היום השתתפתי בפגישה שבה כל הזמן אמרו לי "נכון, אבל".

הצעתי לשים את ה"אבל" בצד ולהתרכז ב"נכון" ולהתקדם עם מה שאפשר.

ה"נכון" לקח אותנו צעד קדימה וה"אבל" החזיר אותנו צעד אחורה.

בסוף נשארנו באותו מקום.

אחר כך התבוננתי במה שהיה והבנתי עוד משהו חשוב על "נכון, אבל".

"נכון, אבל" מבטא סתירה.

בלי קשר לתוכן שעליו מדברים, "נכון, אבל" הוא ביטוי המכיל בעייה.

אני חושב שבכל פעם שאנשים משתמשים ב"נכון, אבל" הם מתכוונים ל-"יש בעיה שבכלל לא קשורה למה שאנחנו מדברים עליו".

אני מדמיין לעצמי מצב שבו מישהו יגיד לי "נכון, אבל" והזמן והיחסים יאפשרו לי לבדוק מה הבעיה ואיך אפשר להתקדם עם הפתרון שלה לפני שנמשיך לבדוק את ה"נכון, אבל".

אפשר לדמיין.