אתמול בערב, היה צילצול בדלת. כשפתחתי, עמדו שם שני צעירים, נאים ולבושים היטב. הבחור דיבר ראשון.

רמי: "שלום! שמי רמי, וזאת גילה."

גילה: "שלום! באנו אליך כדי להזמין אותך לנשק לאפרים בתחת, ביחד איתנו."

אני: "סליחה!? על מה את מדברת? מי זה אפרים ולמה שאני ארצה לנשק לו בתחת?"

רמי: "אם תנשק לאפרים בתחת, הוא ייתן לך מיליון דולאר, ואם לא, הוא יכסח לך את הצורה."

אני: "מה? מי זה הסוטה הזה?"

רמי: "אפרים הוא נדבן עשיר. הוא בנה את העיר הזאת. העיר הזאת למעשה שייכת לו. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, ומה שהוא רוצה זה לתת לך מיליון דולאר, אבל הוא לא יכול עד שתנשק לו בתחת."

אני: "אין בזה שום הגיון. למה..."

גילה: "מי אתה שתפקפק במתנה של אפרים? אתה לא רוצה מיליון דולאר? זה לא שווה נשיקה קטנה על התחת?"

אני: "אני יודע, אולי, אם זה חוקי אבל..."

רמי: "אז בוא לנשק לאפרים בתחת יחד איתנו."

אני: "אתם בדרך כלל מנשקים לאפרים בתחת?"

גילה: "כן, בטח, כל הזמן..."

אני: "והוא נתן לכם מיליון דולאר?"

רמי: "לא ממש. בעצם אתה לא מקבל את הכסף עד שאתה עוזב את העיר."

אני: "אז למה אתם לא עוזבים עכשיו את העיר?"

גילה: "אם עוזבים את העיר לפני שאפרים אומר לך, אתה לא מקבל את הכסף והוא מכסח לך את הצורה."

אני: "אתם מכירים מישהו שנישק לאפרים בתחת, עזב את העיר וקיבל את המיליון דולאר?"

רמי: "אמא שלי נישקה לאפרים בתחת במשך שנים. היא עזבה את העיר לפני שנה ואני בטוח שהיא קיבלה את הכסף."

אני: "ולא דיברת איתה מאז?"

רמי: "מה פתאום, אפרים לא מרשה."

אני: "אז מה גורם לך לחשוב שהוא באמת ייתן לך את הכסף אם אף פעם לא דיברת עם מישהו שקיבל את הכסף?"

גילה: "תראה, הוא נותן לך קצת לפני שאתה עוזב. אולי תקבל העלאה במשכורת, אולי תזכה באיזה פרס בלוטו, אולי פשוט תמצא שטר של מאה שקל ברחוב."

אני: "מה זה קשור לאפרים?"

רמי: "לאפרים יש 'קשרים'."

אני: "סליחה, אבל נראה לכם שאני מטומטם?"

רמי: "אבל זה מיליון דולאר, אתה באמת מוכן להסתכן? ותזכור, אם לא תנשק לאפרים בתחת הוא יכסח לך את הצורה."

אני: "אולי אם אני אוכל לראות את אפרים, לדבר איתו, לשמוע את העובדות ישר ממנו..."

גילה: "אף אחד לא רואה את אפרים, אף אחד לא מדבר עם אפרים."

אני: "אז איך אתם מנשקים לו בתחת?"

רמי: "לפעמים אנחנו מפריחים לעברו נשיקה, וחושבים על התחת שלו. בפעמים אחרות, אנחנו מנשקים את התחת של מנשה, והוא מעביר אותה הלאה."

אני: "מי זה מנשה?"

גילה: "חבר שלנו. הוא זה שלימד אותנו על לנשק לאפרים בתחת. כל מה שהיינו צריכים לעשות זה לשלם על המונית מדי פעם."

אני: "ופשוט האמנתם לו כשהוא אמר שיש אפרים, ושאפרים רוצה שתנשקו לו בתחת, ושאפרים יגמול לכם על זה?"

רמי: "מה פתאום! למנשה יש מכתב מאפרים שהוא קיבל לפני הרבה שנים שמסביר את הכל. הנה צילום שלו, תראה בעצמך."

משולחנו של מנשה 1. תנשקו לאפרים בתחת והוא ייתן לכם מיליון דולאר כשתעזבו את העיר. 2. אל תשתו יותר מדי אלכוהול. 3. תכסחו את הצורה לאנשים שלא דומים לכם. 4. תאכלו אוכל בריא. 5. אפרים הכתיב לי את זה בעצמו. 6. הירח עשוי מגבינה ירוקה. 7. כל מה שאפרים אומר, נכון. 8. תרחצו את הידיים אחרי השירותים. 9. אל תשתו אלכוהול. 10. תאכלו טחינה עם פטרוזיליה, בלי תוספות. 11. תנשקו לאפרים בתחת או שהוא יכסח לכם את הצורה.

אני: "נראה שזה כתוב על נייר המכתבים של מנשה."

גילה: "אפרים לא נתן לו נייר."

אני: "אם נבדוק, אני בטוח שנגלה שזה כתב היד של מנשה."

רמי: "בטח, אפרים הכתיב לו את זה."

אני: "אבל חשבתי שאמרת שאף אחד לא יכול לראות את אפרים?"

גילה: "לא עכשיו, אבל לפני הרבה שנים הוא דיבר עם כמה אנשים."

אני: "אבל חשבתי שאמרתם שהוא נדבן. איזה מין נדבן מכסח לאנשים את הצורה רק בגלל שהם שונים?"

גילה: "זה מה שאפרים רוצה, ואפרים תמיד צודק."

אני: "ואיך הגעת לזה?"

גילה: "בסעיף שבע כתוב 'כל מה שאפרים אומר, נכון.' זה מספיק לי!"

אני: "אולי החבר שלכם מנשה המציא את כל העניין."

רמי: "אין סיכוי! בסעיף חמש כתוב 'אפרים הכתיב לי את זה בעצמו.' חוץ מזה, בסעיף שתיים כתוב 'אל תשתו יותר מדי אלכוהול', ובסעיף ארבע כתוב 'תאכלו אוכל בריא,' ובסעיף שמונה כתוב 'תרחצו את הידיים אחרי השירותים.' כולם יודעים שכל הדברים האלה נכונים, אז גם השאר חייב להיות נכון."

אני: "אבל בסעיף תשע כתוב 'אל תשתו אלכוהול' מה שלא מסתדר עם סעיף שתיים, ובסעיף שש כתוב 'הירח עשוי מגבינה ירוקה' שזאת שטות."

רמי: "אין סתירה בין סעיף תשע וסעיף שתיים, סעיף תשע פשוט מבהיר את סעיף שתיים. ובקשר לסעיף שש, אף פעם לא היית על הירח, אז אתה לא יכול להיות בטוח."

אני: "מדענים הוכיחו שהירח עשוי מסלע..."

גילה: "אבל הם לא יודעים אם הירח הגיע מכדור הארץ, או מהחלל, אז הוא יכול באותה מידה להיות עשוי מגבינה ירוקה."

אני: "אני לא ממש מומחה, אבל אני חושב שהתיאוריה שהירח 'נלכד' איכשהו על ידי כדור הארץ כבר הופרכה. חוץ מזה, אי הידיעה מאיפה הגיע הסלע לא הופך אותו לגבינה."

רמי: "הא! אז עכשיו אתה מודה שמדענים טועים, אבל אנחנו יודעים שאפרים תמיד צודק!"

אני: "באמת?"

גילה: "בטח, סעיף שבע מוכיח את זה".

אני: "את אומרת שאפרים תמיד צודק כי כתוב ככה ברשימה, הרשימה נכונה כי אפרים הכתיב אותה, ואנחנו יודעים שאפרים הכתיב אותה כי ככה כתוב ברשימה. זה הגיון מעגלי, לא שונה מלהגיד ש'אפרים צודק בגלל שהוא אומר שהוא צודק'."

רמי: "עכשיו אתה מתחיל לתפוס. יש לי נחת מלראות מישהו שמגיע להבין את דרך המחשבה של אפרים."

אני: "אבל... לא חשוב. מה הקטע עם הטחינה?"

גילה מסמיקה.

רמי: "טחינה, עם פטרוזיליה, בלי תוספות. ככה אפרים אוכל. כל דבר אחר אסור."

אני: "ומה אם אין לי פטרוזיליה?"

רמי: "אין פטרוזיליה, אין טחינה. אסור טחינה בלי פטרוזיליה."

אני: "בלי חריף? בלי שמן זית?"

גילה נכנסת להלם.

רמי, צועק: "אין סיבה לקלל! כל תוספת חוץ מפטרוזיליה פשוט אסורה!"

אני: "אז סלט עגבניות קצוץ דק עם טחינה למעלה לא בא בחשבון?"

גילה, מכסה את האזניים עם הידיים: "אני לא שומעת כלום, לה לה לה לה לה."

רמי: "זה מגעיל. רק סוטים יאכלו את זה..."

אני: "אבל זה טעים! אני אוכל את זה כל הזמן."

גילה מתעלפת.

רמי, אוחז בגילה: "אם הייתי יודע שאתה אחד מאלה, לא הייתי מבזבז את הזמן שלי. כשאפרים יכסח לך את הצורה אני אהיה שם, סופר את הכסף וצוחק. אני אנשק למענך את התחת של אפרים, יא אוכל טחינה עם סלט עגבניות."

ואז הוא גרר את גילה למכונית והתרחק במהירות.

Kissing Hank's Ass - Copyright © 1996-2002 Rev. Jim Huber
תרגום - חנן כהן