בטלגרם, מבקרי השלטון הופכים ברגע אחד לבוגדים. שיטת העבודה הזו מאיימת על טוהר הבחירות.
בשעה שהמציאות מסרבת להתיישר עם משאלות הלב של השלטון, אין מנוס מלייצר חזית נוספת - האויב הפנימי. ובמלחמה, כפי שלמדנו פעמים רבות מדי בישראל, קל מאוד להפוך עיתונאים ואזרחים ביקורתיים לאויבי האומה וסכנה לאומית.
שלושה מקרים שחשפנו בפייק ריפורטר בחודש האחרון מתארים היטב את מפת היעדים: פייק שכוון נגד עוזרו של ח"כ איימן עודה, בדמות האשמה שקרית בקריאה לרצח בן גביר וסמוטריץ'; פייק נגד עו"ד עדי שמחוביץ' גליקמן, שתיאר אותה באופן שקרי כמסייעת לאיראן, וסייע, הלכה למעשה, לתקוף את בן זוגה, העיתונאי אביעד גליקמן; ופייק נגד פרופ' פניה עוז-זלצברגר, שהגדיר אותה באופן שקרי כסוכנת חיזבאללה שפועלת נגד כוח 100.
פייק נוסף הופץ נגד פעילת המחאה נאוה רוזוליו, שכביכול התקשרה לפעילים שעלו להר הבית ו"העליבה את התורה", לצד פרסום מספר הטלפון שלה - פרסום שקרי וזדוני שהוביל לעשרות שיחות ולמאות הודעות נאצה ואיומים קשים נגדה.
כל השקרים הללו הופצו בקבוצות טלגרם למאות אלפי אנשים באין מפריע. ברגע אחד, מבקרי השלטון הפכו לבוגדים ויעדים למתקפות.
רצף מתקפות השקר הזה מציג שיטת פעולה - תחילה לסמן את האויב הגדול ״הציבור הערבי״ המשך בתקשורת אשר כולה חלק ממזימה גדולה שמסתירה את האמת ולבסוף מבקרי הממשל בדמות פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה, הדוגלים בחשיבה ביקורתית.
הניסיון הבינלאומי מלמד שפייקים מהסוג הזה אינם מופצים במקרה - הם מגיעים לשיאם סמוך למועד הבחירות, בדיוק כאשר אין די זמן להפריך אותם ולהחזיר את השיח לקרקע יציבה. הנשק של המערכה השלישית. כך היה למשל בסלובניה, לפני הבחירות ב-2023, אז הפיצו הודעות קוליות מפוברקות על המועמד הפרו-מערבי, שכביכול נתפס מספר על תכנית לגניבת הבחירות.
זה לא תרחיש אימים, אלא תכנית שעבדה בחו"ל וסופה להגיע לישראל. הקורבנות הם לא רק יעדי המתקפות, אלא ההליך הדמוקרטי כולו. בהיעדר רגולציה על רשתות חברתיות, וציבור שחוק שמולעט בשקרים ומסרי שנאה, מוסדות המדינה - ובראשם ועדת הבחירות המרכזית - חייבים להידרש כבר עכשיו לסכנות הללו.
בלי היערכות כזו, אנחנו עלולים לגלות מאוחר מדי שהקרב האמיתי כבר הוכרע - לא בקלפי, אלא ברשת.
מתוך טור הדעה של ניר רוזן, מנכ"ל פייק ריפורטר, שפורסם באתר "העין השביעית" >>
https://bit.ly/48IJmy1