כללי
עמוד 1 מתוך 3 לעמוד הבא
אוטיסט נודניק
רונן גיל, בעל קווים אוטיסטיים, כותב - להיות אוטיסט גאה בארצנו, ארץ ציון וירושלים
עכשיו אני כבר לא מבין כלום.
מן הצד האחד, אני מתפקד מספיק טוב ויש לי ידע נכבד בשביל לעבוד. ידע כל כך נכבד שברוב מקומות העבודה, אליהם ניסיתי להתקבל במהלך שבע השנים האחרונות נמצאתי Over Qualified (בתרגום חופשי – מוכשר יתר על המידה) למרות שאינני נושא, ולו תעודה מקצועית אחת.
מן הצד השני, אני לא מצליח להתקבל ולהחזיק במשרה מסודרת במשך רוב חיי הבוגרים.
מן הצד האחד, אני חי בדירת שלושה חדרים, השייכת לאימי, לאחר שנושלנו מרוב רכושנו ע"י קרובי משפחה יקרים. אנחנו חיים כאן שישה נפשות.
מן הצד השני, מקור המחייה היחיד שיש לנו, הוא קיצבת זיקנה ופנסיה אותם מקבלת אימי מאת המוסד לביטוח לאומי (כן, את שניהם היא מקבלת משם – היא עבדה באותו המוסד במשך מרבית חייה הבוגרים) – סה"כ כארבעת אלפים ₪ בחודש.מן הצד האחד, עבודה שכירה אני לא מצליח למצוא.
מן הצד השני, בעסק עצמאי אותו פתחתי בתחילת שנת 2005, אני לא מצליח להתמודד עם התחרות הפרועה ולרכוש לקוחות. כך שהעסק נמצא ברובו המכריע של הזמן, בהפסד.
מן הצד האחד, בכדי להמשיך להחזיק את העסק, שאולי, רק אולי, יום אחד עוד יצלח לפרנס, ולו רק אותי לבדי, אני מחזיק ברכב.
מן הצד השני, מי שמחזיק ברכב, אינו זכאי להבטחת הכנסתו מאת המוסד לביטוח לאומי.
מן הצד האחד, המוסד לביטוח לאומי, אליו פניתי בבקשה לקיצבת נכות, מכיר בעובדת היותי נכה.
מן הצד השני, סבור אותו המוסד, כי נכותי אינה מספיק קשה בכדי שאזדקק לקיצבה מאיתם.
אתמול קיבלתי הביתה בדואר רשום, דחיית המוסד לביטוח לאומי את בקשתי. מסתבר, שכל שלושת הופעותי בפני רופאים מטעם אותו המוסד לביטוח לאומי, רופאים אשר למעט אחד מהם – רופא העיניים – לא ערכו לי מעולם בדיקה כלשהי הרלוונטית לתביעתי לקצבת נכות על רקע קשיי למצוא עבודה בעקבות היותי אדם בספקטרום האוטיסטי, היו לחינם. גם לאחר שהסכמתי לרדת אפיים ארצה ולבקש עזרה, היות ואין לי מוצא אחר, זה לא הועיל. בכדי לקבל את קצבת הנכות המזערית, נדרש אדם להיות נכה בשיעור של ארבעים אחוזים לפחות. לי, קבע המוסד לביטוח לאומי, שלושים ותשעה אחוזים בלבד (וגם זאת הם הועילו בטובם להעניק לי, באופן קבוע, החל משנת 2005 – על תופעות רפואיות הקיימות אצלי מלידה).
ועכשיו לקצת הומור מאת אותו המוסד לביטוח לאומי (או אולי מדובר באירוניה או סרקזם – הרי כבר נקבע כי אינני מסוגל ממש להבחין בהם או ביניהם): בתחתית הטופס אותו שלחו אלי בדואר רשום, ישנה המלצה (הם אפילו טרחו לסמן את המשבצת לידה בסימן √): הם ממליצים לי לפנות לשרות התעסוקה בכדי למצוא עבודה מתאימה.
יש לי שאלה פתוחה לפקידי אותו המוסד לביטוח לאומי: אתם מתכוונים להמשיך ללעוג לי למשך הרבה זמן? כי את הלעג הזה אני מכיר כל חיי. הוא הרי אחד הגורמים שהביאו אותי למצבי הנוכחי. לא על הנכות עצמה אני מלין. לא. לי, אין כל בעיה עם מגבלותי. יש לי בעיה רצינית, עם יחסה של חברה שאתם חלק מן הממסד שלה. יחס של חברה שאינה מוכנה להתיר לי לעבוד ולהתפרנס בכבוד. יחס של חברה שאינה מתירה לי, כאשר כבר אמרתי נואש מלמצוא עבודה בכל מסגרת אפשרית, לבקש עזרה מהממסד של אותה החברה. שירות התעסוקה? הצחקתם אותי! אין שום סיכוי שבעולם, שהייתי אפילו מראה את פרצופי ומעיז לחתום על בקשה לקיצבת נכות או לכל בקשה אחרת לסיוע, לפני שהייתי מחפש, בכל דרך האפשרית עבורי, מקור פרנסה מעבודה!
אז איך, תגידו לי בבקשה, קוראי הנכבדים, איך יכול אוטיסט, לחיות בכבוד בחברה שמצד אחד אינה מתירה לו להתפרנס, ומן הצד השני אינה מוכנה לסייע לו? כיצד יוכל אדם אוטיסט להמשיך ולשרוד בסביבה אשר מן הצד האחד רואה בו שונה ומוזר עד כדי כך שאינה מוכנה להתיר לו להתפרנס בכבוד ומן הצד השני אינה מכירה בשונותו ואינה מוכנה להודות כי שונותו מצריכה סיוע?
כיצד ניתן להמשיך ולא לאבד את תקוותינו להיות אוטיסט גאה בארצנו, ארץ ציון וירושלים??
אם אתם גרים בחיפה וצפונה ויכולים לעזור לרונן למצוא עבודה או לקוחות, צרו איתו קשר.
פורסם ב 8 בנובמבר 2006 15:04 תגובות נעולות | כלים
האם חיסון השפעת מונע תחלואה?
חיכיתי להזדמנות המתאימה להמליץ על האתר הנפלא DocuTicker והנה היא נקרתה לי.
עורכי האתר בוחרים מחקרים, מקורות מידע ופרסומים מגופים ממשלתיים, מכוני מחקר וארגונים ללא כוונות רווח. (הכל מחו"ל כמובן). העורכים מסכמים את הפרסום בכמה שורות ומקלים מאד על השיקול האם להעמיק עוד.
זרם של כותרות עובר לי מול העיניים בכל יום (RSS כמובן) והיום צד את עיני פריט הבא.
לתשומת לבכם ובמיוחד לתשומת ליבם של הדוקטורים המכובדים לוי וסיקורל.
Influenza vaccination: policy versus evidence
Summary points:* Public policy worldwide recommends the use of inactivated influenza vaccines to prevent seasonal outbreaks.
* Because viral circulation and antigenic match vary each year and non-randomised studies predominate, systematic reviews of large datasets from several decades provide the best information on vaccine performance.
* Evidence from systematic reviews shows that inactivated vaccines have little or no effect on the effects measured.
* Most studies are of poor methodological quality and the impact of confounders is high,
* Little comparative evidence exists on the safety of these vaccines.
* Reasons for the current gap between policy and evidence are unclear, but given the huge resources involved, a re-evaluation should be urgently undertaken.
פורסם ב 1 בנובמבר 2006 12:36 תגובות נעולות | כלים
האם אפשר לעודד שיתוף פעולה רק על ידי מחוות עכבר?
רונית רוקאס פרסמה בקפטן אינטרנט קישור למשחק רשת בשם "Someone keeps stealing my letters" וכותבת עליו כך:
אנשים לא מפסיקים לגנוב את האותיות באתר הזה: אפשר לנסות לכתוב מלה, באנגלית, אבל תמיד תמיד מישהו אחר יחטוף מכם את האותיות. תחטפו גם לאחרים.
ברגע של הפוגה בעבודה נכנסתי למשחק ובהתחלה מילאתי אחר ההוראות. חשבתי על מילה וניסיתי לאסוף את האותיות הדרושות לה. כמובן שכל הזמן חטפו לי את האותיות והייתי צריך לחטוף אותן בחזרה כדי להשלים את המילה.
אחר כך בהיתי במשחק ותהיתי האם אני יכול לשדר הזמנה לפעולה משותפת רק על ידי הזזת אותיות על המסך.
התחלתי על ידי שינוע כל האותיות הכתומות לערימה במקום אחד במסך. ברגע ששחקנים אחרים ראו שיש כאן "תכנית", הם שיתפו פעולה וגם הזיזו את האותיות הכתומות לאותו מקום.
יוצרי המשחק הניחו פעולה אינדיבידואליסטית שבה "אדם לאדם זאב" וכל אחד נלחם נגד השני על משאב מוגבל.
בכמה מחוות עכבר הצלחתי בקלות לגרום לכמה שחקנים לשנות את הנחות היסוד שלהם במשחק ולשתף פעולה ביחד.
מכיוון שהמשאב מוגבל, יצרתי מהלך של שיתוף פעולה קבוצתי "נגד" שחקנים יחידים.
הזזת האותיות הכתומות גרמה לכמה שחקנים לאבד את האותיות של המילה שלהם אבל הם הלכו עם העניין ולא נלחמו על האותיות שלהם. אחר כך המשחק התפוגג והם לקחו בחזרה את האותיות שלהם.
מה אפשר ללמוד מזה על העולם?
לא בטוח שאפשר. אבל בהחלט מעניין.
השאלה הנוספת שעולה לי היא האם אפשר לגרום לשיתוף פעולה ביצירת משפט אחד בלי תיאום מראש, רק על ידי מחוות של העכבר.
תוספת: הנה שיתוף פעולה בהעברת כל האותיות לשולי המסך. התחלתי ואחרים הצטרפו.
פורסם ב 25 באוקטובר 2006 12:29 תגובות נעולות | כלים
ילדה ללא איבר מין
"סיפור לא קל על ילדה שנולדה ללא איבר עכשיו באתר הוידאו הגדול בישראל"
פרסומת שמוצגת בימים אלה בפרסומות גוגל - גם בוובסטר.
לא לחצתי ולא ממליץ לאף אחד ללחוץ על הגועל נפש הזה.
אני מנסה להסיר את הפרסומות של האתר המפרסם מכל האתרים שלי.
פורסם ב 15 באוקטובר 2006 12:09 תגובות נעולות | כלים
מאיה טקו בר
בכנס יסו"ד (ישראל סוציאל דמוקרטית) לפני שלושה שבועות בערך פגשתי את עופר קורנפלד. עופר רץ בפריימריז של מפלגת העבודה ונבחר למקום לא ריאלי. עופר הוא הפוליטיקאי היחידי שמכיר אותי בשמי ולכן אני מחבב אותו. אבל בעיקר לא רק בגלל זה. "צורת החשיבה של מהנדס" - כפי שהוא קורא לזה, מדברת אלי.
קישקשנו קצת בחוץ ושאלתי אותו מה הוא עושה בימים אלה ובין השאר הוא אמר לי שהוא נכנס כשותף למסעדה חדשה - מזון מהיר מקסיקני. ומכיוון שנפגשנו בכנס יסו"ד הוא אמר לי שהתנאי שלו להצטרפות להשקעה היה שעובדי המסעדה יקבלו לפחות שכר מינימום.
לפני יותר משבוע כתב השף עמיר אילן בבלוג שלו על מסעדת מזון מהיר חדשה של אוכל מקסיקני בלי להזכיר את השם או את השותף. שאלתי בתגובות האם עופר (בלי שם משפחה) הוא השותף והוא ענה שאכן כן וכתב את שם המסעדה.
אתמול בצהריים התרוצצתי אחר עפיפונים בשדה חרוש ולאחר מכן בערב נפגשתי עם שניים מבכירי האינטרנט בישראל ולכן בסוף היום הייתי ממש רעב והחלטתי לנסות לאכול במקום שאני מכיר באיזה שהוא אופן את המייסדים שלו.
מכיוון שאני לא רוגוב, לא אכלתי כשמחברת לצידי וכל מה שאני כותב כאן הוא מהזיכרון.
בבר מוצג תפריט גדול בעל חמישה פריטים בלבד עם הסבר מפורט על מרכיבי כל מנה. יש גם מנה צמחונית שהם מקפידים לבשל במחבת נפרד כדי לא לבשל על אותו משטח שבישלו בו בשר. מחשבה יפה. אפשר לבחור רגיל ב 22 ש"ח או גדול ב 28 ש"ח. אני בחרתי שילוב של אנטרקוט ובורגר כי היה כתוב בתפריט "השילוב המנצח". לא היה ברור לי למה לבחור משהו שהוא לא "השילוב המנצח". גם לא ידעתי מה לקחת לשתות כי לא היה לי בפה מראש את הטעם של האוכל ולא ידעתי מה יתאים.
הכנת הטורטייה ממש מגניבה. יש מין טוסטר לחיצה ענק עם פלטות חלקות. מניחים בטוסטר דיסקת בצק, קווץ' אחד ויש טורטייה דקיקה.
אחר כך מורחים על הטורטייה עיסת שעועית. בתפריט קוראים לזה משהו בספרדית שלא הבנתי מה זה ורק אחרי שראיתי מה שמים במנה והפעלתי תהליך אלימינציה הבנתי שהמילה בספרדית זה השעועית הזאת. וגם גווקאמולי שזה סלט אבוקדו וסלט עגבניות עם בצל וכוסברה ואז את הבשרים ורטבים ומגלגלים כמו לאפה.
עמיר אילן כתב בבלוג שלו על זמינות הבשר אבל אני תהיתי איך יהיה להם אבוקדו זמין כל השנה.
התוצאה טעימה ונימוחה. עושר של טעמים בפה במחיר בהחלט סביר.
מכיוון שהייתי עדיין רעב הזמנתי עוד אחד - הפעם רק אנטרקוט רגיל.
הבנתי למה השילוב עם ההמבורגר "מנצח". כל המנה אכן נימוחה אבל התחושה היא שהמרקם של כל המרכיבים הוא די דומה. הבשר הקצת גרגרי של הבורגר מוסיף מימד נוסף. כמו כן, המרקם הכללי הנימוח השאיר אצלי תחושה של חוסר כי הלשון שלי הרגישה הרבה טעמים, הבטן שלי הרגישה שנכנס אליה אוכל אבל הפה שלי לא הרגיש שהוא אכל. מה שגרם לי להזמין עוד מנה שהיתה אולי קצת מיותרת. לכן צריך לאכול את הטאקו לאט ולתת לתחושת השובע לפעול לפני שמחליטים להזמין עוד.
והשירותים נקיים.
שיהיה בהצלחה ובתיאבון.
מאיה טקו בר - אבן גבירול 54, תל אביב
פורסם ב 9 באוקטובר 2006 10:57 תגובות נעולות | כלים
אצבע בתחת
רופאים בבית חולים בני ציון בחיפה הפסיקו גיהוקים של חולה על ידי מסאג' רקטאלי.
יש כאן מישהו שיכול להסביר לי למה זה עבד?
פורסם ב 6 באוקטובר 2006 12:57 תגובות נעולות | כלים
"הקולקטיב" ואני
אורי ברוכין כותב בגליון האחרון (272) של "הקולקטיב":
קוראים יקרים, אני עייף. אני עייף, ואני כבר לא בטוח מה המשמעות של השעות הרבות שאני שם על כל גיליון של הקולקטיב. כל התחום בארץ במקום אחר לגמרי משהוא לפני כמעט שבע שנים, כשהתחלנו, ברמת הלינק-בלוגינג יש עשרות בלוגרים שעושים עבודה טובה לפחות כמוני (עם תרומות לינקים מירדן ומכם). בנוסף – כניסה של ראשי-ווב אמיתיים לעיתונות הישראלית, והמהירות בה זורם התוכן בבלוגוספירה העולמית של עידן הרסס, אומרת שגם המרחק בין השטח ובין התקשורת הממוסדת הצטמצם (הסקירות השבועיות של רוני שני בנענע הן דוגמה טובה מאוד לעבודה טובה מאוד בתחום).
אני מתחיל לחשוב לאחרונה שעדיף שהזמן הזה ילך על דברים שהערך המוסף שלי בהם קצת יותר ייחודי. אולי יותר פרסומים, אולי יותר זמן על פרויקטים. לא החלטתי עדין. אני מקווה שעד גיליון 300 נעבור לפתרון של לינק-בלוג שיגזול פחות מהזמן הפנוי המועט שלי (נשאף שגם בבלוג יהיה דייג'סט מייל שבועי של הלינקים). אם זה לא ילך – גיליון 300 יהיה האחרון מבחינתי. אני מקווה להחזיק מעמד עד אז, בתדירות הנוכחית זה יכול לקחת עוד שנה, אבל אני אהיה אתכם כן – אני לא בטוח שאחזיק מעמד עד אז. אני בכוונה כותב את זה הרבה זמן מראש, כי אין לי שום רצון לעשות פוזה דרמטית. זה לא. נראה לי שהסיבה די הגיונית ושהראייה שלי של המצב מדויקת. אני גם פתוח לרעיונות בתחום, כמובן.
סליחה על ההתבכיינות הקלה. נעבור לגיליון.
על ה"קולקטיב" קראתי לראשונה בשנת 1999, בקפטן אינטרנט שעדיין הודפס על נייר.
הגליונות הראשונים של הקולקטיב נשלחו בטקסט באימייל עם הלינקים ליד הטקסט וגם כקובץ Word מוצמד עם לינקים לטקסט.
די מהר כתבתי להם "הלו, פה זה אינטרנט!" יחד עם קישור להורדת ממיר RTF ל HTML. אולי בגללי אחר כך התחילו להישלח גליונות הקולקטיב בפורמאט HTML.
התרומה הראשונה שלי לקולקטיב היתה בגליון 43 אבל ללא קרדיט. כנראה שהתרעמתי על כך כי בגליון 44 כתב אורי:
חנן הוא, אגב, בעלים של דומיין מבוקש שמחביא בו כמה מאמרים טובים על חיפוש מידע ועוד. שווה ביקור ולו רק כדי ללמוד איך להשתמש בגוגל כדי למצוא את הדפים הטובים באתרים שבנויים גרוע או שאין בהם מנוע חיפוש ראוי לשמו. והוא גם בנאדם נחמד. לא כל האנשים שמובילים את התחום בארץ עושים רעש כמו כמה אחרים (כמונו למשל), לא נשכח שוב את השם שלו. אנו מכים על חטא.
מאז השתתפתי לא מעט ב"קולקטיב", אך כדרכי, רק מהצד ולא במרכז העניינים.
חלפו שבע שנים, וכמו שכותב אורי, "כל התחום בארץ במקום אחר לגמרי משהוא לפני כמעט שבע שנים".
אורי כבר יודע שהגיע הזמן להפסיק אבל נשמע לי שהוא קצת חושש.
להפסקת פרוייקט כמו "הקולקטיב" יש שני היבטים - היבט התועלת והיבט האחריות. על היבט התועלת אורי כבר כתב וכבר הגיע למסקנה שהיום התועלת מה"הקולקטיב" קטנה משהיתה במשך השנים הראשונות שלו. על היבט האחריות אורי לא כתב כי הוא צנוע מדי.
האחריות
(הערה לפני ההמשך: עכשיו אני אכתוב ספקולציות שלי. אני אכתוב על אורי וירדן (לוינסקי) דברים שלא שמעתי מהם אבל אני מנחש, מתוך התבוננות בפעולות שלהם במשך השנים. אני מעריך שאני מנחש נכון אבל גם יכול להיות שלא. ואני בטוח שמה שאכתוב כאן יביך אותם אבל אני לוקח את הסיכון. נמשיך.)
הסיבה שאורי וירדן וכל השאר השקיעו ומשקיעים הרבה, ללא תמורה נראית לעין, היא תחושת האחריות לאינטרנט בישראל. תחושת האחריות הזאת גרמה להם לכתוב ולאסוף ולתכנת ולשלוח את "הקולקטיב", את אתר קונספציה ואת אתר רשימות שבו אתם קוראים עכשיו. תחושת האחריות לא הגיעה מבחוץ. אי אפשר להטיל אחריות, אפשר רק לקחת אחריות. והם לקחו אחריות. והיו דוחפים ושותפים משמעותיים לשינויים המשמעותיים שקרו כאן. ועל כך מגיעה להם תודה ענקית. ההשקעה שלהם ראויה לפרס ישראל. ברצינות.
הבעיה עם אנשים שיש להם תחושת אחריות חזקה שהם לא תמיד יודעים מתי להרפות. אני חש שלאורי קשה להרפות מ"הקולקטיב". קשה לו להגיד "אני כבר לא צריך להיות אחראי על מה שאנשים קוראים ואני לא צריך להיות אחראי לאסוף ולנפות ולספק קישורים טובים ומעניינים ומועילים".
אבל בגלל הניתוח (הנכון) של אורי על היחס בין ההשקעה והתועלת מ"הקולקטיב", אפשר להרפות. ואין סיבה לחכות לגליון 300 ולסבול עד אז. אפשר להתכונן נפשית ולהכריז על גליון 275 כגליון האחרון של "הקולקטיב".
וכולנו נשמח על כל 274 הגליונות הראשונים ונזיל דמעה על גליון 275 ונהיה נוסטלגים ו(שוב) נגיד תודה.
פורסם ב 12 בספטמבר 2006 21:23 תגובות נעולות | כלים
נפתרה תעלומת הכדורים הירוקים!
האם גם אתם חיכיתם במתח לפתרון תעלומת הכדורים הירוקים?
עכשיו בגיקון יובל קדם מעביר סדנת פיצוצים. יובל הוא אמן אפקטים לסרטים ובכלל בחור מגניב.
בתוך אחת הקופסאות שלו ראיתי כמה כדורים ירוקים, בדיוק אותם אלה שמצאתי על שפת הים ולא ידעתי מה מקורם.
קפצתי בהתלהבות ושאלתי אותו "מאיפה הכדורים האלה? למה הם משמשים?" והוא ענה לי באדישות "אה, מוצאים מלא כאלה על שפת הים."
"את זה אני יודע, אבל איך הם הגיעו לשם?"
"מישהו אמר לי שמשתמשים בהם לניקוי הצינורות של תחנות כח."
רצתי בהתרגשות למחשב וחיפוש קצר העלה שאכן, זו התשובה הנכונה!
הנה, תסתכלו כאן.
ואחרי שסיפרתי למישהו בהתלהבות על פתרון התעלומה הוא אמר לי "אה, כן, זה אבא של חברה שלי שמייצר אותם".
אוּף!
פורסם ב 9 בספטמבר 2006 16:09 תגובות נעולות | כלים
התמונה המרגשת ביותר שצילמתי אי פעם
פורסם ב 10 באוגוסט 2006 10:23 תגובות נעולות | כלים
איפה זה "חנן כהן"?
אין ספק שדף הכניסה של האתר האישי שלי הוא אחד המכוערים שקיימים.
הכתובת של האתר (info.org.il) היא תוצאה של משחק מלים עם השם הראשון של האתר - "מידע מאורגן בישראל" - שאף אחד חוץ ממני לא הבין.
האתר עלה בינואר 2000 ובראשו היה כתוב אז "לא כולם יודעים - !Yahoo הוא אתר ממש גרוע לחיפוש. תתחילו להתרגל ל Google". זה היה מזמן...
מאז האתר התפתח ונוספו לו המון חלקים ודפים, מה שכיער והעמיס אותו עוד יותר. אבל תמיד הוא היה ידוע כ"אתר של חנן כהן".
לפני מספר חודשים התחלתי לכתוב כאן בלוג והאתר שלי עוד יותר הוזנח. מכיוון שאת הבלוג אני מעדכן יותר מאשר את האתר, הוא הפך להיות בעיני אחרים כ"אתר" שלי. כשהזכירו את שמי ורצו לתת קישור, נתנו את הכתובת של הבלוג.
הקישור מהשם שלי הוא באיזו שהיא מידה הזהות והמקום שלי ברשת. אם מישהי לא מכירה אותי ותלחץ על הקישור, הבלוג כאן ברשימות יהיה הזהות שלי בשבילה. רק אם היא תלחץ על הקישורים הקטנים בצד ימין היא תגלה את כל השאר.
הבעיה שאני רואה במצב הזה היא שאני פועל בעוד מקומות והבלוג הנוכחי ברשימות לא מאפשר לי להצביע על אותם מקומות ומאתר בלתי מתעדכן אחד הזהות שלי הועברה למקום מתעדכן אבל לא שלם.
אתמול בלילה שינסתי מקלדת ובעזרת קסמי ה RSS הפכתי את דף הכניסה של info.org.il לדף דינאמי שבו מוצגות הכותרות האחרונות של כל "מפעלות חנן כהן".
אני רוצה להחזיר את info.org.il להיות מרכז הפעילות שלי כשהבלוג כאן ברשימות הוא רק אחד ה"סניפים" שלי.
אני מבקש ממי שמוסיפים קישור לשם שלי, לקשר ל info.org.il ולא לכאן, אלא אם כן מוזכר בפירוש הבלוג.
תודה.
נ.ב. - עדכון וובסטר. אני יודע שיש בעיות ושיש פוסטים שלא מופיעים לפעמים. אם יש כאן מישהי ששולטת טוב ב PHP (קלאסים וכאלה) , אשמח לקבל עזרה.
פורסם ב 6 באוגוסט 2006 12:00 תגובות נעולות | כלים
עמוד 1 מתוך 3 לעמוד הבא
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
