האנציקלופדיה 

העברית 

כללית, יהודית וארציטזראלית 


ברך שלושים ואחד 
ריזיז־שם, שמות 



חברה להוצאת אנציקלופדיות בע״פי 
ירושלים תשל״ט תל־אביב 




^וס£^ק 1.0 :>ץ:>א£ 

^:>ו^?ו £8 ^ 

נשיא הכבוד: 

יצחק נבוך - נשיא המרינה 


הנהלה ראשית של החברה להוצאת אנציקלופדיות מ״מ 

מאיר <דל) וברב ה פלאי 


שמשץ קלאדס, מנהל 


הכרך סודר ונדפס במפעלי דםוס םלאי בע״מ, גבעתיים־רמת-גן 

עוזרת למזכיר הפללי — אסתר קיסר! איסור התמונות — ישראל כרמל, ,\ 8.7 ו 
ציור ומיפוי — סחן לנדאו, ..^. 8 , יעל ממן, שרי קלאום; הגהות — 
ד״ר יעקב גולן, תנחום אבנר 


© 

כל הזכויות שסודות להוצאת, בייחוד זכויות תרגום, קיצורים, תצלומים והעתקות 
.ס!,! 0 א 1 מ 808 ז 1 ׳ו * 1 ס£*ק 01,0 זו 0 א 6 8¥ דמס 1 א׳ר? 00 

, 188481 א 1 ספיז־אזא? 


המערכת הכללית לביד ל״א 


העורר הראשי: 

סדום׳ יהושע פדאווד 


מנהל המערכת: 
אלכסנדר פלאי, 


המערבת המרכזית 

מחלקת מדעי־היהדות: פרום׳ אסרים אלימלך אודבך 

ד״ד ישראל תא־שמע (עורך משנה) 

מחלקת מדעי־הרוח: םרוס' יהושע סראוור 

אהרן אריאל(עודך משנה) 

ר״ד פנחס סיר, (עורך משנה) 

מחלקת מדעי־הטבע: פרוס׳ כנימין שפירא 

פרוס' אריאל כהן(עורך משנה) 

מחלקת התכנון ואיסוף החומר — יצחק הם 


המזכירות המדעית 

המזכיר הכללי: 

יצחק הס 

רב כךאבא, / אסלאם; פסיכולוגיה, היביד; רות כנדל, .^. 8 / נאוגרפיה, גאולוגיה; אנתרופולוגיה, אדי כר־זכאי, / 

משפט, צכי כרם, ..^.^ 1 / דתות, פילוסופיה; מוסיקה, ורד גפני, / טכניקה; מתמטיקה, פיסיקה, ר״ר דניאל וגנד / כימיה; 

מיברלוגיה, ר״ר אלעזד וינריכ / היסטוריה, פילוסופיה, צלה כ ״ ץ, / קבלה; תו״י, פנחס לייכזץ / ביבליוגרפיה, 

ר״ר מסף מיסאלי / רפואה. ביולוגיה; ירדנה פלאוט, .^. 8 / גאוגרפיה, גאולוגיה, יהודית םלדמן־זילכדםניג, .*.*! / ספרוידת, אמנות, 
ד״ ד עזי פליט מן / בוטניקה; צכי קפלן / הלכה; תלמוד, אלחנן דימה ..^״ 8 / תזי״י, גאוברפיה היסטורית של א״י, שמואל שכיכ, 
/ תרבות קלאסית! בלשנות; מזרח קדום, ד״ד יאיר שמעוני / אסטרונומיה! טכניקה; מטאורולוגיה, פיסיקה. 

יעקב א ורכך / הבאה לדפוס 


עורכי מדודות 


.. ספרויות סקנדינוויות 

. . 

סדום׳ א. אכן־זהד 

היסטוריה ישראלית עתיקה 

מקרא; 

פרום׳ ש. אכדמסקי 

תלמוד; ספרות רבנית 


סדום׳ א. א. אורכך 

.. חינוך; פסיכולוגיה 


ד״רח.אורמיאן .. 

.פיסיקה 


סדדס׳ א. אלכסנדר 

. אסיאם 


פרוס׳ א. אשתוד . 

. משפט 


פרוס׳ י. צ. כלום .. .. 

. סוציולוגיה 


פרום׳ י. כן־דוד .. " 

גאולוגיה, מינרלוגיה 

% % % 

פרום׳ י. כן־תוד .. 

ספרות צרפתית 


ר״ר ס. כרטסלד .. .. 

. זואולוגיה 


ד״ד מ. דור. 

. חקלאות 

* * % 

סדום׳ ש. הורכיץ 

. כלכלה 


י. חס . 

.. ספרות עברית 


ד״ד ד. וינסלד . .. 

פילוסופיה (עורך משנה) 


ד״ד א. וינריכ .. .. 

. דתות 

, , י 

פרוס׳ ד. י. צ. ורכלוכסקי 

אסטרונומיה, מטאורולוגיה 


סרזס׳ א. כהן .. .. 

. מוסיקה 

״ , • 

פרום׳ ד. כץ. 


סדום׳ יהושע ליכוביץ. תולדות הרפואה 

ד״ר י. מדטון(ז״ל) .תו״י בהונגריה וברומניה 

פרוס׳ י. נדכה .. .. 

פרום׳ ה ניר. 

סדום׳ ש. א. עמיצור 
סדום׳א.םאהן .. 

ד״ד א. סודת .. .. 

סא״ל (מיל.) ד״ד ם. פיק 

י, סלדמן־זילכדפנינ 
פרוס' ד. פלוס ר .. .. 

פרוס׳ ח. רוזן .. .. 


תו״י! ציונות 
גאוגרפיה 
מתמטיקה 
.. בוטניקה 
.. טכניקה 
צבא; היסטוריה צבאית 
אמנות, ססרויות (עורכת משנה) 
נצרות < העולם הקלאסי 
.בלשנות 


סדום׳ א. רונן . אמנות 

פרוס' א. רונן(חיפה).ארכאולוגיה; פרהלסטוריה 

פרוס׳ ר. רחמימוכ .. .. .. רפואה; פיסיולוגיה 

פרוס׳ י. שמעוני היסטוריה מודרנית של המזרח הקרוב והרחוק 
סדום׳ כ. שפירא .. .. ביוכימיה; מיקרוביולוגיה; ביולוגיה 

פרום׳ ח. תדמור.המזרח הקדום 
























רשימת המחברים המשתתפים בביד ל״א 


אכולעפיה אריה״ . 80 .}^ 

קרית טבעון, מורה בכיר באוניברסיטת חיפה / זואולוגיה 

אכי־יוגה מיכאל, פרוס׳ (ז״ל) 

ארכאולוגיה 

אכן־זהד איתמר, ד״ד 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך; שודיה, ספרות 

אכרמסקי שמואל, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת בן־גוריון בנגב / מקרא 

אדלר יהושע, ד״ר 

ירושלים, תבר־הוראה באוניברסיטה העברית / ספרות אנגלית 

אחרוני יוהנן, פרום׳ (ז״ל) 

הערך: רמת רחל (בחלקו) 

אהרונסון שלמה, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערכים: שטריכר, יוליוס ז 
שכם, הילמר הורם גרילי 

אופל! אוריאל, ד״ד 

הרצליה / ספרות: ספרות ילדים 

אורכך אפרים אלימלך, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית 1 הערך: שכינה (בחלקו) 

אורמיאן חיים, ד״ד 

ירושלים / פסיכולוגיה; חינוך 

אוד־נוי אשד, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: שלד (בחלקו) 

אילני גיורא, . 80 ,£ 

הוד השרון / הערך: שועל (בחלקו) 

אילני(פיגנכאום) יעקב, ד״ד 

ירושלים / הערך: שכר 

אלבז שלמה, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערכים: רמי, שרל־פרדינן 1 
רישה, שרל־רובר (בחלקו) 

אלבל, שלום, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערך: שכן (בחלקו) 

אלון מנחם, ד״ד 

ירושלים, שופט בית המשפט העליון / הערך: שלחן ערוד (בחלקו) 

אלטשולר עמום, ד״ד 

באר~שבע, פרופסור־חבר באוניברסיטת בדגוריון בנגב / הערך: שדה 

אליצור יהודה, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערך: שכר וענש (בחלקו) 

אלמגור, דן, ד״ד 

תל־אביב / הערך ג שיקספיר, וילים בעברית 

אלפפי יצחק, 

תל־אביב / הערך: שיף, מאיר 

אם חון 8 אולריך, ד״ד 

ברן, פרופסור באוניברסיטת ברן / הערך: שויץ (בחלקו) 

אנפככר כ. מרדכי, 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / הערך: שואה, ציור 

אפרת אלישע, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / גאוגרפיה 

אריאל אהרן, . 1.4 ^ 

ירושלים / היסטוריה* יחסים בין־לאומיים 


אשתור אליהו, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / אסלאם 

כאיאר יהודה, ד״ד 

קיבוץ שובל, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: שואה (בחלקו) 

כחרוזי ניצה, .^. 8 

ירושלים / אמנות 

בורשטיין איתן, ד״ד 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת ודא / הערכים: רקמיה. זץ־פרנסואה־ז׳ילי־ 
אדלאיד! שטלן, ז׳ורד 

כיין דן, ד״ד, שופט 

ירושלים, ביודהמשפט המחוזי / הערך: שחד 

כילסקוכ ינפן פ., ד״ד 

קופנהאנן, פרופסור באוניברסיטת קופנהאגן / הערך: רסק, רסמום כריסטיאן 

כיקל שלמה, ד״ד (ז״ל) 

הערך: שטינברג, אליעזר 

כלום יהודה צכי, ד״ד 

ירושלים. פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: רין (בחלקו) 

כלדמנקרנץ כרנרד, ד״ד 

פריס / הערך: רנס (רמס) (בחלקו) 

כלס גילה, ר״ד 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת ת״א / הערך: רנואר, פיר אוגיסס 

כן־כפט יוחנן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: רפואה, חינור 
רפואי 

כנדל רות, .*. 8 

ירושלים / גאוגרפיה 

כן־חודין מאיר, ר״ד 

אוהיו / פרופסור בקליוולנד קולג׳ / הערך: שכטר, שביאור זלמן 

כן־טוכיה ארם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך.־ שבוטאים 

כן־שלמה יופך, ר״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ודא / הערך: שלום, גרשם (גרהרד) 

כן־תור יעקב, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: שיש (בחלקו) 

כפט תומם, ר״ד 

שרלוטסוויל, פרופסור באוניברסיטת וירג׳יניה / הערך: רינקה שועל 

כר ארחדד, ד״ר 

לום אנג׳לם, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה / ספרות גרמנית 

ברגמן שמואל הוגו, פרוס׳ (ז״ל) 

פילוסופיה 

כריקמן רוול, .^. 8 

ניו־יורק / הערך: רשל 

$רמה־זולמן חנה, ד״ר 

לום אנג׳לם, מורה באוניברסיטת קליפורניה / הערך: רילקה, רינר (רבה) 
מריה 

כרפ צכי, .^.^ 1 

ירושלים / דתות; נצרות 

כרש אלכפנדד, ר״ד 

תל ־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך * רכיכות (בחלקו) 

כשן אליעזר, ד״ר 

משואות יצחק, מרצה באוניברסיטת בר־אילן / הערך: שבויים ופדיון 
שבויים (בחלקו) 


5 


רעימי! המחברים 


6 


גכיזון רות, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: רשלנות 

גוב,־*ין נורית, ר״ר 

תליאביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: שופפן, גרשם 

גוטווידט מרסל, ד״ד 

הוורפורד, פרופסור בהוורפורר קולג׳ / הערך; רטין, זץ (בחלקו) 

גומל מיכל, 

בת־ים, פורה באוניברסיטת בר־אילן / הערכים: רנבויה, קתרין דה וירון; 
תודו, תאופרסט 

גומליב אפרים, ד״ד (ז״ל) 

הערכים: ריקי, עמנואל חי רפאל ; רקנסי, מנחם * שבת (בחלקו) 

גוטמן עמנואל, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך; שלטון 

גומשמיין אהרן משה, ר״ר 

שיקגו, פרופסור בספרטוס קולג , / הערך: שיקגו (בחלקו) 

גולדברג הרווי, ר״ד 

ירושלים, פרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: שבם 

גולדברג יעקב, ר״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערד: שידלצה, יהודים 
(בחלקו) 

גולדשטיין מיכאל, ד״ר 

המבורג, פרופסור באקדמיה למוסיקה של המבורג / מוסיקה 

גולדשמידט-קונצד רות 

לוס אנג׳לס, אוניברפיטת קליפורניה / הערכים: רמרק, אריך פריה ן שלגל 
(בחלקו) 

גולן שמאי 

ירושלים / הערד: שואה, ספרות 

גור אדיה, ד״ד 

ראשון לציון, פרצה בכיר באוניברסיטה העברית 1 הערך: שזיף 

גילמן סנרר, ר״ר 

איתקה, פרופסור באוניברסיטת קודנל / הערך: ריל, וילהלם הינריך פון 

גלבוע איתן, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: רפובליקנית, מפלגה 

גליק צבי, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: רעב (בחלקו) 

גלן ג׳רי, ד״ר 

סינסינטי, פרופסור באוניברסיטת סמסינטי / ספרות גרפנית 

גלנץ יוםןמ ׳ ד״ר 

רמת־גן, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערך: שכר וענש (בחלקו) 

גנחובסקי דב, .^. 8 

ירושלים / כלכלה 

גפני ורד, 

ירושלים / טכניקה! פתפטיקה * פיסיקה 

גפני מידה, ד״ד 

ירושלים, חבר מחקר באוניברסיטה העברית { הערך: רקפות 

גראבוים אריה, ד״ר 

חיפה, פרופסור באוניברסיטת חיפה / היסטוריה 

גרדום יהודה, ד״ר 

באר־שבע, מרצה בכיר באוניברסיטת בדגוריון בנגב / גאוגרפיה 

גרומד־שירון אירנה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערכים: רעמסס , שישק 

גרוסוכיץ נתן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך; ריט, סר אלפיות אדוורד 


גרוסמן אברהם, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: שלמה יצחקי(בחלקו) 

גדזוך־קיווי אסתר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת ת״א / פוסיקה 

גרינהוט אהדז,.*. 1 * 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / הערכים: ריל, אלויס ז 
רימרום, הרמן סמואל 

גרץ נורית, 

תל־אביב, מדריכה באוניברסיטת ת״א ./ הערך: שדה, פנחס 

דוד אברהם, ר״ר 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / הערכים: רפפורם (רפא), 
מנחם בן יעקב (בחלקו)! שיק, ברוך 

דוד יונה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: רימום, משה 

דולב עת, ר״ר, אל״מ 

צה״ל, חיל הרפואה / הערך: רפואה, רפואה צבאית 

דון יהודה, ד״ר 

קרית אונו, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערך: ריקרדו, דוד 

דור מנחם, ד״ר 

גבעתיים / זואולוגיה 

דיאמנט פאול יוסף, ר״ד 

ירושלים / הערך: שלטים וסמלים (בחלקו) 

דן יוסן 8 , ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: שכינה (בחלקו) 

דרסנר אננה, 

ירושלים / הערך: שיקביץ/ נחום מאיר ; שלום־עליכם 

הברמן אברהם מאיר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת ח״א / הערך: שונצינו, משפחה 

הולם יסטה, ד״ר 

לונה פרופסור באוניברסיטת לונד / הערך: שודיה, לשון 

הון שאול, עו״ד 

תל־אביב / הערך: שטיניץ, וילהלם 

הורביץ שמואל, ד״ר 

רחובות, פרופסור באוניברסיטה העברית / חקלאות 

הורוביץ אהת, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: שלישון 

הורוביץ יהושע, ד״ר 

רפודנן / הערך: שיק, פשה 

היילפרין ישראל, פרופ׳ (ז״ל) 

הערך: שור, משה (בחלקו) 

היינץ דודה, ד״ר 

וינה / הערכים: רקמה ותחרים (בחלקו)! שטיה 

הירשברג יהואש, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / מוסיקה 

הלוי חיים שלום, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: רפואה, ביטוח רפואי 

המאירי אביגדור (ז״ל) 

הערך: שומיו(בחלקו) 

המרסמרם אינגריד, ד״ר 

שטוקהולם, פרופסור באוניברסיטת שטוקהולם / הערך: שודיה, היסטוריה 
(בחלקו) 

הראל־פיש אהרן, .: 1 ) 8X1 

פתח־תקוה, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערך: שו, ג׳ורג׳ ברנרד 



7 


רשימת המחברים 


8 


הדיס אדוורד, ד" ר 

סינסינטי, פרופסור באוניברסיטת סינסינטי / הערכים: רימונד (רימן), 
פרדינבד! שלף, יוהנט 

וולי סר ריצ׳רד, ד" ר 

היילשם, אסטרונום במצפה הכוכבים המלכותי בגריניץ' / הערך: שביטים 

וורמברנר מרדכי 

תל־אביב / פולקלור 

ויגודסקי יהושע 

גבעתיים / ספרות פולנית 

וייס אהרן, ד" ר 

ירושלים, חוקר באוניברסיטה העברית / הערך: שואה (בחלקו) 

וילבוש זהר, .^. 8 

ירושלים, מוזיאון ישראל / הערך: רקמה ו תחרים (בחלקו) 

וינגרטן גלעד, ד״ר 

מבון וינגיים, מנהל מדעי במכון וינגיים / הערך: ריצות ומקצועות־השדה 

וינוגרר אליהו, שופט 

רמח־השרון, בית המשפט המחוזי / הערך: שלטון מקומי 

וילטר מיבאל, ד״ר 

ערד, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / אמלאם 

וינריב אלעזר, ר״ד 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / פילוסופיה! היסטוריה 

וסרמן הגרי, 

רעננה, בית ברל / היסטוריה; תו״י 

ורבלובסקי רפאל יהודה צבי, ר״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / נצרות! דתות 

ורהפטיג שילם, ר״ד 

ירושלים / הערך: שטרשון (בחלקו) 

ורטהים גוטה, ד״ר 

ירושלים, םרוםםוך־חבר באוניברסיטה העברית / הערך; שלשול 

ורנר אלסרד 

ניו־יורק / הערך: שיק, ארתור 

זהרי מיכאל, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

זון הרי, ד״ר 

מסצ׳וסטס, פרופסור באוניברסיטת ברנדיים / הערך: שוב, גוסטו בנימץ 

זילברנר אדמוגד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: רקלי, (זץ ז׳ק) אליזה; 
שטין, לורנץ 

זך נתן, ד״ר 

תליאביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / הערך: שטינברג, יעקב 

חבר הנן, . 4 .. 8 

ירושלים / הערך; שלום ש. 

חזן ברוך, ד״ר 

תל־אביב, חברחהוראה באוניברסיטה העברית / היסטוריה של רוסיה 

הבס עמוס, .^. 8 

ירושלים / מקרא 

חן ר,לרה, ר״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיסה העברית / בוטניקה 

הנני אברהם,.^. 8 

ירושלים / הערכים: רימן, הוגו! רפסודיה 

חרמש רן, ר״ד 

באר־שבע, מרצה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב / הערך: שביתה 

ליבוביץ יהושע, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / ספרות צרפתית 


טדטקובר אריה, ר״ד 

ירושלים, נשיא הברית העברית העולמית / הערכים: דיך, לאון < שטנד, 
אדולף 

יזרעאל רמי, .^. 8 

ירושלים, יד בן־צבי / הערכים: רפיח; שכם 

יער ישראל, ד״ר 

ירושלים, בי״ח ״הדסה״ ! הערך: שווי־משקל (בחלקו) 

יערי אברהם (ז״ל) 

הערכים : רישר, משה; שלוחי ארץ־ישראל 

יפה אברהם ב. 

תל־אביב / הערך: שלונסקי, אברהם 

יפה בנימין, .־ 111 

ירושלים / הערך: רקנטי 

ירדני מרים, ד״ר 

חיפה, פרופסור באוניברסיטת חיפה / הערך: רישליה, ארמן־זץ די פלמי 

ירון ברוך, ד״ר 

ירושלים / הערך: שופרון, יהודים 

ירון ראובן, ר״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: שור, משה (בחלקו) 

ישי אילן, ד״ר 

היפה, מרצה בכיר בטכניון / הערך: שדהיתעופה 

כהן אלישבע 

ירושלים, מוזיאון ישראל / הערך: שטרוק׳ הרמן 

כהן אריאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / פיסיקה! אסטרונומיהן 
מטאורולוגיה 

כזום ויולט, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: ריצ׳רדסון, סמיואל 

כנעני רוד 

קיבוץ מרחביה / הערך: (ה)שומר הצעיר 

כץ שמחה, 

ירושלים / הערך: שטינברג, יצחק נחמן 

כץ שרה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת בר־אילן / הערך: שחר, דוד 

כראל ש. רפאל, ר״ד 

בני־ברק, מנהל רפואי / הערך ז רפואה, בדיקות רפואיות 

כרמל ישראל, .^. 8 

ידושלים / היסטוריה 

כשר אסא, ר״ד 

רמת־גן, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: רסל (בחלקו) 

לדור־לררר יוסך, ד״ר 

ירושלים / הערכים: שבוייימלחמה: שביחודנשק 

לדיז׳נסקי גדעון, ר" ר 

רחובות, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: שבלת־שועל 

לוז צבי, ר" ר 

דגניה ב/ פרופסור־חבר באוניברסיטת בר־אילן / הערך: רמון, יוסף־צבי 

לוי צכי הרמן, ד״ר 

ירושלים, חבריהוראה באוניברסיטה העברית / הערבים: שודרלו דה *יקלו- 
ם.א,ם,ו שסובריאן, פרנסוא רנה דה 

לויטם יצחק, ד״ר 

ניו־יורק / הערך: שהיסה (בחלקו) 

לוינגר יוסף, .^. 1 ^ 

קריתיביאליק / הערכים: ריניס, יניס! ריקה (בחלקו) 

ליבוביץ יהושע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / תולדות הרפואה 



9 


רשימת המחברים 


10 


ליבנה אליעזר (ז״ל) 

הערך: רמז, דוד 

ליבם יעקב, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת ח״א / הערך: שלמה, תזזלות 

לינדנבאום שלום, .^, 24 

גבעתיים, מדריך באוניברסיטת בר־אילן / הערך: שדלץ, ברונו , 

ליפצין סול, ד״ד 

ירושלים / ספרות יידית 

למפרט שלמה, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת בר־אילן / הערך: שוק ושווק (בחלקד) 

לנדאו משה 

תל־אביב / הערך: שסרן. אברהם יעקב 

לנצמן אלי, 

חיפה, המוזיאון לאמנות יפנית / הערכים: שונשו, קטסוגוה < שינטו 

לפטוויץ׳ יוסח, ר״ר 

לונדון / הערך: שילדקראום, רודולף 

מאיר עדינה, ד״ד 

רמות השבים, מרצה באוניברסיטת ת׳״א / אמנות 

מגרון שאול, .*.!ג 

ירושלים / הערך: שליכר, אוגוסט 

מורג אמוץ, פרום׳ (ז״ל) 

הערך: שוק ושווק (בחלקו) 

מורה שמואל, ר״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: ריחאני, אמין 
א(ל )־; שוקי, אחמד 

מטקלף מיכאל סרידריך, ד״ד 

מינפוליס, פרופסור באוניברסיטת מיניסוטה / הערך: שודיה, היסטוריה 

(בחלקו) 

מיוזס־פלדמן כדוריה, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: ריקציות 

מיכאל ראובן, ד״ד 

קיבוץ אפיקים, מרצה במכללת עסק־הירדץ / הערכים: רינדסליש ז שוס, יוהן 
יעקוב 

מיבאלי אורי 

ירושלים / הערך: שחיה 

מיבאלי יוסף, ד" ר 

ירושלים, בי״ה ״הדסה״ / רפואה * ביולוגיה 

מינקוף יצחק, ד״ד 

חיפה, פרופסור בטכניון / הערך: רתוך 

מירון תיאודוד, ד״ד 

נידיורק, פרופסור באוניברסיטת ניוייורק / הערך: שלום (בחלקו) 

מירסקי נילי, .^. 24 

תל'אביב / הערך: ריליב, קונדרטי פיורורוביץ׳ 

מבנס־כספי יפה, ד״ד 

רחובות, מרצה באוניברסיטת בר־אילן / הערך: רפואה, כלכלת הרפואה 

מנטל יובל, ר״ר, אינג׳ 

חיפה, מרצה בכיר (נספח) בטכניון / הערך: רעש 

מצגר מ. ברום, ד״ד 

ניז־ג׳רסי, פרופסור בסמינר התאוליגי / הערך: שושנה, מעשה (בחלקו) 

מרטון יהודה, ד״ד (ז״ל) 

ספרות הונגרית * תו״י בהונגריה 

מרסנד יוסף. ד״ד (ז״ל) 

הערכים: ריס, אלמר ליאופולד ? שו, ארוין 

נדבה יוסף, ר״ר 

חיפה, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / אישי א״י 1 ציונות 


נובינפקי אניטה, ד״ד 

ברזיל, מרצה באוניברסיטת סאו־פאולו / הערך: רסיפה (בחלקו) 

נוי דב, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: שירי-עם יהודיים 

נמוי לאון, ד״ד 

סילדלפיה, פרופסור באוניברסיטת דרופסי / הערך: שאול בן ענן 

נצר אמנון, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: שאהין? שיראו 
(בחלקו) 

סגל דמיטרי, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: רמיזוב, אלבסי 
מיכילוביד 

פולסי פכלו, ד״ד 

כפר־סבא, ביה״ח לוינשטיין ברעננה / הערך: ךפואה, רפואה שיקומית 

סוס ישראל, ד״ד 

תל־אביב, עורך עתון ״הרפואה״ / הערך: רפואה, אגודות רפואיות וכת״ע 

סומך ששון, ד״ד 

תל־אביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך! שדיאק, א(ל)־(אחמד) 
פארם 

סומר חיים, ד״ד 

ירושלים, פרוססור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: שווי־משקל(בחלקו) 

סיכל רוברט, עו״ד, 

ירושלים, משרד החוץ / הערך: שלל 

סיידלוכר סילכיה, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת בר־אילן / הערך: ריט, ריצ׳רד 

סלוצקי יהודה, פדום׳(ז״ל) 

תו״י; ציונות 

סדמן אליהו, ד״ד 

ירושלים, חוקר באוניברסיטה העברית 1 ספרות רוסית 

סרפד אדיה, ד״ד 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: ריסבף 

עבורי עזרא, .:> 24.5 

ירושלים, מכון ויצמן / הערך: רעש־אדמה 

עובדיה אשר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / ארכאולוגיה 

עומר מרדכי, ד״ד 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: ריקסם, צ׳רלז 

עמיצור שמשון אברהם, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: שטח 

עמיר זיוה 

הרצליה / הערך: רקמה ותחרים (בחלקו) 

עמישי־מייזלש זיוה, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכירה באוניברסיטה העברית / הערכים; שגל, מרק 1 
שטינהרם, יעקב 

עמית משה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: ריטיה, ריסים 

על, נתן, ד״ר 

תל־אביב / הערך: רינגלבלום, עמנואל 

פאולסן וולסגנג, ד״ד 

מסצ׳וסטס, פרופסור באוניברסיסת מסצ׳וססם / הערך: שטרנהיב, קרל 

פגים דו, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך; שירמן, חיים (בחלקו) 

פוס אברהם מ., ר״ר 

ירושלים / הערך: שטר, שטרות (בחלקו) 



11 


רשימת המחברים 


12 


פמאי שאול, ר״ר 

ירושלים / פרופסור באוניברסיטה העברית / כימיה 

סמוחובסקי יעקב י., ר״ר 

סינסינטי, פרופסור בהיברו ירניון קולג׳ / הערך ז שסינתל, הימן הרמן(חיים) 

פיק פנחס, סא״ל (מיל.), ר״ר 

ירושלים / צבא 1 היסטוריה צבאית וכללית 

בלאום ירדנה, .^. 8 

ירושלים / באונרפיה 

פלדמן פמיודן, ר״ר 

ניו־יורק, פרופסור באוניברסיטת קלרק / הערך: שטלנר (בחלקו) 

סלוסד דוד, ר״ר־ 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / נצרות 

פליממן עזי, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

פליישר עזרא, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: שירמן, חיים (בחלקו)? 
שלמה בן יהודה הבבלי 

פדוינד אורי, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערד: שבר (בקע) 

פרידמן דניאל, ר״ד 

חל-אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: שטר, שטרות (בחלקו) 

פריי אברה רד, ד״ר 

וולתם, פרופסור באוניברסיטת ברנדיים / הערך: שיקלה, רנה 

סדלמן שלום, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: שובה, משה 

סרשל טוביה, ד״ר 

ניו־יורק, פרופסור בסמינר החאולוגי / הערך: רפפורט (רפא), מנחם אברהם 
בן יעקב (בחלקו) 

צונק א. אירמגרד, ז״ל 

הערך: שטיפסר, אדלברט 

צימרמן משה. ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / היסטוריה חדשה 

צנציסר זאידה 

חל־אביב / הערך: רכיכות (בחלקו) 

צ׳רניאק משה 

תל־אביב / הערכים ־, רשבסקי, שמואל * שחמט 

קאופמן נתן א., ד״ר 

ירושלים, סרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: רכבת? רעב 
(בחלקו) 

קדשניר דוד, ד״ר 

חיפה, מרצה בכיר באוניברסיטת חיפה / הערך: שינסי, איברהים 

קטן משה, ד״ר 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / הערך: רינן* 

קידש יורם, ד״ר 

ירושלים, פרצה באוניברסיטה הפתוחה / הערך: שסינמץ■ צ׳רלז פרוטיאם 

קידש סיטר עמנואל, ד״ר 

ניו־יורק / הערך: רפואה, רפואה משפטית 

קלהנר, יהודה אדיה, ד״ר(ז״ל) 

הערך: שויבטובובסקי, אלכסנדר 

קליץ יצחק, ד״ר, רב 

בופלו / הערר: רק נטי (בחלקו) 

קמפל סמיואדט, . 1.5 * 

ניו־יורק פרופסור־משנה בקולב׳ נידיורק / הערך: רינהרט, מכם 


קנאי יקר, ר״ד 

רחובות, פרופסור־חבר במכון ויצמן למדע / הערך: רימן, גאורב פרידריך 
ברנהרד 

קם ג׳ואן,.^. 1 * 

ירושלים, מרצה באקדמיה ע*ש רובץ / הערך: רקוד (בחלקו) 

קפאון גיזלה, ר״ד 

אלטדינה, מורה בכירה באוניברסיטת קליפורניה / הערך: שטר, הרסן 

קפלן יוםן 5 , ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: שלמה הלוי מבורגוס 

קפלן צבי 

ירושלים / הערך: רינם, יצחק יעקב (בחלקו) 

קדמץ־בלום רות, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכירה באוניברסיטה העברית / הערך: שהם, מתתיהו 

קדמון יהודה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / גאוגרפיה 

קרמר שמואל נח, ד״ר 

פגסילווניה, פרופסור באוניברסיטת פנסילווניה / הערך: שומר, שומרים 

קרפל נצל 

חולון / ציונות 

קדסני אלימלך, אינג/ . 1.50 * 

חיפה, המעבדה להנדסת רכב בטכניון / הערד: רכב (בחלקו) 

קרצ׳מר דוד, ר״ד 

ירושלים. מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: שכירות והשאלה (בחלקו) 

קרקובפקי שמואל, ר״ד 

ירושלים, יד־ושם / הערך: שידלצה, יהודים (בחלקו)! מפת השואה 

דבינוביץ מ. הרי, ד״ר, רב 

לונדון / הערך: שחיטה (בחלקו) 

רבינוביץ צבי מאיר, ד״ר 

תליאביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: שלמה מרדומסק 

רהט מנהם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: ריסוניות ? 
שוטוניות 

תבין יעקב, עו״ד 

ירושלים / הערך: שבועות ונדרים (בחלקו) 

תה (ראוכמן) ת 

תל־אביב / הערד: רכב (בחלקו) 

רוזן חייט, ר״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בלשנות 

רוזנכליט פנחס, ר״ד 

חולץ, מרצה באוניברסיטת בר־אילן / הערכים : רנקה, לאופולד פץ ? רתנאו 

רוזנטל אריף, ד״ר 

שיקגו, פרופסור באוניברסיטת ניו־יורק / הערך: שיקגו (בחלקו) 

רוזנטל יהודה (ז״ל) 

הערך: שטין, מנחם 

רוזנמן אליעזר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים : שושנה! שלבקת 
חוגרת 

תמרי נח,. 1.50 * 

קרית־אונו, מורה באוניברסיטת כר־אילן / הערך: שימפנזה 

רון גדעון, ר״ד 

מושב אמירים /.הערך: רפואה לא־קונוגציונאלית 

רונן אברהם, ר״ר 

חל-אביב, פדופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / אמנות 

רוקם פרדי, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניבריסיטת ת״א / הערך: ררדם, ולדמר 


13 


רשימת המחברים 


14 


רהמימוב רמי, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערל: רפלכם 

ריב:ר טוביה 

קבוץ מרחביה, מרצה בכיר באוניברסיטת חיפה / הערך: שטראוס, אריה 
לודויג 

ריינד אלחנן,.^. 8 

ירושלים / תו״י ז גאוגרפיח היסטורית של א״י 

רמות יצחק, .\/. 8 

קרית־אתא, הספריה של אוניברסיטת חיפה / היסטוריה חדשה 

רפסורט אוריאל, ר״ר 

חיפה, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / הערך: שלמה, מזמורי 

רצהבי יהודה, ר״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערל: שבזי, שלם 

שאקו יהושע, ר״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: שנתן 

שביב שמואל, 

ירושלים / בלשנות; תרבות קלאסית; מזרח קדום 

שדה דרור, ר״ר 

רמתיהשרון, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א/ הערך: שביל-החלב(בחלקו) 

שובל הלל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: רפואה, רפואה סביבתית 

שוורץ משה, סדום׳ (ז״ל) 

הערך: שלינג, פרידריך וילהלם יוזף פון 

שטיינברג מנחם, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: רניום 

שסיינברגר יצחק, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: שבירה 

שטיינר יעקב, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: רמון אי קח׳ל, סנטיגו 

שילוח אמנון, ד״ר 

ירושלים, פרופסוריחבר באוניברסיטה העברית / הערך: שירי־עם (בחלקו) 

שכטר מרדכי, ר״ר 

ניו־יורק, מרצה באוניברסיטת קולמביה / הערך: שטיף, נחום 


שלוי אלים, ר״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: שיקספיר, וילים 

שלום גדשם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: רפאל • שבתי צבי 

שמיר גרשון, .*.*ן 

ירושלים / גאוברפיה 

שמלצר מנחם, ר״ר 

ניו־יורק, פרופסור־משנה בסמינר התאולוגי / הערך: שטינשנידר, משה 
(בחלקו) 

שמעוני יאיר, ד״ר 

ירושלים / פיסיקה; טכניקה 

שנידר דוד מ., ד״ר 

שיקגו, פרופסור באוניברסיטת שיקגו / הערך: שארות או יחסי־קרבה 

שנקר יום(?, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: שחלה 

שסיגלשטיין מיכאל, ר״ר 

רהובות, המכון למחקר ביולוגי בישראל / הערך: רעל 

שסיצר יהודית 

ירושלים, מוזיאון ישראל / אמנות 

שפירא בנימין, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: רקבון 

שפרבר דניאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת בר־אילן / הערך: שבעים אמות 
(בחלקו) 

שרון משה, ד״ר 

ירושלים. מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערכים: רמלה (בחלקו); 
שיעה, שיעים 

ששה־הלוי אריאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערבים: שוברט, וילהלם < שוכרט, 
הוגו 

תא־שמע ישראל, ר״ר 

ירושלים / ספרות רבנית; חכמת ישראל 

תבורי יוסןש, ד״ר 

ירושלים, מרצח באוניברסיטת בר־אילן ! הערך: שוק ושווק (בחלקו) 



15 


16 


ראשי־־תיבות של שמרת המחברים 


יהודה קרמון 

= 

י. קר¬ 

־־־ ברוריה מיחנרפלדמן 

בר. מ. 

= אפרים אלימלן־ אורבך 

א. א. א. 

יהודה רצהבי 

— 

י. ר. 

= גיורא אילני 

ג. אי. 

= אולרין־ אם הוף 

א. א. הו. 

יהודה רוזנטל 

— 

י. רוז. 

־ גילה בלס 

ג. בל. 

= אוריאל אופק 

א. אום. 

יצחק רמות 

= 

י. רמ. 

= גדעון לדיז׳נסקי 

ג. לד. 

= איתמר אבךזהר 

א. ארז. 

יהושע שאקו 

— 

י. שא. 

== גצל קרסל 

ג. ק. 

= אשר אור־נוי 

א. א.־נ. 

יוסף שנקר 

= 

י.שנ. 

- ג׳ואן קם 

ג׳. קס 

= אלישע אפרת 

א. אם. 

יהודית שפיצר 

= 

י. שם. 

= גדעון רון 

ג, רו. 

= אירמגרד א. צונק 

א. א. צו. 

ישראל תא־שמע 

= 

י. ת. 

= גרשם שלום 

ג. ש. 

= אליהו אש תור 

א. אש. 

יוסף תבורי 

= 

י. חב. 

= גרשון שמיר 

ג. שם. 

= אברהם ב. יפה 

א. ב. ים. 

יאיר שמעוני 

= 

יא. ש. 

= גלעד ויננרטן 

גל. ו. 

= ארהרד בר 

א. בר 

יהושע אדלר 


יה. אד. 

= דן אלמגור 

ד. אל. 

= איתן גלבוע 

א. גל. 

יהודה נרחם 

= 

יה. גר. 

= דב גגחובסקי 

ד. גג. 

= אסתר גרזזן־קיוי 

א. ג.־ק. 

יהושע ליבוביץ 

= 

יה. ל. 

= דוד כנעני 

ד.כנ. 

= אהרן גרינהוט 

א. גר. 

יהודה מרטון 

= 

יה. ם. 

= ד.מ.שנידר 

ד. מ. ש. 

= אירנה גרוםך־שירון 

א. גרש. 

יוחנן אהרוני 

— 

יו. אה. 

= דב נוי 

ד. נ. 

=־ אננה דרסנר 

א. דר. 

יוחנן בן־בסם 

= 

יו. ברב. 

= דוד פלוסר 

ד. ם. 

= אהרן הורוביץ 

א. הו. 

יוסף בן־שלמה 

- 

יו.ב־ש. 

- דוד קרצ׳מר 

ד. קר. 

= א. המרסטרם 

א. המ. 

יוסף גלנץ 

= 

יו. גל. 

= דן רוה (ראוכמן) 

ד. רוה 

= אהרן הראל־פיש 

א. הרפי. 

יוסף מיכאלי 

= 

יו. מי. 

= דניאל שפרבר 

ד. ש. 

= אלים הילדגרד שלוי 

א. ה.ש. 

יובל מנטל 

= 

יו. מג. 

= דרור שדה 

ד. שד. 

= אברהם יערי 

א. י. 

יוסף קפלן 

— 

יו. ק 6 . 

- דורה היינץ 

דו. הי. 

= אסא כשר 

א. כש. 

יסטה הולם 

= 

ים. ה. 

= דן ביין 

דן ב¬ 

= אלי לבצמן 

א. לנ. 

יעקב ליכט 

= 

יע. לי. 

= דן פגים 

דן פ■ 

= אברהם מאיר הברמן 

א. מ. ה. 

יעקב י.פטוחובםקי 

= 

יע. פט. 

= דניאל פרידמן 

דג. פ. 

= אניטה נובינסקי 

א. נו. 

יעקב רובין 

= 

יע. רו. 

= הרוי גולדברג 

ה. גו. 

= אריה סרפד 

א. סר. 

יצחק לויסם 

— 

יצ. ל. 

= הנרי וסרמן 

ה. ום. 

= אשר עובדיה 

א.ע. 

יצחק שטיינברגר 

= 

יצ.ש. 

= מ. הרי רבינוביץ 

ה. מ. ר. 

= אברהם פוס 

א. פוס 

יקר קנאי 

= 

יק. ק. 

= צבי הרמן לוי 

ה. צ. ל. 

־= אלימלר קרסני 

א. קרם. 

ירדנה פלאוט 

= 

יר. פ. 

= הלל שובל 

ה. שו. 

= אברהם רונן 

א. רו. 

מערבת 

= 

מ. 

= ורד גפני 

ו. גפ. 

= אריך רוזנטל 

א.רוז 

א. משר, גוטשטין 

= 

מ. א. ג. 

= ויולט כזום 

ו. כ. 

= אוריאל רפפורט 

א. רם. 

מרדכי אנסבכר 

= 

מ.אנ. 

= זהר וילבוש 

ז. וי. 

= אברהם גרוסמן 

אב. גר. 

מאיר בן־חורין 

= 

מ. ברח. 

= זיוה עמישי־מייזלש 

ז. ע. מ. 

= אברהם דוד 

אב. ד. 

מיכאל גולדשטיין 

= 

מ, גו. 

= זאידה צנציפר 

ז. צנ. 

= אהרן אריאל 

אה. א. 

מירד, גפני 

= 

מ. גם. 

= זיוה עמיר 

זי. ע. 

= אהרן וייס 

אה. וי. 

מנחם דור 

= 

מ. דו. 

- חיים אירמיאן 

ח. א. 

- אורי פרוינד 

או. סי. 

מרדכי וורמברנד 

= 

מ. ו. 

= חנה ברמדרזולמן 

ח. ברז. 

= אורי פרוינד 

או. פ. 

מיכאל זהרי 

— 

מ. ז. 

= חנן חבר 

ח. חב. 

= אילן ישי 

אי, י. 

מרים ירדני 

= 

מ. יר. 

= חיים סומר 

ח. ם. 

= אלכסנדר ברש 

אל. ב. 

מיכאל פרידריך מטקלף 

= 

מ. מט. 

= חיים רוזן 

ח, ר. 

= אליעזר בשן 

אל. בש. 

משה צ׳רניאק 

= 

מ. צ׳. 

- חיים שלום הלוי 

ח. ש. ה. 

= אלעזר וינריב 

אל. וי. 

משה צימרמן 

= 

מ. צי. 

= טוביה ריבנר 

ט. רי. 

= אליהו וינוגרד 

אל.וינ. 

משה קטן 

= 

מ. ק. 

= יהודה אליצור 

י. א. 

= אלישבע כהן 

אל. כה. 

משה שוורץ 

= 

מ. שור. 

= יעקב אילני(פיגנבאום) 

י. א. (ם.) 

= אליהו סרמן 

אל. סר. 

מנחם שמלצר 

= 

מ. שמ. 

= יעקב בן־תור 

י. ב. 

= אליעזר רוזנמן 

אל. ר. 

מיכאל וינטר 

= 

מי. ו. 

= יהודה באואר 

י. בא. 

= אלחנן ריינר 

אל. רי. 

מיכאל שפיגלשטיץ 

- 

מי. ש. 

= יוסף דן 

י. ד. 

- אמוץ מורג 

אט. מו. 

מנחם אלון 

= 

מג. א. 

= יהודה רון 

י. דו. 

= אמנון נצר 

אמ. נ. 

מנחם רהט 

— 

מנ. דה. 

= יהואש הירשברג 

י. הו. 

= אמנון שילוח 

אמ. ש. 

מרסל גוטדוירם 

= 

מר, גו. 

= י. היילפרין 

י. הי. 

= אפרים גוטליב 

אם. נ. 

משה שרון 

= 

מש. שר. 

= יהואש הירשברג 

י. היר. 

= אריה אבולעפיה 

אר. אב. 

ניצה בהרוזי 

= 

נ. בה. 

= ישראל יער 

י. יע. 

= אריה גור 

או/ג. 

נורית גובדין 

— 

נ. נו, 

= יוסף לדור 

י. לד. 

= אריה גראבוים 

אר. גר. 

נתן זד 

= 

נ. ז. 

= יוסף לוינגר 

י. לו. 

- אריאל כהן 

אר.כה. 

נתן עק 

= 

ב. ע. 

= יצחק סינקוף 

י. מי. 

= ברנרד בלומנקרנץ 

ב. בל. 

נתן קאופמן 

— 

נ. קא. 

= יפה מכנם־כספי 

י. מ.־כ. 

= ברוד חזן 

ב. ח. 

נח רוטרי 

= 

נ. רוט. 

= יוסף נדבה 

י. נד. 

= ברוך ירון 

ב. י. 

נורית גרץ 

= 

נו. ג. 

= יהודה סלו צקי 

י. ם. 

= בדוס מ. מצגר 

ב. מ. מ. 

סטיפן פלדמן 

= 

ם. פל. 

= ישראל סום 

י. סו. 

= בנימין שפירא 

ב. שפ. 




17 

ססיוארם קמפל 

— 

ס. קם. 

עמום אלטשולר 


ע. אל. 

עמנואל גוטמן 

— 

ע. גד. 

ערן דולב 

— 

ע. דו. 

עמוס חכם 

= 

ע. ת. 

עדינה מאיר 

— 

ע. מא. 

עזי פליטמן 

— 

ע. פל. 

עזרא עבודי 

=: 

עז. ע. 

עזרא פליישר 

— 

עז, פ. 

פאול יוסף דיאמבט 

= 

פ. י. ד. 

פבלו סולסי 

= 

פ. ס. 

פיטר עמנואל קירש 

= 

פ. ע. ק. 

פנחס פיק 

= 

פ. 0 . 

פנחס רחנבליט 

— 

פ. ר. 

צבי ברם 

= 

צ. בר. 

צבי גליק 

= 

צ. ג. 

רפאל יהודה צבי ורבלובסק , 

= 

צ. ו. 


ראשי-תיבדת של שמות המחברים 


צבי לוז 

= 

צ. לו. 

צבי קפלן 

= 

צ. ק. 

קלרה חן 

= 

ק. ח. 

רות בנדל 

= 

ר. בג. 

רוול בריקמן 

= 

ר. בר. 

רות גביזון 

— 

ר. גב. 

רות גולדשמידכדקונצר 

= 

ר. ב.־ק. 

ראובן ירון 

= 

ר. י. 

רמי יזרעאל 

= 

ר. יז. 

רוברם טיבל 

— 

ר. ס. 

רות קרטוךבלום 

= 

ר. קרב. 

רמי רחמימוב 


ר. רה. 

ש. רפאל כראל 

— 

ר. ש. כ. 

ריצ׳רד וולי 

= 

רי. ו. 

ח חרמש 

= 

דן ח. 

שלום אלבק 

= 

ש. אלב. 

שמאי גולן 

= 

ש. גו. 


18 


שמואל הורביץ 

= 

ש. ה. 

שמואל הוגו ברגמן 

= 

ש. ה. ב, 

שילם ורהפטיג 

= 

ש. ו. 

שמתה כ״ץ 

= 

ש. ב. 

שלום לינדנבאום 

= 

ש. לינ. 

שלמה למפרט 

= 

ש. לם. 

שמואל מורה 

= 

ש. מו. 

שמואל נח קרמר 

= 

ש, נ, ק. 

שאול פטאי 

= 

ש. פט. 

שלמה אהרונסון 

= 

של. אה. 

שלמה ביקל 

= 

של. ב. 

שמואל אברמסקי 

= 

שם. א. 

שמואל קרקובסקי 

= 

שט. קר. 

שמואל שביב 

= 

שם. ש. 

שרה כץ 

= 

שר, כ. 

תיאודור מירון 

= 

ח. מ. 


* 



19 


20 


דאשי־תיבות וקיצורי□ 


יקנה״ז 

ברט׳ = גרמנית 

א״א = אי־אפשר 

ירו׳ 

ד׳ = דונם 

אב״ד = אב־בית־דין 

ירמ׳ 

דב׳ = דברים 

אג״ח = אגר(ו)ת־הוב 

ישע׳ 

ד״ה - דיבור המתחיל 

אג״ם ־= אגף (ה)מםה 

כ״א 

ד(ב)ה״א = דברי הימים א' 

אדמו״ר - אדוננו מורנו ורבנו 

כדה״א 

ד(ב)ה״ב = דברי הימים ב׳ 

אדר״ג ־ אבות דרבי נתן 

כ(תח)״י 

דה״י = דברי הימים 

אה״ב = ארצות־הברית 

כיו״ב 

דו״ח = דידוהשבון 

אהע״ז = אבן העזר 

כי״ח 

דנ״א — ( 1 /^ 01 ) 1115 .־) 3 10 ש 01 עתמ 111 ע* 00 ס 

או״ח = אורח חיים 

כ״כ 

ד״ר - דוקטור 

אד׳ם = אומות מאוחדות 

כלו׳ 

דרא״ף = דרום־אפריקה 

אוצה״ג = אוצר הבאובים 

כ(תה)״ע 

האר״י = האלוהי רבי יצחק (לוריא) 

אחה ״צ = אחר־זזצהרים 

כר׳ 

הגר״א - הגאון רבי אליהו (מווילבא) 

אח״כ = אהר־כך 

כת/ כתו׳ 

הו״ד = הולנד ודייטשלנד 

א״י ־ ארץ־ישראל 

לאט׳ 

הי״ל = הוציא לאור, הוצא לאור, 

איט׳ = איטלקית 

לח״י 

הוצאה לאור 

איכ״ר = איכה רבתי 

ל״י 

חור׳ = הוריות 

אל״מ = אלוף משנה 

ליש״ם 

הוש׳ = הושע 

אבג׳ = אנגלית 

לטה״ב 

הל' = הלבה, הלכות 

אע״פ = אף־על־פי 

לפטה״ב 

הקב״ה = הקדושיברוך־הוא 

אעפ״ב = אף־על־פי־כן 

מ׳ 

השר = השווה 

אצ״ל = ארגון צבאי לאומי 

מג׳ 

השי״ת = השם יתברך 

א.ק 1 . = אלקטרו־קרחוגרמה 

מ״ג 

וה״פ׳ועה״פ = ועד הפועל 

ב״ב = בבא בתרא 

מדה״ג 

ויק׳ = ויקרא 

בד״כ - בדרך־כלל 

מהד׳ 

ויק״ר = ויקרא רבה 

ביבל׳ - ביבליוגרפיה 

מהדו״ת 

וכד׳ = וכדומה 

בי(ה)״ד = בית־(ה)דין 

מהר״י 

וכוי --- וכוליה 

בי(ה)״ת = בית־(ה)תולים 

מהריט״ץ 

ז״א = זאת אומרת 

בי(ה)ח״ר = בית־(ה)חרושת 

מהר״ל 

זא״ז = זה את זח 

בי(ה)כ״ב = בית־(ה)כנםת 

מהר״ם 

זב׳ - זבחים 

בי״ל - בירלאומי(ים) 

מהרש״א 

זב״ז = זה בזה 

ביל״ו = בית יעקב לכו ונלכה 

מוכ״ז 

זה׳ ־- זכריה 

בי(ה)מ״ד = ביתי(ה)מדרש 

מו״ל 

ז״ל = זכרונו לברכה, זכור לטוב 

בי(ה)מ״ק = בית־(ה)מקדש 

מו״מ 

זל״ז ־= זה לזה, זו לזו 

בי(ה)״נ = בית־(ה) נבחרים 

מו״נ 

הב״ד - חכמה, ביבה, דעת 

בי(ה)״ם = בית*(ה)םפר 

מו״ס 

חג , = חגיגה 

בית״ר = ברית יוסף תרומפלדור 

מו״ק 

חה״א ־ חיל האוויר 

בכ״ז = בכלחאת 

מזה" ת 

הר, חול׳ = חולין 

ב״מ — בבא מציעא 

מזכ״ל 

חו״ל = חו׳דלארץ 

במ׳ י במד׳ = במדבר 

מט״ח 

חז״ל = חכמינו זכרונם לברכה 

במ״ר = במדבר רבה 

מטכ״ל 

חיד״א = חיים יוסף דוד אזולאי 

בע(ה)״ח = בעל(י)מה)חיים 

מיל׳ 

חי(ה)״ר = היל (ה)רגלים 

בע״מ = בערבון מוגבל 

מכ״ם 

ח״ן = חכמה נסתרה 

בע״פ ־ בעל-פה 

מל״א! מ״א 

חשמ״א = חשמונאים א׳ 

בעש״ט ־ בעל שם טוב 

מל״ב! מ׳׳ב 

חשמ״ב — חשמונאים ב׳ 

ב״ק = בבא קמא 

מלה״י 

סמם׳ = טמפרטורה 

ב״ר = בראשית רבה; בן רב. בר רבי 

מלה״ע 

יבם׳ = יבמות 

ברא׳ = בראשית 

מ״ם 

יה״ב = ימי הביבים 

בריה״מ = ברית־המועצות 

ממ״ר 

יה ו׳ = יהושע 

ברב׳ = ברבות 

מב/ מנח׳ 

יו״ד = יורה דעה 

ב״ש ־ בית שמאי 

מנכ״ל 

יור = יוונית 

בת(ה)״ד = בתי־(ה)דין 

מם׳ 

יו״ם - יום־טוב 

בת(ה)״ח = בתי~(ה)חולים 

מס(ה)״ב 

יו(ה)״כ - יום (ה)כיפור(ים) 

בת(ה)ח״ר - בתי-(ה)חרושת 

מעפה "י 

יו״ר = יושב־ראש 

בת(ה)כ״נ = בתי־(ה)כנסת 

מעפ״ב 

יחז׳ = יחזקאל 

בת(ה)מ״ד = בתי~(ה)מדרש 

מע״ק, מ״ק 

י״ל = יצא(ו) לאור 

בת(ה)מ״ש = בתי'(ה)משפם 

מפד״ל 

יל״ג = יהודה ליב גורדון 

בת(ח)״ם = בתי־(ה) 0 פר 

מפ״ם 

ילק״ש = ילקוט שמעוני 

ג׳, גר׳ = גרם 

מ״ר 

ימ(ה)״ת = ים (ה) תיכון 

גח״ל = גוש חרות־ליברלים 

מש׳ 

יק״א = 00101112311011 1511 ־^ 1 ^ 7 

גיט׳ = גיסי! 

נגמ״ש 

( 0 /.. 0 .ן) תס 1 ]ג 01 ס $5 ^ 

ג״כ = גם כן 


= יין, קדוש, נר, הבדלה, זמן 

- ירושלמי 
= ירמיהו 
= ישעיהו 
= כל אחד 

= כדור הארץ 
= כתב(י)-(ה)יד 
= כיוצא בזה, כיוצא באלה 
= כל ישראל חברים 
־ בל־כך, כמו־כן 
= כלומר 
= כחב(י)־(ה)עת 
=־ כרך, כרכים 
־ כחובות 

- לאסיבית 

= לוחמי הרות ישראל 
= לירה ישראלית, לירות ישראליות 
= לירות שטרלינג 

- לספירת הבוצרים 

= לפני ספירת הנוצרים 
= מטר(ים) 

- מנילה 

- מיליגרם 

= מדרש הגדול 
= מהדורה 

- מהחרד, תביבא 

= מורנו הרב רבי יהודה 
= מורנו הרב יונדטוב צהלון 
= מורנו הרב רבי ליוא 
= מורנו הרב רבי מאיר 
= מורנו הרב רבי שמואל אליעזר 
= מוסר כתב זה 

=- מוציא לאור , 

- משא־ומתן 

= מורה בבוכים 
= מוכר ספרים 
־ מועד קטן 
־- מזרח־התיכון 
= מזכיר כללי 
= מטבע חוץ 
= מטה (ה)כללי 

- מיליון, מיליונים! מילואים 
= מוצא כיוון ומרחק 

= מלכים א׳ 
= מלכים ב׳ 
= מלחמות היהודים 
= מלחמ(ו)ת העולם 
= מילימטר(ים)! מכל-מקום 
= מילימטר<ים) מרובע(ים) 
־־ מנחות 

- מנהל כללי 
= מספר 

- מסיל(ו)ת־(ה)ברזל 
= מעל־פני־הים 

= מעל ־פני 
= מטר(ים) מעוקמים) 
־ מפלגה דתיח־לאומית 

- מפלגת פועלים מאוחדת 
= מטר(ים) מרובעוים) 

= משלי! משבה 

- בושא־גייסות משוריין 



21 ראשי־תיבות וקיצורים 22 


רבי יצחק (אל)פאםי 

= 

רי״ף 

= על־פי 

ע״פ 

= נדרים 

נד׳ 

רבי לויי בן גרשון 

= 

רלב״ג 

= על־פני 

עפ״נ 

= בילר(ה) 

נו׳ 

ראש (ח)ממשלה 

= 

ר(ה)״מ 

- על־פי-רוב 

עפ״ר 

- נוסד(ה) 

נום׳ 

רבי משה איסרליש 

— 

רמ״א 

= ערבית 

ערב׳ 

- נחמיה 

נחמ׳ 

רבנו משה בן מימון 

- 

רמב״ם 

= ערכין 

ערב׳ 

= נוער חלוצי לוחם 

נח "ל 

רבי משה בן נחמן 

— 

רמב׳ץ 

= על שם, על־שום 

ע״ש 

= נצח ישראל לא ישקר 

ני ל "י 

ראש (ח) מטה (ה)כללי 

- 

דמטע "ל 

?3165(106 76774511 001011123(100 = 

פיק״א 

= נזכר לעיל 

נ״ל 

(\! 1 י 81 ) 1 ש 301 01610 ט 8.11300 

— 

רנ״א 

4550613(100 (?.1.0.4.) 


= נגד ממוסים 

נ "מ 

רבי נחמן קרוכמל 


רג״ק 

= פלוגות מחץ 

פלמ״ח 

- נפטר 

נפ׳ 

רב סעדיה גאון 

— 

רס״ג 

= פסחים 

פס' 

= ספר 

ם׳ 

רבי עקיבא 

— 

ר״ע 

־־ פסק־דין 

פס״ד 

- סגן־אלוף 

סא״ל 

רבי שלמה בן אדרת 

— 

רשב״א 

= פסיקתא רבתי 

פסי״ר 

- סך הכל 

ס"ה, סה״ב 

רבי שמעון בר יוחאי 

— 

רשב״י 

= פרנקפורט דמיין 

פפד״ם 

= סימן 

סי' 

רב שרירא גאון 

= 

רש״ג 

־־ פרופסור 

פרופ׳ 

= סיבובים לדקה 

סל״ד 

רבי שלמה יצחקי 

= 

רש״י 

= צבא הגנה לישראל 

צה״ל 

= סנטימטמים) 

ם״מ 

ראשי־תיבות 

— 

ר״ת 

־־ צרפתית 

צרפ׳ 

= םנטימטר(ים) מעוקב(ים) 

סמ״ק 

שבועות 

— 

שבו׳ 

= קילוגרם 

ק״ג 

= 0 נטימטר(ים) מרובע(ים) 

סמ״ר 

שמואל דוד לוצאטו 

:= 

שד״ל 

= קדמוניות היהודים 

קדה״י 

- סנהדרין 

0 נ׳ 

שיר־חשירים 

= 

שה "ש 

= קהלת 

קה׳ 

= סוכנות סעד ותעסוקה 

ססו״ת 

שופטים 

— 

שד, שום׳ 

־= קהלת רבה 

קה״ר 

= סימן קטן 

ס״ק 

שולחן ערוך 

- 

שו״ע 

= קידושין 

קיד׳ 

= עיין; ערך 

ע׳ 

שאלות ותשובות 

= 

שו״ת 

= קילומטר(ים) 

ק״מ 

= עמוד א׳ 

ע״א 

שר־(ה)חוץ 

=ב 

ש(ה)״ח 

= קיל 1 מטר(ים) מרובע(ים) 

קמ״ר 

= עמוד ב׳ 

ע״ב 

שלמה יהודה רפפורט 

— 

שי״ר 

= קילומטר־שעה 

קמ״ש 

= עבר הירדן 

עבה״י 

שמואל ליב גורדון 

= 

של״ג 

= קריודספר 

ק״ס 

= עברית 

עבר׳ 

שמות 

= 

שם׳ 

= קרן קימת לישראל 

קק״ל 

= על גבי 

ע "ג 

שמואל א׳ 

— 

שמ״א; ש״א 

= ראה! רבי; רבנו; רבים 

ר׳ 

= עורך־(ד,)דין 

עו(ה)״ד 

שמואל ב׳ 

- 

שמ״ב! ש״ב 

= רבי אלעזר 

ר״א 

= עולם הבא 

ע ולה "ב 

שמות רבה 

- 

שמ״ר 

= רבי אליעזר בן יואל הלוי 

ראבי״ה 

־־־ עולם ה;ה 

עולה״ז 

שניה, שניות 

— 

ש נ׳ 

= רבי אברהם בן עזרא 

ראב״ע 

= עזרא 

עז׳ 

ששה סדרים 

— 

ש "ס 

־= רבי אהרן(בן יוסף) הלוי 

רא״ה 

= עבודה זרה 

ע״ז 

שליח־ציבור 

= 

ש״ץ 

= רבי אליהו (ב)ן חיים 

ראנ״ח 

- על חשבון 

ע״ח 

תהלים 

— 

תה׳ 

= רבנו אשר 

רא״ש 

= על־יד, ע ל'ידי 

ע״י 

תולדות ישראל! חולדות היהודים 

— 

תו״י 

= רבו נו של עולם 

רבש״ע 

=־ על־ידי־זד. 

עי״ז 

תוספתא 

— 

תוספ׳ 

= רבי דוד קמחי 

רד״ק 

= על־ידי־כך 

עי״ב 

תושבים 

= 

תוש׳ 

=* ראש השנה 

ר״ה 

= עירובין 

עיר׳ 

תורה שבעליפה 

= 

תושבע״פ 

= רות רבה 

רו״ר 

= על־כן 

ע״כ 

תלמיד חכם, תלמידי־חכמים 

= 

ת״ח 

= ראש חודש 

ר״ח 

= עובד(י) כוכבים ומזלות 

עכו״ם 

תרגום יונתן 

= 

ת״י 

־= רבי יהודה; רבי יוסף! רבי יצחק 

ר״י 

= על־כל־פנים 

עכ״פ 

תמונה, תמונות 

= 

תם׳ 

= רבי יצחק בן ששת 

ריב״ש 

= עמוד 

עם׳ 

תנחומא 

= 

תנח׳ 

= רפאל יעקב דוד בן זאב 

רידב״ז 

= על־נהר 

ע״נ 

תענית 

— 

תע' 

=־ רבי יהודה הלוי 

ריה״ל 

= על־סמך 

ע״ס 

תלמוד(י)־תורה 

= 

ת" ת 

= רבי יום־טוב בן אברהם אשבילי 

ריטב"א 

= עיין ערך 

ע "ע 


1110 כן 2 ז 0602 31 ם 10 ) 13 י 1 — 1 * 70 י 1 

£3232106 * 

867165 ; 56716 011¥6116 א — .$.א 

-ו 67 רח 4 1116 0£ — 8 !^£ 

76550511 ז £0 ץת 167 ) 03 \; 030 

865631011 

65 \ 1 ט 7 165 ) £10 165 ) 110 ׳\ש.מ — [££ 

111 ) 80116 ץז 3 זו 11 ._! זסחשויזגג — 1X3 ז \\ 

- 3 ) 165 )[^ 6 נ'!> 1 ט£ }} 1 זו 501 ) 261 — §\±/. 7 


[)מט )} 1556050113 /ג ו 110116 ) 17160 . 
- 11111 ג 1 ו 301 מ 365 ) 16 ) £00 1510 
0015 ) 160 ) 0 ( 501160 

501160 ) 060 7167 ז 11 'שלש 115 ש 2 — 10 * 20 

- 065611 11501160 ) £01260130 * 
5011311 


0 זן; 

- 115011 ) 11 ( 1 ־ 17 ) 0611 ( 731111 — 

) 06 501150.1131 1501100 ־ £731 ] 11 

115 

— 7007031 01 76774511 8(071165 

108 

׳ 8674677 7 ( 61 ) 0021 1511 ״גש 1 ־ —- 

!505 

165 [;>ט) 8 800131 76714511 — 

!58 

1 103 >ט) 8 : 17 ) 701 ־)$ 01 1007031 — 

1X5 

11601021631 ־ 1 01 1007031 — 
1165 ) 0 ) 8 


6 ) 0650111011 107 ) 5011711 ) 3 £00 * - 

-ט[ 165 ) ) 15560501131 '^■ 1 ) 00 
0105 ) 160 ) 

1100 ׳* 

5 ) 0 ) 1 ) 105 7165 1100260 ש)) £1 * — 
- 06 67761011150116 ) 05 107 

02 טו $107501 ) 1011 ו 501 


001031 ) 1115 76770511 ס 161102 ח\, — 90 !^ 

׳ל 611 ) 31 ע 0 

1511 ^ 1 * 101 חס 1 ) 550013 ^ - 

1165 ) ט) 8 

ס 103 ז 6 תז\, 111.6 01 10 ) 80116 — 808 \, 8 

-ש 8 01160131 01 80110015 

5030011 

06 ס 3 [)ססק 1165 ס 0 ש 1 ז 10 ) 80116 — 8011 

שט^) 111 ש 1 !ש 11 

- 80 £11001021031 * 1 )־ 31 /יז £13 — 

׳ 74677 

116£6 ס 0 £101011 ׳ 1X00/1 — 1X687677 
400031 

- 013 ) £1 811111031 01 7001021 — 8£ | 

סזט) 

!£81X0 — 70011131 01 £00003110 31101 

) 01160 ש! 1 ז 01 £1151017 500131 








האנציקלופדיה העברית (כרך ל״או 


א. רנואר: דיוקנה של גב׳ סר. שמן על בד, 1904 (אוסף מוזיאון תל־אביב. צילם: רפי מגנם) 













ש• די ריש^יירר: .,מזנה הרם היורוש״ בכנסייה יעקב(:ז 011 ־ז^^י 1 ס^ב 1 ), ר-טנכרג ע׳׳נ מאזנר. םרי=שיר טחיטב בעץ. 1501 — 1505 . 


•יישי: י•־:- רנ*.י:מג> באס*ע: המעורה האחרונה; כדשמא?. ?נסית ישו 5 

ךיזץ, משפחה של סופרים, ילידי קידנוב, ליטא, שיצרו בעברית 
ובעיקר ביידית. אבי המשפחה, קלמן ר' (יק״ר; 1842 — 1921 ), 

היה סוחר משכיל. ספר״שיריס שלו בעברית, "יונה הומיה", י״ל 
בתרנ״ד. בניו היו: 

1 ) אברהם ר , ( 1876 , קידנוב — 1953 , ני״־יורק), סופר ומשורר 
יידי, הבולט בסופרי היידית בדורו. בגיל צעיר החל לפרסם בעתון 
היידי "יידישער פולקסבלאט״, שי״ל בפטרבורג, ובהיותו בן 15 נדפס 
שיר משלו בכה״ע "די יידישע ביבליאטעק" שבעריכת י. ל. פרץ 
(ע״ע). לאחר שירות בצבא הרוסי ולימודים במינסק עקר לוורשה, 
והיה מהבולטים בחבורת סופרי היידית שהתרכזו סביב י. ל. פרץ. 
א״ר התפרסם במהרה כמשורר וכמחבר סיפורים קצרי□ פורה־ביותר: 
ספריו נדפסו בכ״ע שונים ורבים משיריו הולחנו. הוא עסק גם 
בעריכת עתונים, ספרי־לימוד ואנתולוגיות, מה שהעמיק את השפעתו 
על חיי התרבות במזרח־אירופה ובאה״ב. א״ר תרגם ליידית ספרות 
עברית קלאסית הדשה וספרות רוסית. בוועידת היידית (ע״ע, עמ׳ 
804 ) בצ׳רנוביץ ב 1908 מילא תפקיד חשוב, ונאבק להגדרת היידית 
כשפה לאומית. ב 1914 היגר לניו־יורק והשתתף בקביעות בעתונות 
היידית הרדיקלית, בעיקר ב״פארווערטס". לראשונה נקבצו כתביו 
ב 12 כרכים (תרע״ז)! מוזדורת־היובל כוללת 24 כרכים, ועדיין רב 
החומר שלא כונס. חשיבות רבה נודעת לספר "איפיזודען פון מיין 
לעבך (״אפיזודות מתיי״, א׳—ג׳, 1929 — 1935 ). משיריו הידועים: 
״מאי קא משמע לך׳ ו״ניגון של גמרא״ — פואמות מהווי הישיבות. 
רבות מיצירותיו תורגמו לאנגלית ולשפות אחרות: עם מתרגמיו 
לעברית נמנו: ביאליק, ברנר. יעקב שטינברג ופיכמן. תרגומי שיריו 
נדפסו באנתולוגיות לשירה יידית: "אחיספר" (תש״ד), "על נהרות" 
(תשט״ז) ו״מבחר שירת יידיש" (תשכ״ג). בראשית דרכו כתב א״ר 
גם בעברית. 


רו׳ש?ים (י*־י?'ם; לאיזא אופשכרנ, כונתרוס: אב אלנוי, נרפניח הסער: יהי 

שירתו של א״ר מציינת את ראשית המודרניזם בשירה היידית 
(ע״ע, עמ׳ 803/5 ). לשירתו נימה סוציאלית; גיבוריו הם פשוטי-העם, 
ובאמצעותם הוא מעלה את סבל הקהילה היהודית והיהודי המנוצל. 
רב היה כוחו של א״ר בסיפור הקצר, שיוחד בד״ב לאותם נושאים 
ונכתב בנימה אירונית ותוך השתתפות בגורל גיבוריו. 

2 ) זלמן ר׳ (קידנוב, 1887 — רוסיה, 1941 ), בלשן והיסטוריון 
ספרות יידית, ב 1908 ערך יחד עם אחיו ספר־לימוד ליידית, "די 
מוטער שפראך". אותה שנה הו״ל ספר דקדוק יידי, ואותו הרחיב 
אח״כ ל״גראמאטיק פון דער יידישער שפראך" (תר״פ). ז״ר השתתף 
בעריכת ספר על התעתיק היידי, שסייע בקביעת תעתיק אחיד. מפעלו 
הגדול הוא הלכסיקון לספרות היידית. הספר י״ל תחילה בכרך אחד 
(תרע״ד), וזה היה בסים למפעלו הביבליוגרפי המונומנטלי "לעקסי- 
קאן פון דער יידישער ליטראטור, פרעסע און פילאלאגיע"("לכסיקון 
לספרות היידית, עתונותה ובלשנותה"), א׳—ד/ תרפ״ו—תר״ץ 2 . 

ב 1915 התיישב ז״ר בווילנה, ובה מילא תפקיד מרכזי כעתונאי, 
עורך וחוקר. מ 1920 ערך את העתון הווילנאי "דער טאג", ודרכו 
לחם לאוטונומיה של התרבות היידית. בעתונו גם קידם סופרים 
צעירים. ז״ר ערך גם כ״ע בלשני, "יידישע פילאלאגיע", וספר־לימוד 
לתולדות ספרות ההשכלה, ״פון מענדעלסאן ביז מענדעלע״( 1923 ). 
עוד כתב מונוגרפיות על סופרים שונים, ביניהם : א. גוטלובר (ע״ע) 
וי. ל. פרץ. ב 1925 סייע ז״ר בייסוד ייווא (ע״ע) וערך חלק ממחקריו 
החשובים: בעיקר פעל במחלקה לפילולוגיה וספרות. — ב 1939 , 
לאחר כיבוש וילנה בידי "הצבא האדום", נאסר ז״ר והועבר לרוסיה. 
הוא נורה שם ביוני 1941 , מבלי שניתנה סיבה רשמית למאסרו 
ולהריגתו, 

3 ) שרה ר׳ (נו׳ 1888 , קידמ׳ב), סופרת ומשוררת ביידית. 
בעלה היה הסופר היידי דוד קסל. ש״ר כתבה בעיקר אגדות ושירים 
















27 


ריזין — ריט, האחים 


28 


לילדים" המצטיינים בפשטות ובציוריית. ספריה הם: "חלום און 
וואהר״ (עבר׳: ״בחלום ובהקיץ״, 1919 ), תרע״א, ו״ליעדער" 
(״שירים״), 1924 . ש״ר תרגמה גם מסיפורי טולסטוי, אוסקר ויילד, 
ג׳ק לונדון, ועוד. 

. 1975/6 ,(^^^ 11, XXX ־ 411110 .) 8001 511 "מנ> 1 ) 1876-1953 ,.?/ . 4 י צ 0 ת£ . 1 

מ. 

ריזן( 83411 ? ), שם מחח (אובלסט) ושם בירתו במערב הרפובליקה 
הפדרטיווית הרוסית, מרכז בריה״מ האירופית, שטח המחוז 
39,600 קמ״ר ומספר תושביו 1,387,000 ( 1973 ), מספר תושבי העיר 
ר׳ 378,000 ( 1972 ). העיר שוכנת על נהר אוקה (יובל הוולגה) 
ומשמשת צומת תחבורה (נמל, מס״ב) ומרכז לייצור מכונות, מוצרי־ 
אלקטרוניקה, סיבים סינתטיים, ףמרי־בניה ומוצרי תעשיה קלה, וכן 
לזיקוק נפט. בר' 4 מכונים להשכלה גבוד״ח ו 3 מוזיאונים, במתחם 
הקרמלין העתיק נשתמרו מבנים וכנסיות היסטוריים, בהם קתדרלות 
אוספנסקי (מאה 14 ) וארכאנגלסקי (המאות ה 16 —ה 17 ). 

היסטוריה. מקומה של ר׳ העתיקה, שהוא כיום כפר הנקרא 
סטאראיה ר/ מרוחק כ 50 ק״מ מדרום־מזרח לר׳ של ימינו, ע״נ אוקה. 
שמה נזכר לראשונה בסוף המאה ה 11 , ובמאה ה 12 היתה נסיכות 
עצמאית ותולדותיה רצופות מאבק עם נסיכות ולדימיר(ע״ע). ב 1237 
כבשו המונגולים, בהנהגת בטו (ע״ע), את ר/ ובירת הנסיכות עברה 
לפריאסלאוול־ריאזאנסקי, היא ר׳ של היום. 

בשלטון המונגולים נהנתה נסיכות ר׳ מיציבות, המן מה, במחצית 
השניה של המאה ה 14 , אף התרחבה וזכתה במידה ניכרת של 
עצמאות. המונגולים סייעו לה מול מוסקווה המתעצמת, אך במאה 
ה 15 נחלשה ר/ הכירה תחילה בתלותה במוסקווה, אח״כ, ב 1427 , 
בסחרניות של נסיך־ליטא ויסאוטס (ע״ע), וב 1447 שוב בתלותה 
במוסקווה. ב 1521 נאסר נסיך ר׳ בפקודת הנסיך־הגדול של מוסקווה, 
וסילי 111 (ע״ע). באשמת קשר עם המונגולים, והנסיבות סופחה 
סופית למוסקווה. 

ב 1778 הוסב שמה של פריאסלאוול־ריאזאנסקי לר׳ והיא היתה 
לבירת פלך. במאות ה 18 —ה 19 היתה העיר מרכז לסחר בדגנים. 

ריח, ע״ע טעם וריח. 

ריחאני, אמין א(ל)*- - ( 1876 , אל־פרינר, 

[לבנון] — 1940 , אה״ב), סופר, נואם ונוסע לבנוני־אמריקני. 

נודע בכינוי, ״פילוסוף אל־פריכה". בגיל 12 היגר עם הוריו לאה״ב. 
עזר לאביו במסחר, הצטרף לתקופה קצרה ללהקת שחקנים אמריקנית 
ואוד־כ למד משפטים באוניברסיטת ניו יורק. ב 1898 חזר ללבנון, 
למד ערבית ותרגם לאנגלית קטעי שירה של המשורר העבאסי אבו 
אל־עלא אל־מערי (ע״ע); התרגומים י״ל בניו יורק ( 1904 ). שם גם 
פרסם בערבית ( 1902 ) קיצור תולדות המהפכה מצרפתית ושני 
רומנים שבהם תקף את הקנאות הדתית. ב 1904 חזר לכפרו בלבנון 
ועסק בכתיבה. את מאמריו ונאומיו קיבץ בספרו "א(ל)־ריחאניאת", 
1 11 , 1910/11 ; 1¥-111 , 1923/4 . 

לפני מלה״ע 1 חזר ר׳ לניו יורק, עסק בספרות ובעתונאות וגייס 
כספים לתמיכה בלבנון שסבלה מרעב ובצורת. אחרי המלחמה יצא 
למסעותיו באירופה, צפון־אפריקה, חצי־האי ערב, עראק, סוריה, 
לבנון, א״י ומצרים (עד 1922 ). את רשמי מסעותיו ופגישותיו עם 
השליטים והמודהעם העלה בספריו, ביניהם: "מלוד אל־ערב"(עבר׳: 
״מלכי ערב״), 1 -ח, 1924 ; "תאו־יח׳ נג׳ד אל־חדית׳" ("ההיסטוריה 
של נג׳ד החדשה״), 1927 ; ״אל־מלד פיצל״, 1934 ; אחרי מותו י״ל 
ספריו על לבנון ( 1947 ) והמגרב הרחוק ( 1952 ). את ספריו על אבן 
סעוד, על המדבר הערבי ועל מסעותיו סביב חצי־האי ערב פרסם 
באנגלית בשנים 1928 — 1931 . מסעותיו, והספרים שבאו בעקבותיהם, 
נועדו לעורר את ארצות־ערב להבנה ביניהן למען אחדות ערבית. 


מלבד ספרים אלה פרסם רומנים, סיפורים קצרים ושירה־בפרוזה 
בערבית ובאנגלית. הושפע מרעיונות המהפכה הצרפתית, הדמוקרטיה 
האמריקנית, תנועת הבונים החפשים והתאוסופים באה״ב. ר׳ התנגד 
למנדט הצרפתי על לבנון ולפן־אסלאם (ע״ע) ולחם בתנועה הציונית. 
אך בעוד שביקר בספריו על עראק את היהודים, שעסקו שם בגביית 
מסים, התנגד לדיכוי היהודים בתימן ולפרעות ביהודי רוסיה, וקרא 
להתבוללות היהודים. 

אלברט א. ר/ אמין אל־ד, 1941 ; ג/ ג׳בר, א. א. ד, 1947 ; 

110 > 1 > 11 <) 6 ׳ 11117 )־ 1.110 1 *־ס 1 ) 110 ! מין ... 1050 ? מן ,ו 1 ר 1 ז 10 \ . 5 

־ — 1800 .) 161 )ז} 1 . מזי^ס/״ו, ,.! 11 ; 1967/8 ,( 7 ^ 1 , 11£8 ) 1 ח 8 תזז $1 ב 1£ 

. 1976 , 1970 
ש. מו. 

ייט, האח י ם — 0 ך]§ ¥11 \): וילבר — ז 11 נ ¥111 \ — ( 1867 — 1912 , 

ואורויל — 01-11110 — ( 1871 — 1948 ) , ממציאים אמריקנים, 

1 

חלוצי התעופה. 

האחים ר׳ (הא״ר) גילו נטיות טכניות מצעירותם. א 1 רוויל, 
שהתעניין בדפוס, ייסד ב 1889 עתון ושמו $^ 0 ־\נ $1112 :ז ¥0$ \ 
(״חדשות מהמערב״) שהודפס במכונת־דפוס שבנו שניהם. ב 1892 
פתחו הא״ר חנות אופניים, וב 1893 ביתימלאכה לייצור אופניים 
ולתיקונם. התעניינות הא״ר הוסבה לתעופה בעקבות נסיונות הדאיה 
של א. לילינתל (ע״ע), ועם מותו ב 1896 החליטו להמשיך בנסיוגות 
דומים. הם דחו את שיטת לילינתאל, שנועדה להקנות לטייס שליטה 
בדאון (ע״ע) באמצעות הטיות־גוף לכיוון הרצוי, ובחרו בשינוי 
צורת הכנף (ע״ע מעוף) כאמצעי השליטה. בשיטתם פותלה הכנף 
באמצעות כבלים שהיו מחוברים למתלה הטייס. ב 1900 ניסו דאון 
דו־כנפי שחשבו להטיסו כעפיפון. כוח העילוי שיצר הדאון היה קטן 
מדי, אולם שיטת השליטה שלהם, במיוחד הגה־הגובה שחובר לקדמת 
הדאון, הוכיחה את יעילותה. שיטת השליטה של הא״ר, שנרשמה 
כפטנט ב 1906 , מקובלת בעיקרה גם היום, אלא שמאזנות ($ח 31101-0 ) 
משמשות לשינוי צורת הכנף. 

הא״ר ערכו ניסויים ביותר מ 200 דגמי־כנף במנהרת־רוח קטנה 
שבנו. בין־היתר גילו שכוח־העילוי גדל עם גידול מנת הממדים 
(היחס בין מוסת הכנף [אורך] למיתרה [רוחב]); ושהמבגה האווירד 
דינמי דורש שפה מובילה מעוגלת ולא חדה, בניגוד למה שחשבו 
עד אז. בדאונים שבנו ב 1901/2 ניצלו אח תגליותיהם, ולדאונם 



א־רוייי ר*צ כים •כ אח כיטיסי. דג?*• * 1301 





29 


דיט, האחים — רים פדני, לויד 


30 


האחרון כבר היה זנב (מייצב-כיוון) ומייצב*גובה. הוא דאה לטווח 
של יותר מ 200 מ/ וזווית נחיתתו היתד. קטנה מזו של הנץ שניסו 
להקות. 

ב 1903 בנו הא״ר את המטוס (ע״ע, עמ׳ סד: תמ׳) הראשון, הוא 
צויד במנוע בן 12 כוחות־סוס והותקנו בו מדחפים, פרי נסיונם 
של הא״ר. בבוקר ה 17 בדצמבר 1903 הוטס המטוס בקיטי הוק 
׳\ת!£), קודם בידי אורוויל ואח״ב בידי וי לב ר, וזה הצליח 
לשהות. באוויר 59 שניות ולהגיע למרחק של 260 מ' בקו ישר. 
ב 1905 טס אורוויל למרחק 24 מיל ( 38.6 ק״מ) במטוס שיכול היה 
לתמרן ואף לחוג ע״פ צורת הספרה 8 . ב 1908 חתמו הא״ר על 
חוזים מסחריים וב 1909 על הסכם עם הצבא האמריקני. הם המשיכו 
בתצוגות טיסה עד מות וילבר ב 1912 (מטיפוס־הבטן); אורוויל 
המשיך במחקר עד מותו, ביום השנה ה 45 לטיסה הראשונה הוצב 
מטוסם של הא״ר במוזיאון הלאומי למדע (המוזיאון הסמיתסובי) 
בואשינגטון. ור׳ ביבל׳ בערכים דאון! כנף! מטוס. 

-צ 6 ר 011 > . 9 . 0 ; 1953 ? ;.'־מ . 0 0.713 .'■ 11 ,( 1 ־ 0 ) 10 נג 1 ז 3 ׳ 101 ^ 

. 1963 , 1£75 ( 01 ז< 1 . 0 7 ,ב £1 ו'ו 811 

יא. ש. 

ריט, סר אלמרוו? $ךוורד —;ו 11 § 1 ז ז \\ ־ 311 — 

( 1861 — 1947 ), רופא ופתולוג אנגלי. ר׳ למד באוניברסיטות 
של דבלין. לייפציג׳ סטראזבור ומארבורג. התפרסם בשל מחקריו על 
כושר ההגנה שמקנה בסיוב־האדם בפני הדבקות חיידקיות. ב 1896 
פיתח תרכיב נגד מחלת טיפום־המעים (ע״ע, עמ ׳ 657 ). שיטתו, 
שהתבססה על הכנת תרכיבים שהכילו חיידקים מומתים, הביאה 
לירידה ניכרת בתחלואה. ר׳ פיתח תרכיבים גם נגד חיידקים אחרים. 
לחיבוריו העיקריים על שיטות החיסון( 1909 ) ועל הפתולוגיה והטיפול 
בזיהומים של פצעי-מלחמה ( 1942 ) היתד׳ השפעה מרובה. 

ר׳ זכה בתארי־אצולה ב 1906 וב 1918 (לאחר ההצלחה שנחל 
השימוש בתרכיב-הטיפוס במלה״ע 1 ). הוא עמד בראש המכון לפתו¬ 
לוגיה ולמחקר בביה״ח ״סינט מרי״ בלונדון מ 1902 עד 1946 . 

ליט, פלנלן לדל — ;ז 1 ו 1 ^ 1 ז ז \\ 11 ץ 130 — ( 1870 — 1959 ), 

ארדיכל אמריקני, מיוצריה החשובים של האדריכלות המודר¬ 
נית■ למד בביה״ס להנדסה באוניברסיטת ויסקונסין מולדתו. ב 1887 
עבר לשיקגו — שהיתה אז מרכז האסכולה שפיתחה את השימוש 
בשלדי־פלדה בארדיכלות, ועבד כמעצב במשרדם של ד. אדלר 
ול. ה. סליון (ע׳ ערכיהם). ב 1893 פחח משרד משלו בשיקגו. ר׳ 
פיתח תפיסה של ארדיכלות אורגאנית שחידושיה היו: (א) הצורה 
הכללית של המבנה נקבעת ע״י היחידה האינדיווידואלית; (ב) אינ¬ 
טגרציה בין הבית והטבע הסובב 
אותו ע״י שימוש בחמרים הנמצאים 
בסביבה; (ג) שימוש מועט מאד 
בקישוט. 

הבניינים הראשונים שבנה, עפ״ר 
בתי־מגורים פרטיים, נתאפיינו 
בקווים מאוזנים ארוכים, בחלונות 
שאינם בחזקת מפתחים בחזית אלא 
משטחים התואמים את כלל־המבנה 
וכן בגגות תלויים הבולטים הדזוצה 
ומצלים על הקירות (בית־וילטס 
[ל; ¥1110 \], חייל נד פארק, אילינוי, 
1902 ). ר׳ עסק גם בבניית בתי־ 
משרדים׳ כבניין לרקין (מ״ 1 !ו״ 1 ) 
בבאפלו, ניו יורק, 1904 , וכן בבניית 
כנסיות (כמו הכנסיה היוביטארית, 
אילינוי, 1906 ). בבניינים אלה הש¬ 



ם. ל. ריט ; ניד,נ": .,בית של־ב׳/ אלקינז פארק, פנסילווניר." אה״ב (צילם; 

יעקב םטלם!) 


תמש בבטון מזוין שהיה אז חירוש. בשנים 1916 — 1922 התגורר 
ביפן ובנה את מלון ״אימפריאל״ בטוקיו ( 1922 ), שהיה בין המבנים 
היחידים שלא קרסו ברעש ב 1923 . 

ב 1929 , כשתכנן את ,.מגדל סינט מרק״ 0 ^ 0 ? . 31 ) 

בניו יורק, הגה את הרעיון לבנות רב-קומות באמצעות מגדל מרכזי 
הניצב כגזע שמתוכו מתפרשות הקומות כענפים. רעיון זה בא לכלל 
ביצוע ב 1953 עם בניית ״מגדל-פריי־ס״ (■ 61 ^־ 10 £:> 1 ז?) שבבארטלזוויל 
( 1116 ׳\ 1105 ־ £31 ), אוקלאהומה, ובמגדל הזכוכית שהוסיף בשנים 1949 — 
1951 למרכז האדמיניסטרטיוד של חברת ג׳ונסון בוויסקונסין, שב¬ 
בנייתו החל בשנים 1936 — 1939 . "הדראמתי" שבבנייניו הוא חווילת 
״המים הנופלים״ ( 161 ג¥\ §ו! 2111 ?) שנבנה מעל מפל ( 1937/9 ; ר׳ 
תמ׳, כרך ר, עמ׳ 152 ). העבודה הגדולה האחרונה שלו, השנויה 
במחלוקת, היא ״מוזיאון גומהיים״ בניו יורק ( 1956/9 ; ר׳ תמ/ 
כרך מילואים, עט' 388 ) שתוכנן כ״ראמפה״ — ספיראלה עולה 
ללא-מדרגות (למעשה עולה המבקר לקצה הספיראלה ויורד בה), 
והמוצגים תלויים על הקירות שלארכה. האור בוקע מפתחי-רצועה 
דקים המקיפים את המבנה ומהכיפה המכסה עליו. אחת מעבודותיו 
האחרונות הוא ביהכ״ג "בית־שלום" באלקינז פארק, פנסילוויניה 
( 1957/9 ). וע״ע אה״ב, עט׳ 151/2 . 


ר׳ היה סופר פורה; ■מספריו :. 3 ח £0 ¥111£5 \ב־!ס 



. ל. ריט, מיכזיז : בניין המנדלה (הושלם ב 1930 ) וסנדל המחקר (הושלם כ 1950 ) של הברת ג׳ונפוז ואקם, ר&ין, 
יסקונפוין, אה״ב; משמאל.* "חרר העבודה הגדול" באותו בניי'; גם שולחנות תבתיגה ווזכסאות עוצב! ע״י 

חארריד? וראריר.ח הדרח ו!'ורמו׳ ואי!ח) 


פ. ל. 

ו 



31 דיט, פדגק לויד 

0 ) 10 (״רישומים לאדריכלות חיה״), 1959 ? ס! 130 ^ ;שז^ש 1111£ שז^ 

£31111 115 ־ 1 01 0550551011 ? (,,אדריכלות: אדם השולט באדמתו"), 

1962 ; חיבר גם אוטוביוגרפיה ( 1943 2 ). 

ס. רפפורט, אדריכלות אורגנית — בתי הערבה של פ. ל. ר׳ (ציור 
ופסול, 15 ), תשיו״ז ; ; 113 ) 2401671 /ס 76 > 21011 ? 111 111 ,^^ 100 ( 11150 .א . 1-1 
-£ט £3 .£ ; 1973 2 , 1942 , 1941 — 1887 ,.¥\. 8.8 / 0 £5 1171 ) 11 * 81 1116 
. 1960 , 117183 ) 11 * 31 1 ) 0.71 5 ^ה ¥7111 \ ;.¥■! . 8 ■ 8 ,(. 04$ ) ת־ 1 טג! £30 . 0 -ממ 13 ת 

י. שם. 

ך י ט, ר י צ׳רד - 1 ג 6 1 ״¥\ 1 >־ 1131 ;) £1 — ( 1960-1908 ), סופר 
אמריקני, כושי. נולד במדינת מיסיסיפי למשפחה עניה 
שאביה נמש אותה. לפני סיום לימודיו נדד בדרום אד׳״ב והחל 
בכתיבה. השתקע בשיקגו וכתב לקבוצות קומוניסטיות. אולם קיבל 
מילגות השתלמות ותמיכת מוסדות. בשלהי מלה״ע 11 נטש את 
המפלגה הקומוניסטית, אד כמחאה נגד אה״ב עבר לפרים, שם מת. 

ר׳ נודע בזכות שניים מספריו: □ 80 0 ׳\ 311 ?< (עבר׳: "יליד 
הארץ״, 1944 ), 1940 , המספר על רציחתה של נערה צפונית לבנה 
בידי צעיר כושי, ו ^ 80 £:> 813 (עבר , : ״בן כושים״, תש״ז), 1945 , 
אוטוביוגרפיה סיפורית על ילדותו הקשה של ר׳ בדרום. מספריו 
האחרים: 1 ו 0 ז 5 > 11 < 0 $מז 0 ? 110016 (״ילדי הדוד תום״), 1938 , קובץ 
נובלות על אריסים כושים; : 0111x1x101 ס^ד (״הנכרי״), 1953 , רומן 
שהושפע מהאכזיסטנציאליזם ותקף את הקומוניזם, וכן פרסומים 
רבים שכולם עוסקים בשאלות הגזענות. 

ר׳ היה חלת הסופרים הכושים באה״ב לצר ג׳. בדלדוין (ע״ע, 
כרד מילואים) ור. אליסון ( £111500 ,£ ; נר 1914 ). את חובם ומחיוותם 
לר , הדגישו בשמות יצירותיהם החשובות ( 500 ב 0£ 

["רשימותיו של יליד הארץ"] של בולדווין, ואילו אליסון ב 511110 [ע 10 
£130 ["האדם הסמוי מן העין"], רמז לסיפור של ר , בשם דומה). 
אף שבכתיבתו הנאטורליסטית הדגוזה של ר׳ תופסת התעמולה, 
לעתים קרובות, את מקום התיאור האמנותי, השראתו רבה. 

, 011£5 § 131 \! ,£ ;' 1965 ,סס 4771671 171 1101761 £870 21 786 ,.שטסה , 8 . 0 

4.77167101111 70 § 116 ? €6111177 20111 / 3 ? 1 ) 5117 ! 1 ) €71716 4 ; 80713 21011116 
116 '!' , 1^x0111 .ס ; 1969 ,.¥\ .? 1 / 0 471 176 '!' ,. 14 ; 1968 , 411111073 
1011 ) 1110 ) 111170 411 ',.'׳ 11 . 8 , 18113110 ) 8 . 0 .£ ; 1969 ,.׳ 11 . 11 01 8x0772816 
171131164 ^ 71 ט 7116 .טזי 1 ג£ . 1 \ ; 1970 < 1¥07%3 1113 1 ) 071 171 ) 271 1116 10 

. 1973 ,.¥! . 8 /ס 014631 

ריטבף — 11£ ־ 0 נ 161 ס£ — (פעל 1245 — 1280 ), משורר צרפתי. 

ד חי וכתב בפריס. הוא היה חסר־כל ואת יצירותיו חיבר 
ע״פ הזמנה 5 אעפ״כ היה המשורר הראשון בלשוו־העס שנשתחרר 
מן המסגרות הקפואות של ספרות-החצר. את 56 שיריו הידועים, 
שכולם כתובים חרוזים בעלי 12 , 8 , 6 ו 5 הברות, ניתן לחלק 
למספר קבוצות, בקבוצה האישית-ביותר העלה ר/ בהומור רב, 
את סטיותיו המוסריות, מצוקתו ותאוות־המשחק שלו. הקבוצה 
הגדולה־בירתר מורכבת משירים בענייני דיומא — מסעי-הצלב של 
לואי נפילתי קושטא הלאטינית והמלחמה באיטליה, מחזור 
נרגש, אלים ועוקצני מוקדש ל״מחלוקת" באוניברסיטת פרים באמצע 
המאה ה 13 , ומחזור שירים סאטיריים — למסדרי-הקבצנים ולסכ¬ 
סוכים כנסייתיים. סדרה אחרת מותחת ביקורת חריפה על השחיתות 
בחברה; היא כוללת את הסאטירה על המסדרים הדתיים, £0031-1 
805100100 16 ("השועל ההפוך"), יצירת-מופת אלגורית, הקשורה 
לטיפולוגיה של ספרות השועל (ע״ע). קבוצה אחרת היא זו 
של השירים הדתיים. המונוילוג החקייני, 16 ז 8£180 ' 1 16 ) 1 !ס £0 
("סיפור הצמחיה הרפואית"), נכלל בקבוצת משלים קומיים. המחז¬ 
אות חייבת לר , את "מעשה-הנסים" הידוע הראשון, 10 ) 1113010 \ 
^ 811 ^ X1100 (״הנם של תאופילום״), שנכתב ב 1261 לערך, ושהוצג, 
כבל-הנראח, בבימוי מסובדלמדי, בעל יסוד תנועתי חזק. 

ר׳ היה מחבר בעל עצמה ומקוריות, למרות אפיו הלירי השכיל 
להעטות את מרירותה פשטות אירונית ואובייקטידוית, מה שמקרבו 
למשוררים המודרניים. עמדתו התקיפה לגבי עקרונות מסוימים, 


- דיטיה, דיטים 32 

נגדן הגליקניזם (ע״ע), גישתו הביקרתית למדיניותו של המלך 
לואי מ והאופי האישי של סגנונו הססגוני, המוחשי והנרגש, 
מעניקים אחדות ליצירתו. זו מהווה מעין "קומדיה אנושית" קטנה, 
שבה מתוארת תקופה בספונטאנידת ובטבעיות, בידי משורר הקשור 
קשר הדוק — בטעמו ובלשונו — אל דלת־העם של פריס, ואל 
הצורות הפשוטות־ביותר של הבעת הרגישות. 

מהד׳ ביקרתית של יצירתו: 105 ^ 000 , 835110 .ן — £3131 .£ 
1960 — 1959 , 11 ־ 1 ,.£ 10 ) 1010$ עב 000 . 

40 116 ^ 301171 240711676 ט./ ,. 14 ; 1969 , 1/6 ;> 301171 6 ) £06 ,־ 1 שקז 80 . 8 

. 1970 ,. 8 111 713 80110 806140 , 11340 §€£ ,£ .^ 1 ; 1972 ,. 8 

א. סר. 

ריטואליזם (מלאט׳ 11105 , עשיה טקסית לפי כללים קבועים — 
כיבוי, בעל גוון שלילי עפ״ר, להדגשה יתרה של הצד הפול¬ 
חני או הטקסי בחיים הדתיים או החברתיים. כל דת וכל תרבות (אף 
חילונית) יוצרת מערכת סמלים לא רק במישור האידאי(כגון מיתוס, 
מערכת מוצגים ומושגים בעלי גוון תאולוגי), אלא אף במישור ההת¬ 
נהגותי (ע״ע פלחן); דוגמה לפולחן ולטקסיות חילוניים — מסדרים 
ומצעדים צבאיים, הנפת-דגל, תהלוכות 1 במאי, וכיו״ב. במונח ר׳ 
מציינים בד״ב זיקה מופרזת ואף נוקשה למסורות של פולחן וטקס, 
או מתן חשיבות מרכזית ומכרעת למסורות אלו במערכת הערכים. 
התרבות הסינית הקלאסית נחשבת דוגמה מובהקת של ר׳ לא רק 
בדת, אלא גם בארגון החיים החברתיים והמדיניים. בשימוש במונח 
ר׳ יש בד״כ נימה של ביקורת, והנצרות, למשל, טענה שהיהדות 
היא ריטואליסטית, בעוד שהרפורמציה (ע״ע) הפרוטסטנטית, מתוך 
הדגשת יסוד ה״אמונח" בתפישתה הנוצרית, האשימה את הקאתוליות 
בר , . במובן המצומצם יותר שימש המונח ר׳ כינוי לזרמים בכנסיה 
האנגלית — לראשונה בימי המלד צ׳רלז 1 במאה ה 17 , כשהסתמנה 
שיבה; להדגשים פולחניים בהשפעת הארכיבישוף וילים לגד ( 1 ) 10 ;£), 
ושוב במאה ה 19 בתנועת האנגלו־קאתוליציזם, שעוררה וחידשה 
את הזיקה ליסודות הפולחניים והסקרמנטליים כמרכזיים לנצרות, 
וע״ע ג/ ה. ניומן. 

ריטיה, ריטי־ם ( £36:1 , £36113 ), פרובינקיה רומית בהרי האלפים 
ועמה. הפרובינקיה השתרעה בשטחי טירול, חלק משווייץ 
ואזורי באוואריה מדרום לדנובה. כיבוש ד ב 16 לפסה״ב בידי 
הרומאים היה במסגרת ביצוע תכנית אוגוסטוס להעביר את גבול 
הקיסרות מהאלפים לדנובה. בר , הוקמו כמה קולוניות, ביניהן 
10111:01001 ) 710 0513 §ס. 4 , היום אוגסבורג (ע״ע), ששימשה בירה 
ומושב הנציב הרומי, ו 035113 £08103 , היום רגנסבורג (ע״ע), לשם 
עבר הנציג בתקופת מרקום אורליים ופלישת המרקומנים (ע״ע). 
בסוף המאה ה 4 החלה, בלחץ שבטי האלמנים (ע״ע), נסיגת רומא 
מהדנובה, וב 450 נשאר בידיה רק החלק הדרומי, ההררי והקרוב 
לאיטליה. 

שאלת מוצא הר" ולשונם עוררה מחלוקת חריפה בין 
החוקרים, מפני שנקשרה לבעיה של מוצא האטרוסקים. מלומדים 
חשובים, כגון ניביר ומומזן (ע , ערכיהם), שטענו כי האטרוסקים 
הגיעו לאיטליה מן הצפון, זיהו אותם עם הר״ — ע״ם הידיעה אצל 
דיוניסיוס מהאליקארנאסום שכתב שהאטרוסקים קראו לעצמם 
"רסנה", מלה קרובה לשם ר/ וכן ע״פ השפעת הלשון האטרוסקית 
שנמצאה בכתובות משטחי ר/ אך תאוריה זו נזנחה וכיום מקובל כי 
לשון הר" שייכת למשפחת הלשונות הקלטיות ויש בה השפעה 
אטרוסקית מאוחרת. בשלטון הרומאים עברו הר" לאטיניזאציה 
מבחינה לשונית וצאצאיהם בחלק הדרומי של ר׳ (שווללץ ואיטליה) 
דוברים בלשון רומנית בעלת אופי ארכאי, הרטורומנית (ע״ע). 

- 311 ) 8 .? ; 1932 , 111771111610.1167 ,1 ) 37 14714 67111711 ) 41 7771 . 8 , ££1 ז€נ 1 גו 6 ן£ .£ 

016 ( ז£§ז 1£ ! 1 ש^ 0 ק 8 . 0 ; 1948 3 , 7.611 707711361167 171 $611111612 016 , 110 

. 1970 , 711 0 ? 1 )< 164671 ' 8 171 8017167 



33 


דיך, איכנץ _ דיכגבך, הכם 


34 


ריך, איגנץ, — 121130 — ( 1821 — 1887 ), סופר ומורה, 

יהודי הונגרי. מ 1851 הורה ד בביה״ס היהודי בפשט, והוא 
שהנהיג את ההוראה בהונגרית. ר׳ נאבק למתן שוויון־זכויות ליהודים 
ולשילובם בחברה, ונתן ביטוי לרגשותיו כלפי המהפכה בשירים 
(בהונגרית), ״שירי אהבת מולדת״ (בודא, 1848 ). ב 1862 תרגם 
לעברית את ההמנון ההונגרי. ב 1872/3 הו״ל שנתון (בגרמ׳), "בית' 
להם", לקידום החקלאות והמלאכה ביו היהודים. לשימוש בתה״ס 
תרגם להונגרית את ם׳ בראשית ואת ההגדה של פסח ( 1878/9 ). 
עיקר פרסומו בביוגרפיות שכתב על יהודים הונגרים ■מפורסמים 
בני דורו. שני הכרכים הראשונים י״ל בשנים 1856 — 1865 (מהד׳ 
שניה, מתוקנת ומורחבת, 1867/8 ), וברך ג׳ ב 1882 . הביוגרפיות 
מצטיינות בדייקנותן ובעושר החומר. ומקצתן משמשות בלקסיקו־ 
גרפיה היהודית עד־היום, 

ריך, ליייץ — 1101011 1879) — £00x1 , לבוב — 1929 , ורשה), 
ממנהיגי הציונות במזרח גליציה. ר׳ סיים את הפקולטה 
למשפטים באוניברסיטת לבוב וייסד את האגודה הציונית הראשונה 
של הסטודנטים היהודים בגליציה ("אמונה"). כן למד שנתיים בפריס 
בביה״ס־הגבוה למדעי־המדינה, ר׳ נתפרסם כנואם וכסופר, ועם 
שובו לפולניה עמד בראש התנועה הציונית שם. הוא דגל בהשתת¬ 
פות במאבק הפוליטי, במטרה לבסס בכך את מעמרם של היהודים. 
ב 1907 היה מועמד בבחירות לפרלמנט האוסטרי, ואף שלא נבחר 
אז עלתה השפעתו בקרב הציבור היהודי. הוא ערך את השבועון 
הציוני בשפה הפולנית, ״ווסחוד״ ( 5011061 ^), ואלמנך ציוני חשוב 
בפולנית שנתפרסם ב 1911 . לאחר נפילת המונרכיה ההבסבורגית 
בסוף 1918 אסרוהו השלטונות הפולניים, אך כעבור זמן־מה שוחרר 
הודות להתערבותם של ראשי התנועה הציונית בארצות המערב. אז 
יצא במשלחת של יהודי פולניה לאה״ב, ומשם הגיע לפריס, כאחד 
מראשי הוועד של המשלחות היהודיות לוועידת השלום; בתפקידו זה 
ערך ספר, הדן בבעיית הזכויות הלאומיות של יהודי מזרח־אירופה, 
• 1919 , 0110111:310 0 ק £1110 011 5 ) 1111 305 \. 11311011311 011.8 ז( 1 1x8 
בשובו לפולניה נבחר לפרלמנט במחוז לבוב. ב 1924 נבחר ר׳ לייו״ד 
איגוד הצירים היהודים. הוא וי. טהון (ע״ע) ניהלו מו״מ עם ממשלת 
פולניה; הם הבטיחו לתמוך בממשלה תמורת הקלות ליהודים, הסכם 
זה נתקל בהתנגדות בציבור היהודי, ונתבטל כעבור זמן־מה משפרצה 
הפיכה שהקימה משטר חדש. ל׳ הוכרח להתפטר מנשיאות איגוד 
הצירים היהודים, אך ב 1928 שוב נבחר לפרלמנט ברוב עצום. ר׳ 
המשיך בפעילותו גם בנשיא ההסתדרות הציונית במזרח־גליציה 
( 1920 — 1929 ) ובסגדיו״ר הועה״ם הציוני, והשתתף בכל הקונגרסים 
הציוניים. הלווייתו, שהשתתפו בה רבבות מכל קצווי פולניה, הפכה 
להפגנה לאומית עצומה, וע״ע פולניה, עמ׳ 447 . 

י. ציבעמאן, אין געראבגל, 94 — 106 , 1952 ; נ. ס. גלבר, תולדות 

התנועה הציונית בגליציה, א׳—ב' (מפתה בערכו), 1958 . 

ריכטר, ברטון — 21011101 211110x1 — (נד 1931 ), פיסיקאי 
אמריקני, חתן פרם־בובל בפיסיקה לשנת 1976 , יחד עם 
סמיואל טינג( 530111011012 ; בד 1936 ) ,על שגילו, בנפרד, את החל¬ 
קיקים האלמנטריים ^ בעלי יציבות גבוהה. זמן מחצית־התיים שנמצא 
הוא כ 20 ־ 10 שבירת, זמן הגבוה בכשלושה סדרי־גודל מאלו של חל¬ 
קיקים המתפרקים בהשפעת הכוח החזק, זמן־חיים בזה מוסבר רק 
באמצעות התפרקות אלקטרומגנטית. 

ר׳ סיים את לימודיו לקראת התואר דוקטור במכון הטכנולוגי של 
מסצ׳וסטס ב 1956 , ומאז החל בסדרת ניסויים שתכליתם לבחון את 
יסודות האלקטרודינמיקה הקוונטית (שהיא התורה המבוססת על 
תורת מכסוול, תורת האלקטרון של דירק ומכניקה הקונטים [ע׳ 
ערכיהם!). כך מדד ר׳ את היווצרות זוגות אלקטרון־פוזיטרון באמצ¬ 


עות קרני ? בעלות אנרגיות של 100 מיליוךאלקטרודוולט. אח״כ, 
בשיתוף עם ברבר ( 13211101 ) וגיטלמן ( 0111010130 ) , הצטרף לארניל 
( 011 !אנ' 0 ) ובנה באוניברסיטת ססנפורד שתי טבעות־אחסון של 
אלקטרונים באנרגיות גבוהות מאד שהיו מחוברות אל המאיץ הקווי 
רב־העצמה של אוניברסיטה זו ( 550 ^ 410 ). באמצעות טבעות אלה 
חקר התנגשויות בין אלקטרונים ואימת תוצאות שנובאו בתורת 
האלקטרודינמיקה הקוונטית. בהשתמשו בטבעות־אחסון אלה חקר 
ר׳ עם קבוצתו התנגשויות בין אלקטרון לפוזיטרון באנרגיות גבוהות 
מאד ומצא שבאנרגיות התנגשות של, כ 3100 ז\ 410 נוצר חלקיק חדש 
(בעל סיכוי היווצרות פי 150 מאשר באנרגיות אחרות). חלקיק זה 
נמצא במקביל ובשיטת מדידה אחרת באוניברסיטת הרוורד ע״י 
סמיואל טינג שדיווח לר׳ בנובמבר 1974 על ממצאיו. 

חשיבות גילויו של החלקיק היא בהיותו חוליה חסרה בתורה 
שפיתחו גלמן וצוויג( 1964 ), שהניחה את הבסיס לקיום ה״קווארקים" 
(״ 00311 ) בעלי תנע זוויתי של 42 ומטען חשמלי של % ו %- במאי 
1977 הודיעו באוניברסיטת סטנפורד כי בניסוי הדומה לניסוי מיליקן 
(ע״ע) נמדד משען שכזה. ע״פ תורת הקווארקים בנוי כל חלקיק 
אלמנטרי מצירוף של 4 לפטונים (ע״ע חלקיקים אלמנטריים, עמ׳ 
530 ואילך) ו 3 קווארקים — שביים מהקרוארקים שווים במטענים 
(%-) אך שובים במספר ה״מוזרויות״ שלהם (ע״ע, שם, עמ׳ 537 ), 
וקווארק שלישי בעל מטען שונה (%). אולם מתוך התפתחויות 
בתורת הכוח החלש נתקבלה השערה שחייב להתקיים קווארק 
נוסף, וזד קיבלה לראשונה את אישורה הנסיוני עם גילוי החלקיק 
^ ע״י ר׳ וטינג, 

י. אובא, חלקיקים קסומים (מדע, כ״א), 1977 ; ,ח 1:0 זס!פ .מ .) 

7116 1976 17011^1 112 ^>1701 (£010000, 0X014), 1976. 

אר. כה. 

^ 3 ^־, י^אס 33 ^[ - 01 ^ £10 3111111 ( 13011 6101X1135 ( -- 

( 1762 — 1807 ), מדען גרמני, מאבות הכימיה החדישה. ר׳ 

היה בין הראשונים שהנהיגו את השימוש במושגים כמותיים בכימיה, 
כגון מושג האקוויוואלנט (שווודהערך) בחומצות ובסיסים וחוק 
המנות הקבועות (ע״ע כימיה, עמ׳ 732 , 741 ), בשנים 1792/4 פרסם 
ספר חשוב על ״יסודית תורת הסטויכיומטריה"(ע״ע* 1111010 ־ 2112521 ) 411 . 

£101110111:0 ז 1111$0110 ׳ 15 ) 0 105811111151 ׳^ 00101 011201:110 ץ $10011 0101 ), ובש* 

נים 1791 — 1802 פרסם 11 חוברות על "הנושאים החדשים בכימיה" 
( 1002011513x1110 1101 011^x1110 ו 101101 ז 310 ׳ 01201 ). ר׳ האמין שהתהלי¬ 
כים הכימיים נשלמים ע״י חוקים מתמטיים, ומחקריו היו מכוונים 
להוכחת הכמותיות בתגובות כימיות. על אף השיטתיות בעבודותיו, 
מעולם לא ביטא בבירור את חוק המנות הקבועות בצורה כוללנית 
(מה שעשה, בעקבותיו, בךתקופתו ארנסט גוטסריד פישר [ 101 ( 50 !?], 
1802 ). ר׳ האמין בתורת הפלוגיסטון (ע״ע בערה, עמ ׳ 260 ), אולם 
נטש חלקית תורה זו בערוב ימיו. חשיבותה הרבה של תורת ר׳ פגה 
רק לאתר שהתקבלה בקוד־ליה המדעית הבי״ל התורה האטומית של 
דולטון (ע״ע), 

8 .[ ; 1907 ,( 41 )<צ .. 111.17 ,)קס;) 2 זב׳״נ 501 .ק 

,( 17 ,זסחססצ 0£ £13315 ^) / 0 <^ 1 € 0 ! 7 17.7 ,תכ 1£11 ז 11 ז 1 :? 

;. 11011 ־ 01 ^ 0 ־ 77 01 :><ד 1 !} 01 ־ 71 { 0 ; 700 ; 1111 1 ) 011 . 8.8 .[ ,.!>! ; 19 . 39/40 

. 1951-3 , 0 מ- 7:1 .. 1614 

ריכנבןי, הנס — !!סגב!!! 010110 ) 42115 1 ) — ( 1891 — 1951 ), פילוסוף 
גרמני, יהודי. ר׳ למד והורה באוניברסיטות גרמניה עד 
עלות הנאצים. מ 1933 לימד באוניברסיטת איסטנבול וני, 1938 ועד 
מותו — באוניברסיטה של קליפורניה שבלום אנג׳-לס. לר׳ היו 
קשרים עם אנשי החוג הווינאי והשקפותיו היו קרובות לאלו של 
הפוזיטיויזם הלובי (ע״ע), אך הוא הדגיש את ההבדלים, וקרא 
לתורתו ״אמפיריציזם לוגי״. ב 1936 יסד עם ר. קרנפ (ע״ע) את 
כה״ע 011x111118 ;)!£, שאח״כ שינה את שמו ל 1001 ) 17111 ) 0 01111131 ( 
5010x100 ; ע״ע מדע, עמ׳ 320 . 



35 


ריכגבך, הנם — ריל, וילהלם הינריך פון 


36 


ר׳ הדגיש את האופי ההסתברותי של הידיעה הנסיובית. אפילו 
טענות במונחי נתונים חושניים אינן ודאיות, בשל תלותן בנקודת 
הראות של התופס. בניגוד למה שחשבו אנשי החוג הווינאי, טענות 
על קיום מושאים חלל־זמניים וטענות מדעיות אינן ניתנות לתרגום 
לטענותי במונחי נתונים חושניים, אלא מבוססות עליהן באופן 
הסתברותי. ר׳ ניסח אפוא את עקרון אפשרדת־האימות כך: פסוק 
הוא בעל משמעות נסיונית אם, ורק אם, ניתן לקבוע את דרגת 
ההסתברות שלו. ר׳ פיתח תורת הגיון רב־ערכית, שבה ערכים 
מספדיים בין 0 ל 1 באים במקום ערכי השקר ( 0 ) והאמת ( 1 ) 
המסרתיים. לפי ר׳ משמעות טענות הסתברותיות היא נסיונית ולא 
לוגית, והוא הגדיר הסתברות (ע״ע, ענד 916/7 ) כגבול השכיחות 
היחסית של הופעת תכונה בסדרת מקרים אינסופית. למשל; בסדרה 
אינסופית של זריקות מטבע השכיחות של נפילתה על "ישראל" 
שואפת ל י/ 1 . גירסה זו מחייבת הסקה מהנסיון על מה שלא נתנסינו 
בו; ר׳ הסכים עם יום (ע״ע) שהסק זה אינו ודאי, אך סבור היה 
שכדאי בב״ז להמר עליו. 

בדיוניו בחלל ובזמן הסיק ר׳ מאופי חורת היחסות (ע״ע) ומקיום 
גאומטריות לא־אוקלידיות (ע״ע גאומטריה לא־אוקלידית) שבת* 
אוריות הפיסיקה יש יסוד מהותי של מוסכמה (קובוונציה). ר׳ הציע 
שכדי להתגבר על קשיים מסוימים בתורת הקונטים (ע״ע), כדאי 
להחיל עליה תורת הגיון תלת־ערכית באופן 'שלטענות מסוימות 
בתורה יש משמעות׳ אד אין ערך אמת (אין הן אמיתיות או 
שקריות). 

מספריו: 6 ־ 1 ו £61 - 2611 ׳ת 3111 ? ־ 361 111105001116 ? ("פילוסופיה של 
חלל חמן״), 1928 ; 6 ז 5011610110111£:01151611 ז 311 ^\(׳,תורת ההסתברות"), 
1935 ; 631611011 ־ 1 ? 303 ^^ 0 ^ 1 ז^ק x £ (״נסיון וניבוי") ״ 1938 ; 
£0510 0110 כ 1 ב 0 ץ$ 0£ £16016111:5 ("יסודות תורת ההגיון הסימלית"), 
1947 ; 50161106 0£ ץ 11 קס 11110$ ? 0 ־ 30361 * ("פילוסופיה חדישה של 
המדע״), 1959 . 

ש. ה. ברגמן, מבוא לתורת ההגיון, 384 — 396 , חשי״ג. 

אל. וי. 

ריכשטין, ״לי•׳״ — $10111 1011 ס.? 330052 ?' — (נר 1897 ), 

כימאי שודצי, נולד בפולניה, למד בציריך אצל שטאודינגר. 

ב 1930 הצטרף לביה״ס הטכני הגבוה בציריך. ב 1938 התמנה ראש 
המחלקה הפרמקולוגית באוניברסיטת באזל ובשנת 1946 לראש 
המעבדות לכימיה אורגנית. עבודותיו העיקריות הן בשטח הבידוד, 
האפיון והסינתזה של חמרי טבע. ב 1933 סינתז את החומצה 
האסקורבית (ויטמין 0 ). מאז 1936 עבד על בידוד וסינתזה חלקית 
של הורמונים של בלוטות יתרת הכליה (ע״ע הפרשה פנימית), 
ביניהם הקו־דטיזון (ע״ע) ותולדותיו, כגון הקורטיקוסטרון. עבודתו 
על ההורמונים זכתוז בפרס נובל לרפואה לשנת 1950 , עם קבדל 
והנץ׳ (ע׳ ערכיהם). 

דיל, אלויס — 16111 ? 5 ^ 10 .^ — ( 1844 — 1924 ), פילוסוף אוסטרי. 

ר׳ הורה באוניברסיטות גראץ (מ 1870 ), פריבודג (מ 1882 ), 

קיל (מ 1895 ), האלה (מ 1898 ) וברלין ( 1905 ). הוא התנגד 
בחריפות למטפיסיקה (ע״ע) במובן המסרתי וזיהה את הפילוסופיה עם 
תורת ההכרה והמתודה של מדעי הטבע. ספרו 6 ד 11£01 ת £11050 ק ■ 061 
11:101511105 ־ 1 .£ (.,הביקורת הפילוסופית״), 1 — 111 , 1876 — 1887 , הוא 
מאבני-היסוד של התנועה הנאו־קאנטיאנית. בניגוד לה. כהן (ע״ע) 
היה ר׳ ראליסט! הוא טען לקיום הדבר כשהוא־לעצמו (ע״ע, עמ׳ 
879 ), הדגיש שמושגי השכל הנודעים אפריורי הכרחיים לכל הכרה 
מדעית, והלה סבור שניתן לנסח תורת־הכרה מדעית אחידה למדעי 
הטבע והרוח, עם זאת הגיע למסקנה שיש תחומי מציאות שאין המדע 
הל עליהם: החוויות, הרגשות וחרציות—שר׳ מכנה אותן "ערכים" — 
הן המדריכית את התנהגות האדם כפרט ומהוות יסוד למכלול הקרוי 


"תרבות", שהמדע, כתופעה היסטורית, אף הוא מושתת עליו. בספרו 

על פ. ניצשה ( 1897 ) הציג אותו ר׳ כמחדש פני התרבות והמוסר. 

מ'״ . 4 , 810561 . 0 ; 1924/5 ,( 111 *י , 05 ^ 11. 4 . 7?. (1x 

- 1 חס ־ 40 1 } 1 ז 8011 ז 1 7 05 ) ־׳ 30 

-מס? 1104 מ 86 מנ $0111 זס?) ,־ 80 מגזש 5 ; 1932 ,( 22 ־ 71 ) 111 נצ־ו 0 ׳\ 

. 1944 ,( XX ,סס״ 5011 

ריל, גילבךט — 16 ץ? 1 ־ 011661 — ( 1900 — 1976 ), פילוסוף בריסי. 

בן זקונים במשפחה בת 10 ילדים; למד באוביברסיסת 
אוכספורד ום 1924 הורה בה! בשנים 1945 — 1968 היה פרופסור שם, 
וט 1947 ערך את כה״ע הפילוסופי החשוב 4103 <, ר׳ השמיע לרא¬ 
שונה את השקפותיו על אופי העיסוק הפילוסופי בשנות ה 30 , בערך 
בעת שויטגנשטין (ע״ע) השמיע דברים דומים בקימבריג׳. 

ר׳ סבר שבעיות או דילמות פילוסופיות נוצרות מהבנה לקויה 
של המנגנון המושגי שלנו, המתבטאת בבלבולים מושגיים וטעויות 
קטגוריה (ע״ע), כגון זו של המצפה לפגוש את משלם המסים 
הממוצע ברחוב. הפילוסוף מגלה את "הגאוגרפיה הלוגית" של 
מערכת מושגינו ובאופן זה מתיר את הדילמות הפילוסופיות (וע״ע 
פילוסופיה, עמ׳ 667/9 ). 

בספרו רב ההשפעה 3103 < £<> : 0000601 7116 ("מושג השכל"), 

1949 , תקף ר׳ את הדואליזם נוסח דקרט (ע״ע), לפיו הנפש היא 

עצם נבדל מהגוף, אך השרוי בתוכו. טעות לחשוב שהנפש קיימת 

ממש כמו הגוף והיא מבצעת פעולות דש לה חוויות והיסטוריה ממש 

כמו לגוף. ביתן לתאר את החיים המבטאליים, ש"שכל" הוא מונח 

כולל לתיאורם, במונחי התנהגות, אופן וסגנון ביצוע פעולות, דים- 

פוזיציות לפעולה ורכישת מיומנויות. כל החיים המנטאליים ניתנים 

אפוא, עקרונית לפחות, להבנה במונחים הקשורים בהתנהגות 

פומבית. ר׳ התנגד לזיהוי תורתו עם ביהיויוריזם (ע״ע) וטען שתורתו 

אינה מעמידה את המנטאלי מעל הגופני. למרות ביקורות רבות 

שהושמעו על תורתו׳ לא נסוג ממנה, אף שהודה במגבלותיה: למשל, 

אין היא יכולה להסביר באופן חיובי מה קורה כשאדם רואה בעיני 

רוחו (מדמיין). בין ספריו האחרים: 1601013$ ;(£ (״דילמות״), 1954 

ו 655 ־ 081 ־ 1 ? $' 0 ) 13 ? (״התקדמותו של אפלטון״), 1966 . 

סגנונו של ר׳ מיוחד במינו בספרות הפילוסופית המקצועית׳, 

ויותר משהקפיד על בניית טיעונים, החשיב את הלשון החיה שמקו¬ 

רותיה ספרותיים בעיקר, את המטאפורה הנועזת והאיימרה הקולעת. 

בעבר׳ י״ל חיבורו "חשיבה והסק" (עיון, י״ג), תשכ״ב. 

י. כהן, על הפילוסופיה של ג. ר׳ (עיון, ד׳), חשי״ד; י. ג. ליבם, 
"התקדמותו" ודמותו של אפלטון על־פי ספרו של ג. ר׳ (עיוו׳ י״ה) 
תשכ״ז ! 1101161 ? . 04-0 ס¥\.? .ס ; 1965 ,.מ / >מ 0 ^ 3/00 , 44415 ■ .ס ״ 1 
- 1 4 1110 ! מג 4 ) 8111111 ,(. 64 ) 42 תס 01 ) 1 .) 1 ; 1971 ,.? 7 ,(. 645 ) 

. 1972 ,.? 7 . 0 071 704114171 ) 

אל. וי. 

ל י ל, ו י ל 1 ול 2 דו י 2 ו יי ןל פון — 10111 .? 0 ס ז \ 1011 ־ £16101 ו 1 ז 11£61 ^\ 
( 1823 — 1897 ), סוציולוג ומספר גרמני. היה בעל השכלה 
אוניברסיטאית בהיסטוריה יתאולוגיה, נבחר לפרלמנט בפרנקפורט 
ב 1850 (ע״ע גרמניה, עמ׳ 452 ) והו״ל עתון באוגסבורג. מ 1854 היה 
פרופסור לכלכלה ולתולדות התרבות באוניברסיטת מינכן. ר׳ יצר 
סוציולוגיה שמרבית, ע״פ התפיסה הרומנטית של ״העם״ ( ¥0116 ), 
בספרו ־ 61061 0031386 ־ 01 315 11065 ס 7 \ 36$ 86501110111:6 ז 73111 י 1 016 
50213100111:110 30111501100 ("ההיסטוריה הטבעית של העם כיסוד 
למדיניות חברתית גרמנית״), 1851 — 1869 . ר׳ ראה במשפחה יסוד 
החברה, וסכסוכים חברתיים היו לדעתו התנגשויות בין כוחות חיוביים 
הקשורים לאדמה (האיכרים והאצולה) לבין המעמד הבינובי חסר־ 
השרשים. תפיסות דומות הציג בסיפוריו: 80501110111:110116 ־ 1101 ! 1 .£ 
01100 ז\ 0 א (״סיפורים מתולדות התרבות״) ״ 1856 1 305 60 ) €650111011 
2611 311:01 (״מעשים מימי־קדם״), 1863 , ועוד. 

. 1954 , 1897 — 1823 ,מש 4 <ג?ז 1 ) 1411 מ 6 < 7 ?!״ 1 ;. 77. 11 .?! ,נ 31111 זש 0 .ע 


37 


חילי - וילקה, רינר(רנה) מדיה 


38 


רילי ( 161£11 ^ £3 ), שמם של שני פיסיקאים אנגלים, ממשפחת 
אצולה, אב ובנר. 

( 1 ) ג׳ ו ן ויליאם סטראס ר/ לורד — 11113.01 /^\ 10110 
33:011 31-8 ,. 540111£ — ( 1842 — 1919 ). מחמת חולניותו חונך בביתו. 
בגיל 19 התחיל ללמוד מתמטיקה בקימבריג/ סיים ראשון במחזורו 
והצטרף לסגל ב 1865 . אחרי פרסומים באלקסרומגנסיות ובתורת 
הקול נתמנה ( 1879 — 1884 ) לראש "מעבדת־קוונדיש", בה ביצע מדי¬ 
דות מדויקות, כגון זו של ערך יחידת ההתנגדות החשמלית — אוהם. 
מחקריו נגעו בכל שטחי הפיסיקה של ימיו, כגון אופטיקה, צבע, 
זרימה. צמיגות, נימיות, צילום ורבים אחרים. עיקר פרסומו בא בשל 
גילוי היסוד ארגון, הגז האציל הראשון (ע״ע גזים אצילים), שבודד, 
יחד עם ו. רמזי (ע״ע), ועל כך קיבלו שניהם את פרם־נובל לפיסיקה 
( 1904 ). היה מראשוני הזוכים באות השירות המצוין( 11 ז 10 ^£ס ■ 01:861 ) 
והיה חבר ״החברה המלכותית״ (מ 1873 ) ונשיאה ( 1905/8 ). ר׳ תרם 
רבות למחקר המדעי הבריטי במלה״ע 1 . שמו קרוי על תופעת 
פיזור-האור מחלקיקי־אבק (וע״ע פזור, עמ׳ 565 ), על חוק בתורת 
הקרינה (ע״ע) יחד עם ג׳ינז(ע״ע׳ עמ׳ 698 ) יעל גלי־ר׳ בסי 0 מ 1 לוגיה. 

( 2 ) ר ו בר ט ג׳ ו ן סטראט ר׳, לורר — 0110 ( £030:1 
831-00 4111 ״מ : 1111 ־ 811 —( 1875 — 1947 ). סיים ראשון במחזורו את 
לימורי מרעי־הטבע בקימבריג׳ ( 1898 ). תרומתו העיקרית למדע היא 
בניצול הרדיואקטיויות (ע״ע) ככלי למדידת גיל המינרלים. ע״פ 
הדעיכה בעצמת הקרינה וכמות ההליום (ע״ע) הנותר הוכיח, שגיל 
סלעים עולה בהרבה על הערכת גיל כדה״א שהיתה מקובלת עד אז 
(וע״ע גאולוגיה, עמ׳ 100 ). ר׳ גילה גם את החנקן (ע״ע) הפעיל. 
היה חבר החברה המלכותית מ 1905 . 

ריליב, קובךרטי פיודורוביץ׳ -סק 40 * 1 > 0 מ 1 ־. 3 ק 4 ,מס£ 

608 ^? מזפ — ( 1795 — 1826 ), משורר ולוחם־חירות רוסי, 
ממנהיגי מרד הדקבריסטים (ע״ע). אביו היה קצין־צבא, ור , עצמו 
התחנך בבי״ס צבאי ושירת בצבא 4 שנים. מ 1824 שימש מנהל- 
לשכה בחברה. המסחרית הרוסיודאמריקנית. ב 1823 נכנם ל" אגודה 
הצפונית", הפלג הפטרבורגי של תנועת הדקאבריסטים, והיה במהרה 
לאחד ממנהיגיה. בשנים 1823/5 הדל, יחד עם א. בסטודב (ע״ע), 
את "כוכב הצפון", שנתונם הספרותי רב־ההשפעה של הדקאכריסטים. 
ב 1825 , עם כשלון מרד הדקאבריסטים, נעצר ר׳ והיה בין ח 5 
שנידונו למוות ונחלו. 

שירי ר׳ טבועים בחותם המאבק לחירות. הנושאים החוזרים בהם 
הם התקפה נמרצת על הרודנות והדיכוי מחד, וגעגועים נלהבים 
לצדק, שוויון וחופש מאידך. בסגנונו של ר׳ ניכרים סממנים רומאנ¬ 
טיים, יצירותיו מלאות פאתוס מהפכני ואידאליזם תמים, ר׳ כתב 
שורה של פואמות היסטוריות (החשובות בהן!; 1111 > 01 פ 0 ק. 3 מ^ 80 
שתיארו מאורעות מן העבר שעיקרם המאבק לצדק 
חברתי, והעלו על נם את הגיבור המקריב את עצמו למען הכלל. 
מהדורות חדשות של יצירותיו ראו־אור ב 1934 וב 1956 . 

לילף, יצחק ~ £01£ 153316 —( 1831 — 1902 ) ,רב בגרמניה,מ״חובבי 
ציוך. ר׳ הוסמך לרבנות ב 1857 , ולאתר קבלת תואר דוקטור 
( 1865 ) מאוניברסיטת רוסטוק היה לרב קהילת ממל שבפרוסיה 
המזרהית. בשנות הרעב 1869/70 עסק בפעולות־סעד למען יהודי 
רוסיה. ר׳ סייר בליטא — לפני פרעות 1880 ואחריהן — ובניגוד 
לרוב יהודי גרמניה בדורו לא הסתייג מהגירת יהודי־המזרח (- 051 
11360 ;) לגרמניה; הוא אף שיבח את אורח-חייהם ומידותיהם בספריו: 
00 ^־ 0 .£ 03011 86156 46106 ? (״מסעי לקובנה״) . 1869 ג £326 * 61 ־ 01 
1 ) 3055130 1131501100 ; 1 ־ 10 (״ 3 ימים ברוסיה היהודית״), 1882 . פעילותו 
הממושכת לעזרת יהודי רוסיה ופליטיה זיכתה אותו בכינוי (לשון 
נופל על לשון) *ד״ר חילף״(= עזרה). בהשפעת ה״אוטואמנציפציה" 
(ע״ע) של פינסקר, וכהמשך לספר, פרסם ר׳ בגרמנית, ובכותרת 


עברית, את "ארוכת בת עמי" (עבד: תש״ו; ר׳ ביבל׳). בספר זה 
הציע "לכבוש ולרכוש מחדש את ארצנו, לאחד מהדש את עמנו, 
להקים מחדש את המדינה שלנו", ששפת־הדיבור בה תהיה עברית. 
ר׳ היה ממעריציו המובהקים של הרצל ותקף את "רבני המחאה" 
(■ 61 ס 1 < 1 כ 1 ג: 1 .ו 016$ * 1 ) בגרמניה, שמחו נגד הכוונה לקיים את הקונגרס 
הציוני הראשון במינכן. ד פרסם גם כמה חיבורים (בגרמנית) בנוש¬ 
אים פילוסופיים, והיה עורך היומון של העיר ממל. 

א. לוינסון (עורו), ד״ד י. ר" מבחר מאמריו, בליווי מכתבים, מבוא 
וביבל׳, תש״ו; מ. אליאב, אהבת ציון ואנשי הו״ד (מפתח בערכו), 
תשל״א; 836010 1.60 865 811116611 ) , 141011361 . 8 

. 1963 ,( 1 ע , 10,611115 

וילקה, דינר (רנה) מ ר יה — 13 ־ 71431 ( 11606 ) • 31061 )? 

* י • % 

£11106 — ( 1875 , פראג — 1926 , ואלמון [שוויץ]), משורר 
גרמני, ממעצבי השירה החדישה. בן למשפחה גרמנית־קאתולית; 
סבת אמו (תרזה מאירהוף) היתה, כנראה, יהודיה. לאחר שנפרדו 
הוריו נתחנך ע״י אמו. נשלח לבי״ם לצועדים וסבל שם מקנטורי 
חבריו לכיתה. השתלם באוניברסיטות פראג, מינכן וברלין. במינכן 
פגש את לו אנדראס־סאלומה, יפהפיה משכילה, ידידת ניצשר", שהת¬ 
קרבה אחי׳ב לז. פרויד. אישיותה ודעותיה השפיעו מאד על ר/ שני 

ביקוריו ברוסיה ( 1898 — 1900 ) 

עם ידידתו זו, ופגישתו שם עם 
טולסטוי, פתחו לפניו אפקים 
חדשים, ורשמיו משם שוקעו 
ב 13 סיפוריו שחיבר ב 7 לילות 
רצופים: 1 מ 0 ״י 06501116111:60 

000 1161x0 (עבר׳: "סיפורים 
על האלוהים״, תשל״ח), 1900 . 

ב 1901 נשא ר׳ לאשח את 
הפסלת קלארה וסטהוף, תלמידת 
א. רודן. נולדה להם בת, אך 
הם נפרדו במהרה. באותה עת 
חיבר מחקר על רודן ( 0£0$16 \/ 

£0310 , (עבד, תשי״ב]), 1903 . 

ב 1902 ביקר לראשונה בפ¬ 
רים. אח״כ שימש מזכירו של 
רודן ( 1905/6 ). אח חוויותיו בפריס תיאר (כהרהוריו של משורר 
דאני רגיש) בסיפורו 15 ). 1 ־ 1,3111 6 > 431 ? 0165 ת 86 סטסו £7.6101 ט\׳ 016 
££6 ״ 8 (עבר׳: ״רשימותיו של מ. ל. בריגה״, תשכ״ד), 1910 . 
ב 1911/2 שהה בטירת רווינו שליר טריאסטה ושם חיבר את 
הראשונה באלגיות הקרויות ע״ש המקום: £168160 : 0010656 
(עבר׳: ״איליות דוינד 5 תרגמה ם• נוה׳ תשכ״ח (מהאלגיות תרגמו 
גם אחרים]), 1922 . ב 1916 גויס לצבא האוסטרי. ב 1921 השתקע 
בשוויץ בארמון מיז 1 ( 10201 \), כאורחו של פטרידספרות. 

שיריו הראשונים ( 1893 — 1902 ) הושפעו מהיינח. בקובץ שיריו 
: 1311616 ־! 10 ) ! £061 (״ספר התמונות״), 1902 , החל המעבר מרגשנותם 
של שיריו המוקדמים אל כעין־אובייקטיוויות של שירתו המאוחרת. 
ב 11011 ( 510001601 035 (״ספר השעות״), 1905 , נתגלתה יכלתו למזג 
בשיריו תוכן חדיש בדימויים ביניימיים, כגון בביטוי געגועיו לקרבת 
אלוהים, מהנושאים המובהקים של שירתו: "סובב סובב הולך אני 
על סביבות האלוהים, זה המגדל העתיק, ומקיף הקפות אלפי שבים, 
ולא אדע בכל אלה: האם עיט אני, סופה או שירה גדולה״ (תרגם: 
י. זמורה). ברומאנסה 00:0615 16$ ) 1001 * 1 > 00 £16116 סס׳ג 6156 /*\ 016 
.£ 11 ק 1510 :!ס(עבר׳: "נעימת אהבתו ומותו של נושא הדגל כריססוף 
ר׳" [תרגם; ו. רטויצר], תש״ג; "משא אהבתו ומיתתו של הקורנס 
בריסטוף ר׳״ [תרגם: י. שנהר], תשי״ג), 1906 , פיאר ר׳ אביר 
אוסטרי אחוז תשוקת־המוות, שהוצג כאבי־אבותיו של המשורר. 
הקבצים 116111:6 ) 06 606 ז \ 1 (״שירים חדשים״) ו 066110111£ 06060 : 06 






39 


דילקה, רינד (רנה) מריה — רימונדוס מרטיני 


40 


1011 * ■> 0 ־ 101 ) 311 (״ שירים חדשים, חלק שני״), 1907/8 , הביאו נימה 
חדשה לשירה הגרמנית. הכרותו עם אמנותו של רודן והשירה 
הצרפתית לימדה את ר׳ כיצד להמיר את הביטוי האישי של המציאות 
בכעידאובייקטיוויות ופלאסטיות. השירים שפוני 
("שירי דברים"), משקפים את התוויות כאילו היו דברים שבמוחש. 
הקיום בתחום שחיים והדלון מעורבים בו — הוא הנושא ב שמ 1 מ 301 
0115 ^- 01 (״סוגטים אל אורפאוט״), 1923 ; בשירים אלה, לצד 
"אלגיות דודנו", הגיע לשיאי השלמות של ליריות וסמליות, תוך עירוב 
מלים ותבניות כבמטה-קסם לכדי התייחסות יוצרנית חדשה. ר׳ כתב 
גם שירה בצרפתית, ותרגם שירים מצרפתית, אנגלית ואיטלקית. 

ר׳ נזקק לכלים פיוטיים רבגוניים המשווים לשירתו גמישות 
ונגיניות מיוחדות. יש בשיריו פשטות לכאורה בצד חידושים לשוניים 
וביטויים למדניים, גרמנית ביניימית וניבית. דימוייו עשירים ונועזים 
ובעלי איכויות פלאסטיות ("הגיבורים." המה פורצים לשם; לפני 
חיוכם יצאו כמו הסוסים הרתומים בך,בלט התמונות העדינות של 
כרנך לפני המנצח המלך׳ ( [מ״אלגיות דווינו"; מתרגומי ח. קלעי 
1976 ]). אפייני ליצירתו התוכן העיוני, הממצה בצורה שירית תחו¬ 
מים שונים בהגות האנושית (וע״ע דיאלוגית, פילוסופיה, עט׳ 313 ; 
חיים, פילוסופית ה־). 

ר׳ ראה בדיקטטורה תרופה לחליי דורו ומכשיר יעיל לשיקום 
הסדר החברתי. יחסו ליהודים היה דו־ערכי: רבים מידידיו היו 
יהודים, אך במכתביו מצויות הערות אנטישמיות. 

השפעת ר׳ על השירה בעולם היתד, עמוקה ונרחבת ויצירותיו 
תורגמו ללשונות רבות. רבים משיריו וסיפוריו תורגמו לעברית. 
מלבד הנ״ל תרגמו משיריו-גם מ. אטר, תשכ״ג, תשל״ז, ום. הנעמי, 
תשב״א, תשל״א; משיריו תרגמה גם ל. גולדברג, "קולות רחוקים 
וקרובים" (בין התרגומים: "מרי אבשלום"), תשל״ה. י״ל עוד 
בעברית: "מכתבים למשורר צעיר", תש״ד, "מכתבים לאשה צעירה", 
תש״ז, תשכ״ב. 

מ. זילברשלג, ר. מ■ ה (התקופה, כ״ו—כ״ז), תר״ץ; י. זמורה, ר. מ. ר׳, 
תרצ״ג : ש, ;נדבנק, שתי בריכות ביער * קשרים ומקבילות בין השירה 
העברית והשירה האירופית, תשל״ז; ,.?ז *סס , £1£ ״' 2 . 8 

, 4 .^ 1 ./ 3 .? 1 71% !ו 1 ו/ 01£ 7 ) 4 171 ) 401111 ! 71 ■) 11 ) 11115 <{ 01£ .$ס 816¥6 ; 1927 

-ט £1 . 1 ; 1955 ,€!!/ק/ 74 ^ 810 1717167€ ;.?/./׳ג.מ. ,£ז 6 נ 161 >!>ט£ .£ ; 1938 

,טג 15011 >ז 1 ט.£ 116 ^ 6111 ( 1 ) 71114771 ) 114 [ * 40 11714 .? 1 . 4 ! .?/ , 0155 ע\- 1131 :)גו 6 ון 1 
! 1x7-1 >י 11 ? 5 171 . 71 . 41 ! .? 1 , 1301111115611 .£ . 13 ; 1958 
, 741714 4 ) 711 ) 1 [ 1415171 £ 7 11 , 1161167 .£ ; 1958 , 1 ז 711€ ) 15771 \ 311440 14714 
,. 3 , 7 ) 111 ^ 5£ , 0114 ' 7701 11£7 /' 011 467 3 7111040$7112 י £61 זט 1111111 ! .£ ; 1959 
\ 801111 11114 0£51€ ? [ £712£71 * 111 !) 8 ) 1 }[:> 1114 {) 15 ) 11 14 ) 0 ״ 17 ^^ 315 > 5 .£ ; 196 6 
) 711111.7 ) 141 £ 111 1114 ! 3701451 ..ז;י 1160 ק 6 ) .זל.£.£ . 1972 . . 3 .!.!. 71 £1 !] 

/ס 1 * 1711101151 <( 8 ) 71 ' 7 י שמץג 1 .£ ; 1972 , 45 ) 71 ) 1014 ) €0714 4 ) 1 >*!)( 0( 14x7 
171 .? 1 , 51 ז 6 ט? . 13 ; 1972 ,.\ 4.7 ו . 3 / 0 5 ^ 07 ¥\ 16 ! 1 171 4011071 ! 1714 > £6 . 0 < 57 

. 1975 ,) 17 { 1 )[ 115 )< 001 ) 3.^ 1(1x1 ,ם 6 טגת 260 ; 1975 , 11 ). 7 7 ) 5£171 

ת. ב.-ז. 

רימונד (שמו המקורי: דימן), ?י־ך־בבד — 1 )םגס 31 -! 0 ? 

(תת 13 ץ 311 .מ) 1 > 1 זט 1 ה 1131 — ( 1790 — 1836 ), שחקו ומחזאי 
אוסטרי. היה בנו של נגר וינאי, למד מלאכה ובגיל 18 ברח והצטרף 
ללהקת תאטרון בעיר־שדה. הצליח בתפקידים קומיים, וב 1814 החל 
לשחק בתאטרונים בווינה. מ 1828 היה מנהל התאטרון ברובע לאד 
פולדשטאט ( 11 > 3 ז 15 > 01 <נס:ע). ב 1823 חיבר את הראשון במחזותיו 
על נושאים אגדיים־יקומיים -ת 6 ר 11 \ 23 ! ־ 161 ! ) 30 ■]ס^כופבתז^סמזסזג?[ 061 
111561 ("מתקיףהברומטרים באי הקסום"). ליצירותיו הטובות ביותר 
בחשבות: 1 ) 1 ז £61 ח £6116 ת 40 \[ 1301-1161 (מלך האלפים 
ושונא-האנשים"), 11828 ־ 61 ( 1 (״הפזרן״), 1833 . 

מחזותיו קצרו הצלחה, אך ר׳ החל להתמרמר בשל ביקורות פוגעות 
ובשל תחרות מצד עמיתו הצעיר י. נ. נסטרוי (ץ 0 מ 8 *ז; 1801 — 
1862 ). מחשש שנדבק בכלבת — התאבד. ר׳ היה ממביחי היסוד 
לקומדיה העממית הווינאית שהשפעתה היתה רבה, וע״ע גרמנית, 
תרבות, עט׳ 566 . 

,. 3 . 3 / 0 471 14£ ) 0741771 ) 7/1 ,^חנ 11 ז 133 .£ ; 1970 ,.?/ .£ ,ח 1 ב 13 .[ 

. 1974 


רימונדוס לולוס, ע״ע לולוס, רימובדוס. 

.^ייכ^ר! ד יי 0 — (: 1 ־ 3£01 מ 0 ?) 6 ז £06 בה 611 ? 616 8 ט 114 ט 1 ת 31 .מ 

— ( 1175 — 1275 ), משפטן, נזיר דומיניקני ספרדי, קדוש 
הכנסיה הקאתולית (מ 1601 ). יליד פניאפורט בקאטאלוניה, למד 
משפטים בבולוניה והורה שם את חכמת המשפט עד 1222 ; אז הצטרף 
למסדר הדומיניקנים (ע״ע,עבד 170 ). ר׳ היה ממקורביו של האפיפיור 
גרגוריום (ע״ע), שמינהו לכומר המוודה שלו ולכומר החצר 
(קאפלאנדס) ואח״ב הפקיד( על איסוף הצווים האפיפיוריים. משהוש¬ 
לם קובץ זה, שנודע בשם צ 11 ״ס■״ 0 ־ 01 61310$ ־ 661 ( 1 ( 1234 ), נעשה מיד 
לאחד מספרי המשפט הקנוני (ע״ע). 12361 חזר לספרד וב 1238 
נבחר למפקד מסדר הדומיניקנים. בתוקף סמכותו ערך מחדש את 
התקנון הדומיניקני והעניק לו צורה ותוקף משפטיים. ספרו העיקרי 
של ר' ידוע בשם 130 זט 0 ז 1 ט 00 ק $טנ 3$11 ;> 10 > 13 זזתזט 5 ("סיכום הלכות 
התשובה״) שבחיבורו עסק בשנים 1222 — 1229 . הספר קבה לעצמו 
מקום נכבד בסוגיה הדתיודמוסרית של שאלת החטא, התשובה 
והכפרה (ע״ע קזואיסמיקה) שהעסיקה את התאולוגיה הסכולאסטית. 
בניגוד לחיבורים קודמים, שהיו מעין רשימות חטאים וכפרות. עליהם, 
עסק ספרו של ר׳ בצורה שיטתית ומעשית גם בשאלות הדוגמה, 
בענייני משמעת ובחטאים חריגים. ספרו זכה לתפוצה גדולה ולמהדו־ 
רות רבות. ב 1240 התפטר מכהונתו והתמסר לביעור המינות ולפעילות 
מיסיונרית בקרב יהודים ומוסלמים. לתכלית זו ייסד בת״ס לעברית 
ולערבית ואף השפיע על תומס מאקויבו (ע״ע) לכתוב את חיבורו 
"סיכום נגד הגויים". 

ר׳ נודע ביחסו העוין ליהודי ספרד (ע״ע, עמ׳ 386 ). ב 1228 עמד 
מאחורי התחיקה האנטי-יהודית של הימה 1 (ע״ע); ב 1232 הביא 
להחדרת האינקוויזיציה לטאראגונה. ר׳ היה גם מיוזמי הוויכוח הדתי 
בברצלונה ( 1263 ), שבו השתתף ר׳ משה בן נחמן(ע״ע), ובהשראתו 
הועלו אח״כ ( 1265 ) האשמות שונות נגד הרמב״ן. 

י. בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, תשי״ט 2 ! - 315 ־^ •? 

. 3 84471 07710111710 ! 01 $ , 71 ־ 801 15 ט£ .[ ;) 193 ) 4 . 3 11 ) 8 , 7 6711£ 313 1 

, 60513 ס 00 ג 377 ז 83071 1 > 3160 ח^) 17241 ) 34111771717141 , 0011611 ; 1954 .? 46 

XXX) ! 1957. 

צ. בר 

רימונדוס מרטיני - 1 מ 11 ז^ 81 ט 1 >ט 11 מו 131 ז—( 1285-1220 ), נזיר 
דומיניקני ספרדי. ח למד עברית, ערבית ושפות אחרות במכון 
למדעי-המזרח, שהקימו הדומיניקנים (ע״ע) בברצלונה, כדי להכשיר 
נזירים לוויכוחים דתיים ולפעולה מיסיונרית. ר׳ פעל כמיסיובד בתר 
ניס, ושימש יועץ ללואי ^ (ע״ע) בעת מפע־הצלב שלו שם. הוא נטל 
חלק פעיל בוויכוח הרמב״ן(ע״ע משה בן נחמן, עמ 7 565/6 ; אפולוג¬ 
טיקה, עמ׳ 130 ) עם פבלו כריסטיאגי בברצלונה ( 1263 ), וב 1264 
נתמנה חבר הוועדה לבדיקת קטעי התלמוד שהכילו ביטויים נגד 
הנצרות. אח" כ היה מיוזמי המדיניות האנטי־יהודית של הכנמיה 
בספרד, וממבצעיה. בחיבורו העיקרי, 10 §ט? ("פגיון האמונה"), 
שסיימו ב 1280 לערך, מבקש ר׳ לחזק את מענות הנצרות, שנחלשו 
בוויכוח ברצלונה, ע״ס חיבורים עבריים ומוסלמיים וה״סיכום נגד 
הגויים" של תומס (ע״ע) מאקוינו. חידושו של ר׳ בכך, שנעזר, 
לראשונה, גם במובאות מהתלמוד, המדרש והפרשנות היהודית, 
כדי להוכיח את אמיתות הנצרות. ר׳ טען, שחז״ל מדברים על ביטול 
המצוות לאחר בוא ישו("מצוות בטלות לעתיד לבוא"; נדה ס״א, ע״ב), 
שתיקוני נוסח המקרא, המכונים בתלמוד "תיקון סופרים", שינו 
וסירסו את הטכסט המקורי, וכד/ בעזרת פירושים משלו, הוצאת 
פסוקים מהקשרם, סירוסים וסתם שיבושים, שיווה ר' לקטעים במקרא 
ובספרות חז״ל משמעות כריסטולוגית• הספר שנדפס לראשונה 
16511 , נפוץ מאד ביה״ב בקרב המתפלמסים הנוצרים, במהדורה 
השניה, שפרסם קארפצוף (׳ 205 ^ 03 . 13 . 1 ) 16781 , נוספה הקדמה 
אנטי-יהודית וביוגרפיה של ר/ 


41 


רימונדום מרטיני — דימום, משה 


42 


מקובל היה לראות בקטעי־אגדה רבים שהביא ר׳ זיופים ספרותיים, 
מאחר שלא נודע מקורם בספרות חז״ל שהגיעה לידינו, אולם לאחרונה 
הוכה, כי ברוב המקרים ניתן להצביע על מקורותיו, אף שלא תמיד 
באו לידינו בדפוס ולפעמים גם לא בכ״י. ר׳ הרבה להשתמש בעיקר 
במדרש "בראשית־רבתי" לר׳ משה הדרשן (ע״ע), שטיבו והקפו 
נתבררדיותר רק לאחרונה. לצורך עבודתו זו העסיק ר׳ עוזרים 
רבים, ונסתייע ביהודים כדי למסור את הפירוש המקובל למקורות 
שהעלה. 

את טענותיו של ר׳ דחה הרשב״א (ע״ע אדרת, עמי 574 ) בחיבור 
מיוחד, וגם בתוך ספר פירושיו לאגדות התלמוד. 

ש. ליברמן, שקיעין(מפתה בערכו), תרצ״ט* ח. אלבק, מבוא ל״בדאשית 
רבתי״, וד׳ש; י. בער, המדרשים המזויפים של ר״מ ומקומם במלחמות 
הדת של יה״ב (בתוך: ם׳ זכרון לא. גולאק ולש. קליין), תש״ב; הנ״ל, 
תולדות היהודים בספרד הנוצרית (מפתח בערבו), תשי״ט 2 < ר, בובפיל, 
דמותה של היהדות בספרו של ר״מ "פגיון האמונה" (תרביץ, מ'), 
תשל״א 5 ח. מרחביה, התלמוד בראי הנצרות (מפתח בערכו), תשל״א ג 
הב״ל, על נוסחותיו העבריות של ספר "פוניו פידיאי" בכ״י סט. 
דנבייב (ק״ס, ב״א), תשל״י; 11 ?£? 411 , 1-11$ 0714 ./ 4 ■£ . 5 

- 7 ? 3 { 4 / { 0 73 ??<}: 4 ? 50771 ,■ 1 ) 1 ; 1943 ,(ע , 12:103 ) 0 ( £07^67163 (331x10113 
, 11 ,. ¥01 . 1115 ( £$011 ( ¥0 ץ . 4 , . 13 : 1 ! נ) ? 01117 7 ? £11 ?! 0.1717171 .£ ץ £371 171 ?{ 11 
013/1 *?[ ? 1/1 / 0 13 ?? 7 } 43 . 10 ( 507 , £05001:1131 .( ; 1965 ,( 530 — 529 

05 10 )0^1x11 ׳ 00111 ( 0151 ?) ^ 11 ־ 0171311071 ?/ 711111 ( £71 / 0 714 ( £701 )!?. £0 

. 1967 ,( 111 י 010 £ ז 03 ״ 1 

צ. בר 

ו* י מ 721 * י , ו' — 11 ) 31111011 >! 10 ת 3111:0 :ת 13 \ — ( 1475 —־ 

1534 ), חרט־נחושת איטלקי. בנעוריו פעל כאמן נילו(ע״ע). 

ר׳ היה אמן ההדפס האיטלקי הראשון שיצר באורח שיטתי העתקים 
גראפיים נאמנים מיצירות אמנים ידועי-שם ומיצירות הפיסול 
הקלאסי. 

יצירתו המתוארכת הראשונה ״פירמוס ותיסבה״ ( 1505 ) משקפת 
כנראה את השפעת פרנצ׳פקו פרנצ׳ה ( 13 :>ת 3 זק) מבולוניה, בן 
עירו ומורו. סגנון מפותח יותר־בולט ב״אפולו והיאקינטוס״ ( 1506 ). 
בהשפעת אמני החרט הגרמניים (שונגאואר, דירר [ע׳ ערכיהם]) 
נעשתה הטכניקה הקוונית שלו גמישה ועשירה יותר והוא החל 
לכלול ברקע יצירותיו גם קטעי נופים בעלי אופי צפוני מובהק. 
הוא העתיק במשך שנים רבות מתחריטי דירר וחיתוכי־העץ שלו, 
ודירר הגיש נגדו תלונה על זיוף חתימתו. זוהי התלונה הרשמית 
הראשונה שהעלתה את טענת זכות-היוצרים (ע״ע). ואכן מ 1506 
ואילך לא כלל ר׳ בהעתקיו את חתימתו של דירר. ברומא (לשם 
הגיע ב 1510 ) התקשר ר׳ עם רפאל (ע״ע) והכין שם במשך 10 שנים 
הדפסים, שהועתקו מציורי רפאל (הפרסקים בווטיקן, בווילה פארנזה 
ועוד), ובעיקר מרישומיה הודות להעתקים אלה ידועים לנו רישומיו 
של רפאל, שרובם לא נשתמרו. הטובים שבהדפסים אלה הם 



מ. רייטונרי; טששט פרים; ע״ם רפאל. חחריט נחושת, קטע 
(הספריה הלאומית, פרים) 


המוקדמים: "דידו", "מות לוקרציה", "משפט פרים", "טבח ילדי 
בית־לחם בידי הורדוס", ו״השירה". 

בין יצירותיו הבשלות, החשובות, נמנים: ! 620 31105 > ("הנני׳ 
עליכם!״ — נפטונדס משכך את סערות־הים במסע אנאם [ע״פ 
ורגיליוס ]); "משפט פרים" שהיה מקור השראה ליצירתו המפורסמת 
של א. מנה [ע״ע] "סעודת־הבוקר על הדשא"). ר׳ יצר גם העתקים 
לפי יצירות מיכלאנג׳לו, פרוצי ואחרים. 

ר׳ הכין גם סדרת תחריטים, שכונו 11 ) 10 !? 1 (״האופנים״■ ; 1524 ), 
מאיוריו של ג׳וליו (ע״ע) רומנ 1 לסונמות הפורנוגרפיות של ם. 
ארטינו (ע״ע, ושם פורטרט של ארטינו׳ מעשה-ידיו של ר׳). בגללם 
נאסר בפקודת האפיפיור ולוחות התחריטים הושמדה אך שרדו 
עתקים אחדים של מרבית ההדפסים. 

החשובים בתלמידיו ושוליוחיו היו מרקו" דנטה (ט! 0611 . 1 !?) 
מראוונה ואג^סטינו מוזי ( 1051 !?) מוונציה. לעתים קשה להבחין 
בין הדפסיו של ר׳ לאלה של מחקיו ותלמידיה 

תחריטי ר , שימשו מקור־המידע החזותי העיקרי על ציורי רפאל 
וסגנון הרנסאנס בשיאה לא רק לאמני איטליה בני־התקופה,׳ אלא 
גם לאמני הארצות שמעבר לאלפים. 

4 \^ 501, £? £? 17117 ? £ 700 ? 117 , X :זזג 8 . 4 ;' 1568 ,?( 1 ; \ ?£ , 1 ) 353 ^ . 0 

11133 { £171 7 ?(£ , 06011101110 . 4 ; 1888 . 14 , 10 ) 190131501 . 13 ; 1867 

. 1933 ,(. 155 ( 1 ) ... 1/117131 ? 1/1. 14/3 0.11} 41? 7107111x11 

א. רה 

רימונט, ולדיסלו סטניסלו — * 5133115131 

♦ • 

:ו 111011 ץ £6 — ( 1867 — 1925 ), סופר פולני. היה שוליית חייט, 

שהקן בתאטרוךנודד ועדבד־רכבח. שהה בגרמניה, צרפת, איטליה 
ואה״ב. בנדודיו הכיר אנשים רבים בעלי רקע מגוון ולמד לתאר 
אותם בסיפוריו הראליסטיים. יצירתו בעלת אופק אפי רחב, מעלה 
עלילות רבגוניות, אך אינה מעמיקה בתיאור נפשות הגיבורים. סדרת 
הרומנים שלו 1 ק 0 ( 01 (עבר׳: "אכרים; ספור מימי ההוה"; בתרגום 
ח. ש, בףאברם, תרפ״ט), 1 — 1¥ , 1904/9 , הצטיינה בתיאור מופלא 
של חיי העם, על מנהגיו ואמונותיה ר׳ היה הסופר הפולני הראשון 
שתיאר את הקפיטליזם המתפתה (עולם התעשיה, המסחר והבנקאות) 
ב 11603113 ) 0 2100113 (״הארץ המובטחת״), 1899 . לדעת ר' אסונה 
של לודז/ מקום העלילה ברומן זה, היא נוכחות הזרים (גרמנים 
ויהודים) הנצלנים, והצלה תבוא רק מידי בעלי־הון מקומיים. הרומנים 
האהו־ים של ר׳: 3 ) 113111:1 ) 01116 .>! ("הקומדיאנטית"), 1896 ז ע 16111 מ־ 61 ין 
(״התסיסה״), 1897 — נושאם החיים בתאטרון והמאבק בין עולם 
הרוח לבין מכונת החיים, ההורסת את כל השאיפות הנעלות. ידדיה 
הטרילוגיה שלו השאובה מתולדות ארצו 1794 : £01 (״שגת 1794 ״), 
1913/8 . ב 1924 הוכתר בפרס״נובל לספרות בזכות הרומן "אכרים" 
שנודע ברחבי העולם. אחרי מותו הופיע קובץ הסיפורים 3 ^ 0 ת 55 )־ 1 :>ו 
: 631 * 15 (״קרוסנובה והעולם״). 1928 , הכולל את יצירותיו המוקדמות. 
וע״ע פולניה, עמ' 407 . 

,. 14 . 5 .¥\ , 1:1 ) 0 ) 8 116 ; 1925 ,.? 7 .£ ? 4 30713 ^ £0 ).?£ , 910011 ) 5 ., 1 .? 

. 1953 ,ע 2/1 ?){ס 0710£7 ן 71 3 ץ 207 

רימוס, משה ( 1406 לערך, מיורקה — 1430 , פלרמו), רופא, 
פילוסוף ומשורר עברי. ר/ בן למהגרים פפרדים, למד 
רפואה ברומא והתמחה באיצטגנינות ובפילוסופיה. תחנתו האחרונה 
היתד, פלרמו בסיציליה, שם הואשם בהרעלת חולים נוצרים בתרופד 
תיו ונידון למוות. שופטיו הציעו לו ביטול גזר־הדין תמורת המרוד 
דתו, כדרך שעשה סבו, משה ר׳ (פלמה דה מיורקה, 1391 ). תשובתו 
לשופטים היתד, נחרצת: "טוב מות גופי ממות נפשי, חלקי הצור 
החי, והמת יהיה לו". גופתו נקברה בפלרמו, מחוץ לעיר, תחת 
החומה, כלו׳ ״קבורודחמור״, והוא בן 24 בלבד. 

מעט הפיוטים שהשאיר אחריו הם פילוסופיים במהותם, וכתובים 
ברשלנות פרוזודית. שירו היחיד שמצטטים ממנו הוא קינה על מותו 



43 


דימום, משה — רימן, הוגו 


44 


הקרוב, "מי האמין כי כמות בבל ימות משכיל דורש אלהיט!", 
שבראשה כתב־ "קוננתי אותה יום א[חד] כי אמרו לי כי היום 
הבא אחריו היו עתידים להרגני. אוי לי! יהי רצון שתהיה מיתתי 
כפרה לעוובותי... אשביע בה׳ אלהי ישראל שכל מי שתגיע לידו 
יעתיקנה ויקראנה וישלחנה לאחרים עד שתבוא ליד קרובי העלובים. 
ורשום בה שמי משה רימוס. אוי לי!" הקינה מתארת תהלוכה 
פאבטאסמגורית של כוחות העולם והטבע, יחד עם כל החכמות 
שהתמחה בהן בחייו, והם מקוננים על מות המשורר. בסוף השיר 
גובר היסוד האישי! ר׳ מתוודה על חטאיו ומצדיק עליו את הדין. 
את הקיבה בשלמותה פרסם מ. שטיינשניידר ב״החלוץ", ד/ עמ ׳ 
70-68 . 

ה. שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובאנס, ב, חשכ״א 2 ז 

-ת 0 ) 4 { 1 * 1 [ זץ ; 10 ז £1 .% 5£ < 10 \ ) 1 ) •£׳?£•£/£ , 1 ( 0 * $1011 .א 

, 4.601131115 . 1 ; 1910 ,( 11 , 1 ־ 4.11131 . .^ 1 31 ) 3 ] 1 :א 35 ג 1 113 ;>!) 11260 ?) 

. 1926 , 248 — 234 ,ז://;׳*{ £ 41 , £ 1/1 

רימיבי ( £11111111 ) , עיר במחוז אמיליה־רומאניה (ע״ע אמיליה). 

בקצה הדרומי-מזרחי של עמק נהר פו (ע״ע), צפוךאיטליה. 

123,280 תוש׳ ( 1974 ). ר׳ שוכנת ליד שפך הבהר מארקיה לים 
האדרייתי. בצומת בעל חשיבות אסטרטגית — מפגש הדרך החוצה 
את עמק הפו עם ויה אמיליה העוברת בדרומו, והדרך שלאורך חוף 
הים האדרייתי, ויה פלאמיניה. עיקר פרנסת העיר על תיירות. אתרי 
נופש וחופי רחצה משתרעים לאורך 15 ק״מ בריווירה דל ס(ל. בר׳ 
שרדו אתרים רומיים — קשת אוגוסטוס, גשר ואמפיתאטרון, וכן 
מספר כנסיות מיה״ב. האתרים החשובים מתקופת הרנסאנס (המאה 
ה 15 ) הם ״היכל מלטסטה" — כנסיה גותית שעוצבה מחדש ע״י 
אלברטי (ע״ע) — שרידי מבצר וחומת העיר. 

היסטוריה. ב 268 לפסה״ב כבשו הרומאים את ר׳ וייסדו בה 
מושבה לאטינית (ת 11 ז 1 ת 1 מ 1:1 ^). ב 538 הביאו בליסריוס ונרמס (ע , 
ערכיהם) את ר׳ תחת שלטון ביזנטיון, אח״כ שלטו בה הלנגוברדים. 
ב 756 כבש אותה פפן 111 (ע״ע), ״הגוץ״. במאה ה 12 הפכה ר׳ 
לקומונה עצמאית. ב 1239 נעשה למושל העיר ( 3 ז 5 ^ 0 ק) בן משפחת 
מלטסטה (ג;ז 1.3131£8 א), מנהיג הגולפים (ע״ע), וב 1334 הוכרו בני 
המשפחה כשליטי ר/ באותה תקופה רצח ג׳אנצ׳וטו מלטסטה, 

"הקיטע", את אשתו, 

פרנצ׳סקה דה ר׳, ואת 
אחיו פאולו, מאהבה ה¬ 
נסתר. (המאורע הונצח 
בידי דנטת ב" תופת" 

ובידי צ׳ייקוכסקי ב- 
"פתיחה הפנטסטית"). 

הידוע בשליטי ר׳ ממש¬ 
פחת מלטסמה היה סי- 
גיפמונדו פאנדולפו 
( 1417 — 1468 ), שוחר 
אמנות׳ חייל ובונה 
חומות ר׳ ומרבית בניי¬ 
ניה החשובים; ביניהם: 

"היכל מלטסטה", שהקדיש לאשתו השלישית, שנשא לאחר שהואשם 
ברצח שתי קודמותיה. ב 1509 נכבשה ר׳ בידי צ׳זרה בורג׳ה וסופחה 
למדינת הכנסיה, שבשלטונה נשארה — מלבד תקופה קצרה במלחמות 
נפוליון —עד שצורפה למלכות איטליה ( 1860 ). במאות ה 19 וה 20 
חרגה ר' מן החומות והתפתח בה הקיט לחוף הים. במלה״ע 11 סבלה 
ר׳ מהפצצות מרובות מהים ומהאוויר, ואח״כ שוקמה. סרטו האוטו¬ 
ביוגרפי של פליני (ע״ע), !!זססזגגח^ ( 1973 ), מתרחש בר/ 

יהודים היו בר׳ (ארמיני) למן המאה ה 12 . בתקופת שלטון 
בבי מלטסטה שגשגה קהילה יהודית ונזכרים בנקאים ומלווי-כספים 


יהודים, שפעלם הגיע עד מורנה ופדואה. בשנים 1526-1521 פעל 
גרשום שונצינו (ע״ע) בר׳ והדפים בה 8 ספרים. כשגורשו היהודים 
ממדינת הכנסיה ( 1569 ), גורשו כנראה גם מר׳; הם הורשו לחזור 
ע״י סיכסטוס ¥ (ע״ע), אך גורשו שוב ב 1593 . 

. י. קר. - מ, 

רימן, גאוךג פרידריך־ בן־נהךד - 11 :>״^״? 5 * 000 

חת 3 תז:> £1 1826) — 1131x1 , ברזלנץ — 1866 , סלאסקה 
[איטליה])׳ מתמטיקאי גרמני, ממניחי היסודות של המתמטיקה 
המודרנית. ר׳ היה בנו של כומר לותרני עבי. ב 1846 החל ללמוד 
תאולוגיה ופילולוגיה באוניברסיטת גטינגן, אולם לאחר זמן קצר 
עבר למתמטיקה, והמשיך את לימודיו באוניברסיטת ברלין; שם 
הושפע מדיריכלה (ע״ע) ויעקובי (ע״ע, עמ׳ 34 ). למרות הקשיים 
הכלכליים והמחסור שהיה נתון בהם התמסר ר׳ למחקר במתמטיקה. 
בעקבות מחקריו ביסודות הגאומטריה ובהצגות של פונקציות ע״י 
טורים טריגונומטריים, נתקבל כמרצה באוניברסיטת גטינגן, ולאחר 
מותו של דיריכלה ( 1859 ) ירש את מקומו. ב 1862 נשא אשה, ובאותה 
שנה חלה במחלת ריאות שגרמה למותו בגיל צעיר. 

עיקר תרומתו של ר׳ לגאומטריה הלא־אוקלידית (ע״ע, עם׳ 120 ) 
התמקד בהצגת גאומטריה אליפטית שעיקרה ביטול מושג ההקבלה 
של ישרים במרחב. כמו כן הגדיר מושגים ששימשו לתיאור מאוחד 
של גאומטריות אליפטיות והיפרבוליות כאחת. "תמונת" המרחב 
המתקבלת ע״פ גאומטריה זו שימשה את אינשטין לתיאור גאומטרי 
של היקום ע״פ תורת היחסות הכללית (ע״ע יחסות, תורת הי, עמ׳ 
771 ). מחקריו של ר׳ עוסקים ברוב תחומי המתמטיקה. הוא נחשב 
(יחד עם ק 1 שי [ע״ע]} ליוצרה של תורת הפונקציות המרוכבות של 
משתנה אחד (ע״ע פונקציות, עמ׳ 477/8 ), בה פיתח את הגישה 
הגאומטרית לאנליזה ע״י העתקות קונפורמיות (ע״ע העתקה, עמ׳ 
71 ). ר׳ הכליל את הגאומטריה הדיפרנצילית (ע״ע, עם׳ 117 ) של 
גאום ל ת ממדים, חקר בתורת הפונקציות האבליות (ע״ע אבל, עמ׳ 
157 ) וההיפרגאומטריות, בטורים טריגונומטריים ובתורת המספרים. 
על שמו נקראים מושגים ומשפטים רבים שפיתח בעצמו, או שפותחו 
ע״ס עבודותיו: אינטגרל ר׳ (ע״ע חשבון אינפיניטסימלי, עמ׳ 127 ); 
השערת ר׳ ופונקציית זיטה (ע״ע מספרים. תורת ה־, עם׳ 1130 ) ; 
משטחי ר׳ בפונקציות מרוכבות; יריעות ר/ עקמומיות ר , בגאו־ 
מטריה דיפרנצילית (ע״ע); משפט ההעתקה של ר׳ (ע״ע העתקה, 
עמ׳ 73 ); פונקציית ר׳ המשמשת לפתרון בעיות התחלה היפרבוליות 
של משוואות דיפרנציאליות חלקיות ועוד. עבודותיו השפיעו גם על 
התפתחות הטופולוגיה והגאומטריה האלגברית (ע׳ ערכיהן). בכמה 
מקרים טעה ר׳ בהנחותיו, אך אפילו הנסיונות לתקן הנחות אלו 
הולידו כיווני־מחקר חדשים בתחומים שונים במתמטיקה. 

לר׳ היתה ידיעה עמוקה בפיסיקה, ועבודותיו במתמטיקה שימו¬ 
שית עוסקות בבעיות שהיו מרכזיות בפיסיקה של זמנו. בעזבונו 
נמצאו גם חיבורים פילוסופיים ופסיכולוגיים. 

כל כתביו י״ל לראשונה ב 1876 ומהדורה מורחבת — ב 1953 . 

. 1937 / 0 , 11 ';£ .יד .£ 

יק• ק. 

רימן׳ התו — ״״ 13 מ £10 — ( 1849 — 1919 ), מוסיקולוג, 

מורה והיסטוריון של המוסיקה, גרמני. לאחר לימודי משפ¬ 
טים ושירות במלחמת פרוסיה — צרפת ( 1870/1 ) החל ללמוד 
מוסיקה בקונםרווטוריון של לייפציג. כבר בתקופת לימודיו פרסם 
מאמרים וספרים במוסיקולוגיה ובתולדות־המוסיקה. מ 1878 הורה 
באוניברסיטת לייפציג. ובשנים 1881 — 1890 לימד תאוריה ונגינה 
בפסנתר בקונסרווטוריון של המבורג. לאחר שהיה בוויסבאדן חזר 
ללייפציג, וב 1901 היה; שם לפרופסור. ד עסק בהלחנה, וליצירותיו 
ערך דידאקטי מסוים. 





45 


דימן, הוגי — רימסקי־קורסקוב, ניקולי אנדדיויץ' 


46 


ר׳ הרבה לכתוב כמעט על כל נושא מוסיקאלי׳ מקריאת תווים 
ועד לניתוחים מורכבים, ב 1882 הו״ל "לכסיקון מוסיקאלי", שזכה 
לתפוצה עצומה, יצא במהדורות רבות ועודכן לאחר מותו. כמו־כן 
הרבה לערוך יצירות מתקופת הבארוק, תוך הקפדה רבה על דיוק 
כוונותיהם של המלחינים, מספריו הרבים: -^ 1151 ^ ״ 5 ) 

. 19 ןחג 21 *! 1 <) . 9 סזסזן סנזסב!! ("תולדות התאודיה 
המוסיקאלית מן המאה ה 9 ועד למאה ה 19 ״) , 1898 ? ב 1101 כ 11 >חב 1 ־ 1 
£זו 1 :> 1 ד 1 :> 8£5 > 511 ט 1 \ ("ספר-עזר לתולדות המוסיקה"), 1 ־¥, 
1904 — 1912 . 

. 1951 ,.? 7 , 77 י ££! 1 ־ 1 ב 01 . 17 


דימנשביךר, טילמן(דיל, טיל) - ( 1 דד נ 11 !ס) 



ז:ז 1 ש 61 תג 1 :>$\ 1 :>מז 111£ ( 1460 , הייליגנשטאט — 1531 , וירצ־ 

בורג), פסל גרמני, מגדולי אמני דורו. ב 1483 התקבל לגילדת 
האמנים בווירצבורג. הקים סדנה גדולה והעסיק עוזרים רבים. 
ב 1485 היה לאזרח העיר. מ 1504 שימש במשרות ציבוריות 
ובשנים 1520 — 1521 היה ראש העיר. ב 1525 דחה את דרישת 
שלים העיר, קונראד מ* 
תירינגיה׳ לגייס צבא אד 
רחים לדיכוי מרד האי¬ 
כרים (ע״ע גרמניה, עמ׳ 
434 ; וירצבורג, עם׳ 315 ), 
נאסר, ומששוחרר לא הוז¬ 
מנו אצלו עוד עבודות 
חשובות. 

יצירתו של ר׳ היא פי¬ 
תוח מקורי, אך גם המשך 
ישיר, של סגנון הפיסול 
הכנסייתי הגרמני־גותי ה¬ 
מאוחר. בין פסלי-האבן 
המוקדמים שלו — דמויות 
אדם וחווה שבשער קא- 
פלת מאריה בווירצבורג 
( 1491/3 ; כיום במוזיאון 
שם). הרבה לעצב דיוקנים 
על מצבות קבורה. מצבת 
הקבורה הגדולה והנודעת 
של הקיסר הינריך 11 
ורעייתו בקתדרלה של באמברג מתארח גם סצנות מחיי הזוג 
המלכותי ( 1499 — 1513 ). מצבות אחרות שיצר: מצבת הנסיך-ההגמון 
רודולף פון שרבברג (בקתדרלת וירצבורג, 1496/9 ) ומצבת האביר 
קונרד פון שאומברג ("קאפלת מאריה״, וירצבורג, 1500 ). חשובים 
במיוחד מ ז ב ח ו ת ־ ה ע ץ המפוסלים שלו ועליהם תבליטים. הקדום 
במזבחות הידוע לבו הוא ״מזבח מרים המגדלית״, 1490/2 (כיום 
במוזיאוני מינכן וברלין). הקומפוזיציה של אחד התבליטים על אגף 
המזבח ("ישו ומרים המגדלית בגת-שמנא") שאובה מתחריט של 
מ. שונגאואר (ע״ע), שהשפעתו ניכרת גם במזבחות אחרים, ובמיוחד 
באחד מתבליטי ״מזבח הצליבה״ בדטוואנג ( 1510/3 ). מהנודעים 
במזבחותיו: "מזבח הדם הקדוש" בכנסיית יעקב, רוטנבורג 
( 1501/5 ) — ר" תמ׳ פותחת כרך זה; "מזבח מאריה", בכנסיית 
קרגלינגן ( 1505/10 ), הנחשב ליפה שביצירותיו; "מזבח שליחי ישר׳ 
( 1509 בקירוב; במוזיאון הידלברג). מיצירותיו האחרונות — 
חבליט־אבן גדול — שהיה במקורו, כנראה, חלק ממצבת קבורה — 
ובו תיאור ״תקינה על ישר׳ בכנסיית מאידברון ( 1520/5 ). יצירותיו 
מצטיינות בעיצוב עדין של פני השטח, בעיצוב דמויות נשים וקפלי 
הבגדים היוצרים תחושה של תנועה והתרחשות. דמויותיו ראליסטיות־ 
אנושיות, חמורוודסבר, מלאות פאתוס מאופק, והן אחד הביטויים 


המושלמים של המסורת התרבותית הגרמנית. את הערכת יצירתו 

ההייתה התנועה הרומנטית במאה ה 19 . 

.א . 14 ;* 1937 , 1-11 ,.? 7 . 7 ,זש 6 ז .[ ; 1927 , 141 ,.? 7 . 7 ,^גזלס? . 14 
; 1965 3 ,.? 7 . 7 ,. 14 ; 1956 מ׳ש 0 16 ( 7 ,חש 4 שש 1 'י 1 .׳\ 

,%ה 11 ה:!>עו? 8 ■ 61 ו €11 < 0$11 ! 0 05 ;..? 7 , 14012 ; 1956 ,.? 7 . 7 , 06115 ז 8 .^ 1 

. 1962 0 ,.? 7 . 7 ,£־ 1 שנ 1 ו 1 ש 51 ־ 7 ש 3 > י ,> 1 ; 1957 ,.? 7 . 7 . 14 ; 1956 

א. רו. 

רי? 9 קי-קוךסקוב,ביקוליאנךךיריץ / --״ 11 א 0 זג 11 ?.\..מ 

08 * 3 נ>ק 1£0 — ( 1844 — 1908 ), מלחין ומחנך רוסי. מיל¬ 
דותו גילה כשרון מוסיקאלי, ולמרות שהוריו כיוונוהו לשירות 
בצי, לפי מסורת המשפחה, הוסיף ללמוד נגינה בפסנתר. ב 1861 
התוודע לחוג המוסיקאים שבהנהלת בלקירב, עמו נמנו גם מוסורג- 
סקי, ב 1 ר 1 דין וקיואי (ע׳ ערכיהם), בהשפעתו החליט ר״ק לחבר את 
הסימפוניה הראשונה שלו — ״רוסיה״ ( 1865 ), שנתקבלה באהדה 
רבה. ב 1871 החל להורות בקונסרווטוריון בפסרבורג, וב 1881 
נתמנה פרופסור לקומפוזיציה ולתזמור. הוא ניצל מהיובש האקדמי 
בתקופה זו הודות לשתי השפעות שהושפע מהן: האופרות של גלינקה 
(ע״ע), על פשטותן ובהירותו, והשירה העממית שחקר. בגלל 
השימוש בה ביצירותיו נחשב במערב ללאומן. ב 1873 חיבר 
את האופרה הראשונה ״העלמה מפסקוב" ובעקבותיה — שורה 
ארוכה של יצירות (ר׳ להלן). ר״ק נהנה מיוקרה רבה והחזיק 
בכמה משרות-כבוד: מפקח תזמורות הצי ( 1873 — 1884 ); מנהל 
הקונצרטים של ביה״ס החפשי למוסיקה ( 1874 — 1881 ) ומנהל 
התזמורת הסימפונית הרוסית, במהומות 1905 פוטר ר״ק מן הקונסר- 
ווטוריון, משום שהגן על זכויות תלמידיו וחתם על מכתב־מתאה 
נגד מנהל הקונסרווטוריון. פיטורי ר״ק עוררו מחאה ציבורית רחבה, 
ולאות סולידריות התפטרו רבים מן המורים הבולטים. האיסור 
שהוטל עקב פיטוריו על השמעת יצירותיו אף הגביר את יוקרתו. 
כשנבחר תלמידו גלזונוב (ע״ע) למנהל הקונסרווטוריון, חזר ר״ק 
להורות שם. ר״ק הורה כ 35 שנה והעמיד שורה ארוכה של תלמידים 
נודעים, ביניהם: סטרודנסקי, גנסין, מכסימיליאן שטיינברג, לידוב, 
גלזונוב, ז׳יטומירסקי, ארנסקי, איפוליטוב־איוואנוב, רספיגי. 

ר״ק חיבר כ 15 אופרות שמילאו תפקיד מכריע בהתפתחות 
האופרה הרוסית, ביניהן: "שלגיה"" "סאדקו 4 ", "כלתו של הצאר", 
"תרנגול הזהב", "לילה במאי". בין יצירותיו הסימפוניות בולטות 
״שהרזדה׳/ ״הקאפריצ׳ו הספרדי׳/ 3 סימפוניות, "פנטסיה על 
נושאים סרביים", וכן הקונצ׳רטו לפסנתר, שתי רביעיות לכלי־קשת 
ויצירות קאמריוח• רישומו של ר״ק ניכר גם בתחום המוסיקה 
הקולית, בעיקר בשל השירים שהלחין. עניין מיוחד נודע לחיבוריו 
התאורטיים ("ספר לימוד מעשי להרמוניה") ולזכרונותיו ("חיי 
המוסיקאליים״). — ר״ק התעניין במוסיקה יהודית (חסידית) 
ובמוסיקאים יהודים, ובני־משפחתו נישאו ליהודים. בנו, א נדר י 
ניקולייוויץ׳ ר"ק, נשא את המלחינה יוליד. וייסברג, ובתו 
נישאה למכסימיליאן שטיינברג (ר׳ לעיל). הוא עודד במיוחד את 
תלמידו, א. א. שקליאר, מחבר "השירים היהודיים" הנודעים בשעתם. 
רבים מתלמידיו של ר״ק נמנו עם "האגודה למוסיקה יהודית", 
שהוקמה ב 1908 . בכדו של ר״ק, אנדרי ולאדימירוויץ׳ 
ר״ ק (נו׳ 1908 ), נודע במחקריו בתחום בניית כלי־מוסיקה חשמ¬ 
ליים. — ר״ק השלים, עיבד ותזמר את יצירות ידידיו מוסורגסקי 
ובגדודיו — "ח׳ובאנשצ׳ינה" ו״הנסיך איגוד״ — שבלי תרומתו לא 
ביתן היה להעלותן על הבימה. ר״ק נחשב לאחד מגדולי אמני 
התזמור, ודרכיו בעיבוד התזמורתי השפיעו לא רק על תלמידיו 
סטרווינסקי ורספיגי, אלא גם על מלחינים צרפתיים כדביסי, רוול 
ואחרים. 

.ס !(חיבור בגו) 1943/46 , 74.1-17 . 71.14 

,.#-.מ . 74 , 0 ת 3 תז 1 ס 11 . 14 .א ; 1945 ,עו 7 י/ 0 שן 8/0 $7107-1 

. 1958 ,€ז; 7 ! 1 *> 071 ) ,<*׳* 

מ. גו. 



47 


ריכזרום, הדמו סמואל — רץ 


48 


רי־מתם, הרמן סמואל — 110117137118 531711101 ££0771131111 — 
( 1694 — 1768 ), פילוסוף ותאולוג גרמני. היה שנים רבות 
מורה לעברית ולשפות מזרחיות בגימנסיום של המבורג. השקפת ר׳ 
קרובה לזו של כ. וולף (ע״ע). ר , טען שהפילוסופיה אינה יכולה 
לאמת את הנחותיה בהוכחות בעלות אופי מתמטי. הוא סבר שיש 
יחסי־גומלין בין גוף לנפש ושההסברים המכניסטיים אינם ממצים 
את סוד החיים. ר׳ היה דאיסט (ע״ע דאיזם), דחה את תורת הנסים 
הנוצרית והציג כנם היחיד את עצם בריאת העולם, שנועדה, לדעתו, 
לאשרו ולתכלית שלמותו של האדם. השכל האנושי מגלה את אמיתו*ת 
הדת הטבעית; קיומו של בורא רב־תבונה וקיומה של נפש נצחית. 

בחיבורו ז £0 > שנ 1 ש 1 ־ 1 ז 11£ ) 011 ־ 718 ״ 1301730117 011101110 ־ 118 ^ 

,.,:> 1107 ו 1 (״עיונים כלליים ביצרים של בעה״ח...״), 1760 , טען ר׳ 
כי לעומת בעה״ח האחרים יש לאדם רק אינסטינקטים מועטים ולכן 
ניתנות הנהגותיו לשכלול מוסרי. האינסטינקטים של בעה״ח משמשים 
ראיה כולטת לתכליתיותה הכוללת של הבריאה. 

חלק מהשקפותיו על הדת פורסמו בספרור ״ 00 

״ 810 ] 01 * 1 11011 :> 113711111 ז £0 > ¥311711011:011 \ " 0 :ז 7710111715 ס׳\ ("מסות על 

אמיתותיה הנשגבות של הדת הטבעית״), 1754 , אבל את ספרו 
העיקרי בנושא — -־! 0 ז\ 1110 ־ 1111 ]:[ 3011111:2501171 £07 י 0 , £1€ ס 01 ק.^ 7 
0011:05 : ¥000111-01 ״ 1:7180 ״״״ ("אפולוגיה או כתב־סנגוריה לבעלי 
תבונה בין עובדי האלוהים״) — נמנע מלפרסם משום חריפות 
התקפותיו על כמה מן האמונות והדעות הנוצריות המקובלות. ג. א. 
לסינג (ע״ע) עורר סערה בפרסום קטעים מכ״י זח ( 1774/7 ), 
שמצא בספריית וולפנביטל. חלקים נוספים פורסמו ב 1787 , ושאר 
העזבון י״ל רק ב 1850/2 . 

מ^'מ/מ״מ /?,ע 6216 47 !( 1 { 36/2111257/171 561716 . 01 , 5 י! 1 ז 4 ־ 71 < 5 .'י! . 0 

; 1908 , 67 \ 01 ^ 1 (^ 7€7 <30116-5, 1862 ; ]. £0807(, 12. 5. 611! 2/16X67 ו/ ¥676 

,□ £6 ) 5 !>תו 3 ! . 0 . 25 ; 1929 , %611 >. 171£ >. 063 ■ 261 } 11£010£1£ ־ 1 ' 076 , 1107 .^ 7 ,£ 
. 1939 ,^ 56/11171 €516-007 (- 1 ז ? .> 117162 . 12 . 3 . 11 

א. גד. 

דין (גרם׳ 11110111 ; צרם׳ 1110 * 1 [רך]; הולנדית 111311 [רין]; 

לאט׳ 8 ט״ £110 ), הגדול בנהרות מערב־אירופה, בעל חשיבות 
היסטורית, תרבותית וכלכלית; ארכו 1,320 ק״מ ושטח אגן־ניקוזו 
224,400 קמ״ר. בגדותיו נוגעות 6 מדינות: שוויץ, ליכטנשטיין, 
אוסטריה, גרמניה, צרפת והולנד. הר׳ הוא אחד מנתיבי־השיט 
החשובים-ביותר בעולם ועורק-תחבורה ראשי באירופה. הוא כשיר 
לשיט לאורך 804 ק״מ — עד ימודבודן (ע״ע). על גדותיו יושבות 
ערים גדולות ומוקדי־תעשיה ענקיים, קשרי הספנות ההדוקים בין 
הנהר הראשי ויובליו יצרו בתחום אגנו איזור בעל תכונות תרבו־ 
תיות־היסטוריות דומות, המכונה ״ארצות הר׳״ ( 307 ) 1101111311 * 1 ). 

לר׳ 5 חלקים, הנבדלים זה־מזה מבחינה גאומורפולוגית, במשטר 
הזרימה ובשימושי הקרקע בגדות הנהר. 

1 . הר׳ האלפיני. מקורות הר , נמצאים בצפון האלפים 
השודציים, ומנקזים, במספר רב של יובלים וימות, את רובה של 
שוויץ. יובלי המקורות הראשיים הם הנהר ארה ( 0 ז 3 \ 2 ) במערב, 
והר׳ הראשי במזרח, שנוצר מהתחברות שני נהרות מדרום לעיר 
כור (זט 1 ! 0 ) — ״הר׳ הקדמי״ ( ¥07(10x7110111 ), שמוצאו בימת טומה 
( 3 !מ 70 ), והר׳ האחורי (״ 111111:0771101 ), שמוצאו במעבר סאנקם־ 
ברנהארד ( 2,902 מ׳). מצפון לכור עוזב הר׳ את איזור הרי האלפים 
וידצר את הגבול בין שוויץ, ליכטנשטיין ואוסטריה ונשפך בדלתה 
לימת־בדדן המשמשת לוויסות מי השטפונות האלפיניים, לאחר 
צאתו מן הימה יוצר הר׳ את מפלי־שאפהאוזן ( 1 ! 50 ״ג 30113£111 , 23 מ׳ 
הפרש־גובה), ומכאן ועד באזל הוא מסמן את הגבול ביו שוויץ 
לגרמניה. בקטע זה מתחברים אליו יובליו האלפיניים (טור, טס, 
לימאט, רוים, ארה). 

2 . ה ר ׳ ה ע ל י ו ן. בקרבת באזל נכנם הר׳ אל הבקע של הר/ 
שקע טקטוני בין המאסיווים של הווגזים (ע״ע ו 1 ז׳) והארט ( 11 ) £137 ) 



במערב ו״היער השחור״ ( 3171 ^ 372 ׳* 5011 ) ואודנוואלד ( 3101 '*ג 011 ! 01 ) 
במזרח (ע״ע גרמניה, עמ׳ 398/9 ). ארכו של הבקע כ 350 ק״מ, 
רחבו 30 — 40 ק״מ והוא מסתיים בעיר מינץ. הנהר זורם בפיתולים 
רבים באמצע השקע ונשפכים אליו היובלים הגדולים איל ( 111 ) 
בקרבת סטרזבור, נקאר ( 4001037 <) בקרבת מנהיים ומין (ע״ע) 
בקרבת מינץ. בחלק זה הוכשר הנהר לשיט של ספינות שנפחו עד 
1,500 טון, ובמערבו נחפרה ( 1929 ) תעלת 00 ב 15 !/' 1 ) 031131 1 ) 07311 
המתחברת לנהר מחל (ע״ע). הסכר ותחנת־הכוח הראשונים נבנו 
ב 1932 בעיר קאנס ( 5 ב 1 ו״ 0 ^) מצפון לבאזל. לגדות קטע זה מצויים 
ריכוזי־תעשיה גדולים והערים הגדולות סטרזברר, קרלסרוחה, 
מנהים ומינץ (ע׳ ערכיהן). 

3 . ה ר ׳ ה ת י כ ו ן ("הר׳ הרומנטי"). מצפון למינץ עוזב הנהר 
את השקע ופורץ לעצמו נתיב בין הרי הונסריק 115711010 ״££) במערב 
וטאונוס (*"""פ , !) במזרח. בין בינגו ( 1 ! 0 §״ 81 ) לקובלנץ (ע״ע) 
הופך נתיב זה לקניון שרחבו 300 — 600 מ/ קטע זה הוא המרשים 
ביותר בכל מהלך הר׳. גדות הקניון מתרוממות עד ל 300 מ׳ מעל 
הנהר והן מכוסות יערות וכרמים. על בליטות הרריות (גם על אי 
בתוך הנהר) עומדות טירות ומצודות (ע״ע טירח, עמ׳ 675 ) מיה״ב, 
ולרגלי ההרים — ערים קטנות ורומנטיות (תם׳: גרמניה, עם׳ 397 ! 
אירופה, עט׳ 91 ). מצפון לקיבלנץ ממשיך הר׳ לזרום בתוך איזור 
הררי בזלתי: במערב — הרי איפל ( £1£01 ) ובמזרח — וסטרוואלד 
( 1 > 31 ^ 5707 ס¥\). יובליו הראשיים בקטע זה הם לן ( 031111 ) ומחל 
( 10501 )<) ; האחרון נשפך לנהר בעיר ק 1 בלנץ. 

4 . הר׳ התחתון מצפון לבוץ (ע״ע) נסוגים ההרים מהנהר, 
וליד קלן (ע״ע) הוא נכנם למישור הצפון־גרמני. זהו "הר׳ התע¬ 
שייתי", הקטע המזוהם ביותר בנהר, שלגדותיו הערים הגדולות 
קלן, דיסלדורף (ע׳ עריכהן) ודיסבורג ובהן מפעלים כימיים, מפעלי־ 
פלדה ואחרים. בחלק זה מהווה הר׳ ציר־תחבורה לחבל הרור 
(ע״ע) ובגדתו המזרחית מצויה רשת תעלות־שיט חשובה המשרתת 
את ה תעשיה שבחבל. 





49 


ריו 


50 


5 . הדלתה. בקרבת אמריך ( 1111€11011 מ£) שבגבול הולנד 
מתפלג הנהר למספר זרועות היוצרות דלתה, שגדלה כמעט כגודל 
הדלתה של הנילוס, והיא עיקר שטחה של הולנד. הפלגים העיקריים 
הם איסל ( 1 ^־ 11 ), לק 0 ^ 1 ; מוביל כ% ממי הנהר) וואל. אל 
האחרון מתחבר הנהר מאם (ע״ע מז) לדלתה משותפת (ע״ע הולנד 
הדרומית). איזור הדלתה נתון לשטפונות, ומאז 1968 עוסקים בהקמת 
סכרים לוויסות הזרימה. סכר הארינגווליט 1100 ^ 111 ־ 131 ?) כבר 
הושלם. 

משטר הזרימה. בקטעים העליונים של הנהר שורר משטר 
זרימה אלפיני, עם מכסימום בקיץ (בגלל הפשרת השלגים), וספיקת 
הנהר מדרום לימת־בודן היא 652,000 מע״ק/שעה. ממזרח לבאזל 
נשפך לר׳ נהר ארה והספיקה הממוצעת היא 3.5 מיליון מע״ק/שעה 
(ביולי — 16.3 מיליון מע״ק/שעה). מצפון לבאזל עונת הספיקה 
המירבית היא לקראת האביב בגלל ההפשרה המוקדמת בהרים 
בגובה בינוני שמצפון לאלפים. עם התחברות נהר מין מגיעה הספיקה 
הממוצעת באביב ל 2.8 מיליון מע״ק/שעה) ומתגברת אחרי ההתחב¬ 
רות עם נהר מוזל בקרבת קובלנץ, בקטעים הצפוניים גוברים 
הגשמים בחורף ומכסימום הספיקה הוא לקראת דזדשי החורף 
(באמריך 8.3 מיליון מע״ק/שעה). כך מתאים הנהר לשיט בכל 
חדשי השנה, משום שמי־הנהר כמעט שאינם קופאים בחורף. גם 
עמק הנהר — בעיקר בגלל הקניון הצר של הד התיכון — משמש 
ציר־תחבורה ראשי, ואת הנהר מלווים, בשתי גדותיו, מס״ב עמוסה- 
ביותר וכביש. ״ 

י. קר. 

היסטוריה. הד מילא בתולדות אירופה תפקיד חשוב יותר 
מכל נחר אחר. ב 500 השנים שאחרי כיבוש גליה בידי יוליום קיסר 
( 58 — 51 לפסה״נ) היה הד גבול רומא (מלבד נסיון קצר־ימים [בימי 
אוגוסטוס) לקדם את הגבול עד לאלבה), ומסוף המאה הראשונה 
ועד אמצע המאה ה 3 היה דרום־מזרח הד כלול בקיסרות (ע״ע 
אגרי דקומטם). הרומאים ביצרו את הנהר, שהוא קו הגנה טבעי, 
הקימו שייטת מיוחדת להגנתו ( 311103 במ- 1 :>ס 0138315 ) ובנו ערים 
רבות לארכו (קולוניה אגריפינה [קלן], אוגוסטה טרורורום [סריך], 
מוגונטיאקום [מינץ, מגנצא], ארגנטוראטה [סטרזבור], וטרה 
קאסטרה [כסאנטן], בונה [בון] ועוד). קדהגנד. מרכזי זה של 
הקיסרות חפף גם קדהפרדה תרבותי: ממערב לד חדרה תרבות 
רומא, והיישוב הפך לרומאני ז ממזרח לו ישבו גרמאנים. 

בראשית המאה ה 5 פרצו שבטי הגרמאנים את גבול הד ובמרוצת 
המאה כבשו את כל מערב הקיסרות (ע״ע נדידת העמים, עם׳ 862 ). 
ואולם לימים נטמעו הכובשים בנכבשים ובתרבותם הרומאנית, ורק 
סמוך לד גופו, לאורך רצועה שרחבה כמה עשרות ק״מ ממערב 
לנהר, חוללה נדידודהעמים שינוי אתני בדקיימא, ושטח זח קיבל 
אופי גרמאני. בכך בטלה החפיפה בין גבול־ההגנה ובין הגבול 
האתני; שאיפת המדינה הרומאנית שצמחה במערב (צרפת) להגיע 
לגבול ההגנה הטבעי לאורך הד היתה כרוכה בסיפוח יישוב לא־ 
רומאני, במתיחות בין יסודות אתניים שונים, ובסופו של דבר — 
בחיכוכים לאומיים חריפים (וע״ע נהר, עם׳ 876/7 ). 

מהמאה ה 6 עד אמצע המאה ה 9 היה איזור הד בתחום ממלכת 
הפרנקים (ע״ע). בחלוקת הממלכה ( 843 ) נמסר בחלקו לפרנקיה 
המזרחית (גרמניה) ובחלקו למרכזית (ממלכת לותר! ע״ע לורן, 
עמי׳ 569 ). ב 870 , עם היעלמות הממלכה המרכזית, סופח כל האיזור 
לפרנקיה המזרחית ונכלל אח״כ ב״קיסרות הרומית הקדושה", 

במאות ה 11 —ה 12 עלתה חשיבותו של הד ויובליו כנתיב סחר 
מרכזי, וערי הד התפתחו והתעשרו. עקב חולשת השלטון המרכזי 
התפתחו שררות מקומיות, בראשות שליטים חילוניים וכנפייתיים 
כאחד: ארכיהגמוני טריר, מינץ וקלן, הגמוני וורמם, שפיאר ושטרם- 
בדרג (סטרזבור), והשליטים החילוניים של קללה, ברג, ייליך 


( 111011 )[), פלטינט (פפאלץ), נסאו, הסן, בדן ועוד. לשלושת הארכי¬ 
הגמונים ולרוזן הפלטינט חיה מעמד של נסיכיפ-בוחרים (ע״ע). 
בתקופה שלא היה מלך בגרמניה ( 1 מ 1111 ^ 011:0 ^ 11 ) קמה לראשונה 
״ברית הד״ ( 011011 ־ 11116101501101 ; 1254/7 ), בהשתתפות כ 70 עיר, 
מליבק בצפון ועד ציריך בדרום. התפתחויות מיוחדות, כלכליות, 
מדיניות ותרבותיות, הביאו במרוצת הזמן לידי התהוות יחידות 
מדיניות נפרדות בעלות זהות לאומית נפרדת באיזור שפך הד 
(הולנד) וכן בד האלפיני והגבוה (שוויץ). 

בעת החדשה יזמה צרפת את ההתארגנויות של מדינות חבל הד. 
עליית צרפת במלחמת שלושים־השנה (ע״ע) ושאיפתה לקדם את 
גבולה עד לד הניעו את מזרן (ע״ע) ליזום את "ברית הד" 
( 1111010110116 ; 1658 ), בהשתתפות מיינץ, קלן, הסן־קסל, בראוב־ 
שויג ועוד. הברית התקיימה 10 שנים, וסייעה לצרפת נגד הקיסר 
מבית הבסבורג תמורת ערובה ל״חיתיות הנסיכים הגרמנים״. מ 1670 
השתמשה צרפת באמצעים משפטיים ובתמיכה כנסיכים הגרמנים 
בחבל כדי להשתלט עליו, וב 1681 סיפחה את סטרזבור, במלחמות 
בפלטינט ( 1688 — 1697 ) כבשה שטחים גם בגדה המזרחית. בשלום 
ריזויק ( 1697 ) הסתלקה מהם, אך קיבלה שטחים בגדה המערבית 
(הלק מאלזס, סארבריקן). ב 1738 קיבלה את לו־רן (רשמית — רק 
ב 1766 ). 

צרפת המהפכנית העלתה את סיסמת "הגבולות הטבעיים", והד 
היה אחד מהם. צבאותיה הגיעו לנהר וכל גדתו המערבית סופחה 
( 1797 ; 1801 ). לסיפוח נלווה חילון (ביטול השררות הכנסייתיות) 
וארגון מחודש של הנסיכויות גם בגדה המזרחית ( 1803 ), ואחרי 
נצחון נפוליון על אוסטריה ( 1805 ) קמה בחסותו "ברית הד" 
( 12.7.1806 ! ע״ע גרמניה, עפד 444/5 ). בשיאה הקיפה הברית את 
כל גרמניה, פרט לאוסטריה, פרוסיה והשטחים שסיפחה צרפת. 
בתוך הברית הנהיג נפוליון מדיניות של "צרפות" בתחום החוקה 
והתרבות. כך הגשים נפוליון את מסרות צרפת במזרח: סיפוח 
הגדה המערבית ויצירת מדיבת-חיץ גרורה בינה ובין אוסטריה 
ופרוסיה. 

בעקבות מפלת נפוליון איבדה צרפת את כל כיבושיה, וקונגרס 
ויינה ( 1815 ) פירק את הברית ומסר את רוב השטחים בגדה המע¬ 
רבית לידי בווריה, ובעיקר לידי פרוסיה. פרוסיה היתה למדינה 
הגרמנית בעלת השטחים הנרחבים ביותר בחבל הד בשתי גדותיו, 
וע״י ״ברית המכס״ שהקימה ( 1834 ) השתלטה על כלכלת חאיזור. 
בעת התעוררות הלאומיות הגרמנית צמח מיתוס "הד הגרמני", והיה 
לנכס שסייע ללכד את האומה נגד צרפת. ב 1814 השמיע א. מ. 
ארנט (ע״ע) את הסיסמה: "הד אינו גבול גרמניה אלא נהר 
בגרמניה״ — תביעה לשתי גדותיו. ב 1840 פרסם שנקנבורגר (. 14 
ז £0 - 1 סב 011 ? 0 ש 1 ז 5011 ) אה. השיר ״משמר הד״ (,.מ 301 10 ( 1 ) , 

וב 1854 חיבר לו ק. וילהלם מנגינה שעתידה היתה להיות מעין 
המנון־הקרב של חיילי פרוסיה במלחמתם בצרפת ב 1870/1 . במלחמה 
זו הכשיל ביסמרק (ע״ע) את תכנית צרפת לארגן את המדינות 
שמדרום למין בהסדר דמד "ברית הר"/ שנועד לאזן את התפשטות 
פרוסית בחבל הד אחרי נצחובה על אוסטריה ב 1865 (ע״ע פרוסיה, 
ענד 154 [מפה]). אחרי נצחון פרוסיה על צרפת ב 1870/1 סופחו 
אלזם ולורן שבגדה המערבית לקיסרות גרמניה שהוקמה אז. 

השבת אלזס־לורן והשגת בטחון על הד היו לשאיפה מרכזית של 
מדיניות צרפת. מטרות אלו הושגו בחוזה ורסי אחרי מלה״ע 1 ( 1919 ): 
צרפת קיבלה הזרה את אלזם־לורן, הבטיחה שליטה כלכלית בחבל 
הסר (ע״ע), הגדה המערבית של חבל הד פורזה ופיקוח צבאי של 
מעצמות "ההסכמה" הוטל עליה ועל שלושה ראשי־גשר בגדה 
המזרחית. מטרתה העיקרית של צרפת — לנתק את הגדה המערבית 
מגרמניה, לספחה או להפכה למדינה נפרדת — לא הושגה: אה״ב 
ובריטניה התנגדו לכך, והבטיחו, בתמורה׳ לערוב לבטהון צרפת. 



51 


רין — ריגגלבלדם, עמנואל 


52 



עמק נהר הריי! כגרמניה 


ההבטחה הופרה, ולפיכך עודדו הצרפתים תנועות בדלניות, ובשנים 
1920 — 1923 פלשו 3 פעמים לגדה המזרחית כדי ללחוץ על גרמניה 
למלא אחר תנאי שלום ורמי. בעקבות חוזי לוקרנו (ע״ע) פונו השט¬ 
חים הכבושים בידי צרפת ( 1925 ) ואח״ב פונתה גם הגדה המערבית 
מצבאות ״ההסכמה״. ב 1935 חזי חבל הסאר לגרמניה, אחרי משאל- 
עם (כמוסכם בחוזה ורסי), וב 7.3.1936 הכנים היטלר צבא גרמני 
לגדה המערבית, המפורזת, של הר׳ — ובכך הפר את חוזה ודסי, 
אך צרפת לא הגיבה על מעשהו. ביוני 1940 , אחרי כניעת צרפת, 
שוב סופחה אלזם־לורן לגרמניה, ובסתיו 1944 , עם כיבוש האיזור 
בידי בעלות־הברית, חזר מינהל צרפת למקום. אחרי מלה״ע ח שוב 
ניסו הצרפתים להקים מדינה נפרדת בחבל חח, אך רק חבל הסאר 
הופרד מגרמניה — ושוב חזר אליה בעקבות משאל־עם ( 1957 ). 
כיום כלול דבל הר׳ בשתי מדינות (ז^חג!) בגרמניה המערבית, 
ריינלבד־פפלץ ורין־צפוני-וסטפליה (ע׳ ערכיהן). 


משפט בי ן-ל א ו מי. עקרון חופש־השיט בנהרות בי״ל 
נתקבל בקונגרס וינה (ע״ע, עם׳ 209 ), והוחל לגבי הר׳ ב 1831 . לפי 
הסדר זה, כפי שתוקן ב 1868 , פתוח הר' מבאזל ועד שפכו לשיט 
כל הספינות (פרט לספינות מלחמה), ומותרת גביית הטלים רק 
תמורת שירותים (כגון דמי־נמל). המדינות הח ופיות רשאיות להטיל 
הגבלדת־שיט מתוך שיקולים של הסדר הציבורי — מבלי להפלות 
בין ספינות המדינות השונות, חייבות להבטיח את כשירות הנהר 
לשיט בקטעים שבריבונותן ולשאת בהוצאות הכרוכות בכך. לכל 
מדינה חופית סמכות־שיפוט על הנעשה בקטע שבריבונותה. 

הפיקוח הבי״ל על השיט בר׳ הוא בידי ועדה מיוחדת לדבר, 
בעלת סמכויות חקיקה ומינהל בכל הקשור בשיט, והיא גם ערכאת- 
ערעור על החלטות בתהמ״ש שבמדינות החופיות הדנים בעבירות 
על התחיקה הנוגעת לשיט זה. מושב הוועדה היה במינץ, וחוזה ורסי 
העבירו לסטרזבור. יושבים בה נציגי צרפת, גרמניה המערבית, 
הולנד, בלגיה, שוויץ ובריטניה. 

השיט בקטע שמבאזל ללמת*ב 1 דן מוסדר בהסכמים בין המדינות 
החופלת (גרמניה, שוויץ ואוסטריה). 

- 660 '}> 61 1£5 £{11x01x6 ז< 16 < 01 >? 1.6 ,!£זעו 1 :< 1 .. 1 - ו] £60 ןזבר 1 זש< 1 

7105 >> 3.6 111 > 16 ) 1 ^ 1 ( 1 0 .£ ,ז 0 ר 01 ב 0 .£ ; 1935 , 116 << סח 

ו > 17 } 1 >}} 1 <} 56 -,£ ז 36 £66{115]70^6X1 ,־!?*ו! $011611 . 11 - 3115 ־ 10 . 11 ; 1952 , 01X5 [ 
. 1956 ) 31 1011 ? 1110 ) 1 0x1(111166 <111 <1(111(1 17116X71 ־^ 1 ז 1:0211£ ־ £1 ג 1 .? ; 1954 

הר׳ בספרות. בשל ופיו המיוחד עורר נוף הר׳ את עניינם 
של סופרים ומשוררים, גרמנים בעיקר, בכל התקופות, ובמיוחד 
משלהי המאה ה 18 ואילך: במאה ה 19 השפיע בכך גם הגורם 
הפטריוטי, בשל היות איזור זה שטח-מריבה בין גרמניה לצרפת. 
תפקיד מכריע ביצירת "הרומנטיקה של הד" היה לפ. שלגל, שפיאר, 


מלבד לפיו של האיזור, גם את עברו ההיסטורי: "מכתבים ממסע 
בארצות השפלה ובאיזור הר׳״, 1805 , והבלדה "הארמון ששקע", 
1807 . ב 1804 כתב הלדרלין (ע״ע, עמ׳ 451 ) את ההמנון הגדול 
"הר"׳. יוצר דמות לורליי, הדגם הגרמני, האגדי־כביכול, של הסירנות 
(ע״ע) הקלאסיות. היה ק, ברנטנו; ממנו שאלו דמות זו משוררים 
רבים׳ ביניהם הינה (ע״ע, עמ׳ 228 ): שירו המקסים "לורליי" נחרת 
בזכרון העם הגרמני כדרעמוק, עד שגם הנאצים לא מנעו את פרסומו, 
אם כי העלימו את שם המחבר. שירים על הר׳ כתבו עוד: י. פון 
אייכנדורף, י. ל. אוהלנד, פ. פוקה. ק. זימרויק פרסם קובץ אגדות 
מאיזור הר' ( 1836 ). מהשירים הפטריוטיים התפרסמו במיוחד "על 
גדת הר׳״ ( 1815 ) לא. פון פלאטן; ״שיר על יירהד״ ( 1840 ) מאת 
ו. הרווג ושירו הקצבי של מ. שנקנבורגר (ר׳ לעיל, עמ׳ 50 ), "משמר 
הר״׳. — מרומנטיקת הר׳ הושפע גם ר. וגנר (ע״ע, עמ׳ 783 ) בעבדו 
לאופרה את שירת הניבלובגים (ע״ע; שם־ההקדמה "זהב-הד" 
[ 1869 ]). 

ויקטור הוגו בקובץ מכתביו :ע ( 1842 ) תיאר מסע באיזור 
הד והנציח מאגדותיו. סופרים אנגלים באותה תקופה, תקרי ("אגדות 
הד״׳ 1845 ) ומרדית (״פארינה״; 1857 ), לגלגו על היחס הרומנטי 
לד. את העניין ברומנטיקה של הד חידש ם. גאורגה (ע״ע, עט' 
161 ) בקובץ שיריו, ״הטבעת השביעית״, 1907 . מוטיווים של רומנ¬ 
טיקה זו הופיעו גם אצל ג. אפ 1 לינר, $שו 31 ו 1 ש £11 (״שירי-הד״), 1913 . 

יהודים — ע״ע שו״ם, קהלות-; וורמס; מינץ; שפיאר; 
סטרזבור; קלן; תקנות; גרמניה, יהודים. 

רינגלבלום, עמנואל ( 1900 , בוצ׳אץ׳ — 1944 , גטו ורשה), 
היסטוריון של גטו ורשה. ר׳ סיים את לימודיו באוניברסיטת 
ורשה וחורה היסטוריה בבי״ס־תיכון שם. הוא פרסם מאמרים על 
קורות היהודים בוורשה, תוך הדגשת ההבטים הכלכליים והחברתיים. 
היה חבר ייוו״א (ע״ע), וערך את כה״ע (ביידית) "ההיסטוריון 
הצעיר", בטאונז־ של חוג חוקרים צעירים שהקים. ר׳ היה פעיל 
בעבודת האגף השמאלי של תנועת "פועלי־ציוך ובאגודת בתה״ס 
היידיים של פולניה. ב 1938 נשלח ד לעיירת־הגבול זבונשין 
(חץ $2 ^נ 21 ), שאליה גורשו בעירום ובחוסר־כל. מגרמניה הסמוכה, 
17,000 יהודים נתיני פולניה, ושם פיקח על פעולות הסעד וההצלה. 
כהרגלו לשלב פעילות ציבורית ומדעית החל מיד בגביית עדויות 
על המאורעות האנטישמיים בגרמניה. הנאצית. בפעילות משולבת 
זו המשיך ר׳ גם לאחר פלישת הנאצים לפולניה, כאשר עסק בארגון 
פעולות ההצלה והסעד בוורשה, ותוך־כדי-כך אסף, ריכז ורשם 
מידע על המאורעות האנטי־יהודיים בפולניה בעזרת עשרות מתנד־ 
בים־עוזרים. כך נאסף חומר בעל ערך היסטורי ממדרגה ראשונה, 
שכלל תעודות, עדויות׳ דו״חות, סיכומים וזכרונות, וכן דברי ספרות 
(גלויה וחשאית, בכמה לשונות) ומחקר. החומר נטמן באדמה, ב 3 

מכלים; 2 מהם נתגלו, והם שמורים 
עתה במכון ההיסטורי היהודי בוורשה, 

ותצלומים של החומר נמצאים ב״יד־ 

ושם" (ע״ע) בירושלים. הערותיו 
ומסותיו של ר׳ עצמו, שנכתבו בנושא 
זה בימי הכיבוש הנאצי, נתפרסמו 
בשם ״כתבים פון געטא״, 1961 — 

1963 . חיבוריו האחרים: " די פוילישע 
יידן אין אויפשטאנד פון קאשטשושקא; 

1974 ״ ("יהודי פולניה במרד קוש־ 

צ׳יושקו; 1974 ״), 1937 , "קאפיטלען 
געשיכטע פו׳ן אמאליקן יידישן לעבען 
אין פוילך ("פרקי היסדוטיה של 
*פמא? רינגלנ 5 לם החיים היהודיים בפולניה") תשי״ג. 



53 


רינגלבלום, עמנואל — רינווטר, ליאד ג׳ימז 


54 


ר■ היה מאנשי המחתרת בגטו ורשה. ב 7.3.44 גילו הנאצים את 

מחבואו בחלק הארי של העיר, ורצחו אותו ואת בני משפחתו. 

ב. עק, מיט ע, ר׳ אין ווארשעווער געטא (די גאלדעבע קליט, 6 ), 
1955/6 ; א. איזבבאך [מהדיר], כתבים פון געסא, מבוא, 7 — 23 , 
1961 ; י. קרסיש, ארכיון ״עונג שבח״ (ידיעות יד ושם, 33 ), תשכ״ה: 
הנ״ל, סקירותיו הבלחי ידועות של ע. ר׳ (יד ושם, קובץ מחקרים, ד), 
תשכ״ח; ג. שרון, ע. ל׳: ההיסטוריון והלוחם, תשל״ב, 

ב. ע. 

רינדפלי^ ( £161$011 }) 111 ) 1 ), אציל גרמני, שעמד בראש פרעות 

ביהודי גרמניה (בעיקר בפרנק וני ה) במאה ה 13 . ב 1298 

הסית לרצח אלפי יהודים ב 146 קהילות בדרוכדגרמניה ובמרכזה. 

הרקע למאורעות אלה היתה סדרת עלילות־דם (ע״ע עלילת־דם) 

במיינץ ( 1283,1281 ), מינכן ( 1285 ), אוברווזל ( 1287 ) ופרים ( 1290 ). 

הפרעות החלו בעיירה הקטנה רטינגן (ס 0 § 8011 : 10 ) בפרנקוניה־ 

תחתית; שם רצח המון מוסת בידי ר׳ 21 יהודים. מצב חוסר־הבטחון 

ששרר בגרמניה באותה תקופת — בגלל מלחמה על הכתר בין 

אדולף מנסאו (ע״ע) ואלברכט 1 (ע״ע), דוכס אוסטריה — אפשר 

לפרעות להתפשט. גל פרעות שטף את חבל פרנקוניה — ובמהלכן 

הושמדו כליל קהילות וירצבורג ונירנברג — ואת חבלי שווביה, 

הסן, טורינגיה והיילברון. אלברכט (ע״ע אוסטריה, עמ , 975 ) ניסה 

לדכא את המהומות, אך הן נמשכו. נפגעו גם קהילות בווריה — 

מלבד קהילות אוגסבורג ורגנסבורג שניצלו בזכות הגנתן התקיפה 

של המועצות המקומיות, המהומות, שנמשכו כחצי שנה, דוכאו 

בידי אלברכט בתום מלחמת־האזרחים, לאחר מות אדולף מבסאו. 

בין הרוגי נירנברג היו ר׳ מרדכי (ע״ע) בן הלל הכהן ובני־ביתו. 

לזכר גזירות-ר׳ חוברו קינות וסליחות. 

ש. ברנפלד, ס׳ הדמעות, ב׳, תרפ״ד; מ,מיון/ 0/0 ז^/ 3 1$ ) 0 י 44 > 531£ . 5 
13 מ 13 זת 1 ש 0 ; 1898 ,(.־ 1 . 5 ^ 11£ נ) 146 / 16 $ ) 2071 ) 1167 67 ^ 67 ) 117111 ^ 1 16 $ 

. 1968 ,(.¥ . 8 *£!} 111 ) 11 , 11183103 

רץהולד, ל ) ךל לאוזהךד — 1 ) 8.6101101 [): 3!:1 1x001141 .£ — 

( 1758 — 1823 ), פילוסוף אוסטרי. התחנך בבי״ם של הישועים 
ואח״כ של מסדר הברנביטים (ע״ע), אליו הצטרף. ב 1783 עזב את 
המסדר, יצא לווימאר ונעשה פרוטסטאנטי. ב 1786/7 פרסם סדרת 
מאמרי פרשנות על תורת קנט (ע״ע), שתרמו להפצתה בחוגים 
רחבים. ב 1787 — 1793 היה פרופסור בינה ום 1794 עד סוף ימיו 
הורה בקיל, אז בשלטון דנמרק, כדי שלא יימצא תחת שלטון הכיבוש 
הצרפתי בגרמניה. 

ר׳ טען שכל שיטה פילוסופית זקוקה לנקודת־מוצא אחת, והצביע 
על חסרונה בשיטת קאנט. ביסוד שיטתו העמיד ר , את עקרון התו¬ 
דעה ; מושאי ההכרה הם דימויים (ת £6 מג 6111 *ת ¥0 ) השייכים בהכרח 
לסובייקט ומתייחסים למושאים. תודעה היא הקישור בין הדימוי, 
המושא והאובייקט! היא עובדה ראשונית, המוכרת בעזרת התבוננות־ 
עצמית של הסובייקט. האני כשלעצמו והמושאים כשלעצמם הם 
הפשטות הכרוכות בסתירה פנימית, ר" טען שכל תורת קאנט היא 
בת־גזירה מעקרון התודעה. 

, 116 (^ 0 ^ 1110 ) 1-7 ב 21 ) 216 ) 112$126 ) 77 167 6 ) 06$6/110/2 2127 1 ) 116 ) 5111 ,^ 5611111 . £1 
. 1958 , 1/116 ) 11110$0 17$ ) £161726711 $, 7 . 76 ,: £101111111 , 1938 , 1 

רינהרט, מכם (מקודם: גולדמן) — פ 1 מג 1 {בנ 1 ; 8€ — ( 1873 , 

באדן [ליד וינה] — 1943 , אה״ב), במאי, יהודי׳ ממעצבי 
התאטרון (ע״ע) במאה ה 20 ■ בגיל 17 נעשה שחקן ועוזר לבמאי 
בתאטרון הממלכתי בזאלצבורג. אוטו ברם (ע״ע), מנהל "התאטרון 
הגרמני״ בברלין הביאו לשם ב 1894 , ור׳ ירש את תפקידו ב 1905 . 
בעבודתו כבמאי ביקש ר' לשלב את שתי המסורות חתאטרוניות 
העיקריות — מסורת הברוק, שלמד בווינה והמסורת הספרותית- 
אינטלקטואלית ששלטה בברלין. לדבריו "מחזות יש להציג ברוח 
תקופתנו ולא כפי שהוצגו בימי מחברי המחזות". הוא הרכיב בברלין 
רפרטואר מודרני, בעל אופי רבגוני קוסמופוליטי. 


שיטות הבימוי של ר׳ היו 
נסיוניות וראוותניות — הוא 
הפעיל ניצבים רבים, הש¬ 
תמש ב תפאורות מוקרנות וב־ 
בימות־מסתובבות (לראשונה 
-ב 1905 ,ב״חלוםליל-קיץ"). 
ב 1909 ביים את "המלט" 
בלבוש מודרני והציג מחוץ 
לתאטרון ברחובות ובכיכרות 
(ונציה). חידושים אלה וחד¬ 
שנות טכנית זו ליוו את תפי¬ 
סתו הכללית בהחייאת ה¬ 
תאטרון והשפיעו מאד על 
התאטרון האירופי. ר , לא 
נהג בשיטת ה״כוכבים" והפ¬ 
עיל שחקנים נודעים בתפקי¬ 
דים קטנים כגדולים. ליד ה״תאטרון הגרמני" פעל בהדרכתו גם בי״ס 
לשחקנים. בין השחקנים שלמדו אצל ר׳ ועבדו במחיצתו: א. בסדמן; 
א. גורנך; א. דויטש; מרלנה דיטרין (ע׳ ערכיהם). בין הצגותיו 
המפורסמות: ״הנם באולימפיה״ (לונדון, 1911 ), שהוצג ללא דיבור; 
״אדיפוס המלך׳(לונדון, 1912 ); ״כל אחד״( 1920 ), שהוצג בזאלצ- 
בורג בפסטיוול שנתי שארגן ר׳; "יוהנה הקדושה" של ג/ב. שו, עם 
א. ברגנר (ע״ע),,(ברלין, 1924 ); ״ 6 נפשות מחפשות מחבר" של 
פירנדלו (ברלין). עם עליית הנאצים לשלטון היגר לאה״ב ( 1934 ). 
ר׳ הציג בהוליווד את "חלום ליל קיץ" לפני קהל רב. הוא השתמש 
כתפאורות הענקיות של המחזה גם בגירסה הקולנועית שביים. 
בסוף ימיו ניהל בי״ס לשחקנים בחוף המערבי. 

. 0 ; 1926 , 16 ) 1 ) 7126 1 - 11 $ 21 ) 21 .? 7 ./׳ 1 , ,(. 04 ) ת 10 ץג 5 . £1 . 0 
; 1964 . 14 / 0 6 ■ 112 ) 7126 1116 ' , 33061 ) . 11 ; 1964 , 1 ) 1,6126 $6112 /.! 7 ./ג 

, 2 ) 2222167216 }! 721110 111 ) 11 2 ) 11 $$ 6 )£ 1 ) $116 ( 5611 1 ) 1 ./׳ 4 ,ז 1£140 י 1 

. 1975 

ס. קמ. 

ריגהךט, _קרל - — ( 1886 — 1958 ), פילולוג 

קלאסי גרמני. הורה באוניברסיטות מרבורג, המבורג, פראנק* 

פורט ע״נ מין ולייפציג. במחקריו על הפילוסופיה והספרות היוונית 
הקדומה חדר לפנימיות היצירה, אל האמת הנרמזת במעומעם. 
מחיבוריו העיקריים *, - 10 ־ 1 § ־ 101 > 110 ] 00$01110 116 ) 1 ) 110 365 ) 6111 בנת 3 ? 
111£ < 11110501 ? 01113011011 (״פארמגידם ותולדות הפילוסופיה היוונית״), 
1916 ! ת 1110 ^ 111005 ? (״המיתוסים של אפלטון״), 1927 ; ססיע 
1000 ־ 01 ? 1 ) 110 סנואלזס^ (״על יצירות וצורות״), 1948 ; 11135 01€ 
:! 0101116 1110 1 ) 00 (״האיליאם ומשוררה״; הו״ל אחרי מותו, בדי 
עמל, ע״י או. הלשר). 1961 . 

. 1952 ,.? 7 . 70 117 ! 6 ?! 2 >£) 76$ [ 1 ) 107112 ( 1 ) 7 1 ) 221 ) 7 

רינווטר, לי־או ג׳ימז —־ 3101 ^ 13010311310 סס 0 —(נל 1917 ), 

פיסיקאי אמריקני, חתן פרם נובל לפיסיקה, 1975 (עם א. בור 
[ 8010 0 § 43 ; נו׳ 1922 ; בנו של נילם בור; ע״ע] ובן מ^טלסון 
[ 401101500 * 1800 נו׳ 1926 ]), על גילוי הקשר בין התנועה הקולק־ 
טיווית לבין תנועת החלקיקים באטום. למד באוניברסיטת קולאמביה; 
ב 1946 קיבל תואר דוקטור, והתמנה עוזר-מחקר ( 1946 ), מרצה 
( 1947 ), ופרופסור לפיסיקה ( 1952 ). 

ר׳ החל את מחקריו בחתך הפעולה של ניטרונים (ע״ע חלקיקים 
אלמנטריים, עמ׳ 530 ) בעזרת הסינכרו־ציקלוטרון (ע״ע מאיצי- 
חלקיקים, עמ׳ 58 ). במלה״ע 11 נטל חלק ב״תכנית־מנהטן" (ע״ע 
אטומית, פצצה, עט׳ 525 ). ב 1949 פיתח את המכאניזם להסברת 
הסטיה מהסימטריה הכדורית במבנה הגרעין, כפי שנצפתה במדידת 





55 


רינווטר, ליאד ג׳ימז <— דינלדי 


56 


המומנט החשמלי הקוודרופולי בתחומים מסוימים (ע״ע אטומי, 
גרעין, כרך מילואים עם׳ 105 ). 

ר , ועמיתיו הראו שתנועת הסיבוב והתנודות של אוסף כל 
החלקיקים, המרכיבים את הגרעין, מעוותים את צורתו הכדורית 
לאליפסואיד (ע״ע). מאוחר יותר קבע (יחד עם ו. פיץ׳ [ 11 * 11 ? ¥31 ]) 
את ההערכה המקובלת כיום לרדיוס הגרעין וכן עסק ברמות הפיצול 
העל-דק, ופיתח שיטות מדידה מיוחדות לתחום זה. 


רינוס, הבהר, ע״ע רץ. 

למיס, יניס — 31105 ? 13018 — (פסידונים של י. פליאקשאנם 
[$ח 11014$3 ?]) — ( 1865 — 1929 ), סופר ועסקן לא ט ווי. 

כסטודנט למשפטים בפטרבורג הצטרף למחתרת לוחמי "חירות לעם" 
( 1890 ). בשובו למולדתו ערך עתון אופוזיציוני ולימד סניגוריה 
במשפטים פוליטיים. בתקופת גלותו מריגה ( 1899 — 1903 ) החל 
בכתיבה אמנותית: שירים, סאטירות, תרגומי־מופת (שיקספיר, גתה 
[פאוסט], היינה, איבסן). ר׳ השתתף במהפכת 1905 ושיריו הלהיבו 
את לוחמיה (הקובץ 3 (*> 38 ־ ¥60 ["זרע הסערה"]). אז הועלה גם 
מחזהו המרדבי־סמ לי 031515 מס 5 ח 0 §( 1 (״אש וליל״), ״ 190 , המושתת 
על קטעי האפוס הלאומי 010515 ש 1.3 ("קוטל הדוב"). ביצירתו 
בגלותו בשוויץ ( 1905 — 1920 ) בלטה נימה נוסטלגית והערצה כלפי 
חוסן העם ($§־ 7.11 20113 [״סוס הזהב״], 1909 ). ר׳ הפנה אל בני- 
ארצו שירי מרי ( $00115 303315 [ [״עצמה חדשה״], 1906 ), ושירי 
נחמה ( 31031:3 !§ £1053 [״הספר הרגוע״], 1909 ). במחזותיו על 
נושא מיתולוגי (גלו־!^ חס 111115 ) 10 ; 1911 ) ותנ״כי (ח 1 ! 5 קש 32 ! 
311 זל ]״יוסף ואחיו״], 1919 ) בולט היסוד ההגותי. 

בשובו למולדתו ( 1920 ) פנה לפעילות ציבורית: היה מנהל 
התאטרון הלאומי ( 1921/5 ) ושר־החינוך ( 1926/8 ). מפעלו הספרותי 
נתקבל כמופת. רעייתו, אלזה רוזנברגה ( 1868 — 1943 ), מחזאית 
בזכות עצמה,.עשתה רבות לטיפות מורשתו. כל כתביו הו״ל ב 14 
כרכים, 1947 — 1951 . וע״ע לטויה, עט׳ 620 . 

$ז\\ 0 נ 0 )ב 1 א . 18 .׳\\ : 1924 ,! 11 זץ 7 1:0/10 ) 701 ,(.^ 6 ) 8 ז 3160 ^ 81 ׳:ז 01 ־נב 11 ^ £0 .£ 

- 611 780 ; 1958 , 7$ ) 700 01071 ) 1 ^ 1 / 0 $■ 07 ) €00 // ,(. 1 מ) 

, 1969 ,.?ז ./ { 0 $!/? 7/111050 £10x7 

רינל — 1 [;> 3 מ 01 ? — (בפי הצרפתים: רנאק), משפחה יהודית 
צרפתית שמוצאה מגרמניה. מבניה הצטיינו בחיי-חתרבות 
של צרפת שלושת בניו של הבנקאי הרמאן ר׳ ( 1814 , פרנקפורט ע״נ 
מיין — 1899 , פרים): ( 1 ) יוסף ( 1856 — 1921 ) משפטן, היסטוריון 
ואיש־ציבור; רפובליקני מתה• היה מזכירו וראש־לשכתו של גמבטה 
(ע״ע). ואחר מותו ההדיר אה נאומיו ותעודותיו. היה חבר־מערכת 
של העתון 2150 ?ח 3 ז£ סס 13 [נןס 0 ס? 1 ^ 1 , ומ 1886 היה עורכו המדיני. 
היה חבר ביה״נ בשנים 1889 — 1898 , 1906 — 1914 , ונחשב מומחה 
לענייני צבא. הוא נלחם נגד הגנרל בולנז׳ה (ע״ע), היה מתומכיו 
הראשיים של דריפום (ע״ע) וכתב את שז 31 ;)£^ 1 40 0 * £415101 
£115 ץ 0 < 1 (״תולדות פרשת דרייפוס״), ¥11-1 , 1901/8 . בעצם ימי 
המאבק ( 1898 ) פרשם מחקר על עלילת־דם בלורן בימי לואי ¥^ 
שבגינה הוצא־להורג היהודי רפאל לוי, את מאורעות מלה״ע 1 
סיקר במאמרים יומיים, בחתימת 0 נ 1 ץ 1 ס? (כונסו ב 19 כר': 1x5 
0 <£ץ 1 ס? 46 צסז^זחסךתךתסס; ״הפירושים של פוליביוס״), 1915/19 . 

( 2 ) שלמה (סלומון; 1858 — 1932 ), ארכאולוג וחוקר התר¬ 
בות הקלאסית. בתום לימודי* בפילולוגיה קלאסית נשלח למכון 
הצרפתי לארכאולוגיה באתונה. הוא ערך כמה חפירות בדרום־ 
מזרח איהפה, באסיה הקטנה ובצפון־אפריקה, אח״ב מונה לאוצר 
המוזיאון לעתיקות צרפת בעיר מולדתו סן־ז׳רמדאן־לה שליד פרים 
וערך קטלוגים של גנזיו. ב 1898 נבחר ל״אקדמיה לכתובות ולספ¬ 
רות". כבר בגיל צעיר חיבר ספרי לימוד ליוונית וללאטינית, ובין 



פרסומיו החשובים סיכומים 
מדעיים־עממיים שזכו למה¬ 
דורות רבות: ס 011 ק^ (תול¬ 
דות האמנויות הפלאסטיות), 

1904 , 11005 קז 0 (תולדות ה¬ 
דתות), 1907 , 200 3 4x11:105 
- 01010 40$ 0 ־ 11 ס 1 צ 1 ו 1 ' 1 ־ $01 
5001110$ ("איגרת לזואה על 
תולדות הפילוסופיות״), 1 - 
1 ח, 1926 , ובעיקר — רשי¬ 
מות המצאי הארכאולוגי וה־ 

אמנותי(ס־] 1 ס 1 זס 0 ס 1 ) של פס¬ 
לים יווניים ורומיים ( 6 כר/ 

1897 — 1930 ), כדים מצוירים 
יווניים ואטרוסקיים ( 2 כר׳, 

1899 — 1900 ), ציורי יה״ב 
והרנסנס ( 6 כר/ 1905 — 1923 ), תבליטים יווניים ורומיים ( 3 כר/ 
1909 — 1912 ), ועוד. הוא הרבה לתרגם לצרפתית, מלאטינית ("עיר 
האלוהים״ של אוגוסטינוס), מגרמנית ("מסה על הבחירה החפשית" 
של שופנהאואר), מאנגלית ("תולדות האינקוויזיציה" של ה. צ'. לי 
[ע״ע]) ומיוונית (הלק מכתבי יוסף בן מתתיהו). וע״ע פן, עט' 902 . 

ש. ר' עסק הרבה במדעי היהדות, בפרט במסגרת ה״אגדה 
למחקרי היהדות" (ע״ע), שהיה מראשוני חבדיה וכיהן בנשיאותה. 
כן היה פעיל בארגוני־הצלה יהודיים, כגון "כל ישראל חברים", 
״איק״א״ ו״פיק״א״. ואשתו — רופאה מהגרת מרוסיה — טיפחה 
מוסדות ליתומים יהודים, 

( 3 ) תא ו דו ר ( 1860 — 1928 ), מלומר ואיש־ציבור. למד משפ¬ 
טים, בלשנות וספרות יוונית. הצטיין בתחומי הרוח, במדעים ובאכד 
גויות. חקר במטבעות, במתמטיקה ובמוסיקה של יוון. ב 1909 נבחר 
ל״אקדמיה לכתובות ולספרות". ידיעותיו המפליגות וחוש־הביקורת 
החריף שלו עשאוהו לסמכות עליונה בזמנו בכל שטחי התמחותו. 
ת. ר׳ היה מתרגם למופת — בפרט של משוררים יוונים. השתתף, 


•שישרו ר-יכד <אוכף •הנד-ון, ב*וז ימפדיס 
י־ו?א:םי ו־י#ונ*ררסינ 1 א/ יר״גייש) 


עם א$יו, במאבק למען דרייפוס, וכתב: 40 0 ז 131 חמ!ס 5 סז 1415101 
£05 '< 0 ־!ם 0 ־ ££311 \,׳ 1 (״תקציר תולדות פרשת דרייפוס״), 1924 . כן 
היה חבר ביד״״נ ( 1906/14 ) וכתב: 1 ח 10 ח 10 ז 3 ? ("בפרלמנט"), 
11-1 , 1914/15 . 


הרבה ממחקריו מיקדשים לתוה״י, ביניהם 05 ־\ 1 ט[ 40110310$ ? 1x5 
(״מטבעות היהודים״)׳ 1887 ; 0 ת 31 ךר 1 ס־ 1 ! 0 005 ־ 1 § 5 ' 3111:001 י 4 10 x 1 : 0 $ 
04315100 [ 30 £5 ״ 013 ! ("כתבי מחברים יוונים ורומאים על-אידות 
היהדות״), 1895 , שנשאר מקור יחיד במינו עד השנים האחרונות. 
גם הוא היה מראשי ה״אגדה למחקרי היהדות׳/ ומטעמה ערך 
6 כר׳ של תרגום כתבי יוסף בן מתתיהו לצרפתית. כן היה מעמודי־ 
התווך של התנועה הרפורמית ומהנואמים הקבועים של הקהילה 
ה״ליברלית" הקטנה בפריס. גם ספר־הנעורים שלו עסק בתוה״י: 

51011 ־ 415001 ׳ 1001 40 ססן)ס £0 י 1 4001115 3011105 ־ 151 405 0 ־ £41$1:011 
(״תולדות היהודים בימי פזוריהם״), 1884 . ת. ד׳ חיבר גם ליברית 
לשתי אופרות: 0 ־!ץ 1 13 40 00 ח 53 צ 31 א (״לידתו של הנבל״), 1925 , 


ו 531301100 , 1929 . 


( 1858-1932 ) .?/ . 8 ,. 6 \ ; 1928 ,( 1 ז 0 םט?. 1 ££*) . 7 ,״:עא 86 . 5 

30 11/0111 >■# : 10 )ס סוס 10 • 147 : 100 ) 7 0 \ 1 , 031 ^ 01 . 11 ; 933 ! ,|£א) 

861165 זש 5 מ 60 ק 1 זגת 1 165 ) ש 11 ח 103.616 /' 1 16 ) 8115 ת 6 ז 05 זג! 1 ח 00 ) . 7 

.(כולל ביוגרפיה) 1936 . 8 30 110 /? 0 ז 811310£ ; 1931 נ ( 0$ ז:ז; 10 

מ. ק. 

רינללי ([ 310314 ?), שמם של שני ארדיכלים איטלקים, אב ובנו. 

( 1 ) ג' י ר ו ל מ ו ר' — .? ( 14101001100 ) 013000 ־ 011 — ( 1570 — 
1655 ). היה תלמידו של ד. פונטה (ע״ע). פעל באמיליה ולומברדיה 
לפני שנתמנה ( 1606 ) "ארדיכל העיר רומא". בין בנייניו הרבים 





57 


רינלרי — רץ־צפוגי־וסנזפליה 


58 


ברומא ובסביבותיה: כנסיית 803121 11 ^ 3 ) 5211 — בקאפ- 

רארוילה, ארמון 10 ־ 01 ) 80113 והמוזיאון הקאפיטוליני(המכובה 313220 ? 
0 ז \ 0 ג 1 א) ב״כיכר־הקאפיטוליו" שתוכננה בידי מיכלאבג׳לו והושלמה 
אח״ב. לעת זקנה מינהו אינוצנטיום x ארדיכל החצר ( 1644 ), 
והפקיד בידיו את בניין ארמון £11111 ןת 2 ? בפיאצה באוונה ( 1645 — 
1650 ). בן 82 בנה יחד עם בנו את המסד של כנסיית 3 ) 820 

( 1652/3 ). ב 1653 המשיך בבניית כנסיה זו בורומיני (ע״ע). 

( 2 ) 7 !ךלן* ר׳ — .? 10 ־ 021 — ( 1611 — 1691 ). בנעוריו שימש 
עוזר לאביו. בין בנייניו (כולם ברומא): כנסיית ס! 13 ־ 121 \, 5201:3 
6111 ) 1 קרת 02 ( 1663 — 1667 ); חזית כנסיית 3116 ^ 10112 ) 02 ־ 011 ת.\ 7 ? 830 
( 1656 — 1665 ); חוץ האפסים המחודש של כנסיית 3 ״ 13 ^ 3 ) 530 
6 ז 810 § 13 \ ( 1675 ); תכנון הכנסיות התאומות שבאגפה הדרומי של 
010 נ] 0 ? 161 ) 13222 ? ( 1661 ) —ס)ת 0$3 )תס 4 ג ס! 13 ־נ 43 ז£ 2 ) 520 (שבנה 
ברניני [ע״ע] ב 1674 , במקומו של ר׳) ו- 3 ־״^ 161 ) 13013 ^ 2 ) 520 
0011 ( 1675 ואילך) — ושחזור הפנים והחזית של כנסיית 12 ־ 431 ^ 6 ! 0651 
( 1670 — 685 * 1 ). ר׳ היה אחד מחשובי הארדיכלים שפעלו ברומא 
ברבע השלישי של המאה ה 17 , והטביע את חותמו על כמה מכנסיות 
הברוק (ע״ע) ה!־,שובות ביותר בעיר. בסגנונו משמשים בערבוביה 
שרידי המניריזם (ע״ע) והאפקטים הסצניים של הבארוק בשיאו. 

-־? 3 0771072 ? 11£ ז 1 ) 111 > .? .€ ,ז£ ז \ז 0 ^ 12 ז ,ע . 11 ; 1919 , 76 .ל) ג 4 א] 1 ב 1 נ) 11 .£ 

.? ; 1937 ,( 312 511116611, X1X שב!!") 6 ו* 4 י 0 ? 88 1/11 ? 111£ {ס:/ €1-111 
.€ > . 11 11 > 1 >' 1/0$0 , 131:40 • 7 ז" 1937 0171/1 ? , 0£11651 )־נ 0 י 1 

. 1960 

רינלנד״פפלץ ( £212 ?־ 1 ) 11010120 ?), מדינה במערב הרפובליקה 
הפדראלית של גרמניה, שטחה 19,835 קמ״ר ומספר תושביה 
00 ( 3,6884 ( 1974 ). ר״פ נוסדה ב 1946 מצירוף יחידות מדיניות וחלקי 
יחידות מיבהליות, באיזור שעבר תמורות מדיניות רבות (וע״ע רין; 
פלטינט, פפלץ). ר״פ משתרעת ברובה ממערב לנהר רין (ע״ע) 
בתחום רמת הריו בעלת המבנה הגאולוגי המסובך. 

כלכלת המדינה, העניה במשאבי-טבע, מבוססת על תעשיה, 
חקלאות, מסחר, שירותים ותיירות. ענפי־התעשיה העיקריים מייצרים 
כימיקאלים, מכונות, מוצרי־עור ומזונות. ענפי החקלאות הם גידול 
תפוחי-אדמה, דגנים, סלק-סוכר, פירות וטבק, וכן משק חי (ברמות). 
בעמקי הרין, המוזל ונהה יש כרמים המספקים 75% מיינות גרמניה, 
התיירות המתפתחת מתבססת על מסורת תרבותית עשירה של הערים 
הקטנות, העתיקות והציוריות, שבהן קתדרלות ומוזיאונים, וכן על 
יפי הנוף המשובץ טירות לאורך הריו התיכון ("הרין הרומנטי"; 
ע״ע רין, ע מ׳ 52/3 ). 

א ו כלום יה. ר״פ קלטה קרוב ל 2 /! מיליון פליטים לאחר 
מלה״ע 11 , 56% מהאוכלוסיה הם קתולים ו. 42% פרוטסטנטים. למרות 
ההגירה המתמדת מן הרמות והכפרים לערים ישבו ב 1970 רק 
18% מהאוכלוסיה בערים בנות 100,000 תוש׳ ויותר. כמחצית האוב- 
לוסיה גרה ביישובים שבהם עד 5,000 נפש. הערים החשובות הן: 
מינץ הבירה — 184,000 תוש׳ ( 1975 ); לודויגסהפן — 174,000 תוש׳; 
ק 1 בלנץ — 119,000 תוש׳* וורמם —־ 76,000 תוש׳; שפיאר — 
45,000 תוש׳ (ע׳ ערכיהן). כל אלה ערים עתיקות השוכנות על 
הרין. בטריר — השוכנת על המוזל בדרום — 101,000 תוש׳. 

ךינס, יצלזק יעקב ( 1839 , קרלין [על־יד פינסקן — 1915 , לידא 
[מחה וילנה]), מגדולי התורה ביהדות ליטא ומייסד ח״מזרחי" 

(ע״ע). בעודו צעיר נודע ר׳ כעילוי והצטיין בבקיאות ובחריפות בהלכה 
ובאגדה. מגיל 16 למד כשנתיים בישיבת וולוז׳ין (ע״ע), ואח״ב 
בישיבת איישישוק. ב 1857 שב לקרלין. ב 1859 עבר להורודוק 
וב 1862 לטלז. ב 1867 היה לרב בעיירה שוקיאן שבפלך קובנה, 
וב 1869 — בשווינצאן שליד וילנה. מ 1884 ועד מותו היה רבה של 
לידא (ע״ע). ד הכיר את ספרייהמדע של תקופת ההשפלה׳ וכבר 


בנעוריו יצא לבאר את התלמוד ואת ספרות המפרשים והפוסקים 
בעזרת כללי־הגיון ובמונחים וניסוחים מקוריים משלו, בשיעוריו 
ובספריו בהלכה ובאגדה. דרך־לימוד זו נתפרסמה ונקראה על שמו — 
אף שאין בה חידוש מהותי, אלא בדרכי הניסוח וההדגשה — ובהיותה 
ברוח הזמן ניסו רבים ללכת בעקבותיו. בדרשותיו עסק בשאלות־ 
הזמן של העם היהודי, בעיקר בנושאי גלות וגאולה וישראל בעמים, 
נושאים שהטרידוהו כל ימיו והניעוהו לפתרונות חדשניים ובלתי- 
שיגרתיים בציבור החרדי דאז. מעשהו הנועז בעולם התורני של יהדות 
מזרח־אירופה היה ייסוד ישיבה ששולבו בה גם לימודי־חול — כדי 
שצעירים תאבי השכלה כללית לא יעזבו את הישיבות. 4 שנים החזיק 
ישיבה כזו בשווינציאן, ואח״ב ייסד ישיבה כזו בלידא. דאגתו לגורל 
האומה הניעתו גם להצטרף ל״חבת ציוך (ע״ע) מראשיתה, ואח״ב 
לציונות המדינית — אף זה מעשה חורג לגבי רב מסוגו בימים ההם. 
ב 1902 היה למייסדה ולנשיאה הראשון של מפלגת "המזרחי", שעמדה 
לימינו גם בייסוד ישיבתו הנ״ל בלידא, בתקווה כי תהיה בית־יוצר 
לחרדים־ציונים. הרב ר׳, ואתו רוב ה״מזרחי" דאז, תמכו בתכנית 
אוגנדה (ע״ע), נתיבותיו המקוריות של הרב ר׳ העמידוהו בעימות 
חריף עם רבים מחבריו בעולם התורני דאז. 

רק מעטים מספריו נדפסו. דרשות: "עדות ביעקב", תרל״ב; 
"שערי אורה", תרמ״ו; "אור שבעת הימים", תרנ״ו; "אורה ושמחה", 
תרנ״ח, ועוד. על כללי ההגיון התלמודי בהלכה: "חותם־תכנית", 
א׳—ב/ תר״מ/א, תרצ״ד 2 ; ״אורים גדולים״, תרמ״ז. על בעיות הזמן: 
״נאד של דמעות״, תו־נ״א, תרצ״די•; ״שערי אורה ושמחה׳/ תרנ״ט; 
״אור חדש על ציוך — לחיוב הציונות, תרס״ב; ״יז׳ הערכים״ — 
דברי עיון על בעיות יהודיות ואנושיות (מלוקטים ע״י בנו, הרב 
א. ד׳ ריינס), תרפ״ו. הלכה: ״עדות ביעקב״ — על הלכות עדות 
(בשלמות: ירושלים, תשי״א); "טללי אורות"׳ ליקוטים (ע״י הרב 
ז. א. רבינר, תשט״ו). 

יי. ל. הכהן פישמן, זכור זאת ליעקב, תרצ״ד! ד׳נ״ל (עורך), ס׳ המזרחי; 
קובץ לזכר הגר״י ד זצ״ל, תש״ו; י. וולפסברג, טובים השבים (סיני, 
ל״ז), תשט״ו; י. י. ווייברב, רי״י ר׳(בתוך: שרידי אש, ד, שנ״ג/ט), 
תשכ״ט; מ. בר־אילן, מוולודין עד ירושלים, א׳-ב' (מפתח בערכו), 
חשל״א 1 2 ,( 5 ־ 1,63461 ן 1$1 ׳*\ 16 ,[- 64 ] 13 זט( ., 1 : 111 ) .?.[. 1 , 5 שמ 1 צ) 11 . 7 . 13 

. 1964 

צ• ל■ 

ךיךצפוני־וסטפל;!? (ת £31€ ) £5 ז\\-^נ 1 ־!^ 0 א), מדינה במערב 
הרפובליקה הפדראלית של גרמניה, שטחה 34,057 קמ״ר 
ומספר תושביה 17,220,000 ( 1975 ). רצ״ו היא המאוכלסת במדינות 
הרפובליקה ומרכזה הכלכלי והתעשייתי. המדינה משתרעת משני 
עברי נהר רין(ע״ע) התחתון, ורוב שטחה — מזרחה ממנו. גבולות 
המדינה, החסרה אחדות היסטורית, נקבעי ב 1946/7 , ע״י מיזוג 
וסטפליה (ע״ע) עם חלק מפרובינצייודהרין וליפה (ע״ע). 

כלכלתה המשגשגת של רצ״ו מבוססת על משאבי־־הטבע של 
חבל הדור ועל רשת צפופה של נתיבי־תחבורה, שהעיקרי בהם — 
נהר־הרין. רצ״ו היא הראשונה בגרמניה בתפוקת מכרות, בייצור 
אנרגיה ובתעשיה, ומייצרת כ 90% מן הברזל והפלדה. כמחצית המו¬ 
עסקים עובדים בתעשיה שמרכזיה, מחוץ לחבל הרור, בערים אכן, 
קלן ומנכנגלדבך בדררם, ומינסטר בצפון(ע׳ ערכיהן), רצ״ו ראשונה 
בגרמניה גם בהקף הפעילות המסחרית והפיננסית, כ 2/3 מהשטח 
מעובדים: מגדלים דגנים, תפוחי־אדמה, סלק־סוכר ומשק־דזי. האזורים 
הגבוהים מכוסים יערות (כ% משטח רצ״ו). 

אוכלוסיית רצ״ו היא כ 4 ץ מאוכלוסי הרפובליקה. כמחצית 
האוכלוסיה מתגוררת בערים בנות 100,000 תושבים ויותר, ורובה — 
בריכוז העירוני־תעשייתי של חבל הרור, שהוא מהאזורים צפופי- 
האוכלוסין בעולם. שיקום הערים, שנהרסו במלה״ע 11 , לרוח בצמיחה 
כלכלית אדירה ובגידול אוכלוסיה ניכר. רוב הערים הגיעו מכבד 



59 


רין־צפוני־דסטפליה — ריסוניוו* 


60 


למספר תושביהן ערב מלה״ע 11 . הערים הגדולות הן: קלן בדרום — 
1,022,000 תוש׳ ( 1975 ), אסן — 684,000 , דיסלדורף, בירת המדינה 

— 675,000 , דורטמונד — 637,000 , דיסבורג — 600,000 (כולן בתבל־ 
הדור). בבון, בירת הרפובליקה — 284,000 תוש׳ (ע' ערכי כל 
הערים). 53% מכלל חאוכלוסיה — קתולים, ו 41% פרוטססנסים. 

ו* י 1 לן!"! שועל ($ו{:>ט־ז 10 [ 0 ח 8.01 [גרמ ׳ תחתית: 05 ^\ 50 )), 
שועל מצוין בערמתו, גיבורם של אפוסי־חיות גרמניים. דמות 
השועל הערום הופיעה במשלי־חיות החל בתקופה העתיקה (ע״ע 
זאב, עמ׳ 569 ; משל, עמ׳ 630/2 < ריטבף ו שועל) והיא נעשתה פופו¬ 
לרית ביה״ב, ב 1 ־ 80031 10 ! 800130 הצרפתי וב 10 ־ 15101 ]£ 1:5 ־ 8010201 

ההולנדי מאת הינרק ואן 
אלקמאר ( 1 ! 3 ׳\ ; 014 ־ £1101 
1 ג 2 ת״נ 1 .\;) בשלהי המאה 
ח 15 (ע״ע הולנדית, עמ׳ 

762/3 ; צרפתית, עם׳ 

972 ). 

עיבוד הסיפור בגר¬ 
מנית תחתית נתפרסם 
בידי מחבר אלמוגי ב־ 

1498 בליבק (ע״ע גר¬ 
מנית, עמ׳ 559/60 , ושם 
תמ׳); יש בו 6844 טורים 
מחורזים, המחולקים ל 4 
ספרים, ובכל ספר פרקים 
אחדים המסתיימים במו־ 

טר-הז&כל בפרוזה. לשיר 
שני מבואות: אחד זה של 
הינרק והשני של המחבר 
הגרמני האלמוני המסביר שהוא דן בארבעת מעמדות החברה (ע״ע 
ימי-הבינים, עמ׳ 919 ) ובממשל. השיר הוא סאטירה המראה, כיצד 
חצרנים חלקלקי־לשון, כמו ר״ש, מרמים את השליטים, כמו נובל 
האריה ( 01 ל 0 א ["אציל", .,נדיב"]). ד״ש הוא דמות שלילית בעיקרו 
המייצג את אלה "שחכמתם רק בענייני העולם הזה". ר״ש בעצמו 
מעדיף חכמה עפ״נ זהב, אך המחבר מורה שיש לבקש חכמה ומעלות 
טובות ביחד. 

החיבור עורר עניין רב ותורגם לגרמנית עילית מ 1544 ואילך. 
העיבוד הנודע ביותר הוא של גתה (ע״ע, עמ׳ 739 ), מ 1794 , בהכסא־ 
מטרים בלתי־מחורזים (תרגם ש. טשרניחובסקי, ר״ש, תר״ץ [בצירוף 
מבוא קצר]). 

110711 1 ? ? 017 ) $7071 ? 117 ! 70 ? 1111 10 0/11 !) 71071 ?£ ? 11 70771071 ? 7 .חת 11 ? .ן 
. 1967 , 7?1 ?17011 £?7<:7', 1963 ; 14 . £. 111? 70x ו 7011 ?)ו 1 !? 1 

רינר, מרקוס( 1886 — 1976 ), מדען ישראל, ממניחי היסוד לתורת 
הראואגיה (ע״ע). למד באוניברסיטה הטכנית של וינה 
והוכתר שם בתואר ד״ר לטכנולוגיה ( 1914 ). שימש מהנדס־רכבות 
בשירות אוסטריה ורומניה וב 1922 עלה לא״י. חיה ממייסדי קיבוץ 
חפצי־בה, ום 1923 עבד כמהנדס במחלקה לעבודות ציבוריות של 
ממשלת המנדט. בתקופה זאת נטל חלק בפעילות פוליטית וב 1942 
הצטרף לברית־שלום (ע״ע, עט׳ 753 ). ב 1947 מונה מרצה בטכניון, 
וב. 1954 — ראש המחלקה למכניקה. 

ב 1926 פרסם שני מאמרים על זרימת נוזלים אלאסטיים, שהיוו 

— יחד עם עבודותיו של א. בקינגהם ( 801410211301 .£) — את 
הבסיס לתורת הראולוגיה. מחקריו של ר׳ עסקו בלימוד תכונותיהם 
והתנהגותם של גופים לא-צפידים, כגת פולימרים, חמרים פלסטיים 
וכיר׳ב. הוא פעל ליישום תורתו בתחומים שונים וב 1957 פרסם ספר 


(יחד עם ב. סקוט [ 50011 . 8 ]) על ראולוגיה של אדמות (ע״ע קרקע, 
עם׳ 329 ) ושימושיה בחקלאות. 

ר׳ זכה בפרם־ישראל ( 1958 ), בפרס־וייצמן( 1958 ) ובפרס־רוטשילד 
( 1963 ). ב 1971 קיבל תואר ד״ר כבוד לפילוסופיה מטעם האוניבר¬ 
סיטה העברית. היה חבר האקדמיה הישראלית למדעים וחבר אגודות־ 
מדע בי״ל. עבודותיו פורסמו ב 7 ספרים המשמשים ספדי־יסוד ללימוד 
תורת הראולוגיה• ר׳ היה מעורכי האנציקלופדיה העברית. כאות• 
הוקרה על תרומתו אופשר לו להורות בטכניון עד יומו האחרון. 

ריס, (ריזנשטין), אלמר ליאופולד - [) 01 ^ £00 ־ £117101 

8100 — ( 1892 — 1967 ), מחזאי ומספר אמריקני, יהודי. ר׳ 

כתב בסגנונות שונים ומתוך בסיון לחדש. ממחזותיו: 131 ־ 11 ׳ 11 ס 
(״עומד למשפט״). 1914 , המחזה הראשון על הבימה האמריקנית 
שהשתמש ב פלאש־בק ( 2010 ג £13511-1 ); 120111110 ^ 1 110 ־ד 

(״מכונת־החישוב״), 1923 ; 30000 310001 (״תמונת רחוב״), 1929 , 
שזכה בפרס פוליצר ועובד למחזה מוסיקלי (מוסיקה: קורס ויל); 
׳ל 2 ( 0000011 ^ 1 ) 11 [ (״יום־הדין״), 1934 ; 0$1 ^\ 1110 10 :ז 211 ! £1 ("בריחה 
למערב״), 1941 (שני האחרונים מחזות אנטי־נאציים חריפים) כדי 
להשתחרר מהתלות במפיקים הצטרף למחזאים מ. אנדרסון (ע״ע), 
ר, שרווד ואחרים, שהקימו את ע״ 3 קתז 00 י 018111$ *ץ 12 ? ("אגודת 
המחזאים"). 

מהרומנים של ר , תורגם לעברית: ת 0 30 ) 11151 ^ ¥\ 0 ! 31 110 ־ 1 
(״ההצגה חייבת להימשך״, תשכ״א), 1949 . פרסם אוטוביוגרפיה: 
1 ־ 01 ק 80 ץ 11 ־ 01 ת 11 ׳* (״דו״ח של מיעוט״), 1963 . 

. 1965 ,.£ .£ 0$ ?? 71 ? 111 נ 1 ג 0 1 זז 0111 ש 3 מז 3 זג?. 1 . הי• 
צמרות שגי פרטים; 2 . חלוקה סיוטית של 
הגרעין הקטז וניוון הגרעין הגדול; 3 .חלוקה 
מיוטית 11 של הגרעין הקטן ; 4 . גיוו! 
שלושת הגרעינים וחלוקת הגרעין הרביעי 
לנע ולנה; 5 . התלכדות הגרעין ( 011 עז £3 [ת׳< 5 ) 
הרביעי בלל פרט, ודפרדתם של הפרטים זה 
ט 1 ת ; 1 >— 8 . חלוקות של הגרעין בזיגוטה; 
9 . תחילת התטיינוח של הגרעין הקט; וה¬ 
גרעין הגדול;, 10 — 11 . חלוקות ( 655103 ) 
של הפרט 






61 


ריסוניווג — רישפז, שרל 


מתכווצות המשמשות לאוסמורגו- 
לציה, בעיקר בר" של מים מתוקים. 

קבוצה קטנה של ר״ — - 0 ־ 01 ־ 1 ? 

011121:4 — חיות כסימביונטים במ¬ 
עיים של דגים, דו־חיים הוחלים. 

סימנן האפייני: 2 או יותר גרעי¬ 
נים מטיפוס אחד בלבד. צורת רביי־ 

תן דומה לזו של השוטוניות (ע״ע). 

הר" מתרבות ע״י חלוקה לרוחב. 

הרביד. המינית — קוניוגציה — 

נעשית ע״י התלכדות זמנית של 2 
פרטים תוך שחלוף גרעינים הנוצ¬ 
רים ע״י מיאוזיס (חלוקות הפחתה) 

של הגרעין הקטן. לאחר הקוניו־ 

גציה נפרדים 2 הפרטים ושוב הם 
מתרבים ע״י חלוקה לרוחב (וע״ע 
הפריה, עמ׳ 105 ). על חשיבות הר" 

בפלנקטון — ע״ע, עמ׳ 871 . 

הר״ כוללות 3 תת־מחלקות עי¬ 
קריות: ( 1 ) 10101:1:101113 ? — ר" 

שגופן מכוסה ריסים שווים. הסוג 
המוכר ביותר: ס נ ד ל י ת (- 2 ־ 31 ? 

1 ־ 0120011111 ), הנפוצה במקווי-מים 
שבהם רקבובית צמחים. מאז גילדה ע״י א. לאובנהוק (ע״ע) שימשה 
הסנדלית למחקרים רבים בתזונה, תורשה (תורשה ציטופלסמתית, 
ע״ע גנטיקה, עמ׳ 78/9 ). בדופן הסנדלית — הפליקולה — מצויים 
מקלונים עשויים חלבון — טריכוציסטים. כשמגרים סבדלית, או 
כשהיא נפגעת ע״י טורף, היא "יורה" את הטריכוציסטים ואלה 
יוצרים סביבה מעין ״כרית מחטים״. באחד ממיניה— 11101 ־ 13111521 .? — 
מצויות בציטופלסמה אצות סימביונטיות — זוא'וכל 1 רל 1 ת — המקנות 
לה צבע ירוק. הסוג 02 סו 0 ׳ל 211 ־ 1 :)ס 1 משמש אף הוא למחקר בפיסיד 
לוגיה, ביוכימיה ובגנטיקה: מגדלים אותו במצע חסר יצורים אחרים 
( 2x0010 ) והוא ניזון מספיגת המרי המזון המומסים במצע (תזונה 
אוסמוסרופית). 

( 2 ) 101112 ־ 011 ־ 11 ^ 5 — ר" שבנוסף לריסים ניכרות בהן גם ממכר־ 
נולות, שנוצרו מהתאחות שורת ריסים, המקיפות את איזור הציט(~ 
סטום. בתת־מחלקה זו מצדה הקבוצה 12 ) 10111 ־ 11 סקץ? 1 המאופיינת גם 


62 



ציוד 3 טידיביציששיב מ(וי׳נ ישי ככ־ ש ית: **-וגיס סיז ייויש ־יא״:ש 
מחודד כחץ (צדים סיקרראלקטרוגי) 


ע״י !־״! 0 . מהסוגים החשובים: שופרית (־ 50:01:01 ), שגדלה 1 — 2 
מ״מ. היא ידועה ביותר ונפוצה במקווי מים מתוקים. לכמה מינים 
צבע ירוק־ורוד או כחול־חזק. גרעינם הגדול בנד בצורת מחרוזת 
והגוף כולו מסוגל להתכווץ לצורת כדיר. הסוג 011011 ס $1 סז 1 ק 5 
הוא הענק שבקבוצה (ומענקי המחלקה כולה) ובו מינים שגדלם 
מגיע עד ל 3 מ״מ; מבין ה 12 > 111 ס״ 1 סקץ 0 מוכר ביותר הסוג 
105 ס 1 ק ג £1 ״המהלך׳ בעזרת 01111 , בעוד שלשחיה משמשות לו בעיקר 
הממברנולות, 

( 3 ) — ר" שגופן מכוסה במספר ריסים מועט, 

וזר ממברנולות מקיף את איזור הציטוסטום. הסוגים המוכרים ביותר 
הם: הפעמונית ( 000113 ־ ¥01 ) שצורתה כעין פעמון היושב על גבעול 
ארוך ( 50 מיקרון — 0.5 מ״מ), בעל כושר התכווצות. בגבעול מצויה 
מי 1 נמה — סיב שריר — שהתכווצותה מקנה לגבעול צורת סליל 
דמוי־בורג. צורה מושבתית הדומה לפעמונית — תז 11€.5111 ס 031 — 
נפוצה גם היא. צורתה כגבעול מסועף שבקצה כ״א מסעיפיו יושב 
״פעמון׳/ בו מצוי גרעין התא. מושבה זו מגיעה בגדלה עד לב 4 מ״מ. 

^ 81010 ,ז 13 ז 73 .ע ; 1961 , 0102 : 011 ■*? ^ 01113 ■)!/' 7 , 1155 ־ 001 . 0 - 1 

, 113 ^ 813 31111 01113 / 0 ^ 81010 ?, 7/2 , 11 ^ 5101 . \ . 151 ; 1961 ,■ 1101 *■)} 8 / 0 
. 1974 , 113 ^ 813 37111 01113 ,(. 1 ) 6 -) . 101 ; 1962 

מג, רה. 


ריסט, שרל — 151 ) 1 01131105 — 
י • 

( 1874 — 1955 ), כלכלן ובנ¬ 
קאי צרפתי. היה פרופפור לכלכלה 
באוניברפיטות מונפליה ופריס, 
משנה לנגיד "הבנק של צרפת" 
( 1926/9 ) וחבר במועצת הבנק. בין 
שתי מלחמות־העולם שימש יועץ 
פיננסי לבנקים מרכזיים שונים ב¬ 
אירופה, ביניהם לאלה של אוסטריה 
ורומניה. ר׳ ייצג את צרפת ב״בנק 
לסילוקין בינלאומיים" וב,.וועדה ה¬ 
פיננסית" לפיצויי המלחמה מגר¬ 
מניה. מ 1928 — חבר באקדמיה 
הצרפתית למדעי החברה. 

ר׳ נודע בעיקר כהיסטוריון של 
הכלכלה בזכות הספר שחיבר יחד 
עם שרל ז׳יד (ע״ע), 105 ) 0 ־ 1151011 ־ 1 

00000011011105 1005 ־ 010011 (עבר׳: 



צייר 4 . סיגיב ום.׳:יש ־שיגיש •ע? ר־בינייר. 1 . ;:. : וו 0.1 ז.. י <ו 1 ג 11 ל 1 וז<: 12 ״ 710 
. 2 <; 1 ז 0 • £010 ; 3 . ד. 1 ו:) 1 ו 1 ־ד.ונ,; ';ח 1 מי> 51 ; 4 . ;!. 111 !::: 1 וז.דווו<: 1 ''' 1 וין< 5 : 5 . .י 10:1 ״^־•׳ 0,0 ), 



־.־י, ר 2 . ג:מוזי 

ש? םנר 5 י ת( 7303111360101111 ); 
1 . ריסים ; 2 . גרעין נדו 5 : 
3 , נרעי! קטן 4 . גבישים; 
5 . שקע־הסה; 6 . בית־הבליעה; 
7 . בועית־מזח ; 8 . כועיוד 
מתכווצת; 9 . סדק הבועית־ 
הסחכיוצח; 10 . תע^יודאיסחי; 
11 . ש ד יכו צ • ס" 





63 


ריסנז, שר? — ריסר, גבריאל 


64 


״תולדות המשנות הכלכליות״, א—ב, תשי״א—תשי״ב), 1909 , ' 1947 , 
העוסק בעיקר בתקופות הקלאסיות של התפתחות המשנות הכלכליות. 
הספר זכה לתפוצה רבה והוא שימושי גם כיום. 

ככלכלן עסק ר׳ בעיקר בבעיות כסף ואשראי. אף בתחום זה 
היד, עיקר עיסוקו בבחינה ההיסטורית של התפתחות התאוריה 
המונטארית. מבין כתביו על נושא זה: €11 מ 60 ג 1 }ש(ז * 1 

("הדפלאציה — הלכה ומעשה״), 1924 ; 10011:1005 > 1168 1181011€ ? 
31€ חח 10 ז 1 13 3 £1 *!!*ססס 30 €5 ־׳גה €13 ־ 1 ("היסטוריה של תאוריות 
מונטאריות ותאוריות אשראי״), 1938 , שנועד להילחם ב״בלבול" 
שבין כסף לאשראי, וזאת — כשהתאוריה של יצירת האשראי כבר 
היתה מקובלת על מרבית הכלכלנים מחוץ לצרפת. שמרנותו מצאה 
ביטוי חריף גם בחיבורו שלאחר מלה״ע 11 , כשטען לחידוש תפקידו 
המכריע של הזהב במערכת המונטארית: !ס 1 ^ #01180 ס ("הגנה 
על הזהב״), 1953 . רעיונותיו בנושא זה השפיעו במידה לא מעטה 
על עיצוב המדיניות הצרפתית בתקופת דה גול, וניתן לומר כי הם 
שגרמו לעיכוב הרפורמה במערכת המונטארית הבי״ל, שדחקה לבסוף 
את הזהב ממקומו המיוחד במערכת (ע״ע כסף, עמ' 960 — 
962 ). 

ריסטורי, ^דל י 7 * 1 "! — 151011 ^ 1£ > 13€131 / — ( 1822 — 1906 ), 

* • ■ 

שחקנית איטלקיה, בעלת שם עולמי. כבר בילדותה הופיעה 
על בימות, ובגיל 14 זכתה לתפקיד ראשי. ח הצטרפה ללהקה המל¬ 
כותית של סארדיניה, ותוך שנתיים היתה לשחקנית ראשית. בגיל 
18 גילמה את מרי סטיוארט בדרמה של שילר. ב 1855 החלה ר׳ 
לשחק בפרים (גס בצרפתית), ואם כי לא השתוותה לקלאסיציזם 
הטהור של דשל (ע״ע), עוררה התפעלות במשחקה הסוער והספונ¬ 
טאני. זכתה להצלחה רבה בתפקידה הקומי של מיראנדולינה ב.,בעלת 
האכסניה״ של גולדוני(ע״ע, עמ ׳ 385 ) וכדמות טראגית ב״מירה" של 
אלפירי (ע״ע, עמ׳ 763 ). ר׳ הופיעה במרבית בירות אירופה והצ¬ 
טיינה במיוחד בתפקידי פדרה (ראסין) וליידי מקבת (שיקספיר! 
באנגלית). היא ערכה 4 סיבובי־הופעות באה״ב, והגיעה עד אוסט¬ 
רליה וניו־זילנד. 

בספרה 11 ) 8111 0 ("זכרונות ומחקרי־אמנות"), 

ב 1888 , ניתחה את תפקידיה הטראגיים העיקריים. 

ר י סק 1 ) ׳ '' 111 [ יעק 31 — £* 151 ס 0 נ 01 :) 3 [ חח 0113 [ — ( 1716 — 1774 ), 

פילולוג של השפות הקלאסיות והערבית, גרמני. גדל בבית- 
יתומים בהאלה, למד רפואה בלייפציג, אך לא הצליח להתפרנס ממק¬ 
צועו. בשבתו במרכז סחר־הספרים הגרמני, יכול היה לקרוא את כל 
הספרים שהודפסו בערבית, ומשגמרם־-תד אחרי כ״י. כשהתפרסם 
כפורדדרך בחקר התרבות הערבית, זכה להערכת גדולי דורו(ביניהם 
פרידריך הגדול וק. ניכור [ע׳ ערכיהם]), קיבל תואר פרופסור 
מהנסיך הבוחר של סאכסוניה, אך באוניברסיטת לייפציג מנעוהו 
מלהרצות. ב 1758 מונה מנהל גימנסיה בלייפציג. ד׳ הו״ל כתבי 
סופרים יווניים והתפרסם בתיקוני־גירסות נועזים, מהם שהוכחו בכ״י 
שנתגלו מאז. הוא כתב גם הערות היסטוריות לחיבורו של אבולפדא 
(ע״ע). ספרו ס 111 ־ 01 :) 1 י 1:31 \>. 13€ ־ 01 :ו 1115 1€20 ! 11 3€ מ 1 ת ג 1 ("קווים ראשו¬ 
נים לתולדות הערבים״) י״ל ב 1847 . ר׳ עסק גם בחקר העברית, 
והתכתב עם לסינג ומנדלסזון(מכתביו י״ל בשני כרכים, 1789 ). 

ריסר, גבריאל — ח 1€55€ >! 1£1 זנ 031 —( 1806 , המבורג— 1863 , 

שם), הדמות הבולטת במאבק היהודי על האמנציפציה 
(ע״ע, עמ׳ 93/4 ) בגרמניה, נכדו של ר׳ רפאל הכהן, מרבני אה״ו 
(= אלטונה, המבורג, ונדסבק) המפורסמים. אביו, לצרום, היה 
מפעילי הקהילה ומאנשי הרפורמה. ר׳ הוכתר בתואר ד״ר למשפטים 
באוניברסיטת היידלברג, אך בקשתו למשרה אקדמית נדחתה הן 


מהיידלברג והן בינה, וע״פ 
חוקי המבורג לא יכול לעבוד 
בה כעו״ד עקב יהדותו. על רקע 
מהפכת 1830 החל בפעילות ספ¬ 
רותית למען שוויון־זכויות ל¬ 
יהודים. ספרו הראשון היה €1 < 1 ע 
€111101 * 0€1 €1 !> 8 ו 11111 ש 51 116 ) 

10 005 ( 013111 100531801100 305 

1 * 011120 * 1 ^ 0 ("על מעמדם של 
המשתייכים אל דת משה בגוי־ 

מניה״), 1831 . ר/ שסירב לה¬ 
מיר את דתו, הגדיר את היהו¬ 
דים כקבוצה דתית, ודחה את 
ההשקפה כי הם קבוצה לאומית 
נפרדת שאינה ראויה אפוא ל־ 

שוויון־זכויות במדינה מתוקנת. 

ביהודי גרמניה ראה שבט 
( 88131010 * 011 ^) משבטי גרמניה. 

בשנים 1832 — 1835 פרסם, בהפסקות, את העתון 10 ) 10 061 , שדן 
בבעיות האמנציפציה בגרמניה כולה. אגב כך השתתף במאמצים 
האינטנסיוויים לגרום לשינוי החקיקה המפלה את היהודים במדינתו, 
המבורג, והוא שחיבר את הפניה מטעם הקהילה אל הסנאט (אוק¬ 
טובר 1834 ). במחאה על כשלון המאמצים ועל המהומות האנטי* 
יהודיות שפרצו בהמבורג ב 1835 , התיישב בב 1 קנהיים(רוז 11€1 ת£* 1 ־)ס 0 ) 
שליד פרנקפורט ( 1836 ), אך גם שם נדחתה בקשתו לקבלת אזרחות. 
ב 1840 הובטחה לו אחת משתי משרות הנוטריונים שהיו שמורות 
ליהודי המבורג, ואז חזר למולדתו. בשלב זה חיבר את ה״מכתבים 
היהודיים", בתגובה לפרסומים ברוח אנטי-יהודית של אינטלקטואלים 
גרמנים ידועים כגוצקו (ע״ע) ומנצל. בשנות ה 40 היה פעיל בעתון 
המבורגי ליברלי, והמשיך בכתיבת ספרים כנ״ל, אך לא ראה ברכה 
בעמלו עד מהפכת 1848 . 

ר׳ היה מפעילי הליברלים במהפכה בהמבורג ונציגם ל״פרלמנט 
המכין" הגרמני, ואף שנכשל בבחירות בעירו נבחר לפרלמנט בבחי¬ 
רות בלתי-ישירות במחוז לאואנבורג הסמוך. תחילה נחשב לליברל 
שמאלי, ובעיני ועד־הקחילה נחשב למהפכני מדי, ולפיכך אולץ 
לפרוש ממנו (אפריל 1848 ) לאחר שנה של חברות 1 עם הזמן נסחף 
ימינה. נאומו הראשון בפרלמנט בפרנקפורט היה בנושא היהודי: 
תגובה על הצעתו של הציר הליברלי מווירטמברג, מוריץ מול, שלא 
לתת ליהודים זכויות שוות במדינה הגרמנית העתידה. ר׳ היה 
מראשי הדוברים הליברלים המתונים בפרלמנט, יו״ר ועדת החוקה, 
סגן־יו״ר הפרלמנט (זמן קצר) וחבר במשלחת מציעי הכתר הקיסרי 
לפרידריך וילהלם ז\ 1 מפרוסיה. לאחר כשלון הפרלמנט הצטרף 
ל״אנשי גותה״ — שתמכו בהקמת מדינה גרמנית סביב פרוסיה נם 
לאחר דחיית הכתר בידי פרידריך וילהלם — ונבחר ע״י המבורג 
לפרלמנט של ארפורט (ינואר 1850 ), פרלמנט האיחוד הגרמני 
שביזמת פרוסיה. פעילותו זו הטביעה עליו בהמבורג — שהיתה 
רדיקלית בשנות המהפכה — חותם של ליברל״ימני ראקציונר, 
ולאסיפה המחוקקת המהפכנית של המבורג לא נבחר. 

לאחר כשלון הפרלמנטים של פרנקפורט וארפורט ומשהובטחה 
האמנציפציה ליהודי המבורג בחוק ( 1849 ), חדל ר׳ מפעילותו הפו¬ 
ליטית ויצא לסייר באירופה ובאמריקה. ב 1859 שב לפוליטיקה, 
וכשבוצעה הרפורמה בממשל של מדינת המבורג ואסיפת־האזרחים 
הפכה למוסד ייצוגי ונבחר בחלקו, היה ר׳ ציר ליברלי בה ואחד 
מסגנייהיו״ר. במסגרת זו פעל להשלמת האינטגרציה של יהודי עירו, 
ע״י ביטול חוקי הירושה והמשפחה המיוחדים ליהודים, וביטול מעמדה 
הפוליטי של הקהילה היהודית. ב 1860 היה לשופט היהודי הראשון 







65 


ריפד, גבריאל — ריצ׳ו(בריאוסקו), אנדדאה 


66 


בביהמ״ש־העליון של המבורג. בבחירות 1862 איבד את מושבו 
באסיפה לנציג רדיקלי. במיוחד עורר ר׳ את זעמו של הרדיקל וילהלם 
מאר, אבי מושג האנטישמיות, (ע״ע. עבד 494 ), שראשית דרכו 
כשונא־יהודים קשורה בעימות בינו לבין ר , בהמבורג. 

מאבק יהודי גרמניה לאמנציפציה זוהה עם דמותו של ר/ והקהי¬ 
לות העניקו לו אותות־כבוד והצהרות־תודה. לאחר מותו נוסדה חברה 
להנצחת שמו, ובסיועה פרסם מ, איזלר את כתביו, בצירוף ביוגרפיה — 
. 1876/8 , 611 ז 1£ י 50111 0653111111611:6 0.14/5 

ש, ברבפלד, ג. ד, תרס״א % . 07 316778 ךו 8 68 ( 568316/17611 י ! 1 ש ז \\ .[ 
, £011101 .[ ; 1871 3 , 68 ( £61 1 .£ . 0 ,־ 15101 . 4 < ; 1832 ,§ 147 <{ 178 )/£ 18 .£ . 0 
. 7 ) 768 ) £6 061 ,־ 101 >ו 131 ןמ £11 ;" 1 191 , 68 ) ¥171 [ . 8 £6368 1 .£ , 7 > 

07 ) 1167 /§ £1 . 7 ) ,:!) 0 תנ\ 1 . 4 ? : 1920 . 7 ) ,זש[) 510 בנ £0 ו 50 .ן ; 1926 

,( ¥11 , 0 ) 11 ) 1 ) 105 830010 ״ 1 1110 01 > ¥0316001 ) 108 ) 1 )^ 1861 ) £78 11/1 • 68 1 
1117611 § 3618148 / מיז 31177 ) ¥11/16101 [ . 11 . 0 , 0130:11 ־ £110:1101 .!׳,ז ; 1962 

. 1975 ,(.!/ 0616 116116 § 7117 ) 176 ) 0 ./ ¥61-6181 . 11 . 261116/1 ) 

מ. צי. 

ר״פאדן, פךידדיך וידהלם — £31££615611 מ ¥11£1611 \ 1011 ! 1 ) 1€ ־ £1 
( 1818 — 1888 ), כלכלן גרמני. שימש במשרות ארמיניס־ 
טרטיוויות שונות באיזור מאינץ עד שפרש לגימלאות ( 1865 ). 
בעבודתו באזורים החקלאיים התוודע למצוקתם של האיכרים 
הקטנים, וביקש להיטיב את מצבם. תחילה יסד ארגוני צדקה וסעד 
שונים, אולם בהשפעת שולצדדדליץ׳ (ע״ע) שינה מתכונת ארגונים 
אלה לקואופרטיווים לאשראי. אח״כ הקים את הראשונה באגודות 
ההלוואה והחסכון החקלאיות. זו שימשה אבטיפוס למספר גדול של 
אגודות כאלה, הפועלות גם חיום בגרמניה ובאזורים דוברי־גרמנית 
של שוויץ, ורבות מהן קרויות על שמו ( 61110 ־ ¥€1 -.£). אגודות אלה 
מבוססות על עקרון ערבות־גומלין בין החייבים, במקום בטחונות 
בנקאיים מקובלים שלא היו בידי החברים. תנועה קואופרטיווית 
זו של אשראי לחקלאים שהקים ר׳ היתד, אחד מביטויי ה״סוציאליזם 
הקתולי״ של המאה ה 19 , שאחד מיסודותיו נעוץ במשטר ההתאג¬ 
דויות של יה״ב, בשיא כוחה של הכנסיה הקתולית, ר׳ הקים ארגודגג 
לאגודות ההלוואה והחסכון שנוסדו בהדרכתו, שגם הוא נושא את 
שמו ( 1 ) 15.111 ־ ¥61 -.£ ■! 06 ). תחילה עסק הארגון בחילופי מידע וסיוע, 
אך בהדרגה הפך למכשיר פיננסי שהגדיל את כוחן של האגודות 
הבודדות. 

בין ספריו של ר/ העוסקים כולם בקואופרציה אשראית: 16 ( 1 
6 ג״ € 76 ז\ח 6 צ 5 ג 10 ל 01611611 גס (,,אגודות הלוואה וחסכוך), 1866 , שנפוץ 
מאד 1 -ח 5103856 ח 16116 ־ 031 חסי' 11111£ ) 1111 ־ 01 ־ 2111 , ¥111011:11118 26 ־ £111 
ח 01116 ־ 01 ׳\ ("מורדרדרך מקוצר להקמת אגודות הלוואה וחסכון"), 
1884 ■ ב 1879 יסד ירחון לקואופרציה אשראית ולכלכלה חקלאית. 
ע״ע בנק, עמ׳ 186 . 

, 68 ) 1 ( ¥ 1 [ , 1183 68 ) 0681 , 1 . 6/768 1618678 מין .£ .¥[ .£ ,־ 101 ) 6001 * 833 . 4 ? 

- 500101300 .£ .£ ; 1925 , £1 .¥[ .'׳/ £617611 36771 2111 , 065 ־ £1 .¥\ ; 902 ( 
116 / 161 )/ 680116816 / 18 § 1618 1483 681 £ 110 £ ? 1 ^ 1 1618 ,.£ .¥\ .£ , £2666011 
, 1366 ■ 61861 116/11488 ) 0171 * ¥67 :.א .ת 1311 ת £001 -]ז 0 ט £3 . 1 ; 1928 ./ ¥61 ) 

. 1970 

ד. גב. 

ריפץ, איליר* יפימוביץ' — 6111111 ? 1031¥1 \מ(|>£ ***מ— 

( 1844 — 1980 ), צייר רוסי, החשוב ביותר ברוסיה בתקופתו. 

את ראשית דרכו עשה כתלמיד של צייר איקונין פרובינציאלי, ורק 
אח״ב למד באקדמיה לאמנות של פטרבורג. קרוב לתנועת "הנוודים" 
(ש 0 > 1 ממ^ 11 מ 64 < 6£ ז 1 ), ארגון בעל השפעה רבה של ציירים צעירים 
שיצאו נגד האקדמיה. מטרתם היתה להביא את האמנות לעם, והם 
שעיצבו את התנועה הראליסטית ברוסיה. ב 1873 הוצגה בווינה 
תמונתו המפורסמת של ר׳ "ספני הוולגה"(המוזיאון הרוסי, לנינגרד), 
המייצגת את העם הרוסי הנדכא. תמונה זו הקנתה לו את פרסומו. 
שתי תמונות מאוחרות יותר הפכו גם הן לפופולאריות במיוחד: 
״איוון האיום וגופת בנו״, 1885 (גלריה טרטיאקוב, מוסקווה) ו״קוזקים 



א. ר. ריים׳־ז: איוח האיום ונופח בנו 
(הג 5 ריח ע״ש טרטיאקוב, מוסקווח) 


כותבים לשלטאך, 1891 (לנינגרד; תמ': רוסיה, עמ׳ 928 ). מלבד 
נושאים היסטוריים צייד ר׳ גם דיוקנים, ובהם זה של טרובצק 1 י, 
1908 (גלריה לאמנות מודרנית, רומא), וכמה דיוקנים של טולסטוי 
(גלריה טרטיאקוב, מוסקווה) ודיוקן של מ. מוסורגסקי, 1881 (גלריה 
טרטיאקוב, מוסקווה). 

מ 1893 לימד י׳ באקדמיה של פטרבורג. משהוחלט על "הראליזם 
הסוציאליסטי״ ב 1932 (ע״ע מועצות, ברית ה־, עמ׳ 725 ) הוכר ר׳ 
כמקור השראה לצייר הסובייטי. 

. 1963/4 ז 11 ־ 1 ,■? ,< 1 י 3634 קי 1 . 14 ; 1942 3 ,.£ . 1 , 101 ) 111301 ס 0 .£׳ 

ריפמן, יעקב ( 1818 , לאגוב [פולניה] — 1895 , שברשין), ת״ח, 
משכיל וסופר. ר׳ נתחנך בעיר אפטא, ואח״ב התגורר 
בלובלין, זאמושץ׳ ושברשין. חרף היותו מחוגי החרדים נתרחק 
מאווירת החסידות ששלטה אז ביהדות פולניה, ופנה להשכלה. הוא 
עסק במקרא, בספרות חז״ל לענפיה ובספרות העברית של יד,"ב, 
והרבה לחדש ולפרש, בעיקר בצורת הערות׳ רשימות, מונוגרפיות 
קצרות ומכתבים למאות, שאותם שלח לפרסום לחוג חכמי ישראל 
בגרמניה ואגפיה; יש לציין בעיקר את הביוגרפיות "תולדות ר' 
זרחיה חלוי׳" (פראג, תרי״ג) ו״תולדות ר׳ בחיי" (הופיע מעזבונו 
[בתוך: אלומה], תרצ״ו). בהיותו בקי ובעל ידיעות רבות ומגוונות 
בתחומי מדע־היהדות דאז, זכה ר׳ למקום של כבוד בקרב אנשי 
חכמת־ישראל, שהתפעלו גם מעצם התופעה של יהודי ירא־שמיים 
בפולניה החסידית — שנואת־בפשם של המשכילים — המאחד תורה 
ומדע ברוח הביקורת החדשה. השכלתו של ר׳ הי תה "רבנית" 
בעיקרה, אוטודידקטית, ובעלת אופי למדני. בזה נבדל ר׳ מיתר 
אנשי חכמת־ישראל במערב־אירופה שכמה מהם הסתייגו מפעולתו 
של ד וזלזלו בהשגיו. ר׳ חי בעוני כל ימיו׳ ומכתביו לחוקרי ישראל 
בגרמניה מתנים את התמרמרותו על קשי גורלו. תורתו נתפזרה 
עפ״נ עשרות עתונים, כ״ע וספרים (בעיקר של אחדים), ולא כונסה 
עד היום אלא בחלקה הקטן בלבד. מאות מכתביו אל חוקרי ישראל 
באירופה' נמצאים כיום בארכיונים שונים. ר' כתב בעצמו את פרשת 
חייו ורשם שם גם את חיבוריו בדפוס ובכ״י (כנסת ישראל, ג׳), 
תרמ״ח■ 

נ. בן־מנחם (מהדיר), י. ד: עיונים במשנת אברהם אבן עזרא, מבוא, 
תשכ״ב; י, א, קלוזנר, י. ל, פרץ וי. ר/ תשכ״ט. 

ריצ׳ו(בדיאדסקו), א:ךראה - ( 0 $0 0 ו! 8 ) £10010 1 * 11:0 >!!¥ 

— ( 1470/5 — 1532 ), פסל וצורף איטלקי, מהחשובים שבנציגי 
הרנסאנס בשיאו בחבל ונטו, בנעוריו פעל בעיקר כצורף ואח״ב עבד 


67 


ריצ׳ו(כריאוסקו), אנדראה — ריצות ומקצדעות־השדה 


68 



בסדנת הפסל ברסולו* 

מאו בלאנו ( 0 ״צ 8£11 ). 

יצירותיו המתועדות ה¬ 
ראשונות הן 3 פסלי- 
שיש המייצגים את "ה¬ 
מידות הטובות" במצ- 
בת־הקבורה של ר 1 קא־ 

ב 1 נלה בכנסיית סראב־ 

ציסקוס הקדוש בפא- 
ד 1 בה. ד׳ קישס את 
כנסיית אנטוביוס הק¬ 
דוש בפאדובה בשני 
תבליטי ברונזה — 

"סיפור יהודית׳/ "דוד 
מרקד לפני ארון 
הברית״ ( 1596 — 1507 ) 

א ־ ריצ ׳ ו: מ״,או 1 - ובפמוט־ברונזה ל¬ 

חג הפסחא ( 1507 — 

1515 ), יצירת המופת של ר׳! גובה הפמוט כ 4 מטרים והוא מכוסה 
תבליטים ופסלונים המייצגים יפה את הטכניקה הווירטואחית של 
ר׳ ואת התפיסה ההומניסטית של הרנסאנס בשיאו. 

ב 1511 (בערד) יצר את תבליטי "מזבח הצלב הקדוש" ואת 
דלת ״משכן לחם־הקודש״ בכנסיית ¥1 זל> 5 ^ 31-13 ^ 531113 בוונציה 
(כיום במוזיאון ־!^זנס בוונציה) ואת התבליט "מרטינוס הקדוש 
והקבצך (שם). בין יצירותיו המאוחרות: שתי מצבות קבורה — 
של ג׳רולאמו דלה טיורה ובנו בכנסיית סאן פרמו בוורונה (כיום 
במוזיאון לובר, סריס), ושל אנטוניו טרומבטה בכנסיית אנטוניום 
הקדוש בסאדובה. מלבד פסלוני ברונזה רבים מיוחסים לו כמה פסלי 
סרקוטה: "ישו המת", "מרים ויוחנן"— במנזר קארארה, ליד פאדובה. 

011071 ) 1 .[ ; 1927 ,.\{ .)/ , 1£ :) 11015 ? , 1 

. 1971 2 


שונה ( 1977 ) זכתה בגביע לגברים נבחרת גרמניה המזרחית ובגביע 
לנשים — נבחרת "שאר אירופה". 

א. ריצות. במשחקים׳ האולימפיים ביוון העתיקה היתה נהוגה 
ריצת ה״סטאדיון" (כ 192 מ׳ [ע״ע אצטדיון]) ואח״כ גם ר" ארוכות 
ל 7 — 24 סטאדיונים וכן ר" לאותם מרחקים בחגור צבאי מלא. הר" 
התחרותיות כיום נערכות על מסלול הקפי בן 400 מ״ המחולק ל 8 
שבילים. כיום מצופה המסלול חומר סינתטי(טרטן, ריקורטן) המבטיח 
שהרגל לא תשקע, תחליק או תמעד. ב 1976 הוצאו ממסגרת התחרויות 
הרשמיות הר" למרחקים לא-מטריים (מלבד ריצת המיל), וכן נקבע 
שהזמנים הרשמיים יימדדו רק בשעונים אלקטרוניים המופעלים 
אוטומטית עם יריית הזינוק והמופסקים עם חציית קההגמו (תוצאות 
במדידה ידנית לעומת מדידה אלקטרונית ״טובות״ ב 0.24 שנ׳ במאו־ 
צים הקצרים). מהירות הרוח הגבית החוקית בתחרות בר״ 100 מ/ 
200 מ/ בק׳ למרחק ובק׳ משולשת — עד 2 מ׳ בשניה. הנעליים 
שנועלים הרצים — קלות ומסומרות (ונקראות לכן — 65 > 11 נ 1 א) 
ומאפשרות "דחיפת" המסלול לאחור ללא החלקה. אורך המסמרים 
ומיקומם בסוליה מותא$ לצמיגות המסלול ולמקצועות השובים. הזי- 
בוקים במאוצים שמעל 100 מ׳ הם מדורגים (הרצים אינם מזנקים 
מקו התחלה אחד), כי רצים במסלול הקפי ויש להביא בחשבון את 
רדיום ההקף של כל שביל, שחדי מסיימים בקדגמר אהד. בכל 
המאוצים המהירים מזנקים הרצים מ א ד נ י-זינוק המאפשרים פיתוח 
מהירות מירבית במינימום צעדים חמן. 

במאוצים הקצרים המהירות היא מירבית והגוף משחרר אנרגיה 
בעיקר באמצעות תהליך "אבאיר 1 בי" (ללא חמצן) מהתפרקות אנזי- 
מטית של תרכובות עשירות בזרחן, האצורות בתאי־השרירים. בד" 
הבינוניות והארוכות המהירויות הן תת־מירביות, וככל שהר׳ ארוכה 
ואיטית — גדל יחס האנרגיה המשתחררת בתהליך "אירובי" (בנוכ¬ 
חות חמצן), משריפת גליקוגן וחומצות שומניות. נתונים מסאבוליים 
אלה בלקחים בחשבון בקביעת תכנית האימונים של הרצים, שיכלתם 


ריצות ומקצועות־ השדה (אנג׳ 1 )מ 3 *> ג" ). 

ענפי ספורט תחרותיים באתלטיקה קלה, שיסודם 
בפעולות גופניות בסיסיות: ריצה, קפיצה וזריקה. 

במקצועות הריצה (ר׳; ^ 3 ־ 11 ) נכללות: הר" 
ה״קצרות״ — מא(צים עד 400 מ׳; ה״בינוניות״ — 
עד 1,500 מ/ כולל ריצת המיל; וה״ארוכות״ — מעל 
1,500 מ/ במקצועות השדה ( 14 :> £ 1 ) בכללות הקפיצית 
(ק") והזריקות (ז"). 

האירוע התחרותי המרכזי באתלטיקה קלה מתקיים 
במסגרת המשחקים האולימפיים (ע״ע). במסגרת זו 
בכללים המקצועות: ג ב ר י ם — ר״: 100 מ/ 200 מ/ 
400 מ/ 800 מ/ 1,500 מ׳, 5,000 מ/ 10,000 מ/ מרתון 
( 42,195 מ׳), 110 מ׳ משוכות, 400 מ׳ משוכות, 3,000 
מ׳ מכשולים, מיד 1 ץ-שליחים 4 1,000 x מ׳, 4 400 x מ/ 
ק": ק׳ לגובה, ק׳ למרחק, ק׳ במום וק׳ משולשת. ז": 
הדיפת כדור-ברזל, זריקת דיסקוס, הטלת כידון, יידוי 
פטיש. נ ש י ם — ר״: 100 מ/ 200 מ/ 400 מ/ 800 מ/ 
1,500 . מ/ 100 מ׳ משוכות, מיחץ־שליחים 100x4 מ/ 
400x4 מ׳ (באולימפיאדת מוסקווה [ 1980 ] ייתוספו, 
כנראה, גם הר״ ל 3,000 מ׳ ול 400 מ׳ משוכות). ק": 
לגובה ולמרחק. ז״: הדיפת כדור־ברזל, זריקת דיסקוס 
והטלת כידון. — כן בערכים: קרב 10 — לגברים, וקרב 
5 — לנשים. לאחרונה הונהגה גם תחרות הגביע 
העולמי (אחת ל 4 שבים) לנבחרות. בתחרות הרא- 


הפוטנציאלית נבדקת מראש. 



ריצות, למעלה, מימין: 100 ט/ גברים. המנצח — ה. קרופורר (הוינידר). משמאל: 
א. חואנטורנח (הוגה) מנצח בריצת 400 ט׳. למטה, מימין: ג/ ווקר (נידזילנר) מנצח 
בריצת 1,500 פי: שלשתם — אולימפיאדת מונסריאול ( 1076 ) : משמאל: א. ום( 6 ה 
(צ׳כיסלובקיה) מנצח בריצת 10,000 ם׳ 







69 


ריצות וסקצועדת־השדה 


70 



המהירות המירבית שהשיג רץ היא כ 36 קמ״ש ( 10 שב׳ ל 100 
מ 7 ), ושל רצה — כ 33 קמ״ש ( 11 שב׳ ל 100 מ׳}. בקצב זה לא ניתן 
להתמיד יותר מ 30 שב/ ולאחריהם חייבת לבוא האטה בקצב, עקב 
עייפות, כנראה מהצטברות חומצות בשרירים. למעשר" מסוגלים רק 
רצים בעלי סיבולת גבוהה במיוהד לגמוא כ 20 ק״מ בשעת ר׳ רצופה. 

בעבר היה מקובל שאצנים הם נמובי־קומה ושריריים ואילו רצים 
למרחקים — גבוהים ורזים. כיום יוצאים רבים מכלל זה, 

בריצת המרתון ( 42,195 מ׳ ז נערכת לזכר מבצעו של הרץ 
היווני ממרתון [ע״ע]) לא מוכר שיא עולמי רשמי, בגלל אי-אהידות 
המסלולים שר׳ , אלו נערכות עליהם. ר׳ זו מתהילה ומסתיימת באצ¬ 
טדיון, אך מרביתה מתנהלת ברחובות ובדרכים. 

בין המצטיינים הרבים בר׳ 7 השונות יוזכרו: ב מ א ו צ י ס הקצרים, 
ג 7 סי אוונז (שזכה ב 4 מדליות-זהב באולימפיאדת ברלין [ 1936 ]), 
בוב הייז וג ,י ם היינז, כושים מאה״׳ב, ואלרי בורזוב מבריה״מ. ב ר" 
ה ב י ג ו נ י ו ת: האג השוודי, בניסטר הבריטי (הראשון שירד מגבול 
4 הדקות בריצת המיל), אליוט מאוסטרליה, סנל, ווקר מנידזילנד 
וחואנטוךנה מקובה. בר" הארוכות: "הקטר הצ׳כי , / אמיל זטופק, 
שזכה ב 3 מדליות זהב באולימפיאדה אחת ( 1952 ), ולאדימיר קוטס 
מבריה״מ, רון קלארק מאוסטרליה, נורמי. הרץ הפיני האגדי, וירן 
(אף הוא מפינלנד), שזכה במדליות זהב בר״ 5,000 מ , ו 10,000 מ׳ 
בשתי אולימפיאדות רצופות ( 1972 — 1976 ). בין הנשים בלטו תמיד 
במאוצים הקצרים הכושיות מאה״ב. אך לאחרונה שולטות בהם רצות 
גרמניות. בר" הבינוניות והארוכות שולטות ללא־ערעור המזרח־ 
אירופיות. 

מרוצי־שליחים. באופן רשמי מוכרים שני מרוצי־שליחים 
לגברים ולנשים: 100x4 מ 7 , ו 4 400 x מ׳, אך נערצים גם מרוצי- 
שליחים למרחקים אחרים. במרוצים אלה המטרה היא להעביר את 
מקל־השליחים מקו־ד״זינוק לקו־הגמר בזמן הקצר ביותר, באמצעות 
4 רצים. העברת המקל מרץ לרץ נעשית כשהמוסר והמקבל נמצאים 
במהירות מירבית, בתוך תחום החלפה שארב' 20 מ 7 . 

ר״ המשוכות: על מסלול הר , מצויות 10 משוכות (המרחקים 
ביניהן שווים) שעליהן מדלג הרץ תוך הרמה מזערית של מרכז 
הכובד של גופו כדי שלא ישהה זמן רב 
מדי באוויר. מעבר המשוכה מצריך גמי¬ 
שות וזריזות (תיאום עצבי־שרירי) מיר־ 
ביים. גובה המשוכות שונה בר״ השונות: 
גברים: 110 מ , — 1.067 מ/ 400 מ׳ — 
91.4 ם״מ; נשים: 100 מ׳ — 84 ס״מ. 400 
מ׳ — 76.2 ס״מ. במרחקים הקצרים מבו¬ 
צעים 3 צעדי ר׳ בין המשוכות, ובארוכים 
— 19-13 צעדים בהתאם ליכלתו של הרץ. 

3,000 מ׳ מכשולים. גירסת המסלול 
של מרוצי״השדה (ר׳ להלן), על הרץ לע¬ 
בוד במשך הר׳ 28 מכשולים (גבהם 91.4 


ס״מ), ו? בורות־מים (ארכם 3.66 מ , ). 

המכשולים ובורות־המים מחולקים על 
המסלול באופן שווה, 80 מ׳ ביניהם. את 
המכשולים נוהגים לעבור בסגנון מעבר- 
משוכה, אך מותר לדרוך עליהם. את בור־ 

המים עוברים בקפיצה כשרגל הניתור נש¬ 
ענת על המכשול המונח על שפתו. כל 
תוצאה למטה מ 8.20 ד׳ נחשבת מעולה. 

מ ר וצי-ש דה. ר" אלה משמשות 
להכנת רצים למרחקים ארוכים. אלי¬ 
פויות רשמיות במרוצי-שדה נערכות 
למרחק 12 ק״מ לגברים ו 2 — 5 ק״מ ל¬ 
נשים. במרוצי-שדה קבוצתיים ( 4 — 6 רצים בקבוצה) מנצחת הקבוצה 
הזוכה במספר הנקודות הקטן ביותר. הניקוד ניתן לפי סדר ההגעה 
לקדהגמר: נקודה 1 למנצח, 2 נקודות לשני, וכן הלאה. 

הליכה ם פ ו ר ט י ו ו י ת. באולימפיאדה מקובלת עדיין ההליכה 
ל 20 ק״מ המתחילה ומסתיימת באצטדיון. בתחרויות אחרות מת¬ 
חרים למרחקים שונים ( 3 ק״מ — 100 ק״מ). בעת ההליכה אסור 
להרים בבת־אחת את שתי הרגליים מהקרקע. 

ב. מקצועות השדה נערכים במקומות המיועדים בפאתי 
האצטדיון. 1 . ה ק" נעשות בבורות־ק׳. כל הק" מתחילות בהרצה, 
לצבירת מהירות אפקית, ומסתיימות בניתור ובנחיתה. 

ק , לגובה. בסיום ההרצה מנתר הקופץ על רגל אחת ומעביר 
את גופו מעל לרף מתכת המונח על עמודי הקפיצה. סגנונות הק׳ 
השכיחים ביותר: גלילת־הבטן — הקופץ עובר את הרף, שכוב על 
בטנו. כשגופו מקביל לרף; ק 10 ? 056017 ? (ע״ש הקופץ, מנצח 
אולימפיאדת מכסיקו [ 1968 ]) שפיתח את הסגנון — בסגנון זה עובר 
הקופץ את הרף שכוב על גבו כשגופו כמעט ניצב לרף. שני 
הסגנונות מאפשרים ניצול יעיל של מסלול מרכז־הכובד בעת המעוף, 
אך ל״פוסברי" מספר יתרונות, ביניהם אפשרות טובה יותר להמיר 
מהירות אפקית באנכית, סילוק קל יותר של הרגליים מעל לרף, 
ומעבר גובה רב כשמרכז הכובד נמוך יחסית. ההרצה ב״פוסברי" 
נעשית לרוב במסלול קשתי. ובסופה מנתרים תוך־כדי הפניה. בעת 
המעבר מעל לרף מקשית הקופץ את גופו לאחור ומקפל רגליו 
בסיוע שרירי הבטן. 

המנצח בתחרות הוא הקופץ שעבר את הגובה הרם ביותר. אם 
השיגו קופצים אחדים גובה זהה, מנצח זה שעבר את הגובה בק׳ 
מוקדמת יותר מתוך שלושת הנסיונות המותרים לכל גובה. ק׳ מעל 
2.25 מ׳ לגברים, 1.90 מ׳ לנשים, נחשבת תוצאה מעולה. 

ק׳ לרוחק. לאחר הרצה מהירח של כ 17 — 23 צעדים מנתרים 
מעל ״קרש הניתור״ ( 20 ס״מ רחבו, 1.22 מ , ארכו) לדוחק, אל 
כור הנחיתה. כל חריגה מהסף הקדמי של הקרש בזמן הניתור פוסלת 
את הק׳. מרחק הק׳ נמדד בין הסף הקדמי של הקרש לבין נקודת 
הנחיתה הקרובה אליו ביותר, בתוך בור הנחיתה. 



ריצות. 100 מ׳ מעוכות, נעים, אולימפיאדת מינכז ( 1972 ). נמרכו: א. רוט־שוזמורוב, י'.;ראי, 
משמאל; 3000 מ׳ מכשולים. אולימפיאדה מונטריאול ( 1976 ) 



71 


ריצות ו:קגדעוו! השדה 


72 


הברחות המסייעים 
לקופץ להשיג מרחק 
הם הביתור, המרים 
את הקופץ לאוויר, 

ובעיקר — מהירות 
ריצתו. לפיכך כל ה¬ 
קופצים המעולים הם 
י ־פיצ י ?ד 1 חק - עיטי י כד י|,ינ י (הס י םץ אצנים מהירים. קופץ 

מחזיק בידיו משיוו?ות) י ^ י 

למרחק 8 מ׳ רץ 100 

מ׳ בפחות מ 10.6 שב/ וקופצת למרחק 6.70 מ' — בפחות מ 11.6 שב/ 
השיא העולמי( 8,90 מ , ) שהושג ע״י בוב בימון, בושי מאה״ב, באווירה 
הדליל של מכסיקו־סיטי ( 1968 ), בחשב לשיא־השיאים באתלטיקה* 
קלח. 

סגנונות הק' המקובלים הם: "המיתוח" ו״ההליכה באוויר" ז 
בשניהם המטרה היא למנוע מחצי־הגוף העליון תנועה סיבובית 
קדימה בעת המעוף, כדי להגיע לנחיתה (שליחת רגליים לתוך 
הבור) רחוקה בכל האפשר. 

ביוון העתיקה נערכו ק״ לרוחק במסגרת קרב 5 (^נטאתלון). 
הביתור נעשה מסף־אבן מזק׳ נחשבה חוקית רק אם נשאר הקופץ 
על עמדו לאחר הנחיתה. הקופצים נעזרו במשקוליות־יד בעת הק/ 
כנראה כדי להשיג תבופת־יתר או יציבות בעת הנחיתה. מניחים 
שהמנצחים קפצו למרחק 6 — 7 מ׳. 

ק׳ משולשת מורכבת מ 3 קפיצות עוקבות: "דילוג", "צעד" 
ו״ק״/ לאחר הרצה ( 17 — 21 צעדים) מנתרים מעל קרש-ק' המרוחק 
מבור הנחיתה 11 — 13 מ׳. בדילוג מנתר ונוחת הקופץ על אותה 
רגל, בשמגמתו להשיג מרחק מירבי בגובה מזערי! בצעד מנתר 
הקופץ מן הרגל שנחתה ב״דילוג" תוך כדי הנפה חזקה של הברך 
הנגדית ו ב ק׳ מנתר הקופץ לתוך בור הנחיתה. החלוקה האופטי¬ 
מלית של המרחק בין שלושת השלבים היא 35% — 30% — 35% , 
בהתאמה• ק׳ זו נחשבת קשה לביצוע מבחינה טכנית ופיסית:והרגליים 
נפגעות בתדירות גבוהה. מועטות הק״ מעבר ל 17 מ/ חשיא העולמי 
( 17.89 מ׳), שקבע ז׳. אוליווירה הבראזילי, הוא השג נדיר, שהושג 
אף הוא באווירה הדליל של מכסיקו־סיטי. הקופץ הבולט בכל הזמנים 
הוא הרוסי ויקטור סאנייב, שזכה ב 3 מדליות־זהב אולימפיות רצופות 
( 1968 — 1972 — 1976 ). 

ק׳ במוט. מקצוע אקרובטי מרהיסעין בו מנסה הקיפץ, בסיוע 
הרצה מהירה, עצמת ניתור ובעיקר בעזרת המוט שבידו, לעבור מעל 
רף הק׳ הגבוה. בסיום ההרצה מחליק הקופץ את קצהו התחתון 
של המוט לתוך "גומת הנעיצה" ומבצע באותה עת את פעולת 
הניתור. את העליה — בשהוא תלד על המוט בשתי ידיו — עושה 




קפיצות. מימיו ז קפיצה לרוחי}: א• רוגינסון, אה״ב ( 8.35 מ׳). משמאל: 
קפיצה במוט: ב. ג׳נר, אוז״ב. אולימפיאדת מונטריאול ( 1976 ) 


הקופץ כשגופו במקפל, בגובה המירבי הוא מסתובב באוויר, שומט 
את המוט, עובר את הרף כשבטנו כלפי מטה ומשליך את גופו לאחור 
כדי לסלקו מהר ככל האפשר מהרף. 

עד שנות ה 60 המוקדמות קפצו בעזרת מוט קשיח (במבוק או 
אלומיניום). אז אושר השימוש במוט גמיש עשד סיבי-זכוכית 
ומותאם למשקלו של הקופץ. מוט כזה מתכופף מתחת למשקל גופו 
של הקופץ, ותוך כדי התיישרותו — משליכו כלפי מעלה. השימוש 
במוט הגמיש שינה את טכניקת הק׳ ואת שיטות האימון. כיום השגים 
בתחום 5.60 מ׳ נדירים באותה מידה שהיו השגים של 4.60 מ׳ 
לפגי כ 20 שנה, בתקופת המוט הקשיח. אז בלטו וורמרדאם, ריצ׳רדז 
ובראג מאד״״ב וכעת — בעיקר אמריקנים ופולנים. 

2 . זריקות. הדיפת כדור־ברזל. משקל הכדור 7.260 
ק״ג לגברים, 4.00 ק״ג לנשים. ההדיפה נעשית מתוך מעגל שמישטחו 
קשה ומחוספס וקטרו 2.135 מ/ והכדור חייב לנחות בתוך גיזרת 
הדיפה בת ס 45 . ההודף גולש על רגל אחת לאורך קוטר המעגל 
כשגבו לכיוון הד, במטרה להקנות לכדור מהירות. בסיום הגלישה 



זריקות. מימי! : מטיל הבירוז מ. גמט, הונגריה. אווח העו?ם 
והאלו,? האולימפי ( 04.58 מ׳/ מונטריאול, 1976 : משסאל: זורקת 
הריסקום נ. רוטשקובה, בריח״ט 

מפנה ההודף את גבו תוך יישור הרגל האחורית וכשפניו לכיוון 
ההדיפה הוא הודף את הכדור. כל זמן הגלישה, ועד להדיפה, מונח 
הכדור על הכתף ליד הצוואר, נתמך בכף־היד. 

ההדיפה דורשת עצמה גופנית רבה. באימונים מודגש מאד פיתוח 
הכוח בעזרת משקולות כבדות. עד אמצע שנות ה 50 נעשתה הגלישה 
כשהצר מופנה לחזית. באמצע שנות ה 70 פותח סגנון חדש: במקום 
הגלישה המקובלת (עם הגב לחזית) מבצעים סיבוב הדומה לזה 
שסריקת הדיסקוס. השיא העולמי ( 22 מ , ) הושג בסגנון זה. תוצאות 
של יותר מ 21 מ׳ לגברים ולנשים נחשבות מצוינות. 

זריקת דיסקוס (ע״ע). הדיסקוס עשוי עץ ומוקף טבעת 
מתכת. משקלו 2 ק״ג לגברים וק״ג אחד לנשים. הד נעשית מתוך 
מעגל שמישטחו קשה ומחוספס וקטרו 2.50 מ/ לגיזרת-ד בת " 45 . 
הזורק מחזיק את הדיסקוס בכף־ידו כשהיא מופנית כלפי מטה, 
מסתובב (כשגבו לכיוון הד) סיבוב וחצי כדי לאגור מהירות. 
ו״מוציא" את הדיסקוס תוך משיכתו במהירות לפנים. עם שחרורו 
מקנות לו אצבעוח־היד תנועה סיבובית כלפי חוץ. זריקת הדיסקוס 
מחייבת שליטה בטכניקה המסובכת, עצמה גופנית רבה וחוש שיווי־ 
משקל מפותח. ז״ מעל 68 מ" לגברים ולנשים הן נדירות, כיום 
נוהגים להקיף 315 0 ממעגל הד׳ בגדר גבוהה לשם בטיחות. 

ביו הדיסקובולים המודרניים בולט אל ארטר מאה״ב בעל השג 
נדיר — 4 מדליות זהב אולימפיות רצופות ( 1960-1956 — 1964 — 
1968 ) — סילווסטר, ווילקינז האמריקנים ודאבק הצ׳כי. בין הנשים 
בולטת היהודיה הרוסית פ. מלניק. 

ביוון העתיקה נכללה גם זריקת הדיסקוס בקרב 5 . מקורה, 






ריצות ומקצועות השדה — שיאים עולמיים, שיאים אולימפיים, שיאי ישראל 







השיאים העולמיים בשנים: 




■ 

שיאים ישראליים(? 

האולימפיאדה 

שיאים אולימפיים 

1965 

1955 

1945 

נקבע 

שיאים עולמיים (ל 10.5.78 ) 

■ 

10.86 

כחולי 

מכסיקו 

9.95 שנ׳ 

היינס. אה" ב 

1 10.0 שד 

10.2 ' שד 

10.2 'שד 

1968 

9.95 שד 

היינם, אה״ב 


22.39 

כחולי 

מכסיקו 

19.83 שד 

סמית, א ה" כ 

20.2 ' שד 

20.2 ' שד 

20.3 ' שנ¬ 

1968 

19.83 שד 

סמית, אה׳׳כ 


47.9 ׳ ׳ 

ניצני 

מכסיקו 

43.86 שב׳ 

אוונם, אה״ב 

44.9 ' שד 

45.4 ' שד 

ס. 46 'שד 

1968 

43.86 שד 

אוונס. אה״ב 



לאוגומר 

מונטריאול 

1.43.5 ד׳ 

חואנט 1 רנה, קובה 

1:44.3 ד׳ 

1:45.7 ד׳ 

1:46.6 ד- 

1977 

1:43.4 ד׳ 

1 חואנטורנה, קובה 


2:24.6 

דאוכר 



— 

16.2 : 2 ד־ 

19.0 : 2 ד׳ 

2:21.5 ד׳ 

1974 

13.9 : 2 ד׳ 

וולהאטר, אה״ב 


*■43.3 

וישניצר 

מכסיקו 

3:34.9 ל׳ 

קינ 1 . קניה 

35.6 : 3 ד• 

3:40.8 ד׳ 

3:43.0 ד• 

1974 

22.2 : 3 ד׳ 

כאיי, טנזניה 


— 

— 



— 

3:53.6 ד׳ 

3:58.0 ד׳ 

4:01.4 ד׳ 

1975 

3:49.6 י׳ 

וולקר, ניו־וילנד 



וישניצר 



— 

5:01.2 ד' 

5:02.2 ד׳ 

11.8 : 5 ד- 

1976 

4:51.4 ד׳ 

וולקר, ניו־זילנד 



וישניצר 



— 

7:39.6 ד׳ 

7:55.6 ד׳ 

8:01.2 ד׳ 

1974 

7:35.2 ד׳ 

פ 1 םטר, בריטניה 


1 39.8 

וישניצר 

מונטריאול 

13:20.3 ד׳ 

פוסטר, בריטניה 

24.2 : 13 ד׳ 

13:40.6 די 

13:58.2 ר- 

1978 

08.4 13 ד׳ 

רונו, קניה 


):32 4 

וישניצר 

מינכן 

38.4 . : 27 ד׳ 

וירן. פינלנד 

39.4 : 27 ד׳ 

28:54.2 ד׳ 

35.4 : 29 ד׳ 

1977 

27.30.5 ד׳ 

קימוכואה, קניה 


1 : 18.3 

חצרוני 



— 

59:22.8 ד׳ 

59:51.8 ד׳ 

1:03:01.2 ש׳ 

1976 

24.2 : 57 ד׳ 

הרמנם, הולנד 


,8,125 

חצר 1 ני 



— 

20,232 מ׳ 

20,052 מי 

19.339 מ־ 

1976 

20,944 מ׳ 

הרמנם, הולנד 


28.43 

חצר 1 ני 

מונטריאול 

55 : 09 : 2 ש׳ 

צירפינסקי, מד גרמניה 

12:00.0 : 2 ש׳ 

17:39.4 : 2 ש׳ 

2:26:42 ש׳ 

1969 

2:08:34 ש׳ 

קלייטון, אוסטרליה 


15.3 ' י 

אור 

מינכן 

13.24 שד 

מילבורן, אה״ב 

13.2 ' שד 

13.5 ' שד 

13.7 ' שד 

1977 

13.21 שד 

קאסאנס. קובה 


55.72 

אור 

מונטריאול 

47.64 שד 

מוזס, אה״ב 

49.1 ' שד 

50.4 ' שד 

50.6 ' שד 

1977 

47.45 שד 

מ 1 ז 0 , אה״ב 


): 16.5 

קרני 

מונטריאול 

8:08.02 ד׳ 

גרדרוד, שוודיה 

26.4 : 8 ד׳ 

40.2 : 8 ד׳ 

— 

1976 

8:08.0 ד- 

גרדרוד, שוודיה 


1113 ■ 

פלג 

מונטריאול 

1:24:41 ש׳ 

כאיטיסטה, מכסיקו 

1:27:05.0 ש׳ 

1:30:02.8 ש׳ 

1:32:28.4 ש־ 

1977 

32 : 1:23 ש׳ 

כאוטיסטה, מכסיקו 

לול) 


לדני 



— 

33.0 : 4:02 ש׳ 

10.6 : 4:20 ש׳ 

34:03.0 : 4 ש׳ 

1977 

3:56:39 ש- 

ורה, מכסיקו 



כר אוץ 

מונטריאול 

2.25 ס׳ 

ושולה, פולניה 

2.28 ם־ 

2.12 מ׳ 

2.11 מ׳ 

1977 

2.33 מ¬ 

ישצ׳נקו, בריה--ם 



רפאלי 

מינכן 

5.50 מ׳ 

ג 1 רדוויג, מו־ גרמניה 

5.28 מ׳ 

4.77 מ׳ 

4.77 ם׳ 

1976 

סד. 5 מ׳ 

רוכרטס. אה״ב 


7.53 ר 

עמלי 

מכסיקו 

8.90 מ׳ 

בימז־ן, אה״ב 

8.34 מ־ 

8.13 מ׳ 

8.13 מ¬ 

1968 

8.90 מ־ 

כימון, אה״ב 


15.14 

רייס 

מכסיקו 

17.39 מ׳ 

סנאיב, בריה׳ימ 

17.03 מ׳ 

16.56 מ׳ 

סס. 16 מ׳ 

1975 

17.89 מ¬ 

אוליווירה, ברזיל 


16 61 

מקלר 

מונטריאול 

21.32 ס׳ 

ברישניקוב, כריה״מ 

21.52 מ׳ 

18.54 מ׳ 

17.40 מ׳ 

1976 

סס. 22 מ׳ 

ברישניקוב, כריה־־מ 


52.78 

אריאל 

מונטריאול 

68.28 מ־ 

וילקינס, אה־ כ 

65.22 מ׳ 

59.28 מ׳ 

53.34 מ¬ 

1976 

70.86 מ׳ 

וילקינס, אה״ב 


57.08 

יעקבי 

מונטריאול 

77.52 מ׳ 

סדיק, כריה" מ 

73.74 מ׳ 

64.52 מ׳ 

סס. 59 מ¬ 

1975 

79.30 מ׳ 

שמידט, מע׳ גרמניה 


72.72 

סיגורה 

מונטריאול 

94.58 מי 

נמט, הונגריה 

91.72 מי 

81.75 מ׳ 

סד. 78 מ¬ 

1976 

94.58 ם׳ 

נמט. הונגריה 


6,263 

הירש 

מונטריאול 

8.618 נק־ 

ג׳אנר, אה״ב 

8,089 נק׳ 

7,758 נק׳ 

! 7,42 נק- 

1976 

8,618 נק׳ 

ג׳אנר, אה״ב 



ישראל 

מינכן 

־ 38.19 שד 

אה״ב 

39.0 שד 

39.8 שד 

39.8 שד 

1977 

38.03 שב- 

אה״ב 


1:21.4 

ישראל 

מכסיקו 

2:56.1 שד 

אה״ב 

3:00.7 שד 

3:03.9 שד 

3:08.2 שד 

1968 

2:56,1 שד 

אה" כ 




מונטריאול 

11.01 שד 

ריכטר, מעי גרמניה 

11.1 ' שד 

11.5 ' שד 



10.88 שד 

אלסנר, מז׳ גרמניה 

■ 



מונטריאול 

22.37 שד 

אקרט, מר גרמניה 

22,7 ' שד 

23.6 ' שד 



22.21 שד 

שווינסקה, פולניה 


55.27 


מונטריאול 

49.29 שד 

שווינסקה, פולניה 

51.9 ' שד 

— 



29 49 שד 

שווינסקה. פולניה 


2:05.8 


מונטריאול 

1:54.9 ד• 

קזנקינה, בריה״מ 

2:01.1 ד׳ 

2:13.0 ד׳ 



1:54.9 ד׳ 

קונקינה, בריה״ס 


4:25.0 

שזיפי 

מינכן 

014 4 ד׳ 

כר א נינה, כריה "ס 

17.3 : 4 ד׳ 4 

— 


1976 

3:56.0 ד¬ 

קונקינה, בריה״מ 


):49 4 

הלה 


— 

— 

— 

— 


1976 

!. 27 : 8 ר׳ 

בראגינה, בריה״ם 

ן 

12.93 

ר 1 ט 

מינכן 

12.59 שד 

ארהרדט, מד גרמניה 

13.3 ' שד 5 

- 


1972 

12.59 שד 

ארהרדט, מז׳ גרמניה 

ן 

— 




— 

— 

— 


1977 

55.63 שד 

רוסלי, מז׳ גרמניה 


1.78 מ 

אברמוביץ 

מונטריאול 

93 1 מ׳ 

אקרמן, מד גרמניה 

1.91 מ׳ 

171 מ׳ 


1977 

2.00 מ- 

אקרמן, מז׳ גרמניה 


6.14 ם 

ר 1 ט 

מינכן 

6.78 מ׳ 

רוזנדהל, מע׳ גרמניה 

6.76 מ׳ 

6.25 מ¬ 


1976 

6.99 מ׳ 

ויגל, סו׳ גרמניה 


13.96 

ב ולבה 

מונטריאול 

21.16 מ¬ 

קריסטוכה, בולגריה 

18.59 מ׳ 

לס. 15 ם׳ 


1977 

22.32 מ׳ 

פיבינגרובה. ציכיה 

ן 

45.56 

ב ולב ה 

מונטריאול 

סס. 69 מ׳ 

שלאק, מד גרמניה 

59.70 מ׳ 

53,25 מ- 


1976 

70.50 מ׳ 

מלניק, ברי ה" מ 


44.68 


מונטריאול 

94 65 מ׳ 

פוקס. מד גרמניה 

62.40 מ׳ 

53.41 מ¬ 


1976 

69.32 מ׳ 

שמידם, אה״ב 


3,385 


מינכן 

4,801 1 ק* 

פיטרס, בריטניה 

— 

— 


1977 

4,839 נק׳ 

טקאצ׳נקו, כריה״ם 

ן 

48.46 


מונטריאול 

42.55 שד 

מד גרמניה 

43.9 ' שד 

46.4 ' שד 


1976 

42.50 שד 

מד גרמניה 


1:53.1 


מונטריאול 

19.2 : 3 ד׳ 

מד גרמניה 

3:47.4 ר׳ נ 

— 


1976 

19.23 : 3 ד׳ 

מד גרמניה 

■ 


■ * • ייויי * יי - ג 
























75 


ריצות ומקצועות־השדה — ריצ׳י, מטאו 


76 


כנראה, בטקס פולחני — הדיסקוס העגול והשטוח סימל את השמש, 
ומעופו את זריחתה ושקיעתה. הדיסקוס הועף כשהוא ניצב לקרקע 
ולא מקביל לה כפי שנהוג כיום. הז׳ נעשתה ממשטח אבן למרחק 
משוער של כ 20 — 30 מ/ רוב הדיסקוסים שנשתמרו מאז עשויים 
אבן, ומיעוטם — מתכת. משקלם 1.2 ק״ג — 5.7 ק״ג, 

הטלת כידון. אורך הכידון לגבריב — 2.60 מ׳ ומשקלו 
800 ג׳; ולנשים — 2.20 ם׳ ו 600 ג , . בסיום הרצה קצרה מטילים את 
הכידון לגיזרת־ז , בת ־־ 29 , לקראת סוף ההרצה מצליבים רגליים כך 
שהגוף יהיה במצב ז׳ כשהיד המחזיקה בכידון משוכה לאחור. 
בנחיתתו חייב הוד הכידון להשאיר סימן ברור על הקרקע. מהירות 
הרוה וכיוונו קובעים את זווית ההטלה. הכידונאים חזקים, מהירים 
ובעלי יד מהירה. הטלות למרחק 90 מ׳ לגברים ו 65 מ׳ לנשים 
נחשבות מעולות. בין הגברים ידועים הפינים כשיאני הטלת כידון. 
ובין הנשים שולטת רות פוקס ממזרח־גרמניה ( 1977 ). 

ביוון העתיקה היתה הטלת הכידון גם היא במסגרת קרב 5 . 
אורך כיחז־העץ היה כגובה קומת־אדם. במרכזו היתה לולאה לאצ¬ 
בעות המטיל כמו לולאת״מנדר-האורגים"; שמ״א יז, ז). הוצאת 
האצבעות בתנועת משיכה בעת ההטלה הקנתה לכידון תנועה סיבו¬ 
בית סביב ציר־האורך, ובכך נשמרה יציבותו באוויר. ההרצה לקראת 
ההטלה נעשתה ממשטח מוגבה מעט. 

יידוי פטיש. "הפטיש" המודרני (חיקוי ליידוי המקבת במ¬ 
סורת הבריטית) היא גולת ברזל (שמשקלה 7.260 ק״ג) שמחובר 
אליה מיתר־ברזל (שארכו כ 1.20 מ׳) ובקצהו ידית־אחיזה. היידוי נעשה 
באותם תנאים בהדיפת כדור־ברזל. מעגל היידוי מוקף רשת גבוהה 
לבטיחות. היודה מסתובב 3 — 4 סיבובים שלמים סביב ציר האורך 
של גופו, כדי להקנות מהירות מירבית לפטיש, המוחזק לפני הגוף 
בשתי כפות־הידיים (זו הלופתת את הידית — עטופה בכפפת עור). 
היידוי הוא מקצוע: טכני וקשה בעיקר בגלל המהירות הרבה המוקנית 
לפטיש תוך כדי הסיבובים. יודי הפטיש הטובים הם בעלי־גוף, אך 
זריזים, ובעלי שליטה מלאה בגופם. בעבר הצטיינו יודים מאה״ב, 
כיום — בעיקר מבריה״ם ומגרמניה המערבית. 

קרב 10 לגברים (דקאתלון). תחרות ב 10 מקצועות 
( 4 ר״, 6 שדה) בשני ימי-תחרות, בסדר הבא: ריצת 100 מ׳" ק׳ 
למרחק, הדיפת כדור־ברזל, ק׳ לגובה, ריצת 400 מ׳ — ביום הראשון; 
ובלם השני — ריצת 100 מ׳ משוכות, זריקת דיסקוס, ק׳ במוט׳ 
הטלת כידון וריצת 1,500 מ/ על המתחרה להתייצב לכל עשרת 
המקצועות. במקצועות־השדה ניתנים למתחרים שלושה נסיונות; 
בר״ — גסיון אחד בלבד. לתוצאות ניתן ניקוד הקבוע בטבלה 
רשמית, המעודכנת מדי־פעם בהתאם לרמת ההשגים בעולם. רק 
התוצאות הטובות־ביותר מובאות בחשבון הניקוד, ובעל הניקוד 
הגבוה־ביותר הוא המנצח. לוחמי קרב 10 הם אתלטים מעולים ורב־ 
גוניים, ומנצחי קרב 10 אולימפי נחשבים ל״מלכי הספורט״. 8,300 
נקודות ופעלה היא תוצאה מעולה. מהבולטים במקצוע זה: ג׳ים 
תורם, בוב מתיאס, רייפר ג׳ונסון וברוס ג<נר — מאה״ב; יאנג — 
מפורמוזה 1 אבילוב — מבריה״מ. 

קרב 5 לנשים (פנטאתלון). 5 מקצועות ( 2 ר״, 3 שדה) 
בשני ימי־תחרות (לעתים ביום אחד), בסדר זה; ריצת 100 מ׳ 
משוכות, הדיפת כדוד־ברזל, ק׳ לגובה — ביום הראשון; ק׳ לרוחק. 
ריצת 800 מ׳(שהחליפה את ריצת 200 מ/ שהיתר״ נהוגה עד 1976 ) — 
ביום השני. רוב המצטיינות הן ממזרח-אירופה. 

האימון המודרני באתלטיקה קלה. רצים, קופצים וזורקים 
מתאמנים מדי יום ביומו, כל השנה, כדי להשיג תוצאות גבוהות. 
עמידה בעומס האימונים מחייבת אורוז-חיים שתוכנן בקפדנות, כולל 
אכילת מזון מיוחד, פרקי־מנוחה קבועים, וטיפול רפואי ופסיכולוגי, 
ללא אימונים קשים ובלי סיוע חמרי לא יצליחו אתלטים, ואפילו 
המוכשרים ביותר, להגיע למיצוי יכלתם. מלבד אימונים מקצועיים 


מפתחים הספורטאים כוח וסיבולת־שרירית בעזרת אימון במשקולות, 
ונעזרים באימונים להגברת כוח־ד״ריכוז. למרות האיסור שכיח כיום 
השימוש בסמי־מרץ ובהורמונים. ויכוח, מוסרי ורפואי, נטוש גם על 
שיטת עירויי־הדם (ליצירת "עודף דם") לרצים למרחקים ארוכים. 
מספר חדשים בשנה מתאמנים רצים אלה גם במקומות גבוהים, 
עם האוויר דליל והחמצן מועט— כדי להעשיר את דמם בהמוגלובין. 
הספורטאים ומאמניהם נעזרים באמצעים בירמכאניים מתוחכמים 
(מצלמות מהירות, מחשבים) לניתוח התנועות ולגילוי שגיאות 
טכניות, נועצים במומחים לפיסיולוגיה־של-המאמץ, לתזונה ולפסיכד 
לוגיה של הספורט, ומסתייעים בציוד ובמכשור ספורטיווי המשתכלל 
והולך כתוצאה מפיתוח מדעי (נעלי־ר/ מסלולים סינתטיים, ציוד 
אלקטרוני למדידה ועוד). 

הספורטאי שואף לכוון את שיא כשרו לתקופת התחרויות 
החשובות: בחורף (״עונה״ קצרה יותר) — תחרויות באולמות 
הסגורים, ובקיץ (העונה העיקרית) — תחרויות האצטדיון. מבחינה 
גופנית ונפשית אי־אפשר לשמור על כושר-שיא זמן ממושך מדי, 
ולפיכך מתוכננת המחזוריות באימון בהתאם ללוח־התחרויות שבהן 
שואף הספורטאי להגיע לשיא כשרו. 

באתלטיקה קלה לא נחוגה מקצוענות כביתר ענפי הספורט, 
מקובל שאתלטים בשיאם משתתפים במסעי־פרסומת למוצרי ספורט 
ומוצרים אחרים. 

את האתלטיקה הקלה בישראל מנהלת ועדת האתלטיקה שליד 
ה״התאחדות לספורט". למרות המאמצים הרבים עדיין סובלים 
האתלטים מהעדר מתקנים נאותים לאימונים ותחרויות, מסטאטוס 
נמוך בהשוואה לענפי הספורט הקבוצתיים, מן הריחוק הגאוגרפי 
מאותן מדינות המוכנות להתמודד עמנו באופן סדיר׳ ומן השירות 
הצבאי הארוך. אע״פ שניתן להצטיין בר", בק", ובעיקר בז", בגילים 
מבוגרים יחסית (מעל 27 ), חיוניים אימונים עצימים דווקא בגיל 
השירות הצבאי ( 18 — 21 ), כדי לעבור מתוצאות נוער לתוצאות 
בוגרים. 

מספר האתלטים בישראל ברמה בי״ל הוא זעיר. ביניהם בולטת 
אסתר ר 1 ט (שחמורוב) המחזיקה בכל שיאי ישראל בר" הקצרות, 
בק׳ למרחק ובקרב 5 . ריצת 100 מ׳ משוכות הוא מקצועה העיקרי. 
באולימפיאדת מינכן ( 1972 ) נקטעה השתתפותה לאחר רצח 11 
הספורטאים הישראליים בידי מחבלים ערבים. בין הנרצחים — 
מאמנה האישי עמיצור שפירא (נר ב 1932 ), מהמאמנים המעולים 
בישראל (ר׳ ביבל׳). בריצת 100 מ׳ משוכות הגיעה ששית בגמר 
האולימפי במונטריאול ( 1976 ) והיא הראשונה באסיה ושביעית 
בדירוג העולמי ( 1976 ). יצוינו גם יובל וישניצר, שיאן ישראל בר" 
הארוכות, וההלד שאול לדני. בתחרויות באסיה השיגו השגים טובים 
גם הרצה למרחקים חנה שזיפי, והקופצות לגובה אורית אברמוביץ, 
מיכל למדני ואהובה קרביצקי (קראום), אך טבלות ההשגים באת¬ 
לטיקה קלה בישראל מצביעות על פיגור של עשרות שנים בהשוואה 
להשגים בעולם. 

ד. מרכום־טרנר, אתלטיקה קלה, 1968 ; הנ״ל, אתלטיקה קלה בהור 
פתחוחה החנולית, 1974 ; ע. שפירא, אתלטיקה קלה בביה״ס; פרקים 
מעזבונר של מורד,־מאמן, 1976 2 ! א. נולדבורט, האתלטיקה בישראל: 
1935 — 1970 , 1971 ; א. גולדבורט — א. קוקם (עורכים), ספר האת־ 
לסיקה ; 1973 — 1976 , 1 1977 ; 1963 2 ,.¥ 3 מ 4 .ש 71 /^. 1803 ,^]• 001111 ■■א • 1 

— 1864 , 1111 ) 41/11 .¥ 0713 . 7 / 0 1 ( 1111107 0713 ^ 1 ., 1 .. 8 

,!) 11 ) 74/111 /ס 4 ו 3 ) 0 קס 1 )ע) ¥71 ?>״/ 7 ,( 00 ) 311 מז)גע\ ,? . 4 ג ; 1964 , 1964 
. 7 ,תס 5 ] 0 א . 0 ; 1969 4 , 11% ) 14/111 ^) 1 * 1 ,(.!מ) ו 58 תו 01 חזו 5£1 . 0 ;־/ 196 
-) 8/41/11 ) 1 * 1 ־ 747 > ! 74x1 י/ , 0113111 ! . 11 ; 1970 , 1 ) 0/1 01 ) 07 ?ז/ 7 :.¥ 1 ) 471 
4718 . 7 ^ 8171 ) 00 .€ ,תבוווז^ספ .[ ; 1973 ,) 431 ק 10 )/ץ £712 € ¥171 ■) 61 

,(?\. 1.4 ) ת 0 ז 1 ב־ 1 ש[> 6 ? 011660 ^ /ט 31£ וח.\/ 601131 ב 1 וז:זזת 1 ; 1974 ;¥ 

.(שנתון) : 142 006001 31 0510 
גל. ו. 

ריצ׳י/מטאו — 1001 מ — ( 1552 — 1610 ), מיסיונר ישועי- 

איטלקי שפעל בסץ. ב 1571 הצטרף ברומא למסדר הישועים, 

ולאחר השתלמות של כ 4 שנים במתמטיקה, גאוגרפיה, אסטרונומיה 



77 


דיצ׳י, מטאו — ריצ׳ל, אלברכט 


78 


ומדעי-טבע אחרים נשלח 
למרכז המיסיונרי גואה 
שבהודו. ב 1582 נקרא 
למאקאו כדי ללמוד את 
השפה והתרבות, הסינית 
ולהתכונז לקראת משימה 
מיסיונרית בסין. יחד עם 
מיכלה רוג׳ירי (״ £118816 ) 

הצליח׳ לאחר מספר נסיר 
נות, להתיישב בצ׳או־צינג, 

ושם פתח במערכה תרבו־ 

תית. בכשרון רב הצליח 
לעניין את הסינים ולעורר 
את הערכתם בהציגו ב¬ 
פניהם מכשירים מדעיים 
אירופיים (שעונים, מפות. 

ספרים, ציורים וכייו״ב). ר 
זכה להצלחה מיסיונרית 
ניכרת בשל התבונה שבה סיגל את הנצרות למושגיהם ולהשקפת- 
עולמם של הסינים. כך, למשל, הקים את הכנסיה בשאו־צי בסגנון 
סיני, ואף המיסיונרים עצמם פשטו את לבושם האירופי הזר והשנוא 
ולבשו בגדים סיניים מסרתיים. ר׳ פעל במקומות שונים בסין וביקש 
פעמים רבות להיכנס לפקינג, אבל רק ב 1601 התיר הקיסר לר/ ששמו 
כמלומד וכסופר הלך לפניו, להתיישב בה — מאורע שציין השג 
מיסיונרי מרשים מאז נסיונותיו של כסויר (ע״ע). פעילותו המיסיו¬ 
נרית של ר׳ חיתה משולבת בעבודה מדעית ובכתיבה, ובין יצירותיו 
בסינית יצוינו: "מפת העולם׳/ "תורת האלוהים האמיתית", ו״ספר 
הקטכיזם הסיני׳/ שלאורו פעלו דורות של מיסיונרים בסין, אבל 
שיטתו המיסיונרית המיוחדת של ר/ שנשאה אופי של הסתגלות 
( 13110 > 10 ז 11 ז 30001 ) לתרבות ולטקסים הסיניים, עוררה ביקורת חריפה 
ופולמוס בכנסיה הקאתולית, ולאחר מותו נפסלה ע״י האפיפיור 
קלמנס 1 ^ וע״ע מיסית; ישועים. 

/ 0 012 ( 01177 [ 6 ( 71 ;^ 1117 ( €67 ( 1611 6 ( 21 171 12 ( €1117 ,(.■!]) : 021138110 .] ״ 1 
. 51.11.5.1 7175 0716 ( 717110710.110715171611 !ס!!!/ 16 ( 1 ,ץגזמנ}? .{ ; 1953 ,. 11 . 51 
; 1955 , 11 / 651 ! 1/11 ( £7077 517171 156 6 ( 71 , 00011111 . 7 ; 1955 , 2 ) 7 11171 > 171 
. 1962 , 15 ( 01127 / 0 67211071 ( 077 י 06 ד 15111 . 14 . 3 ) 

צ. בר. 

ליצ׳י, 030 ^ 1 — £1061 6 מ 113 ;! 3 < 861 — ( 1659 — 1734 ), צייר 
איטלקי, מחלוצי תור־הזהב האחרון של הציור הוונציאני 
במאה ה 18 . למד אצל סבסטיאנו מצוני. בנעוריו נדד במרכזי האמנות 
באיטליה וקלט השפעות ציירי הברוק (ע״ע) המוקדם והבדוק בשיאו: 
בבולוניה הושפע מהאחים קרצ׳י וג. רני, במודנה ובפארמה מקורג׳ו, 
וברומא מקורטונה. בשנים 1700 — 1712 שהה בוונציה, הושפע מסג¬ 
נונו של ורונזה והוריש השפעה זאת לטיפולו (ע׳ ערכיהם). מיצי¬ 
רותיו בוונציה: הציורים בכנסיית סאן מארציאלה ( 13021316 ^ 5311 ; 
1705 ) ומזבח הבתולה ו 9 קדושים בכנסיית סאן ג׳ורג׳ו מאג׳ורה 
( 1708 ). באותה תקופה ביקר בווינה ( 1701/3 ), שם עיטר בציוריו את 
ארמון שנברון (ע״ע), בברגאמו ( 1704 ) ובפירנצה ( 1706/7 ). כאן 
צייר, בין השאר, את הפרסקו "הרקולס והקנטאור" בפאלאצו מארד 
צ׳לי, המציין את ראשית תקופתו הבשלה. בשנים 1712 — 1716 היה 
עם בן־אחיו מרקו ר׳ (ר׳ להלן) בלונדון וצייר את הפרסקו,"תחיית 
ישו" באפסיס של הקפלה שבביה״ח בצ׳לסי (ע״ע רן) ועיטר את 
בית ברלינגטון (שהושלם בידי ו. קנט [ע״ע]). בחזרו לוונציה 
( 1716 ) ביקר אצל וטו (ע״ע) והעתיק מרישומיו. 

מרקו ר׳ — .£ 3100 ^ 1 — ( 1676 — 1721 ), בן־אחיו של ס״ר, היה 
מחלוצי ציור הנוף הדמיוני והדקוראטיווי. עבד בלונדון ( 1708 — 



דיצ׳י (משמא 5 .) עם פקיד סיגי. 
תחריט ם 1867 


1710 ; 1712 — 1716 ) עם פלגריני בעיצוב תפאורות־בימה. בוונציה 

המשיך בציור קטעי נוף על רקע תמונות דודו, וציורי נוף עצמאיים 

המצטיינים במשיכוודמכחול רעננות וחפשיות ובאווירה רומנטית. 

€ 0 . 1010%0 ;. 11 . 51 ,(. 1 מ) 110 ? . 191 . 0 ; 1922 ,.? 7 . 5 י סבך 1 :> 5 ־ 0 ע 011 ׳ 1 .[ 

. 1963 , 1 ) 10517 ( 7 161172 ) 


דיצ׳י, (ריציוס), פאולו - ( £17.1115 3111115 ?) £1001 3010 ? — 



(מת 1542 ), רופא והומניסט איטלקי, יהודי מומר. היה פרופסור 
לפילוסופיה באוניברסיטת פאוויה ואה״ב רופאו ויועצו של הארכידוכס 
פרדיננד (ע״ע, עט׳ 72 ) שנעשה מלך ב 1526 . פרדיננד המליץ עליו 

לפני האפיפיור לשם 
מינויו למשרה כנסיי¬ 
תית. בשל נטייתו 
לקבלה ולאסטרולוגיה 
הסתכסך עם י. אק, אך 
ארסמום נטה לו חסד 
והגן עליו ועל תלמי¬ 
דיו, ורויכלין (ע , ער¬ 
כיהם) שאב מספריו. 

ר׳ תרגם ללאטינית 
קיצור מ״שערי אורה" 

של ר׳ יוסף ג׳יקטילה 

(ע״ע): , 111015 011:30 ? 

- 3 ־ 1 !ש? 603 נןס 051 11300 
802031113100 ("שערי 

אורה, או מעשי השם 
המפורש״), 1516 . ע״פ 
דרישת הקיסר מכסי־ 

מילין 1 (ע״ע) החל 
לתרגם ללאטינית את התלמוד, ותרגומו למסכתות ברכות׳ סנהדרין 
ומכות י״ל באוגסבורג, 1519 , ר׳ כתב עוד חיבורים פילוסופיים וקבליים 
(מהם על תרי״ג המצוות) וניסה להוכיח ליהודים את צדקת הנצרות 
(וע״ע קבלה, עמ׳ 130 ). 


עמוד השער של קיצור "שערי אורה" בתרגומו 
ה 5 אטיני של ם. ריצ׳י, א־ נסבי ר ג, 1516 . 
(הסשריה הלאומית והאוניברסיטאית, 
ירוש 5 ים) 


ליצ׳ל, אלבלכט — £1150111 ; 16060111 ^ — ( 1822 — 1889 ),תאולוג 
פרוטסטנטי גרמני; פרופסור לתאולוגיה בבון ( 1859 — 1864 ) 
ובגטינגן ( 1864 — 1889 ). ר/ בנו של כומר מברלין, 'החל דרכו 
כתלמידו של פ. כ. באור (ע״ע) ובספרו ־נ^ 8 ת 1 ! 151011 בנ£ 010 
0116 ?£ 115011611 ס£זג?ז 31 ("התהוות הכנסיה הקתולית הקדומה"), 
1850 , הגן על תורת רבו, שלפיה הנצרות הקדומה ידעה מאבק-איתנים 
בין תורות פאילוס ופטרום, והנצרות היא התפתחות היסטורית 
הגיונית. מ 1857 זנח עמדה זו וטען שהאמונה, בהיותה שונה מכל 
צורת נסיון אחרת, אינה נשענת על הכושר התבוני המנתח סדרת 
עובדות. אלא על כושר השפיטה הערכית ( 601:001:116116 ^). התאו• 
לוגיה של ר׳ היא בעיקרה תאולוגיח של התגלות, הדוחה הן את 
האידאליזם הפילוסופי והן את המסתורין ואת המיסטיקה כבלתי- 
חשובים לאמונה הנוצרית. את האלוהות ביקש להבין לא כעובדה 
היסטורית הקיימת קיום עצמאי, אלא כביטוי של התגלות עצמית 
באמצעותו של ישו, בקרב קהילה הבוטחת בו כבאלוחות. ר׳ האמין, 
שתורתו מאשרת מחדש את הבשורה האלוהית של הברית החדשה, 
שגם המתקנים הגדולים בני המאה ה 16 לא תפסו את מלוא משמעותה. 
הבשורה, לדעת ר/ ניתנה לקהילה בתור קהילה ולא ליחידים, ובה 
בלבד באו לידי ביטוי ההתגלות האלוהית ופעולת הגאולה, שבשלי־ 
חותה מסר ישו את חייו. השיקולים הספקולטיוויים זרים להשקפתו 
התאולוגית של ר/ ולדעתו תכלית החיים הנוצריים היא השלמות 
המוסרית והפעילות למען מלכות אלוהים. את עיקר תורתו שיקע 

ב - 7 005011 \ 110101 £60111£001:1£1111£ 0161 00 ? \ 61106 ? 0110151:110116 016 



79 דיצ׳ל, אלכרכפז — 

£״״״ (״תורת הנצרות על ההצדקה והכפרה״), 1 — 111 , 1870 — 1874 , 
חיבור שהשפיע רבות על התאולוגיה הגרמנית במהצית השניה של 
המאה ה 19 . עם ספריו החשובים נמנו עוד: 1 ) 1 !ט 1€010£1€ ת׳ 
511£ ׳{ 11 ק 4013 ? (״תאולוגיה ומטאפיסיקה"), 1881 < 105 > 0050111011:0 
101150105 ? (״תולדות הפיאטיזם"), 1 — 11 ז, 1880 — 1886 . את האסכולה 
שהעמיד ר׳ מאפיינים הדגש בענייני מוסר וקהילה ודחיית המטא¬ 
פיסיקה וחוויות דתיות. הדגשים אלה מבדילים את התאולוגיה של 
ר' מהתאולוגיה הליבראלית של תקופתו. אם כי יסודות ליבדאליים 
מצויים גם בתורתו והוא נחשב, לכל הדעות, לאחד ההוגים הבולטים 
ורבי ההשפעה של הפדוטסטאנטיזם המודרני במאה ה 19 . עם תלמידיו 
המובהקים נמנו הרנק וטרלטש (ע׳ ערכיהם), 

700771 , 031111 .. 13 ; 1901 . 44 / 0 1 (^ 1716010 ' 116 ש ,£מ 1 ז*ג 5 .ז 

.!' 197 ,■ 1-14/1107 006 , 1x512 .ם ; 1959 ,.מ 10 6011 ;; %014 

צ. בר. 

ריצ׳לר, מרדכי —־ 1011101 ? : 401x1003 ^ — (נר 1931 , מונטרי¬ 
אול). סופר קנדי, יהודי, מהבולטים בסופרי הדור־החדש בספרות 
האנגלית (ע״ע קנדה, עמ׳ 855/6 ). ר׳ למד באוניברסיטה במונט¬ 
ריאול. בשנים 1951/2 שהה בפריס והושפע מאד מהסופרים האב- 
סיסטנציאליסטים שם. לאחר שובו לקנדה י״ל ספרו 01131 ־ 01 ^ 1110 ׳, 
1954 , העוסק בחוויותיו של צייר קנדי בתוך חבורת גולים ומהפכ¬ 
נים ממורמרים בספרד. זמן קצר לאחר הופעת הספר עקר ר׳ 
ללונדון. בסיפוריו גילה רגישות רבה בחשיפת דמויות אינדיווי- 
דואליסטיות על רקע חיי המעמדות הנמוכים בכרך. כאלה הם 
ספריו 0:11105 <£ ) 0 0110:00 (״מבחר אויבים״), 1955 ן 3 01 ״ 50 
0:0 ^ ז 13110 ״ 5 (״בנו של גיבור קטן״), 1957 . לפרסום רב זכה 
ספרו 2 :״: 3 ז 1£ ץ 1 ) 1 )ט<£ 0£ ת 1 ו 10051 :״ 0 זקת\■. ס!! , ! (עבר״: "חניכותו 
של דודי קרביץ״, תשל״ו), 1959 , העוסק בצעיר יהודי, אינדיווי- 
דואליסט בן־עניים ממונטריאול, שבשאפחנות קיצונית הופך לאיש 
עסקים חסר־שרשים ונעדר־מוסר, המצליח לאלץ את החברה האדישה 
כלפיו להתייחס אליו כערכו. בספרו — שאף הוסרט — גילה אוזך 
קשובה ועידחדה לססגוניות החיים הגשמיים של החברה היד,ירית 
הענ״ה, תחום שלא זכה לביטוי הולם בספרות היהודית האנגלית. 
בספרו 10 נ 31 ־ 31 ^וחס 0 ח 1 110 ?׳ (״אטוק שאין־דומה-לו״), 1963 , 
העלה דמות קומית של יהודי אסקימואי רב־כח היוצא נגד שחיתותם 
של אמצעי-התקשורת העולמיים. מספריו האחרים: 0 ־!ט 0£5 ס 0 
(״השחצן״)׳ 1968 < 01355 זס 01 ״ 17 015 ^ 1 , 1 י £״ 1 :חג £41 ("ציד נמרים 
תחת זכוכית״), 1968 ; : 00 ־ 5:1 110 ז (״הרחוב״), 1969 ; 3 י ג 311 < 1 !ט . 31 
״ 50013 ־ 1101 (״הפרש מסינט אורביז״), 1971 . 

הביקורת המושמעת בספריו כלפי החברה היהודית מובעת 
בספריו האחרונים מתוך מעורבות עמוקה ומתוך הכרת יהדותו. 
ר , כתב גם מאמרים ותסריטי טלוויזיה וקולנוע. 

ריצ׳מונד ס:״ 0 ן״! 101 ?), בירת ורג׳יניה (ע״ע), אה״ב! 230,400 
תוש׳ ( 1975 ; כ׳מל 30 מהם כושים); בר׳־רבתי 530,000 תוש׳. 

ר׳ שוכנת על שתי גדות הנהר ג׳ימז, מרחק 140 ק״מ משפכו למפרץ 
ךספיק (האוקיאנוס האטלאנטי). נמל-הנהר, מדרום לעיר, הוכשר 
( 1940 ) לקליטת ספינות־ים. צומת־התחבורה החשוב של ר׳ — 
כבישים, מס״ב דנמל־תעופה — משרת פעילות מסחרית ענפה 
בדרום־מזרח אה״ב■ הענף התעשייתי העיקרי והוותיק בעיר הוא 
עיבוד טבק, לבר׳ נמצא ביהח״ר לסיגריות ("פילים מ(רי 0 ") הגדול 
והחדיש בעולם. כן מייצרים בר׳ כימיקאלים, טרסטילים, תרופות, 
מוצרי-מתכת, עץ, נייר ומזון. חשיבות נודעת גם לענפי הדפוס 
וההוצאדדלאור, ר׳ היא מרכז חשוב לחינוך גבוה, יש בה 3 אוניבר- 
סיטות (סה״כ כ 21,000 תלמידים ב 1976/7 ). סמינר תאולוגי פרס- 
ביטריאני ומרכז רפואי המתמחה בהשתלות לב וכליות. בר׳ מוזיאונים 
להיסטוריה אמריקנית ולאמנות, ומוזיאון א. א. פו (ע״ע). ליד העיד 
ומסביבה פארק, הכולל את שדות-הקרב במלחמת האזרחים, 


דיצנש&ץ, דיכרד 80 



ריצ׳סננר: בניין הקפיטו? וסצכת ושיננטח (םעםא 5 : 

האירופי הראשון הגיע לר׳ ב 1607 . ב 1637 נוסדה בר׳ תחנת־ 
מסחר, וב 1644 נבנה מבצר צ׳רלז. ב 1737 נוסדה ר׳ במקומה הנוכחי 
ונקראה ע״ש ר׳ שעל הנהר תמז. ב 1774 התכנסה בר׳ אסיפה אנטי- 
בריטית, וס 1779 ר׳ היא בירת ורג׳יניה• במהפכה האמריקנית בזזו 
הבריטים את ר' ( 1781 ). תכנון־העיר הנוכחי נעשה בידי תומס 
ג׳פרסון. בזמן מלחמת־האזרחים ( 1861 ) עברה בירת הדרום ממונט- 
גומרי, אלאבמה, לר/ ולכן היתה מטרה לכוחות הצפון, שהגיעו אליה 
ב 1862 . ב 1864 עמדה העיר במצור, ולבסוף נכבשה בידי גרנט 
( 3.4.1865 ) וחלקים ממנה עלו באש. ר׳ שוקמה במהירות, גם הודות 
לשגשוק תעשיית הטבק. 

. 1933 ,.) 7 0 1 ^ 100 ; 11 { , 1,11110 . 3 נ - 1 

יהודים ספרדים התגוררו בר׳ באמצע המאה ה 18 . לאחר 
מתן שיווי־זכויות בוורג׳יניה ( 1785 ) גדל מספר היהודים האשכנזים, 
נוסדה קהילה ( 1789 ), הוקם בית־קברות ( 1791 ) ונבנה ביכ״ב 
( 1822 ). יהודים מגרמניה תפסו מקום בולט במסחר הסיטוני ובבנ¬ 
קאות בר׳ ׳והקימו קהילה רפורמית ( 1841 ). אחרי 1880 הגיעו יהודים 
רבים ממזרודאירופה, והם עלו במהירות בסולם החברתי והכלכלי. 
ב 1971 היו בר׳ 6 קהילות ובהן כ 10,000 יהודים. 

.מ } 0 6105 [ 1/16 } 0 (( 100 ; 1 ? 7 7/10 ,״: 1 , 1011:011510 , 0 - £ 201:101 .* 1 . 11 

1 /^ 11011 ! 7 , 11 ס״טס 0 ץ: 11 זטיזז 1 חס 0 1511 ׳):? .. 8 ; 1917 , 1917 10 1769 00771 } 

. 1955 , 1 ( €0771771147111 1 (! 1 < 644 [ . 7 1116 {ס 4 ( 51746 }/ ;!■ 607 צ 1/16 

ר. בג.-מ. 

ריצנ?? 1 טין, ך י כךד - ״:* 5 ״ 20 ״€? 1931-1860 - ?!<:1131x1 ). 

פילולוג קלאסי וחוקר-דת, גרמני. שימש פרופסור באוני¬ 
ברסיטות רוסטוק (מ 1889 ), גיסן, שטראסבורג ( 1893 — 1911 ), 
פרייבורג אים ברייזגאו ונטינגן (מ 1914 ). בחיבוריו הראשונים עסק 
בעיקר בבעיות ספרותיות־לשוניות; מאלה נודעים 11 > 11 ט תז״ח 3 ז 1£ ק£ 
״ 5100110 (״מכתם וםק 1 לי 1 ן״), 893 ! ן ״ 1001:150110 ־ £1 : 10 > 0 :: 305011101 ) 
3 >[ 010£1 ״:־<:£ (״תולדות קבצי־האטימולוגיה היווניים״), 1879 . בחי¬ 
בוריו המאוחרים סלל דרך חשובה בתחום חקר הדתות: 05 ־ 011 ״ 3 נבן 1 ס? 
(ע״ע הרמס טריסמגיסטום, עמ , 329 ), 1904 ; 150110 :ז 15 ״ £40110 
" £0 ״ב 11 ו 10:0:231 >נ 1 ט¥\ (״סיפורי נפלאות הלניסטיים״), 1906 ; 10 ס 
" 0 ח 0 ] 011£ :״ 10 ־ז 5:0 ץ 4 ^ 0:1 ו 15:1501 ״ 0110 ו 1 ("דתות המיסטריות ההלניס¬ 
טיות), 1910 , 1927 3 ; 0 ד 01 ע 5 ? 01 ״״ ־זסוח.^ "ס/ו " 0 ו 13:01 \ 035 
(״אגדת אמור ופסיבי״), 1912 ; ' 0:15 ז: 1 ״־< 8 " 1£0 :״ 3 1 ״ 211 " 10 ג>נ״ 8 
5 !״״ (״מחקרים בסינקרטיזם העתיק״ [עם ה. ה. שדר]), 1926 . בספרו 
ס^״^ד ״ 011:1511101:0 : 10 > 050111011:0 ;<:ס 7 \ 10 ס ("הקדם־היסטוריה של 
הטבילה הנוצרית״), 1929 , עקב אחרי המקורות המזרחיים (סבילה 
אירניתומנדעית, וטבילת־הגרים) של מנהג נוצרי זה. ר׳ דן גם בתורת 




81 


דיצנשטין, ריכרד — ריצ׳רד 


82 


הלידהימחדש אצל פילון, ובנספח הביא חיבור של לואיזה טרויה 

( 0 ; £00 ) על ה״סנבת" (=שבת) של הפלשים. בחיבורו 03511:311150110 
• • 

1 ד 011111 :ו 5 ץבס 5 ״ 1 נב 1051 ז£ (״מיסטריון־הגאולה האירני״), 1921 , ובמא¬ 
מריו ניסה ר׳ להוכיח שהרעיונות העיקריים של ה״גנוסים" 
(ע״ע, עט׳ 41 ) מקורם בפרס׳ דעה שאינה מקובלת על המחקר 
החדיש. 


ריצ׳רד — 1 ) £101131 — שמם של 3 ממלכי אנגליה. 

1 ) ר' 1 , //לב״הארי" — : 1 ־ 1031 ־ 1-1 * 010 < 01011 10 ) 000111 — 
( 1157 — 1199 ; מלך מ 1189 ) היה בנם של הגרי 11 ואלאונור (ע׳ 
ערכיהם), ונועד לרשת את דוכסות אקויטניה, נחלת אמו. ב 1172 
הוכתר לדרכם, וחרף גילו הצעיר החל משליט סדר בקרב הווסלים 
הסוררים שלו. פעמים מספר מרד באביו, בעידוד אמו, אך הנח־ 
הכניעו וסלח לו. ב 1183 מת אחיו הבכור ור׳ נהיה ליורש־העצר 
של כל נחלות הוריו. הוא התנגד לדרישת אביו למסור את אקוי־ 
סניה לאחיו הצעיר ג׳ון (ע״ע), ומרד שוב, בהסתייעו בפילים 11 
אוגיסט (ע״ע), מלך צרפת. בעיצומו של המרד מת הנרי 11 ור׳ ירשו 
(יולי 1189 ). 

ר׳ סחט כסף רב מהיהודים (ר׳ להלן), מכר משרות ונטל כסף 
רב מהאוצר הגדול שהשאיר אביו, כדי לממן את השתתפותו במסע־ 
הצלב השלישי. פילים א 1 גיסט נדר לצאת. עמו למסע, אך כבר בעת 
ההכנות התגלעו סכסוכים בין השניים, ואלה עתידים היו לפגוע 
מאד במסע. בדרכו למזרח עבר ר' בסיציליה — שבה התנהל מאבק 
על הכתר, ובו היו מעורבים בני משפחתו — כבש את מסינה (אוק¬ 
טובר 1190 ) והעלה את חמת תומכי הקיסר הינריך ¥1 (ע״ע). בעת 
שתייתו הממושכת במסינה ביטל את אירוסיו לאחות פילים אוגיסט. 
באביב 1191 הפליג מזרחה, הסתכסך עם איסק קומננום, שליט 
קפריסין ששבה את אחות ר/ ואת ברנגאריה מנורה, ארוסתו, וכבש 
את האי על־נקלה. 

ביוני הגיע ר' עם צבאו למחנה הצלבנים שצרו על עכו, ונהיה, 
מכוח כישוריו, למנהיג המחנה* הוא האפיל על פילים אוגיסט ועל 
מנהיג הצלבנים הגרמנים, לאופולד מאוסטריה, והם גמלו לו באיבה 
גלויה. לעומת-זאת נוצרו יחסי הערכה וכבוד הדדי בינו ובין צלאח 
א(ל)־דין. משנכבשה עכו שבו פילים ולאופולד לארצותיהם וו" נשאר 
בא״י. הוא יצא דרומה, ונצחונו הגדול בקרב ארסוף (ספטמבר 1191 ) 
פתח בפניו את שערי יפו ואת השפלה הדרומית עד "דרום" (דיר 
אל-בלח׳). אחרי שתכניתו לכבוש את ירושלים לא עלתה יפה שב 
לעכו, ופעל לגבש את הממלכה המתחדשת. הוא תמך בגי דה ליזינין 
(ע״ע), מלך ירושלים, נגד תביעות קונרד ממונפרה׳ שנהנה מתמיכת 
פילים אוגיסט. קונרד נרצח בידי חשישיים (ע״ע). גי הודח, ור׳ 
מסר לו את קפריסין והמליך את קרובו, אנרי משמפן, על מדינת 
הצלבנים. ב 1192 חתם ביפו הסכם עם צלאח א(ל)־דץ ועל־פיו עוצבו 
הגבולות החדשים של ממלכת הצלבנים. בכך הסתיים מסע־הצלב 
השלישי. 

וע״ע מסעי־הצלב, עמ' 1115 ; א״י,עמ׳ 459/60 , ומפה שם,עמ׳ 461/2 . 



בדרכו לארצו החליט 
ר׳ לעבור דרך גרמניה 
כדי להימנע מלהיכנס 
למארב שהכין לו פיליפ 
בצרפת. אולם בווינה 
הכירו יריבו, לאופולד 
מאוסטריה, שבה אותו 
ומסרו לידי הקיסר היב־ 
ריך 1 ^. הלה החזיקו ב¬ 
טירה,שבאנגליה לא ידעו 


את מקומח. פרשה זאת היתה יסוד 
לאגדה על ר׳ -המשורר, שטרד 
בדור מידידיו איתר את מקום 
שביו ע״פ שיריו. פילים 11 ניצל 
את שביו של ר' כדי לחתור תחת 
שלטונו בנחלותיו בצרפת, והמ¬ 
ריץ את הקיסר להמשיך להחזיקו. 
הינריך תבע דמי־פדיון גבוהים 
מאד, וב 1194 שוחרר ר/ תמורת 
150,000 מרקים ושבועת־נאמנות 

. . , חותם של ר י צ׳ רד 1 , "?נ־חארי׳ 

לקיסר. למימון הפדיון הוטלו מסים 

כבדים מאד באנגליה. ר׳ חזר לאנגליה, הוכתר שנית — כדי להסיר 
ספקות ביחס לעצמאות ממלכתו — העמיד בראש הממשל את נאמנו 
יוברט וולטר (ע״ע), וחודש אחר שובו יצא למלחמה במלך בצרפת. 
בפרטוואל ( 31 ^ 0 ־ 01 ) הביס את פילים ( 1195 ), השתלט שוב על 
האזורים בספר נורמנדי בואכה פרים, השתתף אישית בקרבות נגד 
וסלים מקומיים, ובאחד מהם נפצע ומת. 

ר׳ הצטיין כלוחם וכמצביא, ונהג באורח־החיים של אבירי זמנו. 
באישיותו מיזג עידון ואכזריות, אולם היה נמהר באפיו , ונעדר סגולות 
של מדינאי, שלא כאביו או כיריבו פיליפ אוגיסט. ב 10 שנות מלכותו 
כמעט שלא עסק בענייני אנגליה, וביקר בה לעתים רחוקות ולפרקי- 
זמן קצרים, המצטרפים לכדי 6 חדשים. עם זאת התחבבה דמותו על 
הציבור באנגליה, בשל הילת־הגבורה שנקשרה לו במסע־הצלב ובשל 
האכזבה שהנחיל יורשו ג׳ון. הזרם הרומנטי במאה ה 19 טיפח את 
דמותו, ותיארו כאחד מגדולי המלכים. 

ד והיהודים. מלכות ר׳ ציינה מפנה חמור במעמד יהודי 
אנגליה, ובישרה את ראשית קצה של יהדות זו ביה״ב. ביום הכתרתו 
פרצו פרעות־דמים ביהודי לונדון׳ וכעבור מספר חדשים פשטו לערי־ 
השדה (גזירות תתק״ן-—תתקנ״א). בפרעות אלו חוסלו כמה קהילות— 
מי בטבח (לין), מי בהתאבדות המונית (יורק), מי בשמד (ךנסטבל) 
ומי בגירוש (סינט אדמנדז). הפרעות לא בעשו על דעת ר/ והוא 
אף עשה נסיון קלוש לבלמן; אך תחת זאת הטיל על היהודים מם 
כבד מאד, בשיעור 25% מרכושם. 

י. פראוור, תולדות ממלכת הצלמים בא״י, ב/ (ספתח בערכו), 

תשל״א 3 ; ,*ד ,( ; 1921 1/16 .? 015 - 3 1 ־\ 1 

. 1965 

2 ) ר׳ 11 ( 1367 — 1400 ; מלך בשנים 1399-1377 ) היה בנו של 
אדוורד, ״הנסיך השחור״, ונכדו של אדוורד 111 (ע' ערכיהם). בן 
10 ירש את סבו׳ אך למעשה שלט דודו, ג׳ון מגונט (ע״ע [כרך 
מילואים]), ב 1381 סייע ר' בן ה 14 לשכך את מרד האיכרים, 
תור גילוי עוז ותושיה, בהתייצבו בראשם ובהכריזו שהוא יהיה 
למנהיגם אחרי רצח ווט טילר (ע״ע). מאז ביקש להשתחרר מאפוט־ 
רופסות דודיו והיועצים שמינה לו הפרלמנט מהאצולה הרמה, ובהש¬ 
פעת חבורה של דורשי־טובת־עצמם, שהתלקטה סביבו — הדיחם 
( 1384 ). ב 1386 יצא ג׳ון מגונט, שהיחה לו השפעה ממתנת, לקס¬ 
טיליה. פרץ משבר גלוי בין האצולה הרמה ששלטה בפרלמנט ובין ר/ 
ובמאבק מזוין ניצחה האצולה ( 1387 ). ידידי ר׳ נאשמו בבגידה וכמה 
מהם הוצאו-להורג. ב 1389 נמנע משבר חדש עם שובו של ג׳וך מגונט. 

7 שנים שלט ר׳ כחוק, מבלי להתנגש בפרלמנט ובאצולה הרמה, 
ערך מסע מוצלח לאירלנד ועשת שלום עם צרפת (ע״ע מלחמת 
מאח־השנים, עכד 713 ). עם זאת קיבץ סביבו תומכים חדשים, וב 1397 
נקם במתנגדיו הראשיים את השפלתו — בהוצאדדלהורג, במאסר 
ובהגליה. כשמת ג׳ון מגונט, בראשית 1399 , החרים ר׳ את אחוזת בנו, 
הנרי בולינברוק, שאותו הגלה ב 1397 . הנרי חזר מגלותו, ובמהרה 
הצטרפו רבים למחנהו ומעטים בלבד תמכו בר׳. בספטמבר נתפס 
ר׳ ואולץ להתפטר. הנרי הומלך (ע״ע הנרי ז\ 1 ), וכעבור 4 חדשים 



83 


ריצ׳רד — ריצ׳רד סקדרנוול 


84 



דיצ׳רר 11 כורע, ומאחוריו נראים פטרוניו, 3 קרואים (סיסיו — יוחנן 
המטביל), הלוה הימני ס״רדהלוח של וילטו;" (ז 1 שץ]י[ 1 ( 1 תנ> 7 111 \\). 
טוף המאה ה 14 (הגלרירו הלאומית, לו;ר.י;) 


מת ר׳ בכלא. ר , נחשב למייצג התפיסה של זכות המלך לשלוט לפי 
מיטב שיפוטו, מעבר לכללי חוק ומסורת. 

. 0 — ׳( 801113 נ 1 [> . 1 .8.13 ז ; 1968 , 77 .? 7 / 0 €01171 ?; 77 נ '*י£ו 111 ; 1 \. . 0 
. 19/1 , 11 . 17 /ס ו £7 ;?א ?; 77 , (.צ 1 * ש ) נזסזז^ג! 


3 ) ר׳ 111 ( 1452 — 1485 ; מלך מ 1483 ) היה בנו הצעיר של 
דוכס יורק. בעלות אחיו, אדוורד ^ 1 (ע״ע), למלוכה, היה ר׳ לדוכס 
גלוסטר. סייע לאחיו ב״מלחמות השושנים" (ע״ע ממלכה מאחדת, 
עמ׳ 879 ) והצטיין כמשנה־למלך בצפון. על ערש־דוזי מינהו אדוורד 

1¥ לעוצר לבנו הקטין, אדוורד 
¥ ( 1483 ). תוך חדשיים אסר 
והרג את בני משפחת גיסתו, 

אלמנת אדוורד 1¥ , הפיץ שמו¬ 
עה שנישואי אחיו לא היו כש¬ 
רים ולפיכך פסולים ילדיו למ¬ 
לוך, והוא עצמו הוכתר למלך. 

הילדים נעלמו במצודת לונדון 
(ז 0 ^ס 7 ), ופשטה שמועה שר , 

פקד לרצחם. הדבר גרם התקו¬ 
ממות, אך זו דוכאה. ר׳ ביקש 
לזכות בתמיכה ע״י הקפדה על 
סדרי השלטון יהמשפט, עידוד 
המסחר ותמיכה בכבסיה ובמום־ 

י ״, יו ";םין>א" די 5 א , ס , דות ליסוד. סות בודד,חוקי ה- 
לריוקנים, לתרח) יחיד נחשב למעין עונש־מש־ 


8 


11 וי \ 


.4 


מיים, המוכיח את אשמתו ביחס לבני-אחיו. ב 1485 התלכדו פלגי 
האופוזיציה שבקרב האצולה; הנכבדים ( 26111:17 ) הצטרפו אליהם, 
ובהנהגת הנרי טיודור (ע״ע הנרי ¥11 ), שחזר מגלותו בצרפת, 
התקוממו נגדו. בקרב בוזוורת ( 111 ז 0 עע 808 ) נטשוהו רבים מתומכיו, 
אך הוא סירב לברוח, נלחם בגבורה ונהרג, בימי הטיודורים תואר ר׳ 
כמפלצת (גם במחזהו של שייקספיר, ״ר׳ 111 ״). -- ב 1674 נתגלו 
במצודת לונדון שלדי ילדים — כנראה אדוורד ¥ ואחיו — אך חידת 
מותם לא נפתרה, ואין זה ודאי שר׳ הוא שציווה להמיתם. 

. 1955 ,/>־״;/ 7 ?;/׳. . 77 , 1 !ב 4 מ ש .> 1 . 1 \ .? 

אר. גר. 


ריצ׳רד — ץ ־ 8111 10 > 01 ־ 810831 (שמו המקורי: 1110831x1 
1/1110 ־ 0201 נ 1 \;) — ( 1287 — 1345 ), איש־כנסיה, מדינאי, אספך 
ספרים וסופר אנגלי. למד באוכספורד. נכנם לשירותו של אדוורד 
מווינזור (אח״ב אדוורד 111 [ע״ע]), וכנראה היה מחנכו. נתלווה 
אל אדוורד ואמו בצרפת ( 1326 ) ואחרי המלכת ד״נסיד עלה בשלבי 
השלטון. היה שומר החותם ( 1329/33 ) ושוגר פעמיים לחצר האפי¬ 
פיור באוויניון, מקום שם פגש את פטררקה. ב 1333 מונה הגמון 
דרם (ומ 83 ז 11 ט), וב 1334 — שר־אוצר; אח״כ היה בשיא בית- 
הקיורדים, 

ד היה פטרונם של מלומדים. בחיבורו הנודע ת 811081810 נ 1 
("חובב ספרים"), שסיים אותו קרוב למותו, סיכם את חוויותיו 
כאספן, הסביר למה יש לאהוב ספרים, כיצד לטפל בהם ובאיזו 
מידה להעמידם לרשות אחרים. החיבור בכתב בפרוזה ריתמית 
מעולה, נשתמר בכ״י רבים, והודפס מ 1473 במהדורות רבות ובתר¬ 
גומים שונים. ספרייתו רבת־הערך של ר׳ נמכרה אחרי מותו, בשל 
חובותיו, ונתפזרה. 


ר י צ / רד מקורגוול — 311 ^ 0 ־ 001 £כ> 8.108318 — ( 1209 — 1272 ), 
רוזן קורנויל ומלך גרמניה ("מלך הרומאים"), בנו השני 
של ג׳ון ״ללא ארץ״ (ע״ע), מלך אנגליה. ב 1225 עמד בראש צבא 
אנגליה שניסה לכבוש את חבל פואטו בצרפת. אחיו, הנרי 111 (ע״ע), 
מסר לידיו ב 1227 את רוזנות ק 1 ר:ו 1 ל. אף כי התנגד למדיניות 
המלכות ותמך בלבו בברונים האנגלים, נשאר באמן לאחיו וליווה 
אותו ברוב מלחמותיו; בכמה מהן, כמו במלחמת פואטו ב 1242 , אף 
הצילו משבי בזכות קור־רוחו. ב 1240 ערך ר׳מסע־צלב לא״י וזקף שם 
לזכותו השגים נכבדים. הוא כרת ברית־שלום עם שליטי מצרים 
ודמשק; זו אישרה סיפוח השטחים בצפון, בגליל ובשפלת־החוף, 
שהועברו לפני-כן לידי הצלבנים בידי שליט דמשק. הוא גם ביצר 



1 !* 1 *-?י - תגץ 

י. ־*.־ו״י 1 וזןןר: !״ 141 * *,מיז 1 ת 1 ה> 41 ?ך ?וחץ ז־ז*> 

.■ 41.7 . י• יי-., מגז וי ־ 4 ? ׳ 11 

11111 ־ 1 ) ־•^ ו*ז: י 4 ׳. ד זי 11 *ו*ן*וי^ 

.ייוי 9 ו*^ 5 ||^!. 9 י ו*מ^־ 8 (:: 5 מ 1 |^ 


ריצ׳רר 0 <ןוינ:־ול משחרר שגויים צרסתים סירי הסרצעים, 1341 . 
(איור מתיך שפרו של סתיו 3 רי 0 ) 













85 


יצ׳רד מקודנוול — ריצ׳רדסון, סמיואל 


86 


את אשקלון, מפעל שביסס את שלטון הצלבנים בדרום (שרידיו נראים 
גם היום). אחרי שובו לאנגליה חיזק את קשריו עם אחיו׳ וב 1245 
נשא לאשה את סאנשיה ( 53001113 ) מפרובנס, אחות המלכה. פעי¬ 
לותו בחצר הביאה לו טובות־הנאה מרובות ור׳ היה בין הנסיכים 
העשירים ביותר בדורו. ב 1252 הציע לו אינוצנטיוס 1¥ (ע״ע) את 
■ כתר סיציליה, שהיתה מעוזם של ההוהנשטאופים (ע״ע). ר׳ סירב 
לקבל את הצעת האפיפיור, אך שוכנע ב 1256 להציג מועמדותו 
לכתר הקיסרות הרומית הקדושה והשיג את רוב קולות האלקטורים. 

ב 1257 הוכתר באכן בתואר "מלך הרומאים", ובתשלומים כבדים 
השיג הכרה בעמק הריינוס. בתקופת שהייתו באנגליה בשנים 1259 — 

י. 1260 סייע להנרי לבטל את "תקנות אוכספורד" (ע״ע ממלכה 
מאחדת, עמ׳ 877 ), שנכפו עליו ב 1258 . משנוכח לדעת בביקוריו 
הנוספים בגרמניה ( 1260 — 1263 ) שלא יצליח להשיג את הכתר 
הקיסרי, שב לאנגליה כדי להשתתף במאבק בין הנרי 111 לברונים. 
נשבה בקרב לואים ( 65 ^ £6 ) ב 1264 , אך בתמיכת בנו הנרי הצליח 
להשיג את הסכם־הפשרה של קנילולרת ( 111 ־ 01 ^ £6011 ). רצח בנו 
הנרי באיטליה היה מכה קשה לח, והוא מת שבע צער ואכזבות. 

י■ פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים, ב׳ (מפתח, בערכו), תשכ״ג; 

. 1947 [ס .£ת ¥011 -ךת 111101 ;>ם .זא 

אר. גר, 

ריצ׳דח, דיקי־נסרן וודרף — 015 ־ £161131 0££ ־ 111 סס¥\ 011 * 1 11 >[נ 11 ס 
— ( 1895 — 1973 ), רופא ופיסיולוג אמריקני. למד שפות 
באוניברסיטת ייל, התגייס לצבא אה״ב ובתום מלה״ע 1 למד רפואה 
ופיסיולוגיה באוניברסיטת קולמביה. השתלם באנגליה, ועם שובו 
לניו יורק החל במחקריו על הפיסיולוגיה של הלב והריאות. עמיתו 
בראשית דרכו במחקר היה קורנן (ע״ע). במהלך מלה״ע 11 היו 
השניים עדים למקרים רבים של הלם בשל חבלות בבית־החזה, 
ובעקבות זאת החלו לחקור את מחלות הלב והריאה. ח, קורבן 
וו. פורסמו (ע״ע) זכו בפרס־נובל לרפואה ב 1956 , בזכות תגליותיהם 
בתחום צנתור־הלב והשינויים החולניים במערכת־הדם, שיטת הצנתור 
הוצעה ע״י פורסמו, ור , וקורבן שכללו את שיטתו והצביעו על 
יישומים נוספים (גילוי ואיתור פגמים־מלידה בלב, איתור חסימות 
במערכת העורקים הכליליים ובסעיפיה□, ועוד). בכך הונח היסוד 
הקליני לשימוש הנפוץ בשיטת הצנתור ככלי-עזר אבחנתי. 

ריצ׳רדז, תיאודור ויליט — 115 ־ 1131 ־ 11 >! ¥ 1111301 \ 6 ז 10 ) £1160 - 

( 1868 — 1928 ), כימאי אמריקני, חתן פרס נובל לכימיה 
לשנת 1914 . ר' למד באה״ב ובגרמניה, והיה פרופסור לכימיה 
פיסיקלית באוניברסיטת הרוורד מ 1895 עד מותו. עסק בעיקר 
בקביעה מדויקת של המשקלים האטומיים של יסודות, שעד אז לא 
היו ידועים בדייקנות מספקת. ר׳ ועוזריו קבעו את המשקלים האטו¬ 
מיים של 25 יסודות ובעבודתם פיתחו ושיפרו שיטות נסיוניות 
חדשות ומדויקות. 30 משקלים אטומיים נוספים נקבעו ע״י שני 
תלמידיו: בקסטר והוניגשמידט. כ״כ עסק בתרמוכימיה ובאלקטרד 
כימיה. 

ו־יצ׳רךסץ. סר אואן דלנז — - 11 ' £101131 1113115 ¥\ 160 * 01 ־ 811 
500 — ( 1879 — 1959 ), פיסיקאי אנגלי׳ חקר בעיקר פליטת 
אלקטרונים ממתכות לוהטות. ב 1904 קיבל בעת־ובעונה אחת תואר 
מוסמך מאוניברסיטת קימבריג׳ ותואר דוקטור מאוניברסיטת לונדון. 
בשנים 1906 — 1914 הורה פיסיקה בפרינסטון, ושם הוכיח שאלק- 
טרונים נפלטים מעל פני מתכת מחוממת ולא מהאוויר שסביבה. "חוק 
ר"׳ קובע את הקשרים שבין הטמפרטורה של המתכת לבין מספר 
האלקטרונים הנפלטים והתפלגות מהירויותיהם. לחוק חשיבות בהבנת 
הפעולה ובתכנון שפופרות־ריק בנורות התפרקות (נאון ופלואורס־ 


צנטיות) ובאלקטרוניקה, במיוחד ברדיו ובטלוויזיה של טרם־הטרב־ 
זיסטדר. ר׳ עצמו קרא לתחום שפיתח "תרמיוניקה" ( 111100105 ־ £61 )) . 
פרסומו החשוב הראשון, על היינון שגורמת פלטינה לוהטת בגזים 
שונים, י״ל ב 1906 . ב 1914 פרסם 0£ ץז 1160 ' 1 00 ־ £16011 1110 
! ¥1306 (״תורת האלקטרון של החומר"), וב 1916 — £01158100 £116 
8011165 £301 £001 ץ 1011 ־ £16011 0£ ("פליטת חשמל מגופים חמים"). 
ששימשו ספרי-עזר חשובים. 

ב 1914 חזר ר׳ לאוניברסיטת לונדון, ובה כיהן כמנהל המחקר 
הפיסיקלי ב״קינגז קולג״׳ מ 1924 ועד פרישתו ב 1944 . ב 1928 הוענק 
לו פרם־נובל בפיסיקה על מחקריו בקרינת חום, בפוטואלקסריות 
ובספקטרוסקופיה של גלים קצרים־ביותר, וב 1939 הוכתר בתואר 
האבירות. 

ריצ׳רדסון, דורותי מילר — 11800 ־ £101131 £1166 \ ץ 11 :| 0 ז 00 — 

( 1873 — 1957 ), סופרת אנגליה. עבדה כמורה, פקידה, 

עתונאית ומתרגמת. ר׳ היא חלוצת שיטת התיאור שכונתה "זרם 
התודעה״ ( 0655 0501005 00 0£ ! 511630 ) ברומן. ספרה הראשון 80101611 
£00£5 (״גגות חדים״), 1915 , נכתב בשיטה זו ובכך פילם את הדרך 
לסופרים יותר ידועים כג׳ימז ג׳וים, ורג׳יניה וחלף וקתרין מבספילד 
(ע׳ ערכיהם; וע״ע אנגלית, ספרות [כרך מילואים], עבד 271/2 ) 
שהשתמשו בטכניקה זו ופיתחו אותה. 

״גגות חדים״ היה הראשון בסדרה בת 13 יצירות המצטרפות 
לרומן ארוך מגמ!"*!!? ("עליה לרגל"), שראה אור בתקופה 
1915 — 1967 (הספר האחרון בסדרה נתפרסם אחרי מות ר׳). הנושא 
המרכזי הוא חיפושיו של האדם המודרני הנבוך אחרי מציאות 
בלתי-מעורערת, אליה הוא מגיע בזכות הסתכלות עצמאית המשוחררת 
מתכתיבי המסורת והמוסכמות. טשטוש קווי-האופי הברורים בתיאור 
הדמויות וויתור על עלילה עקבית המסלפת, לדעת ר/ את המהות 
האמיתית של החוויות, הם מעקרונות הכתיבה של ר/ סגנון כתיבה 
זה והדגשת השחרור מתכתיבי המסורת הזכירו את ציורי האימ¬ 
פרסיוניסטים, ואכן ספרה כונה. הרומן האימפרסיוניסטי הראשון. 
ר׳ תיארה את המציאות החיצונית וכן את האדם עצמו לא כישות 
בלתי־משתנית אלא כזרימה מתמדת, בה הזמן אינו נחלק לעבר. 
הווה ועתיד, אלא כל הזמנים קיימים בבודאחת בתודעת האדם 

הסדרה "עליה לרגל" חלוצית גם בכך שהגיבורה המספרת 
מבטאת לראשונה בתולדות הרומן האנגלי את עולמה של האשה 
המודרנית. 

./ ; 1960 . 0 י ש^ 81 .א . 0 ; 1931 ,.? 1 ./׳ג .ס .*<־*.■>? . 0 .ץ 

. 1973 , £01 -וס¥ עש 111 י 0 ז'ןמ^ 7 ) 77/6 ;.?/ . 0 

ריצ׳׳רדסון, סמיואל— 83100£1810113111800 — ( 1689 — 1761 ), 
סופר אנגלי. בן לנגר-אומן בדרבישיר. בגיל 17 החל לעבוד 
כשוליה של מדפים לונדוני. כשסיים את התמחותו הקים בית־דפוס 
עצמאי, ששגשג עד־מהרה וזכה להכרה רבה. 

ר׳ הגיע לספרות במקרה. ב 1740 החל בהכנת קובץ מכתבים- 
לדוגמה. מכתב אחד׳ מנערה־משרתת אל הוריה בכפר, שמספר על 
נסיונותיו החוזרים של בן הגבירה לבצל את תומת המשרתת, כבש 
את דמיונו של ר׳. תוך חדשיים הרחיב את סיפור־המעשה לכדי רומן 
באורך מלא — 1 ) 116 ־ 31 ^ £6 ¥01:06 זס ; 301613 ? ("פמלה; או: הצניעות 
ושכרה״), 1740 . זהו סיפור "סינדרלה" על פמלה היפה, האדוקה 
והשומרתימוסר ללא פשרות. אדונה ההולל נכנע לבסוף לסגולותיה 
ומציע לשאתה לאשה על אף מעמדה הנחות. היסודות הרומנטיים 
הבולטים בספר משולבים ביסודות ראליסטיים מובהקים המשקפים 
את הרקע ההברתי של התקופה, על ההשקפות והערכים של המעמד 
הבינוני החדש. הספר זכה להצלחה מסדררת ור׳ כתב המשך למעשה: 
0001111:100 11 ^:ז x31 £ ־! 110 10 301013 ? (״פמלה בגדולתה״), 1741 , 
שנפל בהרבה מקודמו. 


87 


ריצ׳רדסון, סמיואל — ריק 


88 



,חתונה פסלה״. איור של ב/ הייסור ( 1744 ) 5 סםרו של פ. ריצ'רדם\ן 
(נלרייח טיט, לוגרון) 


הרומן השני של ר/ §מט ¥0 3 0£ ץז 0 ;) 15 !ל 1110 זס ; 013:1553 
׳ל(> 3 ^נ (״קלאריסה! או סיפורה של עלמה צעירה״), 1 — 1 ד\, 1748 , 
חוזר אמנם על הנושאים שב״פמלה", אלא שמורכבותו ועצמתו 
גדולות הרבה־יותר. דמויות הגיבורים, קלאריסד, ולוולם ( 0 :> 013 ׳\ 00 ), 
חן מן המרשימות בספרות האנגלית. הרומן השלישי והאחרון של 
ר/ 03041500 105 ־ 01131 ־ 311 0£ 14151017 ^ב X1 ("סיפורו של סר 
צ׳ארלז גרנדיסוך), 1754 , — שגם הוא, כקודמיו, נכתב בחילופי־ 
מכתבים — היה כמעט מושלם מבחינה טכנית, אך הוא הפחות מעניין. 
המטרה המוסרית הדידקטית מפורשת מדי׳ והוא נעדר מורכבות — 
פרי־הדמיון — המציינת יצירות גדולות. 

בשנותיו האחרונות עסק ר׳ בהכנת - 8011 1110 £״ . 1100 :) 00110 . 4 " 

10 0001:310001 0£100110115 > 1 1 ) 30 03011005 , 15, ?43X1015 ח 111110 

י״ 0:3041500 .! 51:01 ׳ * 3 > ׳ 013:1553 ׳ ,׳ 301013 ?׳ ("אוסף של תחושות, 
אמרות׳ אזהרות והרהורים הכלולים ב׳פמלה/ ,קלאריסה׳ ו,סר צ׳ארלז 
גרנדיסוך"). האוסף מעיד על החשיבות היתרה שייחם ר׳ לצד הדי¬ 
דקטי ביצירתו. הוא אף התמיד בהתכתבות עם ידידיו, ובהם חוג 
נשים מעריצות, שהתייחסו אליו כאל אחד מגיבורי הרומנים שלו. 

לקוראים בני זמנו קסמה במיוחד כתיבתו הפאתטית. פולחך הסנ־ 
טימנטליזם במאה ה 18 באנגליה, הקשור במיוחד בשמו של לורנס 
סטרן (ע״ע), מתחיל ביצירתו של ר׳. אולם כיום מציינים את גדולתו 
האמנותית דווקא מכוח הראליזם הפסיכולוגי שברומנים שלו. בתקופה 
שבה שורטטו הדמויות בקווים כלליים, טיפוסיים לאופי האנושי, 
בולטות הדמויות ברומנים של ר׳ כבני־אדם כפי שהם׳ על תכונותיהם 
המיוחדות. בכך סלל ר׳ דרכים חדשות בספרות האנגלית׳ ובמיוחד 
ברומן הפסיכולוגי. 

5. 7?., ?71711(1■ <2x11 ,ג[ 110 ב 10£ \ .( 1 ; 1969 , 1928 , 105 ^ 0 ( 1 ,/י\ .ע 

, 160 ) 001 . 14 ; 1950 ,■ 717110 ? ׳.? 5.7 , 5016 . 1 \ .ז&ו ; 1936 , 11:1 * 01 א 

, 1111 ) 00 א ־);( 0070 ־ 7 (£ .? 7 . 5 , 661165 ^- £1016638 . 14 ; 1963 , ! 7 ) €1107071 1 '.? 
11 )/ 01 א 16 ( 1 / 0 ץ 81113 0 ; 0111071 ? 010701 א 4 ׳ ,ץ 1 ) 00 ס . 14 ; 1973 

. 1974 ,.? 7 . 5 {ס 
ו. ב. 

ריק(לאט׳ 1 מב 30111 ז 5 ), מושג בפיסיקה המציין מרחב {*יק מחומר. ר׳ 
מוחלט אינו קיים, אך מקובל להתייחס אל מרחב המכיל גז בלחץ 
הנמוך במידה ניכרת מלחץ אטמוספירי (ע״ע גז, עט׳ 541 ), כאל ר , . 
בטבע מצויה דרגת הר׳ הנמוכה־ביותר במרחב הבין־גאלאהטי — 
23 ־ 10 2.3 x מ״מ כספית (ע״ע ערפלית, עם׳ 244 ) — ובניסדיי מעבדה 
בכלי סגור הושגה דרגת ר׳ של 13 ־ 10 מ״מ כספית. ר׳ מוחלט אינו 
ניתן להשגה אף בתנאי מעבדה׳ הואיל ולכל חומר, שממנו עשוי 







טשאבת רוטור 


הכלי שיוצרים בו את הר/ יש לחץ אדים (ע״ע) מסוים. ר , אינן מוליך 
חום או קול, אך חדיר לקרינה אלקטרומגנטית ולשדות אחרים (תדר 
מתו של לחץ־הקרינה, יחסית ללחץ הקינטי, מזערית ביותר, ואין 
זה מקובל להכלילו בחישוב דרגת הר׳). 

יצירת ר׳ ומדידתו. ד עד 3 ־ 10 מ״מ כספית נוצר באמ¬ 
צעים מכאניים ע״י מ ש א ב ת ־ ר 1 ט 1 ר. דיסקית הרוטור סובבת 
סביב ציר לא־סימטרי, כך שמסלולד. משיק בנקודה לדפנות גליל שבו 
היא כלואה. לפיכך, בכל 
מחזור־סיבוב נדחף הגז 
הכלוא אל עבר פתח- 
יציאה, בעוד כמותיגז 
נוספת נסחפת מן המיכל 
המרוקן. לקבלת דרגת ר׳ 
גבוהה משתמשים במ¬ 
ערכת של שתי משאבות. 
הראשונה — בד״ב מש¬ 
אבת רוטור — יוצרת ל¬ 
חץ נמוך התחלי, והשניה 
ממשיכה ומקטינה את ה¬ 
לחץ. לצורך זה משמשות 
משאבות הפועלות ע״פ 
עקרונות שונים:המש¬ 
אבה המולקולרית 
מבוססת על עקרון הזרי¬ 
מה המולקולרית בלחץ 
נמוך. דיסק י ת הסובבת 
במהירות מעניקה תנע 
לפרודות הגז ומסיעה אד 
תן אל עבר משאבת הרו¬ 
טור. במשאבת די- 
פוסיה כספית או שמן 
מחוממים במיכל ויוצרים 
סילוני. אדים הסוחפים 
עמם את פרודות הגז מן 
המערכת, ואלה נשאבים 
ע״י משאבת הרוטור. ב־ 
הגיע האדים לאיזור הקר 
הם מתעבים ויורדים ש¬ 
נית אל המיכל. משאבה 
זאת מתחילה לפעול ב¬ 
1 ־ 10 מ״מ כספית, וניתן 
להגיע באמצעותה עד 
לדרגת ר' של ״־ 10 מ״מ 
כספית? מ ש א ב ת ־ ה ר¬ 
ק י ק ה (^ 01:1:0:10 ^ 5 ) מ¬ 
בוססת על פליטת אטו¬ 
מים מק תודה מתכתית 
(בד״ב טיטן) ע״י הפצצה 
ביונים מהירים. גזים פעי¬ 
לים נשאבים ע״י קשירה 
כימית עם אטומי הטיטן, 
גזים אצילים ע״י יוני* 
זציה והאצה לקתודה, 
ואחרים — ע״י פעפוע 
אל הקתודה. למשאבה 
זאת נחוץ לחץ התחלי 


משאבה מו 5 קוי:ריח 


משאבת דיפוסיר. 







89 


90 


ריק ־ 

של 2 ־ 10 ^ 2 מ״מ כספית׳ והיא עשויה להגיע עד ו 1 ־ 10 מ״מ כספית; 
פעולתה מהירה במיוחד. קיימות שיטות להקטנה נוספת של הלחץ: 
ע״י שימוש בגז בלען (זסמס^) הסופח אליו את יוני הגז ושוקע 
עמם אל המשאבה (ע״ע שפופרת אלקטרונית); ע״י משאבות 
קריוגניות (ע״ע קריוגגיה)׳ השואבות את הגז ע״י עיבוי 
על דפנות קרים. בשיטות אלו ניתן להגיע עד לדרגת ר׳ של 12 ־ 10 
מ״מ כספית. 

דרגת ר׳ מעל 1 מ״מ כספית נמדדת בברומטר (ע״ע); לחצים 
קטנים יותר נמדדים בצורה עקיפה ע״י בדיקת תכונות הגז התלויות 
בצפיפותו. מ נ ומט ר מקלאוד ( 1 >ס^ 101 \) פועל ע״פ חוק בויל 
(ע״ע גז, עמ׳ 542 ) ומיועד לקביעת לחצים בתחום של 0 ־ 10 — 10 מ״מ 
כספית. קיימים שני טיפוסים של מנומטרים המודדים לחצים ע״פ 
קצב איבוד החום מנימה מוסקת הנמצאת בר/ מ נ ומט ר פ י רני 
( 01 * 11 ?) עשוי נימת־להט שקצה האחד מחובר לגשר ויטסטון (מיתוג 
חשמלי המתוכנן למדידת התנגדויות חשמליות). התנגדות הנימה 
תלויה בטמפרטורה הנקבעת ע״פ קצב איבוד האנרגיה התרמית 
דרך הגז. גורם זה נקבע ע״י הלחץ והמוליכות התרמית שהם 
אפייניים לגז. הדגם השני עשוי צמד חרמני, כך שהצומת החם 
מחובר לנימת־הלהט• תחום־המדידה של מנומטרים אלה הוא 4 ־ 10 — 
100 מ״מ כספית. מידת היוניזציה של גז ע״י קרן אלקטרונים תלויה 
במהלך החפשי הממוצע, ולפיכך — גם בלחץ. עובדה זאת מנוצלת 
ב מנומס ר פגינג ( 8 ת 1 תת 0 ?), העשוי שתי קתודות ובמרכזן 
אנודה. המערכת נתונה לשדה מגנטי חיצוני׳ המאריך את מהלך 
האלקטרונים ולפיכך מגדיל את מידת היוניזציה. הלחץ נקבע ע״פ 
ערכי הזרם הישר הנוצר במעגל האנודי. מנומטר זה מודד לחצים 
הנמוכים מ 7 ־ 10 מ״מ כספית. 

ר׳ הוא תנאי חשוב לקיומן של תופעות פיסיקליות שונות, 
ונמצאו לו שימושים טכנולוגיים רבים. בר׳ גבוה יהיה מספר הפרו¬ 
דות ליחידת-נפח קסדביותר, ולפיכך יגדל המהלך הדופשי הממוצע 
(ע״ע גז׳ עם , 548 ). הדבר מאפשר הולכה ע״י התפרקויות חשמליות 
בשפופרת-ר/ וכך, למשל, התגלו קרני x (ע״ע), קרני קתודה והאלק¬ 
טרון החפשי (ע״ע, עמ׳ 804/5 ). האצת חלקיקים (ע״ע מאיצי חלקי¬ 
קים) נעשית בר׳ כדי למנוע איבוד אנרגיה ופיזור ע״י התנגשויות; 
שימוש לבד נמצא במיקרוסקופ האלקטרוני (ע״ע, עמ ׳ 389 ) ובספק־ 
טרומטר־מסות (ע״ע). העובדה שר׳ חדיר לקרינה מנוצלת לחקר 
מהותם של שדות שונים והאינטראקציה ביניהם (תופעות כגון 
יצירת זוגות וכלייתם (ע״ע אלקטרון, עמ׳ 809 ]). 

השימוש בר׳ נפוץ בטכנולוגיה כתנאי לקיומם של תהליכי- 
ייצור, וגם כחלק של מוצר מדגמר. לראשונה נוצל ר׳ בנורות־חשמל 
;ע״ע נורה) — כדי למנוע איבוד חום לסביבה וחמצון של נימת- 
הלהט. שימוש דומה קיים בתרמוס ובמכלים לשימור גזים נוזליים, 
העשויים דפנות כפולות וביניהן ר׳. גם תהליכים מטאלורגיים (ע״ע 
מתכות׳ עבוד) רבים נעשים בר׳ — בעיקר ליצירת ראקציות בימיות 
שאינן אפשריות במצב של שיווי־משקל אטמוספירי (כגת שהרדר 
גזים מתוך מתכות מעובדות), או למניעת ראקציות כימיות המת¬ 
רחשות באטמוספירה (כגון זיהום אטמוספירי ותגובה של יסודות 
פעילים לגבי מרכיבים מסוימים של האטמוספירה), כך׳ למשל, 
נעשה בר׳ היתוך של פלדות באיכות גבוהה׳ כדי למנוע חמצון 
אטמוספירי, וזאת תוך הוצאת החמצן ע״י ראקציה עם פחמן וסילוק 
גזים מומסים אחרים, כגון מימן וחנקן. התהליך גורם לשיפור 
תכונות מכאניות של החומר. מתכות פעילות כטיטן, זירקון והפניום 
מותכות בר/ כדי למנוע תגובה וזיהום ע״י חמצן וחנקן. היתוך 
בר׳ משמש גם לבדיקת תכולת גזים — כחמצן, מימן וחנקן — 
במתכות מסוימות, ע״י אנליזה של הגזים הנפלטים (ע״ע כימיה, עמ׳ 
776 ). תהליכים כיציקה, סנטור (עיצוב מתכות בלחץ גבוה) וזיקוק 
נעשים אף הם בר/ על תהליכי-ריתוך בר/ ע״ע רתוך. 


ריקה 

בתהליכי ציפוי־דק מאדים את ה־ 
הומר המצפה ע״י קביעתו בר׳ הנ¬ 
מוך מלחץ־האדים שלו. האדים מ¬ 
עובים על החומר המצופה, וכד ניתן 
ליצור שכבות בעובי מסדר-גודל של 
5 ־ 10 0 ״מ. התהליך מקובל בציפוי 
עדשות בשכבה דקה(לקבלת תמונה 
בהירה-יותר), בייצור מעגלים מוד¬ 
פסים (ע״ע אלקטרוניקה) ובציפוי 
מתכות והמרים פלסטיים. 

ר׳ גבוה הוא תנאי חשוב ל¬ 
פעולתן של שפופרות אלקטרוניות 
(ע״ע) ופוטואלקטריות (ע״ע פוטואלקטריות). שפופרות אלו מרו¬ 
קנות מאוויר, כדי לאפשר זרימת חלקיקים ללא איבוד אנרגיה וללא 
פיזור כתוצאה מהתנגשויות בפרודוודהאוויר. ר׳ תופס גם מקום 
בתהליך ההקפאה היבשה (ע״ע קר ומכונות קרור), שלה שימושים 
רבים בתעשיית המזון׳ בביולוגיה וברפואה. 

כלים ותהליכים מכניים רבים, כגון מנופים, משאבות, כלים 
פנומטיים, מעצורי-רכב, שואבי-אבק, הצמדת אבזרים למשטח חלק 
וכיו״ב, פועלים כולם ע״פ עקרון של יצירת ר׳ גבוה, המפר את 
שיווי־המשקל האטמוספירי. 

היסטוריה ופילוסופיה של הר׳, ע״ע אויר, עמ׳ 
820/1 ; אין; דמוקריטום; הרון; חלל, עכר 503/8 ; טוריצ׳לי; 
לוקיפום. 

. 1 \ . 0 ך 62 19 176 1 {) 760/1711 .׳׳ 1 ( 0 : 8. 01151110311, 801x711211011 

,. 31 £1 ז 1£ * 1 ת 53 ,/ . 0 ; 1965 , 71£ ו 1£171££7 ז£ $£167106 . 7 ז נ 2 !ן\׳ סגיו 

1 /^ 811 .זש^ס? .<£ . 8 ; 1966 , 11211071 { $177 72£6 )$ 2711 ? £0/1710108 ' 1 ' .¥ 

— ת 50 נ 1101 .? .[ — 3 171£ £47*1(7771601, 1966 ; ?. 81 x 111 ק 771 * 87 . 7 ז 

. 1968 ,. 7 י 1 /^ 1)1x73/11 /ה : 1 ) 83 1021 :^ 8/1 7/16 ,מש 15 שת־ 801 .ע .£ 

ו. גם, 

לילן ה ( 0113 ( 111 , איט׳ פיומה [ס!"!"?]), עיר-נמל בקרואטיה (ע״ע), 
צפון־מערב יוגוסלוויה. 161,000 תוש׳ ( 1971 ). ר׳ שוכנת 
לחוף מפרץ קווארנר שבים האדריתי, כ 60 ק״מ מדרום־מזרח 
לטריסטה. העיר בנויה במישור־חוף צר שמעליו מתנשאות שלוחות 
הרי האלפים היוליים. נמל ר׳ משרת את סחר-החוץ של יוגוסלוויה׳ 
ובאמצעות כבישים ומס״ב — גם את זה של אוסטריה והונגריה. 
ליד הנמל נמצא בסים הצי היזגוסלווי. התעשיה בר׳ כוללת מספנות, 
בתי־זיקוק לנפט, ייצור קטרים ונייר. באוניברסיטת ר׳ — 4,220 
תלמידים ( 1976/7 ). בעיר מוזיאונים לספנות ולטבע. בין האתרים 
ההיסטוריים בד — קשת ושרידי חומה מהמאה ה 4 ׳ מבנים וכנסיות 
מהמאות ה 14 —ה 18 . 

היסטוריה. ר׳ היתח מקום יישוב אילירי שנכבש ע״י הרומאים 
בימי אוגוסטוס. כערי־חוף רבות בחבל דלמטיה (ע״ע) ידעה ר׳ 
שליטים רבים ביה״ב: קיסרי ביזנטיון, העיר ונציה, שליטים מקר 
מיים, קרואטים והונגרים; עד שנמסרה לרשות בית הבסבורג בסוף 
המאה ה 15 כדי למנוע את נפילתה בידי התורכים. ב 1719 הוכרזה 
נמל-חופשי, והתעוררה בהדרגה מתקופת־קפאון ממושכת. מריה תרזיה 
צירפה את ד כגוף אוטונומי לנחלות כתר הונגריה ( 1779 ), בתקופת 
המהפכה הצרפתית ובימי נפוליון הוצאה מידי ביודהבסבורג. לאחר 
קונגרס וינה ( 1815 ) הוחזרה לקיסרות. בעקבות דיכוי מרד ההונגרים 
( 1848/9 ) נמסרה ר׳ לרשות קרואטיה, אך ב 1870 הוחזרח לידי 
הונגריה. כפיצוי ניתן לקרואטים נמל סושאק בפרבר של ר/ ד היתה 
לנמל-יצוא לדגנים מהונגריה, והתפתחה במהירות, בקלטה אוכלוסיה 
אוסטרית־גרמנית, ובעיקר קרואטית, מלבד האיטלקים שהיוו את 
עילית העיר. 

ב 1905 פורסמה "החלטת ר׳"; מצע משותף של כל מפלגות 
האופוזיציה הקרואטיות והסרביות שדגלו בהרחבת סמכויות שלטוך 



סגיססר טיזצאזד 





91 


ריקה — ריקי, עמנואל חי רפאל 


92 


הבית בקרואטיה ובחשכת דלמטיה אליה. הצלחת מפלגות "החלטת 
ר׳״ (״הקואליציה הסרבו־קרואטית") בבחירות ( 1906 ) הגבירה את 
התסיסה הלאומית הקרואטית בר/ בתום מלה״ע 1 טענה איטליה 
(ע״ע, עמ׳ 753/4 ) לבעלות על ר׳ בגלל מיעוט איטלקי גדול וכפיצוי 
על שטחי דלמטיה שצורפו ליוגוסלוויה. בספטמבר 1919 כבשו כוחות 
בלתי־סדירים איטלקיים בפיקודו של המשורר ד׳אנונציו (ע״ע 
אנונציו, עמ׳ 354 ) את ד והחזיקו בה בשם העם האיטלקי. ח וזח 
רפלו (ע״ע) קבע שיש להקים בר׳ "מדינה חפשית" ולאחר היסוסים 
רבים גירשו צבא איטליה וציה את ד׳אנונציו מר/ חסידי האוטונומיה 
ניצחו בבחירות מקומיות, אך לאומנים איטלקיים ונאמני מוסוליני 
תפסו את השלטון (מארס 1922 ), ולאחר מו״מ ממושך הכירה יוגו־ 
סלוויה בסיפוח ר/ פרט לסושאק, לאיטליה ( 1924 ). כלכלת ר׳ קפאה 
על שמריה, וסושאק היה לנמל יוגוסלווי עיקרי. 

באפריל 1941 כבשו האיטלקים את חבל הארץ ההררית בערפה 
של ר׳, אך לא יכלו לבער משם את הפרטיזנים. ב 1943 השתלטו 
הגרמנים על ר/ והעיר שוחררה מידיהם ב 1945 . כ 25,000 איטלקים 
נטשו את ר׳ שאוחדה אח״כ עם סישאק ליחידה עירונית אחת. ר׳ 
הי תה למרכז תעשייתי ונבנו בה אוניברסיטה ואקדמיה ימית. 

ח. א. סרגי, מקורות הפשיזם האיטלקי, 1951 ; -מ 4 >־פ .ס 

,( 33£1 ,׳< 13 ) 10 ץז 10 ;!ו!ל) 1920 — 1919 ,) 111711 ! / 0 ■ £ 10107 <(! 1171810 * 1 

. 1971 

יהודים. ״משה יהודי מפיומה״ נזכר בתעודות מ 1524 . נשתמרו 
מצבה ם 1746 וס״ת ם 1789 . רישומי הקהילה וחברה קדישא הם 
מ 1824 . ם 1831 נמצאה קהילת ר׳ בפיקוח רבני ספליט (ע״ע). 
במחצית השניה של המאה ה 19 התיישבו בר׳ יהודים איטלקים, 
אוסטרים, הונגרים וקרואטים, והקימו "מניינים" נפרדים. ביכ״נ גדול 
נבנה ב 1902 . ב 1900 היו בקהילה כ 2,000 נפש ( 4% מכלל האוכ- 
לז־סיה), מאפריל 1941 שלטו האיטלקים בר׳. מאות יהודים מקרואטיה, 
שבה שלטו ה״אוסטאשים", מצאו מפלט בר/ ואח״כ בדרום איטליה, 
ביזמתו של קצין־המשטרה האיטלקי, ג/ פאלאטוצ׳י. הלה הזהירם 
מראש על השתלטות הגרמנים על ר׳ (ספטמבר 1943 ), וע״כ נעצר 
ונשלח לדכאו! שם מת. היו יהודים שנתפסו ונרצחו בידי הגרמנים 
וה״אוסטאשים", אך היו גם שנמלטו והצטרפו לפרטיזנים של טיטו. 
מרבית הניצולים עלו לא״י. 

י. לו. 

ריקוב, אלכסי איונוביץ׳ - 08 * 1 *? . 1 ! .^-(! 938 - 188 !), 

מדינאי רוסי. בן 18 הצטרף למפלגה הסוציאל־דמוקרטית 
ועד מהפכת אוקטובר 1917 עסק בפעילות מהפכנית, על אף מאסריו 
הרבים. 

בממשלתו הראשונה של לנין היה ר׳ קומיסר לענייני פנים, וכ״כ 
החזיק בתפקידים ממלכתיים בכירים נוספים. ב 1923 הצטרף לפוליט־ 
ביורו, ואחר מות לנין ( 1924 ) היה רה״מ ותמך בסטלין במאבקו נגד 
טרוצקי. ב 1928 הצטרף ל״אופוזיציה הימנית" שהתנגדה לסטלין. 
בהדרגה הודח מתפקידיו וב 1930 הודח מתפקידו כרה״מ. כמה שנים 
שימש במשרוודפחותות כשר התקשורת ( 1931 ), וב 1936 הודח מכל 
תפקידיו הממלכתיים, ושנה אח״כ סולק מהמפלגה. ב 1938 הואשם 
ונשפט עם בוכרין(ע״ע) ואחרים במשפט־ראווה ( 1938 ) ונדון למוות 
(ע״ע מועצות, ברית ה/ עמ' 744 ). 

^? 01 , צ׳ללז — 05 ^ 1110 105 ־ 0131 — ( 1866 — 1931 ), צייר, 
פסל, מעצב ומעטר־ספרים אנגלי. היה ממניחי היסוד לתנועת 
"אר נוב(" ( 0311 ־\ 11 <\\ 1 ד!^) בארצו. נולד בז׳נווה, קיבל את ראשית 
חינוכו בצרפת והושפע מציוריו של דלקרואה ומפסליו של רודן 
(ע׳ ערכיהם). עבודותיו הגרפיות קרובות לאלה של ו. בליק, 
ו. מורים והקדם־רפאליים, וניכרת הקבלה גם לסגנונו של א. ו. 
בירדסלי (ע׳ ערכיהם). 


יחד עם תלמידו וחברו צ׳רלז שנון ( 011 ס״ 3 ב 51 ס) היה עורכו 
של הירחון 0131 7110 , שבו השתתף גם בכתב וכמעטר בשנים 
1889 — 1897 . בראשית שנות ה 90 עיטר בחיתובי-עץ ספרים רבים, 
ובמיוחד את ספרי אוסקר וילד: 05 ] 13 ז 3 ־ 1 § 110 ! 0 ? }ס 101150 ־ 1 \ 
(״בית רימונים״), 1891 ! ״דפנים וכלואה״, 1893 , ו״ספינקס״, 1894 . 
ב 1896 ייסד בית*דפוס — 05 $ •!? ¥310 7110 — ועיטר במו-ידיו את 
מרבית הפרסומים שנדפסו בו. עבודות התפאורה והתלבושות שתכנן 
לבימה האנגלית, והתכשיטים הרבים שיצר, הקנו לו שם של מהפכן 
בתחום העיצוב. ב 1922 נבחר לאקדמיה המלכותית בלונדון, 

. 1933 . 0 ,?ז 100 \ . 5 .י! 

ריקי, עמנואל חי רפאל ( 1688 , פירארה — 1743 , איטליה), 
רב, מקובל ופייטן. ב 1670 עקרה משפחת ד לרוויגו, ב 1674 
מת אבי המשפחה, וידידיה רבעו, דודו של ר/ נטל על עצמו את 
הדאגה למשפחה. במותו של ידידיה עברה דאגה זו לבנו, שנשא 
את אחותו של ר׳ לאשה. בגיל 20 ההל ר׳ לנדוד בערי איטליה 
והתפרנס מהוראה. ב 1717 הוסמך לרבנות, וב 1718 עלה לא״י 
והתיישב בצפת, ר׳ התעמק בקבלת האר״י, והוסמך לרבנות פעם 
נוספת בידי רבה של צפת, ר׳ חיים אבולעפיה, שגם העיד על 
חסידותו. לאחר מות בתו במגפה עזב ר׳ את הארץ ( 1720 ) לשוב 
לאיטליה, אך האניה הותקפה ונוסעיה נשבו לצפון־אפריקה. כעבור 
40 יום השתחרר ר׳ ויצא לאיטליה. 12 שנה פעל כרבה של פירנצה, 
אולם רוחו התוססת הניעתו לחדש את מסעיו. לאחר שביקר באיז¬ 
מיר, סלוניקי, קושטא ולונדון, ישב שנתיים בחלב, וב 1737 בא 
לירושלים וישב בה 3 שנים. ב 1741 חזר לליוורנו לטפל בעסקי 
ספריו, ובאחד ממסעותיו שם הרגוהו שודדים, 

רוב ספריו כתובים ברוח הקבלה ועוסקים בנושאיה. ומגמתם 
להפיצה בין שכבות רחבות, באמצעים מתודיים חדשים. ואלה 
ספריו לפי סדר חיבורם: 1 ) ״מעשה חושב״ (ויניציאה, תע״ו) — 
פירוש על מלאכת המשכן ז 2 ) "חושב מחשבות" (אמסטרדם, תפ״ז) 
— ענייני מקווה ותפלין, ופירושי מקרא ותלמוד בדרך דרוש! 3 ) "הוו 
עשיר״ (שם, תצ״א) — פירוש למשנה. חיבור זה נכתב בגוריציה 
והושלם בצפת, ובספר כלולים גם פיוטים מולחנים; 4 ) "משנת 
חסידים״ (שם, תפ״ז) — ספרו החשוב והנודע־ביותר, והוא הרצאת 
קבלת האר״י לפי נושאים. הספר ערוך כדוגמת ששה סדרי משנה, 
וכל סדר מחולק למסכתות. הספר נחלק גם ל״מפתחות״ — מפתח 
העולמות (סדרי זרעים, קדשים, טהרות ונזיקין), הנשמות (סדר 
נשים) והכוונות (סדר מועד). בדרך עריכת המשנה ראה ר׳ אמצעי 
מתודי יעיל להקניית לימוד הקבלה. מקורותיו מיוסדים על המסורת 
האותנטית של קבלת האר״י, ובעיקר על בסיס כתבי ר׳ חיים ויטאל, 
אך גם על מסורת ר׳ ישראל סרוג (ע״ע). ל״מפתה עולמות" כתב 
רב פולני, משה בן זלמן מדראגטשיו (אח״כ דיין בפינסק), פירוש, 
שנדפס בשולי הטקסט (״מגיד משנה״! זולקוה. תק״ה)! 5 ) "יושר 
לבב״ (שם, תצ״ז) — לליבון בעיות קבליות מרכזיות, כגון צמצום, 
בריאה ובוונה. ספר זה חובר בירושלים. ר׳ נוקט עמדה ברורה, בי 
הצמצום (ע״ע קבלה, עמ׳ 113/5 ) שמדובר בו בקבלת האר״י הוא 
אקט ראלי שנועד באמת לפנות מקום לבריאת העולמות. ואולם, 
הוא מדגיש, שאין זה הנימוק העיקרי, שהרי כשם שאין להבין את 
התהוות העולמות בלי להניח שהאל הנוכח בכל יצטמצם תחילה, כך 
אין להבין גם את עצם הצטמצמותו. אלא. שאם נניח שהצמצום אינו 
כפשוטו, תתחייב המסקנה — שר׳ נרתע מפניה — כי עצמות האל 
נמצאת בעולם הגשמי השפל, וגם במקומות שאינם ראויים לכבודו. 
לדעת ר׳ מוסב הרעיון ש״לית אתר פנוי מיניה" על השגחתו של 
האל ולא על עצם נוכחותו. בנושא זה כוון הורכוח של ר׳ נגד 
יוסף ארנס (ע״ע): 6 ) ״אדרת אליהו״ (ליוורנו, תק״ב) — ביאורים 
בתלמוד, שו״ת, פירושי פסוקים, פיוטים וחידות: 7 ) "חזה ציוך 



93 


ריר;י, עמנואל חי רכאל _ ריקרדו, דיויד 


94 


(שם) — פירוש קבלי לתהלים. בראש הספר — אוטוביוגרפיה, את 
סיפור הירצחו של ר׳ בידי השודדים כתב בנו, אברהם שמואל. 

מ. גורלי, יצירתו הפיוטית־מוסיקליח של ר׳ ע. חי ר׳ (תצליל, ג׳), 
תשכ״ו: א. שישא הלוי, ד' ע. חי ר׳ יספרו ״דקדוקי עניות״ — "הון 
עשיר" (הדרום, ל״ד). תשל״ב. 

אפ. ג. 

ריקיייק 10 ^ 3 נ 4 ל £6 ), בירת איסלנד והגדולה בעריה; 84,770 
תושבים ( 1974 ), שהם כ 40% מתושבי האי. ר׳ שוכנת על 
חצי־האי הקטן ר׳ שבדרום־מערב האי, ליד מעיינות חמים שהקנו 
לה את שמה (= "מפרץ־העשך). ר׳ היא הנמל הראשי באיסלנד, 
הדיג ממלא עדיין תפקיד חשוב בכלכלתה, ובה מתרכזת כמחצית 



ריקייויק. מזרח העיר. (משרד התיירות, איסלנר) 


מן התעשיה באי (מזון, שימור-דגים, טכסטיל ודפוס). ר׳ היא גם 
המרכז התרבותי העיקרי: יש בה תאטרון, תזמורת סימפונית, מוזי¬ 
אונים, ובאוניברסיטה (נום׳ 1911 ) שלה לומדים 2,600 תלמידים 
( 1975/6 ). 

ר׳ נוסדה סמוד לשנת 870 , והיתה יישוב הקבע הראשון באיסלנד. 

עד סוף המאה ה 18 היתד. כפר• ב 1796 נהיתה למושב ההגמון של 
איסלנד, ב 1843 היתה למושב ה״אלתיבג״ (פרלמנט), וב 1918 — 
לבירת האי. עיקר התפתחותה של ר׳ חלה במאה ה 20 . בראשית המאה 
היו בה 6,000 תושבים וב 1947 — 51,690 . העיר מצטיינת בכינויה: 
בצד המבנים הישנים הבנויים מכבול ואבן נבנו מבנים מבטון 
בעיצוב חדיש. חימום הבתים נעשה כולו באמצעות המעיינות החמים, 
וחשמל מופק ממפל־מים בנהר סמוך שאינו קופא בחורף. 


ריקציות ( 01:1:5136 )[:>!£), טפילים (ע״ע טפיל־ת) אובליגאטוריים 
השייכים לקבוצת הבקטריות (ע״ע חידקים). נדלן 0.2 — 0.3 
מיקרה, והן חיות בתוך תאיהם של בעלי־חוליות וחסרי־חוליות 
ומתרבות ע״י חלוקה לשניים. מיקומן בתא (ע״ע) הוא בציט(' 
פלאסמה ולעתים בגרעין, בהתאם למין הר'. הן פלאדמורפלת (ז״א 
למין מסוים של ר׳ יותר מצורה אחת). מבנה דופן־תאיהן, מערכו¬ 
תיהן האנזימטיות והרכב חומצות־הגרעין שלהן דומים לאלו של 
הבקטריות. 

הר" מחוללות מחלות באדם ובחיה, ומועברות מבעל־חוליות 
אחד למשנהו ע״י פרוקי־רגלים (ע״ע; וע״ע חרקים, עמ׳ 106/9 ), 
שעפ״ר אין הן מסיבות להם נזק. הר״ מתחלקות ל 5 קבוצות עיק¬ 
ריות, בהתאם לתכונות החיסוניות, לסימנים הקליניים ולהבטיס 
האפידמיולוגיים (ע״ע אפידמיולוגיה) של המחלות שהן גורמות. 
הר״ הגורמת למחלות:( 1 ) ר-ודפרובאזק (ד־ ת ־=־ ריקציית; 
1 ״ 37.61 ״ממק 51:1 ), הגורמת לטיפום־הבהרות (ע״ע) ומועברת מאדם 
לאדם באמצעות כינת־האדם(ע״ע כנים);( 2 ) ד-ת מוסר( 1 ־ 00501 רח.£) 
גורמת לטיפוס האנדמי (או טיפוס מוריני; ע״ע טיפוס־הבהרות, עבד 
655/7 ) 1 ( 3 ) ר-ת־ק(נור ( 11 ־ 00001 .מ) גורמת לקדחת הבהרות הים- 
תיכונית הנפוצה גם בדרוס־אפריקה, בקניה ובהודו. בארצות אגן 
הימה״ת מועברת המחלה ע״י קרציית הכלב (־ 330 1060113105 * £810 


£010605 ), ובדרום אפריקה— ע״י קרציות אחרות. ר־ת־קונוד בודדה 
מעכברים, מארנבות ומחיות משק-בית אחרות, וכן ממכרסמים; 
( 4 ) מחלה דומה, אך בד״כ קטלנית יותר, הנגרמת ע״י ר־־ת־ריקטס 
( 611511 ) 101 -! .£), היא קדחת הבהרות של "הרי־הסלעים" ("קדחת 
הבהרות האמריקנית״); ( 5 ) ר־ת-אקר ( 1 ־ 3101 .£) גורמת למחלה 
הנקראת אבעבועות ר , (*א! 61:1:5131 ) £101 ); ( 6 ) ר-ת צוצוגאמושי 
( 1:501:8083010581 .£, 011001:3115 .£), הנפוצה במזרח הרחוק, גורמת 
לטיפוס אפידמי הנקרא קדחת־השטפון ( 808 קץ 1 801 : 08 ). 

כל הר" הללו מתרבות רק בתוך תאי בעלי־התוליות וסרוקי־ 
הרגליים, אולם בניגוד לר" המועברות באמצעות הכינה והפרעוש 
(ע״ע) — שאינן עוברות דרך הביצים לצאצאים — הר" המועברות 
באמצעות קרציות (ע״ע) וקרציונים (ע״ע) עוברות דדך הביצים 
לצאצאים במשך דורות רבים. 

( 7 ) ד׳ מקבוצה אחרת נקראת 061:11 ־ 111 <£ 05x10113 , והיא היחידה 
שאינה חייבת לעבור דרך פרוקי־הרגלייס, ופגיעתה באדם אינה 
מאופיינת בפריחה. היא גורמת לקדחת־יס (ע״ע טיפום־הבהרות, עם' 
656 ). עד היום בודדו ר״ מ 40 מינים של בעלי-חוליות ויותר מ 60 
מיני קרציות וקרציונים, וכן מכינים ומזבובים. 

הר" רגישות לטטראציקלינים ולכלוראמפניקול (ע״ע אנטיוביו־ 
טיים, תמרים). תרופות אלה אינן מכחידות את הר" אלא מפסיקות 
את התרבוחן ומאפשרות לגוף להתגבר על המחלה ע״י יצירת נוג¬ 
דנים (ע״ע). 

(ס 181 ! ! 1 ^ 810 1/7111 ,(. 45 ?) תזזזת 13 " . 140151311-1 .. 1 .? 

. 1965 4 , % 70 . 

בר. מ. 

יי לן(־ 1 ־ 1 , - £1030010 111 ׳\ 3 ם — ( 1823-1772 ), כלכלן 

בריטי, יהודי, מחשובי הכלכלנים במאה ה 19 . אביו, אברהם 
ישראל ד/ שמוצאו מאנוסי פורטוגל, היגר לאנגליה מהולנד; היה 
איש דתי, פעיל בקהילה היהודית-ספרדית בלונדון, וסוכך־מרסה 
מצליח. ר׳ קיבל חינוך מסרתי עד גיל 14 , ואז צורף לעסקי אביו. 
ב 1793 נשא לאשה בת רופא מכת הקווייקרים, וניתק עצמו מעסקי 
אביו ומן היהדות כאחד, כסוכךבורסה הגיע למעמד של איש־פיננסים 
עשיר ומכובד. ב 1815 פרש מעסקיו, לאחר שרכש אחוזת אצילים, 
וחי על הונו. ב 1819 קנה מושב בפרלמנט והיה חבריפרלמנט חשוב, 
בעל השקפות רדיקליות. 

כל פעילותו של ר׳ ככלכלן עומדת בצל המלחמות הנפוליוניות 
ותקופת השיקום שלאחריהן. ר׳ השתתף בוויכוחים הגדולים בנושאים 
אלה, ואף שהוא ידוע באיש התאוריה המופשטת, ביקש בהגותו 
הכלכלית להציע פתרונות מעשיים לבעיות השעה. כך נכתבה 
החוברת 060060131:100 186 0£ £סס 0 ? 3 , 13011100 )ס 106 ־ £1 1188 ־ 1 7116 
£40165 £3010 0£ ("המחיר הגבוה של הזהב, הוכחה לפיחות שטרי- 
הכסף״), 1810 , כהסבר לאינפלאציה ולירידת ערך הלירה הבריטית 
בעקבות הפסקת המרתה לזהב. מימון המלחמה ע״י אשראי, שסיפק 
£081308 0£ 83010 , הציף את השוק בכסף תוד האמרת מחיר הזהב. 
ר׳ ניתח את המצב תוך שימוש בתאוריה הכמותית של הכסף (ע״ע 
כסף, עמ׳ 963/4 ) , והציע להגביל הנפקת כסף חדש ולחזור להמרה 
ח פשית לזהב. הצעותיו זבו לתשומת־לב חירזו הקמת ועדה פרלמנט¬ 
רית שאימצה את המלצותיו בנושא האינפלאציה. למדיניות מוגטארית 
חזר ר׳ בתום המלחמה ( 1816 ) בחוברת 0000% :>£ 30 ־ £01 05315 ^ 0 ־!? 
ץ 600 -ת 00 560010 0313001 ("הצעות לשיטת מטבע בטוחה וחסכו¬ 
נית"), בה תקף את £0813001 0£ :: £301 ותבע חזרה מיידית להמרה 
חפשית. גם החוברת £431:10031 3 0£ : £51:3£1151110601 1116 ! £0 130 ? 
) £301 (״תכנית לייסוד בנק ממלכתי״), 1824 , עסקה בבעיות מונטא- 
ריות ובחנה בשיטתיות את תפקידי בנק־מרכזי כמוסד עליון המפקח 
על אפפקת הכסף, תוך הפרדה בין תפקידי ההנפקה לשאר העסקות. 

ב 1815 עלתה שאלת ההגנה, באמצעות מכסי מגן, על החקלאות 



95 


ריקרדו, דיויד — ריקרט, פרידריך 


96 


הבריטית שתפחה בתקופת המלחמה מעל מידותיה הטבעיות. בעת 
הוויכוח החריף על "חוק התבואה" (ע״ע [ה] ממלכה המאחדת, עמ ׳ 
897 ) פרסם ר׳ את החוברת . 3 0£ 1110000 10£ 610 1 !ס £$$37 
810014 0£ $: 0£11 ־ 1 ? 1110 מס ח! 00 0£ 100 ־!? ^ £0 ("מסה על השפעת 
מחירי התבואה הנמוכים על רווחיות ההון"). שהכילה את עיקרי 
הכלכלה הריקרדיאנית. תוך פיתוח "חוק התפוקה השולית הפוחתת" 
(ע״ע כלכלה, עט , 861 , 868/9 ) הראה ר׳ כי הוויכוח על חוק התבואה 
הוא בעצם ויכוח על חלוקת ההכנסה. אם נניח שכר־עבודה ראלי 
קבוע ברמת הקיום, יגרום מכס על תבואה להרחבת ייצורה גם 
בשדות תת־שוליים ויגרור העלאת מחיר המזון, שכן המחיר שווה 
לעלות בתנאי הייצור הנחותים ביותר. המכס יגרום אפוא לעליית 
השכר, אולם לא העליה בשכר־העבודה היא שמעלה מחירים, אלא 
הירידה בתפוקה בשדות התת־שוליים. עליית המחירים והשכר גורמת 
לירידת שיעורי הרווח, מפני שהרווח והשכר מתחלקים בפדיון 
בתנאי הייצור השוליים. יתרת הפדיון, בתנאי ייצור משופרים יותר, 
עוברת לבעלי הקרקעות ברנטה (ע״ע כלכלה, עט׳ 862 , 871/2 ) 
שאיננה חלק מעלות הייצור. לכן חוק התבואה מצמצם השקעות שהן 
הערובה לקידום החברה, ומגדיל את הרנטה לבעלי הקרקעות, אשר, 
מתוך הגדרה, אינם בחזקת משקיעים. גם החוברת 01:006011 ־ 1 ? מ 0 
0 ז 1 ו 11 י 2601 .£. 10 (״על הגנת החקלאות״), 1822 , תבעה ביטול חוק 
התבואה, אף כי התחזקות הלירה בשוק הבי״ל גרמה לירידת מחיר 
המזון. שני הנדבכים של מדיניות הסחר החפשי — חזרה לבסיס־ 
הזהב וביטול מכסי־המגן — מבוססים על התאוריה הכלכלית הריקר־ 
דיאנית, שבמהותה מבטאת את האמונה בכוח המכאניזם של השוק 
החפשי וביכלתו להביא לפתרונות הכלכליים האופטימליים לכל 
המשק, ושאינם בעיניו אלא הרע במיעוטו. 

חיבורו העיקרי של ר׳ הוא 0116031 ? 0£ 10$ ? 01 ת 6 ? 1110 ת 0 
13x31100 ׳ 306 £ 00 x 10017 (עבר׳: "עקרונות הכלכלה המדינית 
והמסים״, תש״ה), 1817 , מהדורה מתוקנת 1821 . ר׳ ביקש לקבוע בו 
מהם "...החוקים המסדירים את החלוקה" בין "הבעלים של הקרקע, 
בעלי־ההון הנחוץ לעיבודה והעובדים שבמאמציהם היא מעובדת". 
עיקר הניתוח מבוסם על "חוק התפוקה השולית הפוחתת" ועל 
"חוק האוכלוסיה" של מלתוס (ע״ע). ערך החליפין של המוצרים 
(ע״ע כלכלה, עט׳ 861/2 ), השווה לעלויותיהם השוליות, עומד 
ביחס־ישר לכמויות העבודה הנחוצות לייצורם — "תורת הערך של 
העבודה״ (ע״ע כלכלה, עמ׳ 874 ! וע״ע מרכס, עם׳ 461/2 ). כשחל 
גידול באוכלוסיה, פוחתת התפוקה השולית של העבודה ומחיר 
המוצרים עולה יחד עם שכר־חעבודה והרנטה, לנוכח ירידה בשיעור 
הרווח. כל עוד כדאי לבעלי ההון לצבור הון, נמשכות ההשקעות 
היוצרות תמריצים לגידול נוסף של אוכלוסיה ("חוק הברזל של 
השכר") וגורמות לירידה בשיעור הרווח ולעליית הרנטה. כיוון שר׳ 
אינו מביא בחשבון בעיות של אבטלה בגלל חוסר־ביקוש, יימשך 
התהליך הזה עד ששיעור הרווח הנמוך יפסיק הצבר הון. זהו "המצב 
הניח״ 7 ־ 81360031 ), שבו לעובדים רמח־קיום מינימלית, 

אין השקעות, אין צמיחה כלכלית, וחלק גדול של התוצר עובר 
למקבלי הרנטה. בהעדר תמורות טכנולוגיות עמוקות ומתמידות — 
תהליך זה בלתי נמנע, שכן הוא פועל-יוצא של חוקי ההתנהגות 
הכלכלית (שחשיפתם היא תכלית מדע הכלכלה). ניתן להאט את 
התהליך ע״י סחר חפשי, כי הוא מקטין את קצב הירידה של התפוקה 
השולית בחקלאות ואת קצב ירידת הרווח ועליית הרנטה. בנושא 
הסחר הבי״ל ניסח ר' את "חוק היתרון היחסי" (ע״ע כלכלה, עמ ׳ 
867 ; סחר, עמ׳ 649 — 651 ) המוכיח כי כל עוד יחסי העלויות בין 
שתי מדינות אינם זהים, יפעל סחר חפשי ביניהן לטובת שתיהן. 
כדרכו, ניתח ר׳ ב״עקרונות" את המשק הבריטי בימיו, אך עד 
מהרה נעשה לספר־יסוד בתאוריה הכלכלית ליותר מיובל שנים, 
ושיטת הניתוח הנהוגה בו — דדוקציה באמצעות דגמים מופשטים, 


היתה לדגם מתודולוגי יסודי המשמשת את הניתוח הכלכלי גם היום. 

ר׳ היה מן הדמויות הבולטות של האסכולה הקלאסית בכלכלה 
(ע״ע, עט׳ 861 ) ואולי הבולטת שבהם. בגלל מעורבותו בבעיות 
השוטפות רב היה רישומו בהיסטוריה הכלכלית של בריטניה 
בתקופתו, אולם השפעתו — האסכולה הריקארדינית — חרגה 
מגבולות בריטניה וניברה היטב גם בדורות שאחריו. אמנם, הכל¬ 
כלנים מאסכולת התועלת־השולית של סוף המאה ה 19 , אסכולה 
שהתמקדה בנושאי מיקרו-כלכלה כמחיר ותועלת, המעיטו בחשיבותו 
של ר׳, וגם קינז(ע״ע) תקף את ר׳ על שהתעלם משאלות של "ביקוש 
מצרפי״ (ע״ע כלכלה, עט׳ 880 ), אלא שעם חידוש ההתעניינות 
בבעיות של צמיחה כלכלית חזר העניין בר׳, וכיום אין חולקים 
ששרירה השפעתו של ר׳ על התאוריה והמתודולוגיה של הכלכלה. 

כל כתבי ר׳ י״ל בעריכת 0056 . 4 * — 513££3 .?, 1951 — 1973 , 

ב 11 כרכים. ״העקרונות״ י״ל פעמים רבות; לאחרונה ( 1971 ) בעריכת 

011 ^ £431 . 1 * .?. 

. 51 . 0 ; 1949 ,ץ £07 <{' 1 ! 1117 ^ £1007 £ 077 .\ 1 .<£ ,חבו £0 ש? . 0 - 131114110 ? . 8 

; 1958 ,^ £0071071710 1007111071 ^ ,,) 81311 . 141 ; 1957 ,.?ז 10 ׳< 6 / 4 ,־ 01311 

. 1975 ,.? 1 . 0 , 311 ־ 801 ) 03 ^ . 0 ;? 1961 , 7?. 071 7'0X011073 ,ק 00 ז 51 . 55 . 0 

י. דו• 

דיקרט, ודנריןי — 1 ־ 101001 ? £401116011 — ( 1863 — 1936 ), פילוסוף 
גרמני, נאד-קאנטיאני (ע״ע קנט). למד בשטרסבורג והורה 
בפריבורג ובהידלברג (מ 1916 ), שהיתה אחד ממרכזי האסכולה 
הנאו־קאנטיאנית. ר׳ עסק, בעיקר, בשאלת הדמיון והשוני בין מדעי 
הרוח, ובמיוחד בין ההיסטוריה לבין מדעי הטבע. כוינדלבנד (ע״ע), 
סבר ר׳, כי בעוד שמדעי הטבע עוסקים בניסוח חוקים כלליים, עניינה 
של החשיבה ההיסטורית הוא במאורע ובאישיות החד־פעמיים, ששום 
הכללה אינה יאה להבנתם. אבל ר׳ טען שישנה הבחנה נוספת, שאינה 
חשובה פחות, והיא בין מדעים רוויי ערכיות לבין מדעים נטולי 
ערכיות, שתי החלוקות יוצרות 4 סוגי מדעים: נטולי ערכים ועניינם 
בכללי (כגון, פיסיקה, כימיה), נטולי ערכים ועניינם בפרטי (גאד 
לוגיה, אסטרונומיה), ערכיים לעניינם בכללי (כלכלה, סוציולוגיה), 
ערכיים ועניינם בפרטי (היסטוריה). 

ההיסטוריה היא מדע ערכי, משום שההתנהגות של הפועלים 
בהיסטוריה מודרכת ע״י ערכים, ומפני שההיסטוריון משתמש 
בערכים כאמות-מידה לבחירת אותם המאורעות, מבין אינסוף המאו¬ 
רעות ההיסטוריים, שבהם יעסוק. כדי שבחירה זו לא תהא שרירותית, 
אלא אובייקטיווית, חייבת היא להיות מודרכת ע״י ערכים אוניוור־ 
סאליים. 

ר׳ טען שישנו עולם ערכים בעל ממשות אובייקטיווית, שהרי 
בני-אדם מודים בקיום ערכים, שאינם יצירי כפיהם, אך ר׳ נזהר 
מלהתייחס לערכים כאל חפצים. הערכים מתגלים בתרבות, וההיס¬ 
טוריה האוניוורסאלית היא מדע התרבות המתאר את האופן בו 
מתגלמים עקרונות ערכיים בתרבויות וחברות שונות; בעזרת מדע 
זה יכול ההיסטוריון לברר לעצמו מהם הערכים שעליו לאמץ לו 
כאמות־מידה בכתיבתו. 

ספריו החשובים * 3£1 ל 01 צח 155€ ׳\! , ו 1 ו 31 ?'' 11 ) 00 :) 50113£ ח 5$0 ו״ 1 ־ 1 ב 111 ט? 
(״מדע-תרבות ומדע־טבע"), 1899 ? - 005011101115 101 > 101110 ( 01 ־!? 1310 
1110 ק 1111050 ק (״הבעיות של פילוסופיית ההיסטוריה״), 1905 . 

. £1 10 > 001071 461 1030110 */ . 1.0 , 16 זש^£? .? ; 1927 . 11 , 31151 ? . 4 ( 

.!£ *{!{ 0 $ * 1110 /£ ■ 101 ) מ/ 011 \ 11 £ 11 \ 7 < 177111 71 !>#! , 50160:1 . 11 ; 1933 

. 1968 ,־!..£ 

אל. וי. 

רילןרע, פריךר י ך — 11010001 ? 16011 ) 60 ? — ( 1788 — 1866 ), 

משורר, מתרגם ומזרחן גרמני. למד לשונות קלאסיות באוני¬ 
ברסיטות וירצבורג. הידלברג וינה, ופנה, בהשפעת י. גרים והמר־־ 
פורגשטל (ע׳ ערכיהם) אל ספרות הרומנטיקה וספרות המזרח. ב 1817 



101 



סימיז: המכונית הראשונה, בנה — קיניו, 1700 . הנעה בקיטור; סחירות — 3.0 . קס״ש (מוזיאון פונטניו לרכב, ב 51 יא, המפשיר, בריטניה); סשמאל: 

מכוניתו של בנץ; מונעת במנוע שריפה פניטיו/ 8 * 184 (קפוזיאח למדע, לוגרון). 


היסטוריה. קודם להמצאת מנוע־השריפה נעשו נסיונות 
להנעת כ״ר באמצעים שונים: באנרגיית הרוח, במנגנון שעון, במנוע 
הפועל בעזרת אוויר דחוס ובמנוע המופעל בעזרת אבק־שריפה. 
המצאת מנוע־הקיטור (ע״ע קיטור ומנועי קיטור) היתה הצעד 
הראשון לבניית רכב ממונע. המכונית הראשונה — נבנתה בידי 
נ. ז׳. קיניו ( 1 ס 0£0 ס .( .א) ב 1769 — היתד, בעלת 3 גלגלים, הונעה 
במנוע-קיטור ונעה במהירות של 3.6 קמ״ש, במשך 80 דקות. בין 
בוני כה״ר המונעים במנועי־קיטור: ש. דאלרי (?:! 03110 . 011 — 
צרפת, 1790 ); א. אוונז ( 5 ח 3 ־\£ .ס— פילדלפיה, 1804 ); ו. מרדוק 
() 1001 )ז 90 .¥\ — בריטניה, 1784 ) ; אחרון כה״ר המונעים במנוע־ 
קיטור יוצר באה״ב ב 1926 . הגרמני ק. בנץ ( 8002 . 0 ) היה מחשובי 
בוני־המכוניות שהונעו במנוע שריפה פנימית. בנץ יצר את 
מכוניתו הראשונה ב 1885 : רכב בעל 3 גלגלים שהונע במנוע דו־ 
פעימתי, חד־גלילי (בעל 250 סל״ד [= סיבובים לדקה]). תנועת 
המנוע הועברה לציר האחורי בעזרת שרשרת. בנץ הציג את מכוניתו 
בפומבי, אך זו נתרסקה עקב בעיה בהיגוי. הייצור המסחרי במפעלו 
של בנץ החל ב 1887 . את מכוניתו הראשונה בעלת 4 גלגלים בנה 
ב 1890 . דיימלר (ע״ע מנוע, עמ׳ 1007 ) ומייבך ( 3011 כ 1 ץ 93 ד\\) בנו 
את מנוע הבנזין המהיר הראשון ב 1882 . היה זה מנוע חד־גלילי 
מקירר־אוויר שהגיע ל 900 פל״ד. ב 1885 קבעו דגם מנוע זה בזוג 
אופניים מעץ שהיה האופנוע (ע״ע) הראשון בעולם. שנה אח״כ 
בנה דיימלר את מכוניתו הראשונה שתוכננה על בסים כרכרה בת 
4 גלגלים שהונעה בעזרת מנוע חד־גלילי, וב 1889 בנה מכונית 
שהונעה במנוע־אחורי. התנועה הועברה לגלגלים בעזרת רצועות. 
למכונית היו 4 הילוכים. בעקבות ההצלחה נוסדה ,.חברת המנועים 
דיימלר״ ( £05011.50113£1 -ח 0 ז 9010 ־! 030010 ), שהתאחדה ( 1926 ), 
לאחר תחרות רבת־שנים, עם מפעלו של בנץ. המפעל המאוחד בנה 
את מכונית ״מרצדס־בנץ״( 105-8002 ) 90100 ) המפורסמת. ב 1892 בנו 
הצרפתים פאנאר (!ס־ 31 ר 301 ? . 11 ) ולוואסור (־ 35501 ^ £0 ) את המכונית 
הראשונה שצוידה במנוע־קדמי,' והתנועה הועברה בה בעזרת 
ממסרת־הנעה, כנהוג ברכב מודרני. תרומה רבה להגברת מהירות 
המכונית תרם הצמיג (ע״ע) מנופח האוויר ( 1888 ). ב 1894 נערך 
בצרפת מירוץ־המכוניות הראשון (ע״ע מרוץ, עמ , 386/8 ). במקביל 
להתפתחויות באירופה נבנו כ״ר גם ב א ה ״ ב. חשובי הבונים היו; 
ר. א. אולדז ( 15 ) 01 .£ .£, 1890 ), הזוג א. וינטון ( 00 * 10 .\;), 

ג׳. ו. פקרד ( 1 )־ 31 >( £30 .ן, 1898 ) והאחים דוריה (גס׳לזסס, 1893 ). 

מכונית אולדזמוביל בעלת 3 כ״ס (= כוחות־סום) היתה ההצלחה 
המסחרית הראשונה באה״ב. 425 כ״ר מדגם זה נמכרו ב 1901 
ו 5,000 — ב 1904 . מפעל־פורד (? 30 ( 0000 ־! 9010 !"ס?), שהוקם 
ב 1903 ע״י ה. פורד (ע״ע), היה, בעצם. היוזם של תעשיית כה״ר: 
כבר בשנתו הראשונה יוצרו בו 1700 כ״ר. פורד יצר 8 דגמי כ״ר 


שסומנו באותיות .$.£,ן< 1£.1 .£. 8.0 .^. ב 1908 ייצר את דגם 1 ׳ 
המפורסם שנועד להפוך את כה״ר לכלי עממי. דגם יד, שיוצר בקו־ 
הייצור המודרני הראשון (ע״ע יצור תעשיתי, עמ׳ 165 , ותמ׳ שם) 
עד 1927 ( 15,007,033 כ״ר), פתח, למעשה, את "עידן המכו־ 
נ י ת״. פורד היה גם הראשון שאימן צוותים לשירות כה״ר. 1920 
היתד. שנת שגשוג בענף הרכב גם באירופה, ושם הופיעו מכוניות 
אוסטין, מורים, סינגר (אנגליה), פיאט (איטליה), סיטרואן, פדו 
(צרפת); מגמת היצרנים היתה ייצור כ״ר קטנים וקומפקטיים. 

התקופה 1925 — 1942 אופיינה בכ״ר יוקרתיים ומהירים ובכ״ר 
גדולים במיוחד; ביניהם: ר 1 לס־רויס ( 00 ? £0 ׳ £0115 ) — אנגליה; 
היספנרסוויזה (ג 2 ״ 51 ־ס 30 ק 913 ) — ספרד־צרפת; בוגטי ( 1 * 811831 ) , 
דלאד ( 3£0 ! 00 ), דלאי ( 0 ? 3 ו 00131 ), הוצ׳קיס ( 153 ) 901081 ), טלבום 
( 01 כ £311 ) — צרפת; דוזנברג (£- 1 סכ 8£01 ס 0 ט), קאדילאק ( 111130 ) 01 ), 
פקרד ( 1 )־ 31 ) 301 ?) — אה״ב; הורך ( 90108 ), מאיבך, מרצדס־בנץ 
— גרמניה; מינרווה (^■! 910£ ) — בלגיה; איזוטה־פראסקיני 
(ו 1110 :> 3-1035 **ס 18 ) — איטליה. היו אלה כ״ר יקרים (בעיקר בגלל 
ייצורם בסדרות קטנות), שהגיעו למהירויות של 140 — 200 קמ״ש, 
וניתן היה להזמינם בכל דרגת־פאר. 

משבר 1929 חתם את תקופת הפאר. לאחר מלה״ע 11 חדלו לייצר 
את הרולס־רויס — אולי כה״ר הייצוגי ביותר של התקיפה — לפי 
הזמנה ( 001 ) 005 ), וגם הוא יוצר ייצור המוני. 

המפנה א־חרי מלה״ע הקיף גם תחומים אחרים של תעשיית הרכב. 
בעקבות הצורך הגובר והולך בחסכון בדלק, העליה במחירי הדלק 
(שנעשתה משמעותית מאד בשנות ה 70 ) והצפיפות הגוברת 
בכבישים, נבנו באירופה כ״ר קטני־ממדים, כגון ,ח^ב^ 5 ) 011 ^\ 
־ 9101031 , 01 ) 90101 , 150113 , 8.9.0 ,ךת£[) 30 ד 1 :} 11101 סצ־ 1 ס 55 ס 9 £\ 20 . 
תעשיית כה״ר באה״ב (שביקשה להתחרות ביבוא מכוניות כאלה) 
הגיבה בפיתוח כ״ר "קומפקטיים" כגון: קורוויר ( 30 ^ 00 , תוצרת 
שוורולט), פלקון ( 831000 , פורד), וליאנט ( 311301 ^, קרייזלר). 

כיום בונה תעשיית כה״ר בעולם דגמים ( 0106015 ) רבים המוחלפים 
מדי שנה או שנים אחדות. ריבוי הדגמים והשתנותם התדירה מקורם 
בהשפעות הפרסומת והאפנה ובתחרות העזה בין היצרנים. הייצור 
ההמוני בקווי-ייצור מורכבים ויקרים וההוצאות על הכנת דגמים 
חדשים מצריכים השקעות עצומות. ככל שרבה התחרות והתעצמו 
ההשקעות, כן רבו האיחורים ביו החברות — עד להיווצרות חברות־ 
ענק (המייצרות 200,000 — 400,000 כ״ר לשנה); ב א ה ״ ב — ג׳נרל 
מוטורז; פורד; קרייזלר ואמריקן מוסורז (בסדר־גדלן של החברות); 
באנגליה — בריטיש ליילנד; פורד; ווקסהול ורוטם (בבעלות 
קרייזלר); באיטליה — פיאט; אלפדדרומאו; פרארי ולאנצ׳ה; 
ב י פ ן — ניסן; טויוטה ומיטסובישי; בגרמניה — פולקסוואגן! 
מרצדם־בנץ; אופל וב.ם.ו.; ב צ ר פ ת — רנו (שהתאחד עם סיטרו־ 






103 


רכב, :ליי 


104 



סיטיז: המכונית שבנו האחים רו די ה, 1803 : מנוע בנזין בעל צילינדר אחד והצתח חשם 5 ית (טוזיאח ם 1 נםגי\ 
?רכב, כו?יא, הטפשיר, בריטניה); סשטאל: ״פורר״ — סוד? ■ 1908,7 , 4 צילינדרים (חב׳ פורר/ רירגיח, 

סישינן). 


אן); פדו וסימקה (בבעלות קרייזלר);בשוודיה — ובלווי. ברוב 
המקרים מייצרות החברות את הרכיבים העיקריים במפעלים מרכזיים 
ומרכיבים את כה״ר במפעלי־הרכבה אזוריים. מלבד מפעלי הייצור 
וההרכבה העצמאיים מפעילה התעשיה אלפי יצרנים כקבלני־משנה 
לייצור רכיבים. מסיבה זו רבה כ״כ השפעת תעשיית כה״ר על כלכלת 
המדינות. והקף ייצור כה״ר וקצבו הוא בין המדדים העיקריים לקביעת 
שיעור ההתפתחות של המשק. 

מספר כה״ר בעולם ב 1938 היה 35 מיליון. ב 1966 — 150 מיליון 
וב 1977 — כ 260 מיליון. לגידול עצום זה תרמו ארצות הייצור 
העיקריות — אה״ב (המייצאת רק כ 5% מייצורה), מערב-גרמניה 
(המייצאת 60% ), יפן ( 15% ), איטליה ( 40% ). אנגליה ( 50% ), 
צרפת ( 50% ), קנדה ( 80% ) ושוודיה ( 60% ). 

11 . בד״ב מסווגים כ״ו בהתאם לשימושים: מכוניות־נוסעים 
פרטיות וציבוריות (אוטובוסים); כ״ר להובלת משאות לסוגיהם; 
כ״ר לעבודות-עפר; כ״ר למטרות מיוחדות — אמבולנסים; כ״ר 
לכיבוי־אש, גוררים, כ״ר צבאיים (וע״ע טנק), וביו״ב. את מכוניות- 
הנוסעים הפרטיות מסווגים ע״פ נ פ ח המנוע: ״ננסית״ (עד 600 
סמ״ק), קטנה ( 600 — 1,500 סמ״ק), בינונית ( 1,500 — 3.000 סמ״ק), 

תעשיית הרכב בעולם 


מספר כלי־הרכב (מכוניות נוסעים ורכב מסחרי) שיוצרו (באלפים) 


1976 

1970 

1960 

1950 

1934 

- 

השנה 
המדינה , 






ס״ה בעולם 

29,200 

22,240 

12,810 

ן 

1 

מכוניות נוסעים 

9,210 

6,780 

3,690 

| 10,300 

ז 

3,650( 

רכב מסחרי 

11,500 

8,240 

7,870 

8,000 

2,750 

אה״ב 

1,590 

1,854 

645 

• 4 • 

4 1 • 

איטליה 

975 

416 

133 


— 

ברזיל 

2,026 

1.160 

640 

404 ג ) 

• 4 ■ 

בריה״מ 

3,875 

3,850 

2,055 

305 

175 

גרמניה המערבית 

7,845 

5,305 

760 

32 

3 

יפן 

1,705 

2,110 

1,820 

784 

{ 2 424 

אנגליה 

865 

532 

60 

— 

— 

ספרד 

3,840 

2,750 

1,370 

358 

157 

צרפת 

1,640 

1,160 

398 

390 

117 

קנדה 

370 ג ) 

304 

129 

29 

_ 

שוודיה 

הרכבה 

1,117 

798 

216 

• 9 % 


בלגיה 

252 

274 

101 

— 

— 

דדוס-אפריקה 

7 

10 

3 

— 

— 

ישראל 


(— אץ ייצור ; ... אין נתונים) ז ב ) הערכה; 5 ) 1935 ! 8 ) 1975 . 


גדולה (מעל 3,000 סמ״ק); ע״פ מי¬ 
ק ו ם המנוע וצורת ההנעה: מנוע־קדמי 
והנעה־אחורית; מנוע-אחורי והנעה- 
אחורית; מנוע־קדמי והנעה-קדמית; 

וכן ע״פ סוגי השלדה: שלדה אינטג¬ 
רלית עם המרכב; שלדה נפרדת. מ¬ 
שאיות מסווגים, מלבד הסיווגים 
שהוזכרו, גם ע״פ משקל המטען שנו¬ 
עדו לשאת, ע״פ מספר הסרנים, צורת 
הגרור (-! 11311£ ) והמרכב. 

111 . המערכות ברכב המודרני. 

(א.) המנוע ומערכותיו. בד״כ מצוי¬ 
דים כה״ר במנוע־בוכנה בעל שריפה 
פנימית. מבחינים בין מנועים בעלי קר¬ 
בורטור ( 2 ו 4 מהלכים; מנועי-בנזין), 

ומנועים בעלי מזרק (־!סזססן"!; מנועי-דיזל); לאחרונה הותקנו גם 
מנועי־ו נ ק ל (ע״ע מנוע, עמ׳ 998/9 , וציור 9 שם). מקובל לסווג את 
המנועים לפי צורת סידור הגלילים: טורי, %\", נגדי. וע״ע מנוע. 

מערכת גל-ארכובה— טלטל (ע״ע פרקי־מכונות, עם׳ 434 ) הופכת 
את התנועה הקווית של בוכנת המנוע לתנועה סיבובית המקנה 
לכה״ר את הכושר לנוע. גלגל־תנופה המורכב על גל־הארכובה מבטיח 
את המשך פעולת המנוע גם בעת תהליכי־העזר (ע״ע מנוע, 
עם׳ 995 ). 

מערכות-העזר של המנוע. (א. 1 ) מערכת־ ה קירור 
מיועדת לפנות את עודף־החום שאינו הופך לאנרגיה מכנית (שיעור 
הניצולת של האנרגיה החומנית הנוצרת במנוע הוא כ 60% — 70% ). 
הח 1 ם-העודף עלול לעוות חלקי־מנוע־ולחמצן את שמן-המנוע. שיטות- 
הקירור המקובלות הן: א) קירור באוויר. בשיטה זו מוקפים 
גלילי המנוע וראשו בצלעות המגדילות את שטח המגע עם האוויר. 
מניפה גדולה, המונעת ע״י המנזיע, מזרימה אוויר סביב המנוע. סילוק 
החום נעשה בקרינה מהמנוע לסביבתו. שיסה זו מקובלת בקטנועים, 
א 1 פנועים ובמספר לא־רב של מנועי־רכב; ב) קירור במים. מים 
מוזרמים במעגל, באמצעות משאבה, בין המנוע והמקרן (זסזגז^ב■!) 
המצוי בד״כ בחזית כה״ר. המים עוברים בגוש־הגלילים ובראש- 
המנוע, מקיפים את הגלילים, חללי-השריפה ואזורי־השסתומים. 
המקרן מוריד את טמפרטורת המים ב ״ 20 בעזרת אוויר מאולץ — 
באמצעות מאוורר — ובעזרת האוויר המוזרם אל המקרן בעת הנסיעה. 
מכסה-לחץ הסוגר על המקרן נועד להעלות את טמפרטורת הרתיחה 
ע״י יצירת לחץ גבוה על מי־הקירור. את הלחץ במקרן מווסת צינור 
ברה (שקנק "יס £1 ז^ 0 ) המשחרר חלק מן המים עם הגדלת הלחץ 
מעבר למידה קבועה. תרמוסטט (ע״ע), המצוי במוצא המים החמים 
למקרן, שומר על טמפרטורת־עבודה אופטימלית. בכ״ר חדישים 
מצויה מערכת־קירור אטומה שבה המים־העודפים עוברים למיכל 
וחוזרים למנוע כשהלחץ במערכת נופל עם ירידת הטמפרטורה. 

(א. 2 ) מערכת־הסי¬ 
כה נועדה להקטין את 
החיכוך בין חלקי המ¬ 
נוע; להגן מפני שי¬ 
הוק ; לקרר חלקי-מנוע 
(מסבים, בוכנות וביו״ב) 
ולשטוף את המנוע מ־ 
שבבים ופסולת־מתכת 
הנוצרים תוך כדי עבו¬ 
דת המנוע. פרט למנו¬ 
עים דו־פעימתיים ומס¬ 
פר מנועים קטנים נע- 











רכב, כליי 


106 


105 



כלי־רבב. 1 . ביגמי רויאל, צר&ת, 1928 ; 2 . אופל, גרמניה, 1935 — 1939 .- 3 . היסםגדס.יויזה; 4 . פז׳ו 202 , צרשת, 1938 : 5 ■ מרקיוז־י, מגרד. אה״ב, 
1939 ; 6 . ביטרואן, צרפת, 1948 ; 7 . פורדוד, פורד, אה״ב, 1919 ; 6 . תנדרנרד, פורד, אה״ב, 1955 : 9 . סיטרואז די. אם. 19 , צרפת, 1956 


שית סיכת המבוע בלחץ (חס 10311 :!נ 1 ג 11 ^ג 6551 זק): שמדסיכה המצוי 
באגן־השמן נשאב ומועבר בלחץ, דרך קדחים בגוף־המנוע, לכל 
האזורים הטעונים סיכה? משם חוזר השמן בטפטוף לאגן־השמן. 
בדרכו מהמשאבה לאזורי־הסיכה עובר השמן, או חלקו, מבעד למסנן- 
שמן (■ 11€1 !£ 011 ). המערכת מצוידת בשסתום בקדת־לחץ (בד״כ עד 3 
אטמוספירות) למניעת לחץ־יתר. כדי לעמוד בלחצי-דחיסה גבוהים, 
בעומס מוגדל על המסבים, במספר גבוה של סיבובי־מנוע, בהת־ 
חמצנות, ביצירת ערפל ובבלאי מוגבר של חלקי-המנוע — תופעות 
הנפוצות במנועים חדישים — מכיל שמךהסיכה תוספות כימיות 
המגבירות את עמידותו. מספר שמן המנוע מציין את צמיגותו; שני 
מספרים (למשל: 40 //<\/ 20 ) מציינים שהשמן הוא רב־דרגתי ושומר 
על צמיגותו בתחומי טמפרטורה רחבים (האות [= ז 10 ת ¥1 \] 
מציינת את צמיגות השמן בחורף). — וע״ע סיכה, המרי-. 

(א, 3 ) מערכת־הדלק מספקת תערובת של דלק ואוויר לגלילי 
המנוע (ע״ע. עט׳ 995 ). רוב מנועי־הבנזין מצוידים במערכת 
דלק שהמכלל העיקרי 
הוא הקרבורטור (-־! 03 
ז 10 ד>־ 111 נ 1 [השם "מא¬ 
ייד" אינו מדויק]). מת¬ 
קן זה מורכב על פתח 
סעפת־היניקה ("ס 1 ז:> 50 
£> 1£01 ת 3 בת) ומכין תע¬ 
רובת של דלק ואוויר 
ביחסי משקל משתנים, 
בהתאם לתנאי עבודת 
המנוע (יחס־משקל 1:15 
בין אוויר לדלק הוא 
התערובת הנכונה מב־ 

חינה כימית "התע" קרבורטור א 5 מ: 0 רי 


•זאריבין 



רובת הסטויכידמטרית"). הקרבורטור מרסס את הדלק לטיפות זעירות 
וכך מגדיל את שטח המגע של טיפות הדלק באוויר, מזרז את התאיי־ 
דותו והתערבבותו באוויר. לקרבורטור תא־מצוף וצינור־ונטורי 
( 1 ז 10 ת€׳\) בעל צוואר, המחוברים ביניהם בצינורית. בשעה שהמנוע 
פועל, זורם אודר (עקב הפרש לחצים בין סעפת-היניקה לבין האט¬ 
מוספירה) דרך צינור-ונטורי לכיוון גלילי המנוע. מעבר האוויר דרך 
הצוואר הצר של הצינור מגביר את מהירותו וגורם להפחתת לחצו 
(חוק ברנולי [ע״ע הידרודינמיקה, עם , 86 ]). עקב הפרש-הלחצים 
הנוצר, זורם הדלק מתא-המצוף דרך הצינורית לתוך צינור ונטורי, 
שם הוא מתערבב בזרם האוויר החולף על פי הצינורית. 

כמות הדלק הזורמת דרך הצינורית מווסתת ע״י נחיר (!€(), 
וכמות התערובת היוצאת למנוע מווסתת ע״י שסתום־מצערת המופעל 
ע״י הנהג באמצעות דוושת־הדלק. הקרבורטור מבטיח תערובות 
דלק־אוויר מתאימות לכל מצב-פעולה של המנוע: לפעולת סרק; 
למצבי הנסיעה הרגילים של הרכב; למצב שבו המנוע מפתח הספק 
מירבי ולהאצה פתאומית. מערכת־המשנק (טאלס^ס) מספקת תערובת 
עתירת־דלק להתנער. במזג־אוויר קר. בשאיפה לדיוק מירבי בהכנת 
התערובת פיתחו קרבורטורים בעלי 2 ו 4 צינורות־ונסורי, שחלק 
מהם פועל ברציפות וחלק נכנם לפעולה בשעת־הצורך. 

מרחקם השונה של הגלילים מהקרבורטור גורע מהפיזור התקין 
של התערובת, במיוחד למרוחקים שבהם. כדי לקזז את אי־השוויון 
פועל הקרבורטור, לעתים, בתערובת עשירה מדי ( 1:13 ) הגורמת 
בזבודדלק וויהום־אוויר מוגבר. כדי לצמצמם — יש יצרנים שהתקינו 
שני קרבורטורים או יותר (במכוניוודמירוץ יש קרבורטור לכל 
גליל). דרך אחרת לפתור את הבעיה היא מערכת התזת־דלק 
( 11 ס €011 [ח 1 £061 ). ההתעניינות בשיטה יקרה זו, מבטיחה שכל גליל 
יקבל כמות שווה של תערובת, גוברת לאחרונה משום שהיא חוסכת 
בדלק (התערובות דלות׳ אך מספיקות) ומזהמת פחות. שתי שיטות 
להתזת בנזין; התזה רצופה של הדלק לתוך סעפת-היניקה, והשיטה 







107 


רכב, :לי 


101 


המקובלת יותר — התזה לסירוגין. רק במהלך היניקה או בחלק ממנו. 
למערכת ההתזה אמצעי־חישה ( 5 ז $0 מ 86 ) מכניים או אלקטרוניים 
המספקים מידע על מצבי המנוע למרכז-בקרה, והמרכז קובע את 
כמות האוויר שתזרום למנוע דרך סעפת־היניקה, ובהתאמה — את 
כמות הדלק שתותז. המתזים (ע״ע מנוע׳ עט , 996 ) מופעלים בלחץ 
הדלק הנוצר בעזרת משאבודמפלגת המספקת לכל מתז את כמות 
הדלק המדויקת בזמן ולפי סדר ההצתה, או באמצעות שסתום 
אלקטרומגנטי המותקן בכל מתז׳ המופעל באות חשמלי ממרכז 
הבקרה. 

מערכת־דלק למנוע*דיזל. במנועים מסוג זה (ע״ע מנוע, עמ׳ 
996/7 ) מספקים את הדלק ישירות לגליל בלחץ גבוה תוך ריסוס 
יעיל, היוצר, עם האוויר הנמצא בגליל, תערובת דליקה. הדלק מועבר 
ממיכל-הדלק בעזרת משאבת־הספקה (נ! 1 ז 111 ק £6001 ), דרך מסננים, 
למשאבת־הזרקה (קבת״ק ח 10 :ז 60 !ח 1 £1101 ). משאבת-ההזרקה מעלה 
את לחץ הדלק מ 1 — 2 אטמוספירות ללחץ הזרקה של 100 — 200 
אטמוספירות וגם מודדת וקובעת את כמות הדלק שיש לספק לגלילים 
— בהתאם למצב פעולת המנוע ובהתאם למצב דוושת־הדלק המופ¬ 
עלת ע״י הנהג — ומחלקת את הדלק לגלילים השונים לפי סדר 
ההזרקה. 

וסת, המושפע ממספר סיבובי-המנוע, קובע את כמות הדלק, ומב¬ 
טיח בכך פעולת־סרק קצובה ומספר מותר של סל״ד.מספר גבוה יותר 
של סל״ד עלול להרוס את המנוע. הדלק הנמצא בלחץ גבוה מגיע 
למזרק הממוקם בראש המנוע, ובאמצעותו מרוסס הדלק לחא־השריפה 
במנוע דרך נחיר ( 210 * 00 ) או מספר נחירים זעירים. התרסיס 
מתערבב ביעילות עם האוויר הנמצא בגליל, ונוצרת תערובת 
דליקה. 

(ב) מערכת העברת־הכוח מעבירה את המומנט הסיבובי 
של המבוע לאופנים מסייעים. חלקי המערכת: (ב. 1 ) מצמד 

( 01110011 ) הממוקם בין המנוע לבין תיבת-ההילוכים, ונועד לבקר את 
העברת המומנט הסיבובי ביניהם. עיקר תפקידו — לאפשר העמסה 
גמישה והדרגתית של המבוע בתחילת נסיעה. או לאחר החלפת הילוך, 
ולנתק את המנוע ממערכת העבדת-הכוח בעת החלפת הילוך. 

במצמד-חיכוך יוצר כוח-החיכוך את ההצמדה בין החלק המ¬ 

ניע לחלק המונע. למצ- 
מד הזה דסקת־חיכוך 
( 101:100111180 ־ £1 ) מפלדה 
המצופה משני צדיה 
ברפידה בעלת מקדם- 
חיכוך גבוה. במרכז ה- 
דסקה — טבור בעל 
שיני־הזחה פנימיות, ה- 
שצטר-חיכור קשור לדסקה בצורה 

גמישה כדי לספוג כוחות פיתול. דסקת־החיכוך מוצמדת לגלגל- 
התנופה במנוע ע״י דסקת לחץ ( 0 ז 13 ק ס־ג״^מק). על שתי הדסקות 
קבוע מכסה המתחבר לגלגל-התנופה. בטבור דסקת-החיכוך משתלב 
גל־המצמד 5113£0 0101011 ). כשנדרכת דוושת-המצמד, מופעל מלגז 
הלוחץ על מיסב־לחץ. נגד המנופים (ז 0 '! 16 ! 0111101 ) גורם להתרחקות 
דסקת־הלחץ מדסקת־החיכוך ובכך - - להפסקת העברת התנועה. 
שחרור הדוושה מביא לריתוק מחודש של המצמד. את מצמד־ 
החיכוך ניתן להפעיל בהפעלה מכנית (מוטות או כבלים), בהפעלה 
הידרולית ובהפעלה פנומטית. 

מצמד ה י ד ר ו ק י נ ם י ( £1661 ^ץ £1 £111101 ) מצוי בכ״ר בעלי 
תיבות-הילוכים חצי-אוטומטיות, ומקודם היה מצוי גם ברכב אוטומטי. 
ההצמדה בין החלק המניע לבין החלק המונע נוצר ע״י אנרגיה הידרו- 
קינטית של נוזל. פעולתו דומה לזו של מצמד אוטומטי: הוא מחליק 



מערכת העברת הכוח כתיכת־הי 15 כים 


כשמספר הסיבובים נמוך, ומעביר תנועה כשגדל מספר הסיבובים. ' 
למצמד מאיץ וטורבינה, המחולקים ע״י מחיצות לתאים. המאיץ 
מחובר למנוע, והטורבינה מחוברת למערכת העברת-הכוח. החלל בין 
שתי היחידות אטום ומלא שמן. במספר מספיק של סיבובי־המנוע • 
"נזרק" השמן ממחיצות המאיץ לעבר מחיצות הטורבינה וגורם 
לסיבובה באותו כיוון. לכן אין צורך בדוושודמצמד ברכב המצויד 
במצמד הידרוקינטי. יש יצרנים המשלבים מצמד הידרוקינסי עם 
מצמד-חיכוך המשמש לחילוף-ההילוכים בנסיעה בלבד (וע״ע פרקי- 
מכונות, עמ 7 431/2 ). 

(ב. 2 ) תיבת-החילוכים (ת״ה) מצויה ליד המצמד, כך 
שהגל המשולב בטבור־המצמד מניע את המסורות התיבה. תפקידיה: 
הגדלת מומנט הסיבוב של אופני הרכב בתחילת נסיעה ובדרך קשה 
(עליה, דרך חולית), ללא שינוי מומנט-הסיבוב של המנוע; הגדלת 
מהירות-הנסיעה תוך הקטנת מומנט-הסיבוב של אופני הרכב, ללא 
שינוי מומנט־הסיבוב של המנוע; שינוי כיוון התנועה הסיבובית של 
אופני ההסעה לשם נסיעה-לאחור, וכן מתן אפשרות למנוע לפעול 
בפעולודסרק בלי שהתנועה תעבור לאופנים. 

ת״ה מכנית מכילה 4 גלים: גל ראשוני (גל המצמד), גל 
ראשי, גל נגדי וגל הילוך־לאחור. על הגלים מורכבים גלגלי-שיניים 
בקטרים שונים. מצבי-שילוב שונים בין זוגות גלגלים מאפשרים 
קבלת יחסי־מסירה שונים. כמספר האפשרויות, כן מספר ההילוכים 
של התיבה. ברכב קל ובינוני מקובל להשתמש בת״ה בעלת 3 — 5 
מצבים. ברכב כבד — 5 — 15 מצבים. השילובים השונים נוצרים 
בהסטת גלגלי־השיביים על גבי הגל ושילובם זה בזה (כשהגלגלים 
בעלי שיניים ישרות). או בהסטת מצמדים סינכרוניים וחיבור גלגלי- 
השיניים לגל (כשהגלגלים בעלי שיניים אלכסוניות). 

על התיבה סוגר מכסה המכיל צירים ומלגזים הניתנים להפעלה 
באמצעות ידיתברירת-ההילוכים. הסטת ידית ברירת-ההילוכים מסיטה 
את המלגזים ויוצרת את השילוב המבוקש. במכסה התיבה קבוע 
מנגנון המונע שילוב בלתי-רצוי. כשמשלבים גלגל־שיניים בין זוג 
גלגלים מתקבל כיווךסיבוב הפוך — הוא ההילוך-לאחיר. 

בהילוך ראשון מוגבר מומנט־הסיבוב באופן מירבי ע״ח מהי- 
רוודהנסיעה. ככל שההילוך גבוה־יותר, כן תהיה הגברת מומנט־ 
הסיבוב קטנה יותר, ובהתאמה תעלה מהירות הנסיעה. 

יחס־ההגברה ( 1 ) המקובל לרכב קל ובינוני: הילוך 1 : 3.5:1 = 1 ; 
הילוך ח: 1-2:1 ; הילוך 111 : 1.5:1 = 1 ; הילוך ז\ 1 : 1-1:1 ! 
הילוך־לאחור: 3.8:1 - 1 . 

ת״ה סינכרונית. במערכת זאת נמצאים זוגות גלגלי-שיניים, 
המתאימים להילוכים השונים, בשילוב מתמיד. רק גלגל־שיניים אחד 
מכל זוג קבוע למקומו, זה הנמצא על הגל הנגדי, ואילו בךזוגו 
חפשי לנוע בתנועת-סרק. בגלגל הקבוע מותקנת מערכת־הצמדה, כך 
ששילוב להילוך רצוי נעשה בהצמדת הגלגלים המתאימים לגל 







109 


דכב, כלי־ 


110 


הראשי והראשוני. הדבר מאפשר מערכת יעילה-יותר (גלגלי-שיניים 
אלכסוניים), בלאי נמוד ופעולה שקטה. ממסרת ההילוכים האוטו¬ 
מטית מורכבת מממיר־מומנם הידרולי ות״ה אוטומטית הנשלטת 
באופן הידרולי, ממיר-המומנם פועל כמו המצמד ההידרוקינטי (ר׳ 
לעיל), אך נוסף על מאיץ וטורבינה הוא מצויד גם בסטאטור 
(־ 31:01 ) 8 ; חלק־מכונה הנשאר על עמדו, כשנעים שאר החלקים). 
הממיר מגביר את מומנט־הסיבוב של המנוע ליחס של 1:2 בתחילת 
התנועה ועד ל 1:1 בנסיעה ללא־עומם. ת״ה אוטומטית מצוידת 
במערכת של גלגלי־שיניים פלנטריים (לעתים בשתי מערכות) 
המאפשרת קבלת יחסי־מסירה שונים בהתאם לצורך. המערכת 
הפלנטרית מבוקרת ע״י שני סרטי־בילום (מצמדי-בילום) ושני 
מצמדים רב־דסקיים המופעלים ע״י בוכנות הידרוליות. החלפת 
ההילוכים בתיבה נקבעת ע״פ שני גורמים: א. תביעת המומנט של 
המנוע כפי שהוא נמסר לתה״ה לפי מצב דוושת־הדלק; ב. מהירות 
הנסיעה של הרכב כפי שנמסרת לתה״ה בלחץ הידרולי, גורמים 
אלה פועלים על מערכת שסתומי־שילוב המבקרים באופן הידרולי 
את שילוב ההילוכים השונים. את תחום ההילוכים קובע הנהג בעזרת 
ידית ברירודההילוכים. מצבי־הברירה הסל ? ( 8 ח 1 ^ז 3 ?) — חניה. 
במצב זה התיבה נעולה מכנית ואינה מאפשרת לרכב לזוז ממקומו; 
11 ( 80 ז 0 ׳\ 0 מ) — הילוך־לאחור ; א ( 111x31 :>!<) — מצב־ביניים; 
ס ( 0 ׳\ 1 זס) — מצב נסיעה קדימה, שבו מתחלפים כל ההילוכים 
אוטומטית בהתאם לתנאי הדרך; 2 — מצב בסיעה קדימה שבו 
פועלים רק ההילוך הראשון והשני; 1 — מצב נסיעה קדימה בו 
ננעלת התיבה בהילוך ראשיו בלבד. מקובלת ת״ה אוטומטית בת 
3 ו 4 הילוכים; יש תיבות חדישות בנות 5 הילוכים. 

(ב. 3 ) ג ל יה נ ע (:ז 3£ < 5 0 ־\ 111 >) מעביר את מומנט הסיבוב 
מתה״ה אל חסרן־האחורי. גל־ההנע עשוי שני צינורות פלדה מחוברים 
בעזרת מחבר מחליק המאפשר לגל להתארך ולהתקצר בהתאם 
לתנועת הסרן־האחורי. בקצות הגל נמצאים מפרקים אוניוורסליים 
המקזזים את שינויי הגובה בין תה״ה לבין הסרן האחורי תוך כדי 
הנסיעה. 

(ב. 4 ) סרן אחורי ( 3x10 [־ 301< [1x31 <). מכונית בעלת מבנה 
קלאסי (שמנועה לפנים, וההנעה — אחורית) מונעת ע״י סרן אחורי. 
תנועת גל־ההנע מועברת לתמסורת-ההפחתה כדי להגדיל את מומנט־ 
הסיבוב הנמסר לאופנים. מקובלות 3 צורות תמסורת: קונית־ספירלית, 
קונית-היפואידית וחלזונית. המומנט הסיבובי נמסר דרך גל־ההבע 
לסבבת (ח 10 ח 1 ח), וממנו דרך העטרה (ח^סזס) לדיפרנציאל. הדיפרנ־ 
ציאל מאפשר את תנועת הרכב בעיקול־דרך, כשהאופן החיצון מבצע 
דרך ארוכה יותר מאשר האופן הפנימי, ולפיכך מהירותו הסיבובית 
גדולה־יותר. בדיפרנציאל 4 גלגלי־שיניים קוניים המשולבים זה בזה. 
שניים מהם ממוסבים על בית־הדיפרנציאל, ובשניים האחרים נעוצים 
שני הגלים. בתנועה בקו-ישר נמסרת התנועה הסיבובית מהסבבת 
דרד העטרה לבית־הדיפרנציאל, המעביר את התנועה ישירות לגלים 
הצדדיים. בתנועה בעיקול, לעומודזאת, משתתפים הגלגלים הפלנטיים 

וגורמים שאחד הגלגלים 
יאיץ את מהירותו עקב 
האטת המהירות של ה¬ 
אחר, בהתאם לכיוון ה¬ 
פניה. ברכב כבד קיימות 
ממסרות־הפחתה בעלות 
שתי דרגות־הפחתה קבו¬ 
עות, או כאלה שהנהג 
יכול לשנותן תוך־כדי ה¬ 
נהיגה. מיסוב הגלים ב¬ 
תוך הסרךהאחורי שונה 



תרשים מ 5 בני ש? מערכת העברת הבוח סז 
הפגוע 5 אוםן 

בהתאם לסוג הרכב: קל, בינוני וכבד. בכ״ר חדישים מותקנים 
דיפרנציאלים בעלי החלקה מוגבלת, המאפשרים את התקדמות הרכב 
כשקסנה ההתנגדות על אחד האופנים (החלקה על קרח או בוץ), 
יחסי־העברה מקובלים בדיפרנציאלים — לרכב נוסעים: 6:1 — 3:1 , 
לרכב כבד: 8:1 — 5:1 (לעתים מגיע עד ל 12:1 ). 

(ב, 5 ) המערכת־המשולבת, הכוללת מנוע, ת״ה.ודיפרנ־ 
ציאל, נמצאת בכ״ר בעלי מנוע-אחורי ובכ״ר בעלי הנעה־קדמית. 
בשני הסוגים מועברת התנועה הסיבובית מהדיפרנציאל לאופנים 
בעזרת שני גלים דרך מפרקים גמישים. בהנעה קדמית מצוידים 
הגלים במפרקים מיוחדים המאפשרים לאופני־הנהיגה לפנות בהתאם 
להפעלת ההגה. בניגוד למפרקים שבגל-ההנע אין מפרקים אלה 
משנים את מהירותם תוך־כדי סיבוב. 

(ג) מ ע ר כ ו ת - ה ש ל י ט ה. (ג. 1 ) מערכת-ההיגוי (״! 5100 
1 ת 0 ז$ץ$ £״!) מאפשרת לשנות את כיוון־הנסיעה או לשמור על 
כיוון־נסיעה למרות כוחות חיצוניים הפועלים על הרכב■ מבחינים 
בין מערכות־היגוי מכני והיגוי־כוח. במעדכת־היגוי מכנית נעשית 
הפניית האופנים בכוח הנהג הנמסר דרך גלגל־ההגה לממסרודהפחתה 
וממנה דרך מוטטת ומנופים לאופנים. במערכת היגוי־כוח נמסרת 
תנועת גלגל-ההגה למערכת-הגברה הידרולית. בכ״ר כבדים נהוגה 
מערכת היגוי-כוח הכוללת גם משאבת־שמן המונעת ע״י המנוע, 
מערכת־הגברה הידרולית (■ 1 ;>ז 005 <), .*מנגנון המבטיח היגוי מכני, 
כאשר מערכת ההגברה יוצאת מכלל־פעולה. כוש ההגה עשוי שני 
חלקים המחוברים ביניהם בעזרת חיבור "מתמוטט" לצורד בטיחות 
(ר׳ להל?) • 

(ג, 2 ) מערכת-הבילום (וזז 810 ? 5 0 > 131 <; ע״ע בלם, עט׳ 
911 ) נועדה לאפשר האטה ועצירה מבוקרות או עצירה תוך תאוטה 
מירביח בבלימת חירום. כוח־הבלימה מועבר ע״י מערכת הידרולית 
מדוושת־הבלימה אל האופנים. מקודם נעשה הבילום רק באמצעות 
ב ל מ י ־ ת ו ף ( 0 > 31 ־!< מ! 1 ״נ>), כאשר בכל אופן מותקן תוף המצויד 
בשתי נעלי־בלימה ( 51100 0 > 31 ז<) מצוסות ברפידה בעלת מקדם־חכוך 
(ע״ע) גבוה. בין שתי הנעליים מצויה בוכנה, המופעלת בלחץ היד־ 
רולי. תנועת הבוכנה גורמת להיצמדות נעלי־הבילום לשטחו הפנימי 
של תוף־הבילום, ולבלימת סיבוב התוף והאופן יהדיו. להגברת 
הבטיחות בכ״ר מעדיפים כיום להתקין ב ל מ י - ד ם ק ה ( 31:0 ־ 1 < 1150 >). 
הבלימה בבלמי הדסקה נעשית בהצמדת שתי רפידות־בלימה לשני 
צדי דסקה המסתובבת עם אופן הרכב. עם הפעלת הבלמים פועל 
לחץ הידרולי על בוכנות המצמידות את הרפידות לדסקה ובולמות 
אותה. בלמי־הדסקה יעילים יותר מבלמי־התוף הן משום שח(ם- 
החיכוך מתנדף מהם מהר-יותד — ולכן עמידותם טובה יותר, והן 
משום שהמרחק הדרוש לבלימת כה״ר המצוידים בבלמי־דסקה קטן 
יותר. לעומת־זאת בבלמי-דסקה נדרש כוח־חצמדה רב־יותר מזה 
הנדרש בבלמי־תוף. לכן מצוידת מערכת בלמי־הדסקה במגבר-בלימה 
שבו נוצר לחץ הידרולי באמצעות משאבת־בלמים ראשית המופעלת 
בעזרת דוושת־הנלם. מקובל להשתמש במערכות משולבות: בלמי־ 
תוף בגלגלים האחוריים ובלמי-דסקה — בקדמיים, וכן במערכת- 
בלמים כפולה, המבטיחה בלימת שני אופנים לפחות, במקרה של 
תקלה במערכת־ההידרולית. כדי למנוע נעילת האופנים האחוריים 
בשעת בלימה, תופעה העלולה לגרום לסחרור הרכב, קיים במערכת־ 
הבלימה מתקן למניעת נעילה השולט על הלחץ המופנה לאופנים 



דיפרגציא? 




111 


רכב, פלי־ 


112 



בלטים. א. בקם־תוף; כ. בקם־דססה 


האחוריים. שליטה זו מושגת באמצעות מגביל־בלימה, המגביל את 
הלחץ המופנה לאופנים האחוריים לערך מירבי קבוע או באמצעות 
וסת־בלימה, המווסת את הלחץ בהתאם למשקל המעיק על הסרן 
האחורי. או בהתאם לתאוטה שמקנים הבלמים לרכב. 

ב ב ל מ י ־ א ו ו י ר (פנומטים) מצוידים כ״ר כבדים (משאיות, 
אוטובוסים). בשל הכוח הרב הדרוש להצמדת נעלי־הבלימה מופעלת 
מערכת־הבלמים בלחץ־אוויר דחום. בדומה למערכות־בלמים הידרו־ 
ליות יש מערכות־בלמים פבומטיות כפולות המצוירות במתקנים 
למניעת נעילת האופנים־האחוריים ומתקנים לבלימת־חירום עם איבוד 
ל חץ ־האוויר. 

בלם־יד הוא מנוף ידני שמפעיל הנהג לבלימת האופנים 
האחוריים (ברכב בעל הנעה קדמית יינעלו האופנים הקדמיים). בלם 
זה נועד למנוע הידרדרות רכב חונה. 

בלמי־האטה מצויים בכ״ר כבדים שהבלמים הראשיים בהם 
מאבדים מיעילותם בהפעלה ממושכת כתוצאה מהקטנת מקדם־החיכוך 
בין תופי־הבלימה או דסקיות־הבלימה לביו הרפידות, בין בלמי' 
ההאטה: בלם פליטה (סאלגזאל :! 0x113115 ) החוסם את צינור־הפליטה 
והופך את פעולת המנוע למדחס; בלם חשמלי ( 3 ב 70111 ) היוצר 
שדה מגנטי הבולם את סיבוביו של רוטור הקשור לגל־ההנע; בלם- 
ג׳ייקובז ( 300135 !) המופעל הידרולית ופועל על שסתומי־המנוע. 

כושר הבלימה והתאוטה, החוק בישראל דורש שתאוטת 
הרכב (גם כשהוא עמוס) בבלימה תעלה על 4.5 מסר/שניה 2 . מקדם 
החיכוך של צמיג המחליק על כביש־אספלט יבש הוא כ 0,7 . בכביש 
רטוב יורד מקדם־החיכוך, במידה התלויה בטיב הצמיגים (עומק 
החריצים וצורתם), לשיעורים שבין 0.6 ל 0,3 . כאשר אין הגלגלים 
מחליקים כלל (כלו/ כשהם ממשיכים להתגלגל), מגיע מקדם־החיכוך 
ל 1.1 . עם נעילת הגלגלים אין אפשרות לשלוט על כיוון נסיעתו 
של כה״ר. אם ננעלים הגלגלים הקדמיים בלבד, ימשיך כה״ר לנוע 
בקו ישר. אולם, המצב מסוכן־יותר, כשננעלים הגלגלים האחוריים 
בלבד, כי אז יסתובב כה״ר סביב צירו האנכי, עקב נטייתו לנוע 
בעקבות הגלגלים הנעולים. משום־כך פותחו מתקנים רבים למניעת 
נעילה. הם פועלים להקטנת עצמת־הבלימה היחסית בגלגלים האחו¬ 
ריים, כתלות בעצמת־הבלימה (בכ״ר נוסעים), או במידת העמסת 
החלק האחורי של הרכב (במשאיות). 

(ד) מ ת ל ה ־ ה ר כ ב היא מערכת גמישה המקשרת בין אופני 
הרכב לבין השלדה ומקנה לרכב גמישות ויציבות בעת הנסיעה. 
נהוגים שני סוגי מתלים: מתלה קשיח ומתלה נפרד; האחרון 
מצוי, בד״כ, בכ״ר קטנים ובינוניים. ברכב־נוסעים גדול מותקנים 
מתלה קדמי נפרד, ומתלה אחורי קשיח. במשאיות — גם המתלה 
הקדמי קשיח. המתלה כולל: קפיץ (ע״ע) הסופג את זעזועי־הדרך 
ומונע אותם מגוף־הרכב (בין הקפיצים: קפיצי־עלים, קפיצים סליליים, 
מוט־פיתול וקפיצי־אוויר); מנחת־זעזועים (ז 6 נ 1 ־ 313501 ^ 51100 ), 


הממתן את תנודות הקפיץ בעיקר לאחר מעבר 
מכשול (אבן, שקע). רוב כה״ר מצוידים במנחתי־ 

זעזועים טלסקופיים המנחיתים באופן הידרולי את 
התכווצות הקפיץ (בעת עליית האופן על מכשול) 

ונחיתתו של האופן עפ״נ הדרך (לאחר מעבר 
המכשול); מוט־ייצוב (■ 311111201 :!§), שהוא 
מעין מוט־פיתול, המתחבר בין שני צדי המתלה 
הקדמי, כשנוצרת תנועה יחסית במישור ־אנכי 
בץ שני האופנים (בפניה) מתפתל המוט ובכך 
מפעיל כוחות המגבירים את יציבות הרכב. יש 
כ״ר המצדדים במתלים הידרו־פנומטיים. במתלה 
נוהגים לכלול גם את הצמיגים (ע״ע) שהש¬ 
פעתם רבה על יציבות הרכב וביצועיו (ור , להלן). 

על המתלה הקדמי פועלות זוויות־היגוי שונות 
שגדלו ויחסי־הגומלין ביניהן קובעים את יציבות הרכב ותגובותיו 
להיגוי תוך איזון הכוחות הפועלים על הרכב והצמיגים: כוח־המשיכה, 
מומנט, חיכוך וכוח צנטריפוגלי. 

(ה) מערכת־החשמל. את החשמל בכ״ר מספק מצבר 
(ע״ע) הנטען ע״י מערכת־טעינה. בשימוש מצברים בני ו 7 ־ 12 . 
ברכב כבד משתמשים לעתים בזוג מצברים כדי לקבל מתח של 
24¥ . 

(ה, 1 ) מערכת־התאורה, ברכב מודרני יש יותר מ 20 
יחידות־תאורה: ממנוריות קטנות לתאורת לוח־המחוונים עד לפנסי־ 
התאורה הראשיים. רובם מופעלים באמצעות מתגי־הפעלה המצויים 
על לוח־המחוונים. פנס־התאורה כולל מנורה, רפלקטור ועדשה 
פריסמתית; הנורה קבועה במוקד רפלקטור פאראבולואידי השולח 
קרני־אור מקבילות למרחוק. חלק מן האור מפוזר לצדדים באמצעות 
העדשה הפריסמתית. למניעת פנוור כ״ר הבא ממול מסעילים אורות 
"נמוכים", שמקור־האור שלחם הוא זוג פנסים נוסף שנורוהיהם 
אינן במוקד הרפלקטור, או נורה בעלת תיל־להט כפול: אחד, 
הממוקם במוקד ומשמש לאור "הגבוה׳/ והאחר שאינו במוקד, 
משמש לאור "הנמוך". ברירת האורות נעשית ע״י הנהג בעזרת 
מתג. הפנסים הם בד״כ אסימטריים למניעת פיזור קרני־אור בכיוון 
שעלול לסנוור את עיני הנהגים הבאים ממול. מלבד הפנסים 
הראשיים מצויים בכה״ר: פנסים לתאורת־חניה, פנסי הבהוב (מורי־ 
כיוון והתראה), פנס אור־בלם, פנסי תאורת־שילוט, פנסי רוחב 
(במשאיות), פנסי ערפל, תאורת לוח־מחוונים ותאורת־פנים. 

מערכודהחשמל מוגנת בנתיבים (§ 50 ט£). לעתים מופעלת מערכת־ 
התאורה דרך ממסר במטרה להקטין את מפל־המתח בכבלי החשמל. 

(ה. 2 ) מערכת־הטעינה, המספקת את החשמל למצבר, 
מורכבת מדינמו (בכ״ר ישנים) או אלטרנטור (ממיר; בכ״ר חדישים; 



מתלה קדםי בטשאית 





113 


רבב, בלי 


114 


וע״ע גנרטור חשמלי) ווסתים המבקרים את טעינת המצבר: וסת- 
מתח (המפקח על גובה המתח), וסת-זרם (על עצמת הזרם) ומפסק 
אוטומטי המונע זרימה הפוכה — מהמצבר לדינמו. בכ״ר חדישים 
נהוגות יהידות־ויטות טרנסיסטוריות. 

(ה. 3 ) במערכת־ההתנעה כלולים המתנע (־!מזבזל), מתגי- 
הפעלה ומצבר־הרכב. המתנע הוא מנוע חשמלי המספק למנוע- 
הרכב תאוצה מספיקה להתנעתו. מתנע המכונית מסוגל לפתח מומנט- 
סיבוב גבוה, הדרוש להתגבר על התנגדות החיכוך והדחיסה במנוע. 
בשעת ההנעה משתלב גלגל-שיניים של המתנע בזר־שיניים שעל 
גלגל־התנופה של המנוע. שילוב גלגל־השיניים בגלגל־התנופה נעשה 
באחת מ 3 שיטות: 1 . שימוש בסולנואיד (אלקסרומגנט טבעתי: ע״ע 
אלקסרומגנטיות, עמ׳ 793 ) ; 2 , בצורה מכנית (ע״י מנופים) ז 3 . 
בעזרת משלב־בבדיקם (^ 1 ־ 111 ■ 86 ). הפעלת המתנע נעשית במתג 

ישיר, בכפתור הפעלה דרך ממסר, או במתג ההצתה (ת 0 ״ 1 ן] 18 
ו 101 נ״ 5 ) המופעל בעזרת מפתח־הצתה דרך ממסר. 

(ה, 4 ) מ ע ר כ ת * ה ה צ ת ה מעלה את מתח המצבר ( 6¥ — 12¥ ) 
למתח גבוה מאד ( 18,000¥ — 25,000¥ ) הדרוש ליצירת הניצוץ לשם 
הצתת התערובת במנוע (ע״ע, עמ׳ 986 ). המערכות המקובלות הן: 

הצתה ק ו נ ו ו נ צ י וג¬ 
לית, המצוידת במפלג 
(■ 11511101 " 1811 ()) וסליליהצ־ 

תה ( 0011 £0111011 !). ה¬ 
מערכת מופעלת ע״י גל- 
המפלג שבעת סיבובו פו¬ 
תח וסוגר את חודי הנתק. 

פעולה זו גורמת להפסקת 
הזרימה ולחידושה, בהתאמה בסליל הראשוני שבתוך סליל־ההצתה. 
עקב־בך נגרם שינוי בשטף המגנטי. המשרה מתח גבוה בסליל המשני 
(ע״ע אלקטרומגנטיות, עבד 799 ). מתח זה עובר למנגנון־החלוקה, 
ומשם, ע״פ סדר ההצתה, למצתי-המנוע. במצת (ע״ע מנוע, ציור 3 א׳) 
פורץ המתח הגבוה בין האלקטרודות בצורת ניצוץ המבעיר את 
התערובת. הקבל בין חודי הנתק מונע יצירת המתח הראשוני על 
פניהם והם נשמרים מהרס מהיר■ מערכת־הצתה זו אינה עונה על 
צרכי המנועים המודרניים הפועלים במספר סיבובים גבוה ובביצועים 
גבוהים. המגבלות העיקריות: יצירת מתח במוך מדי בתנאים מסוימים, 
ובלאי מהיר של חודי הנתק. על מגבלות אלו מתגברים בעזרת 
מערכת־הצתה אלקטרונית. זו מופעלת במיתוג אלקטרומגנטי 
או במיתוג אופטי במקום הודי הנתק. במקרה הראשון נוצר המתח 
הגבוה בסליל-ההצתה ע״י שינוי בשטף מגנטי במנגנון הנמצא בתוך 
המפלג; במקרה השני משתמשים במערכת של תא פוטואלקטרי 
וקרן-אור הנקטעת לסירוגין ע״י רוטור מסתובב. בשיטה זו אין 
מנגנון מכני, ולפיכך אין מגבלה לגבי מספר סיבובים גבוה, וכן 
ניתן לפתח ביצועים גבוהים של המנוע ע״י ייצור מחח־גבוה הדרוש 
לכל תחומי עבודת המנוע. בשתי השיטות נוצר המתח־הגבוה כתוצאה 
מהפסקת הזרימה בסליל הראשוני והשראה בסליל המשני. שיטה 
שלישית להצתה אלקטרונית היא מסוג "התפרקות קבל". בשיטה זו 
נוצר המתח הגבוה כתוצאה מהתפרקות קבל (הנטען בפעולה 
קודמת במתח בן 400¥ ) לתוך הסליל הראשוני. כתוצאה מכך 
מושרה מתח בסליל המשני. התפרקות הקבל מתרחשת דרך רכיב 
אלקטרוני (המכונה "מישר סיליקון מבוקר"), כשניתן האות מהמפלג 
ע״י ניתוק המעגל הראשוני. 

(ה. 5 ) מערכות-עזר חשמליות ואלקטרוניות. מלבד המער¬ 
כות שהוזכרו מופעלים בחשמל גם: רדיו, צופר, מגבי־שמשות 
ולעתים גם משאבת-דלק חשמלית, וכן ציוד שאינו סטנדרטי אך 
מקובל בכ״ר יקרים יותר: מיזוג־אוויר, מקליט־סרט, מכשירי-אלחוט, 




אנטנה וכן חלונות הנפתחים ונסגרים בעזרת מנועי־חשמל. בין 
החידושים האלקטרוניים פועלים כבר: מערכת החלפת־אורות אוטו¬ 
מטית ה״מנמיכה" את האור כשקולט התא הפוטואלקטרי, שהיא 
מצוידת בו, אור מפנסי מכונית הבאה ממול; בקר אלקטרוני למגבי־ 
השמשות לפי עצמת הגשם! מערכת־אזעקה אלקטרונית למניעת 
פריצה לרכב או גניבתו; מערכת אלקטרונית המתרה על אי־כיבוי 
אורות; מערכות התזה והצתה אלקטרוניות (ר׳ לעיל). ך רוה 

1¥ . ביצועי כ״ר. הערכים הנמדדים הם: מהירות מירבית, 
כושר־תאוצה וכושר-טיפוס בעליה; כושר בלימה ותאוטה; כושר־ 
תמרון, שליטה ברכב ויציבות. במובן הרחב מכלילים גם את 
הביצועים המאפיינים שימוש רגיל (ולא כדרבי): נוחות, תצרוכת־ 
דלק, זיהום (בגזים וברעש). האצת הר׳ תלויה בכושר הרכב להתגבר 
על הכוחות המתנגדים לתנועתו. 

מ 1 מנט הסיבוב (^), שמפתח מנוע הרכב, מועבר אל האו¬ 
פנים באמצעות מערכת העברת-הכוח. יחם התמסורת בין המנוע 
לאופנים (נ — מהירות סיבוב המבוע חלקי מהירות סיבוב הגלגלים) 
מורכב מהיחס הקיים בסרדהמניע ומיחסי התמסורת של ההילוכים 
השונים שבתיבת־ההילוכים. הכוח המניע (?) של הרכב תלוי 
גם בנצילות המכנית הכללית של מערכת העברת־הכוח (ן 0 ובמחוג 

ז^ן.[ 

האופנים (־ 1 ), וניתן בנוסחה:-ןן = ?.הקשר בין מהירות הנסיעה 

ת.־י 

של הרכב ומהירות סיבוב המנוע הוא: -ך 0.377 = ¥ ( 1 ! — מספר 

סיבובי המנוע לדקה (סל״ד!; ¥ — המהירות בקמ״ש). 

בין הכוחות המתנגדים מונים את ההתנגדות לגלגול 
(־!?) — הפסדי החיכוך והגלגול של הגלגלים עפ״נ הדרך, והחיכוך 
במסבי־הגלגלים. התנגדות זו תלויה במשקל הרכב (¥^), טיב הדרך 
(־ 1 ^ 1 ), סוג הצמיגים ו^דלם (£) ומהירות הנסיעה (¥). בדרך ניסויית 
התקבל הקשר בין הגורמים השונים בנוסחה 

¥\ • (^ן + 1 ) £ י ■ 1 ^ = ־!? 

(ז£: מ 1 בכביש סלול עד 10 בדרך חולית! £ — מקדם תחום 
מ 0.012 עד 0.02 ). 

התנגדות האוויר ( 113 ) תלויה בריבוע מהירות הנסיעה (¥), 
במבנה האווירודינמי של הרכב 00 ) ובשטח החזית שלו (. 4 ). 
לפי הנוסחה 

¥ 2 ־ 4 ■ 03 • £3 ■ 0.0049 - 3 ? 

( 3 :>ו מקדם צפיפות־האוויר; בגובה פני הים ^ 1 ). לחישוב הכולל 





115 


רכב, כלי־ 


116 


של ההתנגדות ( 11 ) מוסיפים את רכיב כוח־הכובד (¥\) בשיפוע 
הדרך (ס), ומתקבלת הנוסחה + 113 •ז- ש£ = 8 . 

א. קרס. 

־ע. תכנון כ״ר מושפע ממערכות־שיקולים שונות. בין 
השיקולים המבניים מתחשבים בייעוד כה״ר (מכוניית-נוסעיים, 
משאית, אוטובוס, וכד׳); בגודל המכונית (לימוזינה, סדן, וכד׳), 
שיקול המושפע מתנאי התחבורה (כושר תמרון וחניה)! בחלוקת 
הנפח בין המבוע׳ הנוסעים והמטען (בגלל מחירי הרכב המאמירים 
נוטים הצרכנים לבחור במכונית רב־תכליתית); בנוחות־הישיבה 
(כסאות "אורתופדיים" או רגילים, מכונית גבוהה יותר או מכונית 
בעלת צללית נמוכה, מרווח רב יותר לרגליים או הגדלת תא־המטען); 
בנוחות תפעול־הרכב (צורת ההגה ומיקומו, מיקום ידית ברירת- 
ההילוכים, מיקום הדוושות); במספר מקומות הישיבה; במבנה 
האווירודינמי (הקטנת התנגדות האוויר), 

בין השיקולים הטכניים: עצמת (הספק) המנוע ביחס 
למשקל הרכב (יחם הקובע את ביצועי המכונית ותאוצתה); סוג 
הבלמים (בלמי־תוף, בלמי־דסקה); סוג תיבת־ההילוכים (רגילה, 
אוטומטית) ? מתלה המכונית (סוג המתלה־הקדמי וסוג המתלה- 
האחורי); צריכת הדלק (שיקול רב־חשיבות עקב משבר־האנרגיה. 
הוא משפיע על סוג המנוע, גדלו ומערכותיו); מתקני מיזוג־אוויר 
(התקנתם משפיעה על גודל המנוע ועל צריכת הדלק); זיהום האוויר 
(ר׳ להלן); בטיחות הנוהג ונוסעיו (ר׳ להלן). 

בין השיקולים הא פג ת י ים: החזות החיצונית (המשתנה 
מתקופה לתקופה ככל אפנה אחרת); צבעי הרכב! סוג ריפוד 
המושבים וצבעיו; אבזרי קישוט (פסי ניקל, סמלים); צורת הפנסים 
(מוארכים, עגולים, נסתרים); עיצוב לוח־המחונים. 

בין השיקולים הכלכליים מתחשב היצרן ביציאות 
הייצור ובמחירי המכירה, בהוצאות השיווק ובסיכוי התפוצה, ובעיקר 
— ביכלתו לעמוד בתחרות עם יצרני־רכב אחרים. כל שינוי גורר 
השקעות רבות בתכנון ובפיתוח, בניסוי ובייצור. 

ד\. בטיחות ב כ ״ ר נמדדת ביכולת כה״ר למנוע תאונה — 
רכב בעל ביצועים מעולים הוא בעל סיכויים גבוהים יותר למנוע 
תאונה או להתחמק ממנה — וביכולת מבנה־המרכב להפחית את 
הפגיעה בנוסעים בעת התאונה ולהבטיח היחלצות מהירה ובטוחה 
לאחריה. תכנון אמצעי־הבטיחות במבנה כ״ר נכפה על היצרנים 
ב 1968 (בעקבות מחקריו של נידר ןע 1 >בא . 51 , נו׳ 1934 ], שפורסמו 
בספרו ץ 1 !^ 31 !״מסוכן בכל מהירות״], 1965 ), 

כשפרסם משרד־המסחר האמריקני תקני־בטיחות מחייבים לכ״ר 
הנמכרים באה״ב. כיום מקובלים תקנים אלה על יצרני כה״ר בעולם. 

תקני־הבטיחות העיקריים הם: ( 1 ) מוט־ הגה השוקע (מתקפל) 
בעת התאונה. ברוב התאונות נפגע הנהג פגיעה קטלנית בחזהו 
ממוט־ההגה לאחר שגלגל־ההגה עצמו נשבר. לכן נבנה גלגל־ההגה 
בצורה קעורה המיועדת לספוג את המכה ומוט־ההגה בנוי משני 
חלקים המתקפלים בהשפעת כוח העובר מידה שנקבעה מראש. בדגמי 
רכב אחדים הוכנס ״המגן המתנפח״ — מעין שק־אוויר החבוי בגלגל- 


ההגה, המתנפח במהי¬ 
רות גדולה בהשפעת 
ההתנגשות, עוטף את 
גלגל־ ההגה ובולם את 
הנהג. ( 2 ) מניעת 
אבזרים בולטים. 
התברר שאחוז גבוה 
מהנפגעים נפגע מיד¬ 
יות ומכפתורים בול¬ 
טים. לכן שונתה צורת 
הידיות והן רופדו. בן רופדו לוחות־השעונים, והשעונים שוקעו בלוח- 
המחוונים שמוקם מאחורי גלגל־ההגה, כך שלא יימצאו אבזרים 
שיש בהם זכוכית בגובה פני הנהג. ( 3 ) התאמת מבנה המושבים 
ודרך חיבורם לרצפת־הרכב במטרה למנוע את עקירתם בעת התנג¬ 
שות■ תוכננו מושבים קעורים ששוליהם גבוהים ממרכזם. נמצא 
שבשעת תאונה נזרק הנוסע היושב במושב כזה בעצמה קטנה־יותר. 

( 4 ) התקנת חגורות בטיחות, כדי לבלום את תנועת הנוסע 
קדימה בעת התנגשות. 
סוגי החגורות: חגורת 
מחניים (לרוחב המד 
שב); הגורה אלכסונית; 
חגורה משולבת. התקן 
מתייחם לנקודות עיגון 
החגורה׳ לחזקה, וכן 
לאבזם, שתהיה נעילתו 
אמיצה ופתיחתו נוחה. 
יש חגורות המאפשרות 
תנועה ספשית, אך נצ¬ 
מדות לחוגר בהשפעת 
תאוטה פתאומית הנג¬ 
רמת בשעת תאונה. 

( 5 ) פ ג ו ש יי הרכב מ¬ 
תוכננים לגובה אחיד 

במטרה להקטין את עצמת הפגיעה. ( 6 ) לבלימת עצמת ההתנגשות 
תוכנן מרכב בעל אזורי־ספיגה המתקפלים בשעת התאונה, כך שלתא- 
הנוסעים ייגרם הנזק המזערי. גגות הרכב חוזקו בקורות־רוחב כדי 
למנוע שקיעת הגג ומחיצת הנוסעים בעת התהפכות. ( 7 ) ה צ מ י ג י ם 
(ע״ע) הם מהגורמים החשובים במקרי תאונות. נקבעו מפרסי הצמיגים 
הדרושים לכל כ״ר והוכנסו לשימוש צמיגים רדיאליים וצמיגים רחבים 
קטני־קוטר שהגבירו את יציבות כה״ר. ( 8 ) התקן מחייב שמשות 
מזכוכית מלוטשת היטב המאפשרת שדה־ראיה רחב. לזכוכית מבנה 
המונע ניפוצה לרסיסים מסוכנים בעת תאונה. היא נסדקת או נשלפת 
ממקומה. ( 9 ) כדי למנוע התלקחות מוגנים מ כ ל י ־ ה ד ל ק באזבסט 
המונע גם את ריחות הבנזין. ( 10 ) מנעולי־הדלתות נפתחים 
מאליהם בעת תאונה חזיתית. נוסף על התקנים המחייבים הנ״ל 

מציידים היצרנים את כה״ר 
באמצעי־בטיחות נוספים; 

למשל: מעמעם־־אורות או¬ 
טומטי; מחמם־שמשות חש¬ 
מלי; מגיני־עורף; פגושים 
הידרוליים סופגי-אנרגיה. 

את דרגת הבטיחות של 
כה״ר בודקים בהדמיות וב־ 

ניסויי־הרס ממש הכוללים: 

הטחת כה״ר בקיר במהי¬ 
רויות שונות, התנגשויות 





1 _ 

מהתקני הבטיחות החדישים; שקן אוויר מתנפח 
כאמצעי הננה בעת התנגשות 






כקי־רנפ משנות דל 60 ,יה 70 : 1 . רנו 16 , צרפת, 1965 ; 2 . פדקבוונן, ״דזיפושית״, גרמניה, 1938 — 1076 ; 3 . אאנדי 100 , גרטנידז, 1966 , 4 . פיאט 128 , אימ 5 יה. 1969 ; 
<׳. פוי׳טה 911 אם, גרמניה, 1970 ; 6 . דולם־רויס, פנטום צ. בריטניה; 7 . שמרד 5 ט קוו־ודס, אה״ב; 8 . ח׳נדרברר, פורר, אה״ב, 1074 ; 9 . מרצדס־בנץ, 0.190/1 . 

גרמניה; 10 . יאנצ׳ה סקורפיו!, איט 5 יח, 1977 , 11 . מ״ונית ח״זס 5 ית, נים), יפז; 12 . טרי־מ־ ס״יטפייר 00 יז 1 , 5 ימר, בריטניה 


בין שני כ״ר חריקת כ״ר על גגו. בתוך כה״ר מותקנות בובות דמויות־ 
אדם המצדדות במתקני חישה ומדידה אלקטרוניים, כך נרשמות 
צורות הפגיעה והעצמות בכ״א מאזורי הגוף. בישראל חייבים 
כל כה״ר לנוסעים (מ 1976 ואילך) בחתקנים הבאים: חגורות־בטיחות 
במושבים הקדמיים; מראה פנימית וחיצונית להגדלת שדה־הראיה 1 
כפתורי הפעלה וידיות שקועות; לוח*שעונים מרופד; פנסים מורי־ 
כיוון בצדי הרכב (נוסף על אלה שמאחור ומלפנים); מתקן הזרמת־ 
אוויר למניעת אדים על השמשה הקדמית; מתקן להתזת־מים על 
השמשה הקדמית; פנס המאיר בעת נסיעה־לאחור; מערכת־בלמים 
כפולה: פסים או לוחות זוהרים מאחור. נוסף על דרישות אלה 
מופנות דרישוודבטיחות ספציפיות לדגמים השונים של כה״ר. 

1 ר\. ה ב ס י ם אקולוגיים. כ״ר הם מהמקורות העיקריים 
לזיהום בגזי־הפליטה, בעשן וברעש. הגזים הנפלטים מפעולתו של 
מנוע שריפה־פנימית מכילים יסודות מזהמים ורעלים שמקורם 
בשריפה בלתי־מושלמת של הדלק: פחמן חד־חמצני, 00 , הנוצר 
תוך שריפה בלתי־מושלמת של הדלק בחלל־השריפה(שריפה מושלמת 


יוצרת פחמן דו־חמצני, שהוא בלתי־מזיק). סס מסוכן ביותר כשהוא 
נשאף זמן ממושך, וכשריכחו באוויר גבוה הוא קטלני (לכן מסוכן 
להפעיל מנוע־מכונית במקום סגור [הנאצים השתמשו במשאיות 
שגז־הפליטה שלהן הוזרם פנימה — למטרות השמדה]). הפחמימן 
0 ^ נוצר גם הוא כתוצאה משריפת דלק בלתי־מושלמת ומצוי 
באדים הנפלטים מבית־הארכובה, הקרבורטור ומיכל־הדלק. 0 ^ 
מזיק בהתחברותו עם תחמוצת־החנקן סזיז, המתקבלת כשחנקן וחמצן, 
המצויים באוויר, מתחברים בשעת שריפה בטמפרטורה גבוהה. רוב 
תחמוצת־החנקן הופך באוויר החפשי לדדתחמוצת־החנקן ,סא, אך 
בריכוז גבוה הוא מזיק לבריאות. אולם עיקר הנזק הוא בהתחברותו 
עם פחמימנים 0 * 1 ) שבנוכחות אור־השמש יוצרים עךפיח ( 81x102 ) 
פוטוכימי. כשמשתמשים בדלק שהוסיפו לו עופרת ( 5 ?) לשיפור 
מספר הא 1 קטן (ע״ע מנוע, עכ 7 998 , 1001 ), נוצרות תרכובות עופרת 
רעילות הפוגעות במערכת העצבים; תחמוצת־גפרית ( 80 ), נוצרת 
במנוע־דיזל המופעל בסולר המכיל גפרית, מנוע־הבנזין הוא המזהם 
העיקרי (בגאז סס); מנוע־הדיזל מזהם פחות. 





119 


רכב, כלי־ — רכבים 


120 


החוק הראשון למניעת זיהום־אוויר נחקק בקליפורניה ב 1960 , 
בישראל מותרת פליטת סס עד 4.5% (לעומת 1.5% באה״ב), 
בגלל ריבוי דגמים ישנים של כ״ר. להפחתת פליטת סס פיתחו 
קרבורטירים חדישים המאפשרים כוונון מדויק, ופותחו גם מכשירי" 
מדידה מדויקים לקביעת הכמות או האחוז של גורמי הזיהום הנפלטים 
עם גזי־הפליטה. אח העשן הנפלט ממנועי־דיזל מגבילים ע״י תוספות 
כימיות לדלק וכוונמים מדויקים של מערבות־ההזרקה. בישראל 
מודדים את כמות העשן ביחידות (ע״ש יצרנית מכשיר 

הבדיקה). הגבול המותר המירבי הוא 60 יחידות. וע״ע מנוע, עמ' 
1002 ). 

מלבד המאמצים להקטנת פליטת המזהמים ממנוע הרכב, מושקע 
מאמץ רב במחקר ובפיתוח לייצור כ״ר שיונעו בסוגי מנועים 
ובמקורות אנרגיה שונים. בשלהי שנות הסד הוחמרו דרישות החוק 
בארצות המפותחות לגבי זיהום גזים, עשן ורעש של כ״ר. בישראל 
נחקק בשנות ה 60 חוק ("חוק כנוביץ") למניעת זיהום, אלא 
שאכיפתו לקדה. וע״ע עשן חהום! רעש ומניעתו. 

111 ^. כ" ר חדישים. ייצור כ״ר המונעים באנרגיה חשמ¬ 
ל י ת הוחל באה״ב כבר בשנות ה 70 של המאה ה 19 , היו אלה 
כ״ר שהונעו במצברי־עופרת, ואח״ב במצברי ניקל־ברזל. השימוש 
בכ״ר חשמליים רווח תקופה מסדמת, בעיקר בניו־יורק. בתחילת 
המאה היה באה״ב מספר שווה של כ״ר המונעים בדלק ובחשמל. 
ואולם, עדיין לא נמצא מצבר שיבטיח טווח־נסיעה סביר בין טעינה 
לטעינה. מאחר שכה״ר החשמליים לא צלחו לנסיעה בין־עירונית 
ולתנועה בתנאי־דרך קשים, הם הפכו בלתי-כדאיים עם פיתוח מנוע־ 
השריפה הפנימית ודלק שהתאים לו. 

משבר-הדלק והרגישות לשאלות אקולוגיות החזירו את העניין 
בכ״ר חשמליים. מנסים להגדיל את צפיפות האנרגיה ליחידת משקל 
של המצבר (כמות האנרגיה שניתן לאגור בכל ק״ג משקל של 
המצבר), הקובעת את טווח־הנסיעה • כן פועלים להגדיל את צפיפות- 
ההספק של המצבר (כמות האנרגיה שניתן להפיק ביחידת־זמן מכל 
ק״ג משקל), הקובעת את מהירות הנסיעה. המצברים הנוכחיים או 
שאינם כדאיים מבחינה כלכלית (מצברי ניקל־קאדמיום היקרים), 
או שהם בעלי צפיפות־אנרגיה והספק נמוכים (מצברי העופרת 
הרווחים). לכן מוגבל היום שימושם של כ״ר חשמליים לטווחים 
קצרים ולמהירויות נמוכות, בעיקר לתחבורה פנימית במפעלים 
גדולים, בשדות־תעופה וכד׳. המחקר מכוון לפיתוח מצברים בעלי 
מערכות כימיות שונות, כגון נתרן או ליתיום בצירוף כלור או 
גפרית, שהם בעלי משקל־מולקולרי נמוך, הפרש־פוטנציאלים גבוה 
וראקציות־תא מהירות. במערכות כאלו ניתן להגיע לצפיפוודאנרגיה 
ולהספק גבוהים, והכדאיות הכלכלית נשמרת. נבחנות גם דרכי 
מעינת־המצברים בזמן סביר. 

באה״ב פיתחו כ״ר המונעים בכוח הקיטור, שאינם מצוידים 
במנוע שריפה-פנימית ולכן זיהומם פחות. חברת "דיימלר־בנץ" 
בגרמניה פיתחה כ״ר נסיוני בעל מנוע שריפה־פנימית המונע במימן 
במקום דלק רגיל. אחסון המימן נעשה ע״י ספיגתו בסגסוגת של 
מתבות־מעבר. מיכל בנפח של 65 ליטר ובמשקל של 200 ק״ג 
מסוגל לספוג 4 ק״ג מימן המספיקים לנטיעה של כ 150 ק״מ במהירות 
מירבית של 105 קמ״ש. טעינת המיכל ופריקתו פשוטות יחסית. 
המנוע אינו מזהם. 

באירופה מונעים כ״ר, בעיקר אוטובוסים, בגז פחמבי מעובה 
(בוטאו ופרופאן) המצטיין בפליטת מזהמים זעירה. 

וע״ע תחבורה. 

משרד העבודה הבי״ל, המבוע יהמכונית, תשי׳״ח; א. וייסברג-ב. זוסכלז, 
המכונית, תשכ״גי ח. גרון, יסודות תורת המנוע והרכב, תשל״אז ב. ה. 
בקון, חשמל ברכב, תשל׳יא; י. גרבלר־ד. רוה, הכוונת אופנים, 
זוויות ההגוי וגאומטרית ההגוי, 1978 ; ? 1X010 ז.׳מי*^ 5 , 0351:10 . 0 . 17 
;* 1957 , 71 י- 1 , 07710/7116 ) 014 6 * 1 ^ 66/1711 ' 7 .{ ־ 1950 ,!(*)** 17141 

, 10 * 41 71 ** 21 * 0 ) 40 ) ¥0771 ,■ £0 ־םג 50111141 .? - 001460141 . 0 — 1 שג 01£ .£ 


_ 0 .ן. 1 ל ; 1958 ,? 7101711 * 01110 ' 1 ? 1101 ) 1 * 710 ! ?* 101 * ¥11 ,( 110115$031 .( ; 1957 
, 1-111 ,? 7101711 * 10 * 41 '■ 1 < ימ(|מו 01 .א ; 1959 , 710171117110/1 * 41110 , * 0 ( 1 , 8311011 
11 * 71 ? 7/1 :**?* 16111 )(* 1721 ) 14 710/7110 * 10 ) 41 1 * 7107400 * 4 ) £ב 0 - 8 . 7 ; 1958/60 
? 7/1 ,. 14 ; 1965 , 7116 ) 107710 * 41 1 * 160 * 716 * 4 7/16 ,. 14 ; 1959 ,** 760 /( 1 * 70 
; €07 * 0 ) 170 7/16 , 4 ־ 811 ; 1971 ,?( 11 16071 * 47716 171 * 0 0 0/711 700/1 

-!* 004/160 ' 0 ,(. 045 ) 706115011 .. 1 — ז 14 ס 0 ס£ .א ; 1960 , 1914 — 1765 
*' ¥0714 \ ? 7/1 ,ש 1 ץ 0 ס . 8 . 0 ;* 1962 , 410 ?<) 0 ! 6 <( £116 ?• 11 ) 710 * 10 ** 4 60x ^!^¥\ 

16 /) / 0 * 71077116 ^( 1 , 4$ ז 2 ^ £41 ,£ . 0 ; 1963 4 , 1962 — 1862 ; 01710/7116 ) 414 
7/16 , 510045 - 011 ^\ש 14 . 8 ; 1965 ,/(*)* 171/111 017116 ( 077 ) 411 . 8 .ט 

. 1966 8 ,? ¥6/161 * 0 ) 40 ! 

ד. רוה 

רכבים, כת דתית־חברתית ביהודה. ירמיהו (לה) נצטווה להביאם 
למקדש ולהשקותם יין, אולם הם סירבו בנימוק שיהונדב 
בן רכב "אביהם" אסר זאת עליהם "עד עולם" (שם, שם, ו). הר" 
מפרטים גם צווים אחרים מפיו,׳ ששמרו עליהם במשך דורות — 
לא לבנות בית, לא לזרוע זרע ולא לנסוע כרם, ולהימנע מקניינים 
אלה. עוד צוו לשבת באוהלים (שם ז, י). אין להכריע אם הכוונה 
בדברים אלה לפרישות כללית מחיי שמחה ושפע. הר" דבקו מאד 
במצוות יהונדב — כ 250 שנה (ר׳ להלן) — אך בגלל עליית נבו־ 
כדנאצר נאלצו לבקש מחסה בין חומות ירושלים. הנביא — שאינו 
מחייב דווקא את פרישותם הנזירית — מעלה על נם את דבקותם 
זו, לעומת ההתנהגות הסוררה של בני יהודה. נראה שהר" היו חבורה 
משפחתית ("בני בית הר"", "בני יהונדב בן רכב"), ויהונדב, המכונה 
"אב", נתפס כאב גנאלוגי. 

יהונדב בן רכב נזכר כתומך נלהב בקשר של יהוא (ע״ע) נגד 
בית אחאב (ע״ע). מהכתובים המקוטעים (מל״ב י, סד—יח) עולה, 
כי יהונדב — שעלה על מרכבת יהוא בדרכו מיזרעאל לשומרון — 
נתן את ברכתו לטבח בית המלכות, וכי יהוא חפץ להוכיח לו את 
קנאתו לה׳, ואף שיתף אותו בטבח נביאי הבעל בבית־הבעל 
בשומרון (שם, שם, כג). אף כי אין ראיה שיהונדב שיתף, או ייצג, 
בקשר זה כת מיוחדת, מסתבר מאד, שהאמור בירמיהו מכוון 
לאירועים בתקופת בית אחאב. כאשר קמו הנביאים, בראשות אליהו 
ואלישע, נגד עיוותי המלכות והפולחן הזר, הטיל יהונדב על בני- 
משפחתו צווי פרישות והבדילם משאר העם. ליהונדב — כלאליהו — 
מיוחסת, כמסתבר, תכונת ה״קנאה" (שם, שם, ז), והוא, כאמור, 
מכונה גם "אב". מהפסוק המעורפל "המה הקינים הבאים מחמת אבי 
בית רכב" (דה״א ב, נה) יוצא, שבית רכב מקורב היה לקיני (ע״ע), 
אמנם לאלה מהם שעברו ליישובי־קבע, ע״פ גירסת ה 70 לדה״א ד, 
יב — ״אלה אנשי רכב״ (במקום ״רכה״ שבמסורה) — היו הר" 
מקורבים גם לקניזים ולכלבים. ע״פ זה נודעו הר" כמשפחה מיוחדת 
ביהודה שנים הרבה לפני יהונדב. 

בנחמיה (ג, יד) נזכר מלכיה בן רכב, שר־פלך בית־הכרם, 
ש״החזיק את שער האשפות", אך אין לו כל ייחוד חברתי. דיודורום 
מסיקיליה מדבר על הנבטים (ע״ע) הראשונים (בסוף המאה ה 4 
לפסה״ב) בנוסח זהה כמעט לסיפור הר", וייתכן שנזירות מקראית 
בנוסח הר" נפוצה גם בקרב קבוצות אתניות אחרות. "בני יהונדב 
בן ריכב" היתה משפחה שפעלה בימי הבית השני ובשלהי ימי 
המשנה (תע׳ ד׳, ה׳), והיתת ממביאי העצים למקדש. 

חז״ל זיהו את הר" עם צאצאי יתרו (ספרי במ׳ ׳ ע״ח). הם 
הסבירו, כי עם כיבוש הארץ בידי יהושע הם קיבלו חלקם מ״דשנה 
של יריחו , / בגבול בנימין, אך לאחר הקמת המקדש פינום בני בנימין 
משם, חז״ל הפליגו בערך הברית שנכרתה לר" ("לא יכרת איש 
ליונדב בן רכב עמד לפני כל הימים"; ירמ׳ לה, ים), ואמרו שהיא 
גדולה מזו שנכרתה לדוד, משום שלא נזכר בה כל תנאי (מכ׳ 
יתרו א/ ב׳). זכר המשפחה נשאר זמן רב, ו״מגילת יוחסין מצאו 
בירושלים וכתוב בה... ר׳ יוסי בר חלפתא (ע״ע) מבני יונדב בן 
רכב" (ירו׳ תע׳ ד׳, ב/ ועוד). במקום אחד בלבד (מכ׳ דרשב״י, 
ראש פ , יתרו) נמתחה ביקורת על יהונדב בן רכב על שהתקרב 





תמנון .ק 5 צ 1 !קסז;> 0 


(מסרילנלה) 3£ ?) שבטירול (אוסטריה) 

— שבו עברה ״דרך קלאודיוס״ ( 113 >ג 0131 ¥13 ) הרומית לצפון־ 
אירופה — נותרו שרידי מסילה חצובה בסלע, שנועדה להקל על 
גרירת עגלות לגובה של כ 1,200 מ׳ ולמנוע הידרדרותן; מסילות 
דומות שרדו גם באנגליה ובמקומות אחרים. 

מאמצע המאה ה 16 השתמשו במכרות־פחם באירופה בקרוניות, 
שאופניהן היו בעלי אוגן (שפה; ^״ £13 ) -■ למבוע את ירידתן 
ממסילות־העץ שנעו עליהן. טכניקה זו הגיעה גם לאנגליה; שם 
הוארכו המסילות אל מעבר למכרות, ועד־מהרה נדחק השימוש 
בעגלות להובלת הפחם. 

במאות ה 18 וה 19 בוצרה באנגליה בהדרגה מערכת מס״ב מסועפת. 
אופני הקרוניות ופסי־העץ צופו ברצועות ברזל — להקטנת השחיקה 

— ואח״ב הונהגו אופני־ברזל ובעקבותיהם גם פסי־ברזל (רנולדז 
ן 15 > 01 תץש> 1 ], 1767 ). במבנה הפסים ובאופן התאמתם לאופני הקרונות 
חלו במשך הזמן שינויים רבים. יש שהפסים היו בעלי אוגן אהד או 
שניים, ועליהם נעו קרוניות (או עגלות) בעלות אופנים חלקים 
(חסרי־אגנים), שהיו כשירות לנוע גם בדרכים רגילות. היו גם 
אופנים בעלי שני אגנים, שניתן היה להתאימם לתנועה ע״ג פסים 
בעלי מרווחים שונים ומשתנים. בתחילה הונחו ה פ ם י ם ע״ג אבנים, 
ואח״ב הוצמדו — באמצעים שונים — לאדנים. 

ב 1758 אושר באנגליה הזכיון הראשון להנחת מסילה — ליד 
לידז. ב 1803 הופעלה ליד לונדון מס״ב ציבורית ראשונה — ׳{:>זז 811 
. 11 חס־!! — בין גדת התמז לקרוידן (ת 10 >ע״ז 0 ). המסילה היתד, 
בעלת שני נתיבים, לפסים היו שני אגנים והיו במסילה מפלגים 
למעבר מפס אחד למשנהו. המסילה הועמדה (תמורת תשלום) לרשות 
כלי־רכב פרטיים. ברדתם מהמסילה המשיכו הקרונות לנוע בכבישים. 
למעשה התקיימה באותה תקופה באנגליה מערכת מס״ב, אלא שכוח־ 
ההנעה היה מוגבל לסוסים בלבד. 

הראשון שהגה את רעיון התאמת כוח־הקיטור להובלת משאות 
ע״ג מסילות היה טרוויתיק (*)"!)!ע:"?; 1771 — 1833 ) ; הוא בנה 
מנועי־קיטור קסני־ממדים והרכיבם על אופנים. ב 1804 בנה את 
הקטר הראשון, וזה גרר לאורך כ 15 ק״מ ר׳ טעונה פחם בשירות 
מפעל־מתכת כדרום־וילז. 


מחשש פן ימנע החיפוך בין האופנים לפסים את פיתוחו של כוח־ 
סחב מספיק, בנה בלבקיבסום (ג 11301 ״ 1 ת 81€ ; 1783 — 1831 ) קטר בעל 
גלגל־שיניים, וזה נע בהצלחה על פס משונן; ואולם, ב 1813 הפריד 
הדלי (ץ 11£ >^ 1 ; 1779 — 1843 ) חשש זה בבנותו קטר בעל אופנים 
רגילים. קטר זה — ״בילי המתנשף״ (׳{ 8111 8 ת ££1 ט?) — פעל בהצלחה. 
כדי להתגבר על בעיית הלחץ הכבד שהפעיל משקל הקטר על הפסים, 
ושגרם לשבירתם, הגדיל הדלי את מספר האופנים מ 4 ל 8 , וכך 
חולק הלחץ לנקודות־מגע רבות יותר. 

את הקטר הראשון שעמד בתחרות עם הסוס — בכוח, במהירות 
ובכדאיות כלכלית — בנה ג׳ורג׳ סטיונסון (ע״ע, ותם׳ שם) ב 1814 . 
ב 1829 נבחנו 4 קטרים (״מבחני רינחיל״ 13151 ־ 11 ׳ 331011111 ]), 
ונבחר קטר שבנה רוברט סטיונסון (ע״ע), בנו של ג׳ורג׳; כך היו 
סטיוונטון האב והבן לאבות המוכרים של הר/ הקטר הנבחר, "רוקט" 
0 ^ 30 ; רקטה), שקל 1.5 טון, גרר ב 13 טון ונע במהירות'של 
כ 39 קמ״ש! ללא גרר הגיעה מהירותו לב 46 קמ״ש. ב 1830 נחנכה 
מסה״ב ליוורסול—מנצ׳סטר, שמשפחת סטיוונסון בנתה וציידה. 
מס״ב זו, שהיו בה מערכות־איתדת, חצרות־עיתוק וכד/ פתחה את 
עידן הר". 

רשת מסה״ב פרושה כיום עפ״נ רוב נתיבי־התחבורה הפנים־ 
ארציים, הבינארציים והביניבשתיים בכל חלקי תבל. תחילתה 
במסילות שהונחו במספר מדינות באירופה — בעיקר בגלל שיקולים 
כלכליים וצבאיים. כשהוכחה הכדאיות הכלכלית הונחו מס״ב ברוב 
הארצות, והרשתות הלאומיות חוברו זו לזו. אחת הבעיות העיקריות 
העומדות גם כיום בפני מפעילי הר" היא קיום מס״ב בעלות מרווחי־ 
פסים שונים. בצד מסילות ברוחב ״תקני״ ( 1.435 מ׳) קיים מגוון 
מסילות רחבות או צרות (ר׳ טבלה), המחייב החלפת קרונות בגבולות 
בין מדינות, או בניית נייד מיוחד ויקר, המתאים עצמו למרווחי־ 
פסים שונים. 


־ברזל (צ:> 8311£ ) 

מסילות 

־פסים של 

מרווחי 

מקום השימוש 

במידות 

אנגליות 

במטרים 

תת־היבשת ההודית, ספרד, 
פורטוגל, ארגנטינה, צ׳ילה. 


" 6 ׳ 5 

1.676 מ' 

אירלנד, דרום־אוטטרליה. 
ויקטוריה, ברזיל. 

מפילות 

רחבות 

" 6 ׳ 5 

1.600 ס׳ 

בריה״בל, פינלנד. 


׳ 5 

1.524 מ' 

רוב ארצות אירופה, צפון־ 
אמריקה ומרכזה, צפון־אפרי־ 
קה, המזה״ת, הלקים של 
אוסטרליה, סק־, ודרום־קו־ 
ראה, יפן(מסה״ב החדישות). 

מסילה 

"תקנית" 

" 81/2 ׳ 4 

1.435 מ' 

חלקים של אוסטרליה, טס¬ 
מניה וניו־זילנד, מרבית 
דרום־אפריקה ומרכזה, 
איבדתטיה, יפן. 


/ 3'6" 

/ 

1.067 מ׳ 

סוריה, לבנון, ירדן. 


3 ' 5 %" 

1.050 מ׳ 

תת־היבשת ההודית, עראק, 
דרום־אמריקה, מזרח־אפדי־ 
קה ומערבה, דרום־מורח 
אסיה. 

מסילות 

צרות 

" 3% ׳ 3 

1.000 מ׳ 

מרכז־אמריקה ודרומה. 


׳ 3 

0.914 מ׳ 

שוודיה. 


2'11" 

0.891 מ; 

תת־ היבש ת ההודית. 


״ 6 ׳ 2 

0.762 מ' 

אנגליה, תת־היבשת ההודית. 


״ 23% —" 24 \ 

0.600 0.610 מ׳ 


המדינה הראשונה שפיתחה רשת מס״ב היתה אנגליה, ובה 
היתה הבעלות על מסה״ב — מראשיתן — בידיים פרטיות. ב 1840 




123 


רכבת 


124 


לערך החלה תחרות פראית בין חברות פרטיות רבות; היא נודעה 
כ״שגעון הר״״ ( 13 ״ 13 \ . 11 ). ב 1844 בלבד אושרו 272 זכיונות־בניה. 
באותה תקופה נבנו מסילות מקבילות רבות ללא הצדקה כלכלית. 
ב 1836 הושלמה מסה״ב הראשונה מפרוור גריניץ' אל תוך לונדון. 
בשנים 1834 — 1838 נבנה העורק הראשי הראשון באנגליה, לונדון— 
ברמינגהם (כ 190 ק״מ), בידי חברת סטיוונסון. ב 1841 הגיע ארכן 
של מסה״ב באנגליה לב 2,000 ק״מ, וב 1851 — ליותר מ 10,400 ק״מ. 
מאז כמעט שלא השתנתה מפת מסה״ב העיקריות באנגליה. רוב 
המסילות היו בעלות מרווח תקני ( 1.435 מ"). יוצאת־דופן היתה 
חברת ח- 01 ! ¥05 \ ; 031 ־ 01 , שבהשפעת המהנדס ברונל ( 1 שח 11 ־ 131 ; 1806 — 
1859 ) בנתה מסילות רחבות ( 7 רגל - 2.131 מ׳); הר" שנעו עליהן 
נודעו ביציבותן ובמהירותן. 

הרשת הצפופה של מס״ב תרמה לפיתוחה הנמרץ של אנגליה 
במאה ה 19 — ״המאה של הר׳״ — ולהפיכתה למעצמה הכלכלית 
הגדולה־בעולם. ער מלה״ע 1 הצטמצם מספר חברות־הר" באנגליה 
ל 120 . אחרי המלחמה ( 1923 ) אוחדו כל החברות — לא־מעט עקב 
גידול התנועה המתחרה בכבישים — ל 4 רשתות עיקריות: . 15 א.£ 
( 1 { 15 !! 500 ־ — 11613116 ׳^— ח £ 01160 ) ; ,£.״ 1£ }£״£ (־ 61 ־ £161 — £0116011 

.) 1 £35001:11 ); .£.¥\. 0 (.. 11 ח־ 01 ] ¥05 \ : 031 ־ 01 ) ; ., 3.13 (. 11 11 ־ 5006101 ). 
במלה״ע 11 היו מסה״ב של בריטניה חוט-השדרה במאמץ המלחמתי. 
הן ניזוקו מאד בהפצצות, ושוקמו בהדרגה אחרי המלחמה. מ 1947 
הופעלו כל הר״ במסגרת התאגיד . 8 111511 ־ 81 . מ 1968 אין קטרי-קיטור 
בבריטניה. מחמת התחרות הקשה עם תעבורת הכבישים נסגרו קווים 
בלתי-רווחיים, ואורך מסה״ב ירד מ 36,000 ק״מ ב 1914 ל כ 21,000 
ק״מ ב 1974 . מספר התחנות ירד מאז 1961 מב 7,000 לכ 2,900 . ייעול, 
התאמת המסילות למהירויות גבוהות לר״-נוסעים ולר״-מטען ועליית 
מחירי־הדלק — שייקרו יותר את התחבורה בכבישים ובאוויר — 
עשויים לבלום את הכרסום במעמד הר" באנגליה. 

לקח פיתוח מסה״ב באנגליה נלמד עד־מהרה ביבשת א י ר ו פ ה. 

ב 1827 הופעלה באוסטריה מסה״ב האירופית הראשונה (בקו 
בודיוביצה—טרויאנוב). את הקרונות גררו סוסים. בשנים 1845 — 1854 
נבנתה "מסילת־הדרום" ( 56663611 ), מווינה לטריסטה; היא חצתה 
איזור הררי (דרך מעבר־זמרינג ( 50010101-1110 ]; 896 מ׳) בשיפועים 
תלולים ( 2,5% ). בהונגריה נחנכה מס״ב ב 1846 . עם־זאת פיגרה 
הקיסרות האוסטרית בבניית ר״ — לעומת פרוסיה; עובדה זו 
הורגשה היטב כשהובסה הראשונה במלחמה ביניהן ( 1866 ). 

באיטליה הופעלה מסה״ב הראשונה (נפולי—פורטיצ׳י [*־! 0 ? 
1:101 ]; 8 ק״מ) ב 1839 . ב 1871 הושלמה מנהרת מ^ן סני ( 100.1:00015 ׳^), 
וחיברה בין איטליה לצרפת, דרך האלפים. סיציליה חוברה עם היבשת 
ע״י ספינות־מעבורת שנשאו פסים. בגלל המחסור בפחם הוחל ב 1901 
ב״חשמול״ הרשת. ב 1907 קיבלה הממשלה לידיה את מרבית הקווים, 
במסגרת . 5 .£ ( 5131:0 601 0160 ־ 1 ־ £01 ). עם הפעלת מנהרת האפנינים 
( 19.1 ק״מ; 1934 ) — השניה־בארכה באירופה — השתפרה מאד 
התנועה בקו האיטלקי הראשי, מילאנו—פירנצה—רומא־ נפולי. הר" 
האיטלקיות העיקריות, שכולן חשמליות, הן כיום מהמהירות באי¬ 
רופה, על המסילה ״הישירה״( £511113 ! 61101 ), מילאנו—רומא, ש שופרה 
וקוצרה, ינועו ר״ במהירות של כ 250 קמ״ש. 

מסה״ב הראשונה בספרד הונחה באיזור ברצלונה ( 1848 ). 
בפורטוגל נבנו מס״ב — בתקן הספרדי — מ 1856 . מרווח הפסים 
בחצי־האי האיברי אינו תקני (הוא הרחב בעולם — 1.676 
מ׳), והר" מופעלות בעיקר בקטרי-קיטור. ההתחברות לרשת־המסילות 
האירופית נעשית בגבול צרפת—ספרד, באמצעות שינוי מהיר של 
מרווחי האופנים. מסה״ב העיקריות מופעלות בידי גופים ציבוריים — 
£.£.!£.£.£ בספרד ו.?, 0 בפורטוגל. 

ראשית מסה״ב בגרמניה בקו בן 6 ק״מ, שנפתח ב 1835 
בין נירבברג לפירת ( £111-111 ). זמן־מה אח״כ נחנך בממלכת סכסוניה 


הקו דרזדן (הבירה) — לייפציג, וב 1838 הופעלה המסילה הפרוסית 
הראשונה, ברלין (הבירה) — פוטסדם. מסה״ב בגרמניה התפתחו 
במהירות רבה בהשפעת הכלכלן פ. ליסם (ע״ע), שהכיר בחשיבותן 
הכלכלית והמדינית של הר" לקידום רעיון איחוד גרמניה. לאחר 
שבמלחמות נגד אוסטריה ( 1866 ) וצרפת ( 1870/1 ) הוכח כי לר" 
חשיבות אסטרטגית. ראשונה-במעלה, התברר שהר" חיוניות גם 
לתיעושה של גרמניה המאוחדת. לאחר 1920 הוקם גוף עצמאי שאיחד 
את רוב המסילות התקניות במדינה (סן 1 גן 10£51 ס> 1 ). גם בשתי מלה״ע 
נוצלו הר" למהלכים צבאיים— להעברת כוחות מהחזיתות המערביות 
למזרחיות, ולהפך. לאחר חלוקת גרמניה חולקו גם מסה״ב. בגרמניה 
המזרחית פועלת ה 31111 ( £0101181 0 ו 1 :>צ:וט< 1 ; במערב פועלת ה־ 
06051131111 ט 0001:8011013 , שלמעלה מ 30% מקוויה מופעלים בחשמל. 
ברפובליקה הפדראלית תופעל (כנראה בסוף שנות ה 70 ) מסילה 
שתקשר בין הצפון לדרום, ועליה ינועו ר" במהירויות גבוהות 
( 250 ־ 300 קמ״ש). 

מסה״ב הראשונה בצרפת הונחה בקו סנט אטין—ליון (.! 5 
" 0 ׳<£— 0 חח 0 ח£) — מ 1828 ואילך. עד 1829 נגררו הקרונות ע״י 
סוסים. ב 1837/8 הופעלו 3 מס״ב מפרים. רשת-הר" התפתחה במהי¬ 
רות, אך ריבוי החברות פגם ביעילות. משלהי'המאה ה 19 ואילך 
הצטיינה צרפת ברשת ענפה (כ 21,000 ק״ם) של מס״ב צרות, שמילאה 
תפקיד חיוני גם במלה״ע 1 . במלה״ע 11 נחרבה הרשת, ואחרי המלחמה 
שוקמה. כיום מפעיל אותה גוף מסחרי בפיקוח ממשלתי (.£. 0 .;£, 5 ; 
: £01 ־ס 5-6 ח 11 דנ 0 ! 1 ס 60$ £131:1011310 500101:0 ), והיא מהטובות ומהמ¬ 
הירות בעולם. מסילה חדשה, הנבנית בקו פריס—ליון (תושלם 
ב 1983 ), תשמש לתנועת ר״ מהירות ( 250 קמ״ש ויותר) — .¥. 0 ,£׳ 

( ¥110550 31160 ־ 01 60 3111$  1 ז 0 < 1 יז 03 ) שבפנסילוויניה, באותה שנה הונחה מסה״ב 
הציבורית הראשונה — מבולטימור לפנים־הארץ ( 20 ק״מ) — והיא 
הופעלה בתחילה ע״י סוסים. ומ 1835 התנהלה התנועה בה ע״י 
קטרים, והמסילה הגיעה לוושינגטון הבירה ( 121 ק״מ). מאותה עת 
החל גידול עצום ב רש ודהר". פיתוח השטחים הנרחבים של המדינה 
החדשה דרש אמצעי-תחבורה מהירים וזולים, וכך עלה אורך המסילה 
מ 7,000 ק״מ ב 1840 ל 80,000 ק״מ ב 1860 , ל 240,000 ק״מ ב 1880 , 
ל 500,000 ק״מ ב 1900 ול 650,000 ק״מ ב 1920 . נוכח התרחבות עצומה 
זו מובנת האמירה, שאם באירופה בנו המדינות את מסה״ב, הרי 
שבאה״ב בנו מסה״ב את המדינה. מלחמת־האזרחים באה״ב ( 1861 — 
1865 ) היתה המלחמה הראשונה שבה מילאו ר" תפקיד מכריע. 
בעזרתן הובלו גייסות במהירות למרחקים גדולים, והיה להן חלק 
נכבד בהכרעת קרבות. כל מסה״ב באה״ב נבנו בידי חברות פרטיות, 
אך נהנו מתמיכת הממשלה (בצורת זכיונות והקצאת קרקעות). 
"ברוני הר"" ( י ׳'צב 01 :נ 3 כ 1 .!**), בעלי חברותיה", ריכזו עצמה והשפעה 
כלכלית ופוליטית רבה, וצברו הון־עתק — לא תמיד בדרכים כשרות, 
ולעתים תוך שפיכוודדמים, לחיסול יריבים. 

הר" תרמו תרומה מכריעה לגיבוש המרקם החברתי והכלכלי של 
המדינה הנרחבת, בסייען לפיתוח אזוריה השוממים (מפורסם־במיוחד 
חלקן בכיבוש מערב אה״ב ["המערב הפרוע"]), וביצרן קשר אמין 
בין חלקיה המרוחקים. חשובה־במיוחד תרומתן לפיתוח התעשיה 
הכבדה והמכרות. ב 1869 הושלמה (במדינת יוטה) המסילה שנבנתה 
ב ע ת* ובעוג היא ח ת ממזרח וממערב, ובכך הוקם קשר ישיר בין 
האוקיאנוס האטלנטי לאוקיאנוס השקט. 

לאה״ב חלק מכריע בהתפתחות טכניקת הר". הקטרים שפותחו 
שם היו גדולים וחזקים, והקרובות הותאמו לנסיעות ארוכות ונקבעו 
בהם מעברים; קרונות־הפאר של פולמן ( 011x1311 ?), קרונות־שינה 
וקרונותימסערה פותחו כולם באה״ב. גם התשתית (גשרים, מנהרות, 
תחנות) שנבנתה במרוצת הזמן היא מהמפוארות בעולם, ומתקני 
האיתות והבקרה. הנשלטים בעזרת מחשבים, הם מהמתוחכמים־ 
ביותר. בגבור עומס התנועה סביב הערים הגדולות הוכפלו נתיבי 
המסילות (הלוך וחזור) כדי 4 ויותר, לשיאה הגיעה הר׳ באה״ב 
בשנות ה 20 . הר׳ מילאה תפקיד היוני בהובלת כמויות הנשק האדירות 
שייצרה אח״ב במלה״ע 11 . לאחר 1945 היתה אה״ב אמנם חלוצת 
המעבר לקטרי־הדיזל, אך מסה״ב ירדו מגדולתן בשל התחרות מצד 
תעבורת הכבישים והאוויר. 


מגמת הצמצום בתחבורת הר״ נעצרה בשנות ה 70 — בעיקר בגלל 
פעולות ייעול וארגון־מחדש בעזרת הממשלה, שהקימה מיניסטריון 
לתעבורה ( 1963 ). קווים לא־רווחיים נסגרו, חברות־ר" אוחדו והוקם 
תאגיד ( 1:131 ״^ ; 1971 ) — בסיוע ממשלתי — לניהולן ולתפעולן של 
ר״-נוסעים ברחבי אה״ב. בשלהי שנות ה 70 התחזק מעמדן של 
מסה״ב באה״ב — בעיקר מחשש מפני משברי־דלק. אמנם נראה, 
שעד שיופעלו ר״ העתיד (ר׳ להלן) — במהירויות גבוהות מאד — 
לא יצליחו הר" באה״ב להתחרות בקווי-התעופה לטווחים ארוכים, 
אך פעילותן תתרחב בתחום הובלת נוסעים־בהמון למרהקים קצרים 
(בתחבורה העירונית־מסרופוליטנית) ולמרחקים בינוניים (מעיר 
לעיר), בתחום הובלת משאות למרחקים גדולים נשמר לר" היתרון, 
ועדיין אין להן תחליף. אם יתרחש ב תעשיה האמריקנית המעבר החזוי 
לשימוש נרחב בפחם במקום בנפט, תגדל חשיבות הר" בכלכלת אה״ב 
עוד־יותר, כי יידרש נפח־הובלה גדול־בהרבה, 

בקנדה הופעלה מסה״ב הראשונה -־ באורך 26 ק״ מ — ב 1836 . 
כיום ארכה של רשת מסה״ב הקנדית כ 71,000 ק״מ, והיא השלישית- 
בעולם, אחרי אה״ב ובריה״מ. הרשת מופעלת בידי הברת .]א? . 0 
( 31101121 \ן 0313301130 ), הנמצאת בבעלות ממשלתית, הברת ,? . 0 
( £10 [ 30 ? ן 01131 במ 03 ), שהיא פרטית, ועוד כמה חברות קטנות, ב 1885 
השלימה חברת .? . 0 מסילה מהאוקיאנוס האטלנטי לאוקיאנוס 
השקט, דרך ״הרי רוקי״; לקו זה היתה השפעה רבה בפיתוח קנדה 
המרכזית. ב 1915 הושלם קו שני ממזרח למערב. ביום מוזוכננת 
מסילה חדשה - - לעבר חוף האוקיאנוס הקטבי. 

אמריקה המרכזית ודרום־אמריקה. הר׳ הראשונה 
במכסיקו נחנכה ב 1882 . מאז התרחבה הרשת, אך היא עדיין 
דלילה יחסית. היא מופעלת בידי חברת־הר" הלאומית (. 1 \.זא 0.1 .?נ) 
ו 4 חברות פרטיות גדולות. 

רוב מסה״ב במדינות אמריקה המרכזית הן צרות וקצרות; 

הן אינן קשורות ביניהן, כי הוקמו בתקופות שונות בידי חברות 
פירטיות. בשטחים נרחבים ביבשת דרום־אמריקה (צפון־ברזיל 
ומרכזה) אין כלל ר". במדינות שבתחום הרי־האנדים מסה״ב מועטות 
בגלל התנאים הטופוגרפיים, רוב המסילות בדרוס-אמריקה נבנו בידי 
חברות פרטיות ובמרווחי־פסים שונים, ולפיכך אי־אפשר לקיים 
תנועת ר" מסודרת ברחבי היבשת. בוונצואלה החלו להניח 
מסילות רק בשנות ה 70 . ל א ו ר ו ג ו ו י רשת מס״ב (תקנית) בצפיפות 
סבירה. בצפון־מזרה ברזיל ובדרומה פועלת רשת מפותחת (דובה 
מסילות צרות, 1.0 מ , , ומיעוטה — רחבות, 1.6 מי). גם ב א ר ג נ טי¬ 
נה ובצ׳ילה פועלות מערכות חשובות במרווחי־פסים שובים. 

ראויה־לציון "הר׳ המרכזית של פרו" (שמסילתה תקנית), 
העולה מחוף האוקיאנוס השקט למרכז הרי־האנדים. מס״ב זו מטפסת 
(לגובה־שיא של 4 ,842 מ׳) במדרונות ההרים, במערכות פסים רגילים 
הבנויים בצורת זיגזגים מדורגים ( 8 ? 30 ו 1 ך 1:01 !־׳\\ 5 ). בקטעי המדרגות 
עולה הר' ע" י נסיעה קדימה ואחורה. בקו זה מצוידות הר" במתקני־ 
חמצן — לשימושם של נוסעים קצרי־נשימה. 

רוב מסה״ב ביבשת אסיה (להוציא המזה״ת) אינן תקניות. 
הרשת של ה ו דו היא הברחבת־ביוחר ביבשת ( 60,000 ק״מ; הרביעית 
בארכה בעולם). מסה״ב הראשונה שם נחנכה ב 1853 , ומאז הר" הן 
אמצעי התחבורה החשוב־ביותר בתת־היבשת. עד היום פועלות בהודו 
מסילות במרווחי־פסים שובים, שהנייד שלהן אינו ניתן להעברה מקו 
אחד למשנהו (פועלת גס מסילה בהרי ההימליה, באורך של כ 80 
ק״מ ובמרווח של 0.61 מ׳). גם בפקיסטן פועלות מסילות במר¬ 
ווחים שונים. בבורמה, אינדונזיה׳ הודרסין והפיליפינים, כל המסילות 
שבנו הלבנים הן צרות, תולדות מסה״ב בסין ראשיתן ב 1876 . 
נעשים מאמצים ניכרים להרחבת הרשת, שכולה תקנית. גם בקו¬ 
ראה הרשת תקנית. ביפן החלו להניח מס״ב ב 1852 . בשל המבנה 
ההררי נבנו מסילות צרות ( 1.067 מ׳). הרשת נודעת ביעילותה 


127 


דככת 


128 


ופועלת בתפוסה מלאה. ב 1964 נחנכה מסילת 8£11 ג 31 ^מ״ $1 (במרווח 
תקני), המופעלת בחשמל והעתידה להיות (מ 1985 ) חום־השדרה של 
התחבורה ביפן. כיום המהירות הממוצעת במסילה זו היא 160 קמ״ש. 

אפריקה. ב 1856 הונחו המסילות הראשונות במצרים, 

וב 1863 — בארץ־הכף (אפריקה הדרומית). רוב המסילות נבנו בידי 
גורמים קולוניאליים, כשמגמתם אחת — להוביל מחצבים מפנים 
היבשת לחוף, ומשם לארצותיהם. מסיבה זו אין קשר בין המסילות 
בחלקיה השונים של היבשת. בצפון־אפריקה רוב הקווים תקניים, 
ואילו במרכז ובדרום — צרים (להוציא מסה״ב במוריטניה, ליבריה 
וגבון, והמסילה החדשה שבין טנזניה לזמביה), מסילת בנגואלה 
(ג^ת&ו) והמשכיה — שנבנו בעיקר בידי הפורטוגלים — חוצים 
את היבשת (מאנגולה למוזמביק). מערכת הר" של אפריקה 
הדרומית (כ 22,000 ק״מ) היא מהמפותחות בעולם. אע״פ שהיא 
פועלת על מסילה צרה ( 1.067 מ ׳; מכונה גם ״מרווח הכף״ 0 * 031 
££ע 03 ]). גם בסודן, במזרח־אפריקה ובניגריה רשתות מפותחות 
יחסית. 


רכבות בעולם 

מסילות־הברזל לפי יבשות ( 5 197 ) 



ה מזה״ ת. על ההיסטוריה של הר״ ב א " י (עד 1955 ) — ע״ע, 

עמ' 966-960 . ב 1956 הושלם הקו הראשי לוד—נעז—בארישבע 
( 76 ק״מ), וב 1965 — המשכו, לדימונה, המשמש להובלת נוסעים 
ומשא, בעיקר פוספטים. הקו דימונה—אורון, דרך ממשית ( 29 ק״מ; 
לפוספטים בלבד), נחנך ב 1969 . מממשית נבנתה שלוחה (כ 14 ק״מ) 
לאיזור־התעשיה בצפע. לנמל אשדוד הופעל קו(כ 13 ק״מ), שהסתעף 
מהמסילה הראשית לוד—עזה בצומת פלשת. נבנו כמה שלוחות 
(גלילות, קריית־אריה, כפר־סבא, ועוד) והוקמו שתי תחנות גדולות 
(ת״אידרום, וחיפה־בת־גלים). בשנים 1971 — 1977 נבנתה המסילה 
מאורון למרבצי הפוספטים בהריצין ( 34 ק״מ)! במבצע היה צורך 
להתגבר על קשיים טופוגרפיים רבים (ביניהם: ירידה מרמת־הנגב 
המרכזית [כ 325 מ״ מעפה״י) לעמק הערבה [ 125 מ' מעפה״י]; חציית 
נחל צין ע״ג הגשר הארוך־ביותר [ 200 מ׳] והגב ודרבי ותר [ 40 מ׳] 



תולדות הרכבת בא״י על בולי ישראל ( 1377 ). (השירות המלאי) 



לש- וזן־נבת על נחל צ*! !,*•צבת הזןתוגות הסמיצלחית) 


בארץ). ב 1968 בוטל הקו ראש-העין—חדרה־מזרח, אך המסילה לא 
פורקה. לעומת־זאת פורקו הקטעים טול־כרם—מסעודיה—שכם, 
ומסעודיה—ערבה—ג׳נין (שלא היו בשימוש מ 1938 ). בתחילת שנות 
ה 70 פורקו ״מסילת סיני״(שראשיתה במלה״ע 1 ), אל-עריש—קנטרה, 
והמסילה (שהונחה במלה״ע 11 ) מקנטרה לפורט־תאופיק (מול סואץ); 
במלחמת יום־הכיפורים ( 1973 ) הורגש היטב חסרונו של'הקו אל* 
עריש—קנטרה, ששימש להובלת ציוד־שלל רב אחרי מלחמת ששת 
הימים ( 1967 ) ושפסיו המפורקים שימשו לחיזוק מעוזי "קו בר-לב". 
ר׳־ישראל מתכננת להמשיך את המסילה לאילת (הקטע הר־צין — 
צומת חצבה [ 23 ק״מ 1 עומד לפני ביצוע, והקטעים חצבה—סדום 
[מפעלי ים־המלח; 35 ק״מ] וחצבה—נמל*אילת [ 183 ק״מ] מצויים 
בשלבי-תכנון מתקדמים). מסילה זו תשלים את ״הגשר היבשתי״ — 
העוקף את תעלת סואץ — מים־סוף לימה״ת, ותקשור את שלושת 
הימים שישראל שוכנת לחופיהם. 

ב 1976 הפעילה ר׳־ישראל — באמצעות כ 1,800 עובדים — 
מערכת בת 911 ק״מ, 53 תחנות, 35 קטרי־דיזל לקווים הראשיים, 
22 קטרי־דיזל לעיתוק. 114 קרובדת־נוסעים ו 2,095 קרונות־משא. 
באותה שנה הובילה 3.65 מיליון טון מטענים, ו 3 מיליון נוסעים. 

אירן. ב 1938 נחנכה הר׳ התקנית הטךנס־אירבית — מהמפרץ 
הפרסי, דרך טהרן, לים הכספי. מאז התפתחה הרשת האירנית מאד, 
וכיום היא מתחברת, בצפוךמערב המדינה, עם המסילות (הרחבות) 
של בריה״מ ועם המסילות (התקניות) של תורכיה, קו חדש מקשר 
את איזור־התעשיה שליד אספהן עם המכרות שבזרנדי בדרום־מזרח 
המדינה. המשך המסילה מתוכנן דרך קרמן לבנדר-שהפור (במפרץ 
הפרסי) ולזהידן (במזרח), משם קיימת מסילה רחבה, המתחברת 
אל מסה״ב של פקיסטן. עם השלמת קטע זה תעבור דרך אירן 
המסילה העורקית מאירופה לתת־היבשת ההודית. מסיבות מדיניות 
אין לאירן קשר־ר" עם עראק, אע״פ ששתי הרשתות קרובות זו-לזו 
באיזור הנהר שאט־אל־ערב. 

בירדן היתה עד מלה״ע ח מסילה יחידה, שריד המסילה 
החג׳אזית (שנבנתה בשנים 1901 — 1908 ) : נסיב (בגבול סוריה) — 
רבת־עמון — מען. המסילה התחברה דרך אדרעי (דרעה) לדמשק, 
ודרך עמק הירמוך, בקעת הירדן ועמק יזרעאל — לחיפה. במלה״ע. 11 
נבנה קו ממען לעקבה, אך הוא הגיע רק לשליש הדרך (נקב אשחר). 
לאחר מלחמת 1948 — משנותק הקשר עם חיפה — התמעטה פעילות 
הר׳ בממלכת ירדן. בראשית שנות הסד שופצה מסה״ב ממרבצי 
הפוספטים שבאל־חסה (בדרום המדינה), דרך מען, לאל מח־וורה 
בגבול סעודיה. נבנתה גם שלוחה ( 116 ק״מ) — שנועדה ליצוא 
פוספטים — מצומת הטיה לנמל עקפה. שלוחה בת כ 30 ק״מ הולכת 








129 


רכבת 


130 


ונבנית מאל־חסה מזרחה, אל מרבצי הפוספטים במדבר. ב 1981/2 
תושלם מסילה להובלת אשלג מדרום ים־המלה, דרך הערבה, לעקבה. 
מסה״ב של ירדן היא צרה ( 1.05 מ׳), ומופעלת בקטרי־דיזל. 

קטע המסילה הראשון במצרים (והראשון ביבשת אפריקה), 

בקו אלכסנדריה—קהיר, נפתח ב 1856 . רשת־הר" במדינה פותחה 
בעיקר בתקופת השלטון הבריטי, ונודעה ביעילותה. הקווים הרא¬ 
שיים, באיזור הדלתא ולאורך הנילוס, היו תקניים. בדלתא גופא 
הוקמה — בהעדר כבישים — מערכת סבוכה של מסילות חקלאיות, 
חלקן תקניות וחלקן צרות (עליהן שירתו קרונועי־קיטור). במלה״ע 1 
( 1916/7 ) נבנתה מסילודסיני(קנטרה—עזה), והיא שימשה את הצבא 
הבריטי בהתקדמותו צפונה. במלה״ע ח ( 1941/2 ) נבנה גשר פרדאן 
על תעלת סואץ, ואפשר תנועת רכבות ישירה מא״י למצרים. באותה 
תקופה נבנתה המסילה קנטרה—פורט־תופיק (סואץ), והוארכה 
מסילת המדבר־המערבי, מאלכסנדריה למרסה מטרוח ועד לטוברוק 
שבלוב. עד 1943 שימשה מסילה זו חוטיהשדרה של פעילות הצבא 
הבריטי נגד האיטלקים והגרמנים בצפון־אפריקה. בשנות ה 70 בנו 
המצרים מסילה (כ 400 ק״מ) מהמכרות שבנאות-בחריה אל מרכז 
תעשיית-הפלדה בחלוואן (מדרום לקהיר). כיום הולכות ונבנות 
מסילות חדשות, מצלחיה לפורט־סעיד ומאסואן לוואדי חלאפה 
שבסודן. 

סוריה ולבנון. ראשית מסה״ב בסוריה-רבתי בתקופת השל¬ 
טון התורכי, משנפתחה מסילת החוורן, דמשק—מזרי ב ( 1894 ), 
והושלמה המסילה ביירות—דמשק ( 1895 ) ; שתיהן נבנו בידי הצרפ¬ 
תים, במרווח 1.050 מ׳. אח״ב נבנו מסילות תקניות בצסידסוריה 
ובמרכזה. ב 1942/3 בנה הצבא הבריטי את המסילה ראש-הנקרה— 
ביירות—טריפולי. בשנות הסד השלימו הסורים בניית כ 1,000 ק״מ 
של מס״ב׳ ועתה הם משלימים עוד למעלה מ 300 ק״מ. הקו המרכזי 
של סוריה מתחבר עם המסילות התורכיות בצפון, עובר את חמת 
וחמץ (ע׳ ערכיהם), ומסתיים בראוק שבבקעת הלבנון. בראיאק 
מתחבר הקו התקני מחלב למסילה הצרה ביירות—דמשק (המטפסת 
דרך הר הלבנון, בעזרת קטע בעל פסי־שיניים). מדמשק יוצאת 
מסילת חג׳אז לירדן. לקו הסורי הראשי שני צמתים חשובים — 
חומץ וחלב. מ חומץ יוצאת מסילה בעלת שלוחות לנמל טרטוס 
ולסריפולי שבלבנון. מטריפולי יוצאת מסילה תקנית — לאורך החוף— 
לביירות, והיא ממשיכה משם דרומה, דרך צידון וצור, למנהרת 
ראש־הנקרה. מחומץ נבנית מס״ב מזרחה — אל מרבצי הפוספטים 
של מדבר תדמור. בעזרת הרוסים הולך ונשלם קו תקני חדש חומץ— 
דמשק, שיאפשר קשר בין שתי הערים בלא לעבור בתחום לבנון. 
מחלב פונה שלוחה מערבה — אל הנמל הסורי הראשי, לאטקיה. 
מסילה חדשה (הושלמה ב 1975 ) יוצאת מחלב, לאורך נהר פרת, 
לדיר א־זור. מכאן היא פונה לצפון־מזרח, ומתחברת בקמישליה עם 
המסילה תורכיה—עראק ("מסילת בגדאד"). הקו לקמישליה חוצה 
את כל האיזור הפורה ג׳זירה (ה״אי״ — בין הנהרות פרת וחידקל), 
ונועד לסייע לפיתוחו. סוריה פיתחה את מסה״ב יותר מכל מדינה 
ערבית אחרת. 

את המסילה הראשונה בעראק (בגדאד—סמרה; תקנית) בנו 
הגרמנים (מ 1912 ). במלה״ע 1 בנו הבריטים מסילות צרות. את 
המסילה התקנית אל עבר תורכיה בנו בין שתי מלה״ע. ב 1940 נוצר 
לראשונה קשר־הר" הישיר קושטא—בגדאד, כיום פועלת מסילה 
ראשית תקנית מהגבול הסורי לבגדאד (בהקבלה לחידקל), והיא 
נמשכת דרומה (לאורך הפרת) לבצרה ולנמל אום־קצר שלחוף 
המפרץ־הפרסי. מסילה אחרת, צרה, מובילה מארביל, דרך כרכוך, 
לבגדאד. למסה״ב הראשית של עראק חשיבות אסטרטגית, בהיותה 
קשורה — דרך דמשק — לסוריה וללבנון, ואולי אף לירדן. 

מסה״ב היחידה בערב הסעודית (כ 600 ק״מ; תקנית) 
מובילה (מ 1952 ) מנמל דמם שלחוף המפרץ־הפרסי לריאד; כשתושלם 


הארכתה צפונה — לאורך שדות־הנפט, עד כוית — תגדל חשיבותה 
בהרבה. הסעודים גם מתכננים להניח מס״ב מהמפרץ־הפרסי לים־סוף. 

בתחום סעודיה גם נמצאת הסוללה (כ 700 ק״מ) של מסילת 
ח ג׳ א ז, שהתורכים השלימוה ( 1908 ) עד מדינה, ואשר הבריטים 
השחיתוה ( 1917/8 ). הסוללה וגשריה תוקנו בשנות ה 60 , אך עקב 
חילוקי־דעות עם השותפים למסילה (ירדן וסוריה) לא הונחו הפסים. 
לאחרונה הוחל בהפיכת כל מסילת חג׳אז (כולל הקטע הירדני) 
לתקנית. 

תורכיה. מסה״ב הראשונה באימפריה העות׳מאנית (מאיזמיר 
לפנים־אנאטוליה) נחנכה ב 1866 . הודות למאמצי הברון מ. הירש 
(ע״ע) חוברה קושטא במס״ב עם מרכז אירופה ומערבה ( 1888 ). 
בראשית המאה ה 20 החלו גרמנים בבניית ״מסילת בגדאד״; היא 
התחברה עם הרשת שבסוריה בשלהי מלה״ע 1 , ועם זו שבעראק — 
במלה״ע 11 . היום קשורה הרשת התורכית עם יוון, בולגריה, בריה״מ 
וסוריה. קו חשוב, החוצה את מזרח-תורכיה, מתחבר עם הרשת 
התקנית האיראנית (באמצעות מעבורת־קרונות) דרך ימת ואן. 


רכבות במדינות נבחרות ( 1974/5 ) 


צפיפות 

(מ׳/קמ״ר) 

מזה: 

בהנעה חשמלית 

(ק״מ) 

ר־ 

אורך כללי 

(ק״מ) 

שם המדינה 

67.3 

9,375 

20,220 

איטליה 

14.4 

!60 

39,940 

ארגנטינה 

34.7 

2,960 

329,500 

ארצוודהברית 

90.0 

3,560 

20,670 

בריטניה 

6.1 

35,000 

135,400 

בריתיהמועצות 

134.2 

1,370 

14,525 

מזרח־גרמניה 

133.0 

1,350 

33,040 

מערבערמניה 

18.5 

4,470 

22,600 

אפריקה הדרומית 

18.9 

3,850 

59,970 

הודו 

19-9 

30 

2,600 

יוון 

75.6 

11,900 

27,920 

יפן 

3.6 

320 

36,000 

סין 

684 

9,625 

37,030 

צרפת 

7.4 

45 

74,105 

קנדה 

7.1 

2,915 

2,930 

שוויץ 



המזרח התיכון (לפי גבולות 4.6.1967 ) 

2.7 

— 

4,510 

אירן 

2.9 

— 

280 

ירדן 

43.7 

— 

911 

ישראל 

36.2 

— 

375 

לבנון 

5.7 

90 

5,600 

מצרים 

10.8 

— 

2,000 

סוריה 

10.5 

200 

8,135 

תורכיה 


טכניקה. 

קטר וקרונות. הקטר הוא יחידת-ההנע של הנייד. כדי 
שיוכל לגרור את מערכת הקרונות נדרש ממנועו הספק גבוה; 
מכאן ממדיו הגדולים, בהשוואה עם כלי־תחבורה יבשתיים אחרים. 
משקלו הרב של הקטר מגביר אח החיכוך בין אופניו למסילה; 
חיכוך זה הכרחי להעברה יעילה של הכוח המניע. 

הראשון להנעת ר״ היה ק ט ר הקיטור (ר' לעיל, עמ׳ 121 ), 
המופעל באמצעות מנוע־קיטור (ע״ע קיטור ומנועי קיטור). דוד־ 
הקיטור קבוע במאוזן במרכז הקטר; בחלקו הקדמי מנוע הקיטור, 
ומאחור — תא הבערה. לדלק משמשים פחם או סולר, ובד״ב הם 
מוטענים על קרון מיוחד (שרת; • 1 ^ 160 ), הצמוד לקטר. מערכת- 
בקרה ידנית מאפשרת ויסות זרימת הקיטור אל המנוע, וקובעת את 
ההספק ואת מהירות הנסיעה. מוט הבוכנה מעביר את כוח-החנעה 
של המנוע לאופנים בתנועה קווית, באמצעות מערכת טלטלים 
(ע״ע פרקי מכונות, עבד 434 ). 






קטרים. ( 1 ) הקטר הראשון בקו מילנו—מונצח, נחנר ב 1340 , רישום בו התקופה: ( 2 ) קטר חשמלי, (' 11501 וולט, מתוצרת צרפת: ( 3 ) יוטר צרפתי 
הפועל על טורבינה, ואחריו קרון: ( 4 ) קטר־ריזל בעל 5,100 כוחות־בום; ( 5 ) קטר״קיטור, מדזגדולים כעולם, יוצר ב 1950 (אה״ב) 


קטרי־קיסור פותחו בשני דגמים עיקריים: לר״־בוסעים — קטרים 
בעלי 4 — 8 אופבי־הנע גדולים, המאפשרים הגברת המהירות ע״ח 
כוח־הסחבן לד״ משא — קטרים בעלי 8 — 16 אופני־הבע קטנים־ 
יותר, המפתחים כוח־סחב ביכר. כדי להגדיל את הספק קטרי־הקיטור, 
נאלצו. כמעט תמיד, להאריכם, כדי להרכיב עליהם דוד גדול־יותר. 
מאחר שלקטרים ארוכים קשה לנוע בעיקולי המסילה, פוצלו אופני־ 
ההנע לשתי יחידות (דגם 1311€1 ^ 1 ), שכל אחת מהן נעה בנפרד 
ומתאימה. עצמה לעיקולים. לכל קטרי־הקיטור הגדולים גם אופני־ 
תמך, שאינם מעבירים כוח אך עוזרים לייצוב. את הקטרים ממיינים 
ע״פ מערך האופנים, והם נודעים בכינויים: "פסיפיק" הוא קטר בעל 
4 אופבי־תמך קדמיים, 6 אופני־הבע ושני אופבי־תמך אחוריים 


והאוורור. קטר כזה מפתח הספק של 1,000 — 2,750 כ״ס, וניתן 
להצמיד אליו יחידוודכוח נוספות, עד להספק של 18,000 כ״ס. במספר 
קווי־בוסעים פועלים קרונועי־דיזל — יחידת־ר׳ בעלת מספר 
קטן של קרונות־נוסעים, המובעת במנוע־דיזל, הממוקם באחד 
הקרונות. 

בשבות ה 50 פותחו קטרים המונעים בטורביבות־גז (ע״ע טורבינה, 

עמ׳ 510/1 ). הם בעלי הספקים גבוהים ( 8,000 כ״ס) ומסוגלים להגיע 
למהירויות גבוהות. באירופה מופעלים קרונועים בטורבינות־גז 
ומגיעים ל 240 קמ״ש. 

ב 1879 בנה ו. פון זימנם (ע״ע) קטר המובע במנוע ח ש מ ל י; אין 
לו יחידת־כוח עצמאית, ואת אנרגיית החשמל הוא מקבל מתחנת־כוח 


(הסימון: 2 — 6 — 4 ) ; ״מיקאדר׳ — קטר־משא במערך 2 — 8 — 2 . 
וכיו״ב. שיא המהירות לקטרי־קיטור — 203 קמ״ש (אנגליה, 1938 ). 
משקלו של קטר־הקיטור הגדול־ביותר, ' 807 818 ' (אה״ב, 1944 ), 
במערך 4 — 16 — 4 , היה כ 570 טון; ארכו 26 מטר, הספקו 6,000 כ״ס 
ומהירותו עד 120 קמ״ש. 

שיפור ביכר בהספקי הקטרים הושג כשהוחלף ( 1913 ) מנוע־ 
הקיטור במנוע־ ה די ז ל (ע״ע! וע״ע מנוע, עמ׳ 996/7 ). ב 1925 
נבנה קטר ה ד י ז ל החשמלי, שהוא כיום הדגם הרווח. יחידת־ 
ההנע הבסיסית בקטר זה היא מבוע־דיזל. התנעתו נעשית במנוע־ 
חשמלי המופעל ע״י מצבר. מנוע־הדיזל מפעיל גנרטורים, המספקים 
זרם למנועים חשמליים, הקבועים במרכובים ומביעים את כ ל האו¬ 
פנים (בקטרי-קיטור לא הובעו כל האופנים). הזרם החשמלי מנוצל 
גם לתאורת הר׳ ולהפעלת מערכות־משנה. מבוע־הדיזל מפעיל גם 
מדחם־אוויר — לצורך מערכת הבלימה — ואת מערכת הקירור 


קבועה, דרך כבלים המתוחים מעל המסילה, או באמצעות פס שלישי 
(בר׳ תחתית). בד״כ מספקת תחבת־הכוח מתח של 15,000 ו^לט, 
המופחת ע״י שנאים למתח־העבודה של המנועים ( 300 — 700 וולט), 
שהם בד״ב מבועי זרם־ישר (לפיכך יש בקטר גם יחידת־יישור). 

להקמת רשת ר" חשמליות אמנם בדרשת השקעה ראשונית 
גדולה־יותר וחשמל זול, אך יתרונותיה רבים: מבנה הקטר פשוט 
יחסית ; אספקת הכוח יציבה: ההספק והמהירויות גבוהים! נמנעים 
רעש וזיהום אוויר; כושר האצה והאטה ניכרים, ועוד. קטר חשמלי 
הגיע למהירות של 331 קמ״ש (צרפת, 1955 ). המהירות הממוצעת 
הגבוהה־ביותר בקו שפועלת בו ר׳ חשמלית הושג בקו טוקיו—פוקו־ 
אוקה (יפן) — 160 קמ״ש! זהו קו שארכו 1,076 ק״מ, ומהירות־ 
ה ש י א בו— 250 קמ״ש. השימוש בר׳ חשמלית נפח בעיקר בארצות 
עתירות־חשמל — שוויץ (כל הר״), שוודיה ( 62% מהר"), איטליה 
( 59% מהר״) ויפן ( 45% מהר"). וע״ע חשמליים, כלי־תחבורה. 















133 


רכבת 


134 


עקב התנע הרב שמוקנה 
לד׳ בתנועתה, היא מצדדת 
במערכות־ב ל י בו ה חזקות. 
בר׳־דיזל נעשית הבלימה 
בלחץ־אוויר, או באמצעים 
הידרוליים. את הכוח מספק 
המבוע. בר׳ חשמלית נעשית 
הבלימה על ידי החלפת 
כיוון פעולת המנועים ן אלה 
הופכים לגנרטורים, המייצ¬ 
רים כוה־חשמלי המנוצל ל' 
בלימה. 



מימי!: בקרה אלקטרונית על מערכת רכבות; משמאל: קרונות לוזובלת מכאניות 


לקרונות שני דגמים עיקריים: קרונות־נוסעים וקרונות־ 
משא. קרונות־הנוסעים הראשונים היו עגלות־סוסים, שהותאמו 
לתנועה על מסילה. קרוךהנוסעים המודרני ארוך (. 30-20 מ'), 
מרווח ומצויד באביזרי־נוחות. לקרון 8 — 12 אופנים, בשני מרכבים 
גמישים ( 0£1€$ כ 1 ), המצוידים בבולמי־זעזועים רגישים — להפחתת 
תנודות הדרך. בקרונות מערכת־בלימה מרכזית, המופעלת ע״י הקטר, 
ומערכת־בלימה עצמאית — למקרי־חירום. הר" המנסות להתחר 1 ת 
בקווי־תעופה למרחקים קצרים ובינוניים (באה״ב, אירופה ובריה״מ) 
מקיימות שירותים מיוחדים — תאים פרטיים, שירות דיילים, 
קרונות־שינה, קרונות־מועדון, קרונות בעלי גגות שקופים, מסעדה, 
קולנוע וכיו״ב. בר" עירוניות, המיועדות להסעה המונית, מועטים 
מקומות־הישיבה ואין חלוקה לתאים. 

מצויים עשרות דגמים של קרונות* מ ש א, המותאמים לצרכים 
שונים: סגורים — לכל סוגי מטען; פתוחים — למטענים גדולים 
שאינם פגיעים; שטוחים — למטענים גדולים וכבדים (מכולות, 
מכונות וכד , ); מכליות להובלת נוזלים; צובר — להובלה בתפזורת 
(מלם, גרעינים)'; קירור; פתוחים ומגודרים — להובלת צאן ובקר; 
שטוחים דו־קומתיים— להובלת מכוניות; קרובות המצוידים במנופים 
(במיוחד לבניית המסילות ולאחזקתן). היו גם קרונות משוריינים 
וחמושים — לשימושים צבאיים. עד סוף מלה״ע 1 היו הקרונות 
במעמס 8 — 15 טון, ובעלי 4 אופנים; כיום הקרובות גדולים־יותר — 
40 — 52 טון ו 8 אופנים. בבריה״מ מצויים קרונות במעמם 140 טון 
ובעלי 16 אופנים. קרונות להובלת משאות כבדיס־במיוחד מצוידים 
בעשרות אופנים — לפיזור הלחץ על המסילה. לרוב ר״־המשא 
מערכותיבלימה משוכללות׳ היעילות גם במהירויות גבוהות. 


לשימוש במסילה; עלות בניה ואחזקה אופטימליים. שיפוע התוואי 
הנבחר קובע את משקל הר׳ ומהירותה; השיפוע המירבי המקובל 
כיום הוא 1.5% — 3 % כדי למתן שיפועים חדים נבנית המסילה 
בעיקולים או דרך מנהרות, או בשתי השיטות גם־יחד (מנהרות 
לולייניות, 15 ^ 111 ^€־ 1 :> 5 * 1 זס 0 ). רדיוס העקומה בקבע לפי הכוח 
הצנטריפוגלי שמפתח הנייד בסיבובים. רדיום זה גדל עם המהירות 
ועם רוחב המסילה. כך, למשל, במהירות של 100 קמ״ש יהיה הרדיוס 
המינימלי 600 — 800 מ׳, ובמהירות של 150 קמ״ש יהיה הרדיוס 
1,500 — 2,000 מ׳, ואף יותר. 


גשרי־רכבת ארוכים 


־ ־ ■ 

שנת 

הפעלה 

— 

אוי־ך 

(ם׳:־ 

העלק־ום 

■ י ״ ־■■ ■ — ־־ ־ 

הנשר 

1947 

3,211 

דנמרק (בין זילבד 
ופולסטר) 

סם ורם טרם (ות 0 ז 51 זס; 5 ) 

וי 8 אז 

2,466 

סקוטלנד 

(!!;■!ס?) 

פורת 

0 מ 1 

62 ד, 1 

אה״ב (ניו־יורק) 

היל ( 11 ג 1£1 ־ת 3 ׳\' 011 ג) 

ידיי ־וי־ 

1957 

1,670 

סין 

(תבל ¥11 \) 

ווהן 

1940 

1,150 

אוסטרליה (סידני) 

(ש 148 זנ 1 :] 0 ר 1 ץ 143 ) 

הנמל 

1963 

964 

מערב גרמניה 
(היט הבלטי) 

(מ: 1111131 ^?) 

פהמוץ 

זו 19 

853 

קנדה (קבק) 

סינט לדרנס (£;>םש: 1 -\נ 51. 1,3 ) 


168 

מצרים(תעלת־טואץ) 

(?11430) 

_ 

פרדן 


למסילה שני חלקים. חלקה התחתון — סוללת-עפר, המש¬ 
משת בסיס למסילה עצמה. ממדי הסוללה נקבעים ע״פ התוואי, 


המסילה. נתיבן של הר״ (המקובלות) עשוי לכל ארכו שני רוחב המסילה ומספר הנתיבים (בד״כ 1 — 2 ; אד יש גם 4 נתיבים). 

פסי־מתכת מקבילים. במובן הרחב כוללת המסילה גם את מערכות על הסוללה מופעלים לחצים כבדים, ולכן יש להתאים את סוג העפר 

האיתות והאוטומציה של מסה״ב, וכן מבנים ומתקנים בלווים. בקביעת ואת מידת הידוקו לצרכים. שיפוע הדפנות נועד להקנות עמידות 

תוואי המסילה ובהגדרת התנאים ההנדסיים לתכנונו מביאים בחשבון בפני גלישת העפר והעברת לחצים מתאימה. הסוללה כוללת גם 

נתונים טכניים וכלכליים: תוואי קצר ככליהאפשר; נפחו ומשקלו מעבירי-מים במקומות המתאימים. במקום שהתוואי חוצה מכשולי' 


של ההסע שיש להעביר במסילה; סוג הנייד והקרונות המיועדים מים או כבישים בבנים גשרים (ע״ע)— ביניהם גבוהים וארוכים מאד. 



סימי; לשמאל: לואיי תיליב, מלך גורסת, ויקטוריה, סלבית אנגליה, ובעלה אלבדט דו וב- ים "קדודםקח׳/ 1844 ; קדו ז בקו "אורינט־אקספרס" המפורסם, 

1881 ; קרח במחלקה ראשונה כרכבת מודרנית 






135 


רכ:ת 


133 



מימיז; מב־טיר 5 ייצוב הפסים, יישורם וחיבורם; מ׳שסא?: עמוד איחית 


חלקה העליון של המסילה כולל פסים, אדנים ורובד-חצץ. 
הפסים עשויים פלדה. בעבר היו פסים בצורות שונות; כיום נוהג 
חתד אחיד שמשקלו האופטימלי כ 50 ק״ג למסר. אורך יחידת הפס 
20 — 30 מ׳. נהוג לרתכם לאורך מספר ק"מ, כדי להקטין תנודות, 
דפיקות ושחיקה. הפסים מונחים על אדנים ( 1105 5 ־ 01 י 51€£1 ), 
ומוצמדים אליהם בברגים או במסמרות. האדנים — העשויים עץ, 
פלדה, או בסון — שומרים על מרווח קבוע בין הפסים, מפזרים את 
הלחץ שמפעילה הר׳ ומונעים את שקיעת הפסים. את האדנים 
( 1,500 — 2,000 לק״מ) מניחים על תשתית חצץ, המסייעת לבלימת 
הזעזועים. בעיקולים מגביהים את הפס החיצוני בהתאמה לכוח 
הצנטריפוגלי הפועל על הר׳. 

המעבר בין נתיבים במסילה נעשה ע״י מפלגים ( 1^11 £011x3 ״ו 8 ), 
המסיטים את קטעי הפסים, בעבר הופעלו המפלגים ביד, או באמצעות 
כבלים או מוטות; כיום הם מופעלים מרחוק, באות חשמלי. 

בעבר נבנו המסילות בעבודת־כפיים איטית ומייגעת; כיום מניחים 
קסעי־מסילה טרומיים (פסים ואדנים מחוברים) באמצעות מנופים, 
הנעים על פסים או על זהלילים. גם בדיקת תקינות המסילה (עיוותי 
חום וקור, סדקים, התרופפות פסים וכיו״ב) נעשית כיום באמצעי 
בדיקה וחישה מכאניים, אלקטרוניים ואחרים. 

איתות ואוטומציה במס״ב נועדו להבטיח יעילות מירבית 
— טכנית וגם כלכלית — בתנועת הר", תוך שמירה על בטיחות 
התנועה. תקופה ארוכה שימשו לאיתות סמפורים בצורות שונות. 
אח״כ הוצמדו מתקני-איתות גם למפלגים (כדי להורות על כיוונם). 
כיום נעשה האיתות בפנסי־חשמל חזקים (בצבעי ירוק, צהוב ואדום). 
קיימים גם אביזרי-איתות אקוסטיים, מקובל קשר אלחוט בין הקטר 
לתחנות. יש מס״ב שבהן נעצרת הר׳ באופן אוטומטי אם עברה 
אות־עצירה בטעות. בהצטלבות מס״ב וכבישים מותקנים מחסומים — 
עפ״ר אוטומטיים — המצוידים בפנסים מהבהבים ולעתים גם בפעמו¬ 
נים קולניים. גם הקטרים מצוידים בצופרים או בפעמונים. מערכות- 
איתות נשלטות מביתני-איתות ( 5181131 130x05 ) שבצדי המסילה. 
במערכות חדישות מבוקרת תנועת הר" ע״י מהשב. בשיטת "בקרת 
תנועה מרוכזת״ ( 01 ־ 00111:1 110 ) 103 1 ) 31130 ־ 001311 ) שולט מרכז-בקרה 
אלקטרוני על תנועת הר" בטווח של מאות ק״מ ומווסת את התנועה 
ע״י הפעלת מתקני־האיתות ושינוי כיווני מפלגים. האוטומציה 
ההולכת וגדלה מגבירה את הבטיחות, חוסכת כוח־אדם ומאפשרת 
ניצול יעיל של מסילות ראשיות בעלות נתיב אחד לתנועה בשני 
הכיוונים. בקו ת״א—חיפה, למשל, חולפות ד" בתחנות־מעבר, זו 
מול זו, מבלי להיעצר, בהפרש של שניות מעטות. 

ב ת ח נ ו ת־־נזסעים מרכזיות יש לעתים עשרות רציפים ושירותים 
מגוונים (אולמות־המתנה, מסעדות, חנויות, חניונים וכד׳),ולידם — 
מתקני אחסון, קירור, תדלוק, אספקה, בתי־מלאכה וכיו״ב. בכל 
תחנה מוקצה שסח ניכר לעיתוק ( 5110011118 ). בחצרות־העיתוק (יש 


המסוגלות לקלוט אלפי קרונות) מרכיבים את הר׳. יש שזיהוי 
הקרונות והרכבת הר׳ נעשים ממרחק באמצעים אופטיים־אלקסרוניים. 

ר ״ מ י ו ח ד ו ת. 1 ) ר׳ ־־ ש י נ י י ם (.£ ״!״ת!? 1 ) £301:311 ) היא 
בד״כ מסילה הררית, הבנויה לתנועה במסילה תלודפסית, שבה הפס 
המרכזי משונן. הקטר מצויד בגלגל־שיניים מונע, המשתלב בשיני 
הפס המרכזי ומאפשר טיפוס בשיפועים תלולים; בירידה משמשים 
מערכת גלגל-השיניים והפס המרכזי לבלימת הר׳. הכוח המניע הוא 
בד״ כ חשמל או ק יסור. מספר הקרונות קסן — 1 — 3 . יש שהקרונות 
בנויים בצורה מדורגת, כך שרצפתם אפקית בזמן הסיפוס. עפ״ר 
המסילה צרה מהמקובל ( 0.8 מ , — 1.0 מ׳). הקו התלול־ביותר מסוג 
זה הוא מסילת הר פילטוס ( 1131115 <■!) בשוויץ — שיפוע של 48% 
לאורך 5 ק״מו יש קווים רגילים (בשוויץ, במסילה הטרנס־אנדית, 
בקו ביירות־דמשק), שמשולבים בהם קטעים של מסילוח־שיניים 
כדי להתגבר על קטעים תלולים. 

2 ) ר כ ב ל (.£ 10 נ 1 ג 0 ) — קרוניות המופעלות באמצעות כבלים 
ע״י מקור־כוח חיצוני. רכבל נבנה בקו ישר בלבד — בד״ב למרחקים 
קצרים — בין שני מסופים שיש ביניהם הפרש־גבהים ביכר. הרכבל 
מחובר בכבלים לאחר המסופים, או לשניהם. במסוף קבוע תוף, 
שמופעל ע״י מנוע, המגלגל, או משחרר, את הכבלים ע״פ כיוון 
התנועה. הקרוניות קבועות לכבל. הרכבל צמוד לקרקע (כמד הכר־ 
מלית בחיפה), ובתנאים טופוגרפיים קשים הוא תלוי על עמודים 
(מצדה, ראש־הנקרה). קיים גם רכבל למטענים— בבתח״ר ובמכרות. 

3 ) ר׳ חד־פסית ( 31-311 ) £1011 ) נעה על פס יחיד (הנצמד 
לשקע מתאים בתחתית הקרונות), בעזרת אופנים אנכיים הקבועים 
בשקע. אופנים אפקיים הנצמדים לדפנות הפס מייצבים את התנועה. 
ר׳ ראשונה מסוג זה הופעלה באירלנד ב 1882 ופעלה כ 40 שנה. 
ביפן פועלת ר׳ חדיפסית במסלול טוקיו—שדה־החעופה ( 13.2 ק״מ). 
ר" דומות פועלות בטורינו, סיאטל ועוד; מספרן אמנם מועט. אד 
נראה שזו עשויה להיות מסילת ר׳־העתיד (ר׳ להלן). 

4 ) ר׳-ת חתי ת (^ 3 ^ $1111 , 1 )ת 011 ז 8 ־ 10101 !ס) — ר׳ חשמלית , 
הנעה בתוך רשת מנהרות. ר״-תחתיות מקובלות במרכזים עירוניים 
צפופים, ונועדו להקל על עומס התנועה. הן מתפתחות במהירות 



חצר־עית,'? 15111 , ביןנדה 




137 רכבת 



תחנה ברכבת התחתית החרישה כסטזקהויזם 


חרף ההשקעה הכספית העצומה הכרוכה בבניית התשתית שלהן, 
הואיל והוכיחו את יעילותן כאמצעי־תחבורה המוני, מהיר ואמין. 
בר׳־התחתית של ניו־יורק, למשל, שארכה כ 400 ק״מ, נעים מדי 
שנה כ 1.5 מיליארד נוסעים. בחישוב ההשקעה מביאים בחשבון 
שימושים אפשריים אחרים במנהרות (מקלטים לשעות־חירום, מחס¬ 
נים). ר׳ ראשונה מסוג זה הופעלה בלונדון ( 1863 ), בקטרי־קיטור. 
ב 1890 הופעלה שם ר׳-תחתית חשמלית, והיא התפתחה במהירות. 
עד סוף מלה״ע 11 פעלו ר"־ תה תיו ת בהרבה מרכזים עירוניים כעולם. 
בטבלת הר״־התחתיות לא יכללו ר" קצרות (כבמכסיקו־סיטי וברומא), 
סיכום. קרוב ל 100 שנה היו מסה״ב אמצעי-התחבורה היבשתי 
החשוב־ביותר בעולם, והיוו את התשתית התעבורתית, שבלעדיה 
לא היתה אפשרית הצמיתה הכלכלית של המדינות המתועשות 
והגידול העצום בסחר הפנימי והבינארצי. בגלל חשיבותן לכלכלה 
מסודרת הלאימו אותן רוב המדינות, והן פועלות בד״כ במסגרת 
רשות עצמאית בפיקוח ממשלתי. יוצאוודדופן בתחום זה קנדה 
ואה״ב, שרוב הר״ בהן פרסיות. אחרי מלה״ע 1 קמה למסה״ב תחרות 
קשה מצד התחבורה הממוכנת בכבישים. מגמה זו נמשכה ביתר-שאת 
אחרי מלה״ע 11 , משהתרחבה תעבורת הכבישים בקצב מדהים. 
להתפתחות זו סייע מחירו הזול של הדלק. באותה תקופה קשתה 
התחרות במיוחד, והר" איבדו חלק בכבד מהמטענים ומהנוסעים, 
המטענים עברו למשאיות־ענק מהירות, המובילות מטענים כבדים 
"מבית לבית", ללא תלות במסופי־מטעבים לצורד טעינה ופריקה, 
ונוסעים הרבו לנצל את מכוניותיהם לתנועה בכבישים המהירים — 
בעיקר למרחקים קצרים. למרחקים בינוניים וארוכים התפתחה 
במהירות רבה התח¬ 
בורה האווירית. גם ל¬ 
הובלות בצובר במצאו 
שיטות־הובלה חדישות, 
וריבוי צינורות הנפט 
והגז הקטין את הביקוש 
להולכת דלק בר , / 
ייתכן שמחירי הדלק, 
המאמירים מאז 1973 , 

ומדיניות שימור האנר* יככת נכיינית הנע־־ על .כרית' םננט*ה 


רכיכות 138 

גיה, שהופעלה מאז בארצות רבות, יחזירו את עטרת הד" אשנה, 
ר״ העתיד. בעיות חיכוך, יציבות ובלימה מגבילות ל 400 
קמ״ש את המהירות שעשויה להשיג ר , הנעה על אופנים. גופי־מחקר 
וחברות פרטיות ברחבי העולם (בארה״ב, בריטניה, גרמניה, יפן, 
צרפת) עוסקים בפיתוח כלי־רכב המיועדים להפעלה על מסילות 
קבועות. מנסים לפתח כלי־רבב להסעה המונית, שיגיעו למהירויות 
של 400 — 800 קמ״ש — בלי להזדקק לאופנים — וכבר נבנו דגמים 
נסיוניים במספר מקומות. אחד מהם — ה 3111 ־ 00 ״^ הצרפתי — 
הגיע ( 1974 ) למהירות-שיא של 428 קמ״ש. 

יורשי הר" הנוכחיות ינועו, כנראה, על מסלול (או פס) יחיד, 
שישמש להנחיה, ולא יהיו להם אופנים (מלבד אופני-עזר למהירויות 
נמוכות)? כדי למנוע את החיכוך הרב הנגרם בשעת נסיעה במהירויות 
גדולות, יתרוממו כלי־הרכב מעט (כדי 15 מ״מ) מעל למסילה. מקור 
העילוי (ג 31101 ז״ 1€ ) — יצירת "כרית־אוויר" או "כרית" מגנטית 


רכבות-תחתיות נבחרות ( 8 197 ) 


שגת ד! פעלה 

מספר 

התחנות 

אורד 

(ק״מ) 

העיר 

בתכנזן מתקדם 

30 

34 

בגדאד 

1902 : במזרח העיר 
ובמערבה 

129 

114 

ברלין 

לקראת השלמה 

50 

53 

הונג־קונג 

1912 

73 

83 

המבורג 

1927 

140 

157 

טוקיו 

בכניה 

50 

60 

טהרן 

1863 

284 

410 

לונדון 

1935 

96 

149 

מוסקווה 

1904 

497 

408 

ניו־יורק 

1950 

74 

70 

סטוקהולם 

1972/4 

34 

121 

םן־םרנםיסקו 

1908 

65 

62 

פ״לדלפיה 

1900 

272 

175 

פריס 

בבניה (שלב ראשון) 

50 

63 

קהיר 

1892 

149 

308 

שיקגו 


(באמצעות דחיסת אוויר, או דחיה מגנטית בין מגנטים קבועים או 
על־מוליכים) מתחת לכלי. דגמי־ניסוי הונעו במדחף (מופעל ע״י טור- 
בינת־גז). או במנהדסילון.ואולם,צורות־הנעה אלו גורמות רעש וזיהום 
סביבתי, ואי־אפשר להפעילן במנהרות סגורות. לכן מנסים (בהצלחה) 
אמצעי-הנעה שעיקרם מנוע בעל השראה מגנטית קווית, שישמש 
הן לעילוי והן להנעה. — הכלים הנסיוניים שנבנו עד סוף שנות 
הסד היו בעלי תפוסה של כ 100 איש, ונועדו להפעלה — בבקרה 
אוטומטית לחלוטין — במרכזי ערים, במסלולים עיליים או במנהרות. 

הר׳ (הוצ׳ הטכניון, חיפה), 1947 ! ר״ א״י ונמליה, תש״ח ? דו״חות 
8. שנתיים ופרסומים שונים של ד׳ ישראל ,■ ! 01 מ<חץ 5 ,מ 1 נ 5 ה 1 .י 
171700 / 1 1920 ׳ 1 ) 7 ! 11111 11 )!) 10 ! 17 /)^/ 7 )? ,ז 1££ ז 11 ]£ .!ג ;־ ■ 
/<(/!>. (101111/1 11 /{) 70 ]) 0 ) 5 > , 8 זנ 1 (:>מ 1313 86 . 08 ; 1936 , 01111117111 ? ןן !( 

60 ! £!1(711171! 71( )(7, [ 942; 0. ?. /3110(1, 7?. 1/1( 170711/ 01>£7. 1952; 

\1. 7/1( £. ץנג 1 .א- ת 1160 '׳ג\ . 0 . 11 ; 1952 , 717:71 ) 71711 /ס , 

?1171101(7 /?. 17 ) 71 [ 1 ,.[ 11 ; 957 [ , 07111 ) 1/1 {ס X1111 1957; 0. ]. ,4.11011, 

!7106(711 7/1(17 £71£171((717!£, 71^11! 1959 , 111071 ) 7 )^ 0 0716 , 711 ) 1 חק ; 

1. 001303/10, 0(101(!•70711011 ־ ץס 1051 ז 1 )ז ז \,י .'י 1 .ן . 4 ) ; 1959 , 18 ח 611 ))׳ס ! 
11716(7^701016 7. 0 / 7/1( 170716, 1960 13 1101 ! 117111 )■ 137 01 ..מ .] , צ ., 

1960; 0. 5. 71/1)1 י \ 1 ! 6 י 11 )ז. 1.3 . 13 ; 1962 , 111111171% ^ 51 . 7 / 0 ! 17 >)צ 

£>(77112171, 1( 0)1(771171 6(. /(7, 1967; 1 £071 ! 71171 7 7 ) 5016 ,/סז ה 111 ־ 1 . 1 ־ 
7x701(710(, ]968; 33 117 ! 1 ) 01 ? 171 . 7 / 0 17110711 )ס 1 )י 1 )( 1 ) 7/1 ,}[ש!? .׳ ( 
<1716 11711(1 , 1838 — ( 71 )!!? ! 0 ( 7 . 30801 ^ . 13 .) 1 ; 1968 ,(דיסרטציה ■ 

00 . 1171-/11 !17 ) 1117 . 6 ( 7 !, ]973; ) 11710'1 ]70716 (^11139). ?. 1 ) 17 ( 0107 )) 

0716 .(שנתון) ) 01 ס? 001 )צ 

פ. פ. 

רכיכות ( 101111503 ^), מערכה גדולה בממלכת־החי המונה למעלה 
מ 100,000 מינים. רוב הר" חיות בימים ובאוקיאבוסים, 

מיעוטן ביבשה ובמים מתוקים. עפ״ר הן שוכבות בקרקע. 
;(/\!>1300 במערכת הר" שבע מחלקות: (א) חסרי-לוחיות (פ־ 01 ב 1 ק 
ב) רבילוחיות (ע״ע)! (ג) חד־לוחיות ( 3 ־ 01 ו 1 ק(> 130 ק 1000 ׳\); (ד) ) 










139 


רכיכות 


140 


חלזונות (ע״ע); (ה) שנהבים (ע״ע; [^סקסו}^])* (ו) צדפות 
(ע״ע); (ז) דיונונים (ע״ע). שלוש המחלקות הראשונות נחשבות 
לירודות שבר" ומספר המינים בהן מועט; החלזונות הם המחלקה 
הגדולה ביותר לפי מספר המינים, והצדפות — השניה. הדיונונים 
מצוינים במבנם המפותח ועמהם נמנות הגדולות שבר". 

הגוף סימטרי דו־צדדי (צדפות) או אסימטרי (חלזונות). אין 
סגמנטציה של איברים בגוף, פרט לחד־לוחיות. עפ״ב הגוף האפיתל 
חד-שכבתי (בדומה לשאר חסרי־החוליות). באפיתל תאים מפרישי־ 
ריר, תאי־חוש, ובכמה קבוצות יש גס תאים ריסניים. בצד הגבי של 
הגוף האפיתל מפריש את החמרים שמהם בנויה הקינכיה הקשה החופה 
על הגוף בחלקו או כולו. הקונכיה מגינה מפני פגיעות ומפני התייב¬ 
שות• צורות הקונכיות, תפסילן וצבעיהן רבים ומגוונים. הקובכיה 
עשויה עפ״ר חטיבה אחת וחלזונות); בצדפות היא מורכבת משתי 
קשוות, בכיטונים מ 8 לוחיות. יש שהקונכיה מנוונת והיא חבויה 
בתוך העור, או שהיא חסרה (דיונונים, חלזונות מסוימים), אולם 
ראשיתה מופיעה במשך ההתפתחות האונטוגנסית. 

הקונכיה בנויה חומר אורגני (קונכי 1 לין) ותרכובות־סידן (בעיקר 
פחמת־הסידן). בקונכיה טיפוסית (חלזונות. צדפות) 3 שכבות: שכבה 
חיצונית (גתעס^ס!-!^!) קונכיולינית, שהיא תכופות דקה או חסרה; 
שכבה אמצעית (רהטסזדחצס) מעובה עפ״ר, שבה החומר הסיתי, 
שהוא העיקרי, ערוך במנסרות מופרדות ע״י מחיצות דקיקות של 
קונכיולין; שכבה פנימית (מ 111 :> 3 ז 51 <א 1 י<ו 1 ), שגם בה מרובה פחמת־ 
הסידן. היא בנויה לוחיות גלוניות ולה תכופות ברק־הדר(ע״ע פנינים). 

חלקת העור שמתחת לקונכ־ה מכונה גלימה, והאפיתל שבה 
מפריש את הקונכיה. בשולי הגלימה קפל- המקיף את הגוף (כיטונים) 
או משוך לאונה יחידה (חלזונות) או זוגית (צדפות). בין קפל 
הגלימה לבין הגוף רווח חלל־הגלימה, ובו הזימים. 

אזורי הגוף הם: ראש. רגל וגוש הקרביים; בצדפות הראש מנוון. 
בראש הפה, מרכזי מערכת*העצבים ואיברי-החושים. יש שאיברי 
החושים שבראש מנוונים (כיטונים). 

הרגל היא התעבות שרירית בצד הגחוני של הגוף המשמשת 
לתנועה. ברבים (כיטונים, חד־לוחיות, חלזונות) הרגל משוטחת בצדה 
התחתון ל"סוליה" ובה בלוטות המפרישות ריר. היא משמשת לזחילה 
עפ״נ מצע קשה. בצדפות הרגל לחוצה מהצדדים — להתחפרות 
ולתנועה בחול ובטין. בחלזונות מסוימים מותאמת הרגל לשחיה. 
בדיונונים הפכה הרגל בחלקה לזרועות העוטרות את הראש 
ומשמשות לשחיה ולהחזקת טרף. חלקה האחורי של הרגל, מאחורי 
הזרועות׳ הוא בדמות משפך הפועל כאיבר לשחיה מהירה, לפי 
עקרון הסילון (ע״ע דלנונים, עט׳ 406 ), הרגל מנוונת או חסרה 
בחסרי-לוחיות וכן בצדפות דבחלזונות מסוימים. 

מקורות המזון של הר" הם שונים: מהצומח, מהחי ומיקרו¬ 
אורגניזמים. טפילות אינה מצויה אלא בין החלזונות. ברצפת הפה 
מגרדת־רדולה, האפיינית לך". ברדולה שיניים ערוכות בשורות, והיא 
משמשת לריסוק המזון ולפירורו. היא חסרה בכל הצדפות וכן בחלזו¬ 
נות מסוימים. לסתות קשות קיימות בחלזונות רבים ובדיונונים. 
תכופות נפתחות לחלל הפה ולוושט בלוטות-רוק המפרישות ריר 
וגם אנזימים מסוימים. יש ומופרש מהן ארם המוחדר לגוף הטרף 
ע״י שיני הרדולה (חרוטי־ים) או הלסתות (דיונונים), 

גוש ־הקרביים, מעל הרגל, כולל את רובו של צינור העיכול, 
הלב, הכליות ובלוסות-המין. ערד מיוחד בעיכול ובספיגת המזון 
לבלוטה הגדולה ("הכבד"), הנפתחת לקיבה. המעי עפ״ר מפותל. 
פי־הטבעת הוא בחלקו האחורי של הגוף (ביטונים. צדפות) או 
מלפנים (וגם מהצד או בגב). 

ברווח שבין צינוריהעיכול לביו דופן הגוף מצויים רקמת־חיבור 
מרובה ושרירים; בתוכו גם חללים מרופדים אפיתל מסודרמלי, 
הנחשבים למדורי חלל־הגוף (בחס^סט), בד״כ מצויים שבי מדורים: 



ציור 1 . רכיכה קדס׳־גית (סבנה סכיסתי). 

1 . ראש; 2 . משש!; 3 . עיז; 4 . קונביח; 5 . נ 5 ימה, 6 . פתח תל 5 ־הג 5 יםה; 

7 . רגל; מערכת וזנוייכול.׳ 3 . פת; 9 . ר!? 5 ־הםה,- 10 . ריו 5 ה ושק הרדולת: 11 . 

בלוסת רוק; 12 . ושט; 13 . קיבת; בלוטת עיכול; 15 . סעי; 16 . פי־ 

הטבעת; מערכת ההפרשה.■ 17 . נפרוססוש (הפתח הפנימי של הכליה); 18 . 

כלי- (נפריריה); 19 . הפחה החיצוני ש 5 הכליה; מערכת הנשימה.־ 20 . זים 

ססרקי (בתיה חלל הגלישה!, מערבת הרם.־ 21 . פדחדור־הלבז 22 . חדר־הלב; 

23 . אב־עורקים; מערבת העצבים: 24 . ננגליח־הסוח; 25 . גנגליודהרגל; 

26 . גנגליודהארר (הגלימה); 27 . ננגליודהקרביים; 28 — 32 . רצועות עצבים 

הקדמי — חלל-הגוינאדה, שבדפנו מתפתחים תאי־המין, והאחורי — 
כיס־הלב המקיף את הלב. 

לשוכני-מים יש עס״ר זימים. הזים הטיפוסי הוא זים מסרקי 
הקבוע בחלל-הגלימה. הוא מורכב מציר וסעיפים 
(עלעלים) בצורת לוחיות דקות, שדרכן נעשה חילוף־הגזים. יש עפ״ר 
זוג זימים; בחלזונות רבים אחד הזימים מנוון. לנאוטילוס שבדיר 
נונים שני זוגות זימים. מספרם גדול יותר בידודים: חד־לוחיות 
( 5 — 6 זוגות), וכיטונים (עד 88 זוגות). שטח הזימים מוגדל בצדפות 
(ע״ע, עמ׳ 516 ), (פרס לפרימיטיוויות שבהן), וה.,עלעלים" הם 
בצורת חוטים ארוכים המחוברים ביניהם, פחות או יותר לרחבם, יש 
ר" החסרות זימים מסרקיים, וחילוף־הגזים נעשה אצלן (א) ע״י 
הגלימה, כמו בחלזונות־ריאה, שיבי־הים וצדפות מחרצות־הזימים; 
(ב) דרך "זימים משניים" שמחוץ לחלל־חגלימה, כמו ברבים מהחל¬ 
זונות העירומים הימיים; (ג) דרך העור בלבד (חלזונות וחסרי־ 
לוחיות מסוימים). 

מערבת־ ה ד ם. הלב בצד חגבי, והוא חסר בשיני־ים. בלב 
חדר אחד וזוג פרוזדורים (בהתאם לזוג הזימים המסרקיים); בחלזו¬ 
נות רבים, שלהם רק זים אחד, או שהם נושמים בריאה, כולל הלב 
פרוזדור אחד. שני זוגות פרוזדורים מצויים בנאוטילוס ובחד־ 
לוחיות; באחרונים גם שני חדרים. מערכת־הדם היא פתוחה, רק 
בדיו׳נונים היא סגורה כמעט: נימי־דם מקשרים בין רבים מהצינורות 
היוצאים מהלב והבאים אליו. בר" רבות (דיונונים, חלזונות מסוימים) 
מכיל הדם פיגמנט — המוציאנין (ע״ע) הקושר חמצן; המוגלובין 
(ע״ע) מצוי בדמן של מעטות: צדפות מסוימות (גט 1 ^) וחלזונות 
( 18 < 1 ז 110 ג 1 < 1 ). לכליה יש צורת צינור כפוף או שק, והיא 
דומה במבנה לנפרידיות שבתולעים הטבעתיות. הכליה נפתחת בקצה 
האחד לכיס־הלב ובקצה האחר לחלל־הגלימה, שממנו מגיעים האכס- 
קרטים אל החח. יש עפ״ר זוג אחד של כליות; בחלזונות רבים 
אחת הכליות מנוונות. בנאוטילויס יש שני זוגות, בחד־לוחיות 6 זוגות. 

איברי־החושים הם: מששנים, עיניים, סטאטוציסטות אוספרא־ 
דיות ואסתטים- מחם החסרים בקבוצות שונות. המששנים והעיניים, 
או אחד מסוג איברים זה. מצויים בד״כ בראש, אולם יש שהם 
קבועים באזורים אחרים של הגוף: בשולי הגלימה של מסרקי-ים 
(צדפות) מצויים מששנים ועיניים; בחלזונות מסוימים (כגון כיפה 
סרוגה) מששנים גס ברגל; עיניים מצויות בגבם של כיטונים וחל¬ 
זונות מסוימים. מבנה העיניים שונה בר" שונות: יש שהן 
שקעים פתוחים אל החוץ, שבקרקעית□ תאי-חוש לאור ופיגמנטים 




141 


רכיכות — רככת 


142 


(צלחית, נאוטילוס); עפ״ר יש להן צורת שלפוחית ובהן גופים 
שוברי־אור (קרנית, עדשה, גוף זגוגי). העיניים מפותחות ביותר 
בדיונונים (ע״ע,עם׳ 408 ). הסטאטוציסטוה מצויות ברוב הר"; 
הן נעדרות בכיטונים ובחסרי־לוחיות. הן קבועות בקדמת הגוף מצדו 
הגחוני, תכופות ברגל. דפגן מרופד אפיתל תחושתי ובתוכן גופיפים 
מוצקים — הסטאטוליתיס. יש שהסטאטוציסטה. פתוחה אל החוץ, 
כסו בצדפות ירודות; צורתה עפ״ר שלפוחית סגורה. ה א וס¬ 
ם ר אדיו ת (ב 11 ) 113 *ת 05 ) קבועות בבסיס הזימים, צורתן פטמיות, 
רצועות, ויש שדומות לזים מסרקי. האוספראדיות משמשות לבחינת 
המים. לחוש כימי משמשים בחלזונות המששנים, ובדיונונים — 
זוג גומות, מאחורי העיניים, המרופדות תאים ריסניים. 

מערכת העצבים ביסודה סימטרית דו־צדדית. בידודים 
(חסרי־לוחיות, חד־לוחיות וכיטונים) מורכבת מערכת-העצבים 
מטבעת־עצבים המקיפה את הוושט. מהטבעת מתמשכות רצועות־ 
עצבים אדכיות: זוג בצדי הגוף וזוג ברגל. בטבעת וברצועות — 
תאי־עצבים מפוזרים וסיבי-עצבים. יש שבטבעת בצדה הגבי גאנ־ 
בליון יחיד או זוג גאנגליונים (תפרי-לוחיות, חד־לוחיות). ברוב 
הר" מרוכזים תאי־העצבים בגאנגליונים זוגיים. העיקריים שבהם 
הם: גאנגליונים מוחיים, גאבגליונייהרגל, גאנגליוני הגלימה 
(האדר) וגאנגליוני הקרביים (עפ״ר בחלקו האחורי של הגוף). 
הגאנגליונים מחוברים ביניהם ברצועות־עצבים (ע״ע חלזונות, עבד 
488/9 ). יש שגאנגליונים מסוימים ממוזגים ביניהם, כמו בצדפות 
(ע״ע, עבד 517 ). אצל חלזונות־ריאה מקורבים מאד כל הגאנגליונים 
מסביב לוושט, ובדיוגתים הם מצופפים כאן לגוש אחד. 

ה רבי ה היא מינית בלבד. עפ״ר המינים נפרדים. אנדרוגיניות 
מצויה במחלקות שונות, פרט לשנהבים והדלנונים. בלוטת־חמין 
ביסודה זוגית, כמו בצדפות; אלא שעפ״ר, כתוצאה ממיזוג השתיים 
או מניוון אחת מהן, יש רק בלוסת־מין יחידה. תאי־המין מופרשים 
מהגונאדות החוצה דרך צינור אחד או שני צינורות. יש שבלוטות־ 



ציור 2 רכיבות, העוואת טםגה גופם ש 5 צזיפו&ים מכזח^הות עוניתי 
א. רבי 5 ותיות (כיטונים [!:זסרזנןסס^גןעןסת]); ב. צדפות (ג 1 זו 31 זחמ) י 
נ. חלזונות (. 043 <$טזז* 3 ז 6 ); ד. ריונוגים ( 13 )סי 1 ס 1131 <ן 06 ); ה. שנהנים 
(חפרנים [ 3 ^( 01 ^ 1503 ). 1 . קונכיה; 2 . גלימדז; 3 . זים: 4 . חלל״הגלימה; 
5 . ראש; 0 . רגל; 7 . טשש 1 ; 8 . תפםניות. מ. כחכין השפה; 10 . סשפד; 
11 . יריד הו־ים; 12 , פדוזדור״תלר: 13 . תדדיהלב; 14 . אב־עורקים קדמי: 
15 . אכ-עורקים אחורי: 16 . פה; 17 . ושם; 18 — 20 . ה י כה וכלוסת העיכול; 
21 מעי; 22 . פי־הטבעת; 23 . נפרוסםום; 24 . בליה מפריריה); 25 . הפתח 

החיצוני של הכליה 


המין קשורות לנפרידיות ותאי־המין מגיעים החוצה דרך פתחי־ההם־ 
דשה. בר״ נפוצה הפריה חיצונית; הפריה פנימית מצויה ברוב 
החלזונות ובכל הדיונונים, ולזכרים — איבר־הזדווגות. הביצים 
מוטלות החוצה בודדות או מלוכדות לגושים ע״י מקפא או בתוך 
קפסולות. יש שהביצים שמורות בגוף האם (בחלל־הגלימה, בין 
הזימים, בצינור הביצים) למשך תקופת העובר. 

ההתפתחות כרוכה עפ״ר בגלגול — בהופעות לארוות פלאנק־ 
טעיות השוחות בעזרת ריסים (טרוכופורה, מפריש [וליגר]). בר" 
ירודות, כמו חסרי-לוחיות וכיטונים. מופיעה טרוכופורה בלבד. 
תכופות הופכת הטרוכופורה למפריש, האפייני לר". ללארווה זו 
איבר־שחיה ריסני המכונה מפרש ( 111111 ^), המתפתח בחגורת הרי¬ 
סים שבטרוכופורה (וע״ע גלגול, עמ׳ 743/4 , ושם ציור). יש שהדר¬ 
גות הלארווליות עוברות בתוך הביצה ומהביצה בוקעת ר׳ צעירה 
הדומה לבוגר (כמו בתלזונרת־ריאה). על ההתפתחות בצדפות — 
ע״ע, עמ׳ 518 , ושם ציור. בדיוגונים, שביציהם עשירות מאד בחלמון, 
אין לארוות ריסניות, וההתפתחות נחשבת כישירה. 

על התועלת שבר״ ועל נזקן — ע׳ בערכי המחלקות; וע״ע פנינים. 
מבחינה פאלאונטולוגית הר" הן אחת הקבוצות העתיקות ביותר: 
מאובנים מרוב המחלקות נמצאו החל מתקופת הפאלאוזראיקון (וע״ע 
אורתוקרס; אמוניטים; בלמניטים). מסתייעים בהם בזיהוי השכבות 
הגאולוגיות, והקונכיות הנשמרות היסב מספקות עדויות מועילות 
למדע האנתרופולוגי והארכאולוגי על מזונות, נדידות, נתיבי-מסחר 
ותרבויות קדומות, — ור׳ לוח-צבע בכרך זה. 

. 14 ״ 1 ; 1960/68 , 3 — 2 ,¥ ,)! 2 : 0010 % ,(. 601 ) ש 355 ז() .? 

;* 1968 ,. 1/1 ,ת 1:0 ז 10 ^ .£ .[ ; 1967 ,. 16 : 1/1 7/16 , 311 תוץ 14 

. 1968 ,. 1 * 1 /ס ■{ 81010 % 7116 , 111x11011 ? .ס . 8 

אל. ב. — ז. צב. 

רככת ( 30111115 ! [אנג׳ "^"]), מחלת-ילדים (ע״ע, ילדות, 
ילדים, עם׳ 890 ) הפוגעת בעיקר בעצמות; מופיעה בד״כ 
עד גיל 3 ונובעת עפ״ר מחוסר בתוצרים הפעילים של כולקאל־־ 
ציפרול ( 01 ! 01101003101£€ ; ויטמין 3 ס) בגוף. הכולקאלציפרול עובר 
הידרופסילאציה בכבד, ועוד הידתכסילאציה בכליות, ל ׳ 0 x 7 ־ 011117011 
011010031011£101 25 — 1 , שהוא המווסת את חילוף־ההמרים של הסידן 
והזדחן בגוף. המחסור בתוצרים הפעילים של כולקאלציפרול נובע 
בד״ב מחוסר ויטמין( 1 במזון (ע״ע אויטמינזות; על מקורות הוויסמין 
במזון, ע״ע ויטמינים, טבלה), או מפגיעה ביכולת הגוף להפוך את 
הוויטמין בכבד ובכליה לצורתו הפעילה, או גם מהפרעות אחרות 
במשק הסידן או הזרחן. המחלה נגרמת גם מאי־חשיפה מספקת 
של הגוף לקרני השמש ובייחוד לאור תת־סגולי (ע״ע אולטרא־סגל). 

מחלת הר׳ כבר היתד, ידועה בימי־קדם, אולם תיאור רפואי 
ראשון ניתן רק במאה ה 17 , באנגליה, ע״י ויסלר (! 1115116 ^) רם. 
גליסון (ע״ע). הר׳ היתד, שכיחה בארצות הצפון (ומכאן כינויה 
"המחלה האנגלית"), ובמקומות שבהם נמנעה מן הילדים חשיפה 
מספקת לאור השמש׳ אם מחמת זיהום האוויר, או בשל הבתים 
הגבוהים שהטילו צל או בשל שהיה ממושכת. בתוכם. אם נוסף 
על תנאים אלה לא הכיל התפריט כמות נאותה של הוויטמין ם 
(כפי שאכן קרה בשכבות העניות), התפתחה המחלה. כיום הר׳ 
נפוצה־פחות, אך היא עדיין רווחת בארצות רבות. שכיחות המחלה 
במזה״ת נובעת אולי מכיסוי-יתד של הגוף, הרווח מטעמי מסורת. 
המחלה עלולה להופיע גם בחדשים הראשונים של החיים, בפגים, 
ובתינוקות שאמותיהם סבלו מחסר ויטמין 0 . 

מבחינה פאתולוגית קיימת הפרעה בהסתיידות רקמת הסחוס 
הראשונית ובהסתיידות רקמת האוסטאואיר ( 0101 ^ 05 ), שהיא התש¬ 
תית האורגנית של העצם המיוצרת ע״י תאים יוצרי~עצם (אוססאו־ 
בלסטים; ע״ע עצם, עמ׳ 88 ). מסיבה זו מופיעים השינויים הפא תו־ 
לוגיים בעיקר בקצות העצם הגדלה. במקום דקמת-העצם מצטבר 
אוסטאואיד וקצה העצם מתעבה. גם לאורך העצמות נוצרת שכבת 





143 


רככת — רלמיויזם 


144 


אוסטאואיד, בין העצם ובין קרומי. ניתן להבחין בבליטות בעיקר 
בקצה העצמות הארוכות (ע״ע יד׳ עמ׳ 144 ) ובקצה הגרמי של 
הצלעות. חוסר ההסתיידות גורם לערעור יציבות העצם, עצמות 
הגלגלת (ע״ע׳ עמ׳ 770 ) של התינוק נעשות רכות והמרפסים אינם 
נסגרים במועדם. העצמות הארוכות, עצמות ביודהחזה, האגן ועמוד־ 
השדרה, אינן עומדות בפני כוח-הסשיכה של השרירים, ולכן נגרמים 
עיוותי צורה אפייניים. עם ריפד המחלה, בעקבות טיפול או שיפור 
בתנאים, נוצרת מחדש עצם תקינה, אך עיוותי הצורה נוחרים. 

המחלה עלולה לפגוע גם במערכות אחרות בגוף. משקל הילד 
חולה־הר׳ תקין עפ״ר, אך התפתחותו המוטורית (ישיבה, עמידה, 
זחילה) מואטת או מפגרת, וגם בקיעת השיניים מתאחרת. מופיעה 
חולשת שרירים בולטת, הגורמת בידהיתר לתפיחות הבטן. לעתים 
ניכרות תופעות מצד מערכת־העיכול, ועיוות הצורה של בית-החזה 
עלול להפריע למנגנון הנשימה. 

ריפוי הר׳ — ע״י מתן ויטמין ם. מניעת המחלה נעשית אף היא 
ע״י מתן תכשירי הוויטמין לתינוקות הניזונים מחלב־אם או מחלב- 
פרה הדלים בוויסמין. בארצות אחדות נהוג להעשיר את החלב או 
פריט־מזון אחר (בישראל — את המרגרינה הביתית) בויטמין 0 . 

חוסר תוצרים פעילים של הוויטמין עלול להופיע גם במבוגרים, 

אך מאחר שעצמות המבוגר אינן מוסיפות לגדול׳ נפגע רק תהליך 
ש חל ופן. בצורתה זו נקראת המחלה 051:00313013 , והיא זהה, מבחינת 
רקעה הפאתולוגי, לר׳ הילדים. 

1 ) 7, £. 1401x0 י\ ; 1970 ( 6 , 223 .תו 4 * .זמ 0 ! 0 < 5 ) ,גננזזסי^! ,£ 

מ ח 0 ג 1 > 1 * 03 . 5 ;*' 1975 , 01710$ <^)! / 0 ){ 00 ( 611071 !'6x11 !! ־ (. 5 (> 0 ) . 31 זש 
. 1975 , 1161 ) 0161 1 > 00 הס 111101 ! ,. 31 

ב. ל! א. 

רכפנ״״ם ( 130030 > £050 ), משפחה קטנה של צמחים מפורדי עלי* 
כותרת, הכוללת גם 6 סוגים וכ 70 מינים, ברובם ים־תיכוניים, 

מיעוטם באפריקה, באירופה ואף בקליפורניה. מינים מסוימים גדלים 
באזורי מדבר או על קרקעית מלוחים. המשפחות הקרובות לר" הן 
המצליבים, הצלפיים והמורינגיים (ע׳ ערכיהם), רוב הר" עשבוניים, 
חד־ או רב־שנתיים, מיעוטם בני־שיח או שיחים. העלים מסורגים, 
תמימים או מחולקים, בעלי עלי־לוואי זעירים דמויי־בלוטה. הפרחים 

ערוכים באשכול, בלתי- 
נכונים (כתוצאה מגדילה 
יתירה של צד־הפרח ה¬ 
אחורי) ולרוב זןגדרוגי־ 

נייסז מספר עלי־הגביע 
4 — 8 ׳ מספר עלי־הבותרת 
2 — 8 , לעתים קרובות מ¬ 
פוצלים ; במינים מעטים 
הכותרת חסרה. מספר ה¬ 
אבקנים 3 — 40 , לרוב ני¬ 
שאים על דיסקוס גיורחב, 

חד־צדדי; השחלה עילית, 

לעתים נישאת על עוקץ; 

מספר עלי-השחלה 2 — 6 , 

מאוחים ומרובי ביציות, 

לעתים מפורדים וביצית 
יחידה בכל עלה; השליות 
דפניות. השחלה נפתחת 
לעתים בקצה העליון, כ¬ 
שכל אחת מאונותיה מם־ 

תיימתבצלקת. הפרי הל¬ 
קט עפ״ר, לעתים ענבה. 

הר" נחשבים למשפחה 
רכסה לבנה (״ 311 מפותחת בפדרת הפרג־ 




רכפניים. א. ריאנימת הפרח של רכסה ריחניח (בז 3 זס 1 > 0 12 מ 5 ש, 8 ); 

ב. פרח של רכפה צהובה ( 111103 ,. 8 ) — חחר־אורר: ג. פרי של רכפה ריחנית; 

1 . ריכקום 


ניים, בשל תכונות נגזרות שונות. ערכם הכלכלי של הר" מועט ביותר; 
ידועה הרכפח (ר') הריחנית ( 01101-313 11050113 ) שהיא צמח־נוי 
וממנה מפיקים בושם, רכפת הצבעים ( 11110012 .£) שימשה בזמנים 
קדומים מקור להפקת צבע צהוב לצביעת בדים. בארץ מופיעים 4 
סוגים, 3 מהם מיוצגים ע״י מין מדברי יחיד: רכפתן( 3011115 > 2 זר 001 ), 
בת־ר׳ ( 5 ת 0 ות 01180 ) וששן ( 111502 ׳< 03 ) ; הסוג ר' ( 12 ) 11050 ), 
הגדול במשפחה ובו 50 — 60 מינים, מיוצג בארץ ע״י 13 מינים, 
מהם נפוצים ביותר, כגון הר׳ הלבנה ( 3183 .* 1 ) הגדלה בצדי 
דרכים, באזורי יישוב ובמקומות נטושים. 

. 1966 , 1 , 1710 ) 01065 ! 1010 ! ,ץז 3 ג( 20 . 1 \ 

ק. ח. 

רלב״ג, ע״ע ר׳ לוי בן גף&ון. 

רלג׳יס (אנאגראמה של זיגלר), ארגן — 1101818 ח £118 £ — 
(! 10 §} 5 ) — (נר 1895 , יאסי), סופר רומני, יהודי. למד 
פילוסופיה, ספרות וארכיטקטורה באוניברסיטת בוקרשט. תחילת 
יצירתו בתחום השירה. ברומאנים שלו ובמסותיו משתקפת תורתו 
הפאציפיסטיודהומאניסטית. ב 1920 ייסד ביאסי את כה״ע 03 :} 3 :ז 1 מ 3 רח 0 
("ההומאניות"), והיה עורכו של ה 1111 מ 15 :נ 3 :ז 1 ח 13 מ 0 ("ההומאניטא־ 
ריזם״) בשנים 19929/30 . ר׳ השתתף גם במרבית כה״ע והעתונים 
היהודיים והיה מזכיר האגודה למלחמה באנטישמיות. 

ר׳ הקדיש את כל חייו להפצת ה פא צ י פי ז ם ההומאניסטי, 
שלדעתו צריך להיות נושא־מלחמתו של כל איש־רוח. הוא מצא את 
יסודה של השקפה זו ביהדות, כפי שביאר בחיבוריו 1111 מ 18 ז 3 ; 11 ח 3 !ת 0 
8111110 (״ההומאניטאדיזם המקראי״), 1926 , ו 110131501 [ 10 ^ 10105 ז 11 :> £5 
(׳,מסות על היהדות״), 1936 , ר׳ היה ידידם הקרוב של סופרים 
ואנשי־רוח פאציפיסטים, באלברט איינשטיין, סטפן צווייג ורומן 
תלן; האחרון ראה בר׳ את יורשו המובהק בתחום ההגות הפאצי־ 
פיסטית. 

מבין הרומאנים החברתיים שלו נודעו במיוחד 3 נ 311 >ז 1111511 ־ 0135111 
(״בקול נמוך״), 1919 , והטרילוגיה 0 זס 8 ז.\ 2 טזזס? ( 1924 ). 

מ 1947 מתגורר ר׳ במונסווידאו, בירת אורוגוואי, ושם פרסם 
כ 40 ספרים וחוברות ומאות מאמרים בספרדית. 

ק. א. ברתיני — א. ב. יפה — צ. ליטמן־ליסאני (עורכים), שרשים 
וסער! אנתולוגיה של סופרים יהודים בלשון הרומנית, 1972 . 

דלטיויז 3 ( 15111 ^: 0131 ־! 1 מלאט׳ מאוחרת — 15 !י\ 012£1 ״ 1 = יחסי), 
השקפה פילוסופית הטוענת, שעקרונות או ערכים אינם 
מוחלטים וכלליים אלא יחסיים לבני־אדם בודדים או לקבוצות בבי־ 
אדם. לאלה יש בחני-אמת וערכים מוסריים או אסתטיים שונים, 
להואיל ולא ניתן להכריע ביניהם, הרי הם שווי-תוקף. פרוטגירם 
(ע״ע) היה הפילוסוף הראשון שטען למה שאפשר להגדיר כר׳. 

ר׳ ה כ ר ת י. פרוטגורס הסתמך על העובדה, שהתפיסה החושנית 
שונה מאדם לאדם, ואצל אותו אדם בזמנים שונים, וטען ש״האדם 



























145 


רלטיויזם י- דלי, וולטד 


146 


הוא קנה־מידה לכל הדברים, הן למציאות הנמצאים, הן להעדר 
הנעדרים", כשהפירוש המקובל ל״אדם" בפסוק זה הוא "כל אהד 
ואחד׳/ הר׳ ההכרתי נבדל מד,ספקנות (ע״ע) — אין הוא טוען שאין 
אמת, אלא שהבחנים לאמת יחסיים. אבל לעתים קרובות גולש הר׳ 
ההכרתי לספקנות מלאה. דרך מקובלת להימלט מהר׳ ההכרתי נוסח 
פרוטגורם היא להבחין בין סוגי טענות שלגביהן צדק אותו 10 פיסט, 
לבין טענות מסוג אחר, שהר׳ אינו שליט בהן. כך הבחין לוק (ע״ע) 
בין איכויות ראשוני 1 ת, שאינן יחסיות לבני־אדם תופסים ולתנאי 
התפיסה, לבין איכויות משני 1 ת, שתפיסתו יחסית. 

הטענה שהאמת יחסית לקבוצות בני־אדם בעלות אחדות תרבו¬ 
תית או תפיסת־עולם משותפת הובנה כמסקנה מההיסטוריזם (ע״ע), 
שרווח מאד במאה ה 19 , ומהסוציולוגיה של הדעת (כגון זו של 
ק. מנהים [ע״ע]), שהתפתחה במאה ה 20 ; לפיהם תלוי תוקף ההכרה 
באופן התהוותה ההיסטורי ובתנאים החברתיים להתהוותה. 

שרשי השקפה זו מצויים במשנותיהם של הגל ומרכס (ע׳ ערכיהם). 
הגל עמד על ההיסטוריות של המחשבה האנושית, שכל שלב בהת¬ 
פתחותה הכרחי בזמנו, ואילו מרכס קבע שחתנאים הכלכליים־ 
חברתיים הם הקובעים את התודעה האנושית. ר׳ ביחס לאמת המד¬ 
עית משתמע מהסיפול ־הסוציולוגי של ת. קון (ע״ע) בהתפתחות 
המדע: טענה מדעית היא קבילה רק אם היא תואמת את הפרדיגמה 
המדעית (השקפת־העולם המדעית, התיאוריה המקובלת ושיטות- 
המחקר הנורמטיוויות) השלטת בקהיליה המדעית באותו זמן, ואילו 
מהפכה מדעית הכרוכה בהחלפת פרדיגמה תלויה בנסיבות ההיסטו־ 
ריות־חברתיות. 

האנתרופולוג מ. הרשקוביץ (ר׳ ביבל׳) ופילוסופים מבית־מדרשו 
של ויטגנשטין (ע״ע) המאוחר, כגון פ. וינץ׳ (ר׳ ביבל׳), הדגישו 
את האופי המלוכד של התרבות — עולם המושגים, הערכים והשפה — 
מצד אחד, ואת ההשקפות העובדתיות על העולם, מצד שני. אם בני 
שבט כלשהו מאמינים בכישוף, אפשר לומר שהם חוטאים לרציונליות 
(ע״ע) רק לפי אמות־המידה שלנו (של בן תרבות המערב במאה 
ה 20 ). להשקפה זו חשיבות במתודולוגיה של האנתרופולוגיה, שכן 
משתמע ממנה, שעלינו לנסות להבין חברה זרה מבפנים — מתוך 
הזדהות עמה — ולא לשפוט אותה לפי אמות־מידה חיצוניות. 

הטיעון המקובל נגד ר׳ הכרתי מכוון כ לסי מעמדו ההכרתי של 
הר׳ עצמו, אם אמיתות הר׳ (כאמיתות כל השקפה) היא יחסית לבני- 
אדם מסוימים או לקבוצות בגי־אדם המאמינים בר׳, אפשר שבני־אדם 
אחרים יכפרו בו; האפשרות להכחיש את הר׳ נובעת מעצם הגדרתו. 

ר׳ מוסרי משמעו, שהשקפות מוסריות. מנוגדות — או מערכות 
ערכים שונות — הן שו(ת תוקף. הר׳ נבדל מהניהיליזם (ע״ע), 
שלפיו אין ערכים. מהעובדה ששיפוטים ערכיים שונים מתרבות 
לתרבות ומוגבלים לנסיבות החברתיות שבהן נוצרו, יש שהסיקו 
(למשל, וסטרמרק [ע״ע]), שערכים יחסיים לקבוצות. קל להבחין 
בטעות שבטיעון זה: מהעובדה שקיימות מערכות רבות של 
ערכים אין להסיק שראוי לייחס להן תוקף שווה■ ועוד: אפילו 
הממצא האנתרופולוגי אינו חד־משמעי; סוציולוגים רבים טוענים, 
שישנם ערכים כלליים שהם מהותיים לכל חברה, ששמירתם היא 
בעלת ערך כללי ושניתן למצאם בכל החברות. 

ר , ערכי ממין אחר נובע משיקולים מתודולוגיים בתורת המידות: 
תפקיד הפילוסוף של המוסר להצביע על עקרון מוסרי עליון שידריך 
אותנו בכל מעשינו; אבל עוד לא קם הפילוסוף שהוכיח בצורה 
משכנעת את תקפותו של עקרון מוסרי עליון. רבים (למשל, ד. 
יום, ה. סיג׳ויק, ג/ א. מור — ע׳ ערכיהם) סבורים שאי־אפשר להוכיח 
עקרונות מוסריים עליונים או להגדיר את הטוב העליון. מכאן ניתן 
להסיק, שעקרונות מוסריים עליונים הם עניין לבחירה אישית. 
בעמדת הוגים אכסיסטנציאליםטים (למשל, סרטר [ע״ע]) יש קרבה 
לר׳ מוסרי־אישי כזה: בני־אדם מוצבים בפני דילמות מוסריות 


המחייבות הכרעה אישית, שלא ניתן להצדיקה בדרך תבונית או 
ע״ס שיקולים עקרוניים, ולהכרעה האישית יש ערך עצמי. וע״ע 
מדות, תורת ה־, עמ׳ 218 . 

ר׳ אסתטי. השיקולים לטובת הר׳ ונגדו ביחס לערכים האס¬ 
תטיים דומים לאלה שנידונו לעיל בקשר לר׳ המוסרי, אלא שמקובל 
אפילו לחשוב שהר׳ האסתטי מתקבל על הדעת יותר מהר׳ המוסרי, 
משום שמדובר בשאלות שלטעם אישי או קבוצתי. עקרונות של 
טעם אי־אפשר לנסח, ובכלל "על טעם וריח אין להתווכח". 

ר׳ בהיסטוריה ובמדעי-החב רה. לדעת רבים אף אם 
הר׳ מוטעה ביחס למדעי־הטבע, הריהו שריר במדעי־ההברה, ובייחוד 
בהיסטוריה. כל היסטוריון הוא בן־תקופתו. וההיסטוריונים חייבים 
להיות מודעים לכך. לכן, כל דור של היסטוריונים רואה את העבר 
בעיניו שלו. ולא זו בלבד: החקירה בהיסטוריה ובמדעי־ההברה אינה 
יכולה להיות אדישה להערכה, וגישת החוקר לנושאי מחקרו נקבעת 
אפוא ע״פ ערכיו שלו. ומאחר שר׳ הכרתי נראה מתקבל על הדעת 
פחות מר׳ מוסרי, הנטיה היא לבסס את הר׳ בהיסטוריה ובמדעי- 
החברה על ר׳ מוסרי, ובאופן זה להציג תחומים אלה כמנוגדים 
באפיים למדעי־הטבע האובייקטיוויים. טיעון אחר לטובת ר , בהיס¬ 
טוריה נובע ממה שכינו שלירמכר ודילתי (ע׳ ערכיהם) "המעגל 
ההרמנוטי" (מעגל הפירוש). בפירוש של מסמך, מושא אמנותי או 
פעולה אנושית, תלויה הבנת המכלול בהבנת החלקים, והבנת 
החלקים — בהבנת המכלול. לפיכך אין המפרש יכול שלא 
להסתמך על הנחות מוקדמות, כלו׳, על משפטיו הקדומים. על דברים 
אלה עומד בייחוד הפילוסוף הגרמני בן־זמננו, ה. ג. גאדאמר (ר׳ 
ביבל׳). טיעונים דומים העלו — באסכולה המכונה "רלטיוויסטית" 
בהיסטוריוגרפיה האמריקנית— בייחוד בירד (ע״ע) וק.בקר. לדעתם 
מתחייב ר׳ היסטורי מהעובדות האלה: להיסטוריון אין הפרות 
בלתי-אמצעית עם העבר; הוא חייב, בהכרח, לבור מבין אינסוף 
העובדות, ולמספר המועט של העובדות שבחר הוא מקנה דפוסים 
שנעדרו מהן במציאות. ברירת העובדות ועיצובן בדפוסים תלויים 
בגישתו הערכית של ההיסטוריון. 

- 111 !^ , 8 ־ £61661 £16 5 . 11 ; 1932 ,ץ 1 !י 11 ) 8 11€01 /) 3 / .£ 

; 1937 , 141 ץ 10 \ \ 0 1 ^ 007106 6 ג/־ 7 , 366 ) 5 .' 1 ; 1935 , 1114$ ז 1011145 )' 1 

.£ ; 1938 , 1£4££ י 11 ס 1011 011101 !! 141 / 0 ס !/ 7 ,רת 11 בכ 61611 ת 13 ׳\ 1 

0714 51011 ־ ^נ׳.י 0 ^ז 116 ; * 3 194 *? 4 14 ! 714 ^ 4/7 ,׳( 13 ׳![ 

- 131/11 , 161 )£ .א ; 1950 2 ,. 13 £3 , 4 £111 70111 ? ! 0 ( 1 , 111 , 11 ; 1948 ,!}/ 01 ז }\־ 

16 /ז 0114 .מ ,(. 1$ ) 6 ) 1221115 ׳\ו.]—£:מ 110 נ $1 . 1 ־ 1 ; 1955 , £711 11 ! €01 
, 1 (} 50€1£ £' 717111171 ? ס 71% ו 0714 !! 11 114£1 , 111011 ^ 5 .? ; 1961 , 51017 / 0 !( 51114 
. 0 . 11 ; 1964 ,( 324 — 307 , 1 ,׳( 1 ־ 1131161 <,) 1 ב 1110 ק 10$0 ו 11 ? 16311 ־ 0161 זס!) 

." 1965 , 104£ // 51£ 14174 €11 0/17/1 ^ 1 ,־} 6 מזב 3311 ) 

אל. יי. 

דלי. (רלי, רולי), סר וולט ר — 11 ־ 1 ^ 1 ^ 31 ^ 1 •! 51 

(^ 1£ ג£) — ([?] 1554 — 1618 ), ימאי, מגלה, לוחם וסופר 
אנגלי. ר׳ נולד למשפחת אבירים מכובדת בדוון, למד באוקספורד, 
וב 1578 השתתף במסע־פשיטה על הספרדים שערך אחיו־החורג, 
המגלה המפרי גילברט (ע״ע ניופאונדלנד, עמ ׳ 137 ). ב 1580 השתתף 
ר׳ במלחמה בק תולים באירלנד (ע״ע, עמ' 224 ); בי^רתו על ניהול 
המלחמה משכה אליו את שימת־ליבה של המלכה אליזבת, היא קראה 
אותו לחצרה, ובמהרה היה להביבה וזכה בטובות־הנאח מרובות 
בקרקעות ובהכנסות. ואולם הוא לא צורף ל״מועצה הפרטית" של 
המלכה ומשרתו הרמה ביותר הי תה מפקד המשמר שלה. 

לאחוזוחיו באירלנד הביא מתיישבים אנגלים, והנהיג גידול תפוחי- 
אדמה ביישובים אלה. הוא העביר על שמו את הזביון שניתן לאחיו־ 
החורג בצפון־אמריקה, ויזם את ההתיישבות הראשונה של אנגלים 
בורג׳יניה (ע״ע, עמ׳ 485 ), ובה עודד את גידול הטבק. מעמדו בחצר 
התערער משדרך שם כוכבו של רוזן אסכם (ע״ע [ 2 ]), וב 1592 
אף נאסר, משגילתה המלכה הקנאית שבחשאי נשא לאשה אחת 
מבנות פמלייתה. כעבור חודש שוחרר, כדי להשליט סדר בקרב אנשי 



147 


רלי, וולטר — רליקדיות 


148 



הצי. ר/ שדגל במאבק 
עם הספרדים, ערך מס¬ 
עות נגדם באמריקה, ו־ 

ב 1595 הגיע לשפך דד 
אורינוקו, סבר שאיתר 
את אלדורדו (ע״ע) ו¬ 
שלהב את דעודהקהל 
באנגליה בתכניתו לה¬ 
קים בגניאנה — בלב 
קיסרות ספרד — מו¬ 
שבה אנגלית. ב 1596 
השתתף, בפיקודו של 
אסכם, בהתקפה על ה¬ 
ספרדים בקדים ונפצע 
בקרב, וב 1597 מילא 
תפקיד מכריע בנצהון 
על צי ספרד באיי ה¬ 
אזורים. 

בעלות ג׳ימז 1 (ע״ע, עמ׳ 677/8 ) למלוכה סר חינו של ר׳, יריביו 
האשימוהו בהתעשרות ע״ח הכתר, בקשירת קשר נגד המלך׳ ועוד 
הוסיפו ששונא-פפרד מושבע זד* קשר את הקשר — עם הספרדים. 


בי ר, רלי. מיניאטורה ע. •י 
היליארר 


ניקולס 



*•ויי ל ו/ **־י״ד► 
•־.**<* רי 

•י *+'+ י"׳ %יו״< 

מע׳ 

׳♦י-י* ז*. 

, ־. ו. ^ י ■ 

;£>*>׳.<׳ ׳/׳ץ**,׳•־■׳ :ץ'•';■;; 


*!*•״ז • 1 •׳ז*. 


|£• - <£ זי־יי- 


סר ו. רלי: מסת הרלתא של הנילוס, מחור "ספר הציכוםות" 
שאסף, בשבתו בכלא, כהכנה לכתיבת ספרו "תולדות העולם" 
( 1603 — 1616 ) 


המשפט נערך מבלי להקפיד על כללי הנוהל ( 1603 ), ר׳ נידון למיתה, 
אך הוחזק במאסר 13 שנה. ב 1616 שוחרר, בהשתדלות בקינגם 
(ע״ע [ 1 ]), ונשלח למסע לגניאנה להביא משם זהב, בתנאי שלא 
יסתבך במלחמה בספרדים. ואולם אנשיו נתקלו בחיילי ספרד, ובקרב 
נהרג בגו. ר׳ שב לאנגליה בלי זהב, ושגריר ספרד דרש את דמס 
נסיונו של ר׳ להימלט לצרפת סוכל, וכיוון שגזר־דינו מ 1603 היה 
תלוי ועומד — הוצא להורג. 

ר׳ היה גם סופר, כתב שירים, לאת עיקר פרסומו בספרות קנה 


בחיבוריו ההיסטוריים והמדיניים. ב 1591 כתב חיבור על הקרב 
על איי האזורים, ובו תיאר את טביעת ספינתו של בן־דודו, ר. גרנויל 
(ע״ע). החיבור נועד לעורר דעת־קהל למען המשך המלחמה בספרד. 
ב 15% פרסם ר׳ את ״גילוי גויאנה״ 01113113 0£ שתשעסס^ס) , שנועד 
לעשות נפשות לתבנית כינון מושבה באמריקה הדרומית. בשבתו 
בכלא כתב 14 ז 0 ^ שד 1 ז 0£ ? 15101 * 1 ("תולדות העולם"), מששת ימי 
בראשית עד למאה הראשונה לפסה״נ, ובו אזהרה לשליטים מפסק־ 
הדין משמיים, מידי האל שופט ההיסטוריה. הוא דגל בסובלנות 
דתית, ולפיכך חשדו בו בכפירה, בימי קרומוול נשתכחה דמות החצרן 
היהיר ורודף־הממון שלו ולראשו נקשרה הילת אגדה, של מדינאי 
בעל-מעוף, מרחיק ראות, שחזה כינון קיסרות קולוניאלית, דגל במל¬ 
חמה בספרד והיה קרבן לנכלי הסטיוארטים. — ב 1828 י״ל כל כתביו, 

ב 8 כרכים. שיריו י״ל ב 1929 ( 1951 2 ). 

. 1 959 .׳זז <* , 11300 ^ .־׳*ו 

אר. גר, 

ךליק 1 י 1 ת (מלאט׳ ש 51113 > 11 שפ — שרידים, חפצים ששרדו), שרידים 
ששרדו מגופותיהם או חפציהם של אנשים קדושים (ע״ע) 
והמשמשים נושא להערצה דתית ואף לפולחן. ספק אם ניתן לראות 
עצמות מתים, גולגלות וכיו״ב, כפי שנשמרו באתרי פולחן פרההיס- 
טוריים ואצל עמים פרימיטיוויים, כר׳ במובן המדויק. אולם, ברור 
שברוב התרבויות העתיקות והדתות המאוחרות נחשבות הר׳ לחפ¬ 
צים האוצרים בתוכם את כנח הקדושה — כוחכוח שיכול להקרין 
ברכה ? באמונה העממית מייחסים לר׳ אפילו סגולות מאגיות. מבנים 
דתיים רבים (כנסיות בנצרות, ה״סטופה", מבנה-כיפה, בבודהיזם) 
נבנו מלכתחילה כדי לשכן בהם ר׳ נערצות, כגון רסיסי עץ מהצלב 
של ישו, עצמות או חלקי גוף של קדושים, שערות זקנו של הנביא 
מוחמד, שינו של בודהא בקאנדי שבצילון (ע״ע, עמ ׳ 657/8 : תבד) 
ושרידים אחרים. 

הלהיטות אחרי ר׳ גרמה לעתים קרובות לתעשיית ר׳ מזויפות, ש¬ 


יי 



רליקוויאר: קופסת נחושת מוזהבת, מעוטרת כאמיל צבעוני; רסויות ההדו־ 
שים — משנהב, מאוצר ה״ולפים" (ע״ע), הסאה ה 12 . (המוזיאון לחפצי 
אמנות ׳עבמחיאח הטסלכתי הפרוסי, ברלין) 





149 


רליקויות — רמאללה ואל־בירה 


150 


עוררה תרעומת וביקורת 
מרה מצד מתנגדי פולחן 
הר/ אולם הביקורת על 
פולחן הר׳ אינה ראציו־ 

נאליסטית בלבד, ונבעה, 

לעתים קרובות, מהש¬ 
קפה הרואה סוג של דת¬ 
יות כמאגיה ולא כדת, 

אמונה מפלה ולא רוח¬ 
ניות צרופה, אלילות ו¬ 
עבודה זרה (או "דרכי 
האמורי" בלשון היהדות) 

ולא עבודת אלוהים. ה־ 

סנגורים של פולחן הר׳ 

טוענים שאין כאן פולחן 
ממש, אלא הערצה לאותו 
מקור קדושה ואמת שהר׳ 

מזכירות אותו ומהוות 
עדות מוחשית לקיומו. 

אחת התוצאות האמנו- 
תיות של פולחן הר׳ הם 
ה 5 * 11311 ^[£־! — תיבות או ארגזים קטנים, עשויים מכסף, זהב, שן" 
פיל ואבני־הן שבהם שמורים הר/ 

,? ; 1909/12 , 11 ־ 1 , 41167111711 1111 1711 \ 111671 ן 6117 .^ €7 9 . 1 7 

6 1116 ) 6117 !! ,גבי ■?־ 61 ? , 1932 , 7165 ^ 7611 165 ) 0176 ) 115 ! 00x1716 י ;> 1 ׳:ט £6 ש. 1 
1x031!, 7,1X771 ר!: 11 ? . 14 ; 1940 ׳ (^^ X ,ב ש; 031:01 13 ] 2161 > . 1,0 ) 1110711 { 7 7617 
. 1952 ,( 4 כ 1 , 4100 ?) ■{ 6 ) 16101 ) 41 ! 1 ד 11£7€ .)} 7 [ 7711 7065671 111671 ) 6127 .^ 

צ. ו, 

רליודים ( 31110136 ?), משפחת עופוודביצה מסדרת העגוראים; 

בה 58 סוגים, ובהם כ 130 מינים. תפוצתם כלליעולמית — 

פרט לאזורים הארקטיים, המינים הדוגרים באזורים הקרים נודדים 
בחורף למרחקים גדולים, למרות מעופם הכבד (כנפיהם קצרות). 
כ 44 מינים אף הגיעו לאיים מרוחקים־ביותר בלב האוקיאנוסים, 
והשתקעו שם. בבידוד גאוגרפי זה, ובהעדר טורפים, אבד למינים 
רבים כושר התעופה, ויש מינים שבהם התנוונו הכנפיים ושרירי- 
התעופה לגמרי. מאלה נכחדו כ 15 מינים במאות האחרונות, ע״י 
יורדי-ים ובע״ח (חולדות, חתולים וכלבים) שנלוו אליהם. 

מידות הגוף: 14 — 50 ס״מ. מבנהו פחוס־צדדים וגמיש. והוא 
מסוגל לחדור בקלות בין סבכי הצומח הביצתי. הרגליים ושלוש 
האצבעות הקדמיות ארוכות ופרושות, דבר המקנה להן משטח ־דריכה 
רחב וכושר הליכה על בוץ וצמהי־מים. כל הד מיטיבים לשחות 
אע״ם שרק לאגמיות (ד להלן) אונות־שחיח מורחבות בין אצבעו¬ 
תיהן. הראש קטן יחסית, ואצל מינים רבים המצח קרח וצבעוני — 
לבן, צהוב׳ אדום, כחול או חום. המקור חרוטי ופחוס-צדדים. למין 
רלית. האוסף חרקים מתוך המים והבוץ, מקור ארוך מאד, ואילו 

למלכי-שלו, היבשתי מ¬ 
כולם, הניזון מזרעים, 

ירק וחרקים — מקור 
קצר. האגמית ניזונה 
מצמחי-מים ואצות, ו¬ 
היא מסוגלת לצלול מ¬ 
תחת למים. זנבה קצר, 

אך בהזדקפו הוא מש¬ 
מש למינים רבים אמ- 
צעי־קשר. לרוב הד 
צבעי־הסוואה י" הו¬ 


מים, אפורים, מנוקדים ומפוספסים — בהתאם לרקע סביבתם הבוצי 
נית. למינים העושים את רוב חייהם במים פתוחים (כגון האגמית 
והסופית), צבעים אחידים־יותר — חום, אפור, שחור או סגול-מתכתי. 
הקן דמוי־ערסל, היא בנוי על צמחי־־ביצה — קרוב לפני-המים — או 
על קרקע בוצנית. צבע הביצים בהיר ועליהן כתמים חומים־אדמדמים 
עדינים. הד מטילים מספר ביצים רב יחסית ( 5 — 14 ), וגם עונת 
הדגירה ממושכת — 3 שבועות ומעלה. האפרוחים הבוקעים מפות¬ 
חים : עיניהם פקוחות והם מכוסים פלומה קטיפתית כהה או שחורה. 
זמן קצר אחר בקיעתם הם מסוגלים לשחות אחרי הוריהם. 

3 ל ל 8 1 ; ^ ^ 2 ! י 11 ( 1 ד 11 ו 1 > 1411103 ) השחורה, בעלת 

מקור ומצח לבנים ומידה כשל פרגית, מצויה באגמים ובנהרות. 
היא נפוצה באירופה, אסיה וצפון־אפריקה. בא״י חורפת האגמית 
בלהקות גדולות בבריכות־דגים. היא חולפת ונחה בלהקות גם בים. 
זוגות בודדים דוגרים בצפון הארץ. ה ס ו פ י ת( 1115 ) 0111000 03111111113 ) 
היא השכיחה בארץ מכל המשפחה. מידתה כשל יונה, רגליה ירק¬ 
רקות, מקורה צהוב ומצחה אדום, זנבה קצר ומורם מעלה ולה תת- 
שת לבן. תפוצתה בל־עולמית. היא יציבה בא״י ומצויה ברוב מקווי- 
המים הקבועים. בחורף מספרה רב בשל הפרטים הנודדים מאירופה 
הבאים לחרוף. (ד תמ ׳ צבעוניות, לוח עופות, כרך כ״ו, בין עמ׳ 
760/1 ), הפורסוריה (תרנגולודשלמה, -ש 01100 ק 10 זץ 1 {קז 0 ק 
1131118  311 י 1 נ 1 תז 8.0 

ח( 1 > 1 ב 31 /י ( 52 \ 11161 ז 13 *) ח 200 צ €11 בם — ( 1606 ׳ ליידן — 

1669 , אמסטרדם), צייר וחרט הולנדי׳ מגדולי אמני אירופה שבכל 
הזמנים. ר׳, בנם של טוחן אמיד ובת-אופה שקיבלו עליהם את הדת 
הקלוויניססית-רפורמית, למד ( 1613 — 1620 ) ב״ביה״ס הלאסיני" 
בליידן, ושם רכש את חינוכו הקלאסי, ב 1620 נתקבל לאוניברסיטת 
ליידן, אך נראה שזנח את הלימודים כעבור חדשים מעטים כדי 
להתמסר לציור. 

כ 3 שנים ( 1620/1 — 1623/4 ) למד ר׳ אצל הצייר מ 3 * ( 13001 
11 :ח 11 ג 1 ת 306 ץ\ 5 ( 1571 — 1638 ), ואולי גם אצל הציירים יקוב פינאס 
( 3$ ״׳<ק.ן; 1585 (?) — אחרי 1648 ) רן פינאם. ב 1624/5 למד חדשים 
אחדים באמסטרדם אצל פיטר לסטמן (ח 3 ר!זז £35 .?). שהושפע — 
ככל מוריו של ר׳ — מסגנון הבארוק-זזמוקדם באיטליה, ובמיוחד 
מקריג׳ו ואלסהימר (ע , ערכיהם). שם התמחה ר׳ בציוד מעמדים 
היסטוריים, מיתולוגיים וביבליים. 

ב 1625 חזר ר׳ לליידן והקים סטודיו בבית חוריו. יצירותיו החתו¬ 
מות הראשונות הושפעו מידידו מורו לסטמן בנושאים, בסגנון 
ובסולם־הצבצעים. האפייניות שבהן: "רגימתו של סטפנום הקדוש" 
( 1625 ? המוזיאון בליון), ״טוביה, חנה והגדי״ ( 1626 ? המוזיאון 
הממלכתי, אמסטרדם), ״אתונו של בלעם״ ( 1626 ; ־ 5 > 30 ת 008 500 □^ 
* 3 [, פריס) ו״פיליפום מטביל את סריס המלך׳ ( 1626 ? [נתגלה 
ב 1976 ]; המוזיאון הארכיאפיסק 1 פאלי, אוטרכט), השפעת הקלאסי־ 
ציזם המהול של לסטמן מעורבת בהן במסורת הראליסטית בתיאור 
הדמויות של הציור הצפוני, המנוגדת לתפיסה הקלאסיציססית־ 
אידאליסטית האיטלקית. כבר ביצירות מוקדמות אלו מתעניין ר׳ 
בדרמה הפנימית המשתקפת בהבעת־הפנים של הדמויות יותר מאשר 
במחוות דרמתיות חיצוניות. הסגנון עדיין מגושם וכבד, אך שופע 
עצמה פנימית• 

ב 1626 הצטרף אל ר׳ ידידו ליונם (ע״ע), אף הוא מתלמידי 
לסטמן; הם ציידו יחד — כנראה באותו סטודיו — כמה יצירות. 



רסברנם: דיוקן עצמו, 1600 (סוזיאה ?,יבר, פריס) 


ב 1627/8 כבר ניכרת התעניינותו של ר׳ באפקטים הדרמתיים של 
ניגודי א ו ר - צ ל חריפים; אך בניגוד לקרוואג׳ו — שהשפעתו לא 
הגיעה אל ר׳ אלא בעקיפין — איו האור ביצירות ר׳ נופל רק על 
הדמויות ועל כמה עצמים לידן, המגיחים מרקע אטום או אפל 
לחלוטין, אלא מבליח על החלל הסובב את הדמויות ויוצר אווירת 
מיסתורין. גם מקור האור — חלון, אבוקה או מדורה — חשוב בעיצוב 
תאורת היצירה ואווירתה. הנושאים הנשנים בתקופה זו — מלומדים 
בחדרים גבוהים, וישישים שהאור מרצד על קמטי פניהם ועל קפלי 
בגדיהם. בין דמויות אלו גם הוריו של ר/ המופיעים כנביאים, קדושים 
ודמויות־ססודיו בבגדים אכזוטיים. 

בתקופה זו מופיעים גס ראשוני ת ח ר י ט י ו של ך — ביניהם 
שניים של ״ראש אמו״ ( 1628 ). עם יצירות־המופת של שלהי "תקופת 
ליידך נמנות: ״ירמיהו״ ( 1630 ; המוזיאון הממלכתי, אמסטרדם). 
״הסעודה באמאום ( 1628/30 ? מוזיאון ז׳קמאר־אנדרה, פריס), "חנה 
הנביאה״ ([אם האמן?], 1631 ; המוזיאון הממלכתי, אמסטרדם) 
ו״הצגת ישו הילד בביהמ״ק״ ( 1631 ? מאוריצהויס, האג). בצבעוניות 
הזוהרת של תמונות אלו מתבטא עוד הבדל חשוב בין ר׳ למחקי 
קרוואג׳ו באיטליה — ר׳ משתית את המערכת הצבעונית על ריכוז 
האור במשטחי צבע לוקאלי ? אלה זוהרים על רקע שממנו מבליחים 
גוני חום־זהב עמום, המתכהים בהדרגה עד שהם נבלעים בתוך 
הסביבה הכהה. חשוב לציין, שבניגוד לרוב האמנים בני דורו ולקודמיו 
בהולנד לא נסע ר׳ ללמוד באיטליה — אף שהעריץ אמנים איטלקים 
רבים — והתמיד להדגיש ביצירתו את ערכי המסדרת האמנותית 
ההולנדית. התחריט ״עירום של אשר. על תל עפר״ ( 1631 ) מעיד על 
הראליזם האנטי־קלאסי הבוטה של ר׳ בתיאור הדמות. האנושית. 

ב 1631 עקר ר׳ לאמסטרדם. שמו כבר הלך לפניו כאמן מצליח, 
ובאותה שנה כבר הופיעו העתקי־תחריס מיצירותיו. באמסטרדם 
התמסר ד לציור דיוקנים ע״פ הזמנת עשירי העיר ונכבדיה. אז 
צייר את הדיוקן הקבוצתי "השיעור באנטומיה של ד״ר ניקולאס 
טולפ״ ( 1632 ; מאוריצהאוס, האג), המתאר את חברי גילדת המנת¬ 
חים. ביצירה מזהירה זו הופך ך את הקבוצה הסתמית, חמסרתית, 
לקומפוזיציה מגובשת ואורגנית, שבה כל אחד מהמצוירים מגיב 
באורח שונה על המתרחש לפניו. תפיסה דרמתית מקורית זו של 
הדיוקן הקבוצתי המסרתי (ע״ע הולנד, עם , 739 ) פיתח ר׳ באורח 
עקבי כעבור 10 שנים ב״משמר הלילה" המפורסם. 

בין הדיוקנים הרבים מתקופת אמסטרדם המוקדמת: "ניקולאס 
רוסס״ ( 5 זג! 11 .זיז, 1631 < אוסף פריק, ניוייורק), "מאוריץ הויכנס" 
( 8608 * 111 * .*ן, 1632 ? £11081113116 , המבורג), ״יקוב דה חיין 111 ״ 
( 111 ח* 6 !{ 0 * 4 .[, 1632 ; גלריית דאליץ/ לונדון), "אפליה פן 
סולמס״ ( 1632 ? מוזיאון ז׳אקמאר־אנדרה, פרים, 1632 ), "בונה 
הספינות ואשתו״ ( 1633 ; האוסף המלכותי, לונדון), "וילם בורכגראף" 
( 33£ ־ 11 5 1 סזס 0 , 1633 ; דרזדן) ואשתו. "מרגריטה בילדרגק" (׳ז 16 > 1 ! 8 
1633 ; פרנקפורט). בתקופה זו הגיע ר׳ למעמד נכבד ואף 

התעשר. 

בין דיוקני ר׳, המצטיינים בעיצוב בוטח ורגיש כאחד ובטכניקה 
מזהירה, גם הדיוקן הראשון(?) של ארוסתו, טאסקיה (סב* 1013 * 53 
11 :מנמ 1 ם 10 */ 1 , 1633 ; הגלריה לציור, דרזדן); את אירוסיו עמה הנציח 
(כנאמר בכתובת ע״ג הרישום) ברישום חינני ( 1633 ; קבינט התח־ 
ריסים, ברלין). באותה תקופח שב ר , לנושאים מהביבליה, שחלקם 
נועדו לשמש מתווים לתחריסיו(״הנה האיש״, 1634 ; הגלריה הלאו¬ 
מית, לונדון? ״דרשת יוחנן המטביל׳/ 1634 ; ברלין). 

באמצע 1634 נשא ר׳ את סאסקיה לאשה; היא הכניסה לו נדוניה 
גדולה וסייעה בהרחבת חוג ר והשי יצירותיו. את הדי וקדה כ פול הנודע 
(״ך וסאסקיח״, 1635 ; דרזדן), תיארו כמשקף את אשרו ועשרו של 
הזוג הצעיר, אך לאחרונה זוהתה התמונה כסצנה עליזה בבית־מרזח 
(בנוסח מעמדים דומים של פרנס האלם ואחרים. אחרים מפרשים 




רמברנט: ״הכלה היהודיה״ (שם מקובל). בערך 1665 (המוזיאון הממלכתי, אמסטרדם) 


!נציקלופדיה העברית (כרך ל" א י 


ן 










153 


רמגרגפז הרמנסון(הרנלנס) ון דין 


154 


את המעמד כנוסח "הבן ה* 

אובד בהילולה , ׳), ר׳ צייר 
ורשם דיוקנים של סאסקיה 
גם כדמות מיתולוגית עוטה 
בגדים מפוארים ("סאסקיה 
כפלורה״[י], 1634 , ארמי- 
טאד, לנינגראד; 1635 , הגל־ 

ריד. הלאומית, לונדון), 

עם נישואיו הגיעה תקו- 
פת־השפע של ר׳ לשיאה. 

מספר תלמידיו גדל, והוא 
הקים סטודיו חדש וגדול. אך 
מיד אח״כ שינה את אורח־ 

חייו וחי חיי־מותרות, מעל 
אמצעיו. את הנדוניה ואת 
הכנסותיו הגבוהות הוציא 
על רכישת יצירות־אמנות 
יקרות, עתיקות, כלי־נשק עתיקים, תכשיטים, תלבושות ואריגים 
נדירים; אלה שימשו רקע לציוריו ותכופות עיטר בהם את המודלים 
שלו. יצר האספנות והרכישה שוב לא הרפה ממנו, ובסופו־של־דבר 
הביא להתמוטטותו הכלכלית. אך ההצלחה עדיין האירה לו פגים, 
והוא בטח בעתידו. 

ב 1633/4 הזמין אצלו פרדריק הנדריק, נציב הממשל — כנראה 
בתיווך מזכירו, ק. הוי־גנס (ע״ע), ידידו ומעריצו של ר׳ — סדרת 
ציורים על "ייסוריו וצליבתו של ישו" (כולם בפינקותקה הישנה, 
מינכן). הסדרה הושלמה ב 1639 , וניכרת בה השפעת הבדוק (ע״ע, 
עמ׳ 569 ) בנוסה רובנס. השפעה דומה ניכרת ביצירתו גדולת־ 
הממדים "עוור(נו של שמשוך׳ ( 1636 ; פרנקפורט) וב״גירוש הגר" 

, (או: ״יציאת השונמית לדרך״, 1640 ; מוזיאון ויקטוריה ואלברט, 
לונדון). בתקופה זו צייר ר׳ גם את מיטב ציורי־ה נ ו ף שלו, שבכולם 
מודגשים המבנה העשיר (השפעת רובנס) והאווירה הדרמתית, פרי 
משחקי אור־צל מורכבים,* ״נוף עם השומרוני הטוב״ ( 1638 ; קרקוב), 
״נוף עם גשר״(ברלין), ״נוף עם אובליסק״( 1638 [!]; מוזיאון גארדנר, 
בוסטון) ו״נוף עם חרבות" (אוסף פרטי, הולנד). תיאורי־נוף מופיעים 
תכופות גם ברישומיו ובתהריטיו (״שלושת העצים״, 1643 [תט/ 
כרך י״א, עמ׳ 669 ]? ״מראה האומוול", 1645 ). 

ב 1639 רכש ר׳ בית גדול ומפואר בשולי הרובע היהודי באמ¬ 
סטרדם, אך עד סוף ימיו לא הצליח להשלים את התשלומים עבורו. 
בתקופה זו החלה הידרדרותו הכלכלית; חובותיו הלכו וגדלו, אולם 
בזבזנותו וטירוף האספנות לא הרפו ממנו. באותה תקופה פקד המוות 
את ביתו תדיר. שלושת ילדיה הראשונים של סאסקיה מתו בעודם 

תינוקות. ב 1641 נולד טיטוס 
— בנו היחיד של ד מסאכד 
קיה שהגיע לבגרות. באמצע 
1642 מתה סאסקיה, והיא בת 
30 בלבד, 

ב 1642 צייר ר׳ את הדיוקן 
הקבוצתי המפדרסס־ביותר ב¬ 
תולדות האמנות — "אגודת 
הקלעים (משמר אזרחי) ב¬ 
הנהגת הקפטן פ. ב. קוק", 

הידועה בכינוי ,,משמר הלי¬ 
לה" (המוזיאון הממלכתי, 

אמסטרדם! תם׳ — בע׳ 

שמור ושחזור). דיוקנים 
קבוצתיים של אגודות־הגנה 


אזרחיות כאלה היו מקובלים בהולנד. המייחד יצירה זו הוא הקומפו¬ 
זיציה המקורית והנועזת, היוצרת מעמד דרמתי במקדם שורת 
דמויות שוות־נפש כמקובל. ביצירה זו חשובימ-במיוחד משחקי 
אור־צל ; אך כשנוקתה התמונה, התברר, שאינה מציגה כלל סצנה 
לילית. אין שחר לטענה, שקשייו הכספיים של ר׳ נבעו מדחיית 
התמונה; הוא קיבל את מלוא שכרו עבורה, אלא שבזבזנותו לא 
פסקה. באמצע המאה ה 17 היה אמנם משבר כלכלי בהולנד, חלו 
תמורות באפנה האמנדתית, רבד המתחרים (ביניהם תלמידיו) וסגנונו 
של ר׳ התרחק מהאפנה השלטת — הוא נעשה פחות מלוטש ומדוקדק 
ויותר רוחני; כל אלה תרמו לירידת מעמדו של ר/ אך לא הם שגרמו 
להתרוששותו. ר׳ הוסיף להיות אחד האמנים המבוקשים־־ביותר בזמנו. 
בין־היתר צייר — לפי הזמנה — את "הרועים סוגדים לישו התינוק" 
( 1646 ; הגלריה הלאומית, לונדון), ״יאן סיקס״ ( 1654 — מהדיוקנים 
המושלמים שצייר; אוסף סיקס, אמסטרדם), ״אריסטו״ ( 1653 ! מוזיאון 
מטרופוליטן, ניו יורק), ״שיעור באנטומיה של ד״ד דימן״ ( 1656 — 
נשתמר רק קטע; המוזיאון הממלכתי, אמסטרדם), "ה׳סינדיקטים׳ 
של אגודת האורגים״ ( 1662 , שם־ השלישי והאחרון מיצירוודהמופת 
של דיוקנים קבוצתיים) ו״מרד" הבאטאווים בהנהגת קלאודיוס 
קיויליס״ ( 1661 — נשתמר רק החלק המרכזי: המוזיאון הלאומי, 
סטוקהולם). 

ב 1645 הביא ר׳ לביתו את הנדריקיה סטופלס, אך לא נשאה 
לאשה מחשש שיאבד את זכותו לירושת סאסקיה. ב 1654 הוכרז ר׳ 
פושט־רגל; רכושו הוחרם ונמכר עם ביתו ( 1657/8 ), אך חובותיו 
לא כוסו. כדי להתחמק מהנושים יסדו ( 1660 ) הנדריקיה וטי טוס 
(בנו של ר , ) חברה לסחר ביצירות-אמנות, ש״העסיקה" את ד כשכיר 
ומכרה את יצירותיו. ב 1662 מתה הבדריקיה. המכה האחרונה שספג 
ר׳ באחרית ימיו היתה מות טיסוס — חדשים מעטים אחדי נישואיו 
( 1668 ). שנה אח״כ מת ר׳ ונקבר בכנסיית וחהרהרק, 

בשנות חייו האחרונות הרבה ר׳ לצייר דמויות זקנים, בהם גם 
מתושבי הרובע היהודי שבו התגורר (״זקן יהודי בכורסא״, 1654 , 
ארמיטאד, לנינגרד; תמ׳ ׳ כרך ט״ז, עם׳ 959 ). אלה שובצו לעתים גם 
במעמדים הביבליים שצייר אז, בשנות ה 50 התפתח השלב האחרון 
בסגנונו של ר/ שלא השתנה הרבה עד מותו. הלך־הדוח ביצירותיו 
נעשה מהורהר, מופנם ואף טראגי — במיוחד בדיוקני־עצמו המאו¬ 
חרים — ומשיכות־המכחול נעשו מחוספסות וחפשיות־יותר, בשנות 
ה 50 הגיע סגנונו הצבעוני לבשלות מלאה ולהרמוניה מושלמת עם 
המערכת העשירה של אור־צל. כמה מיצירותיו הגדולות-ביותר הן 
מתקופה זו, וביניהן (מלבד אלו שכבר הוזכרו); "זקן בכורסא" 
( 1652 ; הגלריה הלאומית, לונדון), ״בת שבע ברחצה״ ( 1654 ! מוזיאון 
הלוכר), ״השוד השחוט״ ( 1655 ; שם), ״יוסף ואשת פוטיסר״ ( 1655 ; 
ברלין). ״יעקב מברך את בני יוסף״ ( 1656 , קאסל; תמ/ כרך א׳, עם׳ 
119/20 ), ״הפרש הפולני״ ( 1656 [ד], מוזיאון פריק, ניו יורק; תמ , . 
כרך כ״ז, עס׳ 418 ), ״הנדריקיה בחלון" ( 1656 [?); ברלין), "דוד מנגן 
לפני שאול״ ( 1658 ; תמ/ ע״ע שאול, כרך זה), התכחשות פטרום" 
( 1660 ; אמסטרדם), ״הכלה היהודיה״ (שם מקובל; 1665 [?], שם, 
ר׳ תמונת צבע בכרך זה) ו״ דיוק ן עצמו צוחק״ ( 1665 [?]; מוזיאון 
וולראף־ריכרץ, קלן); שתי האחרונות הן מהחשובות ביצירותיו 
המאוחרות. 

ר׳ היה יוצר פדרה. בדור שבו נטו רוב אמני הולנד להתמחות 
בנושאים מיוחדים מדהים ר׳ ברבגוניות נושאיו: דמויות אדם 
(בייחוד גברים בתלבושות־סטודיו), עירום, דיוקנים בודדים וקבו¬ 
צתיים, נופים ראליסטיים ודמיוניים, מעמדים היסטוריים ומיתולוגיים, 
סיפורי הביבליה, דמויות וקטעי-הווי מכל הסוגים, בע״ח, ואפילו כמה 
קטעי טבע דומם. כמעט בכל שבות פעילותו האמנותית צייר ר׳ וחרט 
הרבה דיוקני־עצמו; יש בהם תעוזה אמנותית ואנושית מיוחדת־ 
במינה, בהאירם על התפתחותו כאדם ובאמן. השוני הרב ביניהם — 



רסבו־נט: דיוקז של כנו, סיטום, 1655 
(מנליאו! 3 וימאגב־וא; באניננז, 
רוטרדם) 



רסברנט; ריוקן ייחודי כעל זקז< 
1654 (המוויאח בגרוניננן) 




155 


דמכדנט הדמנסון(דזדמכס) ון דין — רמדאן 


156 



יסכרגט: ח 5 ום יעקב, רישום 


לעתים אף בין אלה שצוירו בשנים סמוכות — נובע מרגישותו הרבה 
למצבו הפיסי והרוחני בעת הציור, ומהשפעת התאורה, התנוחה, 
התלבושת וכד׳, על דמיונו היוצר. 

רחב היה גם הטווח הטכני של פעילותו. ר׳ הוא מגדולי הרשמים 
והחרטים שבכל הזמנים, ויצירתו הגראפית היא פרק בפני עצמו 
בהתפתחות טכניקות אלו. חשגיו בתחום זה מרקיעים לעתים לאותם 
גבהים שאליהם הגיע בציור. 

רק חלק קטן ממאות הרישומים המיוחסים לר׳ הם מתווי־ 
הכנה לציורי-שמן או לתחריטים, ומעטים מהם בלבד נועדו להיות 
יצירות מלוטשות ומושלמות. מרבית רישומיו הם כעין מכתמים 
מהירים, ששורטטו כביכול בחפזה, ואעפ״ב הם מקסימים בריכוז הרב 
של הבעתם ובסוגסטיוויות הציורית שלהם. ר׳ הצליח לתאר בשרבוט 
חפשי וחטוף, ולעתים אף במשיכת קו אחד, תופעות כה מורכבות 
כפרטי נוף ועצמים פלאסטיים מורכבים, משחקי אור־צל בחלל חדר 
והבעות־פנים. רישומיו של ר׳ — אפילו יותר מציוריו — הם עדות 
למכלול הרחב של נושאי התעניינותו. 

ב ת ח ר י ט י ו הבשלים יצר ר׳ שסע פרטים והקנה להם אחדות 
אורגנית ואפקט ציורי, בטכניקה עשירה של מעברי אור־צל רגישים, 
תוך שימוש בטכניקה משולבת של תחריט־צריבה וחריטה 
(ע״ע גרפיקה, ענד 668/9 ). בין תחריטיו הידועים (מלבד אלה שכבר 
הוזכרו): ״דיוקן אמו, יושבת״ ( 1630 [ז]), ״ההורדה מהצלב״ ( 1633 ), 
״גירוש הסוחרים מביהמ״ק״ ( 1635 ), "יוסף מספר מת חלומותיו" 
( 1638 ), ״ישו, החולים והילדים״ (״הדפס מאת הגולדנים״, 1642/5 ), 
״דיוקן ד״ר אפרים בואנו״ ( 1647 ), ״יאן סיקס״ ( 1647 ), "יהודים 
בביהכ״נ״ ( 1648 ). ״דיוקן עצמו, רושם ליד חלון״ ( 1648 ), "ד״ר 
פאוסטום בחדרו״ ( 1652/3 [?]), ״שלושת הצלבים״ ( 1653 [ז] ואילו? 
מצבים שונים) ו״עקדת יצחק״ ( 1655 ; תמ׳, כרך א׳, עם' 289/90 ). 

יש חילוקי־דעות רבים באשר למספר היצירות שצייר ר׳; מייח¬ 
סים לו מעשרות ועד למעלה מ 650 ציורי־שמן, כ 1,400 רישומים 
(כאן הדעות נחלקות אף ביתר חומרה באשר למספר היצירות 
האותנטיות) ולמעלה מ 290 תחריטים. חלק ניכר מציורי־השמן והרי¬ 


שומים המיוחסים לר׳ בוצעו בידי תלמידיו הרבים (ע״ע הולנד, עמ׳ 
739/40 ? ר' הורה ציור בשכר), שחיקו את סגנונו — בעיקר כשפעלו 
במחיצתו — והם אסכולה בפני עצמה. לעתים קרובות נמכרו יצירות 
התלמידים בידי ר׳ כמוצרי הסטודיו שלו ונשאו את חתימתו (לפעמים 
בלוויית הערה "תוקן בידי ד׳"). קיימת גם בעיית שיתוף־הפעולה 
עם ליונס (ר׳ לעיל). 

ר׳ השפיע על אמניס רבים בהולנד של זמנו, והשפעתו חרגה 
אל מעבר לגבולות ארצו והתמידה עד המאה ה 20 (רנולדז, דומיה, 
דלקרואה, דורה [ע׳ ערכיהם]). 

ר׳ והיהודים. מעטות הידיעות הברורות בנושא זה, ולעומתן 
רבות ההשערות הבלתי־מבוססות. אין שחר לטענה שר , היה ממוצא 
יהודי; ברור שהכיר יהודים באמסטרדם, וידוע שהתיידד עם שני 
יהודים ספרדים — אפרים בואנו (ר׳ לעיל) ומנשה (ע״ע) בדישראל 
— ואף צייר את דיוקנם. ספק גם אם אייר אחד מספריו של האחרון 
( 1011053 ;* ב־ 1 )) 10 ?). גם על הכרותו עם שפינוזה אין ידיעות ברורות. ן 
ייתכן שיהודים מסביבתו שימשו לו מודלים. ואולם, מלבד הדיוקנים 
המזוהים בשם. שאר נסיונות הזיהוי הם רק על בסיס תווי־קלסתר 
"יהודיים טיפוסיים". 

ר׳ הרבה לאייר את סיפורי המקרא — ולא תמיד בגישה 

המקובלת. מלבד שהעניק, כדרכו, רוחניות והומניות יתרות להרבה 

מהדמויות, הועלתה סברה, שהגיעו לידיעתו מדרשים יהודיים על 

נושאים מקראיים והם שהשפיעו על גישתו (ע״ע דוד, עם , 76 ). 

מלבד הציורים שהוזכרו יצוינו עוד: ,.עקדת יצחק״ ( 1635 , 

ארמיטאז׳. לנינגרד; תנד, כרך א׳, עמ ׳ 115/6 ), "התפייסות דוד 

ואבשלום״( 1642 , שם; תמ ׳ , כרד י״ב, עמ׳ 63/4 ), ״דוד המלך׳( 1651 ), ! 

״משה ולוחות־הברית״ ( 1659 ; המוזיאון הממלכתי, ברלין; תמ ׳ , כרך ! 

כ״ד, עמ ׳ 533 ) ו״חזון דניאל״ ( 1660 ; המוזיאון הממלכתי, אמסטרדם! 

תמ ׳ , כרך י״ב. עמ ׳ 875 ), ומבין הרישומים — "אלישע והשונמית" 

(תם/ כרך ג׳, ענד 588 ), ״יעל וסיסרא״ ו״לוט השיכור״ ( 1633 ). 

מ. ברש, תיאורי היהודים ביצירתו של ר׳(א״י, ר), תשכ״א;- £3045 .־< 

. 1946 , 8 11710 11 10 015 / 5 [ 1110 ,. 72 ,ז ££־ 601 

מקורות: ה. ו. ואן לון, חיי ר/ תשיי-י; 40 0.110151040 - 8040 .עץ 
, 01 ס 1 זם 7310 \ .א ; 1897-1906 . 111 ^- 1 ,. 72 40 1%101 ** 00 0 */ו 4 ו 00 ', 8 , 001 ־ 01 
- 1 * 15 ^* 11 7710 ,:• 00 ־ 31 ) 40 110651040 . 0 ; 1905 , 1% *>ו< %01 ?מ 17 0 נ׳ 07 •!. 8 הו% .? 1 
- 70 ) * 1936 , 718180 * 00 11110110 * 507 י!.?/ , 87041115 .^ 7 ; 1906 ,.? 1 ־ 77,07 ? 1 * 80 
,) 1$ * 111 !(ב? 1116 /ס מסי!? 7741 7/0£0 /ס 07 נ) 7710 . 8 , 1 * 50 * 06 ./ 7 ץ׳/ 01 ס 15 י 1 
, 1%5 * 11 ה! 0 ? 72.7 י סס 5 ז 0 ס . 11 ; 1966 , 1 0/40 <ז 30 > .? 7 , 011 ע 83 ;(* 1969 

. 1969 ,.? 7 , 00314300 ״[ .ק - סחונן־ו^ . 0 ; 1968 

רישומים ותחריטים, קטלוגים מלאים: 4 מע 1 ( 0 * £3 1 * 4 , 4 מ 111 
, 1-11 , 1%1 * £10111 72.7 ,. 74007 .״ 1 ; 1912 , 1-11 ,!*] 1 * 111 ■))£ 72.7 , 0 > 10%1 ס 1 ס€ 0 
, 1111106 ־ 8101 . 0 ; 1954/7 , 1 /^- 1 ,. 72 /ס 88611 %% 5 *(־ 7 7710 , 5011 ססס 8 . 0 ; 1952 
כל התחריטים(בגודל סבעי), ;' 1968 , 70150 18 * 0 1 * 1 * 7 ,!%ח 1 ו? £1€ / 72 
1977 . 

סקירות כלליות: 18 * 11 ^■ 07 'מ .. 80005011,72 .ס : 1932 ,. 1.11104,72 \ 

.( ; 1954 ,. 72 , 02 ? 11 ג .£ ; 1948 ,. 72 , 9301300 . 8 ; 1935 ,%%* 101111 * 70 
.£ .[ / 1966 , 18 * 8 / 0 ^ ! 181 0718 . 72 , 0 } 11 (עץ . 0 ־/ 1964 ,. 72 .^■ 80500801 

. 1969 ,. 72 , 113310 . 8 ; 1968 ,. 72 ,ז 110 ט 1 א 

נושאים מיוחדים: \ 111 *.) 1 18150110 * 110110 0 ,נ 7 ,־ 001 ־ 31 ) 40 51040 ) 110 . 0 
7815 18 * 0 . 72 , 1:0 ץס 30 /י . 0 .[ ; 1922 , 1 % * 501114 * 70 . 72 1 * % 1 % 0 ] 0 } * 80 
, 51100 .$ ; 1932 ,. 72 / 0 ) 1 * 0 * 115110 * 8 7110 , £311710 .? ; 1923 , 5011061 

, 7,011 10 * 01 ! 18 * 17 . 72 11110 *} * 0 ( 1 , 8311011 ; 1953 , 11105 *£ 8815 18 * 0 . 72 

7110 18 * 0 . 72 , 10 ־ 0121 . 1 ? ; 1961 ,. 72 5 * 70110 1 * 501/0 , 307500 > . 11 ; 1960 

; 7967 , 721 1155 £ * 17118 !* 5611 016 ,]שנן־!.־! . 8 ; 1966 , 100 * 72 07101510 7 * 10170 ! 

. 1972 ,* 7160 ** 70 ־ 18 * 0 .ע } 6 4%0 7710 , 193811 . 14 .( 

א. רו. 

.ר^דאן ( 0 ^ 01 ), שם החודש התשיעי בלוח המסלמי (ע״ע 
אסלאם, עמ׳ 975 ). צום הר׳ הוא מ 5 מצוות־היסוד — 
הרביעית בחשיבותה (שם, עם׳ 972 ). 

הצום הראשון באסלאם היה ה״עאשדרא", כלו׳, העשירי בחודש 
הראשון, מחרם — זאת בהשפעת יום הכיפורים (י׳ בתשרי). לאחד 
שהתרחק'מחמד מהיהודים נקבע צום הר׳. חודש הר׳ מקודש, כי 
בו, לפי אמונת המסלמים, הורד לראשונה הקראן (ע״ע) אל מחמד 
(ע״ע). מוטיוו זה מזכיר את המסורת היהודית, שלפיה הוריד משה את 




163 


רמזס, פטדזס — דמי, שרל־פוידינן 


164 


ברתלמי (ע״ע ברחלמי, ליל־). השפעת ה״ראמיזם" על הפילוסופיה 
במאות ה 16 — 17 היתה רבה, 

ש. שריידזור, תולדות אנשי השם מחכמי העפים, תרל״ג; , 335 ^ 1100 .מ 

,£ח 0 .[ . 7 \\ ; 8 < 19 ,.? 1 10 46 ,) 76107112 61 ,) 10 * 1411/710111 

. 1958 , 1£ ו 01010£ / 0 ? 0660 1110 0114 04 ( 1611 ^ ,.>{ 

שט. ש. 

ךמ 1 ת גלעד, עיר השובה בצפון עבה״י בתקופת המקרא; עיר- 
מקלט בנחלת גד (דב׳ ד, מגן יהר כ, ח [ראמות בגלעד]) 
ומערי־הלויים שניתנה למשפחות מרדי (יהו׳ כ, ח). בימי שלמה ישב 
בר״ג נציב המחוז ה 6 שכלל את חוות יאיר ואת חבל ארגוב בבשן 
(מל״א ד, יג). לאחר התפלגות הממלכה נפלה ר״ג בידי ארם־דמשק ; 
אחאב מלד ישראל — בעזרת יהושפט מלך יהודה — ניסה להחזירה 
לשליטתו, אך נהרג במערכה וצבאותיו התפזרו (מל״א כב; דהי״ב 
יח). יורם בנו ניסה גם הוא לשוב ולתפוס את ר״ג, אך נפצע במערכה 
ושב לשומרון (מל״ב ח, כח—כט). בר״ג נמשח יהוא למלך ישראל 
בידי שליחו של אלישע (מל״ב ט). מכאן ואילך אין ידיעות ברורות 
על גורל ר״ג, אך נראה שבימי ירבעם 11 היתה בידי ישראל ואח״ב 
בכבשה בידי רצין מלך ארם. ב 733/2 לפסה״נ נפלה בידי תגלח 
פלאסר 111 — יחד עם דמשק, שומרון והגלעד — והיתה, כנראה, 
בירת פחווה אשורית בגלעד. — בהיותה עיר־גבול בין ישראל 
לארם יש לבקש את מקומה בהרי עג׳לון שבצפון הגלעד. נראה 
לזהותה — ע״פ הצעת נ. גליק — בתל א־רמית/ על דרך רבת- 
עמון — דמשק. 

י. אתרוני, א״י בתקופת המקרא, 250 , תשכ״ג 2 : ז. קלאי, נחלות 

שבסי ישראל (מפתה בערכו), תשכ״ז ; 46 .ייז .. 1 

. 1938 , 430/1 , 11 , 6 <דו 1 * 016 ? 10 

רמז, ך 1 ד מעזה(ד־ו־בקץ) ( 1886 , קפוסט [רוסיה הלבנה! - 
1951 , ירושלים), מנהיג־פועלים בא״י. מנערותו היה חבר 
״פועלי־ציוך (ע״ע). ב 1911 היגר לקושטא; שם למד משפטים 
ונפגש עם י. בן־צבי וד. בן־גוריון (ע׳ ערביהם). ב 1913 עלה לא״י, 
וכאן קיבל את שם משפחת אשתו — רמז, ר׳ היה פועל חקלאי 
בבאר־טוביה, בכרכור ובזכרון־יעקב (בה גם נקבר). ב 1919 חתם 
(יחד עם בן־גוריון, בן־צבי, טבנקיו ואחרים) על הכרוז שקרא 
לאיחודם הפוליטי והמקצועי של פועלי א״י. מאז היה ממנהיגי 
״אחדות העבודה״ (ע״ע), ואחרי איחודה עם ״הפועל הצעיר״ — 
ממנהיגי מפא״י. היה ממייסדי ״ההסתדרות״ ( 1920 ). בשנים 1921 — 
1927 עמד בראש המשרד לעבודות ציבוריות (אח״כ "סולל בונה"). 
13 שנה היה מזכ״ל ה״הסתדרות״ וממקימי חברותיה — "שיכוך, 
״צים״, ״ניר״, ״הסנה״ ועוד. בשנים 1944 — 1948 היה יו״ר "הוועד 
הלאומי״ (ע״ע א״י,עמ׳ 538 ).ר׳ נמנה עם האגף המתון במפא״י, 
וצידד באי־החרפת היחסים עם ממשלת המנדט אף אחרי פרסום 
״הספר הלבן״ ב 1939 (ע״ע א״י, עמ׳ 552/7 ); הוא נעצר ב״שבת 
השחורה״ ( 1946 ; שם, עמ׳ 562 ) ונכלא בלטרון. ר׳ היה ציר בקונ¬ 
גרסים ציוניים וחבר הועה״ם הציוני. בממשלה הזמנית ובממשלה 
הראשונה היה שר התחבורה, ואח״ב — עד מותו — שר החינוך 
והתרבות. ר׳ פרסם כמה משיריו ב״השלח" (בעריכת ביאליק). חלק 
ממאמריו קובצו אחר מותו(״טורים״, תשי״ב * ״חיל יוצרים״, 1967 ). 

בנו־יחידו, אהרן ר׳ (נו׳ 1919 ), שירת במלה״ע 11 בחיל־האוויר 
הבריטי, היה מפקדו הראשון של חיל-האוויר הישראלי ( 1948 — 
1951 ), חבר־כנסת מטעם מפא״י( 1955/7 ), מ 1965 שגריר בבריטניה, 
ובשנים 1970/7 — מנהל רשות־הנמלים. 

מ. סמילנסקי, משפחת האדמה ד/ תשי״ג; ז. שיף~א. הכר, לקסל" 

קון לבטוזון ישראל, 488 , 1976 2 ו ש. ארז, תקופה אחת תשל״ז, 

1 *מז י , סר ל י ל״ 2 — ץ 150 ז 1131 1 ת ¥11113 \ ־ 511 — ( 1852 — 1916 ), 
כימאי בריטי. רכש את השכלתו באוניברסיטות סקוטלנד 
וגרמניה. ב 1880 התמנה פרופסור באוניברסיטת בריסטול, שם עסק 
במחקר בתחום הכימיה הפיסיקלית של הנוזלים והקשר בין תכונו¬ 
תיהם הכימיות והפיסיקליות ומשקליהם המולקולדיים. ב 1887 התמנה 


לכהונת פרופסור ביוניברסיטי קולג/ לונדון, שהמעבדות הכימיות 
בו נקראות על שמו. ב 1894 גילה ביחד עם לורד רילי (ע״ע [ 1 ]) 
יסוד חדש, את הגז האציל ארגון, שלא הראה שום נטיה להתרכב עם 
יסודות אחרים. אח״כ גילה ובודד את הגזים האצילים (ע״ע) הליום, 
קריפטון, נאון וכסנון, והוכיח שכל אלה במצבם הטבעי בנויים אטו¬ 
מים יחידים. אחרי 1902 השתתף במחקרים על חמרים רדלאקטיוויים, 
וביחד עם סודי (ע״ע) הראה שרדיום הופך, בזמן התפרקותו, לשני 
גזים אצילים, רדון והליום. הוכתר בפרס נובל לכימיה לשנת 1904 . 

רמזי, פרנק פלמפטון — ץ 50 נם 113 תסזיןת־נג!!? 31110 ־ £1 — 
( 1903 — 1930 ), פילוסוף ומתמטיקאי אנגלי. איש קימבריג׳, 

שנחשב לאחד המלומדים המבריקים בדורו, בעל השגים השובים, 
למרות שמת בגיל צעיר, כתביו י״ל לאחר מותו בקובץ £ב!יך 

3 ^ £583 1081031 ־ 00101 31111 105 :) 3 ךו 1311101 \ 0£ 1311011 >םט £0 ("יסוד 
המתמטיקה ומסות לוגיות אחרות״), 1931 . ר/ שהושפע מויטגנשטין 
(ע״ע), שאף לבסס את העמדת המתמטיקה (ע״ע, עמ ׳ 758 ) על 
הלוגיקה, דרך בה החלו פרגה ורסל (ע׳ ערכיהם). ראסל שגילה 
פרדוכסים בתורת הקבוצות, נאלץ בגללם לנסח תורת טיפוסים, 
שחייבת מצדה הנחת אכסיומה (^ 11 ר 111011 ז £0 ) 0 בתס״סי/) שאינה 
לוגית באפייה. בעקבות פאנו (ע״ע) טען ר׳ שחלק מהפרדוכסים 
מבוססים על דו־משמעויות ואינם לוגיים באפיים, וביקש להראות 
כיצד לבנות תורת טיפוסים שאינה נזקקת לאכסיומה הבעייתית. 

עבודתו ( 1926 ) בתורת ההסתברות, בה הגדיר ר׳ את ההסתברות 
בעזרת המושג הכמותי של ״האמנה חלקית״ () 110110 311131 ז £0 105 ־ 01131 — ( 1878 — 
1947 ), סופר שווייצי שכתב צרפתית, מגדולי הסופרים 
בארצו. את השראתו שאב מאווירת מחוז מולדתו, וו ( 1 ) 311 ^) , 
וביטא, ברומנים ובשירה, שאיפה לשוב אל דפוסי החיים העממיים 

ואל החוויות האלמנט¬ 
ריות "ה מטה רות". גם 
שפתו וסגנונו הושפעו 
מסביבתו, מעצמת איתני 
הטבע ומרגשותיהם ה¬ 
עזים של אנשי ההרים. 

ספריו החלו להתפרסם 
בעת שהייתו בפרים 
( 1902 — 1914 ). מיצירתו 
השירית נתפרסמה במ¬ 
יוחד :) 501013 ס/) 0 ־ 1 ) 11520 ־ 1 
("סיפורו של חייל"), 

1918 , שידידו סטרוינסקי 
(ע״ע) הלחין. יצירותיו 
ניתרגמו לכמה לשונות; 

לעברית תורגמו הרומנים 

0 ) 5000 ־ 101 } 110 < 1 ־ד 11 ז 10 ("ז׳ן ליק הנרדף״, תשל״׳ז), 1909 ן 30301:0 £3 
ס-״סז 13 (״יופי עלי אדמות״, תשכ״ו), 1927 . זכרונותיו( 31 ת־*ט 0 ז) 
י״ל ב 1943 . השפיע במיוחד על ז׳. ז׳יונו (ע״ע). 

.' 1 ; 1942 .£ .€ ) 4 ' 1 ) 4 11 £ / ץ 0 -< 10 £ ! 4 /! 8 016 ־ 111£ ־ 01 . 76 

,. 12 ,(. 64 ) 1 ז . 3 ;! 0111 . 0 ; 1947 ,. 12 6 / 16 % ? 111 6 ( €0 0/1 , 61 ( 1 טב 0 

. 1967-1970 , 1-1/1 ,*עסו 6 * סס* ) 6 * 1 ־ 0172 * 56 




ד - — י■ ש־ז 


^ ,#•*י, • , 

י;־' \ 

- ן'{! ־*'״♦/ 4 * 

•****•א * 

י , ־ ׳/ 1 -'י 


־■ '-•י ־ 

׳•־-ך 
! .־ , י ׳ ■ 

. ו 


/ -ג 


יע. ם ומי, צייר.' הסלחין אינור 
סמרח־ינפהי, 1917 




165 


רמיזוב, אלבסי מיכילוביץ' — רמלה 


166 


רמיזוב, אלפסי מיכילוביץ' — !זמטס^מג^!^ מ 0 :>> 01 \^ 7 

, 308 ^ 0 ? — ( 1877 , מוסקווה — 1957 . פריס), סופר רוסי. ר/ 

! בנו של סוחר׳ למד באוניברסיטת מוסקווה והוגלה ב 1897 בשל פעי¬ 
לות פוליטית; מאז הדל מפעילות זו, נודע כמייסד "האגודה החפשית 
לקופים", אגודה שבדיחות־הדעת ורצינות שימשו בה בערבוביה, והיו 
חברים בה אנשיירוח וסופרים צעירים רבים. ד הסתייג מהמהפכה. 

ב 1921 הורשה לצאת מבריה״מ, ושהה בברלין ובפריס (מ 1923 ). 
בפרים המשיך לכתוב, וקיים קשרים עם אנשי־רוח גולים מרוסיה, 
ביניהם כאלה שישבו בא״י. ר׳ מת בחוסר־כל. 

את ספרו הראשון פרסם ב 1907 . ביצירותיו שאף להחיות את 
עולמה הרוחני ואת לשונה של "רוסיה האמיתית" מלפני פיוטר הגדול. 

. שאב מאגדוח־עם ומשירי-קודש, הסתמך על דיבור עממי ועל להגים 
אזוריים, וחידש מלים שנשתכחו. גם אחרי הגירתו לא התקיף את 
בריה״מ, ובספרו האוטוביוגרפי ס 080 \ 0 

(״קינה על חורבן האדמה הרוסית״), 1921 , הודה, בצער. 

שהמהפכה היתד, בלתי-נמנע ת. חלומות מילאו תפקיד חשוב בכל 
יצירותיו, וברומן 9001101 ("אפופיה") פירש את המהפכה באמ¬ 
צעות חלומות. היה בעל השפעה נרחבת על הפרנזה הספרותית 

הרוסית החדשה (פרישוין ןע״ע] ואחרים). 

. 1959 ,.?/ ■ 4 / (. 3 >!?תצ[ז 1 > 0 א .א 

רמלה, עיר במרכז מישור החוף, כ 20 ק״מ מדרום־מזרח לתל־אביב, 
במפגש הדרכים ירושלים — תל־אביב ולוד — באר-שבע; 

40,000 חוש , ( 1977 ). 

מרכז ר , בנוי בסגנון מוסלמי ים־תיכוני. בחלק זה שרידי בניינים 
מהתקופה האומאיית (המאה ה 8 ) ואילך. בין האתרים ההיסטוריים 
בולטים .,בריכת הקשתות", שרידי "המסגד הלבן" וצריחי , , וכנסיה 
צלבנית (ר , להלן, ארכאולוגיה). לאחר קום המדינה הוקמו מסביב 
לעיריהעתיקה שיכונים רבים, ובמזרח — אזורי־תעשיה. שטח־השיפוט 
העירוני משתרע על 10,000 דונם. 

ר׳, בירת מחוז המרכז, מספקת שירותים ציבוריים ואחרים, 

! ומשמשת מרכז מסחרי ליישובים הכפריים הרבים שמסביבה, מקור* 
תעסוקה חשוב הם מפעלי־התעשיה שהוקמו בר׳ לאחר קום המדינה. 
הגדולים בהם הם: ״נשר״ — לייצור מלט; מסעל־מנועים של "כור"; 
בתח״ר למוצרי-עץ ולצינורות. 

תושבי ר׳ יהודים, עולים ששוכנו בה אחרי קום המדינה, רוב 
תושביה הערבים עזבוה במלחמת־השחרור, וכיום מתגוררים כ 5,000 
ערבים בעיר־העתיקה. בקריית ג׳ואריש שבדרום ד , יושבים בדווים. 

ר , היא המרכז הרוחני של הקראים (ע״ע) בישראל. 

א. אפ. 

ר , נוסדה בשנים 712 — 717 , בידי מושל פלסטין — ואח״ב 
הח׳ליף — סלימאן אבן עבד אל מלכ; היא העיר היחידה שבנו 
המוסלמים בארץ־ישראל לאחר כיבושה. שלא כערים אחרות שקמו 
בעקבות כיבושי הערבים בעראק, במצרים ובצפון־אפריקה במאות 
הד—ה 8 — שהיו ביסודן ערי־מצב צבאיות — תוכננה ר׳ מלכתחילה 
להיות בירה־המינהל של מחוז (ג׳ונד) פלסטין, במקום קיסריה. מושל 
פלסטין, סלימאן — אחי הודליף וליד — החליט להקים עיר־מינהל 
מן המסד, ותכנן אותה כעיר מסחר, תעשיה ומינהל. את מקומה בחר 
על "דרד הים" ההיסטורית, על החוליות שמדרום ללוד; ומכאן שמה 
— ר׳(רמל ןבערבץ — חול). במקורות יהודיים שמה מתורגם לעתים 
לעברית — "חולה", "חולות", או "חולת המחוז" (ע״ש היותה בירת 
מחוז; ור׳ עמ׳- 167 ). בספרי־נוסעים (של יהודים ונוצרים) היא מזוהה 
עם גת פלשתים, או רמה (ע״ע ן 4 ]) שבמקרא, 

סלימאן — שב 715 היה לח׳ליף — ביקש למהר ולעשות את ר׳ 
למטרופולין, ובנה בה ביח״ר-ממשלתי לצביעה. צבעים ובורסקאים 
יהודים רבים נמשכו מיד לעיר; אליהם הצטרפו בני עמים שונים, 
ובמהרה פיתחו בה את המסחר דהתעשיה. הח׳ליף בנה בר׳ ארמון 


למערכת המינהל, מסגד מפואר, וכנראה גם חומה לעיר. למתיישבים 
הוקצו חלקות־אדמה לבניה, והעיר היתה פתוחה בפני כל מתיישב, 
בלי הבדל מוצא. בבורות שנכרו נמצאו מים מלוחים, ולפיכך משך 
הח׳ליף מים לעיר ממעיינות שממזרח לתל גזר, כדי להתחרות בלוד 
הנוצרית הרסו את בתי התושבים שם וזירזום לעבור לר׳ המוסלמית. 

יורשי סלימאן המשיכו לשקוד על פיתוח ר׳; ב 720 לערך הוקמה 
בה מטבעה, ומדי שנה הקציבה המדינה כסף רב לטיפול במפעלי־ 
המיס של העיר, הח׳ליף השאם ( 724 ^ 743 ) הקים צריח למסגד 
וחיזק את חומת ר׳־. הארון א(ל)*רשיד ( 786 — 809 ) היה הח׳ליף 
האחרון שנתן דעתו על ר/ והוא הקים בה מאגר־מים (להלן). 

ר , שגשגה גם הודות למיקומה, והמקורות הערביים מתארים את 
ר , במאה ה 10 כאחת הערים המשגשגות־ביותר בסוריה, שסחה חיה 
1 מיל מרובע (כ 2.6 קמ״ר); היא היתד. מוקפת בוסתנים, ושווקיה, 
ששקקו מסחר, נפרשו כמניפה מן המסגד המפואר שבמרכזה. 

ב 969 כבשו הפאטמיס (ע״ע) את א״י, ובימיהם שקעה ר׳. 
הבדווים, שמעמדם התחזק מאד, פשטו על העיר פעמים רבות, 
במיוחד בשנים 1024 — 1029 , שאז שלטו בארץ. שני רעשים — 
ב 1033 וב 1067 — פגעו קשות בר/ ב 1071 כבשו הסלג׳וקים את 
א״י. תושבי ר׳ הצטרפו למרד נגדם, וכשדוכא המרד — תוך טבח 
גדול — נאלצו לברוח מן העיר. לפני שהתאוששה ר׳ ממכות אלו 
הגיעו אליה הצלבנים באמצע 1099 . התושבים נמלטו, והעיר הריקה 
נפלה בידי הפרנקים. יפו ור , היו שתי הערים הראשונות שכבשו 
הצלבנים בא״י. לאחד כיבוש ירושלים אפשרה השליטה בר , ליצור 
קשר בין הבירה לים. בשנים 1101 — 1105 ניסו הפאטמים לחזור 
ולכבוש את ר/ אך רק ב 1102 החזיקו בה לזמן קצר בלבה ב 1187 
נכבשה ר׳ בידי צלאח א(ל)־דין׳ ב 1191 נכבשה בידי ריצ׳רד לביהארי 
וב 1192 נחתם בה חוזה־השלום בין צלאח א(ל)*דין לבין ריצ׳רד, 
שסיים את מסע־הצלב השלישי. ר׳ נכללה בממלכת הצלבנים השביה. 

ב 1268 כבש את ר׳ השלטאן הממלוכי ביברס (ע״ע), ובנה בה 
מסגד מפואר. בימי הממלוכים שבה העיר ופרחה, אולם בסוף שלטונם 
נפגעה ד , בידי הבדווים; הם שיבשו את הדרכים סביבותיה, וב 1481 
שדרוה והעלוה באש. 

בתקופה העת׳מאנית ירדה ר׳ ממעמד של עיר־מחוז לעיר־נפה 
(במחוז עזה). ב 1546 שוב נהרסה כליל ברעש־אדמה. כל השנים 
שימשה תחנה לעולי־רגל (יהודים ולא-יהדדיס) בציר יפו—ירושלים, 
ובמאה ה 17 היתה גם תחנת־ביניים לשיירות־המסהר שנעו בין 
מצרים לדמשק, ואף התקיים בה יריד שבועי. ב 29.2.1799 קבע בה 
נפוליון את מטהו, וממנה יצא להתקפה על יפו, 

בימי המנדט הבריטי התפתחה ר׳, והיתה למרכז של פעילות 
מדינית מוסלמית לאומנית. ערב מלחמת־העצמאות היו בה 15,000 — 
18,000 נפש. במלחמודהעצמאות נכבשה ר׳ במסגרת "מבצע דני" 
(ע״ע א״י, עמ , 586/7 ), בקרבות ״עשרת הימים״; ב 11.7.1948 נכבשה 
לוד בידי גדוד ״הקומנדו״ 89 וחטיבת ״יפתח״, וב 12,7 נכבשה ר , 
בידי חיילי חטיבת "קרייתי". בכך הושלמה יציאת "הלגיון הערבי" 
מגזרה זו. 

בנובמבר 1948 הגיעו לר׳ העולים הראשונים. כעבור שנה היו 
בה 8,000 נפש, מהם 1,400 ערבים. עד 1954 ( 21,000 נפש) נקלטו 
בר׳ עולים מבולגריה (רובם עזבו לאחר זמן), צפון־אפריקה וארצות 
אירופה אחרות. בראשית שנות ה 70 היו 42% מכלל התושבים ילידי 
הארץ, 40% ילידי ארצות אסיה ואפריקה ו 18% ילידי ארצות אירופה 
ואמריקה. מש. שר- 

כבר בראשית ימיה נמשכו לר , יהודים רבים. נראה שתחילה 
עקרו אליה יהודי לוד, ובתעודות עבריות היא קרויה "ר׳ הסמוכה 
ללוד". ככל שגדל משקל העיר בחיי הארץ כן גדלה חשיבות קהילתה. 
בד״ב היתה קהילת ר׳ שניה־בחשיבותה רק לקהילת ירושלים (ע״ע, 
עמ׳ 296 ), ולעתים אף עלתה עליה. אין ידיעות בדוקות על מספר 







167 


רמלה — רמנוג׳ן, שריגיוסה 


168 


יהודי העיר, אך היו בה שתי קהילות — ארצישראלית רבבלית — 
ולהן בתכ״ב נפרדים. ב 1015/20 עקרה ישיבת "גאון יעקב" (ע״ע 
גאון, גאונים. עמ׳ 138/9 ) לר/ עקב רדיפות בירושלים. אחד מראשי- 
הישיבה ישב דרך קבע בר׳ — כנציגו של הגאון — קיים קשר קבוע 
עם הקהילה שישבה במרכז השלטון ועם השלטונות, ומילא גם 
תפקידים קהילתיים. זמן רב ישב בר׳ שלמה בן יהודה (ע״ע), גאון 
א״י במאה ה 11 . באחד ממכתביו נקראת ר׳ "חולת המחוז". בר׳ ישבו 
מנכבדי יהודי א״י, ובהם בעלי תארי־כבוד, כמו "יסוד הישיבה" 
"חבר בסנהדרין גדולה" ועוד. 

בר׳ התקיימה קהילה קראית גדולה ולה מספר בתכ״ב. במאה 
ה 11 התחזקה מאד הקהילה הקראית; היא איימה להשתלט על 
מוסדות הקהילה הרבנית בעיר, ובעיקר על השחיטה. עם חשובי 
הקראים בר׳ בתקופה זו נמנו עלי בן אברהם ה״ארוך״ — שכתב 
פירוש למקרא — ור׳ יעקב ב״ר ראובן. בעל "ס׳ העשר". באמצע 
המאה ה 9 נוסדה בר׳ כת דתית יהודית, שנקראה אל-מליכיה, ע״ש 
מייסדה, או א(ל)־רמליה, ע״ש העיר. הכת התקיימה גם במאה ה 10 , 
והיא נזכרת אצל קרקסאני. כבר במאה ה 9 היה בעיר יישוב שומרוני 
קבוע. 

קהילת ר׳ נפגעה קשות במהומות שפקדו את א״י בשנים 1024/9 . 

היא נפגעה שוב ברעש־האדמה של 1033 , אך התאוששה במהרה. 
רעש־האדמה ב 1067 , שהרס את ר׳ כליל, הרם גם את הקהילה 
היהודית, ובעקבותיו איבדה את מרכזיותה בחיי היישוב היהודי בא״י. 
ישנן ידיעות ספורות על יהודים בר׳ עד לנפילתה בידי הצלבנים 
( 1099 ). בימי הצלבנים לא התקיימה קהילה בר׳ (בנימין מטודלה 
מטפר על 3 יהודים בלבד). בימי הממלוכים לא התחדשה קהילת ר׳, 
ורק רוכלים יהודים סיפקו מזון לעולי־רגל. ב 1820 רכשה העדה 
הספרדית בירושלים חצר בר׳ — לאכסון עולי־הרגל היהודים בדרכם 
לירושלים. לאחר שנכבשה ר' במלחמת העצמאות התחדש בה היישוב 
היהודי. 

ארכאולוגיה. בר׳ שרידים שונים מימי הערבים, הצלבנים 
והממלוכים; חלקם שרדו עפ״נ השטח וחלקם נתגלו בחפירות. המבנה 
החשוב־ביותר מימי הערבים הוא "המסגד הלבן". המתחם כולו הוא 
מרובע ענק ( 84x93 מ׳), והמסגד עצמו בנוי כמבנה רחבי לאורך 
הצלע הדרומית. למבנה 13 פתחים, וטור אומנות מחלק אותו לשניים. 
לחצר הגדולה שני סטווים — במזרח ובמערב. קיר אחר סוגר על 
המתחם מצפון! בתוכו שולב צריח־המסגד ("מנרה") הממלופי 
(״המגדל הלבן״; תמ׳: כרך ו, עמ׳ 483 ), ששרד בשלמותו. המגדל 
גבהו 30 מ/ והוא מרובע. הוא בנוי אבן־גיר לבנה, מסותתת בקפידה, 
4 חזיתותיו הזהות מעוטרות חלונות וגומחות, שעיצובם שדנה מקומה 
לקומה. בפינות המגדל בולטות אומנות־משען. מעל הכניסה לגרם- 
המעלות חקוקה כתובת המייחסת את בנייתו לשלטאן הממלוכי 
קלאון, אך מקובל להניח, שלפחות ראשית בניית המגדל — אם לא 
כולה — נעשתה בידי ביברס. במרכז החצר נבנה בניין, שתפקידו לא 
הוברר, ו 3 מאגרי-מים תת־קרקעיים, שניזונו ממי מעיינות, שנמשכו 
ממזרח באמת־מים. למבנה נוספו חלקים בימי צלאח א(ל)־דין ובימי 
השלטאן הממלופי קלאון. 

בסוף המאה ה 8 בנה הארון א(ל)־רשיד (ע״ע) את ביר אל 
עזיזיה — בריכת־קשתוח תת־קרקעית גדולה, שניזונה גם היא ממי 
מעיינות שהועברו לר׳ מסביבות תל גזר. מימי הצלבנים נקראה 
הבריכה גם ״בריכת סנטה הלנה״ (תמ׳ג ר׳ א״י, עמ׳ 447/8 ), 

בחפירות שנערכו ב 1965 נתגלה בית-יוצר — הסמור, לדעת 
החופרים, לשוק-הקדרים הקדום של ר׳ — ובו נחשף הגדול במכלולי 
כלי-החרם מימי הערבים שנתגלו בארץ. ב 1973 נחפר מבנה מהמאה 
ה 8 , ובו רצפת פסיפס עשירת עיטורים — בעיקר דגמים צמחיים 
וגאדמטריים. באחד ממשטחי הרצפה צוירה גומחת־תפילה (מחראב) 
מוסלמית. שהיא, כנראה, הקדומה־בסוגה הידועה עד־כה. 


מימי הצלבנים שרדה כנסיית העיר. היא נבנתה במאה ה 12 כ 3 סי- 
ליקה רומנסקית, ולאחר כיבוש ר׳ בידי ביפרם (ר׳ לעיל) הפכה 
למסגד; עד־היום נשתמרה בשלמות כמסגד העיר. אל רי 

ב.צ. סגל, לתולדות ישוב היהודיס בר׳ (מאסף ציון, ה 7 ), תרצ״ב; 

ש.קליין, תילדזתהישוב היהודי בא״י(מפתח בערכו). תרצ״ה; ש,אסף, 
תעודות הנוגעות לישוב היהודי בר 7 ובשפלה (בתוך: מקורות ומח¬ 
קרים), תש 77 ו; ל. א. מאיר, בניינים דתיים של המוסלמים בא״י, תש״י! 

ח. ז. הירשברג, ד תחנת הביניים לירושלים (ירושלים, מחקרי א 77 י, 

ד), תשי״ג; י. קפלן, החפירות במסגר הלבן בר׳ (עתיקות, ב 7 ), 
תשי״ו/ח; ז. וילנאי, ר׳, הווה ועבר, תשכ״א! מוזיאון ישראל, חפירות 
ר 7 , תש״ל; י. סראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בא״י* א׳—ב׳ (מפתה 
בערכו), תשל״א 3 ! ם. איש־שלום, בצילן של מלכויות (מפתח בערכו), 
תשל״ו; מ. רהדאילון, רצסת־פסיפס מוסלמית מר׳ (קדמוניות, י 7 ), 

תש ל 77 ח. 

רמן, סר צ׳נךך#קהךה ןנ_קטה:״ 5 

" 3 מ! £3 313 :!!—( 1888 — 1970 ), פיסיקאי הודי, ממעצבי החי¬ 
נוך הגבוה בהודו. ר׳, בוגר ״מכללת־הנשיאות״ במדרס ( 1907 ), עסק 
במחקר מדעי תוך פדי עבודתו כפקיד במשרד האוצר בהודו. בשל 
חשיבות מחקריו נתמנה ב 1917 פרופסור באוניברסיטת הלפתה. 
ב 1933 נתמנה מנהל המחלקה לפיסיקה במכון המדעי בבנגלור (ע״ע) 
וב 1947 — ראש "מכון ר׳ למחקר" שם. ר׳ הקים ופיתח את רוב 
מכוני־המחקר והאוניברסיטות בהודו, ורוב המדענים החשובים שם 
היו תלמידיו. מחקריו החשובים עסקו בפזור (ע״ע) אור. ועיקר 
פרסומו בא לו מגילוי התופעה ( 1928 ), המכונה "אפקט־ר 7 " (ר׳ 
להלן). תופעה זו נתגלתה במקביל גם ע״י הרוסים ג. לנדסברג ול. 
מנדלשטם, והרוסי סמקל ניבא אותה כבר ב 1923 . לר׳ הוענקו תואר- 
אבירות אנגלי ( 1929 ), פרס-נובל בפיסיקה ( 1930 ) וחברות באגודות 
מדעיות רבות. ר׳ נחשב ל״אבי המדע ההודי״, ובעקיפין — לאבי 
פצצת־האטום ההודית. 

א פ ק ט ־ ר 7 הוא תופעה בפיזור־אור במעברו בפרודוח-חומר, 
הנבדלת מפיזור רגיל בכך שתדירות האור המפוזר שונה מתדירות 
האור הפוגע. ההסבר לתופעה בא מתורת הקינטים (ע״ע), הקובעת 
שלכל פרודה יש רמות-אנרגיה בדידות. האור הפוגע יכול להעביר 
את הפרודה מרמת־אנרגיה אחת לאחרת, והפרש האנרגיה מצטרף 
או נגרע מהאנרגיה של האור. שינוי האנרגיה מתבטא בשינוי תדי¬ 
רות. האפקט חלש מאד׳ ולשם הדגמתו משתמשים כיום בקרני־ליזר 
(ע״ע ליזרים ומיזרים) רבוודעצמה ובעלות תדירות מוגדרת חיטב. 
שינוי התדירות, כלו׳ הספקטרום (ע״ע) המתקבל, אפייני לחומר 
המפזר ודומה לספקטרום־הפליטה הרגיל של החומר, המתגלה עפ״ר 
באור אינפרה־אדום. יחד עם זאת אין פיזור*ר׳ זהה לספקטרום 
באינפרה־אדום, כי פגיעת האור בחומר יכולה לגרום למעברי־אנרגיה 
שהם "מעברים אסורים" בפרידה הלא-מוקרנת. השינויים בתדירות 
באפקט־ר׳ הם קבועים עביר כל חימר, ואינם תלויים בתדירות האור 
הפוגע. עצמת התופעה מתכונתית לריכוז החימר המפזר, דש מכשירים 
למדידת ריכוזים של חמרים גאזיים הבנויים על שימוש באפקבדר׳. 
קווי-ד מלמדים על מבנה הפרודה, ועצמת הקטוב (ע״ע) מלמדת 
על תכונות הסימטרית (ע״ע) שלה. אפקכדר׳ בתהודה (ע״ע) שימושי 
גם בריכוזי־חומר נמוכים מאד. 

ז. גצר, ספקסלום ראסאן ומיבנה המולקולות (מדע, ב, 3 ) 5/6 ד 19 . 

יא. ש. 

!*מנו? ,, [; שריביוסה — ן] 3 ( 11 ת 3 ת 31 ^ 3 צ 3 /י 1 .ת 811 — ( 1887 — 
1920 ), מתמטיקאי הודי, מחשובי החוקרים בתורת המספרים. 

היה אוטודידקט בהשכלתו המתמטית. ב 1903 זכה במענק לימודים 
מאוניברסיטת מאדרס, ולאחר נישואיו ( 1908 ) עבד כפקיד ממשלתי. 
ב 1913 החל להתכתב עם המתמטיקאי האנגלי חרדי (ע״ע), ולאחר 
שנה הוזמן לאוניברסיטת קימברידג/ שם למד וחקר בהדרכתו. 
ב 1918 נבחר לחברה המלכותית הבריטית והיה עמית־מחקר באוני¬ 
ברסיטת קימבריג׳. ב 1919 חזר להודו. בד״ב לא ידע על מחקרים 



169 


רמנוג׳ן, שריניופה — רמקול 


170 


קודמים בנושאים שפיתה, ובכ״ז הגיע להשגים מרשימים ומקוריים, 
בעיקר נודע בשל גילוייו בשברים משולבים ופונקציית זטה (ע״ע 
מפפרים, תורת ה־, עמ׳ 1130 , 1135 ), פונקציווזדהלוקה (ע״עקומביני 
טוריקה), סורי רימן(ע״ע) ונושאים מגוונים אחרים מתורת המספרים. 

ךב 7 ס, ע״ע תם. 

רימפולוו/מרי!! , — 0113 <ןבת 3 ^ 0 .ו 1 ג 1 ^ 1 \ — ( 1843 — 1913 ), מרקיז 

טינדרו, קרדינל איטלקי וראש מזכירות המדינה בימי לאו 
^^^ X (ע״ע). ר׳, בן למשפחת אצולה, למד ברומא, הוסמך לכמורה 
( 1866 ) והשתלם בדיפלומטיה ובמשפטים ( 1870 ). הוא שירת בתפקי¬ 
דים שונים במינהל האפיפיורי, וב 1875 נתמנה יועץ לנונציוס (שג¬ 
ריר האפיפיור) במאדריד. מינויו חל בתקופה סוערת, כשהקתולים היו 
מפולגים, ור׳ נאלץ לעמול הרבה כדי לפשר בין המפלגות היריבות. 
פיוס מינהו ( 1877 ) למזכיר הוועדה להפצת האמונה ולפעולות 
מיסיון, ובזכות פעילותו נסתיים הפילוג הארמני. בשנים 1882 — 1887 
שימש מינציוס במאדריד. פעילותו הנמרצת הגבירה את יוקרת האפי¬ 
פיורות, וב 1887 הועלה לדרגת קרדינל. חדשיים אה״כ מינהו לאו 
לראש מזכירות המדינה — תפקיד מקביל לכהונת ר״מ וש״ח. 16 
שנה שיתפו לאו ^^^ x ור׳ פעולה מתוך זהות דעות ואינטרסים, עד 
שקשה להבחין מה חלקו של כל אחד מהם. ר/ שהיה ער למציאות 
הפוליטית והחברתית של תקופתו, אחראי לרעיונות העיקריים שב¬ 
יסוד איגרת הרועים הנודעת 1 מנתגע 0 א ("סדרים חדשים") 

של לאו 111 ^ מ 1891 . במות לאו ציפו רבים שר׳ ייבחר ליורשו, 
אבל התנגדותה של אוסטריה־הונגריה — שאיימה בווטו — מנעה 
את בחירתו. פיוס X — שנבחר במקומו — ביטל את זכות הווטו, 
ומינה את ר׳ לנשיא "הוועדה האפיפיורית למקרא". 

, 111 *זזש 0 . 0 ; 1923 , 71 /•>/> .?/ ./ג ) 111101 ) 087 11 ,ג 1 מע 01 11 > 011 ק 0 מ 51 . 0 

8714 11 ) 167761 ) 0 , 30051 [ - (ש^מ£ .י 1 ; 1929 ,. 7 /?׳ 7 .? 2 . 17 , 0876111.816 11 

, 1958-1960 , 1-11 , 1846-1918 ■ 1167 

רמפוךד, סר בנג׳מיז תומפסוד, הרוזן מ־ — ת 1 ות 3 [מ 8€ 511 

01 זס 1£ דו 11 מ 011 ע 3£ ז 0 ,ת 0 ^<עת] 110 ' 1 ' — ( 1753 , ווברן [מסצ׳ד 
סטס] — 1814 , אוטיי [צרפת]), פיסיקאי בריטי־אמריקני. ב 1776 
נאלץ ר/ אוהד הבריטים, לעזוב את אמריקה, והחל לפעול בשירות- 
החוץ הבריטי ואח״ב בניהול המושבה ג׳ורג׳יה (ע״ע). ב 1784 הוענק 
לו תואר-אביתת, והוא עקר לבדואריה ושימש שם. לפי הזמנת הנסיך 
מכסימיליאן יחף (ע״ע, עמ׳ 458 ), בתפקידים בכירים (שר המלחמה, 
שר המשטרה, ועוד). על שירו¬ 
תיו הוענק לו התואר רוזן. 
ב 1774 נבחר לחבר "החברה 
המלכותית״(ע״ע), וב 1796 ייסד 
את קרן "מדליית ר׳" (..א 
121 >^) של החברה והיה רא¬ 
שון הזוכים במדליה. מדליה 
דומה תרם לאקדמיה האמרי¬ 
קנית לאמנויות ולמדעים. ב 1799 
הקים את "המכון המלכותי" 
( 3111151111411011 ^ £0 ) , ומינה את 
סר ה. דיוי (ע״ע) למרצה 
למדעים שם. ב 1802 התיישב 
בצרפת ונשא לאשה (שניה) את 
אלמנתו של אבי הכימיה המו¬ 
דרנית, לוואזיה (ע״ע). 

ר׳ עסק במחקרים מדעיים 
רבגוניים: כוח־הנפץ של אבק- 
השריפה, שיטת איתות ימי, 


שיפור תנורי־חימום וארובות־עשן ועוד. תרומתו המדעית העיקרית 
היתר. בתורת החום; הוא הראשון שראה בחום סוג אנרגיה, ותרם 
לסתירת תורת ה״קאלוריק" (נוזל החום), שהיתה מקובלת עד אז. 
ב 1798 הציג בפני "החברה המלכותית" מאמר בדבר הפיכת אנרגיה 
מכאנית (חיכוך) לחום. 

כל כתביו י"ל בידי "האקדמיה האמריקנית לאמנויות ומדעים", 
1870/5 . 

)[ €0117 ,.ז[ £חנ 1 ו 13001 ג . 0 ; 1953 , 6 <} %1170 171 €871 771671 4 471 ,חזן>ז 1.3 .£ 
. 1972 ,( 4 , 0£11 נ ,ץ 13 > 10 ׳ 1017 ,!££) 767 * 11 * 441761 10 [ 1 ) $€101 

רנ/קול, מכשיר להפקת גלי־קול בתדירות שמע (ע״ע) מאותות 
חשמליים. הר׳ מבוסם על התמרת השינויים באנרגיה חשמלית 
לשינויים מתאימים באנרגיה אקוסטית! מתח, או זרם־חילופין, 
גורמים להופעת כוחות מכניים, הפועלים על קרום דק וגורמים לו 
להתנודד בתדירות האות החשמלי. תנודות הקרום מניעות אח האוויר 
בסביבתו, ועי״כ יוצרות גלי-קול באותה תדירות. 

קיימים סוגים שונים של ר", הנבדלים זה מזה באופן יצירת 
הכוחות המכניים והפעלתם על הקרום. בר׳ מגנטי מוצב הקרום 
מול קטביו של מגנט קבוע. זרם־החילופין עובר בסליל, הכרוד על 
זרועות המגנט ויוצר שדה מגנטי, המשתנה בהתאמה לתדירות הזרם! 
השדה פועל על קרום מתכתי וגורם לו להתנודד בתדירות זהה. 
האחיזה הקבועה בקצות הקרום פוגמת בנאמנות (׳ל 6111 [> £1 ) של הקול 
המופק. לפיכך שופר הר׳ המגנטי באמצעות קרום חרוטי שקצותיו 
אחוזים במתלה גמיש! התנודות מועברות באמצעות עוגן הנע 
בהפשיות ע״ם תנודות השדה. עקרון פעולה שובה מיושם בר׳ 
הדינמי. כאן מותקן סליל בתוך שדה מגנטי קבוע, המתקבל 
מאלקטרומגנט, או ממגנט בעצמה מתאימה. שינויים בזרס-החילופין 
גורמים לשינויים מקבילים של קטבי הסליל, ולפיכך הוא נמשך 
ונדחה, חליפות, ע״י קטבי השדה הקבוע, בהתאמה לתדירות הזרם. 
תנודות הסליל מועברות באופן ישיר לקרום. ר׳ גבישי מבוסם 
על פעולת גביש פיאזואלקטרי (ע״ע פיאזואלקטריות). זרם־החילופין 
גורם לתנודות מכניות מתאימות של הגביש, ואלו מועברות ישירות 
לקרום בעל מתלה גמיש. 

בר׳ אלקטרוסטאסי מוצב הקרום בין לוחות קבל טעון. 
השדה החשמלי בין הלוחות משתנה ע״י זרם־החילופין. הקרום נתון 
לפעולות הכוחות האלקטרוסטאסיים, ולפיכך מתנודד בהתאמה לשי¬ 
נויים. ר׳ גבישי ור׳ אלקטרוסטאטי מיועדים בעיקר לתדירויות־שמע 
גבוהות. 

הפקת תדירויות נמוכות בר׳ נפגמת בשל גלי־קול עקיפים הנוצרים 
בצדו האחורי של הקרום ומתאבכים עם גלי־הקול הישירים. שיפור 
ניכר מושג ע״י קביעת הר׳ בתוך תיבה אטומה הבולעת את הגלים 
העקיפים. ע״י תכנון מחושב של התיבה ניתן לגרום להחזרה 
מתאימה, כך שהגלים העקיפים ייפלטו במופע שייצור התאבכות בונה 
עם גלי הקול הישירים. 

ר׳ הרגיש לתדירויות נמוכות היא בעל הגב נמוך לתדירויות 
גבוהות! בקרום גמיש מתנודד רק איזור מצומצם מסביב לסליל 
הנע, ובקרום צפיד המשרעות נמוכות בשל כוח-ההתמדה של העוגן 
שעליו יש להתגבר בכל תנודה. בכדי להגדיל את הגב התדירדיות 
של הר׳ מחלקים את הקרום לשני תחימים: פנימי— צפיד; חיצוני — 
גמיש. כך מגיב החלק הפנימי בלבד בתדירויות גבוהות, ואילו בתדי¬ 
רויות נמוכות — הקרום כולו, פתרון אחר, המקובל כיום, הוא לבר(ר 
את התדירויות השונות ולהוינן בר" שובים בהתאם לתחום. קיימים 
התקנים המשלבים 2 או 3 ר", לתדירויות שונות, על ציר אחד. 

ר" המיועדים לשידור להמון מציידים במשפך קשיח להגברת 
עצמת הקול. עקומת המשפך מתוכננת במדויק, ע״פ משוואת הגלים, 
כדי לקבל הגברה מירבית. 

ר״ חדישים בנויים להפקת גלי־הקול בנאמנות גבוהה ([׳ 11 §] 131 



"לתומו על תנור־רמפורד". 
קריקטורה ( 18000 ) על -מפורד 
ואחת מהמצאותיו 



171 


רמקול — רמת־׳גן 


172 


1 ־ 16110 >]!ז). הם מצוידים בקרומים רגישים, מתלים עדינים, אמצעי- 
בליעה לתדירויות מיוחדות ואמצעים להתגבר על הפרעות משניות. 
מאמצעים אלה: פיתוח רכיבי-תדירות הרמוניים נוסף על התדירות 
המקורית, מניעת זרמי־ריסון עקב תנודות משניות של העוגן, וביר׳ב. 
וע״ע מגבר. 

ו. גס. 

רמקרישנה — 2 ו 1-15111 .>[ 12 ח 2 ? — ( 1836 — 1886 ), מורה־דת וקדוש 
הודי. בן למשפחה בראהמאנית עביה מבנגאל, שגילה כבר 
בצעירותו נטיות דתיות, הוקסם ע״י אורח חייהם של מורי־דת 
וקדושים וזכה לחוויות אכסטאמיות כבר בגיל 7 . כבן 20 היה לכוהן 
הראשי במקדש הגדול של האלה קאלי שבפרוורי כלמזה. ר׳ לא 

היה מלומד, אד בעקבות 
המדיטאציות שלו פירש 
את חוויותיו ברוח האד־ 

וואיטה (ע״ע הדו, עם׳ 

499 — 500 ) — העקרון 
היסודי של תורת הוודאב־ 

טה ( 2 )ס 3 !> 0 ׳׳\) הבראה־ 

מ א ני ת — תוך כדי שי¬ 
לובה עם יסודות תורת 
הבהקטי( 1 ^ 6112 — חסי¬ 
דות ודבקות באל אישי), 

ר , הרחיב את גישתו 
הסינתטית — ויש אומ¬ 
רים סיבקרטיסטית — גם 
לדתות אחרות, ובמשך 
תקופות מסוימות חי, נהג והתלבש כנוצרי וכמוסלמי. ע״י התנסות 
חווייתית בדרכי דת אלו שאף להבין ולהגשים את האמה האלוהית 
המתגלית גם בהן, עמדה זו משתלבת יפה בדעה המקובלת בהינדו¬ 
איזם המודרני שאמת אוביוורסאלית אחת גלומה בכל הדתות. אישיותו 
הדתית הקרינה השפעה חזקה גם על אינטלקטואלים רבים בבנגאל 
שהצטרפו אליו. הבולט ביניהם היה ויוקננדה (ע״ע), שהיה אח״ב 
יורשו, וגם האידאולוג והמארגן של תנועת ר/ ר׳ לא השאיר 
כתבים. אך תורותיו נשתמרו בצורות משלים, אמרות ושיחות, 
שנרשמו ע״י תלמידיו, 

התנועה ע״ש ר׳, כפי שאורגנה ע״י ויווקאנאדה, כוללת מחד־גיסא 
עבודה סוציאלית וחינוכית וכן הפצת התורה ("מיסיון"), ומאידך- 
גיסא חיי נזירות של חברי המסדר במנזרי ר׳. בגלל גישתו האוני- 
וורסאלית, היינו הטפת תורת הוודאנטה תוך הערכה והבנה כלפי 
כל הגילריים הדתיים, זכה "המיסיון הראמאקרישני" להצלחה מסוימת 
גם בארצות המערב. ר׳ והתנועה שנוסדה בעקבותיו נחשבים בין 
הגורמים והגילויים החשובים ביותר של התחיה המודרנית בהינדו¬ 
איזם, וע״ע הדו, דתות, עמ׳ 469 — 478 . 

7/16 , 13 נ} 011 .},ז ; 1930 , 17171717 610 ^} 1/16 / 0 16%$ /^ 70 ? , 1 ) 011311 >! . 8 
271€£ > 7 ! 11 ! £71 /{ 16 }} 171 116 5 > ! 811 י גוחזב 5 . 5 .( 1 ; 1942 /< 6 / 0 761 } 00 $ 

. 1944 , €671111716$ 710671116111 177111 17616671111 ] 1/16 171 11111711 ) 1171 } / 0 

צ. ו. 

ך$ר, אילה(אולאום) — ■ 60101 ? ( 012115 ) 010 - ( 1644 - 

1710 ), אסטרונום דני. אחרי גמר לימודיו באוניברסיטת 
קופנהגן השתלם 9 שנים במצפה המלכותי בפריס; ממדריכיו היה 
קסיני (ע״ע). שם גילה את אורך מחזוריהם של ליקויי צדק (ע״ע), 
שנגרמים ע״י צל לווייניו ומשתנים עם מרחק צדק מכדה״א. הפיגור 
המירבי (כמעט 12 דקות— לפי מדידותיו; הערך הנכון: 3 /י 8 דקות) 
אירע כשצדק נמצא בעברה השני של השמש, במרחק המירבי 
מכדה״א, וההקדמה המירבית — כששני כוכבי־הלכת נמצאו באותו צד 
של השמש. ר׳ הסיק שהשינויים נובעים מכך שמהירות האור 
סופית, ושעל האור לעבור מרחקים שונים בין צדק לכדה״א, 


כפונקציה של המרחק ההדדי ביניהם. מכאן חישב שמהירות האור 
היא כ 225,000 ק״מ/שניה ( 1676 ). למרות אי־הדיוק במדידותיו, היתה 
קביעת סופיות מהירות האור תגלית מרעישה. וע״ע אור, מהירות, 
עמ׳ 198 ; אסטרונומיה, עם׳ 788 . ר׳ פיתח והמציא מכשירים 
חשובים, ביניהם הטלסקופ "המשווני", שבנה במצפה של אוניברסיטת 
קופנהגן ( 1681 ). ב 1679 ביקר באנגליה, ונפגש עם ניוטון והלי (ע׳ 
ערכיהם), רוב רישומיו על תצפיותיו האסטרונומיות נשרפו ב 1728 , 

דמרק, אר י ך" — 3110 ) 21 מ 01 ? 12112 < 1011 ■!£ (פסודונים של 
אל 21 !ס 0 ? 3111 ? .£) — ( 1898 , אוסנאבריק — 1970 , אסקובה 
[שוויץ]), סופר גרמני. לחם במלה״ע 1 בחזית המערבית ונפצע. אחרי 
המלחמה למד בסמינר קתולי למורים, ניסה את מזלו במלאכות 
שונות (גם כנהג מכוניות־מירוץ) והיה לעורד עתון־םפורט. הרומנים 
הראשונים שלו לא עוררו עניין, אולם סיפורו 0.101115 £51£11 י ׳\\ בת 1 
105 ! 0 א (כנוסח ההודעות השגרתיות של המטכ״ל הגרמני? עבו": 
״במערב אין כלחדש״, תרפ״ט; ״במערב אין חדשות״,תר״ץ), 1929 , 
זכה להצלחה עולמית ותורגם לכ 30 שפות. הספר הוא תיאור ראליסטי 
של החיים היומיומיים בחזית, והוא הפך לזעקה אדירה בגד המלחמה. 
הסרט שהופק על פיו הוכתר בכמה פרסי־״אוסקר". אולם בגרמניה 
הופסקה הצגתו בשל הפגנות הנאצים, שטפלו על ר' שהוא יהודי 
ושמו המקורי — קראמר. ר׳ נטש את גרמניה ערב עליית הנאצים 
לשלטון, ספריו הועלו על המוקד, אזרחותו נשללה ואחותו הוצאה 
להורג ב 1943 , באשמת "תבוסתנות" ר׳ שהה בשוויץ ובאה״ב (מקום 
שם התאזרח) והיה מקורב לדמויות הבולטות באמנות הקולנוע 
(השחקנית פולט גודרד [ 1 >־ 31 ^ 00 ], גרושתו של צ׳רלי צ׳פלין, 
היתה אשתו השניה). 

מספריו האחרים: 110 ^ 771010 10 > 400 (עבר׳: "שער הבצחוך. 
תש״ז; תש״ח 2 [הוסרט בהשתתפות אינגריד ברגמן, שארל בואיה ן 
וצ׳ארלז לוטון[), 1945 — תיאור חייהם של פליטים נרדפים בפריס 
בשנים שלפני מלה״ע 11 ; £1£0 0£ :> 211 ג 81 — . 1311 ^ — ■!שקס'!' .? 

. 1965 ,\- £7 ^ 

ר. ג.־ק. 

דמת־גן, עיר בישראל, במרכז מישור החוף, 145000 תוש׳( 1978 ). 

ר״ג משתרעת על 13,025 דונם. שטחה הבנוי יוצר רצף 
עירוני עם זה של תל-אביב וגבעתיים — במערב, ובני־ברק — 
במזרח. בצפון עובר גבול ר״ג בירקון ובשטחים פתוחים שלידו. 
בררום־מזרח ובדרום גובלת ר״ג בשטחים פתוחים של קריודאובו 
ובני־ברק, •בדרומה משתרע הפארק הלאומי (ר׳ מפת אגד־הערים של 
תל־אביב, כרך כ״ז, עמ ׳ 216 ). גבולות ר״ג כוללים שני אזדרים; 
צפוני — מקומה של ״עיר־גנים״ (להלן); ודרומי — איזור המרכז. 
מקשר אותם ״צוואר־בקבוק״ ברוחב של ב 600 מ , , בין גבעתיים 
ובני-ברק. 

ב 1914 רכשה קבוצת "עיר־גנים", שבראשה י. ל. מטמודכהן 
(ע״ע), 1,800 דונם במחצית הדרך בין תל־אביב לפתח־תקוה. לרעיון 
ייסוד היישוב חברו קבוצת "מגרש־־גנים", שנוסדה ע״י מ. הילפרין, 
וקבוצת "נחלת־גנים". שנוסדה ע״י מ. שינקין (ע׳ ערכיהם). עקב 
מלה״ע 1 עלו על הקרקע חברי שתי הקבוצות הראשונות רק ב 1921 , 
חברי הקבוצה השלישית ייסדו ב 1923 את "נחלת־גנים" שסופחה 




173 


ד&י^־גן — ר^ת־רזזי 


174 



רסח־גז: מימי! — מראה בקלי; משמאל — 


לימים לר״ג. ב 1922 הופרשו 300 דונם משטח היישוב לצרכי הקמת 
שכונת הפועלים הראשונה בארץ, היא שכונת־בורוכוב (היום בגב¬ 
עתי□; ע״ע, כרך מילואים). ב 1926 הוכר היישוב כמועצה מקומית; 
שמה הוסב מ״עיר־גנים" לר״ג, 

בשנים הראשונות עסקו המתיישבים בחקלאות: הדרים, ירקות 
ומשק־הלב. משנות ה 30 , בעיקר עקב העליה החמישית ( 1933 ), 
נקלטו בר״ג עולים רבים ממרכז אירופה והחל תהליך מזורז של 
עיור ותיעוש, הוקמו בתח״ר לטכסטיל, ממתקים ומוצרי־מתכת. 
ב 1936 מנתה ר״ג 4,000 נפש. בשנות ה 40 סופחו לר״ג שכונות 
בדרום ובצפון — בהן ״נחלתיגנים״, וב 1948 השתרעה על כ 5,000 
דונם, ובה 19,000 נפש. לאחר קום המדינה קלטה ר״ג עולים רבים, 
בעיקר מארצות אירופה, תימן ועראק. ב 1950 הוכרזה לעיר. בשבות 
כהונתו הארוכות ( 43 שנים) הצליח א. קריניצי(ע״ע) להנהיג בר״ג 
מערכת יעילה של שירותי נקיון ותברואה ומסורת גינון עירוני 
שהפכו שם־דבר. ר״ג היא עיר מודרנית בעלת תשתית כלכלית 
איתנה המספקת לתושביה את כל השירותים. כ 400 מפעלי תעשיה 
ומלאכה מעסיקים יותר מ 8,000 עובדים. ענפי התעשיה העיקריים 
הם ייצור מזונות, מתכת, חשמל ויהלומים. באיזור־התעשיה שבמערב 
האיזור הצפוני של ר״ג נמצאים מספר בתח״ר גדולים למוצרי מזון, 
ושם בניין בורסת היהלומים ( 1968 ) ומפעל ההוצאה־לאור של 
"מסדה". 

בר״ג 3 מוסדות להשכלה גבוהה: אוניברסיטת בר־אילן, המכללה 
לטכנולוגיה של אפנה וטכסטיל (ע״ש שבקר) ובי״ס לאמנות הבימה 



רסוז-נו: בניין כורסח־היהלוסים 



פינה בגו "המלה דור" (צילום: רחל הירש) 


והקולנוע׳ השוכן ב "ב י ת צבי". מדרום־מזרח לר״ג נמצא ביה״ח "תל 
השומר״. בדרום ר״ג משתרע על 1,800 דונם הפארק הלאומי ע״ש 
קריניצי, ובו גן־חיות פתוח (״ספארי״). מצפונו — כפר־המכביה, 
שהוקם לאכסון משתתפי המכביות. בצפון ר״ג האצטדיון העירוני 
הגדול בארץ, וכן מרכז־ספורט משוכלל לנכים (ע״ש ספיבק) ומטווח 
עירוני חדיש. 

י. זיר־אב — י. חורגין — ש. שמואלי (עורכים), ר״ג, תרפ״ב־תש״ו, 
1921 — 1946 , ספר יובל, 1946 . א אפ 

רמת־המחיה, ע״ע מדד. 

ז־- ־־״;־ן־ ־* ־ 1 

ךמת־השרון,יישוב עירוני בשרון הדרומי, כ 10 ק״מ מצפוךמזרח 
לתל-אביב; 30,000 תוש׳ ( 1977 ). רה״ש משתרעת משני 
עברי כביש בני־ברק—הרצליה, עפ״נ 18,000 דונם. נוסדה ב 1923 
ע״י קבוצת עולים מפולניה, אשר רצו להקים בקרבת תל־אביב עיר־ 
גנים ובה משקי-עזר. עד 1930 נקראה בשם עיר־שלום ומתיישביה 
התפרנסו מפרדסבות, משק־חלב וגידול ירקות. ב 1949 קיבלה רה״ש, 
שהיו בה כ 2,000 נפש, מעמד של מועצה מקומית. אז גם הוקמה 
ממזרחה מעברה שקלטה כ 5,000 עולים חדשים; לימים סופח שטחה 
לרה״ש. ב 1951 נוסד ביה״ס החקלאי "הכפר הירוק", ואף הוא סופח 
לרה״ש, מאז שנות ה 50 מתפתחת רה״ש כפרבר־מגורים של ת״א, 
הטובל בירק, ובו שירותים מוניציפאליים מפותחים; רוב אוכלו¬ 
סייתה מועסקת בתל־אביב ובסביבותיה. במפקד 1961 נמנו ברה״ש 
10,500 נפש, ומאז גדלה כמעט פי שלושה. 
ג. קרסל, ספד רדרש, 1963 . 

ךמת~ךחל, קיבוץ בדרום ירושלים, לצד הדרך לבית־לחם. נוסד 
ב 1926 ע״י חברים מ״גדוד העבודה"(ע״ע), שעבדו בירושלים 
(מ 1921 ) בעבודות מחצבה ובניין. ב 1929 הצטרף הקיבוץ ל״קיבוץ 
המאוחד״, וכשהתפלג ״הקיבוץ המאוחד״ ( 1951 ), הצטרף ל״איחוד 
הקבוצות והקיבוצים". בהעדר קרקע מספקת התפרנסו חברי ר״ר 
ממאפיה, ממכבסה ומעבודות־זזוץ. במאורעות 1929 הותקף המקום 
ונהרס׳ וב 1930 נבנה־מחדש. ב 1936 וב 1939 הותקף שוב, אך החזיק 
מעמד. במלחמת העצמאות היה קיבוץ ר״ר העמדה הדרומית־ביותר 
של ירושלים. במאי 1948 הותקף ע״י הלגיון הערבי ממזרח וע״י 
שריון מצרי ממערב, ובמהלך הקרבות עבד מספר פעמים מיד ליד. 
המקום נהרס כליל, אך נשאר בידיים ישראליות ושוקם לאחר 
המלחמה. ב 1946 , ושוב לאחר מלחמת-העצמאות, הורחבו שטחי 
הקרקע, וענפי החקלאות במשק התחזקו. עד מלחמת ששת־הימים 
הקיף הגבול (קו שביתת־הנשק) את ר״ר מ 3 עברים. המצב הבטחוני 
המיוחד, והתפתחותה של ירושלים לעבר ר״ר, צמצמו את פיתוחו 
של המשק. ב 1956 נהרגו, באש שנורתה משטח ירדן, 4 ממשתתפי 




175 


רמת־רחל — רן, כריסטופר 


176 


כינוס ארכאולוגים׳ שנערך בר״ר. כיום מתפרנסים חברי ר״ר ממט־ 
עים׳ פלחה׳ הארחה ועבודות־חוץ. ב 1977 היו בר״ר 81 חברים. 

בשנים 1954 — 1962 נערכו בשטח הקיבוץ חפירות ארכאולו¬ 
גיות, והתברר שהמקום יושב מימי הבית הראשון ועד התקופה 
הערבית. ראשית היישוב בימי מלכי יהודה — במאה ה 9 או ה 8 
לפסה״נ — והם בנו במקום מצודה מלכותית מאבני־גזית. מתקופה 
זו התגלו במקום ידיות קנקנים רבות ועליהן טביעות ממלכתיות 
מטיפוס "למלך", בשלהי ימי ממלכת יהודה הוקם ארמון מפואר 
(על שטח של כ 20 דונם)׳ מוקף חומת-סוגרים. לדעת החופר 
(י. אהרוני; ר׳ ביבל׳) זהו הארמון הקדום־ביותר הידוע לנו של 
אחד ממלכי יהודה, ואפשר שזהו ביתו של יהויקים (ע״ע), שבנייתו 
מתוארת בם׳ ירמיהו (כב. י ג—יט). הארמון נבנה מאבני־גזית 
(כארמון אחאב בשומרון) וקושט בכותרות פרוטדאיאוליות (ר׳ תנד, 
כרך ו, עבד 290 ) ובסבכות־חלון (ר׳ תמ/ כרך מילואים, עם׳ 500 ). 
י. ידין (ר׳ ביבל׳) הציע לזהות ארמון זה כ״בית הבעל" (מל״ב 
יא, יח), שבנתה המלכה עתליה (ע״ע). בימי שיבת־ציון נבנתה 
מצודה חדשה׳ וטביעות־חותם רבות מן התקופה הפרסית מעידות 
שהיה כאן מרכז מינהלי. ממצא זה מחזק את זיהוי המקום עם בית- 
הכרם — בירת-פלד בימי נחמיה (נחכד ג, יד), מלבד טביעות רבות 



רמת וח?. תבנית ד,מצווח הישראלית: 1 . שער; 2 . חצר ז 3 . בת' מנורים; 

4 . הארמו; , .- ה. בניית נזית •ש 5 חומת הסזנריס; 0 . המקום שבו נמצאו 

סבבות־חלון 

"יה[ו]ד" ו״ירושלם" נמצאו טביעותיהם של שני פחות יהודים בלתי־ 

ידועים — אחיו ויהועזר. אחרי חורבן המצודה (במאה ה 3 לפסה״נ) 

הוקם במקום יישוב-פרזות, והוא התקיים עד סוף ימי הבית השני, 

אח״כ הוקמו כאן מבנים של הלגיון הרומי העשירי. במאה ה 5 הוקמה 

כאן כנסיית (ומנזר) "קתיסמה" (-המושב), במקום שלפי המסורת 

הנוצרית ישבה בו מרים, אם ישו׳ בדרכה לבית־לחם ללדת את בנה. 

ב. סייזלר — מ. שסקליס, ר״ר וח׳רבת צלח (בתוך: קובץ החברה 
העברית לחקירת א״י ועתיקותיה), תרצ׳־וז; מ. שטקלים, מערת קברים 
יהודים בריר (שם) י י. אהרוגי, החפירות בר ״ ר (ידיעות, י״ט, כ׳), 
תשט״ז; (שם׳ ב״ד), תש״ך ; הנ״ל, טביעות־חותם עבריות מר״ר 
(בתוך: א״י, ו׳), חשכ״א; ע. בר חיים, בדרך אל ר״ר׳ תשל״ב; 

י. ידין, עיר בית הבעל (בחוד: ארץ־שומרון), תשל״ד ; ,!חסזגוץ* 

. 1962 ,מ-ז 111 

אל. די.-יו. אה. 

רן ( £5 מ 1 !^), הבירה ההיסטורית של ברטניה (ע״ע) במערב 
צרפת; 195,000 תוש׳ ( 1975 ). ר׳ שוכנת במרכז האגן המישורי 
של החבל על גדות נהר וילן, במקום שבו מתחבר אליו יובלו איל. 
ר׳ היא צומת דרכים היסטורי, שבו מתמקדים קווי מס״ב וכבישים 
והמשרתאיזורחקלאי עשיר. התעשיה מעבדת את התוצרת החקלאית 
ועוסקת בייצור מכונות חקלאיות, ציוד לרכבות ומכוניות (סיטרואן). 
העיר עלתה באש כמעט כליל ב 1720 ונבנתה מחדש. ממבניה העתי¬ 
קים יותר כנסיית סן מלן (נוטר דאם), ששיקומה הושלם רק במאה 



רז ; מראו, כללי של טרכז העיר (דזמחיאח של ברטא!׳ ח) 


ה 19 , וארמון המשפט. בר׳ מבנים רבים מן המאה ה 18 , בהם בית 
העיריה. באוניברסיטת ר׳ — שהועברה אליה מנאנט ב 1735 — 
למדו ב 1975/6 20,500 תלמידים. בר׳ מוזיאונים לאמנות ולהיסטוריה. | 
ר׳ היא מושב ארכיהגמון. 

בימי הקלטים היתה ר׳ בירת הרדוגים (^> 1011 >צ>£), ובימי הרו¬ 
מאים — מרכז של פרובינקיה. המלכים המרובינגים והקרולינגים לא 
הצליחו להשליט את מרותם על ר׳. ב 831 עברה ר׳ לשלטון נומנואה 
(ע״ע ברטניה, ענד 688 ), ובמאה ה 10 הפכה למושב דוכסי ברטאן 
(ברטניה) ומקום הכתרתם. בשנים 1420 — 1450 הורחבו חומות ר/ 
במלחמת מאה-השנים (ע״ע) תרמו פליטים מנורמנדיה ומפלנדריה 1 
לפיתוח תעשיית טכסטיל בר/ ב 1561 התכנס בר׳ הפרלמנט של 
ברטאן. ב 1675 פרצה בר׳ התקוממות נגד העלאת מסים; היא דוכאה, 
ובעקבותיה הועבר הפרלמנט מר׳. במאה ה 19 ירדה חשיבותה. בסוף 
אותה מאה התחיל תיעושה. ב 1899 התכנס בר׳ ביה״ד הצבאי העליון, 

שזיכה את דריפום (ע״ע). 

. 1967 .. 7 , 1 ;>££נ 81 .? . 11 ; 1954 ,.מ . 11 


ל*[, 0 ר ־ 11€1 (! 0 ז 15 ז 01 : 511 — ( 1632 — 1723 ), 



גדול ארדיכלי אנגליה. ר׳ היה בעל כשרונות רב-צדדיים 
ביותר. עד גיל 30 התחנך ופעל כאיש מדעי־הטבע והמדעים המדוי¬ 

קים, ונודע כאחד מגדו¬ 
לי המדענים בדורו. ר׳ 

הוכר כ״ילד פלא"(ניו¬ 
טון העריץ את כשרו¬ 
נותיו בתחום הגאו־ 

מטריה), ובגיל 15 הת¬ 
מנה מדריך לאנטומיה 
ב<ח 0 ;!ן< ו 50 0£ 00110£0 
בלונדון. אח״כ למד 
באוכספורד, ובה סיים 
את לימודיו ב 1651 . 

שם הצטרף לחוגם של 
חלוצי מדעי־הטבע המו¬ 
דרניים, שייסדו את ה¬ 
חברה המלכותית(ע״ע). 

בהיותו בן 25 נתמנה 
פרופסור לאסטרונומיה 

כד כדיסטופד רז. צייר: נ. קנ?ר, 11 ־ 1 

1 הג?ריה הלאומית לריוקנים, ?ונדון) ב״גרשם קולג"', לוג" 





177 


רן, כריסטופר — דנבד, (ז׳ן ניקולה) ארטיר 


178 


דון, וב 1661 — פרופסור באוכספורד. ר׳ פעל גם בתהומי האופ¬ 
טיקה, המטאורולוגיה, הפיסיולוגיה והפיסיקה. 

פעילותו כארדיכל החלה רק ב 1663 , כשהציג בפני חברי "החברה 
המלכותית״ את הדגם לבניינו הראשון — ,,התאטרון" ע״ש שלדון 
באוכספורד. בניין מוקדם אחר — אף הוא אוניברסיטאי — הוא 
הקפלה של "פמברוק ק 1 לג״׳ בקימבריג׳ (לפני 1665 )ז לפני-כן כבר 
שימש ר׳ חבר הוועדה לשחזור קתדרלת סינט פול בלונדון. מכאן 
ואילך הקדיש עצמו לארדיכלות, ובמקצוע זה היה אוטודידאקט. 

ב 1665/6 סייר ר' באירופה. בפריס פגש אח ברניני ואת פ. מנסר 
(ע׳ ערכיהם). ואח״ב חקר את סגנונם של הארדיכלים האיטלקים, 
הצרפתים ובני ארצות־השפלה. היה זה מגעו הישיר היחיד עם מסורת 
הארדיכלות האירופית. 

אחרי ״השריפה הגדולה״ בלונדון (ע״ע, עמ׳ 480 ) נתמנה ד 
חבר "ועדת המפקחים" לביצוע חוק הבינוי המחודש של ה״סיטי" 
( 1667 ; שם, עמ׳ 469 ). ימים אחדים אחר השריפה הציע ר׳ תכנית 
כוללת לשיקום העיר; תכניתו נדחתה, אולם ניתנה לו סמכות מלאה 
לבנות 53 בנסיות חדשות ב״סיטי״ — במקום אלו שחרבו (מספרן 
היה גדול־יותר) — ואת קתדרלת סינט פול. היתה זו הזדמנות חד* 
פעמית, שבה הפעיל ר׳ את כשרונותיו המיוחדים — כושר־המצאה 
!רבגוני, מעוף ודמיון. וגישה רציונאלית ואמפירית לפתרון בעיות 
ארדיכליות מורכבות. ב 1669 נתמנה ר׳ "מפקח ראשי" של משרד- 
הבניה המלכותי, התפטר ממשרתו באוכספורד והוכתר בתואר 
אבירות ( 1673 ). 

הכנסיות החדשות ב״סיטי" (ואחדות מחוצה לו) נבנו כמעט 
בו־זמנית ( 1670 — 1686 ) — בד״כ בסגנון קלאסי. היחיד שקדם לר׳ 

1 בסגנון זה בלונדון היה 
א. ג׳ונז(ע״ע). ר׳ נמנע 
מלחזור על תכניותיו, 
והתמיד בחיפוש אחר 
פתרונות חדשים ומקו¬ 
¬ריים לבעיות מבניות, 
אסתטיות וטופוגרפיות• 
'כושר־ההמצאה הרבגו־ 
ני שלו בא לידי ביטוי 
מלא בעיקר במבחר 
תכניות הקרקע וחקי־ 
רוי, ובתכנונו ועיטורו 
; של החלל הפנימי בכנ¬ 
סיות סינט סטיוון 
(בוולברוק; 1672 — 

1687 ), סיג ט ק למג ט 
(בדינס; 1680 ואילד) 
וסינט ג׳ימז (בפיק' 
דילי; 1683 ואילך). 
דמיונו הפורה התגלה 
בעיצוב המקורי והמק¬ 
סים של צריחי הכנסיות: הצריח הנאו-גותי של סינט דנסטן והסגנון 
ההולנדי־צרפתי בסינט מרי־לה־בו ( 1670 ואילך) בצ׳יפסייד; בסינט 
בריד ( 1701/3 ) — עד לפיתוח סגנונו של בורומיני בסינט ם 1 ל ובסינט 
ודאסט ( 1694 — 1697 ). את קתדרלת סינט פול (ע״ע לונדון, עגד 
470 , ותנד שם) — מפעל־הבניה הכנסייתי הגדיל-ביותר של ר׳, 
וחסר־תקדים באנגליה — ההל ב 1675 , אחרי שנדחו 3 מהצעותיו 
הקודמות. התכנית הסופית היא אפוא פרי פשרה. כיפת סינט פול 
נבנתה בהשראת כיפות של מבנים איטלקיים וצרפתיים, אך הפתרון 
ההנדסי שלה הוא פרי המצאתו של ר׳. המגדלים מושפעים ממגדליו 


של בור 1 מיני ברומא, והאגפים הצדדיים — מפיטרו דה קורטונה 
(ע״ע). ר׳ שימש ארדיכל ראשי עד סיום עיקר הבניה ( 1711 ), אך 
אח״כ דחקוהו מתחריו בהדרגה מניהול העבודה. ב 1718 פוטר ר׳ 
הישיש ממשרת "מפקח ראשי". הוא נקבר בכנסיית סינט פול שבנה. 

בשירות בית המלוכה תכנן ר׳ בלונדון ובסביבותיה בניינים 
אזרחיים חשובים, ביניהם ביה״ח בצ׳לסי ( 1682 — 1692 ) וביה״ח 
בגריניץ׳ ( 1694 ואילך! כיום ביה״ס הימי), המייצג את סגנונו 
הבארוקי המאוחר של ר , . מהארמונות המלכותיים ומהתוספות 
לארמונות קיימים שתכנן בלונדון ובסביבתה שרדו רק חלקים! 
החשובה בהם היא התוספת להמפטון ק 1 רט (ע״ע, ושם.תם׳! 1689 
ואילך). מבנייניו החשובים האחרים: מצפהיהכוכבים של גריניץ׳ 
(ע״ע, ושם תבד! 1675 ), ספריית טריניטי קולג׳ בקימבריג׳ ( 1676 — 
1684 ) והמגדל הנאו־גותי ("מגדל תום") בחזית חצר כריסט צ׳רץ׳ 
באוכספורד ( 1681/2 ). תלמידו ושותפו של ר׳ היה ניקולאס 
הוקסמור (ז 00 מ £81 [^ ג ^ .ז> 1 ? 1661 — 1736 ), שירש כנראה את סגנונו 
המאוחר. 

־״ 5111 .[ ; 1937 ,.?ן . 0 ; 1924/13 ,) 100 ,^ 50 .׳מ 771 

111 )) 710 7111 1 ) 011 , 86 ,־יש 1 ^ 5 .? .מ ; 1953 ,.^׳ 1 . 0 511 ,מס&זנזדת 
511 / 0 ) 11141 ) 411711 ) 77 ,) 5 ת 11 ? .ע ; 195 6 ,) 14141 ) 411711 811 ) 1 ) 71410 
4 ־..׳ 7.8 > 511 ,ש 1 זז! 8 . 8 ; 1971 . 14 ; 1956 . 7 > 

. 1977 ,( 70111101 , 0 ־ 4:11 < 80 .£ ; 1975 ,(( 810£18117 71111011101 

א■ רו. 

רגבו(רמב 1 )(? 7 ן { י קולה) אךט י ר —־! 11 ו{!ז\ 7 ( 135 ס 10 א "גס!) 

— ( 1854 , שארלוויל — 1891 , מארסיי), משורר 
צרפתי, ממבשרי השירה החדישה. אביו היה קצין שעזב את משפחתו, 
וד גדל בחסות אמו הקפדנית בעיירה תעשייתית פרובינציאלית. 
ר׳ הילד היה תלמיד מבריק, ובהשפעת מורה־מהפכן, ר. איזאמבאר 
( 1 >־ 21 < 1 תז 123 ), החל לכתוב שירה (גם בלאט , ) בהיותו כבן 15 . ר׳ 
התכתב עם סופרים בפריס, ובתקופת המלחמה עם פרוסיה הגיע 
לפריס ( 1871 ), בה נקשר בידידות עמוקה וחולנית אל ורלן (ע״ע, 
עמ , 524 ). השניים יצאו ביחד לנדודים, אד ידידותם נקטעה בהיותם 
בבלגיה: ורלן ירה בד, פצעו ונכלא. בכתיבת שירה עסק ר׳ עד 
גיל 19 , או 21 , ואח״ב התמכר לחיי-הרפחקאות במזרח הקרוב 
והרחוק: היה חייל בצבא הקולוניאלי ההולנדי, מבריח נשק וסוחר 
בחבש. על הצלחת שירתו, שהחלה להתפרסם בינתיים, כמעט שלא 
ידע. לצרפת חזר חולה אנוש ושם מת. 

שירתו הראשונה הושפעה מוויקטור הוגו (שקרא לד '€}[ 3 ו 51 
1 מ £3 מ:>- 0 ־ 31 ש<] 8 — "הילד־שיקספיר") ומבודלר, אך במהרה פיתח 
השקפות עצמאיות, בהשפעת כתבים אוקולטיים (אפשר: קבליים). 
על השקפותיו כתב במכתבים 
שנקראו אח״ב 011 !ז 6 ז 11 :טגמ! 00105 ? (.,משוררים מקוללים"). ה״אילומינציות" י״ל 

ב 1886 , שיריו המכונסים י״ל ב 1895 , כרכי "עונה בגיהנום" נתגלו 

במחסני הדפום ב 1901 והופצו ב 1915 , מכתביו י״ל ב 1931 וכל 

כתביו ב 1946 ; מהדורה חדשה שלמה — 1972 . עם פרסום יצירותיו 

החל להתרקם "המיתום של ר׳", המשורר המקולל אשר בעודו נער 

קנה את עולמו, מבלי לדעת זאת, התנסה במגוון של חוויות, צלל 

לתהום־הנשיה ונתגלה מחדש ככוכב־שביט מיוחד במינו בשמי 

הספרות. ר׳ נחשב אחד מגדולי הסימבוליזם ומהדמויות הבולטות 

של הדקדנס (ע״ע, ענד 43 ) ומאבות השירה החדישה, הפורצת 

את גדרות הפרוסודיה וההבעה המסרתיות ושואפת לחשוף את 

נבכי־הנפש הלא־רציונליים. השפעת ר׳ מורגשת בכל השירה 

המערבית, ובייחוד בצרפת עצמה; ע״ע סיר־ראליזם, ענד 993 < 

ל.־פ. פרג; צרפתית, תרבות, עמ׳ 977 . 

שירי ר׳ תורגמו ללשונות רבות, והוא אחד המשוררים המתור¬ 

גמים ביותר לעברית. מתרגומיו שי״ל בכ״ע ובעתונים ליקט י. דוד 

(ר' ביבל׳,' ושם גם תרגומים אחרונים). 

א. יעוז־קסט, שירי פסיפס, תשס״ז ; הנ״ל, כתב בגביש, 1968 ; י. דוד 
(עורך), המקוללים; משירי ש. בודליר, פ. וורלין, א. ר׳ (כולל ביבל׳ 
עברית ולועזית), תשכ״א < מ. לוקר, ז , - א■ ד (כולל תרגומי שירה 
ופרוזה רבים משל ר׳ מאת א. מייטום), תשל״ג; א. זקם, פרדס, 
תשל״ו! , 011 ( 60 16 .? 1 ,:>מב 1 >פ 0 ? . 8 ; 1929 , 0.711 ( 60 16 .? 1 ,:> 11 וי\ 0 ת*>.מ .מ 
; 1949 , 1110715 ) 1 * 711 * 11151 465 > 716 * $704716 16 61 .?/ , £0 <>ס 1.30 40 . 11 ; 1933 
$07 .? 1 ,׳( 800/1010 ; 1952/62 , 1-111 46 > 1416 ( 454 6 ^ 1 , 10 י!רנ 1 ש ££1 ..א 

( 0617 ? 7416 , 00101 . 0 -א ; 1966 ,.? 2 , 116 ^ 0 ? ./*ן ; 1961 , 1-77167716 ) 11 

. 1974 { 0 

מ. 

ר?בדה, _קת!־ין דה ויוון, מךקיז די׳ - ־ 1 ׳ 

; 830180011101 10 > 10150 >ז 13 ־ד 1 , 0000 ־^ ¥1 — ( 1588 , רומא — 

1665 , פרים), אשת־חברה צרפתית, בעלת טרקלין ספרותי. ר׳ 
נודעה ביפיה ובפקחותה והיתה להשראה לסופרים ולמשוררים 
(ביניהם וואטיר [ע״ע]). ב״חדר הכחול״ שבארמונה, . 8 10 > 10101 ־ 1 , 
אירחה, יחד עם בנותיה, חברה מובחרת של סופרים, אמנים ואנשי־ 
שם, שבילו בשיחות רציניות ובשעשועים. אורחי ר׳ היו מיוצרי 
״הטעם הטרקליני״ המעודן ( 10010$110 ת 5 ע״ע צרפתית, תרבות, עמ׳ 
974 ). תרומתו העיקרית של בית־ר/ מראשוני הטרקלינים הספרותיים 
רבי*החשיבות בצרפת, היא זיכוך הלשון הצרפתית, עידונה והתאמתה 
לשימוש ספרותי ברמה גבוהה. 

- 71 * 1 ) 07 , 8.31 :/) 1929/3 , 11 ־ 1 46 > 110161 ' 1 61 ¥ 0111176 , 3£110 /ן 

. 1963 , £6 1 >£ 171 ) 1 111 ) 176 16 ) 75 ) 27710161 ) 6 77121716715 

ו*גג( יי 0 / אל 03 גליויל 0 רי־זרס—— 

( 1809 , קושטא — 1892 , אתונה), מדינאי, מלומד וסופר 
יווני. מוצאו ממשפחת פאנאריוטים מיוחסת (ע״ע יון, עם׳ 479 < 
יונית, לשון ותרבות, עמ׳ 563 ), למד בבוקארסט ובמונאקו והיה 
קציו־חותחנים בצבא באוואריה. היגר ליוון שבשלטון אותץ הבא־ 
ווארי ונתמנה ( 1844 ) פרופסור לארכאולוגיה באוניברסיטת אתונה. 


מ 1856 מילא משרות מדיניות חשובות; היה שר־החוץ ושגריר בפרים 
ובברלין. 

כסופר נמנה ר , עם אסכולת ה״פאנאריוטים", הושפע מהרומנסיקה 
הגרמנית והצרפתית ואח״כ מהקלאסיציזם. פרסם חיבורים (בצרפ , ) 
על עתיקות יוון, שפתה וספרותה. בקומדיה ^□׳ן 6 ך.ג 00 ק 1 גו 8:0 0 סז 
(״חתונת קוטרוליס״), 1845 , לגלג על מנהגים פוליטיים ביוון. 
את עברה של ארצו העלה ברומן ההיסטורי ^ 1£ ןי 40 \ 0 ס 1 ?ךוד׳\ 0£ ( 1 ^ 
(״נסיך מוראה״ [ע״ע יון, עמ׳ 476 ]), 1850 . כתב גם שירים ליריים, 
תרגם ממיטב הספרות של יוון העתיקה ושל אירופה ביה״ב ובעת 
החדשה (גם את "נתן החכם" של לסינג). 

רנגון (מ 0 ס״ת 82 י מ ¥30£0 — "עיר השלום"), בירת בורמה (ע״ע), 
נמלה הראשי והגדולה בעריה; 1,927,000 תוש׳ ( 1971 ). 

ד שוכנת על הגדה המזרחית של נהר הלינג (או: ר׳), הזרוע ! 
המזרחית בדלתה של נהר אירודי (ע״ע), 34 ק״מ מים אנדאמאן.! 
נמל ר׳ משרת 85% מכלל סחר־החוץ הבורמי (כ 3 מיליון טון 
מטענים בשנה) וחלק ניכר מסחר־הפנים המתנהל ברשת מסועפת 
של נתיבי-מים ולאורך החופים. ר׳ היא גם צומת הכבישים ומסה״ב 
המרכזי במדינה. סמוך לנמל נמצאים איזור התעשיה ובתי־זיקוק 
לנפט המועבר לר׳ ממרכז בורמה במכליות. המפעלים עוסקים 
בעיבוד אורז, ייצור טכסטיל, לבנים, מזונות, תרופות, מוצרי ברזל 
ופלדה. 

מלבד היותה מרכז מדיני ומינהלי ומוקד הפעילות הכלכלית 
המולאמת בבורמה, ר׳ היא המרכז לתקשורת, לתרבות וחינוך גבוה. 
אוניברסיטת ר׳ נוסדה ב 1920 , ומשם יצאו ראשוני התנועה הלאומית־ 
מהפכנית, בעיקר משנות ה 30 . מוסדות החינוך הגבוה כפי שאורגנו 
בשנות ה 60 ; שתי אוניברסיטות (אחת לאמנויות והאחרת למדעים) 
ומכונים מקצועיים. כן פועלים בר׳ בת״ס לאמנות, מוסיקה ודרמה, 
ומכון בי״ל ללימודים בודהאיים. בר , מצוי המוזיאון הלאומי. 

על נוף העיר חולשת פגודת 'שרדאגין (ר׳ תמ , : כרך ח/ 

עמ׳ 59 ); הפגודה הבודהיסטית הגדולה בעולם ומהמקודשות שבהן, 
מושכת צליינים בודהאיים מבורמה ומחוצה לה. היא בנויה על 

# 





רנגח: נזירים בורהיפטים בתה 5 ובה דחית סביב "נורת ׳טויראגון 
(סוכנות בר־רור, ח״א). 



181 


רגגון — רגו, פול 


182 


משטח מוגבה שבמרכזו ססופה נוסח הדו (ע״ע, עמ' 505/7 ) ומוטי' 
ווים בהשפעה סינית. הסטופה חרוטית, גבהה 100 מ׳ והיא מצופה 
זהב. הקפה בבסיס 433 מ/ והיא מוקפת 64 פגודות קטנות וביתנים, 
כולם משופעים בפסלים ובעיטורים מעשי שבכה, שיבוץ וגילוף. 
לפי המסורת החלו לבנות את הסטופה סמוך לימי בודהא, ואף 
שמורות בה כמה משערות ראשו. אך המבנה הנוכחי רובו מהמאה 
ה 15 . 

עד אמצע המאה ה 18 היה היישוב סביב הפגודה בעל חשיבות 
דתית בלבד. ב 1755 הוסב שם המקום מאוקאלה ליאנגון (הצורה 
ר׳ היא שיבוש, או תעתיק, של ינגון לאנגלית) ונבנתה בה עיר־נמל. 

ב 1852 כבשו הבריטים את ר׳ ופיתחוה מאד. בנוה כעיר מתוכננת, 
דאגו להבטיח את שטחיה מפני שטפונות, הקימו מערכת אספקת 
מים וביוב, וקבעו בה את מרכז השלטון בכל בורמה, בשלטון ברי¬ 
טניה הוקמו בר׳ מוסדות-חינוך רבים, וב 1920 נוסדה אוניברסיטה. 
הגירת זרים— בעיקר הודים ( 213,000 מתוך 400,000 התוש׳ ב 1931 ), 
אך גם סינים, מוסלמים ואירופים — זירזו את התפתחותה. מתיחות 
בין־גזעית — שהגיעה לשיאה במהומות־דמים נגד ההודים — הזינה 
את התנועה הלאומית הבורמית, שהתפתחה משבות ה 20 . ב 1937 , 
כשהופרדה בורמה מהודו וענייני־הפנים שלה נמסרו לממשלה בורמית 
אוטונומית, היתה ר׳ לבירת הארץ ולמושב בחי״המחוקקים, 
במלה״ע 11 נכבשה ר׳ בידי היפנים ( 1942 — 1945 ), נפגעה בהפ¬ 
צצות של בעלות הברית, ורבים מההודים והאירופים עזבוה. עם מתן 
עצמאות לבורמה ( 1948 ) עזבוה זרים רבים, ור , היתה לעיר 
בורמית גם בהרכבה הלאומי (ב 1952 — 60% ? ב 1971 — 90% ). 
העיר גדלה במהירות רבה עקב זרימת המוני פליטים מהצפון והגירת 
כפריים אליה: ב 1941 ישבו בה 2 / ג מיליון נפש ? ב 1953 -;׳< מיליון? 
וב 1971 — כ 2 מיליונים. הפיתוח לא הצליח להדביק את הגידול 
המהיר. 

ר׳ יוצאת דופן בין ערי דרום־מזרח אסיה בהיותה עיר מתוכננת. 
תכנון העיר בידי הבריטים היה בדגם רחובות שתי-וערב שמרכזו 
פגודת סולח העתיקה. הבתים נבנו לבנים אדומות בסגנון קולוניאלי 
בריטי. ממערב לימת איניה נבנתה קריית האוניברסיטה ומצפונה 
הוקמה ( 1952 ) פגודת "שלום העולם". במרכז העיר רווחת בניה 
מודרנית בבטון ובזכוכית. ההתפשטות העירונית (בעיקר לצפון) 
הקיפה פרברים בנויים בתי-עץ מסרתיים, וערי־לוויין שהוקמו מסוף 
שנות ה 50 בצפון ר׳ ובמזרחה. סמוך לעיר-הלוויין אוקאלאפה שבצפון 
נמצא נמל־התעופה הבי״ל. ר בנ< _ ה 

רנג׳יט סינגה, ע״ע סיקה. 

• • ■ ז י 

רבו, לואי — 7101131111 101115 — ( 1843 — 1918 ), משפטן צרפתי; 

פרופסור למשפט רומי באוניברסיטת דידון ( 1863 — 1873 ) 
ובפקולטה למשפטים בסורנון, ומ 1881 — פרופסור למשפט בי״ל. 
ב 1890 נתמנה ר׳ ליועץ משפטי במשרדיהתוץ הצרפתי (משרה 
שנוצרה במיוחד עבורו), וייצג את צרפת בוועידות-השלום של האג, 
ר׳ היה חבר ביה״ד הבי״ל הקבוע לבוררות (ע״ע בוררות בינלאמית) 
והצטיין כבורר בסכסוכים בי״ל. אחד ממפעליו החשובים הוא 
00111111070131 : 011 ־ 191 10 > 17311:0 (״מסכת דיני המסחר׳■), 1889 — 1899 , 
שחיבר יחד עם עמיתו היהודי ללן־קאן (ת 0 ג 1-0 ! 0 ץ! * 61 ; 1843 — 
1935 ). בין ספריו האחרים: - 171107 ] 01 < 1111 > 10 > 11 מ 101131 £ 0 :)נ> 1 ן 1 > 0 זש 111 
7131107131 (.,מבוא לחקר המשפט הבי״ל״), 1879 , ו-ג 101 ז\ז 5 ״? 1110 ׳ 

001171307 ץ< 1 10118 ) 3 [^ )ס 0317 31:10031 ת־ 1 ס! ת 1 )ס 110115 ("ההפרות 

הראשונות של המשפט הבי״ל ע״י גרמניה״), 1917 — חיבור שעניינו 
פלישת גרמניה לבלגיה וללוכסמבורג והפרות התחייבויותיה של 
גרמניה. ב 1907 זכה בפרס־נובל לשלום — יחד עם מרנטה (ע״ע) 
— על שירותיו ותרומתו בתחום המשפט הבי״ל. 


לנו משטילז* ■— 01131:111011 10 > 0,1131101 ? — (מת 1187 ), מגדולי 

הסניורים של הממלכה הצלבנית בא״י. בן למשפחת-אצילים 
קטנה שהגיעה מצרפת במסזדהצלב השני (ע״ע מסעי הצלב, עמ׳ 
1113/5 ) במחנהו של לראי 711 \ (ע״ע), מלך צרפת. בשוב מלכו 
לארצו, נשאר ר׳ במזרח כאביר שכיר בשירותו של למון( 1 > £3711100 ) 
נסיך אנטיוכיה. למרות ייחוסו הצנוע זכה, בהסכמת בלדוין 111 (ע״ע), 
מלך ירושלים, בידה של קונסטאנס, אלמנתו ויורשתו של רמון. 
כנסיך אנטיוכיה ( 1153 — 1160 ) נודע כלוחם נועז והרפתקן. בשירותו 
של מנואל 1 (ע״ע), קיסר ביזאנטיון, פעל נגד ארמניה הקטנה, אבל 
כשהתעכבה התמורה המגיעה לו מביזאבטיון פשט ר׳ על קפריסין, 
הביס את הצבא הביזאנטי המופתע ובזז מכל הבא ליד. ב 1158 , 
כשהגיע הקיסר להענישו על הפשיטה, נאלץ ר׳ לבקש מחילה ולהישבע 
אמונים. ב 1160 , באחת הפשיטות המרובות בצפון, שבהן גזל עדרי 
צאן ובקר, נפל ר׳ בשבי נור א(ל)־דין שליט חלב (ע״ע, עט׳ 436 ), 
ונשאר בכלא חלב כ 16 שנה. ב 1177 היה לשליט עבה״י המזרחי, 
כשנשא לאשה את אטינט 
דה מיי ( 10 > 110 :> £11011 
ץ 1 [^), היורשת של אחת 
הסניוריות הגדולות. ר׳ 
נהג להתנפל על שלירותי 
מסחר מוסלמיות שעברו 
כשסחיו, והטיל מס־מעבד 
על אורחות החאג׳ למכה 
וממנה. ב 1182/3 ערך את 
אחד המסעות הנועזים- 
ביותר בשטחי המוס¬ 
למים : בעזרת צי, שהע¬ 
ביר מכרך במדבר ע״ג 
גמלים, כבש את עקבה 
ותקף את נמלי ים־סוף 
וחג׳אז — התקפה שעור¬ 
רה בהלה גדולה במח¬ 
נה המוסלמי. פשיטותיו, 
שהפרו את שביתות-הנשק עם צלאה א(ל-)דין (ע״ע), עוררו את 
פעולות המצור והמלחמה שהביאו לבסוף לקרב הגורלי של חמין 
( 1187 ). בקרב זה נשבה ר׳ והומת בידי צלאח א(ל)-דין עצמו. 

ר׳ הוא אהת הדמויות המופלאות והשנולות־במחלוקת של התקופה 
הצלבנית. הוא הכיר מקרוב את המוסלמים, את שפתם ואת אורח' 
מחשבתם, ואלה חששו מפניו וכינוהו "שטן". יש הטוענים, כי 
בהרפתקבותו הביא ר׳ כליה על ממלכת הצלבנים, 

י. פדאוור, תולדות ממלכת הצלבנים בא״י, א׳(מפתח בערבו), תשל״א 3 ? 

/ 0 ^ ,מבבת 111:1 ט£ . 5 ; 1898 ,■ €11 16 ) .\ 1 ,־ 1 ש£זשנ]וחנ 1 [ 11 :> 5 . 0 

. 1951 , 1 , 136 £ ><) 07 16 !) 

צ. בר. 

רגו, פול — 1131171 ץ 0 ? 3111 ? — ( 1878 — 1966 ), מדינאי צרפתי; 

עו״ד במקצועו. ב 1919 נבחר לביה״ב. ב 1930 היה שר־ 

האוצר, ובשנתיים שאח״ב — שר־המושבות ושר-המשפטים. בשנים 
הראשונות לשלטון היטלר היה ר׳ מהמדיבאים המעטים בצרפת 
שהזהיר מפני הסכנה הצפויה ממנו, וקרא לחזק את הצבא, ובמיוחד 
את חילות-האוויר והשריון, ברוח ההמלצות של דה גול (ע״ע). 
ב 1938 מונה לשר־המשפטים. הוא התנגד להסכם מינכן, אך לא 
התפטר מהממשלה, וכעבור שבועות מספר מונה לשר*האוצר. ר׳ 
הגדיל את תקציב הבטחון, וכשפרצה מלה״ע ח ביקש להנהיג קיצוב 
ומשקיחירום; לכך התנגד רה״מ דלדיה (ע״ע), ור׳ מילא תפקיד 
בהפלתו, וב 21.3.1940 נהיה לרה״ט תחתיו. הוא ביקש לנסוך מרץ 
להתלהבות בניהול המלחמה, אך דלדיה יריבו, שהיה שר־ההגנה, 



סהע! על .־:ו טעמיי; 








183 


דנו, פול — רנואד, פיר אונופיט 


184 


מנע את פיטורי הרמטכ״ל גמלן (ע״ע [כרך מילואים]). כעבור 
שבועות מספר פתחו הגרמנים בהתקפה במערב ( 10.5.1940 ), 
ובמהרה מוטטו את צבא צרפת. ר' הדיח את דלדיה ואת גמלן, ומינה 
את המרשל פטן (ע״ע), בן ה 82 , לסגנו וליועצו הצבאי, ואת הגנרל 
וגן ( 1 >ת 3 ^£^\), בן ה 73 , לרמטכ״ל — מינויים שנועדו בעיקר 
להרים את רוח העם, את דה גול מינה ר׳ לסגן שד־ההגנה. ר/ 
שממשלתו עברה מפריס לטור ( 5 ־ 0111 ׳ 1 ) , ואח״כ לבורדז , , נטה לדעת 
צ׳רצ׳יל, שיש להמשיך במלחמה, ושאם תיכבש צרפת - יש לנהלה 
מצפון־אפריקה. פסן, ובעיקר וגן, רצו להפסיק את המלחמה; הם 
היו מעוניינים, שהמדינאים — ולא מפקדי הצבא — יחתמו על הסכם 
שביתודנשק, ורצו לשמור על גרעין הצבא בצרפת גופא. בלחצם 
הגובר של דורשי קץ המלחמה התפטר ר׳ ( 16.6 )ז פטן נהיה לרה״ס 
תחתיו ומיד ביקש שביתודנשק. ר׳ נאסר בידי ממשלת וישי, ואח״כ 
הוסגר לגרמנים. 

אהרי מלה״ע 11 שוב נבחר ר׳ לאסיפה הלאומית. הוא היה שר 
בכמה ממשלות, התבלט בתמיכתו בתנועה לאיחוד אירופה ובדרישתו 
לשנות את החוקה, וב 1958 היה יר׳ר הוועדה שבדקה את טיוטת 
החוקה של הרפובליקה החמישית. בשנותיו האחרונות הוקיע את 
דה גול כמכ 1 נן משטר נשיאותי שאינו נתון לפיקוח נאות. זכרונותיו 
( 00101405 ^), 11-1 , י״ל בשנים 1960 — 1963 . 

אה. א. 

רנואר, זץ- 800014 030 ( -( 1894 — 1979 ),בימאי־ק ולנוע-צרם תי ן 
בנו של פ. א. רנואר (ע״ע). לאחר שסיים את לימודיו באוני¬ 
ברסיטת אכס'אדסר 1 בנס, השתתף במלה״ע 1 ונפצע. ב 1923 החל 
ר׳ עוסק בסרטים ן הוא כתב להם את התסריטים ואשתו (הראשונה) 
כיכבה בהם. כבר בסרטיו הראשונים — שלא זכו להצלחה—ניכרה 
ההשפעה הרבה של הציור, שליוותה את יצירתו. בשנות ה 30 יצר 
ר׳ את הטובים שבסרטיו: שחתש! 011 1.0 (״הכלבה״), 1931 ;;) 4111 < 
4 טס 40£ זב 0 0 ( 1 ("ליל ההצטלבות") , 1932 1 ^ 031 €8 () 0 עט $3 11 ( 15001 
(״בודי ניצל מטביעה״), 1932 , העוסק בנושא השכיח ביצירותיו 
הסמליות של ר׳ — תיאור מאבקם הנואש של הגיבורים להשיג 
מטרות נואלות, בלא שיבחינו נכוחה במצבם ובעקדות חיפושיהם • 
״מאדאם בובארי״, 1934 ; 0 §ח 1.3 , 1 ^ 0 ( 1 שדת״ס ^ 1 ("פשעו של מר 
לנגה״), 1936 , שבו נעשה שימוש מרשים בטכניקות מתקדמות של 
עריכה ומונטאז׳ ; 34110 /ש/י/ן״ 0 ־> 

ג. בל. 


("" 712 * 1 , אין ב — : 01 [) ££111111 0 נ 501 ט£ — ( 1648 — 1720 ), מזרחן 
והיסטוריון כנסייתי, צרפתי (נכדו של תאופרסט ר׳ [ע״ע]). 

זמן־מה נמנה עם חברי אגודת האורטורינים (ע״ע; 13111 ־ 013101 ) — 
חבורת כמרים החיים חיי שותפות ומקבלים עליהם נדרים — אך 
פרש ממנה והתמסר לחקר תולדות הכנסיה המזרחית ופולחנה. ר , 
שלט היטב בסורית, קופטית וערבית, והיה יועץ מקובל בחוגי החצר 
וממקורביו של בו*סיאה (ע״ע). מ 1680 שימש כעורך כה״ע "גאזט", 
שסבו היה עורכו הראשון. ב 1689 נבחר לאקדמיה הצרפתית. 
מחקריו החשובים, 1 ז 11101-111 ־ 11 ) 1 ! 3 ^\, 11 ) 11 ) 063 ) 13 ) 31 ? 11510113 ־ 1 
11 ) 11 ־ 30061131 ( ("תולדות הפאטריארכים היעקוביטים של אלכסנדריה"), 
1713 , ו ס 1 ז 0 :) 11 ס 0 1 ן) £31111 ח 1£ ) 0 ת 111 ) 213 ז 11:11 * 1 ("אוסף ליטורגיות 
מזרחיות״), 2 כר/ 1716 , חיוביים גם כיום לחקר הליטורגיה ולתולדות 
הכנסיות המזרחיות. חלק מתרגומיו הלאטיניים שלא נתפרסמו נכללו 
מאוחר-יותר באוסף חזג\ 11311 !ש 1 ז 0 £11115 (״הפולחן המזרחי״), 2 כר/ 
1863/64 , שהו״ל דנצינגר (־!;#״!*תסס . 9 ). ר/ שהיה מקורב לחוגי 
הינסניסטים (ע״ע), כתב גם את הכרכים /ו! ו¥ בסדרה הידועה 
1 <£ 13 60 סזוס^קזס? ("נצחיות האמונה"), שי״ל בעריכתם של ניקול 
וארבו (ע״ע). 

ך 1 וד*ו, תאופרסט — : 101 ) ££0311 — ( 1586 [?]— 

1653 ), רופא, פובליציסט ופילאבתרום צרפתי. למד באוני¬ 
ברסיטת מונפליה (ע״ע) וסיגל לעצמו את השיטה הניסויית שהיתה 
נהוגה שם. ב 1612 נתמנה לרופא המלך הקטין לואי 111 \. (ע״ע), וכן 
למפקח כללי על העניים. משזכה לחסות רישליה (ע״ע), התרחבה 

פעולתו והסתעפה. הוא 
הקים "משרד לכתובות" 

( £55£$ ) 1 ) 3 [) 0311 ) 611 ) , 

מעין לשכת־עבודה ולש¬ 
כה סוציאלית, שהפנתה 
עניים למקומות עבודה 
ולטיפול רפואי חינם. 

ר׳ ייסד גם בית-עבוט 
לעזרה לעניים, חידוש 
נוסף בצרפת. מפעלו 
הנודע ביותר היה ייסוד 
העתון הראשון בצר¬ 
פת ( 10 ) 0320110 3 * 1 
0£ ת 3 )?) כ 1631 ; עתר¬ 
נו פרסם חדשות בלבד, 

ללא דברי ספרות. 

אחרי מות בעלי־ 

חסותו, המלך ורישליה, 

גברה ההתנגדות באו¬ 
ניברסיטת פרים לשי¬ 
טותיו הרפואיות החדשניות. נאסר עליו לעסוק ברפואה בעיר זו 
( 1644 ), ואולם ב 1646 מינהו מזרן (ע״ע) להיסטוריוגרף מלכותי. 
מאמריו בעתונו והפאמפלטים שפרסם בשנותיו האחרונות משקפים 
את מסירותו לערכי המשטר המלוכני ורתעלמותו מהסימנים הראשו¬ 
נים של התפיסה הפוליטית בצרפת. מתקופה זו נשתמר חיבור 
היסטורי יחיד משלו: 111 ) : 1 ) 10 ־ 11 13 ש[) 01 710 13 10 ) 140 ( 11:36 ־ 01 ^־ : 11 :>ס£ 
03551011 1£ ) £50631 )^ ("סיפור אמיתי על חייו ומותו של מארשאל 
דה גאסיוך [נפל בשירות גוסטאוו אדולף]), 1647 . 

העתה "גאזט" נשאר בבעלות משפחת ר/ ונכדו, א. ר׳ (ע״ע), 

היה מעורכיו. 

191 43 !ז 3£3 ] ¥90 3914 3 \\ 46 )¥ ,יז 0 מ 1 ס 1 ס$ .!״ן . 11 

. 1972 . 7 / 0 1919101/3110711 9 > 11 ¥ ,' ¥93911:1 ץ €6711117 



ם. א. רנואר ; הצייר אלפרד ם יכל י ואשמו. 
שמן, א 186 (מוזיאון ואלראףי־ריכארץ, 



פ.א. תואר: ש 5 נ 0 מז־ 001 3 * 1 (הרדומה). שםן, 
1897 .(אוסף אוסקר רינהרט, וינםרתור,ישוויץ) 



¥ £ 0 ¥ 





1 *ן! . 99 ) 11/0 /^ 1 ) 4 49£91€ 911111 ( 1911 ) 9 9 ( 9.1 ' <>•(! 09/1 

4({/011%/\*#1119-17!>/1 8 . 4>5 1)1 71119,(9,/, (*7X11/941 9141- 

903 ^ 2/9 * 0 6 311199 ] 41 9 :^ 0991941/1 ] ז/<ש/שי*<;זש;א 3 ■־^ 
1 )^, 11 ) 40171 ) 91 * 9/1 ] 91 \ 011 < 9 ! 49 ), 914,9 ,)}), 0 ') 4 {\) 49 ] 0/94 * 7 

$* 9 {} 9491 £ 97 < 1 , 41 ' 9.<((>*[11 4 * 9 • 4 * 19(1 £/}!,(: 709 / 79 ,( 

4190X1/1} ]901/911- ^840 (9 9,1 99(4! 91191 /^; 991[ 11999 

91 * 1.7110/99,9 ' {% 19%1 ;ך> ) 1 91 <*} 09 009 ] 4111914:1 " 4 י י'־*ל 
411411911191 191 49 ] 9111971 ) 9 {/ 94411 / ) 0/9 ^ 7 ) 4 919 ]) . 8 / 41 

-)<ף 90 ] 4914 ]{$, 914 ( 919 * 9 9^/119 90X1/41 ז 9 )]( 9199 4 ) 3 >^ 

שער הנליון הראשון של העתח הראשון 
בצרפת, "נאזט" ( 30,5.1631 ), ובו פניה אל 
המלר (הארכיח הלאומי, פרים) 




187 


רנוויה, שדל ברנד — רנדלדז, ג׳דשוא 


188 


1 * 112 לל|, ^ 1 "ל 13 * 12 " — " 101 '^ £011011 1 )ז 13 ד 601 105 ־ 0131 — 

• ג • • י• • * 

( 1815 — 1903 ), פילוסוף צרפתי. התחנך ב- 1110011 * 01 ? 10 ״:>£ 

1400 ח בפריס. ב 1848/9 חיבר ספר ברוח סוציאליסטית והשתתף 
בניסוח תכנית להקמת משטר קומוניסטי, אך אח״ב זנח את הפולי¬ 
טיקה והתמסר לפילוסופיה. לא היתד. לו משרה אקדמית. מ 1867 
הוציא שנתח פילוסופי, ובשנים 1872 — 1889 — שבועון פילוסופי. 
חיבורו החשוב היה 310 ־ £01101 1110 ) 111 ־ 01 10 ! £55315 ("מסות של ביקורת 
כללית״), 140 , 1854 — 1864 , והוא י״ל מחדש ב 1897 ב 13 כר/ 
בגישתו הביקרתית ראה עצמו ר׳ ממשיכו של קנט (ע״ע). הוא 
טען שהמתמטיקה היא דגם לכל חשיבה וקבע כעקרון עליון את 
,׳חוק המספרים": כל מספר יסודי הוא פרט סופי ואינו בר־העמדח, 
ולפיכך אין מספרים אינסופיים. כיו״ב כל פילוסופיה העוסקת בנצחי, 
במוחלט ובאינסופי כרוכה בסתירה. כל הקטגוריות — מספר, מקום, 
עקיבה, איכות, התהוות, סיבתיות, תכליתיות ואישיות — נגזרות 
מהקטגוריה הבסיסית של היחס. מאחר שאנחנו רשאים להשתמש 
בקטגוריות השונות כרצוננו, נוכל שלא להחיל על כל מקרה את 
קטגוריית הסיבתיות, ולכן הדטרמיניזם (ע״ע) מוטעה, גם לידיעה 
אופי אישי, והיא נבדלת מאדם לאדם, והוודאות אינה תכונה של 
אמיתות מסוימות, אלא רגש בטיחות אישי. האישיות מממשת את 
עצמה באקט חפשי של הרצון, וככל שייחוד הפרט גדול יותר, 
כן רבה חירותו. 

י ת 11 ט 0 .! ; 1905 ,.א 10 ) 1 ,^! 50:11110 . 0 

,.? 2 .£ € 11 11£ /<} 50 ס 1 וו/? 1 ^ 1 , 1 > 1111311 }׳,! . 0 ; 1922 ,ע<{<} 0 ( 11110 י/ 

. 1945 ,.?/ ־>/ }!? 1 > 11 .>י 011311 תז£* -א ; 1927 


אולביל^ — 5 [) 1101 * £0 05110010 — ( 1842 — 1912 ), 

מהנדס בריטי. למד באוניברסיטת קימבריג/ וב 1868 התמנה 
פרופסור להנדסה באוניברסיטת מנצ־סטר. ב 1877 התקבל ל״חברה 
המלכותית הבריטית״ וב 1888 זכה במדליה על פעלו, 

ר׳ הקר, בעיקר, בהידרוליקה והידרודינמיקה. עבודותיו עסקו גם 
בבעיות מעבר־חום בין מוצקים ונוזלים, משאבות טורבינה ותהליכי 
סיכה. ב 1889 פיתח תורה מתמטית לבעיות פרפור. כמדכן עסק 
במדידת תנועת גלים וגיאות ושפל בנהרות, ותרם למושג מהירות 

החבורה. על שמו ״מספר ר׳" י '*— = £, שהוא גודל חסר 

£ 

ממדים ; ק — צפיפות הנוזל, ־! — אורך אפייני, כגון ראדיוס הצינור, 
^ 4 — מהירות קריטית, בה עוברת הזרימה מזרימה לאמינארית 
לטורבולנסית. £ מסדר-גודל 1,000 . למספר ר׳ שימושים נרחבים 
כבוחן לאופי הזרימה, המיושמים בעזרת דגמים קטנים במנהרות 
זרימה. 

וע״ע הידרודינמיקה, עמ׳ 86 ; הידרוליקה, עמ׳ 119 ; פרפור; צמיגות, 



פר נ׳. רנוירו: די־וקז עצמו, 1780 (דזנ 5 ריה ה 5 אושית ?ריו־ניס, 5 מדוז) 


{*!!ילל!, סר ג׳ושוא — 15 ) 1101 * £0 0511113 ( 511 — ( 1723 — 1792 ), 
צייר ותאורטיקן אנגלי, מחשובי אמני אנגליה. אביו, כומר 
ומורה ותיק, הקנה לו את ראשית השכלתו הקלאסית וקבע בכך את 
הכיוון השכלתני והקלאסיציסטי של ר׳ כאמן וכתאורטיקן. 

ב 1740 בא ר׳ ללונדון ונתקבל כשוליה בסדנתו של צייר-הדיוקנים 
תומס הדסון ( 1500 ) 1111 . 7 ). בשנים 1743 — 1749 פעל ר׳ כצייד 
דיוקנים עצמאי בדוונשר ובלונדון. דיוקן ״משפחת אליוט״ ( 1746/7 ; 
באוסף המשפחה), שצייר בתקופה זו, היא דוגמה אפיינית לנטייתו 
ללכת במודע בעקבות ציירי ה ״ם גנון החגיגי״ ( 10 * 51 1 ! ה 3 ־ 01 7110 ) , 
במקרה זה — ון דיק (ע״ע). סגנונו המוקדם של ר , מושפע גם 
מהוגרת (ע״ע) וצייר הדיוקנים הסקוטי הנודע אלן רמזי (. 4 ; 
* £311153 ; 1713 — 1784 ). ב 1749 נסע ר׳ לאיטליה עם ידידו קומודור 
א. קפל (שאת דיוקנו צייר [ 1753/4 , המוזיאון הימי בגריניץ׳]). 
הוא בילה שנתיים ברומא בלימוד אוצרות האמנות הקלאסית העתיקה 
ויצירות אמני הרנסנס בשיאו, ובמיוחד רפאלו ומיכלאנג׳לו, והושפע 
מאד מהתפיסה השכלתנית של אמני הרנסנס. בחזרו לאנגליה ( 1752 ) 
עבר בפירנצה, פרמה ובולוניה, התעכב בוונציה והתרשם בעיקר 
מהדיוקנים של ציירי אסכולה זאת. ב 1753 התיישב ר׳ בלונדון ועד־ 
מהרה יצא שמו כצייר־דיוקנים. אחרי שהתיידד ( 1756 ) עם ד״ר 
ג׳ונסון (ע״ע), הפך לצייר־הדיוקנים המבוקש ביותר בלונדון. כדי 
לעמוד בביקוש הרב ליצירותיו נאלץ ר׳ להעסיק עוזרים רבים, 
שביצעו את ציור חלקי הלבוש והרקע; ד עצמו צייר רק את הראשים, 

ר׳ הציג את יצירותיו ב״אגודת האמגים״ בלונדון () 0 * 500101 
1151:5 ־ 41 .). אחד הדיוקנים הראשונים שהציג שם היה "דוויד גאריק 
בין טרגדיה לקומדיה״ ( 1760/1 ; אוסף רוטשילד, ראשברוק), בו 
כבר ניכרת נטייתו לשלב מוטיווים אלגוריים. ב 1768 , כשנוסדה 
האקדמיה המלכותית, נבחר ר׳ לנשיאה והוכתר בתואר אבירות. 
יצירותיו מתקופה זו ואילך — שהציגן רק באקדמיה — הן בעלות 
אופי קלאסיציסטי מובהק; ניתן לכנותן "אקדמיות". מעתה ואילך 
פעל והטיף לגיבוש אסכולה אנגלית של "ציור היסטורי", שימשיך 
את דרכם של ציירי הסגנון החגיגי־גראנדיוזי של אסכולות בולוניה 
ורומא במאה ה 17 . דרכו כמחנך ברוח זאת מוצאת את ביטויה 
הנאמן ב 15 ה״נאומים״ ( 508 ז 50011 !ת; 1769 — 1790 , י״ל — 1797 . 
מהדורה חדשה הו״ל 31-10 ׳ 44 .£ .£, 1959 ), שנהג לשאת בעת טקסי 
חלוקת פרסי האקדמיה. ב״נאומים" קבע ר/ שלאמנות כללים עיוניים 
שעל האמן ללמוד מיצירות האמנים הקודמים, ואגב ייחומם — לגבש 
את סגנונו האישי. כתאורטיקן וכמשכיל העלה ר׳ את מעמדו של 
הציור באנגליה והקנה לו חשיבות ומשמעות שוות לאלו של מעשה 
יצירה עיוני ורוחני. ואכן ר׳ היה פעיל בחוגים האינטלקטואליים 
בלונדון. הוא נמנה עם חבורת טובי הסופרים של זמנו (את דיוקניהם 
אף צייר): ד" ר ג׳ונסון (גלריה טיט, לונדון), אוליוור גולדסמית, 
ג/ בוזוול, אדמונד ברק והשחקן דוו׳יד גאריק (כולם בגלריה הלאו¬ 
מית, לונדון). 

עיקר הכנסתו הגדולה באה לר׳ מציור דיוקנים, רבים מהם של 
בני משפחת־המלוכד, ובני־האצולה. באחדים מהדיוקנים נוטלות הדמו¬ 
יות חלק במעמד אלגורי או מיתולוגי. אחד המוקדמים מסוג זד, הוא 
״דיוקנה של לידי א, קפל״ ( 1761/2 ; אוסף הדוכס מבדפורד). פיתוח 
מאוהד של מוטיוו דומה מופיע ב״ 3 עלמות מעטרות את פסל הימן" 
( 1773/4 ; הגלריה הלאומית, לונדון). דיוקן אלגורי מעניין הוא זה 
של ״השחקנית שרה סידונז כמוזה הטראגית״( 1784 < גלריית הנסינג- 
טון, סו־מרינו, קליפורניה), שבו מופיעה השחקנית כאחת הסיבילות 
של מיכלאנג׳לו. ״דיוקן עצמי״( 1780 , האקדמיה המלכותית, לונדון), 
צייר ר׳ בהשראה דיוקנים עצמיים של רמברנט, וברקע דיוקנו 
המפוסל של מיכלאנג׳לו. בין דיוקניו ה.,ישירים", הטובים ביותר, 
נמנים: ״קפטן ר. אורם״ ( 1756 ; הגלריה הלאומית, לונדון); "לורד 
הית׳פילד״ ( 1788 ; שם); ״נלי ארברייך ( 1760/62 ׳ אוסף וולאס, 



189 


דכדלדז, זנ׳דשדא — רנידם 


190 


לונדון). ב 1781 ביקר ר' בהולנד ובפלנדריה והושפע מסגנונם של 
רובנס ורמברנט. בשנותיו האחרונות, משהתעוור בעינו האחת, פסק 
לצייר ( 1789 ). ברבים מציוריו לא נשתמרו גוני האדום והארגמן 
בגלל שימוש בצבעים לא-עמידים. — מכתביו י״ל ע״י 331110$ 
1929 . 

. 17 . 1 ^ ~ 05 י,י 3 ־ז 0 ; 1813-15 ,.?/ ./ 517 )ס . 0 ז 00 ו 1 ]ז 0 '\ 1 ./ 

; (ק מלוג מלא) 1899-1901 ,.מ ./ }ס 5 ^ 071 )!/ 1 / 0 ץו 0 /!ו/-/ !/ ,רוחווז') 

-זסזגי&ו .£ ; 1936 ,.? 7 ./ 517 ) 0 17 ) 627 7710 ,, 11110 ־ 1 

707101 !)? 11 ,.? 7 ./ '( 51 , 111101:, 1?.. 1941; 111., 1?., 1973; 0. 311x15011 ־ 1 
011071 ! 11711 /ס ) 7700110 071/1 ׳( 07 ) 7/1 /'. 72 , 1011 'זנ 1 רת 00 .£ ; 1958 

. 1966 ,(וחזס? 308 רותסא : 011 

א. רו. 

( - *!טגן, דלוילס קו 2 רד — 11001500 1 ) 2 ־ 0111 ^ בד 011 ב 11 !^\\ — 

( 1845 — 1923 ), פיסיקאי גרמני. בעל תואר דוקטור מאוני¬ 
ברסיטת ציריך ( 1869 ). התמנה פרופסור לפיסיקה בווירצבורג( 1885 ) 
ומנהל המכון הפיסיקלי. שם גילה ( 1895 ) את קרגי- x (ע״ע) המכונות 
על שמו גם קרני־ר׳, הוא הבחין שבשעת פעולתה של שפופרת־ריק 
(ע״ע שפופרת) שיועדה לפלוט אלקטרונים ("קרני קתודה , ׳{ ע״ע 
אוסצילוסקופ; טלויזיה), התחיל חומר פלואורסצנטי, שנמצא באותו 
חדר, לזהור, למרות שהשפופרת היתה עטופה בנייר אטום לאור. 
מכאן הסיק שבפגוע האלקטרונים בזכוכית השפופרת נפלטת קרינה 
בעלת כושר־חדירה רב, שמהותה נעלמה ממנו (ומכאן: "קרני-^׳). 
אח״כ גילה שחמרים רבים שקופים לקרינה זאת ושלותות־צילום 
מגיבים עליה׳ אך סבר שהיא נעדרת תכונות גלים (ע״ע אור; 
אופטיקה) ולכן איננה קרינה אלקטרומגנטית. כיום ידוע שזאת 
קרינה אלקטרומגנטית בעלת תכולת אנרגיה גבוהה. 

על תגלית זאת — שכביכול הוסיפה לחוקרים חוש חדש — זכה 
בפרסים רבים, ביניהם פרם־נובל בפיסיקה ( 1901 ; ר׳ היה חתךהפרס 
הראשון) ומדל יי ת רמפורד של החברה המלכותית הבריטית. מ 1900 
עד לפרישתו ב 1920 עבד כפרופסור לפיסיקה נסיונית במינכן, ושם 
חקר נושאים שונים בתכונות האור המקוטב, פיאזואלקטריות, 
אלסטיות, חום סגולי ובליעת חום בגזים, נימיות ונושאים רבים 
אחרים. ע״ע קרינה; רדיולוגיה; רדיוגרפיה. 

רנטה, ע״ע כלכלה, עמ׳ 871/2 . 

• •ין 

רד, גדדו — 11001 10 ) 001 — ( 1575 — 1642 ), צייר איטלקי. 

ממייצגיו המובהקים של הסגנון האקדמי־קלאסיציסטי של 
אסכולת בולוניה ואחת הדמויות הבולטות בציור הברוק (ע״ע, עס׳ 
566 ) המוקדם ברומא דבבולוניה, יחד עם חבריו לאסכולה, פ. אלבני 
ודומניקיגו (ע׳ ערכיהם), למד בבולוניה (מ 1584 עד 1593 ) אצל 
הפלמי דני קאלווארט (ז ז 021¥30 ), ואח״כ הצטרף לאקדמיית קרצ׳י 
(ע״ע; 1594/5 ). כבר בסוף המאה ה 16 צייר בבולוניה ובסביבתה 
ציורי־מזבח גדולי־ממדים, ברוח הדבקות הדרמתית של הקונטרה־ 
רפורמאציה ("מדונת מחרוזת־התפילד.". בולוניה, סאן לוקה). ר׳ 
התיישב ברומא ( 1604/5 ), שם קלט בתחילה את השפעת קראוואג׳ו, 
שבאה לידי ביטוי ב״צליבת פטרום״ ( 1604/5 , הפינאקותקה של 
הווטיקן; התמונה שואבת את השראתה מיצירתו של קראוואג׳ו ב־ 
סנטה מריה דל פופולו). אך ר׳ חזר עד מהרה לקלאסיציזם האידא- 
ליסטי של אסכולת בולוניה. ב 1608 הזמינו האפיפיור פאולוס ¥ (ע״ע) 
לעטר בווטיקן תקרה בסצנות מחיי שמשון, ובאולם אחר — סצנות 
מהאוונגליון. ר׳ צייר גם פרסקים בקאפלות של אנדן־אס הקדוש 
( 1608 ) וסילוויה הקדושה ( 1609 ) שליד כנסיית גרגוריוס הקדוש. 
אח״ב שוב צייר לפאולוס ¥ על קירות הקאפלה שלו בכנסיית סנטה 
מריה מג׳ורה ( 1610/12 ) ובארמון הקווירינאל ( 1610 ). עם יצירותיו 
האחרונות ברומא נמנה הפרסקו המפורסם "אורורה לפני מרכבת 
אפולו״, על חקרת ה״קזינו״ של ארמון רוספיליחי( 1612/14 ). בתקופה 



זו צייר גם את "שמשון ה¬ 
מנצח" ( 1611/12 , בולוניה, 
הפינאקותקה) ואת "טבח 
החפים־מפשע״ ( 1611/12 , 
שם). 

ב 1614 חזר לבולוניה, 
כאמן מבוקש־ביותר. שם 
צייר פרסקים בכנסיית דו־ 
מיניקוס הקדוש וציורי־מזבח 
גדולים — "פיאטה של ה¬ 
קבצנים" ( 1614/16 ; בולוניה, 
הפינאקותה) ו״מזבח־הנדר" 
( 1631/2 , שם). בין יצירו¬ 
תיו בנושאים מיתולוגיים: 
״עלילות הרקולס״ ( 1617 — 
1621 ; 4 ציורים, בלובר), 
שצייר בעת שהייתו בחצר 
הדוכס גונזגה במנטובה ו״הי־ 
פומנס ואטלנטה" (נאפולי, 
פינאקותקה קאפו דימונטה). ר׳ נערץ באירופה עד אמצע המאה ה 19 
בגלל הקלאסיציזם הממותק שלו. עם התגברות הנטיה לסגנון גברי 
וחריף־יותר — סר חנו. עתה שוב נוטים להבליט את השגיו. 


־,.?/ . 7 > ס/) 110 * 140 ,. 3.1 ] 0 1181 ת 0 . 0 ך 1924 ,.?/ . 7 ) , 11001111 ה 0 ׳\ . 41 
,(. 03 ) 1 וזב 111 רח£ . 4 . ; 1955 ,. 7 . 0 , 1 ) 11 זח 0 ■ 0 ; 1954 , 100 ) 0 1 0 * 0101 ) €0 
. 1971 ,. 11 , 0 111 10 ) 0071171 10 ) 1 ) 1/0 .נ 1 ! 11050 :>: 1 ג 11 .£ ; 1964 , . 77 . 7 > 

א. רו. 


דגיה, אנר י דה — ■ £50101 .£[ £3601:1016 — ( 1864 — 1936 ), סופר 
צרפתי. היה נשוי לבתו של ז׳.־מ. דה א דדיה (ע״ע). תחילה 
נמנה עם משוררי ה״פרנס" (ע״ע), היה בקבוצתו הסימבוליסטית 
של מלרמה (ע״ע, וע״ע סימבוליזם), פנה לנאו־קלאסיציזם ושוב 
ל״פרנם". מיומנותו הטכנית הצורתית ושליטתו בלשון, בחריזה 
ובמקצב הקנו לו מוניטין כ״קלאסיקאי של הסימבוליסטים". שירתו 
פנתה אל העבר (בעיקר המאה ה 18 ) והביעה בסמלים עדינים — 
חלומות ורגשות. ברומנים שלו העלה דמויות מהעבר של צרפת 
ואיטליה. נתפרסם בעיקר הרומן המשעשע והחושני 01€5$€ ד 1 נ> 0 ? 1,2 
(״החוטאת״), 1920 . ב 1911 נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית. 

. 1966 )/! . 11 , 1 ) £1101120 .£ 

רדו, אנר י ווקטור — 110502011 זס;) 0 !¥ 1 ־ 31001 — ( 1810 — 

1878 ), כימאי ופיסיקאי צרפתי, למד בפריס ב'׳< 01 ק £0010 
110 ועבד אחרי לימודיו כמהנדס מכרות. הורה באוניברסיטת 

ליון ושימש פרופסור ב ס 0 {) 01 ן(:>ס:) 14 סנן 010 :>£ וכן כ 10 ) 0011050 
2000 ) 3 . היה חבר באקדמיה למדעים. כיהן כמהנדס מכרות ראשי 
( 1847 ) ומנהל ביהח״ר המפורסם לחרסינה בסור (ע״ע). ד׳ חיבר 
ספרי לימוד לכימיה שהשפיעו רבות על בני־דורו, וכן כתב ספר 
רביהקף על מכונות קיטור. ערך מדידות מדויקות של התפשטות 
גזים (ע״ע גז) ודחיסותם והראה שחוק בויל (ע״ע) הוא מקורב 
בלבד וחל רק על "גזים אידאליים", בעוד שגזים ממשיים דורשים 
תיקינים משמעותיים בחוק. 

רדום (וזו 11 זח 0 ו 1 ז ; ע״ש הנהר רין), יסוד מתכתי מקבוצת המנגן, 
שגובר כעין הכסף. סימנו הכימי £0 , משקלו האטומי 186.2 
(קיימים שני איזוטופים טבעיים, וכן איזוטופים מלאכותיים), מספרו 
האטומי 75 וצפי&ותו 20.5 . 

לר׳ נקודת-ההתכה הגבוהה ( 3170 0 0 ) מבין היסודות, פרט לטוני 



191 


רניום — רנן, ארנסט 


192 


גסטן ולפחמן. הר , איבו מופיע בטבע במצב תפשי, ולא בתרכובת 
ייחודית. הוא נפוץ בכמויות־קורט במינרלים אחרים, בעיקר במולי' 
בדניט. הר׳ מופיע בתרכובותיו בערבויות 1 —, 2 , 3 , 4 , 5 , 6 ו 7 , 
שהיא הערכיות היציבה שלו. המתכת אינה נתקפת בטמפרטורות 
רגילות, אך מתחמצנת בטמפרטורות הגבוהות מ:)״ 350 . נדירותו 
ומחירו הגבוה של הר׳ מגבילים את שימושיו. משתמשים בו בצמדים 
חומנים (. 10 ק״ 000 גתז 111€ ), שבעזרתם אפשר למדוד טמפרטורות עד 
0 ^ 2500 בסביבה שאינה מחמצבח. משתמשים בו גם למגעים חשמליים 
ובחלקי מבועים ימיים. לר׳ ולתרכובותיו שימושים בקטליזה (ע״ע). 

,(.!סש) ( 0 י;הת 133 .\. . 0 ; 1962 ,. 7 /ע ק־( 1151 ת) 07 7/10 . 0 

־ 1 ^ 13311 .ג) .( ; 1968 , 7115 ) 771 ) £1 01 ) 7111 ) 0/1 ) 111 /מ 1 ) 1/1 )ק 70 )ץ?ה£ ■) 7/1 
. 1973 ,^־ 1 ^ 7111 ) 0/1 ) 11711 § 17101 )■. 11 <ח) 11 )זק 00711 

ר;יון, (אלפרד) דימון — 071 ץ 10 \? 37000 ( 1 ( 1 >^׳ו€ב\/) — 
( 1884 — 1946 ), עתונאי, סופר ומפיק־קולנוע אמריקני. בגיל 
14 התנדב לצבא והשתתף במלחמת אה״ב—ספרד. נודע כעתונאי 
וככתב צבאי (ב 1917 — בצרפת), ואח״ב — בסיפוריו מההווי הניד־ 
יורקי, במיוחד של העולם התחתון? גיבוריו, מהם יהודים רבים, 
מתוארים כפושעים חביבים ואנושיים. סיפוריו, שנכתבו בעגה 
מיוחדת, מלאים הומור והגזמות גרוטסקיות, ומסתיימים בפואנטה 
מפתיעה. ר׳ עסק גם בחיבור תסריטים ובהפקה, רם 1941 פעל בהו¬ 
ליווד. הנודע בקובץ סיפוריו, 00115 1 ) 311 *ץ! 31 > (עבר׳: "ברנשים 
ובובות״, תשכ״א). 1932 , שימש בסיס למחזמר ולסרט מפורסמים, 
באותו שם. בעברית גם י״ל: ״מהדחת הפנינים״, תש״ס ; "על טוביה 
האיום ואחרים״, תש״ ט; "השבעה", תשי״ב; "כתבי ד. ר"/ א׳—ב/ 
1953 ! ״ליליאך, 1954 ! ״חזרה לברודוויי״, תשכ״ח; "עיר הגברים", 
תשכ״ח. 

ר׳ פרסם גם מסות וקבציישירים, מהם: 8 ת 1 ז 1 ? 0 ג 1 ז 0£ 05 מ! 7 ד £1 
ס״!! (״חרוזים מקו־האש״), 1912 . וע״ע אה״ב, עט׳ 121 . 

1 * 2 ל, ג י 01 — 7131 ע 3 ? 11100135 0111113117710 — ( 1713 — 

1796 ), היסטוריון והוגה־דעות צרפתי. ח התחנך בבי״ם 
ישועי והיה מורה במוסדות ישועיים (ע״ע ישועים), עד שבגיל 
34 עזב את המסדר, התיישב בפרים והחל בכתיבת היסטוריה. 
עריכת כה״ע 73000 ? 46 40701170 < בשנים 1750 — 1754 הקנתה לר , 
מעמד חשוב בחוגי ההשכלה. ספרו החשוב הוא ׳ 11110  00771070700 111 ) 07 $ז 1071 ז 115501 נ 0731 105 ) 0111115110  105 5 ת 13 > 00115  (״משלחת לפניקיה״), 11-1 , 1864 — 1874 . במסעו זה גם 
הגה את רעיון האוסף 11 ) 5077111103711 11001101  עולה עליה רק הקתד- 


רלה של שרטר (ע״ע); אחדים מפסלי החזית המערבית מתחרים 
באלה של שרטר גם באיכותם. פסלים אלה, שהם הגדולים־בסוגם 
בצרפת, מצטיינים בהירות הנאסדרליסטית של עיצובם וביפלם הרענן, 
הכמעט־קלאסי. הקתדרלה ניזוקה קשה במלה״ע 1 , ושוחזרה (חס׳; 
כר׳ ד/ עמ׳ 47/8 ). — כנסיה מעניינת אחרת, שגם היא שוחזרה 
אחרי מלה״ע 1 , היא של מנזר סןירמי. למבנה המקורי מאמצע המאה 
ה 11 נוסף בשלהי המאה ה 12 מקהל גותי, מן המוקדמים־בסוגו 
באירופה. 

היסטוריה. בימי הגלים היתה ר׳ (!!״ £0 ) מרכז חשוב לסחר. 
הרומאים עשאוה לבירת הפרובינקיה גליה הבלגית. בסוף המאה ה 3 
היתה מושב הגמון, ובכנסיית ר׳ נטבל כלובים (ע״ע), מלך הפרנקים, 
לנצרות ( 4% ) ; הודות לכך זכתה ר׳ בקדושה מיוחדת. לואי 1 ! 7 \ 
הוכתר בר׳, ובמאה ה 13 הוקמה בר' הקתדרלה הגדולה, ובה הוכתרו 
רוב מלכי צרפת עד שרל 1825) X ). חשובה־במיוחד היתה הכתרתו 
שם של שרל 7 11 \ (ע״ע), ביזמת דן ד׳ארק (ע״ע). במאה ה 17 
עשה קולבר (ע״ע), יליד ר׳, רבות לביסוס תעשיות טכסטיל בר׳, 
והבטיח את חשיבותה כמרכז־תתבורה ע״י מערכת כבישים ותעלות. 
במלה״ע 1 ישבו הגרמנים בעמדות סביב העיר והפציצוה ללא־הרף. 
בסוף מלה״ע 11 נכנע צבא גרמניה לגנרל איזנהאואר בר׳. 

יהודים נזכרים לראשונה ב 1077 . הם גדר ברחוב היהודים, 

ובו נמצא גם ביהכ״ב. באמצע המאה ה 12 השתתפו חכמי ר׳ בכיבוס 
הרבנים הגדול בראשות רבנו תם. באותה עת ניהלו חכמי ר' ויכוחים 
עם הבוצרים. במחצית השניה של המאה ה 13 נידלדלה הקהילה, 
והמעטים שנותרו גורשו ב 1306 , עם שאר יהודי צרפת. ב 1820 שוב 
התיישבו יהודים בד. ואולם, רק לאחר שבאו לד יהודים מאלזם־ 
לורן — לאחר סיפוחה לגרמניה ב 1871 — נוסדה קהילה ונבנה 
ביכ״ג ( 1879 ). ב 1971 היו בר׳ כ 600 יהודים, ולהם ביכ״נ ומרכז 
קהילתי. 

; 1960 , 00011071501 77107110 10 10715 170510715 !€ 05 1 / 1 / 5 [ . 2 תב־ 11 וז€ו 1 ) 8111 . 8 

10 10110516 ( €05 £0 ,) 1961; 13. 11(3111131x1 ס! ¥705075 ,? 1 ) 13011311 

, €011101701 .£ / 0 5 ) $0411 1/10 / 0 ¥07501 ? 771 ,ס!)!!!!!! .¥\ ; 1963 

. 1965 


ךנסי$ן, סי סטץן גג׳ימז קוקרן סטיונסון) —־ □ £¥6 ]$ ־ 511 

1311 ת 01 תב £1 (מ 150 ז 0 ׳ 5105 מ 2 ־זו 0001 05 נמ 3 [) — (נו׳ 1903 ), 
היסטוריון אנגלי, בוגר קימבריג׳, בנו של לורד ו. ר׳ (ע״ע צ׳כוסלד 
בקיה, עד 708 ). במלה״ע 11 שימש ר׳ נספח לעתונות בצירות הברי¬ 
טית בבולגריה; מ 1942 — פרופסור לתולדות באוניברסיטת קושטא. 
ד חקר את תולדות הקיסרות הביזנסית, במיוחד בהבטיה הדתיים 
והתרבותיים. אחרי מלה״ע ח הרחיב תחומי התעניינותו לנושאים שו¬ 
נים בתולדות יה״ב. בהם תולדות המינות המאניכאית (ע״ע מניכאים), 
השתלטותה של אראגון על סיציליה, ובמיוחד תולדות מסעי־הצלב 
וממלכת הצלבנים. במרכז דיונו העמיד ר׳ את מפגש התרבויות 
השונות, תוך כדי שילוב ההבט התרבותי עם יתר ההבטים של 
ההיסטוריה. לחיבוריו, המציגים תמונה כוללת של הנושא בסגנון 
מבריק ושוטף, נודע ערך רב כספרי לימוד ועיון אוניברסיטאיים. 
מבין חיבוריו: 0 ז 1 קתז£ 1311 ־ 31 ^ £111 51 ־ 11 ? 1110 0£ ץזסזצ!!־! \("תולדות 
הקיסרות הבולגרית הראשונה״), 1930 ; ! 111221101 ^ 01 1110 !.תב 2 ץ£ 
(״התרבות הביזנטית״), 1933 ; 30101100 ^ 311 ־׳\ £0410 ^ ס!!"! ("המאני- 
כיאיזם ביה״ב״), 1947 ; 5 ש 1 > 01-1153 ש* 0 £ ^ 415101 * ("תולדות 
מסעי-הצלב״), 1 ־ 111 , 1951 — 1954 ; 501115111 11 ־ £35101 7110 ("הפילוג 
המזרחי״), 1955 ; 5 זסק 05 /י 81011130 ("ערבית סיציליאנית"), 
1958 ; 81:31:0 ־! 5001113 1:110 4 ח 3 01111011 \ 0 ! 1100 ; 1 ז 0 ("הכנסיה האור¬ 
תודוכסית והמדינה החילונית״), 1972 . כתב גם על תולדות בורנאו: 
3115 ( £3 11110 '^ סאז (״הרג׳ות הלבנים״), 1960 . 



95 נ 


רגסם, אד,תור מיצ׳ל — רגסגם 


196 


1 * 002 , אר^ו" מ י צ׳ל — 211501710 ? 011011 :) 11 \ ז 1111 :) 1 \[ — 
( 1884 — 1967 ), סופר ילדים אנגלי. ב 1913 יצא כעתונאי 
לאירופה ושהה ברוסיה בתקופת מלה״ע 1 ובמהפכה הרוסית. בעקבות 
ביקורו פרסם סיפורי־עם רוסיים ( 8111155131113105 ימ 6 * 11 ) 01 ), 1916 , 
וספר תיעודי: 11115513 ״ 1 5 > ¥001 \ ("ששה שבועות ברוסיה"), 
1919 . ערך מסעות גם בסין, מצרים וסודו. ר׳ פרסם כעשרים 
ספרים וקיבל תארי-כבוד שונים. הוא כבש מקום כבוד בספרות 
הילדים בסדרה המצוינת בת תריסר הספרים: 1 )״ 3 5 ז*\ 3110 ״ו 5 
$״ 320 !״^ (עבר׳: ״שייטי סנוניות נועזים׳/ 1965 ), 1930 — 1947 , 
המתארת חבורת נערים ונערות והרפתקותיהם על תוף אגם, בלב- 
ים, על אי ובשאר נופי-פרא. סיפוריו המרתקים כתובים בהומור 
"יבש" ובהזדהות עמוקה עם גיבוריו הצעירים. מספריו הנוספים: 
׳ל 13 > 011 ^ ;ו 10 ״ ¥1 \ (״חופשת חורף׳ , ), 1933 ; ז 05 ? 150011 ? ("דואר 

יונים״), 1936 ; 815 110 ? (״ששת הגדולים״), 1940 . 

. 1960 .// , 7 > 31 > 1 * 5 . 11 

ךנסנם (מצרפ׳ 31853000 ״€? — תחיה, לידה מחדש; איט , 

. 350113 ״י! , 10 ת€מ 135011 ] 1 ז), מושג היסטורי — כינוי לתמורות־ 

יסוד שחלו באמנות, בספרות, במחשבה, בממשל ובחינוך באיטליה 
במאות ה 14 —ה 16 והתפשטו לאירופה המערבית והמרכזית במאה 
ה 16 . הר׳ שמחוץ לאיטליה מכונה, לעתים, "ר׳ צפוני". על משמעות 
המונח עברו גלגולים רבים מאז החל השימוש בו, 

הר׳ בעיני בני־זמנו. איטלקים אחדים בני המאה ה 14 , 
רובם מפירנצה, נתנו ביטוי לתחושתם שהחלו זמנים חדשים. 
פטררקה (ע״ע) היה, כנראה, הראשון שתיאר את תקופת אלף 
השנים, מאז שקיעת הקיסרות הרומית ועד ימיו, כתקופודחשכה, 
שבה ירדו לשפל המדרגה ההשכלה. האמנות והמידות הטובות. 
הוא קרא לבני זמנו לשוב אל הספרות הקלאסית, במיוחד הלאסינית, 
ואף השקיע מאמצים רבים בגילוי כ״י עתיקים ובעריכתם; כסבור 
היה, שאנשי רומא העתיקה, כגון קיקרו (ע״ע), ראויים לשמש 
בהתנהגותם מופת לבני־תקופתו. ידידו, בוקצ׳ו, ייחס לג׳וטו את 
חידוש אמנות הציור, שהתנוונה, לדבריו, במשך מאות שנים, 
ואילו על דנטה אמר שהוא השיב את המוזות לאיטליה והחיה 



וגסגה. םרנצ׳סר,! די נ/ירג׳ו מרטיני; פנים בגבייה מאדמה 
ד 5 יזאלצ׳ינאיו 5 יד חירטונה. הבניה הח?ה ב 1485 



י:•ד;; מל, - צ. , רד. בור?•. !זאב 5 י,־ד טי 1 :ש,־ב * 1 ןם ־־'שניטטיט 
בספריית ההאטיקא,. ציוו־קיר בספרייה הח־אטמןאן, 1476/7 

את השירה. אופן־דיבור זה נעשה שכיח. בספר על חיי האמנים האי¬ 
טלקים שכתבתרי (ע״ע; 1550 ) הופיע לראשונה השם ר׳( 111380113 ־ 1 ). 
ואזארי דיבר על שקיעת האמנות ותחייתה, וחילק תחיה זו ל 3 
שלבים; האחרון בהם, שבו שלט בכיפה מיכלאנג׳לו, היה, לדעתו, 
שיאה של תחיית האמנות, שממנו אפשרית רק שקיעה חדשה. ואזארי 
מצא. שהאמנים אימצו להם את הסגנון, הגישה, ואמות־המידה 
האמבוחיות של העת העתיקה, וקשר חזרה זו במה שבראה לו כשיבה 1 
לטבע: חיקויו המדויק בעזרת חוקי הפרספקטיווה, שהיו ידועים 
בעת העתיקה ונתגלו מחדש, הדגשת הממדים הנכונים של גוף- . 
האדם והנטיה לציור נופים. וינצ׳בצו גלילאי (אבי הפיסיקאי) דיבר 
על התחדשות המוסיקה ( 1581 ). 

בני הר׳ ראו בו אפוא בעיקר את התחדשות האמנות היונקת 
מהתפיסות של העת העתיקה והמחקה את הטבע, וכן את העיסוק 
בספרות ובהגות של רומא ויוון שלווה בהערצת הדמויות של התקופה 
העתיקה. הם היו הראשונים שגיבשו את המושג ׳יה״ב׳(מונח שהונהג 
במאה ה 17 ) — שתיארוהו כתקופת־חשכה שחצצה בינם לבין ימי- 
הזוהר של יוון ורומא — והניחו את היסוד לחלוקה המשולשת של 
תולדות אירופה. 

כתוצאה מפעילותם של פטררקה והנוהים אחריו נתגבשה תפיסה 
חינוכית, שהעמידה במרכז את מה שבונה "לימודים הומניסטיים" 
( 15 ז 13 !״ 13 ״״ו 1 113 ) 8111 ) : רטוריקה, דקדוק, היסטוריה, שירה ופילו¬ 
סופיה של המוסר. למידתם של כל אלו נשענה על ירושת המקורות 
הקלאסיים. במאה ה 16 כבר היה מקובל לכנות מורה למקצועות אלו 
הומניסט ( 1513 ״ 1113 ע 11 ). הר׳ זוהה עם מה שכונה אח״ב הימניזם 
(ע״ע) — באחד ממובניו הבסיסיים. 

מחוץ לאיטליה היתה התמונה שונה במקצת. פ. רבלה (ע״ע), 
למשל, מנה עם השגי תקופתו לא-רק את חידוש ההשכלה הקלאסית, 
אלא גם את המצאת הדפום ואבק־השריפה, ואילו צרפתי אחר בן 
המאה ה 16 , ז׳אן פרנל ( 01 ״ז 0 ?), הוסיף לרשימה את התגליות 
הגאוגרפיות. ארסמוס (ע״ע) מרוטרדם, החשוב באנשי הר׳ הצפוני, 
היה שותף לביקורת האיטלקית על יה״ב, אלא שזו נתפרשה לו 










197 


198 


כביקורת הכנסיה, האפיפיורות והפלפול הסכולאסטי, והוא כלל 
במקורות שיש לשוב אליהם — גם את הנצרות הקדומה. לו, כלאנשי 
הרפורמציה, היה הר׳ שלב לקראת התחדשות דתית. בארצות אירופה 
שמחוץ לאיטליה, יותר מאשר באיטליה עצמה, הופנתה תשומת־הלב 
להיווצרות (לא היחד. זו תחיה!) של הספרויות בלשונות־העם, ובדרך 
של הכללה נוחה הוחל מושג הר׳ לא רק על האמנות, אלא גם על 
הספרות. 

הר׳ בעיני אנשי ההשכלה. אנשי תקופת ההשכלה 
(ע״ע) הזדהו עם אנשי הר׳ בביקרתם על יה״ב וראו בר׳ ביטוי 
לקדמה האנושית ונצחון התבונה על הבורות; בקיצור — לא היה 
הר׳ אלא ראשית ההשכלה. וולטר (ע״ע), אף שמנה 4 תקופות־זוהר 
בתולדות היצירה והמחשבה — ימי פריקלם באתונה, אוגוסטום 
ברומא, בית מדיצ׳י בפירנצה, ולואי בצרפת—וראה בר׳ שלב 

בהשתחררות מהנצרות, ציין גם את המבוכה והשחיתות המוסריות, 
שאפיינו, לדעתו, את אנשי הר׳. 

היווצרות מושג הר׳ המודרני. פישלה ובורק* 

ה ך ט. התרומה העיקרית להפיכת מושג הר׳ ממושג בתולדות 
האמנות והספרות למונח היסטורי המציין תקופה היסטורית על 
מכלול תופעותיה, ובייחוד למונח המציין שלב מהותי בתולדות 
התרבות המערבית, היתה של ההיסטוריון הצרפתי ז׳. מישלה 
והשוויצי י. בורקהרט (ע׳ ערכיהם). מישלה איתר ( 1855 ) את הר׳ 
בעיקר בצרפת של המאה ה 16 והתייחס לפריחת האמנות והספרות 
כאל חלק מתהליך יסודי־יותר, שאפיין אותו במלים "גילוי העולם 
וגילוי האדם"? הגילויים המדעיים (קופרניקוס, גלילאי) והגאוגרפיים 
תרמו לראיה חדשה של האדם את עצמו. 

בודקהרט, שמיקד את תשומת־לבו בר׳ האיטלקי במאות ה 14 — 

1 ה 15 , יצא מתפיסתו של מישלה וביקש להוכיח בספרו "תרבות הר׳ 
באיטליה״ ( 1860 ) 3 תזות; ( 1 ) הר׳ היה תחילת העת החדשה ובו 
נוצר האדם המודרני; ( 2 ) ביה״ב לא הכיר האדם את עצמו אלא 
כאיבר בקבוצה, ואילו בר׳ האדם נעשה לפרט (אינדיווידואום) 
רוחני, וכך הוא נודע לעצמו בהכרתו? ( 3 ) בר׳ נתפסה המדינה 
לראשונה כפרי מחשבתו ופעולתו של האדם — כמוצר־אמנות 
>[־ 01 ״ו). תולדות מושג הר׳ מימי בורקהרט ועד היום הן תולדות 
ההתקפה וההגנה על התזות שלו. 

לבורקהרט עצמו היו תימוכין עובדתיים איתנים למדי, לדידו, 

החזרה למקורות הקלאסיים לא היתד. אלא אחד הביטויים להתגב¬ 
שותה של התודעה העצמית של האדם כפרט. והוא קשר את סיסמת 
גילוי העולם עם היחס החדש לטבע. לדבריו, היה פטררקה האדם 
המודרני הראשון, וזאת משני טעמים: הוא גילה את היופי שבטבע, 
והוא הקדיש תשומת־לב גם לרגשותיו ולחיי־הנפש שלו ונתן להם 
ביטוי עז. האינדיווידואליזם מצא את ביטויו בפריחת צורה ספרותית 
שהפרט במרכזה— הביוגרפיה, ובייחוד האוטוביוגרפיה, שדוגמותיהן 
הבולמות הן "החיים המחודשים" לדבטה, והא וטוב יוגר פיה של 
ב. צ׳ליני (ע״ע). איש הר׳ טיפח את עצמו ואת אישיותו "כמעשה־ 
אמנות״, ושאף להיות רב-צדדי ואיש־האשכולות( 531€ ז^ 1 ״ 110111011 ־ 1 ), 
שדוגמותיו המובהקות היו לאון בטיסטה אלברטי, לאונרדו דה 
ויגצ׳י והחצרן, כפי שתואר בידי קסטיליונה (ע׳ ערכיהם). איש הר׳ 
שאף לתהילודעולמים, כפי שמעידים מפעלי-הבניה, כגון קברי בני 
מדיצ׳י. איש הר׳ העמיד את האדם במרכז: לא התעלם משום דבר 
אנושי, כפי שמראה אותה אוטוביוגרפיה של צ׳ליני, החשיב ביותר 
את רעיון כבוד האדם, כפי שבוטא הדבר בנאומו הידוע של פיקו 
דלה מירנדולה (ע״ע? וע״ע כבוד, עמ׳ 540 ), והיה איש העוה״ז, 
שנטה להתרחק מהנצרות והיה "פגאני" ברוחו. ולבסוף. בחלל הריק 
שנותר עם סיום המאבק בין הקיסרות והאפיפיורות, קמו באיטליה 
ערי־מדינה, ובהן עוצבה הגישה החדשה כלפי המדינה, שביטויה 
הבשל היה "הנסיך" למקוולי (ע״ע). 


הוויכוח על עמדת 
ב ו ר ק ה ר ט. היסטוריונים 
במאה ה 20 הוסיפו נדבכים 
לבניינו של בורקהרט. 
לדעת ה. בארון(ר׳ביבל'), 
מה שביקשו ומצאו אנשי 
הר׳ בני פירנצה בדמויות 
העת העתיקה, ובייחוד ב־ 
קיקרו, היה דגם של "הו¬ 
מניזם אזרחי״ (ש״י 1 ב>) — 
אזרח המתמסר לענייני 
עירו־מדינתו, פטריוט, איש 
רב־פעלים, שאינו בוחל 
בצבירת רכוש ובהנאות 
העוה״ז, שאינן סותרות, 
לדעתו, את הסגולה הטובה 
וההשכלה ההומאניסטית. 
דמות כזאת לא נמצאה 
ביה״ב. ג. מטינגלי (ר׳ 
ביבל , ) הראה, שבר׳ נת¬ 
גבשה התפיסה המודרנית, 
שלפיה הדיפלומט משרת 
את ארצו, ורק את ארצו. הובלטו גם ההבטים הכלכליים־הברתיים 
שבורקהרט התעלם מהם: ו. זומברט (ע״ע) ייחם לר׳ את הופעת רוה 
הקאפיטליזם המודרני, ובעקבותיו עמד א. פון מארטין על הקשר 
שבין קאפיטליזם כזה לבין תרבות הר׳ וקבע שהר׳ היה תקופת 
התעצמות והתפשטות כלכלית. 

בין הגורמים לביקורת על הגדרת הר׳ של בורקהרט ניתן למנות 
בייחוד את אלה; (א) ההגדרה של בורקהרט לר׳ היתד, מעורפלת- 
למדי, וכנגד הדוגמות שיכול היה למצוא לטובתה, אפשר למצוא 
דוגמות הפוכות; (ב) ההתקדמות העצומה בחקר תולדות יה״ב 
הביאה לדחיית הרעיון שהיתר. זו תקופה חשוכה ושתהום היתה פעורה 
בינה לבין הר׳; (ג) תשדמת־הלב של ההיסטוריונים הופנתה להבטים 
כלכליים וחברתיים שנעלמו מעיני בורקהרט ; (ד) ההכרה במרכזיות 
המדע והתפיסה המדעית בעולמו של האדם המודרני הפנתה את 
תשומת־הלב לשאלת התרומה של הגות הר׳ למדע, אין גם למעט 
בחשיבות המניעים הלאומניים של היסטוריונים, שהבכורה שנתן 
בורקהרט לאיטלקים לא היתד, לרוחם, 

(א) מבקרי בורקהרט טענו, שאיש הר׳ לא היה מודרני בתפיסת* 
עולמי, ובייחוד אין זה נכון שתפיסתו היתד, חילונית ופגאנית. הר׳ 
הצפוני היה ללא־ספק נוצרי באפיו, והעיון במקורות הקלאסיים הביא 
רווקא לתחייתה של נאו-אפלטוניות באיטליה, במיוחד בכתבי 
מרסיליו פיצ׳ינו ופיקו דלה מירנדולה (ע׳ ערכיהם) — וזו עודדד, 
תפיסה נוצרית בעלת גוון מיסטי. פ, א. קריסטלר (ר׳ ביבל׳) טען, 
שיש לחזור ולזהות את ה״הומניזם" ע״פ תפיסת בני הד עצמם 
(ד לעיל), ולא לשוות למונח משמעויות שדבקו בו מאוהר־יותר, 
כגון אנתרופוצנטריות. 

(ב) הטענה העיקרית של חוקרי יח״ב כנגד בורקהרם היתד" 
שהאפיוניס שנתן לר׳ מתאימים באותה מידה לאנשי יה״ב. השפיעה 
בכך גם תפיסתו של י. הויזינגה (ע״ע), שבמאות ר, 14 —ה 15 הגיעה 
תרבות יה״ב לכלל בשלות ("סתיו יה״ב", כלשונו). כבר ה. תודה 
(^״![׳ד) טען ( 1885 ) שפרנציסקוס מאסיזי(ע״ע) גילם את מתכונות 
העיקריות שנתלו באנשי הד. לדעת היסטוריון־המדע לין תורנדיק 
לא היו אנשי יה״ב משוללי א י נ די ווידוא ליזם. והר׳ לא היה אלא 
תולדה של התפתחות בת מאות שנים; מצד שני, רבות מהתופעות 
המודרניות, כגון המדינה הלאומית והפרלמנטריזם, מקורן ביר,"ב 


רנסנס. דף מהיד ספרו של פרנצ׳פקו 
"*קום 3 ול'פיל" (- 3 ת 1 ט;) 0 ז£םנ['ץ 11 
111 ך[<ן 011 ? 0513 ), :דפס ע״י אלד 1 כ מנוציוס: 
חיחויי־העץ מאח אמו לא ירוע, 1400 
(הכפריוו הלאומית המרכזית, פירנצה) 





** ז■ י, .,,*!ן 2,1 ! .* 1 צ [ז>ן '■י 

4 *ן • 11 *!*'.ז 

.ה 1 ^* 1 . ■ 1 נ 4 *ו>. £1 
*•'!.•׳טס* *££א,ז.• 

<>?;־>>••*•> *י*,**▼ 

־*מ < 1 >ר.׳ז'?*.*♦*#י.*.׳• ״סדן 9 

• . " 4 . 


4 * ן,יצ* מ 
,׳^ 1 ,.**,*•*#**?*#* ג *.*•*!׳•***״*< צ 24 

״ 4 4 1 *^ ,ל מן׳ 

■ 1 > ! 1 . , ., י 4 

-*•***. 1 ..^״*״**^^״*^*׳^־ ; 4 '; 5 **י'**" 

ד• - ' !־דחו-י--" " 1 ?י?*'!' 

> ין**■ 6 *^ 



199 


רנסנס — דנקה, לאופולד פון 


200 


דווקא. מושג הד' מטעה 
אפוא ויש לוותר עליו. 

צ/ ה. הסקינז (׳ 15 ־ £1 
15:1x15 ) טען, כי אנשי 
המאה ה 12 הכירו יפה 
את הספרות הקלאסית, 

ולפיכך מן הדין לדבר 
על הר׳ של המאה 
ה 12 . היו היסטוריונים 
(כגון כ. ה. דוסון) 

שדיברו אפילו על 
הר׳ הקרולינגי (ב־ 

מאוו* ה 8 —ה 9 ). כנגד 
התקפות אלו באה הגנה 
מסויגת מצד פ.קאבוד 
(ר׳ ביבל׳) והיסטוריון־ 

האמנות א. פנופסקי 
(ע״ע): השכלה קלאסית 
וחיקוי האמנות הקלא¬ 
סית, התבוננות בטבע 
לשמה ואינדיווידואליזם 
ניתן למצוא גם במאה 
ה 12 , אבל השאלה היא 
זו של החקף הכמותי 
של התופעות הללו 
ומידת התלכדותן לתפיסת־עולם ומערכת תרבותית כוללות — ובזה 
ייחוד הר׳. 

(ג) ההנחה שפריחה תרבותית כגון זו של הר׳ חייבת להתבסם 
על כלכלה מתרחבת היא׳ לדעת היסטוריונים רבים, בלתי בדוקה. 
א. סירן(ע״ע), ובעקבותיו ר. לופם, מ. פוסטאן, ק. צ׳יפולה ואחרים, 
הגיעו למסקנה, שבמאות ה 14 —ה 15 היה שפל כלכלי ודמוגרפי 
ודפוסי פעילות כלכלית שהתגבשו קודם, ביה״ב׳ התקיימו בכוח 
ההתמד. מ. ובר (ע״ע) קבע, שרוח הקפיטליזם מקורה בפרוטסטג- 
טיות, יותר מאשר בר׳. 

(ד) מקובל לחשוב׳ שהמהפכה המדעית התרחשה רק במאה 
ה 17 , ובשאלה באיזו מידה תרם לה הר'׳. חלוקות הדעות. הלימודים 
ההומניסטיים לא כללו פיסיקה, אבל כללו, לעתים, מתמטיקה, 
שלהתפתחותה הניכרת־למדי תרמה גם פריחת הנאו־אפלטוניות 
בשלהי המאה ה 15 . הפניה למקורות הקלאסיים הרחיקה, בלי-ספק, 
את אנשי הר׳ באיטליה מגישה ניסויית, אף כי נמצא שהיה קשר בין 
המגמה האמנותית לתאר את האדם בדיוק רב לבין התפתחות 
האנטומיה. השפעת הדפוס והתגליות הגאוגרפיות ניכרה רק בשלהי 
המאה ה 16 . 

העדר ההכרעה בוויכוח סביב הגדרותיו של בורקהרט השרה 
תחושת מבוכה ואף ייאוש מהאפשרות לתת לד , אפיון הולם. פ. א. 
קריסטלר הציע אפוא לוותר על המשמעות התכנית של המונח, 
ולהשתמש בו ככינוי לתקופה שבין השנים 1300 ל 1600 ותו לא. 
ו. פרגוסון טען, שלא ניתן לומר על הר׳ אלא שהיה תקופת־מעבר 
בין יה״ב לזמן המודרני. 

א. טוינבי (ע״ע) עשה את מושג הר׳ לחלק מהותי משיטתו 
ההיסטוריוסופיה, שלפיה ההיסטוריה היא תולדות עלייתן ונפילתן 
של תרבויות, והרחיב בתוך כך את הרעיון המונח ביסוד הדיבורים 
על הר׳ של המאה ה 12 והקרולינגי. לפי טוינבי אין הר׳ תופעה 
חד-פעמית. והשם ר׳ יאה לכל מצב שבו נציגיה של תרבות חיה 
מעוררים מתרדמתה תרבות של תקופה קודמת. 

ספרות, ע״ע איטליה, עמ׳ 776 — 778 ; אמנות, ע״ע אמנות, 


עמ׳ 51/2 ? ציור, עמ׳ 633 ! פסול׳ עמ׳ 943/4 ; ארדיכלות, 

עט׳ 722 — 724 ;מוסיקה, עמ' 545 ואילך; היסטוריוגרפיה, 

עמ׳ 280 ׳ 283 ? ועי ערכיהן של הארצות השונות. 

ר׳, יהודים: ע״ע איטליה, עמ' 801 — 803 ; הומניזם, עם׳ 

793/4 . השפעת אמנות הר , על בתי-כנסת, ע״ע, עט׳ 639 , 647 ׳ 654 . 

י. בורקהארט, תרבות הר׳ באיטליה, תשכו״ו? י. הויזינגה, סתיו 
ימי-הביניים, תשל״ן;; 1-74,1913 ,/ 01 , 11 ) 12 /© / 1071 * 7/1 )!/! /ס/סמז״ס/ 

111 .? 1 ) 11 1 ,□ £1811x0 ? ..א ? 1947 , 1110 ) 1711 )* 71110 / 11 , 1 ) 06150 .? 

1 ( £071 ) 1/1 / 0 *תך 01 ) 7/1 , 3117071 . 81 ; 1948 , 1 !/§ 04 !/ 7 41 ) 1071 > . 1/1 
, 1 ־ 8111121118 .ן ; 1955 ,\ 100 ז 1 ס!ק 1 < 7 . 8 <ץ 81 ו 431111 ז .ס ; 1955 ,.מ 1 ) 110.114 
;.? 7 ) 1/1 ,(. 06 ) 101 ^ תש ת הגס . 9 10 ; 1959 ,) 0 ) 111 01111 11 ) 14 , 

7 )) 71 ) 1 ! 110 ). 7 0114 . 71 %<.־ 0£51 ח 3 ק ,£ ; 1959 ,? 771 ) 1 ) 140 07 11 ) 11 ) 41 ) 14 
, 11 — 1 , 11 /^ 7/1011 .? 7 ,ז 151£11£ זא . 0 .? ; 1960 , 11 — 1 , 471 711 ) 1 !) ' 11 מן , 
,) 1101 ) 0 .? 7 ) 7/1 ,(. £ 0 ) ץ 813 .( 1 ; 1964 ,.? 7 ) 7/1 .? ; 1961/5 

; 1969 , 1520 — 1420 10 * 4/1 ( 3 4 ) 7 , 51£1 ב 06 ; 1965 

. 1969 ,. 11 7 ) 4 111 ) 70 / 11 ? /) 1411 1 { £ 71 )/ 1 211 ,(.()£) 

אל. וי. 

_מקה; לאופולד פון — 0 ^ 11311 .ת 0 '\ £> 01 ק 0 ^ 1 — ( 1795 — 1886 ), 
הנודע בהיסטוריונים הגרמנים במאה ה 19 , ואבי שיטת 
המחקר המודרנית בהיסטוריה. ר׳ היה בגו של כומר לותרני בתו- 
רינגיה. הוא גדל באווירה ספוגת פיאטיזם (ע״ע), ולמד פילולוגיה י 
ותאולוגיה באוניברסיטת לייפציג כדי להכשיר עצמו לכמורה. בעת 
לימודיו נמשך להיסטוריה, וראה את העיסוק בה דרך לעבודת 
הבורא. מ 1825 עד 1871 לימד היסטוריה באוניברסיטת ברלין. 

כבר בספרו הראשון, "על תולדות העמים הרומאנים והגרמאנים 
מ 1494 עד 1514 ״, 1824 , ניכרו שיטתו של ר' ודרך כתיבתו. הוא 
צירף לספר זה בספח — ״ביקורת על ההיסטוריונים החדשים״ — 
ובו עמד על חובת ההיסטוריון לנתח בדקדקנות את מקורותיו הספרו¬ 
תיים, את מניעי מחבריהם ואת המסורות ששיקעו בכתביהם. ר' החיל ן 
כלל זה על שני ההיסטוריונים בני הדור שתיאר, מעולי וגויצ׳רדיני 
(ע׳ ערכיהם), וחשף את רפיפות הבסיס שעליו נשענה כתיבת 
ההיסטוריה החדשה. בצד ביקורת המקורות הספרותיים השתית ר׳ ו 
את שיטתדהוא על חקר מסמכי הגנזכים; בשנים 1828 — 1831 שהה 
באיטליה, ובהמלצת מטרניך (ע״ע) נפתחו לפניו שערי הספריות 
והארכיונים החשובים שם, פרט לווטיקן. אוצר בלום למחקריו 
ולחיבוריו היו דו״חות שגרירי ונציה במאה ה 16 . אח״כ שהה ר׳ 
בפרים, בלונדון, ואף בדבלין, ועיין במסמכי גנזכיהן. בין ספריו: | 
״העת׳מאבים וממלכת ספרד״, 1827 ? "האפיפיורים, כנסייתם ומדינתם 
במאות ה 16 —ה 17 ״, 3 כר/ 1834/6 ; "תולדות גרמניה בעת הרפור¬ 
מציה", 6 כר/ 1839/47 ; ״תולדות צרפת במאות ה 16 —ה 17 ״, 5 כר/ 
1852/61 ; ״תולדות אנגליה במאות ה 16 —ה 17 ״, 7 כר/ 1859/69 . : 

את ספרו האחרון, ״דברי ימי עולם״, 9 כר/ 1881/8 , הכתיב מהזכרון, 
כשכהו עיניו, ולא הספיק להשלימו. כל כתביו י״ל ב 54 כר׳ (. 530111 
6 * €1 ^, 1867/90 ? - 1925/30 ). 

כתיבת תולדותיה של תקופה תוך הסתמכות על עדויות ומסמכים 
של בני אותה תקופה, שהנהיג ר׳ בהיסטוריוגרפיה, נחיתה מימיו 
ליסודימוסד. שיטה זו קשורה בשאיפתו של ר , לתאר את מאורעות 
העבר "כפי שהיו בעיצומם" (לפי תרגומו של ע. א. סימון [ר׳ ביבלץ: 
6860 ^. £6 11011 :ת 6 § 61 68 16 ׳\ץ). שאיפה זו תרמה גם לגישות־היסוד 
שלו, לחתור לאובייקטיוויות מירבית. ולהימנע ככל־האפשר מחריצת 
משפט ומחערכות של בן תקופה אחת על מאורעות ואישים בתקופה 
אחרת. עפיזאת היתה גישה זו קשורה גם בתפיסתו הדתית: הוא 
ראה באומות ובמדינות, במאבקים ביניהן וביצירותיהן הקולקטיוויוח, 
משום התגלות האלוהות, שאפשר למצוא את רמזיה בהתרחשות, 
אך אין להשיגה בשכל האדם החוקר. לפיכך אין ההיסטוריון רשאי 
לשפוט את האירועים והאישים מבחוץ, ועליו לתאר את העבר 
כהווייתו, אך בעיצומו — בהקשרו אל הכלל האנושי או אל 
"האידאות׳/ המרחפות מעל לתופעות הממשיות והנותנות משמעות 
להתרחשות; אידאות אלו מייצגות ישות מטפיסית — בהוראתה 



רנ&נט. אנרראוז ד? ורוקיו: אנדרטה 5 קונ־ 
דוטידרז נרטוליסאו קו 5 אונ/ ונציה 
1479 — 1468 . הושלמה ע" י אלפנדרו 
לאופרדי, 1496 




201 


רנד,ה, לאועולד פץ — רסטרלי, ברמולומאו פרנצ׳סלןד 


202 


האפלטונית — ומקורן באלוהים. בעיניו היתה גם המדינה — בעיקרה 

— גילום אידאה וגורם מוסרי ורוחני. תפיסות אלו הן ברוח האיד- 
אליזם הגרמני והגותו של הגל (ע״ע), הדמות הבולסת־ביותר 
באוניברסיטת ברלין כשהחל ר׳ ללמד בה. אולם ר׳, שסבר שהאל 
מצוי בתוך ההתרחשות, האמין — שלא כהגל — במציאותו גם 
מעבר לה. הוא גם ראה את ערבה של בל תקופה בפני עצמה, 
"בזיקתה הישירה אל האלוהים׳/ ולא רק כפרוזדור המוביל לטרקלין 

— שהוא תקופתו הוא. השוני והייחוד של כל תקופה נתפסו אצל ר׳ 
כמרכיבים את האנושות במלוא רבגוניותה, כשם שהמדינות, בשוני 
ובייחוד של כל אחת מהן, מבטאות רבגוניות זו. המאבק בין המדינות 
הכרחי למנוע ריכוז רב־מדי של אחת מהן, להבטיח איזון ביניהן 
ולאפשר את מילוי ייעודה של כל אתת מהן. לאיזון תורמת גם הדת; 
זו מרסנת את המדינה ומחזקת את תודעתה לגבי משמעות החיים, 
והיא גופא מרוסנת בידי המדינה, לבל תעכב התפתחות אישים 
וקולקטיווים על תרומותיהם לאנושות. מאבקי־תמיד אלה סופם שהם 
יוצרים הרמוניה. ההבדל העמוק-ביותר בין ר' להגל היה כהסתייגותו 
המוחלטת של ר׳— הן באישיותו והן בשיטתו המדעית— מהשתלטות 
ההגות השיטתית על המציאות רבת־האנפין; הוא חש, ששיטה 
רעיונית הטוענת לתקפות מוחלטת היא הבסיס האידאולוגי לעריצות 
ולמשטר דיכוי. 

השאיפה לאובייקטיוויות, החתירה לראיית כל צדי המטבע, 
האמונה בריבוי־האנפין של המציאות הקשורה באלוהים — כל אלה 
סברו לנטיות אישיות של ר/ שבאפיו היה מתון, סובלני ורחוק 
מלהיות לוחם. משום־כך נכשל בתפקידו בעורך כה״ע ההיסטורי- 
המדיני 0 ^ 1 1832/6 ), בעוררו עליו 

את רוגזם של הליברלים והשמרנים כאחד; ספרו "תולדות פרוסיה", 
1847/8 , נתקבל בהסתייגות; עמדותיו הפוליטיות— כתומך ב״גרמניה 
הגדולה״ (ע״ע גרמניה, עמ' 451 ), וכמי שלא נסחף בלאומנות 
הגרמנית — עוררו ביקורת אף בקרב תלמידיו. ר׳ היה הראשון שייסד 
סמינר להיסטוריה באוניברסיטת ברלין, והעמיד תלמידים הרבה 
(ביניהם; י, בורקהרם, גיזברכם, ג. ויץ, זיבל ומומזן [ע , ערכיהם)). 
אף שבדברים רבים נפרדו דרכיהם מדרכיו, נתקיימה השפעתו דרכם 
ודרך תלמידיהם עוד עשרות שנים אחרי מותו, כדמות המכריעה 
בהיסטוריוגרפיה בגרמניה. וע״ע היסטוריוגרפיה, עמ , 305 — 309 , 
בניגוד לרוב ההיסטוריונים והתאולוגים של זמנו הצטיין ר׳ 
בתיאור אובייקטיווי של היהודים, והחזיר לתנ״ך ולעם היהודי 
את מעמדם המרכזי בתולדות הרוח. התנ״ך היה לו מקור להבנה 
גורל האדם ודוגמה להכרעות גדולות. ביחסו האישי לתלמידיו 
היהודים השתדל להיות אובייקטיווי וסובלני. מצד שני היה חרד 
לאופי הנוצרי של המדינה והחברה. 

ע. א. סימון, משמעותו של ל. ר׳ בשביל התפתחות ההיסטוריוגרפיה 
(בתוך: היסטוריונים ואסכולות היסטוריות), תשכ״ג; ,ח 0 רחו 5 
1/16 הו < : 11106101 11 ):חס 1 ( 1113101 , 300011 > . 0 ; 1928 , 1 )£:! 1-1 //מ,/ .?/ 

16 ^ 0 ) 1/100 ) 110/11 /^ €0 1/6 > /!ח 11 , 115 .>! ז ת נ 14 .€ ; 952 £ [ ,■(■ 111 ) 1 * €0 191/1 

-שגז;! ״ 1 ; 1971 ,.א .ס .€ ,(.}/ש) 110£ >זש( 1 . 11 ; 1954 , 0061/162611 ?) 1 > 

. 1977 ,(״ 111:101 (ס % 46011111 ^ 7/16 ;.א ,זש 8 

פ. ר. 

רנר, קלל — ־!סמת^! [•!ס! — ( 1870 — 1950 ), מדינאי אוסטרי. 

בן למשפחת איכרים. למד משפטים באוניברסיטת וינה. בגיל 
צעיר הצטרף למפלגה הסוציאל־דמוקרסית. ב 1890 פרסם בפסודונים 
צ 11 ט! 1 ק 0 תץ 5 שתי חוברות על השאלה הלאומית, שבהן המליץ על 
הקמת פדרציה של מדינות, המבוסם על שוויון זכויות חברתי ותר¬ 
בותי לכל העמים והגזעים שהרכיבו את האימפריה האוסטרויהונגרית, 
אך לא הכיר בזכות העם היהודי לקיים תרבות לאומית משלו. 

ב 1907 נבחר ר׳ לפרלמנט ולאתר מלה״ע 1 מוגה לרה״מ הראשון 
( 1918 — 1920 ) של הרפובליקה האוסטרית. הוא שחתם על חוזה־השלום 
(ע״ע אוסטריה, עמ' 966 ) בו ויתרה ארצו על שטחים נרחבים. 


ר׳ תמך במדיניות ניטרלית ובכניסת ארצו לחבר־הלאומיס. מ 1918 

היה מהתומכים באיחוד אוסטריה עם גרמניה ותמך גם ב״אבשלום" 

( 1938 ). באפריל 1945 עמד ר׳ בראש ממשלה זמנית ומדצמבר 1945 

עד מותו היה נשיא הרפובליקה האוסטרית. 

א. ברקאי, הסדציאלדמוקרסיה האוסטרית והשאלה הלאומית (בדרך, 

א׳), חשכ״ז; . 1965 , 2611 6/116 : />!זו 1 .א .א ,; 14311031 .{ 

רנשבורג, בצלאל( 1760 , רונשברג [פולניה] — 1820 , פראג), 
רב ומחבר. ר׳ למד בישיבות שוואבאך, פירת ופראג; בפראג 
למד אצל הרבנים ליב פישלס ויחזקאל לנדא (ע״ע). ר/ שהתפרנס 
מרכוש חמיו, לא נשא שום תפקיד רשמי, אך היתה לו ישיבה משלו 
בפראג. הוא היה מן הלוחמים ברפורמה. בין תלמידיו היה גם 
ז. פרנקל (ע״ע). ר׳ פירש מסכתות בש״ס שלא זכו לפירושים 
מרובים: ״הורה גבר״ (פראג, תקס״ב) — על מסכת הוריות; 
״פתחי־נדה״ (לראשונה: ״חכמת בצלאל״, ירושלים, תרפ״ח) — 
על מסכת נדה ד״מעשה רב״ (פראג. תקפ״ב) — על מסכת נזיר. 
מכתבים שלו — בענייני הלבה — שכתב אל הצנזור קרולום פישר, 
נשתמרו בספריית האוניברסיטה של פראג. 

, (./י . 5 *ש 3 >ו 11 ) 116 ^ 60 ? 61011/1 [ / 0 $060611 60/11601 ^ 81/1110 .^ 1 שון 3 יז\ . 0 

. 1952 

רסטורציה, ע ״ ע ממלכה ראחדה, עמ׳ 888/9 . 

• : ד ז • • • % - • 

רסטרלי, ברטולומאופרנצ' 0 ^ - £0 ; 33.1101011 

— ( 1700 , פריס — 1771 , פטרבורג). ארדיכל 
ממוצא איטלקי שפעל ברוסיה, לשם הגיע ב 1716 עם אביו, הפסל 
קארלו ר׳ ( 1675 — 1744 ; ר׳ תנד: כרך כ״ז, עמ׳ 627 ). ר׳ יצא ללמוד 
בפרים אצל האודיכל הנודע ר. דה קוט (סז 001 ). ב 1736 נתמנה 
ארריכל ראשי בחצר הצאר, והיה הארדיכל הראשון־במעלה בתקופת 
הקיסרית יליזוטה פטרובנה (ע״ע, ענד 880 ), שלמענה בנה את 
החשובים שבבנייניו. ר׳ היה מעצבו הנודע-ביותר של סגנון הברוק 
הרוסי, תוך מיזוג הבדוק (ע״ע) האיטלקי, הרוקוקו (ע״ע) הצרפתי 
ואלמנטים של הארדיכלות הרוסית. 

בין המבנים החשובים שבנה בפטרבורג היו 4 ארמונות מלכו¬ 
תיים: ארמון אניצ׳קוב ( 1744 ), ארמון פטרהוף ( 1747/52 ), ארמון 
צארסקויה סילו ( 1749/56 ) וארמודהחורף ( 1754/62 ) - מבנים 
מונומנטליים המצטיינים בעיטורי פנים וחוץ עתירי צורות וצבעים, 
לעתים כדוגמת ארמון ורסאי. מפוארת במיוחד החזית הארוכה של 
ארמון־החורף, שר׳ ניסה לאהדה ע״י עיצוב דקורטיווי של החלונות. 
מפוארים לא-פהות גם הארמונות הקטנים־יותר שבנה לאנשי 
האצולה. יצירת-המופת שלו בבניית כנסיות היא כנסיית "אנדרי 
הקדוש״ בקיב (ע״ע, עמ׳ 604 ; 1749 — 1756 ) , שצורתה צלב יווני 



ב. ם. ־כטדוי: אדצוו־די־ן-ר־י גו;יג;ירט 1 ?זו! 


203 


רסטדלי, פרטולרמאו סרנצ׳פקו — רפין, ז'ן 


204 


ועליו 5 כיפות דמויות בצלים. במנזר סמולני בפסרבורג ( 1748/55 ) 
צירף בצורה מעניינת ומקורית מוטיווים מסרתיים רוסיים וקווים 
מהרוקוקו הצרפתי. 

. 1954 , 1 ) 1 >.**>>[ / 0 ) 1117 ) 11116 ) 47 !) 71 * 1 471 1€ ! 7 ,ח 0 .) 11 <זז 1 ;ן־ 1 . 0 


רסיץ, זץ — 0 ״ 301 ? "^>ז — ( 1639 — 1699 ), משורר ומחזאי, 
מגדולי סופרי צרפת. נולד בעיירה ״ 4110 < £0110 3 ? בקרבת 
סואסון, והיה בנו של מוכס. ר׳ נתייתם בגיל רך וגודל במנזר פיר־ 
רואיאל ( 1 ^ 1-110 ־ 01 ?), בחסות סבתו, שפרשה לשם, ודודתו שהיתה 
אח״כ אס־המנזר. הוא זכה לחינוך מעולה בידי טובי־המורים של 
צרפת, שכן מנזר זה, מרכז הינסניזם (ע״ע) באותה עת, משך אליו 
אנשי־רוח דגולים. ר/ כמו פסקל (ע״ע), נתקשר בתנועה זו. מוריו 
הקנו לו תפיסה מוסרית חמורה, אך גם קירבו אותו אל התרבות 
היוונית, שממנה שאב אח״כ את השראתו הקלאסיציסטית (ע״ע 
קלסיציזם). הטראגיות הגלומה ביצירתו עוצבה אולי בנעוריו, בתוך 
קהילה שדחתה את הבלי העולם הזה והגתה בחולשותיאנוש, אולם, 
מתוך כפוית־סובה והסתגלות לאווילה העוינת שהשתררה כלפי 
בית־מדרשו, בראשית־דרכו השתדל ר׳ להינתק ממוריו, ואף הפגין 
כלפיהם עוקצנות במישור האישי. 


בהיותו תלמיד כבר חיבר ר׳ שירה לאטינית וצרפתית, ומשעבר 
ג 1658 לפריס, התקשר לחוגים ספרותיים. ב 1660 חיבר את 3 10 ) 0 
0 ״ 501 13 * 4 110 ל 1 דחץא 13 ("אודה לנימפה של הסן"), לכבוד נישואי 
לואי ועורר תשומת-לב ניכרת. ג 1664 הציגה להקת מ 1 ליר 
(ע״ע) את מחזהו הראשון (שני מחזותיו הקודמים לא הוצגו ואבדו), 
10 ) 1101131 ־ 1 3 ? ("הטראגדיה של תבאי"). מטדאגדיה זו לא נעדרו אמנם 
הגזמות־נעורים, שנתבטאו בשפיכות־דמים יתירה ובתיאורים צורמים■ 
אך תיאור ההשמדה ההדדית של בני אוידיפוס (ע״ע) הוכיח חוש 
תאטרלי וכשרון לשזירת עלילה דרמתית שהרשימה את הקהל. מחזהו 
השני, !)״ 3 ־ 01 10 1:0 ) 10x30 ^ (״אלכסנדר הגדול״), 1665 , שנתחבר 
בטון עדין־יותר, התאים לטעם הרווח, הודות לעירוב המיוחד של 
גבורה מלחמתית וכניעות רגשנית. 

בדרמה ס״^בתזס־!!)״^ (״אנדרומכי״ !ע״ע]), 1667 , הגיע ר׳ 
לביטוי מלוא יכלתו. המחזה משחזר, ע״ס קטע מה״אינאיס" של 
ורגיליוס, את מוראות חורבנה של טרויה כפי שהן משתקפות בחיי* 
הנפש של השרידים המעטים. באהבת פירוס, בנו שלאכילוס, לאלמנת 



׳שרה ברנאר נהם?יד פדרה כאת ראסיז 
סומר א. צ 1 ו?הילוטחז 1 


הקטור מתגלה המצב 
הטראגי הראסיני: גו¬ 
רלות לכודים יחדיו, כך 
שחירות לזה היא עב¬ 
דות לזו, והוד מימים 
שעברו חופף על שפ¬ 
לות בהווה. ההתנגשות 
הטראגית .נובעת מה־ 
תשוקות הסותרות של 
4 דמויות הרתוקות ב¬ 
כבלי אהגה ושנאה. ר׳ 
ויתר כאן על הצגת 
מעשי-גבורה, שהיתה 
אפיינית לתאטרון בדו¬ 
רו של קורני (ע״ע), 
ואפילו הדגיש את חול¬ 
שותיו של פירוס. המח¬ 
זה הזה הסתגל על- 
נקלה לחוק "שלוש 
האחדדות" שדרשה ה¬ 
ביקורת (ע״ע דרמה, 
עמ׳ 186/7 ? טרגדיה, 


עט׳ 904 ). לשונו פשוטה וגם נשגבת, חרוזיו האלכסנדריניים (ע״ע) 
שוטפים וגם הדורים, והרשעות והסבל-שלא-בדין מאוזנים ע״י 
איפוק במחוות ובמעשים, ע״פ טקסיות חמורה. זוהי אמנות של שיווי־ 
משקל קלאסי, המעוררת — חליפות — אימה, חמלה והתפעלות. 

אחרי שהציג את הקומדיה 5 ז 1011 ) 131 ? 08 ? (״המתדיינים״), 1668 
— קריקטורה עליזה, בעקבות "הצרעות" שלאריסטופנס, על שגעונם 
של הצרפתים להתדיין — כתב, בשנים 1669 — 1677 , 6 טרגדיות. 
שתי הראשונות — 1$ ג:> 1 ״״ 3 > 1 ז£, 1669 ו 0 :> 1 ״נ>ז £0 , 1670 — שנושאן 
מתולדות האימפריה הרומית, ייצבו את נצחונו של ר׳ על קורני 
המזדקן, שעשה את רומא למופת הרצון האנושי שאין לגבור עליו. 
ב״ברניס" התחרה, בהצלחה, ב״טיטוס וברניס" של קורני, שנדחה ע״י 
הקהל. ב״בריסאניקוס" הופנתה תשומת־הלב להידרדרותו של נירון 
מהמידות הטובות שהתחנך עליהן לפשע חסר־רסן — "לידת המפלצת", 
כדברי ר׳. ההריגה הבוגדנית של בריטאניקוס, שהיה בן אבידמאמצו 
של נירון והורעל בסעודת-התפייסות, חשפה לראשונה את נירון 
כרוצח קר־דם. מעשר. זה גם היה מעין "חזרה-כללית" לרציחת אם־ 
הקיסר — פשעו המחריד־ביותר של נירון. ר׳ בחר בפשע הפחדת 
כמבשר הפשע הנורא־יותר, והקביל, בצורה גאונית, את "לידת־ 
המפלצת״ להתעוררותו המינית של הגבר: אהבת נירון ניצתה למראה 
נערה עירומה־למחצה, ארוסת אחיו, שנחטפה בידי חייליו; בנה 
המפוחד של אגריפינה הסך בבודאחת לגבר, קיסר, רודן וסאדיסט. 
"ברניס", מצד שני, מבשרת את שלטון המידות הטובות. שלטונו של 
טיטוס בעיני הרומאים, שנתאפשר ע״י דחייתה-בלב־כבד של בתיקי, 
(ע״ע, עם' 867 ) האהובה, שכן זו לא יכלה להיות לאשת־קיסר ברומא 
האנטי-מלוכנית, בשל מוצאה המלכותי. שינויים קיצוניים כאלה 
של נקודות־מבט רגילים היו בקאנון הראסיני. ב 3201 ( 63 ("באיזיד"), 
1671 , מילא ר׳ את ארמון־השולטן בגופות, בעוד ש״ברניס" היא 
טרגדיה המתרחשת כולה בנפשם של הגיבורים. 

לאחר הצלחת 1310 ) 1 ־!^ 11 \ (״מתרדח״ [ע״ע]), 1672 , הגיע ר׳ 
לשיא הפופולריות עלו, ובהשפעה המלך נבחר לאקדמיה הצרפתית. 
בדרמה זו סטה מנושאיו הרגילים, ותיאר רודן מזרחי, ספק מלך ספק 
שודד-ים, שהובס תכופות, אך לא נוצח ב 40 שנה, הנטיה לתיאור 
אלימות מורגשת גם ב 11110 ״\, תס 10 מ 80 ו 11 ק 1 ("איפיגניה [ע״ע] 
באוליס״), 1674 , הטרגדיה של אגממנון שצבאו יכול היה להפליג רק 
במחיר הקרבת בתו. במחזה — המתרחש בין אחלי לוחמים ר״ומריים, 
בטווה-ראיה מהים — מורגשת נוכחותם המאיימת של האלים, שכמו 
הים, אין לפייס אותם ואין לחזות את התנהגותם. דרמה זו היתה מעין 
מבוא לתיאור הדחפים ההיוליים, ששולחו לחפשי ב 110 ) 110 ? ( 1677 ; 
[ע״ע היפויליטוים]); כל הרימונים של הטרגדיה הראסינית הותרו 
סכבליהם ביצירה זו: תשוקה מפלצתית, אלים שאין להטות אותם, 
ולם שנרדף וחטא שלא-במתכוון. ב״פדרה" מודגמת ראיה פסימית 
של האהבה, כחו׳לי חשוך־מרפא. 

אחרי הצגת "פדרה", שעוררה ויכוחים סוערים, נטש ר׳ במפתיע 
את התאטרון. המלך מינה אותו — יחד עם בואלו(ע״ע) — להיססריון 
מלכותי והעלה אותו למעלת איש־חצר עשיר ונכבד. ר׳ שב אל הדת, 
כדוגמה המלך המזדקן, נשא לאשה בת־טובים שמעולם לא קראה את 
מחזותיו וגידל את ששת ילדיהם. אלא שחרף היותו חצרן יודע* 
הליכות, חידש ר׳ את נאמנותו לידידיו המוחרמים בפור־רואיאל. 
עדות למורכבות אפל ותושייתו היתה הכנת דו״ח סודי על רדיפת 
היאנסניסטים — 31 ־< 0 ?- 1 ז 0 ? ש!) 0 ־ 11 סז 111$ י 1 10 ) 080 ־ 161 ^ ("קיצור 
תולדות פור־רואיאל״}, 1695 — 1699 , בעוד שבאופן רשמי עסק ברי¬ 
שום מעשיו הגדולים של רודפם. 

שתי דרמות תנ״כיות — ■ £511101 , 1688 , ו 3110 ^ ("עתליה" 
[ע״ע]), 1690 , סימנו את סוף דרכו כמחזאי. להזמנת מדם דה מבטנון 
(ע״ע), אשת־המלך, חיבר את "אסתר", להצגה גביה״ם־לבנות 
שבחסותה ז סיפור על צדיק שיש שכר לפעולתו ורשע שסופו אבדון. 



205 


דסץ, ז׳ן — דטל 


206 


ע״י צירוף מקהלה מוסיקלית שאף ר׳ לחדש יסוד נוסף של הדרמה 
העתיקה שנעלם מהבימה המודרנית, ב״עתליה", שגם בה היחה 
מקהלה, הומחשו הגדולה והאכזריות של הסיפור התנכ״י במלואן; 
צלה של איזבל טורד את שנתה של בתה הרצחנית, שעדימהרה תיפול 
חלל לרגלי הילד יואש. בתהודתו השיקספירית מבשרת דרמה זו 
מיזוג של הסרגדיה הקלאסית והמחזה ההיסטורי. 

ר׳ נקבר בפור-רואיאל, וכשנהרס המנזר, הועבדו עצמותיו 
לכנסיית :ות 10 \- 4111 ־€מם©ח£־ 11 ! 41 § בפריס ונקברו סמוך לקברו של 
פסקל. בנו, ל ואי (.מ 18 ״ 1.0 [ 1692 — 1763 ]), היה משורר, וכתב גם 
על חיי אביו ויצירתו. 

השפעתו. במאה ה 18 נחשב ר/ ולא ק 1 רני, למייצגה המובהק 
של הטרגדיה הצרפתית, ו 1 לטר, כמחזאי, ראה את עצמו ממשיך דרכו 
של ר׳. השפעת ר׳ ניכרת גם ביצירתו הדרמתית של מריוו. אולם 
במאה ה 19 שוב לא ראו בר' דוגמה ומופת למחזאים, וביקשו להש¬ 
תחרר מהשפעתו. א, ו. שלגל וכן סטנדל ביקרו את ר׳ כמי שביטא 
את רוח "המשטר הישן", על מוסכמותיו הדתיות, החברתיות והספרו¬ 
תיות. בדורות האחרונים בוטים להעריך בעיקר את עצמת השירה 
הגלומה במחזותיו, אך אין מתעלמים גם מחשיבותם כיצירות־מופת 
דרמתיות־טראגיות. ברפרטואר של תאטרון ה״קומדי־פראנסז" נועד 
עדיין מקום חשוב למחזותיו. 

. 11 ־ 10 ^ 03 ^ באיזס ( 5 ^/ 1 •, נוס׳ 1937 ) היא מרכז המחקר הבי״ל 

של יצירות ר/ וע״ע צרפתית, ספרות, עמ׳ 775 . 

ר׳ בעברית. המעבד הראשון של "עתליה" ("גמול עתליה" ן 

תק״ל) היה דוד פרנקו־מנדס (ע״ע מנדס, עמ׳ 986 ; עברית, ספרות, 

עמ׳ 702 ). המעבד הראשון של "אסתר" היה ש. י, רפפורט (ע״ע; 

״שארית יהודה״, 1827 ), מ. ל ט ריס (ע״ע, ע מ' 664 ) אימץ את שני 

הנושאים: ״גזע ישי״, 1835 ! ״שלום אסתר״, 1843 , עיבוד נוסף של 

הנושא השני: ש. פריק, "אגרת הפורים", תרע״ב. תרגומים מודר¬ 

ניים ; ני אלתרמן, ״פדרה״, תש״ה; א. מיטום, "עתליה", תש״י. 

י. הריס, פדרה (תוכן זסירוש׳, תשל״ל״ן ,׳ס׳*/^ 61 .מ, 1 * 1-1,131x0101 
1.6 , 03660 . 3 > .( ; 1934 , 116 [> 11 < 11 ג 1 0616 ? ,.? 1 , 111 ^ 8 ת 1.106 16 .( ; 1930 
; ג 1950 ,.? 7 .[ סיס 16 ע 117 .? ; 1946 ,.מ 116 6 ( 101 ! 1 ?{ 1 > 06 ע 

, 0 .] ; 1950 ,.? 7 ,\ט 70 > 3 ז 61 ־ 1950 , 616 ( 0 10 61 ,: 61 ^ 01 ^ 1 . 0 . 8 

01611 10 ,חתצומ! 006 . 6 ; 1955 7/1 >/מ; 0 ן>א { 0 ! 61 €<)!!/ ,הן<ןג£ 

,. 11 ) 1 } 1/16 /)/ ( 6 6 ( 40 ( 06 '[ ). 1 ( 610 11 ( 00 ].'11160X1616 ־ 613111 , 0 ; 1955 ,■ €116116 
, 116 ) 16 ^ 0 ( 1 1£ ( 0£ ק ! 6 [ £1 .? 7 ,"*בת־ע ; 1963 . 76 ■( 1 ( 0 
, £11101 .א ; 1968 ,.? 7 36 ... 116 [)ו 1 ג 1 ז< 1 6 ( 11101 ( 0601 !וי 1.6 . 0 

,.? 7 .( . 54 ; 1969 ,. 11 36 6 ( 111661 16 ■! 360 16 ). 66 § 10 61 1116 [ 511 

!ת 11116 0£ (¥ ! 01 1/1166 ; 1972 , 16 ( 0611301 ( 16 !) 6 § 0 (' 1 1.6 , 06 ־ 31 ^ £111 . 51 ; 1970 

.(פ״ע) — 1957 

מר, גו.— מ. 

ךסיפו? בפורטוגלית "צוק־ים"), בירח מדינת פרנמבוקו 

(ע״ע), עיר-נמל והעיר הרביעית בגדלה בבראזיל. כ 1.3 מיליון 
תוש' ( 1975 ). באיזור המטרופוליטני של ר׳ מרוכזת אוכלוסיה של 
כ 2 מיליון נפש. ר׳ שוכנת לחוף האוקיאנוס האטלנטי. העיר ידועה 
בכינוי "ונציה של ברזיל", בגלל שני הנהרות, בביריבי (€י 11 -זשנ 1 ;) 8 ) 
וקאפיביריבי(£>נ 11 ז£כ 11 ק 03 ), שחוצים אותה. בר׳ גנים ציבוריים נאים, 
כיכרות עטורות־ירק ואתרי־רחצה מרהיבים לחוף האוקיאנוס. צוקי- 
חוף (מכאן שמה של ר׳) יוצרים שובר-גלים טבעי. ר׳ נוסדה ב 1548 
כמעגן של היישוב אולינדה (ע״ע), התפתחה מאד בשלטונה קצר- 
הימים של הולנד ( 1630 — 1654 ) , ואח״ב אוחדה עם אולינדה, 

ר׳ מחולקת ל 4 רבעים: רובע ר/ השוכן על חצי״האי אולינדה, 

הוא העתיק־ביותר ובו נמצא הנמל. בתחומו מצויים מבנים מהתקו¬ 
פות הקולוניאליות ההולנדית והפורטוגלית. רובע סאנטו־אנטוביו 
( 10 מס 1 ם\, 0 !הג 8 ) שוכן על אי ומשמש מרכז־עסקים ראשי (מע״ר), 
סמוך לו רובע סאו־ז׳הה ( 080 [ 830 ), הניכר ברחובותיו הצרים 
והמפותלים מהתקופה הקולוניאלית ובו כנסיות עתיקות רבות, רובע 
בואר. ויסטה ( 1313 ^ . 803 ) שוכן ביבשה, ובו מוסדות-התינוך והאוני־ 


ברסיטות, ביניהן האוניברסיטה הקתולית שנוסדה ב 1911 ובה 8,700 
תלמידים ( 1977 ). האוניברסיטה הפדראלית של פרנמבוקו (נום׳ 
1946 ) הועברה לפרוורי העיר, ובה 14,500 תלמידים ( 1977 ). 

רוב תושבי ד , הם ממוצא אירופי והשאר אפריקנים ואינדיאני□. 
רבים מתושביה שוכנים במשכנות־עוני, בעיקר בשולי העיר; רובם 
מהגרים מאזורים כפריים ועניים שבסביבה. 

נמלה עמוק־המים של ר׳ הוא מהחשובים בברזיל, ושוכן בנקודה 
המזרחית ביותר בחוף האטלנטי של אמריקה הדרומית, מתקניו 
מודרניים ומשוכללים, מייבאים דרכו נפט, פחם וחיטה, ומייצאים 
סוכר, כותנה ומוצרים חקלאיים אחרים. ר׳ מוקפת מספר דב של ערי- 
תעשיה הנכללות בתחום ר׳ רבה. 

ר׳ משמשת מרכז לרשות המיוחדת ( 0 ו 1 ^>״ 5 ) לפיתוח איזור צפון־ 
מזרח ברזיל. 

כבישים, מס״ב ונתיבי־שיט מחברים את ר׳ עם שאר חלקי ברזיל, 
ובקרבתה נמצא נמל־התעופה גוורארפס (צ^זרתר."?)). 

יהודים. אנוסים היו בין מתיישבי ר׳ הראשונים, ותפסו מקום 
מרכזי במשק הסוכר (ע״ע ברזיל, עמ׳ 623 ). אנוסים סייעו בידי 
ההולנדים לכבוש את ר׳ ( 1630 ), שבו לדת אבותיהם, ויחד עם 
מהגרים מאמסטרדם הקימו את קהילת "צור ישראל", שבה כיהן הרב 
הראשון בעולם החדש, יצחק אבוהב (ע״ע) די פונשיקה. קהילתם 
המשגשגת התנהלה ע״ם דוגמת קהילת אמסטרדם. יהודים עסקו בר׳ 
בסחר עבדים, בחכירת המס ובתיווך בעסקי סוכר. ב 1645 היו בקהילה 
כ 1000 איש. יהודים לחמו לצד ההולנדים נגד הפורטוגלים. ובמלחמה 
ממושכת זו שובשו עסקיהם ומעמדם נתערער. לאחר הכיבוש הפור¬ 
טוגלי היגרו רוב יהודי ר׳ לאיים האנטיליים; הלק ם הגיע לבסוף לניד 
יורק (ע״ע, עמ׳ 120 ), ובה ייסדו את הקהילה היהודית הראשונה 
באמריקה הצפונית. האינקוויזיציה עקבה אחר האנוסים שנותרו בר/ 
ושלחה אחדים למשפט לליסבון; רובם התבוללו ונעלמו. 

בימי מלה״ע 1 הגיעו לר׳ יהודים ממזרח־אירופה, והקימו בה 
קהילה מבוססת ופעילה; ב 1974 היו בה כ 300 משפחות, 

, 7 ^ 12062 ^^ .*/ ; 1957 , 1654 — 1624 , 277 ?)' 51 171 611 ) 11 (' 1 116 ' 7 ,־ £ 1 * 60 . 0.11 

, £360, X ת 1£ תג> 0 :מ 1 ) ׳< 14 לת 016 א 7£ ; 1960 , 7 ־ 76777 101 ח €010 1 ( 1 !׳ 4 ) 6 [ 

. 1963 ,( 242 ־ 231 | |. 1 ק* 5 -< 1 ג 6 | 

יה. גר, - מ. - א.בן. 

רסל ( 81153611 ), משפחת אצילים אנגלית, שרבים מבניה מילאו 
תפקיד בפוליטיקה. אחד מענפיה מחזיק בתואר דוכס בדפ 1 רד 
(ע״ע). הנודעים שבבני משפחת ר׳; ( 1 ) וילים ( 1639 — 1683 ); 
( 2 ) ג׳ ו ן ( 1792 — 1878 ); ( 3 ) הפילוסוף ברט רנד ר׳ ( 1872 — 
1970 ). 

ר׳ הראשון הידוע היה ם ט י ו ן ר׳ (, 8 ; מת 1438/9 ) , 
כנראה סוחר מגאסקוניה, שנשא לאשה בת בעל־אחוזה ממחוז דורסט. 
אחד מצאצאיו׳ ג׳ון ר׳ (. 081111 (; 1485 [ר]— 1555 ), שירת בצבא 
הגרי 111 /\ והיה לורד שומריהחותם בימי אדו 1 רד ¥1 ומרי 1 (ע׳ 
ערכיהם). כאות־הוקרה על שהכניע מורדים ליד אכסטד, זיכהו 
אדוורד בתואר רוזן ( 6311 ) בדפורד ובאדמותיהם המוחרמות של 
מנזרי ו^ברן (פ־ 11 מ 1 ס^ 0 וטוויסטוק (^ס^^ר); אדמות אלו היו 
לעיקר העושר הקרקעי של המשפחה• התואר דוכס ( 6 ^) הוענק 
לווילים ר׳ ( 111140111 ^* 1616 — 1700 ) ב 1694 , בעיקר לכבוד זכר 
בנו וילים (ר׳ להלן), שהועלה לגרדום ב 1683 .( 1 ) ל ו ר ד ו י ל י ם ר׳ 
(.מ וחר.; ¥111 \ [״ 1,0 ; 1639 — 1683 ), מדינאי. התחנך בקימבדיג/ ולאחר 
הרסטוראציה ( 1660 ) גבנס לפרלמנט. קשרי נישואין עשאוהו מקורב 
לאנתוני אשלי קופד, שהיה אח״ב רוזן שפטסברי (ע״ע [ 1 ]). ב 1672 
הצטרף ר׳ לאופוזיציה לצ׳רלז ז 1 (ע״ע) ונעשה למנהיג הרוב 
בביה״נ. בגלל החרדה שאחזה בציבור עקב השמועות על "קשר 
אפיפיורי" של הישועים, שזממו להמליך את ג׳ימז, אתי המלך שהיה 
קאתולי (ע״ע ה [ה] ממלכה המאחדת, ענד 889 ), שכנע ר׳ את ביה״נ 
לקבל החלטה למנוע מג׳ימז לרשת את הכתר ( 8111 1^x011131011 ); אך 



207 


רפל 


208 


המלך מנע את הפיכתה לחוק. כשנתגלתה ב 1683 מזימה לרצוח את 
צ׳רלז 11 ואת אחיו ( 101 ? 1:10050 6 ץ?) נאסר ר , ונידון למוות׳ 
במשפט טען שלעתים מוצדקת ההתנגדות לשליט. צ׳רלז 11 , שלו 
מיוחסת האמירה, שלולא המית את ר/ היה ר׳ ממיתד, לא נעתר 
לבקשה לחון את ר/ וראשו נערף. לאמת( של דבר לא היה ר׳ 
מעורב בקשר שנתגלה, אם כי השתתף בפגישה בה דובר על קשר 
אחר. 

לאחר ״המהפכה המהוללת״ ( 1688/9 ) בוטלה הרשעת ר׳, שנעשה 

לסמל המאבק הוויגי נגד רודנות המלוכה. 

4 ־, 2.0 .[ . 5 ; 1855 4 ; 820 ( 4 /^ 2 .'א /ד- ז"/// ,.א .ז 

. 1895 

( 2 ) ג׳ ו ן, רוזן ר׳ — .>! 1 ־ 7 !;£ 151 1878—1792) — !011x1 ) , 

מדינאי. בנו השלישי של הדוכס ה 6 מבדפורד; התחנך באדינבורו 
וב 1813 נכנם כליברל לפרלמנט. ב 1819 החל את פעולתו למען 
רפורמה בבחירות לפרלמנט. הוא היה מראשי התובעים שדויון־זכויות 
לקאתולים ולדיסנטרים, ופעילתם הוכתרה בהצלחה ב 1829 — 1830 . 
לאחר עלות הליברלים לשלטון ( 1830 ) היה ד חבר הוועדה שניסחה 
את הצעת הרפורמה הפרלמנטרית. והוא שהציג את ההצעה לפני 
ביה״ג בצורה שתוארה כמרשימה ביותר (ע״ע [ה] ממלכה המאחדת, 
עמ ׳ 896/7 ), 

ב 1835 מונה ר׳ לשר־הפנים וב 1839 — לשר המלחמה והמושבות. 

ח סייע לרה״מ השמרני פיל (ע״ע) לבטל את חוקי הדגן ( 1846 ) — 

מה שהביא לפילוג השמרנים ולעליית הליברלים לשלטון. ר׳ מונה 

לר״מ. בתקופת כהונתו נתקבלו חוקים לשיפור תנאי הפועלים. שר 

החוץ של ר/ פמרסטון (ע״ע), פעל, לעתים קרובות, בלא להיוועץ 

בר/ עד שר׳ פיטדו ב 1851 ; אז הביא פאמרסטון להפלת ממשלת ר/ 

ב 1859 מונה ר׳ לשה״ח בממשלת פאמרסטון. ידועה האיגרת 

ההיסטורית ששלח ר׳ לאחר נצחונות גריבלדי (אוקטובר 1860 ) אל 

שגרירו בטורינו, ובה הביע את תמיכתו באיחוד איטליה. לאחר מות 

פאמדסטון ( 1865 ) היה ר׳ שוב ר״מ, עד שממשלתו נפלה ( 1866 ), 

משלא נתקבלה הצעתו לרפורמה נוספת בהליכי הבחירות. 

ר׳ כתב ספרים רבים, בהם ביוגרפיה של צ/ ג/ פוכס (ע״ע) 

ומסה על ההיסטוריה של החוקה האנגלית. ר׳ היה מדינאי תקיף, 

עקבי וישר ונודע בכנותו. את התואר רוזן קיבל ב 1861 . 

..?/ .{ 2.0/4 נ ־< 16 ת׳ .׳ 13 . 4 ; 1889 ,.<* ./ 2.0/4 /״ )) 11 ,ש 01 ק 31 ז \\ . 5 

. 1930 

( 3 ) ברטר נד א ר תר וי ל י ם, רוזן ר׳ — 

.£ £31-1 [ 1970—1872) — ^!■(£ 11 :■ ^!1113111, 3x0 ), פילוסוף ולוחם 
לתיקון החברה והעולם. נכדו של ( 2 ); את התואר רוזן ירש ב 1931 . 
נתייתם בגיל 3 וגדל בבית סבתו, באווירה קודרת ובבדידות. לא 
נשלח לבי״ס ואת הינוכו קיבל בבית. ר׳ חונך כפרסביטריאני ואת״ב 
כאוניטרי, אך בהתבגרותו איבד בהדרגה את אמונתו באלוהים ובדת. 
בשנים 1890 — 1894 למד פילוסופיה בקימבריג׳ וסיים בהצטיינות; 
מ 1895 הורה ב״טריניטי קולג"/ זמךמה שהה בגרמניה, ואת התרש¬ 
מויותיו מהסוציאליזם הדמוקראטי שם סיכם בספרו 501:131 ת 3 וו 1 ־ז.£נ) 
ץ 30 ־ 001 ת 01 <£, 1896 . את ספדו "עקרונות המתמטיקה", (ר׳ להלן) 
כתב במשך 3 חדשים ב 1900 , אותם תיאר כ״ירח־דבש אינטלקטואלי". 
בשנים שאח״כ עסק בעיקר בפילוסופיה של המתמטיקה ובלוגיקה. 
ב 1908 נבחר ל״חברה המלכותית הבריטית״ וב 1910 מוגה למרצה 
בקימבריג/ 

ר׳ היה חבר באגודת הפבינים (ע״ע). זמן־מה צידד באימפריא¬ 
ליזם, אך ב 1901 נעשה פאציפיסט, ובפרוץ מלה״ע 1 ־היה פעיל 
בתנועה נגד הגיוס. ב 1916 נקנס על פרסום חוברת שצידדה בסר¬ 
בני המלחמה, ובשל כך הורחק מההוראה באוניברסיטה. ב 1918 
נידון ל 6 חדשי מאסר על פרסום מאמר, שבו טען שהצבא האמריקני 
עתיד להשתלט על שטחי בעלות־הברית. את ספרו סז ו 101 :ז:> £1 > 0 -ח 111 


ע 1£ ! £11050 ? (״מבוא לפילוסופיה מתמטית״), 1919 , 

כתב בכלא. ב 1920 ביקר בבריה״מ ובסין, ואת אכזבתו מהקומוניזם 
הרוסי תיאר בספרו ו 1511 י 3 > 80££ 0£ ׳ 00x0 £*ד 31101 106 ) 30 ־ 1 ? 11£ ״ד 
(״הבולשביזם, להלכה ולמעשה״), 1920 . בשנים 1927 — 1932 ניהל ר/ 
יחד עם אשתו השניה, דורה׳ מוסד לילדים. בספריו,' 1011 ) £011103 מ 0 
€£1101110001 ע 1 ז £3 1x1 ץ 01311 סק £5 ("על החינוך; בייחוד בילדות 
המוקדמת״), 1926 ; 3£ ז 10 \ 01 ״ 3 ("נישואין ומוסר"), 

1929 ;־ 00161 500131 £0 ) 31101 ! 101 ) 1003 >£ ("החינוך והסדר החברתי"), 
1932 , ביטא ר׳ השקפות, שהיו אז יוצאות־דופן. הוא דחה מכל־וכל 
הפעלת לחץ וכפיה על הילד, משום שסבר שכתוצאה מהם משתרשים 
בילד הערצת האלימות ויצר ההרסנות הגורמים למלחמות. ר׳ הסיף 
לחיי־מין לפני הנישואין ונגד יחסי־מין בלעדיים עם בן־הזוג במסגרת 
הנישואין. הוא היה נשוי 4 פעמים ונולד* לו 3 ילדים. ר׳ תקף גם את 
הדת. הוא טען שקיומו של אלוהים כה בלתי־מסתבר, שלא כדאי כלל 
לעסוק בשאלת מציאותו; כן טען, שהאמונה הדתית מזיקה, משום 1 
שהיא פוגמת בביקרתיות בתחומים אחרים ומעודדת חוסר־סובלנות. 

ב 1938 יצא ר , לאה״ב והרצה שם באוניברסיטות. מינויו כמרצה 
בקולג׳ של העיר ניו יורק ( 1940 ) נתקל בהתנגדות — בעיקר בשל • 
השקפותיו על חינוך ומין׳ ומינויו נפסל בביהמ״ש. 

ב 1944 שב ר׳ לאנגליה ונתקבל שוב ל״טריניטי קולג״/ ב 1950 

1 

זכה בפרס נובל לספרות. במהלך חייו כתב יותר מ 60 ספרים, 
מהם כשליש בפילוסופיה, סגנונו הבהיר וחוש-ההומור שלו חיבבוהו 
על הקוראים. 

לאחר מלה״ע 11 פעל ר׳ נגד מירוץ־החימוש הגרעיני. ב 1960 
הקים את ״מוסד ב. ר׳ לשלום״. ב 1961 נאסר לחדשייס בגלל השתת¬ 
פות בהפגנה בלתי־חוקית. האוטוביוגרפיה שלו י״ל ב 3 כר/ ב 1967/9 . 

תורת ההגיון ויסודות המתמטיקה. עבודתו החלוצית 
של ר׳ בתחומים אלו מצויה בספרו 105 ) 3 !ח £6 ) £13 )ס 1£5 ון 101 ו 1 ז? 
(״עקרונות המתמטיקה״). 1903 , רי 1938 ), וב 03 נ) 113 ! £431££ 13 ק 101 ! 11 ? 
(״העקרונות המתמטיים״), 111-1 , 1910/13 ( ב 1925/7 ), שחיבר יחד 
עם א. נ. ויטהד (ע״ע), שהיה קודם מורהו למתמטיקה. 

בפיתוח האכסיומטי של שפה לוגית הלכו ר׳ ווייטהד בעקבות 
ג. פרגה (ע״ע). הלוגיקה שלהם, ולא של פרגה היא שנעשתה 
למקובלת, את כל תחשיב הפסוקים (ע״ע הגיון, תורת ה-. עט׳ 
364/6 ), גזרו ר׳ ווייטהד מ 5 אכסיומות (אח״כ הוכח, שאחת מהן 
מיותרת) ובעזרת שני כללי הסק. חשיבות מיוחדת היתד, בעיני ר׳ 
לעקרון, שכונה בפיו "עקרון ההפשטה", המגדיר תכונד? ע״ס הקבוצה 
שאיבריה מקיימים ביניהם יחס מסוים (למשל: כיוון מוגדר כתכונה 
שמקיימים כל הישרים המקבילים זל״ז). בעזרת הגדרה באמצעות 
הפשטה ניתן להראות, לדעת ר/ שאפשר לוותר על התכונות והישים 
המוגדרים. עקרון זה שימש את ר׳ גם בהגדרת המספרים הטבעיים. 

הגדרת המספרים הטבעיים. ר׳ היה ממבססי הלוגי־ 

צ י ז ם, הוא ההשקפה שהמתמטיקה היא בתיהעמדח על תורת ההגיון 
במובן זה׳ שמונחיה ניתנים להגדרה במונחים לוגיים, ומשפטיה 
המתורגמים לפסוקים לוגיים הם יכיחים בלוגיקה. במחצית השניה 
של המאה ה 19 הראו מתמטיקאים שניתן להעמיד את האנליזה על 
האריתמטיקה (ע׳ ערכיהן). אף שההגדרה של ר׳ למספרים הטבעיים 
דומה לזו שפרגה הציע קודם, הציעה ר׳ באופן בלתי־תלוי בפרגה. 
למעשה הגדיר ר׳ את המונחים הראשוניים באכסיומות פאנו (ע״ע). 

ר׳ הבין אמנם, שכדי להראות שאמיתות האריתמטיקה יכיחות 
בתחומי הלוגיקה, יש צורך בשתי הנהות שאינן לוגיות בטיבן: 
אכסיומת האינסוף ואכסיומת הבחירה, וזהו פגם רציני בלוגיציזם. 
בניגוד לפרגה, הרחיב ר׳ את תורתו גם לגאומטריה, אף שזו אינה 
ניתנת להעמדה פשוטה על האריתמטיקה. 

הפרדוכסים. במהלך עבודתו גילה ר׳ ( 1901 ) שמהנחות 
טבעיות ומקובלות לגבי פרדיקאטיס (נשואים) או קבוצות ניתן 



209 


ופל 


210 



ב. ראם? (באמצע) באתה ההפגנות הרבות שזזרג: ב^גות ד! 50 
נגד הניסויים ב:שה אטומי 


להסיק סתירה. ביו הפרדיקאטים יש כאלה החלים על עצמם: למשל, 
הביטוי "צירוף מלים בעברית" הוא עצמו צירוף מלים בעברית, ניתן 
לשאול אם הביטוי "צירוף מלים בעברית שאינו חל על עצמו" חל 
או אינו חל על עצמו. אם נניח שאינו חל על עצמו, הרי לפי 
משמעותו נסיק שאינו כזה שאינו חל על עצמו׳ ד׳א הוא חל על 
עצמו. אם נניח שהוא חל על עצמו, הרי לפי משמעותו נסיק שאינו 
חל על עצמו. מכאן שהוא חל על עצמו אם, ורק אם, אינו חל על 
עצמו. זהו "הפרדוכס של ר׳", בדומה למה שהציג במכתבו לפרגה 
(יוני 1902 ). גירסה אחרת המוזכרת שם יוצאת מן השאלה המקבילה, 

! אם קבוצת כל הקבוצות שאינן איברים של עצמן היא איבר של 
י עצמה (ע״ע קבוצות, תורת ה־, עמ׳ 54/5 ). כיוון שמן האכסיומות 
הלוגיות נובע שפרדיקאטים (או קבוצות) כאלה קיימים, נמצאה 
בכך סתירה במערכת המושגים שביסוד המתמטיקה. פרגה ראה בגילוי 
הפרדוכסים את התמוטטות יסודות המתמטיקה וחורבן עבודתו 
המדעית. 

תורת הטיפוסים. ר׳ היה הראשון שהתאמץ להתגבר על 
המשבר החמור, באמצעות מה שבונה "חורת הטיפוסים הפשוטה". 
התורה עושה שימוש חדש ברעיון הקטגוריות (ע״ע) העתיק. היא 
בנויה על הבחנה בין רמות שונות של מושאים (או ביטויים המציינים 
מושאים) באונטולוגיה של המערכת הצורנית. החלוקה לטיפדסים 
משייכת פרטים וקבוצות המורכבות מהם לרמות סמוכות בהיירארכיה, 

זו מיד מעל זו; לדוגמה: אזרח, מפלגה (קבוצת אזרחים) וקואליציה 
(קבוצת מפלגות) שייכים לשלושה טיפוסים עוקבים, הכלל היסודי 
של תורת הטיפוסים אומר, שכל מושא שייך לטיפוס מסוים ופסוק 
בעל משמעות בוצר רק כשהוא מייחם תכונה למושא השייך לטיפוס 
הנמוך ממנה ברמה אחת. הביטויים הפרדוכסליים "הפרדיקאט החל 
אך ורק על הפרדיקאטים שאינם חלים על עצמם" או "הקבוצה 
שאיבריה הן קבוצות שאינן איברים של עצמך אינם ניתנים להגדרה 
במסגרת תורת הטיפוסים הפשוטה. 

אמנם התורה מכבידה על ניסוח תורת הקבוצות, ובשל כך גם 
על העמדת האריתמטיקה על הלוגיקה, משום שיש להגדיר מחדש 
מונחים רבים באופן יחסי לטיפוסים שבהם מדובר, אך אלו הכבדות 
שניתן להתגבר עליהן, ואם נניח שיש מספר אינסופי של פרטים 
מהטיפוס הנמוך ביותר, ניתן להעמיד את האנליזה על הלוגיקה, 
באמצעות האריתמטיקה, בלי להסתבך בפרדוכס של ר׳. 

פ. רמזי (ע״ע) כינה אח״כ את הפרדוכסים שניתן להתגבר 
עליהם בעזרת תורת הטיפוסים הפשוטה בשם "לוגיים", והבדילם 
מפרדוכסים "סמאנטיים", הכרוכים ביחס בין השפה למושאיה, 
שעליהם אין תורת הטיפוסים הפשוטה מתגברת. דוגמאות לפרדוכסים 
סמאנטיים הס "פרדוכס השקרן", הנוצר השארם אומר "מה שאני 


אומר ברגע זה הוא שקר״ (פרדוכס שכבר נודע במאה ה 5 לפסה״נ) 
והפרדוכס של ריצ׳רד הנוצר מתיאורים כגון,,המספר הטבעי הראשון 
שאינו ניתן לתיאור בביטוי עברי בן פחות מ 15 מלים". לפי משמעות 
התיאור אין המספר שמדובר בו ניתן לתיאור בביטוי בזה, אך לפי 
הנוסח העברי של התיאור מספר כזה אכן מתואר בו, וזוהי סתירה. 
פרדוכסים רבים מסיג זה נתגלו בידי ר׳ עצמו ובידי אחרים, לדעת ר׳ 
נובעים פרדוכסים מסוג זה ממעגל-קסמים ( 011:010 10101:5 ׳!} הנוצר, 
כשמושאים מוגדרים אך ורק בעזרת האוסף הכולל אותם. 

כדי להיחלץ מפדדוכסים אלו ולהימנע ממעגל־הקסמים הזה, בנו 
ר׳ דוייטהד תורת טיפוסים ״מסועפת״ 0£ ־׳ 1110015 1 > 1£10 בתג!), 
שבה חלוקת הפרדיקאטיס (והקבוצות) אינה נעשית רק לפי המושאים 
שעליהם חלים הפרדיקאטים (או איברי הקבוצות), אלא גם לפי 
אופן ההגדרה שלהם במערכת הצורנית. כל טיפוס מסתעף לסדרים 
( 5 ז 16 )־ז 0 ) בהתאם לאופן ההגדרה, וכשמוגדר ביטוי מסוים באמצעות 
ביטויים אחרים השייכים לסדר ח, ישתייך הוא בעצמו לסדר 11+1 . 
לדוגמה: "להיות גנרל" ו״להיות בעל התכונות של גנרל" שייכים 
לאותו טיפוס (הם מציינים תכונות של פרטים, כגון נפוליון), אבל 
שייכים לסדרים שונים. תורת הטיפוסים המסועפת מונעת הגדרה של 
מושאים אך ורק ע״פ הקבוצה שהם איבריה דנחסמח הדרך בפני 
הפרדוכסים הסמאנטייס. הנהגת תודת הטיפוסים המסועפת עוררה 
קשיים חמורים. ראשית, לא ניתן לנסח במונחיה את תורת המספרים 
הממשיים, משום שע״פ הגדרתם (ע״ע אריתמטיקה, עם , 883 ) הם 
ייכללו בסדרים שונים, כך שאין רמה אחת המקבילה לרצף שלהם. 
כדי להתגבר על קושי זה אימץ ר׳ את אכסיומת ״ההעמדה״ (- 11101 ) 6 ־! 
?״ 11 ( 1 ), לפיה לכל ביטוי מסדר כלשהו יש ביטוי שקול השייך לסדר 
הנמוך ביותר מאותו טיפוס■ שנית, אץ אפשרות לנסח במונחי התורה 
את עקרון הזהות של לייבניץ, האומר ששני דברים זהים כשכל 
תכונותיהם משותפות להם, ושלישית, האינדוקציה (ע״ע) המתמטית 
אינה ניתנת לניסוח בתורה, וכזכור, הגדרת המספרים הטבעיים של 
ר׳ עצמו יצאה מאכסיומות פאנו הכוללות את עקרון האינדוקציה. 
שני הקשיים האחרונים נובעים מאי־אפשרות להתייחס בבודאחת 
לכל התכונות של מושא, ללא הבדל טיפוס וסדר. ר׳ ניסה אמנם 
להוכיח שהגדרת המספרים הטבעיים בדרך אינדוקטיווית אפשרית 
בלא אכסיומת ההעמדה, אבל גדל (ע״ע) הראה (ר , קובץ שילם׳ 
ביבל') שהוכחת ר׳ פגומה, ומייהיל ( 1 ( 111 ץ 4 י[, ר׳ קובץ נאכניקיאן, 
ביבל') הוכיח, שאייאפשר להוכיח זאת. 

אכסיומת ההעמדה עוררה ביקורת, בייחוד משום שאינה אמת 
לוגית ואינה קונסטרוקטיוויסטית אלא ראליסטית, 

עבודותיו של ר׳ בתורת ההגיון וביסודות המתמטיקה נתנו דחיפה 
שאין דומה לה למחקר בתחומים אלה, וגם מי שמביא בחשבון את 
השפעתם של קודמיו (פרגה) ובניתמנו (ויטגנשטין, גדל), חייב 
לראות בד את. מבססה של הלוגיקה המתמטית, (ר' עצמו החשיב 
יותר מכל את עבודתו בתורת טיפוסי הסדר). 

תורת התיאורים המיודעים ( 5 ' 1 וס 1 ]ק 1 ז 1650 > 0 ) 61:1111 ( 1 ), 
שהוצגה במאמר 101:108 ) 06 "ס (״על ההוראה ״; פורסם בכה״ע 1 ) 114111 , 
1905 ), נחשבת בעיני רבים להשג הפילוסופי החשוב ביותר של ד. 

ד השתמש בניתוח לוגי כדי לסתור השקפה של פילוסופים 
אחדים, לפיה ביטויים שמניים מיודעים, כגון "המלך הנוכחי של 
צרפת״, מציינים משהו שיש לו ״קיום משני״ ( 5111151516111 ), אם כי 
לא משהו ממשי במלוא מובן חמלה. לדעת ר׳ ביתן לתרגם פסוק, 
כגון "המלך הנוכחי של צרפת הוא קרח" לסדרת פסוקים פשוטים 
יותר, שבהם התיאור המיודע אינו מופיע עוד, והיא: "יש לפחות 
אדם אחד שהוא מלך צרפת; לכל היותר אדם אחד שהוא מלך צרפת; 
וכל אדם שהוא מלך צרפת קרח". סדרת פסוקים זו היא אמיתית 
רק אם כל אחד מהפסוקים בה אמיתי, לפיכך הפסוק הנ״ל שקרי, 
משום שאין לצרפת אפילו מלך אחד. הטענה העיקרית (של סטרוסון) 




211 


רסל — רסמופן, קנוד יודון ויקטוד 


212 


נגד ניתוח זה׳ שהוא אינו תואם את השימוש התקני בפסוקים כגון 
אלו בשפת יומיום. 

פילוסופיה. ר׳ פנה לפילוסופיה בבקשו ביסוס למתמטיקה, 
בתחילת דרכו בקימבריג׳ הושפע מהאידאליזם של ברדלי ומקטגרט, 
אך ג׳. א. מור (ע׳ ערכיהם) הניעו לאמץ ראליזם (ע״ע) קיצוני. ר' 
השתכנע שהתורה האידאליסטית של היחסים הפנימיים מוטעית. לפי 
תורה זו האופן בו מתייחם דבר אחד לאחר קובע את מהותו, ולפיכך 
כל דבר הוא חלק ממהותו של כל דבר אחר, ויחסים הם בני־העמדה 
על תכונות. לעומת־זאת, טען ר/ היחידות המתמטיות מוגדרות קודם 
שנודעים היחסים ביניהן, והעיסוק המתמטי ביחסים הוא עדות לכך 
שהם ממשיים לא־סחות מהתכונות. בספרו הפילוסופי הראשון, שבו 
ניתח את משנת ליבניץ (ע״ע), טען ר׳, שתורת המונאדות של לייבניץ 
נובעת מהדבקות בלוגיקה שבמרכזה צורת המשפט "נושא־נשוא" 
ומהתעלמות מיחסים חיצוניים. מביקורת זו משתמע עקרון יסודי, שר׳ 
דבק בו כל חייו, והוא ששיקולים לוגיים קובעים את המטאפיסיקה, 
הראליזם הקיצוני של ר , ייחם מציאות לכל מה שאפשר להעלות 
על הדעת ולכל מה שמציינות המלים, ובהשפעת מינונג (ע״ע) 
סבור היה שכל מלה — גם מלת־חיבור — מציינת משהו. 

אבל הראליזם המוקדם של ר׳ לא התיישב עם מסקנות הניתוח 
הלוגי כפי שבאו לידי ביטוי בתורת התיאורים המיודעים, בעקרון 
ההפשטה ובהצבעה על "מעגל־הקסמים" (ר׳ לעיל). ר׳ הבין שכדאי 
לנצל את מסקנות הניתוח הלוגי לצרכי בניית תורת־הכרה ואונטו־ 
לוגיה. דו״ח על ישים שלא ברור מה טיבם מוטל מלכתחילה בספק, 
ולפיכך כל־אימת שניתן לנתח אותו במונחים המדברים על ישים 
פשוטים, ודאיים ומובנים יותר ועל היחסים ביניהם, יש צידוק רב 
יותר לקבלתו. התיאורים בשפת יומיום אינם אלא מבנים (־חס: 
$ח 10 ::>גת $1 ) או הרכבים של תיאורים פשוטים יותר. ר׳ הושפע 
מהאמפיריציזם של ד. יום (ע״ע) • ובספרו - 11110 ? 0£ 1€1115 נ 01 ז? 
ץ!{ק 50 (״בעיות הפילוסופיה״), 1912 , הבחין בין ידיעה שבהכרות 
(^״טת 1131 ^ 30 ) בלתי־אמצעית של נתונים חושניים ( 1313 ) 5€ ״ 5€ ז 
להלן נ״ח) המקנה ודאות, לבין ידיעה שבתיאור ( 11011 ק 1 ־ 501 ^) שהיא 
בעייתית ומוסקת מהראשונה. המושאים החמרייב נודעים בתיאור: 
הם מוסקים כסיבות של הנה״ח. בספרו 16 * 1 0£ זג 01 

4 \ז 0 /*\ 1 גתז 0 ^? (״ידיעתנו את העולם החיצוני״), 1914 , טען 
ר׳ לפנומנליזם (ע״ע), דהיינו, שתיאורי המושאים החמריים אינם 
אלא מבנים לוגיים של תיאורי נ״ח, ממשיים ואפשריים. ר׳ סבר 
תחילה ש הנה ״ח הם י.שים פיסיקליים, אך בספרו 0£ 0317515 ^ 6 ב 1 ז׳ 
^ 411 * (״ניתוח הרוח״), 1921 , טען שגם הגוף וגם הרוח אינם אלא 
הרכבים לוגיים של נ״ח, שאינם חמריים ואינם רוחניים: נ״ח 
המקושרים בחוק פיסיקלי הם חמרים, וכאשר נ״ח מתנהגים לפי 
הפסיכולוגיה הם חלק מהשכל. 

בסדרת הרצאות מ 1918 , ת 1 צ 1 מ! 0 .ז^ 1,021031 0£ ץ 11 ק 50 ״[ 1 ! 1 ? ^ X11 
(״הפילוסופיה של האטומיזס הלוגי״; הופיעה בכה״ע ]<י. 1 ת 10 ^), 
ניתנה לתורה זו משמעות מטאפיסית: הישים הבסיסיים. ששאר 
הישים הם הרכבים לוגיים שלחם׳ הם כל מה שישנו בעולם. העולם 
מורכב מעובדות אטומיות — שאינן אלא הנה״ח — המצולמות 
בפסוקים אטומיים (כגון "זה לבן" "זד. מעל זה") שאפשר לאמתם 
מיד, באופן שישנה התאמה חד^ערכית־הדדית בין העובדות הללו 
לבין הפסוקים. כל ידיעה היא בת־ניסוח בפסוקים אטומיים כאלה, 
ומכאן שכל פסוק אמיתי ניתן לנתחו לפסוקים אטומיים. האטומיזם 
הלוגי של ר׳ דומה בפרטים רבים לתורת "המסכת ההגיוניחדפילו־ 
סופית" של ויטגנשסין (ע״ע), שהיה תלמידו של ר , . ר׳ הודה 
במגבלות תורתו ואח״כ אף הציב לה סייגים רבים. בספר ^ 

111 ט< 411 ת 3 403111118 ן 0 זח 1 (״חקר משמעות ואמת״), 1940 , דחה ר׳ 
את השקפתו הקודמת לפיה הנה״ח הם בעלי תכונות, וכמו ג/ ברקלי 
(ע״ע) ביטל את קיומו של העצם בכלל: עצמים אינם אלא הרכבים 


שבהם התכונות מצויות יחד ס״סצסזקמוסס), רק התכונות קיימות, 
וקיומן הוא כפרטים "מפחדים". האדום, למשל, הוא פרט המצד 
בבת־אחת בכל אחד מהדברים האדומים (בדומה למים, המצויים 
בכל מקווי המים). השקפה זו נשמרת גם בחיבורו הפילוסופי החשוב 

האחרון של ר , 1-311111$ 31101 €! $001 115 1111111311 

(״הידיעה האנושית: הקפה וגבולותיה״), 1948 , העוסק בבעיית 
התקפות של ך, 0 קים אינדוקטיוויים. 

לספריו של ר׳ בתורת־המדינה אין ערך מקורי. השקפתו על 
טיב תורת המידות, שהובעה בספריו הפופולריים בענייני מוסר, דומה 
לאמוטיוויזם (ע״ע מדות, תורת דד, עמ׳ 218 ) : משפטי המוסר 
מבטאים מאוויים, ולפיכך אין הם מ ת א ר י ם דבר, אין להם ערך 
של אמת וחם סובייקטיוויים. 

ר׳ נחשב לפילוסוף הבריטי החשוב ביותר במאה ה 20 , אף ששינה 

דעותיו במהלך חייו ואין לו משנה ברורה, פרט לכמה עקרונות 

כלליים: ניתוח לוגי, הערכה רבה להשגי המדע, וגישה ספקנית 

שיש עמה קבלת אותן טענות הנראות פחות מוטלות בספק. הוא היה ; 

מפניחי היסוד של הפילוסופיה האנליטית (ע״ע פילוסופיה. עט׳ 

670/1,667/8 ), והשפעתו על הפוזיטיויזם הלוגי(ע״ע) היתה מכרעת. 

ספרי ר , שתורגמו לעברית הם: "הנישואין והמוסר", תר״ץ; 

"בעיות הפילוסופיה", תרצ״ח; "שלטון", תשי״ג; "כיבוש האושר", 

1955 ; "נצחון ולא בנשק", תשכ״ד; "הסמכות והיחיד", תשכ״ז; 

״בשבח הבטלה״, 1975 ; ״עקרונות השיקום החברתי״, 1975 ; 

"תיאורים" (פרק מספר), תשל״ז. 

י. בר הלל, הגיון לשון וש-יסה, תש״ל; א. כשר - ד. גבאי, תיאורים 
מחסיאים (עיון, כ״ז), חשל״ו; א. צ. בדאון (עורך), מפארמנידס עד 
הוגי ימינו, ב , , תשל״ז! א. כהן, מטרות החינוך במשנתו של ב. ד׳ 
(מעלות, ט׳) תשל״ח! ,. 73,72 / 0 ־>*יד ,(. 06 ) ?( 5011111 ? 

חב ז \ .( ; 195 7 , 766 ) 866 805:1000:6 ?*" 7 ;.? 7 . 5 , 006 ^ ; 1951 3 

,(. 04 ) 50110011013011 ..א ; 1967 , 00621 ס: ) 1 ) 876 ! 87077 ,(. 4x1 ) זזסס 1100 ס 11 
0716 . 72 . 8 , 0315 ? .'י! . 0 ; 1967 ,!{ €671:117 1116 / 0 7/167 ) 9/111050 ;.מ . 3 
; 1972 ,.? 7 . 3 ,(, 041 ) . 141 ; 1967 ,ון!) 7 ) 911110:0 71 > 1706111011 !/: 87111 1116 
.( 1 .£ ; 1968 ,,? 7 66 6 ה/?} 111010 /ק 6 ׳ 6771167 •ה) 10 ־סס 071.7 ) 16 ,ח 1 ו 11431 < 11 ^ג ./ 

; 1972 ,.? 7 . 8 .[ ; 1970 ,. 72 . 75 071 :^ 0 :: 8 ״(. 04 ) 1140 מ 10 א 

־ 1431411 . 0 ; 1972 ,■{ 1/1 ) 8/1110:0 72.7 . 8 / 0 : 7171671 ) 610 ? 7 1116 / 0 //ן* 7 / 1116 1 ) 411 . 74 ,וזנ 1 צ 11 יע\ . 0 ; 1928 

ב. ח. 

ךספ י ג י , אוטורעו— 11 )£!ק 05 ) 011:011110 — ( 1879 — 1936 ), 
מלחין וכנר איטלקי. תלמידם של רימסקי-קורסקוב וברוך 
(ע׳ ערכיהם). מ 1913 הורה קומפוזיציה בקונסרווטוריון "סאנסה 


צ׳צ׳יליה"(ע״ע צציליה) ברומא, וכעבור עשר שנים ניהל את המוסד. 
ר׳ היה רחוק מסגנובותיהם של החדשנים בבני״דורו כשנברג, סטרוינ־ 
סקי או מיו(ע׳ ערכיהם). הוא היה מלחין פורה, שהושפע מד,מלודיות 
האיטלקית העשירה של פוצ׳יני ומהתזמור הססגוני של רימסקי- 
קורסקוב ור, שטראוס. ר' גילה התעניינות רבה במוסיקה איטלקית 
עתיקה וערך עיבודים שונים ליצירותיהם של מונטוורדי, פרסקובאלדי 
ופוצ׳יני. 

עם עיבודים אלה נמנות 4 סוויטות; "רוסיניאנה", ע״פ חיבור 
בלתי־ידוע של רוסיני; ״הציפרים״ — קטעי מוסיקה של מלחינים 
עתיקים (פאסקיני; ז׳אק דה גאלו; ראמו, ועוד) המתארים בצלילים 
עופות שונים, כגון יונה, תרנגולת, זמיר וקוקיה; ,,שירים וריקודים 
עתיקים״ — קטעי מוסיקה של מלחינים איטלקים מן המאות ה 16 — 
ה 17 שנבתבו במקורם ללאוטה, וכן הסוויטה לבאלט "סוכת הקסמים", 
ע״פ מוסיקה של רוסיני, המושמעת לעתים קרובות בקונצרטים 
סימפוניים. מתון יצירותיו הרבות האחרות זכו לפרסום מיוחד 
הפואמות הסימפוניות ״מעיינות רומא״ ( 1917 ), ״אמי רומא״( 1924 ), 
״חגיגות רומא״ ( 1927 ), שבוצעו לראשונה והוקלטו ע״י טוסקניני. 

י (. 3 ש) ^ 1.3610 .ז־\ ; 1962 ,(מאת אשתו; בולל ביבל׳) .? 7 . 0 ,.א .£ 
. 1965 ,£■()<] 0 116 ) 8 0 § 41410 ) ; 1936 — 1879 ,.א . 0 

רסק, רסמוס כר י 9 נדן — 3514 ? £1151:130 11350105 — ( 1787 — 
1832 ), בלשן דבי, ממייסדי הבלשנות ההשוואתית, על יסוד 
השוואת הלשונות הטוסוניות (ע״ע) ביניהן ועם אחיותיהן ההדר 
אירופיות (ע״ע) העיקריות. ר׳ היה בנו של חייט כפרי, בזכות 
כשרונותיו אופשר לו לרכוש השכלה גבוהה, אך לא השיג תואר 
אקדמי. תחילה היה ספרן ואח״ב פרופסור באוניברסיטת קופנהגן. 

בהשפעת התנועה הרומנטית הסקנדינווית החל להתעניין בסאגות 
האיסלאנדיות העתיקות וקיווה למצוא בלשונן את מקור הלשונות 
הנורדיות. את חקירותיו סיכם בספרו 15146 ) 111: 15120 § 164010 [ ¥6 
§ 70 ק 5 415146 ־ 001 30116 § ! 0116 ("מביא לאיסלאנדית או נורדית 
עתיקה״), 1811 , וכן ב־ 61161 001415146 30116 § 461 01 ס 6156 § 11046150 
0011046156 5 § 10 ק 5 1513045146 ("מחקר על מוצא הנורדית העתיקה 
או האיסלאנדית״), 1818 . הוא הצביע ראשון על חוקיות התאמי 
ההגאים בין לשונות קרובוודמשפחה (ע״ע בלשנות, עט׳ 964/6 ). 
ר׳ ביקש את מקור הלשונות ההודו־אירופיות באסיה ובשנים 1816/23 
יצא למסע לשוודיה, פינלאבד, רוסיה, הקאווקאז, פרס והודו. במסעו 
אסף חומר בלשני וכ״י עתיקים. את עיקר תגליותיו סיבם בספרו 
££1:1164 0£ 3:140 651:35 ׳ג 26043 0£ £61:5 ס 1 ק 26045 001 ("על הקדמות 
והאותנטיות של לשון הזנד והזנד-אווסטה"), 1826 (ע״ע זנד־אוסטה), 
ר׳ כתב עוד חיבורים רבים, מהם על כרונולוגיה יהודית ומצרית. וחקר 
גם את לשון האסקימואים (ע״ע, עמ׳ 77 ). 

רסקולגיקים ( 1,111040 * 710140 ? =ל "מתפלגים׳/ סיעת הנפרדים 
מהכנסיה העיקרית), כינוי שניתן במאה ה 17 לחוגים בכנסיה 
האורתודוכסית הרוסית שסירבו לקבל את תיקוני האפטריארך 
נ. ניקוז (ע״ע); מכאן גם שמם (להבדיל מהכינוי שדבק בהם) 
"המאמינים הוותיקים". הר", בהנהגת אוקום בן פיויטר (ע״ע), דגלו 
בהמשכת המסורת הפרבוסלווית ברוסיה, שימוש בלשון הרוסית 
בטקסי הפולחן והתפילה ובספרי קודש רוסיים, ועל-כך הוחרמו, 
נודו ונרדפו קשות, ומהם שעונו למוות, במיוחד בתקופה הראשונה 
אחרי הפילוג ובימי ניקולי 1 (ע״ע), התנועה התחזקה בימי פיוטר 1 
"הגדול" (ע״ע) שבגלל מדיניותו לכפות את תרבות מערב־אירופה 
נחשב, בעיני רבים, לכופר ו״אנטיכריסטוס". הר" התרכזו, בעיקר, 
באזורים בלתי־מיושבים בצפון רוסיה ומזרחה ושקדו להכשיר שטחים 
אלה וליישבם. רוב הר" היו איכרים ופשיטי-עם עם כוהני־דת רבים, אך 
לא היו להם הגמונים. דבר זה יצר את בעיות ההסמכה לכהונה, 
משום שבלעדי ההגמונים א״א היה לקיים את ההמשכיות והרציפות 




215 


רסקולביקים -- רסקין, ג׳דן 


216 


האוסטרלית של הכנסיה. הר״ נתפלגו בשל כך לשני פלגים: ( 1 ) 
ה״בזפופובצים" כפרו בצורך בכהונה בעלת סמיכה כדת-וכדין. בהעדר 
היירארכיה סמכותית התפלגו מתוכם כיתות רבות, שבמה מהן דגלו 
בדעות ובמנהגים קיצוניים; ( 2 ) ה "פו פ ובצים׳/ שהיו קבוצת 
הרוב, צידדו בהקמת היירארכיה אפיסקופאלית, ועד הקמתה — 
הסתייעו בכוהני-דת ש״עדקו" מהבנסיה האורתודוכסית והצטרפו 
לשורות הר״. ב 1846 הצטרף אליהם הגמון, שגורש מכהונתו, והוא 
שהעמיד היירארכיה אפיסקופאלית גם לר״. אע״פ שב 1881 זכו הר" 
להכרה רשמית ככנסיה נוצרית עצמאית, נמשכה איבת המשטר 
אליהם עד מתן הצו בדבר סובלנות דתית ( 17.4.1905 ). הר" המשיכו 
להתקיים גם אחרי המהפכה הבולשוויקית, וזכו להכרת השלטונות 
של בריה״ם; בין השאר הורשו לפרסם לוודשנה משלהם ( 1962 ). 
ב 1917 היו בבריה״ם כ 20 — 25 מיליון ר״, ואילו ב 1964 כ 850,000 ר" 
ולהם כ 300 כנסיות, יישוביהם פזורים באזורי סיביר, אוראל, קזכסטאן 
ואלטאי, אך ידוע עליהם מעט מאד. גם מחוץ לבריה״מ יש ריכוזים 
של ר״: בסין, ברזיל, תורכיה ועוד. 

ו. א. קליוצ׳בסקי, דברי ימי רוסיה, א—ב, פרקים 47/8 , תשכ״ט; 

, 23031 ? .? ; 76 — 1871 ר 1 ע־ 1 , 547 ׳! 1110 1 ) 171 ) 011 • 1177111 > : 1 € 1/1 ' י ז 1€ ז 11 ו;ק 
1107 71 117157 , 11 ה 3 (תתז 4 ^ . 4 . ; 1938 , 01 ) 171 >■! 111 > 1 }>> 1£17 > 107 £1 11171 ) 11 > ׳ 4171 > 

1271 > #117 , 501311311011 .$ ,־ 1950 , 1117 ) 111 ) 7 )^ £77 < 1 ) 7 !.}{ £11 ?{) 011 ) 071110 
, ££71171771 1 ( 1111 >!£! 41 ■ 1£ )) 7117117 001 ר ־ 01 < 1£ ? .׳ע ; 1950 ,',( 07110777:17 ) 11071 
. 1963 ,)? 07 011x111 ו 1 ) 1117 > 1 -ו 111 / נ חח 3 ן 1 ז 1 ק 0 ב 11 .? ; 1961 

צ. ו. - ב. ח. 

ךסלןין, ג׳ון — 111 ^ £0 01111 ! — ( 1819 — 1900 ), סופר, מבקר- 
אמנות, צייר והוגה־דעות אנגלי, אתת הדמויות המרכזיות 
בחיי-התרבות באנגליה הוויקטוריאנית. היה בךיחיד למשפחה אמידה 
ונחשב ילד-פלא. אביו החדיר בו את אהבת האמנות והספרות, ואמו — 
אדיקות פרוטסטנטית. ר׳ למד באוכספורד, ורישום ואקווארל אצל 
מורים פרסיים. הוא ביקר בצרפת, שוויץ ואיטליה, והתרשם עמוקות 
משגב האלפים ומיצירוח האמנות בארצות אלו. נשא אשה ב 1848 , 
אך הנישואין, שלא עלו יפה, בוטלו ב 1854 . מ 1869 היה פרופסור 
לאמנות באוכספורד, משך קהל שומעים רב, אך משהחלה רוחו 
להתערער, נעשה נושא לגיחוך. ב 1872 ייסד באוכספורד את "בי״ם ר׳ 
לרישום׳/ ייסד גם בי״ס למלאכת־מחשבת במירסברוק (אל 00 זכ 1 צ־ 0€1 ^) 
ובו מוזיאון וספריה. שנותיו האחרונות נעכרו בשל אהבה נכזבת 
לבערה שגם היא חלתה ברוחה, ובעוד שמצבו הנפשי הידרדר, גברה 
השפעתו כהוגה-דעות אמנותי ומתקן חברתי. 

ב 1843 י״ל הכרך הראשון בחמשת הכרכים של ״־ 7^x101 ס!!?׳ 
5 ־ 2111101 ? ("ציירים מודרניים"), שהוקדש כמעט כולו לציורי־ הנוף 
של טרנר (ע״ע), שר׳ העריכו במיוחד ואסף את תמונותיו. ב 1851 
יצא ספרו 115177 ג 201 ן 1 ק 3 ?-סז? על אסכולת הקדם־רפאליים (ע״ע, וע״ע 
ד. ג. רוסטי), שר׳ היה מתומכיה הנלהבים ברוח ונם בתומר. באותה 
שנה יצא גם ספרו המפורסם 011110011170 ־ 41 0£ $קרת 02 ״ 5040 7110 
("שבעת המאורות של האדריכלות"), שבו טען לקשר בין אמנות למוסד. 
ר׳ תבע עיצוב ארריכלי מותאם למהות הבניין וכן הימנעות מזיוף 
בשימוש בתמרים. הוא אימץ את תורת קרליל (ע״ע), שלפיה האמן 
חייב להתבונן במציאות תוך מיצוי כל יפיח ולהעביר את חזונו 
לציבור. בספרו מובעת הזדהות עם סגנונות הבניה של יה״ב, ובמיוחד 
הרומנסק הפיזאני, והסגנון הג(תי של המאות ה 13 —ה 14 (ע״עגותיקה, 
עמ׳ 539 [ביבל׳]). הוא העריץ במיוחד את הסגנון הגותי הוונציאני 
והקדיש לו את ספרו ¥011100 05 510005 1110 ׳ (״אבני ונציה״), 1851/3 . 
בספר מובאים גם רישומים ואקווארלים משלו. מידת השפעתו של 
הספר על אפנת הבניה הבריטית בזמנו הדהימה אף את ר/ ר/ שהטיף 
לשימוש בסגנונות היסטוריים, תקף בחריפות את חדשנותו של ג׳. א. 
ויסלר (ע״ע, עמ׳ 241 ), והסתבך בשל־כך במשפט־דיבה. השקפתו 
האמגדתית, כמו החברתית, היתה קשורה בפולחן מלאכודהכפיים, 
ובכך סלל את הדרך לו. מורים (ע״ע, עם׳ 855 ) ולתנועת 4.1-18 


02£15 1 >״ 3 ("א מנויות 
ואומנויות"). רישומיו 
וציורי־המים שלו — רו¬ 
בם תיאורים של קטעי' 

נוף סלעי או עירוני — 

מצטיינים בדיוקם וב¬ 
צלילות□ הסגנונית. 

מ 1853 ואילך הקדיש 
ר׳ תשומת־לב מיוהדת 
לבעיות חברתיות. 

ב 1854 החל מלמד ב־ 

בי״ם גבוה לפועלים, 

שהיה אחד ממייסדיו. 

הרצאותיו י״ל בקבצים 
- £00 01111021 ? 110 ? 

זז 4 0£ ץחזסס ("הכל¬ 
כלה המדינית של האמ¬ 
נות"), 1857 , ו 31115 ? 40 \? 1110 ׳ (״שני הנתיבים״). 1859 , המשמשים 
מעין מעבר מעיסוקיו הקודמים באמנות. 

ב 1856 י״ל הכרכים 1 ! 1 ־ 1¥ של ״ציירים מודרניים״, וה ¥ — 

ב 1860 . ב 1862 י״ל עוד קובץ מאמרים משלו 0251 11115 01110 
("לזה האחרון"), שבו תקף בחריפות את התורה הכלכלית התועלתנית 
של הדור והעמיד מולה תאוריה המודדת עשרה של חברה ע״ם כמות 
האחווה, הצדק והאפשרות להגשמהיעצמית שבה. ר׳ ביסס את משנתו 
החברתית, כמו את משנתו האסתטית, על הרעיון שהטבע הוא 
התגשמות מידותיו של הבורא, היינו חסד וצדק. גם בשאר כתביו 
החברתיים הטיף להידרש ערכי הנצרות הקדומה, אס-כי בעצמו לא 
האמין עוד בדוגמ 1 ת הכנסיה: 011105 21111 $0521710 ("שומשום ושו¬ 
שנים"), 1865 ; 01140 0£ ""!ס־ס 0110 ("עטרה של זית-בר"), 

1866 ! 010 ?׳ !) 211 0 ומ 1 ? (״זמן וזרם״), 1867 1 15 ־ 01401 ? 11111013 ״? 
(״מתנות העפר״), 1872 . 

בשנות ה 70 , בד־בבד עם מאבקו הנואש במחלתו, ניסה ר׳ ליישם 
את תורתו החברתית-כלכלית באמצעות אגודה בהשראת עקרונות* 
החברה מיה״ב ^ 001 . 51 ■ 51111010£ > 110 ? (״גילדת ג׳ורג׳ הקדוש״), 
שהשקיע בה הון ומרץ לרוב, אולם זו משכה תומכים מעטים בלבד. 
על רעיונות הגילדה פרסם סדרת איגרות "לאנשי־העמל בבריטניה" 
( 1871 — 1884 ), שי״ל בכותרת 2 ־ 801 ! 0124 015 ? ("הגורל נושא־ 
המפתח" [או: "נושא-האלה"]), ר׳ דן באיגרות אלו בנושאים כה 
רבים ומגוונים, עד כי ניתן לראות בהן מעין יומן רוחני. שונה 
ברוחה האוטוביוגרפיה מלאתיהחן 101 ־ 130101 ? ("מעשי-עבר"), 
1885/9 , שנאלץ להפסיקה משניטל ממנו כושר־הכתיבה עקב מחלתו. 
בעוד שתורתו האסתטית אומצה במהרה ע״י רוב האינטליגנציה 
באנגליה, נדחו רעיונותיו החברתיים בתחילה כביטוי מסוכן לטירוף 
מהפכני, והם נקלטו רק בעשור האחרון לחייו; לשיא השפעתו הגיע 
דווקא כשרפתה פעולתו בשל מחלתו. כל כתביו י״ל ב 39 כר/ 
בשנים 1903/12 . דע״ע ג/ א. הובסון, עמ׳ 641 ; ו. ה. הבט; אנגלית, 
ספרות, כרך מיל/ עמ׳ 266 . 

לרעיונות ר׳ נודעה השפעה רבה על התפתחות המחשבה הפוליטית 
באנגליה והם פילסו את הדרך ל״מדינת הרווחה" בימינו. רעיונותיו 
התפשטו אף ברחבי העולם ואומצו ע״י הוגים ופוליטיקאים שפעלו 
באזורים שונים ובמגמות מנוגדות, כגת פרוסט, שר׳ עורר אותו 
ללפייה של האמנות ושתרגם מיצירות ר/ גנדהי (ע״ע, עמ ׳ 993 ) 
ואף היטלר (ע״ע, עמ׳ 151 ), שלמד ממנו את שלילת הקפיטליזם 
ואת אי־הסובלנות כלפי הדמוקרטיה, שהיתה משותפת לר׳ ולקרליל. 

סיפורו האגדי של ד/ 1110 זס ז 140 ? 1011 ) 001 110 ! 0£ 11010111£ ? 
0111015 ־ 31 ! 1312010 , 1891 , תורגם לעברית פעמיים: "האחים השחורים 



נ׳ה רסקיו. ציור עסי על ג׳ז 1 אורם סיליי, 
3/4 <־. 18 . זהאקרסיה ־םלכיהית לאםנויות, 
לונדוז) 


217 


דסר,ין, ג׳ון — רעב 


218 


או מלך נהר הזהב״, תשי״ט; "מלך בחל הזהב או האחים השחורים", 
תשכ״ד. 

, 1 שזזב 1 \/ .( ; 949 [ , 1 ) 11 ^ £70 ס ( 0 £0/17211 £116 ;. 14 ./ ,!!;זחתשס() .? 

, 1 * 1014 ? . 1 \ 16 > £141/76 )' 1 61 ! 6 ) 141 145 ) , 1116 141 ? 14 ! .£_)/} 11167106 { 171 ' 0 

!'. 14 [ס £0717211 4 . ;!! 012 § 2 ! 111 ? 11 ■ 027 •) 12 י! ,£־ 1 שלת 11.0$£ . 14 .! ; 1956 

1 ) 271 . 14 .•)שתג׳וש? .א ; 1964 ;;{) 011 ! . 14 (. 641 ) ^ז 13 ס . 14 ; 1963 ,!!! 06711 

; 1972 ,. 14 ./ / 0 07210171 £116 ' , 31100 ^י . 11 .? ; 1969 , 101161-16-0146 

ץז 10 ג 141 110 ) 0£ . 11 ־ 1001 ) 76 ) 1 ! 612 ) 14 / 0 ? £60710771 1/16 27141 . 14 , 511£11 . 1 ^ 

. 1977 ! (^^ח\ XXX נ 8 צ£*> 1 £ס 

יה. אד.--א. רו, 

ךעב, מכלול התהליכים הפיסיולוגיים המביאים לידי הרצון לאכול. 

בעקבות האכילה מתמלאות הדרישות האברגטיות של הגוף 
ומורגשת תחושה של שובע. תאבון הוא התחושה הנעימה 
שבנטילת אוכל. אין הוא קשור ישירות לוויסות משק האנרגיה, אלא 
נובע מנסיון העבר של בעה״ח, והוא מותנה בגורמי-תחושה, כגון 
טעם, ריח וצורת המזון (ע״ע חושים), ובגורמים נפשיים הבאים 
לידי סיפוק בעקבות האכילה. התחושה ההפוכה לתאבון היא הוסר- 
תאבון ( 13 \.€: 101 ז 3 ). 

תפקיד מנגנודהבקרה של האכילה הוא להתאים את כמות האנרגיה 
הנקלטת מן המזון לדרישות הגוף. בשעת עבודה גופנית מאומצת 
גדלה הדרישה, ובהתאם לכך גדלה גם כמות האנרגיה הנקלטת מן 
המזון. מאגריהאנרגיה של הגוף המבוגר נשמר באמצעות מנגנון- 
הבקרה של האכילה; מאגר זה מושתת בעיקרו על האנרגיה הכמוסה 
ברקמת השומן. 

למנגנון ויסוודהאכילה שני מרכיבים 1 1 ) מערכת ניסור (- 1 מ 010 
;"ת״סז), המעריכה את השינויים המתחוללים בעקבות קליסת 
אנרגיה מן המזון; 2 ) מערכת אינטגרטירוית, המכוונת את התנהגות 
האכילה באמצעות תחושות הר 7 והשובע, ע״פ המידע המתקבל 
ממערכת הניסור. 

עד־היום לא נתברר מהד הגורם שלו מגיבה מערכת הניסור, 
ובעניין זה הועלו האפשרויות דלקמן: א) הגירוי המכאני של 
מערכת־העיכול (כגון מתיחת דפנות הקיבה); ב) הפרשת הורמונים 
ע״י מערכת־העיכול כתוצאה ממגע המזון במעי; ג) השפעה ישירה 
על תאי־כבד, או על איברים אחרים, של אבות־מזון(בעיקר פחמימות) 
הנספגים במעי: ד) השפעת מסבוליטים על המוח, כגון עליה בריכוז 
חומצות אמיניות או חומצות־שומן ספשיות בדם, או אפילו עליית 
חום הגוף בעקבות שריפת המזון שנספג. התאוריה שלפיה ניסר 
קצב הטמעת הגלוקוזה בתאים ע״י תאי־עצב (גלוקו־רצפטורים) 
במוח, זכתה לתמיכה הגדולה־ביותר; ה) שינויים בהפרשת הורמונים 
(אינסולין, גלוקוגן והורמוךהגדילה), המופיעים בעקבות שינויים 
ברמת תוצריו העיקריים של המזון (גלוקוזה, חומצות אמיניות 
והומצות-שומן חפשיות (ע״ע אמיניות, המצות; סכר*הדם). 

.תפקידם של גירויים אלה, הנמדדים במערכת הניסור והמדווחים 
באמצעותה למרכזי־המוח, לעודד או לעכב את תחושות הרעב 
והשובע. מערכת־הבקרה, הקובעת את תדירות הארוחות ואח גדלן. 
אינה תלויה בגודל הארוחה הקודמת בלבד, אלא גם בגורמים 
הכרתיים ובמאגרי־האנרגיה בגוף. מניחים, כי מערבת הניסור יודעת 
לאמוד את תכולת האנרגיה ברקמת-השומן, כך שהכמות הכוללת של 
שומן נשארת קבועה. יש המייחסים חשיבות לכמות הגלוקוגן הנאגר 
בכבד. 

המערכת האינסגרטיווית מורכבת, כנראה, ממספר רב של מרכזים 
ומסלולים המחוברים ביניהם. עמה נמנים סוגים שונים של סיבי 
מערכודהעצבים, ובעיקר סיבי המערכת האדרנרגית, והדופאמינרגית 
(ע״ע עצבים, מערכת ה־). תשומת־לב רבה יוחדה לשני מרכזים 
בהיפותלמוס (ע״ע מה): המרכז הצדדי ( 03 ־ 31 31 ־ 131€1 ) — כמרכז 
הרעב; והמרכז האמצעי התחתון !^סותס-!^) — כמרכז 

השובע. התאוריה הגלוקוססאסית מניחה, כי מרכז השובע קולט את 


קצב הטמעת הגלוקוזה ומדכא את המרכז הצדדי — אשר ללא דיכוי 
"מורה" על אכילה מתמדת. יש הרואים במרכזים אלה צמתים של 
מסלולי סיבי-עצב, ומניחים כי קליטת הגירויים נעשית במרכזים 
נוספים במוח, המצויים, מלבד בהיפותלמוס, גם במערכת הלימבית, 
בקליפת המוח הגדול ובמקומות אחרים. 

הנחה זו — שלפיה מצוי מנגנון בקרת האכילה במרכזים רבים. 
שחלקם, לפחות, במוח הגדול — עשויה להסביר את העובדה, 
שהתנהגות האכילה נקבעת לא־רק ע״פ הצרכים הפיסיולוגיים של 
הגוף, אלא תלויה גם בגורמים רצוניים ופסיביים: השפעת סביבה 
חברתית, הרגלי אכילה, טעם, צורת המזון, מצב נפשי וכיו״ב. 
לאחרונה יש המצביעים על ערד גורם בוויסות האכילה — העירבות 
הכללית. חלק מן התופעות המופיעות אחרי הריסת אזורים מסוימים 
במוח מוסברות כתוצאה מפגיעה בעירבותה הכללית של החיה, 
המובעת ממנה ביצוע פעולות שהן הכרחיות לאכילה, כגון חיפוש 
אתרי מזון וכיו״ב. וע״ע חלוף־חמרים. 

הגוף מסוגל להתקיים תקופה מסוימת ללא תוספת אנרגיה מבחוץ 
— ע״י ניצול מאגרי-האנרגיה הפנימיים שלו, מאגר-האנרגיה העיקרי 
הוא רקמת השומן; 1 ק״ג של רקמה זו תורם כ 7,500 קלוריות (משקל 
רקמת השומן 10% — 20% ממשקלו הכולל של הגוף). מאגרי הפחמי¬ 
מות (ע״ע סכרים) קטנים, ומספקים כ 1,000 קלוריות בלבד. רקמות 
מסוימות, ובעיקר תאי המוח והדם, זקוקים באורח רצוף לגלוקוזה 
לסיפוק צרכיהם האנרגטיים. כאשר אין אספקה חיצונית של גלוקוזה 
מהמזון אל הגוף, יש לסנתז גלוקוזה ממקורות שאינם פחמימות. 
לשם־כך הופך הגוף חומצות אמיניות (ע״ע אמיניות, המצות), שמקורן 
בפירוק חלבוני־השריר, לגלוקוזה; הפיכה זי מתרחשת בעיקר בכבד, 
מקור אחר לגלוקוזה הוא הגליצרול. 

בצום ממושך מפעיל הגוף מספר מנגנובי־הסתגלות: א) חילוף- 
החמרים הבסיסי קסן; ב) הפעילות הגופנית קטנה (שני מנגנונים 
אלה מפחיתים את הדרישה לאנרגיה); ג) המוח משתמש בגופי קטו — 
הנוצרים בעת פירוק השומן — כמקור לאנרגיה, ולכן קסן הצורך 
ביצירה מחודשת של גלוקוזה, מנגנונים אלה מווסתים ע״י ירידה 
ברמת האינסולין (ע״ע) ועליה ברמת גופי קטו. 

חוסר באבות־המזון העיקריים הרא כיום אחד ממצבי־החסר התזו¬ 
נתיים העיקריים בעולם. המחסור פוגע בעיקר בילדים בגיל הרך, 
ומעריכים כי כ 100 מיליון ילדים (הערכה זו אינה כוללת את ילדי 
סין ויפן) סובלים ממצב של תת־תזונה, ובראש-ובראשונה ממחסור 
בחלבונים. בצורתה החמורה של מחלת־חסר זו חל פיגור בגדילתם 
הפיסית של הילדים, בפעילותם הגופנית ובהתפתחותם השכלית. 
במצבים קשים־יותר נצפות שתי צורות קליניות: 1 ) מארסמוס 
( 35111115 ־ 031 ), המאופיינת בדלדול בולט של השרירים ושל רקמת 
השומן; 2 ) קוואשידרקור ( 01 >[־ 1101 { 35 ^), המאופיינת בבצקת בגפיים 
ובפנים (ע״ע פרוסאינים, עם' 131 ). 

בין שתי התמונות הקליניות הללו קיימות צורות־מעבר. במצבים 
הקשים־יותר מופיעים סימנים גם במערכת העיכול, בעור ובשיער, 
ושיעורה תמו תה גבוה. 

בתנאי סיפול ושיקום נאותים ניתנת המחלה לריפוי והילדים 
גדלים כיאות; ואולם, לא-ברור אם חל שיפור מלא גם בפגיעה 
השכלית. בד״כ קשה להפריד בין מחסור שמקורו בתת־תזובה לבין 
בזק הנובע מתנאי סביבה שאינם מאפשרים שיקום מלא. למחסור 
באנרגיה ובחלבון גורמים רבים, וביניהם: עובי, הפסקת־הבקה מוקדמת 
או מאוחרת מדי, חוסר ידע בהזנת ילדים, אמונות-תפל 1 ת ביחס להזנת 
ילדים וכיו״ב. חשובה במיוחד בעיית חשיפתו של הילד לזיהומים 
בגלל תנאי-תברואה לקויים. קיים קשר הדוק בין מחלות זיהומיות, 
המחמירות את תת־התזובה, לבין תת-תזובה, המקטינה את תנגודת 
הגוף לזיהומים, 

ג. קא. — צ. ג. 







219 רעב — רעל 220 


היסטוריה. אחרי מחלות ומלחמות, נחשב הר׳ ההמוני לאחת 
התופעות הנפוצות והקסלניות־ביותר בתולדות האנושות, ונודעו לכך 
השלכות חברתיות, מדיניות וצבאיות מופלגות. 

ר׳ המוני (להבדיל מתת-תזונה [ע״ע תזונה}) מתפתח בכליפעם 
שנוצר פער בין ייצורם של מוצרי־מזון בסיסיים (דגנים, אורז, תירס, 
בע״ח וכד׳) לבין הביקוש להם, יש להניח, כי בעבר היו רק אזורים 
מעטים בעולם שלא ידעו ר׳ מהו. הר׳ פגע במיוחד באזורים מאוכלסים 
בצפיפות יחסית, שאוכלוסיותיהם ניזונו בצמצום מיבול עיקרי אחד! 
ומשהושמד זה, או לא עלה יפה, לא היה לו תחליף, עפ״ר היו העניים 
הנפגעים העיקריים מר׳ — כי לא הצליחו לרכוש מזון במחירים 
המאמירים־. האמידים נפגעו פחות, שכן רק במקרים נדירים — למשל, 
כשעיר היתה במצור — עמדו אוכלוסיות בפני 
חוסר מזון טוטאלי. 

בעבר התפתח ר' המוני עפ״ר בגלל פגעי־ 
הטבע, להוציא תקופות של מלחמות כוללות, 
שבהן היה תוצאה של פעילות האדם. עם פגעי־ 
הטבע שגררו אחריהם ר׳ נמנים ז שינויי אק- 
לים; עצירת־גשמים עפ״נ שטחים נרחבים, 
ובעקבותיה בצורת; דלדול זמני של נהרות; 
עודף גשמים; שטפונות; קרה; ברד; מחלות 
צמחיה; ריבוי מזיקים (ארבה, עכברי־שדה 
וכד׳). ר׳ עקב מעשי־אדם נגרם ע״י מלחמות 
ארוכות או הרסניות, הצטמקות חאוכלוסיה 
כתוצאה מהן, מגפות שפגעו באוכלוסיה החק¬ 
לאית. יש שר׳ נבע מהשחתת האדמה החק¬ 
לאית בעקבות ניצול־יתר. בעידן המודרני הת¬ 
פתח ר׳ גם בגלל הטלת הסגרים על מדינות 
בימי מלחמה, חוסר תכנון חקלאי, זעזועים 
חברתיים וארגון לקוי של תובלה וחלוקה. 

במקרא נזכרות תקופות של ר׳ חמור, שפגעו בחבלים נרחבים 
במזה״ת והביאו להגירת אברהם ויעקב למצרים, ומפורסם סיפורו של 
יוסף (ע״ע), שחזה 7 שבות בצורת וחוסר מזון, ותכנן אגירת מלאי־ 
חירום בעוד מועד. במקרא בא הר׳ לעתים כעונש משמיים שהוטל על 
העם או שליטיו (למשל, דוד או אחאב). ב 436 לפסה״ב שרר ברומא 
ר׳ חמור עד כדי-כך, שאלפי תושבים התאבדו במימי הנהר טיבר. ב 42 
לסה״ב פקד ר׳ המוני את מצרים עקב דלדול במי הנילוס. ב 879 
נפגעו בר׳ מרבית חבלי אירופה, ובמאה ה 12 נפגעה היבשת 
כמה פעמים. לפי גרסה אחת. מתה כמחצית מאוכלוסיית גרמניה 
בתת־תזובה ב 1125 . לא בכל המקרים פגע הר׳ באזורים נרחבים, 
אך ככל שגדלה האוכלוטיה באירופה ביה״ב, כך הפכה היבשת 
פגיעה־יותר לבצורת, או לשטפונות, אפילו בחבלים מצומצמים. יש 
הטוענים שירידת היבולים בשלהי המאה ה 13 (כנראה בגלל עיבוד 
חקלאי של אדמות שוליות) גרמה לר׳ במערב אירופה. תת־התזונה 
בעקבות ר׳ זה הקלה על התפשטות מגפת "המוות השחור" (ע״ע 
דבר, עם׳ 872 — 874 ) שפרצה באירופה ב 1348 ושספיחיה הפילו בה 
חללים כל אותה מאה. אחרי המגפה פחתו היבולים ונשנה הר׳ 
בגלל צמצום האוכלוסיה החקלאית. מראשית העידן המודרני, ככל 
שגדל מספר תושבי הערים, כך נפגעריותר ריכוזי אוכלוסיה שבאו 
במצור — במיוחד במלחמות הממושכות של המאה ה 17 . ב 1772 
נספו כ 150,000 נפש מחוסר מזון, בסכסוניה שבגרמניה. בשנים 
1846 — 1849 כילתה מגפה באירלנד את יבולי תפוחי־האדמה — 
עיקר מזונה של אוכלוסיית האי — ומספר המתים בר׳ שהת¬ 
פשט שם הגיע אז לכמיליון נפש; באותה תקופה היגרו משם 
(בעיקר לאה״ב) כ 1.5 מיליון נפש. גם צרפת ודתם־מערב גרמניה 
נפגעו בר׳ בעטיה של מחלת תפוחי־האדמה, ובעקבותיו היגרו כ 3 
מיליוני נפש לצפדן-אמריקה, את הקיסרות הרוסית פקר ר׳ המוני 


כמה פעמים ( 1891/2 ; 1905 ). באסיה נודעו סין והודו כמוקדי ר׳ 
אנדמי, שנגרם בעיקר מקשיי-חלוקה— כל עצירת־גשמים, או שטפון, 
הפכו שם לשואת ד׳. תופעות ר׳ כללי נודעו בהודו מאז המאה ה 7 . 
בשנים 1876/8 מתו בחבלי בומבי, מיסור ומדרס כ 5 מיליונים נפש. 
מספר הנספים בר׳ בצפון סין ב 1877/8 נאמד בב 9.5 מיליונים. 

ר׳ המוני פקד את העולם גם במאה ה 20 . בעקבות ההסגר שהטילו 
בעלות-הברית על גרמניה במלה״ע 1 מתו שם רבים בר , . מגפת שפעת 
עולמית, שפרצה אחרי מלה״ע 1 בארצות רבות בגלל תת-תזונה, 
הפילה חללים רבים. בעקבות המהפכה ברוסיה והקולקטיוויזציה 
שנכפתה על האיכרים מתו מיליונים רבים בבריה״ם ב 1922/3 
וב 1932/3 , מיליוני שבויי־מלחמה (בעיקר רוסים) ומאות-אלפי 
אסירי מחנות־הריכוז (בעיקר יהודים) מתו 
במלה״ע 11 כתוצאה מהרעבה שיטתית ע״י 
הנאצים. ב 1943 מתו מיליונים בחבל הונן 
שבסין, וכמיליון איש בחבל בנגל שבהודו — 

ושוב, בעיקר מחמת ליקויים חמורים בחלוקת 
המזון. 

מוראות מלה״ע 11 והבצורת הכל-עולמית 
של 1946 החישו את הקמת "הארגון למזון 
ולחקלאות״ שליד האו״ם (ע״ע; ור׳ גם כרך 
מילואים, עמ׳ 377 ), שנועד לתכנן את אספקת 
המזון בעולם ואת חלוקתו. ההשגים העיקריים 
של הארגון היו בתחום הרחבת תפוקת המזון 
בעולם, בעיקר הודות לפיתוח זני־דגנים שתגו¬ 
בתם רבודיותר (.,המהפכה הירוקה"), ושהם 
עמידים־יותר בקור או בבצורת. ולהרחבת 
תפוקת ה ח ל ב ו נ י ם. המחסור בחלבונים הוא 
מהגורמים העיקריים לתת־ תזונה (ר׳ לעיל). 

כדי להתגבר על מחסור זה נעשים מאמצים 
רבים להחדיר לסל־המזונות חלבון מהצומח (למשל, סויה [ע״ע]), 
שהוא זול בהרבה פהחלבון מן ה חי (בשר). וע״ע מזון, עמ ׳ 899 — 
900 . ברם, עדיין קיימת הסכנה, שתת־התזונה התמידית שממנה 
סובלות האוכלוסיות המתרבות — בעיקר ב״עולם השלישי״ — 
תתפתח במסיבות שונות לשואודר׳ עולמית. סין ( 1960 — 1964 ), 
הודו, וגם בריד״״ט, סבלו בשנות ה 60 וה 70 סיבולים ירודים, ור׳ 
נמנע מאזרחי מדינות־ענק אלו רק בזכות יבוא גדול של דגנים 
מקנדה ומאה״ב, האוגדות מלאי דגנים עצום. הודות לסידורי־תובלה 
משופרים ולתמיכה כספית למדינות נזקקות, נבלמות כיום תופעות 
ר׳ רחב־ממדים. עם־זאת, בימי מלחמת־האזרחים בניגריה (ביאפרה; 
1968/9 ), בשנות הבצורת הקשה במדינות ה״סחל" (דרום מדבר 
סחרה) ובתקופת המהפכים המדיניים בחבש, סבלו האוכלוסיות 
המקומיות חרפת ר/ ורק מעט ניתן היה לעשות להצלת הסובלים, 
עקב המסיבות ששררו באותם אזורים של אפריקה השחורה והנח־ 
שלת. 

7116 , 3511 ^ 1 .ע ; 1900 , 67 ) 811116101 1771 €) 110 ) 11171£67 -{ , 1/1 ־ 001501111131 .־ 1 
; 1922 ,? €01077111 €7601 7 ' 6 ק £1160 , 601 ־ 0 ) 8 . 0 ; 1900 , £07711716 ) €760 

13. 14111017, (7 111x0. £07111 0} 807111716, 1926; 11. 13. 1-1*1161■, 7116 

£(17*11716 171 501116( £8/110, 1927; 0. 11, 150111 £1770£6 171 1071 ) 612 ■ 5107 , 06 ־ , 
1913; !. 5 נ 301 /תת<ז 8 ; 956 ( , 11771 ) 1 1 ) 1 616 6 ) 1 ) 011116 ^ €667 , 0 ־ 1 ) 035 10 ז , 

£0 (6776 61 10. 101771 ( 16 ( 1107717716(, ]960; 130 7 )£ 811171 10 80771 ,:^־ 01 ק , 
1968; 3 0 1 ) 6 ) 1 ) €0716 1/16 / $ 67 - 016 0 , (.׳\.^ 1 ) 18:11100 ) סס'? זש £1011 .) 01 ס / 

811171 £67, 1968; /. 1431$01 ) £67 { 7 ) 1 ! 8 1111771071 [ס ) 1071 ) 1777677 <£ 7176 ,' 61 ־ . 

1\ . 1976 ,( 3 ,.זשמז 

פ. פ. 

רעידות ותנודות, ע״ע תנודות ורעידות. 

. י 

רעל( 011 * 001 ), חומר שכמות קטנה שלי גורמת לפגיעה בגוף החי 
;10x10) ע״י שינוי בתפקודיו הביוכימיים וו״פיסיולוגיים. רעלן 
להלן ר־ן) הוא ר' טבעי שמקורו מן הצומח או מן החי. בשימוש 
הנפוץ אין הפרדה חדה בין שני מושגים אלה, ובמונה ר׳ כלולים 




221 


רעל 


222 


כל הזזמרים הרעילים ממקור ביולוגי, טבעי או מלאכותי. חקר הר״ — 
הטוכסיקולוגיה (ע״ע> — עוסק בהבטים השונים של ר" והרעלות, 
ואילו חקר הר־נים נקרא ט 1 כםינולוגיה. בהגדרת המונח ר׳ מודגשת 
הכמות הקטנה הדרושה להרעלה, שכן כל חומר במינון גבוה עלול 
להיות רעיל, אם הוחדר לנוף בררו המתאימה. 

עם הר" שאינם מן החי נמנים יסודות כימיים כעופרת, כספית, 
קדמיום וארסן(ע׳ ערכיהם), וכן חמרים סינתטיים מורכבים, אורגניים 
ואנאורגניים. ריכוז עודף של יסודות כימיים כמו נתרן, אשלגן, סידן 
וכלור, המצויים בכל מערכת בגוף, גורם לפגיעות בתפקודי הגוף 
החיוניים. הפגיעה יכולה להיות באיברים מוגדרים — בלב, בכבד, 
בכליות ובמערכת־העצבים — אך יכולה להופיע גם פגיעה בלתי' 
מוגדרת. הרעלה נגרמת בעקבות שתי צורית־חשיפה עיקריות: 
א) חשיפה חריפה חד־סעמית; ב) חשיפה ממושכת לכמויות קטנות, 
כשכל מנת ר׳ בודדת כשהיא לעצמה אין בה כדי לגרום להרעלה, אן 
הצטברות הר׳. בהעדר מנגנון להרחקתו או לפירוקו, גורמת להרעלה. 

ר״ חודרים לגוף בכמה דרכים: מבעד לעור — שחדירותו גבוהה־ 
במיוחד להמרים בלתי~פולריים; באמצעות דרכי הנשימה — החשופות 
לחמרים גזיים או לחלקיקים קטנים שאינם מסולקים ע״י מנגנוני־ 
ההגנה השונים; וכן דרד מערכת העיכול. על ר־נים הבוצרים בגוף 
בתהליכי חלוף התמרים והעכול (ע׳ ערכיהם) — ע״ע אוטואיב־ 
טופסיקציה. 

ר" עלולים לגרום לחולי ואף למוות, לשם קביעת שיעור־הסיכון 
של הר" מזריקים את החומר הנבדק למספר רב של חיות שונות, 
ולאחר עיבוד סטטיסטי של התוצאות קובעים את חצלן־התמותה 
( 51 נב 1 ( 50 050 ^ 1011131 ), המוגדר ככמות החומר הקוטלת מחצית מן 
החיות הנבדקות. קביעת הרעילות בחיות אינה מלמדת בהכרח על 
ארסיות התמרים באדם, וזאת משום הבדלי הרגישות של חיות שונות 
לחמרים רעילים. המידע לגבי הרעלות באדם הצטבר מ תאונות ־עב ודה, 
מנסידנות התאבדות, מהרעלות מכוונות (פשעים) ומניסויי־אנוש 
מבוקרים. 

אורח־החיים, במיוחד במדינות המפותחות והמתועשות, חושף 
את האדם למגוון רחב של חמרים רעילים — תרופות, חמרי ניקוי 
וחיטוי, חמרי־הדברה וצבעים. מרבית חמרי־ההדברה החקלאיים 
(קוטלי חרקים ומכרסמים, משמידי עשבים ועוד) הם ר׳/ ובחלקם 
אף וזריפים־ביותר. אחדים, כפרתיון, קטלנים גם במגע עם העור, 
והסכנה בעת ריסוסם־מהאוויר — מרובה. המרים כגון ד.ד.ט. (ע״ע), 
מפאת יציבותם הכימית הגבוהה והתמוססותם ברקמות שומניות, 
מצטברים במקווי־מים ובמקורות־מזון. מבין הגזים הרעילים הנפוצים 
—חד־תחמוצת הפחמן,הנפלט ממנועי מכוניות ומזהם את אוויר הערים. 

מדע ה ר ־ נ י ם התפתח במקביל להתפתחות האדם. האדם הקד¬ 
מון נתקל בר־נים בחיפושיו אחר מזון, ובמלחמת־הקיום שניהל נגד 
בע״ח רעילים, שימוש בר־נים — במיוחד בקרב אוכלוסיות בלתי־ 
מפותחות— היה בסים לאמונות־תפלוח, לאגדות ולטקסי־הווי שונים. 
למכשפים, לרופאי־אליל ולכוהני־דת יוחסו תכונות וכוחות על־ 
טבעיים, בשל בקיאותם בשימוש בחמרים אלה לצרכי ריפוי וקטילה, 
מידע מצויר על דגים רעילים נמצא על קברו של אחד הפרעונים 
( 2700 לפסה״ב), ובפפירוסים מצריים ( 2000 — 1350 לפסה״ג). הוארו 
גם שיטית־טיפול בהרעלות. העבודה המקיפה הקדומה־ביותר על 
הרעלות בע״ח וצמחים נכתבה בידי ניקנדרום (ע״ע). מכת הדם 
המתוארת במקרא (שם׳ ז, יט—בא) מוסברת כיום כתופעת־הטבע 
המכונה הגיאות האדומה (:> 1 >!ז 1x11 ), שמקורה בפריחה עצומה של 
אצות מסדרת הדינופלגלטה ( 13 ב 11 ^ב 0£1 ת 1 ס), המכילות צבענים 
(פיגמנטים) והיוצרות רץ חריף ביותר, הגורם לתמותה המונית 
של בע״ח ימיים (ע״ע שוטעיות), 

כימיה וביוכימיה. בטבע איו הר־נים מופיעים כחמרים 
בקיים, אלא בתערובת עם חמרי־לוואי. פיתוחן של שיפות חדישות 


להפרדת חמרי־טבע, לניקוים ולקביעת מבנם הכימי, העניקו תנופה 
לחקר מבנה הרעים ומנגנון־פעולתם בגוף. 

החמרים הרעילים־ביותר המוכרים הם חלבונים שמקורם בהידקי 
הכוטולינום (ע״ע בוטוליזם) והטטנום (ע״ע). לבוטולינום 6 ר־נים, 
שמשקלם המולקולרי 60,000 — 1,130,000 . 

בטבע מצוי מגוון של ר״ — בחידקים (ע״ע זהום, עמ ׳ 622/3 ), 
בחד־תאיים ובבע״ח עילאיים (להוציא את העופות). מציאות רעים 
נדירה ביונקים; בבלוטות־הרוק של החדף מצוי רץ. בין הצמחים 
ידועים מאות מינים היוצרים ר״ (ר׳ להלן, עם׳ 224 ). 

הרעים מסווגים לשתי קבוצות עיקריות: רעים ממוצא צמחי — 
פיטוטוכ 0 י נים( 5 ס 1 ^ס 1 ׳< 11 ק);רעים שמקורם בבע״ח — זואוטוכסינים 
( 2001:0x105 ). האחרונים נחלקים לשתי תת־קבוצות — ארמים 
(צתזסס^) ור" ( 5 ת 0150 ק). ארם מוגדר כרץ הנוצר באיבר מפותח 
ומוגדר — עפ״ר בבלוטת־ארס — והמועבר לבע״ח אחר באמצעות 
איבר החדרה או דקירה (ע״ע עקרבים; דבורים, עמ׳ 833 ; 
ור׳ שם ציור), או בהכשה כבנחשים (ע״ע, עבד 49 ; ור׳ שם ציור, 
עמ׳ 46 ). הרעים מהקבוצה השניה נוצרים ונאגרים ברקמות אד 
באיברים מסוימים בגוף, ופגיעתם חלה בעת שיוצר הרץ נאכל 
ע״י יצור אחר. אצות רעילות מפרישות רעים למים, או שהרץ 
משתחרר מגופן לאחר התפרקות התא. תופעה דומה מוכרת ברעי 
חידקים; כשהר׳ מופרש ע״י החידק באופן פעיל הוא נקרא אכסו־ 
טוכסין ( 10 * 0 ז 0 ^, ואילו רץ הנשאר בתור התא נקרא אנדוטוכסין 
( 11 ״נמ! 16 >ת€). קיים סיווג אחר של רעים — לפי פעילותם הביולוגית: 
נורוטוכסינים ( 105 ^ 01 ז 0€11 ) — הפועלים במערכת העצבים; המד 
טוכסינים ( 11001010x105 ) — הפועלים במערכת הדם ; קרדיוטוכסינים 
( 5 ס 1 \ 0 ז £110 ־ 3 1 ש ) — הפועלים על הלב; ר" מטב(ליים ( 0110 ל 3 ז 1€ ס 
005 צ! 0 ק) — הפועלים במערכות מטבוליות. 

בבע״ח ארסיים הרץ משמש להגנה, להשגת מזון או לשני 
הצרכים גם־יחד. לעומת־זאת לא־תמיד ברורה חשיבותו בבע״ח 
רעילים שבהם אין הוא מעניק הגנה. ניתן, אולי, להסביר את 
תפקידו במתן הגנה על כלל המין, בתנאי שבע״ח אלה מוכרים 
ע״י אויביהם כרעילים. ואולם, בחידקים ובאצות יש רעים בעלי 
כושר־קטילה מהגבוהים־ביותר, שאינם חיוניים לחיי יצורים אלה. 

הפעיל והידוע מבין רעי האצות הדא הסאכסיטוכסין 
( 53x11:0x111 ), הנוצר באצה 3 ] 1 שתס:ז 03 ^ 311 ץת 00 מסדרת הדינופל־ 
גלטה. החומר הנקי הוא, כנראה, בסים סוריני, עמיד בפני חום, 
ופעילותו הפרמקולוגית זהה לזו של הסטרודוטוכסין, המצוי בדגים 
מסוימים. במערכת ה נ ב ו ב י י ם בודדו מספר רעים חלבוניים בעלי 
כושר־פעילות ניכר. ר־ן 3113 צץ 11 ק הוא חלבון המורכב מכמה פפטי* 
דים (ע״ע פרוטאינים) והרגיש לחום ולממיסים אורגניים. לאחרונה 
בודד הפליטוכסין ( 31^0x10 <}), מקבוצת 11103 ץ 31 ק, שהוא הרץ 
הפעיל־ביותר מבין הרעים הימיים. מבנהו אינו ברור; ידוע כי 
אינו חלבון, וכי רגישותו לחום גבוהה. משקלו המולקולרי 
כ 3.300 . 

בפרוקי־הרנלים (ע״ע) משמש הארס להגנה ולהשגת 
מזון. ארם הדבורה הוא מן הנפוצים והמוכרים־ביותר. רעים של 
דבורים וצרעות מכילים מספר רב של מרכיבים כימיים, כגון היסטמין 
(ע״ע), אמינים ביוגניים, חלבונים ואנזימים. ארם הנמלים מכיל אף 
הוא חלבונים ואלקלואידים שובים. ארם העכביש (ע״ע, עמ׳ 830/1 ) 
"האלמנה השחורה" נחשב לאחד הקטלניים, ומכיל חומצות אמיניות 
חפשיות (ע״ע אמיניות, המצות), פפטידים וחלבונים. 

כ 500 מיני דגים נחשבים לרעילים, וכ 220 — לארסייס (וע״ע דג, 

עמ׳ 911 ), רובם חיים סביב חגורות אלמוגים, וההרעלה נגרמת לאחר 
אכילת דג המכיל את הר׳ ברקמותיו. הידועים־ביותר בין רעי הדגים 
הם הטטר 1 דוטוכםי ן ורץ תציג ו א טרה ( 3 ^ 113 ^ 01 ). 
הראשון נקרא גם ת 150 ״ק ! £151 ־ 1 ;>££! 1 ק, או פוגו ( £ 0311 ), ומצוי ב 3 



223 


רעל 


224 


משפחות — דושיניים (:> 33 > 11 מ 0 נ> 010 ), דגי-שמש (ע״ע) וארבע־שיניים 
( 111130 ח 10 > 0 גז 01 ץ). הרץ בדגים אלה (המצויים גם באילת) זהה 
ל 101131:0x111 ־ 131 — רץ שבודד מביצים, משחלות ומעור של סלמנדרה 
קליפורניה ( 3 צז 10 13110113 ׳), פעילותו זהה לסאכסיטוכסין, אף שמבנהו 
הכימי שונה. המשותף לשני הד־נים היא הקבוצה הגואנידינית, וע״ב 
מניחים כי הפעילות הביולוגית קשורה לקבוצה זו. הרעלח ציגו־ 
אסרה — או: הרעלת דגים טרופית — היא שם כולל להרעלה 
הנגרמת מאכילת דגים מסוימים מן האיזור הטרופי. מקור הרץ אינו 
בדגים, אלא באצה מקבוצת הכחוליות־ירוקיות — ציאנופיטה 
( 13 ־< 11 קס 30 ץס; ע״ע אצות, עט׳ 450 ) — המשמשת מזון לדגים. 
מבנהו הכימי שנוי במחלוקת. 

עם הדגים הארסיים נמנות בעיקר משפחות משתי סדרות־ 
דקךאים ( 110$ ״ 01£0 ז 0 ? [כגון עקרבנון, זד״רון, אבנון]) וצלופחאים 
(ע״ע). רוב הר־נים שבודדו מבלוטוודהארס של דגים אלה הם חלבו¬ 
נים׳ שיציבוחם מחוץ לבלוסות-הארס נמוכה-ביותר. נמצאו גם חמרים 
אחרים (כגון סדוטונין, צ־נוקלאוטידאז ופוסםז־דיאסטראז). 

מבין הר״ שבודדו מ ד ו ־ ח י י ם (ע״ע, עמ׳ 112 ) נחקרו במיוחד 
ה ט ר י כ ס ן כ ם י ן (ר׳ לעיל), וכן הבאטראכוסוכסין, המו¬ 
פק מעור קרפדת־העלים 01301113 ־ 3111 צ 310 כ 101 ![ץ 1 !?, והנקרא בפי 
הילידים 1001101 . זהו רץ פעיל־ביותר, השייך לקבוצת האלקלואידים 
הסטרואידיים, ונוסחתו;,ס,״ 11 ״ 0 (ע״ע סטרואידים וסטדולים. 
וע״ע קרפדיים), 

בין הזוחלים ידועים כ 200 נחשים ארסיים, ומשפחה אחת 
של לטאות — הלודרמיים (ע״ע לטאיים, עמ , 613 ). הנחשים הארסיים 
הם ממשפחות חפתניים (ע״ע, ושם ציור), הצפעוניים (ע״ע) ונחשיי 
ים (ע״ע נחשים, עמ׳ 49 ). ארסם מכיל תערובת מורכבת של פפטידים 
בסיסיים, שהם המרכיבים הקטלניים, וחלבונים, שהם בעיקר אנזימים. 
כמותם של האחרונים בארם גבוהה-במיוהד, והחשובים שבהם הם: 
הילואורונידאז, פוספדמונרודיאסטראז, נוקלאוטידאז, בולין אסטראז, 
פוספוליפאז ואנזימים מקרישי־דם. בארם נחשי-ים ופתניים בודדו 
נורוטוכסינים בעלי פעילות דומה לרץ הקוךרה ולקרדיוטוכסינים. 
אלה פפטידים בעלי גשרים דיסולפידיים, הנחלקים לשחי קבוצות 
ע״פ משקלם המולקולרי: קבוצה אחת משקלה כ 7,000 , והיא מכילה 
60 — 62 חומצות אמינו ו 4 נשרים דיסולפידיים! הקבוצה השניה 
משקלה כ 8,000 והיא מכילה 71 — 74 חומצות אמינו ו 5 גשרים 
דיסולפידיים. גשרים אלה תורמים, כנראה, ליציבותם הגבוהה של 
הר-נים, שפעילותם נשמרת גם לאחר חימום ב ס 100 במשך 30 דקות, 
או בעקבות חשיפה לשתנן (בסזט) במשך 24 שעות. בפתניים מוצאים 
גם ר־נים הגורמים לתמס־הדם (המוליזה) ופפטידים הגורמים ללפו־ 



טב:ד כיסי של הרעל;ים: א. סכסימ^פסיה ב. די־מובוקןרריז; נ. טטר 1 רד 
טובסין; ד. בטרכוטופסין 


לריזציה של ממברנות-השריר. מנחש־הפעמונים ( 00131115 ) בודד 
ק ר ו ט ו ב ם י ן( 01-010x111 ) — חלבון נורוטוכסי שמשקלו המולקולרי 
30,000 , המורכב מחלבון חומצי שאינו רעיל ומפוספוליפזה בסיסית 
שרעילותה ניכרת. 

ר־נים וסמים שמקורם בצמחים — כגון: אלכוהול, מורפיום, 
אטרופין וסטריכנין — ידועים זה אלפי שנים. הקור רה ( 0 ־ 31 ־ 0111 ), 
שימש אצל האינדיאנים ר׳ למריחה על חיצים, הוא מופק מהצמה 
ת 11 ן 5 מו 1 ! 1€ מ 0 ז 011 ז 1 > 1011 ) 110 ת 110 כ>. על פעילותו של הקוררה, ר׳ להלן. 
בודדו מספר אלקלואידים (ע״ע) שפעילותם דומה לזו של קוררה: 
הפעיל שבהם הוא הרי־טובוקוררין ( 6 ם 11 מ 1 ן 0 סאל 1 !ן- 1 )). ריצין ואברין, 
שהם גליקופרוטאינים קטלניימיביותר, בודדו מזרעי קיקיון (ע״ע) 
ומחרצנים של 0031011115 ־ 1 ? 115 ־!^. לשני החלבונים משקל מולקולרי 
של 60,000 ו 65,000 בהתאמה: הם יציבים מאד, ומורכבים משתי 
שרשרות פפטידיות המחוברות בקשרי סולפיד. השרשרת הארוכה 
קושרת את החלבון לקרום התא המותקף, בעוד שהרעילות טמונה 
בפעילות השרשרת הקצרה. על צמחייר׳ אחרים — ע״ע צמח, 
עם׳ 790 ! פטריות, ענד 601 , 606/7 . 

פיסיולוגיה ו פ ר מ ק ו ל ו ג י ה. יכולת־הקטילה הגבוהה של 
ר־נים במנות מזעריות נובעת מזיקתם הייחודית לאתרים שונים בגוף, 
ובמיוחד למערכודהעצבים. עובדה זו מנצלים ה^ורוביולוגים, המש¬ 
תמשים בר-נים לחקר מנגנוני־הפעולה במערכת־העצבים. 

טטרודוטוכסין וסאכסיטוכסין מונעים אח יצירתו של פוטנציאל- 
הפעולה במרבית סיבי-העצב ותאי השריר המשורטט בריכוזים של 
*־ 10 — 9 ־ 10 מולר, בלי להשפיע על פוטנציאל־המנוחה של התאים 
(ע״ע עצבים, מערכה ה־). יצירת פוטנציאליהפעולה מושתת על 
עליה בחדירות קרום התא ליוני נתרן, וכניסתם מהנוזל החוץ־תאי 
אל תוך התא. שני ר-נים אלה מונעים את חדירת יוני הנתרן ע״י 
חסימת "תעלות הנתרן". הם חסרי השפעה על שריר חלק, או על 
מנגנונים שבהם מבוססת יצירת פוטנציאל־הפעולה על יוני סידן, 
או על שחרור מעבירים (םרגסמיסרים) מקצות העצבים. זיקתם של 
ר־נים אלה למקומות מוגדרים במערכת העצבים מנוצלת לחקר תנועות 
יונים דרך קרומי תאים הניתנים לעידור חשמלי, ולחקר מנגנוני־ 
השחרור של מעבירים מקצות העצבים. לפעילות הפוכה מבחינה 
פיסיולוגית גורם הבאטראכוטוכסין, החוסם אח פדטנציאל-הפעולה 
ע״י הגברת החדירות ליוני נתרן בעת מנוחה, והגורם לקיטוב 
(דפולריזציה), המבטל מצדו את יכולת תאי־העצב ליצור אותות 
בצורת פוטנציאל-פעולה. אע״ם שאפשר לבטל פעילות זו ע״י ןןטרו- 
דוטוכסין, אין ר־נים אלה פועלים על אותו רצפטור, או על אותה 
מקרומולקולה, בקרום התא. בשרירי הצפרדע שמהם מופק הרץ אין, 
כנראה, אתרי־קישור המתאימים לו, אע״ם שיוני הנתרן מהווים 
בהם את הבסיס לעירור. נוסף על פעילותו בשריר ובעצב יש 
לבאטראכוטוכסין השפעה חזקה על שריר הלב. 

חמרים חלבוניים בעלי רעילות ניכרת ופעילות דומה לזו של 
הבאטראבוטוכסץ בודדו מארס עקרבים. ר־נים אלה גורמים לקיטוב 
בסיבי-עצב ובתאי־שריר, שמקורו, כנראה, בהגדלת החדירות ליוני 
נתרן בזמן מנוחה. את פעילות ר־ני העקרבים והבאטראכוטוכסין ניתן 
לבטל ע״י הקטנת ריכוז הנתרן בנוזל החוץ־תאי, או ע״י הגדלת 
ריכוז יוני הסידן המווסתים את מנגנון החדירות לנתרן. רץ הגימנו־ 
דיניום נוצר, בדומה לסאכסיטוכסין, באצות מסדרת הדינופלגלטה, 
ופעילותו בסיבי-עצב קשורה אף היא, כנראה, בשיבוש תפקידם של 
יוני הסידן: עקב כך חלות תנודות (אוסצילציות) בפוטנציאל־המנוחה 
של העצב, ומתהוות סדרות של פוטנציאלי־פעולה, הגורמות להת¬ 
כווצויות בלתי־מבוקרות של קבוצות שרירים. העלאת ריכוז יוני 
הסידן מנטרלת את פעילות הרץ. הנזק שגורמים ר־נים הנוצרים 
בפריחות של אצות — כגון סאכסיטוכסין וגימנודיניום — הוא 
בעיקר אקולוגי וכלכלי, הפריחות הרעילות מופיעות באורח פתאומי 





225 


רעל 


226 


עפ״ב משטחי־מים עצומים, ואין אפשרות להגביל את הפריחה או 
לנטרל את הגורמים הקטלניים הנוצרים באצות. 

מספר ר־נים משפיעים על שלבים שונים בהעברה הסינאפטית 
ובחיבור עצב־שריר, המתבצעים ע״י שחרור מעביר כימי מקצות 
סיבי־העצב, הגורם לעירור תא־העצב או תא־השריר הסמוך לו. 
המעביר עצמו מתפרק ע״י אנזים מתאים, והרצפטור מתפנה ומובן 
לקבל גירוי נוסף. 

הרעים הנוצרים ע״י חידקי הקלוסטרידיום־בוטולינום מונעים 
באופן ספציפי את שחרור המעביר הכימי (אצטיל-כולין) מקצות 
העצבים הקדם־סינאפטיים, המצויים במערכדדהעצבים הכולינרגית 
ההקפית. הדבר גורם לחסימה בהעברת הפקודות לשרירים הרצוניים, 
שתוצאתה שיתוק רפה הגורם למוות. 

?/־בונגרוטוכסין, אחד ממרכיבי ארס נחש־הבונגרוס 
ממשפחת הפתנים), ורץ עכביש "האלמנה השחורה" פועלים אף 
הם על החלק הקדס״סינאפטי בחיבור עצב־שריר. תחילה מאופיינת 
פעולתם בשחרור מוגבר ומהיר של מעבירים כימיים, המביא לידי 
דילול מאגריהם. בשלב השני חלה חסימה במעבר האות בסינאפסות, 
ובמיקרוסקופ אלקטרוני רואים היעלמות מוחלטת־כמעט של שלפוחיות 
המעבירים והרס אברונים צלולריים — בעיקר ע״י ארס "האלמנה 


רעילות של חגלנים וכימיקלים 


חזיון תמותה 
50 ס, 1 
םק*ב/ק*נ 

משקל 

פולקולדי 

מוצא 

שם הרעלן 

< 0 נ. 2.6 

150.000 

רעלנים חלבוניים 
קלוססרידיום בוסולינום 

כוסולינום 

נ ' 0 ר 1 

167.000 

קלוססריתום כוסולינום 

1 פוסולינום 

1,10^ 

100.000 

קלדססריז־יוס ססכי־ 

צמית 

0.1 

60.000 

קיקיון מצוי 

ריצין 

0.04 

65.000 

5 ״תס 81 ס 0 זק 5 נ 1 זנ 1 ^ 

יודז 

<•״ 

72.000 

20 ת 1£ ו 1 (ן 41 תו 11 נ? 0 )ס 2 גז 6 תץזסס 

דיפתריה 

40 ־ 25 

28.500 

כונברום 5 נן 01 ת! 0 ו 11 עחת $[ן £21 ו 1 ג 61 

0 בתצרוםוכסוין 

210 ־ 150 

8.000 

כונגרוס 

1 > מערוסובסץ 

50 

30 000 

נחש(יעמוניס 115 :ז 16 ח 0018111$1£ 

קררנזופסץ 

75 

7819 

קוברת־ המשק סיים 

רעלן הקוברה 

50-75 

ארם לא נקי 

( 011515 ( $1311 3 [ 3 ח 3 (. 3 א) 

(נבוביים) 3 ! 31 5 ץר 1 ון 5311 6 ^ 11 ק 

רעלן הפיזליה 

3700 

ארם לא נקי 

דבורת הדבש 

איסץ 

9 90 

ארס לא נקי 

פרוקי־רגלי׳ים(מידם שונים) 

ארס עקרבים 

0.1 ־ 0.05 

3300 

רעלגים לא״חלבוניים 

(נבוביים) ^ 5 ס)ט 0 ח€נ 1 עז 11103 ׳< ( 3 ? 

9 ליס 021 ין 

2 

538 

קרפדת העלים 

נאמדאכוטונסץ 

£ 

319 

( 0130312 ־ 2111 11 01121 05 ׳<(!?) 
ארכע־שניים ( 130 ) 0 תס 1 )ספז 01 ד) 

ססדזדוסופסין 

י 

372 

סלמנדרה קליפורניה 

( 053 ־ 01 ] 10113 ־ 721 ) 

2 [| 10 ז 0 ] 3 ס * 10 ס 3 ץ 1 זסס 

םאכסיסוכסץ 

16 


אסלופום 6 נםי ( 1 ) 01 ) 20 11$ קס 01 ) 4 ) 

רעלן מטל ופוס 

200 

696 

חז 0511 ) ת 0 וז 1 ס) חסז 1 )ת 10 )ס 1 )תסנ 1 ס 

קורדה 

980 

344 

ססריכנוס ההקאה 

ססריכדן 

9.10* 

289 

אטרופד רפואית 

אסרופין 

ג 5.10 

285 

פרג תרבותי 

סוד פין 

280 

ן 

140 

כימיקלים 

נז עצבים 

הרץ 

1.10* 

65 

רעל אנאורגני 

ציאניד 

3.1-4.2 10* 

58.5 

סלח בישול 

נתרן כלורי 

ן 10 1-37 

46.0 

נוהל 

כוהל אודלי 

5.7 10* 

78 

מסס אורגני 

3 נזן 


ערכי הרעילות (חציוני התמותה) מייצגים סססרים ממוצעים. קיימים הכדלים 
ברעילות בהשוואת מקורות־מידע שונים כתוצאה מהבדל בתכשירים כיולוניים, דיכי 
הזרקה שונות ושימוש בכע״ח שונים. 



השחורה". שני הרעים אינם משפיעים על רגישות הקרום האחר־ 
סינאפטי לאצטיל־כולין, או על פוטנציאל־המנוהה של העצב והשריר. 
ר־נים החוסמים את המעבר בסינאפסות ע״י פגיעה בקרום האחר- 
סינאפטי מצויים במיוחד בין רעי הנחשים. רעים אלה מכונים 
דמויי־קוררה, הואיל ופעילותם בגוף דומה לזו של הקוררה. קוררה 
ורעי נחשים כפו מ-בונגר^סוכסיו חוסמים את הרצפטור הניקוטיני 
לאצטיל-כולין בקרום האחר־סעאפטי שבחיבור עצב־שריר, ע״י 
התקשרותם לאחר־הקישור של המעביר. הקוררה גורם לשיתוק רפה 
של שרירי השלד ולחסימת גבגליונים אוטונומיים. אין הוא פועל 
במערכת־העצבים המרכזית, כנראה מחמת אי־יכלתו לחדור מבעד 
למחסום הדמי־מוחי (זשוזעגכ! ך/ 21 :ננ 1-1 ^ 100 כ 1 ). 

רעי נחשים כמו ,ס-בעגרוטוכסין ורץ הקוברה פועלים כמו 
הקוררה, אולם זיקתם ועצמודהקישור שלהם לאתר הס־לינרגי גדולה־ 
יותר, והחסימה שהם גורמים אינה הפיכה. ההבדל בעצמת־הקישור 
מתבטא גם ברעילות גבוהדדיותר של רעי הנחשים. לאלה (בצורתם 
הנקיה) אין השפעה על פוטנציאל־המנוחה או על פוטנציאל־הפעולה 
של סיבי שריר ועצב, או על מנגנון שחרור המעבירים מקצות העצב. 
ניתן למנוע חסימת רצפטורים כולינרגיים ע״י רעי נחשים באמצעות 
המרים בעלי פעילות הפוכה כקוררה, אצטיל־כולין וקרבקול — 
המתחרים אף הם על הרצפטור הכולינרגי, ועי״ב מגוננים עליו 
מהרעים. ע״י סימון ס-בונגרוטוכסין בי 1 ד רדיואקטיווי, ותוך 
ניצול זיקתו הגבוהה של הר׳ לאתר הכולינרגי, ניתן לבודד מתוך 
הממברנה את החומר החלבוני המהווה את אתר־הקישור, ואף 
להעריך את מספר האתרים וצפיפותם. מבין מרכיבי ארס־הנחשים 
בודדו גם פפטידים בעלי ארסיות נמוכה־יותר, הגורמים לתמס 
כדוריות־דם ( 315 ץ 1 ס 10111 \), להפרעות בלב, לקיטוב של תאי־שריר 
ולעיכוב "מש אב י ת" הנתרן והאש לגן בתאים. התמרים השונים בארס־ 
הנחש, הפועלים על כמה מנגנונים ביולוגיים בגוף, משלימים זה־את־ 
זה למען השגת המטרה — שיתוק מיידי של הטרף. אף שכל מרכיב 
יכול לפעול בנפרד, הרי ששילוב הפעילויות מחיש אה התוצאה 
הסופית. 

אתרי־הקישור במערכת־העצבים הנחסמים ע״י הקורדה ודומיו 
נקראים רצפטורים כולינרגיים ניקוטיניים. מלבדם קיימים בגוף 
רצפטורים כולערגיים מוסקרעיים (בשריר־חלק, בבלוטות־הפרשה 
ובשרירי האישון), הנחסמים ע״י הרץ אטרופין (ע״ע)׳ המופק 
מצמחים. החסימה ע״י אטרופין במערכת המוסקריניח דומה לזו 
הנגרמת ע״י הקיררה במערכת הניקוטינית? פעולתו מוגבלת לאתרי- 
הקישור של אצטיל־כולין בקרום האחר־סעאפטי, ואין לו השפעה 
על תכונות העצב או השריר. בניגוד לקודרה פועל האטרופין גם 
במערכת־העצבים המרכזית. 








227 


דעל — רענגה 


228 


בנוסף לסינאפסות 
מעוררות קיימות במע- 
רכת־העצבים המרכזית 
סינאפסות מעכבות 
(ע״ע עצבים, מערכת 
ה־״ עם׳ 78 ), הרגישות 
למספר ר־נים. הסינאס־ 

סות המעכבות מהוות 
חלק ממנגנון הוויסות 
והבקרה של המוח. המערכת המעכבת מתעלת וממתנת גירויים 
חיצוניים שונים, ושומרת על איזון בתגובות המעוררות. שיבוש 
פעילותה של המערכת המעכבת גורם להגברה בלתי־מאוזנת של 
תהליכים מעוררים במות, המתבטאת בתגובות מוגזמות ובלתי- 
מבוקרות. חידק הצפדת (ע״ע ססנוס; אימונולוגיה) יוצר רץ הגורם 
לעיכוב הסינאפסות המעכבות בחוס־השדרה. סינאפסות אלו קשורות 
למערכת־העצבים המרכזית, המפעילה זוגות של שרירי־שלד בעלי 
פעילות מנוגדת (מערכת אנסגוניסטית), שרירי השלד מופעלים ע״י 
פקודות מהמוח (פעולה רצונית), או באמצעות עצבים תחושתיים 
הקפיים הקשורים לרפלכסים (ע״ע רפלכס). במצב נורמאלי מווסתת 
מערכת־העצבים את פעולת השרירים המנוגדים, כך שבשעה ששריר 
מסוים מתבדח, מצוי בן זוגו (שפעולתו הפוכה) במצב של רפיון. 
ר־ן הצפדת חוסם את המערכת המעכבת, המונעת התכווצות שרירים 
מנוגדים בו־זמנית, ועקב כך חלה התכווצות מתמדת של שרירים, 
הגורמת לשיתוק עוויתי ולמוות. ר־ני הצמחים סטריכנין (ע״ע) 
ופיקרוטוכסין מעכבים אף הם אזורים שונים במערכת המעכבת. 
סטריכנין פועל באיזור האהר־סינאפטי, ואילו פיקדוטוכסין — המופק 
מזרעי הצמח 0000010$ גז-״ךז״גח^ — באיזור הקדם־סינאפטי. שניהם 
גורמים לגירוי ולעידור מערכת-העצבים המרכזית עקב דיכוי העיכוב, 
ובמנות גדולות־יותר נגרמים עוויתות, הפסקות בנשימה, מחסור 
בחמצן במוח ומוות. לשניהם נודעת חשיבות רבה בחקר תהליכי 
הבקרה והוויסות של פעילות המוח. 

הגליקופרוטאינים אברין וריצין הם ר־נים מסבוליים קטלניים־ 
ביותר ממקור צמחי. פעילותם נובעת מהפסקת ייצור החלבונים בתאים 
כתוצאה מעיכוב הרינוסומים (ע״ע תא), ועובדה זו מסבירה את 
איטיות פעולתם, הנמשכת מספר ימים עד להופעת סימני הרעלה 
ומוות. 

מ. שפיגלשטין. רעלנים (מדע י״ט, 1 ), 1974 ; .£ — 1 ז 1±€ ט 13 .^ו 

, ¥77101115 ■ 11711 ) 0.716 101$ * 47111 , ¥77107110715 ג 1 ש} 0 ]ג 0 < 1 

5 ^/ 071 ( 0 ?! 16, 70x100101 )ז 3 זש 0 . 7 ^י . 17 - מ<ז 3 וזונ 1 ^ש( 1 . 8 . 7 \ו ; 1968 , 1 

./י\ . 0 ;״ 1973 ,? 1 ^ 1, $717011/7 70x1 זשנ 4.11 . . 4 , ; 1969 , €11771117015 1 ) 071 

, 0716 1¥ 117 ! ( 0 4711771015 ) 11171710 ) 1 70170710115 071(1 ¥71107110X5 

. 1965/70 , 1-111 

מי, ש. 

רעם, ע״ע ברק ורעם. 

־ ■ז ז 1 !־־ -־ 

רעג^סס (במצרית: ¥\ 5 ־ 5 ית-מ — האל ,דע' הוליד אותו), שמם 
של 11 מפרעוני מצרים, בני השושלות ה 19 —ה 20 . השם ר׳ 

קשור בשמו של אל־השמש ,רע/ אלוהי העיר און (ע״ע) שבמצרים 
התחתית, והוא מכוון לשליטה על חבל־ארץ זה ולחידוש השליטה 
המצרית באסיה, שאבדה בתקופת אל־עמארנה (ע״ע). במקרא 
מופיע השם רק כשס־מקום, 

• 1 ) ר' 1 ( 1320 — 1318 לפסה״נ) — פרעה הראשון בשושלת ה 19 * 

היה שר בימי השושלת ה 18 ועלה לשלטון בזקנתו. וע״ע מצרים, 
ענד 174 . 

2 ) ר׳ ־ 11 ( 1304 — 1237 לפסה״ב)., נכדו של ר׳ 1 , השיב למצרים 
את גדולתה. שלטונו הממושך, מפעלי־הבניה המפוארים שלו(תוספוית 
למקדשי כרבך ולוקסור, בניית מקדש אבו־סימבל [ע״ע; גם כרך 
מיל׳ ז ור׳ בשני המקומות תמונת פסלו]) וצאצאיו המרובים (יותר 


מ 100 ילדים) עשוהו 
לדמות אגדית. ר׳ 11 
הרחיב את עיר־מושבו 
תאניס, וקראה על-שמו 
פר־ר׳(בית־ר׳), — היא 
העיר ר׳ במקרא (שמ ׳ 
א, יא, ועוד). הוא בנה 
גם את פתם (=פ(ר)־ 
תום. "בית האל אתום" 
— [ר׳ שם]), המזוהית 
עם תל אל־מסח׳וקה. 
במזרחה של דלתת הני¬ 
לוס. בשנת־מלכותו ה¬ 
חמישית נלחם בחתים 
ובבעלי-בריתם בקדש 
על הארנת,אך לא השיג 
הכרעה. אח״כ לחם ב־ 
דרום־פניקיה, באדום 
ובכנען, ולכד את אש¬ 
קלון (ע״ע, ושם תם׳). 
בשנת־מלכותו ה 21 כרת 
ברית עם החתים, אויבי 
מצרים לשעבר; אפשר שסכנות משותפות — עליית "גויי הים" 
במזרח הימה״ת והתחזקות אשור במערב מסופוטמיה — איחדו 
אותם. ר׳ 11 נקבר בנא אמץ (ע״ע; ושם תמונת מקדש-הקבורה 
שלו), וגם יורשיו נקברו שם. 

לפי השקפת המחקר המודרני יצאו בני-ישראל ממצרים 
בימי ר׳ 11 (ע״ע יציאת מצרים, עבד 188 ), ויש הסבורים שהוא גם 
פרעה ששעבד את בני-ישראל. וע״ע א״י, עם׳ 262/3 ושם חם׳; 
מים, עם׳ 238 : מצרים, עמ׳ 175/6 , 234/5 ; רהיטים, ענד 554 . תמונת 
האסטלה של ר/ כרך ח/ עם' 670 . כתובת־יסוד למקדש האלה 
איסיס, הנושאת את שמו של ר׳ 11 , נתגלתה בחפירות אפק (ע״ע 
[א], וע״ע ראש העין) ב 1977 . 

3 ) ר׳ 111 ( 1196 — 1166 לפסה״נ) היה בנו של מייסד השושלת 
ה 20 . בשנת־מלכותו השמינית נלחם ב"גויי-הים" והדף אותם מגבולות 
מצרים. ר׳ 111 חיזק את שליטתו על הלובים ועל כנען. בבית־שאן(ע״ע) 
בנה מקדשים חדשים, וגם הציב בה את פסלו (ע״ע א״י, עבד 266/7 ; 
ושם תנד). אחרי מותו (אפשר שנרצח) עברה כנען לשליטת בני- 
ישראל והפלשתים, ואבדה למצרים. רשימת מתנות־הקודש שלו 
מראה, שעושר רב החל להצטבר בימיו בידי כוהני אמון בנא־אמון. 
וע״ע מצרים, עם' 176/7 . 

4 ) ר׳ ז; \^-^־ 1085—1166) X ), שמם של יורשי ר׳ 111 , בני השושלת 
ה 20 . בימי שלטונם עבר עיקר הסמכות לידי הכוהנים. כוחם 
של הפרעונים ירד והמצב הכלכלי הידרדר, וע״ע מצרים, עם׳ 
177 , 184 . 

/ 0 110115 ^ 171501 17511 > 11 ) 1 17 ! " 7 נ ■!שש( 8 זב 0 ; 1948 , 111 . ,חש 55 ת 3 [ .( 

07 [ 5177101777 1010 £1001 * €1170 ^ ; 11 ■א ב 1 ש 8 . 0 .[ ; 1960 , 11 .מ 

. 1973 ,(כולל בי בל.) מ^נשזז * 61 
א. ג,-ש. 

רעננה, יישוב עירוני בשרון הדרומי, סמוך לכביש חדרה—פתח־ 
תקוה, כ 8 ק״מ מחוף הימה״ת! 22,000 תוש׳ ( 1977 ), שטח 
שיפוטה משתרע על 17,000 דונם, שמתוכם 10,000 דונם הם שטח 
חקלאי. ר , נוסדה ב 1922 , בידי חברת ״אחוזה״ שבניו־יורק — אחת 
החברות להתיישבות בא״י, שהקימו יהודים אמריקנים. המתיישבים 
הקימו מושבה, שהתבססה בעיקר על משקי־־עזר וגידולי טבק; 
במשך הזמן פינו אלה את מקומם לפרדסים. בשנים הראשונות 



סבנה כיטי של הרבנים: א. פיקרוטובסיז; 
ב. סטריבנין 



רעססב 11 . פסל נרניט בסקד-׳ע כ?וי 1 שור 



229 


רעננה — רעש 


230 


היה קצב גידולה של ר׳ אסי למדי ( 1927 — 42 תוש׳). בשנות 
ה 30 וה 40 החלה להתרחב, עם קליטת עולים שהגיעו לארץ בגלי 
העליה השונים. ב 1936 קיבלה מעמד של מועצה מקומית ( 2,000 
תוש , ). אחרי קום המדינה הואץ קצב גידולה, עם קליטת גלי עליה 
נוספים והעברת תושבי המעברות למבני־קבע. ב 1953 היו בר 7 9,000 
תוש/ וב 1961 — 12,500 . 

ב 40% מכלל האוכלוסיה הפעילה עובדים בתחום המושבה, 

והשאר — באגד־חערים של ת״א. ענפי־החעסוקה העיקריים הם: 
תעשיה קלה (יהלומים, עודות), מלאכה. שירותים, מסחר וחקלאות, 
ענפי־החקלאות העיקריים — הדרים ( 5,000 דונם) וירקות ( 3,500 
דונם). 

השטח הבנוי של המושבה התפתח תחילה משני צדי הרחוב 
הראשי, לאורך 8 ק״מ. כיום נמצאת ר׳ בתהליכי־עיור מתקדמים? 
ניכרת בה בניה אינטנסיווית של בתים־משותפים ווילות, והדבר 
גורם לשינוי הדרגתי בייעודן של הקרקעות שהיו מתוכננות בעבר 
לחקלאות. 

בר׳ מוסדות חינוך ותרבות רבים, בחם ישיבה תיכונית של 
"בני עקיבא" ומוסד חינוכי דתי, "כפר בתיה", שהקימה הסתדרות 
נשי ״מזרחי״ ב 1949 . 

לעש, אותות, בעיקר קולות או רעידות מטרידים או מפריעים, בגלל 
כיסוי או מיסוך אות שבו מעוניינים. בהכללה, ד׳ הוא כל 
הפרעה מכסה בהעברת אותות. לדוגמה; בתקשורת קווית או אלחוטית 
מדובר בר 7 חשמלי, ובתקשורת באור — בר׳ אופטי. המלה העברית 
ר׳ מתייחסת גם לתנודות ורעידות (ע״ע) בכלל ולר׳־אדמח בפרט 
(ע״ע ר׳ [או: רעידת] אדמה). בלשונות אירוסיות יש בד״כ שני 
מונחים המציינים קולות־ר׳: ר׳ כללי (אנג׳ £צ 101 !< גרכד ^ 5 סב־ 0£1 ; 

צרם׳ 1111111 ) ור׳ בעל אופי התרעתי (אנג׳ ! 3131-0 , זסת 1 ב! 0 < גרמ׳ 

1 1.31-01 < צרפ׳ £בו!ז 13 ג [חלק מביטויים אלה מאיט׳ ! 1£ מז 3 ' 311 = אל 

הנשק!]). הר" מהסוג השני הם בעלי הטרד (^ 1 ז 3 ץס 300 ) רב־יותר 
! ובעלי משמעות פסיכולוגית ופיסיולוגית מרובה. בשימוש העברי 
היומיומי ד׳ הוא תחושה של הפרעה אקוסטית (ע״ע אקוסטיקה) 
הנגרמת ע״י תנודות תווך, כגון אוויר, והוא ניתן לחישה באמצעות 
! האזן (ע״ע) ומערכת השמיעה (ע״ע), ובאמצעות עור הגוף המורעד. 




ציור 1 . עהומי טם?םי רעש 


מידת ההטרדה הסובייקטיווית של ר׳ תלויה בעצמת הקול ( 1£$5 ז 10113 ) 
הסובייקטיווית, וזו קשורה בגודל חאובייקטיווי — מפלם לחץ הר׳ 
(מל״ר,, 1 , הנמדד ביחידות $ל [ ££1 ], ועשיריתו הדציבל [ 3 \>, ד״ב]? 
על עצמת הר׳ ויחידות נוספות, ר׳ להלן). ור׳ טבלה. מידת ההטרדה 
תלויה גם במאפיינים אחרים. כגון: 

א. ר׳ החוזר ומופיע קצובות מטריד במיוחד (טפטוף מים), 
והמטרד תלוי בקצב הופעת הר׳. 

ב. ר" המודיעים על פעילות מוגדרת (הפעלת מתקן הדחה, 
נגינת מוסיקה לא־אהובה) מטרידים הרבה יותר מר" שבהם אין כמעט 
ערך אינפורמטיווי (רוח וגלי־ים). לאחרונה מייחסים יותר חשיבות 
למידע שבר׳ (ע״ע תקשורת ותורת האינפורמציה) כרכיב חשוב של 
ההטרד ואף נוטים להסיק על העצמה וההטרד כתופעות אינפור- 
מטיוויות־ביולוגיות בלבד. 

ג. המהירות שבה משתנה מפלס הר׳. עליה מהירה במפלס, או 
הפסקה פתאומית של ר׳ יש בהן מן האזעקה (מ!ז 13 ג [ר׳ לעיל]). 
גם שינויים מחזוריים במפלס (יללת צופרים) מזעיקים במיוחד. 

נזקי ר׳ תלויים למפלס הר/ בעצמתו ובהטרדו. במפלסים 
נמוכים שולטות תופעות ההטרד שבעיקרן משפיעות כמתח על 
מערכת העצבים הדוןטטידוית, מגבירות את צריכת האנרגיה והעייפות 
ופוגעות בכושר הריכוז והשינה. במפלסים בינוניים יורדת השיבות 
ההטרד ועולות בעיות של פגיעה באמינות התקשורת האקוסטית 
ובמובנות הדיבור, של ירידה בכושר הייצור ושל עליה במספר 
תאונות העבודה והתנועה. במפלסים גבוהים מכריעים נזקים גופניים, 
בעיקר נזקים למערכת השמיעה, שאינם ניתנים לתיקון אם הר׳ 
נמשך זמן רב (ר׳ טבלה). 

י׳חידות ר׳. מפלס הר׳ קשור ליחס בין הלחץ הנוצר ק 
בגלי הקול לבין לחץ מוסכם ״?, בן 3 ־ 10 * 2 אטכד, שהוא בקירוב 
סף השמיעה לצלילים בגובה בינוני, לפי הנוסחה: 

( 0 <ן/ק) 2010£ 10 =.! [ד״ב] 

נהוג במדידת ר" לייחס את עצמת הר׳ לעקומת ייחוס התלויה 
בתדירות. עקומי ייחום שונים מתוארים בציור 1 . העקום המסומן 
שם ב( 4 ) הוא המקובל ביותר, ויחידות הר׳ המשוקלל לפיו מסומנות 
( 4 ) 8 !:>, ד״ב( 4 ). עצמת הר׳ הסובייקטיווית ניתנת למדידה או 
לחישוב מקורבים בלבד. הקביעה המדויקת נעשית עקרונית ע״י 
השוואה עם צלילים תקניים. יחידתה של עצמת הר׳ הא ובי יק־ 
טיוויח היא הסרן (£ת 50 ) י עצמת מספר ר" בלתי מתמסכים היא 
סכום עצמות הר״ הבודדים. בין עצמת הר׳ ומפלסו 1.5 ($* 1£ ז 1 >! 01 צנ 











231 


רעש 


232 


וז״ג) 



ציור 2 . הק׳ער כין םם 5 ם הרעיש, 5 חץ ד!רע׳ש זספלה העצסה 

1 ש׳\ 16 ), הנמדד ביחידות פון (מסג!?), קיים הקשר המקורב 
10 'י 40 ^^ [סרן] * 

ממנו נובע שתוספת 10 פון למפלס מנפילה אח עצמת הר׳ הנמדדת 
בסונים. 

צליל סינוס בתדירות הייחוס 1,000 הרץ, שמפלס לחצו 40118 =.!, 
מפלס לחצו המשוקלל הוא (\ 180 >ס 4 = *, 1 , עצמתו ש $00 1 — 5 
ומפלס עצמתו מסן{? 40 = 5 ץ. ור׳ ציור 2 . 

בר" המורכבים מתדרים רבים קיים מיסוך הדדי, וחישוב עצמת 
הר׳ הכולל נעשית ע״פ שיטת סטיוונס (ציור 3 ), או בשיטת צויקר 
המדויקת יותר. בשיטת סטיוונם מחלקים את הספקטרום ל״סרטים" 
ברוחב אוקטוה (ע״ע), ומייחסים לכל סרט אח העצמה הממוצעת בו. 
העצמה המירבית בין עצמות סרטי־רוחב-אוקטווה אלה מסומנת ב~ 
,״ 3 וסכום העצמות — ב 15 . העצמה הכללית ניתנת אז לפי 

(״ 8 - £3 ) 0.3 + ״ 8 * , 3 [ 0 יו 1 • 

בשיטת צויקר מסכמים את השטח שמתחת לעקום הספקטרום במע¬ 
רכת עקומי צויקר המיוחדים (של הר׳ לפי התדירות), וגובהו הממוצע 
מוגדר כעצמת הר׳ הכללית. ספקטרום מפלס הר׳ קובע לא רק את 
עצמתו אלא גם את ההטרד, שיחידותיו נקראות נ 1 י 0 ( 5 ץ 40 י 1 ). ההטרד 



הכללי ניתן בנוסחת קרייטר: 

(^־^ 2 ) 0.3 + ^־ ז *ן [גויס] 

כאשר "א הוא ההטרד המירבי בסרט־אוקטווה יחיד (ר׳ לעיל. 
שיטת סטיוונס) ו — סכום ההטרדים החלקיים. צלילי יסוד 
בודדים מטרידים יותר מר׳ רחב־תדירות. 

מדידת ר׳ נעשית בעיקר בעזרת מדי מפלסי־ר׳, המכשירים 
המשוכללים ביניהם כוללים, בין המגבר למכשיר־המדידה, מערכת 
מסננות (רוחב סרט - ז או ־ 3 אוקטווה) לקביעת מפלסי־הר׳ 
בתדירויות השונות. לרוב יש חיבור לרשם גרפי. למערכת עיבוד 
נתונים או לרשמקול, לשם עיבוד המדידות בשלב מאוחר יותר. 
מכשירים מדויקים ( 1 + ד״ב) יש לכייל לעתים מזומנות, ובארצות 
רבות צריכים אישור מטעם מכון התקנים ביחס לאמינות המכשירים 
ודיוקם, והרשות למדוד ולקבוע ביחס לד׳ ובידודו ניתנת שם רק 
למכונים בדוקים. 

לפי מקור הר׳ מבחיניןם בין ר׳ דיור, ר׳ תעסוקתי, ר׳ תחבורה 
ועוד. הר׳ המותר שונה ממקור למשנהו (ר׳ חוק ומשפט להלן), אך 
רוב אמצעי מניעת הר׳ דומים. במקרים רבים ניתן לחשב את הר׳ 
מראש ולכן גם לתכנן אמצעים למניעתו. כך, למשל, מפלס־הר׳ כ 25 
מ׳ מכביש הומה ניתן ע״י הביטוי 

יא ״,*ס! 10 + 30 = , 1 [ד״ב (. 4 )) , 

כאשר א הוא מספר המכוניות החולפות בשעה במהירות בינונית, 
בהנחה שהכביש אפקי, חלק ויבש, ואין בינוי בצדיו. מפלס ר׳ 
התחבורה עולה כיוס בכ 1 ד״ב לשנה בממוצע. ר׳ התעסוקה גורם 
לכ 90% מבכות מחלות־העבודה בארצות המפותחות. ר׳ הדיור מטריד 
את רוב אוכלוסיית העולם ומביא לרוב הקובלנות על ר/ 

מניעת ר' נעשית באמצעות; (א) הגנה אקטיווית (ראשונית), 

ע״י טיפול הולם במקורות הר׳ (למשל שימון תמסורת גלגלי שיניים) 
או שינוי תהליך (הנעה חשמלית במקום מנוע בנזין). (ב) הגנה פסיווית 
(משנית), ע״י הקמת מתרסים בפני התפשטות הר׳ ומשטחים בולעי 
ר׳. מתרסים חוסמי קו ראיה בין מקור הר׳ והמקום המוגן מורידים 
את מפלס הר׳ ב 5 — 25 ד״ב לפי תוספת הדרך המינימלית הדרושה 
לר׳ להגיע למקום המוגן. סגירה מוחלטת של מקור ר׳ מורידה את 
המפלס ב 10 — 30 ד״ב ויותר. משטחים בולעי ר׳ מורידים את מפלס 
הר' בד״כ רק ב 3 — 8 ד״ב. (ג) אמצעים נגד מצלול צעדים וכד׳ 
כוללים רצפה "צפה" (מונחת על תמך קפיצי רך עשוי בד״כ מתומר 
סיבי). קיר "צף" או שימוש בשטיחים עבים ורכים. השיפור בבידוד 
יכול להגיע ל 40 ד״ב, בעיקר בתדירויות הגבוהות. (ד) אמצעי הגנה 
אישיים, כאזניות מגן ופקקי איטום לאוזן יכולים להוריד אח המפלס 
ב 12 — 25 ד״ב ויותר. בגלל הצטברות חום ולחות באוזן מצריכים 
אמצעים אלו הסתגלות הדרגתית ופיקוח. ההנחה שאץ אפשרות 
לתכנן אקוסטיקה (ע״ע אקוסטיקה ארכיטקטונית) טובה מראש אינה 
שרירה כיום ובפרט לא במניעת ר׳. 

תקנים לר׳ קיימים בארצות שונות ומטעם ארגונים לאומיים 
ובי״ל שונים. נוטים להתאים תקנות לאומיות להמלצות הבי״ל, 
שאינן מחייבות. ההמלצות הלאומיות כוללות בעיקר שיטות הישוב 
ואמצעי מניעת ר׳ מומלצים. בישראל אין כיום ( 1978 ) תקן של 
המלצות מחייבות כאלו, פרט ל״חוק־כנוביץ", הקובע מפלסי־ר׳ 
מירביים מותרים. 

חוק ומשפט. בנוסף לחוקים על מניעת זיהומים ופיגועים 
הכוללים מפגעי ר' ישנם בארצות שונות ובישראל הוראות ותקנים 
מחייבים. התקנים שבחוק מגדירים טווחי דרישות, למשל: א. בידוד 
ר׳ דיור תלוי בשימוש השונה של החללים הרועשים והחללים 
השקטים למגורים שבסמיכוח. ב. מפלס הר , המותר בבתים מותנה 
בד״כ במקור הר׳ ובדרך התפשטותו; ר׳ ממקורות טכניים בבית 







233 


רעש — רעש אדמה 


234 


(בתוך חדדי מגורים) מותר 
עד 25 — 35 ד״ב (^); ר׳ 
מקורות אנוש בתוך חדרי 
מגורים מותר ביום עד 35 — 
40 ד״ב ס/) ובלילה עד 
25 — 30 ד״ב (^). ג. מפלס 
הר׳ לפני חלונות כתוצאה 
מר׳ תעסוקה או תחבורה מותנה באיזור העירוני ( 35 ד״ב (^) 
ביום לאזורי נופש ובתי-חולים וסד ד״ב (^) ביום ובלילה לאזורי 
תעשיה). ד, בתעשיה ותעסוקה מוגבל הרעש ל 85 — 90 ד״ב ( 4 ) 
בממוצע ויש נטיה להנמיך את הגבול — וההגבלה תלויה גם בספק¬ 
טרום הר׳ ומשכי החשיפה. מאחר שהצטברות ר׳ בשעות רבות רצו¬ 
פות גורם לנזק שאינו ניתן לתיקון יש לדאוג להפסקות שקט. רק 
באה״ב יש המלצות על מספר הלמי־ר , קצרים המותר ליום. 



ציור 5 . סד מסלם רעש 


ר׳ חשמלי. לקבל (ע״ע) החשמלי יש עכבה (התנגדות) 
להולכת זרם־חילופין, המתכונתית להיפוך התדירות. בלשון עממית 
ניתן לומר, שהוא .,עוצר" זרם ישר, אד תדירות נמוכה, ו״מעביר" 
תדירות גבוהה. עבבתו של הסליל החשמלי מתכונתית לתדירות 
עצמה, והוא "מעביר" זרם ישר ו״עוצר" תדירות גבוהה. באמצעות 
מערכות משולבות של קבלים וסלילים ניתן לסנן או להעביר כל 
תדירות, או עקומת תדירויות רצויה, ועי״כ להימנע מר׳ חשמלי 
(שמקורו עפ״ר בניצוצות). לעתים נעזרים גם ברכיבים אלקטרוניים 
פעילים. 

על השאלות ה א ק ו ל ו ג י ו ת של ר׳ כ ז י ה ו ם ס ב י ב ת י, ע״ע 
עשן וזהום, עם׳ 258/9 . 

המלצות בי״ל: 150 ו 1£0 < תקנים והמלצות לאומיים: תקני 
והמלצות 1 כר\ בגרמניה; תקני 51 א\, באה״ב; תקני . 8,3 באנגליה. 

34 >ח 3 זש 8 ״ 1 .^ 1 ; 1957 . 01 * €9111 ימזמא [ס^ 00 ({ 1714 > 11 ,(. 63 ) 1$ זז 43 ז . 1 ^ . 0 
.ז£וז 1 ז 61 :> 5 .אי ; 1960 , 011071 * #£41 £)) #0 ז ,(. 0 ש) 

)) 76611711 4 ת,ו . 7 י\ - ז 1 > 11 ה< 501 . 13 -ס 2 ז £0 . 0 ;* 1974 

1 ) 371 71 § 6:1 ( 1 46014:116 . 1 ^ ;* 1975 71 ! 1 [<) 9711 ) 61 ( 1711 • €37 ■ 461 

. 1977 , 1 , 0001101 ?ז./ 0 א 
יו. מנ. 

רעש (או 2 ךעיד־ת) אדמה, זעזוע פתאומי של פני כדה״א. 

הגדרה ומבוא, עם׳ 233 ; תופעות נלוות לר", ענד 234 * גורמי ר' 
ומנגנוניהם, עמ׳ 234 < מגניסודה, עצמה ואנרגיה של ר״, עמ׳ 236 , 
תפוצה גאוגרפית, עם׳ 237 י תפוצת הר״ בזמן, עם׳ 240 ; הסייסמומסר, 

עמ ׳ 240 , הנדסה סייסמית וחיזוי ד׳, עם׳ 241 ; המחקר הסייסמולוגי, 

עם׳ 242 . 

פני כדה״א נמצאים בתנודה מתמדת, היוצרת "ר' רקע". הפרעות 
אטמוספיריות ופעולת גלי־הים מעבירות אל פני כדה״א זעזועים 
מיקרוסייסמיים, בעלי מחזורים של שניות אחדות ובמשרעות של 
0.1 — 10 מיקרון. כוחות־המשיכה של הירח והשמש גורמים לתנודות 
איטיות-יותר, שמחזורן מספר שעות. לעומת ר" מתמשכים אלה 
מתחוללים זעזועים שאפשר לייחס להם זמן התחלה ברור, והם ר״א 
במובן הצר של המלה. זעזועים אלה נגרמים בעיקר בהשפעת גורמים 
טקטוניים ובמקצתם ע״י התפרצויות געשיות, מפולות אדמה וכן 
פיצוצים. אם כי מרבית הר" הטקטוניים אינם מורגשים ע״י בני-אדם 




">ל/_ 1 



׳ 70 - " 1 וי - " 

נויקרוסון 

מגבר 

0 "ייי , 4 ' ג 


הבור למםנן 


ציור 4 . מד מפ 5 ם רעש — שבמה 


(אבל הם נרשמים במכשירים — סייסמוגרפים [סייסמומטרים}), 
עלולה עצמתם, לעתים, לגרום להרס מוחלט באיזור הר", 

על ר״א כאסון־טבע יש מידע משחר ההיסטוריה. עד פוף המאה ה 19 
היה הריון בו תיאורי בעיקרו, אך מסוף המאה ה 18 כבר עסקו 
בהבטיו הגאולוגיים ובהשפעתו על מבנים. מאמצע המאה ה 18 יש 
רשימות כרונולוגיות וקטלוגים של ר״א. משהוקמו (מ 1892 ) מצפים, 
המצוידים בסייסמוגרף נוח להפעלה (שתוכנן בידי ג׳ון מילנה), החלה 
חקירה מדעית של ר״א. היסודות התאורטיים של ה ס יי סמול ו- 
ג יה (מיוו׳ — ר״א) כבר הונחו ב 1760 בידי האנגלי 

ג׳ון מישל, שקשר את תופעת הר׳ עם תנועה גלית בכדה״א (ע״ע גל, 
גלים, עמ׳ 734/5 ; ור׳ להלן). 

מראשית המאה ה 20 יושמו התאוריה הסייסמולוגית והנתונים 
שנאספו מהסייסמונרפים להכרת התכונות האלסטיות (ע״ע גמישות) 
והאי־אלסטיות של כדה״א. ב 1914 קבע ב. גוטנברג את עמקו של 
גרעין כדה״א, וב 1939 קבע מוהורוביצ׳יץ׳ את עביר של קרום כדה״א. 

מאמצע המאה ה 20 הואצה התפתחות הסייסמולוגיה כתוצאה מ 3 
גורמים: 1 ) פיתוח סייסמומטרים בעלי מחזור ארוך, שאינם מופרעים 
מפרטים מקומיים; 2 ) הקצאת משאבים רבים לחקר זיהוי פיצוצים 
גרעיניים; 3 ) פיתוח המחשבים האלקטרוניים. חקר מנגנוני הר" 
הטקטוניים ומיקומם אפשר להבין את הכוחות הגאולוגיים המחוללים 
את הר". במסגרת המחקרים על ההבטים ההרסניים של ר" חלה 
התקדמות ראשונית גם בחיזוי חר". 

תופעות נלוות לד". נצפו תופעות מקרוסייסמיות (שאפשר 
להבחין בהן בלי עזרת מכשירים), שנגרמו ע״י ר", כגון: קימוט 
פני האדמה, סידוקם, או הסייתם אנכית או אפקית; התרוממות או 


שקיעה של חופים (בר׳ אלאסקה ! 1899 ) התרוממו חלקים מקרקעית 
הים ב 15 מ׳) ושינויים בקווי החוף; סכירת נחלים או הטייתם; 
שינויים בבארות ובמעיינות; גלישת קרקע; הרס מבנים, דרכים 
וכבלים; העתקתם והפלתם של חפצים < עצירתם אד שינוי מהירותם 
של שעוני מטוטלת ושינויים נאומגנטיים. נצפו נם תופעות חולפות. 
כגון: תחושת זעזוע, תנודת מבנים וחפצים, חרדה בבע״ח, קולות. 
שינוי במפלס מי בארות, נביעת מים, תנודות חפשיוח של מאגרי־ 
מים סגורים או סגוריפ-חלקית ( 5 מ< 4 > 1 ש 8 ), נחשולי-ים (צונאמי 
11 מ 3 ה 1$11 ) וזעזוע בים ( £ > 1131 ן> 503 ). יש גם עדויות על חבזקי-אור 
ועל תנועה גלית של פני האדמה. 

גורמי הר" ומנגנוניהם. האנרגיה הגורמת לר" מועברת 
ממקור היווצרותה אל פני האדמה ע״י־ גלים סייסמיים (ר׳ להלן). בר" 
הקשורים בהתפרצות געשית, דומה מנגנון הר׳ לזה של פיצוץ 
(התפשטות פתאומית של מטען). לגבי ר" טקטוניים מקובלת התאו- 
ריה, שמקור הגלים הסייסמיים הוא בתנועות פתאומיות של הסלעים 
שעפ״נ שברים גאול וגי ים. התנועה עפ״ב השבר היא האחרונה 


בשרשרת תהליכים טק־ 
טוניים, הקשורים גם 
ביצירת הרים ובהת־ 
רוממות יבשות. תהלי¬ 
כים אלה גורמים להצ¬ 
טברות אנרגיית-עיוות 
(רפורמציה) באיזור מוג¬ 
בל בכדה״א, ושחרורה 
הפתאומי גורם לתנועה 
עפ״נ השברים, את יסו¬ 
דותיה של תאוריה זו 
הניח ריד ( 8614 ; 1911 ), 
בהתבססו על סקרי קר¬ 
קע שנעשו סמוך לר׳ 
סךפרנסיסקו ( 1906 ), 



תנועה ?אורד •סבר ע״ם ריר. חסו האנכי 
העבה מציין את קו החיתוד ש? העבד עם פני 
כדה״א, * — תשר תנועה יחסית משני צרי 
השבר, סצב המודגם די קווים היפותטיים 
אפקיים. פ— עיוות הנוצר ע־׳י תנועה יחסית 
ש? שני צדי השבר, כאשר הוא ערייז נעול. 
ס — תנועה יחסית כנקודה מכוימת עם״נ 
השבר, שבה המאמצים צברו ע? החיכוד שבין 
שני צרי השבר. ם — התנועה ריחכית 
מועברת עפ״ג השנר, 





235 


1 


236 


רעש אדכז 



מעבר נליה סייהסיים כבדה״א. מהמוקד ( 1x115 ?) מוקרנים גלים כ״פכי״ם לכל עבר, הנליס נקראים 
לפי אפיים בנתיב החקדמותם, הנלים העוברים בקרוס נדה״א ינסעטה מבימנים נ? ן צ. החזרות מהגרעין 
החיצוני והפנימי מםומגים י. בהתאמה. נל ?נ בנרעיז החיצוני והפנימי מסוס; א, 1 בהתאמה. 
מימין; הטבעת החיצונית היא מעטה כדה״א. סחואריש נלים שינים והחזרותיהם השונות מסני כרה״א. 
משמאל: מתוארים גלים שייכסיים העוברים שכירות והחזרות בגרעי; החיצוני של בדה״א (הטבעת הפנימית) 

זבנרעי; הפנימי *העיגול הפנימי) 


ליד שבר סן אנדריאס, קליפורניה, סקרים אלה הראו, שלפני הר׳, 
הועתקה הקרקע משני צדי השבר ובמקביל לו — אך בכיוונים 
מנוגדים — ואילו עפ״נ השבר עצמו טרם חלו העתקות (ע״ע 
העתק). ריד הסיק, שהסלעים משני צדי השבר סבלו מעיוות, 
וברגע שגברו המאמצים על החיכוך שעפ״נ השבר החליקו שני צדיו 
זה לעומת זה וחוללו את הר/ אע״פ שברוב הר" לא זוהה העתק־ 
החלקה כזה עפ״ג השטח, התפתח מכאן המודל המקובל על הסייסי 
מולוגים. במודל זה מניחים במשוואות המתמטיות אי־רציפות בהע¬ 
תקות ובמאמצים משני צדי מישדר־השבר, הנמצא בתווך אלסטי, 
ומקבלים קרינת גלים בעלת דמיון רב לתצפיות. ארכו של מישור־ 
השבר עשוי להגיע למאות ק״מ■ ורחבו — לעשרות ק״מ. אנרגיית־ 
עיוות המצטברת ב 1 מע״ק סלע עשויה לשחרר ״ 10 ארג, ואזורי הר" 
הגדולים -י כ־ : - 10 ארג (אנרגיה זו שקולה לאנרגיה המשתחררת 
ב 1,000 פיצוצים גרעיניים בני 1 מגטון ט,נ.ט. כ״א). התזוזה הי־חסית 
של הסלעים משני צדי השבר עשויה להגיע לעשרות מטרים, והיא 
מתרחשת תוך מספר שניות (אם־כי ייתכן שאינה מונוטונית, אלא 
נעשית בהחלקה מהירה, נפילה מיידית במאמצים, עצירה וחוזר 
חלילה). נפילת המאמצים עשויה להגיע לעשרות בר ( 1 בר שווה 
בקירוב ללחץ של 1 אטמוספירה). בתקופה של חוסר פעילות שב 
השבר ומתאחד" עד שהצטברות מאמצים תגרום לפתיחתו מחדש 
בנקודה החלשה שבו, וממנה תתקדם הפתיחה לאוי־ך השבר במהירות 
של מספר ק״מ בשניה, 

יש קשיים בהתאמת מודל זה לד" עמוקים. בגלל הלחץ־המקיף 
הגדול שבעומק לידרשו מאמצים עצומים למודל כנ״ל, וספק אם 
בתנאי־־להץ השוררים תתחולל שבירה ולא זרימה. גידול בלחץ 
הנוזלים שבחללים הזעירים שבסלע עשוי להסביר אפשרות שבירה 


מהירות הגלים הסייסמיים שוגה, ולפי 
זמני הגעתם אפשר להעריך את המרחק 
ממוקד הר׳. סדר הופעתם הוא ? , 11,5 . 

גלי ? ו 5 עוברים שבירות והחזרות בתווך 
שבו אי־רציפות, כשאנרגיה יכולה לעבור 
מגלי ? לגלי 5 מקוטבים אנכית, ולהפך 
(האנרגיה שבגלי 5 מקוטכים אפקית תועבר 
תמיר בגלים מאותו הסוג). אי־הרציפות 
החריפה־ביותר בכדה״א היא זו שבין גרעין 
כדה״א למעטה. בגלל אי־ההומוגניות של 
כדה״א קיימת שבירה רציפה בגלי ג 1 ו 5 ; 

מסלולם קעור כלפי מעלה, ומהירות הת¬ 
פשטות הגל גדלה בד״כ עם העומק. 

תוך התפשטותם מאבדים הגלים אנרגיה, 

קצת מאי־האלסטיות של כדה״א, ובעיקר 
— מההתפשטות הגאומטרית. מכירת שההת־ 

פשטות הגאומטרית של גלי ? ו 5 היא תלת* 

ממדית (ההחלשה מתכונתית לריבוע המרחק), וזו של גלי־שטח 
דו-ממדית (החלשה מתכונתית למרחק), ייראו האחרוניס בסייס־ 
מוגרמות של ר" רחוקים כבולטים־יותר. גלי-השטח עוברים נפיצה 
(ע״ע), וייראו כשרשרת גלים, כאשר הארוכים־יותר מובילים בד״כ, 
מ ג נ י ט ו ד ה, עצמה ואנרגיה של ר". בסייסמולוגיה 

מודדים מספר גדלים המתייחסים לחוזק הר". ה מגנים ודה, 

• * 

המאפיינת את ע צ מ ת הר׳ במוקד, נמדדת מתוך הסייסמוגרמות. 
היא הוגדרה לראשונה בידי ר י כשר (■ 11161 :>!** ס; 1936 ), כלו־ 
גריתמום (לפי בסיס 10 ) של המעזרעת (במיקרונים) המירבית בגל 
הראשוני, הנרשמת בסייסמומטרים, מסוג מסוים במרחק 100 ק״מ 
מהמוקד העילי. כיום נקבעת המגניטודה בידי הסייסמולוגים לפי 
הנוסחה 

ס + ( 4,11 )־) ־ 4 = 


וזז 


\ היא המשרעת המירבית (במיקרונים) של תנודת הקרקע בגל 
הנפח (כפי שנמדדה ע״ם הסייסמוגרמה), ו' 1 הוא המחזור (בשניות) 
של תנודה זו (בגל הרמוני האנרגיה מתכונתית ליחס ■ך ומכאן 

ייחוס המגניטודה לגודל זה), 10 , ^ ) £ היא פונקציית־תיקון, 
שנקבעה באמצעים תאורטיים ואמפיריים, והניתנת בצורת טבלה, 
לפי זווית־העומק של המוקד 4 (במעלות) ועומק המוקד ! 1 (בק״מ)ן 
התיקון הוא בגלל ההתפשטות הגאומטרית והפסדי אנרגיה מחמת 
ספיגה אי־אלססית בנתיב מהמוקד אל הסייסמומטר. 0 הוא תיקון 
מחמת אופי הקרקע במצפה ובאיזור ומנגנון הר׳, ואינו נלקח בחשבון 
במדידות השגרתיות. 

חישוב מגניטודה מתוך גלי-שטח נעשה לפי הנוסחה 


בעומק. לוזץ זה יקטין את הלחץ-המקיף האפקטיווי, ויאפשר שבירה. 

הגלים הסייסמיים מקרינים לכל עבר את האנרגיה הנוצרת 
במוקד־הר׳. בתווך אלאסטי ייתכנו שני סוגי גלים נפחיים: גלי <\ 
( 317 וחו->ת = ראשוני), שהם גלי־אורך (ע״ע גל, עמ׳ 734 ), וגלי 5 
(ץזב^חס^צ - משני) — גלי־רוחב. בגלי ?, הקרויים גם גלי־דחיסה, 
תנועות החלקיק הן בכיוון התקדמות הגל. בגלי 5 , הקרויים גם גלי* 
גזירה. תנועות החלקיק הן במאונך לכיוון התקדמות הגל. בגלי 5 
ייתכן קטוב (ע״ע). בשפת התווך נוצרים גלי־שסח (תופעה גלית 
כעלת משרעת שערכה הולך וקטן אכספוננציאלית עם העומק 
ומבחינים בין גלי ) 1 (הוגדרו בידי רילי: ע״ע [ 1 ]) שתנודות החלקיק 
בהם נעשית במסילה אליפטית, במישור האנכי המכיל את כיוון 
התקדמות הגל, לגלי , 1 (ע״ש <£ -- גלי־שטח בעלי קיטוב 

אפקי (כלו׳ במישור השפה), המתקבלים בתווך שבו אי־רציפוח. 


3.3 - 4 1.66 + (ץי) 8 10 ס 1 

ז נבחר בסביבות ה 20 שניות. האיבר האמצעי מקביל ל£ שעבור 
גלי־הנפח, והאיבר השלישי בא לתת התאמה למגניסודות המחושבות 
מגלי־נפה. עפ״ר אין התאמה בין 1 ׳^ לתז, וכן יש הבדלזם עד־כדי 
דרגה אחת, ואף שתיים, בין המגניטודוח כפי שמחשבים אותן 
במצפים השונים — ע״כ מחשבים בד״כ את הממוצע. עם־זאת, בשל 
נוחיות החישוב של המגניטודה היא משמשת תדיר פרמטר עבור 
הר", ובשל הבסיס הנוח שהיא מספקת להשוואה בין ר" היא מצוינת 
תדיר באמצעי־ה תקשורת כ״דרגה בסולם ריב מ ר״. מגניטודה 7 
נחשבת כסף תחתון לר" הרסניים. עם זאת ר , במגניטודה נמוכה־ 
יוהד עשוי להיות הרסני ביותר, שכן מידת החרס מושפעת מגורמים 
נוספים המתבטאים בעצמת הר/ ר׳ שבני-אדם חשים בו יהיה 


1 

ן 


ו 


1 

1 


1 


1 



237 


רעש אדג 


2*8 



לפחות במגניסודה 1.5 , ואילו המגניטודה הגדולה־ביותר שנרשמה 
היתד. 8.9 . 

עצמת הר׳ היא גודל אחר — הנקבע ע״ס תצפיוח מקרוסיים־ 
מיות (בגון: השפעה על חפצים, מבנים וקרקע) י- והיא מתייחסת 
לאשר מורגש במרחקים שונים ממוקד הר/ לפי העצמות מכינים 
מפות איזוסייסמיות, המקבצות אזורים שנפגעו מהר׳ בעצמות שוות. 
מפות אלו משמשות למחקר ולקביעת תקנים בהנדסה סייסמית. 
סולכדהעצמה המקובל ( 50310 1£161] 1^01x3111 נ> 10 ח) מורכב מ 12 
דרגות. ואלה כמה מהמאפיינים של הדרגות השונות: 

עצמה 

1¥ זעזוע דומה לזה הנגרם ע״י מכונית בבדה. 

¥ מורגש מחוץ לבית. חפצים קטנים נופלים. 

¥1 הכל מרגישים בו. סדקים בטיח. 

¥11 איבוד שיווי־משקל בעמידה. פעמוני כנסיות מצלצלים. 
סדקים רבים בקירות. 

¥111 הרס בחלקי מבנים שאינם מחוזקים. נזקים במבני לבנים, 
בצינורות וכר, סדקים באדמה רוויה. 

^ גלישות־אדמה וסדקים. הרם במבני לבנים, נזקים במבני 
בטון בלתי־מזוין ובצינורות תת־קרקעיים. 
גלישותיאדמה רבות. הרס גשרים, מנהרות וקצת מבני בטון 
מזוין. נזקים ברוב המבנים, בסכרים ובפסי-רכבת. 
שינויי־קרקע קבועים. 

11 ^ הרם מוחלט, 

גודל אחר החשוב להנדסה סייסמית הוא התאוצה הנגרמת 
בעקבות הר/ והעלולות לעבור את תאוצת־הכובד — בר״ חזקים — 
בקרבת המוקד. 

הקשר בין המגניטודה !״ והאנרגיה £ המשתחררת בר׳ ניתן 
בנוסחה הנסיונית 2.4111 5.8 ( 5 *ת 6 ) £ 10£ 


טבלה המקשרת בין הגדלים השונים: 
(ע״ם נוסחאות אמפיריות (לפי 1 ־ 18311 ) 


מגניטידה 
(סולם ריכטר) 

עצמה 

מכסימלית 

--־־ 

תאוצה 

(ס״מ/שגיה־) 

אנרגיה 

(בארבים) 

4.4 

3 

3 

ר 1 

1 10 16 * 4 

5.0 

4.5 

10 

י ו 10 א 1 

5.7 

6 

30 

3*10 19 

6.3 

7.5 

100 

ז> ־ 10 א 8 

6.9 

9 

300 

2x10- 

7.5 

10.5 

(****) 1,000 

3 ״ 10 6 x 

8.2 

12 

3,000 

5 ־ 10 2 x 


כ 80% מכלל אנרגיית הר" משתחררת מר" שהמגניטודה שלהם 
גדולה מ 7.9 . 

תפוצה ג אוגר פ יי ת. מקובל, שהגורמים הגאולוגיים המיוח¬ 
סים לזרמי-קונוקציה במעטה העליון של כדה״א והקשורים ביצירת 


הרים, בתנועת היבשות וכד. הם גם הגורמים להצטברות אנרגיית- 
עיוות המשתחררת בצורת ר/ 

בשנים האחרונות התבססה תאוריית טקטוניקת הלוחות 
( 00100105 ! 1310 ?)! ל. ר. סיקס פיתח את השלכותיה לגבי ר". לפי 
תאוריה זו בנויה הליתוספירה (ע״ע) מ 12 לוחות עיקריים (ע״ע מסיו). 
אלה קשיחים יחסית למעטה העליון הנמצא מתחתם, עבים כ 100 
ק״מ והם נמצאים בתנועה מתמדת יחסית לציר־הסיבוב של כדה״א 
ובינם לבין עצמם. לכן תתאים התפוצה הגאוגרפית של ר" עפ״ר 
לגבולות הלוחות. משערים שאופי מנגנוני הר' מתאים לצורת 
התנועה היחסית בין הלוחות. ברכסים התת־ימיים האוקיאניים (באר 
קיאנוסים האטלנטי וההודי) עולה חומר במעטה כדה״א כלפי מעלה, 
ומניע את פיסות הליתוספירה לצדדים עם״נ קרקעית האוקיאנוס. 
אופי הר״ שם הוא משני סוגי-שבירה; 1 ) שבירה נורמלית, 
עם מישורים תלולים — ברכסים עצמם; 2 ) תזוזה אפקית של 
החלקה (ת״ 0 ) 305 ז 1 ? 511 1110 ־ 511 ) — בין הפיסות, במקומות שקו 
הרכסים אינו רציף. כך הוא ברכס המרכדאטלנטי—הודי, המשתרע 
לאורך 30,000 ק״מ והם תלכד עם קו של מוקדי ר" רדודים. הרכס נמשך 
מהאי ם^ק 1 סרה שליד מפרץ עדן, דרומה-מזרחה לרכס קרלסברג 
ולרכם המרכזי של האוקיאנוס ההודי (עד לרוחב גאוגרפי ״ 20 ) ? 
משם הוא פונה דרומה־מערבה עד למרחק 2,000 ק״מ מדרום לכף 
התקווה הטובה, ומתחבר אל הרכס המרכדאטלנטי. נוהגים לשייך 
גם את השבר הסורי-אפריקני למערכת טקטונית זו. יש גם קו 
סייסמי המחבר את הרצועה שבמרכז האוקיאנוס ההודי לאנטי״קטיקה, 
וקו סייסמי אחר מחבר את הרצועה המוכז־אטלנטית שבקרבת האיים 
האזורים לפורטוגל, ס״ה האנרגיה הסייסמית המשתחררת במערכת 
זו קטנה -- כ 3.3% מהאנרגיה הסייסמית הכלל־עולמית (למעלה 
ממחציתה תורמת הרצועה שבין האיים האזוריים לפורטוגל). 

טיפוס אחר של גבול בין לוחות מצוי ב״רצועת־האש הפציפית", 
המקיפה את האוקיאנוס השקט (:> 1 ' 3011 ג 1 011 x 1101 ). ברצועה זו יש 
לוחות אדקיאניים. המתכופפים אל מתחת ללוחות היבשה או אל 
מתחה לקשתות איים. המאמצים העיקריים ה□ במקביל לכיוון השי¬ 
פוע. מנגנוני הד׳ בגבולות לוחות כנ״ל הם משני טיפוסים: 1 ) שבר 
נורמלי ־— מתחת לתהום ( 00011 ־ 11 ). המאפיין גבולות כאלה; 
2 ) הר" המתחוללים מתחת לקשתות האיים ואשר מוקדיהם עמוקים- 
יותר מתאימים לשבר הפוך. כאז (שלא כבטיסוס הקודם, שם 
הליתוספירה רדודה) חודרת הליתוספירה אל המעטה, ומתקבלים 
מוקדים מעמקים בינוניים ( 70 — 300 . ק״מ) וגדולים ( 300 - 720 ק״מ). 
הר׳ העמוק-ביותר הידוע לגו התחולל בים פלורם, בעומק 720 ק״מ. 
העדר ר׳י עמוקים־יותר נובע מקשיחות בלתי־מספקח של הסלע בטמ¬ 
פרטורות הגבוהות, שאין בה כדי אצירת אנרגיית־עיוות. מיקומם במר¬ 
חב של הר" שאינם רדודים חופף לשיפוע הלוח הנטוי. רוב הר״בכדה״א 
הם בעומק רדוד — עד 60 ק"מ. מספר הר" העמוקים ועצמתם 
פוחתים עם העומק; אד אין זו ירידה מונוטונית — ביפן מתחוללים 
רוב הר״ העמוקים בעומק של כ 350 ק״מ, ואילו בדרוםיאמריקה 
אין ר״ בעומק של 300 — 550 ק״מ. ר" בעומק רדוד מתחוללים בשר¬ 
שרות הגעשיות שמסביב לאוקיאנוס השקט, והעמוקים - באיי 




239 


רעש ארמז 


240 


, 11 ,־...־ ל ....י .. ..— 

— י — ..——- 

11 1 1 קי! .=* 


ר־ה־־־־ד־דזז : . —׳ ׳ 





~ד. -— --- 1 ^ 1X _ 

יז 1 


הסע סד י •הם י גרמי־, •ער חד" ש*יחג מפו! מלינ׳כיי• כיולי זרי* 11 , 
בעזסק 161 ק״׳ט ובמרחק ״ 43 . 

קרמדק, טונגה, יווה ויפן■ ברצועה הסביב־פציפית משתחררים 80% 
מהאנרגיה הסייסמיח הכלל־עולמית (אם-כי לא כולם לפי המנגנונים 
שתוארו, אלא גם, למשל, לפי שברי תזוזה אפקית של החלקה). 

הרצועה הסייסמית עוברת באיי האלאוטים שבצפון האוקיאנוס 
השקט, איי הקורילים, יפן, פו׳רמחה, הפיליפינים, צפון גינאה־ 
החדשה, איי שלמה, ההברידים החדשים, פיג׳י, טונגה, קרמדק, ניד 
זילנד, איי מקורי ובלני שבדרום מזרח האוקיאנוס השקט (הרכס 
המזרח־פציפי), ומשם צפונה־מערבה לאיי הפסחא ולגלפגיס׳ מדרום 
לאיי הפסחא חודר קו סייסמי דרך הפינה הדרומית של אמריקה 
הדרומית לכיוון איי סנדווי? הדרומיים שבדרום האוקיאנוס האטלנטי, 
וממשיך לאנטרקטיקה. הרצועה חסביב־פציפית עוברת לאורך החוף 
המערבי של אמריקה הדרומית, חודרת מזרחה וסובבת את הים 
הקריבי, ונמשכת משם צפונה למכסיקו, קליפורניה, קנדה ואלסקה. 
מרכז האוקיאנוס השקט (שלא כאוקיאנוסים ההודי והאסלנטי) הוא 
איסייסמי, להוציא ר" געשיים, ולפעמים טקסוניים, באיי הוואי. 


רעשי־אדמה קטלניים במאה ה 20 


מספד הקרבנו ת 
(באלסיםי אומדן) 

עצמה 

(בסולם דיכסד) 

איז רד 

תאריך 

20 

8.6 

צ׳ילה(סנטיאגו, ולפראיסו) 

16.8.1906 

83 

7.5 

איטליה (מסינה) 

28.12.1908 

30 

7.5 

איטליה (אןזאנו) 

13,1,1915 

100 

8.6 

סין(גאנסו) 

16.12.1920 

99 

8.3 

יפן(טוקיו) 

1.9.1923 

200 

8.3 

סין (נ אן שאן) 

22.5.1927 

70 

7.6 

סין (גאנסו) 

26.12.1932 

10 

8.4 

הודו(?יסר), נפאל 

15.1.1934 

30 

7.5 

פאקיסטן (קוטה) 

31.5-1935 

28 

8.3 

צ׳ילה (צ׳יאן) 

24.1.1939 

30 

7.9 

תורכיה (ארזיגנ׳ן) 

26.12.1939 

12 

5.8 

מרוקו (אגדיר) 

29.2.1960 

12 

7.1 

איראו(קזויו) 

1.9,1962 

12 

7.4 

איראן, צפון־מזדח 

31.8.1968 

66 

7.7 

פרו. צפון 

31.5.1970 

10 

6.2 

ניקרגואה (מנגואה) 

23.12.1972 

23 

7-5 

גווסמלה 

4.2.1976 

655 

8.0 

צפון־מזדח סין 

27.7.1976 
, , ■ - . 


רצועה סייסמית אחרת נמשכת מהקימוט האלפיני הים־תיכוני 
(פורטוגל, אלג׳יריה, איטליה, יוגוסלוויה, בולגריה, יוון), דרך 
תורכיה ואיראן, אל ארצות ההימליה ואל בורמה, ומתחברת לחגורה 
הסביב־פציפית באינדונזיה. אסיכי רק 15% מהאנרגיה הסייסמית 
הכלל-עולמית משתחררים בחגורה זו, הר״ בה קטלנייס־יותר — 
בגלל קרבתם למקומות־יישוב. טיפוס מנגנוני הר" כאן הוא רבגוני. 
מניחים כי הר" בים הטירני הם מהטיפוסים של החגורה הסביב- 
פציפית, עם ר״ מעומק בינוני וגדול, ובזגרוס ובהימליד. — מהטיפוס 
של שבר הפור, כשלוח יבשתי אחד הותר מתחת ללוח אחר. כן 
מתחוללים ר" מטיפוס שבר של תזוזה אפקית (ר׳ לעיל). 

תפוצת הר" בזמן. אחרי ר׳ במגניטודה גדולה חלים ר" 


חלשים בקרבת־מקום, שהגדול בהם קטן בד״כ בדרגת מגניטודה 
אחת מזו של הר׳ העיקרי. ההתרחשות עשויה להימשך מספר שנים 
(המספר יורד היפרבולית) לאחר ר׳ חזק, פעילות סייסמית זו 
מודגשת־יותר בר" רדודים, מניחים שתפוצת הר" הנלווים מתרכזת 
ליד קצות השבר, ומייחסים אותם לעובדה, שלאחר העיוות והשבירה 
אין הסלע חוזר לקדמותו מיד — מבחינה אלסטית — אלא לאחר זמן, 
ע״י זחילה אי-אלסטית שיוצרת עיוות מחדש. נפוצה־פחות התופעה 
של "מבשרים" לר" הגדולים. מוכרת גם התופעה של סדרת ר", 
בלי שיהא בהם ר׳ אחד חזק־במיוחד. תופעה זו מוגבלת לאזורים 
מיוחדים, בעיקר געשיים. נבדקו ונתגלו מחזורים בהופעת ר", 
הקשורים, כנראה, בנצירת הר" ע״י גורמים משביים. 

לשבים 1953 — 1965 (תקופה קצרה־מדי להסקת מסקנות סטטיס¬ 
טיות) סיכם רותח ( 1101116 ) את מספר הר״ החזקים, כדלקמן: 


התפלגות הר״ ( 1953 — 1965 ) 


מגניטודה 

מספד רעשים 

רדודים 

-■ 

מספר רעשים 
בעומק ־ביניים 

מספר רעשים 

עמוקים 

סה״כ 

8< 

7 

2 

— 

9 

8—7 

139 

45 

20 

204 

7-6 

1.914 

470 

-ן 

153 

2,537 


לגבי ר" במגניטודות נמוכות, למשל, מעריכים שיש 10 5 ר" בשנה 
שאפשר להרגיש בהם, ר ^ 10 ר" הנרשמים ע״י מכשירים, 

ה סייס מ ומטר (או הסייסמוגרף) נועד לרשום את תנועת 
האדמה, באתר שהוא מוצב בו. כדי למדוד את פרטי ההעתקה ב 3 
רכיבים (אנכי, צפון—דרום, מזרח—מערב) משתמשים בסייסמומטר 
אנכי ובשני סייסמומטרים אפקיים. סייסמומטר־מטוסלת הוא הנפוץ- 
ביותר; יש בו מסה, הנתמכת בקפיצים, שכוח־ההתמדה שלה גדול, 
ולכן היא עומדת יחסית למסגרת הנעה עם תנועת כדה״א, התנועה 
היחסית שבין המסגרת למסה מועברת עפ״ר לתנועה יחסית בין סליל 
למגנט (המתמר), ונוצר זרם חשמלי, המועבר לרישום בד״כ ע״י 
גלווגומטר באליסטי. בעזרת בחירה נכונה של קבועי הקפיץ, המסה, 
המחזור הטבעי של הגלוונומטר והריסון, יבליט הסייסמומטר תחום־ 
תדירויות מסוים בלבד, וימנע בכך רישום תדירויות בלתי־רצויות, 
כמו אלו של רעשי הרקע. את הגברת המכשירים הקיימים מגביל 
רק ר׳ הרקע, ועי׳־־י שימוש במערך סייסמומטרים המתפשט עפ״ג 1 
שטח מסוים ניתן לדכא את ר׳־הרקע האקראי. 



רע׳ג־איטח ( 64 יג 1 ) גרם לרוויית־יתר של חולות בסים ולהטיית טבגי מגורים 
בג י נטה, צפח־סערב הונשו, ים; 






241 


רעש אדכז־ז 


242 



שט־ של < 1 זחה וימףח -*.ציל לווז משוער ^ 4$ * *זזדיס עול רעשים ^סזמ־ם 


מפה על אזורים פייכמיים בעולם 


הנדסה סי י ס מי ת ודו י ז וי ר". ממדי האבירות בנפש 
ן וברכוש הנגרמים ע״י הר׳ תלויים בעצמת הר/ בעמקו (ר" בעומק 
'של יותר מ 100 ק״מ אינם הרסניים בד״ב), בקרבתו למקום יישוב, 
בעמידות המבנים בר׳ (חשוב שלא תהיה תנועה דיפרנציאלית בין 
חלקי המבנה) ובאופי הקרקע. קרקע אלוביאלית מגבירה את התנודות 
בתחום התדירויוח הגבוהות. מעבר גלים בה יבול לגרום לפעמים 
להתמצקותה ולפעמים להתרוותה במים, ועקב כך מתרחשות תופעות 
כמו שקיעת בתים וכיו״ב, ממדי ההרס קשורים גם לתופעות משניות 
לר/ כמו שריפות, גלישות אדמה, גלי צונמי וסשה. הנדסה סייסמית 
עוסקת באנליזה של ההתנהגות הדינאמית של מבנים בהשפעת הגלים 
הסייסמיים, בשיטות תכנון ובניה עמידה ובסקר הגורמים שהוזכרו 
לעיל כמשפיעים על מידת הרסניות הר/ המכשור המקובל הוא מד- 
התאוצה —בתחום התדירות הטבעית של המבנים (התנודות הטבעיות 
של מבנים גבוהים הס בשיעורים של עשיריות הרץ, ושל מבנים 
נמוכים — עד 20 הרץ בקירוב). במקומות מועדים לר" ובארצות 
שהמחקר בשטח זה מפותח בהן (למשל, קליפורניה) מייעדים אזורים 
שלל שברים פעילים לגנים, למגרשי־משחקים ולמגרשי־חניה, ומחו¬ 
קקים תקן־בניה שימנע נזקיב ואסונות. בכורים גרעיניים, למשל, 
מחייבים תקן שימנע כל נזק שהוא. נחקרים גם גורמים שהשפעתם 
היא כ.,פתיחת הנצרה" להשתחררות הר". באזורים מסוימים נצפתה, 
למשל, פעילות ר" לאחר מילוי מאגרי-מים מלאכותיים (כמו מאגר 
קוינה במהרשטרה שבהודו, 1967 ). בדנוור שבקולורדו גקדחה באר 
להזרמת מי-פסולת לעומק של יותר מ 3.5 ק״מ, אל תוך סלעים 
קריסטליניים, ונצפה קשר ברור בין נפח המים המוזרמים לבין מספר 
הר" שהתחוללו באיזור (הסבר לתופעה ראה לעיל, בהסבר למנגנון 
ר" עמוקים). באתר הניסויים הגרעיניים בנוואדה נרשמה פעילות 
טקטונית בעקבות סדרת הפיצוצים. תופעות כגון אלו מצביעות על 
אפשרות למודיפיקציה של הפעילות הסייסמית, ע״י שחרור איטי של 
אנרגיית העיוות — בלי לתת לה להצטבר ולהשתחרר אח״כ בבת־ 
אחת כר׳ חזק. 


תחזית ר". נחקרו שינויי□ פיסיקליים החלים בסלע לפני 
פתיחת השבר. בך, למשל, נתגלתה ירידה הדרגתית (שנמשכה, 
במקרה אהד, 13 חודש) במהירות גלי ק ז אח״ב חזרה המהירות 
לנורמלית, וכעבור זמן־מה (באותו מקרה, 3 חדשים) התחולל ר׳. 
לפני הר׳ גם נצפו שינויים בהולכה החשמלית. בבריה״מ פותח למטרה 
זו מכשיר נייד למדידת הולכה חשמלית. 

השינויים הפיסיקליים מוסברים בכך, שאיזור מוקד הר׳ גדל 
תחילה בנפחו, ועקב כך משתנה רווייתו במים והוא נחלש. שינויים 
אחרים שנצפו הם שינויים בפעילות הסייסמית, שינוי בעיוות ובהטלה 
של הסלעים, ושינויים בהרכב הכימי של מי־תהום. 

הקושי במתן התראה מוקדמת לר" נעוץ בקושי להצביע על זמן 
מדויק ומקום מדויק לר/ קשה גם לקבוע את גודל השינוי הפיסיקלי 
שיעיד על ר׳ קרב. הסינים חזו־מראש את ר׳ אנשן ב 1975 (מגניטודה 
— 7.3 ), ונקטו אמצעים שהפחיתו את מכפר הקרבנות; לעומת־זאת 
נכשלו בחיזוי ר" קטסטרופאליים אחרים. המהירות הרבה של הגלים 
הסייסמיים מסכלת את יעילותה של התראה ברגע האחרון, כפי שמצ¬ 
ליחות לעשות רשתות־ההתראה באה״ב וביפן לגבי גלי צונמי 
האימייבדיותר, שפגיעתם רחוקה מהמוקד. 

המחקר. מלבד תרומתה לחקר תהליכי הר" מבחינה גאולוגית- 
טקטונית ומבחינת ההנדסה הסייסמית תרמה הסייסמולוגיה רבות 
להכרת מבנה בדה״א. וע־-׳ע גאופיסיקה, גם כרך המילואים, 
ושם ציורים. הנתיב שהגלים הסייסמיים עוברים בו בתוך כדה״א 
נותן את אותותיו ברישומי הסייסמוגרמה. התיאור המתמטי של 
המודל, ובעזרת המחשב בודקים מודלים אקראיים המקיימים אילוצים 
יחיד. לכן נוהגים להסיק מתוך הסייסמוגרמות אילוצים בשביל 
המודל, ובעזרת המחשב בודקים מודלים אקראיים המקיימים אילוצים 
אלה. לפעמים מאינדיקציה ברורה; אי מעבר גלי 5 בגרעין, למשל, 
מעיד על תכונותיו הנחליות. לפעמים אין האינדיקציה חד־משמעית, 
אך האילוצים (כמו זמני־ההגעה של הגלים השונים) מגבילים בצורה 
המורה את המודל האלסטי של כדה״א. הנפיצה של גלי־השטח סיפקה 













243 


רעש אדמה — רפאלו סנגזי (סנציו) 


244 




תוף הרישום המצב הקבוע של המשקולת 
מכשיר נתינה 


ז!ק*זי 




.*־ 




הסיסמוגרף במנוחה 


מעל מצב המנוחה 


מתחת מצב דימנזחה 


ככמה של סייפמונרף מטוטלת, בסייככווגדפים חדישים נרשמות התנודות 
ע״ג שרט צילום שעל התו!ז באמצעות קר! אור ממקור קבוע, המשתקפת 
ממראה שעל המטוטלת 

מידע על מבנה הקרום והמעטה העליון. התנודות החפשיות של 
כדה״א מלמדות על מבנה הכדור כולו. הדעיכה של הגלים למיניהם 
מלמדת על התכונות האי־אלסטיות של סלעי כדה״א. 

המחקר הסייסמי זקוק לתצפיות המקיפות את מוקד הר׳ מכיוונים 
וממרחקים שונים. הדבר הצמיח שיתדף־פעולה בי״ל רב, המתבטא 
בדיווח על זמני־־הגעתם של הגלים השונים, המגניטודה שלהם וכיוונם, 
תצפיות מקרוסייסמיות וחילופי סייסמוגרמות. 3 מרכזים — באה״ב, 
בבריה״מ ובצרפת — אוגרים ומספקים נתונים. וכן קיימים 3 מרכזים 
לעיבוד נתונים: 1 ) המרכז הסייסמולוגי הבי״ל בבריטניה עורך 
את הדיווחים מהמצפים השונים, מהשב מוקדים ומגניטודות ומפרסם 
קטלוגים לפי אזורים! 2 ) המכון הגאולוגי של אה״ב מפרסם את 
קביעתם הראשונית של המוקדים. בעזרתו של מרכז זה הוקמה 
רשת של למעלה מ 100 מצפים, המצוידים במכשור תקני; 3 ) 
המרכז הבי״ל לסייסמולוגיה שבצרפת מפרסם את קביעתם הראשונית 



ססס 000 י. 1 


ספה איווסייפסית של רעש צפת — 1,1.1837 


של מוקדים באירופה, באיזור הימה״ת ובמזרח־הקרוב. המכון הסמית־ 
סוני באה״ב מפרסם, בין השאר, דיווחים על אירועים סייסמיים 

חשובים סמוך להתרחשותם. 

הר׳ ומחקר הר" בארץ. ישראל איבה שוכנת על חגורת־ר" 
מובהקת. הר" בישראל מיוחסים לפעילות שבר הירדן, אך הובעו 
גם השערות על פעילות סייסמית בגין שבר משוער לאורך החוף. 
,1033/4 ד. עמית מציין ר״ הרסניים בארץ (החל בשנת 1000 ) בשנים 
1086 , 1201/2 , 1457/8 , 1481 , 1546 , 1752 , 1759 , 1837 ו 1927 . מצפה 
60 סייסמולוגי ממשלתי הוקם בירושלים בשבות ה 50 , ובשנות ה 
המאוחרות הקים "מכון וייצמך׳ באיזור אילת מצפה סייסמולוגי 
מצויד במכשור מגוון. המחלקה למתמטיקה שימושית ב״מכון וייצמך׳ 
פיתחה מחקר סייסמולוגי בנושאי סייסמוגרמות תאורטיות במודל! 

1 . ראלי של בדה״א ומנגנוני ר״, מחקר שזכה להוקרה עולמית 

1*116561 01 * 1101101 ז x1*1010^160/ 5*11*11*101■)/, 1 1 >18 —; 1). 13. £311001 ־ — 

1). ■4.1017371, £61'1164 £121111(1! 10/6-7, 111010^116 £016 / ס x6*16 (!£], 1, 223- 
246, ץ^ 1010 ** 561$ <(! 0 ! 102 << 6 !£ ,ז 0 ] 6 ־ £11 .£ . 0 ; 1952 — 950 [ ,( 65 — 48 , 11 ־ , 
1958; 130)101:10 1,1 1)10 !11060086 >£) 060170 501510010,81031 4 ;הס 0311 ־ 101 ס 
131710311 000113) 101010311003) 40 801*010105105), #€£101281 (',01810 £116 
0/ £011:/1([1(0/6( (150), 1964; £. £. 1)111100, 4*1 11116 10 1611071 ו/ 606 ) 1 ז 
7/160x3 561 /ס x771010^3, 1965''■, )118380150010 \.££ ז \ י ׳( 511 ז 0 ׳ו 111 ס ס 
1111071031100 .41131 ; 1965 , 561117101023 / 0 1 ( 7/1 ] 0 ^ 110  * 0116 , £0601 
£6 36, £060/111101X6 ׳\ 1 ו! 50 . 54 ; 1866 , 16 ^ 1011010 ** 012 1 ) 1 * 11 16 ^ 61010 ^ 1 * 4 
, 1 £ 1006 ) 1 * 1 1'0*1^61010^16, £, 1897; 0. ?7015006307., ? 0 ^X 1 (3x06006 
. 969 [ , 615 ^ 4x1 }ס [■*ס 19500, 4 13 10 ( 10 x 1 ־ 035 . 0 ; 1928 ,(■ 7 י-$ צ 60 ס 1 ) 


ר פא ל ו סנטי(סנציו) — ( $ 3112 , 10 ) 61 ב 1 ג$ ס £ 2011 ) 13 ו — ( 1483 , 
אורבינו — 1520 , רומא), צייר וארדיכל איטלקי, משלושת 
מעצביו של הסגנון הקלאסי של "הרנסנס בשיאו" (עם לאונרדו 


245 


רפאלז סנטי (סנציו) 


246 


ומיפלאנג׳לו), ומגדולי האמנים בכל הזמנים. מאביו, הצייר ג׳ 1 באני 
סאנטי, קיבל, כנראה, את ראשית חינוכו האמנותי. ב 1491 מתה 
אמו וב 1494 נתייתם גם מאביו. ב 1500 בקירוב פעל בטדנתו של 
פרוג׳ינו בפרוג׳ה, ואכן יצירותיו המוקדמות, עד אמצע שנות ה 20 
לחייו, מושפעות רובן מפרוג׳ינד. יצירתו המתועדת המוקדמת ביותר 
היא ״מזבח ניקולאום מטולנטינו־״ ( 1501 ) — שממנו שרדו קטעים 
בלבד. עם יצירותיו המוקדמות נמנים עוד: ״מזבח הצליבה״ ( 1502 , 
הגלריה הלאומית, לונדון), ״הכתרת מאריה״ ( 1502/3 , פינאקותקה, 
וטיקן), והחשובה מכולן — ״נישואי מאריה״ ( 1504 , גלריית בררה, 
מילאנו), שהושפעה מהתמונה "ישו מוסר את מפתחותיו" שצייר 
פרוג׳ינו (ע״ע, ושם תכד) על קיר הקאפלה הסיכסטינית 20 שנה 
קודם־לכן, או מציורו של פרוג׳ינו על אותו נושא בקאן (תש 01 ). אך 
כאן כבר החל להתגלות סגנונו האישי של ר/ הרך והמלא יותר 
והמצטיין בתפיסודחלל רגישה ועשירה יותר. 

ב 1504 עבר ר' לפירנצה ובה הגיעה יצירתו לשלב התפתחות 
חדש. בפירנצה פעלו אז לאונרדו דה וינצ׳י ומיבלאנג׳לו, ור׳ קלט 
את השפעתם. דיוקן ה.,מונה ליזה" של לאונרדו שימש מקור השראה 
לדיוקנים כמו אלה של מאדאלנה ואנג׳לו דוני ( 1506 בקירוב, גלריה 
פיטי, פירנצה), ולציור "האשה ההרה" (שם). באותה שנה פיתח ר׳ 
את דגם הפירמידה ששלט בקומפוזיציות של ציורי המאדונות וחמש־ 
פחות הקדושות שלו מאותה תקופה. מבין היצירות האפייניות: 
״המאדונה בדשא״ ( 1506 בקירוב, המוזיאון לתולדות האמנות, וינה), 
״המדונה עם החוחית״ (״דל קארדלינו״, 1507 בקירוב; ר׳ תמ׳: כרך 
ב׳, בין העמ' 760/1 ), ״הגננת היפה״ ( 1507 , מוזיאון לובר, פאריס). 
ר־ הפעיל את עקרון הקומפוזיציה הפירמידלית ופיתחו בשפע של 
נוסחים גם בנושאים אחרים, כגון "גאורגיוס הקדוש והדרקון" 
( 1505/6 , מוזיאון לובר, פריס; הגלריה הלאומית, וושינגטון). 
״המדונה של הדוכס הגדול״ ( 1504/5 , גלריה פיסי, פירנצה) היא 
דוגמה מעולה לסגנונו הרך והרחב יותר של ר׳ בתקופה זאת. 

בפירנצה הושפע ר' גם מפרא ברטולומאו (ע״ע). שציורו "יוסי 
הדין האחרון" במנזר סאן מארקו בפירנצה שימש מקור־השראה 
לפרסקו של ר׳ "השילוש הקדוש" בכנסיית סאן סוורו בפרוג׳ה (ע״ע? 
מתוארך 1505 , אך כנראה מאוחר יותר). ב 1507 , בשלהי תקופתו 
הפלורנטינית, צייר את "אשכבת ישר׳ (גלריה בורגזה, רומא), 



רפאלו סנשי (סנציז): קטע פ״ה׳עריפה כבורג׳" (היוטיקס 


רישומי ההכנה המעניינים 
של ציור זה (לונדון, אוכם־ 
פורד ועוד) מעידים על הת¬ 
רחקותו ההדרגתית של ר׳ 
ממורשת הקומפוזיציה של 
פדוג׳ינו, לקראת מבנה דרא- 
מתי ודינאמי יותר. 

בראשית 1508 עבר ר׳ 
לרומא. פטרונות( של יול- 
יוס 11 (ע״ע), שהזמין לרומא 
את ברמנטה (ע״ע), ואח"כ 
את מיכלאנג׳לו ור׳, הפכה 
עיר זאת, בבת-אחת, למרכז 
החשוב ביותר של "הרנסנס 
בשיאו״. ב 1508 התמנה ר׳ 
לבלר חצר האפיפיור ובמהרה 
זכה בהזמנה החשובה—עיטור 
חדרי־מגוריו (ש. 12 !ג 31 ) החדשים של האפיפיור. סדרת ציורי־־הקיר 
של ר׳ ( 1509 — 1517 ; האחרון שבסדרה 1 אול 0 קונסטנטינוס] צויר 
בידי תלמידיו לאחר מותו) הפכה לאחת מנקודות־השיא של 
אמנות הרנסנס, והם שניים בחשיבותם רק לציורי תקרת 
הקאפלה הסיכסטינית של מיכלאנג׳לו. שצוירו ג״ב באותה עת. 
בעיטורי שלושת החדרים באות לידי ביטוי התפתחותו המפתיעה של 
סגנונו המונומנטאלי של ר׳ וגם דרכו האקלקטית האפייבית. ציורי 
החדר הראשון (״סטאנצה דלה סניאטורה״, 1509 — 1511 ) מוקדשים 
למורשת התרבות האנושית; הדת הנוצרית ("הוויכוח על הסאקרא- 
מנס״), הפילוסופיה והמדעים (״האסכולה של אתונה״; תמ ׳ : כרך ה/ 
עם׳ 513/4 ), השירה כמורשת העולם הקלאסי ("הפרנסוס"), המשפט 
(הכולל, על התקרה, את "משפט שלמה"). בקומפוזיציה המאמנת 
שלהם, בפרספקטיווה הצלולה, ביפי הדמויות האידאליות וההאר־ 
מוניות מייצגים ציורים אלה את הרנסנס בשיאו באורח מושלם. ציורי 
החדר השני (״סטאנצה די אליודורו"; 1511 — 1514 ), שהושלמו בזמן 
כהונתו של לא! 4 x (ע״ע), מוקדשים לנושאים שעניינם התערבות 
ההשגחה העליונה למען הכנסיה ("גירוש הליודורוס [ע״ע] מביהמ״ק" 
[מכאן שם החדר]; ״המיסה בבזלסנה" [ע״ע, עם׳ 833 ]; "שחרורו 
של פטרום מכלאו״; ״לאו [ע״ע] הגדול פוגש באטילה״). 4 הסצנות 
צוירו בעצמה דראמתית ההולמת את הנושאים ומציינת גם שלב חדש 
בהתפתחות סגנונו של ר , : מופיע כאן סולם צבעים חדש, כהה יותר 
ועשיר באפקטים של אדריוצל. בסצנה הרביעית שבוצעה ברובה בידי 
תלמידיו ועוזריו (מכאן ואילך היה הדבר לנוהג קבוע) מופיע דיוקנו 
של האפיפיור החדש לאו שנעשה פטרונו הנאמן של ר ׳; דיוקנו 
צויר גם בידי ר׳ ( 1518/9 ; מוזיאון אופיצי, פירנצה). בינתיים צייר 
ר׳ בחווילה של אגדסטינו כיג׳י - "הפארמינה" ־־ את הפרסקו 
המפורסם שלו ״נצחון גלתיאה״ (ע״ע [ 1 ]; 1511 ) שהוא ביטוי מושלם 
של עיצוב היופי האידאלי של דמות האשה בציור הקלאסי של 
הרנסנס. בשובו ל״סטאנצות" צייר ב״סטאנצה דל אינצ׳נדיו די 
בורג 1 ״ ( 1514 — 1517 ), 4 אפיזודות מחיי אפיפיורים ששמם כשם 
פטרונו — לאו. החשוב שבציורי חדר זה הוא "השריפה בבזרגו" 
(מכאן שם החדר; 1514 ). ציור זה, הגם שבוצע בידי תלמידיו, הוא 
עדות מעניינת לשלב המאוחר של התפתחות הקומפוזיציה של ציורי- 
הקיר של ר׳. התפתחות סגנונו הבשל של ר׳ מתבטאת גם בסדרת 
ציורי-מזבח גדולי־ממדים: ״ד,מאדונה הסיכסמינית״ ( 1512/3 ; פינא־ 
קותקה, דרזדן), ״המאדונה של פוליביר׳( 1513 בקירוב; פינאקותקה, 
וטיקן), שבהם נישאת דמותה המונומנטאלית של המאדונה על עננים, 
והיא מנוגדת במהותה לאינטימיות המשפחתית של המאדונות המוק¬ 
דמות. 



רפאלו שנטי (פנציו): ריישום־ה״ה לשו ז ה 
ב״סרגסו-ס" (אוטף קולווייל, לז נדו ז) 




247 


רפאלו פנטי (ס;ציו) — רפואה 


248 


ר׳ כארדיכל. ב 1514 נתמנה ר׳ לסגנו של ברמבטה (ע״ע), 
ארדיכל הקתדרלה ע״ש פטרום הקדוש בווסיקן, ואח״ב היה ליורשו 
(ע״ע וטיקן, קרית ה־, עמ , 31 — 34 , ושם תם׳). כדשר-העיצוב וההמ¬ 
צאה הארכיטקטונית של ר׳ מתגלים כבר ברקעים הארכיטקטוניים 
של ציוריו (ב״נישואי מאריה" ובציורי ה״סטאנצות"). ברומא תכנן 
ר׳ את כנסיית אליגיום הקדוש ( 1509 ; הושלמה ע״י פרוצי [ע״ע! — 
כנסייה בעלת מבנה מרכזני), את ארמון וידוני־קאפארלי ( 1515 
בקירוב? רק חלק מהמבנה המקורי נשתמר), ובפירנצה — את ארמון 
פאנדולפיני ( 1520 בקירוב). בכל הארמונות ניכרת השפעת ברא- 
מאנסה והם מצטיינים בעיבוד מעניין של מקצב פתחי החזית 
ונדבכי־. המבנה הימרני-ביותר של ר׳ היא ״וילה מאדאמה״ (מ 1516 ; 
לא הושלמה), המצטיינת בעושר העיטור הפנימי שבוצע בידי 
עוזריו, ג׳ובאני דה אודינה וג׳וליד (ע״ע) ממנו. 

ב 1515 נתמנה ד׳ אוצר עתיקותיה של רומא וקיבל על עצמו 
לצייר מפה של אתריה הארכאולוגיים. הפסיפסים בכיפת קאפלת־ 
הקבורה של פטרונו הוותיק אגוסטינו כיג׳י ותכנית הקאפלה ( 1519 ) 
בכנסיית "סאנטה מאריה דל פופולר׳ בוצעו לפי המתווים של ר/ 
בסוף אותה שנה סיים ר׳ את עיצוב "הקרטונים" לשטיחי־הקיר של 
הקאפלד. הסיכסטינית (שבעה מהם שרדו במוזיאון ע״ש ויקטוריה 
ואלברט, לונדון) הכוללים סצנות ממעשי השליחים; לציורים אלה 
היתה השפעה גדולה על ציירי המאה ה 16 וגם אח״כ. ב 1517 הזמין 
החשמן ג׳וליו דה מדיצ׳י (ע״ע, עה׳ 300 ) מר" ומסבסטינו (ע״ע) דל 
פיומבו ציורי־מזבה גדולים למזבח המרכזי של כנסייתו בצרפת. ר , 
צייר את "הטראבספיגוראציה" (פינאקותקה, וטיקן) אך לא זכה 
להשלימה, וג׳וליו רומנו סיים אותה. 

ר׳ מת בדמי־ימיו והוא עשיר ונערץ לא פחות ממתחרהו מיכל־ 
אנג׳לו. הוא נקבר בפאנתאון, ואת הכתובת על המצבה הפשוטה שעל 
קברו היבר ההומניסט פיטרו במבו (ע״ע). הגם שר׳ היה הצעיר 
שבשלושת יוצרי הרנסנס בשיאו, אין חשיבותו נופלת מזו של חבריו. 
ר׳ היה לכאורה אמן אקלקטי מובהק, שכן סגנונו נתגבש תוך כדי 
קליטה בלחי־פוסקת של השפעות אמנים אחרים, ולעתים גם שיבץ 
ביצירותיו קטעים שאולים שלמים (מדונטלו, ממנטניה, מהפיסול 
הקלאסי ועוד), אך גאוניותו התבטאה בכשרונו לנצל את עקרונות 
המבנה והקומפוזיציה ששאל כדי לפתור באמצעותם בעיות שעמדו 
לפניו. כך השכיל ר׳ ליצור הרמוניה מושלמת בין המוסיווים השאו¬ 
לים לבין תכונות סגנונו האישי. השפעת ר׳ על הציור האירופי 
נמשכה כמעט ברציפות עד אמצע המאה ה 19 . היא התחילה בתלמידיו 
והתפשטה על פני כל איטליה, ומשם למרכז אירופה וצפונה (גם דירר 
והולביין הושפעו ממנו). השפעתו עברה גם באמצעות העתקות 
גראפיות שנעשו מיצירותיו עוד בחייו (ע״ע רימונדי). במאה ה 17 
טבועה אסכולת בולוניה (ע״ע קרצ׳י; דומניקינו; רני) בחותם 
השפעתו והיא הגיעה גם לפוסן זלרובנס. גם רבים מהאמנים הנאד 
קלאסיים במאה ה 18 הושפעו ממנו ובמאה ה 19 — ה״נצרנים" (ע״ע) 
הגרמנים; ויותר מכל — אנגר (ע״ע). 

מיצירותיו: כרך י״א, עכד 256 (וע״ע וטיקן, קרית ה־, עמ׳ 35 ); 
כרך כ״ב, עט׳ 553 . מיצירות ״אסכולת־ר׳״: כרך ברו, עמ׳ 113/4 . 

>..?/ י 1 ?ג 1501 ? . 0 ; 1906 3 ,. 72 ,£ז 0 ר 111 ש 5 ס£ .^/ ; 1568 ,... 116 ־ 1 06 . 0 

, 7111 ) 171 ) 1 ) 40 1 ) 11 .? 3 . 001210 .ע ; 1962 ,. 32 ,. :.¥) 1913 , 71 )^ 1177 ( 117 ) 1 ) . 7 

/ 0 .!■ 417110 ? 111471 ) 11 ■)! 77 י חס$ח 0 ז?ע .ת ;־ 1948 ,. 72 ,!; 1 ) 5111 ,£ ; 1936 

1)1( 11(7141!$071((, 1952; ?.1 51x11711((}!( 1444)071714, 1955; 

7?., 1958; £. 01*11, 72., 1959; 0. 0. 72. 511441 (.!, 

-מסס? .? ; 1961 ,. 72 , 6 ־ 1 * 8 ״ 1 ; 1960 ,. 72 , 61 ^ 731 ; 1960/63 , 11 1 

). 71711 ? {ס 711 ) 1771 < 4 <}) 0 ) 111 171 )£!(/' 4 ) 074 471 ! 41 ) 1 ,*/<) .[ - 

( 8714 . 72 / 0 )£ ( 07814/17 ) 1 ( " 7 י. 01171 ) 1411 11 ) 111 ־ 31 ) 1 ( 1 171 ) 07414/117£ 4 1/7 ) 

,.? 7 / 0 )^( 4117117 ? 1116 411 ! ,(.!מ) 3 ^ 1 ־. 65 ותה 0 .£ ; 1962 , 1-11 ,) 11 ־ €11 ־'./ 77 
,(. 1 ):>) 8311111 .^; 1963 , 1-11 ,. 72 / 0 )<>))))? ) 1 ( 1 411 ,. 111 ; 1963 , 1-11 
- 6 ^ 0 ? .[ :* 1970 ,. 72 ,■>קון 0 . 8 ; 1968 , 07111118 ( 14 , 107111 16 , 0 ־ס? 0 ' 1 ; 72 
;* 1970 ,.? 7 41 14 ) 1 ק 0771 ) 4 ־ 10 ) 00 , 1700:81 00 . 9 : 1970 ,.? 7 ,־<$<:? ת 1100 
. 1972 , 07100711 ^ *'.? 7 , 30 וס־נש 583 ,?) .. 72 ; 1971 ,.?/ , 160 ^ 011 . 0 

א. רו. 


רפוא!"! (אנג' €ת 01 נ 001 ו 11 ; מלאס' 3 ם״ 1 [) 6 מ 1 — רופא]), 

מדע העוסק במחלות האדם ובריפוין. הערך עוסק בהיס¬ 

טוריה, בענפי ר' כלליים ובנושאי ר׳ אחרים שלא נידונו בערכים 

עצמאיים רבים בתחום זה, כגון: אנטומיה, ביולוגיה, בקטריולוגיה, 

אפידמיולוגיה, פרזיסולוגיה, דרמטולוגיה, אורולוגיה, ביוכימיה, 

מחלות-ילדים, זקנה, גינקולוגיה, בית־חולים, כירורגיה, פתולוגיה, 

פיסיולוגיה, פסיכיאטריה, כימותרפיה. אימונולוגיה, חסון, נוגדנים, 

פרמקולוגיה, רוקחות (ע׳ ערכיהם) ועוד. וכן ע״ע המערכות 

והאיברים העיקריים ומהלותיהס — לב, כליה, ראה, כבד, מח, 

קבה, עכול, עצבים, דם, מרה, עמודיהשדרה, חוט־השדרה, עין, עצם, 

שריר, אכסטרפירמידית (מערכת), הפרשה פנימית, אלרגיה ועוד. 

וכן ע״ע מ ח ל ה והמחלות השונות — אנמיה, ארטריטיס, אנצ־ 

פליטים, אפילפסיה, סרטן, שתוק, שתוק־ילדים. שחפת, מין, דיפתריה 

ועוד, והתרופות השונות. וראה הביוגרפיות על ה ר ו פ א י מי¬ 

על רפואת ב ע ״ ח — ע״ע וטרינריה. — על הר׳ ב י ש ר א ל, ע״ע ) 

א״י, עמ׳ 714 — 728 , וכרך מילואים, עמ ׳ 427 — 432 . 

היסטוריה, עם׳ 248 ; חינוך רפואי, עם׳ 261 : אתיקה רפואית, עם׳ 264 ; 

ר׳ סביבתית, עם׳ 266 ! ר׳ שיקומית, עם׳ 267 ! ר׳ משפטית, עם׳ 
268 ? ד צבאית, עם׳ 270 ז הנדסה בידרפואית, עמ ׳ 3 ד 2 ; ביטוח , 
רפואי, עם׳ 274 ; פלפלת הר׳, עמ׳ 277 ; בדיקות רפואיות המוניות, 

עם׳ 287 .־ ר׳ עממית ופולקלור, עמ׳ 279 ; ר׳ לא-קונוונציונלית, עם׳ 

281 : אגודות רפואיות וכ״ע לר׳, עם׳ 283 ; ר׳ ביהדות, עם׳ 285 . 

היסטוריה. מחקר קורות הר׳ הוא ענף־־מדע חדש־יחסית, ■ 
שהתפתח בעיקר ב 200 השנים האחרונות. הוא משתייך — אם־כי 
לא במידה שווה — למדעי־הטבע ולמדעי־הרוח; משניהם הוא ידבק 
ואת שניהם הוא מספח. אמנם כבר בראשית הספרות הרפואית ניכרת 
ההתעניינות בקורות הר/ והיפוקרטם (ע״ע) היה ער לחקר הר׳ ! 
המוקדמת באחד מחיבוריו החשובים, ״על הר , העתיקה״, ואלה דברי 1 
"אבי הר"׳ (שם, פרק ב׳): "היא (הר׳) גילתה גם עקרון וגם שיטה, 
אשר הודות להם נעשו במשך זמן ממושך כמה תגליות, בחלקן 1 
מצוינות, בעוד אשר התגלית המושלמת תבוא כשהחוקר יהיה מוסמך 
וינהל את מחקריו בידיעה מלאה של השלבים הקודמים, אשר אותם 
יעשה לנקודות־המוצא". ואכן. ציובי־הדרך במחקר ההיסטורי 
הם: הפעולה ההוריסטית, החיפוש, שהוא כבלשות מסש, והיסוד 
לתגליות גם בשטח הר׳ ההיסטורית; השלב השני — הביקורת, 
שאינה רק ביקורת הטכסט, אלא גם בחינת כה״י וכל הכרוך בו; 
ולבסוף, פירוש התגלית במסגרת המקום והזמן, וקביעת ערכה של 
התגלית ההיסטורית. 

ראשית ההיסטוריה הרפואית נחקרה כבר בעולם העתיק וביה״ב. 
הרופא היווני סורניס (ע״ע) חיבר ביוגרפיה על היפוקרטס, שערכה 
התיעודי אמנם סובל ממרחק 600 השנים המפרידות בין החיבור לבין 
נושאו. ב 1161 כתב ר׳ אברהם בן דוד הלוי (הראב״ד הראשון; 
ע״ע אבן־דאוד): "ובימי רבנו הקדוש נעשו רוב ספרי רפואות, 
שבימיו היה גאלינוס, אבל ספרי אפוקראט הרופא בימי מרדכי 
כתבום, שבאותו הדור היה". הראב״ד הזכיר את אבדת הר׳ בכרונו¬ 
לוגיה מדויקת, חרף הקיצור הנמרץ בספרו, שאין בו תיאורי אישים 
לא־יהודיס. בערבית חשוב ספרו של אבן אבי אציבעח (ע״ע), "מקו¬ 
רות הידיעות על דורות הרופאים". הספר הראשון במערב לתולדות 
הר׳ הוא ספרו של סימפורין שמפיה (זש 1 ק 1 ת 3 ו €1 מ:>ד 01 ן{ק 1 זזץ$), 
115 ג 1 ״ 10 <}״:>$ $״ 13 :> סבחוס&שגת("על הסופרים המפורסמים בר"׳), 
1503 . שני לו היה דניאל לקלר (:ח^ס^! .ס), 1696 , ואחריו האנגלי 
ג׳ון פרנד ( 611141 <י*), בעל 510 ׳ח 1 ;ו״ס 0 — נדפס פעמים 
רבות בתרגומו הלאטיני (ומ£ז 50 ח 13 ! 11 \. 1 >ג ־ 01 ^ 1 ) ושימש ספר- 
לימוד עיקרי בבת״ס לר׳ ביה״ב. חיבורו השלישי, "על אבעבועות 
ועל חצבת", הוא שהקנה לו את הכינוי "קלינאי", בהיותו מוקדש 
לאבחנת שתי המחלות ובהיותו כתוב באורח מרוכז ובהיר. הוא י״ל 
בערבית ובלאטינית בלונדון, ב 1766 , ובתרגום לאנגלית — ב 1848 . 

אבן סיג א (ע״ע; 980 — 1037 ), המכונה במערב 
הוא בעל "הקאנון הרפואי". תרגומי ססר גדול זה ללאטינית היו מקו¬ 
בלים מאד באירופה עד המאה ה 17 , בייחוד הודות לשיטתיות המוש- 
למת־עד-להפרזה שבה סוכמו כל ענפי הר׳ שהיו ידועים ביה״ב■ לא 
נעדרו ממנו גם רעיונות פילוסופיים על מהות הר/ שכן אבן־סינא 
היה גם פילוסוף חשוב. בקאנון מצא הקורא תשובה לכל שאלה ולמד 
את תיאור המחלה, סיבותיה, מהלכה המשוער וריפויה. מצד שני, 
הוא עיכב חקירה עצמאית של הרופאים, שבעיניהם כל שנאמר בו 
היה תכלית השלמות. באיגרתו המפורסמת של הרמב״ם אל שמואל 
אבן תבון ( 1199 ) מובעת דעה שקולה על כתביו הפילוסופיים של 
אבךסיגא, המתאימה גם להערכת כתביו הרפואיים, 

בספרד, בח׳ליפות הערבית המערבית, גדולה היתה השפעתו 
של אבן רשד (ע״ע; המאה ה 12 ), המכובה במערב $ש 1-0 ז 0 ׳י\., והידוע- 
יותר כפילוסוף וכמפרש של אריסטו. ספרו הרפואי העיקרי הוא 
ה״כליאת״ (בלאט׳ ^ 00111 ) — סיכום הר׳ ב 7 חלקים. הספר תורגם 
לעברית (גם בשם "ספר־הכולל בר"׳), ומרבים לצטטו בספרות העב¬ 
רית. בקורדובה פעל אבו-לקאסם אלזהראוי (ע״ע; המאה ה 10 ), 
המכונה במערב; הוא היתיד בין רופאי ערב שכתב בפירוט 
על כירורגיה — מקצוע 
שהיה מוזנח בר׳ הער¬ 
בית. ספרו — חלק מחי¬ 
בור גדול בשם "אל־ 
סצריף" — תורגם ללא־ 
טינית (נדפס 1541 ; הו¬ 
צאה בקרתית עם תרגום 
לאנגלית י״ל ב 1973 ). 
ייחודו וראשוניותו של 
הספר בציורים המרובים 
של מכשירים לשימוש 
בכירורגיה ובריפוי שי¬ 
ניים. "אלהצריף" תורגם 
לעברית (לא בשלמות) 
בידי שם־טוב בן יצחק 
ואחרים. גדול הקלינאיס 
בספרד הערבית היה אבו 
מרואן אבן ציהר. 
המכונה במערב 
•״; 7,0 (המאה ה 12 ). שחת* 





255 


ר: ואה 


256 


רחק במידה רבה משיטתו הסכולסטית של אבו סיבא והיה קרוב־ 
יותר למציאות הרפואית. בין־השאר הציע טיפול בצנתר של כסף, 
שהוכנס דרך הפה לקיבה במקרים של היצרות הוושט. ספרו העיקרי, 
"אלתיסיר", לא נשתמר בערבית, ונודע לעולם המערבי רק מתרגומו 
לעברית: ממנו תורגם ללאטינית ונדפס כמה פעמים, לראשונה ב 1490 . 
הרמב״ם ("פרקי משה׳/ מאמר כ״ב) מצטט את אבן צוהר בהערכה 
רבה,וכותב עליו: "והוא היחיד שבדורו ומגדולי הרופאים". הרמב״ם 
עצמו נמנה אף הוא עם קבוצה זו; על פעולתו הרפואית ר׳ להלן, 
עמ׳ 289 . 

הר׳ ביה״ב באירופה הנוצרית קשורה קשר הדוק למצב 
החברתי והתרבותי של התקופה. בהשפעת הנצרות נוסדו יותר בת״ח, 
והמנזרים קיבלו עליהם, אם־כי באורח חלקי, את הדאגה לחולים 
עניים. בימי מסעות־הצלב נוסד (בירושלים) מסדר היוהניטים(ע״ע) — 
לטיפול כצליינים חולים, בבת״ח. אחר נפילת עכו המשיך המסדר 
בפעולתו ברודוס, במלטה ובאירופה, בת״ח רבים הוקמו אז באירופה 
— כנראה לפי דוגמת בתה״ח המוסלמיים. בעקבות הקשר עם המזרח 
בתקופה הצלבנית התרחבה הפעילות הרפואית ונתעשרה הפרמקו־ 
לוגיה, אם־כי הפריזו מאד בערכן של תרופות יקרות שהובאו מהמזרח; 
היו ביניהן לא־רק תמרים יעילים אלא אפילו אבק מחנוטי מצרים. 

במאות ה 9 -ה 11 פרחה האסכולה של סלרנו, שנקראה גם צג;י 1 ׳\ 01 

•י 

(הקהילה ההיפוקרטית) ושנוסדה, לפי האגדה, בידי 
4 מלומדים: יהודי, יווני, לאטיני ומדסלם. הוקמו שם בי״ס־לר , (ר׳ 
להלן, ענד 261 ), ובי״ח, ואצילים רבים נהרו לשם לריפוי. הסלרנים 
עסקו גם באנטומיה (ע״ע, עם׳ 394 ) והעשירי את הספרות הרפואית 
בלאטינית. בין ספריהם: "האנטומיה של החזיר" ו״הנהגת הבריאות" 
(צ 1 זג; 11 ז!ג 8 שתורגם לאנגלית בחרוזים משעשעים. ספרים 

בשם "הנהגת הבריאות" היו מקובלים על הקהל, ונמצאים ביניהם 
כמה ספרי־מופת במערב ובמזרח, ביניהם של הרמב״ם. במעמדם 
ה ח ו ק י של הרופאים לא חל שינוי, והר׳ היתה פתוחה לכל מי שחפץ 
לעסוק בה. פרידריך !(, מלך סיציליה, שתמך באסכולת סלרנו, אמנם 
ניסה ( 1224 ) לאסור על עיסוק בר ׳ ללא רשיון (בתמ^ 11 ) — שניתן 
לאחר בחינה בביה״ס של סלרנו — ואף הכתיב את הדרישה 
( 1240 ) ל 5 שנות לימוד ושנת התמחות; אך החוק נשכח עד־מהרה. 
ממלומדי סלרנו היו שכתבו גם על כירורגיה, ביניהם רוג׳רו מסלרנו, 

שתיאר ניתוחים אחרי 
שבר בגולגולת. גם ב* 

מלאכת התרגום מערבית 
ללאטינית השתתפו כמה 
ממלומדי סלרנו, ביני¬ 
הם קונסטנטינוס האפרי¬ 
קני (ע״ע). מן המרכזים 
האוניברסיטאיים תצוין 
גם בולוניה, שבה 
נוסדה פקולטה לר׳ בשל¬ 
הי המאה ה 13 . מבין 
מלומדיה יוזכר תאודו־ 

ריקוס, שהנהיג מעיו־ 

הרדמה בניתוחים (ע״ע 
אנסתסיה, עמ׳ 617 ). 

הוא גם התנגד לנוהג 
לעורר התהוות מרגלה 
בפצע פתוח, שכונתה 
"מוגלה ראויה לתהילה". 

בבולוניה ביצע מונדינו 
את הנתיחה האנטומית 
הפומבית הראשונה (ע״ע 



עיעור כאגטומיה, עער ספיז ה?יוס *!נזססמסש 1 תגוזזג 61 ?ס 
צייר: יאז סטפא; וא; קאלקאד, 1543 , בז 5 . (מ,'!'או; 

?אסנות, פי 5 רילפיר.) 

אנטומיה, ענד 395 ). באותה תקופה חודש השימוש בקשירת העורקים 
(בז 1£310 [) לעצירת הדמם — שיטה הנזכרת בכתבי גלנוס והרמב״ם 
— אלא שהיא נשכחה שוב