בני עמי בחרו בטרורכאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2026-06-18 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק. חזרה לרשימת הדפים שנמחקו

„בני עמי בחרו בדרך הטרור” הוא ציטוט רשמי מפוסט שפורסם מחשבון נשיא מדינת ישראל לשעבר ראובן ריבלין, בסמוך לאחר הפיגוע בדומא ב־31 ביולי 2015. אמירה זו הידועה בקיצור במילים: ׳בני עמי בחרו בטרור׳, פורסמה באופן רשמי במסגרת גינוי פומבי, ולקיחת אחריות לאומית כביכול, על רצח עלי דוואבשה, תינוק פלסטיני שנשרף למוות כשהוצת בית משפחתו בכפר דומא. למחרת היום החדשות בעולם כבר הודיעו כי הרצח בוצע על ידי קיצונים יהודיים ׳לדברי הרשויות’. על אף שמבחינה פורנזית הדבר היה בגדר חשד אפשרי בלבד.

האמירה הזאת של הנשיא עוררה זעם ציבורי חריף בישראל, בעיקר בקרב גורמי ימין, שטענו כי זה הוא פסק דין תקשורתי נמהר, וכן כי הוא כביכול מרשיע את עם ישראל כולו כאילו ׳בחרו׳ בדרך הטרור.

בהמשך, כך פורסם בתקשורת, טען ריבלין כי דבריו שפורסמו הוצאו מהקשרם בכדי להסית כנגדו, וכי בפועל הפרסום בוצע על ידי צוותו, ואושר על ידו תחת לחץ של זמן ללא שראה את הנוסח הסופי שנכתב, מסיבה של צורך להרגיע את הרוחות ברחוב הערבי לפני תפילת יום שישי במסגדים. וטען כי הוא בעצם כיוון לנוסח „מבני עמי” או ל„אחדים מבני עמי” שבחרו בדרך הטרור, ולא לעם היהודי בכללותו, והנוסח שפורסם ברשתות התגלה לו רק לאחר שכבר פורסם בעברית ובערבית. עם זאת ריבלין לא חזר בו מלקיחת האחריות הלאומית עצמה. הביטוי נעשה ציטוטו המפורסם ביותר, כמזוהה עם אחת המחלוקות הבולטות בתקופת נשיאותו; וכאחת הפאשלות הנשיאותיות הגדולות בתולדות ישראל; ונעשה בו שימוש חוזר בפולמוסים על מוסד הנשיאות, גבולות הגינוי הממלכתי, יחס המדינה לטרור יהודי, והפער בין תגובות הימין והשמאל לאירועים פוליטיים טעונים.

רקע

ב־31 ביולי 2015 הוצת בית משפחת דוואבשה בכפר דומא שבשומרון. בפיגוע נרצח התינוק עלי דוואבשה, ובהמשך מתו מפצעיהם גם הוריו, סעד וריהאם דוואבשה. אחמד, בנם הנוסף של בני הזוג, נפצע קשה. האירוע הוגדר על ידי רשויות המדינה ורבים מהמנהיגים בישראל כמעשה טרור יהודי.

בעקבות הפיגוע פרסם נשיא המדינה ראובן ריבלין גינוי חריף. לפי נוסחים שפורסמו בכלי התקשורת, ריבלין כתב כי הוא חש כאב על כך ש„בני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש”, והוסיף כי „דרכם אינה דרכי. דרכם אינה דרכנו. דרכם אינה דרכה של מדינת ישראל ואינה דרכו של העם היהודי”.

האמירה

הביטוי „בני עמי בחרו בדרך הטרור” התקבל בציבור כניסוח חריג במיוחד בשל זהותו של הדובר: נשיא המדינה, איש ימין ותיק לשעבר, שדיבר בשם הממלכתיות הישראלית. בעיני תומכיו, ריבלין ביקש להוקיע באופן חד־משמעי טרור יהודי ולהבהיר כי מעשים מסוג זה אינם מייצגים את מדינת ישראל או את העם היהודי. בעיני מבקריו, הניסוח חרג מגינוי ממוקד של פשע לא מפוענח, ויצר רושם של האשמה קולקטיבית כלפי הציבור היהודי או הלאומי כולו.

הסערה הציבורית התמקדה בעיקר במילים „בני עמי”. לפי דיווח ב־N12, רבים מן המגיבים ברשת טענו כי ריבלין מכליל, וכתבו כי „בני עמנו לא בחרו בטרור — רק בודדים וספורים מבנינו בחרו בטרור”.

משמעות תקשורתית וציבורית

האמירה נתפסה על ידי חלק ממבקריה כמעין פסק דין תקשורתי או מוסרי, שניתן מיד לאחר האירוע ובטרם התבררו פרטי החקירה וההליך המשפטי. וכלקיחת אחריות המובילה לצורך בבחירת שעיר לעזאזל. מעבר לכך לפי ביקורת זו, נשיא המדינה לא הסתפק בגינוי הפשע, אלא יצר מסגור ציבורי רחב: לא רק אדם או קבוצה קיצונית ביצעו מעשה טרור, אלא „בני עמי” כגוף מוסרי רחב „בחרו” בדרך זו.

מנגד, תומכי ריבלין טענו כי עצם הזעזוע מן האירוע חייב גינוי מוסרי חד וברור, וכי תפקידו של נשיא המדינה הוא להציב גבול ערכי גם כאשר הדבר מעורר התנגדות. לפי פרשנות זו, האמירה לא נועדה להרשיע ציבור שלם, אלא להדגיש שהאחריות המוסרית למאבק בטרור אינה מסתיימת בגינוי מבצעי הפשע בלבד.[דרוש מקור]

במבט תקשורתי, הביטוי הפך לדוגמה לכוחם של משפטים קצרים לעצב זיכרון ציבורי. אף שההקשר הרחב של דברי ריבלין כלל הסתייגות ברורה ממעשי הטרור והבחנה בין דרכם של המבצעים לבין דרכה של מדינת ישראל והעם היהודי, הביטוי המקוצר „בני עמי בחרו בטרור” המשיך ללוות את דמותו הציבורית של ריבלין בשנים שלאחר מכן.

הביקורת מימין

הביקורת החריפה ביותר על האמירה הגיעה מגורמי ימין, ובמיוחד מן הימין הדתי והימין האידאולוגי אשר חווה זאת כהסתה ומקארתיזם. המבקרים טענו כי ריבלין הפנה אצבע מאשימה כלפי „בני עמו” במקום כלפי מבצעי הפשע בלבד, וכי לא היה נוקט לשון דומה כלפי ציבור ערבי בעקבות פיגועי טרור שביצעו ערבים.

חבר הכנסת לשעבר מיכאל בן־ארי תקף את ריבלין וטען כי „בני עמי לא בחרו בטרור”, אלא שהמנהיגות הישראלית היא שנתנה, לשיטתו, לגיטימציה למדיניות שהובילה לטרור. בדיווח באתר כיפה צוין כי דברי ריבלין עוררו ביקורת עזה בימין, בטענה שהוא לקח מקרה חריג ומתועב והציג אותו כבחירה של עם ישראל כולו.

ביקורת נוספת הופנתה כלפי מה שנתפס כפער בין תגובות המדינה לטרור יהודי לבין תגובותיה לטרור פלסטיני. לפי קו ביקורת זה, השימוש של הנשיא בלשון קולקטיבית כלפי יהודים נתפס כחריג, משום שביחס לטרור פלסטיני נוטים מנהיגים ישראלים להבחין בין מבצעי הפיגועים לבין הציבור הערבי או הפלסטיני הרחב.

הטענה בדבר שתיקה משמאל

בצד הימני של המפה הפוליטית נטען כי האמירה התקבלה בשמאל ובמרכז־שמאל בשתיקה יחסית, ואף באהדה, משום שתאמה ביקורת קיימת על אלימות קיצונית בימין ועל תופעת „תג מחיר”. לפי טענה זו, אילו נשיא המדינה היה משתמש בלשון דומה כלפי ציבור ערבי או כלפי ציבור המזוהה עם השמאל, הייתה מתעוררת מחאה ציבורית רחבה יותר.

תגובת ריבלין והסבריו המאוחרים

בריאיון לגלובס בינואר 2016 התייחס ריבלין לביטוי וטען כי לא אמר „בני עמי בחרו בטרור” במובן שיוחס לו, אלא „מבני עמי בחרו בטרור”. בראיון נאמר כי בפוסט שפורסם לאחר הפיגוע הופיע הביטוי „בני עמי בחרו בטרור”, אך לפי ההסבר שניתן שם הכוונה הייתה ל„מבני עמי”. ריבלין הוסיף כי לדעתו גם מי שמתנגד לטרור אך אינו זועק נגדו עלול, במובן מוסרי, לתת לו יד.

בריאיון ל־ynet בשנת 2023 חזר ריבלין על הטענה כי האמירה הוצאה מהקשרה, והשיב למראיין שהזכיר את הביטוי: „אחדים מבני עמי”.

השפעה על דמותו הציבורית של ריבלין

האמירה השתלבה בדימוי הציבורי של ריבלין כנשיא שניסה לעצב שיח ממלכתי רחב, אך לעיתים עורר התנגדות דווקא בקרב חלקים מן המחנה הפוליטי שממנו צמח. בתקופת נשיאותו נשא ריבלין גם את „נאום השבטים”, שקרא להכרה במבנה החברתי המשתנה של ישראל ובאחריות משותפת בין חילונים, דתיים־לאומיים, חרדים וערבים.

לפי סקירה של אתר דבר על כהונת ריבלין, האמירה „בני עמי בחרו בטרור” נמנית עם הרגעים הבולטים והמזוהים עם נשיאותו, לצד נאום השבטים ופולמוסים נוספים סביב מוסד הנשיאות.

מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה על מוסד הנשיאות ציין כי גינוי פיגוע הטרור היהודי בדומא והאמירה „בני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש” הביאו על ריבלין תגובות נזעמות מהימין, וכי נאום השבטים שלו יצר שיח ציבורי רחב על החברה הישראלית.

יש הרואים אמירה זו כעוון מוסרי, וטוענים שהשפעתה עקיפה אך קריטית גרמה לאופי מעצרו, חקירותיו בעינויים, ובסוף גם להרשעתו של עמירם בן אוליאל, כשעיר לעזאזל. לדוגמא, בשיר המחאה של אריאל זילבר ״עמירם בן אוליאל״.

פרשנות וביקורת

הפולמוס סביב האמירה משקף כמה מתחים מרכזיים בשיח הישראלי:

• ממלכתיות מול פוליטיות — האם נשיא המדינה רשאי להשתמש בשפה מוסרית חריפה גם אם היא מתפרשת כפוליטית.
• גינוי ממוקד מול הכללה קולקטיבית — האם גינוי טרור יהודי מחייב הדגשה שהמבצעים אינם מייצגים את הציבור היהודי, או שמא דווקא יש להדגיש אחריות ציבורית רחבה למניעת קיצוניות.
• טרור יהודי וטרור פלסטיני — האם השפה הציבורית בישראל סימטרית ביחס לטרור מצד קבוצות שונות.
• כוחם של ניסוחים קצרים — כיצד משפט אחד, במיוחד כאשר הוא יוצא מפי נשיא המדינה, עשוי להפוך לסמל תקשורתי ארוך־טווח.
• פערי ימין־שמאל — מדוע אמירה אחת נתפסת במחנה אחד כביטוי מוסרי אמיץ, ובמחנה אחר כפגיעה קולקטיבית בלתי מוצדקת.

ראו גם

• הפיגוע בדומא
• עמירם בן אוליאל
• טרור יהודי בישראל
• נאום השבטים
• הסתה
• אחריותיות

קישורים חיצוניים

• הנשיא ריבלין גינה את הפיגוע — וקיבל איומים, באתר N12
• ריבלין: "כשהרוב הדומם נותן ל־5% להסית — הוא אשם בדיוק כמוהם", באתר גלובס
• רובי ריבלין: "צריכים שינויים, לא נקמה", באתר ynet
• מנאום השבטים ועד "בני עמי בחרו בטרור": הרגעים הבולטים בנשיאות ריבלין, באתר דבר
• בני עמי בחרו בטרור?, באתר News1
• מוסד הנשיאות בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל ובנושא פוליטיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.