דוד שוקן
כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2026-05-18 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.
 |
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
| אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
דוד שוקן הוא איש תקשורת וטכנולוגיה ישראלי, מעצב, וחבר משקיף בדירקטוריון "קבוצת הארץ".
שוקן, נצר למשפחת שוקן שמחזיקה בבעלות על עיתון "הארץ", זכה לחשיפה ציבורית נרחבת בעקבות מאמרי ביקורת שפרסם, שבהם יצא נגד הקו המערכתי של העיתון והצביע על היעדר פלורליזם רעיוני בתוכו.
ביוגרפיה ורקע משפחתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שוקן נולד בירושלים וגדל במשפחה בעלת השפעה גדולה על עולם התרבות והעיתונות בישראל. הוא בנו של האדריכל הלל שוקן, נכדו של עורך "הארץ" המיתולוגי גרשום שוקן, ונינו של שלמה זלמן שוקן, מייסד אימפריית המו"לות המשפחתית שרכש את העיתון בשנת 1935. דודו הוא עמוס שוקן, המו"ל הנוכחי של קבוצת הארץ. אימו היא הפרופסורית דגנית שטרן-שוקן אשר הקימה את המחלקה לעיצוב תכשיטים במכללת שנקר. בצעירותו חווה את אירועי מלחמת המפרץ ובמהלכה אף היה עד לפיגוע דקירה קטלני בסמוך לביתו בירושלים, אירוע שהשפיע עליו עמוקות. בשירותו הצבאי שירת כמש"ק שלישות בצה"ל. שוקן עוסק בתחום העיצוב והמיתוג, ובין היתר תכנן ועיצב את האתר הרשמי המנציח את מורשת אב-משפחתו, שלמה זלמן שוקן. מתוקף מעמדו המשפחתי, הוא מכהן כמשקיף בדירקטוריון של קבוצת הארץ[1].
הפולמוס הציבורי סביב עיתון "הארץ"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2025 עורר שוקן סערה תקשורתית רבה כאשר פרסם בעמודי הדעות של "הארץ" מאמר ביקורת חריף תחת הכותרת "עיתון לאנשים חושבים? טקסט כשל סבי גרשום לא היה מתפרסם ב'הארץ' של היום". במאמרו טען שוקן כי העיתון לקה ב"חד-צדדיות מחשבתית" והפך לתיבת תהודה הסגורה בפני עמדות מנוגדות, ובכך הוא מחטיא את תפקידו הליברלי והציבורי. הוא הציג מכתב היסטורי שכתב סבו, גרשום שוקן, המציג עמדות המכירות בזכות ההיסטורית של העם היהודי על חלקי ארץ ישראל, וטען כי עמדות מעין אלו אינן מקבלות כיום ביטוי מכבד בעיתון. המאמר הצית ויכוח פומבי חסר תקדים בתוך משפחת שוקן ומול הנהלת העיתון[2]
תפנית אידאולוגית ומסע זהות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות אירועי השנים האחרונות ומלחמת חרבות ברזל, חל שינוי משמעותי בעמדותיו הציבוריות של שוקן והוא החל לנהל מסע זהות אישי ופומבי שזכה להד תקשורתי. בספטמבר 2025 פרסם מאמר אישי נוסף שבו הצהיר על חיבור מחודש לזהות הלאומית והיהודית שלו, וכתב: "האמת היא שאני יהודי וישראלי וזה העם שלי וזה הבית שלי. פתאום זה היה ברור". במסגרת תפנית זו החל שוקן לחצות את הקווים המקובלים של השיח הליברלי-פרוגרסיבי המזוהה עם משפחתו. הוא השתתף במפגשים ובפודקאסטים של גופי תקשורת המזוהים עם הימין הציבורי והציונות הדתית (כמו "הקול היהודי" וערוץ "טוב TV").
שוקן החל להוביל סדרת מפגשים ופודקאסטים משותפים עם הרב שמואל אליהו (רבה של צפת), במטרה לייצר גשר והידברות ישירה בין העולמות המנוגדים בחברה הישראלית.
שוקן שיתף בגילוי לב בהחלטות משפחתיות לא-קונבנציונליות שקיבל בעבר, כגון החלטתו שלא לערוך ברית מילה לבניו או לחסנם, לצד השינויים התפיסתיים שהוא עובר מאז. בעקבות צעדים אלו ציין שוקן בראיונות כי הוא מרגיש לעיתים בקהילת הבית המקורית שלו כמי ש"מוציא את דיבת העיתון", אך הדגיש את מחויבותו לחיפוש אמת ולשבירת תיבות התהודה הפוליטיות.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לשוקן שלושה ילדים, בת ושני בנים