מהטוקבקים לעיתונינטרנט ובחזרה

כואב לך שאומרים את האמת על הערבי חסר הכישרון?

זה לא היה הנושא של הפוסט הזה אבל אם כבר שאלת...

כואב לי שמישהו מביע כאב ולא מקשיבים לו.

הם איך שלא יהיה יעשו לנו את העבודה
בזכותם נגיע למאמרים שנכתבים על ידי הוגי דעות מהזן הלא ספרותי.
חשוב מאוד לתת לטוקבקיסטים לרדת עליך ושתרד עליהם גם
כי ככה תביא את הישועה ותפורסם ברבים.
--------
הטוקבקיסט הממוצע
במיוחד זה שאוהב את הציניות הסרקסטית
ימנגל שירה על האש
וישרוף אפילו את רוני סומק המסוקס.
-----------
השירה הפכה היום לטוקבקטים
והטוקבקיסטים דוברים שירה המה
ניקחם אל בית הדפוס
ונוציא לכבודם ספרי אנקדוטות
מכסחים ומשועשעים.
------------
כמה יפה הוא הפיוט
כמה ציניות וו'או

זה די להוציא דברים מהקשרם ולחבר בין דברים שאינם קשורים.
בעיקר כי זה מוכיח פואנטה.

מענין האם הוא שאל את רשותם של ליכטש וגלוברמן, או שעיתונאים פתורים מהענין הטרחני הזה.

בלוג אינטרנטי הוא פאבליק דומיין. מי שכותב ומגיב יודע בדיוק מה הוא עושה, ואם לא כדאי שישאל את עצמו כמה שאלות בסיסיות בהבנת הנמצא. אני אישית לא הייתי טורח לצטט תגובות של טוקבקיסטים באף נושא שהוא בכל מאמר או תגובה רציניים במדיום שהוא אינו המדיום המקורי כי א) ההקשר מיד אובד ו-ב) הטוקבק עצמו כמדיום מעודד רדידות, שטחיות וציניות פוסט-מודרנית שחבל, פשוט חבל לתת לו לגיטימציה במאמר עיתון קונבנציונלי.

ושאלתי את עצמי כמה מבין הקוראים (גם אלו שיודעים לפתוח אקספלורר ולשלוח מייל) נטשו את המאמר ברגע שבו הגיעו למילים הלא מובנות "בלוג", "מגיבים".

היה משהו לא הוגן בהוצאת התגובות מהקשרן. לא צויין למשל שהשיר של גלוברמן היה פשוט פרודיה על שיר של בן-הראש עצמו.

אתה מוזמן לקרוא את האותיות הקטנות בפסקה שמתחת לתיבת התגובות.

מצער שמשה בן הראש לא מאפשר להגיב דווקא על הלינק הזה. שכטר משתלח בכל מי שעבר בדרכו שם, אבל הטלקבקס סגורים בעתון הארץ וגם אצל בן הראש.

אין שום חובה לבקש רשות על זכויות יוצרים בביקורת ספרים. אני מתארת לעצמי שהארץ גם לא ביקשו רשות ממר בן הראש.
אני חושבת שלא הבנת את החוק להגנת זכויות יוצרים.
הוא הביא דברים בשם אומרם, וזכותו של מבקר לצטט מדברים שנכתבו לציבור. אין כאן שום הפרת זכויות, להפך הוא הביא דברים בשם אומרם.
המאמר עצמו מאמר מצוין.