היום שאחרי חמאסכאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2024-03-08 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק. חזרה לרשימת הדפים שנמחקו

שאלת היום שאחרי חמאס (בקיצור: שאלת היום שאחרי או היום שאחרי חמאס) היא שאלת אופיו וזהותו של השלטון הצבאי והניהול האזרחי ברצועת עזה לאחר מיטוט חמאס וכיבוש הרצועה על ידי מדינת ישראל, באם יקרה בעתיד.

השאלה הייתה עולה בדרך כלל כנגד לפעמים בנוסח "מי ינהל את הביוב ברצועה", כשהמילה "ביוב" מסמלת את כל החיים האזרחיים ברצועה, שיעברו לאחריות ישראל באם תשתלט על הרצועה.

השאלה עלתה לדיון ציבורי נרחב בזמן מלחמת חרבות ברזל, עת כובשת ישראל את הרצועה וממוטטת את חמאס, בעוד ההנהגה הפוליטית בישראל לא נותנת תשובות רשמיות לשאלה זו.

רקע

ביוני 2007, שנתיים לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה ב-2005, השתלטו עליה כוחות ארגון הטרור חמאס, ומאז נמצאת הרצועה תחת שליטתו. חמאס הוציא פעולות טרור רבות משטח הרצועה נגד ישראל, ובפרט ירי רקטות מהרצועה. צה"ל ערך מפעם לפעם מבצעים ברצועה (מבצע גשמי קיץ, מבצע עופרת יצוקה, מבצע עמוד ענן, מבצע צוק איתן, מבצע שומר החומות, מבצע עלות השחר, מבצע מגן וחץ וסבבים רבים נוספים). להגנה מניסיונות חדירה לישראל נבנו מכשול ימי, מכשול תת-קרקעי וגדר סביב רצועת עזה.

שלטונו של חמאס נתפס על ידי ממשלות ישראל כרע במיעוטו, בין היתר מתוך תפיסה אסטרטגית הרואה בשלטונו גורם המסכל הסדר מדיני, ובעקבות המחיר והקושי להם היא תידרש אם תבחר לכבוש את הרצועה. לכן, מדינת ישראל נקטה במדיניות הסבבים, הקובעת, בין היתר, כי אין לכבוש את הרצועה.

תשובות אפשריות

לשאלה מספר תשובות אפשרויות:

• טרנספר מרצועת עזה למדינות אחרות – תשובה זו עשויה להקטין מאוד עד למחוק את מספר העזתים, והיא זוכה לתמיכה רחבה בימין הישראלי וכיום אף בחלקים מן השמאל הישראלי. האמצעים בהם נדרשת ישראל לנקוט לביצוע מטרה זו הם עידוד הגירה מרצועת עזה או התנתקות בכפייה שלהם מהרצועה. הצעה מיני רבות במסגרת תוכנית זו היא ההצעה להעברת האוכלוסייה לסיני, שנתקלה בהתנגדות מצרית, למרות שהציעה הצעה דומה ב-2014. תוכניות מסוימות קוראות לאפשר הגירה רק למי שמעוניין בכך, או להתאים את כמות העזתים לפוטנציאל הכלכלי של החבל. על פי סקר שבוצע על ידי מכון מדגם – מנו גבע, בין 18 ל-20 בדצמבר 2023, 71% מהציבור תומך בעידוד הגירת עזתים על ידי ישראל, בעוד 17% מתנגד לכך.
• סיפוח רצועת עזה או חלקים ממנה
• הקמה מחודשת של ההתנחלויות הישראליות בחבל עזה ובתוחמת הצפונית בגישת "התיישבות מביאה ביטחון".
• שלטון אזרחי ישראלי על כל השטח
• הקמת שלטונות מקומיים בתאי השטח השונים ברצועה (תוכנית האמירויות)
• נסיגה ישראלית חד צדדית – במסגרת זו ניתן להשאיר וואקום בשטח או להשתמש באחד הפתרונות האחרים כדי למנוע אותו. פתרון זה נוסה ב-2005 בעת ביצוע תוכנית ההתנתקות
• העברת השלטון ברצועה למדינות ערב או לגורם בינלאומי אחר
• העברת השלטון לרשות, ששלטה על תא השטח בעבר. פתרון זה נוסה ב-2005 בעת ביצוע תוכנית ההתנתקות
• הקמת רצועת ביטחון פנימית ברצועה, לאורך גבולה עם ישראל, במטרה למנוע התקפות עתידיות לעבר עוטף עזה. הצעה זו חייבת להיות חלק מפתרון אחר, שכן היא לא קובעת מה ייעשה עם שאר השטח.
• הקמת מספר מסדרונות שליטה ביטחונית ישראלית ברצועת עזה, במתכונת דומה למוצע בתוכנית חמש האצבעות. גם הצעה זו חייבת להיות חלק מפתרון אחר, שכן היא לא קובעת מה ייעשה עם שאר השטח.

תשובות מסוימות לשאלה עשויות להשלים או לסתור זו את זו.

"חבילת פתרונות" הכוללת התיישבות ישראלית ברצועה, שלטון אזרחי ישראלי עליה והקמת מסדרונות שליטה ביטחונית (ולאחר מכן אזרחית) עליה מכונה "היום שלפני אוסלו" – בהתייחסות למדיניות הישראלית בשטח לפני חתימת הסכמי אוסלו והעברת חלקים מהשטח לגורמים שאינם מדינת ישראל.

בתקופת שלטון חמאס ברצועת עזה

בתקופת ממשל חמאס ברצועת עזה נחשבה השאלה לקושייה על התומכים בכיבוש רצועת עזה. השאלה נחשבה לשאלה תאורטית, מאחר שמדינת ישראל נקטה במדיניות הסבבים ולא הראתה כוונה לכבוש את הרצועה או למוטט את חמאס.

שאלת כיבוש הרצועה עלתה במהלך מבצע עופרת יצוקה בחורף 2009 ומבצע צוק איתן בקיץ 2014, אך כיבוש כזה לא התרחש בסופו של דבר.

במלחמת חרבות ברזל

ערך מורחב – מלחמת חרבות ברזל

בתמרון הקרקעי ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל ישראל החלה לכבוש מחדש את הרצועה, ופעלה למיטוט חמאס. עובדות אלה מציבות מחדש את שאלת היום שאחרי לדיון ציבורי.

למרות חשיבות היום שאחרי, מדינת ישראל לא הציגה תוכניות רשמיות לגבי רצועת עזה ביום שאחרי המלחמה, ואף הוחלט בקבינט המדיני-ביטחוני שלא לדון בעניין. פוליטיקאים מסוימים, כדוגמת משה פייגלין, הגדירו עמדה זו כהוכחה שישראל עודנה פועלת לפי מדיניות הסבבים שקדמה למלחמה, ואינה רוצה להכריע את הסכסוך הישראלי–עזתי.

רעיון הקמת ההתיישבות היהודית בחבל עזה זוכה, על פי סקרים שבוצעו במהלך המלחמה, ל-44 אחוזי תמיכה בקרב הציבור הישראלי, יותר מ-39 האחוזים המתנגדים לכך, ויותר מהתמיכה הציבורית המגבה כל פתרון אחר. למרות זאת, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הבהיר מספר פעמים כי לאפשרות זו אין היתכנות והוא לא מעוניין לממש אותה.

מספר שרים וחברי כנסת הציגו את תוכניותיהם ליום שאחרי המלחמה, ביניהם שר הביטחון יואב גלנט.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הביא ב-22 בפברואר 2024 מסמך לאישור הקבינט המדיני-ביטחוני בעניין זה. הצעתו מחולקת ל"תקופת ביניים" ו"בטווח הארוך", שם לא מופיעה הצעה לגוף או שיטה שתמשול על הרצועה ביום שאחרי, אלא שתי הסתייגויות מהעשוי להיות ביום שאחרי.

בהיעדר מדיניות ישראלית רשמית, מדינות המערב, ובעיקר ארצות הברית, עושים מאמצים על מנת להחזיר את השליטה של הרשות שכבר שולטת בחלקים ביהודה ושומרון לעמדת השליטה על הרצועה. סקר שבוצע על ידי מכון מדגם – מנו גבע, בין 18 ל-20 בדצמבר 2023 קובע כי 73% הציבור הישראלי סבור כי ישראל צריכה לקבוע את עתיד הרצועה באופן עצמאי.

מדינות ערב, ובעיקר מצרים וערב הסעודית, פועלות אף הן דיפלומטית על מנת לשמר אינטרסים שלהן^{[דרושה הבהרה]}.

ראו גם

• חמאס
• מלחמת חרבות ברזל
• רצועת עזה