להגיב הרבה, בשטחיות ובחיפזון
המשך (בטוח שלא תשובה/פתרון) לקורינה שהחליטה להפסיק להגיב.
ראשית, נראה לי שמה שסוער זו לא כוס המים אלא הנפש שלך שדואגת מאד לבנך ולנכדייך. סערה מובנת. ולסערה כזאת אין "אבל".
נכון, אנחנו חיים בתוך מערכת מניפולטיבית אחת גדולה. אנחנו מנסים להביא אליה את האמת שלנו ורוב הפעמים האמת שלנו לא מספיק חזקה כדי שתשפיע.
אני לא רואה את מנגנון התגובות ככלי של אמת. אני רואה אותו ככלי של כח.
ראשית, זה הוא כלי מסחרי. הטוקבקים הם מנגנון מסחרי של אתרי החדשות כדי לקבל יותר חשיפות לדפים שלהם.
ללא הטוקבקים, הייתי נכנס לדף, קורא וממשיך הלאה.
היום אני נכנס, קורא (או לא), מגיב, נכנס שוב כדי לראות האם התגובה שלי התפרסמה, מגיב על אלה שהגיבו אלי ועוד ועוד, ובינתיים בכל פעם שאני נכנס לדף מונה הצפיות עולה והאתר יכול להציג למפרסמים יותר חשיפות.
אבל מעבר לזה התגובות הן מנגנון של ניראוּת של כח.
עכשיו בחירות. בחירות זה תהליכים של ניראות של כח. אנשים מצטרפים לאלה שנראה להם שיש להם כח לנצח. אנשים הולכים עם החזקים. הרבה תגובות בכיוון מסויים נותנות את התחושה שיש כאן כח. כדי שנקבל עוד קולות בקלפי, אנחנו צריכים להראות שיש לנו כח. בשביל זה אנחנו גם צריכים להגיב. לא להגיד פעם אחת את האמת הצלולה שלנו בתחושה שיש לה כח משל עצמה.
עכשיו צריך להגיב בחיפזון. להגיב בשטחיות. להגיב הרבה.
בלי לשכוח שיש גם מקום לאמת.
פורסם ב 7 בפברואר 2006 08:45 במדור טוקבקים תגובות נעולות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
ישענר זאף [אתר] בתאריך 2/7/2006 11:02:16 AM
ללא נושא
הטוקבקים באתרים הגדולים מקבילים לתגובות של ההמון ששומע אדם נואם על דוכן
הוא מקבל מחיאות כפיים או בוז
בבלוגים קטנים ואישיים, המגיבים הם בני השיחה שלך והתגובות מקבילות להבעות הפנים שיש במציאות
אם בלוגר לא מרוצה מהתגובות שהוא מקבל אולי הוא פשוט לא מעביר את המסרים נכון, או לא מגיע לאנשים שהוא מעוניין לשוחח איתם
בלי הטוקבקים תהיה תחושה של ניכור, לא נדע כיצד המסרים מתקבלים
קורינה [אתר] בתאריך 2/7/2006 3:29:07 PM
לא לא לא ועוד פעם לא
לא מדברת על הסימפטומים ולא נגדם יוצאת.
גם לא איכפת לי מהמניפולציה המסחרית. גם אם אכנס עשר פעמים לאותה רשימה כדי לקרוא תגובות, אני בטח לא אקנה יותר מניות או מכונית בוהקת.
אני מדברת על המניפולציה של המחשבה. אומרים לך לאן להסתכל ובקול רם אומרים, כדי להבטיח שלא תסתכל הצידה, מקום שם המציאות האמיתית מוחבאת.
והקורא/ת, מקשיב/ה, צופה - חש חדוות יצירה - הנה הוא מגיב, יש לו ולה כוח.
ממש כמו שבכיתה ח' נתנו לנו שלושה שבועות כדור לשחק, כדי שלא נתפרע - כי המורה היה חולה, חסר.
לא אמרתי שאפסיק להגיב. אמרתי שאפסיק להגיב למניפולציות. אגיב למציאות שמנסים להסתיר אותה.
כמו שעשיתי קודם לכן במקרים לא מעטים, כמו עושק עצי הזית, או לאחרונה, מקרה כרמיה.
בהתמקדות רבה יותר, שכן עכשיו מתפנה לי כל הזמן ששיחתי בהקשבה לחלילנים המובלים ומובילים באף.
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
