שיחות על האינטרנט ועל החיים

שילוב בלתי אפשרי בין נאיביות חסרת פשרות ואוונגליזם ישועי

כך אפשר לשפר את התגובות לכתבות

שני סוגי ביקורות נפוצות על האינטרנט הישראלי. ביקורת אחת היא על תופעת התגובות לכתבות (טוקבקים). הביקורת הזאת נכתבת בדרך כלל על ידי עיתונאים שלא אוהבים שהכתיבה של "העם" מתווספת כזנב למאמרים המלומדים שלהם ומופיעה באותו הדף. ביקורת שניה היא על כך שבישראל לא פורחים הבלוגים, יומני האינטרנט, כמו ש"שם", בחוץ לארץ דובר האנגלית.

במקום להתלונן כל הזמן, כדאי להסתכל על המצב הנוכחי והגורמים לו ולחשוב על פתרונות אפשריים.

הטוקבקים הם דיון שמתנהל בעקבות מאמר או ידיעה באתר חדשות. חלק מהגולשים מסתפקים בתגובה לכתבה, אך אחרים מנהלים דיון בינם לבין עצמם. בכל יום נכתבות באתרי חדשות ישראלים עשרות אלפי תגובות. למה התגובות כל כך פופולריות בישראל?

הטוקבקים מתאימים ל'ביחד' הישראלי

התגובות פופולריות בישראל כי הן מתאימות ל'ביחד' הישראלי. אנחנו הישראלים מרגישים נוח בקבוצה, במשפחה. הקבוצה טובה לנו. הקבוצה מגינה עלינו מפני האיומים של ה"יגאל עמירים" וה"מרדכי וענונים" ובאותו הזמן שומרת ש"כולם" יהיו חלק מהקבוצה שלנו. לדוגמה, בימים אלה של המאבק על ההתנתקות ברצועת עזה אפילו קושרי הסרטים הכחולים מרגישים שהמאבק הוא בתוך אלה ששייכים לקבוצה, בין אחים (הישראלים הערבים הם לא אחים שלנו, אבל זה לא הנושא עכשיו).

עוד תופעה שפורחת בישראל (ועל פי מיטב ידיעתי, תופעה ייחודית בעוצמתה) היא הפורומים. אין אתר גדול בישראל שאין בו מערכת פורומים מגוונת עמוסת משתתפים ושיחות. במקרה של התגובות, השיחה מתנהלת סביב מאמר. בפורומים השיחה מתנהלת סביב נושא. לפורום יש מנהל ולכן לשיחה יש גבולות של נושא ושל מדיניות האתר שבו שוכן הפורום.

השיחות בפורום מתחילות מהודעה אחת, שהיא אמירה או שאלה, ומתפתחת עד שניתנה תשובה או שהדיון התמוסס וגווע. גם במקרה זה, השיחה היא בקבוצה שבה המשתתפים מרגישים נוח, בין השאר בגלל שהם יודעים שלפורום קיימים חוקים שיש מישהו שיאכוף אותם. החוקים נאכפים על ידי המשתתפים עצמם בהסדרת השיחה או על ידי מחיקה של הודעות על ידי מנהלי הפורום המורשים (או בעצם מחוייבים) לכך.

מה הבעיה?

המוטיבציה שלי בכתיבת המאמר הזה היא קידום הביטוי האישי באינטרנט. אני רואה באינטרנט אפשרויות לביטוי של הקול האישי, של הדעה האישית. הרבה קולות אישיים יכולים להתגבש לקבוצות שמשנות את המציאות.

הבעיה שאני רואה במנגנוני התגובות כיום היא שהתוצרים של הביטוי האישי הולכים לאיבוד כשמתפרסם המאמר הבא. המאמר הקודם, יחד עם התגובות אליו, נעלם בנבכי הארכיון. תגובות יפות, משמעויות, כואבות, פיוטיות, המכילות מידע ממקורות שלא זמינים לכותבים ה"רשמיים" של האתר.

התגובות לא זוכות למקום הראוי להן

התגובות נעלמות ולא מקבלות את המקום הראוי להן. הן רק הזנב של המאמרים והידיעות הרשמיים. גם הודעות בפורומים נשכחות כשהן נדחפות למטה כשמגיעים נושאים חדשים.

הפתרון המקובל של "מביני האינטרנט" הוא "שיפתחו בלוג". פתיחת בלוג בישראל היא לא מעשה טריוויאלי. למרות שהוא נעשה פשוט יותר מבחינה טכנית, עדיין יותר קל להקליד תגובה ב-ynet. לקושי הטכני מתווסף הקושי של להגיד "עכשיו אני מגדר לעצמי שטח פרטי שבו אני מוציא את עצמי מהשיחה הקבוצתית". ואם מתגברים על הקושי הזה, קיים הקושי של הדף הריק שאותו מכיר כל כותב. כתיבת תגובה קלה יותר כי היא תוספת לדף שבו מוגדר כבר הנושא וכתובים בו תכנים.

הצעה לפתרון ישראלי

הפתרון שאני מציע הוא דפים אישיים שמקור המידע שלהם הם מנגנוני התגובות. באתרי חדשות שבהם מתאפשרות תגובות אפשר יהיה להירשם. לא יהיו חייבים להזדהות והאנונימיות יכולה להישמר. עם ההרשמה, ייפתח באופן אוטומטי לנרשם דף אישי באתר. כשכותבים תגובה, אפשר יהיה לסמן שרוצים שהיא תופיע בדף האישי.

הדף האישי יהיה למעשה בלוג שנוצר באופן אוטומטי מרצף של תגובות שיפנו בחזרה למאמר המקורי. הכותב יוכל גם להוסיף כתיבה עצמאית שאינה מתייחסת למאמר באתר המסויים, או כתיבה שמתייחסת למאמר באתר אחר. גם הודעות בפורומים יופיעו בדף האישי. על ידי הבלטה גרפית תגובות שיופיעו בדפים האישיים יקבלו מעמד חשוב יותר משאר התגובות למאמר. הקוראים יוכלו לעבור מהתגובה לדף האישי ולחזור למאמר כדי להגיב עליה.

מה צפוי לקרות?

כותבים בעלי דפים אישיים יחשבו אחרת על התגובות שלהם. מכיוון שכל תגובה תתווסף למוניטין המצטבר שלהם, היא תיכתב באחריות ובראיה הכוללת של דמותם בעיני הקוראים. אחת הגישות המתגבשות במחקר ותצפית על הכתיבה האנונימית באינטרנט היא שאפילו כשהכותב בוחר לכתוב מאחורי מסיכה, הכתיבה שלו שומרת על רצף של דעות ורגשות המתאימות לאישיותו, מגבשת את מראה המסכה ויוצרת עם הזמן דמות עקבית. לכן, לא משנה אם בעלי הדפים האישיים מציגים את שמם האמיתי או דמות פיקטיבית, הכתיבה תתפתח ותיצור אחריות פנימית ואחריות כלפי הקוראים.

אפשרות עריכת התגובות המופיעות בדף האישי תגרום ללקיחת אחריות נוספת על הטקסט. כיום, אי אפשר לתקן תגובה. בדף האישי אפשר יהיה לתקן, להרחיב, לעצב, להעמיק ואולי אפילו לאפשר בדיקת איות.

כותבי התגובות בעלי הדפים האישיים יהפכו לבעלי אישיות רשת משל עצמם ויהוו מוקד למידע וידע שאינם מצויים בכתבות, הידיעות והמאמרים. מצד אחד, הם יהוו תחרות לתכנים העיתונאיים הרשמיים של האתר ומצד שני הם יהוו מוקדי משיכה לאתר, מה שיגדיל את הכנסות האתרים שמבוססות על חשיפה לפרסומות.

מי המועמדים ליישום?

לכל האתרים הגדולים בישראל יש את רוב המרכיבים שדרושים ליישום – חדשות, טוקבקים, פורומים ומנגנון הרשמה. לחלקם יש כבר בלוגים. מה שנדרש זו תוספת של תכונות לאתר ואינטגרציה בין המרכיבים של האתר. לא משימה ענקית, מבחינת פיתוח תוכנה.

נטיה טבעית של אתרים היא "לשמור את הגולשים אצלנו". מכיוון שמנגנון הדפים האישיים שואב את התכנים שלו מתגובות לחדשות באתר, טבעי יהיה שהאתרים לא ירצו להתחלק במידע עם אתרים אחרים. חשיבה קצת יותר ארוכת טווח תהיה לאפשר פרסום ערוץ RSS לדפים האישיים כך שמגיבים יוכלו לפרסם את התגובות שלהם מאתר אחד באתר שני. על ידי כך תגדל התנועה בין האתרים, ובכך גם תנועה בתוך האתרים.

כדאי למהר

האינטרנט מספק בידינו כלים לביטוי אישי, פוליטי ואחראי. האתרים האישיים שקשורים לתגובות לחדשות הם הדרך הישראלית הנכונה לממש את ההבטחה של הדמוקרטיזציה הנובעת מהשימוש ברשת.

בחירות ואירועים פוליטיים הם המצע שעליו נבנות השיחות שמחפשות דרך לעצב את המציאות. בישראל, בכל יום הבחירות בפתח. מי שלא יהיה מוכן, יפסיד.

פורסם לראשונה ב Ynet ב 24.07.05

פורסם ב 27 בדצמבר 2005 18:14 במדור טוקבקים תגובות נעולות

התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.

כל הזכויות שמורות לחנן כהן.
אתר זה מתארח ברשימות, אוסף אתרים אישיים המבוסס על מערכת ניהול התוכן קונטקסט מבית קונספציה, ומשתמש במנגנון הרישום של המערכת (כניסה | ניתוק). צוות אתר רשימות איננו אחראי בצורה כלשהי לתכנים המתפרסמים באתר זה. לצפייה באתרים אחרים ולמידע נוסף, הכנסו לרשימות.
אכסנת רשימות בחסות חברת SweetHome.co.il