הבשורה על-פי מתי פרק כ"דכאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2023-08-16 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק. חזרה לרשימת הדפים שנמחקו חזרה לרשימת הדפים שנמחקו

פפירוס 102 קטע מתוך בשורת מתי ד' 22–23 (מהמאה השלישית לספירה)

מתי כ"ד הוא הפרק העשרים וארבעה של בשורת מתי בברית החדשה. פרק זה הוא תחילתה של האפוקליפסה הסינופטית (חזון אחרית הימים לפי בשורות מתי, מרקוס ולוקס) או בשם אחר: "האפוקליפסה הקטנה". זו נבואה של ישו המשיח על אחרית הימים, המתוארת גם כנבואה האסכטולוגית. הנבואה מתחילה החל מפרק כ"ד וממשיכה אל תוך הפרק הבא - בשורת מתי פרק כ"ה. הנבואה כוללת בין השאר את נבואתו של ישו על חורבן בית המקדש בירושלים. התייחסות מקבילה לנבואה זו קיימת גם בבשורת מרקוס י"ג ובבשורת לוקס כ"א.

טקסט

הטקסט המקורי נכתב ביוונית קוינה. פרק כ"ד מחולק ל-51 פסוקים. הטקסטים העבריים של הברית החדשה בכלל, לרבות הטקסט של בשורת מתי, תורגמו מיוונית לעברית על ידי מספר מתרגמים שהידוע מביניהם הוא תרגום דליטש.

עדות מכתבי יד מוקדמים

מספר כתבי יד מוקדמים המכילים את הטקסט של פרק זה הם:

• קודקס ותיקנוס (325-350 לספירה)
• קודקס סיניטיקוס (330-360 לספירה)
• קודקס בזאה (400~ לספירה)
• קודקס וושינטוניאנוס (400~ לספירה)
• קודקס אלכסנדרינוס (400–440 לספירה)
• קודקס אפראמי רסקריפטוס (450~ לספירה)
• קודקס Purpureus Rossanensis (המאה ה-6)
• קודקס Sinopensis (המאה ה-6; פסוקים 3–12)
• פפירוס 83 (המאה השישית; פסוקים 1, 6)

הפניות לתנ"ך ולברית החדשה

• מתי כ"ד :15;
• מתי כ"ד 35;
• דניאל י"א 31;
• דניאל י"ב 11;
• ישעיהו נ"א 6;
• בשורת מרקוס י"ג;
• בשורת לוקס כ"א.

ההקשר

בפרקים הקודמים ( פרקים כ"א - כ"ג ) מתואר כיצד לימד ישו בבית המקדש והתווכח עם ראשי הכוהנים, הפרושים, הסופרים (חלק מכת הפרושים שהיו ידועים בבקיאותם במקרא ועסקו בהעתקת ספרי הקודש), הצדוקים והורדוסיים (כת של יהודים מתייוונים, קשורים לשושלת ההוררודיאנית, שהיו עוינים לישו).

ישו מנבא את חורבן בית המקדש

ישו ותלמידיו עוזבים את המקדש (בשורת מתי כ"א 1) כנראה שזו הפעם האחרונה שישו היה במקדש לפני שנצלב.

פסוק 1

"וַיֵּצֵא־יֵשׁוּעַ מִן־הַמִּקְדָּשׁ לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וַיִּגְּשׁוּ תַּלְמִידָיו לְהַרְאוֹתוֹ אֶת־בִּנְיְנֵי הַמִּקְדָּשׁ"

יש לציין כי בירידה מנחל קדרון, ממזרח למקדש, ולאחר מכן בעליה על מדרון הר הזיתים, יכלו התלמידים להביט לאחור ולראות את "בית המקדש" [שניצב מעליהם] על עמודי השיש הלבן והבוהק, שעליהם הורכב גג זהב והצריחונים, שהיו מושתתים על אבנים ענקיות.

פסוק 2

במעמד זה, לאור השתאותם של התלמידים מהודו תפארתו ויופיו של בית המקדש, מנבא ישו:

"וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַרְּאִיתֶם אֶת־כָּל־אֵלֶּה אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם לֹא־תִשָּׁאֵר פֹּה אֶבֶן עַל־אֶבֶן אֲשֶׁר לֹא תִתְפָּרָק".

נבואה זו באה בעקבות דברי הקינה שהוא נשא על ירושלים ותושביה בפרק הקודם, במתי כ"ג 37–38: "37 יְרוּשָׁלַיִם יְרוּשָׁלַיִם הַהֹרֶגֶת אֶת־הַנְּבִיאִים וְהַסֹּקֶלֶת אֶת הַשְּׁלוּחִים אֵלֶיהָ כַּמֶּה פְעָמִים חָפַצְתִּי לְקַבֵּץ אֶת־בָּנַיִךְ כַּתַּרְנְגֹלֶת הַמְּקַבֶּצֶת אֶת־אֶפְרֹחֶיהָ תַּחַת כְּנָפֶיהָ וְלֹא אֲבִיתֶם׃ 38 הִנֵּה בֵיתְכֶם יֵעָזֵב לָכֶם שָׁמֵם". נבואה זו של ישו "התגשמה בצורה מדויקת" כעבור כארבעים שנה עם חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. רוב מבני המקדש נשרפו ולאחר מכן נחרשו וכוסו בעפר בהוראת המצביא הרומי הפולש, טיטוס, בנו של הקיסר אספסיאנוס. אירוע המתואר בפירוט על ידי הסופר, היסטוריון ומצביא, יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) בספרו ההיסטורי "מלחמת היהודים".

הסבריו של ישו על אחרית הימים בהר הזיתים

ישו ותלמידיו ממשיכים לעבר הר הזיתים, שבו מתקיים השיח בנוגע ל"אחרית הימים". דבריו של ישו כאן מכונים "האפוקליפסה הקטנה" או "שיח הר זיתים". כנראה שישו הקדים להגיע למקום בהר הזיתים לפני תלמידיו (בשורת מתי כ"ד 3–5):

פסוקים 3–5

"3 וַיֵּשֶׁב עַל־הַר הַזֵּיתִים וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו הַתַּלְמִידִים לְבַדָּם וַיֹּאמְרוּ אֱמָר־נָא לָנוּ מָתַי תִּהְיֶה זֹאת וּמָה אוֹת בּוֹאֲךָ וְאוֹת קֵץ הָעוֹלָם׃ 4 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לָהֶם רְאוּ פֶּן־יַתְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ׃ 5 כִּי רַבִּים יָבֹאוּ בִּשְׁמִי לֵאמֹר אֲנִי הוּא הַמָּשִׁיחַ וְהִתְעוּ רַבִּים".

תלמידיו של ישו באים אליו כדי לברר את העיתוי והמשמעות של דבריו ושל עת שובו להקמת "מלכות משיח" (הביאה השנייה של ישו - ביוונית: הפרוסיה - παρουσιας, parousias). מבשורת מרקוס אנו למדים שרק שמעון כיפא (פטרוס), יעקב, יוחנן ואנדרי באו בנפרד, לדבר אתו באופן פרטי.

ישו מזהיר את תלמידיו שבעתיד יבואו רבים ויתחזו להיות המשיח. באומרו שיבואו בשמו, זהו אחד המקומות הבודדים בבשורות, שבהם מודה ישו במשתמע (באופן עקיף) שהוא אכן משיח האמת. ישו מזהיר את שומעיו שכל אדם אחר שיבוא ויעיד על עצמו שהוא המשיח, הוא איננו אלא משיח שקר, שיגרום להטעות רבים להאמין בו.

פסוקים 6–10

6 וְאַתֶּם עֲתִידִים לִשְׁמֹעַ מִלְחָמוֹת וּשְׁמֻעוֹת מִלְחָמָה רְאוּ פֶּן־תִּבָּהֵלוּ כִּי־הָיוֹ תִהְיֶה כָּל־זֹאת אַךְ עֲדֶן אֵין הַקֵּץ׃ 7 כִּי יָקוּם גּוֹי עַל־גּוֹי וּמַמְלָכָה עַל־מַמְלָכָה וְהָיָה רָעָב וְדֶבֶר וָרַעַשׁ הֵנָּה וָהֵנָּה׃ 8 וְכָל־אֵלֶּה רַק רֵאשִׁית הַחֲבָלִים׃ 9 אָז יַסְגִּירוּ אֶתְכֶם לַצָּרָה וְהֵמִיתוּ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם שְׂנוּאִים לְכָל־הַגּוֹיִם לְמַעַן שְׁמִי׃ 10 וְאָז יִכָּשְׁלוּ רַבִּים וּמָסְרוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְשָׂנְאוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו׃

ישו מסביר לתלמידיו שלא יצפו לקץ מהיר ומידי, שיש לצפות לקיומן של עוד שמועות רבות על מלחמה ועל קיומן שלמלחמות רבות בין עמים וממלכות, וכן להתרחשותם של אסונות מסוגים שונים כגון: רעב, פגעי טבע ומגפות במקומות שונים ברחבי התבל. ישו מבהיר שכל אלה הם רק תחילת הצרות והאסונות, ובלשונו: אלה "ראשית החבלים" (כמו "חבלי לידה", "חבלי משיח"). השנאה לעם ישראל (האנטישמיות), ולתלמידים ומאמיני ישו רק תגבר. גם שנאת אחים בינם לבין עצמם תגבר, הן בקרב המאמינים והן בקרב יהודים בינם לבין עצמם.

פסוקים 11–14

11 וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר רַבִּים יָקוּמוּ וְהִתְעוּ רַבִּים׃ 12 וּמִפְּנֵי אֲשֶׁר יִרְבֶּה הַפָּשַׁע תָּפוּג אַהֲבַת הָרַבִּים׃ 13 וְהַמְחַכֶּה עַד־עֵת קֵץ הוּא יִוָּשֵׁעַ׃ 14 וְתִקָּרֵא בְּשׂוֹרַת הַמַּלְכוּת הַזֹּאת בְּכָל־הָאָרֶץ לְעֵדוּת לְכָל־הַגּוֹיִם וְאַחַר יָבוֹא הַקֵּץ".

ישו מנבא שבמהלך הזמן שיחלוף עד יום שובו, יבואו נביאי שקר ומורי שקר רבים אשר יתעו רבים מבני האדם. רק בעלי הסבלנות, המאמינים הנאמנים יושעו. אולם לפני שכל זה יקרה, הבשורה של מלכות משיח תופץ בעולם כולו, ורק לאחר שבכל פינה בעולם תיוודע הבשורה יבוא הקץ.

השקוץ המשומם והצרה הגדולה

פסוקים 15–22

15 לָכֵן כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת־שִׁקּוּץ מְשֹׁמֵם אֲשֶׁר אָמַר דָּנִיֵּאל הַנָּבִיא עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ הַקֹּרֵא יָבִין׃ 16 אָז נוֹס יָנוּסוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה אֶל־הֶהָרִים׃ 17 וַאֲשֶׁר עַל־הַגָּג אַל־יֵרֵד לָשֵׂאת דָּבָר מִבֵּיתוֹ׃ 18 וַאֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אַל־יָשֹׁב הַבַּיְתָה לָשֵׂאת אֶת־מַלְבּוּשׁוֹ׃ 19 וְאוֹי לֶהָרוֹת וְלַמֵּינִיקוֹת בַּיָּמִים הָהֵם׃ 20 אַךְ הִתְפַּלֲלוּ שֶׁלּא תִּהְיֶה מְנוּסַתְכֶם בַּחֹרֶף וְלֹא בַּשַּׁבָּת׃ 21 כִּי אָז תִּהְיֶה צָרָה גְדוֹלָה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא־נִהְיְתָה מֵרֵאשִׁית הָעוֹלָם וְעַד־עָתָּה וְכָמוֹהָ לֹא תוֹסִף׃ 22 וְלוּלֵא נִקְצְרוּ הַיָּמִים הָהֵם לֹא יִנָּצֵל כָּל־בָּשָׂר אַךְ לְמַעַן הַבְּחִירִים יִקָּצְרוּ הַיָּמִים הָהֵם".

"שיקוץ משומם" הנו ביטוי הלקוח מתוך נבואת דניאל י"א 31 ודניאל י"ב 11 ובספר מקבים א'. ישו מצביע על נקודת ציון מרכזית בנבואתו, תוך שהוא מתייחס לנבואת דניאל, כאשר השיקוץ המשומם, שהוא ככל הנראה צלם או פסל שנחשב על פי התורה תועבה אלילית, המכונה כאן "שיקוץ משומם" שיוצב בהיכל, בתוככי בית המקדש או בשטחו (המכונה כאן "מקום קדוש"). בעת שהוא יוכנס למקדש, תתחיל למעשה צרה גדולה מאוד "שלא נהייתה כמוה מראשית העולם". אנשי יהודה, כלומר היהודים החיים באותו זמן בארץ ישראל, כנראה במיוחד בירושלים וסביבתה, יאלצו לנוס אל ההרים, באופן מידי וללא עיכוב, אף לא כדי לקחת דברי מזון, מלבוש או כל דבר אחר מן הבית. כל זאת כדי להימלט מן הרודפים. מטבע הדברים, הצרה הזאת תהיה מכאיבה וגרועה במיוחד לנשים ההרות והמיניקות.

ישו מדרבן את המאמינים שיחיו באותם ימים, שיתפללו לקדוש ברוך הוא שמנוסתם לא תהיה בחורף ולא בשבת. לגבי מנוסה בחורף, ברור שפגעי מזג האוויר קשים עלולים להקשות אם לא למנוע כליל את המנוסה. המנוסה לנשים הרות או מיניקות תהיה קשה במיוחד מסיבות מובנות. במיוחד אמור הדבר באשר למנוסה מחוץ לירושלים, כמו למשל לעבר מדבר יהודה, שם עלולים הבורחים להיתקל בשיטפונות מסוכנים. לגבי מנוסה ביום השבת, הדבר פחות ברור (אך ייתכן שבעתיד, בתנאי קיומה של "מדינת הלכה" בישראל, אולי בתקופה שבה יוקם המקדש השלישי מחדש, תאסר בשבת תנועה בכבישים ובדרכים ברחבי ישראל, וכל מנוסה או תנועה תתגלה במהרה). הצרה שתבוא אז לעולם (וכנראה באופן ומיוחד לעם ישראל ולמאמינים נאמנים שיצטרפו אליו) תהיה צרה "שלא הייתה כמוה וכמותה לא תהיה עוד", צרה שמכונה "הצרה הגדולה". ישו מוסיף לומר שאותם ימים של ה"צרה הגדולה" יהיו קצרים למען הבחירים (מונח אשר ישו משתמש בו לאורך הבשורות בברית החדשה לתיאור הנבחרים, הנאמנים מקרב המאמינים בו), ושאילו התארכו יתר על המידה לא היה ניצל ונשאר כל יצור חי ("כל בשר") בעולם.

בואו של "בן האדם"

פסוקים 23–28

23 וְכִי־יֹאמַר אֲלֵיכֶם אִישׁ בָּעֵת הַהִיא הִנֵּה־פֹה הַמָּשִׁיחַ אוֹ הִנּוֹ־שָׁם אַל־תַּאֲמִינוּ׃ 24 כִּי יָקוּמוּ מְשִׁיחֵי שֶׁקֶר וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר וְיִתְּנוּ אֹתוֹת גְּדֹלוֹת וּמוֹפְתִים לְמַעַן הַתְעוֹת אַף אֶת־הַבְּחִירִים אִם־יוּכָלוּ׃ 25 הִנֵּה מֵרֹאשׁ הִגַּדְתִּי לָכֶם׃ 26 לָכֵן כִּי־יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם הִנּוֹ בַמִּדְבָּר אַל־תֵּצֵאוּ הִנּוֹ בַחֲדָרִים אַל־תַּאֲמִינוּ׃ 27 כִּי כַבָּרָק הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח וּמֵאִיר עַד־הַמַּעֲרָב כֵּן יִהְיֶה גַּם־בּוֹאוֹ שֶׁל־בֶּן־הָאָדָם׃ 28 כִּי בַאֲשֶׁר הֶחָלָל שָׁם יִקָּבְצוּ הַנְּשָׁרִים׃

ישו מזהיר את תלמידיו מראש, שלא ליפול בפח ולא להאמין לכל שמועה על נוכחות או ביאה של המשיח, שהוא מצוי פה או שם. הוא מנבא ומבהיר שיקומו משיחי שקר ונביאי שקר רבים, כולל כאלה שיציגו אותות ומופתים להוכחת היותם המשיח, על מנת להתעות גם מאמינים מסורים, אם רק יוכלו. בואו של "בן האדם" (כפי שישו מכנה את עצמו), יהיה כמו ברק שמאיר מקצה אחד של השמיים עד קצהו השני, כלומר: בואו מן השמיים יהיה כמו ברק שמאיר בחושך, מפתיע, מהיר, כולם יראו אותו וידעו שזה הוא! כמו כן הוא מוסיף שהימים ההם יהיו ימים של שמד, הרס וחורבן. הקץ שיבוא יהיה כמו פגר שמושך אליו את הנשרים מכל קצוות הארץ, רמז לצרה הגדולה שבה ימותו רבים מתושבי כדור הארץ, ופגריהם יהיו למאכל לעוף השמים!

פסוקים 29–31

29 וּמִיָּד אַחֲרֵי צָרַת הַיָּמִים הָהֵם תֶּחְשַׁךְ הַשֶׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ וְהַכּוֹכָבִים יִפְּלוּ מִן־הַשָׁמָיִם וַחֲיָלֵי הַשָׁמַיִם יִתְמוֹטָטוּ׃ 30 אָז יֵרָאֶה אוֹת בֶּן־הָאָדָם בַּשָׁמָיִם וְסָפְדוּ כָּל־מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ וְרָאוּ אֶת־בֶּן־הָאָדָם בָּא עִם־עַנֲנֵי הַשָׁמַיִם בִּגְבוּרָה וְכָבוֹד רָב׃ 31 וְשָׁלַח אֶת־מַלְאָכָיו בְּקוֹל שׁוֹפָר גָּדוֹל וְקִבְּצוּ אֶת־בְּחִירָיו מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת לְמִקְצֵה הַשָׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָׁמָיִם׃

מייד לאחר אותה צרה תבוא צרה שתשלב אותות אסטרונומיים, שואה אוניברסלית, השמש תחשך, וכך גם הירח, וכוכבים כמו גם "חיילי השמיים" יפלו מן השמיים. כנראה מדובר גם על גרמי שמיים נופלים ומתפרקים (כמו אסטוראידים), באותה מידה מדובר גם על "מלאכים נופלים", מלאכים שמרדו שיפלו לארץ יחד עם השטן מנהיגם. באותו זמן יראה "אות בן האדם בשמים" כל בני האדם יחזו באות מיוחד של ישו בשמים, אות שלא ניתן לתעות לגביו. האות הזה יביא לידי מספד גדול של כל משפחות הארץ, רמז לנבואה שניתנה בנבואת זכריה י"ב פסוקים 14-10. כל בני האדם יראו את ישו - "בן האדם", בא מן השמים עם הדרת כבוד של מלך המלכים, מלך המשיח, עם אין ספור מלאכים צבא השמים, תוך השמעת קול שופר גדול. הוא ישלח את מלאכיו לקבץ את בחיריו, את כל חלקי עם ישראל מכל הגלויות ברחבי תבל.

משל התאנה

פסוקים 32–35

32 וּמִן־הַתְּאֵנָה לִמְדוּ אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה כַּאֲשֶׁר יִרְטַב עֲנָפָהּ וּפָרְחוּ עָלֶיהָ יְדַעְתֶּם כִּי קָרוֹב הַקָּיִץ׃ 33 כֵּן גַּם־אַתֶּם בִּרְאוֹתְכֶם אֶת־כָּל־אֵלֶּה דְּעוּ כִּי־קָרוֹב הוּא בַּפָּתַח׃ 34 אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי לֹא יַעֲבֹר הַדּוֹר הַזֶּה עַד אֲשֶׁר־יִהְיוּ כָל־אֵלֶּה׃ 35 הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן׃

ישו מזכיר את משל לבלוב התאנה בקיץ. אחת הפרשנויות אומרת שעץ התאנה מייצג את עם ישראל, כאשר הקמתה של מדינת ישראל היא הישות הפוליטית המתחדשת בארץ ישראל. לפי פרשנות זו, הקמתה של מדינת ישראל מבשרת את תחילת אחרית הימים והתמלאות נבואות התנ"ך והברית החדשה בדבר הקמת מלכות אלוהים, ושובו של המשיח. בהתאם לכך, לאור אירוע היסטורי זה של הקמת מדינת ישראל בתאריך ה' באייר תש"ח ( 14 במאי 1948), הגיע הסופר האוונגלי הל לינדסי (יחד עם חוקרים אוונגליים אחרים) למסקנה, תאריך זה מהווה סימן מובהק לתחילת אחרית הימים וכי אנחנו חיים בדור האחרון.

ישו מבהיר לתלמידיו שכאשר יראו אות האותות הללו עליהם להבין ולדעת שהקץ קרוב מאוד ושכל האותות הללו יתקיימו במהלך שנות דור אחד. כמו כן מחזק ישו את דבריו בהבטחה שדבריו הם אמת לאמיתה, שלא ייתכן שלא יתקיימו, כי גם אם השמים והארץ יעברו, דברו לא יעבור! דבריו של ישו מתקשרים לתפיסה נבואית מהתנ"ך בישעיהו נ"א 6: "שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל-הָאָרֶץ מִתַּחַת, כִּי-שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה--וְיֹשְׁבֶיהָ, כְּמוֹ-כֵן יְמוּתוּן; וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת".

הדמיון לתקופת המבול

פסוקים 36–39

36 וְהַיּוֹם הַהוּא וְהַשָׁעָה הַהִיא אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ גַּם־לֹא מַלְאָכֵי הַשָׁמַיִם גַּם־לֹא הַבֵּן בִּלְתִּי אָבִי לְבַדּוֹ׃ 37 וְכִימֵי נֹחַ כֵּן יִהְיֶה גַּם־בּוֹאוֹ שֶׁל־בֶּן־הָאָדָם׃ 38 כִּי כַּאֲשֶׁר לִפְנֵי יְמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ אֹכְלִים וְשֹׁתִים נֹשְׂאִים נָשִׁים וְנֹתְנִים נָשִׁים לַאֲנָשִׁים עַד־הַיּוֹם אֲשֶׁר־בָּא נֹחַ אֶל־הַתֵּבָה׃ 39 וְלֹא יָדְעוּ עַד־בּוֹא הַמַּבּוּל וַיִּמַח אֶת־כֻּלָּם כֵּן יִהְיֶה גַּם־בּוֹאוֹ שֶׁל־בֶּן־הָאָדָם׃

ישו מודה שהוא בניגוד לאב - האלוהים שבשמיים, אינו יודע את השעה, או את הזמן המדויק של התרחשויות אחרית הימים אשר תיאר לעיל (זאת בניגוד לתפיסה של "השילוש" בנצרות, המעניקה לישו זהות או אחדות עם אלוהים). ישו מזהיר שכשם שבימי נוח, בני אדם, האנושות כולה, נהגו כבשגרה, כאילו לא קיים כל איום קיומי, הם לא חרדו מעונש על מעשיהם, רשעותם וחטאיהם, ולא ציפו לאסון המבול הכבד הממשמש ובא, אשר עתיד למחות אותם מעל פני האדמה, כך גם בתקופה של אחרית הימים, לקראת שובו של ישו.

שקידה ומוכנות לשובו של ישו

פסוקים 40–51

40 אָז יִהְיוּ שְׁנַיִם בַּשָּׂדֶה וְיֵאָסֵף אֶחָד וְהָאֶחָד יַעָזֵב׃ 41 שְׁתַּיִם טוֹחֲנוֹת בָּרֵחָיִם וְתֵאָסֵף אַחַת וְאַחַת תֵּעָזֵב׃ 42 לָכֵן שְׁקֹדוּ כִּי אֵינְכֶם יוֹדְעִים בְּאֵי־זוֹ שָׁעָה יָבֹא אֲדֹנֵיכֶם׃ 43 וְאֶת־זֹאת דְּעוּ אֲשֶׁר לוּ־יָדַע בַּעַל הַבַּיִת בְּאֵי־זוֹ אַשְׁמוּרָה יָבֹא הַגַּנָּב כִּי־עַתָּה שָׁקַד וְלֹא הִנִּיחַ לַחְתֹּר אֶת־בֵּיתוֹ׃ 44 לָכֵן הֱיוּ נְכוֹנִים גַּם־אַתֶּם כִּי בְשָׁעָה אֲשֶׁר לֹא תְדַמּוּ יָבוֹא בֶּן־הָאָדָם׃ 45 מִי הוּא אֵפוֹא הָעֶבֶד הַנֶּאֱמַן וְהַנָּבוֹן אֲשֶׁר הִפְקִידוֹ אֲדֹנָיו עַל־עֲבָדָיו לָתֵת לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתּוֹ׃ 46 אַשְׁרֵי הָעֶבֶד אֲשֶׁר יָבוֹא אֲדֹנָיו וְיִמְצָאֵהוּ עֹשֶׂה כֵּן׃ 47 אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי יַפְקִידֵהוּ עַל־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ׃ 48 וְאִם־יֹאמַר הָעֶבֶד הָרַע בְּלִבּוֹ מְאַחֵר אֲדֹנִי לָבוֹא׃ 49 וְהִכָּה אֶת־חֲבֵרָיו וְאָכַל וְשָׁתָה עִם־הַסּוֹבְאִים׃ 50 בּוֹא יָבוֹא אֲדֹנֵי הָעֶבֶד הַהוּא בְּיוֹם לֹא יְצַפֶּה וּבְשָׁעָה לֹא יֵדָע׃ 51 וִישַׁסֵּף אֹתוֹ וַיָשִׂים אֶת־חֶלְקוֹ עִם־הַחֲנֵפִים שָׁם תִּהְיֶה הַיְלָלָה וַחֲרֹק הַשִׁנָּיִם׃

ישו מבחין בין שני סוגי מאמינים: (א) הללו הדבקים בו, באמונה ובצווים שהשאיר למאמינים, (ב) הללו שאמונתם רפה ומתפשרת עם הבלי העולם הזה. לכן הללו מהסוג הראשון יאספו אליו בעת שובו לעומת הללו מהסוג השני אשר לא יאספו ויאלצו להישאר ולסבול ולשאת את מלוא כובדו של העונש הבא על העולם. ישו טוען כי אף לא אחד, גם לא המאמין הנאמן ביותר, לא יודע מתי הוא ישוב ולפיכך על כל מאמין להיות שוקד על הליכה בדרך האמונה כפי שישו לימד. ואותם שאינם שוקדים, יהיו כמו עבדים של אדון המתרשלים ואף מועלים בתפקידם בשעה שהאדון נעדר, כאשר האדון ישוב בשעה בלתי צפויה הוא יעניש בצורה החמורה ביותר אותו מאמין שלא היה נאמן וישלח אותו לרצות עונשו מחוץ למסגרת של המאמינים הנאמנים, יחד עם הצבועים, במקום שבו יסבלו קשות.

ראו גם

• שיקוץ משומם
• נח
• תיבת נוח
• המבול
• האפוקליפסה הסינופטית
• חלקים אחרים הקשורים לתנ"ך: בראשית ו ', בראשית ז', ישעיהו נ"א, ירמיהו ט"ו, דניאל י"א, דניאל י"ב.
• חלקים אחרים הקשורים לברית החדשה: מתי כ"ה, מרקוס י"ג, לוקס י"ב, לוקס י"ז, לוקס כ"א, האגרת השנייה לפטרוס.
• הִאספה, הלקחות

קישורים חיצוניים

• הברית החדשה: http://www.kirjasilta.net/ha-berit/
• הברית החדשה – ויקיטקסט (wikisource.org)
• תורה נביאים כתובים, https://mechon-mamre.org/i/t/t0.htm
• Online Bible at GospelHall.org (ESV, KJV, Darby, American Standard Version, Bible in Basic English)
• Multiple Bible versions at Bible Gateway (NKJV, NIV, NRSV etc.)