טוקבקים
עמוד 1 מתוך 1
טוקבקיסטים הם גם בני אדם (פרק ב')
פרק א'
ביולי האחרון בא לי רעיון בקשר לטוקבקים.
נפגשתי עם מישהו וסיפרתי לו על הרעיון. אמרתי לו שאני מתכוון לכתוב מאמר על הרעיון. הוא אמר לי שזה רעיון טוב.
הוא חשב שזה רעיון מצויין שאכתוב את המאמר כדי לדחוף את הפיתוח של הרעיון באתרים הישראלים. הוא אמר לי שהוא יודע שכבר חושבים על זה.
כתבתי את המאמר ופרסמתי אותו ב Ynet (כך אפשר לשפר את התגובות לכתבות) אבל לא קרה כלום.
המאמר מסתיים כך:
כדאי למהר
האינטרנט מספק בידינו כלים לביטוי אישי, פוליטי ואחראי. האתרים האישיים שקשורים לתגובות לחדשות הם הדרך הישראלית הנכונה לממש את ההבטחה של הדמוקרטיזציה הנובעת מהשימוש ברשת.
בחירות ואירועים פוליטיים הם המצע שעליו נבנות השיחות שמחפשות דרך לעצב את המציאות. בישראל, בכל יום הבחירות בפתח. מי שלא יהיה מוכן, יפסיד.
פרק ב'
אתמול פרסם צביקה בשור פוסט בבלוג החדש שלו בשם התוכן (של מי?) הוא המלך
הוא כותב "אני עדיין מאמין ששילוב של אתר בעל אישיות מערכתית ברורה עם קהילה שנותנים לה כבוד, פתחון פה ובמה ראויה יכול להיות מרתק וחי הרבה יותר."
בתגובות כתבתי "אם נכתוב את זה מספיק פעמים אולי זה גם יעזור" והפניתי למאמר ב Ynet.
בתגובה לתגובה שלי כתב צביקה:
"חנן רק שתדע שהמאמר הזה שלך היכה אותנו בתדהמה בזמנו, ב-NRG. היה אז דיבור מאוד חזק לעשות בדיוק את זה. אני ואיתי נאור הצענו להנהלה שם לרתום את המנגנון הטכנולוגי שפותח בשביל SHOX כדי להפוך את NRG לשילוב קטלני בין אתר תוכן עשיר וקהילה שוקקת. ההנהלה אפילו הסכימה, עקרונית, "להיעתר" להפצרות שלנו. היה לזה אפילו שם: "העיר התחתית" (שם שאני שנאתי, בגלל ההיררכיה שנבעה ממנו). רק שאיפשהו קלטנו שזה לא הולך לקרות.
כשהטור שלך יצא חשבנו שהלך עלינו, ש-ynet קוראים את זה, עושים אחד ועוד אחד, וחמש דקות אחר כך מעלים מערכת כזו. לשתי דקות אני ואיתי היינו קצת בהלם, בשתי הדקות שאחרי זה השתמשנו בטור הזה כאמצעי לחץ, ואחרי עוד שתי דקות הבנו ששום דבר לא באמת יזוז. אני עדיין קצת נושא את תחושת ההחמצה הזאת איתי."
פרק ג'?
הבחירות כבר כמעט ועברו. אף פורטאל לא רתם את הקוראים שלו לשיחה פוליטית מעניינת ומשמעותית. אף מפלגה גדולה לא פתחה את האתר שלה לתגובות, ועוד אכתוב על כך.
אני חושב שאם כמה אנשים ש"חושבים אינטרנט" חושבים אותו הדבר, מן הראוי לעשות את זה. ולא משנה מי יהיה הראשון. זה יהיה המהלך שייקח את אתרי העיתונים ואת היחס בין התוכן המערכתי ובין השיחות שבעקבותיהם למקום אחר לחלוטין, המקום שבו צריך כבר להיות.
לקריאה נוספת - אבי ביתו מאת ולווט אנרגראונד שכותבת על היחסים בין העיתונים המודפסים לאתרי האינטרנט שבקעו מהם.
פורסם ב 17 במרץ 2006 18:39 תגובות נעולות | כלים
להגיב הרבה, בשטחיות ובחיפזון
המשך (בטוח שלא תשובה/פתרון) לקורינה שהחליטה להפסיק להגיב.
ראשית, נראה לי שמה שסוער זו לא כוס המים אלא הנפש שלך שדואגת מאד לבנך ולנכדייך. סערה מובנת. ולסערה כזאת אין "אבל".
נכון, אנחנו חיים בתוך מערכת מניפולטיבית אחת גדולה. אנחנו מנסים להביא אליה את האמת שלנו ורוב הפעמים האמת שלנו לא מספיק חזקה כדי שתשפיע.
אני לא רואה את מנגנון התגובות ככלי של אמת. אני רואה אותו ככלי של כח.
ראשית, זה הוא כלי מסחרי. הטוקבקים הם מנגנון מסחרי של אתרי החדשות כדי לקבל יותר חשיפות לדפים שלהם.
ללא הטוקבקים, הייתי נכנס לדף, קורא וממשיך הלאה.
היום אני נכנס, קורא (או לא), מגיב, נכנס שוב כדי לראות האם התגובה שלי התפרסמה, מגיב על אלה שהגיבו אלי ועוד ועוד, ובינתיים בכל פעם שאני נכנס לדף מונה הצפיות עולה והאתר יכול להציג למפרסמים יותר חשיפות.
אבל מעבר לזה התגובות הן מנגנון של ניראוּת של כח.
עכשיו בחירות. בחירות זה תהליכים של ניראות של כח. אנשים מצטרפים לאלה שנראה להם שיש להם כח לנצח. אנשים הולכים עם החזקים. הרבה תגובות בכיוון מסויים נותנות את התחושה שיש כאן כח. כדי שנקבל עוד קולות בקלפי, אנחנו צריכים להראות שיש לנו כח. בשביל זה אנחנו גם צריכים להגיב. לא להגיד פעם אחת את האמת הצלולה שלנו בתחושה שיש לה כח משל עצמה.
עכשיו צריך להגיב בחיפזון. להגיב בשטחיות. להגיב הרבה.
בלי לשכוח שיש גם מקום לאמת.
פורסם ב 7 בפברואר 2006 08:45 תגובות נעולות | כלים
טוקבקים שליליים כתמריץ לעשייה חברתית
מתוך כתבה על "פרויקט לא מוכרים" ב Ynet (משום מה ללא שם בקרדיט)
שאלה: אתה מודע, מן הסתם, לתגובות המשתלחות שהכתבה תייצר.
תשובה: "אני חושב שאחד הדברים שהניעו אותי להתחיל את הפרויקט היו טוקבקים מהסוג הזה", אדלר מחייך. "אחת התפיסות המקובלות, למשל, ואת זה רואים הרבה בטוקבקים, היא שהבדואים משתלטים על אדמות מדינה. תוך כדי התחקיר גיליתי שמה שקורה בפועל הוא בעצם הפוך: המדינה היא זו שהשתלטה על אדמות הבדואים, וברוב תחכומה הצליחה להטמיע את המנטרה שהבדואים משתלטים על האדמות. זה גאוני"
(פורסם במקור ביומן אינטרנט לשינוי חברתי באתר שתיל)
פורסם ב 22 בינואר 2006 12:02 תגובות נעולות | כלים
בלוג יפה, מוזמן לשלי
בתגובה למאמר כך אפשר לשפר את התגובות לכתבות כותב פיגו "רעיון מעניין. כתבתי באנקדוטות. חבל שרשימות לא תומך בטרקבקים." יחד עם קישור לאתר שלו, אנקדוטות.
כמובן שכשאני רואה שם חדש בתגובות עם קישור לאתר שלא היכרתי, אני מייד הולך לשם. כמובן שהוספתי אותו ל Sage שלי.
ואז בא לי רעיון. למה לחכות שקוראי "בחירות הן שיחות" ימצאו משהו מעניין להגיד כדי שתהיה להם הזדמנות להציג בפני ובפני שאר קוראי היומן את האתר שלהם? למה לא לעשות דברים ישר? אני הרי תמיד שמח לפגוש אתרים חדשם ומעניינים.
אז הנה.
אני מזמין את כל קוראי היומן הזה להוסיף תגובה "בלוג יפה, מוזמן לשלי" יחד עם קישור לבלוג שלכם. אשמח לכמה מלים על מה מעניין אותכם ועל מה אתם כותבים.
אני מבטיח לבקר בכל קישור, ואשמח להוסיף את הבלוג שלכם לרשימת הקריאה שלי.
ספרו על ההזמנה הזאת גם בבלוג שלכם. תביאו עוד אנשים.
תודה ולהתראות,
חנן
פורסם ב 29 בדצמבר 2005 07:58 תגובות נעולות | כלים
כך אפשר לשפר את התגובות לכתבות
שני סוגי ביקורות נפוצות על האינטרנט הישראלי. ביקורת אחת היא על תופעת התגובות לכתבות (טוקבקים). הביקורת הזאת נכתבת בדרך כלל על ידי עיתונאים שלא אוהבים שהכתיבה של "העם" מתווספת כזנב למאמרים המלומדים שלהם ומופיעה באותו הדף. ביקורת שניה היא על כך שבישראל לא פורחים הבלוגים, יומני האינטרנט, כמו ש"שם", בחוץ לארץ דובר האנגלית.
במקום להתלונן כל הזמן, כדאי להסתכל על המצב הנוכחי והגורמים לו ולחשוב על פתרונות אפשריים.
הטוקבקים הם דיון שמתנהל בעקבות מאמר או ידיעה באתר חדשות. חלק מהגולשים מסתפקים בתגובה לכתבה, אך אחרים מנהלים דיון בינם לבין עצמם. בכל יום נכתבות באתרי חדשות ישראלים עשרות אלפי תגובות. למה התגובות כל כך פופולריות בישראל?
הטוקבקים מתאימים ל'ביחד' הישראלי
התגובות פופולריות בישראל כי הן מתאימות ל'ביחד' הישראלי. אנחנו הישראלים מרגישים נוח בקבוצה, במשפחה. הקבוצה טובה לנו. הקבוצה מגינה עלינו מפני האיומים של ה"יגאל עמירים" וה"מרדכי וענונים" ובאותו הזמן שומרת ש"כולם" יהיו חלק מהקבוצה שלנו. לדוגמה, בימים אלה של המאבק על ההתנתקות ברצועת עזה אפילו קושרי הסרטים הכחולים מרגישים שהמאבק הוא בתוך אלה ששייכים לקבוצה, בין אחים (הישראלים הערבים הם לא אחים שלנו, אבל זה לא הנושא עכשיו).
עוד תופעה שפורחת בישראל (ועל פי מיטב ידיעתי, תופעה ייחודית בעוצמתה) היא הפורומים. אין אתר גדול בישראל שאין בו מערכת פורומים מגוונת עמוסת משתתפים ושיחות. במקרה של התגובות, השיחה מתנהלת סביב מאמר. בפורומים השיחה מתנהלת סביב נושא. לפורום יש מנהל ולכן לשיחה יש גבולות של נושא ושל מדיניות האתר שבו שוכן הפורום.
השיחות בפורום מתחילות מהודעה אחת, שהיא אמירה או שאלה, ומתפתחת עד שניתנה תשובה או שהדיון התמוסס וגווע. גם במקרה זה, השיחה היא בקבוצה שבה המשתתפים מרגישים נוח, בין השאר בגלל שהם יודעים שלפורום קיימים חוקים שיש מישהו שיאכוף אותם. החוקים נאכפים על ידי המשתתפים עצמם בהסדרת השיחה או על ידי מחיקה של הודעות על ידי מנהלי הפורום המורשים (או בעצם מחוייבים) לכך.
מה הבעיה?
המוטיבציה שלי בכתיבת המאמר הזה היא קידום הביטוי האישי באינטרנט. אני רואה באינטרנט אפשרויות לביטוי של הקול האישי, של הדעה האישית. הרבה קולות אישיים יכולים להתגבש לקבוצות שמשנות את המציאות.
הבעיה שאני רואה במנגנוני התגובות כיום היא שהתוצרים של הביטוי האישי הולכים לאיבוד כשמתפרסם המאמר הבא. המאמר הקודם, יחד עם התגובות אליו, נעלם בנבכי הארכיון. תגובות יפות, משמעויות, כואבות, פיוטיות, המכילות מידע ממקורות שלא זמינים לכותבים ה"רשמיים" של האתר.
התגובות לא זוכות למקום הראוי להן
התגובות נעלמות ולא מקבלות את המקום הראוי להן. הן רק הזנב של המאמרים והידיעות הרשמיים. גם הודעות בפורומים נשכחות כשהן נדחפות למטה כשמגיעים נושאים חדשים.
הפתרון המקובל של "מביני האינטרנט" הוא "שיפתחו בלוג". פתיחת בלוג בישראל היא לא מעשה טריוויאלי. למרות שהוא נעשה פשוט יותר מבחינה טכנית, עדיין יותר קל להקליד תגובה ב-ynet. לקושי הטכני מתווסף הקושי של להגיד "עכשיו אני מגדר לעצמי שטח פרטי שבו אני מוציא את עצמי מהשיחה הקבוצתית". ואם מתגברים על הקושי הזה, קיים הקושי של הדף הריק שאותו מכיר כל כותב. כתיבת תגובה קלה יותר כי היא תוספת לדף שבו מוגדר כבר הנושא וכתובים בו תכנים.
הצעה לפתרון ישראלי
הפתרון שאני מציע הוא דפים אישיים שמקור המידע שלהם הם מנגנוני התגובות. באתרי חדשות שבהם מתאפשרות תגובות אפשר יהיה להירשם. לא יהיו חייבים להזדהות והאנונימיות יכולה להישמר. עם ההרשמה, ייפתח באופן אוטומטי לנרשם דף אישי באתר. כשכותבים תגובה, אפשר יהיה לסמן שרוצים שהיא תופיע בדף האישי.
הדף האישי יהיה למעשה בלוג שנוצר באופן אוטומטי מרצף של תגובות שיפנו בחזרה למאמר המקורי. הכותב יוכל גם להוסיף כתיבה עצמאית שאינה מתייחסת למאמר באתר המסויים, או כתיבה שמתייחסת למאמר באתר אחר. גם הודעות בפורומים יופיעו בדף האישי. על ידי הבלטה גרפית תגובות שיופיעו בדפים האישיים יקבלו מעמד חשוב יותר משאר התגובות למאמר. הקוראים יוכלו לעבור מהתגובה לדף האישי ולחזור למאמר כדי להגיב עליה.
מה צפוי לקרות?
כותבים בעלי דפים אישיים יחשבו אחרת על התגובות שלהם. מכיוון שכל תגובה תתווסף למוניטין המצטבר שלהם, היא תיכתב באחריות ובראיה הכוללת של דמותם בעיני הקוראים. אחת הגישות המתגבשות במחקר ותצפית על הכתיבה האנונימית באינטרנט היא שאפילו כשהכותב בוחר לכתוב מאחורי מסיכה, הכתיבה שלו שומרת על רצף של דעות ורגשות המתאימות לאישיותו, מגבשת את מראה המסכה ויוצרת עם הזמן דמות עקבית. לכן, לא משנה אם בעלי הדפים האישיים מציגים את שמם האמיתי או דמות פיקטיבית, הכתיבה תתפתח ותיצור אחריות פנימית ואחריות כלפי הקוראים.
אפשרות עריכת התגובות המופיעות בדף האישי תגרום ללקיחת אחריות נוספת על הטקסט. כיום, אי אפשר לתקן תגובה. בדף האישי אפשר יהיה לתקן, להרחיב, לעצב, להעמיק ואולי אפילו לאפשר בדיקת איות.
כותבי התגובות בעלי הדפים האישיים יהפכו לבעלי אישיות רשת משל עצמם ויהוו מוקד למידע וידע שאינם מצויים בכתבות, הידיעות והמאמרים. מצד אחד, הם יהוו תחרות לתכנים העיתונאיים הרשמיים של האתר ומצד שני הם יהוו מוקדי משיכה לאתר, מה שיגדיל את הכנסות האתרים שמבוססות על חשיפה לפרסומות.
מי המועמדים ליישום?
לכל האתרים הגדולים בישראל יש את רוב המרכיבים שדרושים ליישום – חדשות, טוקבקים, פורומים ומנגנון הרשמה. לחלקם יש כבר בלוגים. מה שנדרש זו תוספת של תכונות לאתר ואינטגרציה בין המרכיבים של האתר. לא משימה ענקית, מבחינת פיתוח תוכנה.
נטיה טבעית של אתרים היא "לשמור את הגולשים אצלנו". מכיוון שמנגנון הדפים האישיים שואב את התכנים שלו מתגובות לחדשות באתר, טבעי יהיה שהאתרים לא ירצו להתחלק במידע עם אתרים אחרים. חשיבה קצת יותר ארוכת טווח תהיה לאפשר פרסום ערוץ RSS לדפים האישיים כך שמגיבים יוכלו לפרסם את התגובות שלהם מאתר אחד באתר שני. על ידי כך תגדל התנועה בין האתרים, ובכך גם תנועה בתוך האתרים.
כדאי למהר
האינטרנט מספק בידינו כלים לביטוי אישי, פוליטי ואחראי. האתרים האישיים שקשורים לתגובות לחדשות הם הדרך הישראלית הנכונה לממש את ההבטחה של הדמוקרטיזציה הנובעת מהשימוש ברשת.
בחירות ואירועים פוליטיים הם המצע שעליו נבנות השיחות שמחפשות דרך לעצב את המציאות. בישראל, בכל יום הבחירות בפתח. מי שלא יהיה מוכן, יפסיד.
פורסם לראשונה ב Ynet ב 24.07.05
פורסם ב 27 בדצמבר 2005 18:14 תגובות נעולות | כלים
עמוד 1 מתוך 1
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
