1. ארגוני החברה האזרחית שמנהלים מאבקים ציבוריים, וביחוד משתמשים בהפגנות, עומדים בפני כמה סיכונים:
א. השתלטות של גופי-מיעוט מאורגנים: הפגנה ציבורית רחבה כוללת אנשים מרקעים שונים וכוונות שונות, ואיננה נהנית מארגון קפדני וממשמעת הנהוגים בקבוצות-מיעוט ותיקות. על כן תופעה מוכרת היא שקבוצות מאורגנות כאלו רוכבות על גל ההפגנה הרחבה ומשתלטות עליה בזכות ארגונן ומשמעתן. כך השתלטו הקומוניסטים על המהפכה הסוציאליסטית-ליברלית ברוסיה הצארית ב1917, וכך השתלטו האחרים המוסלמים על מחאת תח'ריר במצרים, והחריבו אותה. ראינו דוגמאות כאלו גם בארץ ברמות שונות של חומרה.
ב. פרובוקציות של מתנגדים. הפגנות-נגד , החדרת פרובוקטורים, פגיעות אלימות בפעילי המאבק, פרסום תעמולה או ידיעות כוזבות, הפצת שמועות וכו' עלולים לגרום לנאבקים להגיב בניגוד למטרותיהם, למשל להפעיל אלימות נגדית כשהמאבק כולו הוא בלתי אלים במוצהר. ארגונים משטרתיים במשטרים שונים נוהגים להשתמש בפרובוקטורים כדי להתסיס אלימות, אשר תשמש לשלטון עילה להפעיל אלימות לדיכוי המאבק.
ג. יוזמות שאינן עולות בקנה אחד עם מטרות המאבק. דוגמאות מקומיות הן הגיליוטינה בתל אביב, וההפגנה-בתוך-הפגנה של פעילי דרום תל אביב המתנגדים לפליטים. לעתים אלו יוזמות עם כוונות טובות אך עם שיקולים מצומצמים.
ד. הכשרה וחינוך בלתי מספיקים של הציבור הנאבק. מאבק ציבורי נרחב סובל תכופות מחינוך חסר של רבים מן המשתתפים. כך היה , למשל , במחאת 2011. החסר יכול להתבטא באי-הכרות, ואך אי הבנה של אופי המאבק הבלתי אלים, או בידע חסר, למשל בנושאי הון-שלטון. חסר זה יכול לגרום לכך שחינוך-נגדי, תעמולה ודמגוגיה עלולים להשפיע על נאבקים.
סיכונים כאלו יכולים לפגוע בהתארגנות, במטרותיה, ובמוניטין שהיא מנסה לצבור בציבור. במקרים הקיצוניים הם יכולים להביא עליה את קיצה.
2. אמצעי הנגד: הקמת קאדר של תומכים שהוכשרו, אשר יהוו :
א. מקור מידע אמין , עבור ההנהגה, על המתרחש. כך למשל, הפעילים יוכלו לזהות קבוצה המתארגנת להשתלט על קטע מן המאבק, לדווח להנהגה ולעזור בקבלת החלטות לגבי התגובה הנדרשת. כך יוכלו גם לזהות פעולות כגון נשיאת גיליוטינה וליידע את המנהיגות.
ב. נציגות מקומית של ההנהגה. האנשים יסומנו בימני היכר כגון חולצות שעליהן מופיעה מילת היכר כגון 'פעילי מאבק', או אבטחה' וכיו"ב. מעמדם יהיה מוכר גם על ידי הרשויות.
ג. כוח התערבות ראשוני: הם יוכשרו להגיש עזרה ראשונה מינימלית, לנהל התארגנות מקומית כנגד פרובוקטורים, לארגן קבוצה מותקפת להתגוננות, להזעיק את כוחות הביטחון וכו'.
ד. קבוצת-שליטה בנסיונות השתלטות נרחבים. הקבוצה תיקרא, אם נחוץ, בהיקף גדול יותר, לאתר בו נערך ניסיון ההשתלטות, ותבלום אותו ככל האפשר. לעיתים יהיה עליה להפעיל כוח, אך לא אלימות. כך, למשל, תוכל לנתק את מערכות הכריזה של ניסיון ההשתלטות, למנוע מן המשתלטים להניף כרזות ודגלים שלא תואמים את מטרת המאבק, לבודד קבוצת מתנגדים ואף להרחיק אנשי מפתח המנסים להשתלט. קבוצה זו תוכל להיעזר בכוחות העיריה ו/או הביטחון, בהנחה שמצבים אלו נדונו מראש עם הרשויות וגובשו דרכי פעולה להתמודד איתם. במצבים כאלו, ופעל הקבוצה ישירות על ידי הנהגת המאבק, אשר קיבלה את המידע והעריכה את ממדי ניסיון ההשתלטות.
ה. איתור וצמצום פרובוקציות והתנהגויות שאינן תואמות את מטרות המאבק. כך, למשל, כאשר יפגשו בגורם מסכן, כגון בנושא הגיליוטינה, הם יוכלו לגשת אליו, ולנקוט בסדרת פעולות , כגון: א. יידוע מנהיגי המאבק, אשר יוכלו לנקוט פעולה כגון הכרזה פומבית של התנערות מן המיצג המביך. ב. בקשה מנומסת שיסיר את הגיליוטינה ג.אם יסרב לעשות כן –הצבת 'חומה ' של מספר פעילים שתבודד אותו. ד.הזמנת משטרה ודרישה שהמפגין יורחק.
3 . הכשרה התנועה הנאבקת יכולה להקים בהדרגה קבוצה, שתלך ותגדל בהדרגה, אשר חבריה יהיו מחוייבים להגן על המאבק ולקדם אותו. החברים יקבלו הכשרה בסיסית בנושאים הבאים
א. מטרות המאבק, מושגים מרכזיים, עיקרי העובדות, הבנת האסטרטגיה.
ב. אמצעי המאבק הבלתי אלים.
ג. הסיכונים המאיימים על התנועה.
ד. דרכים לנטרול איומים.
ה. רכישת מיומנויות מרכזיות, החל מעזרה ראשונה וכלה בהגנה מפני אלימות נגדית, ואף השתלטות על חמושים.
האנשים יבחרו מבין חברי המאבק שיהיו מוכנים להשקיע הן באימון והן בהשתתפות פעילה בכוח כזה.
הכשרה כזו יכולה להיות מודולרית, להתחיל באימון של מספר שעות,, ולהתרחב בהדרגה בהיקף ובעומק.
4. הפעלה: המתאמנים יתחייבו למעורבות פעילה למשך תקופה מוגדרת. הם ישתתפו מדי פעם בהשתלמויות, באימון ובתדריכים.
כאשר תתקיים פעילות מאבק כגון הפגנה, הפעילים יתייצבו בתוך הקהל הנאבק, בפיזור מוסכם שיאפשר להם להבחין במתרחש בקרב כמה עשרות אנשים מן הקהל. הם יישאו עליהם סימון שיאפשר לזהות אותם מרחוק, ונוכחותם וסמכויותיהם יוסברו ויוגדרו לקהל המשתתפים, הן לפני האירוע והן במהלכו.
אם יתרחשו מקרים כגון אלו שנסקרו כאן, הפעילים יכולים להגיב הן ברמה המקומית (עשרות המשתתפים הסמוכים); או , יחד עם פעילים סמוכים, להגיב ברמה האיזורית (למשל, בקטע גדול יותר של רחוב, כששנים או יותר פעילים חוברים כדי לבלום אלימות כנגד פרובוקטור); או, ברמה הכללית, כאשר פעילים רבים נקראים כקבוצה כדי לפעול כנגד הפגנת-נגד אלימה.
4. בנוסף להכשרה מתאימה, נחוצים אמצעים לוגיסטיים כדי להפעיל מערכת זו:
א. מערכות קשר בין ההנהגה לבין הנהגות אזוריות ופעילים יחידים, וכן קשר עם הרשויות, מד"א , משטרה וכו'.
ב. אמצעי תובלה ואף פינוי.
ג. מקום מסודר לתדריכים ותחקירים.
5. גוף פעילים כזה יהיה בסיס, בבוא היום, ל'גייסות' המאבק, שיהיה עתודה להתפתחות, לצמיחת מנהיגות מקומית ולהכשרה נוספת.
6. דוגמה מעשית: לפני כעשר שנים סייעי להנהגת הבית הפתוח בירושלים לסייע להם לקראת מצעד הגאווה. בשנה שלפני כן היה אירוע הדקירה של ישי שליסל, והיה חשש מפני אירועים דומים. כמו כן היה חשש שארגוני להטב"ים אחרים מן הארץ ומן העולם יגררו את האירוע למאבק מיותר עם המשטרה ועם החרדים. בעבודה עם הנהגת הבית גיבשנו רעיון דומה לזה המתועד כאן. גודל המצעד הצפוי היה כ10000 משתתפים. נבנתה קבוצה ראשונה שקיבלה הכשרה בת יום אחד. חברי קבוצה זו הכשירו קבוצות נוספת, ובפועל היו במצעד הגאווה כשלוש מאות (!) פעילים שעברו הכשרה. נוכחותם היתה בולטת מאד בגלל הסימון על בגדיהם. בפועל צעדו כ5000 איש, כך שליד 15 מפגינים צעד פעיל בולט. הדבר יצר הרגשה של סדר , ארגון ונוכחות, ואלו הקלו מאד על התנהלות האירוע. ההכשרה והתפקיד תרמו רבות לפעילים עצמם, והם נזכרים בארגון כתרומה משמעותית להתאוששות מן האירוע הקשה שעברו.