|
רוב אלה שלא מכירים אותי מקרוב חשבו שאני מפעיל עליהם איזו שהיא מניפולציה. אבל אני לא, זה באמת. הפעם הראשונה שנגעתי במחשב היתה לפני יותר מעשרים וחמש שנה. אני מתפרנס ממחשבים בערך עשרים שנה. הבוקר אשתי הלכה להדפיס משהו חשוב ודחוף במשרדים של הקיבוץ ולא הצליחה. היא היתה צריכה לקרוא לי כדי שאעזור לה. הייתי צריך להפעיל כל מיני קסמים כדי שתשעה דפים ייצאו מהמדפסת. למה צריך איש מחשבים בעל נסיון של עשרים שנה כדי להדפיס תשעה דפים פשוטים על מדפסת שמחוברת לרשת? למה בכל יום אני צריך להפעיל קסמים כאלה ואחרים כשאנשים קוראים לי לעזרה כדי לבצע פעולות שהיו צריכות להיות פשוטות וקלות? זו לא סיבה טובה לשנוא מחשבים? מחשבים פועלים פחות טוב מאשר כל מכשיר אחר. בגלל המורכבות שלהם והמחיר הזול שאנשים מצפים לשלם עבורם והשקר שנקשר סביבם, הם מכשירים מחורבנים. רוב האנשים ה"רגילים" מקבלים את הבעיות שעושים המחשבים כחלק מתלאות החיים. הם (ואולי אתם) מניחים שמחשבים לא פועלים כמו שצריך או מתקלקלים בדיוק בזמן הלא נכון כי "ככה זה". הם טועים. הטעות הזאת גורמת להם לרכוש מחשבים "יותר משוכללים" ולקבל את אותו החרא, רק יותר יפה ומהיר. אבל לא יותר ידידותי ואמין. אנשי עולם המחשבים, שזו פרנסתם, לא מגלים ל"אנשים הפשוטים" שמה שהם מוכרים להם הוא לא אמין ולא ידידותי כי אז אנשים לא יקנו. מתקיים כאן קשר של שתיקה וסבל שמעודד את יצרני המחשבים והתוכנות להמשיך ולשקר לצרכנים שממשיכים לסבול בשקט. אני לא סובל בשקט ולא מוכן להמשיך לסבול בשקט. בכל פעם שאני נתקל בבעיה אני מזכיר לעצמי שאני שונא מחשבים. ואז מי שמסביבי מביע את התמיהה הרגילה ואז אני מסביר, וככה אני מפיץ את אי הנחת שלי ומעודד אנשים לצפות ליותר ממה שהם מקבלים. רק לא לסבול בשקט. יובל היפנה אותי למאמר Creating the People's Computer מאת Michael Dertouzos משנת 1997. |
