מרץ 2006
לעמוד קודם עמוד 4 מתוך 5 לעמוד הבא
עשיתי ויראלי?
תחרות "עמיר פרץ בלי שפם" הפכה להיות מה שקיוויתי אליו מהתחלה
ההצבעה בתחרות הניבה תוצאות יפות באתר
עכשיו צריך לא לבזבז את המומנטום.
פורסם ב 16 במרץ 2006 05:54 תגובות נעולות | כלים
כדורסל מכללות
משהו שבכלל לא שייך או אפילו קרוב למפלגת העבודה.
לקראת משחק חשוב, סטודנטים ממכללה אחת מצ'וטטים באינטנסיביות עם שחקן של הקבוצה היריבה. הם מתחזים להיות סטודנטית בשם ויקטוריה. השחקן נהיה רציני בקשר אליה. השחקן וחברים קובעים להיפגש איתה לאחר המשחק.
כשמגיע המשחק, מוצגים השחקנים והשחקן עולה למגרש, הקהל הביתי מתחיל לשיר "ויקטוריה ויקטוריה" ומבאס מאד מאד את השחקן. הם גם שרים את את מספר הטלפון של "ויקטוריה".
אחת המתיחות המוצלחות ביותר שקראתי עליהן בזמן האחרון.
לקריאה מפורטת, כאן.
פורסם ב 16 במרץ 2006 00:24 תגובות נעולות | כלים
נפתחה ההצבעה בתחרות "עמיר פרץ בלי שפם"
לדף ההצבעה
לדף התוצאות
מי שמצביע, משפיע!
פורסם ב 15 במרץ 2006 12:47 תגובות נעולות | כלים
מפלגת העבודה עושים שטויות
מתוך אתר מפלגת העבודה
יש אנשים שמסכנים את עצמם, אשכרה מחרפים נפשם, בבחירות האלו.
הפעילים הללו, שכמה מהם התמחו בטיפוס בשירותם הצבאי, מזנקים כטיגרסים על עמודי חשמל, ותולים גבוה-גבוה את פלריגי המפלגה.
הרווח כפול: הגובה מאפשר לראות את השלט מרחוק, ומונע מחוצפני מפלגות מתחרות לפגוע בשלטים שלנו.
עכשיו אני.
אני מאד מקווה שמישהו יצעק על מישהו שסיכון חיים ועבירה על החוק כדי לתלות פלריג ולהתגאות בזה זו שטות מוחלטת.
פורסם ב 15 במרץ 2006 01:02 תגובות נעולות | כלים
למה מתכוונים כשאומרים שמערכת הבחירות רדומה?
כל הזמן אומרים מערכתהבחירותרדומהמערכתהבחירותרדומה.
למה מתכוונים?
אני חושב שמתכוונים לזה שאנשים לא רבים אחד עם השני. או שמפלגות לא רבות אחת עם השניה.
בעצם אנשים רוצים שיהיה כאן מכות?
אני חושב לא.
אבל התקשורת רוצה מכות. כי אז יש על מה לדווח.
ואם אין מכות, אז התקשורת מאוכזבת ומשדרת את האכזבה.
ואנשים רואים וקוראים ושומעים וחוזרים על זה בעצמם.
ועל מה התקשורת לא מדווחת? על הדיכאון.
אני מדבר עם אנשים. "כולם מושחתים", המצב חרא", "כולם אותו דבר", "אז פרץ יביא לי מחר עבודה?"
דיכאון לא מצטלם יפה. דיכאון, במהותו, מסתתר.
המצב לא עד כדי כך קשה שהדיכאון יהפוך לכעס, לאלימות. אם וכשזה יקרה, הוא יצטלם.
בינתיים הדיכאון מתחת לפני השטח. עם הראש מתחת לשמיכה.
וכשאני מדבר עם אנשים, פנים אל פנים, ומתחיל מהדיכאון ומראה שאני מבין איפה הם נמצאים ואז מראה להם שיש מי שיודע שהם בדיכאון ומנסה להוציא אותם משם, נדלק משהו בעיניים שלהם והם אומרים "וואללה" ואז אולי הם יצביעו עבודה. אולי. אבל הסיכוי הזה היה שווה את הזמן שהשקעתי בשיחה איתם.
ואת השיחה הזאת אף אחד לא מצלם ואף אחד לא מדווח. אולי על התוצאות שלה ידווחו. אני מתפלל שכן, וממשיך לדבר.
...
נ.ב. מישהו רואה פה ערוץ 1? מישהו ראה אותי אתמול במבט? בית שמש, תמוז, חולצה כתומה. קסקט. 20 שניות.
נ.ב.ב ואיזה כיף לקרוא דבר כזה: אמת בקלפי - אחרי התלבטויות רבות, ולאור העובדה שנותרו רק שבועיים עד הבחירות, החלטתי לעשות מעשה (ותודה לחנן כהן, שפוליטי שלו שכנע אותי לצאת מהארון) ולחשוף כאן, ברצינות, ומתוך כוונה, את הצבעתי ב-28 במרץ: אני אצביע למפלגת העבודה, אני אצביע לעמיר פרץ!
תודה, שגיא! עשית לי את היום.
|
תומכים במפלגת העבודה? לימדו איך לשכנע גם אחרים. |
פורסם ב 14 במרץ 2006 09:23 תגובות נעולות | כלים
היחס לאיכות הסביבה כמשל
היום פורסם "המנדט הירוק" - דו"ח "אדם טבע ודין" ו"מגמה ירוקה" המנתח את עמדות המפלגות המתמודדות לכנסת ה-17 בענייני איכות הסביבה. (להורדה מכאן)
מבטיחים אבל לא מבטיחים לקיים
מהמפלגות שאינן צבועות בצבע ירוק מובהק, מפלגת העבודה היא הבולטת ביותר בהתייחסותה הרצינית לשאלון ובנטיה ברורה לתפיסה סביבתית וחברתית.
מענה רציני לשאלון אינו מבטיח את קיום ההתחייבויות אבל אי אפשר שלא להתרשם מכך שמישהו במטה המפלגה ראה לעצמו לנכון להקדיש זמן ומחשבה לעניין.
זו אינדיקציה חשובה, כי מי שעכשיו לא מתייחס ברצינות, יש אפילו פחות סיכוי שיתייחס ברצינות אחר כך.
מי יעשה את העבודה?
בפיסקה האחרונה של הדו"ח נכתב:
עבודת הכנסת בקדנציה האחרונה, בתחום איכות הסביבה, נעשתה בידי מספר מצומצם של חברי כנסת אשר בחרו להוביל ולקדם הצעות חוק שמטרתן להתמודד עם בעיות סביבתיות כמו זיהום האוויר, זיהום מקורות המים, זיהום קרקע ,הקרינה הנפלטת מאנטנות סלולריות וקווי מתח גבוה ועוד. כידוע, נושאים אלה אינם זוכים לחשיפה תקשורתית רחבה על כן, ראוי לציין כי חברי הכנסת: יורי שטרן- ישראל ביתנו, משה גפני-יהדות התורה-דגל התורה, לאה נס-הליכוד, ראלב מג'דאלה-עבודה, איתן כבל-עבודה, מיכאל מלכיאור-עבודה, עמרי שרון-הליכוד, עוזי לנדאו-הליכוד, אילן שלגי-חץ, אילן ליבוביץ-שינוי וחמי דורון-שינוי, הם אלה אשר הובילו את הפעילות הסביבתית ודאגו להעלות את הנושאים האמורים לסדר היום הציבורי. [ההדגשה שלי - חנן]
שלושת חברי מפלגת העבודה שברשימה נמצאים במקום ריאלי ברשימה.
כמו כן צפויים להיכנס יורי שטרן, משה גפני, לאה נס ועוזי לנדאו.
זאת אומרת ששלושה מתוך שבעה שברשימת חברי הכנסת ה"ירוקים" הם חברי כנסת ממפלגת העבודה.
אף אחד לא יצביע לעבודה בגלל מסמך אחד
נכון. הצבעה למפלגה היא מהלך רגשי יותר מאשר שיקלול רציונאלי של הרבה מרכיבים.
אבל גם פירור מידע בפוסט אחד בבלוג קטן יכול להיות הפירור שייטה את הכף. ובכך אולי יהיה שכרי.
פורסם ב 13 במרץ 2006 13:22 תגובות נעולות | כלים
לכבוד פורים - תחרות "עמיר פרץ בלי שפם"
|
נפתחה ההצבעה על העיבוד המוצלח ביותר. גשו מייד להצביע! |
מכיוון שיש הטוענים שהשפם של עמיר פרץ מפריע להצביע עבורו, החלטתי לעזור קצת והורדתי לו לגמרי את השפם.
כישורי עיבוד התמונה שלי לא משהו ולכן אני מכריז כאן על תחרות "עמיר פרץ בלי שפם".
ביום רביעי בחצות אפרסם פוסט חדש עם כל העיבודים שייתקבלו ואז תתקיים ההצבעה בתגובות למשך 24 שעות.
הזוכה המאושר יקבל תמונה חתומה של עמיר פרץ (שאני ממש ממש מקווה להצליח להשיג).
יאללה, לפוטושופ! (כאן נמצאת התמונה של עמיר פרץ באתר הכנסת)
|
תומכים במפלגת העבודה? לימדו איך לשכנע גם אחרים. |
נ.ב. פעם, הלמו השאיר לעמיר פרץ קצת שפם והיתה מהומה. שלילית. הלו משטרה, בצחוק, בסדר?
פורסם ב 11 במרץ 2006 22:54 תגובות נעולות | כלים
מה, אתה מכיר את זוש?
בדרך לפיקניק של יום ההולדת של אשתי, סיפרתי את תולדות המתנה שלה, בערך ככה:
"זה התחיל כש-זוש ועמי בן בסט, שני בלוגרים, הסתובבו באוטו בדרום תל אביב (בדיוק התקשרתי לעמי וגם זוש היתה איתו) והגיעו לאיזו חנות ואז זוש נורא התלהבה ויצרה משהו..."
ואז הבן שלי (בכיתה י') קופץ, "מה, אתה מכיר את זוש?".
כן, למה?
כי היא כותבת בישרא! מהפעילות ביותר. גם אני קורא אותה. מה אתה עושה בישרא?
אני קורא אותה מזמן. מה, לא ראית את השם שלי בתגובות? כמעט בכל פוסט שלה אני מגיב.
אתה יודע כמה תגובות יש לה? אתה חושב שאני יכול לקרוא את כולן?
כן, אנחנו מין סוג של ידידי אינטרנט ונפגשנו גם פעם או פעמיים.
...
ואז מסתבר לי שהבן שלי מתפלא שאנחנו מסתובבים באותם מקומות ומתחילה שיחה על הפרשי גילים (במקרה שלנו בערך 30) ומוזכר ניל פוסטמן והספר שלו "אבדן הילדות".
הוא תופש את ישרא כ"מקום שלו" ואת רשימות כ"מקום שלי", שם כולם "שמאלנים שכותבים אותו דבר".
ואז אני נזכר במשהוא שציטט Jeremy Zawodny את אסתר דייסון על תוכנה חברתית (אני מתרגם ומקצר). "תוכנה חברתית היא כמו בר טוב. אתה לא הולך לבר האהוב עליך בגלל שהבירה שם יותר טובה אלא בגלל האווירה שנוצרת מהאנשים שנמצאים שם".
מעניינת התפיסה של הבן שלי את ישרא לעומת רשימות.
ברור לי ההבדל באופן שבו אנחנו קוראים בלוגים. הוא נכנס לישרא ומשתמש בפונקציה בלוגים פעילים במיוחד כדי למצוא משהו מעניין לקרוא. או שהוא קורא בלוגים של חברים שלו.
אני מנוי על בלוגים מסויימים דרך האימייל או דרך RSS. לא חשובה לי העובדה שהבלוג של זוש נמצא בישרא. ברור לי למה זוש בישרא ולא ברשימות.
ועכשיו לערוך שולחן לארוחת צהריים. קדירת עוף ותפוחי אדמה.
ואחר כך לישון.
פורסם ב 11 במרץ 2006 16:00 תגובות נעולות | כלים
במיטה עם עופרניקוס
תוציאו
לכם
מייד
את
התמונה
הזאת
מהראש
ותתרכזו
בדברים
החשובים!
עופרניקוס, הבלוגר הבלתי שמאלני (שסולד מ"קדימה" ואנשיה) אבל הפתוח הסכים (בכיף, בשביל הקטע) לארח אותי היום בבלוג שלו. תודה עופר!
מכיוון שאני מכיר את דעותיו של עופר, ומכיוון שכל מי שקורא אותו מכיר אותן, נתתי לפוסט שלי את הכותרת הבלתי נמנעת החלטתי להצביע למפלגת העבודה. וכמובן שפרסמתי הפניה בפוליטינט.
עד ליום הבחירות אני רוצה להתארח בכל יום בבלוג אחד לפחות. אני רוצה לנצל את טוב ליבם של בלוגרים בכל רחבי הבלוגוספירה הישראלית, גם, ובייחוד לא כאלה שעוסקים בפוליטיקה, כדי לספר לקוראים שלהם על מפלגת העבודה ועל האתרים שלי, פוליטי ו אולמרט.
בתגובות לפוסט אצל עופר כבר קיבלתי כמה הזמנות להתארחות. איזה כיף!
אני אקבל אותן בשמחה. אני אנסה להתאים את הכתיבה שלי לרוח ותכני הבלוג המארח. זה יהיה תרגיל נחמד בשבילי וגם ירענן כל בלוג שבו אכתוב.
אשמח לקבל הזמנות נוספות.
להתראות בכל מני מקומות!
פורסם ב 8 במרץ 2006 22:38 תגובות נעולות | כלים
יכול להיות שהיו קוראים לזה "הסכם עפולה"?
משהו שקיבלתי באימייל. לא יודע כמה מדוייק אבל נראה לי ששווה חשיפה.
ביילין ניסה לשכנע כמה אנשים לבוא לחתום על טיוטת ההסכם שהוא עומד לחתום עם בכירים פלשתינים.
אחד מאותם אנשים בצד הישראלי, דווקא לא מחנה כזה או אחר, לא הסכים בשום אופן לחתום על משהו שמזכיר איכשהו חזרה של פליטים.
הוא אמר לביילין, נמאס מה-constructive ambiguity הזה, שהתפוצץ לנו בפרצוף כבר לפני שלוש שנים.
אתה הולך ומוכר לישראלים שהנה-הנה יש פרטנר ואין זכות שיבה ואילו ערפאת מודיע בלבנון, לא ויתרנו על כלום והכל בסדר. וכמובן בסוף היהודים אשמים, אלא מי?
טוב, ביילין אמר לו, נראה מה עוד נוכל להשיג מהם. אחרי חצי שנה ביילין חוזר אליו ואומר לו, יאסר עבד ראבו, שזה הפודל של ערפאת, לא מוכן לחתום. אומר לו אותו אדם, או. קיי., אז בלי עבד ראבו, למה הוא דווקא כל כך חשוב?
אומר לו ביילין, הכל הרבה יותר דחוף עכשיו ואין לי זמן. למה אין זמן, שואל אותו אדם?
ואז מסביר ביילין שהכסף בא משווייץ והוא עומד להיגמר, ובשווייץ יש בחירות בדצמבר והשרה שנותנת את הכסף רוצה טקס בז'נווה לפני הבחירות של שווייץ.
ואז קראו להסכם הסכם ז'נווה.
אבל תתארו לכם שהמימון היה בא מעפולה, וששם היו עורכים בחירות, ולשם היו קוראים להם לעשות טקס חתימה.
זה לא היה מוריד קצת מהפאסון של ביילין אם הוא היה נקרא הסכם עפולה?
או לחילופין, אולי זה היה מוסיף לפאסון של עפולה?
פורסם ב 8 במרץ 2006 09:00 תגובות נעולות | כלים
לעמוד קודם עמוד 4 מתוך 5 לעמוד הבא
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
