פברואר 2006

לעמוד קודם עמוד 2 מתוך 4 לעמוד הבא

רשומההעניים יהיו יותר עניים והעשירים יהיו יותר עשירים

תסתכלו על הגראף הזה

 

 

בקיצור - מה המשמעות של הגארף?

אם תמשיך המגמה הנוכחית, העשירונים השמיני ומטה ימשיכו לתרום מההכנסות שלהם לעשירונים התשיעי והעשירי.

ועכשיו להסבר הארוך

קחו את כל משקי הבית בישראל. סדרו אותם בשורה ארוכה. הראשון בשורה הוא משק הבית שההכנסה הברוטו שלו היא הנמוכה ביותר. אחריו שימו את משק הבית שהכנסתו קצת יותר גבוהה וכך עד סוף השורה שבה יעמוד משק הבית עם ההכנסה (משכר) הגבוהה ביותר.

עכשיו תספרו את כל משקי הבית ותחלקו בעשר. כל חלק הוא מספר משקי הבית בעשירון.

עכשיו תחשבו את חלקו של העשירון מסך כל ההכנסות של כל משקי הבית.

תעשו את זה כל שנה. במשך כמה שנים. (הנתונים שלי הם משנת 1992 ועד 2004).

בשנת 1992 אחוז ההכנסות של העשירון העליון מסך כל ההכנסות היה 25.9% ובשנת 2004 הוא היה 27.8%.

עכשיו חשבו את מגמת השינוי של אחוז ההכנסות של כל העשירונים.

הגראף למעלה מציג את המספר שהוא תוצאת חישוב המגמה.

המשמעות שלו היא שאם המצב ימשיך להיות כמו בשנים 1992 ועד 2004, אחוז ההכנסות של העשירונים השמיני ומטה מסך כל ההכנסות יירד ואחוז ההכנסות של העשירונים התשיעי והעליון ימשיך לעלות.

או במלים אחרות - אם נמשיך ככה, העניים יהיו יותר עניים והעשירים יהיו יותר עשירים.

את זה לא אני אמרתי. את זה אומרים הנתונים.

לא מאמינים לי? קחו את גליון האקסל עם כל הנתונים ושחקו איתם בעצמכם. אולי תגלו שם שאני טועה.

(הרשימה הזאת אושרה על ידי יוסי לוי - "סטטיסטיקאי הבית" של אתר רשימות)

פורסם ב 21 בפברואר 2006 12:12 תגובות נעולות | כלים


רשומההאם בית הקפה הקבוע שלכם יכול לקבל את התו החברתי?

המשפט הזה הוא המשפט האחרון ברשימה הזאת שיכיל את המלים "מפלגת העבודה".

בימים אלה, כשהמון אנשים (10?) מתלבטים האם להצביע אף-אחד-כולם-אותו-חרא-חד"ש-מרצ-פרץ, אפשר לעשות מעשה פוליטי אישי ומשמעותי שלא קשור לבחירות.

אני מניח שיש מקום שאתם נוטים לבלות בו, לשבת בו, להזמין ממנו.

האם לא יהיה לכם יותר טעים ונעים לדעת שעובדי המקום עובדים בתנאים ראויים?

אבל מה הם תנאים ראויים? מי יגדיר אותם?

טוב ששאלתם - יש מי שהגדיר. קוראים לארגון "במעגלי צדק" והוא מקדם העסקה הוגנת, בעיקר באולמות שמחה ובבתי קפה ומסעדות. עסקים שעומדים בקריטריונים זכאים להציג בגאון את התו החברתי.

הקריטריונים (בקיצור) לקבלת התו הם:

כל שעליכם לעשות הוא לגשת לדף של התו החברתי, להדפיס אותו ולהביא אותו למקום שאתם נוטים לבלות בו/לשבת בו/ להזמין ממנו. לברר עם בעלי המקום אם הם מעוניינים להתחיל את תהליך הבדיקה שיוביל לקבלת התו. בדף יש גם את מספר הטלפון של גדעון מ"במעגלי צדק" שאחראי על הנושא.

אם בעלי המקום לא מעוניינים, ספרו זאת לחבריכם השמאלנים מניאקים, כיתבו זאת בבלוג שלכם או פשוט השאירו כאן תגובה.

יכול להיות מעניין, לא?

פורסם ב 20 בפברואר 2006 22:06 תגובות נעולות | כלים


רשומהמכתבי בקשת תרומות לחולים? – מאד רלוונטי!

עברתי עכשיו על תיבת הדואר הנכנס של "לא רלוונטי". בחודש האחרון נשלחו אלי לבדיקה 10 מכתבים של חולים שמבקשים תרומות דם או תרומות כסף להשתלות או לטיפולים מיוחדים.

כל מכתב כזה שמגיע אלי מרגיז אותי.

כל מכתב לבקשת תרומה מצביע על כך שלמישהו חולה מאד לא נמצא פיתרון ולקרוביו אין ברירה אלא לבקש נדבה מהציבור.

קיבוץ הנדבות עבור חולים קשים הפך להיות נורמה בשנים האחרונות. אם הצלחת להגיע לדודו טופז או לתכנית טלוויזיה אחרת, ושם תוכל לשטוח בפני הציבור את מצוקתך האיומה, יש אפשרות שתזכה לטיפול שיציל את חייך.

אם לא הגעת לטלוויזיה, לא תזכה לטיפול.

ומה עם המדינה? האם זה לא תפקידה לדאוג לחייהם של האזרחים?

אנשים כבר שכחו שזה הוא תפקידה של המדינה. הכל כאן מופרט. כולנו הפכנו להיות מאזרחים שמגיע להם בגלל שהם אזרחים ללקוחות שיקבלו בדיוק את מה שהם שילמו עבורו.

יש לקוח רגיל ויש לקוח "מושלם".

סוכני המכירות שמוכרים ביטוח בריאות משלים עושים בדיוק את זה, משלים את הלקוחות ומסתירים את האותיות הקטנות.

אז אפילו אם קופת החולים תשלם לך חלק מעלות ההשתלה, את השאר אתה צריך להשיג על ידי קיבוץ נדבות. באינטרנט ו/או בטלוויזיה.

רוב האנשים כבר התרגלו. "ככה זה". לי זה נמאס!

עכשיו בחירות. יש שתי אפשרויות.

יש שחושבים שהשיטה בסדר ורק צריך קצת לתקן את השוליים הסובלים.

יש שחושבים שהשיטה לא בסדר, שהרוב סובלים והשוליים סובלים יותר.

אחרי הרבה שנים שבהן מפלגת העבודה היתה חלק מקידום וביסוס השיטה הנוכחית, היא השתנתה. עומד בראשה אדם שמאמין שהשיטה לא בסדר ושצריך לשנות אותה.

אני הצטרפתי אליו כדי לשנות את השיטה. אני מאמין שהבחירות האלה הן ההתחלה של הצבת אלטרנטיבה אמיתית לשיטה המקובלת שבה אנשים "רגילים" צריכים לקבץ נדבות כדי לחיות.

אני מבקש מכם להצטרף אלי.

לקחתי חודשיים חופשה ללא תשלום מהעבודה שלי והקמתי את האתר פוליטי - תמיכה @קטיבית במפלגת העבודה. אני מזמין אתכם לבקר באתר ולפעול יחד איתי ועם עוד הרבה אנשים לשינוי השיטה.

תודה,

חנן כהן

(פורסם במקור באתר לא רלוונטי)

פורסם ב 20 בפברואר 2006 13:02 תגובות נעולות | כלים


רשומההאם כל הבלוגרים שמאלנים?

ניסיתי לבדוק את תחושת הבטן שלי בנתונים מספריים.

מכיוון שאין לי אפשרות לבדוק את כל הבלוגים הישראלים (בכל השפות) לקחתי את הרשימות של אתר פוליטינט כנקודת ייחוס. ההנחה שלי היתה שכותבי בלוגים שמעוניינים להשתלב בשיחה הפוליטית/אינטרנטית על ידי כתיבה בבלוג שלהם, יפרסמו את הפוסטים שלהם בפוליטינט.

תהליך הבדיקה

  1. "צילמתי" את רשימת הכותבים החמים בכל הזמנים ביום ראשון, 19 בפברואר 2006 בשעה 11:10.
  2. לקחתי את העשרים הראשונים (למה עשרים? כדי שגם אני אופיע ברשימה).
  3. העברתי את הרשימה לאקסל.
  4. עברתי לכל בלוג ברשימת העשרים וניסיתי לקבל רושם (סובייקטיבי) על מידת השמאליות/ימניות של הכותב/ת.
  5. נתתי ציון לכל כותב/ת. שמאל מובהק - שמאל מתון - בלתי מזדהים - ימין מתון.
  6. סיכמתי את הטבלה על פי הציונים.

סיכום גראפי של הנתונים שאספתי

טבלת הנתונים

 

לפני הסיכומים, הערות והסתייגויות

  1. מתן ציון השמאלניות הוא סובייקטיבי בהחלט. אם מישהי מהכותבות חשה שהציון שנתתי לה שגוי, אנא כתבי לי בפרטי או בהערות ואני אתקן.
  2. בהחלט ייתכן שפוליטינט נתפש מראש כטריטוריה שמאלנית ולכן כותבות מהצד היותר ימני של המפה הפוליטית לא חשות בנוח באתר הזה.
  3. נקודה מעניינת היא ה"בלתי מזדהים" שכבר מזמן לא פרסמו את הפוסטים שלהם בפוליטינט. לדוגמה, ולווט כל הזמן כותבת אבל כבר יותר מחודש לא פרסמה פוסט שלה בפוליטינט. יכול להיות שהיא חשה שסוג הדברים שהיא כותבת לא מתאים לאתר.
  4. בהמשך לנקודה הקודמת, הייתי יכול לבדוק את תדירות ונפח הכתיבה בבלוגים עצמם אבל אז הייתי יוצא ממסגרת אתר פוליטינט שאותה הגדרתי לעצמי מראש.

סיכום

הבלוגרים בישראל הם בלי ספק שמאלנים.

או אולי הפוך.

שמאלנים שמעוניינים להשפיע על השיח הפוליטי מוצאים בבלוגים אמצעי נוח לעשות זאת.

 

כרגיל, אשמח לקבל תגובות והערות.

 

חנן

 

פורסם ב 19 בפברואר 2006 12:34 תגובות נעולות | כלים


רשומהמחשבה חדשה על ליסינג, פראיירים וסולידאריות

בינואר הסתובבה באימייל עצומה נגד העלאת שווי מס לרכבי הליסינג. לא יודע למה נזכרתי בה עכשיו, אבל פתאום הבנתי משהו לגביה שלא חשבתי עליו קודם.

יש הרבה פעמים שבהם אנשים מתרעמים על כך שמגזר זה או אחר "מרוויח" יותר מדי על חשבון משלם המסים. במקרה זה מדובר בעובדי התעשיות השונות שמקבלים רכב מהעבודה כחלק מחבילת ההטבות שלהם. תסתכלו על המדבקות שעל הפורד פוקוסים והמזדות שלוש ותראו שאלה לא רק חברות היי טק.

קחו לדוגמה את מרב ארלוזורוב מהארץ שכותבת ש עמותת נפגעי ההיי-טק יוצאת נשכרת (קישור לקובץ PDF. כאן אפשר למצוא את הטקסט המלא אבל אני לא בטוח שהוא יהיה שם הרבה זמן). היא כותבת כך:

"העובדה שהכדאיות הזו עלתה לקופת המדינה בהכנסות של כמיליארד שקל מיסים בשנה, לא נלקחה בחשבון על ידי חוגגי ההיי-טק. אפשר רק לנסות ולחשוב איזה שימוש אלטרנטיווי מושכל יותר אפשר היה למצוא במיליארד שקל מסים בשנה - למשל, להפחית עוד את מס הכנסה ברמות השכר הבינוניות, לרווחת המעמד הבינוני כולו. למשל, להפחית עוד את מסי הקניה על רכב בישראל, ובכך לאפשר לכל האוכלוסיה ליהנות מנגישות גבוהה יותר למכוניות חדשות."

גם אני חשבתי ככה אבל אני חושב שוב.

נניח שהיו מבטלים את ההטבה והיו נוספים עוד מיליארד שקל לתקציב. האם היו מבצעים איזה שהוא שינוי בתקציב המדינה לטובת הכלל? ברור שלא. כי הכסף שנכנס לתקציב לא צבוע בשום צבע. הוא מחולק על פי הערכים של הממשלה. והערכים של הממשלה לא כוללים הטבה עם האזרחים הפשוטים אלא אי-קיצוץ תקציב הביטחון, קיצוצים ("כואבים") והתייעלות (הפרטות).

אם עובדי התעשיה היו יודעים שהמיליארד הזה היה מתווסף לתקציב התרבות לדוגמא (ידעתם שהסכום הוא 300 מיליון שקל, ללא קולנוע?), אני חושב שהם היו חושבים אחרת על שינוי בהטבה הזאת.

אבל עובדי התעשיה יודעים שהממשלה לא  מקצצת בתקציב הביטחון, לא מעלה את שכר המינימום לעובדים בעלי השכר הנמוך וגם לא דואגת לאכוף את אותו שכר המינימום. הם יודעים שההטבה שרוצים לקחת מהם לא תועיל לשום דבר שהם חושבים שמן הראוי לשפר כאן, בצורה שמן הראוי לשפר כאן.

כי הם לא פראיירים, ובצדק.

ההפך של פראייריות היא סולידאריות.

סולידריות היא מצב שבו רוב האנשים יודעים שהמאמץ שהם עושים הוא מאמץ למען מטרה טובה, שהאנשים הנכונים נהנים מהמאבק ושפירותיו בסוף יחזרו אל המתאמצים.

סולידריות היא מצב שבו אפילו כשסובלים במאבק (ישיבה בפקקים), יודעים שהסבל הוא למען מטרה טובה וחשובה.

הסיבה שהמון אנשים מאשימים את פרץ בסבל מהשביתות היא בגלל שהם לא חשים סולידאריות עם אף אחד, כי אף אחד לא חש ומבטא סולידאריות איתם.

פורסם ב 17 בפברואר 2006 10:19 תגובות נעולות | כלים


רשומההוועדים מול משפחות ההון

כותב אורח: עופר סיטבון

על רקע הצטברות ההון הגדול בידי מעט משפחות, דווקא הוועדים הגדולים הם הסיכוי לקצת יותר סולידריות ודמוקרטיה

עמיר פרץ? הוא איש 'הוועדים הגדולים'. קשה במקומותינו למצוא קללה פוליטית חמורה מזו. מיד עולים בזיכרון החשמל חינם והיגואר מנמל אשדוד. אכן, בקרב וועדי העובדים בישראל ישנן חריגות מרגיזות (היכן לא?), אבל כשבוחנים את הדברים באופן הגון מגלים שלוועדים הגדולים, ולעבודה המאורגנת בכלל, ישנו תפקיד חשוב בהגנה על הדמוקרטיה. לא פחות.

כמו האקדמיה, השידור הציבורי, השירות הציבורי ומערכת המשפט, העבודה המאורגנת היא אחד ממנגנוני הכוח הדמוקרטיים של מדינת הרווחה המודרנית, שנועדו למנוע את הצטברותו של כוח בידי מיעוט קטן של בעלי הון.

רק השבוע התפרסמו הנתונים על כך ש-18 משפחות זוכות להכנסות בגובה 77% מהתקציב השנתי. מו"מ קיבוצי מצמצם את פער הכוחות המבני הקיים בין המעביד לבין העובד, ויוצר תחרות חופשית אמיתית בשוק העבודה.
חתימה על הסכם קיבוצי מבטיחה לעובד ביטחון תעסוקתי, ויוצרת אצלו תחושת שותפות ואחריות כלפי מקום העבודה. כך נהנה המעביד  גם מ"שקט תעשייתי". אין זה מפתיע לגלות הסכמים קיבוציים דווקא אצל המעסיקים הפרטיים הגדולים במשק (טבע, שטראוס, בנק הפועלים). זה טוב לכולם.

העבודה המאורגנת מאפשרת גם סולדריות מעשית בין קבוצות עובדים שונות. כך, בעת משבר הלנת השכר המביש ברשויות המקומיות, 'קרן השביתה' - שממומנת בעיקר מכספי הוועדים הגדולים - אפשרה לתמוך בעובדים שחלקם הגיע לחרפת רעב. השביתה הכללית שעליה הכריזה לבסוף ההסתדרות היא שגרמה לאוצר להורות על תשלום מיידי של השכר.

אלא שבשנים האחרונות נתונים הוועדים תחת מתקפה ברוטאלית: דה-לגיטימציה מילולית (נתניהו המשילם לספינת מלחמה נאצית, לפיד הגדירם "פשע מאורגן"); קריאת תיגר על זכות השביתה; וניסיון (שכשל בינתיים) לבטל את בית הדין לעבודה. אורי יוגב, שהיה ראש אגף התקציבים באוצר, הצהיר בגאווה כי הישגו הגדול היה שבירת העבודה המאורגנת.

בתקופת אבטלה המונית, קל להחליש את כוחה של העבודה המאורגנת: יותר עובדים מוכנים לעבוד תמורת פחות כסף, ולכל עובד ישנו תחליף מיידי. 'שוט' האבטלה מצמצם עוד יותר את יכולתו של העובד לעמוד על המקח, ומגדיל את הסיכוי שזכויותיו תיפגענה. די להתבונן במציאות הישראלית: פגיעה בזכות ההתארגנות ('חיפה כימיקלים', 'מטרודן'); ביטול הסכמים קיבוציים ומעבר מתרחב לחוזים אישיים; אי-אכיפת חוקי העבודה (22 פקחים בכל הארץ); הרחבת דפוסי ההעסקה הפוגענית; התפשטות העסקת עובדי חברות כוח אדם (כ-7 אחוז לעומת 1-2 אחוזים באירופה). גם מספרם הרב של עובדים זרים העובדים בתנאים אכזריים לוחץ את השכר כלפי מטה. הג'ונגל התעסוקתי מתקיים גם בענפי הצווארון הלבן: השכר גבוה, אך זהו "כלוב מוזהב" של עובדים לא מאוגדים המשועבדים למקום עבודתם 24 שעות ביממה באמצעות הטלפון הסלולארי או הדואר האלקטרוני.

לא לחינם אמר לאחרונה יו"ר האגודה הישראלית לחקר יחסי העבודה, פרופ' יצחק הרפז, כי שוק העבודה הישראלי מזכיר יותר ויותר דפוסי העסקה נחותים ומשפילים נוסח המאה ה-19 - העובד הופך לאמצעי בדרך למיקסום הרווח הכספי.

אופיו של שוק העבודה הוא עניינו של כל אחד מאיתנו. חברה בריאה וצודקת היא כזו שבה עובדים יכולים להתפרנס בכבוד (40% מהעניים בישראל הם אנשים עובדים). חיזוק העבודה המאורגנת יכול להפסיק את הסחרור המסוכן שאליו נקלענו.

עופר סיטבון הוא דוקטורנט למשפטים באוניברסיטת תל-אביב וחבריסו"ד (ישראל סוציאל-דמוקרטית)

התפרסם ב"מעריב" 15.2.2006

פורסם ב 16 בפברואר 2006 10:27 תגובות נעולות | כלים


רשומה"פוליטי" גירסה 2

לאחר שקיבלתי תגובות שונות מכל מיני כיוונים, ולאחר שהסתכלתי טוב טוב על הסטטיסטיקות של האתר והבנתי איך אנשים משתמשים בו, יצרתי גירסה חדשה של אתר פוליטי - תמיכה @קטיבית במפלגת העבודה.

עדיין יש בו כמה באגים קטנים בתצוגה שבהם אני מתכוון לטפל בשעות הקרובות.

מה הבנתי?

הבנתי שרוב המבקרים באתר יבקרו בו בפעם הראשונה ולכן צריך כמה שיותר להקל עליהם את ההתמצאות בו.

הבנתי שאנשים מקליקים על הקישור הראשון ברשימת הקישורים. לכן שיניתי את האתר כך שהקישורים הראשונים הם אלה שעליהם הכי חשוב לי שאנשים ילחצו.

הבנתי שלסיפור הקצר יש כוח בתהליך שינוי עמדות והוא מה שאני רוצה שיראו כל הזמן.

הבנתי שהמטרה שלי ושל האתר עד לבחירות היא לקדם את השימוש בסיפור כדי שאנשים ילמדו להשתמש בו בתהליכי השכנוע להצביע עבור מפלגת העבודה.

מה דעתכם?

מאד אשמח לדעת מה דעתכם על השינוי.

תודה,

חנן

פורסם ב 15 בפברואר 2006 13:01 תגובות נעולות | כלים


רשומהקו המיטות - קו פוליטי

אתמול כתב שכני לרשימות, אסי סיקורל, את מיטות אשפוז - מילה אחרת לכסף, מילה ישנה לאפליה. מיתת חסד למערכת מיועלת.

היום, התייחס איציק ספורטא בהעוקץ לנתוני מספר המיטות בבתי החולים. ספורטא פירסם קישור לטבלה באתר משרד הבריאות שבה מפורטים המספרים ההיסטוריים של מספר מיטות לאלף איש משנת 1950 ועד 2004.

לקחתי את הנתונים האלה ויצרתי מהם גראף. שימו לב שהגראף הזה משקף בדיוק את הסיפור הפשוט של ממשלות ישראל בשלושים השנה האחרונות ומסביר בדיוק למה כל כך חשובה מערכת הבחירות הנוכחית.


 


וזה הוא הסיפור הפשוט:

בשנים האחרונות, לרוב האנשים בישראל נהיה יותר רע ולמעט אנשים נהיה יותר טוב. מפלגת העבודה היא המפלגה היחידה שמתכוונת להפוך את הכיוון של הסיפור ולגרום לכך שליותר אנשים יהיה יותר טוב. שאר המפלגות ממשיכות למכור את המדינה לבעלי ההון ומרגיעות את הציבור בהצהרות על טיפול נקודתי בבעיות שהן יצרו בעצמן.

 

 

 

 

 

 

 

(מערכת התוכנה של רשימות תוקנה. אפשר לשלוח תגובות. תודה לירדן וכל מי שטיפל בבעיה.)

פורסם ב 14 בפברואר 2006 16:06 תגובות נעולות | כלים


רשומהעדכון לגבי אתר "פוליטי"

אתמול נפלו לי כמה אסימונים בבת אחת שגרמו לי להתחיל לעבוד עכשיו ממש קשה ולעצב ולתכנת מחדש את אתר פוליטי.

סוף סוף הבנתי מה האתר הזה צריך להיות וצריך לעשות. אני מקווה שעד מחר הכל יהיה מוכן ואז (אולי) תגידו "אהההה!"

ובינתיים, משהו שהגיע אלי באימייל.

"העבודה הפנימית של היפוך חושך לאור
ממשיכה המשכה נעלית יותר מעבודה בעניני קדושה"

הרבי מליובביטש, תורת מנחם ב תלה

פעם חבר שלי המליץ לי וכל יום אני מקבל אימייל שכותרתו "להתחיל את היום בחכמה". לפעמים, כמו היום, מגיעים משפטים ואמירות שאני עוצר רגע, חושב, ואומר לעצמי "נכון". וגם שומר בצד.

גם אתם יכולים. pitgam.com - "אתגר אינטלקטואלי והתרעננות נפשית בתחילת כל יום. חכמה עתיקה, רלוונטית ועכשוית, בהשקעה של כמה שניות."

פורסם ב 14 בפברואר 2006 09:55 תגובות נעולות | כלים


רשומהיואב, אתה בא לעבודה?

יואב גל, שכני לרשימות, כתב כך בתגובה לסיפור האמיתי:

"חוץ מהפרחת נפיחות פוליטיות לא שמעתי מאף אחד מהליצנים האלו אמירה מהסוג הבא" אני מתחייב לקצץ בתקציב הבטחון כך וכך מיליארד שקל שיועדו לזה ולזה ולהעביר אותם לטובת מערכת החינוך ולקידום פיתוחם של עסקים קטנים ובינוניים. לא לטובת תמיכות במקורבים אלא לטובת מנגנונים כלכליים שיוצרים תעסוקה ופרנסה."

וכן כתב יואב:

"אל תספרו לי על להישאר נקיים ואל תטיפו לי מוסר. אני דורש

 

 

פורסם ב 12 בפברואר 2006 18:18 תגובות נעולות | כלים


לעמוד קודם עמוד 2 מתוך 4 לעמוד הבא

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.