כניסה > מאמרים וקישורים
כניסה :: מאמרים וקישורים	צרו קשר :: מי אני? :: English

כספי יסדר

למי אכפת הלקוחות, המיליונים, הכוח, המוניטין? עו"ד רם כספי, הקונסיליירי של בכירי המדינה, מוכן לוותר על הכל אם רק יתנו לו לנהל את המו"מ עם הפלשתינאים. השבוע הציג את תוכנית השלום שלו לפני נציגים פלשתינאים בלונדון, וזאת רק ההתחלה מאת שרה ליבוביץ-דר - הארץ בסוף השבוע שעבר פגש רם כספי פלשתינאים לראשונה בחייו. קבוצת ישראלים מלאי כוונות טובות שכללה את כספי עצמו, עמי אילון, ויקי שירן, הנרייטה כלב-דהאן ואודי נטע נפגשה בלונדון לשלושה ימי שיחות עם אנשי ציבור פלשתינאים ובהם סרי נוסייבה, פתחי שקאקי, מוסא בדירי, ריאד מלכי ואחרים. כספי לא דובר ערבית, והפעם האחרונה שביקר בשטחים היתה לפני 12 שנים, אבל כבר כמה חודשים הוא מסתובב עם תוכנית שלום שהוא בטוח כי יוכל למכור אותה לפלשתינאים. "עד עכשיו לא פניתי לאף אחד", הוא אומר. "התביישתי. חיכיתי שהם יפנו אלי. רק חברים קרובים ידעו שאני מת לנהל את המו"מ עם הפלשתינאים. עכשיו, בגיל 62, מותר לי לצאת החוצה ולהגיד שאני רוצה את התפקיד", הוא אומר. הגיחה הלונדונית שלו היא הצעד המעשי הראשון שנקט לקדם את תוכנית השלום שהגה. "הייתי שם כאדם פרטי", הוא מבהיר, "וגם הפלשתינאים שהגיעו אינם ההנהגה הפוליטית הרשמית. קשה לדעת איך ההנהגה הפוליטית תקבל את הרעיונות האלה, אבל התחושה שלי היא שיש לזה סיכוי יותר מסביר. הם היו מאוד מאוד קשובים ואמרו שהרעיונות שהעליתי חדשים ויצירתיים. אם זה היה הצוות שמנהל את המשא ומתן, אפשר היה לסגור בתוך כמה שבועות. הבעיה היא שלא הם ולא אני מייצגים את הדרג הפוליטי. אמרתי להם שאף גורם לא הסמיך אותי להציג את התוכנית. הילדים שלי הסמיכו אותי לעסוק בנושא הזה אבל לא הממשלה". פעם ראשונה שראית פלשתינאים. איך התרשמת? "זה לא הפלשתינאי הממוצע. הם דוברי אנגלית רהוטה, חניכי אוניברסיטאות מערביות, אנשים חכמים שמדברים בצורה שיכולה לשכנע זר. קל ללכת שבי אחרי הטיעונים שלהם, הם מציגים את עמדותיהם בדרכי נועם ושכנוע. אני אמרתי להם שאם הם לא ישכנעו אותי שיש שותף, שיש עם מי לדבר, חבל על הזמן. יש מצידם נכונות לדבר, אבל זו לא משימה קלה. לא חשבתי שיהיה קל". אתה בטח מודע לרושם שאתה מעורר. האלפיון העליון מתחיל להשתעשע עם הסכמי השלום? "יש לי שעשועים אחרים. נושא השלום הוא לא שעשוע אלא משאת נפש. התרומה היחידה שאני יכול לתת למדינה פרט לתשלום מסים זה לנסות ולעזור לנושא השלום. אני לא אדריכל שמשאיר אחריו בניינים שהם מציבות לשאר רוח. אני מקווה להשאיר אחרי את הסכם השלום, אחרת לא אשאיר כלום מלבד חמש שורות הספד בעיתון הארץ. אם יטילו עלי את התפקיד אני אקח חופש מהמשרד, כמה זמן שזה ייקח. אני מוכן עכשיו לעזוב הכל, רק תני לי חצי שעה לנקות את השולחן". למה שאתה תצליח היכן שאחרים נכשלו? "תנו לי לנסות. אני שונא להיכשל. אני אעשה הכל כדי להצליח. אני בא מהתחום העסקי, אין לי מטענים של חשדות, אני אנסה לפתור את הבעיה. אני רק צריך את הסמכות לעשות הסדר. אני אדע להציג לפלשתינאים את הדברים בצורה יותר טובה מאלה שעשו את זה עד היום. אני רגיש יותר מרוב הפוליטיקאים. כשאני מסתובב ברחובות ירושלים ועל הר הזיתים יש לי דמעות בעיניים. כשאני רואה סבל של איש מן השורה זה גורם לי לתהפוכות נפש באופן אישי". איזה קשר יש לך לסבל הפלשתיני ולאינתיפאדה? "זה קשור גם אלי. אם אני הולך לבית קפה, אני צריך להסתכל לצדדים. לפני כמה חודשים קברתי את אמי בהר הזיתים והיינו צריכים לשכור למלווים אוטובוס ממוגן. אבי ואני נסענו באוטו שלי, הלא-ממוגן, דרך העיר העתיקה וזה בכלל לא הזיז לי. אני מאמין ביד מכוונת". מה לך ולאנשים כמו מוחמד דחלאן וג'יבריל רג'וב? איך תמצא איתם שפה משותפת? "אני יכול לדבר עם נשיא ארצות הברית ועם נהג מונית באותה צורה, ישר ובגובה העיניים. אין לי בעיה לדבר עם נשיא בית המשפט העליון ועם המזכירה שלו באותה צורה. אני מסוגל לדבר עם כל אדם. אני אכנס לראש הפלשתיני. דרך השכנוע של עורך דין היא דרך ההצגה של הדברים. אני מבין את הפלשתינאים ואיפה עוברים הקווים האדומים שלהם". לפלשתינאים היתה תחושה שאהוד ברק מתנשא עליהם. איך אתה תעשה את זה אחרת? "לו הייתי בקמפ דיוויד במשך 11 ימים, לא הייתי נוהג כמו ברק ששוחח עם ערפאת רק פעם אחת שעה אחת. אני במקומו הייתי מתרחץ אתו ושותה אתו - אני לא יכול להגיד מתגלח אתו כי ערפאת לא מתגלח - אבל הייתי אוכל אתו כל הזמן חומוס. הייתי מסיר את המחסומים. אנחנו לא מאמינים לפלשתינאים והם לא מאמינים לנו, וכשיש חוסר אמון טוטאלי חייבים לדבר. אני לא הייתי מדבר אתו מתוך התייהרות. גם לא הייתי דוחף אותו לדלת כמו שברק עשה כשהם עמדו על יד הדלת עם קלינטון. לא דוחפים מנהיג של עם אחר. אם אני הייתי שם הייתי מציע לערפאת להיכנס ראשון ואם הוא היה מציע לי להיכנס לפניו הייתי אומר לו: גיל לפני יופי. הוא יותר מבוגר ממני אבל אני יותר יפה ממנו". וזה מה שהיה פותר את כל בעיות האזור? "הבעיה היתה שקמפ דיוויד לא הוכן. כשהולכים לוועידת פסגה מקובל שכל הנושאים מוסכמים ונותרים %4%-3 בלתי מוסכמים ואז נשיא ארה"ב נותן מכה על הראש וגומר את ה3%-. לקמפ דיוויד ישראל הגיעה עם %80 מהיקף הסכסוך לא פתורים. הסכם השלום עם מצרים הוכן טוב, היו פגישות מקדימות עם משה דיין ורק אז נפגשו. אבל בגין היה מנהיג אחר, הוא היה מסוגל לקבל הכרעה" (זה קשקוש, אומר בתגובה מקורב לברק שהיה מעורה במו"מ, לפני הוועידה היו הרבה ערוצים אחוריים ו"הוועידה היתה מוכנה מבחינתנו הכי טוב שרק אפשר"). בקיצור, הוא יבוא אל הפלשתינאים כמו שהוא יודע, כעורך דין המנהל מו"מ מסחרי. "אני עוסק כבר 35 שנים במשאים ומתנים. בכל משא ומתן אני מנסה להיכנס לראש של הצד השני. מה שהלקוח שלי אומר זה חשוב אבל לפעמים לא רלוונטי. אני חייב לראות מה יכול לעבור אצל הצד השני. אם בן אדם רוצה לקנות חברה ואני יודע שהמוכר לעולם לא יסכים למכור אותה אלא אם א', ב' וג' יתממשו, אני מנסה לשפץ את א', ב' וג' כדי שתהיה הסכמה. אותו הדבר קורה בפשרות. כשאני מופיע בבתי משפט ואני מנסה לשכנע את הלקוח להתפשר, הוא לפעמים אומר לי: 'למה שאני אתפשר, השופט חייך אלי, הוא יהיה לטובתי'. אני מנסה להסביר לו שזה שהשופט חייך אליו לא אומר שהוא הולך לזכות במשפט. בסופו של דבר רוב המשפטים מסתיימים בפשרות ולפעמים קשה לשכנע את הלקוח. הוא רוצה להיאבק, וכשעושים פשרה תמיד יש גם לך וגם ללקוח מחשבה שאולי אם הוא היה ממשיך בהליך המשפטי, הוא היה משיג תוצאות יותר טובות. במקרה שלנו פסק הדין ניתן לפני הפשרה. האינתיפאדה עם כל שפיכות הדמים היא פסק הדין. עכשיו חייבים להגיע לפשרה". הוא גיבש את תוכניתו במשך חמש שנים. הוא לא העלה אותה על הכתב, גם לא על קובץ מחשב. על שולחן העבודה שלו אין מחשב, הוא לא גולש באינטרנט, "כששולחים לי דואר אלקטרוני אני אומר שאני לא מבין בזה כלום ומבקש שישלחו לי פקס. גם זה לא קל. לקח לי הרבה זמן ללמוד להשתמש בפקס". תוכנית השלום כולה אצלו בראש. "אני חושב על זה כל הזמן". מתווה כספי כספי כבר 35 שנים עורך דין במשרד שאביו, מיכה כספי, היה בין מייסדיו. המשרד, עם 33 עורכי דין, ביניהם אחיו אסף ובנו גיא, ממוקם בדירוג המשרדים הישראליים של דן אנד ברדסטריט במקום ה18-. בין לקוחותיו האחים עופר, משפחת נמרודי, שמואל דנקנר, בני שטיינמיץ ואלפרד אקירוב. "הלקוחות ישלחו לי פרחים כשהם ישמעו שעזבתי את המשרד כדי לנהל מו"מ עם הפלשתינאים". בשנים האחרונות הוא ניסה למזג את משרדו עם שלושה משרדים, גורניצקי, דנציגר-קלגסבלד וברקמן-וקסלר. שלושת הניסיונות נכשלו. האם מי שלא הצליח להתמזג עם משרדים אחרים יצליח ליצור מיזוג עם הפלשתינאים? "בסוף אני אמזג את המשרד שלי", הוא מבטיח. "במיזוג עסקי יש הרבה בעיות של אגו שלא קיימות במשא ומתן מדיני". אל הפלשתינאים הוא יגיע אחרי שעבר מהפך בדעותיו הפוליטיות. "עד מלחמת יום הכיפור האמנתי במדיניות של אף שעל. משה דיין אמר שטוב שארם בלי שלום מאשר שלום בלי שארם ואני קיבלתי את זה. אחרי המלחמה הבנו שכולנו נכשלנו בכשל שנבע מתחושה של עוצמה וכוח, כאילו אנחנו חיים פה לבד, וירדנו מהר מאוד מהחלומות. עכשיו אנחנו צריכים לוותר על עוד כמה דעות אם אנחנו רוצים להשיג שלום אמת. יש פה מלחמה על אותה כברת ארץ ולזה יכולים להיות שני פתרונות: או ארץ ישראל השלמה שחיים בה הישראלים והפלשתינאים, אבל זה סופה של מדינת ישראל כמדינה יהודית כי הרוב יהיה פלשתיני, או חלוקת ארץ ישראל בין שני העמים". על פי תוכניתו תחולק ירושלים לשלושה חלקים. ירושלים המערבית תהיה בירת ישראל, ירושלים המזרחית תהיה בירת פלשתין, ובעיר העתיקה תהיה ריבונות משותפת של ישראל ושל המדינה הפלשתינית, כשכל מועצה דתית עליונה תקבל חזקה בלעדית על המקומות הקדושים לה. החוק שיחול בעיר העתיקה יהיה החוק המנדטורי שהיה נהוג שם עד 47'. אם יהיה צורך בשינויים חקיקתיים הם ייעשו בהסכמה משותפת. בבתי המשפט בעיר העתיקה יישבו שופטים ישראלים ופלשתינאים. במקרה של אי הסכמה ביניהם יבוא שופט שלישי מבית הדין הבינלאומי בהאג והוא זה שיכריע. "מהניסיון שלי, ברגע ששופטים יודעים שלאדם אחר יש סמכות הכרעה הם מגיעים להסכמה". העיר העתיקה, על פי כספי, תהיה אזור סחר חופשי, שבו ישולמו רק אגרות עירוניות, מה שיביא לפריחה כלכלית. הגישה לעיר העתיקה תהיה חופשית, "כולם יעברו בשערים אלקטרוניים, כמו בכותל". לפני שאהוד ברק נסע לקמפ דיוויד נפגש אתו כספי והציג לו את התוכנית שלו לירושלים. בתו של ברק, מיכל, היתה מתמחה במשרדו של כספי. כראש ממשלה ברק נעזר לעתים בכספי. הוא שלח אותו לתווך בינו לבין אלי ישי באחד המשברים עם ש"ס. "ברק אמר לי שהוא דיבר על התוכנית עם אליקים רובינשטיין והיועץ אמר שהתוכנית לא תעבוד". המקורב לברק אומר שברק לא רצה לדבר על תוכניותיו במעגלים רחבים יותר ולכן לא שוחח עם כספי על הנושא. הפליטים, על פי כספי, ייושבו במדינה הפלשתינית. שבע המדינות המתועשות יממנו את הליך השלום בסכום של 50 מיליארד דולר שיתפרש על עשר שנים, מחציתם לישראל ומחציתם לפלשתינאים. "במקום מחנות הפליטים יבנו בתים, יבנו שיכונים, כמו שאנחנו קלטנו עולים. אפשר להקים מרכזי תעשייה משותפים על הגבול. יש לנו פה כוח אדם שיוכל לעבוד אבל לא להשתכר כמו הישראלים". זאת גישה נכונה להתחיל משא ומתן, מתוך יחס לא שוויוני? "לעולם אני לא רואה שהם ישתכרו כמונו. אנחנו חלק מהמערב. רמת החיים שלהם תהיה תמיד יותר נמוכה. אני רוצה שיהיה להם סל מינימום כדי שהם יוכלו להתקיים. אם לפלשתינאי יהיה בית קטן וגינה קטנה ואוטו קטן, יהיה לו מה להפסיד. אדם שאין לו מה להפסיד, שחי בביוב ובשפכים, מתאבד". על פי תוכניתו יחוברו עזה וחברון במסילת ברזל. רכבת מהירה תחבר בין שני חלקי המדינה, "ולא יקרה שום אסון אם יבנו שם כביש, הם לא יזרקו משם פצצות על הנגב". והפלשתינאים יצטרכו לוותר על זכות השיבה. "למעשה זה לא ויתור פלשתיני אלא ויתור ישראלי. ההתנחלויות הן יישום זכות השיבה של העם היהודי. אם ישראל תהיה מוכנה לוותר על זכות השיבה של העם היהודי, הפלשתינאים יצטרכו לוותר על זכות השיבה שלהם". חביתת ההתנחלויות התנחלויות יפונו על פי שיטת החביתה והביצה. "אפשר לעשות מביצה חביתה, אבל אני עוד לא ראיתי את השף שעושה מחביתה ביצה. ההתנחלויות שהן אומלטים, שכבר אי אפשר להחזיר את המצב לאחור, לא יפונו, ביניהן שכונת גילה בירושלים, אריאל, גוש עציון ולטרון. כל מה שלא אומלטים, יפונה. בתמורה ניתן שטחים ישראליים בדרום הר חברון וברצועת עזה. כל ההתנחלויות בעומק השטחים יפונו והשטחים יימסרו כשהם שלמים ולא הרוסים כמו שעשינו בפתחת רפיח, כי אנחנו לא צריכים להרוס מבנים שיכולים לעזור בשיקום המדינה הפלשתינית. זה תפקידנו ההיסטורי לעזור להם בשיקום. מי שלא יסכים להתפנות יפונה בכוח, אבל בשביל זה צריך מנהיג שיהיה מוכן לעשות את זה בכוח. אי אפשר שמדינת ישראל תהיה בת ערובה של ההתנחלויות". לכספי יש ניסיון בפינוי התנחלויות. ב82-' הוא היה אחד מעורכי הדין שטיפלו בפינוי של פתחת רפיח. הוא ייצג את המושבים וקיבל כמה עשרות מיליוני שקלים כשכר טרחה. ב94-' פנו אליו מאה משפחות מרמת הגולן בבקשה שייצג אותן במקרה של נסיגה. במאמר ב"העיר" תחת הכותרת "רם כספי יביא את השלום מינוס %5.75 שכר טרחה, מינוס הוצאות משרד, מינוס מע"מ (שקצת מתקזז)", שאל יהודה מלצר: "בגדול ובלי קמצנות, באמת בנדיבות, כמה יעלה לי העסק?" הרבה, אומר כספי. "ההסדר בהתנחלויות צריך להיות נדיב והפיצוי צריך להיות נאות. רבין התלונן פעם בפני שיש ארבע וילות בצומת מורשה שמפריעות להסדרי התנועה. אמרתי לו שאני יכול להפקיע את הווילות אבל כשיבוא בעל הווילה ויבקש פיצוי, תיתן לו פיצוי מאוד נדיב, פי עשרה ממה שהוא מבקש. מרבית המתנחלים מתפרנסים בישראל וגרים בשטחים, לחלק יש עסקים באזור, צריך יהיה לתת להם בתים בישראל, פיצוי על המעבר, פיצוי על העסק, הסכום צריך להיות נדיב יותר מההסדרים שהיו בסיני. שם לפעמים התעמרו במתנחלים. אנשים יצאו לשם מתוך שליחות לאומית, הם כולם פעלו במסגרת החוק. יש כאלה שכבר מפונים פעם שנייה ואצלם הפיצוי צריך להיות כפול". כמה? "לא יודע. אולי מיליון דולר למשפחה, אולי רק חצי. הסדר לא פחות טוב מאשר היה להם בסיני, עם תוספת". אם התוכנית שלך תתממש עורכי הדין, ביניהם כנראה גם אתה, ירוויחו לא רע. "למה לא? בכיף, על כל מה שנרוויח נשלם מס". כספי מאמין בפינוי ופיצוי כדרך להסדרים מדיניים. בספטמבר 97' הוא הציע לנתניהו לפנות את מתנחלי ראס אל עמוד באמצעות פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943, המאפשרת להפקיע קרקעות לצורך ציבורי תמורת פיצוי כספי. "אם תפקיע", כתב לנתניהו, "תבסס את מעמדך כמי שמופקד על תהליך השלום". נתניהו לא השיב. למחרת תקף אותו אורי דן במאמר ב"מעריב". "פרקליטים רבים קמו לשטן הזה של החמאס", כתב. שחיין מתחיל אחד האנשים הראשונים ששמעו את פרטי תוכניתו של כספי היה ח"כ אחמד טיבי. "לא פגשתי אף פעם פלשתינאים אבל כן פגשתי ערבים מוסלמים אזרחי המדינה ואיתם שוחחתי", אומר כספי. "אני לא רואה כל בושה בכך שהציבור הערבי רוצה לתרום לפתרון הבעיה הפלשתינית. חבר הכנסת טיבי יכול להיות בשבילי מבחן ראשון לרעיונות שהועלו במסגרת התוכנית שלי. והוא אמר שיש בתוכנית שכל והוא מניח שההנהגה הפלשתינית תקבל אותה, אבל הוא לא יכול לדבר בשמה". טיבי אומר שיש כמה קשיים בתוכנית. "הפלשתינאים לא יקבלו שום הצעה שאין בה בעלות טריטוריאלית בירושלים המזרחית. כבר הועלו הצעות דומות בקמפ דיוויד ונדחו. דבר נוסף הוא בעיית הפליטים. הבעיה לא תיפתר באמצעים כלכליים. החלטת האו"ם 194 מדברת על שיבה ופיצוי. יש כאלה שיעדיפו לגור במדינה הפלשתינית, יש כאלה שישארו במקומותיהם ויהיו מי שישובו לתוך הקו הירוק. אי אפשר שמדינת ישראל, שיצרה את בעיית הפליטים, לא תשתתף בפתרונה. מדינת ישראל צריכה להכיר בעוול המוסרי שהיא יצרה כלפי הפליטים. את זה אמרתי לו. היה פער בינינו בעמדות בנושא ירושלים והפליטים". במהלך השיחה, אומר טיבי, "כספי ביקש ממני שאפגיש אותו עם בכירים ברשות הפלשתינית, כולל ערפאת. אני לא מוציא את זה מכלל אפשרות. זו פגישה שיכולה להתרחש כבר בקרוב. כספי הוא אדם מאוד מעורה שמכיר את הסכסוך. הוא מחובר למוקדי כוח. לא תהיה שום בעיה להפגיש אותו עם בכירים בהנהגה הפלשתינית". מאז השיחה הזאת התקדם כספי צעד נוסף והציג את תוכניתו לפני חבורת הפלשתינאים בלונדון. הפגישה, במשרד החוץ הבריטי בלונדון, לא היתה קלה ובתחילתה אפילו מתוחה. הפלשתינאים הביעו את כעסם על מה שישראל מעוללת בשטחים, הישראלים דיברו על הפיגועים. אחרי שכספי תיאר את עקרונות תוכניתו ביום שבת בצהריים הסתייגו בני שיחו משלוש נקודות בתוכנית. הם אמרו שהם לא יוותרו על זכות השיבה, הם לא התלהבו מהרעיון על חזקה משותפת בעיר העתיקה בירושלים וטענו שהיא צריכה להיות בריבונות פלשתינית. הם גם לא הסכימו לשיטת האומלטים של כספי ודרשו חזרה לקווי 67 '. כספי ענה שבעניין זכות השיבה לא תהיה להם ברירה, זה חלום שלא יתגשם. תחלמו על אהבה, לא על זכות השיבה. גם בעניין ירושלים אמר להם שהם חולמים. מעולם לא החמצתם הזדמנות להחמיץ הזדמנות, הכריז. על דבר אחד היתה הסכמה גורפת. גם כספי וגם הפלשתינאים סבורים שצריך ללכת להסדר קבע, כדי לגמור את הסכסוך אחת ולתמיד. עם כל יום שחולף המחיר עולה, הוא אמר בנאומו. הפלשתינאים הסכימו. אנשים שעסקו במו"מ עם הפלשתינאים מביטים על כספי כעל שחיין מתחיל שמנסה לקפוץ למים עמוקים מדי. "באופן כללי הכיוון של כספי נכון", אומר יוסי ביילין, "אבל כיוון שהוא לא מכיר את כל פרטי המו"מ, הוא מעלה דברים שכבר עלו בעבר. אני לא בטוח שהוא בקיא מאוד אבל אני לא מאשים אותו, הוא לא יכול לדעת על כל מה שקורה בחדרי המו"מ. התוכנית שלו דומה מאוד לתוכנית קלינטון. אין היום שום טעם להמציא את הגלגל מחדש. היום יש שתי אפשרויות, או ללכת על תוכנית קלינטון או לפרוט את התוכנית לפרטים. בגדול הפתרון שלו ריאלי, אבל הנושא הכספי כבר נדון עם האמריקאים ובכל פתרון ישראל תצטרך להשתתף בנטל הכלכלי באופן משמעותי. המימון יכול להגיע גם מתרומות של מדינות כמו נורווגיה ולא רק משבע המדינות המתועשות". עורך דין שמנוסה במו"מ מסחרי יכול לתת תנופה למו"מ עם הפלשתינאים? "הניסיון בתחום אחר הוא לא בהכרח התשובה המוחצת". הבעיה היא לא העדר יוזמות, אומר עו"ד גלעד שר, שהיה חבר משלחת ישראל להסדר הביניים ב95-' ואחד ממנהלי המו"מ המדיני בין 99' ל2001-, "אלא קבלתה של איזו מהן באופן מעשי על ידי הצד שכנגד. גם בעבר גובשו במהלך מאות ואלפי שעות של מו"מ הצעות, תוכניות ויוזמות במתכונות שונות. לא מצאתי בתוכניתו של כספי שום אלמנט חדש שלא נדון ושלא טופל במו"מ בינינו לבין הפלשתינאים בעבר, ובמיוחד במו"מ על הסכם המסגרת להסדר הקבע בתקופת ברק וקלינטון. הבעיה של האזור הזה איננה חוסר בתוכניות, אלא העדר מנהיגות אמיצה שתדע להגיע לפשרות כואבות". עו"ד יצחק מולכו, שהיה שליחו של נתניהו למו"מ עם הפלשתינאים, אומר שמו"מ מדיני שונה מאוד ממו"מ מסחרי. "אנחנו רגילים לעסוק בחוזים מסחריים. במו"מ מדיני יש מידה אחרת של אחריות. זה תחום שהוא לא כולו כסף, אלא חיי אדם. זה לא מתבצע במשרד עורכי דין, אתה נוסע למדינות זרות, אתה צריך להיות כל הזמן מאופס ועירני, אתה צריך לדעת לנהל צוות של אנשים עם חשיבה פוליטית, צבאית ומשפטית. זה בשום אופן לא הצגה של איש אחד. אנחנו רק קצה הקרחון, מתחת יש מערכת משומנת. צריך לדעת לשמור סוד, אתה עובד במערכת לחצים מאוד מאוד קשה. גם לחצים מנטליים, מפני שיש דרישות גבוהות ממך, וגם לחצים פיזיים. לפעמים אתה עובד חודשיים-שלושה בלי לישון בלילה". כספי לא מודאג. "אבוי לאותו אדם שלא ישן בלילה ועובד כל הזמן. אתה צריך לשבת בניחותא, להתחיל בבוקר ולגמור בשעה סבירה לקראת הערב וללכת לנוח מפני שאז הראש עובד טוב. אני לא מתכונן לעבוד 24 שעות ביממה. אני אעבוד כמה שצריך במסגרת השעות המקובלות. אדם צריך לחשוב נקי כשהוא קובע את גורלנו למאות השנים הבאות". תחילת המגעים כספי כבר הציג את תוכניתו בכמה פורומים. אחת לכמה שבועות מתכנסים בלשכתו של שמעון פרס כמה עשרות אנשים, ביניהם דב לאוטמן, פרופ' איתמר רבינוביץ, אורי שגיא ואחרים. באחד המפגשים, שכספי הוא משתתף קבוע בהם, הוא דיבר על תוכניתו. "חלק ניכר מהאנשים אמרו שהם חותמים, חלק אמרו שהפלשתינאים לא יקבלו את זה". ופרס? "הוא לא אמר כלום". פרס וכספי הם חברים קרובים. כספי סבור שפרס הוא "מדינאי גדול אבל עכשיו הוא צריך להעביר את המושכות לדור הצעיר". כספי עמד לצדו לאורך כל הדרך. ב79-' הוא הקים את "אל"ף, אזרחים למען פרס". כשפרס היה ראש ממשלה הוא טיפל בשמו בפרשת פולארד וניסה למנוע את פרסום פרשת קו 300. אחרי שהפרשה נחשפה הוא ייצג את אנשי השב"כ והצליח להשיג חנינה מנשיא המדינה, חיים הרצוג, עוד לפני שהם עמדו למשפט. האם העובדה שהוא ייצג את אנשי השב"כ שהרגו את שני הערבים וחיפו על מי שהרג לא תגרום לפלשתינאים לפתח כלפיו טינה? כספי חושב שלא. "פעלתי ביחד עם יעקב נאמן, עם היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש, עם שר המשפטים יצחק מודעי. זה היה שירות מקצועי ללקוח. אם הפלשתינאים מוכנים לדבר עם מנהיגים ישראלים שלחמו בהם מדוע שלא ידברו עם עורך דין שנתן לאנשי כוחות הביטחון המקצועיים שירות משפטי?" גם חברי הפורום הא-פוליטי שמעו את עיקרי תוכניתו. הקבוצה, ביניהם דב לאוטמן, איתמר רבינוביץ, עמי אילון, יוסי גנוסר, בני גאון, דני גילרמן, יוסי מימן, משה גביש, רות גביזון וחיים בן שחר, מתכנסת אחת לכמה שבועות במשרדיו של לאוטמן בתל אביב. באחד המפגשים דיבר כספי על תוכניתו. הוא אומר שרובם אמרו שאילו היתה נכונות פלשתינית, הם היו תומכים בתוכנית. "התוכנית שלו, בניואנס כזה או אחר, היא מה שאנחנו חושבים בקוים כלליים", מאשר גביש. הקבוצה הא-פוליטית נפגשה רק ארבע פעמים אבל כבר התגלעו ביניהם חילוקי דעות. אחדים ממשתתפי הקבוצה, ביניהם אילון, סבורים שצריך לגבש עקרונות ולהקים תנועה חברתית א-פוליטית רחבה, בעיקר של צעירים, שתלחץ על הממשלה מבחוץ. אחרים, ביניהם גביש, סבורים שכדי לחולל שינוי צריך להקים גוף פוליטי חדש. בדיון שעסק בנושא אמר גביש שרק בכניסה לתוך הפוליטיקה אפשר לחולל שינוי. אין טעם להצטרף למפלגת העבודה, טען, גם בגלל קוצר הזמן - בחודשים הקרובים ייבחרו הגופים הרלוונטיים במפלגת העבודה וכוחות חדשים לא יוכלו להיכנס. גם כספי וגילרמן מאמינים שצריך להיכנס לפוליטיקה אבל בניגוד לגביש, הם חושבים שצריך להצטרף למפלגת העבודה, להתמודד בפריימריז ולנסות לשנות מבפנים. אף שבעבר אמר שבגיל 45 הוא יצטרף לחיים הפוליטיים, אין לכספי שום כוונה לממש את הצהרתו. "אני כבר 17 שנים אחרי המועד וכנראה שנולדתי עורך דין ואני אמות עורך דין. זה מה שאני יודע לעשות. פעם למדתי לטוס. בשעה השמינית כבר המראתי לבד ופתאום המדריך כיבה לי את המנוע. אני הייתי צריך להדליק את המנוע. פחדתי מאוד. בנחיתה פחדתי פחד מוות כשהאקליפטוסים התקרבו אלי במהירות. המדריך אמר שלא נולדתי לטיס. אני נולדתי להיות עורך דין. אבל אולי טעיתי והייתי צריך לפרוש בגיל 45. החלום שלי היה להיות בעל חווה חקלאית ופוליטיקאי, כמו אריק שרון. חווה אמיתית יש לי, ברחובות, עם ברווזים וטווסים, וכל סוף שבוע אחי ואני מטפלים שם בברווזים וחורשים ועודרים". אתה לא מוכן לעמוד לבחירה, להתלכלך בפוליטיקה, אבל אתה רוצה לקבוע גורלות במו"מ. "אני לא רוצה להיות שר או חבר כנסת. אני יכול להיות ראש ממשלה, קורצתי מחומר מנהיגותי, אבל אני לא רוצה. רק נושא השלום עם הפלשתינאים מעניין אותי". בשורת שלום אמיתית שתסחוף המונים יכולה לצאת מגוף אשכנזי, מורם מעם, כמו הפורום שלכם? "אני שונא את ההבחנה הזאת בין אשכנזים לספרדים. אני דור שביעי בארץ ואני לא יודע מאין המשפחה שלי הגיעה. אולי אני אשכנזי ואולי אני ספרדי. אני מגדיר את עצמי כפלשתינאי אמיתי במובן החיובי. יש לי עדיין דרכון של פלשתין. נולדתי ב39-', ב48-' כשהבריטים עזבו היה לי דרכון של פלשתין". לפחות חיוך הפגישה בלונדון היא שעת מבחן עבור כספי. אם הפלשתינאים יקבלו את רעיונותיו, הוא אומר, הוא יבקש רשות משר הביטחון להיפגש עם דחלאן ורג'וב. יש לו דלת פתוחה אצל בן אליעזר אחרי שייצג אותו במאבק על ראשות המפלגה בינו לבין אברהם בורג. "אם התוכנית תהיה קבילה על הפלשתינאים אבל לא על הממשלה, אפנה לציבור כדי שיחליט אם הוא רוצה את תוכנית השלום שלי. אני מאמין שבמשאל עם %70 יתמכו בהסדר שלי עם הפלשתינאים". פנית לשרון עם התוכנית? "שוחחתי אתו. אני מצפה ממנו שהוא ייכנס לספר ההיסטוריה לא עם סברה ושתילה אלא כעושה השלום במזרח התיכון. אבל הוא מדבר קודם על הפסקת אש ואחר כך על שיחות מדיניות ובינתיים הפלשתינאים איבדו את האמון ואת התקווה. הוא אמר שהוא מוכן לפשרות כואבות אבל נדמה לי שהוא מוכן לפשרות רק של הערבים. הוא לא יקבל את הרעיונות שלי ואם נתניהו ייבחר הוא בוודאי לא יסכים לזה. כרגע אני משחק על ריק עם הממשלה וחבל, אני עורך דין, אני יכול לשרת את כל מי שהוא ראש ממשלה". אתה לא חושש להיראות תמהוני? "גם אם אני אהיה בודד ומבודד אני אמשיך עם הדרך הזו. היום כשאני הולך ברחוב, אני רואה שכולם עצובים. אני מאוד אשמח אם יצחקו עלי כדי שלפחות נתחיל לראות פה קצת חיוכים" פורסם ב"הארץ" - 26 במרץ, 2002 כל הזכויות שמורות לעיתון הארץ (c) 2001