יום כיפור של הסוקרים

לא נורא. העיקר שבבלוגוספירה העבודה ניצחה, ובגדול.

אדון חנן כהן היקר, איך תסביר את העובדה שהמפלגה שאתה מקדם במרץ רב כל כך את עניינה היא אלופת הבחירות בספאם?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3232786,00.html

העבודה נכנסה בגדול לממשלה, ואולמרט בנאומו בעצם ניכס לעצמו בנונשלנטיות את כל מצע העבודה, כאילו היה שלו מאז ומעולם....
בטח, היה טוב יותר אם היו עוד 3-4 מנדטים, אבל גם כך המהפך בוצע!!!
לך, שבחודשיים האחרונים התפנית להריץ כאן ובאתר פוליטי את האג'מדה, כמו גם שוקי, מגיעה תודה ענקית.
אני חושבת שתרמתם המון להפצת האג'נדה.
בלעדיכם לא היה מושג הניצחון הזה.

הזדמנות טובה להגיד כל הכבוד לחנן שטרח והתאמץ
כל כך הרבה והקדיש כל כך הרבה זמן והראה לנו מה זה אחריות אזרחית. חנן, לפחות מנדט אחד של העבודה הוא שלך !

קדימה קיבלו ארבעה מנדטים פחות מהצפוי, והעבודה קיבלה בדיוק, אבל בדיוק, מה שחזו לה הסקרים, אז איזו הצלחה זאת? נגד אולמרט פעלו העובדה שהוא לא שרון, השמועות על שחיתויות, מסע הכפשות חסר תקדים משמאל ומימין, שיעור הצבעה נמוך במיוחד ומפלגה שהוקמה לפני כולה שלושה חודשים וחצי. כל תעמולני העבודה, שדיברו ללא הרף על מהפך, הרי אמרו לכם שאתם משלים את עצמכם ואתם לא האמנתם.

הרי האג'נדה שהריץ עמיר פרץ היא הדבר הכי טבעי, מתקבל על הדעת ומודק שיכוללהיות, אבל כמה קשה היה לעשות לה נפשות, אחרי שנות שטיפת המוח וההסתה כנגד פרץ וההסתדרות.
אז יחסית למצב שבו היינו בתחילת המערכה, כת איזוטרית של כנגד הגמוניית תדיניות השוק של ביבי, פתאום הפכנו כמעט קונצנזוס, ואולמרט מנכסנו ל"מורשת האולמרט" שלו ללא שום צורך להזכיר זכויות יוצרים...
אז כן, זה בזכות אנשים כמו דני גוטווין, חנן כהן, ושאר אנשים פעילים ומעורבים, שהופכים את החברה שלנו למקום שבכל זאת ראוי לחיות בו.

1. 20 מנדטים לעבודה הם תוצאה טובה מאוד.
2. מפלגת העבודה העלתה את הנושא החברתי-כלכלי ובכך גרמה גם לשאר המפלגות להתייחס לענייני חברה וכלכלה בוערים.
3. לא אכפת לי שקדימה ינכסו לעצמם רעיונות של העבודה, העיקר שייושמו ובמהרה. זה לא מובן מאליו שכולם מדברים עכשיו על צדק חברתי.


והערה לחנן: כל הכבוד על ההירתמות והעשייה שלך. דבר נוסף: הבנתי שצילמו את האירוע של בית שמש, אשמח לראות מה היה שם.

כל ההתלהמויות האינסופיות שלך ושל פוקי או שוקי או איך קוראים אותו - כל ההטפות המתחסדות והניג'וסים - ובסוף הוא קיבל פחות ממצנע, אם מחשיבים את שלושת המנדטים של עם אחד שמהם הוא התחיל.

ככה זה חנן. כל החירטוטים שלכם ושל המתרפסים האחרים ברשימות לא יכולים לשנות את העובדה שבסה"כ מדובר פה בבריון ועדים נפוח עם אפס כישורים. ואת זה רואים היום בתוצאות.

שיגלה, שבוע מאוחר מדי, את הקשרים שבין שרון וראובן אדלר לבין רפי איתן.
לא נשמע לכם מוזר העניין הזה - מיליונר אש המוסד ואיש הממסד, שאינו לוחם חברתי, מקים לפתע מפלגת גמלאים?

לא נשמע לכם מוזר היחס התקשורתי הכה אוהד למפלגת הגמלאים בשבוע האחרון? הרי דווקא כשהתברר לעיתונאים שהמפלגה יכולה להכנס לכנסת אף אחד שם לא טרח לברר איתם מה הם בדיוק דורשים לגבי יחס למגלאים, ומה עמדתם בנושאים אחרים? בדיוק כש"קדימה" נהיתה "אאוט" (אחרי כל התחקירים על שחיתות אולמרט, והסקרים הראו שרבע מהמצביעים צפים, הפכו הגימלאים ל"בון טון" בתקשורת.

לא ראינו יחס כה אוהד למפלגות "אידיאליסטיות"/נישה אחרות כמו תפנית, עלה ירוק או הירוקים, שיכלו גם הן ליהנות מהצבעת מחאה מסיבית של צפים ומיואשים.

ב"ידיעות" סוף השבוע מופיעות 6 אופציות קואליציה, בכולן כמובן קדימה היא מרכיבת הממשלה. מוזר יותר - בכולן הגמלאים בקואליציה. לא מוזר שמפלגה שאמורה להיות לוחמת חברתית תהיה "עסקה סגורה" בכל קואליציה אפשרית, גם אם זו קואליציה קפיטליסטית (קדימה-ליכוד-ליברמן)?

אמנם תיאורית הקונספירציה הקודמת שלי על אדלר לא התגשמה (התערבתי עם אנשים ששרון ימות "לפתע"
בשבוע שלפני הבחירות) ובכל זאת פה משהו נראה לי מסריח ודורש חקירה.

ואולי הקשרים של רפי איתן במשרד הבטחון סדרו לפעילי קדימה שולחנות עם צ' עליהם.

אם תקרא היטב את הרשימות כאן, תגלה עוד הרבה עניינים חשודים - יש פה הרבה שאלות לא פתורות. כמו למשל הדרך שווינט מראים את התוצאות משמאל (!) לימין (?)

וזה עוד כלום. מסתירים מאתנו המון דברים אחרים:
http://www.sunherald.com/mld/t....herald/news/world/14202379.htm

הגימלאי קם על יוצרו

רבות דובר על מגבלות הסקרים ביכולתם לחזות את תוצאות האמת. מספר מקרים בפוליטיקה הישראלית הראו בצורה ברורה ביותר כי האפשרות של מכוני המחקר לנבא את תוצאות האמת אפילו המידה קרובה הינה מוגבלת במקרה הטוב, שלא לומר בלתי אפשרית.
כך היה בהתמודדות של עמיר פרץ מול שמעון פרס על ראשות מפלגת העבודה. כך היה בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה ב-1996. וכל גם היה עם מפלגת הגימלאים.
אתמול אמרה מינה צמח באיזושהי נימה מתנצלת כי אלמלי הסקרים שנתנו למפלגת הגימלאים את אותם שתי מנדטים קריטיים שהיו נחוצים לה על מנת לעבור את אחוז החסימה, ספק אם הייתה המפלגה מקבלת את מספר המנדטים הגבוה שקיבלה.
אמרתה הנכונה של מינה צמח מוכיחה את מה שעומד מאחורי תעשיית הסקרים במשך זמן רב. הסקרים אינם עוד כלי ניבוי אמיתי המציג את המציאות כפי שהיא אלא כלי בעל כוח רב ויכולת לעצב את המציאות !
כבר בשנות ה70' פרסמה אליזבט נואלה-נוימן את מאמרה "ספירלת השתיקה". מאמר זה גורס כי אמצעי התקשורת מסוגלים להשפיע על דעת הקהל ע"י כך שהיא קובעת מהוא ה"קונצנזוס". ניומן מראה במחקרה כי אנשים תמים יעדיפו להיות בדעת הרוב כיוון שנטוע בהם הפחד הבסיסי מלהיות במצב של בדידות רעיונית, מלהיות בדעת מיעוט. התקשורת מראה לציבור קונצנזוס "מזויף" אשר בו יש לדעה שהיא חפצה בייקרו רוב אשר אינו קיים במציאות. האדם הפשוט, אשר חושש להישארות בדעת המיעוט מתחיל להביע דעות התואמות את מה שראה בסקרים ובחדשות מאמץ אותה גם בכדי לצאת מאותה בדידות רעיונית וגם כיוון שהתקשורת נוטה לתאר את המגמה כאופנה חדשה הסוחפת אחריה את ההמונים – ומי לא רוצה להרגיש שייך ? מי לא רוצה לקפוץ על הרכבת ?
אמצעי התקשורת לא רק יוצרים את האקלים הציבורי המחולל את אפקט הספירלה; בדיעבד הם עצמם מושפעים ממנו, וכך האפקט הולך וגובר: הסיקור המוגזם של דעת המיעוט הופך אותה לדומיננטית יותר ויותר ומשתיק עוד יותר את החולקים עליה ; או אז היא מסוקרת עוד יותר וחוזר חלילה. התהליך כולו משול אפוא לספירלה, לסליל של מעגלי שתיקה ההולכים ומתרחבים.
עיתונאים רבים מגדילים ומוסיפים לתופעה על ידי ביטול של דעות אשר עלולות היו להיות אלטרנטיבה לאותה דעה עיקרית. עיתונאי/פרשן יכול, בתמימות או שלא, לקבוע בפני קוראיו כי דעה או דרך מסוימת אינה אפשרית מבחינה פוליטית ובכך לגדוע אותה באיבה עוד לפני שניתנה לאותה דרך הזדמנות להוכיח את עצמה במבחן אמיתי מול הציבור עצמו.
אינני חסיד גדול של תורות הקונספירציה למיניהן אך אין להטיל ספק בכוחה של התקשורת ככלל והסקרים בפרט להטות את כף מאזניים לכאן או לכאן ע"י יצירת תמונה שאינה תואמת את המציאות.
הסקרים הפכו אם כן לכלי בידיהם של יועצי תקשורת וספינרים אשר משתמשים בהם בכדיי להראות כי לדעה שהם מקדמים יש רוב בציבור, או לחילופין, שהיא מתחילה לצבור תאוצה.
כמעט כל פוליטיקאי המפגר במרוץ אחר יריבו נוטה לפרסם סקרים מטעם אשר יראו כי הוא מצמצם את הפער. הפוליטיקאי המוביל לעומת זאת – יפרסם סקרים מטעמו שיראו כי הפער יציב והסיכוי לסגור אותו הינו אפסי. מצביעים רבים הצהירו לאחר הבחירות הקודמות כי לו היו יודעים כי מפלגת עלה ירוק כל כך קרובה לעבור את אחוז החסימה, הם היו מצביעים בשבילה. תארו לעצמכם מה היה קורה אם סמכות מקצועית בדמותה של מינה צמח הייתה צופה כי "עלה ירוק" יעברו את אחוז החסימה . . .
מפלגת הירוקים לדוגמא ניסתה לעשות את מה שעשו הסוקרים עבור מפלגת הגימלאים – הפרסומים שלהם התמקדו בעצם היותם מעל אחוז החסימה כמעט באותה מידה שהתמקדו במצע הסביבתי שלהם.
האזרח הפשוט כמעט חסר אונים מול השפעתם של הסקרים כיוון שזהו למעשה מקור המידע היחידי שלו. האפשרות היחידה שלו היא לקבל את הנתונים במידה מסוימת של ספקנות אך הדבר אינו מאפשר לו לקבל תמונה נכונה יותר של המפה הפוליטית.
השפעתם של הסקרים וחוסר היכולת של האזרח לעמוד מולן הביאו לכך שבמדינות רבות באירופה ישנה הגבלה של פרסומם של סקרים תקופה מסוימת לפני יום ההצבעה. במדינות כדוגמת צרפת, ספרד, שוויץ ועוד חל איסור לפרסם סקרים בין 4 ימים לשבוע לפני הבחירות ! מדינות דמוקרטיות אלו העמידו את טוהר הבחירות לפני עיקרון זכות הציבור לדעת תוך מודעות להשפעתם של הסקרים על הציבור.
מינה צמח ומקרה הגימלאים אם כן, מראה בצורה הברורה ביותר את ההבדל בין יכולת ליכולת הניבוי העיצוב של הסקרים:
הסוקרים חצי תרצו חצי התרברבו כי לולא הם היו נותנים לגימלאים את שני המנדטים שהעלו אותם מעל לאחוז החסימה הם לא היו סוחפים אחריהם כמות כה גדולה של אנשים.
אם זאת אף מכון לא היה קרוב אפילו לנבא את כמות המנדטים שקיבלה הרשימה, ובכך בעצם, לא הצליחו הסקרים לנבא את תוצאות התהליך שהם עצמם התחילו ו"עודדו".

www.omedia.co.il

אם כן, אני שב ושואל:

איך תסביר את העובדה שהמפלגה שאתה מקדם במרץ רב כל כך את עניינה היא אלופת הבחירות בספאם?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3232786,00.html

אני לא מדגם מייצג וכב כתבתי כאן בתגובה כי הזבל שקיבלתי היה מהימין+שינוי. האם יכול להיות שבסטטיסטיקה של דואר זבל הם כוללים את האימיילים הקבוצתיים שנשלחו בכמויות (כולל אותו מייל מספר פעמים) לאנשים שנרשמו באתר המפלגה?
אם בעיני החברה שביצעה את האנליזה זה עונה להגדרה זבל, זה בהחלט מסביר את העובדה שהעבודה מובילה. והפגם (מכוון או לא) הוא אצל החברה ולא במפלגת העבודה