לנפגעי מלחמות ישראל יש אבא-משרד הביטחון. לנפגעי תאונות עבודה, אסונות טבע או תאונות דרכים יש אבא-המוסד לביטוח לאומי וחברות הביטוח. לציבור הנפגעים הגדול ביותר במדינת ישראל אין אבא. ציבור הנפגעים הגדול בישראל הוא ציבור נפגעי ה'שיטה'. משה סילמן הוא המקרה הקיצוני, אבל בשום פנים לא היחיד, של ציבור נפגעי ה'שיטה'. ישנם מאות ואלפי סילמנים שה'שיטה' שחקה ושוחקת. לצידם ישנם רבבות שגם אם מצבם איננו קיצוני כזה של סילמן, פגיעתם מתמשכת ומכרסמת את חייהם לאיטה: למשל, הקבוצות המקופחות והמוחלשות בישראל, שאין להם שום סיכוי לשיקום. למשל, ערביי ישראל, עולי אתיופיה, נשים בכלל ונשים חד-הוריות בפרט; למשל, מאות אלפי עובדי קבלן מקבלי שכר מינימום; למשל,אלפי המשפחות הנשחקות במסדרונות 'עמידר' ומשרד השיכון במאבק-שוא על דיור; למשל, רבבות המשפחות שאינן יכולות לגמור את החודש בכבוד; למשל, רבבות הגימלאים שהתרופות אוכלות את כל הפנסיה שלהם; למשל, מאות אלפי הילדים שהחינוך הגרוע שמדינת ישראל נותנת להם היום יותיר אותם בפיגור משווע בעולם הטכנולוגי והתחרותי של מחר; למשל, הפלסטינים, שה'שיטה' הישראלית המושלת בהם גרועה פי כמה מן ה'שיטה' שבתוך הקו הירוק.
ה'שיטה' היא ברית סמויה, מתוחכמת ויעילה, בין נבחרי ציבור, משרתי ציבור, מפלגות וגופים פוליטיים, בעלי הון, בנקים, קבוצות מיוחסות בעלות כוח, אנשי תקשורת ועוד, ("הון-שלטון-עיתון"), שכל אחד מהם מעניק לחבריו מהכוח ומהמשאבים המופקדים בידיו, ובתמורה זוכה לכוח ולמשאבים המופקדים בידיהם. ה'שיטה' עושה במשאבינו כבתוך שלה על ידי עיצוב חוקים ותקנות להסדרת מיסים, להקניית פטור ממיסים, להסדרת מינויים, הקצאת תקציבים, חלוקת זכויות בנייה, ומינוי רגולטורים רופסים הנותנים לחתול לשמור על השמנת . תקציב המדינה הוא כלי-השוד הגדול ביותר בשירות ה'שיטה', אלא שהשוד סמוי מאחורי מסך המילים הבירוקרטיות .
סדר העדיפויות של ה'שיטה' אינו רואה ממטר את סדר העדיפויות של נפגעיה: בעוד הנפגעים נאבקים לגמור את החודש, ה'שיטה' יונקת את משאביהם, כספם והפנסיה שלהם ומעבירה אותם למיוחסים, לעתים ללא תמורה. היא מתירה למיוחסים ליצור לעצמם איכות חיים דמיונית , תוך שהיא מאפשרת להם לקיים מונופולים רצחניים, ולהמר במשאבינו בחוסר אחריות. כשהם נכשלים היא פוטרת אותם לא רק מעונש אלא אפילו מהחזר חובותיהם. בעודה מטילה על הנפגעים עול כבד של שירות צבאי ושל מיסים (בלתי צודקים בחלקם) היא פוטרת מחובות אלו את המיוחסים , תוך שהיא מעלימה עין מההון השחור שהם מגלגלים. רובין הוד הפוך.
השיטה של ה'שיטה' היא: "ברית החזקים", "יד רוחצת יד", "שמור לי ואשמור לך", שקשוקה. ה'שיטה' שודדת בחסות החוק והבירוקרטיה, וכשצריך היא הופכת אותם למכשיר-של-שוד. נזכור את חלקם של 'עמידר', הביטוח הלאומי, משרד השיכון וההוצאה לפועל ומי לא בטרגדיה של סילמן. הוא נפגש לא השפה האלימה אך המובנת של השודד "תן את הכסף או שאני הורג אותך" , אלא בשפה הבלתי-מובנת והאלימה לא-פחות של הבירוקרט ורואה החשבון: "אין לך זכאות כי הייתה לך דירה", " לא שילמת את חובך וצברת 800% קנס פיגורים", "לא הגשת בזמן את הטפסים הנכונים". איזו אלימות גרועה יותר?
ה'שיטה' איננה כוח טבע חזק מאיתנו. יצרו אותה בני אדם, ובני אדם יכולים למוטט אותה. אנחנו מהווים חלק ממנה כל עוד אנו מקבלים בשתיקה את עוולותיה, וכל עוד אנו מפוצלים בתוכנו ואיננו נאבקים ביעילות. היא נוצרה על ידי כאלו שידעו להשתמש בכוחם, לבנות לעצמם ייצוג חזק, לפעול במשותף, לדאוג זה לאינטרסים של זה. אם נעמיד עוצמה מול עוצמה, כוח מול כוח, תחכום מול תחכום, תכנון מול תכנון, ברית מול ברית, נוכל למוטט את ה'שיטה', לרווחת כולנו. זהו מאבק ממושך ותובעני, אבל בלעדיו אין לנו עתיד.
חשוב לצאת לפעולה ולא להישאר בתאוריה.לקחת מודלים יותר מוצלחים(כדוגמה הCommon Welfare Economy – Christian Felber) להתארגן ולפעול. לא מספיק אם נצביע על מה שלא עובד ,או נעשה שינויים קוסמטיים.אם לא נציע מודל אחר ונרתום את הרוב (כולל בעלי ההון)להעדיף אותו,רק נצליח לשנות את הדמיות ולא את השיטה.