טוקבקיסטים הם גם בני אדם (פרק ב')
פרק א'
ביולי האחרון בא לי רעיון בקשר לטוקבקים.
נפגשתי עם מישהו וסיפרתי לו על הרעיון. אמרתי לו שאני מתכוון לכתוב מאמר על הרעיון. הוא אמר לי שזה רעיון טוב.
הוא חשב שזה רעיון מצויין שאכתוב את המאמר כדי לדחוף את הפיתוח של הרעיון באתרים הישראלים. הוא אמר לי שהוא יודע שכבר חושבים על זה.
כתבתי את המאמר ופרסמתי אותו ב Ynet (כך אפשר לשפר את התגובות לכתבות) אבל לא קרה כלום.
המאמר מסתיים כך:
כדאי למהר
האינטרנט מספק בידינו כלים לביטוי אישי, פוליטי ואחראי. האתרים האישיים שקשורים לתגובות לחדשות הם הדרך הישראלית הנכונה לממש את ההבטחה של הדמוקרטיזציה הנובעת מהשימוש ברשת.
בחירות ואירועים פוליטיים הם המצע שעליו נבנות השיחות שמחפשות דרך לעצב את המציאות. בישראל, בכל יום הבחירות בפתח. מי שלא יהיה מוכן, יפסיד.
פרק ב'
אתמול פרסם צביקה בשור פוסט בבלוג החדש שלו בשם התוכן (של מי?) הוא המלך
הוא כותב "אני עדיין מאמין ששילוב של אתר בעל אישיות מערכתית ברורה עם קהילה שנותנים לה כבוד, פתחון פה ובמה ראויה יכול להיות מרתק וחי הרבה יותר."
בתגובות כתבתי "אם נכתוב את זה מספיק פעמים אולי זה גם יעזור" והפניתי למאמר ב Ynet.
בתגובה לתגובה שלי כתב צביקה:
"חנן רק שתדע שהמאמר הזה שלך היכה אותנו בתדהמה בזמנו, ב-NRG. היה אז דיבור מאוד חזק לעשות בדיוק את זה. אני ואיתי נאור הצענו להנהלה שם לרתום את המנגנון הטכנולוגי שפותח בשביל SHOX כדי להפוך את NRG לשילוב קטלני בין אתר תוכן עשיר וקהילה שוקקת. ההנהלה אפילו הסכימה, עקרונית, "להיעתר" להפצרות שלנו. היה לזה אפילו שם: "העיר התחתית" (שם שאני שנאתי, בגלל ההיררכיה שנבעה ממנו). רק שאיפשהו קלטנו שזה לא הולך לקרות.
כשהטור שלך יצא חשבנו שהלך עלינו, ש-ynet קוראים את זה, עושים אחד ועוד אחד, וחמש דקות אחר כך מעלים מערכת כזו. לשתי דקות אני ואיתי היינו קצת בהלם, בשתי הדקות שאחרי זה השתמשנו בטור הזה כאמצעי לחץ, ואחרי עוד שתי דקות הבנו ששום דבר לא באמת יזוז. אני עדיין קצת נושא את תחושת ההחמצה הזאת איתי."
פרק ג'?
הבחירות כבר כמעט ועברו. אף פורטאל לא רתם את הקוראים שלו לשיחה פוליטית מעניינת ומשמעותית. אף מפלגה גדולה לא פתחה את האתר שלה לתגובות, ועוד אכתוב על כך.
אני חושב שאם כמה אנשים ש"חושבים אינטרנט" חושבים אותו הדבר, מן הראוי לעשות את זה. ולא משנה מי יהיה הראשון. זה יהיה המהלך שייקח את אתרי העיתונים ואת היחס בין התוכן המערכתי ובין השיחות שבעקבותיהם למקום אחר לחלוטין, המקום שבו צריך כבר להיות.
לקריאה נוספת - אבי ביתו מאת ולווט אנרגראונד שכותבת על היחסים בין העיתונים המודפסים לאתרי האינטרנט שבקעו מהם.
פורסם ב 17 במרץ 2006 18:39 במדור טוקבקים תגובות נעולות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
ריקי בתאריך 3/18/2006 1:18:13 PM
הכותרת טעונה הוכחה,
קופי פייסט לתגובה שנכתבה בטור של צביקה.
אופי התגובות בכתבות באתרים הגדולים לא מצדיק את ההשקעה הטכנולוגית והדגש המערכתי הגדול שאתם כל כך רוצים לתת להן. למה לתת ל"ניסים, התנחלות, מרכז", שכותב "פושעי אוסלו לדין" דף אישי? האם הוא רוצה בכך? האם הוא מחפש דף וזיהוי משלו באתר או לפרוק את זעמו בהקשר לכתבה ולעבור הלאה? ובואו נודה, אלו שמונים אחוז מהטוקבקים, ובספורט המצב גרוע בהרבה.
בפורומים הסיפור אחר, ואני מסכימה שצריך למצב את הזהות של כותבי הפורומים באמצעים טכנולוגים מתקדמים בהרבה. זה כנראה לא כלכלי במיוחד, אבל זה מוסיף לאגו של האתר.
כך שיוצר משהעגל רוצה לינוק, וכו`... כמו שכתבו כבר בתגובה לחנן כהן, זה טוב רק לאתרי נישה קטנים כמו רשימות. ניסים מהתנחלות מרכז לא יעשה בזה שום שימוש גם משום שהוא מבועת מהטכנולוגיה וגם משום שזה לא מדבר אליו לדעתי.
הצועד בנעליו [אתר] בתאריך 3/18/2006 3:25:22 PM
יש פה איזה מגמה
לצמצם את החופש האנונימי של מגיבים. ראה אצל יואב קרני ואצל ריקי כהן. הכוונות טובות, אבל הרבה דברים טוטליטריים צמחו מכוונות טובות מאז ימי קדם ועד ה11 בספטמבר ועד ימינו.
הרעיון של דף אישי בטוקבקים הוא מחייב מדי ועשוי לפגוע באיכות של חלק מהתגובות, הנשלפות מהמותן בלי לעשות חשבון ויכולות להיות דווקא הטובות ביותר. יש גם מגיבים שמחליפים כובעים, למשל ליצירת דמויות קומיות (חבל שאין הרבה כאלה, אבל דוגמה אחת היא המגיבים לידיעות מזג האויר בהארץ).
רעיון כזה יכול להיראות לי בתנאי שלכותב תהיה שמורה גם האופציה של אי-התחברות לדף האישי או התחברות, כרצונו.
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
