אל תעבירו

ואני שונא להתחיל במשפט הזה, כי זה אומר שמה שאני אומר הוא קצת מגעיל, אבל הוא חייב להאמר.

חנן, אל תשכח שלכל מכתב יש שני קצוות, וכמו שהמכתב המקורי (שנראה מאוד לא אמין ומאוד לא רציני במיוחד בגלל שגיאות הכתיב ואי אזכור השמות) יכול להיות לא אמין, אז גם המכתב השני, התגובה, צריכה וידוא כלשהו.

לא רלוונטי הוא אתר כל כך רלוונטי כי אתה עושה בו עבודה חשובה, ומראה למה מכתבי שרשרת לא צריכים לקבל את ההתייחסות המטופשת שהם מקבלים. אני מקווה שגם את המייל הזה בדקת.

ואם אכן הכל נכון, אז תנחומי לאוריאל, ואני משתתף בצערו הכפול, הן על השכול והן על הניצול הציני שעושים ממותה של אחותו.

בכוונה סיווגתי את הפוסט הזה תחת "אימייל" ולא תחת "בלוגים" אבל יש גם את הצד הזה.

תראה את הפוסט הזה של אוריאל מיולי 2005
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=42107

ב Cluetrain Manifesto כתוב:

"הקול האנושי הוא אמיתי כשהוא מסביר או מתלונן, מתלוצץ או רציני. אי אפשר לזייף אותו."

הקול בסיפור שמועבר הוא מזוייף. הקול של אוריאל הוא אמיתי.

http://info.org.il/cluetrain/

חנן,
לא קרה שקיבלתי מכתב שרשרת שלא מצאתי אצלך.
ואני יכול לשפוך כאן מחמאות עד הודעה חדשה
אבל זה לא רלוונטי...

מה שכן, כשקיבלתי את המייל על הסיפור בסבארו,
(כשאין שום חוט שמאפשר לעגן אותו במציאות)
ישר כמובן חיפשתי אותו ב"לא רלוונטי" ועניתי לכל מי ששלח לי את זה במכתב תוכחה מלא בוז על שותפותם העיוורת בהפצת אגדות אורבניות חסרות כל שחר ופשר.
אבל משהו באחת ההערות באתר, מידי כותבת כלשהי, העלה לתשומת ליבי כי הכוונה היא אינה לתהילה מעוז ז"ל. אלא למישהי בשם ד. כהן,

חיפשתי וחיפשתי וגיליתי (ולא הופתעתי למעשה) שאין רישום און-ליין של רשימת הפצועים בפיגוע.
וייתכן מאד שאחיה של תהילה ז"ל, נפגע ממשהו שלא היה מכוון אליו, ויש לי שמץ של ספק שמא אולי יתכן שאי פעם היה גרעין של אמת בסיפור.

אני מוכן לבדוק לעומק ולדווח בהמשך...

באותו היום היתה בסבארו רק מלצרית אחת. שאר הסגל היו מלצרים (כך לפחות נאמר לי בלוויה של תהילה). המלצריות האחרות במסעדה הגיעו ללוויה ונאמר לי שמי שנפגעו מהסגל הם כולם גברים.
תהילה היתה ידידה קרובה של אחותי ואוריאל, אחיה, הוא חבר טוב שלי. אני ותהילה בילינו יחד ימים רבים כשגרתי אצל אוריאל תקופה וגם לאחר מכן וביזוי זכרה באופן כזה פוגע בי ובמשפחה קשות.
אגב, אחותה של תהילה עבדה אף היא באותה המסעדה ובאותו יום לא עבדה.
הסיפור המקורי מצוץ כולו מהאצבע. סיפורו של אוריאל אמיתי לחלוטין.