לחצו כאן להצטרפות לעצומה למען החוק

הצעת חוק בריאות שיניים לקשישים

הכנסת השמונה-עשרה

 הצעת חוק של חברי הכנסת

חיים כץ
אורלי לוי אבקסיס
אברהם מיכאלי	ישראל אייכלר
שלי יחימוביץ'	טלב אלסאנע
אילן גילאון	חיים אמסלם
עפו אגבאריה	מירי רגב
זבולון אורלב	רונית תירוש
אורי אורבך	חנין זועבי
דוד אזולאי	ג'מאל זחאלקה
אופיר אקוניס	ישראל חסון
איתן כבל	מגלי והבה
רוחמה אברהם-בלילא	עינת וילף
דורון אביטל	יצחק  וקנין
זאב בילסקי	שלמה מולה
אבישי ברוורמן	אורית זוארץ
ציון פיניאן	דניאל בן-סימון
רוברט טיבייב	נסים זאב
יצחק הרצוג	ניצן הורוביץ
ציפי חוטובלי	חנא סוייד
מרינה סולודקין	אריה ביבי
דב חנין	גדעון עזרא
יואל חסון	אריה אלדד
נחמן שי	אורי מקלב
יוליה שמאלוב-ברקוביץ	עתניאל שנלר
שי חרמש	אברהים צרצור
אורי  אריאל	אחמד טיבי
גאלב מג'אדלה	סעיד נפאע
זהבה גלאון	מסעוד גנאים
יוחנן פלסנר	כרמל שאמה

          פ/3534/18                                

הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – רפואת שיניים לאנשים בגיל 65 ואילך), התשע"א–2011

תיקון סעיף 6		בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994[1] (להלן– החוק העיקרי), בסעיף 6(א), בפסקה (8), בסופה יבוא "ולאנשים בגיל 65 ואילך;".
תיקון סעיף 14		בסעיף 14 לחוק העיקרי, בכל מקום, במקום "5%" יבוא "5.05%".
תיקון סעיף 16		בסעיף 16(א) לחוק העיקרי, אחרי פסקה (4) יבוא:
		"(5)     לתאגיד ייעודי – סכום כספי שיקבע שר הבריאות ולא יעלה על 1% מדמי ביטוח בריאות שיגבה המוסד."
תיקון התוספת השניה		בתוספת השניה לחוק העיקרי, בפרט 30, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא:
		"(ב)    טיפולי שיניים לאנשים בגיל 65 ואילך:
			(1)       שירותי רפואת שיניים מונעת;
			(2)       שירותי רפואת שיניים משמרת;
			(3)       שירותי רפואת שיניים משקמת להחזרת תפקוד, לרבות תותבות נשלפות חלקיות או שלמות, הנתמכות על שני שתלים, וכן שירות דנטלי נייד.".

 

דברי הסבר

 

אוכלוסיית הקשישים בעולם עולה בהתמדה. לאוכלוסיה זו צרכים מיוחדים מבחינת בריאות הפה, הדורשים התייחסות מיוחדת מצד מקצועות הבריאות בכלל ובריאות השיניים בפרט. מאפייני בריאות הפה של אוכלוסיית הקשישים כוללים: ריבוי מחלות כלליות, שבחלקן קשורות גם לפה או מקשות על טיפולים (סכרת, יתר לחץ דם, בעיות לב), ריבוי תרופות הגורמות ליובש פה, תזונה לקויה הנגרמת  מסיבות הקשורות בשיניים (חוסר שיניים, תותבות לקויות) והן מסיבות אחרות (איבוד טעם, חולשת שרירי לעיסה שגורמים לירידה בכמות ואיכות רוק, בגלל הגיל, וכתוצאה מכך נוצרות בעיות חניכיים, עששת ועששת שורשים שלא טופלו מבעוד מועד, מחלות חניכיים שהסיכון שנגרם מהן הוא אובדן שיניים, בנוסף אדם שיש לו תותבות לקויות, חשוף לנזקים מצטברים ברקמות הפה וירידה ביכולת האכילה. זאת ועוד, הסיכון לחלות בסרטן הפה והלוע עולה עם הגיל.

לאוכלוסיית הקשישים יש גם מאפיינים חברתיים שונים, המדגישים עוד יותר את בעיות הבריאות וגורמים להחמרות נוספת: לרובם יכולת מופחתת לשמור על הגיינה, עקב בעיות מנואליות וקוגניטיביות, מצב כלכלי בעייתי ובעיות נגישות לשירותים רפואיים ודנטליים; אותם קשישים חיים לבד בהרבה מקרים, ולחלקם יש בעיות תקשורת, שמיעה, ראייה ודיבור, וגישה מוגבלת למידע.

לשמירה על בריאות פה ושיניים תקינה יש משמעויות רבות גם בבריאות הכללית במובן הרחב של המושג וגם בהיבטים הנפשיים והחברתיים. בגיל הזקנה, מתמעטות ההנאות שאדם שואף אליהן, והיכולת ליהנות מאוכל  הינה אחת ההנאות הבסיסיות שנשארות גם בגיל המבוגר. לפיכך קיימת חשיבות רבה לשמירה על מערכת הלעיסה תקינה.

בישראל חיים מעל  700,000 קשישים (מעל גיל 65) , המהווים כ- 10% מהאוכלוסייה. מתוכם – כמעט חצי (333,000) הינם מעל גיל 75. מעט מידע קיים בארץ בנושא בריאות השן של קשישים.  המידע הקיים הוא ברובו מסקרים מיושנים, שהקיפו נתח קטן בלבד מהאוכלוסייה. מה שכן ידוע הוא כי כ-60%  מהזקנים בישראל סובלים מחוסר שיניים (52% חוסר מוחלט, 45% חוסר חלקי), ולרובם יש שיניים תותבות (בין 81%-73%). 15%-30% מבעלי התותבות דיווחו על תותבת שמכאיבה או לא נוחה, 10% מבעלי התותבות התלוננו על פצעים שנגרמו משימוש בתותבת, ו-22%-27% מבעלי התותבות התלוננו על כך שהן מפריעות באכילה ודיבור.

בסקר טלפוני שנערך ב-1996, דיווחו כ-75% מהקשישים כי הם מטופלים במסגרת פרטית, וכ-20% במרפאות של קופות חולים. מבחינת ניצול השירותים, כ-80% מדווחים כי אינם נוהגים כלל ללכת לרופא השיניים (בהשוואה ל 65% מהאוכלוסייה הכללית). התשלומים עבור הטיפולים הם לרוב מכיסם הפרטי של הקשישים, מאחר ולרוב הם אינם מבוטחים. סקר אחר מראה גם כי הסיבה העיקרית לאי השלמת טיפול (הכוונה לטיפול שהוצע לקשישים שהגיעו למרפאות, קיבלו הצעת טיפול אך מסיבות שונות לא מימשו את הטיפול) הייתה מחירי הטיפול.

הפתרונות לחוסר הטיפול בבעיות השיניים של הקשישים צריכים להתייחס הן למניעה והן לטיפול. כמו כן יש למצוא פיתרון הן לקשישים הנמצאים במוסדות שונים(כ-5-6% בלבד) לצד הקשישים שחיים בקהילה. מוצע בהצעת חוק זו להוסיף לסל שירותי הבריאות שירותי רפואת שיניים הכוללים טיפול ומניעה בסיסיים לקשישים מגיל 65 ואילך.

עלות הספקת שירותי שיניים לקשישים מוערכת על ידי משרד הבריאות בכ-160 מיליון ש"ח בשנה. לפיכך, הצעת החוק מציעה להעלות את דמי ביטוח הבריאות ב-0.05% וכן לייעד את אותה העלאה לתאגיד היעודי שהיא חברה שהוכרה לפי פרק ו'2 כמבטחת ייעודית לבריאות השן וזאת בנוסף לשירותי בריאות השן שיינתנו על ידי קופות החולים למי שזכאי לקבלת אותם שירותים ושיבחר לקבל את אותם שירותים בקופת החולים בה הוא מבוטח.

 

 

 

 

 

 

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ג' באב התשע"א – 3.8.11

 

 

---

[1 

הצעת חוק בריאות שיניים לילדים וקשישים

הכנסת השמונה-עשרה 

הצעת חוק של חברי הכנסת                   חיים אורון 

                                                            אילן גילאון

                                                            ישראל חסון

                                                            ניצן הורוביץ

                                                            סעיד נפאע

                                                            יולי תמיר

                                                            יצחק  וקנין

                                                            רחל אדטו

                                                            אורי  אריאל

                                                            דב חנין

                                                            זאב בילסקי

                                                            איתן כבל

                                                            עפו אגבאריה

                                                            חנין זועבי

                                                            דוד אזולאי

                                                            שלמה מולה

                                                            אורי אורבך

                                                            אורלי לוי אבקסיס

                                                            מסעוד גנאים

                                                            אריה אלדד

                                                            יעקב אדרי

                                                            נחמן שי

                                                            ג'מאל זחאלקה

                                                            ציון פיניאן

                                                            שלי יחימוביץ'

                                                            אורית זוארץ

                                                            משה (מוץ) מטלון

                                                            עמיר פרץ

                                                            אמנון כהן

                                                            מרינה סולודקין

                                                            מאיר שטרית

                                                            אריה ביבי

                                                            מגלי והבה

                                                            גדעון עזרא

                                                            דניאל בן-סימון

                                                            חנא סוייד

                                                            מוחמד ברכה

                                                            נסים זאב

                                                            יוחנן פלסנר

                                                            יוליה שמאלוב-ברקוביץ

                                                            רונית תירוש

                                                            זבולון אורלב

                                                            אחמד טיבי

                                                            כרמל שאמה

                                                            שי חרמש

                                                            טלב אלסאנע

                                                            אברהים צרצור

                                                            אלי אפללו                                           

                                                           פ/2210/18                              

הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – רפואת שיניים), התש"ע–2010

תיקון סעיף 6		בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994[1] (להלן– החוק העיקרי), בסעיף 6(א)(8) הסיפה החל במילים "לילדים" – תימחק.
הוספת סעיף 7ב		אחרי סעיף 7א לחוק העיקרי יבוא:
		"שירותי רפואת שיניים			7ב.	(א)               על אף האמור בסעיף 3(ג), אופן מתן שירותי רפואת שיניים , כמפורט בסעיף 6, ייקבע על ידי שר הבריאות באישור ועדת העבודה הרווחה  והבריאות של הכנסת.
						(ב)               מתן שירותי רפואת השיניים יהיה בכפוף לעקרונות הבאים:
							(1)       השירות יינתן על ידי גוף שהינו ללא כוונת רווח ויהיה נתון לפיקוח ממשלתי;
							(2)       ההסדר שייקבע לא יפלה בין כלל נותני שירותי רפואת השיניים, לרבות רפואת שיניים מונעת."
תיקון סעיף 14		בסעיף 14 לחוק העיקרי, בכל מקום, במקום "5%" יבוא "5.15%".
תיקון סעיף 16		בסעיף 16(א) לחוק העיקרי, אחרי פסקה (4) יבוא:
		"(5)     למלכ"ר בריאות השן – סכום כספי שיקבע שר הבריאות ולא יעלה על 2.9% מדמי ביטוח בריאות שיגבה המוסד."
תיקון התוספת השניה		בתוספת השניה לחוק העיקרי –
		(1)           בפרט 1(ב), בפסקה 31 המילים "(למעט רפואת שיניים)" – יימחקו;
		(2)           אחרי פרט 29 יבוא:
			"30.   סל טיפולי רפואת שיניים:
				(א)      למבוטחים בגילאים 0-18:
					(1)       בדיקה על ידי רופא שיניים במרפאה;
					(2)       טיפול שיניים, תחת סדציה או הרדמה כללית לפי צורך; טיפול שיניים משמר, לרבות ניקוי שיניים והורדת אבנית; אפליקציה של תכשירים למניעת עששת; איטום חריצים; עזרה ראשונה לשיכוך כאב; שחזורים; טיפולי מוך השן; כתרים טרומיים, מבנים; עקירות; שומר מקום, ולרבות שיקום ויישור שיניים.
				(ב)       למבוטחים בני 65 ומעלה:
					(1)       שירותי רפואת שיניים משמרת ומשקמת לרבות שחזורים ניידים; שיניים תותבות ותותבות חלקיות ובדיקת אפשרות ביצוע 2-4 שתלים לתמיכת התותבות;
					(2)       בדיקה תקופתית לאיתור בעיות פה ושיניים, כולל סרטן הפה.
תיקון התוספת השלישית		בתוספת השלישית לחוק העיקרי –
		(1)           בפרט 1, בפסקה (5) הסיפה החל במילים "וטיפול על-פי הנהלים" – תימחק ובמקומה יבוא "וטיפול על פי המפורט להלן:
			(א)               ביצוע סקרים אפידימיולוגיים לאומיים או סקר דנטלי לאומי אחת לחמש שנים;
			(ב)               הספקת מברשות שיניים ומשחות בהנחה של 50% מהמחיר לצרכן;
			(ג)               הכשרת מטפלים – רופאים, אחיות, רופאי שיניים ושינניות הכוללת:
				(1)           החלת תוכנית לימודים הכוללת שעות לימוד תיאורטיות  ותרגול קליני בתחום זיהוי תחלואה דנטלית וקידום בריאות הפה והשיניים במסגרת בתי הספר להכשרת שינניות ואחיות;
				(2)           הכשרת מטפלים ממערך בריאות השן בהתמודדות עם שוני תרבותי – הוספת קורס סימסטריאלי לתוכנית ההכשרה הבסיסית ופיתוח קורס דומה במסגרת לימודי המשך, למי שסיימו הכשרה בסיסית;
				(3)           הגדלת מספר השינניות בישראל והרחבת תוכניות הלימודים שלהן בהתאם לאמור בפרט זה.
			(ד)               הקמת מוקד מידע לציבור בנושא בריאות הפה, הכפוף למרכז מניעה או האחראי על מתן מידע, ייעוץ והפצת חומר מודפס המותאם לאנשים ממוצא תרבותי שונה, בדגש על שימוש בפלואורידים, מניעת עישון, תזונה נכונה ומאוזנת ושמירה על היגיינה אוראלית.
			(ה)               סקרים בנושא כוח אדם מקצועי והערכות שוטפות לשם חיזוי כוח אדם נדרש במקצועות רפואת השיניים, והכנת תוכניות היערכות לאומית להתמודדות עם מצבים עתידיים בתחומים האמורים.
			(ו)                הפלרת מי שתייה – הגדלת אחוז הנהנים ממים מופלרים לכדי 90 אחוזים מהאוכלוסייה.
			(ז)                חינוך לבריאות השן במסגרת התחנות לבריאות המשפחה:
				(1)           הכשרת אחיות בריאות הציבור המועסקות בתחנות לבריאות המשפחה בתחום קידום בריאות הפה והשיניים;
				(2)           העמקת הידע של רופאי משפחה ורופאי ילדים בתחום התחלואה הדנטלית.
			(ח)               טיפולי בריאות השן למבוטחים בגילאים 0-4 שנים –
				(1)           בדיקה התפתחותית על ידי אחות בתחנות לבריאות המשפחה;
				(2)           הדרכה לתזונה ולהתנהגות מונעת עששת;
				(3)           זיהוי הפרעות בהתפתחות השיניים, עששת ילדות מוקדמת והפנייה לרופא השיניים לפי הצורך;
				(4)           מריחת תכשיר למניעת עששת לפי הצורך.
			(ט)               טיפולי בריאות השן למבוטחים בגילאים 5-18 שנים –
				(1)           בדיקה שנתית בכיתה במסגרת מערכת החינוך והודעה להורים;
				(2)           חלוקת מברשות ומשחות שיניים פעם בשנה לכל ילד;
				(3)           הדרכה להתנהגות מונעת מחלות שיניים, כגון: צחצוח שיניים מודרך בגן ובכיתות בתי ספר, גהות הפה, מניעת חבלות, בגני חובה ובבתי ספר על ידי שיננית בית הספר או אחות בריאות הציבור;
				(4)           איטום חריצים בגילאים 6-12 בשיניים קבועות לפי הוראות רפואיות בלבד.
			(י)                תרגול היגיינה אוראלית בבתי הספר, כולל צחצוח שיניים מודרך על ידי שינניות שיועסקו במסגרת משרד החינוך וידריכו את הצוות החינוכי בבתי הספר, בכל בוקר.
			(יא)             בדיקות פה לכלל האוכלוסייה הכוללות צילומי נשך וצילום פרי אפיקלי על פי הצורך עד גיל 21; צילום סטטוס או צילום פנורמי על גיל 21 בכל שלוש שנים.
			(יב)             הסרת אבנים אחת לשנה לכלל האוכלוסייה.
			(יג)              סקירה לגילוי מוקדם של סרטן הפה והלוע מעל לגיל 60."

 

דברי הסבר

הזכות לבריאות היא זכות יסוד המוגנת על-ידי אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן. בישראל, מהווה חוק ביטוח בריאות ממלכתי עוגן מרכזי של הזכות לבריאות, המטיל על המדינה את האחריות על מימוש הזכות לבריאות.

שירותי בריאות השן ברובם אינם כלולים בסל הבריאות ומימונם מוטל על האזרחים. זאת, על אף שבריאות הפה והשיניים מהווה חלק בלתי נפרד מבריאות האדם; כתוצאה מכך, השירותים זמינים רק למי שהפרוטה בכיסו. תחלואת השן בישראל גבוהה ביחס למדינות מפותחות אחרות, הפערים בתחלואה בין בעלי הכנסה גבוהה לבעלי הכנסה נמוכה ובינונית גדולים וההוצאה הלאומית לבריאות על רפואת שיניים גבוהה.

הצעת החוק נועדה להכליל טיפולי שיניים (מניעה וטיפול) בסל הבריאות לו זכאי כל תושב במדינת ישראל. החלטה כזו תשפר את מצב בריאות הפה בקרב האוכלוסייה, תקטין את היקף התחלואה, תצמצם את הפערים החברתיים הקיימים בתחלואה ובנגישות לשירותי רפואת השיניים, ובסופו של דבר גם תצמצם את ההוצאה הלאומית על רפואת שיניים.

הזכות לבריאות מחייבת את הכללת טיפולי הפה והשן בכללותם לכלל האוכלוסייה. אולם, מטעמים מעשיים בלבד, מוצע בהצעת חוק זו בשלב הראשון:

להרחיב ולעגן את מחויבות המדינה – משרד הבריאות – לתת שירותי מניעה לכל האוכלוסייה.

לכלול בסל הבריאות הציבורי את שירותי בריאות השן (מניעה וטיפול) לקטינים בגילאי 0-18 וקשישים בני 65 ומעלה שיינתנו על ידי קופות החולים.

ההצעה לכלול את שירותי בריאות הפה והשן לאוכלוסיות שלעיל בשלב הראשון נובעת מהסיבות שלהלן:

ועדת נתניהו, וועדת חקירה ממלכתית, המליצה כבר ב-1990 על הספקת שירותי בריאות השן לקטינים. חוק ביטוח בריאות ממלכתי מבוסס בעיקרו על המלצות אותה וועדה, אך מסיבות לא ידועות, לא כלל את ההמלצה הזאת.

צמצום בתחלואה: תחלואת השיניים בקרב הילדים בארץ גבוהה באופן מדאיג ביחס למדינות המערב. העדר טיפול והזנחה של בריאות השן בילדות, מהווה מקור לבעיות שיניים לאורך שנים ובשלבים מאוחרים יותר בחיים; שיעור הקשישים חסרי שיניים בישראל גבוה;

צמצום פערים בתחלואה ובנגישות לשירותים: קיימים פערים גדולים בתחלואה בין ילדים וקשישים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה בהשוואה למשפחות בעלות הכנסה גבוהה.

חיסכון כלכלי: השקעה מצד המדינה בטיפול ובמניעה בתקופת הילדות תחסוך הוצאות גדולות בעתיד לפרט וגם למדינה (לדוגמה: בעת השירות בצה"ל).

השוואה למערב: מדינות רבות במערב, בהן קיים מערך בריאות ציבורי, כוללות טיפולי שיניים לילדים בסל הבריאות. כך למשל בבריטניה, רפואת שיניים כלולה בשירות הבריאות הממלכתי ובמדינות סקנדינביה רפואת השיניים הציבורית ניתנת חינם לילדים עד גיל 18.

אמנת האו"ם לזכויות הילד ואמנת האו"ם לזכויות כלכליות וחברתיות – האמנות פוסלות אפליה בבריאות ובנגישות לבריאות.

כבוד האדם: בעבור אוכלוסיית הקשישים מדובר בפגיעה באיכות חיים, בסיכון בריאותי וביכולת לחיות בכבוד .

הצעת החוק כוללת מפרט של סל שירותים מפורט שגובש על ידי אנשי מקצוע מתחום רפואת השיניים ובהתייעצות עם אנשי המקצוע ממשרד הבריאות.

עלות הספקת שירותי שיניים לקטינים מוערכת על ידי משרד הבריאות בכ-300 מיליון ש"ח בשנה ועלות הספקת שירותי שיניים לקשישים מוערכת על ידי משרד הבריאות בכ-160 מיליון ש"ח בשנה. לפיכך, הצעת החוק מציעה להעלות את מס הבריאות באופן פרוגרסיבי ע"י תוספת של 0.09% לרמת התשלום הנמוכה, שהיא  3.1% מהשכר שעד 60% מהשכר הממוצע במשק, ותוספת 0.15% לרמת התשלום השנייה שהיא 5% מהשכר שמעל 60% מהשכר הממוצע במשק. ההערכה היא כי תקבולי מס בריאות בשנת 2009 היו כ-15 מיליארד ש"ח 460 מיליון ש"ח (עלות טיפולי השיניים המוצעים) מהווים כ- 3.06% מהסכום הזה.

כדי להבטיח שאספקת שירותי בריאות הפה והשן על פי הצעת חוק זו יעשו באופן אוניברסאלי, שוויוני, נגיש, וזמין באמצעות גוף ציבורי ובאופן שלא יפלה בין כלל נותני שירותי רפואת השיניים, לרבות רפואת שיניים מונעת, מוצע לאפשר לשר הבריאות לקבוע את אופן הספקת השירות.

הצעת חוק זו הוכנה בסיוע קואליציית הארגונים למען רפואת שיניים ציבורית הכוללת את הארגונים הבאים: איגוד השינניות הישראלי, ארגון ההורים הארצי, יסו"ד – ישראל סוציאל-דמוקרטית, האגודה לזכויות האזרח בישראל, סנגור קהילתי, עמותת רופאי השיניים הערביים בישראל, רופאים לזכויות אדם, שתי"ל – הנחייה וייעוץ ובתמיכת האגודה לזכויות החולה.

 

 

 

 

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

כ"ב באדר התש"ע – 8.3.10

 

---

[1] ס"ח התשנ"ד, עמ' 156.