על המעצר ככלי במאבק בלתי אלים

על המעצר במאבקים בלתי אלימים.

לא מזמן נעצרו סתיו שפיר ופעילים אחרים על ידי המשטרה ,  כשהשתתפו בהפגנה על דיור.  תגובת-הבטן הראשונה היא התמרמרות:  "אנחמו לוחמים ללא אלימות, ותראו מה עושים לנו!"   אבל אפשר להסתכל בצורה אחרת:  המעצר-מרצון יכול להיות כלי חזק במאבק בלתי –אלים.

מעצר ומאסר אינן חוויות נעימות, ולכך נועדו:  לשמש כלי-הרתעה וכלי-ענישה בידי השלטון כנגד פעולה נוגדת – חוק,  ובמשטרים מסוימים—גם כנגד פעולה שאיננה רצויה לשלטון.

 הנכונות להיאבק למרות איום המעצר מהווה קריאת תיגר על כוח ההרתעה של השלטון או היריב.   הנכונות להיעצר תוך כדי מאבק  יכולה לבטא, בנסיבות שונות,  אמירות שונות, כגון:   "אנו מוכנים להקריב את  רווחתנו ואף את חירותנו לטובת המאבק";  "איננו מפחדים";   אתם יכולים לעצור את גופי, אבל לא את רוחי";  "הצדק הכרוך בחוק הספציפי שעליו עברנו (למשל, החוק האוסר הפגנות ללא רישיון), נופל בעיני מצידקת המאבק שלנו";  "כוח המשטרה  והמשפט גדול אמנם מכוחנו, אבל כוחנו המוסרי גדול מכוחם";  " חובתנו המוסרית היא להתנגד לאי-הצדק , גם במחיר חירותנו";   וכפי שאמר מרטין לותר קינג: "לא נציית לחוקים בלתי -צודקים ולא ניכנע לנהלים בלתי- צודקים" .

אמירות כאלו מהוות כשלעצמן ביטוי של כוח, ובמידה שהן מגייסות תמיכה, הזדהות ונכונות לפעולה, הן אף מהוות מנוע לבניית כוחו של המאבק.

לאמירות כאלו יש  ערך חינוכי גדול גם  משום שהן נותנות לנאבקים תמונה מציאותית של המאבק ותביעותיו .  רבים מבינינו מוכנים לצאת להפגנה, אבל לא כולנו   מבינים שמאבק רציני על סוגיות רציניות אינו יכול להתקיים ללא השקעה, ללא נטילת סיכון וללא הקרבת  קרבנות. שלא כמו במדינות טוטליטריות, רמת הסיכון במאבקים בתוך ישראל איננה גבוהה :  המשטרה אינה יורה במפגינים, ואין הם נכלאים או נעלמים , אבל  עדיין יש סיכון ונדרש קרבן כדי להלחם על שינוי הסדר הקיים שכוחות גדולים מנסים לשמר.  היעצרותם של מנהיגים מהווה תזכורת רבת חשיבות לסיכון ולתביעה שבמאבק.

 במאבקים בלתי- אלימים רווחת הראייה הנאיבית ש"מכיון שאנו בלתי אלימים, גם אלו שמולנו יפעלו כך".  לאוחזים בראייה תמימה זו נכונה אכזבה מרה כאשר המשטרה, למשל, מפעילה אלימות נגדית רבה, ויש שמסיקים מכך ש"המאבק הבלתי –אלים נכשל".  מהם יהיו שינטשו את המאבק בכלל, ומהם -שיבחרו באלימות.   יתר על כן, היעצרות-מרצון תוך עמידה איתנה מול אלימות שכנגד מהווה גם היא תזכורת לעול המאבק.  אם נהיה מוכנים לעמוד מול מעצרים ומול אלימות, בנינו את כוחנו והשתחררנו מן הפחד, שהוא הוא האויב העיקרי של כל מאבק.

מהן הנסיבות בהם בוחרים אנשים להפר חוק ולהיעצר על כך?

א.       המאבק מכוון כנגד חוקים הנתפסים כבלתי- צודקים:    לעתים נועדו חוקים מסוימים    לשמר את הסדר הקיים, אותו הסדר שהמאבק קם כדי לשנותו בהיותו בלתי-צודק.   כשחוק ספציפי  נתפס כבלתי -צודק ובלתי- מוסרי,  אחת הדרכים להיאבק בו היא על ידי הפרתו אותו  תוך נכונות לשלם את מחיר ההפרה.  זהו מרי אזרחי, או  אי- ציות אזרחי.  כך, למשל, הפרו שחורים באורח שיטתי חוקים גזעניים בארה"ב בשנות ה-60, וכך  עשו ההודים במאבקם לעצמאותה של ארצם.

ב.       המאבק מפר  חוקים ונהלים "נייטרליים"  המשמשים כבלם בפני המאבק.   כך, למשל, עוצר השלטון   נאבקים משום  שהקימו  אוהלים במקום אסור.  כיוצא בזה הוא אוסר על קיום הפגנה בתואנה ש"איננו יכול לשמור על בטחונם של המפגינים", ואז עוצר את המפגינים .  במקרים כאלו    ההצדקה להפרת החוק הוא שהחוק האמור הוא טכני, בעוד עילת המאבק היא צדק מהותי, שהוא גבוה מן החוק.

 רבים יסכימו שאי -ציות אזרחי  הוא זכותו המוסרית, ואף חובתו, של מי שנאבק בשלטון בלתי -צודק, כגון שלטון זר או שלטון רודני.  לעומת זאת, שאלת אי -הציות האזרחי בחברה דמוקרטית היא סבוכה וקשה:  מצד אחד, בחברה כזו פתוחה בפני  כל אדם הדרך להיאבק על דעותיו בדרכים חוקיות; ומצד שני,   כשאני מציב את הצדק שלי מעל לצדק שבחוקים,  אני מתיר בכך אף למתנגדי להציב את הצדק שלהם  מעל לצדק שבחוקים, ונמצאתי מקעקע את יסודי- היסודות של החברה הדמוקרטית-כיבוד החוק והשוויון בפני החוק.  בחברה כזו, ראוי לשקול היטב כל  פעולה הכרוכה בהפרת חוק,  ולבחור רק באותן הפעולות שיש להן צידוק מוסרי ומעשי ברור.  ובעיקר, חיוני שלנאבקים תהיה הנכונות לשלם את המחיר האישי הכרוך בהפרת החוק:  שלילת החירות, עונשים כספיים ואחרים, נידוי וכיוצא בזה.  בלא נכונות זו , לשאת באחריות על הפרת החוק ולשם עליה,  עלולה הפרת החוק להוביל לחוליגניזם פשוט .

ונצטט שוב את מרטין לותר קינג:  " נעשה (את מעשי-המאבק)  בדרכי שלום, בגלוי ובשמחה, כי מטרתם היא לשכנע…ננסה לשכנע במילים, אך אם המילים תיכשלנה ננסה לשכנע במעשים.  תמיד נהיה מוכנים לדבר ולחפש פשרה הוגנת אך אנו מוכנים לסבול כשישי בכך הכרח, ואפילו לסכן את חיינו, כדי להעיד על האמת כפי שאנו רואים אותה."

(הציטוטים של מרטין לותר קינג הבן לקוחים ממאמרו של חיים כהן "הזכות והחובה להתנגד לשלטון" בקובץ "אי ציות ודמוקרטיה", בעריכת יהושע ויינשטיין, הוצאת שלם, ירושלים 1998).