חנן כהן / מידע דיגיטאלי

INFO.ORG.IL - Home of Hanan Cohen
החיים באינטרנט :: חיפוש באינטרנט :: קוראים לי חנן כהן :: שאריות טעימות :: באנגלית :: צרו קשר
אם תהיה גדול - דף גלריה
חנן כהן, בוגר בית הספר לצילום ולאמנות הקולנוע קמרה אובסקורה, החליף מצלמה בחוט ומחט, כדי לטפל בקבוצה של טקסטים שאסף בשנים האחרונות, בדרך שנראתה לו מתאימה ביותר: ריקמה על בגדים משומשים. כהן נקט במהלך אמנותי שהמיר צילום - אמנות גברית, טכנולוגית וחודרנית - בריקמה - מלאכת יד נשית מובהקת, אינטימית וביתית. בכך הוא פלש לתוך המרחב הנשי, שזוהה וסומן בעשור האחרון על ידי האמנות הפמיניסטית, וטרף בו את כל הקלפים. הרקמות של כהן והטקסטים הרקומים עליהן יוצרים פרובוקציה גלוייה נגד המצ'ואיזם הגברי, ומתגרים לא רק בגבולות טכנולוגיה למלאכה, בין אמנות גבוהה לנמוכה, ובין ספרות לאמנות, אלא גם בקווי גבול המציינים זהות מינית.

חנן כהן רוקם בתך-ישר, בחוט שחור או לבן, טקסטים על גבה של חולצת עבודה כחולה, על חולצה ישנה של בנו, על חולצת דקרון צהלית, על משטח הבטן של baby-grow בצבע תכלת, וגם בין שני הפסים הכחולים של דגל ישראל. הטקסטים נגועים ברגשנות מסויימת, לקוחים מדיבור של ילד, שורה ממכתב, או זכרון קצרצר: סיפורים בני שלוש-ארבע שורות, המחזיקים בתוכם קטעי מציאות ישראלי שבה החרדה מהמוות מתעוררת ברגע לידתו של תינוק, והמחשבה עליו מתלווה לכל שלב בחיים. כותרת התערוכה "אם תהיה גדול" מבוססת על הסטה קלה, אך משמעותית מן המקור : "כשתהיה גדול". ההבטחה הגורפת הנאמרת על ידי עולם המבוגרים אל הילד - "כשתהייה גדול יקרה כך וכך", נגועה, בגירסתו של כהן בספק. אם. אם תגבר על סכנת המוות האורבת לך בכל פינה, אז, ורק אז, תגדל, בני.

טקסט רקום על baby grow בצבע תכלת :
בחבילה הראשונה שקיבלתי מאמא שלי ללבנון, למלחמה, היה מכתב שבו היא כתבה : "זה הרגע שממנו פחדתי מהיום שבו נולדת".

טקסט רקום על דגל ישראל:
"ב-2 באוגוסט פלש צבא עיראק לכוויית, יומיים אחרי זה נולד בני הבכור".

הסמיכות של הלידה למלחמה במציאות הישראלית, סמיכות המקיימת בתוכה אופציה תמידית של מוות, בולטת יותר בטקסט הרקום על חיתול בד לבן:
דבורה מספרת :ביום שבו ילדתי את אסף, אחי בא לבקר אותי בבית החולים. הוא לתן לי מעטפה ואמר: "יש במעטפה עיתון מהיום כשאסף יהיה גדול, תנו לו את העיתון והוא יראה מה קרה בעולם ביום שבו הוא נולד". פתחתי את המעטפה ובכותרת הראשית היה כתוב: "5 חיילים נהרגו בלבנון" ו-"אמא מה נעשה בלי אסף?"

העיסוק במוות ובסכנה בא לידי ביטוי לא רק בהקשר למציאות המלחמה הישראלית, אלא בהקשר לתאונות, לרצח או למותו וקבורתו של כלב אהוב. המוות מופיע גם כמחשבה המעסיקה את מוחו של ילד בן חמש, כחלק מנסיונו הילדותי להבין את מגבלות הזמן, וסופיות החיים בטקסט הרקום על חולצת ילד מפוספסת:
אבא, כמה זמן בן-אדם חי?
בערך 80 שנה.
אבא, כמה זה שמונים פחות חמש?

או בטקסט המתייחס לזכרון ממלחמת יום כיפור:
"כשפרצה מלחמת יום כיפור הייתי בן 11. גייסו את אבא שלי. הוא אמר לי: "עכשיו אתה הגבר בבית, תשמור על אמא ומאיה".

הטקסט הזה, הרקום על תחפושת חייל של ילדים, עוסק במהילה המוקדמת בין ילדות לבגרות המאפיינת את המציאות הישראלי, ובחינות הישראלי, הלאקוני, לגבריות: אני יוצא למלחמה - שמור על הבית. מסר של גבר אל גבר. כהן מטפל בשאלת המתח הבין-דורי הסמוי הקיים בחברה הישראלית, הנובע מאחריות ההורים למות הילדים במציאות של מלחמה ממושכת העוברת מדור לדור.

על חולצה צהלית בחר כהן לרקום טקסט המספר על תגובת בנו לסיפור על איקרוס ודדלוס, האב והבן שיצאו יחד למשימה נשגבת, ממנה הבן לא חזר:
לפני השינה סיפרתי לנבט את האגדה על דדלוס ואיקרוס. אחר כך הוא יצא מהמיטה ואמר לי: "יש לי שאלה חשובה. אחרי שהאבא ראה שהבן שלו מת, למה האבא לא עף קרוב לשמש כדי למות יחד עם הבן שלו?"

מיקום הטקסט המיתולוגי דווקא על חולצה צהלית מקשר אותו לצומת הרגשית הכואבת של יסורי המצפון של דור ההורים הקובר את בניו.

היחס בין הטקסט לבין הבגד עליו הוא רקום הוא לעתי יחס משלים, ולעיתים פוער פערי אירוניה, המטעינים את המהלך כולו בקריאה ביקורתית. מידת הרגשנות הרוויה בטקסטים הללו, שחלקם בנויים על קלישאות ישראליות, ועל דאגות אימהיות בסיסיות ביותר) כהן מדבר על "אמהות גברית" כביטויו של עלי מוהר), יורד לבסיס הקולקטיב של התת-מודע הישראלי, שביסודו, אינו משוחרר ממידה של חרדה גלותית ושואתית. טקסט אחד, (אחד בלבד), הרקום על "חולצה לבנה", חולצת יום-שישי בקיבוץ, שכולה ציונות צחורה, מספר על זיכרון של אמו של כהן מתקופת השואה, המתחיל במילים:

אמא שלי מתוך ראיון מוקלט: "...ולקחו את אח שלי, היה יום יפה ואני הסתכלתי..." וגו'.
>

טקסט שמכתים את לובן החולה במקור החרדה הבלתי ניתן למחיקה, ומבקש לקלף מעליו לא רק את לובנה הטהור של חולצת השבת, אלא גם את מעטה הקשיחות של החייל-הגבר הישראלי.

טלי תמיר
אוצרת הגלריה


אנשים יותר חשובים ממחשבים


מפת האתר
החיים באינטרנט
"לא רלוונטי" - מכתבי שרשרת ושמועות דואר אלקטרוני
איך לא לכתוב דואר זבל
יש לך אינטרנט - you have internet
קריאת בלוגים כמקור מידע מקצועי
ניקוי ערך מרשימה בטופס
זו היא לא התראה על וירוס
עולם של קצוות
חייל בצבא איקאה
מקלדת, מסך וקהילה: על ארגון קהילות וירטואליות
טיפול בטקסט בעברית מהאינטרנט והכנתו למעבד תמלילים.
The Cluetrain Manifesto מתורגם לעברית.
איך לא להתנהג כמו ווירוס.
איך להיפטר מפרסומות באינטרנט.
E-Commerce - לא משתלם להיות "ישראלי".
איך לא להראות טמבלים בעיני קרובים וידידים.
כדי לדעת צריך לקרוא.
איך לחזור לדף ששכחתם את הכתובת שלו.
מה עושים גולשים מתקדמים ?
חיפוש מידע באינטרנט
החבורה הצעירה - קישורי אינטרנט לילדי תמוז
חיפוש מידע תלוי הקשר.
איך למצוא דפים טובים באתרים גרועים.
חיפוש באינטרנט על ידי שימוש במילות מפתח.
איך להעזר באתרים קוראי מחשבות.
הכה את המומחה/אבא.
מה הכי קשה למצוא באינטרנט?
"האינטרנט הוא הספריה הגדולה ביותר בעולם שבה כל הספרים מפוזרים על הרצפה."
תשאלו אותי אני אנסה למצוא בשבילכם את מה שלא מצאתם לבד.
-->
קוראים לי חנן כהן
מי אני, מאין אני בא, ולאן אני הולך.
אפשר להגיד תודה
כל מיני שאריות טעימות
חוק ההסדרים
מחשבון החוצפה
מקדונלדס - מקטינופת
אני שונא מחשבים
הטקסט המלא והמנוקד של ההגדה של פסח.
שלושה טיפים לשימוש ב Office שלא כתובים בשום מקום.
"לנשק לאפריים בתחת"
האמת הצורבת - למה אין דבר כזה "לסגור את הבשר"
להתכונן להיות הורים
In English
99 Logos of Car Manufacturers
.Why I use Yahoo! Mail
.IMAP - the best-kept secret in electronic messaging
.MoveMail - Importing Email from one mail program to another
.RISKS, A matter of attitude
.Searching USEIT.COM
קידום אתרים לחברים בלבד
פסיכיאטר - ד"ר ירדן לוינסקי
מסבירים