דוד שפירא (חוקר מקרא)
כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2023-10-13 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.

חזרה לרשימת הדפים שנמחקו

חזרה לרשימת הדפים שנמחקו

אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.

הדיון אורך שבוע, וניתנת בו הזדמנות להביע תמיכה מנומקת בהשארת הערך. הערך יימחק בתום שבוע ימים, אלא אם כן הובעה תמיכה שכזו בידי עורך או עורכת בעלי זכות הצבעה מלבד יוצר או יוצרת הערך. (התבנית הוצבה בתאריך 13.10.2023).

דוד שפירא הינו חוקר מקרא ומרצה בתחומי מקרא, מצרים העתיקה ותולדות עם ישראל בתקופת הממלכה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר דוד שפירא, נולד בתל אביב ב-16 באוקטובר 1949 ליפה וצבי שפירא.

הוא גדל במשפחה מסורתית וציונית.

אביו שהיה פעיל בבית"ר עלה מפולניה בשנת 1939, ביום שנכנסו הגרמנים לעיר. בארץ החל אביו לעבוד במפעל "מגדן" מפעל הממתקים של משפחתו, ויחד עם חבריו הצטרף לארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל).

אמו, יפה לבית ורנר, נולדה וגדלה בירושלים, במשפחה חרדית במאה שערים. למרות שמשפחתה הייתה חרדית, היא למדה בבית ספר אוולינה דה רוטשילד בירושלים, בתקופת המנדט ורכשה השכלה נרחבת.

דוד שפירא גדל תל אביב וחונך בחינוך דתי מסורתי. למד בבית ספר ביל"ו ("בית יעקב לכו ונלכה"), בית ספר דתי בתל אביב. ובתיכון המשיך לישיבת נחלים.

היה חבר בתנועת הנוער בני עקיבא. והיה מהמקימים של סניף בני עקיבא ביד אליהו, שם גם הכיר את רעייתו אסתר. בשנת 1967, לפני גיוסו לצה"ל, הוא הקים יחד עם חברים ישיבת "הכותל" בירושלים.

בחודש נובמבר, 1967 התגייס לצבא לחיל התותחנים והמשיך לקורס קצינים. בסוף שנת 1968 הוצב בגדוד תותחנים 403 שפעל במלחמת ההתשה בסיני.

עם שחרורו מהצבא, השלים לימודי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת בר אילן.

במלחמת יום הכיפורים לחם במילואים כקש"א/מסו"ל בחטיבה 679 בגולן ונפצע ביום החמישי של הקרב.

לאחר שחרורו, היה תעשיין במשך 40 שנה. בין המפעלים שהקים ניתן למנות את מפעל לייצור חוטי התפירה "אביר" בא.ת ברקן, מפעל "נור" בא.ת ארז ומפעל "נהרה" בא.ת שדרות.

מאז שנת 2000, רכש ד"ר דוד שפירא ידע בתחום המדעי היהדות והשלים תואר שני בהצטיינות במדעי היהדות של מכון שכטר בירושלים. המשיך להשלמות לדוקטורט באוניברסיטת חיפה וכתב את התזה "משמעותם של העמודים יכין ובעז".

בשנת 2015, השלים דוקטורט באוניברסיטת בן גוריון בנושא: "יסודות מצריים במפעלי הבניה של שלמה בירושלים," תחת הנחייתם של פרופ' אביגדור הורוויץ ז"ל, פרופ' נילי שופק, וד"ר דוד גלעד.

כיום, ד"ר דוד שפירא הוא חוקר מקרא ומרצה בתחומי מקרא, מצרים העתיקה ותולדות עם ישראל בתקופת הממלכה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתגורר ברעננה, נשוי לפסיכולוגית אסתר שפירא, להם 3 ילדים ו7-נכדים.

עבודתו המחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2015 פרסם את עבודתו המחקרית "מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא" [1](עמוס ז 13), השפעה מצרית במפעלי הבניה של שלמה בירושלים

המחקר עסק בסיפור מלכות שלמה המגולל באחד-עשר הפרקים הראשונים של מל"א, הוא סיפורה של תמורת-עומק מורכבת ורבת-פנים, במסגרתה הממלכה כפי שירשה שלמה מאביו דוד, נעשית בהנהגתו ממדינה שבטית קטנה, לישות מדינית משגשגת ובוטחת בעצמה שמגמת פניה החוצה. הפיכתה בשלבים של ממלכת ישראל לממלכה בעלת משקל אימפריאלי מתבטאת בסיפור במישורים שונים הנוגעים לתיאורי מבנה הצבא, להתנהלותו הפוליטית, להתנהלותו הדתית, וכן לבניין הארמון והמקדש על כל שלביו.

לצערנו, אין בנמצא שרידים ממקדש שלמה וממתחם הארמון, והמקור היחידי העומד לרשותנו, העוסק במקדש ובארמון שלמה, הוא הטקסט המקראי. לכן עיקרו של מחקר זה הוא השוואה בין הטקסט המקראי לעובדות הידועות מממצאים ארכיאולוגיים בתרבויות שכנות.

מרבית המחקר העוסק במקדש שלמה פנה צפונה כדי למצוא מקבילות במקדשים מצפון סוריה, אנטוליה, מסופוטמיה, פניקיה וכנען. רק מעט חוקרים הציעו הקבלה מצרית. לעומת התעסקות הרבה יחסית במחקר לגבי מקדש שלמה, כמעט ולא נעשו מחקרים למציאת מקבילות לארמון. שאלת המחקר בעבודה זאת היא: האם אפשר למצוא יסודות מצריים במפעלי הבניה של שלמה בירושלים.

עבודת מחקר מקיפה זאת בחנה את האפשרות כי שני המבנים המתוארים במלכים א' פרקים ו-ז, הארמון והמקדש, הינם בהשפעה מצרית.

באשר לארמון (מל"א ז 12-1) על פי התיאור המקראי היו בו שני אולמות עמודים. בבדיקה מקיפה של ארמונות שנחשפו במזרח הקרוב הקדום נמצא כי רק במצרים החל מתקופת הממלכה החדשה (מחצית האלף השני לפנה"ס) ועד סוף התקופה התלמית (המאה הראשונה לפנה"ס), דפוס הארמונות כלל שני אולמות עמודים, בדרך כלל הראשון היה אולם גדול וזה שאחריו היה קטן יותר. גם המידות הנתונות בטקסט המקראי, של בית יער הלבנון ואולם העמודים, מעלות את ההשערה של תכנון על פי מתמטיקה המצרית הקדושה. בנוסף, התיאור המקראי על נישואיו הפוליטיים של שלמה לנסיכה מצרית מחזק את האפשרות שהסופר המקראי רואה בעיניו את מצרים ולא את הממלכות שמצפון.

אף שמקדש שלמה, במבנהו הארכיטקטוני משתלב במסורת הארכיטקטונית של המקדשים הצפוניים בעיקר מאזור צפון סוריה, הרי שסממנים הקשורים בעיטורים, בכלים ובפולחן מצביעים על השפעה מצרית ייחודית: השושן – הוא הלוטוס המעטר את עמודי יכין ובעז ואת ים הנחושת וייתכן כי מוטיב זה הופיע גם על קירות המקדש; התימורות שקישטו את קירות המקדש; הכרובים; ארון הברית והמשכן; ייתכן שגם המכונות; והאפשרות שפולחן שמש היה נהוג במקדש בירושלים; וכן השימוש בטקסט המקראי במונחים השאולים מהשפה המצרית. בנוסף, גם במבנהו הארכיטקטוני של מקדש שלמה מתוארים מאפיינים הנמצאים כמעט בכל המקדשים המצריים, במיוחד אלו שנבנו מתחילת תקופת הממלכה החדשה ועד לסוף התקופה התלמית דהינו במשך כאלף וחמש מאות שנה: מבנה אורך; ציר מרכזי סימטרי; אוריינטציה שמשית; ועמודים חופשיים בכניסה.