קו המיטות - קו פוליטי

אתה יודע ברשימות מתארח גם אחד קוראים לו יוסי לוי http://notes.co.il/joseph/15366.asp. אולי כדאי שתגדיש מדי פעם רצת זמן לקרוא את מה שהוא כותב.

הגרף שאתה מיצר פה לא אומר כלום. האם יתכן ש בשלושים השנה האחרונות בריאות האנשים בישראל השתפרה כל כך שפשוט פחות אנשים זקוקים לאישפוז? ואולי חל שינוי ברפואה המערבית שטוען שאדם מחלים הרבה יותר טוב בבית, כאשר הוא לא חשוף לסיכוני הדבקה מחולים אחרים? ובכלל אולי 98% תפוסה של מיטות זה נתון מצוין שאומר שהמערכת יעילה ביותר והיא לא מבזבזת משאבים על דברים שאין צורך בהם?

האם יש לך סיפור אחר על המציאות הישראלית בכלל ושל מערכת הבריאות הישראלית בפרט?

אם כן, ספר את הסיפור האלטרנטיבי.

בלי "אולי". מהמציאות שאותה *אתה* מכיר.

ספר את הסיפור שלך ונמשיך את השיחה.

עקרונית, אתה צודק. שום נתון בודד בפני עצמו לא מספר את הסיפור כולו, ובלי ההקשר הרחב אי אפשר לפרש את הגרף של חנן. אבל זה נכון ביחס לכל נתון ולכל גרף
נניח שחנן היה מציג גרף המלמד שמספר התלמידים בכיתה הולך וגדל – היית יכול לשאול שמא גילו מומחי החינוך בשלושים השנה האחרונות שרמת ההשגים עולה ככל שלומדים בכיתות גדולות יותר...
נניח שחנן היה מציג גרף המראה שאחוז הנושרים מבית הספר גדל – היית יכול לשאול שמא גילו ילדי ישראל דרכים מעניינות, פוריות ומתגמלות יותר לרכוש השכלה מנוכחות בבית הספר הציבורי.
נניח שחנן היה מציג גרף המראה עליה במקרי השוד – היית יכול להציע כהיפותזה שהסיבה היא עליה ברמת החיים בישראל: לפני שלושים שנה לא היה מה לשדוד ולכן לא שדדו...
בקיצור, כל נתון אפשר לפרש בדרכים רבות ושונות, ולכן חשוב כל כך המכלול. אבל מצד שני – אין המכלול אלא מכלול של פרטים, ולכן חשובים כל כך הפרטים.
ולגבי גרף המיטות של חנן – שאל את עצמך האם ההיפותזות שלך נראות לך סבירות, האם הן הולמות את הנסיון היום-יומי שלך. האם באמת אזרחי ישראל נהנים מהחלמה נעימה בבתיהם? האם באמת ריקים המסדרונות בבתי החולים כי המיטות שבחדרים מספיקות לכל המאושפזים?

היום יש לי ציפורן חודרנית ברגל. לפני שלושים שנה לא היתה לי. אז איך אני יכול להשוות את איכות הטיפול היום לטיפול לפני 30 שנה?

מדיניות צריכה להיות מבוססת על עובדות רלבנטיות ולא על סיפורים אישיים. לפני שאתה מציג גרפים מזעזעים על כמות המיטות, אולי כדאי להקדיש פסקה או שתיים על למה הנתון הזה רלבנטי לנושא.
למעשה אתה בכלל לא כותב מה הוא הנושא שאליו אתה מתיחס, אבל הקורא הממוצא יניח שאתה מתכוון לאיכות הרפואה בישראל, למרות שאולי הנושא הוא דוקא מצבם הקשה של יצרני המיטות הרפואיות.

המסדרונות בבתי החולים הם חלק מבית החולים ולכן המיטות שנמצאות בהם כלולות בנתונים של משרד הבריאות. אתה אולי מתכוון לנתונים מזעזעים על הצפיפות בבתי החולים, אבל לא חנן, לא אסי סיקורל ואני מניח שלא איציק ספורטא (לא קראתי, יש לי מכסה לקריאת תעמולת בחירות) לא טרחו להביא אותם.

הנתון הרלבנטי למה שאתה וחנן ואסי ואיציק מנסים לטעון (ואני מניח שהוא שאנשים לא מקבלים טיפול בגלל שאין מקום לטפל בהם) הוא כמות החולים שנדחים על ידי בתי החולים, או משוחררים מוקדם מדי בגלל מחסור במיטות.

כאשר היה גרף על נתון כזה יהיה אפשר לעשות דיון מושכל בנושא.

אתה שוב מתווכח על העובדות.

איך *אתה* מסביר את המציאות בישראל בשנים האחרונות?

זה מה שחשוב לי לדעת.

אין לי שום כונה להתווכח על העובדות. הגרף מן הסתם מבוסס על נתונים נכונים. אז מה??

על איזו מציאות אתה מדבר? על המציאות החילונית, החרדית או הערבית? על המציאות של המרכז או של הפריפריה? אבל קבל הסבר בכל זאת

במשך 30 השנה האחרונות נעשתה מהפכה ליברלית בישראל. אין ספק שאת רב הקרדיט לה זכאית לקבל שולמית אלוני, אבל גם אנשים שהגיעו אחריה ואימצו את ערכי הליברליות שהיא הטיפה להם, אנשים שנעו מהשמאל הקיצוני עד לימין הקיצוני. בעקבותיה אנשים פשוטים צעקו שהם רוצים חופש בחירה, הם רוצים להחליט באיזה בית ספר ללמוד, לאיזה ארגון עובדים להשתיך ובאיזה בית חולים להיות מטופלים. שלושה דברים שהיו בגדר חלום לפני 30 שנה.
בממשלה האחרונה של שרון הובא המהפך הליברלי לשיא כאשר המפלגה הפרוטקציונית שרצתה לכפות את דעותיה על כולנו סולקה מהממשלה.
אולי בלי קשר ואולי עם קשר במשך 30 השנה האלו עלתה רמת החיים בארץ באופן מדהים, פשוט אין מה להשוות. רמת החיים עלתה מהבחינה החומרית וגם מבחינת איכות הטיפול הרפואית כפי שהיא משתקפת לפי מדדים כמו משך החיים. כמובן שהעובדה שאנחנו בשיא לא צריכה למנוע מאיתנו לשאוף להשתפר.

ההיכרות האישית שלי עם מערכת הבריאות היא טובה תודה. בשתי הפעמים שהגעתי למיון טופלתי לשביעות רצוני. אנשים אחרים שאותם ליוויתי בתהליכים רפואיים שונים התלוננו על האוכל ועל הבאסה שבשהות במקום כזה אבל מעולם לא שמעתי מישהו שמתלונן על המערכת.

כמובן שאמא שלי שהיא רופאה בקופת חולים במשך שלושים השנים האלו תוכל אולי לתת לך חוות דעת מלומדת יותר, אבל אני מפקפק בכך שיהיה לה קשר כלשהו לכמות המיטות בבתי החולים לאלף אנשים, ויותר על הקמצנות של קופות החולים בטיפול באנשים.

עכשיו אחרי 30 שנה עובר על ישראל גל עכור של רוויזיוניזם, בדיוק היורשים של אותם אנשים ששולמית אלוני יצאה כנגדם החל משנת 73 רוצים לבטל את המהפכה הליברלית ולהחזיר את הממשלה הריכוזית שחונקת את החופש האישי. אין לאנשים האלו כל כבוד לאמת והם משתמשים בכל מיני חצאי נתונים וסתם הצגת נתונים שלא קשורים לדבר בשביל להחפיש את שמו של החופש.

הדבר המגוחך ביותר הוא שמערכת הבריאות בישראל היא מערכת ממשלתית אבל הרוויזיוניסטים תוקפים אותה כאילו שההתנהלות שלה מיצגת בצורה כלשהי את הערכים הליברליים/קפיטליסטיים.

קודם כל, נעים לדעת שלמרות כל הביקורת אתה ממליץ לקרוא את מה שאני כותב.

ועכשיו ברצינות.

כיוון שקראת את הרשימה של אסי סיקורל, אתה יודע ש"מיטת אשפוז" אינה מיטה פיזית, מסגרת+מזרון, אלא יחידה תקציבית. לכן גרף כמות המיטות מייצג למעשה את חלק התקציב המוקצה למערכת האשפוז. ולכן, מרק, הנתון הזה מאוד רלוונטי.
מה רואים בגרף הזה? הגרף של סה"כ מיטות לאשפוז כללי יציב ברמה של 3 בערך מאמצע שנות החמישים עד אמצע שנות השישים, אח"כ יש עליה קלה והתייצבות ברמה גבוהה יותר עד סוף שנות השבעים, ואז יש ירידה רצופה כמעט ליניארית עד 2004.
בגרף של סה"כ מיטת (הכולל גם תקצוב למיטות סיעודיות, שיקומיות, בריאות הנפש ועוד), אנו רואים תמונה דומה : יציבות מאמצע שנות השישים עד סוף שנות השבעים, אלא שאז יש ירידה רצופה ותלולה שנמשכת עד תחילת שנות ה-90, ואז התייצבות ברמה הנמוכה אליה הגיע.
האם יש כאן קשר בין כמות המיטות להתקדמות הרפואה? מסופקני. אם יש, אז מה קרה באמצע שנות השישים? הייתה נסיגה במדע? ובין 1965 ל-1979 המדע דרך במקום? רק בשנות השמונים הוא התחיל להתקדם?
הדבר היחיד שברור כאן הוא שאכן יש ירידה רצופה החל מסוף שנות השבעים בכמות הכסף שהמדינה משקיעה בטיפול באזרחים החולים. ייתכן מאוד שחלק מהירידה נובע מהתקדמות הרפואה ומהתייעלות רצויה במערכת, אולי אפילו כל הירידה נובעת מכך, כפי שמרק טוען. מי שההסבר של מרק סביר בעיניו – מוזמן להצביע שוב לאנשים שהובילו את המדינה לאורך השנים ההן. ההסבר הזה לא סביר בעיני – כיוון שעם התקדמות הרפואה עלתה גם עלות הטיפולים – ולכן התקציב היה צריך לעלות, ולא לרדת. כיוון שהוא ירד, אני חושב שאנו רואים כאן תמונה של התעלמות הממשלות מהצרכים הבסיסיים של אזרחי המדינה – כמו אפשרות אשפוז, וזאת לאורך יותר מעשרים וחמש שנה.
לדעתי דבריו של מרק הם היתממות לשמה. נאה דורש מרק: "מדיניות צריכה להיות מבוססת על עובדות רלבנטיות ולא על סיפורים אישיים", כתב. דברים כדרבנות. אבל מרק אינו נאה מקיים. הוא מספר על ניסיונו האישי עם מערכת הבריאות וחותם: "מעולם לא שמעתי מישהו שמתלונן על המערכת", ממש כמו שטרסלר שלא ראה מימיו עני, ולכן פוסק כי העוני הוא רק המצאה סטטיסטית.