וירטוקרטיה פוליטית
כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2026-09-05 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.
 |
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
| אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
המונח וירטוקרטיה משלב בין המילה "Virtue" (סגולה טוב, מוסר או מיומנות) לבין "קרטיה" (שלטון ). וירטוקרטיה פוליטית היא כיוון התפתחות של המודל הדמוקרטי אשר מציע שינויים מבניים ועקרוניים שמטרתם שיפור איכות המנהיגות הנבחרת, וכן הגנות כנגד גורמים אנטי-דמוקרטיים אשר שואפים להשתלט עליה מבפנים.
מקור המושג
[עריכת קוד מקור | עריכה]וירטוקרטיה פוליטית תוארה בפרוטרוט לראשונה בספרו של גד הרן "הדמוקרטיה לאן – וירטוקרטיה או חורבן"[1].
בספרו מתאר הרן את הוירטוקרטיה הפוליטית כשלב הכרחי בהתפתחות האידאולוגיה שבבסיס המודל הדמוקרטי[2]. השינויים הנדרשים במבנה המסורתי של הדמוקרטיה המודרנית מתבטאים בחלוקת הכוח מחדש בין רשויות השלטון, כך שהמודל המשופר יעמוד טוב יותר כנגד שחיתות והשתלטות עוינת של גורמים אנטי-דמוקרטיים על השלטון.
הדרישה לרפורמה במודל הדמוקרטי המערבי נובעת מכשלים מהותיים שמתגלים ברבות השנים, באיכות המנהיגות הנבחרת, במטרותיה ובתפקודה. עקב משברים הולכים ומחריפים של שינויים דמוגרפיים, הגירה מסיבית, שינויי אקלים קיצוניים, ומצבי קיצון כלכליים – הופך הצורך במנהיגות בעלת כושר התמודדות עם המשברים הללו להכרח קיומי, ולא עוד דיון אקדמי. בשיטת ההפעלה המסורתית של הדמוקרטיות ברבע הראשון של המאה ה-21, עולים לבמה מנהיגים פופוליסטיים מושחתים, ביניהם גם תאוקרטיים או פשיסטים, שאינם מסוגלים בעליל להתמודד עם הבעיות האמיתיות של העמים. יתרה מזו, בהגיעם לשלטון, הם מנצלים חולשות במבנה הדמוקרטי, כדי להשתמש בכוח הנתון בידיהם לבצר את שלטונם ולרדוף את מתנגדיהם.
כמושכל יסוד נקבע הצורך שתוצר הפעילות הדמוקרטית ובמיוחד תהליך הבחירות, יהיה מאגר מנהיגים שניחן גם ביכולות ביצועיות ומנהיגותיות, וגם מבנה אישיות ערכית וחברתית. לכן זו אינה "מריטוקרטיה" או "ממשלת טכנוקרטים" – אלא סוג דמוקרטיה שמצמיח מנהיגות מוכשרת ובעלת תכונות אישיות טרומיות ומחוייבות לאג'נדה מדינית דמוקרטית.
מאפיני הוירטוקרטיה הפוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאפיין המבני העיקרי של הוירטוקרטיה הפוליטית הוא הקמתה של "הרשות הממלכתית", כרשות בעלת פונקציה עצמאית וניפרדת משלוש הרשויות הקלאסיות – רשות מחוקקת, רשות מבצעת והרשות השופטת. הרשות הממלכתית היא שומר הסף של המשטר הדמוקרטי, וכמו הרשות השופטת אמורה להיות בלתי תלויה בנבחרים פוליטיים.
הרשות הממלכתית מאגדת תחתיה את הגופים הבאים:
- פרקליטות המדינה והתביעה הכללית
- אגף החקירות הממלכתי
- נציבות השירות הציבורי
- המשמר הממלכתי – לאבטחת מוסדות שלטון, אישי ציבור וטוהר הבחירות
- רשות ניהול הבחירות ומשאלי עם
- נגיד הבנק המרכזי או רשות מוניטרית עצמאית
- מבקר המדינה
לפרקליטות המדינה והתביעה הכללית סמכויות בלעדיות בנוגע לחקירה ואף מעצר של נבחרים פוליטיים, אך זאת רק באישור בית משפט. הרשות המבצעת (משרד הפנים) ממשיכה להחזיק במשטרה, בפרקליטות אזרחית, ובמערך חקירות ותביעה אזרחית מלאים, אך הם כפופים מבחינה מקצועית להנחיות פרקליטות המדינה. הייעוץ המשפטי לממשלה נשאר במשרד המשפטים ומייצג את הממשלה בבתי המשפט. במקרים גבוליים הוא מחויב להיוועץ בפרקליטות המדינה, אך אינו כפוף אליה. במקרים של אי הסכמה הדורשת הכרעה, תוכל פרקליטות המדינה לפנות לבג"צ לבקש פסיקה. פרקליטות המדינה אחראית לפנות לבית המשפט לא רק עקב החלטות ופעולות בלתי חוקיות של הממשלה, אלא גם במקרה של חקיקה על-ידי הגוף המחוקק הנוגדת את עקרונות הדמוקרטיה. בסמכות בית המשפט העליון לפסול חוקים המסכנים את הדמוקרטיה.
נציבות השירות הציבורי אחראית לקביעת סטנדרטים להתנהלות השירות הציבורי, היא אחראית לפרסום המכרזים לכוח אדם על-פי דרישות המשרדים השונים, לביצוע הכשרות, וקביעת תנאי סף למשרות השונות. בנושאי כוח האדם בשירות הציבורי היא עובדת מול המשרדים והגופים הציבוריים בשיטה מטריציונית כמו אגף כוח אדם בחברה - בנושאים מקצועיים, תנאי שירות והכשרות כלליות. תקציבי כוח האדם, כמות כוח האדם והחלוקה הפנימית נשארים בידי המשרדים השונים, כמו גם מינויים ספורים של משרות אמון.
רשות ניהול הבחירות ומשאלי העם אחראית לנהלי הבחירות ומשאלי העם, לניהולם בפועל וספירת הקולות, אבטחת הבחירות, ופרסום התוצאות. רשות זו אחראית לבדיקת המועמדים לבחירה על-פי קריטריונים ממלכתיים, והחלטותיה כפופות לביקורת שיפוטית. הקריטריונים יכללו גם אספקטים מקצועיים כולל ניסיון קודם בהתאם לסוג התפקיד, אך גם נושאים הקשורים בבריאות פיזית ונפשית, היעדר עבר פלילי, והיעדר פעילות או הבעת דעות אנטי דמוקרטיות במובהק. הדבר נכון גם לגבי מועמדים לבית המחוקקים וגם למועמדים במשרות בכירות במגזר הציבורי – כולל שרים וראשי ממשלה. למועמדים שנפסלו על-ידי וועדת הרשות, הזכות לערער בבית המשפט, ולדרוש בחינה חוזרת על-ידי פורום בכיר שונה מן הוועדה הראשונה. החלטת הפורום הבכיר היא סופית.
מנהל הרשות הממלכתית וגם מנהלי הגופים העיקריים בה, נבחרים במכרז לתקופה אחת בלבד של שבע שנים, על-ידי וועדה ממלכתית ברשות שופט עליון, בה חברים אנשי ציבור ואקדמיה. נשיא המדינה רשאי לכנס וועדה כזו במקרים חריגים כאשר נוצר צורך לדון במשרה במהלך הקדנציה.
הוספת הרשות הממלכתית למבנה הקלאסי בעל שלוש הרשויות של מונטסקייה, נועדה לאזן את העיוות הנובע מריכוז כוח עצום בידי הרשות המבצעת. בהעדר סינון ובדיקה מקדימה למועמדים לבחירה, מגיעים טיפוסים מושחתים או פופוליסטיים מקרב הפוליטיקאים לעמדות חקיקה וכוח בלתי מרוסנים, ומרוקנים את הדמוקרטיה ממהותה היסודית – לשמש כלי שלטוני לקידום טובת המשותף למרבית הבוחרים, מבלי לקפח את זכויות האדם.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]https://whatthefuturenow.com/2020/12/14/the-rise-of-virtuocracy/
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ גד הרן, הדמוקרטיה לאן – וירטוקרטיה או חורבן?, הוצאה עצמית, 2026.
- ↑ על תשתיתו המוסרית של המודל הדמוקרטי, כתב הרן בספרו "סולם הערכים"