איך לשכנע שכדאי לקרוא בלוגים?

העניין של מומחים לא בהכרח נכון, ובדרך כלל (החריג הוא הבלוגרים שכותבים טוב) התוכן נכתב בצורה רעה ומבוזרת על ידי מישהו שאין לו יותר מדי יכולת להביא את עצמו

הרבה אנשים רוצים לראות מי אתה ומה אתה, קצת לחיות בחיים שלך

רוב הבלוגים הם (עדיין) מרחב לא ממותג ואינם מייצגים אינטרסים מסחריים. בעולם שלנו היום, זה נותן להם ערך עצום על פני העיתונים המסורתיים. לדעתי זו אחת משתי הסיבות העיקריות שהם מצליחים למרות שאיכות הכתיבה בעיתונים (עדיין) גבוהה יותר.

(הסיבה השניה היא נקודות 8-11 שלך - הדיאלוגיות.)

וקלות הפצת המידע מתבטאת בהרבה מאוד נמהרות ופזיזות וטפשות וכל מיני רעיונות אוויליים או סתם משעממים, שלא לדבר על אמינותם המפוקפקת. לפחות בעיתונות המבוססת קיימת עוד איזושהי דרישה לתחקיר ולאחריות (וכשנופלים במידע כוזב אז מתנצלים, ע"ע העיתון הקנדי והטלאי הצהוב). שלא לדבר על ה"דיון" שנוצר בבלוגים, שבמקומות מסוימים מזכיר סוג של כת בחוסר הספקנות ובאלימות כלפי "זרים" שמתבטאת שם. וחוץ מזה, ניסיונות שראיתי לאחרונה לקידום נושא זה או אחר באמצעות בלוגים היו בעיקר מגוחכים וחטאו למטרה (אינפלציה וחוסר מהימנות זה גרוע בערך כמו חוסר מודעות, אם לא יותר). ולכן מהתנסות אישית בתקופה האחרונה הגעתי למסקנה שאני מפסיקה לקרוא בלוגים, אלא אם הם שייכים לבן אדם שמוכר מחוץ לאינטרנט כבן אדם רציני. רוב הבלוגים היום הם שום דבר חוץ מלשפוך את התינוק ביחד עם המים.

הזבל". הרי אתה בוחר מה לקרוא. גם כמות הזבל בעיתונות המודפסת עצומה.

בין היתר, בגלל ההתלהבות שבה הם נכתבים. אנשים כותבים על מה שקרוב באמת לליבם, בין אם זה רכיבה על סקייטבורד לילד בן 14, החבר החייל לשמיניסטית או מפלגת העבודה לחנן.

בניגוד למערכות מסחריות, כותבי הבלוגים הרבה יותר פתוחים בנוגע לשיקולים ה"מערכתיים" שלהם - כלומר הסיבות בגינן הם כותבים על דברים, או חושבים כמו שחושבים. זה מרתק, וזה מאפשר לדיונים בדיוק כמו זה להתפתח - דיונים מטא-בלוגיים (meta-blog), כלומר דיונים על הבלוגוספירה עצמה.

-נועם.

איך נדע את מי לחרצף?
איך נוכל לעקוב אחרי מי שאנחנו שונאים ולעשות לו את המוות?
למרות שבשבילינו טוקבקים הם העיקר. אבל קריאת הבלוגים מזינה את הקנאה שלנו ומעוררת אותנו לקום כל יום משבע בבוקר ולעשות חרצופים.

חלק מהבלוגרים שקראתי מנסים גם דרך כתיבתם לתקן עולם. לא רק לקטר אלא ממש לשנות משהו ברקב הכללי, וזה כולל את הרקב בתקשורת הממוסדת אבל לא רק.

בקריאתי אותם ובשיחתי עימם (או עם המגיבים להם) אני מרגיש לפעמים שגם אני קצת תורם לתיקון העולם.

זה היה שיקול בשבילי דווקא *לא* לפתוח בלוג.

סיבה נוספת לקרוא בלוגים היא שדרכם נגמלתי מהתמכרותי ל"הארץ". ומצד שני הסיבה העיקרית לא לקראו היא שמאז שנתגלה לי עולם זה פחתה מאד כמות הספרים שאני קורא וזו בהחלט בעיה.

אתה יודע שאתה לא קורא דברים "מטעם" (זולת מטעם הכותב עצמו) או שאיזה מערכת החליטה לפרסם על פי שיקולים משלה.
אתה גם נחשף לקולות שלא היית נחשף להם כשהיית קורא בסגנון הישן, דברים שיש מאחוריהם מערכת שקובעת ומצנזרת.
אתה יכול להחליט לגמרי בעצמך את מה ומי לשים על המדף (בעולם החוץ בלוגי אתה יכול גם כן לקנות הכל - בתנאי שיש הוצאת ספרים שהסכימה להוציא, ומפיץ שהסכים להפיץ).
אתה קורא לא רק את אלה שהקליקות/המערכות השונות החליטו לקרוא לו כותב/סופר/מה שלא יהיה.
ולא פעם ולא פעמיים, זה הרבה יותר מעניין מלקרוא את הנ"ל.
אתה לומד דברים בצורה שקרובה יותר לעולם האמיתי, ודמוקרטיה ושוויונות כבר אמרתי? אתה לומד עד כמה בכל זאת יש משהו במושגים האלה. זאת ההתקרבות הכי גדולה שיש כרגע לאידיאל של "חברה פתוחה" במובן האמיתי של המילה.
וזה הז'אנר של המחר, והוא קורה כבר היום!

אישית -
היחס של חומר מעניין ללא מעניין יותר גדול בבבלוגים מאשר במוזיקה, ספרים ואפילו טלויזיה. היתרון של המדיום הזה הוא בטריות ובכנות.

בבלוג הפרידה של אורנה קזין:
http://www.haaretz.co.il/hasit....bSubContrassID=0&itemNo=720270

הי חנן
הגעתי לפה, בעקבות האתר של ליסה
אהבתי את הפוסט שלך בעניין איך לשכנע אנשים..

אישית, מאז שאני בלוגרית , לפני פחות משנה אני נהנת מכל רגע
אני רואה בזה מעבר לשיתוף של קהילה במשהו קטן וטעים,אני מקוה.. במקרה שלי, גם הותרת טביעת אצבע קטנטונת , אישית, כיומן צבעוני ..
בין כל מיליוני הבלוגים הקיימים בתבל
המגיע לקוראים בכל רחבי תבל, גם אם התפוצה כרגע צנועה :-)