המלחמה הבין–קהילתיתכאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2024-01-15 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק. חזרה לרשימת הדפים שנמחקו חזרה לרשימת הדפים שנמחקו

המלחמה הבין–קהילתית הייתה השלב הראשון שבמלחמת העצמאות, והיא פרצה ב-30 בנובמבר 1947. בבוקר היום שלאחר קבלת תוכנית החלוקה בעצרת האו"ם, פתחו ערביי ארץ ישראל בהתקפות כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה. שלב זה מכונה לעיתים גם בשם "מלחמת האזרחים", משום שהלחימה התאפיינה בעימות צבאי מוגבל בין הכוחות הצבאיים של הערבים לבין כוח המגן העברי של היישוב היהודי בארץ, אף על פי שיחידות מתנדבים מטעם הליגה הערבית (צבא ההצלה), ובהמשך גם מתנדבים מן האחים המוסלמים, השתתפו גם הם בלחימה בצד הערבי.

היקף הלחימה הוגבל מאוד בשל נוכחות הצבא הבריטי, שהיה בתהליך של פינוי כוחותיו משטח ארץ ישראל המנדטורית. החל מראשית אפריל 1948 עבר כוח המגן העברי למתקפה באזורים שונים בארץ ישראל, ועד השלמת פינוי הצבא הבריטי ותום המנדט, הביסו את הכוחות הערביים הבלתי סדירים שעמדו מולם.

רקע

בשנת 1917, בזמן מלחמת העולם הראשונה, ארץ ישראל אשר הייתה נתונה לשלטון האימפריה העותמאנית במשך כ-400 שנים נכבשת על ידי האימפריה הבריטית. מיד לאחר מכן, ניתנה הצהרת בלפור, לפיה בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. כשלוש שנים מאוחר יותר בריטניה קיבלה מנדט מחבר הלאומים על ארץ זו.

ב-17 במאי 1939 פורסם הספר הלבן, לפיו בכוונת הבריטים להקים בארץ ישראל מדינה אחת עבור כל תושביה, היהודים והערבים, להגביל באופן חמור את עליית היהודים ולהגביל משמעותית רכישת קרקעות בבעלות ערבית, בידי יהודים. המסמך אושר על ידי בית הנבחרים ב-23 במאי באותה השנה, ברוב של 281 מול 181 והתקבל בזעם על ידי היישוב העברי בארץ ישראל שראה בו בגידה של הבריטים והפרה של התחייבויותיהם כפי שבאו לידי ביטוי בהצהרת בלפור. בספטמבר 1947 קבינט ממשלת בריטניה קיבל החלטה לסיים את המנדט הבריטי בשטח ארץ ישראל, ולפנות ממנה את הצבא הבריטי. דבר שהוביל להחלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית ומדינה ערבית בכ"ט בנובמבר 1947.

שלבי המלחמה

• 30 בנובמבר 1947 – 3 באפריל 1948 (4 חודשים ו-4 ימים): השלב הראשון של מלחמת העצמאות. התאפיין במאבק על השליטה בדרכים ובערים המעורבות. העימות הצבאי בין היישוב היהודי והערבים היה מוגבל בהיקפו והשתתפו בו כוחות קטנים יחסית, המצוידים בעיקר בנשק קל. הערבים ריכזו את התקפותיהם בעיקר על צירי התנועה שהובילו ליישובים יהודיים מבודדים (כולל ירושלים המערבית) במידה רבה של הצלחה, ואילו כוחות ההגנה נקטו בדרך כלל באסטרטגיה הגנתית, והסתפקו בפעולות תגמול נקודתיות.
• 3 באפריל 1948 – 14 במאי 1948 (חודש 1, שבוע 1 ו-4 ימים): בשלב זה היוזמה עברה לידי הכוח הצבאי של "היישוב", שפתח בשורת מתקפות בכוחות גדולים יחסית (סדר כוחות חטיבתי) במספר אזורים בארץ ישראל, בהתאם לקווי המתאר של תוכנית ד'. הכוחות הצבאיים של ערביי ארץ ישראל וכוחות המתנדבים הערביים שסייעו בידם הובסו ברובם. כוחות "ההגנה" השתלטו על שטחים נרחבים באזור שפלת החוף, בגליל המזרחי והמערבי ובפרוזדור ירושלים וכבשו את מרבית הערים המעורבות ומספר ערים ערביות. כתוצאה מכך גם החלה מנוסה המונית של האוכלוסייה הערבית מהאזורים שנכבשו על ידי הצד היהודי.

המלחמה הסתיימה בניצחון היישוב היהודי שאותו מכנים הפלסטינים אסון הנכבה. ב-14 במאי 1948, יומו האחרון של המנדט הבריטי, הכריזה הנהגת היישוב היהודי בראשות דוד בן-גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אשר תיקרא "מדינת ישראל". מדינות ערב ראו זאת בתור עילה למלחמה ופלשו אל המדינה שרק נוסדה, ובכך החל השלב השני והסופי של מלחמת העצמאות שנקרא המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה.

לקריאה נוספת

• הכנופיות הפליליות הערביות במלחמה הבין-קהילתית 1947–1948 / שמריהו בן פזי
• שתי המלחמות של 48׳