על פלאפל ותכנון אתרי אינטרנט

פעם היה מאוד באופנה כל הקטע הזה של התאמה אישית ושמירה של הגדרות על האתר. אבל זה היה ווב1.0, עכשיו אצלנו בווב2.0, זה הכל עובד עם עוגיות, לא עם פלאפל.

חנן, לא צריך לבחון את זכרונו של רפי מוכר הפלאפל מול קניון הדר בתלפיות בשביל להבין את מה שנאמר כבר לפי שנים על-ידי אינספור מומחי רשת. עשרות אלפי המאמרים ומאות הספרים העוסקים בשימושיות אמרו את זה כבר קודם, ולדאבוננו לא השפיעו על מעצב האתרים המצוי, שלא רואה דרך עיניו (ונפשו) של המשתמש אלא, לכל היותר, יודע להפעיל תוכנת-עזר לבניית אתרים.

אגב, זה נכון כמעט לגבי כל עיסוק שיש בו מגע עם אנשים - מפסיכולוגיה ועד לעיתונאות, מרפואה ועד לשיווק - להבין את העולם מעיני הלקוח יותר חשוב מטכנולוגיה, אגו, ואפילו אסטטיקה. אבל כנראה שאת מה שמלמדים בצופים לא מלמדים ברבים מהקורסים הירודים, כמו גם המתקדמים, לבניית אתרים.

הקהל של המאמר הזה הוא לא מעצבי ומתכנתי אתרים. הקהל הוא הלקוחות שלהם, שהם הלקוחות שלי.

כיועץ לארגונים שרוצים להקים אתרים, אני נתקל כל הזמן באותה תופעה, שימוש במונחים "פנימיים" במקום במונחים שבהם משתמשים המבקרים הפוטנציאליים באתר.

רוב המאמץ שלי מושקע בהבאת אנשי הארגון להסתכל על האתר שלהם מנקודת המבט של המבקרים באתר. השאר הוא קלי קלות.

הבעיה האמיתית היא "בעלי מקצוע" שזה לא מעניין אותם והם יתנו ללקוחות שלהם בדיוק את מה שהם מבקשים, בלי לשאול אותם את השאלות הנכונות. ואז נוצרים אתרים מחורבנים.

Agile Development, מכיר? אתה בונה את האתר בשלבים כשהלקוח נמצא במעגל כל הזמן - אתה מראה את מה שבנית, מקבל פידבק, מתקן/מוסיף בהתאם, שוב פידבק וכן הלאה. לא מדברים על תכונה מסוימת, מדגימים אותה.

זה גם מכריח את מי שכותב את האתר לשמור את הקוד שלו גמיש וקל לשינוי, יתרון גדול מאוד לכשעצמו.

באתר שתיל שלך, שהוא אתר נחמד מאוד, בלוח הדרושים, אין הפרדה מוחלטת בין מודעות דרושים שמפרסמים המעסיקים לבין בקשות עבודה שמפרסמים הגולשים וזה מאוד מקשה ומתיש למישהו שמנסה למצוא עבודה. הוא צריך לגלול את כל הדף הארוך הזה אפילו בגירסה המקוצרת של 'מודעות החדשות'.
מספר האנשים המציעים את עצמם גדול ממספר ההצעות וזה יוצר מצב שהדף עמוס במודעות שאינן רלוונטיות כלל למחפש העבודה הממוצע.

אתר ישן ובנוי טלאי על טלאי. בניה מחודשת בשלבי בתכנון.

אבל ישר כוח עליו! אין הרבה כאלו, אם בכלל!
:)
דבר שני שנזכרתי:
רשמת פה המון בפוסט, אבל כשהגעת לעיקר, תמצתת נורא. למה שלא תביא איזו דוגמא עסיסית?
או כמה דוגמאות? לא מספיק להגיד למישהו: מה שאתה זה פסול! צריך להגיד לו איפה ואיך לעשות נכון..
יש לי דוגמה של טעות שנראה לי שכל-כך השתרשה שכבר לא שמים לב. זה לא קשור לשוני בין שפת המתכנן לשפת המשתמש, כמו שזה קשור יותר לשימושיות:
המון פעמים, סתם בתוך כתבה או פוסט כמו שאפילו אתה רשמת, מוסיפים לינק בתור אחת המילים בטקסט.

נניח היכן שרשמת 'הפלאפל של רפי' יהיה קישור לאתר הפלאפל שלו. סתם דוגמה. הצורה הזו של הקישורים תוך כדי קריאה היא מאוד מאוד לא נוחה ולא שימושית! הקישורים צריכים לבוא בסוף הטקסט ולא כחלק ממנו! אנשים יעזבו את הטקסט תוך כדי קריאה ובכלל יש סכנה שישכחו לחזור אליו!
אם הייתי כותב טקס לא הייתי רוצה שאף אחד יעזוב אותו וילך לגלוש במקום אחר אפילו במקביל!
איזה מין דבר זה?
אתרים חכמים שכרגע עולים לי בראש: 'וואלה! תרבות' ו'בננות' שתמיד מוסיפים את הקישור והרפרנס בסוף הטקסט.
מה אתה אומר?

Ynet היו קורבן לבדיחות במשך תקופה ארוכה כי נהגו כמו שאתה מציע ולא שילבו קישורים בטקסט.

ההצעה שלך מצביעה בעיקר על כך שלא באמת התרגלת למדיום האינטרנט, ואתה מנסה לקרוא בו כמו עיתון. שילוב הקישורים בטקסט מהותי לאינטרנט ולגלישה, והטעות היא שלך (בתקווה שאתה לא בונה אתרים או מייעץ להם).