כתבים ועורכים - היכן האתיקה והיכן העיתונאי?
סוגיות בסיקור תקשורתי
מרצה:רפי מן
מגיש: עידן דורפמן
מבוא
בחרתי לכתוב את העבודה על נושא המעסיק אנשים רבים – מה מידת העצמאות של הכותבים בתקשורת, ומה מידת התערבותם של העורכים, והאם התערבות זאת פוגעת במהימנות הדיווח, ובאתיקה העיתונאית. התמקדתי במקרה בוחן, כתבתם של דודי גולדמן ונחמה דואק בעיתון "ידיעות אחרונות", 6/2/02: "מפכ"ל המשטרה על רקע דגל נאצי".
רקע הפרשה
ימים אחדים לאחר פינוי מאחז "עמונה", הועלה סרט בן שתי דקות, "מפצחי הגולגלות" שמו, המכיל תמונות קשות, וברקע מוזיקה של להקת המטאל הגרמנית "רמשטיין" באתר "רוטר" . בסרט יש הקבלה מרומזת, אך ברורה למדי, בין התנהגות השוטרים במהלך הפינוי, לפעולות של חיילים נאצים. בתגובה לסרט, משה הלוי (הידוע בכינויו "הלמו"), אדם המוכר מזה שנים ברשת האינטרנט, מעלה לפורום תמונת פוטומונטאז' של משה קראדי, מפכ"ל המשטרה, במדי נאצים. הסרט עצמו היה קשה וקיצוני בהרבה מהתמונה, אך העיתון בחר שלא לדווח לקוראיו על קיומו של הסרט והקשרו לתמונה, והעדיף לדווח על התמונה בלבד.
התמונה
למחרת המקרה פורסמה בידיעות אחרונות כתבה על הנושא. בכתבה חסרים פרטים רלוונטיים, או פרטים לא מדויקים – אי פרסום תגובתו של הלוי, הצגתו כאיש ימין, אי הצגת הרקע העומד מאחורי פירסום, אי דיוק במתן העובדות לגבי זמני שהיית התמונה באתר. יצאתי לראיין את המעורבים בפרשה. ראיינתי את משה הלוי, את דודי גולמן, ואת ישעיהו רוטר. לצערי לא הצלחתי לראיין את נחמה דואק, ואחד מהעורכים, אך פיציתי על כך, במציאת התייחסות של גולדמן עצמו לסוגייה זו.
הקריקטורה
למחרת הכתבה אף פורסמה בעיתון קריקטורה בנושא:
תגובות המעורבים
משה הלוי טוען כי התמונה פורסמה כתגובה צינית לטענה ולהשוואה שהשוטרים שעסקו בפינוי מאחז עמונה. זמן קצר לאחר פרסום התמונה, היא צונזרה על ידי מנהל הפורום (ישעיהו רוטר, ע.ד.), מיד לאחר שראה אותה, בשל חוסר טעם טוב. כמו כן טוען הלוי כי הוא לא פעיל ימין, ולא שמאל. הוא לא מעורב פוליטית אלא בסך הכל כותב ביקורת עיתונאית עצמאית על התנהלויות פוליטיות למיניהן, בעיקר באינטרנט.
לדבריו, דודי גולדמן כתב בידיעה המקורית שהוא פעיל באינטרנט, ועורכים צעירים בעיתון שינו זאת לפעיל ימין.
הלוי תיאר בפני את המכניזם הפועל בידיעות אחרונות, בין עורכים לכתבים:
"דודי גולדמן שולח ידיעה למערכת העיתון. הידיעה המקורית של גולדמן משופצת על ידי עורכים צעירים בעיתון, שמוסיפים פרטים שלא היו ולא נבראו. דודי גולדמן עצמו אמר לי לא פעם שהכתבות שמופיעות בעיתון בשמו, לא תמיד דומות למקור שהוא שולח."
"העורכים בעיתון יודעים שהם מפרסמים דברים לא נכונים, והם עושים את זה בגיבוי מגבוה. הרציונאל מאחורי הפיברוקים האלה, הוא ליצור כותרות רועשות יותר, דרמות בגרוש, זאת כדי למכור את העיתון וליצור מצב שידברו על הכתבה או שהכתבה תיצור רעש ודעת קהל."
מבחינת הלוי, אין לו סיבה למסור תגובה לעיתון, ודבריו מדברים בעד עצמם: "אני נמצא בקשר קבוע עם דודי גולדמן. לאותה כתבה, פנה אליי דודי גולדמן. סירבתי להתראיין או לשתף איתו פעולה, בגלל פברוק קודם שעשה העיתון לדברים שאמרתי. לא רציתי ששוב יסלפו את הדברים שאני אומר. במהלך אותה שיחת אימייל לא עלתה בכלל שאלה האם אני פעיל ימין או פעיל באינטרנט. דודי, כמו שהוא סיפר לי לאחר פרסום הכתבה, כתב לעיתון שאני פעיל באינטרנט. העיתון שינה את זה לביטוי "פעיל ימין"."
ראיינתי גם את ישעיהו רוטר, בעל האתר, אשר הינו בעל הרשאת מנהל בפורומים, בשביל לבדוק מה בדיוק התרחש בפורום. רוטר טוען כי הוא הוריד את התמונה מספר שניות ולא מספר דקות לאחר שהיא הופיעה, והתמונה הועלתה שוב לפורום לאחר כשעה – שעתיים, ונמחקה שוב תוך כחצי שעה.
לצערי, דודי גולדמן טען כי אין לו שמץ של זכרון לגבי ידיעות ישנות שלו (מתמיה שכתבים מוחקים את זכרונם שלושה חודשים בלבד לאחר פירסום כתבות, אך לא פה המקום לדון בבעיות הזיכרון של כתבים בתקשורת), אבל במקרה מצאתי תגובה שלו בבלוג האישי של יריב חבוט, מייסד ומנהל ישרא-בלוג, בהקשר לכתבה נרחבת שגולדמן כתב במוסף השבת על ישרא–בלוג, כתבה שזכתה לביקורת רבה של חבוט ובלוגרים רבים. בתכתובת ישנם חילופי האשמות לגבי הכתבה, אך אביא את הדברים הרלוונטיים שאמר גולדמן בתגובותיו בבלוג בקיצור:
"בכלל, ידיעות אחרונות הוא עיתון של עורכים במהותו, ולא של כותבים, ולכן לא תמיד יש קשר בין הכתבה ששלח הכתב, לבין מה שמופיע בעיתון. זה העיתון ואלה אורחותיו, וכנראה שזה גם מקור חוזקו".
נראה, שגולדמן לא רואה שום בעייה ב"אורחות העיתון", משום שלאחר שיריב חבוט התלונן שהכתבה הייתה צהובה מדי, אפילו יותר ממה ששיער, גולדמן אמר: "רציתי בעזרת כרמל (כתבת נוספת בעיתון, שחבוט התלונן שהיא ואחרים לא הרחיבו את הכתבה, ע.ד.) לעשות הרחבות והתקשרתי אליה והיה לה זמן רק למחרת אחר הצהריים, בזמן שהעיתון היה מודפס, אז זה קשה. לעיתון, בעיקר עם התפוצה של יום ו', יש דד ליין קשיח. חוץ מזה, סיפרתי לך שאין קשר הדוק בין מה שהכתב כותב לבין מה שמופיע, לפחות לא בעיתוני עורכים, וזה הסוג של ידיעות אחרונות. חוץ מזה, הייתי שמח אם היית גם כותב משהו חיובי על הכתבה ועל הכתב ועל הזמן שהשקיע ועל הרצון הטוב שגילה. ויתירה מזאת, מאחר שסיפרתי לך בפגישה בגילוי לב, כדרכי תמיד, על האלגוריתם העיתונאי של עיתוני הצהריים (ערוץ 2, ערוץ 10 ידיעות ומעריב), זה היה מנומס אם היית מגיב למגיבים האלימים אצלך פה, ומספר להם את האמת ואת הקונטקסט".
אז מה לא בסדר בעצם?
הכתבה הספציפית הזו חשודה בעבירות רבות על תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות – נאמנות לאמת, בדיקת העובדות, אוביקטיביות, תיקון טעויות, התנצלות ותגובה, שימוש לרעה, אי תלות, אתיקה בעיתון, עורך ועיתונאי. הפירוט המלא של הסעיפים מופיע בנספח מס' 2.
סיכום
אסכם ואומר כי כל מה שנטען כלפי גולדמן וכלפי ידיעות אחרונות, הינו בגדר חשדות בלבד, וכנראה שלעולם לא נדע את האמת בנוגע למקרה הזה, אולם ישנו פה חשש רציני להתנהגות לא ראויה של הכתב והעיתון כלפי מושא כתבתו, וקוראי העיתון, משיקולי רייטינג.
בועז גאון התייחס בצורה פיוטית ממש לנקודה, במאמרו "כתבים מול משכתבים, מה הם רוצים ממני?":
"אם העיתונות הישראלית החדשותית מעוניינת לצאת מאקוואריום הזכוכית האטום שבו היא חיה, לא תהיה לה ברירה אלא להקצות לכותביה יותר מקום, להתעקש על אמירות אישיות, להגדיל את הזמן המוקצה לכתבי השטח לפני שהם מתיישבים "להעביר את מה שיש להם" ולהנפיק עיתונים אחרים, המתאימים לעידן שבו הכל ידוע, כל הזמן. עיתונים שיפסיקו להתיימר "לדווח על המציאות" ויתחילו, למען השם, להסביר אותה למי שיודעים מה "קורה" עוד לפני שקראו עיתון.
החדשות הרעות הן שזה לא יקרה מחר וגם לא מחרתיים. כל שנותר לכתבי חדשות ביקורתיים לעשות בינתיים הוא להפעיל את נשק יום הדין. כלומר, לסרב לחתום על ידיעה שלא הם כתבו. רגע לפני שמשכתב הדסק הגאה בעצמו רוב הזמן מתעלף, הציעו לו להיות חתום על הידיעה שכתב. "מה אכפת לך?", תגידו לו. "הרי אתה כתבת את זה! כל התהילה תהיה שלך!". הוא לא יסכים. הוא יודע שהתהילה מפוקפקת. חוץ מזה הוא מפחד מאמא שלו. כיצד היא תסביר זאת למורה לספרות, למחרת בתור לשיננית?"
נספח מס' 2: פירוט העבירות האפשריות על תקנון האתיקה המקצועית של העתונות
תקנון האתיקה המקצועית של העתונות
אושר במליאת מועצת העתונות ביום 16.5.96, תוקן במליאת מועצת העתונות ב-26.3.97, 6.9.99, 13.2.02, 7.1.03 16.3.03
- הגדרות:
(תיקון 7.1.03)
1. "עתון" – לרבות אמצעי תקשורת אלקטרוניים ועתונים מקוונים ולרבות הבעלים, המו"ל והעורך האחראי של אמצעי התקשורת.
"עתונאי" – לרבות עורך.
"אדם" – לרבות תאגיד, חבר בני אדם מואגד או בלתי מואגד וגוף ציבורי.
- נאמנות לאמת
4. א. לא יפרסמו עתון ועתונאי ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, אינו מדוייק,
מטעה או מסולף.
- בדיקת העובדות
5. א. לפני פרסום ידיעה כלשהי, יבדקו העתון והעתונאי את נכונותה במקור המהימן
ביותר ובזהירות הראויה לפי נסיבות העניין.
- אוביקטיביות
6 ג. פרסום ידיעות יהיה הוגן וללא הטיה.
ד. הכותרת לא תהיה מטעה.
ה. עתון ועתונאי יבחינו בפרסום בין פרסומת לחומר מערכתי, באופן שלא תפורסם פרסומת הנחזית כחומר מערכתי.
- תיקון טעויות, התנצלות ותגובה
7. טעויות, השמטות או אי דיוקים שהם מהותיים בפרסום עובדות, יש לתקן במהירות, בהגינות ובהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי. בנוסף לכך תפורסם במקרים המתאימים גם התנצלות. במקרים המתאימים תינתן לאדם שנפגע אפשרות הוגנת להגיב על טעות, השמטה או אי דיוק מהותיים במהירות ובהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי.
- שימוש לרעה
16. א. לא יעשו עתון ועתונאי שימוש לרעה במעמדם, בתפקידם או בכוחם לפרסם או להימנע מפרסום.
ב. לא יעשו עתון ועתונאי שימוש פסול במידע שהגיע לידיהם עקב עבודתם.
- אי תלות
19. לא יונחו עתון ועתונאי במילוי תפקידם על ידי כל גורם חיצוני שאינו גלוי ובמיוחד לא על ידי מפרסמים וגופים שלטוניים, כלכליים ופוליטיים.
- אתיקה בעתון
23. ב. מו"ל של עתון ובעליו יבטיחו את קיום התנאים המאפשרים לכל עבודה עתונאית הנעשית בעתון להתבצע על פי העקרונות של האתיקה המקצועית של העתונות.
- עורך ועתונאי
24. א. לא יפרסמו בשמו של עתונאי כתבה או מאמר שתוכנם שונה באופן משמעותי על ידי עורך ללא הסכמת העתונאי.
ב. עורך שפסל לפרסום מאמר שחיבר עתונאי לא יפגע בזכותו של העתונאי לפרסם את המאמר בעתון אחר.
פורסם ב 22 בספטמבר 2006 08:08 במדור התקשורת הממוסדת תגובות נעולות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
גלעד בתאריך 9/22/2006 9:16:46 AM
וואו
תודה חנן, על הצגת הדברים כהוויתם.
מגיע לעיתונות הממוסדת לשקוע.
ערס פואטי בתאריך 9/22/2006 10:08:30 AM
תמהני אם משהו מהטיעונים
שהועלו בבלוגספירה ביומיים האחרונים (כולל כמובן הטור של גל בוויינט, אתר אותו השופט/ת מן הסתם מכירים) הובאו בפני בית המשפט על ידי עורך דינו של הלמו.
איתי [אתר] בתאריך 9/22/2006 10:39:42 AM
אפשר הפוך על הפוך?
ההתלבשות המוגזמת של המשטרה על האזרח הלוי היא כנראה איוולת וגם רשעות.
אך אולי ההתלבשות של הבלוגרים על המשטרה בעניין הלוי גם בה יש הגזמה?
יש במדינה הזו כל כך הרבה איוולת ורשעות (גם של המשטרה), והנה גם אתם כמו המשטרה מתמקדים ב"מקרה המוזר של הלוי", ולא באחרים שאולי ראויים לא פחות ממנו לכך שתצאו למלחמות חורמה על זכויותיהם.
דווקא משום שלנ"ל יש הסטוריה של עושה דווקא, קשה מאוד לאזרח שאינו בבועה שלכם לעשות הכללות ממקרה הלוי לנושאים כלליים של זכויות אזרח.
סליחה על הכאב ביבלות, אבל כפי שנאמר בהקשר לרפונזל לעומת עזה, גם כאן הבלוגים מתגלים לדעתי כלא רלוונטיים, כמאמרו של פיגו באנקדוטות.
חנן כהן [אתר] בתאריך 9/22/2006 11:47:00 AM
לדגי
עורך הדין של הלמו ניסה, אבל הוא אמר לי שמול בית משפט שהוא שפוט של המשטרה, אין ממש אפשרות.
ג'וני דו [אתר] בתאריך 9/23/2006 9:41:38 PM
ללא נושא
אני לא מבין, זאת עבודה אקדמית? "הלוי תיאר בפני את המכניזם הפועל בידיעות אחרונות"?
אני מבין את הקושי להשיג התייחסות של הגורמים הרלוונטיים בידיעות, אבל א. בטח יש הרבה גורמים אחרים וקצת יותר רלוונטיים לעניין, שיכולים להסביר את אותו "מכנזים", וב. זה תירוץ שגם הרבה עיתונאים יכולים להשתמש בו כשהם צריכים להגיש כתבה ומושאיה מסרבים לשתף איתם פעולה.
בסופו של דבר, העבודה הזאת מזכירה הרבה יותר מדי את אותן כתבות בעיתונות שנגדן היא יוצאת.
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
