לדלג לתוכן

הנתקה

כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2025-01-07 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.

חזרה לרשימת הדפים שנמחקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
הדיון אורך שבוע, וניתנת בו הזדמנות להביע תמיכה מנומקת בהשארת הערך. הערך יימחק בתום שבוע ימים, אלא אם כן הובעה תמיכה שכזו בידי עורך או עורכת בעלי זכות הצבעה מלבד יוצר או יוצרת הערך. (התבנית הוצבה בתאריך 7.01.2025).
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
הדיון אורך שבוע, וניתנת בו הזדמנות להביע תמיכה מנומקת בהשארת הערך. הערך יימחק בתום שבוע ימים, אלא אם כן הובעה תמיכה שכזו בידי עורך או עורכת בעלי זכות הצבעה מלבד יוצר או יוצרת הערך. (התבנית הוצבה בתאריך 7.01.2025).

הנתקה היא תהליך שבו מערכת ציבורית, ובפרט מערכת החינוך, הן בהשפעות חיצוניות, והן בפעילות יזומה, מנתקת את התלמידים מהמסורת היהודית ומערכיה. פעילות של 'הנתקה' היא בניגוד למסורת היהודית[1], ובניגוד לחוק חינוך ממלכתי, שמגדיר את מטרות החינוך הממלכתי: ללמד את תורת ישראל, מסורת ישראל, מורשת ישראל, ולחנך לכבדן[2]. הנתקה עשוייה להתרחש גם במרחבים ציבוריים נוספים, כמו פעילות נגד תפילה יהודית ברשות הרבים, וכיו"ב.

  • חברה מנותקת: לדעת מתנגדיה, "הנתקה" הופכת את החברה הישראלית למנותקת מהשורשים התרבותיים והמסורתיים שלה. זהו תהליך של הפיכת החינוך הממלכתי למערך מנותק מהמסורת היהודית, וביטול התשתית המשותפת של החברה היהודית. בתהליך 'הנתקה' מתפתחת חברה שאינה מכירה את ההיסטוריה, התרבות והערכים של העם היהודי.
  • פגיעה בזהות: חוסר היכרות עם המסורת היהודית פוגע בזהות היהודית של תלמידים, ומקשה עליהם לבנות זהות אישית בריאה.
  • פערים חברתיים: הנתקה מחריפה את הפערים החברתיים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית, ומקשה על יצירת חברה מגוונת ותוססת.
  • קושי של קבוצות דתיות ומסורתיות בחברה הישראלית: 'הנתקה' עשוייה לפגוע ביכולת של קבוצות בחברה הישראלית, להצטרף לחברה הישראלית, מתוך חשש ל'הנתקה'.
  • פגיעה בקוהזיה החברתית: לדעת מתנגדיה, הנתקה היא בעיה חברתית עמוקה. חברה שבה הדור הצעיר גדל ללא חיבור לשורשיו התרבותיים והרוחניים, היא חברה פגיעה וחסרת עוגן. היעדר הזהות היהודית עלול להוביל לתחושת ניכור, לפגיעה בקוהזיה החברתית, ולפתיחות רבה יותר להשפעות זרות. התוצאה היא חברה פחות מגובשת ופחות חסינה בפני אתגרים חיצוניים.

'הנתקה' היא תופעה מורכבת, שמתרחשת במגוון תחומים במערכת החינוך הממלכתית, ובמרחבים נוספים. לדוגמה, על ידי החלשה או להיעדר לימודי יהדות, על ידי שינוי אופי החינוך הדתי, ועל ידי ניתוק מערכי החינוך מהמסורת היהודית בכלל. השינוי הוא במידה רבה מכוון ומתוכנן, לעתים נתפס כחלק ממלחמה במה שמכונה הדתה, ובמידה מועטה תוצאה של הזנחה וחוסר אכפתיות מצד מנהלי בתי ספר, שבעצמם אינם מחוברים לתשתית המשותפת של המסורת היהודית.

  • בחלק מהמקרים, מטרת ההנתקה היא יצירת נתק בין הציבור היהודי בישראל לבין שורשיו התרבותיים והדתיים. על פי מתנגדי ה'הנתקה', היא מתרחשת בחלק מהמקרים באופן יזום בכדי לקדם רעיונות פרוגרסיביים וקידום הפיכת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה.
  • ניתן לראות פעולות 'הנתקה' בקמפיינים שליליים הנערכים כנגד אירועים ציבוריים המזוהים עם המסורת היהודית כגון: אירועי תיקון ליל שבועות, אירועי הקפות שניות בערים הגדולות, לימודי מורשת ישראל בבתי הספר הממלכתיים, תפילות יום כיפור ברשות הרבים, ועוד. קמפיינים אלו מיועדים להרחיק, לטענת מתנגדי ה'הנתקה', את הרוב המסורתי היהודי, מקשר לתורה ולמסורת.

היבטים מרכזיים של הנתקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פגיעה בהיקף לימודי יהדות: בשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בהיקף לימודי היהדות בבתי הספר הממלכתיים[3]. שיעורי תנ"ך, היסטוריה של עם ישראל ומחשבת ישראל מצומצמים, והידע המועבר לתלמידים בנושאים אלו הוא חלקי ולא עמוק.
  • שינוי אופי החינוך הדתי: החינוך הדתי בבתי הספר הממלכתיים עובר תהליך של חילון. הדגש הוא על לימודי יהדות כתרבות ולא כמסורת, והתכנים נבחרים באופן סלקטיבי, תוך התעלמות מהיבטים רבים של המסורת.
  • ניתוק מערכי החינוך מהמסורת: מערכי החינוך בכלל תחומיהם, אינם משקפים את העושר והמורכבות של המסורת היהודית. חגים, מנהגים ומסורות יהודיות אינם משולבים בחיי בית הספר, והתלמידים אינם נחשפים אליהם באופן מסודר.

התייחסויות בעבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • שר החינוך זלמן ארן מטעם מפא"י ראה ערך ראשוני לתודעה היהודית ישראלית, הוא פעל מתוך חשש שבורות הנוער בנושאי יהדות עלולה לפגוע בעתיד בלכידות העם ובדבקותו במדינה ובנאמנותו כלפיה[4]. ארן האמין שיש לחנך את הדור הגדל בארץ על הקניית תכנים תרבותיים עבריים, לקיים שבת ומועדים כחגי המדינה, ולחנך את הדור הצעיר בלשון העברית. ב-1957 גובשה תוכנית להעמקת התודעה היהודית - ישראלית, שארן היה מעורב בהכנתה. במסגרת התוכנית הורחבו לימודי התנ"ך, הושם דגש על ההיסטוריה של עם ישראל ובבתי הספר לימדו על יהדות התפוצות. התוכנית עוררה התנגדות בקרב הציבור בשל החשש משינוי מהותי במערכת החינוך הממלכתי והוצאתה אל הפועל הייתה קשה[5]. בנובמבר אותה שנה פורסם חוזר מנכ"ל של משרד החינוך בו הובהר כי התוכנית לא נועדה לכך אולם החשש לא פג[6]. לבסוף אושרה התוכנית לאחר דיון בעניינה בכנסת שנערך בקיץ 1959[7]. בשנת 1964 הקים "מרכז לטיפוח התודעה היהודית"[8][9]).
  • חיים נחמן ביאליק התייחס לחשש מניתוק העם ממורשתו. הוא התבטא בעניין זה: "סכנה גדולה נשקפת לנו שנתפלג ונהיה לשני שבטים: האחד נאמן לקנייני האומה, והשני – פורק־עול, פוקר וכופר, הולך בדרכי ירבעם בן נבט. בלי שבת אנו אומה בזויה ושפלה, ואף לא אומה. יש לרומם את ערך השבת בתוכנו, כאן ובכל מקום, ובייחוד בעיני הדור הצעיר; ולא – נבול ניבול, לא תהיה לנו תקומה... יש בדעתי לעשות משהו – להקים חברה או מוסד לשם חיזוק השבת. כך נקרא למוסד, ‘חיזוק שבת‘ או ‘עונג שבת‘. יתכנסו אנשים ביום השבת, יתעסקו בצוותא בדברי תורה וחוכמה, ולא ידירו גם הנאה מאכילה ושתייה, וממילא יתחזק כוח השבת בלבבם על ידי עונג שבת." [10]

מאבק נגד הנתקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאבק נגד הנתקה מתנהל על ידי קבוצות שונות בחברה הישראלית, ביניהן: הורים, ארגונים חברתיים, ופוליטיקאים. הורים דורשים להחזיר את לימודי היהדות לבתי הספר ולהעמיק את ההיכרות של ילדיהם עם המסורת. לדוגמה, קיימות קבוצות הורים לילדים בבתי ספר ממלכתיים לא דתיים שפועלים, כנגד פגיעה במסורת היהודית ותהליכי הנתקה של מערכת החינוך. כמו כן, ארגונים שונים פועלים לקידום החינוך היהודי בבתי הספר ולשילוב המסורת בחיי הקהילה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ חינוך (הלכה)
  2. ^ חוק חינוך ממלכתי; מטרות החינוך הממלכתי
  3. ^ מקור ראשון | לימוד התנ"ך בישראל בירידה דרסטית
  4. ^ Dan Urian, Efraim Karsh, In search of identity: Jewish aspects in Israeli culture, Routledge, 1999, p. 68
  5. ^ גרינברג, עמ' 197–198.
  6. ^ גרינברג, עמ' 204.
  7. ^ גרינברג, עמ' 206–207.
  8. ^ גרינברג, עמ' 210.
  9. ^ צבי צמרת - זלמן ארן ומערכת החינוך
  10. ^ המלחמה נגד המלחמה על השבת]