לדלג לתוכן

הדובי של המדינה

כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2024-09-11 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.

חזרה לרשימת הדפים שנמחקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
על דף זה נערכת הצבעת מחיקה בדף זה
הדיון וההצבעה לגבי המחיקה מתקיימים כעת. לפני ההצבעה מומלץ לקרוא את מדיניות המחיקה. נא לא להוריד הודעה זו, ולא לרוקן את העמוד מתוכן בזמן שההצבעה נערכת. עם זאת, אתם מוזמנים לשפר דף זה.
על דף זה נערכת הצבעת מחיקה בדף זה
הדיון וההצבעה לגבי המחיקה מתקיימים כעת. לפני ההצבעה מומלץ לקרוא את מדיניות המחיקה. נא לא להוריד הודעה זו, ולא לרוקן את העמוד מתוכן בזמן שההצבעה נערכת. עם זאת, אתם מוזמנים לשפר דף זה.
מיזם "הדובי של המדינה" בככר החטופים

הדובי של המדינה או דובי לכל חטוף הוא מיצג מחאה ומיזם סריגה של בובות דובי עבור חטופי "מלחמת חרבות ברזל". את המיצג הגתה הדר חריק, סטודנטית לנטורופתיה ודיילת אוויר באל על.

המטרה המקורית של המיזם היתה לסרוג 240 דובונים עבור כל החטופים שנשבו בטבח ה-7 באוקטובר, כדי להעניק להם אותם עם שובם. ואכן, לאחר עסקת שיחרור החטופים בנובמבר 2023, נמסרו חלק מהדובונים לחטופים השבים. יתרת הדובונים שימשו למיצגי מחאה שונים, תוך קריאה להשבת כל החטופים.

הדר חריק הגתה את המיזם בעקבות הטבח בעוטף עזה, במטרה לעשות מעשה משמעותי למען החטופים. חריק פרסמה פוסט בכל קבוצות הסריגה בפייסבוק ובו קריאה להצטרף אליה ולסרוג דובים צבעוניים - דובי כנגד כל חטוף, ובסך הכל 240 דובים אז. כ-600 גולשים וגולשות מכל הארץ הצטרפו לקבוצת הווטסאפ שהקימה בתוך שעות.[1]

חריק סרגה וצילמה סרטוני הדרכה, ופתחה נקודות איסוף בכל רחבי הארץ, בהן עברה מעיר לעיר ואספה 240 דובים. בהתחלה השתמשה בדובים עבור מיצג בכיכר החטופים. כאשר החלו להחזיר את השבויים הראשונים, היא שלחה חלק מהדובים לילדים שחזרו מהשבי[2].

בראיון ל-ynet בדצמבר 2023 אמרה חריק "נשארנו עם 135 דובים שמחכים עדיין לחטופים שלהם, ואני בעיקר מחכה לשני הילדים האחרונים בשבי, כפיר ואריאל ביבס, וגם לאמם שירי. אני מתפללת לשובם בשלום".

בהמשך נוספו מיזמי דובונים נוספים, שהפכו למיצגי רחוב נודדים, אשר הוצבו במקומות שונים כגון כיכר דיזנגוף בתל אביב, בכיכר החטופים וכן בהפגנות ברחוב קפלן[3][4], במחאה על המשך שביים של החטופים בעזה.

ד"ר שולמית פינצ'ובר וד"ר מיה יערי העבירו ביקורת על סדרת מיצגי הדובונים, כמו גם על מיצגים אחרים הכוללים תמונות של החטופים, סרטונים, בובות מכוסות "דם", עגלות ומיטות ריקות, אשר יש להם השפעה פוטנציאלית על רווחתם הנפשית של ילדים בישראל הנחשפים אליהם במרחב הציבורי, במיוחד באזורים עירוניים. מיצבים אלה חושפים ילדים לדימויים גרפיים, נרטיבים רגשיים שלא מותאמים לגילם ונושאים שקשה להם לעבד[5].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]