שוקן - תקנה אותי

אני לא חושב שכדאי להשתגע עם חוקים נוקשים בנושאים גמישים. האם כותב ברשימות שאינו מקבל כל תשלום עבור כתיבתו, אך מקבל בזכות הפעלת הבלוג הצעות עבודה שונות, עדיין נחשב לכותב ללא שכר?
לחילופין - האם כותב בתפוז-בלוגים, שתורם בעצם פעילותו להצלחתה המסחרית של חברת תפוז, נחשב לכותב עצמאי?

זה לא בדיוק אותו דבר, יונתן. הכוונה היא שבלוגר שאינו קשור למעסיק מסוים יכול לפעול כיחידה ביקורתית אינדיבידואלית באופן שהוא משוחרר מהברה מאוד מגבלות תעסוקתיות ופיננסיות. לעומת זאת, מי שמקבל שכר תמורת כתיבת בלוג מוצא עצמו במצב בו הוא מתקשה לבקר את מעסיקיו, את מדיניותם או את החלטותיהם המערכתיות.

כשלעצמי, אני מתקשה להבין היכן האתר של הוצאת כנרת, למשל, מפסיק להיות אתר והופך להיות בלוג. אם כל ההבדל הוא בכך שמושיבים שם אדם כדי שיענה על טוקבקים מטעם ההוצאה, זה עדיין לא הופך אותו לבלוג. זה פשוט אתר עם מודעות גבוהה יותר לתקשורת עם צרכניו. ולעניין זה אין כל הבדל בין כנרת לבין חברה מסחרית אחרת שמבצעת מדיניות דומה. לטעמי, לפחות, מקומו של אתר כזה אינו בוובסטר אלא ברשימה אחרת. אולי רשימת הבלוגים בשכר היא הפתרון הנכון.

אבל למילה "עצמאי" יש משמעות די אקסלוסיבית. כתיבה בשכר עבור תאגיד אינה עצמאית. גם אם הפלטפורמה והסגנון משדרים בלוג עצמאי, בפועל מדובר בעשיה ג'ורנליסטית. דין בלוג בטוש כדין בעל טור בוואינט.

שכר או לא שכר הוא לא הנושא - העובדה שבלוגרים כמו וולווט או יהונתן קלינגר אחראים באופן בלעדי ומלא על התוכן שהם מפרסמים הופך אותם לבלוגרים. הטקסט לא עובר אף גורם עריכה מהרגע שהוא נכתב ועד שהוא יוצא לאור, זוהי בעיני המשמעות האמיתית של בלוגים. בנוסף, יש את האלמנט הקהילתי: ההתכתבות והשליטה על התגובות נעשים על ידי הכותב עצמו.
בבלוגים של דה מרקר אין, ככל הידוע לי, התנייה על אופי ותוכן הכתיבה, מלבד שיהיה מעניין ככל האפשר.

שלושת הגורמים הללו ביחד הופכים את הבלוגים הללו לעצמאיים בניגוד לטורים אחרים המתפרסמים באתר העיתון.

(למי שלא יודע), גילוי נאות - אני עובד בדה מרקר

ושאיפתך לעולם טוב ונקי יותר. אבל זה מתעלם מהצורך של הקהל שקורא את מפעלותיך. קצת יהיר מצדך, לא? כקורא של וובסטר אני רוצה כתיבה מעניינת, ואם ראוי גילוי נאות שהכתיבה אינה עצמאית אנא ציין זאת באייקון כלשהו. ההפרדה בין "עצמאי וטהור" ל"לא עצמאי ופויה" היא אבחנה שראויה לאיזכור, אבל לא לשמש בפילטר לפיו תחליט מה נכנס ומה לא. אם דבורית תכתוב פוסט מעניין שם, אשמח לדעת על זה.
אני גם לא מת על הכינוי "בלוצים", למרות שכולנו יודעים שמה שקורה באתרי העיתונים ברוב המקרים אינו בלוגים במובן שאנו מכירים כאן. אבל להתחיל עכשיו להיות טהרנים על מה זה בלוג בהגדרה? בסוף נישאר רק עם אלו של הפקאצות מישרא.
תחשוב על הקהל, ועל הציבור. אם בלוגינג זה שיחות, אז אל תיתן מונולוגים, תקשיב.

ליאור הנר צודק. עכשיו צריך לחכות למקרה שיזכיר לנו את ה"בלוג" (בשבילך המרכאות, חנן) של ארנה קזין.

בכל מקרה, ניתן לקבל עמדתו של ליאור. השאלה היא עד כמה הבלוגר הינו עצמאי, בניגוד לכתב עיתון.

כמובן שאתה יכול להגיד (ובצדק), שאם הוא מקבל שכר, הוא מהוון שיקולי מערכת לכתיבה. אבל זו עדיין כתיבה עצמאית, בטח יותר מכל כתב ממסדי אחר.

השאלה היא באיזה בית ברצונך להיות - בית הלל או בית שמאי.

זה כבר שיקול שלך.

אני עם אורי.

אני לא מקבל שכר מדה מרקר. (לצערי, או שלא לצערי)

אבל חוץ מזה, אני התעקשתי שהתוכן יהיה עצמאי, כלומר ללא פיקוח וללא מגבלות. אחרת לא הייתי כותב שם. מבחינתי זו פלטפורמה נוספת בה אני מקדם את הבלוג (ואת עצמי) בעוד שאני מקבל חשיפה בכלי תקשורת מרכזי לרעיונות שלי.

אני לא חושב שהבלוג שלי בדה-מרקר הוא פחות עצמאי מהבלוג העצמאי שלי, אני גם לא חושב שיהיו בו דברים שמיועדים לאותו קהל. אבל הזמן יראה.

ברור שזה לא אותו הדבר, ושבלוגר עדיין אינו מחוייב טוטאלית כלפי מעסיק כלשהוא. מה שהתכוונתי לומר הוא שכל הבחנה והפרדה כזו מועדת לפריצה, ושלא צריך להפוך דברים לאבסורד באמצעות כללים נוקשים יתר על המידה. מבחינה זו אני מסכים עם הערס - שמבקש כתיבה מעניינת בלי יותר מדי התברברויות סמנטיות.

על כל הבלוגרים יש השפעות, לפחות מהסיבה שהם לא אוטיסטים.
נראה לי שסוג ההשפעות לא משנה.

כל יחצ"ן יכול לפתוח בלוגים תמימים לכאורה כדי לקדם את הלקוחות שלו. בנוסף, לדעות יכול להיות גם בסיס רגשי (כמו במקרה של הצבעה רב-דורית לליכוד).
הרי לא סביר שכל בלוגר יספר שלאדם שגרם לו עוול יש דעות הפוכות ובנוסף שיתוודה על השפעות בלתי מודעות.

תביאו עוד בבקשה כי מאד מעניין לי ואני רוצה לשמוע עוד קולות.

עוד שאלה שיש לי ואני לא בטוח איך לנסח אותה היא על ההשפעה של הכסף על הכתיבה, בלי קשר לשאלה האם מתקיימת עריכה חיצונית או לא. מעניין לדעת האם הכותבים בתשלום מתחייבים לכתוב כמות מסויימת ואם זה כך, מה קורה ל"אני כותבת כשבא לי"?

ולגדי - בהחלט יש פער בין המטרה שלי בהקמת וובסטר ובין האופן שבו רוב הקוראים בו תופסים אותו. אני בהחלט מודע לזה אבל בינתיים לא יודע מה לעשות עם זה. אולי כשיהיה עוד אתר שיחשוף כתיבה מעניינת בעברית, האיזונים ישתנו.

לא יעזור שום דבר. לא צריך פיקוח ולא צריך עריכה כדי שהכסף ישפיע על הכתיבה. הרי כל המשמעות של מצפון פרטי ביותר הוא הפנמת ערכי החברה כך שגם כשאיש אינו מסתכל החברה משפיעה.

כך גם בכתיבה. אם אתה רוצה פרסום (כמו שהצהיר יונתן) אתה תכתוב מה שצריך בשביל הפרסום. אם זה אומר שהפרסום תלוי בפלטפורמה, אתה תשתדל לרצות את הפלטפורמה. אם זה אומר שהפרסום תלוי בקוראים תשתדל לרצות את הקוראים.

השאלה היא מה אתה רוצה חנן. אם אתה רוצה לעודד כתיבה עצמאית, אזי תנפנף החוצה את החוצנים. אם אתה רוצה כתיבה מעניינת, אז זה לא משנה אם היא עצמאית או לא. אם אתה רוצה את שניהם תחתוך.

אישית אני חושב שיש משהו בקהילות שגם פוגם בכתיבה. גם פה ברשימות אני מרגיש לפעמים כאילו כולם כותבים אותו דבר, על אותם נושאים. גם כשהם מתדיינים וחלוקים זה נשמע אותו דבר.

אולי בעצם שתיים.
(1) שמי יהונתן, לא יונתן, וזה ממש עקרוני.
(2) אני רוצה פרסום לתכנים שלי. להפיץ את הדעות שלי, לקדם רעיונות שחשובים לי, אני אדם פוליטי, מה לעשות. אם הפלטפורמה של דהמרקר מאפשרת לי להשפיע על חצי מחוקק בנוגע לזכויות יוצרים או בנוגע לעניינים פוליטיים, אז אני יותר מאשמח לכתוב שם.

אולי רק עוד דבר אחד, יש לי מחלה קטנה, או אהבה בעצם. זו גרפומניה. אני תמיד כותב, ולא משנה מה תמיד יהיה לי מה לכתוב (אתה מוזמן לקרוא לדוגמא, את הדיון שלי על האהבה שלי (גרפומניה) כאן - http://2jk.org/mt/archives/2006/08/post_476.html (

לכן, אני לא חושב שהטוש יסיר איזו ממידותי בנוגע לאובייקטיביות, במיוחד בגלל שאני ממשיך להחזיק את הבלוג שלי, וכל מחלוקת אומרת מבחינתי שאני לא יכול לקדם את מה שהגעתי עבורו, אז אני אלך.

לכן התעקשתי שהתכנים יהיו תחת רשיון CC בבלוג - כדי שהם יהיו חופשיים.

אתה מוזמן גם להכנס לבלוג בטוש ולקרוא את מה שכתבתי בהתייחסות לטקסט כאן-
http://themarkerblogs.com/klinger/?p=4

ההשפעה של כסף על הכתיבה היא כמו סוכן רדום. כל הזמן שהבלוגר מתעסק בענייניו הקטנים והנחמדים הכל בסדר, אבל בוא נראה מה יקרה כשוולווט שרגל תוציא את המול שלה מהארון או אם קלינגר יעיז לכתוב על הניצול הציני של כותבים בחינם על מנת להוריד את משכורות העיתונאים אפילו נמוך יותר ועל היותו כלי לניצול עובדים.

(אלו כמובן דוגמאות היפותטיות שאינן קשורות למציאות חס ושלום)

ברגע שדבר כזה יקרה, ויעשו לו\ה את האורנה קזין, יהיה ברור ההבדל בין כתיבה עצמאית לכתיבה מעניינת בתשלום.

לדעתי, ההחלטה צריכה להיות תלויה במטרה שלך עם וובסטר.
אם המטרה היא הצפה של תוכן איכותי - אל תעשה הפרדה ותוסיף גם את הבלוצרים.
לעומת זאת, אם המטרה היא לקדם את הרשת העצמאית, אולי כדאי לפתוח חלוקה נוספת לכותבים בשכר, הטבות או פלטפורמות ממוסדות ולכותבים עצמאיים.

אולי שווה לעשות את ההפרדה הזו רק בשביל להגן מפני השתלטות גופי התקשורת גם על הפינה הקטנה הזו בצד.

1. אני מתנצל על שיבוש שמך, לא מתוך זלזול, כי אם מתוך מהירות.

2. אהבת הכתיבה ואהבת הפרסום הן שתי אהבות שונות. אתה טוען שאינן סותרות ואני מניח שברוב המקרים אתה צודק. אך ישנם מקרים בהם תהיה התנגשות. מה יגבר? ימים יגידו. דעתי ברורה בעניין.

לדעתי הפתרון צריך להיות גרפי - לסמן את הבלוגים הממוסדים (אך מעניינים) בצבע שונה בממשק של וובסטר, או אולי להסוסיף אייקון או סימן ברור ליד.

צריך לדאוג שהשינוי הגרפי המוצע לא יגרום לבלוגים אלו לבלוט לטובה או לרעה - זה צריך להיות משהו אינפורמטיבי.

בנוגע לתוכן, הקריטריונים שחנן קבע עם פתיחת וובסטר עדיין טובים לדעתי - וליאור הנר רק חידד יפה את הנקודה הזאת

בזמנו עקבתי אחר הבלוג של קזין, עד שהחליטה שנמאס לה מההתקפות של הקוראים, אבל פיספסתי את משמעות
הביטוי
ויעשו לו\ה את האורנה קזין"
"
תודות מראש למי שיבהיר את הנקודה הזאת

שיקוף של הדעה שלך וזה הקריטריון שצריך לקבוע בנוגע לבלוגים שיכנסו או לא לאתר.
קשה להגדיר מתמטית עצמאי ומעניין. זה נכון. אבל אם אתה כבר עושה עבודה כל כך טובה בלברור את הבלוגים המעניינים, אתה יכול להפעיל שיקול דומה לגבי בלוגים עצמאיים.
אני אנסה לעזור בקריטריון הסינון. אם נצא מנקודת ההנחה שההפך מבלוג עצמאי הוא בלוג ממוסחר, הרי שאתה צריך לפסול בלוגים ממוסחרים ולקבל בלוגים אחרים. אני חושב שאין מסחור בבלוג של ולווט, אבל יש מסחור בבלוגים אחרים שציינת.
ממילא וובסטר הוא "המבחר של חנן". מעין המלצה לבלוגרים.

קזין תקפה את עמיתה למערכת, נחמיה שטרסלר, ונאלצה לחזור בה, ולמחוק את הקטע. אח"כ היה עוד איזה פוסט ביקורתי נגד כתבה במוסף הארץ, וזה גם היה הפוסט האחרון

אתה יודע מה, חנן, אני בעד שמישהו יקנה אותי גם. כי מילא לכתוב בלוג כבידור להמונים (שזה מה שהמסרים הנוקבים שלי הופכים אליו בסופו של דבר במקום שבו אני נמצא) או כמעטפת טקסטואלית לפרסומות קופצות - אבל לכתוב אחד כזה בחינם זה כבר ממש משבי"ז.

בקיצור, למכירה חתול אחד, פרוותי במידה, עדיין לא מסורס ולא זקוק לארגז חול. יש קונים?

המשך השיחה כאן

http://www.notes.co.il/hanan/22341.asp

אני מסכים עם אלירם. וובסטר בסך הכל בגדול משקף את הטעם שלך במה הופף בלוג למענין ועצמאי.

על יהונתן התשובה פשוטה, מאחר שגם קודם קטעים שהוא כתב פורסמו עם או בלי תשלום בNRG, אין שום סיבה להוריד אותו רק בגלל שהוא מפרסם גם בדה-מרקר.

על ה"כנרת בלוג" אין לי דעה כי זה לא חומר הקריאה שלי, אבל לדעתי הבלוג שעוסק הרבה בחוקי זכויות יוצרים של חיים רביה יש לו מקום בוובסטר למרות שהוא בברור מסחרי.

בקיצור וובסטר זה יצירה שלך ורק יכול להחליט מה משרת אותה. לא נראה לי שמישהו יתבע אותך רק בגלל שיש מספר בלוגים שלא עונים במדויק על ההגדרה של וובסטר.

חנן,
האם הכוונה ב"בלוג עצמאי" רק לבלוג שכותבו אינו משתכר בתמורה לכתיבתו, או גם לכותב שנאמנותו איננה נתונה למושא אמונתו, למטרה נעלה אשר מדריכה את צעדיו (אג'נדה) או אולי שכתיבתו איננה סתם מושפעת מרגשי נחיתות ותחושת נקם כלפי כל העולם?

לדעתי, משעה שבלוג זוהה על ידי המערכת ושירותיו של הבלוגר נרכשו ותוגמלו - הרי שהוא זכה כבר בפרסום ובפלטפורמה שמלכתחילה רצית להעניק לו בוובסטר. עצמאי הוא בטח לא, אבל השאלה היא אם הוא עוד מעניין.
לעניין הבלוג של ולווט שרגל, לטעמי חלה בו אבולוציה בלוגית מרגע שהוא עבר פלטפורמה, והכתיבה הרבה פחות מחודדת, מאוד לא נשכנית - לא יודעת מה הסיבה לכך. התחושה היא של עייפות, כמו של עובד שכיר שמחתים כרטיס ורק חושב על הרגע שישחררו אותו כבר הביתה. אני חושבת שעל זה צריך לתת את הדעת, וזו כמובן עבודה הרבה יותר קשה. ממש לקרוא, לבקר, לחשוב עוד פעם אם הבלוג שנכנס בסערה לוובסטר - שזה מעין תו איכות - ממשיך לעמוד בציפיות הגבוהות שהצבת לו.
מצטערת שיש לי רק שאלות ולא הרבה תשובות, אבל בסופו של דבר אתה המחליט, וטעמך הוא הקובע - זה מה שיפה בעשייה עצמאית. אולי תוכל לפתוח קטגוריה נוספת לבלוגים מעניינים שמתפרסמים במסגרות מסחריות, וכך לא תצטרך להיפרד מבלוגים שעברו תהליכי מסחור אך עדיין, כמו שאומרים, מספקים את הסחורה.