על בלוגים וחברות מסחריות - מזווית אחרת

שינויים מתחילים בקטן. אחד ועוד אחד ועוד ועוד -
ובסוף הטובים ינצחו.

המעשה שעשית הוא יפה ומבורך ללא קשר להיותך בלוגר ולאג'נדה הפרו-בלוגית.

אך לפני שמנפנפים ביכולת של בלוגרים לתקן עולם
צריך אולי לבדוק שיש לכך ביסוס. האם לא ייתכן שהיית מקבל אותה תגובה בדיוק ואותה השפעה בדיוק (החלפת המודעה) לו היית שולח אותו מכתב בלי המלים ויש לי בלוג בכתובת?

די ברור שלאזרח הממוצע יש פחות כוח להזיז מלעיתונאי (גדעון רייכר עשה מזה קריירה), אך האם הבלוגר קרוב יותר בכוחו לעיתונאי או לאזרח? כלל לא ברור מהמקרה שתיארת.

האם "הבלוגר הממוצע" זהה בכוחו הפוטנציאלי להשפיע על רני רהבים לחנן כהן?

אני מוכן להשתתף בניסוי אם תארגן אותו כהלכה, עם מספר גדול מספיק של מקרים לטיפול והגרלה של מי יפנה כבלוגר ומי יפנה כ"סתם אחד". אולי נפנה ליוסי לייעוץ?

במאות חנויות ברחבי הארץ הנוסח האחיד הוא "מחפשים אנשים אחרי צבא", לא בגלל שזה מחייב עשיית צבא אלא בגלל שזו הפנייה המקובלת.
אני שמח שהם שינו את הנוסח, אבל במאות מקומות זה לא שונה, וזה סתם הרגל, לא דרישה אמיתית לשירות בצבא.

שבסניף אופיס דיפו בצומת ירקונים וגם בזה שבפ"ת ישנם עובדים ערבים רבים ולא רק בדרג הנמוך ביותר. הם אפילו מעזים ומדברים זה עם זה ערבית, ללא בושה וחשש.

אז יכול להיות שכל טרחתך הביאה להורדת שורה שיתכן ונכתבה בלא מחשבה מעמיקה, ע"י איש אחד מהעובדים.

או אולי לא. לא יודע.

כדאי לי לחנך את ילדי להשתמטות מהצבא. בעוד שחיילים שלא ירצו/יצליחו להשתמט יתרמו למדינה, אנשים אחרים בעלי כוונות לא פחות טובות, יאבקו על זכותם של המשתמטים לסדר מהדקים על המדף באופיס דיפו, להרוויח משכורת גבוהה פי 10 ממשכורותו של חייל שיסדר את האפוד האישי שלו באותו זמן ממש.

ראשית, זה שהורידו את הנוסח המפלה לא מעיד כלל על סיכויי הקבלה לעבודה של מועמד פלסטיני. אם כל הכבוד להזזת האבן הקטנה מהדרך, הסלע העיקרי עדיין לפניך ולא ברור האם זה השפיע עליו כלל.

אולג - פלסטינים מדברים ערבית כי זה מה שהם מדברים מהבית, אין לזה קשר ל"תעוזה".

הייתי ציני

ראשית - ברכות על היוזמה עם אופיס דיפו. אני נוטה להסכים עם הגישה שלחץ על חברות גדולות יכול להיות אפקטיבי מאד לשינוי חברתי ופוליטי.
מנגד אני מוחה על השימוש במלה רצח בהקשר של מותה של ריצ'ל קורי. אני מניח שבחרת במכוון במלה זו דוקא - ולא "נהרגה ע"י כוחות צה"ל" או משהו כזה, ואני לא מקבל את העמדה הזו.אני מניח שאתה סבור אחרת, וזו זכותך כמובן. ובכל אופן - לרצח יש משמעות מובחנת היטב בדין הפלילי ובתודעה הציבורית כאחד, ויש לפחות יסוד לספק שזה מה שקרה שם. אפילו בלינק שצרפת לא משתמשים במונח הזה. מה שמקומם אותי עוד יותר הוא העובדה שאתה "משחיל" את המסר הזה כבדרך אגב. לא זה הנושא המרכזי בפוסט הזה, ולטעמי אמירה כה מהדהדת צריכה לעמוד בפני עצמה. בעיני זו טקטיקה לקויה מוסרית (גם אם לא היתה פה כונה מפורשת לעשות כך, ו"ככה יצא").

אני אגיד לך יתרה מזאת.

גם אם היית אומר שאתה אזרח וזה הפריע לך, היו משנים (או שאני נאיבי). סך הכל מטרת המשרד היא לשרת את הלקוח, שטעה, ורוצה לתקן.

גם אם היית חנן כהן בלי בלוג :)

אחלה מעשה !

רן

אני חושב שגם אם הדבר נבע מטעות וגם אם לא, הדרישה לצבא - ללא קשר אם מדובר בערבים\חרדים\סרבנים היא מוגזמת ולא חוקית. מה גם שהתיקון עשה טוב לרן רהב, כל הכבוד לו על הפעולה המהירה.

לגבי אזרח רגיל:בלוגר:עיתונאי? אני חושב שבלוגר הוא אזרח רגיל, שבחר להשתתף בצורה פוליטית במשחק.

אבל איך יהיו חיינו ללא נסיונות לשנותו? שפו

אבל איך יהיו חיינו ללא נסיונות לשנותו? שפו

ברור לגמרי ש"אחרי צבא" קשור לגיל ולא לערבים, כי הם לא רוצים עובדים תיכוניסטים. נראה לי שהתגובה שלהם נבעה מזה שהם העדיפו לסגור את זה בלי להתחיל להתקשקש עם אחד שמפליג בדמיונו למקרא כל שלט, מאשר להתחיל להתווכח ולהסביר למה הכוונה.

פירשון:
"עושים לילות כימים": אנחנו מתייחסים ללילותינו כאילו היו ימים, ועובדים גם בהם מתוך מאמץ לעשות מה שזה לא יהיה אנחנו מנסים לטעון שאנחנו עושים.

"עושים ימים כלילות" (כפי שנכתב בתגובה):
א. אנחנו מעדיפים לישון על פני לטפל בפניה שלך.
ב. אנחנו לא מבינים את השפה שבה אנחנו מתיימרים לייצג את לקוחותינו בתור משרד יחסי ציבור מספיק כדי לתת את הביטוי בצורה שבה היינו אמורים לתת אותו.

שחר

למרות שרני רימון חתום על המכתב, אני מניח שלא הוא כתב אותו אבל רוחו העילגת שורה עליו.

"עם ייוודע" במקום "עם היוודע"

"ולהסירה במיידי" במקום "ולהסירה מייד". מישהו דווקא כן היה כאן בצבא.

"שוקדת ימים כלילות" כפי שציין שחר.

ועוד דבר. בלי קשר לצבא או לא צבא - ציון הגיל הרצוי למועסק הוא לא חוקי. צריכה להיות סיבה טובה להעדיף מועסקים בגיל מסויים. לדוגמא, מדריכים בפנימיה שיש צורך חינוכי שהם יהיו בהפרש גילים מסויים מהחניכים.

חנן, אני מניח שהתכוונת ל"רני רהב" ולא ל"רני רימון" הבלוגר.

שחר - גדול! אני נהנה לחפש טעויות כאלו, ואת זה - פספסתי.

ניסוי יפה ותודה שהבאת אותו בפנינו.

מנסיוני עם הבלוג הקטן שלי, לפחות במקרה אחד, פוסט "צרכני" צלפני, על שרד ממשלתי הניב טלפון למחרת בבוקר . וזה בלי לשלוח התראה או לאיים. לא ניסיתי לעשות מה שעשית, וכניראה לא אעשה את זה. צריך להיות "מבכירי האינטרנט" כניראה כדי שזה לא יתפרש כפאתטי.
(הביטוי "בכירי האינטרנט" שאוב מפוסט שלך, וסיקרן אותי מאד. האם יש כבר מועצת חכמי האינטרנט ? וכמה נשים יש שם ? וכמה נציגים שאינם "יוצאי צבא" כמובן)

אז מנסיוני הדל, קודם כל קוראים את הפוסטים מספיק אנשים,או שיש קוראים שמעבירים הלאה, וזה אומר שיש אפקטיביות.
אבל בהבדל מעיתון, המבוקר יעשה חישוב מה עלות השינוי הנדרש לעומת הנזק התדמיתי, וכמובן שבלוג זה לא איום כמו ידיעות אחרונות עמוד ראשי. השאלה היא גם האם בלוגרים שאינם עיתונאים או פוליטיקאים מוכרים יכולים להשפיע.

"בכירי האינטרנט" היה בדיחה. ומבחינת המיגדר, חצי חצי.

שלט קטן בסניף קטן זה לא בעיה. השאלה היא האם אפשר להוריד את הפרסומת הזאת.

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=789186

צריך לברר האם הפרסומת עדיין מוצגת.

האמנם?

הוא משפט שלא הספיק להיכנס לפוסט כשהוא עלה.

הצעתי לרן ניסוח ועד שהוא חזר אלי כבר העלתי את הפוסט בלעדיו. אז הנה, למען ההבהרה וההסטוריה.

"למחרת, היום, החלטתי להסלים את העניין יחד עם מחשבה על היחס בין חברות מסחריות ובלוגים. רציתי לבדוק האם יתייחסו לפניה שלי ברצינות כמו לפניה של עיתונאי מהעיתונות הממוסדת. סיפרתי על העניין לרן רימון מגלובס בהצעה שיבדוק את הנושא במידה שהם לא ישתפו פעולה."

הכנסת המקרה של רייצ'ל הייתה ממש לא במקום, דיי כבר לחפור בנושא הזה, האחריות הייתה עליה, לא רצחו אותה ולא נעליים, די כבר תנו לה לנוח בשקט.

"אופיס דיפו שוקדת ימים כלילות על רווחת עובדיה ושמחה לתת הזדמנות שווה ולהעסיק כל אדם באשר הוא אדם ללא הבחנת דת, מין, גזע וכו'."

חנן, עבדתי שם כמעט שנתיים.

יום יבוא אני אכתוב פוסט על התביעה שתבעתי אותם, על תשלום בחסר של פיצויי פיטורין, ותשלום על אי מתן הודעה מוקדמת על פיטורים. לשמחתי הרבה, ניצחתי בנוק אאוט, הגעתי איתם ליופי של פשרה (כמובן אחרי המון תחנות בדרך).

ואגב, העסיקו אצלנו דווקא כמה ערבים. בשכר רעב. כמו כולם.

ועוד אגב, נראה לי שאני מכיר את המנהלת בבית שמש. אם היא לא התחלפה בשנתיים האחרונות.

גם פניתי אליך לאימייל שלמעלה.
אני חושב שלהאשים את צה"ל ברצח במסגרת של הערת אגב בטקסט בענין אחר זה מעשה בזוי. עד עכשיו חשבתי שאתה מקפיד על אתיקה בכתיבה ויושרה עתונאית (וכן, אני יודע שאתה לא עתונאי. קרא לזה יושרה בלוגרית אם אתה מעדיף). כנראה שזה ענין פעוט ולא מספיק ראוי להתיחסות בעיניך.

החלפתי "רצח" ב"הריגת"

ואם במקרה החלפת לפני התגובה הקודמת שלי אז עמך הסליחה

לא פעם ראשונה שאני שומע על פעילות של דמויות המוכרות ברשת הישראלית בלבד ולא מחוצה לה, וזוכות להצלחה, אבל עדיין: כל הכבוד!

אם זה לא יהיה ברור אז אני ציני.

למה רק להעליב ערבים? מה עם כל האנשים שמשתמטים משירות צבאי והם לא ערבים? ככה סתם אתה מגדיר אוכלוסיה שלמה?

אין לי בעיה עם ערבים או שמאל/ימין קיצוני. וגם אין לי בעיה עם זה שטרחת על זכותו של פלח באוכלוסיה שאני לא מעריך בכלל!

הבעיה שלי היא שמהמאמר ברור שמחשבתך היא שאתה מגן על זכויות של ערבים שלא עושים צבא. מההכרות שלי ומכוסות קפה שיצא לשבת איתם אם הוא לא עושה צבא זה מסיבה אחת פשוטה. הוא שונא את המדינה ואומר זאת שוב לחסוך לך לחזור על השורה האחרונה. הוא שונא את המדינה ולא רואה את עצמו כאזרח המדינה.

אני קיצוני לדעתך? או סתם נגד אנשים שהם לא ציונים?

חרם צרכנים על סניפי אופיס דיפו, חברת האבטחה "כפיר"
ועל אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב

לאחר המאבק למען הקופאיות ברשתות השיווק ובסניפי סופר פארם הגיע הזמן להיאבק למען המאבטחים שעומדים בכניסה לסניפי אופי דיפו:

הנה הסיפור בקצרה:

היום בבוקר ניגשתי לסניף אופיס דיפו החדש באונ' ת"א.
(הסניף נמצא בבעלות משותפת של אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב)
המאבטח, עובד חברת השמירה "כפיר", גבר בתחילת שנות ה-60 לחייו, ביקש ממני לפתוח את התיק מכיוון שלא היה לידו שולחן הנחתי את התיק על הרצפה ופתחתי אותו.
השומר התנצל על כך שאני נאלץ לפתוח את התיק על הרצפה והחל לספר על תנאי העבודה שלו:
הו סיפר לי שמנכ"ל אופיס דיפו אוסר על כל מאבטחי הסניפים ברחבי הארץ (אותו מאבטח, כשאר המאבטחים, עובד במשמרות במספר סניפים) לשבת ולכן, לא רק שאינה מספקת להם שולחנות אלא בעיקר כיסאות.

החוויה הזו הזכירה לי את פרשת מקוממת אחרת: הקופאיות של סופר-פארם. כמי שעבד פעם ברשת הניצול הזו אני בהחלט יודע במה כרוכה עמידה של 5-7 שעות מדי יום.

מקווה שהחרם יועיל וגורמין לעיל יתעשתו במהרה.

תודה על הקריאה.
איתי

אצלנו היה מאבטח, שהיה עובד 12 שעות רצוף, בעמידה.

אני עדיין לא שמעתי על מעסיק שבאמת שומר על חוקי המדינה...
ואם כן הוא משלם מינימום וכבר עדיף לעמוד משמרת של 12 שעות בלי לקבל תוספת על שעות נוספות(כמו שאני עובד) ולקבל 23 לשעה
מאשר לקבל את כל הזכויות, עם מינימום.

אני כעובד לא יכול לדרוש את הזכויות מהמעסיק כי אני יודע
שתוך שניה הוא מוצא מישהו שיחליף אותי ועד אז,
היחס שלו כפי ישתנה ואז העבודה תיהיה פי כמה
וכמה קשה יותר.