הכללת שירותי בריאות השיניים בסל הבריאות הממלכתי

שירותי בריאות שיניים ציבוריים חינם לקטינים ולקשישים * מניעה ראשונית לכלל האוכלוסייה

הקואליציה למען רפואת שיניים ציבורית מאגדת ארגונים חברתיים, אנשי אקדמיה ואנשי רפואה הרואים במדינה אחראית על בריאות הפה והשן של תושביה. חזון הקואליציה הוא כי בריאות השן והפה איננה שונה מבריאות שאר איברי הגוף והנפש. שירותי בריאות השן והפה (מניעה וטיפול) צריכים להיכלל בסל הבריאות הממלכתי לו זכאי כל תושב במדינת ישראל .

שירותים למי?

אנו שואפים להכללת שירותי בריאות השן לכלל האוכלוסייה.

בשלב ראשון:

• יש להרחיב ולעגן את מחויבות המדינה – משרד הבריאות – לתת שירותי מניעה לכל האוכלוסייה.
• יש לכלול בסל הבריאות הציבורי את שירותי בריאות השן (מניעה וטיפול) לקטינים בגילאי  0-18 וקשישים בני 65 ומעלה.  

תכולת הסל?

• הקואליציה, תוך התייעצות עם אנשי המקצוע במשרד הבריאות, הכינה סל שירותי מניעה מפורט (לא כולל תמחור).
• הקואליציה, תוך התייעצות עם אנשי המקצוע במשרד הבריאות, הכינה את מפרט סל השירותים המוצע לקטינים וקשישים (כולל תמחור) שייענה על הצרכים הרפואיים הבסיסיים ביותר של אוכלוסיות אלו: הסל כולל טיפול מונע והסברה, טיפול משמר וטיפול במוך השן עד לרמת המבנה, ושתלים ותותבות הכרחיים לתפקוד לקשישים. הסל מצורף.

מדוע קטינים וקשישים כשלב ראשון?

א.    וועדת נתניהו, וועדת חקירה ממלכתית, המליצה כבר ב-1990 על הספקת שירותי בריאות השן לקטינים. חוק ביטוח בריאות ממלכתי מבוסס בעיקרו על המלצות אותה וועדה, אך מסיבות לא ידועות, לא כלל את ההמלצה הזאת.

ב.     צמצום בתחלואה: תחלואת השיניים בקרב הילדים בארץ גבוהה באופן מדאיג ביחס למדינות המערב. העדר טיפול והזנחה של בריאות השן בילדות, מהווה מקור לבעיות שיניים לאורך שנים ובשלבים מאוחרים יותר בחיים; שיעור הקשישים חסרי שיניים גבוה והדבר פוגע קשות בתפקודם.

ג.       צמצום פערים בתחלואה ובנגישות לשירותים: קיימים פערים גדולים בתחלואה בין ילדים וקשישים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה  בהשוואה למשפחות בעלות הכנסה גבוהה.

ד. חיסכון כלכלי: השקעה מצד המדינה בטיפול ובמניעה בתקופת הילדות תחסוך הוצאות גדולות בעתיד, לפרט וגם למדינה (לדוגמא, בעת השירות בצה"ל).

ה.    השוואה למערב: מדינות רבות במערב, בהן קיים מערך בריאות ציבורי, מכלילות טיפולי שיניים לילדים בסל הציבורי.  בבריטניה, רפואת שיניים כלולה בשירות הבריאות הממלכתי. במדינות סקנדינביה, רפואת השיניים הציבורית ניתנת חינם לילדים עד גיל 18.

ו.  אמנת האו"ם לזכויות הילד ואמנת האו"ם לזכויות כלכליות וחברתיות –האמנות פוסלות אפליה בבריאות ובנגישות לבריאות.

מי יספק את השירות?

יש לשאוף להסכמה בין הממשלה, קופות החולים, המגזר העסקי והאיגודים המקצועיים של נותני השירות, על מתווה שיאפשר הספקת שירותים מקצועיים, מוסדרים ותחת פיקוח, על פי הקווים המנחים הבאים:

א. יש לכונן הסדר אשר השוויון האוניברסאליות והנגישות עומדים בבסיסו – ההסדר יאפשר את מימוש זכותו ונגישותו של כל קטין וקשיש לסל שירותים ציבורי בחינם בדומה לסל השירותים ברפואה כללית, ושל כל תושב לסל המניעה הממשלתי.

ב. השירות יהיה שירות ציבורי – עליו להיות מנוהל על ידי רשות ממשלתית או זכיין שהוא מוסד ללא כוונת רווח. יש להסדיר את הפיקוח על איכות הטיפול. יש לשקול אפשרות של הפניית תלונות מבוטחים לנציבות קבילות החולים לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

ג. ההסדר לא יפגע בנותני השירות הפרטיים – יש לכונן הסדר שלא יפגע בפרנסה ובעצמאות הכלכלית של רופאי השיניים הפרטיים (ובכללם, הרופאים העובדים בתאגידים) והשינניות. אין לכונן הסדר שייצור תחרות בלתי הוגנת בין ספקי השירות בכלל, ובפרט, תאגידי רפואת השיניים בבעלות קופות החולים הפועלים כיום כתאגידים מסחריים לכל דבר.

נגישות שווה וזמינות שווה משמען:

• פריסה נאותה של ספקי שירותים, כולל בפריפריה ובקרב ישובים ערבים.
• הנגשת השירות בשפות שונות
• נגישות לנכים ובעלי מוגבלות
• זמינות תורים סבירה ושוויונית
• זמינות כלכלית – ללא מבחני הכנסה או תשלום "מהכיס"
• הפצת מידע מותאם תרבותית לכל האוכלוסייה

כיצד ימומן?

עלות הספקת שירותי שיניים לקטינים מוערכת על ידי משרד הבריאות בכ-300 מיליון ש"ח בשנה. עלות הספקת שירותי שיניים לקשישים מוערכת על ידי משרד הבריאות בכ-160 מיליון ש"ח בשנה.

מקור המימון הוא העלאת מס הבריאות באופן שוויוני:

תוספת 0.09% לרמת התשלום הנמוכה, שהיא  3.1% מהשכר שעד 60% מהשכר הממוצע במשק, ותוספת 0.15% לרמת התשלום השנייה שהיא 5.0% מהשכר שמעל 60% מהשכר הממוצע במשק.[1]

אנו מתנגדים להבחנות בין תושבים על בסיס סוציו-אקונומי

אנו מתנגדים לכל הצעה שתכליתה הבחנה על בסיס סוציו-אקונומי (למשל, שירות רק למשפחות "מצוקה") וזאת בשל הטעמים הבאים:

• פגיעה בעקרון האוניברסאליות – העיקרון החשוב ביותר של חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוא עקרון השוויון בזכות לקבל שירותים, לפיו השירותים ניתנים לפי צורך רפואי ולא לפי יכולת כלכלית ואילו המימון של השירותים הנו פרוגרסיבי. שירות "לעניים בלבד", שומט את הקרקע ממערכת הבריאות הציבורית . זהו מדרון חלקלק שבו כל מערכת הבריאות עלולה להתדרדר.  
• העיוות שיוצרת הבחנה כלכלית – הבחנה כמו מקבלי קצבאות או 'קו העוני', יוצרת עומס ביורוקרטי ועיוותים קשים, שכן זהו קו מלאכותי אשר איננו יכול לשקף את הקשיים הכלכליים האמיתיים. משפחה במעמד בינוני-נמוך תיחשב כמי שאיננה זכאית לשירותים בעוד מצבה אינו מאפשר לה רכישת שירותי שיניים לילדיה.

בשל הסיבות האלה ובשם עיקרון השוויון ועיקרון הסולידריות החברתית העומדים בבסיס מערכת הבריאות הישראלית, אנו דורשים:

רפואת שיניים מניעתית לכל האוכלוסייה

רפואת שיניים ציבורית שוויונית לקטינים עד גיל 18 ולקשישים מגיל 65

---

[1] על פי חישוב מרכז אדוה, המבוסס על תחזית לפיה תקבולי מס בריאות בשנת 2009 יהיו כ-15 מיליארד ש"ח. 460 מיליון (עלות טיפול השיניים המוצע) מהווים כ- 3.06% מהסכום הזה.