כניסה > מאמרים וקישורים
כניסה :: מאמרים וקישורים צרו קשר :: מי אני? :: English


נאומו של פרופ' מרסלו דסקל
בעצרת הפתיחה של קבוצת דיאלוג ערבי-יהודי ביפו

ערב טוב, מסאא אלח'יר

בשעה הקשה הזאת עבור כולנו, בשעה של הסבל הנוראי - שאינו גזירת שמיים אלא מעשה אדם - מכנן בליבם של רבים מאיתנו היאוש. האם יש ביכולתנו לעצור את גלגלי השיניים של האלימות שאינם מולידים אלא יותר אלימות וסבל? האם לא נדונו לכישלון מאמצינו לעצור את שרשרת המעשים המוכתבים ע"י הפחד, הכעס, והשנאה?

המפגש הזה, הפעולות הבאות שנעשה ביחד, הצורך הדחוף שהרגשנו - ערבים ויהודים כאחד - לעמוד ולזעוק ביחד חלאס! די! מספיק לשיגעון הזה! הם תשובתינו.

לא! לא ניתן ליאוש לשתק אותנו. לא! לא נעבור על סדר היום נוכח הדברים הנוראיים שאנחנו עדים להם. לא! אין אנו יכולים להרשות לעצמנו להיות צופים פאסיביים של מה שמתרחש כאן ועכשיו.

גם אם בשלב זה, כשרועמים התותחים וחגורות הנפץ, עדיין קשה לשמוע את קולנו, כוחו יגבר בסופו של דבר על כל קול אחר, ובזכותו, בסופו של דבר, יוכלו החיים של שני עמינו, זה בצד זה, זה יחד עם זה, לחזור לשפיות.

באופן טבעי כל אדם מזדהה עם הסבל של זולתו. ההזדהות הזאת היא הרגש עליו מושתתים יסודות המוסר. ובאופן טבעי כל אדם מזדהה יותר עם הסבל של אלה שקרובים לו: משפחתו, יקיריו, חבריו, עמו. טבעי הוא לדאוג - באמצעים המוגבלים שברשות כל אחד - בראש ובראשונה לצרכיו של הקרובים לו, לעמוד על זכויותיהם, ולזעום ולזעוק כשאי-צדק וסבל נגרמים להם. [לא אכחיש שהפחד והזעם שחשתי כשנודע לי על הפיגוע ברח' אלנבי, מטרים ספורים מביתה של בתי, היו עזים יותר מאלה שחשתי במקרים אחרים, רחוקים יותר "ממני".] אך כפי שהסבל והכאב אינם פוסחים על אף אחד, כך גם המוסר, הזכויות והצדק אין הם נחלתם של קבוצה או יחיד כלשהם. זכותו של כל איש, קבוצה ועם עומדת איתנה רק כאשר זכותו של שכנו מוכרת וממומשת. הדיכוי של זכויות הזולת מכרסם בזכותך המוסרית וביכולת שלך לממש את זכויותך. כל אדם בר דעת מבין ויודע זאת. אך כשהייצרים ולא התבונה קובעים את מעשינו, כשמנהיגים משני הצדדים מעדיפים שהעמים שעליהם הם מופקדים לא יחשבו וישקלו את מעשיהם, אלא מלעיטים את הייצרים, התוצאה היא מה שקורה סביבנו.

יוזמתנו המשותפת היא יוזמה נגד מצב עניינים זה. כל מי שכאן הערב (וגם מי שלא כאן) יודע היטב שמעגל האלימות והשנאה ההדדית בו אנחנו נתונים היום הוא מעגל קסמים. אנחנו ורבים אחרים יודעים שאין בו כל סיכוי לפתור את הבעיות. כולם יודעים שהפיתרון - ועמו השלום המיוחל ע"י כולנו - רק יושג ע"י משא ומתן המבוסס על הכרה הדדית בזכויות הצד שכנגד, ע"י דו-שיח אמיתי, ע"י פשרה.

אנחנו לא נאיבים. אנחנו יודעים שאין זה פופולרי, לא בקרב הפלסטינים ולא בקרב רוב תושבי ישראל, לקרוא דווקא היום לדו-שיח. אנחנו יודעים היטב שאולי היום או מחר הדו-שיח האמיתי הדרוש לא יכון. אך יש גם מוחורותיים. חובתנו היום, ואחריותנו העליונה, היא לשמור על הערוצים שיאפשרו לדו-שיח, כשיגיע תורו, להתרחש. חובתנו לקיים אותו כבר עכשיו, ביחד, ולהראות בכך שהוא אפשרי. חובתנו לדאוג לכך, שבבוא העת יהיו בשני הצדדים אנשים שיוכלו להביט זה בעיניים של זה ללא מורא תוך כדי ידיעה שבשום רגע - גם ברגעים הקשים כמו ימים אלה - לא נכנעו לשנאה וליאוש. האקט שלנו היום מסמל את האפשרות של הפעולה המשותפת. אך הוא גם אקט מעשי ביותר כי הוא ומשאיר את הדרך פתוחה להדברות השפויה שבוא תבוא, במהרה בימינו, ללא צל של ספק!

מרסלו דסקל