ספטמבר 2006

אי אפשר לשמוע משהו מעניין ברכבת

מתחיל באז נחמד על אתר "ישראלים" . ראו צילומימסך "חפרפרתיים".

דמיינו את התסריט הבא.

ערב לפני הנסיעה ברכבת לעבודה, אני נכנס לאתר "ישראלי", טוען לאֵמפּי פודקאסטים מומלצים ומבלה את הנסיעה בשמיעת דברים מעניינים או משעשעים.

בעבודה, לפני היציאה חזרה הביתה אני שוב נכנס לאתר, מוצא פודקאסטים חדשים מעניינים ומטעין אותם לאֵמפּי.

קלאסי. אבל אין כרגע אפשרות כזאת באינטרנט הישראלי.

אתר "ישראלי", שקשור באופן אסוציאטיבי לנסיעה ברכבת יכול להיות המקום הטבעי למימוש כזה תסריט.

אמנם ראיתי שיש שם משהו שנקרא "מולטימדיה" אבל לא ראיתי שום דגש על פודקאסטים.

חבל. אבל אפשר עדיין לעשות את זה.

בהצלחה.

פורסם ב 30 בספטמבר 2006 19:47 תגובות נעולות | כלים

דיאלוג באימייל שהוביל לפתיחת בלוג

אני (בעקבות פרסום מכתב ברשימת תפוצה פנימית)

תגיד, למה לא תפתח בלוג בכמה דקות ובמקום "לדבר עם החבר'ה" כל העולם (שכמובן ירצה) יוכל לקרוא?

מה שתוכל לכתוב שם די דומה למה שאתה כותב כאן, ולא כמו מאמרים בעיתון או באתר.

זה יהיה בשבילך גם תרגיל בשחרור מקבעונות אקדמים ביחס ל"טקסטים".

מה דעתך?

אם תרצה, אעזור לך.

אודי

לא נראה לי. בלוג זה מין דבר כזה הדורש כניסה קבועה ותגובות קבועות אם הבנתי נכון. לא הבנתי מה הקבעונות שלי... אבל אתה תסביר לי...

אני

בלוג לא "מחייב" כלום.

אתה יכול לכתוב מתי שאתה רוצה ואתה לא חייב שיהיו בו תגובות.

בקשר לקבעונות, אני מתכוון לאופן שבו אנשים מהאקדמיה מתייחסים באופן פורמאלי לטקסטים שהם מפרסמים.

אני חושב שזה אחד הדברים שדפק את האתר. בגלל הסטנדרטים האקדמים. כי הטקסטים שמתפרסמים ברשימת התפוצה היו יכולים להתפרסם שם אבל צריך עריכה ועיצוב וכל הדברים האלה ואז כבר אין חשק.

אודי

הבנתי. ואתה צודק. תגיד לי מה לעשות.

אני

(מנחה את אודי איך לפתוח בלוג בתפוז. מדריך אותו לא להתעכב על החלטות שצריך לקבל בדרך כי הן לרוב הפיכות. לאחר קבלת הקישור לבלוג שכרגע נפתח, מסביר לו את ההבדל בין "שמירה" ובין "פרסום")

יופי! תמשיך לכתוב!

ועכשיו קבלו את הבלוג של אודי מנור - בואו ננסה להיות פחות טפשים מבחינה לאומית

שאותו מתאר אודי כך: אנשים חושבים שפנדמנטליזם זה אנשים עם זקנים הלובשים שמלות מדברים בחייייית ועיייין ומפוצצים מטוסים על בנינים. נכון. גם אלו פנדמנטליסטים. אבל יש מסוכנים מהם. בעולם קוראים להם ´ניאו-ליברלים´ ובארץ הם ידועים בשם ´פקידי האוצר´. אני מבטיח ללמד שניים וחצי דברים שלמדתי בזמן האחרון ושמוכיחים שפקידי אוצר היושבים עם גליון אקסל לא פחות ואולי יותר מסוכנים לציבור ממתאבד וחגורת נפץ.

בלוג אפילו לא בן יום. פוסט בודד. אני מאד מקווה שיכתוב ויצליח. תקראו. תעקבו. כנראה שיהיה מעניין.

פורסם ב 27 בספטמבר 2006 23:12 תגובות נעולות | כלים

שאלה של אתיקה

בבדיקת הכניסות לאתר היום שאחרי המלחמה קיבלתי תוצאות מעניינות מאד.

פרסום התוצאות יחשוף את האפקטיביות של פרסום הקישור באתרים שונים, כולל אתרים מסחריים.

שאלתי אליכם - האם יהיה זה מעשה אתי לפרסם בציבור את הנתונים?

פורסם ב 27 בספטמבר 2006 12:11 תגובות נעולות | כלים

היתה מלחמה?

או-טו-טו נמוגה לה מלחמת לבנון השניה לתוך החמסין הגדול שלאחריו יגיע (אם תרצה השם) הגשם הראשון.

ובינתיים יש אנשים שעברו את המלחמה ולא ממש התאוששו ממנה וארגונים שמנסים להתאושש ולפעול.

יש תחושה של דחיפות, לעשות לפני שיישכח הכל. "הכל" שהביא גם הרבה כסף לפעילות וצריכים לפעול.

וביחד עם העשיה יש ביקורת על העשיה של הממשלה ושל הגופים הגדולים שמנצלים את הכסף הגדול כדי לתקוע את היתדות האידאולוגיות הלא נכונות שלהם. ויש נסיון לתאם את העשיה.

אז מרכזים פעילות וקוראים לה "כוכב הצפון". אבי דבוש הבלתי נלאה משתיל מרכז את הפעילות. ומבקשים ממני להקים אתר שייתעד את כל העשיה וירכז חומרים שיהוו בסיס לביקורת על מה שהוביל למלחמה ועל מה שקורה אחריה. ואני מקים אתר בתוך אתר שתיל בשם היום שאחרי המלחמה.

האם עוד אתר אינטרנט יעזור? לא יודע. אולי. האולי הזה גורם לי להגיע לעבודה הזאת כל יום.

בואו לבקר באתר היום שאחרי המלחמה. אולי תמצאו בו משהו שאיכשהו יעזור.

אולי

נ.ב. אשתו של אלוהים, את כאן? זוכרת שכתבת על מלחמת שלום תקציב הבטחון? בדיוק בשבילך פתח בשבילך אבי דבוש מדף בספריה בשם המלחמה ותקציב המדינה.

פורסם ב 26 בספטמבר 2006 15:39 תגובות נעולות | כלים

עיתונאים מכובדים או טוקבקיסטים מגעילים?

אני כועס וכותב את זה כועס ואם הייתי מתקרר קצת אולי לא הייתי כותב את זה ככה אבל לפעמים צריך גם ככה.

זה אלים.

ניצן ברומר ואדר שלו - אתם מפעילים אלימות כלפי חרמון. אין לי מילה אחרת להגדיר את המעשה המגעיל שלכם.

ואחר כך אל תתחסדו כשאתם כותבים על טוקבקיסטים אלימים או על "אלימות ברשת" כי המעשה שלכם הוא חלק ממנה.

פשוט תפסיקו להציק לחרמון. אתם והחברים החוכמולוגים שלכם. זה לא מצחיק וזה לא עושה אתכם יותר חכמים.

עדכון: נסגרה האפשרות לתגובות. אפשר לשלוח תגובה לאימייל שלי ואני אפרסם אותה במידה ותהיה קשורה לנושא.

עדכון: תגובתה של אדר שלו

קראתי את טענותייך וניסחתי תגובה שאתה יכול לפרסם.

אני, ניצן ועוד הרבה אנשים (כנראה גם אלו שעומדים מאחורי נומרח - אני לא אחראית לבלוג הזה, אגב) רואים את חרמון כטרול מזיק ולכן התבדחנו על חשבונו.

הסיבה העיקרית לכך היא שחרמון מנהל בלוג בו הוא נוטל קרידט מעיתונאים על בסיס קבוע. ידיעה של רויטרס על הבלוג החדש של אחמדינג'אד פורסמה אצלו באיחור של כמה שעות תחת הכותרת בלעדי/פרסום ראשון/סקופ וכן הלאה. ידיעות נוספות ורבות שכיכבו אצלו בבלוג נלקחו מאתרים אחרים. על כולן מככבת כותרת לפיה חרמון המלך גילה אותן ראשון. הוא אפילו הצליח לשכנע את כתב ידיעות דודי גולדמן באמיתות הגילויים ה"בלעדיים" שלו.

אף סיפור שלי לא נלקח לבלוג של חרמון - קל יותר להתעסק עם כתב של רויטרס, שנמצא אלפי קילומטרים מכאן ולא קורא עברית. אבל אני מזדהה עם אותם עיתונאים שעובדים קשה בעבור פרוטות ורואים אחר-כך את היצירה שלהם נחמסת על ידי אדם חסר לב.

יש אלפי בלוגרים שמגיבים על חדשות שפורסמו איפשהו אחר, ולא כולם עונים על כללי אתיקה של מתן קרדיט - הם לא צריכים. בלוגר הוא לא עיתונאי ולא חייב להגיד מי פירסם את זה קודם. אבל לשקר במצח נחוש ולהלאים סיפורים של אחרים זו סתם רמייה והונאה. אני לא בקיאה בחוקי זכויות יוצרים מספיק כדי לומר אם זו גם עילה לתביעה, אבל קיים סיכוי לא רע שכן.

שים לב שבסופו של דבר כתבנו "חרמון בן כמה אתה", ולא "חרמון אתה צוציק קטן ומציק". אני לא רואה בכך כל פסול. אני כן רואה פסול בכך שחרמון מצנזר את התגובות שלו, וכל תגובה הרומזת, אפילו אם בלשון נקייה ואלגנטית, ש"זה כבר פורסם", נמחקת לאלתר. הדרך היחידה לבקר אותו היא באקרוסטיכון.

נ.ב.

חרמון כנראה גם עוסק בהונאה כספית. לפני מספר חודשים הוא פירסם שגוגל השיקה אדסנס בעברית, אבל "אפשר להירשם לשירות רק דרך חרמון". ידידי אהוד פנה לדוברות של גוגל וגילה שלא דובים ולא יער. לדעתי חרמון ביקש שיירשמו דרכו כדי לגזור קופון או עמלה על ההפניות. כמובן שהפוסט של חרמון נמחק ברגע שאהוד עימת אותו עם העובדות.

תשובתי (הפומבית) לאדר: תודה רבה על התייחסותך העניינית לאדם ולמעשיו.

פורסם ב 25 בספטמבר 2006 13:29 תגובות נעולות | כלים

רגשות מעורבים לכבוד ערב ראש השנה

קראתי באתר של עו"ד חיים רביה שהלמו שוחרר מהמעצר.

אתמול אמר לי עו"ד בועז גוטמן שאיש עסקים שמעסיק את הלמו הציע לשלם את הערבות כי העבודה של הלמו חשובה לעסקיו. עו"ד גוטמן לא אמר לי מי האיש. ברור היה לי שזה הוא טיעון למען בית המשפט אבל יש יותר מעבר לזה.

בידיעה באתר של עו"ד רביה מתברר שאותו איש עסקים הוא אמיר גנס, "מלך הדואר זבל". התקשרתי לגנס והוא אישר לי שאכן כך הדבר והוא בדרכו לאבו כביר לשחרר את הלמו. ביקשתי ממנו למסור להלמו ד"ש ושיידע שדאגנו לו.

הלמו מרגיז הרבה אנשים.

גנס מרגיז הרבה אנשים.

שניהם התחברו - לא כדי להרגיז אלא כדי לעבוד ביחד. העבודה ביחד יצרה מחוייבות ביניהם מעבר ליחסי העבודה.

מאחורי הכינוי "הלמו" מצוי אדם שאפשר להעריך או לזלזל, לאהוב או לשנוא.

מאחורי הדואר האלקטרוני ששולח גנס נמצא אדם שחוץ מאשר הרווחים, אכפת לו גם מאנשים אחרים.

החיבור ביניהם וסיפור מעצרו ושיחרורו של הלמו מעוררים רגשות מעורבים שקצת קשה למיין אותם ובעקבותיהם לקבוע "הוא אדם טוב" ו"הוא אדם רע".

כולנו גם וגם ולפעמים ככה ולפעמים אחרת אבל הכיוון ברור וכבר נכתב בתורה.

"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת-המוות ואת הרע, הברכה והקללה, ובחרת בחיים." (דברים ל')

שנה טובה. שנת חיים.

פורסם ב 22 בספטמבר 2006 12:39 תגובות נעולות | כלים

כתבים ועורכים - היכן האתיקה והיכן העיתונאי?

סוגיות בסיקור תקשורתי
מרצה:רפי מן
מגיש: עידן דורפמן

מבוא
בחרתי לכתוב את העבודה על נושא המעסיק אנשים רבים – מה מידת העצמאות של הכותבים בתקשורת, ומה מידת התערבותם של העורכים, והאם התערבות זאת פוגעת במהימנות הדיווח, ובאתיקה העיתונאית. התמקדתי במקרה בוחן, כתבתם של דודי גולדמן ונחמה דואק בעיתון "ידיעות אחרונות", 6/2/02: "מפכ"ל המשטרה על רקע דגל נאצי".

רקע הפרשה
ימים אחדים לאחר פינוי מאחז "עמונה", הועלה סרט בן שתי דקות, "מפצחי הגולגלות" שמו, המכיל תמונות קשות, וברקע מוזיקה של להקת המטאל הגרמנית "רמשטיין" באתר "רוטר" . בסרט יש הקבלה מרומזת, אך ברורה למדי, בין התנהגות השוטרים במהלך הפינוי, לפעולות של חיילים נאצים. בתגובה לסרט, משה הלוי (הידוע בכינויו "הלמו"), אדם המוכר מזה שנים ברשת האינטרנט, מעלה לפורום תמונת פוטומונטאז' של משה קראדי, מפכ"ל המשטרה, במדי נאצים. הסרט עצמו היה קשה וקיצוני בהרבה מהתמונה, אך העיתון בחר שלא לדווח לקוראיו על קיומו של הסרט והקשרו לתמונה, והעדיף לדווח על התמונה בלבד.

התמונה

למחרת המקרה פורסמה בידיעות אחרונות כתבה על הנושא. בכתבה חסרים פרטים רלוונטיים, או פרטים לא מדויקים – אי פרסום תגובתו של הלוי, הצגתו כאיש ימין, אי הצגת הרקע העומד מאחורי פירסום, אי דיוק במתן העובדות לגבי זמני שהיית התמונה באתר. יצאתי לראיין את המעורבים בפרשה. ראיינתי את משה הלוי, את דודי גולמן, ואת ישעיהו רוטר. לצערי לא הצלחתי לראיין את נחמה דואק, ואחד מהעורכים, אך פיציתי על כך, במציאת התייחסות של גולדמן עצמו לסוגייה זו.

הקריקטורה
למחרת הכתבה אף פורסמה בעיתון קריקטורה בנושא:

תגובות המעורבים
משה הלוי טוען כי התמונה פורסמה כתגובה צינית לטענה ולהשוואה שהשוטרים שעסקו בפינוי מאחז עמונה. זמן קצר לאחר פרסום התמונה, היא צונזרה על ידי מנהל הפורום (ישעיהו רוטר, ע.ד.), מיד לאחר שראה אותה, בשל חוסר טעם טוב. כמו כן טוען הלוי כי הוא לא פעיל ימין, ולא שמאל. הוא לא מעורב פוליטית אלא בסך הכל כותב ביקורת עיתונאית עצמאית על התנהלויות פוליטיות למיניהן, בעיקר באינטרנט.

לדבריו, דודי גולדמן כתב בידיעה המקורית שהוא פעיל באינטרנט, ועורכים צעירים בעיתון שינו זאת לפעיל ימין.
הלוי תיאר בפני את המכניזם הפועל בידיעות אחרונות, בין עורכים לכתבים:

"דודי גולדמן שולח ידיעה למערכת העיתון. הידיעה המקורית של גולדמן משופצת על ידי עורכים צעירים בעיתון, שמוסיפים פרטים שלא היו ולא נבראו. דודי גולדמן עצמו אמר לי לא פעם שהכתבות שמופיעות בעיתון בשמו, לא תמיד דומות למקור שהוא שולח."

"העורכים בעיתון יודעים שהם מפרסמים דברים לא נכונים, והם עושים את זה בגיבוי מגבוה. הרציונאל מאחורי הפיברוקים האלה, הוא ליצור כותרות רועשות יותר, דרמות בגרוש, זאת כדי למכור את העיתון וליצור מצב שידברו על הכתבה או שהכתבה תיצור רעש ודעת קהל."

מבחינת הלוי, אין לו סיבה למסור תגובה לעיתון, ודבריו מדברים בעד עצמם: "אני נמצא בקשר קבוע עם דודי גולדמן. לאותה כתבה, פנה אליי דודי גולדמן. סירבתי להתראיין או לשתף איתו פעולה, בגלל פברוק קודם שעשה העיתון לדברים שאמרתי. לא רציתי ששוב יסלפו את הדברים שאני אומר. במהלך אותה שיחת אימייל לא עלתה בכלל שאלה האם אני פעיל ימין או פעיל באינטרנט. דודי, כמו שהוא סיפר לי לאחר פרסום הכתבה, כתב לעיתון שאני פעיל באינטרנט. העיתון שינה את זה לביטוי "פעיל ימין"."

ראיינתי גם את ישעיהו רוטר, בעל האתר, אשר הינו בעל הרשאת מנהל בפורומים, בשביל לבדוק מה בדיוק התרחש בפורום. רוטר טוען כי הוא הוריד את התמונה מספר שניות ולא מספר דקות לאחר שהיא הופיעה, והתמונה הועלתה שוב לפורום לאחר כשעה – שעתיים, ונמחקה שוב תוך כחצי שעה.

לצערי, דודי גולדמן טען כי אין לו שמץ של זכרון לגבי ידיעות ישנות שלו (מתמיה שכתבים מוחקים את זכרונם שלושה חודשים בלבד לאחר פירסום כתבות, אך לא פה המקום לדון בבעיות הזיכרון של כתבים בתקשורת), אבל במקרה מצאתי תגובה שלו בבלוג האישי של יריב חבוט, מייסד ומנהל ישרא-בלוג, בהקשר לכתבה נרחבת שגולדמן כתב במוסף השבת על ישרא–בלוג, כתבה שזכתה לביקורת רבה של חבוט ובלוגרים רבים. בתכתובת ישנם חילופי האשמות לגבי הכתבה, אך אביא את הדברים הרלוונטיים שאמר גולדמן בתגובותיו בבלוג בקיצור:

"בכלל, ידיעות אחרונות הוא עיתון של עורכים במהותו, ולא של כותבים, ולכן לא תמיד יש קשר בין הכתבה ששלח הכתב, לבין מה שמופיע בעיתון. זה העיתון ואלה אורחותיו, וכנראה שזה גם מקור חוזקו".

נראה, שגולדמן לא רואה שום בעייה ב"אורחות העיתון", משום שלאחר שיריב חבוט התלונן שהכתבה הייתה צהובה מדי, אפילו יותר ממה ששיער, גולדמן אמר: "רציתי בעזרת כרמל (כתבת נוספת בעיתון, שחבוט התלונן שהיא ואחרים לא הרחיבו את הכתבה, ע.ד.) לעשות הרחבות והתקשרתי אליה והיה לה זמן רק למחרת אחר הצהריים, בזמן שהעיתון היה מודפס, אז זה קשה. לעיתון, בעיקר עם התפוצה של יום ו', יש דד ליין קשיח. חוץ מזה, סיפרתי לך שאין קשר הדוק בין מה שהכתב כותב לבין מה שמופיע, לפחות לא בעיתוני עורכים, וזה הסוג של ידיעות אחרונות. חוץ מזה, הייתי שמח אם היית גם כותב משהו חיובי על הכתבה ועל הכתב ועל הזמן שהשקיע ועל הרצון הטוב שגילה. ויתירה מזאת, מאחר שסיפרתי לך בפגישה בגילוי לב, כדרכי תמיד, על האלגוריתם העיתונאי של עיתוני הצהריים (ערוץ 2, ערוץ 10 ידיעות ומעריב), זה היה מנומס אם היית מגיב למגיבים האלימים אצלך פה, ומספר להם את האמת ואת הקונטקסט".

אז מה לא בסדר בעצם?
הכתבה הספציפית הזו חשודה בעבירות רבות על תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות – נאמנות לאמת, בדיקת העובדות, אוביקטיביות, תיקון טעויות, התנצלות ותגובה, שימוש לרעה, אי תלות, אתיקה בעיתון, עורך ועיתונאי. הפירוט המלא של הסעיפים מופיע בנספח מס' 2.

סיכום
אסכם ואומר כי כל מה שנטען כלפי גולדמן וכלפי ידיעות אחרונות, הינו בגדר חשדות בלבד, וכנראה שלעולם לא נדע את האמת בנוגע למקרה הזה, אולם ישנו פה חשש רציני להתנהגות לא ראויה של הכתב והעיתון כלפי מושא כתבתו, וקוראי העיתון, משיקולי רייטינג.

בועז גאון התייחס בצורה פיוטית ממש לנקודה, במאמרו "כתבים מול משכתבים, מה הם רוצים ממני?":

"אם העיתונות הישראלית החדשותית מעוניינת לצאת מאקוואריום הזכוכית האטום שבו היא חיה, לא תהיה לה ברירה אלא להקצות לכותביה יותר מקום, להתעקש על אמירות אישיות, להגדיל את הזמן המוקצה לכתבי השטח לפני שהם מתיישבים "להעביר את מה שיש להם" ולהנפיק עיתונים אחרים, המתאימים לעידן שבו הכל ידוע, כל הזמן. עיתונים שיפסיקו להתיימר "לדווח על המציאות" ויתחילו, למען השם, להסביר אותה למי שיודעים מה "קורה" עוד לפני שקראו עיתון.

החדשות הרעות הן שזה לא יקרה מחר וגם לא מחרתיים. כל שנותר לכתבי חדשות ביקורתיים לעשות בינתיים הוא להפעיל את נשק יום הדין. כלומר, לסרב לחתום על ידיעה שלא הם כתבו. רגע לפני שמשכתב הדסק הגאה בעצמו רוב הזמן מתעלף, הציעו לו להיות חתום על הידיעה שכתב. "מה אכפת לך?", תגידו לו. "הרי אתה כתבת את זה! כל התהילה תהיה שלך!". הוא לא יסכים. הוא יודע שהתהילה מפוקפקת. חוץ מזה הוא מפחד מאמא שלו. כיצד היא תסביר זאת למורה לספרות, למחרת בתור לשיננית?"

נספח מס' 2: פירוט העבירות האפשריות על תקנון האתיקה המקצועית של העתונות

תקנון האתיקה המקצועית של העתונות
אושר במליאת מועצת העתונות ביום 16.5.96, תוקן במליאת מועצת העתונות ב-26.3.97, 6.9.99, 13.2.02, 7.1.03 16.3.03
- הגדרות:
(תיקון 7.1.03)
1. "עתון" – לרבות אמצעי תקשורת אלקטרוניים ועתונים מקוונים ולרבות הבעלים, המו"ל והעורך האחראי של אמצעי התקשורת.
"עתונאי" – לרבות עורך.
"אדם" – לרבות תאגיד, חבר בני אדם מואגד או בלתי מואגד וגוף ציבורי.
- נאמנות לאמת
4. א. לא יפרסמו עתון ועתונאי ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, אינו מדוייק,
מטעה או מסולף.

- בדיקת העובדות
5. א. לפני פרסום ידיעה כלשהי, יבדקו העתון והעתונאי את נכונותה במקור המהימן
ביותר ובזהירות הראויה לפי נסיבות העניין.

- אוביקטיביות
6 ג. פרסום ידיעות יהיה הוגן וללא הטיה.
ד. הכותרת לא תהיה מטעה.
ה. עתון ועתונאי יבחינו בפרסום בין פרסומת לחומר מערכתי, באופן שלא תפורסם פרסומת הנחזית כחומר מערכתי.

- תיקון טעויות, התנצלות ותגובה
7. טעויות, השמטות או אי דיוקים שהם מהותיים בפרסום עובדות, יש לתקן במהירות, בהגינות ובהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי. בנוסף לכך תפורסם במקרים המתאימים גם התנצלות. במקרים המתאימים תינתן לאדם שנפגע אפשרות הוגנת להגיב על טעות, השמטה או אי דיוק מהותיים במהירות ובהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי.

- שימוש לרעה
16. א. לא יעשו עתון ועתונאי שימוש לרעה במעמדם, בתפקידם או בכוחם לפרסם או להימנע מפרסום.
ב. לא יעשו עתון ועתונאי שימוש פסול במידע שהגיע לידיהם עקב עבודתם.

- אי תלות
19. לא יונחו עתון ועתונאי במילוי תפקידם על ידי כל גורם חיצוני שאינו גלוי ובמיוחד לא על ידי מפרסמים וגופים שלטוניים, כלכליים ופוליטיים.

- אתיקה בעתון
23. ב. מו"ל של עתון ובעליו יבטיחו את קיום התנאים המאפשרים לכל עבודה עתונאית הנעשית בעתון להתבצע על פי העקרונות של האתיקה המקצועית של העתונות.

- עורך ועתונאי
24. א. לא יפרסמו בשמו של עתונאי כתבה או מאמר שתוכנם שונה באופן משמעותי על ידי עורך ללא הסכמת העתונאי.
ב. עורך שפסל לפרסום מאמר שחיבר עתונאי לא יפגע בזכותו של העתונאי לפרסם את המאמר בעתון אחר.

פורסם ב 22 בספטמבר 2006 08:08 תגובות נעולות | כלים

בגלל מי באמת נעצר הלמו

דיברתי הערב עם בועז גוטמן, עורך דינו של הלמו שנעצר - על פי הגירסה הרשמית - בגלל שפירסם את שמה של המתלוננת נגד הנשיא קצב על עבירות תקיפה מינית.

עו"ד גוטמן סיפר לי שהשופטת בהארכת המעצר של הלמו שאלה את השוטרים האם יש לו הרשעות קודמות (אין לו) והם אמרו שיש לו שלושה (משהו שאני לא זוכר אבל שנשמע לי דומה לצווי מעצר) ובדרך אגב הזכיר השוטר שהלמו פירסם באינטרנט תמונה של המפכ"ל קראדי עם צלבי קרס. לטענת עו"ד גוטמן, ההערה הצדדית הזאת מסבירה למה באמת נעצר הלמו בערב ראש השנה על סמך צו מעצר מתאריך (אם אני זוכר נכון) 21 ביולי 2005. לפני יותר משנה!

אבל מי גרם להלמו להגיע למצב הזה?

הלמו עצמו

הוא כותב באתר שלו בדף תמונה שצונזרה עצמית באינטרנט, אבל פורסמה ברבים בעיתון : "ביום 05/02/2006 פורסמה תמונת פוטומוטז' באתר רוטר נט, שבה נראה מפכ"ל המשטרה משה קראדי, כשמאחוריו נראה דגל הנושא את סמל צלב הקרב ועל דגל זה רקום סמל משטרת ישראל. התמונה פורסמה כתגובה צינית לטענה ולהשוואה שהשוטרים שעסקו בפינוי מאחז עמונה, נהגו כקלגסים נאצים. זמן קצר לאחר פרסום התמונה, היא צונזרה על ידי מנהל הפורום, מיד לאחר שראה אותה, בשל חוסר טעם טוב."

עד כאן העניין ברור. הלמו עשה פרובוקציה כהרגלו והעלה תמונה מטופשת וגסה לפורום. התמונה צונזרה מהפורום וכאן הסיפור היה יכול להיגמר. אבל לא.

דודי גולדמן

הלמו ממשיך וכותב : "למרות זאת, החליט העיתון הגדול במדינה, לתת פרסום לאותה תמונה, במסווה של ידיעה על "אתר ימני קיצוני שמסית נגד צה"ל, המשטרה והשלטון". ביום 06/02/2006 פרסם העיתון את התמונה בשחור לבן."

הפרסום בידיעות אחרונות

על הידיעה חתום דודי גולדמן, כתב המחשבים והאינטרנט של ידיעות אחרונות. כמו כן חתומה על הידיעה נחמה דואק. בניגוד לטענתם של הלמו ושל הרב ישעיהו רוטר כותב גולדמן בידיעה "אמש במהלך הערב העלה משה הלוי את התמונה מחדש ונכון לשעת הדפסת העיתון היא ממשיכה להופיע באתר". מכיוון שעבר זמן רב מהמקרה קשה לדעת עכשיו למי להאמין, להלמו&רוטר או לגולדמן.

מה שברור הוא שדודי גולדמן ניפח בכוונה אירוע שולי ומטופש וכמו שכתוב בידיעה : במטה הארצי הזדעזעו לראות את תמונתו של קראדי שפורסמה באינטרנט. "מדובר בהסתה בוטה וחמורה שכבר ראינו בעבר לאן היא עלולה להוביל" אמר אתמול דובר המשטרה.

כנראה שמישהו, אני מניח שזו היתה נחמה דואק, טרח לדחוף את התמונה הזאת מתחת לאף של דובר המשטרה ולגרום לו להזדעזע עמוקות. אני מניח שאם ידיעות אחרונות לא היו מחליטים לעשות מהתמונה עניין גדול, המשטרה לא היתה יודעת על המקרה ואף אחד לא היה מזדעזע או נעלב.

עדכון: עידן דורפמן שלח לי עבודה אקדמית קצרה שהוא כתב בדיוק אודות הידיעה המסויימת הזאת. מאשר בפירוט את מה שאני הנחתי כאן. כתבים ועורכים - היכן האתיקה והיכן העיתונאי?

המפכ"ל קראדי

כמובן שמרגע שפורסמה התמונה ב"עיתון של המדינה", התווסף להלמו אויב חדש, לא פחות ממפכ"ל המשטרה. וכמובן שכשמישהו הוא האויב של המפכ"ל, הוא גם האויב של כל שאר השוטרים שמתחתיו.

עכשיו הגיעה ההזדמנות לנקום בהלמו ובגלל עבירה לא חמורה יחסית שעונשה בחוק הוא שנת מאסר, החליטה המשטרה לגרום להלמו לבלות את ראש השנה באבו כביר.

אבל כדי שהלמו יבלה במעצר, הוא (עדיין) צריך לעבור באולם בית המשפט.

השופטת (שכחתי את שמה)

זוכרים את פרשת הלמו נגד יואב יצחק?

הפרשה הזאת נגרמה בגלל שהלמו שינה את הכיתוב מתחת לתמונה של שופטת בית המשפט העליון, דורית ביניש, ל"הזונה חוזרת".

כמובן שלשופטת המעצרים אין שום אינטרס להקל בעונשו של מי שקרא זונה למי שהיא היום נשיאת בית המשפט העליון והאחראית על קידום שופטים וגם על קידומה של השופטת עצמה.

לסיכום

במשך השנים צבר לעצמו הלמו אוייבים בעלי כח ואנשים שעשו קריירה מליבוי הפרובוקציות שלו. כל אותם אנשים חברו לכך שכנראה הלמו יבלה את החג במעצר.

אבל העובדה שלאדם יש אוייבים בעלי כח לא חייבת לגרום לכך שהם יפעילו עליו אלימות חסרת פרופורציות לשטויות שהוא עושה ויכופפו את החוק ואת ההגיון כדי לנקום בו.

וזה בדיוק מה שקורה כאן.

פורסם ב 21 בספטמבר 2006 23:49 תגובות נעולות | כלים

לידיעת המשטרה : עוד אנשים צריכים להיכנס למעצר יחד עם הלמו

התחלתי מהפוסט בבלוג של הלמו בתפוז/גלובס של הלמו שבגללו הוא הושלך למעצר.

צריכים להיכנס למעצר יחד עם הלמו:

מנהלי ועורכי תפוז ומנהלי ועורכי גלובס שבגלל המחדל שלהם הקישור עדיין קיים.
אני, בגלל שקישרתי לפוסט בבלוג של הלמו

הקלקתי על הקישור לאתר בית הנשיא ושם מתנוסס שמה של א' המפורסמת.

צריכים להיכנס למעצר יחד עם הלמו:

האחראית על אתר האינטרנט של הנשיא
מנכ"ל בית הנשיא שהוא הממונה שלה

מכיוון שראיתי באתר הנשיא את שמה המלא של א', חיפשתי אותו בגוגל.

מתוצאות החיפוש התברר לי שצריכים להיכנס למעצר יחד עם הלמו:

מנהלי גוגל שמאפשרים את פרסום שמה המלא של א'
דבורית שרגל שבתגובות לבלוג שלה בדהמרקר מופיע שמה המלא של א'
עורכי דהמרקר שמאפשרים לשמה המלא של א' להופיע באתר שבאחריותם
מנהלי ועורכי אתר NRG שבפורום שלהם מופיע שמה המלא של א'
מנהלי ועורכי אתר רוטר (אבל זה לא חדש)
מנהלי ועורכי אתר ואללה!
מנהלי ועורכי Ynet
מנהלי ועורכי אתר "דיבורים"
מנהלי ועורכי אתר הייד פרק

ולכן הסיכום הוא, כמו שכותב גדי שמשון - ישוחרר הלמו לאלתר!

נ.ב. ובלי שום קשר להלמו, שכננו יואב קרני פרסם אתמול בערב בגלובס מאמר שכותרתו "מי צריך בכלל ממשלה?" על המצב הפוליטי בתאילנד ובמקסיקו. לאחר דקות מספר מהגעת העיתון המודפס לבתי המנויים התחילה בתאילנד מהפכה צבאית. שיחוק רציני שיחק אותה קרני.

פורסם ב 20 בספטמבר 2006 17:11 תגובות נעולות | כלים

והרי החדשות (לסלולארי)

בעקבות דייב ויינר, אני עושה נסיון קטן של פרסום חדשות בפורמאט נוח לסלולארי.

אם יש לכם מכשיר סלולארי עם אפשרות גלישה באינטרנט, אשמח אם תקפצו לכתובת rss.org.il/news/ynet ותדווחו לי האם הדף נוח יותר או פחות מהאפשרויות הקיימות.

עדכון: יצרתי את הדף גם בכתובת rss.org.il/y כדי שיהיה קל להקליד.

אם תשלחו או תפרסמו צילום של איך זה נראה על המכשיר שלכם, בכלל יהיה נחמד.

תודה

נ.ב. החדשות בערוץ ה RSS של "הארץ" הם משנת 1970. אם הניסוי ימצא חן בעיניכם, אאלץ להתמודד גם עם הזוועה הזאת מבית "הארץ".

פורסם ב 20 בספטמבר 2006 00:29 תגובות נעולות | כלים

עמוד 1 מתוך 2 לעמוד הבא

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.