אדם נשך כלב באינטרנט

לא מיותר לציין שלדודי נסים, כותב הידיעה, שהוא כתב הפלילים של ידיעות, יש בלוג.
עושה רושם שהוא הקים אותו רק כדי לכתוב את דעתו על פרשת "עלה ירוק" - שכן זה היה הפוסט הראשון והאחרון.
http://isurpirsum.com/wordpress-he

נועם.

התכוונתי לפרשת "עלה צהוב"/"עלה רקוב".

ואגב, איך מכניסים לינקים inline ברשימות?

נועם.

מדוע קשרת בין "הפרקים הקודמים" שעוסקים בוובסטר לבין הסיפור הנוכחי.

השתמשנו בה פה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2947863,00.html

נדמה לי שחנן התכוון להדגיש את החשיבות של סינון תבן מן הבר, שזה מה שנועד לעשות רשימות וזה מה שמנסה לעשות וובסטר.
אבל לפני שאתם פותחים במריבה מיותרת - שניכם צודקים. ולזה שיגיד לי שלא יכול להיות ששניכם צודקים בו זמנית - גם אתה צודק.
יאללה.

בתגובה לביקורת שלי על העיתונות הממוסדת (שלקחת אותה אישית, אבל בכלל לא התכוונתי אליך אלא לתופעה מערכתית) אתה הגנת על התקשורת הממוסדת וטענת שהיא מפעילה שיקולים נכונים של סיפור/לא סיפור.

האייטם הזה בידיעות היום מוכיח שהטענה שלך לא כל כך עובדת.

ועכשיו מטא לדיון עתידי. אני חושב שכתיבה בתשלום בעיתונות הממוסדת ובמקביל גם כתיבה באתר אישי יוצרת ניגוני אינטרסים מהותיים. אבל זה באמת לא לעכשיו. השאלה היא האם אספיק לכתוב על זה לפני האקזיק של ולווט.

הבעיה היא שמה שהתחיל מבדיחה אחת התגלגל לבדיחה אחרת.
זאת אומרת אני , אתה וכל הגיקים בישראל מבינים את הבדיחה אבל סתם אחד שפותח היום את העיתון מהצד השני (אני תמיד קורא את העיתון מהצד השני זה מרכך את המכה)
לא יבין לעזאזל מה רוצים ממנו

הוא אמנם צעיר אבל הבין לחלוטין את העניין שנראה לי שאתה לא הבנת.

למרות שאתה חושב שאתה מבין את עיתונות פועלת, אתה לא לגמרי מבין. אתה לא מבין את ההבדל בין סיפור צבע, לידיעה, לכתבה, לתחקיר, למאמר. אתה צובע את כל העיתון באותו הצבע ומצפה שאותם השיקולים יתפסו לאורך כל הקו, לאורך כל העיתון ולאורך כל העיתונים.

אין ראייה יותר חד-ממדית מזו.

שנית, לא הגנתי "על התקשורת הממוסדת". הגנתי על הטענה שאתר הבחירות שלך הוא לא סיפור עיתונאי ואני עדיין עומד על שלי. האתר שהרמת לפני הבחירות היה בלתי מעניין מבחינה עיתונאית.

תעזוב את האתר שלי. הוא באמת לא הנקודה.

האם כל הכתיבה העצמאית באינטרנט בתקופת הבחירות לא היתה ראויה ל-סיפור צבע, ידיעה, כתבה, תחקיר או מאמר?

הבעיה היא לא שההברקה של אדר הופיע בשער האחורי של ידיעות אחרונות (במקום תמונה של כוסית בביקיני, או של איש שגידל מלפפון ענק). הבעיה היא מה שמופיע בעמוד הראשון, ובעיתון בכלל, בתור Hard News או פרשנות. החלקים המעטים בתקשורת שהם עדיין לא בידור.
מאד ניל פוסטמן הדיון הזה.

הכל במונחים של שחור לבן. הכל או לא-כלום ("האם *כל* הכתיבה העצמאית", וכן הלאה).

אני לא נחשפתי ל*כל* הכתיבה העצמאית ברשת. אם במקום כלשהו היה סיפור שמצדיק כיסוי עיתונאי, אהלן וסהלן, אבל ממה שאני מבין ממך הציפיות שלך "מהתקשורת הממוסדת" היו שהיא תאמר לעצמה: "יווווו תראו איזה פלא. אנשים באינטרנט כותבים! בתקופת בחירות! זה מדהים! ויש אחד שתומך במפלגת העבודה! יוווו! אנחנו חייבים לכתוב על זה!". זו ממש בדיחה וגרוע מכך זו עיתונות רעה.

אפשר לעשות כתבות רוחב על "אתרים פוליטיים לפני בחירות", אפשר לציין אתר כזה או אחר שמתרחשים בו דברים מעניינים, אבל נראה לי שאתה ציפית שיהיה מדור יומי בעמוד 3 של העיתון שבו יתפרסמו כתביהם החשובים של נבחרי הבלוגרים בישראל.

ואומר לך עוד משהו: גם אם היה כזה מדור (פחחחח), כתביך לא היו נכנסים לשם אלא אם כן היו משנים את חוק תעמולת הבחירות.

לא ציפיתי שיהיה מדור בעמוד שלוש. ציפיתי לאיזו שהיא התייחסות. אבל פשוט לא היתה.

אתה כל הזמן חוזר אלי ואני לא הנקודה. וגם אתה לא.

אתה כותב: אפשר לעשות כתבות רוחב על "אתרים פוליטיים לפני בחירות".

השאלה היא למה לא עשו את מה ש"אפשר".

והשאלה השניה היא למה "אפשר היה" ולא "צריך היה".

מכיוון שאני לא אחראי על "התקשורת הממוסדת" ואפילו לא על תחום הטכנולוגיה ב"תקשורת הממוסדת" ואפילו לא על "ידיעות אחרונות" ואפילו לא על תחום הטכנולוגיה ב"ידיעות אחרונות" כל שיש לי הן השערות.

לשאלתך הראשונה: הייתכן שזה פשוט לא היה מספיק מעניין?

לשאלתך השניה: הייתכן שסדר העדיפויות האישי של חנן כהן אינו תואם את סדר העדיפויות של כתבי ועורכי מדורי הטכנולוגיה? הייתכן שמה שאתה מציע הוא פשוט אנטי-עיתונאי (הנה כתבה שמדווחת לכם מה נכתב בבלוגים)?

אבל אתה יודע מה, אני אתקוף את זה מזווית אחרת.

מדוע בעיתונות היומית לא התפרסמה כתבה שעוסקת בדעותיהם של שדרי הרדיו שיש להם תוכנית אישית?!? הרי יש כאלו לא מעט, בהרבה תחנות והרבה מהם הביעו עמדות ודעות אישיות/פוליטיות בתקופת הבחירות. מדוע העיתונות לא סיקרה אותם? מדוע היא לא פרסמה כתבת רוחב על מה חושבים אותם בעלי תוכניות? למה?! זו הרי שערורייה!!

ובאותה ההזדמנות, אני לא מבין מדוע העיתונות לא פרסמה כתבת רוחב הסוקרת את מחשבותיהם ודעותיהם של מנהלי בתי הספר היסודיים (ואפשר גם להוסיף את חטיבות הביניים) באשקלון בהקשר של הבחירות. הרי הם אחראים על חינוך ילדינו פור קרייסט סייק!!

אם תצליח להסביר לי את ההבדל בין השאלות שלי לשאלה שלך, אולי אצליח להבין סוף סוף מהי הטענה (המוזרה לגמרי) שלך.

כתבת "כתבי ועורכי מדורי הטכנולוגיה".

למי שעוסק בכתיבה על טכנולוגיה, מה שקרה במערכת הבחירות באינטרנט הוא באמת טריוויאלי.

לעומת זאת, הכתבים והעורכים הפוליטיים צמודים לביפר ולא לפוליטינט.

כתיבה עצמאית פוליטית באינטרנט נופלת בין הכיסאות של המבנה הארגוני של התקשורת הממוסדת.

או שאתה כותב על טכנולוגיה או שאתה כותב על פוליטיקה או שאתה כותב על דברים שמופיעים בעמוד האחורי.

וכתב טכנולוגיה לא יכתוב על פוליטיקה כי זו תהיה כניסה לתחום של כתב אחר ותהיה כאן חציית גבולות.

יכול להיות שזה העניין? שלעיתונות הממוסדת יש נקודות עיוורות בגלל המבנה הארגוני והיחסים הפנימיים בתוך ממסדי העיתונות?

האם כתבי הטכנולוגיה לא כותבים על פורומים של נשים בהיריון? האם הם לא כותבים על סטארט-אפים שעיקר עניינם הוא אופנה או הימורים או מסעדות? האם כתבי הטכנולוגיה לא עוסקים בכתיבה או בתופעות חברתיות שנעות מהתאבדות ועד הצטיינות? כתבי הטכנולוגיה מסקרים את הנעשה ברשת ופעמים רבות כותבים על נושאים שהם לא מומחים בהם. זה כולל גם פוליטיקה.

אתה פשוט מסרב להכיר בעובדה שלא היה שום דבר מעניין או יוצא דופן או מיוחד בכתיבה הפוליטית ברשת. אנשים כתבו את דעתם. שזה בסדר, זה ראוי, זה אפילו חשוב. אבל אני עדיין לא מבין למה חשוב לסקר את חנן כהן, שוקי גלילי או כל בלוגר אחר ולא את נחמה מועלם, מתי בן-דוב ודן זילברמן (סתם שמות של אנשים).

למה?
כי אתה כותב בלוג והם לא? מה כל כך מיוחד במה שעשית או כתבת? למה מישהו צריך לסקר את פעילותך או את כתביך? כי אתה חושב שדעותיך חשובות? ודעתם של אנשים שלא כותבים בלוגים לא חשובות? מדוע ככתב, חשוב שאכתוב מה 5 בלוגים חושבים על עמיר פרץ ולא מה 5 אנשים ברחוב ויצמן בגבעתיים חושבים על עמיר פרץ? בגלל שאתה יודע לפתוח דפדפן אתה חשוב או מעניין מהם?

רוצה לומר אין בסיס בכלל לטענה שלך שמישהו לא ביצע את תפקידו כי לא כתב על "הכתיבה העצמאית ברשת" בתקופת הבחירות. ואם אתה חושב שיש בסיס לטענה הזו אז אנא נסה להתמודד עם הטענה שזו שערוריה שהתקשורת לא סיקרה בתקופת הבחירות מה חשבו רופאי השיניים על הפוליטיקה הישראלית. והם סותמים לאנשים חורים!!

שלום חנן,
אני קוראת את הלהט והיצרים, שבאופן אישי אין לי דבר וחצי דבר נגדם, אלא שהם לא רק מתפרצים לדלת פתוחה, אלא שוברים את הקיר תוך כדי.
בתאריך 5.2 התפרסמה כתבה שערכתי יחד עם שגית פסטמן ב"מעריב" (http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/043/401.html). אני מצטטת מתוך המשנה: "מערכת הבחירות בשיאה, אבל המפלגות עוד לא מצאו את האחראי על האינטרנט. במקום לנצל אותו ככלי תעמולה ללא מגבלות חוקיות, האתרים הרשמיים מבטיחים שלא תחזרו אליהם. היחידים שמכניסים קצת אקשן הם הבלוגרים והיזמים הפרטיים".
התקשורת לא מתעלמת מהתוכן שיוצרים הגולשים, היא אפילו שמחה לסקר את הנושא, אבל אני מניחה שזה לא מספק אותך, חנן, כיוון שלא סיקרו את האתר *שלך*.

זה דיון מאוד מעניין ואני חושב שיש לו הרבה השלכות מעבר לנושא הבחירות!

אני חושב שמה שהכי הפריע לך חנן הוא גבולות ההשפעה.

בניגוד לבלוגר שכותב מתוך דחף לפרוק מה שממלא לו את הבטן, אתה רצית מאוד לשנות משהו בקורא שלך. לעתים אפילו פרסמת גם כשהבטן היתה כמעט ריקה!

לקחת משימה כמעט בלתי אפשרית - לשכנע הרבה אנשים שאתה לא מכיר להחליף פתק הצבעה, והשקעת בכך ממיטב הידע והיצירתיות שיש לך, ועם תקציב אפסי. בחרת בדרך הפוכה מזו של הפרסומאים: בלי אפקטים, בלי קבוצות מיקוד. סיפור קטן ופשוט ללב והרבה מידע לשכל.

המכשול הגדול ביותר שלך היה מידת החשיפה, ובדיוק לשם כך היית זקוק לחיבוק (הדוב) של התקשורת הממוסדת. כי ידעת שאם תוזכר שם ולא חשוב באיזה הקשר ("חנן הליצן מגלח לעמיר פרץ את השפם, איזה מגניב") מספר הכניסות יעלה פלאים. ידעת שאם כל נושא מערכת הבחירות בבלוגים (לא רק שלך) יקבל התייחסות רצינית בתקשורת הממוסדת, אנשים ייכנסו יותר, ישתתפו יותר, יושפעו יותר -וזה גם ישפיע על הפוליטיקאים להשתמש ברשת כצינור קשר אל הבוחר (ר' הבלוג של עמיר פרץ).

אולי רצית ללכת עם ולהרגיש בלי. כי בוודאי לא רצית לשנות את הפורמט עד כדי כך שהוא יתאים גם לקוראי וויינט ולחובבי נינט. אולי רצית שהתקשורת הממוסדת תירה לעצמה ברגל כי היא תדווח יומם ולילה על כך שאפשר לקרוא משהו הרבה יותר מעניין, יסודי ותוסס בחינם במקום לקנות עיתון. אולי רצית שהאתר הרשמי של העבודה ייתן לך את המקום הראוי (ובכך יצביעו מפעיליו בשכר על עליבותם ואפסותם). זה לא קרה אבל אולי טוב שלא קרה?

אני לא יכול למדוד זאת אבל תחושתי היא שבהחלט אתה יכול להתגאות בכך שמאחורי הקלעים היתה לך ולקהילת הבלוגרים השפעה. אם לא ישירות על ציבור מצביעים גדול אז בעקיפין על ציבור אנשי תקשורת "ממוסדת" שקראו אתכם וספגו מסרים. האמירה "אנחנו בוחרים עבודה בגלל סדר עדיפויות חברתי אחר" היא אמירה שהשפיעה לפי הרגשתי גם על היחס לפרץ בתקשורת, שהלך והשתפר לקראת סוף מערכת הבחירות, וגם על מובילי הקמפיין של העבודה, שאזרו אומץ ולא עשו עוד קמפיין מדיני-בטחוני.

כפי שהפוליטיקה הישראלית עשתה רק כמה צעדונים קטנים לכיוון של מדינה דמוקרטית נורמלית (ואולי גם כמה אחורה...), גם השינוי במעמד הרשת בתור זירה פוליטית (וציבורית) הוא איטי.
כמו לגבי טלויזיה, הרוב באים לשם הבידור.

נ.ב המאמר של שוקי בווינט שכותרתו "מי לסוציאל דמוקרטיה אלי" הוא בהחלט "חציית גבולות" - עיתונות ממסדית נותנת לכתב מחשבים במדור מחשבים לדבר בעיקר פוליטיקה. אולי הוא יוכל לספר אם זה היה כרוך במאבקים או שהלך חלק.

המאמר שלך, שאני יודע על קיומו, הוא קרן האור היחידה (סליחה, הייתי חייב) בחושך הזה שאני מדבר עליו.

זה בכלל לא אישי. לא קשור אלי, לא אלייך ולא ליובל. ולכן העקיצה שלך מיותרת. חבל שחוץ מאשר "לא נתת לי קרדיט" לא היה לך שום דבר נוסף לתרום לדיון.

לקחתי את האתגר שלך לתשומת לבי. אענה בפוסט חדש בהזדמנות הקרובה.

אתה די צודק

אנחנו עדיין תלויים בתקשורת הממוסדת. השוק לא מספיק גדול כדי ליצור תהודה בלעדיה.

אז קודם כל, יער ולא יערי, רק בגלל שאחרת זה לא נכנס לגוגל במקום הנכון.
--
לא מסכימה אתך שההקפים קטנים מידי בלי המיינסטרים. יש שאלה של דינאמיקה בלוגוספירית שעדיין לא התפתחה. אתה אחד התורמים להתפתחותה ולכן יש תקוה והכוונה לקשר בין הבלוגים באופן שיוצר דליקה באש קוצים.
במקרים האמריקאים שבהם הבלוגו ממש עשו הבדל מבחינה פוליטית זה היה תמיד כאשר בלוג אחד פרסם משהו, ואחריו כל השיירה של בלוגים בני דודים. יש שם כבר "קהילות בלוגים" במובן של "סיעות" לא רשמיות המזינות זו את זו גם במידע, וזה הכי חשוב, וגם בתהודה. וכך אחד עושה חצי תחקיר, השני מוסיף את החצי השני, הטובקבקים מפנים מזה לזה, ולכמה לוחות דיון נחשבים, ומשם זה דוהר הלאה.
--
כפי שאני רואה כאן, יש כבר בלוגים "חשובים" ויש גם ניצנים של תחקירים עצמאיים. וגם מתחיל איזה ציץ של שיתוף פעולה. לפחות באמריקה מולדת הבלוגים, הסביבה הזו לא תלויה במיינסטרים ואף מתרחקת ממנו בכוונה, לפחות סוג מסוים של בלוגים פוליטיים עצמאיים.
--
חסר פה לדעתי לוח דיונים או כמה לוחות דיונים מפלגתיים טובים. למפלגה הדמוקרטית יש כמה אתרי לוחות דיון משפיעים מאד, חלק יותר מהמרכז, וחלק מהאגף השמאלי של המפלגה, ושם נוצר הקשר בדרך כלל בין הבלוגים לבין צמתי הכוח. לוח אחד נקרא
democratic underground
אתה יכול להסתכל. זה לא אתר רשמי של המפלגה להערכתי אבל משייך עצמו אליה ודן גם בפוליטיקה הפנימית. זו גם דרך להשפיע על ההתרחשויות בפנים. כי הלוח הזה תפס כוח מסויים. סביבו יש אשכול די רחב של בלוגים שמזינים ונזונים ממנו. כמובן שהשמאלנים יותר נהנים להכפיש את ,"הצנזורה" שיש בלוח הזה, אבל בסך הכל יש היזון חוזר.
אתגר למפלגת העבודה
אין לי שם שעולה כרגע אבל גם את זה אפשר לפתוח להצעות מהיציע.

(אולי זה יעזור לגוגל)
לא היכרתי את democratic underground
זה הזכיר לי רעיון שהצעתי לשוקי בעבר, אבל הרבה יותר עשיר והרבה יותר מצחיק!
שוקי וחנן - התרימו הכפפה? אני מבטיח לעזור!

קשרי חוץ , רעיונות משונים,
(במעמד יועצת )
גם אני רוצה שישתיפו אותי
אם עושים
DU
ישראלי למפלגת העבודה.
--
שם יצאו מהלוח כעשרה חברי קונגרס חדשים שנבחרו. אז נכון פה לא אמריקה, אבל אפשר אולי לעשות משהו גם עם האבודה.
אני הכרתי את הלוח הזה דרך בלוגר שמשתתף שם בדיונים, אבל אצלנו בלוח יש הרבה שהושעו מ
DU
ומתגאים בכך.
זה נחשב לסופר שמאלני או "פה גדול" במיוחד.

עכשיו אני בלקדם כתיבה עצמאית ברשת. שכמובן תהיה יותר משמעותית בבחירות הבאות.

איתי, תפסיק להציע ותתחיל לעשות. (-;

אני משתדל שלא להיעלב.

אין לי ידע בתכנות אתרים, בעיצוב גרפי ותוכני וגם לא בשיווק.

אין לי ידע בפוליטיקה מלבד קריאה ביקורתית של עיתונות + רשת.

אין לי קשרים לא בעולם הפוליטי ולא בהייטק.

וגם (אבל זה באמת לא העיקר) אין לי הרבה כסף וזמן להשקיע.

היה לי רעיון לאתר. הרבה יותר צנוע וקטן מ-DU אבל בכיוון.

ניסיתי לגייס אנשים לקבוצה שתרים אותו. קבוצה שבה כל אחד יתרום משהו מיכולותיו. אני חושב שלפני שמתחילים בעשייה כזו צריך חיבור של אנשים, מפגש של דעות ושל מקצועיות.

פניתי לכ-20 אנשים (כמוך) שאותם איני מכיר אישית. חלקם הופיעו ככותבים וכמגיבים בזמן מערכת הבחירות. אחרים הם מועמדים צעירים יחסית של מפלגת העבודה (לא חברי כנסת) כמו קורנפלד ווילף.

קיבלתי בערך 5 תגובות, ולא כולן ממש מתלהבות. גם זה היה אחרי שהתקשרתי לאנשים ושאלתי אותם ברוב טקט: "האם קיבלת את המייל שלי מלפני שבוע? למה לא ענית? מה אתה חושב?"

חוסר ההתלהבות ששמעתי הוא לא רק מהרעיון הספציפי שאולי אינו מוצלח מספיק, אלא מהגישה שמאמינה שאפשר להשפיע ממש על הפוליטיקה ועל הפוליטיקאים גם דרך הרשת. מהגישה שלפיה מעורבות של הרבה אזרחים פשוטים ולא "מחפשי ג'ובים" היא המפתח לטיהור הפוליטיקה מהשרצים.

הרגשתי שאני מדבר אל עצמי. התאכזבתי. עוד לא התייאשתי. רק הורדתי הילוך.

איתי אני לא יודעת מה הצעת, אבל לפני כשנה פנה אלי דרך הבלוג שלי פה ברשימות, ראש איזה משמרת הייטק צעירה, אני זוכרת רק שם פרטי ירון, לצערי מחקתי את הפרטים ואת האימיילים מזמן. הוא נשמע לי אינטליגנטי מאד,ומחפש "פרוייקטים חדשים" ובקיצור גלגלנו אימיילים כמה שבועות, ושמעתי מה הקבוצה הזו עושה. נכון שהם בעיקר מתענינים בהיי טק, ובלהביא כל מיני מהנדסים לשורות המערך המתחדש. אבל במחשבה לאחור, נידמה לי שהוא רצה גם "לגייס" אותי לחשיבה או אינטרנט או לא זוכרת מה, בכיוון של ביקורת. (אני זה רק ביקורת, אבל שלי בדרך כלל קסחנית מידי בשביל להיות בת ערך למפלגה, לשמחתי). מכל מקום, אם השם או התפקיד מדברים אליך, ואם הוא עוד קיים, היתי פונה אליו חופשי לעניין אותו ברעיון דומה ל
DU
ודוקא ללכת בגדול, ולבקש מאנשים כמוהו או מהתא הזה כסף כדי לבצע כמו שצריך.
אני הייתי שמחה לייעץ בצד של ה
underground
כמובן, כלומר, רק רעיונות של ביקורת פנימית, כתיבה ביקורתית וגם קשרים עם בלוגים דמוקרטים, וכולי. זה צריך להיות אגף יוני של המערך כמובן. דוקא וילף ממש לא נשמעת לי מתאימה היא "מחנה פרס לשעבר" יש להם את הממסדים שלהם והם לא מחפשים אפילו בוחרים, רק שלא יפריעו להם להמשיך בשלהם.
--
לדעתי יש בכלל ערך לאתר כזה רק אם הוא מאפשר יותר מקצת חופש ביטוי וחתרנות, ולא "אתר ממסדי" שאין לו שום כוח משיכה בבלוגוספירה.
שלי יחימוביץ עשויה להתעניין, אנשים כאלה.
בלי מימון זה לדעתי בלתי אפשרי, כיון שלפחות האתר האמריקאי הוא עבודה קשה, ויש כמה וכמה מודרייטורים, בקיצור, זה לפחות שתי משרות.
אז יאללה, לך על זה. ואם יוצא משהו, אשמח כאמור לייעץ באיך להפוך את זה לקצת מחתרתי ולא מיובש. אתה ידוע מה אפילו פוץ כמו עמי איילון עשוי להתעניין וגם למצוא איזה הייטק שיכול לממן.
זהו, עשיתי את שלי למען המפלגה

העזרה הגדולה ביותר שתוכלי לתת לי בשלב זה היא באמת כמה כתובות אימייל של מכותבים פוטנציאליים כאותו ירון (ניתן לשלוח לכתובת שלמעלה).

כתבתי לגיא שפיגלמן מפורום ההייטק של מפלגת העבודה ולא נעניתי.

לא כתבתי לעמי איילון למרות שחשבתי עליו, כי לא רציתי להפוך את היוזמה למוטית לכיוון צד מסוים במאבק הבלתי פוסק על ההנהגה.

אני דווקא חושב שאתר לתומכי המפלגה לא צריך להיות מוטה לכיוון צד שמאל. לשמאל (לא רק אצלנו) יש נטייה להסתגר בבועתו ולהיות צודק (אך בלתי אלקטורלי בעליל). בעיני ציר הדיון המענין ביותר הוא דווקא בין הפרגמטי לאידיאולוגי ולא בין אידיאולוגים של הקשת המזרחית לאידיאולוגים של מחסום ווטש. האם ההליכה לממשלה עם אולמרט היא צעד נכון בדרך למהפך או המשך הסמרטוטיות של ימי פרס? האם הוויתור על התיקים והעניינים החברתיים (מלבד החינוך) היה מוגזם או הכרח המציאות?

בעיני החשיבות הגדולה של DU ישראלי היא מתן אפשרות יומיומית למאות אלפי מצביעי העבודה להראות לפוליטיקאים לאן אנו רוצים שילכו: יותר חברתי או יותר מדיני? יותר אידיאולוגי או יותר פרגמטי?