הוא עושה משהו לא טוב
אני מתרגז עליו
אני מתבונן
מה שמרגיז אותי היא המחשבה שמה שהוא עשה אומר עלי משהו לא טוב
מה שאני חושב שהמעשה שלו אומר עלי נוגע במשהו לא טוב שאני חושב על עצמי
זה לא עליו שאני מתרגז
אני מתרגז על עצמי
אין טעם שאני אתרגז עליו
ועכשיו, כשהפרדתי בין ההתרגזויות, אני יכול להפרד מההתרגזות עליו ולעבוד על ההתרגזות על עצמי
אח של אמא שלי נלקח על ידי הנאצים ולא חזר.
גם אמא שלי סבלה לא מעט.
אני לא רוצה שהניצול הפוליטי של זכרון השואה ירחיק אותי מהסבל שלהם.
כל שנה אנחנו חוגגים את היציאה ממצרים. ישנו רגע המוזכר בסיפור המקראי שבדרך כלל חולפים על פניו.
"ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר: ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים, ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו. ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים."
וזה הסדר:
1. מכאוב
2. צעקה
3. יציאה
לכל אחד מאיתנו יש מכאובים. קטנים או גדולים.
מגיע הרגע שבו מתפתחת מודעות לקיומו של המכאוב ואז אנחנו פתאום שומעים את הלחישה של אי הנחת.
הלחישה גדלה לכדי צעקה.
ואז אנחנו עושים משהו כדי להפסיק את המכאוב.
אנחנו יוצאים מהמצרים שלנו.
בלי המודעות למכאוב, בלי הצעקה הפנימית, לא יכולה להיות פעולה של הפסקת המכאוב.
ככל שתשומת הלב שלנו תהיה יותר רגישה ועדינה, נוכל לשמוע את הלחישה של אי הנחת לפני שהתפתחה לצעקה של מכאוב.
בערב חגיגי זה אני מברך את כולנו שנלמד לפתח את תשומת הלב.
תשומת הלב שתוביל אותנו ליציאה מהמכאובים הקטנים והגדולים שלנו.
בערב חגיגי זה אני מברך את כולנו שנדע, כל אחד באופן פרטי וגם כציבור, לצאת מהמצריימים הקטנים והגדולים שלנו.
לחיים.
המקצוען מחליט מראש על רמת הנקיון הסופית, מנקה איזור אחד עד לרמה שהחליט ועובר לאיזור אחר.
האדם הרגיל מנקה מקום אחד. נמאס לו. עובר למקום שני. נמאס לו. חוזר למקום הראשון. מתרוצץ בכל מקום. בסוף נמאס לו ואז הוא מחליט שזה נקי.
רציתי למתוח אנשים בעבודה עם משהו מופרך ומרגיז.
התייעצתי עם מנהל.
אמר לי "לא!!!!! יש כוונה לעשות את זה באמת."
כתוב בהרבה מקומות שהאידאל הוא לאכול כשאתה רעב ולישון כשאתה עייף.
אני אפילו לא מצליח לקום בלילה לשירותים כשאני צריך פיפי.
גדעון לוי כותב : "עוד רגע קומי משובח סיפק אמש העיסוק בטיבט. נשיא "עמותת ידידי טיבט בישראל", יש דבר כזה, הפסיכולוג והצנחן נחי אלון, מחה נגד הדיכוי; ערד ניר אמר שהסינים יורים ב"דורשי החירות"; בן כספית קרא לטיבטים "לוחמי חופש". וגם זה שוס, כשזה נשמע מפי ישראלים."
הביקורת הזאת מזכירה לי את הביקורת על פעילים למען בעלי חיים. הטענה הרגילה נגדם היא "המצב של בני האדם כל כך טוב שאתם מתחילים להגן על בעלי חיים?"
הרבה זמן חשבתי ככה. אחר כך שיניתי את דעתי.
היום אני חושב שכל מי שפועל למען מישהו (או משהו) אחר, עושה טוב בעולם.
היו לנו חברים בקיבוץ (הם עזבו מאז) שאיתם היינו יושבים מדי פעם על המרפסת למשך ערבים ארוכים. אוכלים, שותים, מדברים ונהנים.
כשהיתה נמזגת הכוס הראשונה היה ארז מרים את הכוס ומברך "שלא נדע כאב צער ומכאוב" ואני הייתי מייד מוסיף "ואם נדע, שלא נשכח שהיה לנו טוב".
© זה. Powered by WordPress using the DePo Clean Theme.