על השנאה לעובדים
מאת אורי אורבך - ידיעות אחרונות, נובמבר 2005
מדי פעם, כשעמיר פרץ עולה על העצבים לכל מני אנשים, אתה שומע את האמירה: "כאן זה לא ההסתדרות!", או : "עמיר פרץ חושב שהמדינה זה נמל אשדוד". פרצופו הדשן והזחוח של אברהם פורז הופיע השבוע בטלוויזיה כשהוא מלהג נגד פרץ ש"פה זה לא חברת החשמל". השנאה לדתיים הוחלפה בשנאה לעובדים.
אישית, הסיכוי שאצביע ליונה צחורה-מדי כמו עמיר פרץ, משול בעיני לסיכוי שאצביע לנץ מזויף ומתחזה כמו אריאל שרון. שום סיכוי. אבל התבוננות קלה בסגנון המתקפות על פרץ מעניינת יותר מעצם ההתנגדות לו.
בישראל המופרטת עד צוואר, שבה הכסף קונה ומוכר הכל, לא פלא שמונחים כמו "הסתדרות", "ועד עובדים" ו"איגוד מקצועי" נחשבים למלים גסות. העשירים מזלזלים בפועלים חלשים ומסכנים, אבל יש מגזר שאותו העשירים מתעבים שבעתיים: הפועלים המאורגנים. הטרנד המוביל בעשור האחרון הוא לשנוא את "הוועדים החזקים" במשק. עינם של אזרחים רבים צרה בכך שעובדים באגד, בחברת החשמל ובתעשייה האווירית מרוויחים טוב. עיתונאים (רבים מהם ממש עניים בעצמם, אבל בעלי תודעה סוציאלית של ברונים עתירי-הון) מצטרפים לרטינה החזירית נגד העובדה שיש מקומות שבהם העובד משיג את זכויותיו. כשבחדשות מדווחים על כך שממוצע השכר בחברת החשמל הוא הגבוה במשק, אנשים נעשים ירוקים מאיבה ומקנאה. כאילו פועל יעיל בחברת החשמל שמרוויח שכר הוגן, (או, השם ישמור, שכר גבוה) מקלקל למישהו משהו, ממש גונב פת לעניים.
ההשמצות על פרץ כאילו הוא דואג רק לפועלים החזקים הן מגוכחות. אלמלא הדאגה לועדים החזקים, מאות אלפי פועלים מאוגדים היו מנושלים אט-אט ולפעמים מהר-מהר מזכויותיהם. ללא החשש מהשבתה, מעיצומים, וללא היכולת של הוועדים הללו להגיב ולפעמים גם להשתמש בכוחם הפוליטי בתוך המפלגות, היו לנו הרבה יותר עובדים שנזקקים להשלמת הכנסה, לעזרה סוציאלית ולשאר צרות שכולן על חשבון משלם המסים. אבל ישראלים רבים אולפו לבוז לפועלים ולעבודה מאורגנת, ישראלים שמצביעים בהמוניהם למפלגת עשירים כמו שינוי, מעדיפים מקרים סוציאליים על פני עובדים מאוגדים ומרוצים. לצדקה הרי אפשר לזרוק כמה שקלים, בשביל צדק צריך להכניס יד עמוקה לכיס.
זו אינו ויכוח על השיטה הכלכלית הנכונה, אלא על השפה שולטת והתודעה. אצלנו כותרת על מפעל או בנק העורכים "צעדי התייעלות" פירושה תמיד פיטורי עובדים ללא תוספת עובדים אלא כדי לשפר את השירות לציבור. אצלנו מנהיג עובדים הצועק על זכויות מיוצגיו נקרא פופוליסט, אבל תעשיין המפטר בשקט עשרות עובדים הוא כמובן יעיל. למי שמטיח בפרץ שהמדינה אינה ועד עובדים ולא חברת החשמל, צריך לומר שהמדינה גם אינה חברת היי-טק והאזרחים אינם שורות במאזן כלכלי.
פורסם ב 9 בפברואר 2006 14:12 במדור פוליטיקה תגובות נעולות
התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.
יוסי לוי [אתר] בתאריך 2/9/2006 2:20:59 PM
לא הבנתי
בעצם, אני חושב שהבנתי אבל בכל זאת:
אורי אורבך כתב את זה, נכון? אתה רק מצטט אותו, אבל זה לא ממש ברור.
חנן כהן [אתר] בתאריך 2/9/2006 9:16:34 PM
אף אחד לא מתייחס לזה
כל כך הרבה אתרים עושים דברים בהרבה יותר גרועים שזה לא מטריד אותי.
ותזכירי לי לכתוב יום אחד מאמר על השיח של זכויות היוצרים. שיח מעוות לחלוטין.
ran בתאריך 2/9/2006 9:22:30 PM
כבר הרבה זמן אני טוען
שהגאולה תבוא מהחיבור בין יהדות לסוציאליזם. יהדות שפונה יותר לעבר זכויות, צדק חברתי וסולידריות ופחות לארצישראלהשלמה וסוציאליזם שמחובר יותר לעם ופחות לצפונבוניה (ע"ע ביילין).
יש תשתית מאד בריאה לחיבור כזה. האם זה קורה? אולי. הלוואי.
אביבה בתאריך 2/10/2006 12:21:10 PM
ללא נושא
את זה תגיד לשופט!
וברצינות - עזוב חוקים. אם אורי אורבך בעצמו היה מתקשר אליך (לטלפון שפרסמת, נאמר) ואומר שזה מפריע לו ושהוא מבקש להוריד את הטקסט, האם היית מתחשב בו?
חנן כהן [אתר] בתאריך 2/12/2006 7:56:51 AM
זאת בדיוק הנקודה שלי
הוא לא יתקשר. אף אחד לא יתקשר. אף אחד לא רוצה להתקשר. אורבך כבר קיבל את התשלום עבור הטקסט הזה ואף אחד לא מפסיד מזה שאני מפרסם אותו כאן.
לא ברור לי למה את מנסה להגן על מי שאינו זקוק להגנה.
שירי בתאריך 3/10/2006 8:47:53 AM
למה אתה מביא דברים של אורבך בבלוג שלך?
הוא כתב אותם, אוקיי. אז למה אתה מביא את דבריו בלי הנמקה?
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
