אליטיזם מנדטורי
כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2025-12-09 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.
 |
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
| |
| אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
אליטיזם מנדטורי היא גישה אליטיסטית המתארת את מערך יחסי הכוח האליטיסטיים שהתפתחו במסגרת שיטת המנדטים של חבר הלאומים בראשית המאה ה־20, שבהם הוענקה ל"מדינת מנדט" מעמד של אפוטרופוס פוליטי ותרבותי על אוכלוסייה מקומית שנחשבה "לא בשלה" לשלטון עצמי. במסגרת זו עוצב מדרג היררכי בין מעצמת החסות לבין החברה המקומית, והלגיטימיות לשלטון נגזרה מן ההכרה הבינלאומית ומן המוסדות הקולוניאליים – ולא מהשתתפות דמוקרטית של האוכלוסייה הנשלטת.[1]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]המושג נשען על אליטיזם – גישה כללית הרואה באליטה מצומצמת (על בסיס מעמד, השכלה, מוצא או תפקיד וכדומה) את הקבוצה היחידה הראויה לקבל החלטות ולהחזיק בשלטון – אך מחדד את האופן שבו ההנחה האליטיסטית הוטמעה בתוך הסדר משפטי ומוסדי בינלאומי ספציפי, הוא הסדר המנדטים. בניגוד לאליטיזם כללי, המתאר תפיסה חברתית או פוליטית רחבה, "אליטיזם מנדטורי" מתייחס למבנה כוח קונקרטי שבו האפוטרופסות הבינלאומית עצמה מייצרת שכבת שלטון עלית, מעל החברה המקומית ומעל מוסדות הנציגות שלה.[2]
הגדרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחקר ההיסטורי והמשפטי על המנדטים של חבר הלאומים מתוארים לעיתים מאפיינים אליטיסטיים מובהקים של השלטון המנדטורי: העברת סמכות שלטונית לידי "אפוטרופוסים" בינלאומיים; קביעת סטנדרטים של "ציוויליזציה" ו"מודרניות" מבחוץ; והעדפה שיטתית של שכבות משכילות ומסתגלות בקרב האוכלוסייה המקומית כשותפים לממשל. ערך זה עושה שימוש במונח "אליטיזם מנדטורי" כדי לציין מכלול מאפיינים זה, כפי שהם עולים מן הספרות הביקורתית על שיטת המנדטים ועל ראשית מוסדות המשפט הבינלאומי המודרני.[3]
רקע היסטורי: שיטת המנדטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיטת המנדטים של חבר הלאומים נוסחה לאחר מלחמת העולם הראשונה כדרך להסדרת העברת שטחים מן האימפריות המובסות לידי מעצמות אירופה, תוך שימוש בשיח של "חסות" ו"פיתוח" עמים "שאינם מסוגלים עדיין לעמוד ברשות עצמם". אף שהוצגה כמנגנון מעבר לקראת ריבונות עצמאית, המחקר המאוחר מדגיש כי בפועל שימשה השיטה הארכה של הסדר קולוניאלי היררכי – עם דגש על שליטה אדמיניסטרטיבית בידי פקידים ויועצים מקצועיים, ולא על השתתפות עממית.[4]
במנדט הבריטי על ארץ ישראל התבטא ההיגיון המנדטורי במבנה שלטון שבו הסמכות העליונה נשארה בידי הנציב העליון והבירוקרטיה הבריטית, בעוד הגופים הנבחרים היהודיים והערביים הוגבלו בסמכותם ונשענו על שכבות מצומצמות יחסית של בעלות השכלה, רכוש וקשרים – הן ביישוב היהודי והן בחברה הערבית־פלסטינית. כך נוצר ציר כפול של אליטה מנדטורית: אליטה קולוניאלית בריטית ואליטות מקומיות עירוניות שנשענו עליה ותיווכו בינה לבין האוכלוסייה הרחבה.[5]
מאפיינים של אליטיזם מנדטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד המאפיינים הבולטים של אליטיזם מנדטורי הוא הריכוז הגבוה של כוח בידי פקידות מומחית ומומחים "ביטחוניים" ואדמיניסטרטיביים מטעם המעצמה המנדטורית. מבנה זה הפך את קבלת ההחלטות לתהליך סגור יחסית, הנשען על ידע מקצועי־מערבי, וביסס הבחנה בין "מעמד מנהל" מצומצם לבין רוב אוכלוסייה ששולבה לכל היותר במוסדות מייעצים או נבחרים מוגבלים. מחקרים על מינהל המנדט מדגישים כיצד ראייה זו של "משטר מומחים" חיזקה את תחושת ההיררכיה והמרחק בין האוכלוסייה המקומית לבין מוקדי הכוח.[4]
שדה נוסף שבו בא לידי ביטוי אליטיזם מנדטורי הוא השימוש בשפה של "אפוטרופסות ציוויליזציונית". במסמכים ובכתיבה משפטית על שיטת המנדטים מופיעים תיאורים של מעצמות המנדט כ"נאמני הציוויליזציה", בעלי אחריות לנהל בשם האנושות את העמים הנתונים לחסותם. תפיסה זו כוללת יסוד מובהק של אליטיזם: ההנחה שקהילה בינלאומית מצומצמת של מדינות "מתורבתות" מוסמכת לקבוע סטנדרטים עבור שאר העולם ולדחות תביעות לריבונות מלאה עד ל"הוכחת בשלות".[6]
בפלשתינה־א"י, אליטיזם מנדטורי השתלב בדפוסי העילית המקומית – הן בצד היהודי והן בצד הערבי. מחקרי חברה והיסטוריה של התקופה מתארים כיצד הממשל המנדטורי נשען על שכבות עירוניות משכילות של בעלי נכסים, בעלי מקצועות חופשיים ופקידים, שבמידה רבה תווכו בין השלטון הבריטי לבין האוכלוסייה, ובתוך כך חיזקו את מעמדן־שלהן כאליטות פוליטיות ותרבותיות. שילוב זה של אליטה קולוניאלית ואליטות מקומיות נתפס במחקר כמרכיב מרכזי בהבנת המבנה החברתי והפוליטי של תקופת המנדט.[7]
ביקורת מחקרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכתיבה הפוסט־קולוניאלית ובזרם "TWAIL" (Third World Approaches to International Law) מודגש כי שיטת המנדטים יצרה מנגנון שבו שיח אוניברסלי לכאורה של "קידמה" ו"פיתוח" שימש להצדקת מבנים אליטיסטיים וקולוניאליים. לטענת חוקרים אלה, האליטיזם המנדטורי אינו תופעת לוואי, אלא תכונה מבנית של המשטר המנדטורי: ההפרדה העקרונית בין "מפתח" לבין "מפותחים" היא עצמה ביטוי לארגון אליטיסטי של סדר עולמי, שבו מדינות המערב משמרות יתרון פוליטי וכלכלי תוך שימוש בשפה משפטית בינלאומית.[8]
מחקרים השוואתיים על אליטיזם קולוניאלי באזורים אחרים – כגון ניתוח מוצא החקיקה האנטי־להט"בית בניגריה ובמדינות אפריקאיות נוספות – מצביעים על תבנית דומה של ריכוז כוח בידי אליטות קולוניאליות ומקומיות, שהגדירו מתוך עמדה "על־חברתית" נורמות משפטיות ומוסריות עבור האוכלוסייה. למרות ההבדלים בין שיטת המנדטים לבין צורות אחרות של שלטון קולוניאלי, חוקרים משתמשים בדוגמאות אלה כדי להדגיש את המשותף: שימוש במבנה אליטיסטי־אפוטרופסי כדי לעצב חברה ופוליטיקה לפי מודל מערבי נתון מראש.[9]
הבחנה מאליטיזם כללי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעוד אליטיזם מתאר גישה או מבנה כוח שבו אליטה חברתית־כלכלית או תרבותית טוענת ללגיטימציה מיוחדת לשלטון, "אליטיזם מנדטורי" מתמקד בהקשר ספציפי שבו תפיסה זו מגובה בהסדר בינלאומי ובהכרה משפטית בין־מדינתית. בשונה מאליטיזם פוליטי בחברות דמוקרטיות, שבו קיימת אפשרות עקרונית להחלפת האליטות באמצעות בחירות, בהסדר המנדטורי האליטה המנדטורית אינה נבחרת על ידי האוכלוסייה המקומית אלא נקבעת על ידי מוסדות חיצוניים – דבר המעצים את ההיבט האפוטרופסי והפטרנליסטי של האליטיזם.[10]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Antony Anghie, Colonialism and the Birth of International Institutions: Sovereignty, Economy and the Mandate System of the League of Nations, New York University Journal of International Law and Politics, 2002
- ^ אליטיזם, הגדרה מילונית באתר מילוג
- ^ Antony Anghie, Rethinking International Law: A TWAIL Retrospective, European Journal of International Law, 2023
- ^ 1 2 אריה דובנוב ומוטי גולני, מפגשים קולוניאליים בתקופת המנדט (סיכום מחקרי), באתר הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, אוניברסיטת תל אביב
- ^ המנדט הבריטי על ארץ ישראל, באתר הספרייה הלאומית לישראל
- ^ The Mandate System as a Messianic Alternative in the Ultra-Religious Jurisprudence of Rabbi Dr Isaac Breuer, https://www.cambridge.org/
- ^ איתמר רדאי, המעמד הבינוני הערבי בירושלים בתקופת המנדט הבריטי, באתר אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עיונים בתקומת ישראל, כרך 25, עמודים 486-467, 2015
- ^ Antony Anghie, Rethinking International Law: A TWAIL Retrospective, European Journal of International Law, 2023
- ^ Ayodele Sogunro, An analysis of political homophobia, elitism and social exclusion in the colonial origins of anti-gay laws in Nigeria, African Human Rights Law Journal, כרך 22(2), 2022
- ^ Peter S. Stamatakos, The Role of Elitism in a Liberal Democracy