יולי 2006

עמוד 1 מתוך 2 לעמוד הבא

רשומהמה הם יעדי מלחמת לבנון השניה?

לידיעת הקוראים מהעתיד: היום, 30 ביולי  2006, בניין בכפר קנא שבדרום לבנון התמוטט הבוקר (ראשון) לאחר שהופצץ על ידי חיל האוויר. במקום ישנם לפחות 54 הרוגים, מהם לפחות 37 ילדים, ועוד פצועים רבים.

כדי לבדוק האם הפצצת אזרחים היא מדיניות או מחדל של ממשלת ישראל חיפשתי ב גוגל חדשות את המלים "יעדים" ו"יעדים מרכזיים". להלן חלק מהתוצאות.

הבדיקה והתיעוד נועדו גם כדי לבחון האם פעולות נוספות של ממשלת ישראל וזרועותיה השונים (צבא, דיפלומטיה) תואמות את ייעדי המלחמה.


NRG - "באמ"ן מגדירים בפירוש את חיסול נסראללה כאחד היעדים המרכזיים של הפעילות בלבנון."


מפקד חיל-האוויר: "הטלנו סגר על לבנון" - מפקד חיל-האוויר עמד בדבריו על אחד מן היעדים המרכזיים של המבצע: "מדינת ישראל דורשת מלבנון ומן הממשלה הלבנונית שתממש את ריבונותה בלבנון ובדרום לבנון ותשתלט על ארגון הטרור הפועל מתחומה. למדינת ישראל אין כל אינטרס בשטח לבנון לבד מהבטחת שלומם של אזרחי ישראל".

אולמרט: "הפסקת אש - לא כעת" - אולמרט הבהיר כי ישראל מתכוונת להשלים את השגת כל היעדים שהציבה לעצמה, ובהם קביעת תנאים לפריסת כוח בינלאומי שישמור על גבולה הדרומי של לבנון מפני פריסה מחודשת של מחבלי החיזבאללה.

פרץ: "זו מלחמת בין המיצרים" - הרמטכ"ל ציין כי "הצבנו לעצמנו יעדים ברי השגה. הראשון נוגע ליצירת התנאים להשבת החיילים החטופים. בנוסף, אנו פועלים ליצירת מציאות ביטחונית אחרת בקו המגע, שתמנע מהחיזבאללה להגיע לצד שלנו". לדבריו, חלק מן היעדים הושגו וחלק טרם. "אני סבור שהפגיעה בחיזבאללה ברובד האסטרטגי היא עצומה", הוסיף. חלוץ הדגיש כי צה"ל פגע עד עתה קשות במערך הלחימה של חיזבאללה והרג מאות מחבלים ובהם בכירים בארגון. "עדיין יש ביכולתם להמשיך ולירות רקטות לעבר מדינת ישראל, ואנו נמשיך ונפעל כדי להקטין את זה", אמר.

פרץ: הקבינט אישר גיוס מילואים נרחב - חלוץ הוסיף ואמר כי "הפעולה תהיה ממושכת והיא תימשך עד שנקבל הנחיה אחרת או שנשיג את המטרה". במסיבת העיתונאים המשותפת עם שר הביטחון אמר רא"ל חלוץ כי הפגיעה בחיזבאללה ברובד האסטרטגי - עצומה. הוא מנה את יעדי הצבא, ואמר כי חלקם הושגו. היעדים שמנה הם: א. יצירת תנאים להשבת החיילים החטופים; ב. יצירת מציאות ביטחונית אחרת בה קו המגע יהיה אחר; ג. החלשת החיזבאללה; ד. יישום ריבונות ממשלת ישראל על שיטחה."

"לא היתה הפתעה טקטית" - ח"כ הנגבי [יו"ר ועדת חוץ וביטחון - ח.כ.] סיפר בנוסף ש"אנו עובדים במתכונת של פשיטות מתוחמות זמן ומרחב לפי היעדים שהגדירה הממשלה - ביטול פעולת החיזבאללה בקו הגבול, שחרור החטופים, ביצוע את החלטה 1559 והפסקת השיגורים".

איך התקבלו ההחלטות ? מאת אלוף בן - "החסרון בהחלטה החפוזה היה שיעדי המבצע היו מעורפלים והשתנו במהלך הקרבות. שבירת כוחו של החיזבאללה התגלתה בינתיים כבלתי אפשרית, ונכשל גם הניסיון להתנקש בנסראללה - מהלך ראוותני, שיכול היה לספק הישג מתוקשר לצה"ל ולאולמרט מול הציבור. בכירי צה"ל הסתפקו, בימים הראשונים, במטרה שאפתנית פחות ובלתי ניתנת למדידה: "להחליש את חיזבאללה".

אחרי כמה ימים התגבשה מעטפת מדינית חדשה למבצע. לפי הגירסה המעודכנת, המהלך הצבאי הישראלי הוא רק המבוא למהלך מדיני בינלאומי לאכיפת החלטת מועצת הביטחון 1559, הקוראת לפירוק חיזבאללה מנשקו ולפריסת צבא לבנון בדרום. ישראל הודיעה שתקים בצד הלבנוני אזור חיץ, ותמנע בכוח את שיבת חיזבאללה לתוכו. הגישה החדשה הטילה את האחריות לפתרון על הקהילה הבינלאומית.

ישראל הסכימה להצבת כוח בינלאומי גדול מעבר לגבול, כדי לסייע לצבא לבנון בפריסתו החדשה ולמנוע את חזרת חיזבאללה לגדר. משמעות הדבר היא, שהתוצאה הנדרשת מהמבצע היא הרחקת חיזבאללה מהגבול כדי למנוע תקריות. ישראל ויתרה על דרישתה הקודמת, לפירוק בכוח של חיזבאללה מהרקטות ולהטלת פיקוח בגבול לבנון-סוריה, שימנע העברת נשק לארגון."

לאן אנחנו הולכים? מאת רון בן ישי - "הפעם, מבינים בדרג המדיני והצבאי, אסור לצאת עם תיקו, אבל נסראללה לא יניף דגל לבן. מה ייחשב ניצחון ואיך מגיעים לשם? כיצד ייראו גבול הצפון והמזרח התיכון ביום שאחרי?"

שאלות לוועדת חקירה  מאת זאב מעוז  - "מי ייקח על עצמו את האחריות לכישלון בהגדרת יעדי המבצע - ולכישלון בהשגתם?"

פורסם ב 30 ביולי 2006 18:37 תגובות נעולות | כלים


רשומה"... ועל כל בני אדם ואימרו אמן"

אתמול היתה ההזכרה של ברוך. שנתיים למותו.

ברוך הוא החבר שלזכרו הקמתי את האתר "AEOU.CO.IL - שיעורים מצולמים לשימוש במחשב"

הבן הבכור אמר קדיש שמסתיים ב"עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל" ואני הוספתי בלב "ועל כל בני אדם".

לא המצאתי את זה בעצמי. אני סוג של יהודי רפורמי. הרפורמים שואפים לשלומם של כל בני האדם ולא רק לשלום ישראל ולכן הוסיפו את ארבעת המלים הצנועות האלה לסוף הברכה.

ואימרו "אמן".

פורסם ב 27 ביולי 2006 13:23 תגובות נעולות | כלים


רשומהבלוגרים ישראלים הדורשים את הפסקת המלחמה בלבנון

לפי סדר המציאה ב-וובסטר (ועוד מקומות)

 

הסטוריון מצעד המחץ - ביירות בלהבות

אשתו של אלוהים - איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים

טלי לטוביצקי - ביירות בלהבות

שוקי גליל ב"עבודה שחורה" - לכבוד השר פינס שלום רב

פינחסה - משל למה הדבר דומה

אורי רז - לאחר הצבעת חברי קיבוץ מיבטחים הוחלט להוקיע את האסקפיסט

יהונתן קלינגר ב"עבודה שחורה" - אזרחים חותמים הסכם: שלום בין ישראל ללבנון

Velvet Underground - הקטיושה ה-16

מתי שמואלוף - לבנון 2: הפגנת המונים

שושנה ויג - מלחמה צודקת או מלחמה לא צודקת

רונית ליברמנש - "קריאה לעזרה מאזור מלחמה"

רואה כוכביות - עכשיו כבר ידוע - המלחמה לא היתה מתוכננת

יאיר רוה - להתעורר

נעמה כרמי - לספור, לספור

Start Down - הזמן לא משחק לטובתנו, יש להפסיק את הלחימה

חנן כהן - הבלוגים יכולים לסייע בקיצור המלחמה

טל איתן - במלחמה כמו במלחמה (או: כשהתותחים רועמים, האנושיות נרדמת)

קורינה הסופרת - למי שטרם קראה: מה המשותף לישראל, סוריה, איראן, לבנון...

חייש - לחתוך הפסדים עכשיו

יוחאי עילם - נגד המלחמה - בצדק, אבל בלי סטייל

איריס יער אדלבאום - In this war

מצפה הילה - הִתְחַרְבַּנּוּ

כוסית עם אובססיית שואה - תלוי בציבור?

איתי - האם בלוגים יכולים לסייע בקיצור המלחמה? הצעה לדמוקרטיה ישירה

רוית - תם - מה הוא אומר?

שקדיה - הבלגה – הרתעה - הנהגה (וחוזר חלילה)

דולב אדרי - יומו של העם החזק

אמיתי סנדי - ההפצצות בלבנון פוגעות בישראל  

הגר צימרמן - ישראל חזקה, אנחנו לא


גם אתם? בתגובות בבקשה.
אתם לא? סליחה. אפשר באימייל וגם בתגובות.

פורסם ב 26 ביולי 2006 14:56 תגובות נעולות | כלים


רשומהשני סיפורי שימושיות קטנים

המידע קיים אבל קשה למצוא אותו


השבוע פתאום לא פעלו כל האתרים שלי. ניגשתי לאתר הסטטוס של חברת האירוח Dreamhost והתברר לי שבגלל הפסקת חשמל כללית יחד עם איזו תקלה ב UPS נפלו כל השרתים והעניין בטיפול.

לאחר מכן פרסמה החברה קטע בבלוג שלה עם תיאור הבעיה והצרות שהיום להם כל השבוע וכל זה. אחת הסיבות שאני אוהב את Dreamhost היא הפתיחות שלהם.

הנקודה המעניינת היא שבאחת התגובות נכתב שברשימת החיפושים הפופולאריים במנוע חיפוש בבלוגים Technorati מופיע גם שם החברה.

זאת אומרת שלקוחות החברה השתמשו ב Technorati כדי להבין מה קורה. תסתכלו בדף החיפוש אחר  Dreamhost ב Technorati ותראו בגראף מצד שמאל את הקפיצה.

אז מה הבעיה? לקוחות של חברה שרוצים לדעת "מה הבעיה" אמורים להיכנס לדף הראשי של החברה ולמצוא שם את המידע המעודכן. והמידע המעודכן קיים, רק שהוא לא זמין באופן בולט בדף הכניסה של החברה. לקוחות החברה חיפשו את המידע באופן "עקום" במקום להגיע ישר למה שהם מחפשים.

"הנה זה כתוב" - "איפה?"


בעל בלוג ביקש ממני לשנות את שם הבלוג שלו ב-וובסטר.

כתבתי לו בחזרה שאשמח לעשות זאת אבל אני צריך לדעת את שם הבלוג שלו.

הוא כתב לי בחזרה ששם הבלוג מופיע בחתימה שלו אבל הנה השם שוב. הוא כתב לי את השם החדש של הבלוג.

מה שבעל הבלוג לא חשב עליו הוא שאין לי דרך למצוא את הבלוג שלו על פי השם החדש כי הוא לא מופיע ברשימה. מה שמופיע ברשימה הוא השם הישן. הייתי צריך לבצע חיפוש על פי מילה באחד הפוסטים שלו, למצוא את שם הבלוג הישן, למצוא ברשימה את השם הישן ואז להחליף אותו לשם החדש.

לא הרבה עבודה. סתם טירחה מיותרת.

בעל הבלוג לא ניסה לדמיין מראש מה יהיו השלבים שאני צריך לבצע כדי להחליף את שם הבלוג שלו ולא חשב מראש לאיזה מידע אני אהיה זקוק כדי לבצע את השלבים האלה.

הדימיון מראש והלמידה מתקלות קטנטנות כאלה הוא הלב של תהליכי שיפור.

כל הזמן חשוב לדמיין מראש, להיכשל וללמוד.

---

ועוד בעניין - על פלאפל ותכנון אתרי אינטרנט

פורסם ב 25 ביולי 2006 09:52 תגובות נעולות | כלים


רשומהההאקרים בינתיים מנצחים את נטוויז'ן

חברת נטוויז'ן (שמשרדיה בחיפה) מותקפת מהאוויר ומעבר לים.

נודע לי עכשיו שנטוויז'ן חסמה את הגישה מחו"ל לשרתים שלה, וזאת עקב התקפות מצד גופים עויינים מחו"ל.

נסיון שלי לגשת לדף הכניסה של נטוויז'ן משרת בחו"ל החזירה את התשובה Connection timed out.

נסיון שלי לגשת לדף הכניסה של לקוח של נטוויז'ן החזיר אותה תשובה.

פורסם ב 24 ביולי 2006 12:50 תגובות נעולות | כלים


רשומההמלחמה העשירית בחיפה - כמעט יום כיפור

אין מה שמסמן בשבילי יותר את המצב ה"יום כיפורי" של חיפה מאשר מסעדת מקסים הסגורה, עם הכיסאות למעלה.

בכל יום שבת רגיל, המסעדה ומגרש החניה מלאים.

היום לא.

 


גם החופים והכבישים כמעט ריקים.



אם גם שווארמה חאזן היתה סגורה זה היה סימן בשבילי שממש הגיע יום כיפור. הם היו פתוחים, השווארמה טעימה כרגיל, אבל במסעדה ישבו שני אנשים.

בדרך חזרה, פתאום מופיע בסיס מסוקים ליד הכביש הראשי.

 

שבת בצהריים. כביש החוף פנוי, בלי פקקים.

כבר מדברים בגלוי על ועדת חקירה. עכשיו כבר אין מלחמות בלי ועדת חקירה בסופן.

הוויכוח עכשיו הוא רק על איך יקראו למלחמה הזאת. קראתי אצל ולווט הצעה של יורם פרי - המלחמה העשירית. אימצתי.

פורסם ב 22 ביולי 2006 21:48 תגובות נעולות | כלים


רשומההפסקת אש עכשיו – למען הילדים

פוסט אורח מאת רון גרליץ. המקור כאן

 

סוף סוף הגיעה לפתחינו מלחמה צודקת - יושב לו ארגון איסלאמי קיצוני מעבר לקו גבול בינ"ל ומוכר שאליו נסגנו עד הס"מ האחרון.

ביום בהיר אחד לפני שבוע ומחצה פותח בהתקפה מכוונות לעבר מוצבי צה"ל ובחסות אותה התקפה הורג וחוטף חיילי צה"ל ששהו מדרום לגבול. הנה כי כן, אפילו שמאלני אדוק כמוני היה אמור לתמוך במבצע הנוכחי ולחזק את ידי העושים במלאכה.

אבל לא כן.

מה שאנחנו עושים בימים ובשעות אלו הוא לא חכם ולא צודק.

והגרוע ביותר - אנחנו שוב מקריבים קורבן שווא של אזרחים, בינהם ילדים (בשני הצדדים) ושל חיילים.


ומה עם הפגיעה ברקטות של חיזבאללה ? זה לא יעד ראוי ?

אכן כל רקטה שנגרעת ממצבת הכוח של חיזבאללה היא תרומה לבטחון ישראל. כאן אני מסכים מבצעית ומוסרית.

אבל, מהו הגורם העיקרי לאותה הפחתה בכמות הרקטות? שהם נורות עלינו ...

אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

במשך שנים היה איום רקטי ואנחנו גרמנו להם ללחוץ על ההדק. הצלחנו לצמצם את מאגר הרקטות של החיזבאללה ע"י זה שהם ירו עלינו אלף רקטות והרגו בנו. אכן הצלחה כבירה. כל הכבוד לאסטרטגיה הישראלית.


אבל הצלחנו גם להשמיד עוד אלפי רקטות !

מצוין. אבל ברור לכל שחיזבאללה לא יתפרק בעקבות המבצע, שסוריה לא תצטרף להסתדרות הציונית ושצה"ל לא ימשיך להפציץ באופן קבוע את כביש ביירות-דמשק (למי שחושב אחרת אני מעניק את פרס אריק שרון לקשר עם המציאות).

כמה זמן יקח לחיזבאללה למלא את המחסנים שלו שוב?

חודשיים? שנה? שנתיים?

ואז נחזור Back To Square One

זה שווה את המחיר ?

 

מה עם יכולת ההרתעה של ישראל ?

הקריאות להשבת יכולת ההרתעה עולות מכל מקלט טלויזיה.

אבל באמת, הבלון הזה שקוראים לו הרתעה, ומנפחים אותו, ומאליהים אותו – אינו אלא מולך שמקריבים לו חיי אנשים ועקרונות.

הוא לא עבד מעולם, וכל תולדותינו מוכיחות זאת שוב ושוב (ותודה למייק).

אני מומחה קטן להרתעה, אבל נדמה לי שהרתעה של אויב לא אמורה להתממש ע"י זה שאתה גורם לאויב לירות עליך את כל מה שיש לו בבונקרים. נדמה לי שזה אמור להיות דווקא להפך. הרתעה משמעה להתנהג כך שהוא לא יזרוק עליך כל מה שיש לו.

 

מי אלו המומחים להרתעה שאנחנו שומעים יום יום בכל אמצעי התקשורת?

אותם אלופים ואלופים בדימוס שכבר 20 שנה (בהתחלפות מסוימת) מסבירים לנו למה קורבן ההרתעה שווה את המחיר ("הכבד מנשוא" כמובן). ואכן שלמנו מחיר כבד על הרתעה במלחמת לבנון (קרוב לאלף חיילים + כמה עשרות אלפי אזרחים לבנונים, אבל מי סופר) ובמבצע דין וחשבון (יולי 93) ובמבצע ענבי זעם (אפר' 96)  ואכן האיום מלבנון פחת ופחת ...

הרתענו והרתענו ובסוף קבלנו טילים על חיפה.

תסתכלו על מסכי הטלויזיה שלכם היום, תראו מי מסביר לנו השכם וערב שקורבנינו הנוכחי הכרחי ?

אלו בדיוק אותם פוליטיקאים, פרשנים ואלופים שהסבירו לנו לפני שנתיים שקורבן עשרות החיילים המתים על הגנת נצרים וכפר דרום הוא הכרחי לקיומה של מדינת ישראל ושדין נצרים כדין תל אביב.

ויום בהיר אחד נצרים כבר לא היתה חשובה לבטחון המדינה. ולא כפר דרום. והן נהרסו עד יסוד. ולא נפלו השמיים (קסאמים כן, אבל הם נפלו גם קודם).

ואותם אלופים ושדרנים מסבירים לנו היום שאין לנו ברירה אלא להקריב את החיילים והאזרחים כדי להפרע מהחיזבאללה.

עכשיו תחליטו אתם אם להאמין להם שוב או לא.

 

חייבים להרוג את נסראללה !

פה מדובר כבר, סליחה, בטרוף לאומי.

תהיו בטוחים ששום דמעה לא תיזל מעיני אם הוא יעבור לעולם שכולו טוב עם או בלי סיועו של צה"ל. אבל – זה לא יפתור כלום ולבטח יקח עמו עוד חפים מפשע רבים.

להזכירכם, הנה ציטוט מויקיפדיה לגבי מה שקרה בעקבות חיסול המנהיג הקודם של חיזבאללה, עבאס מוסאווי: "לאחר חיסולו של מוסאווי בלבנון ב-16 בפברואר 1992 על ידי מסוקי חיל האוויר הישראלי, מונה לראשות התנועה השייח חסן נסראללה. בתקופתו של נסראללה הקצינה התנועה את עמדותיה הדתיות והלאומניות, בעיקר משום עידודם של חברי "משמרות המהפכה" ונעשתה ארגון טרור לכל דבר, המתכנן פיגועים כנגד מרכזי יהדות בתפוצות, כנגד לוחמי צה"ל וכנגד תושבי ישראל."

(חיזבאללה בויקיפדיה). כנקמה גם חטפנו את פיצוץ השגרירות הישראלית (מרץ 92) ואת בנין הקהילה היהודית (יולי 94) בבואנוס איירס בהם נהרגו 125 אנשים.

היום בהארץ צבי בראל שואל האם הריגת נסראללה טובה לישראל ?   ומעלה סברה שבעקבות חיסול נסראללה "אפשרי שבדלנים מתוך חיזבאללה ישאפו להקים ארגונים חדשים. בהיעדר הנהגה של גורם מרכזי, ארגונים כאלה עלולים להיות אלימים וקיצוניים יותר מחיזבאללה של היום."

האם מישהוא בממשלה/צבא לוקח את זה בחשבון?

כמה אנשים אתם מוכנים שיהרגו כדי לראות את ראשו של נסראללה?

ואנחנו משלמים בינתיים מחיר יקר, יקר מאוד.

נכון לעתה (20 יולי) מאז תחילת הסיבוב הזה נהרגו קרוב ל 20 חיילים ועוד 15 אזרחים, בינהם שלושה ילדים.

הנה תמונה שראיתי בידיעות אחרונות ולא הרפתה ממני. גבר צעיר ליד גופת בנו, עומר, שנהרג מקטיושה במושב מירון ביחד עם סבתו. תמונה תמונה כמעט פסטורלית, ללא דם - אבל זה המחיר.

אולי ראוי להרהר קצת בגורלו של אותו ילד ובסבלו של אותו אב לפני ששולחים את צה"ל להמשיך להפציץ.

ואלי ראוי לחשוב על החיילים שנהרגים עכשיו מדי יום בלבנון. ולהזכר שגם פעם הבטיחו לנו שמות חיילים בלבנון יבטיח שקט בצפון. כל האמירות הפומפוזיות על עם חזק ועל העורף שמגבה את צה"ל מתמצים בסופו של כל יום לעוד ועוד משפחות שקוברות את היקרים להם.

והנקודה המרכזית היא שאפשר להפסיק את ההרג הזה. בהחלטה של הממשלה להפסיק את האש. אין כמעט ספק שאם נפסיק את האש, גם האש שמופנית כלפינו תפסק. לבנון והחיזבאללה משוועים להפסקת אש.

ואין ספק שמתי שהוא בשבועות הקרובים תהיה הפסקת אש, אז למה לא עכשיו ?

כמה עוד אנשים צריכים למות בשביל השגים אסטרטגים מפוקפק ?

וראוי גם לדבר על נושא לא פופולרי – ההרג בלבנון.

קרוב ל 300 אזרחים לבנונים נהרגו בלבנון מאז תחילת ההתקפה הישראלית, כך ע"פ כלי התקשורת המערביים והישראלים (עמוס הראל העריך אתמול בהארץ שרק עשרות מההרוגים הם אנשי חיזבאללה).

כולל עשרות ילדים – כולם חפים מפשע בהגדרה. המדינה שלנו הורגת שם חפים מפשע מדי יום. בשביל לשקם את יכולת ההרתעה שלה ובשביל להראות לחיזבאללה ובשביל הכבוד שלנו שנרמס עם חטיפת החיילים.

עיתוני העולם מדווחים בהרחבה על הגיהנום על הקרקע שם.

הנה טיפה מים הדיווחים - רוברט פיסק, עיתונאי בריטי וזוכה פרס פוליצר מדווח מביירות: ההתקפה הישראלית מהווה עונש קוקלטיבי על עם שלם.

אנחנו לא כ"כ חשופים למראות משם. אתר Ynet הפנה לאתר לבנוני שמביא תמונות משם. זוועה מתחוללת שם על הקרקע.

זוועה מעשה ידינו. אזהרה: תמונות קשות מאוד ומאוד לא מומלץ למי שלא מעונין. הנה התמונות.

אם הצצתם ואם לא - העובדות בעינן עומדות. צה"ל הורג ילדים, נשים וטף בלבנון מדי יום.

האם זה נראה לכם מחיר אנושי סביר בשביל להשיג את מטרות המבצע הזה?

ובכלל נראה לי שכל התגובה הצבאית שלנו מונעת ע"י שיקולים של כבוד האומה ולא ע"י שיקולים מבצעיים, מדיניים או חלילה מוסריים.

אם היו הורגים לנו את החיילים על הגבול ולא היו חוטפים לנו אותם (מה שנראה לי יותר גרוע) – ככל הנראה לא היינו מגיבים בעוצמה הזו. זה הרי קרה מספר פעמים מאז הנסיגה.

וזה מתקשר לבעיה הכי גדולה שלי עם התגובה שלנו לארוע - חוסר המידתיות הקיצוני.

נסתכל לרגע על עולם של ילדים:

כל הורה מתנסה בלהסביר לילדיו שתגובה צריכה להיות מידתית. שצריך פרופורציה בחיים.

אם חוטפים לילד שלך את הדובי, אתה אולי תציע לו לנסות לבקש חזרה ואולי תמליץ לו לחטוף חזרה בכח. חלקינו אף יעלים עין או יעודד אם התגובה תכלול מכה על היד. אבל אם הילד שלך יזרוק בלוק לראש של "החוטף" ודאי שתסביר לו שזה לחלוטין לא מידתי. ואצלינו – חיזבאללה חטף 2 חיילים בגבול. ואנחנו – השתגענו. נכנסנו לטרוף. הפצצות עומק בלבנון, הפצצת שדה התעופה, גשרים, הרס תשתיות אדיר, הרג אזרחים במספרים אדירים, ½ מליון פליטים והבערת כל החזית כתגובה לארוע.

וכמובן – כולם חושבים שאין צודק מזה.

זה מנוגד לאינטרסים שלנו, זה לא בוגר, זה לא מידתי, זה לא צודק, זה לא מוסרי ורק רע יוצא מזה.

אולי כדאי להחזיר את כל מקבלי ההחלטות כאן לעוד שנה בגן.

ואחרי כל הלא הזה אז מה כן?

ככל הנראה היה נכון להגיב לחטיפת החיילים. ייתכן שלא נותרה לנו ברירה. אבל, תגובה מידתית.

למשל פגיעה קשה במוצבי חיזבאללה לאורך הגבול תוך כוונה (ומעשה) לא להבעיר את כל החזית.

ומה הפתרון הכולל לכל הענין הזה עם חיזבאללה ?

צריך להחליט שאנחנו מפנים את המשאבים הלאומיים לחפש פתרונות שאינם רק הפעלת כוח, ולו רק מהסיבה שהפעלת כח בלבנון ניסינו שוב ושוב ונכשלנו.

למשל, כפי שמציע אורי שגיא השבוע בהארץ - הפתרון לדעתו טמון במו"מ עם סוריה.

או לנסות לבחון את הקשר בין הזירה הפלסטינית לזירה הלבנונית, כפי שהציע השבוע אורי אבנרי במעריב –הפתרון ללבנון נמצא בעזה.

או להביא את נאט"ו לאזור כפי שמציע קובי מיכאל ב Ynet   - כוח משימה מיומן של נאט"ו עשוי להיות הפיתרון הן לזירה הלבנונית והן לזו הפלסטינית ועוד ועוד רעיונות, ומלבד שאינם כוללים עוד הרג ודם.

ומה עכשיו ?

המצב מסוכן. מסוכן מאוד. לא נראה שמישהוא מתרגש מההרג היום יומי של חיילים ושל אזרחים בישראל (שלא לדבר על אלו בלבנון). בטח לא ברמה שזה יגרום לו לשקול שינוי כיוון.

בנוסף, הקריאות לכניסה קרקעית מסיבית כבר נשמעים מסביב. אפילו מכיוון שר הבטחון.

צה"ל הכניס אתמול (20 ליולי) את החיילים לאותו אזור (צפונית לאביבים) שבו נהרגו שלשום חיילים. וגם אתמול נהרגו שם חיילים. החשש שלי שזה רק ידרבן את הצבא להכניס עוד חיילים ולהכנס עוד פנימה ללבנון.

כדי להראות להם  מי הכי חזק בשכונה. כדי להשיב את הכבוד.

חייבים לעצור את הטרוף הזה.

ניסינו את זה ב 1982 וזה נגמר רע. רע מאוד.

אני חושב שכל אזרח ישראלי שאכפת לו מהמדינה שלו, מחיי האזרחים בישראל ובלבנון, מחיי החיילים, צריך לשלוח מסר ברור לממשלה – עצרו את המלחמה, הרפו מההדק, הפסיקו את מחול ההרג. ייזמו הפסקת אש מיידית. עכשיו.

בשם ההגיון, למרות הכבוד ולמען החיים.

 

רון גרליץ

 

לתגובות: ron_and_nurit@hotmail.com

 

 

הערה: היום, יום שבת 22 ביולי 2006 בשעה 18:30, בכיכר רבין בתל אביב

תערך הפגנה נגד המלחמה בלבנון.

 


פורסם ב 22 ביולי 2006 17:39 תגובות נעולות | כלים


רשומההבלוגים יכולים לסייע בקיצור המלחמה

רוני סופר כותב ב Ynet - "יש לי תמיכה מבוש, מה עוד צריך?"

"העורף הישראלי חזק. אני גאה להיות בן לעם הזה שבניו עומדים כך במטח כבד של מאות טילים. העם נותן לנו גב לפעולות בלבנון. כמו שלמדתי במפגש עם ראשי הרשויות בחיפה שלשום, העם מבקש שנמשיך במבצע הצבאי הזה עד הסוף. אין מקום למורך לב. אין מקום לעצור. חייבים להמשיך, למרות שזאת מערכה לא קלה ובודאי לא פשוטה. ידענו שזה ייקח זמן. אמרנו שזה ייקח זמן וזמן יש לנו. בניגוד לאחרים יש לנו גם נחישות", דברי ראש הממשלה למקורביו.

המסקנה הלוגית מהפיסקה הזאת היא שכדי לקצר את המלחמה צריך להבליט את תחושת הכאב, הפחד, הביקורת והחולשה של העורף. בכך יקבל השלטון תחושה אחרת לגבי תמיכת העורף ואולי תקוצר המלחמה.

הבעיה היא שהתקשורת הממוסדת המגוייסת למילואים לא תיתן חשיפה לביטויים האלה. אבל בשביל זה יש בלוגים.

אולי במקום לכתוב על מה אנחנו מרגישים וחושבים על המלחמה, נדווח ונבליט את תמונות הפצועים, לוויות ההרוגים, הבתים ההרוסים ונראיין אנשים מפוחדים? אולי נמצא ונספר על אנשים שרוצים שהמלחמה תיגמר כבר בגלל ש-להם רע?

אם המהלך הלוגי שלי נכון, יש סיכוי שמהלך כזה יחסוך חיים וצער.

מה דעתכם?

יש אפשרות להתגייסות שכזאת?

פורסם ב 20 ביולי 2006 15:26 תגובות נעולות | כלים


רשומהצער וכעס

המלחמה האמיתית היא לא ההתכתשות הקטנה והמקומית שאותה אנחנו חווים עכשיו.

המלחמה האמיתית מתקיימת בין שני כוחות מתנגשים - הכוח השואף למציאות יציבה ומתפתחת והכוח השואף למציאות לא יציבה ומעורערת.

בשאיפה למציאות לא יציבה ומעורערת משתפים פעולה שני כוחות - הטרור האיסלאמי שמנסה לערער את המציאות המדינית והבטחונית כדי לקדם את האיסלאמיזציה של העולם והכח השואף לאי יציבות כלכלית כדי לקדם את רווחיו הפיננסיים.

לדוגמא - המלחמה הנוכחית שבה מקדם הטרור האיסלאמי את מטרותיו בשיתוף פעולה מלא עם יצרני הנשק שיעשו קופה נחמדה מחידוש המלאי של צה"ל. מי אמר "קיצוץ בתקציב הביטחון?"

ובאמצע נמצאים אזרחים שנהרגים ונפצעים. וגם חיילים, אבל זה כתוב בהגדרת התפקיד שלהם.

מה קורה כאן?

הנה תקציר העובדות כפי שאני מבין אותן.

בשנת 2000 נסוג צה"ל מדרום לבנון כדי להפסיק שם את הלחימה וכדי לבטל את הסיבה הרשמית לקיומו של החיזבאללה שהיא התנגדות לכיבוש הישראלי.

בספטמבר 2004 התקבלה במועצת הביטחון החלטה 1559 שקוראת (בין השאר) להוצאת כל המיליציות מלבנון והשלטת סדר ודמוקרטיה במדינה.

באפריל 2005 יוצאת סוריה מלבנון בעקבות לחץ בין לאומי.

החיזבאללה לא מפסיק להתחמש בנשק לטווח קצר וארוך ולא מפסיק לאיים על ישראל בשימוש בנשק זה. סוריה מהווה גשר לנשק ולרעיונות שמגיעים מאיראן.

ממשלת ישראל נוקטת במדיניות של הרתעה צבאית ולא פועלת במישור הבינלאומי ("בוש - תגיד להם") כדי לגרום לחיזבאללה להתפרק מנשקו. לבוש יש צרות משלו בעיראק ובבית.

חטיפת החייל גלעד שליט ופעולת צהל ברצועת עזה מעודדת את החיזבאללה לפתוח חזית שניה שמסלימה לכדי "מבצע" או מלחמה.

האלימות גובה קורבנות אזרחיים במספרים יחסיים לכמות ודיוק הנשק הנמצא בידי הצדדים.

לאחר כתישת לבנון על ידי ישראל ייכנסו לפעולה הכוחות הבין לאומיים (שמעוניינים באותה כתישה) ויביאו ל"הפסקת אש".

ומה עכשיו ובעתיד?

בימים האחרונים אני שואל את עצמי מה אמור עכשיו להרגיש ולחשוב אדם הגון.

הרגש המיידי הוא צער על האלימות והאבידות.

הצער מתחזק מההבנה שאולי כל זה היה בלתי נמנע כי פועלים כאן כוחות גדולים וחזקים שמוסריות היא לא שיקול בפעולותיהם ואבידה של חיי אדם היא כלי בשירותם וסטטיסטיקה בתכניות שלהם. כל מה שנגיד לא יוכל לשנות את המציאות הנוכחית.

הרגש השני הוא כעס.

ממשלות ישראל נכשלו בהגנה על אזרחיהן. תרחיש המלחמה הזאת היה ידוע. סוגי וכמויות התחמושת שבידי החיזבאללה היו ידועים אבל אין שום תכנית הגנה אפקטיבית מפניהם חוץ מאשר הרתעה שלא עובדת. וכשההרתעה הפסיקה לעבוד עוברת הממשלה להרג אזרחים מהצד השני.

אני כועס על ממשלות ישראל.

מה שנרגיש ונגיד עכשיו לא ישנה את המציאות הנוכחית. היא גדולה מאיתנו.

מה שנשאר לנו לעשות זה לדבר אחד עם השני, לתעד את הכעס ולזכור אותו. כי בעתיד נידרש לקבל החלטות אישיות ופוליטיות שאסור שהקורבנות הנוכחיים ייעדרו מהן.

---

לקריאה נוספת : מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום מאת שמשון ביכלר ויהונתן ניצן

פורסם ב 19 ביולי 2006 14:47 תגובות נעולות | כלים


רשומהאין מיליציות בלבנון

בתהליך הכתיבה של רשימה על המלחמה (צער ובושה), נתקלתי בטקסט המופלא הבא. זו היא הצהרתו של מנכ"ל משרד החוץ הלבנוני בתגובה להחלטת מועצת הביטחון 1559 משנת 2004.

לקרוא ולצחוק ולבכות.

MOHAMAD ISSA, Secretary-General of the Ministry of Foreign Affairs and Emigrants of Lebanon, said that there were no militias in Lebanon.  There was only the national Lebanese resistance, which appeared after the Israeli occupation and which would remain so long as Israel remained.  The resistance force existed alongside the Lebanese national forces.  Lebanon determined the presence and size of the force, depending on the country’s need.  The authority of Lebanon extended to all parts of Lebanon except those areas occupied by Israel.

 

He said that submitting the draft resolution confused two matters.  The first was the distinguished relations linking Lebanon and Syria, which achieved their joint interests, particularly the interests of Lebanon.  Friendly Syria had helped Lebanon to maintain stability and security within its borders.  It had warded off radicalism and violence, fed by the violence exercised by Israel against the Palestinians.  Secondly, the matter was purely internal, and related to the presidential elections to be held in Lebanon.  Syrian troops came to Lebanon in accordance with legitimate requests.  Their presence was guarded by an agreement concluded by two sovereign States.  Those troops had been redeployed several times.  They contributed to rebuffing the radical reactions emanating from repulsive Israeli actions.


Hence, saying that Syria supported radical movements in Lebanon was not true.  To the contrary, Syria supported the Lebanese national resistance, which desired to liberate the territories occupied by Israel.  The draft resolution was talking about supporting free and just elections in Lebanon.  He did not believe that that internal matter had ever been discussed in the Council relating to any MemberState.  It was an internal matter, he stressed.  The United Nations had not interfered in that matter with regard to any other State.  There was no justification for the draft resolution, which constituted an interference in the internal affairs of a MemberState.

 

In addition, it discussed bilateral relations between two friendly nations, neither of which had filed any complaint concerning those relations.  He called for the withdrawal of the draft resolution.

פורסם ב 19 ביולי 2006 11:38 תגובות נעולות | כלים


עמוד 1 מתוך 2 לעמוד הבא

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.