הורים, ילדים, בלוגים
משום מה, בשבוע האחרון נתקלתי במקרים האלה:
- ביקרה בבית שלי מישהי שהשתמשה במחשב שלנו. הגיבה בישרא והשאירה את מספר הבלוג שלה בחלון התגובות. נכנסתי והובכתי ממה שקראתי שם.
- בלוגרית אחת (כבר לא נערה) עיצבה מחדש את הבלוג שלה בלבן על לבן כדי להתכונן מראש למקרה שההורים שלה יקראו את הבלוג.
- אבא אחד כתב בגאווה על הווסת הראשונה של הבת שלו. ואז קיבל על הראש ומחק את הפוסט.
- אמא אחת גילתה שלבן שלה יש בלוג והתייעצה עם קוראי האתר מה לעשות. שלוש מאות ומשהו תגובות לפוסט אחד.
הילדים שלנו גדולים. ההורים שלנו גדולים. פער גילאים הוא כבר לא מימד במערכת ההגנות שלנו.
לכסות את העיניים עם הידיים ולהגיד שלא רואים אותנו זו שיטה לא כל כך מוצלחת.
צריך לקחת הכל בחשבון. צריך לזכור שהאינטרנט זוכר. צריך לזכור שאנחנו אוהבים את האינטרנט בגלל הגילויים המקריים.
אפשר להגיע להסדרים, אבל הם דורשים אמון מוחלט. ובטח גם פרפורי בטן קבועים של חשש.
לא, אין לי פיתרון לעניין המסובך הזה.
אנחנו רק מתחילים ללמוד.
פורסם ב 23 באפריל 2006 13:08 במדור עולם הבלוגים תגובות נעולות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
שואלת בתאריך 4/23/2006 1:45:12 PM
אולי אתה יודע מה קרה עם המטמון של גוגל
האם הפסיקו את זה ? או שצריך לעשות משהו מיוחד כדי להפעיל
אסי [אתר] בתאריך 4/23/2006 10:10:07 PM
מאוד מעניין אבל...
צריך לזכור שהבלוג מייצג זווית אחת שלנו. בבלוגים אנונימיים הרבה פעמים הזווית היא פינה אפלה עם יצרים ומחשבות שלא נביע בשום מקום אחר.
בבלוגים כמו ברשימות הפנים הרבה יותר חלקות. עם מייק אפ והדיבורים לרוב "חשובים"
כך שהסקת מסקנות מבלוג על אדם הרבה פעמים מטעה.
nina [אתר] בתאריך 4/30/2006 2:37:22 PM
צודק
אחד הרגעים העתידים שמפחידים אותי הוא הרגע שבו הילדים שלי (כיום בני 7, 5 ו-2) יגלו שיש לי בלוג.
בינתיים אני גולשת בחופשיות מהמחשב בבית ולא מסתירה כלום, אבל לא רחוק היום שבו אצטרך למחוק היסטוריה וקוקיז לאחר כל גלישה (או שפשוט אפריד בין המחשב שלי למחשב של הילדים, כשלשי תהיה סיסמת כניסה).
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
