'מחאת קיץ '2011 לא הייתה מעולם רק 'מחאה'. למרות שמה, היא מאבק ציבורי של ממש,המשתמש בכלים קלאסיים של מאבקים בלתי-אלימים , (שבחלקם נוצרו על ידי מנהיגים דגולים כגון גנדהי).
מה בין 'מחאה' לבין 'מאבק'? 'מחאה' באה לבטא כאב ואי-הסכמה למצב- הדברים, בתקווה שהצד השני ישמע, יבין וישנה את מצב-העוול; ואילו 'מאבק' בא לשנות את יחסי הכוחות העומדים בבסיס מציאות-העוול.
מהם הכוחות המשמרים את מציאות-העוול?
• אידיאולוגיה, השקפת עולם ואינטרסים שעל פיהם פועל השלטון.
• תמיכתם במדיניות-העוול של יחידים, כוחות וארגונים כלכליים , חברתיים או פוליטיים שמציאות-העוול פועלת לטובתם.
• הסכמה-בשתיקה מצד הציבור הסובל מן העוול למציאות-העוול, ושיתוף- פעולה פסיבי עימה ( גם אם ברגשותיו הוא מתנגד לה).
בלא שינוי של יחסי הכוחות הללו לא יתכן שינוי המציאות! ושינוי כזה דורש מאבק, לא רק 'מחאה'.
בצד פעולות מחאה ושכנוע, חייב מאבק כזה לנקוט כמה כיווני פעולה:
• צמצום שיתוף -הפעולה של הציבור עם העוול .
• צמצום עוצמתם של הכוחות משמרי-העוול ושיבוש מהלכיהם.
• בנייה והצבה של כוח נגדי, לשם:
o בניית כוחו של הציבור הנאבק על ידי טיפוח המנהיגות, טיפוח סולידריות, אימון וחינוך, מימון, תקשורת, ארגון , לוגיסטיקה, מוסדות ציבוריים וחברתיים וכו'.
o גיוס תמיכה , הן מקרב הציבור הנאבק, הן מן ה'קולות הצפים', הן מקרב צופים מבחוץ (בארץ ומחוצה לה) והן-אפילו-מכאלו המשתייכים למחנה האחר.
ניתוח 'מחאת 2011' בכלי החשיבה של תורת המאבקים הבלתי –אלימים מגלה שימוש באמצעי -מאבק קלאסיים כדוגמת מאבקים מפורסמים בעולם כולו: האוהלים היוו התיישבות-ללא-היתר (sit-in) במרחב ציבורי , בניגוד לתקנות האוסרות על פעולות כאלו (נוסח גנדהי); הפגנות-ענק הראו למימשל כי הפעם עומד מולו כוח ציבורי גדול שמאחוריו יכולת ארגון מרשימה (נוסח מרטין לותר קינג); כיבושם ה"בלתי-חוקי" של מבנים נטושים קטע את ההסכמה האילמת ל'זכות הפרטיות' של בעלי נכסים. (נוסח 'סולידריות' בפולין הקומוניסטית); חרם הקונים על 'תנובה' שלל ממנה את ההסכמה הפסיבית להפקעת מחירים (דוגמת החרם על התה בפרוץ מלחמת השחרור של ארצות הברית); בשביתת המתמחים ברפואה- הכלי הקלאסי של מאבקי עובדים בעולם כולו- הפסיקו המתמחים את שיתוף-הפעולה הפסיבי עם עוולות מערכת הרפואה הציבורית, ושיבשו את פעולת המנגנון שייצר את העוולות; ההתפטרות הקולקטיבית (שוב גנדהי!) הפעילה כוח שהביא לראשונה את ראש הממשלה להתערב ; הדיונים וההידברות בין קבוצות הניחו יסוד לסולידריות שהיא כה נחוצה לשם יצירת כוח קהילתי וציבורי (כמו בפאריס ב-1968); השילוב שבין פעולות מרכזיות לפעולות מקומיות ואזוריות הביא לביזור המנהיגות, למתן ביטוי לכאבים מקומיים, ולהרחבת מעגל התומכים; השימוש במומחים הביא לתרגום רחשי-הלב העמומים של ציבורים שונים לשורת תביעות מעשית ובת-מדידה, וכיוצא בזה.
החלטת הממשלה על אימוץ המלצות ועדת טרכטנברג מקרבת את סיומו של פרק המחאה, אבל לא מן הנמנע שיהיה צורך בפרק חדש, של מאבק. מצד אחד, ישנם הסבורים שהמלצות הועדה אינן מספקות ויש להיאבק על תחומים נוספים. ומצד שני, גם אם ההמלצות עונות על כל ציפיותינו, עדיין רבה הדרך ליישום נכון: עד עתה שקטו הכוחות ששינוי עלול לאיים עליהם, אבל עתה, לפני ההחלטות בכנסת ויישומם, יש לצפות להתעוררותם. מפלגות סקטוריאליות, מגזרים אינטרסנטיים, ואפילו ארגונים ממשלתיים כגון משרד הביטחון, ינסו לנטרל את ניסיונות השינוי. הם אינם עתידים להתרשם מ'מחאה': מול כוחם צריך יהיה להציב כוח נגדי.
לקראת מאבק כזה, שומה עלינו ללמוד מן ההיסטוריה של מאבקים בלתי -אלימים בעולם כולו כדי להתכונן למאבקים הצפויים לנו, לחזות התפתחויות ולתכנן את צעדינו, כשם שמצביאים גדולים משתמשים בידע מן ההיסטוריה הצבאית כדי לבנות את המערכה. עתה יש מרווח-נשימה שמאפשר להעריך מחדש את שדה הכוחות, ולהתכונן לפעולה אם תידרש. בבואנו להעריך את המצב נבחן , בין היתר, מיהם הכוחות המתנגדים לשינוי, מיהם התומכים הפוטנציאליים, אילו השלכות יהיו לכל צעד שיינקט על כל אחד מן הקולות המרובים המאכלסים את הזירה (תומכים, מתנגדים ונייטרליים), , אילו צעדים יעוררו הסכמה נרחבת ואילו צעדים יעוררו התנגדות ואצל מי, מהם התרחישים האפשריים , אילו חלופות יש בידינו וכו'. לאור הערכת המצב אפשר יהיה לנסח עקרונות אסטרטגיים , ועל בסיסן -להכין תכניות מגרה לתרחישים שונים, וכיוצא בזה.
מאבקים בלתי אלימים הופעלו בעימותים מסוגים שונים משך כל ההיסטוריה האנושית ובכל התרבויות, כדי להתנגד לדיכוי, לחתור תחת דיקטטורות, להתנגד לכיבושים זרים, להגן על מיעוטים נרדפים, ולהרחיב את גבולות החירות. מאבקים כאלה בעבר היו בעיקר תולדה של אינטואיציה, ספונטניות, מאורעות מקריים ואילתור. במאה העשרים נוצר בהדרגה בסיס-ידע שתיאר מסכת כוללת של אסטרטגיה, טקטיקות וכלים לניהול אפקטיבי של מאבקים כאלו . כיום, קבוצות העוסקות במאבק בלתי -אלים כבר אינן צריכות להמציא מחדש את הגלגל. באמצעות הבנה עמוקה יותר של גישה זו, שיתוף בידע הזה, והשימוש באסטרטגיה ובתכנון ארוך טווח -יהפוך המאבק הבלתי -אלים ליעיל יותר.