הם לא מבינים כח?

כשראיתי את המאמר, תהיתי: האם
ב"מערכת" הארץ יושבים כאלו תמימונים, או (מה שיותר מתקבל על הדעת)שמסיבה זו או אחרת, במסווה של צדקנות נואלת החליטו בהארץ להצטרף למקהלת העליהום התקשורתי והיחצני ששואטפת את הארץ.

אני משוכנעת שבעתיד קרוב יחשפו ממצאים מעניינים, שיטילו אור על כל ההתרחשויות התקשורתיות המדהימות, שאנו צופים בהם לאחרונה..
ואני רק שואלת: האם לדמוקרטיה הישראלית נותרו בכלל כלבי שמירה?

אני לא בטוחה שהבנתי את כוונתך, אבל אם מפלגת העבודה תשב בממשלה אחת עם ליברמן, את קולי הם איבדו.

מבינים מצוין שיו"ר ועד הסבלים, חוץ מהיותו אדם חסר כישורים מינימליים, הוא גם שקרן. הבטיח לא לשבת עם ליברמן? אז הבטיח. זה היה אתמול. היום הכיסא חשוב יותר

ומן הסתם גם מבינים שהדבר הקובע הוא היחס בין רדיפת הכח האישי לבין ההשגים. עד עכשיו היחס של פרץ הוא נמוך ביותר, אפילו אנשים כמוני שלא ציפו ממנו לכלום מופתעים לרעה.

לשקדיה

אנחנו עדיין חיים תחת רושם הבחירות אבל הן חלפו. עד לבחירות הבאות יקרו עוד המון דברים. טובים ורעים. אולי במבט לאחור יתברר שישיבה של מפלגת העבודה עם ליברמן איפשרה שינויים שלא היו מתאפשרים לולא זה ואז תגידי שעמיר פרץ הוא גאון פוליטי שהסכים לוותר על הבטחה קטנה כדי לממש הבטחה גדולה? אני לא יודע ואת לא יודעת. לכן השאלה האם מפלגת העבודה תקבל את הקול שלך בבחירות הבאות היא בלתי רלוונטית לחלוטין כרגע.

ועכשיו תשובה לעלמה

מה שאנחנו צריכים לחכות לו הוא מסמך קווי היסוד של הממשלה. זו הצהרת העמדות הערכית שבה אנחנו יכולים לתמוך או אליה אנחנו חייבים להתנגד או גם וגם.

יכול להיות שכמו שעמיר פרץ ויתר על התנגדות מוחלטת לליברמן, גם ליברמן יוותר על כמה אמירות נחרצות שלו וקווי היסוד של הממשלה לא ייראו כל כך שחורים כמו שאנחנו חוזים היום?

לא יודע.

מה שאני חושב זה שבימים אלה צריכים לשדר לפוליטיקאים ציפיות לגבי קווי היסוד של הממשלה ולא לגבי מי יישב בה.

חנן, חשבת על האפשרות שאתה הוא התמים בסיפור? ושההתגייסות הבאמת ראויה לציון שלך לקמפיין של מפלגת העבודה* היתה בעצם למען "מפלגת שלטון" במובן הרע והציני של המילה?

יכול להיות שבשביל להצדיק את ההתגייסות הזו, אתה תבטל לחלוטין כל מידה של ביקורת לגבי מעשיה של ממשלת ישראל בכלל ומפלגת העבודה בפרט?



*ובאמת מדובר בהתגייסות ראוייה לציון, כי עשית בהתנדבות עבודה שמספר אנשים בשכר לא היו עושים.

חנן - תסובב את זה איך שתסובב, ואלוהים יודע שאתה מנס, אם עמיר פרץ יישב עם ליברמן זו תהיה בגידה בכל הבוחרים שלו, שקר חצוף, שלא לדבר על חוסר מוסריות ועוול שאין כדוגמתו.
"מידת המוסריות של פוליטיקאי נמדדת בכמות הויתור על הזדמנויות לצבירת כח" - מה זה המשפט הזה בכלל? מה הוא אומר? אין לו שום משמעות. כל הפוסט הזה שלך, אין לו שום משמעות.
תפסיק להגן על כל דבר שמפלגת העבודה עושה באופן אוטומטי וילדותי. תהיה גבר! תשקיע עשירית מהאנרגיה שהשקעת בבחירות בשביל לשכנע את מפלגת העבודה שלך לא לשבת עם ליברמן. תוציא את הראש מהחול, בנאדם, ותפסיק להתקרנף. יש מצב שהאיש שכל כך ייחלת לו הוא שקרן שמוכן לשבת עם גזען וטרנספריסט. גועל נפש

"מידת המוסריות של פוליטיקאי נמדדת בכמות הויתור על הזדמנויות לצבירת כח"

המשפט הזה בכלל לא ריק ממשמעות.

ככל שפוליטיקאי נמצא יותר גבוה בסולם, יש לו יותר לתת ולכן הוא גם יכול לקבל יותר. לעצמו או למפלגה שלו.

זה ההבדל בין אולמרט ופרץ. שניהם פוליטיקאים תאבי כח, אבל האחד גר בבית ששווה מליונים ומוכר את המדינה לבעלי ההון החברים שלו והשני חי בווילה בשדרות ומינוס בבנק.

פוליטיקה ומפלגות זו לא תנועת נוער. ועכשיו תגיד לי שאני מתנשא.

אני פעלתי למען מפלגת העבודה בלהט (ואמרו לי שהוא מוגזם לפעמים) בידיעה והבנה מוחלטים של המשמעויות הפוליטיות. כולל הסכנות.

לא סתם שאלתי בבלוג של חד"ש כמה חוקים הם העבירו בקריאה ראשונה. זה ההבדל הגדול בין הצעות חוק פרטיות שיש להן משמעות הצהרתית בלבד לבין הצעות חוק שעברו את המטחנה הפוליטית והגיעו לקריאה ראשונה.

חוק שמגיע לקריאה ראשונה עובר בדרך המון פשרות וויתורים ומסחרות ותן-וקח שמבחוץ ייראו "בגידה ברעיון" ומבפנים יקראו להם פשוט "מציאות פוליטית".

הלוואי שהיה נפתח בלוג של יועץ פרלמנטארי ואנשים היו מתחילים להבין מה זאת פוליטיקה.

גם שלי יחימוביץ' העיתונאית הלוחמת והגיבורה עדיין לא מבינה מהחיים שלה. היא עוד תלמד.

וכל מי שאומר שהוא טרנספריסט עוד שבוי בקונספציות שליברמן מזמן ויתר עליהן. הבן אדם הוא ביצועיסט, בולדוזר, לטוב ולרע. תוכניותיו המדיניות, שמדברות על חילופי שטחים ולא על גירוש אזרחים, אמנם לא כל כך ישימות, לדעתי, אבל זה לא גורע מהעובדה שהבן אדם הוא פטריוט אמיתי, שאוהב את המדינה שלו ורוצה בטובתה. לדעתי הוא עדיין לא בשל להיות ראש ממשלה (עם דגש על עדיין), אבל אני למשל מאד הייתי שמח לראות את ליברמן במשרד לביטחון פנים. במדינה שבה אנסים מקבלים עבודות שירות ופושעים מנצלים את הסלחנות העודפת של מערכת המשפט, צריך ג'וליאני-ליברמן שיעיף את החלאות מהרחובות. ולא, זה לא ליברלי, אבל ליברלים מעולם לא הצליחו או לפתור או לצמצם את בעיית הפשע.

אבל כן, עמיר פרץ הצהיר במפורש שלא יישב עם ליברמן. אז מה. הוא גם אמר שהוא לא ישתתף בממשלת ימין "הזויה", ובכל זאת הוא ניסה להקים אחת בתרגיל המסריח 2. אז פוליטיקאי שיקר לכם, זלזל בכם, רימה אתכם, גנב לכם את הקול ועשה בו כבשלו, תתגברו ותתבגרו כבר. עמיר פרץ הוא פוליטיקאי שביסס את מעמדו על אג'נדה מסוימת, לא אידיאולוג שמחויב לה. סתם עוד פוליטיקאי, ופוליטיקאים יעשו פחות או יותר הכל בשביל כוח, גם אם זה כרוך בריבוע המעגל ועיגול הריבוע. הם הרי יודעים שתמיד יהיה להם גרעין קשה של תומכים, שוטים שינסו להצדיק תמיד את צעדיהם ולתרץ אותם באיזו "תוכנית גדולה".

אני הצבעתי עבודה ואין בי טיפה של אכזבה לאור מהלכי פרץ, שנעשו בחכמה רבה ומתוך הבנה מעמיקה של השדה הפוליטי ומה שצריך להציג בו על מנת להשיג מטרות.
ומכיוון שאתה מסביר את זה יותר טוב ממני, אני אשאיר לך את הפירוט ורק אחזור ואגיד שאני מסכימה במאה אחוז עם כל מה שכתבת כאן (כולל בתגובות).

אני גם תומך בהתלהבות במפלגת העבודה ואני לא מאוכזב.
אני שומר את הזכות להתאכזב כשהמפלגה תעשה מעשים מאכזבים, או לא תשיג חלק ניכר מהבטחתה לבוחר.
כרגע עוד לא קרה כלום. יש יותר מדי ציטוטי מקורבים, בכירים, ויצרני חדשות למיניהם.
מה שהכי חשוב בעיני היא יישום של שינוי כיוון כלכלי חבררתי, ועל זה אני אשפוט אותם.
אני לא אשפוט אותם על כל מיני כותרות מפי מקורבים.
חוץ מזה, פרץ הודיע בקולו שהוא מקבל את ליברמן? נייט.
פרץ וליברמן יושבים ביחד בממשלה? נייט.
הועברו תקציבים מהביטחון לחינוך? שכר המינימום עלה? יש חוק פנסיה ממלכתי? אני מקווה שבעוד שנה עד שנתיים אני אוכל להגיד דא דא דא.

חנן, אתה לא עונה לעניין העיקרי וממשיך להתחמק. בסדר, אולמרט מיליונר ופרץ במינוס ושלי יחימוביץ לא יודעת מהחיים שלה ולמשפט שכתבת יש המון משמעות - אבל מה הקשר לזה שפרץ הולך לשבת עם ליברמן?

רק ימים יגידו עם פרץ יעמוד על עקרונותיו שבשבילם תמכנו בו או יאכזבנו. זה תלוי ה בעיקר בכוח העמידה שלו, וכרגע הוא נתון במתקפה חסרת תקדים שנועדה להחלישו ואולי לסלקו מראשות המפלגה.
אני אישית מאמינה באינטגריטי שלו, ועד
כה אין לי סיבה להתאכזב, רק לכאוב את הברוטאליות והציניות של יריביו.
ובאשר לנעמה, היא לא נמצאת כאן עכשיו, ולכן לא חווה את הדברים לאשורם.

הקשר לזה הוא שגם להחלטה של פרץ שהוא מסכים לשבת בבמשלה עם ליברמן יש הקשרים רחבים וזו לא החלטה מנותקת מכל שאר ההחלטות.

בוא נדמיין תסריט אחד:

פרץ מסכים לשבת עם ליברמן בממשלה, מקבל את תיק הביטחון, מבצע אותו באופן מוצלח זה או אחר, מגיעה תקופת הנסיגה הבאה, שוב רעשים פוליטיים והתנגדויות, הממשלה מתפרקת, שוב בחירות ועכשיו לפרץ יש יותר סיכוי להיות ראש ממשלה.

תסריט שני:

פרץ לא מוכן לשבת בממשלה עם ליברמן, העבודה באופוזיציה, נסיגה, רעש פוליטי, בחירות. לפרץ יש פחות סיכוי להיות ראש ממשלה, מנקודת מוצא של אופוזיציה.

בתור עמיר פרץ, מה אתה היית מעדיף?

בתור עמיר פרץ, יש לך תסריט ריאלי אחר שיביא אותך להיות ראש ממשלה?

כשהמדינה טובעת בשחיתות, בספינים, בציניות שאין לה גבולות, לדרוש מפרץ לשחק את ישו ולושיט את לחיו השנייה? יש גבול לכל תעלול!

חנן, מה שאתה אומר זה לא הקשרים - זה תירוצים של מי שמכשיר את השקר של עצמו

או שאתה מאשים את פרץ בשקר?

אם אתה מאשים *אותי* בשקר, אנא הראה לי איפה. קופי פייסט בבקשה. ולינק.

"בכל קואליציה יש גם קצת גועליציה"
יצחק רבין יום לאחר בחירות 92.

על כולנו - כל השוקים והיוחאים והיהלים והחננכהנים והעלמות - שהתגייסנו לטובת המפנה שהביא עמיר פרץ, חלקנו הגיע אליו ממפלגות אחרות, אנחנו שהשקענו מאמצים להביא לו עוד מצביעים, לשכנע שהוא מציע פוליטיקה אחרת וסדר עדיפויות שונה - עלינו לפעול לא נגד עמיר פרץ אלא למענו ולקרוא לו לחזור ולהיות מה שהבטיח להיות.

אסור לנו לעצום עיניים כמו שמציע דניאל בלוך אל מול הגועל נפש. כי אנו נתעורר עוד חודש, אבל אמון הציבור בפרץ יהיה פגוע.

אסור לנו לשקוע בויכוחי-בלוגאים יומם וליל ולהצדיק את בחירתנו, מול כאלו שהתחרטו ומול כאלו שנהנים כל כך להגיד אמרנו לכם.

עלינו להשקיע את המרץ שלנו בלחץ ציבורי גדול על עמיר פרץ (והחברים): הבטחתם, תקיימו. ברשת, במיילים, בכל דרך.

לדעתי הדרך לכך היא ע"י יצירת גוש עם מרצ שהולך לקואליציה או לאופוזיציה ביחד. תנו לאולמרט לבחור ל+מחל או אמת+מרצ. את זה אני יכול להגיד כמי שלא רעב לג'ובים. זו גישה הרבה יותר מתאימה לרוב בוחרי העבודה מאשר הנסיון לכרות בריתות שווא עם האיחוד הלאומי, שס או הגמלאים.

אז בואו נצא מהבועה ונרים זעקה גדולה: הבטחת פוליטיקה אחרת, בוא ונראה אותך. ואם אולמרט יעדיף עליך את ביבי וליברמן - אנחנו לא מפחדים.

תראה לי איפה פרץ הציע "פוליטיקה אחרת".

לדעתי הוא לא.

אני מאוד מעריך את היוזמה שלך לשלוח מיילים לחברי הכנסת. בזכותך גם אני שלחתי מיילים, וגם דירבנתי אנשים אחרים שלא גולשים לבלוגים האלה לשולח מיילים.
לי קשה מאוד להבין מה קורה בשבוע האחרון בפוליטיקה. יש קצת יותר מדי בועות, ומעט מדי אינפורמציה, אך לא נראה לי שהעבודה ומרצ הולכות לשיתוף פעולה במו"מ הקולאיציוני. יותר נראה שפרץ ואלמרט סגרו שבסיס הממשלה יהיה קדימה והעבודה. כל שאר המפלגות, כולל מרצ, ישאו ויתנו, אחר כך מול קדימה.
בתסריט כזה, יש לגוש השמאל פחות כח להשפיע על מדיניות הממשלה ועל חלוקת התיקים. אני מאמין שמרצ תידחק בסוף החוצה.
אני משער שבסוף הרכב הקואליציה יהיה קדימה, עבודה, גימלאים, ש"ס ויהדות התורה. אני בהחחלט חושב שליברמן לא יהיה שם.
אגב, ש"ס ויהדות התורה כבר סיכמו על שיתוף פעולה...
לגבי אמון הציבור בפרץ: התדמית שלו תשתנה עוד הרבה פעמים עד הבחירות הבאות. אני מקווה שהוא יישפט על פי ביצועיו, ואני משוכנע שהם יהיו מוצלחים.

אם יש לך רעיון אחר, איך להשפיע על שילוב כוחות בין העבודה למרצ, אני מאוד אשמח לשמוע.

אני בוודאי לא ארוויח כיסא, אבל ברור לי שיתחיל שינוי כאן רק אם העבודה תהיה בממשלה. חייבים את פרץ כשר בכיר, חייבים את יולי תמיר כשרת החינוך, חייבים עוד כמה שרים הגונים בעמדות מפתח. אם המחיר יהיה לשבת בקואליציה עם ליברמן הנתעב, בעיני זה שווה.
למרות, שלדעתי הכול תרגיל מסריח של אולמרט, כי הרי הוא האחרון שיכול לרצות את ליברמן בממשלה, משום שהרי כל האג'נדה של אולמרט היא הנסיגה החד-צדדית, ואין עוד מתנגד נמרץ לכך כליברמן. אז זה יכול להיות רק תרגיל מסריח שנרקח בידי אולמרט וחבר יועציו, שכל תכליתו ביזוי והחלשת פרץ והעבודה.

חנן מה אתה מנסה להשיג כאשר אתה מפריח את כל הסיסמאות הללו על פוליטיקאים וכח ? מאיפה ההתנשאות הזו על שלי יחימוביץ: "גם שלי יחימוביץ' העיתונאית הלוחמת והגיבורה עדיין לא מבינה מהחיים שלה. היא עוד תלמד"

נדמה לי שמרוב להבין את משמעות הכוח איבדת את ההבנה של מה זו דמוקרטיה. השאלה על החוקים שחד"ש העבירה מראה על בורות כיון שחד"ש היתה שותפה לחוקים סוציאלים שונים בשנים האחרונות, מתעלמת מהפשיזם שבפסילתה על בסיס אתני (ראה רבין,פרס וברק) וכמובן מתעלמת מ"השיגיה" של מפלגת העבודה בישיבתה האחרונה בקואליציה או בלשונך - אתה יודע כמה ילדים פלסטינים ניהרגו כאשר פואד היה שר ביטחון ? אתה מבין מה זו אחריות קולקטיבית בממשלת שרון ?

ולסיום אני בטוח שאתה מסוגל לחשוב על יותר משני תסריטים, ואם לא אני בטוח שעמיר פרץ יוכל ללמד אותך.

בליל הבחירות (הקישור באדיבות "פוליטי")

"נשבענו לבוחרים וכך נלך, אנחנו לא מתכוונים להתפתות לשום משחקים קואליציונים. הצלחנו להרים את רמת האמינות של הנבחרים בישראל. נעשה הכל כדי לחזק את האמינות של אזרחי ישראל בנבחריהם."

וכן, אני חושב שתפקידי כאקטיביסט (שאתה חנכת אותי אליו) לא נגמר אחרי הבחירות, אלא רק מתחיל. אני רשאי וחייב לבקר את אלה שבחרתי בהם, ולנסות להשפיע עליהם שילכו בדרך בה אני רוצה. ובראש ובראשונה - בדרך בה הבטיחו.
עלמה צודקת שמהממשלה אפשר להשפיע, אבל גם פרס ופואד אמרו את זה ויצאו סמרטוטי רצפה של שרון.
שיד דרך ויש דרך, ואני רוצה שפרץ ילך בדרך שהבטיח. הרושם שהוא משאיר (נכון בתקשורת מכורה לקדימה) כרגע הוא שהוא עושה הרבה רעש והרבה גועל ובסוף בולע את כל הצפרדעים. אולי זה טוב לבורסה אבל לא בשבילי.

בהסתמך על תקדים שרון 2003 -
בין בחירות לבחירות יכהנו 2 ממשלות אולמרט:
ממשלה אחת תהיה של אולמרט+ימין פרגמטי בראשות ליברמן ואולי גם סילבן. ממשלה זו תקדם בעצלתיים את ההתנתקות הבאה, ועם זאת תקדם במלוא הקיטור את הקפיטליזם החזירי.

ממשלה שניה תכהן ביום שבו הליברמנים והסילבנים יפרשו או יופרשו מהממשלה. אז מרצ והעבודה יתנו לאולמרט את הכוח להעביר מהלך מדיני משמעותי, אך הוא יצטרך לשלם בגדול בשינוי סדר עדיפויות ובתיקים.

אולי דווקא מזה פרץ יצא הכי גדול - יכהן שנתיים כראש אופוזיציה לוחם (מה ששימון מזמן שכח) שחושף את ערוות הממשלה על ימין ועל שמאל, ושנתיים כמי שהזיז דברים בממשלה של אולמרט.

הבעיה היחידה בתסריט זה היא הסכינים שיצטרך פרץ לאכול שנתיים. לא מקדימה וסוכניה בתקשורת (שיאשימו כמובן אותו בכשלון המו"מ הקואליציוני), אלא מ"החברים" בעבודה שאולי מתהדרים בהתחדשותה של מפלגת העבודה אך עמוק בליבם הם כבר מתים לכיסא.

פרץ ישב בקואליציה עם ליברמן ובבחירות הבאות ליברמן, מוכשר ומטוהר, יקיים את הבטחתו ויהיה ראש ממשלה.

חנן, פרץ לא אמר שישב עם ליברמן באופוזיציה. אבל כשחרושת השמועות רושפת שהנה אין למפלגת העבודה וטו על ליברמן, בבוקר שלאחר הבחירות,
חובתו להצהיר בקול חד וברור שאין אמת בשמועות, ושהוא יקיים את הבטחתו לבוחר שלא ישב עם ליברמן בממשלה.
מטרת הרשימה בהארץ, אם הבנתי נכון, היא להוציא מפרץ תשובה חד משמעית, עכשיו - ולא לאחר שיכולו כל הקיצים והרכבת הממשלה תהיה למעשה מוגמר.

אל תשכח למען מי ומה התגייסת. יש לך הזכות לדרוש נאמנות הנבחר לבוחריו.

לנבחר ציבור יש חובות. הוא משרת ציבור.

אם אתה מבקש לראות את התמונה השלימה, ראה את משמעות צירוף ליברמן לממשלה ביחד עם מפלגת העבודה המטוהרת, ראה זאת כאילו היית תושב אום אל פאחם, כאילו היית החייל במחסום והמפגין בבלעין וכשוחר החרות והשיוויון שאתה הנך.

ממשלה היא לא בליינד דייט, וליברמן הוא חתן מוכר עם תעודות.

חתונה עמו היא חתונת דמים וחלום בלהות.

חנן - לא אתה שקרן, פרץ יהיה שקרן אם יילך עם ליברמן.
רצית לינק? קבל:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/693247.html
הארץ מה-13 במרץ: פרץ מצהיר: לא אשב עם ליברמן.
דרך ארוכה הלכת, בנאדם, אם אתה אומר שפעם הצבעת חד"ש והיום אתה מוכן שהאיש שלך בכנסת יישב כתף אל כתף עם טרנספריסט וגזען. אני מוכרח לומר לך שהטיעונים שלך, בסגנון "פוליטיקה זה עניין למבוגרים" או "פוליטיקה היא עניין של מציאות" ו"המשמעויות הפוליטיות" מעצבנים אותי. אם דבר כזה יקרה, ופרץ יילך עם ליברמן, הרי שאתה בהחלט מכשיר את השקר שלו

אישית, אני מקווה שתהיה קואליציה בלי ליברמן. אני חושב שליברמן עצמו לא ממש רוצה להיות בקואליציה, כשיש לו הזדמנות לשבת באופוזיציה ולחתור להפוך למנהיג הימין.
אני חושב שאולמרט דיבר עם ליברמן כי אולמרט מדבר עם כולם וקדימה מדברת עם כולם. הם רוצים קואליציה גדולה ולא פוסלים אף אפשרות.
לא ידוע לי שפרץ דיבר עם ליברמן על הקמת קואליציה משותפת. יכול להיות שהוא או מישהו אחר ממפלגת העבודה ניסו לשכנע את ליברמן להמליץ על פרץ כמי שירכיב את הממשלה ואין בזה שום בעיה.
ונראה לי הרבה יותר מעניין לשאול: מה הבטיח אולמרט לש"ס ולגימלאים ואולי גם למרצ שפרץ לא הסכים להבטיח להם. כי מהמהירות שבה המפלגות האלה התייצבו לצדו ברור שהן קיבלו הרבה מאד.

שיכנעת אותי שיכול להיות שתהיה סיבה רצינית להתעצבן על עמיר פרץ אם הוא יישב בקואליציה עם ליברמן.

שוקי - וואלה, הלוואי. חנן - זה כל מה שרציתי.

שכחתם שאולמרט הוא עורך דין ממולח, שמוקף קומבינטורים, וקומבינות הן לחם חוקו, החיים והפרנסה שלו כל ימיו?!
כל הסיפור שהוא מזמין את ליברמן למו"מ זה בסה"כ תרגיל קטן ופשוט, שלא עולה לו בכלום, רק תרגיל לסחוט את פרץ דרך ציבור בוחריו. והנה זה באמת הצלחה מסחררת, כפי שמוכיחות כל התגובות שלנו

ושרון הוא (היה?) אלוף העולם בחיסול אופוזיציות בעזרת מנעמים חיוכים ובורקסים.
אם אולמרט מצליח בכמה מאות מיליונים להכניס לקואליציה את כל מי שמסכן אותו היום ועוד 4 שנים (שזה בעיקר פרץ וליברמן), את מי הוא משאיר כראש האופוזיציה? את ביבי המזיע?

אם פרץ הוא כרגע הנציג של אנשים כמונו, עלינו לדאוג שהוא יפעל למען הקואליציה שאנו רוצים, ולא "להאמין בכל ליבנו" שהיא זו שתצא בסוף.

נכון, כנפיו של פרץ מקוצצות, וביחוד לאור ההבדל בין תוצאות ליל הבחירות לתוצאות היום, ועדיין, מתפקידנו כאזרחים אכפתיים לא רק לקוות לטוב, אלא להעביר מסר: אנחנו בחרנו בך ואנחנו לא פראיירים. אתה בחרת להבטיח לנו להגיד לא גדול לגזענות ולטרנספר. אם אתה בוחר להתכחש לכך שבוע לאחר הבחירות, אתה תקבל חיבוק מאולמרט ומהבורסה אך דע כי אתה עומד לאבד את קולי. זה כמובן לא יקרה, אך אם פרץ היה מקבל 100000 חתימות של בוחרי עבודה שאומרות לו: אם אתה יושב עם ליברמן תשכח מאיתנו, זה בהחלט היה משפיע.

ובזה אינני רוצה לומר שאני מצפה שהמנהיג הנבחר שלי יהיה מושחת, פשרן ובוודאי שלא רודף שררה לשמה. אני מצפה ממנו שיעשה את המקסימום כדי לממש את הדרך שלמענה בחרתי בו.
אם ישראל היתה מדינה דמוקרטית וראויה, מפלגתו של ליברמן עם מצע הטרנספר שלה, היתה נפסלת מראש. אלא שלא זה מצב הדברים. זאת המציאות וממנה יש לפעול כדי לתקנה.
אם לא תהיה ברירה, אעדיף שהעבודה תשב בממשלה אחת עם ליברמן, מאשר שתפקיר את השלטון לידי הימין, רק כדי שנוכל לרחוץ בניקיון כפינו.

מציאות 1- אולמרט יכול להקים קואליצית מרכז-שמאל יציבה ללא ליברמן.
מציאות 2 - כל קואליציה ללא העבודה תהיה מורכבת משלל מפלגות קטנות וסחטניות, שלא יאפשרו לאולמרט ולממשלתו לתפקד.
מציאות 3 - אולמרט רוצה את ליברמן בקואליציה כדי להחליש את כוחה ודרישותיה של העבודה.
מציאות 4 - מי שנמצא היום בעמדת חולשה הוא ליברמן, שיודע שישיבה באופוזיציה תחזיר את מפלגתו, בבחירות הבאות, לממדים הראויים לה.
מציאות 5 + מסקנה - פרץ הוא זה שנמצא כרגע בעמדת כוח, ויכול לדרוש ממשלה ללא ליברמן.
מציאות עגומה 6 - עד עתה עשה פרץ יותר מדי שגיאות בדרכו לקואליציה ולממשלה. בוא נקווה שהוא ילמד משגיאתיו. ויפה שעה קודם.

והערה - פרץ הכריז על עצמו כמי שרואה עצמו בראש ובראשונה כאידיאולוג. ואנחנו, שהצבענו לאידיאולוגיה, תפקידנו להזכיר לו זאת יום יום.

עכשיו אומרים לנו ממפלגת העבודה שהעיקר זה "קווי היסוד".
אם כך, על העבודה לעמוד על כך שקווי היסוד של הממשלה ייראו בערך כמו נאום הבחירות של אולמרט, וללא טשטושים ומריחות.
1. הצהרת כוונות על הסדר קבע לשלום עם העם הפלסטיני (והתנתקות/התכנסות רק בכמה מלים בסוף הנאום)
2. הצהרה על חזרה לכיוון מדינת רווחה וצמצום פערים.

ולכך הייתי דורש להוסיף
3. נפעל לשוויון מלא של אזרחי ישראל הערבים, תוך יישום מלא של מסקנות וועדת אור.

צריך להבהיר שזו ממשלה שלא רק תדבר אלא תעשה
ולא רק לסיום הסכסוך עם הפלסטינים אלא לחיבור בין יהודים וערבים בתוך מדינת ישראל.
ואם ליברמן יסכים להשתתף בממשלה כזו, הוא יצא הסמרטוט האידיאולוגי ולא פרץ.

הכל נכון.

אבל מה הבעיה להחליף את סדר המספרים בתאריך שיהיה כמו שנהוג בישראל ולא בארה"ב.

אתה מסתכל על הפוסטים ואתה לא מבין איך אנשים מתדיינים בהפרש של חודשים.

ודרור,

בתור מצביע חד"ש (גם אני) - אנא ציין לעצמך במה אתה מודד אותם. מה יהיו המדדים שלך להצלחה שלהם. עצם קיומם זה סוג של הצלחה. אבל זה לא מספיק.

למשל בקדנציה האחרונה - בלי תמר - הם לא העבירו אפילו חוק אחד אני חושב. אולי אחד. (בגלל הגזענות של הכנסת).

עם דב היום - מה יהיה מדד ההצלחה? 30 שאילתות זה מכובד? 30 שאילתות ו-10 חוקים?

אני שואל את עצמי לפני שאני שוב מצביע להם עוד שנתיים.

שרעבי - אין לי תשובה, לא יודע

ההשגים הקטנים והבלתי מספיקים של מפלגת העבודה במו"מ הקואליציוני (המשמעותי בינהם בעיני, והפחות מוזכר, הוא הגדלת התקציב באופן קבוע ב1.7% לשנה במקום ה1% הקבוע בחוק נכון לעכשיו, החל מ2007) הם ההשגים הראשונים שאפשר לזקוף לזכות המחנה הסוציאל דמוקרטי בעשרים השנים האחרונות כמעט.

בנפרד מזה, לשאלה הפוליטית, רוב הזועקים פה על הבגידה של פרץ מפגינים את האינסטינקט המאומן של האופוזיציונר הנצחי: להם היה נוח יותר אם פרץ היה בוחר באופוזיצה ולא נאלץ להתפשר על כלום.
לצערנו, פוליטיקאים צריכים לעשות דברים כמו פשרות, תימרונים, עסקאות, צבירת כוח להמשך ושאר דברים שהם פחות מסימפטיים. אפשר להתרחק מכל זה, אבל לצערנו הרב זה אומר להתרחק מהשפעה לנצח. אנחנו יכולים להניף לנצח את תמר גוז'נסקי כמודל שלנו לפוליטיקאי טוב, אבל מלבד היותה אדם טוב, אפילו את הסכינים במפלגתה הקטנה היא לא הצליחה לשרוד. צר לי, לא זאת הדרך.