"אזרחית" שפה קשה
המתלוננים על מערכת הבחירות הרדומה לא שואלים את עצמם "בעצם, למה?"
אנסה להציע התחלה של תשובה.
אנחנו בישראל מורגלים לקונפליקטים ביטחוניים. אנחנו רגילים לכך שהמפלגות השונות מייצגות פתרונות מנוגדים לבעיות הביטחוניות של מדינת ישראל. מערכות הבחירות בעבר היו על נושאים דרמטיים של "שלום, טרור ובטחון" וזו היתה השפה השלטת בהן.
בימים אלה שאחרי התנתקות, רוב אזרחי ישראל חשים ש"בגדול", המצב הביטחוני ידוע וכך גם הפתרונות האפשריים. רוב המפלגות הגדולות מסכימות על אותם הפתרונות. בנוסף לכך קיימת תחושה לא מדוברת ששאלת גבולות המדינה וגבולות יכולת הפעולה של מדינת ישראל נקבעים על ידי כוח גדול מאיתנו, ארה"ב.
אז מה נשאר?
נשאר לדבר על המדיניות האזרחית. אבל זו שיחה שאף אחד לא מורגל בה.
זכיית עמיר פרץ בראשות מפלגת העבודה הכניסה לשיח הציבורי את הנושאים האזרחיים. "אזרחית" היא שפה שהפוליטיקאים לא רגילים לדבר בה עם הציבור. "אזרחית" היא שפה שקשה לתאר בה דראמות. "עוני" הוא הדרמה היחידה שפוליטיקאים יודעים לדבר עליה ב"אזרחית". "אזרחית" היא גם שפה שהפרסומאים והעיתונאים לא רגילים לה ולכן הם לא מדברים אותה ולא יודעים לתת לה הבלטה וחשיבות. "שחיקת מעמד הביניים" היא דרמה אזרחית מתמשכת שקשה להפוך ל"סיפור". לכן אומרים וכותבים "מערכת הבחירות רדומה".
געגועיהם של חלק מחברי מפלגת העבודה למנהיג אחר הם גם געגועים לשפה שהם רגילים לה, שפת ה"שלום וביטחון". נהייתם אחר מפלגת קדימה מבטאת את חוסר הנחת מהשפה החדשה ומדובריה שהשתלטו על המפלגה "שלהם". הביקורת על עמיר פרץ ש"אין לו נסיון" מבטאת אי נחת מכך שהוא הגיע מארגון אזרחי במהותו, בלי קשר לכך שההסתדרות הוא ארגון גדול המשפיע על חייהם של מאות אלפי אנשים. עמיר פרץ לא דובר את שפת ה"שלום, טרור ובטחון".
חלק מהפעילות שלי למען מפלגת העבודה היא שיחה עם אנשים ברחוב. השיחה ברחוב היא תמיד על חייהם של האנשים שאני פוגש ועל חיי שלי עצמי.
כשאני אומר "בשנים האחרונות ליותר אנשים נהיה יותר רע ולמעט אנשים נהיה יותר טוב" אין שום אפשרות לא להסכים איתי, כי גם אני וגם האנשים שאותם אני פוגש חברים בקבוצה הגדולה שבשנים האחרונות נהיה לה יותר רע.
כשאני פוגש אנשים שעברו מהליכוד לעבודה ושואל אותם לסיבה הם אומרים "כי פרץ מרוקאי". אין להם מלים לבטא את הקשיים שלהם, אין להם קלישאות מוכנות שהם יכולים לשלוף בתשובה.
רוב השיחות שלנו הן בקלישאות. את רוב הקלישאות אנחנו שומעים בטלוויזיה וקוראים בעיתונים ואז חוזרים עליהן בשיחות שלנו עם אחרים. הקלישאות המיוצרות על ידי המדיה עוברות עיבוד בשפת היומיום וחוזרות למדיה.
המשימה הקשה של עמיר פרץ ומפלגת העבודה היא לא משימה של ניהול או ארגון. משימתו של עמיר פרץ ומפלגת העבודה היא משימה לשונית. משימה כמעט בלתי אפשרית. מכיוון שהשלטון שולט בשפה הנכתבת והמדוברת באמצעי התקשורת ובכך גם שולט בשפת העם, כל עוד פרץ לא יישב בראשות השלטון, קשה מאד יהיה לו לגרום לכך שהעם ידבר את השפה ה"אזרחית".
לדוגמה - היום, למילה "הפרטה" יש נופך חיובי אך ורק בגלל שהשלטון בשנים האחרונות השתמש בה לתאר תהליכים שהוא ראה כחיוביים. משימתו של עמיר פרץ היא להעניק נופך שלילי למושג ההפרטה.
תקוותי היא שלמרות הקושי המושגי, הבחירות הנוכחיות יביאו את עמיר פרץ לראשות הממשלה והשפה ה"אזרחית" תהפוך להיות שפה שגורה ומדוברת בישראל.
פורסם ב 19 במרץ 2006 17:03 במדור פוליטיקה תגובות נעולות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
עלמה בתאריך 3/19/2006 5:39:34 PM
בישראל כמעט שלא התפתח שיח ציבורי
מעבר לאהדה/דחייה היסטוריים ל"מחנה" זה או אחר, שמבטאים פעמים רבות השתייכות למילייה חברתי מסוים, אין בארץ שיח ציבורי או אזרחי מעמיק.
למה? אולי , כמו שציינת חנן, בגלל שהתרגלנו לשיח הביטחוני. אולי בגלל שהתרבות הישראלית בכלל עברה תהליך מואץ של רידוד.
בכל מקרה, היינו לחברה אדישה, שאזרחיה לא מאמינים בכוחם לשנותה, וחשים חסרי אונים מול התנהלותה.
בצרפת יצאו היום מאות אלפי אזרחים לרחובות בגלל שינוי לרעה בחוק הנוגע בפיטורי עובדים חדשים.
איפה הייתם רואים משהו דומה בישראל? הפגנות עובדים רק זכו אצלנןלו לקיטונות של שטנה ובוז. ויקי כנפו התקבלה כפארזיטית. חברה שמסתלקת משארית הסולידריות החברתית.
מ עוז בתאריך 3/19/2006 6:05:01 PM
ככה גם אני חשבתי
אבל זהו שלא...
לא תאמין עד כמה חלחלה לתודעה הישראלית השטות על פיה "ביבי הציל את המדינה".
דיברתי עם כמה אנשים. אחת מהן, נערה מעיירת פיתוח, אמרה לי: אני לא מבינה בזה, אבל הסבירו לי, שאם ביבי לא היה עושה את מה שהוא עשה, היינו היום במצב יותר גרוע". השני, שכן שלי, שמע אותי מדבר על התוכנית של ביבי ואמר לי: אם לא ביבי - כולנו היינו היום מתחת לקו העוני.
בקיצור, העבודה שלנו היא הרבה יותר מעבודה לשונית. היא כרוכה בהסברה אמיתית - של המצב ושל הפתרונות
אורית בתאריך 3/19/2006 7:15:40 PM
נטפלת לזוטות
הדוגמא שהבאת לא מוצלחת.
הפרטה היא לא שלילית במהותה, תלוי במקרה תלוי באופן הביצוע.
הדרך בה בוצעו הפרטות בארץ עד כה היא שלילית, המטרה של פרץ בהקשר הזה, היא לא להעניק מטען שלילי למילה הפרטה אלא לדאוג שיבוצעו הפרטות רק כאשר הן משרתות את טובת הציבור הרחב.
איתי בתאריך 3/20/2006 7:16:10 AM
דוד אבידן
...ואנחנו אחראים לכל מה שקורה בלשון בכל רגע ורגע,
כי אנשים כמוני וכמוך הם הפוליטיקאים של הלשון.
אנחנו קובעים איך ידברו בעוד עשר, עשרים, מאה, מאתיים,
עשרת אלפים שנה.
אנחנו קובעים את מנגנוני ההבנה שלך,
מכוננים את מנגנוני הקלט והפלט.
אין לנו כסף, אין לנו כוח, אין לנו שלטון.
על כל אלו ויתרנו לטובת היותנו
הפוסקים הראשונים והאחרונים בתחום הפוליטיקה של הלשון.
אנחנו קובעים את הפוליטיקה של הלשון ואת הלשון,
אנחנו קובעים את הלשון בפוליטיקה ואת הפוליטיקה בלשון.
דוד אבידן, "הפוליטיקאים של הלשון"
נחצ'ה בתאריך 3/20/2006 9:29:08 AM
עמרי שרון יסר אותנו בשוטים ועמיר בעקרבים
לחנן כהן יש הסטוריה ארוכה של הצמדות לעובדות וביעקר לאלו שנוחות לו עזיבתו של שמעון פרס את מפלגת העבודה לא קרתה סתם ואינה דבר של מה בכך. העובדות הן שפרץ יצר דיקטורה במפלגת העבודה כמו שעשה בהסתדרות הדיקטטורה של פרץ מביאות אותה לכשלון חסר תקדים בקלפי ולהרס מוחלט של התנועה ומוסדותיה.
עדיף להצביע לכל מפלגה רק לא לפרץ
לא [אתר] בתאריך 3/20/2006 4:48:22 PM
לנחצ'ה
פרס עזב את העבודה כמה ימים אחרי שפרץ נבחר. אתה רוצה להגיד שתוך כמה ימים הפכה מפלגת העבודה ממופת של דמוקרטיה ופלורליזם לדיקטטורה, והכל בגלל פרץ?
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
