מדריך ההישרדות של עם ישראלכאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2024-08-03 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק. חזרה לרשימת הדפים שנמחקו

מדריך ההישרדות של עם ישראל הוא ספר עיון מאת יהודה הראל, חוקר מקרא עצמאי, שיצא לאור בשנת 2024 בהוצאת אופיר ביכורים. במרכז הספר עומדת תיאוריה חדשה לפיה תורת ישראל נכתבה כמדריך הישרדות לעם ישראל כדי להצילו מהאיומים הקיומים שאיימו על העם או על חלק ממנו, במאות השמינית והשביעית לפני הספירה וכן בתקופת גלות בבל ולאחריה.

התיאוריה מתבססת על הגישה המדעית – ביקורתית בחקר המקרא, לפיה התורה נכתבה על ידי בני אדם ולפיכך, כך טוען המחבר, חייבת להיות מטרה או מטרות שהניעו את כותביה לכתוב את אשר כתבו. החלק הראשון של הספר מתמקד בזיהוי המטרה הזאת תוך בחינה קפדנית של פשט הכתובים בתורה ותוך התחשבות בגורמים כלכליים ופרקטיים בהנחה מושכלת שגורמים אלה ניהלו את חיי בני האדם לאורך ההיסטוריה וללא התחשבות בהם לא ניתן להתקרב לאמת היסטורית לא ידועה. זאת לצד אימוץ והתבססות על תיאוריות אחרות במחקר שלדעת המחבר הוכחו כתקפים, והסתמכות על ממצאים היסטוריים וארכאולוגים מבוססים מהארץ ומחוצה לה. לאחר שהוגדרו ואופיינו 4 מדריכי ההישרדות אשר לדעת המחבר מרכיכות את התורה, מתמקד החלק השני של הספר בביסוס התיאוריה והרחבת יריעת המחקר לראשית הולדתו של עם ישראל ולהתפתחות נכסיו החומריים והרוחניים, שאף הם נוצרו כתשובה ללחצים הישרדותיים לאורך ההיסטוריה של עם ישראל. החלק השלישי של הספר בוחן חלק מסיפורי המקרא המכוננים, כדי לברר האם תאוריית ההישרדות תקפה גם לגביהם, ולפיכך הוא מהווה מעין מעבדה ניסויית לבחינת תקפות וחוזק התיאוריה. בסיפא של הספר מצורף מילון מונחים רלוונטיים שבהם נעשה שימוש לאורך הספר ..

ארבע מדריכי ההישרדות ועריכתן לתורה אחת

האיום הקיומי והמפתח להצלת העם

במאה השמינית לפני הספירה השתלטה אשור על צפון ממלכת ישראל, החריבה את הערים הגדולות חצור ומגידו, הגלתה את תושביה וסיפחה אותה לאימפריה האשורית. רק אזור הר אפרים, כולל הבירה שומרון, נותרו עדין בריבונות ישראלית אולם החשש המוצדק לחיסולה הקרוב של שארית הממלכה היה אמיתי ומוחשי. המפתח היחיד להצלתה מכיבוש, הגליה וחורבן, הייתה תביעתם הבלתי מתפשרת של נביאי התקופה, עמוס והושע, לעבוד את האל יהוה לבדו ולהקפיד הקפדה יתרה על ערכי המוסר, המשפט והצדק החברתי. המשמעות המעשית של דרישות אלה הייתה זניחת העבודה הזרה שהייתה חלק בלתי נפרד מחיי היום יום של תושבי ממלכות ישראל ויהודה מקדמת דנא.

השערת המקורות והשפעתה על גיבוש התיאוריה

על פי השערת המקורות (נקראת גם השערת התעודות) מבית מדרשו של יוליוס וולהאוזן, הנחשבת להשערה המובילה בחקר המקרא הביקורתי, נכתבה התורה על ידי 4 מקורות אנושיים: המקור היהווסטי, המקור האלוהיסטי, המקור הכהני והמקור הדויטרונומיסטי (של ספר דברים). ארבעת המקורות צורפו יחד בגולת בבל ונערכו סופית בתחילת תקופת בית שני, כנראה על ידי עזרא הכהן. המחבר מקבל עקרונית את חלוקת התורה לארבעה מקורות אנושיים ואת זמן עריכתן, אולם הוא גורס כי אין מדובר במקורות או בתעודות שלא ברורה מטרת כתיבתן, אלא במדריכי הישרדות שתכליתם יתואר להלן. כן חולק על מסקנות ההשערה בכל הקשור לסדר הופעת המקורות/ מדריכי ההישרדות, התקופות בהם הועלו על הכתב ופורסמו, הסיבות לכתיבתן והחוגים שכתבו אותן.

מדריך ההישרדות האלוהיסטי

לפי תאוריית ההישרדות, מדריך ההישרדות ה"אלוהיסטי" (הוא נקרא כך כי שם האלוהות המוזכר בו, הוא אלוהים) היה הראשון שעלה על הכתב ופורסם לקראת סוף המאה השמינית לפני הספירה, שהיא התקופה שבה לפי המקובל במחקר, החלה להתפשט ידיעת קרוא וכתוב בממלכות ישראל ויהודה. מדריך ההישרדות הראשון התגבש בממלכת ישראל כדי להציל את העם מהאימפריה האשורית שכבר כבשה וסיפחה את צפון הממלכה. סיפור העגל הייחודי למדריך הישרדות זה, הוא המפתח לזיהוי כותבי המדריך: הנביא הושע או חוגו הקרוב. המדריך האלוהיסטי פורסם מאוחר מדי ונכשל במשימתו לאחר חורבן ממלכת ישראל בידי סרגון השני מלך אשור בשנת 722 לפנה"ס. אולם פליטים מממלכת ישראל שהגיעו לממלכת יהודה הדרומית ובעיקר לירושלים, הביאו איתם את המדריך הכתוב ועליו התבסס מדריך ההישרדות השני, אשר נכתב בממלכת יהודה בתקופת שלטונו של המלך חזקיהו כדי להתמודד עם אותם איומים, קרי כיבוש על ידי האימפריה האשורית מחד והעבודה הזרה מאידך.

מדריך ההישרדות היהווסטי

מדריך ההישרדות השני, המכונה "יהווסטי" (כי שם האלוהות העיקרי המוזכר בו הוא יהוה), התבסס על המדריך הראשון וערך אותו, כדי להפכו לעממי, מושך ומשכנע יותר. בניגוד למדריך האלוהיסטי אשר כלל בתוכו קובץ מצוות וחוקים (ספר הברית, שמות כא - כג), בחר מחבר המדריך השני להעביר את המצוות והחוקים באמצעות סיפורים דרמטיים המדברים יותר ללב האדם. כמו כן כולל מדריך ההישרדות היהווסטי סיפור בריאה (בראשית ב', ד-כ"ה) המהווה לדעת המחבר הוכחה לשדרוג מעמדו של האל יהוה מאל יחיד - לאל אוניברסלי, בורא כל העולם ומנהלו.

מדריך ההישרדות הכהני

זהו מדריך ההישרדות השלישי, שיוצריו היו כהני בית המקדש בירושלים אשר חששו מהתערערות מעמדם הרם ואיבוד זכויות היתר שלהם עקב ביקורת הנביאים על המצב המוסרי הירוד בממלכה והסתגרות הכהונה במגדל השן המקדשי. כמובן שגם האיום החיצוני כלומר אובדן הממלכה הדיר שינה מעיניהם, והסיבות האלה הובילו אותם לפרסום מדריך הישרדות משלהם. מדריך זה כלל שני חלקים: ספר כהנים שהוא בעצם מדריך פנימי עתיק לכוהן המתחיל, שבו מפורטות כל חובותיהם וזכויותיהם של הכוהנים כמתווכים המוסמכים היחידים בין העם לאל. מטבע הדברים מתמקד ספר זה בנושאי הקרבת קורבנות ומתנות שעליהם עיקר פרנסתם של הכהנים,אך גם בסכנות להם הם חשופים עקב עבודתם המקודשת. החלק השני הוא ספר הקדושה אשר נכתב זמן קצר לפני פרסומו (בסוף המאה השמינית תחילת המאה השביעית לפנה"ס) ושבמרכזו קובץ חוקים מוסריים לטובת העם העשוק והמנוצל. מדריך ההישרדות הכהני הוא הגדול ביותר וכולל חלקים נכבדים מחומשי בראשית, שמות ובמדבר ואת כל חומש ויקרא.

מדריך ההישרדות הדבריימי (הדויטרונומיסטי)

חומש דברים הוא לדעת רוב החוקרים יצירה מקורית בפני עצמה שנכתבה בתקופת המלך יאשיהו בממלכת יהודה, סביב שנת 620 לפנה"ס. המחבר מקבל השערה מפורסמת זאת, אולם לדעתו מדובר גם כאן במדריך הישרדות, רביעי במספר, שכתיבתו התחייבה כדי להרגיע את זעם האל בעקבות חטאיו הדתיים של המלך מנשה, אשר קדם ליאשיהו והשליט עבודה זרה בממלכת יהודה. המדריך נכתב תוך ביום "הצגה" כאילו מדובר במגילה עתיקה שנכתבה על ידי משה רבנו והתגלתה כביכול במקרה, בזמן השיפוץ אשר בוצע באותה תקופה בבית המקדש. על פי השערת דה - וטה המקובלת על רוב חוקרי המקרא, הספר ה"עתיק" אשר נמצא במקדש הוא בעצם ספר דברים, והוא נכתב או נערך, זמן קצר לפני גילויו. על בסיס מדריך ההישרדות הדבריימי, עוצבו ששת ספרי נביאים ראשונים (יהושוע, שופטים, שמואל א' ו-ב' ומלכים א' ו-ב') המציגים תפיסת עולם זהה או כזו שלא סותרת את מדריך ההישרדות הדבריימי ותומכים במסריו העיקרים.

עריכת 4 מדריכי ההישרדות לתורה אחת

חרף כישלון כל ארבעת מדריכי ההישרדות להציל את עם ישראל מחורבן, מוות וגלות, הן על ידי האשורים (חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס), והן על ידי הבבלים (חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס) - הגיעו 4 המדריכים לבבל אליה גלו גולי יהודה. שם, בגלות בבל, חוברו להם יחדיו למגילה אחת ארוכה אשר חולקה עקב אורכה לחמישה חלקים והם חמשת חומשי תורה המוכרים לנו היום. איחוד המדריכים ואריגתם יחד נעשתה אף היא מסיבות הישרדותיות כדי למנוע חזרה על שגיאות העבר שגרמו לחורבן וגלות ולבסס מסגרת של חוק ומשפט שתעלה בקנה אחד עם דרישות האל ומצוותיו,אם וכאשר יתרצה האל ויעלה אותם חזרה לארצם ולנחלותיהם. ההנחה המקובלת במחקר המקראי היא שהאיחוד הסופי של מדריכי ההישרדות, אשר התקדשו בינתיים, נעשה על ידי עזרא הכהן בתחילת תקופת בית שני, סביב שנת 450 לפנה"ס. לדעת המחבר, עזרא הכהן היה מודע לסתירות, לכפילויות, לשברי הרצף ולהבדלי הסגנון בין ארבעת מדריכי ההישרדות, אך השאירם, בין היתר כדי לעודד פולמוסים ומפעל פרשנות גדול, אשר להם ערך הישרדותי גבוה ביותר עקב העובדה שבני אדם עוסקים בהם שנים על גבי שנים ודורות על גבי דורות ובכך מנשימים אותם מחדש, ללא הפסק.

ראשית עם ישראל

על פי ניתוח העובדות והנתונים העומדים כיום לרשות החוקר, הגיע המחבר למסקנה כי תאוריית ההישרדות תקפה ויכולה להסביר בצורה משכנעת גם את תהליך הולדתו והתגבשותו של עם ישראל בראשית ימיו. על פי התיאוריה עם ישראל נוצר משלוש קבוצות שונות: הלווים שמוצאם במצרים, הרועים משבט ראובן בעבר הירדן המזרחי שמוצאם מחרן, הכנענים שחלקם יצאו אף הם ממצרים לאחר שגורשו ממנה על ידי המלך יעחמס במאה ה-16 לפנה"ס (החיקסוס) ואשר כינו את עצמם ישראל. זוהי ישראל אשר בה נלחם המלך מרנפתח סביב שנת 1108 לפנה"ס, ככתוב על מצבת הזיכרון שהרים ומוצגת לראווה במוזיאון המצרי בקהיר (" ישראל הושם, אין זרע לו"). בחינה זהירה ומעמיקה של הכרונולוגיה המצרית והמקראית, פוסלת כל אפשרות שעם ישראל המוזכר במצבה הם יוצאי מצרים בראשות משה, כמתואר בתורה. שלושת הקבוצות התאחדו והתחברו לאגרוף כח אחד מסיבות הישרדותיות כדי להלחם באיומים הקיומיים שאיימו עליהם במאה ה-12 וה - 11 לפנה"ס, לאחר שהסדר העולמי קרס בתקופה זו ורק קבוצות שהשכילו להתאחד – שרדו. בכור ההיתוך שנוצר במשך הזמן בכנען, נוצקו עיקרי האמונה הישראלית שבסוף התהליך עלו על הכתב במדריכי ההישרדות אשר תוארו להלן.

נכסים חומריים ורוחניים של עם ישראל שנוצרו והתפתחו כדי להשרידו

בניתוח מקיף ומעמיק מוכיח המחבר שמוסד השבת, לו מקדיש המחבר פרק שלם, וכן החגים, התפילין, המילה, המנורה ומסורות, מנהגים וכלים נוספים, הקיימים עמנו עד היום – כל אלה נוצרו, אומצו והועתקו מסיבות הישרדותיות בעיקר.

סיפורי התורה הנבחנים בספר לאור תאוריית ההישרדות

בין היתר נבחנים בספר הסיפורים הבאים תוך בחינתם בראי תאוריית ההישרדות: סיפור הבריאה, קין והבל, מגדל בבל, המבול, סיפורי האבות, יציאת מצרים, חטא העגל, צום יום הכיפורים, הבעל והעשתורת, מחזור סיפורי בלעם ועוד. בחינת הסיפורים בראי ההישרדות מובילים את המחבר למסקנות מפתיעות שעשויים לעורר פולמוסים ומחלוקות, ובכך לתרום להגברת העניין בסיפורים ואולי אף להפחת חיים בלימוד וחקר המקרא - התרומה החשובה ביותר של עם ישראל לתרבות העולם.