האנציקלופדיה 

הקברית 

כללית, יהודית וארציעזראלית 


ברך שלובזים 
קצרת - ריזיה 



חברה להוצאת אנציקלופדיות בע״פי 
ירושלים תשל״ח תל־אביב 


1£ כ]^/ק 0 .ו:>ץ:>א£ 


נסיא הכבוד: 

פריפ׳ אפרים קציר - בשויא המרינה 


הנהלה ראשית של החברה להוצאת אנציקלופדיות בע״מ 

מאיד(דל)וברבה פ לא י 


שמשון קלאוס, פנהל 


הכרך סודר ונדפס במפעלי דפוס פלאי בע״ם, גבעתיים-רמת־גן 

ריכוז המזכירות של מחלקת התכנון ואיסוף החומר — אסתר קיסר < 
ריכוז המזכירות של מחלקת העריבה — הדי שטיינברג 1 איסוף התמונות — 
יעל ממן, . 4 -. 8 ; ציור ומיפוי — יהודית בלנק, .^, 8 , סוזן לנדאו, .\נ, 8 ; 
הגהות — ד״ר יעקב גולן, תנחום אבגר 


© 


כל הזכויות שמורות להוצאה, בייחוד זכויות תרגום, קיצורים, תצלומים והעתקות 
.( £71 0 א 1 מ 1/8143 ? * 1 כ[£*? 0¥01.0 א£ 8¥ 7 מס 1 א¥?ס 0 

, 61 * 88 ] א 1 ס 76 א 1 א? 


המערכת הכללית לכרך ל 


העורך הראשי: 

פרוס׳ יהושע פדאוור 


מנהל המערכת: 

אלכסנדר פלאי, . 1 !) 


יזטערכת תטרכזית 

מחלקת מדעי־היהדות: פרוס׳ אפרים אלימלך אורכך 

ד״ר ישראל תא־שמע (עורן משנה) 

מחלקת מרעי-הרוח: פרופ׳ יהושע פדאוור 

אהרן אריאל (עורך משנה) 

ר״ר פנהס פיר, (עורך משנה) 

מחלקת מדעי-הטנע: פרופ׳ בנימין שפירא 

פרוס׳ אריאל בהן (עורך משנה) 

מד,לקת התכנון, איסוף החומר והנאה לדפוס — 
מזכיר כללי: יצחק הם 


המזכירות המדעית 

המזכיר הכללי: 

רב בן־אבא, . 1,30 י! 

יעקב אורבך / מקרא, דב בףאבא, .ס 5 .ז\ / אפלאם! פסיכולוגיה, בלשנות, חינוו, רות בנדל, • 8-4 / גאוגרסיה, גאולוגיה, 
אנתרופולוגיה, ארי ברהפאי, .^. 8 ,■ 1X8 / משפס, סוציולוגיה, צבי ברם, / דתות, היסנזוריה של יה״ב, מוסיקה, ורי 

גפני, •ס 5 .^ל / טכניקה 1 מתמטיקה, פיסיקה, ר״ר דניאל וגנר / נימיה, מינדלוגיה, ר״ד אלעזר וינדיב / היסמוריה , פילוסופית, 
אבי הנני, ■ס 8.5 / מוסיקה, צלה ב״ין, .^. 81 / קבלה, חדי, פנהם לייבזון / ביבליוגרפיה, יאיר מאירי, .*. 4 א / נלנלה, ספורט, 
ירדנה פלאוט, •\.- 8 / גאונרפיה, יהודית פלרמףזילברפניג, / אמנות, ספרויות, צבי קפלן / הלנה! תלמוד, אלחנן 
דייני, .^. 8 / תו״, גאוגרפיה היסטורית של א״, שמואל שביב, / תרבות קלאסית, יעקב אודבך ויהויה נדובגלם / 
הבאה לדפוס. 


עורכי טרודות 


ר״ד א. אבן־זהד.ספרויות סקנדינוויות 

פרופ' ש. אברמפקי . מקרא, היסטוריה ישראלית עתיקה 

פדופ' א. א. אורבך . תלמוד, ספרות רבנית 

ד״ר ח. אורמיאן.חינוך; פסיכולוגיה 

פרוס' א. אלבפנרר .פיסיקה 

פדופ׳ א. אשתור.אסלאם 

פדופ׳ י. צ. בלום. משפט 

פדופ ׳ י. בן־דוד. סוציולוגיה 

פדופ׳ י. בן־תוד. גאולוגיה. מינרלוגיה 

ד״ר פ. ברטפלד. ספרות צרפתית 

ד״ר מ. דוד. זואולוגיה 

פדופ׳ ש. הודביץ חקלאות 

י. הם . כלכלה 

ד״ר ד. וינפלד .ספרות עברית 

ד״ר א. וינריב . פילוסופיה (עורך משנה) 

פרופ׳ ר. י. צ. ודבלובסקי . דתות 

פדופ' א. בהן . אסטרונומיה, מטאורולוגיה 

ד״ר ר. פץ. מוסיקה 


. תולדות הרפואה 

פרופ' יהושע ליבוביץ ,. 

.. תו״י בהונגריה וברומניה 

ר״ר י. מדטץ(ז״ל) 

.תו״י; ציונות 

פרוס׳ י. נדכה 

. גאוגרפיה 

פרוס׳ ד. ניר. 

. מתמטיקה 

פרום׳ ש. א, עמיצור 

.בוטניקה 

פדזס׳ א. פאהן .. .. 

.טכניקה 

ר״ר א. פורת .. .. 

צבאו היסטוריה צבאית 

פא״ל (טיל.) ד״ר פ. פיק 

אמנות; טפרויות (עורכת משנה) 

י. פלדמךזילברפניג 

נצרות, העולם הקלאסי 

פדופ׳ ה. פלוסד .. 

.בלשנות 

פדופ׳ ח. רוזן .. .. 

. אמנות 

ד״ר א. הונן. 

.. ארכאולוגיה, פרהיססוריה 

פרוס׳ א. רונן(חיפה) .. 

.רפואה, פיסיולוגיה 

פרופ' ר. ההמימוב 

פרופ׳ י. שמעוני היסטוריה מודרנית של המזרח הקרוב והרחוק 

ביוכימיה, מיקרוביולוגיה, ביולוגיה 

פדופ׳ כ. שפירא . .. 

.המזרח הקדום 

פרדפ׳ ח. תדמור .. .. 




















רשימת המחברים המשתתפים בכרך ל 


אכודעפיה אריה,. 50 ! 

קרית טבעון, מירד, בכיר באוניברסיטת חיפה / הערך: רחם 

אבימבול מיכאל, ד״ד 

ירושלים, חבר־מחקר באוניברסיטה העברית / הערך.־ רבאס (בחלקו) 

אביעד איתמר; ד״ד 

ירושלים, סרוססור־הבר באוניברסיטה העבריית / הערך: רדיולוגיה אבחגתית 

אדלר יהושע, ד״ד 

ירושלים, חבר־הוראה באוניברסיטה העברית / ספרות אנגלית 

אדרי משה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערכים: רודו, ח, א.; רוח׳ 0 ,פ.דה 

אהרונסון שלמה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: רוזנברג, אלפרד 

אונא יששכר, ד״ד 

ירושלים, פרופסוד־חבר באוניברסיטה העברית / הערר: רדיואקסיויות 

אופק אוריאל, ד״ר 

הרצליה / הערכים: קרול, לואים! ריר, תומם 

אורבך יעקכ 

ירושלים / הערך: ראש השנה (בחלקו) 

אורמיאן חיים, ד״ר 

ירושלים / פסיכולוגיה; חינוך 

אוד־נוי אשר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: ראש; רגל 
(בחלקו) 

איבינסקי לאכ, ד״ר 

עין חרוד (מאוחד), מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: רוסיה (בחלקו) 
אייל אלי 

ירושלים / הערך ו קרסר, ג׳ימז (ג׳ימי) 
אילני גיורא, . 8.50 

הוד השרון / הערך: ראם 

אילני (פיגנכאום) יעקב, ד״ר 

ירושלים / הערכים: קקאו(בחלקו); רבה 

איקן רפאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: קרוסנים וקרוסבואידים 

איש־שלום משה, ד״ד 

חיפה׳ המכון הישראלי לקרמיקה וסיליקטים / הערך; קרסייב, חמרים 

אלבז שלמה, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / ספרות צרפתית 

אלפזבאואד דן, ד״ד 

ירושלים, חוקר באוניברסיטה העברית / הערכים: רדזיויל; רוסיה (בחלקו) 

אלסנר מוני, . 1 .? 

ניו־יורק / הערך: קרלסרוהד. (בחלקו) 

אלפסי יצחק 

תל־אביב / ספרות רבנית 

אנצ׳ל ג׳אן,. 1.4 \ 

ירושלים, חוקר באוניברסיטה העברית / הערך: רומניה (מפה) 

אפרת אלישע, ד״ד 

ירושלים, פרופסור ׳חבר באוניברסיטת ת״א / נאוגרפיה 

אריאל אהרן, .*.*ו 

ירושלים / היסטוריה; יחסים בין־לאומיים 

אילץ־ לומה, .*. 1 * 

לוס אנג׳לס / הערך: קרנר. יוססיגום 


אשתור אליהו, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / אסלאם 

באראז מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: דבלה, פרנסוא 

בודיק אמילי, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: קרין, סטיוו 

פונפיל ראובן, ד״ד 

ירושלים, סרצה בכיר באוניברסיטת בו־גוריון בנגב ! היוו: רביח (בחלש) 

פוקשפן שמואל 

רחובות / חערך: רריוגרפית 

בורשטיין איתן, ד״ד 

תל אביב, מרצה באוניברסיטת ת״א / היסטוריה של צרפת 

ביין דן, ד״ד 

ירושלים, שופט בבימ״ש השלום / הערך: קשר 

בלום יהודה צפי, ד״ד 

ירושלים, פרופסור׳חבר באוניברסיטה העברית / הערך.־ רגול (בחלקו) 

בלוסנקרנץ ברנדד, ד״ד 

פרים / תו״י בצרפת 

כלס גילה, ד" ר 

תל־אביב. מרצה באוניברסיטת ת״א / הערכים : רוסו, אנדי: רופס, פליסיאן 

בנדל מת, ., 8.4 

ירושלים / גאוגרפיה 

כן־מוביה אדם, ד״ר 

ירושלים, פרופסוריחבר באוניברסיטה העברית / הערכים: קרפיונאים; 
דביסנפיריים 

בנית מנחם, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: רומניות, לשונות (בחלקו) 

כן־־נאים אריה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: קרח 

כלפורת זיוה, ד״ר 

קבוץ רעים, מרצה באוניברסיטת ת״א / העיד.־ רומן 

בך־שמאי חגי, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / אסלאם; קראות 

כן־תור יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מיברלוגיה; פטרדלוגיה 

בס ז׳ק,. 8 

ניו׳יורק / הערך: קרולינה הדרומית (בחלקו) 

כר ארחרד, ד״ר 

לום אבג׳לס, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה / הערכים; קרנר, ק.ת.! 
רונגה׳ פ. א. 

כר משה, ד״ד 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערכים: רב; רבא 

ברגמן פליקם ,ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / ד.ערך: רוקחות 

כ דגמן שמואל הוגר, פרוע' (ז״ל) 

הערבים: קראום, אוסקר; קרוגר, ריכרד 

בח־דרמן ישראל, ד״ד 

כפר־סבא, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערכים: קצרת; ראה 

כדויאד מרדכי, ד״ר 

ירושלים, מרצד, בכיר באוניברסיטת בריאילן / הערך: רבנות (בחלקו) 




1 


5 


רשימת המוזכרים 


6 


פרוך־יערי מירי, ד״ר 

תל־אביב, מרצד. במכללת ״בית בויל״ / הערך: רביקרביץ/ דליה 

ברור משה, ד״ר 

רמת־גן. פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / גאוגרפיה 

ברוש עמיאל, ד״ר 

ירושלים, חבד־הוראה באוניברסיטה העברית / אנתרופולוגיה; זואולוגיה 

כדזל אמנון, . 50 .?! 

תל־אביב / הערכים.־ קרון, דבי ודניאל},• ריורה, דיגו 

ברינקר מנחם, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערכים ז ראליזם (בחלקו); 
רומנטיקה 

ברם צבי, . 4 . 

ירושלים / היסטוריה; נצרות 

כרסלכי(ברסלכסקי)'ופר (י״ל) 

העיד: רחל (בהלקו) 

כד׳ט אלכסנדר, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: רב־לוחיות 

ברשאי אבינעם,. 15 

ירושלים / הערכים: קריב, אברהם; קשת, ישורון 

גזטל מינל, 

בת־ים מורה באוניברסיטת בד־אילן / הערך: מנסר, פיר דה 

גוטמן עמנואל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: רדיקליות 

גולדברג הרווי, ד״־י 

ירושלים, מרצה בכייר באוניברסיטה העברית / הערך: רדקליף־בראון, א. ר. 
גולדן הרי 

שרלוט, קרוליגה הצפונית / הערך: קרולינה הצפונית (בחלקו) 

גולדריין■ יאיר, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת בר־אילן / הערכים: רורז. ססיל ג׳ון; 
רודזיה (בחלקו) 

גולדשמיץ מיכאל, ד״ר 

המבורג, פרופסור באקדמיה למוסיקה של המבורג / הערכים: 
רוסטרופוביץ/ מ. ל,; רחמנינוב, ם. ו. 

ג׳ונסון ג׳. פג*ר, ד״ר 

אוטווה, פרופסור־חבר באוניברסיטת אוטווה / הערד: קרחון 

גינזבורג דב,. 50 . 1 * 

ירושלים / הערך: רוקי. הרי־ 

גלבוע איתן, ר״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערבים: רוזולט (בחלקו); רוקפלר 

גלילי רות, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־הבר באוניברסיטה העברית ׳. הערך: רטיקולואגדותלית, 
מערכת 

גליקסמן וילים, ד״ר 

פילרלפיה ! הערך: דדים 1 בחלקו) 

גלנץ יוסף, ד״ר 

רמת־גן, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערכים; קשב; יורשך, הרימן 

גנאוד מאיר, ד״ר 

ירושלים / העיד: קרטה (בחלקו) 

גנהובסקי רב,. 15 

ירושלים / כלכלה 


גפני ורד,. 50 1 * 

ירושלים / טכניקה: מתמטיקה! פיסיקה 



גר יוסף 

'* 1 ושלים ׳•■ 


הערך: ריגה (בחלקו) 


גראבוים אריה, ד״ר 

חיפה, פרופסור באוניברסיטת היפה / היסטוריה 

גראוזה יורי, 

ירושלים. מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: ייוסיה (בחלקו) 

גרדום יהודה, ד״ר 

באד־שבע. מרצה בכיר באוניברסיטת בן־גוריון בנגב / גאוגרפיה 

גרוס צבי,. 1.50 \ 
ירושלים / הערך: קראטין 

גרוסו מיטו, ד״ר 

ירושלים /. הערך: רומניה (בחלקו) 

גדופוכ״ץ נתן, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: ריד, וולסד 

גרוסמן אב־-:, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: קרא, יוסף 

גרזץ־קיווי אסתר, ד״ר 

ירושלינ] / סרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / מוסיקה 

גרמי יצחק,. 4 * 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: קרואטיה (בחלקו) 

גדסון דן, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך; קרסט 

דיכי איולין,(. 4 . . 5 ). 0 .? ,.^ 13.5 
ירושלים, בי״ח ״הדסה״ , הערך: ראות, ואיד. (נוזיקו) 

דוד אכרוזם, ד״ר 

ירושלים, בית־ד,ספרים הלאומי והאוניברסיטאי / הערך; רוזנם 

דור מנחם, ד״ר 
גבעתיים / זואולוגיה 

דן יוסף, ד״ר 

ירושלים, סריפסור־חבר באוניברסיטה העברית / קבלה; ספרות עברית 

דנלופ דגלם מורטון, ד״ר 

ניו־יורק, פרופסור באוניברסיטת קולמביה / הערך; רהדגיס 

האל!* כרמי, ,^, 1 ל 1 

ירושלים / הערך; קרידו (קורידי), ישראל 

הרם עמום, ד״ר 

רחובות, חוקר בכיר במכון לקרקע ומים / הערך: קרקע (בחלקו) 

ד 1 זן *מאוד,. 15 ,. 15 ״ 1,1 

תל־אביב / הערך: רטי, ריכרד 

הופיין יעקב הילם 

חל־אביב / הערך: קשקשאים 

הופמן שלמה, ד״ר 

תל־אביב. מורה באוניברסיטת ת״א / הערך: קראים (בחלקו) 

הורכיץ רבקה, ד״ר 

ירושלים. מרצה בכירה באוניברסיטת בךגוריון בנגב / הערך; רוזנצויג, 
פרנץ (יהודה) 

הודביץ שמואל, ד״ר 

רחובות, פרופסור באוניברסיטה העברית / חקלאות 

הורוגיץ אהרן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: רביעון 

הורוביץ יהושע, ד״ר 

רמת־גן / הערך: קדמי, יוסף ידידיה 

היינימן יוסף, פרוע׳(ז״ל) 

הערך: קריאת שמע 

הירשכרג יהואש, ד״ר 

ירושלים, מרצח בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: רוסיני. 
ג׳ואקינו אנטיניו 






7 


רשימת המה: ריס 


8 


הליפי־ליפבסקי יצחק, (.! 18 ) . 0.8.4 ,. 8.4x4 
חל-אביב / הערך: ראית חשבון 

הלר יוסף) אליהו, ד״ד (ז״ל) 

הערך: קרדוזו, יצחק 

המפסון נודמן, ד״ד 

יורק, מרצה באוניברסמית יורק 1 הערך: רובספיר, מכסימילין 

הר משה דוד, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: רומא (מדינה)(בחלקו) 

הראל־פיש אהרן, .״;ע. 8 

פתה־תקוה, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערך: קרי, ג׳ויס 

הריס לוסיאן, . 4 ^ 

ירושלים / הערך: רוטרי, מועדוני (בחלקו) 

חרנון אליהו, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: ראיות, דעי* 
(בחלקו) 

וננד דניאל, ד״ד 

ירושלים / כיסיה 

וודמברנד מרדכי 

תל־אביב / פולקלור 

ורמינגמדן ברא ין,. 4 

בריסטול, מרצה באוניברסיטת בריסטול / העיד: קרת׳חדשת (בחלקו) 

ויגודסקי סטניסלב 

גבעתיים / ספרות פולניה 

וייס אהרן, ד״ד 

ירושלים, מךריך באוניברסיטה העברית / הערך: רוגטין(בחלקו) 
וייצנר יעקב, . 4 

תל־אביב, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערך: רובינא, הנה 

דיניק היינריד צבי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: קרפט־אבינג, ריכרדפוץ 

וינריב אלעזד, ד״ד 

ירושלים, תבריהוראה באוניברסיטה העברית / פילוסופיה? היסטוריה 
וסרמן הנדי, . 4 

הרצליה, אסיסטנט באוניברסיטה הפתוחה / היסטוריה י תו״י 

ורבלובסקי רסאל יהודה צבי, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / נצרות; דתות 

ורנד אלפרד 

נידיורק / הערך: רייבק, יששכר 

זהרי מיבאל, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

זון הרי, ד״ד 

מסצ׳ו&טם, פרופסור באוניברסיטת ברנרייס / הערכים: קראום, קרל ז 
רבה, וילהלם 

זיו מיכאל, ד״ד 

ירושלים / תערו: קרקוב (בחלקו) 

זילכרנר אדמונד, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: חידיברטוס, ק.י. 

הורב מיכאל, ד״ר 

ירושלים / הערכים: קרמין! רוביינםון, סר רוברט 

הורב מדים,.:>$ . 1 \ 

ירושלים / הערך: קרבס, הבס אדולף 

חזן ברוך, ד״ד 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטה העברית / היסטוריה של רוסיה 


חבם עמום, . 8.4 

ירושלים / מקרא 

חן קלרה, ד״ד 

ירושלים, פמפסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: קרנניים! רביה 
(בהלקו) 

הנני אברהם, . 8.4 
ירושלים / מוסיקה 

טואף אריאל, ד״ד 

ראשון לציון, מרצה בכיר באוניברסיטת בר־אילן / תו״י באיטליה 

טנן רחל, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: רוסטן, אדמון אדן 

יחל מאיר 

ירושלים / הערך: קרטה (בחלקו) 

ינפץ פוץ, כ. פ., ד״ד 

סלטשבדן, פרופסור באקדמיה המלכותית השוודית / הערך: רונים 

יעקבי דוד, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוגיברסימה העברית / הערך: קרולריום, מיכאל 

ידון ראובן, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: רומי, המשפט ה׳ 

כהן אדיר, ד״ד 

חיפה, מרצה בכיר באוניברסיטת תיפה / הערך: קרשנשטינר, נאורב 

כהן אריאל, ד״ד 

ירושלים, פרופסוריחבר באוניברסיטה העברית / פיסיקה! אסטרונומיה 
בהן בתיה, . 4 

ירושלים, מורה באוניברסיטת ת״ א / הערך: רומא (מדינה)(בחלקו) 

כהן דליה, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכירה באוניברסיטה העברית / הערך: קרן, חצוצרה, 
טרומבון וטובה 

כהן יהודה אדיה (ליוני), ר״ד 

בני ברק, מרצה בביר באוניברסיטת בר־אילן / הערך: רולן, רומן 

בהן מקפים, מהנדס 

חיפה / הערך; קריקט 

כזום ויולט, ד״ד 

ירושלים, חבר־הוראה באוניברסיטה העברית / הערבים: קרשו, ריצ׳רד* 
רובין הוד 

כץ אברהם, . 4 ח״ב 

ירושלים / הערכים: קרולין, איי! קריכי, הים ה¬ 

כרמל ישראל, . 8.4 
ירושלים / היסטוריה 

לביא תאודוד, ד״ר 

ירושלים / הערך: רומניה (בחלקו) 

לוי חרמן צבי, ד״ר 

ירושלים, חבר־הוראה באוניברסיטה העברית / ספרות צרפתית 

לוין ויקטוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: רוסיה (בחלקו) 


לוינגר יוסף,. 4 .* 1 

קרית ביאליק / היסטוריה של ארצות הבלקן־! נצרות 

לזד משה, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: ריום, א. ם. 

לייבוביץ יהושע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / תולדות הרפואה 

ליבנה אליעזר (ז״ל) 

הערך: קרופו׳מקין, פיוטר אלכסיויץ' 




9 


רשימת המחברים 


10 


ליפינר אליאב, . 11.0 ? 

חולון / הערך: ריו זק ז׳וידו, עיר (בחלקו) 

ליפמן ויוויאן ד., ר״ד 

לונדון, חוקר באוניברסיטת לונדון / הערך: רוטשילד 

ליפצין פול, ד״ר 

ירושלים / ספרות יידית 

לנגי היו,.. 14 * 

לונן־ון / הערך: רוסיה (בחלקו) 

לנדאו פוזן, .*. 8 

ירושלים / הערך: רוסיה (בחלקו) 

לנצמן אלי, 

חיפה, המוזיאון לאמנות יפנית / הערך: רג׳ססהן(בחלקו) 

מאירי יאיר, 1 * 

ירושלים / הערך: קרח, החלקה על 

מורננשטרן אריה, 

ירושלים / הערך: רבנות (בחלקו) 

מורין ידס!:, ד״ר 

רחובות, מורד. מן החוץ באוניברסיטה העברית / הערך: קרקע (בחלקו) 

מיכאל' יובן, ד״ר 

ירושלים / רפואה: ביולוגיה 

מילנו אטיליו, ד״ר (ז״ל) 

הערך; קרמונה (בחלקי) 

מידםקי נילי,. 1 . 0 * 

תליאביב, מדריכה באוניברסיטת ת״א / ספרות רוסית 

מכמן יום!!, ד״ר 

ירושלים / הערך: רוסרדס (בחלקו) 

מלכיאל יעקב, ד״ר 

קליפורניה, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה / הערך: ריבוניות, לשונות 
(בחלקו) 

מנוד פאול, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / היסטוריה של אמריקה הלאטיגית 

מר,לוי כליי, 

רוצ׳ססר / הערך: רוצ׳סטר (בחלקו) 

מרחב רבקה, 

ירושלים, מוזיאון ישראל / הערך: קרמיקה (בחלקו) 

מהטון יהודה, ד״ר (ז״ל) 

ספרית הונגרית: תדי בהונגריה 

מרבוס שמעון, ר״ד 

ירושלים / הערכים: קרקירה (בחלקו): רוסיה (בחלקו) 

מרקה יוליוס, .ם.ן 

ניריורק, פרופסור באוניברסיטת ניו־יורק / הערך: קרדחו, בנימין נתן 

נאור דוד, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית 1 הערך: רגישות יתר משהית 

נבו אביתר, ד״ר 

חיפה, פרופסור באוניברסיטת חיפה / הערך: סרפדיים 

נבץ שמזאל 
תל־אביב / הערך: קריאה 

נדבה יוסף, ד״ר 

חיפה, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / מדע המדינה: ציונות 

נוי פנחס, ד״ר 

ירושלים, פרופסור אורח באוניברסיטה העברית / הערך: רגש, דגוש 

נס־אל משה, .^. 1 * 

תל־אניב / הערך: קרקס (בחלקו) 


נצר אמנון, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערכים■ קשן: רזא שאה פהלוי 

סבטאלו איתן פ,, ד״ר 

ירושלים, מורה מן החוץ באוניברסיטת ב״ג בנגב / היסטוריה של איטליה 

סגל דמיטרי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: רוסטהדלי, שוטהה 

פטיאפני מ. יוסר, . 11001 ־ 1 ׳ 

ירושלים / הערך: דטיסבון 

פטיוארט וולטר ק., ד״ר 

לוס*אנג׳לס, מרצה באוניברסיטת קליפורניה / הערך: קרוסה, הנס 

פיידלובר פילביה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוגיברסיטת בר־אילן / הערך: קחר, וילה סיברם 

פילקין ג׳ץ,. 8.0 

גיוקסל און טיין / הערך: רוזנברג, יצחק 

פלוצקי יהודה, ד״ר 

תליאביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / תו״י במזרח אירופה! ציונות 

פפקטור שמואל, 

ירושלים / הערך: רובנו (בחלקו) 

פפראי שמואל, ר״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: דבית (בחלקו) 

סדנא נחום מ., ד״ר 

וילתם, פרופסור באוניברסיטת ברנדים / הערך ־. רחל (בחלקו) 

פרפר אריה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: דולן, שירת: 
רומנסה (בחלקו) 

עובדיה אשר, ד״ר 

ירושלים, פרופסוד־חבר באוניברסיטת ת״א / הערכיים; קשת גצחון(בחלקו): 
רודוס (בחלקו) 

עוגן יצחק 

תל־אביב / הערך: קרני, יהודה 

עודד בוסתנאי, ד״ר 

חיפה, פדופסדר־חבר באוניברסיטת חיפה / הערכים: ראובן: רחבעם 

עומר מרדכי, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערכים: רואו, ז׳ורד; דודן. 
אוגיסם 

עמיאל אפרהם, ד״ר 

רחובות, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: קרקע (בחלקו) 

עמית משה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / היסטוריה עתיקה 

עפרת הדס, 

ירושלים / ספרות עברית 

פוסק אביגדור, ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: רומנסקית (רומנית), 
אמנות 

פודת אשר, ד״ר 

ירושלים, מהנדס חוקר באוניברסיטה העברית / הערך: רדיו 

פטאי שאול, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / כימיה 

פטינקין דן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: רבית (בחלקו) 

פיגרם פאו, ד״ר 

עומר, מרצה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב / הערך : דבנום מאורוס סגננטיוס 

פיק פנחס, פא״ל (מיל.), ד״ר 

ירושלים / צבא; היסטוריה צבאית וכללית 



ח 


רשיס ז המחברים 


12 


פישמן שרה 

תל־אביב, מורה באוניברסיטה העברית / הערכים: רודריגש לובו, פ.< 
ריבירו, ב. 

פלאוט ׳־דדנד!, .. 8.4 
ירושלים / באדגדפיה 

פלוסר דוד, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית /. נצרות 

פדוינד דפאל, ד״ד 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / גאולוגיה 

פרידמן מנחם, ד״ד 

רמת־גן. מרצה בכיר באוניברסיטת בד־אילן / הערך: ■קרליץ, אברהם ישעיהו 

פרשל טוביה, הרב 

ביו־יורק, פרופסור בסמינר התאולוגי / הערך: רבינוביץ/ ר.נ.ב. 

צור יעקב 

ירושלים / הערך: (ה)קוץ הקימת לישראל 

צימרמן משה, ד״ד 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / היסטוריה חדשה 

צלמדנה יגאל, .*.*ן 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערכים: ראושבברג, 
רוברט! רי, מן 

צפריר יורם, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: רהובות בנגב 

צ׳רניאק משה 

תל־אביב / הערכים: קרפוב, אגמולי: רובינשטין, עקיבא 

קדמון נפתלי, ד״ד 

ירושלים, אגף המדידות הממשלתי / הערך: קרטוגרפיה 
קואומו לואיזת, . 1 ."סט 

ירושלים, הבר־היראה באוניברסיטה העברית / הערך: קרדוצ׳י, ג׳חואה 

קולבדג איתן, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: קראן 

קזיבטא מיבאל, ד״ד 

משמר העסק, פרופסור באוניברסיטת חיפה / הערכים: קרצימים ו קרציות 

קורינלדי מיכאל, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת ת״א / הערך : קראים (בהלקו) 

קורץ משה אדיה, הרג ד״ד 

ירושלים / רעיו: קרקוב (נחלקו) 

קדרקום דוה (ז״ל) 

הערך: לבאט (בחלקו) 

קיזד דודולף (ז״ל) 

הערניט; קד. אקפרד: רוט, יוזף 

קידש יורם, ד״ד 

תל־אביב, מרצח באוניברסיטה הסחוחח / טכניקה: פיסיקה 

קירשנגוים שמשון, ד״ד 

ירושלים 7 תו״י בפולניה 

קלויזנד ישדאל, ד״ד 

ירושלים / הערך: קראוזה, אליהו 

קלמן צגי ה" ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: קריסטלוגרפיה 

קניאל שמואל, ד״ד 

ירושלים, פריפסיר־הבר באונינרסיסה העברית / הערל: קריב, שיטות 

קפאון גיזלה, ד״ד 

אלטדינה, מורה בכירה באוניברסיטת קליפורניה / הערך: רויסר, פריץ 


קפלן צגי 

ירושלים / תלמוד; ספרות רבנית 

קרויטנד שמשון יעקב 

ירושלים / הערך: קרן היסוד 

קדמון יהודה, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / גאוגרפיה 

קרסל גצל 

חולון / ציונות 

דאבילו מרדכי אלפרדו, ד״ד 

ירושלים, מרצה בביר באוניברסיטה העברית / תי״י באיטליה 

רובינשטין אברהם, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חיר באוניברסיטת בר־אילן / הערך: רדזימין 

רוזן היים, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בלשנות 

רוזן־איידון מדים, ד״ד 

ירושלים, פדופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: קרמיקה (בחלקו) 

רוזנברג שלום, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: קרשקש, חסדאי(בחלקח 

רונן אברהם, ד״ד 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / אמנות 

רוקם פרדי, ד״ד 

ירושלים, מדריך באוניברסיטת ת״א / ספרות סקנדמויית 

רות בצלאל (פסיל), פרופ׳(ז״ל) 

הערכים: קרדיף (בחלקו); רומא (העיר) (בחלקו) 

ריינר אלחנן, .^. 13 

ירושלים / תו״י; גאוגרפיה היסטורית של א״י 

דינר מרקוס, פרופ' (ז״ל) 

הערך: ראולוגיה 

דמות יצחק, .. 13.4 

קרית־בנימין, הספריר. של אוניברסיטת חיפה / היסטוריה חדשה 

רפפורט אוריאל, ד״ד 

היפה, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / הערך: קרודדודשת (בחלקו) 

דק::"* (דומקון!) אהדן, הדג ד״ד 

ירושלים / הערך: דידב״ז 

שכיב שמואל, , 4 ,>\ 

ירושלים / תרבות קלאסית 

שביט יעקב, ד״ד 

תל־אביב, מדריך באוניברסיטת ת״א / הערך: רטוש׳ יונתן 

שדה דדוד, ד״ד 

רמת השרון, פרופסוד־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: רדיו־אסטרונומיה 

שוורץ משה, פרום' (ז״ל) 

הערר: קרוכמל, נחמן 

שוקדון לידיה, , 8 .^ע 

ירושלים / הערך : רבית (בחלקו) 

שהם יעקב, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: קרמה; קרני x 

שחד שולמית, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכירה באוניברסיטת ת״א { הערך: קתריס, קתדיזם 

שטיינברג מנחם, ד״ד 

ירושלים, פרופסוד־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: רדיום 

שטיינד יעקב, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / רפואה 





13 


רשימת המדוגרים 


14 


שטמפפד שאול, ,*. 8 

ירושלים / הערך: רבינוביץ/ יצחק יעקב 

שטרן מנחם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באמיברסיטה העברית / הערך: קרקלה, ם.א.א. (בו לקי) 

שמרן שמעון, ד״ר 

חיפה, מרצה באוניברהיסת בר־אילן / הערך: קרטח׳נה (בחלקו) 

שמרקמן משה 

גיו־יורק / הערכים; רוזנפלד, יוגה; רוזנפלד, מורים 

שלום גרשם, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים; קרדוזו, מ. א,! 
רודיבו, א. 

שלזינגר מוביה, ד״ר 

נחל שורק, מרכז למחקר גרעיני / הערך; קרינה מינבת 

שלייפר אליהו, ד״ר 

ירושלים / הערך: רוזנבלט, יוסד (יוס׳לה) 

שלמן לפרו 

בדאנום־איירם / הערך: רוסריו (בחלקו) 

שלף ליאון, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בביר באוניברסיטת ת״א / הערך: קרימינולוגיה 


שמיר גרשין, 

ירושלים / גאוגרשיה 

שמעוני יאיר, ר״ד 

ירושלים / פיסיקה! טכניקה 

שמעוני יעקב 

ירושלים, משרד החוץ / המזרח הרחוק 

שנקר יום!*, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: רהם 

שפיצר יהודית 

ירושלים, מוזיאון ישראל / אמבות 

שצמן ישראל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היכסוריה עתיקה 

שקולניקוב שמואל, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / פילוסופיה 

שרף אנדרה, ד״ר 

גבעתיים, פרופסור באוניבריסיטת בר־אילן / הערך: רומנוס 

תא־שמע ישראל, ד״ר 

ירושלים / ספרות רבנית * חכמת ישראל 






15 


16 


דאשי־תיבות של שמרת המחברים 


־־ יוסף גלנץ 

יו. גל. 

= דב גנחובסקי 

ד. גג. 

= איתמר אביעד 

א. אבי. 

- יורי גדאוזה 

יו. גר. 

= דניאל וגנר 

ד. וג. 

= אוריאל אופק 

א. אום. 

= יוסףהיינימן 

יו. ה" 

-י- דוד יעקבי 

ד. י. 

= אלי אייל 

א. אי. 

- יוסף מורץ 

יו. מו. 

= דליה כהן 

ד. כ. 

= אשר אור׳נוי 

א. א.־נ. 

= יוסף מיכאלי 

יו. מי. 

= דוד נאור 

ד. נא. 

אלישע אפרת 

א. אפ. 

־־־ יוסף גר 

יוס. ג, 

=־ דמיטרי סגל 

ד. סג. 

־־ אליהו אשתור 

א. אש. 

= יעקב אורבך 

יע. או. 

= דוד פלוסר 

ד. ם. 

= איתן בורשטיין 

א. בו. 

= יעקב וייצנר 

יע. וי. 

= דן פטינקין 

ד. פט. 

־־ אדם בן־טוביה 

א. ב. ם. 

= יעקב מלכיאל 

יע. מ. 

= דוד קורקום 

ד. קו. 

= אריה בן־נאים 

א. ב.*ב. 

= יצחק אלפסי 

יצ. אל. 

= דרור שדה 

ד. שד. 

= איתן גלבוע 

א. גל. 

= יצחק גרמי 

יצ. ג. 

= דן אלטבאואר 

ח אל. 

.י־ אסתר גרזוךקיווי 

א. ג.־ק. 

־ ירדנה פלאוט 

יר.פ. 

־־ דן ביין 

חב. 

- אברהם דוד 

א. דו. 

־־ ישראל ברודרמן 

יש. בר. 

= הנרי וסרמן 

ה. ום. 

־= איולין דובל 

א. דוב. 

=־ ישראל שצמן 

יש. ש. 

* הרי זון 

ה. זו. 

= אהרן הורוביץ 

א. הו. 

־= לוסיאן הריס 

ל. הר. 

היו לגגו 

ה. ל. 

•■י אברהם הנני 

א.חג. 

־= ליאון שלף 

ל. של. 

= היינריך צבי ויניק 

ה. צ. ו. 

= אדיר כהן 

א. כה. 

־־ לואיזה קואומו 

לו. קו. 

= ויליט גליקסמן 

ו. גל. 

= אליעזר ליבנה 

א. לי. 

= מערכת 

מ. 

= ורד גפני 

ו. גם. 

= אלי לנצמן 

א. לב. 

- מיכאל אביסבול 

מ. אב. 

= ויוויאן דוד ליפמן 

ו. ד. ל. 

- אריה מורגנשטדן 

א. מו. 

= משה אריה קורץ 

מ. א. ק. 

־= ויולט כזום 

ו. ב. 

= אריה סרפד 

א. סר. 

־= מרדכי אלפרדו ראבילו 

מ. א. ר. 

= ויקטוד לוין 

ו. לו. 

= אשר עובדיה 

א. ע. 

=־ משה איש״שלום 

ם. א.־ש. 

= זאב איבינסקי 

ז. אי. 

= אברהם עמיאל 

א. עם. 

־־ משה ברור 

מ. בר. 

־= זיוה בדפורת 

ז. ב.*ם. 

=־ אביגדור פוסק 

א. פו. 

= מיכאל גולדשטיין 

מ. גו. 

= חיים אורמיאן 

ח. א. 

=־ איתן פ• סבטאלו 

א. פ. ס. 

= מאיד בנאור 

מ. גג. 

= חיים רוזן 

ח. ד. 

= אברהם רונן 

א. רו. 

= משה דוד הר 

ם. ד. ה. 

־ חגי בן־ש מאי 

חג, ב. 

= אנדרה שרף 

א. שר. 

=־ מנחם דור 

מ. דו. 

= טוני אלסנד 

ט, א. 

־.ל אבינעם ברשאי 

אב. ב. 

= מרדכי וורמברגד 

מ. ו. 

־־ טוביה פרשל 

ס. פר. 

= אברהם גרוסמן 

אב. נר. 

= מיכאל זהרי 

ם. ז. 

= טוביה שלזינגר 

ט. ש. 

= אברהם כץ 

אב. כ. 

= מיכאל זיו 

ם. זי. 

= יששכר אונא 

י. או. 

־ אביתר נבו 

אב. נ. 

= מאיר יהל 

מ. יה. 

־= יהודה אריה כהן 

י. א. כ. 

= אהרן אריאל 

אה. א. 

= מ. יוסף סטיאסני 

מ. י. ם. 

= יעקב אילני (פיגנבאום) 

י. א, (ם.) 

= אטיליו מילנו 

אס. מ. 

= מקסים כהן 

מ, כה. 

■־־ יוסף ברסלבי (בדסלבסקי) 

י. בר. 

= איתן קולברג 

אי. קו. 

= משה עמית 

מ, ע. 

= יאיר גולדרייד 

י. גו. 

־־ אלכסנדר בדש 

אל. ב. 

= מנחם פרידמן 

מ, פר. 

־־ יוסף דן 

י. ד. 

= אליהו הרנון 

אל. הר. 

־= משה צימרמן 

מ. צי. 

= יהואש הירשברג 

י. היד, 

^ אלעזר וינריב 

אל. וי. 

= מיכאל קוסטא 

מ. קום. 

־ יצחק הליפי 

י. הל. 

= אליאם ליפינר 

אל. לי. 

= מיכאל קורינלדי 

מ. קור. 

= יעקב חיים הופיין 

י. ח. ה. 

- אלחנן ריינר 

אל.רי. 

= משה שוורץ 

מ. שוו. 

־ ישראל כרמל 

י. כר. 

= אליהו שלייפר 

אל. של. 

- מיכאל באראז 

מי. ב. 

= יוסף לוינגר 

י. לו. 

- אמנון ברזל 

אמ.בר. 

־־ מיכל גוטל 

מי. ג. 

־== יוסף מכמן 

י. מב. 

= אמנון נצר 

אם. נ. 

מיטו גרוסו 

מי. גר. 

= יוסף נדבה 

י. נד. 

אריה אבולעפיה 

אר. אב. 

־ מנחם בנית 

מג. בג. 

= יהודה סלוצקי 

י. ם. 

אריה גראבוים 

אר. גר. 

= מנחם ברינקר 

מב. בר. 

- יהודה צבי בלום 

י. צ. ב. 

אריאל טואף 

אר. ט. 

= מנחם שטרן 

מנ. ש. 

-- יעקב צור 

י. צו. 

= אריאל כהן 

אר. כה. 

= מרדכי בדויאר 

מר. בד. 

- יירם צפריר 

י. צס. 

= אשר פודת 

אש. פו. 

= מרדכי עומר 

מר. ע. 

= יהודה קדמון 

י. קר. 

= ברנדד בלומנקרנץ 

ב. בל. 

־־ מרים רוזן־אילון 

מר. רדא. 

= יצחק רמות 

י. רם. 

= ב. ה. ורמינגטון 

ב. ה. ו. 

= מרקום דיבר 

מר. רי. 

= יעקב שביט 

י. שב. 

= ברוך חזן 

ב. ח. 

= משה בר 

מש. בר 

<= יעקב שחם 

י. שח. 

= בתיה כהן 

ב. כ. 

- משה נם־אל 

מש. ג. 

= יעקב שסיינר 

י. שט. 

= בוסתנאי עודד 

ב. ע. 

= משה שסרקמן 

מש. שטר. 

= יעקב שמעוני 

י. שמ. 

= בצלאל (ססיל) רות 

ב. ר. 

= נורמן המפסון 

נ. הם. 

= יוסף שנקר 

י. שג. 

= גיורא אילני 

ג. אי. 

־־ נילי מירסקי 

ב. ם. 

= יהודית שפיצר 

י. שם. 

= ג׳ואן אנצ׳ל 

ג/ אנ. 

= נחום מ. סדנא 

נ. מ. ם. 

-־־ ישראל תא־שמע 

י. ת. 

= גילה בלם 

ג. בל. 

= נפתלי קדמון 

נ. קד. 

= יאיר שמעוני 

יא. ש. 

= ג/ פטר ג׳ינסון 

ג׳. פ. ג׳. 

= סטניסלב ויגודסקי 

ס. ו. 

= יהושע אדלר 

יה. אד. 

= גצל קרסל 

ג. ק. 

~ סוזן לנדאו 

ס. לב. 

= יהודה גרדום 

יה. גר. 

= גרשם שלום 

ג. ש. 

- עמנואל גוטמן 

ע. גו. 

= יהושע ליבוביץ 

יה. ל. 

־־ גרשון שמיר 

ג. שם. 

= עמום הדס 

ע. ה. 

= יהודה מרטון 

יה. מ. 

= דב גינזבורג 

ד. גי. 





17 ראשי-תיבות של שמות המחברים 18 


= שאול פטאי 

ש. פט. 

= רות בלילי 

ר. בל. 

= עמוס חכם 

ע. ח. 

= שמשון קידשנבוים 

ש. קי. 

= רחל סנן 

ר. ם. 

= עמיאל ברוש 

פס. ב. 

־־ שמואל קניאל 

ש.ק נ. 

= ראובן ירון 

ר. י. 

־ פאול מגור 

ס. מג. 

= שולמית שחר 

ש. שח. 

= רבקה מרחב 

ר. מר. 

־= פנחס נוי 

ם. נו. 

= שמואל שקולניקוב 

ש. שק. 

= רפאל פרויגד 

ד. פד. 

= פנחס פיק 

פ. פ. 

= שאול שממפםר 

שא. ש. 

-- דודולף קיזר 

ר. קי. 

=־ פליקס ברבמן 

פל. ב. 

־־ שלמה אהרוג סין 

של. אה. 

־־ רבקה מרביץ 

רב. ה. 

= צבי ברם 

צ. בר. 

= שלמה אלבז 

של. אל. 

= רן גרסון 

חג. 

= צבי ודבלובסקי 

צ. ו. 

= שלמה הופמן 

של. הו. 

= שמואל הורביץ 

ש. ה. 

= צבי קפלן 

צ• ק¬ 

= שלום רוזנברנ 

של. ר. 

= שמואל הוגו ברגמן 

ש. ה. ב. 

= צבי ה. קלמן 

צב. ק. 

^ שמואל בוק שפן 

שם. בו. 

- שמשון יפקב קדויטנר 

ש. י. ק. 

= קלרה חן 

ק. ח. 

*= שמואל ספקסוד 

שם. ם. 

= שמעון מרכוס 

ש. מ. 

= רפאל איקן 

ר. אי. 

=־ שמואל שביב 

שפג. ש, 

= שמואל נבון 

ש. נב. 

= ראובן בונפיל 

ר. בו. 

־־ תאודור לביא 

ת. ל. 

= שמואל ספרא , 

ש. 0 פ. 

= רות בנדל 

ר. בג. 






19 

ראשי־תיבות וקיצורים 


ל״י 

= דיךוחשבון 

רו״ח 

א״ב = אלף בית; אלפאבית 


= (\.ני 1 ס) 1$ >ו:> 3 > 101 ^ 1 וזסנ 1 גז 1 אסם( 1 

דנ״א 

אב״ד = אב־בית־דין 

לםה״נ 

= דוקטור 

ד״ר 

אג״ח = אגד(ו)ת־חוב 

לפסה״נ 

= דרום־אפריקה 

דרא״ף 

אג״ם = אגף (ה)מטה 

מ׳ 

= האלוהי רבי יצחק (לוריא) 

האר״י 

אדמו״ר - אדוננו מורנו ורבנו 

מג׳ 

-־- הגאון רבי אליהו(מווילנה) 

הגר״א 

אה״ב = ארצות הברית 

מ״ג 

הוציא לאוד. הוצא לאור. 

הו״ל 

אהע״ז יי אבן העזר 

מהד׳ 

הוצאה לאור 


או״ם ־־־ אומות מאוחדות 

מהדו״ת 

= הוריות 

הוד׳ 

אחה״צ = אחר־הצהרים 

מהרי״ו 

= הלכה, הלכות 

הל׳ 

את״כ = אחר־כך 

מהרי״ל 

=־ הקדוש־ברוד־הוא 

הקב״ד. 

א״י = ארץ־ישראל 

מהרי״ק 

= השווה 

השו' 

איט׳ ־־ איטלקית 

מהר "ל 

= השם יתברך 

השי״ת 

איכ״ר ־־ איכה רבתי 

מד״ר״ם 

- ויקרא 

ויק׳ 

אל״מ - אלוף משנה 

מהרש״א 

= ויקרא רבה 

ויק״ר 

אנג׳ ~ אנגלית 


= וכדומה 

וכר׳ 

אע״פ = אף־על־פי 

מהרש״ל 

וכוליה 

וכו׳ 

אעפ״ב •י אף־על־פי־כן 


־= זאת אומדת 

ז״א 

אצ״ל = ארגון צבא־ לאומי 

מו׳־ל 

־■־■ זה את זה 

זא״ז 

ב״ב ־= בבא בתרא 

מר׳מ 

י■ זבחים 

זב , 

בד״ב = בדרך־בלל 

מו״ב 

■ זכרונו לברכה, זכור לסוב 

ז״ל 

ביבל׳ = ביבליוגרפיה 

מו״ם 

=־ חכמה, בינה. דעת 

חב״ד 

בי(ה}״ד == ביתי(ה)דין 

מו״ץ 

•-־־ חגיגה 

חג׳ 

בי(ה)״ח ־ בית־(ד>)חול'ם 

מו״ק 

= חלק רביעי 

ח "ד 

בי(ה)ח״ר = בית־(ה)חרושת 

מזה״ת 

חיל האוויר 

חה״א 

בי(ה)כ״נ ־= בית־(ה)כנסת 

מט״ח 

= חולין 

תו/ חול׳ 

בי״ל = בידלאומילם) 

מטכ״ל 

- חוץ־לאדץ 

חר״ל 

ביל״ו ־־ בית יעקב לכו ונלכד, 

מיל׳ 

= חכמינו זכרונם לברכה 

חז״ל 

בי(ד.)מ״ד = בית־(ד׳)מדרש 

מל״א 

- חיל (ה) רגלים 

חי(ה)"ר 

בי(ה)״נ = ביוד(ד,)נבחרים 

מל "ב 

- חשמונאים א׳ 

חשמ״א 

בי(ה)״ס י" בית־(ה)םפד 

מלה״י 

= חשמונאים ב׳ 

חשמ״ב 

בית״ר = ברית יוסף תרומפלרור 

מלה״ע 

= טמפרטורה 

טמם׳ 

בכ״ז = בכל־זאת 

מ״מ 

־ יבמות 

יבמ׳ 

ב״מ ־ בבא מציעא 

ממ״ר 

־־ ימי הבינים 

יה״ב 

בם/ במד׳ " במדבר 

מנ ׳ , מנח' 

= יהושע 

יהו׳ 

במ״ר ־ במדבר רבה 

מגכ״ל 

= יורה דעה 

יו״ד 

בע(ה)״ח ־־ בעל(י)־(ה)חיים 

מס׳ 

י־ יוונית 

יוו׳ 

בע״מ - בערבון מוגבל 

מם(ה)״ב 

= יונדטוב 

יו״ם 

בע״פ == בעל־פה 

מעפה״י 

יום (ה)כיפדר(ים) 

יו(ה)״כ 

ב״ק י בבא קסא 

מעפ״ג 

= יושב־ראש 

יו״ר 

ב״ר ־= בראשית רבה ; בן רב ; בר רבי 

מע״ק, מ״ל 

= יחזקאל 

יחז׳ 

ברא׳ י בראשית 

מפד־׳ל 

־ יצא(ו> לאור 

י״ל 

בריה״מ ־־ ברית־־המועצות 

מ״ר 

- ילקוט שמעוני 

ילק״ש 

ברב׳ ^ ברכות 

מש׳ 

= ים (ה)תיכון 

ימ(די)״ת 

בת(ה)״ד - בתי־<ה)דין 

נגמ״ש 

— ת< 1 יו 3 :׳ 5 ״ו 10 י 0 ג 1 ל ¥1 \ס( 

יק״א 

בת(ה)״ח = בתי'(ה)חולים 

נד׳ 

^,*500311011 (1.0^.) 


בת(ה)ח״ר יי בתי~(ה)חרושת 

נו , 

■= ־רושלמי 

ירו׳ 

בת(ה)כ״נ ~ בתימה)כנסת 

נוס׳ 

= ירמיהו 

ירנד 

בת(ה)מ״ד = בתי־(ה)מדרש 

נחמ׳ 

= ישעיהו 

ישע׳ 

בת.(ה)מ״ש = בתי*(ה)משפט 

נח״ל 

= כל אחד 

כ״א 

בת(ה)״ס בתי־(ה)ספר 

נ״ל 

־ כדור הארץ 

בדד״״א 

ג׳, גר׳ = גרם 

נ״מ 

= כתב(י)*(ה)יד 

כ(תה)״י 

גח״ל -־ גוש חרות־ליבדלים 

נם׳ 

: כיוצא בזה, כיוצא באלה 

כיו״ב 

גיט׳ •־ גיטין 

ס׳ 

־ כל ישראל חברים 

כי״ח 

ג״כ = גם כן 

סא״ל 

= כל־כך, כמו־כן 

כ״כ 

גרמ׳ = גרמנית 

ס״ה, סה״ג 

־= כלומר 

כלו׳ 

ד׳ = דונם 

סי׳ 

כתב<י)־(ה)עת 

כ<תר)״ע 

דב׳ = דברים 

ס״מ 

= כרך, כרכים 

כר׳ 

ד״ה - דיבור המתחיל 

סמ״ק 

: כתובות 

כתו׳ 

ד(ב)זד׳א - דברי הימים א' 

סמ״ר 

= לאטינית 

לאט׳ 

ד(ב)ה״ב = דברי הימים ב׳ 

ס נ׳ 

= לוחמי חידות ישראל 

לח״י 

דד,"י ** דברי הימים 


20 


־־־ לירה ישראלית, 
לירות ישראליות 
= לספירת הנוצרים 
-- לפני ספירת הנוצרים 
= מטר( ים) 
= מגילה 

- מיליגרם 
" מהדורה 

= מהדורה תנינא 
־־־ סודנו הרב רבי יעקב וייל 
־ מורנו הרב רבי יעקב לוי 
=־ מורנו הרב רבי יוסף קולון 

- מורנו הרב רבי ליוא 
־• מורנו הרב רבי מאיר 

- מורנו הרב רבי שמואל 
אליעזר 

־= מורנו הרב 
רבי שלמה לוריא 
מוציא לאדר 

- משא־ומתן 

• סודה נבוכים 
= סוכר ספרים 
= מוהל צדק 

- מועד קטן 

= מזרח־התיכון 
= מטבע חוץ 
= מטה (ה) כללי 

• • מיליון, מיליונים ; מילואים 
= מלכים א׳ 

- מלכים ב׳ 

= מלחמות היהודים 
=־ מלחמ(ו)ת העולם 

- מילימטר(ים) 1 מכל־סקום 
= מיליסטד(ים) מרובע(ים) 
= מנחות 

- מנהל כללי 
י מספר 

־־ מסיל(ו)ת־(ה)ברזל 
מעל־פני־הים 
מעל־פני 

= מטר(ים) מעוקב(ים) 
־= מפלגה דחית־לאומית 

- מסר(ים) מרובע(ים) 
= משלי; משנה 

־* נושא־גייסות משוריין 
־= נדרים 
= נולד(ה) 
= נוסד( ה) 
= נחמיה 

= נוער חלוצי לוחם 
= נזכר לעיל 
= נגד מטוסים 
= נפטר 
= ספר 
= סגן־אלוף 
=־ סך הכל 
= סימן 

= סנטימטר(ים) 
= םנטימטר(ים) מעוקב(ים) 
= סנטימטר(ים) מרובע(ים) 
= סנהדרין 





21 


דאשי־תיכות וקיצורים 


22 


ס״ק =־־ סימן קטן 

ס״ת ־־ ספר תורה 

ע׳ = עיין: ערך 

ע״א = עמוד א׳ 

ע״ב = עמוד ב׳ 

עבמ״י = עבר הירדן 

עבר׳ ־־ עברית 

ע״ג ■־- על גבי 

עו(ה>״ד = עורד־(ה)דיז 

עז׳ ־־ עזרא 

ע״ז = עבודה זרה 

ע״י *־־ על־יד. על־־ידי 

עי״ז = עליידי־זה 

עי״ב *־< על־ידי־כך 

עיר׳ - עירוב ין 

ע״כ = על*כו 

עכר״ם ־= עובד(י) כוכבים ומזלות 

עכ״ם = על יכל'פנים 

עמ׳ = עמוד 

ע״נ ־= על־נהר 

ע״ס = על־סמך 

ע״ע = עיין ערך 

ע״ם - על־פי 

עפ״ג •= על*םני 

עפ״ר ~ על־פי־רוב 

ערב׳ - ערבית 

ערב׳ ־= ערכין 

ע״ש = על־שם, על *שום 

פ״ג - פרק שלישי 

פ״ד = פרק רביעי 

פיק* א = 0123600 10 ג 0 017150 [ 3105600 ? 

(.^. 1.0 .?) 1 > 360 נ 5$00 \> 



פלמ״ח = פלוגות מחץ■ 

פס׳ = פסחים 

פס״ד = פסק־דין 

. 5 .א 

801105 0/017 ; 50110 0 ] 01 ׳ 0111 א — 

?44]0 

-־ 101 ־ 40 1110 0£ 10000011088 ? - 

07111511 [ £01 ׳( 4086001 1030 
005031011 

0£] 

- 00700 605 £111605 ]111705 


011110110 7 ) £1013 ז 10 ג #10 ו — 

ז\\ 24 

־ 3 ) 03 )) 41 610 £111 50011£1 ) 201 —* 
1106 03£1 ס 5 חס 155 '\\ 0100610110 
- 111111 ) 03011 605 ס 6 סע 0 610 
. 0600111105 [ ,• 501101 


פסי״ר = פסיקתא רבתי 

פרופ׳ ־־ פרופסור 

צה״ל = צבא הגנה לישראל 

צרם׳ ־* צרפתית 

ק״ג ־ קילוגרם 

קדה״י = קדמוניות היהודים 

קה׳ = קהלת 

קיד׳ = קידושין 

ק״מ = קילומסר(ים) 

קכדר = קילומסר(ים) מרובע(ים) 

קמ״ש ־־־ קילומסר־שעה 

ק״ס - קרית־ספר 

קק״ל = קרן קימת לישראל 

ר , = ראה! רבי; רבנו ! רבים 

ר״א =־ רבי אלעזר 

ראב״ע ־־ רבי אברהם בן עזרא 

רא״ש -- רבנו אשר 

רדב״ז = רבי דוד בן זמרא 

רד״ק - רבי דוד קמחי 

ר״ה - ראש השנה 

רי״ר = רות רבה 

ר״ח = ראש חודש 

ר״י - רבי יהודה; רבי יוסח* רבי יצחק 
ריב״ש = רבי יצחק בן ששת 

רידב״ז ־= רפאל יעקב דוד בן זאב 

ריה״ל = רבי יהודה הלוי 

ריטב״א = דבי יום־מוב בן אברהם אשבילי 
רלב״ג ־ רבי לוי בן גרשון 

ר(ה)״ם ־־ ראש־( ה) ממשל ה 

רם״א ־- רבי סשה איסרליש 

רמב״ם = רבנו משה בן מימון 

רמב״ן = רבי משה בן נחמן 

רמטכ״ל = ראש (ה)מטה (ה)בללי 

רנ״א = (\ 11 ין 0 ) 1 ) 301 סוס[סנ 1 תס 010 

רג״ק ־ רבי נחמן קרוכמל 


0£ ן 

- £11013 01011031 0£ 031 ־ 001 [ - 

1010 

1110 

־ 1161300 ( 601 311100011 [ - 

ז) 13 ! 00801150 0131180000 ) 11 

113 

- ]0111031 0£ ]017150 8(116105 

0 סן 

- ]017150 0031(0117 0071017 

[עגס! 0 

- 00500100 £111 ) 011£ ס 55 ) 3 חס£\ — 
- 11 [ 605 )! 155005003 /גו 106 * 0 ) 
60010015 

א 0 א 

ס 01 ע 3 ז 18 >סס ( 1003 ) 013 — 
סו 043£32 


רס״ג = דב סעדיה גאון 

ר״ע ־= רבי עקיבא 

רשב״א - רבי שלמה בן אדרת 

רש״ ג - רב שרירא גאון 

רש״י = רבי שלמה יצחקי 

ר״ת = ראשי־תיבות 

שבו׳ = שבועות 

שה״ש = שיר־השירים 

שו/ שום׳ = שופטים 

שיח״ט — שוחר טוב 

שו״ע = שולחן ערוך 

שו״ת = שאלות ותשובות 

ש(ה>״ח = שרמה) חוץ 

שי״ר ־־ שלמה יהודה רפפורס 

שמ׳ = שמות 

שמ״א = שמואל א׳ 

שנד ב = שמואל ב׳ 

שמ״ר = שמות רבה 

שני = שניה, שניות 

ש״ס = ששה סדרים 

ש״ץ = שליחיציבור 

ת״א תל־אביב 

תה׳ ־־ תהלים 

תו״י = תולדות ישראל ; 

תולדות (ה)יהודים 
תוסס׳ := תוספתא 

תוש׳ ־= תושבים 

ת״ח ־= תלמיד חכם, תלמידי חכמים 

תמ ׳ = תמונה, תמונות 

תגח׳ = תנחומא 

תנ״ך = תורה, נביאים, כתובים 

תע׳ - תענית 

תשב״ץ = תשובות שמשון בן צמח (דוראן) 

ת״ת = תלםוד(י)־תורה 


8.^800 — 8011060 0£ (110 4x1)0(1030 

10111:31 ־ 01 0£ 50110015 
00 ־ 005031 

000 נ 05£006 זז 00 60 ת 1 זס!! 011 — 0011 

10 זן> 1 ת 0110 1 ־ 1 

1031 ^ 110010 '!' 16 ג־\ז 113 — 
7 יס 1 י 1 ס 0 

0011080 1/0100 ׳ 001011 !? — £110.4 ? 

4001131 

306 £00000110 0£ 031 ־ 0111 [ — 0 !?$£[ 

011001 1110 01 7 ־ 01 ) 1115 500131 






*יא מר.ח? ו פ ר. ר.סס 5 וביח. הגיאיז :ז 14 . דחרק הסע. כתב נסח׳י (ההפריה ע". צ׳בסר כ'טי, *"ב?' 


קצרת (אסתמה, בחזלזזב), ק־ הסיפפונות (ע״ע ראה) — מחלה 
אלרגית (ע״ע אלרגיה) הגורפת להתכווצות העץ הסיפפוני 
ולבצקת רירית הסימפונות. המחלה מאופיינת בהתקפי קוצר נשימה. 
החולה מתקשה בנשיפת אוויר (הוצאתו מ! הריאות) ומאמציו לעשות 
כן מתבסאים בצפצופים הנשמעים למרחוק. התקפי הק' עלולים 
להימשך שעות. ימים, שבועות ולעתים אף שנה חפיסה. לעתים 
חלות הפוגות בין ההתקפים בהן חפשי החולה מכל סימני המחלה. 
קיימת זיקה בין מועד הופעת ההתקפים וביו עונות מסוימות בשנה. 
שתי צורות לק׳ הסימפונות: 1 ) ק׳ אכססרינסית (חיצונית) 
נגרמת בשל אלרגיה לאנסיגנים חיצוניים (ע״ע חסון) הנמצאים 
לרוב באוויר בצורת אבק אורגני, בגון אבקני פרחים, נבגי פטריות 
עובש, נוצות וקשקשי שער-חיוח. תבחיני עור חיוביים לאלרננים 
החיצוניים השונים מסייעים באבחנת ק׳ חיצונית; 2 ) ק' אינ¬ 
ם ר י נ ס י ת (פנימית) אינה נגרמת ע״י שאיפת אלרגנים חיצוניים, 
אלא בשל זיהומים חריפים או כרוניים של העץ הסימפוני. המלווים 
לעתים בדלקת ברונית של הגתות (ע״ע אף, כרך מילואים, עם׳ 329 ). 
לכן קוראים לצורה זו גם ק• זיהומית. 

גורמים משניים שאינם אנטיגנים חיצוניים עלולים לגרום להתקף 
ק׳ באחת משתי צורותיה. בין גורמים אלה; מתח נפשי, גירויים 
פיסיקליים או כימיים, כגון קור, חום. לחות, יובש, זיהום אוויר, 
ריחות שונים. אדים מגרים של חומצות חריפות ומאמץ גופני, 
בעיקר בקרב ילדים. 

ק׳ הסיספונות שכיחה יותר בגיל הילדות ובקרב אנשים צעירים 


(עפ״ר ק׳ אכסטדינסית ומשפחתית). אך פוקדת גם מבוגרים (לרוב 
ק׳ אינטדינסית או זיהומית). 

אבחנת הק׳ ע״פ סימניה הקליניים (התקפים של קוצר 
נשימה וצפצופים): במקרה של קיום המחלה אצל בני־המשפחה — 
עריכת מבחני עוד חיוביים לאלרגנים שונים; ריבוי תאים אאוויני־ 
פילייס בדם (ע״ע. עס׳ 713 ) ובליחה! תפקודי ריאה לקויים. 

הטיפול בק , : 1 ) טיפול סיפפפופתי מפסיק את 
התקף הק' ע״י הרפיית השריר החלק של הסימפונות. במקרים 
מסוימים יעילות אף תרופות אנטיהיסטמיניות (ע״ע היסטפין). 
לאחרונה גובר השימוש בסטרואידים (ע״ע סטרואידים וססרולים); 
2 ) טיפול מונע המכוון לנטרול גורם הק׳ הינו חיסון או דסנסיטיזציה. 
עיקרו הזרקות חוזרות של אנטיגן לתוך העור לעידוד יצירת גופיפי- 
נגד חוסמים. הטיפול ממושך ולא תמיד מוכתר בהצלחה. כאשר 
הגורם לק' הוא רגישות לחיות־בית, נוצות וביריב, אפשר למנוע 
התקפי ק׳ ע״י מניעת המגע עם גורפים אלה. 

671106 { 171 ! 0717 ^.- 1111 ) 1.4/1 . / 0 /( 2 611010 !/ ,״ 805101 . 0 ./י 
,■<יןת 0 ץ$ )ס .״ 01 ( 1 ,. 1 >?^ ח! : 6 ?* 111 זזד 0 ס 0 . 1 )בז£) 05 ? . 8011 ) 

- 1 ) 6567151 ([ 06 { 1 ה 7 ו 60171 ('[' 1071 ) 71/77 ] ,י 01 ז 011 . 1 ^ ,\ 1 ; 1962 ,( 53 — 50 
. 5 !(! .[ .ז 8 ) 3 ( 1 ( 71 ( 1 ) 11 •) 86 , 431/11710 , 171 ( 201101 

€071150/16 766 ,|>ז 3 ל 061 . 0 — ח 03 זמ 1 > 11 ז 8 . 1 ; 1966 ,( 9 — 1 ,].© 011 

17 ) 10 ^ 1 ) 1 ( 117 01167713 * 1 171 7016 ^ €707110-01 1 ( 7 ) 1507111 ( 1 / 0 1661 )€ 1 ) 701171 ) 5 
,. 31 מ ,ז 0 חז 1 ב? ; 1970 ,( 50 ־ 7 ,!/י ,- 801 . 1 >^ 01 ו.ז 15 ) 171 ( 715167 

<{ 617 ( 0 ס 1 וק 5 071 6 ( 76710117 ) 150 17111 ) 101 ( 01 ) 111 ) 501 / 0 }•}׳>//£ /ס ( 507 {■(!)) 1 ( €07 
,ת . 11 ז 0 ) ) 45167711 . 11101 ) 87071 171 7611510115 045 -/ 81007 / 77711 

. 1970 ,( 23 — 23 

יש. בר. 

































27 


קקאו 


28 


קקאו ( 03030 ־"!"־!!!ססות'), צמח תרבות טרופי ממשפחת הסטר- 
קוליים (ע״ע) שמזרעיו מפיקים אבקת ק׳ ושוקולדה 
(ר׳ להלן). 

יליד אמריקה הדרומית והמרכזית. היחיד מביו 20 המינים של 
הסוג (. 1X11 המצוי בתרבות. 

הק׳ הוא עץ ירוק־עד שגבהו 3 — 5 מ'. עליו גלדניים ופרחיו 
הצהובים או האדמדמים מקובצים באגודות וצומחים ישר על הגזע 
וענפיו (תכונה זו מבונה קאוליפלוריה !? 101 ) 031111 ]). הפרי ענבה 
(..תרמיל״), ארבו עד 30 ם״מ, קטרו כ 12 ס״מ ומשקלו 300 — 600 ג׳. 
הוא מורכב מקליפה עבה ובתוכה ציפה דביקה ששקועים בה כ 25 — 
40 זרעים (״פולים״) ערוכים ב 5 טורים. דופז הקליפה גבשושי וחרוץ 
חריצים עמוקים ורדודים לסירוגין. הקליפה מהווה 10% — 14% 
ממשקל הזרע. 

ערכם התזונתי של הזרעים גדול. הם מכילים 50% — 55% שומן, 
14% — 15% חלבונים. 8% — 12% , עסילז- 1,3% — 1.7% קא 1 ברומיז 
( 3.7 די־מתיל כסנתיז). 

איזור גידול עץ ד,ק־ הוא האקלים הטרופי הלח, בחגורה שביו 
• 20 רוחב צפוני ודרומי. רצוי שכמות המשקעים לא תרד למטה 
מ 1,000 מ״מ ואף תגיע ל 2,000 מ״מ לשנה. עקב רגישותו הרבה 

-:-לקרינת שמש מעדיפים לגדלו 

בצל עצים גבוהים. לרוב בננות. 

התנובה מתהילה בגיל 5 — 7 
ועשויה להימשו עד גיל 50 
£) ' שנה. הפריחה בכל קדשי 

השנה. היבול העיקרי נאסף 
בסתיו ומגיע ל 0.5 — 1.0 ק״ג 
זרעים לעץ, או 1,000-500 
^ 1113371 ) 111 ^ ק״ג להקטר לשנה. חוצים את 

קליפת הפרי הבשל, מוציאים 
יייי^י את הזרעים ומניחים אותם 

י ״_״ . ... לתמיסה לימים מספר. בתהליך 

ליוד 1 . %םח תקאו ( 3 ת 01 ז 000 ת 1 ■ 

03030 ). 5 םע 5 ה — פרי!. 1 . ע 5 ה - התסיסה עולה הסמפי כדי 

גניע; 2 . ע 5 ה־בוחות; 3 . אב?:: ס 40 —׳־ 50 , ועם סיומה מייבשים 

1 פ 0 ט ־״י ; ־ וקולים את הזרעים. אח״כ הם 

מועברים דרך טחנה. בתוך־כו 
נפרדת הקליפה והזרעים הופכים עיסה. בפעולת מכבש הידרולי 
נפלט חלק של השומז ("חמאה") ונשארות ה״עוגות", שבטחינתז 
מקבלים אבקת ק׳. העיסה משמשת חומר יסוד להכנת השוקולדה, 
והאבקה — להכנת משקאות. לפי התקז הישראלי, יהיה שיעור 
השומז באבקה לשתיה 18% — 20% . התקז הבריטי מחייב שמשקל 
הזרע לא ירד למסה מג' אחד, שהקליפה תהא רפה ושלמה, ולא 
תעלה על 12% ממשקל הזרע, ששיעור השומז לא יפחת מ 55% , 
שהניחוח יהא טיפוסי לק , וששיעור הרטיבות נמוך בכל האפשר. 

עיקר גידולו של הק , כיום הוא באפריקה המערבית. הייצור 
העולמי של פולי ק׳ נאמד ב 1,470.000 טונות ( 1974 ) ומזה מייצרת 
אפריקה למעלה ס 1 מיל׳ ואמריקה הדרומית כ 300 אלף טונות. 
הארצות העיקריות המייצרות ק׳ ה!: גאנה ( 386 אלף טונות), ניגריה 
( 230 ), חוף־השנהב ( 220 ), קמרו! ( 120 ) וברזיל ( 196 ). תפוצתו 
באסיה מעטה מאד. הסחר העולמי בק' ובמוצריו (באלפי טונות): 
1.178 פולים, 79 עיסה, 164 חמאה. 112 אבקה. 

130065 . 8 . 1 ׳^ ; 1936 , 015/0 ^ 01/00002011 ^ ■ 801 1 /€! 1 ?! 8 ס 180 , 0 ) 1001 '•! . 11 
■סז? ¥008 0118 1 ) ¥00 /ס ?^ 00/10010 ' 7 1 > 0/1 ? 10/111511 !€ ■) 771 ,(. 1 ) 6 ) 
, 515 ? 87101 ,£ ה 51 ; ¥1000 , €1811001100 ,) 0630 .£ ;־ 1951 , 11 , 811011 
/ 0 100055108 ? , 110630 .יד ;* 1961 ,. 0 , 11111301 ) 137 •א .( 1 ; 1953 
- €011 511801 , 3010500 ( . 11 .£ - £005 . 11 ; 1963 , $1011/01 1/10 סס{ .€ / 8011 

י 973 ! . 1/100 סס] $100/1 10001010 !€ 008 ? 100110000 


ציור 1 . !וסח קקאו ( 3 ת 1 סזנ 1 ס 60 יד 
03030 ). למעלה — פריו. 1 . עלה־ 
נביע; 2 . עלה־כותרח; 3 . אנהז; 
1 . הטטינוד; 5 . ׳צחלה; לסטה — 
פרי (חתר לאורו) 


האירופי הראשון שסעם שוקולדה (להלז: ש׳) היה המגלה 
קורטס (ע״ע) ב 1502 בעיר האצסקית טנוצ׳טיטלן (כיום, מכסיקו 
העיר). הפולים הובאו שמה מאמריקה הדרומית ע״י סוחרים נודדים. 
האינקה (ע״ע) היו כנראה הראשונים שהכינו את משקה ה״שוקו־ 
לדה". את המונח "שוקולדה" מייחסים לאצסקים ומקורו בשתי מלים 
אינדיאניות: 1311 = מים. ימסו)! = קקאו. אצל האצטקים שימשה הש׳ 
כתמריץ למנהיגים וללוחמים ובמונעת עייפות. הנשים השתמשו בשמן 
הק־ לצרכים קוסמטיים. פולי הק , גם שימשו כמטבע עובר לסוחר. 
קורסם הביא את הפולים לספרד, במתנה לסלף קרלום 7 , לשם 
הכנת משקה-קדוש. המקנה לאנשים עוז וכוח התנגדות. הספרדים 
שמרו בסוד את הכנת המשקה עד המאה ה 17 . אולם גולי ספרד 
שהשתקעו בעיר הצרפתית באיון(:>״״ 0 י<ג 8 ) התחילו לייצר שם ש׳. 
השלטונות האמינו שהש׳ היא סם ארסי ובנסיונם להניא את התושבים 
מאכילתה אסרו על היהודים לייצרה. בעקבות גזירה זו עקרו היהודים 
לפרוורי העיר ושם הקימו כעין גטו של יצרני שי, במקום שנקרא 
!״ת!■! 33131 (= רוח הקודש). המלכות הצרפתיות ממוצא ספרדי, 
אן, אשת לואי 111 צ, ומריה תרזיה. הביאו את הש׳ לחצר הפריסאית. 
בתחילה שימשו הפולים להכנת המשקה בחצרות המלכים בלבד, 
ורק ב 1657 פתח בלונדון צרפתי חנות ומזנון לק' ולמשקהו. 
בסוף המאה ה 17 עדיין היה קשה להשיג כפויות גדולות של פולי-ק־ 
ומחירם היה גבוה מאד. ב 1693 היתד, בכל צרפת כמות שלא עלתה 
על 10 ק״ג. רק בסוף המאה ה 18 . לראשונה בהולנד, התחיל .!. 0 
״ 1101114 ״ 3 ? להוציא חלק משומן הק׳ (חמאת הק׳) מהפולים ולייצר 
את אבקת הק׳. הוא היה גם חלוץ בהכנת הק׳ הנמס. וכן היה הראשון 
שערבב את הק׳ עם סוכר וחמאת ק׳ וקרץ את העיסה לסבליות 
לאכילה ולציפוי. גידול פולי הק׳ בפיליפינים הוחל ע״י הספרדים 
ובציילון, יאווה, סומטרה וטימור ע״י ההולנדים. כשהתחילו ליבול 
עצי הק׳ בארצות הישנות פיתחו את גידולם בארצות אפריקה: 
פורטוגל — בסאו־תומה ובפרינסיפה, צרפת — במדגסקר, בלגיה — 
בקונגו הבלגית, וספרד — בניגריה. 

ש׳ היא מוצר פולי־ק׳ טחונים בצירוף סוכר. חמאת קי ותמרי 
טעם. הקובע בש' הם סולי-הק , . את התרמילים המכילים את הזרעים 
מייבשים בשמש או באופן מלאכותי. גודל הפולים כגודל שקדים. 
וצבע קליפתם אדמדם־חום. מבחינים בין פולים שצבעם חום בהיר, 
שטעמם ערב במיוחד והם יקרים, ובין פולים בעלי איכות ירודה, 
שצבעם חום־ארגמן. שיפור קליפתם רב, טעמם גם זהם זולים יותר. 
הפולים נקראים ע״ש מקום מוצאם או נמל היצוא שלהם. יש אומדים 
את איכותם לפי משקלם. כלר, הכבדים הם המשובחים יותר, ריחם 
סוב יותר ואבקת הק־ והש׳ שמכינים מהם בעלות איכות סובה יותר. 
תהליכי הכנת הש׳ כוללים קליית הפולים בתופים מסתובבים 
וצינונם — פעולה המעניקה לפוליס את טעמם וניחוחם האפייניים. 
אח״ב מעבירים את הפולים בין גלגלים ד,מפצחים אותם לחתיכות 
קטנות שמהן נוצר נוזל סמיך לאחר טחינתו. הנוזל הופר למוצק 
המכיל כ 50% חמאת ק׳. חלק מהשומן מוצא אז ונשארים שני 
מוצרים: עוגה קשה — אבקת ק׳ מוצקת — וחמאת ק , . מהעוגה 
מייצרים שוקולדת מאכל במכונה הנקראת 1 ״־׳)ח 11 ־חז המערבלת 
וטוחנת אח הש׳ על כל תוספותיה — חלב, פירות, אגוזים וכו׳ — 
יחד עם סוכר וחמאת ק'. במקום ה! 8011 ״ 13 :>תז משתמשים במכונת 
ה־&סחס:) שבה נחבטת התערובת במשך ימסה או יותר עד שהש׳ 
נעשית חלקה. 

לש , טובה ברק אפייני, גוון אדסדם־חום ומראה עדין וחלק. 
ככל שכמות הסוכר בשי עולה, כן איכותה ירודה יותר. אם הש׳ 
שחורה או כהה יתר על המידה — סימן שהשתמשו בפולים בלתי 
נקיים או באיכות נמוכה. שכבה אפורה דקה עפ״נ הש׳ מעידה 
על אחסון בלתי מתאים, במיוחד בקיץ. לכן יש לאחסן את הש׳ 
במקום יבש, קריר ומוגן בפני אוויר ובסמפ׳ קבועה ואחידה, הרחק 



29 י, 5 |או — 



ציור 2 . צמח הקקאו. סיסי; לשמאל — הצמח בפריחה; הצמח נושא פידזת 


מתמרים מדיפי ריחות. סוגי הש׳ השונים ניכרים לפי כמות פולי 
הק׳ וכמויות אבקת החלב או הסוכר שהם מכילים. הערך התזונתי 
של הש׳ גבוה בזכות ברזל וסידן (במיוחד בשוקולדת־חלב) שהיא 
מכילה ומשום שהיא עשירה בוויסאמינים מקבוצה 8 — במיוחד 
ויסאמין ־ 8 (ריבופלאווין). וניאצין. בהיותה עשירה בפחמימות 
ובשומן היא מספקת הרבה קאלוריות. 

שוקולדת חלב היא בהירה ומרכיביה אבקת חלב או חלב 
מרוכז. היא מכילה כ 20% — 25% פולי ק׳, כ 50% סוכר, ב 20% 
אבקת חלב וב 18% — 25% חמאת קי. ב 100 ג׳ כ 500 קאלוריות. 

שי למריחה מכילה פחות סוכר ( 20% — 35% ), כ 14% חמאת 
ק־ ומעם אבקת הלב. צבעה כהה יותר. 100 ג׳ מספקים כ 430 
קאלוריות. 

ש׳ ממולאה עשויה מעיסת מילוי מתוקה, המורכבת 
מתערובת תמרים שונים, כגון סוכר, אגוזים, סירות ונוגאט (תעחבת 
עשויה סוכר, גלוקוזה וג׳לטין או חלבון ביצה, עם או בלי אגוזים 
או שקדים), מתובלת בהמרי סעם שונים ומצופה ש/ היחס בין 
המילוי ובין הציפוי הוא בד״כ כ 60% מילוי ל 40% ציפוי. 100 ג׳ 
ש , ממולאה מספקים כ 480 קאלוריות. 

שוקולדת־ציפוי בד״ב מאיכות לא־מעולה. היא מכילה 
הרבה שומן (אף כ 38% חמאת קי). 

בד״ב מכינים את הק' עם 14% עד 25% ויותר חמאת ק׳; חמאת 
ק׳ המכילה יותר מ 25% שומן קשה לעיכול. בארץ מכינים אבקת ק' 
המכילה כ 18% חמאת ק'. בארצות בעלות אקלים חם, כמו בארץ, 
רצוי שהק׳ לא יכיל יותר ס 20% שומן. אבקת הק׳ סופגת בנקל 
ריחות זרים ויש לשמרה במקום קריר, ארוזה וסגורה היסב, מוגנת 
ספני רטיבות, אוויר ואור. הק׳ מכיל תאוברומין ( 1.7% — 2% ) — 
חומר מעורר — אך במידה קטנה מהקפאין (ע״ע) שבקפה או בתה. 
אבקת חק' עשירה בברזל והיא מכילה בערך כ 13 פ״ג ב 100 ג/ 
י. אילני־סיגנבאום, תעשית מזון, מהוהה ותהליכיה, תש״ז; ה 1 -ל, 
ייצור ממתקים ושוקולד, חשי״ז 1 הנ״ל. דע את מזונותיך,־ מורה דרך 
לקניית מזונות ושמירתם, חשי״ט! הנ״ל. כל מה שהנך חייב לדעת 
על סזון. חזונה ודיאסה. 1975 ; ,״■־ 1-10111 ״!% .יד ..!-הסס .ק .ז 
/־״״ . 0/1 , 5 ״זג 1 ] 11 עו .ד . 0 ; 1958 ,. 011 0/73 ,)/־״ 00 ) 11011 , 4/1 
.'־ 1964 מס&^/מלס 
י. א. נ< 4 ) 

קק(ל 1 ״ו׳ ^(( 1301 — ס 1 נ 1 לס 30 זצנ 1 י!נ 1 לז—( 1829 — 1896 ), כימאי 
גרמני, ממניחי יסודות הכימיה החדישה. בין מוריו היו מגדולי 
הכימאים שבדורו: יוסטוס פון ליביג בגרמניה, וורץ ודימה בצרפת 
ווילומסון באנגליה. בתקופת שהותו בהיידלברג פרסם עבודות חשו¬ 
בות שהוכיחו כי הפחמן הוא יסוד אדבע-ערכי, המסוגל ליצור תרכו¬ 
בות מסובכות בעלות מבנה שרשרתי (ע״ע פחמן). ב 1858 התמנה 
פרופסור באוניברסיטת גנט בבלגיה, שם המשיך במחקריו על תרכו¬ 
בות אורגניות שונות, ב 1865 היה הראשון שפתר את בעיית סבנה 


קר, ג׳לן 30 

ד,בנון באמצעות הנוסחה הטבעתית, המשמשת מאז יסוד לתורת 
המבנה של התרכובות הארומטיות (ע״ע בגזול). כפי שהעיד על עצמו, 
עלה רעיון זה לפניו בחלום "בצורת קוף התופס את זנבו"(ר׳ ציור בזד 
כימיה, עמי 735 ). לפי הצעת ק׳ יש לבנון מבנה טבעתי, המורכב משש 
קבוצות 013 זהות. הקשורות זו לזו בקשרים בודדים ונפולים, לסירו¬ 
גין. עוד הציע, ששתי הצורות המתוארות בציורים עוברות זו אל זו 
בתדירות גבוהה מאד. כך שאין אפשרות מעשית להבחין ביניהן. 
הצעה זו התקבלה לאחר ויכוחים מדעיים רבים וארוכים והפכה, 
בסופו של דבר, לבסיסה של תורת הרזוננס (ע״ע) המודרנית (הוקל 
((ם 011 ט 13 |, 1931 ). בשלושים השנים האחרונות לפעילותו, לימד ק׳ 
באוניברסיטת גוז, שם חינך כימאים רבים שפעלו בשטח הכימיה 
האורגנית ור,תעשייתית. ק' פרסם עבודות מחקר רבות, במיוחד בשטח 
הכימיה הארומסית. כדי להמחיש את רעיונותיו בדבר מבנה התרבו־ 
בות האורגניות, המציא את "המודלים האטומיים"; בעזרת כדורים 
בגדלים שונים ובצבעים שונים, המסמלים אטומים מסוגים שונים, 
ומוטות המקשרים ביניהם, ניתן לבנות דגמים של מולקולות פשוטות 
ואף מורכבות. 

■)!/ 7 ,זצ)נ!ש 11 ל . 1 < .£ ; 1929 , 1-0 ,.£ . 4 ,. 0111117 \ח 4 > .מ 

. 1959 ,(ד\^ 0 נ , £01410311011 .וחסן! 0 .]) !(• 7 / 1001 !>: ¥ 01£/1 3 '.# / 0 

.קר, אלפו־ד — זז:>£ 1 ־:>ז} 1 ל/ - ( 1867 — 1948 ), פסודונים של 
א. קמפנר ("זוקת״סן), מבקר־טפרות, מסאי ומשורר גרמני 
יהודי. ק• למד ספרות גרמנית ופילוסופיה באוניברסיטת ברלין. היה 
מבקר-תאטרון בעתונים 108 ■!!ס ו זז 13 < 8£1 צ 1 * ■ 91 מ; 1 ז 86 , וכן 
השתתף בירחון לספרות ולאמנות, ־סכא. ב 1933 עזב 

את גרמניה; תחילה עבר לפראג ואח״ב לפריס וללונדון.— ק׳ היה 
גדול המבקרים האימפרסיוניסטים בספרות הגרמנית החדשה. הוא 
ראת בביקורת אפנות בפני עצמה. בתיבתו היתד, סחיייקטיודת, 
ובשיפוטו הסתמך על התרשמויותיו האישיות. את מטרת הביקורת 
ראה בהארת היצירה הספרותית, ובביקרתו ביקש לפרש ולא 
לקבוע חוקים. הוא נמנה עם המבקרים הראשונים שהשכילו להכיר 
בגדולתם של איבמן ושל האופסמן (עי ערכיהם). ק׳ חיבר גם 
סיפורי־מסע אימפרסיוניסטיים, הכוללים בירהיתר רשמי־פסע בא״י 
ב 1903 — "ירושלים" (פרק בקובץ "העולם באור"; ר׳ להלן). 
סגנונו, שהוא מלאכת־פחשבת מבחינת הציוריות. השנינות והאירו¬ 
ניה, השפיע על סופרים רבים בגרמניה. — ההערכה שרחש לעם 
היהודי מצאה ביטוי בכתיבתו, בצד ביטויי־אהדה לגרמניה. אחד 
מחיבוריו הוקדש ( 1935 ) לזכרו של רתנאו (ע״ע). 

3 תז 3 זס .ה! ו ¥01 \ 0 !ס (״העולם בדרמה״), 5 כר׳. י״ל ב 1917 
(מהד חרשה. בכרך אחד: 1964 ). 1.10111 ״״; ־;ם ("העולם 

באור״), 2 כד, י״ל ב 1920 (מהד׳ חדשה: 1961 ). כמה משיריו 
הולחנו בירי ר. שטראום. 

. 11 * 1 . 1 א ; 1928 ■ 40 £ ״! 01 ! — ( 1824 — 1907 ), פיסיקאי סקוטי. ידוע 
בעיקר בשל מחקריו על השפעת שרה חשמלי ושדה מגנטי 
על קיטוב האור. בשנים 1841 — 1849 למד באוניברסיטת גלזגו וב 1857 
נתמנה מרצה למתמטיקה במכללה בגלזגו. אותה שנה גילה את 
האפקט האלקטרו־אופסי, ושנה את״ס את האפקט הפגנטו־אופטי. 
(ר להלו) י 

אפקט קר האלקטרו־אופטי — תופעה של שבירת אור 
כפולה (ע״ע גביש, עם׳ 238 ) בחומר שקוף כתוצאה מהפעלת שדה 
חשמלי חזק בכיוון ניצב לכיוון התקדמות האור. קד גילה שההפרש 
בין גורמי השבירה של הקרן. שמישור הקטוב (ע״ע) שלה בכיוון 
השדה ההשמלי לזו שמישור הקיטוב שלה מאונך לו, הוא ביחס ישר 
לריבוע עצמת השדה החשמלי. 






31 


?ר, ג׳ון — קדאוזה, אליהו 


32 


ת א ק ר — התקו אופטי המבוסס על אפקט קר האלקטרו־אופסי. 
קירות התא שקופים ובו נוזל (ניטרובנזן), הנתון נין שני מקסבים 
(ע״ע קטוב). שמישורי הקיטוב שלהם ניצבים זה לזה, ולבן מונעים 
מעבר אור דרכו. כשמפעילים על הנחל שבתא שדה חשמלי בזווית 
של ■ 45 למישורי הקיסוב של המקטבים נוצרת שבירה כפולה, והאור 
שפוגע במקטב השני מקוטב מעגלית, ז״א: חלק סן האור עובר גם 
דרו המקטב השני. כשמפעילים מתח־חילופיך חולף פרק זמן של 
״■' 10 שניות עד שפרודות הנחל מסתדרות בהתאם לכיוון המתח! 
לפיכן, משמש התא כתרים, המסוגל לחסום ולפתוח אח דרכה של 
קרן אור במהירות גדולה. בין השימושים בתא קר: צילום תופעות 
קצרות חיים ואפנון מודולציה של קרן אור בתדירות מסוימת לצדכי 
תקשורת. 



קר, 1 / לן — ־ 006111 65 ג!ם 36 ז — ( 1395 — 1456 ), איש־עסקים 
ומדינאי צרפתי. בן לדלת-העם בעיר בורד (' 8001865 ). 

משהתיישב שרל 11 ע(ע״ע) בבורו׳ בעת פלישת האנגלים לצרפת, 
ארגן קבוצח־אנשים וביניהם ק׳, שהופקדה על טביעת המטבעות. 
בעזרת עיסוק זה אגר קי כסף והשקיעו במסחר. שתאם את יזמתו 
העצומה ואפיו הנועז, 
את הסחורות שהביאו 
אניותיו קנתה החצר 
המלכותית ועסקיו 
שגשגו! אניותיו סח¬ 
רו בהצלחה עם נמלי 
הים־התיכון החשו¬ 
בים! הוא רכש קר¬ 
קעות ומכרות. ק׳ 
עזר למלכו במימון 
המלחמה באנגלים. 
בתמורה לשירותיו 
קיבל זכויות־יתר בטביעת מטבעות בבורד ובפריס. משנת 1440 


היה אחראי לענייני הכספים של המלה ופעל להבראת המשק ולהב¬ 
טחה הכנסות המלוכה. ב 1441 הוענק לו תואר אצולה, ואחר צורף 
למועצה המלכותית! קי היה הבורגני הראשון שזכה לכבוד כזה. 
בשל שנינותו ומעשיותו הוטלו עליו גם תפקידים דיפלומטיים. מרכז 
עיסוקיו היה בעיר מונפליה ( 61 ! £1 ע 1 מ<*ז), וממלכתו הכלכלית 
הקיפה את כל מערב-אירופה. את בתו השיא לאציל. בהשפעתו 
נעשה אחיו הגמון ובנו ארכיהגמון של בורד. 

ברם, מעמדו עורר קנאה, פה גם שהאצולה חבה לו חובות. 
השפעת אויביו הרבים הביאה למאסרו ולהחרמת נכסיו בשנת 1453 , 
עקב האשפות מבוימות. ק׳ ברח לאיטליה וזכה בחסות האפיפיור 


קליכסטוס 111 (ע״ע). הוא קיבל על עצמו את ראשות צי־המלחפה 
שהוחש לעזרת רודוס המותקפת ע״י התורכים, אד מת בדרכו, באי 
כיום. לואי ^ X (ע״ע) החזיר למשפחת ק , חלק מנכסיו. ארמונו של ק׳, 
מהיפים בתקופתו, עדיין עומד בבורד. 


ז 1 ). 1 ־ 1 ; 1927 , 1 )^ 3 ) 31331 ( ) 111 (ס זסממ? 1711 ) 1 /)' 1 ) 13 ,. 0 ./ ,־וקש^ן. 15 .\נ 
/. ווד/ ; 

3( !. 7 010*72(3 31( 00111X1, 11952 , 11 ־ 53; 

0. 1*. (2110111, /. £., 1962. 

י. רס. 

קר, קרור, ע״ע קרור, מכונות קרור. 


קךא,יוםף (נר 1065 לעיר). מחשובי מפרשי המקרא והפיוט 
במאה ה 12 בצרפת הצפונית. ק׳ גר בטרואה וזפן-פה 
בוורמס. שפו קשור, כנראה, בהתעסקותו בפרשנות המקרא. גם 
אביו, שמעון, היה ת״ח! שי״ר ייחס לו את חיבור ה״ילקוט 
שמעוני* (ע״ע אגדה. עמי 363/4 ), אן אין ראיותיו מבוססות. מורו 


היה אחי אביו מנחם בן חלבו (ע״ע); קי היה גם תלמיד-חבר לרש״י, 
המביא לעתים, את פירושיו למקרא. יש עדויות על ויכוחיו עם 
נוצרים. 

ק׳ פירש את רוב המקרא. אן פירושו נשאר בחלקו הגדול בכ״י, 

ורק לאחרונה נדפס מקצתו במקומות שונים; פירוט: ר׳ פוזננסקי 
(בביבל׳). ביאורים המיוחסים לק׳ הדפיס ח, י. א. גד בספריו 
"חמשה מאורות הגדולים" ו״עשרה מאורות הגדולים", תשי״ג. 
ובנספח ל״סירוש בכור שור על התורה", תשי״ס. ור׳ גם מה שפרסם 
קריססיאנופולר (ר׳ ביבל׳). פירושו לנביאים ראשונים (מהר 
עפשטיין) יצא במרוכז בירושלים, תשל״ג. פירושו לתורה, שמצויות 
ממנו הבאות רבות, לא הגיענו, וייתכן שלא פירשה והסתפק בהש¬ 
למות לפירוש רש״י. בין הפירושים המיוחסים לו שינויים רבים, 
ובמידה רבה יש לתלותם במעשי מעתיקים. פירושו מתאפיין במגמתו 
הפשטנית, וכדבריו (בפירושו לשמ״א א, יז): "מדרש חכמינו כדי 
להגדיל תורה ויאדיר, אבל כל פי שאינו יודע פשוטו של מקרא 
ונוסד, לו אחר מדרשו של דבר, דומה לזה ששטפתהו שבולת הנהר 
ומעפקי מים מציפין, ואוהז כל אשר יעלה בידו להינצל. ואילו שם 
לבו אל דבר ה׳. היה חוקר אחר פשר דבר ופשוטו". אעפ״ב פירש 
גם לפי הדרש. ויש שהביא את הדרש לצר הפשט. ק׳ הרבה להסתמר 
על רש״י• אן לעתים דחה את דבריו בתקיפות (ר׳ מל״א ז, לג). ק׳ 
הבחין בין לשון המשנה. התלמוד והמדרש. והשתמש בתרגומים 
ובלעזים צרפתיים וגרמניים. 

ק׳ עסק הרבה גם בפירוש הפיוט, ובמקצוע זה השפיע מאד על 
הפרשנים שאחריו, שכינוהו בסתם: ״המפרש״. פירושיו משוקעים — 
בקיצורים ובהשמטת שמו — גם בדפוסים. ק׳ השתמש בפירושי 
פיוטים מחכמי צרפת (הדרומית והצפונית) ומגדולי אשכנז ורומי, 
וביניהם: רש״י, מנחם בן חלבו וקלונימוס בן שבתי איש רומי. 
בהיות האגדה מקור חשוב לפייטנים, הזדקק לה ק , הרבה — שלא 
כדרכו בפירושיו למקרא — אן גם כאן התרחק מכל עניין צדדי. 
הוא העיר גם על צדדים ספרותיים, אן נמנע מבירור דקדוקי. 
הועלתה השערה, שק׳ הוא מחבר הפירוש לכ״ר המיוחם לרש״י, 
או הוכח, כי אף שיש בו הוספות משל ק׳, אין הפירוש המקורי 
שלו. 

ש. א. סוזננסקי, מבוא על חכמי צרפת מפרשי המקרא, תדס״ז (ושם 
עס' 23 הערה 2 ביבל׳ ססורסת); א. עפשטיין, ר׳ י. ק׳ והפירוש 
לב״ד המיוחם לרש"י (החוקר, א׳), תדנ״א! א. קריסטיאגופולר, 
ליקוטים מפירושיו של ר־־״ק לישעיה (ם׳ היובל לפרום׳ ש, קרויים), 
תרצ״ז! א. א. אירבו, מבוא לס׳ ערובת הבושם, ד/ 13 — 23 , תשכ״ג. 
, 10 >ת 513 ננ£ .מ ; 1887 ,/)•ו %13 - 10 ןחו 1 ) 5 115 ) ." 6 . 6 ./ ,חח 3 תזז 11 ״ 1 1 * 

.מ ; 1941 י (^ז\ 1100^, X > מס ע״צ/ן״מ״ס״ל) >.:>! ./ 

. 1952 , 1 )^ 3 ) 131331 ) 111 מיז ) 1 ( 811 ) 1/1 / 0 1 ( $1113 סח 7 
אב. גר. 


קרא 1 וה,אל 9 הו ( 1876 , ברדיאנסק !דרום קרים] — 1962 , ח״א), 
אגרונום, מחלוצי החקלאות בא״י. עלה ב 1892 לא״י ולמד 
ב,,מקוד, ישראל" (ע״ע). אח״כ יצא להשתלמות בכי״ם חקלאי גבוה 
בצרפת. עבד בשירות יק״א (ע״ע) ויסד את ביה״ס החקלאי ..אור 
יהודה״ באיזמיר. עם ייסוד הוות סגירה ( 1901 < ע״ע אילניה) נתמנה 
למנהלה ע״י יק״א. בהשפעת גיסו. יהושע חנקין(ע״ע), נענה להצעת 
מניה וילנושביץ׳־שוחט (ע״ע) למסור למשן שנה את עיבוד האדמה 
בחווה לקבוצת פועלים על אחריותם הקיבוצית ( 1908 ) ; מבאן צמחה 
אח״כ ההתיישבות הקיבוצית בארץ, את השמירה הפקיד בידי שומ¬ 
רים יהודים והכשיר בכן את הקרקע להקמת "השומר". בשנים 
1914 — 1954 חיה מנהל "מקווה ישראל". ביזמתו הונהגה בו 
העברית כלשון הוראה במקום צרפתית. ב 4,000 תלמידים התחנכו 
במוסד, חוץ ממאות פועלים, שהיו ליפים בין מייסדי מושבים 
וקיבוצים. 

מקרה ישראל. הבד המודים. איש האדמה, תרצ״ס; ר. ינאית בן־צבי. 

א. ק׳. תשכ״ג. 





33 


קדאוזה, קרל נריסטין ברידריך — קראום, קרל 


34 


קראוזה, _קרל כו־יסטנז ?ריךריך - 11 נ״ 5 ״, 0 11 .:£ 

1031:0111413050 ־ 10 — ( 1781 — 1832 ), פילוסוף גרמני. ק׳ למד 
באוניברסיטת ינה, שם הושפע ספיכטה ושלינג (ע׳ ערכיהם). 
ב 1805 הצטרף לבונים הספשים (ע״ע). ובתורותיו שילב מרעיונותי¬ 
הם. כל ימיו ניסה לשווא להתקבל כפרופסור באוניברסיטה, 
וכשנתקבל לבסוף במינכן — נפטר משבץ לב. 

ק׳ ביקש למצוא דרך־ביניים בין תאיזם לפנתאיזם, ולפי שיטתו 
הקרויה .,פנאנתאיזם" (ע״ע) אלוהים מכיל את העולם, אד אינו 
מתמצה בו. קיום העולם נובע מניגוד פנימי באל ומהשניות של 
תבונה וטבע המתגלית בכל יצור; לפי ק' אף לבע״ח יש נפש. האדם 
הוא שלמות אורגנית ואחדות גבוהה ביותר של תבונה וטבע. 
האנושות בכללותה מתפתחת לקראת היותה שלמות אורגנית. 
וההיסטוריה האנושית מתקדמת לכלל מימוש האידאל המוסרי 
בחברה, בהתאם לחוק אלוהי. 

ספרו החשוב של ק' הוא: ! 30 1111 * 19350 ("דגם- 

בראשית של האנושות״), 1811 . לק׳ היתד, השפעה בספרד, שם 
כונו תלמידיו " 41305151005 ) י. 

, 2 תנ־ל\י!־ 1 יצ . 7 ; 1902 , 41-6/176 הוו (* 1.61/6 ז.£/ . 7 . 0 . #4 ,ו 41 ז 3 ו 1 ״ 60 * 1 .׳ל . 9 
. 1941 ..£/ .• 1 .}{ .€ 61 ( 1 66/11 ( 117 ) 1/711 60/11 176 /^ 1 6 /( 1 

קראולים (מספר׳: 10110 ־ 01 , משורש : 11 * 1 ־ 1:1 — לייסד), כינוי 
שבמקורו שימש באמריקה הלאסינית לציון צאצאי המהגרים 
הראשונים שמוצאם מחוץ לאמריקה, ובעיקר צאצאי המתיישבים 
הספרדים והצרפתים באמריקה הדרומית והתיכונה, איי הודו המער¬ 
בית(ע״ע) ולואיזינד, (ע״ע,עט׳ 263 ). אח״ב בינו כך גם את הספרדים 
שנתערבו במידת־מה באינדיאנים. וכן את הצרפתים באיי הודו 
המערבית, שנתערבו מעם בכושים. למשמעות הכינוי נוספה מידה 
ניכרת של גוון חברתי־כלכלי: הק' היוו שכבה של בעלי אדמות 
ואחוזות, תעשיינים, סוחרים ובעלי מקצועות חפשיים. הם היוו 
מעמד גבוה, בעל זכויות חברתיות עודפות על אלו של האיכרים 
והפועלים האינדיאנים החפשים או המשועבדים ושל העבדים 
הכושים. מבחינה פוליטית היו הק" שווי-זכויות עם בני ארץ־האם. 
הם יצרו מוקדי-בוח, שחלקם היה רב במלחמות העצמאות של בני 
המושבות הספרדיות באפריקה (ע״ע, עם׳ 186 — 189 ). בכו שונה 
משמעות המושג ק״ ממסטיסו או מולטים (ע״ע). — למושג ק" 
גם שימושים אחרים: בברזיל הוא מציין דווקא את צאצאי העבדים 
הכושים, ובאלסקה ציין בעבר את בני־התערובת של המתיישבים 
הרוסים הראשונים והאוכלוסיה הילידה (אלאוטים, אסקימואים 
ואינדיאנים). 

כיום אין אפשרות לאפוד במדויק את מספר הק", משום הגדרתם 
המיטשטשת ומשום השינויים שחלו בחברות הלאטינו־אמריקניות. 
משערים שהם מהווים כ ג /< מכלל תושבי אמריקה הלאסינית: 
מ 5% — 10% במדינות כגואטמלה וכפרו, ועד 80% — 90% במדינות 
כקוסטה־ריקה וכאורוגואי. 

על הלשונות הקראוליות ע״ע הדו המערבית, עט׳ 588 : פיג׳ין, 

ק ראום, אוסקר — 141305 ! 051:3 — { 1872 , פראג— 1942 , אוכם- 
פורר), פילוסוף יהודי מומר. ק׳ היה בעל השכלה משפטית, 

אך עסק בעיקר בשאלות פילוסופיות. והורה פילוסופיה של המשפט 
בפראג. ב 1916 ירש אח פשרת מורו, אנסון מארמי, כפרופסור לפילו¬ 
סופיה באוניברסיטת פראג, ואחייב הקדיש שנים להוצאת כתביו 
ולחיבור הביוגרפיה שלו. ק׳ התמסר לההדרת כתבי ברנטנו (ע״ע), 
וביחד עם הוסרל (ע״ע) פרסם ספר זכרונות על ברנטנו( 1919 ). היה 
סן הראשונים שהכירו בחשיבות הגותו הדתית-מוטריח ובמפעלו של 
אלבדט שויצר (ע״ע) והפנה לכך את דעת הקהל בספרו 1 ־ 01 ( 7311 
8 חססר. 5011 ח 3 ) 1 ס¥\ 50100 003 !!ס/ע 5010 , 0/011201 ) 501 ("אלברט 
שויצר, מפעלו והשקפת-עולפו״), 1926 . 


כשכבש היסלר את צ׳בוסלובקיה, נפלט ק׳ לאנגליה, ושם הקדיש 
את זמנו לעיסוק בתורת הערך. הוא ניסה להצביע על קשרים בין 
תורת־הכלכלה לתורת המידות. מחקריו, שסוכמו בספרו -פזסזןןו 010 
! 1411111 1001 ! 605011101110 ; 111001100 ("תורות הערך, היסטוריה 
וביקורת״), 1937 , נתנו דחיפה לדיון על מעמדם הישותי של הערכים. 
ק׳ דתה תפיסה ישותית זו בטענה, שהיא פיקציה. וטען. שהתוקף 
הכללי של הערכים, ה״נצחיות" וה״אובייקסיוויות" שלהם מסתברים 
בלי שנזדקק להנחת ערכים כישים. לדעת ק׳ אנו חייבים להניח, שגם 
בתחום האמוציות קיימת ברירות (אווידנציה). המצדיקה פעולות 
נפשיות מסוימות, כשם שגם פעולות של העדפה מוצדקות ע״י ברי¬ 
רות כזאת, על-פיה אנו בונים את תורת־המידות. בשאלה, האם האווי- 
דגציה עשויה לבסס את תורת־המידוח, חלק עליו פליכס ולטש, ועבו¬ 
דותיו המאוחרות של ק׳ מוקדשות לפולמוס זה בשתי חזיתות ז מצד 
אחד נגד ההנחה הפיקטיווית של ישויות כגון ..ערכים", ומצד שני 
נגד היחסיות והפוזיטיוויזם. 

ק׳ עסק בתחומי מחקר שונים: פילוסופיית המשפט, פאראפסי- 
כולוגיה (דתה את הספיריטיזם) ובתחום היסודות הפילוסופיים של 
הפיסיקה. ב 1928 יצא נגד תורת־היתסות (ע״ע) במכתב גלוי לאיינ־ 
שסיין ולס. פון ^אואה ( 1110 ־״! 011 ׳!), והתדיין אתם על הבסיס הרעיוני 
של תורת-היחסות. הוא קבל על "חוסר משמעת הגיונית של הפיסיקה 
היחסית" וביקר את מגמת הפיסיקה של הקונסים (ע״ע) להחליש את 
תקפו של עקרון הסיבתיות, מאמריו הביקרתיים מקובצים בספרו 
:!! חו; 0 !,![ 111 ; ז! 30 0 ^ 00 !נ 1 \! 003 ¥080 ! ("דרכים ודרכים סוטות של 
הפילוסופיה"), 1934 . ש. ה. ב. 

קראום, _קרל- 14311141305 — ( 1874 , ייצ׳ץ !בוהמיה] — 
1936 , וינה), סופר אוסטרי. יהודי מומר. ק׳ חי מילדותו 
בווינה. ב 1899 ייסד בה את כה״ע הסאסירי־הבי^רתי 301:01 '■! 10 ס 
(״האבוקה״)! בתחילה היה עורכו ולמן 1912 ועד מותו — המשתתף 
הבלבדי בו. מעל דפיו לחם פוראליסטן שמרני זה, ללא ליאות 
ובסגנון צורב ונוקב, בליברליזם הבורגני שמלפני פלה״ע 1 , בסטיות 
עתונאיות ובצביעות על גוניה השונים, והצליף בפגמים בתהומי 
המוסר ההברתי והספרותי! את חציו הנועזים ביותר כיוון כלפי 
משחיתי טוהר הלשון. קי. שהמיר את דחו לקתולית ב 1898 , לא 
הרבה בדברי-שבה על היהדות והיהודים: בקיום האנטישמיות 
האשים את היהודים ואת העתונות היהודית. הקונטרס 141000 £100 
210:1 ! £3 (״כתר לציון״), 1898 , שם ללעג את הציונות: 10100 ! 
1-018011 310 103 ■ (״היינה והתוצאות״). 1910 , היא ביקורת שלילית 
על המשורר היהודי. מבין קבצי־מסותיו: ! 1113110 01111105150110 10 ם 
(״החומה הסינית״). 1910 : 3170 /^ 31110115011 ז 01 ׳\\ ! 30 1010183118 ! 

1 \ (״שקיעת העולם בידי המאגיה השחורה״), 1.110131111:1922 
080 ! 003 (״ספרות ושקר״), 1929 : 30110 !ק 5 10 מ ("הלשון"), 
1937 . ) 0050111101 ) 1 ! ! 30 380 1 10120:0 10 פ ("ימיה האחרונים של 
האנושות״), 1918/9 , הוא הנודע שבמחזותיו; זוהי יצירה ענקית, 
שאינה ניתנת להצגה, רשימת כל הרעות שפקדו את אירופה שסועת- 
המלחמה וכחב־אישום אכזרי נגד שבבוח־חברה רבות. שירתו הלירית, 
¥01500 10 0 >זס¥\ ("מלים בחרוזים"), הסדקדקת דקדקנות־יחר 
באשר לצורה, י״ל ב 9 כר׳, 1916 — 1930 . בשנים 1909 — 1927 פרסם 
4 כרבי מכתמים ואפרוריזמים. כ״ב תרגם מיצירות שיקספיר. עיבודי 
האופרטות של אופנבך והקופדיות של יוהאן נסטרוי משקפים צד 
קליל יותר של סופר סאטירי זה, מן הגדולים בימיו בארצו. 

11714 ? 16 ) €110701 171 ? ,.>/ , 1 ם 1 ־ 1 ם 1 ע . 8 ; 1920 #4.3 ןז 6£16 ״ 1 ״ 1 

.£ ; 1932 , 1161167 61 ) 7061 067 , 1011 ־ 8111-001 .£ ; 1921 , 7.611 ? 41 
; 1952 , 111714 11671164 ( 1 . 717 ( 1 16 ) 7 ,־ 1461161 .£ ; 933 ! .>/ , 11114:11 ; 611 § 

. 0 , 56/1/412167 . 4 ; 1956 י !£גז£ .זלע 

; 1962 , 46 ( 11167 ) 1117111/71467 )[ 467 6/1 ! 1¥ ( 6/167 ) 41 ) 1 ( 46771 1 ) 41 . 67 ^ ¥6171171 ( 
; 1967 , 6/1710 !' 1 / 111 2/14 ,) 1 ; 1/14 ) 711 ( 41 ( ) 0 1 ץ 00 1 ' 1-11 7/16 , £16141 .£ 

19701 ,.!// 81 — נ ׳ 0 ע£ . 0 

ד- זו־. 


35 


קראום (ררויס), שמואל — ?ראיס 


36 


קראום (קרויס), שמואל ( 1866 ,אוק [הונגריה] — 1948 ,קיפ- 
בדיני), היסטוריון, פילולוג והוקר התלמוד. ק־ למד בישיבת 
פפא (הונגריה), ובסמינר לרבנים בבודפשט. בשנים 1894 — 1906 
הורה בסמינר מקרא והיסטוריה. ב 1906 עבר לווינה ללמד במכון 
התאולוגי היהודי שם, וזמן מסוים עמד בראש המוסד. לרגל מחקריו 
והתעניינותו בארכאולוגיה,ד,רבה לנסוע ברחבי תבל.ב.,ליל הבדולח" 
(נובמבר 1938 ) שרפו הנאצים את ספרייתו וניירותיו. ק׳ נפלט 
לקימבריג׳, ושם התגורר (ליד בתו) עד מותו. 

ק' היה בין חוקרי מדעי־היהדות הפורים־ביותר. מספר פרסומיו 
עולה על 1,300 — רבים מהם עדיין בעלי חשיבות רבה — והם 
חובקים תחומים מגוונים: פילולוגיה. היסטוריה, מקרא, תלמוד, נצרות 
וספרות עברית של יה״ב. מעבודותיו הראשונות היה ספרו -: 061 
1103 11 ״,;, 611,1 , 1310103 ת! 1 ! 6 ז! 6 ״\ 10 ) 6 ס 11:116 * 316101 ^ . 11 116 :) 5 ו 611 
11 ־ 1 , 1 ח 0 *זה 7 ("על המלים השאולות מיוונית ומלאטינית בספרות 
חז״ל") 1898/9 , מילון שלא נמצא לו תחליף עד היום, למרות הטעויות 
שנחשפו בו במשך יובל שנים. מקצתן באו על תיקונן בכרן השלמות 
והתיקונים למהדורת "הערוד השלם" של קוהוט (ע״ע! ..תוספות 
הערוך השלם", תרצ״ן), שאותו ערך ק׳ ובו השתתפו גם פילולוגים 
חשובים אחרים. ממחקריו ההיסטוריים יצוינו ספריו: ■אנטונינום 
ורבי״ ( 1910 ), שבו ביקש לזהות את אנטונינום, חברו של רבי יהודה 
הנשיא. עם אווידיוס לאסיוס, הנציב הרומי בסוריה; מחקרו החלוצי 
על תולדות היהודים בביזנטיון(נרם׳! 1914 ) 1 ספרו על -גזירת וינה" 
ב 1421 (גרמי; 1920 ). כן כתב ספר על -ארבעת אלפי שנותיה של א״י 
היהודית״(גרמי! 1922 ), שבו ביקש להוכיח את רציפות היישוב היהודי 
בא״י בכל הזמנים. ממחקריו במקרא יש לציין את פירושו העברי 
לס׳ ישעיהו, שנכלל במהדורת -מקרא מפורש" של א.כהנא (ע״ע). 

ספרו המרכזי הוא 0113010816 !)) 1156116 * 11 מו 1 ם 1 ("ארכאולוגיה 
תלמודית"), 1 ־ 111 . 1910 — 1912 , הנותן תיאור של הראליה של חיי 
היום־יום, כפי שהם משתקפים בספרות חז״ל. ספר זה הוא נסיון 
ראשון במדעי־היהדות העוסק בתרבות ההמרית בהקף מלא. התופר 
מוגש ע״פ הפרקים והחטיבות שבחיי האדם ובסביבתו. הספר נכתב 
מתון בקיאות מקיפה, והוא מכיל גם את התיאור השלס-ביותר עד-כה 
של היי החברה והכלכלה בימי חז״ל. ק׳ תרגם את הספר לעברית 
ועיבדו ("קדמוניות התלמוד", א׳—ב׳, תרפיד—תש״ה). ספר יסודי 
יותר הוא ! 0 דס 11 ז! 0 ז 11 ) 316 * 0380 * 5 (״קדמוניות בית־הבנסת״), 1922 , 
הנותן תיאור פלא של סדרי בחהכ״נ העתיקים בישראל ע־פ המקורות 
הספרותיים. גם מספר זה ערך ק׳ גירסה עברית ("קורות בתי התפילה 
בישראל״: י״ל אחרי מותו בעריכת א. ר. מלאכי, תשט״ו), שהיא מעין 
השלמה והמשך לספר הגרמני. בדרך דומה טיפל ק' גם בשני נושאים 
אחרים:! 301116 ( . 011601161111 (״יוונים ורומים״), 1914 , ו״פרס ורומי 
בתלמוד ובמדרשים" (תש״ח). 

ק׳ תרגם לגרמנית את משניות סנהדרין ומכות במסגרת מהדורת 
בר־הולצסן ( 1933 ). ולאנגליה — את מסכת סנהדרין (עם הערות: 
1909 ). כן כתב ספר עממי(בגרמי) על המשנה ( 1914 ). ספרו(בגרמי) 
על ״חיי ישו לפי המקורות היהודיים״ ( 1902 ) הוא נסיון חלוצי 
בתהום זה. קי כתב גם סדרת מאמרים ((זד—זד, 8 ^>[ 1 1892 — 1894 ) 
על "היהודים בכתבי אבות־הכנסיה". קי עסק גם בשירה העברית של 
יה״ב וכתב ספר מקיף (בגרמי) על "תולדות הרופאים היהודיים 
ביה״ב״ ( 1930 ). מלבד כל אלה ורבים אחרים כתב מאמרים למאות 
באנציקלופדיות היהודיות הגדולות (באנג׳ובגרמ׳). כ׳ כתב גם ספרי 
ביוגרפיה על מוריו ז. בבר, ד. קאופמן וא. קוהוט (ע׳ ערכיהם). 
א. שטראדס, ש. ק׳ (בתוך: ספר הזכרון לביהמ״ד לרבנים בווינה), 
תש״ו, א. ר. סלאבי, ביבל׳ של ש. ק׳ (בחוד: ש. קי: קורות בתי 
התפילה בישראל, 329 — 332 ; בולל המשך הביבל׳ לשנים 1937 — 1955 ). 
תשס״ו! נ, מ. בן־מנהס, פרוס' ש. קי (בתוף: ש. פררבוש (עורך), 
חכמת ישראל במערב אירופה, אי), תשי״ם, , 55 נ 31 ! 1 יג.£ 

. 1937 , 1937 — 1887 . 5 .ז 0 . 01 זק ״־׳ 6 ״י׳;י' ■״ 4 

י. ת. 


קראטין ( 6 ״״ 63 ! 6 ), מתיל־נואנידינו-חומצה אצסית, תרכובת 
אורגנית הנמצאת ברקמות מן החי. הק׳ בודד לראשונה 
בידי מישל שוורל ( 1 ג 101 ׳! 016 ). ב 1832 , מתמצית בשר. הק׳ מתגבש 
כמונוהידרט, מאבד מולקולת מים ב • 100 וניתך, אגב פירוק, ב • 303 . 
הוא נמס היטב במים, ומעט בכוהל. ק׳ נמצא בעיקר בשרירים 
רצוניים של בעלי־חוליות (כ 0.5%-0.35% ממשקל השריר הטרי), 
וכן בשריר הלב ( 0.30%-0.25% ). בשריר במנוחה מצוי רוב הק׳ 
בצורת קי־פוספט, המשמש כמאגר אנרגיה לפעולת השריר. קי- 
פוספט מעביר קבוצת פוספט לאדנוזין (ע״ע) די־פוספט 

סקס 

6 ת 1 ! 63 ! 6 + עי* ?- 6 מ 1 זב 6 ! 6 4 ?סס 


קי נפרש משתן של ילדים ובע״ח צעירים. במבוגרים נפרשות רק 
כמויות זעירות, והפרשת כמויות גדולות מעידה על מחלת ניוון 




ר==־י , 11 ־! 


.אס 

! 


־״? 



קראט•! ין 


, 11 א * 00 ־ 0 

1*0x1? 


^ 0 —ק —א €0011 
1 " 

09 

קז־אטי! □זקכט 


שרירים. לעומת־זה נפרש בקביעות האנהידריד של הק׳ — הקראסי־ 
נין — בכמויות העומדות ביחס קבוע למסת השרירים. ראקציה זו 
מזורזת ע״י האנזים (ע״ע פרמנטים) קי־פוספוקינאז (£? 0 ). 

האנזים . 14 ק 0 מצוי בעיקר בשריר, ובמותו בדם עולה במקרה 
של נזק לשרירי הלב או השלד, ולאחר מאמץ גופני מפרך. מדידת 
ריכוזו בדם מאפשרת אבחנה מוקדמת של הפרעות בפעולת הלב 
ומחלות־שרירים שונות. 


קראים׳ כת יהודית הכופרת בסמכות התורה שבעל-פה (ע״ע) כפי 
שנתגבשה בספרות התלמודית. 

א. השם: עם׳ 136 ב. היססוריה: 1 . הופעת הק״, עם׳ 36 1 2 . המאות 
ה 11 —ה 10 — ירושלים, עסי 38 ! צפוראסריקה וספרו, עם' 39 ־ 
ביזנמיוו, עם׳ 39 ! 3 . המאות ה 12 — 16 — ביזנסיון, עמי 140 בלקן, עפי 
143 אשכנז וצרפת, עם׳ 40 ! ארצות ערב ופרם, עם׳ 40 ! 4 . המאות 
ה 16 —ה 19 — םורח־אירופה וקדים, עמי 41 ! 5 לאחר פלה״ע 1 . עם׳ 
143 6 . מדינת ישראל. עמי 144 ג. ההלכה הקראית, עם׳ 144 1 . הלוה. 
עמי 44 : 2 . שכת. תג ומועד, עם' 145 3 . עדיות. עמי 45 . 4 . מאכלות 
אפורים, עם■ 145 5 . תפשה, עם׳ 46 ; ד אמונות ודעות, עם׳ 146 
ה. לשונות הק". עם׳ 46 ! ו. המוסיקה של הק״. עם׳ 47 ! ז. הק" במסנרח 
חו״י, עם׳ 47 ! ח, הקר הק״ בסאה ה 20 . עם׳ 48 : ט. המעמד האישי 
בישראל, עמי 48 ■ י. ביבליוגרפיה, עס׳ 49 . 

א. ה ש ם. הק" מכונים גם "בני מקרא', ושני הכינויים נמצאים 
כבר במחצית הראשונה של המאה ה 9 . בתקופה מאוחרת־יותר 
נקראו גם "בעלי מקרא". במקורות קראיים הכתובים ערבית כבר 
מוצאים "ןךאיוך בתחילת המאה ה 10 . מקובל שהוראת השם ק" 
היא "המסתמכים על המקרא בלבד" (כמקור הלכה). 

ב. היסטוריה. 1 . הופעת הק". ברבע השלישי של 
המאה ה 8 , קשורה בשמו של ענן (ע״ע! יד׳ להלן), אולם הפרסים 
ההיסטוריים וקרשי פרישת הק״ לוטים בערפל. ושני טעמים לדבר: 
העדר חוש היסטורי אצל הסופרים הקראיים ונטייתם לבלבל שמות 
ותאריכים, וההקשר הפולמוסי שבו נמסרות כל הידיעות בענייו זה 
במקורות רבניים וקראיים. הק" משתדלים להוכיח שענן הוא חוליה 
אחרונה במחלוקת רצופה עם הרבניים, שראשיתה בימי הבית־ 
הראשון, וכנגדם מתאמצים המקורות הרבניים לתלות את הפרישה 
בעיקר בפניות אישיות של ענן. המקור החשוב־ביותר להשקפת הק" 
הוא ספרו של קרקסאני (ע״ע), "כתאב אלאנואר ואלמראקב" 
("ם' האורות והמצפים"). הוא מונה כמה כיתות לפני ענן. שהתנגדו 
כולו לסמכות התלמודית, אלא שלדבריו ענן גילה את האמת 


ז 3 


קראי: 


38 


בשלמותה והשף את כל זיופי הרבניים. תלמידיו יסדו את כת 
"הענניים". אח״כ באו כיתות נוספות, שחלקו על תושבע״ס בעניינים 
שונים והסכימו עמה באחרים — ביניהן אלו של אסמאעיל אלעכברי 
ומישויה אלעכברי — אך הללו לא היו ק". גם הענניים ותלמידיהם 
לא הסכימו עם ענן בכל. וקרקסאני אומר, שבזמנו היה קשה למצוא 
שני ק* שיסכימו לגמרי בכל. נראה אפוא, כי ב 200 השנים הראשו¬ 
נות לשלטון האסלאם נמצאו בבבל ובפרס כיתות שמרדו בסמכות 
הגאונים (ע״ע), ומתוכן התגבשה הקראות (להלן ק־ת) כזרם העיקרי, 
תוך חילוקי-דעות פנימיים והטמעה הדרגתית של הזרמים האחרים. 
עוד במאה ה 12 מצא בנימין מטודלה (ע״ע) בקפריסין כת יהודית 
שהחזיקה. כנראה, בלוח של מישויה, שלפיו חושב היום מזריחה 
לזריחה. 

שונה לחלוטין התמונה העולה מהמקורות הרבניים. תיאור שלם 
נמצא לראשונה — מובלע — דווקא בתוך מקור קראי מהמאה ה 12 
("חילוק הק" והרבניים" לאליהו בן אברהם (ע״ע]), והוא כבר נזכר 
בקיצור בחיבורי רס״ג. לפיו היה ענן בכורו של ראש־הגולה, ובמות 
אביו העדיפו הגאונים למנות את אחיו הצעיר, חנניה, בגלל מידותיו. 
ענן מינה עצמו ראש־גולה על תומכיו, נאסר כמורד ונידון למיתה. 
בכלא פגש חכם מוסלמי (לפי סקור מוסלמי מאוחר: אבו חניפה 
[ע״ע]). שיעצו לטעון כי דתו שונה משל יתר היהודים, ודומה 
לאסלאם בקידוש־החודש ע״פ הראיה. אז שחררו הח׳ליף וענן יסד 
אח כת הק". העובדה, שקרקסאני מכנה את ענן "ראש־הגולה" 
ושהק״ לדורותיהם ראו בו ובצאצאיו (״הנשיאים־ ■, עד המאה ה 18 ) 
נצר לבית־דוד, מוכיחה שיש בסיפור לפחות גרעין של אמת. 

כאסור רואים הק" את ראשית המחלוקת בימי הבית־הראשון, 
וטוענים ששרשי תושבע״פ בפרישת ירבעם (ע״ע) בן נבט. הוא 
ויורשיו אחריו בדו מלבם מצוות והשליסון בכוח הזרוע. מאידך 
גיסא, היסוד החוזר בכל כתבי הרבניים הוא, שהפרישה הקראית 
יסודה בימי הבית־השני, והיא המשך ישיר, אך לא רצוף, לכפירה 
השומרונית ולמרד הצדוקי (ע״ע פרושים וצדוקים) במסורת 
התלמודית. עם התעוררות העניין בק" בין אנשי חכמת ישראל (ע״ע) 
במאה ה 19 (בעיקר אחרי ש. פינסקר [ע״ע]). נפוצה הדעה שיש 
קשר, רופף או אמיץ (א. גייגר), בין הצדוקים להק". דעה זו נתחזקה 
משגילה שכטר ב״גניזה" (ע״ע) את מגילת ברית־דמשק (ע״ע), 
שהוא חשבה ל״צדוקית", שכן הוכח לכאורה, כי באמצע יה״ב 
עדיין נודעה ספרות צדוקית. רק משנתגלו מגילות מדבר-יהודה 
(ע״ע) נתבררה מהות התעודה, ונתברר דמיון בולט בין המגילות 
לספרות הק״ הקדומה, בעיקר במונחים — .,מורה צדק", "משכילים", 
.,מרשיעי ברית״, ..שבי פשע", ,.בני אמת״, ,.בני צדוק״ (הכוהנים) — 
בסוגיית מעמד אנשי הכת בישראל, בדרך תיאור מתנגדיהם, בהספד, 
לפרישות, בעניין ישועת ישראל ואחרית-הימים, באקטואליזציה 
הפרשנית של המקרא לתולדות הכת, מעמדה ועתידה, בהתנגדות 
למסורת שבע״פ המוסיפה על הכתובים, בכמה ענייני הלנה — 
כאיסור נישואי אחיינית — ובנטיה הכללית להחמיר. אעפ״כ קשה 
להסיק מכאן על קשר ודאי בין שתי הכיתות, זאת משום: א) מרחק 
הזמן והמקום, שכן רק סאלקוססי ואילך מצוי דמיון זה; ב) השוני 
בעיקרי-אמונה חשובים: בחירה חפשית כנגד גזירה קדומה; אחדות 
האל וצדקתו כנגד הדואליזם העולה מהמגילות; ג) הדמיון בהלכה 
מועם מאד; ד) העדר כל ידיעה היסטורית ממשיח במקורות הק" 
על כת מדבר־יהודה. להוציא רמזים מעורפלים אצל קרקסאני בדבר 
כת המע׳אריה, שהחזיקה את כתביה במערות. 

מסתבר שבתקופת החלסור והסבוראים (ע״ע) התקיימו בישראל 
זרמי התנגדות להלכה המקובלת, שיוצגה ע״י ההנהגה היהודית 
האוטונומית, וייתכן שחדרו אליהם יסודות מכת מדבר־יהודה. זרמים 
אלה נתחזקו עם התמוטטות האימפריות המזרחיות העתיקות של 
פרם וביזנטיון והופעת האסלאם, וכך היה במיוחד במזרח הח׳ליפות, 


שם נפגשו כל תרבויות העולם העתיק, ושם היתה אחיזת ההנהגה 
היהודית רופפת; אלא שהכיתות שקמו שם לא האריכו ימים. ענן, 
שפרש מפסגת ההנהגה היהודית, ליכד סביבו חלק מהזרמים, ונוצרה 
מעין מסגרת לפורשים רבים, כשהגורם העיקרי ביניהם היו ממשיכי- 
דרכו של ענן. העדר גיבוש זה אפיין את ד,ק״ כ 100 שנה. 

בתקופה זו מתבלטים בנימין נהונדי ודניאל (ע׳ ערכיהם) 
אלקומסי — שניהם מפרס. אף שחלקו על ענן בשאלות יסודיות, 
ורבות מדעותיהם נידחו ע״י הק" אחריהם, חשובה פעולתם לגיבוש 
הק-ת. נד,.ונדי (המחצית הראשונה למאה ה 9 ) הצטיין בפעילותו 
הספרותית — בעיקר בהלכה — ומזמנו מופיעים הק" לצד הענניים, 
ואלקומסי (המחצית השניה למאה ה 9 ) פעל הרבה להתפשטות 
הק־ת. הוא עלה לירושלים, שלח משם לגולה איגרות־תעסולה שבהן 
קרא לק" לעלות אחריו, והפך את ירושלים למרכז לק" בכלל ול״אבלי 
ציוף (ע״ע), בפרט; מאז נעשתה הגאולה נושא מרכזי בספרות 
הק״. במוצאי המאה ה 9 כבר נתפזרו קהילות ק" בכל מרכזו ומזרחו 
של עולם האסלאם — ממצרים ועד ח׳ראסאן במזרח. 

2 . ד, ם א ו ת ה 10 — ה 11 הן "חור־הזהב" של הק-ת. מאפיינים 
אותה אז: א) תנופת התפשטות — עד קצה המגרב וצפון־ספרד 
במערב ועד ביזנטיון במזרח; ב) פעילות ספרותית ענפו;־ביותר 
(רובה הגדול בערבית) בתחומי פרשנות המקרא, הלשון העברית, 
ספרי מצוות וספרי מחשבה; ג) התחדדות הפולמוס נגד הרבניים, 
בעקבות פעולתו של רב סעדיה גאון (ע״ע, עמי 204 — 206 ). 

בראשית המאה ד. 10 היו הק" בירושלים חזקים מהרבניים 
— עד־כדי אילוץ הישיבה וראשיה לעקור לרמלה — ועד אמצע 
המאה ה 11 האפילה פעילותם שם על זו שבמרכזים האחרים. השכונה 
הקראית היתד, בגבעה המזרחית של העיר, מדרום להר-הבית; הק" 
כינו את המקום בשם המקראי.,צלע האלף" ומכאן כינויס־לגנאי בפי 
הרבניים, "כת הצולעה". בירושלים התיישבו אז צאצאי ענן("הנשי¬ 
אים"), וביניהם בולם במיוחד דוד בן בעז (ע״ע). האחרון שבהם, 
שלמה בן דוד. עקר באמצע המאה ה 11 למצרים, ותפס שם את מקומם 
של "הנשיאים" המקומיים. ענף אחר של המשפחה התיישב במאה 
ה 13 בדמשק. ובה פעלו.,נשיאים״ עד הסאה ה 18 . 

ראוי־לציון מעמדם של הק" בחצרות השליטים במזרח בתקופה 
חנדונה — וביותר בחצר הפאטמית במצרים — כסזבירים, גובי 
פסים, רופאים וכד'. הן בחצר בפסטאט, והן בפרובינציות (רמלה, 
דמשק). אחרים קנו להם מהלכים בחצר הפאטמית מכוח עסקיהם 
הנרחבים, וביניהם נתפרסמו האחים לבית תסתרי(המחצית הראשונה 
למאה ה 11 ). גם הנשיאים ד,ק" היו בעלי השפעה בחצר הפאטמית 
במאה ה 12 . מספר הק" שהועסקו במשרות שלטוניות היה גדול 
יחסית גם בתקופה האיובית. 

מחכמי הק" שמחוץ לירושלים חשוב במיוחד קרקסאני (ברבע 
השני לסאה ד, 10 ), שהשפעתו על הדודות שאחריו ניכרת. אין דומה 
לו בין הק״ — אולי בכל הזמנים — בהקף ידיעותיו וברוחב ראייתו. 
פולמוסן מובהק באמצע המאה ה 10 היה סלמון בן ירוחם (ע״ע), 
שכתב פירושי מקרא מתוך גישה כיתתית־פשיחית; כן כתב, בעברית 
ובחדוזים. את ״מלחמות ה׳״ — נגד רס״ג. בספר זה סודגשת-במיוחד 
הטענה נגד ספרות המיסתורין הרגנית (ר׳ להלן). פולמוסו ותעמלן 
ירושלמי אחר, בסוף המאה ה 10 , הוא סהל בן מצליח (ע״ע). 
בירושלים חיבר יפת בן עלי (ע״ע), את הפירוש המקיף־ביותר לכל 
המקרא, שהוא סיכום פרשנות הק" עד ימיו ובסיס לזו שאחריו. 
באותה הסאה חיבר דוד אלפסי (ע״ע; בא״י) את המילון הראשון 
(בערבית) לעברית מקראית. 

מקורות קראיים מאוחרים מספרים. שבירושלים היתד, אז מעין 
"ישיבה" קראית שמשכה תלמידים מכל הארצות. במוסד זה נכרך 
שמו של יוסף בן נוח (המחצית השניה למאה ה 10 ), שמחיבוריו 
ידועות רק מובאות. מתלמידיו יצוינו: המדקדק אבו אלפדג׳ (ע״ע), 






39 


קראים 


40 



תבניהה וניתב": הקראי : •יד״ז־ם. "תיבת 1 יוכעז ב זזויו ע*׳ א. פידקוכייד 
מדעו קרקסו נוסו ע״י יעיב!׳;} פ 6 ונ 

הדון בן אלפרג׳ (אהרן בן ישועה) וההוגה והפוסק יוסף אלבציר 
(ע״ע), שחיבוריו שימשו אבן־פינה לתאולוגיה הקראית, תלמידו 
של יוסף. ישועה בן יהודה (ע״ע ישוע), חותם את תולדות מרכז 
הק" בירושלים. הוא נתפרסם ביצירתו הספרותית, וכן בתלמידיו, 
שהפיצו את ספרות הק" בארצות מוצאם, והיו חשובים לבניין מרכזי 
הק", שהכת נתבססה עליהם לאחר שנחרב מרכזה הירושלמי עם 
הכיבוש הצלבני. וע״ע ירושלים. עמ ׳ 297 . את קיומו הוזמרי של 
מרכז הק" בירושלים אפשרה בעיקר הקהילה הקראית ברמלה, שם 
התרכזו הסוחרים העשירים והמקורבים־למלכות, קיומה של קהילה 
זו נתערער נבר לפני הכיבוש הצלבני, עם התערערות השלטון 
הפאטמי בא״י. קהילות אחרות התקיימו באשקלון. ואולי גם בחברון, 
בטבריה, בעזה ובבניאס. 

ידועים ק" בצפון־אפריקה בתקופה זו, אולם קשה לאמוד 
את מספרם והשפעתם, ביותר ידועה קהילתם בנווה־המדבר ורגלאן 
שבמזרח הסהרה האלג׳ירית. הם נעלמו אחרי המאה ה 13 , למעט 
שרידים נידחים בהרי-האמלם שבמרוקו, שנתקיימו עוד במאה ה 16 . 

בספרד ידועה פעילות הק" מסיפורו של ר׳ אברהם אבן דאוד 
(ע״ע) ״בס' הקבלה' — שכוון מעיקרו נגד הק" — על סידי אבו 
(או: אבן) אלטראם שעלה לא״י, למד אצל ישועה בן יהודה וחזר 
לספרד להפיץ ק-ת. הסיפור משתדל לצמצם את רישומו של המאורע, 
ומתאר כיצד הצליחו היהודים לדכא את חקי' עד שנעלמו. אולם 
ידוע על קהילות ק״ בצפון ספרד כבר בסוף המאה ה 10 , וכנראה 
נתקיימו שם עוד אחרי זמנו של הראב׳יד. גם מאמציהם של חכמים 
ספרדים אחרים במאה ה 12 — ביניהם: ר׳ יהודה הלוי (ע״ע, עמי 
196 ), ר׳ משה וו" אברהם אבן עזרא (ע״ע), ר־ יהודה בן ברזילי 
הברצלוני (ע״ע) ועוד — בפולמוס נגר הק" מעידים על המקום 
שתפסו הק" בספרד בזמנם. ראב״ע השתמש בפירושי ק" אחדים, 
כגון יפת (בן עליי) וישועה בן יהודה. 

הופעת ראשוני הק" בביזנטיון קשורה, כנראה. בהתפשטות 
הביזנטית לסוריה במחצית השניה למאה ה 10 . תשובות ר׳ משולם 
בן קלונימוס (ע״ע) הזקן ואיגרתו נגד הק" מורים על קיום קהילת 
ק״ בקושטא במאה ה 10 . בתעודה מ 1028 נמסר על 3 שבויים ק" 
מדרום אסיה־הקטנה שנפדו משודדי-ים באלכסנדריה. סמור לכך למדו 
בירושלים ק" מביזנטיון. וביניהם נודע-ביותר טוביה בן משה 
המעתיק (ע״ע). בשובם הביתה הביאו התלמידים עמם נתבים 
קראיים רבים ותרגמום לעברית, כך שלקראת סוף המאה היה בידי 
חכמי הק" בביזנטיון נסים איתן להמשך פעולתם הספרותית. 

במאות ה 10 —ה 11 עוצבו פני הק־ת לדורות רבים! הילוקי-דעות 
רבים הוכרעו והק־ת קיבלה צביון ברור. הצורך להסתגל לחיים 
הביא לריכוך נמה חומרות, בעיקר בדיני נישואין(ר׳ להלן). גבולות 


התפשטות הק״ הגיעו כמעט לשיאם. פרט לרוסיה, ליטא ופולניה: 
לנקידח־שיא זו לא שבו הק" עוד. שפע היצירה הקראית בתקופה זו 
הניע חוקרים לחשוב שהק" היו חלוצי מדע הלשון העברית ואולי 
גם הפרשנות, ולפיכך נטו לשייך להם גם מי שאינם ק", כיהודה 
אבן קריש (ע״ע). מאמצע המאה ה 19 ועד ימינו נטושה מחלוקת 
חריפה בין החוקרים. בעניין קראוהו של אהרן בן־אשר (ע״ע), 
בעל־המסורה המפורסם. הטענות שהועלו נגד הראיות לקראותו 
מתמצות: א) בפקפוקים בנוגע למקוריות הקולופונים ב״כתר" 
ארם־צובה. להקף חלקו של בן־אשר בס' "דקדוקי הטעמים" ולקראיו־ 
תם של ביטויים ומונחים בספר זה! ב) בשתיקתם המוחלטת של 
המקורות הקראיים והרבניים (ובכללם הרמב״ם, שהסתמך עליו), 
ושל בן־אשר עצמו, באשר לקראותו. — חשיבות גדולה חיתה לק־ת 
ב״תור הזהב", גם בהיותה כוח מעורר ליצירה רבנית מחוץ לתחומי 
התלמוד וההלכה. 

3 . במאות ה 12 — ה 16 בולט המרכז בביזנטיון, שעבר 
בהדרגה לשליטת העת׳מאנים. הקהילה החשובה היתה. רוב הזמן, 
בקושטא. וקהילות אחרות היו במקומות רבים, במיוחד בערי-הנמל 
ובערים הראשיות. במאה ה 12 יש לציין את יעקב בן ראובן ואת 
יהודה הדסי (ע , ערכיהם): זה האחרון חיבר את ״אשכול הכופר״ — 
מעיז אנציקלופדיה לאמונות ולהלכות הק", שהיא אוצר בלום 
לידיעת הק". באותה המאה מעיד בנימין מטורלה (ע״ע), שקיר 
גבוה מפריד נין קהילת הק״ נקושטא לנין הקהילה הרבנית — 
כנראה נדי למנוע אלימות. במאה ה 13 בולט אהרן בן יוסף (ע״ע), 
שמוצאו מקרים. הוא כתב פירוש למקרא, היה מהפייטנים הפעילים 
בתקופתו וחלקו מכריע בעיצוב סידור הק״ עד ימינו. במאה ה 14 
יצוין אהרן בן אליה (ע״ע) מניקומדיה. חיבוריו העיקריים הם 
סיכומים חשובים בתחומם: ״כתר תורה״ — פירוש לתורה: "גן־ 
עדך — ספר מצוות ו״עץ חיים״ — שנועד להיות מקבילה קראית, 
וגם תגובה, ל״מורה נבונים" לרמב״ם. 

במאה ה 14 נוסדו המרכזים הראשונים בבלקן, ובראשם 
אדריאנופול. עם כיבוש קושטא ( 1453 ) הושיבו בה התורכים ק" 
מאדריאנופול. במאה ה 15 פעל בשתי הערים אליהו בשיצי (ע״ע), 
"הפוסק האחרון", שספרו "אדרת אליהו" משמש בטיס להלבד, 
הקראית עד ימינו. חשובות גם התשובות ששלח לקהילות הק". 
בימיו חלה התקרבות בין הק״ ובין הרבניים — אם:כי נמצאו בשני 
המחנות מנהיגים שהתנגדו לכך — והדבר ניכר גם בהאצת התהליך 
של קליטת הלכות רבניות בפסיקת הק". קיבוצי הק" שקמו במוצאי 
יה״ב בקרים, דרום רוסיה, ליטא ופולניה. היו תלויים במרכז 
הביזנטי-עת׳מאני. 

הידיעות על ק" באשכנז ובצרפת באותה התקופה אינן 
יוצאות מגדר רמזים מעורפלים. ר׳ משה ב״ר חסדאי כותב במאה 
ה 13 בחיבורו ״נתב תמים״ (אוצר נחמד, ג', תר״ך): "ונבר שמענו 
מרבותינו ני ענן קראין וחבריו היו כותנין דברי מינוח ושקר 
וטומנים בקרקע ואח״ב היו מוציאין אותם ואומרים כך מצאנו 
בספרים הקדמונים". 

בארצות-ערב ובפרס נתקיימו רוב קיבוצי הק" שמלפנים. 

עד 1948 היה הקיבוץ החשוב והגדול ביותר בקהיר, פעלו שם 
פרשני־מקרא ופוסקים, מהם: עלי בן סלימאן (סוף המאה ה 11 ), 
יפת בן צעיר (המאה ה 13 ), ישראל בן שמואל המערבי (המאה 
ה 14 ), שמואל בן משח אלמגרבי (הסאה ה 15 ), וכן המשורר משה 
דרעי (ע״ע): עיקר יצירתם (רובה בערבית) ליקוטים וסיכומים 
מיצירות "תור הזהב". בדמשק פעלה קהילה מבוססת, שקיומה 
נפסק. מסיבות בלתי־ידועות, סמור ל 1800 . בבגדאד היו ק" עוד 
במאה ה 14 , אולם הקהילה היחידה שנותרה בבבל עד המאה ה 20 
היתר, בהית. 

בא״י נתחדשו קהילות ק״ אחרי כיבוש צלאח א(ל)־דין ( 1187 ) 






41 


קראי 1 


42 


בירושלים. ואולי גם בחברון. ידיעות בטוחות על הקהילה בירושלים 
יש רק מראשית המאה ה 14 . בתעודה עת׳מאנית מראשית המאה 
ה 16 נזכר, שהק" מנעו מהרבניים להתפלל על קבר שמואל הנביא. 
במשך רוב התקופה הזד תולדות הק" בירושלים הן סלחמת־קיום 
רצופה של קהילה קסנה ומדולדלת. הק" החשיבו את התפילה 
בירושלים, ועניינם התמקד בהחזקת ביהכ״נ (המיוחס — בלא 
הצדקה — לענן) והחצר שסביבו. החזקת מבנים אלה — שמקורם 
לכל־המאוהר בתקופה העתימאנית (קיימים בחלקם עד ימינו) — 
היתה מטרת המגביות שנערכו בהתמדה בקהילות הק" בגולה, 
ובעיקר בקרים. במרוצת המאה ה 17 ירד בהתמדה מספר הק" 
בירושלים. עם־זאח היתה ירושלים במשך כל התקופה אבן־שואבת 
לעולי־רגל ק״ — שנתבנו לאחר שובם משם .,ירושלמי". בראשית 
המאה ה 18 , עם פסירת חכם הק" ומחמת העוני והדלדול, בסלה 
הקהילה. הק" בדמשק הוסיפו והחזיקו גם לאתר־מכן את ביהכ״נ. 
מקרבם עלה ( 1744 ) לירושלים שמואל בן אברהם הלוי עם משפחתו 
וחידש את יישוב הק , ׳ בה. וצאצאיו עמדו בראש קהילה זו, לקיומו 
היומיומי היה יישוב זה תלוי לחלוטין בקראי קרים, שתמכו בו 
בהקצבות שנתיות קבועות. עם פטירת החכם משה בן אברהם הלוי 
( 1906 ) בסלה למעשה הקהילה, ושוב לא ישבו בירושלים העתיקה 
אלא ק" בודדים. 

על הק" בחברון אין ידיעות מאז סוף יה״ב. יישובי ק" קמו 
מדי-פעם גם במקומות אחרים בא״י — כבצפת במאה ה 14 . באשקלון 
נתקיימה קהילה כל התקופה הצלבנית, וכנראה גם זמדמה אח״ב. 

בתקופה זו נתגבשה הספרות הקראית העברית. היא 
מבוססת על זו שבערבית מתקופת־הזוהר. אך מתרחקת ממנה לעבר 
תיקונים וחידושים בהלכה. הידלדלות כוח-היצירה ניכרת היטב 
לקראת סוף התקופה, וההתקרבות, פה-ושם. אל הרבניים, קשורה 
בכר■ באמצע המאה ה 16 היו הקיבוצים שקמו במזרח־אירופה 
מוכנים לתפוס את מקומו של המרכז הביזנטי־עת׳מאני, משום שבהם 
בלבד היה כוח־חיות של ממש. גם בתקופה זו נודעה לק" השפעה 
ממריצה על חכמי הרבניים, וביותר ביוון ובבלקן. 

התארגנות קהילות הק■ בארצות האסלאם היתר, 
ברובה על בסים מקומי. אמנם בימי קיומו של מרכז הק" בירושלים 
נחשבו חכמיו לבעלי סמכות גם בקהילות אחרות. אולם לכדי ארגון 
כולל לא הגיעו. במקורות שונים נזכרים קי׳ ששימשו בקהילותיהם 
בתפקיד ,.ראש העדה". במצרים היו הק" כפופים להלכה ל״נגיד 
כל היהודים", והלה היה ממנה את "ראש היהודים הקראיים", 
בתקופה מאוחרת־יותר תופסים מקום חשוב בקהילות אלו ה״חזנים" 
וה״פקידים*. התארגנותם הנפרדת של הק" בקהילותיהם היתד, 
בעיקרה מסביב לבתהכ״ג הנפרדים שלהם — שהיו בכל מקום 
שישבו בו — ובן בענייני השחיטה הנפרדת, שלמענה ניהלו בתקופה 
הפאטמית מאבקים תקיפים ואף אלימים נגד הרבניים, ובעניינים 
הלכתיים אחרים המיוחדים להם (אישות, לוח). שבהם דנו וקבעו 
זקני העדה בכל מקום. גם התמסרותה של קהילת דמשק להחזקת 
ננסי הק" בירושלים (ר׳ לעיל) לא נעשתה במסגרת של ארגון 
כולל ממש. ואשר לביזנטיון, כבר במאה ה 11 נרמז בתעודות על 
סימנים של התארגנות כוללת, אולם בשום מקום לא הגיעה למה 
שהגיעה במזרח־אירופה (ר• להלן). 

4 . במאות ה 16 — ה 19 בולטת פעילות הק״ במזרח- 
אירופה. כבר במאה ה 12 מספר ר׳ פתחיה מרגנשבורג על ק" 
בדרום־דוסיה ("קדר"), השרויים בבדידות ובבערות. קיומם בקרים 
במאה ה 13 ידוע בוודאות. והם היו תלויים בק" שבביזנטיון. בסוף 
המאה ד, 14 שבה הנסיך הליטאי ויטאוטם מספד ק" בקרים והושיבם 
בטרוקי (ע״ע), וקהילה מסודרת שם ידועה מתחילת המאה ד, 15 . 
על מוצא קראי טרוקי מקדים מעיד שימושם בלהג הטטרי שהיה 
שגור בפי ד,ק" בקרים. עם איחוד ליטא ופולניה התפשטו ד,ק" ברחבי 


הממלכה. וכבר במחצית הראשונה למאה ה 15 ידועות קהילות 
בלוצק ובלבוב (ע׳ ערכיהם). במאה ה 16 נוסדו קהילות בפודוליה 
ובגליציה (ע״ע הליד). צעירים ק" נשלחו ללמוד בקושטא, ובשובם 
שימשו בהנהגה. במחצית השניה למאה ה 17 היו יותר מתריסר 
קהילות בליטא ובפולניה, ומהן שנתקיימו 200 — 300 שנה. מן 
הידועות היו קהילות פוניוויז׳ ונובו-מיסטו. גם בווילנה ישבו ק" 
מדי-פעם תקופות קצרות. בגזירות ת״ח—ת״ט סבלו הק" (בוולין 
ובגליציה) לא מעם. ק" רבים נטבחו בדרז׳נה (וולין), יתרם נפוצו 
וכך חדלה קהילה זו להתקיים. ב 1688 יישבה המלכות קבוצת ק" 
מליטא בקוקיזוב שבגליציה, וקהילה זו נתקיימה עד המאה ה 19 
והעמידה כמה מנהיגים לק" ברוסיה. החל במחצית השניה למאה 
ח 16 ניכרת פעילות ספרותית. תחילה היתד, טרוקי המרכז המוכר. 
במאה ה 16 ישב שם יצחק מטרוקי (ע״ע), מחבר "חיזוק אמונה". 
ספר־פולמום קלאסי נגד הנוצרים. בעקבות התעניינותם של חכמים 
נוצרים — בעיקר משוודיה ומהולנד — בק" במחצית השניה למאה 
ה 17 . כתב שלמה מטרוקי את "אפריון עשה לו", לבקשת המלומד 
פופנדורף (ע״ע), ומרדכי בן ניסן מקוקיזוב כתב את "דד מרדכי" 
לבקשת יעקב טריגלנד מליידן. הספרים הם בעיקרם תיאורים קצרים 
וסכמטיים של המחלוקת בין הק" לרבניים, ובן רשימת ספרי הק". 
טריגלנד, י. וולף (ע״ע) ואחרים כתבו בעצמם היסטוריות של הק", 
ופרסמו את הנושא בין ההיסטוריונים האירופים. 

במחצית השניה של המאה ה 18 שינו 3 מאורעות את מעמד 
הק״ במזרח-אירופה: 1 ) הגירת חכמים ק״ מליטא ומוולין לקריס; 
2 ) סיפוח קרים בידי יקטרינד, 11 ; 3 ) חלוקת פולניה. מעתה היה 
רובם המכריע של הק" שם תחת שלמון רוסי ומיעוטם (בגליציה) 
תחת שלסון אוסטרי. בקרים ניכרה התעוררות קראית כבר לפני 
הכיבוש הרוסי, וב 1734 נוסד בצ׳ופום־ק!לה הדפום הקראי הראשון. 
הקהילות שם זכו לתחיה, ובמיוחד נזלו(יוופסוריה; ע״ע אופסוריה), 
וציופיט־קלה 1 - בחצ׳יסרי (ע״ע)) , שבה התיישב ב 1750 ש. מ. 
לוצקי (ע״ע). בקרים הבדיל חוק מיוחד ( 1795 ) בין ד,ק" לרבניים, 
ופטר את הק" מהמם שחל על היהודים. מנהיגיהם, רובם סוחרים 
עשירים, ובראשם בנימיו אנא (ע״ע), קנו להם מהלכים בחצר 
המושל הרוסי. ב 1827 הושוו הק" בקרים לטטרים בפטור משירות 
צבאי, וב 1828 שוחררו מפנו כל הק״ ברוסיה. ב 1863 הגיעו הק" 
לשוויון־זכויות אזרחי מלא בכל רחבי רוסיה, בשעה שמעמד יתר 
היהודים שם היה בשפל המדרגה. 

בחתירתם להשיג זכויות מהשלטון. שאפו ד,ק" להוכיח את 
קדמותם ואת קדמות יישובם בקרים. הגדיל לעשות בכך א. פירקו־ 
ביץ׳ (ע״ע), שבעידוד מנהיג ד,ק" בקרים ("חכם"), שמחה בבוביץ׳ 
(ע״ע), החל, ב 1839 , לחפש אחר עתיקות. ממצאיו, שרובם הוכחו 
אח״כ כמזויפים, ״הוכיחו״ שנתקיים יישוב יהודי בקרים בסאה ה 7 
לפסה־נ — שכמובן לא היה קשור עם התלמוד ועם צליבת ישו — 
שהיו חכמים ק״ בקרים כבר במאה ה 7 לסה״ג, ושהכוזרים (ע״ע) 
נתגיירו ליהדות קראית. במסעיו במזרח־הקרוב אסף פירקוביץ׳ כ״י 
רבים והביאם לרוסיה, ובכך תרם להתפתחות חכמת ישראל (ע״ע) 
ולחקר ד,ק" וספרותם. חלוצי מחקר הק", ש, פינסקר, א. א. הרכבי, 
ש.א. פוזננסקי וי. מן (ע׳ ערכיהם), הרבו לשאוב מאספיו, שרובם 
נמצאים כיום בספריית לנינגרד. מאידך־גיסא, העמיקה פעילותו 
את הפירוד בין הק" לרבניים. גם בגליציה האוסטרית השיגו חק" 
בסוף המאה ד, 18 הנחות ממסים שהוטלו על היהודים, בזכות הטענה 
שדתם שונה, אולם עניין זה נשאר בלא רושם מחמת מספרם המועט 
שם. 

במאה ה 19 נצטמצם יישובם בליטא ובפולניה והתרחב בדרום־ 
רוסיה ובקרים; וייזכרו: אודסה, ניקול,יב, מרסון, ר^טרינוסלב 
וחרקוב. בגזלו (יוופטוריה) פעל דפוס עברי '( 1833 ), ובו נדפסו 
עשרות שנים חיבורי יסוד קראיים. במאה ה 19 עדיין ניכרת יצירה 




<3 


קראי! 


44 


ספרותית מקורית, בספרו "אור 
הלבנה" הציע יצחק בן שלפה 
(,.החוזה") מצ׳ופוס־קלה, תי¬ 
קונים חשובים בלוח הק" (ר׳ 

להלן), י. ל. לוצקי (זר*) 

חיבר את "סירת בסף", דוד 
קוקיזוב חיבר את "צמח דוד", 

ובנו, יהודה קוקיזויב, עסק 
בענייני הלוח. בסוף המאה 
ה 19 נאמד מספר הק" ברוסיה 
ב 12,000 נפש. התרחקותם 
מהרבניים והמעבר מהלהג 
הססרי המיוחד להם לשפה 
הרוסית, גרמו להתבוללות. זמן 
קצר לפני מלה״ע 1 היו נסיר 
נות קצרים להוציא כ״ע קראי ברוסית ("קראימסקאיה ז׳יזן", 
מוסקווה, 1911 : "קראימסקויה סלובו״, וינה, 1913/4 ). 

התארגנות קהילות הק" במזדח־אירופה היתה בתחילתה 
על בסיס מקומי. בראש הקהילות עמת "שופטים", שנבחרו בידי 
הקהל ואושרו בידי המושל. תפקידם היה לשפוס בעניינים אזרחיים 
ולייצג את העדה בפני השלטונות ובפני הוועד הארצי (הרבני) 
בענייני מסים. מסוף המאה ה 16 ידוע על התארגנות הק" בליטא 
בוועד ארצי, דוגמת הוועד הרבני. הוועד עסק בעיקר בענייני ארגון 
הקהילות, חלוקת נטל המסיס, גבייתם והעברתם לוועד הרבני. 
ענייני הפסיקה וההנהגה הדתית היו נתונים בידי אבות בי״ד, דיינים 
ו״חזנים". שבראשית התקופה היו תלויים במידה רבה במרכז 
שבקושטא. גם בין אלה קמו מדי־פעם מנהיגים שתחום פעילותם 
חרג מהקהילה המקומית, 

בקרים שימש מסוף המאה ה 18 ה״חכם" כראש החילוני של 
קהילות הק" וכנציגם בפני השלטונות. בענייני הלכה תשוב להזכיר 
את הוועידות של דיינים, חזנים וחכמים ק", שהתכנסו בדרום־רוסיה 
במחצית השניה למאה ה 19 , כדי להגיע לעמדות מוסכמות בשאלות 
שעמדו על הפרק. ובייחוד בשאלת קביעת הלוח ע״פ החשבון. רק 
כעבור עשרות שנים קיבלו הק" בארצות האסלאם חלק מהחלטות 
הוועידות ההן (כגון איסור החיתון עם הרבניים). 

גם בארצות האסלאם מאופיינת התקופה בירידה. מספר הקהילות 
הצטמצם, ובסוף התקופה בולטת קהילת קהיר בלבד, שגם בה לא 
פעל אף יוצר מקורי אחד. עם־זאת ניכרים בקהילות אלה דבקות 
במורשה ומאמץ לשימורה. עשירי הק" וסשכיליהם דאגו להעתקת 
הפירושים וספרי־המצוות מ״תור הזהב", וביותר הצטיינו בזה בני 
משפחת פירוז (בעיקר בקהיר ובדמשק במאות ה 16 —ה 18 ) ומשה 
בן אברהם הלוי (בקהיר ובירושלים במחצית השניה למאה ה 19 ). 
גילוי כתה״י הרבים שהיו שמורים במזרח בידי חכמים, אספנים 
וסוחרים, מש. מונק (ע״ע) ואילו, והעברתם לספריות באירופה 
תרמו הרבה לחקר הק". 

5 . לאחר פלה״ע 1 נמצאו ד,ק" של ליטא וגליציה בתחומי 
פולניה ואלד, של דדום־רוסיה וקרים — בתחומי בריהימ. היו נסיונות 
לטפח מרכז ק״ בווילנה. יש ידיעות, כי במלה״ע ]] לא פגעו הנאצים 
בקיבוצי הק" בפולניה ובקרים, לאחר שקבעו כי אינם יהודים 
מבחינה "גזעית". מבריה״מ מעטות הידיעות על גורל ד,ק", אך נראה 
שההתבוללות פוגעת בהם. בינואר 1959 נמנו שם 5,727 ק" (במפקד 
זה נמנו 2,267,817 יהודים). במצרים חלה התעוררות בין שתי 
מלה״ע. באמצע המאה ה 20 היה מספד הק״ שם כ 10,000 נפש, 
ומהם שהשתתפו גם בפעילות ציונית, רובם עלו לישראל בשנים 
1950 — 1960 . משד, מרזוק, מ״הרוגי המלכות" במשפט "מחתרת 
קהיר״ ( 1955 ), היה קראי. 


6 . בישראל מרוכזים כיום רוב הק״ בעולם — למעלה 
מ 10,000 נפש — בעיקר ברמלה (.,המרכז הארצי"), ביישובים 
מצליח ורנן, ובערים אשדוד, אפקים, עכו, באר-שבע ובת־ים. 
בראשם עומד "רב ראשי", ואת הקהילות מנהיגים "חזנים". לעדה 
בי״ד לנישואין וגירושין, ואולם מעמדו אינו מעוגן בחוק ופעולתו 
מותנית בהסכמת הצדדים. במשך השנים המליצו ועדות ומוסדות 
ממלכתיים שונים לתת לק" מעמד חוקי של עדה עצמאית, ובכלל 
זה בת״ד שפסקיהם יהיו מוכרים, ואף הונחה בעניין זה הצעת־חוק 
על שולחן הכנסת, ואולם, עד־היוס ( 1977 ) לא נתקבל החוק. וכבר 
אירע שע״ם דרישת אחד הצדדים ביטלו בת״ד אזרחיים, באופן 
חד־צדדי ומוחלט, פסקי בי״ד קראי. הק" בישראל הדפיסו מחדש, 
מלבד סידורים, כמה טכסטים חשובים בעברית, בעיקר פירושי 
תורה וספרי מצוות, והם מוציאים ירחון משוכפל, "דובר בני מקרא". 
וו" להלן, מעמד אישי. 

ג. יסוד ההלכה הקראית היא, לכאורה, התורה שבכתב, 
ולמעשה כל ספרי המקרא, כמקור יחיד. ואולם במציאות לא כך היה 
כבר מימי ענן, שכן הכתובים צריכים ביאור, והסקת ההלכה מהם 
ניתנה לשיקול־דעתו האישי של כל פוסק. שימשה לכך הטכניקה 
של "החיפוש", ולענן יוחסה המימרה "חפישו באורייתא שפיר" 
(חקרו בתורה היטב). לעתים הגיע ענן בחקירותיו לזרויות, כגת 
בגזירת "גדי" שב״לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמי כג, יט ועוד), 
משורש "מגד", ע״פ סמיכות האיסור למצוות ביכורים. לעתים, 
כגון בעניין "עין תחת עיף, או "ממחרת השבת" (ר , להלן), דבקו 
בפשט כמשמעו (בדומה לצדוקים), וענן פירש "כי אני ה׳ 
רופאך" (שמ׳ סו, בו) לאיסור הדרישה ברופאים. ראשוני הק" לא 
ראו פסול בכך שכל אדם יגיע למסקנות משלו, ובלבד שלא יוסיף 
על מה שבתורה ולא יעבור בכך על ״לא תוסיפו״ (דבי ד, ב); 
זהו "ההקש", שאחרי הכתוב ("כתב", "שסע", "משמע") הוא השני 
בשרשי המצוות של הק" ומוסכם על רובם. אכן, כבר מקדם נהגו 
בין הק" הלכות שאי־אפשר היה לתלותן באחד משני שרשים אלה, 
והדסי מביא את דעת סהל בן מצליח, שלפיה נודעות המצוות ב 4 
דרכים: 1 ) ״חכמת הדעת״ — המצוות השכליות הידועות באינטו¬ 
איציה; 2 ) ״משמע״ — פשט הכתובים הנודעים בהתגלות; 3 ) 
-הקש״; 4 ) ״עדה״ — מה שכל העדה הסכימה עליו. במשך הזמן 
נעשו 4 הדרכים מוסכמות על רוב הק". כל המצוות הנמשכות 
מהשורש הראשון כתובות ממילא בתורה, ועניינו העיקרי הוא 
אפוא בתורת-ההכרה וכיסוד עיוני להקש. הפוסקים הק", החל 
בקרקסאני, פיתחו מאד את ההקש. נקבעו מידות וכללים. ולמעשה 
נתקבלו רוב המידות שהתורה נדרשת בהן (ע״ע) — אלא שהוסיפו 
עליהן רבות. ענייו "העדה" כרוך בקשיים, שכן הודאה בדברים 
מוסכמים המועברים מדור לדור, כמוה כהודאה בתושבע״ס (שהיא 
"מצוות אנשים מלומדה", יצירת בשר-ודם). שורש זה כונה גם 
״סבל הירושה״, או ״העתקה״ (ואפילו: "קבלה"). נקבע שההלכות 
הנמשכות ממנו אינן מחייבות בלא אסמכתא כלשהי בכתוב, ובמקרה 
כזה מותר לנהוג לפיהן בתנאי שאינן סותרות מפורשות את הכתוב. 
הלכות רבות בדיני מילה וסימני שחיטה ורשימת העופות הטהורים 
מבוססים על "סבל הירושה". 

בהתפתחות ההלכה הקראית בולטת נטיח גדלה והולכת לאחידות 
— כנגד העקרון הקדום של הפסיקה האישית — ומעבר מהחמרה 
ומשלילה מוחלטת של כל דבר רבני אל הקלת-מה וקליטת הלכות 
רבניות. ההלכה הקראית מוכרת כיום משני מקורות עיקריים: 
ספרי מצוות ופירושי תולה. להלן עיקרי העניינים הנוהגים בימינו. 

1 . הלוח (זרע). הק" דחו את שיטת החשבון וביקשו להתבסס 
אך־ורק על ראיית הלבנה לקביעת ראשי-חדשים ועל ראיית "האביב" 
(ראשית הבשלת השעורה) לצורך עיבור השנה. מכאן השתמע 
ביטול כל ״הדחיות״. נקבע, שאם המולד נראה בליל ה 30 , החודש 






45 


קראי ש 


46 


חסר, ואם לאו, החודש מלא ממילא. אליה בשיצ׳י אף פיתח לוחות 
משוכללים להסברת הדרו הנכונה לראיית "המולד". התפשטות 
הק״ לצפון־אירופח יצרה קושי ניכר בענייו ״האביב״ — שמלכת¬ 
חילה חייבה ראייתו בא״י דווקא — ושוב לא הקפידו בזה בל-כך. 
גם ראיית "המולד" היתד, כרוכה בקשיים אקלימיים. בתחילת המאה 
ה 19 דרש יצחק בן שלמה ("החוזה") לאמץ את שיטת החשבון. 
והצעותיו — שנדחו תחילה בתקיפות — היכו שרשים באמצע המאה 
ה 19 ; לבסוף הונהגה מעין פשרה שלפיה מבוסס הלוח על חשבון, 
וזה, מצדו, מותאם לתצפיות. ואולם, למעשה קשה לשנות ע״פ 
תצפיות בלוח הנדפס מראש. עם־זאת לא קיבלו הק" את "הדחיות". 
ופסח (ובעקבותיו שאר המועדים) יכול לחול בכל יום בשבוע. 
בגולה אין יום־טוב שני. 

2 . שבת, חג ו מ ו ע ד. הק" הראשונים החמירו מאד בדיני 
שבת. הם אסרו להשאיר אש דולקת מערב־שבת, לצאת מהבית 
בשבת (אלא לתפילה ולצרכי הגוף), ואף למול בשבת. מתחילת 
המאה ה 11 ואילך הקלו בחלק מאיסורים אלה. הותר להדליק נרות 
לשבת, וחלק מפגסקי יה״ב הכירו ב״תחום שבת״ הרבני של 2,000 
אמה. ברם, ככלל. גישתם להלכות שבת נוסה לחומרה עד ימינו. 
בראש-השנה אין ד,ק" תוקעים בשופר. בסוכות אינם נוטלים את 
"ארבעת הפינים"! אלה פשפשים להם לנוי סוכה (לפי ענן: לבניינה) 
וביהכ״ג (ע״פ נחמ׳ ח, מו). "פרי הדר" אינו אתרוג דווקא,. ו״בפות 
תפרים" הם ענפי דקל פתוחים. אין הק" חוגנים את החנוכה. פורים 
נחוג יומיים, ובשנה מעוברת באדר א׳. בענייו ספירת־העומר 
ושבועות קיים אחד מצדדי הדמיון היחידים בין ד,ק" לצדוקים 
(ולשומרונים). הם מפרשים ״ממחרת השבת״ (ויק , כב, טו) — 
יום א׳, וע״ב הל שבועות לעולם ביום א׳! אם חל פסח ביום א׳ 
מתחילים לספור ברביום. לק״ 4 צופות וכולם קשורים בחורבן 
הבית־ד,ראשון: ״צום השביעי״ (־= צום גדליה) — כ״ג בתשרי! 
״צום העשירי״ — י־ בטבת! ״צום הרביעי״ — ם׳ בתמוז! "צ 1 ם 
ההמישי״ — ז׳ וי׳ באב (ע״פ מל״ב בה, ח < ירמ׳ נב, יב). 

3 . עריות. במאות הראשונות אסרו הק" נישואי כל קרובים, 
ואפילו קרובי־חיתון. עקרון זה כונה "דיבוב" (המרכיב איסור על 
חברו), והם הגיעו אליו בררו "הקש ההקש". נראה כי הריכוב 
כמעט שביטל בל אפשרות של נישואין בין הק" לביו עצמם. בראשית 
המאה ה 11 בוטל האיסור למעשה בידי יוסף אלבציר וישועה בן 
יהודה. הם קבעו כללים,שביסודם איסור קרובי-הדם של האם(גם בת 
אם־חורגת מבעלה הראשון), האשה (ע״פ זה אסרו את היבום [ע״ע!) 
והבת, כל קרובי־הדם של קרובי האשד" בל הנקבות שהן קרובות־דם 
של האב או האח או הבן. וכן נישואין בין קרובי-דם לקרובי־דם, כגון 
אב ובן הנושאים שתי אחיות. אסורי-היתון — כל קרובי-הדם שלהם, 
בין ברורות שלפניהם ובין בדורות שלאחריהם, אסורים לעד. 

4 . מאכלות אסורים. אכילת בשר בהמות וחיות היא 
למעשה כנהוג בין הרבניים, אך בענייו העופות רבו המחלוקות בין 
הק״. כיום מקובלת אצלם הדעה שרק 7 סיני עופות שנוהגים לגול 
בבית מותרים. דגים - כל שסימניהם נראים — מותרים. סימני־ 
השחיטה העיקריים בבהמות הם כמקובל על הרבניים, אך בפרטי 
הטרפות נבדלים הק". סימני-השחיטה בעופות כסימניהם בבהמות, 
ולפיכך אין הק" אוכלים עופות משחיטת הרבניים. בן־פקועה אסור 
מחמת ,.אותו ואת בנו", והאליה אסורה כחלב. נתקבל האיסור 
לבשל בשר בהמה בחלב ולאכלו, אך לא האיסורים המשתלשלים 
ממנו. פאות שנים החמירו הק" שלא לאכול בשר ושלא לשתות 
יין — כאבל על חורבן ביח־המקרש. 

בתחילה נהגו הק" בכל דיני טומאה וטהרה שבתורה, פרט לפה 
שקשור במקדש בלבד, ואף נמנעו מלקבור מתיהם במו-ידיהם. כן 
החמירו מאד בדיני נידה ובעל-קרי ואסרו עליהם להיכנס לביכ״נ 
לפני שטבלו. כל הנכנס לביכ״נ חייב לרחוץ ידיו ורגליו. 


5 . תפילה. ענן הודה שהתפילה באה במקום הקרבנות, וע״כ 
ארגן את בתהכ״נ בדוגמת המקדש. את "סדר קרבן התמיד" קראו 
כוהנים מספר־תורה, ובשבת ובחג קראו גם את קרבנות היום. 
"שיר של יום" קראו הלויים, ו״משמרות" ישראלים ענו בברכות 
מתוך תהילים. סדר זה נשנה בבוקר ובין־הערביים. התפילה נתבססה 
על מזמורי תהילים, ולוותה קידות, בריעות וכיו״ב. ענן חילק את 
התורה ל 25 פרשיות. שנקראו במחזור חצי־שנתי. את עיקרי סדר־ 
התפילה של ענן שימרו הק", אף ששינו בו לא־פעט. הסדר כיום 
מבוסם בעיקרו על מה שקבע אהרן בן יוסף, בעל "המבחר" (המאה 
ה 13 ). בחול מתפללים — בעיקר מתוך תהילים — וקוראים קריאת־ 
שסע בוקר וערב. בשבת ובחג נוספת תפילת צהריים (מוסף). 
קריאת־חתורה היא במחזור שנחי רבני (המתחיל אחרי שמיני- 
עצרת), אך סדר ההפטרות שונה. הק" שללו ברכות "בשם ומלכות" 
כנוסח חז״ל (בעיקר "שפונה עשרה"), אולם בסידוריהם יש לא 
מעט כאלה. נאמרים פיוטים רבים מאד (גם רבניים), בייחוד בשבת 
ובחג. בטלית מתעטפים הק" כיום רק בביהכ״נ, בוקר וערב, והם 
מכילים בציצית פתיל תכלתח אין אצל הק" תפילין ומזוזות. 

ד. באמונות ודעות לא בחלקו הק" על הרבניים בעיקרי 
הדברים. מראשית המאה ה 10 אימצו את שיטת הכלאם (ע״ע) 
בנוסח המעתזלה (ע״ע) לניסוח עמדותיהם. מאותה המאה אין 
בידינו משנה שיטתית, ויש ללקטה מהקדמות לספרי מצוות 
ומפירושי מקרא. במאה ה 11 ערך יוסף אלבציר (ע״ע) את הדברים 
בספרו "אלמחתוי" ובחיבורים אחרים, והם הבסיס לכל ספרות 
ההגות הקראית, שלסיכומה המחייב נחשב ם׳ "עץ חיים" לאהרן 
בן אליה ("האחרון"). בדומה למעתזלה נתנו הק" לשכל קדימה 
ברורה, אלא שההילוה גם על המשפט הדתי. הם טענו נגד רס״ג 
וההולכים בדרכו על שחילקו בין האמונות לבין ההלכות, שבהן 
לא נתנו לשכל ("הקש") ריבונות. הק" התרחקו מביטויים מגשימים 
של האל, והרבו לטעון נגד ספרות הפיסתורין הרבנית, שבביטויי 
ההגשמה שבה ראו ע״ז ממש. לעתים הבליטו הק" פולמוס זה 
בהגזמה רבה. כדי להוכיח שגם בתהום המחשבה הם חולקים על 
הרבניים. עיקרי אמונה (ע״ע) נוסחו כבר אצל הדסי ("אשכול 
הכופר״, א״ב, ל״ג—ל״ד). והם: 1 ) ה , ברא את הבל בחכמתו! 

2 ) ה׳ קדמון, יחיד, יכול, יודע. נמצא וחי (תארי עצם) ואינו גוף! 

3 ) העולם נברא; 4 ) ה' שלח את משה ושאר הנביאים: פשה עולה 
על כולם: 5 ) שליחות ה׳ היא התורה! 6 ) חובה להבין את כל 
התורה לאשורה בלשונה (לשון הקודש): 7 ) המקדש הוא משכן 
כבוד־ה׳ לעולם! 8 ) האמונה בתחיית־המתים ובישועת ישראל 
באחרית־הימים. המשיח אינו נזכר בפירוש, אך אין שום ספק לגבי 
מקום המשיח באמונתו של הדסי; 9 ) ה׳ עתיד לשפוט בצדק את 
כל בני־האדם ע״פ מעשיהם! 10 ) שכר ועונש. אליה בשיצ׳י ניסח 
עיקרים אלה בשינויים, ולמשיח הקדיש עיקר לעצמו. ניסוח שונה 
נתחבר בערבית בידי הדיין ישראל בן שמואל המערבי (במצרים. 
במאה ה 14 ). 

ה. לשונות ה ק *. ענן כתב את ס' המצוות בארמית, ובזה 
נשאר קשור למסורת היהודית הבבלית הוותיקה. בנימין הנהונדי 
(המאה ה 9 ) כתב בעברית, ומאז לא שבו הק" עוד להשתמש בארמית, 
ואף שטרותיהם כתובים עברית. רוב יצירתו של אלקומסי היא 
בעברית, אלא שלשונו כבר מושפעת מאד מהערבית. מקרקסאני 
ואילך נכתב רובה המכריע של ספרות הק" בארצות האסלאם 
בערבית (להוציא פיוטים). ואולם. בניגוד למקובל בין היהודים 
שם, כתבו הק" באותיות ערביות! ואפילו עברית כתבו כך, בין 
בסידורים ובחומשים. שלשונם עברית, ובין בפירושי מקרא. זו תופעה 
יחידה-במינה בתולדות שתי השפות. והיא רווחה בין הק" מסוף 
המאה ה 9 ועד למאות ה 12 —ה 13 . יש מי שחלה זאת בהתבוללות, 
אולם הבקיאות בתרבות העברית שנדרשה מקוראי טכסטים אלה 






47 


?ראי: 


48 


מרחיקה הסבר זה. גם ההלכה הקראית הקדומה דחתה מגע עם גויים. 
לא ידוע למה שבו הק" לכתוב (עברית וערבית) באותיות עבריות. 
הקי, בדומה לרבניים, סיגלו לעצמם גם את השפה הפרסית, ותעודות 
בפרסית באותיות עבריות מצויות התל במאה ה 10 . 

היצירה הקראית בביזנסיון ובאירופה מאופיינת בסגנון עברי 
שראשיתו במתרגמי המאה ה 11 , בולס מספר רב של מלים. מונחים 
וביטויים יווניים, ואפשר שהק" שם דיברו יוונית! ניכרת גם ידיעתם 
נספרות יוונית עיונית. נקרים ובמזרח־אירופה סיגלו הק" לדיבורם 
ולתרגומים עממיים של התורה וספרי דינים להג סטרי, שכתבוהו 
באותיות עבריות. באיזור זה לא היתה משינה להתבולל בסביבה 
עד סוף המאה ה 19 , כאשר תססה הרוסית את מקום הטטרית. 

בישראל משתכחת הערבית נין הק" יוצאי מצרים, הספרים 
נדפסים כולם בעברית והדור הצעיר מתחנו על הספרות שנכתבה 
בעברית בביזנטיון ובמזרח אירופה. חג. ג. 

ו. המוסיקה הקראית נקבעה בעיקר ע״י שני גורמים: ההטרו¬ 

גניות האתנית וההומוגניות הדתית. אולם, יש להניח שלא היתה 
מנותקת מהשפעות הסביבה ועל־כן ניחן לאתר בה מסורות ביזנטיות, 
ספרדיות, סלוויות וערביות. מ״מ, המסורת היחידה הרווחת כיום 
במוסיקה הקראית שאונה כולה ממצרים ומרכזה בעיקר בישראל. 
מסורת מוסיקלית זו באה על ביטולה בתפילות השנת והחגים 
ובקריאת התורה וההפטרה. "סידור התפילות כמנהג היהודים 
הקראים" משופע מזמורי תהילים, פיוטים ושירים מאת משוררים ק" 
(שמואל החזן. מרדכי מטרוקי. משה הלוי הקטן) ואף מאת משוררים 
רבניים (ר׳ יהודה הלוי, יהודה אלחריזי ואחרים) שזכו להערכת 
הק". הפיוטים מושרים באינטונאציה המסה להקראה ולשירה נאחד. 
התפילות הקראיות מושתתות על טון מרכזי ומושרות בד״כ בקו 
מלודי רציף ובלי מעברים חדים. פיוטי החגים, ובמיוחד אלה של 
שמחת תורה ("אשריכם ישראל", למשל), עשירים יותר מבחינה 
מלודית ומבחינה ריתמית. הפיוטים, כדוגמת הפיוט "אקרא בשיר 
וזמרה", מושרים ע״י החזן והקהל לסירוגין, כאשר החזן שר את 
הבתים השונים תוך אלתור השינויים הריתמיים והקהל חוזר על 
הפזמון. בקריאת התורה מסתייעים הק״ ב 21 טעמי מקרא (ע״ע) 
כשהם מתעלמים מ״שלשלת". "מרכא כפולה", "תלישה קטנה", 
"ירח בן יומו" ו״מונח לגרמיה". ה״אתנח" הקראי חסר מוטיוו מלודי 
ברור ודומה יותר להנמכת קול הדיבור, ואילו ה״פזר גדול" מגיע 
עד הטון השביעי, ואילו "רביע" עד לאוקסווה. בקריאת ההפטרה 
מקפידים הק* על שמונה טעמים! תוך התעלמות מיתר סימני 
ההטעמות הם מלכדים את כל שאר חלקי הסבסט לשמונה מוטיווים 
החוזרים בתכיפות בעת הקריאה. השירים העשירים ביותר מבחינה 
מלודית הם השירים המושרים בחגיגות חתונה ונרית־מילה, אבל 
הביטוי המוסיקלי הנעלה ביותר מצוי בשירים האמנותיים כדוגמת 
השיר "קראתי בקולי" המיוחס לדוד חושני, מוסיקאי קראי שפעל 
במצרים בראשית המאה ה 20 . סל. הו. 

ז. ה ק " במסגרת תולדות ישראל. הק" לא ראו 
עצמם מחוץ לכלל ישראל. ואף שטענו נגד ההנהגה היהודית כי 
המציאה את החושבע״פ וגם שעשתה זאת בכוונת זדון להשתלט על 
העם. וגם שהיא עושקת אותו. ראו הק" את ייעודם לפעול מבפנים 
להחזיר את העם אל דרך האמת. אכן, מבחינת תו״י נגלות היו הק" 
בד״ב שותפים לגורל, לטוב ולרע, לכל היהודים. נראה שהרמזים 
על ענן, שביקש להציג את דתו בפני השלטונות כדת אחרת, הם 
מוגזמים, וכוונתם להשחיר את פני הק", הידיעות על הק", כאילו 
גברו על הרבניים בירושלים בתחילת המאה ה 10 והציקו להם 
נעזרת השלטונות, אף הן אינן ברורות. המקרה הנרור־ביותר שנו 
הוציאו עצמם הק" מגורל כלל-ישראל הוא ברוסיה ובגליציה בסאה 
ה 19 (ר׳ לעיל). הגזירות שהוטלו על היהודים בארצות האסלאם 
כרי להבדילם, חלו גם על הק", והוא-הדין בהמרות־דת כפויות. ק" 


שהגיעו לשררה השתדלו למען ק" ורבניים נשווה. גירוש היהודים 
מליטא ב 1495 כלל גם את הק", דהק" גם שילמו את המסים שקבע 
"ועד ארבע הארצות" בליטא ובפולניה. נישואין בין ק" ורבניים 
לא חיו נדירים ביה״ב, ובכתובה המיוחדת לכך נקבעו תנאי שלום־ 
הבית של הזוג, אולם רבים מהפוסקים האחרונים נטו לאסרם. הק" 
נמנעים מכך רק בעשרות השנים האחרונות, מחשש השפעה רבנית, 
עם־זאת יש להזכיר את המסורת, שגאוני א״י החרימו את הק" 
מדי שנה, בהושענא רבא. על הר הזיתים, ואת הגדר שראה בנימין 
מטודלה בין שכונות הק" והרבניים נקושסא. ידוע גם הפולמוס 
בין רבני תורכיה. בסוף המאה ה 15 . נשאלת הוראת ק", ובייחוד 
הוראת תלמוד לק״. נמצאו אף פוסקים (בדורות האחרונים: ר׳ יעקב 
עמדן) שראו בק" גויים גמורים. לדעת הרמנ״ם (ע״ע משה בן מימון. 
עמי 540 ) ראוי לקרב את הק" ולהשתדל להחזירם בתשובה. וראוי 
לבקר את חוליהם, לקבור את מתיהם ולמול את בניהם — אפילו 
בשבת — כל־עוד אינם מחרפים את התושבע״ס בפומבי. נמצא, 
שהק" הם תופעה בלתי־נפרדת מההיסטוריה היהודית ובתוכה. בחיי 
המעשה היו חלק מעם־ישראל, ורוב הרבנים הסכימו לראותם כך — 
עם כל ההסתייגויות ההלכתיות—כל־עוד לא נטו להרחיב את עדתם 
ננוח. עקרון זה משתקף בהתמתנות סגנון הפולמוס במזרח כבר מסוף 
המאה ה 10 (אפיינית הפניה ז ,.אחינו בני ישראל״, ואח״כ: "אחינו 
הרבניים") מחד-גיסא, ובפעולתם התקיפה של חכמי ספרד בסאה 
ה 11 מאידך־גיסא. עם־זאת, ביטול ההפרדה בין ק" לרבניים הוא 
כיום בלתי-אפשרי, משום שד,ק" אינ׳ם רוצים בזה כלל, ובגלל 
הבעיות ההלכתיות הסבוכות הכרוכות בדבר. מעמדם כחלק מעם־ 
ישראל מסביר מדוע נשארו במיעוטם, אך קשה יותר להסביר מדוע 
נעצרה התפתחותם בתוך העם היהודי נשלב כה מוקדם בתולדותיהם. 

ח. חקר הק״ בסאה ה 20 . החשוב בין חוקרי הק-ת — 
אתרי מניחי־היסוד במאה ה 19 — הוא ש. א. פוזננסקי (ע״ע). אח 
עבודותיו סיכם ב 3 חיבורים: 1115 :>מ 0 קק 0 עזגז!>ז!״ 1 :, £3,3,1 מדד 
! 0301 11311 ) 3 'ב 5 . 8 )ס ( 1908 ) ! הערך ! 3 ) £3,31 בתוך 114 !;> 1 !ק 10 :וץ:) 1 !£ 

! £1811 1 >ז!נ ת 0 ;!)! 1 ־ 8 )ס (כרך ¥11 . 1914 ) "ואנציקלופדיה לתולדות 
בני מקרא" (ערוכה לפי שמות אישים), ננ״י בעזבונו. אחריו יש 
לציין את יעקב מן (ע״ע), שבכרך השני של י!!!!! 8111 31111 76x15 
( 1932 ) אסף תעודות רבות מאד, שחלקן הגדול חשובות לתולדות 
הק״ במזרח־אירופה (בראש ההדפסה החדשה ( 1972 ] של הכרך 
הראשון הוסיף גרשון כהן מבוא מקיף, הכולל סקירה מפורטת על 
התפתחות חקר הק"). ל. נמוי תרם לחקר הספרות הקראית והכרתה. 
הן בהוצאת ספרו של קרקסאני ובתרגום חלקים סמנו לאנגלית, והן 
בקובץ התרגומים־המוערים לאנגלית מתוך הספרות הקראית לדורו¬ 
תיה — ע 108 ס 1 ]ז״\/ 6 ז 31 ז £3 ( 1952 ). ר. מאהלר, בספרו ניידית 
״די קאראימער״ (עברית: ״הקראים״, 1949 ), עשה נסיון לחבר 
היסטוריה כוללת של הק" מנקודת השקפה חברתית מסוימת. נסיונות 
למחקרים מונוגרפיים על קהילות הק" בארצות מסוימות עשו מ. 
בלבן ור. פאהן(בעיקר: ם׳ הק", תרפ״ו) בכתביהם על הק" בפולניה, 
אולם מונוגרפיה מודרנית מקיפה כתב רק צ. אנקורי — 7110 
11 זנ 111 ״ 23 צ 8 ״ 1 5 :>] 31 ז £3 ( 1959 ). למחקרו השיטתי של 1 :>״:>£ . 0.8 
על ההלכה הקראית ( 1913 ), שפורסם רק בחלקו, לא נמצא ממשיך. 
חיבור זה, יתד עם ספרו של פוזננסקי ועוד מספר מחקרים יסודיים 
קיבץ יחד וו!! 81,111,31 .? בקובץ 1165 ! 8111 £3,3116 ( 1971 ). בל 
החיבורים שנמנו כאן כוללים ביבל , נרחבת. חג. ב. 

ט. המעמד האישי בישראל. אף שהק" פרשו מכלל 
ישראל, "הרי ישראל הם" (שו״ת הרדנ״ז, ח״ד, סי׳ רי״ט). מכיוון 
שמוצאם מזרע ישראל, אך לדעת נמה פוסקים הם נחשבים כ,.ספק 
ממזרים״ (ע״ע ממזר, עמי 807 ), שנן נישואיהם נעשים "כדת משה 
וישראל", ואילו בגירושין הם משנים ממטבע הגט. ולפיכך גרושתם 
נחשבת כאשת־איש לפי ההלכה, ובניה מן השני, וכל צאצאיהם, 



49 


קרא־ם — קראן 


50 


ממזרים! כל אחד מחק" נחשב אפוא ל״מפק ממזר", שמא באו 
אבות־אבותיו לידי גירושין. וכך פסק הרמ״א (שו״ע אהע׳זז, מי׳ ד, 
ם״ק ל״ז): "הקראים אסור להתחתן בם, וכולם הם ספק ממזרים, 
ואין מקבלים אותם אם רוצים לחזור". 

אמנם. לדעת הרדב״ז (ע״ע דוד בן זמרא) אין נישואי הק" 
נשרים, מאחר שעדיהם פסולים לעדות, ובהעדר קידושיו אין נפקותא 
לגירושיו ואין חשש סממזרות (שו״ת הרדב״ז, שם, ועוד). את התר 
החותון התנה הרדב״ז בכד שהקראי יקבל עליו לחזור ליהדות 
ולהלכה. בך נהגו רבני מצרים הלכה למעשה עד דורנו, אך ברוב 
תפוצות ישראל, ובייחוד בקהילות אשכנז, נאסר החיתון. 

גם לפי ההלכה הקראית אסור החיתון עם יהודים לא־קר", בשל 
איסורי עריות שאינם נוהגים בהלכה הרבנית (כגון בת-אחות). 
באופן שכל יהודי לא־קראי נחשב בעיני הק" כ.,ספק ממזר". 

עם קום מדינת־ישראל נשאל הרב־הראשי הספרדי, ב. צ. מאיר חי 
עזיאל (ע״ע), "אם... ראוי להשיבם ולקרבם לצור מחצבתם בקהל 
ישראל", והשיב כי ,אם תבוא לפנינו שאלה של קהילה שלמה 
שרוצים להסתפת אל קהל זד, בקבלת תורה שבעים וחקירות חכמים 
בלב שלם ותמים, יש צורד לדון במועצת גדולי התורה ועמודי 
ההוראה לרחק או לקרב" (משפסי עוזיאל. מהדו״ת, ירד, א', 
סי׳ ס״ג). קו זה נקט גם הרב־הראשי הספרדי יצחק נסים (ע״ע) 
בעדותו בפני הוועדה הציבורית — בראשות פרום , מ. זילברג, סי 
שהיה מ״מ נשיא ביהמ״ש העליון — שנתמנתה לבדוק את המעמד 
האישי של הק". עכ״פ פתרון זה אינו אקסואלי, נוכח התנגדות העדה 
הקראית, המעוניינח להמשיך בקיומה הנפרד. 

למרות נסייתם של חלק מגדולי הרבנים הספרדים כיום להקל. 
היתד, העמדה העקרונית של הרבנות הראשית לישראל לאיסור, 
והיא קבעה במפורש, כי אין להתר "בני ישראל" (ע״ע) "כל קשר 
עם שאלת חיתון עם ק"". הללו דינם שונה לחלוטין ומפורש 
בשו״ע, אה״ע. סי׳ ד". אעפ״ב ערכו רבנים מעדות המזרח, מדי- 
פעם. נישואין בין יהודים לק", ובייחוד נהג כך הרב נסים אוחנה, 
רבה הספרדי של חיפה (ר ׳ ספרו "נאה משיב", חלק אח״ע, סי׳ ב׳). 
בעקבותיו החליט ביה״ד הרבני האזורי בחיפה במקרה אחד להתיר 
נישואי קראי ליהודיה לאחר שהרתה ממנו (ור׳: ד. שלוש, בני 
עמי, תשל״ז, ענד קמ״ז, קנ״ו■—קנ״ט). כיום נוטים הרבנים הראשיים 
לישראל עובדיה יוסף ושלמה גורן לעמדת המקילים, ובדבריהם 
בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת (תשל״ו-תשל״ז) התנגדו 
להצעת חוק שיפוט בת״ד יהודים ק" בנימוק שיש במסגרת ההלכה 
דרכים להתיר, בתנאים מסוימים, את החיתון עם הק", במיוחד לדעת 
הרב עובדיה יוסף לגבי הק" יוצאי מצרים, המהווים את רוב העדה 
בישראל. מ. קור. 

ש. אסף, לתולדות הק״ בארצות הסזרה (בתוך: באהלי יעקב. 181 — 
222 ), תש״ ג 1 י. סדאוור■ גלגולי השכונה היהודית בירושלים בתקופה 
הערבית (ציון, יי׳ב), תש״ז! א. דותן, האמנם היה בך־אשר קראי? 
(סיני, מ״א), תשי״זי מ. צוקי, על תרגום לב סעדיה גאון לתורה, 
תשי״ט! נ, אלוני, רשימת ספרים קראית מהמאה ה 11 (ק״ם, ל״ו), 
תשכ״א: צ- אנקורי, פרקים במשנתו המשיחית של יהודה הדסי הקראי 
(תרביץ, ל׳), תשכ״א ז י, רוזגסאל, ק" וק*ת באירופה המערבית (בתוך; 

ם׳ היובל לד׳ ח. אלבק), תשכ״ג! א. לויגשטם, פירוש קראי על התורה 
בלבוש שומרוני(ספונות, ה׳), תשכ״ד: נ. פריד, פיוס מהגניזה לתענית 
עצירת גשמים (סיני, ס׳)" קמ״א/ה, תשכ״ז; ם. אלון, חקיקה דתית, 
178 — 181 , תשכ״ה,־ א. פלדמן, חכמי ק" ב״עיר לבנה" במאה הס״ז 
(מרביץ, ל״ח), תשכ״ם: ם. קורינלדי, לשאלת סעמדם האישי של הק׳י׳ 
בישראל (מהלכים, א׳), תשכ״ס■ הנ״ל, על הצעת חוק שיפוט בת״ד 
יהודים ק״ (משפטים. ג׳), תשל״ב 1 צ. הרכבי, הק" בתקופת השואה 
באירופה (גשר, 15 ), תשכ״ם , ש. שקד, תעודה קראית קדומה בפרסית 
יהודית (תרביץ, מ״א), תשל״ב! א. שיי־בר, איגרתו של משולם בן 
קלונימוס בן משה הזקן לקושטא בדבר הק״(בתוך: ם׳ ר. מאהלד), 
תשל״ד; ח. ה, בךששון, יחס הק' בני המאה ח 10/11 לשאינם בני־ 
בריח (בתוך: ם׳ היובל לכבוד ש. בארון), תשל״ה 1 הנ״ל, דמותה של 
עדת ה״שושנים" הק" בירושלים (שלם, ב׳), תשל״ו! מ. גיל, שכונת 
היהודים בירושלים (שלם, ב , ). תשל״ו.• / 0 0 ^ #0/3 ? 771 ,ת 80 ״ 0 . 2 
ח!?£ ) 711 ,.יזו XXX71^^/^X)1970/1 י ; 

141., 511141(! 511441105 :מ 1 ) ($• 1.11111 .£ ( 1 ז £0 1/16 }ס (■!ס!!![/ 1/10 מן -... 

111 110004 0£ 1, £, £101 £40 110,71 ?($£ 0 ז) £704 4 ,. 141 ; 1971 ,(׳ x1101 
1 י א 00 £011/1 ) 1/1 }ס X11), 1971/2; 1116 }ס ) 41111114 7/16 ״ 1 ״ 
£11(1) / 110 ). 1 ( 11 .£ >. 4 ) 0 <סס 7 .צ X11) (17010010 1181100 } 83400 . 5 ;ת ), 
197*1: 5. 2)34011, ./ 50(101 0x4 1/(11 $10111 £11110() 0/ 1/1( }(! 7 .!ס , 
1957 011 ) 114 ] ) 7/1 , 17104104 .'א ; 1957 ,($! 14111 , 001418042 . 5 .י 1 ; ־ 
5(1011! 0114 / 0 ■! 1 ח 1 ו^ ) 4 ! 111 ).£ , 83111 .וי, ; 1962 ,.צ x (1 !£01(! [1111)(! 

011 ?)■0111(1■! $!£(!(! 4£ 1'1(10X1; >■€(/!((())(! 111/■ 70/1 $111( 411 1969; 

7041110/1 ' 7 / 0 ^ 800 ) 7/1 — ו/ס 01 1( 1)0(11X1(121! {)0X1 1/2( £. €0X1X111/111 , 

1/16 4!> 4[(40 80$111 0x4 ן! £1 ,.'( 1,7110058 ..ז.) 5 , 1972 ,( X7 

) 2 7£1), 1972; {. 014044, 50X1 ץ 1 ) 01 !) 2 ' 0 } / 0 ( €0X2X111X11 

) £0 ) 1/1 00 8)20X1111X1 מין 1£-£01) ()(1X11( £(10110X1 ן 0 '< 0 .){ / 0 ! 1 ■))?). 14 

. 1976 ,( 8150 0554158 } 1 ב־\ 104110 \) ) 04 ! €111 1 !( £1 ) 1/1 { 0 

,קראן (<^וכ), הספר הקדוש של המסלמים. את השם מפרשים 
כ״קריאה" או "הקראה". לפי האמונה המסלמית האורתודוכ¬ 
סית היה הק ׳ . המכיל את דברי אללה (ע״ע), קיים בשמים מעולם, 
ונתגלה למחמד (ע״ע) באמצעות המלאך גבריאל. היתה נם אמונה 
לפיה נברא הק׳ עם בריאת העולם. המדע המערב' רואה בק' פרי 
יצירתו ואישיותו של מחמד. 

תוכן. הק׳ מעצב את דר. חאסלאם בחור הדת המונותאיסטית 
האמיתית. הבאה במקום היהדות והנצרות. לכן נרחבים הם תיאורי 
ייחודו וכל־יכלתו של אללה, שברא את היקום כולו ויודע את הגלוי 
והנסתר (קראן ר: נ״ט). הכל נתון בידיו לשבם או לחסד, אך עם 
זאת הוא שופט את האדם ע״פ מעשיו. העושים את הטוב בעיני אללה 
יבואו על שכרם (י״ח: ל״א; מ״ד: נ״א—נ״ז! נ״ב: י״ז—כ״ד), ואילו 
החוטאים והכופרים דינם גיהנום (ל״ז: ם״ב—ם״ח, מ״ד: מ״ג—נ'). 
המוטיוו האסכסולוגי בולם במיוחד: יום־הדין, גן־העזץ והגיה- 
נום מתוארים בק׳ בצבעים חיים. 

היחס בין אדם לאללה תופס אף הוא מקום מרכזי בק': מן 
הססלם נדרשת אמונה באללה, במלאכיו, בנביאיו. בשליהו מחמד, 
ביום־הדין ובתחיית המתים, וכן קיום מצוות מעשיות. הלכות נוספות, 
הבאות להשתית את חיי המסלם על בסיסה של הדח החדשה. נוגעות 
לדיני אישות, ענשין. מאכלות אמורים (כגון איסור אכילת חזיר 
ושתיית יין), ציד (כגון איסור של ציד באזורים מקודשים), מסחר 
(כגון איסור ריבית), מלחמה, עדויות ונדרים ועוד. לימים היו דינים 
אלה הבסיס לתהיקה המסלמית. תשומת לב רבה ניתנת בק׳ 
ליחסים בין אדם לחברו (וע״ע אסלאם, עס׳ 972 — 978 ). 

פסוקים רבים (המושפעים בעיקר מהתנ״ך. ממדרשים ומחברית 
החדשה) מכילים סיפורים על אודות אנשים שקדמו למחמד והנחש¬ 
בים לנביאים: אדם, נח. אברהם, יצחק, ישמעאל. יעקב, יוסף, דוד. 
שלמה, יוחנן המטביל, ישו ואחרים, וכן הנביאים הערביים הוד וצאלח. 
אברהם (ע״ע, עם׳ 288/9 : אסלאם, עם׳ 955 ) מתואר כמונותאיסט 
הראשון. פעמים רבות מתואר סבלם של נביאים שונים עקב שנאת 
בני-עמם. תיאורים אלה מדגישים את הדמיון בין מצבם של נביאי 
הקדם לבין מחמד, שאף הוא היה נרדף ומנודה. עם זאת יש בק , רק 
פרטים ביוגרפיים מועטים על מחמד. 

מרובים ד,ם פסוקי הפולמוס עם היהודים והנוצרים (ע״ע אהל 
אלכתאב! אסלאם. עט׳ 956 ), שרק יחידים מהם נחשבים למאמינים 
באללה, ויזכו ע״ב לשכר (ג׳: קצ״ט: ז׳: קנ״ט). אך רוב היהודים 
נאשמים בסילוף התורה, בהכחישם את נבואת מחמד ובהצטרפם אל 
אויביו מתוך קנאתם בו(ד: מ״ד—מ״ו! ה׳: מ״א-מ״ד). כ״ב מואש¬ 
מים היהודים בהרג נביאים (ב׳: ס״ז! ג׳: קי״ב), בהפרת פי מנהי¬ 
גיהם (כגון בניית עגל הזהב: ב׳: נ״א—נ״ד! ז: קמ״ח—קנ״ב) 
ובהפרת הוקי ההורה שניתנה להם (חילול שבת, לקיחת ריבית: ז׳; 
קס״ג—קם״ו; ד׳: קפ״א). הנוצרים מותקפים בעיקר על אמונתם 
שישו. בהיות( רק נביא, הוא בנו של אללה, ההתקפה על היהודים 



51 


קראן — קראנגה, יון 


52 


חריפה יותר: כיוון 
שהתנגדותם למא¬ 
מינים גדולה מזו 
של הנוצרים (ה׳: 

פ״ב) הם נדונים 
להשפלה (ב': ס״א), 

יחס זה ליהודים 
התבטא למעשה 
בגירושם ממדינה 
(ע״ע; מחמד, ענד 
1014 ). 

מבנה. הק ׳ הוא 
ספר הפרוזה הרא¬ 
שון הכתוב ערבית 
(ע״ע). בשל צרכי 
הפולחן, הכוללים 
לעתים קריאה של 
הטכסט הקראני כו¬ 
לו (בעיקר בלי¬ 
לות חודש רמדאן 
[ע״ע]), חולק הק׳ 

בתקופה קדומה ל 30 
.,חלקים" (בערבית 
1 - פרם בצ< הלוקה זו מקו• 

(הספייה י״יע ע ' םמ י ניטי ׳ כ ״י 1537 ) בלה כיום החלוקה 

ל 114 פרקים, או סורות יחיד ^;), כשכל פרק מחולק לפסו¬ 
קים ( 141 ״. יחיד!"). הפורות מסודרות בסדר אורד יורד. כשהארו- 
כות קודמות לקצרות. ישנם יוצאים מן הכלל, שהחשובה בהם היא 
הפורה הראשונה (״הסודה הפותחת״). הכוללת 7 פסוקים בלבד. סורה 
זו היא מעין "אני מאמין" ותפילה לסעד ולהדרכה, והיא כלולה בכל 
חמש התפילות היומיות שהמסלם חייב בהן. עפ״ר מוקדשת הפורה 
לנושאים אחדים, שאין תמיד קשר ישיר ביניהם, משום שסודות רבות 
מורכבות מקטעים, שחוברו. כפי הנראה, בתקופות שונות. כל פורה 
(פרט לתשיעית. שכנראה שייכת במקורה לשמינית) פותחת בנוסחה: 
"בשם אללה הרחמן הרחום". מיד לאתר נוסחה זו מופיעות ב 29 מורות 
אותיות (<^(^) מן הא״ב, העומדות בפני עצמן; לעתים יש אות 
אחת בלבד, ולעתים 2 עד 5 . ניתנו להן הסברים שונים: היו שביקשו 
למצוא בהן רמזים לשמות אללה. והיו שניסו לגלות את משמעותן 
ע״ס גימטריה; אחרים טענו שפשרן ידוע לאללה בלבד; בין חוקרי 
המערב היו שראו באותיות אלה קיצורים של שמות בעלי כתבי־היד 
המקוריים, סיסמות קרב ועוד. 

שמה (או שמותיה) של כל פורה לקוח ממלה המופיעה בראשיתה. 

או המציינת אחד מנושאיה. בצורתן החיצונית נכתבו הסודות בדיבור 
ישיר (של אללה או של מחמד בשם אללה). בחלוקת הסודות לפסו¬ 
קים מקובלות כיום שתי שיטות: החלוקה של המזרחן הגרמני פליגל 
( 01 ין 111 ? ■זטג״ס) משנת 1834 (המבוססת על הנוהג של חכמי בצרה), 
והחלוקה של ההוצאה המצרית המלכותית משנת 1925 (המבוססת על 
הנוהג של חכמי הופה). 

היסטוריה. ע״פ האמונה המסלמית המקובלת נתגלה הק' 
למחמד בהפסקות במשך כ 20 שנה (בין 610 — 630 לסה״נ בערד). 
ההתגלויות הראשונות אירעו בעת שהותו במכה. ובהן באה לידי 
ביטוי חרדתו העמוקה מיום־הדין ואזהרותיו לבני־עסו לתקן את 
דרכם, לשוב אל אללה ולהיות אסירי-תודה לו. שאר ההתגלויות 
שייכות לתקופה שלאחר הגירתו למרינה ( 622 ), בהן רוב הקטעים 
ההלכתיים. וההתקפות על היהודים וה״צבועים" במחנהו. נהוג אפוא 


לחלק את פסוקי הק׳ מבחינה כרונולוגית לפסוקים מכניים ומדיניים. 
פסוקים אלה נבדלים ביניהם בתכנם ובסגנונם. אין הסכמה מלאה בין 
החוקרים המערביים, אף לא בין הססלמים עצמם, בשאלה לאיזו 
משתי התקופות משתייכים הפסוקים השונים. כדי ליישב את הקושי 
הנובע מסתירה בין פסוקים שונים פיתחו המסלמים חאוריה, לפיה 
הפסוקים מן התקופה המאוחרת מבטלים את תקפם ההלכתי של אלו 
מתקופה קדומה. 

מחמד לא ערך את הק׳ ולאחר מותו היו קיימות מספר גירסות. 
ביפי הח׳ליף עת׳מאן (ע״ע; 644 — 656 ) נקבע נוסח אחיד של הק׳, 
המקובל עד ימינו. עם זאת, נותרו ואריאציות לגבי צורה הטכסט. 
ואריאציות אלו נוצרו הן בשל הקריאות השונות, שהיו מקובלות 
במרכזים אסלאמיים שונים, והן בשל הכתב הערבי, שבמקורו חסר 
היה סימני הבחנה בין תנועות קצרות לארוכות, ואף בין אותיות 
שונות לחלוטין. בהדרגה הוכנסו לטכסט הקראגי נקודות דיאקריטיוח 
ותנועות, והוסכם על שבע קריאות קאנוניות של הטכסט, כיום 
מקובלות מתוכן רק שתי שיטות־קריאה. 

מקומו ב א ם ל א ם. הק' עמד מלכתחילה במרכז התעניינותם 
של בלל המםלמים, תכנו, לשונו וסגנונו נחשבים כה מושלמים עד 
שהם שמים לאל כל נסיון לחקותו. שלמות זו מעידה על מוצא הק' 
באללה. בשל קדושתו רשאים לגעת בו רק ססלמים שהיטהרו. פירו¬ 
שים רבים נכתבו על כל תו ותג שבקי. הצורך לבאר מקומות רבים 
הסתומים בו הביא להתפתהות הדקדוק והלכסיקוגרפיה; כיתות 
דחיות־פוליטיות וזרמים תאולוגיים נאחזו בפסוק זה או אחר כדי 
לבסס עליו את טיעוניהם: המיסטיקנים ביקשו למצוא בו משמעות 
עמוקה ונסתרת שמעבר לפשט. הפרשן הקדום המפורסם ביותר הוא 
א(ל)־טברי (ע״ע; מת 923 ). כן זכו להשפעה רבה פירושיהם של 
א(ל)־זמח׳שרי (מת 1144 ), א(ל)-ראזי (מת 1209 ) ואל־בידאוי 
(מת 1286 בערך׳, ע׳ ערכיהם). אף בימינו ממשיך הק׳ לתפוס מקום 
מרכזי בחיי מסלמים משכילים ופשוטי-עם כאחד. חכמי־דת רבים 
מבקשים להוכיח כ' חידושי המדע והטכנולוגיה לא גרעו מאומה 
מאמיתו של הספר. 

תרגומים. בעולם המטלמי של יה״ב תורגם הק־ פעמים מספר: 
לפרסית (במאה ה 10 ) ולתורכית (כנראה במאה ה 11 ) ; אך תרגומים 
אלה הוזנחו, שכן האורתודוכסיה המסלמית לא ראתה בעין יפה 
תרגום הק׳ לשסות זרות. עמדה זו השתנתה, בעיקר, החל במאה ה 19 , 
וכיום מצויים תרגומים לרוב השפות הנפוצות בעולם המסלמי. ד.ק׳ 
תורגם גם לשפות אירופיות רבות. קיים תרגום לאטיני מחמאה ח 12 ; 
במאה ה 16 תורגם לאיטלקית, ובמאה ה 17 הופיעו תרגומים בגרמנית, 
בצרפתית, בהולנדית ובאנגלית. בספרות היהודית של יה״ב נמצאים 
רמזים לק׳, ולעתים אף ציטוטים מילוליים ממנו; אך נראה שתרגום 
עברי של הק' לא היה קיים. מהדורה איטלקית של הק' תורגמה 
לעברית (ונציה, 1547 ) אך כה׳י לא הופיע בדפוס. תרגום ישיר 
מערבית לעברית נעשה לראשונה ע״י המזרחן הגרמני צ- ה. רקנדורף 
(תרי״ז), ולאחריו ע״י י. דיבלין (א ל ק ר א ן, חדצ״ג, תרצ״ו(תרגום 
כמעט אילולי!) וא. כן־שמש (ה קרא ו הקדוש, 1971 (תרגום 
חפשי)). 

ש. ייבץ, הק׳(השלח. מ״ג, 354 — 362 ; 448 — 461 ; 506 — 527 ), תרפ״ד, 1 

(מ״ו. 372 — 387 ), תרם״ו/ז 1 10 ) 110 ) 0010 ,ע 1 !מ*ו 5011 - €^ 1 > 61 זי 1 .ז 

- 7114411 00 )> 1 ו 2£0 זוו 1 ) 1 ו 8 010 ,־ 101 ) 7011321 ) . 1 ; 38 — 1909 , 111 — 1 ,.() ־נ־&ז 

; 1937 , 7,1-11 >ס/ס/>.מ 0 < 7 . 0 ס^יל , 11.6011 ;( 1921 ,£< 10£117 < 34411 -! 0 .')/ 104 ) 0 ! 

41 .<£ 7/10 ,׳{־מ! 01 ן ; 1953 ,. 0 10 ) 1 10 111011011 ) 111100 ,. 141 : 1939 

, 01 ־ 31 ? . 6 ;* 1959 411 11101104 ) 14110 י 1/0 ו 01 ב 31 . 6 ; 1952 , 111110 ) $011 

. 971 ! , ^)>•((>)/הס£) )/חוו • 100101 * £0011 ) 01 ) 1 

אי־. קו. 

קראנגה, יון — 1 . ע 0 בשז 0 ״״ 1 — ( 1837 — 1889 ), סופר רומני. 

'ק׳ למד תאולוגיה, אך הסתכסך עם הכמורה וגורש משורותיה. 
בכתיבה ספרותית התחיל בעידוד ידידו אמינסקו (ע״ע. כרךמיל׳), 
שהציגו, ב 1875 . בחוג הספרותי החשוב 63 ומ!חז 1 ( ("בני־נעורים") 













53 


קראנגה, יון — קרבוכפיליווז, חפצות 


54 


ביאסי. ק/ בעל המגפה הראליסטית־הבייןרתית, היה לאחד הסופרים 
הקלאסיים והפופולריים בספרות הרומנית. בנימה סאטירית, חריפה 
לעתים. מתארים סיפוריו הפשוטים, התמימים קמעה, את חיי הכפר 
המולדאווי. יצירתו העיקרית היא האוטוביוגרפיה ״ 31 111 ז 1 זומ 41 
פ 1 זב 11 ק 00 (״!נדונות ילדות״), 1880 , 1881 . 1892 . הומור עממי, 
אהבת העם, דמיון ולשון צבעונית עשירה הניזונה מניבים עממיים, 
משתלבים בסיפוריו. יחסו השלילי ליהודים בא לידי ביטוי במקצת 
מסיפוריו. 

. 1 ,טנאסס 0413 . 0 ; 1930 ./ ^ ?•ס 11 * 0 ' 1 1 ? 0 ^ 1 ,?>־ 103 זט 0 { 1 .) 

.־ 1964 

קן־בוכסיליות, זזמצות, תרכובות אורגניות המכילות את 

ס׳/ 

הקבוצה הקרביכסילית ״ 0 \ ש — המתנהגות כחמצות (ע״ע) 

בגלל דיסוציאציה של הקבוצה הנ״ל. הגורפת להופעת יוני מימן 
בתמיסה: (!נ ־־ שייר אורגני) 

' 31 + - 511000 * 1100013 
יון יון חומצה 
מיפו קרבוכסילאם קרבוכסילית 

דרגת הדיסוציאציה של החה״ק נמוכה ( 11 בסביבת י־ 10 ), ועל־נןהן 
חומצות חלשות. ח״ק שהשייר האורגני 11 שלהן מכיל מתמירים 
מושבי אלקטרונים (הלוגנים, קבוצות ניטרו, ציאנו וכוי) בסמוך 
לקבוצה הקרנובסילית הן חומצות חזקות יותר מאלו בהן הם 
נעדרים. 

ח״ק חסרות צבע בד״כ; הפשוטות שבהן נמסות במים, והמסובכות 
יותר רק בנוכחות בסיסים (ע״ע), עמם הן יוצרות מלחים מסיסים. 
הן נמסות ברוב הממיסים האורגניים. בהתאם למשקלן המולקולרי 
הן נוזליות או מוצקות. 

שיטות הכנה. החה״ק מתקבלות ע״י חמצון (ע״ע) כהלים 
ראשוניים או אלדהידים, 

[ 10 [סן 

1100013 - 110130 - 031 ־ 11013 

חומצה אלדהיר כוהל ראשוני 


ע״י הידרוליזח (ע״ע) של תולדות שונות של חומצות, כגון: הלידים 
חומציים, אמידים, אסכרים (ע״ע) וציאנידים (ע״ע), 


33,0 1100013 


ן 110001 

י . 13003313 

ן ׳ 110008 


(כלוריד חומצי) 
(אסיד) 
(אסטח 
(ציאניד) 


וגם בשיטות כימיות מורכבות יותר. 

החה״ק משמשות כחמרי מוצא בסינתזות מעבדתיות ותעשייתיות 
רנות ומגוונות, להכנת אנהידרידים, אמידים, אסטרים, הלידים חומ־ 
ציים וסבונים, ונודעת להן חשיבות עצומה בכל ענפי התעשיה הכימית 
והפרמצוטית, כולל תעשיית צבעים, תמרים פלסטיים, בדים סינת¬ 
טיים ועוד. את הקבוצה הגדולה של החה״ק ניתן לחלק לכפה תת־ 
קבוצות, ע״פ מבנה השייר 11 שלהן. החומצות האליפסיות 
(או חומצות שומניות) הן בעלות המבנה הפשוט ביותר, ונוסחתן 
הכללית היא: 00013 ,... 0.11 . ח״ק אלו מהוות שורה הומולוגית 
(ע״ע כימיה, עט , 759 ) החל בחומצות המכילות מספר קטן של אטומי 
פחמן בשלד. כגון חמצת נמלים 3300.13 (ע״ע) וחומצת חומץ 
( 00.13 , 013 ) (ע״ע חמץ, חמצת), הנחליות בטמפרטורת החדר, 
לחומצות בעלות משקל מולקולרי גבוה. המוצקות בטמפרטורה 
רגילה והמופיעות כמרכיבים בשומנים (ע״ע). לנדיפות שבחופצית 
השומניות ריח חריף ובלתי-נעים. קיימות גם ח״ק אליפטיות בהן 
קשורות שתי קבוצות קרבובסיליות לשייר 11 . מהנפוצות והידועות 


שבהן היא חומצת הענבר 00033 — 013.033 — 31000 
(חומצה סוכסינית, מלאט' מנעמהסס!, ענבר), שהיא חומצה דו־ 
בסיסית נפוצה בטבע, שהופקה לראשונה ( 1550 ) בזיקוק ענבר; 
מסיסה למדי במים. ניתכת ב • 185 ועוברת ב ״ 235 לאלמימה 
00 ־ 033 ־ 011 00 . האמיד 00 ־ 013,013 סס, ממנו מפיקים פירול 

1 - 0 - 1 :—- 1 

(ע״ע) ונגזרותיו, מתקבל בנידוף תמיסה אמוניאקלית של חומצה 
ענברית. בחילוף החמרים הביולוגי מופיעה חומצת הענבר במעגל 
טרי-קרבוכסילי. 

חומצות בלתי־רוויות מכונות בך משום שהן מכילות 
קשר כפול ( 0-0 ) במולקולה שלהן (ע״ע אולפינים). הפשוטה 
ביותר היא החומצה האקרילית 01300013 - . 033 המגלה את כל 
התגובות הרגילות של ח״ק. ובנוסף גם את התגובות האפייניות 
לקשר כפול. השימוש העיקרי של חומצה זו וחומצות אחרות נעלות 
מבנה דומה הוא בהכנת פולימרים (ע״ע). 

החומצה הפלאית והחומצה ה פ ו מ א ר י ת משתייכות אף הן 
לקבוצה זו של חומצות בלתי-רוויות, אלא שהן מכילות שתי קבוצות 


אלנוימה יז*ל*ימ 


/ \ 

.־*'יי; 

00031 00014 


חזסצה סאיאיונ 



14 ז 001 :> 




קרבוכסיליות במולקולה שלהן. לשתיהן אותה נוסחה , 33,0 ־ 0 אך 
הן נבדלות זו מזו בסידור המתמידים סביב הקשר הכפול (ע״ע 
סמראוכימיה, עס ׳ 727 ). 

חומצה פומאריח רעילה. בחעשיה מכינים את האלמיפה המלאית 
בחמצון בנזן(ע״ע בנזול), וממנה עוברים לחומצה מלאית ולחומצה 
פומארית. זו האחרונה נכללת בחומצה במשקאות קלים ובמזונות 
שונים, ועם השתכללות שיטות הפקתה היא מחליפה יותר ויותר את 
חומצת הלימון, המחמיץ שהיה מקובל בעבר. חומצה מלאית ואלמי־ 
מתה הם תמרי מוצא בתעשיות החמרים הפולימריים, בפרט שרפי 
"פוליאסטר" וקוטלי חרקים (למשל. מלתיון). האלמימה מצטיינת 
גם ב 2 שרה להתדכב עם מולקולות בעלות קשרים כפולים מצומדים, 
ומשמשת לסינתוז מבנים טבעתיים: 



. 111 ".וויו 

כ ו - 

,ס —פס 


בחומצות ארומטיות קשורה הקבוצה הקרבוכסילית 
לטבעת ארומטית. הדוגמה הפשוטה ביותר היא חומצה ננזואית. 



לחומצות הארומטיות מסיסות מועטה מאד נמים. הן מוצקים גנישיים 
ומשמשות הרבה נתעשיה הסינתטית־אורגנית. 

ח״ק מ ו ת מ ר ו ת. אלו הן חומצות אליפטיות או ארומטיות, שבהן 
מימן אחד (או יותר) מותמר באטים אחר או בקבוצות אחרות. 
תגובותיהן הכימיות והפיסיקליות של החומצות המותמרות מושפעות 
מאופי המתמידים. כך, למשל. בשורה הבאה: 

01,000,13 33 ־ 01,01100 01033.00013 11 ־ 013,00 

חומצה חומצה חומצה חומצה 

מריכלורואצמית דיכלורואצטית מונוכלורואצטיח אצמית 

עולה החומציות עם עליית מספר אטומי הכלור במולקולה. 









55 


קרכונסיליות, חמצות — קרכונילים מתכתיים 


56 


מתמיר נפוץ נוסף הוא חפצן. היכול להופיע כקבוצה כהלית, אלדהי- 
דית או קטוניח. דוגמה נפוצה ביותר היא החומצה הפירובית 

ס 

000.11 י . 1 ץ 0 , המכילה בנוסף לקבוצה קרבוכסילית גם קבוצה 
קמונית ומאחדת את התכונות של שתי פונקציות אלו■ חומצה פירו־ 
בית היא חומצה חזקה יותר מחומצת חומץ: ע״י חימום היא מתפרקת 
לחומצת חומץ ופחסן חד־חמצני. לחומצה פירובית תפקידים חשובים 
בחילוף ההמרים של בע״ח (ע״ע גליקוליזה). 

באופן דומה משפיעים סהמירים אחרים על צבע התרכובת, על 
פעילותה הכימית ועל תכונותיה הביולוגיות. אולם, בכל המקרים 
נשארים קבועים אפני ההכנה והתגובות העיקריות של הקבוצה 
הקרבובסילית. 

. 1969 ,;׳; £ 1 *£ 104 ) * . 1 ) 1 ) 4 01 ׳*^" 7 ׳(-{) 0 ) 3:31 ? . 5 

ש. פס. 

קרבי[ ((:ס״סק *"(":)]!"סנז״ס), תקופה גאולוגית בפלאוזואיקון 
(עידן החיים הקדום). נקראת ע׳יש הפחם(ע״ע), הנפוץ בשכ¬ 
בות תקופה זו יותר מאשר בסלעים של תקופות גאולוגיות אחרות. 

משך זמן הק' כ 65 מיליון שנה, מתום הדולן (ע״ע) עד תחילת 
הפרם (ע״ע). אולם. לגבולות הללו אין משמעות מיוחדת מאחר 
שבסלעי חק׳ התחתון יש מאובנים וסלעי משקע, הדוסים לאלה 
שבדוון העליון (למשל, קבוצות של אלמוגים, זרוערגליים, חיסחבים 
ואסוניסים [ע׳ ערכיהם) בשכבות גיריות באירופה המערבית): 
בפרם התחתון ממשיכות להיווצר אותן שכבות חוליות־חרסיתיות 
המכילות פהם כמו בק׳ העליון. משמעותית יותר היא ההבחנה בין 
הק־ התחתון לבין הק׳ העליון, בין התקופה הימית השלווה, בה 
שקעו בעיקר שכבות גיר (בדוזץ העליון ובק׳ התחתון), לבין תקופת 
הפעילות בק' העליון, שבה היו ימים רדודים ונחשפו היבשות, שהיו 
מכוסות ביצות ויערות, ובה נוצרו אגני הפחם (מפת הגאוגרפיה 
של הק' התחתון. ע׳ ברך י׳, עם׳ 431/2 ). לפיכך נהגו בצפון אמריקה 
לחלק את ד,ק' לשתי תקופות נפרדות: תקופת המיסיסיפיון (התחתו¬ 
נה) ותקופת פנסילווייניון (העליונה). 

אגני הפחם העיקריים מצויים ביבשות הצפוניות (ע״ע פחם 
ושם מפת מרבצי הפחם בעולם. ענד 569 — 570 ). ריבוי הפחם בק , 
אמנם איננו מוסבר, אולם ניתן להצביע על מספר הנאים מיוחדים 
שתרמו ליצירתו. התנאי הראשון הוא הופעת צמחים יבשתיים 
גדולים (בגובה עצים), כגון: קלמיטיס, עץ הקשקשים ועץ החותמות 
מן השרכניים (ע״ע), קורדאיטיים מחשוסי־הזרע (ע״ע ושם ציור. 
עם , 156 ) ושרכי-עצים (ע״ע שרכים). פרט לאחרונים נכחדו כולם, 
ואפילו קרוביהם אינם קיימים כיום. צמחים אלה גדלו בביצות ובסי- 
ים רדודים דוגמת יערות המנגרובים (ע״ע) של זמננו. יערות צפופים 
ועשירים כגון אלה מתקיימים ביום בתנאי אקלים טרופיים (ע״ע 
טרופי, אזור). אקלים חם ולח בדומה לאקלים הטרופי הוא אפוא 
התנאי השני ליצירת הפחם. התנאי השלישי ליצירתו הוא שימור 
החומר האורגני מהתחמצנות ע״י נפילתו המיידית לתוך מים עומדים. 
חומר זה התכסה לאחר מכן שכבות חול וסחף. שלב זה התאפשר 
עקב התעמקותם הקצובה והמתמדת של אגני הפחם, וכך הצטברו 
שכבות הפחם ושכבות הגיר והחול, המקיפות אותן בחילופים בעלי 
צורה מיוחדת הקרויים ציקלותמים. בתקופת הק׳ התרבדו עשרות 
רבות של ציקלותמים כאלה זה על-גבי זה. אין עדייו הסבר למחזו¬ 
ריות המיוחדת שלהם, שהיא, כנראה, התנאי המכריע ליצירת הפחם. 

הצמחים הגדולים, האקלים הטרופי. הקבורה המהירה והיעילה 
והציקלותפים היו, כנראה, תנאים הכרחיים ליצירת הפחם בקי. 
אולם אין בזה הסבר מספיק לתופעה, מאחר שצמחים גדולים המשיכו 
להתקיים עד ימינו וגם שאר התנאים התקיימו, כנראה, במקומות 
שונים בתקופות מאוחרות יותר. למרות זאת הפחם הרכה פחות שכיח 
בתקופות שלאחר הק׳. 


בעוד שביבשות הצפוניות הצטבר פחם בתנאי אקלים טרופי, 

היו בתקופת הק׳ קרחונים (ע״ע קרחון) ביבשת הדרומית. שרידיהם 
הם טיליטים קרחוניים בדרום אמריקה, אנטארקטיקה, אפריקה, הודו 
ואוסטרליה. קרחונים הם תופעה נדירה בהיסטוריה הגאולוגית של 
כדה״א, למרות שהם קיימים גם בימינו. במשך הזמן הארוך שבין 
הק׳ לקליסטוקן (לפני כ 2 מיליון שנה) כלל לא היו קיימים קרחונים. 
כיפת הקרח, שיצרה את הטיליטים הללו. לא יבלה להתקיים עפ״נ 
השטח הענקי בו מפוזרות יבשות אלה כיום (בין הקוטב הדרומי עד 
לקו רוחב • 20 צפון, ובין ׳ 60 מערב ל ״ 150 מערב). כל היבשות 
הללו היו מקובצות יחדיו בתקופת הק׳ כ״על־יבשת" גדולה אחת, 
הקרויה גונדונה (ע״ע), שמקומה היה באיזור הקוטב הדרומי. מערב- 
אירופה וצפון־אמריקה היו מאוחדות ב״על-יבשת" אחרת הקרויה 
לאורסיה, שהיתה ממוקמת באיזור קו המשווה■ מיקומן מסביר את 
האקלים הטרופי ששרר בהן באותה עת. 

בקידוחים עמוקים בנגב הצפוני נתגלו שכבות שייתכן שגילן 
ק׳ מאוחר. באם בגסה שבמערב סיני יש שכבות גיר וחול מגיל ק׳ 
פוקדם, ובהן בצר מנגן. מרבצי הפחם מן הק׳ הקרובים ביותר לארצנו 
נמצאים בזונגולדק שבצפון תורכיה. 

קרבונטיט, סלע מאגמתי, מורכב בעיקר סמינרלים קרבונטיים: 

הק׳ יוצר עפ״ר גופים קטנים בצורת סדן, לעתים קרובות 
במרכז מערכת אינטרוזיווית טבעתית של סלעים בסיסיים, המינרלים 
העיקריים של הק׳ הם: קלציט (ע״ע). דולומיט (ע״ע), אנקריס 
־ (,ס 0 ) ותרמונסריט ( 0 ־ 1 ך. נ 00 ־ 13 ת). 

הופעת הק׳ מוגבלת למסיווים יבשתיים יציבים, ובמיוחד לבקעות 
שבהם. הק" מופיעים בבל היבשות, אך ריכוזיהם העיקריים מצויים 
בדרום ומרכז אפריקה ובקנדה המזרחית. בהשוואה לסלעים קרבוג־ 
טיים סדימנטריים (ע״ע גיר: דולומיט) מצטיינים הק" בריכוזים 
גבוהים מאד של יסודות קורט מסוימים, כגון: בריום, צריום. עפרות 
נדירות וקולומביוס (ע׳ ערכיהם). העפרות הנדירות מרוכזות בעיקר 
במינרל בסטניזיט. נסיונות מעבדתיים הראו שבלחצים מעל ל 1 
קילובר של 11,0 ו. 00 ניתך ק׳ בטמפרטורה של ב ■ 700 . רואים 
בו את התוצרת הסופית של הדיפרנציאציה המאגמתיח, הנפרדת מן 
הפאגמות הסיליקטיות ע״י איפיסציביליות במצב נוזל. ההרכב האיזו־ 
טופי של סטרוגציום (ע״ע) בק׳ מראה שסאגמות אלה נוצרו בעומק 
רב, עב״פ בעומק של יותר מ 40 ק״מ. ולכן יצירתן קשורה אולי בזו 
של הקימברליטים (ע״ע), המופיעים לעתים בקרבתם. 

לק' ערך כלכלי רב כמקור ראשי להפקת קולוסביום, עפרות 
נדירות, נחושת וזדחן. 

קרבוניל, קבוצת, קבוצה פונקציונאלית (ע״ע כימיה, עס׳ 759 ) 
המכילה פחמן וחמצן הקשורים בקשר כפול: ס־יס;' . 

קבוצה זו מופיעה בכל האלדהידים, הקטוניס, החומצות הקרבוכסיליזת 
ונגזרותיהן (ע׳ ערכיהם). 

קרבונילים מתסז״ים(! 1 ז״מ 1 ז 03 10131 ״), תרכובות קופפלב- 
פיות, שבהן יחידות של פחמן חד־חפצני סס קשורות בקשר 
קואורדינטיווי אל מתכות שונות: המולקולה עשויה להכיל קבוצות 
נוספות שונות, הקשורות אל אטום המתכת המרכזי, כגון: הלוגנים 
או אניונים אחרים וקבוצות אורגניות שונות, שרשרתיות או 
טבעתיות. 

ק״מ "נקיים" נוצרים בדרך־כלל רק פן המתכות ניקל, קובלט, 
ברזל, מנגן. כרום: ק״מ דמויי מלחים נוצרים מפלחים מתכתיים 
רבים בתגובתם עם פחמן חד־חפצני. כשיחידת ד. סס מחליפה יחידה 
אניונית ובאה במקום קבוצות אחרות (ליגנדיס 15 >״ב 8 ; 1 ), הקשורות 
לאטום המתכת המרכזי. 



57 


קרבונידיס מתכתיים — קרבן 


58 


הקה״מ הראשון, ניקל ארבע־קרבונילי (, 1 ע 1 ] 130 זב 0 ם־ 1 ];> 1 1 :>^ 1 מ 
4 (ס 0 )!א), שהתגלה ב 1888 ע״י לנגר (־"מ!",) .:)). הוא נחל 
רעיל מאד. שאדיו מסוכנים יותר מחומצה הידרו־ציאנית (אכען); 
ניתן לקבלו בתגובה ישירה בין ניקל מתנתי לבין פחמן חד־חמצני 
4 ( 00 ) 1 א =־ 400 + 1 א. בחימומו נוצר פחמן חד-חמצני וניקל 
ספוגי, המשמש בתעשיה להכנת ניקל מתכתי נקי. 4 (ס 0 ) 1 א 
ותולדותיו משמשים קטליזטורים (ע״ע קטליזה) חשובים בתעשיה, 
להכנת פולימרים, למשל. — ע״י תגובת סס עם שבבי ברזל מתקבל 
ברזל חמש־קרבונילי ("(סס)־?). נוזל שמנוני חסר צבע (ורעיל 
מאד), המחלקה באוויר; בחימום הוא מתפרק לאבקת ברזל דקה 
ונקיה ביותר, המשמשת בתעשיית מכשירי חשמל. קיימים גם ק" 
אחרים של ברזל, כגון .(סג))־•},*} . נ 1 ־ ( 00 )־? ועוד. כ״ב קיימים 
ק" יותר מסובכים של ברזל, המכילים למעלה מאטום ברזל אחד, 
כמו "(ס 0 ) ־ 0 ?. "(סס),־? ונר. כרום שש־קרבונילי (ג״סזמזסזלס 
,( 00 ) 01 ,!ץמסלזבסבגזל) הוא מוצק גבישי, מתפרק ב ״ 130 
ומתפוצץ ב ״ 210 ; משמש קטליזטור לפולימריזציה ואיזומריזציה 
של אולפינים. 

נוסף על הק" הפשוטים ידועים גם ק" בעלי מבנה מסובך, בהם 
קשורות אל האטום המתכתי המרכזי (ברזל, כרום, מוליבדן וכר). 
נוסף ליחידות פחמן חד־חמצני. גם מולקולות אורגניות המכילות 
קשרים כפולים, כגון: בוטדיאן(־ 09 ־־ מס-אס־, 015 ־ 0 ־ 1 !>ג 1 נ 1 ין 10 :.׳ס) או ציקלוהכסאדיאן (- 01085x2 ^:> 
81016 ) ועוד. 

!-< 17162151011 11011 16 ז 816 גאש 61011 ץ 6 

גם בק" מורכבים כאלה מרבים להשתמש בתעשיה הכימית כקטליז־ 
טורים ספציפיים לתהליכים כימיים חשובינן. 

. 11 ״ 54.1 ; 1960 ,$? 1 * 21(21111 0)01x1 זזס( £21 -< 0 ,(.[)ש) 20155 . £1 .!- 1 
. 1963 ,* $1 ז 0 

ש. פט. 

.קךבונרים, ע״ע איטליה, עס׳ 738 . 

קךבורונדום(נזוג 81 ת 11 ז 0 < 6371 ), קרביד־הצורן(ע״ע צרן); נוסחתו 
510 . הק׳ הוא חומר גבישי שקשיותו ( 9.5 ) קרובה לזו של 
היהלום ( 10.0 ) ומבנהו הגבישי התלת־ממדי אף הוא דומה־ביותר 
לזה של היהלום. הק' נתגלה לראשונה ב 1891 . ע״י אצ׳סון ( 561165011 ,). 
קרבידים אחרים בעלי קשיות גבוהה המשמשים כחמרי־ליטוש, כגון 
קרביד־החמרן, נקראים אף הם ק׳; ק־ הוא אפוא, למעשה, שם מסחרי 
לחמרי-ליטוש שונים המיוצרים ע״י חברת 1 ז 1111 > 1 זנ״ 0 לזב 0 וקרביד- 
הצורן הוא החשוב שבהם. הק- פותח לראשונה כתחליף זול לקורוג־ 
דום, שהוא אחד הצורות הגבישיות הטבעיות הקשות־ביותר של 
תחסוצת־החמרן (, 5.1,0 ,). הק' מתקבל בחימום לטפפרטורות גבוהות 
(• 1,500 —״ 2,200 ), ע״י אלקטרודות גרפיט, של תערובת חול ופחם, 
בנוכחות תוספות קטנות של מלח־בישול ונטורת-עץ. הייצור התע¬ 
שייתי מבוצע בכורים גדולים בכמויות של מספר טונות בבת־אחת. 
נוסף על שימושו כחומר־שחיקה משמש ד,ק׳ גם לציפוי דפנות 
פנימיות בכבשנים — בזכות יציבותו הכימית הרבה ונקודת־התנתו 
הגבוהה (״ 2,700 ). הק׳ משמש גם כמקור של צורן בתעשיית הפלדה, 
מכיוון שהוא מתמוסס בקלות בברזל מותך. נשיפת אבקת ק' בריכוזים 
גבוהים עלולה לגרום לגירוי בררכי־הנשימה. 

יןו־פ״ון ( 5 הק.לה-ביוו), פרוק 1 פר ז׳ריליר - ז 0 ץ 01 ( זפתנסז? 

(סס 315-13111 ז 0 ש!) 516117 ) 07611111011 — ( 1674 — 1762 ), 

מחזאי צרפתי. כבר במחזותיו הראשונים הבליט ק' את הסממנים 
המאפיינים את יצירתו כולה: חריפות מעורבת בתפלות בהבעת 
הרעיונות ונסיה לרקום עלילות מסובכות במתכונת המלודרמה. 



תפישה זו של■ מלאכת־הבימה הביאה בעקבותיה מחאה חריפה מפי 
גדול המבקרים, בואלו (ע״ע). ק׳ ביקש לעורר בקהל רגישות חדשה 
למעשים מרשימים ואף מזעזעים, במקום ההסתכלות המעודנת בנפש 
האדם כמנהג המחזאות שקדמה לו. בתחום הטרגדיה נחשב ק , גדול 
המחזאים של ראשית המאה ה 18 בצרפת, אך קרנו ירדה עם עליית 
וולטר (ע״ע). ב 1731 נבחר לאקדמיה הצרפתית. מחזותיו העיקריים: 
6576 ץ 11 ' 1 ' £1 7760 ^ 7 ( 1707 ) ; 261101116 67 11113831111576 ( 1711 ), 

בנו, קלוד־פרוספר ז׳וליו דה ק׳ — זשת 3 ס 1 ?- 1£ >ס 012 
ס ־ 6 !ס?!״( — ( 1707 — 1777 ), סופר צרפתי. ק׳ הבן היה, בניגוד 
לאביו, זריז ועדין בכתיבתו, הוא חיבר סיפורים בנימת הספרות 
המכונה ,.מושחתת", רובם תיאורים חפשיים־מאד של הציניות ביחסי 
הסינים בחברה הגבוהה: אולם הסתכלותו נשארה בתחום הרגשות 
והמחשבה ואין בסיפוריו תמונות ראליסטיות. את שחיתות המידות 
בחברה זו — נושא שכיח בספרות המאה ה 18 — מתאר ק׳ בדמיון 
פורה• אד אין היסוד הציני מבטל את הניתוח המעמיק של רגשות 
ודחפים יסודיים. מבין יצירותיו ׳. 80 01 זסססס 50 15 תשנמשז 3 א£ 1063 
ז 71 !ן 6$ ' 1 (״תעתועי הלב והנפש״), 1736 : 3 * $01 06 (..הספה"), 
01001601:1742 111110110 < 13 (״הלילה והרגע״), 1755 . 

; 1926 ,( 014 31101 ׳יוש^ג 5 ץוע £6 :מ 1 ) • 110 ( ¥0111 1/10 .€ ,•( 1311x10 

. 1964 , ( 5 ש 32 ק $ש 11 של !ינז 1 נן 105 ) * 11 11x1 ) זג/ס&ס ;־ש .(■ €4 ) 31 ץ 0 ומ 4 .[ 

קרבן ( 166 ) $3671 ), מעשה פולחני, מן הנפוצים ביותר ברוב 
הדתות שבעולם. מטרת הק , — כינון וחיזוק הקשר בין הפרט, 

או העדה, ובין האלוהות (כולל רוחות אבות וכוחות רוחניים 
למיניהם), ע״י הגשת חפץ בעל ערך ממשי או סמלי. הבאת הק׳ 
וקבלתו ע״י האל יוצרים זיקה של הדדיות, וסירוב האל לקבל את 
הק׳ כמוה כסירוב לקיים קשר חיובי עם המקריב (ע״ע קין). 
חוקרים רבים רואים בק׳ את הביטוי הראשוני של חיי הדת. הק׳ 
מייצג גם את הדגם היסודי — החוזר גס ביחסים החברתיים — של 
יצירת קשר. זיקה ומערכת-חליפין ע״י "תו וקבל". הק׳ קובע 
מעין שותפות בין המקריבים, וגם בינם לביו האלוהות— המשתתפת 
בסעודת הק' בצורה סמלית, ע״י העלאת חלק מבשר הק׳ באש 
המזבח, הזיית הדם וכיו״ב. לעומת צורה זו של ק׳("זבח שלמים") 
קיים גם ק׳ שכולו לאלוהות (ק׳ "עולה"). הצורה העיקרית של הק' 
היא זבח הדמים; קרבנות־אדם בדתות פרימיטיוויות שונות, בעיקר 
המיה (ע״ע, עמ ׳ 137 ) והאצטקים באמריקה הקדם־קולומביאנית, 
ובד״ב ק" מן החי. יש לראות בק׳ גם מעין תחליף סמלי למקריב 
עצמו, וביטוי פולחני לתחושה המיתית העמוקה, שסוד החיים וסוד 
המוות קשורים זה־בזה — ״כי הדם הוא הנפש״ — ורק מעשה הק׳ 
מקיים את העולם, מעין "בדמיך חיי". 

הק׳ מוקרב לעתים כ״תשלום" על טובות שנפלו בחלקו של 
אדם (ק , תודה), או מובטח כ״תש• 
לום" על-תנאי (נדר). התחושה 
שבשביל כל טובה חייב אדם לשלם 
משהו כדי לאזן את חשבונו בעולם, 
מושרשת עמוק, וממנה נובע הדחף 
להקריב דבר יקר כדי לשמור על 
הטוב הקיים. מוטיוו זה מצא ביטויו 
באגדה על טבעת (ע״ע, עם׳ 304 ) 
פוליקרסם (ע״ע). לעתים בולם 
אופי זה, כגון בנוסחה הרומית 
86$ זס 10 ! ("אני נותן על־מנת 
שתתן"), וכאשר קרבת האל מסו¬ 
כנת (כגון לאחר חטא — בבחינת 
״פן אבוא והכיתי״) — בנוסחה 
1110.1$ : !ס 80 ("אני נותן על־מנת 
שתתרחק"). 








59 


קרבן 


בדתות רבות יש לק׳ מעמד מרכזי, הן מבחינת התפיסה הדתית 
והמיתולוגיה והן מבחינה פולחנית, במסורות שונות לובש הרעיון 
עורה של הקרבת האלוהות את עצמה, בגון ה״פורושא" במיתולוגיה 
ההודית, או התורה הנוערית אודות המשיח בן האלוהים, המכפר 
על עוונות המין האנושי במותו על העלב. לעתים קרובות מקודשים 
המקומות המיוחדים לפולחן הק", והכהנים הם מעמד המשמשים־ 
בקודש, שעיקר תפקידם לבעע פולחן זה. לעומת־זאח יש מסורות 
דתיות רבות שבהן בעל הק׳ מקריב בעעמו אח קרבנו. 

גם אחרי ביטול קרבנות־הדמים נשאר מושג הק' מרכזי, אף כי 
עודן, ומובנו הפך רוחני ונשגב. הנערות, במיוחד בעורתה הקתולית, 
רואה בטקס ה״מיסה" (ע״ע) מעין חזרה סמלית על קרבנו של ישו. 
התפילה (ר׳ להלן) נתפסת כתחליף לק/ בבחינת ,ונשלמה פרים 
שפתינו*. וגם בתקופה העתיקה נחשבו הק" והתפילה קשורים 
זה־בזה: ,להתפלל — זה לבקש מהאלים! להקריב — זה לתת 
לאלים" (אפלטון). גם דתיות רוחנית עשויה להיתפס בסמלי ק׳: 
,לב נדכה* הוא הק׳ חרעוי לאל, וסגוף (ע״ע) נחשב להקרבת 
חלבו ודמו של המתענה. 

יש דתות (בנון הבודהיזם ועורות שונות של ההינדואיזם) 
שפולחנן אינו מכיר ק* כלל, אלא הגשת מנחה (דברי מזון, סירות, 
פרחים, קטורת) לאלוהות, כביסוי של הערעה. יש (בגון באסלאם) 
שהדת הרשמית אינה מבירה בפולחן של ק", אך במישור העממי 
קיימים דגמים ..^רבניים", ואף ק* ממש חזרו וקנו לעעמם שביתה. 

מליעות לשוניות מתחום הק׳ הדתי חדרו לשימוש הכללי של 
השפה. ויתור על דבר למען ערך חשוב-יותר נקרא ק/ חללי מלחמה 
מקריבים את חייהם על מזבח המולדת, וכיו״ב. 

,. 3 4111 1300 * 00 [ 14 1 * *■ 041711 14 ז! 37 £1141 , 311$$ )\ . 61 - 1 ז 160 ו 1 ־ 1 . 11 
* 1/1 /ס 118700 *£ 1/10 מס 3 ** 11 )ס*-! , 5011111 . 8 ./י\ ; 1898 

**ה* 71 * £2/7 / 1 ,: 1 ז 10 א 0 ?) . 0 ; 1933 ,. 5 ( 0 #וווןמ 0 ,צסחזב( . 0 ״£ ; 1927 3 
. 1948 ,.) ) 11 ) * 1111011171 

צ. ו. 

במזרח הקדום וביוון. ק" הוגשו כמזון לפסלי-האלים 
במערים (ע״ע, עם׳ 222 ), במקדשים ובבתים פרטיים. לאחר הפולחן 
אכלו נהנים מנחות אלו. ע״פ התפיסה המסופוטמית נברא האדם 
לשמש את האלים ולהזינם בק*. לפסלי-האלים הוגשו 2 — 4 ארוחות 
ליום בהדרת־מלכות. מזון הק" הובא אח״ב אל המלך, או שהבהנים 
אכלוהו. 

אלי אוגרית תוארו באוכלים ושותים, והקריבו להם בשר, לחם 
וקטורת. אלי־יוון אכלו ושתו "אמברוסיה" (ע״ע) ו״נקטר" 
אפשר. מהמלה "קטורת") בלבד, מאכלים שלא באו אל פי בני־אדם, 
אף אם ארחו לשולחו האלים. 

באוגרית נבמקדא (ו״ להלן) ידועים היו שני סוגי ק*: "שרפ" 
(־־עולה) ו״שלממ* (־"שלמים"). בין הכתובות הסוניות יש 
"תעריפים" הקובעים אח חלק הנהנים והמקריב. מכתובות אלו 
ידועים המונחים "זבח" ו״כלל" (־־כליל), עלת (־־עולה): "שלם 
כלל" (=זבח שלמים?), "מנחת" (־־מנחה) ועוד. גם ביוון הבחינו 
בין ק" שבחלקם אבלו המקריבים ( 10 ז* 91 1 מקביל לזבח־שלמים!) 
לבין אלה שנשרפו כליל (?סדמ״מסגס [מקביל לעולה]). 

במזרח הקדום רווחה האפונה, שהמת נזקק לחפעים ולמזון 
שהיה רגיל בהם בחייו, ומנהגים בקשר לכך היו מפותחים במיוחד 
במערים (ע״ע. ענד 223 ). גם הבבלים האמינו שהמת זקוק למזון 
ולמשקה, וידוע על זבחי-מחים. ממעאים ארכאולוגיים מראים, 
שעם מלבים נקברו גם אנשי־חערם! אך אין לדעת אם היו אלה 
קרבנות־אדם. הכנענים נהגו לקבור עם מתיהם כלי־מנחה. וביוון 
קברו עמם מגינים, פסלוני־סוסים, כלי שתיה, כלי-בשמים וכיו״ב. 
ביוון נהנו נם ק" מיוחדים לאלי השאול (ע״ע הדם). לאלי האולימפוס 
(ע״ע; וע״ע יונית. עמ ׳ 539 ) הקריבו בד״ב ק" הנאכלים ע״ג מזבח, 
ואילו לאלוהי השאול הגישו ק" הנשרפים כליל, בלילה, ע״ג פוקד- 
אדמה. לאלת־האדמה, דמטר (ע״ע), הקריבו חזיר (ע״ע, עמי 241 ). 


60 

בחפירות גזר ותל אל־ 

פאךעח נמעאו עע־ 

מות־חזירים, בשרידי 
מקדשים תח־קרקעיים 
מהתקופה הכנענית 
(ושמא נאסר החזיר 
במקרא גם מחשש 
ע״ז זו?). המקרא 
אוסר זבחי־מתים (דב׳ 

נו, יד! והשר טוביה 
ד', י״ח! בן־סירא ל׳, 

י״ח—י״ס). 

קרבנות-אדם לא 
רווחו כנראה במזרח 
הקדום, אלא בין 
המענים והפונים. במקדש תנית שבקרת־חדשת נתגלו כתובות בקשר 
לקרבנות-ילדים וגם עעמות-ילדים שרופות. לפי דיודורוס סיקילוס 
הקריבו בני קרת־חדשת במאה ה 4 לפסה״נ, בשעת סכנה גדולה 
לעירם. 200 ילדים מבני המשפחות האעילות. 

ביוון רווחו סיפורים מיתיים על קרננות-אדם. הקרנת איפיגניה 
(ע״ע) במלחמת-סרויה דומה במקעת לעקידת־יעחק — שניהם ניעלו 
בהתערבות אלוהית. מעשה אידומנאוס היווני דומה למעשה יפתח 
(ע״ע). 

. 8 . 8 ; 1921 ,* 111 * 11 * 11 . 5 4 111 01 * 71 * 1 ) 0271 3 * 071210 1 * 1 , 1 ) $530 11 ם . 8 
, 771 ) 71601 [ ? £41-1 171 006 112100 *£ £0771471 0/111 ) 1 ** 07 מיו . 5 , 005 )זש'\ 
116 ( 1 024711 171 ) 717401 * 0011 77716 *) 1 * 1 ) 73 * 0011 ,נזחבגחז 1 ם> 11 .^יי ; 1953 
ק 1 > 1 :*ש׳\ / 0 ץ 2 ס 1 ס 70 ץ £1 * 7/1 ,חו׳ל £0 . 5 ; 1960 ,( 74*1 (2<4\^, 1^X11 \ 81611011 ) 

הבדלים גדולים מאד היו, בפרטי הטקסים, בין ק" היוונים. 
המצרים והבבלים ובין הק" בישראל! אך פולחן הכנענים 
היה קרוב לזה של ישראל. על-כך מעידים גם פסוקי המקרא. 
המדברים על ק" לבעל באותם המונחים עצמם המשמשים בק" לה׳. 
וכן קטעי תעודות מצור ומצידון, נקרת-חדשת ("תעריף מרסיל") 
ומאוגרית. את קרבנות־האדם שהיו נפוצים בין הפניקים והכנענים 
אסרה התורה כליל, כ״תועבות הגוים״, — וע״ע יפתח, עם׳ 159 — 
160 ! מלך. — סיפור עקידת יצחק מרמז, כי להלכה הוכר הצורך 
להקריב את הבנים לה׳, אלא שלמעשה יש לפדותם בבע״ח, ונם 
מצוות פדיון בנורות מרמזת על בך. ם. 

במקרא ק׳ הוא בל דבר הניתן לאל, או למקדשו, במתנה, 
ובכלל זה גם העגלות הנושאות את המשנן (נס׳ ז. ג—ה) ותכשיטי 
הזהב שהונחו לזכרון באוהל־מועד (שם לא, נ—כד). במשמעית 
מצומצמת ק׳ הוא דבר שמכלים אותו במהלך הפולחן, ורוב הק" 
הם דברי מאבל או פשקה, ובעיקר בע״ח שנקטל במהלך טקס 
פולחני. בד״ב שורפים את גוויית הק׳ או מקצתה, ועושים מעשים 
מיוחדים בדמו. — וע״ע דם. עמ׳ 725 . 

סתם ענודח-אל במקרא משמעה הקרבת ק" (מל״ב ה, סו-יז: 
ישע׳ ים. כא! ועוד הרבה). אפשר שתחילה נתפסו הק" כמזון 
לאלים (השר: ״את קרבני לחמי״ [במ׳ כח, ב]! "את לחם אלהיך 
הוא מקריב" [ויק׳ כא, ח]! ור׳ שם ט. כד! מל״א לח, ועוד), 
ולהשקפה זו לועג המשורר: ,.אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל 
ומלואה: האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה" וכו׳ (תה׳ נ, 
יב—יג). נצורה מעודנת־יותר נתפסו הק" נ״ריח ניחוח" המהנה 
את האל (ויק׳ כו, לא! עמום ה, כא; ברא׳ ח. כא), ובתפיסה 
מופשטת מדובר על ר,ק" כאמצעי להפיק "רצון" מאת ה׳ (ויקי א. 
ג—ד: מלאכי ב, יב, ועוד הרבה). לדם הק׳ סגולה לחטא מטומאה 
ולכפר עוונות (ויק׳ יד, נב! יז, יא, ועוד). 



פרעה כת* •סאיי 11 ?פםידגי סביא סרבן ■*? ?הם, 
נשר ופירות ?אימים גםקי* 6 כאכיייס <#גום> 



61 


קרבן 


62 


הק" במקרא הס המכשיר העיקרי לכפרת עוונות ולטהרה 
מטומאה חמורה, ועבודת הק" היתה עיקר תכנה של עבודת ה׳ 
במשכן, בבמות ובבית-המקדש. הקרבת ק• היא גם תכנה המרכזי 
של מצוות העליה-לרגל לירושלים בשלוש רגלים. הוקי הק* תופסים 
מקום רב בתורה ומתוארים לפרסי־פרטיהם, שלא כמצוות אחרות — 
ביניהן חשובות מאד, כגון מילה ושבת — הנזכרות באופן כללי- 
ביותר. רובם מצויים בפרשיות המיוחסות ל״מקוד הבהני" (ע״ע 
מקרא, עס׳ 321/2 ). בחציו השני של ם' שמות, בכל ם׳ ויקרא 
ובפרשיות אחדות בס׳ במדבר. הק" מוקרבים בבית־המקדש (ע״ע, 
עמ ׳ 562 , 580/3 ), בידי הכהנים, על המזבח (ע״ע), והם נחלקים 
ל 4 סוגים עיקריים: עולה, שלמים, חטאת ואשם. 

העולה נשחטת "על ירו המזבח צפונה", ונשרפת כליל על 
המזבח — מלבד עורה הניתן לכהגים. דמה נזרק על המזבח סביב. — 
השלמים נשחטים ״פתח אהל־מועד" (בלשון חז״ל: "בכל מקום 
בעזרה״). רוב בשרם נאכל לבעלים, ואיברים מסוימים — החזה 
והשוק. שנעשה בהם סקס של תנופה והרפה (ולפי דב׳ יה, ג: 
״הזרע והלחיים והקבה״) — ניתנים למאכל לכהנים. איברים אחרים 
(כל ח״חלבים״, הכליות, היותרת על הכבד, ובבבש — גם "האליה 
תסיסה") נשרפים ע״ג המזבח. דם השלמים, כדם העולה, נזרק על 
המזבח סביב. — החטאת — שחיטתה בצפון. רוב בשרה נאכל 
לכהנים "בחצר אהל־מועד" (בלשון חז״ל: "לפנים מן הקלעים"), 
והחלבים נשרפים, הכהן נותן באצבעו מדם החטאת על קרנות 
המזבח, ואת כל הדם הוא שופך אל יסוד המזבח. בסוג מסוים של 
חטאות מכניס הכהן מן הדם אל הקודש, פזה ממנו על הפרוכת 
(ובחטאת יוה״ב — גם על הכפורת ולפניה) ונותן ממנו על קרנות 
מזבח־הזהב; ואת כל הדם הוא שופך אל יסוד מזבח העולה. בשר 
החטאות נשרף מחוץ למחנה. — גם האשם שחיטתו בצפון, דמו 
נזרק על המזבח, חלבו נשרף ובשרו נאכל לכהנים כבשר החטאת. 
כל הק" הללו באים "מן הבקר או מן הצאן". לעולה ולאשם קרבים 
זכרים בלבד, לשלמים — זכרים או נקבות (כרצון המקריב), 
ולחטאות — פעמים כך ופעמים כך, לפי המפורט בכתוב. כל הק" 
חייבים להיות תפימים, והבעלים סומכים עליהם את ידיהם לפני 
השחיטה. עופות — תורים או בני־יונה — קרבים רק לעולה ולחטאת. 
ק , העוף אינו נשחט, אלא מולקים את ראשו. עולת־העוף נשרפת 
על המזבח; חטאת העוף, לא פורש בתורה מה ייעשה בבשרה. 


מהק״ הבאים סן הצומח חשובה היותר ה״מנחה״; סולת בלולה 
בשמן בתוספת לבונה. הכהן קומץ קצת "מסלתה ומשמנה על כל 
לבונתה" ושורף על המזבח, ואת הנותר אוכלים הכהנים. ישנן 
צורות שונות למנחה: מאפה תנור, חלות מצות, רקיקי מצות, על 
הסחבת וכו׳. בד״ב באה המנחה כתוספת לעולה ולשלמים. "מנחת 
חוטא״ — אין נותנים עליה שמן ולבונה. נאסר להקריב על המזבח 
שאור (= חמץ) ודבש פירות מתוקים); מהם יש להביא בכורים 
(ע״ע), שאינם עולים על המזבח אלא ניתנים לכהנים. על כל הק" 
הנשרפים על מזבח 
נותנים מלח. מן 
המשקים הרבו להביא 
יין. והוא כונה "נסך" 
משום שניסכוהו על 
המזבח. יין ליווה את 
רוב העולות והשל¬ 
מים. ניסוך מים (ע״ע 
סכות. עס׳ 29 ) אינו 
נזכר בתורה, אלא ב¬ 
נביאים בלבד (שמ״א 
ז, ו; מל״א יח, לד); 

, מזבח לוזהרבח קרבנות פתיזופת הטלוכה. 

עוד יש להזכיר אזז באר־בבע !בריבות הסבה ?ארבאזלוגיה, ח״או 



קטרת (ע״ע) הסמים, שהועלתה בוקר וערב על מזבח־הזהב. 

מבחינים בין קרבנות־ציבור לקרבנות־יחיד. הראשונים קרבים 
מדי יום ביומו ("תסידים ומוספים"), לפי הרשימה המפורטת בבס׳ 
כח—כט; רשימה מקבילה, שונה בפרטיה, נמצאת בויק׳ כג, אבל 
מסתבר שהיא מסרטת אח הק" המלווים טקסים מיוחדים, כנון העומר 
והביכורים. קרבנות-היחיד נחלקים לקרבנות-חובה ולקרבנות־רשות. 
קרבנות-הרשות הס נדרים ונדבות של עולות ושלמים; היחיד מביאם 
כאות הכנעה לה׳, או כתודה או כתשלום נדר, ק" כאלה נזכרים 
פעמים אחדות בתהלים. קרבנות־החובה של היחיד הם חטאות 
ואשמות, הבאים לטהר את האדם מחטאיו, ואותו ואח המקדש — 
מטומאתם, החטאת והאשם דומים. האשם בא בד״כ על עבירות של 
גזל או פעילה בממון, והקרבתו צמודה לתשלום הגזלה בתוספת 
קנם. החטאת אינה באה לכפר אלא על שגגה בלבד. קיימים גם 
הבדלים לפי מעמד החוטאים. ״הכהן המשיח״ מביא פר על חטאתו — 
בדומה לחטאת "הקהל"; "הנשיא־ מביא "שעיר-עזים". בכמה סוגי 
חטאת יכול העני לצאת ידי חובתו בק׳ עוף. במקום בק׳ מן הצאן, 
והעני־ביותר יוצא ידי חובה במנחת סולת (ויק׳ ה). 

ה״שלמים״ — הנקראים לרוב ״זבחים״ — נזכרים הרבה במקרא. 
הפירוש המקורי של המלה "שלמים" לא נתברר, אך מלשונות 
תהלים: "אשלם לך נדרי", "לך ישלם נדר", נראה, שדרשו "שלמים" 
מלשון תשלום חוב. החטאת והאשם נזכרים מעט, אך ברור שנהגו 
בימי הבית הראשון. כוונתה של תוכחת הושע (ע״ע; ד, ח) נגד 
הכהגים: "חסאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו", כי המצווה 
שנצטוו הכהנים לאכול את בשר החטאת הניעה אותה לרצות 
שירבו חטאים בעם. ק׳ העולה מסמל את הנכונות לוותר על חלק 
מהרכוש לשם האל — בדמיון־מה למושגי ה״חרם", ד,"תרומה" 
וה״הקדש״ — ויסוד זה ניכר גם בק׳ בכור ומעשר־בהמה. ק" 
מיוחדים־במינם הם גם פסח, פרה אדמה (ע׳ ערכיהם), שעיר 
לעזאזל (ע״ע; וע״ע יום כפורים), צפרי המצורע, עגלה ערופה 
(ע״ע רוצח), ופטר חמור, הנערף (ע״ע בכור, עט׳ 697 , 701 ) — 
הנעשים מחוץ למקדש ובלא מזבח. 

בנביאים. בתהלים ובמשלי החכמה מצויות הטפות רבות נגד 
ייחוס ערך רב לעבודת ד,ק״: מודגש שהציות למצוות ה׳ עדיף ממנה, 
ומועלה הרעיון שה׳ לא ציווה את ישראל על עבודת הק" במדבר 
(שס״א טו, כב; ישע' א, יא—יד: שם סו, א—ג; עמום ה, כא—כה: 
ירמ׳ ז, כא—כג: תה׳ מ, ז ואילך; נ; כא, יז—כא; ועוד הרבה). 
הדברים לא באו לשלול את עבודת הק" בכלל, אלא ללחום נגד 
העדפתה עפ׳׳נ מצולת אחרות, ונגד האמונה התפלה, שהאל סגן 
אוטומטית על המקריב לו. בעקבות חורבן הבית הראשון גברה אצל 
חכמי ישראל החיבה לעבודת הק", ושוב אין הספות נגדה אלא 
על עשייתה שלא כדין (מלאכי א, י—יא). כאשר צמצם איסור 
הבמות (ע״ע במה) את עבודת הק" לתחומי המקדש, נמנע מרובו של 
העם לעבוד את ה' בדרך זו, ויראי ה׳ החלו לבקש תחליף לק" 
בתפלה (ע״ע). בבית השני חודשה עבודת הק" (ע״ע בית המקדש, 
עמ׳ 580 — 583 ) וגם במקדש חוניו (ע״ע, עם׳ 198/9 ) במצרים 
הקריבו ק". עם חורבן הבית השני בטלה עבודת הק" מישראל, 

ע. ח. 

ח ז" ל הקדישו מקום רב מאד לתורת הק", בהלכה ובאגדה. 
סדרי הק", כחלק מסדרי המקדש, היו מסורים מאות שנים בידי 
הכהנים, אך לקראת סוף ימי הבית השני הפקיעו חכמי ההלכה 
את התחום הזח מהיות "תורת כהנים", וכללוהו במשנתם, כמעט סדר 
שלם — סדר קדשים — במשנה, בתוספתא ובתלמוד הבבלי, הוקדש 
לדיני ק", ובב;תר התחומים פותחו ופורטו ביותר גם דיני הק" 
והושלמו דינים שאינם במקרא (כגון: שחטאת העוף נאכלת לכהנים, 
דיני מליקה בעוף, דיני "פיגול" [הקובעים את התנאים שק׳ שנשחט 
במחשבה לאבלו חוץ לזמנו או חוץ למקומו נפסל בהם), דיני נותר 




63 


קרבן 


64 


[ק׳ המשתייר לאחר ומנו הקבוע לו], המומים הפוסלים בק׳ ובכהן 
המקריב, ,.ביו קבועין בין עוברי!", ועוד). כן נקבעו מונחים הלכ¬ 
תיים לעבודת הק״, כהגדרת 4 "העבודות" העיקריות: שחיטה, 
קבלה, הולכה וזריקה, הבחנה ביו "קדשים קלים" (בבור, מעשר, 
פסח ושלמי-יחיד) ל.,קדשי קדשים" (עולות, חטאות ואשמות), 
קביעת מושג ה״הקדש״ (ע״ע). ועוד. ענייו ן׳ ״עולה ויורד״ — 
המאפשר לעניים להסתפק בק׳ זול יותר — פותח ופורט בהלכה, 
ונקבע כי זכאים לכך המצורע, היולדת, הנשבע שבועת העדות 
ושבועת הפקדון, והטמא שאכל קודש בשגגה או שנכנס למקדש 
בשגגה, 

נקבעה הבחנה בין קרבנות־ציבור לקרבנות-יחיד. קרבנות-ציבור 
הם: תמירים של שחר ושל ביו־הערביים, "מוספים" של שבתות, 
ראשי־חדשים ומועדים ושעיר חטאת של יום־הכיפורים, וכן פר 
העלם־דבר של ציבור — כולם מפיו העולה או החטאת (פרט לשני 
הכבשים הבאים עם ״לחם־התנופה״ בשבועות — שהם שלמי־ציבור). 
קרבנות־יחיד חלקם חובה וחלקם נדבה, ומהם עולות, חטאות 
ושלמים, הבכור, המעשר, הפסח, החגיגה, עולות־ראיה בשלוש 
רגלים, ועוד, הם קרבנות-חובה; מלבדם הרבו מאד להביא נדרים 
ונדבות (הנבדלים זה־מזה במידת האחריות הממונית של בעליהם 
במקרה שאבדו) כדי לאכול את בשרם בקדושת שלמים ולהתכפר. 
את שיתוף הציבור בעבודת המקדש, שחלק ניכר מאד של קרבנותיה 
היו קרבנות-ציבור, השיגו חז״ל ע״י פיתוחה ושכלולה של מערכת 
גביית ״מחצית השקל״. על כך ע״ע בית-המקדש, עם׳ 584 — 586 . 

הקרבת הק" לוותה טקסים חגיגיים, שנתגבשו לפרטיהם במהלך 
הדורות, סדר העבודה במקדש — גם חלקו הלא-פומבי — נשא אופי 
קבוע ומדוקדק, ובמהלכו מילאו הלוויים, ביו־היתר, תפקידי שירה 
ונגינה (ע״ע לוי, עם׳ 369 ), ומעמדות הישראלים — שייצגו בנוכ¬ 
חותם בטקס את הציבור — השתתפו בה באמירות שונות (ע״ע 
בית-המקדש. ענד 577/8 ).— על מדר העבודה של יום־יום בפרטות — 
שם, עמי 562/3 (בית ראשון); 580/3 (בית שני). טקסים פומביים, 
מפוארים ומלאי־הוד. נערכו ביום הכפורים (ע״ע, עמי 391 ). 
בשלוש רגלים (ע״ע סכות, עמי 29 — 30 : פסח, עם׳ 950 ! שבועות) 
ובהבאת הבכורים (ע״ע, עמי 708/9 ), 

הז״ל הדגישו, כי דיני ד,ק" הם מחלק ה,,חוקים" שבתורה, שלא 
נתפרש טעמם הכללי־העקרוני, ובוודאי לא סעם פרטיהם המרובים. 
— וע״ע מציה. ענד 112 , 116 — אך ניכרת נסיה לתלות את עקרון 
הק" במלחמת התורה בע״ז. כך, למשל. ..אמר הקב״ה, יהיו מקריבי! 
לפני בכל עת קרבנותיהן באהל־מועד ויהיו נפרשים מע״ז והם 
ניצולים" (ר־ק״ר ה״ב, חי), עם־זת הדגישו את עצם רעיון ההקרבה, 
כפי שהוא מתבטא בהעדפת ק׳ עני "כי נפש הוא מקריב". הקריאה 
הנבואית להעדפת תיקון המידות עפ״נ הק* (ו״ לעיל. עם׳ 62 ) 
הדהדה היטב בימי הבית השני, ונתפסה כגורם משלים — ולא 
סותר — להקרבת ק*. פילון (ע״ע). שבעצמו עלה לירושלים 
והקריב בה ק* (״על ההשגחה״! 2 . 64 ). ואף תיאר את עבודת הק" 
בפירוט רב (״על החוקים המיוחדים", 1 . 33 , 162 ואילך). מדבר 
הרבה על כך שטקס ההקרבה עצמו. אם אינו מלווה מעשים טובים 
וקיום מצוות, אינו לרצון לפני ה׳ (שם 50 , 271 : ועוד הרבה): 
וזו גם עמדתו של בן־סירא (ל״ה, א׳—י״א), אד על "החסידים 
הראשונים" נאמר "כי היו מתאוים להביא ק׳ חטאת" (נדר׳ י׳, ע״א) 
ולבקש כפרה בק׳ אף על ספק. — על האיסיים (ע״ע, עמי 33 : 
ברכ׳ ב״ו, ע״א: ל״ב, ע-ב. ועוד הרבה) ראה להלן. גם חז״ל וגם 
פילון (״על הכרובים״, 29 , 99 — 100 , ועוד) מדגישים. כי תפילה 
עומדת במקום ק", ומכפרת כמותם ויותר מהם, ורוב הלכות תפילה 
נקבעו מיזיד התאמה אל מסגרת דיני הק״ — ועל כך ע״ע תפלה. 
לצד התפילה העמידו חז״ל סובלימציות נוספות לכפרת הק", כגון 
שהצום (ע״ע, עמי 553 ) בא במקום ק־ — נושא שהיה שנוי במחלוקת 


ביפי חז״ל (ע״ע סגוף, 

ענד 431/2 ) — שהתשו¬ 
בה (ע״ע) היא המכפר 
העיקרי (אף לצד הן"). 

ובעיקר שתלמוד־תורה 
והתורה עצמה מכפרים 
כק• ויותר מהם (ד״ה 
י״ח, ע״א). 

בעיה הלכתית היא 
אם סותר להקריב ק" 

במקום המקדש גם בזמן- 
הזה. לדברי ר' יוחנן: 

"שלשה נביאים עלו 
עמד,ם מן הגולה... ואחד 
שהעיד להם שמקריבין 
אע״פ שאין בית" (זב׳ 

ס״ב, ע״א), ור׳ יהושע 
אומר: "שמעתי שהיו מקריבי! (בימי עזרא) אע״פ שאין בית. 
ואוכלים קדשי־קדשים אע״פ שאיו קלעים, קדשים קלים ומעשר- 
שני — אע״פ שאין חומה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה׳ 
וקידשה לעתיד־לבוא״ (שם ק״ז, ע״ב) — וכו פסק הרמב״ס (הל׳ 
בית הבחירה, ר, י״ד—ט״ו), אד הראב״ד חולק בזה, שאלה זו נשאה 
אופי אקסואלי ביחס לק׳-פסח בלבד (ע״ע פסח, עמי 950/1 ). 

ם. 

הסתייגות האיסיים (ע״ע. עמי 33 ) מהבאת הק" בבית־המקדש 
נזכרת אצל פילון ואצל יוסף בן מתתיהו. פילון מספר, שהאיסיים 
אינם מקריבים בע״ח, אלא תובעים "הכוונת מערכי-הלב כדבר 
הראוי לעבודת־קודש". מדויקים יותר דברי יוסף, שהאיסיים אמנם 
שלחו מתנות למקדש, אך את קרבנותיהם עשו ע״י טהרות מיוחדות; 
בנך הוציאו עצמם מן ההיכל המשותף. ממגילות כת מדבר יהודה 
(ע״ע; המזוהה בצדק עם האיסיים), מתברר, שהם ראו בטהרותיהס 
ובדרו חייהם תחליף זמני לק", "לכפר על אשמת פשע ומעל חטאת 
ולרצון לארץ מבשר עולות ומחלבי זבח״ (סרך היחד ט/ 3 — 5 ). 
לפרות תחליף זה התייחסו באופן חיובי לעצם רעיון הק" בבית־ 
המקדש. או כפי שברור מן המגילות, וכפי שמתאשר ע״י "מגילת- 
המקדש", לא הקריבו אנשי הכת בבית־המקדש משום שחשבוהו 
לטמא, ומשום שסדרי ההקרבה לא התאימו להלכתם, הם קיוו, 
שבאחרית־הימים יתוקן הדבר, ואז יוכלו לקבל לידם את בית-הסקדש 
ואת ניהולו ולהקריב בו ק". 

ד. פלוכר. כת מדבר יהודה והשקפותיה (ציון, י״ם), תשי״ד; י. 

כויפמן, תולדות האמונה הישראלית, א׳ יה׳ (מפתח בערכו), תשי״ח, 

ש. שפר, חוקי הק׳. תשכ״ח 3 ; ב, א. לוין, כיפורים(א״י, ס׳), תשכ״ם; 

י פ. גרינץ, סוצאי דורות, 201 — 221 , וזשכ״ם: ג. א. וולפכון, פילון 

(עברית: מ. תיחלש). ב׳, 149 — 153 . תש״ל: ם. הרן, זבח הימים 

(בתון: פפר ש. ״ביו), תש״ל: י. תילגרום. תפקיד ק׳ התטאת ,תרביץ. 

ם׳), תשל״א, חנ״ל, תקיפות וסופדות בסקרא. דו— 136 , תשל״ג: 

״ 6 ' 7 , 113:311 , 1 ) 1 ; 938 ( , 111011 10111111 . מיז . 5 .£ . 0 ' 6 \ 

, 1960 ,( 1111111 11111101 (0.3■, X { /מ , ״:״!, ) 6 , ״־,״״ז״) / 0 11111 

הנצרות העניקה לק׳ — בוכות הקרבתו האישית של ישו 
ומותו — משמעות של כפרה בלל־אנושית שיש עפה גאולה מן 
החטא. אמנם ישו עצמו — בפי שנראה פן האיואנגליונים הסינאוס־ 
טים — התייחס בסובלנות אל הק״ המקובלים בימיו (חשו׳: לחי ז\, 
23 ! 11 ד\, 4 ), אך גם הוא חזר על דברי הנביא הושע (ו, ו): "כי 
חסד חפצתי ולא זבח״ (השר: פתי מ, 13 : 11 א, 7 ), וברוח זו 
הטעים את יתרון המימד המוסרי, הפנימי, עפ״ג המעשה החיצוני. 
עס-זאת מצביעים על כך, שישו גם ניבא את חורבן בית-המקדש, 
ועפו — ביטול הפולחן והק״ (מרקוס 3011 , 2 ; יוחנן ז \ 1 . 21 ). 
ההגות הנוצרית כפי שהיא מתבטאת בברית החדשה תפסה את חיי 
ישו עלי אדמות (לפן הטבלתו) כתהליך של התמסרות והקרבה 



חאי יצל כלי *ולחני 
•שנצצא בייו־שייס 





65 


קרבן — קרג׳לה 


66 


עצמית, המגיע לשיאו בק׳ הפסת, בסעודה האחרונה ובסותו על הצלב 
(חשו׳: פוקוס 45 ). לפי מרקום וסתי (אך לא לפי הנוסח הקדום 
של לוקס) זכתה הטעסת אלמנס הק׳ שבסעודה האחרונה להדגשה 
בידי ישו עצמו, המתאר באופן סמל' את הלחם כבשרו ואת היין 
כדמו הנשפך למען כפרת חטאי המאמינים (מתי 28 ). ואכן. 

הנוצרים הראשונים נהגו לקשור את האוכריססיד, (ע״ע סקרמנט; 
מיסה) עם הסעודה האחרונה ועם מותו של ישו. עם ניתוק הנצרות 
מן היהדות וביטול המצוות המעשיות בידי פאולוס (ע״ע) נטתה 
הנצרות לראות בק׳ של ישו תחליף לק" בבית־המקדש. פאולום ראה 
אח ישו כ״שה האלוהים״. ואת קרבנו — שהועלה למען כפרת 
עוונות עדת המאמינים — כק׳ נצחי. 

כת ,.האביונים" הנוצרית־יהודית, שאנשיה היו צמחונים. קיבלו 
על עצמם את מצוות התורה, אך התנגדו לק". הם הניחו. שהפרשיות 
בתורה המדברות על ק" הן תוספות שאינן מנוף התורה. לפי סקור 
אחד בבר סברה כך כת יהודית ושמד, ,.נוצרים". ויש להנית ש״האביו־ 
נים״ היו פלג של כת יהודית זו שהתנצרו, כבר במאה ד, 1 . 

פילוסופיה. ביה״ב הותירה רושם רב דעת הרמב״ם ב״מירה־ 
נבובים״, חלק ג• — הנשענת על מקורות חז״ל (ר׳ לעיל) — כי הק" 
ניתנו לישראל לא משום ערכם הפנימי, אלא משוס שהעם היה 
מורגל בפולחנים זרים, ואי-אפשר היה לנתקו מהם אלא בדרך זו. 
הרפב״ן התקיף עמדה זו בחריפות (בפירושו לדק׳ א, ט), כי 
בכך "יעשו שלחן ה׳ מגואל" (ע״פ מלאכי א, יב). הוא הדגיש אה 
יסוד "ריח הניחוח" שבק׳, ופירש, כי גוף הק׳ על איבריו כלים מן 
העולם במקום גופו של החוטא, ובכך כוח כפרתם. את מובנם העמוק 
והאמיתי (כלו׳, המיסטי) של הק" פירש הרמב״ן (שם) באריכות, 
ורמז לפעולתם החשובה בעולם הספירות (ע״ע), ע׳׳פ השקפות 
הקבלה (ר להלן). 

ד׳ יהודה הלוי מדגיש אף הוא (כוזרי ב׳, כ״ה/ו), כי עניינם 
האמיתי של הק" חתום וסתום, ויש לקבלו בתמימות בלי פלפולים 
וחקירות, אבן, את תפקידם הנגלה של הק" רואה ריה״ל בשמירה 
על התפקוד העיקרי של בית-המקדש — הזנת האש האלוהית אשר 
על המזבח. הקרבת הק" הוא עיקר תכנה של הפעילות בבית־המקדש. 
ומגמתה לשמור על עצם מסגרתה של פעילות זו, ההכרחית להבסחת 
קיומו המתמיד של הבית כמקום שכינת האל. מבחינה זו דומה תפקיד 
הק" לתפקיד המזון האנושי, המשמר את גוף האדם כמקום משכן 
הרוח והשכל, אך בשום אופן אינו מזין אח הרוח והשכל בעצמם, 
לא במישרין ולא בעקיפין. 

קבלה. בס׳ הבהיר (ע״ע: הטכסט הקבלי הקדום שבידינו) 
מתפרשים הק" כתהליך הנועד .,לקרב", כלר, לאחד. את הכהן 
המקריב ועולם האלוהות. עניין זה פותח בידי ר' יצחק סגי־נהור 
(ע״ע) וד׳ עזרא ור׳ עזריאל מגרונה (ע״ע). הק" מביאים לאיחודן 
של הספירות (ע״ע), ומקשרים את נשמת האדם לשרשה המקורי 
בספירות, התיאור המפורט־ביותר של משמעותם הסמלית של הק" 
נמצא בם , הזהר ובמקובלים שלאחריו, ואפשר כי המקום הרב 
שהם מקדישים לנושא נועד להילחם בהשקפתו הרציונליסטית של 
הרמב״ס (ר׳ לעיל). לסי הזהר גורמים הק" לקשר בין העולמות 
התחתונים והעליונים, לחיבור ספירות חכמה ובינה ולזיווג השכינה 
(ספירת מלכות) ובעלה (ספירת תפארת). הקרבת חקי מביאה גם 
להעלאת נפש הבהמה לשרשה העליון, ורוב המקובלים מודים כי 
בשר הל׳ נועד, לפחות בחלקו, לפצות את ה״סטרא אחרא" הרע, 
ומהם שנועדו כליל למטרה זו, כגון השעיר לעזאזל (ע״ע). 

י. תשבי, מענה הזהר, נ׳. קצ״ב—רט״ו, תשכ׳יא. 

ד. פ. - מ. - י. ד. 

לןר׳בס, 11 ( 0 א דגלן׳ — 1,5 >־>> 1 ) 101 !)-, 15 ז 3 ך 1 — (נר 1900 ), 
ביוכימאי יהודי, יליד גרמניה. למד בכמה אוניברסיטות 
בגרמניה והוכתר בתואר ״דוקטור לרפואה״ ב 1925 . ק׳ עסק ברפואה 


ובמחקר מדעי, תחילה במכון לביולוגיה ע״ש הקיסר וילהלם ואח״ב 
בפדייבורג, ברלין ומינכן. עם עליית הנאציזם עבר לאוניברסיטת 
קימבריג׳. אח״כ היה ראש יחידת-מחקר מטעם המועצה למחקר רפואי 
ופרופסור לפרמקולוגיה באוניברסיטת שפילד ( 1938 — 1954 ). ב 1947 
נתקבל כחבר ב״חברה המלכותית״. ב 1953 זבה בפרס־נובל לרפואה. 
זמן קצר אח״כ זכה בפרס נוסף מטעם .,האגודה האמריקנית לבריאות- 
הציבור" על תרומתו הבולטת למחקר הרפואי ולבריאות־הציבור. 
בשנים 1954 — 1967 כיהן כפרופסור לביוכימיה באוניברסיסת אוכס־ 
פורד. מאז ועד היום הוא עובד בחוקר ברפואה קלינית במרפאת 
רדקליף, אוכספורד. — תגליותיו החשובות, שהן אבני־פינה בביו¬ 
כימיה המודרנית, הן בירור התהליכים המטבולייס הידועים כמעגל 
האורניתין ומעגל החומצות הטרי־קרבוכסיליות (ע״ע לימון, חמצת, 
וציור שם), הקרוי ע״ש ק׳. 

לןךג, וילהלם- 118 ) 1 מ 111011 !׳ג — ( 1933-1871 ), סופר נורווגי. 

בשנים 1908/11 היה מנהל התאטרון הלאומי באוסלו. ב 1891 
פרסם את קובץ־שיריו 0 ז 18 ם (.,שירים"), שהיה סימן־דרך ראשון 
בכיוון הרופגטי-האכסוטי החדש בשירה הלירית הנורווגית. יצירתו 
הפיוטית מצטיינת בשיריותה, והולחנה בחלקה (בידי גריג, למשל). 
חיבוריו, המספרים ברובם על תבל מולדתו בדרום נורווגיה והמדגי- 
שים את צביונו המיוחד, כוללים, מלבד שירה, מחזות, כ 0311102105 
61211110 (״נישואי באלדווין״), 1900 . סיפורים קצרים, נ 200 זסנ&ל 
! 20000 6305 08 ס:> 311 ״ 0 נ (״המאיור פון קנארן וידידיו״), 1906 , 
רומנים וקבצי זכרונות־ספרות. סגנון קליל ומשוחרר ופיוטיות ונימה 
פטריוטית מציינים את כתיבתו. 

, 1956 ,) 1-111117 ) 121 ( 8101 ) 10710 ? { 0 (״ 1115107 34 . 14 

קןת׳יץ/ ווק סטפנוביץ׳ —!*£ ש !׳\ 0 ח 58£1 *!ע — 

( 1787 — 1664 ), בלשן ופולקלוריסט סרבי. ק׳ היה מעצב הנורמה 
הלשוניח־ספרותית של הסרבית המודרנית (ע״ע סרבו־קרואטית, 
לשון וספרות) ויוצר הכתיב הסרבי הפונטי. ק׳ אסף שירים, ניבים, 
פתגמים. משלים וסיפורי־עס. הוא הצטרף לפרד הסרבי הראשון 
בראשות קרדיורדיויץ׳ (ע״ע ( 1 )! 1804 ). את מאבקו למען לשון העם 
כתשתית לספרות הלאומית החל בפרסמו את החיבורים 105031101 ? 
(״שירון״) ו 051383 ־ 01 0 ־ £0201 , 621113 [ 1 ;׳,;.>! 150100103 ? 

03015303 0310113 (,.דקדוקי הלשון הסרבית ע״פ הדיבור העממי"), 
1814 , בו קבע את עיקרי הכתיב לפי ההיגוי של הרצגובינה ואת 
הכתב הפונטי של הלשון. ב 1818 פרסם 000111 [ 1 $105111 ("המילון 
הסרבי"). שהוא גם אוסף ניבים, פתגמים והומר ספרותי־היסטורי, 
מעין אנציקלופדיה פולקלוריסטית־השוואתית (סרבית—גרמנית— 
לאטינית). במאבקו נגד חסידי הלשון והכתיב הכנסייתיים נעזר 
בסופרים הצעירים של הרומנטיקה הלאומית. בין יצירותיו העיקריות: 
05010 ( 0 0310600 05110 ־ 51 (״שירי עם סרביים״). 4 כר', 1823 — 
1833 . את אחרית ימיו בילה בפעילות חינוכית בווינה עם רעייתו 
הגרמניה. תרגומו של הברית-החדשה ( 1847 ) נחשב למפר מופת 
של הלשון התרבית הספרותית. 

; 1948 ,£/??)/ 1 ( 1 ' 1 ) 1/12 (^ ן 11 < 071 ( 1/1 ( 22 *)׳ £01 /? 7 .ס[( 0£ 

){ 12 ) 711 ,ת 1$0 נ¥\ . 0 ; 1952 , 111 ) 081 1 ){ 5111111 )<זס) 12 (ח^ ,:ז 1 ׳י€ן £1 ת 0€0 
. 1970 .$ ./ 1 / ס ) 1 ( 711 

יןרג׳לה ( 011381310 ), משפחה רומנית שהעמידה סופרים ופובלי¬ 
ציסטים. 

יון לוקה ק׳ — . 0 0003 ״ 10 - ( 1852 , האימאנאלה [כפר 
סמיך לפלוישטי, הנקרא כיום ע״ש ק׳] — 1912 , ברלין), מחזאי. 
מספר, משורר ופובליציסט רומני. ק׳ למד בביה״ס־התיכון בפלוישסי 
ובקונסרווטוריו׳ן למשחק־התאטרון בבוקרשט. בשל מצבו הכלכלי 
הבלתי-יציב עסק במלאכות שונות לפרנסתו: היה לחשן בתאטרון, 
מגיה, פקיד ממשלתי, מנהל בי״ס ופונדקאי; ב 1888/9 שימש מנהל 






67 


קרג׳לה — קדדוזו, פינאל אברהם 


68 


כל התאטרונים ברומניה, בכתיבה התחיל בגיל 20 ; בחיבוריו 
הראשונים כבר היו דברי־ביקורה על מוסדות החברה הרומנית 
בימיו. רדיפות יריביו ופני החיים הציבוריים גרמו לק , אכזבה 
עמוקה שהובילה אותו, ב 1902 , לגלות־מדצון מארצו; הוא השתקע 
בברלין ולא שב עוד למולדתו. 

יצירתו של ק׳ כוללת כמעט את כל סוגי הספרות. פרט לרומן. 

עד 1890 לערך בתב בעיקר מחזות. ראשונה הועלתה על הבימה 
הקומדיה ' 353 ס 11 נ 11 ־: 0 ) 10 קגסת ס (״ליל סערה״), 1878 , תיאור 
סאטירי של פגי החברה הבורגנית, בעלי־האחוזה והמתעשרים 
על־נקלה; במחזהו זה, כביצירותיו האחרות, לעג לפוליטיקאים 
הקטנוניים, חסרי התרבות האמיתית. גולת־חכותרת של יצירתו 
המחזאית היא 1 ;ז: 111 ז 10 ק 150303 ־ 501 0 (״המכתב האבוד״), 1884 ; 
אך זו סאטירה המופנית נגד הפוליטיקאים חסדי־המצפון, והפעם 
ברגע של פתח בחיים הציבוריים, בימי בחירות. המחזה תורגם 
לשפות רבות, ובתוכן לעברית, והוצג בתאטרון העירוני בחיפה. 

סיפוריו בעלי הנימה הטרגית הם ניתוחים אמנותיים של מצבים 
נפשיים. הדמות המרכזית בסיפור 93510 .■* £30110 ס (עבר׳ ז "אבוקת 
הפסחא״. ב״הזמך. גליון ערב פסח, 1944 ), 1889 . הוא יהודי, ליבה 
זיבל, שאינו יכול להתמודד עם פחדיו מפני הסביבה האנטישמית 
העוינת ומגיע לידי טירון 1 . בשנים 1890 — 1901 חיבר ק׳ בעיקר 
רשימות וסיפורים (־!;״יהסז״ז !״רגעים"], 1901 ), המתארים את 
החברה הרומנית בעין פקוחה וביקרתית ובאכזריות של דאליסטן. 
בגלותו המשיך קי לעקוב אחד ההתפתחויות במולדתו, חיבורו, 
10301113 11 ־ 103  10,5 ) 11 ( ן 7110 ) .€ .£ נ<*<; 47 >*>^ז ) 11 ד ,חס 01$ י \\ .ן 

ע 1 !/} 111080 !? !)הס 10/0 • 4 * 77 , 2111 שנ!־ 11 * 1 . 1 ־ 1 .( - 11105 )( . 11 ; 1909 י (זזןז\\, 

. 1921 ,.€ .£ /״ 

לןלד* 111 , ב! 2 י 73 * 1 1 !ו 1 | — 102.0 )ז 03 מג&פזי'! ו 1 !בתב(ן £1 מ — ( 1870 ׳ 

ניו־יורק — 1938 , שם), שופט עליון באה״ב, יהודי. אבותיו 
של ק׳ התיישבו בצפון אמריקה לפני ייסוד אה״ב. אביו, אלבדם 
יעקב, היה חבר ביהמ״ש העליון של מדינת ניו-יורק. ב 1913 נתמנה 
ק׳ לשופט עליון במדינת ניו־יורק, וב 1917 — שופט ביהמ״ש לער¬ 
עורים שם. בשנים 1927 — 1932 כיהן כשופט עליון של אה״ב,.ק' 
נחשב לאחד השופטים הגדולים של אה״ב: הוא נתפרסם בגין 


ניסוחיו המשפטיים המזהירים 
וגישתו הליברלית וההומניוב 
ק׳ הדגיש בכל־עת את הצורך 
ואת החיוב המוטלים על השופט 
להיות מעורה ומעודכן במדעי 
הכלכלה והפסיכולוגיה. בשנות 
כהונתו בביהמ״ש לערעורים 
היתה לביהמ״ש השפעה רבה גם 
על דרך התפתחות החוק באד,"ב, 

ואף באנגליה. בין־השאר הגן 
ק' על תחוקת "הניו דיל" (ע״ע 
אה״ב, עם׳ 198/9 ). והבהיר כי 
יש להעניק הרשאה חוקתית 
לממשלה לפעול במטרה לתקן 
את מצב העם. חשיבתו המקורית 
של ק' משתקפת בספריו: 00055 ־ 1 ? 111110111 ( 1110 0£ ; 1 * 111 ) 73 * 7 
(״מהותו של ההליך המשפטי״), 1921 ; ׳, 131 £10 ) 0£ 111 * 000 
(״צמיחתו של החוק״), 11930 1310031000 !!ם! * 141 ("חוק וספרות"), 
1928 . מבחר כתביו נדפסו ב־ 1947 . ק׳ היה חבר הקהילה הספרדית־ 
הפורטוגזית בניו־יורק. 

, 1-62 5 , 10110 €01110100 110 ) / 7 > 5 ־ס;{ 1.010 1 ,/} 1/1 ))( •)' 11 ? , 1 ־ 10111131 ) 0 .״ 1 , 4 . 
. 1956 , 96-203 [ , 60 ^ 1 ) 00 €010 { 0 י ת 0 ח 1 )£; 1 וזגזי 1 .? ; 1949 

קררחו, יצחק — 11020 ־ 031 15330 — (נפי 1680 לערך, ורונה), 

רופא, מדעו ופילוסוף: אחיו של מיכאל אברהם ק׳ (ע״ע). 

למד רפואה. פילוסופיה ומדעי־הטבע בסלמנקה. ב 1632 נתמנה רופא 
בתצד־המלוכד, במדריד. מאימת האינקוויזיציה נמלט לאיטליה 
והתיישב בורונה, ושם חזר ליהדות. בשנים 1632 — 1640 פרסם 
במדריד (בספרדית), מספר חיבורים ברפואת ובמדעי-הטבע, ואפשר 
גם דברי שירה. את התנגדותו לקבלה ולשבתאות — בניגוד לדעות 
אתיו — הביע בספרו 03 ס< 1 ! 1 11:1050111113 ? ("פילוסופיה תפשית": 
ונציה 1673 ). ספרו האפולוגטי, 10 ! 110135 ) 0310 ץ 00135 ־ 635 0x0011 
5 ״ 00 < 101 ? 105 (״מעלות היהודים והעלילות עליהם״; אמסטרדם, 
1679 ), דן במידות הטובות של העם היהודי. 

8 )) 01 ו!!> 1 ו 1 ) 1/1011/101 }) 5 ,זןמ 11 ז£ז.ץ 1 .\ 1 
, 8 ( 8370 0 ז 03 .( ;־ 1971 ,(.¥ . 5 11(/131(0 (11*116X5 ן' 28 )/ 11£1 ד 01 ק- 010 ח 10 }).) 
; 1963 , 115 ״— 101 ,¥! ) 1 ) 1011 י)/> ) €01-1 18 ה) 118 ) 110/11 ) 1 ■!€ ! 01 ^) 5001 €0 
,.€ . 1 : 110 ) 0/1 011011 * 1 ס! €011/1 !/•. 5/1001 1 !! 7 : 00 , 11 * 118111111 ■ ¥01 . 11 

. 1971 

קרדוזו, מיכאל אברהם ( 1627 , דיו סקו [ספרד! — 1706 , 
אלכסנדריה). מנהיג שבתאי, בן למשפחת אנוסים. ק׳ למד 
רפואה באוניברסיטת סלמנקה וכשנתיים למר תאולוגיה נוצרית. 
זמן מה הי עם אתיו, יצחק, במדריד, וב 1648 עבר לאיטליה. 
בליזלרנו חזר ליהדות. מפי רבני ונציה רכש השכלה תורנית והשקיע 
עצמו בספקולציות תאולוגיות על משמעות אמונת הייחוד. סמור 
ל 1659 עבר למצרים. שם ישב כ 5 שנים, בעיקר בקהיר, ועסק 
בקבלת האר״י. בין 1664 ל 1674 תי בטריפולי שבאפריקה, ושם זכה 
לחזיונות דתיים. רבים מבני קהילת זו ראו בו מנהיג דתי. אך היו 
לו גם מתנגדים. 

מ 1665 היה מחסידיו הנלהבים של שבתי צבי !ש״ץ] ומתועמלניו 
הגדולים. אחרי התאסלמות ש״ץ הצדיק ק׳ את השמד רק לגבי 
״המשיח״, ויצא נגד ההולכים בעקבותיו, נשתמדו כמד, איגרות — 
מהן ששלה לרבני איזמיר — שסתב ם 1668 עד מותו להגן על 
משיחיותו של ש״ץ. החשובה שבהן היא איגרת "מגו אברהם" (קובץ 
על־יד. י״ב. תרצ״ז). באותן השנים התכתב עם ראשי התנועה. 
ובעיקר עם נתן העזתי, אברהם היכיני (ע׳ ערכיהם) וש״ץ עצמו. 
ב 1672 השלים ק׳ את ספרו התא ולוגי הראשון, "בקר אברהם", 



בניסי; נת! יןרוחו (אובן* שוודרון׳ 
הספריה חלאומיח, ירוע 5 ים> 





69 


קרדוזו, מיכאל אברהם — קרדמ׳י, ג׳לזואה 


70 


וב 1673 שלחו לש״ץ. עיקרו של הספר — הדואליזם הגנוסטי 
שלפיו יש להבדיל בין הסיבה הראשונה, המשוללת כל קשר עם 
הנבראים, לבין אלוהי ישראל, שהוא אלוהי ההתגלות הפועל 
בהיסטוריה. אשר לו יאות עבודת התורה והמצוות, אף שגם הוא 
נאצל מך הסיבה הראשונה. ברם, בניגוד לגנוסטיקאים, שמיעטו 
בערך ה״דמיורגוס" (ע״ע) הפועל והמתגלה והדגישו את ערך האל 
המסתתר, מיעט ק׳ בערנו של האל המסתתר והדגיש את חשיבותו 
של אלוהי ישראל. לביסוס פרדוכס חאולוגי זה, שעורר ויכוחים 
ושערוריות בזמנו. הקדיש ק' הרבה ספרים, קונטרסים ומאמרים 
במשך יותר פ 30 שנה. 

ב 1668 האשימוהו רבני איזמיר בזלזול במצוות מעשיות, אך 
דייני טריפולי הגנו עליו: אעפ״ב גורש מטריפולי ב 1673 . שנה חי 
בתוניס, כרופאו, ותחת הסותו, של השליט המקומי. מאז נרדף עד 
מותו. גט בתוניס השיגוהו חרמות רבני ונציה ואיזמיר, ובבואו 
ב 1674 לליוורנו הוחרם בידי ועד הקהילה. בליוורנו קיים יחסים 
הדוקים עם קבוצת השבתאים בראשות משה פינחץ. בסוף מאי 
1675 יצא לאיזמיר. שם מצא שבתאים רבים. וגם העמיד תלמידים 
לשיטתו. ואלה פיתחו חיים כיתתיים סביבו. באיזמיר גם נתרבו 
חזיונותיו התאולוגיים־שבתאיים. רק באביב 1681 הצליחו רבני 
איזמיר להרחיקו מהעיר. באותן השנים קרא עצמו משיח בן יוסף; 
הדבר חוזר ונשנה בכמה מספריו. אף שבסוף ימיו התכחש לכך. 
מאיזמיר נסע ק׳ לקושטא. בדרך שהה שבועיים ברוסיה ורכש לו 
חסידים מקרב ת״ח שבה. ק׳ התנבא כי הגאולה תבוא בפסח 1682 ; 
אחרי פסח נאלץ לעזוב את קושטא בחרפה, ו 4 שנים ישב בגליפולי. 
בתקופה זו נוצרה בסאלוניקי נח הדונמה (ע״ע); ק׳ התפלמס עמה 
בכמה מספריו. אע״פ שספרותם חולקת לו שבחים ומסתמכת על 
כתביו. אז גם התל ק׳ להסתייג משיטתו הקבלית והשבחאית החדשה 
של נתן העזתי. ב 1686 ביקר לראשונה באדריאנופול, אך חזר 
לקושטא וישב בה עד 1696 , בחסותם של דיפלומטים נוצרים ועל 
אפס וחמתם של רבני העיר. מתנגדיו האשימוהו בפריצות מינית. 
בשנות שהותו באיזמיר ובקושטא מחו רוב ילדיו במגיפה. 

לאחר שנשתבשו יחסיו עם פטרוניו בקושטא עבר לרח־וסטו. 

כאן הגיע לידו, ב 1697 . הקונטרס ..רזא דמהימנותא", שהכתיב ש״ץ 
בסוף ימיו! ק׳ ראה בו חיזוק לשיטתו הקבלית המיוחדת — בניגוד 
לשיטת נתן — והבליטו ברוב כתביו האחרונים. ק' ניסה להתיישב 
באדריאנופול, אך שמואל פריסו (ע״ע) הביא לגירושו משם כעבור 
3 חדשים■ וק' הזר לרודוסטו. משם עבד לאי ניאוס, וב 1698/9 ישב 
בקנדיה שבכרתים. בתקופה זו התכתב עם מנהיגים שבתאיים 
בפולניה, בהם השל צורף (ע״ע). אפיה השבתאי של עליית יהודה 
תסיד וחיים מלאך (ע׳ ערכיהם) היתה ידועה לק׳, אך הוא התרעם 
על המתנגדים לשיטתו בקרב חסידי חיים מלאך. ק׳ האמין ני ש״ץ 
יתגלה שוב ב 1706 , וב 1703 לערך נסע ליפו. חכמי ירושלים וצפת 
לא נתנו לו דריסת-רגל בעריהם, אבל לפי עדות ר׳ אברהם יצחקי 
נפגש עם נחמיה תיון (ע״ע), שהתגורר אז בצפת. ק׳ המשיך 
לאלכסנדריה, וב 1706 נהרג שם בידי בן אחותו בריב משפחתי. 

בין מנהיגי השבתאות בימיו בולט ק , במקוריותו ובכשרון- 
ההסברה שלו. אפיו היה בלתי־מאוזן, ודבריו — אף שיש בהט 
קו יסודי אחיד — מלאים סתירות בפרטים. נטיח לחתונות וחיבה 
לטקסי-מיסתורין משמשות אצלו לצד מחשבה תאולוגית. מלבד 
איגרות רבות — כמעט כולן על תורת המשיח. על ש״ץ ועל קורות 
עצמו — חיבר דרושים רבים, שהם מחקרים תאולוגיים על טיב 
האלוהות. כתביו פלאים פולמוס נגד הנצרות, ובפרט נגד תורת 
השילוש, שראה בה שיבוש של תורת הקבלה האמיתית; פולמוס 
זה מבוסס על ידיעה מלאה של הדוגמטיקה הקתולית. כן התפלמס 
עם תורת האינקרנציה של המשיח, שנתקבלה בחוגי השבתאים 
הקיצוניים. אע״פ שק׳ קיים את המסורת הרבנית והתנגד לאנטי- 


נופיזם דתי, ראו מתנגדיו בשיטתו התירה תחת יסודות היהדות. 
את ספריו אסרו להדפיס, ובמקומות שונים, כאיזסיר וכאדריאנופול, 
אף שרפו אותם, אך בנ״י נפוצו בהעתקות רבות. גם בארצות שלא 
הגיע אליהן, כמו מרוקו ואנגליה, היו לו תלמידים ומעריצים בעלי 
השפעה — וגם בירושלים. 

מאמרים וליקוטים מכתביו פרסמו: יעלינעק ("בית המדרש" 

של א. ה. וייס, תרנ״ה), בתהיימר (. 129 — 97 , 71 \צ , 08 ( 
1927/8 ), ג. שלום (,.מאפרים לזנרון ר׳ צ. פ. חיות", תרצ״ג; 
ציון, ז׳, תש״ב! ספונות ג׳ —די. תשי״ט/ך) וי. ר. מולכו — א. 
אמארילייו (ספונות, שם). זמן קצר אחרי פותו חיבר אליהו כהן, 
אחד ממתנגדיו בקושטא, את ״מריבת קדש״ — ביוגרפיה עוינת 
אך מלאת מסמכים חשובים (נתפרסמה ב״א. פרייפן, ענייני ש״ץ", 
1 — 40 , תרע״ג). 

ג. שלום. שבתאי צבי, א״—ב' (מפתח בערכו; כולל ביבלי), תשי״ז; 

. 0 חון ; 114 ?> >./ 8£40 <£ז/ £4 1 * 4 •/ 010#1 ) 1 ) 1 011 ,תז^ 01 ^ 50 •ע) 

. 1963 ,( 146 — 119 , 1 

ג. ש. 

.קו־דוצ׳י, ג׳וזואה— 1611001 ־ 0 01050$ —( 1835 . ואל די קאסטלו 
[טוסקאנה] — 1907 , בולוניה), משורר איטלקי. ק׳ היה 
בנו של רופא כפרי. את ילדותו בילה באיזור הכפרי מארמה בטוט־ 
קאנה; תקופת אושר וחירות זו, שהיתה חשובה בעיצוב אישיותו, 
מועלית לעתים קרובות בשיריו. ב 1849 עבר עם משפחתו לפירנצה. 
ב 1856 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ולפילולוגיה באוניברסיטת 
פיזה. ק׳ הורה בביה״ם התיכון בסן מיניאטו. התפרנס ממתן שיער 
רים פרטיים ומעריכת טכסטים קלאסיים בפירנצה ומהוראת לאטינית 
ויוונית בביה״ס התיכון בפיסטויה. ב 1859 נתמנה פרופסור לרטו¬ 
ריקה באוניברסיטת בולוניה, ובה לימד עד 1904 . 

משבר בשירתו אפיין את תקופת שהותו הראשונה של ק׳ בבו¬ 
לוניה ( 1870-1860 ). הסביבה החדשה, המפגש עם ספרות חדשה — 
פציני, פדודון. הוגו, הינה (ע׳ ערכיהם) — והמאורעות הפוליטיים, 
הפכוהו לעוין מושבע של הממשלה השלטת ושל המוסדות בתקופת־ 
התקומה של ארצו( 10 ח 0 ות 81 ׳ו 50 ! 8 ). בדבזמן הוחדרה תודעה עמוקה 
של היחס ההכרחי שביו המציאות החברתית והפוליטית ובין השירה. 
בין המאורע ההיסטורי ובין האמנות המפרשת אותו. תור-כדי-כך 
נטש ק׳ את גישתו הנאו־קלאסית. יתר-על-כן. היסטוריונים והוגי- 
דעות כגיבון, וולטר, משלה וקינה (ע׳ ערכיהם) כיוונוהו אל תפיסה 
אנטי-דתית. שדרכה הגיע לרציונליזם אתאיסטי. דחיית כל ביטוי 
של טרנסצנדנטליזם ואסקסיזם, מצד אחד, וכל צורה של היסטוריזם 
שמרני, מצד שני. 

ב 1870 , עקב פות אמו ובנו התינוק, פקד את ק׳ משבר נוסף. 
שהתבטא קודם־כל ביחסיו עם הבריות, ומאוחר־יותר גם במישור 
הפוליטי. נ 1882 הפר מז׳קוביני לז׳ירונדיני, וב 1890 הצטרף למחנה 
של תומכי המלוכה, שזיהה אותה עם גורל איטליה. אותה שנה נתמנה 
סנאטוד. ב 1906 זכה בפרס־נובל לספרות. 

יצירותיו. קובץ של 100 שירים בעלי משקלים שונים, -סיס( 
01113 , שנכתבו בשנים 1860 — 1870 , י״ל ב 1871 ; הקובץ גחרג! 

(״קל [ו!תומר״), 1871-1861 ; 32 השירים, 1 >ם 1 *״נ! 0 
11 >סק 0 (,.יאמבים ואפורות״), 1869 — 1879 ), הקשורים בהתרחשויות 
ההיסטוריות ובמאורעות של זמנו; ע־יססס: £100 (״שירים תדשים"), 
1887-1861 , הכוללים צרור־סונטות המוקדש למהפכה הצרפתית; 
שירים המבקשים לשחזר אח משקל השירה הקלאסית, עזגאזכא ;^ס 
(״אודות בארבאריות״), 1877 — 1889 ; וספר־שיריו האחרון, = 8.101 
1011 ״ 0 (״חרוזים ומקצבים״), 1899 . 

ק' חיבר גם מאפרי־ביקורת רבים, שביקש לשלב בהם ניתוח 
פילולוגי מדויק עם סינתזה רחבה של יוצרים ויצירות לשחזור תקו¬ 
פתם ההיסטורית ורקעם הספרותי. 

ק' נחשב למשורר הרשמי של התקופה שלאחר תנועת־התקומה, 



71 


קדדסנ׳י, נ׳וזואה — קרדץ! 


72 


והמשורר ה״ד,פוליטי" של איטליה המאוחדת. אף שמרכיב האהבה 
וגורם האשה רחוקים מלהיות שוליים כשירתו, אין ספק כי למרכיב 
הפוליטי. ההיסטורי והתרבותי נודע בה תפקיד עיקרי. ק׳ ראה את 
השירה בראש־וראשונה כמחויבות פוליטיח־תרבותית: אך התבונ¬ 
נותו בתופעות העולם החיצון ובתהליכי ההיסטוריה מתנגשת עם 
דרישות עולמו הפנימי, עם רגעי התייחדות, דכאון, רפיון וחרדה. 
יצירתו הפיוטית של ק׳, הז׳קוביני והאנרכיסטי, הליברלי והדי- 
רונדיני, המלוכני והלאומני, בעל הניפה האימפריאליסטית בגישתו 
הפוליטית, מבטאת גם היא גישות קלאסיציסטיות ורופנטיות מאו¬ 
חרות, ראליסטיות ופרנסיות, סימבוליסטיות ודקאדנטיות גם יחד. 

מבחר שיריו של ק׳ (מ 1 ט 0 ! ־!!!ס?), בצירוף ביבל׳, י״ל בעריכת 
ו״:> 3 |ו) 3 ( 1 * 1 , ב 1974 • 

; 1968 , , 13 * 11311.1 1 ־ 111 > בז?זזש. 1 10113 > 3 !ז $10 : 111 ) . 7 ) . 0 , 1 * 5311113 . 0 

. 0 41 10 ; 0£ <] 1 ^ 1 , 1£15 מ 0 .ס ; 1970 , 1€0 יו #€10 €1120  1 ,\:>(!£ז 0 נ 1 ) 3 ז £3 ), בית-שושלת שליטים סרבית־ 
יוגוסלווית. אישי השושלת היו: 

1 ) קרה (גם צרני) דיורדיה, דהיינו "דיורדיד, השחור". שמו 
המקורי היה דיוךך;ה פסרוביץ׳ סריס!״?! 1768 (?]— 1817 ). מייסד 
השושלת: בנג של איבר.פ 1787 לחם בשירות אוסטריה נגד התורכים. 
אח״כ חזר לארצו, והיה סוחר־בהפות מצליח. בתמיכת השלסאן עמד 
ב 1804 בראש מרד נגד היניצ׳רים (ע״ע) בסרביה, שהתפתח למרד 
כללי נגד התורכים. ב 1806 כבש את בלגרד המבוצרת. ב 1808 נעשה 
מנהיג סרביה. שיתף פעולה בהצלחה עם הרוסים נגד התורכים. ברם, 
ב 1812 , לפני שפלש נפוליון לארצם, כרתו הרוסים בחפזה את "שלום 
בוקרסם־ עם תורכיה, ולמעשה הפקירו את הסרבים. ב 1813 פלשו 
התורכים לסרביה סכמה עברים, וק׳ נאלץ להיפלט לאוסטריה, ואחייב 
לרוסיה. ב 1815 פתח פקודו לשעבר, פילוש אובתוביץ׳(ע״ע), במרד 
חדש נגד התורכים. ב 1817 חזר ק׳ לסרביה. אך נרצח בפקודת 
מילוש. המעשה גרם לפאבק־דמים בן עשרות שנים בין משפחות ק' 
ואובדנוביץ׳ על השלטון בסרביה. 

410 11714 160 ?) ס 5 ,. 1 ) 1 ; 1829 , 0111110/1 < 1 ס!{ 1€ /^ 1 ( 0€71 • 11 ( 1 , 0 ^ 1 ו 1 ב.מ .״ 1 

. 7 \ ; 1938 ..>! <:> 1 י( 0 > 31 ( 1 וו;־*)$ .([ ; 1879 . 19 101 /? 4 * 70 

. 1960 , 11710.71047 41-11 1,1 י 71 ? , 311 / 10 * £3 

2 ) אלכסנדר — ז 1:1 >ח 3 ״ 1 ־ 1 \נ — ( 1885-1806 ), נסיך סרביה, 
1842 — 1858 . בנו של 1 ). קצין בצבא הרוסי. חזר לסרביה ב 1839 , 
בעלות הנסיך מיכאיל ( 1825 — 1868 ) לשלטון. אף שהלה השתייך 
לבית אוברנוביץ׳ העוין. תפש את מקום מיכאיל כשליט סרביה 
( 1842 ), בעקבות קשר מוצלח. ביצע תיקונים במינהל וקידם את 
חיי התרבות, אך בשטח מדיניות־החוז לא כלכל אח צעדיו ולא היה 
מקובל על הרוסים. הודח בהשפעת רוסיה. חי בגלות מ 1858 . ב 1868 
הואשם ברצח הנסיך מיכאיל שחזר לשלטון ב 1860 . 

3 ) פטר 1 — ׳■ 8 מ? — ( 1844 — 1921 ), פלך סרביה פ 1903 , בנו 
של 2 ). ס 1918 "מלך הסרבים, הקרואטים והסלובנים" (היינו פלך 
יוגוסלוויה). רוב ימיו חי בגלות. לחם עם הצרפתים במלחמת 
1870/71 נגד גרמניה, והשתתף במרד הבוסנים נגד התורכים 
ב 1875/76 . חי בצרפת ובשוויץ. לאחר רצח הפלך אלכסנדר ש 
אוברנוביץ׳ (ע״ע), הומלך כמלך סרביה. עלייתו סימלה את הנצהון 
הסופי של בית ק , על בית אוברנוביץ , . הקים שלטון חוקתי בארצו, 
ומשל בדרך ליברלית (הבטיח גם את זכויות היהודים). נסה לצד 
צרפת ורוסיה. אוסטריה וגרמניה חשדו בו (בצדק) שרצה להפוך 
את סרביה גרעין לממלכה סלווית־דרומית. במלחמות הבלקן(ע״ע), 
בהן מילא תפקיד חשוב בנו אלכסנדר (ר , להלן), הכפיל את שטחה 
של סרביה. מטעמי בריאות מינה ב 1914 את אלכסנדר ל״עוצר", 
שלים־לפעשה. במלה״ע 1 נסוג עם צבאו לקורפו ולאיטליה. 

4 ) אלכסנדר 1 (ע״ע, עם׳ 624 ). 


5 ) פולה — = 1 ־ 33 ? — (פאול: נר 1893 ), נסיך־עוצר של 
יוגוסלוויה 1934 — 1941 . בן־אחיו של 3 ). לאחר רצח 4 ) נתמנה 
עוצר המלוכה בתקופת קטינותו של 6 ). אף־כי אהד את עניין 
אנגליה וצרפת בראשית מלה״ע 11 , נאלץ לחתום, בלחץ גרמני כבד, 
על הצטרפות ארצו למעצמות ״הציר״ (מארס 1941 ). הודח במהפכה 
צבאית, והוגלה לקניה ע״י הבריטים. חי כיום בצרפת. 

6 ) פטר 11 ( 1923 — 1970 ), פלך יוגוסלוויה 1934 — 1945 . בנו של 

4 ). מלך כקסין לאחר רצח אביו, אך השליט־למעשה ביוגוסלוויה היה 
דודו(ר׳ לעיל). לאחר ההפיכה ב 27.3.1941 שלט פחות משבועיים עד 
לפלישת הגרמנים לארצו (ע״ע מלה״ע 11 , עס׳ 692 ). ברח ללונדון 
והקים שם ממשלה גולה. לאחר ביטול המלוכה היוגוסלווית בידי סיטו 
(ע״ע) ב 1945 , השתקע באד,"ב, ועמד בראש המהגרים הסרביים. 
כתב: 5 ' 8 ת 101 75 (״ירושתו של מלך״), 1955 . 

וע״ע יוגוסלויה, עמ ׳ 308 — 311 : סרביה, עמי 506 — 508 , ושם 
ביבל '• י. לו. 

.קךךירת, ע״ע "קו־ציונים. 

קךליף (££ו 8 ז 03 ). בירת וילז (ע״ע, ם 1955 ) והגדולה בעריה: 

284,400 חוש' (אומדן 1975 ). שוכנת ממזרח לנהר טף ())גז), 

הנשפך אל האסטואר של הנהר סורן. 

ק׳ התפתחה במאה ה 19 בעקבות הפקת פחם בדרום וילז. לצורך 
יצואו נבנה בק׳ נמל, ואוכלוסיית העיר שהיתר, בראשית המאה ה 19 
כ 2,000 נפש גדלה ל 83,000 ב 1881 ול 220,000 ב 1921 . מראשית 
המאה ה 20 נבגד, "מרכז אזרחי" מרשים בתוך פארק שממזרח 
למצודה (המאה ד, 11 ) ובו שדרות רחבות, שלצדן בנייני האוניבר¬ 
סיטה ( 3.600 תלמידים ב 1971 ). העיריה, מוזיאונים ומוסדות־תרבות 
אחרים. העיר העתיקה ניזוקה קשות בהפצצות במלה״ע ח ושוקמה 
מאז תום המלחמה לפי תכנון מודרני. — בקי תעשיה מפותחת 
שענפיה העיקריים הם: מספנות. מפעלי ברזל ופלדה. מכונות 
ומכוניות. 

ד, י ס ם ו ר י ה. ראשיתה של ק• בביצור שהקימו הרומאים (בשנת 
75 לערך) במקום שבו חצתה אחת מדרכיהם את הנהר סף. בפאות 
ה 4/3 שימש המצד מעוז נגד התקפות מאירלנד. בין 1090 ל 1140 
הוקם במקום מבצר נור?וני אדיר, הקיים עד היום. משימתו היתה 
לדכא התמרדויות של הוולשים הילידים. סביב המבצר התפתחה עיר 
קסנה, שהיתה בידי אדונים שונים. פלכי אנגליה ואצילים מקומיים. 
ב 1766 עבדה העיד משליטת משפחת חרברם (זדזל״ץן) לידי משפ¬ 
חת הלורד ביום (ע״ע). שעשתה רבות לפיתוח ק". פשהצטמצם יצוא 
הפחם, לפניי מלה״ע 11 ואילך. החלה כלכלת העיר להתבסם על 
התעשיה. 

קהילה יהודית נוסדה ב 1840 . ב 1852 היו בה 13 נפש. בעק¬ 
בות הגירה יהודית מרוסיה בשלהי המאה ה 19 ירשה ק׳ את מקומה 
של סוונסי( 3 פ 5 ח 3 ׳וו 5 ) כמרכז היהודי הגדול בווילז. ב 1968 ישבו בקי 
כ 3.500 יהודים, ולהם שני בתכ״נ אורתודוכסיים וקהילה רפורמית אחת. 



קרדי:*: מיטיז —־ המרכז האזרהי, מיטסאל — המצודה 



73 


קרדנו, ג׳וולסו — רןחה־רןלפק 


74 


?[ו״ד־גו, ג״ר 1 לבל 1 (ג׳רונימו)— 03143110 ( 0011110 ־ 001 ) 001:0131110 
(לאט׳ 031430115 0101005:01115 ) — ( 1501 . פאוויה — 1576 . 

רומא), רופא. מתמטיקאי ופילוסוף איטלקי. ק׳, בנו(מחוץ לנישואין) 
של פאציו ק/ משפטו ומרצה למתמטיקה, למד באוניברסיטות פאוויוז. 
מילאנו ופאדובה (עד 1526 ). ב 1532 עבר למילאנו והחל להרצות 
על מתמטיקה. בספרו:(::.:!:סס! 1011111:0111:11 1600011011110 11310 ! 0 ( 1 
11511 (,על שיטות הרפואה המוטעות של הרופאים בדורות האחרו¬ 
נים"), 1536 . תקף בחריפות את שיטות עמיתיו, אך זכה לתומכים 
וב 1539 נתקבל לאגודת הרופאים והיה אח״ב הרקסור שלה. ב 1543 
מונה פרופסור לרפואה באוניברסיטת פאוויה. שמעו יצא ברחבי 
אירופה. וב 1552 הוזמן לאדינבורו לרפא אח הארכיהגמון של סקוט¬ 
לנד: בשובו ביקר בארצות שונות. בזמן לימודיו במרכזי ההומניזם 
הכיר את נתבי הרפואה והביולוגיה של התקופה העתיקה (גלנום, 
היפוקרטס, אריסטו) והושפע מהם. אך סמך יותר על נסיונו. ק , נתן 
תיאור קליני ראשון של טיפום־הבהרות וכתב על העגבת. בספרו 
ב 1 < 601 !מ<ז 0 ז 16 ז 1 (,אבחון ע״ם תווי-ה§נים״), 1658 (י״ל אחדי מוחו), 
היה מאבות תורת לומבדוזו (ע״ע). 

כ מ ת מ ט י ק א י היה ק׳ מגדולי דורו. בספרו 03 א 4 ג״ ! 5.1 ! ("אמ¬ 
נות גדולה"), 1545 , נבללו תגליות חשובות. ביניהן הפתרונות למש- 
וואות מהמעלות השלישית והרביעית. את המשוואה מהמעלה הרבי¬ 
עית פתר עוזרו, לודוביקז־ פרארי ( 1522 — 1565 ), ואילו את הפתרון 
של המשוואה מהמעלה השלישית ושרשי פולינום כללי מהמעלה 
השלישית) כבר מצא שיפיונה דל פרו(סזזס? 501111001:431 [ 1465 — 
1526 )) ואח״ב טרטליה (ע״ע). האחרון מסרו כפרד לק', אך ק׳ פרסם 
אותו. חרף הוויכוח שהתלקח אחרי הפרסום נורעה הנוסחה כ״נוסחת■ 
ק׳": 

0 = 215 — גק 3 — נ א 
עס + ס 6 2 = ;׳ו 6 2 + 60 = ;׳ 1 + נ 1 = ,צ 

כאשר 3 ?- 2 ף/,, - ן> = נ ע; ג ק- 2 !ו/^ + ן>־= נ נ 1 

ז-; 1/37 ;- 1 )*-- ־ 

ק׳ היה שטוף במשחק הקוביה, אך ידע להפיק לקח מדעי משגיו- 
נותיו: בספרו 31630 1040 6 ( 1 ("על משחק הקוביה"), היה חלוץ 
תורת־ההסתברות. וע״ע אריתמטיקה, עם׳ 890 ! בליסטיקה, עמ ׳ 899 : 
לשבה אפלה, עט׳ 11049 מתמטיקה, ענד 752 . 

בפילוסוף ראה ק׳ את היקום כשלמות חיה, ואת האדם — 
במיקרוקוסמוס. ההבנה המתמטית של הטבע היתה בעיניו התנסות 
בהתמזגות עם האלוהות. מספריו הנודעים ז גזנ״גת 0 ( 1 ("על הטבע"),־ 
1661101 316 ) 511111111 6 ( 1 (״על דיוקם של דברים״), 1550 . 

סופו היה מד: בנו האהוב, ג׳אמבטיסטה, הוצא־להורג ב 1560 
באשמת רצה אשתו ו? עצמו נעצר ב 1570 בעוון כפירה, שוחרר 
כעבור חדשים אחדים, אך נשללו ממנו מעמדו והזכות לפרסם מפרים. 
בסוף ימיו חי ברומא, קיבל קיצבה מהאפיפיור וכתב אוטוביוגרפיה. 

; 1953 , 5:710/31 ^ 031361,3 146 , 0:3 . 0 : 1946 ., 0 ./ , 1540030 .ן 

. 1962 , 3/6 ז; 00 מ 1101010 ) 3 0 '): 3 : י.״ ,,■)־, 3.7 ;׳:׳):,;,״ ,.? 6 , 0 , 11111 ) 1.10,1 

מ. 

_קרדנם, לפרו — 03646035 1,37310 — ( 1895 — 1970 ), מדינאי 
מכסיקני. בגיל 18 הצטרף לגימות המהפכנים של ונוסטינו 
קרנסה ( 103112033 1859 — 1920 ) . והגיל 23 היה ״גנרל״. ב 1928 היה 
למושל מדינת מיצ׳ואןן ( 14161103620 ), מולדתו. ק' נעשה דמות 
לאומית ונשיא 11 א? (״המפלגה הלאומית המהפכנית״) ב 1930 , שר- 
הפנים של מכסיקו — ב 1931 , שר־המלהמה — ב 1933 . בשנים 
1934 — 1940 היה נשיא מכסיק(. 

כנשיא היה לאומני ביהסי־חוץ ורדיקלי במדיניות-הפנים. הוא דגל 
ברפורמה חקלאית, עשה לחלוקת אדמות לאיכרים עניים ותמך בהם 


במתן הלוואות. כן שיתף־פעולו, עם האיגודים המקצועיים, והאדירם. 
לטרוצקי(ע״ע) נתן מקלט, ובהשפעתו יזם מדיניות סוציאלית מתקד¬ 
מת, במלחמת-האזרחים בספרד תמך בכוחות הממשלה. ב 1937 הלאים 
את מסה״ב, שהיתה בבעלות זרה, וב 1938 תפש את בל בארוח־הנפט 
במדינה. דבר שהביא לפכסיד המור עם או,"ב ואנגליה. אח״ב מכר 
נפט לגרמניה הנאצית ולאיטליה■ ברם, משהצטרפה מכסיקו למלה״ע 
11 . לצד בעלות-הברית, נעשה ק/ הנשיא-לשעבר, שר ההגנה הל¬ 
אומית. 

עד סוף ימיו היה ק׳ מתנגד חריף לאה״ב ולמדיניותה ברחבי 
אמריקה. ב 1955 קיבל מבריה־מ את "פרס סטלין". בעלות קסטרו 
(ע״ע) לשלטון בקובה ( 1959 ) תמך בו בעקביות. 

61 1/100 ־ 50 11 > 0 ה 0 {< $01 י!/! 2/105 > 505 ,.ל) ״ 1 ,־ 16 > סחז 10 יז<)<) , 140x100 ? 

, 50061 ״;״ 70 . 0 ; 1940 , 1940 — 1934 , 0 ^ 441x 

. 1952 , 0 > ■ 190x00 

לןךד ׳ ח, 0 ־^ 0 "'!ם — 211366 011106 03101116X5 "״ - ( 1896 — 
1937 ), כימאי וממציא אמריקני. פעל במוסדות אקדמיים 
שובים באה״ב (ביניהם, אוניברסיטת הרוורד) וס 1928 ועד יומו 
האחרון בחברת דו־פונט, שם כיהן כראש צוות המחקר לכימיה 
אורגנית. תגליתו החשובה הראשונה היתה השימוש בכלורופרן 
כחומר מוצא להכנת גומי סינתטי (ע״ע קאוצ׳וק), שמבחינות מסוי¬ 
מות עולה על הגומי הטבעי. כ״ב פרסם עבודות חשובות ביותר על 
עקרונות הפולימריזציה והקופולימרמציה (ע״ע פולימרים). אחת 
התוצאות החשובות של מחקריו הבסיסיים היתד, המצאת הניילון 
(ע״ע סיבים! פולימרים) בידי חוקרי חברת דרפונט. 

־ 610 ,.,^. 11.5 1110 01 $0100005 6 > . 1 ז 01 \ 2 . 4:11 ־ 1 ) .€ . 14 .׳־מ , 015 ג 61 \נ ..מ 
. 1939 ,( 5, XX ־ 011 תז 40 ^ 311111031 ־)£ 

קרה־קום (בתורכית— חול שחור), מדבר חול באסיה המרכזית, 
ברפובליקה חתורכמנית, בריה״ט. משתרע בין הנהר אמו- 
דדיה (ע״ע) והרי קופט־דאג. שטחו כ 300,000 קמ״ר (ע״ע מדבר, 
עט׳ 183 , ושם מפת מדבריות העולם), תבליט ד,ק' גלי ומבותר, 
ונטייתו הכללית ממזרח למערב. במקומות נמובים נחשפות קרקפות 
מלחה הדסיתיות (טקיר). נ 5% משטח המדבר מנוסה חוליות (ע״ע 
חולית) נודדות (מטיפוס הסהרון), ורובן נמשכות בהתאם לכיוון 
הרוחות השולטות מצפון לדרום (תמי, ע״ע מדבר, עם׳ 185 ). גובה 
רכסי החולות מ 3 ־- 5 מ׳ ועד 40 - 60 מ׳. האקלים מדברי קיצוני. 
הקיץ הם. יבש וארוך, והטמפרטורה היומית הממוצעת ״ 28 —־ 32 . 
החורף הקד, כולל תקופות כפור ממושכות וטמפרטורות ינואר ממוצ¬ 
עות של • 5 - בצפון ו ■ 13 ־ בדרום. כמות המשקעים השנתית הממוצ¬ 
עת 150 מ״מ בדרום, 60 ס״מ בצפון, יורדת ברובה בחדשים פברואר- 
אפריל. למרות העדר דשת חידרוגדפית(מלבד הנהרות אמו־דריח, טג־ן 
וסורגב) עשיר ד,ק׳ במי תהום, רובם מלוחים. בעונת האביב מתכסה 
הק׳ (לבד מן החוליות הנודדות) במעטה ירק המשמש במרעה לצאן 
וגמלים. מלבד התורבמנים הנודדים במרחבי המדבר עם עדריהם, 
מרוכזת רוב האוכלוסיה בנאות־מדבר ולאורך עמקי הנהרות. בתקופה 
הסובייטית הוקמו בק׳ משקים ממלכתיים גדולים לגידול בע״ח, נחפרו 
בארות. פותחה הפקת מחצבים (נפדית, נפט וגז טבעי) ונסללו דרכים. 
בדרום ק , נחפרה תפלה המושכת מים מהאמו־דריה עד מרגלות הרי 
קופט־דאג ומשמשת להשקיית שטחים סמוכים ולשיט. 

לןךה־קןלפק (?סס(/,רפובליקה אוטו¬ 
נומית בצפון־מערב אוזבקיסטן(ע״ע), בריה״ם. שטחה 165,600 
קמ״ר ובה 804,000 תושבים ( 1975 ). ק׳ שוכנת לחופה הדרומי של 
ימת ארל (ע״ע) ומשתרעת על הלקו המערב־ של מדבר החולות 
קיזיל-קום, על דלתת הנהר אמו־דליה (ע״ע) ועל חלקה הדרום־ 
מזרחי של הרמה המדברית הנמוכה אוסט־יוויס. האקלים מדברי צחיח 
והטמפרטורות קיצוניות. כמות המשקעים השנתית הממוצעת 110 
מ״ס. 



75 


קרה־קלפק — קרואטיה 


76 


כ 64% מחושבי קי מתגוררים בכפרים, האזורים המאוכלסים ביותר 
הם דלתות הנהר אמו-דריה ועמקו. האזורים המדבריים כמעט אינם 
מיושבים ע״י אוכלוסיית־קבע. מרבית התושבים הם אוזבקיס, 
"קזח׳ים, רוסים ותורכמנים. האוכלוסיה המקורית קרה־קלפים, המונים 
236,000 איש ( 1970 ), משתייכים לקבוצת הלאומים התורכיים, שנת¬ 
גבשה כיחידה לאומית במאות ה 15 — 16 . עד המאה ה 18 שכנו הקרה- 
קלפים בקרבת שפכו של הנהר סיר־דריה, אך התפזרו בכל רחבי 
אסיה המרכזית, לאחר שנכבש האיזור ע״י הג־ונגארים ב 1723 , 
כלכלת ק , מבוססת על חקלאות־שלהין בעמק האמו־דריה. הגידול 
העיקרי הוא הכותנה. גידולים נוספים: אספסת, אורז, תירס, עצי פרי. 
גפנים ותולעי־משי. באזורים הבלתי מושקים נפוצים גידולי צאן 
(בעיקר כבשי קרקול), בקר, סוסים וגמלים. ימת ארל ונהר אמו־דריה 
עשירים בדגה. מפעלי התעשיה החשובים מעבדים תוצרת חקלאית, 
ומכילים ברובם מנפסות כותנה ומפעלים לשיפור דגים. 

ב 1837 סופח שטחה של ק׳ לרוסיה. ב 1925 הפכו השלסונות 
הסובייטיים את ק׳ למחוז אוטונומי וב 1932 לרפובליקה אוסונומית 
בתחום הפדרציה הדוסית. מ 1936 משתייכת ק' לאוזבקיסטן, 

קרו, דוד ( 1782 לערך, פורדון ]חבל פוזנן] — 1839 , פוזנן), 
פדגוג וסופר עברי. בגיל צעיר הצטרך לחוג המשכילים 
בפוזנן, וגילה התעניינות מיוחדת בבעיות חינוך. בכרכים ט׳—י׳ של 
״המאסף' (תק׳ע/א) נתפרסם חיבורו -גידול בנים' — ברוח התנועה 
הפילנתרופיניססית, הרואה את מטרת החינוך המרבזית בהכשרת 
התלמידים להתנהגות מוסרית נאותה. חיבור זה נמנה עם מיטב 
החיבורים על החינוך בספרות ההשכלה העברית. את רעיונותיו 
ניסה להגשים בביה״ס שפתה בפוזנן ב 1815 . ביה״ס הזה היה ביה״ס 
היהודי הראשון בכל חבל פוזנן ששפת־ההוראד, בו היתד, גרמנית 
ומרבית המקצועות שנלמדו בו היו כלליים. מטרתו היתד, להכשיר 
תלמידים ללימודים תיכוניים, אגב הקניית ידיעות מסוימות גם 
בלימודי היהדות. 

כשפרץ הפולמוס מסביב ל״היכל" הרפורמי בהמבורג, פרסם ק , 
( 1820 ) את ספרו.,ברית אמת", תחת השם אפתי בן אבידע אחיצדק, 
ואגב העלמת מקום הדפסת הספר (העיר דסאו), והחלפתו ב״קונס־ 
טאנסינה". חלקו הראשון, "ברית אלוהים", מסנגר על השינויים 
בביהכ״נ ומטיף לחדול מהתבדלות מן העמים. היה זד. החיבור 
הראשון שתגועת ההשכלה העזה להיחלץ בו למלחמה גלויה במוסד 
הרבנות. את חלקו השני של "ברית אמת" הו״ל מחוש י. ל. מיזס, 
בשם ״תכונת הרבנים״ (וינה 1823 , = 1879 ) ואגב שינוי כינויו הבדוי 
של המחבר ל..אוריד, ממשפחת הפאלקירה". בשולי הספר הוסיף 
המהדיר קצת הערות בחתימתו. ק׳ פרסם גם מאמרים ושירים אחדים 
ב״בכורי העתים" ט', תק״צ. 

י. קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, ב׳, 5 ד 2 — 277 , 
279 — 282 , תשי״ב; ע. א. סימון, הפילאבתרופיניזם הפדגוגי והחינוך 
היהודי (כתוך 1 ס׳ היובל לכבוי מ. מ. קפלז). תשי׳ג, מ. אליאב. 
ההינון היהודי בגרמניה בימי ההשכלה והאמנציפציה. 58 — 59 , 326 — 

327 , תשכ״א 1 .ס ״״•/ ״' 11 7 ״״ .,. 1 !ין, .עז 

. 1810 

קרו, העריך — €310 11:11 זוזו 713 — ( 1834 — 1910 ), כימאי תעשייתי 
וממציא גרמני שמוצא יהודי. למד באוניברסיטת ברלין ועבד 
החל ס 1855 בבית־חרושת לצביעת בדים במילהיים (ת 3 וחופי 1 !ו 11 \ 
• 1111111 ״(>). ב 1859 השתקע באנגליה ועבד ככימאי תעשייתי במשך 
שבע שנים, תקופה בה גילה תהליכים חדשים וחשובים להכנת המרי 
צביעה סינתטיים (ע״ע צבע) 1 ביניהם הצבעים חום־ביססרק וצהוב־ 
מרציוס, שבגילוים שיתף פעולה עם מרסיוס ( 1113111115 ). ב 1866 הזד 
לגרמניה ועסק במחקר בסיסי במעבדתו של בונזן (ע״ע) בהיידלבדג. 
כעבור שנתיים הוזמן לכהן כאחד ממנהליה של החברה הגרמנית 
החשובה , 7.111,1 !.[״,ף 30 חו 1 ו!,\י, ■"[-"■חס(. הוא שיתף פעולה עם 
גדולי הכימאים הגרמנים בתקופתו, ביניהם בייר וגרבה. כשרונו 


העיקרי ניכר בהפיכת תגליות מדעיות בסיסיות לתהליכים תעשייתיים 
ובפיתוח תהליכים שימושיים חדשים, פשוטים וזולים, עפ״ר בשטח 
חמרי הצבע. כך, לפשל, גילה את החומצה העל-גפריתנית ,. 50 ־ 11 
(ע״ע גפרית) המשמשת מחמצן תעשייתי חשוב. והקרויה על שמו 
"חומצת ק׳". 

קרו, יוסף, ע״ע קארו יוסף. 

קרואסיו! (קרואסית 17717315113 אנג' 003113 ), רפובליקה 
(מאז 1946 ) ביוגוסלויה (ע״ע) בצפון-מערב המדינה, לחוף 
הים האדרייתי. ק' כוללת גם את חבל סלווניה ודלמטיה (ע״ע) ואת 
רובו של חצי-האי איססריה (ע״ע). שטחה 56,538 קפ״ר, ובה 
4,346,376 תושבים ( 1971 ), רובם קרואטים קתולים ומיעוטם 
סרבים והונגרים. 

את צפון ק' מנקזים הנהרות סאווה ודראווה; החבלים מישורי 
וגבעי, הקרקעות פוריות והאקלים ממוזג. בדרום — עד לחוף הים 
האדרייתי — שולט נוף הררי של האלפים הרינריים, שגבר,ם מגיע 
ל 1,831 ם׳ בתחום ק׳! הם בנויים אבן־גיר ועשירים בתצורות 
קארסטיות. החוף האדרייתי (ובעיקר דלמטיח), הנהנה מאקלים 
ים־תיכוני, מפורץ מאד ולארפו למעלה מ 1,000 איים. כ 3 /! משטח 
ק׳ מכוסה יערות. 

ק' היא מהפפותחות ברפובליקות של יוגוסלוויה ובה תעשיה 
חשובה, המבוססת ברובה על עיבוד חמרי־גלם המופקים בתחומה. 
בק׳ מצויים מכרות הפחם החשובים במדינה, שדות נפט וגז טבעי 
קטנים, ואבן־גיר ובוכסיט, המזינים מפעלי מלס ואלומיניום. ק ׳ 
מספקת את רוב מוצרי הנפט של יוגוסלוויה (כתי-זיקוק בריקה 
וסיסאק). מפעלי-תעשיה אחרים הם לפטלורגיה, מכונות, אלקטרו¬ 
ניקה, טכסטיל, עיבוד עור ועץ וסספנות. בחבל ההררי מנוצלים 
הנהרות להפקת אנרגיה חשמלית. מרכזי התעשיד, והערים הראשיות 
של ק' הן: זגרב (הבירה), 566,084 חוש' ( 1971 ) 1 ריקה (נמל 
ראשי), 132,933 תוש׳ו ספליט. 151,875 תוש׳ (עי ערכיהן). 

החקלאות חשובה בעיקר בחלקה הצפוני הפורה של ק׳, כאן 
מגדלים דגנים, סלק סוכר, צמחי שמן, מספוא, עצי-פרי וגפנים. 
ענפי החקלאות העיקריים בחבל ההררי הם יערנות וגידול צאן. 
בחוף האררייתי שלטת חקלאות ים־תיכונית (זית, הדרים, גפן ועוד) 
ודיג. מקום חשיב בכלכלת ק׳ תופס ענף התיירות. פוקדי-המשיכה 
העיקריים לתיירים (בעיקר תיירות חוץ) שוכנים לאורך החוף 
האדרייתי הציורי ובאייו המרובים, וכן בהבל הקארסטי הידוע 
במערותיו. אתר התיירות הנודע־ביותר היא העיר ההיסטורית 
דוברובניק. את ק' חוצים דרכי תחבורה מאירופה המערבית לארצות 
הבלקן; דרכה עוברת התנועה מאוסטריה, הונגריה וציכוסלובקיה 
לנמלי הים האררייתי, ג שס 

ספרות, הקרואטים. בדומה לסרבים, קיבלו את כתבי-הקודש 
מידי תלמידיהם של אבות־הכנסיה הסלווים, קירילוס ומתודיוס 
(ע״ע). הליטורגיה הסלווית עודדה צמיחת שירים וסיפורים על 
מרים אם ישו, אגדות על היי קדושים, ועוד. 

האפוס הקרואטי הראשון, 1111112 ( (״יהודית״), נכתב ב 1501 בידי 
מארקו מארוליץ׳( 1450 — 1524 ). ערש־הרנסאנס לאיזור כולו שימשה 
העיר דוברובניק (ע״ע), ששמרה על מידה רבה של עצמאות! 
בהשפעת הרנסאנס האיטלקי התפתחה בה ספרות לאומית וקמו בה 
סופרים בעלי שיעור־קומה, עד סוף המאה ה 18 — בשירה הלירית: 
שישקו מנציסיץ■ ( 1457 — 1527 ), דינקו זלאטאריץ' ( 1558 — 1609 ) 1 
בשירה הדתית: מאורו וטראנוביץ' ( 1482 — 1576 ). אנדריה ציוברא־ 
נוביץ׳(':,:״,״!;״!ס; ראשית המאה ה 16 ) כתב שירי־קדנוול ופטאר 
הקטורוביץ׳ ( 1487 — 1572 ) כתב שירים פולקלוריים ראשונים. נצי¬ 
גיה של השירה הפסטורלית היו זלאטאריץ׳ וגונדוליץ׳ (ע״ע). גדול 




77 


קרואטיה 


78 


משוררי הרנסאנס בארגו. השירה הדרמתית שאבה את נושאיה 
מבתבי-הקודש ומן המיתולוגיה. בתחום זה בלם מארין דרז׳יץ־ 
(סנמס: 1508 — 1567 ). בזול ההומור והצביון המקומי, שהיה יוצרה 
של קומדיית־הרנסאנס בק׳. 

עם החיבורים מבשרי האחדות היוגוסלווית נמנתה הכרוניקה־ 
בהרוזים של הכומר הפרנציסקני אנדריה קאצ׳יץ׳ מיוצ׳יץ׳ () 14301 
:,:, 1:0 ,?; 1704 — 1760 ). 083 ; 51 ח 1 ׳\ 10 צ 1 ;!: 2:0 ח 080:11,1 : 1432801,0 
(,שיחה נעימה על העם הסלווי"), 1756 . רמות חשובה אחרת בתנועת 
התחיה הלאומית־הרוסנסית היתד. זו של הסופר ל. גי (ע״ע). 
המדינאי והסופר א, מז׳ורניץ׳ (ע״ע) היה מחברו של אפוס גדול, 
רומנטי וממריד. 

במבנה הפדרסיווי של הרפובליקה, עם האוטונומיה של כל לאום 
ולאום בתחום התרבות, נוצרו תנאים מתאימים להתפתחות הפשית 
ולביטוי עצמי של העפים. סביב כה״ע נון(חסמא) התרכזו סופרים. 
שביקשו לשמור על השגי התנועה ה״אילירית": פירקו בוגוביז , 
( 1816 — 1893 ) טען במחזותיו נגד המבנה הפאודלי של החברה הקרו¬ 
אטית, ולוקה בוטיץ׳ ( 1830 — 1863 ) שאף בסיפוריו ובשיריו לאחדות 
סלווית. הדור החדש ביקש לפתח את הרעיונות העיקריים של 
ה״איליריזם" בשוותו להם אופי "יוגוסלווי". הפילולוג יגיץ׳ (ע״ע) 
והסופר ופבקר־הספרות אוגוסט שנואה ( £003 §: 1838 — 1881 ) ביקשו 
להפוך את הספרות למכשיר חינוכי. שנואה ניסה ידו כמעט בבל 
סוגי הספרות: את השירה העשיר במקצבים חדשים, לסיפור הקצר 
הקנה ערכים אסנותיים. וברומנים תיאר אח כל שכבות העם. 

עד 1880 בקירוב היתד, ההשפעה הגרמנית הרומנטית המכרעת 
בספרות הקרואטית. ואולם, בעשור האחרון של המאה החלו חודרים 
זרמים ראליסטיים ונטורליסטיים מצרפת ומרוסיה. הגדולים במחברי 
הרומנים היו: אונך קומיצ׳יד ( 1850 — 1904 ), אנסה קובאצייץ׳ 
( 1854 — 1889 ), מחבר רומן־הסופת :ז 1£8181:3111 0 (.,במשרד־ 
הרשם״), 1888 , דנגפלאוו נובאק ( 1905-1859 ), ואחרים. הם תיארו 
את המאבקים הפוליטיים ואת המציאות החברתית. הניתוח הפסיכו¬ 
לוגי היה למגמה המובהקת ביצירתו של יאנקו לסקובאר ( 1861 — 
1949 ). בשירה בלם המשורר הלירי המהפכן סילויה סטרהימיר 
קרניצ׳ויץ' (ע״ע). 

נציג התנועה הספרותית ספוגת הרעיונות הפוליטיים החדשים מן 
המערב, "מודרנה", היה הסופר רב־ההשפעה אנטון גוסטאוו מאטוש 
( 1873 — 1914 ), שכתב מסות. סיפורים קצרים, מאמרי־ביקורת ושי¬ 
רים. גם נזור (ע״ע) היה מן הבולטים בסופרי הדור בק׳. גדול 
הסופרים ביוגוסלוויה שבין שתי מלה״ע היה קרלרה (ע״ע). אוגוסט 
צזאןץ ( 1893 — 1941 ) חיבר סיפורים קצרים ורומנים בעלי נטיות 
פסיכואנליטיות וסוציאליסטיות־מהפכניות. הפואמה של המספר וה¬ 
משורר איוואן גוראן־קובאצ׳ייד ( 1913 — 1943 ), 120,3 ("הבור"), 
1943 , מתארת את אימת הפינויים של קרבנות הפאשיזם. סופרים 
אחרים בני המאה הסב הם: סלאווקו קולאר ( 1891 — 1963 ), טין 
אויוויץ׳ ( ££10 [( 1 ! 1891 — 1955 ), גוסטאוו קרקלץ ( 1£1££ ז> 1 ז נו׳ 
1899 ). דונרישה צזאריץ׳ (נו׳ 1902 ) ודראגוסין טאדייאנוביז׳ 
(::״ס״סנ^סז! נו׳ 1905 ). למן סוף המאה ה 19 ניכרת נספרות 
הקרואטית התקרבות מתמדת אל הספרויות האירופיות על זרמיהן 
השונים. — וע״ע סרבו־קרואטית, לשון: סרבו־קרואטית, ספרות 
עממית: סרביה, ספרות. 

- 11 ?*# ה 0 י.ו #0£1 * 1/1 / 0 1$ * 0 ? * 1/1 מס {* 1101111 , 3 ת 1 זב< 1 ז 10 .! 

; 955 ! ,*■ 1.11011110 < 20$101 * ¥1 /ס ץ( 11$10 ) 4 * ,: 81 ־ 31 ( 1 ; 1931 ,* 11 ;) 

,^זב׳ובן ; 1960 ,*• 0110 ** 011 001100 * 0 ?•( 0 * 0 <) €001001 , 10 ( 31 ^ 1 . 4 > 

£351 1 >חב : 513001116 סו! , !) */■ 04 * 7 1 / 01/0011011 ׳ס 11111 *€ 161/1 *•><{/ 

110 * 1 * *סססז*!!*! . 8 ; 1962/3 ,( 1 ״^ X ממנזסזעג! 

, 0$1$ ה 0 *£וןה% *))ו! 0 ( 1 * 1 / *[סוסה . 3 * 1 ,$ס/? , 51041 . 1 ^ ; 1970 , 0 ו/ 111£0$101 

. 1971 
יצ. ג. 


אמנות. רוב המבנים שהוקמו באחור ק׳ עד המאה ה 13 נהרסו 
בפלישות ובמלחמות. המבנה הגדול-ביותר מיה״ב — הקתדרלה של 
זאגרב — הוקמה ב 1280 בקירוב על יסודות קדומים־יותר, אך 
שונתה פעמים רבות במרוצת השנים. במחצית השניה של המאה 
ה 13 הוחל גם בבנייתה של כנסיית מארקוס הקדוש בזאגרב (ברובה 
נבנתה-מחדש במאה ה 15 ). גם שרירי כנסיית־המנזר בטופוסקו הם 
דוגמה לבניה גותית מונומנטלית בק׳. ארמון נסיכי רונדובניק. 
ביטוי מובהק של הגותיקה המאוחרת, תוכנן בסאה ה 15 . תחילה 
בידי הארדיכל האיטלקי אינופריו די ג׳ורדאנו די לה קאווה, ואה״ב, 
מחדש. בידי מיכלוצו (ע״ע). שרידי בניינים מתקופות קדומות 
ומאוחדות יותר מצויים גם בערים זאדאר, טרוגיר וספליט. דוגמה 
למעבר סן הגותיקה אל ראשית הרנסאנס משמשת יצירתו של 
הארדיכל והפסל גאורג מאטייויץ׳ (מת 1475 ). סגנון הרנסאנס 
השתלט שליטה מוחלטת על הבניה הקרואטית הודות לאדריכל 
ניקולו מפירנצה (הקתדרלה בשיבניק. 1500 בקירוב). שפע של 
בנייני-בארוק מצויים בצפון ק־. בלפוגלאווה וסביבתה. בקרב 
נזירי מנזר לפוגלאווה היו ציירים, פסלים. ארדיכלים ואמני מלאכת־ 
מחשבת רבים. סגנון הבידרמיאר (ע״ע), שנתקבל בראשית 
המאה ה 19 . נדחק ע״י החקיינות של סוף המאה. 

רישומם של ציירי-הפרסקו האיטלקים ניכר בציורי-הקיר הכנסיי¬ 
תיים. למן המאה ה 15 פעלו בק׳ אמנים זרים רבים, ובעקבותיהם, 
נם בתלמידיהם, הופיעו הציירים הקרואטים הראשונים הראויים- 
לציון. אסכולת־דוברובניק (המאה ד. 16 ) נשארה נאמנה לסגנון 
הרנסאנס, אם־כי היתה מקורית למדי (ניקולה בוז׳ידארוויץ׳). 
האילוזיוניזם המרומז של הצייר האוסטרי שפעל בק׳, יוהאן ראנגר 
( 1700 — 1753 ), וציורי-המזבח של פ. בוביז׳ (מת 1728 ) בזאגרב, 
מציינים את התעצמותו של הבארוק. 

על התקופה שלאחר מלה״ע 1 — ע״ע יוגוסלויה. ענד 317-315 . 
וע״ע סרביה. אמנות. 

? 1917 .) 0101 * 01001101 01070210 ( 1 , 111 ) 114 ) 9101 ! .?- 315 ? 1 ־ 11111 )•>^ 

, 14 ( 831 ״ 1 ; 1921/2 , 1-11 , 110110/70 *!* 110 * 0 001010210 1.0 , 1 ) 11113 ( 1 

ה 1 * 01 * 1 ה 0 ? 5 ,(.!מ) ז 3 <%ז 140 ; 1943 , 0 ! 1/0 * 11 1 * 0 ) 1 1 ! 0 ו 17 *{ 1107 

. 195 6 ,{ 0 )( 015 < 1 * 11 

היסטוריה. במאות ה 6 —ה 8 התיישבו הקרואטים, סלוויס 
שבאו משפלת פאנוניה, בעמקי הדראווה והסאווה ובאיזור דלמטיה. 
לפי גירסה אחת הזמינם הקיסר הרקליום (ע״ע) ב 626 להתיישב 
בשטחים אלה נדי שיהוו משקל־נגד לאווארים. והקרואטים קיבלו 
את הנצרות בהשפעת מיסיונרים שבאו מרומא לפי הוראתו: כך 
נכללו בחוג ההשפעה של האפיפיורות. אוכלוסיית הערים הרומיות 
נטמעה בקרואטים, אך ההשפעה הביזנטית באיזור החוף נמשכה 
זמן רב. בשלום שכרתו ביזנטיון וממלכת הפרנקים ב 812 חולקה ק', 
אך באמצע המאה ה 9 נתאחדה מחדש, וב 880 לערך נעשה נראניס- 
לאב לדונם הקרואטים העצמאי הראשון. ב 925 הכתיר האפיפיור 
יוד,נס x את הדוכס טומיסלאב למלך. ב 1000 בקירוב השתלטה 
ונציה על כל החוף הדלמטי. המלך פטאר קראשימיר 1¥ (מלך 
בשנים 1058 — 1074 ) חידש את שלטונו על דלמטיה וסיפח את 
סלאווגיה. השפעת האפיפיורות על המלוכה עוררה התנגדות עממית, 
והמלך דימיטריה זוונימיר, שהוכתר בידי שליח האפיפיור, נרצח 
ב 1089 . באנדרלמוסיה שנוצרה השתלט על ק׳ ( 1091 ) לסלו 1 , 
מלך הונגריה. הוא הקים בישופות בזאגרב ( 1094 ). וזו הפנה למרכז 
הדתי של ק׳. מרידות אחדות נגד הונגריה נסתיימו בדיכוי, וב 1102 
הושג הסכם בין האצולה הקרואטית למלך קאלמאן: הוא נבחר למלך 
והתחייב לא לספח את ק׳ להונגריה: נקבע שענייני הפנים ינוהלו 
בידי ד,.באף ( 8361:8 ), שליח הכתר, שימונה בהסכמת אסיפת 
המעמדות (: 531,0 ) של ק". 

השתרשות הפאודליזם הביאה להיווצרות בתי-אצולה חזקים - 
פראנקופאן, בריביר ושוביץ׳ — ששלטו בשסחים נרחבים, בייתויו' 



79 


זרואטיה — קרוב, שיטות 


80 


בדרום. ב 1301 בחרו הקרואסים בשרל דובר מבית אבדו לפלך, 
וההונגרים המליכוהו ב 1310 . המחלוקת הממושכת על כס־המלכוון 
ביז בית אנז׳ו לבית לופסמבודג (ע״ע הונגריה, עמ׳ 852 ) ההישד, 
אח השתלטות ונציה על דלמטיה ואת ראשית חדירת התורכים. 
שהשתלטו על חלק גדול מק' לאחד תבוסת הקרואטים בקדבווה 
( 3 ׳\גנ 8.11 : 1493 ) ותבוסת ההונגרים במוהץ׳ ( 1526 ). 

ב 1527 בתרו הקרואטים בפדדיננד (ע״ע) מבית הבסבורג 
(מאוסטריה) למלך. ב 1578 אורגנו אזורי ק׳ שלא נפלו לידי התורכים 
כחלק סאיזוד־הספר הצבאי של הקיסרות. האיזור היה בשלטונה 
הישיר של המלוכה בווינה: זו מסרה אדמות תמורת שירות צבאי. 
בידהשאר לפליטים סרביים רבים שדתם אורתודוכסית. ונוצרה 
מתיחות בינם לביו הקרואטים (הקתולים). במחאה על האבסולוטיזם 
האוסטרי פרצה התקוממות ( 1663 ), בהנהגת פטאר זרניסקי( 21015111 ) 
וקרססו פראנקופאן, שכרתו ברית עם חלק מהאצולה ההונגרית. 
המרידה הסתיימה בבשלון תרח והמנהיגים הוצאו־להודג בווינה 
( 1671 ). בעקבות הדיפת התורכים בשלהי המאה ה 17 בא צמצום 
נוסף באוטונומיה של ק/ ב 1713 קיבלו הקרואטים את ה״סנקציה 
הפראגמאטית״ (ע״ע אוסטריה-הונגריה, עמ ׳ 986 ), שהבטיחה 
הורשת הבתר גם לנסיכה מבית הבסבורג (ולא רק ליורש זכר). 
הם התנו את קבלתה בניתוק גמור מהונגריה, בעוד שההונגרים 
דרשו תמורת הסכמתם לסנקציה (ב 1722 ), שק׳ תישאר תחת הכתר 
ההונגרי. נסיונות ההונגרים להשליט את שפתם בק , ומלחמות 
המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליון עוררו רגשות לאומיים בק׳. 
המשורר והעתונאי ל. גי(ע״ע) הוציא מ 1834 כ״ע ויסד את "התנועה 
האילירית• במטרה ללבד את כל העמים הסלוויים הדרומיים. 
כשפרצה מהפכת 1848 בהונגריה התנגדו הקרואטים להחלת הדרישות 
ההונגריות על ארצם והדגישו את מעמדם העצמאי. המלוכה בווינה 
ניצלה אה הניגודים והשתמשה בצבא ק׳, שבראשו עמד ה״באף 
( 830 , ברין) יוסיף .ילאצ׳יץ־. לדיכוי המהפכה בהונגריה. בתקופת 
האבסולוטיזם הקיצוני שלאחר 1848 בוטלו החירויות בק', ובארגוך 
מחדש של הקיסרות ב 1667 (ע״ע אוסטריה־הונגריה, עמי 990 ) 
בכללה ק׳ בחלק ההונגרי. ב 1868 ניתנה אוטונומיה בתהום המוניצי¬ 
פלי, הדתי. החינוכי והמשפטי. אבל נקבע שהונגריה תמנה את 
הבאן. דלמטיה נשארה בתחומי המינהל האוסטרי. 

התגובה להסדר 1868 ולנסיונות־הדיכוי מצד ההונגרים היתד, 
מגוונת. הבישוף יוסיפ שטרוספאייר נתן לתנועה האילירית מגמה 
תרבותית וחתירה לאוטונומיה במסגרת הממלכה ההבסבורגית. 
ב 1903 החל שיתוף־פעולה ביו הקרואטים לסרבים שבקי, ובבחירות 
1906 זכתה ה״ברית הסרבית־קרואטית" לרוב המושבים בסאבור. 
כשהואשמה מפלגה זו בבגידה. הוכיחה בפשפט־דיבה של פרידיונג 
(ע״ע), שהיתה זו אשמת-שווא. ההונגרים דחו את הצעת ה״טריאלי־ 
זם", שלפיד, יהוו הסלווים הדרומיים בהנהגת ק׳ חלק שלישי של 
הקיסרות. הצעה זו נידונה בחוגי־החצר בווינה, בייחוד מצד פרנץ 
פרדיננד, וזכתה לתומכים רבים בק׳. ב 1917 התגבש "המועדון 
חיוגוסלווי" בפרלמנט הכל־קיסדי בווינה, ודרש איחוד הסלווים 
הדרומיים במסגרת הקיסרות. אבל הפעילות המרכזית בזמן מלה״ע 1 
היתד, בוועד היוגוסלווי, שישב בפריס ובלונדון ובראשו עמד 
טרומביץ׳. יחד עם גיקולה פשיץ' (ע״ע), רה״מ של סרביה, פרסם 
הוועד אח הצהרת קורפו ( 20.7.17 ), שדרשה איחוד. כל הסלווים 
הדרומיים עם סרביה. תבוסת צבאות המרכז בחזית סאלוניקי 
(ספטמבר 1918 ) עוררה גל שביתות והתקוממויות בק׳. ב 29.10.18 
הכריז הסאבוד על ניתוק ק' מהקיסרות ועל הקמת ..מדינת הסרבים, 
הקרואטים והסלובנים". ב 1.12.18 התאחדה ק' עם סרביה ומונטנגרו, 
הכירה במלך הסרבי כמלכה והוקמה מלכות הסרבים, הקרואטים 
והסלובנים — לימים ״יוגוסלויה״ (ע״ע, עם׳ 308 ). 

ק׳ לא הסכימה להגמוניה הסרבית ולחוקה הריכוזית! מאבקה 


לאוטונומיה במסגרות מתונות, כמפלגת האיכרים. וקיצוניות — 
כ 53 ט 5 ס. מנע את גיבוש המדינה החדשה (שם, עמ׳ 309 — 311 ). 
ב 26.8.39 הושגה פשרה. ולפיה הוקם לקרואטיס מחוז אוטונומי 
( 13,5,31513 83005003 ) . לאחר כיבוש יוגוסלוויה בידי "כוחות 
הציר" הוכרז על הקמת ק׳ עצמאית (ר׳ מפה בע' יוגוסלויה, עם׳ 
312 ), והומלך עליה נסיך מבית סאוויה. בראש המדינה הועמד 
מנהיג הארגון הפאשיסטי ..אוסטאשה". אנסה פאווליץ׳, וזה פעל 
כשליט־בובה מטעם הגרמנים ודיכא והשמיד את הסרבים והיהודים. 
כוחות פרטיזנים פעלו בקי, ובמאי 1945 השתלטו על זאגרב. הממשלה 
הפאשיסטית נמלטה וק׳ נעשתה לחלק מהרפובליקה הפדרלית של 
יוגוסלוויה. הסאבור של ק' ממשיך להתקיים; הוא ממנה ממשלה 
המכונה "מועצה מבצעת" ולה סמכויות אוטונומיות מסוימות. 

1/16 /) 00 08 011616 / 51111 1 * ? 0111/16 5 7/16 , 315011 '%'- 014 :!:>$ . 11 

; 1917 , 1 ,. 14 ■ 161 ) 0616/116/116 , 81510 .? ; 1911 ,׳<^ 0 ־מ>מ 40 ז! #■< 11  1 ט 0 . 5 ; 1955 , 1 , 16 ק 760 .€ 1/16 /ס !( 1-111101 4 , ,ת 10 ז 0 ׳ €4 ־ 1 ינ . 11 .? 

..>/ ־/ 0 ( 1 , 05231 ־ 81 . 1 ^ - ־<ז 140 . 13 : 1964 01 ' 61 ו/) 16 \ /ס /(■ 1711101 

. 1964 , 1945 — 1941 , 110 / 10 - 51001 ! 11 ( 1 

י, לו. 

מצבות מעידות על מציאות יהודים בק׳ במאות הראשונות 
לסה״נ. חסדאי אבן שפרוט (ע״ע) מזכיר במכתבו למלך הכוזרים 
(המאה ה 10 ) שני יהודים. מר שאול ומר יוסף, במשלחת "סלך 
הגבלים״ — הלוא הוא קרשימיר מלך ק׳ — לח׳ליף עבד א(ל)־ 
רחמן 111 . מן המאה ה 12 נמצא ריכוז יהודי בזגרב (ע״ע). ב 1456 
גורשו היהודים מק׳. אך שבו אליה לאחר זמן; ב 1527 . עם ראשית 
השלטון ההבסבורגי, גורשו יהודי ק' סופית. 

בשלהי המאה ה 18 התחדש היישוב היהודי בק , , כאשר יהודים 
מהונגריה. בוהמיה, מוראוויה ובורגנלנד התיישבו באוסיק, זמין 
(ע׳ ערכיהם) _ורז׳דין וזגרב. ב 1773 נפקדו בק׳ 25 משפחות יהודיות, 
אך הודות לכתב־הזכויות של פרנ׳ן יוזף (ע״ע) 11 השתפר מצבם 
וגדל מספרם, אף כי רק ב 1873 הוענקו להם זכויות מלאות. מהרבנים 
הנודעים בק׳ במאה ה 19 היה ר׳ יהודה אלקלעי (ע״ע). עד 1890 
היתה אוסיק הקהילה הראשית, ומאז תפסה זגרב את מקומה. יהודי 
ק׳ עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה. 

בסוף מלה״ע 1 היו בק׳, סלווניה ודלמטיה כ 20,000 יהודים. 

הם התבלטו ברמתם הכלכלית והתרבותית, שהיתה מושפעת 
מהתרבות הגרמנית וההונגרית. בת״ס יהודיים נמצאו באוסיק, זמון 
וזגרב. בק׳ הורגשה האנטישמיות, שכמעט נעדרה ביתר חלקי 
יוגוסלוויה. הציונות היתד, הזרם הדומיננטי בקהילה, עם הקמת 
מדינת ק׳ העצמאית בחסות נאצית ( 1941 ), נשלחו יהודי ק׳ 
למחנות ורובם נרצחו בשנים 1941 — 1944 . מחנה־ההשמדה הגדול 
ביותר היה ביאסנובאץ (מנ׳זסמ־ג!() בו נרצחו ב 20,000 יהודים. 
לק׳ העצמאית צורפו נם בוסניה והרצגובינה — ועל ימי השואה 
שם ע׳ ערכיהן. הנמלטים לאיזוד הכיבוש האיטלקי הוהזקו במחנות־ 
מעצר על האיים ראב וקורצ׳ולה. עם כניעת איטליה ב 1943 הצליחו 
רבים — במיוחד מראב — להימלט ולהצטרף לפרטיזנים. 80% 
מיהודי ק' נספו בשואה. ולאחר המלחמה נותרו בק' רק כ 3,000 
יהודים! רובם עלו לישראל. השרידים חידשו אח החיים היהודיים 
ושיקמו מספר קהילות: בזגרב היו ב 1971 כס 1,40 יהודים! בספליט 
ובאוסיק — 220 יהודים. הקהילות מאוגדות באיגוד הקהילות. 

. 1 £ * € 666 / 111 % 11  61110 מ 1 1 ז 3110 מז: 0% ־ 1 קק 3 )׳ 
ענף המתמטיקה השימושית העוסק במציאת פתרונות 
מקורבים לבעיות מתמטיות מוגדרות. לש״ק יישום נרחב בפתרון 
בעיות במדעי הטבע וההנדסה. פתרון של בעיה סבוכה שבד״ב 
אין לה פתרון אנליטי נעשה ע״י ניסוח בעיה דומה. פשוטה־יותר 
(קירוב אנליטי), ובעקבותיו — קירוב מספרי לערבי הבעיה הקרובה 





81 


?ריב, שיטות 


82 


(קירוב נומרי). לעתים יש צורך בסדרה של קירובים אנליטיים 
לפני שניתן להפעיל קירובים נומריים. התפתחות המחשבים הגבירה 
במידה ניכרת את יכולת השימוש בקירובים נומריים והביאה לפיתוח 
ש״ק נומריות טהורות. בש״ק נומריות מבחינים בין שיטות ישירות, 
שהחישוב בהן נעשה בסדרה קבועה-מראש של פעולות, ובין שיטוח 
איטדטיוויות, שהן סדרות של קירובים, כשהמעבר בין שני קירובים 
עוקבים נעשה בשיטה ישירה. ש״ק כוללות גס חשבון שגיאות (ע״ע) 
הנובעות מקיטוע או עיגול. 

בש״ק משתמשים בפתרונות של משוואות לינאריות וחישובי 
מטריצות למציאת אפסים של פונקציות, למציאת מינימום ומכסימום 
של פונקציות, לחישובים מספריים של פונקציות ואינטגרלים 
ולפתרון משוואות דיפרנציאליות. 

הזית המחקר בש״ק מתרכזת בפתרון מערכות של משוואות 
דיפרנציאליות הבאות מתחומי ההנדסה ופדעי־הטבע. השיטות 
החדישות מעוגנות מצד אחד באנליזה הפונקציונלית ומצד שבי 
בהתפתחות עצמת החישוב. עצם המבנה של מחשב זה או אתר משפיע 
על ביוון המחקר. יש לצפות שהתפתחות המחשבים, בד־בבד עם 
מציאת ש״ק יעילות־יותר, יביאו, בעתיד הנראה-לעין, לפתחן בעיות 
שעתה הן מחוץ לתחום היכולת, כגון חיזוי נומרי של מזג-האוויר. 

מערכות משוואות לינאריות מהוות נושא מרכזי 
לש״ק. מערכות לינאריות ניתנות אמנם לפתרון ישיר, אך מספר 
הפעולות האריתמטיות הכרוך בכך הוא גדול מאד: לכן משתמשים 
במקרים רבים בשיטות איטרטיוויות. פתרון מפרכת של " משוואות 
בס משתנים ,לן ־ ) צ ״ £3 בשיטת האיטרציה של יעקבי 
נעשה באמצעות ערכים מקורבים 1 * 1 !צ, המחושבים באופן איטר־ 
טיווי מפתרון המשוואה 

. 8 =< 1 ־״ | 1 צ.. 3 1 - '"',צ:, 3 
י 1 ״ '■*< 


מספר הפעולות הדרוש בכל צעד הוא כ = 0 . תנאי מספיק להתכנסות 
של שיטת יעקבי הוא, שהמטריצה ( ;ז 3 ) א תהיה בעלת אלכסון 
שולט, כלו׳, |״ 3 | 1 < | ״ 3 |, בשיטת גאוס־זיידל מחשבים 
אח י״יןצ בהדרגה ע״י הנוסחה 


',צ״ 3 + ' 


' 1 ,צ., 3 1 +י'״>,צ ״ 3 
1 {< > יי 


מספר פעולות החשבון בשיטת גאוס־זיידל זהה לזה שבשיטת יעקבי, 

אך התכנסות מובטחת במפפר רב־יותר של מקרים, ובד״ב גם קצב 
ההתכנסות מהיר־יותר. נוסף על שחי השיטות הכלליות הנ״ל קיימות 
שיטות איטרטיוויות רבות המנצלות מטריצות בעלות מבנה מיוחד. 

בעיות רבות במדעי-הטבע כרוכות בחישוב ערכים עצמיים של 
מטריצות. בש״ק מקובלות מעתיקים —ע״י טרנספורמציה של דמיון— 
מטריצה כללית למטריצה בעלת צורה מיוחדת שהערכים העצמיים 
עבורה ניתנים לחישוב בקלות יחסית. היום נחשבת לטובה־ביותר 
שיטת האוסהולדר (ז:> 111 ס 11 :> 5 ״ 110 ) — מעתיקים בה מטריצה מסדו¬ 
" >: ״, ע״י 2 -״ שקופים, למטריצה טרידיאגונליח (מטריצה שבד, 
האיברים השונים מס נמצאים באלכסון הראשי ובאלכסונים שלידו). 
עבור מטריצה סימטרית טרידיאגונלית קיים אלגוריתם מהיר — 
המבוסם על סדרת שטורם (ע״ע) — לחישוב הערכים העצמיים. 

ש״ק נפוצות למציאת ערכים עצמיים של מטריצות כלליות הן: 

1 ) שיטת 1,8 . מפרקים את המטריצה \ למכפלה כאשר 

״ 1 משולשית, שבה האיברים מעל האלכסון הראשי סחאפסים והאי¬ 
ברים באלכסון הראשי ערכם 1 , ואילו, 8 משולשית, שבה האיברים 
מתחת לאלכסון הראשי הם 0 . מגדירים ,, 8,1 =^, מפרקים שנית 
, 8 ^ 1 =.^ ושוב משנים סדר, מכפילים " 8 3 1 = 3 ךז וממשיכים בדרך 
זו. בתנאים מסוימים תתכנסנה ״ 4 למטריצה שבה מופיעים הערכים 
העצמיים של באלכסון הראשי. 


2 ) שיטת 08 משתמשת באותו עקרון, אלא שהפירוק נעשה 
ע״י מכפלה של מטריצה אורתוגונלית 2 ) במטריצה משולשת עליונה 
8 . שיטח 08 דורשת יותר צעדים לכל שלב של פירוק, אך היא 
יציבה יותר. 

קירוב לפתרון משוואות לא-לינאריות 0 ־־(צ) 1 נעשה בד״כ 
באופן איטרטיווי ע״י מציאת סדרת ערכים {"צ} המתקרבים לפתרון ^ 
הקירוב הוא מסדר ת אם קיים 1 , כך ש יו צ - ״צ | ס £ | צ - !+ ״י [ • 
ש״ק מסדר ראשון היא שיטת האיטר צי ה הפונקציונלית. 
שבה מחשבים פתרון למשוואה (צ)§ ־= צ, כאשר (צ)! - צ = (צ) 8 , 
ומחשבים את הסדרה {"צ} ע״פ הנוסחה ( 1 _״צ)§ = ״צ, כאשר 
״צערך התחלתי, הסדרה מתכנסת אם 1 > |(צ)׳§| > סבקטע די 
גדול. שיטח קירוב מסדר שני היא ש י ט ת ניוטון, שבה מחשבים 


אח הסדרה ע״י הנוסחה 


ססז 

(״צ)׳? "* 


1 + ״צ- שיסה מהירה שאינה 


משתמשת בנגזרות היא שיטת רגיל ה-פלס י ([ 15 ג 8££1113-8 ), 
שסדר התכנסותה הוא בערך 1.618 , והיא מוגדרת ע״י הנוסחה 
(,.״* - "צ) ( ״ צ) 1 

----—-— - ״ 7 ־־ ,, "צ בשתי השיטות קיימים תנאים 

(,_ ״ צ) 1 -("צ) 1 

להתכנסות הפתרון וקיימות שיטות מיוחדות למציאת אפסים של 
פולינומים המנצלות את המבנה המיוחד שלהם (שיטת ברנולי, גרף, 
בירסטו ושור). השיטה המקובלת היא שיטת ם 2 >, שבה מחשבים בדרך 
איטרטיווית את הפירוק של הפולינום למכפלת גורמים לינארים. 

קירוב לפונקציות. הפונקציות היחידות הניתנות לחישוב 
מדויק (פרט לשגיאות עיגול) הן פולינומים ופונקציות רציונליות. 
לכן כל חישוב של פונקציה הוא חישוב של פולינום, או של פונקציה 
רציונלית, מקורבים. בתנאים מסוימים ניתן להשתמש בפיתות טיילור 
(ע״ע סורים, עמ׳ 533 ), אך בד״ב תנאים אלה חזקים־מדי ויש לנקוט 
שיטות אחרות. הדרך העתיקה־ביותר היא הביון (ע״ע אינטרפו¬ 
לציה). בשיטה זו נעשה חישוב ערכה של פונקציה (צ) 1 כערך 
של פולינום (צ)״ק ח״קרוב" ל (צ)) והנקבע ע״ם ידיעת הערכים 
(,צ) , ) במספר נקודות. כאשר הקרבה נקבעת ע״י התנאי 
(,צ)! י־ (,צ)״ק ניתן הפולינום ע״י נוסחת לגרנד (ע״ע): 


־ 54 — 1 .ח ■< 1 *> ז ״?, — (צ) "ק־ 

.צ-.צ 1 *ז 1-0 


נוסחת הביון של ניוטון מוגדרת ע״י הפרשים מחולקים, 
ואלה מוגדרים באופן אינדוקטיווי: הפרש מסדר ראשון בנקודות 

,צ,״צ יסומן ב [,צ,״צ]) ויוגדר ע״י -- ! — = ן,צ,״צ]ז 

0 * — נ* 


הפרש מסדר מ יוגדר ע״י 


נ, -.י•:;•**]* - נ.*:?־.*״:;- 0 *]) 

1 


[״*. 0 *]ז 


נוסחת ניוטון היא: 

+ [,צ,״צ]ז(״צ - צ) + (״צ) 1 = (צ)״ק 
+ [ ג צ.,צ.״צן 1 (,צ-צ) ו 0 צ - *)+ 

[״צ. 0 צ] 1 (״צ-צ)-...-( 0 צ-צ)+ .... 


קיימות נוסתות־ביון מורכבות־יותר, המתחשבות לא־רק בערכי 
הפונקציה אלא-גם בערכי הנגזרת הראשונה (נוסחת הרמים), 
ואפילו נגזרות מסדר גבוה-יותר. בד״כ נתונות הנקודות ברווחים 
שודם, ולמקרים אלה קיימות נוסחות פשוטות-יותר. ש״ק אחרות 
של פונקציות נעשות בעזרת חישוב ערכי פולינומים (צ)"ק 
,קרובים" ל (צ) 1 , כגון פולינום צ׳בישב (ע״ע), שעבודו ההפרש 






83 


<ןרוב, שיטות — קרוג, איגוסט 


84 


|(צ)ז - (צ)״יז | הוא מינימלי בקטע נחון. לפסרות מעשיות 
נוה להשתמש ב (*)"ז ,הקרוב" ל (צ)ז, כן שמבין כל הפולי- 

נופים מפעלה ס, !!) 2 !(א)"■! -(צ)' 1 || מינימלי. ועבורו קיימת 

שיטה פשוטה לחישוב (צ)״ז בעזרת הפולינומיב דל לז׳נדר (ע״ע 
פונקציות. עמ׳ 479 ). ש״ק של פונקציה במשתנה ממשי ניתנות 
להכללה לפונקציות של משתנה מרוכב או מספר משתנים, אולם 
הנוסחות מסתבכות במידה ניכרת. 

אינטגרציה מספרית (ם 10 } 3 ז 8 ש 1 ה 10311 ז 6 וחטמ) היא שיטת־קירוב 
לחישוב ערכו המספרי של אינסגרל מסוים, כשהפתרון האנליטי 
מסובך או אינו ניתן ע״י נוסחה סגורה. חישוב אינטגרל מספרי של 
(צ)ז מבוסם על ידיעת ערכי הפונקציה במספר סופי של נקודות. 

<ז 

הקירוב לאינסגרל * 4 [ג)) 1 = 0 ) 1 ניתן ע״י נוסחת אינטגרציה: 

( נ א)ז נ- ^ 0 ? ־ 0 )״ 1 . המקדמים • נ ,״צ> נקבעים בעזרת התנאי 
שלכל פולינום (צ)קממעלה שאינה עולה על מ - (ק) 1 = (ק)״ 1 . 

כאשר נקודות האינטגרציה נבחרות ברווחים שווים מתקבלות 
נוסחות ניוסידקומס (!״ססס-חסמסא). שמקרה פרטי שלהן היא 
נוסחת סיספסון ( 5011 !] 1 סו$) [( 2 צ)) + (,צ)ז 4 + ( 0 צ)ז}§ = 0 ) 0 • 
דרגת דיוק גבוהה־במיוחד מקבלים בשיטת האינטגרציה של 
נאום. זו נוסחת אינטגרציה המדויקת ער סדר 1 +״ 2 . עבור הקטע 

[ 1,1 -] נבחרות (בנוסחת נאום) הנקודות .ג_,.ג להיות שרשי 

הפולינום של לז׳נדר מסדר ". הדרך המעשית לבצע אינטגרציה 
נומרית בקטע [ 3,8 ] היא לחלקו לתת־קטעים, ובכל אחד מהם 
לבחור בנוסחות אינטגרציה מסדר לא־גבוה. קיימות שיטות איטרטי- 
וויות, כדוגמת שיטת רופברג (;;■"ג 1 מ 801 ), שאינן קובעות חלוקה- 
מראש, אלא חוזרות ומחלקות עד שקריסריין קבוע־פראש 
מתקיים. 

קיימות גם נוסחות מיוחדות לפונקציות סינגולריות (ע״ע פונק¬ 
ציות. עס׳ 477 ) ולפונקציות מחזוריות (נוסחת פילון). אינטגרציה 
של פונקציות של כמה משתנים נעשית בד״ב ע״י אינטגרציה חוזרת. 

ש״ק לפתרון משוואות דיפרנציאליות (רגילות 
וחלקיות) מהוות את אחד התחומים החשובים, משום שבעיות פיסי¬ 
קליות והנדסיות רבות מנוסחות בעזרת משוואות דיפרנציאליות 
שאינן ניתנות לפתרון אנליטי ע״י נוסחה סגורה. 

בעיוח־התחלה של משוואות דיפרנציאליות (ע״ע. עפ' 578 ) 
רגילות, שהן הפשוטות בתחום זה. מועברות למערכת של משוואות 
מסדר ראשון. הקירוב לפתרון מחושב בסדרת נקודות {,צ}, החל 
בנקודת־התחלה .צ, שבה ערן הפתרון נתון מראש. בשיטת קושי 
(׳ 03111:115 ) לפתרון המשוואה (׳ 5 ,צ)ז = (\)'ץ מקורבת הנגזרת ע״י 
הפרש מסדר ראשון (ר לעיל). לפיכך תהיה משוואת־הקירוב 

בנקודה ((,צז׳ג,,*)?•!! = (ן*)׳ג - י! *.(*)< 

כאשר ; צ~ 1 +נ צ = 11 . בצורה זו מתקבלת מערכת משוואות 
אלגבריוח הניתנות לפתרון נומרי. שיטות מסדר גבוה־יותר מסובכות- 
יותר, כי הן כוללות חישובי־עזר רבים, אך הן מדויקות בהרבה. 
מקובל להבחין בין שיטוח חד־צעדיוח, שבהן חישוב הפתרון 
ב 1 + ;צ מסתמך על ידיעת ערכו ב ; צ וחישוב מספר ערכי-ביניים, 
לעומת שיטות רב־צעדיות. שבהן, לשם חישוב הפתרון בנקודה 
|+[ צ, חייבים להכיר אח ערכו גם ב מ! נקודות קודמות (״! קבוע). 
השיטות הרב־צעדיות מהירות יותר, אך הן מחייבות חישוב חד־צעדי 
של הפתרון בנקודות־התחלה נוספות. שיטוח חד־צעדיות המבוססות 
על נוסחית-אינטגרציה מסדר גבוה ועל תישובי־ביניים נקראות 
שיטות רונגה-קוטה ( 11113 .^-ז 118 ! 81 ). הפשוטה שבהן היא שיטת 


אוילר המתוקנת. לפי שיטה זו, כדי לחשב את (".;צ)׳(, מחשבים 
תחילה, ע״פ נוסחת קושי, גודל עזר 

((,צ)׳(,,* 0 11 + (ן*)׳י =(ויסיד׳ג 

ואח״ב ניתן הפתרון עצמו ע״י: 

|(, +[ צ)*ץ,, + ,צ) , ) + ((,צ)?,!*)■!!;+ (• 0 י)< = ( 1 + [*)'<■ 

גס השיטות הרב־צעדיות מבוססות על נוסחות-אינטגרציה, אלא 
שכאן נעשה הקירוב ע״י פולינום־ביון ב וב זח נקודות קודמות. 
אם פולינום־הביון עובר גם דרך הנקודה המחושבת, השיטה מכונה 
סתומה. נוסחה סתומה נותנת שגיאת־קיטוע מקומית קטנה-יותר, אך 
איננה ניתנת בד״כ לפתרון ישיר; לפיכך חייבים להשתמש בשיטה 
איטרטיווית. ש״ק מקובלת היא קומבינציה של השניים: שיטה איטר- 
טיווית וחישוב ישיר היא השיטה המכונה חיזוי־תיקון (־ז 10 :> 11 מז< 1 
זסאמזזחם), בשיטה זו מחשבים ערך חזוי ובעזרתו ערך מתוקן לפי 
הנוסחה המפורשת. היתרון בשיטת חיזוי־תיקון אינו רק בדרגת 
הדיוק הגבוהה, אלא גם באפשרות להערכת השגיאה ע״י השוואה 
בין הערך החזוי לערך המתוקן. 

פתרון בעיות שפו, (ע״ע שם) ומשוואות חלקיות מסובך בהרבה. 

ש״ק לבעיות אלו מאופיינות בבמה מחלקות, שאינן בהכרח זרות. 
בשיטות הפרשים נקבע־פראש מספד נקודות שבהן מחושב 
הפתרון! נקודות אלו הן בד״כ צמתים של רשת. המשוואה הדיפרנ¬ 
ציאלית מקורבת ע״י משוואה בערכי הפונקציה הנעלמת בנקודות 
הרשת. המתקבלת מהחלפת נגזרות בהפרשים סופיים (מכאן השם). 
שיטות של הצגה פונקציונלית. הפתרון 

(צ)ז,((״צ.,צ) = צ) מקורב ע״י הקומבינציה (צ) ( 1 3 1 8 |~(צ)ז 

כאשר (צ), 8 הם פונקציות ידועות, ואילו המקדמים , 3 נעלמים. 
הצגת הקומבינציה במשוואה הדיפרנציאלית והנחות־קיטוע נוספות 
מביאות למשוואות במקדמים ; 3 . 

במיוחד מקובלות שיטות האלמנט הסופי. בשיטות אלו נבחרת 
כל פונקציה (צ)! 8 להיות שונה מס רק בתחש ; 0 קסן־יחסית. 
בחירה זו גורמת לכך, שהמשוואה עבור , 3 כוללת מספר קטן- 
יחסית של מקדמים אחרים. 

אשר לש״ק לבעיות מינימום בכמה משתנים(עם או בלי אילוצים), 
ראוי להזכיר את שיטת הגו־דינט. בשיטה זו, שהיא איטדסיווית, 
מגיעים מקירוב נתון לבא אחריו ע״י התקדמות לאורך הקו בעל 
השיפוע הגדול־ביותר. מקובלות גם הכללות שונות של שיטת ניוטון. 
ש. קניאל, מבוא לאנליזה נומרית, תשל״א 1 .ע . 11 - 11331:1011 .£ 
,ת 010 .\/ .א ; 1966 , 1110111 )^ 1 / 0 1$ ! ,־ 1 ^ 11 ־)^ 

. 1970 ,)/?ס , }{ 1/1111 ! 1 ) 10 ! 11 ) 11 ־ 10 ( 1 > #1 

ש. קב. 

קרוג, ארנוסט — 1 ן 0 8 ז> 8 11511 ס* — ( 1874 — 1949 ), פיסיולוג 
דני. את לימודיו החל בביה״ם־לרפואה בקופנהגן ואח״ב למד 
זואולוגיה. בראשית דרכו חקר את בעיות הנשימה וחילוף־הגזיס 
בדם תוך כדי נשימה. כ 10 שנים עבד במחיצת כריסטיאן בוהר. 
והתעניינות מורו בבעיות הנשימה השפיעו על נושאי המחקר של 
ק־ ועל דרכי ביצועו. ב 1912 זכה ק׳ לפרסים הודות לפיתות שיטה 
המאפשרת לקבוע את הבדלי זרימת-הדם בתוך ריאת האדם בשעות 
מנוחה ובעתות מאמץ גופני. ק׳ הצטיין גם בתכנון מכשירי-מדידה 
מעבדתיים, והספירומסר הרושם (מד־נשימה) שהמציא שימש 
עשרות שנים מכשיר יעיל לקביעת רמת חילוף־החמרים בגוף האדם. 
לצורך הערכת שיעורי המאמין הגופני שיכול האדם לפתח המציא 
ק׳ את ארגומטר־האופניים (מכשיר המשמש גם כיום למדידות־ 
שיגרה של מאמץ גופני־שרירי). מכלול חידושיו זה, ובעיקר מתקרו 
על מנגנוני כיווץ והרפיה של כלי-דם נימיים זיכוהו בפרס־נובל 
לרפואה ב 1920 . 


85 


קררפ׳ר, מיכלאנג׳לו מריזי רה — ל!רוגר, פטפנום יוהנם פאולים 


86 


קןרוג׳ר, נייכלאנג׳לו מריזי דד. - ־ 8 ״״■! 4 ) ס^תו־ז^&א 

0 ( €31-31388 — ( 1573 , קו־וג׳ו [לומברדיה] — 1610 , 

פורטו ד׳ארקולה [טוסקנה]), צייר איטלקי, 4 שנים (לפז 1584 ) 
היה ק׳ שוליה בסדנת צייר לומבארדי בינוני, סימונה פטראצאנו, 
במילנו. בשנות ה 90 המוקדמות הניע נכל־הנראה לרומא, שם עבד 
כשוליה בסדנותיהם של אמנים שונים. ק' היה בעל מזג סוער 
ותוקפני וניהל אורה־חיים פרוע. לעתים־קרובות הסתבך בקטטות 
אלימות ונזקק להתערבות ידידים־אמנים ובני-אצולה נדי לחלצו 
ממאסר. ב 1606 נאלץ לברוח מרומא בעקבות קטטה שבה הרב את 
יריבו. את 4 שנותיו האחרונות בילה בנדודים, נרדף ע״י איום 
המשפט ואויבים ישנים וחדשים. 

ביצירתו המוקדמת של ק׳ ברומא, שנתמכה בידי החשמן דל 
פונטה. רבים הפרטים הנסורליסטיים. רבים מציורים מוקדמים אלה 
הם תמונות־נערים בעלות אופי סיפורי — ולא דיוקנים גרידא - 
ובהם אולי גם ציורי־עצמו. לכולם נלווית אווירת פיתוי ארוטית- 
נרמזת, המעידה ככל־הנראה על נטיותיו ההומוסכסואליות של האמן 
(״בקכוס החולה״, גלריה בורנזה, רומא 1 "הקונצרט", פטרופוליטן, 
ניו־יורק). בתקופה זו של יצירתו צייר נם ציורי הווי אנקדוסי 
המתארים קסעים מבוימים מחיי שולי החברה ברומא! פרחחים, 
נגנים נודדים, רמאי־קלפים וצועניות. בן צייר ציורי טבע דומם — 
מהראשונים בסוגם. 

ב 1597/8 הוזמן לצייר 3 ציודי־שמן גדולים על היי מתיאם 
הקדוש עבור קפלת-קונטארלי בכנסיית סאן לואיגיי דאי פראנצ׳זי. 
ציור-המזבח "סתיאם והמלאך" נדחה בשל הראליזם החריף של 
תיאור השליח באיבר בור ומגושם. ק׳ צייר נוסח חדש (בכנסיה), 
ואילו את הנוסח הראשון (לשעבר במוזיאון ברלין! אבד ב 1945 ) 
רכש פטרון חדש של ק׳. וינצינצו ג׳וסטיניני (ע״ע). הציור רב־ 
הדמויות. .,הסרטיריום של מתיאם הקדוש", מצטיין במבנה דינמי, 
אך ניכרים בו עדיין קשייו של ק׳ בארגון קומפוזיציה מורכבת. הציור 
השלישי* "קריאת סתיאס מעם המוכסים", הוא קטע שאוב מתיאורי 
ההווי "המפוקפק" של ק , , בצירוף דמויותיהם המיסתוריות של ישו 
ושל השליח. ציורי קפלת-קונטארלי ציינו את ראשיתה של תקופה 
חדשה ביצירת ק׳: מעתה היתה ברובה דתית, מורכבת בעיקרה 
מציורי־מזבת גדולי־מסדים. בכולם מודגשים הדגשה יתרה העצמה 
הדרמתית, חריפות הביטוי והתפיסה הראליססית של הדמויות, 
אינטנסיוויות הפטען הרגשי והאפקטים הדרמתיים של אור־וצל, 
סולם־הצבעים הצטמצם והגוונים האדומים והחומים היו לשולטים. 
בניגוד לציירי־הפרסקו המאומנים צייר ק׳ רק בשמן, במישרין על 
הבד וללא כל הכנה, והשתמש תמיד במודלים חיים. האור נופל 
ברובו על הדמויות, ואילו הרקע נשאר אפל (מכאן כינויו של 
הסגנון. "טנברוזו" 1 איט' ס 8 ״ 1 < 11 ו 1011 , אפלולי]). סגנון זה של ק' 
הגיע לבשלות) — בשליטה מלאה בקומפוזיציה ובריכוז מושלם 
של התוכן — בשני הציורים לעיטור קירות קפלת־צ״ראזי שבכנסיית 
סנטה מריה דל פופולו ברומא ( 1600/1 ), "המרתו של פאולוס" 
ו.,צליבת פטרום". יצירות־הסופת האחרונות שצוירו ברומא. "המדונה 
של לורסו" ( 1604/5 ! כנסיית סט. אגוססינו) ו״מוח המחנה" 
( 1605/6 ! לובר, פרים). נתקלו בהתנגדות הכמורה הנמוכה והחוגים 
שהיו מקורבים להשקפותיה! האיכרים המגושמים והמלוכלכים 
ביצירה הראשונה, והתיאור הראליפטי של האשה המתה, הנראית 
כאחת מפשוטי־העם, בציור השני, עוררו את זעם מתנגדיו. אך ק׳ 
מצא בחוגי־האצולה פטרונים שרכשו את יצירותיו. 

ב 1607 צייר בנפולי את "שבעת מפעלי החמלה" עבור כנסיית 
מונטה דלה מיזריקורדיה. באותה השנה נמכרה תמונת־המזבח 
הגדולה, "המדונה של מחרוזת־התפילה" (המוזיאון של תולדות- 
האפנות, וינה), שבה התקרב לנוסח האקדמי המקובל של ציור• 
המזבח. 



סיכ 5 אנג׳ 5 ו  25 > 1 \ תצזנ 01 ק 0 ז 101 ׳א 1110 


תמונת-המזבה גדולת־הממדים. .,כריתת ראש המטביל" (ואלטה, 
קתדרלה). שצייר ב 1608 במלטה, בחסות מסדר "אבירי יוחנן 
הקדוש", פתחה את תקופת יצירתו הבאה. הדמויות ממלאות חלק 
קטן בלבד מן החלל הציורי, המדבא במדחביו. וסולם־הצבעים מוגבל 
כמעט עד לידי מונוכרום. בקיץ אותה שנה ברח ממלטה לסיראקוזה 
שבסיציליה, ושם צייר את הקודרת שביצירותיו, "קבורתה של 
לוצ-יאה הקדושה״ (בכנסיה שעל שמה). ב 1609 השלים במסינה 
את ציורו "החייאת אלעזר", ואח״כ את "הערצת הרועים" (המוזיאון 
הלאומי, מסינה), תיאור נוגע־ללב של פשוטי־העם המעריצים את 
התינוק שנולד בבקתת עניים. פחדו מפני רודפיו הבריחו לפאלרסו. 
בסוף אותה שנה שב לנפולי ונפצע קשה בקסטה! בהחלימו, הפליג 
לנמל הקטן פורסו ארקולה, ושם מת. 

קי היה מן הגדולים שבאמני דורו — יוצר מקורי. אימפולסיווי 
ומתכחש למוסכמות ואבטיפוס של האמן הבוהמי המודרני. בני 
תקופתו ראו את גדולתו בעיקר במערכת האור-וצל האפיינית 
לטכניקה הציורית שלו על האפקטים הדרמתיים שבה, בראליזם 
שבמבחר דמויותיו ובדרך תיאורן, וכן במבחר נושאיו, ובמיוחד 
נושאי ההווי החילוני האנקחטי, שהפכו עד־מהרה לאפנה באיסליה 
ומחוצה לה. השפעתו, שהיתה ניכרת בחייו בנפולי וברומא,התפשטה 
אחרי מותו באמצעות מושבת האמנים הזרים שברומא (הונטהורסט 
[ע״ע], פ. ואלנטין, 1591 [ז]— 1632 ). בהולנד היתה אוסרכם מרכז 
חשוב של השפעתו! בצרפת השפיע — אולי בתיווכם של אמני 
ארצות-השפלה — על ז׳. דה לה סור, האחים לה נן (ע׳ ערכיהם), 
ועוד! ובספרד — על דיברה, ולסקס ומוריליו (ע׳ ערכיהם! 
ביצירותיהם המוקדמות), ואפשר אף על סורברן (ע״ע). 

.״ 4 ; 1953 ,. 0 43 .) 4 ./ 4 .״ 10111 . 8 ; 1952 ; 0 11 .(.!״) 1 ( 1381 ). 1 .א 

461 #/ו׳ז ,(. 011 ) !סנילס{)□״! 53011:11 . 5 ; 1955 ,!? 511141 .€ ,־וז( 6 חמ 11 הנז? 

0055166 06 ,ץ 0 ת} 01 ן . 3 ; 1956 , 0 <} 16711 5110 461 1£€ זסו 1#1071 !!) 1 ? 4011 •ל) 

.* 1971 461 1610 ^ 60111 ס 66 ק 0 ' 0 ,^ 0111 6$ צ 11 ש 1 > 10 ו 11 ז 0 ; 1959 ,. 0 

א. רו. 

קרוגר, סטפנוס יוהנס פאולויס - 10$ ) 0830 ( 5 (״ 31 י 1 ( 1 :״ 8 

ז־ 08 ז^ 3010$ ? — ( 1904-1825 ), מדינאי בורי באפריקה 
הדרומית (אה״ד): נודע נם בכינוי־החיבה 301 ? 0001 ("הדוד 
פאול"). ק־ נולד במשפחת איכרים במושבת-הכף באה״ד. הוא 
לא זנה בחינוך מקיף וקריאתו הצטמצמה לכתבי־הקודש. ק׳ היה 
קלוויניסט אדוק-ביותר, שמדן ועיקש, וראה בכושים גזע נחות. 
הבורים (ע״ע אפריקה הדרומית. ברית-, עמי 388 ואילך) היו 
בעיניו "עם ה". 

בגיל 10 נלווה ק׳ אל הוריו ב״מסע הגדול״ ()!!)־!יד 031 ־ 01 ) של 



87 


קימר, סטפנוס 'והנס פאולוס — קרופושין 


•הבורים מפושבת־הכף אל מעבר 
לנהר אורניה (-!ס , 0 [ס 1 ד!ס 
80 ת 2 ). והלאה אל האיזור ש¬ 
עתיד היה להיות מדינת סרג- 
סול (ע״ע). בגיל 13 השתתף 
בקרב הבורים נגד דינגאן 
(״□□*״ 01 ), שלים הזולו(ע״ע). 

בזכות אישיותו החזקה החל 
ממלא בהדרגה תפקידים ציבו¬ 
ריים. בצד פרסוריוס (ע״ע) נכח 
בעת חתימת "אמנת סנד ריוור" 

(תס 1 זב 01 ע 11 ס 0 £1600 01 ת 53 ) ש¬ 
בריטניה הכירה בה ב 1852 
בעצמאות הבורים שהתיישנו 
מעבר לנהר ול ( ¥231 ). ב 1855 
השתתף בניסוח חוקת ,.רפובליקת אה״ד״ (אח״ב — טרנטוואל), 
וב 1864 היד, מפקד נוחות הרפובליקה הצעירה ודאג להשלטת שקט 
פנימי בתוכה. 

ב 1877 טיפתה בריטניה את רפובליקת אה״ד (בניגוד לאמנת 
1852 ) במסגרת ההתפשטות הבריטית בדרום היבשת, וק׳ התייצב 
בראש הנאבקים נגד חיסול העצמאות. בשני ביקורים באנגליה 
( 1877/8 ) לא הצליח לקבל את הסכמת הממשל השמרני של דישראלי 
(ע״ע) לביטול הסיפוח. ב 1880 , משאוכזב גם מהממשל הליברלי 
החדש של גלדססון (ע״ע), פתח במלחמה. יחד עם דובר (ע״ע) 
ופרטוריוס ניהל את המבצעים, שנסתיימו בנצחו! הבורים על 
הבריטים בקרב מג׳ובה היל ( 43)111x111111 }) בפברואר 1881 ובהקמת 
רפובליקת טרנמוואל. ק׳ נבחר לנשיא טרנסוואל ב 1883 , 1888 , 
1893 , ו 1898 . 

מראשית כהונתו נתקל ק׳ ניריבותו של ם. רוח (ע״ע). הלה 
היה נוקשה כמוהו, וכנציג של האימפריאליזם הבריטי בשיאו ניסה 
בכל הדרכים למנוע אח התעצמות הבורים. קשייו של ק׳ גברו 
משנתגלה זהב בכמויות גדולות במרבצי איזור ויסיטרסראנד 
(!סהפממאמוז׳^ג) ב 1886 . טרנסוואל נתמלאה המוני בריטים 
רודפי־זהב, שתרמו הרבה לכלכלת הארץ 1 מרכזם היה ביוהנסבורג 
(ע״ע) וזו הפכה למטרופולין שהאפיל על פרטוריה, בירתו הקטנה 
של קי■ חרף משקלם הכלכלי המכריע של המהגרים הבריטים סירב 
ק׳ בעקשנות להעניק זכויות־אזרח ל״זרים" (רמג> 1 ז 13 ז 1 ס). שנן 
רצה שהשליטה ברפובליקה שהקים תישאר בידי הבורים. כן ניסה 
להדק את הסחר עם מושבת־הכף, שבה כיהן יריבו רודז. וגם יזם 
מס״ב למחמביק (ע״ע) כדי לנטרל שליטה בריטית — אפריקה- 
דרומית על קשריו עם העולם החיצון. קי נמנע מכל הסכם עם רודז— 
גם לא הסכם מכם — ועיקשותו קוממה נגדו אפילו את הבורים 
במושבת־הנף. ברם, פשיטת־הנפל של ג׳ימסון (ע״ע) לטרנסוואל 
זיכתה אח ק׳ באהדה. בהיותו משוכנע בצדקתו עמד בתוקף על 
אי־מתן זכויות לזרים גם לאחר נפילת רודז, והסתכסו גם עם א. 
מילנר (ע״ע), הנציב־העליון הבריטי התקיף באה״ד. ק׳ היה משוכנע, 
כי רודז, ואהריו מילנר וגי. צ׳ימברלין(ע״ע), שר-ד,מושבות הבריטי, 
רצו בשילוב ארצו במסגרת פדרציה בריטית — אפריקה־דרומית, 
ודחה כל פשרה. לבסוף, ב 1899 , פתח במלחמה נגד בריטניה (ע״ע 
אפריקר,־הדרומית. ברית־, עם' 396 — 400 ). אח׳־ב מסר את השלטון 
לסגנו. בורגר (■מ*״ 81 ), וב 1900 יצא לאירופה. על סיפון סיירת 
הולנדית כדי לגייס תמיכה. אף כי זבה באהדה רבה נמנעו ממשלות 
אירופה, מפחד הבריטים, מלהושיט עזרה לבורים, ואלה הוכרעו 
ב 1902 . ק׳ פת בשוויץ שנתיים לאחר חיסול עצמאות ארצו. 
זברונותיו ( 14010011:8 ) הופיעו ב 1902 . 

יחסו של ק׳ ליהודים, עם התנ״ך, היה חיובי למדי, וב 1892 


השתתף בהנוכת ביכ״נ יהודי ביוהנסבורג. ב 1899 ניסה, אמנם לשווא, 
לשנות את סעיפי חוקת טרנסוואל שהקנו זכויות לאזרחים בני הדת 
הפרוטסטנטית בלבד. 

416 01 ) 10% /#י 116 ! 1-011 . 7 .ן . 0 ;* 1941 ,.) 1 . 7 , 1111311 א . 4 ? 
; 1961 , 11/1116 ^ 86 $'. 1£ / 0 / 701 ?׳ 7/1 ,(! 31 ־ 11131 . 5 ./ ; 1955 ,/* 0 * 0 
( 0  0 < 0 7/16 ,״ 001x10 .־!׳ . 0 ; 63 —־ 1961 , 1-11 ,.: 7 . 7 .ס 
. 1970 , 1895 — 1890 ,.){ 10 1 ז 51110 ס< 1 ? 0 ? 806 

ס. ס. 

קרילי ליולה - 061113 — ( 1878 — 1933 ), סופר הונגרי. 

מצד אביו היה בן האצולה הנמוכה. הוא כתב כ 50 רומנים 
וב 3,000 סיפורים קצרים. בראשיתה הושפעה יצירתו מזו של מיקסת 
(ע״ע), אך עד־מהרה סיגל לעצמו סגנון משלו. הוא תיאר את חיי 
החברה ההונגרית, פעמים באווירת-חלום מיוהדת־במינה, בנימה נום- 
סאלגית־סאטירית! דמויותיו הן אנשים תמהוניים, המבקשים. לשווא, 
אתר ערכים נצחיים. במיוחד נודעים הרומז 0512110051 (! 05 ־ 601 . 5 . 
(״עגלת־הדואר האדומה״), 1913 . והרומנים והסיפורים המתרכזים 
סביב הדמות האוטוביוגרפית־לפחצה, "סינדבאד", מעיו קאזאנובד, 
הונגרי, קי חיבר גם רומנים היסטוריים. יצירתו השפיעה על סופרים 
רבים בארצו, 

ברומן ■! £5210 031 מ 1 ן $01 1 ־ 11522052121 ג׳ ("שויפושי אסתר 
מטיסה אפלח") מתאר ק׳ את מחלד משפט טיסה אסלר (ע״ע) ואת 
רקעו החברתי, במגמה להוקיע את האנטישמיות. בזמנו לא נמצא 
לספר מדל, והוא נתפרסם ב 1931 (בהמשכים) באחד מעתוני 
בודפשט. ב 1975 י״ל בבודפשט. 

.?€ , 8 ,{( 11113 ל 1 ש 07111 ; 1938 , 61611011611616 ■ 8 ,■{ 1111 ־ £1 .י! 

. 1965 ,( 388 — 370 ,/ 3 , 1011€11£16 ״ 0113101 ־ 11 ז 3 { 3£ ןת . 45 ) 

קרהו, אנריקו — 0201150 100 ־ £01 — ( 1873 , נאפולי — 1921 , 
שם), זמר טנור (בייחוד של אופרות) איטלקי, מגדולי הזמרים 
במאה ה 20 . ק׳ היד, תלמידו של גולילמו ורג׳ינד, ( ¥012100 ). הופעת־ 
הבכורה שלו ב 1894 לא עוררה הדים, אד ב 1898 הופיע במילאנו 
כחדולפו ב״לה נוהם" מאת פוצ׳יני(ע״ע) ובאופרה החדשה "פרורה" 
מאת ג׳ורדאנו ( 010001200 ), ושמו יצא לתהילה ברחבי איטליה. כן 
שר בהשמעות-הבכורה של "אדריאנה לקוברה" מאת פרנצ׳סקו 
צ׳ילאה ( 01102 ), "הנערה מן המערב" מאת פוצ׳יני ועוד. המפורסם 
בתפקידיו היה קאניו ב״הליצנים״ מאת לאונקולו (ע״ע). ב 1902 זכה 
להצלחה מסחררת במונטה-קרלו, כשהופיע כרודולפו, לצדה של!!לכה 
האגדית, באותה השנה הופיע לראשונה ב״קובנם נרדף, בלונדון, 
בתכם ב״ריגולטו״ מאת ורדי (ע״ע). ב 1903 החל בסדרת הופעותיו 
באופרה המטרופוליטנית בניו-יורק. ושהותו זכורה שם עד היום 
ב״תור הזהב". מאז הרבה להופיע בניו-יורק ובלונדון. ב 1909 נותח 
בגרונו, אך לאחר זמן־פה שב לבימה, ובהצלחה רבה, ברם, המחלה 
(סרטן הגרון) הוסיפה לקנן בו ולבסוף גרמה את מותו. 

קולו'של ק , היה רב-עצמד" בעל איכות לירית, רגש הם וחיוניות, 
ועשיר־ביוחר ברניסטרים הנמוכים. בנוסף לרפרטואר האופראי האי¬ 
טלקי והצרפתי חרבה לשיר שידי-עם איטלקיים, ובשעות-הפנאי 
שלה־ירו ברישום הומוריסטי. ק׳ היה המוסיקאי הראשון שהכיר 
בחשיבות הגרמופון, והוא הראשון מבין המבצעים הגדולים שקולו 
השתמר ע״ג תקליטים. 

קרוטוישין (< 1 ,( £101082 ), עיירה בפולניה, 80 ק״מ מררוט-סזרה 
לפוזנן! 22,000 תוש׳ ( 1970 ). 

קהילה יהודית נוסדה בק■ במאה ה 14 . פריווילגיה קדומה 
לחופש המסחר, המלאכה והבניין חודשה ב 1638 , 1648 ו 1873 . 
במלחמות השוודים ( 1656 ) נרצחו 350 משפחות מכלל 400 המשפחות 
היהודיות בקי■ הקהילה שוקמה במהרה, ומנהיגיה נודעו גם בפעולתם 
במסגרת ״ועד 4 ארצות״. ב 1728 קיבלו תקנות הקהילה תוקף רשמי 
בפקודת המושל פוטוצקי. ב 1773 ישבו בק■ 1,384 יהודים ( 37.5% ). 
ב 1774 נשרף הרובע היהודי בק , . במאה ה 18 סחרו יהודים מק , 



סטפנוס ׳והנס כ-אולום קרוגר 
(טשרד התיירות של דרום אשדיקח) 


מלאכת צורפות קרולינגית: בריכה של כתבי־קודש. המאה ה 9 

לערך; קרולינגים) 




89 


קרוטועזין — ר,רו 3 נ< 8 וקרוטנואידים 


90 


בגרמניה. בעיקר בירידים של ברסלאו, לייפציג ופרנקפורט י:"נ 
אודר. לאחר סיפוח ק' לפרוסיה ( 1793 ) נותקו קשרי־השוק עם 
פולניה, אך הקהילה המשיכה לפרוח עד אמצע המאה ה 19 . ב 1846 
הוקם ביכ״נ חדש. ב 1849 היו בק׳ 2,329 יהודים ( 30% ). מאמצע 
המאה ה 19 שקעה הקהילה ורבים מבניה התיישבו בגרמניה. ב 1910 
נותרו בק׳ 411 יהודים ( 3% ). וב 1921 — 112 (פחות מ 1% ). 17 
היהודים שהיו בק׳ ערב השואה נשלחו לפולניה והושמדו שם. 

ק׳ נודעה בת״ח, ביניהם: שבתי בס, סנחם־מנדל אוארבך 
(ע׳ ערכיהם). משה יקותיאל קאופמן, מחבר "לחם הפנים", ובנימין 
קצנלבוגן( 1785 — 1792 ). בשנים 1895-1882 היה יחזקאל בנם (ע״ע 
[כרו מילואים]) רב בק׳. ב 1833 ייסד דב מונש דפוס עברי בק׳. 
התלמוד הירושלמי שנדפס שם ב 1866/7 , בפורמט גדול ובברד 
אחד — ע״פ דפוס ויניציאה, רפ״ב, וכתבניתו — הפו לטופס 
הסטנדרטי ששימש עד השנים האחרונות. בק׳ נדפסו גם 17 בר׳ 
של כה״ע [¥\ 10 וי, בעריכת ההיסטוריון צ. גרץ, שהיה חתנו של 
מונש. הדפוס פעל עד 1901 . 

ע. ב. פוזנר, בית הדפוס של מאנאש בק (ארשת. א׳), תשי״ט. 


_קר 1 טנים וקרוטנואיז־ים, קבוצה גדולה של פיגמנטים (ע״ע) 
טבעיים בעלי תפוצה רחבה ביותר. הק׳ מורכבים בד״כ 
משמונה יחידות איזופרן (ע״ע), הנקשרות זו לוו במבנים פתוחים 
או טבעתיים. הם משתייכים למשפחת הטרפנים (ע״ע). הק' מצויים 
ברקמות-צמחים ומשמשים כמסננים ובמגינים של כלורופיל (ע״ע) 
בתהליכים פוטוסינתטיים (ע״ע פוטוסינתזה). ק׳ מצויים גם בבק־ 
טריות ובספוגים בהם אין מתרחשת פוטוסינתזה. צבעם עפ״ר 
צהוב. כתום, או אדום. בבע״ח ירודים (סרטנים, רכיכות) בהם הק׳ 
קשורים לחלבונים. צבעם כחול, ירוק או ארגמן. צבע הק׳ נובע 
בעיקר ממערכת של קשרים כפולים ומצומדים, האפיינית למולקולת 
הקרוטנואיד. לנן־קרוסו, למשל, 11 קשרים כאקה. 

הק׳ מצויים בטבע בתערובות מסובכות (לרבות האיזומרים [ע״ע 
איזומריה] השונים), הניתנות להפרדה למרכיביהן בשיטות כרומסו־ 
גרפיות (ע״ע). לשם אפיון וזיהוי משתמשים בשיטות ספקטרו־ 
סקופיות. הק׳ נחלקים לשתי קבוצות: ק', שהם פחמימנים שאינם 
מכילים קבוצות פונקציונליות (ע״ע כימיה, עט׳ 759 ), וכסנתופילים 
( 115 ן 11 גן״ 1 ( 1 חצא) שהם כהלים, אלדהידים, קסונים, אפוכסידים 
וחומצות. 

ס-קרוטן ( 1 ) והאיזומרים שלו נמנים עם הק׳ הציקליים. בעוד 
שליקופן ( 11 ) ונגזרותיו הם ק' בעלי מבנה פתוח ושדשדתי. 





ו ס־יזייסן 



ח ליקוסן 


(ב) אוכסו־קרוטנואידים. המכילים קבוצה קטוני ת במולקולה 

דוגמת 0 \£) 110^0X3011110 ־ 1 , 1110 ) 2 $(3X30 , ח 1 נ 111 ־ $01 נ! 03 ־ ו 11111 ) 0 53 <| 03 

00 (בעל טבעת ציקלו־פנטנית). 

0 .- 

^ גיס 3 ! 0 , ו> 3 ח 




ץו רודיכסגתיז 



/ו קפסנתיו 


(ג) מתאוכסי־קרוטבואידים, בהם מופיעה קבוצה אתרית (ע״ע 
אתרים), דוגמת ח״&זס&ס!!■! (!¥)׳ הנגזר מליקופן. 



1 ל רידדביברץ 

(ד) אפוכסי־קרוטנואידים, המצויים בטבע כ 5,6 ו 5,8 אפוכסידים 
דוגמת 11) ^ 1013x3011110 ^\) ו €\ז 01 ־ 1€00111 !! 1 ( 11 ר\). 

3 א־ 1 / 11 
* ,אי* 

11 ¥ ויולאכסנתין 




1 י 1 ¥ לומאוכרום 

(ה) קבוצת הקרבוכסי׳־קרוטנואידים, שעמה נמנות חומצות קרו- 
טנואידיות דוגמת 1 ) 1 x 111 , ח 00 € 11 ז 0 1X5 ) ו 10 ז 323£ . מספר אטומי 
פחמן בחמרים אלה קטן מ 40 . 



גו קרוגסין 


הבסנתופילים נחלקים למספר קבוצות: (א) הידרוכסי־ק , , דוגמת 

, 1110 ) 111(0111, 0171)1:0X311(1110 263X30(1110 (111), 1111)1X30 ו 11 ׳{י 1 ק 00 זל 1 י 



קרוטנואידים בעלי טבעות ארומטיות (בנזניות) נמצאו בספוגים 
ימיים. 

פחמימנים קרוטניים, 0 -קדוטן ופרהידמ- 0 -קרוטן נמצאו 
במרבצים ימיים ויבשחיים. לפיגמנטים אלה חלק נכבד בהיווצרות 
מרכיבים ארומטיים מסוימים של שמן־אדמה. פחמימנים אלה (ואח¬ 
רים) משמשים כ״סמנים ביולוגיים" בחקי־רת מערכות גאולוגיות, 
במיוחד במעקב אחר חמרים אורגניים בגאוספירה. 


111 זיאכסגתין 




91 


קייטנים וקרוטנואיוים — קרוכמל, נחמן 


92 


מ 


'׳ו־ 


,אס ,אש, ם נ 8 


,אס ,אס 

א סרהידרי-ו]-קרוטן 


רוב הקרוסנואידים הטבעיים הם ססראואיזומריס (איזומרים 
גאומטר״ם, ע״ע איזומריה) מסיסוס 5 ת!ז 1 , דוגמת 5 ת 3 ז 1-1 !ר. ליקוסן 
( 1X1 : ע״י טיפול תדמי. קסליטי או פוטונימי ניתן להפכם לאיזוסרים 
ציסואידיים ( 0.5 ), דוגמת :"> 0 ח 0 חחליקופז( 11 ^ 10 > 11 ק־ו 1 ליקופן 
( 111 ^. סטראואיזומרים קרוטנואידיים נקראים בהתאם למיקומם 
ולהתנהגותם הכרומסוגרפית. 

** ' -ך!*"". ...י' 



ק׳ מסוימים. דוגמת סתיאסזפט-לן. המצויים בגופם של בני־אדם 
ובע״ה. הופכים לוויטמין (ע״ע ויטמינים). ק׳ כאלה מכונים גם 

5 ת 1 מ 31 ז 1 ׳\ 0 זק. 

בעוד שצמחים ומיקרואורגניזמים מייצרים את הק׳ בעצמם, בעלי־ 
חיים עילאיים קולסים אותם ממזונם. לאחרונה, עם גבור השימוש 
בק׳ כתוספת למזון (חמאה, מיצי הדרים ועוד), פותחו שיטות סינת¬ 
טיות יעילות להכנתם בקנהימידה תעשייתי. הביוסינתזה של קרוטנו־ 
אידים פועלת ע״פ הסכימה 

י—— 6 } 3 וזקו 1 ק 1105 ק 0 זץק (ץצ£הז 3 '־ 1 


. 15 ^ 01 ח^^סז 3 ^ <- 1£ ן 10£ ץ 11 ? 

'* 1 ) 701 * 0 ,מז׳יי 1 יסס 0 .^\ .* 1 ; 1950 ,* 71014 ) 003-01 .£ - זזזז 3 \ 5 .? 

' 1 % ? 1 * 1 * 1 ? /מ '( 1711517 ) 5100/1 /) 11 * /( 11 * 101 ) 0/1 ,(. 1 מ) , 1 ) 1 ; 1954 , 1 . 1 ) 01 
. 1965 , 1111 ( 711017 \־ ) 1/1 / 0 1 ( 1111717 ) 0/1 7/16 ,'■ 1 . 3 ; 1965 , 1 { 12 ) 10 

ר. אי. 

קרויי מיהי* — 1 ׳ו 01 ־א^ — ( 1875 — 1955 ), מדינאי 

הונגרי. ק׳ היה רוזן, נצר למשפחה אריסטוקרטית עתיקה 
ועשירה. ב 1901 הצסרף למפלגה הליברלית, ב 1906 נבחר לפרלמנט 
מטעם ״מפלגת העצמאות״, ומ 1913 היה היו״ר שלה, ק׳ ביקר את 
המשטר, ובמיוחד את רה״מ אשטון סוטה (ע״ע). ותבע זכות בחירה 
כללית, ויתורים למיעוטים הלאומיים ותיקונים אנראריים. מ 1916 
עמד ק׳ בראש אלה שתבעו שלום נפרד לקיסרות, או אף להונגריה 
בלבד, תוך פירוק הקיסרות. הוא הקים סיעה משלו, שלקחה חלק 
פעיל במהפכת אוקטובר 1918 (ע״ע הונגריה, עמ ׳ 859 ). ק' עמד 
בראש המועצה הלאומית שהוקמה ב 25.10 , וב 31.10 מינהו המלו 
לרה״מ. לאחר הקסת הרפובליקה ( 1611 ) היה ק׳ לנשיאה הזמני. 
הוא החל לחלק את אחוזותיו לאיכרים כדי לשמש דוגמה אישית 
בביצוע החוק האגרארי שנתקבל ביזמתו. לאחר שהגישו בעלות- 
הברית להונגריה תביעות טריטוריאליות מרחיקות לכת התפסר ק' 
ב 20.3.1919 והעביר את השלסון לידי קואליציה של סוציאליסטים 
וקומוניססים, שהכריזה על הקפת רפובליקה סובייטית (ע״ע בלה קון). 
ביולי 1919 נמלט ק׳ לצרפת ואח״ב היגר לאנגליה. בה פעל 


נעחונאי. בשל הביקורת שהשפיע על ממשלת הורתי, בעלת־בריתם 
של הנאצים, נידון שלא בפניו כבוגר ורכושו הוחרם. ב 1946 חזר 
להונגריה וב 1947 נתמנה לשגריר בפריס, אבל ב 1949 התפטר 
במחאה על הטיהורים במפלגה הקומוניסטית והיגר לבריטניה. 
ב 1962 נקבר בבודפשס בכבוד רב. תרגום אנגלי של זכרונותיו — 
1111151011 0111 ל) ¥1 \ לעב? (.,אסונה ללא אשליות״) — פורסם 
ב 1956 . ב 1964 יצאו לאור כתביו הנבחרים 1,1,11 110231011 ׳\ 
בשני כרבים. 

קרויסוס — 101004 ) 14 — ( 1526-595 !) לפסה״נ). אחרון פלכי 
ארז לוד (ע״ע). בן לשושלת המרפנאדים. כשעלה ק׳ לכם 
המלוכה ב 560 המשיר בסדיניוה אביו אליאטס, התקיף את הערים 
היווניות שעל חוף אסיה הקטנה וטיפח אותן לממלכתו; רק במילטוס. 
שהיתה קשורה בברית עם אביו, לא פגע. ק׳ הרחיב אח שלטונו 
במורח וכבש את רוב אם־ח הקטנה. ק׳ חשש מעליית כורש (ע״ע) 
וכרת בריתות עם בבל, מצרים וספרטה, אך ניגף לפני הפרסים ליד 
פטריה שבקאפאדוקיה ב 547 , ובירתו סרדס נכבשה ב 546 . ק׳ ניסה 
לשלוח יד בנפשו. אך ניצל וחי בכבוד עוד כ 20 שנה בחצר סלך פרס. 

ק׳ העריך את היוונים ותרבותם, פתח את ארצו למבקרים. סוחרים 
ומתיישבים יוונים וחשף אותה להשפעתם. הוא גם תרם סכום נכבד 
לבניין מקדש ארסמיס באפסום והעניק מתנות יקרות למקדשי דלפוי 
ודידימה. עשרו הגדול ותהפוכות גורלו היו למשל ולנושא לאגדות 
רבות. בין היתר לסיפור ביקורו של סולון (ע״ע) האתונאי אצל ק׳ 
ועל שיחותיו עמו. 

קר 1 כמל,נחמן (רנ״ק■ 1785 . בדודי — 1840 , טרנופול), הוגה 
דעות והיסטוריון, ממייסדי חכמת ישראל (ע״ע, עם' 410 ). רוב 
ימיו חי בדולקוה שבגליציה, שם נתלכדו סביבו מחשובי ההשכלה: 
ש. י. רפפודט, י. ארסר, ש. בלוף. מ. פינלס, י. ה. שור. מ. לטרים וצ. פ. 
חיות (ע׳ ערכיהם). ב 1836 שב לברודי ובערוב ימיו השתקע בטרנו- 
פול. את השכלתו הענפה רבש בכוחות עצמו. התמסר בעיקר לפילו¬ 
סופיה ולהיסטוריה, ובני־לווייתו העיקריים במחשבת היהדות היו 
הרמב״ם והראב״ע, ובמחשבת העולם— קנם. שלינג והגל (ע׳ ערכי¬ 
הם). כל עיונו נועד לשמש סטרה מרכזית אחת; תפיסת מהותה 
של היהדות בגילוייה ההיסטוריים המיוחדים■ ביטוי מסכם לשאיפה 
זו ניחן בחיבורו..מורה נבוני הזמן". שנדפס אחר מותו בעריכתו של 
יו״ם ל.צונ׳ו (למברג, 1851 ). רנ״ק ראה אח יעודד העיקרי בהוראה 
בע״פ לתלמידים, בשיחות ס(קראטיות ובדיונים פריפטטיים ז באמ¬ 
צעותם השפיע השפעה רוחנית מכרעת על חוג מקורביו. רק לאחר 
הפצרות רבות כתב את .,פורה נבוכי הזמן". שהוא סיכום זהיר והלקי 
על הגותו, המוקדש רק בחלקו לעיון פילוסופי טהור. לחיבור 17 
״שערים״, הנחלקים, לסי עניינם, ל 4 הסיבות; א'י—ז': פילוסופיה־ 
דתית זהיססוריוסופיה; חי —י״א: תיאור תמציתי של ההיסטוריה 
היהודית! י״ב—ט״ו; חקר הספרות העברית במתודה הביקרתיח 
של עקרון ההתפתחות! ט״ז—י״ז: מעין גרעין לפילוסופיה השיטתית 
העצמית של רנ״ק, שלא הושלמה מעולם, אף שניתן להגדירה בבירור. 
כשלינג והגל ראה רנ״ק בעיון הפילוסופי הסהור והמופשט את הבלי 
הנבון להשגת המציאות לאמיתה. זו מוגדרת, בעקבות הגל, בשם 
■הרוחני המוחלט", התואם, לדעתו, את המושג אלהיס (ע״ע, עם׳ 
458/9 ) במסורת הדתית. רנ״ק מגדיר את אלוהים כעצם מוחלס. 
כלו׳: "כח שוה לכל צורה נעלמה וחבויה בו", והמעבר מן המציאות 
המוחלטת אל הדברים הסופיים מוסבר כתהליך אין־סופי של הגבלת־ 
עצמו של אלוהים, העולה בקנה אחד, לדעת רנ״ק, עם מושג הבריאה 
יש־סאיו בתפיסת הסקובלים. אלוהים ברא את העולם מעצמו, כלר — 
מרצון "טהור" הגביל עצמו ונתן מקום לעולמו. 

רנ״ק התרכז בקביעת היחס בין פילוסופיה לדת. והשקפתו מבו־ 




93 


קדוגמל, נחמן — י,מל 


94 


טסת על הנחת הרוחני המוחלט 
בנושאה הבלבדי של הידיעה 
האנושית. הדת, לפי מהותה, גם 
היא ידיעה. בדומה לידיעה ה¬ 
פילוסופית. ולכן ההבדל בין 
פילוסופיה לדת אינו של מהות 
אלא של צורה, או דרגה, בלבד. 
הדת היא דרגת "ציורי תחילת 
המחשבה", או תפיסת המצי¬ 
אות באמצעות דימויים, ואילו 
הפילוסופיה היא דרגת "ציורי 
השכל והבינה", או השגת ה¬ 
מציאות באמצעות מושגים ואי- 
דאות. משום כך מעניקה הפי¬ 

לוסופיה לדת עדך נעלה יותך. פענח עי הנר ו זי נחס! פיזר*. 

במרכוסול. פולניה 

בכך החזיק רנ״ק בהשקפה 

שהיתה מקובלת ביה״ב — בייחוד אצל הרמב״ם — שהתורה אינה 
נוגדת את הפילוסופיה, אלא כוללת בתוכה, ולו רק בכוח, את האמת 
הפילוסופית בשלמותה. 

את ההיסטוריה ראה דנ״ק כתלויה בתכנה הרוחני: לכל עם 
״עקרון״ רוחני משלו, שהוא יסוד קיומו; חיי העמים נקבעים לפי טיב 
התכוונותה של כל אומד, אל יסוד קיומה הרוחני. בדי להסביר את 
התוכן הפנימי, המוחשי, של תולדות העמים, נתפס רנ״ק לגישה 
הגנטית־ביולוגית של ההיסטודיוגרפיה, מייסודם של ויקו והרדר 
(ע׳ ערכיהם), לפיה ניתן לקבוע בחיי כל עם 3 עידנים: צמיחה 
וגידול. עוז ומפעל, היתוך וכליון. לפי עידנים אלד, נקבעים התהליכים 
ההיסטוריים בחיי העמים, המגלמים בתוכם את הגורמים האמפיריים 
השונים: כלכליים, נפשיים, מוסריים ואחרים, המעצבים את דמותה 
התרבותית של כל אופה. גורמים אלה מונחים ע״י ד,עקרון המטא¬ 
פיסי של הרוחני, לפיו: "אין עצמות האומה, במה שהיא אומה, כי 
אם עצמות הרוחני שבה". גם את קורות עם ישראל מנתה רנ״ק לפי 
3 העידנים הנ״ל במחקרים היסטוריים יסודיים: אך ישראל נבדל 
סכל העמים בטעם המטאפיסי של קיומו ההיסטורי. עם ישראל הוא 
עם הנצח. שגם בתום העידן השלישי אינו כלה. אלא מתחדש 
מתחילתו. תופעה זו מוסברת ע״פ הזיקה המיוחדת הקיימת בין העם 
לאלוהיו — הרוחני המוחלט — זיקה בדרך של דבקות, שמקורותיה 
הם ההתגלות בהר-סיני והנבואה. אמנם, בניגוד לרוזנצווייג המאוחר 
יותר, רנ״ק אינו רואה נם בעצמות האופה תופעה מטא-היפטורית. 
שעיקרה ההתנכרות לחיים ההיסטוריים הראליים, אלא בגורלה 
ההיסטורי בלבד. וע״ע השכלה, עמי 559 . בתסיסה דואלית זאת, 
ובאמונה בהכרח ההתחדשות של כוחות היצירה הלאומיים לאחר 
תקופה של תשישות רוחנית, סלל רנ״ק את הדרך אל ההיסטוריו- 
סופיה הציונית־לאופית המודרנית מייסודו של אחד־העם. 

רנ״ק נמנה עם ראשוני החוקרים ביהדות שהציע את דרך ההכרה 
ההיסטורית לשם הכרת "עצמותנו ומהותנו". ובכך הניח את היסודות 
ל״חכמת ישראל". אמנם נבדלת דרכו מדרכם של נציגי האסכולה 
ההיסטורית — צונץ, נייגר וגרץ — בהדגישו כי רק הפילוסופיה 
מסוגלת לגלות את "הכוונה האחרונה של ההיסטוריה". 

השגו המיוחד הוא ביישומה של המתודה ההתפתחותית־גנטית 
בחקר הספרות העברית לסוגיה השונים. יש לציין במיוחד את מחקריו 
בספרות ההלכה והאגדה, כפי שסוכמו ב״מורה נבוכי הזמן", שערים 
י״ג-־י״ד. בחקר ההלכה קבע ק׳ שתי מגמות-יסוד: ביאור מהותה 
ואמיתותה של ההלכה, מתוך הוכחת קדמותה. ותיאור השתלשלות 
ההלכה מראשיתה ועד סידורה, תיקונה ופרסומה בידי חכמי התלמוד. 
הראשונים והאחרונים, המוטיוו העיקרי בהתפתחות ההלכה הוא, 
לדעתו, הפירוש, דהיינו, הפיתוח ההגיוני והעקבי של התכנים הכלו¬ 


לים בתורה שבכתב. מכיוון שרק עיקרים ניתנו בעל־פה לפשה בסיני, 
אין באמת הבדל מהותי בין שלוש החטיבות העיקריות בהלכה: 
דברי קבלה, מדות שהתורה נדרשת בהן (ע״ע) ותקנות, גזירות 
ומנהגים. אעפ׳יב ניתן להבחין בהתפתחותה של ההלכה בחלקים 
שוגים, המצטיינים בדרך חקירה מיוחדת■ רנ״ק סוקר את התפתחותה 
החל בפעולת הסופרים, שעסקו בפירוש הכתובים תוך היענות לשא¬ 
לות דתיות שהזמן גרמן, דדך ״שוני ההלכות״ — שהרחיבו את 
מקור ההלכות ע״י המידות ודרכי־ההקש — ועד לסידור ההלכות 
ולניסוחן גידי התנאים האחרונים. 

רנ״ק יישם מתודה זו גם בחקר האגדה, אם כי נעדרת בו הגישה 
השיטתית של חקר ההלכה. לדעתו, עקרונה של האגדה הוא המגמה 
המוסרית־דידקטית לקרב את דימויי המקרא להבנת העם. עניינה 
של האגדה בתכנה המחשבתי של התורה, ולא בפירושה המושגי. 
יש לראות באגדות התאוסופיות את גרעינה של הפילוסופיה היהודית 
לתקופותיה השונות, שאף היא ביסודה אינה אלא פירושן המושגי 
של האמיתות הכלולות בתורה. 

ש. ראבידוביץ (עורו), כל כתבי ר׳ נ. ק-, תרפ״ר, דברי מחקר לזנרו 
של ד נ. ק׳ במלאת מאה שנה לפטירתו(כנסת, ף), ויש״א; י. גוטמן, 
הפילוסופיה של היהדות, 285 — 308 . השכ״ג: נ. רוטגשטרייך. המחשבה 

היהודית בעת החדשה, ב , . 151 — 163 . - 1966 . ״ ״.״ 

מ. שוו 

בנו, אברהם ק׳ ( 1820 לערך, ז׳ולקנה[ו] — 1888 ), משכיל 
וסופר. למד אצל אביו ואצל הרבנים ש. קלוגר (ע״ע) בברודי 
וצ. ה. חיות (ע״ע) בדולקוה (אוקראינה), ורכש גם השכלה כללית. 
הרבה לנדוד והתגורר, לסירוגין, בלמברג, בדודי, אודסה ולבסוף 
בפרנקפורט ע״נ מיין. פעל בחוגי משכילים. והיה ידידם של פ. 
סמולנסקין ומ. ל. לילינבלום (ע׳ ערכיהם). עיוניו הקיפו את המקרא, 
התלמוד והפילוסופיה• מאמריו בכתר,"ע העבריים דאז כונסו על-ידו 
בשם "אגודת מאמרים" (תרמ״ה). בין ספריו: "דעת אלהים בארץ" 
(תרכ״ג). היסטוריוסופיה ברוח השקפות אביו: "עיון תפילת" 
(תרמ״ה): ״ירושלים הבנויה״ ( 1862 ) — ביאורים לתלמוד ירושלמי: 
ו״הכתב והמכתב״ ( 1874 ), שעיקרו הצעות לתיקוני־נוסח במקרא. 
כן כתב ז)חט; 1 ״ 2 ז 40 0 נ׳) 010 ס 1 ון (״התאולוגיה של העתיד״: 1872 ). 
מסכת פילוסופית-ביקרתית לצידוק התודעה הדתית. כהוגה-דעות 
היה ק׳ רדיקל ובלתי שיטתי. הושפע מאד משפינוזה — ולכן ייחד 
לו את הספר ״אבן הראשה״ (תרל״א) — סקאנט, ובעיקר מאביו. 

את היהדות תפם כאידאה תרבותית־מוסרית שעברה התפתחות 
היסטורית ארוכה. באבדן העצמאות המדינית ובקיום בגלות ראה 
יסוד מכריע של היהדות, שעקרונותיה הבסיסיים — אמונת הייחוד, 
אהבת הזולת והשאיפה להשתלמות עצמית — נשתמרו. את המצוות 
המעשיות קידש כאמצעי מצוין לחינוך מוסרי, אך עם זאת שלל את 
הדוגמסיזם חדתי ודרש ■רפורמה. מחקריו במקרא ובתלמוד ערוכים 
בגישה ביקרתית, ובספריו היה ק׳ מן הראשונים שהכירו בשפינוזה 
את מבשר ביקורת המקרא. 

י. קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, ר׳, 78 — 103 , 
תשי״ד 2 . 

קרול ( 00601 ), שמם של שנים ממלכי רומניה. 

1 ) ק■ 1 ( 1839 — 1914 ), נסיך רומניה מ 1866 , מלך מ 1881 . 

גרמני, בן משפחת הוהנצולרן־זיגמרינגן (-וו 1 חכגח 5:8 -״־ 1 ס 2011 תסו 1401 
תטע) הקתולית, נבחר לנסיך לאחר הדחת א. קוזה (ע״ע), במגמה 
לקרב את רומניה למערב. הנהיג רפורמות, יזם חוקה והקים צבא. 
שלטונו הארוך הקנה לארצו יציבות פנימית ומעמד כלפי חוץ. 
עם זאת לא הצליח לשפר את מצב האיכרים. השתתף יחד עם 
רוסיה במלחמה המוצלחת בתורכיה ( 1877 — 1878 ). וכך השיג 
עצמאות מוחלטת לרומניה ונעשה מלך. עם זאת היה פרו־גרמני. 
וב 1883 כרת ברית סודית עם אוסטריה־הונגריה וגרמניה. למרות 
גילו הנהיג את ארצו בהצלחה במלחמה נגד בולגריה ( 1913 ). 



95 


קדול — קרולינגים 


96 


ב 1914 ההריז על ניטרליות במלה״ע 1 . אשתו. אליזבח ( 1843 — 
1916 ), היתת סופרת נודעת, קרמז סילוה (ע״ע). 

יחסו של ק׳ ליהודים היה בד׳־כ שלילי. עם זאת ניסה לרסן את 
התופעות הברוטליות של האנטישמיות, וגם קיבל בחצרו יהודים 
(כרמיה, סונטיפיורי! ע׳ ערכיהם) שבאו לבקש ממנו לעשות למען 
אחיהם. וכרונותיו, ס.ת 1 תז 110 31 1 . 0 1111 ;;־), 110 ת 10 מ 40 ג פורסמו 
ב 1912 . 

$£6%1£ 114 א 11 ) 751 ) 1 ? 40171 ■ 1 ) 1 ( 17 ) 1/460 [ 1611 ) 1{£, 016 7137X071156 ז 10 ק ./ 

.[ ; 8 5 190 ,^ 17101716 ו 81 17071 .£! 1£0111£ י 8 ז€ב 1 ת;) 61 וז 1.1 ; 1901 ,,£} 

. 0 ; 1923 , 801171107116 071 ! 157001110 405 110511011 () 0 ^ 1 ,:׳?!{׳מיס^זשש 
. 1962 , 8071111710 ■ 111 11 ו 611677 ו 1 א 6 ו! 10 ! , 3 ין 0 ? — תזזט׳ל 

2 ) ק׳ 11 ( 1893 — 1953 ) ו מלך בשנים 1930 — 1940 . בנו של 
פרדיננד 1 (עי׳ע). התחנך כצבא הגרמני! יורש־עצר מ 1914 . לאחר 
נישואים מורגנטיים עם אזרחית. זיזי למברינו, נשא ( 1921 ) 
את הלנה, בת מלך יוון, שילדה לו את מיהי (מיכאל) 1 . הם התגרשו 
ב 1928 בשל נהיית ק , אחרי היהודיה הלנה לופסקו(וולף: נר 1902 ). 
בשל פרשת לופסקו אילצהו ברטינו (ע׳יע) לוותר על זכויותיו. והוא 
גלה לפריס, במקומו מלך מיכאל הקטין. ב 1930 הוחזר קי, כמלך. 
ע״י מניו (ע״ע). הוא ניסה לשלוט בדרכים דמוקרטיות, אך הפך 
בהדרגה לרודן מלכותי. אף שלא היה ביסודו אנטישמי, צמצם את 
זכויות היהודים כדי לזכות בתמיכת חוגים לאומנים־אנטישמיים. 
ב 1938 ביטל את החוקה הדמוקרטית, וב 1940 מינה את אנטונטקו 
(ע״ע). הפאשיטט, לר״ם. הוא נקם צעד זה אחרי שמעמדו נתערער 
בעקבות אולטימטום סובייטי שהפריד את בסרביה וצפון־בוקובינה 
מרומניה, בשל ..פסק־הבודרית השני של וינה", שהעביר הלקים 
ניכרים של טרנסילווניה להונגריה, וחוזה קריובח ( 031093 ) שעמד 
למסור את דולרוג׳ה הדרומית לבולגריה. הודח ב 6.9.1940 ע״י 
אנטונסקו ו״סשמר הברזל" שלו. גלה לברזיל. שם נשא את לופסקו 
לאשה. מת בפורטוגל. 

ב. וגו, המדיניות היהודית של הדיקטאטורה המלכותית ברומניה 
( 1938 — 1940 ), (ציון, בט), תשכ״ד! .€ 18 ( £01 ! , 1411167 ,■ 111x1 ־ 1151 [!■! .א 
* 1965 , 11714 \1@7!('.11011 71x10x6560 

יה. מ. 

.קרול, לואיס - 011 ״ 03 15 ׳״ 1.0 ! פסודונים של צ׳רלז לטויג׳ 

ד ו ג ׳ ם ו ן ( 19068500 1,11115,1680 105 ־ 0131 ) ( 1832 — 

1898 ), מתמטיקאי וסופר אנגלי. ק׳, בנו של כומר. למד מתמטיקה 
ללימודים קלאסיים באוניברסיטת אוכספורד, והוסמך לכמורה 
( 1861 ). בגיל 25 נתמנה מורה למתמטיקה באוכספורד. את ספרו 
הראשון כתב על גאומטריה ( 1860 ). ספרו השני. שגירסתו המקורית 
נסחבה בלא ימרה ספרותית, היה לספר הנודע-ביותר שנתחבר 
עבור ילדים■, היתה זו אגדה מצוירת ושמה 1365,011111005 5 ־ 5-1100 , 
011116 ־ 81 ־ 00601 (עבר׳: "הרפתקאות פליסה מתחת לפני האדמה", 
1975 ), שהגיש ב 1863 כשי לידידתו בת ה 11 , אלים לידל. ק׳ 
שוכנע להדפיס את הסיפור, וב 1865 הופיעה המהדורה הראשונה 
של ¥0060,1306 \ ת! ! 0,0 ) 736,00 5 ־ 731100 (עבר': "עליסה בארץ 
הפלאות". תרס״ד, תשי״א; ועוד עיבודים וקיצורים), שאוירה בידי 
ג׳ון טניל ( 000101 ־ 1 ). ספרו זה של ק׳ שם־קץ לדעה כי בסיפור- 
ילדים חייב להיות מוסר־השכל. יצירה אמנותית וו — המצטיינת, 
לגבי הקורא המבוגר, בהגיון האבסורדי שבה, בעושר רעיונות 
פילוסופיים ובלהטוטי־לשון — מובילה את הקורא הצעיר לסיול 
מקסים בארץ־פלאוח, אל יצורים מגוחכים ומוזרים ואל הרפתקות 
מופלאות ומטורפות. בעקבות ההצלחה הסרת־התקדים ( 20 מהד' 
בחיי המחבר) כתב ק' את המשך היצירה. - 1.0010108 1110 011811 ־ 1411 
0 ־ 1601 10006 731100 ] 3 ! ¥1 \ 306 ! 0135 (עבר׳: "עליסה בארץ 
המראה, ואשר מצאה שם״, תשי״א), 1872 , 

מביו חיבוריו ד,אחרים: ! 1 ־ 031 5 1110 01 1110 (ציד 

נחש־הכריש״), 1876 , £בצי-חרוזים, חידות ושעשועים מתוחכמים. 


יומניו של ק׳ י״ל ( 2 כר׳) ב 1953 , ומכתביו — ב 1973 . כן פורסם 
אחר מותו ספר מתצלוסיו. — ור׳ איור, כרו ב״ו, עם׳ 421/2 

, 071 ! 04£ ( 1 . 0 / 0 8104 $ 4 ■; £ 1118 / 11 } 8 / 1116 ) 16 !' 2 נ ז 0 !ץג' 1 ' .< 1 

־ 1 * 0 ./ ; 1960 ,. 0 . 1 , 01660 . 13 ; 1954 .€ ״ 1 ,מ 1£1$0 ן! 1 .ס , 1952 

1416707 $ 16 '!? ; 7071 ) 8 0714 ! 007716 10 $ ? ,^ 8131 ; 1970 ;, 7 > , 0 וז 6£ ז 

. 1974 ,. 0 ״ 1 ן 0 !)! 1807 

א. אוס. 

?]לול רובלט — ), 140110 £3,01 — (קדוברטו; שרל רובר 
), 063,105140110 ; 0 ), 03,0110 ), ( 1288 — 1342 ), מלך הונגריה 
( 1309 — 1342 ); נצר לפלג הנפוליטני של בית אנדו (ע״ע). כיורש 
שושלת הארפאדים (ע״ע ארפד) מצד אפו טען לבתר הונגריה 
ב 1301 , אבל רק ב 1309 . לאחר מאבק קשה בסיוע האפיפיורות, 
הצליח להשיג אח מבוקשו. 

בביסוס שלטונו הסתייע ק׳ בעירונים, אבל גם קירב וריסו את 
הפאודלים הגדולים, שאת צבאותיהם הפרטיים איחד לצבא ממלכתי. 
ק' הכנים חידושים במדיניות המונטארית, וארגן־פחדש אח כריית 
המתכות היקרות ואת השימוש בחן. כן פיתח את המסחר וקבע שיטות 
מיסוי הדשות• עקב סכסובו עם העיר הראשית של הונגריה, בודה, 
הקים את חצרו תחילה בטמשוואר (, 3 ־ 010055 ־ 7 ), ואח״ב בווישגראד 
( 508,36 ;¥) , שבה ניהל חיי-חצר מפוארים. בסדיניות־החוץ ניטה ק' 
לגדולות ולהתפשטות טריטוריאלית, ושילב פגמה זו ברצון לשמש 
כחלוץ שאיפות הפנסיה והאפיפיורוח. ק׳ כרת מערכת בריתות עם 
פולניה, נגד הצ׳כים וההבסבורגים. הוא ביקש לאחד את מלכות 
הונגריה וסיציליה בידי בנו ליוש (ע״ע), אבל תכנית זו נכשלה 
בעקבות התנגדות ונציה, שחששה כי שלטון הונגריה על סרביה 
יסכן את מעמדה בים האדרייתי. — יחסו החיובי ליהודים נבע מרצונו 
לפתה את חיי הכלכלה והמסחר, ולפיכך התיר ליהודים להתיישב 
בערים בניגוד לרצון העירונים (וע״ע הונגריה, עם' 851/2 ). 

34 ,'<־<£, 14.0 . 0 . 0 : 1903 , 61/2 , 1 , 1140160 ( £67106 ! 0711177X67110 11x7 
. 1941 , £07$ הא 4 ! ( 0 107$ ! 141 

קרולוס הגדול, ע״ע ל!ךל, שך־ל ( 1 ). 
,קרולוס השמן, ע״ע לן!־ל,#ךל( 3 ). 

ק|רולץ, איי" ( 1513065 03,01100 ). קבוצת איים במיקרונזיה 
(ע״ע) שבאוקיאנוס השקם, פצפון לקו־המשווה. שטחם 1,320 
קמ״ר, ובהם 77,000 תוש׳ ( 1972 ). יחד עם איי מריאנה ומרשל 
הם מהווים שסח חסות של אה״ב. הקבוצה כוללת 963 איים ואיונים 
ומשתרעת ממערב למזרח לאורך נ 4.000 ק״מ. האיים המערביים 
(פלאו ואחרים) הם שיאי רכסים המתנשאים מקרקע האוקיאנוס. 
והאיים המזרחיים (כגון פונאפי) הם איים ממוצא געשי ואטולים 
(ע״ע). דוב האיים הגדולים יותר מוקפים בשוניות אלמוגים. האקלים 
טרופי־לח: כמות המשקעים השנתית 2,500 — 4,500 מ״מ. טמפרטורה 
שנתית ממוצעת ־ 26 — 28 . סופות סיפון שכיחות גורמות נזקים 
כבדים. החקלאות לצרני קיום היא עיקרה של הכלכלה. באיי האטול 
מגדלים אגוזי־קוקום ועץ־הלהם, ובאיים הגעשיים גם טארו. יאם, 
בננות וסירות אחדים. הדיג נפוץ בכל האיים. היצוא העיקרי — 
קופדה. באיים המערביים יש מחצבי אשלג ובובסיט. האוכלוסיה 
המנוונת נוצרית בדתה. באיים המערביים בולמים יסודות פלנזיים 
ופיליפיניים, ובאיים המזרחיים שולט היסוד הפולינזי. כן יושבים 
בהם אירופים. היסטוריה, ע״ע מיקרונזיה. 

,קרולינגים, שושלת שליטים ומלבים פרנקיים בפאות ה 8 — 10 . 

שימה נגזר מ״קארולוס״ ( 03,0105 ). הצורח הלאם׳ של "קארל" 
[גרמנית] ו״שאדל״ [צרפתית]) — שמו של החשוב בבניה (ע״ע 
קרל, שדל [ 1 ]) ושל רבים אחרים מבני השושלת. מוצא המשפחה 



97 


קרולינגיס — יןחילינח 


98 


באוסטרסיה (באיזור 
בראבאנם). בה על¬ 
תה לגדולה בשירות 
המלכים המרובינגים 
(ע״ע). מייסד השו¬ 
שלת היה ספן 1 
(ע״ע), "השר־אשר- 
על־הבית' (-• 1113101 
3 ס 1 ו 101 >) של המלך 
כלותיר ) 1 ובעל ר¬ 
כוש קרקעי רב. ש¬ 
הלך וגדל בימי צא־ 
באיו. לאחר מות פפן 
( 639 ) עברה המשרה בירושה. ובתוקף תפקידם השכילו הק" להנהיג 
את האצולה ולהחזיק בידם אח השלטון הממשי, אף שגדימואלד, בנו 
של פפן 1 . נכשל בנטיונו להדיח את חמלו דאגובדט 11 ( 656 ) מכסאו. 
מלחמת האחים. שהתנהלה בין בניו של פפן 11 (ע״ע) ב 714 — 717 , 
לא ערערה את מעמדם. המנצח, ש א ר ל ,מ ד ט ל"("פטיש"), חילק 
את שארית אדמות המלוכה ומאדמות הכנסיה לחייליו בתור הפקד 
תמורת שירותיהם, ומשום כך נחשב לאחד ממייסדיו של הפאודליזם 
(ע״ע, עמי 286/7 ). נצחונו על הערבים שפלשו מספרד בקרב פואטית- 
טור ( 732/3 ) הקנה לו יוקרה רבה בעולם הנוצרי. הוא חילק את שלטונו 
בין בניו( 741 ), אך לאחר שאחד מהם היה לנזיר, נותר הבן האחר, 
פפז 111 , "הגוץ' (ע״ע), שלים יחיד. הוא הדיח את כילדריך זח, 
אחרו! המרובינגים. ובעזרת הכנסיה המליך עצמו על הפרנקים ( 751 ). 

הק" פתחו במלחמות שהביאו לכיבושים נרחבים באיטליה וב¬ 
גרמניה. שיאם בימי קרל הגדול (ע״ע קרל, שדל [ 1 ]), ששלט 
על אירופה המערבית כולה, מלבד ספרד ודרום איטליה, והוכתר 
לקיסר ברומא ע״י האפיפיור לאו 111 ( 800 ). אולם. בלי מנגנון 
סינהלי קבוע, קשה היה לשלוט בקיסרות העצומה, ולמרות מאמצי 
קארל (שהקים, לפשל, מנגנון של מפקחים (״ 1 ח 11 מ 0 ( 5 1155,1 <] שנש¬ 
לחו מדי שנה למחוזות), נתגלו בה בקיעים עוד בימיו. התרוששות 
בני-החורין הפרנקיים הביאה לתלותם הגוברת ברוזנים, שמשלו 
על המחוזות. בימי בנו ויורשו של קרל. ל ו א י 1 , ״החסיד״ (ע״ע! 
מלך 814 — 840 ), גבר תהליך עצמאותם של הרוזנים וסימני ההתפו¬ 
ררות נתגלו כשב 829 מרדו בו בניו—לודויג.,הגרמני", קרל "הקרה" 
ולותר 1 (ע־ ערכיהם) 

במאבקם על חלקב 
בשלפו!. ב 842 נפגשו 
לודוויג ושארל בסטר־ 
זבור (זזז 011 <( 15 ;זול) - וי 
דבי״־ת-ראגוניס של 
איש לאחיו גומחה ב¬ 
שתי שפות: צרפתית 
וגרמנית עתיקות. ה¬ 
שבועה משקפת את 
הפיצול האתגי־לשוג׳ 
של הקיסרות לחטיבה 
מזרחית, בה נשמרו 
הניבים הגרמניים ה¬ 
קדומים, ולחטיבה מע¬ 
רבית, בו, התערבו 
ניבים אלו בלאטינית 
שדוברה בגאליה. הקי¬ 
סרות חולקה בהסכם 


ורדו ( 843 , ר׳ מפה, אירופה, עמי 143 ): הממלכה חפרנקית 
המזרחית (גרמניה) ניתנה ללודוויג "הגרמני", הממלכה הפרנקית 
המערבית (צרפת) ניתנה לקרל "הקרח", כתר הקיסר, איטליה 
ורצועת־ארץ שגישרה את הימה״ת לים הצפוני ניתנו ללותר 1 
הבכור. ממלכת לותר 1 התפוררה, חלקה הצפוני חולק בין אחיו 
( 869 ), ובאיטליה מלך תחתיו בנו, הקיסר לודויג 11 (ע״ע). 

לודוויג "הגרמני" חילק את גרמניה בין בניו, ואחד מהם, ק א ר ל 
,.השמן", הצליח לאחדה מחדש, להיות מלך איטליה, ואף לזכות 
בתואר הקיסר. אבל לאחר שהודח מכסאו בגרמניה ( 887 ) תם שלטון 
הק" באיטליה. בימי יורשיו בגרמניה, א ר נ ו ל ף ו ל ו ד ו י ג "הילד" 
(ע׳ ערכיהם) היה הנוח הממשי בידי הדוכסים, ששלטו ביחידות 
שבטיות. ב 911 תמה שושלת הק״ בגרמניה (ע״ע. עמי 419 — 420 ). 

בחלק המערבי. צרפת לעתיד, פחת והלו כוח המלכים הק" במאה 
ה 10 . נסיונות ל ו אי 17 (ע״ע, מלך 954-936 ) ולו תר ( 954 — 
( 869 ), ובאיטליה מלך תחתיו בנו, הקיסר לוד וי ג 11 (ע״ע). 
שהעניקו הק" נחלאות 
רבות לוואסאלים ש¬ 
להם כדי לרכוש את 
נאמנותם. במות ל ו¬ 
אי 7 (ע״ע), ב 987 , 
נכרתה שושלת הק" ב¬ 
צרפת (וע״ע צרפת, 
עט' 914/5 ). 

שלטון הק" וחידוש 
הקיסרות במערב הבי¬ 
או לתחיה רוחנית, 
המכונה "הרנסאנס ה־ 
קרולינגי". הק", ובמיו¬ 
חד קדל הגדול, הקימו 
בת״ס ליד הכנסיות 
והמנזרים, הושם דגש 
על לימוד המקרא, 
והונהג כתב חדש, על 
מגילת קלף. 

0/16 ! 1£1 ו' 1 !סז %0 ! 00 , 611311 ) 1011 ? . 11 ; 1894 ,.€ ממסמס ! 06 . 1,01 .־ 1 

, 1611 * €0101121 6 ז 1 <ן 2 ה£' 1 01 ,מ 110 ק 1 מ 1 ־ 1 ; 949 [ ,*מו*ל©£מ*/ 

.* 1949 

אל. גל. 

,קרולינה (גת 011 זו 0 ), שמו של איזור היסטורי נרחב בדרום־ 
מזרח אה״ב דהיום, שכלל בראשיתו את ה״קרולינות" 

(ר להלן, ק׳ הדרומית וק׳ הצפונית), את ג׳ורג׳יה (ע״ע), וחלקים 
של פלורידה (ע״ע). האיזור נקרא על שמו של צ׳רלז 1 (ע״ע), 
ונודע לראשונה כקרולנה (גחג 0,1-01 ). 

היסטוריה. את החוף הדרומי של ק־ גילה כנראה כבר 
ב 1521 פונסה דה לאון, ולאורך החוף הצפוני שיים .ורצנו ב 1524 . 
הוגנוטים (ע״ע) צרפתים ניסו להקים יישוב בפור דואיאל (חס? 
1 נע 0 ) 1 ) ב 1562 . הדרום (פלורידה) עבר ב 1565 לשלטון הספרדים. 
בשנים 1585 — 1587 ניסו האנגלים להתיישב באי רואנוק 1 :> 011 מב 0 ?), 
אך תושבי המאחז נעלמו במסיבות מיסתוריות וק׳ נשארה שוממה, 
להוציא שבטים אינדיאנים. 

ב 1629 מסד המלך צ׳רלז 1 את כל האיזוד העצום לסד רוברט 
הית (*ג*!) לשם איכלום. בעל הזכיון לא עשה דבר, אך בצפונה 
של ק׳ התמקמו מתיישבים שהגיעו אחרי 1650 מהצפון, מורג׳יניה 
(ע״ע). ב 1663 מסר צ׳רלז 11 (ע״ע) זכיון־התיישבות ("זזגבס) 
לשמונה אישים ממקורביו, שנודעו בשם 5 ז 10 :> 1 ־ 1 מ 38 א). בין האיים ליבשת 
5 מפרצים, המחוברים בפרצות לאוקיאנוס האטלנטי. בקרבת החוף 
הים רדוד! רק בווילמינגטון ( 011 ז 118 ;ת 11 ;^י) ובמורהד־סיסי (-סגס^ז 
ע 11 נ) !!פטל) מצויים שני נפלים עמוקי־פים המאפשרים כניסת אניות 
גדולות; 2 ) הדום־ההר ( 1 ט 10 ג 1 (>ט 1 ?) הוא איזור רפתי-גלי, העולה 
מגובה של 120 מ , במזרח ל 500 מ׳ בגבול ההר. הוא מנוקז ע״י 
מספר רב של נהרות מהירי זרימה המתאימים ליצירת כוח הידרו- 
חשמלי. באיזור זה מרוכזת עיקר התעשיה של קה״צ; 3 ) א י ז ו ר 
ההר הוא איזור הררי מבותר ומיוער השייד למערכת חאפליצ׳ים 
(ע״ע). הדי חרבם הכחול תופסים את רוב השטח, ופסגהס — 
הר מיצ׳ל, 2,037 פ׳ — היא הגבוהה בקה״צ. במערב נמשכים 
רכסים קטנים־יותר של הדי סמוקי ( 5 ט;גזחט 140 ץז 01 ת! 5 ) הגדולים, 
ההרים השחורים, הרי בולד, הרי ברסט, ההרים הדרומיים ואחרים. 

קה״צ מנוקזת ע״י מספר רב של נהרות שמקורותיהם באיזור 
ההר ובהדום־ההר. חלקם נשפכים לאוקיאנוס האטלנטי וחלקם מתנקז 
למדינת קרולינה הדרומית. באיזור המעבר שבין הדום־ההר למישור־ 
החוף יוצרים נהרות אלה את ■קו המפלים". הפשפשים בחלקם 
הגדול ליצירת כוח הידרו-חשמלי. הנהרות בעלי אגן־הניקוז הגדול 
ביותר הם ידקין (תג![("; , () וכף פיר. 

האקלים בקה״צ ממוזג. הוא נתון להשפעתו הממתנת של 
זרס־הגולף במזרח ולהשפעת המחסום ההררי במערב. הטמפ׳ 
השנתית הממוצעת נעה ם • 19 במזרח ל • 16 במרכז ול • 13 באיזור 
ההר. החדשים הגשופים־ביותר הם יולי ואוגוסט. נמות המשקעים 
השנתית הממוצעת היא 1.170 ס״מ: 1,370 מ״מ במישור החוף. 
1,120 — 1,270 מ״ס בהדום־ההר ו 2,000-1,000 מ״מ באיזור ההר. 

א וכל וסי ה. 76.8% ( 1970 ) מתושבי קה״צ הם לבנים. והשאר 
כושים ומעט אינדיאנים ואסייתים. נ 56% מתושבי קה״צ מתגוררים 
בכפרים ובחוות חקלאיות וזאת חרף האחוז הגבוה של העוסקים 
בתעשיה ( 36% ). בניגוד להאטה בגידול האובלוסיה החקלאית, 
גדלה האוכלוסיה העירונית באורח נפרץ. הערים הגדולות הן: 
שרלוט ( 013110110 ) — 284,700 תוש׳ ( 1973 ); גרינזבורו — 
155,500 תועד; וינסטודסילם 139,700 תוש׳; רולי ( 1 ) 1131018 , 
הבירה) — 133,050 תוש׳. דדם ( 0111113111 ) — 102.300 חוש׳. 


כלכלת קה״צ נשענת על תעשיה וחקלאות. ספעלי־התעשיה 
החשובים הם לעיבוד טבק (קוד צ תופסת בזה מקום חשוב באה״ב), 
טכסטיל, רהיטים ומוצרי עץ. כן יש בקה״צ מפעלי תעשיה כימית 
ומפעלי אלקטרוניקה, מתכת ומזון. קד,"צ ניצבת בראש מדינות 
אה״ב בכריית קאולין, מיקה, פצלת השדה, גרניט. אבן־חול, וולפרם, 
ליתיום טיטניום ופוספטים. הגידולים החקלאיים החשובים הם: 
טבק, כותנה, תירם ואגוזים. בחופים מתקיים דיג ענף. קה״צ היא 
מרכז תיירות חשוב, 

בקה״צ מוסדות רבים להשכלה גבוהה, ובראשם אוניברסיטת 
קה״צ (נוס׳ ב 1795 ). 

היסטוריה, ע״ע קרולינה. י ר . 0 . 

קה״צ נמנתה עם המושבות הראשונות שהתירו כניסת יהודים. 
הראשונים, ממוצא ספרדי־פורטוגזי, הגיעו מברבידוז (ע״ע). הם 
התיישבו לאורן החופים ופיתחו את מסחר האינדיגו. ב 1826 היו 
בקה״צ כ 400 יהודים. עם ביטול ההגבלות הדתיות והאזרחיות אחרי 
אמצע המאה ה 19 הניעו מהגרים יהודים מגרמניה. הם עסקו 
ברוכלות; במרוצת הזמן הפכו תחנות-הדרכים שהקימו ליישובי־ 
קבע, והרוכלים היו לתעשיינים. ב 1867 הוקפה קהילה ראשונה 
בווילמינגטון. בשלהי המאה ה 19 הגיעו יהודים ממזרח-אירופה; 
הם פנו בעיקר למסחר הקמעוני. ב 1910 היו בקה״צ 5 קהילות. 
ב 1927 היו בה 8,100 יהודים. ב 1970 היו בקה״צ 27 בתכ׳׳נ. הקהילה 
הגדולה־ביותר נמצאת בגרינזבורו ( 1,750 יהודים). ב 1975 היו 
בקה״צ 10.340 יהודים. 

.קרולריוס, מיכאל — 105 ק 0 ג.גט 0 ט 113 .גחחצ 41 א—( 1000 בערך— 
1058 ), אפטריארך קושטא בשנים 1043 — 1058 . ק' היה 
בנו של המפונה על אוצר הקיסר. ב 1042 מונה ליועץ של הקיסר 
קונסטאנטינום 0£ . משנעשה קי לאפטריארך, הצטיין בתקיפות 
חסרת פשרות כלפי האפיפיורות, שהיחסים עטה החריפו בעקבות 
השתלטות הנורפאנים על חלקים משטחי ביזנטיון בדרום איטליה 
(ע״ע, ספה עם׳ 733 ) והתבססות הבנסיה המערבית בהם. ק׳ סירב 
לקבל משלחת אפיפיורית בראשות התשסן הומברטום מסילווה- 
קאנדידה, קודם שזו תכיר בכפיפות כל המזרח הנוצרי לאפטריארך 
קושטא. ב 16.6.1054 הכריז הומברטוס חרם על הכנסיה הביזנטית. 
5 ימים אח״כ נידה ק׳ את המשלחת האפיפיורית וכינס ועידת כנסיה 
שהוקיעה את חידושי האפיפיורות בענייני פולחן ודוגמה. קונסטאנ- 
טינוס £ס, שהתנגד למדיניות ק׳. לא הצליח למנוע את הפילוג. 
וע״ע סכיזמה. 

ק׳, שביקש לקנות לעצמו עמדה מכרעת בענייני המדינה, טען 
לעליונות הסמכות הרוחנית (הכנסיה) על הסמכות הארצית(המדינה), 
ורצה להוכיחה בעזרת .הענקת קונסטאנטינום" (ע״ע ולה; זיוף, 
עם׳ 755 ), שנודעה אז לראשונה בביזנטיון. הוא תמך במיכאל 71 , 
אבל כשלא נשמע לו הקיסר, יזם התקוממות שהעלתה את יצחק 
(ע״ע ( 1 )) קומננום. הלה ביקש להשתחרר מהשפעת ק׳ ובנובמבר 
1058 פקד לאסרו. ק׳ סירב להתפטר וסת בטרם חרצה הוועידה 
הכנסייתית, שכונסה כרי להדיחו, את דינו. 

,מבוח 01 ח 3 \. 8 . 5 ; 1930 — 1924 , 1-11 ,.) 1 /והוו 

. 1955 ,וזז* 61 ) 5 11 ■ 1 * 1 * £0 ) 7/1 

קרום (•;מגזג!";:"!;), שכבת-חיץ חדירה המפרידה בין שתי פזות 
(ע״ע צבירה, מצבי) של חומר (בד״כ במצב נחלי, או גזי), 
ומאפשרת מעבר סלקטיווי של פרודות, יונים או חלקיקים במימד 
קולואידי (ע״ע קולואיד) דרכה. על ק׳ בחי — ע״ע ממברנות 
ביולוגיות. 

קיימים שני סוגי מבנה של ק׳ חדיר. האחד הוא מערכת צפידה 
של נקבוביות, או תעלות מסועפות. והשני מערכת פרודות פולימריות 
בקשר מצולב (ע״ע פולימר. עמ׳ 380 ). הצמודות לגמרי זו לזו. 


103 


קרום — קרוטול, אוליור 


104 


ההבדל העקרוני ביניהם הוא שבמקרה הראשון קיימות הנקבוביות 
בק׳ באופן קבוע. בעוד שבשני הן נוצרות ע״י התפרצויות של 
הפרודות החודרות. 

הק" מסווגים ע״פ מבניהם. וע״פ סוג ומידת הבררנות שלהם. 

הק" המעניינים הם אלו המעבירים במידה שונה של ספשיות סוגים 
שונים של פרודות או חלקיקים, או אינם מעבירים כלל סוג מסוים 
של חלקיקים (ק" חדירים למחצה [ 16 נ 1631 ז 600 ג 111 ז $61 ]). הבררנות 
בק׳ עשויה להיות ע״פ גודל הפרודה. המבנה הכימי שלה, מסענה 
החשמלי או צירוף מסוים של גורמים אלו. 

במבנה הנקבובי קובע קוטר הנקבים את גודל החלקיקים 
העוברים! במבנה הפולימרי קובע גודל המבנה המרחבי של 
השרשרות המצולבות (שם. שם), ומעבר החלקיקים נעשה ע״י 
פעפוע (ע״ע). הדבר ייתכן משתי סיבות: א) הק׳ מושך את 
החלקיקים בכוח חזק יותר מוה הפועל בין חלקיו השונים של 
הפ 1 לימר! ב) האנרגיה התרמית שלהם גדולה מאנרגיית הקוהזיה 
של פרודות הק׳. במקרה זה על האנרגיה התרמית להספיק גם 
להעבירם מן העבר השני של הק', ולמנוע ריכוז גבוה שלהם שם. 
שימנע מעבר חלקיקים נוספים. בד״ב פועלים שני הגורמים גם יחד, 
כשלשני השפעה מכרעת בתהליך. 

ק׳ מייצרים משכבות של צלולוזה (ע״ע תאית), ניסרו-צלולוזה. 
אצטיל־צלולוזה וכר. גודל הנקבים בק׳ (מן הסוג הראשון) נקבע 
ע״י הוספת נוזל מזיג לתמיסת היציקה, שהופך אי־מזיג בזמן התהליך. 
מתאדה ומשאיר חללים מולקולריים בקי. 

ק׳ חדיר למחצה, המעביד את הממס ומונע מעבר המומס, משמש 
בתהליך אוסמוזה (ע״ע) < משתמשים לשם בך בק׳ עשו׳ פרוציאניד־ 
הנחושת, ,(אס);׳־•] ""ס. בדיאליזה (ע״ע) משתמשים בד״כ בק׳ 
עשוי קלף קולודיון, או אצטיל־צלולוזה. 

כשקבוצות טעונות של תמיסה אלקטרוליטית (חומצות קרבו־ 
כסיליות, סולפוניות. אמינים וכו׳) קשורות כימית לק׳, נמשכים 
לקבוצות אלו מי־מבנה מן התמיסה המימית. אם אתרי־הקשירה 
צפופים דיים, נוצרים בקי "נתיבי מים" החוצים אותו. משתמשים 
גם בק" באוסמוזה הפוכה ובאלקטרודיאליזה (חמרים מחליפי־יונים; 
ע״ע מים, עמי 523 ). ק" כאלו חדירים ליונים בעלי סימן נגדי לזה 
של מטעני הקבוצות הקשורות כשמעבר היונים נעשה דרך "נתיבי 
המים". לפיכך ניתן ליצור ק" החדירים לאניונים בלבד או לקטיונים 
בלבד. ע״י הצבה של סדרת קי׳ חדירים לאניונים ולקטיונים לסירוגין, 
ניתן להתפיל תמיסות מימיות (ע״ע מים, עמי 237 ). 

ק" המורכבים משכבות צמודות, חדירות לאניונים ולקטיונים 
לסירוגין, מסוגלים ליישר-זרם בדומה לטרנזיסטור (ע״ע אלקטרו¬ 
ניקה, כרך מילואים). ישנם ק" המורכבים מחלקים בוררי־יונים 
בעלי סימנים מנוגדים, זה לצד זה. בק" אלו מתאפשר פעפוע מלא 
של מלחים לאורך קווי-הגבול של האזורים השונים. 

מ. 

קרומול, אוליור— 11 ;׳/־\ 1 ד!סז 0 זל׳יסס — ( 1658-1599 ). מצביא 
ומדינאי אנגלי, שליט אנגליה בימי הרפובליקה. סב־סבו נטל 
את שם משפחתה של אשתו, אחות תומס קי(ע״ע). המשפחה נהנתה 
מהפקעת אדמות המנזרים בידי תומס, ולאביו של ק , , שהיה שופט־ 
שלום וחבר פרלמנט, היתה אחוזה בהנטינגדון ( 1410011081100 ). 

ק׳ גדל באווירה ספוגת דתיות פרוטסטנטית, ובעת לימודיו 
בקימבריג׳ — שלא השלימם מחמת מות אביו — היה נתון להשפעה 
קלווינית חזקה! אך רק בהיותו כבן 30 , מטופל במשפחה גדולה 
ודחוק מבחינה כספית, נהיה לפוריסני. כחבר הפרלמנט ב 1628/9 
תקף בחריפות את ההגמונים. המלך צ׳רלז 1 (ע״ע) פיזר פרלמנט זה, 
ועד 1640 שלט בלעדיו. בני מעמדו של ק׳ מהאצולה הכפרית הנמוכה 
התמרמרו על צעדו זה של הפלך. ובן־דוד(, ג׳ון המפדן (ע״ע), 
התפרסם בסירובו לשלם פס שהפרלמנט לא אישרו. 


כשנאלץ המלך לחזור ול¬ 
כנס את הפרלמנט ב 1640 , 

התבלט ק׳ בביקרתו על סק¬ 
סיות הפולחן בכנסיה והיה 
מראשי הסיעה בבית שדרשה 
לבטל את מדרג הכמורה (ה¬ 
ארכיהגמונים, ההגמונים, ה־ 

דיאקונים וכוי) מן היסוד 
( 11120011 304 11001 ). 

כשהחלו ההכנות למלחמת 
האזרחים יצא ק׳ לקימבריג', 

שהיתה איזור הבחירה שלו, 

ומנע את השתלטות המלוכנים 
עליה (אוג׳ 1642 ). הוא הקים 
יחידת פרשים למלחמה למען 
הפרלמנט והצטיין כפרן בקרב 
אג׳היל (בסוף אוקטובר). בתחילת 1643 מונה לדרגת אל״מ, והתרכז 
באימון יחידות הפרשים החדשות שלו, שלימים כונו "צבא הברזל" 
( 10005141:5 ). בצד תרגול ומשמעת הדגיש מסירות והתלהבות 
ואסר על ניבול־פה. הוא ניצח במספר קרבות. בהם קרב גינזבורו 
( 011 8 11 ז 0 ג 51 מ! 02 ), שבעיצומו היה עליו לארגן את חייליו מחדש 
ולהוכיח בכך את רמת האימון הגבוהה שלהם, ב 1644 מונה לסגנו 
של רוזן מנצ׳סטר, מפקד צבא המזרח, ומילא תפקיד מכריע בהבסת 
הטלוכנים במדססון מור ( 14000 14305100 ). אחרי הקרב הסתכסך עם 
מנצ׳סטר, שנתמך ע״י מנהיגי הפרסביסריאנים. ליישוב הסבסוד 
נתקבלה הצעת קי, איש "הבלתי תלויים" ( 5 זת 0040 ק 40 ח 1 ), שבל 
חברי הפרלמנט יתפטרו מתפקידי פיקוד, ושיוקם "צבא חדש" 
(? 61.4001 ( 401 ! ׳ "־ א) בפיקודו של איש שאינו קשור לחיים הפולי¬ 
טיים. הסדר זה היה כרוך בהתפטרות ק׳ מהצבא. בעוד שיחידותיו 
היוו גרעין ל״צבא החדש": ערב המערכה המכרעת דרס מפקד 
הצבא תומם פרפכס (א 13 ז:ג?) מק׳ לחזור לשירות, והוא שהנחיל 
למלוכנים את מפלתם המכרעת בנזבי (ץ< 1513561 ! יוני 1645 ). כעבור 
שנה השתתף בכיבוש אונספורד — מהלכה האחרון של המלחמה — 
וחזר למושבו בפרלמנט. 

ק׳ רצה להשיג הסדר חוקתי עם המלך השבוי, הסדר דתי שיבטיח 
חופש מצפון, הסדר כספי נאות לחיילים עם שחרורם מהצבא. אולם 
הפרלמנט. שרוב חבריו היו פרסביטדיאנים, נתפתה לרדוף את 
"הבלתי-תלויים* בצבא ולשחרר את החיילים בלא שיקבלו כל תשלום. 
בכך איחד הפרלמנט את הצבא שבלטו בו הלכי־רוח רדיקליים, 
דמוקרטיים־רפובליקניים, נגד ק/ הלה פעל לשמור על נאמנות הצבא 
לפרלמנט, אך משהעמיק הקרע עזב את לונדון וחזר לצבא (יוני 1647 ). 
גם אחרי שהצבא, בפיקודו של פרפנס, כבש את לונדון, טען קי שיש 
לשמור על סמבות הפרלמנט ולהמשיך במו־מ להסדר עם המלך. 

חמלו ניצל את הסכסיך בין הצבא לפרלמנט, התקשר עם הסקוטים 
והביא להתחדשות מלחמת האזרחים במאי 1648 . ק׳ דיכא את הפלו־ 
כנים בדרום וילז, הביס את הסקוטים בפרסטון ( 065100 ?) וכבש 
את אדינבורו. בשובו דרומה נתן הסכפה־שלאחד־מעשה ל״טיהור" 
שערך הצבא בפרלמנט, שבו סולקו 96 צירים פדסביטריאנים ונותרה 
״שארית״ (קמססא) של 60 צירים בלבד! לבסוף אף הסכים להעמיד 
את צ׳רלז לדין, והיה אחד מחברי ביהמ״ש המיוחד שדן את המלך 
למיתה. 

ק׳ נבחר ליר־ר הראשון של ״מועצת המדינה״ 0 ס 00110611 
81316 ) — מעין ועד־פועל של הפרלמנט, שנהיה לגוף תשולם באנגליה 
הרפובליקנית. הוא דיכא את מרד הלולרס בהנהגת לילבדן (ע' ערכי¬ 
הם). ובשנים 1649 — 1650 דיכא את אירלנד וכבשה מחדש באכזריות 
רבה (ע״ע אירלנד, עם׳ 225/6 ! ושם על "הסדר ק׳" בשנים שאח״ב). 



רוכרט מקר: או?יחר קרוסוו? 
(הנלרית הלאומית לריוקנים, ?ונדון) 





105 


קרונוול, אוליור — קרומול, תומם 


106 


בשובו לאנגליה נשקפה סכנה חדשה מצד הסקוסים. שלא הכירו 
ברפובליקה של אנגליה והמליכו עליהם אה בנו של המלך צ׳רלז. 
בתגובה החליט הפרלמנט לשלוח צבא שיפלוש לסקוטלנד, וכיוון 
שפרפכס סירב ללחום בבעלי־בריתו הקודמים, פונה ק' תחתיו למפקד 
עליון של הצבא (יוני 1650 ). ב 3.9.1650 הביס ק' את הסקוטים בדנבר 
(זבלתעט) ולמחרת כבש את אדינבורו. באביב 1651 נתחדשה 
המערכה. שנפסקה מחמת מחלה ממושכת של ק'. עם פלישת הסקוטים 
לאנגליה. ב 3.9.51 היכה ק׳ את הסקוטים בווסטר ( 1 פ>ספז ¥0 ד); 
צ׳רלז ח ברח לחר׳ל וסקוטלנד סופחה לאנגליה. 

משנסתיימה מלחמת האזרחים שוב פרץ סכסוך בין הצבא 
ל״שארית״ הפרלמנט, ושוב ניסה ק/ לשווא, לפשר ביניהם! בסופו 
של דבר שלח את חייליו פיזר את הפרלמנט ( 20.4.1653 ) וכעבור 
חדשיים כינס פרלמנט חדש. ממונה. מקרב רשימות מועמדים שהכינו 
כנסיות הבלתי-תלוייס. הפעם נכונה לו אכזבה מהרדיקליות הנלהבת 
והקנאית של ,.קדושי עליוך ( 3 >מ 831 ) אלה, שסברו שבכוחם לשנות 
ארחות־אנוש ולכונן מלכות שדי עלי אדמות. בדצמבר 1653 פוזר 
פרלמנט זה, ראשי הצבא בהנהגת ג/ למברט (ע״ע), ניסחו חוקה 
כתובה — היחידה בתולדות אנגליה — וק׳, שזכה בתואר "לורד 
פרוטקטור", מונה לראש־המדינה. 

אוליור, כפי שנקרא בדיד מלכות, שלם בביפר, עד יום מותו. 
סמכויותיו וגינוני־הכבוד כלפיו היו כשל מלך. ואולם כל מאמציו 
למצוא הסדר חוקי שיבטיח יציבות של קבע עלו בתוהו. החוקה 
החדשה, שכונתה "מסמר השלטון" ( 1 ת 3 מ 1 סז:)י 00 0£ 1 ב £1 מ 1 נזז£ע 1 ו 1 ). 
העניקה חופש־דת לכל, פרט לקתולים ולאנגליקנים, וקבעה שהחקיקה 
תהיה בידי פרלמנט של בית אחד בלבד שחבריו ייבחרו בבחירות 
חפשיות. ק' עמד בפני דילמה חסרת־מוצא: בבחירות חפשיות ייבחר 
פרלמנט שיתנגד לשלטון המיעוט הפוריטני, שיבטל את חופש הדת, 
היקר לק׳ יותר מכל, ושישנה את המשטר. בך קרה לפרלמנט הראשון, 
שנבחר בבחירות הפשיות בספטמבר 1654 , ואשד ק־ מיהר לפזדו 
בינואר 1655 . הכל התנגדו לפדוסקטור — המלוכנים, הפרסביסר־ 
יאנים, הלולרס. "שארית הפרלמנט" ו״קדושי העליון". הצבא נותר 
משענו היחיד. אחרי שדוכא מדד מלוכני בסולזכרי כונן ק׳ ממשל 
צבאי, חילק את הארץ ל 11 מחהות־מינהל ובראש כל מחוז העמיד 
אלוף. שלטון האלופים ( 115 המת 1 ! 01-0 ;ר, 1 ^) היה יעיל אך שנוא. לשם 
מימון צרכי השלטון הטיל מס על המלוכנים, ואולם הצורך לממן 
מלחמה בספרד דחף אח ק/ בדומה לקודמו המלך צ׳רל! 1 , לכנס 
את הפרלמנט (ספטמבר 1656 ) ; לצירים רפובליקנים לא הרשה ק' 
לתפוס את מושבם. ונוצר אפוא רוב שמרני. כדי להשתהרר משלטון 
האלופים השנוא ולמצוא בסיס חוקתי למשטר אזרחי. הציע הפרלמנט 
לק׳ את סחר המלוכה, וכן הציע להקים בית־לורדים חדש ולהשאיר 
בידי הפרלמנט עצמו את הביקורת על החברות בו. אחרי היסוסים 
ממושבים דחה ק׳ את הבתר, בשל חששו מפני תגובת חבריו הרפוב¬ 
ליקנים בצבא. אך הסבים להסדרים האחרים שהציע הפרלמנט, ובהם 
הזכות למנוח בעצמו אח יורשו. כתוצאה מכך תפסו הצירים הרפוב¬ 
ליקנים את מושבם, מתחו ביקורת על בית־הלורדים החדש ועל זנוח 
ההורשה שניחנה לפרוסקטור. לק׳ לא נותר אלא לחזור ולפזר את 
הבית (פברואר 1658 ) ולשלוט באחרית ימיו בלעדיו■ הוא פת ב- 
3.9.1658 , הוא יום השנה לנצהונותיו הגדולים בדנבר נבווסטר. 
בהורישו את שלטונו לבנו ריצ׳רד (ר' להלן). 

מבית לא הצליח ק׳ למצוא פתרון מדיני יציב. אך מחוץ העלה 
את קרן ארצו שירדה מאז מות אליזבת. הוא שאף להקים בריח ביי 
המדינות הפרוטסטנטיות, ואולם מלחמתו הראשונה היתה, למגינת 
לבו, דווקא נגד הולנד הפדוססטנסית ( 1652 — 1654 ). התחרות הימית 
בין שתי המרינות שלינתה מלחמה זו, בה גבר האדמירל האנגלי 
ר. בליק על ההולנדים בפיקודו של מ.ה. טרומפ (ע׳ ערכיהם), 
נוצרה עקב חקיקת חוק-שיט חדש באנגליה {ע״ע ספנות, עם׳ 249/50 ). 


אח״ט לחם ק' בספרדים, וכבש את ג׳מיקה ( 1655 ) ! בדת ברית עם 
הצרפתים, והכניע בעזרתם את הספרדים ליד דינקרק. שנמסרה 
לשלטונו ( 1658 ). כמו-נן חתם על הסכמי סחר עם שוודיה, דנמרק 
ופורטוגל. 

ק׳ הבטיח את שיבת היהודים לאנגליה. הוא נטה לכך כתוצאה 
מהפוריטניות והסובלנות הדתית שלו, ומהסברת שהתיישבות יהודים 
תועיל לארצו. מנשה בן־ישראל (ע״ע) פנה אליו בבקשה להתיר את 
שיבח היהודים, ואמנם, בדצמבר 1655 כינס ק׳ ועידה בוויטהול לדון 
בהתר זה; משנוכח שמשתתפי הוועידה יתנו הסבמתם לכך רק 
בתנאים קשים, פיזר את הוועידה ואפשר התיישבות יהודים בדיעבד. 
ללא כל הצהרה רשמית. וע״ע ממלכה מאחדת, עמ׳ 886 — 888 ; 918/9 . 

כשחזרה אנגליה והיתה למלוכה הואשם ק׳ ברצח המלך: גופתו 
הוצאה מקברה, נתלתה ונטמנה את״ב פתחת לגרדום■ זכרו הושמץ 
והוא תואר כשליח השטן עלי אדמות. השמדת צי האנגלים בידי 
ההולנדים ב 1666 עוררה לראשונה הערכה לק׳, שבימיו היתד, אנגליה 
חזקה, ו״המהפכה המהוללת״ ב 1688 היתה מעין צידוק לעמדתו. 
במאה ה 18 תיארוהו כסמל הצביעות, ובמאה ה 19 . בעיקר בהשפעתו 
של ה. קרליל (ע״ע), שב 1845 פרסם אח מכתבי ק׳ ונאומיו, תואר ק׳ 
כלוחם למען חירות ולמען משטר חוקתי נגד האבסולוטיזם של 
צ׳רלז 1 . היסטוריונים מודרניים מדגישים את אמונתו הבסיסית 
בסובלנות. שבאה לידי ביסוי אפילו כלפי אוניטרים (ע״ע), ואת 
שאיפתו למצוא פתרון פרגמטי לבעיות, עד כמה שאפשר מתוך 
הסכמה. אלא סלבעיות החוקה וחופש הדת לא נמצא פתרון בתנאים 
שנוצרו אחרי עריפת המלך. דמותו של ק׳ היחה מורכבת; הוא תואר 
"כרובספיר וכנפדלירן. כלנין וכסטלין של המהפכה האנגלית" (ה. 
סרור־רופר). היסטוריונים מרכסיסטים מתחו עליו ביקורת עקב ריבוי 
הלולרם. 

באישיותו נטה ק" להתכנס בתוך עצמו, אך תיאורו כקודר אינו 
מקובל עוד. הוא לא הגדיר את השתייכותו לכת דתית כלשהי, אד 
היה פטליסט וראה עצמו כשליח האל. הוא האמין שהאל מגלה רצונו 
במד,לד המאורעות, ושיש לצפות במהלך זה כדי לעמוד על כוונתו; 
לפיכך היסס לפני כל הכרעה, אך פשהכריע — היה נחוש ונחרץ, 
ר י צ׳ ר ד ק׳ ( 1626 — 1712 ) היה בנו השלישי של ק׳ והבכור 
בין אלה מבניו שנשארו בחיים. אביו לא הכשירו לשלטון, אך על 
ערש מותו מינהו ליורשו. ריצירד לא התאים לתפקידו, ובמאבק 
שפרץ בין ראשי הצבא לביו הפרלמנט. שהתכנס בראשית 1659 , 
איבר את סמכותו והתפטר (מאי 1659 ). כשהוחזרה המלוכה ברח 
לחו״ל וב 1680 חזר לאנגליה וחי באחוזתו תחת שם בדוי. 
ס. א. בארג, ק׳ ותקופתו, 1952 ! מ. אשלי, א. ק' והמהפכה הפוריטנית, 
תשכ״ב; י. פלמוז. ק' ורוכססייר — שני רודנים מהפכנים(בתיך: אחדות 
וייחוד), ת ש כ ׳יה ,< ,(. 11 ?) . 1929:161 . 0 /״ •נז/^גננ^ס!/^?/ 4 ^ 0 נ!נ 1 ני 2 .ס 

, 3111 ? . 8 . 11 : 47 — 1937 , ז \ 1-1 . 0 01 666116.1 <}$ 0714 ! #111171£ \ ■ 16 ' 77 

;* 1966 ,. 0 . 0 / 1 > 1611 < 6711 < 0 7/11 : 1955 , 71-101 ) 70 ? 4 ז 7/24: 1.0 

1/17 114 ס . 0 . 011 ; 1970 , 71011 < £171/1 £11 !' 004 , 1111 ־ 1 . 011 

■ 1975 , 1 ( 0110 ? 71£11 '< 1 7 6 
אח. א. 

קרו?׳ול, תומס- 11 פ״״״ 0 ז€ 5 ב 1 ם 10 דד — ( 1485 [? 1 - 1540 ), 
מדינאי אנגלי. נראה שבצעירותו שהה באיטליה — ייתכן 
ששירת שם בחייל בצבא צרפת — ואח״ב עשה בארצות-השפלה. 
בשובו לאנגליה עסק בסהר ובמשפט. ב 1520 הצטרף לשירותו של 
החשמן וולזי(ע״ע), וב 1529 , כשהודה וולזי, נהיה ק׳ לחבר הפרלמנט. 
שנה לאחר מכן צורף ק׳ למועצת המלך, מאחר שמשך תשומת־לבו 
של המלך הנרי ¥111 . בשנים הבאות ניתנו לק׳ מספר משדות 
ותארים, ואף הוענקה לו דרגת־אצולה. בשנים 1532 — 1540 ניוון ק" 
את מדיניות אנגליה ואת ממשלה. 

לאחר שנכשלו מאמצי המלך להשפיע על האפיפיור להתיר את 
נישואיו עם אשתו קתרין מארגון (ע״ע חברי ¥111 ), מימש ק׳ 





107 


קרומול, תדג!ם — קדונום 


108 


התבטאויות לא־שיטתיות של הנרי. שבהן תבע לעצמו מפד שליט 
הכנסיה בארצו. ק׳ חולל את המהפכה הגדולה באנגליה. בהנהיגו את 
הרפורמציה. ביזמתו נחקקו החוקים. שהעבירו למלך את סמכויות 
האפיפיור. ובכללם "חוק העליונות" (י 30 מ 1 מק 1 < 5 0£ 401 ), לפיו 
המלך הוא ראש־הכנסיה. בשנים 1536 — 1539 חיסל ק׳ את המנזרים 
והפקיע את רכושם, שהיווה ב,/< מאדמות אנגליה. פעולה זו, שהביאה 
לתמיכת קוני־האדמות ברפורמגיה. בוצעה ביעילות וללא רחם, 
חרף מרד קתולי קצר־ימים ( 1536 ). 

ב 1539 יזם קי אח גישואי המלך, בפעם הרביעית, עם אן מקלוה 
( 0 י;:־> 1 ))), קרובת דוכס סבסוניה. מנהיג הפרוטסטנטים בגרמניה. 
הנרי תיעב את אן, היטה אוזן לאויביו הרבים של ק/ אסרו והוציאו 
להורג. 

מניעיו של ק׳ בחתירתו לכונן כנסיה לאומית היו מדיניים. ואולם, 
נוסף על הנהגת הרפורמציה קידם ק׳ במידת־מה גם את הפרוטסטנ¬ 
טיות. וציווה להשתמש בכתבי־הקודש בתרגום אנגלי (ע״ע מקרא. 
עמ׳ 310 ). ק , היה המדינאי הראשון באנגליה שהשכיל להפעיל את 
הפרלמנט ביעילות ובשיטתיות. הוא הראשון שהקים מערכת מינהל 
ממשלתית, בנפרד ממערכת המינהל של בית המלוכה. אויביו, וב¬ 
ראשם הקתולים, השמיצו את זכרו ותיארוהו כאכזר וכהסר־מצפון; 
היסטוריונים מודרניים מדגישים את יעילותו, התמדתו, נאמנותו 
הרבה לכתר וראייתו המדינית הבהירה, ומציינים ששפך דם רק 
בלית־ברירה. 

,. 1 ) 1 ; 1953 , 1 ( 1%61 ז 1 דס< 001 71 ־ 1 #61101111101% ׳( 10 ) 11 " 7 ? 771 י ת 0 ז £1 .מ .{) 

1 /*ו £1%%1 1116 4 ( 07 .£ . 1 ) 7 ,צמש^סנס . 0 ; 1972 , 01106 ? 714 !) ? 0116 ? 

. 1959 , 70011012 ■< ס! £6 

אה. א. 

קר 1 מ ר*, אולי[ 3 רינג, לורד — זשחזס־ 01 1 ־ £31 ,: 1 ת!זנ 13 

— ( 1841 — 1917 ), מדינאי בריטי. נצר למשפחת ברינג, 
שהעמידה אילי-כספים ובנקאים החל במאה ה 18 . כבוגר ביה״ס 
למטה. נתמנה ב 1858 לקצין תותחנים. ב 1872 התפטר מהצבא ויצא 
להודו, כמזכיר של קרובו— המשנה־למלך, לורד נורתברוק (- 1 )״ 0 א 
0011 ־ 81 ). מ 1877 שהה בקהיר כנציג בריטי ב״מינהל החוב הציבורי" 
המצרי ונתגלה כמינהלאי מזהיר. שלוש שנים לאחר מכן שוב חזר 
להודו, שם פעל כאחראי לכספים במועצת המשנה־למלך, ובשל 
השגיו זבה בתואר אבירות. אח״כ, במשך 24 שנים ( 1883 — 1907 ), 
שירת ברציפות כ״סוכף ( 480111 ) בריטי וכקונסול־כללי בעל מעמד 
דיפלומטי במצרים, ולמעשה הפד למלך חבלתי־מוכחר של מדינה זו 
לאחר כיבושה ע״י בריטניה (ע״ע מצרים, עמי 200 ). 

ק׳ ארגן מחדש את הממשל המצרי, פיתה את מערכת ההשקיה 
ואת שירותי הרכבת, שיפר את מערכת המסים והמשפטים והצמיד 
לכל משרד ממשלתי יועצים בריטים בעלי השפעה. ברם, ככל שנת- 
משד שירותו, בך נתבלטו נטיותיו האוטוקרטיות שלא חיבבוהו על 
שליטי מצרים (במיוחד עבאם חלמי, הח׳דיו ששלט מ 1892 ). על 
הממשל ועל העם בכללו. במיוחד השניא עצמו על המעמד הבינוני 
ששאף לעצמאות. ק■ בז לאינטליגנציה המצרית ומעולם לא טרח 
ללמוד ערבית. 

ב 1884 היה אחראי לנטישת הסודאן המתמרד. אך בשנים 1896 — 
1898 תמך בכיבושו־מחדש ע״י קיצ׳גר (ע״ע). הוא יזם את ה״קונדו- 
מיניום" האננלי־מצרי בסודאן, ששלל ממצרים כל מעמד. בהשפעתו 
דרשה בריטניה מצרפת ב 1904 "יד חפשית" במצרים תמורת ויתורים 
בשטחים אחדים. בשל הלחץ שהפעיל ויתרה תורכיה על סיני (ע״ע, 
עם׳ 960 ) ב 1906 . הרצל (ע״ע, ענו 368 ) ביקר אצלו ב 1903 בקשר 
לתכנית אל-עריש (ע״ע הרצל, עם׳ 367/8 ). השניים לא מצאו 
שפה משותפת והתכנית נדחתה. 

ב 1901 הוענק לו תואר "ארל". משהתפטר ק׳ ממשרתו התמסר 
לכתיבה. מספריו: 11 ־ 0601 ^ (״מצרים החדשה״), 2 כר , , 1908 : 


מו €1:13118 (ןרמ 1 1 >ח 3 (.,אימפריאליזם עתיק ומו- 

דרני״), 1910 . 

1, 7014 ) 012011311 £5$ ט 14 ז 43 ) 1 ; 1917 /?> 7.071 ,.£ , 11 ס 5 זש 01 מ 53 . 11 .ז 

,ן ; 1968 ,. 0 0114 ) 31 נ} 1 ו 01 ז^ — 
(נו׳ 1896 ). סופר אנגלי. קי למד רפואה באוניברסיטת 
גלזגו. בתום לימודיו. ב 1923 , החל לעבוד במקצועו ושימש מפקח 
רפואי על מכרות. אח״ב פנה לכתיבה. מביו סיפוריו הנודעים: 
03580 5 'זמ 1 ג 11 (עבר׳: ״סירת הכובעף, תשי״ס*), 1931 (הוסרס 
1941 ) 1 ת׳״סס 11 * 14 15 ־ 51 7110 (עבר׳: "כוכבים מציצים פרום", 
תשי״ד), 1935 (הוסרס 1939 ): 0113801 . 110 ־ 1 (עבר׳: "המצודה", 
תש״ו/ז), 1937 (הוסרס 1938 ): 5 ' 00 מ $1130 (עבר׳: "עולמו של 

רופא״, 1966 : ״דרכו של שאבון״, 1974 ), 1948 ! 1300 ? 15 ד 1 ־ל 8 ת 0 ץ 80 
(עבר׳: ״מעבר לחומות״, תשס״ו), 1953 . — בסיפוריו של ק׳ מתמז¬ 
גות גישה ראליסטית, ביקורת חברתית ונימה רומנטית, מלודדמתית 
למדי. ברבים מהם הרופא הוא דמות מרכזית. בשל יחסו האוהד 
לנדכאים ואווירת הריגושיות שיצירתו ספוגה בה, זכה ק׳ לפופו¬ 
לריות רבה, למרות העדר עמקות בניתוחיו. — ק , חיבר גם מחזה 
וכן ספר אוטוביוגרפי, 0185 ס/ע ס׳״ד ת 051 זט 1 ת 0 וי(>^ ("הרפתקאות 
בשני עולמות״), 1952 . — לעברית תורגמו עוד מיצירותיו, נוסף 
לנ״ל. 

. 973 [ ,:::,(״;ס 7 !׳, ׳)•/:סעץ 1 מ 0011/6 ,(. 08 ) מ 50 ת 1 ׳ 1 1 

קרובקר, לאופולד—::.־ 00001 :> 01,11 ק 0 ^ 1 — ( 1823 , לגניצה 
[ליגניץ], פולניה — 1891 . ברלין), מתמטיקאי גרמני בן 
למשפחה יהודית. למד באוניברסיטת ברלין, והיה תלמידו של קומר 
(ע״ע). ב 1845 קיבל תואר ד״ר על מחקרו במספרים אלגבראיים 
(ע״ע שדה). עם סיום לימודיו פנה לעסקי מסחר ובנקאות של 
משפחתו: במשך 8 שנים עלה בידו לצבור הון ואז פרש מן המסחר 
והקדיש את זמנו למחקר במתמטיקה. מ 861 ! הרצה באוניברסיטת 
ברלין, וב 1883 נתמנה שם פרופי. כל חייו היה נתון להשפעות 
פילוטופיות-דתיות, ובשנתו האחרונה התנצר. — ק , היה מחולל הזרם 
הנאראינטואיציוניסטי (ע״ע מתמטיקה, עם־ 759 ). 

במשנתו טען ק׳ שמושג הרצף חסר משמעות במתמטיקה (ע״ע 
קבוצות, תורת ה־: גבול), וזאת צריכה להתבסס על גדלים דיסקר¬ 
טיים בלבד. לפיכן שלל את קיום המספרים הטרנסצנדנטיים כגבול 
של מספרים רציונליים (ע״ע אריתמטיקה, עם׳ 883 ), ומיוחסת לו 
האמרה "אלוהים ברא את המספרים הטבעיים: כל היתר מעשה 


אדם". בגישתו זאת היה ראש המתנגדים לקנטור (ע״ע) ולגישתו 
לקבוצות ולמספרים הממשיים, ולויארשטרם (ע״ע) ולגישתו לאנלי¬ 
זה. ק׳ התעמק בתורת השדות ובמשוואות אלגבראיות. עיקר מחקריו 
היו באלגברה, בתורת המספרים (ע״ע מספרים, תורת ה-), פונקציות 
אליפטיות ומספרים אלגבראיים. ק׳ ודדקינד (ע״ע) נחשבים 
במייסדי תורת המספרים האלגבראיים המודרנית ולמניחי הבסיס 
לאלגברה המופשטת. 

ה 8 של ק׳: פונקציה (ן,*) 5 המקבלת ערך 1 , אם ץ־־*, וס 
אחרת. 

קרונר, ריכרד — • 0:101 ־ 141 !:זם!)::? — ( 1884 - 1975 ), פילוסוף 
גרמני ממוצא יהודי. כיהן בפרופסור בכמה אוניברסיטאות 
בגרמניה והיגר לאה״ב. בשנים 1910 — 1938 ערך את הרבעון הפילו¬ 
סופי 1x1805 . 

ק־ ידוע כאהד ההוגים שהביאו להחייאת הפילוסופיה של הגל 
(ע״ע) בדור האחרון. בספרן ";,ן ]״,; 14 "מ ז\ ("מקאנט עד 

הגל"), 2 כר׳, 1921 — 1924 , הציג את תולדות האידאליזם הגרמני, 
ששיאו בפילוסופיה ההגליאנית. ק׳ היה גם היוזם והיו״ר של קונגרס־ 
הגל הבין־לאומי הראשון, שהתכנס ב 1931 בהאג. בספרו • $011:51 ־ 01 
00:5:65 805 א 181011110 זו׳*ז 0 ׳ 1 (..ההגשמה העצמית של הרוח"), 
1928 , ביקש להסביר את מבנה התרבות האנושית כשיטה כוללת 
אחת. ק׳ סבר שהרוח האנושית מתפתחת ומתגשמת בארבעה שלבים, 
אשר כל אחד מהם ערוך בצורה קטבית: כלכלה — טכניקה! מדע 
הטבע — אמנות! פוליטיקה — דת: היסטוריה — פילוסופיה. הדת 
נתפשת כחוליה בתוך מערכת התרבות, שבדרגתה העליונה מצויה 
הפילוסופיה — ובכך הלו ק׳ בעקבות הגל. במהדורתו השניה של 
הספר בשפה האנגלית 3181 ? 118 ־ 0 ז 11 ] 1 נ 01 ("חרבות ואמונה"), 
1951 , הוצאה הדת ממערכת ההגשמה העצמית של הרוח. ק׳ הגיע 
לדעה שקיים פער בין רוחו של האדם לרוחו של אלהים, פער 
המשתקף בניגוד שביו תרבות לאמונה. 

התרבות על כל ענפיה, לפי הסוה של ק׳, חינה נסיווילהתגבר על 
הסתירה שיסודה בקטביות האדם. נסיון זה נדון לכשלון מאחר 
שהתרבות אינה יכולה לגשר על הפער שבין רוחו של האדם לרוחו 
של אלהים. בכוחה של האמונה בלבד לפתור את הסתירות, אך לא 
באמצעות מושגים ומטאפיסיקה שיטתית, כפי שסברו פילוסופים 
אחדים ביה״ב. ק' מבדיל בין האמונה, שהיא חוויה מעבר לכל תרבות, 
וביו הדת. שיש לה שרשים בתוך התרבות עצמה. 

בין ספריו: 008 ׳ 6140014 ׳ל\ 80 ״! 10 ? ("כיצד נדע את אלוהים"). 

1943 ! 1117 ) 1111050 ? !ס 067 ) 1115 1110 ס! ח 0 וז 3 |:י: 0 ? 108 ־> 16011131100 ) 5 

(״ספקולאציה והתגלות בתולדות הפילוסופיה״), 3 בר׳, 1956/61 . 

ש. ה. ברגמן, תרבות ואמונה (״הארץ״, 5 בדני), 1953 ; ס/ם . 1.0:7 .זז 
,ז 0 מח 11 ( 5 .£ .[ ; 1927 , 116 )^ 1110:0 ) 7 ח 6 ^ 6 :) 4 } 36 ־ 30 ח 1 ^) 011 ::ו 0 ה 76 ■ 6£61 )) 
. 1963 ..%.£ 01 ^ 1110:0 ) 7 : 044 ^ 7.611 16 ) 7 . 0:13 '^ . 13 ) 0 { $61 

ש. ה. ב. 

קרונשטט (עד 1723 קרונשלוט), עיר ובסיס ימי באי קוטלין. 

בחלקו המזרחי של המפרץ הפיני בים הבלמי, בתחום מחוז 
לנינגרד, בריר,״מ, 50,000 תושבים ( 1968 ). ק׳ הוקמה ב 1703 
(לאחר כיבושה מידי השוודים, יחד עם פטרבווע (לנינגרד]) בידי 
פיוטר 1 , כמבצר וכבסיס־הגנה קדמי של פסרבורג נגד התקפות 
מצד הים. עד סוף המאה ה 19 עגנו בנמל ק׳ גם טפינות־מסחר, 
אולם לאחר חפירת תעלה עמוקת-מים לפטרבורג ( 1875/85 ) איבדה 
ק׳ את חשיבותה המסחרית. מאז היווסדה ק' היא הבסיס העיקרי של 
הצי הבלטי. היל־המצב שלה מילא תפקיד חשוב במהפכות 1905 
ו 1917 (ע״ע מועצות, ברית ה־, עמי 733/4 ). במלח״ע 11 הגנה 7 
מצד הים על לנינגרד הנצורה. 

.קרום, לוקו־ציוס, ע״ע לוקו־טיוס קרוס טיטוס, 



במקום התינוק זוס 




111 


קרוסה, ה; 5 — ק 1 ופ 


112 


קרוסה, הנס — 0550 ־ 001 110115 — ( 1878 — 1956 ). מספר ומשורר 

גרמני. ק׳ היה בן למשפחה איטלקית שהיגרה לבאוואריה. 

למד רפואה. ב 1941 נתמנה ליו״ר ארגון־החעמולה הנאגי. "איגוד- 
הסופרים האירופי״. — השקפותיו ועקרונותיו על אנושיות ואהבה, 
אמונתו, וגם שימושו בדימויים סימבוליים, מעידים על השפעתם של 
גתה ושל שטיפטר (ע׳ ערכיהם). נושאי ספריו. על ..סעד ומזור", 
קשורים עפ״ר בפרטים אוטוביוגרפיים: זוס 1 ( 01 ״ 1 >ן 0 ״ £1 (.ילדות"). 
1922 : ו 1 :> 1 )י| 10££ " 15£1105 ״ 113 )נ 111 (״יומן רומני"), 1924 ; ' 005031101 ^ 
(,ח■-::: 1:1 יס״יס " 8£ ח״ 1 (״תמורות נעורים״). 11928 חס: 0 121 \, ־ 01 <£ 
(״הרופא גיאוף), 1931 . החיבורים שפרסם אחר מלה״ע 11 , מהם 
" £11£ ׳)ע £ד £1£1 |; 4 ״ז 1 (״עולמות שונים״), 1951 , מאירים על עמדתו 
הדו־משמעית כלפי הרייך השלישי: הוא לא היה נאצי, אך גם לא 
התנגד בגלוי למשטר הנאצי. ע״פ התאוריה שפיתח באותו חיבור 
אוטוביוגרפי ביחס לישראל, היא חייבת את קיומה למדיניותו הגזענית 
של היטלר. 

117 ) 1/16711 ,ץ 1 י 1.00 . 11 ; 1955 , 5111 117111 :. 0 , £011 ווב_ 1 

. 1966 ' 11 ) 1111 ) 1101 1171167711 

קרוסמן, ריצץ־ד האואךד סטפוךד - 1 > ז 0 ׳״סמ ^ 13 ) 610 

" 3 מו 0055 1 ) 51311:00 — ( 1974-1907 ), מדינאי, עתובאי 
והוגה־דעות בריטי. ק/ בנו של שופט. התחנך באובספירד, ובשנים 
1931 — 1938 הורה שם פילוסופיה. בספרו הפולמוסי ץב 1 > 70 1310 ? 
(״אפלטון היום״), 1937 . טען שאפלטון (ע״ע) הורה ביצה להכשיר 
רודנים. בשנים 1955-1938 היה ק' עוזר העורך ובשנים 1970/2 
עורך השבועון הסוציאליסטי "ססבא 01 ״ 3 ת 3 ת 31£50 ז 5 *סא, והתבלט 
באיש-פולמוס חריף. במלה״ע 11 עסק בתעמולה מדינית במשרד־החיץ 
ובלוחמה פסיכולוגית במטהו של הגנרל איזנהאואר. ב 1945 נבחר 
לביה׳־נ ונמנה עם האגף השמאלי של הליבור, בשנים 1964/6 היה 
שר־ר,שיכון והממשל המקומי. ב 1966/8 — מנהיג ביה״נ וב 1968/70 
— שר השירותים הסוציאליים. 

ק׳ היה.חבר הוועדה האנגלית־אמדיקנית לא״י ( 1945/6 ! ע״ע 
א״י, עמ׳ 564 ). ביקוריו במחנות־ה,ריכוז באירופה וחברותו בוועדה 
קירבוהו לציונות, שתחילה הסתייג ממנה׳ ואף הודה שטבוע בו, 
כבכל גוי. ..חיידק אנטישמי". כשסירבה ממשלת בריטניה לקבל את 
המלצת הוועדה להתיר עליית 100,000 יהודים עקורים לא״י, יצא ק׳ 
בביקורת קשה על שה״ח בווין. ק׳ העריץ את ויצמן (ע״ע) וראה 
בהקמת מדיבת ישראל השג גדול לדמוקרטיה. הוא נעשה לידיד 
המדינה, ואת תקומתה תיאר בספרו 50011 :>£ ו 31101 א ד, (,.עם נולד 
מחדש״), 1960 . כן כתב: 1 מ 0 (ס* 1 ? סס) 8 ״ 11 זח 13 י 1 ("תכנון לחופש"), 
1965 . ו: 11111510 .) : 0 ח 1 <)ו ״) 0 0£ ,׳ 111:1010 סל ד (.,יומניו של חבר 
ממשלה"), שהחלו להופיע בשנות הסד. בעברית י״ל ספריו "מינכן 
א״יית״ (תש״ז), ו״שליחות א״יית״ ( 1947 ). 

קרוס (י 1 ק״ £0 ), משפחה גרמנית שייסדה והפעילה את אחד התא¬ 
גידים התעשייתיים הגדולים בעולם. מייסדה היה פרידריך ק , 
( 1787 — 1826 ), בן למשפחת סוחרים ותיקה (מ 1587 ) בעיר המערב- 
גרמנית אפן (״ £550 ) . הוא עסק בניסויים בפלדה מותכת וב 1812 יסד 
ביה״ר לפלדה: מאז נמנות שנות החברה. בנו, א ל פ ר ד ק'( 1812 — 
( 1787 — 1826 ). בן למשפחת סוחרים ותיקה (מ 1587 ) בעיר המערב־ 
בי״ל לראשונה בתערוכת לונדון. 1851 ! שם הציג תותח־פלדה מתו¬ 
צרתו (פותח מ 1847 ), שנועד להחליף את חותה הברונזה המקובל. 
היה זר, תותח-שדה נטען־מאחור (במקום מהלוע) ובעל פלילים. 
חנופה למפעל נאה גם עקב המצאת צירי־פלדה וקפיצים לרכבות 
( 1848 ). המצאת גלגל הרכבת ללא-ריתוך (״תפר״) ב 1854 הפכה 
לענף־ד,ייצור העיקרי של המפעל ומקור לסמלו — שלושת הגלגלים. 
מ 1859 הוזמנו במפעל תותחי-פלדה, הן ע״י פרוסיה והן ע״י מדינות 
זרות, וייצורם העניק לק' אח התואר "מלך התותחים". תוחח־הפלדה 


הנטען־מאחור אכן הוכיח את עצמו 
במלחמת גרמניה־צרפת ב 1870/1 . 

א. ק׳ מכר נ 25,000 תותחים. רובם 
בחו״ל. בשנות ה 60 הכנים לייצור 
את שימת נסמר (ע״ע), ומספר 
המועסקים עלה סב 2,000 ( 1861 ) 

לב 10,000 ( 1866 ). פעתה ואילך 
נעזר המפעל, לטובתו, במדיניות 
הכלכלית של "הברית הגרמנית" 

(ע״ע גרמניה, עמ ׳ 447 ), ואה״כ 
במכסי המגן של הקיסרות. המפעל 
הנהיג חידושים בתחום היחס לפו¬ 
עלים: קופת־חולים (מ 1836 ), קופת 
פנסיה (מ 1855 ), איגוד צרכנים (מ 1868 ) ושיכונים לפועלים ( 1861 ). 
לרבות בת״ם ובי״ח ( 1872 ). במות א. ק׳ ענדו במפעל 12.600 איש 
והמפעל היה מהגדולים בעולם. 

פדיוריך אלפרד ק׳ ( 1854 — 1902 ), שירש מאביו את 
ניהול החברה ובעלותה. יזם קשרים עם מנהיגים מדיניים בחו״ל 
והשתתף בפוליטיקה הגרמנית: הוא נבחר לרייכסטג ב 1894 בנציג 
״השמרנים החפשיים״ והיה ממתנגדי הסוציאל־דמוקרטים. תוך 6 שנים 
עלה מספר המועסקים במפעל ל 17.500 • הוכנסו שכלולים טכניים 
רבים ויוצרי מדחפי־אניות ותותחים חדשים מפלדת־ניקל. משהחלה 
גרמניה בונה צי גדול, הסב ק׳ חלק ניכר ממשאביו לייצור לוחות־ 
שריון מפלדת-ניקל לאניות-המלחמה. 

ב 1893 החלה הפיכת החברה לתאגיד: נקנה מפעל גרוזון("" 5 ״ז 0 ) 
המתחרה, במגדבורג( 2,800 עובדים), וב 1896 נקנו מספנות "גרמניה" 
בנפל קיל. אתרי מותו המשיכה אלמנתו לנהל את החברה, וזו הפכה 
את רכושה ב 1902 לחברת מניות, בעלת הון של 160 מיליון 
מרק. האלמנה ק־ הקדישה תשומת-לב לבעיות סוציאליות ודאגה 
למחירי־דיור נמוכים לעובדיה ולדירות לפנסיונרים. עם נישואי הבת 
היורשת ( 1906 ), בהתה ק׳, לגוסטב פון בוהלן אונד הלבך ( 005136 
3011 < 1 [ 13 ־ 11 >״״ ״ 801110 ססז: 1870 — 1950 ). שהוסיף לשמו את השם 
ק׳, באישור הקיסר, פרשה האלמנה מראשות החברה. בפרוץ מלה״ע 1 
כלל תאגיד ק , 10 מפעלים, בתח״ר ומכרות. ועבדו בהם 82,500 פוע¬ 
לים, כמחציתם בביהח״ר באסן! 39% מהם עפקו בייצור חימוש, ש ־ /ז 
ממנו נמכר בחו״ל. 

בשל הצריכה שהלכה וגברה במלה״ע 1 , גדל מאד הייצור במפעלי 
ק'. עד 1914 בנו מספנות ״גרמניה״ 9 צוללות, ובמלחמה עצמה — 81 
מתוך 200 הצוללות הגרמניות. בשנתיים הראשונות יוצרו מדי-שנה 
850 תותחים כבדים, 250 תותחי 100 מ״מ, 76 מרגמות 210 מ״מ 
ו 7,600,000 פגזים. במיוחד נודעה ״בהתה השמנה״ ( 3 * 800 1010110 
ע״ש בדתה ק״) — תותח בן 420 ם״מ שיוצר באפן. בסוף מלה,*ע ן 
עבדו במפעלי ק', בייצור פלדה בלבד, 105,000 פועלים, ומחזור הכס¬ 
פים הגיע ל 1.5 מילארד מרק. 

בעקבות שלום ורפי נאלץ ק׳ לפרק חלק מפפעליו ולפטר 52.000 
עובדים. בעת כיבוש הבל הרוה ( 1923 ) שפטו הצרפתים את גוססב ק׳ 
ל 15 שנוח מאמר, אך הוא ישב במאסר רק כשנה. מפעלי ק־ בחבל 
הרוה הדפיסו אז כסף משלהם נדי לתמוך ב״התנגדוח הפסיווית" 
לצרפתים, ובנך סייעו להגברת האינפלציה בגרמניה. התאגיד עבר 
הסבה. מוצריו כללו עתה בעיקר קטרים, מכונות חקלאיות, משאיות. 
מכונות-חישוב, מנונות-כתיבה וניו״ב. לאחר חוזה ראפאלו ( 1922 ) 
החל התאגיד לפעול בתוך רוסיה הסובייטית. בעקבות תבנית דוז 
(ע״ע) קיבל הלוואות מאה״ב. ב 1928 עבדו אצל ק׳ 79,000 איש, מהם 
38,000 בייצור פלדה. מ 1931 היה גוססב ק׳ נשיא ,איגוד התעשיה 
הגרמנית". זמן קצר לפני עלות חיטלר לשלטון הצטרף גוסטב ל״חוג 
הידידים" של התעשיינים תופכי־הנאצים. בעלות היטלר לשלטון 



אלפרר יזרופ 





113 


ל,-< 5 — קרוצ׳ה, בנדטו 


114 


היה שפל המור במפעלים — 35,000 מועסקים. הוא תמך בהסבת 
איגוד התעשיה ל״קורפורציה של הרייך לתעשיה גרמנית" כארגון־ 
מרכז, אך עשה זאת כדי למנוע פיקוח ישיר של המפלגה הנאצית על 
התעשיה. עד 1939 גדל תאגיד ק' ל 235 מפעלים, 60 מהם בחו״ל, 
ומחזורם הגיע למיליארד מרק. הייצור לחימוש היה 10% מכלל 
התפוקה. 

במלה״ע 11 השתלס התאגיד על מפעלים בארצות הכבושות. כחלק 
מה״אריזציה" של הכלכלה בהן. כן הקים מפעלים חדשים כגון 
״ברחה״ (גח״סט), בשלזיה־עילית, שאחת משלוחותיו היתד, באוש- 
וויץ. 75,000 — 100,000 מתוך כ 250,000 עובדי ק׳ היו עצורי מחנות- 
ריכוז ופועלי־כפיה מחו״ל. היחס לפועלים אלה היה רע. הם עמדו 
בפיקוח משסרה מיוחדת (., 047611651:111.1 , ולסרבנים הוקמו 5 מחנות- 
זןנשין. ב 5.3.43 נערכה התקפת־האוויר הגדולה הראשונה על מפעלי 
ק׳ בחבל הדור, וב 11.3.45 — ההתקפה הקשה ביותר. בתום המלחמה 
השתלט הצבא האנגלי על שרידי המפעל. עקב מחלתו תקנתו של 
גוססב ק' הועמד־לדין בנירנברג ( 1947 ) במקומו בנו אל פריד 
( 1907 — 1967 ), שעמד בראש התאגיד מ 1.4.43 (ושירת בהנהלתו מאז 



ט 0 ע 5 קרזם, אסז 


1936 ). הוא זוכה מאשמת שותפות לתכנון המלחמה, אך הורשע על 
שוד הארצות הכבושות וניצול עבודת עבדים ונידון ל 12 שנות מאפר. 
רכושו הוחרם. עקב התפתחות "המלחמה הקרה" שונה גזד־הדין, 
ונקבע כי כל איזור-כיבוש יטפל במפעלי ק׳ שבשטחו. למעשה 
המשיהו המפעלים שלא פורקו בעבודתם בשנים 1948 — 1951 . נ 1951 
נתן אלפריד, וט 1953 שב לתפקידיו. ב 1954 חתם על התחייבות 
למכור את חלקו במטרותיו, אך מעולם לא נמצא קונה. בסוף שנות 
ה 50 שוב היה תאגיד ק׳ אחד מעשרת הגדולים בעולם, והגדול־ביותר 
המצוי בידי משפחה אחת. המחזור ב 1960 הגיע ל 4 מיליארד מרק. 
בשנות ה 60 הסתבך התאגיד בקשיי מימון, והממשלה המערב־גרמנית 
נאלצה להתערב בינואר 1967 . לאחר מות אלפריד עבר הניהול מידי 
בנו לידי הבנקים הגדולים. בעיקר ה ; 82111 ס^ט־ם, והתאגיד כולו 
חולק לענפים המנוהלים בנפרד. ביולי 1974 נמכר חלק ממניות ק׳ 
לשאר, של איראן. 

- 1111 ) 5711 ( 11 ) 171 1 ) 71 (? ) 1 (/') 1 ( 1 ) 1 ? 1% ( 1 ) 1 ז 1 < 1 ?( 1 ' 161 <ז[ 1 ■() 0171 ? 11 /? 1 (/) 1 ) 0 ,־ 1 ־ 111 :> 0 ־נב!נ>$ .£ ;״ 195.5 , 111 )(<( 

." 1968 , 1 — ( 1842 — 1921 ), הוגה־דעות אנרכיסטי וגאוגרף 
רוסי. ק׳ היה נסיך, בן למשפחת אצולה מהעתיקות שברוסיה. בצעי¬ 
רותו צורף לפמליית הצאר, אך חיי-ד,ארמון היו לו לזרא וב 1862 יצא 


לשרת בצבא־ר,פרשים הקוזקי בסיביר. ב 5 שנות שהותו שם ערך 
חקירות גאוגדפיות רבות, במיוחד של מבנה ההרים באסיה. באותו 
הזמן הושפע מכתבי הרצן ופדודון (ע- ערכיהם). ק׳ היה סבור, בי 
בחקירותיו בחיי בעה״ח בסיביר הגיע למסקנות שסחרו את המסקנות 
החברתיות מתורת דרוין (ע״ע) בדבר ברירה טבעית הכרובה 
במלחמח־קיום. לדבריו קיימת עזרה הדדית אפילו בין הטורפים. 
ובוודאי אין מאבק מתמיד. 

ב 1872 ביקר בשוויץ, נפגש עם בקונין (ע״ע) והושפע ממנו, 
ובשובו לרוסיה הצטרף לחוג מהפכני. ב 1874 נאסר, אך ב 1876 נמלט 
והצטרף לחוגי האנרכיסטים במערב־אירופה. ב 1881 השתתף בקונגרס 
האנרכיסטי הבי׳ל בלונדון. ב 1882 , בהיותו בצרפת, נידון ל 5 שנות 
מאסר, ומששותרר ב 1886 התיישב באנגליה. במהפכת מארם 1917 
(ע״ע [ה] מהפכה הרוסית) חזר לרוסיה! הוא התנגד בחריפות 
לבולשוויקים ולכפיית הקומוניזם. 

יותר מכל הוגה אנרכיסטי ניסח ק׳ לבסס את תורתו על ממצאים 
מדעיים. הוא ראה במדינה מכשיר לדיכוי הרוב בידי מעטים, ובחוק 
— התאבנות היחסים הטבעיים בין הפרט לקהילה. ק׳ היה מראשי 
הזרם הקומוניסטי באנרכיזם. הוא הבליט את הברכה הצפונה בחיי 
קהילה אורגנית ובהתפתחות נוהג מוסכם. כן צידד בשילוב ענודה 
גופנית ורוחנית בחיי כל פרט. את החברה העתידה חזה נדמות 
פדרציה של קהילות קטנות וגדולות, בלא שום מרות שלטונית! שכן. 
לדעתו, האדם הוא יצור חברתי מטבעו ואינו זקוק לשום משטר, ובכך 
הוא דומה לבע״ה אחרים שהעזרה־ההרדית היא תנאי הכרתי לקיומם. 

ספריו החשובים הם: 0 ז 01 \:>ז חנ, 31011-5,1 ? ("מלים של מרד"), 

1:1885 ! 1 ת 0 ״ 010 <\ 80 ג זס 5 ז 101 חס 4 י,(עבר׳: "זכרונותיו של מהפכן". 
תש״יי), 1899 : 14 * 1 גט 1 ״ 54 (עבר׳: "עזרה הדדית בעולם החי 
והאדם״, 1923 ). 1902 ן רתצ 1 ו 1 :>ז 03 .\/. 1 >מ 3 0 :>ת 10 ;> 5 חז 10 ) 10 \ ("המדע 
המודרני ואנרכיזם״), 1912 . כן הופיע! בעברית: ״אל הנער״, 1925 ! 
"המהפכה הצרפהית הגדולה", תר״ץ: "הפילוסופיה של אנרכיה". 
תשי״ח. 

לחורת קי. ובעיקר למשנתו על יפוד השיתוף בהתפתחות 
הביולוגית והחברתית של כל המינ־ם. לרבות המין האנושי, היתה 
השפעה על התנועה הקיבוצית בא״י. לדעתו, ה״מחוננים" המוסיפים 
להתקיים הם המוכשדיס־ביותר לחיי־שיתוף, ק׳ דגל בהברה המבוססת 
על התאגדות-מדצון של חבריה, שבה יהיו הן אמצעי-ו׳,ייצור והן 
המוצרים קניין הבלל וכל אחד יקבל את הדרוש לו לפי צרכיו (ע״ע 
קבוץ, קבוצה). וע״ע אנרכיזם. עם׳ 683/4 . 

א. גורל, ס. ק/ תולדותיו. רעיונותיו וספריו, תשי״א! -״, 7 ? , 111,1 ( 1 ,א 

־ 0011 ^ . 0 ; 1 * 2 - 1922 , 11 /( 171 (({)'( 0 ( 1 !/ 2 ) 1 ( 11 1 ! 11 ז 1171117 ( 1 ?(( %07 ,! 11 ( 171 ( 111 ( $02 

. 1950 ,??((!■ן , ! ? 711 . 10 ׳%!ורווג); 1 ן;.י\, .״ 1 - > 1 ט 0 ט 

א. לי. 

יןר 1 צ׳ 1 ? / *- 1 < ׳-י 1 — 000 ז 0 1011:0 ) £006 — ( 1866 . פס?;סרולי 
(אברוצי) — 1952 , נפולי), פילוסוף והיסטוריון איטלקי, 

מראשי אנשי־הרוח שהתנגדו לפאשיזם, באיטליה. ק׳ גדל בנפולי. 
בהיותו נ! 17 נהרגו הוריו ברעידת־אדמה והוא נקבר במפולת ונפצע. 
אח״ב התגורר ברופא אצל קרובו. הוגה־הדעות ם. ספונטה. בלימודיו 
באוניברסיטה הושפע מהפילוסוף הסרכמיסטי לבריולה (ע״ע). 
ב 1893 פרסם ק׳ את מאמרו הראשון. ב 1898 נוצרו קשרי ידידות 
וקרבה רוחנית בינו לביו ג׳. ג׳נטילד. (ע״ע). הם יסדו וערכו את 
כה״ע 011163 ! 14 ("הביקורת"), שהיתה לו השפעה רבד, על חיי-הרוח 
באיטליה. נ 1910 מונה ק׳ לחבר-פנאט לכל ימי חייו. ב 1920/1 
היד, שר־החינוך והכין עם ג׳נטילח תבנית לרפורמה בחינוך: זו 
בוצעה אח״ב בידי ג׳נטילה, כשהיה שר־חחינוך בממשלה הפאשים■ 
טית. ב 1925 יצא ק׳ במחאה נגד "הכרוז של האינטלקטואלים 
הפאשיטטיט , ' שחיבר מטליה, ב 1926 תקף אספסוף את בית ק׳ 
בנפולי. ק׳ נעשה לדוברם של מתנגדי הפאשיזם, ובנאומיו בסנאט 



115 


יןרוצ׳וז, כנדטו — קדוד, מנוגות קרוי 


116 


יצא נגדו בגלוי. הדבר הביא לבי¬ 
דודו ולהחרסתו במערכת החינוך. 

אף שלא נאסר עליו לפרסם את 
כתביו, ולפרות הבידוד הכפוי הר¬ 
בה ק' לכתוב ולפרסם. במאמריו 
נגד הפאשיזם הגן על ערכי הפרס 
וטען שלמדינה אין ממשות משל 
עצמה כפי שיש למפעלו של האדם 
בתחום הכלכלי והמוסרי. עם פלי¬ 
שת בעלות־הברית לאיטליה (ע״ע. 

עמ' 759 ) הדרומית בספטמבר 1943 , 

הן ארגנו מבצע צבאי להצלת ק׳, 

ששהה בסורנטו, לבל יחטפוהו 
הגרמנים. עם חידוש החיים המדיניים באיטליה הדרומית ( 1943 ), 
השתתף ק׳ בקימום המפלגה הליברלית והיה לנשיאה. הוא תבע את 
הרחקת המלך ויטוריו אמנואלה 111 , התנגד לשמאל וצידד בשיקום 
הדמוקרטיה. ב 1944 היה שר בלי־תיק. ב 1947 פרש מפעילות מדינית 
ויסד בביתו בנפולי את "הסבון האיטלקי למחקרים היסטוריים , *. 
ם 1945 ועד מותו ערך את בה״ע " 0111103 " 10113 ! 11 דר> 1 ! 3 נ 21 > 
("מחברות ,הביקורת"). 

את עיקרי הפילוסופיה שלו. המכונה בפיו "פילוסופיה של הרות" 

( 0 !!! 1 ק 5 ), תיאר ק' ב 4 חיבורים: -*סי 11011 010023 * סבקסס £5101103 
110301310 11111111151103 0 1000 * 05 * 0 ("אסתטיקה כמדע הביטוי והבל¬ 

שנות הכללית״), 1902 ; ס 110 ,| 00000110 101 ) 50101123 סתזסס £0£103 

(״תורת-ההגיון כמדע המושג הטהור״), 1909 ! 0113 ( 1 3 ו 50£ ס 1 !זן 
01103 נ! 0 0001101310,3 ; 1,131103 ("פילוסופיה של המעשה: כלכלה 
ותורת־המידות״), 1909 ! 3113 ־ 51011081 10113 ! 510113 0 13 * 700 ("תורת 
בתיבת־ההיסטוריה ותולדותיה״), 1917 . 

ק׳ הושפע מג/ ויקו ומם. דה סנקטיס, ובייחוד מהגל (ע׳ ערכיהם), 
שאותו פירש בחפשיות רבה. לפי קי, הממשות היחידה היא רוח 
הנמצאת בתהליך נצחי שאיו לו מטרה סופית. בניגוד לדיאלקטיקה 
של ניגודים ההגליאנית פיתח ק׳ דיאלקטיקה של מושגים מובחנים 
(כגון: ר,סוב והיפה), שאינם מבטלים אלא משלימים זא״ז: התפת¬ 
חות הרוח היא בשלבים, כשכל שלב מבוסס על קודמו, ועס־זאת 
התקדמותה מעגלית, תוך חזרות של שלבים קודמים. לפעילות הרוח 
שני הבטים: עיון ומעשה, למעשה שתי צורות-יסוד: כלכלה ומוסר. 
לעיון שתי צורות בסיסיות: אינטואיציה (ע״ע) — הכרה בעזרת 
דימויים של הפרטי בפרטיותו, ולוגיקה — הכרה שכלית באמצעות 
מושגים, דהיינו. כוללים (אוניוורסלים) ויחסים בין פרטים. האינטו¬ 
איציה היא ראשונית והלוגיקה תלויה בה. המושג הטהור אינו אלא 
סינתזה אפריורי של אוניוורסליות ומוחשיות. 

תחום פעילותה המיוחד של האינטואיציה הוא האמנות. כאן 

מזוהה האינטואיציה עם הביטוי ( 05510,10 !,; 05 ) בצורת מעשה האמ¬ 

נות. שאינו מושא חמרי כלשהו. אלא התרחשות בנפש האמן ובנפש 
הצופה המשחזר אותה. ישנה אינטואיציה המלכדת את האינטואיציות 
השונות לכלל יצירת-אמנות אחת — הרגש או האינטואיציה 
ה״לירית״ (וע״ע אסתטיקה, עמ׳ 92 — 94 ), 

קי סבר שכל ידיעה היא היסטורית באפוד, ואת עמדתו הגדיר 
כ״היסטוריציזם מוחלט" (ע״ע היסטוריזם). רק משפטים על עובדות 
פרטיות, שאפים היסטורי משום שהם דו״ח על התרחשות כלשהי, 
יכולים להיות אמיתיים או שקריים; במשפטים אלה מתגלם האוני- 
וורסלי בפרטי. לחוקי מדעי-הטבע, שאפום כללי. ערך שימושי (ע״ע 
פרגמטיזם) ולא ערך־אמת. ק* טען שהפילוסופיה זהה עם ההיסטוריה. 
אך קבע גם שהפילוסופיה היא המתודולוגיה של ההיסטוריה. 

החקירה ההיסטורית הינד. פירוש מסמכים הקיימים בהווה, לאור 
בעיות ואינטרסים של ההווה, היסטוריה, בניגוד לכרוניקה מתה, חיה 


בתודעת ההיסטוריון המזדהה עם גיבוריו, ולפיכך. באורח פאייא- 
דובסאלי, "בל היסטוריה היא היסטוריה של ההווה". בחיבוריו ההיס¬ 
טוריים — ״תולדות מלכות נפולי״, ״תולדות איטליה, 1871 — 1915 ״, 
ו״תולדות אירופה במאה התשע־עשרה", תשכ״ב=(עם הקדמה ביוגר¬ 
פית מאת חיים ורדי) — ביקש ק' להראות כיצד הרוח מתפתחת 
בהיסטוריה לכלל מוסריות גבוהה יותר. — השפעת ק׳ היתד, רבה 
בייחוד על קולינגווד (ע״ע). 

. 8 , 0 ; 1917 . 8 ) 0 <(ז? 

100 

9-0 

מים 


שימושים. השימוש העיקרי בתהליכי ק׳ הוא בתעשיית 
המזון. אלו משמשים לשימור מזון מעובד וטבעי לסוגיו השונים 
ובתהליכי ייצור (ע״ע מזון, עס' 901 ). לצורך אחסון מזון לתקופה 
ארוכה משתמשים במגוון של מכונות ק׳, כסו המקרר הבי ת י (ע״ע 
חשמליים, מכשירים, עס' 234 ) ובתי־ק' בנסח גדול לשיפור כמויות 
מזון גדולות לטווח ארוך. כלי-תחבורה מיוחדים (משאיות קי, קרונות 
ק׳, ספינות ק׳ וכר) פותחו לשם הובלת מזון בק׳ למרחקים ארוכים. 
שימוש מיוחד לק׳ בתעשיית המשקאות, הן בתהליך הייצור (שכר. 
יין (ע׳ ערכיהם!) והן בשיווק. בתעשיח הכימית משתמשים בק׳ 
ליצירת ראקציות כימיות מסוימות. בגיבוש מלחים מתוך תמיסות, 
לעיבוי אדים מתערוכות של גז ואדים ועוד. 

ברפואה משמש ק׳ לשימור גופים אורגניים (איברי גוף להשתלה, 
רקמות וכר). ותרופות רבות טעונות אחסון בק׳. כמו כן משתמשים 
בק' ישיר של גופים אורגניים להאטת קצב פעולת הגוף — בכך 
מתאפשרים ביצוע ניתוחים וטיפולים מיוחדים, או האטת קצב התפת¬ 
חות של מחלה וכר. הקפאה יבשה (לז 10 ] 112.3 ״ 1 ק 0 ץ 1 ) משמשת 
לשימור חמרים כימיים וגופים ביולוגיים מסוימים. בתהליך זה 
עובר החומר הקפאה מהירה, והנוזלים מוצאים מתוכו ע״י המראה 
בתנאי ריק (ע״ע סזון, עט' 902 ! ריק). 

על ייצור קרח ושימושיו, ע״ע קרח. על ק׳ במזוג-אויר. ע״ע. 

ו. נס. 







119 


קרושנה הורי — קרח 


120 


?]!' 1 ^ 11 "! הור י (;: זס 1 ־ 1 1410500 ( גרם/ פ 11£ < £02£01 — הרי 
הבצר), רכס הררי בגבול צ׳מסלובקיה וגרמניה המזרחית. 

נמשך לאורך ב 150 ק״מ, מדרום־סערב לצפון־מזרח. הרכס הוא גוש 
פורם הנוטה בתלילות לדרום־מזרח ובמתינות לצפוו״מערב. שיאו 
בהר קלינובץ ( 1,244 פ׳). בצ׳בוסלובקיה. הרכס בנוי סלעים גבישיים 
עתיקים המכילים עפרות כסף וברזל (הופקו במאות ה 14 —ה 19 ), 
אורניום. וולפרם. עופרת, בדיל. נחושת. גפרית (מופקים כיום). לגב 
הרכס סבנה רסתי-גלי והוא מכוסה כרי עשב וכבול. פעליו מתרוממות 
מעט גבעות בזלת. המדרונות מכוסים יער מעורב עבות. ק״ה עשיר 
במעיינות מינרליים תמים, שלידם מקומות־מרפא רבים; הנודעים 
ביותר: קרלובי ורי (קרלסבד) ומרינסקה לזניה (מאריאנבד; ע׳ 
ערכיהם). למרגלות הרכס בצ׳כוסלובקיה שרשרת ערי־תעשיה ותיקות 
המייצרות מבונות, כימיקלים ופבססיל. החלק הצ׳כי של ק״ה סופח 
לגרמניה ב 1938 והוחזר לצ׳נוסלובקיה ב 1945 . 

_קרותךס, וולס היום, ע״ע קןךךרז, וולס היום. 
רןךזן מקןךלםטון, ג׳וךג׳ נתניאל, לורד - .*א 0 ^־ 3001 > 

140111051000 }ס .: 5111 : 1001 ! , 2011 ־ 010 11130101 — ( 1859 — 1925 ), 

מדינאי בריסי. ק', בן למשפחת אצולה וחניך אוכספורד. היה אישיות 
מתנשאת ודיפלומט נוקשה מהטיפוס הישן. 

בשנים 1886 — 1898 היה חבר־פרלמנט, שמרני, וב 1891/2 — חת־ 
מזכיר המדינה לענייני הודו. בשנים 1895/8 היה תת-שה״ח תחת 
סולזברי (ע״ע), שקידם אותו. הצלחתו גרפה למינויז לפשנה־למלד 
בהודו ( 1899 — 1905 ) ; ק׳ היה הצעיר־ביותר שמונה מעולם למשרה 
הזאת. בתקופת כהונתו נקט מדיניות תקיפה נגד התפשטות רוסיה 
בפרס ובאפגניסטן, חיזק את השפעת בריטניה במפרץ הפרסי, הבטיח 
את הגבול הצפוני־מערבי של הודו והביא את סיבט תחת חסות 
בריטית. כן יזם רפורמות מינהליות ואת חלוקת בנגל. סכסוך עם 
קיצ׳נר (ע״ע) בדבר סמכויות הפיקוד על הצבא בהודו הביא להת¬ 
פטרותו. ק׳ הסתלק ל 10 שנים מחזירה המדינית והסתפק בתפקיד 
"צ׳נסלור" של אוניברסיטת אובספורד. ב 1915 הזר לממשלה, ום 1916 
השתייך לקבינט־הפלחמה ״הפנימי״ של לויד ג־ורג׳ (ע״ע), ב 1919 , 
לאחר פרישת בלפור (ע״ע), היה לשה״ח, אך לויד ג׳ורג' הגביל את 
פעילותו והעדיף לנהל מדיניות-חוץ משלו. ב 1921 געשה ק׳ ־־ 0131 
0055 !). מחלוקת בינו לרד,"פ נתגלעה בשאלת תורכיה, כשתמך לדד־ 
ג׳ורג׳ ביוון. חוזה לוזן ( 1923 ! ע״ע יון, עט' 484 ) , שנחתם לאחר 
הסתלקות לויד נדרג , מראשות הממשלה, נחשב להצלחה אישית של 
ק׳. הוא נשאר שה״ח של בונד לו(ע״ע) אף תקוותיו להגיע לראשות 
הממשלה ב 1922 וב 1923 נתבדו, זאת משום שישב כ״בית־הלורדים" 
(ולא בביה״נ שעיצב את המדיניות), וכן מפני שלא היה אהוד 
בציבור ובמפלגתו. ק׳ המשיך כשה״ח תחת בלדוין (ע״ע). הוא נקט 
מדיניות נוקשה נגד צרפת בשאלת הספרטיזם ("ח 313113 ק 50 ) בחבל 
הרינום, הפיצויים מגרמניה וסשבר הדור. לבסוף סולק לתפקיד 
צדדי בממשלה ( 1924 ). דבר שפגע בו מאד. בשנים 1919 — 1921 , עד 
שנמסר ענייו א״י למשרד־המושבות, היו בעיותיה נתונות לטיפולו 
של ק', הוא ראה בא״י אינטרס בריטי חשוב במסגרת המאבק 
הצרפתי־בריטי במזה״ת. בעת הצהרת בלפור פקפק באפשרות פיתוחו 
של בית־לאומי ליהודים, אך כש״ח שסר על ההתחייבות הבריטית 
בנידון, ואף נאבק להכללתה בחוזה סן־רמו. עם־זאת דגל כבר ב 1919 
בהגבלת העלית היהודית, חשש מפני התנגדות הערבים ואף ניסה 
למנוע אח מינויו של הרברס ספואל (ע״ע) לנציב־עליון בא״י. ק׳ 
כתב בפה פפרים על נושא התפשטות המעצמות הגדולות 
באסיה. 

קו ק' הוא כינויו של קו־הגבול בין רוסיה לפולניה, שהוצע 
ב 1920 כדי למנוע השתלטות פולנית על שטחים רוסיים טהורים, 


הקו עבר מגרזדנו, דרך ברסט-ליטובסק, עד קרילוב, ומשם דרומה 
להרי הקרפטים. על ההתחייבות הבריטית לערוב לקיום הקו חתם 
ק' ( 20.7.20 ), ומכאן הצמדת שפו לקו. השניה הצבאיים של פולניה 
במלחמה גגד רוסיה ושלום רינה ( 18.3.21 ) הסיטו את הגבול מזרחה 
בצורה ניכרת. הקו היה בסיס לחוזה בריה״מ—גרמניה ( 1939 ; ע״ע 
גרמניה, עם' 476 ) ולדרישותיה של בריה״ס לאחר מלה״ע 11 . גבול 
בריה״ם—פולניה מ 1945 כמעס חופף את קו ק', 

,ת 0 ל| 100 א . 1 ־ 1 ; 1928 , 1-111 ,. 0 1 ) ¥01 / 0 ?/ 17 ? 77 1 ץ 51111 ! 114 ;תו , 1 .ח 1 >ז 0 ״ 1 

/ 0 ?>/ 77 ־..?> ,׳(?! 1-105 . 13 ; 1934 , 1925 — 1919 , 771? 1.61*1 ? 60 x 1 ■.€ 

ה% . 0 , £1114.5 .( 1 ; 1969 , 01% *'!£? ז 10 י %61 ) 311 ,?. £05 .£ ; 1960 , 001% <$.¥ 01% 
. 1969/70 , 1-11 , 110 > 111 
מ. צי. 

קרח ,בו יצהר בן קהת בן לוי (ע״ע), הדמות המרכזית בהתקוממות 
במדבר נגד משה. בן־דודז (בפד׳ טז). ק׳ טען נגד סמכותם 
הדתית של משה ואהרן, וחבריו להנהגת הטרד. דתן ואבירם משבש 
רא־בן ו 250 נכבדים אחרים. טענו נגד הנהגת משה בכללה. כעונש 
נבלעו שלושת מנהיגי המדד ע״י האדמה שפצתה את פיה, ואילו 
"עדת ק"׳ נשרפו באש־ה׳, לאחר שנצטוו שני הצדדים להקטיר 
קסורת לפני ה׳. המעשה חוזר ונזכר במקרא בשינויים מסוימים 
(במד׳ כו, ט^א! בז, נ: רבי יא, ו; תה' קו, טז—יח). 

על מעמדה של משפחת ק׳ אנו למדים מהזכרתה ברשימה 
הסלקטיווית במפקד הלויים במדבר (בסד׳ בו, נח [והשר, למשל. 
שמות ו, כד]) , ומסתבר ביותר, שמפאת סעסדם הנחות התנגדו 
בניה לזבויות־היתר של הבחנים בני אהרן. מודגש (במד׳ בו, יג) 
כי,.בני ק' לא מתו", ואכן לויים שהתייחסו אל משפחת ק׳ שימשו 
בימי הביח־הראשון משוררים במקדש, והם נזכרים בבותרוח 
(״לבני קרח״) של כמה ממזמורי תחלים (מב—סט; פד—פה! פז— 
פח). לפי ס׳ דה״א (ו, יח—בג) נתייתם על ק׳ המשורר הימן (ע״ע), 
נכדו של שמואל (ע״ע) - שהיה דור 16 לק׳ — ובם׳ דה״ב (כ, יס> 
נזכרו לויים קהתים וקרמים שקמו "להלל לה". לויים בני ק' נמנו 
גם עם משפחות השוערים (דה״א ט. יט ואילך; כו) ומהם היו 
ממונים על אוצרות, כלים ובו׳. 

ק' בן חברון נמנה בין בני-יהודה (דה״א ב, מג), ודבר זח תמוה, 
שהרי חברון הוא גם שם דודו של ק׳ (שמות ו, יח—בא); ואפשר 
שהדבר אינו משקר השתייכות שבטית אלא את תהום ההיאחזות 
של בני ק' בנחלת יהודה (והשר ייחוסו של הנער הלוי למשפחת 
יהודה [שופ׳ יז, ז]). השם ק• מצוי גם ברשימת בני עשו (ע׳ע! 
ברא׳ לו. ה, ועוד). 

ה ז ״ ל חלו את המניע למחלוקתו שלק׳ בעשרו האגדי — שהפך 
לפתגם בפי העם — שמקורו היה באחת מה״מטמוניות" ש״הטמין 
יוסף במצרים" ונתגלה לק׳ (פס׳ קי״ט, ע״א), ובאכזבתו ממינוי 
אליצפן, בן אחי אביו, נשיא על משפחתו (במ״ד י״וז, א׳; תנחומא, 
קרח, א׳). לדעת חדל עודרתו אשתו במחלוקת, וק׳ בסח בהצלחתו, 
משום "שראה שלשלת גדולה עומדת ממנו: שמואל (ר׳ לעיל) 
ששקול כמשה ואהרן". כדי להסית את העם דרש ק׳ בגנות חוקי 
התורה, בנימה של ליצנות — וברוח האנטינומיזם, שרווח בא"' 
בתקופת חז״ל (ר׳ ירר פג׳ י׳, א׳; חנחומא. קרח, ד׳; שוח״ם א׳. 
מ״ו; במ״ד י״ח, ב , ). במדרשים אלה נקבעה דמותו השלילית של 
ק' כדמות־אב לפלגלגים על התודה ועל חכמיה בכל הדורות. רבה 
בר בר תנה (ע״ע) מספר, כי ראה את מקום בליעת ק׳ ועדתו. 
ושפעם אומרים: "משה אמת ותורתו אמת והן [עצמם! בדאיך 
( 0 נ־ ק׳ ע״א). ר״ע ור״א חלקו בשאלה אם עדת ק׳ יש להם חלק 
לעולם־הבא (סני י׳, ג׳■ ור' בבלי שם ק״ח ע״א). מחלוקתו של ק׳ 
היא הדוגמה המובהקת ל״מהלוקת שאינה לשם שמים" (אבות הי, י״ז). 

מ. צ. סגל, מסורת ובקזרת, 92 — 95 , 1957 ; י. ליווד, פרקים בתולדות 

הכהונה ותלויה (מפתח בערבו), תשב״ט; -—פ 77,0 ,; 81301 . 56.11 
. 1945/6 ,( £1£ ,.^ 1100 ) 71% * 1111611 } ץ 1 ז ¥0 מין 1 ( ¥011 

מ. 





121 


קרח — קרח, החלקה על 


122 



קרח, מים במצב מוצק (ע״ע צבירה, מצבי־! מים) המופיעים בטבע 
במספר צורות גבישיות: קרחון, שלג, ברד (ע׳ ערכיהם), 

אגמים קפואים •ועוד! כן ניתן לייצרו בצורה מלאכותית (ר־ להלן). 
הק' הוא חסר צבע, אם־כי לגושים גדולים יש גוון כחלחל. חום־ 
ההיתוך שלו 79.8 קלוריות/גרם (ע״ע חם. עם׳ 549 ), וצפיפותו 
0.917 גרם/סמ״ק. הצפיפות הנמוכה נובעת מתכונת המים להתפשט 
בעת ירידת הטמפרטורה מתחת ל • 4 (ע״ע מים, עמ ׳ 228 ) , תופעה 
הגורמת גם להקטנת חום־ההיתוך של הק׳ תחת לחץ. תבונה זו 
מסבירה את החיכוך הנמוך של גופים הנעים עפ״נ הק' (מזחלות. 
מגלשות < ור׳ החלקה על ק׳ להלן): משקל הגוף גורם להתכת הק , , 
והמים הנוצרים מהווים שכבת־סיכה. כך אפשר גם להביו מעבר 
עצמים תחת לחץ דרך גוש קרח: המים הנוצרים תחת לחץ הגוף 
קופאים־מתדש לאחר המעבר. 

מערכת המים והק׳ נחקרה בתחום רחב מאד של טמפרטורות 
ולחצים. כיום ידועות בבירור לפחות 9 צורות שונות של מבנים 
גבישיים של ק' — הצורות הפולימורפיות של הק'. תחומי היציבות 
של הצורות השונות מתוארים בדיאגרמת הפאזות (ע״ע צבירה, 
מצבי־) של הק/ 

הצורה המוכרת לנו מחיי היומיום (פט! ץע״^זס) מצוינת בדיא¬ 
גרמה זו בקי 1 (ולעתים ,! 1 ; ו 1 — הכסגונלי). זו הצורה היחידה 
הקיימת בשיווי־משקל עם מים ב • 0 ובלח? אטמוספירי (למעשה 
מוגדרת טמפרטורת הס בסקלת צלסיוס כםמפרטורה שבה נמצאים 
הק׳ והמים בשיווי־משקל בלחץ אטמוספירי). המבנה הגבישי של 
ק׳ 1 זהה למבנה של אבץ (ע״ע) סולפידי ( 5 ״ 2 >, הידוע בשם וירם־ 
ציס ([־) 10:11 !*], ר׳ ציור 1 ). 

אף שהמבנה הגבישי של הק׳, ביחס למיקום אטומי החמצן, ידוע 
זה מכבר, הרי שמיקום אטומי המימן במבנה זה היה בגדר תעלומה 
זמן רב. התעלומה נפתרה ע״י שימוש בטכניקה חדישה של פיזור 
נוסרוניס בגבישים. רק ב 1957 התברר, כי אטומי המימן נמצאים 
במרחק של ב\%. 0 ממרכז החמצן (בקירוב המרחק 0-11 בסו- 
לקולת מים בודדה). אטומי 
המימן אינם צמודים לנקודות- 
סריג קבועות: יש להם מידה 
רבה של חופש־תנועה, תוך 
שמירה על שני כללים, הידו¬ 
עים ככללי־הק׳ של ברנל ו־ 

פאולר (. 11.11 ; 0131 ־ 6 .ם . 1 
־־ 1 * 60 ): 1 ) על בל קו־קשר 
0 ־ 0 נמצא אטום מימן אחד 
במרחק של \/ 0.96 מאסום 
חמצן אחד, 2 ) לכל אטום 
חמצן שני אטומי מימן הספר 
בים לו ושנים הרחוקים ממנו 
(מכאן שמולקולת המים, 1120 , 


שומרת על ייחודה גם במצב המוצק). בהגבלות אלו עדיין נותר 
מספר גדול מאד של סידורים אפשריים של אטומי המימן עפ״נ 
הסריג הנתון סל אטומי החמצן. את מספר הסידורים האלה חישב 
לראשונה פולינג (ע״ע) ב 1935 . נמצא. כי עבור ק׳ המכיל א 
מולקולות מים. מספר הסידורים האפשריים של אטומי המיס! הוא 
בקירוב ״( 3/2 ) ־־ 0 . ע״פ זה נתאפשר ההסבר לתופעת האנסרופיה 
(ע״ע) השיורית של הק׳ (בשיעור 0,8 קלוריות/מול/מעלה). 

העובדה שלאטומי המימן של הק׳ יש מידה רבה של חופש־תנועה 
מסבירה את ערבו הגבוה של הקבוע הדיאלקסרי (ע״ע חשמל, עמי 
177 ) שלו. הגבוה אף מזה של המים, 

במערכת השמש מופיע הק׳ בכוכבי־לכת (ע״ע. עמי 663 ) "חי¬ 
צוניים׳/ בשל הטמפרסורות הנמוכות יחסית השוררות בהם. 

ייצור ק׳. לשימוש 
תעשייתי מייצרים ק׳ 
באופן מלאכותי. הק׳ 
מיוצר בתבניות מגול- 
וונות הטבולות במיכל 
של תמיסת מלח־בישול 
או סידן כלורי. התפיסה 
מקוררת ע״י אמוניה 
(ע״ע. עמי 904 ), ה¬ 
מתארח בצינורות ה¬ 
עוברים דרך המיבל. 
את התבניות ממלאים 
מים מזוקקים, המקו¬ 
דדים תחילה, והתפיסה מוזרמת סביב התבניות עד להקפאת המים 
בתוכן. זמן ההקפאה 38 — 42 שעות (תלוי בגודל התבניות וטמפרטורת 
התמיסה). 

לשימוש ביתי ניחן ליצור קוביוח־ק׳ בתא־הקפאה של מקרר 
ביתי (ע״ע קרור, מכונות קרור), וכיום קיימות גם מכונות מיוחדות 
לייצור המוני של קוביות־ק׳ עבור בתי-מלון, בתי-חולים וכר. 

הקפאת מים מבוצעת גם על רצפות אולמות לשם יצירת משטחי- 
החלקה לשימוש ספורסיווי (ע״ע קרח, ההלקה על). במקרה כזה 
מעבירים מתחת לרצפה צינורות שבהם מזרימים תמיסה מקוררת. 
ומתיזים עליה מיס עד שנוצרת שכבת קי מתאימה. 

ק׳ י ב ש — ע״ע פחמן, עמ׳ 557 . 

/ 0 165 ' 1 ז 1-0¥6 ? 111 * 11 11176 ) 14 * 31 7110 ,תו 31 ות 2 ג 1 ב>! - £ז 0 ג 1 ת 1$0 ,£ .<£ 

; 1970 , 6 ) 1 / 0 {) 151 ( ¥11 1116 ,■ 01101 ) 10 ? . 11 . 1 < ; 1969 

,ל 1 (ח 3 ז? .? ; 1971 , 5 ( 301141101 140014 5 [> 44 1 >.ז 0 * 6 ) 0 ^ 1 ,(. 011 ) 0 ו!זס 11 . 8 

, 1972 , 1 , 601140 * 7 €י 1 ו:ח 6 (/ 6 ז< 1 וץ 1 ס 0 4 :?* 1 ¥61 

א. ב.־נ. 

.קרח, החלקה ע ל ( 8 ת 5100 ־־<), תנועה ע״ג ק׳ במחליקיים. 

מוצאה ועת הופעתה של ההחלקה על ק' אינם ברורים, 

אולם זה מאות בשנים היא משמשת ענף ספורט עממי, הנפוץ 



ציור 1 דיאגרמת הפוות ש? בזים 
והרוז. הצורות השונית ש? הקרח 
מצוינות כמספרים רומיים. נ 5 נהודת 
במישור מתארת מערכת במטפרטורת 
ונלח׳ו מסוימים. הצורות ., 1 ו 
הן צורות םטםטכי 5 יוח 



המים!, המצוינים כעינולים המניס ושחורים, 
איננו סכוע וכציור וה ניחנת רונמר ?סידור 
*ופשרי עלרם 





123 


קרח — קרחון 


124 


בעיקר במקומות שבהם קופא נהר או אגם. בהחלקה תחרותית 
מבחינים בין החלקה אמנותית ובין החלקה מהירה. 

בהחלקה אמנותית מתחרים המחליקים בהחלקה חפשית של 
"ציור" צורות ע״ג הק׳, קפיצות ותנועה חפשית, ולעתים אף בתחרו¬ 
יות בריקוד — בד״ב לצלילי מוסיקה. מפורסמת במיוחד ההחלקה 
הזוגית (ד תמונה 2 ). בהחלקה המהירה מתחרים המחליקים במאוץ 
למרחק 500 ם', 1.500 נד, 5.000 מ - ו 10.000 סי. שני סוני התחרויות 
כלולים בתחרויות האולימפיות החרפיות (ע״ע משחקים אולימפיים, 
עמ׳ 595 ). 

מסוף המאה ה־ 19 מתקיימים מופעים בידוריים של החלקה אמנו־ 
תית (,.■""! 51 :מי) — לעתים פר לרמה של אקרובטיקה. הלהקות 
נודדות ממקום למקום; במקום הופעתן הו מקימות מגרש־החלקה 
של ק׳ המוקפא באופן מלאכותי. סגרשי־החלקה של קי מוקפא נפר 
צים כיום גם למחליקים חובבים. 

עם תחרויות הק' נמנות גם התחרויות הקבוצתיות בהוקי־ק' 
(ע״ע הוקי) ותחרויות בנוב — מגררות ק׳ ליחידים, לזוגות או 
לרביעיות, שבהן מחליקים במורד מסלול מיוחד. 

קןךח, תקופות ה-( 00115 מז 3 .> 1 ), כלד, מצבור חומר 
בלית ממוין שהושקע ע״י מי הפרשת הק׳, וכן שקערוריות רחבות. 

הנוף הטיפוסי הנוצר ע״י ק׳ באזורים הרריים מצטיין בביתור 
עמוק. לעמקים הקרתתיים, שירשו עפ״ר את עמקי הנהרות הקדם- 
קרחוניים, יש מדרונות תלולים וזקופים וקרקעיות רחבות ושטוחות 
(עמק ע). צדודיח-האויך של העמק הקרחוני אינה אחידה: יש בה 
קטעים בעלי שיפועים שונים, וביניהם בליטות היוצרות כעין 


מדרגות. קרקעיות העמקים הצדיים המתחברים לעמק הקרתוני 
הראשי בד״כ גבוהות־בהרבה מקרקעית העמק הראשי, משום 
שעצמת הסחיפה הפועלת עליהן נמוכה־יותר. לאחר הפשרת חק׳ 
נוצרים ב״עמקים תלויים״ אלה מפלי מים (ע״ע מפל מים, עמ׳ 74 ). 
חלק מן ה״עסקים התלויים״ התפתחו ם ק ר ק ם י ם קרחוניים — 
שטח שקערורי בצורת חצי גורן עגולה, המוקף מדרונות תלולים. 
הקרקסים נוצרים בכל מקום גבוה שהיתה בו שקערורית שהצטבר 
בה קרח. הם מצויים בראשיהם של עמקי־ק" ובמדרונותיהם. שיאי 
הרכסים מצטיינים בצורות משוננות, כתוצאה מתהליכי הבליה 
המכנית (ע״ע סחיפה, עם׳ 629 ) — דוגמת הרי־האלפים בשוויץ. 
אזורי החופים מאופיינים בפיורדים — לשונות-ים עמוקות, 
ארוכות וצרות, החודרות עמוק לפנים היבשה. אלה נוצרים כתוצאה 
מעליית מפלס פני־חים בתקופה הבתר-קרחונית וחדירתו לתוך 
עמקים קרתוניים. 

הנוף שמעצבות יריעות-קרח נרחבות הוא בעל תבליט נמוך, 
מתון ומעוגל. ובו רצועות קרקע רחבות ואזורים נרחבים המכוסים 
משקעים קרחוניים. לעתים בולטים בנוף זד, אסגןרים — רכסים 
מתפתלים שארכם עד 100 מ׳. האסקר מורכב ממצבורי בלית 
ממוינת, והתוואי שלו מצטיין באי־התאמתו לטופוגרפיה שהושקע 
עליה. באזורים רבים קברו חק׳ ומשקעיו לחלוטין את התבליט 
הקדם־קרחוני. לאחר נסיגת הק׳ התפתחה מערכח־ניקוז חדשה, 
שונה בדגם ובכיוון. 

האזורים שבשולי ק׳ מאופיינים במישורי סתף־ק" ובימות. 
זרמי-המים היוצאים מהק׳ משופעים בסעונת. ההשקעה הניכרת של 
הטעונת גורמת להתפצלות הזרימה לזרועות, בדגם־ניקוז אפייני 
של עמק־פזרות. ימות ק' נוצת ע״י מי הפשרת ק׳ שנחסמו 
ע״י מורנות, דוגמת הימות הגדולות (ע״ע), או שנצטברו בחלקי 
עמק שהועמקו ע״י ק" (בהרי־האלפים ועוד) ובשקערוריות שבאזורי 
השקעת סחף־ק׳, רוב הימות ממוצא ק׳ הן צורות־מעבר: הן מתמלאות 
למהירות בסחף. או שמימיחן מתנקזים עקב התחתיות דרך המחסום 
שיצרן (וע״ע אגם). 

האזורים שבשולי ק׳ חשופים מצומח, ושכיחות בהם רוחות 
חזקות בשל מסות הקרח; משום־בך מהווים אזורים אלה סקור 
למשקע׳ לס (ע״ע) רבים. הרוחות מסיעות את הטין והחרסיח 



!27 


קרחון — קרטה 


128 


מאזורים אלה למרחקים ניכרים. אזורי קווי-הרוחב הבינוניים בחצי 
כדה״א הצפוני מכוסים שכבות עבות של לס שמקורו באזורים 
שבשולי הק". 

השפעה גאומורפולוגיח חשובה נודעת להצטברות הקרת ופחיתתו. 
השינויים בבמות הקרח גוררים תמורות אוסטטיות ואיזוטטטיות 
(ע״ע אוססטיזם; איזוסטזה). התמורות האום ס סיות — עליית 
או ירידת מפלס פני הימים בעולם — נובעות משינויים החלים 
בנפח המים באוקיאנוס עקב הפשרת ק" או התפתחותם. תפורות 
איזוטטטיות — שקיעתם או חתרוממותם של חלקים בקרום 
כדה״א — נגרמות עקב השתנות עומס הקרח (שעביו מגיע ליותר 
מ 1,000 ם׳ ביריעות ק׳). הצטברות קרח גורמת לשקיעת היבשת 
מתחתיו. ואילו הססתו והסרת הלחץ — להתרוממות כדוגמת 
סקנדינויה (ע״ע, עם׳ 480/1 ). שקיעת איזור מסוים מתחת למעטה 
הקרח מלווה בד״ב התרוממות איזור אחר. באפריקה הצפונית 
(ע״ע, עם , 226 ) שקעו האזורים הצפוניים תחת הק' שביסה אותם 
ברביעון. ובאותה עת התרוממו האזורים הדרומיים. עם נסיגת הק׳ 
התרוממו האזורים הצפוניים, והאזורים הדרומיים שקעו. שיעור 
התמורה הזאת נמוך. התמורה האיזוסטטית עדיין נמשכת בכל 
האזורים שהשתחררו ממעמסת ק" שביסום בתקופת הקרח האחרונה 
ושהפשירו לפני 7,000 — 10,000 שנה. 

לתמורות האיזוסטטיות והאוסטטיות נודעת חשיבות גאופור- 
פולוגית כלל-עולמית בגלל השפעתן על בסים הסחיפה (ע״ע סחיפה, 
עמ׳ 631 ; נהר, עמי 869 ). 

תמ׳ז כרך ד, עמי 221/2 ! כרך יי, עט׳ 35/6 . 
וע״ע קרח, תקופות דר! ארקטיס, ארקטיקה! אנטארקטים, 
אנטארקטיקה. 

/ 0 ז*!קתג/;!ק 1 1 ו; 1 ; 1 דז 1 > 51 .' 1 ; 1960 ,; 71 !;״!','), 51 . 0 

; 1964 ,(;!!!; 111 . 11 ׳,;ס , 1 ו.!,י; 0 1:1111 ! ו 101 !ב 1 ;מ 3 ז'ד) 11:1-111 

":- 011111 11:1111 ■::׳:'! 1:1-1 01111-1111 .]!! 1111 . 61 .ה 5 > - . 0 

; 1969 ,! €1051/7 / 0 ) 711 ,תסצזי^ב? .ה . 5 . 7 \\ ; 1968 ,׳( 010£ !/# 

€100101 051 ? / 0 ? 51114 £1001 1010 /? 4 €00x101 .ז׳ .! 

.£ .\ 2 ; 1971 ,? €6010% ? 101017101 !() 11111:, €1051/11 0x4 ? .ז . 11 ;( 1971 
. 1975 , 5001 14040171 150 4£55: 471/1(711 0x4 

ג , . ם. ג׳. 

קן־ט, יסודות, ע״ע יסודות קרט, 

קרטה (יפנית: קרה — ריק, טה—יד), דרך התנהגות, או תורת 
לחימה, שבה מתגוננים ותוקפים באמצעות הידיים והרגליים 
בלבד, בד״כ ללא אפצעי־עזר. 

שיטת הק׳ המקובלת היום היא צירוף של אופו הלחימה שהיה 
נהוג באוקינאווה, ושל שיטות סיניות עתיקות שנקראו קמפו, או 
קין פו, ואשר תחילתן, כנראה, בהוראת תורת הזן (ע״ע) בסין 
(במאות ה 6 —ה 5 לפטה״נ). מפיץ תורת הזן חיפש שיטת אימון 



כמד, מצורות־ויפוד עו חשימרט ניד וכונו ופגיעה 


גופני לשם חיזוק רוחם, נפשם וגופם של 
תלמידיו. שיטה זו תוארה במפר "אקין 
קיו" ("ספר לפיתוח ולחיזוק הגוף") ושי¬ 
משה את מנזר שאוליז (שורין) ג׳י, ש¬ 
היה ביה״ס הראשון לק , . משיטות הלחי¬ 
מה של נזירי שאולין נגזרו שיטות הלחי¬ 
מה המיניות בידיים ריקות— קמפו וקון 
פו. לשיטות אלו שני זרמים עיקריים: 

בצפון סין — אסכולת שאולין — תנועות 
זריזות ודינמיות מאד! בדרום טין — 

אסכולת שורי (שוקרי) — תנועות 
מאופקות בעלות עצמה רבה וכן ניידות 
גופנית כבדה. 

איי אוקינאווה היו במאות ה 15 —ה 16 בשליטת אבירים יפניים 
שאסרו על תושבי המקום שימוש בנשק מכל סוג שהוא. איסור זה 
המריץ את שיפור ידע הלחימה בידיים ריקות נגד השליטים■ החמו¬ 
שים. התפתחה שיטה יעילה־ביוחר שכונתה אח״כ אוקינאווה־טה. 
עם התפשטות התרבות הסינית הגיעו לאוקינאווה בעלי ידע באמנויות 
הקמפו. ומצירוף השיטות התפתח באיים הק', אמנות לחימה שעלתה 
בעצמתה על כל קודמותיה. הק׳ מנצל את מרבית איברי הגוף — 
האגרוף, כפות הידיים והרגליים, המרפקים, הזרועות והרגליים. 
תנועות הקרב, המשמשות לאימון, מחקות את תנועות השימוש 
בכלי־נשק. 

בהעדר כלי־נשק מקובלים פיתחו ילידי אוקינאווה גם את השימוש 
בכלי־עבודה בנשק יעיל, ביניהם: מקל־״בו", מגל, שרשרות, 



סצגרות העסידה הישדומות 
כקוטר 



סיסי!: התקפה אפייגית; בע־טת־צר בקפיצה. 

ס׳שטאל: הגנה והתקפה כעסידה . כעיטת-צד בשפת כף״הרג 5 החיצונה 


"נונצ׳קו" — מחבט דגנים, "טונפח" ו״סי". כלים אלה הפכו לאמצעי 
התגוננות יעילים, ומשמשים גם כיום ככלי אימון למתאמנים בק׳. 

תכניות־אימונים לק׳(שנלמד בסתר וסודותיו לא פורסמו ברבים) 
שופרו בסהלד המאה ה 18 , והן נלמדות גם כיום. הידועה ביניהן היא 
קושוקון הסיני (קושנקו), שמבנה תרגילי־הקטה (ו" להלן) שלה 
("קנקוי) מוכר היום כתרגיל אימון מרשים וחשוב-ביותר בק׳. 
באמצע המאה ה 19 נודעו מצומורה, אזטו ואיטופו כמומחי ק׳. 
תלמידי שני האחרונים העמידו את מוסדי 5 השיטות החשובות 
כיום: שוטו_קן, שיטוריו, גוז׳וריו, ודודיו ושוטוקי, הנכללות בשתי 
אסכולות־הימוד שנזכרו, שאולין ושורי. מבסס שיטת שוטוקן היה 
צ׳יצין פונקושי, שנתן דחיפה עצומה להפצת הק׳ סאוקינאווה 
ליפן ולעולם כולו. את שיטות ודוריו ושוטוקי פיתחו תלמידיו. 
באחדו את תבונת שתי האסכולות יצר פונקושי (במפנה המאות 
ה 19 —ה 20 ) תכנית אחת, שנועדה לשפר את התכונות האסייניות 
הטבעיות ללוחם: הגדול, החזק והכבד יהיה זריז-יותר ומהיר! 
הזריז, הקל והמהיר יהיה גם כבד וחזק יותר. בשנות ד, 20 של 
המאה ה 20 נסע ליפן להדגים את שיטתו, ונשאר שם. ב 1956 שלח 
פחנקושי את תלמידו, צוטומו אושימה, לאה״ב. הוא יסד בי״ם לק' 






129 


קר:ד! 


130 



בקליפורניה, ואח״ב בצרפת. משלהי שנות ה 60 ם 1 על גם בישראל 
בי״ס לק׳ לפי עקרונות פונקושי. 

הק׳ מפתח זריזות ונמישות לשם שיפור יכולת התחמקות סקסית 
ומעבר לזינוקי-תקיפה בעלי יעילות רבה. יכולת זו משיגים ב 3 
שלבי־לימוד עיקריים: 

1 ) ק י ה ו ן — לימוד תנועות ותנוחות־לחימה של איברי הגוף, 
שעיקר! התנגשות מהירה. נגיעות חדות וקצרות והתנתקות מהיריב 
לשם ביצוע מדויק בעצמה ובמהירות ותוף שמירה על שיווי-משקל. 
הרגליים משמשות להתקפה ולהגנה לפנים, לצדדים ולאחור. 
ותנועותיהן — בקו ישר. בסיבוב ובתנועות פיתול. הידיים משמשות 
לפגיעה, הסטה, דקירה, שיסוף, פריקה, גרירה, סחרור, משיכה, 
פיתול ועוד. אין הידיים משמשות לאחיזה, אלא כמלקהיים או באנקול 
למשיכה. בעבר נהוגה היתה הקשחת השרירים ועור הידיים 
והרגליים, באמצעות הבסות בעצמים קשים. עד לאיבוד תחושת 
הכאב ולהיווצרות שכבת עור עבה. שהוסיפה לעצמת ההבסה. 

מלבד לימוד האפשרויות הרבות לתנועות הגוף ולצורות העימות 
שהאדם מסוגל לבצע, משמש הקיהון מסגרת חמורה שבה נלמדים 
גם קשב, ריכוז, ציות, שקט ושליטה במערכות־תפקוד גופניות, כדי 
לסגל הבחנה מוקדמת ככל־האפשר של אופן־הלהימה של היריב. 

2 ) ק ט ה — ביים מתקדם להתמודדות. כאן נלמדים תרגילי־ 
קרב (קטלת) נגד יריבים דמיוניים אחדים, המתוכננים במסלול 
קבוע־מראש. מתכנני הקטות השונות היו לסודי־נסיון בלחימה 
לחיים ולמוות. נסיונם, כושר הסתכלותם ותבונת הבחנתם עמדו 
להם בתכנון הקטות כחומר לימודי עשיר, המגביר את ההתנסות 
בתרגול תחת להץ קשיים גופניים, מאמץ ועייפות, ומקנה התנסות 
— שהיא למעשה כל התורה כולה. 

3 ) קומיטה — אמצעי אחרון, המאחד את הידע הבסיסי 
הטכני והטקטי לשימוש במגע ישיר. היריבים מפעילים את יכלתם 
באופן מוגבל או חפשי. בלא שיפגעו בגוף היריב. עליהם להפעיל 
עצמה גבוהה ומיומנות מסובכת כדי ללמוד לשלוט על בלימת 
ההתקפה במרחק ובזמן הרצוי, קרוב ככל־האפשר לנוף היריב. 
בדיו־אימון זו מסתגלים המתמודדים לפתח פעילות חריפה־ביותר 
(המסוגלת לחסל את היריב) ללא פגיעה, תוד השתחררות מחוקים 
מלאכותיים — וכך לפתח את זהירותם, מצד שני מחייב אי־חפגיעה, 
או שימוש זהיר בה. שימוש באמצעים ברורים ומשכנעים אחרים: 


הפתעה, זריזות, עיתוי והבחנה רגישים־ביותר, וכן הכרה יסודית 
של נקודוח־התורפה בגוף. לכן מהווים תרגילים אלה שדה-אימונים 
מעמיק. שהרי פגיעה גופנית מיידית היתה מחסלת כל אפשרות 
לחיפוש אחר פתרונות אחרים, 

ארבעת יסודות העימות הם: 1 ) מיומנות גבוהה! 2 ) טביעת־ 

עין וכושר־עיתוי רגישים־ביותר! 3 ) הכושר לקבוע את מרחק- 
הביטחון בין היריבים: 4 ) יכולת ריכוז עצומה ומיקוד אנרגי של 
כל המרכיבים הגופניים והנפשיים. יסודות אלה חייבים להתקיים 
נם בעת מעברים חריפים בין עייפות לעירנות. רוגע אנרגי ומתח רב 
ושימוש יעיל בגוף תוד שקט נפשי במאמץ וגילויי אומץ־רוח. 

הניצחון בעימות תלוי בהבזק הפעילות וביעילות החסכונית 
האפיינית לק׳, אף שהשיטה נוקטת לעתים טכניקות הלקוחות 
משיטות־התמודדות אחרות. 

הק׳ הוא ממשפחת האמנויות היפניות של לחימה בידיים־ריקות. 

בין האמנויות הידועות האחרות: ג׳ודו, אייקי דו וג׳ו־ג׳יססו (ע״ע). 
ההבדלים ביניהם בולטים בתחילת הלימוד ונעלמים לקראת סופו. 

ק׳ מודרני מלמד את עקרונות הלחימה כמסגרת מתודית, 
שמטרתה שיפור התכונות הגופניות והרוחניות של האדם ואמנות 
השימוש בערכים אנושיים אלה. מטרה אחרת היא שימוש בשיטות- 
לחיפה קרביות להגנה־עצמית. ק׳ הוא נם ענף ספורטיויי תחרותי. 

בעימות יש משום התרחשות אמיתית של קיום, שהרי בעה״ה 
והאדם מצויים כל חייהם בלהצי־עימות בלתי־פוסקים. היכולת 
להתמיד ולעמוד בהתמודדות מקנים להם את זכות קיומם. הק׳ 
תמצת את נסיון העימות ההכרתי והתת־הכרתי למסגרת ברורה 
של ערכים ויסודוח־קיום — תבונת החירות בדרך הלחימה. 

בקי נהוגה הענקת דרגות בהתאם למומחיות. צבע חגורת- 
התלבושת מסמל את הדרגה: מתחילים — הגורה לבנה: מתקדמים 
— חגורה חומה: מומחים — חגורה שהודה. בתוך שלוש הקטגוריות 
נהוגות גם חלוקות פנימיות, המסמלות דרגות שונות של התפתחות 
פיסית ורוחנית. לאחרונה, לאחר שהדר חק׳ לארצות המערב, 
התפתח ספורט הק־ ואף נערכות תחרויות. הניקוד לקביעת 
המנצחים מתחשב בדרגת המגע, באזורי־הפגיעה וכד׳. ספורט הק׳ 
הוא פופולרי והונהג גם בתחרויות בי״ל. 

■ 0111 ■*' 7 1 ><ז 0 .א , 5 וו 1 ג^ . 11 ; 1967 , 010 ( 1 ? 77/1 , 1-11311 ( 1 ,ק 

. 1968 , 13 * 110 

ם. יד--מ. גג. 



צורות עישנת שונות כהרטה 







1 י 1 

קךטונךסיה(פיוו׳ 5 תזק 0 *— גליו! כתוב. מפה — לצייר). 

עריכתן, עיבודו והדפסתן של מפות גאוגרפיות במובן הרחב. 

מפד, היא תיאור מישורי, מוקטן. מכוון, בר־מדידה וסכמאטי (שתי 
התכונות האחרונות מבדילות בינה ובין תצלום־אוויר) של פני־הארץ 
או חלק מהם, של תופעות המצויות מתחת לפני־הארץ (מפות גאו- 
לוגיות) או מעליהם (מפות אקלים) ושל גרמי-שמים או השמים 
בשלמותם. התיאור דלהלן מתייחס בעיקרו לק׳ הטרסטרית (של 
כדה״א). בניגוד לתצלום האווירי המתאר את הנראה, מתארת המפה 
בעיקר את הידוע, 

מבחינים בין מפות פיסיות, לרבות המפות הטופוגרפיות, לבין 
מפות נושאיות (תמאטיות). שתיהן כאחת מבוססות על חק׳ המתמ¬ 
טית. שעיקרה הפיכת המשטח החלת־ממדי של פני כדה״א למשטח 
דו־ממדי, הוא מישור המפה. לשם כך יש לתאר את מקומה של כל 
נקודה מרחבית (המתוארת ע״י זוג קואורדינטות כדוריות — אורן 
ורוחב — וכן ע״י גבהה מעפה״י) ע״י נקודה במישור המפה. 

הטרנספורמציות המשמשות להעברה מן הכדור למישור מכונות 
ה ט ל י ם (!ססודסחמין קני") או הסלוח (ע״ע הטלה). פעולת ההטלה 
אינה ניחנת לביצוע תוך שמירה על היחסים הגאומטריים. היא יוצרת 
עיוותי אורך, כיוון ושטח (בהטל אחד ניחן למנוע לכל היותר שניים 
מבין סוגי העיוותים הנ״ל). מכאן, שאמינות שטח ואמינות זווית או 
צורה אינן נשמרות גם יחד. מספרם של ההטלים בק' מגיע לעשרות 
רבות מאחר שהטלים שונים מתאימים למטרות מפות שונות. ניתן 
להבחין בין השלים אמיתיים ובין הסלים מוסכמים. בהטלים אמי¬ 
תיים מטילים את פני כדה׳ , א על מעטפת גליל (הטלים גליליים) 
או על מעטפת חרוט (הסלים חרוטיים), הנפרשת במישור ומשמשת 
מפה, או ישירות ע״ג מישור (הסלים אזימוטליים). חלקם מתקבל 
בצורה גרפית ע״י שיטות השלכה פרספקסיוויות (ע״ע פרספקטיוה). 


ג!• 

הטלים מוסכמים מתקבלים נצורה חישובית בלבד ובהם נכללים 
רוב ההטלים הקרטוגרפיים, כולל הטל קאסיני-סולדנר (״:״! 0155 
״״ 1 ) 501 ), ששימש למיפוי ישראל, הטל מרקטור (ע״ע). המשמש 
לניווט ימי והטל מרקטור הרחבי, המשמש למיפוי טופוגרפי בין־ 
לאומי. הרשת הגאוגרפית במפה מבטאת את צורת ד,הטל ותכונותיו. 
במפות טופוגרפיות מדפיסים עפ״ר רשת קילומטריח ריבועית לשם 
התמצאות טובה יותר. 

המיפוי הטופוגרפי משבץ בתוך רשת זו את הנקודות וקווי 
המתאר של הנוף, כפי שהוא נראה מן האוויר. מכלול הפרטים (רשת 
הדרכים, יישובים, רשת הנחלים ועוד) שהצגתם הגרפית במפה מתע¬ 
למת מהבדלי גבהם מכונה תכסית (פלאנימטריה). הם מתוארים 
במפה ב 3 סוגי סימנים גרפיים מוסכמים: נקודתיים (כגון מעיין, 
מבנה, עץ בודד), קוויים (כביש, מס״ב, נחל) או שטחיים (חולות, 
שטח עירוני בנוי. מטעים). צורת הסימנים המוסכמים וגדלם אינם 
עומדים בהכרח ביחס קבוע לעצמים המתוארים על־ידם. אולם הם 
ממוקמים במידת דיוק מירבית. טעות המיקום המירבית הפותרת. הן 
בפישור התנסית והן בגובה. נקבעת נד״כ עבור כל מפה בעת 
תכנונה, והיא פונקציה של קנה־המידה, שיטת המיפוי, טיב השטח 
והאמצעים הטכניים העומדים לרשות הממפה. המיפוי הטופוגרפי 
נערך כיום לפי תצלומי אוויר (ע״ע גאודזיה, עמ ׳ 76/7 ). מפות פיסיות 
נקנה־מידה קטן יותר, וכן מפות רקע למפות נושאיות, מתקבלות ע״י 
הקטנת המפות הטופוגרפיות תוך הכללה או הפשטה (גנרליזציה) — 
השמטת פרטים קטנים או בלתי חשובים. הגדלה יחסית של עצמים 
קטנים אך חשובים, החלקת קווים מפותלים, הזזת עצמים וקיבוצם. 

המרכיב השני של המפה הפיסית הוא התבליט — תיאור 
גבהם של עצמים— הן גבהן הגאומטרי של נקודות בדידות (כגון 
נקודות גובה וטריאנגולציה [ע״ע גאודזיה]), המצוין במפה באמצ־ 


קרב גר יה 










133 


קר *וגר!.יה 


1 4 


עות ספרות, והן תיאורן המורפולוגי של צורות רציפות, כגון הרים 
ועמקים, באמצעים גרפיים. התיאור המורפולוגי של התבליט כולל 
שיטות ציוריות־רציפות (כגון הצללה), ושיטות גאומטריות מדידות 
אך בדידות (כגון שיטת קווי הגובה). בשיטת ההצללה מתוארים פני 
הנוף ע״י ציור צללים היפותטיים, הנוצרים כשהנוף מואר מלמעלה 
(הצללה אנכית), או באלכסון. בד״ב מצפון־מערב (הצללה אלכסונית). 
שיטת ההצללה אינה מאפשרת מדידת נבהה של נקודה או שיפועו של 
מדרון, אך היא מספקת תמונת נוף פלסטית יהסית וקלה להבנה. 
שיטת קווי-הגובה מתארת את פני הנוף באמצעות קווים דמיוניים, 
שכ״א מהם מחבר נקודות בגובה שווה מעפה״י. בין קו נובה אחד 
למשנהו קיים רווח אנכי קבוע — כלו׳, הפרש גובה נתון. שיטה זו 
אינה רציפה ולכן אין היא ממחישה דיה את פני הנוף: אולם היא 
מאפשרת מדידת ערכים במפה וכן אינטרפולציה של גבהים ושיפועים 
בין ערכים מדודים, ואף חישוב של נפחים ע״י העבדת קווי חתך 
וקווי ראיה. 

ענף המיפוי השני הוא הק׳ ה נ ו ש א י ת. זו עוסקת בתיאור של 
כל נושא בעל תפוצה גאוגרפית ואינה מתארת את פני־הארץ בלבד. 
נושאי המפות העיקריים הם גאוגדפיים־פיסיים (מון גאולוגיה 
ואקלים), ביוגאוגרפיים (חי וצומח) וגאוגרפיים־אנושיים (בגון 
אוכלוסיה. כלכלה, תחבורה, תיירות, היסטוריה). גם המפות הנוש¬ 
איות מבטאות את תכנן באמצעות הסימנים המוסכמים — נקודתיים, 
קוויים ושטחיים. מבחינים בין שתי קבוצות נושאים עיקריות: 
הנושאים האיכותיים, שבהם המיקום הגאוגרפי במרחב הוא המשתנה 
היחיד של הנושא המסופה, והנושאים הכמותיים, שמלבד מיקומם 
מאפיין אותם מודד כמותי (כגון מספר התושבים לפי יישובים, או 
ערך הייצור החקלאי לפי נפות). לקבוצה זו שייכות המפות הסטטיס¬ 
טיות. נושאים איכותיים וכמותיים כאחד יכולים להיות נקודתיים 
(כגון מספר התושבים לפי יישובים), קוויים (שכיחות נסיעות אוטו¬ 
בוסים בקווים בין־עירוניים) ושטחיים (ערך הייצור החקלאי לפי 
נפות). אמצעי־העזר הגרפיים לביטוי נושאים כמותיים הם רבים. 
כללית יכול נושא נקודתי להיות מיוצג ע״י צורתו, ?דלו, צבעו 
וחלוקתו הפנימית של הסימן; נושא נקודתי מתייחס אפוא לנקודה 
מסוימת, אך הסימן הגרפי המייצג אותו אינו בהכרח נקודה, אלא 
יכול להיות מעגל. דיאגרמה מעגליה, שושנת־רוחות ובר. נושא קווי 
מיוצג ע״י רוחב הקו, צבעו ומהותו (שלם, מקוטע, מנוקד וכר), 
נושא שטחי מתואר ע״י צבע או טכסטורה של סימנים בצורת רשת 
(רססר) המכסה אותו (רשת של נקודות, קווים, סימני עצים למטע 
וכר). שיטת הביטוי הנקודתית־כמותית כוללת את הקרטוגרמה — 
מפה סטטיסטית שבה מיוצג הנושא ע״י סדרת דיאגרמות. בשיטת 
הביטוי הקווית יש להזכיר את קווי השווי (איזאריתמים, איזופלסים) 
— קווים המחברים נקודות שבהן ערד הנושא הוא שווה (קווי גובה. 
איזותרמים וכר). בצורת הביטוי השטחית יש לציין את שיטת הכורו־ 
פלטים — תיאור ערך כמותי כלשהו בצורה הומוגנית ע״פ יחידה 
טריטוריאלית שגבולותיה אינם קווים כמותיים (כגון צפיפות האוב־ 
לוסיה לפי נפוח), וכן את שיטת השכבות — שטחים (צבעוניים) 
המוגבלים ע*י איזאריתמים (כגון במפות של כמויות גשם). 

הרפרודוקציה הקרטוגרפיה מבוצעת כיום בעיקר בשיטות פוטו- 
כימיות (ע״ע צלום) ובהדפסת אופסט (ע״ע דפוס, עם' 941 ). כדי 
שתובטח התאמתם המירבית של הצבעים השונים במפה מרובת- 
צבעים, עפ״ר חורטים את השרטוט של אחד מן הצבעים ביזור שכבה 
אטומה לאור צילום, הנתונה ע״ג גליון פלסטי עמיד בשינויי לחות 
וטמפרטורה. השרטוט המתקבל הוא תשליל (נגטיוו) שממנו עושים 
לוח־דפוס לאופסט (ישירות או באמצעות פוזיטיוו־ביניים). 

לאחרונה מתפתח המיפוי באמצעות מחשבים. מיפוי זה ניתן 
לביצוע באפנים שונים: 1 ) הדפסת מפות של סימני אותיות וםפר(ת 
באמצעות מרפסת של המחשב 21 ) שרטוט אוטומטי בתווין (־ 1 :בו 1 ״ 1 <]) 



המונהה ע״י המחשב, הן בעפרון או בעם והן ע״י צילום הקו ישירות 
ע״ג פילם או תריטחו ע״ג גליון פלסטי; 3 ) צילום אוטומטי של סימ¬ 
נים קרטוגרפיים־גקודתיים במכונת פידור צילומית (זסזזסוסזסלק) 
נהוגת מחשב: 4 ) "שרטוט" בשפופרת קתודית. במיפוי נושאים 
איכותיים נמסרים הנתונים למחשב בצורת זוגות של קואורדינטות, 
ובנושאים כמותיים נוספים על אלה הערכים הכמותיים המתאימים. 
המיפוי במחשב מאפשר עיבוד אינטגראלי של נתינים סטטיסטיים 
גלמיים, איתור ושרטוט מהיר ושינוי אוטומטי של קנה-המירה וההטל. 

המפות הקדומות ביותר שנתגלו צוירו ע״י הבבלים ( 2,300 
לפסה״נ) ע״ג לוחות טין. הבבלים. המצרים ואחרים הכינו מפות 
מקומיות לצרכים מעשיים שונים (כגון חלוקת קרקעות). או מפות 
המבטאות באופן גרפי השקפת־עולם (תמי של מפת־עולם בבלית מן 
המאה ה 5 לפסה״ג, ע״ע בבל. ענו 549 ). את ראשית הק׳ מייהטים 
ליוונים שביססו את המיפוי על ידע גאוגרפי, שנאסף במסעות־מחקר 




135 


קד שוגים יה — קר צ ץ 


136 


(הרודוטום [ע״ע] ואחרים), ועל מדידות מתמטיות ראסטרונומיות. 
התפתחות י׳ק' קשורה מאז בקורות הגילויים והמחקרים ובהצטברות 
הידע הגאוגרפי (לדיון מפורט ע״ע גאוגרפיה, עמ׳ 43 — 67 ) . מרקטור 
(ע״ע) היה הראשון שכינה ספר־מפות בשם ״א ט ל ס״ (ע״ע), ע״ש 
הדמות המיתולוגית הנושאת על שכמה את כדה״א. ה״אטלם" שחיבר 

( 1€3 ז 1110 ^ 111 צות 1 £111103£ 3 ־ 1021 ־ 00311 £־\ 51 1135 .^ 7 ) י״ל בשנים 1588 — 

1595 , אך כאטלס שיטתי ראשון נחשב מגםעומזשי!׳ 18 לז 0 מזנ״:ז 03 ! 71 , 
שהוכן ( 1570 ) בידי א. אורטלס (ע״ע). על מפוח ארץ־ישראל, ע״ע, 
עמ ׳ 1170-1160 . 

אטלס ישראל, תשט״ז—תשב״ד (י' המדור ״קרטוגרפיה״); פ. יואלי, 
היטלי מפות. 1969 ; הנ״ל, תיאור פני הארץ על מפות, 1970 ; 

/ 0 ?■ #11101 ,¥י 0 ז 8 ו. 8 .. 1 ; 1950 ,*!(ס)) £ה! 1 €^ 11 ס\ 06 , 11111101 .' 1 
,ז^ז 60 תז^ .£ ; 7 — 1965 , ) $$11011 !£ 16 ^ 56011010 .מ 11 ע 0 • 1 : 1964 
. 1 />ו 1 ג>ת 3 ז 0 ו בלאט׳ ב! 5 ט 1 ז 03 ), מצפון 
לגרנובל. קהילת הנזירים הסגפנית והמהבודדת, שהתמסרה להיי 
הגות ותפילה ונאבקה באקלים הקשה של המקום. נקלעה למשבר 
רציני עם יציאת בתנו לאיטליה. המקום נעזב לזמן מה רב 1100 
הוקמה הקהילה מחדש ע״י לאנדיאן (״ 1111 >חנ. 1 ). עם ייסוד מנזר 
קרטוזיאני חדש בקלבריה, גם כן בידי ברונו, נתרבו והלכו קהילות 
מקדר הק ׳ ברהבי אירופה, בעיקר באנגליה ובספרד. אולם. רק 
ב 1127 זכו הק׳ לתקנון שחיבר אב־המנזר גיגו ( 011180 ), בעיקר 
ע״פ מנהגי המנזר ( 0:111111165 ו 51 ח 00 ). לתקנו! זה נוספו בהזדמנויות 
שונות החלסות האסיפות הכלליות שכונסו יחדיו בעת פרסום 
ה 010 ־ €011 ב־סא ב 1581 . 

האסיפה הכללית המתכנסת מדי שנתיים בשארטרז היא הסמכות 
העליונה במסדר ומורכבת מראשי המנות□ ומחברי קהילת שארטרז. 
אב־המנזר, הנבחר רק ע״י חברי המנזר, הוא הסמכות הקובעת 
בענייני הקהילה בתקופה שביו כינוס האסיפות הכלליות. עם קהילת 
הנזירים נפנים שני סוגים: נזירים שרובם הגדול מופסד אה״כ 
לכמורה והמקדישים את כל חייהם להתבודדות, הגות ותפילה. ואחי 
הקהילו, המחלקים את חייהם בין התבודדות ותפילה וביו עבודה 
וטיפוח המנזר. 

תולדות הק' חסרים אירועים מיוחדים. במרוצת המאה ד, 13 הוצאו 
הק׳ מהחום פמכותם של הבישופים. הם סבלו אבירות רבות בימי 
המגפה השחורה (ע״ע דבר), ובעת הסכיזמה הגדולה (ע״ע) נתפלג 
המסדר לשניים, פילוג שבא לקצו עם התפטרות שני הגנרלים 
( 1409 ). בד״ב הושפעו הק׳ פחות ממסדרי נזירים אחרים מירידת 
הנזירות בשלהי יד,"ב. הק' ירעו רדיפות קשות בימי הרפורמציה 
ובמיוחד בעת המהפכה הצרפתית. כשנושלו ממרבית נכסיהם, לרבות 
מנזר האם. רק ב 1940 שבו הק׳ לשארסרז. ב 1965 היו לק־ 27 
מנזרים בארצות שונות. ובהם 560 נזירים ו 143 נזירות. 

0100/16 £0 , 315 ) 13001 .א . 0 ; 1957 ,־>//-/ 511011 7/10 ,וזס)ז 40 ג , 7 
. 1964 .) 

י. רס. 

קרטון, ע״ע גיר. 

ל|ךטו 1 'נה ( 013 * 3 >ז €3 ), עיר־נמל במחוז מורסיה (ע״ע). דרום- 
מזרח ספרד, לחוף היסה״ת, בשולי מפרץ רחב־ידים, 

שבפתחו החיצון האי אסקומבררה (ב־סזלססססעז): 146,904 תוש׳ 
(מפקד 1970 ). בק׳ בסיס ימי של הצי הספרדי. ק׳ שוכנת בקרבת 
מכרות עשירים של עופרת, כסף, פלדה, אבץ. ברזל, נחושת 
וגפרית, והנמל משמש בעיקר ליצוא אוצרות-טבע אלה בצורה 


גלמים או מעובדת. מק־ מייצאים גם פירות יבשים, מלונים, אפונה 
וגומא ספרדי (ססנקגס). ק , משמשת מרכז לאיזור חקלאי פורה. 
ומפעלי־התעשיה שבה מעבדים ומייצרים מתכות, כימיקלים, דשנים, 
גופא ספרדי וזכוכית. כן מצויים בקרבתה מספנות גדולות (צבאיות 
ואזרחיות) ובתי־זיקוק. בתחום העיר נשתמרו שרידי ארמון וחומה 
מהמאה ה 12 , שנבנו על יסודות רומיים. 

היסטוריה. ק׳ נוסדה ב 227 לפסדדנ בעיר בידי עזרובעל. 
כבסיס להשתלטות קרתגו על ספרד: קודם היה במקום יישוב איברי 
(ע״ע איברים, עמ ׳ 612 ), עזרובעל קרא לה קרת-חדשת (קדחדשון). 
ע״ש הבירה האפריקנית. בסביבות העיר היו מכרות כסף וזהב 
חשובים. חשיבות צבאית רבה היתה לכיבוש קי בידי פקיפיו (ע״ע, 
[ 4 |) אפריקנום ב 209 , בעת שחנה הניבעל באיטליה. בפי הרומאים 
נקראה העיר 0 * 030113 ביוסא ("קרתגו החדשה"), והיא שגשגה 
בימי שלסונם. ב 400 בערד היתד, למושב של הגמון. ב 425 הרסוה 
הוונדלים. ב 534 נפלה לידי הביזנסים וב 624 כבשוה הוויוינזתיס. 
ב 711 נכבשה ק׳ בידי הערבים, והם הקימו בה נסיכות עצמאית. 
זו נהרסה בירי פרננדו מקסטיליה ( 1243 ), אד חזרה לידי המוסלמים 
ונכבשה סופית ב 1269 , בידי ורימה ז מארגון. במאה ה 16 בנה 
פליפה 11 בק׳ נמל צבאי גדול. ב 1706/7 היחד, בשלטוז האנגלים, 
ב 1873 פרץ בקי פרד פדרליסטי (ע״ע ספרר, עט' 370 ) ובמלחמת־ 
האזרחים ( 1936/9 ) שימש הנמל בסיס ימי של הרפובליקנים. 

קרטיה, דק— ■ 1 ־ 0301 מסף:!־[ — ( 1491 — 1557 ), ימאי צרפה׳, 
מראשוני חוקרי החוף של אמריקה הצפונית. ב 1534 מינהו 
פתסוא 1 (ע״ע). מלד צרפת. לראש משלחת, שמטרתה היתד, לגלות 
בארצות הצפון אוצרות-טבע ו״מעבר צפוני־פערבי" לאסיה (ע״ע 
ספנות, עמ׳ 249 ). ק׳ ערר 3 מסעות (בשנים 1534 — 1543 ), שבהם 
גילה וחקר את חופי מפרץ סינט־לורנס (ע״ע). במעלה הנהר סינס־ 
לורנס הגיע עד האשרות שליד הכפר הוצ׳לאגה — חיום מקומה של 
מונטריאול (ע״ע) — שהיה מיושב באינדיאנים אירוקזים (ע״ע). 
ב 1534 הכריז ק׳ בכף גאספה (קויבק) על שלטון צרפת במקום. 
המשלחת שיצאה לשם ב 1541 נועדה לכונן במקום מושבה צרפתית. 
ואולם, אי מציאת המעבר הנכסף לאסיה וההברות התקוות בדבר 
עשרה של הארץ גרמו לצרפת לחדול זמן־מה מלהתעניין 
באמור. 

?]רמץ (ת״במ!). חלבון המצוי בשיער, צמר, נוצות. צפרניים, 
קרניים ופרסות. לק , מבנה סיבי המיוצב ע״י צילוב-בדרגה־ 

גבוהה של קשרים דיסולפידיים המשתתפים במבנה הראשוני, ושל 
גשרי־מימן בין שרשרות פוליפפסיריות סמוכות המשתתפים במבנה 
השניוני (ע״ע פרוסאינים). הק' מכיל את כל החומצות האמיניות 
הרגילות, והוא שונה טוזלבונים סיביים אחרים בתכולת הציסטין 
הגבוהה שלו. 

רוב סוגי הק', מלבד הסוג המופיע בנוצות, יוצרים מבנה 0 ׳ 
תופעה זו מוסברת בהעדפת קשרי״מימן בתיד שרשרת פוליפפסירית 
בודדה על יצירת קשרי־מימו בין קבוצות פפטיריות בשרשרות 
שונות. מקורה של עדיפות זו בשכיחות הגבוהה של חומצות אמיניות 
בעלות שרשרת־צדדית גדולה. 

תכונות אפייניות לק׳ הן: א) מיעוט מסיסות במים. כולל תסיסות 
מימיות של מלחים, המרים הידרוטרופ״ם, חומצות ובסיסים מהולים 
בטמפרטורות הקרובות ל ״ 25 . אי־מסיסות זו מקורה בדרגת הצילוב־ 
הגבוה של החלבון. ומריבוי גשרי־הסימז הנוצרים ע״י השרשרות 
הצדדיות הפולאריות של הסרין, ארגינין, סדיאונין, חומצה גלוסאמיח 
וחומצה אספרסית. שחלקן רב במבנה החלבון; ב) עמידות גבוהה 
בפני הידרוליזה בנוכחות חומצות. בסיסים ואנזימים פרוטאוליטיים: 
ג) מסיסות בנוכחות המרים המסוגלים לנתק קשרים דיסולפידיים. 
הק׳ משמש לציפוי גלולות לשימוש רפואי. ציפוי זה מקנה להן 




137 


קרטין — קרפזם 


138 


עמידות בפני מיצי־הקיבה החומציים ומאפשר את המסחן במעיים, 
שהסביבה בהם בסיסית. 

0714 ,* 051110 ^* €01 , 71 8110 .)סס 7 116 "! ,מסזע^מט.! .ין .מ — 1 ) 21 '^ . 1 ־ 1 .זגג 

,( 297 ■— 243 ,ץע 5 ! 1 דו^ 051 יווטזסזי! תו :>״ 3 ׳\ 1 )\נ) .£/ ) 1/1 }ס 1161 ) 6 ^ 7-0 ? 

. 1954 

קךטיניזם (מ״מתמס), כינוי לצורה המולדת של תת-פעילות, 
או חופר פעילות. של בלוטת התריס. את הכינוי לתופעה 
קלינית זו טבע פרצלסוס (ע״ע) במאה ה 16 . ק׳ וגם פיבסאדפה 
(ע״ע הפרשה פנימית, עם־ 121/2 ) הם גילויים של חוסר או תת־ 
פעילות של בלוטת התרים. אהד הסימנים החשובים־ביותר של הק' 
היא אגירה של נוזלים ושל מלח (כלוריד הנתרן) במרחבים הבין- 
תאיים, וידידה ניכרת של נפח הדם. לעור הגוף מראה מתוח ותפוח, 
הנובע פאגירתו בעור של חלבון מיוחד — הפוקופרוטאין. בין 
הסימנים האפייניים האחרים לק' האטה ניכרת בהתפתחות השכלית, 
ומשום כך משמש המונח "קרטך בשפות אחדות שם־נרדף למפגר־ 
בשכלו מכל סיבה שהיא. — על הסיבות לק' ועל הטיפול האפשרי 
בד, ע״ע תריס, בלוטת ה-! הפרשה פנימית! חלוף המרים. 

קו״טיקון ( 1 > 10 ז־? 0115 ־ 130 ־ 0 ) , התקופה השלישית והאחרונה 
במסוזואיקון (עידן החיים התיכון). משך זפנה כ 76 מיליון 
שנה, מסוף היורה (ע״ע) עד לתחילת השלישון (ע״ע). שמה ננזר 
פן השורש הלאטיני של הפלה קירטון (ע״ע גיר), שהוא סלע גירי 
לבן ופריך, השכיח מאד במחצית השניה של תקופה זו. 

בעולם החי של הק׳ שולטים האמוניטים בים (ע״ע). ואילו 
ביבשה שולטים הדינוסאורים (ע״ע). קבוצות אלה ואחרות, שבבר 
היו קיימות ביורה, נכחדו בסוף הק׳ ופינו את מקומן לקבוצות בעה״ה 
האחרות של הקנוזואיקרן (עידן החיים החדשים). שונה התפתחות 
החריריות (ע״ע) הפלאגקטוניות. הללו מופיעות לראשונה במשך 
הק׳ ומהוות מרכיב חשוב בסלעים גיריים. החריריות של הק׳ 
אמנם הוחלפו בחריריוח אחרות עם תחילת הקנוזואיקון, אולם שינוי 
זד, איננו מהפכני. גם בעולם הצומח היבשתי לא חלו שינויים ניכרים 
בסוף ר,ק׳. 

בסוף היורה ובתחילת הק' נסוג הים משטחי יבשה רחבים 
שהיו מכוסים במשך היורה. ייתכן שנסיגת־יס זו קשורה לתנועות 
האורוגניות (ע״ע אורוגנזה) הנוואדיות (ע״ש הרי נוואדה) בסוף 
היורה. סלעי המשקע שנוצרו בשלב זה הם גיר, חול וחרסית (ע׳ 
ערכיהם), שאינם שונים במיוחד מאלה של היורה. במשך הק׳ התרחב 
בהדרגה תחום הים עפ״נ היבשות, והתפשטותו הגיפה לשיאה בסוף 
הק׳, בקסותו חלקים רחבים ביותר של אפריקה. אסיה. אירופה 
ואמריקה. עם התפשסות הים השתנה אופי סלעי המשקע מפצלים 
(ע״ע) וחולות לגיר וקירטון. ועפם כמויות קטנות יותר של צר 
ופוספטים (ע , ערכיהם). 

בק׳ העליון ־תחילו התנועות האורוגניות האלפיניות (ע״ש הרי 
האלפים). שעיקרן התרחש מאוחר יותר, בשלישון• באותה עת 
התחילו להיווצר קרקעיות האוקיאנוסים תוך התרחקות היבשות 
זו מזו. למעשה, רק פערבו של האוקיאנוס השקט וחלק ועיר של 
מרכז האוקיאנוס האסלנסי היו קיימים לפני הק' התיכון. רוב הקר¬ 
קעיות של האוקיאנוס האטלנטי. ההודי ומזרח האוקיאנוס השקט 
נוצרו מאז. בר־בבד עם היווצרות חדשה של קרקעיות אוקיאנוסים 
החלו להיעלם קרקעיות של אוקיאנוסים עתיקים (התנועה האורוגנית 
האלפינית). 

מתוך תפוצה גאוגרפיח של מאובני בע״ח ומדידות טמפ׳ באמ¬ 
צעות איזוטופים, מסתבר שהטפס' הממוצעת בק׳ העליון היתד, גבוהה 
ב • 5 —" 10 מן הטמפ׳ הממוצעת ביום. עובדה זו באה לידי ביטוי גם 
בהעדר כיפות קדח בקטבים בק'. הקשרים הסיבתיים בין התנועות 
האורוגניות, היווצרות קרקעית הים. התפשטות תחום הימים עפ״נ 


היבשות. תפוצת סלעי גיר. צור ופוספט והאקלים על פני כדה״א — 
אינם מובנים כל צרכם, 

רוב סלעי ההרים בישראל נוצרו בק׳. הסלעים הקדומים ביותר 
הנחשפים עפ״נ השטח הם אבני־החול המגוונות שבמכתשי הנגב. 
מעליהם בטור הסטרטיגרפי נחשפות השכבות הקשות של אבני גיר 
ודולומיט, הבונות את השלד ההררי של הנגב, יהודה והגליל. פן הק■ 
המאוחד יותר נחשפות בארץ שכבות קידטון לבן, לעתים ביטומני, 
שגופן רך. שכבות צור חום וקשה ופרבצי פוספטים. וע״ע א״י, 
גאולוגיה, עמ׳ 118 , 123 — 125 . 

16 ^ €6010 , 1 ז 1311 ח} 111 [־ 1.31 [ ;* 1960 , 6 ו 1 }) 1 ( 1 ? 0 -ו^ 011 -< 1 > 16 ^ €6010 ,^ 101 קן 4.01 ? 
; 1961 , £12176 ) 1/1 /ס ץ) 10 ! 1 // , 1 ־> 1 חוז!ג 1 .א . 0 ;( 1961 ,)( 01 ) 0/811 * 8170111110 
. 14 . 8 ; 1962 , 1-11 06010 1601 ) 11110 ? / 0 ,׳.י 110 א 21 זז 5 . 1 \ •יא 

. 1971 , 1/1 ) £8 1/16 / 0 * 110 וו 01 י £1 נ חט 1 :זב 13 .״ 1 . 011-8 ( 1 
ר. פר. 

_קך 5 ל, _קףטלים, ע״ע טלסט. 

.קלט[, אלי ?'לף - ת 3 ״ 03 1 ( 9 ־ 05 [ ־ £11 — ( 1869 — 1951 ), 
מתמטיקאי צרפתי. ק' למד ב ־ז 11 ־ 1 ז־ק 1 ! 5 ־!!:תזזסא ־ 01 ־£־ 

(ע״ע סריס, עס׳ 236 ), וב 1894 מונה למרצה באוניברסיטת מונפליה. 
ב 1896 עבר לאוניברסיטת ליון, וב 1912 — לסורבון. 

ק־ חקר בעיקר את חבודות-לי (ע״ע חבורה! מ. ס. לי) ואת 
השלכותיהן בגאומטריה ובמשוואות דיפרנציאליות, ופיתח את התורה 
של מבנה חבורות רציפות ושימושיהן בפיסיקה. כן תרם תרופה 
חשובה לתורה הכללית של אלגבראות-לי. ק׳ גילה גם את הספינורים 
— סנסורים (ע״ע) המשמשים להצגה דו־פפדית של תנועה סיבובית 
בפרחב התלת-פמדי. 

חשיבות מחקריו הוכרה רק בסוף ימיו. ק׳ פונה לחבר באקדמיה 
הצרפתית למדעים ובחברה המלכותית הבריטית. הוא פרסם כ 200 
מאסרים. מפרסומיו החשובים: ־ 0 5 ־ 5030 ־ 5 ־ 0 ־!־ 1 ־ 1 ־ 01 ־ 0 £3 
"־!ס־"־■)) (״הגאופטריה של מרחבי רימל), 1925 ! ־ 1 ־ 0 ־ 171 " ב£ 
5 ־־ 5 ! 31 ־־ 1 ־־א 5 ־־ 3 ק 5 ־ 5 ־ 0 ז־ 1115 ־ 1 ־ 1 ־ 0 ־ 5 ־ק! 01 ־§ 5 ־ 0 ("תורת החבורות 

הרציפות ומרחבים מוכללים״), 1935 . 

קלטם (־ף־סססז), בן טימוקדסס, מפלוס, קיליקיה ( 180 — 145 
לפסה״ג), מדקדק הלניסטי. מנהלה הראשון של הספריה 
בפרגמון ופרשן נודע של יצירות הומרוס, הטיודוס, אוריפידס, 
אריסטופאנס ואראטוס. ידיעותינו על כתביו דלות, ק' ביקר ברומא 
בשליחות מלך פרגמון (כנראה ב 169 ), והרצאותיו שם עוררו עניין 
רב והמריצו את המחקר הפילולוגי ואת הביקורת הרומית. ק׳ קיבל 
את ההשקפה הסטואית שהספרות היא חיקוי הדברים האלוהיים 
והאנושיים ולפיכך חייבת להיות לה מגמה לימודית. בחיפוש משמ¬ 
עויות מעבר להבנה המילולית של הטכסט נקט פרשנות אלגורית. 
את האלים פירש ככוחות-טבע, ובחומרוס השתדל למצוא סימוכין 
לתפונת־עולם סטואית (לפשל, כדוריות הארץ והעולם), אפילו במחיר 
של תיקוני-גירסה מגוחכים. ביקרתו על אסכולת אלכסנדריה, על 
התוקף המוגבל של כללי ד,"אנאלוגיה" שנקטה ועל עיוות העובדות 
הלשוניות כדי להתאימן לתאודיה היתד, מוצדקת במידה רבה. אע״ס 
שאסכולת פרגפון עצמה לא תמיד נצמדה לעובדות השפה. 

קרטס (־ףזמזא), בן אסקונדאס. מתגי (בעדך 365 — 285 לפסה״נ), 
פילוסוף קיני, מתלמידי דיוגנס מסינופי (ע״ע). כשקיבל על 
עצפו את הפילוסופיה הקינית (ע״ע קיניקים) פכר את כל רכושו 
וחילק את הכסף בין אזרחי עירו! מאז חי בעוני. בחברת אשתו 
היפארכיה, אף היא קינית ידועה, חי חיי נדודים. ק׳ הסיף לחירות 
ולעוני-פרצון, עודד נדכאים והשלים בין אויבים. הוא נהג להיכנס 
לבתים בלא שהוזמן ולפיכך נתכנה ׳,פותח הדלתות" (סןז 1 סו 1 ס׳ 1111 ז 8 !!ט 0 ), 
אבל היה אהוב על בני־זמנו עד כי כתבו על דלתותיהם "ברוכים 




139 


! 1 * 5 — 9 ר!ר, ;׳ימז ג׳ימי) ארל 


14) 


הבאים לק׳. הרמץ הטוב". ק׳ כתב שירים ומכתבים, ואולי נם 
טרגדיות• לדעתו, דבר אינו נשאר על עמדו: הבל בזרימה, רקוב 
וחסר-ערו, ובכלל־זה נכסים חמריים ורוחניים כאחד, לדבריו "צריך 
אדם שיעסוק בפילוסופיה, עד שיהיו בעיניו המצביאים כחמרים". 

_קךטר, ג׳י^ז(ג״פי) ארל - 1 ״£ ר־עמנמ״ד•) ־*"*ן 

״״ 02 —(נו׳ 1924 ), הנשיא ה 39 של אה״ב. אביו, תושב 
העיירה הקטנה פלינז ( 12105 ?) שבמדינת ג׳ורג׳ה, גידל אגוזי־ 
אדמה וסחר בקרקעות, ואמו היתה אחות רחמניה. ק׳ גדל באיזור 
חקלאי, במחיצתן של משפחות כושיות שעבדו בחוות משפחתו. 
הוא רכש הרגלי־עבודה קפדניים, הטבועים במוסר הפרוטסטנטי, 
וכן הליכות נאות עם אנשים וקרבה נעדרת התנשאות לכושים. 

ב 1943 התגייס לאקדמיה של הצי והוסמך לקצין. ב 1952 הוצג 
בפני ממציא הצוללת האטומית, האדמירל היימן ריקובר: לדברי 
ק' עיצב דיקובד את חייו יותר מכל אדם אחר, פרס להוריו, בהטביעו 
בו שאיפה לשלמות ודבקות־במסרה. ק׳ סיים את תפקידו בצי כסגן 
בצוללת אטומית. במות אביו החל ק׳, כבן הבכור, לנהל את עסקי 
המשפחה, שעיקרם היה גידול אגוזי-אדמה. 

ב 1962 נבחר ק׳ לסנט של מדינת ג׳ורג׳ה, אחרי שזכה בערעור 
על תוצאות הבחירות שזויפו וקבעו נצהון ליריבו. ב 1966 נכשל 
בנסיונו לזכות במשרת מושל ג׳ורג׳ה, אך ב 1970 התמודד שוב 
וזכה. כמושל היה שמרן בענייני כספים, אך ליברל בקדימויות 
לתכניות־חברה ובשילוב כושים בממשל. עם סיום כהונתו כמושל 
ג׳ורג׳ה, ב 1974 , ההל בתכנון מסע-הבחירות לנשיאות. 

עלייתו של ק׳. מפוליטיקאי שאינו נמנה עם ממסד מפלגתו 
ושאינו ידוע במישור הארצי, למועמד המפלגה (הדמוקרטית) לנשי¬ 
אות, נחשבת לתופעה יוצאת־דופן במסורת הפוליטית האמריקנית. 

את מסע־הבחירות שלו כמועמד ביסס יותר על אישיותו מאשר 
על תכנים. כבפטיסם דרומי מ״רצועת הביבליה" (אותם אזורים 
באה״ב, במיוחד בדרום, שבהם שליטות אמונות אדוקות בכתוב 
בכתבי־הקודש) שילב נימה דתית בהופעותיו הפוליטיות. ק׳ דיבר 
על העמקת יחסו עם ישו, בעקבות חוויית ה״לידה־מחדש" (לפי 
האמונה האוואנגלית) על רקע כשלונו להיבחר בג׳ורג׳ה ב 1966 . 

בבחירות לנשיאות נאבק ק , , שחדשיס מספר לפני־כן כמעט 
שלא היה ידוע מחוץ למדינתו, עם הנשיא הרפובליקני ג׳. פורד 
(ע״ע) וגבר עליו — תופעה נדירה באה״ב (לאחרונה הובס נשיא 
בבחירות ב 1932 , כשגבר רוזולם על הובר [ע , ערכיהם]). ק׳ קיבל 
כ 1.75 מיליון קולות יותר ספורו־. אך חלוקת הקולות היתה כזאת. 
שמבחינת שיטת הבחירות באמצעות "בוחרים" (!־ 0160101 ) נתאפשר 
נצחונו הודות לב 15.000 קולות בשתי מדינות (אוהיו והואי). הדבר 
המריץ יזמה לתיקון החוקה, במגמה למנוע בחירת נשיא שלא קיבל 
את דוב קולות הבוחרים. למעשה נתאפשר נצחו! ק׳ בעיקר הודות 

לתמיכת המרכזים ה¬ 
עירוניים הגדולים,מ¬ 
רובי היהודים והכו¬ 
שים. הוא גם הצליח 
לאחד מחדש במפלגה 
הדמוקרטית את מר¬ 
כיבי הקואליציה ה־ 

מסרתית, של האיגו¬ 
דים המקצועיים והי 
מיעוטים האתניים. 

שהתרופפה מחמתה 
מחלוקת סביב המל¬ 
חמה בוויטנאם. בת¬ 
קופה של התאוששות 


ממלחמה זו, שנזקפה לחובת המפלגה הדמוקרטית, ושל התנערות 
ממשבר ווסרגיט, שאירע בימי ניכסון הרפובליקני, התייצב ק׳ נגד 
הממסד של וושינגטון — סיסמה ששבתה לב רבים. 

בקרב היהודים זכה ק׳ לתמיכה רהבה, אף שהיו שחששו 
מאדיקותו הנוצרית: היתד, נסיה לתמוך באיש המאמין בהבטחת 
א״י לעם ישראל. במערכת הבחירות הביע ק׳ התנגדות להסדר כפוי 
— מצד אה״ב ובריה״ס — בסכסוך בין ישראל לערבים. הוא הצהיר, 
שמו״ם שיבטיח את כל מרכיבי השלום המלא יוכל להתנהל רק במגע 
ישיר בין הצדדים, ולפי החלטת מועצת־הבטתון שנתקבלה אחרי 
מלחמת ששת־הימים (החלטה מס' 242 : ד׳ להלן). 

ק' עורר ציפיות רבות בתכניותיו בתחום האנרגיה ובמאמצים 
לבלום את האבטלה והאינפלציה, ובעלותו לנשיאות הבטיח שעד 
1980 יאזן את התקציב. בשנה הראשונה לנשיאותו גדלה האבטלה, 
הואצה האינפלציה, צריכת הדלק וייבוא! לא הצטמצמו, וק׳ לא 
השיג את אישור הקונגרס להצעת־החוק בדבר מם גבוה על צריכת- 
דלק מופרזת שהכנסותיו יוקדשו לגילוי מקורות אנרגיה. 

בתחום יתסי־החוץ פתת ק׳ את נשיאותו בהדגישו את המימד 
המוסרי, והטפותיו בתחום זה דמו לאלו של ו. וילסון (ע״ע). ברם, 
משהבהירה בריה״מ שהערותיו על זכותו להתערב למען הבטחת 
זכויות־האדם בתחומיה יפגעו ב״דטאנט", מיתן ק׳ את הטפותיו כלפיה 
והפנה אותן לכתובות מסובנות־פחות (מדינות באמריקה הלטינית: 
אפריקה הדרומית, שלגביה ניתן הופש-פעולה לנציג [הכושי] של 
אה״ב באו״ם. א. ינג). בעת שהופיע כלוחם לזכויות-האדם בבריה״ם 
התבטא הקפאון בהידברות עמה במיוחד בשיחות על הגבלת מידוץ־ 
החימוש של נשק אסטרטגי (— 5 ! 211 ז 0151,1011131100 ־ 31 , 26:810 ־ 80 
ז־.ז 573 ), ומיתון הביקורת על בריה״מ אפשר תזוזה בשיחות אלו. 
דעת־הקהל באה״ב תמכה בו בהתלהבות כשהופיע כמגן זכויות־האדם 
בבריה״מ. ביקורת נמתחה על החלטתו להפסיק ייצור מפציץ על־קולי 
חדיש: נטען שהוא מאבד עמדת־מיקוח בדו־שיח עם בדיה״מ. שכלל 
הצעות לפירוז האוקיאנוס ההודי ולאיסור מוחלט על ניסויים גרעיניים, 
ק , גם לא השיג את אישור הקונגרס להסכם המבטיח להעביר לפנמה 
בשנת 2000 את הריבונות על תעלת פנמה, תוך הבטחת צרכי הבטחון 
של אה״ב. מאמציו להידוק הקשרים עם סין לא עלו יפה: הסינים 
התאכזבו מאי־נכונותו להסגיר את טייוואן לידיהם. ובאה״ב נשמעה 
ביקורת על מידת נכונותו להתנתק מטייוואן. 

מיד בעלותו לנשיאות הבהיר ק׳, שייתן קדימה ראשונה לטיפול 
בסכסוך בין ישראל לערבים. אחד מצעדיו הראשונים היה הסתלקות 
מהתחייבות קודמו לספק סוגי-נשק מסוימים לישראל: הוא נימק זאת 
בטעמים שבמוסר. אף שהמשיך לספק נשק לישראל במסגרת הוזים 
קיימים, לא אישר בשנה הראשונה לנשיאותו חוזים חדשים, והצר את 
רגלי התעשיה האווירית הישראלית במנעו ממנה זכויות ייצור 
וייצוא. 

את המדיניות של צעד־אחר־צעד ביישוב סנסור ערב—ישראל 
החליפו ק' ומזכיר־המדינה ונס ( 0.3721100 ) במדיניות של הסדר-כולל 
בשלבים: אחרי שיוחלט על דמות הסדר־השלום יוחל בהגשמתו, 
וכל שלב־ביניים יעמוד זמן־מה במבחן המציאות. ק׳ הבחין בין 
גבולות בטחון (או: גבולות בני־הגנה, כגירסת ישראל) לבין גבולות 
משפטיים, בהסבירו שתיתכן יכולת הגנה לישראל מעבר לגבולות 
הקבועים והמוכרים באמצעות סידורי-בטחון שונים. מבהינה גאוג־ 
רפית חפפו דעותיו את קווי תכנית־דוג׳רז בדבר נסיגת ישראל, 
תמורת שלום, לגבולות 1967 , בתיקוני-גבול קלים במזרח. 

באפריל 1977 הצהיר ק׳ על תמיכתו ב״כינון בית-לאומי לפליטים 
הפלשתינים" כחלק מן ההסדר בין ישראל למדינות ערב, ביטויים 
ראשונים לכוונת אה״ב לשתף את הפלשתינים ואש׳־פ בוועידת 
ז׳נווה נכללו בשיחת ק׳ עם רד,"מ של ישראל, יצחק רביו, במארס 
1977 . ביוני 1977 נפגש ק׳ גם עם רה״מ החדש של ישראל, מנתם 


השבעת נ/ הרטר 5 נשיא בינואי 1877 ע״י 
שופט ביהט״ש הע 5 יוז וורז ברגר. בסרכז: 
רעיית פרטר, רח?ין וסוכנות בריתי, ת־׳א> 







141 


ל,רטר, ג׳ימז(ג׳יסי) ארל — קריאה 


142 


בגין, או לפרות האווירה ה¬ 
טובה שהופצה סביב שיחו¬ 
תיהם הוסיפה אה״ב להת¬ 
קרב לעמדה בדבר שיתוף 
אש״פ כגורם מרכזי בתהליך 
כינון השלום. ק׳ גם השמיע 
ביקורת על התנחלויות יש¬ 
ראל מעבר ל״קו הירוק". 

לממשל ק׳ היו מגעים עם 
אש״פ, בניגוד להתחייבויות 
שנתן מפשל קודמו, כגון ה¬ 
סעיפים במזכר ההסכם ביו 
ישראל לאה״ב פ 1.9.75 , ש¬ 
לפיהם לא תכיר אה״ב ב- 
אשי׳פ ולא תישא-ותיתן עמו 
כל-עוד לא יכיר אש״פ בז־ 

כות־הקיוס של ישראל ובהחלטות מועצת־הבטחוך 242 ו 338 , ולא 
תשנה את תנאי־הזיפון של ועידת דנווה או את החלטות 242 ו 338 
בדרכים שהן בניגוד למטרה המקורית של הוועידה. החלטה 242 
נתקבלה אחרי מלחמת ששח־הימים. ובה מוכרת זכותה של ישראל 
לחיות בגבולות בטוחים ומוכרים. החלטת 338 נתקבלה בחום פלחטת 
יוה״ס; היא מאזכרת את קודמתה ומדברת על זימון ועידת־שלום 
בז׳נווה, מבלי לכלול את אש״פ בין המוזמנים. 

המפנה הבוטה ביחסו של ממשל ק׳ לבעיית הסדר הסכםוך בין 
ארצות-ערב לישראל השתקף בהצהרת שה״ח של אה״ב ובריה״ם 
ב 1.10.77 , שבה הכירו שתי המעצמות ב״זכויות הלגיטימיות של 
הפלשתינים* להיות מיוצגים בוועידת דנווה — בניגוד להתחייבות 
אה״ב. המינוח .,אינטרסים לגיטימיים לפלשתינים", שגרסה אה״ב 
לפני אותה הצהרה, נתפרש כאינטרסים של הפליטים הערבים; 
ואילו המינוח "זכויות לגיטימיות" נתפרש כהכרה בזכויות מדיניות 
ובהכשרת הקרקע למדינה פלשתינית — מדינה שלישית, נפרדת, 
ביו ירדן לישראל. ההצהרה המשותפת כללה גם הבעת נכונות של 
שתי המעצמות לתת ערבויות בי״ל לגבולות ההסדר ולתנאי ההסדר 
בין ישראל לערבים, מבלי לדבר על שלום ביניהם. 

ההצהרה עוררה ביקורת חריפה על ק׳, בהקנותה לבריה״ט פעמו 
פעיל במזה״ת, שמאז 1972 , ובמיוחד אחרי מלחמת יוה״ב, נדחקה 
ממנו. התנגדות תקיפה מצד ישראל ולחץ ציבורי באה״ב, במיוחד 
מצד הקהיליה היהודית. הביאו לידי מיתון מסוים, שהתבטא ב״מסמך 
עבודה" של שה״ח של ישראל ואה־ב (דיין—ואנס). וכן בהסכם 
המכיר בזכותה של ישראל להתנגד לשיתוף אש״פ בוועידת דנווה. 

זמסיז/ )!)' 1 ,־{%! 5 ־ 131 }:>[<£ .( 1 ; 976 ! ׳ןיממ■.'!/ ״ 1 

. 977 ! ."!*מ 

א. אי. 

קן־טרט, ג׳ון גו־נויל, רחן — 01 1 ז־ 1 116 נ׳.ח 3 ז 0 "ל"! 

0800:01 — ( 1690 — 1763 ), מדינאי אנגלי. ק׳, נינו של 
יורד־הים ריצ׳רד גרנויל (ע״ע), הצטיין בהשכלתו הרחבה ובידיעת 
שפות רבות ומילא תפקידים דיפלומטיים שונים. הוא היה המדינאי 
היחיד באנגליה שידע גרמנית — שפת הפלו ג׳ורג' 1 — ושהתמצא 
בענייני גרמניה ונסיכות הנובר, ארץ שלטונו של ג׳ורג׳. יריבו של 
ק׳, ר. וולפול (ע״ע), שחשש מהשפעתו על המלך, הרחיקו מלונדון 
במנותו אותו למושל אירלנד ( 1724 — 1730 ). בשובו מאירלנד היה 
ק׳ מראשי המתנגדים לורלפול. אחרי נפילת וולפול מונה ק׳ לשה״ח 
( 1742 ). והיה אחראי להמשך השתתפותה של בריטניה ב״פלחסת 
ה־רשה האוסטרית״ (ע״ע) — נגד פרוסיה וצרפת — מדיניות 
שנחשבה למשרתת את טובת הנ 1 בר ולא את טובח בריטניה. ב 1744 
הביא וולפול לידי הדחתו. אח״כ חזר ומילא תפקידים שונים 
בממשלה, אך שוב לא זכה לעצב את מדיניות ארצו. 


קרטריט, אדמנד —].!*״״״ 03 !)״״!״(.ל! - ( 1823-1743 ), 
ממציא אנגלי, שבנה את הנול המכני הראשון והניח בכו 
את היסוד לתעשיית־האריגים המודרנית. קי למד באובספורד, ובסיום 
לימודיו שימש שנים מספר כומר. ב 1784 , בעקבות ביקור במטוויית- 
הכותנה של ארקריט (ע״ע), עלה בדעתו לבנות מכונת־אריגה. 
תחילה בנה נול מכני שהונע בכוח המים, וב 1785 הוציא עליו פטנט. 
שיפורים נוספים שביצע 
בנול הראשון, שהיה מ¬ 
סורבל ואטי, נרשמו ב¬ 
פטנטים בשנים 1786/7 
(ע״ע טכסטיל, ענד 714 ). 
ב 1785 בנה מפעל לט¬ 
וויה ואריגה בעיר דנק- 
סטר, אך שקע בחובות 
ולאחר 8 שנים נאלץ 
למסור את המפעל לידי 
נושיו. מפעל במנצ׳סטר. 
שהוצבו בו ב 1791 כמה 
מפכונותיו. הוצת ועלה 
באש ב 1792 . ב 1789 רשם 
פטנט על מכונה לסריגה 
צמר, ושיפר אותה ב־ 
1790 וב 1792 . המצאתו 
הפחיתה בחרבה את הו¬ 
צאות עיבוד הצמר. או 
לא הועילה לשיפור מצ¬ 
בו הכלכלי של ק׳. ב 1809 הקציב לו ביה״נ הבריטי 10,000 לי״ש 
כתמורה עכור התועלת שצמחה למדינה מן הנול המבני. בין 
המצאותיו האחרות: מכונה לקליעת חבלים ( 1792 ) ומנוע קיטור 
(ע״ע קיטור ומנועי קיטור) הפועל בכוהל במקום במים ( 1797 ). 

ל|!־ י , ג׳ 1 יס - ץ: 08 £0 ץס( — ( 1888 — 1957 ), סופר אנגלי. 

ק׳ נולד באירלנד הצפונית ולמד באוניברסיטת אוכספורד. 

בשנים 1913 — 1920 שירת בשירות הקולוניאלי בניגריה. שהותו 
באפריקה סיפקה את הרקע לרומנים הראשונים שלו, המעידים על 
הבנה לנפש הילידים. ב 1941 פרסם את הרומן האוטוביוגרפי 
״ 081111:0 ) 0 :)! 44011 ("בית עם ילדים"). אח״כ פנה לכתיבת 
שתי טרילוגיות, שנושאיהן אמונות ופוליטיקה. 11801111 ? ג 80 10 
(״להיות צלייך), 1942 , שהוא חלק מן הטרילוגיה הראשונה. ממחיש 
בגיבור את היסוד הנוצרי־אוואנגלי שבנפש האנגלי, תור אזכורים 
מספרי ג׳. בנין(ע״ע). חלק אחר של אותה הטרילוגיה,!' 440:50 180 
401118 <) (״פי הסוס״), 1944 , מציג את דמותו הבלתי-נשכחת של 
צייר המגלם את אהבת־החיים ואת חדוות היצירה האמנותית; 
ברומן זה ניכרת השראת המשורר י, בליק (ע״ע). יצירתו של ק' 
מצטיינת בדמיון עשיר. 

, 19000/1 ״א , 11 4 :.ס .; ,)!!!!!:׳יו ; 1953 .. 0 ./ . 011:0 .עו 

. 1964 .ס,[■,/!. [׳.ס .!״״״!,זי .)י .זי ; 19511 

קריאה, תפיסה חושית של סמלים כתובים או מודפסים. ותפיסת 
משמעותם, יחד עם הגייתם בקול או בלעדי זה. בעיקרו של 
דבר הק• היא פעולה אינטלקטואלית. 

תהליך הק׳ הוא מורכב. כשמראים לילד את המלה "שולחן" 
רשומה על הלוח באותיות דפוס, ואומרים לו "זה שולחן", רואה 
הילד קווים ישרים, עקומים ומעוגלים ונקודות בצירוף שונה — 
אולם בשעה זו אין הוא רואה שולחן. אין למלה "שולחן" הרשומה 
על הלוה כל דמיות לשולחן שהוא מכיר במציאות. הפלה "שולחן" 
מייצגת מושג כללי של עצם מסוים. ליסודות של ראיה ושמיעה 



נשיא את״ה ג׳יסי קרטר עם רא׳&־סס־שלת 
ישרא 5 , טגחם כגי!, בשעת ביקורו 
בו!׳ 6 ינגטח ב יו* י 1977 
(סוכנות בר״רור, ת"א) 



׳שרטוט של חנו 5 המבני הראקזח, 1785 , 
אער הני׳ש קרטריט 5 קנלת פטנט. 






143 


י,ריאה — קריאת שמע 


144 


מצטרף נם היסוד של הגיה — היסוד המילולי. הילד רואה סדרה 
של אותיות. כלו', סדרה של רציפות במקום מסוים, ומיד באה 
טרנספורמציה של הסדרה החזותית להגיה בקול או בלב, כלר, 
רציפות של צלילים הנשמעים בחלל. הילד מבטא את הצלילים גם 
כשהוא קורא בעיניים בלבד. גם כשקוראים בלב גוברת הפעילות 
החשמלית בשרירי הקול. הקשר האסוציאטיווי בין המושג בדיבור 
וביו המלה בדפוס משלים את תהליך חק ׳ . 

עין הקורא אינה מתקדמת ברציפות אגב תהליך הק׳, אלא היא 
מתנועעת, נחה ומקפצת תוך־כדי הק׳; היא אינה גהה על כל אות 
ואות, אלא על מקום מסוים באות, במלה או במשפט. היא נסוגה 
לאחור ושוב קדימה, והוזר הלילה. הקורא הטוב מבצע מעט תנוחות 
ומעט נסיגות, בעוד שאצל הקורא המפגר מספר התנוחות והנסיגות 
מרובה־יותר. תנועות העיז התקינות שנקבעו על כל 100 מלים 
הן בממוצע: אצל ילדים בנתה א׳ — 250 תנוחות ו 60 נסיגות: 
בכתה ח' — 93 תנוחות ו 17 נסיגות: אצל תלמידי אוניברסיטה — 
80 תנוחות ו 10 נסיגות. אם הילד מקיים יותר תנוחות ויותר נסיגות 
מהנורמה שנקבעה, סימן שהוא מפגר בק׳. 

נערכו מהקרי ניבוי בגיל הרך, שעל־פיהם ניתן לחזות-מראש 
הצלחה או כשלון בק׳. ע״ס המסקנות והמעקב בביה״ס נקבעו 
התנאים הדרושים להבטחת ההצלחה ברכישת הק׳: אווירה ריגושית 
חיובית נבית-ההורים: העדר תלות יתרה בהורים: בטחון עצמי; 
העדר מעצורים נפשיים; מידה מועטת של אינפנטיליות ושל חדדה 
ופחד — בייחוד פחד מכשלון צק׳• הילד חייב לגדול על רקע חינוכי 
מפותח, נשמרובות בו הזדמנויות למשחק ומרבים לשותה עמו 
ולקרוא לפניו סיפורים, שירים ובר. על הילד להיות נטול תוקפנות 
יתרה, ולא יהא מופנם יתד על המידה. התפתחות גופנית תקינה 
בגיל הרך גם היא תנאי להתפתחות נפשית. 

בין סימני הבשלות לק': יצירת תוצר במשחקי־בניה; ציות 
לכללי משתק וקבלת פרות ההוראה שבפי המבוגר: תפיסה הקשר 
בין סימן להוראתו; מידה מסוימת של כושר ריכוז; כושר שמירה 
בזכרון. הנושר התנועי הוא תנאי מועדף, מאחר שבתהליך הק' 
והכתיבה מתקיימת פעילות תנועית גלויה וסמויה. 

קיימות שיטות שונות להקניית הקי. הבולטות והמקובלות־ביותר 
הן 3 : הפונטית, הגלובלית והחפקודית. בשיטה ה פ ו ג ט י ת מקנים 
תחילה אותיות או הברות, ורק אח׳׳כ עוברים לקריאת מלים שלמות. 
מצדדי שיטה זו טוענים. שלילד קל יותר ללמוד תחילה יחידות 
קצרות (בייחוד בעברית שבה קיימות גם תנועות, מתחת לאות, 
מעליה או בתוכה). הילד מתקדם מן הקל אל הכבד ומן הפשוט אל 
המורכב. 

היפוכה של דדך זו היא השיטה הגלובלית (בעיקר זו של 
דקרולי 1 ע״ע|). לפיה מקנים תחילה קריאת מלים שלמות, וכעבור 
זמן מסוים עוברים לתהליך הפרדת המלים לחלקיהן. חסידי שיטה 
זו טוענים ני היא משמעותית וכי אין בה מן הלימוד המכני. 

השיטה התפקודית מושתתת על חקירת תהליך הק' מבחינה 
פסיכו-פיסיולוגית, כפי שהוא מתרחש ללא הכוונת המחנך במסלול 
מסוים. הוכח, כי חוק הריתמוס, השולט בתהליכים הפיסיולוגיים 
והפסיכולוגיים, תל גם על רכישת הק׳, הריתמוס מורכב משני 
יסודות: מתח והמרה. כל דבר חדש שמגישים לילד גורם מתיחות, 
התובעת התרה. הגשת מלה שלמה מעוררת מתיחות, ויש לעבור 
סיד להפרדתה לחלקיה — פעולה המביאה לידי התרת המתיחות. 
לא ייתכן להגיש רק מלים שלמות, משום שזה עלול ליצור שרשרת 
של מתיחויות ללא התרה, ונעבוד תקופה ידועה רק חלקים — 
שורה של התרות בלבד. הוא הדין לגבי הגשת חלקים בלבד, וכעבור 
תקופה מסוימת — רק של מלים שלמות. 

החינוך למעשה והמחקר הפסיכו־פדגוגי הוכיחו, שאי־אפשר 
ללמד את כל הילדים בשיטה אחת. התבדר שיש ילדים התופסים 


תהילה את השלם ועוברים מיד להפרדה (תפיסה חזותית). ואילו 
אחרים תופסים תהילה את החלקים ועוברים מיד לשלם (תפיסה 
שמיעתית), כגון: שלום ש לו ם 

ש לו ם שלום 

בשלב הבא מופיע המשחק הפונקציונלי של סימני-הדפוס בעזרת 
המרים שונים. כאן מתאמן בל ילד במלה השלמה ובהלקיה באורח 
אינדיווידואלי ולפי נסייתו. 

בשלב השלישי משחקים הילדים במשחקים מוטוריים־דרמתיים, 
שבהם גע חומר הק׳ עם הגוף, והגוף נע עם חומר הק׳. במשחקים 
אלה חלה הזדהות עם תוכן הק' וסיגול הק , בעזרת היסוד המוטורי־ 
דרמתי, הק׳ נלמדת כאן לא כמקצוע נפרד, אלא כשילוב בנושאים 
של יחידות-חיים. 

בשיטה הפונקציונלית הדגש הוא לא-רק על עצם הקניית הק׳ 
אלא על רכישתה תוך חוויית שפחה ויצירה, המבטיחה זיקה ואהבה 
לק' ולספר. 

כל הדרנים הנ״ל כוחן יפה בעיקר לגבי ילד הנטול בעיות 
מיוחדות בלימוד הק׳. אולם לגבי ילדים לקויי־ק׳ דרושים גישה 
ואמצעים מיוחדים בהתאם לסוג ההפרעה. 

סוגי ההפרעות והליקויים הם: איטיות הלמידה; ליקויים אורגניים 
בראיה, בשמיעה ובהגיה; ליקוי כתוצאה מחבלה במוח: ליקויים 
תפקודיים בתפיסה: ליקוי במנגנון התנועי: פיגור שכלי אורגני! 
שליטה מעורבת של צד שמאל וצד ימין של הגוף: חסר בהתפתחות: 
הפרעות ריגושיות; מחלות נפש ועוד. כל הסובלים מאחד מאלה 
זקוקים להוראת ק' מתקנת או לטיפול של מומחים. 

בתקופתנו גדלה כפות החומר הנדפס בממדים עצומים, בכדי 
להשתלט עליו נוסדו מכונים לק׳ מהירה. השיטה מושתתת על 
הגדלת הטווח של התנוחות והנסיגות בתחום הפיקסציה של העין. 
חק' המהירה מועילה בשטח החוסר האינפורמסיווי, ואילו בתחום 
הספרות וההגות, רבים הם החוששים לתוצאות של ק׳ שטחית. 

ד. פייסלסין, גודסי חנשלון אצל ילדי נחה א׳, 1953 : ש. נבון. 

לימור הק׳. תשכ״ז: הנ״ל, הריתמוס בחיים ובחינוך, תשכים: 

,{ : 1963 1 ז 4 ; 0 . 12 ,(.! €1 ) 01 זז 1 ^נ? 

,. 31 01 11 :>$ז 51 ־ 1 ' 00 : 1963 . 12 1 * 0 י(. 1 ) 0 ) 

12. !'41111X6, 1972. 

ש. בב. 

קריצת $מע, פסוקי־מקרא, שאמירתם—בבוקר ובערב("בשכבך 
ובקומך' (דב׳ ד. ז]) — מצוות-עשה מן התורה. קריאתם 
היומית דיה גם להוציא את האדם ידי חובו, מינימלית של מצוות 
לימוד־תורה (נד׳ ח׳, ע״א). ק״ש מורכבת מ 3 פרשיות: דב' ו. 
ד—י; שם יא, יג—נב; במד טו, לז—מא — ובסדר זה (ברב׳ ב׳, ב׳). 
אחרי הפסוק "שסע ישראל' היו עונים "ברוך שם כבוד מלכותו 
לעולם ועד״, כשעוד נהגו ״לפרוס על שמע״, דהיינו — ששליח־ 
הציבור והקהל קראוה לסירוגין (תוספי סוטה ב', ג׳): כיום נהוג 
לומר "ברוך שם וכו"׳ בלחש (פס׳ נ״ו, ע״א). בימי הבית השני 
נהגו להקדים לק״ש את עשרת הדברות (ע״ע — נשם שנוספה 
פרשה זו אף בתפילין שנתגלו בקומראן), אך מנהג זה בוטל 
.,מפני תרעומת הסיניך. במשנה (ברכי בי, ב׳) בבר נחשבת ק״ש 
ל״קבלת עול מלכות שמים" של המתפללים, המקבלים את ה׳ 
למלכם, מייחדים אותו בהחלט ומתחייבים לעבדו ולקיים את 
מצוותיו; בתור שכזו נתפסה ק״ש בכל הדורות נהצהרת-האמונים 
העיקרית של היהודי לאלוהיו ולעמו, ומקדשי השם (ע״ע קדוש 
השם), תמיד, "יצאה נשמתם ב,אחד". 

חז״ל העניקו לק״ש אופי מובהק של תפילה, בשבצם אותה 
במסגרת של ברכות שבח והודיה — לפגיה ולאחריה — הנותנות 
ביטוי להזדהות הפנימית עם תכניה. בשחר מקדימים לק״ש שתי 
בוכות: על המאורות (״יוצר [אור]״) — ובה משולב תיאור שיר־ 
השבח של המלאכים, ה״קדשה״ (ע״ע) — וברכת האהבה, שבח לה׳ 




145 


קריע- פט, — קרי:י, הים וז־ 


146 


שבחר בישראל ונתן להם את התורה, וזאת כמעבר לפסוק ..ואהבת 
את ה , אלהיך" שבק״ש. לאחר ק״ש נאמרת ברכת הגאולה ("אמת 
ויציב"). המאשרת את בל שנאמד בפרשיות שמע וחותמת בברכה 
על הגאולה ממצרים — הנזכרת בפסוק הסיום של הפרשה השלישית 
בק״ש. בערב נאמרות 3 ברכות מקבילות, קצרות יותר ובניסוח 
שונה, ובמקום ברכת המאורות באה ברכת ,.המעריב ערבים"! כן 
מוסיפים בחנת־בקשה: ,.השכיבנו [ה׳ אלהינו) לשלום...״ — תפילת 
ללה. לפני הברכה הראשונה. בבוקר ובערב. פונה שליח־הציבור 
לקהל בהזמנה ,.ברכו את ה' המבורר", והקהל עונה "ברוך ה׳ 
המבורך לעולם ועד״ (ברכ ׳ ז/ ג׳) — והיא פתיחה חגיגית לתפילה 
בציבור. שבנקודה זו היתה התחלתה. מאז שנקבע הכלל "סוסכיו 
גאולה (= הברכה שלאתר ק״ש) לתפילה (־־ העמידה" (ברני ט׳, 
א') הפכה ק״ש לחלק בלתי-נפרד של תפילות השחר והערב. 

המנהג לומד פרשה ראשונה של קיש פעם שלישית, לפני השינה, 
כסגלה לשמירה, כבר נזכר בתלמוד (ברכי 0 ׳, ע״ב). 

וע״ע קדשה; תפלה. 

י■ אלבומ ־. הייניסן. התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית. 

12 — 20 , תשל״ב! ע. פליישר׳ לליבון עניין ,הפורס על שמע' (תרביץ, 

מ״א), תשל״ב, י. הייגימן, קדושה המלכות' של ק״ש וקדושה העמידה 

(ם' היובל לא. מ. הברמן], תשל״ז, י,;׳.״״/,ישמד״ע ;) 

■;;)״, י ;,;'!' * 10 : 111 ) ״״ ע .;״/׳^ 2 ', ,׳ ין,״,/;(׳;■;״' 11 

. 1959 , 1X3 ,מנסו 

יו. ה. 

קריב, אבךו!ם ( 1900 , סלובודקה [ליד קובנו] — 1976 , חיפה), 
סופר עבדי. ק׳ למד בישיבות ליטא וכן בביהמ״ד־לסורים 
"תרבות" באודסה (ע״ע), אצל ביאליק וי. ג. קלוזנר (ע' ערכיהם). 
ב 1923 למד מתמטיקה באוניברסיטת מוסקווה. ב 1934 עלה לא״י 
ועסק לסירוגין בהוראה ובעריכה ספרותית. 

ראשית יצירתו היתה בתחום השירה — בעודו באודסה — 
וכאן זכה בעידודו של ביאליק. שיריו נדפסו במאספים העבריים 
ברוסיה ומחוצה לה. בא״י השתתף בעתונים, כ״ע ומאספים ספרו¬ 
תיים — בשירים, ובעיקר בביקורת. בהערכת חזיונות הספרות 
העברית החדשה ניכר ק׳ בשיפוט המוסרי הנוקב ששפט בו את 
סופרי ההשכלה, ובייחוד את סנדלי מו״ס על תיאוריו הסאטיריים 
אח העיירה היהודית. לטענת ק׳ סילפה יצירת מנדלי בצורה קיצונית 
את דמות היהודי בן התרבות היהודית במזרח-אירופה. מול חזות 
השלילה ביקש ק' להציב את נקודות האור והחיוב שבמסורת ישראל, 
כפי שנתגבשו ונתמסשו ביהדות מזרח־אירופה. מול עמדות הקטרוג 
על היהדות, המקובלות בספרות העברית החדשה, ק׳ היד, ססניגורי 
היהדות הנלהבים־ביותר. בברנר ראה את ממשיכו של מנדלי, ואת 
קטרוגו זקף ל״שנאת-עצמו" הפאתולוגית. שואת היהודים באירופה 
היא שהביאה לידי חידוד והעצמה של מגמת שיפוטו המוסרי-יהודי! 
זו מלווה פאתוס של מוכיח נאמן, המעמיד לספרות העברית אתגרים 
חינוכיים־יהדותיים. שלהם היא צריכה להיענות. ; 

ספריו בביקורת הספרות ובהגות יהודית־לאומית הם: "עיונים" 
(תש״י), ,.אדברה וירוח לי" (תשי״א), "עטרה ליושנה" (הנ״ל 
בצירוף הוספות: תשי״ז), "נרתק את השלשלת" (תשכ״ה), "שבעת 
עמודי התנ״ך• (תשכ״ח) ו״מסוד חכמים. בנתיבי אגדות חז״ל", 
(תשל״ו). מכתביו המקובצים י״ל ב״מיתרים וצריכות• (תשל״ב) 
ו״משלשום ועד הנה" (תשל״ג). ספר שיריו הוא "קול ובת־קול• 
(תשי״ב). ק׳ ערד גם "כתבי מהר״ל מפראג, מבחר בצירוף מבוא" 
(א׳—ב׳, תש״ד). וכן תרגם לעברית מספרות העולם. 

מ. עובדיהו, בין ניצוץ משלהבת: א. ק׳, המבקר והמשורר, תשכ״ב. 

אב. ב. 

ל!ר'בי, ו!ים ה" (היה״ק; אנג' 3 ־ 5 מגפללנזבס), ים סגור־למחצה 
שלוחה של האוקיאנוס האטלנטי; שטחו 2,640,000 קס״ר, 

ארבו ב 2,400 ק״ס ורחבו 600 ק״מ— 1,000 ק״ס. עמקו המירבי - 


בשקע ברלט (ק־־ס : 11 ־ 8111 ) שבאגן קימן ( 11 גנה׳ל 03 ) — 7,239 
מ׳. היח״ק גובל בוונסואלה, קולומביה. רפובליקות אמריקה התי¬ 
כונה, תצי־האי יוקטן (מכסיקו) ואיי האנסלים (ע״ע) הגדולים 
והקטנים. האי הגדול־ביותר בתחומו הוא ג׳מיקה (ע״ע). 

המעצמה השלטת באיזור היד,"ק היא בריטניה. מדינות עצמ¬ 
איות החברות בקהיליית העמים הבריטית הן: ברבידוז, נואיאנה. 
ג׳מיקה, טרינידד-וטוביגו וגרנידה. מדינות המקיימות קשרים הדו¬ 
קים עם בריטניה (האחראית לענייני החוץ וההגנה שלהן) הן 
המדינות החברות ב״איגוד המדינות של הודו המערבית" (ו 5 ס׳% 
5116:5 65300311:11 101111:5 ): אנטיגואה, דומיניקה, סינם־קיטס־ 
נוויס, טינט לושה וסינט וינסנט. שטחים הנתונים לשלטון בריטי 
ישיר הם: בליז, איי־ורג׳ין הבריטיים, מונטסראס ואיי קימן. באי־ 
זור 3 דפרטמנסים צרפתיים: גיאנה הצרפתית, גואדלופ ומרטיניק. 
פוארטו־ריקו ואיי־ורג׳ין האמריקניים הם טריטוריות של אה״ב. 
בתוך מדינת פנמה מצויה רצועה השייכת לאה״ב (:״! 20 0111131 — 
..איזור התעלה"). המדינות העצמאיות באיזור הן: מכסיקו, גואט¬ 
מלה, הונדורס, ניקרגואה, קוסטה ריקה, פנמה, קולומביה, ונסואלה 
וסורינאם. וכן קובה, הרפובליקה הדומיניקנית והאיטי. 

מיקומו הגאוגרפי של היה״ק מקנה לו חשיבות אסטרטגית 
ומסחרית רבה, והשולט בחופיו חולש על תעלת פנמה (ע״ע). רוב 
המסחר חבי״ל של מדינות אמריקה הדרומית והתיכונה, שנפט ומו¬ 
צריו, סוכר, קפה, קקאו, בננות. סיבים קשים ועסרות־ברזל מהווים 
את עיקר פריטיו, עובר דרכו. 

בהיווצרותו הגאולוגית שלהיה״ק משולבים תהליכים של קימוט 
והרמה בפעילות געשית קדומה וצעירה. סלע געשי, הרי-געש פעי¬ 
לים ורדומים, רעידות־אדמה — בעיקר באיי האנטילים הקטנים 
וברצועת הרפובליקות של אמריקה־ד,תיכונה במערב — ממחישים 
את השתייכותו לאיזור ,חגורת האש" העולמית ואת עיצובו הצעיר 
המתמשך. גילו הגאולוגי של היה״ק אינו ידוע בוודאות, אך חוקרים 
מעריכים כי הוא שריד של טתיס (ע״ע: וע״ע גונדונה). תהליכי 
הקימוט, שיצרו בקרקעית הים אח הרכסים התת־יסיים, החלו, 
כנראה, בתקופת המסוזואיקון. אח״כ בסוף השלישון — הורמו איי 
האנטילים הגדולים והקטנים, ובתחילת הרביעון הורמו שוליו המע¬ 
רביים של הים (ע״ע אפריקה התיכונה, עמי 249/50 , ושם מסה). 
סלעי־המשקע שנחקרו בקרקעית הים הם מהפלאוזואיקון־קנוזואיקון. 
סלעי־המשקע הצעירים־ביותר באגנים העסוקים ובשקעים הם בעי¬ 
קרם חרסית, וברכסים התת־יסיים — אבן־גיר ימית. 

היה״ק נחלק ל 5 אגנים תת־ימיים שמפרידים ביניהם רכסים 
תת־יסיים, המחברים אח האיים האנטילים עם גוף היבשה. עסקם 
של הרכסים התת־יסיים הוא מגובה פני־הים ועד 2,000 ם', האגנים 
והרכסים הם (ממערב למזרח): אגן יוקסן (עמקו המירבי 4.352 ם׳). 
בינו ובין מפרץ מכסיקו מפרידה תעלת יוקטן: רכס קימן, בסיסם 
של איי קימן: אגן קיסן ( 7,239 מ׳) ז רכס ג׳סיקה, בסיסו של האי 
גימיקה: אגן קולומביה ( 4,263 פ , ); רכס באסה ( 313 ־ 8 ); אגן ונסו־ 
אלה ( 5,630 ס׳), מחובר לאגן הקולומביאני ע״י מפער ארובה 
(!.,(□; 0 ); רכס אוס (,׳;.'\,); אגן גרנידה. 

מספר רב של מעברים ימיים מחברים את היה״ק והאוקיאנוס 
האטלנטי. החשובים הם: 1 ) מעבר וינחלרד — בין קובה להאיטי. 
הוא המשכו של שקע קימן, ועמקו 1,600 — 1,625 ס': 2 ) מעבר 
מונה ( 0 ת 40 י 1 ) — בין פוארסו־ריקו יבין הרפובליקה הדומיניקנית: 
3 ) מעבר אנגדה ( 81111 ־ 60 ) — בין איי ורג״ין לאיי ליוורד (-־־ 6 
! 1 ־ 11 ׳*), 1,950 — 2,350 מ׳. 

האקלים טרופי, אך קיימים שינויים מקומיים רבים, הקשו¬ 
רים בגובה ההרים, בזרמי הים וברוחות הפאסאטים. דוחות הפאסא- 
סיס הצפוניות־מזרחיות שולטות באיזור, וסופות הוריקו (ע״ע 







147 


ר ר יכ־, ז •כ ה•— קרי גניה 


143 


רוח, רוחות), המגיעות למהירות של 240 קמ״ש, גורמות להרס רב 
(ע״ע אמריקה התיכונה, עמי 249/50 ). 

ליה״ק נכנסים זרמים שונים. החשוב בהם הוא הזרם המשווני 
החם, הממשיך לעבר מפרץ מכסיקו ויוצא כזרם הגולף (ע״ע). בשל 
אפיו הסגור של הים ועקב העדר נהרות גדולים הנשפכים אליו 
גבוה בו אחוז הסליחות, והוא מגיע ל 35% — 36% . הפרשי הגאות 
והשפל ליד החופים מגיעים ל 3 ם'— 7 מ', 

/ס ח 1 ) 0110 ?) 5 ) 63 ■ ) 16 014 $/ 1 ? 7/1 0 ) 5 /*מגו .£ ,ןןמ 1 ז[ 001 ז\ץ .ק 

— חחצךתע 10 י 1 . 0 ; 1954 ,(/ 03, 13X3 וזזתז\נ )ס ׳{ 1£1 סס 5 1 ו 10 ׳! 30010 > 6 ז 11 
״ 1 .ט ; 1966 ,?ו/<} 000%10 )) 0 1001 ! ? 8/1 / 0 , 5011 ־ 01 (? .ן ./ 9 

- 000 ,[ ■ 5 !> 0 ] 11 ) 5011 .*]* . 0 — 0171010 ) 131 ? . £4 :ח 1 ) . 0 7/16 , 0 ו־ז 14111 א 
- 182 ) 05 ׳לם 1 חס 0 זט 051 ק<מץ$ ; 1971 ,( 81 — 73 , 05 ׳ג 1 * 00 ?$ז 0 ? ! 11103 ק 3 * 8 
! 1 ) 80/1 . 005 * 08 ? )ח 00 ג| 1 >\נ 3001 $03 . 1 > 1150 )<* 050117005 ? 1 * 10 ! 0115 •) 
0116 ? 010% ) 0 ) 1601111 ,ץ 6 ק 0 ' 03 ה 0 )) 0 01 ) 1111 ) 01 0116 01 ) 1 !?.?ו/<} 0 )/> 
. 1972 , £ 011/1 ) 1/1 /ס 10 ) 1 ' 1 4 ״ 

אב. כ. 

קדיגר, איור — 1 !ש,מז) 8 ז 3 ׳י 1 — ( 1932-1880 ), איש־עסקים 
שוודי, ידוע בכינויו .מלך הגפרורים". ק' למד הנדסה 
אזרחית באה״ב ובדרום־אפריקה. ב 1907 חזר לשוודיה והקים מפעל 
לייצור גפרורים. בתקופת מלה״ע 1 השתלס על תעשיית הגפרורים 
בארגו, וניסה להקים מונופולין כלל־עולמי של תעשיה זו. כעזרת 
הון אמריקני קשר עסקות שהבסיחו לו שווקים בלבדיים ברחבי 
העולם, וב 1928 היתה יותר ממחצית תעשיית הגפרורים בעולם 
( 250 מפעלים ב 43 מדינות) בשליסתו. המשבר הכלכלי שהחל 
באותה תקופה מוסס את עסקיו של ק׳, והוא התאבד ביריד, 
בפריס. לאחר מותו התברר שחלק גדול מהנכסים והרווחים שיוחסו 
לקונצרן שהקים היו פיקסיוויים, והרבה מן החברות פשסו את הרגל. 

קךיד 1 (יןורי־דו), י$ר 8 ל - 10 >״:> 0 1 :״ת 15 - ( 1872 - 
1932 ),סוסר הולנדי יהודי. ק־ נולד במשפחה יהודית ספרדית 
בהולנד, שעסקה בחיתוך יהלומים. בנעוריו עבד כשען וכלסש 
יהלומים, ובו־בזמן כתב את חיבוריו הראשונים, בנושאי מוסיקה, 
אמנות וספרות. יצירותיו בנושאים תנ״כיים כוללות את המחזה 
הלירי (״״ 03 ח, 831,1 (״שאול ודוד״), 1914 , את הטרילוגיה ־ט 
14 * 30 ״ :> 4 ״ 0 (.העולם הישן״), 1918 — 1921 , ואת הרומן ה 50 רח, 5 
( 1927/9 ). על י?רשי רקעו הספרדי ביקש לעמוד במחזה ת<מ 4 
סססאנט ( 1916 ), ובסדרת-ד,רומנים 0045 א 01 ׳\ 7701 ("עם ה׳"), 
1931/2 . כסוציאליסט תיאר את מעמדות הפועלים, יהודים ונוצרים, 
ב אתבא״״״ט (״אורח־חיים״), 1901 . ובסדרת הרומנים -זס( ־ט 
433,1 ( 1925-1912 ). — ק־ כתב גם שירים. 

ק׳ היה סופר נסורליססי ונאו-ראליסטי, שהקיף, לעתים בצורה 
של אפוס. נושאים נרחבים, בסגנון מליצי וכבד לפדי. הוא נפנה 
עם אותו דור של סופרים יהודים בהולנד, שהשתתפותם המלאה 
בחיים הספרותיים של ארצם התחילה בעקבות התמורות החברתיות 
בסוף המאה ה 19 . 

. 1 א : 1926 ,) 0116 ^ 1 ) 11 ) 1 ״ 11 > מס 11 ) 06 [■ 11 )/ 8 ) 0 , 7338 ? ח גני .£ . 5 

■) 141 ,חסרו!; €11 )׳!* .( ; 1933 , 11001 ) 141131 ^ 1 ) 6 מס 114 ) 171 ) 6 : 1-0 , 008 ( 10 * 

. 1971 ,( 35 — 33 ,סחיזיס^א מס הז 0 * 01 )א) ) 1011 }ו) 011 ה 1 ) ) 6 הסס ! 1011111 

קריה, ע״ע כתה. 

יןר 7 ד, ( 3 ץז 03 ), סוג עצים ממשפחת האגוזיים (ע״ע), הכולל כ 20 
מינים, רובם באמריקה הצפונית ושניים בסין הדרומית. 

מינים אחדים פהסונ הוכנסו לתרבות בשל אגוזיהם הסובים. אחד 
הנפוצים הוא הפקז התרבותי ([ €3,1 *] . 0 ] 11,1,00,515 , ס), עץ 
שגבהו מגיע ל 50 מ , . העלים מנוצים וגדולים. הפרחים קסנים. 
ירוקים וחז־־פיניים. הצמחים חד־ביתיים. הפרחים האבקניים ערוכים 
בעגילים משתלשלים היוצאים מחיקי העלים העליונים. כל פרח בעל 


3 — 10 אבקנים העומדים בחיקו של חפה בעל 3 אונות. הפרחים 
הנקביים ערוכים בצברים או בשיבלים בנות 2 — 10 פרחים חסרי 
עסיף. השחלה בעלת מגורה אחת ועסופה במעספת בעלת 4 אונות. 
הפרי — בית-גלעין מוארך. הקליפה החיצונית נפתחת בעת ההבשלה 
ל 4 קשוות. בית־ד,גלעין הלק ומחודד. דפוי־ביגה או מוארך, צבעו 
חום. הקליפה הפנימית הקשה. חלקה או בעלת מקצועות. תוכה 
מחולק ל 2 מגורות בלתי שלמות. 

זני החרבות של הפקן מרובים, ביניהם זנים שקליפת הגלעין 
שלהם רכה כנייר. יש זנים שתכולת השפן בזרעים פגיעה ל 70% . 
באמריקה הממוזגת (מדינות סכסס, ג׳ורג׳ה, אוקלהומה וכר, כדרום 
אה״ב) מרבים מאד לגדל מין זה. 

בארץ, בשפלת החוף. מגדלים את הפקן בשסחים מצומצמים, 
בשל הצלחתו מתחילים עתה להרחיב אח שטחי גידולו. 

קריוגניה (מיוד ז,,״״* — קור, ססעפן — יצירה), ענף של 
הפיסיקה העוסק ביצירת סמפרטורות נמוכות ובחקר התכו¬ 
נות של חפרים בתחום זה. עיקר המחקר מתרכז בתחום הניזול של 
מרכיבי האוויר (חמצן, ;(• 90.2 , חנקן, 0 !י 77.3 , מיפן, 10 ״ 20.4 , 
הליום,;(״ 4.2 )! בסמפרסורות אלו מתקיים : 47 > 117 (ע״ע טמפר־ 
רסורה. עם' 805 ), כאשר : 41 היא אנרגיית עירור קוונסית אפיינית. 
טפפרסורה של 14 * 0 אי־אפשר להשיג בדרך ניסויית (שם), בניסויי- 
מעבדה הצליחו ליצור ספפרסורה מסדר־גודל של ;(•*־ 10 . 

בסמפרסורות נמוכות משתנות תכונות־יסוד של התומר, כמו 
מגנסיות ומוליכות תרמית וחשמלית, באופן קיצוני, ומתגלות תופעות 
פיסיקליות שאינן מצויות בסמפרטורות רגילות. העקרון המשותף 
להסברת מגוון התופעות הוא החוק השני של התרמודינמיקה, הקובע 
כי במעבר מערכת למצב שיווי־משקל מתקיים: 0 > 43 • 414-7 
( 411 — תוספת האנרגיה במעבר, 7 — טמפרטורה, 8 ג¬ 
ד,פרש האנסרופיה). כאשר סי- 7 קסן האיבר השני בביטוי 
השמאלי, כך שהמעברים היחידים המותרים הם אלה בעלי 0 > 40 
— כלר, המערכת מאבדת אנרגיה. החוק השלישי של התרמו¬ 
דינמיקה מחייב. שברוב המקרים שינוי האנסרופיה עצמו שואף לס 
עם ירידת הסמפרטורה. כך שואפת האנסרופיה של המערכת כולה, 
בלי חלות במצב־הצבירה, לגודל קבוע, 0 . לפיכך על מצבי המערכת 
בעלי אנרגיה מינימלית להיות בעלי סדר שלם (ע״ע אנסרופיה! 
צבירה, מצבי-, תרמודינמיקה), ע״פ תורת ד,קונסים (ע״ע) מספר 
החלקיקים בעלי אנרגיה 3 הגדולה מאנרגיית־הפיניפום של 
המערכת יחסי ל 17 ׳■־ס; לכן עבור £>> 117 מספד החלקיקים 
במצב מעורר קסן־ביותר ושואף לס כאשר 0 י~ 7 . מכאן שבסמפי 
רסורה נמוכה מאד יהיו רוב החלקיקים בסידור המבטיח מינימום 
אנרגיה, מצב שניתן להגיע אליו בדרך יחידה. 

במקרים רבים יורדת האנטרופיה דרך סדרה של פעברי־פזה. 
הקר מעברים אלה וחקר ד,פזות החדשות מהווים חלק גדול של הק/ 
המעברים המפורסמים הם אלה של מתבות ונתכים העוברים למגב 
של עלפוליכות (ע״ע): מעבר הנעשה ע״י מגנום ספונטאני של 
מערכת ספינים מגנסיים, והמערכת כולה הופכת מפאראפגנסית 
לפרומגנטית או לאנטי־פרופגנסית (ע״ע צבירה, מצבי־, עם׳ 494 ) : 
מעבר הליום נוזלי:!ס* למצב על-נוזלי (ר׳ להלן). 

מעקרון אי-הוודאות נקבל, כי אף ב ;!• 0 אין מנוחה שלמה של 
החלקיקים, אלה עדייו מתנודדים סביב נקודות הסריג (במוצק), 
או נמצאים בתנועה אפסית בנוזל. תופעה זו מסבירה את העובדה, 
ששני האיזוטופים "ס* ו:> 14 * נותרים נוזלים מתחת ללחץ־האדים 
שלהם, כאשר הטמפרטורה שואפת לס, וניתנים למיצוק רק בלחץ 
מכני חיצוני. האנרגיה הקוונטית ב ;!״ 0 מתכונתית הפוך למסת החל¬ 
קיקים, ולכן היא גדולה עבור מסות קטנות. ואולם, אף שפרודות 
מיפן קלות פאסופי הליום, מימן הוא מוצק בכל הלחצים ב;(״ 0 . 



149 


קרי גנ ה 


150 


משום שאנרגיית־המשיכה הפוטנציאלית בין שתי פרודות מיפן 
גדולה־בהרבה מזו של אטומי ההליום, ולפיכך היא מונעת את 
התנועה המאפיינת נוזלים. מפינה זו יהיו גם החלקיקים האחרים 
(מלבד אלקטרונים—מחמת הנוח הקולומבי), במצב מוצק ב^״ס. 

בפזה הנוזלית של *מ* נמצא מעבר מיוחד: בטמפרטורה של 
14 ״ 2.18 עובר הנוזל ל״על-נוזל" הזורם ללא מפל־לחץ: מולימתו 
התרמית במצב זה גדולה פי ״ 10 א 3 מאשר במצב־נוזל רגיל. ולפיכך 
הוא יכול לזרום ללא חיכוך ומעבר אנטרופיה דרך נקבים זעירים 
(*־ 10 מ'), האטומים לנוזלים אחרים, ואף לו עצמו במצב גזי. ההסבר 
לתופעה קשור בפטטיסטיקה הקוונטית של האטומים (אטומי 
הם בוסונים, לעומת ה־מ* שהם פרמיוניס). 

על שיטות-קירור לטמפרטורות נמוכות מאד. ע״ע קרור, מכונות 
קרור: טמפרטורה. עמ' 805/6 . 

שימושים. הק׳ נפוצה כיום במגוון תחומים. במחקר העיוני 
קיימות תופעות, הנצפות בטמפרטורות רגילות אך .,רעשים תרמיים" 
מפריעים את מדידת!: הנמכת הטמפרטורה מאפשרת אפוא ביצוע 
מדידות מדויקות־יותר. 

קיים פיתוח תעשייתי נפרץ של תופעת העלמוליכות למטרות 
רבות. כגון: להעברת אנרגיה חשמלית ממקום למקום ללא הפסד: 
ליצירת שדות מגנטיים גבוהים ולשימוש בהם — למשל. להתקין 
רכבת ללא חיכוך! להרכבת מעגלים קטנים ומהירים במחשבים. 

בתעשיה הכימית משמשת הק׳ להפרדת תערובות ולטיהור גזים. 
התהליכים כוללים זיקוק למקוטעין (הפרדת תערובות של גזים המז־ 
דקקים בטמפרטורות שונות) וספיחה בררנית — בעיקר עבור גזים 
אצילים. 

הק׳ משמשת נושא למחקר מאומץ בשטח ההנעה הרקטית, ובעיקר 
לשילוח חלליות. הדחף הסגולי של טיל מתכונתי הפוך לשורש הרי¬ 
בועי של המשקל המולקולרי של הגזים הנפלטים. לפיכך, חמרי-דלק 
בעלי משקל מולקולרי נמוך, כדוגמת הנחלים הקריוגניים. הם בעלי 
דחף־סגולי גבוה. שימוש יעיל בנוזלים הקריוגניים למטרה זו מחייב 
פתרון מספר בעיות, כגון: יחידות־ניזול גדולות: מכלי־דלק עמידים 
בפני פטאוריסים, כעלי משקל נמוך ובידוד תרמי יעיל! מכשירי־ 
ב^רד, לגילוי נזילות וביו״ב. בעתיד יזדקקו לכמויות גדולות־יותר 
של דלק לשם שילוח חלליות גדולות למסעות ארוכים, ולפיכך תגבר 
חשיכות גורם הנפח והמשקל, והשימוש בנוזלים קריוגניים יגבר. 
בשל משקלו המולקולרי הנמוך משמש מימן נוזלי גם בחלליות המו¬ 
נעות בכוח גרעיני. 

בתעשיית־המזון (ע״ע. עמ׳ 901 ) משמשת הק' לייבוש ולשימור, 
בעיקר בהובלה למרחקים. מקובל־ביותר הוא החנקן הנוזלי: מערכת- 
הקירור מורכבת ממיכל ממולא גוזל, שעם שחרורו הוא מתפשט 
אדיאבטית, מתאדה ומקרר את סביבתו. הטמפרטורות המתקבלות 
בדרך זו נמוכות־בהרבה מאלו של מערכות-קירור רגילות. נוסף על 
כך שומר החנקן על לחות קבועה ומונע ייבוש המזין. למערכת 
יתרונות נוספים: פשטות פעולה, קלות התקנה (אין חלקים נעים) 
וקביעת טמפרטורה יציבה ומדויקת. 

נוזלים קריוגניים חיוניים ליצירת תנאי־קיום במצבים מיוחדים, 
כגון — אספקת חמצן במטוסים מגביהי־טוס או חלליות! חנקן והליום 
נוזליים משמשים לתיאום לחצים בזמן טיסה: מימן נוזלי מנוצל 
להפקת חמצן מפחמן דו-חמצני. 

שימוש חשוב אחר הוא בתמיסות של : 10 * ו*! , . בטמפרטורה 
שלמטה פ £* 0.83 אין האיזוטופים הגיל מתערבבים ללא הגבלות. 
המערכת יכולה להתפרק לשתי פזות נוזליות בהרכבים שונים. 
כשהטמפרטורה שואפת לס שואף ריכוז ה *)י בפזה העשירה ב ־ 11 * 
לס, אך ־!ל* נמס לפזה העשירה ב*!*, עד לריכוז של ~ 0.6% . 
עובדה זו מאפשרת את הפעלת ,מקרר ההמסה״ — מקרר שפועל 
באופן מחזורי, ושבו מקור הקירור הוא הפסת % ב ־מ* (התסיסה 


מזוקקת אה״ב בטמפרטורה גבוהה יחסית), לשיטה זו של החזקת 
טמפרטורות בסדר־גודל של £סז 10 לזמנים ארוכים (ימים, או אפילו 
שבועות) ובנוכחות דליפת־חום ניכרת, שימוש רב. 

.ן ; 1966 , 0 * 7.0 501010 > 1 \/ / 0 / 1 >. 0 ו 1 @ 7/16 ,ןז^ס 155 ש 61 מ 10 קן .> 1 

. 1£ . 0 ; 1967 ,!// 17611/1 30114 004 ? 144/111 ) 0 6/1165 <)- 7/0 7/16 

;* 1968 ,! 510 ץ 1 /? 1/6 ו 6/01 <} 76/0 -/ 700 מז / 760/11114110 101 ח 16 // 6/1 /} 6 .£ 

,) 11 / 3 61011 161/1045 \ 0/14 ! 16 ^/ 7/1/10 101611101 ( 6 ^ 11x < ו;ו>ו 1 ול. 3 ת 00 < 1 , 0 

, 1974 

מ. 

ברפואה. נזקי קור המתבטאים בפגיעה בעור, בשכבה 
התת־עורית ובשרידים, היו שכיחים במיוחד במלה״ע 1 , בחיילים 
ששהו זמן רב בחפירות לחות: מכאן המושג "רגל החפירות" 
( 1001 11 :,״£״). גם בארץ אירעו מקרים אחדים של בוויות־קור שנס¬ 
תיימו במות הנפגעים. בהיחשפו לקור קיצוני מגיב הגוף בכיווץ 
הריף של כלי־הדם, ומתמעטת אספקת הדם, בעיקר לקצות הרגליים. 
עקב הידידה באספקת הדם לאיברי הגוף ניזוקות דפנות הנימיות 
והדירות! גדלה, ונוצרת בצקת המחפירה את הגודש באיבר הנפגע. 
בפגיעה קשה וממושכת נפגם כושר התכווצותו של השריר החלק 
המצוי בדפנות העורקים, וכתוצאה סכך חלה הרחבת־יתר של כלי- 
הדם: העדר תחושה בגפיים וכאבים מציינים פגיעה במערכת-העצבים 
ההקסית. לעומת־זאת שכללה הרפואה בשנים האחרונות את יכלתה 
לנצל השפעת טמפרטורות נסוכות על האטת תהליכים פיסיולוגיים 
למטרות טיפוליות מובהקות, זאת בנוסף על שימוש בנוזלים קריו־ 
גניים לשימור רקמות באמצעות הקפאה. אחד מענפי־הפשנה 
החדישיס-יחסית בכירורגיה הוא הקריו־כירורניה (ץזשאז 11 צ 0 ץ 1 פ). 
השימוש בה אינו נפוץ לפי־שעה. אולם צופים כי תרכוש לה מקום 
נכבד סשיגובשו דפוסי־קבע להפעלתה וישופרו הטכניקות הכרוכות 
בשימוש נאות בה. השימוש הנפוץ־ביותר בקירור הוא לעצירת 
דימומים בריריות הוושט והקיבה. קירור הגוף כולו ( 311204 ט״ 80 
מו״מגזזסקולל) אינו מקובל, שכן בדי להפחית את זרימת הדם 
לאיברים מסוימים יש לקרר את הגוף עד ל ״ 35 , וקירור זה טומן 
בחובו סכנה של התפתחות הפרעות־קצב כגון פרפור הדרים (ע״ע 
לב) וירידה במספר טסיות הדם. קירור ישיר של איברים מסוימים 
מקובל כאמצעי למניעת דימום בניתוחים של היפרדות הרשתית (ע״ע 
עין) ובכריתת טחורים. בניתוחי הרשתית יוצרים צלקת באיזור־ 
המפגש שבין הדמית לרשתית, באמצעות להב־ניתוח מקוררת, תוך 
הסבת נזק מזערי ללובן העין. שיטה זו בטוחה מהצריבה החשמלית 
(עמ 1 מ 11 זג 41 ), מקילה על הניתוח וכרוכה בהתהוות צלקת קטנה 
יחסית. הקפאה עמוקה (בתהום שבין • 18 — • 20 -) נהוגה בעיקר 
בניתוחי מוח (נורוכירורגיה). בטמפרטורות של ״ 20 - ומטה עוברים 
הרקמות וכלי־הדם הקטנים נמק (ע״ע אינפרקט) קריוגני עקב הצחי¬ 
חות (תס״ 2 ז 1 >ע 4011 ) ומחמת פירוק מבנה השומנים והחלבונים של 
הרקמות (ךנאטורציה). קריובירורגיה נקוטה לעתים גם בניתוחי 
סרסן־השד וכריתת יותרת המוח (ע״ע היפופיזה). 

בדומה לנהוג בבוויות־חום (ע״ע כויה) מחלקים גם את כוויות- 
הקור לדרגות-עצמה שונות. כוויית-קור מדרגה ראשונה מתבטאת 
בהופעת אדמימות גרידא. בדרגה השניה רואים שלפוחיות, והחולה 
מתלונן על תחושת נמנום ונמלול בקצות האצבעות. בהוויה מדרגה 
שלישית מופיעים הבצקת והנמ-ן. בדרגה הרביעית — הקשה־ביותר — 
שולטים החוורון והנמק, המאיימים על שלמות האיזור הפגוע ועל 
חיותו. אין מתאם משביע-רצון בין דירוג זד, לביו היכולת לצפות 
באמצעותו את מהלך המחלה ואת סיכויי ההחלמה ממנה. למשך 
החשיפה לקור ולעצמתו חשיבות גדולה. ידוע כי שתיינים כרוניים, 
חולים שהורעלו בתרופות מסוימות וחולים הלוקים במחלות כלי־דם 
הקפיים. הם בעלי סיכון גבוה-יותר לפתח כוויית-קור בהיחשפס 
לטמפרטורות נמוכות. הסכנה לנזקי קוד מתחילה עם ירידת הטמפ¬ 
רטורות פתחת ל • 6.6 . הטיפול המיידי הוא חימום החולה בסביבה 
שהטמפרטורה בה • 37.8 —■ 40 , וכן תיקון מאזן הנוזלים והאלקטרו־ 





151 


קרי:נ ה — מקריו? 


152 


ליטים בהתאם לצורך. יש המצדדים גם בטיפול בתרופות נוגדות 
קרישה, כגון הפרין (מ״ג(!:*!), אולם יעילותן לא הוכחה באורח 
חד־סשמעי. בכוויות מהדרגה השניה ומעלה רואים גם תופעות קלי¬ 
ניות שמקורן באי־יציבות מערכת-העצבים הסימפאתית (ע״ע עצבים, 
מערכת זד). ויש הממליצים לבצע במקרים כאלה סימפאתקטופיה 
(ץ!ז 01 ];מ 1 ! 3 קחז׳ל 5 ) — כריתה של סיבי העצבים הסימפאתיים. 

יו. פי. 

קריווי ר 1 ג (גס? !!ססזנק){), עיר במחוז תיפרופטרובסק. 

בריה״ם. 608,000 תוש׳ ( 1973 ). שוכנת על'נהר אינגולץ 
ויובלו סקמגן (אגן הדניפר), בצומת מס״ב. ק״ר היא מרכז לאיזור 
מכרות־ברזל המפיק למעלה פ 50% מכלל עפרות־הברזל של בריה״ט 
( 1969 ), והוא מקור הספקת חמרי־הגלם העיקרי לתעשיה המטלורגית 
של אגן דונבם (ע״ע). עתודות עפרוח-הברזל של איזור ק״ר, שהן 
פן המעולות בעולם (תכולת ברזל נקי 49% — 65% ). מגיעות ל 2 
מיליארדים טון. נוסף לכך מצויים באיזור זה כ 7 מיליארדים טון 
קווארציט־ברזל בתכולת ברזל של 30% — 40% . ק״ר היא בסיס 
לתעשיה כבדה מקומית מפותחת, ומצויים בה מכרות־ברזל מודרניים, 
מפעל ברזל ופלדה, מפעל להעשרת עפרוח־ברזל וכן מפעלים לציוד 
מכרות, בתח״ר למלט ומפעלים לעיבוד עץ ולייצור מזון. 

ק״ר נוסדה כמושבה קוזקית והתפתחה לעיר במאה ה 17 . ב 1881 
נפתחו במקום מכרות־הברזל הראשונים ולצדם הוקם מפעל פטלורגי 
קטן. ב 1884 נבנתה מס׳־ב לאגן דונבס. עיקר התפתחותה התעשייתית 
חלה לאחר מהפכת 1917 . בסלה״ע 11 כבשוה הגרמנים והחריבו את 
רוב מתקניה התעשייתיים. מיד לאחר המלחמה הוחל בשיקום 
העיר ומפעליה התעשייתיים. וכבר ב 1948 הוחל בכריה מחודשת. 
ב 1950 היתר. התפוקה שווה לזו של שנות ה 40 . 

קרירה, זץ — ""!ן״י״״ס חצ> 1 — ( 1791 — 1874 ), רופא ופתולוג 

צרפתי• חינוכו הופקד בידי אמו. שכן אביו. רופא צבאי, 

הרבה במסעות. בהגיעו לפריס, והוא בן 19 . היה ק׳ לבן־טיפוחיו של 
הכירורג המפורסם דיפיאיטראן (תסזזןסקגזס). עבודת־הדוקטורט 
שלו, בתחום האנטומיה הפתולוגית, שבה הציע ק׳ צורת־פיון חדשה 
של תופעות חולניות, היכתה־גלים ופורסמה בשני כרכים. מינויו 
הראשון באוניברסיטת פריס היה כפרופסור לאנטומיה ( 1825 ). אבל 
ב 1836 , לאחר מות מורו, שציווה סכום נכבד לכינון קתדרה עצמאית 
ראשונה לאנטומיה פתולוגית, החל ק' להתמקד בתחום זה, תחום 
שמאז החלו להורותו גם באוניברסיטות אחרות באירופה. ב 30 השנים 
שחיה קשור למקצוע זה התמיד ק׳ לעסוק גם ברפואה מעשית, וכך 
שמר על הזיקה שבין הרפואה הקלינית לבין המחקר הפתולוגי 
המבוסם על ניתוח גוויות (ע״ע פתולוגיה). גולת-הכוחרח של פעילותו 
הוא ספרו 3111 ת 1 נ 1 ל 5 ק! 0 ש 611 ("אנטומיה 

פתולוגית של גוף־האדם"), 1829 — 1842 ; אחד מכרכיו היה אטלס ובו 
תמונות צבעוניות, הנחשבות גם כיום לפאר האיקונוגרפיה הרפואית 
ומהוות אח התרומה הייחודית של יצירתו. בדייקנותן הרנה הדגימו 
תמונות אלו תהליכים חולניים, שעל טיבם המלא עמדו רק כעבור 
שנים רבות. כך, למשל, תיאר ק' באחת מתמונותיו אוטם בשריר־הלב. 
אף כי מחלה זו הוכרה כיחידה קלינית רק ב 1910 . וק׳ עצמו. שטרם 
עמד על טיבה המדויק, קרא לה "אפופלכסיה של הלב". 

. 0 .ן ;* 1930 , 150/1 , 11 , 071 ^ 017x1 ,(.!מ) 1 ^ 5 ז 11 ־ 1 .א 

. 1970 , 111 , 0x6316 !זב? 14 ^זב 071 ז €0 / 0 ׳(־יק///// 16 ( 7 , 2 ן 1 ״\ 0 נ 13£11 

^־?ל', .קילו - 111 ס׳״ז 0 ס 1 ז־ 0 - ( 1430/5 ( 1 ]- 1495 [ו]). 

צייר איטלקי. ק׳ היה, ככל-הנראח, תלמידו של פראנצ׳סקו 
סקווארצ׳ונה ( 6 ח 016 ז 113 ף 8 ), הנציג המובהק של ,הסגנון הנוקשהי 
בצפון־איטליה, וכן הושפע מא. סנסניה (ע״ע). את כל יצירותיו 
הידועות — ציורי־מזבח, רבי־לוח (פוליפטיכונים) בחלקם הניכר — 
יצר עבור כנסיות באיזור המארקים. אפייני לסגנונו הבשל ד,פולי- 


פסיכון הגדול שבקתדרלת אסקולי פיצ׳נו ( 1473 ) ; במרכזו — 
המדונה ובנה, ובאגפים — קדושים. כל אחד במסגרת עצמאית 
בעלת מבנה גותי מובהק. גם הפרדלה כוללת דמויות קדושים. בל 
אחת במסגרת משלה. דוב ציודי-המזבח שלו. שהיו בעלי תכנית 
איקונוגרפית ומבנה דומים, פורקו, והתמונות הבודדות פוזרו באספים 
שונים. 

כניצירות שאר אמני הקבוצה הצפון־איטלקית, שהושפעו 
מסקווארצ׳ונה, מנטניה ודונטלו (ע״ע; וע״ע ק. טורה), מובלטת גם 
ביצירת ק־ קשיותם הפלאסטית של הדמויות ושל פרטי הנוף 
והארכיטקטורה, הנראים כתבליטים מפוסלים. סגנונו מושתת בעיקר 
על רישום קווי־המתאר. והוא מוגבל מבחינת יתר ערכי התוכן 
הציורי והצבעוני. מבנה יצירותיו של ק׳ ואפון שמרני; אך הטכניקה 
המזהירה שלו כרשם וכצייר בטמפרה, והאצילות האלגאנטית של 
דמויותיו — שריד ממסורת הסגנון הגותי המאוחר — סייעו לתחיה 
של הערכת יצירותיו כבר בחוגי הקדם־רפאליים (ע״ע). 

,. 0 411 1 ) 101 ^ 00771 700 ) 0 ' 7 , 0 ־ £1 \ 10 ! .\י, ; 1961 .£ ( 1 :)]* 11 זו 23 .ק 

. 1975 

(י>) קריות, יישובים עירוניים בתחום חיפה-רבה. הק" תופסות את 
רובו של עמק זבולון, והן בנויות סרבעי-תעשיה ומאזורי 
מגורים (מפה: ע״ע חיפה, עס׳ 399 — 400 ). 

1 ) קריית א תא (ק־א) שוכנת כ 12 ק״ם ממזרח לחיפה 
וב 10 ק״מ ממערב לשפרעם. שטת שיפוטה 12,456 די ובה 28,600 
חוש׳. אדמות ק״א נרכשו ב 1925 . ק״א נעזבה במאורעות חרפ״ס 
( 1929 ) ונושבה מחדש ב 1931 . אותה שנה היו בה 33 תוש׳ בלבד. 
שעסקו בעיקר בחקלאות. ב 1934 חל בק״א מפנה כלכלי, כשמשפחת 
מולר, שעלתה ארצה מצ׳כוסלובקיה, הקימה בה ביח״ר לאריגים. 
מאז הקמת המפעל נטשו רוב תושבי ק״א את החקלאות ועברו 
לתעשיה, למסחר ולבניין. כיום פועלים בק״א 37 מפעלי־תעשיה, 
המעסיקים כ 3,000 פועלים. המפעל הגדול־ביותר הוא ביח״ר לטכס¬ 
טיל, ״אתא״, המעסיק כ 1,900 פועלים. ויצוינו עוד ביהח״ר "צבע" 
ומפעל הדשנים, ,כימיקלים ופוספטים". בעיר מוסדות תרבות וחינוך. 

ק״א נקראה בעבר "כפר עסה", ע״ש היישוב הערבי הקדום, 
כפרתא, שהיה במקום. בעקבות הקמת מפעל הטכסטיל, 
״אתא״, היסב שמה ל״כפר אתא״. ב 1941 קיבלה מעמד של מועצה 
מקומית, ועם קום המדינה קלטה אלפי עולים חדשים. ב 1965 התאחדה 
עם קריית בנימין, ומאז הפך שמה ל״קריית אתא". לשטח שיפוטה 
נוספה גם קריית נחום. ב 1969 הוענק לה מעמד של עיר. 

2 ) קריית ביאליק (ק״ב) שוכנת כ 10 ק״מ מצפון־מזרח 
לחיפה. ובה 24,100 חוש׳. היא משתרעת על שטח של 5,500 ד׳, מהם 
1,000 ד׳ המוקפאים לבניה בעתיד. כלכלתה מבוססת בעיקר על 
תעשיה. בתחום איזור־התעשיה מצויים כ 140 בתח״ר ובתי־מלאכה 
שונים. מתוך 3,900 מועסקים ( 1975 ) עובדים כ 2,600 בתעשיה (מהם 
כ 1,000 בפפעלי-הטכסטיל, כורדנה), כ 600 בשירותי העיריה וב¬ 
מערכת החינוך. והשאר בענפי-תעסוקה שונים. 35% ( 1975 ) סאוכ- 
לוסי ק״ב חם ילידי הארץ, 33% יוצאי מזרח־אירופה, 27% יוצאי 
צפון־אפריקה ועראק ו 5% יוצאי גרמניה. האוכלוסיה מתגוררת ב 5 
שבונות; הגדולה בהן היא סכיניה ובה כ 8,000 נפש. ק״ב התפתחה 
כפרוור־גנים של חיפה ומרובים בה שטחי-חציבור והגנים. 

ק״ב נוסדה ב 1934 ע״י "התאחדות עולי גרמניה", ונקראה ע״ש 
ביאליק, שנפטר אותה שנה. בשנים הראשונות התגוררו בה כ 150 
משפחות. ב 1944 גרו בה 900 נפש, וב 1950 - לאחר קליטת עולים 
שעלו אחרי קום המדינה — ב 1,800 נפש. ב 1940 הוקמה בה מועצה 
מקומית, וב 1976 היתה לעיר. 

3 ) קריית חיים (ק״ח) שכונת מגורים בעמק זבולון, כ 7 
ק״מ מפזרת לחיפה. נקראת ע״ש חיים ארלוזורוב (ע״ע). ק״ח 
היקפה ב 1932 , כשכונת פועלים, והיתה בעבר הגדולה בקריות 





153 


 163 ״ 8 (שמו המקורי: כתוצאה מזלילר. מופרזת. 

' *־!־ 0 ) - ( 1450 בקירוב, בארצלונר, - 514 !, נאפולי;, השירה הלירית, האודות וגם הקומדיות הרבות שכתב נשכחו 
משורר ומדינאי איטלקי. ק׳ התיישב בנאפולי ב 1467 , ונכנס ל ש י רות אחר מותו, אך משליו נמנים עד־היום עם יצירות־הספרות האהובות־ 

המלך פראנטה (ע״ע נפולי. ממלכת-, עט׳ 25 1 ) , פ 1495 היה ק , ביותר ברוסיה. ובמידה רבה גם מחוצה לה. משפטים מתוך משלי ק׳ 

מזכיר־המדינח מסעם הצרפתים. משגורשו הצרפתים מהע י ר י צא הפכו ברוסיה לאמרות־כנף ולפתגסי־עם. 
אף הוא, אך שב בעת השלטון הספרדי ומונה ל מוש ל נו ל ה משליו הראשונים היו ברובם תרגומים או עיבודים של משלי 
( 1504/6 ). — ק׳ היה איש־שיחה מקסים ובעל כשרונות מוסיקליים, לה פונטן ואיסופוס (ע׳ ער¬ 

וד,יו, מקורב אל האמנים והמלומדים בנאפולי. הוא היה חבר בול•! כיהס), אך במהרה עבר 

באקדמיה הנאפוליטניח. ביצירתו העיקרית, 6 ״ 10 מ 1 ;נ>מ£ ("אנדיט- לכתיבה מקורית. משליו 

יון״ |ע״ע]), 1506 , נתגלה כמשורר מוכשר, ממחקי פסררקה. מצטיינים בלשונם העממית 

מלאת־החיים, שבלטה בם־ 

קו־יטיאס - ; 10 > 1 ק£ — ( 455 ( 13 — 403 לפסו;"נ), מדינאי יוחד כניגוד ללשון־הספרות 

והוגה-דעות באתונה. בן למשפחה אריסטוקרטית שהתייחסה המצועצעת של אותה תקו־ 

לסולון, וקרוב משפחה של אפלטון(ע , ערכיהם). אפשר שהיה תלמיד פה, בשליטה וירטואוזית ב¬ 

של גורגיאס. ק׳ היה ממקורבי טוקרטם ומיודד עם אלקיביאדס (ע׳ צורות מגוונות של חריזה 

ערכיהם). כנראה שהיה מעורב ב.,מהפכת ה 400 ״ (ע״ע יון, עמ׳ 447 ) ומקצב, ובמיזוג אפייני של 

ב 411 . ב 406 הוגלה לתסאליח, וב 404 חזר והיה לאחד מ 30 הטיראנים; פשטות־מחשבה מצד אחד 

לפי כסנופון "לא היה כמוהו גזלו וחמסן". ק׳ נהרג בקרב נגד ושנינות ערמומית מצד שני. 

תרסיבולוס, מנהיג הדמוקרטים באתונה׳ (ור׳ שם). השקפת-העולם הבאה לידי 

מכל מד, שכתב — חיבורים בענייני מדינאות, נאומים. מחזות ביטוי במשלי ק׳ היא שמר־ 

ואלניות — נשתמרו קטעים מועטים. הוא לא■ היה מהסופיסשים נית בעיקרה. ספקנית־פפו־ 

(ע״ע), אף־כי היה קרוב להם בדעותיו. הוא האמין בהשתכללות כחת ומבוססת על הגיון 

ההדרגתית של האדם דרך מאמציו־הוא, וטען שבני־האדם המציאי בריא ועל חוש מציאותי 



א. לפסיב ו איזר לסיפור "חד*י וההיף" 
לאיוח קרילוב 





155 


קרי י* ומן א *■דיי ץ -?ריס 


156 


מפותח, שלא-פעם גובל אפילו בצרות-אופק. בך, למשל, אוהב ק , 
לשלה חצי-לגלוג ארסיים במצדדי הקדמה המדעית, ולהצביע על 
עליונותם של כעלי החוש המעשי הפשוט עפ״ב בעלי תאוריות מתוח¬ 
כמות למיניהן( 000$ \םז$ ! 1 >זז 111 נ, 0 ק 010 ["הגנן והפילוסוף"]). 
ק׳ מצדד בשלטון חזק ה״אוכף רסנו■ על העם (אמז!^ת 8 " "ס)! 
[״הסוס והפרש״]) , ומלעיג על התמימים המקווים להשיב סוטים אל 
דרך הישר באמצעות חינוך והספה, במקום להראותם אח נחת- 
זרועה של הרשות (קאעסח 1 • 01 ) 1 ["החתול והטבח"]}. עם־זאת 
לא נמנע ק' מלחשוף את עריצותם של בעלי־השררה ( 11 א!נ 80 
אסזזסמזג ["הזאב והטלה"]) ואת יהירותם הנבובה של בני 
המעמדות העליונים ומסץז [״האווזים״] זזמקסא מ זצ&דסמל). 
["העלים והשרשים"]). 

באמצעות גאלריה עשירה של בע״ח, המגלמים על דרך האלגורית 
תכונות אנושיות שונות — אך תכופות גם באמצעות תמונות־הווי 
אלגוריות מחיי הבריות — הוקיע ק' במשליו את הפגמים בחברה 
הרוסית של זמנו: עריצות. ביורוקרטיה, שוחד, עיוות־דין. הוא 
הגיב גם על מאורעות פוליטיים, כגון פלישת נפוליון לרוסיה 
(טזזקהסזז הזז אה 80 ["הזאב במאורת כלבים"]). אך מעל-לכל 
מלגלגים משלי ק׳ ללא רחמים על חולשות אנושיות נצחיות, 
האפייניוח לכל חברה ולכל זמן: צביעות. שביעות־רצון עצמית, 
טפשות, יוהרה, רברבנות, עצלות וחנופה — ומשום־כך לא איבדו 
מעוקצם לגבי הקורא בן־ימינו. 

; 1945 ,->[ .*/ , 6301101180611 80 ) 06:181 , 00 ־ 131 :£ 

; 1958 , 00780 ) יק 180 8 • 8381 * , 10 .* 1 , 01083808 . ח . 

. 1969 ,.א ,-*>! 

ג. ס. 

בספרות העברית. בגלל היסודות האלגוריים, הסאטיריים 
וד,דידאקטיים שבהם. היו משלי ק׳ חביבים מאז־וסתמיד על סופרי 
ההשפלה. ספר משלי ק׳ — יחד עם ספר משל' לה פונטן — 
שימש דוגמה לי• ל• גורדו! (ע״ע). ש״הלאים" אח המשלים 
והתאיסס לשפה העברית ולקוראיו,: תרגום ראשון של משלי ק' 
לעברית נדפס בתוך ספרו ״משלי יהודה״ (וילנא, 1859 ). באותה 
שנה גם י״ל תרגומו של משה בן דוד הבחן רייכערסאהן (וילנא, 
תר״ך), חברו הקרוב של גורדון. מרוב חביבותו תורגם הספר שוב 
ושוב (בידי ס. ז. זינגר [ורשה, 1885 ], ח. זיסקינד [ 1891 ] ועוד). 
ויצוינו במיוחד תרגומיהם של ש. ל. גורדו!, ש. טשרניחובסקי 
וח. רייכמן. וע״ע משל, ענד 630 , 632 . 

קרים ("!.זק)!), חצי-אי בדרום בריה״ס האירופית, ומבחינה 
סינהלית מחוז (מאז 1954 ) באוקראינה. שטחו 27.000 קמ״ר, 

ובו 1,693,000 תוש׳ ( 1974 ). חצי-האי ק׳ חודר לתוך הים השחור 
(ע״ע). ומפריד בינו ובין ים אזוב (ע״ע). הוא מחובר בצפון ליבשה 
במיצר-היבשה פרקופ שרחבו המירבי 8 ק״ס. בין שלוחתו המזרחית 
הצרה — חצי-האי .קרץ׳ — ובין חצי־האי טמן שבקווקז מפריד 
מיצר ימי ברוחב 4 — 15 ק״מ. בחופו הצפוני־מזרחי מפרצים רדודים 
ומלוחים (סיווש) המופרדים מים אזוב ע״י שרטון חולי צר. בזכות 
מיקומו היה חצי־האי. כבר ביסי-קדם, לאחד השערים שבין אסיה 
לאירופה. 

רוב שטח ק׳ - הצפון והמרכז — הוא מישור גלי נמוך. דל 
בסשקעים ( 300 — 600 ם״מ בממוצע שנתי) ועשיר בימות מלוחות. 
הצומח ערכתי. לאורך החוף הדרומי־מזרחי נמשכים הרי ק׳ — 
3 רכסים מקבילים — המתרוממים מצפון לדרום ב 3 מדרגות. 
הרכסים הצפוני (שיאו 342 מי) וחחיכון ( 723 סי) בנויים חוואר, 
צפחה, אבן־גיר ואבן־חול ויוצרים רבדות שסדרונותיהן הצפוניים 
מתונים והדרומיים משופעים. הרכס הדרומי, הגבוה ביותר (שיאו 
ההר רומן־קוש — 1,545 מ׳), בנוי בעיקר אבן גיר ובנופו שליטים 


הרי־שולחן ותופעות .קרסטיות עשירות. בהרים יורדים עד 1,200 
מ״ס גשם לשנה, והם מכוסים יערות אלון, אשור ואורן. כין 
מדרונותיו התלולים של הרכס הדרומי לים השחור נמשכת רצועת 
חוף צרה ( 2 — 8 ק״ס) הנפסקח במספר מקומות ע״י מצוקים תלולים 
היורדים אל הים. את רצועת חוף זו מייחד אקלימה הים־ 
תיכוני — תוצאה ממיקומה בין רכס הררי, המונע השפעות 
אקלים יבשתי מצפון. ובין הים השחור בעל ההשפעה הממתנת. 
הטמפרטורות הממוצעות בחוף הדרומי הן • 4 בינואר ו ״ 24 ביולי. 
כמות המשקעים 800 מ״מ (במערב) — 300 מ״מ (במזרח). 

ה א וכלום יה הטסרית גורשה מק' במלה״ע ח (ר׳ להלן. 

עט׳ 157 ) ומאז רוב תושבי ק׳ הם רוסים ואוקראינים. ערי ק׳ 
הראשיות הן: סימפרופול — 275,000 תוש׳( 1974 ) ! המרכז המינהלי, 
סוואסטופול — 259,000 תוש׳ (ע' ערכיהן); קרץ׳— 145,000 תוש׳. 

הכלכלה מתבססת על תעשיה ומכרות, חקלאות, דיג ותיירות. 
בתעשיה חשובים במיוחד ייצור מכונות חקלאיות, ציוד למפעלי 
מזון, כימיקלים (על בסים המרי גלם המופקים בןמוח המלוחות). 
תעשיית מזון (שיפורי דגים ופירות, מוצרי חלב ובשד, יין) וטבק. 
בקרץ׳ מצויים מכרות ברזל ובהרי ק׳ — בחצבות שיש ואבן־בניה. 
הנמלים קרץ׳, ילטה (ע״ע) וסוואסטופול הם בסיסים לציי-דיג. בין 
ענפי החקלאות המגוונים בולט בחשיבותו גידול עצי פרי וצמחים 
סובטרופיים (זיתים, נפנים, תאנים, אנחי־אדמה) הנפוץ בחוף 
הדרומי ובעמקים. במישור הצפוני מגדלים חיטה, מספוא. צמחי 
תעשיה וירקות. ענפי חקלאות אחרים הם גידול פרחים לתעשיית 
תמרוקים וצאן לצמר. בשל מיעוט המשקעים ומקורות מים הוקמו 
בק׳ מפעלי אגירה והשקיה רבים. בערבה הצפונית פותחה מערכת 
השקיה שמקורותיה בסי הנהר דניפר (ע״ע). 

האקלים הים־תיכוני הנוח, הצמחיה הסובטרופית השופעת, נופים 
הרריים מרהיבים, אתרי עתיקות וחופי רחצה מעולים הפכו את 
דרום ק׳ לאיזור נופש ותיירות מן החשובים בבריה״מ. החשובות 
בערי־הקים בדרום הן: ילטה, גורזוף. ספאיז. אלופקח ואלושטה, 
ובן יופסוריה שבחוף המערבי. נ . ש־ . 

היסטוריה. בקי הקדומה ישבו הקיסרים והסקיתים (ע׳ 
ערכיהם). במאה ה 7 לפסו,"נ לערך התיישבו בחופיה מהגרים 
וסוחרים יווניים שהקיפו את הערים כרסונסוס (ע״ע חרסון). 
סאנסיקאפאיון (כיום-קרץ׳) ותאודוסיו, (כיום-פאודוסיה). מאז 
נודעה כ״חצי־האי של הטאורים" (שבס קווקזי; !!!*:!םסלימוס 
בסאה ה 5 לפסה״נ נכללה ק׳ בתחום ממלכת "בוספורוס 
של הקיסרים" (ע״ש מיצר קרץ׳ דהיום, סביבו התגוררו הקיסרים). 
זו ייצאה ליוון חיטה, דגים ועורות. ב 110 לערך כבשה את ק' זמנית 
ממלכת פונטום ומלכה, מתרדת 1 ש (ע״ע). מאמצע המאה ה 1 
לפסה״נ היחה בידי רומי, שראתה בה עמדה קדמית של הקיסרות, 
ונם בנתה חומה במיצר פרקופ. 

עם שקיעת האימפריה פלשו לק׳ גותים, חונים, כוזרים וקומנים 
(ע׳ ערכיהם). על-אף הסתערות הברברים נותרו בק׳ במשך מאות 
רבות מאחזים זרים: של הביזנטים, שהחזיקו במחוז כרסונסוס עד 
שנת 1000 , של סוחרי ונציה ביד,"ב, ואח״כ של ג׳נובה. מהם החזיקו 
מעמד בדרום־מזרח קי עד למאה ה 15 . ברם, כבר במאה ה 13 באו 
רוב אזורי ק׳ הפנימיים תחת שלטון "אורדת הזהב" (ע״ע טטרים, 
ענד 571 ; מונגולים, עט׳ 464 ). בעקבות פלישה מונגולית זו הלך 
והתגבש בחצי-האי עם "הטטרים של ק׳", שיצר דפוסים לאופיים 
ותרבות משלו, ששרדו עד היום. מאז נפוץ השם הטטרי "ק"׳, 
שמשמעותו ״מבצר״. במאה ה 15 הקימו הטטרים אח הח׳אנאם של 
ק׳, שהשתרע גם על הערבות שמצפון לחצי־האי. הח׳אנאט היה 
בעל חשיבות צבאית, וגם התערב במלחמות בין רוסיה ובין פולניה. 
ברם, מ 1475 בערך היה הח׳אנאס למעשה כפוף לתורכים. השפעת 



157 


לויי: — קרי :ל ■או 


158 


התורכים נסתיימה כתוצאה מחוזה קיצ׳יק קינרג׳ה (ע״ע תורכיה, 
היסטוריה) של שנת 1774 . וב 1783 נתפש כל חצי-האי קי בידי 
רוסיה: מאז הוא חלק בלתי־נסרד ממנה. בשנים 1854 — 1856 היה 
חצי-האי זירת .,מלחמת ק׳״ (ע״ע). בפלה״ע 1 היתה ק׳ במשך זמן 
קצר כבושה בידי הגרמנים ( 1918 ), וב 1920 היתה בסים לכוחות 
"הלבנים- של הגנרל הרוסי פ. נ. ורננל (ע״ע). לאחר נסיגתו הוקמה 
ב 1921 "הרפובליקה הסוציאליסטית האוטונומית של קי- במסגרת 
בריה״ם. ב 1941 , במלה״ע 11 , נתפשה כל ק׳ בידי הצבא הגרמני, 
שנאלץ לצור על מבצר סוואסטופול במשך 8 חדשים. לאחר שבודדו 
את ק' ב 1943 , כבשו אותה הרוסים מחדש ב 1944 . כיוון שחשדו 
שהאוכלוסיה שיתפה פעולה עם הגרמנים, הגלו הרוסים את הטטרים 
המקומיים באכזריות רבה לאסיה המרכזית ( 1945 ). הרפובליקה 
הקרימאית חוסלה והפכה למחוז מינהלי ( 1946 ). 0 0 

יהודים. יש עדויות לקיום מצבות יהודיות מסוף המאה ה 1 
לסה״נ. כחובות יווניות מזכירות בית תפילה ומדברות על שחרור 
עבדים בביכ-נ. במאה ה 4 שמע היארונימוס (ע״ע) מיהודים בא״י 
כי אחיהם היושבים ליד הבוספורוס — דרום־מזרח ק׳ היה קשור 
אז לחצי האי טמן, עפ״נ מיצר קרץ׳ — הם צאצאי גולי אשור, בבל 
ולוחמי בר־כוכבא. במאות ה 7 —ה 10 היה בק׳מרכז מלכות הכוזרים— 
ועל כך ע״ע. בתקופה הטטרית היתר, העיר כפא בידי ג׳נובה ומרכז 
לפסחים בק׳, ואז נתפתחו קשריהם של יהווי ק׳ ("הקרימצ׳אקים") 
שנהנו מבטחון ומשגשוג כלכלי — עם העולם הרחב. ע״פ מסורת 
רוסית היו יהודי ק׳ בין מעוררי תנועת הפתיהדים (ע״ע) במוסקווה 
במאה ה 15 . על הקראים בק׳ — ע״ע קראים, עם׳ 42/3 . ב 1475 
כבשו העת׳מאנים את מושבות ג׳נובה בק', ושעבדו את התושבים 
הסטריים לעבודות צבא. בעקבות זאת בטל השגשוג הכלכלי בק׳ 
והחלה הגירה יהודית גדולה אל פנים הממלכה העת׳מאניח. בתקופה 
זו חלה התקדגוח בין הקרימצ׳אקים המעטים שנשארו בק' ובין 
הקראים שם, וביו שתי הקבוצות יחד לבין הטטרים המקומיים. 
ועל תקופה זו ע״ע תורכיה. 

תחת שלטון הצארים ( 1783 — 1917 ) סבלו הקהילות מאד, ורבים 
היגרו לתחומי תורכיה. ב 1783 היו בק' 469 משפחות יהודיות 
(כולל קראים) שישבו בכפא, סיפפרופול, קרץ׳, אופאטוריה ועוד. 
ב 1791 נכללה ק׳ ב״תחום המושב" היהודי, אך מרכזי הפיתוח 
העיקריים הוצאו מן התחום, ביניהם הערים סוואסטופול וילטה. 
ב 1847 נמנו בק׳ 2,837 יהודים. בין השנים 1867 — 1900 היה ח. ח. 
מדיני (ע״ע) דבם של יהודי ק׳. ברבות השנים הפכו המתיישבים 
היהודים החדשים, שבאו מרוסיה, לדוב בין יהודי ק׳. ב 1897 כבר 
גרו בק' 28,700 יהודים רבניים (כ 5% מהאוכלוסיה). מלבד כ 4,500 
קראים. ב 1926 עלה מספרם עוד והגיע ל 40.000 ( 6% ) , מהם ישבו 
17,364 בסיפפרופול, 5,200 בסוואסטופול ויתרם בפאודוסיה, קרץ׳ 
ואופטוריה (ע״ע). ב 1920 יזמו חברי ״החלוץ״ (ע״ע, עמי 483/4 ) 
תנועה להתיישבות חקלאית יהודית בק׳, וייסדו את קבוצות 
.,ההכשרה״ תל-תי ( 1922 ), משמר ( 1924 ) ומעין ( 1925 ) באיזור 
ג׳אנקוי. ב 1924 יזמו השלטונות הסובייטים מבצע התיישבות רחב. 
בסיוע כספי יהודי־אמריקני, ובין מנהיגי היהודים היו שתלו בכך 
תקוות מרובות (וע״ע מועצות, ברית דר, עמ־ 779 — 781 ), אך בשנות 
ה 30 נתברר כי אין די קרקע כדי הקמת איזור יהודי עצמאי, 
ועיקר המאמצים בתחום זה הופנו לבירוביג׳ן (ע״ע). גם הקולקסי־ 
וויזציה־מאונם היתה גורם חשוב לנטישת היהודים את האיזור. 
אמנם עד 1931 כבר התיישבו ע״פ תכנית זו 5.150 משפחות יהודיות 
בק', וחלק מהיישובים האלה אף התארגן במסגרת שני אזורים 
יהודיים־לאופיים, פריידורף ( 1930 ) ולרינדורף ( 1935 ). ב 1938 היו 
בק׳ 86 קולחוזים יהודיים, ובהם כ 20,000 יהודים (!/' מכלל 
האוכלוסיה היהודית בק׳). עם הכיבוש הנאצי נתבטל היישוב 


היהודי, ועד ראשית 1942 חיסלו הגרמנים כ 20,000 מיהודי ק׳. 
סמוך לנד הכריזו הגרמנים על ק׳ כ.,נקיה" מיהודים. מיד לאתר 
המלחמה חודש היישוב, וב 1959 נמנו בק׳ 26,374 יהודים. 11,200 
מהם בסימפרופול ו 3,100 בסוואסטופול, ב 1970 נאמד מספרם 
בסימפרופול ב 15.000 ובאופאטודיה (יו 8 ט(ריה) ב 10,000 . 
י. בן צבי, נדתי ישראל, 117 — 126 . תשג״גי; ב. וכס (עודד), 
בחבלי הכליה, 138 — 145 , תזסכ״ד; י. קרן, הזזתישבות החקלאית 
היהודית בחצי־האי ק׳ ( 1922 — 41947 תשל״ב, -,״/ 36 ., 1711-1 

. 1876 • 1111 $> 11 ! -! 0£1£ <ן(} 1 ! €7 <£ £(/)>.ן 4 > 

י. ם. - מ. 

קךים, מלחמת״, מלחמה נשנים 1853 — 1856 בין רוסיה 
לתורכיה — ע״ש זירת הקרבות העיקרית. זירות צדדיות היו 
בקווקז, בים הבלטי וזמנית — במזרח הרחוק. בריטניה וצרפת 
הצטרפו לתורכיה ב 1854 . וסרדיניה — ב 1855 , ובנך הפכה 
המלחמה, להלכה. נלל־אירופית. 

עיקר המניעים הרבים למ״ק היה מצבו המדיני והצבאי המעורער 
של השלטון התורכי ("האיש החולה"), שרוסיה ניסתה להיבנות 
מהידרררותו מאז חוזה קיצ׳יק קינרג׳ה (ע״ע קפיטולציות: תורכיה, 
היסטוריה) ם 1774 . הצאר, ניקולי 1 (ע״ע), רצה להשתלט על 
נסיכויות ולכיה ומולדויה (ע״ע רומניה), ואולי גם על בולגריה 
וסרביה, ושאף להיות אפוטרופוס על הנוצרים האורתודוכסים בכל 
האימפריה העת׳סאנית המתפוררת. הוא לא השש מהתנגדות אוסט¬ 
ריה, שכן זו חבה לו תודה מאז סייע לה נגד ההונגרים ב 11849 
לדעתו, צרפת לא היתה מוכשרת, ובריטניה לא מעוניינת, להתערב. 

באביב 1853 תבע השליח הרוסי, אלכסנדר מנשיקוב ( 1787 - 
1869 ), מהתורכים להעמיד את כל הנוצרים האורתודוכסים באימפריה 
תחת חסות הצאר, וכן תבע זנויות־יתר לאורתודוכסים נא״י מול 
הננסית הקתולית (ר׳ כרך ר, עמי 340 , 1144 ). התביעות הוגשו על 
רקע התחרות ומתיחות מתמדת, ששרדו בין הכמורה האורתו¬ 
דוכסית ללאסינית (קתולית) באתרים הקדושים בא״י. ב 1847 גנבו, 
כנראה, האורתודוכסים, קישוט לאטיני, בדמות כוכב עשוי-כסף, 
מ״כנסיית-וזסולד" בבית־לחם. בהסכמת התורכים נקבע כוכב אחר 
במקומו (בסוף 1852 ), ומפתחות האתר נמסרו ללאטינים. הדבר 
העלה מאד את חמת הכמורה האורתודוכסית ומניניה הרוסים. 
התורכים סירבו לדרישות הרוסים שהגיש מנשיקוב, וביולי 1853 
תפשו הרוסים בכוח את הנסיכויות הרומניות, אך אח״כ נתקלו 
בהתנגדות תורכית מוצלחת. ב 23.9.1853 הגיעה שייסת בריטית 
לקושטא. כדי למנוע פריצת מיצר הבוספורוס בידי הרוסים. 
ב 4.10.1853 הכריזה תורכיה מלחמה על רוסיה. ב 30.11.53 השמיד 
האדמירל הרוסי פ. נאכימוב ( 1800 — 1855 ) שייטת תורכית בחוף 
סינוס (ע״ע). ב 3.1.1854 נכנסו ציי בריטניה וצרפת לים־השחור, 
ורוסיה ניתקה את יחסיה עם שתי המעצמות המערביות. בריטניה 
וצרפת הכריזו מלחמה ב 28.3.1854 . אוסטריה ופרוסיה אמנם לא 
הצטרפו למלחמה, אך כרתו ביניהן ברית, שכוונה נגד רוסיה 
( 20.4.1854 ). עתה נסתבר ני הרוסים נסתבכו במלחמה בשל שיקולים 
מוטעים. בריטניה. בראשות אברדין ופמרסטון (ע׳ ערכיהם), לא 
היתד, מוכנה להסכים לפירוק תורכיה, מחשש לאיום רוסי על 
הנתיבים להודו. צרפת ראתה עצמה מגינת הקתולים בא״י פול 
הכנסיות המזרחיות; כן שאף הקיסר ההדש, נפוליון 111 (ע״ע), 
להצלחות צבאיות מול הצאר, שבז לו. 

בעלות־הברית ריכזו את כוהותיהן בוואדנה שבבולגריה: כ 7,000 
תורכים. בפיקוד עומר פחה המוכשר ( 1809 — 1865 קרואטי שהת¬ 
אסלם); כ 27.000 אנגלים בפיקוד לורד רגלן (ת 13 ; 8 בא; 1788 — 
1855 ) < וס 40.000 צרפתים, בפיקוד סן אדנו ( 6 ״ב 0 !\/. 51 ; 1801 — 
1854 ), שאחריו באו קנרובר (!מלסז״גס; 1809 — 1895 ) ופליטיה 
(!־!•!!מיס?; 1794 — 1864 ). אולם בינתיים, בקיץ 1854 , פינו הרוסים את 
הנסיכויות הרומניות בשל איומי האוסטרים, ואלה באו במקומם כחיל-, 





159 


קדים, מלחמת־ — קרימינולוגיה 


160 



טחנה הצבא במישור כ 5 ק 5 ווה 


מצב. נפיות-הטובה האוסטרית הקניסה מאד את הצאר, בשל נסיגת 
המסיס מהנסיכויות, וכיוון שהאוססרים חצצו עתה ביניהם לבין 
האנגלים והצרפתים, הועברו עתה כוחות בעלות־הברית דרך היס 
לחצי-האי קרים. שם נועדו לכבוש את המבצר והבסיס הימי 
סוססופול (ע״ע), שבוצר ביעילות דבה בידי טוטלבן (ע״ע). אולם, 
על־אף מאמציהם במשך שנה תפיסה, לא הצליחו בעלות־הברית 
לכבוש את יעדם, ופ״ק הפכה למלחסת־עםדות — הראשונה בעת 
החדשה. גם הרוסים, בראשות סנשיקוב, לא הצליחו לשבור 
את המצור, בשל קשיי גיוס והעדר אפשרות להוביל תגבורות 
מפנים־ווסיה הרחוקה. גם בואם של 15,000 חיילי סרדיניה (שנשלחו 
ע״י קוור (ע״ע! שרצה להגביר את יוקרת ארצו) לעזרת בעלות- 
הברית, בראשית 1855 , לא השפיע על המאבק. כסה קרבות שהתנהלו 
סביב סוואסטופזל, מהם עקובים סדם■ לא הביאו לידי הכרעה; 
ביניהם: קרב נהר אלמה ( 33 ז\.ג/; 20.9.54 ); בלקלווה ( 383 ו 310 ד. £3 ; 
25.10.54 ) ; אינקרמן (מ 12 גקמאוז 11 ; 5.11.54 ) ; יוופטוריה (- £603 
אמקסד; 17.2.55 ) ; נהר צ׳רניה 15.8.55 ). הסתערות 

הפרשים האנגלים על ביצורי הרוסים בבלקלווה זכתה לפרסום 
ספרותי בשיר של סניסון (ע״ע). ככל שנמשך המאבק, בך גדלו 
קשיי שני הצדדים בשל חוסר אספקה ומגפות. ובמיוחד סבלותיהם 
של הגייסות הבריטיים בסחנותיהם הארעיים בחורף 1854/55 . 
שפורסמו ע״י וילים האוארד ראסל ( 11 :> 55 נ 1 א; 1820 — 1907 ) ב,טייםז" 
של לונדון, והביאו להתפטרות מפשלת אברדין. היה זה מקרה ראשון 
בהיסטוריה של סיקור מלחמה ע״י עתונאי. פעילותה של פ. ניטינגיל 
(ע״ע) למען נפגעי מ״ק הביאו אח״כ להקפת שירותים רפואיים 
סדירים בצבאות העולם. 

מ״ק באה לקצה מכסה טיבות, ביניהן: עייפות בל הצדדים 
ממאבק הסר־חכלית שרק חשף את חולשותיהם; עליית הצאר 
אלכסנדר 11 (ע״ע), שהיה סחות נוקשה מאביו; נטישת סוואסטופול. 
יעדן העיקרי של בעלות־הברית, ב 10.9.1855 . לאחר שהדפו הצרפתים 
את הרוסים מגבעת סאלאכוב ( 1(43333x08 ; בצרפ׳ £} 4313110 \ 1 ) 
שחלשה על העיר; כיבוש מבצר קרם (ע״ע) מידי התורכים, דבר 
שסיפק את יוקרת הרוסים; אולטימטום אוסטרי לרוסיה, שאיים 
בהצטרפות האוסטרים למלחמה אם לא יתפשר הצאר עם בעלות- 
הבריח; ופרסום ה״האם־אי־הימאיון״ (מ 8 ץ 3 וח 1-1411 -זז 93 . 18.2.1856 ) 
— מגילת הזכויות שהעניקו התורכים לנתיניהם, כולל שיפור מצב 
הנוצרים בתחומם. עם פרסום מגילת הזכויות נשמט הבסיס לטענת 
הרוסים כ■ הם הייבים להיות האפוטרופסים של הנוצרים, 

ב 10.3.1856 סיים חוזה פריס רשמית" את פ״ק. סעיפיו חייבו 
את רוסיה להסכים, בין השאר; לפירוז הים־השחור ולתיקונים 


טריטוריאליים בשפך הדנובה, שאפשרו את פתיחת הנהר לשיט 
הבין־לאומי. כן החזירה את קארס, רוב ההגבלות שהוטלו על 
רוסיה בוטלו לאחר 1870 , ובמיוחד אחרי מלחמת רוסיה—תורכיה 
בשנים 1877/8 , וחוזה ברלין ב 1878 . התוצאה הגורלית העיקרית 
של פ״ק היה ניכור הולך וגובר בין אוסטריה לרוסיה. ניכור זה נתן 
את אותותיו בבידודה ובהבסתה של אוסטריה במלחמות 859 ! ו 1866 
ובהדיפתה לזרועות גרמניה. 

מ״ק השפיעה בעקיפין גם על א״י, שכן הסיוע שהושיטו 
בריטניה, סרדיניה וצרפת לתורכיה במשך המלחמה גרם לפתיחות 
חדשה של השלטון המקומי כלפי נציגי מדינות אלה ואזרחיהן בארץ־ 
הקודש. לאחר מ״ק הותר בין השאר השימוש בפעמונים (במקום 
נקישות על לוחות עץ או מתכת) לכנסיות הנוצריות בארץ. 

0111111116 '! 61 ( 1856 — 1854 ) 07177166 46 0116716 14 , 014101100 ש!) .£ 

0714 871210714 ,ץש 1 ז 0 קוחל> 7 , 1 ־ 1 ; 1936 , 6671061 ^ 81170 ! 166 < 0 !ווא״ 113 ) 1 >״ק .) 1 ), אייכהורן ( 11 זסו 10111 \! ■\ 1 ), 
אלכסנדר (! 110 ״ 3 צ 13 ל, .?) וסטאוב ( 5121111 . 9 ). 

האסכולה של אדלר (ע״ע) הפנתה את עיקר ההסבר, במיוחד 
במחקר עבריינות הנוער, לרגש נחיתות, המוצא את ביטויו בתגובה 
של ״מחאה זכרית". איסנק ( 010 ״ 0 !ץ£ . 14 ) ניסה לשלב בין הגישה 
הביולוגית לביו הגישה הפסיכולוגית, במיוחד. בהתבססו על תאוריית 
האינטרוברטיס והאכסטרוברטים של יונג (ע״ע). אינסק טען כי 
רגישותו של אדם להתנאה (; 111001111 ( 0001 ) מהווה גורם מכריע 
בהתנהגותו. הפשיעה נובעת מחוסר יכולת להפנים נורמות חברתיות 
בתהליך התנאתי. אסכולה פסיכולוגית הבנויה באופן ישיר על התנאה 
אופרנטית ( 000111110111118 ז 30 ־ו 0 ק 0 ) השפיעה רבות בשנים האחרונות 
על הקמת מוסדות לאסירים, בהם מנסים שיטות שונות של כלכלת 
אסימונים (ץסזססססס סס!!״! = כלכלה מלאכותית הבנויה על מתן 
שכר ועונש ע״י שימוש פנימי במטבע של המוסד). 

לאחרונה מושם הדגש העיקרי בק׳ על הגישה הסוציולוגית! 
ראשיתה בעבודותיהם של האיטלקי פרי ( 1 ;ז 0 ? .£). שהדגיש את 
הקשר בין פשיעה לתנאים חברתיים ירודים. ושל הסוציולוג הצרפתי 
דירקם (ע״ע), שעסק. בין השאר, בבעיית הפשיעה והסטיה החב¬ 
רתית. דירקם הקר את התנאים החברתיים של תופעות אלה, והראה 
ששיעורם עולה במצבים של שינוי חברתי מהיר, המערער את כללי 
ההתנהגות המקובלים (מצב אנומיה — חוסר נורמות חברתיות). 
תרומה נכבדה לקידום הנישה הסוציולוגית נמצאה בעבודות של 
הסטטיסטיקאי הבלגי קטלה (ע״ע), שבדק נתונים אודות פשע במספר 
ארצות אירופיות כדי להוכיח את הקשר בין גורמים חברתיים לבין 
הפשיעה, ושל טארד ( 10 !; 73 . 0 ). שהסביר את תהליך החיקוי בו 
מועברת צורת התנהגות, כולל התנהגות פושעת, מאיש לרעהו. 

בד בבד התפתחה הגישה הרדיקלית, הקשורה לתאוריה של מרכס 
(ע״ע). ההולנדי בונגרס ( 8008015 .£) הבהיר עמדה זו בסארו את 
תנאיו החברתיים של המעמד הנמוך — עוני, אבטלה, דיור רעוע, 


חוסר השכלה — כגורמים משמעותיים בהתהוות התנהגות פושעת. 

במרוצת השניפ היתד, אה,"ב למרכז חקר הגישה הסוציולוגית! 
קבוצת סוציולוגים באוניברסיטת שיקאגו הקימה בשנות ה 0 נ אסכולה 
שפיתחה את האקולוגיה של הפשיעה, איתורה וקביעת מקומה באזורי 
מגורים שונים. כ״כ עסקה קבוצה זו במחקרי שדה בלתי־אמצעיים 
של סוגי אנשים שונים המשתייכים לשולי החברה■ אסכולה זו ראתה 
בהתפוררות המסגרות החברתיות גורם עיקרי בהיווצרות תופעות 
סוטות, במיוחד אצל מהגרים, העוברים תהליך של שינוי נורמות 
וערכים, וכן הדגישה את חשיבות התרבות ומסורת העבריינות 
המטופחות ע״י כנופיות. 

רוברט מרטון ( 8100100 ), סוציולוג אמריקני, טען בשנות ה 40 
שסטיה נוצרת בתוצאה מעיפות הפרט עם ערכי החברה, כשקיים 
פער בין המטרות הנשגבות של החברה לבין האמצעים שהיא מעמידה 
לרשות הפרט להשגתם. 

בשנות ה 50 פותחה הגישה הסוציולוגית, עם פרסומם של מחקרים 
על עברינות־נער (ע״ע), הפועלת במסגרת של תת־תרבות עבריינית, 
בד, מתגבשים ערכים המאפשרים ומעודדים, ולעתים אף מחייבים, 
התנגשות עם כללי החברה, הפרת חוקיה ופעולות סוטות שונות. 
היא נושאת מערכת נורמות מיוחדת, הדוגלת במעשי עבריינות 
כאמצעי להשיג הערכה ומעמד בחברה ובסביבה המיידית. במסגרת 
אותה תת־תרבות רבים מוצאים מענה משותף לבעיות אישיות של 
ניכור חברתי, העדר הערכה, תחושת תסכול וייאוש• הדגש מושם 
על נוקשות המסגרת הנורמטיווית, על הניגוד הקטבי בין תת־תרבות 
לבין תרבותה של החברה בכללה, ועל השפעתם הכוללנית והכפייתית 
של ערני בני הנוער. 

רוב המחקרים על עבריינות־נוער עוסקים בנוער סבני המעמד 
הנמוך! בישראל עסקו שוהם ורהב גם באיתור ותיאור של "בני־ 
טובים", הבאים ממעמד מבוסם ומרקע משפחתי תקין וטוב ומסתב¬ 
כים בפלילים. גם במקומות אחרים נעשו מחקרים המצביעים על 
שיעור ניכר של גילויי התנהגות סוטה בקרב בני המעמד הבינוני, 
שרובו אינו משתקף בסטטיסטיקות הרשמיות. מתוך מחקרים של 
דיווח עצמי ( 108 ד 01 ק 801£-00 ) נתברר, שאפילו אנשים שלא הסתבבו 
בפלילים עברו, בייחוד בגיל צעיר, מספר ניכר של עבירות שעליהן 
לא נתפסו ולא נשפטו. נתונים כאלה מאשרים את טענות האסכולה 
התיונית ( 1381:11108 ) או את התאוריה של הטלת כתם ( 5118102 ). 
אסכולה זו גורסת שיש להימנע פעיסוק־יחר בפושעים ובנשפטים 
ובמעשיהם; יש לתת את הדעת ליחס החברה כלפי מעשים אלה 
ומבצעיהם. חסידי אסכולה זו סבורים. ני אין האדם פועל תמיד מתוך 
שליטה עצמית מוחלטת, ואף לא מתוך התמסרות מוחלטת למערכת 
ערכים סוטים. התנהגותו וערכיו מושפעים בעיקר מיחס החברה 
ותגובותיה כלפיו. פיקוח חברתי נוקשה סדי, גילויי נידוי והטלת 
כתם וכן הרחקת אדם מהמסגרות הרגילות של החברה — כל אלה 
עלולים להוות תחילת תהליך ההידרדרות אל עבר הפשיעה. 

א. למרט (!! £0010 .£), א. בקר (! 80010 ). ק. אדיקסון( 1115110 !£) 
ואחרים טוענים שיש לרכז את עיקר המחקר הקרימינולוג' במשמעות 
הניתנת למחקר ע״י החברה, ובמיוחד — ע״י המופקדים על חקיקת 
חוקים ואכיפתם. 

אסכולה של הק׳ החדשה, הדוגלת בנקודת השקפה אחרת. היא 
האסכולה הביקרתית או הקונפליקטית. היא הרחיבה את הגישה החיו- 
גית ומיקדה את עניינה במשפט הפלילי עצמו בהטעימה, בי על הק׳ 
לעקוב מקרוב אחר תהליכים ושיקולים פוליטיים בחקיקת החוקים 
בתחום הפלילי ובאכיפתם הלנה למעשה. 

התרכזות בסוגים ספציפיים של פשיעה הביאה לעריכת מחקרים 
בתחומים שונים וליצירת שורה שלפה של תאוריות, הדנות בסוגים 
מסוימים של סטיה. ביניהם — עבריינות הצווארון הלבן. אדוין 
סררלנד ( 0112011 * 50 ) הצביע על כך, כי החברות הגדולות והמכוב־ 



163 


קדימינולוגיו! — קרץ 


164 


דות ביותר הן עברייניות בעברן לעתים מזומנות על החוק. מאז 
פרסום מחקרו נסוש ויכוח בין הרואים בהפרות אלה עבריינות 
ממשית לביו הטוענים כי אין לכלול מעשים ומחדליב אלה במסגרת 
מעשי פשיעה. הפשע המאורגן זכה גם הוא למחקרים מיוחדים, בהם 
נעשו נסיונות לאמוד את הקפו והשפעתו על חיי־החברה והפוליטיקה. 
כ״ב הוקדשו מחקרים מיוחדים למגוון רב של פשעים, ההל ברצח, 
שוד ואונס. גניבה ותקיפה, ועד לעבירות תנועה. 

תחום מהקר נוסף, הניבוי, הוא נסיון לזהות את האפיונים המצ¬ 
ביעים על הטתברות גדולה שאדם יהפוך לעבריין. כן נערכים נסיונות 
לבדיקת נתונים על אסירים כדי לברר את מידת הסיכון שבשהרורם 
המוקדם. הק׳ עוסקת גם בתופעות חברתיות שונות שיש להן קשר עם 
פשיעה, כגון התמכרות לסמים (ע״ע סמים משכרים), משקאות 
ואלימות. כך בודקים, למשל, את השפעת הסמים על הגוף, את ההבד¬ 
לים בין סוגיהם השונים וכן את ההגדרה המדויקת של תלות גופנית 
ונפשית, דרכי גמילה והתועלת בעריבת משפט פלילי כאמצעי 
לעקירת התופעה. 

בשלושים השנים האחרונות התפתח במסגרת הק׳ תחום ה ו ו י ק¬ 
ם י מ ו ל ו נ י ה (מאטד זמססז׳ו ־־ קרבן) ע״י ב. מנדלסון (שהיה עו״ד 
ברומניה ועלה לישראל) והחוקר הגרמני פון הנטיג (סס׳י .מ 
!}!זחפמ). גירסתם היא, כי אין להביו את מלוא המשמעות של מעשה 
פשע ללא התייחסות לחלקו של הקרבן ולרקמת היחסים בינו לבין 
הפושע. אין הפשע מתפרש באופן חד-מסדי. כשכל האשמה רובצת 
רק על הפושע. עפ״ר מתבצע פשע כתוצאה מפעולת גומלין בין 
הפושע לבין קרבנו, המזמין לעתים את הפורענות ע״י מעשים 
ומחדלים, כגון התגרות, קנטור, התרשלות, פיתוי, הזנחה, קנאה 
וכיו׳־ב. 

הנחה תאורטית זו מצאה אישור בשורה של מחקרים על חלקו של 
הקרבן ביצירת התנאים המוקדמים לביצוע העבירה. עם המחקרים 
הבולטים בתחום זה נמנות עבודותיהם של מ. וולפגנג ( 8 מ ¥01£83 \) 
על רצח. ושל מנחם אמיר, קרימינולוג ישראלי, על אונם. כן הוקדשה 
תשומת-לב לאפשרות של פיצוי הקרבן, ובמספר ארצות הוחלט לקיים 
תכנית ממשלתית לפיצוי קרבנות של פשעים אלימים. 

תחום נוסף בוויקטימולוגיה הוא תפקידו של ה צ ו ם ה במשולש: 
פושע, קרבו. צופה; נדונה האפשרות לחייבו לפעול למניעת 
הפשיעה ולהצלת הקרבן. כן נבחנים השיקולים הפסיכולוגיים והמו¬ 
סריים המשפיעים על הצופה, המיקטימולוגיה בודקת גם נפגעי אסו¬ 
נות טבע. השמדת־עם ותאונות הכנס העולמי הראשון לוויקטיסו- 
לוגיה נערן בירושלים ב 1973 . 

מקצוע נוסף בק׳ הוא ה פ נו לוג י ה, הבוחנת את אמצעי הע¬ 
נישה השונים ותוצאותיהם, כגון הרתעה, שיקום, כפרה, מניעה ונקמה• 
שיטות הענישה משתנות בהתאם לזמן ולמטרות שהחברה מציבה 
לעצמה, והן כוללות; פגיעות בגוף (המתה וכריתת איברים וכן הלק¬ 
אות ועינויים), צורות שונות של השפלה, שלילת זכויות ובידורו של 
העבריין מן החברה, לרבות הגליה ומאסר. במאה ה 19 חיפשה הפנו- 
לוגיה דרו יעילה להחזיק שפוטים במאסר; לאחרונה היא בוחנת 
שיטות הדשות כתחליף למאסר, ביניהן: העמדת האדם בפבחן, שח- 
רור־מוקדם ממאסר בתנאי מבחן 110 סזב<ע), עונש-על-תנאי, קנם, 
פיצויים ושירות לציבור. בן נבחנות דרכים שונות לטיפול בעבריין, 
בהסתייעות בעבריינים־לשעבר לצורך טיפול בעבריינים אחרים, או 
יצירת מגע בלתי־אמצעי בין עובדי־רהוב לבין קבוצות־שוליים. 

בתחום ההגנה החברתית נ:> 5 ת:>):)( 1 1 ג 1 *> 5 ) נערכים דיונים 
פילוסופיים ומעשיים בדרכים שבהן ניתן להתמודד עם פשיעה. הדיון 
הפילוסופי מתרכז בבחינת המידה הפותרת להתערבות ההברה בחיי 
הפרם כרי לפקח על התנהגות סוטה ומזיקה, ואילו במישור המעשי 
נבחנים אמצעים לשיפור פני החברה ולסילוק התנאים המביאים להת¬ 
נהגות עבריינים. האו״ם (ע״ע אמות מאחדות) הקים יחידה מיוחדת 


*מ&־ם 1 ג( 30€ 4 > 51x11011 ("המחלקה להגנה חברתית"), המטפלת 
בהגנה חברתית ויוזמת מחקרים וכנסים בי״ל בנושאים הקשורים 
במניעת הפשע. 

תורת הקרימינליסטיקה, שהיא מדע הקשור בפעילות 
המשטרה (ע״ע), היא הנותנת לאחרונה דחף נוסף להתפתחות חק ׳ . 
מדעי ההתנהגות ומרעי החיים מספקים נתונים וחידושים, המאפשרים 
למשטרה להשתמש בטכניקה משוכללת לגילוי פשעים ומבצעיהם, 
ביניהם הפוליגרף (מכונת האמת), זיהוי טביעות אצבעות, קולות 
וכתמי־רם. במשטרת ישראל קיימת מחלקה לזיהוי פלילי, המצוידת 
במכשירים מעבדתיים משוכללים, והעוסקת, בשיתוף עם מדענים, 
במחקר ובפיתוח כלים חדישים. 

במדינת ישראל קיימים שלושה מכונים לק׳: באוניברסיטה העב¬ 
רית, באוניברסיטת בר־אילן ובאוניברסיטת תל־אביב. כן נלמדת הק׳ 
במחלקות השונות למדעי ההתנהגות. בבת״ס לעבודה סוציאלית 
ובפקולטות למשפטים. קיימת אגודה לק׳ (שכינוסה הראשון נערך 
ב 1975 ), אגודה לרפואה משפטית (ע״ע) ואגודה לטיפול באסיר 
המשוחרר. 

ס. אמיר, תתפחחויוח תיאורטיות ואספיריות בויקטימולוניה, תשק׳־נ; 

הנ״ל, ביבליוגרפיה על תפשע בישראל. 1948 — 1974 , 1974 ; נ. ש. 

שוהם-ג. רהב, ק', 1975 ; .)!סעו .£ . 34 - , 5317112 ,. 1 ~ 0111151011 ( .זז 

;* 1970 ,״״,,״,״-״;ל) 1,1,7 , /מ)"/).""" , / / 0 ע 7110£ * 31 סצ 43 * 7 ,( 431 ) 3118 § 

. 1 - 308 § 011 ׳% . 7 . 51 ;* 1970 ,. 0 , 05407 ־ 0 .א . 11041403-19 ) 50 .£ 

-מ,/)( 7 003 11014 .) /ס עע 500070 ׳, 4 7 ,(. 035 ) 00 ) 101105 . 19 — 2 ) 5381 

. 1 ;* 1973 . 1 ״) 047 י,' 7 070,3 43 " 7 , 1055 ) 8001 . 0 .׳ 4 ו ;* 1970 , 51 ) 30 ) 91 
. 1974 ,י< 8 ) 7 ״.״,,׳.,) 1 ,(. 035 ) ,, 1,17 ',' ..") - 1.1:1 ,; 4 ) 11 
ל. של. 

קדימר, סר וילים תז־ל — 111101 ) 0 311431 ) 1 מ)ב 11 נו\ג ז $1 — 
( 1838 — 1968 ). ' פנהיג־פועלים ופאציפיסט אנגלי• ק , . נגר 
במקצועו, היה ממייסדי האיגוד המקצועי המאוחד של נגרי הריהוס 
והבניה ( 1860 ). זמן־מה היה מזכיר הסניף הבריטי של האינטרנציונל 
(ע״ע) הראשון. ב 1870 הקים ועדת פועלים למען ניטרליות במלהמת 
נרמניה־צרפת; ועדה זו נהיתה לאגודת פועלים למען השלום וק׳ 
היה מזכירה. ק- היה חבר הפרלמנט מטעם הליברלים 
בשנים 1895-1885 19001 — 1908 . ב 1887 ייסד את כנם־השלום הביר 
פרלמנטרי והיה מזכיר הליגה למען בוררות בי״ל. ב 1903 קיבל את 
פרס־נובל לשלום, וב 1907 — תואר אבירות. ק׳ היה ידידם של 
מציגי וגריבלרי. 

קרין(מ 60 ג}) 1 ), משפדת מוסיקאים יהודים רוסים, שהוציאה לפחות 
10 מוסיקאים חשובים. 

1 ) גריגורי אברמוביץ׳ ק׳ -- 140 אק 6 ^ 7 ממןסז״קז 
.) 1 1 ימ 8 - ( 1880 , ניז׳ני-נובגודוד — 1955 , פוסקווה).מורו הראשון 
חיח אביו, כנר וחוקר המוסיקה היהודית. לאחר תום לימודיו (אצל 
גלייר במוסקווה ואצל דגר [ע״ע] בלייפציג) היה לאחד מראשי 
תנועת המוסיקה היהודית ברוסיה. הרבה להלחין יצירות קאמריוח. 
ובנוסף להן, קונצ׳רטו לכינור. "רפסודיה עברית" לקלדנית ותזמורת. 
שורת סימפוניות — "דוד ושאול" ו״שירת דור׳ ועוד. סגנונו חדשני 
וסבנה יצירותיו מורכב וקשה. 

2 ) אלכסנךד אברמוביץ׳ ק׳ —ק 71 ז 031 א 716 \ 7 
.מ זימפסא — ( 1883 , ניז׳ני־נ 1 בגורוד — 1951 , סוסקווח), אחיו 
של( 1 ). השתלם בנגינה בצ׳לו ובהלחנה בקונסדווטוריון של פוסקווה, 
וב 1912 היה שם למורה. ביצירותיו המוקדמות, קאסריות ברובן, 
מורגשת השפעתם של גריג (ע״ע). של סקרינין(ע״ע) ושל ה״אימ- 
פרסיוניסטים הצרפתים". 

התעניינותו במוסיקה יהודית החלה ב 1908 . ויצירתו הראשונה 
בתחום זח, "רישומים יהודיים" לקלרנית ולרביעית לכלי-קשת, 
חוברה ב 1909/10 . באותו הזמן היה ק׳ לאחד מראשי התנועה 
המוסיקלית היהודית וחבר פעיל כ״אגודה לזמר-עם יהודי". מאוחד. 




165 


קרי, — קרינה 


166 


עת קיימת הבהנה ברורה נין• יצירותיו הנושאות אופי יהודי ("שידי 
הגטו". "קאפרים עברי" לכינור ולפסנתר. ,קדיש" לטנור, מקהלה 
ותזמורת: "זגמוק", אופרה: מוסיקה למחזה "בלילה בשוק הישן" 
לי.ל. פרץ ועוד) ובין היצירות שאינן כאלה ("הוורד והצלב", מחזור 
שירים לפיוטים של א.בלנק: "לאורנציה", באלט ועוד). 

. 1928 .ז. ,־״־ 51660 _ 1 

3 ) י ו ל י א ך ג ר י גי ר י ו ו י ץ׳ ק' — דה 0 :־וץס 1 נ׳ 1 ק 1 
.מ — (נר 1913 , סוסקווה), בנו של ( 1 ). הלחין יצירות קאמריות. 
אד כוחו גדול דווקא ביצירותיו התזמרתיות: בלדה, שירה־לירית 
לפסנתר ולתזמורת, מבוא סימפוני, ״חורבך ( 1929 ). לאחר שנים 
אחדות שב למוסקווה, ומאז נעשה סגנונו פשוט-יותר. 

הכנר דוד ק׳ הוא אחיהם של ( 1 ) ו( 2 ). * חנ , 

קרץ, סטיון — ־״ 3 ־ 0 0 ־ 11 ת!> 31 — ( 1871 . ניוארק [נירג׳רזין — 
1900 , באדנוויילר [גרמניה]), סופר אמריקני. ק׳, בנו של 
כומר, התיישב בניו-יורק בתום לימודים בלתי־סדירים. וחי בה חיי 
עוני־מרצון והתקוממות אנטי־דתית. את שנותיו האחרונות בילה 
בעיקר באנגליה. 

ק׳ נכשל פעמים רבות בנסיונותיו בתהום העתונות וביצירה 
הספרותית. הצלחתו הראשונה היתה הניחוח הפסיכולוגי־ראליסטי 
של נפש חייל צעיר במערבולת מלחמת-האזדחים, ־ 83118 1 >־ 8 :> 11 ז 
־ 0011138 }ס (״האות האדום על אומץ־לב״), 1895 . באותה שנה י״ל 
קובץ־השירים 5 ז־ 1 >: 8 ־ 1 ־ 813 £י £1 ("הרפבים השחורים"), בחרחים 
חפשיים, וב 1893 — רומן משכנות־העוני הנועז בראליזם שלו, 
!]־־־ 81 ־* 0£ 1 ־ 01 \ :־! 4388 ^ (,מגי: נערת־רחוב"). בעקבות 
ההד החזק שעורר ספרו על המלחמה, נשלח ק׳ ככתב־מלחמה 
למכסיקו, קובה ויוון. חוויות מסעותיו הועלו בסיפוריו הקצרים, 
שהנודע בהם הוא 8031 < 1 ־ע 0 (״הספינה הפתוחה״), 1898 . — 
ק' היה מראשוני הנסורליסטים בספרות אה״ב. הסתירות שבין 
הדחפים הבהמיים הטבועים באדם ובין כללי האתיקה והאצילות 
האידיאליים הן תמצית יצירתו. מכתביו נתפרסמו ב 1960 . 

• £16 0111001 4 :.ל) . 5 , 31111120 ) 8 .. 8 ; 1950 ,. 0 . 5 ,ח 13 ח׳ג־ 3 ת€ט .( 

• £0 מ׳׳< 5 71111111 .€ 4 ;■€ . 5 {ס 471 760 ,(. 611 ) . 1 ) 1 ; 110 1972 

. 1974 

קר י 1 ה ( 3111311011 ־), בפיסיקה, צורה של מעבר אנרגיה, וכן 
ה ת ה ל י ד שבו נוצרת האנרגיה הניתנת להעברה בצורה זו. 

לפי ההשקפה המודרנית מתוארת ק׳ כזרימה של הלקיקים אלמנ¬ 
טריים (ע״ע), או מורכבים־יותר, המעבירים את האנרגיה שלהם 
ממקום למקום תוד כדי מעופם. בהשאלה מכונה עצם יצירת החלקי¬ 
קים האלה ק', ולפעמים קוראים כד לחלקיקים עצמם, נאשר מתכוו¬ 
נים להדגיש את יכלתם להעביר אנרגיה. חלוקת הק׳ לסוגיה מבוססת 
על אופן גילויה ואין בה בהכרח משום הפרדה פיסיקלית מהותית. 
שבי סוגי ק , מקובלים הם ק־ אלקטרומגנטית (ק׳ א״ם — קרינת 
אור. קרינת ״חום״ [קי אינפרה־אדופה], קרינת רדיו, ונו׳ [ע״ע 
ספקטרום וספקטרוסקופיה]) וק׳ רדיואקטיווית (ק׳ ר״א). ק׳ א״מ 
נישאת ע״י פוטונים (ע״ע) בעלי אנרגיות נמונות־יחסית: אלה הם 
חלקיקים בעלי-מסת-מנוחה (ע״ע יחסות) 0 , הנעים במהירות האור. 
הק׳ הר״א נישאת, למשל, ע״י אלקטרונים. נוטרונים וחלקיקי ", 
שהם בעלי מסת-מנוהה סופית, וכן ע״י פוטונים בעלי אנרגיות גבוהות. 

ע״פ עקרון הדואליות (ע״ע קונטים, תורת דר) ניתן להסתכל על 
ק׳ גם נעל מעבר אנרגיה■ ע״י גלים (או יצירת הגלים הללו, או 
הגלים עצמם). בכל תהליך פיסיקלי דומיננטי אפיו הגלי של 
החלקיק, כאשר אורך גל דה בדולי (ע״ע) שלו נדול, בעוד שהאופי 
החל ק יק י בא לידי ביטוי כאשר אורך הגל קטן. אורן גל זה 
נתון ע״י המשוואה 

ע£/ ־ 0 ו 1 = ק/ 11 = 3 ( 1 ) 

( 8 — הקבוע של פלנק, ק — התנע של החלקיק, יי — מהירותו. 


£ — האנרגיה שלו ו־ — מהירות האור), הקושרת בין אורד 
הגל של הק' לבין התנע שלה. עבור חלקיק בעל ססת-מנוחה 0 
(הנע אפוא במהירות האור) הופכת נוסחה ( 1 ) להיות 

£/ 60 ־ 2 ( 2 ) 

כאשר מסת-המנוחה ־ ת 1 היא בעלת גודל סופי(חלקיק מסיווי) ניתן 
לכתוב את אוח־ הגל גם באופן 

( 0 ״וו 1 ץ)/ 11 = 2 ( 3 ) 

כאשר 1 לקוח מתורת היחסות (ע״ע) הפרטית: 

״־( ־ ־/ ־ ׳\- 1 ) = ץ. ( 4 ) 

לחלקיקים בעלי מסת־מנוחה סופית, הנעים במהירויות בסדר־גודל 

של מהירות האור, יש ארכי-גל קרובים לאורך גל קומפטון (ע״ע) 

שלהם 1 ס״וה/ 11 ־״ 2 . ( 5 ) 

אלה ארכי־גל קצרים ביותר. אפילו עבור האלקטרון, שהוא אחד 
החלקיקים בעלי המסות הקטנות־ביותר מבין החלקיקים הפסיוויים, 
אורד גל זה הוא 

״'- 10 א 2.4 ־ 1 ־ 0 ־■ 4 . 0.024 = ־ 2 . ( 6 ) 

כלר. אורד־גל מספיק קטן כדי שאפיה החלקיקי של קרינת אלקטרו¬ 
נים יהיה השולט. לעומתם. לחלקיקים בעלי מסת־מנוחה 0 , כמו 
הפוטונים (נושאי הק׳ הא״ם) והפונונים (נושאי הק׳ האקוסטית. 
שהם "דמויי חלקיקים"), יכולים להיות ארכי-גל כלשהם, וכאן בא 
האופי הגלי של ק" אלו לידי ביטוי במקרים רבים. לעתים מופיעה 
הק׳ כגל בעל משרעת מקרוסקופית ובעל תדירות מופע מוגדרים- 
היטב (=גל ק והר נ טי): דבר זה ייתכן רק כאשר חלקיקי הק׳ 
הם בוסונים (ע״ע חלקיקים אלמנטריים). כך, למשל, ניתן לקבל ק׳ 
א״מ קוהרנטית בתדירות רדיו כלשהי כל-אימת שמפעילים מתח- 
חילופין על אנטנת-שידור. לא-נן לגבי קרינת פרמיונים (ע״ע שם): 
ולדוגמה: אי-אפשר לקבל אלומת פרוטונים שניתן לראותה כגל 
קוהרנטי. 

בכל מקרה ניתן להסתכל על הק׳ כאילו נפלטה בקצב קבוע 
ממספר גדול של מקורות נקודתיים, כאשר אין בליעה, ובמרחק 8 
גדול מן המקורות, יורדת עצמת שטף האנרגיה 1 — נפי שהיא נמדדת 
ע״י מספר החלקיקים העוברים ביחידת־זמן דרך יחידת-שטח ניצבת 
לניוון ההתקדמות — כמו ריבוע המרחק: 

1/8 2 ־־ 1 . ( 7 ) 

תהליך גילוי הק׳ מתרחש נאשר חלקיק ק׳ נבלע ע״י "חלקיק 
מגלה" או ע״י קכוצת "חלקיקים מגלים", וכתוצאה מכד משתנים 
האנרגיה והתנע של החלקיק המגלה, או הוא עצמו < משינויים אלה 
ניתן ללמוד על הגעתו של חלקיק הק , . והרי דוגמות אחדות: 1 ) פוטון 
של אור צהוב מניע מן השמש אל רשתית העין ונבלע שם ע״י 
אלקטרון. עקב גידול האנרגיה של האלקטרון הוא יוצר אות חשמלי 
באלקטרונים של עצב־הראיה. אלך מעבירים את האות למרכז־ 
הראיה במוח, הרושם את העובדה ש.,נראה אור צהוב״. 2 ) קרינת־ 
הום מן השמש נופלת על משטה־קולס של דיד־שמש ונבלעת ע״י 
החלקיקים במשטח. כך גדלה האנרגיה הקינטית של החלקיקים, כלו׳, 
הטמפרטורה שלהם עולה. 3 ) אלומת ק׳ של נוסרינים נופלת על 
מיכל גדול ובו, 001 ונבלעת ע״י גרעין כלור. כתוצאה מכד הופך 
אחד מן הנוטרונים של גרעין הכלור לפרוטון. ואלקטדון נפלט 
החוצה. הכלור ף* 01 ) הופך לארגון (י ־ , 2 ), וגילוי כימי של 
במיכל מעיד על קרינת הנוטרינים הראשונית. 

תהליך יצירת הק' (פליטת ק׳) מתרחש כאשד חלקיק, או 
קבוצת חלקיקים, פולטת חלקיק ק': זהו תהליך הפוך לתהליך 
הבליעה הנ״ל. 




167 


קרינדז 


1(8 


ספקטרום האנרגיה (או אורך הגל) של הק׳ הנפלטת תלוי 
בחומר הפולט. פליטת חלקיק קי. ובן בליעתו, קשורות תמיד בפעבר 
של החומר הפולט (או הבולע) ממצב אנרגטי אחד למשנהו, משום 
כך, תנאי ראשוני לקבלת אורך־גל מסוים בק׳ הנפלטת (או לבליעתו 
של אודו־גל מסוים) הוא הימצאותן של שתי רמות אנרגיה בחומר 
הפולט (או הבולע). במרווח המתאים (ע־׳ע אטום: ספקסרום), לשם 
פליטת חלקיק הק' חייב חלקיק החופר להימצא מלכתחילה ברמה 
הגבוהה־יותר. ולשם בליעתו — ברמה הנמוכה־יותר. מערכות פיסי¬ 
קליות נוטות להימצא ברמות האנרגיה הנמוכות־ביותר. אכלום 
הרמות הגבוהות גדל עם הטמפרטורה של החומר (אם יש שיווי־ 
משקל תרמי), כשאין שיווי-משקל תרפי תלוי האכלוס בעירור 
אחר בתוכו (כמו. לפשל, העירור החשמלי בנורת נאון). מכאן 
נובעים אחדים מן ההבדלים בעצמות של ארכי־הגל הנמצאים 
בק׳. כאשר נוצרת הק׳ היא עשויה להיבלע שנית בחוסר הפולם, 
ובן לעבור תהליכי התנגשות, בליעה ופליטה רבים בתוכו. גם 
תהליכים אלה שולטים בחלוקת העצמות של ארכי־הגל הנמצאים 
בק׳ הנפלטת מהחומר. שכן גם הם תלויים באכלוס הרמות. 

גוש חומר "שקוף" לק׳ באורך־גל מסוים, אם הסיכוי של חלקיק 
הק' למעבר חפשי בחומר גבוה. חופר "אטום" לאותה הק/ אם הסיכוי 
של חלקיק הק׳ למעבר שאינו מלווה התנגשות כלשהי אפסי■ ישנם 
סוגי ״אטימות״ רבים, בהתאם למהות ההתנגשויות: אטימות לבליעה, 
להתנגשות אלסטית. לשינוי מהות הק׳ ע״י אינטראקציה כלשהי. 
וכד׳. באורח דומה קיימים אמנס גס סוגי "שקיפות" שונים, אך יחד 
עם־זאת חומר הוא ,.שקוף" כשהוא שקוף לכל סוג של אינטראקציה. 
הק׳ הנפלטת החוצה מחומר השקוף לבליעה באה מכל מקום בתוך 
החומד: זו הנפלטת החוצה מחומר אסום לבליעה באה ברובה־הגדול 
מעומק השווה לדדו־החפשית הממוצעת של החלקיק בתוך החומר 
בטרם ייבלע. שכן גבוהה ההסתברות כי ק׳ הנוצרת בעומק גדול- 
יותר תיבלע בטרם תגיע החוצה. במעבר ממקור שקוף למקור אסום 
משתנה ספקסרום הק׳. כאשר ד,ק׳ באה מחומר אסום הנמצא 
בשיווי־משקל תרמי, היא מכונה "ק , תרמית". ק׳ א״מ תרמית 
הבאה ממקור האטום לבליעה נקראת גם קרינת "גוף שחור" 
(ר׳ להלז)• 

פתוו מכלול הנושאים הקשורים בק׳ יידונו 4 נושאים: 1 ) ק' 
אלקטרומגנטית (ק׳ א״מ); 2 ) ק׳ גרעינית ; 3 ) מעבר של ק׳ בחומר .■ 
4 ) ק׳ קוסמית. 

1 ) ק' א" מ היא ק׳ של פוטונים. פוטונים יכולים להיווצר 
או להיבלע רק בחומר טעון מסען חשמלי. כתוצאה מפליטת פוטון 
קטנה האנרגיה של החומד והוא "נרתע" לאחור, בעוד שאנרגיית 
החומר הבולע עולה באותו שיעור והוא .,נדחף" קדימה. הפוטון 
נראה כאילו הוא מעביר כוח ואנרגיה בין שני המטענים. עקב תבונה 
מיוחדת זו קשור בפוטון שדה אלקטרומגנטי, שע״פ הגדרתו הוא 
קיים בנקודה כלשהי במרחב אם חלקיק טעון המושם בנקודה זו 
מואץ (או מואט), בעוד שחלקיק לא־טעון אינו מושפע כלל. נוכחות 
פוטון בנקודה כמוה כנוכחות שדה א׳־מ שם, משום שד,חלקיק הטעון 
עשוי לבלוע את הפוטון ולהאיץ. בעוד שחלקיק לא סעון אינו בולע 
כלל, ולכן אינו מאיץ. 

ואמנם, ד,ק' הא״ם נתגלתה לראשונה באמצע המאה ה 18 , כאשר 
התברר שניתן להעביר שדה א״פ למרחקים. בתקופה ההיא היו ארבי- 
הגל שעסקו בהם גדולים מספיק כדי לזרש את ההעברה הזו למרחק 
כהתפשטות גלים א״מ. היה זה מכסול ;,נ-ע: התאוריה שלו על 
אלקסרופגנטיות פורסמה ב 1864 ). שניבא את קיום הגלים הללו! 
בסדרת נסיונות שערך בגרמניה ב 1886 גילה הרץ (ע״ע) את קיומם 
הלכה־לפעשה. וע״ע אלקסרומגנטיות: גל. גלים. 

הגילוי של גליות התופעה, עם מהירות־התפשסות 0 קבועה 
( 299,774 ק״ס/שניה), הראה אח אפשרות העברת השדה ר,א״מ 


למרתק והוכיח קיום ק׳ א׳׳מ. צפיפות האנרגיה של השדה הא״פ, 
־,נתוני. ע״י ^- 4 ■£ 

• 871 ( 8 ) 

כאשר £ הוא חשדה החשמלי ו 11 — השדה המגנטי. לכן על £ ו 11 
לקטון כמו א/ , (ולא בחזקות גבוהות־יותר של £, כמו בהשראה 
א״מ), ואילו ־ קטן כמו ב ־ 1/11 . בגל הא״מ המתפשט בריק ניצבים 
וקטורי השדה החשמלי והמגנטי זה־לזה, וכיוון התקדמות הגל ניצב 
לשניהם. 

בעקבות ניסויי הרץ נפתחה תקופה חדשה בפיסיקה, ובוצעו 
ניסויים ביצירתם ובהתפשטותם של גלים א״ס בתדירויות שונות 
(ארכי־גל שונים). בתחילה עסקו בק׳ בתחום גלי־רדיו. בתחום 
תדירויוח של עשרות 110 (ע״ע רדיו), דהיינו, ארכי־גל של עשרות 
ק״מ. תחום התדירות עלה בהתמדה, וב 1923 כבר יצרו באוניברסיטת 
מוסקווה גלים א״מ באורך־הגל הקצר של 730 מיקרון (חדירות של 
140 * 10 א 4.1 ), שנמצא באינפרה־אדום הרחוק. בתחום שבין גלי רדיו 
והאינפרה־אדום הרחוק שוכן תחום גלי־ד,פיקדו(ס 1 \" 10 א 3 — 10 5 * 3 , 
ארבי־גל של 1 מ״מ — 10 0 ״מ), ואילו גלי הרדיו מחולקים לתדי¬ 
רויות גבוהות מאד ( 11£ ס! ממאות ועד אלפי 140 ), תדירויות טלווי¬ 
זיה גבוהות (?!!יל.• פאות 140 ). גלי רדיו קצרים ( 4 — 22 140 ! 
ארכי־גל של מאות מסרים) וגלי רדיו ארוכים (עשרות 110 ; ארכי-גל 
של ק״מ אחדים). ע״ע ספקטרום וספקסרוסקופיה, ור׳ ציור שם. 

מכטוול גם היה הראשון שזיהה אח האור הנראה עם גלים א״ם, 
ועד־מהרה התרחב תחום ארכי־הנל הא״מ הידועים לאינפרה־אדום 
הקרוב (עד כמה מאות מיקרון), התחום הנראה ( 4000,4 — 7000,4 ) 
והאולסרה־סגול ( 1000.4 — 400074 ). גילוים של קרני x (ע״ע) הרחיב 
את התחום אל ארכי-גל של מאות עד 0.1 אנגסטרם, ואל תחום 
קרני ה ד (ע״ע רדיואקטיויות), שלהן ארכי־הגל הקצרים־ביותר 1 
אלה התגלו בק׳ הקוסמית (ד להלן). 

יכלחו של חלקיק טעון. או של מערכת חלקיקים טעונים, לפלוט 
פוטון באורך־גל מסוים, תלויה בהימצאות שתי רמות אנרגיה שהפ¬ 
רשן 4£ מתאים לאורך־הגל לפי 

4£ /סז 1 - \ ( 9 ) 

לפשל, ערכי רמות האנרגיה של האלקטרון באטום המימן הם 
־ ״/ 110 א — = ,£ (ע״ע קונסים, תורת ה־). עבור ערכי ת גדולים מאד 
! 11 ו צ ת׳ כשהאלקסרון כמעט חפשי, יכול ,*£ — ,״£ = 74£ לקבל 
ערד קסן מאד, ו 2 יכול לגדול בהתאמה. מכאן, שניתן להשיג 
ארכי־גל ארוכים כשיש אלקטרונים חפשיים, או כמעט־חפשיים. כסו 
במתכת. משום־כד השתמש הרץ במעגלי־זרם ליצירת תחום הגלים 
ד,א״מ עד לתדירות של מאות אלפי 140 , תדירות של 140 * 10 עדיין 
מתאימה לרמות אנרגיה שניחן להשיג סאלקטרונים חפשיים הנעים 
במהירויות שאינן גבוהות־במיוחד, 

מאלקטרונים חפשיים ניתן להפיק גם פוטונים אנרגטיים־יותר, 
אבל לשס־כך יש להאיץ את האלקטרונים תחילה למהירויות קרובות 
מאד למהירות האור, ואח״ב לעצור אותם בתהליך מהיר, כמו במעבר 
ליד אטומים, או בתנועה בשדה מגנטי גבוה, או בהתנגשות עם 
פוטונים אנרגטיים פחות (ר , להלן). 

מרווחי האנרגיה של אלקטרונים באטומים ובמולקולות מאפשרים 
פליטת ק׳ א״מ בתחומי תדירויות שמקרני x ועד גלי מיקרו וגלי 
רדיו קצרים מאד. ארכי-הגל הקצרים־ביותר מושגים ע״י מעברים 
ראשיים (ע״ע אטום) של אלקטרונים הקרובים לגרעין באטומים 
כבדים. בעוד שארכי-הנל הארוכים מתקבלים פמעברים אלקטרוניים 
ברמות גבוהות מאד, או ממעברים בין תת־רסות של הרמות הרא¬ 
שיות, הקשורות באינטראקציה דינמית של האלקסרונים עם הגר¬ 
עינים — תנודות וסיבובים במולקולות גז ובגבישים, ואינטראקציה 




1 69 


קרינה 


170 


עם הספין הגרעיני באטומים (פיצול "על־דק", ע״ע ספקטרום 
וספקטרוסקופיה). קו רדיו־אםטרונומי ידוע הוא קו 21 הס״מ, הבא 
מענני מימן (ע״ע שביל־ההלב). הוא מתקבל ממעבר בתור תת-רמות 
של רמת־היסוד של אטום המימן, שבו משנים האלקטרון והפרוטון 
את הספין שלהם; ובראשית שנות ה 70 של המאה ה 20 נתגלתה 
פליטת גלי־מיקרו בחלל ממולקולות כגון 11113 , לאחר שבמעבדה 
היתד. ידועה זה זמן רב. 

גם פרוטונים וחלקיקים־טעונים מסיוויים אחרים פולטים פוטונים. 

עם תנע שווה. קטנה יעילות הפליטה עבור אותם פוטונים, 
עם ריבוע המסה של החלקיק הפולט. פוטונים באנרגיות של קרני 7 
וקרני x קשות (ע״ע קרני מתאימים למעברי־רמות בגרעין 
האטום, שבהם משתתפים הפרוטונים והנוטרונים (שאף כי מטענם 
הכללי מתאפם יש להם חלוקת מטעו פנימית) בתהליך פליטת 
ד,פוטונים. פוטונים אנרגטיים מתקבלים גם כאשר אלקטרונים, 
גרעינים וחלקיקים אלמנטריים טעונים ואנרגטיים עוברים בחומר. 
הם מתקבלים גם מתהליכי אניהילציה של חלקיקים, שבהם מתחברים 
חלקיק ואנטי-חלקיק (ע״ע חלקיקים אלמנטריים) ויוצרים פוטונים. 

ספקטרום הק׳ הא״ם תלוי, כאמור, במצב הדינמי של החומר 
הפולט. את יתם־הגומליו שבין הק׳ ד,א״מ ובין החומר שבו היא נוצרת 
ומתפשטת נוהגים לתאר ע״י התבוננות באלומה מקבילה של פוטונים 

בעלי אורך־גל ג ותדירות ׳ז ( 3 ץ) המתפשטת בחומר. תוך 

מעבר האלומה בחומר מרחק קטן 58 , נהרסים ונוצרים בה 
פוטונים עקב תהליכי בליעה או פיזור ותהליכי פליטה. אם * 1 
הוא שטף האנרגיה של האלומה (דהיינו, שטף הפוטונים מוכפל 

באנרגיה ״ = 51 של כל פוטון), אזי השינוי בשטף, , 51 , 

כתוצאה מתהליכי בליעה ופיזור, יהיה מתבונתי לשטף המקורי 
ולמרחק 58 , 

1,58 - ־(. 51 ) (בליעה) ( 10 ) 

לעומת-זאת, השינוי בשטף עקב פליטה יבוא משני סוגי תהליכים: 
״פליטה ספונטאנית״ — שאינה תלויה בשטף המקורי של האלופה — 
ו״פליטה מאולצת", היחס בין. השינויים הנגרפים ע״י שני תהליכים 

1 "יור 

אלה הוא '; 1 -־-= וכך ניתן לכתוב 

יז 

58 [״ 1 (־?■ך) + 1 ] ־" (״ 51 ) (פליטה) ( 11 ) 

כאשר המחובר השני מייצג את "הפליטה המאולצת". 

בצירוף שחי התרומות ( 10 ) ו( 11 ) מתקבלת משוואת "מעבר הין" 

(ז 305£6 ש] €/' 1 :) 13 ^> 3 ז) ן!) 

(״פ־״ 1 ).*-־־, ( 12 ) 

כאשר ו, 8 הם גדלים התלויים בחומר ובמצבו וכן באורו־הגל; 
״.£ קרוי לעתים קבוע הבליעה והפיזור, ואילו , 8 הוא גודל 
המייצג את שטף האנרגיה. בתנאים של שיווי־סשקל בין הק , לחומר, 

דהיינו כאשר 0 = . אזי זהה מספר הפוטונים הנעלמים מן 

58 

האלופה עקב בליעה ופיזור למספרם של אלה הנוצרים. 

ניתן לכתוב פתרון כללי למשוואה ( 12 ) ; שטף האלופה ( 8 ), 1 , 
במרחק 5 מראשיתה, ניחן ע״י 

' 08 ] ־' , "■ , ט ( 0 )״ 8 -( 0 )״ 1 )+( 8 )., 8 -־־( 8 )״ 1 

1 ( 13 ) 

כאשר ( 0 ), 1 הוא שסף האלומה בנקודת-ראשית כלשהי, ו( 0 ), 8 
הוא שטף שיווי־הפשקל באותה נקודה. 


לגודל ( 8 ,' 8 ), 1 (או ( 0,8 ), 1 ) המופיע במשוואה ( 13 ) חשיבות 
רבה להבנת תהליכי היווצרות והתפשטות של ק׳ בחומר. זהו "העוסק 
האופטי המכלל״ בקטע שבין ׳ 5 ו 5 , הוא מוגדר ע׳י המשוואה 

58 ^-( 8 ,' 8 ), 7 ( 14 ) 

משוואה ( 14 ) מראה, שהעומק האופטי מודד את השפעתו הכוללת 
של מקדם הבליעה והפיזור לאורו דרך האלומה בין ׳ 8 ו 5 . גוש 
הומר שעביו ם ״אטום״ לק׳ א״מ באורך־גל \(= *) אם 
1 < (ם, 0 ), 1 . אז באה כל התרומה לשטף הק׳ היוצאת מן החומר, 
( 0 ), 1 , אך־ורק מעמקים 3 שעבודם 51 (ם, 3 ), 7 ; ק׳ א״מ הנפלטת 
מחומר אטום באה רק מעומק שהעומק האופטי בו אינו עולה על 
יחידה. במצב ההפוך, כאשר גוש התומר שקוף, 1 4 (ם, 0 ), 1 , 
והק׳ הנפלטת באה במידה שווה מכל תלקי החופר. לפעמים נוצרים 
תנאים שבהם 0 > ״ £ במקרים אלה העמקים האופטיים שליליים, 
ושוררים תנאים של הגברת ה ק׳ (ע״ע ליזר ומיזר). 

מביו הק" הא״מ הקיימות בשיווי־משקל תרמי עם חומר, נודעת 
חשיבות מיוחדתלקרינת הגוף השחור-ק׳זונוצרת בתנאים 
שבהם האינטראקציה היחידה בין הפוטוניח לבין החומר האטום שבו 
הם עוברים היא של בליעה ופליטה יחידים (ולא פיזור). איינשטיין 
הראה. שאם במצב כזה מספרי האכלוס של הרמות שהמעבר ביניהן 
פתאים לפוטון ״ 1 ) הם ״א ו ״ 11 הרי הקבוע שיש להציג ב ( 10 ) 
א 

בדי להפכו למשוואה הוא עח״״ס — ואילו זה שיש להציג 

47 1 

א 

במשוואה ( 11 ) הוא ״״)/-- ״״ 4 , ו ״״ 8 הם מקדמי איינשטיין, 

471 

2 נ ץן 21 

הקשורים ביניהם בקשר ״,״ 3 —- 2 -— = ״״ 4 , כאשר 

הם "נווני הרמות", כלד, מספר המצבים הקוואנסיים השונים השייכים 
לכל רמת אנרגיה (התנאי להגברה במקרה זה, , 0 > ״.>!, הוא 
.י״א_ ^ .א ) 

610 יז 6 , 1 2 4 ? 

בשיווי־משקל תרמי של החומר 161 יי■ 6 — ~ ־—=. כאשר גם 
1 * 5 ■ 10 י' , 

הק' היא בשיווי-משקל עם החומר התדמי, מתקבלת ממשוואות 
( 10 ), ( 11 ) ו( 12 ) נוסחת פלנק לקרינת גוף שחור 

, 8 *'־( 1 -״״־)^ ־ ״ 1 ( 15 ) 

ושני הקירובים החשובים שלה — קירוב ריילי-ג׳ינס 

־ע^=״ 1 

ס 

וקירוב וין (ע״ע). אורך־הגל ""ג שבו מתקבל שטף הק׳ המידבי 
ניתן ע״י חוק וין: 

0.2898 = ז׳ _״ג ( 16 ) 

כאשר ""ג נמדד בס״מ ויד ב£! 0 . השטף הכולל של הק׳ 
״ 1,8 ( = 1 בכל התדירויות ניתן ע״י חוק סטפן־בולצמן, שלפיו 
השטף הכללי מתכונתי לחזקה הרביעית של הטמפרטורה. 

ק" א״מ חשובות אחרות ביקום, שבהן לפוטונים אנרגיות גבוהות. 
באות לעתים: 1 ) מחלוקת אלקטרונים שאינה בשיווי־משקל תרמי, 
כמו "קרינת העצירה" ( 8 ה 11111 גז) 8 !ומ?ז 8 ), הנוצרת מהתנגשויות 
של אלקטרונים אנרגטיים מאד בחופר, או "קרינת העצירה המג¬ 
נטית" — סינכרוטרון — שבה מואצים או מואטים האלקטרונים 
ד,אנרגטיים בשדה מגנטי. לאלה ספקטרא שונים מאלה של הגוף 
השחור: 2 ) כאשר תהליך הפיזור של ד,פוטונים הוא ניכר, מצב 




171 


קרינה 


172 


המתקיים תמיד עבור פוטונים באנרגיות גבוהות־דיין, גם במקרה זה 
נוצרות ספקטרא שונים מזה של הגור השחור. אפשר לגרום לפליטה 
מועדפת של פוטונים ססויסים בצורה קוהרנטית ע״י עירור 
המערכת הפולטת באופן חיצוני. אנטנות רדיו (המעוררות ע״י מתח 
חיצוני), ליזרים ומיזרים (ע״ע) הם דוגמות לתהליך כזה, ובהם 
דואגים לאכלוס מבוקר של רמות אנרגיה מסוימות בחומר באמצעות 
התנגשויות עם גז, התפרקות חשמלית, פוטונים חיצוניים וכד/ 

פליטת פוטונים מגרעינים יכולה להיות ק' תרמית רק אם הטמפר¬ 
טורה גבוהה מאד, דהיינו, בסדר־הגודל של האנרגיות הגרעיניות 
(£״ " 10 ~ ומעלה)! ברם, בטמפרטורות אלו הגרעינים עצמם 
כבר אינם יציבים. בטמפרטורות נמוכות־יותר תלויה הפליטה תמיד 
בעירור חיצוני של הגרעין. כך גם פליטת פוטונים מאטומים, כש- 
אנרגיית הפוטון גדולה-בהרבה מן הטמפרטורה. 

2 ) ק׳ גרעינית (ע״ע רדיואקטיויות). 

הק' הגרעינית היא ק׳ הנפלטת מגרעינים. הגרעינים הפולטים 
את הק' קרויים גרעינים דדיואקטיוויים, ויש הקוראים גם לק' עצמה 
ק- ר״א. היא נתגלתה לראשונה ב 1896 , במעבדתו של בקרל (ע״ע), 
כאשר גרמה להשחרת לוחות־צילום, ומאז חקרוה ביסודיות פיר 
ומרי קירי, רד׳רפורד (ע׳ ערכיהם) ורבים אחרים. בתחילה מוינה 
הק' ל 3 סוגים בלבד, ע״פ עומק חדירתה לתמרים שונים: קרינת ! 0 , 
שאינה חודרת אף בעד דף נייר: קרינת הנעצרת ע״י מתכת 
בעובי 1 מ״מ: וקרינת <ן, החודרת גם דרך עופרת בעובי 1 ם״ם. 
בסדרת מדידות, כגון של סטיות הקרניים תוך מעברן בשדות 
חשמליים ומגנסיים סטאטיים, התברר כי קרני 2 הן גרעיני הליום 
(שני פרוטונים ושני נוטרונים), קרני 0 הן אלקטרונים וקרני <ו 
הן פוטונים. כיום נכללים במושג ק׳ גרעינית גם כל סוגי החלקיקים 
הטעונים היכולים להיפלט מגרעינים והכבדים מן האלקטרון, כמו 
מיאונים, פרוטונים וגרעינים אחרים. ניתן להוסיף גם את קרינת 
החלקיקים הלא-סעונים שאינם פוטונים, כמו נוסרונים או נוסרינים. 
חלקיקים לא־סעונים קשיס-יותר לגילוי, משום שאין להם אינ¬ 
טראקציה חשמלית עם חומר. נוסף על כך, במקרה של הנוטרינים 
גם האינטראקציות הגרעיניות שלהם חלשות — כדה׳א כולו שקוף־ 
למעשה לגוטרינים. 

הגרעינים הרדיואקטיוויים שהתגלו ראשונים, כמו הדדיום או 
התוריום, פלסו את קרינתם באופן ספונטני("גרעינים רדיואקטיוויים 
סבעיים"), מאחר שהיו גרעינים בלתי־יציבים. גרעינים רבים הופכים 
רדיואקסיוויים ופולטים ק׳ גרעינית לאחר הפצצתם בקי גרעינית 
אחרת. כמו חלקיקי 2 או נוטרונים. נוסף על כך. ק׳ גרעינית 
מסוג זה או אחר נוצרת גם תוך־כדי ראקציות גרעיניות רבות, 
בל-אימת שבראקציה נוצר "גרעין מורכב" המתפרק אח״כ ספונטנית. 
ההבדל המספרי בין כל המקרים הללו הוא קצב ההתפרקות הספונ¬ 
טנית, שכן נראה שנם הגרעינים "הרדיואקטיוויים הטבעיים" נוצרו 
בעבר ע״י ראקציות גרעיניות בכוכבים קורסים (ע״עאסטרופיסיקה). 

דוגמה לתהליך היווצרות ק' גרעינית של חלקיקים כבדים טעונים, 
אלקטרונים, פוטונים, נוסרונים ונוטרינים הוא התהליך שבו הופך 
האוראניום 283 ט לרדיואקסיווי, עם בליעת נוטרון, ומתפרק לשני 
גרעינים אחרים ושני נוסרוניס: 

^ 2 + !״'+ 7 ! 5 י- ס!״ +*״״. 

גם שני הגרעינים מוצרי הראקציה אינם יציבים, בהיותם עשירי 
נוטרונים. ע״י סדרות של ק״ !/ ספונטניות הופד ל 

ו 1 יי' חופד ל אט?! 1 , זהו אחר התהליכים שבהם נפלטת ק׳ 
גרעינית בזמן פיצוץ אטומי. גם 233 ט, 233 הז, ו • 33 ט מת¬ 
פרקים ספונטנית, דרך סדרה של גרעינים המתפרקים אף הם 
ספונטנית, תוך פליטת ק״ 2 , 0 ו ץ, נוטרונים ואנטינוטרונים 


(״הסדרות הרדיואקסיוויות״). 08 ( 5 ', מתפרק ספונטנית ל ןז״<, 
תוך פליטת חלקיק 2 . 

על שיטות נוספות ליצירת ק׳ ע״י הפצצה בק׳ אהדת, ר׳ להלן, 

1 . — 6 . 

3 ) מעבר של ק'בחומר. כאשר ק׳ מסוג כלשהו עוברת 
בחומר היא יכולה לבצע אתו אינטראקציות מסוגים שונים. כתוצאה 
מהן מאבדת אלומת ק׳ חד־כיוונית ומונו־אנרגסית הנכנסת אל החומר 
חלקיקים, ועצמתה מונחתת עקב בליעתם ופיזורם לכיוונים אחרים. 
כפי שתואר לעיל. לעתים נוצרות אלומות־ק׳:וספות, אם של החלקי¬ 
קים המקוריים ואם של חלקיקים חדשים. 

תוך פישוט משוואה ( 13 ) ניתן לתאר את שטף החלקיקים לאורך 
האלומה ע״פ המשוואה 

1 0 6 ־ 1 ( 17 ) 

כאשר 8 הוא המרחק משפת החומר אל תוכו, בכיוון האלומה, ■ 1 
הוא שטף האלומה בכניסתה אל החומר, ו 1/11 — המהלד החפשי. 
שהוא המרחק שבו יורד השטף לחלק ה 1/6 מן השטף המקורי. 
11 תלוי בחומר — בהרכבו, בצפיפותו ובטמפרטורה שלו — באנרגיה 
של חלקיקי האלומה, ולעתים גם בכיוונה ביתם לחומר. נוסחה ( 17 ) 
היא מקרה פרטי של ( 13 ), עבור המקרה שבו ״ 8 זניח לעומת 
, 1 ו, 11 הוא קבוע לאורך האלומה¬ 

!. חלקיקים סעונים כבדים. חלקיקי ק׳ טעונים יכולים, 
עקרונית, לעבור אינטראקציה עם הגרעינים או עם האלקטרונים 
של החומר. ואולם, כשהאינטראקציה היא חשמלית, הרי שהאלקטרו־ 
נים, עקב מסתם הקטנה, מסוגלים לקבל מחלקיקים טעונים אנרגיה 
גבוהה, יותר מאשר מסוגלים לכך הגרעינים. נוסף על-כך, הרי 
שהאינטראקציה הגרעינית, הפועלת בין החלקיקים ובין הגרעינים, 
אפקסיווית במידה פחותה עוד־יותר. כך נשארת האינטראקציה 
החשמלית עם אלקטרוני החומר האינטראקציה החשובזדביותר 
עבור חלקיקים טעונים. 

בכל התנגשות עם אלקטרון מאבד חלקיק כבד טעון חלק קטן 
בלבד מן האנרגיה הקינטית והתנע שלו — בסדר־גודל של היחס 
בין מסת האלקטרון למסת החלקיק הכבד: משום־כך אפשר להתייחם 
לאיבוד האנרגיה שלו כאל תהליך רציף. האלקטרונים שבחומר. 
לעומת־זאת, משנים את מצבם האנרגטי לעתים בצודה ניכרת. אם 
חלקיקי הק׳ די אנרגטיים, גורמת כמעט כל התנגשות אפילו לניתוק 
האלקטרון מן האטום שלו, כלו׳, ליוניזציה של החומד וליצירת 
מטענים חפשייס. משום־כך משמשים "תאי יוניזציה" אמצעי חשוב 
לגילוי חלקיקים אנרגטיים טעונים. 

חלקיק כבד טעון העובר בחופר במהירות העולה על המהירות 
הממוצעת של האטומים שבו, מפסיד, בהתנגשויות עם אלקטרונים, 
אנרגיה בקצב מתכונתי לריבוע מטענו, לצפיפות החומר, למספר 
האטומי שלו וללוגריתם של היחס בין אנרגיית החלקיק לאנרגיית 
היוניזציה של החוסר. ומתכונתי הפוד לאנרגיית החלקיק. את 
משוואת איבוד האנרגיה ניסח לראשונה בתה. והיא קרויה על שטו. 

התנגשויות של חלקיקים טעונים כבדים עם גרעינים בראקציות 
גרעיניות (ע״ע) אינן גורם מרכזי באיבוד האנרגיה של הק׳, אך חשי¬ 
בותן ביצירת ק״ נוספות. החשובות שבהו: א) ראקציות ( 7 ,ק) (בהן 
הופכת קרינת ק לקרינת ץ, כמו * 86 (ץ,ק)יב 1 ), ראקציות ( 2 ,ק) 
וראקציות (ם,ק); ב) לדוטרונים — ראקציות (ק, 1 !) ,(ת,ג>) ו( 2 ,(>); 
ג) לחלקיקי 2 ראקציות (ת, 2 ) ,( 2,20 ) ,( 2,30 ) ,(ק, 2 ), וכן פירוק 
גרעיגי לאחר בליעת 2 . 

חלקיקים כבדים אנרגטיים מוסרים לגרעין תנע זוויתי גבוה. 
ויוצרים מצבים סטסטביליים של "הגרעין המורכב", הפולט אח״כ 
קרינת 1 חזקה, ישנן גם ראקציות של מעבר נוקליאונים ופירוק 
נר 5 יני ( כמן פירןק *היוון + 138 ט). יונים כבדים־במיוחד נבלעים 



173 


קרינה 


)74 


בגרעינים תוך יצירת גרעינים של יסודות טרנסאורניים (ע״ע). 
באגרגיות־ק' גבוהות מאד (מעל ״}א 100 ) , אורך גל דה-ברולי של 
הק׳ קטן לממדי טוות הכוחות הגרעיניים. אז מתרהשות ראקציות 
,התזה״(ת 110 ב 311  1 \ 380 . פיונים נוצרים גם בהתנג¬ 
שויות של נוקליאונים אנרגטיים, ואח״ב הופכים למיאונים! אלה 
האחרונים הופכים לאלקטרונים, תוך יצירת הנוטרינים המתאימים 
בכל־פעם. 

2 . אלקטרונים (קרינת £) ■ גם האלקטרונים — הטעונים 
יחידת מטען שלילי — מפוזרים בחופר בעיקר ע״י אלקטרוני-החומר. 
התנהגותם שונה מזו של חלקיקים בברים טעונים. בכך שהם יכולים 
לאבד עד מחצית מהאנרגיה שלהם בהתנגשות אחת. פירושו של 
איבוד אנרגיה מהיר כזה הוא שעל האלקטרונים של האלומה 
פועלות אפוא תאוצות גבוהות! הם פולטים פוטונים בקצב כזה, 
שאיבוד האנרגיה שלהם לפוטונים אלה הוא מאותו סדר־גודל נמו 
איבוד האנרגיה לאלקטרוני החופר. כך הופכת קרינת )£ לקרינת ע 
בתהליך ,קרינת העצירה״ (ר׳ לעיל, עמ׳ 170 ). 

קצב הפיכת קרינת האלקטרונים לקרינת ץ נדל, נאשר גדלים 
אנרגיית האלקטרונים או המספר האטומי של החוטר. בעופרת, קצב 
איבוד האנרגיה של קרינת (/ עקב ההתנגשויות משתווה לקצב 
איבודה ביצירת קרינת 7 באנרגיה של 51 ^ 15 . ובאוויר — 
ב 1 :>)\ 250 . אנרגיית הק׳ הא״מ הכללית המתקבלת מאלקטרון 
באנרגיית £ סתכונתית ל ־ 2£ , כאשר 2 הוא מספר האטומי של 
אטומי החומר. 

אפקט מיוחד הקשור לק׳ א״ם בתהום הנראה, הנובעת מאלקטרו־ 

נים מהירים — או מחלקיקים טעונים אחרים — מתגלה כאשר גורם 
השבירה של החומר הוא כזה, שמהירות האור בו "ע קטנה ממהירות 
החלקיק. זהו אפקט צ׳רנקוב (עס; 1 מ 5 ! 05 ), שבו נפלט כל האור 
הנראה לתוך חרוט סביב כיוון התנועה של החלקיק. שזווית-הפתיהה 
שלו היא ( 0 /,ע) ת 81 !תנ. צבעו של דוב האור הנראה הוא כחול, וניחן 
לראותו, למשל, במי הבריכה בכורים אטומיים מטיפוס בריכת-שחיה. 

3 . פוזיטרונים (קרינת +(/). אף שפוזיטרונים נבדלים 
מאלקטרונים רק במטענם, יש הבדל חשוב בתהליכי איבוד האנרגיה 
שלהם בחומר, הנובע מכך שבחומר רגיל אין פחיטרונים. משום כך 
ישנו תהליך נוסף הגורם להיעלמות פוזיטרונים פאלומה, והוא 
האניהילציה שלחם ע״י אלקטרונים, תוך פליטת ק' א'מ, בראקציה 
27 *- ־־ 5 + + ס.שני הפוטונים נפלטים מתהליך זה באנרגיה שהיא 
לפחות אנרגיית־ד,מנוחה של האלקטרון ( 1 ס 1 ו 1 0.51 ~), ונעים 
בכיוונים כמעט הפוכים. לעתים קודמת לאניהילציה לכידה של הפו- 
זיטרון ע״י אלקטרון, ותנועה שלהם במסלול אחד סביב השני — 
זהו הפוזיסרוניום, שזמן חייו לפני האניהילציה הוא ״׳־ 10 שניות, 
אם הספינים הפוכים, ו ־ - 10 שניות אס הם מקבילים. 

4 . פוטונים. שלושת התהליכים היסודיים החשובים־ביוחר, 
שבעטים מונחתת העצמה של אלופת פוטונים בעברה בחומר, הם: 

א. האפקט הפוטואלקטרי, שבו נבלע הפוטון ע״י אלקטרון, 
והאחרון משנה את מצבו האנרגטי (עולה לרמה מעוררת באטום, 
או עובר יוניזציה, אס הוא קשור לאטום, או מאיץ את תנועתו, 
אם הוא חפשי). 

ב. פיזור ע״י אלקטרונים, שהוא תהליך התנגשות בין פוטון 
לאלקטרון. כשאנרגיית הפוטון נמוכה מספיק — זהו פיזור רילי 
(ע״ע): באנרגיות גבוהות — זהו פיזור קומפטון (ע״ע). 


ג. יצירת זוגות, שבהם פוטונים באנרגיה העולה על אנרגיות- 
המנוחה של שני אלקטרונים (- 101 * 1.021 ) נעלמים תוך יצירת זוג 
אלקטרון־פוזיטרון. 

הערך האפקטיווי של .£ מנוסחה ( 17 ) למעבר הפוטונים הוא 
בד״כ סכום ערכי .£ עבור כל אחד משלושת התהליכים הללו; 
עבור פוטונים באנרגיות נמוכות חשובים גם פיזורים "קוהרנטיים" 
ממולקולות ואטומים, שבהם מפוזר הפוטון ע״י קבוצת אלקטרונים. 

נוסף על התהליכים האלה ישנם מספר תהליכי פיזור ובליעה 
של פוטונים שחשיבותם פחותה במידה ניכרת: אלה הם הפיזור 
והבליעה הקוהרנטיים בגבישים, וכן הבליעה בגרעינים. ראקציות 
חשובות מהסוג השני הן ראקציות הפוטו־פירוק ! ״+ 8 ז> 8 *- 7 + ־ £פ 
(עבור פוטונים באנרגיות שמעל 1101 ) 1-66 ) ו 'ח - 4 'ג! *- 7 + 
(עבור פוטונים באנרגיות שמעל 17101 2.22 ). ראקציות פוטו־פירוק 
בגרעינים אחרים נעשות חשובות מעל 1,151 80 , ואלופת פוטונים 
באנרגיה שפעל 11151 8 כבר יכולה ליצור. באמצעות ראקציות 
מסוג זה, קרינת נוטרונים חזקה. 

5 . נוטרונים. גם הנחתה של אלומת נומרונים במעברה 
בחומר באה מפיזורים (אלסטיים ואי-אלסטיים) ומבליעה. תהליכי 
הבליעה באנרניות של עד אלפי אלקטרון־וולט הם לעתים תהודתיים, 
ולכן אפקסיוויים מאד. נוטרונים באנרגיות נמוכות עד בינוניות 
עוברים בליעה קרינתית( 7 , ת), ובמקרים של גרעינים קלים — גם 
בליעות(<ן,ח)ו(*,ח). בשטפי הק׳ הגבוהים הקיימים בכורים גרעיניים 
משתמשים בנוטרונים איסיים כדי ליצור גרעינים רדיואקטיוויים', 
באנרגיות גבוהות חשובים פיזורים אי־אלסטיים וראקציות(ת 2 , "), 
וכן ראקציות (ק, ח), ו(*, ח) בגרעינים כבדים. 

6 . נ ו ט ר י נ י ם. לנוטרינים האינטראקציה החלשה־ביותר הידועה 
עם תופר, ויש קושי רב בעצם גילוים. אנטי־נוטרינים של האלקטרון 
הנפלטים מכורים גרעיניים בשמפים של '■• 10 לסמ״ר/שניה ניתנים 
לגילוי בשהם נבלעים ע״י פרוטונים, את הפוזיטרונים המשתחררים 
בתהליך ניתן לגלות בעזרת מעה נצנוצים. ואת הנוסרונים — לאחר 
שהואטו במידה ניכרת - ניתן לגלות בבליעה קרינתית ע״י 3 "(ס. 
נוטרינים של האלקטרון הופכים ־! 01 ל "ל" ואת האלקטרון 
הפשחהרד בתהליך ניתן לגלות שוב בעזרת מונה נצנוצים. 

לבליעה של קרינת נוטרינים השיבות בעת הקריסה של כוכבים 
לסופרנובה (ע״ע). צפיפות־החומר הגבוהה הנוצרת תוך־כדי הקריסה 
מאפשרת, ככל-הנראה, הנחתה חלקית של קרינת הנוטריניס, בייחוד 
עקב הפיזור הקוהרנטי שלהם ע״י גרעינים. 

4 ) ק׳ קוסמית. זוהי ק׳ אנרגטית מאד. המגיעה אל פני 
כדה״א מן החלל והאטמוספירה. לק׳ הקוסמית שני מרכיבים: 1 ) ד,ק׳ 
הראשעיח — היא חקי הקיימת כנראה בתחום נרחב של היקום; 
2 ) הק׳ המשנית — הנוצרת באטמוספירה בעת התנגשות חלקיקי 
הק׳ הראשונית עם אטומים באטמוספירה (או בעת התנגשות של 
תוצרי התנגשות שכזו עם אטומים באטמוספירה). חלוקה אחרת של 
הק' הקוסמית היא ע״פ יכולת-החדירה שלה דרך עופרת בעובי של 
10 ס״מ; כאן החלוקה היא ל״קשה" ול״רכה", בדומה לחלוקת 
קרני x (ע״ע). 

תחום האנרגיה של ק , קוסמית נע בין מאות פיליוני אלקטרון־ 
וולט לביו !* 1 •' 10 . ק׳ זו מכילה את החלקיקים המהיריס-ביותר 
הידועים בטבע (בעלי ערי' 7 הגבוהים־ביותר מנוסחה ! 4 ]). 

צפיפות האנרגיה הממוצעת באלומה של ק׳ קוסמית ראשונית 
היא בפדר-גודל של צפיפות האנרגיה הקינטית הממוצעת של גופים 
גדולים (כוכבים, ערפיליות), של אנרגיית השדה המגנטי ביקום 
או של אנרגיית אור הכוכבים. רק בסביבת הכוכבים — שם עולות 
צפיפויות האנרגיה האחרות באופן מקומי — פוחתת חשיבותן 
היחסית של הקרניים הקוסמיות. 





175 


קרינה 


176 


ההפרדה בין הק׳ הראשונית למשנית עפ״נ כדה״א איננה תמיד 
אפשרית; ואולם־ התמונה המתקבלת עבור הרבב עני סוגי הק ׳ היא 
כדלקמן: הק' הראשונית מכילה חלקיקים טעונים. על בל גרעין כבד 
( 10 <: 2 :£ 20 ) יש בק׳ הראשונית 520 פרוטונים, 35 חלקיקי ; 0 , 
0.76 גרעינים קלים (גרעיני 1.1 , 80 או 8 ). 2.24 גרעינים בינוניים 
( 9 > 2 > 6 ) ו 0.28 גרעינים כבדים מאד ( 20 < 2 ), כשהשטף 
הכללי הוא 0.14 חלקיקים לסמ״ר לסטרידיאן/שניה. לעומת־זאח, 
השכיחות היחסית הממוצעת של כל צורות החומר ביקום היא 6,830 
פרוטונים, 1,040 חלקיקי ! 0 , 3 ־ 10 גרעינים קלים, 10 גרעינים 
בינוניים ו 0.05 גרעינים כבדים מאד — על כל גרעין כבד. הבדל־ 
שכיחויות זה נובע, ככל־הנראה, הן מתהליך יצירת הק' הקוסמית, 
המאיץ בעיקר גרעינים כבדים, והן מאופן התפשטותן ביקום, כאשר 
כל מעבר בערפילית גורם לפידוקם של גרעינים כבדים לגרעינים 
קלים־יותר■ 

יש עדות גם לנוכחות אלקטרונים ופוזיטרונים בק■ הראשונית, 
כששטף האלקטרונים בעלי אנרגיה של למעלה מיו:*? 1,000 הוא 
כ 1% משסף החלקיקים הכללי. יחס כזה מתאים ליחס המחושב 
ע״פ מדידות של ספקטרום קרינת־הרדיו הקוסמית. זו האחרונה 
משנה את תכונותיה לפני הגיעה לרדיו-טלסקופים הארציים, מחמת 
המעבר באזורי ריכוז של אלקטרונים קוסמיים; משינוי תכונות זה 
ניתן לעמוד על ריכוזם ביקום של אלה האחרונים. מלבד האלקטרונים 
יש בק׳ הראשונית גם קרינת ;י, שהשטף שלה ניתן להערכה מתוך 
התפרקויות ג ו ין של גרעינים לא־יציבים. ק׳ בזאת, בשטף של 
כ 0.03% משטף החלקיקים הכללי, נמצאה גם בניסוי לווין ב 1961 . 
פוטונים אלה הם סוג אחד של חלקיקים לא־טעונים המצויים בק׳ 
הקוסמית, וכמוהם ייתכן שקיימים בק׳ הראשונית גם נוטרינים. 

ספקטרום הק' הראשונית משתנה עם ההתקרבות לכוכב, כפו 
השמש. עם־זאת, הספקטרום הנמדד עפ״נ כדה״א בתקופות של חוסר 
פעילות שמשית (ע״ע שמש), הוא, כנראה, הקרוב־ביותר לספקסרום 
הממוצע; בתקופות אלו גם עצמת הק' בסביבת כדה״א היא בשיאה. 
עבור אנרגיות שבין ״ 516 2,500 לבין ״ 516 " 10 ניתן הספקטרום 
עבור קבוצות הגרעינים השונות ע״י ביטוי מהסוג 

( 18 ) 

באשר ״ 1 מציין את שטף החלקיקים מקבוצה ק שהאנרניה 
שלהם עולה על £, ו ״.) 1 ו "ץ הם קבועים אפייניים לכל קבוצה. 
הקבועים ".!! של הקבוצות השונות מתייחסים זה אל זה כמו 
יחסי שכיחויות־השספים שלעיל, ו " ץ כמעט שאינו תלוי בגר¬ 
עינים. ומשתנה לאט עם האנרגיה בתחום הנדון. בערכים שבין 
2.5 ל 3.5 . בתחום האנרגיות הנמוכות אין הספקטרום הראשוני קבוע 
בזמן. 

אשר לק׳ המשנית — המפתח להבנתה היא העובדה. שעבדה 
הממוצע של אטמוספירת כדה״א הוא כ 15 מהלכים חפשיים של 
נוקליאון. המספר הכללי של חלקיקים משניים הנוצרים מהלקיק 
ראשוני אחד עולה במהירות עם מעברו של כל מהלך חפשי. עד 
שהאנרגיה שלהם יורדת ל ״ 516 1.000 ; ואז, התנגשויות נוספות שוב 
אינן יוצרות חלקיקים חדשים אלא מעוררות גרעינים או יוצרות 
פיזורים אלסטיים. באנרגיות גבוהות מאד נוצרים פיונים ־ה. 0 א 
ו +ז 7 בכמויות כמעט שוות (אם האנרגיה נמוכה-יותר נוצרים יותר 
+ ז 7 , עקב שימור המטען). רוב הפיונים הטעונים דועכים למיאונים 
ולנוטרינים, בעוד שהאנרגטיים־יותר יכולים גם לעבור התנגשויות 
נוספות בטרם ידעכו. רוב המיאונים דועכים לאלקטרונים ולנוטרי- 
נים, אבל האנרגטיים שבהם מצליחים להגיע תחילה אל פני כדה״א. 
הפיונים הניטרליים מתפרקים לזוג פוטונים באנרגיות גבוהות מאד. 
ואלה הופכים לזוגות אלקטרון־פוזיטרון בעברם ליד אטומים. בעברם 
ליד אטומים יוצרים החלקיקים הטעונים החדשים פוטונים נוספים 


ע״י "קרינת עצירה". אלה יוצרים עוד זוגות, וכך נוצרים "ממטרי 
אוויר" חזקים מחדירה של חלקיק אחד אנרגטי מאד. 

גרעינים ראשוניים כבדים מאבדים אנרגיה ע״י יוניזציה מחר־ 
יותר מהקלים, ובהתנגשויותיהם יוצרים בעיקר פרוטונים ונוטרינים. 
הפרוטונים, שהם הגרעינים המעונים הקלים־ביותר. הם אפוא הגורם 
החשוב-ביותר ליצירת שרשרת של ק׳ קוסמיות. 

חלקיקים אלמנטריים (ע״ע) רבים נתגלו לראשונה בק׳ הקוסמית 
המשנית, שם התאפשרה יצירתם מחמת האנרגיות הגבוהות. בין 
החלקיקים האלה: הפוזיטרון (׳ 6 ), שנתגלה ב 1932 ; שני המיאונים 
(*!ן, ־!ן), שנתגלו ב 1937 ; שני הפיונים הטעונים ( + ז 7 ו -זז), 
שנתגלו ב 1947 ; שלושת הקאונים(+ 10 , ־ 11 ו 6 *. שנתגלו ב 1948 
רב 1953 ; ה 4 — , שנתגלה ב 1951 ; ה ״£— , שנתגלה ב 1953 
יה ־ 2 - , שנתגלה ב 1952 . 

מדידות של ק׳ קוסמית ע״י רשת גלאים הפזורים עפ״נ כדה״א 
מראות שינויים מחזוריים. השינויים. שנמדדו בעיקר בעזרת מוני 
נוטרונים ומוני מיאונים, הם פ 3 סוגים: 

א. שינויים במספר החלקיקים המשניים הנוצרים 
מחלקיק ראשוני אחד. אלה קשורים בשינויים מטאורולוגיים של 
לחץ וטמפרטורה באטמוספירה. ולכן הם מופיעים במחזור עונתי ויומי. 

ב. שינויים העוקבים אחר תנודות בשדה ה ג א ו¬ 
מגנטי. ליד הקטבים המגנטיים ניצב השדה הגאומגנט׳ למשטח 
כדה״א; ככל שמתרחקים מהקטבים הולך השדה והופך מקביל לו. 
משום שעומק החדירה של חלקיק טעון בשדה תלוי בזווית שבין 
כיוון התנועה לכיוון השדה, מגיעים רוב החלקיקים לאורך הקטבים, 
וישנו קטעון באנרגיות של החלקיקים המגיעים אל כל נקודה עפ״נ 
כדה״א, התלוי במקום הנקודה. אותם החלקיקים שהאנרגיה שלהם 
נמוכה מאנרגיית־סף מקומית לא יחדרו מבעד לשדה הגאומגנט׳ אל 
פני בדה״א באותו מקום. תופפה זו גורמת לכך, שבעת סערות 
גאומגנטיוח מתחוללים שינויים באנרגיית הקטעון, ועקב כך בעצמת 
הק׳ הקוסמית המגיעה: היא גם גורמת לקיומו של מחזור יומי 
בעצמתה של הק' הקוסמית המגיעה אל פני כדה״א ובאנרגיה שלה. 

ג. שינויים בק׳ הראשונית נובעים מסעברה בתוך 
הפלסמה שמסביב לשמש (עט מחזורים של 11 שנות מחצית מחזור 
כתמי השמש, 27 ימי סיבוב השמש סביב צירה, יום כדר,"א, וכן 
קורלציה עם סערות מגנטיות), או עקב יצירת ק׳ ראשונית בזו 
בשמש עצמה (כאן קיימת קורלציה עם התפרצויות שמשיות). 
או עקב האנ-איזוטרופיה של הק׳ הגלבטית (מחזור של 22 השנים 
שבין תקופות של פעילות נמוכה בשמש. שינויים יופיים, ומחזירים 
של יממה כוכבית [ע״ע יש ולילה]). 

יש אנ-איזוטרופיה ברורה כשטף הק׳ הקוסמית עפ״נ כדח״א 
פתחת לכ ״ 516 * 10 ; זו נובעת בחלקה מכך. שאין מקורות קוסמיים 
רבים לחלקיקים אלה ולכן אין המקורות פזורים במרחב במידה 
שווה. עוד גורם לאנ-איזוטרופיה הם השדות המגנטיים המקומיים 
במערכת השמש, שחלוקתם משתנה בעת פעילות השמש ולכן הם 
יוצרים אנ-איזוטרופיה התלויה בזמן. 

לשדות המגנטיים השונים השפעה פחותה־בהרבה על הק־ הרא¬ 
שונית באנרגיות גבוהות-יותר, והאנ-איזוטרופיה היחידה הנשארת 
בהם היא זו הנובעת ממספר המקורות הקטן. 

הקרניים הקוסמיות מהוות מכשיר חשוב לבדיקת התנאים הא״ס 
ביקום. מסלולי החלקיקים האנרגטיים־ביותר שבהן, וכן הפוטונים 
והנוטרינים, כמעט שאינם מתעקמים במעבר בשדות המגנטיים 
הגלכסיים, וכך נושאים חלקיקים אלה עמם מידע ממרחקים שעד 
קצה היקום. אלה שבאנרגיות ״ 516 ; 10 — ג 10 סובבים עם השדה 
המגנטי של ערפילית שביל־החלב, ומהווים מרכיב חשוב בעטרה 
שלה. באנרגיות נמובות־יותר מביאים החלקיקים מידע ממרחב 
מערכת השמש. 





177 


קרינה — קרינה 1 ׳ככת 


178 


סקור ה ק ׳ הקוסמית. כוכבים יכולים להוות סקור לחלקי¬ 
קים באנרגיות נמוכות, הנמצאים באיזור הקרוב להם, אר אין בהם 
כדי לספק את הקרניים האנרגסיות־יותר. לשם כך נחוץ מנגנון 
מיוחד היכול להאיץ חלקיקים בעצמה רבה. הואיל ורוב חלקיקי הק׳ 
האנרגטיים טעונים, ניתן להניח שהם מואצים בשדה א״ם. על 
המקום שבו מתרחשים התהליכים ניתן ללמוד מן התצפיות במקורות 
קרינת-רדיו קוסמיים. קרינת הרדיו במקורות אלה נוצרת נאשר 
אלקטרונים אנרגטיים מאד, הנעים במהירויות קרונות מאד למהירות 
האור, פולטים פוטונים ב״קרינת־עצירה" מגנטית תוך האצתם בשדה 
מגנטי בעת תנועתם בתוכו(קרינת סינכרוטרון [ר׳ לעיל, עמ ׳ 170 ]). 
מקורות אפייניים כאלה הם ערפילית הסרטן, פולסארי רדיו שונים, 
גלבסיות רגילות וגלכסיות רבות־עצמה. כמו תצפיות הרדיו 
מצניעות על מעטפות של סופרנונות (במקורות גלכטיים) ועל 
גלכסיות־רדיו (כמקורות ארסטדה־גלכטיים) כמקורות אפשריים של 
ק' קוסמית באנרגיות גבוהות, מאחר שנוכחות חלקיקים אנרגטיים 
מאד בהם מוכחת מספקסרום קרינת־הרדיו שלהם, 

במקורות הגלכטיים יש למנגנון ההאצה שני שלבים. בראשון 
מואצים המטענים בשדה המגנטי הגדל ובגלי־ההלם של הכוכב 
הקורס. בשלב השני, הוא שלב מנגנון פרמי, מתנגשים חלקיקים 
טעונים באי־הומוגנויות של שדה מגנטי. כמחצית האנרגיה של 
מעטפת הסופרנובה הופכת לקי קוסמית, והערך העיוני המחושב 
של ״ץ הוא 2.5 . במקורות אקסטרה־גלכטיים, המספקים את 
רוב הק' שמעל " 10 , ישנו מנגנון־האצח עמיד, או שההאצה 

נובעת מהתפוצצות בגרעין של גלכסיה. 

גילוי ד,ק׳. הק׳ הקוסמית התגלתה לראשונה תוך־כדי 
מדידות המוליכות החשמלית באוויר שערכו גייטל ווילסון. התברר, 
שאפילו במכלים סגורים ובחושך נשארה מוליכות האוויר סופית, 
וגדלה העיד על יוניזציה של כסב זוגות יונים לסמ״ק/שניה, 
שהשתנתה עם הרוחב הגאוגרפי, הגונה, התנאים ד,אטמוספיריים 
והזמן. דק חלק מהיוניזציה ניתן היה להסביר בנוכחות יסודות 
רדיואקטיוויים. נסיונות של הם ( 71088 ) וקולהורסטר (מז 5 ז £01110 ) 
בבלונים שעלו עד לגובה של 9 ק״מ ומדדו מקדם־דעיכה של ״ 10 
לסיב, ונסיונות של מיליקן וקמרון בבלונים ובאגמים גבוהים 
בקליפורניה הוכיחו, שהיוניזציה נובעת מק׳ שאינה נוצרת 
באטמוספירה. 

אמצעי הגילוי של ק׳ קוסמית כוללות כיום את השיטות הישירות 
דלקמן: 

1 ) תאי יוניזציה גדולים, שבתוכם לחץ גבוה והמוגנים מבחוץ, 
משמשים למדידת המרכיב ה״קשה" בק׳, 

2 ) סוני גייגר־מילר (המשתמשים במכפילור) בגאומטריה 
טלסקופית, משמשים למדידת כיוונים! בהם מוני נצנוצים טלסקו- 
פייס, בעלי נפח גבוה, למדידת מיאונים ומונים לקרינת צ׳רנקוב. 

3 ) מוני נוטרונים — נ ? 8 מועשר באיזוסופ ״' 8 , 0 ״ 1 .ז מועשר 
ב • 13 או ■־דן נוזלי — משמשים למדידת הנוסרונים המשניים. 

4 ) באמולסיות גרעיניות נוצרים קווים במעבר חלקיק ק׳. 
מאדנם (טווח החלקיק), מעצמתם ומשינויי הכיוון שבחם לומדים 
על מטענו, מהירותו ומסתו של החלקיק. 

נלאים אלה ממוקפים בד״כ עפ״ג הקרקע, במטוסים, בבלונים, 
בלווינים ובספינות־חלל. 

מבין שיטות־הגילוי הבלתי־ישירות: 

1 ) בדיקת ההשפעה של ק׳ קוסמית על מטאורים! אלה לא 

השתנו במבנם " 4.5x10 שנים, והם מגיעים לכדה״א כעבור ומן 

ממוצע של כמה עשרות מיליוני שנים לאהד יצירתם. נפשך זמן 

זה הם מוקרנים בק' קוסמית, ולכן ניתן לנצלם כמוני־ק , שזפו־ 
האיסוף שלהם ארוך מאד. הק׳ יוצרת בהם איזוטופים, שאורך- 
החיים שלהם נע בין יפים אחדים ל" 10 שנים. מדידת ריכוז האיזו¬ 


טופים הללו בפטאורים הפגיעים לכדה״א מלמדת על פעילות הק' 
הקוסמית במסלול שעברו. 

2 ) בדיקת השפעת הק' הקוסמית על יצירת איזוטופים עפ״נ 
כדה״א. 

3 ) בדיקת השפעת הק' הקוסמית על היונוספירה, בעזרת 
רדיו־אסטרונוסיה. 

קיימים סוגי־ק׳ נוספים, שמקורותיהם קוסמיים אך אינם בגדר 
ק' קוסמית: אלה הם ק׳ הרקע הפוטונית, שהיא קרינת נוף שחור 
בטמפרטורה של 11 ״ 3 , שגילו פנזיאס ( 002135 ?) ווילסון ( 11 כ> 18 !'ל\) 
ב 1965 , וכן קרני x וקרני ץ. יש הרואים ב״קרינת. 8 ״ 3 " את השריד 
מד,התפוצצות הבראשיתית האדירה ( 8308 818 ) שעמה נברא 
העולם. אשר לק״ האחרות, ייתכן שקרינת x אינה אלא תוצאת 
פיזור קומפטון של קרינת 16 ״ 3 על אלקטרונים באנרגיות של 
"פ 1 ו 10 4 1 ~,אבל ייתכן גם שמקורותיה עצמאיים. קרינת ץ עשויה 
להיות קשורה בהתפרקות של "ה. נוסף על אלה יש עוד מקורות 
ק׳ א״ם רבים — באור נראה (כוכבים, למשל), באינפרה-אדום, 
ברדיו, בקרני ג. בקרני ץ ועוד, הקשורים בגופים שמימיים 
מוגדרים. 

ק׳ גרוויטציונית וק׳ מהוד שחור ( 11010 0 ( 8130 ), 
משוואות הגרודטציה של איינשטיין מתנבאות על קיומם של גלי 
גרוויטציה כתוצאה מהאצת מסות. שלא כבתהליך יצירת גלים א״מ 
מהאצת מטענים. אי-אפשר להאיץ את פרכז-המסד, של היקום. ומשום 
כך שונה הסיסטריה של השדה הגרוויסציוני המתפשט מזו של השדה 
הא״מ המתפשט. הוא עשוי להיות ניתן לגילוי ביעילות בעזרת גוש 
מסה שמומנט־ההתמדה שלו בכיוון אחד גדול־בהדבה פמומנטי- 
ההתמדה במישור הניצב לו. לחלקיקים המתאיסים של הק׳ הגרווי- 
טציונית הצפחה נבר ניתן שם משלהם — ״גרוויטונים״ — בדומה 
לפוטונים של ר,ק׳ הא״מ. חרף נסיונות מאומצים לגילה הק׳ הגרווי־ 
טציונית שעושים ובר ואחרים מאז ראשית שנות הסד, אין עדיין 
אישור נסיוני לקיומם. 

בהתפתחות עיונית חדשה בפיסיקת החורים השחורים — שגם 
קיומם עדיין לא אושר נסיונית — מצא הוקינג, ני חורים שחורים 
פולטים קרינת גוף שחור. זהו תהליך של הפיכה ישירה של מסה 
לק". הטפמרטודה הצפויה מתכונתית־הפוכה למסת החור, וקצב 
הפליטה התרמית מתכונתי-הפוך לריבוע המסה; כלוי, חורים שהורים 
קלים הופכים לק׳. בקצב מהיר־יותר מזה של חורים שחורים כבדים■ 

; 1932 ,ז\! 7 10 הסו 1 ) 11 ^ 0 ו 1 {/ 1 ,; 01:1 !; 1 ? .£ . 1 ״? 

, ¥01£ \ .£ - 80111 . 8 ; 1950 ,־מ/ 4#1 •/" 1 ,ז 2 ו $£111 גתו> 0130 . 5 

.* 1965 ,!■>//!/ 0 / 0 

י. שח. 

קרינה מיננת, ג י לויד, והגנה מפניה. קרינה (ק־) מייננת 
היא' ק' שביבלתה לגרום ליינון (תסהגפ״זס!) האטומים 
של תווך שדרכו היא עוברת. עם הק" המייננוח נמנות: חק" 
הגרעיניות מסוג קרינת 0 , קרינת 3 וקרינת !■ (ד׳ לעיל, עמ ׳ 

171 ), נוטרונים בכל תחומי האנרגיה, אלקטרונים, פרוטונים. יונים 
כבדים, מוצרי ביקוע גרעיני, קרני x ועוד. האנרגיה הדרושה ליינון 
האטומים של חפרים שונים היא בתחום סדר־הגודל שמכמה אלקטרון־ 
וולט ועד עשרות אלקטרון־וולט, ולפיכך ק" שחלקיקיהן נושאים 
אנרגיה נמובה מזו — כגון קרינת אור בתחום האולטרה־סגול, 
התחום הנראה והאינפרה־אדום — וכן ק" אלקטרומגנטיות (א " מ) 
בעלות אורר-גל גדול-יותר (כגלי רדיו וכף), אינן נכללות בקבוצה 
הנדונה. חושי האדם אינם מסוגלים להבחין בק׳ מייננת גם כשזו 
נעלת עצמה חזקה. מאידך־גיסא, יש לק׳ מייננת השפעה מזיקה על 
גוף האדם. וחשיפת הגוף לק" מסוג זה עלולה לגרום למחלת ק׳ 
(ר׳ להלן, סכנות הק׳ המייננת), תופעות קרצינוגניות ונזקים גנטיים. 
חשיפת הגוף למנות גבוהות של ק׳ מייננת עלולה לגרום אף למוות. 



179 


קרינה ני 7 :ת 


180 


חשיבות רבה נודעת אפוא לפיתוח שיטות לגילוי ק׳ מייננת 
ולמוידתה הכמותית. 

התהליך הפיסיקלי שעליו מבוססים כל סוגי הגלאים של ק׳ 
מייננת היא מסירת אנרגיה מחלקיק טעון לאטומים ולמולקולות 
של תווך המהווה חלק מהגלאי. כאשר הק' עצמה אינה מורכבת 
מחלקיקים טעונים מתבצעת מסירת האנרגיה בתהליך דו-שלבי 
(ואף תלת־שלבי): השלב הראשון הוא יצירת חלקיקים טעונים 
ע״י הק׳. והשלב השני — מסירת האנרגיה של חלקיקים אלה 
לגלאי. בגילוי קרינת 7 וקרני למשל, משמשים לשלב הראשון 
התהליך הפוטואלקטרי (ע״ע פוטואלקסריות), אפקט קומפטון 
(ע״ע) ויצירת זוגות ( 5 ז 31 < 1 י""; ר׳ להלן). בגילוי נוטדונים מהירים 
מנצלים לשלב הראשון בעיקר את תהליך הפיזור האלסטי, שבו 
הנוטרון מתנגש בגרעין האטום ודוחק מתוכו פרוטון: ■ריטון זה 
גורם אח״ב ליינון. בגילוי נוטרונים תרמיים מחווה השלב הראשון 
לכידת נוטרון עיי גרעין האטום: בעקבותיה נפלט פוטון של קרינת 
ד, שאותו מגלים אח״כ בעזרת התהליכים שנזכרו לעיל. 

חלקיק טעון מאבד את האנרגיה שלו בתווך כלשהו באינטר¬ 
אקציה הקולוניה שבינו לביו השדה החשמלי של האטום או המר 
לקולה שבקרבתם חולף החלקיק בעברו דרך התווך. בתהליך כזה 
עשוי אחד האלקטרונים הסובבים סביב גרעין האטום להינתק 
ממסלולו ולהידחק אל מחוץ לאטום: בכך הופך אלקטרון זה לאלק־ 
סרון חפשי ונוצר זוג יונים. תהליך אחר העשוי להתרחש הוא 
תהליך עירור; כאן האלקטרון המושפע מהתלקיק הטעון אינו ניתק 
לחלוטין מהאטום או מהמולקולה אלא עובר למסלול חיצוני־יותר. 
בעבור זמן־מה (זמן החיים של הרמה המעוררת) חוזר האלקטרון 
למסלולו הקודם, תוך פליטת יתרת האנרגיה שרכש, ובד״ס בצורת 
פוטון של אוד בתחום הנראה או קרני ^ מכיוון שאנרגיית חלקיק 
של ק , גרעינית גבוהה בד״כ בכמה סדרי־גודל מהאנרגיה הדרושה 
ליצירת זוג יונים (ומהאנרגיה הדרושה להעביר אטום או מולקולה 
למצב מעורר). עשוי חלקיק בודד כזה לגרום ליצירת אלפים ואף 
רבבות של זוגות יונים או של אטומים ומולקולות מעוררים. 

שני תהליכי־היסוד האלה מנוצלים ברוב ההתקנים לגילוי ק׳. 
העיקריים שבהם הם: 1 ) גלאי גז. עם סוג זה נפנים תא היוני- 
זציה. המונה ד,פרופורציוני ומונה־גייגד. פונים מקבוצה זו עשויים 
תא סגור הממולא גז בלחץ מתאים והמצויד בשתי אלקטרודות. 
היונים הנוצרים בתא ע״י הק׳ נאספים ע״י האלקטרודות. בתא 
היוניזציה המתח בין האלקטרודות הוא מעשרות וולטים ועד לפאות 
וולטים. וזרם היוניזציה יחסי למספר החלקיקים הפוגעים בתא. בשל 
רגישותו הנסוכה מוגבל השימוש בתא היוניזציה לשדות ק' בעלי 
עצמה גבוהה יחסית. במונה הפרופורציוני המתח בין האלקטרודות 
הוא בן מאות וולטים. עקב מפל־המתח הגבוה שבין האלקטרודות 
רוכשים היונים הראשוניים (הנוצרים ע׳׳י הק׳) אנרגיה מספקת 
ליצירת יונים משניים, ואף אלה עשויים לגרום ליוניזציה נוספת 
במעיו תהליך שרשרת. בשל תכונה זו מסוגל המונה ד,פרופורציוני — 
כשהוא מחובר למונה פולסים חשמליים (״ 5031 ) — לגלות חלקיקי 
ק , בודדים ואף לקבוע את האנרגיה שלהם. במונה־גייגר המתח בין 
האלקטרודות גבוה עוד־יותר -- בין מאות לאלפי וולטים. במונה 
זה גורמת כל יוניזציה ראשונית ע״י חלקיק או פוטון של ק׳ 
להתפרקות חשמלית מלאה בשפופרת וליצירת פולס חשמלי אחיד, 
הנפנה באמצעות פונה פולסים חשמליים. מונה־גייגר מנוצל 
לגילוי ק* גן ו 7 וקרני \ ולמדידת עצמתן (שטף החלקיקים בנקודת 
המדידה). 

2 ) גלאי נצנוץ ( 100 ) 51:1011113 ). בגלאי מסוג זה מנצלים 
את תכונתם של מוצקים ונוזלים שונים לפלוט אור כאשר הם 
חשופים לק׳. אור זה מופיע בצורת נצנוצים. הנפלטים בתהליך 
ההרפיה של אטומים או של מולקולות שהובאו למצב מעורר ע״י 


הק , . עצמת הנצנוצים הנוצרים נמדדת ע״י פכפילור, הצמוד אל 
המוצק או אל הנוזל המנצנץ. בשלב הראשון מפיק הפכפילור 
אלקטרונים; אלה מוכפלים אח״ב עד למידה שפולס־היציאה המופק 
מהמכפילור — כתוצאה פהאינטראקציה של פוטון בודד עם הנצנץ 
(• 01 ) 81 : 1011113 ) — ניתן למדידה. עצמת זרם־היציאה מהפכפילור 
(או קצב הופעת הפולסים ביציאה) יחסית לשטף חלקיקי הק׳ 
הפוגעים בגלאי, ואילו גובה הפילם החשמלי יחסי לאנרגיית החלקיק. 
לפיכך מתאים גלאי הנצנוץ לגילוי ק , . למדידת עצמתה ולקביעת 
האנרגיה של החלקיקים המרכיבים אותה. האנרגיה הדרושה ליצירת 
נצנוץ בודד בגלאי קטנה מהאנרגיה הדרושה ליצירת זוג יונים בגז, 
וגם הסיכוי לפעולה הדדית בין מוצק או נוזל לבין הק' גדול בהרבה 
מהסיכוי לפעולה הדדית בין הק׳ לבין גז כלשהו (בשל ההבדל הגדול 
בין צפיפות מוצק לבין צפיפות גז): לפיכך גלאי הנצנוץ יעיל לגילוי 
ק׳ מגלאי גז. 

3 ) גלאי מצב מוצק. סוג זה של גלאים מבוסס בד״כ על 
גבישי סיליקון או גרמניום שלתוכם הוחדרו בתהליך פעפוע סיגים 
של ליתיום; האיזור בגביש שאליו הוחדרו הסיגים הופך לחומר 
מוליך־למחצה (ע״ע מוליכים־למהצה). בשל תכונותיהם החשמליות 
המיוחדות משמשים גבישים כאלה מעין תאי יוניזציה מוצקים. 
חלקיק הק׳ יוצר זוגות יונים בתווך הרגיש של הגלאי. נושאי מטען 
אלה נאספים ע״י אלקטרודות המחוברות לגביש, והפולם החשמלי 
הנוצר נמדד. האנרגיה הממוצעת הדרושה ליצירת זוג יונים בגלאי 
סוליך־למחצה היא מסדר־גודל של 3 — 4 אלקטרון־וולט — לעומת 
30 — 35 אלקטרון־וולט בגלאי גז. תכונה זו, והעובדה שהתווך המגלה 
עשוי תופר מוצק. הן מן היתרונות הבולטים של גלאים מסוג זה. 
גלאי מצב מוצק טובים במיוחד לגילוי חלקיקים טעונים, בגון אלק¬ 
טרונים, פרוטונים וחלקיקי 0 . ציפוי פניו של הגביש המוליך־למחצה 
בשכבה דקה של חומר בקיע, כגון ־נ־ ( 1 . הופך אוחו לגלאי לניט־ 
רונים תרמיים. ואילו כיסוי הגלאי בשכבת חומר עתיר מימן מכשיר 
את ההתקן לגילוי נוטרונים מהירים. 

הגנה מק׳. 

מושגים בסיסיים ויחידות. הנזק שהק׳ הפייננת גורפת 
לגוף החי הוא ככל-הנראה תוצאה ישירה של מסירת אנרגיה מחלקיק 
הק׳ למולקולות של תאי הרקמה. ספיגת האנרגיה גורמת להפרעות 
ולשינויים במבנה המולקולרי של התא כתוצאה מעירור ו/או יוני־ 
מיה של האטומים והמולקולות המרכיבים אותה. הפרעות אלו 
עשויות לגרום למות התא. לפוטאציות תורשתיות בו ואף להשראת 
תהליכים ממאירים. נזקי הק' מורגשים סמוך לחשיפה לק', או תוך 
שעות, ימים ואפילו שנים רבות לאתר הפגיעה. 

ההתייחסות הכמותית למידת החשיפה לק׳ והקשר שלה לדרגת 
הנזק הביולוגי נעשית ביחידות דלקמן: 

1 ) (ה) רנטגן ( 800 ) 8010 ) — יחידת החשיפה (-אס 
:""מ*!)! זו מודדת את יכלתו של שדה הק׳ לגרום ליינון אטומי 
אוויר. הרנטגן מוגדר ככמות של קרני X או של קרינת 7 המייננת 
1 ספ״ק של אוויר יבש בתנאים תקניים כך שנפח האוויר יכיל במות 
מטען חשמלי (שלילי או חיובי) השווה ליחידה אלקטרוססטית אחת. 
הרנטגן מודד אפוא יינון ליתידת־נפח או ליחידת־משקל, ושווה 
למטען של ■' 10 א 2.58 קולון ל 1 גרם של אוויר יבש בתנאים תקניים. 

2 ) (ה) ך ד (■! 11008 ) 0 כ 1 ז 50 כ 1 \! 100 ) 831113 — 11X0 ) — יחידת 
המנה הנבלעת: בה מודדים את מנת האנרגיה הנבלעת. 1 רד 
הוא מנת האנרגיה הנבלעת של 100 ארג ל 1 גרם של חומר. 

3 ) (ה)ךם (ס 10 ל, )ח 310 'י 01 ן £1 80001800 — 1 ^ 8£ ) — יחידת 
המנה האקוויוולנסית () 1111-3100 ( £1 10050 ). הנזק הביולוגי 
של סוג ק׳ מסוים יחסי בד״ב למנת האנרגיה הנבלעת פק' זו, אך 
ק" מסוגים שונים (ס, ן, ץ. נוטרונים, חלקיקים טעונים כבדים ובו׳) 
הגורמות למנה זהה של אנרגיה נבלעת (ביחידות רד) עשויות לגרום 



181 


קרינה מיננז 


182 


נזק ביולוגי שונה. כן, למשל, מנת אנרגיה מסוימת הנמסרת ע״י 
קרינת מ גורמת לנזק ביולוגי גדול עד סי 10 מאותה מנת אנרגיה 
הנמסרת ע״י קרינת ש או ד . בד״כ הנזק הביולוגי גדול־יותר ככל 
שקצב מסירת האנרגיה ליחידת־אורך (בדרכו של החלקיק המיינן) 
גדול-יותר. קצב זה נקרא .,ההעברה הקווית של האנרגיה״ (—ז־£ע 
, 1*11X3 ) ונמדד ביחידות תז־£/קי! 1 \ ,תזש//ו!>\ 1 
וכר. הגודל המאפיין את האפקטיוויות של הנזק הנגרם ע״י סוג ק׳ 
מסוים בהתאם ל י!!!.! שלו נקרא גורם האיכות (׳ 01131115 — ־•! 2 ) 
, 3010 ?! די סבלה 1 ). 


טבלה 1 

ערכי ? 2 ) לסוגי קרינה שונים 


(2? 

סרג הקרינה 

1 

קרבי x ו ץ 

1 

קרינת 3 ואלקטרונים 

3~2 

נוטרונים תרמיים 

10-3 

נויטרונים אפיתרמייס ומהירים 

10 

קרינת ס 


גם להתוזלקות (ההומוגנית או הלא־הומוגנית) של זיהום רדיו- 
אקסיווי באיבר ולקצב מסירת המנה יש השפעה על הנזק הביולוגי! 
גורמים מסוג זה מכונים גורמי תיקון( 3010,5 ? 8 ח!ץ 1 ! 1 > 10 ו 1 — ?)ל). 
כדי לאפיין מבהינה כמותית את הנזק הביולוגי מגדירים את המנה 
האקוויוולנטית. שיחידתה היא הרם והיא מחושבת כך: 

? 51 א ? 0 א(טל/ 8 ) 0050 ( 1 ל 8£ ) £ט, 

סכנות ה ק׳ ה מ י י נ נ ת. העובדה שחשיפת הגוף לק׳ מייננת 
גורמת נזק ביולוגי ידועה מראשית המאה 20 . מידע רב על הנזקים 
הביולוגיים הצטבר מאז מעבודות־מחקר בהיות־ניסוי, סקרבנות של 
תאונות גרעיניות, מחולים שקיבלו טיפולים בק׳ ומעקב אחד ניצולי 
פצצות־האטוס בהירושימה ונגסקי. 

האדם חשוף כיום לסכנות ק' המקורות מגוונים. הנזק עלול 
להיגרם ע״י ק׳ חיצונית שמקורה בחמרים רדיואקטיוויים בהתקנים 
תעשייתיים, מכונות רנטגן רפואיות ותעשייתיות. מאיצי חלקיקים 
ומקורות ק׳ אחרים המשמשים בתעשיה, בחקלאות ברפואה ובמחקר. 
החשיפה עשויה לבוא גם מזיהום פנימי, כתוצאה סנשיסת אוויר 
מזוהם במוצרי ביקוע רדיואקסיוויים, ששוחררו לאטמוספירה בני¬ 
סויים גרעיניים, או שדלפו מכורים גרעיניים וסמתקניס לשיוב 
ולהפרדה של דלק גרעיני. מעבדות־מחקד ומכונים לרפואה גרעינית 
העושים שימוש בחמרים דדיואקטיוויים מהווים אף הם מקוד פוטנ¬ 
ציאלי לזיהום רדיואקסיווי של סביבתם הקרובה. חמרים רדיואקטי־ 
ווייס ששוחררו לאטמוספירה או למאנרי־המים מגיעים לגוף האדם 
והחי גם דיר שרשרת הסזון. 

חומדת הנזק המיידי תלויה בגודל מנת הק , . לאחר חשיפה נסוכה־ 
יחסית (פחות מ 25 רנטגן) הנזק המיידי היחיד הוא שינויים זמניים 
בתמונת הדם. חשיפה לעשרות ועד 100 דנטגן עלולה לגרום למחלת- 
ק׳ קלה המתבטאת בבהילות ובהקאות, מחלת־ק׳ קשה — בהילות. 
הקאות. שלשולים, עייפות ונשירת שיער — תופיע לאחר חשיפה 
ל 200 — 400 רנטגן. ובחלק מהמקרים עלולה מחלת־ק' כזו להסתיים 
במוות. חשיפה ל 400 — 600 רנטגן תגרום למחלח־ק , קשה. שתסתיים 
במותם של כ 50% מהנפגעים, ואילו חשיפה ל 800 — 1,000 רנטגן 
תביא למותם של כמעט כל הנפגעים תוך ימים ספורים. ההשפעה 
הסומאטית המושהית מתבטאת בהגדלת הסיכוי של הנחשף לחלוח 
במחלות ממאירות מסוימות. רוב המחקרים מצביעים על כך, שסכנת 
ההשפעה המושהית ממשית רק כאשד החשיפה היא מעל לעשרות 


רנטגן בבת־אחת. לפיכך יש דטוענים, שקיים "סף" לנזק הקרינתי, 
ושמתוזת למנה מסוימת אין לחשוש לכל נזק מושהה. לדעת אחרים 
גורמת גם מנת-ק׳ קטנה מאד לנזק מושהה, ויש להתחשב בכך 
בקביעת ההגבלות לחשיפה. גם ההשפעה הגנטית של חשיפה לק׳ 
מייננת תלויה בגודל המנה. 

שיטות הגנה מק', 

את מנת־הק׳ ממקור חיצוני אפשר להפחית בדרכים שונות. מנת 
הק' לגוף נמצאת ביחס ישר למשך החשיפה! קיצור זמן השה;ה 
בשדה הק׳ מפחית את המנה בהתאם. התרחקות ממקור הק׳ מפחיתה 
את המנה ביחס הפוך לריבוע המרחק. 

הצבת חומר ממסך בין מקור הק׳ לאדם הוא אמצעי מקובל 
להפחתת הק׳. המרים מקובלים למיטוך קרני x וקרינת ץ הם: בטון, 
עופרת, טונגסטן, אורניום ומתכות כבדות אחרות. מקורות פולטי 
נוטרונים ממסכים ע״י חפרים עתירי מימן, כגון מים. פרפין או בטון. 
קרינת ן אפשר למסך בקלות יחסית! די בשכבת מתכת דקה מאד 
או בשכבת חומר פלסטי בעובי של מ״מ אחדים. 

זיהום פנימי מונעים ע״י מניעת דליפת החומר הרדיואקסיווי 
לאוויר ולמי־השתיה. כורים אטומיים ומתקנים גרעיניים אחרים 
נבנים בתוך מאספים מיוחדים, וננקטים אמצעי־בטיחות מגוונים 
למניעת דליפה כזו. במעבדות שעובדים בהן בחמרים רדיואקטיוויים 
מתקינים שולחנות מיוחדים ומנדפים, וכן ברזים ופחי־אשפה הנפ¬ 
תחים במפרק או ברגל, משתמשים בבגדי-מגן ובכפפות ונמנעים 
מאכילה, משתית ומעישון במעבדות. 

תקנים להגנה מק׳. 

ההכרה בסכנות לבריאות האדם מחשיפה לק׳ מייננת המריצה 
רשויות לאומיות ובי״ל להחלים על תקנים מוסכמים להגנת העובד 
והציבור מפני ק ׳ . ביזמתו ובחסותו של הקונגרס הבי״ל השני לרדיו- 
לוגיה נוסדה ב 1928 הוועדה הבי״ל להגנה רדיולוגית (— ? 108 

ת 10 ) 0100 ז? ! 1010108103 .£ חס ח 15510 וזזתזס 0 10,0,113,10,131 ) כדי 

שתמליץ בפני רופאים העוסקים ברדיולוגיה אבחנתית (ע״ע) וברדיו־ 
תרפיה על נהלי עבודה בטוחה עם מכונות רנטגן ומקורות רדיום. 
לאחר ניסוח חוקה הדשה הפכה ועדה זו ב 1950 לגוף הבי״ל המוכר 
המספק המלצות ותקנים למנות-השיפה נסבלות והנחיות בנושא 
ההגנה מק׳. במקביל ל ? 108 הוקמו בארצות רבות ועדות לאומיות 
של מומחים! אלו מנסחות תקנות ונהלים בתחום ההגנה מק׳, 
המקבלים תוקף חוקי באותן הארצות. הוועדות הידועות־ביותר הן 
המועצה הלאומית להגנה מקרינה (י 081 א) באה״ב והוועדה להגנה 
מק׳ של המועצה הרפואית בבריטניה. תצוין גם הסוכנות הבי׳־ל 
לאנרגיה אטומית (ץ 8 ־! 0 ״.? 0 !וח 0 :\, 31 ח 3,10 חז 1,1, 0 — 
01 ח 50 !ןן). שמושבה בווינה. המפרסמת אף היא המלצות. נהלים 
ותקנים לעבודה בטוחה בחמדים רדיואקטיוויים ובמקורות ק׳. 

הבסיס לקביעת מנות הק׳ המותרות לעובדים ולציבור היא ההכרה, 
שהחברה המודרנית חייבת לקבל על עצמה סיכון מסוים אם ברצונה 
ליהנות מהיתרונות הרבים של הטכנולוגיה הגרעינית. "מטרת 


סבלה 2 

הגבלות חשיפה לקרינה לפי ק 108 
(ביחידות רם לשנה) _ 


עובדי 

קרינה 

יחידים מן 
הציבור 

הציבור 

הרחב 

ילדים 
מתחת 
לגיל 16 
(רם לשנה) 

האיבר 

5 

0.5 

0.17 

0.5 

הגוף כולו. איברי־ 

30 

3 

0.5 

1.5 

הרביד, או מוח העצם 
בל ומות המגן 

30 

3 

0.5 

3 

העור והעצמות 

15 

1.5 

־־־ 

1.5 

איברים בודדים 





183 


קרינה מימת — קרינה של כדור־הארץ, כזאזן ה• 


184 


העוסקים בהגנה מק' היא להגביל את החשיפה לק׳ מייננת כך 
שהנזקים שייגרמו על־ידה לפרס ולחברה יהיו קטנים ככל־האפשר 
ביחס לתועלת המופקת מהשימוש בק" — בלשון ההמלצות של 
?? 10 . ברוח זו קבעה ? 1011 את מנות הק־ המותרת לעובד ולציבור 
הרחב (ר׳ טבלה 2 ), 

11 ־ 110051 . 5 .ז\\ ~ . 11 .'ל ;־ 1964 ,* 110 ^ 061 .? 1 , 006 * 1 

11 ; 1972 , 1 . 1 קק< 81 ,. 16111 ,. 1 זו ; 1966 , 11 ,?ז 61 ח 1 !! 00 .?/ 
, 141 גזש 2£ ז 1 ל .{ ./ ; 1969 £811/1 1 0 < 1 ס 1 !£> 17041 ה/ ,־ו 0 נ 1 וח 0 

. 11 - . 1 ־ 1 ; 1969/70 , 1-11 , 1 ס 17 חס 0 1 ) 871 מ 0 !ן 00 ^ 0 ־נ? />£! 1 ק<)!/ 

,(. 041 ) ץ 14 ל.( 1 <ז־נ£ ; 1972 ,;משגמיסיספזס׳ם/^ ( £17 * 11 § 1 >£*{ 1 >ה 8 1 ז 01££110 ■(? .מ /ס ^ 117001 ) 1 ז 18 / 

ט. ש. 

?!רינה של כדור הא.ךץ, מאון ה־ (להלן, מה״ק), במטאו¬ 

רולוגיה. הפרק הדן בחלוקה ובמעבר של אנרגיית הקרינה 
(הק׳) של השמש במערכת נונב-לכת והאטמוספירה שלו, ובביאור 
שיווי-המשקל הקרינתי של כוכבי־לכת בכלל וכדה״א בפרט. ור׳ 
להלן תופעת החממה. 

הק׳ הנכנסת. מקורה בשמש המקרינה כגוף שחור (ע״ע 
תרמודינמיקה) בטמפרטורה של כ' 6.000 . שיעור ק׳ זו, שעיקרה 
בתחום הנראה (ע״ע ספקטרום וספקטמסקופיה), הוא כשתי קלוריות 
לדקה, הנופלות על שטח של 1 סמ״ר המאונך לכיוון חק׳. מכאן. 
שבממוצע נופל 4 ! משיעור זה על יחידת־שסח של פני הכדור 
כולו. 

כ 4 ; מהק׳ הישירה מוחזר ומפוזר ישירות לחלל, בעיקר ע״י 
העננות, המכסה בממוצע כ 54% של פני כדח״א (יחס זה ידוע גם 
בשם אלבדו [ע״ע]). יתרת הק׳ נבלעת ע״י פני כדה״א, העננים 
ומרכיבים שונים של האטמוספירה, ופועלת להעלאת הטמפרטורה 
שלהם ולאידוי מים מפני האוקיאנוסים ומהעננים. 

מאתר שהשינויים בטמפרטורה הממוצעת של פני כדה״א במחזור 
זמנים של מאות שנים זניחים. חייבת מערכת כדה״א — אטמוספירה 
לפלוט ק׳ בשיעור השווה לכמות הנבלעת. יחד עם זאת. הטמפרטורה 
הממוצעת של פני כדה״א היא כ 10 • 288 , וקרינת גוף שחור של 
משטח המצוי בטמפרטורה זו ואשר שטחו שווה לשטח פני הכדור, 
עולה במידה ניכרת על קרינת השמש הנבלעת. ברור אם־כן, שחלק 
מק׳ זו נבלע באטמוספירה! זו — על שכבותיה — פולטת כגוף 
אפור (ו" להלן) בטמפרטורות האפייניות לה ומה״ק נשמר. הק׳ 
הנפלטת היא בעיקרה בתהום האינפרה-אדום. 

בהנחה שהשטף הנכנס של קרינת השמש בפסגת האטמוספירה 
הוא 100 יחידות, הרי ש 3 יחידות נבלעות בסטרטוססירה ע״י שכבות 
האוזון (הבליעה היא בעיקרה בתהום האולטרה־סגול), 13 יחידות 
נבלעות בטרופוספירה ע״י אדי־המים, חלקיקי אבק ופחמן דו־חמצני 
ו 22.5 יחידות נבלעות ע״י פני כרה״א. לעומת כמות זו—הנבלעת — 
מפוזרות הישר לחלל 7 יחידות ע׳׳י הפרודון! המרכיבות את 
האטמוספירה וע״י חלקיקי האבק (אווירוס(לים טבעיים) שבה, 


י"י"'© 

/ 1 ד 1 

.מגיל־ מיצוי דיי ׳י ך שו! 'י ח 5 

של האפסזססידה ת 

\\\ 1 /. \"־ 1 
״*״'*־י" \ קדיניז בלעי. \ ׳/ 1 ־/־ ■י 1 

ע״ ^ ג , 0 מי : 4 . 

, 1 


| [ קדינד. *ינסרה¬ 

} | יעסלסי! מפני 

11 - !•* 1 - 1115 - 5 96 0-5 

קל״ניל י-נפיית־אדומד. קי־נוו *מ*■ 

חנבלעיז כקרקע הנבלעת ע־י פני כדך..א 

חום המועבר נאסצזתז קרינה אר־גה־ני קיינה קנדת־נל,*ת- ניעה! 

התא■-רות וה־עד• (איופיזדאיומחו 


תיאור סימם׳ ■גי מזוז' הקרינה 


24 יחידות ע״י העננים וב 4 יחידות המוחזרות ממשטח פני כדוד׳א. 
בסה״ב מוחזרות ישירות (אלבדו, ר׳ לעיל) 35 יחידות, 47.5 יחידות 
נבלעות ע״י פני כדה״א (ה 22.5 שנמנו לעיל ■ 4 10.5 יחידות 
המפוזרות ע״י האטמוספירה לכיוון כדה״א וכן 14.5 יחידות המפוזרות 
ע״י העננים אל עבר פני כדר,״א ונבלעות שם), ו 17.5 היחידות 
הנותרות נבלעות באטמוספירה (מתוכן רק ־ /< 1 ע״י העננים). 

מה״ק נשמר, כאמור. ע״י פליסה של ק׳ ארוכת-גל באינפרה־ 
אדום. פני כדה״א מקרינים 114.5 יחידות לכיוון האטמוספירה. 
מתוכן נבלעות 109 בסרופוספירה ו 5.5 נפלטות ישירות לחלל. בכך 
משמשת האטמוספירה של כדה״א דוגמה לגוף אפור שאינו בולע 
את כל הק׳ המגיעה אליו. הבליעה נעשית בעיקרה ע״י פרודות 
אדי-המים והפחמן הדו־חמצני. האטמוספירה על שכבותיה השונות 
בולעת אפוא ק׳ בארכי־גל שונים בשיעור של 121.5 יחידות! חלק 
מק׳ זו ( 96 יחידות) נפלט חזרה לכיוון כדה״א. וכך נשמר המאזן. 
נוסף על הק׳ הנבלעת מוסע חום, בתהליכי קונווקציה ( 11 יחידות). 
מפניו המחוסמים של כדה״א אל שכבות הטרופוספירה, וכן בצורת 
חום כמום של אדי־מים ( 18.5 יחידות)! השיעור הכללי של אנרגיית 
החום (קרינה והסעה) המגיעה לשכבות האטמוספירה הוא 156 
יחידות. 153 יחידות נפלטות ע״י הטרופוספירה, ומתוכן מגיעות 
לדלל 56.5 יחידות! עוד 3 יחידות נפלטות אל החלל מהסטרטוס־ 
פירה. בסה״ב נפלטות אם־כן לחלל 65 יחידות בארכי־גל ארוכים, 
כנגד 65 היחידות הנבלעות (ר׳ ציור) . 

התמונה שצוירה מתארת שיעורים ממוצעים, והחריגות ממנה 
בולטות הן ב 4 עונות השנה והן בקווי-הרוחב השונים. שינויים 
בולטים נגרמים גם עקב תנאים שונים של פני כדה״א וערכי האלבדו 
שלהם. ראוי לציין במיוחד את השינויים מן התמונה שלעיל בקווי־ 
רוחב משווניים מחד־גיסא, שבהם שסף הק׳ קצרת-הגל הנכנסת 
גדול בהרבה מן השטף ארוך־הגל הנפלט לחלל, ומאידך־גיסא, 
בקטבים — שם התמונה הפוכה. 

כרי לשמור על שיווי־המשקל חייב חום לחיות מועבר מקווי- 
רוחב נמוכים לגבוהים ע״י מערכת רוחות. ובמירת-מה גם ע״י 
התחזורת הכללית של האוקיאנוסים. התמונה כולה מבוארת באמ¬ 
צעות התחזורת הכללית של האטמוספירה (ע״ע מטאורולוגיה). 

מה״ק של כדה״א מבאר גם את היווצרות מפל הטמפרטורה 
באטמוספירה, היורד עם הנובה בשכבות הטרופוספירה בשיעור 
ממוצע של • 6.5 לכל ק׳־מ. התופעה מבוארת באמצעות ת(פעת¬ 
ה ה פ מ ה ( 01 ^) 6 10056 ( 1 ):>^) , לפי שהאטמוספירה הנקיה מעננות 
ניחנת להיחשב כחדירה לקרינת השמש בתחום הנראה וכפסודו־ 
אטומה לק׳ ארוכת־הגל! לא הק׳ הישירה של השמש היא אפוא 
הגורם הישיר להתחממות האטמוספירה. אלא הק׳ ארוכת-הגל 
הנפלטת ע״י פני בדודא והמחממת את השכבות הטרופוספיריות 
הסמוכות להם. 

מאחר שעיקר הבליעה והפליטה מתבצע עי׳י פרודות אדי-המים 
והפממן הדו-חמצני. הרי שמהקר פסי-הבליעה של פרודות אלו מלמד. 
שבתחום שבין ח״! 8 ל ו״״ 12 באינפרה־אדום נמצא "חלון- אטמוס¬ 
פירי השקוף גט לק׳ אחכת־הגל. בין־השאר משמש הלון זה למחקר 
טמפרטורות פני הקרקע מלוויינים, מאחר שבתחומים אחרים של 
ארכי־גל אין חק׳ המגיעה ללוויינים מכיוון מערכת כדה״א — אטמוס¬ 
פירה אפיינית דווקא לק׳ הנפלטת מפני כדה״א. הוספת פרודות של 
גזים ומוצקים מלאכותיים בעלי פסים של בליעה בתחום החלון 
הספקטרוסקופי לאטמוספירה אין בה כדי לשנות את מה״ק, מאחר 
שמצב של שיווי־משקל דינמי מחייב, שכנגד כמות קרינת השמש 
בתחום הנראה הנבלעת ע״י כדה״א. תפלוט המערכת ק' ארוכת־גל 
בשיעור שווה. ואולם, הואיל ומפל הטמפרטורה, או חלוקת 
התרומות השונות של הבליעה והפליטה באטמוספירה, בשכבותיה 
השונות, מוכתבים מתכונותיה כגוף אפור. הרי שתוספת של פרודות 






185 


קרינה של נדור הארץ, מאזן ה■ 


;רינת-די 


185 


"־***? 


בולעות עשויה להביא לידי שינוי טמפרטורת פני הקרקע ומפל 
הטמפרטורה באטמוספירה. 

מחקר על זיהום־האוויר המלאכותי שנערך בעשור הנוכחי מלמד, 
שהולכות ונוצרות פרודות של פ ר י א ו ן בכמות הולכת וגדלה. 
מאחר שלפרודות אלו פסי־בליעה חזקים בתהום החלון, תגבר 
השפעת הופעת החממה וטמפרטורת פני־הקרקע תעלה. כך, למשל, 
ע״פ הידוע כיום, אם תימשך היווצרות גז הפריאון בשיעורים 
המצויים, תעלה הטמפרטורה הממוצעת של פני־הקרקע בב ״ 0.5 
ער סור המאה הסל. 

מ ־ 7 ־)^ ן ־< 0 '׳\ 1 £ 1 (״כריסטוס או בר־אבא*), 1918 — 

מתח ביקורת על האדם והחברה, וניתץ את החומות המוצבות בפני 
המחשבה החפשית. ספרו הנטורליסטייפיוטי על תכלית החייט, 
] 10,11 תוסץ־זס־זס־ו 3 1161235 (״מסע סביב גולנלתי״), 1937 , נכתב 
בעקבות ניתוח גידול ממאיר שבוצע בראשו. ק׳ כתב גם שירים 
ומחזות. 

קי היה גדול ההומוריסטים הסאטיריים בהונגריה ובעל השפעה 
רבה, הוא השכיל להלביש את ניתוחיו לבוש של הומור שנון ופשוט, 
תוך־כדי שימוש וירטואוזי במשחק־פלים פאראדוכסלי. הפרם מוצג 
ביצירתו כמוקד של זכרונות, נידויים, דמיונות וחלומות כפויים. 
והחברה בכללה היא קן של זבובים דוחקים ונדחקים בלא משמעות. 
בנו. ק׳ פ ר נ ץ — ־!!־־־'• 1 .. 8 — (נר 1921 ) , סופר ועתונאי, 


מתאר ברומנים שלו את החיים במטרופולין. אחת הדמויות המרכזיות 
בספרו 131,352 ט 5 ־( 131 ־ט 8 (״אביב בבודפשט״), 1953 (הוסרט 1955 ), 
היא יהודיה, בתקופת השואה והשחרור. 

674 * ¥71 [ ה 616/0 ^<ז 71 ) 8 , 1 ( £01060 . 1 ; 1961 ,*( 52313 

. 1964 , 1164 * 141670 

קרינתלה (גרמי, קרנטן ( 0 ־ 01 ־ 3 ־)]), מדינה פדרלית בדרום 

אוסטריה: שטחה 9,534 קמ״ד ובה 525,728 תוש׳ (מפקד 
1971 ). ק׳ שוכנת בתחום האלפים המורחיים, ובמערבה, ברבטי 
הטאוארים הגבוהים, מתנשא הגבוה בהרי אוסטריה, גרוסגלוקנר 
(־־( 1 ־ 1 ־ 055810 ־ 0 ; 3,797 ם׳). על הר יה משתרע הגדיל שבקרחוני 
האלפים המזרחיים, פאסטרצה (ר׳ תגר, כרך א', עמי 969 ). הכביש 
העולה לגרוסגלוקנר הוא מהפרשימים באירופה. את ק' מנקזים 
הנהרות הגדולים הדרוה (ע״ע). ויובלו הגיל ( 6111 ). הנהר דחוה 
מנקז את האגן הגדול קלאגנפורט, בדרום־מורחה של המרינה. 
שבתוכו שוכנת הבירה קלאגנפורט ( 82,812 תוש/ מפקד 1971 ). 
האגן גבעי, ובעמקיו הימות הגדולות ורט (־־־-־־*־ס^ס ואוסיאך 
(־־ 5 ז־ 11 ־ו.! 055 ), שהסבו את האיזור למוקד תיירות. ענפי הכלכלה 
העיקריים בק׳ הם חקלאות הררית, גידול בקר וייעור, מגדלים 
בעיקר: היסה, שיפון, שיבולת שועל, תירם ופירות. במפעלי- 
התעשיה מעבדים מוצרי־יער ותוצרת חקלאית ומייצרים מתכת, 
כימיקלים וסכססיל. אוצרות־הטבע המופקים הם: עפרות ברול, 
עופרת, אבץ, מנגן, מוליבדן ופחם חום, 

היסטוריה. ק׳ קרויה ע״ש שבט קלטי ( 031-31 או 5 ־ 03111 ) , 
שהקים ממלכה שנקראה בפי הרומאים נוריקום ( 001 ־ 1 ־ 740 ); ב 16 
לפסה״נ נעשתה לפרובינקיה רומית. ב 590 חדרו הונדים (ע״ע) לק׳, 
ובמאה ה 7 — האורים (ע״ע). במאה ה 8 התיישבו בק׳ בוודים, 
והאוכלוסיה המקומית נטמעה בהם. חוץ מאשר בדרום. ב 788 סופחה 
ק׳ לממלכת קרל הגדול• ובאותו הזמן הובאה אליה הנצרות. ק׳ היתה 
כפופה לדוכס ביוריה, עד שב 976 הפכה לדוכסות בוכות עצמה. רובם 
ק׳ משל גם בקריו ( 0 ( 3 ־ 14 ), שטירמרק ופדיאולי. כשמת האחרון 
בבני משפחת מכסי ק' השתלט על ק' אוטקר 11 , מלך בוהמיה 
( 1269 ), אך היא עברה מיד ( 1276 ) לשלטונו של רידולף מבית 
הבמבורג (ע״ע); הלה מסרה ב 1286 לרוזן טירול (ע״ע). ב 1335 
חזרה לשלטונם הישיר של ההבסכורגים, בשנים 1809 — 1814 
השתייכה ק- לאיליריה (ע״ע, עם׳ 584 ). לאחר מלה״ע 1 הועברו 
שטחים קטנים ממנה ליוגוסלוויה ולאיטליה, וק' עצמה שולבה 
כמדינה ( 5131111 ־ 111 ־ 80 ) באוסטריה (ע״ע, עס׳ 963 ): במשאל־עם 
( 10.10.1920 ) אושרה ההשתייכות לאוסטריה. — המיעוט הסלובני 
החי באוסטריה והמרוכז בדרום ק־ דורש כיום, לפעמים בצורה 
אלימה. בעידוד יוגוסלוויה, זכויות של מיעוט לאומי. 

ההזכרות הראשונות של יהודים בק׳ הן מהשנים 1128 ו 1144 , 

והן מתייחסות ליודנדורף שליד פריזאך ( 11 ־ 53 ־ 1 ־'•£). במסע־הצלב של 
1146 נהרגו בק׳ יהודים רבי׳ם, שנאספו בחצר אחת ואף הגנו על 
עצמם בתחילה. תיאור ההרג כלול בספרו של ר׳ אפרים בן יעקב 
מבון(ע״ע), שמתואר בו נם מקרה הצלה של יהודי ק׳ ממוות ב 1171 . 
בק׳ חי רבינו פטר, תלמידו הנודע של ד׳ יעקב(ע״ע) תם; הוא נרצח 
שם ב 1146 . ב 1255 נתקיימה קהילה יהודית בפריואך שבק/ ושם 
היה בית־קברות ליהודי הסביבה. ב 1270 אישרה מועצת זאנקט סיים 
אן דר גלו ( 01311 ־־(! 30 ז;־ 7 \ 1 ־ $301 — בירת ק' עד המאה ה 16 ) , 
את הפריווילגיות הקדומות שניתנו ליהודי העיר. ב 1135 , עם סיפוח 
ק׳ לאוסטריה, הוטל מם כללי על כל יהודי האיוור. ב 1338 נרצחו 
יהודים בוולפסברג, בעקבות עלילת חילול הקרבן. ב 1491 נקבע בק׳ 
ספר מיוחד לרעום בו את עסקותיהם הפיננסיות של היהודים, ונקבע 
שיעור הריבית. בעקבות עלילת־הדם של טרנטו (ע״ע; 1475 ) גורשו 
היהודים ממחוז ד,הגמונות של במברג (ע״ע). ב 1496 גירש הקיסר 
סנסימיליאן 1 את היהודים מכל חבל ק/ ע״ס בקשת בעלי האחוזות; 











187 


קרינתיה — קרים צלד;ר 1 יה 


188 


אלה התחייבו לפצות את הקיסר על הפסדיו הכספיים כתוצאה מז 
הגירוש. ב 1783 הורשו יהודים לבקר בירידים שבקי. ב 1849 ניתנה 
ליהודים רשות להתיישב בק׳, וב 1867 הותר להם לרכוש נכסי דלא- 
ניידי. קהילה ראשונה הוקמה בקלגנפירט ()ז £11 ״ 18£ ! £1 ) ב 1886 . 
ב 1890 נסנו בק׳ 169 יהודים, רובים בקלגנפורס. עד 1922 נספחו כל 
הקהילות לקהילת גראץ. ב 1938 היו בקי 257 יהודים. כל הגברים 
היהודים רוכזו למשך 4 חדשים (עד פברואר 1939 ) במחנה דכאו! 
לאחר שחרורם עברו רובם לווינה. 

- 11(1071 19 (1071 116x1110/1 [ ׳<־>/> 010 .ז 0 ־ 01 ( 801 . 11 ,( 

. 1901 , 517 — 455 ,ת 1€7 /ה^ 1 9 0/10 >. 010/11 '( 107 '- 0 
י. קר. - י. כר. - מ. 

קריסטיאנפולר, משפחת־רבנים בפולניה. הראשון שאימץ שם 
זה היה ר׳ מאיר ק' ( 1740 — 1815 )— לאחר שנבחר לרבה 
של קריסטיאנפול שבגליציה המזרחית. הוא למד אצל אביו, ר׳ צ ב י 
הירש, שהיה רב בעיירה סמוכה לברודי ואח״ב אב״ד בלסברג, וכן 
אצל ר' שמואל הורוביץ (ע״ע) מניקולשבורג. 30 שנה (מ 1785 ועד 
מותו) היה רבה של ברודי. הוא חיבר ם׳ .יד המאיר" (חידושים 
לש״ס [ורשא, תרל״דן), ועמד בחליפת־מכתבים בהלכה עם גדולי 
דורו, בהם ר■ יחזקאל לנדא (ע״ע), ששיבחו מאד. ו" א. ז. מרגליות 
(ע״ע) קבע הספד ארוך לק׳ בסוף ספרו "בית אפרים", וכן הספידו 
ר׳ צבי הירש הורוביץ מפרנקפורט בסוף ספרו "להמי־תודה", בנו, 
ר׳ יחיאל מיכל (נפי 1863 ), היה רבה של ברודי למן 1831 , אך 
עד 1846 לא הכירו השלטונות האוסטריים רשמית בכהונתו, כי לא 
היתר, לו ההשכלה הכללית שדרשו. הוא נטה לקולא וליתר חופש, 
וע״ב הותקף בחריפות מצד החרדים ובעיקר ע״י ר׳ ש. קלוגר (ע״ע). 
לאחר מותו ירש את כהונתו בנו מאיר ( 1816 — 1886 ). נכדו של 
מאיר, אלכסנדר ק׳ ( 1884 — 1942 ). היה רבה של לינץ שבאוס¬ 
טריה, ובשנים 1932 — 1938 הורה ב פ! 1 פ 010£15 פוד 1 ו>ל 56 ו 6111 בז 15 
311 ז 5 ח 3 ז 1 {פ 0 בווינה. הוא כתב וח 1 8 ת 6 זנס 1 ) 30111 זץ■ 1 ,דזט ח 111 גז' 1 ' 
!> 11 תו 31 ן(״חלום ופתרון־חלומות בתלמוד״), 1923 , ו פ 11 פ 315 זנ 1 פ< 1 16 נ 1 
מפ ¥1 \ 10 פ 1 ן] 15 מ 1 נ 11 ו? (״הפובליציסטיקה העברית בווינה״), 1930 . 
ב 1942 הוגלה לגטו מינסק, ושם נספה. 

ש. בובר, אנשי שם, תרנ״ה 1 נ. מ, גלב", תולדות יהודי ברודי 
(ערים ואמהות בישראל, ו׳), תשס״ו. 

קךיסטלוגרפיה (ץ 111 ן 3 פ 1108 ב 81 ץ 1 פ), ענף בפיסיקה החוקר ומתאר 
את המבנה הגאומטרי של גבישים ואת הסידור המרחבי של 
האטומים או היונים שמהם מורכב הגביש (ע״ע). סידור זה נקבע 
לפי חוקים מיוחדים. האפייניים לחומר במצב הגביש׳ (ר׳ 
להלן). 

חשיבות הק־ נעוצה בעובדה שרוב התמרים המוצקים הם גבישייס, 
לפעמים גבישים יחידים ועפ״ד גבישים מורכבים מגבישונים קטנים 
המחוברים ביניהם בצורה צפידה 1 התכונות האפייניות של מוצקים 
אלה הן תולדה ישירה של המבנה הגבישי. עם חסרים אלה נמנים 
רוב התמרים הטכנולוגיים (מתכות, חמרים קראמיים, תמרי־בניה, 
מוליכים־למחצה ועוד), המי¬ 
נרלים. רוב התרכובות האי- 
אורגניות האחרות, חלק ני¬ 
כר של התרכובות האור¬ 
גניות ובמידה מסוימת גם 
תמרים פולימריים (ע״ע פו־ 

ליפר) טבעיים ומלאכותיים. 

הכרת המבנה הגבישי של 
המרים אלה היא תנאי לה¬ 
בנת תכונותיהם ולניצולן ה¬ 
יעיל למטרות שימושיות. 



מבנה הגביש. בגוש חופר מוצק (ע״ע) נמצא כל אטום 
במקום קבוע יחסית ליתד האטומים של אותו גוש (להוציא תנודות 
אלאסטיות של האטומים סביב מצבם הקבוע). מוצק במצב גבישי 
מאופיין, נוסף לכך. במבנה מחזורי תלת־ממדי (ר׳ להלן). שלפיו 
מסודרים האטומים בתוכו. 

מבנה מחזורי הוא מערך של גופים (אטומים, מולקולות) הזהים 
בכל תכונותיהם (גאומטריות, פיסיקליות, כימיות וכר) במרחב 
התלת־ממדי. מיקומם ההדדי של הגופים נקבע כך : מייחסים לנקודה 
קבועה באחד הגופים מערכת צירים (ע״ע צירים, מערכות) הנקבעת 
ע״י 3 וקטורי־יחידה ג, ל, 0 (ע״ע וקטור). כל העתקה צפירה 
קווית ממיקום אחד הגופים בשיעור של פק • 4 6 ת + ב 1 ת, כאשר 
ט,״ ,ת, הם מספרים שלמים, קובעת מיקום של גוף זהה לראשון 
במערך הנ״ל. באופן פורמלי: תכונות המבנה מתוארות ע״י 
פונקציה מחזורית (ע״ע פונקציות, עמי 477 ) (?)) המקיימת: 
(פק+למ+גת!;-?)£-(?)), כאשר פ היא נקודה כלשהי במרחב 
ו ק,ח,ת! הם מספרים שלמים. הגוף הקטן־ביוחר שממנו מורכב 
המבנה מכונה בסים המבנה. והמקבילון הנוצר ע״י פ, 6 , ג 
נקרא תא פרימיטיווי (ציור 1 ). 

מחזוריות המבנה נקבעת ע״י שלושת וקטורי-היחידח: ( 5 , 5 , פ) 
(אורך כל וקטור-יחידה נקרא מחזור־המבנה, בכיוון הווקסור) 
והמבנה עצמו — ע״י כל הצירופים האפשריים: פק+ל״+במז 
(ן. פ, 1 ס מספרים שלמים). כל צירוף כזה מכונה ,.וקטור סריג", 
ואוסף כל וקטורי הסריג הוא סריג המבנה. לתיאור סריג נוהגים 
להשתמש בנקודות־הקצה של וקטורי הסריג — נקודות הסריג 
(ציור 1 ). 

בגביש בסיס המבנה הוא קבוצת אסומים — בד״כ מולקולה 
אתת או יותר — ומחזוריות המבנה מוכתבת ע״י סריג תלת-מסדי. 
ארכי וקסורי־ד,יחידה הם מסדר־גודל של מימר מולקולרי(ב ז ' 10 מ״מ). 

בקנה־מידה אטומי, גביש, ככל חופר אחר. הוא אי־הופוגני. 
התכונות הסגוליות, כגון: צפיפות, ריכוז מטען חשמלי, שדה חשמלי 
פנימי ועוד. תלויות במקום ומשתנות מנקודה לנקודה. המיוהד לגביש 
הוא, שתכונות אלו אף הן כולן מחזוריות, ומחזוריותן מתוארת אף 
היא ע״י סריג הגביש. — מבחינה מקרוסקופית, כלו׳, כשמדובר 
באיזור המכיל מספר גדול של תאים פריפיטיוויים, ידמה גביש 
לחומר הומוגני. מאחר שבדיקה מקרוסקופית מגלה את הערך הממוצע 
של גודל התבונה המדודה, וערן זד, אינו משתנה עם המקום (בתחום־ 
דיוק של המדידה). שונה המצב לגבי תכונות התלויות בכיוון, כגון: 
מהירות הקול, מהירות האור, תכונות אלאסטיות, מהירות גידול 
גביש (בתוך חומר-תווך מתאים) ועוד. המבנה המחזורי גורם לכך 
שתכונות אלו שונות בד״כ בכיוונים שונים! כלו׳, גביש הוא חוסר 
אנאיזוסרופי (ע״ע גביש, עמ ׳ 237 ). 

סימטרייה הגביש. קיימים גבישים שלגביהם תכונות 
כיווניות מסוימות שוות בכיוונים שונים. שוויון זה עשוי לנבוע 



צורות אפשריות שיי תנאים וסביבה 
•טל נסדרה 






189 


קרי אל: גד וידו 


190 


מעצם מהות התכונה (למשל: מהירות הקול בכיוון נתון שווה תמיד 
למהירותו בכיוון ההפוך), או יכול להתחייב ממבנה הגביש 1 במקרה 
זה מעיד הובר על התכונות הסימשריות של הגביש. 

סימטריה היא תכונה של גוה• הבאה לציין כי ביצוע פעולה 
מסוימת על הגוף — פעולת הסימטרית — אינה משנה את מצבו 
ההדדי ביחס למערכת־ייהום כלשהי, כלו׳. לאחר ביצוע הפעולה 
לא ניתן לזהות שינוי באוריינטציה ובמיקום של הגוף. לפשל: 
פעולת סיבוב ב • 360 סביב ציר כלשהו היא פעולת סיסטריה לגבי 
כל גוף במרחב. במולקולה של מים (ציור 2 ) סיבוב של • 180 סביב 
ציד המהווה את חוצה־הזווית 11 — 0 — 11 היא פעולת סימטריה. 
צ י ר ־ ה ס י ב ו ב נקרא איבר סימטרי ה. במולקולת כלורופורם 
, 01101 (ציור 3 ) כל פעולת סיבוב ב' 120 סביב ציר העובר דרך 
! 1 ו 0 היא פעולת סימטריה (כמובן ייתכן שלגוף יהיו מספר צירי- 
סיבוב שונים כאיברי סיממריה). ציר סיבוב אינו איבר סיססריה 
יחיד. לדוגמה: אם נשים מראה במולקולת המים במישור הניצב 
למישור המולקולה והעובר דרך ציר הסיבוב. יהיה החלק הימני 
שיקוף של השמאלי, ולהפך. בדומה, במולקולת כלורופורם כל 
מישור העובר דרך 0 , 11 ואחד האטומים 01 מהווה מישור- 
שיקוף שהוא איבר סימטריה שני. כן מוגדר איבר סימטריה הנקרא 
מרכז-ה יפו ך. זו נקודה במרחב, ופעולת הסימטריה היא היפוך 
הנוף בנקודה זו (ציור 4 ). ניתן להגדיר פעולות סימטריה שהן 
צירוף של שלוש הפעולות שהוגדרו (או שתים מהן). ולהן איברי 
סימטריה בהתאמה. לכל פעולות הסימטרית הללו יש התכונה, 
שלפחות נקודה אחת בנוף נשארת קבועה ואינה משנה את מקומה 
עקב הפעולה, ולכן הן נקראות פעולות סיממריה נקודתית. אוסף 
איברי הסימטריה של גוף מסוים נקרא החבורה ה נקודתית 
של הנוף, ומתברר שאיברי הסימטריה עם פעולת הצירוף אכן 
מהווים חבורה (ע״ע, עם׳ 48/9 ). יתרה מזו: שלושת איברי הסימטריה 
שהוגדרו (ציר סיבוב, מישור שיקוף. מרכז היפוך) מספיקים כדי 
לבנות את כל החבורות הנקודתיות הסופיות האפשריות. אנליזה 
של חבורות אלו המופיעות במבנה הנבישי מראה, כי קיימות 7 
חבורות יסודיות, ולכל אחת מהן מספר תת־חבורות, כך שסה־כ 
קיימות 32 חבורות סימטריד, נקודתיות. מתברר גם, שאיברי 
הסימטריה של גוף מסוים היוצרים את החבורה הנקודחיח של הגוף, 
מגדירים בסיס־סבנה עבור מבנה מחזורי של הנוף. 7 המערכות 
היסודיות נקראות ע״ש הצורות הגאומטריות שהן מגדירות (ציור 5 ). 
בניגוד לפעולות הסימטריה שהוגדרו עד כה. קיימות פעולות סימטריה 
שאינן נקודתיות, כגת הזנה לאורך ציר מסוים במבנה הסריגי 
(איבר הסימטריה הוא ציד ההזנה), אך החבורה הנוצרת ע״י פעולה 
זו היא מסדר אינסופי (לצורך העניין נראה כל גביש כבעל סריג 
אינסופי). ניתן לקבל חבורות אינסופיות אחרות ע״י צירוף של 
הזנה עם פעולות נקודתיות. למשל: ע״י הפעולה דברנית- 
המוגדרת ע״י סיבוב ב ח/ז! 2 ראדיאנים — ואח״כ הזנה לאורך־ציר, 
אי שיקוף במישור והזנה, מגדירים פעולת־החלקה ומישור־ 
החלקה כאיבר סימטריה. חבורות כאלו נקראות חבורות 
מרחביות ומספרן 230 . 

בסריג גבישי מהווה בסים המבנה את הגוף שלגביו מוגדרות 
חבורות הסיססריה הנקודתית, והחבורות ד,מרחביות מוגדרות על 
המבנה הסריג׳ כולו. לפיכך ניתן להתאים לכל גביש אחת מ 32 
חבורות הסימסריה הנקודתית ואחת מ 230 חבורות הסימטריה 
המרחבית (הכוללת בתוכה את החבורה הנקודתית כתח־חבורה) 
בהתאם למבנה חסריגי שלו. חבורת הסיסטריה הנקודתיח של גביש 
מתארח את התכונות הכיווניות שלו ומסבירה את האגאיזוטרופיוח 
שלהן. חבורה זו יכולה אמנם להיות החבורה ה״טריוויאליח"(המכילה 
את פעולת הסיבוב ב • 360 בלבד), אך קיים מספר גדול של גבישים 
בעלי סימטרית נקודתית "אמיתית", דבר המחייב את קיומן או את 



אי־קיוסן של תכונות נבישיות מסוימות (כגון: שבידה כפולה (ע״ע] 
של אור, פיאזו-אלקטריוח [ע״ע] ופירו־אלקטריות (ע״ע חשמל, 
עס׳ 185 )). כן מספקת ידיעת הסימטרית הנקודתית מידע — אם־כי 
חלקי — על מבנהו של הבסיס האטומי בגביש. 

תופעה נוספת שבה מתבטאת, לעתים קרובות. החבורה הנקודחיח 
היא צורתו החיצונית של גביש. גביש (ע״ע, עמ׳ 239 ) גדל, ומהירות 
הגידול היא תכונה אנאיזוטרופיח הכפופה לסימטריה ד,נקודתית 
של הגביש; כתנאים מתאימים גורם גידול אנאיזוטרופי להתפתחות 
פנים מישוריים. גביש כזה שואף לגדול כפוליהדרון, והסימטריה של 
הפוליהדרון תיקבע ע״י החבורה הנקודתית. חנאי־הגידול הראליים 
(כגון מגע, בזמן הגידול, עם גבישים אחרים, או מכשולים אחרים) 
מפריעים ברוב המקרים להתפתחות הפוליהדרון המושלם, אך 
האוריינטציה ההדדית של המישורים החיצוניים — אם הם מתפתחים 
— זהה לאוריינטציה של המישורים בפוליהדרון המושלם. 

החבורה המרחבית מרחיבה את התיאור גם לתכונות גבישיות 
התלויות במקום (ר׳ לעיל). הסימטריה המלאה של המבנה והתכונות 
המחזוריות מתוארת אפוא הן ע״י פעולות הסימטרית הגבישיות 
הנקודתיות, הן ע״י הזזות לאורך וקטורי־סריג והן ע״י צירופים 
מסוימים בין פעולות אלו. 

את שיטות־הבדיקה הקריסמלוגרפיוח ניתן לחלק לשני סוגים, 
בהתאם לתכונות הנבדקות על־ידן: א) שיטוח בדיקה מקרוסקופיות, 
המתייחסות לתכונות התלויות בכיוון — השיטות הקלאסיות; ב) 
שיטות סוב־מיקרוסקיפיות, המתייחסות למבנה (ותכונות התלויות 
במקום) בקנה־מידה אטומי — השיטות החדישות. 

העתיקה בין השיטות הקלאסיות היא בדיקת צורתו החיצונית 
של הגביש, בעיקר מדידת הזוויות בין מישורי פני הגביש (אם הם 
קיימים). זוויות אלו אפייניות לכל סוג של גביש, וניתן להיעזר בהן 
לזיהוי גבישים (ר ׳ תנד, כרך י', עמי 233 ). מדידות אלו מתבצעות 
בעזרת מד־זוויח מכני לגבישים גדולים, או בעזרת נוניומטר (ע״ע). 
המאפשר בדיקת גבישים קטנים עד־כדי כ 0.1 ס״ס. 

שיטה קלאסית אחרת ונפוצה־ביותר היא ע״י שבירה כפולה 
(ע״ע; וע״ע גביש, עמ ׳ 238 ); גם תופעה זו כפופה לטימטריה 
הנקודתית של הגביש. לדוגמה: אם כיוון הקרניים מקביל לציר 
סיבוב. שוות שתי המהירויות. נוסף על כך משתנות המהירויות 
בצורה רגישה בתגובה לשינויים החלים בגביש. בעיקר למאמצים 
פנימיים, היכולים להיות קבועים (כפי שהם נוצרים לפעמים בזמן 
גידול הגביש) או חולפים (כפי שנגרמים ע״י תנאים חיצוניים, כגון 
הפעלת לחצים, שדות חשמליים. הבדלי טמפרטורה ועוד). 

בדיקת תופעות אלו ואחרות הדומות להן מאפשרות את קביעת 
חבורת הסימטריה הנקודחית של גביש. יש לציין, כי למטרת הסבר 
הסימטרית שבתופעות אלו פותחה ונתקבלה ההיפותזה של המבנה 
הפנימי המחזורי זמן־רב לפני שנמצאה לה הוכחה נסיונית ישירה. 





191 


קדיסטלוגרפיה — קריסטנסן, גזום 


192 


שיטות הבדיקה הקריסטלוגרפיות החדישות פתבססות על עקיפת 
קרינה (ע״ע עקיפה; קרינה) בעלת אורך־גל מסדר-גודל של ממדי 
התא הפרימיטיווי: הבוונה בעיקר לקרינה אלקטרומגנטית, דהיינו 
קרני \ (ע״ע), ולאלקטרונים וניסרונים בעלי אנרגיה מתאימה. 
השיטה הנפוצה־ביותר היא שיטת עקיפת קרני 

שיטה זו מנצלת את העובדה שאלקטרון מפזר חלק מקרינה 
אלקטרומגנטית קוהרנטית (בתחום קרני מ בהפרש־פזה קבוע וללא 
שינוי באורך הנל. לכן קיימת התאבבות של הקרינה המפוזרת ע״י 
האלקטרונים שבתוך אטום או קבוצת אטומים. והקרינה המפוזרת 
גם היא קוהרנטית, ללא שינוי אורך־גל ובהפרש־פזה קבוע. עצמת 
הקרינה תלויה בכיוון הקרן הפוגעת (יחסית לקבוצת האטומים) 
ובכיוון שבו בודקים את הפיזור. אם סידור האטוסיס הוא מקרי, 
משתנית עצמת הקרינה המפוזרת בצורה איטית עם הכיוון. גם 
כושר־הפיזור של אטום הוא קטן למדי: עצמת הקרינה המפוזרת 
מאטום בודד במרחק של 1 ס״ס הוא כ 10 מעצמת הקרינה הפוגעת. 

ניתן אפוא לראות כל קבוצת אטומים כמרכז פיזור קוהרנטי, 
המפזר בצורה שונה לכיוונים שונים. העצמה המפוזרת ותלותה 
בכיוון נקבעים ע״י ריכוזם ומיקומם של האלקטרונים בקבוצת האטו¬ 
מים. לפיכך, בסיס מולקולרי בתוך גביש פשפש מרכז־פיזור לקרינה 
הפוגעת. 

ב 1912 הציע לאואה (ע״ע) ליצור תסונת־עקיפה של קרני x 
ע״י גביש. הצעתו התבססה על 3 הנחות: א) מבנה הגביש הוא 
מחזורי: ב) קרני x הם גלים: ג) אורך-הגל של קרני x הוא 
מסדר־גודל של מחזור המבנה הגבישי. לכן ראה לאואה אפשרות 
להשתמש בגביש בסריג באנלוגיה לעקיפת קרני־אור, כשכל בסים 
פשפש מרכז־פיזוד■ (ע״ע התאבכות, עם' 590 : עקיפה). בדומה 
לעקיפת קרני-אור תיווצר התאבכות-בוגה של הקרינה המוחזרת סן 
הגביש רק אס הפרש הדרכים האופטיות של הקרניים המוחזרות 
מסרכזי-פיזזר שונים יהיה מספר שלם של ארכי-גל, כלר. צריך 
להתקיים התנאי , 19 : — (ב 005 — ״ב 005 ) 3 , כאשר א הוא המרחק 
בין שני מרכזי-פיזור לאורך ציר מסוים, "* — זווית הפגיעה, ס - 
זווית ההחזרה, . 9 - אורך־הגל של הקרינה, ו מ, — מספר שלם. 
והואיל ולגביש מבנה מחזורי תלת־סמדי, יש צורך ב 3 משוואות 
כאלה לאורך שלושת הצירים הנקבעים ע״י וקטורי־היחידה. 

/ 11 = ( 3 005 — 3 0 005 ) 3 
1091 =י ( 3 008 — ״ 3 008 ) 11 
/ 1 = ( 3 005 — ״ 1 ) 005 ) 0 

אלו הן משוואות לאואה: בעזרתן ניתן לנתח את תמונות 
ההתאבכות ואת מדידות העצמה בזוויות ובכיוונים שונים, ולהגיע 
למסקנות על־אודות מבנה הגביש הנבדק. לאואה וחבורתו התקשו 
בהתאמת תמונות ההתאבכות לאטומים שיצרו אותן, ואת הקושי 
פתר ברג (ע״ע). כתוצאה מן המבנה המחזורי התלת-ממדי הסיק 
ברג, כי הבסיסים האטומיים בגביש יוצרים, בכיוונים מסוימים, 
מישורים מקבילים ובעלי סידור אטומי זהה, במרווח שווה (ציור 6 ). 
הוא טען, שכל מישור כזה מתנהג לגבי הקרינה הפוגעת כמו מראה 
(ע״ע) מישורית לקדינת־אור, כלו׳, קרינת- x פונוכרומטית הפוגעת 



ציור * ? 5 "-׳ח סידורים *פ׳שריים של סישירים טקבי 5 ים 
כנכיש של נתח כ 5 ורי 



**יד 7 תנאי ההר״אבכוח של שתי קרניים 
סונוכרוסטיות ע״ם חוק כרב 


במישור כזה מוחזרת 
בזווית השווה לזווית 
הפגיעה. התמונה ה¬ 
נצפית היא תוצאה 
של התאבכות בונה 
והורסת של הקרינה 
המוחזרת מכל המי¬ 
שורים. מכיוון שיש 
מספר גדול של מי¬ 
שורים מקבילים, ה־ 
החזרות של מישורים 


עוקבים יתאבכו יחדיו, ותיווצר התאבכות־בונה רק כאשר הפרש 
הדרכים האופטיות של הקרינה המוחזרת מכל שני מישורים עוקבים 
תהיה שווה למספד שלם של ארכי-גל. כלו׳. אם המדווח בין המישו¬ 
רים העוקבים הוא ^ וזווית הפגיעה היא 8 (ציור 7 ), הפרש הדרכים 
של גלים המוחזרים ע״י מישורים עוקבים הוא 0 ״ 51 20 : ולכן יהיה 
התנאי להתאבכות־בונה ג״ _ 9 ת: 5 20 . כאשר " הוא מספר שלם. 
זהו תנאי־ברג, ונם כאן הגאומטריה של הגביש נקבעת ע״י 
מדידת ההחזרה בכיוונים שונים. ניתן לגלות החזרות אלו באופן 
נסיוני, למשל ע״י סיבוב גביש כתוך אלופת קרינה מונוכרומטית. 
במצבים מסוימים יחזיר הגביש קרינה. שאפשר לגלותה באמצעות 
צילום או גלאי קרינה, ותופעה זו של החזרות ברג היא הוכחה ברורה 
לקיום המבנה הפנימי המחזורי של הגביש. 

עצמות ההחזרות נקבעות בעיקר ע״י צפיפות האלקטרונים 
שבקבוצת האטומים המהווה את בסים הגביש, ולפיכך נעשית קביעת 
המבנה האטומרי של הבסיס ע״י ניחוח עצמות ההחזרות, הניתנות 
למדידה באופן ניסויי. למעשה. מתהילה הדרך המקובלת לקביעת 
המבנה ב״ניחוש' של מבנה הבסיס (לאחר שנקבעה הגאומטריה 
של הסריג הבסיסי מתוך ניתוח כיווני החזרות) — ניחוש המסתפך 
על ידע ביפי, כגת ההרכב הכימי, קרבת יונים בעלי מטען הפוך 
וכידב, וכן על ידע פיסיקלי. תרומה חשובה לניחוש המבנה מתקבלת 
מידע על חבורת הסימטרית המרחבית של הגביש. מחשבים את 
עצמות ההחזרות המתחייבות מהמבנה ההיפותטי, ומשווים עם 
תוצאות המדידות הנסיוניות ע״פ מידת ההתאמה בין התוצאות 
המחושבות לנטיונות. ניתן לשפר את המבנה ההיפותטי עד שמתקבלת 
התאמה פשביעת-דצון המאשרת כי המבנה ההיפותטי והאמיתי זהים 
בקירוב טוב. קיימות שיטות-עזר רבות, מתמטיות, פיסיקליות 
וכימיות, המתישות את עבודת פענוח המבנה ומסייעות להשיג דיוק 
גבוה (בעיקר נפח היום השימוש במחשבים [ע״ע חשוב, מכונת! 
לפטרה זו). 

רוב קביעות המבנה נעשו בחפרים שאפשר לגבשם כגבישים 
יחידים גדוליס-יחסית ( 0.1 — 1.0 מ־מ). אך נעשו עבודות רבות גם 
בחמרים מוצקים המורכבים מגבישונים קטנים — ממדיהם כמיקרו! 
— הצמודים זה־לזה בצורה צפירה ובאוריינטציות שונות. המרים 
אלה נקראים המרים רב־גבישוניים, ורוב התמרים הם מסוג זה: 
מתכות, המרי־בניה. סלעים, רוב המינרלים, ובמידה מסוימת ׳גם 
המרים ביולוגיים. כגון סיבי עץ וצמחים. ואף רקפות מסוימות 
בגוף החי. צב. ק. 


קךיסטנסן, טום - 1 ו 0 לח 0 :לת->ו 1 ת X0 — (נר 1893 , לונדון), 
סופר דגי. ק׳ היה מבקר־ספרות בעתו! השמאלי-ליברלי 
011111100 ?. היו״ל בקופנהגן. כתיבתו היא בעיקרה שירה לירית 
מודרניסטית ואבספרסיוניסטית. תיאורי מסעותיו ורשימותיו על 
מעמד הפועלים מבטאים את הניגודים החברתיים בימיו. ברומן 
1 ( 301 ״ז 30 !ץ (.הרס״), 1930 , נפרשת הברת העתונאים בקופנהגן 
כפי שהיא משתקפת בעיני עתונאי שיכור! הנימה היסודית, הניחי- 
ליסטית, מבטאת את העדר-חתקווה של שנות ה 20 . החל באמצע 



193 


194 


קריסטנס־, טוס 

שנות ה 30 כתב בעיקר מסות. כן הרבה לתרגם לדנית מן הספרות 
הגרמנית, האנגלית והאמריקנית. — ק , נמנה עם חשובי הנציגים 
הרדיקלים של דור ״המאוכזבים״ בארצו אחר מלה״ע ]. 

/ס 1 ^ 01 ) 1135 4 ! , 1 ^ 011 ) 11 ^ .? ; 1942 ...£ . 7 

. 1957 ,£? 11111 !• 1,111 00111171 

לןריסלר, פריץ — מ 51 מת 211 ז״ 1 —( 1875 , וינה— 1962 , ניו־ 
יורק), בנר ומלחין. יהודי. בגיל 7 היה לתלמידם של הלמס- 
ברגר ואואר בקונסרווטוריון של וינה. בגיל 10 זכה במדליית־הזהב 
של ביה״ס. בפריס למד אצל מאסאר ורליב ובגיל 12 זבה בפרס־רומא 
של הקונסרווטוריון, 
למרות היותו צעיר 
המתחרים. ב 1889 
סייר בהצלחה ברחבי 
אה״ב, אולם עם שובו 
זנח את הכינור, למד 
רפואה בווינה, אמ¬ 
נות בפרים וברומא 
והיה לקצין בצבא 
האוסטרי. נסיון רא¬ 
שון לחזור לנגינה 
לא עלה יפה, ורק לאחר תקופת אימונים מייגעת זכה להצלחה 
מחודשת בברלין, ב 1899 ■ ק , הרבה לנגן ברחבי העולם, אולם מאז 
1915 חי רוב ימיו באה״ב. נגינתו הצטיינה בטכניקה מושלמת 
וברגישות רבה. כשהוא מפתח טכניקות נגינה ואצבוע חדשות. 

אע״פ שניגן בהופעות-בכורה את הקונצ׳רסו לכינור מאת אלגר 
(שהוקדש לו), מיעט ק' לנגן יצירות בנות-זמנו. הוא התרכז ברפר¬ 
טואר הקלאסי לכינור ולתזמורת ובנגינת יצירות קצרות, שאת חלקן 
חשף בארכיונים ועיבד־מחדש ואת חלקן הלחין בעצמו. ב 1935 גרם 
לסערה בעולם המוסיקה, כשגילה כי רבות סן היצירות שהציג בפחי- 
עטם של מלחינים סן הבארוק לא היו אלא יצירותיו הוא. 

מיצירותיו המוכרות: קאפריס וינאי, טמבורין סיני, רציטאטיוו 
וסקרצו. כן הלחין רביעיה לכלי-קשת ושתי אופרסית: "ניצות תפוח", 
1919 , ו״קשר הנישואין״, 1923 . את שירותו במלה״ע תיאר בחוברת 
״ארבעה שבועות בתפירות; סיפוד־המלחמה של כנד״ ( 1915 ). 

. 1950 ,.קג . 8 .< 1 .. 1 

קר י ספ י , סרוצ״סקו — 1 קג 01 — ( 1819 — 1901 ), 

מדינאי איטלקי. בולד וגדל בסיציליה. מחסידיו של מציני 
(ע״ע). ק׳ השתתף בקשירת קשרים נגד השלטון הבודבוני, ולאחר 
מהפכת 1848 נבחר לביה״נ בסיציליה. משהוחזר המשטר המלוכני, 
גלה ק' והמשיך בפעילות חשאית וגלויה בטורינו, מלטה, פאריס 
ולונדון. ב 1860 היה מיחסי מסעו של גריבלדי (ע״ע) לכיבוש 
סיציליה וממארגניו. ?ף נתמנה לשר-הפנים ע״י גריבלדי, אך הוכרח 
לפרוש בשל התנגדותו לסיפוח האי לממלכת איטליה. בביה״נ האי¬ 
טלקי (מ 1861 ) היה נטול־השפעה נשל מזגו החם וקשריו עם הרפוב¬ 
ליקנים. נ 1865 השלים עם המלובה למען אחדות המדינה, וב 1876 
נבחר ליו״ר בית־הנבהרים. ב 887 ! היה שר־הפנים בממשלתו של 
דפרטים (ע״ע). ולאחר מותו של הלה ננתר לראש־הסמשלה, בשמשו, 
בעת ובעונה אחת, כשר־חוץ וכשר-פנים. היה חומך מושבע של 
ה״ברית המשולשת" עם גרמניה ואוסטריה־הינגריה. הברית אפשרה 
לק' לנקוט מדיניות קולוניאליסטית תוקפנית במזרח־אפריקה (ע״ע 
איטליה, היסטוריה. עמ' 747 — 749 ). בבטלו את חוזה־הסחר עם צרפת 
( 1889 ) גרם נזק ניכר לכלכלת המדינה. ק' משל בשררה ועורר את 
חמת ביה״נ שהביא להפלתו ( 1891 ). ב 1893 שב לשלטון בעת שפל 
כלכלי, הגירה רבה ותסיסה חברתית. ק׳ דיכא התקוממות של פועלים 
מרודים בסיציליה ( 1894 ) ורדף תנועות סוציאליסטיות ואנרכיסטיות. 


— קריפטולומה 

כאימפריאליסט מובהק ביקש לנפות על חבש מעמד של ארץ־חסות. 
זעם הציבור על התבוסה הניצחת של הצבא האיטלקי בידי החבשים 
בקרב אדואה (גג 31 \•.; 1896 ) הביא לפרישתו. 

. 1969 ,. 0 . 8 , 01-11121181 .) 8 ; 1961 ..:ק ,;* 816 ( 11 . 19 

קריסקי, ברונו - ׳ 1510 :״£ 0 חעז 8 — (נו׳ 11911 , מדינאי 
אוסטרי. אביו, ממשפחה יהודית נכבדה במורוויה. בא 
לווינה בראשית המאה ה 20 . כבר בנערותו הצטרף ק' לסוציאליסטים 
ומ 1934 נעצר תכופות בידי המשטר של דולפוס (ע״ע) ויורשיו. 

ק׳ הוא בעל תואר דוק¬ 
טור למשפטים. לאחר 
סיפוח אוסטריה לגרמניה 
שהה בשוודיה כעתונאי 
במשך מלה״ע 11 , ושם 
נתוודע לעמיתו הגרמני 
ו. ברנדט. ב 1946 הצטרף 
לשירות הדיפלומטי של 
אוסטריה. בשנים 1953 — 
1959 מילא תפקידים ב¬ 
כירים במיניסטריון־החוץ 
האוסטרי, והשתתף ב־ 
מו״מ שנסתיים ב 1955 
בחידוש עצמאות המדי¬ 
נה. בשנים 1959 — 1966 
היה שה״ח, וקירב את 
אוסטריה הניטרלית למע¬ 
רב. ב 1967 נבחר ליו״ר 
המפלגה הסוציאליסטית 
האוסטרית (? 05 ), ובנה 
אותה מחדש לאחר שספגה מפלות בבחירות. לאחר בחירות 1970 
היה לראש ממשלת־מיעוט. בבחירות המרוח נ 1971 זכתה מפלגתו 
ברוב מוחלט. ק׳ שוב זכה בנצחון גדול בבחירות 1975 . והמשיך 
לכהן כו״מ. מאז היה לר״מ באוסטריה גילה ק׳ נטיות בולטות למלא 
תפקידים גם במישור הבי״ל. הוא התל לכהן בתפקידים מרכזיים 
במסגרת האינטרנציונל הסוציאליסטי, לחזר אחרי מדינות ערב 
ולהשתדל להתקרב לארצות .,העולם השלישי". 

ק' אינו רואה עצמו ביהודי לפי הלאום. ויחסו לישראל היה 
תמיד מאופק. עם־זאת המשיך לאפשר מעבר עולים מבריה״מ 
לישראל דרך ארצו ע״ם הסדר שהושג עם ממשלת קודמו, יוזף 
קלאוס, ראש "מפלגת העם" האוסטרית. 

בהיותו מראשי הארגונים הסוציאליסטיים באירופה היו לו מגעים 
אישיים עם ראשי תנועת הפועלים בישראל. בישראל ביקר ב 1974 . 
יחסו לבעיית המזרח התיכון: הכרה בקיומה של ישראל■ אך גם 
תמיכה בזכויות הפלשתינאים. 

; 1972 , 3 ) 51001511101111 5 ) 111 ) /!ס׳ז/תס? ,. 14 , 1 ^ 150 ) 14 . 11 . 14 -י ופ׳\|)ח^ 1 .ג! 

. 1972 , 5 ) 51001511101131 011105 011101 ? . 11 ,ו 1 חגווו £1 .מ ./י 

יה. מ. 

קריפטולוגיה (ץ 1:0108 ק,ץ־ 1 :ז ; מיור ; 1 ס:זזן 0 נן* — נסתר, חשאי ; 

'?ס-וסג'— תורה), ענף מדעי שעניינו פיתוח שיטות להכנת 
שדרים מוצפנים (כתבי-סתר !כ״ס]; 5 ן 30 ־ו 8 סזק €17 ,ז 111 ק 1 ת 08 זק 7 צ;) 
באמצעות צופן (:־ 1 ) 1 ־ 0 ) מוסכם עם מקבל השדר. 

הק׳ מפתחת שיטות גם לפענוחם של כ״ס שהצופן שלהם אינו 
ידוע לקולט התשדורת ("היריב"). ב״ם נכתבים לצרכים צבאיים. 
דיפלומטיים ולפעמים עסקיים, כדי להעלים את תכנם ספני היריב. 
ואילו עניינו של היריב לפענח את בתב־הסתר (..לשבור את הצופן"). 
הק׳ עוסקת גם בפענוח כתבים עתיקים שפשרם נשתכח: 
ענף זה של הק׳ כרוך בחקר הלשונות העתיקות. 




כרוני קריישקי במח 5 קת ד.ק 5 פיוח במ׳ערר 
הכנים האוסטרי ׳עמל, ■טמניעות תוצאות 
חבחירוה נצחו: ספיגתו 
סוכנות בי־רור, ח״א> 








!95 


קרי ומל• גיד! 


196 


כ " ס ו פ ע נ ו ח ם. 

השיטה הפשוטה ב¬ 
יותר להצפנה, והקלה 
ביותר לפענוח, היא 
שליחת שדרים מ ו ס־ 

ווים (עניינים צב¬ 
איים או פדיניים 
מוסווים כענייני מש¬ 
פחה וכיו״ב) ז שיטה 
מורכבת יותר היא 

שיכול (- 1211511051 ) 

פסח) של האותיות, 

כגון כתיבת המלים 
בשתי שורות מקבילות: אותיות שמספרן הסידורי בא״ב בלתי־זוגי — 
בשורה העליונה, ואותיות שמספרן זוגי — בשורה התחתונה, שיטות 
שיכול מורכבות יותר: קריאת הטכסט הטעון שיחר בכיוון אנכי 
(מלמעלה למטה), אלכסוני, זיגזני וכיו״ב. אם מפענחי היריב מוצ¬ 
אים ששכיחות האותיות בשדר מתאימה לשכיחותו הרגילה 
בשפה המשוערת של השדר, נחשפת השיטה על-נקלה והפתרון הוא 
עניין של זמן, מאמץ וכושר המצאה. בדיקת שכיחות האותיות ניתנת 
גם לפענוח כ״ס בשיטת ההצבה ( 51155611111011 ) : החלפת האותיות 
לפי צופן קבוע. כאן משווים את שכיחות האותיות בשפה המשוערת 
עם שכיחותן בכתכ-הסתר, וכך חושפים את משמעותן האמיתית, 
שהרי לכל אות שכיחות אפיינית משלה. שיטח מורכבת יותר היא 
שיטת ויז׳נר (ר׳ להלן, היסטוריה), לפיה מסתייעים בלוח (כעין 
תשבץ), שבצדו העליון (זזפקית ["אותיות המכתב"]) והימני 
(הצד השמאלי בשפות אירופיות; אנכית ["אותיות המפתח"]) מוב¬ 
אות אותיות הא״ב כסדרן. בבל המשבצות שבלוח מסומנות אותיות 
לפי סדר הא״ב, אך האות הפותחת משתנה משורה לשורת, מעל 
הטכסט המוצפן מציבים "מלת־טפתח" ( 1 )) 0 זזע 0 ) 1 ) מוסכמת. באשר 
לאופן ביציע ההצפנה: מסמנים את האוח שיש להצפין ב״אותיות 
המכתב״, ואח״ב מסמנים את האות המקבילה במלת המפתח — 
ב״אותיות המפתח". משתי האותיות המסומנות מותחים קווים, אנכי 
ואפקי, ובמקום מפגשם מוצאים את האות המוצפנת. מלת הספתח 
ניתנת להחלפה תדירה; לכן קשה לפענח את כה״ם. אף אם מגלים 
את השיטה. שיטת הפענוח נתגלתה ע״י רב־סרן קאזיסקי ((׳% .? 
״ 25151 >!) מפרוסיה ב 1863 . הוא מצא שבטכסם ארוך יש סיכוי לכך 
שמלים זהות יוצפנו מדי פעם באותן האותיות. כשעומדים על מהותן 
של מלים אלו, פתוחה הדרך לפענוח. היום משתמשים במכונת־ 
כתיבה חשמלית שלה תוף־הצפנה (״ז״* ז:!*!״): כשלוחצים על 
מנענע מסוים, מסתובב התוף לפי שיטה קבועה מראש, ועל הנייר 
מודפסת אות אחרת, מוצפנת. מקבל השדר מסתייע במכונה דומה 
המשחזרת את הנוסח המקורי■ ד,ק׳ מסתייעת אף במחשבים, ולכל 
סוג מחשב צופו ("שפה") משלו. כיום מדברים גם על "צופן גנטי" 
("לשון הסתרים" של הגנים [ע״ע תורשה]). 

היסטוריה. כבר בתקופה קדומה נפשו נסיונות לכתיבת שד¬ 
רים מוצפנים. אחת הדוגמאות הקדומות כיותר היא כתיבת ,.א״ת- 
ב״ש״ במקרא (ע״ע גימטריה, עמי 684 ). בתקופה מאוחרת יותר 
השתמשו בשיטת "א״ב—ג*ד" (החלפת האות הראשונה בשניה, 
השניה בשלישית וכר). וביה״ב נעשו רישומים מסחריים סודיים באו¬ 
תיות עבריות (ע״ע נוטריקון). ביוון הפיקנית, ע״פ האיליאס, 1 ןזף, 
168/9 , ניתן בידי בלרופון (ע״ע) מכתב שהכיל ..אותות רעים ורבים 
טימנים מחבלים על גבי לוח מקופל", מקבל המכתב ידע לפענח את 
המכתב, שתבנו היה גזירת מוות על בלרופון. בתקופה הקלאסית 
השתמשו בערכים ־מטפריים של האותיות לשם הצפנת תכנם (וע״ע 
גימטריה). ר,ק ר תג ים החליפו אותיות. לפי סדר קבוע, באותיות 


הא״ב שבאו אחריהן! שיטה זו נתקבלה גם ע״י הרומאים (יוליוס 
קיסר ואוגוסטוס השתמשו בכ״ס). ביה״ב היתד, נסיגה בשטח זה. ר. 
ביקון(ע״ע) הזכיר מספר שיטות הצפנה פשוטות. בתקופה החדשה 
החלו לכתוב ספרים בנושא: צי. סימונטה, 11 ! 1111 מס 80811120 2110x625 
35 ! 13 ס£!צ 25 ) 1100 ("כללים לגזירת אותיות מוצפנות" 5611 ק) 0 , ז £0 ! 2 , 
מערב׳ "צפר"־־אפם). י. טריתמיוס, 1113 ק 3 זאץ 01 ? (,.רב-כחיבה"), 
1518 . ועוד. הספר החשוב ביותר חובר ע״י הדיפלומט הצרפתי ב. דה 
ויז׳נך ( :!״״ 8 0 ןז\), 05 ז)£; 05 105 ! ))["■ך ("מסח על הצפנים"), 
1586 . שנודעה לו השפעה בתקופה המודרנית (ר׳ לעיל: תשבץ 
ויז׳נר). ב 1627 מונה א. דה רוסיניול ( 8055181101 ) לראש הלשכה של 
כ״ם מטעם לואי ׳\ 1 \ ( 0 ז 01 מ סזלמגלס — "הלשכה השחורה"), 
והמציא צופן מורכב שבזמנו נחשב לבלתי־ניתן לפענוח. במלחמת 
האזרחים כאה״ב השתמשו מדינות הדרום בשיטת ויז׳נר. לפני 
מלה״ע 11 "שברו" מפענחי צבא אד,"ב את הצופן היפני. הוועדה 
שתקרה את התבוסה בפיל הדבור (ע״ע) קבעה שהשג הפענוח 
"תרם רבות לתבוסת האויב, קיצר את המלחמה במידה רבה והציל 
חיי אלפים רבים״. וע״ע מודיעין; רגול. 

פענוח כתבים עתיקים היא מלאכה מורכבת יותר, שכן 
הסמלים של הכתב עשויים לציין אותיות, הברות ומלים שלמות, 
ופענוח הסמלים כרוך, ברוב המקרים, בפענוחה של שפה בלתי־ 
ידועה. כשאותה תעודה בתוכה בשתי שפות ואחת מהן ידועה, הפת¬ 
רון קל הרבה יותר. עכ״פ יש צורך בידיעה בלשנית מעמיקה לשם 
הסתייעות בלשונות קרובות. בידיעת העולם העתיק, בכושר המצאה, 
בדמיון ובהתמדה. השנים מרשימים בתחום זה, שהושגו במאתיים 
השנים האחרונות, הרחיבו והעמיקו לאין־שיעור את ידיעותינו על 
התקופה העתיקה, והעלו מתהום הנשית תרבויות שאבד זכרן. 

דוגמה נודעת לפענוח כתב עתיק יהד עם שפתו, באמצעות 
כתובת דו־לשונית, היא קריאת כתב־התרטומים המצרי ע״י 
שנפוללן (ע״ע: וע״ע אגיפטולוגיה [גם כרך מילואים]! חרטמים, 
כתב ה־! א. קירכר) בראשית המאה ה 19 . הלה בחן את הטכסטים 
המצריים (בכתבים היאראטי ודמוטי) והיווניים בכתובת אבן רשיד 
(רוזטה), ומצא שכנגד כ 500 מלים של הטכסט היווני יש 0 ) 1,40 
סימנים מצריים. מכאן הסיק שהכתב המצרי איננו אידאוגרפי, כפי 
שחשבו קודם, אלא פונטי. אח״ב ריכז את תשומת לבו במשבצות 
(בצורת ביצה; "קארטושים"), שכאו להדגיש את שפות השליטים 
תלמי וקלאופטרה (ע״פ הטכסט היווני). משפענח את הסימנים 
שבמשבצות היתד, לו ידיעה נכונה של 12 סימנים שונים, שאפשרו 
לו לקרוא. בהדרגה, את הכתובת בולה. 

פענוח כתב-היתדות (פ״ע יתדות, כתב ח־) ע״י גרוטפנד 
(ע״ע, וע״ע בהיסטון) סיפק את המפתח להבנת הלשונות שדובריהן 
השתמשו בכתב זה. כגון השומרית, הבבלית, האשורית, הפרסית 
העתיקה והעילמית. השפה האחרונה בשלשלת גילויים זו היתה דווקא 
השפר, השמית שכתביה קדומים ביותר: שפת ממלכת אבלה 



״ 15 *•: *היי ״אי יז •־!' ־**".• •יל• **•■ז *ז*-•' 

עז״ רד*״• יי*. : •*!•*״ -'.* 8 * י־ , ■ ׳ !**>* •ד־ז ׳גי- 

~י* 4 י כי*■• ־■ט*י* •.* . .למו יגדז ?א; 


מכרה מחיפז מם 5 ד.׳ע 1 , •שב,־ טכטיחזז גרניניך, ?מכהיגזי עזדח 
בהווזוח שמחים שכביש ח ספגה אוז־׳ב באמצע דמא־ ר! י' 1 







197 


קריאיולוגיח — קרי ק פרופים חר ןום#ין 


1!8 


שפרחה באמצע האלף השלישי לפסה״נ. גילוי הכתבים ע״י פאול* 
סאתיאי ( 130 זז 43 א) האיטלקי. באתר תל-מארדיף (מדרום לחלב. 
בצפון סוריה), נודע בשלהי 1975 . פענוח 5,000 ! הכתובות ופרסומו 
ימשך זמן רב. או כבר ידועה מידת חשיבותו בשל קרבת שפתו 
לעברית ובשל השמות והעניינים המקראיים הרבים הנרמזים 
בהן. 

הלשון החתית (ע״ע חתים. עמ׳ 263/4 , ושם תנר של כתב- 
חרטומים) נכתבה הן בכתב-היתדות והן בכתב הנקרא ..כתכ-חרטומיס 
חתי*. הבנת הכתוב בכתב היתדות נתאפשרה רק משעמד ב. הרוזני 
(ע״ע: וע״ע הדו־אירופיוח. לשונות, עמ׳ 571/2 ) על קרבת שפה זו 
לשפות ההודו-אירופיות ( 001 ) 0223 = "הם אוכלים' פוענח ע״פ 
גרמנית עילית עתיקה 22111 :>; !בזב* = "מים", ע״פ אנגלית "]ג■*). 
פענוח כתב-החרטומים החתי החל תוך השוואות עם החתית שבכתב- 
היתדות. פענוחם הסופי התאפשר משמצא ה. ח. בוסרס ( 8055011 ) 
את הכתובת הדו־לשונית (חתית־פניקית) באתר התורכי קאראטפה 
(סתסזגזג^), ב 1947 חשיבות הפענוח הושוותה עם פענוח אבן 
רשיד (ר׳ לעיל; ור׳ סור-סיני. ביבל׳). 

כתב־היתדות של א ו ג ר י ת (ע״ע) התגלה בחפירות מ 1929 ואילך. 
והפענוח, שנעשה בעיקר ע״י ה. באואר וש. וירולו (ע׳ ערכיהם), 
הוא אחד המחקרים הקריפסולוגיים היפים של כתב ולשון בלתי- 
ידועים. ע״ס מיעוט הסימנים( 30 ) הניחו, כי המדובר בכתב אלפאביתי 
של לשון שמית, ובאואר הסתייע בבדיקת שכיחויוח של אותיות 
בלשונות שמיות. הכתב המכונה "פרוטו־סינאי", שדוגמותיו נמצאו 
בסראביט אל־ח׳אךם בסיני (ע־ע, עמ ׳ 956 (מאמצע האלף ה 2 
לפסה״ג]) , הוא, כנראה. מאבות הכתב הכנעני־עברי והתפתח מהכתב 
המצרי. תמונות חפצים בכתב זה פורשו ע״פ העקרון ה״אקרופוני" 
(= ע״פ האוח הראשונה של שם החפץ המתואר, כגון תמונה של 
עין היא האות ע') ע״י סר א. גרדינר וו. אולברים (ע׳ ערכיהם), 
שפענחו את המלה "לבעלת" (שם אלה כנענית) סע״ג פסלון מסיני. 
אותו עקרון הופעל לגבי הכתב "הכנעני הקדום" שדוגמותיו, 
מתקופת האבות ועד המאה ה 12 , נמצאו במקומות שונים בא״י. כך 
הוצעה, ע״י ח. א■ גינזברג. קריאת השם הפרטי(ז) ,.כלב" על חרם 
מגזר (ע״ע. וע״ע לכיש, עם׳ 887 ). 

כתב ההברות הקפריסאי פוענח ע״פ הכתובת הדו־לשונית 
(יוונית [כפי שהתברר! — פניקית) מאידאליון (פניקית: אדיל; 
היום: דהאלי), בעיקר ע״י י. בראנדים ( 115 > 81311 ; 1830 — 1877 ! 
וע״ע קפריסין פרהיסטוריה וארכאולוגיה). מכאן נפתח פתח להבנת 
הכתב ״הקווי ב״׳(ע״ע מינואית ומיקנית, תרביות; כרתים, עמי 1071 ) 
ע״י ונמרים (ע״ע). ונודעה הלשון היוונית של שלהי האלף ה 2 
לפסה״ג. עבודתו של ונסרים היחד, מעבודות-המופת כתחום זה. הוא 
סידר את הסימנים לפי צורתם, בנה "תשבץ הברות", התאים ושינה 
אותו עם הבנת כל סימן נוסף. כורש הרצל גורדון הציע לקרוא את 
הכתב .,הקווי א , " ככתב שמי (הוא קרא אה המלה "כולו" בפתיחת 
סיכומי חשבונות). אך הצעתו. שיש מצדדים בה, לא נתקבלה. 
הנסיונות השונים לקרוא אח הדיסקוס פפאיסטום (תס': כרך י״ב, 
עמ׳ 930 ) לא שכנעו את העולם המדעי. לאחרונה הציע לאון פומרנס 
לקראו כטכסט אסטרונומי, ואילו ולאדימיר גאורגיאוו (׳י 510 ז 000 ) 
מצא בו את לשונם של התרמילים, תושבי כרתים הקדומים. 

באשר לכתבים באזורים מרוחקים — מאמץ ניכר הושקע בפענוח 
הכתב ההודי הקדום (משלהי האלף השלישי לפסה״נ) בעמק 
האינדוס. קבוצת חוקרים סקנדינווים בהנהגת פארפולה טענה 
לאחרונה, שהצליחה לפענח את הכתב ואת לשונו כדראווידית וקרובה 
לטאמילית העתיקה (ע״ע הדו, עמ׳ 482/3 ; 502/5 ). הכתב של ה מ י ה 
(ע״ע, עמ׳ 134 ) הקדם־קולומביאנים טרם פוענח סופית. וע״ע אפי- 
גרפיה! כתב; כתובות! כתיבה; פלאוגרפיח! רונים. 


ח. א. גינזברנ(עורך), כתבי אוגרית, תרצ״ו; ש, ייבין, תולדות הכתב 
העברי, א׳, תרצי׳ם; נ. ה. טור־סיגי, ד,לשק והספר, פרק הלשון. 
תשי״ד 2 ; ע. יפה (עורך). כתבי־פחרים, תשי״ד; ח. רוזן. הכתבים 
ה״מי׳קיניים״ (אשכולות, ד׳), תשכ״ב; מוזיאון ישראל, כתובות מספ¬ 
רות, תשל״ג; א. קמפינסקי. חתושה — בירת האימפריה החיתית 
(קדמוניות. ח')׳ חשל״ד,! /״, 5 , ״׳/ !״״״״! 1 . .:, 111 . נ 1 

; 1938 , 11$ ? €05/110£10 / 0 'צ^קא־,פ 0 ;/ 7 ; 8 . 11.1 ,,/י . 13 .( : 1916 . 01 סו//ן 01 
111110110111 !ס ! 10111 :״,״״ד, 771 מ 4 . .(,ו:;[[״ 0 . 8 .( ; 1944 ,.€ .( 7 .. 1 

$10/0 סו/ 7 ' ,:;׳״׳./א . 8 . 11 ; 945 [ ,.ס / 0 01001011110 ! 1/10 01 31/01/0801111/10 
10011 '! , 1 ,״!.,: 1 . 0 ; 1954 ,(ז , 0150101311303 ־ 111 13 ,;וז 80 ) 0/ 1x01000 
. 11 ;׳ 1963 £״;/;;'(( 01 511111$ ו, , 016 ) . 1 ;" 1959 , 010140000 . 0 10 ! 
1/00011011100 004 ,[־ז 5 ו־'- 1 . 11 ; 1973 , 51000 סס 1/00101 , 0 ) 10 ( 61 ,.׳ 0 

, 4001100 . 10 .( . 11 ; 1973 ,( 5 ! 1 "\'\צ 00 ,. 511100 . 50,11 ) ׳ 01001-1 ? 

1110 !■ 00/11.01.100 001110 ,! 6201511 ,( : 1974 , 110011 דו 0 ו/ק 001 ( 1 00010%1001 ו] 0 'ו 01 
.ח 1 ( 4 א . 15 ; 1974 ,( 1.111 צ ., 11,511 ■׳ 10,1 0001/0100.1 0/0.0 1100/11/10001100,1 ' 11 
. 975 ! , 11/1/1,0/01 ■ 1/10 / 01 00181111 , 41 >';'.י" .( ; 1974 . €111/011111111011 ■ 11 ! 7 " 

שם. ש. 

קריפטון, ע-ע גזים אצילים. 

קריפם, סר ריצ׳רד סטפורד - 101 ס£) 513 1 >!ג 14108 ! 51 
5 קק! 01 — ( 1952-1889 ), מדינאי בריטי. אביו היה משפטן 
ושר בממשלת ה״ליבור״ (= [מפלגת! העבודה) הראשונה ( 1924 ) ; 
אמו היתד, אחותה של באטריס וב (ע״ע). ק׳ התהנך בוינצ׳סטר ולמד 
נימיה באוניברסיטת לונדון, אולם אח״ב נעשה לעו״ד. ב 1930 מינהו 
רה״ד רמזי מקדונלד (ע״ע) לתובע כללי. ב 1931 נבחר לביד,"נ מטעם 
מפלגת ה״ליבור״ ונמנה עם האגף השמאלי שלה. ב 1932 יסד את 
״הליגה הסוציאליסטית״ והטיף לרעיונות פציפיסטיין. ב 1936 דרש 
להקים חזית מאוחדת עם הקומוניסטים, ב 1938 הציע להקיס חזית 
עממית שתבלול גם שמרנים, כרי להפיל את ממשלת נויל ציימברלין 
(ע״ע); בשל כך גורש ממפלגתו ב 1939 . 

במאי 1940 מינהו צירצייל לשגריר במוסקווה. ק׳ לא הצליח לשפר 
אח היחסים עם בריה״מ כל־עוד לא פלשה גרמניה לאדמתה. בפברואר 
1942 צורף לקבינט־המלחמה המצומצם, בתפקיד מנהיג ניה״ג. ומנו- 
במבר 1942 ועד סוף מלה״ע 11 היה שר לייצור מטוסים, תפקיד שזכה 
בו להצלחה רבה. בעת המלחמה נשלח להודו כדי להשפיע על מנהיגיה 
שישתתפו במאמץ המלחמתי המורה הבטחת שלטון־בית מלא לאחר 
המלחמה. אבל הצעותיו נדחו ע״י גנדהי(ע״ע! וע״ע הדו, עמי 542 ). 

בתוו מלח״ע 11 הוחזר ק׳ לשורות ה״ליבור*. ב 1946 נשלח שוב 
להודו כדי למצוא הסדר שימנע את חלוקתה. וגם הפעם נכשל. ב 1947 
מונה לשר-המסחר ולאחר נמה שבועות — לשר האוצר. נכות אישיותו 
ומנהיגותו המוסרית (סגפנותו היתה לשם־דבר) הצליח להפיל משסר- 
צנע חמור ובכלל-זה הקפאת־שכר מרצון! באופן זה הביא לצמיחה 
כלכלית ולשיפור מאזדהתשלומים. נ 1950 פרש מחמת מחלה. 

ק־ תמך בציונות, ובוויכוח סביב ״הספר הלבן״ ( 1939 ) התנגד 
לקיצוץ העליה. משקמה מדינת־ישראל הטיף להשלמת בריטניה עמה 
ולהידוק היחסים המסחריים בין שתי המדינות. 

. 1957 ,. 0 , 5 . 7 ( 0 )('; 6 1/10 .־; 0001 . 0 ; 1949 ..€ . 8 .}[ 10 ז £316 .£ 

קריק׳ פרגסיס הריי קומפטון — ס 10 קס!ס 0 9 ־ 1437 8730015 

! 0101 — (נו׳ 1916 ), ביולוג וביונימאי אנגלי. במלה״ע 11 
שירת כמדען בצי הבריטי■ לסד ביולוגיה באוניברסיטת קימנריג׳, 
ואח״ב עבר למעבדות המחקר סטדינג׳ווייז של האוניברסיטה ולמכון 
לביולוגיה מולקולרית. מחקריו החשובים עסקו במבנה חומצות 
הגרעין (ע״ע גרעין, חמצת ה") ובאורח העברת הצופן הגנטי. יחד 
עס ווססון ווילקינס (ע׳ ערכיהם. כרך מילואים) עלה בידו לפענח 
את המבנה המולקולרי האפיייי. כפול-הסליל, של חומצת הגרעין 
דנ״א (.ו 7 .־\,. 0 ). לתגלית זו נודעה חשיבות מכרעת, שכן בסיועה 
הובנו תהליכי יסוד בגנטיקה (ע״ע) ובביוסינתזה של חלבונים. יש 
הסבורים ני תגליתם של ק׳ וחבריו על הבסיה המסועפים והשלכותיה 
על תחומים נרחבים בביולוגיה וברפואה היא החשובה ביותר בביולו¬ 
גיה של זמננו. על השנים אלה זנו ק׳ ועמיתיו בפרם נובל לרפואה 
ב 1962 . 




199 


קרי;נ — קדיי,םורה 


200 


קריקט המשחק הלאומי של אנגליה ואוסטרליה, שיסודו 

חבסה בכדור. המשחק נוצר באנגליה של יה״ב, אולם סד 
1744 לא נרשמו חוקי המשחק. 

ב 1787 הוקם מועדון הק׳ של סרילבון (ל״ס .ט 0 תסנ 1 :> 1 ץז 13 א), 
שהיה לגוף המפקח על חוקת המשחקים. 

סקור השם ק־ אינו ברור ומוצאו. כנראה. בצרפתית עתיקה, במלה 
שפירושה שלושה מקלות מאונכים. שעל קצותם מונחים שני 
מקלונים אפקיים ( 02115 ). ייתכן גם שמקור השם במלה : 5 , 0 ־ 0 , 
שפירושה מקל החבטה. ושהיתה בשימוש ביה״ב. 

המשחק מתנהל בין שתי קבוצות בנות 11 שחקנים נ״א, ומנוהל 
בידי שני שופסים. מגרש המשחק. בד״ב דשא גזום או חול מהודק. 
הוא עגול או סגלגל, ומידותיו 175 א 180 מ׳. במרכז המגרש מוצבים 
מקלוני המשחק (שצורתם ר־ך־ן), במרווחים בני כסל מ׳. 

הוקי המשחק המרובים והמסובכים קובעים את דרבי פסילת 
החובט, שיטת הניקוד והענקת "ריצות" נוספות (ר , להלן). הנסיונות 
שנעשו ל״החיות" את המשחק נתקלו בקשיים. המשחק אטי ומתנהל 
בד״ב במשך יום שלם (עד 5 ימים בתחרויות בי״ל). 

פעילות המשחק ממוקדת בשני מבנים של מקלונים. שחקו הקבוצה 
שאינה מחזיקה במחבט עומד מאחורי המקלונים המרוחקים ומשליך 
נדור. שמשקלו כ 150 גר׳, לעבר מקלוני הקבוצה היריבה. המשליך 



ש־זזזזי, ררינצ 


מנסה להפיל את המקלונים האפקיים בעוד שחבר הקבוצה היריבה. 
המחזיק במהבם, מנסה לחנוט בכדור לפני שזה פוגע נמקלונים. 
אם החובט מחטיא — עובר תורו! אס הוא מצליח לחבוט בכדור 
ולרוץ עד למקלונים הנגדיים — הוא זונה בנקודה ( 1-110 ־־ "ריצה"). 
נבל מחזור 6 השלכות כדור, הנעשות לסירוגין משני צדי המסלול. 
הקבוצה החובסה שולחת 2 חובטים לשני צדי המסלול לנסות ולצבור 
״ריצות״. חובט שנפסל מוחלף בחובט אחר עד שנפסלים 10 חונטים 
והקבוצות מתחלפות בתפקידיהן. בקבוצה המגינה משליך כדור אחד 
ושומר־מקלונים אחד. יתר תשעת השחקנים מפוזרים עפ״נ המגרש 
בנסיון לתפוס את הכדור ולפסול בכך את החובט■ בל קבוצה מנסה 
לצבור מספר נקודות מירבי. ולמנוע העברת זנות המשחק לקבוצה 
היריבה. 

בישראל, אף שישנה התאחדות לקי וסדי כמה שנים נערכים 
משחקים בי״ל, אין הענף מפותח. 

5 ' 1 ^ 11 ^ 1€ י 0 16 !~ 7 ,(. 1 * 4 ) ג 805 . 4 . ; 1958 }ס 477 ! ^ 771 ,וז 3 הז 3 ) 3 ־ 01 . 5 ) .ר 1 
. 1960 , 1 ז 10 ( 01 <] 1 חס€ 

מ. כה. 

קד־קטוךה (איט׳ פזט״ס, להעמיס, לגדוש), באמנות, תיאור 
המעוות את דמות האדם, והמבלים, אגב הגזמה, כסה מאיבריו 
ומחווי־פניו לצורך אפיון מודגש. בכוונה קומית, אירונית או סאטי¬ 
רית, או לשם שעשוע וגרוטסקה גרידא. הגבול בין הק׳ לביו שאר 
סוגי התיאורים המפלצתיים, הגרוטסקיים, הפנטסטיים והבורלסקיים 
של דמות האדם — החחרים ומופיעים נאמנות למן העת העתיקה 


ועד ימינו — מטושטש למדי. המושג 
ק׳ מושאל גם לסוג המיוחד של ציור 
הומוריסטי וסאטירי, המתאר לא 
דמויות בלבד אלא תמונות (-־ 031 
!תסס!); במשמעותו המודרנית כולל 
הקרטון גם בדיחות מאוירות ותמונות 
הוסוריססיוח מסוגננות בסדרות סי¬ 
פוריות, כגון אלו של דיזני (ע״ע). 
בקרטונים רבים יסודות קריקטוריס- 
סיים מובהקים, אך יוצריהם נעזרים 
גם — ולפעמים בעיקר — ב סיטו¬ 
אציה החוותית־הפסיכולוגית להש¬ 
גת האפקט המבוקש. 

תיאורים ציוריים קומיים ובורלטקיים כבר קיימים באמנות מצרים 
העתיקה; ככל־הנראה הם שימשו בעיקר לשעשועם הפרסי של 
אמנים ושל שרטטי גרפיט) (ע״ע) לעת-מצוא. סצנת מלחמת־ 
העכברים, למשל, אינה אלא פארודיה על מחזות-הקרב המונומנ¬ 
טליים של מלכי מצרים ושריה. 

חלוצי הק׳ האירופית במובנה המודרני היו ציירי-הכדים היוונים 
בסאה ה 4 לפסה״ג! על נסה מהם מצויים תיאורים פארודיים משע¬ 
שעים של קטעי מחזות קלאסיים. שדמויותיהם מעוצבות באורח 
קריקטורלי מובהק. כעין קרטונים הומוריסטיים ופארודיים צוידו 
ופוסלו נשפע בכל המרחב ההלניסטי, ועברו בירושה לאמנות 
האטרוסקית והרומית. ציור מפומפיי מן המאה ה 1 מתאר את בריחת 
אנאם ובני ביתו מטרויה כמנוסה להקת קופים. 

שרטוט סאטירי אנטי-נוצרי, שהופיע בימי הנצרות הקדומה על 
קיר בגבעת־הפאלאטינום ברומא, והמתאר את הצלוב נבעל ראש- 
חמור, הוא אחת הק" הראשונות המשתמשות נכלי־ד,התקפה היעיל 
של הסאטירה — התיאור המסאפורי — תיאורו של אדם כבע״ח, 
מפלצת ונדר (דרך זו ניצלו אמני־הרפורמציה מאוחר־יותר בתארם 
את דמות האפיפיור כמפלצת). אמנות יה״ב כללה בכל תחומיה שפע 
של יסודות עיטוריים שנשאו אופי גרוטסקי־הומוריסטי מובהק, הגובל 
לעתים בק׳. מסורת זו עברה לאסני־הגרפיקה של הארצות הגר¬ 
מניות, שהרבו בתיאורים אירוניים של טיפוסים ושל הווי־יומיוס: 
איורי א. דירר ל״ספינת־הפתאים" של ברנט (ע״ע), "מחול־המוות" 
של הולבין (ע״ע) ועוד. גם יצירותיהם של אמנים פלמים, כגון 



לאונרדו דה וינזו׳י: 
קריה&ורה ׳ 8 ? ראש. רישום 
דיו ( 4 ותו:>[>* 0 :>^, ז לזג י ד!) 



ד. ? 1 : פםלי 1 והיטלר סטיילים טיול *ידידותי" 
על הנבול המיצזוהוי שלהם בפולניה המושה. על 
השביל כתוב; ״הנבול הסורחי" ( 051 ? 5 ח 
9 נ: 0.30 ׳ 1 .ג 2 > 




201 


ר,ריק: ורה 


202 


ה. בוש וס. ברחל (עי ערכיהם), כוללים יסודות קריקטורליים 
מובהקים; אלה ניכרים גם בתוזריסיו של ז׳. קלו (ע״ע). 

המצאת הדפום היחד, גורם מדרבן לשימוש מוגבר בק ׳ ולהפצתה. 

ק״ פוליטיות כבר הופיעו במאה ה 15 באיטליה ובצרפת. הק׳ אשר 
שימשה בפולפוטים הדתיים באירופה בתקופת הרפורמציה היתה 
בעלת אופי ארסי ותוקפני במיוחד. במאה ה 16 נחקרו אפשרויות 
התיאור הגרוטסקי־קריקטורלי של דמות האדם; לאונרדו דה וינצ׳י 
(ע״ע) היה מחלוצי התפתחות זו. בעקבותיו באו, באיטליה. א. קרצ׳י. 
ג׳. ל. ברניני (עי ערכיהם). וחלוץ הרישום הקריקטורלי לשמו, 
פיאר לאונה גצי (;׳;**ס; 1674 — 1755 ). גם טיפולו (ע״ע) יצר 
ק", אך טיפוסיו הם עלומי־שם, ולכן אין ברישומיו יסוד סאטירי של 
ממש. 

פריחתה המחודשת של הגרפיקה עם המצאת הליתוגרפיה ועליית 
העתונוח הביאה לשגשוג באמנוח-הק' באירופה. כסה מגדולי אמני- 
הק׳ בסאה ה 18 ובראשית המאה ה 19 פעלו באנגליה. יצירותיו של 
חלוץ הציור הסאטירי האנגלי, ו. חוגרת (ע״ע) — הגם שאמנותו 
היתד, יותר בעלת אופי אנקדוטי — סללו דרך לאמני־ק' של ממש: 
ג׳. גילרי (ע״ע; ור׳ תמי שם) ותוסס רולנדסון ( 13011800 * 110 ; 
1756 — 1827 ), שניהם מחשובי יוצרי ד,ק , החברתית. פיליבר־לואי 
דביקור (]זעס 0 ע< 1 < 1 ! 1755 — 1832 ) יצר בצרפת הדפסי-ק׳ על אפנה 
ודיוקנים סאטיריים, וכן פעלו 
בתקופה זו בצרפת אמגי־ק׳ עמ¬ 
מיים, מי בשירות המהפכה וסי 
כנגדה. הק" הופיעו בדפים בודדים 
ובעתונות. ב 1830 יסד שארל 
פיליפון ( 1806 — 1862 ) את השבו¬ 
עון הסאטירי "לה קריקטיר", ש¬ 
השתתפו בו א. דומיה (ע״ע; ור׳ 
תס׳ שם) — גדול ציירי־הק' ש¬ 
בכל הזמנים — גראנוויל (פסודו־ 
נים של דאו־איניאם־איזידור דר- 
אר; 1803 — 1847 ) ואחרים. ב- 
1832 נוסד בפרים כה״ע הסאטירי 
״לה שאריוזארי״( 1 ן 1 ׳ו 1 ע 1 ! 0 * 1 ). 
ובו הופיעו ק" משל דומיה, פ. 
גורני (ע״ע) ועוד. העתון הסא¬ 
טירי ״לה ריר״( 1100 : 14 ), שהת¬ 
חיל להופיע ב 1894 , פרסם ק" 
משל א. דה טולוז־לוטרק (ע״ע) ומשל קאראן ז״אש ( 0110 .לנ' 1 ) מגי״ס! 
כינויו של עמנואל פוארה; 1859 — 1909 ). באנגליה נודע באותה 
תקופה הקריקטוריסט ג׳ורג׳ קרוקשנק ( 0101113113011 ; 1792 — 1878 ). 
ב 1841 נוסד בלונדון כה״ע ״פאנץ , ״ ( 0011 ״?) — ,.השאריווארי 
הלונדוני״ — שפרסם ק" משל ג׳. ליץ' (ע״ע), ריצ׳רד דויל ( 6 !ץ 00 ז 
1824 — 1883 ), סר ג׳ון טניל ([; 1914—1820 1X00011 ), הרי פרניס 
(! 015 !״? : 1854 — 1925 ) ועוד. הדמות הבולטת בק׳ האנגלית בסוף 
הסאה ה 19 ובראשית המאה ח 20 היד, מ. בירבום (ע״ע; ודי תמי שם). 

מן העתונות הסאטירית המאוירת שנוסדה בגרמניה במאה ה 19 
מן־הראוי להזכיר את "קלאדראדאך" ( 1313011 >גז;> 1 >( 14131 ; 1848 — 
1944 , "פליגנדה בלטר" ( 8131100 ;!(!ססאסו[?! 1844 — 1928 ) — שבו 
הופיעו רישומיו ההיתוליים של ו. בוש (ע״ע; ור׳ תם׳ שם) — 
״יוגנד״ ( 1896 — 1940 ) ו״סימפליציסיסוס״ ( 1896 — 1944 ! 1954 — 
1967 ). 

כ״ע סאסיריים־קריקטורליים באיטליה במאה ה 19 היו ה״פיס- 
קיטו״ ( 0 ) 1501111:1 ?: נוסד 1847 ) וה״פאסקווינו" ( 100 ״ף 35 ?; נוסד 
1859 ). 

במחצית הראשונה של הסאה ה 20 גאה מספר יצירות־הק' באלפי 



הפתח ביז בריה״ם לאה״ב. בשלם: 
"־־•לאה הדדתיום", הכותרת: 
"האם יש סקים אחר שאכשר 
ללכת שסה?" ( 0$1 < 1 ח 810 ן 1 ו #3511 י'. 
18.11.1984 ) 



צ׳רלז ארסו: ק׳ ב זש 11 ז ¥0 *ישא. 
סננונו וזביבדח, מעורר תחושודפלצות 


העתונים וכד,"ע ברחבי העולם. מבחינה כמותית צועדת כיום אה״ב 
בראש. מבין אסניה: ציארלז דינה גיבסון( 1867 — 1944 ), רולין קרני 
(ץנ 1 ז 1£1 < 1875 — 1952 ), דניאל רוברט פיצפטריק (נר 1891 ) והרנרט 
לורנס בלוק (הרבלוק; נר 1909 ). 

באנגליה פעל במחצית הראשונה של המאה ה 20 הקריקטו¬ 
ריסט יליד ניו-זילנד ד. לו (ע״ע). זכורות במיוחד הק" מיפי שתי 
מלה״ע, שהיוו סמל לעמידתה המוסדית של אנגליה בעתות מבחן. 
בגרמניה וגם ברוסיה גויסה הק , כנשק תעמולתי ארסי נגד אויביה 
האמיתיים והמדומים של המדינה. העתונות האנטישמית בגרמניה, 
ובמיוחד ה״שטירמר״ (ר׳ להלן. עס׳ 204 ), ניצלה בק' את המוטיווים 
המסרתיים של עלילות־הדם ושילבה אותם בטיפוס הקריקטורלי- 
מפלצתי של "היהודי האפייני״־כביכול. כנגד המיליטריזם והגזענות 
הגרמנית התייצב בק" שלו ג׳. גרוס (ע״ע). בכה״ע הרוסיים, כגון 
״קרוקודיל״, הופנה נשק-הק׳ — אחרי תקופת־פעילות קצרה נגד 
הגרמנים — נגד המדינות ה״סוסות" בגוש הסובייטי, העולם המערבי 
ד,חפשי, היהודים, ולבסוף גם נגד מדינת ישראל. 
וע״ע גרוטסקה. 

; 1865-80 ,. 0 10 76 £6/161016 01/6 ) 11/4 ,(׳(? £1013 . 11 . 0 ) ׳;ז 11 ש 0 נןת 1 ב 8 ג 1 
6/40001 ? 1 ) 0/1 01111601 ? 01 21410£116 >€ , £6 -ןס 06 .ל 1 . 1 א — 5 חשי! 9 ( 510 . 0 
/ 011 /© $•/ 111410 00/100/1 4 .( 1 ; 1870-1954 , £1 (- 1 , 5011/64 

- 18 זנ׳\שא ; 1941 ,. 0 , 15 ־ 0 * - ו 1€1 זנ 1 מ 001 . 11 .£ ; 1939 ,צ 16 //ו 7 

. 17.5 11/6 1/2 . 0 ; €0/100/14 11101 ( 01 ? / 0 $/ 11 ) €60 4 ,/קוזזצ&חשזו•^ .? 
€6000/70 מסין .) 1 016 ,חתגתז) 40 } ; 944 ! ,( 900 [ ס} 1800 ה/ס/[} 
; 1959 , 1-11 ,.€ 111001 ) 0 ? !! £11 4 14/1 1 י £4 ז 0 ־> 0 .( 1 . 81 ; 1956 , 140440 ? ! 121 
, 4/1 7 ה 0 1716/0111/6 הו 116 ) 646 ) 7/0 ) 7 הס . 0 /ס $/ 111510 44 . 11 ז 

״€ ,ה 00 )/ €0 ; 814/0/7 1/16 771022 / 6 ו 11£/11 \ ,צז^סא . 3 ) ;' 1968 

411 * 12 4/1 €0/1116 < 01116 0/17 .£ ./ ; 1969 ,)ח 6 הזהז €0 506101 

; 1970 , 4 .€ 0/17 00/14 )/ €0 ,/ 1111/16 . 3 ; 1969 , €01171 $ה 310 0/17 ! 71/216 
-שחז £0 . 8 ; 1971 4 , 110/46 11012/2 $ ס הס ! 0110/1 ) 1671 ^ , 11 נ 11 זנ 1 ז 11 נ> 0 . 11 .£ 
. 1976 ,, 0 ס 1 ,. 81 ז* ממגחז 
א. רו. 


יהודים, דמות היהודי כסמל הרוע, הניצול והאכזריות, צוירה 
ביה״ב, בכנסיות ובאמנות הדתית כדמות מעוותת, בד״ב בעלת אף 
גדול, ולעתים חטוטרת ומאפיינים אחרים, שמצאו דרכם אל דמות 
היהודי בק׳ האנטי־ 
שמית-פוליטית. ב״י 
אנגלי מ 1223 מתאר 
את יצחק מנוריץ׳, 
מלווד,־בריבית עשיר, 
כגדול-אף ובעל מבט 
סרושע, ששדים דו¬ 
חפים אותו לגיד,נום 
יחד עם בני־ביתו. ס- 
יה״ב שרדו ק" ספו¬ 

רות על יהודים: -אות פתור השב,יעוץ סאסריהני )"בזבק 




ז] 



203 


י,ריק; ורה 


204 


קלוף, כובע מחודד, 

זקז ארוך ושולחן- 
חלפנים היו סימני־ 

הזיהוי המוסכמים ל¬ 
יהודים, ובד״ב עוותו 
תווי-פניהם כדי "לח- 
שור" את רשעותם. 

באזורים דוברי גר¬ 
מנית רווח, החל ב¬ 
מאה ה 15 , תיאור של 
יהודים היונקים מ¬ 
דדי הזירה: דימוי ה¬ 
חזירה כסמל הזלילה והחמדנות קשור בציורי הכנסיות ביה״ב. בהת¬ 
גבר השנאה תוארו היהודים כבולעים שתן וצואה של חזירה. גסות זו, 
שנקשרה לעתים בתיאור עלילת־הדם של סימון מטרנטו (ע״ע). 
נובעת מהתפשטותה של ראיית היהודים כיצורים בלתי־אנושיים. 

ק״ מהפאות ה 16 — ה 17 מתארות את היהודים כמלווים בריבית. 
מפקיעי מהירים ומגלהי מטבעות. ומעידות על מגפה לתלות בהם 
את קולר הקשיים הכלכליים. בטוף תקופה זו, וכן במאה ה 18 , עוצב 
במערב-אירופה ובמרכזה סטראוטיפ מוסכם, שהיה מבוסס על 
תערובת של מציאות — לבוש דל, עפ״ר כשל רוכל — ושל עיוות 
ר,מינה הכללי והבעת־הפנים. נראה שבתקופה זו היה האף הגדול 
והעקום לסימן־הבר מוסכם של יהודים בק". ובאמצעותו תיארו 
ערמה. תאוות-ממון, הוצפה. רשעות וכד׳. בימי הפולמוס על האמנ¬ 
ציפציה (ע״ע. עמי■ 911 ) ליהודים באנגליה רווח השימוש בסטר־ 
אוטיפ זה. גדולי הקריקטוריסטים, וביניהם ג׳ גילרי, הכינו סאטירות 
על מעשי קמצנות, לקיחת ריבית. רוכלות ותאוות-בשרים של יהודים, 
ואלו לא נבדלו בגסותן ובעוקצנותן מן הק" שתיארו לא־יהודים. 
עתון־ההומור .,פאנץ׳" לעג ללבושם •של היהודים, לשפתם העילגת 
ולרוכלים דלים ולאילי־ממון כאהד — הכל תוך מאבק הסר־פשרות 
על זכותם לאמנציפציה מלאה, בנימין דישראלי ובני משפחת 
רוטשילד (ע׳ ערכיהם) היו נושאים קבועים בק". בצרפת תפסו 
בני רוטשילד מקום בולט בק", כסמל הממון השולט מאחורי הקלעים. 
בעקבות פרשת דריפוס (ע״ע) הפכו ק" עוקצניות וארסיות נגד 
יהודים לאפנה. מקום מרכזי תפס ־ 01 ־ 11 ;? ״־ו!);! 1 ־ 1 — היומון של 
המסית האנטישמי דרימון (ע״ע). באזורים דוברי גרמנית נפוצו 
מאד ק״ על יהודים ע״פ הסטרא(טיפ הזה. במהפכת 1848 , כאשר 
הוכרזה האמנציפציה, גאה גל של ק״: בגרמניה כוונו כלפי המחקים 
את מנהגי הנוצרים (לבוש. שפה, תרבות ונימוס) והסנסים לעלות 
בסולם החברה. ק" נתפרסמו בקביעות בשבועון המאויר להומור 
.,פליגנדה בלסר" ובפרסומים סאטיריים אחרים, שהיו רחוקים־ 
לכאורה מכוונות עוינ!ת. גם אצל ו. בוש אפשר למצוא יהודים. בק" 
הנ״ל נוצי׳ו דמויות של יהודים לחשיפת הבסיס ההמרני של ערכי 
חברה• מדינה ורוח. הרוכל הדל פינה את מקומו לאיל־מפון מדושן- 
עונג• וזאת בעקבות התקדמותם הכלכלית והחברתית של יהודי גרמניה, 

עם עליית האנטישמיות בשנות ה 80 נוסדו כ״ע קצרי־ימים 
שהרבו בק•׳ שלוהות-רסן. בק' האנטישמית מעורר היהודי פלצות — 
לעתים אף כרמש הראוי להשמדה. עם־זאת יצוין שרוב העתונות 
הסאטירית הסתייגה מן ההסתה. 

פוכס זיר׳ ביבל'), מגדולי אספני הק", מתאר את ההבדלים 
המעטים בין הק" האנטישמיות כך: "הצרפתים הם בעלי כוח- 
אמצאה רב-ביותר והק״ שלהם אמנותיות-ביותר: הרוסים הם," 
שטניים־במיוחו בהתקפותיהם. הגרמנים מטופשים־ביותר בק" 
האנטישמיות שלהם, והם נופלים בהרבה מן האוסטרים". 

במלה״ע 1 נעלמו הק" נגד היהודים, אך משנסתיימה היתה הק׳ 
לכלי-נשק ארסי בידי תנועות אנטישמיות רבות. נודע־לשמצה השי¬ 


מוש הנרחב שעשה שטרייבר (ע״ע אנטישמיות, עמי 541 ) בק" 
אנטישמיות מעל דפי בטאונו ז;>מ 1 ז ־ 811 "ס. הק' הנאצית זהה לזו 
של האנטישמים של סוף המאה ה 19 , והיא ספוגת שנאה עד-כדי 
אבדן הזהות האנושית של דמויותיה. סוטיווים מתוך "הפרוטוקולים 
של זקני ציוך ועליהם היו נפוצים הק" הנאציות, שבהן הודגשה 
דמות היהודי כשליט העולם. 

אחרי מלה״ע 11 המשיכו קבוצות נאו־נאציות שוליות באירופה 
ובדרום־אמריקה• להפיץ ק" אנטישמיות, ובמסורת הק' האנטישמית 
המשיכו גם ארצות ערב ובריה״מ. בארצות ערב ניפרת השפעה של 
מושגים וסמלים לאומניים אירופיים מתקופת האהדה לפאשיזם 
ולמדינות-הציר. ק* אלו מתעלמות לחלוטין מתווי הדמות של יהודי 
ארצות ערב ושל יהודי א״י כאחד. היריב הציוני מוצג כיצור נלעג 
וחסד-ישע. בבריה״ם י״ל ק" אנטישמיות מובהקות בשעה שסטלין 
יזם אח ״קשר הרופאים״ (ע״ע מועצות, ברית ה־, עמ׳ 784 ). אחרי 
מלחמת ששת היפים גדל מספר הק" האנטי-ישדאליות בעתונות 
הסובייטית. ק" אלו הצטיינו בפשטנות, ברמה אמנותית ירודה 
ובהעדר הומור. השפעה אנטישמית והשוואה של הציונות עם הנא¬ 
ציזם ניכרות בעיקר בעתונים לא־מרכזיים ואילו בטאוני המפלגה 
והממשלה גילו יתר התאפקות. 

• 10 ^ 2117 / 0 0111011 , 08 זד 1 ג 1 מ .\ 7 ; 921 ! , 70 ־ 0 /> 171 ת? 1 ) 1 ז{ :> 1 ( 1 , 111.11.5 ? .£ 
,(^ XX1 ,.!״<[[) .€ 1/2 ) 1 ) #0! 11x1111 ׳* 77 ,.(>> : 1 ) 196 ,( X^X 
;ץ 0 ג>£ . 110114 . 0 ; 1971 ,(! 1 | 1/2 0. (151(1., XX ץ-וט 1 )(- 0 \%וז 4 . ,. 1 ) 1 ; 1970 
* 77 , 6113112 . 6 ; 62 ',>! , 1 ( 1 1x102 /).ו 0 ו<>ן-ס 472$1 171 'י״/ע >־ 02 71 ? 7/17 > 
,/ 3053 ( 51 . 1 ; 1973 , 21102 )/ 11 * 17/1/1 ־ 71 > 1 ) 1111 / 1 ^ 1 וזו/■)!-ס 24111 מ/ ׳*■// 

10/01101 (/•(■) 04 1 ( 11 ( 0 • 2 ) 02 ^ £2110 */ 7 ,. 1 ) 1 ; 1974 ,/ 4025014 ) 11 ־;.; 77 
,% . 7 ; 975 ! ,( 7 , 1105 ־ 5 ) 4 /ז 10 ^ת£ ( 11 }! 71 י־ { 0 

. 1 ) 0 ( .: 1 וי£ :וון} ־י.. 7 ) /־)/׳/סל מ/ 4 י) 01 י) 1 })£ / 0 /■ €0711111 )) 0 ז> 111-1 )•<)/ * 77 
. 1974 ,(; 8001 ז 1 מ¥ 

ה. וס. 

קריקטוריססים יהודים. בניגודלעתונות הכללית, שבה 
רב חיה חלקם של יהודים נבר בראשית המאה ה 19 . התבלטו יהודים 
בתהום הק׳ רק במפנה המאה ה 20 , וכניסתם לתחום זה משקפת את 
זיקתם של אינטלקטואלים יהודים לתנועות תיקון חברתי. השבועון 
הפאטירי־הליברלי המאויר ״קלאדראדאץ׳״ (ר׳ לעיל, עמי 201 ) 
נוסד. נערך ונכתב בעיקר בידי יהודים. בשבועון הסאטירי הרדיקלי 
המאויר ..סיפפליציסימוס' (שם) צייר עורכו והקריקטוריסט הראשי 
בו. ת. היינה, ק" בסגנה ביקרתי חסר־פשרות ועורר את חמתם של 
שמרנים ואנטישמים. שראו בפעולתו "גילוי הרוח היהודית ההר¬ 
סנית". ברומניה ובעיקר בהונגריה, שם בלטו יהודים בחיי־הרוח, 
נמצאו קריקטוריססים יהודים רבים. הידוע בהם הוא אימרה קלן 
(נד 1895 ), קריקטוריסט פוליטי שהתפרסם בק' שצייר בוועידת־ 
השלום בורסאי ב 1919 . ובק" שצייר פאוחר־יותרעםחברו.אלויםיום 
דרסו (יהודי הונגרי גם הוא; 1888 — 1964 ), ושנתפרסמו בעתוני 
אירופה. בין הקריקטוריסטים הבולטים באירופה היו: מאיר היינה, 
שהיה עורך ״פאנץ״ , הלונדוני ב 1914 , היגר לאה״ב וצייר ל״ניו יורק 
טיימד־ ולטר טירר. יליד פראג: 

ליאו האם הצ׳בי וארתור שיק 
(ע״ע), יליד לודד. שנטש את 
עיסוקיו בעיטור ספרים כדי 
לצייר ק" אנטי-נאציות. 

עוד כ״ע סאטיריים שבהם 
תפסה הק׳ מקום חשוב ושנערבו 
בידי יהודים היו: ה 1 ־ 31-11 ־ 11 ) 1 
בווינה, ה !./וקו? בלונדון, ה־ 

״שייגעץ״ בפטרבורג, ה ־ 1101 * 1 
בניו-יורק חז 1 .> 1 רד 11101 ־ 5 בגר¬ 
מניה. בא״י היו נסיונות להו״ל 
כ״ע סאטיריים. ביניהם: "נעשה 
ונשמע". "עוזר דלים" ו״פורי־ 




בריאת העו^ם 







מון" (כולם בתרצ״א). בנלל הצטיינו הקריקפוריסטים היהודים 
באירופה במכחול שנון־ניותר שהעמידו לרשות הביקורת הפוליטית- 
החברתית. 

באר,"ב היו הקריקטוריסטים היהודים גורם עיקר' בפיתוח סדרת 
הק" הנושאות אופי סיפורי והנטולות בד״ה עוקץ פוליטי או חברתי. 
בדרך זו היו לגורם מרכזי בתעשיית ספרים קומיים מאולדים. שהגיעה 
נ 1968 לייצור של 350 מיליון עתקים בשנה. סדרת הק* הראשונה 
צוירה בידי ר. פ. אוטקולט 1031110 ( 01 .? .מ) בעתוניו של ג׳. 
פוליצר (ע״ע). זמן קצר אח״כ ההל הסאטיריקן הפוליטי פ. ב. אופר 
(מ!ק 0 . 8 .?) לפרסם סדרות־ק" נעתוניו של ו, ד. הרסט (ע״ע). 
יצירותיו של אופר תרמו תרומה חשובה לפיתוח סדרות הק". לענף 
זה נתן תנופה משמעותית משה קניגס־ 
ברג, שהקים ב 1913 את הסוכנות זז־ 
גדולה־בעולם להפצת ספרות קומית 
מאוירת. בתחום הספרות הקומית 
המאוירת לילדים בלט בעיקר אל 
קפ (אלפרד ג׳ראלד קפלי!). שצייר 
סדרה סאטירית ושמת 3111101 ( 1.11 . 
עם הבולטים ביוצרי דמויות קומיות 
באה״ב נמנו גם: ג׳ולייס פייפר — 
סטיריקן ומבקר חברתי! סול סטייג־ 
כרג — שהיה הקריקטוריסט של סית־ 
־■)!!"יו *■.!א! ..רוב״ גולדברג — 
ממציא! של המצאות מסובכות לפתרון 
בעיות פשוטות. 


הק׳ בישראל היא ממשיכתה של הק׳ היהודית האירופית. ובעיקרה 
היא בעלת אופי סאטירי הריף, פוליטי וחברתי כאחד. הקריקטוריסט 
הבולט הוא קריאל גרדוש (״דוש״: ני׳ 1921 ) — יליד הונגריה — 
המצייר ק״ בעתון ״מעריב״ מאז 1950 . הוא יצר את דמות ..ישראליק" 
(ר , תמי) כסמל לסדינתיישראל, דמות שנקלטה היטב והמשמשת 
גם בתחומים אהרים. ק״ של ..דוש־ מתפרסמות גם ב 051 ? 01 ־ 5310 ( 01 [ 
ובעתונים אחרים. י״ל אספי ק״ של ..דוש״ — ..סליחה שניצחנו" 
(תשכ״ז) ו״אוי למנצחים" (עם א. קישון, תש״ל). יעקב פרקש 
( ,זאב״) — גם הוא יליד הונגריה — הוא הקריקטוריסט של העתון 
"הארץ"! מדורו "על כל פנים" משתרע על עטור שלם במוסף השבועי 
של העתץ. הוא מצטיין בביקורת פוליטית שנינה ובהומור מעודן. 
רענן לוריא פרסם שנים רבות ב״ידיעות אחרונות" (במדור שנקרא 
"בעט רענן") ק" נאות ומעודנות אך הדיפות פחות מאלו של ..דוש" 
ושל ״זאב״. מאז 1967 מתגורר ליריא כאה״ב ומפרסם ק" בשבועון 
11 ס 0 י״ 5 ׳\ר 1 א, במדורו 1 ו 0 ווז 1 ון 0 5 ' 10 ז 1.11 ! היא נחשב כיום בין גדולי 
הקריקטוריסטים. 

קריקטוריסטים אחרים הפעילים בישראל ר,ם יוסף בס. אריה 
נבון ופרידי. לאחרונה מתבלט עולה מרוסיה. מאריס בישופס, 
הספרפם ק" ב,.ידיעות אחרונות". אל וי 

קליש (ע^), שבט ערבי, מהשבטים המנונים ..צפוניים" וממה• 
ייחם־ם על ישמעאל! סק׳ יצא מהמר (ע״ע). נביא האטלאם, 

בתחילה ישבו בני ק׳ בגבעות סביב מבה, אולם בסיף המאה ה 6 כבר 
היוו את רוב אוכלוסיית העיר, והיו למעשה השבט היחיד בחצי־הא־ 
ערב שהיו עירונים מובהקים לפני האסלאם. עיסוקם העיקרי היה 



רו?ז: בעזי־סות הססטלוז את 
מדינת ייצראל מבי:׳צוז להיכנס 
אי; אי־צ כבית .־יוולח :עאר 
קול קורא נס־־כר 










207 


ק• יש -?ריזיגץ 


2(8 


המסחר. כבר לפני האסלאם הצליהו להפוך את הכעבה (ע״ע) למקום 
פולחן מרכזי לרוב שבטי ערב ולאבן־שואבת למסחר. ע״י מערכת 
ענפה של בריתות וחוזים מסחריים הם הגיעו בתקופה השרוס־אסלא־ 
מית לעמדת בכורה בחצי־האי ערב. והפכו את מכה לגדולה ולעשירה 
שבעריו. 

בראשית דרכו התנגדו בני ק׳ למתמר (ע״ע, עמי 1011 ), והוא 
נאלץ לברוח מסכה, אולם, עם כיבושה בידי מחסד ( 630 ) עברו 
משפחות חשובות מק׳ לאל־מדינה להשתתף בשלטון החדש. במות 
מחמד תפסו בני קי את השלטון. לפי המקובל על רוב חכמי המשפט 
הסנים חייב הח׳ליף (ע״ע) להיות מבני ק׳, וכך אמנם היה: ארבעת 
הח׳ליפים הראשונים. וכן הח׳ליפים מבית אסיה ומבית עבאס, היו 
מבני ק-. במהרה התפזר השבט וחדל להיות שבט סוחרים שבסיסו 
במכה. 

כיום מתייחסים על ק׳ כל הטוענים שהם מצאצאי מחמד ("שרי- 
פים", ביניהם משפחות המלוכה בירדן ובמרוקו), משפחה אחת 
במכה. השומרת על מפתחות הכעבה, משפחות אחדות אשר שמן 
קרשי, הפזורות ברחבי עולם האסלאם ומספר משפחות בדווים בסבי¬ 
בות מכה (גריש), העוסקות בגידול מקנה. 

י. י. ריבליו (עודן), חיי סתסד, א', 17 — 42 , 59 — 67 , 77 — 134 : בי, 

5 — 138 ׳ 151 — 471 תרצ״ב/ג ; , 1 ו?>ח! 414 ) 8 01€ , 1 זווזו)ח־ק< 1 ק 0 ת 0 \ .? .))י! 

* 11 ( 7077 1*^0 0x4 \ ,ז £15£0 ) .[ . 1 א ; 1943 401 — 399 , 11 

נמס־!/ ס 0 סס 1 \ 71£ ו 71 -ו 7 > 0 ה €0 15 ו 0 ק*# 1 ( 50/7 ,. 1 ) 1 ; 1965 ,( ¥111 , 110  83 ), אהובתו 
העיקרית. ק׳ נאלץ להילחם ב- 
קאנסא, הרגו ונטל את מלכותו. 
אחרי נישואיו עם רוקמיני 
( 1 מ 1 מ 111 נ! 8 ) ונשים רבות אח¬ 
רות, ייסד קי מלבות אחרת, 
נאלץ להילחם שנית, הפעם 
לצד קרוביו מבית פאנדאווה, 
ואחרי הרפתקאות ואסונות שו¬ 
נים פגע בעקבו חץ של צייד 
והרגו. — באגדת ק׳ נתמזגו 
סוטיווים אגדיים שונים, מהם 
המזכירים את סיפור הרג התי¬ 
נוקות בבית־לחם בידי הורדוס 
(מתי 11 , 16 ), מעשה אדיפוס 
וסיפור אכילס (ע״ע אוידיפום! 
אכילום). 

באפוס ההודי הגדול ה״מה- 
בהרטה״ (ע״ע הדו. עמ׳ 473/4 ), 
ובעיקר ב״בהגודגיטא" (שם), 
מופיע ק׳ כרכבו של הגיבור 
ארג־ונה שאותו הוא מלמד את 


עקרונות המוסר הדתי (עשיה נכונה מתוך הכרה נכונה של חובתו, 
ללא תאוות. ללא יצרים וללא בקשת גמול) ומתגלה אליו כהתגלמות 
האל וישנו. משמעותו הדתית של ק׳ נעוצה בזיהויו עם וישנו! 
במחשבה המיסטית של כיתות שונות מתפרשים סיפורי ק' וראדהא 
כמשל וסמל לכלות הנפש ואהבתה אל ריבונה האלוהי(כגון ב״גיטא־ 
גובינדה״ למשורר הבגגאלי גץדוה ! גובינדה הוא אחד משמותיו של 
ק׳). דמותו של ק' עומדת במרכז הדתיות ההינדואית מסוג ה! 111111 !!, 
דהיינו, חסידות של דבקות באלוהות אישית (להבדיל מהמיסטיקה 
חבלתי-פרסונאלית של זרמים אחרים בהינדואיזם), מתוך אהבה עזה 
שאינה חסרה קווים ארוטיים. כפי שהללו מצויים גס במיסטיקה 
של דתות אחרות. תולדות חייו, ובעיקר נערותו ותקופת שהותו בין 
הרועות, היו למוטיווים נפוצים־ביותר באמנות-הציור ההודית. 

. 1966 ,*' 111111114 11714 11/111 ;.א ,(. 151 ) ז £0 ןו! 5 . 14 

צ. ו. 

קרית־אונו, יישוב עירוני, ובו מועצה מקומית, כ 8 ק״ם ממזרח 
לת״א. ק״א, הנקראת ע״ש העיר המקראית אונו (ע״ע), 

שהיתר, בבקעת אונו, משתרעת על שטח של 3,500 ד׳ ובה כ 25,000 
תוש׳ ( 1977 ). ק״א נוסדה ב 1939 בידי קבוצת פועלי בניין ותעשיה 
ובעלי מקצועות חפשיים שרצו להתגורר בפרוור עירוני־חקלאי עם 
משקי־עזר ליד בתיהם. עם קום המדינה קלס היישוב כ 80 משפחות 
עולים, בעיקר מיוצאי תימן ורומניה, והוקמה בו אחת המעברות 
הגדולות-ביותר בסביבות ת״א. רק בראשית שנות ה 60 חוסלה 
המעברה ותושביה עבדו לשיבוני־קבע. הוקמו השכונות: קיראון, 
רימון וירון. ב 1951 קיבלה ק״א מעמד של מועצה מקומית. ק״א היא 
מר,פרוורים העירוניים הגדולים שהוקמו אחרי קום המדינה בקרבת 
ת״א. היא מצטיינת ברשת כבישים ענפה ובשפע גנים. מספר 
המפעלים ובתי־המלאכה שבה מועט, ורוב תושביה עובדים בת״א. 

קרית־גת, יישוב עירוני ומרכז חבל לכיש (ע״ע) 1 25,000 תוש׳ 
( 1976 ). ק״ג שוכנת באיזור המעבר שבין השפלה הנמוכה 
למישור החוף, על צומת הכבישים (צומח פלוגות) תל־אביב—באר- 
שבע וירושלים—אשקלון. ממזרח לק״ג עוברת מסה״ב באר־שבע— 
לוד. ק״ג נוסדה ב 1955 , בין הריסות הכפרים הערביים עראק אל- 
מנשיה ופלוג־ה שניטשו ונהרסו במלחטת־השחרור (ע״ע א״י, עמי 
588/9 ). נקראה ע״ש העיר הפלשתית גת (ע״ע ! 1 )). שזוהתה בטעות 
עם תל ערני הנמצא ממזרח לה. 

ק״ג היא היישוב העירוני היחיד בישראל שאותר ותוכנן במסגרת 
תכנית אזורית כמרכז חבל. תחילה תוכננה כעיר בינונית בת 15.000 
נפש. אולם לאחר התפתחותה המהירה באוכלוסיה (ב 1961 היו בה 
10,100 נפש) ובתפקידים כלכליים אזוריים, הוכנה תכנית-אב 
לאוכלוסיה בת 80,000 נפש. 

רוב הבינוי למגורים נעשה תחילה בצפון־מזרח, ולאחרונה — 
בצפון־מערב. שכונות־המגורים מגוונות מבחינת אופי הבינוי וצפיפות 
המגורים! יש בהן בתים חד־קומתיים. שהוקמו בשנות ה 50 , ובתי־ 
קומות חדישים, שבנייתם מאוחרת-יותר. כביש־טבעת עוקף את 
העיירה בדרום ומחבר אותה עם הכביש הראשי לירושלים ולבאר- 
שבע. איזור־תעשיה גדול נמצא במזרח. סמוד למסה״ב. מוסדות- 
מינהל ושירותים ציבוריים נמצאים במרכז. 

כלכלת ק״ג מתבססת על תעשיה ומתן שירותי מינהל, כלכלה 
ותרבות לחבל לכיש. בתעשיה ובמלאכה מועסקים כ 53% מכוח 
העבודה. ענפי־התעשיה העיקריים מעבדים את התוצרת החקלאית 
של הסביבה (כותנה, סובר. פרייר,דר, פרחים), ומייצרים מוצרי 
טכסטיל, מתכת. פלסטיקה זעוד. בק״ג ממגורות ומפעל לאריזת 
פירות. במסחר ובשירותים מועסקים 34% מכוח העבודה, ובחקלאות 
— 6 % . 

כמחצית מתושבי ק״ג הם עולים חדשים, רובם ילידי ארצות 
אסיה ואפריקה. 




209 


קדית־טבעון — ?דית" 88 ונה 


210 


קו־ית־טבעון ,יישוב עירוני, כ 17 ק״ם פדרום־מזרח לחיפה. ק״ט 
שוכנת בקצה הדרומי־מערבי של גבעות אלינים—שפרעם, 

בגובה 120 — 170 מ/ במעבר מעמק־יזרעאל להרי הגליל־התחתון, היא 
מוקפת שרידי יער אלון־התבור והאלה הא׳יית, ובקרבתה נטעו 
יערות ארנים, ק״ט קיבלה מעמד של מועצה מקומית ב 1958 , לאחר 
איתורם של שני יישובים עצמאיים: קריית־עמל בדרום, שהוקמה 
ב 1937 כפרוור-עובדים ליד חיפה, וסבעון, שהוקמה ב 1945 ע״י 
חברת ההשקעות "קרת", שפיתחה במקום פרוור־מגגרים מודרני. 
שטח השיפוט של ק״ט משתרע על 8,750 1 ומספר תושביה 10,300 
נפש ( 1977 ) 1 רובם עובדים בחיפה ובסביבתה. ק״ט מצטיינת באקלים 
נוח (בעיקר בקיץ) ובלחות נמוכה. והיא משמשת מרכז לקיט ונופש. 
בתיה נמוכים ועטורי גינות־נוי ועצי־פרי. 

ק״ם שוכנת באיזור בעל עבר היסטורי עשיר. מדרום לקריית־ 
עמל — בית שערים (ע״ע). יישוב יהודי שראשיתו בתקופת המלוכה 
הישראלית. טבעון ידועה ככפר יהודי כבר מתקופת החורבן, ונזכרת 
במקורות תנאיים מן המאה ה 3 . בין החכמים שהתגוררו בה היו: 
אבא יוסי חליקופרי (מכשירין א', ג׳,), ר׳ הנניא בן גמליאל, ר׳ 
יהודה איש כפר טבעיים (ספרי דברים. שה״ג) ור' צדוק (תום , גדה 
ד', ג׳—ד). מסופר על ר׳ מאיר (ע״ע) שקרא מגילה במקום (תום׳ 
מגילה, ב׳, ה'}. אנשי טבעון נודעו במבטאם הפגום — הם לא הבחינו 
בין א׳ לע׳ ובין ח' לה׳! משום כך נפסלו לשמש שליחי-ציבור 
(בבלי מגילה, כ״ד ע״ב). שם המקום מופיע במקורות בצורות 
שונות: טבעיים, טבעין, כפר סבעין. טבעון זוהתה בח׳רבת טבעון, 
מצפון לק״ט, באדמות קיבוץ 'אלונים. 

בימי השלטון העת׳מאני היה המקום איזור של בדווים ובמרכזו 
הכפר שיה' אבריך, ראשון המתיישבים היהודים באיזור היה אלכסנדר 
זיר (ע״ע). הוא בנה את ביתו על גבעת בית-שערים והיה אחראי 
לשמירה מטעם הקק״ל. ב 1937 הצטרפה אליו ״קבוצת הרועים״ — 
מיוצאי ״הנוער העובד״ בארץ ו״עליית הנוער״ מגרמניה — וב 1938 
עלו אנשיה על אדמת קצקץ־טבעון והקימו את אלונים (במסגרת 
יישובי ״חומה ומגדל״). סמור לק״ט הקימה ממשלת ישראל ב 1965 
את הכפר הבדווי בסמת־טבעון. 

ש, קליין (עורר), ם׳ הישוב, זד, תרצ״ט! הנ׳־ל, ארץ הגליל (מפתח: 

מבערן), תשב״ז", 

א. אפ. 

קרית־״י 17 רים, עיר קדומה ממערב לירושלים(יהו׳ טו, ט), בגבול 
שבטי יהודה ובנימין. שמר" בעלה או בעלת (שם, שם), מלמד 
ששימשה מקום־פולחן כנעני. בתקופת הכיבוש הישראלי נמנתה עם 
קבוצת ערי ההוי (ע״ע) שכרתה בריח עם בני-ישראל (שם ט, 
ג—בז! וע״ע גבעונים ונתינים). בתקופת ההתנחלות היתה בתחום 
שבס יוסף, ואח״ב — בתהום יהודה. גם לשבט דן היתד, זיקה לק״י, 
וסמיך לה היה מקום ושמו "מחנה דן" (שום׳ יח, יא—יב). בתחומה 
ומצפון לה נזכרת "גבעת ק״י" (יהו׳ יח, יד, כח), מקום מקודש. 
לשם — לבית אבינדב — הובא ארון־הברית מבית-שמש (שמ״א ו, 
כ~כא) ובו שהה עד להעלאתו לירושלים בידי דוד. בפרק־זמן זה 
היתד, מרכז פולחני חשוב (שם ז, א—ב). בתקופת המלוכה היתה, 
בנראה, מעריה־,מסכנות של שלמה (מל״א ט. יו—יה). ברשימת שבי 
הגולה נזכרים אנשי ק״י(עזרא ג, כה! נחמ׳ ז, כם), אוזביוס (ע״ע) 
מציין את קיי בתחנה על הדרך לדיוספולים (לוד), 9 מילין ממערב 
ירושלים (אונומסטיקון, מהד׳ מלמד, מס׳ 596 ). 

ק״י מזוהה בגבעה הקרויה דיר אל־עזאר (אולי שיבוש של 
אלעזר בן אבינדב. ר׳ שמ״א ז. א) בתחום הכפר אבו ע׳וש. נ 15 
ק״מ ממערב לירושלים. במקום נתגלו ממצאים נאוליתיים וכלקר 
ליתיים, וכן קרמיקה מתקופות הברונזה והברזל. סביב הגבעה נתגלו 
קברים מימי הבית־השני. במאה ה 5 היתה במקום כנסיה, ששרידיה 
נתגלו ב 1924 , בחפירות לבניית כנסיה חדשה. 


הכפר הערבי הסמור, קרית אל־ענב. הידוע יותר בשם אבו 
ע׳ ו ש, נזכר לראשונה ב 1047 אצל הנוסע הפרסי נאצר א(ל)־דין 
כוסרו. במקום ישבה משפחת אבו ע׳וש, שהנהיגה במאות ה 18 וה 19 
את שבטי ה״ימף ושלטה על הדרד יפו—ירושלים. בתקופה הרומית 
הוצבה במקום יחידה של הלגיון העשירי. ששמרה על הדרך לאיליה 
ד,פיסולינה (ירושלים). מתקופה זו נותרו בריכת־מים, מצבה וקברים. 
בתקופה העבאסית (במאה ה 9 ) נבנה במקום פונדק־דרכים גדול 
(ה׳אן). בשנים 1141 — 1187 היה המקום בידי האבירים ההוספיטלרים. 
שזיהו אר. המקום עם אמאוס והקימו כנסיה גדולה מעל הבריכה 
הרומית (ור׳ תם׳ כרך ו/ עס' 455 ). כיום ד,כנסיה היא חלק ממנזר 
כנדיקטיני שהוקם במאה ה 19 . במאה ד, 14 שיקמו הסמלוכים (ע״ע) 
את הה׳אן העבאסי, והוא היה בשימוש עד סוף הסאה ד, 15 . 

יחסיו הידידותיים של הכפר עם הקיבוצים שסביבו הביאו 
למסירתו לידי ה״הגנה״ בימי מבצע ״נחשון״ (ע״ע א״י, עם׳ 573 ). 
ללא קרב. אחדים מתושביו סייעו ל״לח״י" ול״הגנה" בענייני מודיעין. 
בכפר כיום 1,800 נפש. 

מ, אבי־יונה, גיאוגרפיה היסטורית של א״י(מפתח בערכו!, ת ש י״א 1 ;■ 

ז. קלאי, גבולותיה הצפוניים של יהודה, תש״י•: יי. אחרוני, א״י בתקופת 
המקרא (מפתה בערכו), תשכ״ג צ ; ס ^ו 60 ?>[<זס 1 *״•*ע .•־ 1 

7), ]925; 16., 1x1 \ י ^ XXX ,שנ 1 {) 11 ל 811 ש 11 <־ש.מ) 11 ? 0/10 ו> 0  0 ז 0 ו 01 ' 1 /■ 4 116 / 1 >.>>!(£ 

.'־!.*די: 1 , 62 — 61 , 16/1111 8116/1 / 1 ) 0 ־ , 1 ! 01 א . 4 ! ; 1934 
אל. רי. 

קלית־מלאכי, יישוב עירוני במישור חוף יהודה, בקדבת באר־ 
טוביה (ע״ע); 12,000 תוש' ( 1976 ). נקראת ע״ש העיר לום 
אננ׳לס {= המלאכים}, שיהודיה סייעו בהקמתה. שוכנת ליד צומת 
הכבישים ירושלים—אשקלון וירושלים—באר־שבע. 

ראשיתה של ק״ס במעברה שהוקמה ב 1950 ונועדה לשמש ריכוז 
כוה־אדם לעבודה חקלאית בקיבוצי הסביבה. המתיישבים הראשונים 
— עולים חדשים — שוכנו באוהלים ובמבנים נטושים של מחנות 
הצבא הבריטי. ב 1958 קיבלה ק״מ מעמד של מועצה מקומית, והחלו 
להקים בה מפעלי תעשיה. כיום מועסקים בתעשיה 38% מכלל 
המפרנסים. המפעלים החשובים הם: ,.אדניר״ - לייצור גלידה 
ומוצרי-חלב! ■מרבק־מעוף״ — למוצרי בשר! ״תמר״ — לרהיטי 
מתכת. 62% מהתושבים הם יוצאי ארצות אסיה ואפריקה, 28% — 
יוצאי אירופה (כולל בריה״מ). ו 10% — ילידי הארץ. 

קךית״ענבים, קיבוץ בהרי יהודה. 12 ק״מ ממערב לירושלים; 

400 תוש׳ ( 1977 ). מסונף לאיחוד הקבוצות והקיבוצים. 

ב 1920 יסדו שתי קבוצות עולים מרוסיה את ק״ע במשק חקלאי 
הררי, אז נרכשו 2,150 דונם נוסף על 1,800 דונם שרכשה חברת 
הכשרת־היישוב מאדמת דילב, ליד הכפר הערבי קועת אל־ענב 
(היא אבו ע׳וש; וע״ע קרית־יערים), ב 1913 . ניטעו מטעים וכרמים 
ופותח משק הלב. באדמות הטרשים ניטעו עצי־יער. ב 1938 נהרגו 
5 צעירים מחברי קבוצה שישבה בק״ע ועסקה בהכשרת קרקע 
להקמת קיבוץ נוסף בקרבת מקום. לזכרם נקרא הקיבוץ שנוסד 
אותר, שנה מעלה־החמישה• במלחמת־השחרור היתה ק״ע בסים 
חשוב למבצעים לשחרור הדרך לירושלים. כיום מתקיים המשק על 
לול, רפת ומטעים! שדות פלחה ושלהין נמצאים ליד כפר מנחם. 
בק״ע בית-מרגוע ומפעל מתכת המייצר מתקנים חקלאיים. ליד ק״ע 
ביה״ם האזורי "הרי־יהודה" המשרת מספר יישובים בסביבה. 

קךית־שמונה״עיר בצפון עסק־החולה, כ 4 ק״ס ממזרח לגבול 
לבנון! 16,000 תוש׳ ( 1977 ). 

ק״ש, העיר הצפונית כארץ, שוכבת על כביש ראש־פינה—מטולה, 
במורד המזרחי של הר רמים (הרי נפתלי), המתנשא בתלילות לגובה 
של 700 ם׳. היא נוסדה בסוף 1949 על חורבות הכפר הערבי הנטוש 
ח׳אלצה. ונקראה פ׳׳ש שמונת מגיני תל־חי הסמוכה — וטרומפלדור 







211 


קריז־מסונה — קרל 


212 



קריית־עםולה (?מכח העחזנוח רמפשלתיתז 

(ע״ע) בראשם — שנפלו ב 1920 • ק״ש בנויה משני עברי כביש- 
האורך הראשי, בין הר רמים לעמק-החולה. ממזרח לכביש בתים 
חד־קומתיים מוקפים חצרות גדולות, וממערבו — בתי־קומות מודר¬ 
ניים. המרכז העירוני נמצא במפגש כביש־האורך הראשי וכביש- 
הרוחב ק״ש—להבות־הבשן. בצפון העיר ובדרומה שני אזורי-תעשיה. 

ק״ש אוכלסה בעולים חדשים; מספרם הגיע ב 1951 לכ 5,000 
נפש, והס הועסקו בעבודות ייבוש ופיתוח עסק־החולה ובבניית 
שיכונים למגורים■ היישוב התרחב בעיקר מקליטת עליה, וב 1963 
היו בו 15,000 תוש׳. מפעלי תעשיה ומלאכה הוקמו בק״ש לאחר 
שנים של עזיבת מתיישבים. בשנות ה 60 הואט גידולה של ק״ש בשל 
הגירה ממנה. גורמיה היו: ריחוק היישוב ממרכז הארץ, המייקר את 
הוצאות הייצור במקום; העדר תשתית עירונית נאותה ושירותים 
מספיקים בתחומי החינוך, התרבות, הבריאות והמסחר; המצב הבט־ 
הוני. מהמת קרבתה לגבול סבלה ק״ש מפגיעות בנפש וברכוש. 
בהתקפת מחבלים ב 11.4.74 נרצחו בה 18 איש ונפצעו 16 . ב 1975 
ניתן לק״ש מעמד של עיר והוגברו המאמצים לפיתוחה. 

75% מתושבי ק״ש ן!ם יוצאי ארצות צפון־אפריקה ( 50% ממרוקו) 
ואסיה; יתרם יוצאי ארצות אירופה וילידי הארץ. בעבר התפרנסו 
רוב המועסקים מעבודות חקלאיות בקיבוצי הסביבה. ב 1976 עלה 
שיעור העובדים בק״ש עצמה ל 88% . 25% מהמועסקים עובדים 
בתעשיה, שעיקרה מפעלי טכסטיל (גבור) ומתכת (כור). 

קרל ( 001-1 , שפם' של במה פלכים וקיסרים לבית הבסבודג 
(ע״ע) ולוכסמבורג. 

1 ) ק׳ ז\ 1 — 1¥ .סו — ( 1316 — 1378 ), מלך גרמניה וקיסר רומי. 

בנו של יוהן מלך בוהמיה לבית לוקסמבורג. נקרא בזמנו "אביה של 
בוהמיה". 

התחנך בחצר המלוכה הצרפתית, והושא לאחותו של פיליפ (ע״ע). 
בעודו נער נשלח לייצג את ענייני אביו בצפון־איטליה ( 1331 ), אך 
לא צבר הצלחות. ב 1333 מונה רוזן־ספר של מורוויה, ובעת שאביו 
יצא למסעות. ניהל בהצלחה את בל מלכות בוהמיה. לאחר-מכן חפש. 
למעשה. את מקום אביו, שעיניו כהו, ונתגלה במדינאי וכדיפלומט 
מזהיר. הוא שבנע את האפיפיור קלמנם 1 /ו (ע״ע), מורו־לשעבר 
בצרפת, להפוך את פראג לארכיהגמונות ( 1344 ). בנפול אביו בקרב 
קרסי (ען 1 ־ 01 ) מלך תחתיו בשליט בוהמיה ( 1346 ). — אותה שנה 
נבחר ק' למלך גרמניה ע״י חמישה מבין שבעת הנסיכים־הבוחרים, 
ובמות יריבו. לודויג •ל 1 (ע״ע) מבווריה, ב 1347 , נעשה שליט ללא- 
עוררין. ב 1355 הוכתר גם כמלך לומברדיה וכקיסר רומי• ברם. את 
איטליה ומריבותיה זנח, למעשה. במשך כל תקופת מלכותו. הוא 
ביקר בה רק פעמיים. והפקירה לחסדי האפיפיורות והממשלים 
המקומיים. בתמורה דרש מהננסיה זכות לפעול כרצונו מצפון 
לאלפים. במיוחד חיזק והאדיר את נחלת ביתו, בוהמיה, שנהיתה 


לחשובה שבמדינות גרמניה. את 
פראג עשה למרכז הקיסרות. 

במשך השנים (עד 1373 ) צירף 
לתחומי שלטונו האישי את הפל- 
טינט העילי ואת שלזיה, לוזטיה, 

ברנדנבורג ושאר אזורים קטנים. 

ב 1356 פרסם ק' את "נולת 
הזהב״ (ע״ע גרמניה. עס׳ 430 ), 

שהסדירה, בין השאר, למשך 450 
שנה אח תהליך בחירת מלכי 
גרמניה. בכוחה הפך את גרמניה 
לפדרציית־שליסים, והעמיד עצמו 
בראשה כמלך בוהמיה. ק׳ ניסה 
להימנע ממלחמות. והעדיף לחזק 
את שושלתו — בית לוכסמבורג — בדרכי שלום. באמצעות מז״ס, 
ויתורים ונישואין דינספיים. ק' ניסה לקיים בעקביות יחסים תקינים 
עם בית ויטלסבך(ע״ע) בבווריה, עם בית הבסבודג (ע״ע) באוסטריה, 
ועם פולניה, הונגריה וברית "ההנזה" (ע״ע). 

ב 348 ו הקים ק' אוניברסיטה בפראג. שהיא המוסד הראשון 
מסוג זה במרכז אירופה, ובכך הפך את בירתו למוקד תרבותי. הוא 
קירב אליו ציירים, פסלים ובנאים, ובנייניו עשו את פראג לאחת 
הערים היפות בקיסרות כולה. ק' היה ער להופעת ההומניזם ועמד 
בקשרים עם סופרים ומלומדים. לבוהמיה העניק ספר משפטים חדש, 
ה 031-01101 43105135 ) באמצעות קנצלריום־החצר ( 40110102100 *). 
ראש המינהל המלומד יוהן מנוימרקס (ז^זגוח״־א), תרם לקביעת 
דפוסים של הלשונות הלאטינית והגרמנית, ומיסד את השימוש בהן. 
ק׳ עצמו כתב ספר־הדרכה ליודש־העצר, ואוטוביוגרפיה: 

(עד 1346 ) — 0005011013 50 ק 1 סס 311 0113 ... 117 041011 . 

אף שנטש את איטליה, ולא הצליח במאמציו להחזיר את האפי¬ 
פיורות מאוויניון לרומא, נחשב לאחת הדמויות החיוביות בין שליטי 
הקיסרות הרומית הקדושה. 

,' 11 * 36 £8 }<■>£?£ ) 1 ( 1 ,תסנ(!!!־! - זז וזז ו 01 5 ? .ק .ן 

,ץ#.£ , 18:110 ? . 0 : 1935 ,¥! .< 0 ? 0 *^ 7^ ¥.1x ,**״ז*! . 6 ; 877/78 ) 

1 חוו<<£->¥ 11 ) 1 | 21(1x1 ג 3 מו 0 ו 1 *ד . 1 ־ 1 ; 1946/48 , 1/1, 1-11 .£/ , $11503 .} ; 1941 
. 1973 ,<ז 1 א 11 )ק 1111 . 11 
פ. 0 . 

לאחר מגיפת הדבר ורדיפות היהודים שבעקבותיה ניסה ק׳. 
לשווא. להעניק את הגנתו ליהודי בוהמיה. מורוויה ושלזיה, וגם 
הצטרף לאפיפיור בהבחשת האשמות כי היהודים הרעילו את 
הבארות. באזורים אתרים בגרמניה ניצל ק׳ את ההרג והגירושים 
לחלוקת הביזה בין תומכיו, ומחל, תמורת כסף, לערים שאירע בהן 
טבח ביהודים. בברסלאו ניהל חקירה שטחית בלכד. נאשר פחתו 
הכנסותיו ביקש מהיהודים לשוב. בימיו הועברו הזכויות על היהודים 
בהדרגה מידי הקיסר למועצות המקומיות ולשליטים המקומיים. 

4x6 !/)־ 11141 111601 -ר> 4 ) ■ 2x11 ח*ו 1 >>>>$ ,ו 1 גו 1 ;וה 1.111 

. 1928 ,) ¥011 11 ) 11 ח )/ 114 !$ 

2 ) ק׳ ש (קרלום 1 ) — ( 1 0,111,5 ) ׳ 0 10 — ( 500 ז— 1558 ), 
קיסר האימפריה הרומית הקדושה, מלך ספרד ומלך נפולי וגדול 
שליטי בית הבסבורג. ק , היה נכדם של מכסימילין 1 ופדננדו "הקתו¬ 
לי" (ע' ערכיהם). בגיל 6 התייתם מאביו, פליפה 1 (ע״ע) ,.הנאה", 
וירש ממנו את ארצות־השפלה ואת בורגונדיה. אמו היתד, חואנה 
"המטרפת" (ע״ע). 

ק׳ נתחנך אצל דודתו, מזעךטה מאוסטריה ( 1480 — 1530 ). בין 
מדריניו היו אדריאן מאיטרנט, אח״ב האפיפיור אדריאנוס ןז 1 (ע״ע), 
והאציל הבורגונדי גיוס דה שיוור (!סז׳ס״ס). כשנתבגר נתגלה ק׳ 
כאדם מסוגר, שקול בדעותיו, בעל מוסריות גבוהה וקתולי אדוק. 
הוא היה מודע למעמדו הרם, בממשיך דרנו של קרל "הגדול" (ע״ע). 


213 


?יל 


214 


בצעירותו נסתייע בעזרת יועצים, אך למעשה ניהל מדיניות משלו 
ומעולם לא התהמק מהכרעות, אף שלעתים היה אטי בקבלתו. 

במות סבו, פרננדו, ב 1516 , נעשה ק׳ סלד ספרד (כקרלום 1 ), 
ובמות סכסיסיליאו 1 , ב 1519 , נבהר ק׳ בגרמניה למלך ולקיפר, אף 
שהוכתר לקיסר רק כעבור 11 שנה. מתחרהו על התואר קיסר היה 
פרנסוא ] (ע״ע), מלו צרפת. ק׳ התגבר על יריבו, שכן היתד! לבית 
הבסבורג חזקה על הקיסרות, ומלבד זאת פיזר לבוחרים סכומים 
ניכרים שקיבל כהלוואה מבית פוגר (ע״ע). עד 1530 היה יועצו 
מרקורינו גטינרה (ג־נגתו״גס; 1465 — 1530 ), מדינאי ממולח ואיש- 
כמורה יליד פימונטה. הלה תמו בכוונת ק' להיות שלים של מלוכה 
אוניוורסלית ( 3115 ״= י 1.11 ! 13 ף 0 ז 3 וו!! 51 ), כפי שהיתר. הקיסרות ביה״ב. 
ב 1521 העביר ק׳ את הדאגה לנחלות בית־הנסבורג בגרמניה ובשכנו¬ 
תיה לידי אחיו הצעיר. פרדיננד (אח״כ פרדיננד 1 |ע״ע]), כדי שיובל 
להתרכז בענייני ספרד ואיטליה ובבעיות שמעו בקיסרות בכללותה. 
בסוף ימיו היתד. קיסרותו הנרחבת-ביותר שנודעה עד־אז בהיסטוריה. 
היא השתרעה מהפיליפינים במזרח־הרהוק, דרך אירופה המרכזית 
והמערבית, ועד למכסיקו ופרו, במערב, ונאמר עליה כי .,בתחומיה 
לא שקעה השמש מעולם". בעיות הקיסרות היו למעלה מכוחו של 
אדם אחד וק׳ הזקין בתפקידו בטרם־עת. ב 1555 מסר לבנו. פליפה 11 
!ע״ע). את השליסה בארצות־השפלה באיטליה ובספדד. את התואר 
קיסר העביר לידי אחיו, פרדיננד, ב 1557 . ק׳ עצמו פרש והתיישב 
בתחום מנזר יוסטה (סמטיוו, במערב ספרד המרכזית), אף שלא נעשה 
נזיר; שם מת. פעולותיו המדיניות, הדתיות והצבאיות ב 50 שנות 
מלכותו היו כה מרובות, מגוונות וסבוכות, עד שאי־אפשר למעשה 
לתארן ברצף כרונולוגי. להלן תיאור מדיניותו של קי בשטחיה העיק¬ 
ריים. 

במדיניות הפנים היתד. המשימה הראשונה שעמדה בפני 
ק׳ בן ה 16 . לאתר שירש את סבו, פדדיננד, להשתלט על ספרד. שם 
קיבלו אותו ואת אנשי חצרו הבורגונדים והגרמנים בהסתייגות. 
ב 1520 פרץ נגדו מרד, שדוכא רק בקושי וכעבור כמה שנים, אך 
במשך הזמן הצליח ק׳ לחבב עצמו על נתיניו הספרדים, ולבסוף אף 
הפך בעצמו יותר־ויותר ספרדי מאשר בורגונדי או גרמני. חמורה 

לאיזיעייד לגבי ק׳, 

משנבחר למלך גר¬ 
מניה וקיסר רומא ב- 
1519 , היתד, עליית 
לותר והפרוטסטנסי- 
זם (ע׳ ערכיהם). קי, 

שהיה קתולי אדוק 
הרף התנגשויותיו ה¬ 
חמורות עם כפה אפי¬ 
פיורים, ראה בתנועה 
הסכיסמטית החדשה 
גורם שהיה עלול ל¬ 
פרק את אחדות ה¬ 
קיסרות שהופקדה ב¬ 
ידו. לאחר בחירתו 
ישב ק׳ בראש ה- 
"רייכססאג" (כנם־ה־ 

קיסרות) שנתכנס ב- 
וורמם ב 1521 . בכנס 
זד, נאלץ לותר להגן 
על תפישותיו הד¬ 
תיות. ק׳ דחה אותן 
בהחלטיות ו״צו וור־ 

מם" (ע״ע גרמניה, 


עמי■ 434 ) היווה הכרזת־פלחמה על הפרוטססנטיזם. ברם, בהיותו 
טרוד במאבק נגד צרפת בתחום איטליה (ר , להלן) ובקשיים בספרד, 
לא חזר ק׳ לגרמניה אלא ב 1530 . עד־אז התחזק הפרוטססנטיזם 
בגרמניה עד כדי־כך, ששוב אי-אפשר היה להדבירו. ,.הצהרת 
האמונה של אוגסבורג" ( 3 ״ 513 ט 8 ט^ 810 .! £0 ט 00 ) של הפרוטסטנטים 
לא נתקבלה ע״י הקיסר. והדבר הביא ל״ברית שמאלקאלדן" (שם. 
עם' 435 ) של הפרוטסטנטים■ ב״שלים־הדתות* (שם), ניסה הקיסר 
לבוא לקראת הלותרנים וגם להביא לידי רפורמות בכנסיה הקתולית. 
עם־זאת המשיכה ״ברית שמאלקאלדן״ להתקיים (ב 1538 הוקפה 
,ליגה קדושה" נגדית), עד שכעבור כ 15 שנה נאלץ ר׳ לצאת לקראתה 
ב״מלחמת שמאלקאלדן", ואמנם הצליח להביסה בקרב מילברג 
( 1547 1^101111x18 ), את נצחונו ניסה ק׳ לנצל לחיזוק מעמדו 
בגרמניה ולהכרזת בנו, פליפה, כיורשו. מאמצים אלה נכשלו בגלל 
התנגדות נסיכי גרמניה, פרוטסטנטים וקתולים כאהד. .,שלום־הדתות 
של אוגסבורג״ ( 1555 ; שם. ענד 436 ) החם את תבוסתו הסופית של 
ק׳ במאבקו נגד הפרוססטנטיזם, חיזק את נסיכי גרמניה וערער את 
מעמד הקיסרות• הכשלון חיזק. אל־נכון, את החלטת ק׳ לפרוש. 

במדיניות-ההוץ של ק , היתה בעיית־היסוד יריבות בית 
ולואה (ע״ע). דהיינו צרפת. סול בית הבסבורג, שליטי הקיסרות 
וספרו. נחלותיו של הקיסר־הסלך ק׳ סגרו על צרפת הן ממזרח והן 
ממערב. ק׳ נאלץ ללחום נגד צרפת רוב ימיו, 4 מלחמות נגד פרנסוא 1 
ואחת נגד בנו. אנרי 11 (ע״ע). 

מלחמת 1521 -- 1525 נסתיימה בשבייתו של מלך ברפת בקרב פויה 
(ע״ע) ובנפילת דוכסות מילאנו בידי בית הבסבורג. ברם, לאחר 
ששוחרר משביו בעקבות חוזה-מדריד ( 1526 ), התכחש פרנסוא לכל 
התחייבויותיו והקים נגד הקיסרות את "ברית קוניאק* (סג״אסס), 
אליה הצטרף גם האפיפיור, קלסנם 1 /י (ע״ע), שגם הוא לא רצה 
לראות את מדינתו מכותרת ע״י שטחים שבשליטת ק׳, בצפונה 
ובדרומה של איטליה. מלחמת 1526 — 1529 נסתיימה בחוזה־קמברי 
( 31 ־ 1 ( 03011 ), שאישר אח השתלטות ק׳ על איטליה. במהלך מאבק זה 
כבש צבא הקיסר ב 1527 את רומא! שדידת העיר המפוארת(-אסאססבא 
3 ת! 0 ) 411 810 ) היחה לשם־דבר בהיסטוריה. כיבוש בירת האפיפיור 
נכפה על ק' רק בתוקף הנסיבות. שכן תמיד ראה באפיפיורות מוסד 
שרצה ביקרו. לבסוף התפשר עם האפיפיור (שנשבה ושוחרר), והלה 
אף הכתירו לקיסר ב 1530 . ב 1536 שוב פרצה מלחמה בין ק' לפרנ־ 
סוא 1 על השליטה בצפון־איטליה. לאחר פלישת כוחות הבסבורג 
לדרום־צרפת הוסכם על תיקו בשביתת־הנשק של נים ( 14100 ) ב 1538 . 
מלחמה רביעית התנהלה ביו צרפת לקיסרות פ 1542 ואילך, זירותיה 
היו ארצות-השפלה וגבול צרפת—ספרד. זו נסתיימה ב 1544 בשלום- 
קרפי (ץי 04 ז 0 ), שכלל הכרה צרפתית בעליונות הקיסר באיטליה. 
ממש בתקופת שלטונו האחרונה של ק׳ שוב פתחה צרפת. שנשלטה 
בידי אנרי 11 (ע״ע), בנו של פרנסוא 1 , במלחמה חמישית בקיסר 
( 1556 ) ! הפעם רצו הצרפתים להשתלט על מלכות נפולי. אף שגייס 
לעזרתו את האפיפיור, פאולום ש 1 (ע״ע), נכשל אגרי. וחוזה קסו־ 
קמברזי (ל!! 0 ז< 1 מ! 03 -ט 02103 ) של 1559 סימל את קץ הנסיונות 
הצרפתיים העקשניים לשבור את הכיתור ההבסבורגי. בשפת חתימת 
החוזה כבר לא היה קי בחיים■ העובדה כי בטרם ימות הפריד ק׳ בין 
נחלות ההבסבודגים במזרח ובמערב. כדי ששוב לא תהיינה מאוחדות 
תחת שלטון ■קיסר אבסולוטי אחד. הקלה על בית ולואה לוותר סופית 
על שאיפותיו באיטליה. 

בצד מאבקו נגד התוקפנות הצרפתית נאלץ ק׳ להופיע גם כמגן 
הנצרות האירופית והקיסרות מפני התורכים, שעמדו בשיא־כוחם 
בתקופת סלימאן "המפואר" (ע״ע). אחיו של ק', פרדיננד, שהיה 
מסלא־סקופו במזרח הקיסרות(ר׳ לעיל), נבחר ב 1526 למלך הונגריה 
(ובוהמיה), בתפקידו זה נאלץ להתגונן מפני התורכים, שאף ניסו 
לציר על וינה ב 1529 . ב 1532 יצא ק' במסע נגד התורכים בהונגריה, 


12 )י 1101 ^£ז 11 הזן) 1 ז> י 1 ?) 

״מ וג&ן ״ 

<סז£ ז 1 >ן)י 1 זו)זה 111 מזז 6£ ו 1 * 3 
המזוט:זז)§מ 1 ו 061 ה 

$0 ווד.י$ 6 >ו 1 מממ *< 1 >וז^ ומ 6 ) 1 ומז 0 \ 5 
^זוזיז)^ ^ מ:>ג>נ>ע$>וזז 12 זא 1 ז} 1 ו 4 /£מ 11 מ 



0 ז^ 1 חז 1 ג 5 ן 10 >ו#>זז> זז וגז£ 

שער ההוצאה הראשונה ( 1632 ) של בפר ריני 
הענשיז שחנה'נ קרל ה ^ 




215 


קרי — ק יל שודיהו 


216 


אך אלה נסוגו ללא קרב עקב מלחמה בגבולם המזרחי. ב 1535 פתח ק׳ 
במעיו מסע־צלב נגד תוניס, שעליה השתלט המצביא התורכי ודיר 
א-דין ״ברברוסה״ ( 31-0553 * 83 ). הלה הובס בירי האדמירל אנדראה 
הוריה (ע״ע) וגייסותיו של ק־ כבשו את תוניס תוך טבח גדול. מסע• 
ימי נוסף של ק׳ נגד התורכים באלג׳יר (ב 1541 ). נכשל בגלל תנאי 
מזג־האוויר. שעה שק׳ נאבק חליפות בפרוטסטנטיס מבית ובצרפתים 
ובתורכים (שהיו לעתים בעלי-ברית) מחוץ, כבשו בשמו קורטס 
(ע״ע) את מכסיקו( 1521 ) ופיטרו (ע״ע) את פרו ( 1533 ). ברם. עשרה 
האגדי של אמריקה לא הגיע עדיין לאוצר הקיסרות בימי ק׳, והוא 
נאלץ להאבק כל יפי מלכותו במגבלותיו הכספיות, שהקשו על סימון 
המלחמות שנכפו עליו ועל קיום מינהל אזרחי תקין. 

ק , נחשב לאהד מחשובי השליטים של העת החדשה ולמדינאי 
מוכשר, תקיף ושקול. שרק המאבקים האין־סופיים שנכסו עליו מנעו 
ממנו להקים קיסרות עולמית בת־קיימא. עם־זאת היה גם אחרון 
הקיסרים של יה״ב, שבן דבק בתפישה המדיאוולית האוניוורסלית 
של תפקידו. ברם, שלא כקודמיו נשחק עקב מסיבות שלא יכול להן: 
עליית הפרוטסטנסיזס, התפתחותו של מדינות לאומיות־טריסור־ 
יאליות, כגון צרפת. וחוסר אמצעים מדיניים וכלכליים מתאימים 
שהיו מאפשרים לו לנהל ביעילות את ממלכתו העצומה. ק׳ משתלב 
בתולדות אירופה כדמות טרגית, כאדם שכרע תחת תפקידו לאחר 
מאבק עיקש ובמו־ידיו פירק את קיסרותו שחשב עצמו מופקד עליה 1 
ואמנם היא שוב לא אוחדה לעולם. (תמי: כרך ב׳. מול עמ ׳ 791 ). 

0 ס 1 \ 0 / 0 ? 0 * 1 * 06 004 0600/16 766 ,׳׳ 1 . 0 00 ק< £0 *ו/ , ! ,ז 1 זתוח 13 

( סקור הספר — בגרמגית. * 1961 ) ן 1939 ,*״.קו״£ 1701/4 0 {ס 014 

,'׳ז ■ 0 / 10040 ) £11 1 ) 4 * 060 ) 6 ? 1-140 10 46 111110/10 , (ג ׳\ 110 ח 3 < 5 110 .י 1 

.ן ; 1956 , 7111/1 166 .€ /ס 0 <)< £0 766 ,ז 10 לז . 11 ; 1955/56 , 1-111 
, 02 ז 3 ׳ד 1 \נ 162 >ח 3 חז€? .!ל! ; 1958 , 011111 . 0 ,ח 0 ז 0 מ( 0111 - .! 1,1103 
10 ) . 0 ; 1966 ,'׳ 1 .ל) ? 140 )<)<)<<<£ 1 ) 4 וו 0 סק*. 7 
. 1973 , 1-11 , 401 ) 0 .£ 46 206 ס<)*£/ 1 ,?תז 1311 * 0 .* 1 ;־ 1968 
פ. פ. 

3 ) ק׳ 1 ^\ — 1 ^ — ( 1685 — 1740 ), קיסר רומי־גרמני מ 1711 . 

מלך הונגריה (כק׳ !! 1 . פ 1711 ). טוען למלכות ספרד (כקרלוס 111 , 
1701 — 1714 ), סלך סרדיניה (עד 1720 ), נפולי וסיציליה (עד 1738 ). 
אחרון המושלים בשושלת הזכרים לבית הבסבורג. בנו השני של 
לאופולד 1 (ע״ע). 

במות קרלוס 11 . המלך ההנסבורגי האחרון בספרד. טען ק׳, 
האוסטרי, לירושה מול פליפה 7 ו (ע״ע) הספרדי. תמיכת אנגליה 
וארגות־השפלה בק׳ הביאה לפרוץ ..מלחמת הירשה הספרדית" 
(ע״ע). במוח אחיו, יוזף 1 (ע״ע), ב 1711 נעשה ק׳ קיסר. בעלות־ 
בריתו, שלא רצו בחידוש הקיסרות הכל־כוללח כבימי ק׳ ( 2 ), 
נטשוהו. ק' המשיך במלחמתו עד 1714 , אך בשלום רשטט 10 * 8351 ) 
נאלץ לוותר על ספרד גופא, תמורת ארצות־השפלה (בלגיה) שהפכו 
אוסטריות, מילנו, נפולי וסרדיניה (שהוחלפה אח״כ בסיציליה). 
מצביאו המוכשר ביותר במלחמה היה הנסיך אז׳ן (ע״ע), שלחם 
בהצלחה גדולה גם בתורכים ( 1716 — 1718 ). בנו היחיד של ק׳ מת 
ב 1716 . ודאגתו העיקרית של הקיסר, במשך רוב שנות שלטונו, 
היתה לקיים את סלבותו בשלמותה בידי בתו מריה תרזיה (ע״ע) 
במסגרת ..הסנקציה הפרגמטית״ (ע״ע אוססריה־הונגריה. עם׳ 986 ). 
במאמציו לקבל את הסכמת המעצמות לזכות־הירושה של בתו. 
נאלץ לוותר על שטחים נרחבים (במערב-גרמניה ובאיטליה). בשנים 
1733 — 1735 הסתבך ללא תועלת ,.במלחמת הירושה הפולנית" (ע״ע 
פולניה. עמי 419 ) ובשנים 1736 — 1739 הפסיד לתורכים את רוב 
השטחים שבבש 20 שנה לפני-כן. 

ק׳ היה שוחר מוסיקה ואדדיכלות והקים בנייני־פאר רבים 
בבירתו, וינה. כשמת. השאיר אחריו קופה ריקה וצבא מותש. חרף 
כל מאמציו נאלצה יורשתו, מריה תחיה (ע״ע), להילחם על קיום 
הקיסרות (ע״ע אוססריה-הונגריה, עמ ׳ 986/7 ). 

ק׳ גילה יחם עוין ליהודי אוסטריה, אם כי העניק לבודדים 


מהם תפקידים חשובים בחצרו (ע״ע אגילר, הברון דיאגו , ורטהימר, 
שמשון). ב 1713 מינה את ר׳ דוד אופנהים (ע״ע) לרב־ראשי של 
פראג ובוהמיה. ב 1720 התיר את הדפסת התלמוד בגרמניה. ב 1722 
נהרס בפקודתו ביכ״נ באוסוב. ב 1723 חידש את זכויות יהודי 
מורוויה, אבל ב 1726 ציווה על הפרדה בין יהודים לנוצרים שם, 
ופרסם את חוקי־המשפחה שלפיהם הותר רק לבן הבכור להקים 
משפחה. ע״ס הסכמי-השלום עם השלטאן התורכי ( 1718 — 1731 ) 
נאלץ להעניק ליהודים נתיני תורכיה זבות-ישיבה בווינה ובאוסטריה 
(ע״ע, עם׳ 977/8 ) כולה, אך ב 1732 דחה פניית יהודים לבנות 
ביכ״נ בווינה. 

, 1 ) 31 ״\ 1 ז 1 \ז 0 . 4 ? ; 1902 ,/£ *'.)/ 1-0/4/11 ?!!ס}/ 016 ,ו 1 ?$'ווו: 01 ו 2 .ן 

001 ,);!!!))תשע ; 1913 ,־<£ 610 ! 1104 160661100 ) 1 ) 0 1 ) £00111 

-/ס? 08% < 4 . ,חחצזח!ז 011 . 13 ; 1927 ,/׳׳ 1 .) 1 ■ 11010 1 ) 1 ) 60 אי 4 ) 1 )-ו 1% ה £6 

0 ) 1704 ! 0 ( 1 , 11011 ^ 1 . 0 ; 1939 , 0/6600 ) 1 ? 0/01 ) 1 , 111 . 1406 * 2 20£1 !/ 0 
. 1942 5 , 1740 ! 61 1700 00 ) 1076166 * 0 , 0661 ו 0 !!ס/ 6 > 000 
יה* מ.-מ. 

4 ) ק׳ 11 ^ אלברכט — 1 )/ 5 . 14 — ( 1697 — 1745 ), 

נסידבוחר של בווריה וקיסר גרמני־רומי. 

ב 1722 נשא את מריה־אמליה, בתו של יהף 1 (ע״ע). ב 1726 
נעשה שליט בווריה. סירב לקבל את ״הסנקציה הפרגמטית״ (- 38 ־ 1 ? 
8401011011 ־ 014115011 ), שעליה הכריז דוד־אשתו, ק' ¥1 ( 3 ), עוד 
ב 1713 . לפי ה״טנקציה" עמדה מריה תחיה (ע״ע), בתו של קי. 
לרשת אותו, ולא בנות-אחיו הבכור, הקיסר יחף. ב 1741 פתח ק' 
בעזרת צרפת. ספרד, פכסוניה ופרוסיה (שכולן רצו להחליש את בית 
הבסבורג) ב״מלחמת הירשה הספרדית" (ע״ע) בטענו לכתר בזבות 
אשתו. הוא אמנם נבחר לקיסר ב 1742 , אך לא הצליח במלחמה, ומת 
ב 1745 מרם סיומה. 

. 1938 , 6101416 60 !<ס/£ ) 41 1104 711 .) 1 0 * 01 ) 1 ,זשמעב/יוי .£ 

קלל ( 1 ־ 04 ), שסם של כמה ממלכי שוודיה. הראשונים שביניהם 
היו כנראה דמויות אגדיות. 

1 ) ק, 711 (נרצח 1167 ). בגו של המלך סורקר (ז־ 10 ז־/י 8 ), 
בימיו החל מתגבש מרכז ד,כנסיה השוודית באופסלה (ע״ע). 

2 ) ק׳ 37111 ( 1409 [!ן— 1470 ) נבחר למלך מביו בני האצולה, 
לאחר שהיה עוצר שוודיה מ 1436 . הסתבך במאבק נגד הכנסיה ונגד 
דנמרק, שהיתה אז המדינה השלסת בסקנדינוויה. מלך שוודיה 
ר 1448 ועד שגורש ב 1457 . שוב סלך בשנים 1464 — 1465 . וס 1467 
ועד פותו. מ 1449 היה בםשך שנה גם מלך נורווגיה. 

3 ) ק־ ( 1611-1550 ). מלך ס 1604 . בנו הצעיר של גוסטו 1 
וזה (ע״ע). חסך באחיו, יוהן ( 140 ) 0 )) 111 , אך משמלך ב 1592 
בנו של הלה, זיניסמונד, מלך פולניה. התנגד בחריפות לנסיונות 
להעביר את שוודיה לקתוליות. גירש את זיגיסמונד ונעשה עוצר 
( 1599 ). קידם אח הבלבלה השוודית, והכניע את האצולה המתמרדת. 
בים, לאחר המלכתו הסתבך במאבקים חיצוניים. ובמותו השאיר 
את ארצו במצב מלחמה עם דנמרק, פולניה ורוסיה. 

4 ) ק׳ צ, גוסטו ( 1622 — 1660 ). מלך מ 1654 . נכדו של ( 3 ). 
יורש-העצר מ 1649 בהתאם לרצונה של המלכה נריסטינה (ע״ע), 
ויורשה למן התפטרותה. בימי מלכותו הקצרים נתגלה כאחד 
המצביאים המוכשרים ביותר באירופה. ושמר על מעמד שוודיה 
כמעצמה צבאית. הוא לחם בהצלחה בפולניה (מ 1655 ), הדף את 
הרוסים, והכריח את .,הבוחר הגדול" (ע״ע פרידריך וילהלם) 
מברנדנבורג לקבל את הסכמת ק׳ לנשיאת התואר "דונם פרוסיה". 
באמצע חורף 1658 פלש דרך הים הנלסי הקפוא לדנמרק והכריח 
אותה ב״חוזה רוסקילה" (־ 1 > 1 ו 510 ס) 1 ) לוותר לטובתו על כל שטח 
דרום־שוודיה שהיה עד אז בשליטתה. בכך שבר את שליטת דנמרק 
על מיצר ה״פונד", פתחו של הים הבלטי. 

5 ) ק׳ 1697—1655) X1 ). סלך מ 1660 . בנו של ( 4 ). עד גיל 17 היה 
נתון לפיקות מועצת־עוצרים. בהשפעת צרפת פתח במלחמה נגד 
ברנדנבורג והובס בקרב פרבלין(ס!!)־*!)־?) ב 1675 . ברם, במלחמה 



217 


מ,רל (שוודיה) 


218 


נגד המרק זכה לבמה נצחונות יבשתיים, ושפר על רוב שטחי 
שוודיה. מ 1682 היה לשליט אבסולוטי. הכניע את האצולה שעמדה 
בדרכו, והנהיג רפורמות מקיפות בצבא, בצי ובמינהל הפפשלהי. 

6 ) ק׳ ^ 1718—1682) X1 ). בנו של ( 5 ). כבר בעלותו למלוכה 
בגיל 15 היה בעל זכויות בלחי־מוגבלות. על־אף שחונך לאוטוקרטיה, 
היה רומנטי ובעל תפישות-עולם נאורות. והתעניין באמנות ובמדעים 
מדויקים. התבלט בדבקותו בעקרונות המוסר והדת, ובז לעמיתיו, 
שליטי אירופה האחרים, בשל תככיהם. היה בעל מידות סגפניות 
ולא נשא אשד. מעולם. אומץ־לבו האישי היה לשם דבר, והעזתו 
כמצביא הקנתה לו עוד בחייו את הכינוי .,אלכסנדר של הצפון׳ , . 
עם זאת העיבה על דמותו עקשנות יוצאת־דופן, שיש המייחסים אותר, 
לנטיה למתלת־רוח שהיתה מצויה במשפחתו. מאביו ירש ק' מדינה 
מנוהלת היטב, צבא וצי יעילים. 

משהומלך הנער על שוודיה, חברו נגדה ב 1699 תפרק, פולניה, 

וכן רוסיה (שבשלטון פיוטר 1 [ע״ע] ,הגדול"). בעקבות זאת פרצה 
״מלחמת הצפון״ שנמשכה 20 שנה. ק' הקדים את אויביו שניסו לכתר 
את ארצו, ובמסע־בזק, שעיקרו היתד, נחיתת־פתע ליד קופנהאגן, כפה 
על הדנים את חוזה סרונדל ( 1131 ה־־ובז 7 ) ואילצם לנטוש את בעלי־ 
בריחם. אח״כ העביר את כוחותיו למזרח הים־הבלטי והסיר מצור 
רוסי על רינה, ובסוף 1700 הביס אח הצאר פיוטר בקרב נרוה. ק' זנח 
אפשרות לכרות שלום עם הרוסים המנוצחים ופנה נגד פולניה, שאותה 
ראה כבסים להמשך המאבק בפיוטר. במסע־נצחון דרך ליזלניה, 
קורלנד וליטא חדר לפולניה וכבש את ורשה ( 1702 ). בקיץ 1702 
ניצח בקלות את הצבא הפולני־הסכסוני המאוחד של אוגוסט 1 ן 
(ע״ע), "החזק", בקרב קלישוב (עו 2,5 ! £11 ). בראותו את עצמו כשליח 
האל להאדרת מולדתו המותקפת דחה את נסיונוח ההידברות של 
אוגוסט ושוב ניצחו בקרב פולטופק, ב 1703 . כעבור שנה הכריח ק׳ 
את הפולנים להדיה את אוגוסט (שאותו שנא אישית) ולהמליך במקומו 
אח ססניסלו (ע״ע) לשצ׳ינסקי, שישמש לו בעל־ברית נגד רוסיה, 
לאחר מסע נוסף ננד הסכסונים (קרבות פוניץ וישובה (.־"מ"? 
ג* 0 ;!!'ל\]), והדיפה הרוסים, שניסו להתערב, בואכה פינסק (! 1031 ?), 
הכריח את אוגוסט בחוזה אלטרנשטט לוותר על כתר 

פולניה ( 1706 ). כעבור שנה כפה באותו מקום על הקיסרות להעניק 
חירדות דתיות לפרוטסטנטים בשלזיה. 

ב 1708 החליט ק׳ לחסל סופית את חשבונותיו עם הצאר, פלש 
לרוסיה וניצח את הרוסים בקרב הללובצ׳יו (סץ 02 *יס 11 > 11 ). הרוסים 
נסוגו ונקטו (כיורשיהם ביפי נפוליון) תכסיסי "אדמה הרובה". קווי 
האספקה של השוודים נתארכו, מה גם שק׳ החליט להתחבר עם 
ההטמן מזפה ( 3 <ןק 6 ; 12 ) 1 ו 1 ) שפרד באוקראינה■ אי־לזאת פנה ק׳ דרומה, 
במקום מזרחה. לעבר מוסקווה. ברם, מרד פזפה חוסל ע״י הצאר. 
ורק שרידי המורדים נצטרפו אל ק , . שיירת-אספקה שוודית גדולה 
שיצאה פליווניה חוסלה בדרכה ע״י הרוסים. מצוקות החורף 1708/9 . 
שהיה מהקשים שידעה אירופה, הכריעו מחצית ממספר החיילים 
השוודים ברוסיה. ברם, ק׳ לא אפר נואש. ובאביב 1709 הטיל מצור 
על המעוז הרוסי בפולטוה (ע״ע), שבו היו סצבורי־אספקה. פייטר 
יצא לעזרת העיר הנצורה, וב 28.6.1709 התפתח במבואותיה קרב 
שהיה גורלי בתולדות שוודיה ורוסיה כאחת. הצבא הרוסי ( 70,000 — 
100.000 איש וב 100 תותחים) השתפר לאין־ערוך אחרי מפלתו 
ב 1700 , וגם תחמשחו היתד, רבה. ק/ במנהגו. הסתער בהעזה על 
הרוסים, שצבאם היה גדול בהרבה מצבאו ( 24,000 — 30,000 איש 
ו 34 תותחים) ושהיו ערוכים לקראתו. כך נחל את מפלתו הניצחת. 
הצבא השוודי התפרק, לאחר שאיבד למעלה מ 9,000 איש וב 19,000 
נפלו בשבי. הרוסים סבלו כ 4,600 אבידות. 

ק׳, שאף הוא נפצע, ברח למולדוויה וניסה לשכנע את התורכים 
להילחם ברוסים. בשל התעקשותו לנקום ברוסיה ע״י מתקפה מה¬ 
דרום, נשאר בתורכיה פ 1709 עד. 1714 . בהותירו את שוודיה ללא 


מלך. ברם. התורכים, אף שהכריזו מלחמה על רוסיה שלוש פעמים, 
לא פעלו בהחלטיות. גם עתה סירב ק׳ להתפשר עם פיוטר והמשיך 
ללחוץ על התורכים. עד שנאלצו לשימו במעצר. שעה ששהה 
בתורכיה הרימו ראש כל אויביו — הדנים. הסבסונים, הפולנים. 
הרוסים ואתם פרוסיה — ואבדו כמעט כל נחלות שוודיה מעברו 
הדרומי של הים הבלטי. ב 1714 הובס הצי השוודי בקרב גנגוט 
היא הנקה בחוף פינלנד), מאורע שסימל את ראשית 
התעצמות רוסיה בים. באותה שנה ברח ק' מתורכיה, וכרכיבה 
שנמשכה 14 ימים רצופים חצה את כל מזרח אירופה ומרכזה, עם 
מלווה אחד בלבד. ברם, גם הוא לא הצליח למנוע את נפילת מבצר 
שטרלזונד (ו!נ 11 ץ 313 ז] 5 ), המעוז השוודי האחרון בצפון־גרמניה( 1715 ). 

קי. שבידו נותרה עתה רק שוודיה התשושה, לא נטה להתפשר, 

וב 1716 גייס צבא חדש. הוא תכנן לכבוש את נורווגיה מידי דנמרק, 
כדי שתשמש לו קלף־מיקוח לקראת החזרת נחלותיו שאבדו. הוא 
נהרג בשעת מצור על מבצר פרדריקססן (בדרום נורווגיה), ויש 
גורסים כי כדור שוודי פגע בו. 

תהילתו של ק׳ כסמל לאומי שוודי וכגיבור רומנטי בספרות 
אירופה היתד, מבוססת על דמותו האמיצה ועל לחימתו חסרת 
הפשרות. ביקרתו של וולטר, שכתב את תולדות ק׳, לא גרעה מזהרו. 
כמצביא נתפרסם ק׳ כיוון שתמיד ניצח אויבים שעלו עליו בכוחם. 
הוא בכשל בשל הוסר רצונו להתפשר. אך בעיקר מפני שממלכתו 
הקמנה לא היתד, בסיס מספיק לקיום עצמה צבאית, — במותו 
קוצצו הסמכויות האבסולוטיות של המלוכה השוודית. שוודיה, שקרנה 
עלתה מאד בתקופת גוסטו אדולף (ע״ע), הפכה עתה למעצמה 
מדרגה שניה ונטיותיה לבדלנות ביחסים הבין־לאומיים גברו. את 
מקומה כמעצמה אירופית ירשה רוסיה. 

,ח $0 ל 1 ןןת 8€ . 0 .? * 1761 , 11 ־ 1 ,^ 151017!; <16 €. X1 !■) ,שז ¥01121 .,\צ . 1 \ .'־ז 

1 ) 1-0 1 ^ 1935/36; 0. ?131012, £00/# (<.. X ,מ- 1 , 1 ). 10 )/ 101 $' %11 .)/ 

1, 1*0 €7150 4/1 007(! 0x1 ז 1 זג 1 ז 31 >ז 0 א .[ . 0 ; 1958 , 1-111 , 50/4x00400 

. 1968 , 0. 101 0) 544/0x100 ,תסזזג!? .*ו . 11 ; 1962 , 10 ) $10 1 ^^ 10 X7 > 

7 ) ק׳ 11 ^ 1618—1748) x ). מלל מ 1809 . לאחר רצח גוסטו 111 
( 1792 ) נעשה עוצר (עד 1796 ), ושוב היה עוצר בעקבות הדחת 
גוסטו '\ 1 ( 1809 ); אח״ב נבחר למלך. ק׳ נאלץ לוותר לרוסיה על 
פינלנד (ע״ע) ועל איי אולנד. ניוון שלא היו לו בנים, אימץ את 
המרשל הצרפתי ברנדוט (להלן ( 8 )). נימיו צורפה נורווגיה לכתר 
שוודיה ( 1814 ). 

8 ) ק' י(ד,ן ( 1763 — 1844 ), מייסד שושלת נרנדיט 

( ־ ] 1 ״|) 3 ״זז 6 ). ק״י נולד בעיר פו (פג?), דרוט-צרפת. במשפחה 
בורגנית זעירה. שסו היה דן־בטיסט דיל ברנדוט. אביו היה עו״ד. 

ברנדוט הצטרף לצבא צרפת המלוכנית בגיל 17 , אך בשל מוצאו 
עוכבה התקדמותו ובפרוץ המהפכה הצרפתית היה סמל. בזכות 
כשרונותיו ומרצו הגיע נ 1794 לדרגת גנרל-של־דיוויזיה בצבא 
המהפכני. הצטיין במסעות בגרמניה ובאיטליה. ב 1798 נשא את חירה 
קלרי (, 013,5 ■מ־ 11 !< 1 ׳, 1777 — 1860 ), שקודם־לכן כמעט נתארסד, 
לנפוליון, והיתה אחות אשתו של דוזף בונפרט (ע״ע). ב 1799 היה 
מיניסטר המלחמה. יחסיו עם מפקדו, נפוליון, היו מתוחים, לא מעט 
בשל העובדה שראו בו יורש אפשרי לנפוליון. ברם. ב 1804 חסך 
בהכתרת נפוליון לקיסר, והועלה לדרגת מרשל. ב 1806 השתתף 
בהצלחה בקרב אוסטרליץ. ואחר כפה כניעה (ליד ליבק) על בליכר 
(ע״ע) והצבא הפרוסי. אותה שנה נעשה נסיך פונטקורבו (-חזתס? 
0 -״<ט). אע״פ שנודע כרודף־משמעת נוקשה, התפרסם גם כאד¬ 
מיניסטרטור אנושי (מנונד, 1805 ; בצפון גרמניה, 1807 ), וכד אירע 
שהפרלמנט השוודי ביקש( להיות יורש-העצר של המלך חשוך־הבנים. 
ק־ 111 ^ ברנדוט הסכים, ואף עבר מקתוליות ללותרניזם ( 1810 ). 

אף שמעולם לא דיבר שוודית כהלכה, הפך למעשה לעוצר של 
שוודיה, במקום המלך החולני. בשמו החדש, ק״י, התקרב בהדרגה 
אל אויבי נפוליון והתיידד במיוחד עם הצאר אלכסנדר 1 (ע״ע). 








219 


קר ! (עדויי־ — קרל, *דל 


220 


לבסוף הצטרף ק״י לקואליציה נגד צרפת. והשתתף בקרב ליפציג 
המכריע נגד מפקדו־לשעבר ( 1813 ). עם־זאת השכיל לשמור על 
צבאו מפני אבידות, וב 1814 השתמש בו כדי לכפות על מלכות 
דנמרק את העברת השלטון על נורווגיה לידי שוודיה. בכך נתן 
לשוודיס פיצוי על אבדן פינלנד לרוסיה ב 1809 • תקוותיו להיות מלך 
צרפת אחרי נפילת נפוליון לא נתממשו. ב 1818 , עם מות ק' 1 ח\, 
הוכתר למלך שוודיה. 

בפלך התבלס ק״י. המהפכן־לשעבר, כשומר החוקה וכשמרן. 

עם זאת, בתקופת הראקציה המלוכנית התרחק ממעצמות אירופה, 
התקרב לבריטניה והניח את היסוד לניטרליות, המסרתית כיום, של 
שוודיה. הוא עשה למען קידומו של החקלאות השוודית והספנות 
הנורווגית. והנהיג שיפורים במערכת הכספים. בימיו גדלה במידה 
ניכרת אוכלוסיית שתי הארצות. אף שעורר תרעומת בנטיותיו 
האוטוקרטיות, נמנה ק״י, הבורגני הצרפתי בעל האישיות הדומיננטית 
והקסם האישי הרב, עם הטובים במלכי שוודיה. השושלת שהקים 
מולבת כיום בשוודיה. 

,,וי״׳יו •>!׳.׳ 1 :►)%!-־ 1939 , 11 ].] ../ ׳׳ 0/1 .;ז,זשן<) 1 -ז.'ך.ד 

- 801111 110 ! 811£1 ה 0 י> 1 , 1£ ז 51 זס 0 .י? ; 1942 ,/ 01 ^ 1 ( 111 ) $1111411 40 וסו 1 ז! 1 

. 1946 ,* 4011 

9 ) ק׳ ז \ 1872—1826) x ). מלך שוודיה ונורווגיה ם 1857 . דגל 
ברעיון ה״סקנדינוויזם". דהיינו, הקמת קשרים הדוקים עם דנמרק. 
ברם, ממשלתו מנעה ממנו מלהיתלץ לעזרת דנמרק משהותקפה 
ע״י פרוסיה ואוסטריה ב 1864 . ביצע תיקונים חוקתיים. היה אהוד 
מאד בשתי ממלכותיו גם יחד, ונודע כסופר, במשורר וכצייר מוכשר. 
בתקופת מלכותו בשנים 1860 — 1870 הוענקה בהדרגה אמנציפציה 
גם ליהודים בשוודיה. פ. פ. 

קרל 1 — 1 1 זג.> 1 — ( 1922-1887 ), הקיסר האחרון של אוסטריה; 

פלד בשנים 1916 — 1918 . כמלך הונגריה (האחרון) כונה 
קרל ז\ 1 . נתמנה ליורש־העצר של הקיסרות האוסמרית־הוננרית 
לאחר רצח דודו פרנץ־סרדיננד (ע״ע). מלך לאחר מותו של פרנץ־ 
יוזף (ע״ע), 

ק׳ קיבל חינוך צבאי. היה בעל נטיות דתיות מובהקות וער לבעיות 
סוציאליות. עמד תחת השפעת אשתו ציטה (נד 1892 ) לבית בורבון- 
פרפה. עלה לשלטון בימים הקשים של מלה״ע 1 וניסה בכל מאודו 
להכניס רפורמות במבנה הקיסרות כדי לפייס את העמים השונים, 
בייחוד הסלווים, שרצו להשתחרר מעולה. באביב 1917 ניסה ק׳, בעז¬ 
רת גיסו. הנסיך סיבסטיס( 1886 — 1934 ), להגיע להסדר עם מעצמות- 
ההסכמה מאחורי גבם של בעלי-בריתו הגרמנים. הנסיון נכשל בשל 
התחייבויותיהן הקודמות של המעצמות, ובעיקר בשל התנגדות 
איסליה, שרצתה לספח לעצמה את טירול הדרומית. גם אחרי 
חנינה כללית שעליה הכריז בקיץ 1917 לא רפתה המתיחות בתוך 
הקיסרות. הצהרת כוונותיו להפוך את הקיסרות למדינה פדרלית 
(להוציא את הונגריה) מאוקטובר 1918 איחרה את המועד. עם 
התמוטטות מעצמות־המרבז בנובמבר 1918 הכריז על פרישתו 
מניהול המדינה, אך לא ויתר על כתרו. ב 1919 הודח ע״י הפרלמנט 
האוסטרי יחד עם ביתו. בית הבסבודג (ע״ע). 

ק׳ השתקע בשוויץ, אך ב 1921 ניסה פעמיים (אפריל, ואוקטובר) 
לתפוש את השלטון בהונגריה, וגם ניסר, לשווא לשכנע את העוצר 
הורתי (ע״ע) להעביד את סמכויות הממשל לידו. לכסוף נעצר ע״י 
שליחי מעצסות־ההסכמה. הוגלה לאיי מדירה, ושם מת. ליורשו 
כראש השושלת נחשב בכורו, ד״ר אוטו פון הבסבורג (נו׳ 1912 ). 

יחסו של ק׳ ליהודים היה טוב; ב 1917 פינה את היהודי 
ו. ולוני (ע״ע). ממנהיגי המפלגה הדמוקרטית, לשר־הפשפסים — 
היהודי ההונגרי הראשון שנתמנה לשר. 

467 11114 .£/ ־ 7 , 002 ־ 1.01 . 8 ; 1929 ־ 0 ־<./ו 6 / , 110111145 ־ 01/50 ? 

110 ־ 1 ' ,!)ז 0 ל 1 ין 0 ו $1 -^סס^ס . 0 ; 959 ] ,)!' 1411101 

. 961 $ ] ,%' 111/1.411/1 ־ 1 1 ' 1x1 

יה. מ. 


קרל, שרל ( 105 ־ 1 * 0 , 311 >!), שמותיהם של שלושה מלכים 
פראנקים וקיסרי רומי. 

1 ) ק' ״הגדול״, שרלמן — :,,;;. 1:1 ׳ 06:1,1.11 . 65 ת§ 43 \, 0310165 
0,0550 ״ 1 ! 103,1 — ( 742 — 814 ), פלך הפראנקים וקיסר 
המערב. ב 768 ירש, יחד עם אחיו קרלומן, את אביו פפן "הגוץ" 
(ע״ע). החיכוכים בין האחים החלישו את הממלכה, ודובסי אקוויסניה 
ובווריה, שלא היו פראנקים, מרדו בשלטונם. ב 771 מת קרלומן 
וק׳ הדיח את ילדי אחיו ונהיה לשליט יחיד. הוא דיכא את המרד 
באקוויטניה ויצא למלחמה בדוידריום, מלך הלנגוברדים, שנתן 
מקלט לנאמני קרלומן. בתיאום עם האפיפיור אדריאנוט 1 , אויבם 
של הלנגוברדים, כבש ק׳ את ממלבתם והוכתר למלכה ( 774 ). 
מלחמתו בסבסונים (ע״ע; 772 — 804 ) היתה הקשה והעקובה ביותר 
מדם; ק׳ הופיע במלחמה הזו כלוחם להפצת הנצרות, ודת זו נכפתה 
באכזריות על הסכסונים. ב 788 סיפח ק׳ את בווריד, אחרי שהדיח 
את דובסה, ובכך נהיו כל שבטי 
הגרמנים כפופים במישרין ל¬ 
פראנקים, הוא ניצח את האורים 
(ע״ע) וב 796 סיפח את ארצם 
(הונגריה ואוסטריה העילית). 
בדרום־מערב יצא למסע לספרד, 
שתואר במסע נגד המוסלמים 
שם, אך למעשה היה נגד ממ¬ 
לכת נורה (ע״ע) הנוצרית, וחו¬ 
מות פמפלונה בירתה נהרסו. ב¬ 
שובו דרך הרי הפירנאים תקפו 
הבסקים את צבאו במעבר רוג־ 
ססוליס ( 311£5 ׳ 0055 ח 0 ) 1 ׳< צרם' 
:(סנ״סמס)! [רונסוו!) והשמידו 
את המאסף, בפיקודו של הרוזן 
דולן ( 1 >ם 10 סמ). ריבוי האבידות 
שיווה להתנגשות זו אופי של 
תבוסה לפראנקים; לשמירת יוקרתם הופנה המסע נגד המוסלמים. 
ומארב ה 3 סקים הוצג כפעולה בוגדנית בלוחמים למען הנצרות. 
גירסה זו מצויה אצל כותבי רשומות היסטוריות והיתד, מקור- 
השראה ל״שירת מלך (ע״ע). 

למפלה ברונטסווליה התלוותה התחדשות המלחמה בסנסוניה, 
וסכנה ריחפה על שלטון ק/ לפי שמסורת השבטים הגרמנים התירה 
לנטוש מנהיג מובס. ובממלכה שרדו מוקדי התנגדות לקרולינגים. 
ק׳ התגבר על קשייו בהנהיגו שינויים באופי המשטר: הודגשו מהותה 
הנוצרית של הממלכה ותפקיד המלך בשליט .,בחסד אלוה". בהשפעת 
יועציו, שהחשוב בהם היה אלקואין (ע״ע), אימץ ק׳ את תפיסת 
המלוכה המקראית, והתנ״ך היה להוקת־יסוד של הממלכה. הפראנקים 
תוארו כ״עם הנבחר", מעין מהדורה הדשה של עם ישראל. וק׳ זוהה 
עם דוד המלך ובחוגי-התצר כינוהו..דוד". שינויים אלה הולידו יחס 
חרש בין הננסית למדינה: הבנסיה התערבה במערכת השלטון 
החילוני, וק׳ זכה במעין מעמד של ראש הבנסיה. כאחראי לישועת 
נשמותיהם של נתיניו. ב 794 נערכה בראשותו ועידה של ד,כנסיה 
הפראנקית בפרנקפורט, נידונו גם שאלות של אמונות ורעות ונתקבלו 
החלשות נגד צווי ועידת ניקאה השניה בקשר לפולחן הצלמים (ע״ע 
איקונוקלזם). החלטות אלו נומקו בחיבור תאולוגי שיוחס לק־, אן 
נראה שמחברו הוא אלקואין. 

כיבושי ק׳, שבעקבותיהם קמה מדינה ענקית עפ״נ רוב אירופה 
המערבית, והתמורות שחלו במשטר ממלכתו, הולידו מחשבה על 
שינוי במעמדו שיבטא את המציאות החדשה. ק׳ ואנשי חצרו הגו 
את רעיון הקמתה של "הקיסרות של הנוצרים", כביטוי להשקפתם 
על מלוכה מקראית. בסוף שנת 800 עמר ק־ לבקר ברומא, ולקראת 




221 


קרל, שדל 


222 


ביקור זה עשה הכנות למימוש הרעיון הקיסרי. בשנים 799 — 800 
נערכו חילופי שליחים בין ק׳ לבין גאורגיוס, אפטריארך ירושלים, 
והלה הכריז על ק׳ כעל ..מגן הקבר הקדוש", דבר שנועד לד,פניו 
את עליונותו האוניוורסלית של ק , , כבעל החסות על שני האפסרי־ 
ארכים — של רומא ושל ירושלים. ק', שכונה גם "נגיד הרומאים" 
(מ 1 טז 0 מ 3 מז £0 101118 !]גי!) , היה לבורר בין אצולת רומא ובי! 
האפיפיור לאו 111 (ע״ע) בסכסוך ביניהם, ולאו, שב 799 ברח מרומא 
אחרי שמתנגדיו תקפוהו ופצעוהו, מצא מקלט אצל ק'•, קי בא 
לרומא, החזיר לשם את לאו, והאשמות הרומאים נגדו היו צריכות 
להתברר בפני כינוס של רבי־הכנסיה בראשות ק/ למרות בקשות 
שלא לשפוט את האפיפיור ולא ליצור תקדים מעין זה. לאו השנון 
שינה את המצב בהקדימו את יריביו ובהזדרזו לטהר עצמו בשבועה 
מן ההאשמות שיוחסו לו, ובמקום שיהיה צד בבירור המשפטי, הפך 
לראש הכינוס, במעמד שווה לזה של ק/ בחג המולד 800 הכתיר 
לאו את קי בכנסיית סן פטרום הישנה ל״קיסר הרומאים". תואר זה 
עורר מורת־רוח מצד ק/ שכאמור רצה ב.,קיסרות של הנוצרים". 
אך שביטא את עליונות האפיפיור, המעניק לק׳ מעמד, שלפי המסמך 
המזויף ״מתנת קונסטנטינוס״ (ע״ע זיוף, עמ׳ 755 ) שייך לאפי־ 
פיורות, ק׳, שחש עצמו מרומה, נאלץ לקבל עליו את הדין, אך 
השקיע מאמצים כדי לזכות בהכרה מצד קיסר ביזנטיון, מאמציו. 
שב 812 הוכתרו בהצלחה, מעידים שק' לא ראה עצמו קיסר רומי 
כדת וכדיו. שהרי תואר "קיסר" יוחד לשליטי ביזנטיון. המבוכה 
מצורת ההכתרה לקיסר השתקפה גם בשימוש לא-עקיב בתואר זה 
במסמכי החצר. 

ההכתרה לקיסר ציינה את שיא ד,שניו הצבאיים והמדיניים של ק׳. 

הוא נם היה השליט הגרמני הראשון שמדיניות החוץ שלו היתה 
קשורה במעצמות של אותה עת: הוא כרת ברית עם הת׳ליף העבאסי, 
הארון א(ל)־רשיד, נגד ביזנטיון והאמיים בספרד. אחרי ההכתרה 
לקיסר החלה ירידה, אות ראשון לתהליכי ההתפוררות של הקיסרות. 
ק׳ צמצם את פעילותו. מפאת גילו הגבוה ומחלת השגרון שפקדה 
אותו, וישב דרך־קבע בארמון שבנה באכן (אכס־לה־שאפל). הוא לא 
הוסיף להשתתף באורה פעיל במלחמות, וכיבוש ברצלונה והפינה 
הצפונית־מזרחית של ספרד, שהוא ההשג הצבאי החשוב־ביותר 
באותה עת, נעשה בידי בנו לואי וואסאלים מקומיים. בשנות חייו 
האחרונות נפגעה הקיסרות מפשיטות של פולשים מסקנדינוויה על 
חופי הצפון (ע״ע ויקינגים, נורמנים). 

בקיעים נתגלו במבנה הקיסרות ובארגונה. המלחמות הממושכות 
ביעדים מרוחקים הכבידו על האיכרים בני־החורין. והשירות בצבא 
גרם להתרוששות רבים מהם ולהשתמטויות רבות והולכות מחובת 
השירות. ק׳ נאלץ אפוא לשנות את שיטת הגיוס ( 805 ) : חובת 
השירות הוחלה רק על מי שהחזיק ב 4 יחידות קרקע משפחתית 
לפחות. השירות הצבאי הפך לסימן־הכר של האצולה, שהאיכרים 
קיימוה בעבודתם. בהעדר שכבת פקידים נתמנו ואסאלים למשול 
במחוזות, ואלה ניצלו להנאתם הפרטית משאבים שהועמדו לרשותם 
לצורך מילוי תפקידם. ונתגלתה נקודת־התורפה של המשטר 
הפאודלי. כדי לפקח על הנעשה במחוזות שלח ק׳ שליחים ( 11851 ״ 
1 ס; 1111 ז 1 ס 0 ) מקרב ואסאלים ואנשי כנסיה, שביקרו במחוזות. העבירו 
את הוראותיו ( 2 מ 0119 :)'. דנו בתלונות ודיווחו לק , . יחד עם זאת 
החל ק , מפקפק ביכלתה של הקיסרות להוסיף ולהתקיים אחרי מותו. 
וב 806 ציווה לחלקה בין שלושת בניו. אולם שניים מבניו מתו, וב 813 
הכתיר את בנו הצעיר, לואי "החסיד" (ע״ע), לקיסר וליורשו היחיד. 

באישיותו של ק׳ הגדול ובתכונותיו בלטו ניגודים. הוא היה 
מנהיג גרמני, ובאורח חייו, לבושו ומאכלו שמר על מנהגי אבותיו. 
השכלתו היתח מעטה, אך הוא טיפח את הלימודים וחייב הקמת 
בת״ס. בכלל זזד הקים בי״ס גבוה בארמונו, ריכז בו מלומדים מכל 
רחבי אירופה המערבית, והפכו למרכז להתחדשות התרבות הלאטי- 


נית. פעילות זו, שזכתה בכינוי "הרנסאנס הקרולינגי", היתד, צנועה 
למדי, אך מילאה תפקיד בשמירת מורשת העולם העתיק. ק׳ היה 
לוחם נועז ומצביא מחונן, אך טיפח את אידאל השלום כמטרה 
מדינית־מוסרית, ובימיו עברו הפראנקים מראיית המלחמה כעיסוק 
שנתי לרעיון מלחמת־מגן ומלממת־מצווה למען הנצרות. בחייו 
הפרטיים נהג ק , במידה רבה של חירות, גירש נשים והחזיק 
פילגשים, אך מנתיניו דרש להקפיד ולנהוג ע״פ חוקי הכנסיה 
בענייני אישות, לבל פרטיהם ודקדוקיהם. 

דמותו של ק׳ הגדול נחקקה בתודעת העמים ביה״ב ואגדות 
רבות נקשרו סביבה. בשפות סלאוויות הפך שמו הפרטי לשם תואר 
כללי למלך (קארול). דורות אחרי פותו נחשב למכונן הסדר הטוב 
בחברה. בשמו נקשרו המקורות להחזקת קניינים וזכויות, ובמאות 
ה 11 —ה 12 זויפו תעודות למטרה זו בצרפת, בגרמניה ובאיטליה. גם 
בקרב היהודים צמחו אגדות סביב אישיותו, והוא נחשב, עקב יחסו 
הסובלני ליהודים, לגומל חסדים ולמקור זכויותיהם של יהודי 
אירופה. ב 1165 הוכרז, ביזמת הקיסר פרידריך 1 ברברוסה (ע״ע), 
ל־קדוש״ של ד,כנסיה. וע״ע צרפת. עמ׳ 914 . 

ש. נאמן. לידתה של ציוויליזציה (מפתח בערנו), תשל״ה; 

17773 7 170071071 . 6/1 ) 0705 305 ). 8 807507117/71 15 >( 1 , 9011101.1110 ..א 
416$ 8.5 1 ) 811 060 ) 111076/71 >*><£ , 300 ) 1,01111 .? ; 928 ] , 611 ) 176171 ) 1 ־ 71 18 
; 1947 , 701/7121011 >>€ 0 ז 71 ) 77 /£' 1 01 . €11 ,ח 0 ו 1 ק 931 ״ 1 ; 1934 . 5017 ) 070 
סט׳יסא)  68710 • 1 171 > 8171 72 , 0$110£ ב 0 .- 1 . 7 
,ח 01 ( 0011 ק 5 ) . €11 ,. 1 ) 1 ; 1948 ,( 111 עאא , 0 ־ 9150111 ' 1 > 0 ל.ל 1 ג 41 
,. 7017 ,א ; 1949 , 100/1707 ) 1777 6/16 ) £7 1701171 > 8 /ס(] , 1 ) 90111003 . 11 ; 1949 
0 > 1 [) 1771 > 771 £67 170 ־ 1 ) 01 £' 1 7715 ) 1 > . €11 16 > 10£01130 1 ) 1 07 ■ $0/106011 1.0 
; 1964 ,. 0/1 30 07101 ^/ 177 €01770171707770717 70 .. 1 ) 1 ,* 1950 , 0001 > 04 ! 77 
. 67 — 1965 , 56 ) €70 307 . 8 ,(. 001 ) 11015 ) 11730 .ז\\ 

אר. גר. 

ק׳ הגדול נטה־חסד ליהודים. במשלחת ששלח לח׳ליף הרון 
א(ל)־רשיד השתתף היהודי יצחק (כנראה מתורגמן). והוא היחיד שחזר 
מבגדאד ועמו מתנת הה׳ליף לקיסר. ע״פ פקודתו חודש האיסור 
על העסקת נוצרים אצל יהודים בימי א׳ ובחגי הנוצרים. כן הורה, 
כי יהודי התובע נוצרי לדיו חייב להביא יותר עדים מן המקובל. 
בניגוד לכך מהללות האגדות — שפרחו בין היהודים לאחר מותו 
של ק/ ושהיו להן מהלכים במיוחד למן המאה ה 12 — את ידידותו 
ואת חסדו ליהודים. המסורות היהודיות התפתחו בעיקר בלנגדוק 
ובבירהה נרבון. וכן בחבל הרינוס. הן מתארות את ימי מלכותו 
כ״חור הזהב" ליהודי צרפת ואשכנז, ומדגישות את מינוי ר׳ מכיר 
מבגדאד. צאצא לבית דוד, כ״נשיא היהודים" בנרבון (ע״ע), ואת 
הקמתם של מרכזי תורה בצרפת ובגרמניה בזמנו במסגרת "הרנסאנס 
הקרולינגי״. — וע״ע קלונימוס. משפחה. 

א. נראבויס. דמותו האגדתית של ק' הגדול במקורות העבריים סל 
ית״ב (תרביץ, ל״ו), תשב״ז; ) 71011 )/ 1 !, 8 0/13 $ 00/01 . 4 < , 00 ־ 831 . 5 

) 0 / 7077 ־ €177 01 5 ) 771 [ י 2 \ 31 , ]) 1 ח 6 ז 81110 . 8 ;־ 1957 , 1¥ , 0705 ( 1176 /ס 1 ( 8115107 
. 07 30 0/730 ^ 10 7 > 1 01 )• $6711/0/111 1 ^ 1 , 0738015 .א ; 1960 ,(.ץי.$ ,אס!))!!) 
,( 11 אא, 1 ס 0 עס 1 \ ■) 1 ) 11 11 > 163100 ת 1/165 > 1 'ס־ו< 1101 ) 7/1( 105 70x70 >!> 

. 1966 

2 ) ק׳ 11 , ״הק!ךח״ ( 823 — 877 ), בנו הצעיר של לואי (ע״ע) 
״החסיד״. פלך הפרנקיס-המערניים (צרפת) פ 840 : קיסר רומי 
ם 875 . הוא ירש את ממלכת הפרנקים־המערביים ברצון אביו. הדבר 
גרם להתפוררות קיסרותו של קרל הגדול, שכן אהיו, לודויג (ע״ע) 
״הגרמני־ הומלך על הפרנקים־המזרתיים, ואחיו לותר (ע״ע) — 
על לותרינגיה (ע״ע לורן). חתה ורדו (תנו 1 ״פ׳\; 843 ) בין שלושת 
האחים הנציח את חלוקת ממלכת הפרנקים, וקבע את גכולות צרפת 
ביה״ב. 

ק׳ נלחם נגד בן־אחיו פפן(פיפין: 111 ?), מלך אקויסניה 

וסיפח את ממלכתו ב 864 , הוא נלחם בפשיטות הנורמנים 
(ע״ע), ונסתייע במאבקו נגדם בעזרת הוואסאלים שלו. ק , הכיר 
בזכות הוואסאלים להוריש את נחלותיהם, ובכך תרם לצמיחת 






223 


י,ר ל *ר-. — קרלה 


224 


הפאודליזם (ע״ע). הכנסיה תמכה בו והוא הושפע סאגוברד (ע״ע) 
וכן מהינקסר (ע״ע). שעזר לו לעמוד בפני האצולה. נ 875 יצא 
לאיטליה כדי לעזור לאפיפיור, יוהנם ¥111 (ע״ע), במלחמותיו נגד 
פלישות המוסלמים, וכהכרת־תודה הוכתר לקיסר. רוב שנותיו נלחם 
באחיו וביורשיהם• הוא סטה מסובלנותם של קודמיו כלפי היהודים. 
ובהשפעת ראשי הכנסיה הצר את צעדיהם. 

ש. נאפו. לידתה של ציוויליזציה (ספתח בערנו). תשל״ה! 

— 7 ־ 011 . 4 ,־ 1909 ,:)/ 1111 ) €11 16 .€ 46 £68716 £0 . 1 -] 10 .? 

; 1943 , 6 ( 1 * 11 ) 0/1 16 , 11 .^ 16 > ! 1616 ) 1 !>£ 6611611 .£ ,זל>ו 715.5 . 0 -ט 0 ז? .!■•א 

, ( 111 > 30 , 311 >[) 00711/671 ו/* 6#/1 { 1 * 101 * ¥07 4 ! : £160207 - 8040 ,.; 01162171$ . 1 י/ 

. 1952/3 

3 ) ק׳ 111 , ״השמף ( 839 — 888 ), בן לודויג "הגרמני" (ע״ע). 

מלך הפרנקים־המזרחיים (האלמנים) ם 876 וקיסר רומי מ 881 . תוך 
כמה שנים ירש את נחלות אחיו(איטליה, סכסוניה וממלכת הפרנקים 
המערביים (צרפת]), ואיחד תהת שלטונו את כל קיסרות קרל הגדול 
(ע״ע), להוציא בודגונדיה ( 884 ). נראה שהיה חולה במתלת־הנפילה, 
ועקב הלתרגיות שלו לא מילא את תקוות נתיניו שיבלום את התפו¬ 
ררות הקיסרות הקארולינגיח, שזיהו אותה עם "העולם הקתולי", 
הוא ניסה לקנות שלום פאת הנורמנים. בשל מחדליו בעת המצור 
הנורמני על פרים הודח ב 887 ; במקומו בא ארנולף (ע״ע) מקרינתיה. 
בכך הקיץ הקץ על המדינה שאיחד קרל הגדול. ק׳ היה שליט נוח 
ליהודים. ובזמנו החל מתפתח היישוב היהודי באשכנז, עם התיישבות 
קלונימוס (ע״ע) בו משה מלוקה בעיר מינץ (פגנצא). 

367 ./¥ , 11115 ז 0 ז\: , 1 ; 1877 , 1 , 011.), £686110 1771/167x1 ) ־ 801111161 . 7 .( 

־ 061 . 005011 110 ) £01 50111 , 16 ! 2011 ) 1000 * 1 * 011 1 ) 1471 " 6 * 0701 י 

, 111 *'..% 100712161 016 ,• 6111 ^ .? ; 1888 ,( 11 , 1 >ת 13 ו 501 ) £17 < 1 מ 1 1110100 

10771010 ^ 1 ( 1 , 107160 * 111 067771071106 77167110 * 1/10711 ,(. 03 ) . 101 ; 1936 

. 1937 , 11 , 00701100711771 ... 067771071106 1771 )£ #6 

אר. גר. 

קן־־ל (לודויג), ארכידוכס — ( 6 ,עו 1413 ) (; 72 ) 21161208 !£ — 
( 1771 — 1847 ), בכיר המצביאים האוסטרים שנלחמו בנפוליון, 

בנו של הקיסר לאופולד 11 ואחיו הצעיר של הקיסר פרנץ 1 (ע״ע). 

חייל מצעירותו, השתתף בקרבות אחדים נגד הצרפתים בשנים 
1792/94 , אך גם הרבה לעסוק בתאוריוח מלחמתיות. ב 1796 נתמנה 
מפקד הצבא הקיסרי, שפעל במערב גרמניה ובדרומה. נתגלה כמצביא 
מזהיר בהשכילו לפעול בקווים הפנימיים נגד גיסות צרפת שתקפו 
בנפרד. הדף את ברנדוט. הביס את ז׳ודזץ בשלושה קרבות והכריח 
את מורו (ע׳ ערכיהם) לסגת אל מעבד לנהר הרינוס. ב 1799 ניצח 
שוב אח ז׳ורדו בשלושה קרבות, ועמד בפני מסנה (ע״ע) בקרב 
ציריו (הראשון). אח״ב התפטר בשל חילוקי־דעות עם הממשל 
בווינה. ברם, בהיותו בעל דרגת "פלדמרשל", נתמנה ב 1801 לנשיא 
״מועצח־המלחמד. העליונה״( 11 ו 151116 ! 1 ק 16£51215 ! 1 [? 110 ), והחל מארגן 
מחדש את צבא הקיסרות שקפא על שמריו. 

ב 1805 , משנתהדשה המלחמה בנפוליון, פעל באיטליה, וגרם 
אבירות חפורות למסנה בקרב _קלדירו( 03131610 ) . אולם, משהוהמר 
מצב הקיסרות עקב כניעת צבאה באולם (בדרום־גרמניה), ביצע 
נסיגה מוצלחת מאיטליה דרך קרואטיה לאוסטריה, או איחר למנוע 
את נצחונו המוחץ של נפוליון באוססרליץ (ע״ע). לאחר חתימת 
שלום פרסטרג נתמנה למיניסטר-המלהמה ול״גנרליפימוס״ ( 1806 ). 
בשנים שלאחר־מכן הפך את הצבא האוסטרי למכשיר רב־עצמה. 
הוא גם יזם את כה״ע הצבאי הראשון בהיסטוריה ("ז 0111 עג 85 ס 1 ז 14 " ). 
כשהציעו לו להיות מלך ספרר, דחה זאת ק'. הוא רצה בשלום 
עם צרפת, וכששוב פרצה המלחמה ב 1809 . התנגד לה. משנת¬ 
חדש המאבק, כבש את פינסן (בירת בווריה, בעלת־בריתם של 
הצרפתים), אולם נפוליון ניצח אותו בארבעה קרבות. ברם, בקרב 
אספרדאסלינג (ע״ע! 21/22.5.1809 ) המיט על נפוליון את התבוסה 
הגדולה הראשונה שנחל הלה מימיו. ק׳ לא ניצל את הצלחתו. כעבור 


כ 6 שבועות ניצתו נפוליון בקרב וגרם (ע״ע), ואח״ס חתמו על 
הסכם שביתת־הנשק בצנים ( 1110 ( 203101:200 ). הדבר העלה את חמת 
אתיו, הקיסר פרנץ. ק׳ התפטר מתפקידיו ושוב לא נטל כל חלק 
במלחמה בנפוליון שנתמשכה עד 1815 . 0 1812 היה דוכס סשן 
(בגבול בוהמיה וסכסוניה). הוא פרסם מספר בחבים בנושאי־צבא. 
שבהם בלטו תפישותיו הנוקשות, שעמדו בניגוד גמור לגמישות 
שגילה בעת ניהול מסעותיו. — בנו, הארבידוכם אלברט ( 1817 — 
1895 ), היה גם הוא מצביא אוסטרי, והנחיל לאיטלקים תנוסה 
מפורסמת בקרב קוססוצה ( 2 ^ 0115102 ), ב 1866 . 

1 ) 71 * 7 - ¥6161/1677 * 11 > 1677616/1 * 0 מס׳* ■£ £72/167208 011 ־ 11 .זג 

1/071 . 0 1172/167208 , 151£ ' 01 . 0 ; 1896/97 , 1-57 , 11107 * 0780711 * 1/6676 
. 1912 , 1-111 , 7677616 / 1 * 0 

פ. פ. 

_קרל מו־טל, ע״ע שרל מרטל. 

קך־ל, אלכסי — 031161 ! 1944—1873) — 410x1 ), רופא וחוקר 
צרפתי. קודם שפנה ללימודי הרפואה, סיים ק׳ את חוק 
לימודיו בפקולטה למדע באוניברסיטת ליון, בה שימש אח״כ מרצה 
לאנטומיה ולכירורגיה. במלה״ע 1 שירת כקצין בגדוד רפואי בצבא 
צרפת, ובסיוע עמיתו דקו ( 02510 ) פיתח תמיסה אנטי-זיהומית 
לחיטוי פצעי מלחמה עמוקים (״תמיסת ק׳־דקף). ב 1904 השתקע 
באה״ב והצטרף למכון רוקפלר למחקר רפואי, ושם התמסר לחקר 
בעיות ניתוחיות סבוכות, ובראשן השתלת איברים והחלפת רקמות 
פגועות ברקמות בריאות הנלקחות מאותו חולה. ק' היה החוקר 
הראשון שהצליח להשתיל כליה בבע״ה (ע״ע כליה. עם' 854 ). 
הוא הביו שהצלחת ההשתלות מותנית. בין השאר, ביכולת לחדש 
את זרימת הדם אל איזור השתל. שיטתו המקורית לחיבור בין שני 
קצוות של כלי־דם ("אנסטוסוזה מקצה אל קצה") העלתה תרומה 
מכרעת לקידומה של כירורגיית כלי־הדם ואף הקלה על ביצועם 
של הליכים ניתוחיים אחרים. לק׳ אף תרומה חשובה ביותר בפיתוח 
שיטות לגידול תרביות רקמה (ע״ע ביולוגיה, עם' 336 ) , שהיו לנחלת 
הרבים והקנו לו פרסום רב. 

בין כתביו החשובים: 11 ׳!! 0 ס 5 סס ס* , 51311 ("האדם, הבלתי 
נודע״). 1935 ; ¥10110:15 ] 02:11 ( 10 ־)ס זססססג^׳ד ("הטיפול בפצעים 
מזוהמים״. יחד עם דורז׳ האלי [? 0611611 3601805 )]), 11917 
0123051 (ס 011111110 ^ 1 ! X ("תרביות רקמה"), יחד עם צ׳ארלז 
לינדברג ( 011131161811 ! 0113116 ), 1938 . השגיו בכירורגיית כלי־הדם 
ובכירורגיית ההשתלה ויכוהו בפרס-נובל לרפואה ב 1912 . היה זה 
הפקרה הראשון שהפרס הוענק לרופא מאה״ב. 

. 1954 , 30 — 1029 , 11464161716 {ס 1079 * 1/1 4 ■ ז ת 0 (ג 4 ל . 13 . 11 

קרלה ( 61313 >(), מדינה בדרום־מערב הודו, לחוף הים הערבי. 

38,855 קמ״ר, 22.2 מיל׳ תוש׳ ( 1974 ). המדינה בעלת 
צפיפות האוכלוסץ הנחלה ביותר בהודו — 580 נפש לקמ״ר. 

במערב ק׳ רצועת חוף (ארכה 600 ק״ם) מישורית ובה לאגונוח 
רבות, ביצות, חוליות ושוניות קוראלים. דקלי קוקוס ושמו הם הגידול 
העיקרי. מעגנים טבעיים ונמלים קטנים רבים שימשו בעבר את 
סחר־החוץ שביו הודו לבין המזה״ת, אולם לספינות מודרניות גדולות 
החוף הרדוד אינו נוח בשל ריבוי ד,שרטונות והשוביות בקרבתו. 

רובה הגדול של ק׳ הוא שפלה, שבמערבה מישור ובמזרחה 
גבעות ומניפות סחף. השפלה. המכותרת ע״י נהרות קצרים רבים, 
עשירה במים ובקרקעות פוריות! היא מעובדת באינטנסיוויות רבה 
ובה אוכלוסיד. חקלאית צפופה מאד. מגדלים בה 2 — 3 יבולי אורז 
בשנה, טאפיוקה, ירקות, קנה,־סוכר. אגוזים, צמג ( 95% מתפוקת 
הודו), פלפל ( 98% מתפוקח הודו), תבלינים, בננות. אננס ועוד. 

במזרח ק' נכלל החלק הדרומי־מערבי של הרי גהאט המערביים- 





225 


קר :וז — קר־לי 5 ׳ יי 


226 


איזוד הררי מבותר מאד בגאיות עמוקים, פתלולים רבים ופסגות 
המתנשאות לגובה 2,600 מ/ דוב השסח מכוסה יערות ומגדלים בו 
תה, קפה, צמג, טיק, אורו וטאפיוקה. 

האוכלוסיה דראווידית (ע״ע הדו, עמי 482 ). רובה דוברת מאלא־ 
יאלאם; בצפון דוברים קארנאטה ובמורה — סאמילית■ כ 60% 
מהתושבים הינדואים. 21% נוצרים, השייכים ברובם לכנסיה הסורית 
(ע״ע מלבר, הוף־), וב 19% מוסלמים. בהרי דדום־המורח כמה אלפי 
נגדיסים פאגאנים. שיעור יודעי קרוא וכתוב בק , הוא הגבוה ביותר 
בהודו — 60.4% מכלל האוכלוסיה (בהודו כולה 29.5% ). הערים 
החשובות הן: סריוואנדרום, הבירה — 410,000 תוש׳ ( 1971 ) 1 
קוצ-ין (ע״ע) — 438,000 תוש׳; קליקוט (ע״ע) — 234.000 תוש׳. 

היסטוריה. מדינת ק׳ קפה ב 1956 ע״י איחוד רוב שטחה 
של מדינת םראוואנק 1 ר־קוצ׳ין וחלק ממדינת מדרס (ע״ע). היא 
נועדה להקיף את מרבית השטח המאוכלס דוברי סאלאיאלאם. ב 1957 
וב 1967 זכו הקומוניסטים בבחירות והגיעו לשלטון במדינה, באורח 
דמוקרטי, בשיתוף מפלגות שמאל אחרות. בשני המקרים הושעתה 
הממשלה הקומוניסטית ע״י הממשלה המרכזית, לאחר שכיהנה כמה 
שנים, והוחלפה בממשלה ממונה, עקב שיבושים קשים בניהול ענייני 
ק', שנגרמו בגלל התנגדות רוב תושביה למדיניות הממשלה 
הקומוניסטית. 

. 1967 , 1 0\ 1!\6 ^0141x8■ 001x1 \סז*ז 0 ? 4 * ־..£ , 0 

מ. בר. 

קרלו אלבו־טו — 035:10 — ( 1798 — 1849 ), מלך 

סרדיניה־פימונסה מ 1831 . בן־דודם של ויטוריו אפנואלה 1 
וקרלו פליצ׳ה (ע׳ ערכיהם), ק״א חונך בצרפת והצטרף לצבא 
נפוליון. היו לו קשרים עם אגודת־הסתרים החתרנית של הקרבונארים, 
והוא ידע על ההכנות להתקוממות מארס 1821 בפימונטה, שהביאו 
להתפטרות ויטוריו אמניאלה 1 לטובת אתיו, קרלו פליציה. ק״א טונה 
לעוצר עד בואו של קרלו פליצ׳ה לטורינו, ואישר חוקה שדמתה 
לחוקת ספרד הליברלית פ 1812 (עי׳ע ספרד. עט׳ 367/8 ) — לדבריו, 
כדי להשקיט את הרוחות. קרלו פליצ׳ה אסר את ק״א, הגלה אותו 
וביטל את החוקה. אך אח״כ הכיר בו כיורשו. בתנאי שלא יכניס 
שינויים במבנה המשטר. 

ק״א החל את שלטונו ברוח שמרנית. דיכא את תנועת מציני 
(ע״ע), ״איטליה הצעירה״ ( 1833/4 ), הסתייג מצרפת והשיא את 
בנו לבת בית־הבסבורג. אך פ 1846 נראו סימנים ראשונים לשינוי 
במדיניותו. ב 1847 מינה קאבינט ליברלי, וב 5.3.48 העניק לארצו 
היקה פרלמנסרית, שלפיה השרים אחראים אמנם בפני המלך ולא 
בפני הפרלמנט. אד היא הבטיחה את זכויות־הפרט וחופש-הפולתן. 
התקוממות מארס 1848 . במילאנו ובערי לומבארדיה אחרות. נחנו 
לק״א הזדמנות ליטול את כתר התנועה הלאומית האיטלקית, וב 23.3 
הכריז מלחמה על אוסטריה. עד-מהרה הסתכםך עם בעלי־בריתו 
והובס ( 4.8.48 ) בידי האוסטרים בקרב קוסטוצה ( 06310224 ). לאחר 
תבוסה נוספת בנובארה ( 23.3.49 ) התפטר ק״א לטובת בנו, ויטוריו 
אמנואלה 11 . וגלה לפורטוגל. שם נפסד כעבור 4 חדשים. — בשל 
התפניות הרבות במדיניותו וחוסר עקביותו, שנויה אישיותו של ק״א 
במחלוקת. 

.!/ ; 1927 ,( 1231/19 ) ״״,/ 3 א 1177072777167170 16 7 , .(/ ■ 0 , 91431 . 0 

; 1940 , 0/777 • 67077027 16667116 716110 . 2 € / 4 1627/6/720 177 , 106,0 מ 0 
, 1953 ,. 4 . 0 76 117 7627610 6670 11 , 112011 ו יוי. . 0 

קןרל 1 אמנואלה ( 0 ! 0 טחבת £1 03,10 ). שמם של כמה ממלכי 
סרדיניה־פימונסה! החשובים בהם: 

1 ) ק״א 111 ( 1701 — 1773 , סלך מ 1730 ), בנו של ויסוריו 
אמדאו 11 . ב״מלהמת הירושה הפולנית״ ( 1733 — 1738 ) לתם ק׳ לצד 
צרפת וספרד נגד אוסטריה, וכבש את מילאנו, פאוויה ומבצרים 


בלומבארדיה; בחוזר, וינה ( 1738 ) קיבל את נ(באדה וסירסונה. 
ב״מלחפת הירשה האוססרית״ (ע״ע; 1740 — 1748 ) לתם בהצלחה 
לצד אוסטריה נגד ספרד וצרפת. ובשלום אכן (:> 11 * 12.0121 -צ 1 \>) 
קיבל את ויג״וואני, אם־כי נאלץ לוותר על שמחים אחרים. השגיו 
הקנו לממלכתו מעמד מכובד באירופה. אחרי 1750 הקדיש את מרצו 
לתיקונים במינהל, בשיפוט ובכלכלה של ארצו. 

2 ) ק״א 7 \] ( 1819-1751 , מלו בשנים 17% — 1802 ). בנו של 
ויסוריואפדאו 111 . ק״א היה חלש-אופי ובריאותוהיתד,לקויה. ב 1797 ׳ 
בהשפעת המהפכה הצרפתית, פרצו בארצו כמה התקוממויות ומספר 
מהפכנים הוצאו-להורג בפקודתו. ב 1798 , כשכבשו הצרפתים את 
פימונטה, עבר ק״א לאי סרדיניה, וכשכבשו את נאפולי יצא לרומא 
והודיע כי הוא מוותר על כסאו לטובת אחיו ויטוריו אמנואלה 1 
(ע״ע). 

_קרלו אמנואלה 1 — 1 03,10 — ( 1630-1562 ), 

דוכס טווית מ 1580 ; בנו של אמנואלה פיליברטו. כל ימיו 
שאף ק״א להרחיב את נחלתו ולהשתלם אף על ארצות רחוקות 
בקפריסין ואלבניה. ב 1588 השתלט על סאלוצו, וב 1602 ניסה לשווא 
לכבוש את ז׳נווה. ב 1613 , לאחר מות חתנו פרנצ׳סקו גונזגה, דוכס 
מנטובה, תפס את מונפראטו, אך נאלץ לוותר עליה ב 1617 . במלחמת 
שלשים השנה (ע״ע) נלחם תחילה בספרדים ובבעלת־בריתם ג׳נובה, 
אבל ב 1627 כרת בדית עם ספרד לכיבוש מונפראסו וחלוקתה; 
צרפת גמלה לו וכבשה חלקים מפיפונסה. ק״א מת בזמן ההכנות 
לגירוש הצרפתים. 

* 932 [ י / £ , 1 מ 113 ג£ז 80 ■א 

קןרלובי ירי (יל, 2 /ץ ץ 9 <> 42,1 ז: גרם׳: קרלסבד, ( 31 ( 14.2,151 ), 
עיר־מרפא בהבל הפורטים, בצפון־מערב צ׳כוסלובקיה; 

נ 47,000 תוש׳ (אומדן ל 1974 ). ק׳ שוכנת בגובה 374 מ/ באיזור 
הררי מיוער, בבקעה ציורית צרה ע״ג טפל ( 1 ק 16 ), קרוב לשפכו 
לנהר אוחדה (:"!!ס; גרמי: אגר). ק׳ מפורסמת בלמעלה מתריסר 
מעיינות חמים. שמימיהם משמשים הן לרחצה הן לשתיה, והם 
טובים להקלת מיחושי בטן, קיבה. כבד, כליות, סוכרת ושגרון. 
מהמים מפיקים גם .,מלה־ק׳". בעיר במה בתי־מרהץ מפוארים, 
״קולונדוח״ ( 1401103301:11 , סטווים המשמשים לסיולי המבקרים 
בימי סגריר). בתי־הבראה ומלונות רבים. בסביבה תעשיה קלה 
(חרסינה. ו״אובלטות״־ק׳ [עוגיות]). 

ק׳ ידועה מהמאה ה 14 ! שמה מיוחס לקהל זוז (ע״ע), שגילה 
את המעיינות בשעת ציד ונתרפא בהם. עד למאה ה 16 שימשו 
המעיינות רק לרחצה: אח״ב גם שתו סמימיהם. ב 1762 בנתה 
מריה חרזיה (ע״ע) במקום בית־מרהץ. ב 1819 כינס מטרניו (ע״ע) 
בק׳ ועידת שרים ממדינות גרמניה השונות וזו קיבלה את "החלטות־ 
ק׳״ ( 111550 ( 80501 , 043,11112110 שהחמירו אח הצנזורה וצמצמו את 
זכויות הססודנטים והאוניברסיסות. לפני מלה״ע 1 נודעה ק׳ כמפגש 
מלכים, נסיכים והחברה הגבוהה. עד 1945 היו כל תושבי ק- 
(כ 53,000 ) גרמנים, ובאותה שנה גורשו כולם. 

עד לכיבוש הגרמני של צ׳כוסלובקיה ב 1939 שימשה ק' מקום־ 
מרפא וכן מקום מפגש למנהיגים יהודיים ממרכז־אירופה וממזרחה. 
בק' התקיימו הקונגרסים הציוניים הי״ב והי״ג ( 1921 . 1923 ). 

.* 1952 ־ 045.1 ,}!תפז? .£ 

עד 1793 נאסר על יהודים להתיישב בק׳; רק רוכלים יהודים 
ביקרו בה, וכן נופשים וחולים, בעונות מסוימות. יישוב יהודי 
התפתח לאחר 1848 . ב 1868 נוסדה קהילה ובה 100 יהודים. ביכ״נ 
מפואר ( 2,000 מקומות) נחנך ב 1877 . ב 1910 היו בק' 1,600 יהודים 
וב 1930 — 2,120 ( 9% ). בימי משבר הפורטים ב 1938 עזבו היהודים 
את העיר, ב 10.11.1938 נהרס ביהכ״ג. ב 1945 היו בק׳ 400 יהודים. 




227 


ק ר דוני וי — קרלייה, מירדסלו 


228 


רובם מקרפסורותניה, והוקם סרכז קהילתי, ב 1970 היתה בק׳ פעילות 
יהודית, אך אין' עליה פרטים מדויקים. 

. 1913 ,. 8 הו 144071 [ 407 . 007,011 2117 1£ <ז 0 { 71 !ו^סס ,־ 101 ־ 211:8 , 1 

פ. ם. 

קךלום ( €31-105 ) , שמם של אחדים ממלכי ספרד. 

1 ) ק• 1 . ע״ע קרל 7 ( 2 ). 

2 ) ק , 11 ( 1661 — 1700 , מלך ס 1665 ), אחרון מלכי ספרד לבית 
הבסבורג. ק׳, שהיה ילד חולני ובתייתם מאביו. פליפה 17 , בהיותו 
בן 4 , גדל בהשגחת אמו. שהיתה עוצרת המלכות. על מדיניותה 
השפיע תהילה הכומר־הסוודה שלה, הישועי אברהרד ניטהרד. 
אח״כ — דון ח־ואן מאוסטריה, אחיו הלא־חוקי קל ק', ולבסוף — 
מאהבה פתנדו דה!לנסואלה. המאבק על השלטון הממשי בין ולנסר 
אלה לדון ח׳ואן נמשך אף לאחר שהגיע ק' לבגרות ( 1675 ). לאחר 
שמת דון ח׳ואן ב 1679 יק׳ נשא לאשת את מדי־לואיז סאורלאן, 
בת-אחיו של לואי £17 (ע״ע), נתחזקה בחצר ק׳ השפעת צדפת, 
שהפכה להשפעה אוסטרית עם מות מרי־לואיז ונישואי ק׳ למרירדאנה 
סנויבורג, אחות הקיסר לאופולד. לואי £17 ניצל את חולשת ק׳ 
וספרד. פלש לתחומה כסה פעמים וקרע ממנה שטחים. הסכם השלום 
בריסויק 10 ( 1 ״\ 5 ( £1 ) ב 1697 הציל את ספרד מהתמוטטות כללית. 

משהתברר שק' לא יתברך בבנים ובריאותו הלכה והתרופפה, 
החל מאבק עז על ירושת כתרו ביו צרפת לאוסטריה. ק׳, שביקש 
למנוע את חלוקת נחלותיו. הוריש בצוואתו את כולן לפילים סאנז׳ו, 
נכדם של אחותו ושל לואי £17 , ולא הותיר כלום לתובע השני, 
הארכידוכס קרל, דודו. לאחר מות ק׳ פרצה מלחמת הירשה הספרדית 
(זדע)• 

.* 1954 , 1-11 , 11 . 0 40 10171240 /ן 1 ! 1/14 , 70 גחזר.*) 2 ז 211 >\ 

3 ) ק- 111 ( 1716 — 1788 , מלך מ 1759 ), בנו של פליפה '\ ואיטבל 
פרנזה מפרסה. מ 1732 היה ק׳ דוכס פרמה, פיצ׳נצה וטוסקאנה, 
ובעזרת יועציו כבש ב 1734 את מלכות נאפולי וסיציליה. ב 1738 
ויתר על פרמה ופיצ׳נצה תמורת הכרה בשליטתו בנאפולי וסיציליה. 
ק' הומלו בספרד לאחר מות אתיו החורג, פרננדו 71 1 אח נאפולי 
מסר לבנו השלישי. פרננדו. דבקות ק , ברעיונות האבסולוטיזם הנאור 
(ע״ע (כרך מילואים]) כבר באה לידי ביטוי בנאפולי. שם הקים 
את הספריה הגדולה ואת המוזיאון הלאומי, העמיק את נמל קזרטה 
והחל בחפירות הרקולנום. בספרד ביצע שורה ארוכה של תיקונים: 
בימיו התמסדה וגובשה עבודת מועצת־השרים ( £51380 80 10013 ), 
והוא חיזק את סמכויות נציגיו במחוזות ע״ח הזכויות המקומיות 
המסרתיות ( 100105 ), פתח במה מנמלי ספרד והמושבות באמריקה 
לסהר תפשי, הסדיר את זכויות בעלי העדרים הגדולים (שהיו מאו¬ 
גדים בארגונם הכל-יכול, ה 101:513 ), שפגעו בחקלאות ויישב מהגרים, 
בייחוד גרמנים, בדרום ספרד. את הכנסיה ביקש להכפיף לכתר, 
ולשם־כך הגלה את הישועים (ע״ע) מכל שטחי מלכותו ( 1767 ) 
והגביל אח סמכויות האינקוויזיציה. ה״הסכם המשפחתי" שהתם ק , 
עם צרפת ב 1761 הביאו למלחמה נגד בריטניה, שבה איבד את 
פלורידה (בצפון־אמריקה). ק' תמו ב 13 המושבות באמריקה הצפונית 
שמרדו בבריטניה ( 1776/81 ), אך כשדחתה בריטניה את הצעתו 
לבוררות הכריז עליה מלחמה, ועם־זאת סירב להכיר באה״ב. 

ק' נחשב למלך ה״נאור״ של ספרד! הוא ידע לבחור בשריו לפי 
כשרונותיהם: עם־זאת היו כולם בונים תפשים (ע״ע). 

, 200£ !ג? .*) ; 1907 , 1-11 , 110 ^ 10 ) £7 ' 4 111 . 0 41 0 ח§ 80 , £011550.10 .? 

. 1947 , 5101110 111 0 111 . 0 

4 ) ק׳ 17 ( 1748 — 1819 . מלך ב 1788 — 1808 ). ק׳ ביקש לשמור 
על השגי הרפורמות של אביו, ק' 111 , שממנו ירש גם את שריו. 
הוא נשאר בברית עם צרפת המהפכנית, לפרות מה שעוללה לקרוביו 
מבית־הפלוכה בצרפת. אך בהשפעת מנואל דה גודוי (ע״ע), האיש 
החזק בחצר ורד,"פ. שהיה מאהב המלבה פריה לואימה, יצא ק׳ 



ש. נויה : כייששחת קר 3 זש ־ 11 (נרישווז ופרארו. טרריר! 


למלחמה בצרפת ב 1793 ואיבד את החלק המזרחי של האי סנפו 
דומינגו. ב 1797 כרת ברית צבאית עם ממשלת הדירקטוריון של 
צרפת: ציו הובס בידי בריטניה ליד סינט־וינסנט וקי מסר לד, את 
טדינידאד. גודוי, שפעל כסוכן של נפוליון, שידל את ק׳ למכור 
לצרפת את לואיזינה (ע״ע) ולפלוש לפורטוגל ( 1801 ). ב 1807 המכים 
ק' עם נפוליון לחלק ביניהם את פורטוגל, אך משכבשה צרפת גם 
את צפון ספרד. גמלם ק׳ לדרום כדי להפליג לאמריקה הלאטינית. 
בהגיעו לארנח׳ואס. אילצה אותו התקוממות עממית, שכוונה בעיקר 
נגד גורו׳, להתפטר לטובת בנו, פרננדו 711 (ע״ע). נפוליון זימן את 
ק׳ ואת פרננדו לבאיון (דרום צרפת: 1808 ), ושם הודיעה המלכה. 
שפרננדו אינו אלא בנו של גודוי. פרננדו נאלץ להתפטר לטובת ק׳, 
וק׳ — לטובת ז׳וזף בונפרטה (ע״ע, עט׳ 890/1 ), אתי נפוליון. 
ק׳ גלה לרומא, ושם מת. 

80001110071 , 3 ( 00101 . 0 : 1908 , 1710 ! סע 80 40 14 4041007100 , 1110 ־ 531 

. 1957 ,./ 11 . 0 40 7010040 01 ה 0 הסו 7010 ץ 
0 . סג. 


קרלופליצ׳ה- ״ €11 ? 10 ז 03 — ( 1765 — 1831 ), רובם ג׳נובה 
ומלרימרדיניה־פימונטה. ק״פ היה משנה־למלד באי סרדיניה 
בשנים 1799 — 1806 ו 1815 — 1821 . כשוויתר אחיו, ויטוריו אמנואלה 1 
(ע״ע), על כם־המלוכה לטובתו, ירש ק״פ את הבתר אם־כי לא 
בהתלהבות יתירה. מיד כשבא לטורינו ביטל את החוקה הליברלית 
שאישר בן־דודו קרלו אלברטו (ע״ע). לפרות שנאתו לאוסטריה 
נעזר בה בדיכוי מתקוממי פארם 1821 , שהביאו להתפטרות אתיו. 
ק״פ שיפר את המינהל ואת {הלי השיפוט, קידם את הכלכלה, יזם 
עבודות ציבוריות וטיפח את האמנות והמדע. בסוף ימיו נתחדשו 
ההתקוממויות בממלכתו. 

. 1956 ,ס/ 01 ! 1 ' 4 $10710 , 1 נז 41 ^ . 531731010111-0 . 13 


קרלז׳ה, מירוסלו- 53 ־ 10 :£ ״ 513 <״;^ — (נו׳ 1893 ), סופר 
קרואטי. ק־ חונך באקדמיה הצבאית בבודפשט ושירת כקצין 
בצבא-אוססריה במלה״ע 1 . בתחילת דרכו הספרותית כתב שירים 
סימבוליים ( 1910 ), שנתקבלו כבשורה. חיבוריו הסוציאליסטיים־ 
לאומיים בין שתי מלה״ע היו למוקד תסיסה אינטלקטואלית. בכה״ע 
5 ־ ״ 03 שבעריכתו הביע תמיכה בחזית האנסי־פאשיסטית. אך דחה 
את נסיון הכפיה הפפלגתית-קומוניסטית בספרות. במשטר טיסו 
נבחר לנשיא האקדמיה למדעים ולאמנויות. — את הסיפורים 
הנטורליססיים האנטי־פלחפתיים המקובצים ב 782:5 808 ! 011,31511 
(״האל מארס הקרואטי״), 1922 , כתב ק• תהת רושם חוויותיו כקצין 
צבא במלחמה. סחזור־המחזות בן שלושת החלקים, 001 ( 0100163 
(״הגלסבאים״), 1928 — 1930 , משמש גינוי סארקאססי לאורח־חייד,. 




229 


230 


קר:׳.׳ה סיר יש■׳ — 


שקיעתה וניוונה של החברה הבורגנית האוסטרופילית בבירת 
קרואטיה. הרומן 311301101 ״ 1 3 ס 11 !-ז : 0902131 ? ("שובו של פילים 
לאסינוביץ׳"), 1932 , על רקע סיפורו של אמן הנמלט מסדרי החברה, 
מבטא את עיקרי השקפת־עולמו של ק׳: הדגשת חיוניותה של אותה 
רגישות מיוחדת לפגמים שבלעדיה "מותר האדם מן הבהמה אין", 
והצגת החריג, האכפצנטרי, כפתח בל תקווה. הקרואטית העתיקה 
משמשת ב <ו 1 ו 1 ינ 1 זוטמ£ *ן!■!״ 1 ! ? 1 ) 8313 ("באלאדות פטריצה 
קרמפוך"), 1936 , להמחשת אווירת מחולות־מווח וחלומות־ביעותים. 
— ק׳ נחשב גדול סופרי קרואסיה בימינו, מן הבחינה הספרותית־ 
האסתטית וגם מבחינת דרך טיפולו בבעיות החברה. 

. 0 ; 1960 ,) 0, €01)10)1 000110/1 10100X111 ו 1 > 3 ^ 

, 10 ןי€[ש׳ 3 זג 1 ^ .? ; 1963 ,(.£ . 1 א : 11 תת 0 כ! 5 ) .£! . $4 ס!*(/) 0 { 1 } 0 -ו 110£  



231 


קרליל, תוסס — קרליץ, אברהם ישעיהו 


232 


אלו בספרו 115 ז) £053 ז 0 זז $3 (,המפליא המופלא״), 1834 , כמעבר 
מ״הלא הנצחי" דרו "הלא־איכפתיות" אל ה״הן הנצחי" ן-מ 1 

בס"! 1118 ) 128 ) 0 *£ סו(י! ; 0 :>ח 0 ז 0 ( 1£ () 111 0£ 0 ) 00111 010 ' ;סח 111511118 ). 

אומוביוגרפיה רוחנית זו כתובה ברוח הרומנמיקה הגרמנית, שק׳ 
הושפע מאד ממנה: הוא תרגם את •וילחלם מיספר״ לנתח ( 1824 ), 
כתב ביוגרפיה על פרידריו שילר ( 1825 ) ופרסם חיבור על "מצב 
הספרות הגרמנית״ ( 1827 ). 

ב 1834 עבר ק׳ ללונדון, וב 1837 י״ל ספרו הגדול 11111 :!■!£ ס!!? 
100 ) 0111 * £0 (עבר׳: ״המהפכה הצרפתית״, א׳. תשס״ו) ב 3 ברבים. 
ג׳. ם. מיל (ע״ע)י ששאל את נתב־היד, איבדו בשריפה, ועל־כן נאלץ 
ק׳ לכתוב את רובו שנית. ב 1845 פרסם את מכתבי קרופוול ונאומיו 
בלווי הבהרות (ל) ¥1 \ , 1105 ;>:ו 0 ק 8 % 1011 ) £0 8 ' £11 ״ 111 ! 010 .ס 
11 — 1 , 5 ״ 10 )ג 1 > £11101 ) ובשנים 1858 — 1865 כתב את ההיססוריה 
של פרידריד הגדול מלו פרוסיה ( 0£ ח 1011 ): 0111 ז? ) 0 *) £11510 
05813 )?), 6 כרכים — ספרו הגדול־ביותר. 

בססתו ״על ההיספוריה״ ( 1830 ) מתה ק׳ ביקורת המורה על 
ההיספוריונים העוסקים באישים ובמאורעות בולמים תוך התעלסות 
מגורלם של ההמונים ומחיי היומיום, שהם העיקר, חרף העדר הדר¬ 
מתיות בהם. ואולם כהיססוריון לא נהג ע׳׳פ עקרון זה, והכריז בגלוי 
"שאין ההיססוריה אלא תיאור אישים גדולים ומפעליהם". המהפכה 
הצרפתית לא עניינה אותו כמאורע חברתי. אלא כבימה של עלילה 
דרמתית; הקורא בספרו לא ידע אפילו את מהלו המאורעות, אך 
לא ישבה את תיאור בריחתו של לואי 1 זג x לורן ותפיסתו — הגדוש 
אי־דיוקים בולסים — או את הוצאתו להורג! קרומוול עניין את 
ק' יותר מאשר מלהמת־האזרהים או המאבק הדתי והחוקתי, ובספרו 
על פרידריד הגדול הגיעה לשיאה הערצתו את הגרמניות ואת 
הגבורה הרומנטית, ומעט מאד כתוב בו על תיקוני פרידריו הגדול 
בממשל, במינהל ובכלכלה. 

תפיסתו ההיסטורית של ק׳ מובעת ברור בספרו , 01:5 ) £30 1 ! 0 
*) £31:10 ס! 010 ) £30 1110 82 ק 5111 ) ¥6 \ 0 ) £10 (עבר׳: "על גבורים, 
עבודת גבורים ומידת הגבורה״, תרע״ם) 1841 , העוסק בגיבור 
כאלוה (באגדות עכו״ם), כנביא (מחמד), כמשורר (תטה ושיקס־ 
פיר), כאיש דת (לותר וג׳. נופם), כסופר (גיונסון וברנז) וכמלך 
(נפלליון וקרומוול). הגיבור, אליבא רק׳, הוא אדם הממזג עצמה 
עם הכרת שליחות אלוהית. התנאי לגבורה הינו כיבוש־היצר 

( 1 ) 10 ) 31511083 501 £ ). 

המקום המרכזי שהועיד ק׳ לגיבורים ולגבורה אינו בא לידי ביטוי 
רק בתפיסת ההיסטוריה שלו, אלא בכל השקפת־עולמו. כמעריצה 
של האישיות בז ק׳ לדמוקרטיה, והכריז ש״זכותם המוקנה של 
הטיפשים היא שחכמים ישלטו בהם". בפרלמנטריזם ראה פטפטנות 
של קטני־רוח, שאינה מסוגלת להנהיג את העם ושיש בכוחה לבלום 
עליית אישים הראויים להנהגה — אך הוא לא טרח להסביר מהי 
השיטה המבטיחה עליית אישים כאלה. עם זה היה רדיקלי בביקרתו 
את הסהפכה התעשייתית, שהיא חמדנית במקורה, ושהביאה רעות 
רבות וסבל גדול לפועלים. כמבקר החמדנות הוויקטוריאנית והאמונה 
ב״קדמה״ נודעה לק׳ השפעה רבה — אולי הגדולה־ביותר שהיתה 
אז לסופר כלשהו — שנבעה, במידה רבה, מעצמת זעמו המוסדי. 

בתקופת הדודנים באירופה, בין שתי מלה״ע, התעורר שוב העניין 
בק׳, כנביא הגבורה שקדם לניצשה (ע״ע). כיום מדגישים את 
הסתירות הרבות והעדר השיטתיות בעמדותיו. ומציינים את שני 
היסודות העיקריים בהשקפת־עולמו כמבטאי הרומנטיקה (שק׳ היה 
נציגה הבולט־ביותר באנגליה) והאפונה הקלווינית במעמדם המיוחד 
של בחידי־אלוה. 

כל כתבי ק׳ י״ל בשנים 1896 — 1901 , ב 30 כד. את הביוגרפיה 
שלו כתב ידידו, גי. א. פרוד (: 011111 )?), בשנים 1882/4 ; הוא פרסם 
גם את המכתבים והזכרונות של אשת ק׳, גיין ולש. שק־ עצמו ערכם, 


ובהם התיאור המפורט־ביותר של חיי-נישואין באנגליה הוויקטור¬ 
יאנית. 

. 1 ; 1921 1 * 071 . 0 / 0 1 ( 111 ) 0 ! 1110 (? 81 ^ $0 7146 , £06 ■#י -'־£ 

,קת 3 דוז 611 ״ 1 . 8 ; 1928 !'. 0 . 1 ( 7 /© ( 1 ( 1 ) 0%70 ו 81111 !/ 

7711071 ) 0 1 * 0/1 .£ , 1 ) 3301 113 .£ ; 1928 , 70 ) 71 11 ( 1 /ס ע 07 ) 1 ( 7 !■ 0 

0 / 0 !) 71711 0714 ! 0 ) 14 7146 ,. 0 . 1 ( 7 . 5 ח 0 תזץ 3 .[ ; 1934 , 11 ( 1 ) 1011 ( 7 
1 ( 191 ) 11 ! הו ! 072011 !!!(( 0714 ץ 107 !!(( , 500011 ) . 8 י 0 ; 1952 , 1 ) 1 ( 1 ) 70 ? 

; 5 1953 1071021 )!!! ) 1 ( 7 ,ץ 3 ״\ס! 101 * .ן ; נ 1952 , 309 — 301 ,׳(• 111 * 071 
71% * 1 !! 0 /} 011 ! 001 !$ . 701 ^/ 0 ) 1/1 ,!! 1114 ( 1111 ) 11 ()!)€ . 010% ) 1 ) 7 ,£־ 1 נ 1 נ 1 ח 16 > £0 

. 1968 ,.€ . 7/1 ,״ 03113 .( ; 1960 ,!.€ . 7/2 )]/!)! 11 1722 
אה. א. 

קךליסם (בספרדית: 115010 ) 03 ), תנועה מלוכנית ספרדית התובעת 
מאז 1834 את כתר ספרד לדון קרלום, אחיו הצעיר של המלך 
פתנדו 11 ?■ (ע״ע: מלך בשנים 1815 — 1833 ) ולצאצאיו. ושוללת 
את זכות הירושה מאיסבל, בתו של פרננדו זז׳ג, ומצאצאיה. אסמכתא 
לתביעה מוצא הק׳ בחוק ספרדי מ 1713 הנשען על החוק הסאלי 
(ע״ע פרנקים! צרפת, עם׳ 917 ), שלפיו אין בנות יורשות מלונה, 
והוא יונק את תמיכתו מאזורי נווארה. אלאווה וגיפיסקואה 
(־^?"!!ו״ס) האנטי-קפסיליאניס והבדלנים. הק׳ כפר במלוכה 
בחטד־האל וטען, שהסלד הוא גילום ריבונות העם ושעליו לשלוט 
בסיוע הפרלמנטים ( 0:5 ) 00 ) המייצגים את המעמדות והמחוזות. 

בשנים 1833 — 1839 ו 1872 — 1876 עורר הק׳ פלחמות-אזרחים, אך 
נחל תבוסה. בימי הרפובליקה השניה התארגנו הקרליפטים ביחידות 
צבאיות־לפחצה. שהצטרפו בסלחמת-האזרחים ( 1936 — 1939 ) ללאומי 
נים שמרדו ברפובליקה. בלחץ פרנקו (ע״ע) התמזגו הקרליסטים 
ב 1937 עם הפאלאנח׳ה, ב 1936 מת אחרון צאצאי דון קרלוס והקר- 
ליסטים העבירו את נאמנותם ליורשי בית בורבון-פרמה! אולם 
משנות ה 60 נתחזקה נטייתם לתמוך בדון ח׳ואן, בנו של אלפונם( 
113 ^ פרנקו. לעומת-זאת, קבע ב 1969 שה׳ואן קרלוס, בנו של דון 
ח׳ואן, יומלו לאחר פותו, וכשמת פונקו( 20.11.75 ) קוימה צוואתו זו. 

! 10 ( 1710 ! 10 ) 4 ץ ! 1- 1161 81/?110#>0110 4( 10! %14(771!! (07111X0 
: 210 ) 04 )ע 101 ( 0 )( ,מ 20 ח 0 ־ 1 \ 3 . 7 ; 953/60 [ י /י- 1 , 101111(0! 401 !!%10 X^X ) 
. 1966 , 1965 — 1829 , 10111 ) 8 / 0 ה! €7014 ) 1 ( 7 

_קךליץ, אברהם ישעיהו (״חזון־אי״ש״ ( 1878 , קיטוב(ליטא)- 
1953 , בני־ברק]), סגדולי-התורה ומחשובי הפוסקים בדור 
האחרון. אביו, שמריה יוסף, היה רבה של קוסוב. ק׳ לא למד 
מעולם בישיבה! את חינוכו הבסיסי קיבל אצל אביו ואח״ב למד 
לבדו בביהמ״ד. אחיו הבכור, ר מאיר ק׳. העיד עליו ש״היה בינוני 
בבחרותו", ואולם כבר בילדותו נתגלתה בו תכונת ההתמדה והדבקות 
בליפוד-התורה, שנבעה מאהבת העיון בהלכה, ואשר הביאה אותו 
להקדיש את כל חייו לכך. את הגאון ר׳ אליהו בן שלמה זלמן (ע״ע) 
מווילנה ראה כרבו, וכמותו לא כיהן מעולם בשום תפקיד רבני 
פורמלי. למרות היותו שונה מגדולי-תורה אחרים בליטא, גילם ק׳ 
היטב את הטיפים האיראלי של איש ההלכה, כפי שהתפתח במזרח- 
אירופה מסוף המאה ה 19 : מנהיג רתי שסמכותו אינה מתוקף 
המשרה שנידו. אלא סיכלתו האינטלקטואלית והאישית. 

ב 1920 התיישב בווילנה ונמנה עם מקורביו של ר׳ חיים עתר 
גרודז׳נסקי (ע״ע). ב 1911 הו״ל את ספרו הראשון בהלכה. "חזון 
אי״ש״ [אי״ש - אברהם ישעיהו], על אורה־חיים וכמה עניינים 
מסדר קדשים. הספר עשה רושם כביר על הרב גרודז׳נסקי, אף 
שמחברו היה אז, למעשה, עלום־שם בין המוני היהודים בפולניה- 
ליסא. בס״ה פרסם ק׳ 22 כרכי ״הזון־אי״ש״ על עניינים בהלכה — 
4 מהם לפני שעלה לא״י — וספר־מוסר אחד, "על ענייני אסונה 
ובטחון ועור". 

ב 1933 הגיע ק' לאיי, ולאחר זמן קצר עבר לדור בבני-ברק. 
אותה עת החלה האורתודוכסיה הלא-ציונית להתבסס במסגרת 
היישוב החדש! הרב גרודז׳נסקי הפנה את תשומת-הלב לק׳, והוא 
הפד עד־סהרה למנהיגה הדתי של היהדות ההדדית שכפרה בסמכותה 
של הרבנות הראשית. אף שלא נהנה ממעמד פורמלי כלשהו, נטל 




233 


קיליץ, אברהם ישעיהו — קרלסדדדודו 


234 


על עצמו בסבעיות אחריות של פוסק ומנהיג דחי, ולא היסס לגנות 
בתוקף את אלה שסירבו להישמע להוראתו. מעמדו כסמכות הלכתית 
בקנה־מידה ארצי נתבלס לקראת שנת השמסה (ע״ע) תרצ״ח. ע״פ 
המלצת הרב גרודז׳נסקי פנו אליו קיבוצי פועלי אגדת ישראל (ע״ע) 
בבקשת הדרכה! ק׳ תבע מהם לשמור את הלכות השמיטה כדקדוקן, 
ולא להזדקק להתרים השונים. הוא ידע היסב את הקשיים הכרוכים 
בהוראתו, ולשומעים לו היה נכון לסייע, פיסית ורוחנית, לעמוד 
בקשיים. העובדה שהוא עצמו הי בדלות, שסירב ליהנות במשהו 
מהוראתו, ושהתייחס לשומעיו בענווה ובאהבה הפכוהו לדמות מופת. 

אחרי פטירת הרב גרודדנסקי דאה עצמו ק׳ כמנהיג הדתי של 
הדור. הוא לא נרתע מלערער על מוסכמות הלכתיות גם כשהיו להן 
שרשים עמוקים במסורת, ועמד בתוקף על הוראותיו גם אם רוב 
גדולי־התורה שבא״י חלקו עליו. כך לא היסס לקבוע מידות ושיעורים 
(ע״ע מדות ומשקלות, עם' 236/8 ) בהלכה היומיומית בנינוד 
למקובל, ועל גודל סמכותו מעידה העובדה ששיעוריו ("כזית' 
"כביצה", "רביעית" וכיו״ב) נתמסדו עד־מהרה בציבור האורתו¬ 
דוכסי. כשעלתה בראשית מלה״ע 11 שאלת מועד הלותו של יום־ 
הכיפורים ביפן. לא היסס להורות בתוקף בניגוד לדעותיהם של 
רבני ירושלים. 

השפעתו של ק־ בלטה גם בתחום החינוך. לזכותו יש לזקוף, 
במידה רבה, את התפתחות הישיבות ביישוב החדש, ובמיוחד של 
ה״כוללים", שבהם לומדים צעירים לאחר נישואיהם. "כוללים" אלה 
העמידו דור של ממשיכי־דרכו, המדקדקים בכל הוראותיו ומחזיקים 
בכל השקפותיו, והם כיום גורם חזק בציבוריות האורתודוכסית 
בישראל, בעיקר בקרב בני הישיבות הגדולות בבני-ברק. ק׳ התיר 
ל״תלמודי-התורה" של אגודת-ישראל ללמד בעברית ולכלול בתכ¬ 
ניתם לימודים כלליים, כן עודד את התפתחותם של מוסדות "בית 
יעקב" לבנות ולנערות. 

במרכז תפיסתו הדתית של ק׳ עומד ליסוד התורה, שהוא לדעתו 
הכלי הבלבדי להשגת השלמות האישית וליראת־שמים. "אין חכמה 
זולת חכמת התורה", והיא "הטובה הגדולה והיתירה שניתנה להאדם 
תחת השמש". תפיסתו זו היא שנתנה בסים לתביעת המנהיגות של 
גדולי־התורה גם בתחומים שאינם הלכתיים ספציפיים. כפוליטיקה 
וכלכלה. ק׳ הגדיר את מקורה של סמכות זו ב״אמונת חכמים" 
המבוססת על "דעת תורה", שהיא אותו שיקול־דעת רחב ועמוק 
הנמצא אצל נדולי-החורה — עקב העובדה שאין חכמה זולת חכמת 
התורה — ושהוא, לגביו, מעין חלק חמישי של ה״שולחן ערוך". 

ק׳ שלל בתוקף את הציונות וראה בה את האחראית לשואה! 
מנקודת-מבט וו שלל גם את הקמת המדינה. עקרונית לא היה אפוא 
רחוק מעמדת נטורי קרתא (ע״ע), אך הוא שלל את מדיניותם 
המעשית, ובעיקר את התפרצויותיהם האלימות. שלא כמותם חייב 
ק׳ את ההשתתפות בבחירות לכנסת, מחוך הכרה שבכד יקל 
לאורתודוכסיה החרדית והלא־ציונית להגן על ענייניה החיוביים. 
בהתאם לגישה זו הסכים להיפגש עם רה״ס ד. בן־גוריון ( 1952 ). 
ק׳ התנגד לרבנות הראשית כסמכות דתית לעולם היהודי. אף 
שהתייחס בהערכה לרבנים קוק והרצוג (ע' ערכיהם) כת״ה מובהקים. 

אורח־חייו ואישיותו האבהית והלבבית, יחד עם גדלותו בתורה, 
הביאו לכד שהמוני העם פנו אליו לבקש עצה בצר להם, ובייחוד 
בענייני רפואה. ביניהם, וגם בין גדולי־התורה האחרים, נודע ק׳ 
כבעל מופת, בסגנון של אדמו״ר חסידי, ואגדות רבות נקשרו בשמו. 

ק. כהנא. דאי״ש וחזונו, השב״ריו פאר הדיר, א׳—ה׳, תשכ״ז־ 1973 < 

. 169, 1964 —זוז,־.׳.״׳.י/ 5 ״ג! / 0 ״■׳זו.,(. 0,1 ) נןנ 1 ג 1 ן.״ 1 
0 . פר. 

לןרל" 2 ( 0 ~^! 0 ט ( 1 זג 0 } , עד 1953 קמניז 01401-3 

112 ״)), עיר בדרום גרמניה המזרחית, בחבל סכסוניה, 
למרגלות הרי ארצגבירגה. 299,411 תוש׳ (מפקד 1971 ). ק' היא 


מרכז מינהלי של מחוז ק , — מחוז תעשייתי! מהחשובים בגרמניה 
המזרחית, המייצר כ 50% מכלל ייצור הטכסטיל במדינה. ק■ שוכנת 
בשולי אגן פחם חום החשוב ביותר בגרמניה המזרחית. יש בה מפעלי 
תעשיה לייצור מכונות (מכונות טכסטיל), מכוניות, אופניים, מכשירי 
חשמל ומכשירים מדויקים. בק׳ מכוני מחקר ומוסדות השכלה גבוהה 
הקשורים בענפי הסכססיל והמכונות. 

העיד נוסדה במאה ה 12 , על נתיב סחר מגרמניה לבוהמיה. 
במאה ה 14 היתה מרכז לתעשיית אריגי פשתן. במאה ה 17 
החלד, לייצר ברי כותנה. בסאה ה 19 התפתחה בה תעשיית 
מכונות. 

שרידי העבר ההיסטורי כוללים כנסיה (המאות ה 14 —ה 15 ). 
טירה (המאה ה 12 ), כנסיה גותית (המאה ה 16 ), בניין עיריה בסגנון 
הרנסאנס (המאה ה 16 ) ומגדל (המאה ה 13 ). 

.קדלסבד, ע־ע.קו־לובי ורי. 

לןרלסרוהו! (:.!("■!!)־!!!ס!), עיר במדינת בדן־וירסמברג (ע״ע), 
גרמניה המערבית! 261,000 תוש׳ ( 1972 ). ק׳ שוכנת בסמוך 
לגדה המזרחית של הנהר דיגום, לרגלי הרי "היער השחור". מבנה 
העיר — בדגם קונצנטרי — אפייני לסגנון הברוק (ע״ע. עס׳ 561 ): 
הארמון במרכז. וממנו יוצאים כקרניים 32 רחובות. רק החלק הדרומי 
נבנה! היתד נשאר שטח ירוק (ספת העיר, ר׳ כרך כ״ז. עס׳ 229 ). 
רחוב אחד יוצא-דופן — החוצה את הדגם העירוני באלכסון — הוא 
הדרך הבין־עירונית שקדמה להקמת העיר, והוא משמש היום הציר 
המסחרי העיקרי בקי. הבתים בקי נבנו בסגנון נאו-קלאסי, ובהם 
בנייני־פאר רבים. הרחובות הרדיאליים חוברו בשני כבישי־טבעת, 
פנימי וחיצוני. 

ב 1901 נבנה נמל על הנהר רינוס (שטעוני — 7 מיליון סון 
בשנה). וסביבו הוקמו מספנות. מפעלים לייצור מוצרי אלקטרו¬ 
ניקה, אופניים ואופנועים. לאחרונה נוספו בתי־זיקוק לנפם וכורים 
אטומיים. בק׳ אוניברסיטה (נוסי 1825 ! 10,300 תלמידים ב 1975/6 ) 
ומכונים גבוהים לטכניקה ולאמנות. 

היסטוריה. ק׳ נוסדה ב 1715 ע״י רוזן־הספר 
קרל־וילהלם מבדן־דורלד ( 011 (! 1 זט 19 -ת:> 1 >ב! 1 ), כארמון לעונת הציד. 
ב 1724 היתה למושב שליטי המדינה. העיר תוכננה ופותחה בקפידה, 
במתאר גאומטרי מחושב, בימי קרל־פרידייד ( 1752 — 1782 ). חשי¬ 
בותה כבירה עלתה לאחר הקמת הדוכסות־רבחי בדן (ע״ע) בחסות 
נפוליון. מבניה המפורסמים נבנו לאחר קונגרס וינה ( 1815 ), ובמח¬ 
צית השניה של המאה ה 19 היתד, העיר למרכז־אמנות. עד 1918 
היתה מושב הדוכסים־הגדולים של באדן, ביניהם פרידריך 1 , אוהד 
הרצל והציונות. בסלה״ע 11 ניזוקה קי קשות, אך שוקמה וגדלה 
והיתה לצומת תעשייתי חשוב, צומת להעברת דלק ולזיקוקו, ומן 
הנמלים הפנימיים החשובים של המדינה. עד 1952 , עת הוקמה מדינת 
באדן־וירטמברג ובירתה נקבעה בשטוטגרט (ע״ע), נשארה ק׳ 
בירת מדינת באדן, כיום פועלים בק׳ שני מוסדות משפטיים חשובים 
של גרמניה הפדרלית: ביהמ״ש לענייני חוקה וביהמ״ש הפדרלי 
העליון. 

9 משפחות יהודיות התיישבו בק׳ סמוך להיווסדה. בשנים 
1720 — 1749 היה ר' נתן אורי בהן רב בק׳. ב 1726 נוסדה שם חברה־ 
קדישא. ב 1752 נאסר על יהודי קי לעזוב את העיד בימי א׳ ובימי־חג 
נוצריים ולצאת את בתיהם בעת התפילות בכנסיה. ב 1733 ישבו בק׳ 
50 משפחות, ב 1770 - 80 משפחות, וב 1802 נמנו בד, 500 יהודים. 
בשנים 1750 — 1769 כיהן רי נתנאל ויל (ע״ע) ברבנות המקום, 
ואחריו — בנו, ידידיה ( 1770 — 1815 ) . בקי ישבה המועצה המרכזית 
ליהודי בדן (ע״ע, עמי 641/2 ). ב 1809 נתמנה לרב בקי ר׳ אשר לב, 
מחברי הסנהדרין בפרים. 




235 


קריפחה■ — קר:ו ח 


236 


בשנים 1755 — 1899 נדפסו בק׳ — בבית־דפום של נכרים — כ 60 
ספרים עבריים. בתחילה נדפסו שם ספרי הלכה, ביניהם ספריהם של 
חכפים לפשפהת ויל, ובעשרות השנים האחרונות נדפסה שם בעיקר 
ספרות עפפית וסידורי תפילה. ב 1819 סבלו יהודי ק , הרבה פפרעות 
הפ־הפ (ע״ע). ב 1862 ישבו בק׳ 2,200 יהודים ( 3,6% ). ב 1875 נפתח 
בק׳ ביכ״ג רפורפי. ב 1878 פרשו האורתודוכסים פהקהילה ובנו 
ביכ״נ לעצמם ( 1881 ), ב 1939 היה פספר יהודי ק' 1,368 ( 2% ). 
בתהכ״נ בקי נהרסו ב״ליל־הבדולח״. כ 900 פיהודי ק׳ מצאו את פוחם 
באושוויץ, לשם נשלחו אחר תקופת מעצר בפחנה-ריכת בגיר 
( 0111:5 ) שבדרום־צרפת. ב 1945 הוקפה קהילה הדשה. ב 1969 נבנה 
בקי ביכ״נ, וב 1970 היו שם כ 250 יהודים. 

' 1-06 . £61 ־ 61 ו 81£ .£ 
-זעת 1$ )תט! £ .'■ 1 ; 1898 ,.>! 111 ■ 161 ך 1 < 11 ) 3£110 ה £110 < 01 . #611 ! ./י 1 ,ח $161 ת 6 ז*ו 
. 1968 , 803611 111 161113611 ( £1 ,' 1 0. 13(1116)•, 1)16 $£1x116X1 ־ ■ 561161 

י. קר. - מ. צי. ־ ט. א. 

קךלפלט, אריק אכסל — 1£ ־> 1£01 ־ 21 .£ 116 4^x61 ־ £1 — ( 1864 — 
1931 ), השורר שוודי. ק׳ נולד באחוזה בפחוו דלרנה, לפר 
באוניברסיטת אופסלה ושיפש פורה וספרן. ב 1904 נבחר לחבר 
האקדפיה השוודית, וב 1912 - לפזכירה. ב 1931 , אחרי פותו, 
הוענק לו פרס-נובל לספרות. — כבר בקובץ־שיריו הראשון ( 1895 ) 
ניכרות השפעות פובהקות של הרוטנטיקה. זס״׳ו *"!ס!!!•!? (.שירי 
פרידוליף), 1898 . ו 1 )ז 15183 \ 1 11301105 ? ("גן־השעשועים של פרי־ 
דוליד), 1901 , שרים על טסורת־החיים של איכרי טחוז ילדותו. 
ניפה אישית יותר, של כובד וקדרות פאתטית בסגנון הנוטה לארכאי, 
טציינת שירים פאוחרים יותר, כ 001003 ? 005 3 ־ 101 ? ("פלורה 
ופומונה״), 1906 , וב 1002 ( 80 1 ( 01 1013 ? (״פלורה ובלונה״). 1918 . 
קבצים אלה כוללים שירי טבע, אהבה והגות. השיר החזיוני על 
טחזור־השנה, (עזסזסז״ך) ("עוגב־תורף"), הכלול בקובץ 110111 ) 105 ? 
(״תבואת־סתיו״), 1927 , נחשב לשיא יצירתו. ק׳ השתטש בפוטיווים 
עפטיים־ציוריים וגם בטוטיווים פן התנ״ו ופן הברית החדשה. יחסו 
לטבע, ובעיקר לטבע פחוז ילדותו, הוא הקו הבולט בשירתו, 

.' £111616 . 1 .? 1 ; 1961 , 161021116 13 11 * 4 !31.<101} 0/ 5x631 < ,ת 513£50 ט 0 .\נ 

. 1966 011310 066 1 ) 11111 <) $11 ,סצולו 

ק|ךנןה ( 31111311 ) 1 ,בחזז 3 ) 1 מסאנסקרט 11 ) 1 - "פעשה" (אולי 
פתחילה מעשה-פולחן)), בפחשבת ההודית — חוקיות 
קוספית־פוסרית לפיה כל פעשה גורר אחריו תוצאות לעושהו, הן 
בחייו הן בלידותיו העתידות. האפונה בק־ קשורה אפוא קשר הדוק 
באמונה בגלגול-נשפות, שכן גלגולו הבא של נשפת־אדם (בעולם 
האלים, או בחיה, או כאדם בקסטה כלשהי ובנסיבות טובות או 
גרועות) תלוי בטיב הק׳ הטובה או הרעה שצבר. מושג ק' התפתה 
בתקופת האופנישאדות (ע״ע הדו, עטי 471 ), אם כי ההינדואיזם 
האורתודוכסי גורם שהוא כבר נרפו בכתבי הודות (שם, עם׳ 470 ), 
ומאז היה פנכסי צאן ברזל של כל השיטות הדתיות ההודיות: 
הינדואיזם, ג׳יניזם (ע״ע), בודהיזם (ע״ע). קיימים הבדלים בפרט* 
תפיסת המושג ק־ במסורות ובשיטות השונות. כך, לפשל, בג׳איניזם 
נתפס הק , כחומר דק. אולם כל השיטות מסכימות שכל מעשה מוליד 
ק׳ שכובלת את עושהו לגלגל ההוויה והלידות ( 521115213 ), לכן 
נודעת למושג משמעות מטאפיסית-פילוסוסית, מוסרית ודתית. יכול 
אדם להשתחרר סגלגל התודה והלידות. וע״י שיפור הק׳ להגיע — 
אתרי גלגולים רבים — לשחרור הגדול ( 53 ־ 0101 בהינדואיזם: נידונה 
[ע״ע] בבודהיזם). ה״בהגודגיטא״ (ע״ע הדו, עט׳ 473 ) מורה דדך 
לשחרור לא בהימנעות מכל מעשה, אלא בעשיה נכונה תוך ויתור 
על כל "פימת המעשה": עי״ב מתנתק קשר המעשה הקושר את 
עושהו לעולם, דהיינו, לק , . האמונה בק־ נותנת גם הסבר להבדלים 
במעמד חברתי (קסטות) ולרעות ולטובות הפוקדות את האדם. 


קו־מונה (ס״סתב״כ)). עיר בצפון איטליה. בירת מחוז לומברדיה 
(ע״ע): 84.000 תוש' ( 1971 ). שוכנת במרכז עסק הפו. 

לחוף הגדה הצפונית של הנהר. מושב של בישוף מן הפאת ה 9 , 
עשירה בשרידים מיה״ב. במרכזה כיכר הקתדרלה, שנבנתה בסגנון 
רומי ב 1190 , ליד הקתדרלה מגדל פעמונים (הוקם ב 1250 ) — הוא 

הגבוה בכל המגדלים 
מסוג זה באיטליה 
( 111 מ׳). בניין ה־ 

עיריה נבנה בשנים 
1206/45 . גם בתקופת 
הרנסאנס הוקפו בנ¬ 
יינים רבים, בעיקר 
כנסיות, ק׳ נודעה כ¬ 
מרכז לאמנות והיתה 
בה אסכולה מפור¬ 
סמת של ציירים. ב¬ 
מאות ה 16 —ה 18 הצ¬ 
טיינה בבניית כינר 
רות (אמאטי). מוזי¬ 
און לכלי נגינה נמצא 
ב״ארמון האמנות". 

כלכלת העיר נשענת 
על עיבוד התוצרת 
החקלאית של סבי¬ 
בתה ומנצלת שדות 
גז טבעי קרובים. 

ק׳ נוסדה ב 218 לפסה״ג כמאחז רומי פול השבטים הגאלים 
בצפון־אישליה. לפני־כן נתקיים באתרה יישוב של שבט הקנומנים 
( 05 ת 3 גזז 0 ״:>€). נהרסה בשנת 70 , במלחמה בין ויטליוס לאספסינוס 
(ע■ ערכיהם). וב 605 נהרסה שוב בידי הלנגוברדים (ע״ע). היתד, 
בעלת־בריתו של פרידריך 1 ,ברבדוסה" (ע״ע) במאבקו נגד מילנו. 
במאה ה 12 התעצמה מאד מבחינה מדינית, כלכלתה פרחה, ותחום 
שלטונה הקיף חלקים ניכרים של צפון־איטליה. ברם, ב 1344 נכבשה 
ע"׳ מילנו, ומאו נקשר גורלה בגורל עיר זו, ובלומברריה בכללה. 

לראשונה נזכרים יהודים בק׳ בפקודת־גירוש מקומית ם 1225 . 

ב 1278 שוב היו בה יהודים, והם פעלו, בעיקר, כבנקאים ובמלווים־ 
בריבית. תעודה מ 1387 שבה ומאשרת את וכוחם לגור בק׳. באמצע 
המאה ת 15 היתה קהילת ק׳ הגדולה בלומברדיה, ובריבוים היו 
היהודים לצנינים בעיני שכניהם, שביקשו כמה פעמים - לשווא — 
את גירושם מהעיר. ב 1540 נאלץ האפיפיור פאולום 111 להתערב 
אישית, בדי לעצור בעד ההסתה האנטישמית הארסית בדרשותיהם 
של הנזירים בק׳. באמצע המאה ה 16 היתד, ק' מרבז גדול לתרבות 
ישראל באיטליה. נתפרסמה הישיבה בראשותו של הרב יוסף 
אוטולנגי (ע״ע), שעשה להקמת דפוס עברי בקי. רפוס וה. שהיה 
שייך למדפיס הנוצרי וינצ׳נצו קונטי, טעל בין השנים 1556 — 1567 . 
ו 40 ספרים עבריים נדפסו בו: נתפרסם ביותר ספר הזוהר שנדפס 
בשנים 1559 — 1560 , והיה מספרי הקבלה הראשונים שיצאו ממכבש 
הדפום. הגזירה על שריפת התלמוד, שגזר האפיפיור יוליום 111 
ב 1553 , לא הוצאה בתהילה אל הפועל בק', בשל השפעת יהודית 
אצל השלטון, ומאמצי האינקוויזיציה להגשימה עלו בתוהו עד שנת 
1559 . בשנה זו התקיים ויכוח בק׳ בין הרב אוטולנגי לבין יהודי 
מופר, בעקבותיו העלתה שם האינקוויזיציה 10,000 ספרים עבריים 
על המוקד, אז הוטל על יהודי ק׳ איסור להלוות בריבית, והם חויבו 
בענידת אות הקלון. ב 1588 היו בק׳ 450 יהודים. ב 1592 ציווה 
פליפה 11 , פלך ספרד, על גירוש יהודי נסיכות מילנו, והצו הופעל 
למעשה ב 1597 . ב 1614 לא היו עוד יהודים ב< !'• י. קר. י אט. ס. 



קרם־״נוז. התתדר?־ והסנד? 





237 


קדמונה לואינ׳י — קדמי, יופןז ידידיה 


238 


קדמונה, לואיג׳י — !;״-!!-!!■!ס 1.111151 — ( 1830 , פוויה — 
1903 , רומא), מתמטיקאי איטלקי. לסד באוניברסיטת פוויה, 

וב 1860 נתמנה מרצה לגאומטריה באוניברסיטת בולוניה. ב 1866 
עבר לביה״ס הפוליטכני של מילנו. ב 1873 נתמנה מנהלו הראשון 
של ביה״ם הפוליטכני להנדסה ברומא. ב 1877 נתמנה מרצה 
באוניברסיטת רומא, וב 1878 נהיה חבר מכותב בחברה המלכותית 
של לונדון. ק׳ היה פעיל גם בזירה הפוליטית. וב 1879 נבחר לסנאט 
האיטלקי. ב 1895 נתמנה שר־ההינוך, ועשה רבות לשיפור תכניות 
הלימודים במתמטיקה בכתה״ס. בעבודתו המדעית חקר ק , , בעיקר, 
בגאומטריה אלגברית (ע״ע). ספרו הראשון 1113 ! 1 ) 3 ! 62:10111 ( 1111101 
ס!!!;!,] סס):!,׳ 16 ) 66 £6010611163 100113 ( 1862 ), עוסק בטרנספור־ 
מציות (ע״ע העתקה) של עקומות (ע״ע עקם) מישוריות במרחב. ספרו 

13116 ק £1116 (£ 0116 ( 1 16 ( 36017161116 011113310111 ) 11365 511116 ( 1863 ). 

עוסק בטרנספורמציוח גאומטריות של צורות מישוריות. ב 1872 
פרסם ספר בגאומטריה פרויקטיוית (ע״ע) ועל שמו נקראות טרנס¬ 
פורמציות בי־רציונליוח שחקר■ עיקר פרסומו של ק , בא לו 
ממחקריו בססטיקה גרפית (ע״ע מכניקה), שטח העוסק בפתרון 
בעיות בסטטיקה בעזרת שיטות גרפיות: ספריו: -ק 1601 £181116 : 12 

8131163 5131103 116113 16 ( 106 ( 1872 ) ו 110 ) 3 ־!!! 6316010 1 ( 1 £1611161111 

( 1874 ), מהווים אבן־יפוד בנושא. 

_קרמךן,ניקולימיכאילוביץ ׳— 1 > 11 ,י 01 \ £11.1:111 .£ !)בווסאמ}! 

!! 1 ! 3133 נן 3 > 1 — ( 1766 , סימבירסק — 1826 , פטרבורג), 

סופר והיסטוריון רוסי. ק/ בנו של בעל-אחוזה, התחנד בביים 
פרסי מעולה במוסקווה. הוא הצטרף לשורות "הבונים הוופשים" 
בעיר זו והתחיל בכתיבה ספרותית, שעמדה בסימן השפעתו של זרם 
הסנטימנטליזם הגרמני, הצרפתי, ובעיקר האנגלי. ב 1789/90 ערך 
מסע בגרמניה, שוויץ, צרפת ואנגליה, ובשובו העלה את רשמיו 
בספרו אאחטמססשספשפירץת 3010 ססץנן 111101,1.13 ("מכתבי נוסע 
רוסי"), שהופיע בהמשכים ב״ז׳זרנאל המוסקוואי", כה״ע הספרותי 
הראשון ברוסיה, שק׳ עצמו יסד ב 1791 . ב״ע זה סימן את תחילתה 
של תקופה חדשה בספרות הרוסית, שכן על דפיו חולל ק׳ את 
הרפורמה החשובה שלו בלשון הספרות: בו פרסם נובלות, בסגנון 
סנטימנטלי, שזכו להצלחה רבה ( . 13 :ז 1 \, ["ליזה האומ¬ 

ללה"], 1792 ). למן 1804 עסק במחקר היסטורי, לאחר שאלכסנדר 1 
מינהו להיסטוריון־החצר. מאז ועד מותו עבד על יצירתו המונומנטלית, 
010 ) 00011001 ? 63 ר 0 ק 13 ,ץ 00 ? גמקסעס!! (,היסטוריה של 
המדינה הרוסית״), 12 כר', 1816 — 1829 . 

ק׳ היה ראש זרם הסנסימנטליזם בספרות הרוסית, מראשי 
המעצבים של לשון־הספרות החדשה והיסטוריון רב־השפעה. כהים־ 
טוריון ייצג גישה שמרנית מובהקת, בנטייתו להדגיש את תפקידם 
הבלבדי של השליטים במהלך ההיסטוריה ולהתעלם מתפקידו של 
העם על שכבותיו השונות. לעומת־זאת היה חדשן מהפכני בתחום 
הלשון והסגנון הספרותי: הוא שחרר את הלשון הרוסית מכבלי 
הצורות הישנות, שהיו טבועות עדיין בחותם הלשון הסלווית־ 
הכנסייתית, והתאימה לרוח השפה הצרפתית ולדרישות הביטוי 
החדשות. ק׳ אף ביטל את החלוקה הקלאסיציסטית ל 3 רמות סגנון, 
והנהיג במקומה סגנון אחיד, "בינוני", המותאם ללשון־הדיבור של 
בני-האצולה. רפורמה לשונית זו השפיעה השפעה מכרעת על כל 
היוצרים של "תור־הזהב". כטנטימנטליסט שבר את מסורת "שירת 
העלילה והגבורה" הקלאסיציסטית, והכניס למסורת הספרותית 
ערכים חדשים: העברת הדגש מן האירועים החיצוניים אל עולמו 
הפנימי של האדם, ועיצוב מעודן של הרגשות האנושיים. 

.י!. 8 ; 1949 , 4 סץזי. 8 ק 6 מנמ 00x451 ׳ סס״^סת 

11 ־.,£ ./^ , 085 ־ 0 . 0 ; 1968 21$£/1£ )<{ 70 > £1 . 4 ^! . 1 ^ 1 

. 1971 , 0£7 ז €0 [ 73.7 * 11 ^ 1 11 מ /ס [ $11141 
נ. פ. 


קרמטים (< 1 ״!ג. יחיד — ע■^), תנועה דתית ומדינית־ 
חברתית, שמילאה תפקיד חשוב בקורות האסלאם וב¬ 
היסטוריה המדינית של הסזרח־הקרוב בסוף המאה ה 9 ובמאה 
ה 10 . היתה זו בת שיעית (ע״ע שיעה), שראתה באסמאעיל בן 
ג-עפר א(ל)-צאדק (דור שביעי לח׳ליף עלי) ובצאצאיו את היורשים 
החוקיים של סהסד. ואולם, בניגוד לשאר ה״אסמאעיליה" (ע״ע) 
גברה בה מגמה שכלתנית, שערסלה במידה מרובה את מושג האלו¬ 
הות, את הרעיון של בריאת העולם ואת האמונה באמאם (ע״ע), 
בעיקר ע״י שלילת התארים האלוהיים, פירוש אלגורי של הקראן 
והאמונה בתורת האמנציות (ע״ע אצילות). 

הכת, שנראתה למוסלמים האורתודוכסים כמינות מסוכנת, עוררה 
בשעתה פולמוס חריף, ואף ביו החוקרים המודרניים נחלקו הדעות 
על מהותה. לדעת פסיניוו התפתחה תורת הק׳ בנופה בסוף המאה 
ה 8 , והסופר הקרסטי הראשון היה אבו־ל־ח׳טאב מחמד אל-אפדי 
(מת 763 בערך), ואילו מימיו אל־קדאח (מת 796 בערך) הוא־הוא 
שנתן לתורתם את צורתה הסופית. גם היחסים בין הק׳ ונין הפאטפים 
(ע״ע) שנויים במחלוקת. דה ח׳ויה נמנה עם הטוענים שהק' לא היו 
זמן רב אלא ענף של אותה תנועה שהעלתה את הפאסמים — בניגוד 
לדעת מדלונג. בשלבים מטוימם של תולדות התנועה בלט אפיה 
המהפכני! בשל הדגשתה את החזרת עטרת האסלאם לןשנה ודרישתה 
להשלטת צדק חברתי. 

המנהיגים הראשונים של התנועה בעראק היו חסדאן קרמט 
(שעל שמו נקראה) וגיסו עבדאן. הם ארגנו קומונות כפריות שהיו 
מבוססות על שיתוף רכוש, בסוף המאה ה 9 מרדו הק'. ללא הצלחה. 
בשלטון הח׳ליפי, בתמיכת מרבית האיכרים ורבים מהפועלים בערים. 
באותו הזמן זכתה התעמולה הקרמטית להצלחה ניכרת גם בארצות 
אחרות, כגון תימן ופרם. ב 903 עוררו הק׳ מרד בדווים: אלה ניצחו 
את צבאות הח׳ליף וצרו על דמשק. בהנהגת אל-חסין, שהכריז על 
עצמו כעל "המושיע" (מהדי) שיבוא באחרית־היפים, השתלטו 
המורדים על רבות פערי טוריה. עד שנוצחו בקרב גדול ליד העיר 
תמת. ב 1906 בזזו הק׳, בהנהגת אבו ע׳אנם נצר, אח טבריה. 

בינתיים הצליחו הק׳ לכונן מרינה קרמסית בכתריו, בראשות 
הפרסי אבו מעיר אל ג׳נאבי, ובניו־יורשיו משלו בה דורות אחדים. 
צבאותיהם פלשו פעמים מפפר לעראק, כבשו את בצרה ואיימו על 
עצם שלטון הח׳ליפים. ב 930 הרחיקו את האבן השחורה ממכה, 
כלר, חיללו את קודש-ד,קדשים של דת מחמר (ע״ע ערב, עמ׳ 141 ). 

המדינה הקרמטית בבחרין התקיימה בצורה מוקטנת ומאובנת 
עור דורות רבים, ואילו תורת ד,ק׳ ממשיבה להתקיים בגלגולים 
שונים עד היום (ע״ע דרוזים! חשישיים). 

5$£ ? 11 ( £$4 , 000 ^ 1 * 1071017£ $117 1*1 €7,, 1 886 2 ; 1,. >1x5 \ ,€<שס 0 16 ) - 1 

1 ז 1€ ת 56 ל>־ 1 ? ■:־!! [סוס ז 8 1001:11 ז 0 £<> סותנ 011 /ג .\נ :מ 1 > £< 7 וו 4£ 

- 07 ( 701714 ^ 841 . 14 £71 ^ 7711 *) 841 ר , £1116£ [> 12 ל . ,' 1922 ,( 6 םמי 0 ז£ . 0 .£ 10 

. 1959 ,( 88 — 34 ,^ 500£1 ,נ׳מ 1513 ־ 61 (£) 71 * 77101 

א. אש. 

,קרמי, יוסף ידידיו״ו, רב ופייטן איטלקי(המחצית הראשונה של 
המאה ה 17 ). אביו, בנימין יקותיאל, היה מורשה מטעם 
היהודים מגורשי דוכסות מילנו ( 1597 ) לטפל בדרישותיהם הכס¬ 
פיות מהשלטונות. מ 1612 פעל כמורד, במודנה, ומ 1623 שימש חזן 
בביהכ״נ הפרסי של משפחת אוסיליו ( 0051810 ), וע״ם בקשתם 
חיבר אוסף תפילות, קינות ופיוטים, בעברית ובארמית, לאמרם 
באשמורת־חבוקר, בליווי פירוש, "כנף רננים" (ויניציאה, שפ״ז). 
ההתר להדפסת הספר עורר פולמוס הריף, שכן ר׳ אהרן כרכיה 
(ע״ע) ממותה — שערך סידור קבלי משלו לאשמורת־הבוקר — 
התקיפו קשות, על רקע העימות בין קבלות האר״י ור׳ משה קור־ 
דוברו, וביה״ד של מורנה נדרש להכריע בזה. לצד הסברים "על 
דרך הפשט" כולל פירושו של ק׳ באורים על דרך הקבלה. 

י. דאווידזאן, אוצר השירה והפיוס, ד׳(ספתח בערהו), תרצ״ג! י. תשבי, 

העימות נין קהלת האר״י לקבלת הרמ״ק (ציון, ל״ס), תשל״ד. 



239 


קדמיים, המרים — קרמיקה 


240 


קדמיים, חמךים, חפרים מחיקים לא-אורגניים ולא־פתכתיים, 
הבנויים בד״ב פתרכובוח של מתכות עם אלמתכות. פשוטות 
או פורכבות־יותד, כגון תחמוצות. קרנידים, ניטרידים. סילצידים, 
אלופינידים, סולפידים או פלואורידים. חפרים אלה מצויים בצורות 
שונות: גבישיים, זכוכיתיים, קומבינציות רב־פזיות־גבישיות עם 
פזה זכוכיתית או גביש יחיד. תכונות החה״ק תלויות לא־רק בהרכב 
הכימי הכולל, אלא במידה. רבה במיקרו־המבנה, בהרכב הפדות 
ובצורת החלוקה ביניהן. הנובעים מאופי תהליך ייצורם. להה״ק 
שימוש רב בשטחים שונים של הטכנולוגיה והאמנות. וזאת בזכות 
מספר תכונות: וזזקם המכני הרב למרות פריכותם! עמידות בתהום 
טמפרטורות רחב, בפני התקפת חמצן, מים, חומצות, בסיסים 
ומלחים בריכוזים שונים, וכן ממסים אורגניים; עמידות טובה בפני 
שחיקה. אפשרות הכנתם במגוון רחב של צבעים, סכסטורות 
וצורות, בעת האחרונה נפשה שימוש רב בתכונות חשמליות, 
מגנטיות ואזפטיות של ח״ק שונים. 

קבוצות המוצרים הקומיים כוללות: צפנט (ע״ע) 1 מוצרי זכוכית 
(ע״ע) 1 ציפויים ז ג ו ג י י ם — להגנה מפני קורוזיה ולקישוט: 
אפאיל (ע״ע אמל) על מתכות וגלזורות על גופים קדמיים: גופים 
קומיים על בסים חרסיות: כלי־בית, קרמיקה סניטרית, אריחי-קיר 
ורצפה. לבני־קיר שרופות, צינורות־חרס לביוב. כלים וצנרת 
לתעשיה הכימית. חפרים חסיני-אש: לבנים אלומינוסילי־ 
קטיות, לבנים חומציות, לבנים בסיסיות, לבנים מיוחדות, לבני 
בידוד. בין המוצרים הסכניים: מבדרים חשמליים לפתח 
רגיל וגבוה ולתדר גבוה (ע״ע חשמליים, מוליכים ומבדרים). מצתים 
למנועי שריפה פנימית! קבלים (ע״ע). חפרים פ־אזו־אלקטריים 
(ע״ע פיאזי־אלקטריות); תפרים מגנטיים (פריטים); אלמנטים לדלק 
גרעיני (תחמוצת אורניום ופלרטלניום). פודרסורים (תחמוצות בריל־ 
יום, גרפים). חלקים מכניים שוחקים וגלגלי־השחזה לכלי- 
עיבוד (על בסים סיליקון קרביד, אלומינה)! חלקי משאבות 
וציפויים בבוכנות מנועים (אלומינה). גופי טחינה (פורצלן, 
אלומינה). 

ייצור גופים קומיים. בייצור גופים מזכוכית מייצרים 
תחילה את הזכוכית פהפרי-הגלם, בצורת נוזל צמיג, וממנו 
מעצבים את הגופים בעוד הזכוכית חפר, וצמיגה. לעומת־זאת 
בגופים הקומיים האחרים בד״ב מעצבים תחילה את צורת 
הגוף מתערובת חמרי־הגלם. ורק אח״כ מייצבי ם אותו ע״י 
סיפול בסמפרסורה גבוהה. בקבוצת מוצרים הנקראת זכוכית 
קדמית, שהתפתחה ב 20 השנים האחרונות, מעצבים את הגון• 
בטכנולוגיה של זכוכית, ואח׳־כ. ע״י סיפול תרמי מתאים, מגבשים 
את החומר בגוף בצורה מבוקרת לקבלת גון■ המכיל לפחות 50% 
חומר גבישי. 

את חמ ר י ־ ה ג ל ם הקומיים ניתן למיין לפי תפקידיהם 
לאגךגטים, חסרים החורפים לפלסטיות. מקשרים, חמרי אימום (אגז 0 ) 
והמרים משנים (מבחינה כימית. תרמית. פיסית וחשסלית, וכן 
מבחינת צבע). בחירת הסרי־הגלם נעשית במגפה לאפשר את 
עיצוב המוצר ע״י קבלת תכונות־זרימה מתאימות, וייצוב! בשריפה 
תוך קבלת התכונות הנדרשות. חמרי־הגלם המסרתיים היו : חול 
(אגרגט), חרסית (התורמת לפלסטיות הפוצר), פצלת השדה, 
נפלין, סיאניט, אבן קורנולל, אפר עצמות ואבקות זכוכית (חמרי 
אימום). עם־הזמן פותחו שיטות לשיפור חמרי־הגלם ולהפרתם 
בחסדים אחדים, טבעיים וסינחטיים, בהתאם לדרישות. 

תהליכי העיצוב כוללים: עיצוב פלסטי, יציקת תרחיף, 
כבישה ויציקת התך. 

עיצוב פלסטי הוא מכניקה עתיקה ששימשה בקדרות 
לעיצוב ביד, או בגלגל־קדרים, או בלחיצה כנגד תבנית סיבובית 
מגבס. את התערובת, כשהיא במצב פלסטי. דוחקים באכסטרוזיה 


דרך פיה מתאימה, לקבלת צורת הגוף. שיטה זו משמשת בייצור 
לבני־בניין שרופות וצינורות־חרם. 

יציקת תרחיף. בתהליך זה מכינים תרחיף נוזלי של 
המוצקים הדקים (בד״כ במים). ע״י בקרת דרגת החומציות ( 13 <ז) 
וה״ספת דפלוקולנטים ניתן לקבל תרחיפים יציבים בעלי דרגת 
נזילות גבוהד,־ביותר, אפילו כאשר שיעור המוצקים מגיע לכרי 
75% . תכולת-מים נמוכה מקטינה אח שיפור ההתכווצות בזמן הייבוש 
ומפחיתה את סכנת ההתעקפות והסריקה בהמשך התהליך. את 
התדחיף יוצקים לתוך תבנית גבס, שבה נספג בהדרגה חלק סן 
המים ונוצר קרום של חומר קשה. מרחיקים את עודף החרחיף 
ומפרקים את תבנית הגבס כשהקרום חזק דין. 

כבישה. בתהליך הכבישה דוחסים אבקה בתבנית מתאימה, 

עד שמתקבל גוף יציב דיו לסילוק התבנית ולטיפול הנדרש 
בעקבותיו. הכבישה דורשת תבניות קשות וחלקות כדי לקבל אחידות 
בדחיסה, לסלק את האוויר ולהקל על ההוצאה מן התבנית. לקבלת 
גופים צפופים מאד משתמשים גם בכבישה תוך חימום ("כבישה 
תמה"). גופים צפופים המתקבלים בכבישה מתכווצים בעת השריפה 
פחות מבתהליכים שנזכה לעיל. 

יציקת התכה, בתהליך זה מחממים את התערובת עד 
להתכה, ויוצקים לתבניות — בדומה ליציקת מתכות. לשיטה זו 
פחות שימושים בשל הצורך בטמפרטורות גבוהות. היא מקובלת 
בעיקר לצורך יציקת גושים גדולים. למשל. כאלה המשמשים 
בבניית תנורים להתכת זכוכית. 

שריפה. הגופים המעוצבים באחת השיטות הנ״ל עוברים 
תהליך ייבוש זהיר, למניעת סדיקה ושבירה, ואה״כ טיפול בטמ¬ 
פרטורה גבוהה, המכונה שריפה. בזמן השריפה מתרחשים תהליכים 
כימיים ופיסיים — שחרור גזים, חמצון. שינויים בדרגת חמצון, 
שינויי פזות, היתוך והתכווצות ושינויים כימיים ופיסיים אחרים. 
בטכנולוגיה הקרמית המגמה היא לפשם את התהליכים הכרוכים 
בתהליך זה ע״י שריפת החפרים לפני עיצוב הגוף, ולהקטין את 
ההתכווצות בשריפה ככל־האפשר ע״י ניצול נכון של אריזת 
החלקיקים בעת עיצוב הגוף. 

/ 4 ) #0 ,!!ג־זזס^ .£ ; 1963 ,.£ 141111111 ^ 171 ,ז £0 ח 51 . 5 -צ-'?£א 1 ו $1 .'־ 1 

; 1967 ,.?) 1711 6611 ^ ס) 11161100 ) 1■, 8. £. 1 71/1x1 ־ 196 , 1011 י 1 ־ 1 . 0 .£ 

. 0 ; 1970 ,, 0 ¥101 ,חסזזס׳א . 1 ? ; 1970 ,) 10 ** 1 ל> 5 . 7 ) 1.0 1 * 10 ־ 1 

. 1976 10 ה 0 ו/ 0 )ו?> 0 * 1 ה 1 ,ץזש^מ 1 ר 1 

ס. א,־ש. 

ל*^ י (א^/ 11€$ מ 3 ־ €€1 ! מי״ר׳ =״ כלי־ 

חרם), קדרות, ייצור חפצים לשימוש האדם, מחוטר — 

שעיקרו אדמה חרסיחית (ע״ע חרסית) — שעוצב בידי הקדר 
והוקשה בקליד,. 

הקדמה. עמי 240 , ר.קי היוונית, עס' 244 ; חקי בא*י. ענל' 249 , 

הק׳ האסלאמית, עמי 253 , הק׳ באירופה, עסי 255 ; הק׳ במקרא 
■בספרות תז״ל. עם' 256 . 

הק׳ שימשה את האדם משחר ההיסטוריה ולמגוון הולך וגדל של 
שימושים: כלי אוכל, בישול ואגידה!פסלונים. לפולחן ולקי¬ 
שוט — לפן התקופות הפרהיסטוריות (וע״ע סרקוטה; טנגרה 
(ר׳ שם תמי, ור׳ תמונת צבע, כרד י״ב, אחרי עם׳ 535/6 ]; לוח ות¬ 
ה רס לשימור מידע ולכתיבה — החל בצורות גאופטריות (קזנוסים, 
כדורים. דיסקוסים), שנפוצו באנטוליה מהאלף ה 9 לפסהי־נ ושימשו 
כנראה ל״הנחלת חשבונות". דרך לוחות־חרס כתובים (בלחי קלויים 
וקלויים) ממסופוטמיה (ר׳ תמי: כרד זי. עמי 529/30 ; 552 ), עמק 
ההינדוס (באלף ה 3 ) וכרתים (ר׳ תם׳ של הדיסקוס פפיסטוס, כרך 
י״ב, עמי 930 ), ועד לגנזכי הממלכות מהאלף ה 2 . כגון אלה שבאבלה 
(תל מרדיו [ע״ע] שבסוריה), פארי, אוגרית (ע׳ ערכיהם) ותל 
אל־עמארנה (ע״ע עמארנה, [תל] אל. ושם תמי); כתיבה על שברי- 



נ 24 


קרשיקד! 


242 



תרם (ע״ע אוסטרקונים, ושם תמי); גלוסקמות (ע״עגלוסקמה) 
וארונות־קבורה (ע״ע קבורה! וו״ תמ׳ז כרך ו׳, עם׳ 246 ! כרך נ*!, 
עם' 897 )! צינורות־חרם להולכת מים ושפנים! אריחי־חרס 
לבניה ולעיטור. דוגמת האריחים המזוגגים, בעלי התבליטים, באשור 
(ר' תם׳: כרך ז׳, עט׳ 583/4 ! נרד כ״ד. עט׳ 813 ); ואפילו מגלי- 
חרס (תרבות אל־עוביד בשומר! האלף ה 4 ). — כאן יידונו בעיקר 
המכלולים הענקיים של כלי אוכל. בישול ואגידה, שבגלל תפוצתם 
הרבה ורבגוניות צורותיהם ועיטוריהם הם עיקרה של אומנות הק׳. 

התפתחות הק׳. ראשוני הקדרים ניצלו סוגי־אדמה שונים 
שבסביבתם כחומר־גלם להכנת הטין (במקרא: חוסר), אח החופר 
המנופה שטפו והשרו במים. לעיסת הבוץ הוסיפו גריסי-אבן או 
פתיתי־קש — בדי ללכד את החומר וכדי שאפשר יהיה לעצב בו 
צורה. החומר היה מוכן לעבודה אחרי דריכה ולישה, שסילקו את 
בועות האוויר והקנו לו גמישות וצמיגות! כך הפכה העיסה "חסר 
ביד היוצר" (ידמ׳ יה, ו). בתחילה ייבשו את הבלים בשמש. בהדרגה 
שבללו את החרס — בשחיטיבו לבחור את החרסיות ולעבדן היסב 
בטחינה עד־דק, וכשקלו את הבלים בטמפרטורות גבוהות־יותר, תחילה 
במדורות. ואח״כ בתנורים פשוטים. צעד חשוב קדימה עשה אמן־ק' 
מצרי — אולי לא במתכוון — כשקלה את החרם יחד עם חומר 
זכוכית' אוטם. 

עבודת היוצר הצטיינה בקלות היצירה ובחופש הניסוי, שהרי 
כל־עוד לא נצרף התומר, נקל להחזירו למצבו האמודפי ולעצבו 
מחדש. האיבות הניטרלית של החמד, שאינה מאלצת את הצורה — 
שבידי היוצר לעצבה לפרטיה — עולה יפה במשל הנביא "הייאסר 
חמר לייצרו מה תעשהו" (ישע־ מה, ט). טין גלמי המצוי בהשג־יד, 
תהליך הבנה פשוט בתכלית, קלות העיצוב, אמצעי פשוט להקשיח 
(ח 1 ם), וסגולת עמידות והשתפרות (באוויר, באדמה ובמים) — כל 
אלה הועידו לחוסר ולמוצריו מעמד מיוחד בחולדות התרבות החסדית 
של כל החברות, משחר ההיסטוריה. השתמרות ח ע י ט ו ר י ם — על 
דגמיהם וציוריהם — בעקבות הצריפה העניקה לחרס גם עדך דאשון־ 
במעלה לצדכי תיעוד. 

חרם נוצר בקליית אדמות חרסיתיות פלסטיות (בטמפרטורות של 
״ 50 —• 1,150 ). המעוצבות, בעודן לחות, ביד או במכונה. לאחד 
הקליד■ החרס מוצק, קשה ונקבובי. דרגת קשיותו ונקבוביותו תלויים 
במרכיביו ובחום הקליד" בכלים שנועדו לאצור נתלים הנקבוביות 
היא הסדון, ויש לאטום אותם בשכבת זיגוג או באמצעים אחדים; 
אך בארצות החמות והיבשות מנוצלת הנקבוביות לצינון מים, צבע 
החרסים תלוי במרכיבי החרסית ובחום הקליה. מחדסית הנקיה 
מתמרי־לוואי מתקבל חרם שצבעו בהיר עד לכן, ומחרסית המכילה 
תחמוצות ברול מתקבל (בקליה רגילה — • 1,000 ) חרם אדמדם 
עד ורוד. בחרסית המכילה תחמוצת הסידן יהיה הצבע (בקליה בטמ¬ 


פרטורה גבוהה־יותד) צהבהב בהיר. לכמות החמצן בהלל התנור 
השפעה רבה על צבע החרם; בקליה דלת־חמצן מתקבלים חרסים 
מוני אפור עד שחור. איכות החרם נקבעת ביחסים נאותים של 
צבע, קושי, טכסטודה (פנימית וחיצונית), נקבוביות, שבירות 
ועובי. 

בסוף האלף ה 4 לפסה״נ נתגלה סוד האבנים (ע״ע) הפרימיטי־ 
ווייס. אולם לשימוש נרחב באבניים שסיבובם מהיר הגיעו רק באלף 
ה 2 . מאז תפס העיצוב הממוכן את מקום העיצוב ביד, והפך את 
כלי־חחרס למוצר המוני העשוי על כעין סרט־נע. ככל שהשתכללה 
השיטה, כן העמיק רישומה גם על עיצוב הצורות. 

כשעיצבו את הכלים ביד, בלי אבניים, נהגו בד״ב ב״מבנה 
חוליות״. תחילה הכינו את קרקעית הכלי על מצע שטוח — אבן או 
מחצלת — שניתן לסובבו בעת הצורר• מן הקרקעית החל הקדר 
בונה בהדרגה את דפנות הכלי, מחוליות־חומר שהונחו זו ע״ג זו — 
תוך החלקת פני הכלי ונקודות־המגע שביו החוליות; בכל-זאת ניכרו 
עקבות השיטה בחזות הבלים. במיוחד במכלים גדולים שדפנותיהם 
עבים. גם דגמי המחצלת, שהוטבעו בתומר הרך בבסיס הבלים, הם 
מסימניו האפייניים של העיצוב ביד, 

הצורותהפשוטות, שעוצבו ביד, הדגישו את גוף הכלים; דפנותיהם 
היו מעוגלות או ישרות ועביין היה בלתי־אחיד, ובלט העיוות הטבעי 
בשלמות הצורה. לעומת־זאת הצטיינו הכלים שעוצבו באבניים 
בתצורת צוואר ובסיס משוכללים; שביחים ציווי הדפנות ועביץ 
האחיד ובולט הדיוק בצורה. ואולם. קדרות היד הגיעה להשגים 
פרשיסים לפני שפינת" את מקופד. לקדרות האבניים, ובפה מהיפות 
שביצירות הקדמיות של העולם הקדמון — במסופוטמיה, אנטוליה, 
איראן, מצרים, איזור התרבות האגאית וקפריסין — נעשו ביד. בצד 
השימוש הגובר באבניים נמצאו 
בכל הזמנים ובכל התרבויות 
קדרי־יד. ביצירותיהם, ובעיקר 
המכלים דמויי חיה ואדם (כלים 
זואופודפיים ואנתרופופורפיים, 
וריתונים למיניהם) ששימשו 
לצרכי דת או סקס, נתנו פורקן 
לדמיונם היוצר והעניקו ליצי¬ 
רתם מימד פיסולי ומעמד של 
מעשה־אמנות ראשון־כמעלה. 

בצד הקדרות החפשיח וקד¬ 
רות האבניים התפתחה טכניקה 
נוספת— ייצור כלי־הרם ב ת ב¬ 
ג י ת (דפוס). טכניקה וו שאולה 
משיטות היציקה בייצור כלי- 



;.:•זו 1 ,־•;;. ר. אה יי ;;ג• 
צ טלהויוק, אנט^יה 








243 


קרמיקה 


244 


מתכת. העיצוב במתכת — תחילה בזהב 
ובכסף, הרכים והנוהים לעיבוד, ואח״ב 
בנחושת ובברונזה, המעובדים ביציקה 
ובדפוסים — העלה צורות נקיות ואלגנ¬ 
טיות בעלות ברק שובה־לב, והציב בפני 
הקדר אתגר מתמיד לחיקוי. קדרות־היד 
כבר הגיעה להשגי־חיקוי מעולים באלף 
ה 3 לפסה״נ — למשל, בגביעים בעלי 
פיית־סקור (מהתקופה ההלאדית הקדו¬ 
מה), שהם חיקוי לכלי-מתכת מרוקעים. 

השימוש הגובר באבניים משוכללים פתח 
אפקים חדשים לחיקוי צורות כלי־הפתכת 
— דפנות פזוות ורכסי כתף, שפות 
פשוקות, צוואר גבוה ומעוד! ובסיסים 
גבוהים ואלגנטיים! כך הוא. למשל, בכ¬ 
לים הקדם־חתיים מקפדוקיה שבאגטוליה 
(המאות ה 18 —ה 17 לפסה״ב), בעלי מירוק 
אדום או שחור, ובכלים מתקופת הברונזה התיכונה בא״י. חיקוי זה 
הגיע לשיאו בתקופה הארכאית והקלאסית ביייז (ר■ להלן). 
בתקופה הקלאסית הניעו כל מרביבי הקדרות לכלל שלמות: בחירת 
סוג הטי! והכנתו 1 שליטה מוחלטת באבניים; צריפה לחרס קשה; 
זיגוג בשחור ובאדום, שהקנו לפני הכלי ברק אחיד ואטום כברק 
המתכת. גם אמנות ציורי-הקיר היתה מקור השראה (בנושאים 
ובסגנונות) לציורי הכדים ולעיסורם, שאף הם הגיעו לשיאם באותה 
תקופה. 

משיאים אלה של קדרות אמנותית נראה גם קצה הדרך — קדרות 
הדפום (התבנית). שנפוצה מאד בתקופה הרומית. אפייניים לטכ¬ 
ניקה זו בלי טרה סיגילטה ( 518111313 תט) — כלי־שולחן, 
ובייחוד קערות, קעריות וטסים — בזיגוג אדום־חום מבהיק, מהם 
בעלי עיטור בולם או טבוע. טכניקה זו אמנם הגבירה את הייצור 
והעלתה את טיב הפוצר. אד התנכרה כליל לתכונת כיוריות החומר 
ונטלה מהקדר את מעמדו כיוצר בחומר. 

העיטור לסוגיו נעשה ע״ג הכלי המוכן, לאחר שהתייבש והיה 
.,קשה כעור", אך עוד נותרה בו לחות. לפני הצריפה יובש שוב, עד 
שלא נותרה בו אלא לחות מזערית. 

שיטות העיטור. א) עיטור במי רו ק — שפשופם והחלקתם 
של פני הכלי לפני הצריפה. בחומר קשה וחלק (חלוק־נחל. צדף או 
עצם). בעזרת האבניים או בלעדיהן. המירוק מחליק את פני הכלי. 
מקנה לו ברק ואוטם אותו בפני דליפה. פעמים נעשה הסירוק בקווים 
מקבילים ורצופים — כדי יצירת שטח אחיד — ופעמים בקווים 
המשוכים בכיוונים שונים, כדי יצירת משטח בעל אפקט עיטורי. 
המירוק היה מקובל בתקופות שונות ותפוצתו גדולה. דוגמה לבלי- 
הרם ממורקים נצבע שחור מצויה באיראן (במחצית הראשונה של 
האלף ה 2 לפסח״נ), ולכלים ממורקים בצבע אדום — בכלי־חרס 
מתקופת הברזל בא״י. 

ב) עיטור שקוע — תרות, סרוק, טבוע או דקור. עיטורים 
כאלה, שנעשו במכשירים חדים בטכניקות פשוטות, היו מקובלים 
בק׳ הנאוליתית — בא״י ובאזורים אחרים במזרח הקדום. 

ג) עיטור עשוי בתבליט או עיטור תלת-ממדי הבולט מפני 
הכלי מקנים לעיטור מימד של פיסול. עיטורים כאלה שכיחים בכלי- 
החרס של תקופת הברונזה־הקדומה בקפריסין. ובבלי־החרם של 
תקופת הברונזה־המאוחרת באנטוליה. באנטוליה רווח גם עיטור 
מכויר בתבליט, שנושאיו מחזות־ציד וטקסים. בצד טכניקה זו התפתח 
עיטור בתבליט העשוי בדפוס, דוגמת האמפורות הגדולות מכרתים 
(המאה ה 7 לפסה״נ). 

ר) עיטור בחיפוי צבעוני, במריחה או בצביעה במכחול. 


הציור על הכלים היה בד״כ חדגוני או דוגוני, ורק לעתים רחוקות 
(למשל בכרתים, בתקופה המינואית התיכונה) רבגוני. 

ה) עיטור בטכניקה מעורבת. יישום טכניקות שונות עפ״נ הבלי 
בעת ובעונה אחת נועד להבליט את הדגמים ולשכללם. כך, למשל, 
נמשחו בצבע דגמים עשויים בתבליט או בפיסול, ודגמים חרותים 
או דקורים הובלטו בלבן. דוגמה לאחרונים הם כלי "תל אל־יהודייה" 
(מתקופת הברונזה התיכונה), בעלי גוון כהה עד שחור שדגמיהם 
דקורים, או כלי־החרס האטדוסקיים הקדומים, שאף הם בעלי גוון 
שחור־חום ועיטוריהם חרותים• מיוחד־במינו הוא סגנון שחור־הדמויות 
ביוון (המאות ד, 7 —ה 6 לפסה״נ), שהסתייע בקו החרות כדי לתחום 
את פרטי הדמות וצורתה הצבועה בצללית. 

סגנונות עיטוריים עשירים ליוו את הק׳ מראשיתה, במרכזי תרבות 
שונים. מסורת ממושכת ורצופה של עיטור כדים אפיינית במיוחד 
לאיראן במזרח ולעולם האגאי במערב• בד״כ קדמו דגמי העיטורים 
הנאומטריים לדגמים בעלי יסודות פיגורטיוויים. 

1 ) זיגוג (־! 813 ) — עיטור פני החרם נשכבה דקה של חופר 
דמוי־זכוכית ע״י התכת חומר־זינוג תוך־כדי הצריפה! הזיגוג אף 
מקנה אטימות. סוני חמרי־הזיגוג שונים מאד בשקיפות, בצבע, בקשיות 
ובטמפרטורה הדרושה להכנתם. טכניקת הזיגוג דומה לאיסול (ע״ע 
אפל). ור׳ להלן. ק׳ אסלאמית. 

את אפיה הייחודי חבה כל תרבות קדמית למסורת המקום. 
באמצעותה באה לידי ביטוי רציפות היצירה. ומועברים ההשגים 

הטכנולוגיים שהצ¬ 
טברו והנסיון החוו¬ 
ייתי המשותף. חיו¬ 
ניותה של מסורת זו 
נאמדת בדינמיות של 
ההשתנות,הפחרחשת 
כתוצאה מתגליות מ¬ 
קומיות ומהשפעות ה¬ 
סביבה, ובמיוחד מה¬ 
מפגשים עם החוץ 
(קשרי־סחר, תנודות 
אוכלוסין או כיבוש). 

בזנותם נפוצו סגנונות וטכניקות והפכו לנחלת אזורים נרחבים, 
או אף "בי״ל". בהעדר הפךד, כזו נידונו יישובים. או אף תרבדות 
גדולות, לקפאון. בחיות חמרייהגלם והטכניקה פשוטים וזמינים, 
התוצרת חיונית והאספקה רצופה, ייצרו ק' כמעט בכל יישוב, ולכן 
היא גם קלטה וביטאה שינויים במהירות רבה. מסיבה זו ניתן לעקוב 
ביעילות באמצעות תפוצת בלי-החרס אחד התפתחויות מדיניות 
וחברתיות ואחר קשרים בין־תרבותיים ובי״ל. מאותן הסיבות, ולאור 
עמידותם והשתמרותם, מסייעים כלי־החרם נם לקביעת הכרונו¬ 
לוגיה, היחסית והמוחלטת. של כל תרבות לתקופותיה, ובמיוחד 
לקביעת הסטרטיגרפיה (ההשתבבות) בחקר תלים ומקומוח-יישוב 
אחרים הנחשפים במהלכן של תפירות ארכאולוגיות (ע״ע). וע״ע 
ארכאולוגיה. עמי 900 , 903 ! פיטרי. 

רבגוניות הצורות והגדלים, העיטורים והשימושים. ריבוי ההשפעות, 
היטמעותן והתפתחותן, ככל שהם אפייניים לכל תרבויות הק' בעולם 
הקדום, נאים לידי ביטוי מלא ומיוחד בתרבות הק׳ היוונית. זו תתואר 
לקמן כדוגמה לק׳ הקדומה. 

יוון. התקופה ה נ א ו ל י ת י ת ( 3000-6600 לפסה״ג). השימוש 
בכלי-חרם ביוון ובכרתים החל באלף ה 7 לפסה״ג. הכלים עשויים 
חרס גס, שגינו נהה ופניו פרוקים. הצורות פשוטות — קערות וספלים 
בעלי בסים מעוגל או שטוח, ובזיכים קוניים. גם העיטור פשוט — 
חריתת דגמים גאומטריים, המורכבים מזיג־זג, משולשים, אידרה או 
נקודות; שכיח גם המירוק הקווי. 




תרבות תי׳חי , ״ (סםו 3 ום 0 יה>, האלו* ה 5 —ה 4 . 
חיפוי ארוברתים ועיטורים בצבע בהיר 




245 


קרמיקה 


246 




קוסקוס נעל מקור. התהום; 

דם וקדסת 1 


בתקופת מברונזה (האלף 
ה 3 וה 2 לפסה״ב) התפתחו 
בעולם האגאי 3 מרכזי תרבות, 

הקשורים זזדבזה אך בכל־ראת 
שונים: כרתים (התרבות המינו־ 

אית), האיים (התרבות הקיק־ 

לאדית) והיבשת (התרבות ה־ 

הלאדית, שאת שלבה המאוחר 
מכנים בד״ב התרבות המיקנית). 

וע״ע אגאית; מינואית ימיקנית. 

תרביות. 

כרתים היתד. מרכז חשוב 
למסחר. בין סחורותיה — כלי- 
חרס. שנודעו בטיבם וביפים, 

ואשד שימשו גם מכלים ליין ולשמן שייצא האי, ייחודה של התרבות 
הקדמית הפינואית שבכרתים בציורי הכרים. מבחינים בין 3 סגנונות 
עיקריים: עיטור אבסטרקטי (מהתקופה הנאוליתית עד סוף התקופה 
המינואית הקדומה [ 1900 לפסה׳־נ!): עיטור נטורליסטי, שהגיע 
לשיאו בתקופה המינואית המאוחרת 1 ( 1950 — 1580 לפסה׳־נ) י, ושלב 
של קפאון ויריוה בתקופת הברונזה המאוחרת 11 ו 111 . 

בתקופה הפינואיח הקדומה 1 ( 3000 — 2500 לפסה״נ) עברו מסירוק 
לחיפוי, ששימש רקע לדגמים חרותים, לינאריים. הצריפה העניקה 
לחיפוי ברק נאה. והיתד, היסוד לטכניקה של חיפוי מבריק ומזוגג 
שאפיין אח הקדרות היוונית עד התקופה הקלאסית והרומית. משפחת 
כלים אחרת. בעלה רקע בהיר ועיטור בקווים אדומים, המשוח 
בכיוונים שונים, מעידה על השפעת הקדרות האנטולית שהביאו 
עמם המתיישבים החדשים. 

בתקופה המינואית הקדומה 11 ( 2500 — 2200 לפסה״נ) ניכרת 
השפעת כלי־הסתכת על הק׳. אפייני לה במיוחד קומקום דמוי ציפור 
בעלת מקור ארוך ובעל ידית לולאה. 

בתקופה הפינואית הקדומה 1 מ ( 2200 — 1900 לפסה״נ) נמשך 
העיטור של דגמים בהירים (לבן) על רקע כהה, אלא שהקווים 
הישרים מסתלסלים בהדרגה — דגמי כבל (ביחידות או בתשלובת), 
ספירלה ומעגלי דגמים גאומטריים■ הקו הגלי. הזורם, הוא ראשיתה 
של מסורת ציור חפשית יותר. בין הצורות המקוריות בתקופה זו — 
מיכל דמוי אמבט. ששימש לקבורה, ונד בעל גוף פערורי, חדק 
אפקי וקצר ושתי ידיות אפקיות. הידית האפקית היתד, מאז אחד 
המאפיינים של הכלים המינואים. 

התקופה המינואית התיכונה ( 1900 — 1580 לפסה״נ) היתד, תקופה 
גיאות. שהצטיינה בשלטון ממלכתי מרכזי, שהקים מבנים ציבוריים 
מפוארים (ארמונות קנוסוס), 

-י, ./., 2 ־ 1 וקיים קשרי־חוץ מסועפים 

... -, י עם מצרים. אסיה־הקטנה, 

0 ! •|£ קפריסין ואיטליה. בראשית 

התקופה חדרו האבניים ה¬ 
מהירים ואפשרו עידון הצו¬ 
רות וחיקוי מושלם של כלי־ 

מתכת. בעיטור שולבו דגמים 
מעולם הצומח והחי (בעיקר 
מהים). ברפרטואר הדגמים 
הגאומטריים התנוונה קשת 
הצבעים — אדום. כתום ו¬ 
סגול, נוסף על הלבן המסר־ 

תי• באמצע התקופה הצ¬ 
טיינו בופיים כלים מקאמא־ 

ראם, המעוטרים בדגמי תס־ 


יד 






אנרט? נסננון קווסארם. 
התקופה הסינואית התיכונה וו 


נונים שהיו שכיחים מאד אח״ב. הדגמים אורגנו בהפשיות והתפרסו 
בצפיפות הולכת וגדלה. 

בסוף התקופה נבנו ועוטרו בפאר רב הארמונות — שנחרבו אח״ב 
ברעידת־האדמה שפקדה את האי — אך בקדרות ניכרה נסיגה לצורות 
פשוטות־יותר של כלים ולדגמים המאורגנים ביתר ריסון ובמידה 
רבד,־יותר של אווריריות. פיתוח תנורים שהפיקו טמפרטורה גבוהה־ 
יותר העלתה אמנם את איכות החרם, אולם הוציאה מכלל שימוש 
צבעים שלא עמדו בחום: החלה חזרה לרקע הבהיר ולעיטור חדגוני 
נהה. בין הכלים המיוחדים לתקופה — פיתום גדול מעוטר בתבליט 
של חבל המקיף את הכלי. 

בשלב הראשון של התקופה המינואית המאוחרת ( 1580 — 1050 
לפסה״נ) הגיעה תרבות זו לשיא חדש. בעיטור הכלים הושלם התהליך 
של סגנון נטורליסטי חפשי — בייחוד במוטיווים מחיי הים < תמנונים, 
צדפות, שבלולים וצמחיית המים צוירו בקו שוטף וחפשי מראש 
הכלי ועד בסיסו. מבין הדגמים המיוחדים לתקופה — הגרזן הכפול 
(י׳ תם׳ כרך כ״ג, עמ׳ 296 ) 1 ומבין הצורות — צפחת, אלבסטרוו 
פחוס. פקסים, נד ארכוב וגביעים שהתפתחו לצורת הקיליכס. וכן 
בזיכים ורימונים. 

דעות המומתים חלוקות באשר למהותה ולזמנה של השואה ששמה 
קץ לתרבות המינואית (וע״ע מינואית ומיקנית, תרביות. עמי 296/7 ) 1 
מ״מ, לקראת סוף התקופה 
נחתם פרק מפואר בתולדות 
האמנות. הקדרות המינואית 
בשיאה היתד, כנראה תוצר 
של שבי אמנים — הקדר 
והצייר. למסורת זו היה המ¬ 
שך בקדרות היוונית של ה¬ 
אלף ר, 1 . 

ק׳ הלאדית. ד,ק׳ ב¬ 
יבשת יוון בתקופת הברונזה. 
את תקופת הברונזה המאו¬ 
חרת מכנים "התקופה הסיק־ 
נית״ — לציון שלטון המיק־ 
נים ביוון ואחידות התרבות 
החררית בעולם האגאי ש¬ 
באה בעקבות שלטונם. 

בלי־החרס הקדם־מיקניים 
עומדים בסימן ההשפעות מבחוץ — אנטוליה, הקיקלאדים וכרתים. 
בתקופה ההלאדית הקדומה ( 3000 — 1900 לפסה״ב) נמשכה מסורת 
הקדןות הנאוליתית. בהמשכה הגיעה קדרות־היד להשגים מרשימים 
באיכות החרם ובדקותו, בצורת הכלים ובברקם. הכלים עפ״ר חסרי 
קישוט, ומעט העיטור הוא קווי. ההיפר המבריק המאפיין כלים 
רבים כונה ".! 111 -ו £1 - 1 ז_ז״ — זיגוג פרימיטיווי. 

בתקופה ההלאדית התיכונה ( 1900 — 1580 לפסודג) חדרו הזזבניים. 
מסורת החיפוי נפסקה. וצורת בלי־החרם מעידה על חיקוי בלי־ 
המתכת. לתקופה זו שייכת משפחת־כלים המכונה; 
בין הצורות השכיחות בה — גביעים בעלי רגל גבוהה וקערות בעלות 
ידיות־לולאה גבוהות, המתנשאות מעל שפת הכלי. טכביקת־הייצור 
המעולה של הכלים עומדת בניגוד לדלות העיטור ולגוון האפור־שחור. 

התקופה המיקניח ( 1580 — 1100 לפסה,"נ). העיקרית מבין שלושת 
שלבי התפתחותה היא התקופה הסיקנית 111 : ראשיתה ב 1400 
לפסה״נ, וגם בה מבחינים ב 3 שלבי-משנה. בתקופה זו הגיעה מלקני 
להגמוניה בעולם האגאי בזכות עצמתה הצבאית וצי־הסוחר שהפיץ 
את סחורותיה, ובכלל זה את כלי־ההרס, ברחבי המזרח הקדמון, 

הק׳ המיקנית הושפעה מאד (בייחוד בתחום תצורנת) משכנתה 
הסינואית. אולם העיטור העשיר נתדלדל ופינה מקומו לדגמים 



אגרטל רמו' 5 ?. מעוטר בדנם הגרו; 
הכפול. חתקופה המינואית המאוחרת 1 







247 


קרמי?[ה 


41 



אסכט־מ־יזגנ טעזסר היזח־ש־ז הסי:ו 8 יף, ^ציא-הוח 111 

פשוטים־יותר — רצועות, לוליינים ופסים; ובין הדגמים הצמחיים — 
קיסוס, לילך ותמר מסוגנן. לא נפקד מקומו של הגרזן הנפול. 
בתקופה המיקנית 111 חזרו מוסיווים מחיי הים, ובולט בהם התמנון. 

בתקופה זו רווחו סצנות פיגורטי- 
״,■ וויות; ביו המקובלות: המרכבה הרתו- 

* מה לסוסים ובה שני רכבים. קדרות 

בעלות עיטור כזה התגלו בקפריסין 
4 'יזש/ %, -■׳ ואחת בא״י(בתל־דן, ר׳ לעיל). בשלהי 

^'י התקופה שמרה הק' על איכותה, והת¬ 
רבו היסודות הגאומטריים בעיטור — 

\ קווים, מעגלים ודגמים מתפתלים. 

• =*• בשלב־המעבר מתקופת הברונזה לתקו־ 

" " פח הברזל ( 1000 לפסה״נ בקירוב) 

"קדרת המרכבה" מהי־ר׳ י 

אמצע הסאי. ה 4 ! לפסה־נ פקדו חורבן והרם את המזרח הקדום, 

(נוש י ת 0,0 יי ""'"י י" ' ונפלה גם ממלכת מיקני. בתקופה זו 

תרבות, אנה המתיהות: , , 1 ^ 

נתדלדלו האומנויות, ובכלל זה הק׳. 

בתחום הטכניקה נשתמרה מסורת העבר, אך בעיטור שולט הסגנון 
הגאומטרי — דגמים פשוטים. שיסודותיהם לינאריים! מהם 
התפתחו צורות גאומטריות קשוחות. גם הזיגוג השחור אפייני 
לעיטור, וחשיבותו רבה בהתפתחות כלי־החרס ביוון. 

בסגנון הגאוממרי הבשל נעשה שימוש רב ברצועות־דגם אפקיות, 
המאוכלסות בצפיפות משולשים, מעוינים, עיגולים, תשבץ וקווי 
זיג־זג וכן המיאנדר המייחד מאז את נלי־החרם היווניים. התפיסה 
הגאומטרית טנועה גם בדמויות האדם ובעה״ח המשולבות בדגם• 
נין הצורות מיוחדים כדים ענקיים, המעוטרים במחזות־הלוויה — 
קינות ומרכבות טקסיות — שסגנונם הסכמטי־הגאומטרי מובע 
בצללית. העדפת הנושא הפיגורטיווי עפ״נ מוטיווים דקורסיוויים 
חידשה מסורת ואמנות מינואית־מיקנית, וסופה 

שהקנתה לאמנות ציור־הכדים היווני את ייחודה, - 

טגנון ה ה ת מ ז ר ח ו ת (ט 1 ׳בז 8 8 ת 1 ט 31 זמ£״ 0 ). 
הסחר הימי של הפניקים והיוונים והמושבות 
היווניות באסיה־הקטנה חידשו את הקשר עם '׳׳. 

תרבויות המזרח העתיקות, והשפעת המזרח על 
אמנות יוון נתנה לתקופה את שמה. רישומה ניכר 1 

ב 3 סגנונות עיקריים בני התקופה: הסגנון הקו־ ו־י 
רינתי, שמוצאו מקורינתום. הסגנון האטי, שמקורו $ ( 
באטיקה; והסגנון היוני של רודוס והאיים. בין 
הנושאים החדשים שיובאו מן המזרח בולטים י 
במיוחד דמות החיה. הממשית והדמיונית, ומוטיווים 
צמחיים — שניהם ממסד האיקונוגרפיה של אמנות ך 

המזרח. השפעה רבה היתה גם לחפצים מהמזרח — - 

חפצי־שנהב פניקיים ומוצרי־מתכת מאררט ( ־ ״ ע ) כ 5 י 0 ■ילנ״ם: 

7 . אייננכה ; ל 

מהאחרונים שאלו היוונים את טכניקת החריתה 


לציור קווי־המתאד של הדמויות ולהדגשת פרטים. הדמויות עצמן 
נצבעו בצבע שחור — בשיטת הצללית — בתוספת אדום ולבן 
לעיטור. שיטה זו הונהגה בקורינתום, שכליה בסגנון ההתמזרחות 
(מסוף המאה ה 8 עד אמצע המאה ה 6 לפסה״ב) עוטרו באפריזי 
כלבים, אריות, פנתרים ויצורים מכונפים, על רקע מוטיווים צמחיים. 
יצירת־פאר בסגנון קדס־קורינתי היא ה 356 ״■ 011181 . 

תוצרתה של קורינתוס דחקה את הק׳ האטית ביוון, וגם באיטליה. 

שם חיקו סגנון זה בהצלחה קדרים יוונים או אטחסקים. הק׳ הקו־ 
רינתית היתד, בעלת איכות מעולה, ואפייני לחרס הגוון החול , ־ 
הצהבהב. בין טיפוסי הכלים השכיחים: האוינוכה (פד־מזיגה ליין), 
הסקיפוס (ספל בעל שתי ידיות) והאריבלוס (מיכל קטן לבושם), 
שמירתו הזעירה עודדה 
סגנון #ל צייד סיני־ 

אטורי מעודן. משעלה 
הניקוש. •דדה האיכות; 

הדגמים הפכו דחוסים, 

ואלמנטים צמחיים, ו¬ 
בפרט השושן, מילאו את 
הרקע הנותר. הסננין ה־ 

קודיגתי פינה אח מקר 
מו דציור־הבדים האטי 
בסגבק שחור־חדמו־ 

י ו ת, שהתנער מההש¬ 
פעה המזרחית. 

דק שיטת החריתה על 
5 צללית שהורה קישרה 
בין הסגנון שזזור־הדמו- 
ידת לסגננן תקורינתי, 

בכל השאר -- הנושא. 

הקומפוזיציה, והדגש על 
אנוסי 71,181 . סננח ןיסשורינחי. דמות האדם — פנו ציירי 

המאה 77 לפזה״ג , 

הכדים האטיים לאפיקים 
חדשים. בין נושאי העיטור: תמונות מחיי אלים וגיבורים, מחזות 
דיוניסיים ומחזות אידיליים מחיי יומיום. המוטיווים הצמחיים איבדו 
את אפיים המזרחי, והפכו דגמים יווניים שחשיבותם משנית. 

בין הצורות המקובלות: הקיליכס (ספל דמוי-קערה, בעל תל 
גבוהה וידיות: ע״ע ותמ׳ שם), ההידריה והאמפורה (כד לשמן 
וליין). הכלים היו גדולים־יותר, וכך גם הדמויות שצוירו עליהם. 
בסגנון זה באה לידי ביטוי יכולת האמנים, שבתקופה זו יצאו מאל- 



,.:ס/ 

/ ג' 

^ ^־^י־ ,־ 1 

־׳. \ 

/!־־יי " 
ע ן 

* ן 

7 

6 5 4 

3 

2 } 


] ז 

7\ 

ס 

ף׳] * 


׳:* 4 

1 ־׳״. \ 

צי£ 

* ח 

ס 0 

׳ 1 ^ 

14 

2 ־ 1 3 י 

סו 1 ( 

? 9 


כ?ים יולנייס אפיעיים. 1 . הירדידו; 2 ריפז׳ן; 2 , קנתרוס; 4 . ס&יפום; 5 . יןי 5 יכם; 8 . יניאטונז; 
7 . אויניכה; 8 . 5 <ןיטופ: 0 . פ יגשים : 10 . אריב?ום: 1.1 . א ־ 3 םטייז; 12 . ייבם 13 ^ 14 . הריסרים 
(אגדט?ים) 




קרמיקה אסלאמית. למעלה — מימין: פך חרס. קוטאהיה, תורכיה. המאה ח 18 . משמאל: אריח 
דמוי כוכב, הרס. קאשאן, אירן. המאה ה 14 . למטה — מימין: צלחת תרם, איזניק, תורכיה, 
ראשית המאה ה 17 . משמאל: קערת חרס מטיפוס סולטאנאבד. אירן, תחילת המאה ה 14 (ברשות 
יד ל. א. מאיר, מכון לאמנות האסלאם, ירושלים) 


(לערר: קרמיקה) 


האנציקלופדיה העברית נכרך ל) 












249 


קרמיקה 


250 


סוניותס וחתמו ע״ג הכדים (כך 
נודעו שמותיהם של כ 100 אמנים 
שפעלו באטיקה). ברם. החריתה. הזרה 
לציור, עיכבה את ההתפתחות לקראת 
רישום חפשי והגבילה את הציור לצל¬ 
לית האטומה! זו הפריעה לפיתוח פר¬ 
סים אנטומיים בגוף האדם, שבהם גילה 
הצייר היווני ענייו רב. 

גדולי האמנים בסגנון זה, הציירים 
קליטיאס ואכסקיאם (המאה ה 6 לפס־ 
ד,"נ; ר׳ תמ׳ — כרך י*ט. ענו 580 ), 
היו רשמים מעולים, והם שסללו את 
הדרך לסגנון אדום־הדמייות ש¬ 
שלט בקדרות היוונית משלהי המאה 
ה 6 . הסגנון החדש השתחרר מהחריתה 
ושב לאמצעים המקובלים — קו מצויר 
ושימוש במכחול: הדבר גרר שינוי 
מוחלט בסדר הצבעים, כי הקו המצויר 
חייב רקע בהיר. לכן צוירו הדמויות על 
הרקע האדום הטבעי של החרס, ואילו 
אח הרקע השחירו בויגוג מבריק, הדמות הקפואה של סגנון שחור- 
הדמויות פינתה את מקומה לצורה גמישה ורכה־יותר ולתנוחות גוף 
מגוונות, האמן התעמק בפרטים אנטומיים של גוף האדם. כפי שעולה 
מרישומי-עירום מעולים של גוף האשד" ובעיקר של גוף הגבר. את 
סגנונם האישי של ציירי הסגנון אדום־הדמויות הכתיב במידה רבה 
גודל הכלי. ציור הכלים הקטנים הושפע עדיין ממסורת הציור הזעיר, 
בעוד שציור הכדים הגדולים שמר על זיקה חזקה ל צ י ו ר י ־ ה ק י ר 
של התקופה < זו ניכרת יפה באווירה הלירית של הכלים בעלי רקע 
לבן. המיוחדת ללקיתויי (בלי-מנחה לפחים; ד׳ לוח צבע. כרך י״ט, 
בין עמ׳ 567/8 — 564/70 . ותמ׳. כרד ו׳, עם׳ 312 ). 

דיון נוסף בציור הכדים שחור־הדמויות ואדום־הדמויות ע״ע יונית, 
אמנות, עט , 579 — 581 , ושם תמ" וציון החס" הרבות שהבאנו 
בנושא זה, 

בשלהי המאה ה 5 לפסה״נ היטיבו הציירים לתאר את עושר קפלי 
הלבוש ואת שקיפות האריג והבגד. שהבליטו את חושניות העירום 
שמתחתם, התפתחות זו חלה במקביל גם בפיסול של התקופה. נסיונות 
ליישם ציור רב־מפלסי על סני־הכד ולהעשירו בגוונים נוספים — 
לעתים גם זהב. כחיקוי לציור המונומנטלי — גרפו לאיבוד פשטות 
הסגנון ותמציתיות הביטוי שהעניקו לציור־הכדים את חנו. וכך 
הניע ציור־הכדים של המאה 4 לסוף דרכו. בתקופה ההלניסטית 
חור ציור־הכדיס לשיטות מקובלות, ועיטוריו לא קבעו מקום מיוחד 
לעצמם. ר׳ דיון ספורט וציורים בע׳ ה ל נ י ז ם, עט' 617 — 622 : וע-ע 
רופא. אמנות; אטרוסקים. עמי 584 — 586 ותמי. ענד 581/2 . 

על הק׳ במסופוטמיה — ע״ע בבל, עמ׳ 528 — 543 , 556 — 
562 ; אסיה, עם׳ 926 — 931 ; בהדו (חרבות עמק האינדוס), ע״ע, 
ענד 503 — 505 ; אסיה, שם; באנאטוליה — ע״ע אסיה• שם: 
ה ת י ם; תורכיה; בפרס, ע״ע. עמ ׳ 350 — 356 , 

דוגמה אחרת להתפתחות הק׳ נביא מ א "י. ראשיתה — בשלהי 
התקופה הנאוליתית (האלף ה 5 לפסה״ג). הכלים עשויים ביד, 
החרס גס והצריפה גרועה. יש שהם מוחלקים ומעוטרים בדגמים 
פשוטים — סכסך או משולשים, המשוחים באדום על רקע חיפוי 
בהיר בצבע כרום (החרבות הקדמית של יריחו מ; ע״ש המקום 
שבו נתגלו לראשונה). עיטור שונה, עשוי בחריתה, מקובל בשלב 
מאוחר־יותר. הדגם ערוך ברצועות על רקע החרם החשוף, ואילו 
שאר פני הכלי צבועים באדום־חום ("תרבות ירמוכית"; נתגלתה 


לחופי הירמוך). צורות הכלים פשוטות — קערות וכדים בעלי 
בסיס שטוח, שפות ישרות וידיות אוזן או נקב• 

בתקופה הכלקוליתית (האלף ה 4 לפסה״נ) התרבות 
הקרמית מפותחת־יותר. השימוש באבניים פשוטים עידן את הצורות. 
המעבר לכלכלה הנשענת על חקלאות ומשק־חלב מוצא ביטוי 
בכלי-אגירה גדולי־מידוח — כדים וקנקנים; כלי דמוי־ציפור 
(מחבצו; [ו]) שימש ככל־הנראד, לחביצת חמאה. בין הצורות המיו¬ 
חדות; בזיו קוני, גביע בעל רגל גבוהה וחלולח ומקטר שצורתו 
מחקה כלי־בזלת. העיטור המצוי — פסים ומשולשים משוחים בצבע 
אדום. 

מתקופה זו נתגלו באיזור באר־שבע פסלוני־חרס, נדמות איל 
או עז. הנושאים על גנם את האפייניים בכלי התקופה — הבזיך 
והמחבצה. מיוחד הוא פסלון חלול נדמות אלה (ו), שאף היא 
נושאת מחבצה על ראשה. 

לשלב־ה מעבר שנין התקופה הכלקוליתית ובין תקופת הברונזה 
הקדומה מייחסים אח הכלים הפרוקים בצנע אפור (המאה ה 32 
לפסח״נ), שמקודם זר למסורת המקום, בטכניקה ובצורה המזווה 
ובעל הזיזים; זוהי "תרבות עסק יזרעאל", שנפוצה בצפון הארץ 
ובמרכזה. 

בתקופת הברונזה הקדומה 1 (האלף ה 3 ) קבוצות קרפיות 
שונות: כלים ממורקים אדום במגוון בורות; ק" סחופת־פסיס 
(בצפון הארץ) וק׳ מצוירת־פסים (בדרום). ידיות המדף. המשו¬ 
תפות לכלים רבים. היו כנראה המצאה מקורית; נמצאו לה מחקים 
בכלי־אבן ובכלי־חרם במצרים בסוף התקופה הקדם־שושלתית. זו 
דוגמה אחת מני רנות לקשרי־גומלין בתקופה זו. דוגמה אחרת הם 
״כלי אבידום״ (תקופת הברונזה הקדומה 11 ): מקורם בא״י או 
בסוריה. אך הם התגלו לראשונה באבידום שבמצרים, ומכאן שמם. 
הצורות השכיחות בתקופה זו הם פך נעל ידית המשוכה מהצוואר 
וכד שבמרכזו שתי ידיות־אוזן. איכות הכלים טובה — החרם דק, 
והפירוק אדום ולעתים סרוק. מתקופת הברונזה הקדומה 111 נודעים 
"כלי בית־ירת"; הם עשויים חרס גס ומירוקם שחור או אדום. יש 
שהם אדומים בפנים ושחורים בחוץ. קישוטיהם — דגמים קוויים 
בולטים או שקועים. כלים כאלה נתגלו בסוריה ובאנטוליה. 

את מקום תרבות הברונזה הקדומה, הפורחת, תפסה תרבות 
המריח שונה — תרבות תקופת הברונזה התיכונה ! ( 2200 — 
1900 לפסה״ג). צורות הכלים חדשות — קנקנים. ספלים וקומקומים 
עפ״ר נעדרי ידיות, בעלי בסיס שטוח וגוף חביתי; הם חסדי חיפוי 


צלמיות הרס נזהתפו&ד! הכלקוליתיח. מימין; אשה (אלה?) נושאת מחכירה. 
מעוטאא; אייו נושא 8 בוינים. נחגלו ליד מושב נ יל ת 
(כר׳פות ממרד החינור והתרבות, אנףי העתיקות) 



אמפירת״צוואר אסית ארומת־ 
דמויות. המאה ה 5 לפסה״ג. 
(מתנת י. מיטשל ימוזיאוז 
י׳עראל) 







251 


יןרמיקדו 


252 



הברזל 11 ותקופת המלוכה). (ברשות מלודי החינוך והתרבות, אגר הזחילות והמחיאונים) 

התקופה מצטיינת בעיטור מצויר שהוא משיאי ציור־הכדים בא״י. 

הוא מבוסם על גוני שחור ואדום, וידוע נ״ק׳ דו־גונית" 

( 5 מ 1011101 < 1 ): עיקרו — אפריז מחולק למטופות, ובהו דמויות בע״ח: 

ציפור, דג ואילה. מיוחד־במינו הוא צויר ע״ג קדרה מתל־נג׳ילה — 

פר קשור בחבל. בשלב השני של התקופה נעשה הסגנון פשוט־ 

יותר (מבוסס על צבע אחד) והציור חפשי־יותר — מוטיווים 
צמחיים ובע״ח המאודננים בקומפוזיציה שונה. 

בתקופת הברזל (התקופה הישראלית! 1230 — 587 לפסה״נ) 

רבו התמורות המדיניות והחברתיות, והן לא פסחו אף על התרבות 
החסרית. מסורת הק׳ הכנענית לא פסקה בתקופת הברזל 1 ( 1230 — 

930 לפסה״נ! מהכיבוש עד התפלגות הממלכה), ורק בהדרגה היא 
פינתה את מקומה לצורות חדשות ולטכניקות שונות, בתקופת 
הממלכה המאוחדת. אפייניים לסגנון החדש החיפוי האדום ומירוק■ 

היד במגוון צורות — אנכי, אפקי או פרוע, לא חדלה גם השפעת 
האיזור האגאי, ובמיוחד קפריסין; מעידים עליה הכלים המקומיים — 

הצפחת והפקסים המעוטרים בפסים ובעיגולים חד־מרכזיים, 

מסורת שונה מגלה הק׳ המיוחסת לפלשתים (ע״ע. עם׳ 897/8 , 

ושם תס״•■ המאות ה 12 —ה 11 לססה״נ) — בלים בעלי חיפוי בהיר 
ודגמי ציור בשחור ובאדום. בין הדגמים המופשטים — לוליין, צלב 
סלטזי, מעוין ותשבץ, ביו המוטיווים מעולם הצומח והחי — פרח 
לוטוס וציפור מסוגננת המפנה ראשה לאחור. בין הצורות 
האפייניות; קדרות, פנים ופכי בירה (בעלי חדק מסנן)! כלי פולחן 
— קרנוסים וכני־פולחן גבוהים■, פסלוני־חוס מעוצבים היטב. 

הק' בתקופת הברזל 11 ( 930 — 587 לפסה״נ) מצטיינת באחידות 
רבה, למרות ההבדלים האזוריים הנובעים מהפילוג המדיני ומהשוני 
הנאוגרפי. מקובלים נלי־חרם תדגוניים, בעלי חיפוי אדום ומירוק 
נאה. משובחים־בסיוחד .,כלי שומרוך. שנתגלו בארמון שומרון. 

מושב מלבי ישראל — דפנותיהם דקים. פירוקם רצוף והם בעלי 
ברק מתכתי. בין הכלים המיוחדים לתקופה; לגין (■ 1 ;>]נ 31 *>[>) — 

פך בעל חדק מסנן וידית אחת או שתים (ידית־סל וידית המשונה 


או מירוק. וצבעם בצבע החרס — חום בהיר. מסימני הסגנון החדש 
— עיטור סרוק, הערוד פסים ישרים או גליים סביב הבלי. קומקום 
וגביע. עשויים טין אפור וצבועים בצבע בהיר על הרקע הכהה, 
יובאו'כנראה מסוריה. 

תקופת הברונזה (הכנענית) התיכונה 11 ( 1900 — 1550 לפסדדג) 
היתר. תקופת שגשוג ויציבות כלכלית. האבניים המהירים שהוכנסו 
לשימוש העלו צורות חדשות של קובעות מזולת וצורות משוכללות 
אחרות. גם המירוק המעולה של החיפוי האדום משותף לכלים רבים. 
לשיא השכלול הטכני הגיע הקדר לקראת סוף התקופה. העיטור 
אינו שכיח. אד מצוי. מצטיינים בנפיים כלי "שוקולדה על לבן", 
הצבועים פסים אדומים־חומים על רקע בהיר, ממורק. כלים אחרים 
מעוטרים בצבעי אדום, כחול. שחור וצהוב, על רקע חיפוי לבן. 
בולט בעיטורו קנקן אדום ממורק, שדגמיו — דגים. סרטן ורשתות 
קבוצת כלים שאפיה שונה — פניות דמויות אגס, עשויות טין שחור 
ומעוטרות בעיטור דקור של פסים ומשולשים, שהובלטו במילוי■ 
לבן — מכונה כלי "תל אל־יהודייה", ע״ש האתר (בדלתא שבמצרים) 
שבו נתגלו לראשונה; מקורם בא״י או בסוריה. 

בתקופת הברונזה (הכנענית) המאוחרת ( 1550 — 1230 לפסה״ג) 
התרחבו קשרי המסחר עם ארצות מערב אסיה והעולם האגאי — 
מיקני וקפריסין. א״י הוצפה 
ביבוא מגוון של כלי־חרם; כלי 
בסיס־טבעת — ביניהם "הבלבל• 

נטוי הצוואר — ו״קערות חלב" 

מקפריסין, ואגרטלים, כדי־אר- 
נוב ופקסים, שיובאו ממיקני. 

לכלים אלה נמצאו חיקויים מקו¬ 
מיים. ״קדרת המרכבה• — 

דוגמה נדירה של כלי מיובא 
(מהתקופה המיקנית 111 א׳) — 

כיר סמשפזזת כלי בית״ירח. תקופת . ' 

הברונוה (.■זכנעניח) הקדושה 111 נתגלתה בתל 77 . 







353 


קרמיקה 


254 


סן הצוואר אל הכתף)! קערה בעלת ידית־נריח וקנקנים מארכים 
דמויי־נקניק (פך ״אשורי״). על הק׳ הפניקית — ע״ע פניקיה. 

התקופה הפרסית ( 586 — 332 לפסה״נ) עמדה בסימן ניוון 
הצורות המקוריות וירידה באיכות. מיוחדים לתקופה: קנקן גדול- 
מידות, שבסיסו גדום וידיות ענק מוגבהות מכתפו — לנשיאה 
במוט: קערה בעלת דפנות מצולעות. כלים בסגנונות המקובלים 
לתקופה יובאו בעיקר מיוון. על ק׳ נבסית — ע״ע נבטים! וע״ע נר. 

ר. מר. 


ק׳ אסלאמית. התקופה המוסלמית באיזור המזה״ת רשמה 
את אחד הפרקים המפיארים בתולדות הק ׳ . הן בגיוון ובעושר 
ההמצאה של האמנים. והן בשילוב ובשכלול האמצעים הטכנולוגיים 
של האמנות. 

שתי תופעות מאפיינות את הק׳ האסלאמית באיזור: א) עד 
הכיבוש המוסלמי (המאה ה 7 ) לא מילאו הק׳ הקופטית במצרים, 
הק׳ הסאסאנית באיראן והק׳ הביזנטית בצפץ אגן הימה״ת, תפקיד 
אמנותי ראשון־במעלה בתרבויות אלו, אע״פ שבמרחב הזה היו 
מסורות קרמיות עתיקות, ואילו אחדי הכיבוש זכתה הק׳ האסלאמית 
לתנופה חדשנית פורה ומפרה: ב) לק׳ המוסלמית נודע מעמד מיוחד 
כמוקד שקלט השפעות — במיוחד פן המזרח הרחוק (סין) — 
והפיצן מערבה. ה״סגרפיטי״ של ביזנטיון ושל הצלבנים, הכחול־ 
לבן של דלפט והחרסינה הסקנדינווית המודרנית. מקורם בהשפעות 
מהמזרח שהגיעו מערבה באמצעות הק׳ האסלאמית. 

מרכזי הייצור והאמנות של הק׳ האסלאמית (במאות ה 7 —ה 17 ) 
פזורים מאיראן במזרח ועד ספרד וצפון־אפריקה במערב — כולל 
עראק, סוריה, א״י, מצרים ותורכיה, שבהן פעלו מספר מרכזי ק׳. 

הק׳ האסלאמית המוקדמת (הסוכרת לנו בעיקר מממצאי החפירות 
הארכאולוגיות) היא ברובה בלתי־מזונגת, אך מגוונת באמצעים הקי¬ 
שוטיים. נוסף על חריתה, צביטה, טביעה כיור וציור, פיתחו הקדרים 
את השימוש בדפוסים רב־תכליתיים, תוך שילוב מספר דפוסים 
לעיצובו של כלי יחיד■ ק׳ דומה נתגלתה גם בשושן (סוזה) 
שבמערב איראן. 

מהמאה ה 9 פרחו הנוסחות הקישוטיות שעשו שימוש ב זי¬ 
גוג י ם — שהדהימו במקוריותן. ההפרות בסאמרא (ע״ע). שם 
נתגלה אחד המרכזים החשובים לק׳ זו. הניחו את היסוד לכרונולוגיה 
של הק׳ המוקדמת (התברר שהעיר נוסדה ב 836 ונעזבה ב 892 ). 
מלבד הק׳ הבלתי־מזוגגת המעוטרת והק׳ המזוגגת החדגונית, נתגלו 
שם סוגי ק׳ "סגרפיטי' (חריתה עדינה ע״ג פרח, המצופה בזיגוג 
חדגוני או רבגוני. בעיקר צהוב, ירוק וסגול: מקורה כנראה 
בהשפעת הק׳ הסינית של תקופת ט-אנג). ק' סאמארית אחרת, העושה 
שימוש מפתיע בכתול-קיבלט על רקע לבן בגוון שנהב, מצביעה 
אולי על השפעת הק׳ האסלאמית על הק׳ הסינית, בהיותה מאבות 
ה״מינג״ הכחול־לבן (ע״ע סין, עט׳ 920 ). הק׳ המקורית־ביותר 
שנתגלתה בסאמארא. ו¬ 



אחת ההמצאות שהתפשטו 
בכל העולם המוסלמי, הי- 
תה העיטור בבוהק — 
שימוש בזיגוגים המבוס¬ 
סים על מלחי־מתכות, ה¬ 
יוצרים תוך־בדי שריפת- 
חיזיר (דדוקציה) דוק ה¬ 
משווה לפני הכלי בוהק 
בגוני נחושת, כסף או זהב. 
עוד נתגלו בסאפארא 


מר" .דינת׳"" 0 "י נ־ ' 5 "■ ה!|ופת הנ " שרידים של אריחי ק׳ 

רונו ה (הכנענית) הסאודורת 1 (ב רש. , ת 

סשרר החמור והתרבות, אגף העתיקות) מזוגגת לקישוט ארביטקסד 


ני. אפנה זו נפוצה עד־מהרה 
במרחב המוסלמי, ובאותו 
הזמן הובאו אריחים דומים 
גם לקירואן (ע״ע) שבצפון־ 
אפריקה, לקישוט גומחת ה¬ 
תפילה (המחראב) במסגד 
הגדול. בין המרכזים האח¬ 
רים : נישאפור וסמרקנד (ע׳ 
ערכיהם) בצפון־סזרח איראן 
— שם התפתח עיטור מקורי 
בכתב או פסודדכתב. שצויר 
בחום־נהה על רקע לבן — 
וקאהיר, בירת השושלת ה־ 
פאטימית ששלטה במצרים 
במאות ה 10 —ה 12 , שהצ¬ 
טיינה בפיתוח מסורת הבוהק 
בנוסחות קישוטיות שונות. 

עם פשיטת ה ס ל ג׳ ו ק י ם 
(ע״ע: המאה ה 11 ! הם הגיעו 
עד סוריה וא״י) מסתמנת תפנית בתעשיית הק׳. את מבני הלבנים 
קישטו בפסיפסי ק׳ מזוגגת, אפנה שהתפשטה באיראן ובאנאטוליה. 
נמשך השימוש בכלים מעוטרים באמצעים פלסטיים (בתבליט או 
לעזמק) ללא זיגוג, ובכלים עתירי־זיגוג. הצבעים המועדפים היו 
כחול־טורקיז זכחול־קובלט — בכלים חדגוניים — ולפעמים שילוב 
של גוונים אלה. איזור גורגאן (בצפון־מזרח איראן) נודע בייצור 
סוגים אלה. 

מהמאה ה 12 נעשתה מלאכת הזיגוג והעיטור מתוחכסת־יותר — 
נוספו ציור מתחת לזיגוג (ז./ג 1 עז־( 1 < 01 ) וזיגוג מעל לזיגוג (-זסדס 
= 2 ג 81 ). המחייבים מספר קליות. זו טכניקת ה״מינאי" ( 1 ץגהו¥), 
המיישפת ע״ג הק׳ את אמנות ציור המיניאטורה (ע״ע), כשהנושאים 
הם דמויות אדם ובע״ח. קבוצת־כלים מרהיבה זו יוצרה, ככל־הנראה, 
במאות ה 12 —ה 13 , בעיקר בראיי ובקאשאן שבאיראן. בקאשאן היה 
גם מרכז תעשיית האריחים המזוגגים, מעוטרים בבוהק ובזיגוג 
קובלט-כחול (עם או בלי תבליט), שפיארו קירות וגומחות־תפילה 
בכל רחבי איראן במאות ה 13 —ה 14 (ור׳ לוח צבע, תמי פותחת. 
כרך כ״ה: וע״ע ארדיכלות באסלאם, עס׳ 747 ). הכיבוש המונגולי 
הביא להרס רב במרכזי האמנות באיראן, והפעילות הענפה נפסקה 
לזמן־פה ועברה לאזורים אחרים של העולם המוסלמי — בעראק, 
בסוריה ואף במצרים. 

בתחומי הכיבוש המוסלמי בספרד רווחה האפנות הקדמית 
שבמרחב המוסלמי. בינתיים הצטמצמו האזורים שהיו נתונים לשליטה 
מוסלמית מלאה. אר מרכזי תעשיית הק׳ שבהשפעה מוסלמית, כגון 
ולנסיה ופטמה. הוסיפו לשגשג, לאחר הרקונקוויסטד, ( 1492 ) 
המשיכו לייצר ק׳ מוסלמית בצפון־אפריקה — בעיקר בפאז (מרוקו) 
ובג׳רבה (תוניס). האי מ יורק ה. שכבר היה בעצם בשלטון הנוצ¬ 
רים, היה מרכז לתוצרת קרמית שהגיעה עד איטליה. ק׳ זו, שאפייני 
לה השימוש בזיגוג בדיל, נודעה בשם ם מליקה ( 1103 ס 31 חת: 
שיבוש של מיורקה). 

גם תחת שלטון העות׳מאנים התפתחה ק׳ אפיינית מאד. ששיאה 
היה בסאות ה 15 —ה 17 . בתחילה נודעה איזגיק (ניקיאה העתיקה) 
שבאסיה־הקטנה, שהצטיינה בתעשיית כלי ק׳ ואריחים מזוגגים — 
חלק בלתי־נפרד מסגנון העיטור הארכיטקטוני העות׳פאני• עיטורים 
אלה נהגו לציפוי פנים וחוץ כאחד: הקירות צופו באדיחים צבעוניים 
ומזוגגים, עשירים בדגמים צמחיים ובכתובות, שנודעו בא״י בייחוד 
בעיטור־החוץ של "כיפת־הסלע". גם בדמשק היה מרכז חשוב לייצור 
ק׳ דומה, אם־כי פחות רבגונית. אחרי המאה ה 17 תפסה את מקומה 



כר נעל עיטורים טבועים וסכוירים. 
זז׳רבת אל ספג׳ר (ליד יריחו). 
הבאה ־ << ננרשזת מ׳&רר החמור 
והתרבות, אגף העהיקוח) 



255 


קרמיקה 


256 



קרמיקת אם 5 אכ-*ת סזזגנת. סייסיז ו כלי־מים רפוי ברווז. מ׳שהד (איראן), 
תחילת הסאה ה? 1 . משמאל: כיוכוק בסנטד קישא; (איראן). עיטזרי־כחב. המחצית 
הראשונה של המאה ה 13 (ברשות יד י. ל. מאיר, המוזיאון לאקלאם, ירושליפז 


של איזניק בעיקר קוטהיה. שפובית לדדיה היו אופנים. עם עלות 
השושלת הצפאווית לשלטת באיראן התאוששו שם גם פרכזי 
האפנות. בפאות ה 16 —ה 17 רבו הפבנים שעוטרו באריהי ק׳ פזוגגת 
— בעיקר באספה! (ע״ע ותם• שם: וע״ע פרס, עם׳ 353 ), בירת 
השושלת. אך גם בפקופות אחרים, בין נושאי העיטורים הופיעו שם 
בפקרים רבים גס רפויות אדם (ארפוז צ־היל פוטו!). 

בכל התקופות תפסה הק׳ מקום פרנזי נאמנות הפוסלפית — 
כנראה גם בגלל המימד הארכיטקטוני, שנוצל בהרחבה בכל גלגולי 
הסגנונות. — ור׳ תמונות צבע בכרו זה. ״ .. 

פר. ד. א. 

באירופה, ובעיקר בארצות אג! היפה״ת. שמרה אמנות הק׳ 

על רמה גבוהה עד למאות הראשונות לסה״נ. ביה״ב, ועוד לפני־כן, 
חלה ירידה באיכותם הטכנולוגית של מוצרי־החרם, אף כי היה ייחוד 
בסשטותם. תחייתה של הק• באירופה היתה בספרד. במאה ה 8 , בהש¬ 
פעת הק• האסלאמית המזוגגת (הכלים ההיספנו־מורסקיים) •• פשם 
עברה תרבות הק• המזוגגת האסלאמית — דרך איטליה — ליתר 
חלקי אירופה. 

השמות פ א י א נ ם ( 07 !ז:>< 3 ) < ע״ש שבצפון־איסליה) 

ומיוליקה (ר• לעיל) משמשים באירופה מושגים נרדפים לחרס 
נקבובי, פעוטר ומזוגג■ משלהי יה״ב שימש השם מיוליקה כינוי 
לחרס מזוגג בעל בוהק מתכתי, שהתפתח, כאסור, בספרד, ואילו 
בעת החדשה בצרפת 
נקרא פאיאנס הזיגוג ה¬ 
חלבי, האטום. שהתפתח 
בצפון־איטליה — שניהם 
בהשפעת התרבות הקד¬ 
מית המוסלמית, 

בהדרגה התפתחו טכ¬ 
ניקות מקומיות. בהו¬ 
ל נ ד יוצרו כלי־חרס מ¬ 
זוגגים מהמאה ה 16 < ה¬ 
עיטורים צוירו על זיגוג- 
הבדיל הלבו — הדומה 
לזיגוגי-הפאיאנס והב- 
יוליקה — ב כ ח ו ל¬ 
ק ו ב ל פ. ההולנדים דב¬ 
קים בסגנון זה גם היום, 

ומוסיפים לשמור על סו¬ 
דות המקצוע בקנאות — 

במדכזי־הייצור המסר־ 

תיים, ובעיקר בעיר דל¬ 


פ ם. אף האנגלים בינו כלים כאלה, שיוצרו באנגליה, ע״ש העיר 
דלפט (־־!ב׳״ 16 <*). אמנות־הק' באנגליה היתה מהמפותחות 
באירופה. פן הנודעים באמניה היה ג׳. וג׳ווד (המאה ה 18 ), 
ששמו קשור לק׳ בצבע קרם ("כלי המלכה" [פזג׳לו ז.'״£מ 21 )]), 
ובמיוחד לכלי ״ישפה״ ( 1 סק! 3 () — ק׳ ללא זיגוג. הניתנת לצביעה 
(ע״ע וג׳ווד. ותנד שם). גם בגרמניה ובצ׳כוסלובקיה היו מרכזים 
חשובים לייצור כלי־חרם — עד להמצאת החרסינה. בארצות־ 
סקנדינוויה התפתח לאחרונה סגנון מיוחד בעיצוב מודרני, שהשפעתו 
ניכרת בכלים שמושיים, בפיסול קדמי ובשילוב ק• בארדיכלות. 

על הק׳ ה ח ר ם י נ י ת, בעיקר באירופה, ע״ע חרסינה, 
והס" שם. 

הק׳ הסינית מצטיינת ברציפותה במשך אלפי שנים. על 
התפתחותה, ע״ע סין. עם׳ 919/20 < חרסינה, עמי 65/6 . 

ה ק• היפנית (ע״ע יפן. עם' 111 ואילד) היתד. בהשפעה סינית 
וקוראנית (ע״ע קוראה, עם׳ 102 ). ע״פ האגדה הובא ידע ייצור 
הכלים בעלי הזיגוג החום מהסוג טמוקו מסין, ע״י קדר שמצא 
חמרי-גלם מתאימים בעיר סטו ביפן, והפכה למרכז־הקדרות הקלאסי 
עד ימינו. הכלים הפשוטים והיפים לטקם־התה, שנעשו שם עד סוף 
המאה ה 15 , הושפעו בסגנונם מהסמוקו, מכלי־טאנג ומכלי-הסלאדון 
הסיניים, ומאוחר־יותר — סכלים קוראניים. כלי־ההרס המכונים 
ראקו (ע״ש קדריהם) נוצרו לראשונה בסוף המאה ה 16 , בהשפעה 
קוראנית. בסביבות העיר קיוטו; הם מזוגגים זיגוג אפייני — "ראקו 
שחור״ ו״ראקו אדום״ — המבוסם על זיגוג־עופרת, שמוצאו מן המזרח 
הקרוב. צורותיהם המאסיוויות והמעוצבות בחפשיות — עפ״ר בעבודת־ 
יד — נעדרות סימטריה. אך מאוזנות. 

התכונות האפייניות של הק׳ היפנית הן אסיפטריה מכוונת בצורה 
ובעיטור, וגימור מחוספס, מכוון אף הוא. לשטחים הריקים תפקיד 
חשוב ביצירת שיווי־המשקל האסימטרי שבעיטור. משיכות־המכחול 
בעיטוד־הק• — כמו בציור היפני — הן רגישות ועזות. חבונת־הבפיים 
של היפנים ניכרת גם בעבודות־הק׳ שלהם < עם־זאת אין הם משיגים 
את הפשטות המונומנסלית המציינת את הק׳ הסינית והקוראנית. 

על תולדות הק׳ ביבשת אמריקה, ע״ע אמנות, עם׳ 40 < 
אפריקה, עמי 173 < מזה, עמ ׳ 139 — 140 ; מכסיקו, אמנות 
קדם-קולומביאנית. 

על הק׳ התעשייתית ועל התכונות הכימיות והפיסיות של 
התמרים הקדמיים, ע״ע קדמיים, תמרים; חרסינה, חרסית, 
צמנט! קאולין. 0 

הק' במקרא ובספרות חז״ל. במקרא נזכרים כלים רבים. זהות 
מקצתם אינה נהירה לנו, אך שמות מרביתם שגורים בפינו. ע״ס 
התיאור במקרא אף ניתן לסווג את הכלים ע״פ שימושיהם. בלי- 
בישול הם: הסיר, הדוד והצלחת ("והקדשים בשלו בסירות וברודים 
ובצלחות" [דה״ב לה, יג)< ביטויים כגון "סיד הבשר" [שמ ׳ טו, ג) 
ו״סיר הנזיד" [מל״ב ד, לט] משלימים את התיאור), הכיור, הקלחת 
והפרור ("ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלוש השנים בידו. 
והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור" [שמ״א א, יג-יד]. והשי: 
״כבשר בתוך קלחת״ [מיכה ג, ג] < "והמרק עם בפרור" (שר ו, ים]). 
כלי שונה, כנראה לטיגון, הוא המחבת ("על-מחבת בשמן תעשה" 
[ויק• ו, יד]). ככלי קיבול ואחסון נזכרים: הכד (למים! ברא׳ כד. 
יד —), "כד הקפה"(מל״א יז.יב-טז),״צפחתמיס״(שפ״אבו,יא-טז), 
"צפחת השמן" (מל״א יז, יב-סז), "נבל ייף (שפ״א י, ג), ..בקגק 
דבש" (מל״א יד. ג) ו״אסוך שמן" (פל״ב ד, ב). הפד הוא אולי כלי 
לצקת בו נוזלים (״ולקחת פך חסמן ויצקת״ < שם ס, ג). כלי־ 
שולחן הם: הגביע והכום (ירכר לה, ה), הקערה והכף (שמ׳ כה, 
כס), הספל (כנראה סוג קערה! שר ה, כה. ו, לח) והצלוחית 
מל״ב ב, כ). 




257 


קרמיקה — קרמן, משה 


258 



רק על שניים מהכלים הנ״ל נאמר 
במפורש שיוצרו מחרס (במקרא: 
"חרש"); "בקבוק יוצר חרש" (ירם׳ יט, 
א) ו״נבלי חרש מעשה ידי יוצר" (איכה 
ד, ב). מעניין כי תכונת החרס להישבר, 
המתמצית בביטוי "ככלי יוצר תנפצם" 
(תה׳ ב, ט), מתלווית לתיאור השניים 
(ירם׳ שם, י׳: ישע׳ ל, יד); בהקשר זה 
נכלל אף הכד בין כלי-החרס (שר ז, כ). 
בכלי־חרס נהגו גם לאחסן ולשמר תעו¬ 
דות וספרים (ירמ׳ לב, יד). אף שנזכרו 
מחבת העשויה ברזל (יחד ד, ג) וכלי־ 
שולחן ואף נרות העשויים מתכות אצי¬ 
לות (״גביע הכסף״ [ברא׳ מד, ב]! 
"אגרטלי זהב... אגרטלי כסף" [עד א, 
ט]; ״כוס זהב״ [ירמ׳ נא, ז| < קערות 
וכפות זהב וכסף [שמי כה, כט! במד׳ 
ז. פד]: ,.נדת... זהב" [מל״א ז, מט!), סביר להניח שמרבית הכלים 
האלה יוצרו הן מחרם והן ממתכת (השד למשל: "וכלי-חרש אשר 
תבשל בו... ואם בכלי נחשח בשלה" [ויק , ו, כא]). ואמנם, הממצא 
הארכאולוגי עשיר בכלי-הרס'ובכלי נחושת וברונזה שצורתם זהה. 

פסוקים מעטים בלבד רומזים על צורת הכלים: "ושפתו כמעשה 
שפת-כום פרח שושן״ (מל׳־א ז, כו): "כוס... העסקה והרחבה" (יחז׳ 
כג, לב): ״סיר נפוח״ (ירמ׳ א, יג): "דוד נפוח" (איוב מא, יב). 
ברם. תיאורים אלה הם כה מצומצמים עד שאין ללמוד מהם על 
צורות הכלים. 

האדם ובריאתו מתוארים במקרא במונחים השאולים מעולם 
הקדרות, ואלהיט הוא היוצר (= הקדר): "וייצר ה׳ אלהים את 
האדם עפר פן האדמה״ (ברא׳ ב. ז) 1 ..הוי רב את יצרו חרש את 
הרשי אדמה. היאפר חפר ליצרו פה תעשה״ (ישעי פה, מ): ,.מחמר 
קרצתי גם אני" (איוב לג, ו), ועוד. ר 0 ר 

דיני טפאה וטהרה (ע״ע) במקרא דנים גם בכלי-הרס: "וכל 
כלי־חרש אשר יפל מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יסמא ואותו תשברו" 
(ויק׳ יא. לג): "וכלי-חרש אשד יגע בו הזב ישבר" (שם, טו. יב). 
בניגוד לשאר כלים נטמאים ומטמאים כלי־הרס רק מתוכם. אד אינם 
נטמאים ומטמאים סגבם. אם היו משקה או אוכל תלויים בחללו של 
כלי־חרס הם נטמאו גם אם לא נגעו בדפנותיו. כלי־חרס נטמאים 
ומטמאים רק אם הם כלי־קיבול. אך אם הם "פשוטי כלי־חרס", כלוי 
חסרי חלל. אינם מקבלים טומאה. לכן. כלי־הרס התום לא נטמא. 
שכן הוא כחסר חלל■ מטעם זה ייצרו עבור הפרושים נרות־חרס 
כשהם אטומים מלכתחילה (ללא ״עין* — מקום יציקת השמן) — 
כדי שלא ייטמאו (חשש טומאת כלים) בידי קדר עם־הארץ (ע״ע): 
בעל הנר היה שובר (.,פוחת") אח עין הנר והופכו לכלי־קיבול. זוהי, 
ככל־הנראה, כוונת המשנה: "איו פוחתין את הנר [ביו״ט] מפני 
שעושה כלי" (ביצה ד׳, ד׳). כלי־חרס אינם נטהרים טהרה ריטו¬ 
אלית, וטהרתם בשבירתם. 

בספרות ח ז ״ ל נזכרים פאות כלי-חרס. רובם כלי בית ומטבח — 
כלי־אגירח, כלי־בישול ובלי-עבודה. זהותם של כלי־הבית בשמותיהם 
היתד, ידועה עוד בתקופת האמוראים. אך נשכחה מאז בהדרגה. 
העברית החדשה אימצה שמות רבים ממכלול כלי־הבית הנזכרים 
בספרות חז״ל, אלא שלא הקפידו על זיהוי מדויק. ברנד (ר. ביבל , ) 
טרח־ לזהות במדויק את כלי־התרס השימושיים. 

נין כלי־האגירה נזכרים: כד — בעל בסים כדורי, ללא צוואר: 
חבית — בעלת בסיס וצוואר גבוה (שניהם סוגים של האמפורה 
הרומית): קנקן: פך: צנצנת וצלוחית (לעתים קרונות מזכוכית). 


הגדול בכלי־האגירה היה הפיטס, ששימש בעיקר כלי־קיבול ליין. 
בין כלי־הבישול — אלפס (כלי פתוח בעל דפנות נמוכות), קדרה, 
מיהם ומוליאר; שני האחרונים שימשו לחמיו• והאחרים — לתבשיל. 
קערה, תמחוי וכוס שימשו כלי-סעודה. העריבה שימשה ללישת 
בצק ולעריכתו לכיכרות: הטבלה — לוח־חרם חלק — שימשה 
בתפקידים רבים, ביניהם, שולחן. מגש, ואף מושב■ תנור. כירה 
וכופח שימשו לבישול ולאפיה. יורה ובית־צביעה שימשו את 
הצבעים. כלי־החרס היהודיים היו פשוטים בעיבורם, ובד״ב ללא 
זיגוג וללא עיטורים. ידועים בעיטוריהם נרות החרם (ע״ע נר. 
ותמי׳ שם), שנוצרו בדפוסים. אל. רי. 

י. ברנד. כלי חרס כופרות התלסוד, וזש״ג: ר. עסירן - 0 . נק¬ 
ע, זבולון. הק׳ של א״י, תשכ״ג ; . 0 * 1 , 550111 * 4 * .ק - ] 831183 

4.71 € 07111 ז) 0 ) 1/1 ,ץ 0 סס 44 . 8 . 7 ,*ג ; 1930 ) 1 > ) 071 ( 71771171177 

,.¥ 077 ) 001 . 111 ; 1945 . 7.011 ) 70 ) 1/1 / 0 1 ) 1 ) 0077/11 ■ 7 ) 01/7 1 ( 077 0/11710 / 0 
) ¥11441 ) 7/1 (ס 114 .¥ ) 1/1 7-0177 ( , £1-7 1377110 ) 0 00 ) 1 ) £1110 1.4 ) 1 ; 1947 
,.¥ 111077710 7 ( £071 , 1,3110 ; 1952-1963 2 , 1-11 , 1815 11 ) 0/70 10 *)£/. 

. 3 . 14 . 0 ;* 1971 ,.¥ \)) 07 ,. 1 ) 1 ,* 1971 ,.¥ ) 1 * 111077 ■ 7 ) 1 * 1 ,. 1 ) 1 ; 1947 
,]צשזגןסי! .ק . 14 ; 1955 ,.¥ 770071 ) 4771 . 7601 ) 171 / ,<ג 01£1 - 11 ) 805110 

, 1 ) 7111 ) 1 ( 00107711 ) ¥1 . 0 1 * 1 .תתבוחו 1 ^ 1 . 14 ; 1957 , 1 ( 1 ) 71 ) 4 1 ) ¥016770 5 ). 1 
. 0 ; 1.10813 . 1 * .״ 1 ; 1963 , 5 ) 712 7/16 7/170112/1 .¥ ,) 835138 , 0 ; 1959 
. 5 ;* 1968 ,.¥ 071 ) 7 ) 10 ( 1 .¥ , 313 ) 601 ? . 1 * ,־ 1967 , 071010 ()!) 001 ) 41 ) 70 
) 11 ) ( 0 .¥ ; 7 ( 11 ) 7/11/10 ,ח 50 ת 1111:1 ז \\ .) 1 : 1971 ,.' 7 ,) 1 ) 1071 ) 0 ( , 5 חץ 60 { 

,) 111077110111 ) 77 ) ¥01 * 1 ,ת 310 ץ\ז-ת: 1105£ . 1 * ; 1973 , 1 ( 110 ) 7 111017110 1 ) £071 

. 1974 

_קךמן, מעה [מור] ( 1643 — 1915 ). מחנך הונגרי. יהודי: אביו 
של ת. פון קרמו (ע״ע). ק׳ לסד באוניברסיטות בודפשס 
ווינה והוכתר בתואר ד״ר לפילוסופיה בכודפשס ( 1866 ). לפני 
צאתו לאוניברסיטה ולאחר שובו משם למד ליסודי יהדות אצל 
הרב ל. לף (ע״ע) בסגר. ק׳ הורה בבת״ס כלליים בבודפשט. 
ב 1869 שלח אותו שר־החינוך, אטוש (ע״ע). להשתלם בלייפציג. 
בשובו משם ב 1871 הוטלו עליו משימות חינוכיות חשובות — בהן 
הכנת חכנית־הלימודים לגימנסיות הממלכתיות — שהשפיעו במשך 
דורות על מצב החינוך התיכון בהונגריה וזיכוהו בכינוי: "מחנכה 
של הונגריה". קי ערד כ״ע פדגוגי, פרסם מחקרים בשטח זה, והרצה 
באוניברסיטת בודפשט: אד בגלל יהדותו לא נתמנה פרופסור מן־ 
המניין וגם לא נתקבל לאקדמיה למדעים. חסלו פרנץ יוזף העניק 
לו תואר־אצולה הונגרי. ק׳ השתתף בפעילותם של מוסדות יהודיים 
קהילתיים, והיה מיוומי החברה הספרותית היהודית ההונגרית 
ומיוזמי תרגום התנ״ך להונגריה. 

, 306/7 ,( 1948 • — 1848 ) ^ס^הו)!/ 111 1071 ) £111100 77/11/1 )( , 5 ) 1 יזנ)) 1 ,י״ 40 * 

. 1964 


259 


קרטן, תאודור פון — קרמנצ׳וג 


260 


7 |ךמן, ( 41 ( וי 7 ־ 11 * פון — 0130 ) 143 ת 90 שז 0 (:<>־>ו)- 1 ' — ( 1861 , בוד׳ 
פשס — 1963 . אכן), מהנדס הונגרי־אפריקני יהודי (מצאצאי 
מהר״ל מפראג), מגדולי המהנדסים והטננולוגים בסאה ה 20 . ק׳ למד 
באוניברסיטה הפוליטכנית בבודפשט והצטיין במתמטיקה, אך בלחץ 
אביו (משה; וע״ע הונגריה, עם׳ 634 ) התמחה בהנדסה. בגמר לימו¬ 
דיו ( 1902 ) עסק במהקר ובהוראה במוסד שבו לסד ( 1903/6 ). אחרי 
לימודים בגטינגן ובפריס, ובהשפעת נסיונוודהסיסה הראשונים 
בצרפת, החל להתעניין בהידרודינסיקה (ע״ע). הוא שימש אסיסטנט 
לחלוץ ההידרודינמיקה המתמטית, פרנטל ( 1 ) 306 ־ 1 ? [ע״ע הידרו־ 
ליקה[), עד לקבלת הדוקטורט ( 1909 ). ק׳ בנה מודלים מתמטיים 
(כגון ■רחוב הערבלים", הקרוי על שמו), שהוכיחו את עצמם, למשל 
בחקירת התמוטטות גשר טאקומה (וושינגטון, 1940 ). ב 1912 נתמנה 
למנהל המכון האווירונאוטי באכן, ובסלה״ע 1 גויס לצבא האוסטרי 
ופיתח את ההליקופטר (ע״ע). מפחד הנאציזם עבר לאה״ב ( 1930 ), 
ושם קיבל את ניהול מעבדות גוגנהים לאווירונאוטיקה (בקליפורניה 
ואקח). כך הפך המכון בקליפורניה למרכז המחקר האווירונאוטי 
בעולם. 

מחקריו של ק' תרמו רבות להבנת עקרונות התעופה ולשימוש 
באנליזה מתמטית לבעיות הנדסיות. על־פיהם שופרו מבני מטוסים, 
גשרים ומבנים הנדסיים אחרים. כבר ב 1936 החל ק׳ במחקרים על 
הנעה רקטית (ע״ע מנוע, עמי 1002 ) , וב 1940 הדגים טיל מונע בדלק 
מוצק. ב 1945 עמד בראש המשלחות שיצאו לגרמניה לבדוק את 
מרכזי־המחקר שם בנושאי טילים ומטוסים על-קוליים. מחקריו הביאו 
לבניית רקטות להאצת ההמראה (סזיל/!) במטוסים, שהם האבטי־ 
פוסיס לטילים הבין־יבשתיים של ימינו. קי גם יזם כינוסים והקמת 
קבוצות־מחקר כי״ל בנושאים הנדסיים ואקולוגיים. 

מוסדות־מהקר רבים וכן מכתש בפניו האחוריים של הירח נקראים 
על שמו. ב 1963 העניק לו הנשיא ג׳ץ קנדי את "מדליית המדע הלאו¬ 
מית" הראשונה. — ק׳ פת בעת סיור באכן. אחרי מותו י״ל ספרו 
(בשיתוף עם ״ £810 - 1 ) 6 ת 0 ץ 1186 ״וזי\ *ת־ ( 1967 ). 

. 1965 , 11 ( £118 ^ה 10 , ו 0 קו 51 (ס £011177 ,׳{ש ו. 1:11 ־[ . 5 ,( 1 

יא. ש. 

קר־כלן ס י ל 1 ה — 0 ) 0 :■] 0.3 : שמה הספרותי של א ל י ז ב ת 

(הנסיכה הגרמניה לבית ויד [ 8 ן ¥1 \[). מלכת רומניה, אשתו 
של המלך קרול 1 — ( 1843 , נויוויד [גרמניה! — 1916 , בוקרשט), 
סופרת בלשון הגרמנית, ברומניה. ק' כתבה רומנים, שירים ליריים, 
מהזה, סיפורי־ילדים ותמלילים לאופרות ולפנטומימה. נימה מלאנ- 
כולית, שמקורה כאבלה על מות בתה היחידה ( 1874 ), וזיקה 
לפולקלור הרומני, מציינות את יצירתה. — ק׳ רחשה אהדה ליהדות 
וליהודים. והוקיעו, את הפתנצרים. סכין הדמויות היהודיות החיוביות 
שבספריה, בולטת דמותו של יעקב כרניס (ע״ע), בספר־זכרונותיה 
1 ):!וז 1 ־.י\ח> 31 ו])' 1 ו!> 1 \ (״פינת־התרפים שלי״), 1908 . קוכץ ממכ־ 
תביה, 1.0111210 610531000 זמתזפ :)) 16 ־ 81 ("מכתבי מלכה בודדה"), 
י״ל ב 1916 . 

, 1 * 1111 * 1 01 ) 11 { 1 >. . 5 .€ ,ז^סזזרת■)!^[ .[ ; 933 [ ,. 5 ■ 0 ,?י 011 ^י\ .£ 

.(כלא תאדיו) 

קרמניץ, קרמיניץ, (גנסמסאסקגז־, פול' 001100100 ,?ז 0 ! [קשסיניץ]), 
עיירה במערב אוקראינה, בריה״ט. 75 ק״מ מדרום ללוצק: 

20,000 תוש׳ (אומת, 1967 ). ק׳ היא מרכז לסחר תבואות. כשבים 
1795 — 1919 מיתה בשלטון רוסיה, ומאז 1945 היא הלק מנריה״ס. 

יהודים נזכרים בק' לראשונה ב 1438 : אז אישר להם הנסיך 
הגדול של ליטא כתב-זכויות. ב 1495 גורשו, יחד עם יתר מגורשי 
ליטא, וכמותם שבו לבתיהם ב 1503 . נ 1552 נמנו נק׳ 240 יהודים, 
וב 1629 — 845 ( 15% מכלל האוכלוסיה). עד פרעות 1648/9 שגשגה 
הקהילה. כין רבני ק׳ הנודעים היו ר׳ מרדכי יפה (ע״ע) גר׳ שמעון, 


אחי המהר״ל מפראג! גם מחכמי ישיבתה נודעו גדולי־תורה. 
בתקופה זו היתה ק , פעילה בעבודת ועדי הארצות. בפרעות 1648/9 
ובמלחמות השוודים שלאחריהן נהרגו רבים ויתרם נמלטו: הקהילה 
לא התאוששה. ב 1765 חיו בק׳ 650 יהודים, בתנאים כלכליים 
וחברתיים קשים, ואף נאסר עליהם לשוב ולבנות את בתיהם 
שנשרפו בשריפות שפרצו שם סדי-פעם. ב 1793 נספחה ק׳ לרוסיה, 
ועל-אף היותה סמוכה לגבול הותרה ישיבת היהודים שם. בתקופה 
זו גדל מספרם, מ 3,791 ב 1847 ל 6,540 ב 1897 ( 37% מכלל האוב־ 
לוסיה), והם נטלו חלק חשוב בכלכלת העיר, בהחזיקם בתעשיית 
הנייר, הנגרות והרצענות. תנועות ההשכלה והחסידות התחרו ביניהן 
על ההשפעה בק׳. בין המשכילים בק׳ נודע הסופר י. ב. לוינזון 
(ע״ע), ובין החסידים — ר׳ מרדכי, חמיו של האדפו״ר נחום 
סברסקי (ע״ע) מטשרנוביל. שנים מספר לפני השואה ניכרה בק' 
השפעת הציונות. שבועון מקומי ביידית, "קרעמניצער לעבך, הופיע 
בקביעות מ 1933 ועד לשואה. 

בראשית מלה״ע 11 היו בק׳ כ 10,000 יהודים, וב 1941 נוספו 
עליהם כ 4,000 פליטים. ביוני 1941 הרגו האוקראינים, בסיוע 
הנאצים, כ 800 איש. באוגוסט 1941 נרצחו כל אנשי־הרוח היהודים 
בק׳, והמנהיגות היהודית התמוטטה. ב 1942 הוקם גטו ויושביו 
הושמדו באכזריות: בסוף המלחמה שרדו רק 14 איש. 

א. ש. שטיק (עורך), פנקס קי, א׳—כ , , תשי״ד. 

מ. - ש. קי. 

לןרמנצ'ונ(תץ 19 ז 40 סק 14 ) עיר במחוז פולטווה. מרכז אוקראינה, 
י' בריה״מ! 171,000 תוש■ ( 1974 ). ק׳ שוכנת לשתי גדות 
הנהר דנייפר ומשמשת נמל־נהר וצומת מס״ב. היא נוסדה במאה 
ה 16 כמבצר, והתפתחה למרכז מסהר ותעשיה. ענפי התעשיה 
הראשיים הם ייצור מכונות ועיבוד מתכת (כולל מפעלים גדולים 
לקרונות רכבת ולמכוניות). כן מייצרים בה מוצרי בטון מזוין, 
סיליקטים, עורות, מוצרי עץ, טכסטיל, טבק וסוגים שונים של מזון. 
בקרבתה, על הדנייפר, הופעלה ב 1959 תחנת־כח הידרו־חשמלית. — 
בק' בת״ס טכניים גבוהים (למכונאות, למכונאות־רכב, לתחבודת- 
רכבות), מכון רפואי, מוזאון ומכו! פדגוגי (ע״ש פקרנקו). 

הידיעות הראשונות על יישוב יהודי בק' הן ם 1782 . ב 1801 
נמנו בק׳ ובסביבתה 454 יהודים משלמי־מס, וב 1847 כבר היו 
רשומים 3,745 יהודים. במסגרת מדיניות הפרודוקטיוויזציה של 
היהודים פתחו שלטונות ק׳ ב 1809 ביח״ר לאריגת־בדים, וב 1810 
הועסקו בו 232 יהודים. בגלל התנאים הקשים ברחו היהודים מק׳. 
וב 1817 נסגר ביהח״ר. עם התפתחות סחר העצים והתבואה בק׳, 
בשנות ה 50 וה 60 של המאה ה 19 , היתה העיר לאחד ממרכזי 
ההגירה היהודית מרוסיה-הלבנה ומליטא. בין המהגרים היו סוחרים 
וספקים לצבא ולממשלה, ורב היה חלקם בפיתוח העיר. פועלים 
יהודים רבים עבדו בנמל ובבתהח״ר לטבק, בחיי קהילת ק , נשתמר 
נוסת יהדות ליטא, ורבתה בה השפעת חב״ד (ע״ע). הרבה השפיע 
הרב תומרקין, רב העיר באמצע המאה ה 19 . ב 1897 נמנו בק׳ 
29.869 יהודים ( 47% מכלל תושביה) וב 1910 — 32.674 . פרעות 
1905 פגעו גם ביהודי ק׳. בשנות מלה״ע 1 שימשה ק׳ מקלט לאלפי 
פליטים מליטא, ביניהם בני ישיבות ליובאוויד וסלובודקה. בעיר 
נפתחה גם גימנסיה יהודית־רוסית, שהרבו בה בלימודים עבריים. 
במאי 1919 פרעו בק׳ חיילי גריגורייב, ובסוף יולי 1919 — אנשי 
דניקין• המשטר הסובייטי שם־קץ לחיים יהודיים מאורגנים. ב 1926 
נמנו בק׳ 28,969 יהודים — כמחצית מתושבי העיר — ובהט כ 6,000 
פועלים. ק׳ היא עיר-פולדחם של י. צ׳לנוב, הצייר מ. כץ והמשורר 
א. שלונסקי (ע■ ערכיהם). 

א. ליסאי, צרור פרוסוקולים (רשומות, ג׳), תרס״ג! א, י. פריידעב־ 

כערג, זגרונות פון א צ״וניססישן סאלדאם, 61 — 220 , 1938 . 

ג. שט."י.ס. 




261 


קרמר (קרימר), יוהן בפטיסט — קרן, חצוצרה, טרומבון וסופה 


262 


קדמו־(קו־ימר), יוהן בפטיסט - "","ס 1 ** 831 ״״ 101,3 

— ( 1771 , מנהיים — 1858 , לונדון), פסנתרן, מלחין ומו״ל, 

בן למשפחת מוסיקאים מגרמניה. בהיותו בן שנה עברה המשפחה 
ללונדון ושם עשה רוב ימיו. נסיותיו המוסיקליות התגלו עוד ביל¬ 
דותו, ובין מוריו היה הפסנתרן והמלחין סוציו קלמנטי. בגיל 10 
הופיע לראשונה בפומבי, ום 1788 ערך סיורים ברחבי אירופה ו!כה 
לתהילה כפסנתרן. בשהותו בלונדון יצאו לו מוניטין גם במורה. 
ב 1804 הו״ל ספר תרגילים לפסנתר, וב 1824 ייסד חברה להוצאה־ 
לאור, שמאוחר־יותר עסקה גם בייצור פסנתרים. לאחר שהות ארוכה 
באירופה שב ללונדון ב 1845 , ופא! חי בגמלאות. 

נגינת ק׳ הצטיינה בפיתוח שווה של שתי הידיים, באופן שאפשר 
הבלטת כל אחד פן הקולות הרשומים, כשהרושם הסופי הוא סל 
"שלמות" (לדברי בני הדור). מבין מעריציו ראוי־לציון בטהובן 
(ע״ע), שמיעט מאד בשבחים לפסנתרנים אחרים. בין היצירות 
הרבות שהלחין, פאות סונטות ויצירות אחרות לפסנתר, יצירות 
קפריות ו 7 קונצ׳רטים לפסנתר ולת!מורת. היום פוכרים 84 
אטיודים לפסנתר, המהווים את הספר החמישי מתוך ה:* 1105 > 
1,010 :> 0110-5 ) 0 ״ 13 ? 0 < 1 :>.ס 1 > 131 ? ("ספר־הלימוד השימושי הגדול 
לפסנתר") והמשלבים רעיונות מוסיקליים נכבדים בבעיות מכניות 
של נגינה. 

. 928 [ )<*!£>. 117211 . 0 .ע -/ .יד 

קרסו־(קו־ימר), שמואל נח - ״,!!״*א, 031 ־ 5 ] ן־״״ונצ - 

(נו׳ 1897 , דאשקוב (רוסיה]), שומרולוג אמריקני, יהודי, 
סהבולטים־ביותר בתחומו. ב 1906 הניע ק׳ לאה״ב. הוא גדל בפי־ 
לדלפיה ולמד ב״דרופסי קולג״ ובאוניברסיטת פנסילוויניה. ם 1932 
היה חבר־סגל ופרופסור באוניברסיטת שיקאגו ופנסילוויניה, בביה״ס 
האפריקני לחקר הפורח בקושטא וכבגדאד, וכן הרצה באוניברסיטות 
תורכיה, דנמרק, פאריס וירושלים ( 1972 ). ק׳ הוא חלוץ השופר(־ 
לוגיה החדישה, שכן היה הראשון שהצליח לצרף לכדי תמונה שלפה 
את קטעי הספרות השומרית שפרסמו חוקרים שונים במועדים ובמ¬ 
קומות שונים. בירר את הסתירות בתרגומים, והשלים אח היצירות 
מחוך חומר שפענח■ הוא שב כפה פעמים לאותו הנושא. ועיבדו. 
ע״ם מידע חדש, ביתר הרחבה ושלמות. כך עשה, לפשל, בעלילות 
גלגמש (ע״ע, עמ׳ 778 [ביבל׳]), ותרגומו — המדויק והפרשים — 
ליצירה זו ( 1 גם לחומר ספרותי שופרי אחר) נתקבל כנוסח מאושר 
בקובץ הטכסטים מן הפזרח־הקדמון 10x15 ״! £3510 ז 03 א !תס״״ו, 
( 1£1 ר\ 0 ) 1 ״ 10 ״ 10513 01 ( 0 סלז סז 80131,1,8 ; בעריכת י. פריצירר 
( 1 > 01,31 ז 11 נ 1 נ 1969 ). ק׳ הו״ל בליווי הערות אח היפה בקינוח 

שומר.־ 11 ) )ס 0511001100 ( 1 1110 !ס/יס 1 זס 1311 ״ 0 ״, £3 ("קינה על 

על חורבן אור״), 1940 , ופרש לפני הקורא, בלשון אמונה, אח 
ההשגים הספרותיים של השומרים שפוענחו לאחרונה(לקראת פרסומם 
ב £1 א^) — "מפיוטי שומר" (דברי האקדמיה הישראלית למדעים, 
ד׳), תשל״א. 

ק׳ העלה גם תמונה רחבה של הדת והמיתולוגיה השומרית, ושקד 
בשורת פרסומים על בירור הסתעפויותיה בספרית המקראית (לאח¬ 
רונה, יחד עם מ. ויינפלד: ..הספרות השומרית וס׳ תחלים — מבוא 
למחקר השואתי" (בית מקרא, י״ט), תשל״ד). ספריו הפופולריים, 
כגון , 50,7,0 31 5 ״ 1 א 80 ^ £115101 (עבר , : "ההיסטוריה מתהילה 
בשומר״, תעדו), 1956 ו 5 ״ 10113 ח 50 1,0 ־ 1 ( 1963 ), הביאו את חרבות 
מסופוטמיה העתיקה בפני חוג רחב של משכילים. ק׳ נם בירר סוגיות 
בדקדוק השומרי. 

מו ןמ־ץ׳ 0 /״מ/ 0 ,■)!? 1/0/112 ץ? 0 >.- 0 ' 1 ו?זח// ..)/ ,(. 1 ׳ 0 ) זש 0111 :£ .,[ . 8 

. 1976 ,(כולל ביבל׳) .א . 5 / 0 ■ 1101201 
שם. ש. 

קןךמת ע-ע דיפתריה. 


.קךן, חצוצרה, טרומבון וטובה, כלי־נגינה השייכים לתת- 
קבוצה שלי כלי-הנגינה האירופוניים (ע״ע נגינה, כלי) 

ומוכרים כ״כלי־נשיפה של מתכת״ ( 8,355 ). כלים אלה הם חטיבה 
מחטיבות התזמורת הסימפונית ועם כלים אחרים מתת־הקבוצה 
נמצאים ביסוד התזמורת הצבאית, השופר (ע״ע) וכלי-נגינה אחרים 
שאינם של מתכת, שייכים אף הם לתת-קבוצה זו. לכלים אלה אפייני 
עירור עמוד האוויר בעזרת תנודות השפתיים (השפתיים משמשות 
כלשוניות), ולרובם צינור ארוך ומקופל, חסר נקבים, שבקצהו 
אפרכסת גדולה התורמת לעצמת הצליל ולהגדרת כיוונו. את אורך 
הצינור אפשר לשנות, ובכל מצב אפשר להפיק רק את הצלילים 
שתדירויותיהם בתדירויות הטונים העיליים המתאימים (ע״ע טונים, 
מערכת ה־). 

מבנה. לארבעת הכלים פומית, צינור שאפשר להאריכו 
ואפרכסת. צורתם וגדלם של הצינור והפומית מאפשרים הבחנה בין 
הכלים. הפומית דמוית גביע ומשפיעה על צורת התנודות של 
השפתיים: בכל שהיא שטוחה יותר, הצליל עשיר יותר בטונים 
עיליים גבוהים, ולכן מבריק יותר. לח׳ ולסר׳ פומית שטוחה, "ספלו־ 
לית" ( 11 *] 51,3 -ק״ 0 ): לק׳ ולטו׳ פומית עמוקה, ״גביעית״ (- 01 ״״״) 
1 >:* 31 < 51 ). ארכו של הצינור הוא 2 — 10 מטר. הוא מעוגל בק׳ 
ומקופל בצורת מלבן בשלושת הכלים האחרים. באחדים מכלי תת־ 
הקבוצה צורתו אליפטית. צינור הטר׳ עשוי שני חלקים — כשהחלק 
המחובר לאפרכסת נעיע, בצורה המאפשרת שינוי אורך הצינור 
ברציפות, וישנו רצף של גבהי צליל. לפיכך היה הטר' הראשון 
מכלי תת־הקבוצה שמצא את דרכו לתזמורת האמנותית, אפני הארכת 
הצעור בק׳ ובח׳ השתכללו בהדרגה, בין־השאר ע״י הוספת צינוריות 
והכנסת היד לאפרכסת, וחשובה ביותר — התקנת שסתומים, 
שד,מצאתם מיוחסת ל 8101,17,01 ( 1813 ). מספרם עפ״ר שלושה. 
השסתומים מחוברים לצינוריות המאריכות את צינור־הכלי וגורמות 
להנמכת הצליל ב * טון. טון שלם ו * 1 טוניס. צירופם של שסתומים 
שונים מאפשר הנמכות-צליל גדולות יותר, עד לקבלת 7 ארכים. 
המתאימים לסולם כרומאטי של 7 חצאי טונים, בנוסף לצלילים 
היסודיים שניתן להסיק סכל אורך (ר׳ לעיל). עפ״ר אין מפיקים 
מ״כלי־הנשיפה של מתכת" את הצליל היסודי. ולפיכך יש להשלים 
את חצאי־הטונים שבקווינטה שבין הטונים העיליים השני והשלישי, 
כלומד — 7 חצאי־טונים. מכאן שדי בשלושה שסתומים להפקת כל 
הצלילים בסולם הכרוסאטי. על שינויי האינטונציה הנגרמים כתוצאה 
פן הצירופים השונים נוהגים להתגבר ע״י הכנסת היד לאפרכסת 
או ע״י שינוי מתיחות השפתיים, אך פתרון פלא לכך עוד לא נמצא. 
בשנים האחרונות הותקנו שסתומים גם בטד. צינור חח׳ והטר׳ 
גלילי ברובו ואילו צינור הק׳ קוני. 

"כלי־הנשיפה של מתכת", פרט לטר", הם כלי טרנספו־ 

זי צי ה, כלר. המוסיקה נכתבת בעבורם בסולם אחר מזה הנשמע 
בעליל. לדוגמה: המנגן בח׳ בפה ישמיע את הצליל פה שעה שהתו 
הכתוב הוא דו. שיטה זו מקורה בגובה הצלילים בכלים העתיקים, 
וכיום אין לה למעשה הצדקה. 

מארבעת הכלים, לח׳ הצליל הגבוה ביותר. ח" בעלות צינור 
ישר מוכרות בתרבויות קדומות. קדום ביותר הוא הלור ( 1-01 ) — 
כלי נורדי עשוי ברונזה מלפני 3,000 שנה. בביהמ״ק שימשה הח׳ 
לטקסים דתיים. ואילו ברומי — להשמעת מוסיקה צבאית. הצלבנים 
הביאו לאירופה את הח׳ הערבית, ובציור מ 1400 בקירוב ישנה 
עדות ראשונה לעיקופה בצורת 5 . לצורתה המקובלת הגיעה הח , 
מאותר יותר. על מעמדה המכובד אנו למדים מציורים שבהם היא 
משמשת בידי מלאכים. ברנסאנס התפתחה תעשיית הח" בנירנברג 
שבגרמניה, ואמנות הנגינה בהן השתכללה. התפקידים שכתב בך 
(ע״ע) לח׳ דורשים טכניקת־נגינה מעולה, ומקורם הן באיכותם של 
הנגנים והן במבנהו המיוחד של הכלי באותה עת. בתקופה הקלאסית 



263 


קרן, חצוצרה, טרומבון וטובה — (ה)קרן הקינזת לישראל 


264 


ירדה חשיבות הה׳. במאה ה 19 נוספו לה השסתומים (ר׳ לעיל) וכיום 
היא משמשת בלי־נגינה מלודי. במשפחת הח" כלים בארבעה גדלים. 
ונפוצה ביותר הח׳ בדו. 

הק' הקדומה מאוחרת לח׳ והיתה עשויה קרני חיות, ומאוחר 
יותר — מתכת. ביה״ב היו הק״ עשויות עץ. האוליפנט — ק׳ עשויה 
שנהב מעוטר — היה כלי־הנגינה של האבירים, סמל היושר ואות 
למעמד מכובד. לאחר יה״ב לא פותחו הק" אלא ככלים של מתכת 
לשימוש הצבא. בתקופה הקלאסית צורף זוג ק" לקבוצת כלי- 
הקשת של התוסרח (ע״ע), ובמאה ה 19 תאם צלילו הרך של הכלי 
אח הדרישות המוסיקליות של התקופה. כיום ישנה גם ק׳ כפולה 
המורכבת מק׳ בפה וק׳ בסי־במול. ר,ק׳ קרויה גם ״ק׳ צרפתית״; 
"הק׳ האנגלית' היא ממשפחת כלי־הנשיפה של עץ. 

ה ט ר׳ התפתח במאה ה 15 מח׳ גדולה, והוא הראשון מכלי־ 
הנגינה של התזמורת המודרנית שהופיע מלכתחילה כמעט בצורתו 
הנוכחית, בזכות יכלתו להפיק את כל רצף הצלילים שבאוקטווה. 
הארכת צינור הסר׳ ע״י החלקה לא אפשר נגינה רציפה אלא רק 
נגינה של צלילים קטועים או נגינה בגלישה (גליסאנדו), המשמשת 
כאפקט מיוחד. השסתומים מאפשרים נגינה רציפה גם בסר׳. ג. 
גבריאלי (ע״ע) היה מהראשונים שצירפו טר׳ ליצירותיהם. ברנסאנס 
היו במשפחת הטר" כלים בשלושה גדלים, והקורנט (ק׳ מעץ) צורף 
לעתים למשפחה זו לנגינת הקול העליון. חשיבות הטר׳ גדלה במאה 
ה 19 , עת נבנו גם טרומבוני־בס. כיום קיים הסר׳ ב 4 גדלים. 

טובה הוא שם כולל לכלי הבס של משפחת כלים זו. פרס 
לטרי. אלה התפתחו במאה ה 19 . לסובה 4 או 5 שסתומים. כיום 
קיימת הסובה ב 3 גדלים. 

ד. כ. 


לן.ךן היסוד, המכשיר הכספי של ההסתדרות הציונית (ע״ע ציונות, 
עם׳ 609/11 ) ושל הסוכנות היהודית (ע״ע). קח״י הוקמה 
בוועידה הציונית בלונדון ב 1920 , כדי לשמש "מוסד כספי מרכזי 
וקבוע", למימושה של "הצהרת בלפור" (ע״ע). עד להקמתה שימשו 
זמנית למסרה זו ״קרן ההכנה״, שנוסדה ב 1918 , ו״קרן הגאולה", 
שנוסדה ב 1919 . בדיון על הקמת קה״י התעוררה מחלוקת קשה בין 
ציוני אמריקה, ובראשם ל. ד. ברנדים (ע״ע), שהציעו להשתית את 
הפעולה בא״י על הון פרסי, לבין שאר באי הוועידה, ובעיקר ויצמן 
(ע״ע), שהציעו להתבסס על הון לאומי ועל יסודות חלוציים. החלטת 
הוועידה ברוח הצעת וייצמן גרמה לקרע עם ברנדים ולפרישתו 
מתפקידיו בתנועה הציונית ב 1921 . לאחר הקמת קה״י באה״ב (ע״ע, 
עם־ 242 ). קה״י נועדה לפעול בקרב חוגים ציוניים ושאינם־ציוניים 
כאחד, על בסיס של תרומות שנתיות למימון העלית וההתיישבות 
בא״י. עם־זאת אמורה היתר. קה״י לעודד גם נזמות תוף שיתוף הון פרטי. 

עם מייסדי קה״י נמנו: ויצפן, סוקולוב. ז׳בוטינסקי, זלסופולפקי 
(ע׳ ערכיהם) ויצחק 



נידיץ׳. ב 1921 נרשמה 
קה״י כחברה בריטית. 
ולשכתה הראשית נק¬ 
בעה בלונדון! ב 1927 
הועברה לירושלים. עם 
שליחיה ותועמלניה ה¬ 
ראשונים של קה״י נס¬ 
נו : דבומינסקי, ל. יפה 
וש. לוין (ע׳ ערכיהם). 

עם הקמח הסוכנות 
היהודית המורחבת ב- 
1929 , נקבע שקה״י ת¬ 
שמש כמכשירה הכספי. 



זעידח־חיימור של הרז היסוד בלונדח, #20 ל 


ב 1956 הואגדה ״קה״י — המגבית המאוחדת לישראל" ע״פ "חוק 
קה״י* שנתקבל בכנסת. בתשל״ז היה מספר חברי החברה "קה״י 
בע״מ״ 32 , מהם 8 חברי הדירקטוריון. המתמנים בידי ההנהלה 
הציונית, הממנה מביניהם אח יו״ר קה״י. 

מנהלה הראשון של קה״י היה פיבל (ע״ע). לאחר העבדת הלשכה 
הראשית לירושלים ניהלוה הנסקה ול. יפה (ע׳ ערכיהם). מאז קום 
המדינה כיהנו כיו״ר י. גולדשטיין, א. דובקין, צ. הרמן וע. שפירא. 

ועדי קה״י הוקמו במרבית הארצות. כולל אה״ב. ם 1925 פעלו 
קה״י וקק״ל באה״ב כ״המגבית המאוחדת לא״י״, וב 1939 התאחדה 
קה״י עם ה״ג׳וינט" (ע״ע) באה״ב ל״המגבית היהודית המאוחדת". 
כיום פועלת .,קה״י — המגבית המאוחדת לישראל״ בב 70 ארצות, 
ובכללן מדינת ישראל. הקרן פועלת באמצעות ועדים מקומיים, המור¬ 
כבים ממנהיגי הקהילות ומפתנדבים. בצד הוועדים פועלות קבוצות 
"דור ההמשך" ו״חטיבות נשים", העוסקות בהסברה ובהתרמה. על 
הפעילות השוטפת מפקחת הלשכה הראשית, שבה פועלים אגפי 
מגביות, כספים, הסברה, פרויקטים וצוואות ועזבונות. 

עד קום המדינה סיפקה קה״י את האמצעים למימון פעולות עליה, 
לרבות העפלה, חינוך, שיכון, התיישבות ורכש נשק, ולאחר קום 
המדינה השתתפה בסכומים ניכרים במימון קליטת העליה. ב 1967 , 
שנת מלחמת ששת הימים, גדלו הכנסות קה״י פי 10 מבשנים קוד¬ 
מות, ואילו בשנים 1967 — 1972 — פי 4 — 5 מבשנים קודמות, ב 1973 , 
שנת מלחמת יום הכיפורים, הסתכמו ההכנסות פי 2 מהכנסות 1967 . 


הכנסות קרו היסוד בשנים 1920 — 1976 (במיליוני דולר) 


143 

: 1947 —1920 

265 

:1966—1948 

1,051 

:1976—1967 

ס״ה 1,459 



א. אוליצור. ההון הלאומי ובניין הארץ. ת״ש! הנ״ל, מפעל היסוד. 
תש״ו,- ש. קידש, שבם אחד,־ המשים שנות קה״י. תעו"ל ו ש. י. 
קרויסנר. סיפורה של קה״י, תשל״ב. י 


(ה).קרן ה?|ימת לישראל, הגוף הממונה מסעם ההסתדרות 
הציונית (ע״ע ציונות, עט׳ 609/11 ) על רכישת קרקעות 
בא״י (ע״ע, עס׳ 512/3 ז 820/22 ) ועל פיתוחן. את ההצעה להקמת 
הקק״ל (השם נקבע ע״פ המשנה, פאה א', א , . השם המקורי, הגרמני, 
היה 3 ת 0 ) 31 ח 10 ז 13 י 1 113111601 [׳ ומכאן, באנגלית, 1 ב 1 ו 10 ז 13 יז 11 !! 1 שי 0 [ 
ס״ס?) העלה ה. שפירא (ע״ע) בקונגרס הציוני הראשון ב 1897 , 
ובקינגרם החמישי. בבאזל ב 1901 , הוחלט על הקמתה. בשנים 
1902/7 היה מרכז הקק״ל בווינה! משם ארגן יונה קרמנצקי את 



265 


(ה)קרן דזקימת לישראל 


266 


איסוף הכספים ע״י הפצת בולי הקק״ל. קופסת ההתרמה ("הקופסה 
הכחולה") ו״ספר הזהב", שבו נרשמו אישים וגופים עיי מכבריהם, 
שהרימו תרומה לקק״ל. ב 1905 נרכשו אדמות כפר־חיטים בגליל- 
התחתון, ומאוחר־יותר באותה שנה נרכשו אדמות בן־שפן וחולדה — 
שהיו רכישותיה הראשונות של הקק״ל. ב 1907 הועברה הלשכה 
הראשית לקלן, ולנשיא נבחר 0 . בודנהיפר (ע״ע). אותה שנה סייעה 
הקק״ל לחברת .,אחוזת בית" (ע״ע תל־אביב) במתן הלוואה לבניית 
בתיה הראשונים בצפונה של יפו. ב 1908 עברו לידי הקק״ל האדמות 
שעליהן נוסדו חוות כנרת, ומאוהר־יותר — קבוצת דגניה, אותה 
שנה נוסד המשרד הא״יי ביפו (ע״ע א״י, ענד 513 ), שעליו הוטל 
לטפל בנושאי התיישבותי, הקק״ל קיבלה על עצמה את החזקת 
המשרד, וכך היתה לגורם מכריע בהתיישבות. ב 1904 הוחל באיסוף 
״תרופת עצי זית•! בחולדה ובבן־שמן הוקמו חוות־לימוד חקלאיות, 
ולאחר מות הרצל הוחלט לקרוא למטעי־הזיתים ,.יער הרצל״. ב 1911 
נרכשה הקרקע הראשונה בעמק יזרעאל, ועליה נוסדה החווה הקו- 
אופרטיווית (״הקואופרציה״) מרחביה (ע״ע). בראשית מלה״ע 1 
עברה הלשכה הראשית של הקק״ל להאג, וליו״ר נתמנה נ. דה ליפה 
(ע״ע). בוועידת לונדון ב 1920 הוחלט על הקמת "קרו היסוד"(ע״ע), 
ובכך נשתחררה הקק״ל מהדאגה לעבודת ההתיישבות. רכישת 40,000 
דונם בעמק יזרעאל (ע״ע) ב 1921 ציינה את הרחבת פעולתה. 
בעקבות ויכוח קשה על עדיפות קרקע כפרית או עירונית בין אוסיש־ 
קין (ע״ע) ודה לימה 
התפטר האחרון פחם- 
קירו, וזמן קצר אח״ב 
עברה הלשכה הראשית 
לירושלים ואוסישקין 
הועמד בראשה. הקק״ל 
פעלה אז גם בערים 
וקנחה אדמות בירוש¬ 
לים (מקור־חיים, שטח 
בניין המוסדות־הלאר 
מיים ברחביה, הר-הצו- 
פיס), תל־אביב (נור־ 
דיה, שכונת בורוכוב מהי•■■'־ לחי! "עיישת לישר* 5 

:"קוספה הבחויה" הספורסמה 

בגבעתיים) וחיפה (הדר 

הכרמל). ב 1928/9 נרכשו שתי רכישות חשובות — ליד מפרץ חיפה 
("עמק זבולון") ו״עפק חפר" בשרון. בעמק יזרעאל, בעמק זבולון 
ובעמק חפר הושקע מאמץ רב בייבוש ביצות. ב 1930 החלה הקק״ל 
ברכישת קרקעות בעמק בית־שאן, וס 1936/8 — באיזור מנשה, 
בעמק־החולה ובמערב הגליל, כשנסתמנה מגסה מדינית של יצירת 
עובדות ברכישת קרקע ובהתיישבות הוקמו יישובי "חומה ומגדל" 
(ע״ע קבוצה, קבוץ, עם׳ 38 ). חרף .,הספר הלבן״ של 1939 וגזירת 
הקרקע שנתפרסמה ב 1940 (ע״ע א״י, עמי 551/4 ), שאסרו על 
יהודים לרכוש קרקעות ברוב חלקי א״י, הגבירה הקק״ל את הרכישה, 
בין־השאר באיזור עזה. שהיה מרכז התיישבותי חשוב בשנות ה 40 . 

עם הקמת המדינה העמידה הקק״ל במרכז פעולתה עבודות 
הכשרת־קרקע וייעור, ובעיקר הכשרת אדמות־ההר (סיקול ובניית 
טראסות) והנגב הצפוני (יישור שטחים, מניעת שטפונות וכר). 
המפונה על כל הפעולות הללו היה יוסף וייץ, ב 1952/8 ייבשה 
הקק״ל את אגם החולה וביצותיו והכשירה אח אדמותיהם לחקלאות. 
עד 1976 הכשירה הקק״ל כ 600,000 דונם לחקלאות, טייבה עוד 
כ 400,000 דונם ע״י ייבוש או ניקוז חקלאי ונטעה כ 130 מיליון עצי- 
יער עפ״נ 480,000 דונם — זאת נוסף על פעולות שיקום שביצעה 
ביערות טבעיים מנוונים באזורי־הר. הקק״ל דואגת גם לסביבת 
האדם ע״י התקנת פארקים, חניעי־יער ושטחי-קמפינג בשמורות- 
הטבע ובגנים הלאומיים. כל העבודות הללו תובעות גם פריצת 




דרכים באזורי-הפיתוח החדשים, ובפרט באזורי גבול: אורך הכבי¬ 
שים הללו עלה ב 1976 על 3,000 ק״ם. הקק״ל סייעה גם בהקמת 
מושבי עולים, ובפרט "כפרי עבודה", בתקופת העליה ההמונית, 
בספקה עבודה למתיישבים. בשנות הסד יזמה "תכנון־מחדש". כן 
בנתה מאגרי-פים וסכרים. מאמצע שנות ה 50 פיתחה הקק״ל אזורים 
שונים, ביניהם: עדולם, לכיש, יתיר, מודיעין, עידון, גלבוע, כורזים, 
תפן ושגב. וסייעה בהקמת היאחזויות נח״ל. מאז 1967 פועלת הקק״ל, 
בתיאום עם הממשלה, גם בפיתוח קרקע וייעור מעבר לקו־הירוק. 

ב 1960 חקקה הכנסת חוק־יסוד. "חוק מינהל מקרקעי ישראל" 
(ועוד שני חוקים ), ונחתמה אמנה בין מדינת־ישראל והקק״ל. לפיהם 
הוקמה "רשות מקרקעי ישראל" כגוף ממשלתי שבידו מופקדות כל 
קרקעות המדינה וכן קרקעות הקק״ל, ס״ה כ 92% משטח ישראל 
בגבולות 1967 . על כל האדמות הוחלו עקרונות הקק״ל, שלפיהם אינן 
מותרות למכירה אלא רק לחכירה, העוברת בירושה והמתחדשת סדי 
49 שנים, התנאים נקבעים ע״י מועצת מקרקעי ישראל. המורכבת מ 8 
נציגי ממשלה ומ ד נציגי הקק״ל. שר־החקלאות הוא יו״ר המועצה — 
ללא זכות הצבעה. הקק״ל נעשתה ל״רשות פיתות הקרקע", הממונה 
על כל הקרקעות הטעתוח פיתוח. ב 1975 היו כ 2,600,000 דונם 
בבעלות הקק״ל. היא מממנת אח תקציבה מתרומות בארץ ובחו״ל, 
מדפי־חכירה המשתלמים לה וממקורות אחרים. מועצת המנהלים 
(הדירקטוריון) של הקק״ל היתה ב 1976 בת 23 חברים. שנבחרו ע״י 
המועצה הציונית. 

לאחר מות אוסישקין ב 1941 נבחרה הנהלת דירקטוריון בת 3 
חברים: ב. כצנלסון, ד מ. בר־אילן (זר ערכיהם) ואברהם גרנות — 
שנתמנה ב 1945 ליו״ר וכיהן בתפקיד זה עד 1960 . מאז ועד 1976 
שימש בתפקיד זה יעקב צור. ט 1977 משמש משה ריבלין כיו״ר 
הדירקטוריון. 

הכנסות הקרן הקיימת לישראל, 1962 — 1975 


(באלפי ל״י) 


ם״ה 

הכנסות 
אחדור., 
מילוות וכי׳ 

הכנסות 
ותקבולים 
מרכוש קרקעי 
ואחר 

הכנסות 

מתרומות 

ועזבונות 

שנה 

49,233 

15.215 

12,848 

21,170 

1962/3 

55,301 

29,285 

11,261 

14,755 

1966/7 

71,793 

24,223 

21,807 

25,763 

1970/1 

156,677 

11,940 

84,114 

60,623 

1974/5 


א. ביתט - א, פולק, תקק״ל. תרצ״ם; י. וייץ. תתנתלותנו בתקופת 
הסער, 1947 : הב״ל, יומני ואגדותי לבנים, א״—ר, תשכ״ה—תשל״ג 1 
א. גרנות, המשטר הקרקעי בא׳יי, תס״ם: הנ״ל, תמורות אגראריות 
בישראל ובעולם, תשס״וו י. זימן, עם שבת היובל לקק״ל, תשי״א! 
א. ארבי, רפורמה אגרארית בישראל, תשל״ו. 

י, צו. 



267 


קרנאדם — קרנו, לזר ביקולא מרנריט 


268 


קךגאךס—פף^׳־קסנך—( 213 — 129 לפסה״נ), איש קיריני, פילוסוף 
יווני, מייסד ה״אקדמיד, החדשה", תלמידו של הגסינוס 
וראש האקדמיה אחריו. ק׳ לא השאיר כתבים, אך דעותיו' נמסרו 
ע״י תלמידיו והשפיעו השפעה רבה. ק , המשיר וסיתח את המגמה 
הספקנית והאנטי־דוגמאטית של האקדמיה התיכונה (ע״ע אקדמיה; 
יונית, פילוסופיה, עמ ׳ 603 . 607/8 ) ע״י ביקרתו נגד האפיקוראים 
והססואיקנים. ובעיקר נגד כריסיפוס (ע״ע). הוא הכחיש את קיומם 
של דימויים הכופים עלינו אח אמיתותם, וטען שבכל דימוי יש 
יסודות סובייקטיוויים וריגושיים. מכיוון שאין סיסן או קנה־סידה 
להכרת דימוי אמיתי. עלינו להימנע משפיטה (׳' 6 x 1 : 1 ־ 61 ). אבל 
ספקנות זו אינה מובילה לאפס־סעשד., שהרי לצרכינו המעשיים 
אין אנו נזקקים לאמת, אלא להסתברות בלבד, ולשם־כך מספיק 
להניח את אמיתותם של הדימויים המתקבלים על דעתנו, אבל 
לא לאשרם כאמיתיים. 

ק- תקף את הטיעונים לקיומו של האל, כגון הטיעון מחוך 
"הסכמת הבריות" ( 1 חט 61111 א ־"למס*""־) וניסה מסוים של הטיעון 
הקוסמולוגי. כן ביקר את הטיעונים להוכחת ההשגחה, הנבואה 
והגורל (ר׳ קיקרו, "על טבע האלים", ג׳), הוא גרס את חירות 
האדם לעשות טוב ורע, וראה את הרצון כמסובב ע״י עצמו. 

בשני נאומים שנשא בביקורו ברומא ב 155 , הגן באחד על 
ההתנהגות הצודקת של אנשים ומדינות, ע״ם החוק הסבעי, 
ובשני — למחרת היום — התנגד לה. בסמכו אח אי-הצדק על 
התועלת (ר׳ קיקרו, "על הרפובליקה", ג׳). 

.־ 1932 י 1 )ז 3 ו{ 0€ ז 8 י '\ 

קך־נגי, אנדרו — 06816 ־ 03 ׳'־:)׳ 11 ־ 60 — ( 1835 — 1919 ). 

תעשיין ופילנתרופ אמריקני. בן עניים, יליד סקוטלנד, 

שהיגר לאה״ב בגיל 13 . היה שוליה בביח״ר לכוחנה ועבד בחברת- 
מברקים. ב 1853 הצטרף להברת רכבות בפנסילווייניה. התבלט 
בכשרונותיו המסחריים ובמרצו, ונודע כחלוץ הפעלת קרונות-שינה. 
ב 1864 החל עוסק בהפקת נפם, וב 1865 נעשה עצמאי כראש חברת 
"קיסטוך ( 6 ו 5101 ץ £6 ) לבניית גשרי־ברזל. מא 1 , ובמשך תקופת 
התפתחותה המהירה של התעשיה באה״ב לאתר מלהסת־האזרחים, 
התעשר מאד כיצרן מוצרי מתכת כבדים. כתוצאה מחמרונים עסקיים 
מתוחכמים, וניצול המצאותיהם של אחרים (הוא עצמו לא היה בעל 
ידע מקצועי) הגיע למעמר של ״מלך הפלדה״ באה״ב. ב 1888 היה 
בעל ביהה״ר העצום לפלדה ,.הומסמד" ( 1 ־ 005163 ־ 710 ) ליד פיססברג, 
ובעלם של מכרות־פחם וברזל, מס״ב וחברת ספנות. ב 1900 נאמד 
שוויה של ,.חברת ק׳ לפלדה״ לבדה ב 320 מיליון דולר. ב 1901 
פרש ק׳ מעסקיו ומפעליו מוזגו בתאגיד 51661 . 5 . 0 . 

אע״פ שק׳ נודע בזמנו כאיש־עסקים חסר־סעצורים, היה לו 
עניין רב גם בערכים מופשטים והוא כתב ספרים, כגון 11 קמ־ 10 ־ 1 
׳ 305 ־ 1000 ת 01-3 16 ) וכ״מארגן הנצחוך (- £3 ת 10 
;!!(״״!׳ו 13 16 > • 1531601 ״), בשל חלקו המכריע בנצחתות צבא 
המהפכה הצרפתית (ע״ע, עם׳ 355 ). 

ק׳ הצטרף לצבא, וב 1783 היה סרן בהיל־ההנדסה, אך אע״פ 
שהצטיין במתמטיקה לא זכה בקידום בשל מוצאו הבורגני. 

במתמטיקה נודע ק׳ בשל מחקריו 
בגאומטריה סינתטית (ע״ע), ובנסיוגו 
להעמיד אח האנליזה (ע״ע) על יסו¬ 
דות לוגיים. השגיו בתחומים אלה 
הקנו לו מקום באקדמיה למדעים. 

ספריו על הנדסת מכונות ועל שיטות 
הביצור של וובן (ע״ע) הקנו לו 
ווקרה רק בקרב אנשי־מדע. 

ב 1791 נבחר ק׳ ל,.אסיפה המחו¬ 
קקת", וב 1792 ל״קונוונציה הלאומית" 

(ע״ע 1 ה]מהפכה הצרפתית, עם׳ 

352/3 ), שם הצביע, כרפובליקני 
קשוח, בעד הוצאתו להורג של לואי 
71 ־ 5 . בשנים 1793 — 1795 היה האח¬ 
ראי העיקרי לענייני צבא הרפובליקה הצרפתית במסגרת .,הוועד 
לשלום הציבור״ (שם, עמי 355 ), ואלה השנים החשובות בחייו. 
הוא היה האיש שיזם וביצע את ה " 103550 60 סס״יס״נ" (..הגיוס 
בהמון", כלר גיוס כללי). שהקיף אח כל הגברים הלא־נשואים 
גילאי 18 — 25 , ובכך חניה את היסוד ל״צבא העם" הרפובליקני 
שעלה בכוחו לאין־שיעור על צבאות שכירים ומגויסי-כפיה חסרי 
פוטיווציה של הפלכים אויבי צרפת. הוא ביצר את גבולות המדינה. 
והשתתף בתכנון המסעות של המצביאים המהוללים שכוכבם דרך 
בימי כהונתו, בחלקם מונו על־ידו! היו אלה אוש, ז׳ורדן, מך 0 ו, 
פישגרי, קלבר ועוד. הודות למרצו ולגאוניותו הארגונית של ק׳ 
עמדה צרפת בפני המעצמות שתקפו אוחד, מכל עבר. בדם, נוקשותו 
של ק/ שנבעה הן סחפישותיו והן מבשרו האינטלקטואלי, סיבבה 
אותו ביחסיו עם מנהיגים אחרים של המהפכה, ובמאי 1795 ניצל 
בנס ממשפט. עם זאת נעשה אותה שנה חבר ד,"דירקטוריון", אך 
הסתכסך עם ברה (ע״ע). ב 1797 , השנה שבה נתפרסם אוסף כתביו 
המתמטיים, ברח לגרמניה, שכן האשם, ללא בסים, בנטיות פלוכניות. 

נפוליון החזיר את ק׳ לצרפת. ב 1800 היה שר־הפלחמד, לכמה 
חדשים. אח״כ פרש לחיים פרסיים, מאחר שהתנגד בעקביות למגמות 
האותוריטריות של הקונסול הראשון (אח״כ הקיסר). ב 1809 כתב 
165 ־ £0 ל 1366 ק 165 ! 0616056 13 06 ("על הגנתם של מקופות מבוצ¬ 
רים") שנעשה ספר־יסוד ברחבי אירופה בתחום תורת הביצור. 
ב 1814 נחלץ לעזרת נפוליון (שעשה אותו גנרל של דיוויזיה) והגן 
בהצלחה רבה על ביצורי אנטוורפן. משחזר נפוליון פאלבה היה 




אנרוו ?רנני 




269 


קמו, לזד גיקולא מדגדיט — קדנול 


270 


שר־הפנים במשמרו. הוא גם הועלה לאצולה כרוזן ( 1815 ). משנכנע 
נפוליון. היה ק׳ ראש הממשל הזמני בצרפת. המלך החדש, לואי ^ח'\ X 
(ע״ע), ראה בו שותף ל״רצח" קודמו. ק׳ גלה ומת במגדבורג 
שבפרוסיה. גופתו נקברה ב״פנתאון" בפארים ב 1889 , בימי נכדו, 
הנשיא סדי ק׳ (ע״ע). את זכרונותיו פרסם בנו בשנים 1861 — 1864 , 
וכתבים משלו פורסמו בשנים 1892 — 1907 . 

; 63 — 1861 , 1-11 ,ז./*/ מס 1 ■ 07 ק ■ 141 ! 0/71 ,. 0 . 14 

. 0 . 0 ; 1954 ,ח 150 ב/י\ .( . 8 ; 52 — 1950 , 1-11 4 מנ 4 < 6 ! 14 

. 19/1 . 0 .- 1 , 0 נקל ו 0111 

0 . 6 . 

2 ןך 1 ו, מרי פרנסוא סדי — 11031001 > 83 ;> 1 ז 13 ^ן — 

( 1837 — 1894 ), מדינאי צרפתי. נכדו של ל. נ. מ. קרנו 
(ע״ע) 1 מהנדס במקצועו. 

שירת במלחמה עם גרמניה ( 1870/71 ) וארגן את ההתגוננות 
באיזור שממערב לפאריס. היה מושל מחוז סן־התחתית, ואח״ב ציר 
רפובליקני באסיפה הלאומית. ם 1880 השתתף בכמה ממשלות כשר 
לעבודות ציבוריות. ב 1885 שימש כשר האוצר. הותקף הן מן הימין 
(המונרכיסטים) והן מן השמאל (הרדיקלים) הקיצוניים. נבחר 
לנשיא ב 1887 , בתמיכת קלמנס( (ע״ע), לאחר סיבובי־הצבעות 
רבים. תקופת כהונתו עמדה בסימן פעילותו הלאומנית של הגנרל 
בולנז׳ה (ע״ע). ובה הגיעה לשיאה נם שערוריית תעלת־פנמה. 
בימיו החלה ההתקרבות בין צרפת לרוסיה. נדקר למוות בליון בידי 
אנרכיסט איטלקי. 

; 1901 ,ע 1 €<ה) 1 ! 17-0$ 16 * 4 ?<ו 10  !? 4 6 זו ¥11510 ,?)):) 311$ ( 1 

קךבו, ניקולא לאובר סלי - 1 ^ 5 1 )זב״ 0 ^ 1 

001 ־ 031 — ( 1796 , פאריס - 1832 , שם), פיסיקאי צרפתי 
(נקרא ע״ש המשורר הפרסי סדי משיראז). בנו של ל. נ. ס. קרנו 
(ע״ע). ס 1812 למד ק׳ בביה״ס הפוליסכני בפאריס, שנחשב 
בתקופתו לביה״ס המעולה בעולם למדעי-הטבע. ב 1814 . עם נפילת 
נפוליון ופלישת צבאות אירופה לצרפת, השתתף קי בהגנת פאריס. 
אח״כ שירח כקצין בצבא הצרפתי. אולם. עקב פעילותו הפוליטית 
של אביו סירבו הרשויות להעסיקו במקצועו, ולמעשה נשאר 
בפאריס ללא תפקיד. בתקופה זו החל ק׳ בעבודתו המדעית. הוא 
חקר את בעיית הנצילות של מנועי־קיטוד (ע״ע). בתקופתו היתה 
נצילות המנועים 5% — 7% . כלו׳. רובד, של אנרגית החום שהופקה 
מן הדלק בובזה. ק׳ הוכיח שהנצילות המכסימלית של מנוע 
קיטור אידאלי (ללא חשבון הפסדים) תלויה בהפרש בין הטמ¬ 
פרטורה (המוחלטת) הגבוהה של המערכת. זו של הקיטור 

יך _ ץ 

(. 7 ), לנמוכה, זו של המעבה (,־ 1 ). ע״פ הקשר' ז י ■ 

עקרון זה הוכלל אח״כ למשפט ק׳, הקובע שנוסחה זו נכונה 
בכל מנוע חום הפועל בין שחי טמפרטורות נתונות, ולמעשה שקול 
ניסוח זה לחוק השני של התרמודינמיקה. 

ק׳ היה הראשון שעמד על אופן ההמרה של חום לעבודה. ובכך 
נחשב למייסד התרמודינמיקה (ע״ע). ב 1824 פרסם את ספרו 

6130111005 105 ־ 531 ] 0 106 03 101,10£ ח 1111553600 } 13 , 511 110(10X1065 
00 ח 1553 נ 1 ק סזזסס זסקקס 1 ס¥ס 0 3 5 ס 1 ק 0 זק (.,מחשבות על הכוח המניע 
של האש ומכונות המפתחות כוח זה"), בו סיכם את עיקרי ממצאיו. 
ק׳ מת בגיל 36 במגפת כולירה. וחשיבות עבודתו המדעית הוכרה 
רק אחר מותו ע״י קלוין וקלפרון (ע־ ערכיהם). 

משפט ק׳ הוא היסוד לכל הטכנולוגיה של יצירת אנרגיה מכנית 
וחשמלית ממקורות חום — החל בטורבינות המניעות את הגנרטורים 
החשמליים בתחנות־הכוח ועד למנועים במכוניות ובמטוסים. — 
למעגל ק׳, ע״ע תרמודינמיקה. . 


2 |רנ 1 ל ( 03,611,31 , 03,631,31 ), חגיגה עליזה הנהוגה בארצות 
קתוליות רבות בימים האחרונים שלפני צום "הארבעים" 

( 7061 ; ע״ע צום). מקורו ההיסטורי של הק׳ מעורפל למדי וקשור 
כנראה בטקסים עממיים לכבוד תחילת השנה החדשה וההתחד¬ 
שות המחזורית בטבע. ואולם, דומה יותר שתחילת הק' בחגיגות 
ההילולא, בעליצות של הסטורנליד, ( 53,0,63113 [ע״ע סטורנוס]), 
שנערכו ברומא העתיקה. מבחינה אטימולוגית אין השם ק׳ מחוור 
כל-צרכו, ונראה שנגזר מן הביטוי הלאטיני מיה״ב 0316001101,3,0 
או 03,001013111161 , שמובנו "הנח לבשר". משמעות זו של הינז¬ 
רות מתקבלת על הדעת לאור העובדה שבתום חגיגות ר,ק , מתחיל 
צום "הארבעים", שבו נהוג להימנע מאכילת בשר ודגים. אע״פ 
שהק׳ מעוגן ברקע דתי, נתייחד שם זה בעיקר לחגיגות חילוניות 
בשל הגוון ההילולי, קלות־הדעת והמהומות המאפיינות אותו. 

מועד תחילת הק־ שונה ממקום למקום: 1 בינואר, 6 בינואר 
(חג האפיפניה הנוצרי), 17 בינואר או 2 בפברואר. ראשיתו והת¬ 
פתחותו של הק׳ קשורים באופן הדוק כל־כך ברומא, ונציה ופי¬ 
רנצה, עד־כי ד,ק׳ הוא איטלקי באפיו. את ד,ק׳ נהוג לחוג בפאר, 
בתהלוכות ססגוניות של תחפושות ובובות־ענק ובלוויית משחקים 
היתוליים, שירה ומחולות. יש מקומות, כמו קלן ומיינץ בגרמניה, 
נים, דיז׳ון. בורדו וליון בצרפת, רומא וונציה באיטליה, וריר דה 
ז׳אניירו בברזיל, שבהם הק׳ הוא מוקד־משיבה גדול לתיירים. 
באה״ב מפורסט־במיוחד ק• בניו-אורלינז, הנערך בתהלוכת תז¬ 
מורות ובמצעד ססגוני, בשירה ובריקודים. הק" היוו הזדמנות 
נאותה לעריכת ירידים עליזים ובהם אתרי־משחק וסרכוי שעשו¬ 
עים ובידור (באנגליה ד,ק׳ הוא שם מקובל לירידי־שעשועים). ד,ק׳ 
הנודע בריו דה ז׳אניירו, שהשירה והמחול הם חלק בלתי־נפרד 
ממנו, צמח באורח ספונטאני במאה ה 19 ממסורות מקומיות ואי־ 
רופיות. בהיותו מפגן־ראווה ענק, הנמשך ימים אחדים, ומוקד־ 
משיכה להמונים, שוקדים חדשים רבים על הכנתו המדוקדקת. 

הק׳ מילא תפקיד מרכזי בהתפתחות התאטרון העממי, שירי- 
העם והמחולות. הפולקלור היהודי הושפע אף הוא מרוח הק׳ — 
במיוחד מחזות ה״פורים־שפיעל״ (ע״ע פורים, עמי 541 ), שהוצגו 
בקהילות יהודיות רבות באירופה, ותהלוכות ה״עדלידע" שנחוגו 
ברוב־עם ובעליצות רבה בשנות ה 30 בתל־אביב. 

ד,ק׳, על אפיו הססגוני העליז, נתן השראה לבמאים (הסרט 
"אורפיאו נגרו") והמריץ מלחינים לחבר יצירות שונות לפסנתר, 
בתחום המוסיקה הסימפונית והאופרה. נודעות במיוחד האופרה "ק׳ 
בוונציה״ של קאמפרה ( 3 ,ק 1 ה 03 ; 1699 ), הפתיחות "ק׳ רומאי" 



הינון? הטארדי-נרה בניו־אורגינז, *ר,'׳ב 



271 


קרנול — קרני x 


272 


של ברליוז ([ע״ע] 1844 ), ,ק׳״ של דבודק ((ע״ע] 1892 ). היצירות 
לפסנתר של קופרן ושומן (ע׳ ערכיהם) והמוסיקה הסימפונית של 
וילה־לובום (ע״ע) ד׳ק׳ החיות" של סו־סנס. צ בר 

קךנמידת ע-ע אגביות (כרן מילואים). 

אלי 1 ט — 05 ת 0311 £111011 101111 — ( 1823 — 1875 ). 

כלכלן אירי; הוגדר כ״אוורון האסכולה הקלאסית" בכלכלה. 

מ 1856 כיהן כפרופסור לכלכלה בדבלין, ובשנים 1866 — 1872 — 
בלונדון! שם מת. 

ק׳ עסק בעיקר בכלכלה אנליטית ובמתודולוגיה שלה — אף 
שאלו כבר עמדו להתיישן בימיו. הוא פיתח את רעיונותיו של 
ג׳. ם. מיל (ע״ע) וראה עצמו כתלמידו וכתלמידו של מלתום (ע״ע). 
ק׳ הציע את ההבחנה בין ״תחרות תעשייתית״ ל״תחרות מסחרית״: 
הראשונה דנה ביחסי מסחר הכוללים ניידות! השניה — ללא ניידות. 
הוא טבע את המושג "קבוצות לא מתחרות" להגדרת קבוצות עובדים 
שאינם רוצים או שאינם מסוגלים לנוע בשוק, ובכך הקדים את 
הטיפול בבעיות ההתחרות הבלתי־משוכללת (ע״ע התחרות! מחירים, 
תורת ה־). 

למרות היותו כלכלן שניסה לתאר מערכת חוקים כלכליים ע״ס 
דדוקציה בלבד — בלי נסיון לאמתם ע״י הוכחות סטטיסטיות 
ואחרות — נעשה לק■ עוול כשתואר כדוחה מכל־וכל את הצד 
המעשי של הכלכלה. כך, למשל, עסק ק׳ בהשפעות גילויי הזהב 
באוסטרליה ובקליפורניה על המערכת המונטרית שם, וספרו על 
העבדות, זס׳״יס? 0 ז 513 7110 (״כוח העבדים״), 1862 . תרם להגברת 
תמיכתה של בריטניה בעמדת הצפון במלחמת-האזרחים באה״ב. 

ספרו העיקרי והאחרון של ק׳ היה 108 ק 01 ת 1 ז? £0331118 : 801111 
303 >ח 011 קא£ ׳.: 7400/1 ץ 11 ז 10 ו £01 7011:1011 01 ("ביאור מחודש של 
כמה מעקרונותיה העיקריים של הכלכלה המדינית״), 1874 . עבודתו 
הגדולה האחרת 11 ;::ח 111 ) 7 1,1 £0810311/1011103 0131301013113 1110 ' 
ע 1 ח 0 ת £00 ("האופי והשיטה ההגיונית של הכלכלה המדינית"), 
1857 , עוסק במתודולוגיה של הכלכלה הקלאסית. מאמרים אחרים 
משלו רוכזו בספרו: ץות 0 ח £00 01111031 ? 10 $׳! £553 ("מסות על 
הכלכלה המדינית״), 1873 . 

— 273 , 5., X .א ,ב;> 1 דוז 0 ת £€0 ) . 0 .£ ./ 0 / 4117 . 5 י ,/ ,ח 16 ז 8 ' 0 . 0 

. 1943 ,( 285 

ד. גב. 

קךנטקה, ( 3 ז 31 זג 310 א), ם 1975 — שמה של מדינת מיסור (ע״ע). 

?|ךני, יהודה ( 1884 , פינסק — 1949 , ת״א), משורר עברי. שירתו 
הושפעה בראשיתה מביאליק ומטשרניחובסקי, ונשאה אופי 
אינדיווידואליסטי, רומנטי ומופשט. עלייתו לא״י ב 1921 הביאה 
למפנה רדיקלי ביצירתו. הוא היה מראשוני המשוררים העבריים 
שעברו במשקליהם מהמבטא האשכנזי למבטא הספרדי המקובל 
בא״י, ובכך נתקרב לדיבור העברי המחודש. שירתו נעשתה קונקר־ 
טית-יותר, ונתנה ביטוי לנופי הארץ ולרקע החברתי, הפוליטי 
והתרבותי הסוער של חייה המתחדשים. בשנותיו האחרונות הרבה 
לקונן בשירתו על קרבנות השואה. ק׳ פרסם גם פזמונים אקטואליים 
ורשימות עתונאיות בעתון ״הארץ״ — שהיה שנים רבות חבר- 
המערכת שלו — ובהם הגיב על המתרחש בחיי היישוב העברי 
בא״י. גם באלה באו לידי ביטוי רגישותו המוסרית ותחושתו האמנו־ 
תית. מספריו בתחום השירה: ״שערים״ (תרפ״ג)! "בשעריך מולדת" 
(תרצ״ת): ״ירושלים״ ( 1944 ) — בהם נתפסת העיר כסמל לעם 
ולגורלו: "שיר ודמע" (תש״ה). כן נדפס ילקוט שירים שלו. בספרו 
"בימה קטנה" (תשי״א) נדפס מבחר מדבריו בשירה ובפרוזה. 
ש, הלקין, עראי וקבע, 113 — 123 , תש״ב: י, קשת, משכיות, 183 — 
204 , תשי״ד: ב, י. פיכלי, ליד האבנים, 55 — 72 , תשי״ט: י. עוגן 
(עורד), ילקוט שירים של י. ק׳ (בולל מבוא), תשכ״ו. 


לןרני בפיסיקה כינוי לקרינה (ע״ע) האלקטרומגנטית 
בתחום ארכי־הגל שבין עשיריות לבין עשרות אחדות של 
אנגססרס ( 1 אנגסטרם = 1/100,000,000 ס״ם). בתחום זה מבחינים 
גם בתת־חלוקה לקרני צ ק ש ן ת (מעשיריות ועד עשרות אנגסטרס) 
ולקרני ץ רנות (עשרות אנגסטרם), ע״ם עומק החדירה של 
הקרינה לתוך חומר: לפוטונים (ע״ע) של קרני X קשות אנרגיה 
מסדר־גודל של רבבות אלקטרון וולט ( 1 אלקטרון וולט - 12 ־ 10 א 1.6 
ארג), והם חודרים עפוק־יותר מפוטונים של קרני x רכות, 
שהאנרגיח שלהם היא מסדר-גודל של מאות אלקטרון וולט. ארבי־ 
הגל של קרני x ארוכים מאלה של קרני ד וקצרים מאלה של קרינה 
אולטרה־סגולית, שהם התחומים השכנים של הקרינה האלקטרו־ 
מגנטית (ע״ע ספקטרום וספקטרוסקופיה). 

את קרני X גילה ו. ק, רנטגן (ע״ע) בשנת 1895 , במהלו סדרת 
נטיונות לקביעת תכונותיהן של קרני קתודה (ע״ע אלקטרון), 
הידועות כיום כזרמי אלקטרונים. את תגליתו הראשונה גילה כאשר 
מסך מצופה בפלטינוציאניד־הבריום, שהיה מרוחק-לפדי משפופרת 
קרני הקתודה, עטופת נייר שחזר, ההל לזהור כל־אימת שהיחד, 
התפרקות בשפופרת. רנטגן הוכיח, שקרני הקתודה עצמן אינן 
יכולות לעבור באוויר את המרחק אל ד,מםך, ומכאן הסיק, שקרינה 
אחרת הקשורה עם ההתפרקות היא הגורסת לזד,ירה. קרינה זו כינה 
קרני צ. בנטיונוח נוטפים בדקו רנטגן, ברקלה (ע״ע) ואחרים את 
התכונות של קרינת א. רנטגן הראה, שקרינת x נוצרת כשקרני 
קתודה פוגעות במטרה מוצקת כלשהי! ואולם, יעילות יצירתה עולה 
עם עליית המספר האטומי של אטומי הפטרה. 

בעקבות הערכה של זופרפלד (ע״ע), שאורך־הגל של קרינת X 
הוא מסדר־גודל של אנגסטרם, והערכה של אוולד, שהמרחק הבין• 
אטומי בגבישים הוא מ¬ 
אותו טדר־גודל, צילמו 
מכם פון לאואה ( 1 ז 0 י\ 

1.3110 ) ועוזריו ב 1912 
אלומת קרני x שעברת 
דרך גביש של אבץ 
גפדיתי. לאחר חשיפה 
ארוכה מצאו על לוח- 
הצילום את הכתם ה¬ 
מרכזי החזק של האלו¬ 
מה המקורית, לאחר מ¬ 
עברה בגביש, ובן כת¬ 
מים אחרים שהעידו על פיזור חלק מד,אלומה לכיוונים אחרים ע״י 
אסופי הגביש. באותה השנה הציע בדג (ע״ע) את הסברו לכיווני- 
הפיזור השונים. והניח בכך אה היסוד לאחד השימושים החשובים־ 
ביותר של קרני x — לימוד מבנה הגביש. 

זמן קצר אחר גילויו תרפו קרני x שתי תרומות חשובות להבנה 
הבפיפית של הפיסיקה. בהשתמשו בגבישים ידועים מדד מוזלי 
(ע״ע) את ארכי-הגל של קרינת X הנפלטים בפגיעת אלקטרונים 
בחמרים שונים. נוטף על הספקטרום הרציף של קרני x שהתקבל 
בכל המקרים. הופיעו גם קווים ספקטרליים בודדים כשהיה המתח 
בשפופרת ההתפרקות די גבוה. ב 1914 פרסם מוזלי את החוק הנושא 
את שמו: זה הראה, שבדיאגרמה שצידיה הם 1/2 2 והמספר האטומי 7 
של אטומי החופר, כל ארכי־הגל של הקווים שהתקבלו מצויים על 
קווים ישרים. חוק זה שימש אישור תשוב לנכונות מודל האטום 
של בור (ע״ע אטום, עמ' 492 ). 

ב 1923 הוכיח קומפטון (ע״ע). שלקרני צ גם אופי חלקיקי. 
בניסוי התברר, שלחלק מקרני x המפוזרות ע״י גבישים אורד־גל 
ארוך מזה של הקרן המקורית. אורד־גל חדש זה הוכיח, שבהתנגשות 
בין קרן x לאלקטרונים, שבעקבותיה משנה הקרן את כיוונה, נוהגת 





273 


קרני — קרנים 


274 



בדיקת המעי הגס. רסו!י בסר,." בצירוי ?!רירי ברחם יאוויר 


הקרן כאלומת חלקיקים. הניסוי שימש אישור לרעיון הדואליות של 
גלים וחומר (ע״ע קונסים, תורת ה־). 

על יצירת קרני X — ר׳ עיור 1 . 

החשיבות המעשית של קרני בחיי יומיום נובעת בעיקר 
מכושר חדירתן לתוך חומר. עומק־החדירה האפייני, שבו מונחתת 
עצמתה של קרן X קשה לכדי מחצית מעצמתה המקורית, נע עפ״ר 
בין ם״מ אחדים לבין עשיריות מ״מ. בהתאם לחומר או לאורך־הגל 
של הקרינה. ע״י שיגור אלומה של קרני X דרך גוף מורכב מחסרים 
שונים (צילומן על לוח־צילום) ניתן לקבל תמונה של החלוקה 
הפנימית של החומר בתוך הגוף. תמונה כזו מתקבלת. משום שכל 
קרן נבלעת בהתאם לסוג החומר שדרכו עברה. תחום קרני \ הוא 
התחום האידאלי לבדיקת מצב האיברים הפנימיים בגוף האדם החי 
(ברפואה), לחקירת המבנה הפנימי של חמרים (בתעשיה; ע״ע 
רדיוגרפיה), לגילוי חלקי מתכת מוסתרים (במשסרה) ועוד. בעת 
השימוש במכשיר של קרני X ברפואה (ר׳ תמ׳) נזהרים שלא 
לחשלף להן את הגוף חשיפה יתרה. וע״ע רדיואקסיויות. עקב אנר¬ 
גיית הפוטונים הגבוהה שלהן הן גורמות לעתים בתאים ביולוגיים 
נזק שאין לתקן. חשיבות קרני צ בשטחי־מחקר רבים קשורה הן 
באופי הגלי שלהן, דהיינו בפיזור ברג, והן באנרגיה הגבוהה שלהן. 
הן מהוות כלי חשוב לבדיקת המבנה האטומי של חמרים עפ״נ 
כדה״א — מוצקים, נוזלים ומולקולות רבות־אסומים. בכימיה ובמדעי- 
החיים משתמשים בקרינת X לחקירת פוטו־תהליכים באנרגיות 
גבוהות. י. שח. 



ברוגכונרפיה : הדגמת קגי־הנישישה והסימ&וגות במזרח חוסר־נינוד המכיל —ד 


קר 2 י י , ל|רל ( לן ר 1 י ) —[ץ, 00100 ] (ץ 01 ־ £31 ) 1 ־ 11 ; 7 )— ( 1897 , 
טמשוואר [טימישווארה] — 1973 , קילכברג [שוויץ]), פי¬ 
לולוג קלאסי וחוקר הדת היוונית. מוצאו ממשפחה הונגרית מיוחסת, 
ק׳ שימש פרופסור באוניברסיטות בהונגריה. ב 1943 נמלט לשוויץ 
בשל התנגדותו למשטר הנאצי (אשתו היתה ממוצא יהודי, ואתת 
מבנותיו, המתרגמת הנודעת לשירה קלאסית, גראציה [גסגזס! ק׳, 
היתה עצורה במוזנה־ריכוו גרמני). ק׳ פרסם חיבורים רבים שהצ¬ 
טיינו בידע רהב, הומניות עמוקה, יכולת לחשוף אח הארכיטיפוסים 
של עולם המיתום (ברוח אסכולת יונג [ע״ע, ענד 497 ]), הבנה 
ספרותית וניסוח נאה. ק׳ המשיך את מפעלו של א. רודה (ע״ע), 
ולצד ו. פ. אוטו(״חס; 1879 — 1958 ) היה מגדולי החוקרים בתחומו, 
מחיבוריו החשובים; ■ 10 ו[וז 1 !תז,!>! 10 ]:■!,.[! 3 ;ח 10 ז 0 ־ 1 ) 0 י׳ 11 ) 00 ] 010 

; 1501,11011111111 100 ) 1580501110111110 !, 0011011 ס) זסזבז ("ספרות הרומנים 

היוונית־סזרחית לאור תולדות הדת״), 1927 , ־ 1962 , שבו עמד גם 
על המקורות המזרחיים של הרומן היווני (מצרים ועוד)! 711,01100 , 
1937 , ! 11953 011010£10 ץ 4 א 0100 ח 0,0 ' 1 \ 0135 ס) 111101108 ) £10 (,׳מבוא 
למהות המיתולוגיה״! יתד עם ק. ג. יונג). 1941 , *• 1951 ; , 110010105 
0 ;י 0 י 1 [ 1 ) 11 :) 1 ! 0 צ 100 ! (״הרמס. מלווה נשמות־המתים״), 1944 ; -״ 0 ק 
10015 ) 0000 ( 1946 , ־ 1962 ); , 01001,1 ) סס׳, 4,5000100 ) 10 ע ("המיס־ 
מריות של אלוסים״), 1962 . ק׳ התכתב עם ת. מן (ם 1934 ), גם 
בבעיות הרומן והמיתוס! התכתבותם י״ל ב 1945 וב 1960 . בהרצאו¬ 
תיו 35 קס 0 ! £1 08 ^\ 0 ־ 8 ״ 15 ם 0 (״דרכה הרוחנית של אירופה״), 1955 , 
דן בפרויד, יונג, היידגר, ת. 5 ן, הופמנסתל, רילקה. הומרוס והל- 
דרלין. 

ק׳ תרגם להונגרית את שיר־השירים (ע״פ הוולגאטה), 1941 . 
אחד מחיבוריו נכלל ב״מחקרים בקבלה ובתולדות הדתות מוגשים 
לג. שלום״, תשכ״ח. לאנציקלופדיה העברית כתב את הערכים: 
היוונים ואליהם (ע״ע יונית, עמי 543 — 550 )! מיסטריות! מיתוס, 
מיתולוגיה. 

ות 1101 ; 51001 < י 11515 ש 1 ווז 01 ) 1 ש 0 ז 8 65 ג 11 ;תש־.י 01 ס 13 .>^} . 0 

. 1968 ,([כולל ביבל'] ,^ס 1 סש 0113 ־ו\ 4 013551031 חו 5 ש 11 זט) 8 

שמ. ש. 


קר 1 ינ£, בזואולוגיה, בליטות קשות, עפ״ר בצורה חרוטית, בראשם 
של בע״ח, בעיקר מבין היונקים. הק" עשויות מהשכבה 
החיצונית של העור (ע״ע), המכילה חומר קרני — קרטין(ע״ע) — או 
משכבת הןרמיס שנתגרמה, הק" חלולות או מלאות, מתחדשות או 
קבועות. 

צורות דמויות־ק" קיימות בחסרי־חוליות, בבליטה הכי- 
פינית בקרנפית (חיפושית־זבל). הק׳ משמשת לנוי (בזכר היא 
גדולה יותר) וגם לעבודה (בכדור־הזבל). בזוחלים (לטאות) ובעו¬ 
פות מעטים ישנן ק" הבנויות חומר קרני בלבד והן משמשות בעיקר 
לנוי. 

בין היונקים מופיעות הק״ בפרסתנים (ע״ע): ל ק ר נ פ י ם 
(ע״ע) ק״ העשויות שכנת אפידרמיס קרני — גוש מלוכד של פטמיות 
ארוכות דמויות-שיער, המחוברות ביניהן ע״י קרטין. ל ג׳ י ר פ י י ם 
(ע״ע) ק״ קצרות וגרמיות, המכוסות תמיד עור ושיער! קרני ה א י - 
ליים (אנג־ 0 ס 11 ״ 3 ; צרפ ׳ *;"ל), הן גידולים גרמיים גדולים ומסו¬ 
עפים, ואין בהן חומר 
קרני. בתקופת צמי¬ 
חתן הן מכוסות עור 
בעל מראה קטיפתי. 
הן מתחדשות מדי 
שנה נשנה. עם הזמן 
הן נוטות להסתעף 
יותר ויותר. התפת¬ 
חותו קשורה במחזור 


:■״-'־--. 1 י ', 




$׳׳ י 




ציור 1 . התפחחות של קר! אי 5 יים (שב^ז^ס) : 
א—ג: ־ 1 טברז ראשונה; יי *׳ש ה ׳יגיה. 1 . עצס ׳״ 
2 . עור קטיפתי; ניוח הרקמה הקטיפתית 
והיווצרות ח 5 ? הניתוק 





275 


קרנים — קמך, לוקס 


276 



ציור 2 . צורות שונות של קרניים מתודדשפחזת ראסים, צכאים ופרים. סיסיז 
5 שםא 5 : למעיה ־־ אים 2 אלה <$ו 1 <;מו €13 ח 1 0$ ז;>€־<<ן 6 *); קו 3 (< 1101 גז 0 מ 6 ג>\/); 
?מכה — ראם־הצבי ( 8320113 1 לץז 0 ), נקבה : קודו הגרו? 
(צסז 00 ו 5 נ[€־וז 5 05 ז 5100 נן 0 ץ}$) 


המיני. הן קיימות בזכר בלבד, ורק בעונת הייחום (ע״ע איליים. 
ור׳ תם׳ שם). בנבובי־הק". בפריים (ע״ע. ור׳ תס' שם). 
הק׳ חדה ומוארכת. היא בנויה עצם (היתד) והומר קרני. היתד 
הגרמית היא בחלקה בליטה של עצם־המצח ובחלקה עצם דרמלית. 
יתד זו מכוסה הרום נבוב עשוי חומר קרני — הנדן (או הנרתיק). 
היתד והנדן אינם נושרים לעולם. קרני הפריים שונות בגדלן 
ובצורתן, אן לעולם אינן מסתעפות (וע״ע בקר, עמ ׳ 350/1 ). 

לקרני האנטילופה (ע״ע, עם' 471 ) האמריקנית 
צורות־ביניים: הן בנויות יתד גרמית ומכוסות נדן קרני במו בפריים. 
אך הנדן מסוע!׳ ונושר כל שנה בדומה לאיליים. 

הק״ עשויות להימצא הן בוכרים והן בנקבות; באיליים ובאיקפיה 
(ע״ע) — רק בזכר. הק" משמשות להגנה על תחום־המחיה, ובעונת 
הייחום — להשגת הנקבה (וע״ע יעלים, ור׳ תם' שם)•• גודל הק" 
משמש "מפתח" לדירוג חברתי בחבורות בע״ח נושאי ק". 

ה ק" שימשו בפולחן וברפואה עממית, כקרני־מרפא וכסמל 
לפוריות. — וע״ע שופר. 

על הק״ ככלי־נגינה — ע״ע קרן, חצוצרה, טרומבון וטובה. 


קתיצ׳דץ/ סילויה סטרהימיר - .[",־ס! ז;״״ו 1 .ת 51 ענ;ע 11 צ 

עדו*! — ( 1865 — 1908 ), משורר קרואטי. ק׳ התכונן לחיי 
כמורה ברומא, אך נטש דרך זו, ולמן 1893 שימש מנהל בי״ס־תיכון 
ומפקח חינוכי בסאראיבו. בעיר זו פרסם גם כ״ע ספרותי, 
(״תקווה״; 1895 — 1903 ). — שירתו של ק׳ השתחררה עד-מהרה 
ממסורת השירה הרומנטית־הלאומית ה״אילירית" (ע״ע קרואטית, 
ספרות), שבה היתה טבועה בראשיתה. היא מהווה ביקורת נוקבת 
על חיי־הפרט חסרי־התכלית ועל חיי־הכלל שופעי־הכזב. בסגנון 
מקורי ובלשון עשירה חשף ק׳ את השקר הכנסייתי וביקש פתרונות 
לאי־הצדק החברתי, לתחושה של סרגיות גורלית ולהרהורים 
שמקורם בדתיות עמוקה ("אלי, אלי, למה עזבתני" [שם הפואמה 
בעבר׳]; "משה"). הנימה המרירה של המחאה ושל הגעגועים לחי¬ 
רות היא השלטת ביצירתו, המהווה נקודת־מוצא לשירה הקרואטית 
המודרנית. — שירי ק׳ (:>תו 5 ־וק ;א 31 זט 3 ; 2 ]) י״ל ב 1929 . 

קרני רנטגן, ע״ע _קךניצ. 


קו־ניתיים (־גשסנח־וסס), משפחת צמהים דו־פסיגיים הקרובה 
ביותר לסוככיים (ע״ע). העלים עפ״ר פשוטים ונגדיים; 

הפרחים בד״כ בני 4 עלי גביע, 4 עלי כותרת, 4 אבקנים ושחלה 
תחתית בעלת 1 — 4 מגורות. במשפחה 12 סוגים ו 95 מינים הנפוצים 
בחצי־הכדור הצפוני. הסוג החשוב ביותר הוא קרנית ( 115 מ;כ 0 ) 
שעמו נמנים כ 45 מינים. הם עצים או שיחים הגדלים ביערות. רבים 
מהם הוכנסו לחרבות הנוי בשל 
פרחיהם ופירותיהם היפים, והם 
טובים בייחוד בתור צמחי שיחיות 
(■,■( 111111111 x 1 ). מתרבים בנקל ע״י 
יחורים, פרחיהם גדו־ים עפ״י 
וערוכים בקרקפות או בסוככים. 
בארן, וכן במקומות רבים אחרים, 
מגדלים את הק׳ הנאכלת (צגת!. 0 ) 
בעלת העלים הסגלגלים והמברי¬ 
קים. הפרחים ערוכים בסוככים 
וצבעם צהוב• הפרי מארן וצבעו 
אדום. ארכו ב 15 — 18 מ״מ והוא 
ראוי למאכל. סוג אחר של המש¬ 
פחה הוא אוקובה ( 3 נ 10111 ו 75 ). 
בארץ מגדלים את האוקובה 
היפנית ( 3 ;> 1 ח 0 ק 3 ( .^) — שיחים 
בעלי עלים נגדיים שפניהם ירוקם או מכותמים בצהוב או בלבן. 
צבע הפרחים ארגמן. 



סרנית נאכלת ( 31 תו 0110115 ), ענל 
נושא סרוזים ערוכים בסובכים 


קרנןל, לוקס — 011 פתר,ס .;!;:!!!.ז — ( 1472 , קרונאך — 1553 . 



ויימאר). צייר גרמני. ק' התיישב בווינה ב 1500/3 לערך. 

בראשית 1505 עבר לוויפנברג; שם פעל כצייר־חצר של הנסיו־ 
הבוחר פרידריך החכם מסאכסוניה, ושל יורשו, יוהאן פרידריך 
הנדיב. פטרונו העניק לו תואר אבירות, שסמלו, הנחש המכונף, 
מופיע על מרבית יצירותיו החתומות של ק׳. ב 1508/9 נסע, בשליחות 
פטרונו. לארצות-חשפלח, ושם קלט אח השפעת הציור הפלמי. 
ובעקיפין את זו של הרנסאנס האיטלקי — השפעות שהצטמצמו 
בתיאורי החלל. ובעי¬ 
קר הסרטים הארכי¬ 
טקטוניים. יצירתו 
נשארה ביסודה בי¬ 
טוי נאמן של מסורת 
הציוד הגרמני, והיא 
קשורה במיוחד ל״אס־ 
נזלת הדאנוגה". 

מיטב יצירתו של 
ק׳ היא פן העשור 
הראשין של הסאה 
ה 16 : .היארוניכוס 
הפסתגף״( 11502 המו¬ 
זיאון לתולדות האמ¬ 
בות, וינה)! "דיוקני 
תדוקסוריוהאנס קום־ 
סיניאן ואשתו אנה" 
( 1502/3 ( אוסף ריינ־ 
הארס. וינטרתור) ז 
״הצליבה־( 1563 ; סי" 
נאקותקח ישנה, סיב־ יוקאם קרנך : מששט פרים, סננו 

כן) 1 "מנוחה בעת (?!נכטוואלה. הרלסרוהח) 












277 


קרנך, לוקס — קרנפדז, ונוהטינו 


278 


הבריחה למצרים״ ( 1504 ; ברלין—דאלם). יצירות אלו משקפות את 
מבחר הנושאים האפייני לתקופה. וכבר ניכר בהן תפקידו החשוב 
של הנון׳ — עצים עבותים וטירות ציוריות — ברקעי תמונותיו של 
ק׳. גם חיתוכי־העץ המוקדמים שלו ( 1505 — 1509 ) הם ממיטב יצירתו 
הגרפית. בשלהי תקופה זו צייר ק׳ לראשונה את העירום הנשי; 
כל נושאי העירום חוזרים בנוסחים שונים נם ביצירתו המאוחרת. 
בחח אידילית רוויה חושניות (״ונום״. 1509 . ארמיטאז/ לנינגרד; 
,.לוקרציה״, 1530 . פינאקותקה ישנה. מינכן: ..משפט פרים״, 1530 . 
קונססהאלה. קרלסחהה). הראליזם הרענן נשתמר בדיוקניו של 
ק , גם בעשור השני של המאה — "הדוכס הינריד החסיד מסאכסוניה 
ואשתו קאתרינה״ ( 1514 ; גאלחית-ציורים, דרזדן) הוא מהדיוקנים 
הראשונים המציגים את הגוף במלוא קומתו. 

בשל פעילותו הציבורית הענפה למן שנות ה 20 ובשל עיסוקים 
אחרים, כגון רכישת בית־מרקהת ובית־דפוס, בוצעה מרבית יצירתו 
המאוחרת של ק׳ בידי עוזריו, ובעיקר בידי אחד מבניו, לוקס 
( 1515 — 1586 ), שצייר בסגנון אביו. חלק ניכר מיצירות מאוחרות 
אלו הן נוסחים חדשים של יצירות קודמות וסגנונן נוטה לפשטנות 
בפרסים, להדגשת הקו הריתמי ולליטוש המשטח הצבעוני. הדיוקנים 
המאוחרים מסוגננים וקרים, ואולם מפעם לפעם מופיעות גם בתקופה 
זו יצירות־מופת. אל נושאיו האפייניים נתוספו נושאי אהבה 
אציליים־פארודיים ואנקדוטיים ("הזקן המאוהב", "שמשון ודלילה", 
ועוד). 

וו" תמי: ברך בי, עמי 464 ; כרך ד, עמי 694 : כרך י״א. עמי 561 . 

. 1963 ., 1 ,ז£ותו £111 .£ ; ־ 1943 .״ 2 ,? 058 ? . 9 

א. דו. 

לן(" { 1/0 *, ת 1 מ 0 — ־ €1 תזחג־ 01 135 ו 01 ורר — ( 1489 — 1556 ). איש 
כנסיה אנגלי. ק׳ נולד במשפחת אצולה נמוכה ועניה. 

מ 1503 למד בקימבריג׳, וב 1511 נבחר ל״ג׳יזס קולג׳". כעבור 
זמן־מה נאלץ לעזוב את הקולג׳ משום שנשא אשה. אך משנפטרה 
זו לאחר כשנה חזר לקולג'. ק׳ היה מראשיה של קבוצת תאולוגים 
שהושפעו מרעיונות הרפורמציה של לותר (ע״ע) ושאפו לבטל 
אח כוח האפיפיורות באנגליה. מ 1529 פעל ק׳ בשירות הפלד הנרי 
11 !ז\ (ע״ע), ונאבק להתיר את נישואיו עם קתרין מאראגון. ק׳ 
עצמו נשא אשה ב 1532 , חרף היותו איש־כנסיה. ב 1533 מונה 
לארכיבישוף .קנסרברי, ומיד הכריז שנישואי הנרי וקתרין היו 
בלתי-תקפים מלכתחילה, מאז תמד בכל פעולות הנישואין והגירושין 
של הנרי ונתן להן תימוכין דתיים. 

לאחר ניתוק הכנסיה האנגלית מרופא ( 1534 ; ע״ע [ה] ממלכה 
המאחדת, עמי 881 ) הקדיש ק׳ את מאמציו לעיצוב הכנסיה החדשה. 
השפעתו הגיעה לשיאה בימי אדוורד 1 ־ 52 (ע״ע; 1547 — 1553 ). 
בשאלת "סעודת הקודש" (אוכריססיה) היה ק׳ קרוב לדעתו של 
צרנגלי (ע״ע). בהשגחת ק׳ חובר ב 1547 ספר דרשות ( 01 80011 
5 :>ו 11 ת 101 ל) וב 1552 י״ל מהדורה מתוקנת וקיצונית־יותר של ספר 
תפילות שהופיע לראשונה ב 1549 (תרעגת? ן 01 ודות! 00 ) 0 ז 8001 ) 
ושימש ספר־יסוד לפרוטסטנסיזם באנגליה. בפקודת המלך בוסל 
השימוש בכל ספר־תפילה אחר. הספר מקיף מאד וכתוב באנגלית 
יפה ופשוטה של התקופה. המהדורה השניה היתד, נקודת־המוצא 
למהדורות נוספות שהפכו למורי-דרד לאננליקניות (ע״ע). קי עסק 
גם ברפורמה של החוק הקיונוני. 

משעלתה מרי 1 (ע״ע) לשלטון ( 1553 ) נידון קי תחילה למוות 
כבוגד; אח״ב הומתק ענשו למאסר. ביזמת המלכה. שביקשה 
להשליט־מחדש את הקתוליות, נשפט ק׳ ככופר - יחד עם מקורביו 
תומס רידלי (ץ;> 181 א) והיו לסימר (■ 1 :>ת 11 ז^ 1 ) — בפני בי״ד של 
הכנסיה באוכספורד (מארס 1554 — פברואר 1556 ). ק׳ חזר לקתו¬ 
ליות. אך בכל-זאת הועלה על המוקד: לפני מותו הצהיר שוב על 


עיקרי אמונתו הפרוטסטנטית. — מפעלו הספרותי של ק׳ הוא 
מאבני־היסוד של הכנסיה האנגליקנית. כתביו, 0£ ^-!סי׳וג סליד 
11 ־ 1 .ס .ז, י״ל ב 1844/6 . 

; ¥1 1926 ( 11077 ) 1 ># 161 > 71 ) 1 071 ( 0771101 (>(( 16 ( 1 11, 17, <11X11 )ץ 1 ץז 5 .£ . 1 ־ 1 . 0 
. 0 ,[ ; 1951 , 07771011071 ( #6 11/1 (^ £71 16 ( 1 07111 .£ ,תס 5 תנ 1 ) 10 נ 131 .£ .? 

. 1962 . 1 ,ץ £161€ 

י. רה. 

קךנניים (:! 1 ;:>:> 113 ץך 1 נ] 110 ת:>כ)), משפחה קטנה של צמחים דו־פסיגיים 
הגדלים במים מתוקים בכל העולם. היא כוללת סוג יחיד, 

_קרנן ( 1 ת 1111 ץ 11 סס! 3 זפ 0 ), שעמו נפנים 3 — 10 מינים (לפי דעות 
שונות). הק" שייכים 
לסדרת הנוריתיים. ה¬ 
כוללת בין־היתר מש¬ 
פחות אחדות, כמו 
נוריתיים וערסניתיים 
(ע׳ ערכיהם), 
הק" הם צמחים 
רב-שנתיים, חסרי 
שרשים, בעלי גבעו¬ 
לים עדינים ועלים 
חופיים ומסתעפים 
הערוכים בדודים. עלי 
הענפים הזקנים מת¬ 
קשים, ומכאן שם 
הסוג. הפרחים בוד¬ 
דים במפרקי הגבעול, 
קטנים, חד־מיניים ובעלי עטיף לבן־ירקרק; הזכרים עפ״ר בעלי 
10 — 20 אבקנים, כמעם יושבים, והנקביים בעלי שחלה עילית בת 
עלה־שחלה יחיד ובו ביצית יחידה ועמוד עלי שאינו נושר עם 
היווצרות הפרי. הפרי אגוזית, מיובלת או נושאת שכים. הו,אבקה 
נעשית ע״י ניתוק המאבק, שלו אמצעי ציפה, ציפתם של גרגירי 
האבקה עפ״נ המים והעברתם מצמח למשנהו. באזורים שונים של 
א״י גדל ק׳ טבוע ( 1 ח 1511 :>ת 1141 . 0 ) — במים זורמים או עומדים. 
מין שני — קי ס ב ו ל (תזטמסדתאנמ ״ 0 ) — נדיר מאד בארץ. 

^ 01,1107101 4 , 161116 . 0 .[ : 1466 , 1 , 70 / 0,11100 7 / 0,0 .? 2011,0 . 14 
.* 1973 , 7711 ,■! 7111 , 1107111 7 / 0070710 % , 1/1 / 0 

רון ך" 03 דק, 1 נו 0 ט״נו — 31123 ־ 1 ^ 03 0 ן 115 0 31 ח 7 6 \ — ( 1859 — 1920 ), 
מדינאי מכסיקני. קי היה בעל-אחוזות, סנאכור ומושל 
מדינת קואוילה ( 003111111.1 ). היה בעל-ברית פוליטי של הנשיא 
מדרו (ע״ע) והתקומם נגד הגנרל אוארטה (טעט!-!), רוצחו של 
מדרו ( 1913 ). קי עמד בראש מחנה שדגל בחוקה מתקדמת, בחלוקת 
האדמות לאיכרים (רובם אינדיאנים) ובזכות התארגנות חפשית 
של הפועלים. ב 1913 נעשה למפקד עליון של .,צבא החוקה" 
( 3 ] 13115 ! 11010 > 511 ח 00 0110 ״(£) וניהל מאבק, בעזרת בעלי־בריתו 
אוברנון (ע״ע), קיס (ע״ע), וייה וספסה, עד לתפיסת השלטון מידי 
אוארטה. הוא הוכרז לנשיא ב 1915 , והוכר מאוחר יותר ע״י אה״ב: 
מינויו אושר ע״י הקונגרס החדש ב 1917 . ק׳ קשר את שסו 
לחוקה הדשה ( 1917 ), שדרשה חינוך חינם והלאפת אוצרת־הסבע 
והקרקעות. בשל כך הסתכסך עם אד,"ב, שהגנה על זכותן 
של חברות-הנפט האפריקניות שאדסותיהן הוחרפו. במלה״ע 1 
היה ניטרלי. ב 1920 הועמד ק• במיעוט כשקמו נגדו עזריו- 
לשעבר. כאשר ביקשו מתנגדיו להדיחו ברח, אך נרצח בעת 
מנוסתו. 

,¥ , 13730003 .\ 1 ; 1961 , 1116x160 מ/ [ 10 ) ¥61167 .;! 011116 . 1 .[ 

. 1963 



הרגן סבוע (וז 311 <ד>מ 4-1 ז> וו 1111 !־(ו 1 נ;זז 1 ^ 1 ז 7 ) 1 : 

ו. מטע של ענף; 2 . עלה; 3 . חפרחת זכרית: 
4 . פרח זכרי; 5 . פרוז נקבי; 6 . פרי: 7 . פרי 
<חתד־א, י רד> 




279 


קרנסקי, אלכסגדר פיודורוגיץ' — קרנ 9 , רודולן! 


280 



קרנם גן־. אלכסנדי פיודורוביץ׳ - - 0040 ? 1114 ־ 0 ־ 1 ^^ 

ז 1 ז!; 1 :) 11 י>ק־\ 1 111 פ 0 ק ( 1881 — 1967 ), מדינאי רוסי. אביו 
היה מנהל ביה״ם בסימבירסק (היום: אוליאנוב) שלמד בו לנין 
(אז — אוליאנוב, ועל שמו הוסב אח״ב שם העיר). ק׳ למד משפטים 
בפטרבורג, היה לעו״ד והגן על מהפכנים שנאשמו בעבירות מדיניות. 
ב 1912 נבחר ל״דומה"(ע״ע), והיה בסיעת ..קבוצת העמל" הרדיקלית 
והלא־מרכסיססית. 

ב״דומה״ לא בלט אלא במזגו הסוער, אך בראשית 1917 דרך 
כוכבו, כשהתברר שהוא מהנואמים הלא־מרכסיסטים המעטים המסו¬ 
גלים להלהיב המונים ולכוונם לערוצים מונחים. במארס 1917 , 
כשהופל משטר הצאר 
במהפכה הראשונה של 
אותה שנה, סונה ק' 

לשר־המשפטים בממשלה 
הזמנית של הנסיד לבוב 
(ע״ע). מעמדו היה חזק, 

כשר היחיד שהשתתף 
בגוף־הקובע בבירה — 

ה״סובייט" של פטרוגרד. 

שבו היה סגן־היו״ר. ק׳ 

הביא לידי התפטרות 
שה״ח מיליוקוב (ע״ע). 

שהתנגד לקריאת .,הסד 
בייט" בדבר שלום "בלא 

אלכסנדר קרנשקי ומ׳&סאל) םולןר סצער צבאי 

סיפוחים ופיצויים", ולידי 
קואליציה עם ה 0 וציליםטים־(ה)רוולוצי 1 נרים והמנשויקים (ע׳ 
ערכיהם), וק׳ מונה לשר־המלחמה ( 18.5.17 ) והיה למעשה האיש 
המרכזי בממשלה. הוא ערך סיורים מקיפים בחזית, במאמץ לעורר 
את החיילים להמשיך ולהילחם, אך המתקפה בחזית גליציה. שנפתחה 
ביזמתו, נכשלה כליל. ב 21,7 נהיה ק׳ לרה״ם, ומילא תפקיד זה 
ב ) 3 החדשים הקשים והמכריעים, עד לתפיסת השלטון בידי הבול־ 
שוויקים. הוא נכשל כליל בתפקידו, ולא הנהיג אף אהת מהרפורמות 
שאולי עשויות היו למנוע את המהפכה או לעכבה. הבולשוויקים 
סירבו לשתף עמו פעולה, ומצד שני פיטר ק׳ את הרמטכ״ל, הגנרל 
קודניללב (ע״ע), שרצה להשליט טריומוויראט (קורנילוב, ק׳ וסוינקוב 
[ע״ע]) כדי לסכל מהפכה בילשוויקית. ק׳ איבד את תמיכת הימין, 
שראה בק(רנילוב סגן אחרון מפני הבולשוויקים, וכך הרחיק ק׳ בעלי- 
ברית ונטרל את הכוחות שיכלו למנוע מהפכה. 

בליל המהפכה נמלט ק׳ ס״ארמון החורף"! הוא ניסה לארגן 
התנגדות צבאית, אך נתקל באדישות עוינת. ק׳ הסתתר, ובמאי 1918 
בדה מרוסיה. הוא חי באנגליה ובצרפת, ום 1940 — באה״ב, ק׳ כתב 
ספרים רבים שבהם ניסה להסביר את התנהגותו ערב מהפכת 
אוקטובר. טרוצקי תיארו כ״קיבצר" (צופה פו־הצד) של המהפכה, 
הנעדר ידע תאורמי, חשיבה מופשטת ונסיון מדיני. וע״ע (ה)סהפכה 
הרוסית, עם׳ 365 — 367 . 

מכתביו: ־:!ח 0 ־ז 51 ב!ר. 0 18 לד (״השואה״), 1927 ! וו 0 ו-״ 011,1£ *ירד 
117 ־ 1111 ) 0 (״צליבת החירות")■ 1934 ! 1-071510031 ? 1111551311 ־ 711 
013 ־ 001 ־ 0 ( 01110111, 1917: 1 ־ 00761 ("מסמכי הממשלה הרוסית הזמנית. 
1917 ״), 111-1 , 1961 : 5 ז 101 ז 1 ־ 1 ל .£! ־ 111 (״זכדונות ק״׳), 1965 . 


גןךנפ ׳ רודולף — 030 ־ 03 ) 101 ): 111 — ( 1891 , רונסדורף — 
1970 , סנטה מוניקה [קליפורניה]), פילוסוף גרמני, החשוב 
בהוגי־הדעות מזרם הפוזיטיתיזם הלוגי (ע״ע). ק , לסד ביינה אצל 
ג. פרגה (ע״ע) ובפביבורג. ב 1926 הזמינו מוריץ שליק (ע״ע) 
לאוניברסיטת וינה, וק׳ נעשה לאחד מראשי "החוג הווינאי" (ע״ע 


פוזיטיויזם לוגי: מדע, עמי 320/1 ). ב 1930 יסד עם ה. ריכנבך 
(ע״ע) את כתה״ע 001015 ־ 11 !£ (התקיים עד 1940 וחודש ב 1975 ), 
מ 1931 הורה ק׳ באוניברסיטה הגרמנית של פראג, אך עם התחזקות 
הנאציזם היגר לאה״ב. עד 1952 הורה בשיקאגו, שם הקים יחד 
עם א. נוירת (ע״ע) וצי. מורים את מפעל ה- 10 ־ 7 ־ £0 031101131 ־ 1 ־ 101 
־־ 0 ־ 1 ־ 8 !־־ 1 ) 01 ( 1 01 113 >־!! ("האנציקלופדיה הכי״ל של המדע 
המאוחד״). 1938 . בשנים 1954 — 1961 הורה באוניברסיטת קליפורניה 
בלוס־אנג־לס. 

ק׳ הושפע פהאמפיריציזם של יום ומך (ע׳ ערכיהם), מביסוס 
תורת־ההגיון הצורנית בידי פרגה ורסל, ומויטגנשטין (ע׳■ ערכיהם). 
הוא ביקש להביא את החקירה הפילוסופית לכלל דיוק וחומרה כמו 
אלו של המדעים, תוך שימוש מתוחכם בתורת־ההגיון הצורנית, 
ותקף את הפילוסופיה המסרתית העוסקת, לדעתו, בבעיות מדומות. 
תרומותיו העיקריות היו בביסוס האמפיריציזם, הפילוסופיה של 
הלוגיקה והשפה ויסודות תורת ההסתברות. כל ימיו היה ק׳ פתוה 
לביקורת ושינה את דעותיו לעתים מזומנות. הוא דגל בהומניזם 
מדעי וקיווה שמדעי-החברה יספקו בסיס רציונלי לבניית חברה 
מתוקנת. 

יסודות האמפיריציזם. בספרו הראשון ־ 11 ־ 10815 ■ 1 ־ 0 
! 1 ־¥\ ־־ 1 ! 11311 ) 40 (״הבניה הלוגית של העולם״), 1928 , ביקש ק׳ 
לנסח במדויק את העקרון האספיריציסטי היסודי, שלפיו כל ידיעה 
נובעת מהנסיון הבלתי-אמצעי, ומשום שסבר שדיבור על היחס 
בין השפה לעולם הוא חסר שחר. הציג את העקרון הזה כטענה 
בדבר יחסים בתוך השפה עצמה, לאמור: את כל המונחים הדרושים 
לתיאור העובדות הנסיוניות בתחומי הפיסיקה, הפסיכולוגיה, החברה 
והתרבות ניתן להעמיד על מונחים המתארים את החוויות הבלתי־ 
אמצעיות של הפרט. למעשה ניסה קי להעמיד את כל המונחים 
הנסיוניים על מונח אהד. המציין את ההיזכרות בדסיות של שני 
דברים. העמדה פירושה בספר זה הגדרה. כשאר אנשי החוג הווינאי 
קיבל ק׳ בתור אמת־מידה למשמעותיות מדעית את עקרון אפשרות־ 
האימות של המשמעות. שלפיו לפסוק יש משמעות רק אם ניתן 
לאמתו או להפריכו באופן נסיוני. מאוחר יותר התכרד לק׳ שדרישת 
ההגדרה וקריטריון האימות חמורים מדי. במאמר מ 1936 דיבר ק' 
על הגדרות מסוג מיוחד, שאינן מאפשרות עוד תרגום ישיר מהשפה 
התצפיתית לשפה המדעית. והחליף את דרישת האימות בחיזוק 
( 111031100 ) 00 ־) : ראיה (־־ 0 ־ 718 ־) תצפיתית מחזקת, במידה זו 
או אחרת, הנחה מדעית. בהשפעת א. נויראת החליף ק , את השפה 
הבסיסית התצפיתית, שלפיה מעמידים שפה פנומנאליסטית ומולי• 
פסיטית על שפה פיסיקליסטית המתארת מושאים פומביים יומ¬ 
יומיים, וטען לאחדות כל המדעים, משום שכולם בני־העמדה על 
שפת מושאים פיסיקליים. 

בשנות ה 50 התברר לק׳ שאמות־המידה הנ״ל למשמעותיות 
מדעית עדיין צרות מדי, ושאינן מבטלות כחסרי-סשמעות רק את 
פסוקי המטאפיסיקה. אלא גם טענות מדעיות תאורטיות. הוא הגיע 
למסקנה שסונחי תאוריות מדעיות משמעותם תלויה בתאוריה כולה, 
שלה הם שייכים, והם מקבלים את משמעותם הנסיונית מהפסוקים 
התצפיתיים רק בעקיפין ובאופו חלקי. תפיסה זו עמדה במרכז 
הדיונים בפילוסופיה של המדע בשנות ה 50 וה 60 . 

על הוויכוח ההיסטורי בין ק׳ לק. סופר בשאלה זו, ע״ע מדע, 

ענד 321/2 . 

פילוסופיה של הלוגיקה והלשון. ההבחנה בין 
פסוקים סינתטיים, עובדתיים, ובין פסוקים אנליטיים, שאמיתותם 
תלויה בכללי הלשון בלבד ושאין להם חובן נסיוני, משלימה את 
עקרון אפשרות־האימות. ההבהרה של הבחנה זו וההגנה עליה העסיקו 
את ק׳ כל ימיו, וכיו״ב הבעיה כיצד להראות שפסוקי הלוגיקה 
והמתמטיקה הם אנליטיים. בספרו ־ 11 ־ 3 ־ 501 ־־!־ 870131 ־ 11 ־ £0815 


281 


קדנפ, רוידולן* — קרנפייס 


282 


(״תחביר הגיוני של השפה״), 1934 . נקט ק", בהשפעת ד. הילברס 
(ע״ע), גישה פורמליסטית (ע״ע מתמטיקה, עמי 758/9 ). בספר תואר 
המבנה הכללי של כל שפה ערוכה, ותורת־ההגיון הועמדה על המבנה 
התחבירי של הרכבי הסמלים הלשוניים. ק' טען לעקרון הסובלנות, 
שלפיו ייתכנו שפות ערוכות שונות, שאיו להן עדיפות וו על זו. 
כמסקנה מדיונו זיהה את מקור הבעיות המדומות בפילוסופיה 
המסרתית עם חוסר ההבהנה בין אופן דיבור צורני לתכנו: פסוקים 
הנראים כמתייחסים למושאים. מתייחסים באמת לסלים המופיעות 
בהם. בהשפעת טרסקי (ע״ע) הגיע קי למסקנה שאין לתת בלבדיות 
לשיקולים תחביריים, ובספרו ?!״:■.*©א 308 803011115 ) ("משמעות 
והכרח״), 1947 ף 1956 ). הציע קווי־יסוד לסמנטיקה (חקר היחס 
בין סימנים לססומנים), שבמרכזה ההבחנה — היונקת מפינה — 
בין אכסטנסיה של ביסוי (מחלקת המושאים שעליה הל הביטוי) 
לבין האינטנסיה שלו (התכונה שאותה הוא מבטא, או תבנו). 
ק' בנה לוגיקה סודאלית (לוגיקת מושגי ההכרחיות והאפשרות) 
ועמד על חשיבות האינטנסיות להבנתה. כך היה ק' הראשון שהציע 
טיפול סמנטי במושגים המודאליים — זמן רב לפני פריחת גישה 
זו בשנות ה 60 וה 70 . 

יסודות ההסתברות. ם 1941 ועד סוף ימיו הקדיש ק׳ 

את מרצו לחקר יסודות תורת ההסתברות. כבר קודם הבין(ר׳ לעיל) 
שהחיזוק הוא הבסיס להכרה המדעית. בספרו - 011118 ? 1021 * 13 
׳ 10821111115 ? 01 211005 (״היסודות ההגיוניים של ההסתברות״), 1950 
(= 1952 ), הבחין בין שני מובנים של המונח .,הסתברות״: ( 1 ) מובן 
סטטיססי נסיוני: השכיחות היחסית של מחלקת אירועים אחת ביתם 
למחלקת אירועים אחרת! ( 2 ) מובן לוגי: הסתברות היא דרגת 
החיזוק. כלו׳. יחס בין פסוק אחד (הנחה) ובין פסוקים אחרים 
(הראיות! וע׳ע הסתברות. עמ׳ 916 — 920 ). את היחס בין שני 
המובנים הסביר בכך שדרגת החיזוק היא השוטה ( 11111310 ־ 0 ) של 
השכיחות היחסית. ק' ביקש לבנות לוגיקה אינדוקטיווית מקבילה 
ללוגיקה הדדוקטיווית, שבה אמנם לא מדובר על נביעה והמסקנה 
אינה בת-ניתוק מההקדמות. הוא סבר שהגודל הכמותי של הסתברות 
ההנחה ע״ס הראיות חייב להשפיע על אופן התנהגותו של אדם 
רציונלי. ובכך הסביר את מושג דרגת החיזוק בעזרת מושג דרגת 
ההאמנה הרציונלית או מנת ההימור ההוגנת: מידת האמון בהנחה 
היא החלק היותר גדול בלירה, שהאדם היה סוכן לשלם כדי לזכות 
*:לירה שלמה, אם ורק אם ההנחה אמיתית (ע״ע הגיון, תורת ה־, 
עם׳ 369 ). 

ק' לא היה מרוצה מהפתרונות שהציג, ועז־ אחרית ימיו עסק 
בליבון השאלות מחדש. רעיונותיו סוכמו במאמרים שנתפרסמו לאחר 
מותו (בקובץ בעריכתו ובעריכת ג׳פרי [ץסז)} 0 ;]). הבעיה העיקרית 
שחזר ובדק היתה התלות של דרגת החיזוק במידת הרלוונטיות של 
הראיות להנחה. ק׳ קשר רלוונטיות זו ביחס הדמיות של תכונות, 
התלוי. לדעתו, במקום של התכונה ב״מרחב התכונה". שהוא האופן 
שבו מאורגנת משפחת תכונות (כגון: הצבעים, הצורות). 

ש. ה. ברגסן, מביא לתורת־ו,חניון, 396 — 403 , תשי״ג! י. בר־הלן, 
ועיון, לשון ישינזה. תש״ל! / 0 ״-!זה־),״;' 0 730 , 00082130 .א 

11/14 1 ה) 1 < 01 ־ 1 (}! 11 ) 1 /־ 11/11 ' 11 ! 1 ) 0 ,ז£] 01111 ^ 516 ,זז\ ; 1951 
ץ 11 <) 0 ! £1140 1116 ' ,(.!מ) נ)ק 501111 .\׳נ .? ; 1957 ,) 011111 ממיל. ־ 40 1466 416 
; 1970 ,^ 1101 ^ 11/101 0/14 111£ < $1£01 תס ו ) 01 וז)ע 3 ; 1963 ,. 0 {ס 

) 7/1 . 0 ; 1970 , !~ 0 116 /<) 0 ! 7/140 016 , £1211111 . 12 

4 ) 70£16 . 12 ,(. 611 ) 2 } 111 בזחנ 9 .[ ; 1971 ,!ן! 0 < 01 ־ו 1 ה €0 . 0 — ■ס<}<} 0 ? 

11/14 1/06/16 ) 5 1016 * £017 ,־ב> 1 ץ 01 חנ 1 ש 5 ^חג^\ . 0 ; 1975 , 1 ! 0 ו< 1 () 2 וז£ 
. 1975 

אל. וי. 

קךנפ״ים ( 011820 ז 111000 ! 1 א), משפחת יונקים (ע״ע) בסדרת מפריסי־ 
פרסה (ע״ע). סימן חיצוני ואפייני למשפחה: קרן על קדמת 
הראש או קרן נוספת מאחורי הראשונה (ומכאן שמם). הקרניים 
בנויות חומר קרני בלבד, בלי יתדות גרמיות, ואינן מחוברות לגול¬ 


גולת. גוף הק" מש וכבד ומוצק, עורו עבה מאד ועירום או בעל 
שיעד דליל. ראשו גדול. צווארו קצר ורגליו נמוכות ועבות (ור׳ 
תם׳ בע׳ גפים, עט׳ 129 ) ובכל רגל 3 אצבעות: האצבע הראשונה 
והחמישית חסרות לגמרי, והשלישית היא הגדולה בכולן. זנבו קצר 
ודק. עצמות האף גדולות מאחר שהן נושאות את הקרן. גומץ 
הארובה וגומץ הצדע מחוברים ביניהם. עיניו קטנות וצדיות וראייתו 
לקויה. אזניו במעלה הראש והן זקופות. הוש השמע וחוש הריה 
מפותחים. בפיו בולטת השפה העליונה והיא ברובה תופשנית. במע¬ 
רכת השיניים חסרים הניבים, החותכות מועטות וקטנות וקיים פגיון 
בינן ובין המלתעות. לעומת־זאת המלתעות גדולות (חוץ מהרא¬ 
שונה): מספרן ארבע וצורתן כצורת הטוחנות. מערכת העיכול: 
הקיבה בנויה מדורים אחדים: הסיסים במעי הדק והארוך מצויצים: 
במעי הגס, שהוא רהב מאד. מצויות תפיחויות רבות: לעומת זאת 
קצר המעי האטום. 

הק" הם מגדולי היונקים: הזכרים גדולים במקצת מן הנקבות. 

הם שוכני יערות וסוונות שבקרבתם מקווי-מים. ביום הם מסתתרים 
במעבי־יערות ובלילה יוצאים למרעה. מזונם מן הצומח בלבד. הם 
אוהבים להתרחץ במים ולהתגלגל בבוץ לשם הגנה מפני טפילים. 
חיים בהדדיות עם עופות. בעיקר עם זרוירי־בקר, המנקים אותם 
סטפילים ומזהירים אותם בשעת סכנה. לבוגרים אין אויבים, אך את 
הצעירים טורפים לפעמים אריות, נמרים וצבועים■ משך ההריון כשנה 
וחצי: הנקבה ממליטה ולד יחיד. המסוגל לנוע כבר סמוך ללידתו. 

מבחינים בין שתי תת־משפחות: 1 ) ק׳־הודי. כוללת סוג יחיד. 
עורו של הק , עבה ומחולק ללוחות גדולים, שביניהם קפלי עור רכים 
המאפשרים תנועת הגוף. שערות קיימות בקפלים אלה ובשולי 
אפדכסות האזניים. סוג זה מעדיף להיות במישורים מיוערים בקרבת 
מים, ובו שני מינים: א) ק' הודי ג ד ו ל( 11:110011115 811111000105 ), 
הידוע ביותר ואחד הגדולים בק״. ארכו עד 4 ם׳ ומשקלו עד 3 טון. 
צבעו חום־אפור. אורך הקרן 40 — 60 ס״מ. קרנה של הנקבה קטנה 
משל הזכר. תקופת ההריון נמשכת כ 530 יום. אורך חיי הק׳ עד 50 
שנה. פעם היה נפוץ מצפון־חודו עד בורמה. כיום שרדו ממנו 70 
פרטים המוגנים בשמורות טבע (ור׳תמ׳בע׳ אסיה, עמי 883 ). ב) ק׳ 
הודי קטן. או ק׳־יאווה ( 50118210118 . 8 ). הוא קטן מקודמו. 
צבעו אפור־כהה. פעם היה נפוץ בהודו ובאינדונסיה. כיום שרדו ממנו 
פחות מ 100 פרטים והם חיים ביאווה בלבד. 

2 ) תת־המשפחה השניה כוללת 3 סוגים. בכל סוג מין יחיד. 
עורו איננו מחולק ללוחות ושתי קרניים מעטרות את ראשו. א) ק׳ 
ר ח ב ־ ש פ ה ( 0013108101111111511011111 )—הגדול בק״. ארכו עד 5 מ' 
ומשקלו עד 4 טון. צבעו צהוב-בהיר. ראשו ארוך ופונה כלפי מטה. 
שפתו העליונה רחבה וישרה ומותאמת ללחיכת עשב, שהוא עיקר 
מזונו — בניגוד ליתר הק", ששפתם העליונה מארכת, בזלסת ומות¬ 
אמת לתפישת ענפים ועלים. אורך קרנו הקדמית עד 1 מ', והאחורית 
— 50 ס״ם. קרני הנקבה דקות יותר. סוג זה חברתי יותר מק* 
אחרים. תפוצתו: דרום־מזרח אפריקה ומרכזה. חוקי הגנת הטבע 
הצילו אותו מכליה: ב) ק׳ מצוי ( 810011115 0100108 ), השכיח 
ביותר בק״. ארכו 3.5 ם׳ ומשקלו עד 2 טון. צבעו חום־כהה. אורך 
קרנו הקדמית 75 ס״ם: האחורית קצת יותר קצרה. שוכן בסביבת 
ביצות במעבי־יער. תפוצתו: מזרח אסיר, ודרומה. גם אותו הצילו 
מכליה חוקי הגנת הטבע: ג) 7 ׳ ם ו מ ט ר ה ■— ( 01001018111115 
5001311011515 ) הקטן והפרימיטיווי בק״. ארכו 2.5 מ' ומשקלו 1 טון. 
עורו דק־יותר ושעיר. צבעו אפור עד שחור. הוא שוכן ביערות 
צפופים והררייים, בקרבת מים. תקופח ההריון נמשכת כ 8 חדשים 
בלבד, אורד חייו כ 30 שנה■ הוא היה נפוץ בדרום־מזרח אסיה! כיום 
שרדו ממנו פחות ם 200 פרטים, הודות לשמורות-טבע שנוסדו בסו־ 
מסרה יש תקווה שיינצל מכליון. הוא היחיד באסיה הנושא שתי 
קרניים. 




283 


קדנפייב — קרס 


284 



נקבת קרנו* סצוי ( 15 תז 0 :! 61 1 !סז? 0 !ם) ולידה הרגי* צעיר 


הק" הופיעו באאוקן ונפוצו בתקופת האוליגוקן והסיאוקן באירופה 
ובאמריקה. כיום שרדו מהם כ 30 מינים באסיה ובאפריקה. הסוג 
ו 100 !:> 11 :! 13010:11 מהאוליגוקו והמיאוקן. החי באסיה. הוא היונק 
היבשתי הגדול־ביותר שהיה אי־פעם. גבהו היה 5 ם׳. בקרחי סיביר 
נתגלו ק״ שלמים מהסונ 3 :ס<:<: 0 x 10 : 1 , מהפליסטוקן. 

ס. דו. 

קתץ,יעקב, .,המגיד מדובנא״ ( 1741 , דיסל [ליד וילנה] 
1804 . זס(שץ׳), הבולם בין דרשני ליסא במאה ה 18 . 

ק/ בן למשפחת רבנים מיוחסת, למד בישיבת מזריץ׳ שבליטא. ושם 
גם שימש לראשונה כדרשן. עקב התרוששות חותנו נאלץ ק׳ לעסוק 
בדרשנות לפרנסתו. וכיהן כ״מגיד־מישרים" בערים דולקוב, וולא־ 
דובה, קאליש וזאמושץ׳. את פרסומו הגדול רכש בנדודיו, ובתקופת 
כהונתו הממושכת — 18 שנה — בעיר מבנו (ע״ע). בנדודיו עבר 
בתחומי ליטא ופולניה, והגיע ער ברלין. ק׳ נמנה עם מקורביו ובני־ 
ביתו של ר' אליהו בו שלמה זלמן(ע״ע! .,הגאון" מוילנה), ולהערכה 
הרבה שזכה לה מאח הנאון חלק מכריע בהערצה שהעריצוהו בחוגי 
הלמדנים בליטא. דרשותיו בנויות במתכונת הקלאסית (ע״ע דרשה), 
וחידושו העיקרי בפישוט המרכיבים השונים של הדרשה ובשימוש 
מושלם בכליה: משל, דימוי וסיפור. ק־ הכניס בדרשותיו תכנים 
חדשים, עממיים, והתרחק מהפלפול החריף! מורגשת בהן גישה 
אופטימית, מחייבת-חיים, ובולטת השמטת תיאורי הגיהנום, מוטיוו 
שרווח בדרשותיהם של מגידים אחרים. 

ערך רב נודע למשליו. שלהם ערך ספרותי עצמאי אף בהיותם 
מנותקים מהדרשה. את החומר לדרשותיו שאב מחיי היום־יום 
ומהפולקלור — ובכך עשאן שוות לכל נפש. עם־זאת שמר על רמה 
ספרותית גבוהה — ובזה אחת מסגולות גדולתו. היקלטות דרשותיו 
ותפוצת ספריו קשורות במגמות החדשות בלימוד התורה ועבודת זד, 
שהחדירו לעולמה הרוחני של יהדות ליטא הגאון מווילנה ותלמידיו. 
מגמות אלו הגיעו לשיאן בהתפתחות תנועת המוסר (ע״ע) במחצית 
השניה של המאה ה 19 , סמוך להדפסת ספריו של ק׳, לאחר מותו. 
בידי בנו, ר יצחק. ותלמידו, ר׳ דב בער פלט. ספרו העיקרי הוא 
״אהל יעקב״(ה׳ חלקים, תק״ז-תר״ו) — על התורה. ספרו האחר, 
"קול יעקב" (ורשה, תקע״ט), כולל דרשות על חמש המגילות. 
ר׳ דב בער פלט ערף את ״ם׳ המדות״ (וילנה, תר״ד) ע״פ דוגמת 0 ׳ 
"חובות הלבבות" לבחיי בן יוסף אבן פקודה (ע״ע). מעליו קובצו בס׳ 
"משלי יעקב" (קרקוב. תרמ״ז). נדפסו גם פירושו להגדה של פסח 
(ז׳ולקוב, תקצ״ו) ודרשותיו על ההפטרות (ורשה, תרל״ב). 
י. ל. הכהן מימון, תולדות הגר״א (בתוו: ספר הגר״א א׳, קס״ז— 
קעיה), תשי״ד: י. צינברג. תולדות ספרות ישראל. נ , , 299 — 303 , 
1958 ! י. אריגור, הסגידות בליטא (בתוך: יהדות ליטא. א'), תש״ו 1 
. 11.4 ; 1950/1 ,( 2 . 111 צצ , 11004 ) ׳״־״•נ״(! 730 .חט״ז 1 . 1 

. 957 ] , 5 * 070111 ? הו *)/ 10 ) 5 * 1 ) .ז 1 ו;!ס 
אל. רי. 

,?!ןךיבר, י 1 סט י 3 ום ——( 1786 — 1862 ), משורר 
ורופא גרמני. ק' למד רפואה באוניברסיטת טיבינגן, ושימש 
רופא בערי וירטמברג. הוא וידידו אוהלנד (ע״ע), וכן אחרים, נמנו 
עם משוררי האסכולה השוואבית הרומנטית המאו¬ 


חרת. יצירתו . 1.00111 ; 1010 ,;:ח 0 !! 3 ו|:: 8 : 1100 חסיל . 11 ט 1 ז 3 ן 01 ! 1 ט 15 ט 8 

(״צלליות־מסע. מאת שחקן־הצלליות לוכם״), 1811 , הכתובה פרוזה 
פיוטית, שימשה מעין מנשר לאסכולה זו. שיריו הליריים נתפרסמו 
ב 3 קבצים ( 1825 , 1852 , 1859 ). ספריו, : £80:51 !? תסד 111 ::> 1 !טצ 131£ 
(״החוזה מפרבורסט״). 1829 ; 2 ;\ 0:00 1,10:010: 30$ 801,0,31x10 ח 3 :? 
(״פרנץ אנטון מסמר !ע״ע] משוואביה״), 1856 , ועוד, מעידים על 
התעמקותו בתופעות הספיריטואליזם, האוקולטיזם והסהרוריות. — 
יצירתו כתובה בסגנון פשוט ועממי. משולבים בד, יסודות של הומור, 
דמיון, מיסתודין וקדרות, האפייניים גם לספרו האוטוביוגרפי. 035 
: 30:0x100:1/031x07.01 ן 001 < 1 :- 1010 ; 11 ("ספר־התמונות מימי-ילדותי"), 
1849 . 

.£ ; 1956 ,) 071111 ( 8.017 • 10 > 112171 >*}•} * 101111 * 1 ) 1 *ק 5 ? 0/1 , 1 }סבזנ 1 ג 011 ^ 1 

. 1967 ,. 8 ./ !* 1 > ( 141x1 ע> 0 (. 68 ) זשנ 301 ( 1 חזס? 

קרנר, קרל תאודור — : 40:00 ! ז 1100,10 יד 1 ־ 1051 — ( 1791 — 
1813 ), משורר גרמני. בבית־אביו היה מקורב לחוגי סופרים 
ומדענים. הוא למד באוניברסיטות לייפציג וברלין. ב 1811 התוודע 
בווינה אל ו. פון הומבולם, פ. שלגל וי. פון איכנדורף (ע׳ ערכיהם). 
לראשונה נודע שמו כמחזאי עם הצגת מחזהו ׳ 2:105 בווינה ב 1812 . 
ב 1813 נתמנה למחזאי הרשמי של הבורגתאטר בעיר זו. באותה 
שנה נהרג בשורות יחידת המתנדבים־הלאומיים שלחמו בנפוליון.— 
אביו ליקט את שיריו הלאומיים ופרסמם ב 1814 : 004 
1 !£׳״< 1 :> 8 ("לירה וחרב") היה ביטוי בן לרגשות החייל, המשורר 
הגיבור, ושימש מקור השראה למתקוממים. הליריקה הפטריוטית של 
ק׳ אינה מגיעה לרמה אמנותית גבוהה, ואעפ״ב לא חדלה מלהקסים 
חוגים לאומיים בגרמניה ובאוסטריה. 

. 1943 . 73 , 70,410 .( ; 1912 . 73 ,: 85:80 .א 

קרס ( 143:5 ). 1 ) מחוז בצפון־מזדח תורכיה, םמ!ד לגבול בריה״ם! 

18,583 קמ״ר, 663,000 תוש׳ ( 1971 ). ק׳ שוכן בתחום רמת 
ארמניה, בגובה ממוצע של 2,000 מ׳. רוב השטח רמה בזלתית 
מבותרת! הפסגות הגבוהות ביותר מגיעות ל 3,000 מ׳. החורף קר 
וארוך. במות הגשמים הגדולה — גם בקיץ — מאפשרת קיום יער 
עבות בעמקי הנהרות ובמדרונות מוגנים עד לגובה של כ 2,000 מ׳. 
האוכלוסיה עוסקת בעיקר ברעיית צאן (עד לגובה של 2.750 מ , ) 
ובחקלאות־בעל של גידולי שדה במקומות מוגנים שונים. 2 ) בירת 
מחוז ק/ 152,000 תוש' ( 1971 ). שוכנת בגובה 1,750 מ' על שתי 
גדותיו של נהר ק׳ (יובל נהר ארס). המחוברות זו־לזו בגשר־אבן 
מתקופת הסלג׳וקים. העיד העתיקה בנויה ע״ג מדרון שבראשו מבצר 
קדום. בתוכה נשתמרה כנסיה ארמנית עתיקה. שהפכה למסגד 



הרם: הטבצר שבנה השלטאז סראד ! 11 בסאה ה 18 
(כושרי התיירות וההסברה" אגקרה) 





285 


5 )דס — קרפט 


286 


ואח״ב למוזיאון. בק' תעשיות צמר ושטיחים ובסיס צבאי חשוב. 
העיר משמשת צומת תחבורה. 

ה י ס ס ו ר י ה, ק' היתה בירת נסיכות ארמנית עצמאית באיזור 
בסאות ה 9 —ה 10 . חשיבותה הצבאית היתד. תמיד גדולה, כנקודת־ 
מפתח על הנתיב סארמניה לפניס-אנטוליה. במאה ה 11 נכבשה בידי 
הסלג׳וקים ובמאה ה 13 בידי המונגולים. ב 1387 נפלה לפני תימור 
לנג (ע״ע) ונהרסה. ב 1514 כבשוה העת׳מאנים. ומוראד 111 הקים 
בה מבצר חזק. ב 1731 עמדה במצור פרסי ממושך. ב 1807 החזיקה 
מעמד מול הרוסים, אך אלה כבשוה בשנים 1829 , 1855 ו 1877 . 
ב 1878 סופח כל המחוז לרוסיה ע״פ חוזה ס 1 סטפאנו: ב 1921 חזר 
לשלטון תורכיה. 

קרסולים ( 5015 ־־־)׳ תרכובות ארומטיות הבנויות טבעת בנזנית, 
המותמרת בקבוצה הידרוכסילית וגם בקבוצה מתילית. 

לק' 3 איזומרים: 


0^ 011 



נ 08 

ברא־קרסוי מסא־קרסזד אורחג־קדסזי 


שלושת הק" מופיעים בעסח־הפחם ובעטרן־העץ, יחד עם פנול(ע״ע) 
ותרכובות פנוליות אחרות. בתעשיה מתקבלים הק• ע״י חמצון 
טולואן וצימן. אורתו־ק׳ ופרא־ק׳ הם מוצקים בעלי נקודת־התכה 
נמוכה (״ 31 ! ״ 36 ), ואילו מטה־ק׳ הוא נוזל. שלשתם רותחים 
בטמפרטורה של • 200 בקירוב. הם מחוסרי צבע, בעלי ריח חריף 
ומסיסים במים וברוב הממיסים האורגניים השכיחים. לק" תגובה 
חומצית וכן כושר-חיטוי רב מאד, שהודות לו עיקר שימושם ברפואה 
וברוקחות (וע״ע ליזול). ק״ מרוכזים הם רעלים חזקים: מנה קטלנית 
לאדם מבוגר היא כ 8 גר', ונזקם רב גם במגע עם העור. התכונות 
הכימיות של הק" דומות לתכונות הפנול: הקבוצה ההידרוכסילית 
הקשורה אל הטבעת הבנזנית קובעת את ההתנהגות. בתעשיה 
משמשים הק" כחמרי־מוצא להכנת קוטלי-חרקים, חמרי-נפץ, מפתחים 
בתהליכי צילום, שרפים מלאכותיים, חמרי־צבע ואינדיקטורים. 

.קרסון, אתאך־ד ד;נרי,לורד תקדן- מסזזתס!>■״״*£ 

3110 ־ 01111 ״ 0 ־ 83 — ( 1854 — 1935 ), עו״ד ומדינא' אנגלי־ 

אירי. מנהיג הפרוטסטנטים באירלנד הצפונית (ע״ע, עם׳ 240 ). 
יליד דבלין, בנו של מהנדס. למד משפטים, ומ 1877 היה עדד. 

כבר בצעירותו התנגד ק׳ לתנועה האירית הלאומית, שהיתר, 
בעיקרה קתולית. ב 1892 התמנה פרקליטיו׳,מדינה באירלנד וגם נבחר 
לפרלמנט כ״יוניוניסט" (ז 15 ת 10 תס). הוא נודע בתקיפותו. בשנים 
1900 — 1905 היה חבר הממשלה השמרנית כפרקליט־המדינה 
([״־ת־ס ■ 1101 ־ $011 ), וזנה להצלחה רבה. מ 1910 עמד בראש קבוצת 
חברי פרלמנט שהתנגדה למתן שלטון־בית לאירלנד (ע״ע, עם׳ 228 ). 
לאחר שהחליטה ממשלת אסקוית (ע״ע) ב 1912 להציע שלטון־בית 
לאירלנד, הקים ( 1913 ) קי ממשלה פרוטסטנטית זמנית בבלפסט 
וגייס צבא פרטי לעזרתה. ב 1914 הסכים אסקוויח להוציא את האזורים 
הפרוטסטנטיים של אירלנד מתחום השלטון העצמאי. בכך נעשה ק׳ 
אביה של צפון־אירלנד הפרוטסטנטית הקיימת עד חיום. ב 1915 מונה 
ליועץ המשפטי בממשלת אסקווית, אך התפטר במחאת על דרך ניהול 
המלחמה. בממשלת לויד ג־ורג׳ (ע״ע) היה ק׳ ( 1916 ) ראש האר־ 
מירליות. ואח״ב — שר ללא-תיק. בשנים 1921 — 1929 היה שופט 
בביהמ״ש לערעורים של בית הלורדים (- 111 ־ 0 ת 1 )ס 13,111 

?־!גת). ב 1921 קיבל תואר ברון (לורד). 

■— 1932 , 1111 ,, 7 ) /ת ־/',/ 720 , 0011111 . 1 - ,?ח!, 11 !,׳!ז, 111 .£ 
. 1953 ,־>>-!!! .א . 11 ; 1936 


?](* 0 ( 0 !"'( 0 , 00 ^ 0 ? 1 '?]יבייוס— 35505 ־ 01 ! 111111 ־ 101 115 ־־ 43 \ 

ג־׳יגס — ( 115 — 53 לפסה״ב), מדינאי ומצביא דומי. אביו, 
ממשפחת אצולה פלבאית. היה קונסול ב 97 , וב 87 התאבד, אחרי 
נצחונו של קינה (ע״ע). ק׳ עצמו נמלט לספרד. וכששב סולד, (ע״ע) 
מהמזרח לאיטליה חזר גם הוא והצטרף אליו, ובקרב האחרון במלחמת 
האזרחים מילא תפקיד מכריע. ק׳ התעשר משלל ומרכוש מוחרם של 
אויבי סולח. רכש בספסרות רבעים בעיר רומא ועסק בהלוואות. 
ונאמד עליו שהיה העשיר ביותר ברומא. ב 72 נמסר לו פיקוד מיוחד 
לדיכוי העבדים המורדים בראשות ספרטקום (ע״ע)! ק' ניצחם, אך 
פומפיוס (ע״ע), שהרג את שרידיהם. טען שהוא שניצחם, ועורר את 
איבת ק׳. השניים השלימו, נבחרו לקונסולים לשנת 70 , וסייעו לבטל 
את חוקת סולה בהחזירם את סמכויות הטריבונים ובאפשרם גם 
לשאינס־סנאטורים להיות שופטים. \ 7 .£ .'י 1 

קןר 0 ט, מונח המציין את מכלול תהליכי־הבליה הכיסיים וצורות־ 
הנוף, בעיקר בסלעי גיר ודולומיט, אך גם במלח ובגבם (ע׳ 
ערכיהם). מקורו של המונח באיזור ק׳ ( 06.135 באלפים הדינריים 
שבמערב יוגוסלוויח. המלה ה,מלווית 35 ־ 10 או 105 משמעה סלע, 
או נוף טרשי חשוף. שבו שקעים נעדרי מוצא עילי ובעלי ניקוז 
חח־קרקעי מפותח. 

תהליכי המסה והפרשה של סלעי גיר ודולומיט ע״י מים המכילים 
פחמן דו-חמצני ניתנים לניסוח הסכמטי דלקמן: 

נ ־ 00 ״ 2 + '* 03 ן 00 + 2 0 ״ ־ 1 ■ 03001 

נ ־ 00 ״ 4 + "*(?י ־ 4 " 03 נ 0-200 ־ ״ 2 +ן( ג 00 ) 8 }\ 03 

מקורות הפחמן הדו־חמצני במים הם האטמוספירה החיצונית 
ואטמוספירה הקרקע, העשירה בהם במיוחד. לכן. מי־נשם שחלחלו 
דרך הקרקע עשירים־במיוחד בפחמן דו־המצני. הפרשת הגיר מת¬ 
קיימת לאחר שהגיעו המים לרוויה באדגוניט ו/או _קלציט, שהם 
מינרלי־הגיר השכיחים. תהליך זה מתחולל בעיקר בגלל יציאת 
הפחמן הדו־חמצני מן התמיסה, כשהמים שעברו דרך קרקע עתירת 
פחמן דו-חמצני מגיעים לסובב אטמוספירי דל בפחמן דו-חמצני. 
במערות מתבטא הדבר בהיווצרות נטיפים (ע״ע ססלקטיט — 
ססלגמיט), ובמוצא מעיינות שכיחים משקעי טראוורטין. 

סלעי גיר ודולומיט גבישיים הם בעלי נקבוביות נמוכה, ועיקר 
תנועת המים בהם מתקיימת בסדקים ובמישורי-שיכוב. לארכם של 
אלה פועלים תהליכי החמסה, גוברת תנועת המים ומתפתחות צורות־ 
נוף קרסטיות. במשך הזמן מתפתחים מובילי־מים אנכיים (פירים), 
אלכסוניים ותת-אפקיים (מחילות), שבהם מתקיימת תנועת מים 
לעבר אופק מי-התהום ובתוכו. כך מתפתחות צורות־נוף קרסטיות 
שונות לאורך מישורי סירוק ושיבוב. 



287 


מרפנז — מרפדיים 


288 


צ ו ר ו ח - ה נ ו ף הקרסטיות העיקריות הן: 

1 ) סרשונים ( £5 << 1 ^ 1,1 ו:>ז £31 ) — תעלות־המסה עפ״נ משטחי־ 

סלע נטויים. עמקן ורחבן עד ם״פ אחדים וארנן עד מסרים אחדים. 

2 ) דולינה (:!״ 8011 ,:) 1101 ] 1 ס 51 ) — שקע סגור שנוצר עפ״נ 
השטח. או נאיזור־מגע קרקע — סלע. בד״כ צורתה סגלגלה. ןטרה 
פגיע עד סאות מסרים ועמקה אינו עולה על עשרות מטרים. 
כשהשקע נוצר בתהליני־הפטה עפ״נ השטח מתפתחת דולינת־הפסה, 
וכשהשקע נוצר עקב התמוטטות תקרת פערה — דולינת התמוטטות. 
כשהשקע מורכב פדולינות אחדות הוא מכונה אוכלה ( 119313 ). 

3 ) פוליה (:>נ 01 פ) — שקע־המפה גדול (ארכו ק״פ אחדים) 
לאורך קו טקטוני (כפיפה או העתק). בד״כ הקרקעית מכוסה סחף 
ולארכה זורם נהר. לעתים קרובות מתקיים בפוליה אגם עונתי. 

4 ) עמק עיוור — עמק נחל עילי, שמימיו נעלמים בבולען 
(זסתסן , 1010 ) * 3110 ׳״!) וממשיכים את זרימתם בתת־הקרקע. 

5 ) פערה (ע״ע) — מהילה תת־קרקעית הנוצרת בתהליכי־הפסה, 
בד׳־כ במפלס אופק מי־התהום או מתחתיו. בעת היווצרותן משמשות 
מערות מובילי־פים תת-קרקעיים; הן נחשפות בד״כ לאחר הת¬ 
רוממות האיזור, ירידת מפלס מי־התהום ומחיפה של פני השטח. 

נופי ק׳ מתפתחים באזורים שבהם מעבה ניכר (מאות מטרים) 

של סלעי גיר ודולומיט גבישיים, אקלים לח (בעיקר ממוזג או 
טרופי) ותבליט שעצמתו פאות מטרים. צורות־נוף קרסטיות שונות 
מתפתחות גם באזורים לחים־למחצה (כגון באקלים הים־תינוני). 

נופי ק׳ מפותחים (] 110101:315 ) מצויים במערב ובצפון־פערב יונו- 
סלוויה, בהצי־האי פלופונסוס שביוון, באיזור ליקיה שבדרום־מערב 
תורכיה ובאזורים טרופיים אחדים, כגון ג׳מיקה, קונה, פוארטו ריקו 
ודרום־מזרח אסיה, באזורים הטרופיים שכיח "ק׳ מגדלי" (-תז]! 71 
] 5 ] 5£11:3 ש^ן,):] 1:3 ) — גבעות־משאר (םזסאסם!) נישאות בין שקעי־ 
הפסה נרחבים. 

נופי ק׳ פפותחים־פחות ( 1 * 31 ] 01 ]ם 10 ), אם בגלל עירוב מסלע 
שונה בשכבות סלעי הגיר והדולומים, ואם בגלל אקלים לח־למחצה, 
אפייניים לאזורים רבים, כגון: הרי היורה בצרפת, מורוויה ואזורים 
בצפון המזה״ת. 

באזורים צחיחים־למחצה, מעוטי משקעים, קרקע וצופה, עשויות 
להתפתח בעיקר תופעות ק־ עיליות (טרשונים, דולינות. בולענים), 
ומעטות התופעות התת־קרקעיוח. דוגמות לכך הן מישור נולארבור 
באוסטרליה ואזורים גיריים נרחבים בצפון־אפריקה. 

ב א " י אין הק' מפותח ביותר. תופעות הק׳ העיליות נפוצות מן 
התת-קרקעיות. מערות ופירים אינם שכיחים. בין הסיבות לכך: 
1 ) אקלים לח־לפחצה או צחיח, שגם בעבר לא היה לח־ביותר במשך 
תקופות ממושכות; 2 ) המסלע כולל חווארים וקרטונים גם באזורים 
פחמתיים, כגון הדי־יהודה והגליל העליון; 3 ) אזורי ההר נמצאים 
בהתרוממות מאז השלישון, ואין מפלס פי-התהום, הניזון ממים 
מעטים יחסית, יציב במשך זמן מספיק ליצירת מפלסי מערות 
נרחבים. 

-חו 1 .ז ; 1971 ,.א .$£<וו 1 )ח 10 .( .א 

. 5 * 1 . 1 * 1 ; 1972 ,■)•< 1€ /?> €7111 א היס 1 /}ו 0 א 1/10 {ס ! %€£1071 0110111 ? 

. 1973 ,• 1101711 ) 1,071 .א ,י)ת!)ז 0 ׳לל 8 

רו ג. 

קרסטץ דה טריא, ע״ע כךטץ דה טרואה. 

ק|ךסל,אליק|ים־גצל(נר 1911 . זאבלוטוב [גליציה]), סופר, 
חוקר וביבליוגרף. ב 1930 עלה לא״י. בשנים 1945 — 1951 
היה חבר מערכת ״דבר״. בנזפת אשר ברש הקים ב 1951 את הסבון 
הביבליוגרפי ״גנזים". וניהלו עד 1960 . פרסומיו הראשונים הופיעו 
ב״דבר״ כ 1936 . מאז פרסם (עד 1976 ) כ 3,000 מחקרים ומסות 
בעתונים, כ״ע, מאספים ואנציקלופדיות, וכן כתב וערן למעלה מ 75 
ספרים. מספריו בתולדות היישוב והציונות: "א״י ותולדותיה", מדריך 


ביבליוגרפי, 1943 ; "מהופעת .רופא וירושלים׳ עד פותו של הרצל", 
תש״ד; מהד׳ מועדת של "קורות העתים" למנחם־פנדל פקמניץ. 
תש״ו! "מבאזל עד באזל". תש״ז; "ראשונים", תשי״ג! "אם המושבות 
פתה־תקוה״, תשי״ג! מבחר כתבי י. ד. פרומקין, תשי״ד, וא. מ. לונץ, 
תשל״א — בצירוף הערות ומונוגרפיות: ..אבי הישוב הברון רוטשילד 
ופעלו״, 1954 : ״פוחחי התקוה״, 1976 . מספריו בחקר הספרות והעתר 
נוח העברית: ״עברית במערב״, תש״א! ״הלבנון והחבצלת״, תש״ג: 
מהד׳ חדשה של העתון "יהודה וירושלים", תשט״ו! "תולדות העתונות 
העברית בא״י", תשכ״ד: "לכסיקון הספרות העברית בדורות 
האחרונים", א׳—ב׳. תשכ״ה/ז! ועוד. רשימה כוללת של ספריו 
(עד 1975 ) נדפסה ב״סתרי ספר וסופר". ק׳ זכה בפרסים ע״ש 
אוסישקין ( 1963 ), ביאליק ( 1969 ), בן־צבי ( 1970 ), פרם ראש־ 
הממשלה ( 1973 ) ועוד. 

ד. סח, אבני גדר, 124 — 134 , 1970 ; י. סולקס, בסוד ספרים והוגים. 
103 — 108 , 1976 . 

ק[רםנוירסק (אסקגסמסגקא), עיר בדרום סיביר, בריה״ם; 

728,000 תוש' ( 1975 ). ק׳ משמשת מרכז פינהלי של חבל 
ק׳ (שטחו 2.5 מיליון קמ״ר), המשתרע מהרי דרום סיביר עד חופי 
אוקיאנוס־הקרח הצפוני. ק׳ שוכנת לשתי גדות הנהר יניסי (ע״ע), 
על פסה״ב הטרנס־סיבירית, והיא אחת הערים הגדולות בסיביר, 
מרכז תעשיה וצומת תחבורה נהרי ויבשתי פהחשובים־ביותר בחבל־ 
ארץ זה. במפעלי־התעשיה של ק׳ מייצרים קשת רחבה של מוצרים: 
מכונות כבדות, קופביינים, כלי־שים, אלומיניום, המרים וסיבים 
סינתטיים. צמיגים, מכשירי טלוויזיה. נייר, פלט ומוצרי עץ 
וטכסטיל. על הנהר יניסי, במרחק 35 ק״מ מק/ הוקם סכר ומפעל 
הידרו־חשסלי מהגדולים בעולם, בעל כושר ייצור של 6 מיליון 
קילוואט. בק׳ מוסדות תרבות והשכלה רבים: תאסרון, מוזיאונים 
ומכונים לטכנולוגיה, למקלורגיה, לרפואה ולהכשרת מורים. 

ק׳ נוסדה ב 1628 כמבצר ושמו קרסני־יר. לאחר סלילת פסה״ב 
הטרנם־סיבירית בסוף המאה ה 19 , התחילה להתפתח במהירות רבה, 
ובעת מהפכת 1917 היו בה 100,000 תושבים. בזמן פלה״ע 11 הועברו 
לק׳ ספעלי-תעשיה רבים מחלקיה הכבושים של רוסיה האירופית. 
עובדי המפעלים וכן פליטים רבים שנהרו אליה באותו הזמן גרסו 
לגידול עצום באוכלוסייתה — מ 190.000 ב 1939 ל 412,000 ב 1959 . 

קךפד״ים (קרפדות אמתיות [: 13£ ס 1 סס 011£ ])" משפחת חוליתנים 
גדולה ומשוכללת של דו־חיים (ע״ע, עם' 117/8 ) חסרי־זנב. 

בעלת תפוצה כל-עולמית הכוללת אזורים ממוזגים (עד • 65 רוחב 
צפוני) וטרופיים, חוץ ממדגסקר ומאוסטרליה, מפני־הים ועד לגובה 
של 4,500 ס׳. הק״ כוללים כיום כ 14 סוגים ובהם מאוח סינים. 
באזורים יבשתיים נטשו הק" חלקית את מנגנון תנועת הקפיצה 
ארוכת־הטווח ופיתחו מנגנון הליכה וקפיצות קצרות. לפרות תנועתם 
האיטית הם מובטחים מטורפים בזכות רעילותם. מחוץ לטיפוס 
העיקרי במשפחה — שהינו יבשתי — מצויים גם פינים טרופיים 
שוכני־עצים ושוכני-מים. 

הק״ כוללים מינים קטנים, כגון 10501 . 8 פדרום־אפריקה ( 25 
מ־פ). פהד־גיסא, ומינים גדולים. כגון ק 1 ז;ונ 1 תז 810 . 8 מקולומביה 
( 230 מ״ס), מאידך־גיסא. 

חק" נבדלים ממרבית הצפרדעים בגופם המגושם, ברוחב החזה, 
בגפיהם הקצרים ובעורם העבה והסגובשש. הגחון בהיר. לזכרים 
עפ״ר צוואר שחור. בשדרה 5 — 8 חוליות, קעורות מלפנים וחסרות 
צלעות. לעצס־הזנב מפתק כפול עם עצס־העצה. זיזי העצה רחבים. 
עצמות חגורת החזה חופפות זו על זו. יש סידור שרירים אפייני 
כרגל האחורית ובלסת התחתונה. הק" הם חסרי־שיניים בלסת 
העליונה ובחיך. מנגנון הקול משמש לרביה ולהגנה. שירת החיזור 
נשמעת כטריל ממושך, והיא קשה לאיתור. לבל פין קולו המיוחד 




289 


קרפדייס 


290 


מבחינת התדירות, הקצב, האורך ומחזוריות הקול. שירת 
החיזור — המוגבלת לעונת הרביה ואשר משמיעה רק 
הזכר — מרכזת מספר רב של זכרים למקווי־המים 
המשמשים לרביד, ומושכת אליהם את הנקבות. היא 
מוגברת בעזרת שק-קול, המצוי בתחתית הפה והמתנפח 
כבלון בעת השירה. קולות צעקה, שמשמיעים הזכר 
והנקבה כאהד, מזהירים שכנים מאויב מתקרב וגורפים 
להפחדתו. עונת הרביד, ארוכה באזורים חמים מבאזוי 
דים קדים. הרביד! נעשית עפ״ר באמצעות הטלת ביצים 
— בשני שרוכים ריריים ארוכים. הראשנים שחורים 
עפ״ר וצורת גופם ביצית במבט מלמעלה. פתח־ 
הנשיפה של הראשן מצד שמאל ופי־הטבעת במרכז 
הגוה■ 

הק" מצטיינים בארם המצוי בביצים. בראשנים 
ובמבוגרים. באחרונים מפוזרות בלוטות־הארם על 
כל העור, אך שתי בלוטות גדולות ובולטות נמצאות 
מאחורי העיניים, המהוות את הבלוטות הפרוטידיות. 
הארס סביל תערובת של סטרואידים כ.פ 1 צ 0 ] 11£0 ין 

(,א,, 20 ״ 1 ־) €10 ), ת 1 תשא £0 נ 181 .ומ 3 א (, 31,0 ), 02 ) 1 ' 

001111 ) 811 (. 0 ,״ 3 ד״,ס), וכן אדרנלין, פטרולים 
ואלקלואידים שונים. הפרים אלה משפיעים ישירות על פעולת מורפולוגי רב. שנבדלים בעיקר בשירתם המשמשת מנגנון בידוד- 

הלב. פעולתם על הלב דומה לזו של הדיגיטלים (ע״ע) וסטרו־ רביד, בין הפינים. 

אידים גליקוזידיים אחרים מעולם הצומח. הפרשות העור של הק" באזורים הטרופיים מצויים מלבד הק׳ סוגים אחרים, שכוללים 
ארסיות־יותר משל הצפרדעים. על פעולת הארס (המסוכן גם לבני־ מספר קטן יחסית של מינים החיים ביערות־גשם משווניים. הסוג 

אדם בגרמו לגירוי הרקפות הרכות והעיניים). ע״ע דו־חיים. עמי 112 . 1£5 > 01 ת 17 ו 1 ק 0 ]:מא כולל 3 מיגים אפריקניים. ייחודו בהיותו הנציג 

מרבית מיני הק" מאכלסים שטחים יבשתיים פתוחים, והם היחיד של הדו־חיים חסרי-הזנב המשריץ חיים■ ההפריה היא פנימית, 

קשורים למים פחות מד,צפרדעים! מכאן תפוצתם הנרחבת ופעי־ והנקבה מגדלת בכל רחם למעלה מ 100 ראשנים. בעלי זנב עשיר 

לותם הלילית. ביום הם נחבאים בנקיקים לחים, מתחת לאבנים, בכלי־דם, המשמש כנראה לנשימה. הנקבה משריצה קרפדונים 

בסדקי סלעים, בגינות ובכל מקום מוגן מיובש. לפרוח שחרור קטנים, שגלנולם חל ברחמה. הסוג ־ס׳וזנוקסגמזין כולל מינים 

יחסי זה של הבוגר מהתלות במים חוזרים רובם־ככולם לזמן קצר, החיים ביערות־עד אפריקניים ודרופ-מזרח אסייתיים. מינים אלה 

לצרכי רביח, לפקווי־מים. מינים רבים שוקעים בתרדמת־חורף הם שוכני־עצים ומותאמים לטיפוס על גזעים ולקפיצה בין ענפים: 

ו/או בתרדמת-קיץ בהסתגלות לבריחה טתנאי־פחיה קשים לתקופות לכן גופם עדין ולרגליהם הארוכות התרחבויות בקצות האצבעות. 

ממושכות. מזונם חרקים, שבלולים ושלשולים, והשיבותם רבה מזונם — נפלים השוכנות בתוך גזעי עצים. הסוג 1110811£0 מ 5 ? כולל 

בפיקוח הביולוגי על אוכלוסיות של חרקים מזיקים. באד,"ב הופצה מספר מיני ק" שוכני-פים, במליה, סומטרה ובורנאו; בהתאם לכך 

ד,ק׳ הענקית (!סס״גת■ . 8 ) פדרום־אמריקה להגנת מטעי קני־סוכר יש להם קרומי־שחיה גדולים בכפות־ד,רגליים. וד,נחיריים מופנים 

ממכות חרקים. תועלתן רבה גם בהשמדת מזיקים בגינות־נד. למעלה לנשימה בזמן הציפה. 

הצלחתם האוזלוציונית של הק״ מותנית בחלקה ברבייתם היק'הירוקה ( 815 ;ז 1 ,ו. 8 ) היא הנציג היחיד של הק" נ י ש ר א ל 
ההמונית. יש נקבות המטילות 30,000 — 40,000 ביצים בעונה, אם־כי והנפוצה בין הדוחיים בארץ. זהו מין רחב־תפוצה — מצפון־אפריקה, 

ממוצע ההטלה קטן בהרבה. התייבשות מקווי־מים רדודים וארעיים דדך איי הימה״ת. לדרום אירופה ומרכזה עד לדרום שוודיה, וממרכז 

גורפת לתמותת ראשנים רבים, ואחראית בחלקה לאיזון מספרי של אסיה למונגוליה ולטיבט. בישראל נפוצה הין הירוקה בכל האיזור 

אוכלוסיותיהם. התפתחות ד,ק" נעשית דרך גלגול (וע״ע דו־חיים, חים־תיכוני ובמרבית האיזור ד,ערבתי, בהרים ובעמקים. בגבולה 

עם׳ 177 ). לאחר הגלגול מופיעות אלפי קרפדות זעירות בשולי הדרומי, על גבול המדבר, מאל-עריש דרך קדש־ברנע לעין־עבדת 

מקווי־המים! הן מתפזרות ביבשה מסביב, וחוזרות להטלה למקווה־ בואך יריחו, שרשרת אוכלוסיות מבודדות. הגב אפור־ירוק זיתי 

המים בבוא העת. חחזרה לשלולית־הרביה היא הגירה אמיתית, ועליו כתמים ירוקים, והעור מחוספס וזרוע גבשושיות מאדימות 

המתבצעת ע״י אינסטינקט חזק של חזרה הביתה (ןו״מ 801 בקצותיהן. הצבע משתנה — בפרט עם השתנות האור, הטמפרטורה, 

[וע״ע חי, עס׳ 310 ]). מחוץ לעונת הדביר, שומרים הפרסים במינים הלחות והרקע — ומשמש להסוואה. קרום־שחיה קטן מצוי בין 

מסוימים על תחומי־מחיד, לתקופות ממושכות. במספר מינים עולה אצבעות הרגליים. הרגליים קצרות ונ 5 ותאפות לקפיצות קצרות 

אורך־החיים הידוע על 30 — 40 שנה■ ולהליכה. העור ארסי ור,בלוטות הפרוטידיות גדולות. 

מהסוגים החשובים של הק״ 1 חק׳ ( 0 ) 80 ). הסוג כולל כיום הק ׳ הירוקה יבשתית, לילית ומאכלסת מקומות־חיות מגוונים. 
למעלה מ 200 פינים ותפוצתו נרחבת כתפוצת המשפחה. הוא עבר בהתאם לכד למין זה ניוון תורשתי רב - בצורה. בגודל ובמבנה 

בתקופת השלישון תהליך נמרץ של היווצרות פינים ענפה בכל חלבוני־הדם והרקמות. הנקבה גדולה מהזכר, וגודל שניהם קשור 

היבשות, חוץ מאוסטרליה ומאנטארקטיקה. הסוג כולל מינים רחבי־ חלקית ללחות היחסית של סביבתם. אורך הגוף ומשקלו עולים 

גולגולת, המותאמים לאקלימים טרופיים־חמים (דרום־אמריקה, בצורה בולטת עם עליית היובש, מ 68 מ״מ וב 30 ג׳ בנקבות, בגליל־ 

אפריקה, דרום־מזרח אסיה), ומינים צרי־גולגולת, המותאמים העליון הלח. לממוצע של 90 פ״מ ו 57 ג׳ באזורים השחונים של 

לאקלימים ממוזגים־קרים (צפון־אפריקה, אירופה ואסיה). לצד מינים אל־עריש ויריחו. עליית גודל הגוף באזורים השחונים מגדילה את 

בעלי ייחוד מורפולוגי בולט מצויים מינים אחדים בעלי דמיון כושר העמידות של הק׳ בפני היובש. הרב;ה מוקדמת וקשורה לגשמי 





291 


קדפדיים — קרפטים 


292 


היורה וליצירת שליליות-מים רדודות המשמשות לרביה. הוביה 
מקדימה בעמקים מבהרים, ונמשכת בהתאם לאיזור הגאוגרפי 
ולשינויים עונתיים מדצמבר ועד יולי, כשעיקרה בין ינואר למארס. 
הנקבה משילה כ 6,000 ביצים בשני שרוכים ארוכים הנכרכים סביב 
צמחי־מים, תוך שחיית הזוג המצומד במים. התפתחות הראשנים 
נמשכת 3 — 8 שבועות, בהתאם לתנאי הסביבה. חופר אורגני רקוב 
וצפחי-פים משמשים סזון לראשנים. — הק , מגיעה לבגרות פינית 
בגיל 2 — 3 שנים, ואורד חייה — לפעלה פ 30 שנה. 

פלאונטולוגיה. מהסוג ק׳ נתגלו לאחרונה בברזיל מאו¬ 
בנים מתקופת הפלאוקן. עד־כה נודעו מאובני ק׳ מהאוליגוקן 
בארגנטינה ומהפיאוקן באה״ב. עדות זו רומזת על האפשרות שמרכז 
יצירת הק" היה בדרום כדה״א והתפשטותם הגאוגרפית החלה כנראה 
בתקופת הקרטיקון (לפני כ 100 מיליון שנה, כנגזרת של משפחת 
הלפטירקטיליים [ 6 ב(> 11 ןמב 011 זק^ 1 ]). 

<.י׳י 6 ? .( 810 ) 111111 ) 5 011 1/1£ ( 0 1 ( 71 )^ 110 ( 8/1 )!/ 7 ,$£)! 1££ ז 0 . 1 
ץ 1 • £ 01 ) 1/1 (ס 00111071071 ) 87 4 . ,) 11508 .£ 1 ־<£ ; 1963 ,( 292 ■— 1 (׳ 2 
,ס״שא .£ ; 1963 ,( 35 — 20 ,^^ X ,ץ 2001 0$ ,ז 5 ץ 5 ) 11 , 1 § £70 /ס 1 ( 8111107 
301 ־ 1 * 1 ) ( 0171417 0 ( 811 ) 70011 71 ))■ 01 ( 0 ) $15 111 71011071 ) 440 )! 111X01 .€ 

) 1/1 1 * 1 £0011111071 ,(. 1 * 5 ) ) 31 ( 8 .ז .^/י ; 1972 ,( 111 ^ ,. 501 . 1 ז £6 \ .ן 
1 ) 07 ))£ 807.111 1 ( 1 ) £0 ) 7/1 , 61£ ? . 21 . 8165-0 ,? . 11 ; 1972 , 0 ( 811 71111 ) 0 
- 0111 ״£ ,[. 601 ] 131 ^ ״ 1 .| :ח 1 ) )) 71 ) 111 ']£ ) 1/1 ( 0 ' 11 ) 1/1 ) 8 . 4 : $7 £70 ( 0 
־ 01 ( 3 ) 8 חס 86503108 ׳{ז 3 ז 0 נןת 61 )ווס 0 ,$ת 3 זטח\ו 86 ) 0£ ץ 81010£ ץע 1 ז 10 ) 
!/#ו?! ,סעסא .£-אח 011113 . 0 . 8 -) 0655306 . 0 . 11 ; 1973 ,( 0816015 )? 
0 ( 811 ,) 11 ) 117 ) 71 )/ 1 ) 1/0710/11 1 ( 011 ) 1 ^ 010 )£ 071 171 ^ 1/0710/11111 ) 11 ) 11 ) 0 

. 1975 ,( 661 — 651 , £111 ^ ,, 061101 . 81008601 ) * 1/77141 
אב. נ. 

לן ךפו ׳ ז־["" בטיסט - 1 נ 311 פ 3 [ז 03 : 30 סק £3 -ס 3 סן — ( 1827 — 1875 ), 
פסל וצייר צרפתי. ק׳ היה תלמידו של הפסל הרומנטי 
פרנסוא ריר (=ג> 1111 ! 1784 — 1855 ) בפרים. ב 1854 זכה בפרם־רומא 
והוא נסע לאיסליה. שם זבו פסליו הראשונים לאהדה רבה, ואילו 
בפרים נתקבלו בקרירות, בשל סממני הרוקוקו (ע״ע) המאפיינים 
אותם, המנוגדים למגמות הנאו־קלאסיות שרווחו אותה עת בצרפת. 
בשנים 1857 — 1861 יצר באיטליה את האילוסטראציה הפיסולית 
לדנטה, "אוגו־לינו וילדיו הגוועים״ ( 1857 — 1861 ! לובר, פרים). 
בפריס יצר ק׳ בין־השאר את התבליט ״נצחון פלורה״ ( 1863/6 ! 
תם׳: ברך ב׳, עם׳ 867/8 ), לגמלון של אחד מביתני הלובר. פסלו 
״הריקוד״ ( 1869 ), לחזית בניין האופרה, עורר בזמנו התקפות בשל 
העירום, ונחשב היום יצירת־המופת שלו. רבים סדיוקניו מתארים 
את בני משפחת המלוכה. טכניקה מעולת, ניסה ציורית ותחושה 
של מקצב ותנועה מציינים את יצירתו. 

,.€ . 8 -.! ) 4 ) 111 10 1 ) ) 1/7 * 7 ) 10 7117 ) 711 )/ 1 £0 ,*ע 63 קז 03 ■) 060160 .£ 

. 1934/5 , 1-11 

לןרפוב, אנטולי — ! 01 !זק!ני! ו! 1 ו\. 0 דבמל/ — (נר 1951 ), 
שחמסאי סובייטי, אלוף־העולם בשחמט מ 1974 . ק׳ משחק 
שחמט מגיל 5 . בהיותו בן 11 היה מועמד־לאסן הצעיר־ביותר 
בבריה״מ, ובגיל 15 זכה בתואר אמן סובייטי. כעבור 3 שנים ייצג 
את ארצו באליפות־העולם לנוער, ובה זכה בתואר האליפות ובתואר 
אמו־בי״ל גט־יחד. שנה אח״ב כבר היה רב־אמן בי״ל. ב 1973 זכה 
(יתד עם קורצ׳נוי) בתחרוה הבין־אזורית בלנינגרד, והיה אחד 
משמונת המועמדים לאליפות־העולם. לאחר שניצח את המועמדים 
האחרים עמד להתמודד על נתר האליפות עם אלוף־העולם ב. פישר 
(ע״ע). זה האחרון לא הסכים להתפוררות ע״פ תקנות האיגוד הבי״ל, 
ולכן הוכרז ק׳ (אפריל 1974 ) אלוף־העולם. מאז השתתף בתחרויות 
בי״ל רבות וניצת במעט בכולן. ק׳ הוא שחפטא׳ רבגוני, בעל כוח- 
רצון רב, ידע תאורטי נרחב, טכניקה משוכללת והתמצאות מהירה 
בהסתבנויות טקטיות. 


קלפט, א!־□ —( 1£6 מ£) 1 ) 103 1301 ״< — ( 1460 [?]- 1508/9 ). 

פסל גרמני. ק׳ פעל בנירנברג. מיצירותיו החשובות: התבליט 
הגדול, "ייסורי ישו", על הכותל החיצוני של האפסים בכנסיית 
זבאלדום הקדוש ( 1490/2 ) ! "בית־הסאקראפנט" בכנסיית לורנץ 
הקדוש ( 1493 — 1496 ) — מבנה גותי המתנשא לגובה 20 פ׳, מזהיר 
בווירסואוזיוח מעשה־השבנה באבן, ובבסיסו ריוקן־עצמו של ק־ 
כקאריאטידה ודיוקני שני עוזריו! תחנות בדרו־הייסורים של ישו 
( 1505 — 1508 ! ביום במוזיאון הלאומי הגרמני, נירנברג)! מצבות- 
קבורה בכנסיות העיר! ועוד. — ק׳, שהיה פן הגדולים בפסלי זמנו. 
פיסל באבן בלבד. כבני־רורו, פ. שטוס וט. רימנשנידר (ע׳ ערכיהם), 
פיתח ביצירותיו אח הסגנון הגותי המאוחר ואת מסורת הראליזם 
והנטורליזם הגרמני. 

,זשמווה£¥!ו 501 ■ 9 \ ! 1916 • 4 .. 8111/10,1 1 ,,,. 1 וךז 1 !א ,, 0 ,חז 50 . 11 

. 1958 . 4 

?]רפ ט~אב־((, ריכרד־ פרן — £חונ 111 -ז 311 ז 14 9011 11 ־ 1411:1131 — 
( 1840 — 1902 ), פסיכיאטר גרמני. אחד מהגדולים בדורו. 

ק׳ סיים את לימודיו באוניברסיטת היידלברג והתמחה בפסיכיאטריה 
באילנאו ( 1111:0311 ). ב 1872 פונה פרופסור לפסיביאטריה בשטרם־ 
בורג, וב 1873 עבר לגרץ (אוסטריה) ושימש פרופסור לנורו־ 
פסיכיאטרית. 

בשנים 1875-1872 פרסם שני ספרים בנושאי הפסיכופתולוגיה 
של העבריינות והפסיכיאסריה הסשפטית, ובכר הקדים את לוס־ 
ברוזו (ע״ע), ממייסדי הקרימינולוגיה (ע״ע פשיעה). בספר־לימוד 
פסיכיאטרי ( 1879 ) הציע — לפני קרפלין (ע״ע) — להשתמש 
בשיעור רפיאותן (׳ 31111115 ־ 001 ) של המחלות כאמת־מידה למיונן. 
ק׳ גם עמד על הזיקה שבין הפסיביאטריה לפילוסופיה. 

ק׳ התפרסם בניסוייו הנועזים. לחולי שיתוק מתקדם הזריק הומר 
שהופק מחולי עגבת (ע״ע), ולאחר שפיתחו החולים חסינות נגד 
עגבת הסיק כי מחלת השיתוק המתקדם היא תולדה של עגבת המוח 1 
מסקנה זו אושרה ע״י תבחין וסרפן בעקבות גילוי הגורם הסגולי 
המחולל אח המחלה. 

ק־ היה פן הראשונים שעמדו על יחם־הגומלין בין מחלות־נפש 
ובין גורמים חברתיים ותרבותיים. הוא טען, שאין להגביל את 
המחקר הפסיכזפתולוגי לתחומי המעבדה והקליניקה, אלא יש 
להרחיבו לחיי הקהילה. 

ק׳ היה מחלוצי השימוש בהיפנוזה (ע״ע) למטרות סיפוליות. על 
ניסוזיו בשטח זה דיווח בחוברת ■ 101000 ־ 1 "חאי! 150110 ז 0 תקץ 14 
(״ניסויים היפנוטיים״), 1893 . 

ק׳ קנה לו שם עולמי במחקריו על הסטיות המיניות, וספדו 
! 1896) ?!90110531:1113 80x0311 ), זכה ל 17 מהדורות ולתרגומים 
רבים. שנים רבות אסף ק׳ חופר קליני ואוטוביוגרפיות של סוטי־מין. 
וספרו נחשב למסד של תחום זה. בין המונחים שסבע ושנשתרשו 
בעולם כולו: ה.,מזוכיזם״ וה,.סדיזם״ (ע״ע מין, עם׳ 281 ). 

ק׳ עשה חיל במחקריו, וספריו מצסיינים בכשרון־תצפית בולס 
וברבגוניות. הוא השפיע השפעה ניכרת על פרויד, יונג ואלפרד 
אדלר (ע׳ ערכיהם). אד עבודותיו נעדרות בסים עיוני מוצק ושיטה 
ערוכה בהגיון צרוף! אלה הושלמו אחריו בידי פרויד בפסיכופתו¬ 
לוגיה ובידי קרפלין בפסיביאטריה הקלינית. 

. 1924 ,) 7107311 ) 177 )!/) 1117 )( 1 , 11011110 £ £ . 7 

ד,. צ. ו. 

קרפטים (פולנית וצ׳כית 0319 ־ 1431 .- רומנית 11 ] 3 קז 03 : רוסית 
!,!זסמקסא ! הונגרית 14317131011 ), שרשרת־הרים במרכז 
אירופה ובמזרחה, הסוגרת בקשת רחבה פצפון וממזרח על מישורי 
הונגריה (מישור הדנובה). הק׳ נמשכים לאורך כ 1,500 ק״מ, 
פברטיסלווה - דרד סלובקיה, דרום פולניה, צפון הונגריה, מערב 
אוקראינה ורומניה — עד "שער הברזל" שעל נהר הדנובה. רחבם 



293 


רןדפטים — קרפיונאים 


294 


100 — 350 ק״מ. נבהם 
הממוצע 1000 פ׳; 
שיאם בהר גרלכוב־ 
סקי שטים ( 2,663 
3 ר) שברנסי הרי ה¬ 
ספדה הגבוהה בסלו¬ 
בקיה■ הק׳ הם חלק 
ממערכת הקימוט ה- 
אלפיני ומהווים את 
המשכם המזרחי של 
הרי האלפים. הק׳ נח¬ 
לקים ל 3 חלקים עיק¬ 
ריים : הק׳ המערביים 
— בתחום צ׳כוסלו- 
בקיר, ופולניה; הק׳ 
המזרחיים — בתהום 
אוקראינה ורומניה; והק׳ הדרומיים (האלפים הטרנסילווניים) ברו¬ 
מניה. 

מבחינה סקטונית נחלקת קשת הק׳ ל 3 רצועות מקבילות: הקמר 
החיצוני, הקער המרכזי והקמד הפנימי. הרצועה החיצונית, הצרה 
יחסית (הבסקידים המערביים !המזרחיים והק׳ הדרום־מזרחיים). 
בנויה שכבות מקומסות של אבז־תול, צפחה וקונגלומדטים (פליש), 
ומאופיינות בשיאים מעוגלים ובמדרונות מתונים. ברצועה המרכזית 
בולטים גושים בנויים סלעים גבישיים (גרניט, גנייס), ושולטוח 
בה צורות־נוף אלפיניות. לרצועה זו שייכים החלקים הנישאימ-ביותר 
של הקי: הרי הטסרה הגבוהה ( 2,655 מ׳), הק׳ המיוערים ( 2,061 ס׳) 
והרי פגרש ( 2,544 מי). הרצועה הפנימית בנויה גושים געשיים 
(הרי מסדה, ויהורלט. מרמורש ואחרים), שמפרידים ביניהם רפות 
ושקעים סקטוניים. גדול השקעים הטקטוניים בתחום הק׳ היא רפת 
סדנסילווניה (גבהה המירבי 800 ם , ). למערכת הק־ שייכים גם הרי 
ביהוד במערב רומניה (שיאם 1.851 מ׳). 

בק׳ אוצרות-טבע מגוננים: גז טבעי, אשלגן, מלח־בישול 
(בריה״מ), נפט (רומניה, פולניה), עפרות ברזל ומתכות אל-ברזליות 
(צ׳כוסלובקיה), חמרי־בניין ומעיינות מינרלים. 

האקלים יבשתי ומגוון בשל הבדלי התבליט וארכו של המבנה. 
הטמפרטורה הממוצעת ביולי — ״ 18 —״ 21 ; בשיא ההרים — ״ 3 . 
סמפדטורת ינואר הממוצעת נעה פ* 3 - למרגלות ההרים ועד ל״ 10 - 
בשיאים. כמות המשקעים השנתית נעה ם 800 מ״ס בדרום ועד ל 1,600 
מ״מ בצפון. 

הנהרות הראשיים המנקזים את הק׳ משתייכים לאגן הדנובה 
(ואך, הרון, טיסה, אולם, סירט, פרוס ואחרים). את המדרונות 
הצפוניים מנקזים הנהרות ויסלה ואודרה ויובליהם. 

הקרקעות והצומח משתנים עם הגובה: יערות נשירים ומעורבים 
על קרקעות הומות ( 400 — 1,400 מ׳); מעליהם יערות-פחם על 
קרקעות פודזול; מעל קו־היער — כרי־אחו אלפיניים ומחשופי־ 
סלעים. מרגלות־ההרים והמדרונות המתונים מנוצלים לחקלאות. 
כרי-האחו משמשי□ לפרעה בקר וצאן. שטחים נרחבים בק׳ הוקצו 
לשמורות-טבע ולגנים לאומיים (הגדול שבהם הוא הגן הלאומי 
סטרה בציכוסלובקיה). עם עולם־החי, המוגן בשמורות־טבע, נמנים: 
הזאב, האיל, השועל, הדב, חתול־הבר, עז-הבר, חזיד־הבר ועוד. 

בקי אתרי תיירות ומרפא רבים. הנודעים־ביוחר נמצאים בטסרד, 
(זקופנר. — בפולניה. שטרבסקה־פלסו, וישנה האגי ואחרים — 
בצ׳כוסלובקיה). בקי נפוץ ספורט החורף. 

!/ , 11 מ 3 במ 000 • 7 ; 1961 ,* 0 ס־ז/)£ } 0 3 , , £309:0120 . 0 

. 1969 /ע 

ג. שה. 


קןרפיונאים (!?)!!!■!״!;״״,״ס), סדרת דגים השניה בגדלה בכליל־ 
גרפיים, ובה כ 5,000 מינים. הק" הם דגי מקווי מים מתוקים, 

פרט למינים מועטים שהסתגלו באופן משני לים. הק" נפוצים בכל 
העולם. התכונה המשותפת לסדרה היא נוכחות 4 עצמות קטנות, 
עצמות ובר, המקשרות בין האוזן הפנימית לשלפוחיח־השחיה (וע״ע 
דג, עמי 908 ) ; עצמות אלו התפתחו מחלקי החוליות הראשונות 
( 3 — 4 ), שתפקידן להעביר למבוך האוזן את תחושות שינויי־הלחץ 
בשלפוחית. מניחים שהן תורמות ליצירת מנגנון השפע המשוכלל 
של הק". תכונות אחרות הן: שלפוחית-שחיה מפותחת, הנפתחת 
דרך צינור-אוויר ( 5 טס 11 ב 1 מ 11011 ק 6,101115 ) אל צינור־העיכול! סנפירי- 
גחון, המצויים במרכז הנוף, במרחק ניכר מאחורי סנפירי־החזה! 
סנפירים חסרי קוצים אמיתיים. לפעמים חלה התגרמות משנית של 
קרן בודדת בסנפיר־הגב או בסנפיד-החזה. 

הסדרה נחלקת ל 3 תת־סדרות: 1 ) הכראסינים ( 014€1 פ 3 ז 0113 ), 
הנפוצים באמריקה־הדרומית ובאפריקה, הם הפרימיסיוויימ-ביותר. 
בישראל אין פרסים מפנה. בין דגי-הנוי המיובאים פחר׳ל יש פינים 
רבים ממשפחת הכראסיניים (:> 3 [> 1 ת 1 :> 3 ז 013 ). 

11 ) הקרפיונים ( 101 > 1 סמ״קע 0 ), הכוללים 4 משפחות. 
בישראל נפוצות שתי משפחות: הקרפיוניים (ש 163 ם 11 י 1 ע 0 , להלן 
קר״) והבינוניים (־ 001,11143 ). 

1 . קר פ יוניים. סימני המשפחה האפיינים הם: הגוף מבוסה 
קשקשים עיגוליים! לעתים רחוקות הוא עירום. הסנפירים: סנפיר 
אחד קצר בגב; מתחתיו סנפיר־גחון ללא קוצים; סנפיר־הזנב ממוזלג: 
סנפירי־ההזה סמובים לצד הגחוני. מפתח הלסת העליונה בנוי עפ״ר 
מהעצם הקדם־לסתית בלבד: הלסתות חסרות־שיניים; ללוע זוג 
שיניים. בכל צד של הלוע 1 — 3 שורות שיניים, הנטויות לאחור 
והמשמשות להחזקת הטרף ולא ללעיסתו. שלפוחיח־השהיה מחולקת 
ע״י שנץ רחבי לשניים < סביב הפה יש לעתים קרובות מספד בינים; 
בד׳־כ שני זוגות, לעתים רק זוג אהד, ובמינים רבים אף אינם 
מצויים כלל. מערכת־העיבול חסרת שקים פילוריים. 

משפחת הקר" היא הגדולה במחלקת הדגים ומספר מיניה פגיע 
לב 2,500 , כולם שוכני-מים מתוקים. הם נפוצים באסיה, אירופה, 
אפריקה ואמריקה־הצפונית, פרם למינים שהפיץ האדם במקומות 
שונים בעולם. אין קר" באמריקה־הדרומית, במדגסקר ובאוסטרליה. 
בארצות מזרח ודרומ-מזרח אסיה, הנחשבות לאיזור מוצאם של 
הקר", מספר המינים רב ביותר ותפוצתם שם רבה. בישראל 
מצדים ב 12 מינים ותת-מינים — במקווי־מים מתוקים טבעיים. 
לאחדים חשיבות מסחרית רנה. הם מגלים רבגוניות רבה בהסתג¬ 
לותם לתנאים שונים; יש ביניהם דגים פלאגיים. הניזונים פפלנקטון 
ודגי־קרקע, שהסתגלו לחפש > 1 ת מזונם על קרקעית האגם או הנחל. 
מהסוגים והמינים החשובים יצרנו: א) קרפיון( 0 ״] 31 ־!טמ״תעס) 
— אחד מדגי־המאכל החשובים־ביותר בגידול דגי-בריבות (ע״ע 
דיג, עמי 356/9 ). גופו של קר׳־הבר מבוסה בולו קשקשים, אולם 
בין הזנים התרבותיים מבחינים נקד׳-ראי, הנושא קשקשים מועטים, 
ובקר׳-גלדי, המחוסר קשקשים. למטרות נוי מגדלים גם קר׳ זהב, 
שצבעו זהוב וסנפיריו ארוכים. הסימנים האפייניים לקרי הם: גוף 
מגושם, פחוס־צדדים, וראש דמוי משולש: סביב הפה שני זוגות 
בינים! האחורי ארוך יותר. הלסתות חסרות שיניים, אולם שיני- 
הלוע, הדמויות טוחנות, מפותחות ועשויות לגריסת המזון. בכל 
הסנפירים קרניים רכות בלבד. הקר׳ עשוי להגיע לאורך של כ 1 מ׳ 
ולמשקל של כ 30 ק״ג. 

בישראל מצוי הקר בטבע בכנרת, בשמורת-ההולה ובמרבית 
הנחלים, וכן במאגרי־המים (לשם הניאו האדם). בטבע הוא ניזון 
פבע״ח זעירים שוכני-קרקע, ובמידה קטנה-יותר מצמחים ומרקבו־ 
בית, עונת ההטלה באביב, בטפפרסורות של ״ 18 —״ 20 . באזורים 
קרירים עשוי הקר להגיע לגיל 40 . מולדתו דרום ודרום־מזרח אסיה; 




295 


קרפיונאיס — קרפלין, אמיל 


2% 


משם העבירו האדם ליבשות אחרות, שאקלימן טרופי וממוזג. 
לישראל הובא מאירופה בשנות ה 30 . בישראל נמכר קר׳ של בריכות, 
בד״ב כשמשקלו 400 — 700 גר׳; כמות השלל השנתית, שעיקרה 
מבריכות, מגיעה ל 2,000 טון. את הכמות השנתית בכל העולם מכל 
המקורות מעריכים במיליון טון (ור׳ כרך ו׳, עמ' 885 ). 

ב) לבנון ה כ נ ר ת (־ 13 ־ 5311 -־ 3 ־ 1 ז־ז 1 םת 08 ז 11 \ [ידוע בשמו 
הקודם 31113 ־נ 1£01 ת 3 ־ 11 |) — נפוץ בישראל בלבד. גופו מארך ופחוס־ 
צדדים. לסתו התחתונה בולטת, פיו אלכסוני במקצת וסנטרו בולם. 
הוא חסר בינים. לסנפיריו קרניים רכות, פרט לקרן השלישית 
בסנפיר־הגב שנתגרמה בדומה לקח■ גופו מכוסה קשקשים קטנים 
לאורך קו־הצד. זנבו ממוזלג עמוק. בד״ב צבעו כספי; גבו — 
כספי־אפור. צדדיו — כספי מבריק, ופס כהה רחב נמשך לאורך 
גופו. הלבנון מופיע בכנרת בלהקות עצומות של מיליוני פרטים. 
בעיקרו הוא דג פלאגי הניזון מזואופלנקסון, עונת הרביה שלו 
מתחילת דצמבר ועד אמצע מארם. כאשר טמפרטורת המים ■ 16 — 
■ 20 . ההטלה נעשית בעיקר באיזור המזרחי של הים, שם מכוסה 
הקרקע אבנים וחצץ. הנקבה מטילה את ביציה על הקרקע. דגים 
את הלבנון כשגדלו 11 — 16 ס״ם, אולם הוא עשוי להגיע ל 23 ם״פ. 
בד״ב הנקבה גדולה מהזכר. הלבנון נידוג בשיטת דיג־האורות בעזרת 
רשת הקפה. השלל השנתי מגיע ל 1.000 טון, ורובו נמכר לתעשיית 
שימורי־הדגים בשם "סרדין של כנרת". 

ג) קשרי (*!הגס ־ 101 ) — סוג הנפוץ בישראל בכנרת ובנחלים. 
מסביב לפיו שני זוגות בינים! הזוג הקדמי קטנטן. גופו מכוסה 
קשקשים גדולים לאורך קו־הצד, זנבו מסוזלג. מזונו חסרי-חוליות 
ודגים קטנים. עונת הרביד, שלו יוני—יולי—אוגוסט. דגים אותו 
כשארבו 25 — 40 ס״ס. אך הוא עשוי להגיע לב 50 0 ״מ. 

ד) ביני ת — ע״ע ור׳ שם תנד. הקישרי היה כלול בסוג 
6115 ־ 831 , יחד עם הבינית. 

ה) חפף ( 3 ת 1 :) 135 ז 131 > 3 >־סק 03 : שמו הקודם 6111115 ־־> 0 ־ 1 ־> 3 ז\) — 

נפוץ בישראל בכנרת ובנחלים, בעולם כולל הסוג נ 20 מינים. 
שתפוצתם באסיה ובאפריקה. ראשו קסן וחרטומו מעוגל. בזוויות 
פיו זוג בינים קטנים. הפה תחתי. הדג ניזון מחסרי־חוליות קטנים 
ומרקבובית. הוא מתרבה בחדשים דצמבר—פארם. דגים אותו 
כשארבו 25 — 40 ס״מ, אך הוא עשוי להגיע לב 50 ם״מ. 

ו) עגלסת (!״)ס־! 3 ־ 1 ־ 031 ) — דג קטן. ארכו אינו עולה על 
14 ס״מ. אפייני לו פה תחתון סהרוני. היוצר יחד עם השפתיים 
הרחבות כעין כפתור הדבקה. גופו מכוסה קשקשים גדולים יחסית. 
הוא נפוץ בישראל, במעיינות-החולה ובעסק בית־שאן עד מעיין 
עין־־חרוד. 

ז) כסיף 31,011.1,1515,110111,1,0 לון).)סקי! 1 ־ 7 ) — מולדתו באסיה 
המזרחית הרחוקה. הוא חי בנהר אמור (ע״ע) ובנהרות אחרים בסין. 
סימניו האפייניים הם: גוף גבוה, סנפיר־גב קצר וחסר קוצים ופה 
עליון. זיזי זימיו יוצרים מערכת רשתית סיוחדת־במינה לסינון אצות 
זעירות. המעי שלו ארוך פי 15 מאורך נוסו. צבעו כספי־מבריק. 
הכסיף הובא לישראל לשם גידול בבריכות. בהזרקת תכשירים 
הורמונליים גורמים להטלה מלאכותית בחדשי האביב. לאחר ההטלה 
מעבירים את הדגיגים הצעירים הבוקעים מהביצים לבריכות, ואף 
לכנרת. הכסיף גדל מהר, ותוך חדשים מעטים מגיע משקלו ל 500 
גר׳ (בכנרת הוא עשוי להגיע ל 20 ק״ג). הדג משווק כשמשקלו 
1 — 2 ק״ג. כמות השלל השנתי בישראל הגיעה ב 1975 ל 1,200 
טון. 

2 . הבינוניים הם משפחה קסנה (כ 80 פינים), הקרובה 
לקר׳, אולם נבדלת מהם בתכונות אלי: הגוף בד׳־כ מחוסר קשקשים 
ומסביב לפה 6-3 זוגות בינים. החלק הקדמי של שלפוחית־השחיה 
מכוסה כיסוי גרמי, ואילו האחורי בד״כ מנוון. כולם שוכני־קרקע 
במקווי מים מתוקים. בישראל מצויים 4 מינים מהסוג בינון 


( 11115 ־ 190003011 ), כולם דגים קטנים שארכם אינו עולה על 
12 ס״ס• 

111 ) תת־סדרת גימנוטאים ( 1 ־ 1 > 1 ס 1101 ת 1 !כ>). גופם מארך 
וחסר סנפיר־גב וסנפירי־גחון. תפוצתם באמריקה התיכונה והסרופית. 
מביניהם ידוע דג החשמל, האלקטדופורוס (וע״ע חשמל. דגי-, עמי 
194 , 196 , ור׳ שם תנד). ב ־ 

קןרפיגי, ג׳ובגי דה פין(פינו) דל — 1311 ? 113 1 ח 311 ',' 010 
1111 <}־ 031 1 ^ ( 110 * 1 ?) — ( 1180 [י]— 1252 ), איש־כנסיה 
קתולי; ראשון האירופים שסיידו באסיה המרכזית. 

ק׳ היה נזיר פרנציסקני, מתלמידיו ומעוזריו של פרנציסקום 
מאסיזי (ע״ע). הקים את המאחזים הפרנציסקנים הראשונים בצפון־ 
אירופה, ופעל גם בספרד ואולי בצפון־אפריקד,. בעקבות פלישת 
המונגולים לאירופה, נשלח (בגיל 60 ) ע״י האפיפיור אינוצנסיוס זח 
(ע״ע) לאסוף מידע על הפולשים, למחות על פריצתם לתחום 
הנצרות. ואולי לברר אפשרות לכריתת ברית בינם ובין הנוצרים 
נגד המוסלמים. 

ק' יצא לדרכו באביב 1245 . הוא עבר בקייב, חצה את הדנייפר 
והדון, ונפגש עם המפקד באטו (ע״ע מונגולים, עמ׳ 463 ) ע״נ זללגה. 
משם המשיך מזרחה, עבר למרגלות סין־שן (ע״ע), והגיע לאחר 
פסע רצוף, ארוך וקשה ל״סירה אורדו", מחנה הח׳אן הגדול, קרוב 
לקרקורום ( 1111 ו־ 1 ס ־ 31 ״ 10 ). במרכז מונגוליה החיצונית דהיום. ק׳ 
נכח בהכתרת הח׳אן גיוק (יורשו של אגדי) ואף נפגש אתו, בנובמבר 
1246 יצא בדרכו חזרה, ובידו שדר סתמי (במונגולית, ערבית 
ולאטיניח) של הח׳אן. בקיץ 1247 חזר אל האפיפיור בליון. כעבור 
זמן נתמנה ארכיהגמון של אנטיורי, בדלמסיה. 

ק' סיכם את רשמיו בספר 1101 ־ 3001 ז־ 31 זז־ £16 ("ספר הטרטרים") 
שפורסם בשלמות רק ב 1839 . הספר נודע גם בשמות אחרים, בגון 
,.תולדות המונגולים". בתשעה פרקים תיאר ק׳ את פסעו, את ארץ 
המונגולים ואקלימה ואת תולדותיהם, דתם, אפלם ומנהגיהם, מדי¬ 
ניותם ואורחות־הפלחמה שלהם. הספר נופל בערכו רק במעט 
מספרו של רוברוק (ע״ע). שיצא בעקבות ק׳ לאסיה כעבור שנים 
אחדות. 

; 1903 ,. 0 .? £6 ./ /ס 6,510715 /[ 1714 > 1/16 16x15 ,(.!>?) ץ-} 1 חנ 3 ?מ .מ . 0 

46110 61 ¥11 067116710x10 ה 41 .? 13 > . 0 0 ׳<£ ; (רודפם מחז״ש 1967 ) 

£01 14071 1/16 ,(. 1 מ) ״ 50 * 3 <] . 0 ; 1952 , 1952 — 1252 7710,16 51,0 

. 1955 , 541551071 

ר. בג. 

קרפלץ, אמיל-ו 111 ־ת־ £13 111 ״£— ( 1926-1863 ), פסיכיאטר 
גרמני. יסד במינכן מרכז פסיכיאטרי מפורסם (הנקרא כיום: 

מכון מכם פלאנק), המשלב כמה תחומים ודרכי מחקר: חקירת המוח, 
קליניקה פסיכיאטרית, חקר התורשה, פסיכולוגיה, נסיינות ואיסוף 
נתונים ססטיססיים. ק׳ עסק בחקר השפעתם של תרופות וסמים׳ 
וכן חקר את הפסיכולוגיה של העבודה וההתעייפות, ובכך תרם לא־ 
מעט ליישום ההיגיינה בחינוך. כן הניח יסוד לפסיכופרמקולוגיה 
(ע״ע). חשיבותו העיקרית של ק׳ בהנחת יסודות למיון המדעי של 
פחלות־הנפש. הוא הבחין בין שתי קבוצות של פסיכוזות (ע״ע): 
( 1 ) טירוף הבחרות (אס־־סת 11113 ־ 111 ־ 0 ), המכונה כיום סכיזופרניה 
(ע״ע שסעת), בעקבות המיון של בלוילר (ע״ע); ( 2 ) פסיכוזה 
מאנית־דפרסיווית (ע״ע מחלות־רוח, עמי 1008 ). חלוקה זו היתד, 
לנכס קלאסי בפסיכיאטריה, והיא המקובלת גם כיום — חרף השינויים 
בתפיסת המחלות, בקביעת גורמיהן ובריפוין. ב 1833 חיבר 6 ־ 611 ז 6 ־£ 
־״ 11131 ־׳!!? ־ 1 ־ 1 > (״ספר-לימוד לפסיכיאטריה״), 4 כר (מהדורה 
תשיעית י״ל החל ב 1927 ). ב 1901 י״ל ־ 613 ־!!,) ־ 11 > 111 12 ! 116131 ) £111 
11111 ) 1 .>! ־ 6 ־ 15 ״ (״מבוא לקליניקה הפסיכיאטרית"), 4 כר׳ (מהד׳ 
רביעית — 1921 ). 



297 


קרפלם, גוסטו [גרשון] — קדפנטרס 


298 


_קףפלס, גרסטו [גך? 2 ון] 18481 , איינוואנוביץ [פוראוויה] - 
1909 , באד נאוהיים [גרמניה]), פובליציסט, חוקר ספרות 
והיסטוריון יהודי גרמני, ק׳, בנו של ת״ח, הכשיר עצמו לרבנות 
בסמינרים של וינה וברסלאו, אולם פנה למחקר ספרותי והתרב! 
בשני תחומי התעניינותו, ספרות גרמנית ותרבות יהודית. מחקריו 
הראשונים היו 16011160 ) 11 [ 35 ( 110,1 ־""מ ("היינה והיהדות"), 
1868 , וביוגרפיה של ר׳ ע. הילדסהימר (ע״ע), 1870 . ב 1870 היה 
לעורך השבועון 16586 ? 1156116 ) 0 [, מיסודו של הלה, ובשנים 1878 — 
1883 — של כה״ע רב־ההשפעה 6 ] 13116£ ב 1011 י 111651618013111131 • מ 1890 
היה עורכו של ה,׳!- 601110 ( 11 [ ! 116 *״ 261111 411861616106 ,, שהיה בטאון 
יהודי חשוב, ומ 1898 ועד מותו — של השנתון החשוב £111 ! 111161 ־ 3111 ( 
6 נת 1062 ו״ 1 (ת:! 00561110111:0 136110 ( 11 [ ("ספר השנה להיסטוריה 
וספרות יהודית"). 

עניינו של ק׳ בהיינה בא לידי ביטוי בחמשת ספריו על המשורר 
היהודי־הגרמני. ובהוצאת 4 מהדורות של כתביו. ק , כתב עוד: על 
ברנה ( 6001 - 00 ), 1870 ! 01611 ? ״! 10 ) 0001 (״גתה בפולניה״), 1890 .- 

13161311110 0£ ׳ 1151018 ־ 1 ! 0183 ' 5 ! 1 ז 11 \), 1891 1 - 11 ) 11 [ 106 ) 065611101116 

1-11 ,•! 13161-3111 5611611 (״תולדות הספרות היהודית״), 1886 ! 
116631111 ״! 115611611 ) 11 [ 106 ) ת 1 631160 ? 016 ("הנשים בספרות היהו¬ 
דית"), 11870 1310631116 1150116 ) 11 [ 110 ) 10 11016 ? 111 ? ("הצצה אל 
חוו הספרות היהודית״), 1895 . 

ק' התנגד לציונות וראה בה ביטוי של יאוש. הוא פעל למען 
תחיה יהודית בגרמניה, וארגן אגודות להיסטוריה ולספרות יהודית 
בערים רבות בגרמניה ובאוסטריה. 

; 1910 ,.־ 7 . 0 , 4011166 [ . 8 : 1910 ,( 1111 , ,. 0101 .ס . 13 ז 13 . 14 
.(כולל ביבל•) 1963 , 422 ,'<״ 13 )״)) 56 ) 81-61131 6 ;/ד ,(. 611 ) 1013515 . 0 

קךפןטר, בידן אול.ךן — 166 ס 6 ק 031 061 [) (\) 1 ! 1 ( 0 [ - ( 1876 , 

שיקגו — 1951 , שם). מלחין אמריקני. ק׳ למד באוניברסיטות 
הרוורד, ויסקונסין ונורת׳־וסטרן, וב 1922 קיבל תואר דוקטור. לאחר 
קבוצת-שירים ( 1907 ) וסונאטה לכינור ( 1912 ) הלחין ב 1914 מחזור- 
שירים לפיוטים של רבינדרנח טנור (ע״ע), שזכו לפרסום. יצירתו 
התזמרתית ״הרפתקות בעגלח־חינוקות״ נוגנה ב 1921 בקונגרס 
החברה למוסיקה בלונדון, ומאז נוגנה ברחבי העולם וזכתה להצלחה 
רבה. ההומור והידע הרב שביסוד התיאור הססגוני של חוויות התינוק 
ביצירה זו כבר נמצאים בהנגדת הפסנתר והתזמורת בקונצ׳רטו 
מ 1917 . יכלתו הרבה של ק׳ בתיאור מוסיקלי של דמויות, רגשות 
ואירועים מצאה ביטוי מבריק ב 3 באלטים שהלחין לפי הזמנת 
אחדים מגדולי הכוראלגרפים: ״יום־ההולדת של האינפנטה״ ו"ץ 0632 
031 " — לאופרה של שיקגו. ו״גורדי־שחקים״ — להזמנת דיאגילוו 
עבור האופרה המטרופוליטנית בניו־יורק. התזמורות החשובות 
באה״ב וברחבי־העולם ניגנו סוויטות מבאלטים אלה. 

ביצירותיו הנציח ק , את המיוחד ור,אפייני לאה״ב ולאנשיה, 
בהומור, ברגש ובשפע לחנים ערבים. באחדות מיצירותיו מורגשת 
קרבה רגשית לתרבויות סין והודו. עוד מיצירותיו: המישיה לפסנתר 
ולכלי־קשת, "שיר אמונה" למקהלה וסוויטה סימפונית "שבע 
התקופות". 

קרפנטר, מרי — 166 ת 6 י! 036 ץ 36 !^ — 18071 — 1877 ), מחנכת 
אנגליה, שוחרת רפורמות סוציאליות, שפעלה מתוך מניעים 
פילנתרופיים. קי הקימה מוסדות וארגונים לחינוך, בעיקר לילדים 
עניים ומוזנחים ( 56110015 1 ) 26 * 63 ), ויזמה רפורמות בחינוך הבריטי, 
לרבות כינון מופרות נאותים לילדים ולצעירים עבריינים. בכל אלה 
פללה את הדרך לביה״ם היהודי לכל באנגליה. פעולתה החינוכית 
והסוציאלית הושפעה הרבה מרעיונותיו וממעשיו של פסטלוצי 
(ע״ע). נוסף־על-כך פעלה למען קבלת נשים לבת״ס גבוהים באנגליה. 


ק׳ מתחה ביקורת חריפה על סדרי החינוך בכמה ממדינות המערב — 
אה״ב, קנדה ושוויץ. היא ביקרה פעמים מספר בהודו (שהיתר, אז 
בשלטון הבריטי), ופעלה להנהיג בה את ביה״ס העממי; כן הקימה 
בי״ס־לדוגמה לנערות. ק׳ ייסדה אגודה שמטרתה היתד, להעביר 
לאנגליה מידע על צרכי החינוך בהודו. 

. 1879 ,. 0 ./׳ג / 0 }!זס^ 7/16 ,־ד> 1 ח 0 ק־ז 2:1 ) .£ .[ 

.קךפנטרס ( 1635 ס 6 ין 036 ). עיירה בדרום־מזרח צרסח, 20 ק״מ 
מצסון־םזדח לאוויניון: 21,388 תוש׳ (אומדן, 1968 ). בק׳ 

קתדרלה גותית ושרידים רומיים, 

יהודים התיישבו בק׳ כנראה במאה ה 12 , אך גורשו משם 
בראשית הסאה ה 13 ושוב ב 1269 ! אעפ״כ נמצאו בה יהודים 
כשנמסרה לאפיפיור ב 1274 . ב 1276 חתמו 64 ראשי המשפחות 
היהודיות על הסכם שלפיו חויבו להעלות פס לבישוף. ב 1306 
וב 1322 הגיעו לק׳ קצת ממגורשי צרפת, אך העליה במספר היהודים 
הביאה בסמוך לגירושם מק' ולחורבן ביהכ״נ. ב 1343 חודשה 
הקהילה, ובמחצית השניה של המאה ה 14 היו בה 90 משפחות, 
שעיסוקיהן העיקריים היו הלוואה בריבית, תיווך ומסחר במוצרים 
חקלאיים. ב 1459 הותקף הרובע היהודי ו 60 יהודים נרצחו. ב 1477 
נקבע ליהודי ק , רובע־פגורים חדש, מצומצם מאד בשטחו. במפקד 
שנערך ב 1473 נמנו 69 משפחות יהודיות ( 298 נפש). 

למן המאה ה 15 ניכרת פגמה לצמצם את מספר היהודים ולהגביל 
את מסחרם. מגמה זו הוחמרה במיוחד בימי הבישוף סדולטו, לאחר 
1523 , והיהודים פנו לעזרת האפיפיור. ב 1570 וב 1593 חיו גירושים 
חלקיים, ורבים היגרו מרצון לתורכיה וליתר ארצות המזרח. ב 1571 
נותרו בק׳ 6 משפחות יהודיות בלבד. ב 1669 הגיעו יהודים ממקופוח 
קטנים בקונטה וניסן ( 47011315510 00161131 ) והקהילה גדלה שוב ל 83 
משפחות. בימי הכיבוש הצרפתי ( 1746 — 1758 ) התלוננה הקהילה 
על כסיה לתת הלוואות לשלטונות! לטענתה 100 מ 160 ראשי 
משפחות שבה עניים, והיא עצמה שקועה בחובות. 

בסוף המאה ד, 18 הגיעה הקהילה לשיא פריחתה, וב 1782 היו 
בה 2,000 יהודים. ביניהם משפחות עשירות, כמשפחת כרמיה 
(ע״ע). ב 1787 עקרו רבים לערים מונפליה, נים, ארל ועיש 
(^ססססזס-נק-חס•״*), וב 1789 נותרו בק׳ 173 משפחות בלבד. 
למן 1792 כיהנו יהודים במוסדות העיר. ב 1793 נסגר ביהכ״ב, ורק 
נ 1800 נפתח מחדש. ב 1811 נותרו בק ׳ 360 יהודים, ומספרם הלך 
ונתמעט ללא הפסקה. ב 1935 נותרו 35 יהודים בלבד, אף בי יהודי 
שימש אז ראע־העיר. עם הגירת יהודי צפון־אפריקה שוב עלה 
מספר יהודי ק׳, וב 1970 היו בה 150 יהודים. 



קרפנטרס. בירדהבנסת שהוקם ב 1367 ונבנה מהדש ב 1741/3 


299 


קרפנטרס — קרצ׳י 


300 


התקנות הראשונות נקי נכתבו כנראה נ 1276 ; נשתמר ספר 
התקנות השלם מ 1645 . ביהכ״נ הגדול נבנה ב 1711 , והוא שוקם 
לאחרונה בידי ממשלת צרפת ( 1953 ). מעסים חכמי התורה הידועים 
מק׳; בסאה ה 14 יש לציין את נתן האזובי, ואת מרדכי בן יצחק 
למשפחת קמחי (ע״ע). במאה ה 16 ידועים גם כמה חכמים ממשפחת 
כרמיה (ע״ע). ק׳ נמנתה עם 4 קהילות קונטה וניסן, שהחזיקו בנוסח- 
תפילה מיוחד שהיה מבוסם על נוסח פרובנס. נוסח זה נדפס פעם 
אחת בלבד (אסססרדם, תצ״ט—תקי״ט). 

ז. שייקאווסקי, די געשיכנזע פון ק׳־ער בית הכנסת אין 18 סן י״ה 

(ייווא בלעסער" 23 ). 1944 ; 011071 ! £001 ■!ס 01 ??ו>ו$ו $711 / ,ז€ח 11 >ע 8 .. 1 

1.01 .( 0£1 ״ 1 . 1 ; 1880 ,( 1 ,! 88 ) 0710111171 '! { 0077110 >>?/ 07101 ו> 111 ן ! 10 > 

; 1897 , 613 — 605 ,.*>״/ . 001 , 5 * 0 ) 0 . 11 ; 1886 ,(^ 1111 <10 €. (?£!, X1 ,ו 

, . 108 ) .€ / 0 1 ( €0777771117111 1/10 / ס 0101 * 1 07£ >>וק 0 זו> 5 , 1111 ) 11 . 0 

€0771101 117 > 01 הס 401£0 >' 1 > 5 {<וו[ ! 10 ) ¥11110170 ,שאל. 10 ל 1 : 1927/8 

. 1934 ,ה 07101111 /[ 

ב. בל. 

קרפצ 7 (, ויטורה — 0 :־,ס,.סזכ 1 ) 0 זס];ר\ — (מת 1526 לערך, 
ונציה), צייר איטלקי. ק׳ תועד לראשונה 14721 בוונציה, 

ופעל בה כל חייו. סדרת הציורים גדולי־הממדים לעיטור קירות 
ה״סקואולה (= בית־כינוס) של אורסולה הקדושה", הכוללים סצנות 
מחיי קדושה זו ( 1490 — 1495 ! אקדמיה, ונציה), הם היפים והמעניי¬ 
נים שביצירותיו. ב 1494 צייד את ■נם שרידי הצלב ליד גשר 
ריאלטו". סדרת־הנדים 
הגדולה עבור ה״סקואולה 
די סאן ג׳ורג׳ו דלי סקיא- 
בוני( 1 ״סרב 50111 )" נוצרה 
בשנים 1502 — 1507 , והיא 
מוקדשת לסיפורי הברית־ 

החדשה ולקדושים נאור־ 

גיוס, היארונימוס וסדי- 
פון. עם יצירותיו המאו¬ 
תרות נמנות "הצגתו של 
ישו בהיכל״ ( 1510 • אק¬ 
דמיה, ונציה) וסדרת־ 

תמונות מחיי סטפאנוס 
הקדוש ( 1511 ואילך; 

במוזיאוני ברלין. מילאנו, 

שטוסגארט). 

ק' הושפע מג׳ובני 
בליני (ע״ע), ואפשר 
שהיה תלמידו; כן הושפע 
מג׳נטילת בליני (ע״ע), 

ולא־פעם פעל במחיצת שני האמנים. ציוריו עבור האגודות הוונציא־ 
ניות הלמו את טעם שלהי המאה ה 15 בוונציה, טעם שאהד ציורי- 
שמן גדולים עלי בד לעיטור קירות ותקרה. הם פרשו לעיני המסתכל 
נופים פאנוראסיים צלולי-אוויר. ובהם עשרות דמויות־אדם זעירות 
המתרוצצות בין בניינים הדורים ובכיכרות נרחבות. כאשד מציאות 
ודמיון משמשים בערבוביה. המבנה הסטאטי הקפוא והמרחבים הצלו¬ 
לים יוצרים אווירה קסומה לא־ראלית, הגוברת למראה המבנים 
הדמיוניים, שחלק מהם שאב את השראתו ממראות ממלכת ביזנטיון, 
מצרים ואף ירושלים. ק׳ לא היה חדשן. ובראשית המאה ה 16 מצא 
עצמו במעמד של שמרן שעבר ומנו אך קסם יצירתו לא פג. 

0110 . 0 .׳ 1 , 0 זגתט 4 \ : 955 ( ,. 0 , 1 ) £1131 ■? .* 1 ;* 1942 ,.€ , 0 ) 1-100 . 0 

, 5 ] 1.311 .{ ; 1956 , 1/0710210 171 50/11000711 10£11 > 0107£10 3077 11 > 1011010 

71010 ) 00771 7070 ) 10 * 1 , 0000 )£? . 0 ; 1962 , £1 71 ! 7007 ( 1 07111 £5 01711171 ? . 0 

. 1967 ,. 0 101 > 

א. רו. 


_קךצ'י ( 3,30111 ) 1 ), הגדולה בערי פקיסטן (ע״ע), בירתה הכלכלית 
ונמלה הראשי; 3.6 מיליון תוש׳ ( 1972 ), ק׳ יושבת לחוף 
הים הערבי, בשוליה הצפוניים־סערביים של דלתת הנהר אינרוס, 
בפתחה המזרחי של רצועת־חוף צרה הנמשכת לכל אורן דרום 
בלוצייסטן ופרם, בק- נפגשת הדרך ששימשה מימי-קדם את המסחר 
בין הודו למזה״ת ולאירופה עם הדרך הבאה מצפון פאקיססן ונמשכת 
לכל אורך עסק האינדוס. ק׳ היא הבירה הסינהלית של המחוז הגדול 
סינדה — למעלה מ 60% מאוכלוסיה יושבים נק׳־רבה. העיר משתרעת 
עפ״נ שסח מישורי רחב, שבחלקו היה איזור של ביצות ולאגונות 
שנוקזו ויובשו, וכן של איים קסנים ושרטונות שחוברו ליבשה. 
לשוליה הצפוניים של ק׳ מגיעים טורי גבעות — שלוחות דרומיות 
של הרי קירטהאר ( 31 * 11 ) 1 ). סביבת ק־ היא מדבר שאוכלוסייתו 
דלילה. 

ק׳ היא מרכז התעשיה, המסחר והתחבורה הראשי של פאקיסטן. 

יש בה מפעלי־תעשיה גדולים ורבים. בעיקר לסכססיל (כותנה). 
למוצרי עור, לעיבוד תזצרת חקלאית, למזון. למוצרי מתכת, לכימי¬ 
קלים, למכשירי השמל, לחמרי־בניין ועוד. כן יש בה מספנות ובחי־ 
מלאכה גדולים של שירותי הרכבות. ק' היא נמלה המודרני היחיד 
של פאקיסטן, ודרכה עובר חלק-הארי של סחר-החוץ. אע״פ שחופה 
של ק׳ אינו נוח לתנועת ספינות גדולות (בגלל שרסונות והרבדת 
סחף האינדוס), פותח בה נמל משוכלל וגדול. מק׳ יוצאים קווי 
מפ״ב וכבישים ראשיים לחלקיה הצפוניים והמערביים של פאקיססן. 
לצפון הודו ולסערבה ולפרס. בעיבורה מצוי גם נמל-התעופה הראשי 
של פאקיססן. בעיר מרוכזים המשרדים הראשיים של הבנקים, חברות 
הכספים, חביסוח והמסחר של המדינה וכן מוסדות חינוך ומחקר, 
לרבות אוניברסיטה (נום׳ 1951 ). — תמי, ד- כרף כ״ח. עמי 35 . 

הי סם וריח. בראשית חמאה ה 18 היחד. ק׳ כפר־דייגים קסן 
בתחום שליסי סינדה. משגדל סחרה הימי של הודו, הלכה ורבתה 
חשיבותה של קי. שכן נעשתה מוצא לאיזור נרחב שנהר האינדוס 
ויובליו שימשו לו עורק תחבורה. בשל סיבות טופוגרפיות לא היה 
שפך הנהר עצמו מתאים להתפתחות עיר. ב 1839 נכבשה העיר בידי 
הבריפים. וב 1842 סופרה על־ידם יחד עם כל מחוז סינדה. בשנים 
1854 — 1873 פותח בה נמל, ששירת את בל צפוו־מערב הודו ואת 
אפגניססן, לאחר שחובר לרשת מסה״ב הפנים־ארצית. ב 1936 , 
משהוקם מחוז סינדה, נעשתה ק׳ בירתו. 

עם חלוקת חודו וכינון פאקיסטן העצמאית ( 1947 ) נעשתה ק׳ 
בירת המדינה החדשה, ואז החל עיקר פיתוחה. ב 1948 הופרדו העיד 
וסביבתה ססינדה והוכחו לאיזור פדרלי. ב 1959 הוחלט להעביד 
את הבירה למקום מרכזי-יותר (במערב־פאקיסטן) ופחות סואן וצפוף 
מעיר הנמל. התעשיה והעסקים — ק׳. העברת הבירה לעיר החדשה 
איסלאמאבאד — ליד רולפינדי שבחבל פנג׳אב — נכנסה לתקפה 
ב 1962 . ק׳ חזרה וצורפה למחוז מערב-פאקיסטן, ועם פירוקו של 
חבל זה ב 1970 — למחוז סינדה. — בק׳ קהילה יהודית בת 
כמה סאות משפחות. רוב בניה ס״בני ישראל" ההודים, ומיעוסם 
יוצאי עראק ואפגניסטן. פ.בר.-י.ש־. 

2 [רצ /י ( 03113001 ), משפחת־ציירים איסלקית, שיסדה, ב 1582 
לערף, בבולוניה, אקדמיה לרישום ולעיצוב הטעם והטכניקה 
של הציור הקלאסי. החשובים בבניה היו: 

1 ) לודוביקו ק' — . 0 100 ^ 00110 — ( 1555 — 1619 ). ק' 
פעל יהד עם בני-דורו ( 2 ) ו( 3 ) בבולוניה. רוב יצירותיו הן ציורי־ 
מזבח, כולן בעלות סגנון המבשר את הבארוק ("דרשת יוחנן בסהבד". 
1591 ! פינאקותקה, בולוניה). ביצירותיו המאוחרות חוזר וגובר 
היסוד הסאנייריסטי. 

2 ) א ג ו ס ט י נ ו ק׳ — . 0 80511110 ) 1 — ( 1557 — 1602 ). ק׳ קרוב 
בסגנונו לאחיו אניגלה ולבן־דודו לודוביקו, אף אקלקסי יותר, 



ו. <ןר 5 צ׳ו: הצנתו מל ימו בהיכל, פרט 
(וזאקדסיה, ונציח) 


.קרץ, ע־ע כרץ. 




301 


קרצ׳י — 5 )ר*יוכיפ 


302 



אניבלה הרצי י: םו 5 יפסוס ואש רקיקלופסים הורג את אקים, אהוב נא 5 אטיאה. 
םו 1 י המאה ה 16 . פרסקו (פרט) תקרה נארטח פארנוה, רוסא) 


ולעתים אף נוקשה. יצירתו האפיינית היא ..הקומוניון של היארוגימוס 
הקדוש״ ( 1593/4 : פינאקותקה, בולוניה). הוא הצטיין כתאורסיקן 
וכמורה באקדמיה של הקדציים. 

3 ) א נ י ב ל ה ק׳ — & :> 1 בנ 11 חת* — ( 1560 , בולוניה — 1609 , 
רומא), אתיו של ( 2 ) ובן־דודו ותלמידו של ( 1 ). יצירותיו הראשונות 
היו תהרימי-נתושת. ציורו המתוארך הראשון, ״הצליבה״ ( 1583 ! 
כנסיית סאן ניקולו. בולוניה), עדיין מבוע בחותם המנידיזס (ע״ע): 
אן יצירתו המאוחרת־יותר מעידה על השפעת קורג׳ו, טיציאנו 
וורונזה (ע־ ערכיהם). יחד עם לודוביקו ואגוסטינו עיסר את קירות 
ארמון־פאווה ( 1584 ) ואדמון־מאניאני ( 1588 — 1592 ) בבולוניה. הוא 
צייד גם ציורי־מזבח רבים וכן נושאים חילוניים כציורי־הווי ראליס- 
סיים וציורים מיתולוגיים. ב 1595 נענה להזמנת החשמן אודוארדו 
פארנזה ועימר את תקרת ה״קאמרינו" בארמון פארנזה שברומא. 
ב 1597 התחיל בציור התקרה והקירות של "גאלריית" הארמון(תמי צ 
כרף ם׳, עמי 557/8 ): סצנות מיתולוגיות אלו, שנושאו המשותף הוא 
האהבה. הן יצירות־המופת של ק׳ ופן העיסורים הציוריים היפים 
שבאיסליה. המסגרת האילוזיוניסטית המרשימה של ארכיסקטודה 
מפוסלת, שעליה מוצבות, כביכול. תמונות ממוסגרות, ואשר על 
פרכוביה דמויות עירומות דקוראסיוויות "חיות", מושפעת מתקרת 
הקפלה הסיפסמינית של מיכלאנגילו: ואילו הסגנון הכללי של 
הדמויות הוא בימוי נאמן לאידאליזם הקלאסי. המושפע ממורשת 
סגנונו של רפאל, ובמיוחד מציורי־הפרסקו בפארנזינה. ביצירתו זו 
סייעו בידי קי אחיו, אגוסטינו, ובני-עירו דופניקינו, אלבני ולנפרנקו 
(ע׳ ערכיהם). 

מרבית יצירותיו האחדות של ק׳ ברומא הן ציורי־מזבח, שבהם 
פיתח את השגי ציור הדמות האידאלית ברוח האקדמיה של בולוניה 
ואח הקומפוזיציה השואבת השראה מקודמיו, רפאל, מיכלאנגילו 
וקורג׳ו. קי היה גם מאבות ציור־הנוף הקלאסי, שנועד להשרות 
אווירת־הוד על הנושא האנושי. 

11. '£)11 01010111^5 0/ 1)1( 0. 01 1X17111501■ 005116, 1952; 

70111656 16 ( 7 . 11 .[ ;* 1963 ,. 0 161 > 110511-0 ,(.^פ) 131100 ^ . 0 

010830 ? 111 . 0 161 > 1650/11 ) 01 011 , 3 ח 1 ז 03 011301 ; 1965 , 1 ( 001161 

. 1971 , 11 ־ 1 ,. 0 . 4 ! ז מח 05 ? .ס ; 1966 , 060 ? 

א• ת. 

קרצ׳י״צ׳רקס (מ 1113 ג 0 ז 01 ד 8 \ז זנאאסססאוןס^-ספ־צדבקב)! 

, 301-1 * 06 ), מחוז אוטונומי במורדות הצפוניים של הקוקז 
(ע״ע), ברפובליקה הפדרסיווית הרוסית, בריה״מ. שטחו 14,200 
קמ״ר ובו 358,000 תוש׳ ( 1975 ). 


הרכס המרכזי של הקווקז הגדול ושלוחותיו הצפוניות מהווים 
כ 34 פשטת ק״צ. שיאו בהר אלברוס (ע״ע). שיאי ההרים מכוסים 
קרחונים ושלגים המזינים את נהר קובן (החשוב בנהרות ק״צ) ואת 
יובליו הרבים. במורדותיהם כרי מרעה אלפיניים ויערות נשירים 
ומחסניים. חלקו הצפוני של ק״צ הוא מישור גלי, מבותר ע״י עמקים 
רחבים ומכוסה קרקעות שחורות. במישור שורר אקלים ממוזג־יבשתי, 
עם טמפרטורות שנתיות ממוצעות של • 3 בינואר ו ■ 18 ביולי. כמות 
המשקעים השנתית היא 500 — 600 מ״ס. 

כ % מתושבי ק״צ יושבים בכפרים ועוסקים בענפי חקלאות 
מגוונים, שהחשיב בהם גידול דגנים (תירס, חיטה, שעורה). באיזור 
הצפוני הנמוך נפוצים ענפי המטעים, גידולי תעשיה, ירקות. לול 
וצאן. בדרום ההררי נפוץ פשק בע״ח. בין ענפי התעשיה חשובה 
בעיקר תעשיית־המזון. באיזור ההררי מכרות פחם. נחושת. עופרת 
ובדיל, וכן מחצבות לחמדי־בניה וסנסרות. דוב האוכלוסיה מרוכזת 
בפישור ולאורך עמקי הנהרות. האוכלוסיה העירונית מתגוררת 
בעיירות קטנות, שהגדולה בהן, צ׳רקסק ( 80,000 תוש׳, 1975 ), היא 
המרכז המינהלי הראשי של ק״צ. 

רוסים ואוקראינים מהווים את רוב תושבי ק״צ, והם בחלקם צאצאי 
קווקזים שהתיישבו בצפון קווקז מאז המאה ה 18 . הצ׳רקסים (ע״ע) 
שוכנים גם באזורים אחרים של צפון קווקז. במפקד 1970 נמנו בכל 
בריה״מ 40.000 צ׳רקסים. מהם כ 80% במחוז ק״צ. מספר הקרצ׳יאים 
הגיע במפקד זה ל 113,000 בבריה״ס כולה. מהם 85% בק״צ. הללו 
משתייכים לקבוצת העפים התורכיים: אמונתם מוסלמית ולשונם 

- , !י- צ ׳י ), י ת • ג. שט. 

קרציונים (אנג׳ 5 ־ ז 1 זז 1 < גרמי מ:>נ 11 ; 1 א), כינוי לקבוצת בע״ח 
חסרי־חוליות, הכוללת את כל האקריות (ע״ע) פרט לקרציות 
(ע״ע). להכללה זו אין צידוק מבחינת המיון הזואולוגי, שכן הק" 
כוללים 6 סדרות השונות זו מזו לא-פחות משהן שונות סן הקרציות. 
מבין הק" מיוחדת קבוצת הקרציות. הגורמות לפחלות-עור 
שונות (ר׳ להלן). 

כיום ידועים אלפי מינים של ק", ביניהם רבים המעבירים גורמי 
מחלות. החשובים מבחינה זו הם קרציוני־הקטיפה (' 1 מ 0 ז* 1 
־ 1110011133 ), הם הווקטורים של מעורר קדחת הג׳ונגל (מחלת צוצוגי 
מושי). הבוגרים חיים בקרקע וניזונים בעיקר מביציהם ודרגותיהם 
הצעירות של פרוקי־רגליים שונים. הלרווה בעלת 3 זוגות רגליים 
וארכה 150 — 300 3 ; זו הדרגה הספילית. המוצצת נסיוב ורקמות־ 
עור ומעבירה את גורם המחלה, הריקטסיה -באנו 5 ]נו$ו 513 זז 10£ ס 111 
1 ו 51 טמ 1 . חשיבותם התבלטה במיוחד בימי מלה״ע ! 1 . נשנדבקו 
חיילים רבים במזרח־הרחוק ובאוסטרליה (וע״ע טיפוס הבהרות, 
עמי 656/7 ). בארץ מצויים ק" מקבוצה זו, במיוחד כטפיל׳ מכרסמים 



קרציונים. 1 . מדציוז־הטיפה ( 118651 ^^>£ז 31£ 113 ו 10 ג 1 מוס 1 'ך), טראה טן הנב ; 

2 . הרזייח היקיין ( 1110 ־ £0111011101 ^ש^סהתסס), טראה טן הבטן; 3 . קרציח 
טווה־הקוריס (ב 108 זש 3 זון ב 1 ג 01 ץז 6 ), טו־אה ט 1 הגב ; 4 . 1 !ש 1 } 01 ןן 113 <[ 3£0 וד 1 ז 0 ( 1 
מראה ס ז ד בטן ( 1 — זכו , , 2 — 4 — ניןבגוו) 





303 


קרציוניס — קרציות 


304 


שונים. ק" ידועים נגורמים לפחלות־עור, לפעמים קשות, הידועות 
בשם הכולל גרבת או ג רד ח (ע״ע, ור־ ציור). פין אחר, ק , ה זק י ק 
( £01111:0101:001 א&סיססס), ממשפחת 1113£ :> 11 ! £010 ( 1 , הוא ק ׳ זעיר 
ופארו ( 100 — 1400 !) בעל רגליים מנוונות. אח כל שלבי התפתחותו 
הוא עובר בתוך זקיק של שערה. באדם ההדבקה היא בד־כ ע״י ק" 
בודדים, ולכן אין לה חשיבות. ק׳־הזקיק של הכלב ( 03018 .ט) 
עלול לגרום לפחלת-עור קשה ולנשירח שערות בכלבים ( 100 פרסים 
חיים על זקיק של שערה אתד). 

לאתרונה נתגלה כי הק" הם גם מגורמי הקצרת באדם, רבים 
פן החולים רגישים במיוחד לאבק הבית. מסתבר כי אבק המכיל ק" 
מן הסוג 5 :>( 1138011 נ 1 נ)ז 1-013 :>ג 1 גורם להתקפת קצרת, והוכח שהק" 
הם האלרגן הגורם לכך. 

אחד המינים הנפוציס־ביותר, המפריד את האדם בפלישה המונית 
לדירתו, הוא ק' מוצץ דם, ו 11 ג 1 זע 1 י\ 1 ע 5 5505 ץת 110 ז 01 ז 0 , המצוי לעתים 
קרובות נם בארץ. זהו טפיל מצוי של ציפרים (ביניהן מינים כמו 
צוצלת ודרור־הביח), הנוהגות לקנן על אדן החלון, בתוך מרזבים 
וכר. בשעת גידול הגוזלים עשויה להיווצר אוכלוסיה גדולה מאד 
של ק", וכשהגוזלים עוזבים אח הקן נשארים הק" ללא פונדקאי. 
אלה חודרים אפוא לעתים־קרובות בתקופה זו (פאי—יולי) לתוך 
החדרים, ומהווים מטרד חמור בנסותם לחדור לעור האדם. המרדה 
מרובה עלולה להיגרם גם ע״י ק" אחרים, ביניהם ראוי להזכיר את 
הק' סווה־הקורים ( 01-3£11053 ב 1 < 01 ׳ב 13 ז £3 ^. הניזונים פחפרים אורגניים שונים, עלולים להוות 
מטרד רציני בתעשיית המזון, משום שהם גורסים למחלות מקצועיות 
שונות, כמו ״גרדת חנווני המכולת* ( 11011 $'ז:>> 0 ז 0 ) ואחרות. 

על ק״ ב א ״ י ראה כרך ר, עט׳ 207/8 . ם קן 0 

קרציות (^!!ס^סא!), על־פשפחה של בע״ח מסדרת חאקריות 
(ע״ע), טפילות מוצצוח־דם של חוליתנים, בפרט יונקים 
ועופות. גוף הק" הסר סגמנטציה והוא מחולק לשתי חטיבות: 
1 ) גנחוסומה (מיוו׳ "גוף־לסת") או קפיטולום (לאט׳ "ראש־קטך), 
הנושא את גפי־הפה (הכליצרות הזוגיות), ובליטה בלתי־זוגית, 
היפוסטום (סזססזיסקץת), הנושאת שיניים הנוטות לאחור. הק׳ 
נוקבת הור בכסות־הגוף של הפונדקאי. מהדירה את ההיפוסטום. 
הפשפש לאחיזתה על־גביו, ומוצצת את הדם בעזרת ביח־הבליעה 
השרירי השואב, 2 ) הגוף נושא 4 זוגות רגליים! הרגליים הקדמיות 
אינן משמשות להליכה! הן מורמות בד״כ ומשמשות כמחושים. 
בפיסות הרגליים הקדמיות קבוע איבר־חוש מיוחד — "האיבר ע״ש 
ז 313110 * — שתפקידו להבחין בגירויים כימיים ובמידת הלחות. 
לכל הק" זוג פתחי-נשימה, בצדי הגוף, בקרבת הירך השלישית 



*,••׳ר 1 . י.־םת־נ־!* •ד 4 . יןרןני.יוו: א- בראל־. מ: דנב: ב. ם־־א־י. 10 דגחי:. 
1 כפיס הננתופזסה : 2 . מעטה הכליצרה ; 3 . מפרי הבליצרה ; 4 . פרקי הבתנין ; 
ר. היפיסטום; 0 . ירד 


או הרביעית. הק״ מוצצות דם בכל דרגותיהן. נקבה מן הסוג 1x0308 
עשויה למצח דם כפה ימים, ומשקל גופה עשוי לעלות פ 1.5 — 2.5 
מ״ג עד ל 250 — 400 מ״ג. בפין קרציח הבקר ( 30011131118 80001111118 ) 
העליה במשקל מן הזחל הרעב ועד לנקבה הרוויה היא בערך פי 
10,000 . נזקן העיקרי של הק* איננו במציצת הדם הישירה, אלא 
בהיותן פונדקאי־מעבר למחלות שונות של האדם והחי. ב 1893 הוכח, 
שקרצית הבקר, 3000131115 . 8 , מעבירה את הבבזיה (ע״ע), הגורמת 
לקדחת אדום־השתן בבקר. ההדבקה עוברת סן הנקבה מוצצת־הדם, 
דרך הביצים שבשחלות, אל הזחלים הבוקעים מן הביצים, כך שדרגה 
אחת היא הנדבקת והדרגה הבאה היא הפדביקה במחלה (וע״ע 
בקר, עם׳ 365 ). התיעוד העתיק-ביוחר של הק" הוא כנראה ציור-קיר 
מצרי מן המאה ה 15 לפסה״נ. 

על־משפחת תק״ נחלקת לשחי משפחות: ק* ק ש ו ת ( 1x0311131 ) 

וק" רבות ( 1 ו 13 >! 838 ז\ 1 ), הנבדלות במבנה גופן ובביולוגיה שלהן. 
הק* הקשות מוצצות דם פעם אחת בלבד בכל דרגה (פרס לזברים 
של כמה פינים שאינם מוצצי־דם), ואילו הק״ הרכות — מספר 
פעמים בכל דרגה. אחד ההבדלים הבולטים בין שתי המשפחות 
הוא מיקום גפי-הפה: בק* הרכות הם גתונים ואינם נראים מלמעלה, 
ואילו בק" הקשות גפי־הפה הם בקצה הקדמי ונראים היטב מלמעלה. 

לק״ ה ק ש ו ת 4 דרגות התפתחות: ביצה, לרווח בעלת 3 זוגות 
רגליים, נימפה ובוגר בעל 4 זוגות רגליים. הבוגדים מראים דו־ 
צורתיות סינית בולטת: בזכר, שמידת מציצת־הדם שלו זעופה, 
מכפה מגן קשיח את כל הגב, ואילו לנקבה, שלה צורך בהתרחבות 
ניכרת של כסות הגוף, פגן־גב קטן, המכסה רק חלק קטן של הגב. 
הלרווה והניפפה דומות לנקבה בוגרת. הדרגות השונות נשארות 
צמודות לפונדקאי זמן רב, והן עשויות לרדת ממנו רק לצורך 
ההתנשלות. באותה שעה עשויה הק׳ גם להחליף את הפונדקאי שלה. 
למשל: בוגר' 1 ס 303111 :>אפ 1013 סס 31 ץ££ הם טפילים של חיות־בית 
גדולות, ואילו הלמות והניפפוח הן בעיקר טפילים של מכרסמים 
ויונקים קטנים אחרים. נקבה רוויה נושרת פן הפונדקאי, ולאחר 
מספר שבועות היא עשויה להטיל כמות עצומה של ביצים, שבמקרה 
שלה!־(!סא! מגיעה לב 18,000 ביצים. אחרי ההטלה פתה הנקבה. 

הק" הקשות מעבירות מהלוח הנגרמות ע״י ח ד ־ ת א י י ם 
(מחלות־דם של בקר ומקנה) או ע״י חיידקי ם, כגון סוגים שונים 
של קדחת כתמית הנגרפים ע״י מיני ריקספיות ( 111513 ) 8111 ), 
שהופיעו בשנות ה 70 במקרים בודדים בארץ (בשרון), וכן מחלות 
הנגרמות ע״י נגיפים (סוגים שונים של דלקות־מוח ן וע״ע טיפוס 
הבהרות. עמי 656 ! וע״ע טולרמיה]). נוסף לכך גורמות הק" הקשות 
גם לתופעות ישירות של הרעלה, בפרט לשיתוק קרציחי (: 1101 
515 ץ 31 -! 3 ק), מחמת התפרים שמפרישה הנקבה המוצצת למחזומהדם 
של הפונדקאי, כשהיא נצמדת לאיזור העורף שלו. השיתוק עובר 
עם הסרת הק , . בכל מקרי השיתוק הרבים־יחסית שנודעו בא״י נמנה 
הטפיל עם תת־המין 1 ז 10 > 11 £ 0 ז 1 ז 15 ./ז 110 ! 111 ז 1 x 0111 . 8 . שהוא בד׳־ב 
טפיל של עופות ושל מכרסמים. 

ב א ״י מצויים קרוב ל 30 מינים ספשפהות 13£ > 11 > 0 ג 1 , והם 
משתייכים ל 6 סוגים שונים. הסיסנים המבדילים בין המינים הם: 
הגנחוסומה (הקפיטולום), הבחנינים והירכיים! הימצאות או העדר 
עיניים ומבנה המגינים הגחוניים של הזכר. רוב הסוגים נפוצים בכל 
חלקי הארץ, פרט לטוג 1£5 > 0 א 1 המצוי באזורים ההרריים הקרירים־ 
יותר. בוגרי הסוגים 1013 ״ס 31 ץןץ ו 05 !ג 11 ת£:> 11 ן 1111 ו מצויים בעיקר 
בקיץ, ה 1111115 ק״נ! 8 — בעיקר בחורף. ואילו סוגי ה 83115 .ץ 11 ק 013 :> £43 
וה 1£5 > 0 א 1 — בחורף בלבד. 

לק״ הרכות 9-8 דרגות החפתתוח, כלר, מספר גדול של 
דרגות־ניפפה מפריד בין הלרווה לבוגר. אין דו־צורתיוח פינית 
בבוגרים! הזכר נבדל מהנקבה בעיקר בצורת פתחי־המין. מחזור־ 
החיים של הזכר קצר משל הנקבה, וחסרה בו לפחות דרגת-גימפה 





305 


קרציות — קרקוב 


306 



ציוד 2 . הרציו ת גס ראה ד: חגבי. לרעיות רכות: 1 . היציח £יכ־!ז ןל 11 י> 1 ,!:*, .״:*: 4 .); צ . ו: 1 ו;->ו־ן״ו '"־׳•!^׳י 0 '״י׳<^; מו$יזח ד־י 1 וד! ז ג. *ו[ג!י״.י 1 י^ונו* 1 :ג 1 } 
'■ו*י״ 11 *עייי 0 יו>(: " 1 ■ - ״ |. 8 יז( 11 י.'וןמי 5 .•! 14 ^ 1x1 ; *ומיוןו״שיובל ח־ ׳ 4 , יג גקבי< 7 , ״.־ - זבר^ 


אחת. כסות הגוף אחידה, ללא מגינים, בדרגות הנימפה והבוגר הם 
מוצצים דם פעמים מספר, כשהם עולים על הפונדקאי לזמן קצר 
בלבד ( 20 — 40 דקות) ואח״ב יורדים ממנו ומסתתרים בסדקי הקן 
או המערה. רק הלחות נשארות צמודות לפונדקאי ימים אחדים. 
אחרי כל ארוחה מטילה הנקבה בכל הטלה כמה עשרות ביצים בלבד: 
הפוריות שלה יכולה להימשך מספר שנים. לק" הרכות כושר חיות 
קיצוני בתנאי רעב. נימפות מבוגרות ובוגרים נשארו בחיים גם 
לאחר 2 — 4 שנות רעב. 

מהסוגים החשובים. טפיל העופות (ע״ע) החשוב־ביותר 
הוא !מסוגזסק 131835 ., המעביר את גורמי מחלת הספיחכטוזיס, 
הנחשבת למכת ליל (ע״ע. 436 ) קשה מאד■ הק־ הנדבקת פעם אחת 
נשארת נגיעה כל ימי חייה. מינים שונים של הסוג א ו ר נ י ת ו ד ו¬ 
רום ( 5 ט־ 1 ס 1011 ( 11 מז 0 ) מעבירים את הקדחת החוזרת ("קדחת 
המערות״). בא׳י מעביר המחלה הוא ומ 3 .? 010 ונ 1 . 0 , המצוי במערות 
בכל חלקי הארץ. גורם המחלה הוא הבורליה הפרסית ( 80110113 
!־.!;מק) והרזרוואר הטבעי שלו הוא. כנראה. בעיקר גיריות שנמצאו 
בטבע מודבקות בבורליה. גורם מחלה זו וכן גורמי חספירוכטהיס 
מועברים מדור לדור ע׳יי הדבקת הביצים בשחלה. ולכן אוכלוסיית 
ק" נגועה נשארת נגועה גס לאחר מציצת דם מבע״ח בריאים 
(וע״ע קדחת חוזרת). 

בא־י מצויים כתריסר מינים. השייכים לשני סוגים. 

; 1963 116\5 0711/ 1)1x60*6, 1962; ! 01211115 :>^ 1 (,.פסיכולוגיה 
רפואית״), 1922 • ־ * 1963 : ,:!!!:היה] , 10110 ) 0 ) 1 , £17510110 ("היסטריה• 
החזרים. אינסטינקט״) 1923 , ־ 1958 : מ $0110 מ 10 ל : 00111311 ("גאונים"), 
1929 , " 1958 : 1 :> 111 ג 01131 01 ח!ו 30 < 011 (] £01 ("טבנה־המף והאופי"). 
1921 , י־ז 196 • ח. א. 

ל||־קו, פרנסים — 00 ־ 031 311015 <£ ! פקודונים של פרנסוא 
קרקופינו־טיזולי ( 11 ס 3 פ£-סח 1 קס 0 ז 03 £1309015 ) — ( 1886 . 

נופאה, קאלדיניה החדשה — 1958 , פריס). סופר צרפתי. ק׳ חי 
בפרים לסן 1910 . הוא השכיל לתאר ביצירתו, בנאמנות ובחיבה, 
את חיי הבוהמה הפריסאית ואת הברת־השוליים של רבעי מונמארטר 
ומונפארנאס, על אוכלוסייתם הצבעונית וה״פיוטית". בתחילת דרכו 
הספרותית פרסם קובץ־שירים. !מססס מסת! 01 80801110 £3 {"הבוהמה 
ולבי״), 1912 . ואח״כ רומנים וכרוניקות: 0 מן> 3 ז 1 0 ת 11 מ 0 ]£'£ ("האדם 
הנרדף"), 1922 , ! 13111 ■ 1101 ־ 01131 ט 3 191110 מ 1 תס 51 00 ("ממונמארטר 
לרובע הלאטיני״). 1927 , המציירים, בשפה עסיסית ותוססת. עתירת 
ביטויי־עגה, את התת-חברה בעיר־האורות. אהבתו למשוררים 
ולציירים מצאה את ביטויה בביוגדפיות על ויון, ורלן, אימרילו 
(ע׳ ערכיהם) ועוד. רגישות עדינה מציינת גם את זכרונותיו הפיוטיים 
ממסעותיו בספרד ( 0503 ־<ס 0 , 1953 ). 

ס / 0 667 * €0 1/16 ' .€ .'•/ ,־ £1 ח 701 \ . 5 ; 1949 ,. 0 . 5 ,או?חבכ 08111 . 5 ? 

. 1952 , 111 ) 111 ( 80/16 /(׳ 01 * 1416 

קרקוב (״ £1-3116 ), העיד השלישית־בגדלה בפולניה ( 658,300 
תוש׳, 1975 ). שוכנת ע״נ ויסלה ומשמשת מרכז מינהלי של 
מחוז ק׳. ק' היא מרכז תעשיה חשוב ובה מפעל הברזל והפלדה הגדול 
ביותר בפולניה (נובה הוטה). כמו־כן יש בה מפעלי תעשיה לייצור 
מכונות. כימיקלים, מזון, טכסטיל וכד׳. קי שוכנת בצומת מס״ב 
לוורשה. לברלין, לפראג וללבוב. בקרבתה נמל-תעופה. ק־ היא מרכז 
תרבות ומדע מהוותיקים בפולניה. יש בה 11 מוסדות להשכלה 
גבוהה. בכלל זה האוניברסיטה הןגילונית העתיקה ביותר במדינה 
(נוסדה ב 1364 ) ואחת הראשונות באירופה. מוסדות־התרבוח כוללים 
7 תאטדונים ו 17 מוזיאונים (כולל מוזיאון לתולדות יהודי ק׳). 





7 נ־ 3 


קדקי• 


308 



מפת קרקוב. במסגרת — העיר העתיקה 


קרקוב. 1 . הל (ארמוז המלכים והקתדרלה). 2 . שיה הברים (סוקניצה). 0 . סגו 5 
העיריה. 4 . שער ע׳־ש פלוריאן. 5 . בנייני האוניברסיטה הינילוניח. 6 . בגסיית 
מריה. ד. כנסיית אנרז׳י הקרוש. 8 . המוזיאוז הלאומי 9 . אקדמיה לכרי ה וכורים. 
10 . אקדמיה לאמנות. 11 . תאטרוז ע״ש סלוכצקי. 12 . מרכז הרובע היהודי העתיק: 

ביהכ״נ הישו, ביהב״ג של הרט״א, ביהכ״נ ר׳ איי זיק כ״ר יעקליש, 
ביח־הקברוח הישן 

ק׳ היא עיר היסטורית ובה מבנים עתיקים ואוצרות־אמנות 
עשירים רבים, בכלל זה עשרות כנסיות, המייצגות תקופות וסגנונות 
שונים. האתרים החשובים ביותר הם: טירת מלבי סולניה על גבעת 
וגל הוקמה במאה ה 9 , נבנתה מחדש בסאה ה 14 ושופצה 

בסגנון גותי במאה ה 16 ), קתדרלה גותית מהמאה ה 14 הסמוכה לטירת 
מלכי פולניה ובה קבורים מלכי פולניה וגיבוריה הלאומיים, שוק 
הבדים המשוחזר סוקניצה (בסגנונות גותי מהמאה ה 14 ורנסאנס 
מהמאה ה 16 ), שרידי מגדלים ושערים מחופת עיר של יה״ב, כנסיית 
מריה, שחלקיה העיקריים נבנו במאה ה 13 ובה מזבח מגולף מעשה 
ידי ויט שסוס (ע״ע). כתוצאה מעשרה בנכסים אפנוהיים וארבי- 
טקטוניים מהווה ק' מוקד התיירות החשוב ביותר בפולניה (כ 1.5 
מיליון בשנה). 

היסטוריה. בסאה ה 8 כבר היה יישוב בק׳, על הגדה הדרומית 
של נהר הוויסלה. במאה ה 9 הוקמה מצודה בגבעת וול, ובה ישבו 
שליטי שבט הוויסלאנים. בק׳ עברו נתיבי המסחר מהמערב לקייב 
ולקושטא. זמדמה היתד. ק׳ בשלטון נסיו סירויה (ע״ע. עם׳ 838 ). 
הנסיך בולסלב 1 (ע״ע) מבית פיסט כבש את ק׳ וב 1000 קבע בה 
מושב הגמון, ובהדרגה עלתה חשיבותה. בולסלב 111 קבע בצוואתו, 
שבה חילק אח פולניה בין שלושת בניו, שק' תהיה בירת הנסיכות 
החשובה־ביוחר. ושהנסיך שישלוט בה יהיה הסניור בין נסיכי פולניה, 
ב 1257 העניק הנסיך לאזרחי ק׳ זכויות עירוניות. לפי חוקת העיר 
מגדבורג (ע״ע), שהיתת דגם לערים רבות. קי נפגעה קשות בפלישות 
הסינגולים ( 1241 ). 

ולדיסלב 1 (ע״ע) לוקיטק איחד מחדש את פולניה והכחיר את 
עצמו לפלך בק' ( 1320 ). לאחר שדיכא פרידה של העירונים, שהיו 
ברובם, כנראה. ממוצא צ׳כי וגרמני. מאז היחה ק׳ לעיר ההכתרה 
והקבורה של מלכי פולניה. קז׳יפיז׳ 111 (ע״ע) .הגדול" הושיב בק׳ 
בית־משפט עליון לענייני המשפט הגרמני ובנה בה בניינים רבים. 
הרחבת שלטונו במזרח חיזקה את המעמד הכלכלי של העיר. ב 1.364 
הקים קז׳ימיז׳ בק' אוניברסיטה, הראשונה בפולניה, שאמנם לא 
בללה, בשל התנגדות האפיפיור, פקולטה לתאולוגיד. לאחר ששיקם 
ולדיסלב 11 (ע״ע) יגילו את האוניברסיטה ( 1400 ), שנקראה מאז 
על שמו "האוניברסיטה היגילונית", הפכה למרכז החיים הרוחניים 
והתרבותיים של פולניה. חזקים היו בק׳ הדי הרנסאנס והרפורמציה. 


מספר חושבי ק׳ במאה ה 16 היה כ 20,000 . העברת הבירה לוורשה 
ב 1596 פגעה קשה במעמדה של ק/ שסבלה גם בעת המלחמות עם 
השוודים ( 1655 , 1702 ). מעמדה התערער בייחוד משהפכה לעיר־פפר 
בחלוקת פולניה ב 1772 . 

ב 1794 נכבשה ק׳ בידי הפרוסים ובחלוקה השלישית של פולניה 
הועברה לידי אוסטריה ( 1795 ). בקונגרס וינה (ע״ע וינה, קונגרס, 
עם׳ 209 ) אורגנו ק׳ וסביבתה הקרובה ל.,מדינה חפשית וניטרלית" 
בחסות המעצמות (רוסיה, פרוסיה ואוסטריה). אבל ב 1846 סיפחה 
אוסטריה רפובליקה זו. האוטונומיה הנרחבת שהעניקה אוסטריה 
ב 1867 לגליציה וחופש הפעולה שניתן לאוניברסיטה היגילונית 
ולאקדמיה למדעים החזירו לק- את מעמדה בחיי הרוח והתרבות 
הפולניים, למרות אד,רה רבה לאוסטריה שהיחד, לרבים מתושביה. 
ארפון המלכים והקתדרלה,שבה נקברו רבים מגדולי פולניה״העלו 
אח ערך ק' בתודעה הלאומית. גם תנועת־הפועלים הפוציאליפטית, 
שחיכתה בה שרשים. בהנהגתו של דשינפקי (ע״ע). נשאה אופי 
לאומי מובהק. במחצית השניה של המאה ה 19 ובראשית הסל פעלו 
בק׳ רבים מאנשי־הרוח — סופרים. ציירים ואנשי מדע ותאטרון, 
ובה יצאו לאור מחשובי העתונים של פולניה. באוגוסט 1914 הקים 
פילסודפקי (ע״ע) בק- את ..הוועדה הלאומית העליונה" שארגנה את 
המאבק המזוין של הפולנים על עצמאותם. שהוכרזה ב 1918 . 

בנובמבר 1923 היתד, בק' החנגשות־דפים בין פועלים שובתים 
למשטרה. בשנות ה 30 רבתה בק' הפעילות של הפחנגרים למשטר 
הדיקטטורי, שכן אנשי האוניברסיטה נשארו נאמנים למסורת הלי¬ 
ברלית. ק׳ נכבשה ב 6.9.39 בידי הגרמנים, ונעשתה לבירת ה״גנראל- 
גוברנמך (ע״ע פולניה, עס׳ 425/6 ) והמושל הגרמני פראנק קבע 
בה אח מושבו. מיד נאסרו 184 מסורי האוניברסיטה. ב 19.1.45 
נכבשה ק׳ בידי הצבא הסובייטי. העיר, שלא סבלה כמעט מפעולות 
הלחימה. התפתחה בקצב מהיר, והתפשטותה של פולניה מערבה 
סייעה לכך. מספר חושבי ק׳ עלה ס 259,000 ב 1939 ל 589,000 ב 1970 . 

ג. שמ.-מ. זי. 

יהודים. מהמאות ה 11 —ד, 12 יש בידינו מטבעות־מתבת פול¬ 
ניות, סן המטבעה המלכותית שנוהלה בידי יהודים (ע״ע פולניה, 
עט , 429 ), ועליהן כתובות עבריות כגון "קרק" (קרקוב) או "משקו 
קרל פולפקי" (־מיישקו סלך פולניה), וכן אגדות וסיפורי־עם 
בכרוניקות פולניות קדומות. ב 1304 נזכרים בק' "שכונה יהודית" 
במרבז העיר. ו״שער היהודים" בחומת העיר. מסמכים משפטיים 
למך 1312 מספרים על מסהר נרחב בנכפי-דלא-ניידי בין יהודים 
לנוצרים ובינם לבין עצמם. ביכ״נ, מקווה ובית־קברות נזכרים 
לראשונה ב 1350 . התפתחות זו קשורה היתד, במדיניות השלטונות, 
שעודדו מאד, לפן ראשית המאה ה 14 , התיישבותו של מעמד־ביניים, 



קרקוב. כיכר השוק 




309 


קררו: 


310 


סעיל ויוזם. בתהומי הכלכלה והאשראי, ויהודים רב־ם נענו לאתגר 
זה. עפ״ד היה עיסוקם במלאכות ואומנויות, במסחר בהמות, במוכסות 
והכירת מכרות, במטבעה ובאשראי בריבית ובמשכון. יחסיהם עם 
הנוצרים היו הדוקים בהרבה מיחסם של הפולנים אל הסוחרים 
הגרמנים, שהשתקעו אף הם בק׳ באותה עת. המלך קז׳ימיז׳ 111 
״הגדול״ קבע ב 1334 וב 1367 כמה מעיפים חשובים לטובת יהודי ק', 
בנוסף על זכויות שהוענקו לכלל יהודי פולניה מאז ימי הנסיך 
בולסלב ( 1264 ) ואילך. ב 1335 ייסד מלך זה עיר חדשה, ושמד, קז׳י־ 
סיד, בשכנות לק/ ובה התיישבו יהודים מראשיתה. הותרו להם שם 
רכישה חפשית של בתים וקרקעות וכל סשלח־יד, ובעקבות "המגפה 
השחורה״ ( 1348/9 ) שימשה עיר זו מקלם לפליטים יהודיים מצ׳כיה, 
אוסטריה, גרמניה והונגריה. כשגורשו היהודים מק' בסוף המאה ה 15 
(ר׳ להלן), התיישבו גם הם בה. המלך קדימיז׳ נשען בכל על יועצו 
הכספי, הבנקאי לייבקה ( 0 ז[׳״* 1 ). איש ק/ שהלווה מכספו למלך 
ולשרים והיה כשר־אוצר לכל דבר. ב־ 1347 פעל המלך לביטול עלילת־ 
דם שאירעה בק׳, וכשנתיים אוז־כ מנע את התפשטות רדיפות 
היהודים שנפוצו באירופה בעקבות הדבר (ע״ע, עמ ׳ 874 ) לק׳. 

האוניברסיטה שייסד המלך (ר־ לעיל) בשכנות למגורי היהודים 
היתד. להם לרועץ. התרחבותה המתמדת של האוניברסיטה הביאה 
להחרמת בתיהם ולהפיכת בתהכ״נ למבנים אוניברסיטאיים! סגל 
המורים — ותלמידיהם — היוו תמיד גורם אנסי־יהודי פעיל ומתסיס. 
המלך לודוויג ואחריו בתו, המלכה ידוויגה, נמנעו מלהרע ליהודים. 
בגלל תלותם הרבה בבנקאי החצר לייבקה (לאחר מות לייבקה 
[ 1395 ) המשיכו אשתו ובניו בפעולתו). ב 1400 הורה המלך ולדיסלב 
יגילו להרחיב את האוניברסיטה על חשבון השכונה היהודית. ב 1407 
פרצו פרעות בק׳, בתי היהודים נשרפו ורכושם נשדד, אך המלך 
נחלץ לעזרתם וחלק מרכושם הושב. שלטון בית יגילו(ע״ע) בפולניה, 
עד ל 1572 , היה תקופת שגשוג ליהודי ק׳, כליהודי פולניה בכלל, 
בכל המובנים 1 חוזקה האוטונומיה היהודית, מונו רבנים נעלי מעמד 
שיפוטי מוכר וכוח שלטוני, קודמה התארגנות היהודים, וניתנה להם 
הגנה פיסית על הנפש והרכוש. 

ב 1453 אישר המלך קדימיד 7 \ 1 את ה״קיומים* הישנים, והוסיף 
עליהם סעיפים לטובה. אותה שנה הגיע קפיסטרנו(ע״ע) לק/ ועשה 
בה 8 חדשים בהסתה נגד היהודים. המלך נכנע ללחצים וביטל את 
הפריווילגיות, וכדברי מהר״מ מינץ בתשובתו(סי׳ ס״ג): "אשר פגע 
הכומר גם ביושבים בק׳ וסביבותיה, אשר מקדם ומאז חשבו לפליטה 
לבני גולה ולא האמינו כל יושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשעריה. 
עתה הם רובצים תחת משא המלך ושריו". נזירים ומומרים עסקו 
בהפצת ספרות אנטישמית שיובאה מגרמניה, והתפרעויות המורות 
אירעו נגד היהודים ( 1454 , 1464 ). המלך עסוק היה במלחמה קשה 
בצפון, ובהעדרו נערנו ביהודים הרג רב וגזל. ב 1463 יזם האפיפיור 
פיוס ח מסע־צלב, ושלח נציג מיוחד לשם כך לק/ בעקבות הסתתו 
חודשו הפרעות בק׳: 30 יהודים נרצחו ונשדד רכוש. בתגובה הטיל 
המלך עונש כספי כבד על מועצת העיר ק/ אך הרוחות לא שקטו. 
וב 1469 אולצו היהודים לפנות את שכונתם. למכור את בתיהם ולמסור 
את בתהכ״נ לשימוש האוניברסיטה. אה״כ עקרו למקום חדש. נשנים 
1421 — 1434 ובשנים 1459 — 1472 הוחכרו מכרות המלח שליד ק׳ 
ליהודים. נ 1485 נאלצו יהודי ק׳ לחתום על כתב־דתור על זכות 
המסחר והמלאכה בק׳. מסמר זה לא קוים למעשה, אולם הוא שימש 
מכשול ליהודים, באשר העירונים בק׳ שבו להסתמך עליו נמשך 
מאות בשנים. 

בשנת 1494/5 גורשו יהודי ק׳. קדמה לכך שריפה גדולה. 
שהאשימו בה את היהודים. הזדמנות זו נוצלה בידי הכומר יאן 
דלוגוש (ע״ע), שהצביע בפני המלך 1 ן אולבראנט — חניכו — על 
גירושי היהודים שנפוצו אז בארצות המערב: ערי גרמניה, ספרד, 
פורטוגל, פרובנס ומדינות ההבסבורגים. בק׳ נחרבו בתהכ״נ הרא¬ 


שונים ובית־הקבדות הראשון, ולזמן קצר אף נאסרו ראשי הקהילה. 
היהודים עקרו לקז׳ימיז׳ הסמוכה, וחיזקו בכך את הקהילה היהודית 
הוותיקה שם, אך המשיכו לסחור בק/ ואף פתחו בה חנויות, רחל, 
אלמנת הבנקאי משה פישל (ר׳ להלן), הורשתה להמשיך ולגור 
בביתה שבק/ 

ב 1503 מינה המלך אלכסנדר, במסמך חתום. את הרב יעקב 
פולק (ע״ע) לרנה של ק/ ומסר לו סמכות שיפוט ומיסוי. המלך 
זיגמונט ה״זקף ( 1506 — 1548 ) אישר נ 1507 את ד,"קיומים" המור¬ 
חבים, ושידל את יהודי ק׳-קז׳ימיז׳ שלא לעזוב. איזור מגוריהם 
הורחב, וזכויות רבות הושבו להם. כוח השיפוט בין היהודים נמסר 
לרבנים, ובוטלה סמכות השיפוט של הכמרים והעירוניים בחוב 
שיהודי מעורב בו. למרות הגנת הפלד נשרף על הפוקד ב 1508 
היהודי שלמה, בגלל עלילת חלול הקרבן (ע״ע). ב 1527 וב 1530 
ביטל המלך כל הגבלה על מסחר היהודים ועל רכישת נכסים, ואף 
נקם עמדה ברורה נגד העירוניים. 

ב 1528 , ושוב נ 1546 , נשרפו בתים רבים נק׳ בדליקות. בראשית 
המאה ה 16 היגרו לק׳ יהודים מגרמניה, אוסטריה וצ׳כיה. וב 1519 
הוכרה ע״י המלכות קהילה יהודית צ׳כית נפרדת, שנחרה גם רב 
לעצמה. כתוצאה מהגירה זו ומן הדליקות התרחב תחום מגורי 
היהודים, ושני הרבנים נפגשו כדי להפיג את המתח וליישב את 
הסכסוכים בין שתי הקהילות — שהניאו להתערבות השלטונות. 
מלבד מהגרים אלה באו לק' גם יהודים ממגורשי ספרד ופורטוגל. 
וכן יהודים מאיטליה. 

אשתו של המלך. בונה ספורצה מאיטליה, הביאה עפה רופא 
פרטי יהודי מאיטליה, שמואל בן משולם; היא היוותה משענת 
ליהודים ברוח ההומניזם וד,רנסאנס. רופאים יהודים התמנו בחצר 
הפלך, ועלתה חשיבותה של משפחת פישל, שמבניה נתמנו גובה-מס 
מכל המדינה לאוצר המלך ורב ראשי (לשתי הקהילות: 1532 ), 
הלא הוא הרופא ד״ר משה פישל, איש ק/ ת״ה ומוסמך ביה״ס 
לרפואה באוניברסיטת מדובה. ב 1541 נתמנו הוא והרב שלום שכנא 
(ע״ע) מלובלין לרבנים כוללים ( 8 מ 10 פפ 5 ) בפולניה, אך ב 1551 
חתר המלך זיגמונם אוגוסט, בלחץ הקהילות, על ריכוזיות זו. אותה 
שנה אישר המלך לו" ישראל, אביו של ר' משה איסרלש (ע״ע), 
לעסוק במסחר ובהלוואה ברבית בכל פולניה. 

בתחרות המתמדת שבין הנוצרים הקנאים לבין הנוטים לרפורמות. 

היו היהודים כלי משחק. המרת דתם של ראשוני המדפיסים העברים 
בק/ האחים האליץ. ותגובת הקהילה היהודית בפולניה על כך, 
הגדילה את ההתנגדות ליהודים. ב 1543 חודש האיסור לגור מחוץ 
לקז׳יפיז׳. ב 1555 התנפלו הסטודנטים על חנויות היהודים ובתיהם 
("שילעד געלויף"). המלך נחלץ להגנתם, והיהודים חויבו להעלות 
מס שנתי לעזרת סטודנטים עניים. מם זה נתקיים כ 200 שנה. ב 1547 
מינה המלך את הרפ״א כרב בק׳. ב 1564 נאסר על נוצרים לגור 
באיזור היהודי של קז׳ימיז׳. בימי סטפן באטורי ( 1573 — 1586 ) גר 
בק׳ שאול ול (ע״ע), שהיה. לפי האגדה, מלך פולניה ללילה אחד. 
במשך כל המאה ה 16 באו יהודים להתיישב בק/ ובקז׳יפיז׳ הורחב 
איזור המגורים של היהודים ( 1583 , 1608 ). ובתב״ג נוספו בהתמדה. 
ב 1576 השווה המלך את פסי הסוחרים היהודים והעירונים בק/ 
וב 1615 הורשו לסחור כמעט בכל. 

תור הזהב. במשך המאה ה 16 הגיעה קהילת ק־ לשיאים 
סמריים ורוחניים בולטים בתו״י. תרפו לכך מלכי פולניה אוהדי 
יהודים, הלכי-רות רווחים של ליברליזם הומניסטי שנפוצו בקרב 
אנשי השלטון ומציאותם של רבנים ת״ח מהמעלה הראשונה מחד. 
ורופאי־חצר בעלי השפעה ומעמד מאידך. הוסיפו לכך פתיחת בית¬ 
ד,דפוס הראשון בפולניה ( 1534 ), גיבוש האוטונומיה היהודית 
ופעילות "ועד ארבע ארצות" (ע״ע ועדי הארצות). לפסגתה הגיעה 
הרבנות בק׳ בזמן פעולתו של ר , משה איסרלש, שהיה מאבות ההוראה 



311 


קוק!: 


312 


בישראל. רוב רבני פולניה דאז ראו עצמם כתלמידי הרפ״א, וקשרים 
חזקים היו לדפ״א עם רבני דורו. ובמיוחד עם קהילות איטליה. מבין 
רבני ק׳ הגדולים: ר׳ נתן שפירא (ע״ע), בעל מפר .,מגלה עמוקות״! 
ר , יואל סרקיס (ע״ע), ראש לחבמי דורו, מחבר ספר ״בית חדש״ — 
ב״ח! ר , יהושע חריף, בעל ספר "מגיני שלפה". ור׳ יום־טוב ליפמן 
הלר (ע״ע), בעל .,תוספות ירט". 

מקום חשוב נודע לרופאי־החצר היהודים נק׳. שפעלו אצל 
הפלכים ורבי־הכנסיח גם כשתדלנים. חלקם היו ת״ח, והיו ביניהם 
שהתמנו לרבנים ולפרנסים, מהם: פשה הרופא. בראשית המאה ה 15 ; 
ד״ר בוציאן (״חסידה״), ב 14% ; הכירורג יצחק, שהתיישב בק׳ 
ב 1507 ; רופא־עיניים ושמו אברהם ( 1514 ); שמואל בן משולם הרופא 
מאיטליה, רופא המלכה בונה ספורצה ( 1 ״ לעיל) וד״ר משה פישל 
(ר׳ לעיל). ב 1532 נתמנה לפרנס היהודים — יתר עם ר' שלום שכנא 
מלובלין — ד״ר שלמה אשכנזי פאודינה שבאיטליה. ב 1565 שלחו 
הפלך להיות רופאו של השלטאן התורפי, ואף מינהו לנהל פו״ם 
דיפלומטי בין שתי המדינות. 

ב ת י - כ נ ם ת. ב 1356 נזכר ביכ״נ בקי. ביהכ״נ העתיק ביותר 
בפולניה היה ה״אלטע שול״. שחוקם במאה ה 14 בק׳-קז׳ימיז׳. 
לפי מתכונת בתהכ״נ הקדומים בוורפס. ברגנסבורג ובפראג (ר׳ תם׳. 

כרך ח׳, עם׳ 646 ). 

ביח״ב בק׳ היה גדול 
מהם ( 17x12.40 מ׳). 

והיה לו אופי מבצרי־ 

הגנתי. ב 1553 ייסד 
פרנס הקהילה, ר׳ 

ישראל (אימרל). 

ביכ״נ. כעבור זמן 
קצר נשרף ביכ״נ זה, 

שהיה מעץ. וב 1557 
חידשו ר׳ ישראל ובנאו אבנים, והוא נקרא ע״ש בנו של המייסד 
"ביכ״נ הרפ״א". סגנונו הושפע מהרנסאנס האיטלקי, ועבודת אפנות 
רבה הושקעה בארון־הקודש. ב 1595 הוקם ביכ״נ ״קופה״ — אולי 
ע״ש הכיפה של ביהב״נ. ב 1620 הוקם ביכ״נ ע״י וולף פופר־בוציאן. 
וב 1640 הוקם ביכ״נ נוסף, בסגנון הרנסאנס, ע״י ר׳ אייזיק ב״ר 
יעקליש, מראשי העדה (ר* פפה). 

ב ת י ־ ד פ ו ם. בית־הדפוס העברי הראשון בפולניה נוסד ב 1530 . 

ע״י האחים האליץ. כעבור שנים אחדות המירו את דחם. והרבנים 
אסרו לקנות את ספריהם. בלחץ חכנסיה הושג הסכם, לפיו יוכלו 
למכור את הפלאי בתנאי שיחדלו להדפיס ספרים עבריים. ב 1569 
יסד יצחק בן אהרון פראסטיץ בית־דפום בק׳. את הציוד רכש מדפוס 
קאוואלי בוונציה. אחרי פסירתו ( 1612 ) המשיכו במלאכה בניו. 
ב 1559 וב 1578 נתנו מלכי פולניה כתב־זכויות למדפיסים. ק׳ היתר, 
מרכז הדפום העברי בפולניה עד לחורבנה. 

במאה ה 17 התחילה הנסיגה במעמדה של ק׳ ושל הקהילה 
היהודית שם. בזמן המלכים לבית וסה (ע״ע; 1587 — 1668 ) הורחקו 
החצרנים היהודים. נערכו פשפטי־ראווה נגד היהודים ונתחדשו 
התנפלויות ופרעות — לפרות שהמלכים חזרו ואישרו בזמן הכתרתם 
את זכויות היהודים. תקנות ק׳ פ 1595 נשתמרו, ומשתקפת בהן 
האוטונומיה המלאה של הקהילה. תקנות אלו עמדו בתקפן פד 1818 . 
העברת בירת פולניה מק׳ לוורשה ג״כ תרפה לנסיגה. ב 1631 אירעה 
עלילת־דם, ויהודי הועלה על המוקד. ב 1637 אירעה שוב עלילת־דם, 
ויהודי הועלה על המוקד. ב 1637 פרצה מריבה עזה עם סטודנטים, 
ובעקבותיה הטביעו בנהר ויסלה 7 יהודים. זכר המאורע נשפר בק׳ 
זמן רב. בגזרות ת״ח/ט (ע״ע חמילניצקי) נפלטו פליטים יהודים 
רבים לק', והגבירו בה מאד את הצפיפות ואת המחלות והמגפות 
שבעקבותיהן. 


ב 1655 נרצחו 2,500 יהודים בעת פלישת השוודים, ויתרם נמלטו 
בחוסר כל. פה שהותירו השוודים בזזו העירונים והאיכרים. שלטון 
הפלך נתערער, כוח הכנסיה גבר והותרה הרצועה: פרעות, התנפלויות 
ועלילות. ב 1656 מסר הפלך את ק׳ היהודית "עם כל בתהכ״נ, בתי 
עץ ואבן, סחורות, מעות ותכשיטים, שנשארו אחרי יהודי ק׳, שבימי 
השלטון השוודי בגדו במולדת״ במתנה לשניים משרי צבאו. ב 1657 
הטיל המלך מסי ענשים על היהודים, וכל אותה עת נמשכו עלילות 
ופרעות ביהודים על "מעשי בגידה" ו״פעולות נגד הכנסיה". מפכה 
זו לא התאוששה קהילת ק׳. 

ב 1663/4 העלילו על הרופא מתתיהו קלהורה שפגע בנצרות 
והעלוהו על המוקד. היהודים קנו בכסף רב את שרידי הגוויה כדי 
להביאם לקבורה, וכל זה גרם לחידוש גל הפרעות. ב 1668 נשרפה 
בק׳ כנסיית הדומיניקנים, ושוב הואשמו היהודים. גירוש היהודים 
מווינה ( 1670 ) הביא פליטים יהודים לק׳, ואלה הוסיפו על הקשיים. 
גם פולמוס השבתאות השאיר רושם קשה. הדרשן הנודע מק׳, ר׳ 
ברכיה בירך, ביקר בתורכיה ללמוד שם את טיב השבתאות. בפנקס 
קהילת ק׳ נרשם ב 1669 שנת ״הגואל משיח ה״ ובשנת 1666 ציינו 
על ספרים שנדפסו בק׳ שנת ״להושיע ה״. ב 1696 התנצר פשה בן 
אחרון הכהן מק׳ בעקבות האכזבה השבתאית. השיל צורף, מפיץ 
השבתאות, קבע ב 1695 את מגוריו בק , . המצב בק ׳ הורע כל־כך, 
עד כי מלך פולניה החדש, יאן סוביסקי ( 1696 — 1674 ), הוצרך 
להוציא פעמים אחדות מורטוריום על פרעון החובות שהיהודים חבים 
לנושיהם, וב 1676 הוציא הסים בוורשה הוראה מיוחדת לשמור על 
שלום היהודים בק׳. ב 1680 נפתחה מחדש הישיבה בק׳. 

בשנים 1677 — 1680 השתוללה מגפה בק׳ ופגעה קשות גם 
ביהודים. ב 1680 נתחדשו עלילות ופרעות, והסטודנטים היו הפעילים 
העיקריים באלה ובפרעות 1682 . חובות הציבור כה הכבידו, עד־כי 
ב 1726 גזרו על כל אחד מיהודי ק׳ לחח, בשבועה, מחצית מרכושו 
לקופת הקהילה. 

עם חלוקתה הראשונה של פולניה ( 1772 ) נשארה ק׳ פולנית, 

אד קז׳ימיז׳ סופחה לאוססריה. עתה חצה גבול בין מקום מגורי 
היהודים לבין מקום חנויותיהם ובתי-הפלאכה שלהם שבק׳. ב 1775 
אסרה העיריה על הסוחרים היהודים לפעול בק׳. בהסתמך על הסכם 
ס 1485 (ר׳ לעיל, עם׳ 309 ). בקז׳יפיז׳ התירו ליהודים לעסוק 
במסחר ללא הגבלה; 258 סוחרים יהודים עברו מק׳ לקז׳יפיז׳. 92 
הורשו להמשיך ולפעול בק׳, ורבים עברו אז מק׳ לוורשה. ב 1795 
סופחו ק׳ והאיזור לאוסטריה. וק׳ וקז׳יפיז׳ אוחדו. היהודים פעלו 
לביטול האיסורים מ 1776 , והפולנים חתרו להרחבתם גם על קז׳יפיז׳. 
ב 1809 צורפה ק׳ לנסיכות הוורשאית, אך הציפיות להטבת המצב 
לא התגשמו. ב 1815 הוכרזו ק־ והמחוז לעיר חפשית והובטח חופש 
פולחן ושוויון. "עצמאות" זו של ק׳ והמחוז נתנה תנופה להתאוששות 
ולהתפתחות. ב 1843 היו בק׳ 13,080 יהודים, מתוך 29,910 תושבים. 

במאה ה 19 החל תהליך התבוללות אצל חלק מיהודי ק׳, וזאת 
בגלל קרבתה הגאוגרפית של ק׳ לאירופה המערבית והמרכזית. מול 
ההתבוללות התייצבה הרבנות בק׳, אף שהיתה יותר מעמדה רבנית 
אחת ביחס לבעיה. לאחר פטירת הדב צב' דוד הלוי ( 1832 ) פרצה 
מחלוקת חמורה וממושכת על הרבנות בק׳, חלק בחר ברב דב בר 
פיזלש וחלק בחר ברב שאול לנדא. על פעולתו של הרב מיזלש 
בק׳ — ע׳ בערכו. ב 1860 נפתח בק׳ "טפפל" משכילי. באותה שנה 
שימש כרב בק׳ הרב שמעון סופר (ע״ע), שלחם בתקיפות בהשכלה 
ובהתבוללות. אחריו נבחר לרבנות בק׳ בן־אחותו וחתנו, הרב עקיבא 
קורניצר ( 1883 — 1892 ), שהשפעתו היתה קטנה בהרבה. יוסף פישר. 
שהיה החזן ב״ספפל", החזיק בק׳ בית־דפום עברי. שהדפיס עתונים 
וספרים לכל המדינה: פישר היה מפעילי "חיבת־ציון", לצדו של ד״ר 
ש■ ר. לנדאו, שהצטרף להרצל והרבה לכתוב ולנאום בזכות הציונות. 



קרה:ב. כיודכנכוז סיד,"ב 




313 ר,דרן!ע — 

בשנים 1892 — 1898 הוציא י. ש. פוקס שבועון עברי"המגיד החדש"; 
ש. פ. לזר הוציא בק' את השבועון העברי .,המצפה". 

בתחום החסידות נודעה הצלחה ראשונה לדי קלפן אפשסין(ע״ע, 

עם׳ 429 — 430 ), מחבר ספר ״מאור ושמש״, שפעל בק׳ כ 40 שנה, 
בנו, ר' אהרן, המשיך את פעולת אביו, וייסד בק' "קלויז*. המחלוקת 
החריפה בין שני רבני ק׳, מיזלש ולנדא, הקלה על חדירת החסידים, 
ועם הזמן נתבססו שם זרמים שונים בחסידות, בייחוד מאיזור גליציה, 
פולניה ואוקראינה. בין הדמויות הבולטות היו ר׳ ישעיה בנו של 
ר׳ חיים הלברשטם (ע״ע). ר• פשה מבויאן, ר' שם קלינגברג, 
האדמו״ר מזלושיץ, והסופר החסיד אהרן מרכוס (ע״ע). 

המאה הס 2 . שורה ארוכה של אישים יהודים פעלו בק׳ 
במאה ה 20 , מהם ייזכרו: הרב יוסף ענגיל ( 1859 — 1920 ), שכתב 
ספרים חשובים בהלכה, באגדה ובקבלה; יהושע טהרן (ע״ע) — 
הדמות המרכזית בק׳ היהודית במאה הסב; שרה שנירר, מייסדת 
רשת החינוך הדתי לבנות ״בית יעקב״ ( 1917 ) וסמינר למורות בק׳ 
( 1920 ); החוקר מנחם שטין (ע״ע), שעבר לשמש פורה ופרצה 
במכון ללימודי היהדות בוורשה; ד״ר יצחק שווארצברד, מראשי 
"הציונים הכלליים". עתונאי, הבד הסים הפולני ופעיל בממשלה 
הפולנית הגולה במלה״ע 11 ; המשורר מרדכי גבירסיג (ע״ע); יצחק 
דויסשר, ורבים אחרים. 

בק׳ התקיימו גימנסיה עברית. בי״ס מקצועי ובי״ס למסחר, 
ובשנות ה 30 למדו בהם פדי שנה 2.000 תלמידים. מלבדם נתקיים 
"תחכמוני", בי״ס תיכון של המזרחי, ו״יסודי התורה" ו״בית יעקב" 
של זרם אגודת ישראל. כן פעלו תנועות־נוער, מרכז להכשרה 
מקצועית לבנות ("אוגניסקו"). הכשרה חקלאית־חלוצית ובי״ח 
יהודי. ב 1925 נוסד תאטרון יהודי. 

השואה. ערב מלה״ע 11 היה מספר יהודי ק׳ כ 56,000 . עם 
כניסת הנאצים הקיף הגסטפו את רובע היהודים; רבים נורו במקום, 
ואחרים נאסרו ועונו. הותר להשאיר בקי רק 15,000 יהודים, ובי 
21.3.1941 הועברו אלה לגטו בפוז־גודה. בסוף 1941 הצטופפו בנסו 
כ 20.000 יהודים, בחלקם מערים אחרות. בראשית יוני 1942 היה 
הגירוש הראשון, שהקיף כ 7,000 יהודים. ב 28.10.1942 נשלחו משם 
עוד 5,000 יהודים, וב 13.3.1943 חוסל הגטו. רבים נורו במקום, 
ואחרים שולחו לאושוויץ. אלפים אחדים הועברו למחנה בפלאשוב, 
שחוסל באוקטובר 1944 . ב 1942 התארגנו שני גרעינים מחתרתיים 
יהודיים נפרדים, שעסקו בחבלה, בזיוף תעודות וביצירת קשרים 
עם המחתרת היהודית בוורשה ועם גופים מחתרתיים פולניים. לאחר 
השחרור ב 1945 נותרו בק׳ פחות פ 1.000 יהודים. 

ב 1945 חזרו לק׳ שרידי המחנות, אך במשך הזמן עלו רובם 
לא״י. בראשית 1946 החלו לחזור היהודים שניצלו בבריה״מ 
ומשוחררי הצבא. בראש־השנה תש״ח נחנך מחדש ביהכ״נ הרמ״א 
ושופץ בית־הקברות של הרמ״א. אז שימש כרב בק׳ ר , מנשה 
לברטוב, אחרון רבני ק׳. כיום משמש המבנה המשופץ של ביהב״נ 
העתיק של ק׳ כמוזיאון לשרידים יהודיים. עדיין נשמרים חלק 
מבית־הקברות הישן ושרידי מצבותיו. ביהכ״נ היחיד שנותר כיום 
הוא ה״טפפל״. מספר חברי הקהילה עתה הוא כ 500 . 

י. מ. צינץ, עיר הצדק, 4 ד 18 ; ח, נ, דעמביצער, כלילת יופי, ב׳ : ק׳, 
תרנ״ג; פ. ה. יועטשסייו, קדמוניות פפנקםאות ישנים, תר:״ב; הנ״ל, 
מפבקסי הקהל בל!/ תרס״א; ח. ד. סרידברג, לוחות זכרון, תרס״ז־ 2 ז 
הג״ל, הדפוס העברי בק/ תר״ם; ד• קארי, ק׳(ערים ואמהות בישראל, 

ב׳) תש״ח: ד. וינדיב, תעודות לתולדות הקהלות היהודיות בפולניה, 
תשי״א! י. היילפרין [עורך], בית ישראל בפולניה, א ׳י —בי, תש״ח־— 
תשי״ד; נ. מ. גלבר, לתולדות הרופאים היהודים בפולין במאה 
הי״ת (בתוך: שי לישעיהו), תשט״ז; א. באומינגר ־ מ. בוסאק - נ. מ. 
גלבר !עורכים 1 , ספר ק/ תשי״ט ; ס!/ 1611 * 2.9 1 >וז #1#0 . 0 גי!צ! 3 ם . 14 
. 11 ) 5 ) 0 1 ( £5 ,. 1 ) 1 ; 1936 — 1931 , 11 ־ 1 , 1868 — 1304 02/01101211 ) 1 0 ןן ! .) 1 
(*)( 010 ^ 0 ) 11 ( 1 . 1 ) 11 ( ( 5101 ) 111 > ) 1 ( 1 .( 00111 * 11 011 * 0 -( 0 ) 1101 ( 10 1 ( 50110 ( 8 (<{)( 1 ■ך) 3 
( 101 ) 01051 ^^ 2 0 <} )(*(* 1 ) 120500 * 1 ,.!>! ; 1929 ,( 111 500000 ) .) 1 111 

. 1935 6 *>**? 8£ * 

מ. א. ק. 


קדקורו-ם 314 

?!רקום, מדבר, ע״ע _קרה־קום. 

קןרקוח־ם(" 11 ו 1 <״ 11 מב) 1 ), בירתה הראשונה של הקיסרות המונגולית 
(ע״ע מונגולים). כיום, אתר־חרבות הסמוך לנהר אורחיו 
( 0 , 1411011 ) שבפונגוליה החיצונית, נ 350 ק״מ ממערב לאולן בטיר 
(ע״ע). 

במאות ד, 8 —ה 12 היתה ק׳ מרכז האויגורים (ע״ע), ואחר נפלה 
בידי המונגולים. במחנה ק׳ הוכרז טפוצ׳ין לג׳נגיז ח׳אן (ע״ע; 
בלו , . שליט בכיפה) ב 1206 , ומכאן פתה את התקפתו על פין ( 1215 ). 
ב 1220 הקים בק׳ את בירתו. יורשו, אגדי, הקיפה בחופה ובנה בה 
את ארמונו ( 1235 ), במחצית השניה של המאה ה 13 הועברה בירת 
המונגולים לצ׳ונג־טו (פקינג), ע״י קובלי ח׳אן (ע״ע), אך העיר 
נשארה בירת המשנים־למלך במונגוליה. בק׳ ביקרו הנוסעים קרפיני 
(ע״ע) ורוברוק (ע״ע), ב 1275 פייר בה מרקו פולו (ע״ע). לאחר 
גירוש המונגולים מסין גופא ע״י שושלת פינג ( 1368 ), חזרה ק׳ 
להיות בירת המונגולים. ב 1388 הרסוה הסינים, ובראשית הפאר, 
ה 14 היתד, למעשה נטושה, ב 1585 הוקם באתרה המנזר הבודהיסטי 
ארדני-צו ( 211 ־ 1 ״ 1 *!£). חורבות ק׳ נתגלו מהדש ב 1889 ונחקרו 
ע״י הרוסים ב 1948/9 . 

קרקורם (או קרקורומ, 3,314011101 ) 1 ,; 313140,30 ) 1 ; בלשונות 
התורכיות !״ 140,3 ״ חצץ. 143,3 ־־ שחור), מערכת הרים 
באסיה התיכונה. באיוור-הספר הצפוני של קאשמיר מצפון ובמקביל 
לחלק המערבי של הרי ההימליה. ק• משתרעת בכיוון צפין־מערב— 
דרום־מזרח מצומת רמת פמיר (ע״ע) לתוך טיבט. ארבה כ 800 ק״מ 
ורחבה המירבי כ 230 ק״מ. היא מורכבת ממספר רכסים מקבילים 
בקירוב, בנויים ברובם סלעים קריסטאלינייס ומטאמורפיים. הרי 
ק׳ נוצרו בעיקר בד,קמטה מאוחרת (אלפינית־קנווואית). בהרים 
ובסביבתם קיימת פעילות טיסמית רבה. 

הרי ק׳ גבוהים מאד ("גג העולם"). הגובה הממוצע של הפסגות 
ברכסים הפנימיים הוא מעל ל 6,000 מ׳. וגבהו של 4 פסגות מעל 
ל 8,000 0 ׳, בהן הפסגה השניה-בגבהד, בעולם — גודווין אוסטן או 
׳')ז — 8,611 מ־ — הנקראת בפי תושבי המקום צ׳וגורי( 011080,1 ) . 
לפסגה זו העפילה בראשונה משלחת איטלקית ב 1954 , אחרי שנכשלו 
נסיונוה רבים קודמים. למספר פסגות גבוהות אחרות בהרי ק' הגיעו 
משלחות מספסים רק אחרי 1956 , וזאת לאחר נסיונות רבים, שחלקם 
היו כרוכים באבידוח־בנפש■ 

תמי, ר׳ כרך י״ג. עט׳ 432 . 

שטחים נרחבים במרומי ההרים מכוסים קרחונים, הגולשים 
לעמקים. גבול השלג הקבוע הוא בגובה 4,600 — 5,000 מ', אך 
הקרחונים יורדים עד ל 3,500 פ׳ בקירוב. פי הקרחונים האלה מזינים 
כמה מנהרות־המקור של הנהר אינדום (ע״ע). פרט למדרונות טרשיים 
תלולים מכוסים ההרים יערות עד לגובה כ 3,000 מ׳. צמחיית שיחים 
ודשאים, המשמשים למרעה בחדשי הקיץ, קיימת עד לגובה של 
כ 4,000 פ׳. 

אוכלוסיית הרי ק' דלילה מאד ואינה עולה על כמה רבבות בני 
שבטים טיבסים־בודהאים, שרובם נוודים או נוודים־למחצה המתקיי¬ 
מים בעיקר מגידול מקנה, בצפון־מערב התושבים הם שבסים 
בורישקים ( 611,1511141 ) מוסלמים. העוסקים בחקלאות ומגדלים 
שעורה, דוחו ומיני ירקות ופירות. כפרי-קיץ של נוודים־למחצה 
מצויים עד לגובה של כ 4.200 מ׳. 

בגלל בירורם, ריחוקם ומיקומם באיזור־ספר שבין 4 מדינות 
(הודו. פקיססן, אפגניססן וסי!) נחקרו הרי־ק׳ רק מעם. הובחנו 
סימנים למציאות מרבצי מחצבים שונים: ברזל. עופרת. וולפרם, 
זהב ועוד. אך עדיין אין מנצלים אותם. 


מ. בר. 




315 


יןרקטאו — קריןירה 


קרקןם^ו (או קריקסואז!, ,.סוו..!,:!"! במלאית 

ג)ג 14 ג> 1 ). אי געשי קטן במיצר סונדה. נ 40 ק״ם מחופו הםערבי 
של האי יוה (ע״ע): שטחו 16 קמ״ר והוא חלק סאינדונזיה. רובו מנוסה 
צמחיית שיחים סבוכה. במרכז האי קונוס געשי פעיל, המתנשא 
לגובה של נ 110 ם/ והוא הוליד, בשרשרת הרי־הנעש הנמשכת 
ירד מערבו של האי סומאסרה לכל ארבו של האי יאווה, האי 
מפורסם בגלל ההתפרצות הגעשית הע!ה שאירעה בו נ 26/28.8.1883 , 
הנחשבת לגדולה־ביותר בסאות השנים האחרונות. 

לפני ההתפרצות השתרע האי על שטח של קרוב ל 50 קפ״ר. 
בחלקו הצפוני התנשאו מספר קונוסים געשיים. שרידי לוע ענק 
שקטעים ספנו נמצאו גם באיים סמוכים. בלב האי התנשא לגובה 
של 800 פ׳ הר־געש פעיל. במאי 1883 הובחנה פעילות מוגברת של 
הר זה, שהיתה מלווה רעשים ופליטות גזים, אפר ופומים. תופעה זו 
נמשכה לסירוגין עד ה 26.8 . ואז החלה ההתפרצות העזה. למחרת 
אירעה התפוצצות אדירה ובה הועפו הר־הנעש ומרבית שסח האי׳. 
נותר רק חלק מדרומו. התפרצויות עזות נמשכו גם ביום הבא. 
בעיקר התפרצויות ענק של קיטור כתוצאה מחדירת כפויות גדולות 
של פי־ים לתוך הבקע הלוהט שנפער עם התפוצצות האי. ענני אפר 
כבדים, עד־נדי החשכת אור היום, ניטו שטח ברדיוס של פאות 
ק״ם מסביב לאי. כן נתנסו שטחי ים ויבשה רחבים בפומיס ובגושי 
סלעים ולבה. אבק דקיק מההתפוצצות הועף לגבהים של 25 — 30 
ק״פ, נישא בזרמי-אוויר למרחקים של רבבות ק״פ וגרם במשך 
חדשים באזורים נרחבים של נדה״א להארכת דמדומי הבוקר והערב 
ולחיזוקם. ההתפוצצות גרסה גם למשברי־ים (צונמי) גבוהים, שהגיעו 
עד לחופיה המערביים של אפריקה. אלה גרפו לאבירות כבדות 
בנפש וברכוש בחופי יאווה ובאיים סמוכים, וכן נגרמו זעזועים 
אטמוספיריים. רעם ההתפוצצות נשפע למרחק של אלפי ק״ם. 

שרידי האי התרוממו במקצת ושטחו גדל בעקבות פעילות 
געשית מחודשת, קלה יחסית. ב 1927 וב 1929 . פעילות קלה חזרה 
נפה פעמים מאז, ושוב נוצרה בק׳ גבעת געש. 

מ. בר. 

.לן(־קיךה ( 0 <ו<מ<ן£> 1 ! איט' 00161 ). הצפוני באיי יוון בים היוני 
(ע״ע יוניים, האיים ה־). עם נפה איים קטנים לידו הוא 
מהווה מחוז ששטחו 641 קמ״ר (שטח האי 589 קפ״ר) ובו 92,740 
תוש׳ ( 1971 ). ק׳ שוכן מול חוף איפירוס (ע״ע אסירום), ובצפונו 
הוא סמוך עד־נדי 2 ק״מ לחוף האלבני. 

ק׳ הוא מהיפים שבא״ יוון. חלקו הצפוני (רחבו 28 ק״מ) הררי. 
שיאו — הר פנטוק״אטור. שגבהז 906 פי. במרכז האי ובדרומו 
גבעות ומישורים. ק׳ הוא האיזור הגשום־ביותר ביוון. מדרונות ההרים 
מיוערים, וביתר השטח אזורים חקלאים פורים. החוף המערבי 
והצפוני תלולים ומשופעים בצוקים ובכפים, המקשים על הגישה. 
החוף המזרחי נוח יותר ועשיר במפרצים, לארכו מרוכזת רוב 
האונלוסיה ובו גם העיד ק׳. האוכלוסיה יושבת ברובה בכפרים 
ועוסקת בעיקר בחקלאות-בעל. הגידול העיקרי הוא הזית. בקרבת 
החופים מגדלים גם גפנים, תאנים ועצ״הדר. האי מייצא שמן־זית, 
פירות ויין. גם הדיג מפלא תפקיד חשוב בכלכלה. 

העיר ק׳ ( 26,660 תוש׳, 1971 ), בירת הפחח, בנויה על חצאי־ 
איים הסוגרים על מפרץ קטן ומוגנים ע״י מבצרים אדירים שהוקפו 
במאה ה 16 . אף שניזוקה במלה״ע 11 יש בה בניינים היסטוריים 
רבים, בהם הארמון שהוקם ( 1816 ) למושב המושל הבריטי והמשמש 
היום כמוזיאון. בעיר גם ננסיות רבות, תאטרון וסחיאונים. בהרים 
פזורים מנזרים רבים. כ 9 ק״ס מדרום לעיר נמצא ארמון אכיליון, 
שהקיפה הקיסרית האוסטרית אליזבת נארפון־קיז, היום נמצאים 
בו מוזיאון וקאזינו, המושכים המוני מבקרים < לצרכם נבנה שדה־ 
תעופה. התיירות היא מקור הפרנסה העיקרי בק׳. 


316 



החיד המערבי של סרה ירה 
(לשכת התיירות ש? יוון) 


היסטוריה. ק׳ 
(בפי הרופאים קור־ 
קירה) נחשבה לארץ 
הפיאקים (^ 4x1111x1 , 
המאושרים), שקיבלו 
אתפניאודיםוס(ע״ע) 
הנודד בסבר פנים 
יפות. למעשה היו 
אלה יוצאי העיר קו־ 
רינתום (ע״ע), שב 734 
לפסה״ג דחקו את 
רגליהם של מתייש¬ 
בים שקדמו להם 
מהעיר היוונית אר־ 
טריה ויסדו את ק׳ 
העיר, כמושבה! זו 
נתנה את שפה לאי 
כולו ששלטה בו. 

בזכות פצבה הגאו־ 
גרפי המצוין, על 


נתיב־השיט הראשי בין יוון ל״יוון הגדולה" (ג 1 :>־נז 0 8112 * 1 ; 
היינו, איטליה הדרומית) התפתחה ק׳ ליישוב עצמאי חשוב, ואח״כ 
אף הסתכסכה נפה פעמים עם ״הפטרופולים״, קורינתום. ב 435 
לפסה״נ גרם סכסוך כזה לפריצת "המלחמה חפלופונסית" (ע״ע 
[ה]פלופונ 0 ית, 1 ה]פלחפה). אח״כ נלחמה ק׳ בספרטה ובאי- 
לירים, שהחזיקו ביבשת פול ק/ 0 228 לפסה״נ השתייכה לרופא, 
וב 31 יפסה״נ היתה בסיסו של אוקטוויאנוס (ע״ע אוגוסטום קיסר) 
במאבקו באנטוניום (ע״ע). 

לאחר נפילת הקיסרות הרוסית היתה ק׳ בידי שליטים רבים 
(גותים, לופברדים, ערבים, נורמניט), וכן השתלטו עליה חליפות, 
בתקופות שונות. ממלכת סיציליה, ערי־הסוחר ג׳נובה וונציה, 
סיציליה (בשנית) וממלכת נפולי. בשנים 1401 — 1797 שלטה בק׳ 
העיר ונציה. ביפי נפוליון היתה זמנית בידי צרפת, ובשנים 1815 — 
1864 היתה בין "האיים היוניים", שנוהלו בידי בריטניה. אה״כ 
סופחה ליוון. בפלה״ע ז ישבה בקי הממשלה הסרבית שגלתה מארצה. 
ב 1917 נוסחה "הצהרת קורפו" (תסזזגזג^־ם ! 0016 ), שקראה 
להקפת יוגוסלויה (ע״ע). בסתיו 1923 הופגזה העיר ונכבש האי 
בפקודת פופוליני (ע״ע) — בתגובה על תקיפת משלחת איסלקית. 
בפלה״ע 11 ( 1941 ) נכבש האי, תחילה בידי האיטלקים ואח״כ בידי 
הגרמנים! ב 1944 שוחרר. 

. 1965 , 1923 ! 0 וח&סו!! . 0 €!/!' ,!! 0 זז 3 מ .[ 


י. ק! ר. - י. כר. 


יהודים. בנימין פטודלה (ע״ע) מצא בק׳ ב 1160/70 יהודי 
אחד בלבד. בפאות ה 13 -ה 14 באו לק׳ יהודים דוברי יוונית. כחלק 
מתנאי ישיבתם אילצום השלטונות לשרת בצי המלחמה. לפנות את 
בתיהם לחיילים ולספק מקרבם תליינים. מקומם בק׳ ניכר בנך, 
שבהיננע ק׳ לוונציאנים ( 1386 ), נכלל במשלחת להסדרת תנאי־ 
הכניעה — בת 6 אנשים — גם יהודי אחד. ב 1387 אושרו זכויותיהם 
מימי הביזנטים, אד ב 1406 נשללה זכותם לרכוש קרקע ונגזר עליהם 
לענוד את אות־הקלון (ע״ע). ב 1408 נאסר עליהם להחזיק קרקע 
פעל ערך מסוים. מסים מרובים העלו היהודים למימון המלחמות 
בתורכים. בתחילה ישבו היהודים בשתי שכונות נפרדות, אך 
משנכללו אלו בתוך החופות החדשות שנבנו להגנה מפני התורכים, 
נתפזרו בעיר. ב 1622 רוכזו בגטו. חרף הגבלות שונות היה יחם 
הוונציאנים כלפי יהודי ק' ליברלי יותר מיחסם ליהודי ונציה עצמה. 

במאה ה 16 היו בק׳ שתי ״קהילות״, של הרומאניוטים — בני 




317 


קרקירדו — קרקס 


318 


הפקום הוותיקים — שהחזיקו ב..מנהג ק"׳ (רובו־בכולו עדיין בנ״י), 
ושל האיטלקים. הקהילה האיסלקית כללה בפשך הזמו את בני 
אפוליה, מגורשי ספרד, אנוסי פורטוגל וסגורשי נאפולי ( 1540 ), 
ובן אשכנזים שאימצו להם את מנהג ספרד. קהילת הרוסאניוטים 
נהנתה מזכויות מיוחדות, ושרר מתח בין הקהילות. ב 1611 פנו 
הרומאניוטים אל הרוגיה בוונציה בבקשה לקיים את הפער בזכויות 
בינם וביו קהילת האיטלקים, או ב 1662/4 הושוו הזכויות. ב 1563 
מסר הנוסע אליהו (ע״ע) מפיסארו, כי האיטלקים הם רוב היישוב 
היהודי בק׳. ואבן, עד הזמן החדש דיברו כל יהודי ק■ איטלקית 
בניב אפולי, מעורבת במלים יווניות. 

ב 1522 היו בקי כ 200 בעלי־בתים יהודיים. ב 1558 — 400 , 

וב 1663 — 500 . הם עסקו בצביעה ובבורסקאות, בריבית ובמסחר, 
וכן בתיווך סחורות בין הלוואנט וונציה. הסוחרים היהודים נהנו 
מזכויות־יתר עפ״נ יהודי ונציה. במפנה המאות ה 15/16 פעל בקי 
ר׳ דוד בן חיים הכהן (ע״ע), מחשובי פוסקי זמנו, שהחזיק בקי 
ישיבה גדולה. אותה עת פעל בקי גם החנם והפייטן משה הכהן, 
בעל ס׳ ״ישיר משה״ (פנטובה. תע״ב). ב 1495 שהה בק׳ דון יצחק 
אברבנאל (ע״ע), ושם כתב את פירושו לס' ישעיהו, במצור התורכי 
על קי ב 1716 נטלו היהודים חלק רב בהגנת עירם. 

בימי שלטון הצרפתים באי ( 1797 — 1799 , 1806 — 1815 ) חיו 
היהודים בשיווי-זכויוח, ולרבם הוענק מעמד שווה לנציגי יתר 
העדות. האנגלים ( 1815 — 1864 ) סילקו את היהודים ממשרות ציבו¬ 
ריות. שללו מהם את זכות־הבחירה, ולעורכי-הדיו היהודים אסור היה 
להופיע בבתהמ״ש. ב 1831 הוזמן ר , יהודה ביכאם, ממבשרי הציונות, 
לכהן ברבנות ק׳! הוא כיהן שם עד 1839 ושוב בשנים 1841 — 1851 . 
ב 1855 היו בק' 4,000 יהודים. בשנים 1853 — 1896 פעל בק׳ לסירונין 
דפוס עברי, שהיה בבעלותו של יוסף נחמולי, מנהיג הקהילה, ובין 
14 פרסומיו היו גם כ״ע (מעורבים איטלקית ועברית), ביניהם כה״ע 
החשוב ״משה״ ( 1875 — 1878 ). 

עם סיפוח האי למלכות יוון ( 1864 ) ניתז שיווי-וכויות ליהודים, 

ואז פרצו מהומות, שגרמו להגירה רחבה ליוון ולאיטליה. ב 1891 
פשטה בק׳ עלילת-דם, שהסעירה את הרוחות באי וביוון כולה! 
בתגובה אסרו רבנים רבים את אתרוגי ק', שנחשבו שנים רבות 
מהודרים־ביותר ונפוצו מאד ביו יהודי אירופה. רבים מ 5,000 
היהודים שעוד נותרו בק׳ היגרו אז לטריאסטה ולמצרים. ב 1923 
ישבו בקי נ 3,000 יהודים. רובם סוחרים זעירים. בעיר היו אז 4 
בתכ״ג, כולם "נוסח ספרד"; יווני, פולייזי (=אפוליה), פולייזי- 
ספרדי ו״סנייף פולייזי נפרד. ערב סלה״ע 11 היו בקהילה 2.000 
נפש. תחת הכיבוש של צבאות מוסוליני שרר שקט יחסי, אך בעקבות 
פלישת הגרמנים ( 27.9.43 ) נשלחו היהודים לאושוויץ. ב 1948 שרדו 
בק' 170 יהודים, וב 1968 היו בק׳ 92 יהודים בלבד. מארבעת בתהב״ג 
שרד אחד. 

ש. בארון, לתולדות קהילות ק' וארגונו (בתוך; קובץ מדעי לזבד 
מ. שור), תש־ה ; ד. בנבנשתי - ח. מזרחי, רני יהודו. גיבאס וקהילת 
ק' בזסנו (ספונות, ב׳), תשי״ת! ח. סירתי, עוות נוצרית על תסיסה 
סשיחית נק׳ (שס, נ׳—וי). תשי״ס-תש״ך! ,״;״סזסוז . 11 
,[ 83 ' .€ ? 4 >/;׳,/ 4,1 ״ 111101 (' 1 ע 8 י,' 6 א 7778 נ׳ס' 0 , 11 ת 3 וח)נ 91 א .ט ; 1891 
; 1930 ,(.״.צ ; 1080 ) ססומסע , 8061 . 0 ; 1896/7 ,(( XXX^^-XXX11 

חן 11011 ( 0011 1 ;.״״׳,״:״״ 6 ,/ .סס,בא . 07 . 5 
. 1953 ,(חר 0 ט 1 <זזו 3 וז,זו, 477 ) 51371 . 1 וסי) . 6 1 ; 1 > 011 !;>- 1 ' 1 ( 1 ס 111 ד״ 1 ס 1 . 

ש. מ. 

_קר ז קל, ע״ע חתוליים, עמ׳ 249 . 

י קך ד קלה, מן־קוס אורליוסאנטונינוס( 3 ס_ינוס)- 5 ״פזב 4 ג 

037303113 ( 33551411115 ) 7371701111105 73.117011115 — ( 188 — 

217 ! שלט מ 211 ) קיסר רומי. ק׳ היה בנם של ספטימיוס סורוס 
(ע״ע) ויוליד. (ע״ע 111 ) ד 1 מנה. השם ק׳ הוא כינוי שדבק בו ע״ש 
מעיל קלטי שלבש ושהפך בגינו לאפנתי. בילדותו כבר מינהו אביו 
לקיסר ( 196 ), ואח״ב לאוגוסטום ( 198 ), אך בלחץ יוליח ניתן תואר 


אוגוטטוס גם לאחיו הצעיר והשנוא 
עליו, גטה ( 209 ). כמות ספטימיוס 
סורום ירשוהו שני האחים, אך תוך 
שנה רצח ק׳ את גטה בזרועות אמם 
וטבח את מצדדיו. הוא השתית את 
שלטונו על הצבא וקנה את נאמנות 
החיילים בהגדלת משכורתם ובמע¬ 
נקים תכופים. למטרה זו הכפיל את 
שיעור המסים על הירושה ועל 
שחרור עבדים, הנהיג הטלי חירום 
ופיחת את המטבע. קי העריץ את 
אלכסנדר הגדול וחיקה את הילוכו 
והנהיג בצבא הרומי יחידת פלנכס 
(ע״ע מלחמה. עם׳ 603 ) דוגמת 
הפלנבס המקולני. ב 213/4 ייצב את הגבול בגרמניה בנצחו את 
האלמנים (ע״ע), ואת הגבול בבלקנים — בנצחו את הקרפים. 
אח״ב פנה למזרח במטרה לחדש את ימי אלכסנדר הגדול ע״י 
כיבוש פרתיה והקמת ממלכה עולמית, אידנית־רומית. בהיותו 
באלכסנדריה לגלגו עליו התושבים וק׳ הגיב ברצח המונים. ב 216 
יצא למסע נגד פרתיה, הגיע עד ארבל (ביום אירביד), שב לחרוך 
באדסה, ובראשית 217 נרצח בקאראי ( 130 ( 0377 ! הרן) ביזמת 
מקרינים, מפקד פשפרהפרטוריאנים, ומקרינוס נהיה לקיסר. המאורע 
החשוב ביותר בימי קי היד, פרסום תקנה ( 730101111113712 001151110110 ) 
המעניקה אזרחות רומית לכל בני־התורין ברחבי הקיסרות פרט 
ל 111011 ( 801 (אנשים או קהיליות שנכנעו לרומא ושגורלם עדייו לא 
הוכרע). ק' השלים את בניית המרחצאות המפוארות שבהקמתן החל 
אביו, והן קרויות על שסו. 

ימי ק' מהווים שלב נוסף בהתפייסות שבין הקיסרות הרומית 
ליהודים, בדומה לפעולת אביו, סורוס. מעידים על כך גם 
המקורות המשפטיים וגם אב הכנסיה הירונימוס — הקורא על תקופה 
זו את דברי דניאל (יא. לד): "ובהכשלם יעזרו עזר מעט". אהדת 
היהודים לשני הקיסרים באה לכלל ביטוי גם בכתובת ביהכ״נ 
שבח׳רבת קציון ( 3 ־^״ פצפון־מערב לצפת. יש אומרים 

שהמסורות על ידידות אנטונינום ורבי (ע״ע רבי יהודה הנשיא) 

מתכוונות לאנטונינוס ק׳. ב 3 ! 2115 ! 41 . 11370713 ( ( 6 , 1 037303111 ¥113 ) 

מסופר, שחיה לק׳, בהיותו בן שבע, חבר למשחקים, שהוכה בגלל 
אמונתו היהודית. ק׳ רגז על הדבר, וזמן ארוך לא יכול לשאת אח 
פני אביו ואת פני אבי־הנער, שראה בהם את יוזמי המלקות. ידיעה 
אחרת באותו חיבור ( 7 , 16 509071 ¥173 ) מספרת שסורום הסכים 
שבנו יערוך טדיומפוס, והסנאט החליט על ״טריומפום יהודי״ — 
שמשמעותו שנויה במחלוקת. 

מ. אבי-יונח, בימי רוסא וביזאיסיון (מפתח בערכו), תשכ״ב״! 

1115107156/16 ■ 067 , 8005011 ! 1910 ,!, 17 ( 17 ( 101 ( 41 . , 55 ( 31 ־ 0 ז . 5 

. 1931 , £ 17%745106 115107106 ? 50765 ^ 8071 ( 167 2/1 167 675 ^ 1 

מ. ע.•-מג. ש. 

קרלןס ( 0373485 ), בירת ונסואלח והגדולה בעריה! 1,035,500 
תוש׳ ( 1975 ). ק׳־רבתי, ששטחה 360 קמ״ר ובה 2.5 מיל׳ 

תוש/ כוללת חלק סהאיזור הפדרלי ק׳( 1,930 קמ״ר, 2.1 מיל׳ תוש׳) 
שלחוף הים הקריבי, בצפון המדינה, ויישובים בצפון־מערב מדינת 
סירנדה. 

ק׳ שוכנת בעמק סקסוני. בדרום רבם קורדיירה דל ליטוראל, 
בגובה 920 מ׳, בין פסגות־הדים המתנשאות לגובה 3,000 מ׳. בשל 
גבהה מצטיינת ק׳ באקלים נוח כל השנה, לפרות מיקומה באיזור 
טרופי. מערכת כבישים משוכללת מחברת את ק' לשני הנמלים, לד, 
גואירה ופוארטו־קבייו, ולנמל־התעופה הבי״ל סיקטיאה שלחוך הים 
הקריבי (תם׳, ר׳ כרך מילואים, עמי 242 ). כבל־הרים מחבר את חוף' 
הים עם פסגת אווילה — שעליה בנוי מלון מפואר — ויורד ממנה 



הריזידז 


319 


קיק: - יי.רק= 


320 



קרקס. .הכנסיו! ע״ש טרסה הקרושה ( 5 מטה משמאי , ) והמרכז 
ע׳יש טימוז בו 5 יוור 

להוד העמק שבו שוכנת קי. נמל־התעופה לה־קארלוםה במזרח העיר 
משמש לצרכים פנימיים. 

ק׳ היא המרכז המדיני, הכלכלי והתרבותי של המדינה. התעשיה 
המפותחת מייצרת סובר. משקאות. מוצרי סבק. סכפמיל. הלבשה. 
אבני־חז ומוצרי כסף. כימיקלים, פלאסטיקה ומכוניות. בק׳ 5 אוני- 
ברסיטות: בגדולה שבהן — האוניברסיטה המרכזית (נוס׳ 1725 ) — 
לומדים כ 40,000 סטודנטים ( 1975/6 ). כן יש בק' בת״ס גבוהים 
למוסיקה. אמנות ואופרה, ומוזיאונים לאמנות, היסטוריה ומדעים. 

ק׳ היוזה לאחת הערים המודרניות והעשירות בעולם לאחר גילוי 
הנפט בוונסואלה. מן העיר העתיקה, שהיתר. בנויה בסגנון קולוניאלי, 
נותר אך מעט. אחרי שנהרסה ברעידות־אדמה קטלניות ב 1755 
וב 1812 — הקתדרלה. שתי כנסיות ששוקמו ומספר בתי־מגורים. 
החל ב 1870 נסללו בעיר שדרות רחבות והוקמו גשרים, ובראשית 
המאה ה 20 נבנו פרווריעקרה. כולם בסגנון תכנון הערים הצרפתי. 
אוכלוסיית העיר שהגיעה ב 1891 ל 72,000 נפש וב 1930 ל 195,400 . 
הוכפלה פי 24 תוך 20 שנה: ב 1950 היו בק׳ 495,000 תוש׳(בק׳-רבתי, 
693,900 ). השטח הבנוי התרחב מאד, ונבנו מחדש חלקים גדולים 
בהתאם לתכנון חדשני. מהם יצוין המרכז העירוני הישן ובו כיכר 
סימון בוליוור, הבנויה 4 מפלסים (תם/ שם, עמי 244 ) וסביבה 
משרדי ממשלה. הפנתאון הלאומי, הספריה הלאומית ועוד. במזרח 
העיר נבנו המרכז המסחרי אל רקראו וקריית האוניברסיטה. הגידול 
המואץ של העיר, שניזון מהגירה כפריים לק׳, יצר משכנות-עוני 
מחרידים בשולי העיר, על מדרונות ההרים (תמי. שם, עם׳ 243 ) ; 
הניגוד בינם לבין פרוורי־היקרד, הוא משווע. בעיות חמורות אחרות 
הן צפיפות התחבורה וזיהום אוויר ומים עקב תיעוש מואץ ודרגת 
מינוע גבוהה. , [ןי גר , 

ה י ס ס ו ר י ה. ק׳ נוסדה ב 1567 בידי דיאגו דה לוסדה ( 3 121523 ). 
ב 1595 בזזוה והרסוה פושטים אנגלים, מאחר שנחשבה לעיר הראשית 
של ונסואלה הספרדית. בשנים 1731 — 1810 היתד. בירת המושל 
הספרדי, ה 0121 ח 0 ! 1 -מ 2 ] 1 ק 02 . ב 1725 נוסדה בק׳ אוניברסיטה, שהיא 
כיום הראשית בוונסואלה. ק׳ מילאה תפקיד מרכזי בשחרור דרום- 
אמריקה מעול הספרדים. בה נולד (ב 1750 לערך) פרנסיסקו דה 
מירנדה ( 81131133 (! מת 1816 ), איש־הצבא שיזם את ההתנגדות 
לספרד. בק־ נולד גם אנדדס כיו ( 80110 ! 1780 — 1865 ), איש־הרוח 
שהיה מחלוצי המאבק נגד הספרדים. בעיקר נתפרסמה ק׳ כעיר 
מולדתו של סימון בוליור (ע״ע) "המשחרר' של דרום־אמריקה. 
ס 1810 ואילו התרכז בק׳ המרד נגד ספרד. העיר סבלה קשות בעת 
מלחמת־השחרור ועד שנתפסה סופית בידי בוליוור ב 1821 . זמן־סה 


השתייכה לרפובליקת קולומביה־רבתי ( 13 נ 1 ךמס 1 ס 0 ת 013 ! וע-ע 
קולומביה, היסטוריה), ומאז פירוקה של זו ( 1830 ) משמשת ק׳ 
בירת ונסואלה. 

יהודים הגיעו לק׳ בשנות ה 80 של המאה ה 19 , מקורסאו 
ומקורו, ורובם התבוללו. הקהילה הנוכחית מייחסת את מוצאה 
ליהודים ספרדים יוצא' מרוקו, שהגיעו לקי במפנה המאות ד, 19 /ה 20 . 
אחריהם הגיעו יהודים ממזרה אירופה, ובימי מלה״ע 11 — מגרמניה. 
ב 1957 התיישבו בק׳ יהודים ממצרים. את הארגון הקהילתי הראשון, 
¥000211012 80 201112 ־ 151 ח 50012010 \., יסדו יהודים ספרדים ב 1926 , 


וב 1970 השתייכו אליו כ 600 משפחות. ב 1929 יסדו האשכנזים אח 
0313025 80 151201112 ם 110 !ע, וב 1970 היו מאורגנים בו כ 1,200 
משפחות. שני הארגונים מקיימים נם מרכזים קהילתיים. בק׳ נמצא 
מרכז הפדרציה הציונית בוונסואלה (ע״עונזואלה,עט׳ 409 ).בביה״ם 
היסודי והתיכון שליד 151301112 ח 10 ״ט למדו ב 1970 כ 1,400 
תלמידים. בק׳ י״ל דו־ירחון בשפה הספרדית ובשפה היידית. ב 0 ־ 19 
היו בק׳ כ 9.000 יהודים. ם. מג. - מט. נ. 


קרקס (מלאט׳ 0110115 , עיגול), זירה עיגולית להצגות בידוריות, 
בהשתתפות לוליינים, להטוטנים, היות מאולפות, ליצנים 
ועוד. כן נקראת ק׳ הלהקה המאורגנת העורכת הצגות מסוג זה. 

ה ק׳ הרומי היה זירה למירוץ־מרכבות, תחת כיפת השמים. 
צורתו היתה אליפטית, ומחיצה לארכו ( 2 ח)ק 5 ) חילקה אותו לשני 
מסלולים. בשני קצות המחיצה היו שני עמודים ( 110130 !) , שציינו 
את נקודות־המפנה במידוץ. הגדול בקרקס׳ רומא הרבים היה 
ה״קירקוס מאכסימוס״ ( 115 ח 1 ״נ 3 ^ 0110115 ), שיסודותיו, ככל הנראה, 
מראשית ימי העיר. הוא נבנה מחדש בימי ייליוס קיסר, באורך של 
כ 600 מ׳ וברוחב של כ 150 מ׳! לממדיו המירביים הגיע במאה ה 4 . 
ק" היו נם בערים רבות באיטליה ובפרובינקיות. הק׳ סיפק בידור 
אלים ועשיר־מתח. ובמרוצת־הזמן התמכרו לו הסוני העם הרומי, 
שלדברי הסאטיריקן יובנליס (ע״ע) היו דרושים לו שני דברים 
בלבד: לחם וסשחקי־ק' ( 505 ת 100 ! 0 01 מו 10 ! 3 ק). — הק' ביוון 
ובביזאנטיון היד. ההיפודרומוס (ע״ע). 

באמפיתיאטרון (ע״ע) של התקופה העתיקה, בניין גדול 
ובו זירה עגולה, נעוצים אולי ןרשי הק׳ המודרני, שמלבד שסו 
אינו קשור קשר היסטורי לק' הרומי העתיק. 

הק' המודרני קם באנגליה, כהצגה מאורגנת ומסודרת. 

המוגשת לקהל תמורת 
תשלום מראש, כמקו¬ 
בל בתאטרון. ב 1768 
הציג הפורה לרכיבה. 

פילים אסטלי (-] 5 \! 

? 10 ), בלונדון, תרגי¬ 
לי רכיבה אקרובא־ 

טית בזירה עגולה! 

הצגותיו משכו קהל 
רב. לגיוון ההצגה 
נוספו במרוצת הזמן 
לוליינים, להטוטנים 
וחיות מאולפות, כגון 
כלבים רוקדים. ב 1772 
יצא אסטלי עם קרקסו 
לפריס, בריסל, וינה 
וערים אחרות. הרא¬ 
שון שהשתמש בשם 
ק׳ היה צ׳ארלז היוז 
( 131181105 ), שותפו- 



פיקאסו: בהרקס, 1000 (הסח לאח הםם 5 דתי, 
נטזרחערסגיה!) 





321 


קרקס — קרקסאני, יעקכ כן יצחק, אד 


322 


לשעבד של אסטלי; ב 1782 הוא יסד אח ״הק׳ הממלכתי״(. 0 !*?ס!!). 
אף הוא יצא לסיור עס להקתו, וב 1793 הגיע עד רוסיה. את הק׳ 
הקבוע הראשון בצרפת יסדה, זמן קצר לפני המהפכה. משפחת 
פראנקוני הוונציאנית. ב 1792 הקים האנגלי ג׳ון ביל ריקטס( 5 ] 0£ פ 1 ט 141 ) 
בפילאדלפיה את הק' הראשון באה״ב. את הק' הראשון ברוסיה הקים. 
בראשית המאה ה 19 , הצרפתי דאק טורנייר (:"!גותז״סד). 

למן אמצע המאה ה 19 הופיעו בקי גם מאלפי־תיות. נוסף על 
החיות המאולפות שהופיעו בזירה. הציגו ק" רבים, בכלובים בשטח 
הק/ חיות לא-מאולפות, — מעיו גן־חיות בזעיר-אנפין. החל במחצית 
השניה של המאה ה 19 התארגנו מספר ק" גדולים בעלי בסים קבוע 
בארץ מסוימת, ויצאו לסיורים בערי־השדה ובארצות אחרות. מן 
המפורסמים היו: הק" של מדראנו (צרפת) וסידולי (רומניה), 
שהצטיינו במיוחד בתרגילי רכיבה אקרובאטית: קלודסקי (צ׳כוסלו־ 
בקיה), שהפליא בהצגת להקה גדולה של פילים מאולפים; קרונה 
והאגננק (גרמניה), בונם ובילי(ץ:> 1 ומ 1-13 ו 1 נ 11 ״ג 8 ) והאחים רינגלינג 
(אה״ב). 

לצורך סיורי הק׳ פותח סוג מיוחד של אוהל ענק, שאפשר 
לנטותו ולפרקו במהירות יחסית. הצופים יושבים סביב זירה עגולה, 
על מושבים הערוכים במדרגות, כמו באמפיתאטרון העתיק. הזירה 
(קטרה 13 — 15 סי) מכוסה שכבת-חול עבה, ומצוידת באבזרים 
ובמתקנים הנחוצים לתרגילי האקרובאטיקה, הליכה על חבל וכדומה, 
וכן במתקני־בטיחות למניעת תאונות. את כל ההצגות מלווה מוסיקה! 
בד״ב מנגנת תזמורת כלי־נשיפה, המדגישה את רגעי המתח 
וההתרגשות. לק׳ כוח־פשיבה רב עד היום. 

מראות הק׳ והטיפוסים המופיעים בו שימשו מקור השראה 
לאמנים בתקופה העתיקה ובזמן החדש (רואו, פיקסו, בקמן, מירו 
ועוד), וחיי־הנדודים של הק׳. על הרומנטיקה והסבל הטמונים בהם, 
סיפקו נושאים ליצירות ספרותיות ולסרסים. — בישראל לא 
התפתחה להקת־ק׳. 

וע״ע ניקיון < גלדיטורים. 

, 51011 . - ו . 11 ; 1932 , 1 % 11 / 1% ) £1 10 6 ( £ 0/1 0111 '(} .€ 7/16 ,•\ג 1 טן . 0 .£ 

•ת£ :ת 1 ) 110 ) 0 ) $$ 04 ! 6 00 * 1 .€ ,נווזס? , 0 ; 1958 , 5 /) 4 4111611 004 , 7 > 

. 1970 ,. 0 , 651 ;ץ 1 ז 0 - 1 \ —דז 83 .^ 1 ; 1959 ,( 11 , 3111102 ש 1 ז 3 3 ו^ 0 ק 0 ! 010 

מ. ו, 


קרקסאני,_יעקב בןלצחק, אל־ (אבו יוסף יעקוב; 

במחצית הראשונה של המאה ה 10 ), פוסק, פרשן והוגה־ 

דעות קראי. אפשר שמוצאו מקרקיסיא כרכמיש המקראית) 
שבעמק הפרח העליון, ואפשר — סקרקסאן שליד בגדאד. מעט 
מאד ידוע על חייו. מקורות קראיים, בעיקר עבריים, מחליפים אותו, 
לעתים קרובות. ביוסף אלבציר (ע״ע), ובעקבותיהם הלכו ראשוני 
החוקרים במאה ת 19 . את שני חיבוריו הגדולים (ר להלן) סיים 
בשנים 937/8 . ע״ם האונוססטיקון שלו מסתבר שפעל בעראק, והוא 
היה אפוא בן זמנו ומקומו של רס״ג. ק׳ בולט בין קראי המאה ה 10 
בהקף יצירתו, אולם מחיבוריו — שנכתבו כולם ערבית — נשתמר 
רק אחד (כמעט) בשלמות, וחלקים שרדו מאחר: שני אלה היו, 
כנראה, גולת־חכותרת של יצירתו. 

הראשון הוא כתאב אלאנואר ואלמראקב ("ם׳ המאורות ומגדלי 
הצופים״, !-¥! 1939 — 1943 ). ספר מצוות שנחלק ל 13 .מאמרים": 
1 ) תולדות הכיתות בישראל, תולדות הנצרות והתפתחות הקראות 
מראשיתה; 2 ) חיוב החקירה השכלית, במיוחד במקרא, ונגד מסורת 
תורה שבע״פ! 3 ) סתירת שיטותיהם של דתות (נצרות, אסלאם), 
כיתות (שומרונים) וזרמים שונים (גם בין הקראים); 4 ) יסודות 
ההגיון והניצוח, ומידות למדרש התורה; 5 ) מילה ושבת: 6 ) המצוות 
הכלולות ב״עשרת הדברות״ (להוציא שבת): 7 ) ראשי־חדשים 
ואביב! 8 ) חג השבועות ובין הערביים (סוגיית הלוח 1 ע״ע])ו 
9 ) מועדים אחרים: 10 ) טומאה וטהרה! 11 ) עריות! 12 ) מאכלות 
אסורים, כלאיים וציצית! 13 ) ירושות. במאה ה 13 נעשה במצרים 
קיצור (בערב׳) מספר זה (נשתמר בכ״י). 

החיבור השני הוא כתאב אלריאץ ואלתדאיק ("ס׳ הכרים וה¬ 
גנים") — פירוש לחלק התורה שאין בו מצוות. ק׳ כתבו בשתי 
נוסחות — ארוכה ומקוצרת — ומשתיהן שרדו קטעים בכ״י. אפשר 
שפירוש בראשית הנזכר אצלנו הוא חלק מחיבור זה. מחיבוריו של 
ק' שלא נשתמרו: פירושים לאיוב ולקהלת, מאמרים על פירוש 
המקרא ותרגומו, .,ם׳ הייחוד"(מעין סיכום עיקרי־האמונה ז) והפרכת 
נבואת מוחמד. 

ק׳ בולט בהשכלתו המקיפה. חוא מביא מכל ענפי הספרות 
הרבנית: תז״ל, גאונים, ספרות הסוד ופיוטים. ובן מהברית החדשה. 
מהקוראן ומהספרות הכיתתית. לעתים קרובות הוא מביא גם מדברי 
מתנגדיו, ביניהם דוד אל־מקמץ (ע״ע) ורס״ג, וכן הוא מזכיר 
מוסלמים ונוצרים שקרא מדבריהם וששוחח עמם. לספריו ערך רב 
לתולדות הכיתות בישראל. להכרח הקראות הקדומה, להכרת מבטאי 
השפה העברית בסאה ה 10 , ועוד. 

העקרון הבסיסי אצל ק׳ הוא קדימותו המוחלטת של השכל. 
החקירה השכלתנית היא המפתח להבנה נכונה של ההתגלות, של 
כתבי־הקודש ושל המצוות. אין גבול ליכולת השכל, והאדם מצווה 
למצות יכולת זו. בדבריו ניכרת השפעה ברורה של המעתזלה (ע״ע), 
אך גם של הוגים אחרים בני־זמנו. נטייתו לשבלתנוח ניכרת גם 
בתחום ההלכה, ופולמוסו העקרוני עם הרבניים הוא בעניין חלות 
ההקש השכלי במצוות השמעיות (ע״ע סצוה, עס׳ 116 ). פולמוסו 
עמם ענייני ותקיף. או לא תוקפני. ק׳ אינו נמנע מלחלוק גם על 
חכמים קראיים, והוא מקבל לעתים את דעת הרבניים. בכמה עניינים 
המיוחדים לקראים. כשיטת ה״ריכוב" בנישואיו אסורים, ובדיני 
טומאה (ע״ע קראים. עמ ׳ 45 ), נוטה ק' לחוסרא. 

נ. קלאר, עניני מסורה ומבטא אצל ק' (בתוך: פחקרים חניונים, 
320 — 328 ), תשי״ד; מ. צוקד, על תרגום רס״ג לתורה, תשי״ם; 

1/16 / 0 466014111 !'.^)- 41 י י\ 10 דושא ״ 1 ; 1918 , 11165 * $11 .() ,[ז 101 ב 1 :אז 111 , 1 ־ 1 
14116 ) £0 ,. 111 ; 1930 ,( 11 '־\ ,\. 0 ס 11 ) 15 / 11241110 ־ 111 0 1 ) 1 ) 0 566/5 16401511 

15 ) 1110 ) £0160/1 ־ 104 ) 15 ) 66/10 ) 007 ,. 111 ; 1952 י (.׳\ . 5 ,* 416 ח 1 ) (• 11/1010% ) 4 
1/16 מין 51114161 ,. 111 ; 60 — 1959 ,(£ , 311 * 1 ) ) 01-411100 ;! £110 ס/ 

:ח!) . 01 (%) 14111 7/16 :(%׳ 1 ) 1411 £0101/6 ( 1 ) £0 16 /% ] 0 () 111510 

, 9 > ) 514 £114465 ,ג 1 >!ג 7 . 0 ; 1971 ,( 7 מ 10 .£ . 1 ) 1 > ■ 1301101 חו .... £4 נ 1 >נ 0 § 
. 1948 , 1941 ,( 07111 , 071 ,(££) 

חג. כ, 


המלה קר ק ם אלת (קרקטיות, בית קרקסאות ועוד! הבל 
בלשון רבים) אצל חד׳ ל מוצאה לא מ מסזס אלא מ 5 םזםם 31 ם, 
הוא המקום שממנו יצאו קרונות־המירוץ דרך שערים מיוחדים 
(ביוו׳ איפודרומין! בית־המדדש לילינק, ה׳, 37 ). הק" מצטרפים 
לתרטיאות ( 1 מ 11 ז 21 םתז) ולבסיליקאית (פ 3 פ 21111 ג 1 ). "בית קרקסאות" 
מציין בניין שבתוכו היו הק". מקום הקרונות, בקרבת הכניסה 
הראשית, משני צדריה, היה מוגבל למנגנים. באמצע הארנה עברה 
דופן לא גבוהה, ובשתי קצותיה עמודים קוניים לציון נקודת ההתחלה. 
הק׳ והתאטרון ציינו את חיי התרבות היווניים־רומיים, לעומת ביהמ״ד 
וביהכ״ג היהודיים, בדברי ר־ נחוניא בן הקנה בתפילתו בשעת 
יציאתו סביהס״ד: .,שנתת תלקי מיושבי בתמ״ד ובתכ״נ ולא נתת 
חלקי בבתי תרטיאוח וק", שאני עמל והן עמלין" ובר (ירר ברב , 
ד׳, ב , ). בק" הקלאסיים התקיימו מרוצי קרוניות ותחרויות רוכבי 
פופים (והשר ב״ב ע״ג, ע״א־ב׳). התאגרפות, מלחמת גלאדיאטורים 
וציד, ובמסגרת המשחקים נערכו פולחנות לע״ז (השר ע״ז י״ח, 
ע״ב ועוד). בק׳ נערכו גם אסיפות ציבוריות, ורב יוחנן אמר.• 
"הולבין לטרטיאות ולק" ולבסיליקאות לפקח ["נאספו לבית הועד"! 
רש״ין על עסקי רבים בשבת" (שבת ק״נ, ע״א). 

בק" בא״י שמו את היהודים ללעג ולקלס, בכך שהציגו את דרך 
חייהם ועניותם. קטע של הצגה כזו מוסר ר׳ אבהו בצורה ספורסת 
(איכ״ר ג׳. י״ב: שם, סתיחתא, י״ 1 ). 





323 


ר,רקסון - קרקע 


324 


קך^|םון(:>״״ 0 ,! 035 ז 03 ). בירת מחוז אוד (ע״ע) שבחבל לנגדוק 
(ע״ע), דרום־פערב צרפת. ק׳ יושבת על הנהר אוד, כ 64 
ק״ם מחופי הימה״ת, ובה 40,500 תוש׳ ( 1971 ). העיר־העתיקד 
(:״! 0 ) שוכנת בראש גבעה מבודדת ( 237 מ׳ מעפה״י), החולשת 
על מעבר טולוז (ע״ע) — האוכף המפריד ביז המאסיוו המרכזי 
להרי הפירנאים. ״תעלת הדרום״ ( 4131 ל 06 31 ״ 03 ), שנתפרה 
במקביל למעבר טולוז, מחברת את חופי הירה״ת עם חופי האוקיאנוס 
האטלנטי. 

בעיר־העתיקה נשתמרו מבצרים פיה״ב — מהפרשימים באירופה 
— והיא מוקפת חומה כפולה (ר׳ להלן, היסטוריה). בתוך החופות 
נשתמרו בניינים רבים מהמאות 11 — 12 . מה□ ארמון ק(מטאל 
והקתדרלה הרומית־גותית סן נזר (סז 31 צ 3 א . 51 ). בתחום העיר־ 
העתיקה מתגוררים כ 1,000 תוש׳. מרכז העסקים והמסחר של ק׳ 
שוכן בעיר התחתית (: 83551 ־ 37111 ), שראשית בנייתה ב 1240 . יש 
בה מבנים עתיקים (מהמאות ד 13 —ה 16 ) בצד בניינים מודרניים 
וכבישים רחבים. ק׳ היא מרכז מסחר ושירותים לסביבתה החקלאית 
ומרכז חשוב לשיווק יינות. יש בה מפעלי־תעשיה לייצור מוצרי 
גומי, טכסטיל, עורות וציוד חקלאי. 

היסטוריה. במאה ה 5 לפסה״נ היתד, ק• ידועה כיישוב 
איברי. אח״כ ישבו בה גלים. בימי הרומאים נודעה כקרקסו 
( 061:3550 ). ב 300 נעשתה מושב הגמון. ב 485 בנו הויזיגוחים (ע״ע) 

סביבה חומה (הפני¬ 
מית) הקיימת עד 
היום. ב 725 כבשוה 
הערבים. וב 759 — 

הפרנקים. זמן־מה 
( 819 — 1082 ) היתה 
ק' מרכז לרוזנות 
עצמאית, ואח״כ — 

בידי שליטי ברצלונה 
וקזיה ( 5 ז 14 *ס 0 ). 

ב 1209 קמה בצד 
העיר העליונה, העתי¬ 
קה. העיר התחתית. 

ובה יושבו אורחים 
מתמרדים. ב 1247 הש¬ 
תלט על ק׳ לואי x ז 
(ע״ע) "הקדוש׳/ מלו 
צרפת. בתקוסה זו 
נבנתה חומת העיר 
החיצונית המרשימה, שגם היא נשתמרה עד היום. כן הוקפו, או 
שופצו, כנסיות מפוארות. ב 1355 העלו האנגלים את ק׳ באש, או 
העיר שוקמה בהיותה מבצר־טפר כלפי דרום. עם סיפוח רוטיון(ע״ע) 
לצרפת ב 1659 נתמעטה החשיבות האסטרטגית והמסחרית של ק׳ 
והעיר הוזנחה. !פיה של ק׳ כעיר ששרדה מיה״ב נתגלה רק אחרי 
1840 ע״י מרימה (ע״ע). הודות לו ולפעילות של ויולה־לה־דיק 
(ע״ע) שוקמה העיר: התהליך הסתיים רק באמצע המאה ה 20 . 

. 1951 ,. 0 , 40101 < .? ! 1938 — 1931 , 1-111 * 0 ) 0 76 ,* 011 ? .( 

ב 839 זכתה משפחה יהודית, שברשותה היו קרקעות 
בפרוורי ק׳. להגנת הקיסר לואי החסיד ( 814 - 840 ). פאוחר-יותר 
נוסדה קהילה ונרכשה קרקע לבית־עלמין. ליהודי ק׳ היו אחוזות, 
והם נהנו מזכויות סניורליות. ב 1142 הועברו אדמות יהודים בק׳ 
מידי חוכרים נוצרים לאבירי ההיכל, ובכך היו אלה לאריסי היהודים. 
ב 195 נ חויבו היישובים היהודים הסמוכים לק' להשתתף בתשלום 
מסי קהילת ק׳. יהודים נטלו חלק בשלטון המקומי בק' עד 1203 . 


כשסופחה לנגדוק לצרפת נשתנה מצב היהודים. ב 1272 אטר סיגוד 
של בישופים על נוצרים להעסיק רופאים יהודים. ב 1291 פקד המלך 
על גירושם של המגורשים היהודים שהגיעו לק׳ מאנגליה. ב 1293 
הגביל פילים היפה את פעילותה של האינקוויזיציה למומרים ש״חזרו 
לסורם״. ב 1306 גורשו יהודי ק׳ עם יתר מגורשי צרפת. קהילה 
קצרת־חיים נוסדה שוב ב 1315 , וב 1359 נוסדה קהילה קבועה. ב 1394 
גורשו יהודי ק׳ סופית. ואז מצאו רבים מפלט בפרובאנס ובקונטה 

^' 0 ( ( 315510 ״€¥ 31 ) 0016 ). 

מחכמי ק׳ הנודעים היו: אליהו בן יצהק לטס (ע״ע), הפייטן 
יוסף בן שלמה, והרופא והמתרגם לאוו יוסף. 

ב 1941 היו בק׳ כ 150 יהודים, וב 1968 — 75 . 

ש 1 > מזנסחזס!^) . 5 ,. 7 > 1011111111 ' 1 1/1 * 11 611 7 ^ 100) 005, !>1((0?01 1x1 *? 

1 * 1 ,? $31£ . 0 ; 1879 ,(^\ 1 ,. 0 10 > 0€05 ק> 501 מ 1 > ) 1 5 ?!> . 500 13 

, 055 ז 0 . 11 ; 1881 ,, 1 >> 0 0101 ) ?) 4 )? 1 ז 1 ) 0 ס 01 ^ 111 ^ 1,00 4 ) 1 > 3 /ן/ו ן 

11 > 11 ) 1014 ! 11 ) 17 , 1300 *? ; 1969 8 , 897 ! , 617 — 613 , 10110 >>)[ 001110 

? £11 .< 7 ) 0107 [ ? 7 > 41 )ן> 1 ח) 011 <[ ?) 1111 10 :. 3 *]^^ 014 X >׳))>)[ ?■) 01 ) 7111 ' 1 

.* 03 * 111 ^ . 11 ; 1926 ,( 378 — 363 י 11 ^ע 1 ,!£*) 101 ) 11 ). 1 ) €11 10 < 01 ? 0 

, 0£100 ז 53 * 0 . 0 ) 1013 ) 1011011 ) 10 ) 41 )[ 1 ) 1 )' 1 > 0101 ) 111 >.?) 4 ) 1 > 5 ס<} 0 )< 4 4 , 

. 1970 ,( 171 — 165 
י. קר.-י, כר.-ב. בל. 

קרקע, כיסוי קרום נדה״א. שנוצר עקב בליית הסלע והתפתח 
בהשפעת האקלים והביוספירה. 

מדרפולוגיה, עם׳ 324 : פיסיקה. עם׳ 325 ; ראולוגיה, עם' 329 , 

כיסיה, עם׳ 330 , מיקרוביולוגיה. עם׳ 333 , מיון ק״, עמ׳ 336 ! 

סחף ושימור הק/ עם׳ 339 , ניקוז, עס׳ 340 . 

הק׳ היא מכלול דינמי המתפתח עם־הזמן. מדע הק׳, פ ד ו ל ו ג י ד, 
(ץ 10101 >סץ■ מיוד * £ 80 *, קרקע), מושתת על הכרת אפיה הדינמי 
של הק׳. את יסודות הפדולוגיה קבעה אסכולת חוקרים רוסים בראשות 
דוקוצ׳אייוו ( 8 ס 94 ׳<א<> 4 . 8 . 0 ) בסוף המאה ה 19 . פחקרם 
התרכז בבחינת תכונות הק׳ ובמידת השתנוחן עם הירידה לעומק 
עד לחומר־האב. חתך אנכי בקרקע. מפני־השטח ועד לסלע-האב, 
מכונה פרופיל. השכבות הבונות את הפרופיל מכונות אפקים 
(,■ח"?,""!). וכלל האפקים שמעל לחומר-המוצא מכונה מולום. 

המלרפילוגיד, של חק׳ היא ענף במדעי-הק׳ הפוסק 
בתיאור התפתחות הפרופיל ומשמש בסים למחקר תהליכי התפתחות 
הק׳. ניתוח מורפולוגי של תק׳ דורש מהקר שיטתי של התכונות 
הפיסיות והכימיות של האסקים (ר' להלן). בפרופיל הק' מבחינים 
בין 3 קבוצות אפקים עיקריות, 8,0 .לז, הנחלקות לקבוצות־משנה, 
כגון ,ל. "ל/ ,,ף. וכר. הרכב האפקים ועב;ם משתנים בטיפוסי הק׳ 
השונים, ולעתים נעדרים אפקים מסוימים מחמת התפתחות לקויה 
או סחיפה. 

אופק \ — שכבה שבה מתרחשת פעילות ביולוגית מירכיה, 
הגורמות להצטברות החומר האורגני. זוהי שכבה מידלדלת, מכיוון 
שהיא נמצאת בתחום השטיפה דמירבית ( 106 ) 13 * 010 ), וסמנה 
מוסעים התמרים לשכבות שמתחתיה. קבוצת אופק ל; נחלקח לאפקי־ 
משנה עיקריים: אופק סל/ — השכבה העליונה. העשירה בחומר 
אורגני מפלווה נרקבת. משרשים ומהפרשות של חרקים, שלשולים 
ובע״ח מתחפרים: אופק קל. — שכבת העיבוד החקלאי. העשירה 
בתמרים אורגניים ואחרים שאינם שייכים לק• עצמה (זבלים, חומר 
צמחי. דשנים); אופק ,_,ל/ — אופק של הצטברות חפרים צמחיים 
מפורקים, המעורבים בק• מינרלית. באופק זה קיים תהליך הפירוק 
הפעיל־ביותר, בשל קרבתו לפני־השטח ועקב תהליר השטיפה 
המירבי. 

אופק ! 1 — אופק הצטברות (״ 13110 * 1116 ) של החומר הנשטף 
מאופק ל" ולבן הוא עשיר בחרסית ובתכולת תחמוצות הברזל 
והחמדן. באופק זה שוררים תנאי שונים מבאופק ל, ובאן 
מתחיל תהליך התקרשוחב של החסרים המומסים באפקים הגבוהים- 
יותר ומשתנה מצב ארגונו של החומר הקולואידי (ד׳ להלן, הכימיה 
של הק׳, וע״ע קולואידים). 



יןר<זםו;. חע־ר .חעחיהח יהארסח 
ריסוהף חיכוה כשליח םההאה ה צן 


325 


קיקע 


326 


אופק 0 — שכבה עשירה בחלקי־סלע או חמרי-סחף המהווים 
את חומר־האב. 

בתהליכי היווצרות הק׳ ביתן להבהי 1 בשני תהליכים 
עיקריים: תהליכי הבליה הכימית והמכנית (ע״ע סחיפה) והתפתחות 
פרופיל הק׳! שני התהליכים מתרתשים בד״כ בעת ובעונה אחת. 

גורמי היווצרות הק׳. פרופיל הק׳ ותכונותיו נקבעים ע״י 
פעילות כוחות הסביבה על חופר־האב. מבחינים בץ 5 גורסים 
עיקריים להיווצרות ק , : 1 ) ח וסר-האב הוא הסלע או המרי- 
הסחף שמהם ובתוכם מתפתחת הק׳, והם הקובעים את המינרלים 
של הק , . הקשר בין חומר־האב לבין הק׳ הדוק בק- של אזורים 
צחיחים, בעלי בליה כימית מצומצמת. אך באזורים טרופיים וממוזגים 
מצטמצמת זיקה זו עקב תהליכי הבליה! 2 ) הטופוגרפיה 
של פני השטח קובעח את עצמת הסחיפה, תנאי שקיעת הבליה 
ותנאי הניקוז, ולכל אלה השפעה מכרעת על מידת התפתחות הק'. 
התפתחות מירבית של ק׳ מתרחשת עפ״ד ברמות גבוהות הפנוקזות 
היטב; 3 ) ה א ק ל י ם משפיע על הפעילות הכימית והביולוגיה בק׳. 
ועל מהותם וקצבם של תהליכי הבליה. הכוחות האקלימיים הפעילים 
הם: משקעים, התאדות, לחות, טמפרטורה ורוח: 4 ) הגורם 
הביוטי (ר׳ להלן, מיקרוביולוגיה של הק')ו צ) גורם הזמן — 
הגורמים השונים הכרוכים בהיווצרות הק׳ דורשים זמן להשלמת 
תהליכיהם. ם . 

הפיסיקה של ה ק ׳ היא ענף העוסק בחקר תכונותיה 
הפיסיקליות של הק׳ לשם יישומן בפתרון בעיות מעשיות בחקלאות. 
תנאי הק׳ כבית-גידול לצמחים ולבע״ח מושפעים במידה רבה 
מתכונותיה הפיסיקליות, הקובעות את משטרי המים, האוויר והחום 
השוררים בה. 

החמרים המרכיבים את ד,ק׳ נמצאים בה בשלושת מצבי־הצבירה 
(ע״ע צבירה, מצבי-), ובהתאם לבך יידונו תכונותיהם. בעיות 
מורכבות כמו טמפרטורת הק/ צבעה וכר יידונו בפרקים מיוחדים. 

הפזה המוצקה מורכבת מחלקיקים מוצקים (מינרלים. חומר 
אורגני ועוד), השונים בצורתם. בגדלם ובהרכבם המינרלוגי. מאפ¬ 
יינות אותם מספר תכונות, כגון: שטח־פנים סגולי, צפיפות סגולית, 
צפיפות נפחית ומבנה שלד הק/ מלבד מבנה הק ׳ משתנות תכונות 
אלו כל־כך לאם שניתן לראותן כקבועות וכמאפיינות את הק׳. 

פיון החלקיקים ע״פ גרלם קרוי מרקם הק׳ (כלר, המבנה 
הפנימי של הק׳ [■"!זתמז]). מבחינת גודל החלקיקים שהיא בנדה 
מהם קיימות מספר שיטות־מיון. המיון ע״פ השיטה הבי־־ל הוא: 


דיקוסר 

מקטע 

חלקיקים קטנים מ 0.002 מ״מ 

0.002 — 0.05 מ״מ 

0.05 — 0.2 מ״ם 

0.2 — 2.0 מ״ם 

גופים מוצקים הגדולים מ 2.0 ם״מ ן 

חרגזית 
סילטה 
חול דק 
חול בם 
חצץ, צרודות 


ק־ עשירה בחרסית מכונה דקת פרקם — לעומת ק , גסת מרקם, 
העשירה בחול. תיאור המרקם נעשה ע״י ציון תלקה של כל קבוצת־ 
גודל באחוזים ממשקל הק׳. ע*פ המרקם מסווגות הק" במחלקות לפי 
תכולת ד,חרסית, הסילטה והחול (משולש הק״: ציור 1 ). תכונה 
הנגזרת ממרקם הק׳ ומהרכבה הסינרלוגי היא ש ט ח ־ ה פ נ י ם 
הסגולי, המוגדר כשטח־הפנים של כלל החלקיקים ב 1 גרם של ק׳ 
ינשה. תחום שטח־הפנים הסגולי הוא 10 — 700 מ״ר לגרם, ע״פ סוג 
הק , . ק' דקת מרקם היא בעלת שסח־פנים גדול־יחסית, בשל צורתם 
השסוחה של חלקיקי החרסית. מינרלים מסוימים, כגון מונטמורץ 
(*ומ 110 ו־ו 10 מז״ 0 מ 1 ), עשויים להגדיל את שטח-הפנים בתנאים 
מסוימים. לשטח-הפנים הסגולי השלכה ישירה על תכונות הק', 
כגון ספיחת קטיונים, תנועת מים, מבנה וחוזק. מרקם הק' קובע גם 


את צפיפותה, כלר, משקל 
החומר ביתידת־נפח, גרם 
לסמ״ק. מאחר שנוסף 
על חלקיקי הק׳ כולל 
המרקם גם את הנקבובים 
שביניהם, נוהגים להת¬ 
ייחס בנפרד לצפיפות 
האמיתית והמדומה. נמצא 
שצפיפות הק' משתנית 
אך מעט במהלך עיבוד 
הק/ 

את אופן סידורם המר¬ 
חבי של מוצקי הק׳ ותנו־ 
חתם ההדדית מכנים מבנה 



נחיל 

^סוקםסילטי 01 *!!] ר 1 ר 17 ם חרסתי 

1 |כ 1 ו 7 ! 0 ח 71 י | ]נ 1 ר 7 !ם ק״ני 


( שז 10 :)ט ־ ״ 5 ) ך׳ק/ גרגירי צידד 1 . םשי<׳* הקרקעית : 

ריאגרפה להנררוז הטבסטירה <זל הקרקע!" 

הק׳ מצריים בחלקיקים 

נפרדים, דוגמת גרגירי־חול (:)־נייסיתז! תיב-י^ : 81118:14 ) . או כחלקיקים 
הנצמדים זה לזה ויוצרים תלכידים (;!:>) 83 :>זןן 38 ), דוגמת חלקיקי 
חרסית או מילטה. מבנה וזק׳ קובע במידה מרובה את פוריותה. 
מבחינה חקלאית רצוי שהמבנה יהיה יציב ושקוטר התלכידים יהיה 
נ 2 מ״פ. יציבות הסטרוקטורה תלדה בראש וראשונה בשיעור 
חלקיקי החרסית, הסילטה והחומר האורגני. 

המבנה הוא תכונה משתנית של הק׳ והוא מושפע מאד מסוגי 
הקטיונים הספיחים, פעולת המים, הלחץ המכני והחומר האורגני. 
אגרוסכניקה נכונה תסייע להגברת היציבות, ובלתי־נכונה תגרום 
להריסתה. מבחינה חקלאית יש השיבות מיוחדת ליציבות המבנה 
לפעולת מרקם. יציבות זו נגרמת עפ״ר ע״י כוחות תאחיזה שבין 
חלקיקי חרסית, באמצעות חומר אורגני או תחמוצות מסדמות. 
קשה לקבוע מדד יחיד לתיאור המבנה ותכונותיו. מקובל להתייחם 
לצפיפות המדומה ו ל נ ק ב ו ב י ו ת — המוגדרת כפקסע הנפח בק׳ 
שאינו מלא מוצקים — במדדים גסים למבנה הק׳. ייתכן מצב שבו 
הנקבוביות נחלקת למספר קטן שד חללים גדולים, לעומת מצב 
של הרבה נקבובים דקיקים ומפותלים. כושר הק׳ לאצור מים או 
לאפשר חילופי אוויר וגזים יהיה שונה בשני המקרים. דרך מקובלת 
אחרת מתארת את המבנה איכותית ע״פ צורת התלכידים וגדלם. 

ה פ ז ה הנוזלית בקי מורכבת ספים ותפיסת מלחים ומופסים 
שונים המצויים בחללים שבין חלקיקי הק׳ המוצקים. 

מצב הפזח הנוזלית תלוי ביחסי-הגומלין בין תמיסת הק׳ לבין 
מוצקי הק׳. כפי שהדבר מתבטא בתכולת הרטיבות, במצב האנרגטי 
ובכושר תנועתה של תמיסת הק׳. 

תכולת הרטיבות היא השיעור היחסי של מים בק , , 
המבוטא בד״כ באחוזים ממשקל המוצקים היבש. היא משתנית ללא־ 
הרף בתנאי השדה, ומגיעה לרוויה כאשר כל הנקבובים מלאים מים. 
לצורך אומדן תכולות המים בחתך ק׳ מקובל להשתמש בתכולת 
הרטיבות הנפהית. המוגדרת כמקסע מנפח חק׳ המלא תמיסת 


הק׳, 

כדי לשנות את מצבן האנרגטי של פרודות המים המצויות במקום 
מסוים בחלל הק׳, צריך לבצע עבודה נגד הכוחות הפועלים עליהן 
(כוחות ספיהה של חלקיקי הק ׳ . כוחות נימיים, כוח הכבידה ועוד). 

כמות העבודה המינימלית הדרושה להעברת יחידת-מים ממקומה 
אל מקור מים חפשיים, המצויים בתנאי לחץ וטמפרטורה זהים לאלה 
שבנקודת מקור־סים, מוגדרת כפוטנציאל פי הק׳. את 
הפוטנציאל מאפיינים הכוחות הגורסים להתהוותו, ולפיכך מוגדרים 
גורם הכובד, הגורם ההידרוסטטי, הגורם הנימי ועוד (ר , טבלה 1 ). 

בק״ רוויות מים גבוה הלחץ ההידרוסטטי מהלחץ האטמוספירי: 
לפיכך הפוטנציאל הוא חיובי וקיימת תופעה של מעבר מי־ק׳ אל 






327 


?רקע 


38 


סבלה 1 

רביבי פוטנציאל המים בקרקע 


גורמים המשפיעים עליו 

הכוחות הגורסים לפוטנציאל 

שם הפוטנציאל 

תכולה והרכב המלחים, תפיחת הקרקע, המרקם 
המבנה והטמפרטורות של הקרקע 

כלל הכוחות הפועלים על המים בקרקע 

1 . פוטנציאל כולל 

מקום על פני כדור־הארץ 

כוח הכבידה 

2 . פוסנציאל הכובד 

תכולת החרסית, סוגי המינרלים של החרסית, הרבב 
המלחים המומסים בתמיסת הקרקע, טמפרטורת הקרקע 

חרסית הקרקע, הרכב וריכוז מלחים 
בתמיסת הקרקע 

3 . פוטנציאל אוסמוטי 


לחצים הפועלים על מי הקרקע 

4 . פוטנציאל הלחץ 

בקרקע רוויה: לחץ הידרוססטי של מים העומדים 
מעל הנקודה שבה דנים 


4.1 פוטנציאל הידרוסטטי 

טמפרטורה, מתח הפנים של מי הקרקע" קוטר 
הנקבובים בקרקע 

כוחות שמח הפנים של מי הקרקע, 
וצמידות מים לפני המוצקים בקרקע 

4.2 פוטנציאל מטריצי נימי 

טמפרטורה, רציפות הנקבובים המלאים אוויר 

לחץ האוויר בנקבובי הקרקע 

4.3 פוטנציאל פנומטי 

סוג החרסית והקטיונים הספוחים עליה 

לחצים הנובעים מתפיחה מקומית על המים 

4.4 פוטנציאל מעסה 


האטמוספירה. לעומת־זאת, בק" בלחי רוויות, קעורים פני המים 
בנקבובים כלפי האוויר. מהפת מתת־(ה)פנים (ע״ע) קסן הלחץ 
מתחת לפני־המים פן הלחץ החיצון, וככל שרדיוס הנקבוב קטן־יותר, 
יהיו פני המים קעורים־יותר ויגדל הפרש הלחצים. לפתח־הפנים 
(הגורם הנימי) השפעה מכרעת בקביעת הפוטנציאל, ובד״ב יהיו 
מי חקי במצב זה בפוטנציאל שלילי. גורם זה, כשהוא מתואר 
בתלותו בתכולת הרטיבות בק', נקרא העקום האסייני לק׳. 
העקום תלוי באופן השגת רטיבות חק׳, כלו/ אם הק׳ נמצאת 
בתהליך של הרטבה או של ייבוש (ציור 2 ). 

תנועת המים נקי, קיום הפרש פוטנציאלים של מי ק , 

בין שתי נקודות סמוכות גורם לתנועת מים פן המקום שבו הפוטנ¬ 
ציאל גבוה אל עבר המקום שבו הפוטנציאל נמוך. את תנועת המים 
הנקודתית בק׳ רוויה או בלתי־רוויה מתארות משוואת הרציפות 
(ע״ע הידרוזינפיקה. עם׳ 84 ) ומשוואת דארסי (ץ:״נס), המבטאת 
חוק נטיוני: ^ ■ , 1 = 1 > (ן> — בפות מי הק׳ הזורמת דרך חתך־ 
רוחב מסוים ביחידת-זמן; ׳/!— פוטנציאל פי הק׳; ! 1 — מקדם 
פרופורציה). מקדם הפרופורציה במשוואת דארסי מכונה מוליכות 
הק' למים, והוא מציין את יכולת הק' להעביר מים בנקבוביה. 
ברור שתנועה זו תלויה בגודל הנקבובים. ברציפוחם ובנקבוביות 
הכללית (ציור 3 ). 

תנועת המים הכוללת בק׳ נקבעת ע׳י מספר תהליכים המאפ¬ 
שרים את כניסת המים לק' ואת יציאתם מפנה. כניסת מים 
לק' היא תוצאה של חדירה ממקור חיצוני (ממטרים או הצפה) 
או ממקור פנימי (עליה נימית). יכלתה של הק׳ לקלוט מים בפניה 
תלויה בכפוח המים שכבר חדרה לקי, והיא פוחתת ככל שזו גדלה. 


פעה של עליה ניפית של מי־התהום, הנגרמת כתוצאה מכך שהגורם 
הנימי בפוטנציאל פי הק׳ שלילי יותר מגורם כוח־הכבידה; תנועת 
המים במקרה זה היא מלמטה לפעלה. 

יציאת מים מן הק׳ מתבצעת בעיקר ב 3 תהליכים: 

1 ) התאדות. תחילה מכתיבים תנאי האקלים החיצון את התהליך, 
ושיעור ההתאדות תלוי ביכולת האטמוספירה לקלוט את המים. לאחר 
שיבשו מעט פני הק׳ ייקבע שיעור ההתאדות ביכולת הק׳ להוליך 
מים מפנימה אל פניה. יכולת זו פוחתת ככל שגדל עבלן של שכבות 
פני הק׳ היבשות. ובכל שמי־התהום עמוקים: 2 ) קליטת מים בקןרשי 
צמחיה הגדלה על חקי. שיעור קליטת המים בשרשי הצמחים תלוי 
בתנאי מזג-האוויר החיצון, והוא גדל ככל שפוטנציאל המים בקי 
גבוה־יותר ומערבת השרשים צפופה ועמוקה־יותר: 3 ) חלחול 
לשבבות עפוקות־יותר ולשכבת מי־תהום. 

הסזה הגזית בקי ממלאת אח חלל הנקבובים שאינו פלא 
תמיסת הק׳, ולפיכך היא תלויה הדדית בתכולת הרטיבות. הרכבה 
נתון לתנודות רבות, בהתאם לתהליכים הביולוגיים והפיסיקליים 
בתוך הק׳, כגון נשיפת שרשי צמחים, פעולות מיקרואורגניזמים 
ותהליכי חילופי גזים בין אווירת הק׳ לאטמוספירה. ריבוז הפחמן 
הדו־חמצני באווירת הק׳ נע בגבולות 0.3% — 3% (לפי התנאים 
דלעיל), וריכוז החמצן קטן בד״כ מבאטמוספירה. 

לתכולת האוויר בקי ולןזרכבה השפעה רבה על הצמחיה ובעה״ח. 
ככל שזו תקטן וככל שתעלה תכולת הפחמן הדו־חמצני יינזקו 
שרשי צמחים וישתנה הרכב האוכלוסיה הסקרוביאלית. חילוף 
הגזים עם האטמוספירה ותנועת הגזים בקי מתרחשים בעיקר בשני 
אפנים: 1 ) ע״י תנועת הגזים כמסה אחידה, תהליך המקביל לתנועת 


׳׳, 

/"י״״ישייי 


הרטיבות והמקיים אותם חו¬ 
קים פיסיקליים; 2 ) בתהליך 

היא גדלה ככל שמו¬ 
ליכות הק׳ למים גדו־ 

• 


1 


/ 

, 7 ■יי 

\ 

הדיפוזיה (ע״ע פעפוע),ובו 

לה־יותר, וכבל ש¬ 


־// 

£־ 7 



ו// * 5 י 


מתרחשת עיקר הפעילות. 

תכולת הרטיבות ה¬ 

ו 


1 ( 

/[ 



תהליך זה אפשרי כל עוד 

תחילית של הלו׳ 


1 / 


. ■ 



קיימת רציפות בין הנקבו־ 
בים המלאים אוויר לבין 

נמוכה-יותר. בשכבות 
ק׳ המצויות מעל מי- 






_ 

— 





■יר 2 . ת?וח רכיב הפוטנציא? הנימי־סטריצי 
(א 1 בתכולת הרטיבות ר,נפתית" (ב) בתנא* 
חפיפות שווה ז(;> בנזרקס הקרקע 


תהום (ע״ע מים. עם׳ 
225/6 ) קיימת תו־ 


האטמוספירה. כאשר תכולת 
האוויר יורדת לכדי 10% 


ציור 3 . תלות מוליכות הקרקע למים 
בתכולת הרטיבות ו וא) במבנה הקרקע 
ו (כ 1 בטרקם הקרקע 

























329 


קיי!ע 


330 


מנפח ריק׳ מופרת הרציפות ולמעשה חדל חילוף הגזים בתהליך 
הדיפוזיה להוות גורם בעל משקל. 

טמפרטורת הק׳ היא גורם חשוב, המשפיע על רפת 
הפעילות של אוכלוסיית הק׳ ועל תהליכים כימיים ופיסיקליים 
שונים המתרחשים בה■ המקור העיקרי לחימום הק' היא קרינת 
השמש. כפות הקרינה הנבלעת בק׳ ומשמשת לחימופה תלויה במגוון 
גורפים, ושונה מנקודה לנקודה (ע״ע קרינה: קרינה של כדה״א, 
מאזן ה־). 

כסות החום המחממת את הק׳ קובעת את פירוט הטמפרטורות 
בחתך הק׳ עם הזמן והעומק. שינויים אלה תלויים בשתי תכונות 
פיסיקליות של וזק׳: 1 ) קיבול החום, המוגדר ככמות התום 
הדרושה להעלאת הטמפרטורה של יחידת מסת ק׳ במעלה אחת. 
קיבול החום תלוי בחום הסגולי (ע״ע חם, עם׳ 594 ) של מרכיבי 
הק׳ השונים, והוא גדל ביחס ישר לתכולת הרטיבות ולצפיפות הק׳. 
מכאן שק" מהודקות או רטובות צריכות יותר חום להיפופן, ולכן 
חימומן או קירורן אטי־ביותר < 2 ) הולכת תום ע " י ה ק ׳. 
טמפרטורות שונות בשחי נקודות בק׳ גורפות למפל חום, ולפיכך 
קיימת תנועת חום אל עבר הנקודה בעלת הטמפרטורה הנמוכה. 
תנועה זו מתוארת ע״י משוואת ההולכה (שם, עם' 546 ). בסקרה זה 
תלוי קבוע מוליכות החום (שם, עס' 547 ) גם בנקבוביות הק׳, 
במבנה הק׳ ובתכולת הרטיבות. ככל שחק׳ מהודקת-יותר ולחה־יוחר 
גדלה מוליכותה לחום. 

ע״פ תכונות אלו נקבע מחזור החום היומי והשנתי של הק' 
בהתאם למחזורה היומי והשגתי של השמש, ובהתאם לשינויים 
העונתיים ברטיבות. במבנה ובכיסוי פני הק׳. בד״כ גדולות תנודות 
הטמפרטורה בפני חק׳ מאלו שבתוך הק". עומק החדירה היומית של 
התנודות נע בין 10 ל 50 ס״מ, בעוד שהשפעת התנודות השנתיות 
מורגשת לעומק של 2 — 10 פי. ירידת הטמפרטורה מורידה את כושר 
יניקת המים של הצמחים ולפיכך גם בנוכחות עדפי מים בק׳ קרה 
עלולים הצמחים לסבול ממחסור ברטיבות. 

; 1971 ,! 6 ! 001 סז? 01111 1 ^ 01 ( 111 ? 51011 ץו 1 ? :■ 0 ) 0 ' 11 1 > 011 5011 , 1 ? 11111 .ס 

; 1972 ,!סו*?*/? 1 ( 80 ,מ 1 ז 5 >זב 0 . 8 ./*\ - זת 1 ז! 6 ז 02 .?יוי .מ~מ־׳יג 8 . 0 ״ 1 
. 1972 1 ( 119410 ? י .ז} 0 זשב! 5 ג/ ״ 1 . 0 - זם 1 ׳< 73 •ג/ . 8 

ע. וז. 

התכונות הראולוגיות (ע״ע ראולוגיה) של הק׳ קובעות את 
סומך הק׳. הגורם העיקרי המשפיע על תכונות אלו הוא תכולת 
הרטיבות. ק' יבשה מתנהגת מבחינה ראולוגית בדומה למוצקים 
קשיחים: היא נתונה לדפורמציה (ע״ע) אלסטית, ונשברת באשר 
הכוח המופעל עליה עובר גבול מסוים התלוי במבנה חק׳. התנהגות 
כזאת מעידה על סומך קשה. קיימות ק" יבשות, כגון חול יבש, 
שאע״ס שתלכידיהן מתנהגים בצורה הנ״ל. הרי שחק׳ היא בעלת 
סומך תחוח, כלו׳, "זורמת" כשהיא נחונה לפעולת כוחות-גזירה. 
הסומך הקשה של ק" יבשות מוסבר בקיום קשרים חזקים בין 
חלקיקיהן. קשרים אלה הם בלתי־יציבים במים. ולכן מגלות ק" 
רטובות תכונות של סומך פריך. בשעת דפורמציה מתפוררות ק" 
כאלו לתלכידים קטנים. ככל שהרטיבות נדלה כן נוצרת רשת צפופה 
של קרומי־מים, הגורמת לק׳ לגלות התנהגות פלסטית. בק" כאלו 
לא תחול רפורמציה כאשר כוחות־הגזירה נמוכים מערך ה״כניעה" 
(ע״ע ראולוגיה). מעל לערך זה זורמת הק׳ בצורה צמיגה. במקרה 
זה של סופך פלסטי תופחים קדומי־הפים ומתרופפים עם עליית 
תכולת הרטיבות — מה שמאפשר זרימה הפשית של הק׳. 

באופן מעשי משמשות התכונות הראולוגיות של הק׳ לקביעת 
אפשרויות הדחיסה והגזירה של חק׳, והגורס המשפיע במקרה זה 
הוא מידת־הניקוז. הדבר חשוב־בפיוחד בפעולות הידוק ק׳ להקפת 
מאגרי־מים, פסלולי־הפראה, סכרים וכר. ראולוגיית הק׳ משמשת 
גם לתכנון כלים חקלאיים בספקה מידע על כוח ההתנגדות שהק׳ 
מפעילה על כלי־עבודה שונים. ו. נס, 


כימיה של ה ק ׳. הקרקעות למיניהן, הנבדלות זו־מזו בחופר־ 
האב שממנו נוצרו ובתנאי האקלים, הצמחיה והטופוגרפיה בעת 
יצירתן, נבדלות גם בהרכבן הכימי. הק׳, העשרה בעיקר מוצקים 
מינרלים, מכילה גם מלחים המתמוססים ושוקעים בתמיסת הק׳ וגם 
המרים אורגניים שונים. 

1 ) היסודות העיקריים בק׳: 

הרכב כימי ממוצע של קרום הקרקע 


אחוזים 

יסודות 

46.46 

0 

27.61 

81 

8.07 


5.06 

ש־ז 

3.64 

02 

2.07 


2.75 


2.58 

£ 

0.62 

71 

0.12 

ק 

0.09 


0.06 

5 

0.05 

01 


2 ) מ י נ ר ל י ה ק ׳. הפזה המוצקה של הק׳ מורכבת ממינרלים 
שונים שנהוג לחלקם לשתי קבוצות: א) המינרלים הראשוניים. 
המהווים את עיקר החופר במקטע החול והסילטה (מקטע חלקיקים 
בגדלים 0.02-0.002 מ׳׳מ), והם חומר־המוצא של הק׳< ב) המינרלים 
השגיוניים, הנוצרים בתהליכי בלייתם של המינרלים הראשוניים: 
אלה הפהורם את מקטע החרסית. למינרלים אלה תכונות פני השטח, 
המיוחדות להם עקב מבנם, גדלם וצורתם. והנורמות לתכונות 
פיסיקליות וכימיות אפייניות. 

המינרליםהראשוניים כוללים: קורצה (ע״ע) אורטוקלז 
(ע״ע). אלביט. ביוסיט, מוסקוביט, הורנבלנדה, אוליבין (ע״ע), 
טורמלין (ע״ע) ורוטיל, ואחרים כמו אפטיט. קלציט, גבם ועוד. 
מינרלים אלו בלו ונפרדו מסלע-האב, או שקעו מתפיסות שונות 
בתהליך היווצרות חק׳, אך לא שינו את מבנה הסריג שלהם. 

המינרלים ה ש נ י ו נ י י ם הם מינרלי ה ח ר ם י ת (ע״ע: 
וע״ע כלוריט: נציצים). 

תחמוצות שונות. תחמוצות צורן מופיעות כקוורצה, 
וכסיליקה אמורפית, או בצורת קריסטיבליט, שהיא צורה מיוחדת 
של צורן. תחסוצותברזל שכיחות־למדי בקי. בצורות ובדרגות 
מיום (מ 3110 ־ 11 ]ץל) שונות. 

3 ) חמרים אורגניים. בק'מצטברות תרכובות אורגניות 
בשלבי בליה ופירוק שונים. מספרן עצום, והן נמנות עם קבוצות 
מבנה ומוצא כימי רבגוניות. החשיבות שבקבוצות החסרים הן: 
א) ר ב־ ם וקר י ים. קבוצה זו כוללת תאית (ע״ע) ועמילנים 
ותוצריהם, לרבות הפרשות מיוחדות, כגון כיטין ופוליאורונידייט. 
לקבוצה זו, אף שהיא קלה־יחסית לפירוק ולבליה, תפקיד חשוב־ 
ביותר ביצירת תלכידים בק׳ ובייצובם, והיא חומר־המוצא העיקרי 
למעגל־הפחמן בק׳. 

כ) חלכונים ותרכובות חנקן. לקכוצה זו שייכות 
תרכובות רבות. שמקורן בעיקר בע״ח המצויים ופועלים בק׳. כחמרי 
מוצא ופירוק נמצאים בק׳ חלבונים (ע״ע פרוטאינים), חומצות 
אפיניות (ע״ע), תרכובות אורגניות טבעחיות, ליגנו־חלבונים ועוד. 
תמרי קבוצה זו הם המקור העיקרי למחזור החנקן, ובחלקם למחזורי 
הזרחן, הגפרית והפחמן בק׳. לצרכי מיון מקובל להפריד תרכובות 







33! 


?יקע 


332 


אלו לשתי קבוצות עיקריות: האחת, המתנהגת כהוסצה, הקרויה 
״ה ו מצה הוסית" ( 30111 11011110 ), והשניה, הנוהגת כתרכובת 
ניטרלית בעלת נסיה להוסציות, קרויה "ה ו מצה פולווית" 

( 30111 10 ׳ 011 )). 

לתרכובות האורגניות למיניהן השיבות רבה בתהליכי ייצוב, 
מבנה ובליית הק/ וכן בספיחה ובשחרור יסודות בק , . מבחינה 
כימית ופיסיקלית מתנהגות תרכובות אורגניות שונות ברימה 
לחרסיחות — וזאת משום פעילות שטח־הפנים שלהן. 

4 ) תכונות שטחי־הפנים של חלקיקי הק׳. מינרלי 
ההרסית טעונים סטען חשמלי שלילי בפניהם מהמת החליפין 
האיזומורפייס בסריגם, וחיובי בשוליהם, שבהם מתגלים שברים 
ופגמים בסריג■ קיימות גם תרכובות אורגניות המגלות מטען חשמלי 
בפניהן. בשני המקרים נוצרת בתנאי הק' מערכת של שכבה 
חשמלית כפולה, שבה, מול פני גבישי החרסית הטעונים, מסתדרות 
שכבות קסיונים ואניונים בעלי מסען חשמלי הפוך למטען שעפ׳־נ 
החדסיתות, תופעה זו קרויה השכבה החשמלית הכפולה. 
כוחות-המשיכה החשמליים בין פני הגביש, השלילי בריב, ובין 
הקטיונים החיוביים, נוהגים ע״פ "חוק קולון" (< 1 מ 000101 ). ולפיכך 
ניתן להחליפם בקטיונים הנקשרים אל הגביש, זמנית או דרך קבע, 
בקשרים חשמליים חזקים־יותר. תופעה זו קרויה חילוף יונים. 
עובי השכבה החשמלית הכפולה משתנה לפי ריכוזו ומונו של 
הקטיון ולפי צפיפות המטען שעפ״נ הסריג החרסיתי. 

חילוף ה ק ם י ו ג י ם הוא תהליך שבו מחליף קטיון הבא 
מהתמיסה את מקומו בקסיון אחר המצד ליד משטח טעון. לפי 
"חוק קולון" יהיה חילוף הקטיון קל־יותר ככל שירחק מפני המשטח. 
ליד פני החרסית הטעונה מטען שלילי תהיה צפיפות הקטיונים 
רבה־בהרבה מזו שבתמיסה, והצפיפות תקטן עם המרחק מפני החד־ 
סית לתמיסה. צפיפות אניונים ליד התדמית תהיה קטנה־בהרבה מזו 
שבתמיסה. תופעה זו קרויה מפיחה שלילית של האניונים. 
הקטיונים החליפים השכיחים־ביותר הם: סידן, מגנזיום, נתרן 
ואשלגן — בק״ בסיסיות וגיריות: מימן וחסרו — בק" חומציות. 

קטיוניס תלת־ערכיים נספחים ביתר־קלות מקטיונים דו־ערכיים, 
ואלה — מחד-ערכיים. בתוך סדרת קטיונים בעלי ערכיות זהה 
נקבע סדר הספיהה המועדף ע״פ גודל הקטיון. המימן מתנהג כאילו 
היה דו־ או אף תלת-ערכי — זאת משום ממדיו הזעירים. 

חילוף אניוני. נאמזד, מצויים ליד שולי גבישי החרסית 
מטענים חיוביים שאליהם נצמדים אניונים בעלי מטען שלילי. ואולם, 
יש שהאניון הנקשר תחילה חשמלית למטען שעל החרסית נקשר 
כימית כחלק מהסריג — עקב אבדן שאריות הומצה — כחמצן או 
כהידרוכסיל. דוגמת המקרה של אניון הזרחן (■־,סק), הנספח 
והנקשר כחלק הסריג. 

5 ) חומציות הק׳. מושג החומציות ( 1 לק) כמדד לריכוז 
יוני המימן בתמיסה מקבל משמעות מיוחדת בק", וזאת מכמה סיבות. 
כשמדובר בריכוז קטיון או אניון בתפיסות רגילות הריהו שווה בכל 
יחידת־נפח. אך מאחר שבק׳ החלקיקים ברובם סעוני חשמל, יהיה 
ריכוז הפיפן ליד פני החלקיקים גדול יותר מאשר בתפיסה עצמה. 
ואין אפשרות להגדיר לאיזה מקום ולאיזה ריכוז מתייחסים. לגורם 
החומציות משמעות מיוחדת לגבי זמינות יסודות מזון וראקציות 
כימיות שונות, כגון ראקציות חיזור־חמצון בק , . 

על ה £1 ק בק׳ משפיעים גורמים שונים. ככל שגדל ריכוז המימן 
בתמיסה נדלה פעילותו, עד־כדי התקפת הסריג החרסיתי ופירוקו. 
במקביל לעליית ריכוז הסיפן החליף עפ״נ ההרמית מופיע גם החמדן 
הבא מהסריג שנהרס. הדבר קורה בק״ שה דלק שלהן נמיד ס 5.5 . 
בק״ בעלות חמיצות קלה ( 6.5 — 6 = דלק) עדיין שליטים הסידן 
והסגנזיום בין הקטיונים הספוחים, אך מצוי בהם גם המימן. ק" 
בסיסיות ( 7 <ןלק) עשירות בעיקר בסידן, אד אם הומלחו עולה 


בהן ריכוז הנתרן, ואילו קטיון המימן נעדר. ערך ה ללק של ק׳ 
עולה עם עליית ריכוז המים בק׳. הגורמים לתופעה זו רבים: מיהול 
הפלחים, הגברת המסת גיר או גבס, הקטנת ריכוז פחמן דו־חמצני 
המומס, ועוד. 

מיון ה ק" ע״פ חומציות ן. ק" חומציות נוצרות בתנאי 
ריבוי מים, הממיסים את הגיר והגבס ושוטפים מלחים. מאחר שהמים 
חומציים־מעם מתקיים חילוף בין המימן והקטיונים החליפים, והדבר 
מוריד את ה ללק בק׳. ק" אלו ניתנות לטיוב ע״י הוספת סידן בצורות 
של גיר, גבס ודולומיט טחון. ק" ב ס י ס י ו ת הן אלו שה ללק שלהן 
גבוה מ 7.0 . ניתן להבחין בשני טיפוסים ברורים: ק" ג י ר י ו ת ו ק" 
מלחות ובסיסיות (אלקליות). 

ק" גיריות. ק" רבות מכילות גיר, שהיה מצוי בחומר־האב 
שממנו נוצרה חק׳, או ששקע או שהובא ממקורות שונים: הן 
שכיחות מאד באזורים שחונים. הגיר מצוי בכל אחד ספקטעי־המרקם 
של הק׳. ככל שירבה מקטע הגיר בחרסית כן תגדל מחד-גיסא 
הפעילות להעלאת ה ללק זמנית בעת ההרטבה, ומאידך־גיסא יגרום 
לשינויים בזמינות יסודות שונים לצמחים. בד״ב אין נוהגים להוריד 
את ה ללק של הק" הגיריות, מאחר שכמויות הגיר בק׳ גדולות מאד. 

ק״ מלחות ובסיסיות (אלקליות). מבחינים בין 3 קבוצות־ 
משנה: 1 ) מלחות — המכילות ערפי מלחים מסיסים, בעיקר של 
כלור וגפרית: 2 ) אלקליות — שבהן מצויים ריכוזים גבוהים של 
פהמת הנתרן; 3 ) מלחות אלקליות — הנוצרות בפעולה משולבת 
של המלחה ואלקליזציה, ורב בהן הנתרן החליף. תופעת המלחת הק׳ 
מצויה באזורים השחונים בעולם (ובא״י); היא אינה מצויה באזורים 
הגשומים, משום שבאלה שוטפים המים את המלחים. היונים העודפים 
המצויים עפ״ר בק״ המלחות הם בעיקר שלושת הקטיונים " 03 , 
" 18 * 1 ו ־ 3 א, וארבעת האניונים לסס, דו־פחמות ־ נ ס 0 לל, גפרות 
־ ־, 50 ו 01 . 

המלחים המסימים נשספים בזרם המים אל שכבות הק׳ התחתונות, 

או חוזרים ועולים עם המים הנימיים אל פני השטת. המקורות 
העיקריים למלחים בק׳ הם סלע־האב ומי־השקיה מלוחים, וכן 
עליית מי־תהום המכילים מלחים (בקרבת הימים). 

את רמת המלחים מודדים בריכוז המלח או במוליכות הסגולית 
(ע״ע חשמל, עס׳ 181 ) החשמלית של תסיסת הק׳ (סימנה 60 
[ץ 11 ע 110:1 ( 00111 1031 ־ £10011 ]). 

מליחות הק׳ פוגעת תחילה במערכת השרשים: הטורגור 
שבהם נחלש, דפנות התאים תופחות ואח״ב התאים מתים. נזקי 
השישים מתפשטים מרקמות־המגע החיצוניות פנימה. השפעת 
המליחות על איבריו העל־קרקעיים של צמה ניכרת בעצירת הגידול. 
בכמישת העלים ובהחקפלותם — זאת עקב הפלסמוליזה של התאים. 
הגברת ריכוז המלחים בתמיסת הק׳ מעלה את הלחץ האוסמוסי של 
התמיסה ומקשה על הצמח לקלוט מים. היונים החודרים גורמים 
לשינויים קולואידו־כימיים של הפלסמה — בראש-וראשונה של 
הפלסמה החיצונית. 

הנזק לק׳ עצמה אינו רב, מכיוון שריבוזי הפלת הגבוהים אינם 
משנים את תכונותיה הפיסיקליות במידה רבה. ואולם, פשיישטפו 
ק" מלחות מעדפי המלחים מבלי לשסוף ולהחליף את הנתרן החליף 
בסידן, תיווצרנה הק" האלקליות, שצבען. בד״ב, אפור עד שחור, 


מיון קרקעות ע״פ מליחותן 



נתרן החליפין 

% 

מוליכות סגולית 

מס * תח 1/01 

סוג הקרקע 

כרגיל פחות ם 8.5 
לעתים מעל 8.5 
כרגיל מעל 8.5 

פחות מ 15 

15 או יותר 

15 או יותר 

4 או יותר 

4 או יותר 

פחות מ 4 

מליחה 

מליחה־אלקלית 
אלקלית לא מליחה 




33! 


קרקע 


334 


עקב הפסת חופר אורגני עם הנתרן. בק" אלו עיקר הנזק לצמחים 
הוא בהפרעת הנתרן לזמינות יסודות־הזנה פחמה עליית ה 43 ק 
ותחרות בין קטיונים. תכונותיה הפיסיקליות של הק׳ נפגפות — 
היא נאטפת לפים ולאוויר. בק" אלו עשויים להיפצא מלחים קלי- 
תפס, כגון נתרן כלורי (מלח בישול) ודופיו, בצד פלחים קשי־תפם, 
כגון גנם (, 0350 ) וגיר (, 0300 ). תכונותיהן הפיסיקליות של ק" 
אלו פגומות, אך לא בדומה לאלו של האלקליות. בפצב יבש או 
לח־פעט הן נעלות תכונות פיסיקליות משופרות, אן ברטיבות פרובה 
הן נאטמות ואינן פאווררות. 

שטיפתן היתרה של ק' פלחות תגרום להחלפת הנתרן במימן; 
הק״ יהיו אז אלקליות פיפניות — .,סילוד" (" 80104 ׳). ק" פלוחות 
יש לשטוף בהתאם לטיב הפליחות: א) ק" הפכילות גיר וגבס 
יש לשטוף בפים שהוסיפו להם חומצות או המרים אחרים להגברת 
הפטיסות! ב) ק" "האלקלי השחור" ("הסולונץ"), שבהן מצוי נתרן 
חליף רב בלי גיר או גבס, יש לשטוף במים שהוסיפו להם פלחי סידן 
קלי־תמס, כגון סידן כלורי, או תערובת של גיר והומר חופצי, 
להגברת פסיסות הגיר: ג) ק" חסרות גיר, העשירות בנתרן ופיפן 
חליפים, יש לשטוף בפים שהוסיפו להם גיר. 

/ס 12€5 ז) 2 ) 0 ז< 1 012/1 7/20 . 0 .א ־־ תס 3 ת 0141 ט 1$ . 0 . 11 

.ן .£ ; 1968 ,בקו 511 חס 1 ) 10 ^ 13111 * 1 5011 ,> 131001 . 0 ; 1969 , $011.7 

. ״י 972 1 , 010142112 1001 * 1 011/1 €012/12110121 5011 , 11 * 55 ״£ 

ע. ה. 

מיקרוביולוגיה של הק׳. הק׳ היא תווך שבתוכו חיה 
ופועלת אוכלוסיית אורגניזמים מנוונת ופעילה ביותר. החשובים 
פנין האורגניזמים הם: חיידקים, פטריות, פטריות־קרנה (אקטינר 
פיצסים), אצות, חד־תאיים, נפטודות, שלשולים וחרקים למיניהם. 
בק׳ מזופן כל הדרוש לאוכלוסיה זו — פקורוח אנרגיה, וופרי־פזון 
אורגניים ומינרליים, רטיבות, מחסה מקרני־השמש, קולואידים 
פזפנים ושטח-פנים נרחב־ביותר המאפשרים תגובות ביוכימיות 
שונות. האוכלוסיה מרוכזת בעיקר בקרבת פני הק׳, שם מרובה 
החומר האורגני (המשמש מקור אנרגיה לקיומה) וחילופי האוויר 
והמים הם תדירים. הרכב האוכלוסיה משתנה לפי תנאי האקלים 
המשתנים, עונות השנה, טיפוסי הק׳ השונים והרכבה, חומציוחה 
והצמחיה שעליה, חילופי אוויר והפצן בק/ לחותה והספפרטורה 
שלה. מספר החיידקים בק' עצום — • 5x10'—2x10 ב 1 גרם ק׳. 
מספר הפטריות יסו 1 x —י 10 א 5 ב 1 גרם ק , . מספרם של מרכיבי 
האוכלוסיה האחרים פוחת עם גדלם היחסי. 

את ריבוי האוכלוסיה ואת הרכבה קובעים גורמים, אקולוגיים 
שונים נק׳ עצמה והתנאים הקיימים בחתד הק' בתקופות שונות. 
יש שהאוכלוסיה מקומית ואפיינית לקי מסוימת (אוטוכתונית), ויש 
שהיא מופיעה, מתפתחת ונעלמת בהשפעת פעולות חיצוניות. בהכנסת 
המרים לק׳, גידולים ועוד (האלוכתונית). 

פעילות האורגניזמים בק , משפיעה על המבנה הפיסי והכימי 
שלה, מעלה את פוריותה ע״י תהליכי פירוק התפרים האורגניים 
שבה, מסייעת בהתהוות הרקבובית ועוד (ר׳ להלן). 

את מרכיבי האוכלוסיה הפעילה בק׳ ניחן לחלק לשחי קבוצות 
טיפוסיות: 1 ) אורגניזמים א וטו טרופיים, כדוגמת חיידקי 
הניטריפיקציה וחיידקי הגפדית והברזל, המנצלים תרכובות אי- 
אורגניות. כגון פחמן דו־תפצני, חנקן שבאוויר הק׳, גפרית, ברזל 
ועוד (וע״ע אוטוטרופיה)! 2 ) אורגניזמים הטרוטרופיים, 
הצורכים חופר אורגני כמקור אנרגיה בלבדי. אוכלוסיה זו מעורבת 
בתהליכי הפינרליזציה האורגנית, וכוללת את מפרקי־התאית (חייד¬ 
קים, פטריות), שומנים ועוד. 

אוכלוסיית הק , : 1 ) אוכלוסיית ה חיידק ים מרובה- 
ביותר בשכבות הקרקע העליונות, שבהן תנאי הטמפרטורה, האוורור 
וההזנה נוחים־למדי. בק" אלקליות הם מרובים מאשר בחומציות. 


הם מקובצים במושבות בכל מקום שמצויים בו תנאים נוחים להת¬ 
פתחותם. רוב המושבות נשארות במקומן כל תקופת קיומן. לחות 
בגבולות 80% פקיבולח השדה אופטימלית בשבילן, יש חיידקים 
המתקיימים אף בטמפרטורות של למטה מיס, ואחרים המסוגלים 
להתקיים גם בחום של עד ״ 90 . מבחינים בין חיידקים א א ר ו ב י י ם, 
שהחמצן חיוני בשבילם, ואנאארוביים, המסוגלים להתקיים 
נם בלעדיו. או אף כאלה שהעדר חמצן חפשי הוא תנאי מוקדם 
לעצם קיומם (ע״ע אוירניים! אי-אוירניים). על דרו ה!נת החיידקים 
ועל פעילותם במחזור הפחמן, החמצן, החנקן והגפרית — ע״ע 
חידקים, ענו 338 , 348 . 

סוגים מרובים של חיידקי־הק׳ מקבוצת המקלונים ( 1330111118 ) 
מסוגלים ליצור נבגים בתנאי סביבה בלתי-נוחים, וכן לשמור על 
חיוניותם במשך תקופות ארוכות, ובכך לשמור גם על קיום המין. 

אפייניים מאד הם היהסים ההדדיים — המסביוטיים — שבין 
חיידקי הק׳. בזכות שיתוף־הפעולה ביניהם, וכן בינם לבין מיקרו¬ 
אורגניזמים אהרים. ייתכן פירוק מהיר של החוסר האורגני. 

2 ) פטריות ה ק׳ הנפוצות־ביותר חן: ,! 01811111 ק 8 * 

. 118 ק 0 צ 11111 , £111011111110 ? ,זס 00 |א , 118111111111 ? י 11 זס 1 ז 0 (] 8 ס 134 ס 

, 011118 ו 1 ץ 11 זס£־<£ן , 1:1 ־ 1,0,10111 .,ו! ?'. מספרן בק' קטן״בהרבה ממספר 
החיידקים, פרט לאדמות חומציות, או עשירות מאד בחומר אורגני. 
הזנתן היא ספרופיטית, טפילית וסימביונטית. הן שותפות לחיידקים 
בפירוק החומר האורגני ואף בפירוק תרכובות יציבות, כגת תאית, 
ליגנין ועוד, ועי״ב רב חלקן ביצירת הרקבובית (ר׳ להלן). ע״י 
שחרור חומצות אורגניות הן מעלות את חומציות חק׳ לא מעטות 
מהן גורמות מחלות לצמחים (ע״ע פטריות, עס׳ 601/2 ). 

3 ) פטריוח־קרנה (אקסינופיצטים) מצויות בק׳ בכמויות 
גדולות־יחסית, הן פעילות בפירוק תאית ותרכובות הופתיות. בד׳יב 
הן אארוביוח ורגישות לחומציות הק׳ (אופטימום ד, 13 < 1 6 — 8 ). 
התפתחותן מרובה משל החיידקים בק" יבשות ובק" אורגניות 
(ע״ע אקטינומיצטים). 

4 ) האצות נפוצות בעיקר בשכבות הק , העליונות, הלחות 
והפוארות. הן חד־תאיות ובד״ב קטנות עזי-פאד. החשובות שביניהן 
הן הכחוליות, הירוקיות וד,צורניות. 

5 ) בעה״ה החד-תאיים המצויים בק' משתייכים ל 3 
קבוצות עיקריות: אמבות, שוטוניות וריטוניות. הן ניזונות עפ״ר 
מחיידקים ובן מאצות קטנות. יש להן השפעה מבררת על אוכלוסיית 
החיידקים בק׳ והן גורמות עפ״ר לירידת פוריותה. 

6 ) נמטודות ניזונות מרקמות חיות של שרשי צמחים או 
מחומר אורגני מתבלה. הן אמנם מועטות במספר, אך עלולות 
לגרום נזקים חמורים לחקלאות (ע״ע צמח. עמי 800 ). 

7 ) שלשולים גוברים מחילות בק• ומגבירים את ניקוזה 
ואוורורה. נוהגים לייחס להם חשיבות בהעלאת פוריות הק׳. 
שלשולים ומיני מרבי־רגליים חשובים בהפיכת התלכידים (ר׳ לעיל) 
למסיסים: התלכידים עוברים דרך מעיהם ומופרשים כמסיסים. 

האוכלוסיה המיקרוביאליח פעילה במחזורי פירוק ובליה כימית- 
מיקרוביאלית: 1 ) מחזור הפחמן. התרכובות האורגניות בק' 
מתפרקות ע״י האורגניזמים שבה. בסיום התהליך משתחרר לאוויר 
פחמן (ע״ע, עם׳ 577 ) דו־חמצני או מוצנעת בק׳ פחמה (- ,. 00 ). 
את הפחמן הדו-חמצני קולטים מיקרואורגניזמים אחרים המחזירים 
אותו לק/ וכן הצמחים הירוקים ע״י נשירת איברים בעלווה או 
בהצנעת פירות, ובכך נסגר המחזור; 2 ) מ ח ז ו ר ה ה נ ק ן. החנקן 
מופיע בקי במרבית התרכובות האורגניות שבשיירי בע״ח וצמחים, 
בעיקר בחלבונים וכן בחרכובות אי-אורגניות ודשנים. בתהליך 
הניטריפיקציה עוברות התרכובות האורגניות החנקניות הידרוליזה, 
ומתפרקות לפפסידים ולחומצות אמיניות. הללו ממשיכות להתפרק 
עד לשחרור האמוניה. בתנאי אוורור תקינים, בלהות נאותה ובהעדר 



335 


קרקע 


336 


טבלה משווה של מיוני קרקע הנפוצים בעולם* 


ישראל 

אוסטרליה 

רוסיה 

. 4 .ס. 5 .ט 

אה״ב 

ארגון המזון 
הבינלאומי 
£40 

תכונות הקרקע 

- 

״* ¥6110 - 0641 
000120110 

14(2511050013 

1111(5015, X0^ט|($ 

44(15015 

קרקעות בלויות עם אפקי 
חרסית באקלים טרופי 

קרקעות חול, חולות חוף 

, 00115 ־ 0.11021 

1$ ) 530 511100005 

530415 

£11(15018, 053101060(5 

4(600501.8 

קרקעות שנוצרו מחול 

טרה רוסה 

— 

70 0410 50113 

5 )נ} 6 נן 0 ) 7 , 15015 ) קססס! 

5 )קסז 0 סס 

0310015015 

קרקעות מקומיות באזורים 
גשומים 

- 

$תז 26 סת) 06 ס 

5 תז 26 סתז 06 ס 

011$ ־ 801 , 01113015 }*? 

006(007-60)5 

קרקעות כהות, עשירות בחומר 
אורגני 

- 

£0(6(1(!*: 5011$ 

50113 נ>!) 311 ) 61 ' 1 

0x15015 

£6(13501* 

קרקעות עשירות בתחמוצת £6 , 

41 באקלים טרופי 

קרקעות אלוביאליות 

411(1*131 5011$ 

41111* 121 5011$ 

£0(15015. £10*60(•: 

£1(1*15018 

קרקעות אלוביאליות עם מעט 
שינויים בחתך הקרקע 

גלי, קרקעות הידרומורפיות 

016)6(1 5011$ 

016) 5011$ 

15 ק 0 נ 1 ן) 4 , 18015 ) 100011 

016)5015 

קרקעות בתנאי חיזור 

קרקעות אורגניות 

0400( 00311$ 

80)1 50113 

05015 ) 115 ־ 1 

1415(05015 

קרקעות אורגניות 

קרקעות חומות ערבתיות 

— 

ץז! 4 04 ) 011 ) 0005 

105 ) ק 0 ) 5 

0401115015, 1/5(0115 

035(3007.61)15 

קרקעות חומות, צמחיה ערבתית 
עם אפקי גיד בשכבות התחתונות 

ליתוסול, קרקעות חומות 
מדבריות 

12(1105015 

$03110(5' 04000(210 
50115 

(ןטס) 81108 -סו 0 ]ו'£ 

£1(00501$ 

קרקעות רדודות על סלע מלוכד 

חמרה, קרקעות חול אדומות 

016) 8105*1) 
?00150110 50115 

00 ( 0 ) 8 1 * 17,0117.6 * 00 
$011$ ) 05 ־ 01 ? 

41115015,1/5(3115 

1.11*15018 

קרקעות עם אופק חרסית , 

— 

0001201 

00(12015 

5^0(17.015 

00(12015 

קרקעות עם הצטברות ^ 1 , 41 
וחומר אורבני 

רגוסול, קרקעות אבגיות 
מדבריות 

510010(31 5011$ 

- 

5 !ת.ש 0 ]זס , 15018 ) 0 .£ 

15 ס 5 ס 06£ 

קרקעות רדודות מדבריות 
ע״ג חומר בלתי מלוכד 

רנדזינה אפורה 

000(121035 

50115 0 ) 6003 ז 02 0 ־ 01 ( 1 

•4101115015, 0(0(10115 

060(121025 

קרקעות רדודות ע״ג סלעי 
גיר רכים 

סולונצ׳ק, מלחות 

$01000031( 

801000031(3 

4(1(115015, 0( (01(15 

5010000314$ 

קרקעות מלוחות 

סולניז, קרקעות אלקאליות 

501000(2 

501000(2 

411(115015, 4(01(15 

501006(2 

קרקעות נתרניות 

גרומוסול, קרקעות חומות 
אלוביאליות נורטיסול) 

813010 £301115 

50115 1031 כ!ס־ 1 'ד 813014 

8 [ 50 ו)ז 6 ז \ 

¥6(11501$ 

קרקעות חרסיתיות 

סריזיום, קרקעות חומות 
ערבתיות 

— 

81000/0015 

4(11118015, ?401110 

X6(05015 

קרקעות של אדורים ערבתיים 
עם אפקי גיר 

קרקעות חומות מדבריות. חמדה 

1)050(( 1.0301 

00500( 80115 

4(1(115015 

05015 תז־ס׳ו 

קרקעות מדבריות, מלוחות, 
גבסיות 


־ הטבלה מציבה השוואה כללית בלבד. 


חמיצות הופכת האסוניה להנקיות ולבסוף להנקות. תהליך זה כולל 
גם קשירת חנקו מן האוויר ישירות — ע״י אצות (כחולות) והיידקים 
(אזוטובקטר וקלוסטרידיום, החיים חפשיים בק') — לחנקות. חיידקים 
מסוימים המסוגלים לקשור חנקן בתנאים סימביונטיים עם רקמה 
צמחית, כבמקרה הריזוביום בקטניות. 

קיימים מחזורים נוספים כמחזור הגפריח, שבו מפורקת גפרית 
אורגנית לגפריח סימנית ( 11.5 ) או לגפרה המשתחררת או נשטפת 
מהקי. 

הפעילות המיקרוביולוגיה בק׳ מותנית במידה מכרעת בשיעורה 
ובטיבה של ה רקב ובי ת (הומוס) שבה, כלר, כמות החופר 
האורגני, החום או השחור, הנוצר בק׳ בתהליכי פירוק ביוכימיים 
וביולוגיים. הרקבובית היא תערובת מורכבת מאד, אמורפית ויציבה 
יחסית, בעלת תכונות קולואידיות וכושר רב לספיתת מים, גזים 
ומלחים מומסים. המבנה הקולואידי דומה מאד לשל הטין. הרקבובית 
משפרת את המבנה הפיסי של הק', מגבירה את אוורורה, מסייעת 
לליכודם של חלקיקי חק' המינרליים, מגדילה את קיבולת המיס, 
מגבירה את כושר ההתרסה — ובכך בולמת שינויים קיצוניים מהירים 
בתגובת תמיסת הק׳ — משמשת אסם לחמרי־מזזץ מינרליים בסיסיים 


ומונעת שטיפתם במים, ומסייעת לפיתוח מערכת שרשים (וע״ע 
.(95 611 ,591 זבל, עמ ׳ 

5. 4. ש. הורביין, תורת השדה, א', תשט״ז; ,״״״״// ,תצתז^ב׳&ן 
1938; 1(1.. 5011 \ 1 ! 0 - 0 (> 1010 $ סבןזג 0 60 . 11 - , 01100 * 1 ? .[ ; 1952 .ץ , 

1 416 . 1 \ ; 1958 ,! 01 ! 16 ! 100111010$1€ וח 116 ) 1-011 ־ x30(16(. 1/116110/1 וו 0/1 ז 
10 5011 5110-01)1010$?, 1961; 5. 0. 5011 !5011 1 ) 0/1 11/111 '״ 

1*011111?, 1963; 0. 99. 0001:0. 7/10 €0/11/01 1967 ,? 11111 !€$ ! 501 / ס ; 

4. ! 011 € ! 11 \ 0 !¥ , 013005 . 4 ; 1967 ,? 81010 $ 5011 ,(. 6118 ) /י\ב 0 . 7 - לס׳^זסי 
8046 01 ) 1010$16 , 1968; ? 11 0/111 - 540/10 $ 0/116 ■< 0 5 011 , 41115011 . 4 .י ! 
8011• 060 ) 7 . 0 . 0 — 500 ( 1 ( 7000 . 04 ״ 1 ; 1973 .מס^סוז/וס־! , / ק 0 !€ קו , 
5011 0/111 5011 $ 01111 /?, 1973; !9. (1 8(311) 1 ) 0/1 €! 510111 7/10 ,׳ $!(>{)€!- 
1161 0 ( 501 (!, 1974. 

¬ ש. ד 

מיון ק״ (ת 0 ״ £103 ג 01355 011 ;!). את שיטות המיון הרווחות 
ניתן לחלק ל 3 קבוצות: 1 ) מיון המבוסס על גורמי יצירת הק׳ — 
האקלים. חומד-המוצא, הגורם הביוטי, הטופוגרפיה והזמן; 2 ) מיון 
המבוסס על תהליכי יצירת חק' והתפתחותה — תהליכים פיסיקליים, 
כימיים וביולוגיים, ותהליכי שטיפה או הצטברות של חרסית ומלחים; 
3 ) מיון המבוסם על תכונות הק׳ כגון תכולת והרכב מקטע התרסיח, 
תכולת הגיר, החומר האורגני וקיבול קטיונים. לעתים מבוססים 
מיוני הק׳ על שילוב שניים מן העקרונות■ 






חניוצת הקרקעות כעולם 


את מיון הק״ הראשון הציע דוקוצ׳אייוו (ר , לעיל, עסי 324 ) — 

לפי גורמי היווצרותן. ובעיקר האקלים. במיון זה המחלקה ( 53 *) 
היא הקבוצה העליונה, והיא כוללת ק" שהתפתחו ברצועות אקלימיות 
נלל־עולמיות דוגמת האיזור הטרופי או האיזור הצחיח. הדרגה הבאה 
היא הטיפוס סיו׳נז). שבמסגרתו נכללות כל הק" שנוצרו באיזור 
ביו־אקלימי מצומצס־יותר. הטיפוס הוא היחידה השיסושית־ביותר 
במיון הק״ הרוסי, הכולל 110 טיפוסים, מהאיזוד הארקטי ועד האיזור 
המדברי, עקרונות שיטת המיון הרוסית השפיעו במידה ניכרת על 
החוקרים בארצות רבות, ועד־היום מקובלים שמות ק' שמוצאם 
רוסי. 

בצרפת מתבסס פיון הק" על תהליכי יצירת חק' והתפתחות 
הפרופיל. לפי מיון זה כוללות המחלקות (הדירוג הגבוה־ביוחר) הרא¬ 
שונות ק" שהתפתחו מעט. והמחלקות הנוספות הן בעלות פרופיל־ק׳ 



פישיח גוזרי •וזורה 


מפותה ועשירות בחומר אורגני ובאופק הצטברות של מקטע חרסיתי. 

בשנים האחרונות נפוצו מיוני ק׳ המבוססים על תכונות הק׳, 
דוגמת מיון הק" של אה״ב. המבוסס על תכונות ק׳ מבחינה כמותית. 
כלר, הלחות והטמפרטורה של הק׳, תכולת התומר האורגני, ההרכב 
המינרלוגי, סוג הקטיונים הספוחים ועוד. הסדר (•!*■!ס) הוא הקט¬ 
גוריה הגבוהה־ביותר של המיון, וישנם 10 סדרים (ר' טבלה), 
ביניהם: ה 00115015 כוללים ק" צעירות, לא־מפותחות וחסרות 
פרופיל. המצויות בתנאי אקלים (כגון אקלים ארקטי או מדברי), 
שאינם מאפשרים תנועת חפרים בק׳. ה 15015 )״< כוללים ק" של אזורים מדבריים בעלות 
אפקי גיר. גבס ומלחים מסיסים; ה 01105015 !!! כוללים ק" בעלות 
אופק של תחמוצות ברזל, חפרן וחופר אורגני. ק" אלו נוצרות 
באזורים גשומים וקרים, והן בד״כ חומציות. 

פיון ק" בעל תפוצה רב־ארצית הוא זה של ארגודהמזון הבי׳ל 
ס^יז. בדומה למיון של אה־ב העקרון המנתה הוא של תכונות ק׳, 
אד יש בו 26 סדרים, ששמותיהם נלקחו ממיונים שונים, כגון הרוסי 
והאמריקני. 

במיון חקי בישראל כבר הוחל לפני כיובל שנים: תחילה עסק 
בכו סטרוהורן, ואחריו באו ריפנברג וזהרי (ר׳ ביבל׳). כיום 
מקובלים שני מיוני ק׳: הראשון הוא של רביקוביץ. שהשתמש 
בשמות ובחלוקה של קודמיו; השני הוא של י. דן, ח. קויופג׳יסקי 
וד. יעלון. ובו משמשים שמות ק׳ המקובלים־יותר בארצות שונות. 
שני המיונים מבוססים על גורמים יוצרי ק־ ועל תכונות ק' גם־יחד. 

על הק״ בא״י — ע״ע. עמי 141 — 159 , ור׳ טבלאות ומפות שם. 

0 . זהרי, גיאובועאביקה, 1955 . ש. דביקוביץ, ק״ ישראל, 1960 ; 

י. דן י- צ. רז, מפת חבורות דזק" של ישראל, תש״ל; . 11 * 0110 * 51 .יד 

, 2 זא 1 ח^ £1 . 8 ..*> ; 192$ , 15 ^ 8x ־ ) 1/1 /ס ■* 1 -ו #0 )£ ? 1£ ו 0 >-<*ס 171 זס^% 5011 










339 


קרקע — קרקעות, דיני 


340 


ס 01 1  €105 01 ז?ה? 0 

, ¥33100 .ס -( 1 ) 01 נ 4 ־< 0 ^ 1 . 30 -11 ( 1 .( ; 1956 , 102 — 6:82 ■ 308110 . 

. 7305 * 1 ) 1 ) 70 * 1 /ס * 5011 07 [ 011 ו 1£01 [ 1 :! 018 70$0576 ? ■ 0 /ס 5 ? 1 ק 71110 ? 

- 010551 ,]זשנ 1 ט\נ . 0 ; 1962 ,( 421 — 410 , 1 ) 263130 *י 6 א ס $011 . 101 

; 10 ) 94 - 78 , 015 ^ 7071 ? 5 ? 4010£11 )? 5 ) 1 107 ) ?) 1111115 - .) 4 £011071 1 [ 

? 1/1 1 * 101 ) 4 , 131 ) 00 .£ ; 1968 ,( 32 ,}־ 1 מק £6 065 ־ 5001 5011 1 ) 1 ז ¥0 \ 

¥601101031 ) 0714 ^ ? 15 /ס ק 5/0 5011 £500 /ז{ 740/1 ? 15 ( 0 4 ה?$). 1 

. 1969 ,(< 6 י\ז 511 8011 0 ׳י 311 ז€יןסס 2 ) 1 גח 3110 א .£חס 0 8 ם 1 חח 13 י 1 ־) 1 ז 0 '^' 

א. עם. 

סחף ושימור ק׳. סחף י׳ ק׳ (ע״ע סחיפה) מתבצע בעיקר 
ע״י טיפות הגשם וכוח־ההסעה של מים הזורמים כנגר עילי, או ע״י 
רוח הנושבת סמוך לפני־הק׳. אף־כי ללא זרימת נגר עילי או פעולת 
הרוח לא תיסחף מק', מכת שיפות הגשם היא הגורם המרכזי במנגנוז 
הסחיפה של מרבית הק". האנרגיה הקינטית של טיפות הגשם מקנה 
לה! כוח ההורס את התלכירים בפני השטח וגורם לארגו! חלקיקי 
הק׳ בקרום. יכולת החדירה של מי הגשם ררר הקרום מופחתת, וכמות 
הנגר העילי ועצמת פעולתו מוגברות. 

הגורמים הקרקעיים המשפיעים על מידת הסחף הם מבנה הק/ 
הקובע את מידת יציבותם של התלכירים, וכך שיפוע הק׳ ואורך 
הסדרו!, הקובעים את עצמת האנרגיה הקינטית של הנגר העילי. 

שימור ה ק׳ הוא מערכת פעולות הנדסיות ואגרו־טכניות 
המתבצעות באגן־ההיקוות ואשר מטרת! א) שמירת פוריות הק׳ 
לאורך זמז! ב) מניעת הפרעות וזיהום נתיבי המים במורד אגן־ 
ההיקוות. 

מלבד בפעולות הנדסיות נעשות פעולות שימור הק׳ בעזרת 
צמחיה. עיקר השפעת מצמחיה בבלימת מכת טיפוח הגשם ובשמירת 
היציבות והפתיחות של התלכידים בפני־השטח ובחתך הק׳. כך 
מובטחת קליטה מירבית של הגשם במקום ירידתו, ונמנעת היווצרות 
הנגר העילי. במקרים שנוצר נגר עילי הנושא אתו סחף, מפחיתה 
הצמחיה את כמות הסחף ע״י עצירה מכנית והקטנת מהירות הזרימה. 
המביאה לשקיעת חלקיקי הסחף. מניעת סחף ע״י צמחיה יעילה 
לאין־ערוך מכל שיטה הנדסית הידועה עד כה. מעקרו! האגרוטכני 
המנחה הוא שמירר, על כיסוי מירבי של פני־השטח בצמחיה: 

הנהגת מחזור זרעים 
(ע״ע) מתאים, וכן שי- 
סוח עיבוד דוגמת עי¬ 
בוד בחיפוי ( 1 ) 01010 
1111231 ), הם המבטי¬ 
חים כיסוי צמחי זה. 

שיטות הנדסיות. 

העקדזן המנחה ש¬ 
ביסוד השיטות ההנ¬ 
דסיות הוא הקטנת 
הנפח ומהירות הזרי¬ 
מה של הנגר העילי. 

הפעולות הן בדרך של 
הקטנה ממשית, ע״י 
העלאת כושר החדי¬ 
רות של הק׳ או בדרך 
של ריכוז הנגר העילי 
לדרכי־מים מתוכננות 
ומוגנות (ר , להל!. 

ניקוז). פעולה הסק־ 

הריעה ׳'אורו־ קווי־גובה, הנתונה כסרינזח סזרזז טינה את שטח־המגע 
אה״ב ובמדינת אוקלהוכזה. חרישה כזאת הכרחית של דזרימד עם דייל 
בדי להתנכר על הסחוי הננרם כתחואה סכמוח 1 י 

נשם נרולה וסמופונרפיה גבעית שטח השדה. השיטות 


המקובלות הו: 1 ) גידולים צפופים רב־שנתיים שאינם 

מצריכים כל עיבוד ק׳: 2 ) עיבוד מינימלי ( 0110101010 
1330 ) 11 ) — מערכת עיבודים השומרת על רמה גבוהה של 
תלכוד וחספוס בפני־השטה ומבטיחה בנר קליטה מירבית של הגשם: 
3 ) עיבוד בקווי-גובה: בל פעולות העיבוד — חריש, 
קלטור ושידוד — ועשות במקביל לקווי־הגובה של השדה! 4 ) ג י ד ו ל 
בפסים — מחזור גידולים שנו מחולק השדה לפסים לפי קווי- 
הגובה כך שבצורה מחזורית נמצא תמיד חלק מהפסים בכיסוי צמחי 
כלשהו! 5 ) שיחים — מערכת דרכי־הולכה לנגר העילי, העוברת 
בקווי־הגובה, שבאמצעותה מחלקים את השדה לפסים, כאשר הניקוז 
העילי מכל פם נפרד לתוך דרד־מים מתוכננת ומוגנת, או לתוך 
ניקוז תת־קרקעי. 6 ) טרסות — עיבוד־מדרגות בהרים (הקטנת 
השיפוע ואויר הזרימה). 

ניקוז ק" הוא פעולה לשינוי משטר־המים בק׳, ממצב דינמי 
קיים, שבו יש הצסברות רטיבות עודפת. קבועה או זמנית, למצב 
דינמי רצוי. באופן שתכולת הרסיבוח נק׳ תרד בפרקי-זם! רצויים. 
הדבר חשוב־במיוחד לחקלאות, שכן עודף רטיבות בשכבת שרשי 
הגידולים עלולה לגרום נזקים רבים: אוורור לקוי, טמפרסורות ק׳ 
נמוכות, עידוד להתפתחות גורמי מחלות, הידוק הק׳ והסלחתה ועוד. 
הגורמים לעדפי רטיבות בשכבת השרשים ד.ם: מ י ־ ח ה ו ם — באשר 
מקור-המים הוא זרימה תת־קרקעית, משטחים חיצוניים לשדה, או 
מערכת ארסוית של מי־תהום! מי ק■ ש ע ו נ י ם — כאשר בעומק 
לא-רב מפני־השסח קיימת שכבת ק׳ בעלת חדירות נמוכה מאד. 
הבולמת חלחול של חדירת מים חיצונית (משקעים, השקאה וכר). 

מערכת פעולות הניקוז עשויה לכלול שינויים בתכונות הק , 
ובתנאים ההידרולוגיים, וכן בשימוש במחקני־ניקוז הנדסיים. עקרו¬ 
נות הפעולה לכל מערכות הניקוז ה!: 1 ) הקטנת משו־הזרימה של 
המים בתוך מערכת הנקבוביות של הק׳; 2 ) פוטנציאל מפלס־המים 
בנקזים הנמוך מזה של חתר הק׳ הדורשת ניקוז! 3 ) העברת המים 
ממערכת הנקזים למפלס נמוך־יותר בדרך גרוויסציונית, כאשר 
האחרון מתנקז לנחל או נשאב. 

קיימות שתי צורות עיקריות של מערכות הניקוז: מערכת 
פחותה, דוגמת תעלות, גדודיות ותלמים, ומערכת סגורה 
תת־קרקעית. דוגמת מחילות־ק , חלולות, מחילות-ק , ממולאות 
ומערכת צינורות מחוררים. יתרונות שיטת המערכת הפתוחה: שטח- 
פנים גדול של פרופיל הק׳ המתנקז. לפיכך יהיר. הניקוז — כולל 
ניקוז הנגר העילי עוד לפני שתדר לשכבת הק׳ — מהיר יחסית. 
חסרונותיה: חלוקת השדה לחלקות קטנות — תוך הכתבת כיווני 
העיבוד ושיטת העיבוד — ובעיות החזקה. 

מערכות הניקוז התת-קרקעיות מוחדרות לעומק שהוא לפחות 
מתחת לעוסק העיבוד. יעילותן של מערכות ניקח תון־קרקעיות תלויה 
כראש-וראשונה במוליכות ההידרולית של הק׳ מפני־השטח וער 
לנקז עצמו. בק" שהמוליכות ההידרוליה בהן נמוכה מאד לא תפעל 
המערכת. פעולות אגרוטכניות נכונות במערכת העיבודים ובסחזיר 
הזרעים מסוגלות להגדיל את ערבי המוליכות ההידרולית של שכבת 
העיבוד. 

פעולות הניקוז החקלאי כיום נעשות בשילוב של מערכות 
בגבולות השדה ושל מערכות בשדה עצמו. הראשונות כוללות תעלות 
פתוחות להטיית הנגר העילי, וקווים מאחזים (אינטרספסורים) 
לחפיסת זרימות תת־קרקעיוח. בשדה עצמו נהוגות בעיקר מערכות 
תח-קרקעיות, המוחדרות כיום בצורה ממוכנת. בעזרת כלים המבצעים 
במהלך אחד חפירת תעלה, החדרת צינורות פלסטיק מחוררים לק - , 
כיסוי הצינור בשכבת תצ׳ן וסתימת התעלה בק׳ החפירה. 

יו. מו, 

_קךקע 1 ת, דיני, ע-ע קנין. 



341 


קרר, פור — קרשינסקי זיגמונט 


342 


ל|רר, פול — ::!:: £3 3111 ? — (נר 1889 , מוסקווה), כיסאי 

שוויצי. את השפלתו רכש באוניברסיטת ציריך, וב 1919 
התמנה פרופסור שם. בראשית דרכו תקר תרכובות מתכתיות 
קומפלכסיות (ע״ע קואורדינטיויות. תרכובות), אולם עבודותיו 
החשובות־ביותר התרכזו בבירור המבנה של חמרי-צבע צמחיים, 
כגון הקרוטנואידים (ע״ע), ותהליך הפיכתם לויטמינים (ע״ע) בגוף 
החי. ק׳ הראה, כי למולקולה של ויטמין מבנה כמעט זהה למבנה 
של מחצית המולקולה של קרוטנואידים טיפוסיים, ובסיוע עוזריו 
הצליח להכין ויטמין 7 . בשיטות מעבדתיות סינתטיות, מאותר־יותר 
הכין גם ויטמין ,ע וויטמין £ (!סזסלקססס! ,£ 11301111 ״). ספר־ 
הלימוד שלו לכימיה אורגנית תורגם לשפות רבות, והשפעתו היתד, 
גדולה מאד על התפתחות הכימיה האורגנית. מחקריו בתחום הקרום־ 
נואירים, הפלאווינים והוויטמינים , 8 ו £ זיכו אותו, יחד עם הארת 
( 0:111 * 3 ( 1 ), בפרם־נובל לכימיה ל 1937 . 

קרל 11 , ך י צ / לד — * 0:38113 1 ): £10113 — ( 1612/3 [ז], לונדון — 

1649 , לורטו [איטליה]), משורר אנגלי. ק׳, בנו של כומר 
פוריטני, היה, בתום לימודיו באוניברסיטת קימבריג׳, לכומר בכנסיה 
האנגליקנית. בימי מלחמת־האורחים ברח לפריס וקיבל את הקתוליות 
(ב 1645 , כמשוער). משם עבר לרומא, וב 1649 היה לכוחן־דת 
ב,.בית הקרוש״ בלורטו (ע״ע). — שיריו הראשונים של ק׳ הם 
מכתמים, כתובים לאטינית ( 1634 ). ב 1646 פרסם קובץ שירים 
באנגלית.:! 1:01111 ־ 1 סל! 811:11810 (״מעלות למקדש״). ב 1652 (אחרי 
מותו) פורסם הלקט 4081:0 ? 0 ( 1 חסת:: 08 ("שיר לאלהינו"), 
אף הוא באנגלית. ק׳ זכור בראש־וראשונה, כמשורר דתי, ושמו 
קשור בשמות משוררי השירה הדתית־המטאפיסית, כגון: ג , . דן, 
גי. הרברט וח. רון (ע , ערכיהם). ואולם. בשל כתיבתו לפי המסורת 
הקונטיננטלית-הקתולית, היה ק , . לאמיתו של דבר, דמות יחידה־ 
במינה. הוא הושפע מכתבי המיסטיקנים הספרדים, ובמיוחד מטרסח 
דה הסום (ע״ע), ואת טעמו הספרותי עיצבו יצירות איטלקיות בגון 
אלו של גי. מרינו (ע״ע). שירתו, המתוארת לעתים כבארוקית, 
עשירה בעיטורים מוגזמים ואף גרוטסקיים. מבחינה מבנית באה 
התפתחות דינמית אסוציאטיווית במקומו של הארגון ההגיוני. 
טכניקת שימושו בדימויים מיניים בהקשרים דתיים מצטיינת בעצמה 
רבה. 

171 ,.! 1 ז| 31 ״ו .א 

. 961 [ , 15 ? 80 41 ? 11 !( 1 /< 1£14$ \ ??• 7/11 ; 1939 ? 841-0411 

קרעווסק 1 *, יוזף אענצי — ו:!:״! ■: 282 :.£ ׳!:ו:ח:: 1 ) 021 ] — 

( 1812 , ורשה — 1887 , ז׳נווה), סופר פולני. בשנים 1930/2 
ישב במאסר בשל פעילות פוליסיח־לאומיח. ב 1863 נאלץ לעזוב את 
ורשה והתיישב בדרזדן שבגרמניה. ב 1883 נאסר באשמת ריגול 
לטובת צרפת וב 1885 עבר לשוויץ. ק׳ היה מייסדם ועורכם של 
עתונים וכ״ע בעלי אופי ליברלי־דמוקרטי, בהם כר,"ע החשוב 
וסססכססל]^, שי״ל בווילנה בשנים 1841 — 1851 . מספר חיבוריו 
של ק׳ מגיע ל 500 ויותר: סיפורים ויצירות היסטוריות, כחבי־ביקורת 
בחולדות הספרות והתרבות, פילוסופיה ופוליטיקה, ושירים ליריים. 
אך בדאש־וראשונה חשובים הרומנים שלו: תיאורי־הווי ראליסטיים, 
ב 121 * 5 1 0013 ? (״המשורר והעולם״), 1839 ! שורה ארובה של 
רומנים עממיים, כ 512 * 20 011201 (״הבקתה מחוץ לכפר״), 1854/5 : 
תיאור חיי האיכר ברומנים חברתיים, כ 01012 ::!( ( 1857 ) ! ותיאור 
היחסים בין יהודים לפולנים, ב 11 < 2 (״יהודי״), 1866 . אח תולדות 
פולניה מן הזמנים הקדומים־ביותר סיפר ב 29 רומנים ( 76 כרי): 
מבין חלקיה המפורסמים־ביותר של יצירתו זו: 112811 512:2 (,.האגרה 
העתיקה״), 1876 , ו 0081:1 1:211104 ( (״הרוזנת צוטל"), 1874 . 

השפעתם של ל. סטרן, זין פאול וא. ת. א. הופמן (ע׳ ערכיהם) 
ניכרת ביצירתו של ק/ השופעת אהבה למולדת ושנאה לכובש. 


הוא הצליח להחליש את השתלטותו של הרומן הצרפתי בקרב חוגי 
האינטליגנציה, ולקרב שכבות רחבות אל תרבותן ועברו• 

, 31/260103 1¥ י .£ ; 1963 ,ד) 011/1£1 <) 0 1£10 ס 1 ס<}() , 13511.1 ( 2 23 ^ ..>! 

. 1966 ,?>£?!.£/ . 1 ./ £( 27 ?\-ו 1110 ! 1 1 ) 101 י 1 ו 70 ,> 01 ת 3 פ- 10 (ל (״הקומדיה הלא־אלוהית״), 1835 . 
ק׳ הוקיע מהפכות מבחינה מוסרית, ועם־ואת ראה את אי־יכלתה 
של האצולה להתמודד עם השינויים הדראסטיים הקרבים והולכים. 
מן ההתנגשות הדרמתית בינה ובין ההמונים המתמרדים, עולה 
כמנצח, באוניוורסליות שלו, ישו. ההשגחה העליונה, המכוונת 
גורלם של יחידים ועמים, תעמוד לעם הפולני, מוקד האמונה בישו, 
במאבקו לשחרור! רעיון זה מובע בסרגדיה המימטיח־ד,סמלית 
1176100 (עברי: אירדיון, 1920 ), 1836 . הפ(אמה הנבואית 11 * 15 ) 2.0 !? 
(״בטרם זריחה״), 1843 , מצביעה על שליחותו המשיחית של העם 
הפולני. בחיר האל, שהועיד לו עינויים וסבל בהווה ותפקיד של 
הנהגה רוחנית לאנושות נולה בעתיד. מזמורי־התהילה של ק', 
0275210501 ! 331017 ? (״מזמורי־העתיד״), 1845 , 2210 • 53101 ? 
(״מזמור־הצער״), 1848 , ו 011 * [ 1011:0 ! 82101 ? ("מזמור הרצון הטוב"), 
1848 , שירים על עתיד של האדמונית אידילית. 

ק׳ ניהל התכתבות ענפה ובעלת תוכן עשיר: 0011107 10 > £18:7 
1£1 > 01 ס 1 ס? (״מכתבים אל רלפינה פוטוצקה"). 1930 — 1935 ! £1317 
01:3 40 (״מכתבים אל האב״), 1963 ! - £11130 70 •> 2 :נ׳[ 60 £1817 
0 * 011:51010 (״מכתבים אל _יז׳י ליבומירסקי״), 1965 . 

יצירתו של קי, שהיה מגדולי המשוררים הרומנטיים של פולניה, 

היא בעלת סגנון נשגב ומגמה מיפטיח-דתית, שופעת חזון נבואי, 
תורת-מוטר ואמונה בייעוד המשיחי של ארצו. 

; 1919 . 2 , 7)1001 7001 0 / 701117x1 ץ■ 471071 .•) 711 .־ושח 11 ־ 1 ע[) , 4 ל 1 . 1 ׳ל 1 

,(. 1 ) 6 ) 1£1 ז 1 ח 1 מ£ .¥\ : 1962 ז 11 ) 1  1 >ח 3 210110:5 :£ (עבר': ,.נפש 
המחנך ובעיית הכשרת המורים״, תשכ״ה), 1921 ! : 40 1660:10 
81111008 (״תאוריה של ההשכלה״), 1926 . 

א. שואל, ק׳ ובית הספר העמלני(החינוך, ל״ה, 208 — 218 ), חשכ״ג, 

. 7 ) ,זש 1 ו 1 שז$ת $011€ זש^ו - 1 ׳\ ; 1924 . 70 *.}/ 2/1 //!•׳ 671 >/!ש? 

.* 1964 . 7 > 1 וזו 1€ ז 160 (־ 1 11811 * 8x1 ־?? , 61110 ^ 1 ' .?) ; 1939 

א. כד. 

קרשקש ( 5 :>סן 0:051 ), שמם של שני קרטוגרפים יהודים, אב ובנו, 
מהאי מיורקה (ע״ע). ספרד. 

1 ) אברהם ק' — . 0 1 ז 16:3631 / — (מת 1387 ), מחשובי 
הקרטוגרפים ( 013815:0: :0303100040:001 01 63x013:301 ), עסק 
בשרטוט מפות־ניוום בשיטת האסכולה הקאטאלאנית. ק׳ שרטט 
מפות עבור הפלך פדרו ז\ 1 מארגון ובנו ח׳ואן 1 . ב 1381 שלח 
הנסיך ח׳ואן למלך שרל מצרפת מפת-עולם ששורטטה בידי ק', 
וקיימת סברה שזוהי המפה הקאטאלאנית המצויה כיום בספריה 
הלאומית של פרים. אברהם ק׳ ובנו יהודה (ר׳ להלן) קיבלו הגנה 
בפקודת הפלד, ושוחררו מענידת התג היהודי. בית המלוכה גם 
העניק להם הכנסות, וכן זכויות למנות שוחטים לבני קהילתם. 

2 ) יהודה ק׳ — . 0 13 ) 363 ( — (נו׳ 1360 (?!), בנו של 1 ). עבד 
יחד עם אביו, ולאחר מותו המשיך לשרטט מפות ולהכין מצפנים 
עבור הפלכים ח׳ואן 1 ופרטיו 1 מארגון. ביפי רדיפות היהודים 



לוח מתיר האטלס הקאסאלאני שחיברו אברהם קרשקש ובנו יהורר ב 75/7 ג 1 
בשביל דוז־ח׳ואן, יורש־העצר הצרסחי. הרו* מחאר את הנאונרסיה של המזרח. 
באמצס, כוכב בית־לחם ושלושת המלכים מתקרבים (לטעלח) 



345 


ד!רש?ש — קרשקש, וזסדאי 


346 


בססרד ( 1391 ) נאלץ להתנצר, והחליף את שפו לח׳ימה ריבם 
( 5 ־י!! 8 ־מזונן). זפן־פר, נשאר בפיורקה ונודע נ״יהודי המפה" 
("■:־!ס־נטל □־ט) 10 "). נ 1394 התיישב בברצלונה. ם 1399 הוא נזכר 
בתעודות בתואר 11 )ט 1 ו 1£ /יבח מזטזנזזנש ז־זיןאפמז. מזהים אותו 
עם הקרטוגרף הידוע 03 ־ 513110 ־ 3 ־מזס־בן ־ 5:1 ־ 51 , שהועסק 
ב 1420 בפורטוגל בידי המלך אנריקה 111 , המכונה "יורד הים". 

י. בער. תולדות היהודיס בספרד הנוצרית, תשי״ס ב ; ,ו 101 ו 1 ש\״ז 5 ״ 1 

ס!! . 0 ; 11 ( 11 , >.) 1 '! 1 ד 7 ) 1 ) 070 (/€ 1 ) 871 1/71 ! 071 ■ 11 ) 111 , 0:0713 ( 70710/07 

) 7/1 , 153305 ״ 1 . 1 ; 1930 \' 1 > 070 (/ 81 }\ )/) 6 ( 077 ) 1 >[ ) 317 ) 1 ^" ,: 37 ז 3 נן^ז 
. 1936 , 8 ) 0/07 / 0 >./)!)] 

קרעזקןש, חסדאי <נפ- בסרגוסה, 1412 ), פילוסוף ומנהיג יהודי 
בספרד בסאה ה 14 . ידיעה ראשונה על אודותיו היא פ 1367 < 

אז נאסר לזפן־מה בברצלונה, בעקבות עלילת חלול הקרב! (ע״ע), 
יחד עם מורו ר׳ נסים בן ראובן (ע״ע: הר״ן) וחברו ר׳ יצחק בן 
ששת (ע״ע: הריב״ש). ידועים שירים שחיבר ב 1370 . ב 1383 השתתף 
במשלחת קהל קטלוניה למלך ארגון. ב 1387 , עם עלייתו של ח׳ואן 
למלוכה, נתקשר ק׳ אל חצרו ונפנה עם מקורביו. הוא ישב בסרגוסה 
והיה לרב ולמנהיג הקהל שם: הפלד אף הסמיכו לדון יחידי בכל 
מקרי מלשינות בארגון — מאורע חסר־תקדים בתו״י בספרד. שמו 
נתפרסם כבעל־הלכה גם מחוץ לקהילתו, ויתד עם הריב״ש נתבקש 
לפסיק בבעיית ירושת הרבנות בצרפת (ע״ע מאיר בן ברוך הלוי). 
בגזירות קנ״א ( 1391 ) בהרג בנו יחידו. בגיל 20 , על קידוש-השם. 
לאחר הגזירות פעל ק׳ רבות לשיקום הקהילות ע״י איסוף כספים 
בממדים נרחבים. פעולות עידוד וניחום ומאמצים חוזרים ( 1396 
ו 1399 ועוד) לתקן תקנות חדשות לקהילת סרגוסה ולקהילות שכנות, 
בעיקר בעניין הייצוג הקהילתי וחלוקת הסמכויות בין המוסדות 
הנבחרים. בעשור האחרון לחייו פרש מפעילות ציבורית והקדיש 
עצמו ליצירתו הספרותית 

כתביו הראשונים הידועים לנו קשורים במאורעות זמנו. ב 1392 
כתב איגרת לקהילת אוויניון, ובה כלל תיאור של גזירות קנ״א. ספרו 
הפולמוסי ״ביטול עיקרי דת הנוצרים״ חובר כנראה ב 1398 (כקט¬ 
לנית: תורגם לעברית בידי ר׳ יוסף אבן שם־טוב ב 1451 ), ובו 
סתר את הדוגמות הנוצריות, המנוגדות, לדעתו, לשכל האנושי 
ולצדק האלוהי. נראה שכתב עוד ספר נגד פרשנות המקרא הנוצרית. 
וגם השפיע על פרופים דוראן (ע״ע) לחבר את ספרז הקלאסי 
"כלימת הגרים". 

ק־ נתפרסם בעיקר בספרו ,.אור ה׳", שבו הרצח את שיטתו 
הפילוסופית. ק׳ השלים את הספר ב 1410 , אך פתכנו עולה שחלקים 
ממנו חוברו שנים מספר קודם. בספר זה שאף ק׳ להעפיד אלטר־ 
נטיווה לרמב״ם, אף שקיבל עקרונית את הדגם שלו (ע״ע פילוסופיה 
יהודית. עמ׳ 684 ). היצירה בולה, "נר אלד,ים". אמורה היתה להכיל 
שני חלקים: ״אור ה״ — מבוא פילוסופי, ו״נר מצוה״ (שלא נכרוב), 
שנועד להקביל ל״משנה תורה", להשלים בו את הביסוס התלמודי. 
ולבנותו על מקרים פרטיים ולא על מערכת עקרונות כללית. 

תורת העיקרים. ם' "אור ה׳" מיוסד של קונצפציה 
דוגמתית ברורה, שנועדה להחליף את י״ג העיקרים של הרמב״ם 
(ע״ע משה בן מימון, עמי 550/1 ). לדעת ק׳ אין האמונה בזד עיקר־ 
אפונה אלא הנחת־יסוד לאפשרותה של הדת: ממילא גם איננה 
מצווה, שהרי עצם המושג מצווה מניח את קיומו של אל מצווה, 
וזוהי הנחת המבוקש. אין גם משמעות לציווי על אסונה. שהרי אינה 
תלויה ברצון. האמונה ב״תורה מן השמים" היא הציר שסביבו ניתן 
לדרג את העיקרים. קרם־ההנחות ^!הכרחיות לאפשרותה של התורה 
הן "פינות ויסודות לכלל המצוות": א) ידיעת ה' בנמצאות; ב) 
השגחה: ג) יכולת: ד) נבואה: ה) בחירה: ו) תכלית. פאידך־גיסא. 
אותן אמונות שאינן כאלה אלא הונחו ע״י התורה הן "דעות אמי¬ 
תיות": א) חידוש העולם: ב) הישארות הנפש: ג) שכר ועונש; 


ד) תחיית המתים; ה) נצחיות התורה: ו) פעלת נבואתו של משה 
רבנו משאר הנביאים: ז) היות הכהן נענה באורים־ותומים: ח) משיח. 
לאלו יש להוסיף "אמונות הנתלות במצוות מיוחדות"; מהן מונה 
ק׳ את האמונה בכוח התפילה, התשובה, יוה״כ ועוד. לפרות דירוג 
מעלתן, כל אלו הן אמונות שאין לפקפק בהן. עליהן יש להוסיף עוד 
13 "דעות וסברות" פרובלמטיות, כגון: נצחיות העולם, מציאות 
השדים, הגלגול, פרטי גן־העדן והגיהנום, מעשה בראשית ומעשה 
מרכבה ועוד, שבעניינו ניתן לדון. 

פיסיקה ומטפיסיקה. לדעת ק׳ אפשר להגיע אל האפונה 
בה' גם דרך העיון הפילוסופי, אך בלא קשר לפיסיקה של אריסטו — 
כפי שעשה הרמב״ם. קי ערף ביקורת רדיקלית על הפיסיקה האריס־ 
טוטלית, וממילא נשלל כוחה להמציא הוכחות למציאות ה , . ביטול 
הוכחות אלו לא יחליש, לדעתו, את מעמדה של האפונה הדתית, 
אלא להפך — עתיד הוא לשחרר אותה פכפיפותה לאינטלקטואליזם 
האריסטוטלי. ביקורת הפיסיקה תוביח לעיני העפים, בי "המסירה 
המבוכה בענייני האמונה והמאירה כל המחשכים היא התורה לבד". 
גם אברהם אבינו התקרב לה׳ דרך העיון הפילוסופי. אולם רק סעד 
משמים — ההתגלות — פיזר את ספקותיו. ק , הציע הגדרות לא- 
אריסטוטליות של הזמן והחלל. המקום הוא ״גודל נבדל״. והזמן — 
לא מידת התנועה אלא מידת המנוחה. מכאן נובעת אפשרות מצי¬ 
אותם של חלל ריק ושל זמן בלתי-תלוי בגלגל מתנועע. ציר המהפבה 
הפיסיקלית אצל ק׳ היא קבלת עקרון האינסופיות. לדעת ק׳ מתבססת 
שלילתה על כשלים ( 5 ־ 311301 )) ו״הטעאות", בייחוד בשל השלכה 
לא-חוקית של תכונות המספר הסופי על האינסוף, החלל הוא אינסופי 
ויש בו עולמות רבים, וגם הזמן אינסופי. דבר זה אינו שולל את 
הבריאה, שאיננה מאורע בתאריך היסטורי אלא התרחשות מתמדת. 
הבריאה היא חידוש מתמיד, "יש מאין", של החומר והצורה גם יחד. 
ההוכחה למציאות ה' מעמידה אותנו בפני "מחויב המציאות", 
ומפושג זה ניחן לגזור את אחדותו. אך לא את יחידותו. לעיקר 
זה צריכים אנו להתגלות. על תורת התארים אליבא דק׳ ע״ע אלהים. 
ענד 452/3 . וע״ע פילוסופיה יהודית, עמ׳ 684 . 

תכלית האדם היא הידבקות בה׳, וזו אינה מושגת ע״י ההכרה 
האינטלקטואלית אלא ע״י האהבה, שהדרך אליה היא התודה 
והמצוות. דבקות זו היא היא השכר האלוהי, והיא מתבטאת גם 
בהישארות-הנפש ובתחיית־הפתים. וכשם שיש שכר ליחיד כך יש 
גאולה לעם־ישראל. ואעפ״כ, לדעת ק׳, מקומן של הגאולה והמשיחיות 
משניים ביהדות. עמדה זו עתידה להדהד בדברי תלמידו, ר״י אלבו 
(ע״ע), בוויכוח טורטוסה (ע״ע). 

סוגיה פרובלמטית במשנת ק' היא בעיית חופש הרצון. הדעה 
המקובלת רואה בק׳ דטרמיניסם, החושב שהתופעות הקונטינגנטיות 
(המקריות) אפשריות'"מצד עצמן", אך מחויבות "מצד סיבותך. 
כל הדיון אצל ק׳ מושפע ממשנתו של אבנר מפורגוס (ע״ע) 
ב״מנחת קנאות", וכל פתרון הוא פרובלמטי, היות שבמקום אחר 
פנית ק , עצמו מקום לחופש שאיננו מתבטא באמונה. 

יצירתו של ק׳ קשורה קשר הדוק עם המסורת הפילוסופית 
היהודית ביה״ב ובעימות עם הרמב״ם והרלב״ג. ניכרת בו השפעתם 
של הוגים נוספים: מורו הר״ן, ר׳ משה נרבוני, יצחק פולקאר, 
ריה״ל ואחרים. ייתכן שבפידת-מה הושפע ממקובלים, בייחוד 
מהרסב״ן, והוא מצטט את ם׳ היצירה ום׳ הבהיר. ק׳ היה בקי 
בספרות הפילוסופית הכללית, שהגיעה אליו דרך התרגומים העבריים. 
ונראה שקיימים קשרים גם עם הסכולסטיקה הנוצרית שאחרי תומאס. 
בין תלמידיו בולטים: ר״י אלבו, זרחיה בן יצחק הלוי (ע׳ערכיהם), 
מתתיהו היצהרי והמשתתפים האחרים בוויכוח טורטוסה. השפעתו 
על ההגות הפילוסופית של המאה ה 15 פחותה ממה שניתן היה 
לשער. מתנגדיו במאה ה 15 , שמעון בן צמח דוראן, אברהם שלום 
ויצחק אברבנאל (ע׳ ערכיהם), עמדו על הכיוונים הסותרים במשנתו, 



347 


קרשקש, חסדאי — 5 ןרת־חדשת 


348 


שלא באו תמיד לידי אי הוד מלא. במאות ה 16 והד 1 מורגשת השפעתו 
במידה גוברת, במפורש או במובלע, אצל פיקו דלה מירנדולה, יהודה 
אברבנאל, ג׳ורדבו ברונו וברוך שפינתה (ע׳ ערכיהם), ואולי גם 
בקונצפציית־החלל של הפיסיקה הניוטונית. 

מ. יואל, תורת הפילוסופיה הדתית של רבי -דון" ח. ק/ תרפ״ת: 

י. בער. ספר מנחת קנאות של אבנר סבורנוש והשפעתו על ח. ק׳ 
(תרביץ, י״א), ת״ש: הב״ל, תולדות היהודים בספרד הנוצרית (מפתח 
בערכו), תשי״ט! י. גוטמן, בעיית הבחירה הוןפשית במשנתם 
של ח. ק׳ והאריסטוטלים המוסלמים (בתוך: דת ומדע}, תשט״ו; 

ש. ב. אורבך, עמודי המחשבה הישראלית, ג/ תשכ״א * הנ״ל, חידושי 
הלכה ואגדה במשנתו של ד׳ח. ק׳(בריאילן, ספר השנה,ג , ), חשכ״ה! 

ש. פינם, הסכולאסטיקה שאחרי תומאס אקווינאס ומשנתם של ח. ק׳ 

ושל קידמיו (דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, א׳, 11 ), 
תשכ׳י־ו ז ל. א. פלדמן, חלופי איגרות ושירים (קובץ על יד, ס״ח, ז׳), 
תשכ״ח < א. שביד, הפילוסופיה הדתית של ר״זז ק/ תשל״א; 

.\נ . 1 ־ 1 ; 1879 ,.) 1 . 07 הסע 11 ) 1/7 )^ 71 ) 111 ) 1 ( 1 ,(•( 1 ?) ו 1 :> 10 ח .ו 1 ? 

46 ון> 111 ז€ ,. 0 .// , 7 >/יזב 1 ־) ; 1929 ( 0 011111116 .€ י ת 0 ל\ 011 ^\ 

. 1973 , 1 ) 17111116 4 ) 1417 ןס 4 ^ 1116 /ס ? 7 6601 7 )!/ 1 /ס 
ם.-של. ר. 

קך־תגו, ע״ע _קךת־חדשת. 

קןרת־חלעת, יישוב פניקי קדום בחוף אפריקה הצפונית, קילו¬ 
מטרים מספר מצפון־מערב לתוניס של היום, שבמאות 
ה 6 — ה 2 לפסה״נ היה למרכז ממלכת־ים נרחבת במערב הימה״ת. 
ביוונית נקראה ק׳ .קרוז׳מו (׳יו 1 > 5 ת*ש 0 ^), ובלאסינית — קרתגו 
( 11320 ז- 011 ). תושביה נקראו פונים (יש גוזרים מפניקיה, פניקים 
[ע״ע], ויש גוזרים פ״פנים" (־מזרח! ברא׳ טז, יב. ים, כח! כה, 'ח; 
יהר יז, ז! יט. יא! שמו־׳א סו, ז! ועוד], כלר. בני המזרח). הצורים. 
מייסדי קי. נמשכו למקום בשל חופיו המוגנים. ק׳ ישבה על חצי־אי 
דמוי-משולש בתוך מפרץ תוניס, שלשון־יבשה צרה קישרה אותו 
ליבשת. המפרץ מאפשר מעגן בטוח ונותן שפע דגה. וצוקי־כפים. 
המתנשאים ממזרח וממערב. הופכים את המשולש למעוז טבעי. 
סצודת־העיר (יוו׳: בורסה. כנראה שיבוש של ״בצרה״ — מבצר) 
הוקמה על הגבעה הקרויה כיום סדלואי, שגבהה כ 60 מ׳ מעפה״י. 
הקף המצודה היה ! 1 ק ימ בקירוב. ולהגנתה הוקמו נמה חומות, מהן 
שהגיעו לגובה של 20 מ , . ממצאי הארכאולוגיה מאשרים שק• נוסדה 
סמוך לתאריו ייסודה המסרתי ( 814 לפסה׳־נ). השם ק׳ מצביע על 
כך. שמלכתחילה ייעדוה בוניה להיות יישוב כנעני מרכזי במערב 
הימה״ת. לאגדות השונות על ייסודה ולסיפורים על דידו ואנאס 
(ע' ערכיהם) אין כל ערך היסטורי. בין יישובי הפניקים האחרים 
שנוסדו במערב באותה עת. או זמן־מה אחרי ייסוד ק - . היו: אוטיקה 
(עתיקהו). הדרוספום ( 11 זנ 1 ו:)מ 1 טז 1 ! 3 ון [חצרפותז], כיום סוס), 
טיפסה (כיום שרשל), סיגה, טינגיס (כיום סנג׳יר), ליכסוס (לבש) 
ומונדור של היום (גדרי מגדולי) — באפריקה הצפונית (שתי 
האחרונות — בחופיה האטלנטיים)! גדם (גדר! כיום קדים) 
ואלמונקר (-ו<מ> 11 טמז 1 ^) בספרד. מוטית בסיציליה, נורה (נורי) ותרום 
(םוו־ה די סן ג׳ובני) בסרדיניה, והאי פלטה. יישובים אלה היו ברובם 
קטנים. ונועדו להבטיח אח נתיבי־הסחר ספניקיה, במיוחד מצור, 
לספרד ולאטרוריה. אדמה שחובל לספק צרכי אוכלוסיה ניכרת לא 
היתד. שיקול חשוב בבחירת אתרי־התיישבות אלה. המוצרים שעניינו 
את הפניקים היו בעיקר מתכות — הכסף והבדיל מספרד והנחושה 
והברזל מאיטליה. 

יישובי הפניקים היו החדירה הגדולה הראשונה של תרבות ממזרח 
הימה״ת אל מערבו. אולם לא יצא זמן־רב, ובעקבות הצורים וה¬ 
צידונים בא גל דומה של מתיישבים יוונים וחדר למזרח סיציליה 
דרום איטליה ואיזור מרסי (ע״ע יון, עם׳ 431/2 ). מראשית המאה 
ה 6 לפסה״נ עמדו יישובי הפניקים מול לחץ היוונים! ערי פניקיה. 
שבאו בשלטון הבבלים ואחריהם הפרסים, לא יכלו להושיע את 
בנותיהן במערב, וק׳ התייצבה אפוא בראש המאבק המוצלח ביוונים. 
סמור ל 580 סובלו נסיונות היוונים לדחוק את בני ק' ממערב 


סיציליה ולהתיישב בלוב. ובברית עם ערי האטרוסקים מנעה ק׳ 
את העמקת חדירתם של היוונים למימי ספרד. על תחומי ההתיישבות 
של הפניקים והיוונים ע״ע ים־תיכון. ושם מפה. עמ ׳ 905/6 . 

במאה ה 5 היתה ק׳ למרכזה של מפלכת־ים! נעלם מאתנו כיצד 
אירעה התפתחות זו ומה היו פרסי ארגונה של מפלכת־הים. היא 
הקיפה את כל חופי צפון־אפריקה, ממפרץ פירטה שבלוב עד לשערי 
סלקרת (מלך־קרה; הם מצרי גיברלטר), ומעבר להם בחוף האטלנטי 
עד מוגדור שבדרום. נוסדו יישובים חדשים רבים — לרוב קטנים, 
בני כפה מאוה תושבים בלבד — כתחנות למסחר־חליפין עם 
הילידים, וכן מעגנים ומקומות לאספקת מים לספינות. רק בסביבות 
ק׳ גופא (בתוניסיה של היום) השתלטו בני ק׳ ־ המכונים במקורות 
הקלאסיים פונים — גם על ארמה פנים הארץ. כבר בתקופה קדומה 
נתפסה כל אדמת חצי-האי של כף בון, לשם סיפוק צרכיה של 
אוכלוסיית ק׳ הגדלה. יש עדויות להשתלטות ישירה גם על אדמת 
הארץ מצפון לקו שמונריה סיקה (אל 3 ף) עד לתיני (סנתןגווד! 
כיום דדרבת תינה), ובמאה ה 3 חדרו הפונים לפנים הארץ עד לתוקסה 
(־]!,"!!•ז־! כיום הבסה). אחיזתם של הפונים במערב סיציליה, 
חופי סרדיניה, הבלארים וחופי דרום ספרד היתד, איתנה. ק־ הטילה 
על יישובי הפניקים שבשלטובה מטי יבוא ויצוא, אולם פרס לכן 
נראה שלא התערבה בענייניהן הפנימיים, ואלה נוהלו בידי פקידיהן. 
גם כפה ערים בסיציליה העלו מס לק׳. נראה שעמי לוב נוצלו ניד 
קשה, וכנראה חויבו בסס בשיעור של 4 < מיבול אדמתם. ידוע על 
מספר מרידות של הלובים, והחמורה שבהן התחוללה בשנים 241 — 
237 לפסה״נ. 

הפונים, בדומה לפניקים, נודעו כסוחרים הפעילים־ביותר בעת 
העתיקה, ואולם על טיב סחרם ידוע מעט בלבד. דומה שחלק גדול 
מהסחר הרווחי־ביותר נא מרכישת מתכות נלפיור. באזורים נחשלים. 
חמורת חפצים בעלי ערך נמוך. מצויה בידינו עדות מפורשת על 
סחר בזהב מסוג זה בסאה ה 5 לפסה״נ, שהתנהל ב״הליפין בלא 
סלים" בין פונים לנין ילידים במקום כלשהו להופי מערב־ 
אפריקה. היה גם סחר בעבדים ובבדים, ובתקופה מאוחרת־יותר — 
גם במוצרי מזון. שגודלו באדמה הפוריה שבצפון־תוניסיה. מניחים 
כי שגשוגם המוכח של היישובים לחוף לוב, במיוחד לפקי (ע״ע 
לפטיס), התבפם על אנשים שחצו את הסהרה. ואולם העדות לקיומו 
של סחר דרך המדבר דלה 



מאד. למן סוף המאה ה 6 ועד 
המאה ה 3 החזיקה ק׳ במונופו¬ 
לין על הסהר במערב היפת״ת, 
זכתה בהכרה במעמדה זה בחו¬ 
זים שנרתה עם מדינות אחרות, 
וטיבעה ספינות זרות שניסו 
לפגוע במונופולין שלד, ועברו 
בשערי מלרקרת. התנהל סחר 
גם עם ערי היוונים, חרף פעו- 
לוח־האיבד, החוזרות־ונשנית, ו¬ 
תוצרתו של ערים יווניות רנות 
נתגלתה בק׳ וביישובים אחרים 
של הכנענים במערב! ואולם 
קשה לזהות מוצרי־סתר של ק׳ 
שיובאו לערים יווניות. סוחרי 
ק׳ ניצלו גם את המצב החדש 
שנוצר במזרח הימה״ת בעקבות 
כיבושי אלכסנדר הגדול. ובפיו־ 


־!!- 0 -,״■,־!״: !, 560 ,! !״״ "נ!". חד התהדקו הקשרים עם אלב־ 


המאה ה!־ לפםה״נ, בערר. אב; :יר. 
הכתב רוסה לכתב העברי העתייז 
(סוזיאח בארדו, חונים) 


סנדריה של מצרים. 

המקורות הקלאסיים מספרים 


349 


קרת־חדשת 


350 


על שני מפעלים גדולים בסאה ה 5 . הקשורים. ככל הנראה. בסחר 
של ק׳. המפורסם בין השניים הוא מסב חנו (ע״ע [ 1 ], שחקר את 
חופי מערב־אפריקה עד מעבר לכף .ורדה, חיזק את היישובים בהם 
והקים חדשים. מסע זה קשור אולי בסחר בזהב הנזכר לעיל. אך 
ראוי לציץ, שהרומיים לא ידעו דבר על סחר זה בעת שהשתלטו 
על צפץ־אפריקה ולא גילו כל ענייו במערב־אפריקה. המסע השני 
היה בהנהגת חימילכת (או חימילכון (ע״ע הימילקו ( 1 )]), שהפליג 
לאורך החוף האטלנטי צפונה עד ברסן שבצרפת. ייתכן שהמסע 
נועד לבסס את שליטת ק' על סחר הבדיל, שהיה קיים זמן רב לאורך 
חופי מערב-אירופה ; אך נראה שהפונים לא קיבלו מתכת זו במישרין 
משטחים שמעבר לספרד. 

מוסדות השלטון של ק' התפתחו. כנראה, בצורה דומה לאותם 
שהיו בערי־המדינה שביוץ ובאיטליה: גם בק׳ בטלה במרוצת הזמן 
המלוכה התורשתית, ואת מקומה תפסו פקידים שנבחרו לתקופת־ 
כהונה של שנה. המונה המדיני היחיד הידוע לנו הוא 5 פ££ט 5 (בריבוי 
6:19$ ) $11 ). היינו ״שופטים״. למן המאה ה 4 היו השופטים הפקידים 
הראשיים בק׳ וביישובים כנעניים אחרים, ולהם סמכויות שיפוט 
וביצוע כאחת. מדי שנה בשנה נבחרו שני שופטים, ודבר זה גרם 
להם לרומיים להשוותם לקונסולים. היתה גם אסיפת־אזרתים, אך 
סמכויותיה היו מצומצמות, וכל המקורות מסכימים שהשלטון הממשי 
היה בידי אסיפת "זקני־העם", מעין סנאט של נציגי אוליגרכיה 
עשירה — ממשל המזכיר את ונציה של ימי הרנסאנס. בניגוד בולט 
לרוב ערי־המדינה באותה עת היה הפיקוד הצבאי מנותק מסמכויות- 
שלטון אזרחיות, ואפילו בימים קדומים מילאו המלכים תפקידי פיקוד 
אך־ורק למערכות מוגדרות. דבר זה נבע אולי ממאפיין אחר של ק/ 
והוא, שבעוד שבערי יוון ואיטליה שירתו האזרחים בצבא. נשענה 
ק׳ יותר ויותר על שכירים בפיקודם של קצינים פונים. המעבר לצבא- 
שכירים נבע מאי־היבולת להגן על יישובים כה מרוחקים אלה מאלה 
בצבא המורכב מאזרחים בלבד. חלק גדול מהחיילים גויס מקרב 
הילידים בצפון־אפריקה, ויתרם היו איברים, גלים. קמפנים ויוונים. 
לא היה צבא־קבע, ורק בעת מלחמה גויסו צבאות־שכירים גדולים. 
מהעושר שבא לה מסחר ומססים יכלה ק׳ לשלם בעד צבאות — 
ובעד אבידות — הרבה-יותר משיכלה לעשות זאת עיר הנשענת על 
אורחיה בלבד. על הצי ידוע אך מעט; נראה ש 220 אניות־מלחמה 
עמדו הכן דרך קבע, וקרוב לוודאי שאזרחי ק' איישו חלק מצוותיהן. 
מספר התושבים בק׳ הוא עניין לניחוש גרידא, אולם בשיאו הגיע 
אולי ל 400,000 . 

הפונים נודעו בלהטם הדתי. בכל תולדותיה של ק׳ היה בעל 
חמ(ו)ן האל הזכר הראשי. אך בסאה ה 5 התפתח מאד פולחן האלה 
תנת, שאינה ידועה כאלה פניקית ומוצאה אולי מלוב! ייתכן 
שפולחנה קשור בהשתלטות על פנים הארץ הפורה. מכיוון שהיא 
קשורה בפריון. בין אלי פניקיה שפולחנם רווח בק׳ היו אשמן או 
אשמון (ע״ע) ומלו־קרת (ע״ע מלקרת). קרבנות־אדם (לבעל! ולא 
למלך [ע״ען, כפי שמפרשים בטעות) נהנו בק׳ אחרי שנעלמו 
בפניקית. סצנות המציינות הטמנת כדים ובהם עצמות הקרבנוח 
שהועלו באש נמצאו במקומות קדושים מגודרים. שהארכאולוגים 
קוראים להם "תופת", בק׳, בסוס. בפוציה (מוטיה), בנורי וביישובים 
אחרים. קרוב לוודאי שבמאה ה 3 לפסה״נ בטלו קרבנות־אדם. נראה 
שרק בסוף ימיה של ק׳ נבנו מקדשים גדולים. תורת הקרבנות היתה 
מסועפת, מערכת הכהונה מאורגנת היסב, ושפות פרטיים רבים היו 
תאזפוריים. אלפי כתובות בכנענית שרדו מק׳ ומיישובים אחרים. 
ספריית ק' היתה מפורסמת, אך מספרות ק׳ לא שרד דבר. ידוע לנו 
על חיבור בענייני חקלאות שכתב מגו (מגן), שהרומאים החשיבוהו 
ותרגמו אותו לשפתם (וע״ע פניקיה, עמי 924/5 ). נראה שבמרוצת 
הזמן ניכרה השפעת יוון בק׳, אך פחות מאשר בחלקים אחרים של 
עולם הימה״ת. כמעט כל הכתובות הן נוסחות קצרות על מצבות 


(אבני ..אש־נדר" (אשר נדר] ובהן שם האל ושם הנודר לו את 
המצבה) ואין בהן מידע רב, אך הן מצביעות על שמרנות מובהקת 
בצורה ובלשון; כידוע קרובה הפונית לפניקית ולעברית יותר מלכל 
שפה אחרת (וע״ע פיגמליון; פלוטוס, עם׳ 827 ). האמנויות הפלסטיות 
של ק , , כפי שהן משתקפות בקדרות, בתכשימנות ונאמנויות משניות 
אחרות, היו נטולות השראה, ונפלו במידה רבה ממעשי אמנים בני 
אותה עת מיוון, מאטרוריה ומקמפניה. 

במאות ה 5 — ה 4 לפםה״נ היתה סיצליה זירת מלחמות מוגבלות 
בין ק׳ ובין היוונים של סירקוסי, המאורע החמוד־ביותר במלחמות 
אלו היה כשפלש אגחוקלם (ע״ע) לאפריקה; ואולם הוא נוצח ב 307 
(ע״ע סיציליה, עס׳ 977/8 ; סירקוזה, עמ ׳ 990 ). בשנים 278 — 275 
לחם פירוס (ע״ע), מלך אפירוס — שבא לעזרת היוונים במערב — 
בפונים בסיציליה; במלחמה זו היו ק׳ ורומא למעשה בעלות־ברית, 
ובסופו של דבר חזר פירוס למולדתו כלעומת שבא. נ " י 

מלחמות הפונים. שם זה נתנו הרומאים ל 3 מלחמות 
שהתנהלו ביניהם ובין ק'; בשלשתן ניצחו הרומאים, והאחרונה 
הסתיימה בחורבן ק׳, המלחמה הראשונה ( 264 — 241 ) היתד. על 
השליטה בסיציליה; השניה ( 218 — 201 ) — מלחמת-האיתנים האדירה- 
ביותר בעת העתיקה — היתה למאבק על השלימה במערב הימה״ת, 
ולמעשה הכריעה את גורל הימה״ת כולו למאות שנים; המלחמה 
השלישית ( 149 — 146 ) לא היתה אלא מלחמת־חיסול מטעמי נקם, 
הוצאה־להורג של חלש בידי חזק. 

זמן רב הצטיינו היחסים בין רומא לק־ בהעדר ניגודים ובידידות. 
פוליביוס (ע״ע), המקור העיקרי למלחמת הפונים הראשונה, העתיק 
חוזודסחר קדום בין ק׳ לרומא. המתוארך ל 509 לפסה׳־נ, וידוע על 
עוד חוזה, מן המאה ה 4 . באותם יפים התרכזה רומא בביסוס 
עליונותה בלטיום ובמרכז איטליה, ולא התעניינה בנעשה במרחבי־ 
הים במערב. ק׳, שלעומת רופא היבשתית והחקלאית היתה מעצמה 
מסחרית וימית, התבססה במערב הימה״ת ובאייו, וביקשה הכרה 
בהגמוניה המסחרית שלה בומים. ואולם, אחרי שפירום יצא מאיטליה 
ורומא השתלטה על טרנטום ועל שאר ערי "יוון הגדולה" בדרום, 
התייצבו שתי המעצמות וו מול זו כמתחרות על ההגמוניה במרכז 
הימה־ת. הקונפדרציה האיטלקית בראשות רומא כללה נם את ערי- 
המסחר של היותים — שלהן היו קשרים ענפים בעיקר עם היוונים 
שבסיציליה — ורומא שוב לא היתה, כבעבר, מדינת איכרים ורועים 
שאין לה עניין בנעשה בים. 

העילה להתנגשות בין המעצמות היתה השתלשלות המאורעות 
במסנה(ע״ע מסינה). ב 289 השתלטו עליה ה״מפרטינים" ("בני מרם"), 
גדוד שכירים מקמפניה. ב 265 הובסו הספרטינים בידי היארון(ע״ע) 
פסירקוסי; הם קראו לעזרת ק׳ להצילם מידיו, וכך נהיתה מסנה 
לבסיס של הפונים, השולט במיצר־הים בין סיציליה לאיטליה. ב 264 
פנתה מסנה לרומא לשגר צבא כדי להוציא את הפונים מעירם. אחרי 
היסוסים בין הרצון לקיים את הידידות עם ק׳ ובין היענות ללחץ 
ערי היוונים. שחששו מהסגר שתטיל ק־ עליהן. שיגרו הרומאים 
צבא לעזרת מסנה, בפיקודו של הקונסול אפיוס קלודיוס קודקס. 
המפקד הפוני במקום נבהל והסגיר את העיר בלי קרב, ואולם 
ממשלת ק־ שלחה צבא לכבשה־מחדש והיארון 11 הצטרף לפונים. 
כך החלו פעולות האיבה. 

הרומאים הביסו את הפונים ואת היארון, והוא עבר לצד רופא 
והיה לבעל־בריתה ( 263 ). ב 262 כבשו הרומאים את אקרנם (אגרי- 
ננטום) בדרום — אחרי קרב כבד, שהוכרע עקב עליונות רגליהם, 
חרף עליונות פרשי הפונים (הנומידים) — וכן כבשו את סגסטה 
במערב, ובכך השיגו יתרון ברור במערכת היבשה. אולם הוברר 
שק־ תובס רק בים. כושר ההסתגלות של הרומאים נתגלה במלואו 
בבנותם במהירות וביעילות צי גדול, בן 160 אניות. חרף העדר 



351 


קרת־הדשוו 


352 


מסורת ימית. את אניותיהם בנו, כמסופר. ע״פ דגם של אניד, של 
ק׳ שעלתה על שרטון. וברצותם לשוות ללחמח-הים אופי יבשתי 
ככל־האפשר, השתמשו בהמצאת שהמציאו והרכיבו בחרטום אניותיהם 
ווים ("עורבים"): היו אלה גשרים עם מעקים, שאפשר היה לסובבם, 
להורידם ולהרימם: בהתקרבם לאניית־אויב הורידו את הגשר על 
סיפונה, נצמדו אליה, והחיילים עברו אל סיפונה ולכדו את האניה 
ב״לחימה יבשתית״, שבה היו רגילים. ב 260 ניצחו הרומאים את 
הפונים בקרב הימי בפילי(רוג 1 ן 4 \) שבצפון־מזדח סיציליה, והקונסול 
גאיום דואיליוס זכה ב״טריומפום״ — הראשון ברומא על נצתון בים. 

בבת־אחת היתה רומא למעצמה ימית. אד הנצחון לא היד, מכריע, 
והפונים החזיקו מעמד בצפוךמערב סיציליה, ובמיוחד בפנורמום 
(פלרמו; במטבעות העיר כתוב ״ציצ״ — אולי "צי"). וכן בקורסיקה. 
שהרופאים ניסו לכבשה. ב 256 שיגרו הרופאים צי פלישה לאפריקה 
ובו 330 אניות. בקרב ימי מול הר אקנומלס שבדרום סיציליה גברו 
על צי הפינים, בן 350 אניות, באבדם 24 אניות. לעומת 94 אבירות 
הפונים; היה זה, אולי, קרב־הים הגדול־ביותר בהיסטוריה במספר 
המשתתפים בו (כ 300,000 משני הצדדים, ובהם 4 לגיונות רגלים). 
הקונסול רגולוס נחת באפריקה, 7 כה בהצלחות ראשונות וק׳ היתד, 
נכונה להסכים לשלום, אלא שתנאי רגולום היו המורים מדי. הסונים 
שכרו מצביא מספרטה, כסנתיפוס. והלה הביס את רגולום ושבהו 
( 255 ); צי־התובלה הרומי, שהחזיר את גיסוחיהם — כ 100,000 
איש — מאפריקה, טבע בסערה. בשנים 255 — 249 טבעו כ 700 אניות 
של הרופאים, נ 249 זכו הפונים בנצחונם היחיד נים, בקרב ליד 
דרפנה. ביבשה כבשו הרומאים את פנורמוס ( 254 ), ואולם תפלקרת 
(ע״ע) ניהל בהצלחה מלחפת־התשה בלחפה זעירה. במאמץ עליון 
ובאמצעות פלווה־חובד, בנו הרומאים צי חדש, וב 242 ניצחו את 
צי ק' ליד האיים האיןטים. בכך הוכרעה המלחמה; ק׳ עשתה שלום, 
ובו ויתרה על סיציליה והסכימה לשלם כסף־ענושים 3,000 כיכר כסף. 

בתום המלחמה פרדו חייליה השכירים של ק׳, ששכרם עוכב 
ב:זמת חנו ״הגדול״ (ע״ע [ 2 ]), וכן פרדו בה הלובים. תפלקרת 
דיכא את המורדים, אך רופא ניצלה את ההזדמנות, נענתה לפניית 
שכיריה המורדים של ק׳ בסרדיניה וסיפחה את האי. פשמיחתח ק' 
ודרשה בוררות, הכריזה רומא מלחמה! לק , לא היתה ברירה, והיא 
נחפזה לרצות את הרומאים, ולשם־כד נדרשה להסתלק מתביעותיה 
על סרדיניה, לוותר גם על קורסיקה ולהגדיל את כסף־הענושים. 

בק׳ גברו המרידות על רופא, החששות מכוונותיה והשאיפות 
לנקום בה. בני בר^ה, משפחתו של חפלקרת. מצאו תחליף לסיציליה. 
סרדיניה וקורסיקה בהשתלטותם על ספרד; שט נמצאו מכרות 
ומאגר כוח-אדם לצבא תדש של ק׳. נ 237 יצא חמלקרת לספרד 
והחל מרחיב בה בשיטתיות את שלטון קי. במותו ( 228 ) המשיך 
במפעלו עזרובעל חתנו, ואחרי הירצחו ( 221 ) — חניבעל, בנו של 
חסלקרת וגיסו של עזרובעל. העיר היוונית פסיליה (כיום מרסי), 
בעלת־בריתה של רומא, חששה מהתפשטות הפונים בספרד, ורומא 
סייעה לה בהחקשרה עם סגונטום, עיר איברית מיוונת בהוף ספרד, 
ובוותמה על הסכם עם עזרובעל, שבו נקבע הנהר אברו לגבול הצפוני 
של שלטון ק׳ בספרד ( 226 ). נראה שבעיני הפונים היתה ההתקשרות 
בין רופא לסגונטום מנוגדת לחוזה האברו, בהיותה שוכנת מרחק 
רב מדרום לנהר; טענת הרומאים באילו היא מצפון לו היתד, ילדו¬ 
תית■ ואולם ברור למדי, שכאשר שם וזניבעל מצור על סגונסום 
לכבשה ( 219 ), נתכוון בכד לצאת למלחמה ברופאים. סירוב שלטונות 
ק׳ להסגיר את חניבעל לרומאים, כפי דרישתם, גרם את פרוץ 
מלתמת-הפונים השניה. 

מלחמת־הפונים השניה ( 218 — 201 ) התנהלה במרחב הרבה יותר 
גדול מהראשונה ובזירות רבות־יותר. לכה היה המאבק של ק׳ עם 
רומא, וזירותיו העיקריות היו באיטליה, בספרד ולבסוף באפריקה. 
מאבקי־הפשנה שלו השתרעו כמעט עפ״נ כל הימה״ת. הם הקיפו 


את סיציליה — שבה עברה סירקוסי לצד הפונים — את פסיליה 
שבדרום גליה, את הקלטים בגליה קיסאלפינה, את איליריה — שבה 
נלחם פיליפום ש (ע״ע) מלד מקדוניה ברומאים — ואת האיטולים 
(ע״ע) ופרגפון (ע״ע), שרומא עוררה אותם להילחם בפיליפום, ובכך 
נשתלבו גם הם, בעקיפין, במלחמה הגדולה. 

רוב הזמן היתה הזירה העיקרית באיטליה. לשם העביר חניבעל 
את צבאו במסע הקשה והארוך דרך הפירנאים. דרום גליה והאלפים. 
בזירה זו נחל חניבעל את נצחונותיו הגדולים: על גדות הטיקינוס 
ועל גדות הטרביה ( 218 ), ליד ימת סרסימנום ( 217 ), ובעיקר בקני 
(ע״ע), — נצחון שאין משלו ( 216 ). את המערכה באיטליה ניתן 
לתאר כמאבק של רומא עם חניבעל (ע״ע), יותר מאשר עם ק׳. 
רומא האדירה צריכה היתה לאמץ את כל שרירי כוחה במאבק 
לא־שקול זה. צבאותיה לא גברו אף־פעם על חניבעל בקרב על 
אדמת איטליה, אך ניצחו במערכה בזירה זו. המבנה המדיני של 
עצמתם — הקונפדרציה האיטלקית — עמד במבחן, וגם אחרי קרב 
קני היו הפרצות בו מעסות. שיטח המלחמה שנקט פביוס (ע״ע 11 ]) 
פכסיפוס מנעד, את גידול מספרן של פרצות אלו ואיתרה את יכולת 
ההזק של חניבעל, והמאגר העצום של כוח־אדם שעמד לרשות רופא 
אפשר לה להשיג עליונות בכל הזירות: להכניע, בפיקודו של 
קלודיום מרקלום (ע״ע), את סידקוסי ( 211 ), לנהל, בפיקודם של 
כמד, מבני משפחת סקיפיו (ע״ע, 121 , 31 ], [ 4 ] ו( 15 ), את המערכה 
הממושכת בספרד ולסיימה בהבסת הפונים בקרב איליפד, ( 205 ). 
ולבסוף, לשגר צבא שיפלוש לצפון־אפריקה גופא ( 204 ). חנינעל 
לא זכה לעזרה. נסיונו של אחיו עזרובעל לתגברו במסע לאיטליה, 
דוגמת פסעו שלו, סוכל כשנוצח עזרובעל ונהרג בקרב מטאורום 
( 207 ), ונחיתתו של אחיו הצעיר מגן (מגו) בצפון־פערב איטליה לא 
הניבה פירות של ממש. ב 203 פינה חניבעל את איטליה בפקודת 
ממשלתו — בלתי מנוצח — כדי להגן על ארץ־המולדת. בקרב זמד. 
(ע״ע: 202 ) נחל את תבוסתו היחידה — אך המכריעה — מידי 
סקיפיו (ע״ע 41 ]) ובעל־בריתו פסיניסה (ע״ע), שליט נופידיה. ק׳ 
נכנעה. היא מסרה למנצחים את ססרד, ציה ופיליה, נאלצה להסתפק 
בשטח הסמוך לק׳ גופא (בערך שטחה של תוניסיה כיום). חויבה 
בתשלום כסף־ענושיס גבוה ( 10,000 כיכר כסף) ונאסר עליה לצאת 
למלחמה בלי אישור הסנאט ברומא. 

ק' חדלה להיות מעצמה, אך במהרה התאוששה כלכלתה — לא 
במעט הודות לתיקונים שהנהיג בה חניבעל, שב 197 נבחר לשופט — 
והיא שילמה את נסף־הענושים תוך זמן קצר משנקבע בחוזה השלום. 
ברופא הסית קטו "הזקן" (ע״ע), הקנסור המחמיר. להרוס את ק׳. 
סיעת הסקיפיונים, הפתונה־יותר, מנעה פעולה צבאית, ואולם ב 150 
הגיבה ק׳ על ההתגרויות התכופות של ססיניסה במלחמה, ורומא 
באה לעזרת מסיניסה: צבא רומי נחת באפריקה, וקי נענתה לדרישת 
הרומאים ומסרה להם את כלי־מלחמתה ובני־תערובת. רק אז העלו 
הרומאים את דרישתם העיקרית — הפונים נצטוו להרוס את עירם 
ולעבוד לפנים הארץ; הם סרה היתד, להשמיט אח בסיס כלכלתה 
של ק׳. הפונים התארגנו להגנת עירם. שנתיים עמדו בגבורה פול 
סקיפיו אפילינום (ע״ע ( 7 !), עד שהעיר נכבשה ( 146 ), נהרסה 
ונחרשה, וקללת־עולם קולל כל מי שיעז לבנותה מחדש. 50,000 
התושבים — שרידי הרעב והחרב — שהיו בעיר בהיכבשה, נמכרו 
לעבדים. והארץ סביב ק׳ היתד, לפרובינקיה "אפריקה". 

כבר ב 122 ניסה גיוס גרקכוס (ע״ע) לחדש את היישוב בק׳; 
נסיונו נכשל, אך בידי יוליום קיסר עלה לייסד "קולוניה" בק׳. ק׳ 
נחיתה לבירת הפרובינקיה אפריקה ושגשגה, ובמאה ה 2 היתה העיד 
השניה־בגדלה — אחרי רומא — במערב היפה״ת. במאה ה 3 היתה 
ממרכזיה החשובים של הנצרות, ואח״ב— מרכז הדונטיססים (ע״ע). 
ב 439 כבשה גיסריך (ע״ע), מלך הוונדלים, ושוב היתה ק׳ לבירת 
פפלכת־ים במערב היפה״ת. ב 533 נפלה בידי בליסריוס (ע״ע) 



353 


קרת־חדשת — קשב 


354 


וסופחה לקיסרות ביזנטיון. ק׳ שקעה מחמת מגיפות ומרידות, ועם 
כיבושה בידי הערבים ב 698 נהרסה סופית. 

צ. הרמז, ק׳, המעצמה הימית, 1963 ; ם. הור־סיידאן. גדולתה ושקיעתה 
של ק/ 1964 ; ,■ £ 1 § 1110 ( 110 ־מ^ .ט - ־ 4611261 < . 0 

,־ 261 נ 11 } 330 .[ - 16311 .¥-. 0 ; 1951 ,!*ז״!? . 0 ; 1913 - 1 879 , 111 — 1 

. 13 . 11 ; 1965 , 611 * 01 ' 1 ? 4 !) 11 [> 11 ו 17 ז?>\ < 071 ו 1 קו?£!ח 1 !) 1 ) 6 <; 11 ממ 0 ןןי 0/1 
1 /הוו 1£/1£ ז 0 ח 1 ו 0 ת 110 . £01118 .^ץ - ז סח ח 130 . 13 ;־ 1969 .. 7 > ,ח 0 ז^ח 1 חז־וב/ 1 \ 
. 76 — 1974 , 11-111 ;* 1971 , 1 ,ח) 11 חו! 11 ח 1 

ם. ם.-מ. 

יישוב יהודי בק׳ ("קרטגיני' במקורות) ידוע רק מתקופת 
רופא, וזאת בעיקר ע״פ מצבות וספרות אבות־הכנסיה. הכתובות 
רובן בלאטינית ומיעוטן בעברית, ורווה בהן קישוט המנורה! בחלק 
מהקברים ציורי-קיר. מעניינים דברי רב: "מצור ועד ק , מכירין אח 
ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומק׳ כלפי מזרח 
אין מבירין... (מנח־ ק״י. ע״א). במקום אחר מתואר ויכוח בין "בני 
אפריקי״ — ק׳ במקרה זה — לבין בני־ישראל על הזכויות ההיס¬ 
טוריות בא״י ( 0 נ׳ צ״א. ע״א), ובדומה לכך תרגמו בירושלמי (קיד 
אי, חי) ,קניזי'—ק', יוסף בן מתתיהו מזכיר את ייסוד ק' כציון 
כרונולוגי משווה לייסוד מקדש שלמה (נגד אפיון אי, 108 ). תרגום 
השבעים מתרגם ,תרשיש׳ — קארהדון. 

היהודים בק׳ ובסביבתה התרבו לאחר החורבן בא״י, במצרים 
( 115 — 117 ) ובימי מרד בר-כוכבא. יש הסוברים, כי תנועת הגיור 
היתה נפוצה הרבה בקרב הקרחגינים בתקופה זו. בתלמוד (הירו¬ 
שלמי בעיקר) נזכרים כמה אמוראים שבאו מק': ר אבא קרתגיניא 
(דמאי ה׳, ב׳, ועוד), חיננא (שבת ט״ז, ב׳), ר׳ יצחק (בבלי ברב׳ 
כ״ט, ע״א). עם התחזקות הנצרות נתערער מצב היהודים בק׳. איבת 
הנוצרים גברה במיוחד בשל ההשפעה הדתית החזקה של היהודים 
בק׳ וסביבתה. יהודי ק׳ נזכרים אצל טרטולינוס, ואוגוסטינוס (ע׳ 
ערכיהם). ביפי יוסטינינוס (ע״ע) נפגעו היהודים קשות! בתכ״נ 
הפכו לכנסיות, ויהודים רבים נמלטו אז מהעיר. לאחר הכיבוש 
המוסלמי ירדה ק׳ מגדולתה והמרכז היהודי עבר לקירואן 
(ע״ע). 

מ. מיזיש, אחרי חרכן ק׳ (התקומה, י״ה), תרפ״ג! י. לוי, עולמות 
נפגשים, 60 — 8 ד, תש״ך ; ^■>׳ןיוו// ! €0101111 >£. 1 .ק 

-/ 7 /׳ןן 0 132 , $10013:112 . 14 ; 1902 .(ז\ 110 0 ) 0100 , (£?,!. X0 

. 1911 ,. 0 0 1£ ז £1£/1 (ח£ """!!!"ס 

, 2110 ־ 81 0251210 ז 11€2 ש 41 — ( 1900 — 1967 ), איש־צבא 
ומדינאי ברזילי. ק״ב היה בגו של קצין, ממשפחה שהתייחסה על 
המתיישבים הראשונים בברזיל, וייתכן כי נמנתה עם צאצאי אנוסים 
(ק״ב, כרבים מבני משפחות ותיקות מצפון־מזרח ברזיל, מזכיר את 
המסורת של אנוסים במשפחתו). 

מ 1921 שירת ק״ב כקצין בצבא־הקבע. במלה״ע 11 מילא תפקיד 
בכיר בצבא־המשלוה הברזילי בחזית איטליה. ב 1945 השתתף בהפיכה 
שהדיחה את הנשיא ורגם (ע״ע ברזיל, עמי 621 ). ק״ב היה ממייסדי 
התנועה הלאומנית השמרנית "מסע־הצלב הדמוקרטי" ( 01123113 

001110031123 ). 

בשנים 1962 — 1964 היה דמטכ״ל צבא ברזיל. הוא מילא תפקיד 
מרכזי בהפיכה הצבאית ב 1964 שבה הודח הנשיא גולארט (-""ס 
1 ־ 131 )( הלה דגל במדיניות שנחשבה כשמאלנית. ק״ב מילא את מקומו 
כנשיא בשנים 1964 — 1967 , בתמיכת אה״ב. כהונתו הפכה למעשה 
לרודנות׳ והוא התבלט בנטיותיו הימניות: בימי שלטונו נשללו 
זכויותיהם האזרחיות של כ 6,000 אישי־ציבור ל 10 שנים, ובוטלו 
המפלגות. באמצעות 3 צווים מוסדיים (( 1.71 ז״ 001 :: 1 ;ת 1 ( 4:0 .) העביר 
את רוב סמכויות השלטון לרשות המבצעת. יורשו. קוסטה אי סילוה 
(ע״ע), נבחר לפי דרישתו. ק״ב היה ראש מפלגת 2 ז״ 4112 41012 
43001131 < 311013 * 13010 )< "הברית להתחדשות לאומית"), שעודנה 
שולטת בברזיל. הוא נהרג בהתרסקות מסוס. 

^?יא - 8121100 10 * 0251 0201110 — 

( 1890-1825 ), סופר פורטוגלי. ק׳ חי חיים סוערים, עשירים 
בשערוריות והרפתקות־אהבה. ב 1843 התחיל ללמוד רפואה ובשנים 
1850 — 1852 נתנסה בחיי־נזירות. ב 1885 הוענק לו תואר־אצולה. 
ק׳ £ם קץ לחייו בשל עיוורון שפקד אותו. — ק׳ שלח ידו בסוגי־ 
כתיבה רבים: סיפור קצר, שירה, מחזה, ביקורת ספרותית, עתונאות 
וחיבורי־פולמוס, אולם נודע במיוחד ברומנים שלו. שצירם המרכזי 
— האהבה המיוסרת, המודרכת ע״י אינסטינקטים; בכך היה פורץ־ 



357 


קשצלו־נרנקי, קמילו• — קשמיר או ג׳מי וקשמיר 


358 


דרך בספרות הפורטוגלית ( 30 ן 31 *סק ־ 3 ז 0 וח\/ ["אהבת אבדון״ן. 
1862 ). הרומן ההיסטורי נ 1 ש 3 >נ 1 / ס (״היהודי״), 1866 , הוא סיפור 
חייו ומותו על קידוש־השם של המחזאי היהודי א. ז׳. דה סילוד, 
(ע״ע). הפרימיסיוויות הכפרית של איזור־מגוריו מתוארת ב 5 נ £1 ״ 0 א 
0 ו 1 ח 1 ז\ 30 (״סיפורי מינהו״), 1875 — 1877 . יצירתו ד,ענפה, הרומג־ 
סית־סאסירית, של ק׳, שזורה קטעים אוטוביוגרפיים. היא נוסה 
לדרמסיזציה ולפארסה גמ-יחד, ומצטיינת בסגנון עשיר, שוסע 
עסיסיות עממית. 

כתביו ( 35 * 08 ) י״ל, ב 80 כר׳. 1902 — 1913 . 
,ז 6 ג 7 ו 3 )נ ; 1941 ,. 3 .£ .€ 716 11716 0 €07117113/1110x1 נ שק 2 :>ג;. 1 . 9 

10 ו 7 וק 67 0 ,■לשבזו״נמ 111 ש> 613 י.י 011 116 . 13 ; 1947 , 10 70711(11x1160 ו 1 ח £0 
. 1952 , #70(0 7/6 €071x110 ס 0 

קשירי, עבד אל־ברים, אל־ — •ל■ ונ<* ונגב*,* — 

( 986 — 1072 ), תאולוג צופי ממוצא ערבי. זמן־רב התגוררה 
פשפתתו בודוראסאן, בשבתו בימי נעוריו בעיר נישאפור התקרב אל 
המיסטיקה המוסלמית (ע״ע צופיות): מאייו־גיסא השתייך לאסכולה 
האשערית (ע״ע אשערי). שניסתה לפשר בין התאולוגיה הפסרתית 
וביו המעתזלה (ע״ע) שחתרה לביסוס פילוסופי של המחשבה הדתית. 
שניס מספר למד בבגדאד: ב 1063 חזר לפרס ובטון* ימיו התגורר 
בעיר טוס. 

ב 1045 כתב את ה״רסאלה״ = איגרת), ובה הוכית 

שחובה על כל צופי לקיים את החוק המוסלמי במלואו. הספר מסביר 
אח יסודות המיסטיקה המוסלמית, סוקר את חיי הצופים המפורסמים 
ומפרש את הטרמינולוגיה של הצופיות. ה.,איגרת" נדפסה פעמים 
אחדות בערבית, תורגמה לתורכית וכן נתחברו עליה פירושים 
ופירושי־משנה. היא פורסמה בתרגום צרפתי (רומא, 1911 ). 
י. י. נולדציהר. הרצאות על האיסלאם, 128/9 . חשי״א ! - 3 צ 0€ ז 8 . 0 
.|<| ק 811 ; 1898 , 432/3 , 1 , 16701117 ) 1 ! 6/167 ) 31 ) 070 ■ 161 ) 061€/176/116 , 11300 
. 1937 , 772 — 770 , 1 

,קשמיר או{ 7 מ 1 ו?ןשמ י ר (־ 1 נת 11 ^ 23 .^ 1 ) 30 טוחמ! 13 ) , ארץ הרים 
רמים במערב הרי הימליה, רמת טיבם והרי קרקורם (ע׳ 
ערכיהם) ז שסהר: 222.536 קמ״ר ובה 6.1 פיל׳ תוש׳ ( 1975 ). חלקה 
העיקרי הוא מדינה בצפון־מעדב הפדרציה של הודו ( 101,283 קפ״ר. 
4.9 פיל׳ תוקף), מערבה ורוב צפונה בתחום פקיסטן ( 78,240 קפ״ר. 
1.2 מיל׳ תוש׳), וצפון־מזרחה (תבל לאדאקה 83:131:11 ) בידי סץ 
העממית ( 42,735 קמ״ר, כ 10,000 תוש׳). ק׳ גובלת באפגניטסן בצפון- 
מערב, בסינקיאנג (סין: ע״ש שינג׳ינג) בצפון ובטיבם (סין) במזרח. 

בק׳ 5 מערכות הרים, המשתערות כמעט במקביל זו לזו, בכיוון 
דרום־פזרח—צפון-מערב. 1 ) רכס סיואליק (: 111 ג״״ 5 ) בדרום הוא 
מעין הדום להרי הימליוז. מדרונותיו מתונים. גובה רוב פסגותיו 
1,200 — 1,800 פ׳. ושל פסגות בודדות 2,000 — 2.400 פ׳. מדרום להרי 
סיואליק נכללת בק׳ רצועה צרה מאיזור הגבעות של צפון פנגיב 
(ע״ע), שנבהן כ 300 מ׳. 

2 ) פצפון להרי סיואליק — רכס פיר־פנג׳אל ( 31 ( 311 ?-*!?) 

או הרי ההימליה ד,תיכונים שפסגותיהם מתנשאות לגובה של 3,500 — 
5,000 מ , . את הרכס, הבנוי ברובו סלעים קריפסאליניים, מבתרים 
גאיות עמוקים ותלולים וםתלולים גדולים, והוא מהווה מחיצה 
עיקרית בין צפון־מערב חודו לפנים־ק׳, המעברים בו מעטים, והנוח 
שבהם, מעבר בניהל ( 83011131 ), גבהו 2,832 מ׳. מצפון לחלקו 
התיכון של הרכס נמצא עמק ק' (גבהו כ 1,600 פ׳), שארכו 
נ 160 ק״ס, רתכו כ 40 ק־מ ושטחו נ 4,800 קמ״ר. העמק הוא לב 
המדינה ובו מרוכזת מרבית האוכלוסיה וכן הפעילות הכלכלית 
והמדינית. 

3 ) פצפון לעמק ק׳ מתנשאים ההימליה הגדולים (או הגבוהים) 
הכוללים את הרי זקקר (* 2351:3 ). גובה רוב פסגותיו 4,500 — 6,000 
ם', ויותר פ 30 פסגות גבוהות מ 6,000 פ״: שיאן — ננגה פלבס 



מפח נ׳אטו והעטיר 

( 8,125 מ'). החלקים הנישאים של מערכת זו מכוסים שלב כל ימות 
השנה ומצויים בהם קרחונים. מערכת זו בנויה ברונה הגרול סלעים 
קריססאליניים וארכאיים עמירים. מרובים בה פחלולים, צוקים 
ושיאים משוננים. המעברים מועטים, גובה הנמוכים שבהם 2,800 — 
3.000 פ׳. הנגישות והעבירות כרוכות בקשיים גדולים. האוכלוסיה 
דלילה ומרוכזת בכמה מהעמקים הגדולים הפתוחים דרומה. 

4 ) מצפון להימליה הגדולים מערכת הרי לאדאקה. הנמוכה 
במקצת מקודמתה ( 9 פסגות גבוהות מ 6,000 מ׳). אך דומה לה מאד 
בתבליט ובפפלע. 

5 ) הרי קרקורם שבצפון ק , הם החלק הגבוה והמבודד שבארץ 
זו. פסגתם הר ־ 10 (גודווין אוספן). 8,611 פי; השני בגבהו בהרי 
כדה״א (תמי: ר׳ כרך י״ג, עס׳ 432 ). שטחים נרחבים בהרים אלה 
מכוסים קרחונים. בהם מהגדולים שמחוץ לאזורי הקטבים. גם הרים 
אלה בנויים בעיקר סלעים קריממאליניים, אך בשוליהם יש שכבות 
עבות של פלעי־פשקע גיריים וחרפיתיים פסוזואיים וכליש. במערבם 
משתלבים הרי קדקורם בצומת הרי פמיר (ע״ע). 

איזור המפר הצפוני־מזרתי של ק• משתרע לתוך מערבת הרי 
קונלון (ע״ע), -בתחומיו תלק מרנסיה הדרומיים. בין הדי קונלון 
להרי קרקורם משתרעת רסח לאדאקד המישורית גבהה 4,000 — 
4,500 מ׳ והיא נחשבת לחלק המערבי־ביוחר של רפת מיבם. זהו 
איזור כפעם ריק מאוכלוסין וצבאות סין תפסוהו ( 1962 ) בעיקר 
משום שעוברות בו שתי דרכים הסתברות את צפודפערב הודו עם 
שינג׳ינג ועם אסיה התיכונה הסובייטית. 

הנהר אינדוס (ע״ע) ומערכת יובליו מנקזים את רוב שטחה של 
ק׳, פרס לשטחים שמצפון להרי קדקודם ולצפון רפת לאדאקה. 
מקורות האינדוס וחלקו העליון זורמים בעמקי-האורך הגדולים 
שבין ההימליה הגדולים להרי לאדאקד,; יובלו הגדול. שיוק (: 511701 ), 
מנקז את העמק שבין הרי לאדאקה להרי קרקורם; יובלו, ג׳הלום — 
את העמק שבין ההימליה הגדולים להרי פיר־פאנג׳אל! ויובלו 
צ׳נאב — את העמק שבין פיר־פאנג׳אל להרי מיואליק. העובדה 
שהאינדוס, שבו תלוי חלק גדול פאוכלופי פקיסטן, מקבל כמעם 
את כל מימיו מק׳, היא גורם עיקרי במאבק בין הודו לפקימטו על 
השלימה בק׳ (ר׳ להלן). — תם׳: ר , ברך י״ג, עם' 434 . 

האקלים תלוי בגובה ובמצב הטופוגרפי והגאוגרפי. האקלים 
בדרום דומה לאקלים שבפישורי צפון הדו (ע״ע). ברפת לאדאקה 
ובעמקי תצפון שורר קפאו! מרבית חדשי השנה. בעמק ק/ שבו 
מרוכזת רוב האוכלומיה, הטפפרסורה הממוצעת של החודש הקר 
(ינואר) היא ״ 8 . ושל החודש החם (יוני) — " 25 . משקעים יורדים 
בכל תרשי השנה, אך בעיקר בקיץ (יוני-םפםםבר). כמויותיהם: 




359 


קשמיר או ג׳מו וקשמיר 


360 


בעמקי הדרום ומדדו־ 

נותיו— 1.400 — 1.800 
מ״מ; ברמת לאדאקה 
ובכמה מעמקי הצפון 
— 50 — 100 מ״מ 1 
ובעמק ק , — 1.000 — 

1.200 מ״ס. 

ב 90% מהאוכ¬ 
ל ו סי ה יושבים ב־ 

דרום־פערב. מדרום 
להימליה הגדולים. ב־ 

אי 1 ור התופס כ 20% 

מכלל שטח ק׳. אוב־ 

לוטיה צפופה מרוכ 1 ת 
בעמק קי, באיזור ה¬ 
גבעות והמדרונות ה¬ 
דרומיים של הרי פיו- 
אליק ובחבל ג׳אמו 
שבדרום־המערב. האוכלוסיה מגוונת מבחינה אתנית. לשונית 
ודתית. באזורים שמצפון להימליה הגדולים היא מורכבת ברובה 
משבטים, חלקם נוודים או נוודיס־למחצה. נ 75% מהתושבים 
הם מוסלמים (רובם טונים ומיעוטם שיעים) — בעיקר בדרום 
המדינה, במערבה ובצפון־מערבה. כ 22% הם הינדואים, המרו¬ 
כזים בדרום, בדרום־הפזרח ובעמק קי. כ 2% הם סיקהים וכ 1% 
בודהאים, המהווים כמעט אח כל האוכלוסיה בחבל לאדאקה ובאזורי־ 
הספר הצפוניים והמזרתיים. היסודות האתניים העיקריים הם: 
קשמירים (״ 1111 * £3 ) — בעמק ק׳! דוגרי (״ 1008 ) — באיזור 
הגבעות שבדרום ובהרי סיואליק! באלטי (״ 831 ) — בצפון־המערב, 
רובם מוסלמים שיעיים ומיעוטם בודהאים; דרדי (ע״ע דרדים) — 
בצפון־המערב; לאדאקהים ( 1311311111 ), בודהאים ברובם — בצפון־ 
המזרח! פאהארים ( 1 ־ 131 ) 3 ?) — בדרום ובדרום־המזרח! פנג׳בים 
( 31113111 ?) — בדרום־הפערב ובעמק קי. רוב לשונות העפים האלה 
הן הודו-אירופיות (ר׳ להלן. הלשון). ובצפון ובצפון־המזרח — 
לשונות טיבטיות (םונג(ליות)■ אוךדו שגורה בפי חלק גדול מתושבי 
דרום ק', והיא שפח השלטון. 

הבירה, סריג ג ר (ע״ע) — 420,000 תוש׳ ( 1973 ) — יושבת 
בלב עמק ק׳. ג׳אמו — 160,000 תוש' — היא העיר הראשית של 
האיזור, המאוכלס בצפיפות בדרום. גילגיט (ז 1 א 011 ) — 25,000 
תוש' — היא בירת האיזור שבשליטת פקיסטן. ביותר ממחצית 
שטחה של קי, במזרחה ובצפונה, יש רק עיירות־שוק, שמספר 
תושביהן מגיע לאלפים ספורים. 

כלכלה. רובה הגדול של האוכלוסיה מתפרנס מעכודת-אדמה 
ומגידול מקנה. רק כ 5% משטח ק׳ מעובדים. במעט כל השטח נמצא 
בדרום המדינה. מדרום להימליה הגדולים. מגדלים בעיקר: אורז. 
תירם, חיטה, דוחן וקטניות (גידולים אלה תוססים 82% מהשטח 
המעובד). ירקות ופירות. נפוץ גידול בקר וצאן. 9% מהעובדים 
מועסקים במלאכה ובתעשיה, בעיקר תעשיה ביתית זעירה. ק׳ 
מפורסמת בשטיחיה ובאריגיה. 

בדרום ובעמק ק־ יש מערכת כבישים ודרכים סלולות. בשאר 
חלקי ק׳ — בעיקר דרכי-עסר ושבילים. סין סללה דרך לאדאקח שני 
כבישים חדישים: האחד מהבר את דדום שינג׳עג עם מערב טיבט. 
והשני — את טיבם עם פקיסטן. כבישים נסללו לאורך קטעי־גבול 
רגישים, בעיקר בדרום קי. מטעמים צבאיים. מ. בר. 

היסטוריה. תולדות ק׳ בימי־קדם מעורפלים. רוב הידיעות 
לקוחות מתוך החיבור האפי "רג׳טרינגיני" ( 01 ו 108 ז 3 :ו 3 ( £3 [,נהר 
המלכים״!), שנכתב בשפת סנסקרט בידי קלהנה ( £31113113 ) שפעל 


בחצר שליטי ק׳ במאה ה 12 . לפי המסורת הנהיג המלך אשוקה (ע״ע) 
את הבודהיזם בק' ב 240 לפסה־נ בקירוב. בשל ריחוקה נתקיימה 
הארק תקופות ארוכות בבידוד. במאה ה 2 נכללה בתחום ממלכתו 
של המלך קנישקה (ע״ע הדו, עמי 523 ). אח״כ שלפו בארץ — 
שהיתה עתה מרכז בודהאי חשוב — כובשים למיניהם וגם שושלות 
מקומיזת. לאחר התאבדות המלבה קופה דווי (ז״סס £013 ) ב 1338 
הפכה הארץ לשלטאנות מוסלמית, ובמרוצת הזמן קיבלה מרבית 
האוכלוסיה את דת האסלאם. שליטי ק׳ היו עצמאיים או עצמאיים- 
למחצה, ום״מ היו נתונים חליפות להשפעת הממלכות החזקות שקמו 
בצפון־מערב הודו או באפגניסטן. ב 1586 צירף אכבר (ע״ע) את 
הארץ לקיסרות המוגולים. באמצע המאה ה 18 נפלה ק׳ לידי אפגניס¬ 
טן. מ 1819 היתה ק׳ — לאחר שנלקחה מהאפגנים — חלק של ממלכת 
הסיקה (ע״ע, ענד 982 ) שהקים רננ׳ים סינגה. בין בעלי־הברית של 
הסיקה היה גולאב סינגה ( 510811 ! 100131 מת 1857 ), מבני שושלת 
(כת) הדוגרה ( 3 ־ 10081 ) ההינדואית. הלה נעשה רג׳ה ( 3 ( £3 ; שליט) 
של איזור ג׳מו ב 1820 , ואח״ב השתלט על אזורי לאדאקה ונלטיסטן 
( 8311151211 ) שגבלו בק׳. אחרי נפילת ממלכת הסיקה מינו האנגלים 
את גולאב סינגה ב 1846 למהרג׳ה של קי, וכך קמה נסיכות "ג׳מי 
וק׳" כיחידה מדינית, ששליטיה היו הינדואים. שעה שרוב נתיניהם 
היו מוסלמים. לנסיכות צורפו אח״ב גם חבלי־הספר גילגיט, הונזה, 
ונגר (ז 382 א , 1311033 , 011811 ). 

שושלת הדוגרה שלטה שלטון אוטוקרסי בג׳מו וק׳ עד לחלוקת 
הודו ב 1947 . על המהרג׳ה הרי סינגה ( 5111811 1-1311 ) היה להחליט 
אם להצטרף לפקיסטן, שאליה נסה הרוב המוסלמי בארצו. אם 
להיספח להודו, שאליה נטה בהיותו הינדואי, ואם, אולי, להקים קי 
עצמאית. את התנועה הפרו־הודית בק׳ גילמה "הוועידה הלאומית" 
( 5 !ז״ 8 ״ 0 כ> 1 ג 00 !ז 3 א) בראשות השיח׳ מוחמר עבדאללה. בראש 
התנועה הפרו־פקיסטנית עמד ע׳ולאם עבאס ( 6111135 011111301 ). 

בעוד המהרג׳ה שוקל את הברירות. פרצו בק׳, כבשאר חלקי הודו 
שנטשו הבריטים (ע״ע הדו, עמ׳ 543 ), התנגשויות-דמים בין הינדואים 
למוסלמים. בעקבותיהן ברחו מוסלמים רמים מג ׳ םו, והמוני הינדואים 
מק׳. כן אירעו בק , התנגשויות בין מוסלמים שוחרי פקיסטן לבין 
כוחותיו של המהרג׳ה ההינדואי. באוקטובר 1947 חדרו שבטים 
פתנים (ע״ע) מוסלמים לק/ משכבשו הטולשים את מערב-ק׳ והתקרבו 
לבירה, סריננר, ביקש המהרג׳ד, את התערבות הודו, ואמנם השתלטו 
נוחות הודיים על מרבית שטחה של ק׳. לרבות ג׳מו. מחיר העזרה 
של ממשלת דלהי היה הצטרפות קי להודו, ועל־בך הבריז הרי סינגה 
נ 26.10147 . השיח׳ מוחפד עבדאללה (נו׳ 1905 ) הוצב בראש ממשלת־ 
חירום. השטחים שתפסו המוסלמים נקראו אח״ב ״אזדק׳" (.£ 1.62311 
״ק׳ החפשית״); בירתם — סוזפראבאד ( 311 ל 3 ז 11123££0 \). משנחלץ 
הצבא הפקיסטני לעזרת הכוחות המוסלמיים הבלתי־טדירים, התפתתה 
מלחמה של ממש בין הודו לבין פקיסטן ( 1948 ). רק ב 1.1.49 נכנסה 
לתקפה שביתת-נשק ונתחם קו־הפרדה בין הלוחמים. קו זה חוצה עד 
היום בין שני חלקי ק׳, ולא חלו בו שינויים למרות נסיון פקיסטני 
לשבור את הקפאון בכוח ( 1965 ). דבר שהניא לתיווך רוסי בין 
הניצים ב״ועידת טשקנט״ ( 1966 ) ולהשארת המצב כמקודם. גם 
לחימה נוטפת על ק', בין הודו לפקיסטן, בשעת מלחמת בנגלדש 
( 1971 ), לא הביאה בל פתרון. הודו נשארה חולשת על 138,992 
קמ״ר של ק׳ לרבות לאדאקה ( 1947 — נ 3 מיל׳ תוש׳, % מהם 
מוסלמים), ובידי פקיסטן נותרו 83,806 קמ״ר ( 1947 - כ 1.2 מיל׳ 
תוש׳, כמעט בולם מוסלמים). 

בצד המאבק הצבאי ניהלו הודו ופקיסטן גם מאבק מדיני על 
השליטה בק׳, ומאז תלונת הודו (סוף 1947 ) על פלישת הפקיסטנים 
לק׳, לא ירד הנושא שנים רבות משולחן מועצת-הבטתון. מול 
דרישתה של הודו לגנות את פקיסטן על פלישה לשטח לא-לד, עמדה 
טענת פקיסטן ני לא ייתכן ששליט הינדואי יחליט על דעת עצמו 



361 


קשמיר או ג׳מו וקשמיר — קקוקעאים 


362 


לצרף אח נתיניו המוסלמים למדינה לא־מוסלמית. הודו הסכימה 
באי־רצון לעריכת משאל־עם בקי. אך בתנאי שהפקיסטנים ייסוגו 
ושכוחותיה יפקחו על המשאל 1 ולבסוף הזרד. בה לגמרי מהסכמתה. 
גם לאחר שנים של התנצחויות דיפלומטיות, נסיונות־פשרה. ואף 
מינויי ועדות ומתווכים מסעם האו״ם, לא נמצא פתרון לבעיית ק׳. 

על רקע המאבק הצבאי והמדיני בין הודו לפקיסטן חלו בשני 
חלקי ק׳ החצויה שינויים שתרמו להנצחת חלוקת הארץ לשני 
גופים מדיניים נפרדים. לפי ,.הסכם דלה,י״ מ 1952 הפכה ..מדינת 
ג׳מו וק׳" שבכיבוש הודו למעשה לאחד המרכיבים של האיחוד 
ההודי, אך בצירוף זכויות חוקתיות מיוחדות משלה. המשטר הנסיכי 
בוטל ולראש־המדינה נבחר קרן סינגה ( 5111811 ״ 11:2 !.>!)! בנו של 
המהדג׳ה שהודח. הלה נבחר שוב ב 1957 וב 1962 , אך מראשית 
כהונתו נבר פעלה הודו לצמצום זכויותיה המיוחדות של קי, ומוסדות 
השלטון המקומיים נאלצו להסכים לכרסום הדרגתי של האוטונומיה 
שהוענקה להם. חוקת 1957 הכריזה על קי כעל חלק בלחי־נפרד 
של הודו. זכויוח־האזרח של תושבי ק׳ הלבו והוגבלו במצוות הממשל 
ההודי המרכזי. תהליו השוואת מעמדה של ק־ למעמד יתר מדינות 
הודו הושלם בשנות ה 60 , משהוסמכה ממשלת הודו להטיל בשעת־ 
חירום אח שלטונה הישיר על ק׳ ( 1964 ) ; הונהג מינוי ראש־המדינה 
במקום בחירתו ( 1967 ), הוחלה סמכות ביהמ״ש העליון של הודו 
על ק' ( 1968 ), ונו׳. שחיקת האוטונומיה הייחודית של ק׳ נרמה 
להתנגדות מחריפה והולכת של השיח׳ עבדאללה ("האריה של ק׳"), 
שנאסר ב 1953 והיה עצור רוב השנים עד 1968 . ב 1975 הוחזר 
עבדאללה לראשות־הממשלה במגמה לפשר בין הדרישות המקומיות 
לאוטונומיה לבין כוונות הממשל ההודי המרכזי. 

בעוד ק׳ ההודית נאבקת בבעיות פנימיות ובאיבת פקיסטן, 
השתלטה סין בסוף 1962 על חלק ניכר מאיזור לאדאקה שבגבול 
טיבט. גודל השטח שאבד לק' בתחום הרי ההימליה השוממים 
בהתקפת־הפתע הסינית אינו ידוע בהעדר גבול מוסכם, אך הוא 
נאמד בס 42,735 קמ״ר (מתוך 138.992 קמ״ר). 

בצד הפקיסטני של קו שביתת־הנשק בק׳ נשאר רק כ 1/4 
(נ 20,000 קס׳־ר) סן השטח שתפסו המוסלמים עד 1949 תחת מרות 
ממשלת "א 1 ד ק"׳! זו נתמנתה במשך שנים רבות ע״י ממשלח 
פקיסטן. ברם, חוקת 1970 קבעה, שהאסיפה המחוקקת והנשיא 
ייבחרו בבחירות כלליות. כל השטחים הנותרים שכבשו המוסלמים 
סופחו לפקיסטן. 

,.>! /ס /(* 0 ) £111 21 , 1 ג. 7 וח 83 .£! . 1 < .י 1 ; 1909 ,.£/ ,ז 1 חגו 1 מ 1 ו 1 }) 0 מ ¥0 .׳ 1 

,ע׳< 70 • ■ 7716 ,ג 1 ץ!זגן*$ .. 1 .מ ; 1966 מי; €0101.1 י י 1 <ח 41 * 1 .\נ ; 962 ן 

016 , 601801 ; 1968 1 ) 011 1 וות 1 ח 10 !! 3 ( 1 • 8 יז : 1967 

. 1970 ,).) 00/1 ד 01 ^ 1 ס/ 1 ! 6 !) 0 ) 100/1 /מ; •) 11£ יו' 1 

י שט. 

הלשון הקשמירית היא הדרומית-ביותר בקבוצת הלשונות 
הדרדיות (ע״ע דרדים) השייכות לענף הלשונות ההדו־אירניות 
(ע״ע). קשמירית מדברים כ 2 מיל׳ איש בעמק ק׳ ובאזורים הסמוכים, 
לשון ק׳ היא אחת סהלשונות של הענף ההודי המדוברות מחוץ להודו. 
ללשון הספרותית של ק׳ חדרו נמה יסודות מילוניים שמוצאם 
בסנסקרט, וגם כאלה שמוצאם באיראנית. 

ק[$ן (;- 401 ), עיר במרכז פרם.• 71,000 תוש׳ (אומדן 1974 ). 

ק־ שוכנת על דירד,שיירות העתיקה מצפון פרם לדרומה, 
ועוברת בין מדבר דשתי כויר לבין הדי פרס המרכזיים. כביש ומס״ב 
(עד יזד [ע״ע]) עוברים בתוואי העתיק, אך ערכם הכלכלי מועט, 
שכן הכביש הראשי מצפון פרס לדרומה דדו איספהן עובר כיום 
ממערב להרי פרס המרכזיים. מיקום זה, וכן האקלים המדברי ומיעוט 
מקורות־מים הביאו לכך שקצב גידולה של ק׳ אטי בהשוואה ליתר 
ערי המדינה. בק׳ מייצרים שטיחי משי וצפר הנודעים ביפים 
ובאיכותם. 


היסטוריה. ק׳ היא יורשתו של היישוב העתיק־ביותר ברמת 
איראן. שרידיו נמצאו באתר סיאלק טפה 0 *ן<ר 2114 ץ 51 ), 3.5 ק״מ 
מדרום־מערב לעיר. העיר הנוכחית נוסדה כנראה במאה ה 8 . ייתכן 
ע״י זוןיידה, אשת הח׳ליף הארון א(ל)־רשיד (ע״ע), אך מציאותה 
ידועה מהתקופה הסאסאניח. לפי אל־מקדסי התנגדו בני ק׳ לכיבוש 
הערבי. ק' התפתחה בזכות מיקומה על נתיב השיירות מאיספהן 
צפונה■ היא נהרסה בידי המונגולים במאה ה 13 , אך שוקמה. ק' 
נתפרסמה מאד בבחי-המלאכה שלה, שייצרו מוצרי קדרוח ואריחי־ 
חרסינה, וכן באריגיה. בתקופת הצפוים (ע״ע פרם, עמ ׳ 372 ). התפתח 
בק׳ ייצור השטיחים ה״קשנים״. ב 1779 ניזוקה העיר קשות ברעש. 

.. 1 ; 1905 , 2 / 1016 ) 111 )€ 0711 )< ס £ 1/10 / 0 ). 1017111 ׳;; 77 ,־ פ # מ 1 גז 51 0 _ 1 7 ) 

1 ( 17 17011 ,. 7 ־ 11 ׳, 7 * 50111 .? ; 1960 , 126 120 ,). 16 ) €1 1011 >.-! 6 ק . 1 ־ 11 ) 11 .) 1 ; 1.01 

,*■ 1969 ,) ס־ז , 11 :> 1 / 1 ( 1 )- £ 1 ?) 06 0 / 1071 ). 01 - 0/21 1011 ) 1/0011 ■ 0 ) 10101 ) 1 11 . 

קי נודעה במשכיליה היהודים. לשיא פריחתה הגיעה במאות 
ה 16 —ה 18 < מתקופה קדומה־יותר אין הרבה ידיעות. באבאי בן לטף 
מק' חיבר אח ״כחאב־אנוסי״ — על תלאות יהודי פרס (ע״ע, עס׳ 
381 ). משוררים אחרים בקי היו בנימין בן מישאל, שמואל פיר 
אחמד ומולא גרשון (ע״ע פרסית-יהודית). המשורר הצופי סרמד 
(מת 1660 ) היה יהודי סקי שהתאסלם. לפי "כתאב-אנופי" היו בק׳ 
באמצע המאה ה 17 כ 500 משפחות יהודיות, ולפי בנימין (ע״ע) 
השני היו בק׳ באמצע המאה ה 19 נ 180 משפחות. אך לדברי פישל 
הירש. שליח כי״ה ב 1874 , היו שם אז 80 משפחות בלבד, במצב 
כלכלי ירוד. לפי בולטין של כי״ח היו בק׳ ב 1906 2,000 יהודים 
(מכלל 50,000 תושבי ק'), הם גרו ב 130 בתים ורובם עסקו ברוכלות 
בדים. ב 1975 היו בק׳ פתוה ממניין סוחרים יהודים: אלה אינם 
תושבים קבועים בעיר, אולם הם משגיחים על 7 בתכ״נ ומעט 
הקברים הקדושים. !(פ נ 

_ק? 5 ק ליו׳ט - 05 ( 1-3 ! £45531 — ( 1887 — 1967 ). סופר הונגרי. 

ק/ שהיה בנם של הורים עניים, הפסיק את לימודיו בגיל 
12 ועבד כפועל. הוא היה פעיל במפלגה הסוציאל-דפו׳קרטית, אך 
במרלצת־הזמן הפו למבקרה החריף. הד,״ע בייסודו ובעריכתו — 
״;,ז־ \ (״המעש״), 143 (״חיום״), 3 ! 1 ת״ 4 י \ (״העבודה") — 
היו בעלי מגמות אוואנגארדיות ואנטי־מלחמתיות, ושימשו בימה 
לסופרים צעירים, ק׳ השתתף באורח פעיל במהפכה הקומוניסטית 
של 1919 ונאסר. — יצירתו הגדולה הוא התיבור האוטוביוגרפי 
01010 זסלו״ס ׳ £85 (״היי אדם״), 1928 — 1932 (נר׳ 1 — 6 ), 1935 — 
1939 (נר' 7 — 8 ). הרומנים שסחב בתקופת פלה״ע 11 עשירים 
בניתוחים מעמיקים. ״מבחר שיריו״ כונסו ב 1956 . באחדים משיריו 
נתן ביטוי לאהדתו ליהודים הנרדפים בתקופת השואה. — ק' היה 
הנציג החשוב־ביותר של המגמות האוואנגארדיות בספרות ההונגרית. 

כצייר יצר בסגנון הקונסטרוקטיוויסטים. ציוריו הוצגו 
בתערוכות בבודפשט ובפריס, ב 1957 וב 1960 . 

,(.ע .ל \ 110 ת 1 ) 71 , 01-1011010 ) ;מ 1010 ) 0 ( 1 // ,(. 001 ) ול 10 סר 1 בזג$ .}א 

. 1966 

ק^שאים (נ 31 ת 1 ג 11 ן>$), סדרת בע״ח חוליתנים ממחלקת הזוחלים 
(ע״ע), השימוש במונח ק׳ מצוסצם והוא שכיח בפי סיסט- 
מטיקאים בלבד. המונח הוצע עוד בתחילת המאה ה 19 וכלל את 
הלמאיים (ע״ע) והנחשים (ע״ע) כדי להמחיש את קרבת היוחסין 
והדמיון הצורני ביניהם. הסדרה כוללת כיום 3 תח-סדדוח: ( 1 ) 
לטאיים; ( 2 ) דונעים (ע״ע לטאיים. ענו 612 ) ! ( 3 ) נחשים וגם 
קבוצות אחדות של שרידים מאובנים שנכחדו. מתקופת הטריאס 
ואילך. סימן־ההכר החיצוני ד,אפייני לק׳: קשקשים קרניים המנסים 
את מרבית או את כל שטח עור גופם (ומכאן שמם). הסימן המהות' 
העיקרי המאפיין את ד,ק" הוא ריבוי־יתד של מפרקים בבי-התנועה 
שבגולגולת הגרמיוז. באיזור הרקה נותרה בד״ב פרצה יחידה, עליונה, 




363 


יןשלן׳טאיפ — ?•טד 


364 



הנחשבת בגלגול משני של גולגולת פסיפום דיאפסידי בעל 2 
פרצות, ואילו קשת־הרקה התחתונה נעלפה. העצם הרבועה נותרה 
צמודה בחלקה העליון לעצם הקשקשת בפפרק נע ובחלקה התחתון 
למערכה עצמות הלסת התחתונה, אף כאן בפפדק נע, מפרקים נעים 
נוספים מצויים בקבוצות ק* שונות: בלטאיים בין מכלול עצמות- 
הפנים לבין קדרת המוח! ■בנחשים מחוברים שני בדי־הלסת התח¬ 
תונה ביניהם במיתר מתיה בלבד, ומפרק נע מסוים יש גם בין 
החלק הקדמי של בדי-הלסת התחתונה לאחורי וכן בין מערכת 
עצמות הלסת העליונה, עצפוח החיד, עצמות הכניפה ועצפות 
העורף לשאר עצפות הפנים. ריבוי הפפרקים שבגולגולת מאפשר 
את פעירת חלל הפה לרווחה לצורר בליעת סרף גדול־יחסית. ללא 
שסיעה ולעיסה. מסיבה זו, אולי, אין בק" גם חיו משני גרמי, 
והנחיריים הפנימיים נפתחים במישרין אל חלל הפה, בחלקו הקדמי. 
הלסתות מצוידות בשיניים, בשוליהן או בצמוד לצדיהן הפנימיים. 
בכפה מקבוצות הק" חלו שינויים בצורת השיניים בהתאפה לתפקי¬ 
דים מיוחדים, כולל גלגולן לשיני־ארם, חקוקות או חלולות. הלשון 
מסוגלת להישלף אל מחוץ לחלל־הפה: צורתה מגוונת ושונה מאד 
בקבוצות שונות של הלטאיים. בנחשים וברוב משפחות הלסאיים 
משמשת הלשון כאיבר-הפישוש העיקרי. וכן כמסייעת לחוש ההדחה. 
בעזרת איבר-יעקובסון, אשד חשיבותו רבה במכלול החושים של 
הק". לפתח הביב צורת סדק רוחבי. איבר הזיווג של הזכר חבוי 
בבסיס־הזנב והוא זוגי. רק אהד מאיברי הזיווג נשלף החוצה, מבעד 
לפתח הביב, ובעת ההזדווגות בלבד. 

סדרת הק" כוללת את הרוב המכריע של פיני הזוחלים הקיימים 
כיום: כ 5,700 פינים סתור 6,000 ( 95% ). את שגשוגם היחסי ועצם 
התמדתם עד לעידן הנוכחי אפשר ליחס לקלות־תנועתם, ליבלתם 
לטרוף ולעכל טרף גדול ללא שסיעה ולעיסה, ולצרכיהם הצנועים 
במזון ובמים. 

ביבליוגרפיה, ע״ע זוחלים: לטאיים: נחשים. . . _ 

י. ח. ה. 

.ק 21 ר (אנג׳ ז 0 [״ 1 ), שילוב רצועות גמישות (חבלים וכד) לשם 
הצמדתן. מבין הק" הרבים הקיימים נתקבלו בציבור, וזכו 
לשם מיוחד, ק״ העונים על 3 דרישות:פשטות- מספר השילובים 
המזערי הנחוץ: ע מ י ד ו ת — שלא ייפתחו בזמן השימוש:קלות 
ההתרה. הק* המקובלים התפתחו במספר מקצועות שבהם היו 
שימושיים במיוחד — ימאות, מנופאות, רכבות, אורגות, בנאות — 
ומכאן שמותיהם. סוגי הק" מותאמים לצרכים מיוחדים, לדוגמה: 
ק׳ אורגים — לחיבור חבלים בעלי עובי שונה: ק• הצלה — לולאתו 
אינה מתהדקת ואינה מסכנת אח חיי הניצול: ק׳ קרניים — ניתר 
מעצמו עם הסרת הק , מהעמוד. ק־ מיוחד הוא ה שזירה (אנג׳ 
:מ 11 ק 4 ), שבה משלבים את גידי החבל עצמו לשם גימור קצהו, 
או לשם חיבור שני כבלים באורך מבלי שיתעבה מקום החיבור. 
בשזירת חבל אין דרישה לקלות ההתרה, והיא נפוצה בכבלי־פלדה. 


ק" מיוחדים אחרים משמשים ליצירת אריג מחום או מחבל. כמו 
ה״עיניים" בסריגה וק" בעבודות "מקרמה" ובאריגת שטיח (ע״ע) 
מעולה (פרסי. למשל)■ 

השליטה שהקושד קונה על הנקשר מהווה יסוד בסיפורים רבים 
(שמשון, גוליוור בארץ הגמדים ועוד). הקושי שבהתרת ק" מעניק 
לק־ סמליות, ובטקסי נישואין שונים נהוג לקשור ק׳. כשדו של 
אדם להתיר ק׳ סביך פשפש מבחן לכוחו, מנהיגותו או זריזותו 
(כסיפור הק' הגורדי — ע״ע אלכסנדר מוקדון, עמ' 642 : הודיני. 
כר מילואים). 

ש. טנקוס, ימאות, חבל ימי לישראל. וזש״ב: ש. אסינגן (עורך 4 
מדריד לאיננ׳ינר, 10 . תשי״ד. 

ק׳ בטלקומוניקציה — ע״ע טלגרף: טלפון: רדיו: 
תקשורת: ק' כיפי — ע״ע כימיה, עם׳ 741 : ק - במתמטיקה 
— ע״ע טופולוגיה, עם׳ 492 . 

קשר, יחידת־פחירות מקובלת ביפאות. 1 ק׳ = 1 פיל ימי בשעה ־- 
1,854 מ׳/שעה. מקור השם בק" שבמכשיר ה״לוג" (מד־ 
מהירות) היפי הקדום. זה הורכב פשעון־חול למדידת 28 שב׳, 
מסצוף שצורתו עיכבה את גרירתו בסים, ומחבל קשור למצוף 
שלארכו היו קשורים שרוכים צבעוניים ברווחים בני 47% דגל. 
מדידת מהירות כלי־שיס ועשתה ע״י השלכת המצוף למים וספירת 
הק״ (השרוכים) העוברים בין ידי המודד במשך 28 השני, כשהחבל 
נמשך אחרי המצוף. 

ק 0 ר (• 1 :> 3 ז 1 }, עבירה פלילית הנעברח כששני אנשים או 
יותר מסכימים ביניהם, במפורש או ע״י התנהגותם, לבצע 
כל עבירה מסוג פשע או עוון או להשיג מטרה בלתי כשרה 
(!״)־״!!חט) גם אט אינה עברה (ע״ע: וע״ע משפט פלילי. עם׳ 654 ). 

בארצות יבשת אירופה — להבדיל סן הארצות היונקות מן 
המשפט האנגלי — תחומיה של עבירת הקשר. במידה שהיא קיימת 
בכלל, צרים בהרבה, והם מתייחסים עפ״ד רק להתקשרויות לביצוע 
עבירות פוליטיות. 

חק׳ משתייר לקבוצת העבירות המכונות "בלתי מושלמות" 
(הכוללת גם את הנסיון וההסתה). המשותף לקבוצה זו בהטלת 
אחריות פלילית על מעשים מכוונים היוצרים סיכון שתיעבר עבירה 
פלילית אחרת (כמו ק׳ או נסיון להברחת ספים). 

הק׳ מגיע לכלל השלמה בעצם ההתקשרות לאחת הפטרות 
האמורות, גם אם לא הוצאה מטרת ההסכם סן הכוח אל הפועל. 

לפי התפיסה המקובלת באנגליה ובישראל, אין צורך שתצטרף 
להתקשרות פעולה גלויה לקידום מטרותיו (באה״ב שונה הדין 
ונדרשת פעולה כזו). 

הטלת אהריות פלילית על עצם ההתקשרות מוסברת בכך. 
שכאשר שני אנשים הסכימו לעבור עבירה או להשיג מטרה בלתי 





365 


366 


קשר - 

השרה נוצרת בכך סבנה רבה יותר שיושגו מסרות אלה מאשר 
בההלסת אדם בודד להשיג אותן מטרות. 

לעתים מושפעת ביקורת על כך שעבירת הק׳ מתייחסת לא רק 
להתקשרויות לעבור עבירות, אלא גם להתקשרות למטרות אחרות 
שלא הגדירן המחוקק בעבירות. נטען. שבבר נוצרה סכנה של ערפול 
גבולות האחריות הפלילית. יתר־על-כן, אם המחוקק אינו רואה 
עבירה בהשגת המטרה הסופית, אין טעם להטיל אחריות פלילית 
על הסכם להשגת אותה מטרה. 

האחריות למעשה חק׳ מתקיימת גם כשהושגה מסרת הק׳. 

הדעה המקובלת היא שקושר אחד נחשב כ״סוכך של רעהו, 

וכל אחד מהם אחראי לעבירות שביצע רעהו במהלך הק׳ ולשם 
קידומו. 

פקידת החוק השלילי; סע' 34 ־־ 36 , 1936 ; ש. ז. פלר, אחריות פלילית 

ללא מעשה על-ססו מהי (הפרקליט. נ*ס. 19 ־ 36 ). תשל״ד/ה! 

€11/11 מ> .€ ,זשח^ג^ , .ן ./*יי ; ־ 1961 , 663 ,• 1.011 011111x81 י 5 ות 3 ו|! 1 ^ג . 0 

0116:0 '] 3013 ■{ 0711711001015 ,׳ל 3 ( 13 11711.031 ־ 01 0£ 31 ( 0077 !) ' 0000070 

. 1951/2 ,(?. 18 — 177 י ^ X[.x ,^ר!ל) 01 ו>. 

דן ב¬ 

קעת, קטע ממעגל, ומכאן — באדריכלות ובבניה — מבנה הנדסי 
לגישור חללים בין תמיכות אנכיות ולקירד פתחים גדולים 
בקירות, שאין הארכיטראוו (הקורה) המאוזן מצליח לקרותם מבלי 
להישבר כתוצאה מכוחות הכפיפה—הקריעה הנוצרים בשל העומס 
האנכי. סגולתה המבנית של הק׳ בכך, שכוחות העומס והלחץ האנכי 
מועברים בה כלפי הצדדים — במקום כלפי מטה — ולכו אין היא 
נוטה להתמוטט באמצעה אלא "להתפרק" לצדדים. ע״כ אין לתמוך 
את הק׳ במרכזה אלא לחזק ולייצב את התמיכה באגפיה, בשתי 
..נקודות הזינוק״ שלה — קטעי־קיר או עמודים — המהוות את 
הבסיס שממנו היא עולה. תמיכה צדדית זו משמשת משקל־נגד 
לכחזות־הלחץ הצנטריפוגליים האפייניים לקי. צורת הק׳ נקבעת 
ע״י קרהתקרה שלה ( 133305 ״;) , ואילו הקו החיצון (או העליון), 
גב־הק׳ ( 2305 ז]צפ), קובע בעיקר את צורת התקשרותה של הק׳ 
לנדבבי הבניין ואת תבניתה כמבנה פיסולי, 

לפי צורת קו־התקרה מבחינים בין יותר מסד סוגי ק". הסוג 
הבסיסי והנפוץ־ביותר מאז ימי הקיסרות הרומית היא ה ק' 
העגולה, שתקרתה חצי מעגל• 

כאשר הק׳ עשויה אבנים מסו¬ 
תתות. מעוצבות האבנים באופן 
שכל אחת מהן נראית בחתך 
כעין פירמידה קסומה או קהת־ 

חוד, בעלת פיאות צדדיות 
המהוות הפשר לרריוסי המעגל 
ימיו י 1 ס'ח. ■משת סייונית י־י סייי שממנו נגזרה הק׳. מבנה זה 

המשסש אבז ספתח 

של הק׳ נושא את עצמו מבחינה 
סטטית■ ואינו מצריד טיח לחיבור האבנים. האבן הקבועה בשיא 
ה 7 ך — במרכזה — היא אבן־המפתח (אבן הראשה), ויש שהיא 
גדולה מן האחרות• שני בסיסי המשען של ד,ק׳ הם עפ״ר כעין קטעי 
כרכוב, הנעוצים בקיר או הנשענים על עמודים ! התמיכה האנכית 
היא דפויית עמוד או אומנה. המרחק בין שתי "נקודות-הזינוק" של 
חק׳ — שהוא שיא הרוחב של הק־ העגולה — הוא פפתח־הק׳ או 
המיתר. בק׳ העגולה שווה אפוא המפתח לקוטר המעגל. בגלגולה 
המרחבי יוצרת הק' העגולה קמרון בצורת חצי גליל מאוזן(,,קמרון־ 
חבית" או "קמדון־מנהרה*). אם היא טובבת על צירה. כביכול. 
היא יוצרת פפה (ע״ע). העקרונות הסטטיים של מבנים מרחביים 
אלה הם אנלוגיים לעקרונותיה הסטטיים של הק׳. 

לק' הנמוכה רדיוס־תקדה הגדול ממחצית מפתח-הק׳, 
ומרכז — עיגול שהוא פתחת לקדהמפתת. 


קשת 



קשת. סיסיז לעמאל : עגולה, פרסת פוס, דסויית־בצ?, מחודדת 

הק׳ המחודדת מורכבת משתי ק" הנפגשות למעלה בקדקוד 
משותף. הרדיוס של כל אחת מהן גדול ממחצית אורך המפתח. 
כשהרדיוס שווה לאורך המפתח הק׳ היא שוות־אגפים! כשהרדיוס 
גדול־יותר. הק' צרה וחדה יותר, דמויית להב־חניח. בק״ המחודדות — 
שלא כק״ העגולות — אין תלות ישירה בין גובה לרוחב! גמישות 
מבנית זו הועידה אותן לשמש צלעות של קמרונות סצולבים, שבהם 
הק" האלכסוניות ארוכות מאלה העוברות לרוחב הקמרון. סוג ק" 
זה נתקבל כסגנון הבניה הרומאני המאוחר. והגותי, החל במאה ד, 12 . 

ב ק׳ ה פחוס ה נוצר העיקול של קו־התקרה פצירופן של 
4 ק״: 2 קיצוניות, בעלות רדיום קטן, שמרכזיהז ב״נקודות-הזינוק", 
ו 2 פנימיות, בשיא הק׳. בעלות רדיום גדול, שמרכזי מעגליהן מתחת 
לקו־המפתח. ק׳ זו היתד, מקובלת בסגנון הגותי המאוחר — בעיקר 
בספרד ובגרמניה — לעיטור ולעומס קטן. נוסח שונה של ק׳ זו 
היא הק׳ האליפטית, "דסויית ידית־הסל*. שהיא בעלת ג 
מרכזים, 

ק׳-טיודור היא ק , מחודדת פחוסה. שהיתה מקובלת, בעיקר 
באנגליה, החל בשלהי המאה ה 15 . היא מתחילה באגפיה בקו מעוגל 
— ב 4 ל המעגל — ונמשכת לקראת אבן־המפתח בקווים ישרים. 

ה ק׳ דמויית־הבצל או גב־ ה חמור ( 6 פזב 1 > 08£ ) היא 
ק׳ מחודדת בעלת עיקול נפול, המחליף את ניוונו — כיוון קעור 
באגפים וקטור בחלקים העליונים, באופן שהקצה העליון מתחדד 
ואילו האגפים פחוסים, גם ק׳ זו כבר נוצלה — בעיקר למטרות 
עיטור בסגנון הגותי המאוחר — מראשית המאה ה 14 , 

ק , שטוחה או ישרה היא ק׳־תקרה ישרה, יסאבניה יוצרות 
מבנה הדומה בסטטיקה שלו לזה של הק׳ העגולה; מבחינה מבנית 
זו אפוא ק' אמיתית. לעומתה הק' ה פ דוס ה היא ק - הדופה 
בצורתה לק• עגולה או מחודדת, אלא שהיא נוצרת ע״י התקרבות 
נדבכי הקיר הסוגרים את הפתח מלמעלה, בלא שינוי כלשהו בסידור 
האבנים ובסטטיקה שלהן. 

ק׳ פרסת־הסוס מופיעה תדיר באדריכלות האסלאמית 
בספרד בהשפעה ויזיגותית ומוסלמית! זוהי ק׳ עגולה או מחודדת, 
המתמשכת כלפי מטה ו״נסגרת" קפעה בבסיסה, שהוא צר פקוסר 
חק־ העגולה המהווה את חלקה העיקרי. 

באדריכלות האסלאמית יוצרות הק" המתפצלות ל "ע ל י ם" 
רבים, פנימיים וחיצוניים, אפקט עיסורי מסולסל. בארדיכלות הגותית 
מחולקות ד,ק", שהן עיטוריות ומחודדות בגבן, לעלים בתקרתן 
(בעיקר בתלונות). 

ק' ההקלה היא קטע־ק', המשולב — בלא פתח — בנדבכי 
הקיר, לחיזוקו. 

מבחינת שילובה האסתטי והמבני של הק' בנדבכי הקיר נודעת 
חשיבות מיוחדת לצורת-הגב שלה, הנקבעת ע״י הבדלי הגודל 
והצורה של האבנים היוצרות אותה, תבנית מחומשת של האבנים. 
והפרשי-גודל מתאימים ביניהן, מאפשרים צירוף בל אתת מהן 
לנדבך אתר של הקיר. שיטה זו היתד, מקובלת באדריכלות הרנסאנס־ 
בשיאו באירופה, ובמיוחד באיטליה• שילוב אבני הק׳ בנדבכים יוצר 
אבנים בצורת פטיש ואפקט עיטורי מקורי בארמון־וידוני של רפאל 
ברומא. 







367 


קשת — קשת והלה 


368 



י.־ 1 י^ י? •ז: קטדח צלב ; ׳.דאל : קמרוז בע׳ל ארבעה חמים 

היסטוריה. השימוש מ׳ לבניה ולקימור כבר היה ידוע 
במסופוטמיה (אור) באלף ה 3 לפסה״נ. הוא רווח בעיקר במב¬ 
נים תת־קרקעיים (קברים, תעלות-מים). שבהם נפתרה־מאליה 
בעיית התמיכה הצדדית בק׳. גם במבנים מצריים מימי השושלת 
ה 5 מופיעות ק", אך אפשרויותיהן מבחינה אסתסית ומבנית נוצלו 
באורח מוגבל בלבד. בשערי ארמונות אשור (ארמון סנחריב בנינווה 1 
המאה ה 7-8 לססה״נ) היו לעתים קרובות ק" עגולות. גם היוונים 
הכירו את הקי. אן הם מיעטו להשתמש בה■ הק' היתה ידועה גם 
בפרס ובפרתיה. לפיתוחה השיטתי בדלתות. חלונות, שערים. קמרו¬ 
נות. ביפות, קירות, קולונאדות, גשרים, אמות־מיס, ק״־נצחון, 
קרקסים ותאטרונים, הגיעה הק׳ ברומא וברחבי האימפריה הרומית. 
נראה שהרומאים למדו את השימוש בה מן האסרוסקים, שבנו ק" 
בשערי עריהם (פרוג׳ה, וולטרה). הק׳ הרומית היתד, עגולה עפ״ר. 
בוני הכנסיות במאות ה 9 —ה 12 חזרו והשתמשו בה לקירוי פתחים 
ואולמות באבן. וגם לעיטור. 

ק" מחודדות מופיעות בקמרונות תעלוח־המים העתיקות של 
ח׳רסאבאד (ע״ע). ד.ק" המחודדות העצמאיות הראשונות מצויות 
בבריכת סנטה הלנה שברמלה ( 789 ), הערבים העדיפו — לעתים 
קרובות כבר בשלהי המאה ה 8 — את הק' המחוררת על הק׳ 
העגולה! הק׳ המחודדת הערבית נוטה עפ״ר להתעגל (היא עגולה 
כמעט־לגמרי ב״כיפת הסלע", ירושלים). או להיות פחוסה, בדומה 
לק׳-טיודור (ארמון הח׳ליף ברקה, שבעראק! ר גם הנילומטר של 
קהיר, ובמיוחד — מסגד אבן טולון). 

הק' המחוררת היתה ליסוד המבני והעיטורי העיקרי באדריכלות 
הכנסייתית האירופית במאות ד. 13 -ה 15 וממנה עברה גם לבניה 
החילונית. בהשראת האדריכלות הרומית החזירה אדריכלות הרנסאנס 
את השימוש בק' העגולה בכל הפונ¬ 
קציות הערביות והעיטוריות—בקו■ 

לונאדות (הלוג׳ות של ברונלסקי 
(ע״ע] ופינות הכנסיות שלו), בקמ־ 

רונות (אלברטי (ע״ע}), בחצרות 
ארמונות ומנזרים (אלכרטי, מיכלו- 
צו [ע״ע)). בכיפות, בארטיקולציה 
של קירות, ועוד. הק׳ העגולה הוסי¬ 
פה לשמש בכל הסגנונות הקלאסי־ 

ציסטיים. המצאת הבטון המזוין וש¬ 
לד הברזל והפלדה לא ביטלו את 
הצורך בקי׳ לקירד חללים גדולים 
מאד, ובמאות ה 19 וה 20 הן מופיעות 
תכופות גם בגשרי־ברזל, בתחנות־ 

יכבת, בסככות, בחממות ובבנייני• 

תערוכות. אפקט מרהיב של השימוש 
בק" הפוכות בגשרי-כבלים תלויים 
מתקבל בגשר ברוקלין שבעיר ניו 
יורק. 


, 6 ? 1 ( 11601 ( 01 '< 11 ( 1111 1 ׳{/־״>£ / 0 306011111 . 5/1011 1 ) , 611 *ז* 0 ־ 01 . 0 ■\׳ ..א 

ץ 1 -וו £1 ,ז 6 תו 0 ב!ז 10211 . 8 ; 1963 , 16011116 ( 410/1 601/110 ,וסחבתי? .ק ; 1958 
.. ח 0 כ : ד 0 < 01 א . 5 .( 1 ; 1965 ,■)■ 410/111601/11 11166 ( 10 ץ 8 0113 110/1 './■ יו / 0 
י(!! 1 ) 0/11161 •( 4 / , 01661100 . 8 {* 1969 , 0/1116011176 ( 4 111 ) 80111 063 ) 06661 
. 1969 ,( 011301 116$ ( 161 ( 1007 ) 11 ? 301 /)( 111 

א. רו¬ 

קעת, יישורון (מקורם: קופלביץ, יעקב! 1893 , מינסק מזוביצקי 
[ליד ורשה! — 1977 , ירושלים) משורר. מבקר ומתרגם 
עבדי. עלה לא״י ב 1911 . בשנים 1920/25 לסד לסירוגין באוניברסי¬ 
טות שונות באירופה. פרק זמן שימש בהוראה בגימנסיה העברית 
בסרימפול (ליטא). חזר לא״י ב 1926 : ומאז, לאחר עיסוק קצר 
בהוראה. עסק בכתיבה ספרותית, בעיקר בביקורת ובתרגום. שיריו 
הראשונים התפרסמו בתרע״ג ב,.האחדות" ו״רביבים" ומאז השתתף 
במרבית העתונים וכחבי־העת העבריים, בשירים ובמסות המצטיינים 
באסוציאטיוויות מרובה ובאינטואיציה ביקרתית חריפה. היה בעל 
זיקה עמוקה לספרות האירופית, בעיקר לשירה הצרפתית לזרמיה 
הדקרנטיים שהשפיעה על שירתו ועל תפיסתו הביקרתית. ספרו 
עד ברדיצ׳בסקי (ע״ע! תשי״ח) נהשב למונוגרפיה המקיפה על סופר 
זה. ק׳ היה מבעלי המסה הספרותית המובהקים בעברית, אם כי 
סגנונו העמוס ציוריות מאופיין לעתים באי-בהירות. 

ספרי השירה של ק׳: .ההלך בארץ״ (תרצ״ב)! ,.אלגיות" 
(תש״ד)! "החיים הגגחים" (תשי״ט). מספרי־המסה והביקורת של 
ק׳: .,בדורו של ביאליק״ (תש״ג): ״בדור עולה״ (תש״י)! "משכיות" 
(תשי״ד): ״רוחות המערב״ (מסות על ספרות אירופה — תש״ד)! 
,.הבדלות״ (תשכ״ב)! ,קרן חזות״ ( 1966 , ושם ביבל׳) 1 "רשויות" 
( 1968 ) ! "בין הערמון והלילר" (אוטוביוגרפיה, חלק א׳; תשכ״ז). 

מתרגומיו: .,הנפש הקסומה" לרומן רולן (תר״ץ—תש״ז)! "מינ¬ 
יאטורות הסטוריוח״ לאוגוסט סטרינרברג (תש״ו): "החוויה הדתית 
לסוגיה" לוויליאם ג׳ימם (תש״ט); "דברי ימי אירופה" לה. א. ל. פישר 
(תשכ״ד) ו.,המשפט" וחלק מ״ספורים" לפרנץ קפקה. בשנים תשכ״ב— 
תשכ״ד ערך את כד,"ע הספרותי "מאזנים" (כרכים ל״ח—מ , ). 
א. כהן, סופרים עבריים בני זפננו. תשנ״ר: 0 . סבורך. אנשי רות 
בישראל 1 דיוקנאות סופרים, תשל״ז. 

.קשת והלה, במטאורולוגיה, תופעה של שבירת קרני אור השמש 
ע״י טיפות גשם (קשת) וגבישי קרח בענן (הילה), ונפיצתן 
לצבעי הספקטרום (ע״ע). חק׳ נראית ביום גשום — כשחלה 
התבהרות חלקית — בקשתות צבעוניות סדורות לפי הספקטרום, 
כשד,פנימית היא הכחול-סגול והחיצונית — האדום. לעתים מבחינים 
בקי משנית, חלשה־יותר, רחבה־יותר וקונצנסרית לק׳ הראשונה. 
שבה סדר פסי־הצבע הפיר מזה שבק׳ הראשונה. הרווח שביו הק" 
כהה משאר חלקי השמים, לכל הק" גודל קבוע: מרכזן בנקודה 
הנגד־שמשית והמחוג הזוויתי של הסם הכחול כ ״ 40 בק׳ הראשית 
וב • 54 כמשנית (האדום — • 42 ו" 51 , בהתאמה). לעתים נדירות 
נראית גם ק׳ שלישית, הנצפית בכיוון השמש. 

את ההסבר לתופעה פרסם לראשונה דקרט (ע״ע) ב 1637 . קרני 
השמש פוגעות בטיפות הגשם; כל קרן הפוגעת בטיפת הגשם 
נשברת, וכשהיא מגיעה אל הדופן הפנימית שמנגד. חלקה יוצא 
כ״קדן החדרת" וחלקה מוחזר בתוך הטיפה. בפגיעה הבאה בדופן 
יוצא חלק כ״קרן מוחזרת ראשונית" וחלק מוחזר וכר. לזווית הסטיה 
בין ביוון הקרן הפוגעת לכיוון הקרן היוצאת מן הטיפה יש ערך 
מזערי, התלוי בגורם השבירה (ע״ע אופטיקה, עמי 56 ), ולכן 
באויד־הגל. וכן במספר ההחזרות הפנימיות סביב זווית מזערית 
זו נוצר ריכוז מירבי של קרניים באורך־גל נתון, הנראה לעין 
הצופה כקשת של מעגל, שהיא אוסף כל טיפות הגשם במרחב 
שד,זווית בין הישר הסחברן אל השמש והישר שבינן ובין הצופה 
שווה לזווית המזערית. בדומה לכך קיימת זווית סטיה מזערית 
לקרן המוחזרת המשנית, ובך נוצרת הק׳ המשנית. אור אינו פגיע 


ידיח #:•ייגית לאדריכלות וזמיוז 
ולאבנת- יוקם!, בזנפיקו; 
סאות • 1 — 9 ח 


369 


קשת והלח — קשת וחצים 


370 


ישירות לרווח בין שתי זוויות אלו. ולכן האיזור שביניהן כהה. 

מאחר שהזוויות קבועות, קבוע גם גודל הל!". ההבדלים בעצמתן 
קשורים בריכוז הסיפות ובגדלן. ק" נפוצות גם ליד ערפילים, מפלי־ 
מים. ומקורות רסס אחרים. 

תופעה דומה לק׳ היא ההילה סביב הירח או השמש, הקשורה 
בשבירת האור בגבישי קרח המצויים בענני צירום ואלשוסטראמום. 
לגבישים צורת גלילים מוארכים שחתך בסיסם משושה משוכלל. 
ההילה מתקבלת מתוך שבירת האור במהלכו מבסיס הגביש דרק 
אחת הפאות, או מפאה אחת לפאה אחרת (לא הסמוכה לח ולא זו 
שמנגד לה). מאחד שבתופעת ההילה אין החזרה פנימית, ומכיוון 
שתופעת הנפיצה בקרת חלשה יותר, אין הפיצול לצבעים בהילה 
בולם כבק". להילה הנפוצה (שבירה בין פאות) מחוג זוויתי 
של כ ״ 21 . יא. ש. 

אצל אינדיאנים משבט הקסובה (גנ 1 *ט 03 ) בצפון אפריקה 
נקראת הק׳ "דרך המתים". היורובה במערב אפריקה מאללים את 
הק׳ ומכנים אותה "הנחש הגדול של סטה", העולה לפעמים כדי 
לשתות מים מהשמים. לדברי פליניום הזקן (ע״ע) ב.,תולדות הטבע" 
מבשרת הק' מלחמה או חורף קשה. לדעת בני שבט הארוואק 
באיזור הים הקריבי מבשרת הק׳ את בואם של אנשים לבנים מהביוון 
שמשם הופיעה. בני שבט הקריבים באותו האיזור מאמינים שק׳ מעל 
הים מבשרת טובות, ואילו ק׳ על היבשה היא רוח מוזרה המבקשת 
להרוג מישהו, ולכן הם מתחבאים מפניה. 

ביהדות. ע״פ הסיפור המקראי (ברא׳ ט, יב—יז) ניתנה חק' 
בענן לראשונה אחרי המבול (ע״ע), כאות ומזכרת־ברית בין האל 
לבין ניצולי משפחת נח (ע״ע) וצאצאיהם לדורות, כי "לא יהיה 
עוד מבול לשחת הארץ". אין הק׳ נזכרת עוד במקרא. פרט לשימושה 
הסמלי בפי הנביא יחזקאל (ע״ע), בתיאור המרכבה האלוהית: 
"כמראה הק׳ אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב, 
הוא מראה דמות כבוד ה" (א, כה). 

חז״ל פנו את הק׳ בין 10 דברים "שנבראו בערב־שבת בין- 
השמשות" (אבות ה׳, ר), כלו׳, בין הנפלאות הנסיות שעל גבול 
הטבע. הרואה את הק׳ חייב לברך "ברוך זוכר הברית, ונאמן בבריתו 
וקיים במאמרו" (ברב׳ נ״ט, ע״א), וקיים מעיו איסור להביט אל 
עין הק״< המסתכל "עיניו כהות" והוא בבחינת "שאינו חם על כבוד 
קונו" (חג׳ ט״ז, ע״א). משום מקומה הנכבד של הק׳ בעולם 
המיסתודין — כאשר "פתח רב יוחנן ודרש במעשה מרכבה (ע״ע) 
נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין ק־ בענף (שם י״ד, ע״ב). 

קשת וחצים, קי — בלי־ירי עשוי מוס עץ גמיש (כיום, גם,המרים 
אחרים) ומיתר עשוי חבל או גיד הקשור לשני קצות המוס. 

החץ מורכב ם 3 חלקים: 1 ) ראש-החץ, העשוי אבן (ובעיקר 
אבךצור), מתכת או עצם. קצהו הקדמי מחודד כדי לאפשר פגיעה 
יעילה יותר 1 2 ) גוף החץ, שהוא ישר, חזק וקל, עשוי עץ ולעתים 
קרובות קנה; 3 ) אחורי החץ — הנוצות — המשמשות כ״כנפיים" 
לאיזון ולשמירת מסלול התעופה, וחריץ בקצהו בו נכנס מיתר ההץ. 
תכונותיה של ך,ק׳, ובעיקר טווח־הירי שלה, עשו אותה לכלי־נשק 
נוח ויעיל לצדכי לחימה וציד. הק" והה" הם נשק־הירי הקדום־ביותר 
לציד (ע״ע, עמי 587 ) ולמלחמה ונשק־מרחק חשוב מאד בדברי־ימי 
האדם. מלבד אוסטרליה (חוץ מהצפון) וטסמניה אין מקום בעולם 
שמשחר ההיסטוריה לא נזקק בו האדם לק׳ ולח". את צורות הק" 
והת" והחפרים שמהם נעשו קבעו הסביבה ונהגי־הציד של האיזור. 
בני אירופה ואמריקה השתמשו בד״כ בק׳ עשויה מום אחד של עץ 
גמיש, בעוד שתושבי אסיה נזקקו לק' מורכבת, שהיתה עשויה 
רבדים של חפרים שונים — עץ, קרן, עצם, גידים וכר. נמצאו 
ראשי־ח" מעצם, מקרן ומאבן, המעידים על השימוש בק" ובה" 
בתקופת־האבן. 


האדם הקדמון השתמש בק' 
ובה״ לציד לפני יותר פ 8,000 
שנה, חהו הניצול הקדום־ביותר 
של כוח מכני בידי האדם. כיום 
משתמשים בק׳ ובח" בעיקר לס¬ 
פורט, אולם אצל שבטים בעלי 
טכנולוגיה פרימיטיווית (האינ¬ 
דיאנים באמריקה הדדופית, ה־ 
פיגמאים באפריקה) פשתפשים 
בהם גם בימינו לציד ולדיג, 
לעתים כשראשי־הח" מרוחים 
ברעל. 

הפעלת הק׳. מחזיקים את 
הק׳ במרכזה (בנקודה הנקראת 
מאחז) ביד אחת מתוחה, בעוד 
שהיד השניה מחזיקה את קצה 
החץ כאשר החריץ המונח על 
מיתר הק' מול המאחז. בעזרת החץ פותחים את מיתר הק׳ לאחור 
ככל האפשר ובכך דורכים את הק׳. שחרור פתאומי של החץ וחזרה 
של הק ׳ למצבה הראשוני מעניק לחץ תנופה חזקה לכיוון 
ד,יריח. 

הגדלת טווח־הירי של הק׳ מותנית בגמישות העץ שהיא עשויה 
ממנו, בצורתה ובגדלה. ק׳ גדולה וארוכה היא יותר גמישה, אך 
ככל שהיא גדולה יותר, הפעלתה והשימוש בה מסורבלים יותר. 
במרוצת הדורות שבללו את הק׳. הקטינו את ממדיה והפכוה לכלי־ 
נשק ממדרגה ראשונה. טיפוסי הק" שפותחו בתקופה העתיקה הם 
מגוונים: ק׳ פשוטה דו-קימורית, ק׳ משולשת, ק׳ חד־קימורית וק׳ 
דו-שקערורית. ראויה-לציון הק׳ המורכבת, שטווח־הירי היעיל שלה 
הגיע ל 400-300 מ׳. יצירת ק׳ מסוג זה היתה מסובכת והצריכה 
ידע רב, לכן לא היתה נפוצה בצבאות רבים. ע״ע נשק, עם' 391 , 
ור׳ תם׳ שם בטבלה, עם׳ 393/4 , 13 — 18 . 

צבא. חיילים מצוידים בק" ובה" תרפו תרומה משמעותית 
לכיבוש כל האימפריות בזמן הקדום (ע״ע מלחמה, עם' 601 — 606 ) — 
ממצרים הפרעונית ועד סין, דרך אשור ומרכז אסיה. בירי ח" 
הצטיינו במיוחד הפרסים, בני כרתים, ההודים, היוונים והסקיתים. 
ק" וחי שימשו נשק יעיל בידי פרשים ולוחמים ימיים. בתקופה 
מאוחרת־יותר נודעו לתחילה במיוחד קקזתי חיניצ׳רים (ע״ע). 
בקיסרות העת׳פאנית הודגשה מיומנות הקליעה של קשתים עד 
העת החדשה, אולם עם התפשטות השימוש בנשק חם הפכה הקליעה־ 
למסרה בה" לספורט בלבד, ונערכו ברחבי המדינה תחרויות פומביות 
!פעם נרשם שיא של 845 מ׳). שבטים גרמניים השתמשו בק" ובה" 
בתקופה קדומה — בעיקר לציד. לאחר חידוש השימוש בארבלסטות 
(ר' להלן) במאה ה 12 ירד הערך הצבאי של ק" וח" רגילים, והחל 
בסאה ה 16 ירש הנשק החם את מקומם ככלי־ציד. באחד הקרבות 
האחרונים וחגדולים־ביותר שהשתמשו בהם בק" ובה" הביסו האנגלים 
את הצרפתים באדנקור ב 1415 בזכות הק׳ הארוכה. 

הארבלסטה(ע״ע מל¬ 
חמה, עם׳ 606 ) נזכרת 
לראשונה אצל וגטיוס 
(ע״ע) במאה ה 4 , אולם 
נשתכחה מאוח בשנים. 
זהו נשק קטלני, כעין 
ק׳ קצרה — למעשה 
בליסטה(ע״ע) קטנה — 
בעלת עצמה רבה, ש־ 

הורכבה בצורה אפקית ארבלסטוז צרפתית מ־מאת ח 17 



קשתי תגלת פלאסר, מלד אשור, בשעת 
תתקפה על מבצר בבלי (?>. תבליט 
מהארס ח המרכזי, כלח, 730 לםסה״ג 
וחטחיאח הבריטי) 






371 


קשת וחצים — ?ותריס, קתריזס 


372 


על קת־עץ הדומה לקת רובה. הארבלסטה היתה מכלי־הנשק החשו־ 
בים־ביותר של הצלבנים, וריצ׳ארד לב־הארי עודד את השימוש בה. 

הירי בק׳ הד׳ בימינו נפוץ מאד בתור ספורט. בד״ם יורים 
במטרות העשויות מחצלאות־קש, שעליהן מסומנים מעגלים בצבעים 
שונים. אורד הק׳ בתחרויות ספורט 1.65 — 1.95 מ׳. ואורך החץ 
63 — 70 ס״מ. התחרויות נערכות בשני סוגי מטווחים: 60 — 90 ס׳ 
ו 30 — 70 מ׳. קיים ארגון בי״ל לספורט הק" - 13 ״־) 1 !ז תסהסז&מ 
(\/יד]'- 1 ) ־ז 4 -' 1 3 זוין ־ן! ־ 1 נח״ו 1 . כן יוצאים לציד צבאים וארנבות 
בק׳ ובח״. ואף לדלג — בח" הקשורים לחוט שקצהו השני בידי 
הדייג. תחרויות בקליעה־למטרה נערכו במשחקים האולימפיים 
בשנים 1900 . 1904 . 1908 , 1920 ו 1972 . 

י. ידין, תורת המלחמה בארצות המקרא, תשכ״ג! ווז£י׳א , 03111111111 .£ 

, 7 ) 1 ־ 1 •?? ; 1913 ,! 41167711771 461 ח' 0 ) ¥011 4611 1 ־ 176 11 })¥ 11114 

, 1 ) €10 *' 4101167 7/16 , 111 ) 1401181 .£ .א ; 1917 , 0711 ^ 60 ¥\ 4 ח 0 * 001 ־ 1 
. 1958 , 111 }!¥ 714 ) 1 80%671 ,* 1 ; 1954 

מ. 

.קלעת נ 5 ח 1 ן (לאט/ 113115 נ 11 זח 11 ״ 1 ג״סק), מבנה-שער קשתי במרכז 
רחבה או רחוב, בתחומי האימפריה הרומית בנו ק״נ לכבוד 
מצביא או קיסר שניצח בקרב חשוב, או להנצחת אירוע, בגון ביקור 
קיסר בפרובינקיות, חנוכת דרך או נמל וכיר׳ב. לפי מקורות 
ספרותיים כבר נבנו ק״נ בראשית המאה ה 2 לפסה״נ, אך השרידים 
הקדומים־ביותר שנותרו הם מהמחצית השניה של המאה ה 1 לפסה״נ. 
קה׳׳נ הקדומה עשויה אבן או שיש, היא בעלת קשת אחת ועיצובה 
פשוט. בהזית השער הוצבו עמודים בעלי כותרות קורינתיות או 
מורכבות, ופעל לפתח נקבעה כתובת המתארת את המאורע והאישים 
שלכבודם הוקמה הק׳. גג המבנה היה שטוח, ועליו הוצבה לעתים 
מרבבה רתומה ל 4 סוסים ונהוגה בידי רכב. שאר חלקי החזית 
עיטרו בתבליטים ובפסלים שתיארו את מאורעות המלחמה. ק״נ 
הוקמו בכניסות מונומנטליות לערים (נים [!־מ״אן ואוטן [ 111 מ 11 \ 11 
בצרפת, טימגד [ע״ע, ור׳ תמי, עמ ׳ 631/2 ! באלג׳יריה וגרש בעבה״י), 
ע״ג גשרים (סנט [ $ 31110 : 5 ) בצרפת ואלקנטרה בספרד). בכניסה 
לפורום ולמקדש ובקצות רחובות ראשיים. בשנת 30 לפסה״נ נבנתה 
באורנד (ע״ע. וו״ תמי, עם' 303 ) שבצרפת ק״נ לכבוד אוגוסטוס: 
לק' זו 3 פתחים, אך היא יחידה־במינה בתקופתה. ק״נ מטיפוס זה — 
שער מרכזי גבוה ושני שערים נמוכים משני צדדיו — נבנו בעיקר 
החל במאה ה 2 לסה׳־נ. הוקמו גם ק״נ בודדות בעלות שני פתחים 
בלבד. 

ק״נ הוקפו בכל רחבי העולם הרומי. ברומא היו ק*נ רבות, 
ביניהן: ק׳ דרוסוס (שנת 23 ); ק׳ שיטוס ( 82 : וע״ע בית־המקדש, 
ור׳ תמ ׳ , עמי 575/6 ) — תבליטיה מתארים את תהלוכת-הנצחון של 
טיטום לאחר נצחונו על יהודה, שבה מובלים כלי המקדש: ק' סורום 
( 203 ) — נבנתה לכבוד הנצחון על הפרתים: ק' גליאנום ( 262 ) 1 
ק׳ קונסטנטינוס (אחרי 311 : וע״ע רומא, אמנות). ב 27 לפסה״נ 

הקים אוגוסטוס (עיע) 

בריפיני ק״נ לרגל 
סיום סלילת הכביש 
מרומא; בקשר לאותו 
מאורע הוקפה ק״נ 
גם באאוסטה ( 25 
לפסה״נ). ב 112 בנה 
סרינוס (ע״ע) ק״נ 
באנקונה לרגל בניית 
נמל במקם,וב 115 — 

בבנונטו ובאוסטיה. ב־ 

א״י ידועה ק״נ אחת, 

י ,עת נצחי; רוסית. סורית, ספרר ק׳ "אקה הומו" (־־־£ 


1-10010 ) בירושלים, שנבנתה ככניסה לפורום קטן, כנראה לרגל 
נצחון אדרינוס(ע״ע) על בר כוכבא. בגרש (ע״ע) שבעבה״י נבנו שתי 
ק״נ—אחת מהן לרגל ביקור אדריאנוס במקום ב 130 . וע״ע טריומפוס. 

ביה״ב לא נבנו ק׳׳נ. בתקופת הרנסאנס שוב נבנו ק״נ — הראשונה 
ב 1443 , ב 0 ר 0 ט)א- 035101 בנפולי, לכבוד אלפונסו 1 סלך ארגון 
(ר׳ תם׳, כרך ג/ עט׳ 746 ). אדדיכלי הרנסאנס, ברונלסקי בפירנצה 
ואלברטי ברימיני (ע׳ ערכיהם), השתמשו בבנייניהם בדגם קח״נ. 
בסאה ה 17 נבנו ק״נ שחיקו את הסגנון הרומי: הידועות בהן הן אלו 
שבנה לואי ז\ 1 צ בסן דני ובסן מרטין בפריס. בין קה״נ הידועות 
בעת החדשה: שער־הנצחון בפריס, שהוקם לכבוד נפוליון: ק׳־וליבג־ 
טון בלונדון. שהוקמה לזכר הנצחון על נפוליון: קשת וושינגטון 
בניו־יורק, שהוקמה למלאת 100 שנה לנשיאותו של וושינגטון. 

א. ע. - ס. 

קתודה, ע״ע שפופרת. 

־' 1 ג ־•־ ד 

,קתולית, פנסיה, ע״ע פנס; ה; נצרות. 

קתר, וילה סיברט — 1 ־ 03111 !■:־!)!צ 113 ; 7 י\ — ( 1873 , ליד 
וינצ׳סטר [ורנ׳יניה] — 1947 , ניו-יורק), סופרת אמריקנית. 

ק , גדלה באיזור־ספר בנבראסקה, בין איכרים מהגרים. ב 1895 
סיימה את אוניברסיטת נבראסקה, ובתום לימודיה עברה כמבקרת 
תאטרון, כמורה וכעתונאית, תחילה בפיטסנרג. ואח׳־כ — כעתונאית 
— בניו־יורק. לכתיבה פנתה בהשפעת ידידתה, הסופרת שרה אורן 
ג׳ואט ( 11 ־׳״־[: 1849 — 1909 ). 

פרסומיה הראשונים של ק׳ היו שירים וסיפורים קצרים. הרומנים, 
שביססו את שמה בעולם הספרות, נכתבו על רקע ערבת נבראסקה: 
!"־־סס:? 0 (״הו, חלוצים!״), 1913 , 1 0013 ) 40 ץ£\ (עבר , : 
״אנטוניה שלי״, תשי״ג), 1918 , הם סיפורי מאבקו של מהנרות 
צעירות. העבר התלוצי. ערכים ההולכים ונהרסים וההווה החפרני 
הם נושאי הרומנים ־ 1051 1311 4 (״גברת אבודה״), 1923 . 1 ־ 111 
־: 140:1 5 ' %501 ־ 0£ ז? (״ביתו של הפרופסור״), 1925 . הקתוליות 
בעולם החדש נחקרת ב(:ס!):!;)!):־!!/ ־!)! ־ £0 5 ־ 1001 ) 3111 ־ 0 
(״המוות בא לארכיבישוף״). 1927 , שעלילתו מתרחשת בדרום־ 
מערב אה״ב, וב ! 1 ־ 80 ־* סס 5 ־ 81131101 (״צללים על הצוק״), 1931 , 
שעלילתו מתרחשת בקוויבק של המאה ה 17 . מסותיה של ק׳ קובצו 
בקובץ ץ 1 ז 0 ? ז־ס״ע !סיא (״לא מתחת ל 40 ״), 1936 . 

נועם שבאהבה מציין את כתיבתה של ק׳ על ערכי העבר החלוצי 
באמריקה ועל השחתתם ע״י התמרנות והחברה הקרתנית המחניקה. 
גיבוריה — עובדי־אדפה, אמנים ואנשי־כנסיה — מחוננים כולם 
באותה רגישות אינסטינקטיווית וזיקה ליופי. יצירת ק׳ אינה 
משתלבת בתוך אסכולה מוגדרת: זוהי יצירה קצובה ויציבה. אף־כי 
לא נוצצת, המציגה ערכים בעלי עומק ואוניוורסליות, 

- 1 - ו 1 )לל 0 ז 13 .)[ .£ ; 1951 ,. 0 . 1 ¥ { 0 11/0114 7/16 ,••ש 11 ח£{ן 
.€ . 17 ,(.(> 6 > ז 1£ ? 0 זנ 11 י*. ./ ; 1953 .ץו/ק £70 ס 81 €1111101 4 ./¥ ,!?[)£ 

. 1970 , 471 0114 ¥1611 - 1/6 ;.€ . 17 ,<: 8 ש׳ו 1 ) 1 *׳׳\\ .ן ; 1967 , €111161 ¥167 0114 

ל!ו 1 ךים, קתריזם (״ 1011113 מיוד 1 סק״ 0 ס*- טהורים), תנועת 
פינות דואליסטית נוצרית, שהתפשטה בעיקר בדרום צרפת 
החל בשנות ה 40 של המאה ה 12 , ועוד לפני־בן בגרמניה, בארצות־ 
השפלה, באיטליה, בצפון־ספרד ובצפון־צרפת. הכנסיה הקתולית 
לחמה בק״ בדרך ההטפה והוויכוח הפומבי, אך ללא הצלחה: אח״כ 
יצאה נגדם במסע־צלב בדרום צרפת ( 1209 , 1222 ! ע״ע אלביגנזים) 
והפעילה נגדם את האינקויזיציה ( 1233 : ע״ע). בתום הרבע הראשון 
למאה ה 14 נעקר הקתריזם כליל מכל ארצות אירופה־המערבית. 

הק" היו מאורגנים בכנסיה אחת, שהיתה מורכבת מדיוקסיות 
ובראשן הגמונים. הם נחלקו ל״שלמים" (וו־־£־־ק) ול״מאמינים" 
ס־""־):־-!־). ה״שלפים" היוו מיעוט קטן ונבחר, שהקפיד על הטפה 
ושמר בחומרה על עניות. פרישות והימנעות משפיכת־דם, משבועה 




373 


קונרים, קתריזם — קתרינוז מאלכהנדריה 


374 


ומאכילת בשר. ה״פאמיניס" היו נספחים או אוהדים לכנסיה הקתרית, 
ולא חלו עליהם אלא חובות מוסר ופולחן מעטות. 

עם הק" נמנו בני כל השכבות החברתיות: אצולה, כמורה נמוכה, 
עירונים ואיכרים: משקלם של בני המעמדות השונים בקרב הכת 
היה שונה בארצות השונות ובתקופות השונות. גם נשים רבות 
הצטרפו לקי׳, ולהן הוענק מעמד מכובד יותר בקהילתו משהיה 
לנשים בכנסיה הקתולית. 

הקתריזם ביקר בחריפות את ממסד הכנסיה הקתולית, את סדריו 
ואת מוסר הכוהנים, וצידד בשיבה לחיים אוואנגליים ע״י חיי עוני. 
הטפה ועשיית תשובה. בשאיפתם לתיקון סופרי ובהסתמכותם על 
כתבי־הקודש קרובים הק" לתנועות מינות אוואנגליות אחרות (ע״ע 
ולדנסים). וכמותן ראו עצמם כנוצרים האמיתיים. אבל למרות 
קרבה זו אין לראותם כאחת מתנועות המינות האוואנגליות, בעיקר 
בגלל תורתם הדואליסטית. שלילתם את השילוש, את תפקידו של 
ישו במשמעותו הקתולית ואת הסקרמנטים (ע״ע). אין להוכיח 
בבטחון מסורת רצופה של דואליזם (ע״ע, עמי 999 ) נוצרי מן 
המניכאיס (ע״ע; וע״ע פאוליקינים) ועד הק". ובבירור ידוע רק על 
קשרים והשפעות מצד הבוגומילים (ע״ע), כת מינות דואליסטית 
שראשיתה בבולגריה במאה ה 10 . 

התורה הקתרית. צווי המוסר והפולחן היו משותפים לכל 
הק", אולם בכל הנוגע לדוקטרינה נחלקו ה״מתונים" וה.,מוחלטים". 
בעיית־היסוד בקתריזם היא סוגיית הרע על שתי בחינותיו: 
המטפיסית־אונטולוגית והמוסרית. "המתונים" האמינו בקיומם של 
אל אחד ושל שטן, שבראשיתו טוב היה, אלא שאח״ב מרד ופיתה 
גם את המלאכים, ואלה חטאו מרצונם החפשי. השטן הוא שברא 
את העולם החמרי מארבעת היסודות (מים, אוויר, אדמה, אש) 
של האל הטוב ואת הגופים שבהם נכלאו המלאכים שחטאו ונפלו. 
הק" המתונים, שקיבלו רק חלק מספרי המקרא, סברו שהנשמות 
השבויות חפשיות להושיע את עצמן. 

"המוחלטים" האמינו בקיום שני עקרונות נפרדים ונצחיים, אם־כי 
לא שווים בכוחם, הטוב והרע. עקרון הרע, שהוא קדמון, הביא 
להשחתת השטן, והלה השתלט בכוח על המלאכים שנשלל מהם 
חופש הבחירה. העולם־הזה. שמאומה אין לו עם הבריאה השמימית 
שנאצלה מן האל הטוב, נברא כולו, לרבות יסודותיו, בידי השטן, 
שלוחו של העקרון הרע. הנשמות השבויות לא תיוושענה ללא החסד 
האלוהי. הדואליסטים המוחלטים הסתמכו בכתביהם על חלק ניכר 
מספרי המקרא, אך היה ביניהם גם זרם שקיבל את כל ספרי המקרא. 

"המתונים" ו״המוחלטים" כאהד האמינו בגלגול נשמות. רק מי 
שיזכה בכוח מאמץ וכוונה עליונים ובעזרת החסד האלוהי להיות 
.,שלם" לא יזדקק עוד לגלגול נוסף. ובמות גופו תשוב נשמתו אל 
מקור מחצבתה. 

בתורת הק" מקום גם ליום־הדין ולאחרית־הימים, אולם אין בה 
הכרעה במספר שאלות: אם יבוא הקץ לרע בכלל, או רק לעולם־הזה 
שהוא מקום התגלותו, ואילו הרע יישאר תמיד מקור השחתה אפשרי: 
והאם כל הנשמות עתידות להיגאל. או שתהיינה כאלה שתיענשנה 
בגיהנום נצחי. 

קיום צווי המוסר והפולחן הקתריים הס דח־־ישועה ליחיד וגט 
הדרך לסייע לאל הטוב, שאינו כל־יכול, במאבקו ברע. אמונה זו 
מיישבת את הסתירה שביו דחייתם המטפיסית של הק" את העולם- 
הזה לבין פעולתם האוואנגלית בתוכו. 

השוואה בין "ם׳ הבהיר" ופירוש של ר׳ אברהם אבולעפיה ל״ם׳ 
יצירה" לביו הכתבים הקתריים מלמדת על אפשרות של השפעה 
הדדית בין הקתריזם וביו הקבלה (ע״ע) של המאות ה 12 וה 13 , 
בקטעי דוקטרינה ומיתוס מסוימים שעובדו בזיקה לשתי דתות שונות. 

ש. שחר, הק״ וראשית הקבלה בלאבגדוק: יסודות משותפים לכתבים 

הקאחאריים ולספר הבהיר (תרביץ. מ׳), תשל״א; סח! 03 תסע|.ה 


,מגתזסה 81.1 . 5 ; 1939 ' %111 £14 7400-74187116116671 40£6 ' 1 ? 01 

.ר 0 ; 1953 ,.*/ 16 ( 1 , 61 ־ 801 .א ; 1947 , 1407410666 60,1 6416 ז>ן 77 

6016 (> £14 111 ( £61 £12 7461111 ( 14076 ! 60 1170216 071 ,(. €11 ) ■ 11£1 ] 0112£ ו 1 י ד 

; 1961 . 46500 ( 7 1 £6 £ה 1418 (£ £6 , 6607 6 18714 ^ 0 007114 ■ 11601 16 •\. 11£1-6 '£ 
. 1964 ,.€ 60x07746710 ?י €.£ . 8 

ש. שח. 

קהל , "! לה נ־דיסיס — 64041015 40 0 וז 1 ־נשו)ופ 0 (איטי, בןז 1 זשזב 0 
6104101 40 ) -■ ( 1589-1519 ), מלכת צרפת: אמם של 3 
מלכים צרפתיים ומהדמויות המרכזיות בהיסטוריה של צרפת במאה 
ה 16 . ק׳ היתה בת למשפחה האיטלקית הנודפת מדיצ׳י (ע״ע). 
אביה היה לורנצו 11 , דוכס אורבינו, ואמה — אצילה צרפתיה 1 
שניהם מתו בהיותה תינוקת. 

ב 1533 השיאה דודה. האפי¬ 
פיור קלמנס 11 ע(ע״ע), למי 
שנעשה אח״ב מלך צרפת, 

אנרי ח (ע״ע: מלך 1547 ). 

ק׳ קיבלה חינוך מעמיק, הי־ 

תה בעלת אומץ ויזמה ונו¬ 
דעה בפקחותה ובבשרונה 
האסנותי, ק׳ ילדה 10 ילדים: 

3 מתו, ואת ה 7 שנותרו 
בחיים חינכה בעצמה. 

ב 1559 נהרג בעלה בת¬ 
אונה והומלך בנה בן ה 15 , 

פרנסוא 11 (ע״ע). קי הוב- 
דהה להגן על זכויות מש¬ 
פחתה. ונקלעה למאבק ש¬ 
ניטש בצרפת בין הקתולים. 

ובראשם משפחת נין (ע״ע), לבין ההוגנוטים (ע״ע), ובראשם 
סשפהת קונדה (ע״ע). במות פרנסוא 11 סלך במקומו, בגיל 10 , בן 
אחר של ק׳, שרל מ (ע״ע), שהיה חלש־דעת. ק׳ נתמנתה עוצרת 
צרפת וגילתה יזמה וכושר תמרון מדיני מופלג במאמציה לשמור 
על הכתר למען בנה. 

בפרק־זמן זה ( 1560 — 1574 ) יצא לה שם של אשה תככנית. 
הסרת־מעצורים ומצפון, שתמרנה בקור־רוח בין הכוחות הניצים 
במדינה. היא לא בחלה בשום אמצעים לקידום ענייניה, ונראה שאף 
הרעילה יריבים (יש אומרים שגם עסקה בכישוף). עם־זאת ניסתה 
לפשר ולתווך בין הפלגים המדיניים־הדתיים, עד שגברה השפעת 
האדמירל ההוגנוטי, קוליניי (ע״ע) על המלך. ומאז החלה קי נוטה 
בבירור לצד הקתולים. היא נחשבה ליוזמת ולאחראית לטבח 
ההוגנוטים, לרבות קוליניי, ב״ליל ברתלמי״ (ע״ע) ב 1572 . אותה 
שנה השיאה אתבתהמרגריט( 110 י 1 ־ 1811 נ 61 ) לאנרי 111 הפרוטסטנטי. 
מלך נוודה (מעסגא), שנעשה אחייב אנרי 1¥ (ע״ע) מצרפת. 
ב 1574 . אחרי מות שרל \, 1 עלה למלוכה אנרי 111 (ע״ע), בנה 
השלישי והאהוב־ביותר של קי: הלה נבחר ב 1573 למלך פולניה, 
בזנות מאמצי אמו. אך חזר למולדתו משמת אחיו. בתקופת־הביניים 
שוב שימשה אמו עוצרת צרפת בשמו. 8 חדשים אתרי־מות ק׳( 1589 ) 
נרצח בנה אנרי 111 . השליט האחרון של בית ולואה (ע״ע), יורשו 
היה אנרי ז\ 1 , השליט הראשון לבית בורבון, בעל בתה של קי, 
שעבר לקתוליות. 

מכתביה של קי (* 410 * 1 ) י״ל בשנים 1880 — 1943 ב 11 ברי. 

,. 61 £6 .' 0 ,ז€ו:וג־ 141:1 .( ; 1943 ,. 64 £6 .€ ) 0 60 ' 7 י 10 ג 0 א .£ .ן 

. 1973 ,. 64 £6 .€ ,ת״;־.וח 911110 ׳\- 85 ס 8 . 14 ;" 1959 

י. רם. 

קתרינה מאלכסנדריה, מקדושות הכנסיה הנודעות־ביותר 
בעולם הנוצרי. לפי המסורת הנוצרית מתה ק׳ באלכסנדריה 
על קידוש דתה בראשית המאה ה 4 : בשל מחאתה על רדיפות הנוצרים 
בימי הקיסר מכסימיאנום נאסרה, נקשרה לגלגל־עינויים וסתה 







375 


קתרינה מאלכסנדריה — קתרסיס 


376 


מות־קדושים. גופתה נעלמה ולפי האגרה העבירוה המלאכים לראש 
הר סיני (ע״ע. עם׳ 956 ). שם .נתגלתה״ בסאה ו, 8 , ומאז נקרא 
המנזר (שנוסד ב 527 ) "סנטה ק׳". ק , זכתה לפולחן־הערצה נרחב 
ביה״ב. ובמיותר בתקופת מסעי-העלב, ובזכותה נתפרסם גם המנזר. 
הסרקופג המכיל את עצמותיה והעומד על בימת הכנסיה שימש 
מוקד-משיכה לעולי־רגל נוצרים. ק׳ נחשבת פטרונית של בתולות, 
מלומדים ועושי אופנים. סמלה באפנות הוא גלגל ממוסמר (לזכר 
הגלגל שעליו עונתה). חגה חל ב 25 בנובמבר. 

י. צפריר. נזירים ומנזרים נורונדסיני (קדמוניות, נ'), תש״ל: 

, 111.410110011110 1001-1110 0 ■וסו]/??!! . 6 5011111 41 411 ן 10££01 ,״ז , 010,110 .? 

. 0 ( 19 

קןוגרינה (קןטל י נה) מארגון — ) 0 ( 031311113 ) מח 1 זמ 6 ז 03 

— ( 1485 — 1536 ), מלכת אנגליה, אשתו הראשונה 
של הנרי ¥111 ובתם הצעירה של פרננדו ואיזבל (ע׳ ערכיהם) 
״הקתולים״. ב 1501 נישאה ק׳ לארתור, בכורו של הנרי ¥11 (ע״ע). 
במות ארתור ( 1502 ) נישאה לאחיו, הנסיך הנרי (אח״ב [ 1503 ] 
הנרי ¥111 ). ב 18 שנות נישואיהם ילדה ק׳ 6 ילדים, אך רק פריה 
("הקתולית", ע״ע! [אח״כ מלכת אנגליה]) נותרה בחיים. הנרי, 
שרצה ביורש, החליט לשאת לאשה את אך בולין (ע״ע), אך נוכח 
התנגדות האפיפיור פנה אל קרנמר (ע״ע), והלה - בתפקידו 
כארכיהגמוך של קנסרברי — קיבל על עצמו לבטל את הנישואין 
הראשונים לק'( 1533 ). הפרשה הביאה לקרע בין אנגליה לאפיפיורות 
ולהקמת "הכנסיה האנגליקנית" (ע״ע "אנגליקניזם"). ביטול נישואי 
ק- גרם לסכסוכים לא רק עם קלפנס ¥11 (ע״ע) אלא גם עם הקיסר 
קרל ¥ (ע״ע), קרובה של ק'. ברם, ק׳ לא נשכרה מהמאבק לטובתה■ 
נישואיה בוטלו, והיא נשארה במעצר־בית עד מותה. 

,. 4 [ 0 . 0 ,׳< 1£1 ) 11 > 43 ל . 0 ; 1891 ,. 4 ! [ 0 .€ [ 0 )) 11107 ( 1 ) גמ 1 ז 0310 — ( 1347 — 1380 )״ 

נזידה דופיניקנית ומיססיקאית, שעוד בחייה נחשבה לקדושה. 

מגיל צעיר נטתה ק , בנינקזה (ב 1035 ! 1 ח 80 ), שהיתה בת למשפחה 
מרובת-ילדים, לחיי סיגוף חמורים ולחזיונות דתיים. בגיל 16 
הצטרפה למסדר נזירות דומיניקני כסינה ושנים אחדות התמסרה 
להגות רוחנית־דתית. בסגפנותה הגיעה להתעלויות אקסטטיות 
שנודעו ברבים ושיצרו סביבה חוג ניכר של מעריצים ותומכים. 
אותה עת היתה איטליה קרועה בשל המאבקים הפוליטיים והדתיים ■ 
מושב האפיפיורות נמצא באוויניון, כשראשיה מעדיפים לשבת 
בגלות מאשר ברומא הסוערת. מ 1370 גברה מעורבותה של ק׳ 
בבעיות האקטואליות של הכנסיה; חיא אף זכתה לתמיכת המסדר 
הדומיניקני, והוא מינה לה את רימונזל פקפואה ליועץ ולכופר 
פוודה. תלומה הגדול של ק' היה להבריא את הכגסיה ולארגן מסע־ 
צלב נגד התורכים. ב 1376 יצאה לאוויניון בשליחות פירנצה, 
שביקשה לכרות ברית־שלום עם האפיפיור. נסיונה לשכנע את 
גרגוריוס לחזור לרומא נכשל, אך למאמציה היה משקל מכריע 
בהחלטתו, מאוחר יותר באותה השנה, לשוב לרומא. ב 1377 עשתה 
בפירנצה בשליחות האפיפיור — לחיזוק קשריו הפוליטיים עם 
האיזור. ב 1378 , עם פרוץ הסכיזסה (ע״ע) המערבית הגדולה 
ובחירת שני אפיפיורים, תמכה ק׳ באורבן ¥1 , ועשתה, לשווא, 
מאמצים להביא לאיחוד הכנסיה. הצער על מצבה המביש של 
האפיפיורות וסגפנותח החפורה של ק׳ התישו את כוחותיה וקירבו 
את קצה. חיבורה המפורסם, 13131080 ("וו־שיח"), ואיגרותיה 
המרובות נחשבים לצוואתה הרוחנית; ק׳ השקיעה בהם את מיטב 
הגותה הרוחנית והמיסטית, השואבת הרבה גם מכתבי אוגוסטינוס, 
ברנר פקלרוו ותופס מאקוינו (ע׳ ערכיהם). תולדות חייה, שנכתבו 
בידי רימונדו מקפואה, מצויים ב • 013101 0080033 ("האגדה 
הגדולה״). קי, שהיתה נערצת עוד בחייה, הוכרזה לקדושה ב 1461 . 


ב 1939 הכריז פיוס ]^ x על ק׳ ועל פרנציסקוס פאסיזי (ע״ע) 
כפטרונים קדושים ראשיים של איטליה. 

, 11 ־ 1 , 7 ) 70 * 01 ! !) 4 147 [ 71111 ) ) 4 1141 ) ;) 7171 ) 51 ) 4 . 0 )! 50171 ,ז 1€ ]¥״ 3 ? ..מ 

. 0 ) 4 £)! 7 ) 1 ^%) ) 001/171 1,0 ,)טסבס . 13 .מ ; 1930 — 1921 

, 07111 [ ) 001171710 ; 710 ) 51 40 .€ 5071:0 ,ח 10 ז 0 ; 1948 ,ס! 0 ) 71 ! 71 ) 8 

. 1953 
צ. בר. 

.קתו־סים (ביוו׳ ; 1011 ) 400 * — טיהור, מירוק). המונח ק׳ שימש 
תחילה בשתי משמעויות שונות: במשמעות הרפואית של 
פירוק (טבעי או מאולץ) מליחות מזיקות או חפרים אחרים, 
ובמשמעות הדתית של טיהור או היטהרות פולחנית מטומאה, כגון 
טופאת־פחלה, טומאת־חלום, ובעיקר טומאה שבשפיכות־דמים, בזדון, 
או בשוגג. בתקופה הארכאית נתפסה הטומאה ( 1100110 !) תפיסה 
מכנית, כמעין "זוהמה" שדבקה באדם "מבחוץ", ללא קשר להת¬ 
ייחסותו של האדם למעשה המטמא. אולם כבר בכיתות האורפיות 
(החל במאה ה 5 לפסה״נ) "שקיעת הנפש בחושך ובבוץ" הובנה 
בצורה אלגורית כנפילת הנשמה לתוך הגוף, ולפיכך נדרשים חיים 
של טהרה פולחנית כדי לחלצה מגלגל הלידות החוזרות. כאן אולי 
המקור הראשי לספר ה״סהרות״ ( 1 ס 1 !קס 0 ס 3 ) לאמפדוקלס, שממנו 
נשתמרו קטעים מועטים. 

על גבול המשמעויות הרפואית והדתית נמצאה הק׳ שבפולחנות 
הבאככיים והקוריבאנסיים, שהביאו, באמצעות ריקודים ונגינת 
חלילים ותופים, להשתלטות על הרגשות העזים המתפרצים בתים־ 
טריות המוניות. הק׳ המוסיקלית היתד, ידועה גם לפיתגיראים, ובמאה 
ה 1 לפסה״נ שימשה כבר, ללא גוון דתי, בטיפולים פסיכיאטריים 
לצד הטיפולים הפיסיים של ההיפוקרסיים. 

אצל אפלטון (ע״ע), בעקבות הפיתגוראיס, טיהור הנשמה קיבל, 
מלבד המשמעויות האלו, גם רבדים מוסריים ואינטלקטואליים. הק׳ 
של הנשמה מושגת דרו הדיאלקטיקה המזככת את הדחפים האמו¬ 
ציונליים העכורים של הנפש ומכוונת אותם לקראת הכרה בהירה 
של מה שהווה בתכלית ההוויה (פ יי דון, המשתה). 

אריסטו (ע״ע אריסטוטלס) ב״פואטיקה" שלו השתמש במונח ק' 
בהגדרתו המפורסמת את הטרגדיה כ״חיקוי מעשה רציני... בהצגה 
ולא בדרך מסירה, המבצעת ע״י חסלה ופחד את טיהור היפעלויות 
כאלה". תרגום משפט זה ופירושו שנויים במחלוקת חריפה. מסורת 
פרשנית ארוכה הבינה ק׳ במשמעות הקרובה למשמעות הדתית, 
וראתה בה את תולדתה המוסרית של הטרגדיה, מעין זיכוך 
או עידון של רגשות הצופה או הקורא (קורניי [:־ 0111 תזס 0 ], ראסין 
[ 301110 ) 1 ] ולסינג [ 1,0551118 ]).׳ במאה ה 19 הועלו ראיות מחודשות 
לתפיסה ה ר פ ו א י ת של הק' ב. פ ו א ם י ק ה ״; הטרגדיה מעוררת 
את הרגשות ומשחררת מהם את נשמת הצופה (וייל [ ¥011 י •א! 
וברנייס [ 5 ׳ל 3 תז־ 8 .[]). בשנים האחרונות הוצע פירוש שלישי, 
לפיו ה״היפעלויות" שבהגדרה אינן רגשותיו של הצופה, אלא 
"המעשים המשחיתים או המכאיבים" שבמחזה. הק׳ בפירוש זה היא 
הצגתן של ההתרחשויות המכאיבות, בעיקר בעיני הגיבור הטרגי 
בשעת ההתוודעות (;!ז״פפאץץס■:*), כהכרחיות מתוך סבנה המחזה. 
— ועוד היו שהניחו גם ק׳ קומית, מתוך הנחה של״פואטיקה" 
היד, חלק שני שאבד ואשר עסק בקומדיה. 

בפסיכואנליזה מתייחס המונח לטיהור הנפשי המושג ע״י 
תהליכים המשחררים חופר נפשי בעל מסען ריגושי, והפעלים 
לתודעה זכרונות נשכחים או מודחקים. החוויה של החייאת הזכרונות 
האלה מסלקת קונפליקטים נפשיים. וע״ע פסיכואנליזה. 

אריססי, על איפנות־הפיום, תרגום ומבוא מ. הק. תש״ז; הנ״ל. 

פואטיקה. תרגום ומבוא ש. ד ,לפריו, תשל״ז ! שסיגל , תורת הפייט 

לאריסטו. תשל״ב; .! 800110 . 13 . 8 :"'־' 1925 , 110110, 1-11 ? , 1.11 ־ 11 ,£ .£ 

,? £15 .? . 3 ) ;* 1951 , 471 £< 1 : 77 077/1 ץז 1 ) 0 ? 1 ס ¥< 0 ) 1 /' 7 !' 47/11011 
. 1957 , 711 ) 11 ( 11 ^ 47 ) 111 ' :!ס/:)?) , ! !') 1011 !/ 17 ; 

ש. שק. 



377 


ד׳(רי״ש) האות — ראב, אסתר 


378 



ף• (רי״ש) האות, האות ה 20 בא״ב העברי; מסמנת עיצור 
1 רוטט (ויבראנט). אורגאן החיתון המרעיד אינו אותו אורגאן 
בכל מערכת לשונית. בלשונות השמיות הר׳ היא עיצור 
"אפיקלי", שהגייתו בהרעדת או בחבטת חוד הלשון כלפי השיניים 
העליונות. התנהגות הר , במקרא. הדומה מבחינת מניעת הדיגוש 
לזו של העיצורים הלועיים (א. ה. ה, ע), נותנת מקום להנחה 
שתיתוכה היה בהרעדת כלי־הדיבור שבתחום הלוע (ר׳ "ענבלית"; 
ע״ע פונטיקה ופתולוגיה, עם׳ 470 ), בקירוב כדרך הר׳ ה״פריסית". 
ע״ס ס׳ יצירה (ע״ע, עס׳ 193/4 ) כתבו ר׳ סעדיה גאון. ר׳ דוד 
קמחי וא. בן אשר (ע׳ ערכיהם), שהיה סברני, שתושבי טבריה היו 
מבחינים בין ר׳ רפה לדגושה (ריטוט אחד לעומת שני ריטוטים 
של חוד הלשון, בבספרדית). הגיית הר' בפי דוברי עברית 
בת־ימינד מושפעת מהרגלים פונטיים בלשון ארץ־המוצא שלהם או 
של אבותם. הגיית ר׳ ענבלית נחשבת כטיפוסית להיגוי ילידי הארץ 
("ר׳ צברית"). בהלי־התקשורת ובתאטרון מקפידים בד״ב על הגיה 
חוד־לשונית־שנית. 

היגוי ה/ !/ בלשונות אירופה שונה ומגוון מבחינת האורגאן 
המרעיד. והיגוי זה נידון תכופות נאחד הסימנים האפיינים־ביותר 
לאוזן למוצאו של הדובר (ז ענבלית ,.פריסית"; ז חוד־לשונית חזקה 
באנגלית שבפי תושבי סקוטלנד; חוסר עיצור למעשה בפי דוברי 
האנגלית המאפיין את ה״אקצנט הזר" שלהם בדברם לשון אחרת. 
באנגלית סטנדרדית ובהרבה ניבים אנגליים לא קיים עיצור הזהה 
בחיתוכו ובמעמדו לר׳. והאות ■; מייצגת בהם הגה מסוג שונה). 


יש לשונות שאין בהן הבחנה בין ת ובין 1 (כגון לשונות של 
מזרח אסיה), וחיקוי בלתי־סושלם של ז בראשית התפתחות הדינור 
אצל ילדים והמרתה נהגה אחר (כגון ") היא תופעה ידועה בכמה 
שפות. ישנן לשונות (בעיקר הודו־אידופיות עתיקות, ביניהן יוונית), 
שההגה / ■ז / אינו מופיע בהן בראשית המלה. המנהג לכתוב בראש 
סלים שהן ממוצא יווני 8 ! (;ג 1 ת 1111 ן 11 ז ), מקורו בעובדה, שביוונית 
עתיקה, כבכל הלשונות ההודו-אירופיות במקורן, ה 1x1 מנוע בראש 
הפלה; קדם לו אפוא, אם לא הגד, אחר, לפחות ל: ק - ■ 81 (חילוף 
סדר האותיות כבר חל אצל הרומאים). ה ז החוד־לשונית־שנית 
נכנסת בכמה מערכות לשוניות לקינת־משפחה עם הגאים פנתשיים־ 


שניים־שורקים (ע״ע פונטיקה ופונולוגיה, עם׳ 470 ) : יש ש / ז 1 
באה במקום / !/ ע״פ חוקים היסטוריים קבועים (אנג׳; 
גומי — י;: ■יי — תשלם׳יוסין ״היה — היו"). ויש (באלפביתים 
חדישים) שהגה מכתשי־ש(רק־קולי מסופו באות ־! (־! + ז׳). 

צורתה הקדומה של האות (ראה לוח) סעידה על מוצאה מציור 
"ראש"; לטיפוס-השם הארסי (לשון חכמים) "ריש" קדם בלי-ספק 
טיפום־שם נעל דמות יותר כנענית־עברית (רא(ש) = ל 6 ק במסורת 
היוונית). פשהתפתחה בכסה כתבים צורה מעוגלת של האות פ׳. 
היה צורך להבדיל מפנה את הר׳ ע״י קו מבחין קטן (ע״ע פ׳. 
האות). — ערכה המספרי של הר׳ בא״ב העברי — 200 . 

ת. ר. - מ. 

ראב,אסתר (נו׳ 1899 , פתודתקוה), משוררת עברית ישראלית. 

בהיותה בת 16 הצטרפה כפועלת לקבוצת דגניה. מאוחר־ 

יותר עשתה כמורה בבן־שמן. לאחר נישואיה שהתה במצרים כ 5 
שנים. וב 1925 שנה ארצה. 

שירד. הראשון נתפרסם ב 1912 . ספרה הראשון, "קפשונים" 
(תר״ץ), מגלה ביטוי שירי מקורי. שירת ר׳ אינה נושאת עמה כל 
מטען גלותי. יחד עם זאת, בביטויה המקורי, הא״יי. אין היא פונה 
לזרמים החדשים של השירה הצעירה בארץ. על ביטוי מקורי זד, 
שומרת ו" לאורך כל דרכה הספרותית, הן בקובץ ..שירי אסתר ראב", 
1963 , הכולל את ספרה הראשון, והן בספרה האחרון שראה אור, 
"תפילה אחרונה" (תשל״ג). 

יסודות נוף־הארץ משמשים בשיריה הליריים הקצרים כסמלי 
אהבה. בדרך זו מערבת ר׳ עבר היסטורי 
ואישי אל תוך הווה מוחש. בכתיבה חוש¬ 
נית, הנאה לידי ביטוי במקצב ובעומס 
גוני צבעים וצלילים. מגלה ר׳ תחושות 
אנושיות אינסימיות־ביותר לטבע ולאדם. 

שיריה בנויים תנועה ריתמית אחת — 

זרימה שוטפת, המלכדת את השיר כולו. 

ר׳ עושה שימוש ב״חרוז החפשי", תוך התפקרות בנגינתו הפנימית 
של השיר. היא אינה מעדנת ביטויי-תחושה ויצר. אלה נתפסים כיסו־ 
דות־טבע ראשוניים. וע״ב הם נשמדים אותנטיים ובלתי-אמצעיים. 
נוקשות זו בשירתה אינה עומדת בסתירה עם נוכחותה האיתנה של 
האשה בשיר. דוגמות לכך נמצא בשיריה "אטיף", .,אני תחת האטד" 
(למעשה בכל שירי "קפשונים"), "פורטרט של אשה" ועוד. 
י. הררית, אשם ואם בישראל. 471 — 472 , תשי״ם; צ. לוז, מציאות 
ואדם בספרות הא״יית, 42 — 52 , תשיל; ד. גודפין. אל מלים ומעבר 
להן, 114 — 1975,116 ; י. זמורת על שתי משוררות ומשורר: א. 1 ״— 
ומאזנים. מ״ג), תשל״ו! ר. שהם, הריתמוס החופשי בשידת א. רי 
והספרות, 24 ), 1977 . 


קיייליח 

ים.ני =ך,מנוי 

*■׳שי־ז •ימילי־. מי לסאה ה 6 לפסה־נ 

ייזב *־סי 
רהוא 

איעית 

ב ומות 

!ידיין מי 2 <זק 
מאח 9 —לו לססה״ג 

אות .גדולה־ 1 אות "קמה־ 

מניה •סיא! 

בפגיה שמאלי. 

? 

ק ? 



דל 

ד 1 

7 1 




379 


ראה 


380 


ראה (אנג׳ 11108 ), איבר זוגי חיוני באדם ובבע״ח, המופקד על 
הספקת המגן לרקמות הגוף, ועל הפרשת פהפן דו־חמדני 
הנוצר ברקמות אל הסביבה החיצונית. בהלק מבעה״ח המצויים 
עפ״נ האדמה נעשית פעילות זו ע״י ר", באחרים ע״י צינורות אוויר 
(סרכיאות, 113011030 ) או נקבים ( 0108 ת 31110 ! 3 י! וחוזרים 
אליהן. הר׳ עצמן קטנות יחסית. המבנה הספוגי שלהן דחוס. ה 0 ימ־ 
פונות נכנסות לד", מסתעפות ויוצרות מערכת ענפה של צינורות. 
מתוך חלק של הסיפפונות הראשיות המגיעות לר״ יוצאות שלוחות — 
5 זוגות שקי-אוויר דקי־דפנות וגדולים פי כסה מהר״ עצמן — אל 
חלל הקרביים ואל תוך כמה עצמות, במקום מוח העצמות. 

פנגנון־הנשיפה בעופות פועל כפשאבח־יניקה. הר" עצמן אינן 
מתרחבות או מתכווצות במידה ניכרת. במצב של מנוחה נעשית 
פעולת שאיבת האוויר פנימה ע״י שילוב תנועות — תנועת הצלעות 
לפנים ולמעלה, ותנועת עצם־החזה לפנים ולמטה — המרחיבות את 
בפח חלל הגוף. בתעופה נעשית שאיפת האוויר בשעת הרפת הכנפיים, 
הגורסת להתרחבותו של חלל החזה ואתו של שקי־האוויר! הנשיפה 
נעשית בשעת הורדת הכנפיים. הגורפת לצמצום חלל החזה. בתוך 
שקי־האוויר לא נעשית פעולת חילוף־גזים! הם משמשים מאגרי־ 
אוויר. הנשיפה היא הפעולה האקטיווית ובכל פעולה כזאת. האוויר 
בחלל הר" מתחדש. ביונקים הר׳ גדולות, אך צורתן פשוטה מזו 
שבעופות. בהשוואה לר׳ של זוחלים יש התפתחות נוספת— בהפרדה 
בין הרקמה הנושמת למערכת הובלת האוויר. ההולכת ומסתעפת כמו 
עץ. בהתפתחות הר׳ פסיפוס של דו־חיים (בעלת דפנות דקות, רקמה 
מזנכימטית עניה ושטח־נשיסה קטן) דרך טיפוס הר של זוחל מפותח. 
ניכרת מגמה מורפולוגית ופונקציונלית כאחת — רקפת הפרנכיפה 
(שטח הנשימה) מתרבה ומערכת הובלת האוויר בתוך הר" מסתעפת! 
מגפה זו מגיעה לשיאה ביונקים. בניגוד לאפניוטים פריפיטיוויים 
אין הר״ מצויות בחלל הקלום הכללי, ומופיעה מחיצה — הסרעפת. 
הנשיפה נעשית בפעולת יניקה. הגדלת נפח בית־החזה נעשית לא רק 
ע״י תנועות הצלעות למעלה והחוצה אלא גם ע״י תנועת הסרעפת 
אחורה או למטה. 

על המבנה ההיסטולוגי של הר׳ — ר להלן. 

שני גורפים הביאו להתפתחות הר״ ב ח ו ל י ת נ י ם: גודל גופם 
וצריכת כמויות חסצן גדולות עקב פעילותם הרבה. בראשוני 
החוליתנים, בדגים הקמאיים — הפלקודרפים — שחיו בביצות 
בתקופת הדור! נוצרו בלוע כעין כיסים, ששימשו לקליטת אוויר 
חפשי, מחוסר מים, או לקליטת אוויר שבמים. כיסי־אוויר אלה 
התפתחו בשני כיוונים: הדגים שחדרו לים, ואשר מהם התפתחה 
ממלכת הדגים הגדולה. לא היו זקוקים עוד לאוויר חפשי והסתפקו 
באוויר הכלוא במים. אצלם התפתח כיס־אוויד זה לאיבר הידרו־ 
סטטי — שלפוחית־השחיה! הדגים שנשארו בסים המתוקים (בביצות) 
התפתחו לדגי־הנהיריים (דגי הר" [ע״ע, ושם ציור! ו״דגי הגפיים" 
— קרוסופטריגים). ומהם התפתחו החוליתנע היבשתיים. 

התפתחות הר׳ באדם. ביום ה 25 לחיי העובר מתהווה 
יסוד העץ הסימפוני, בצורת תעלה קדמית גרונית־קנית ("י 81 תץזג 1 
0 ״ 0 ס! 8 113011031 ), שמוצאה מן המעי הקדמי מתחת ללוע. מן 
החלק התחתון של התעלה נוצרות שתי בליטות, המניחות את 
היסודות להתפתחות הסיפפונות הראשיים — הימני והשמאלי. מסיט־ 
פונות אלה מתפתחים סימפונות משניים, המכונים סימפונות אונחיים 
810010 113011031 ), שמוצאה פן הפעי הקדמי מתחת ללוע. מן 
החלק התחתון של התעלה נוצרות שתי בליטות, המניחות את 
היסודות להתפתחות הסימפונות הראשיים — הימני והשסאלי. מסיט־ 
התפתחותו של סימפון משני או ראשי בתקופה זו עלול לגרום לאי־ 
התפתחות של אונה או של ר׳ שלמה. העץ הסימפוני מתפתח בצורה 
בלתי־סיפטרית. בעוד שהסימל-ון הראשי הימני מפשיר להתפתח בכיוון 
ישיר (אכסיאלי), הרי שמגפת גידולו של הסימפון הראשי השמאלי 
אפקית־יותר, מהמת דחיקתו ע״י הלב המתפתח (לחוסר הסימטריות 
האמור חשיבות בהבנת נטיית גופים זרים ד,נשאבים באקראי [בילדים] 
לחדור אל תוך הסימפון היפני). בין החדשים הרביעי והשישי לחיי 



381 


ראה 


382 


העובר מתחילים להופיע היסודות הראשונים של רקפת הד׳, הבנויה 
נאדיות דמויות־שקים שסביבן רשת נימיות. דפנות הנאדיות והניפיות 
יוצרות יהד קרום נאדי-נימי דק, שדרכו מתבצע שחלוף הגזים. עד 
הלידה נדל בהדרגה מספר הנאדיות והניפיות: אולם הנאדיות פתו¬ 
חות באורח חלקי בלבד. והן מלאות נוזל. עם הנשיפה הראשונה 
לאחר הלידה, מתרחבות הנאדיוח! לפתיחתו ולהרחבתן דרושים 2 — 7 
יפים (ע״ע אמבריולוגיה, עמי 878 ). הנאדיות מוסיפות להתפתח גם 
לאחר הלידה, ועד לגיל של 5 — 6 שנים• מספד הנאדיות בר" המפות¬ 
חות הוא נ 300 מיליון — לעומת 24 מיליון בזמן הלידה! השסה 
המיועד לשחלוף הגזים הוא 80 פ״ר— לעופה 2.8 מ״ר בזמן הלידה. 
שפח זה גדול פי 40 בשסח גופו של אדם מבוגר שגבהו כ 1.70 מ/ 

המבנה האנסומי וההיססולוגי של הר' והעץ 
ה ס ימפו גי. שתי הר" ממלאות את חלל בית-החזה! ביניהן מצוי 
חלל־הביניים, ובתוכו הלב. כלי־הרם הגדולים, הקנה והושם (ע׳ 
ערכיהם). צורת הר־ כצורת תדוס שראשו כלפי פעלה! בסיסו קמור 
והוא מופרד מחלל הבפן ע״י הסרעפת. הר׳ הימנית גדולה מן 
השמאלית — בשל מיקום הלב. משקל הר״ כ 600 גרם. מקום כניסת 
הסימפונות הראשיים. כלי-הדם והעצבים אל הר" מכונה שער הר׳ 
( 1111105 ). הר׳ הימנית מחולקת ל 3 אונות — עליונה, אמצעית ותח¬ 
תונה! ואילו הר׳ השמאלית מחולקת לשתי אונות בלבד — עליונה 
ותחתונה. הר" מצופות בקרום־הצדר (נ 0 ס 10 ק), והלחץ החת- 
אטמוספירי שביו שני עלי-הצדר מאפשר את התפשטות הר' (ע״ע 
נשיפה). ללחץ זה שני גורפים עיקריים: בית־התזה מתפתח מהר- 
יותר מהר׳ בשנים הראשונות לאחר הלידה! ובזמן שאיפה מרחיבים 
השרירים את החזה ומגבירים את הפרש הלחצים בין האטמוספירה 
לבין המרווח הבין־צדרי. בין שני עלי־הצדר מצוי נוזל מועם, 
המאפשר מגע חסר-חיכוך ביניהם בזמן נשיפה. 

נתיבי האוויר כוללים את קנה־הנשימה ואת העץ הסימפוני. 
ותפקידם להעביר את האוויר אל הנאדיות ומהן. בצינורות אלה 
אין שחלוף גזים: לפיכד אין נפח האוויר הכלוא בהם מנוצל 
לנשיפה, ולכן הוא מכונה הנפח הפת ( 00 גק 8 1 > 3 :>!>). הקנה בנוי 
טבעות סחוסיות, הפתוחות בחלקו האחורי הפונה אל הוושט. קצות 
הסחוס מחוברים באמצעות שריר חלק. שהתכווצותו גורמת להקסנת 
קטרו ונפחו של הקנה■ לדפנות העץ הסיפפוני מבנה בסיסי הרומח 
למבנה הקנה. לריסים בעץ הסימפוני ובקנה־הגשימה תנועה גלית, 
שכיוונה כלפי מעלה: כיוון זה מסייע בהעברת שכבות ריר פן 
הר׳ אל הפה. למנגנון זה חשיבות ניכרת בהגנה על מערכת הנשימה 
מפני זיהום אוויר וזיהומים אחרים ע״י הוצאת גופים אל חלל הפה. 

בחלקו התחתון נחלק הקנה לסיפפון ראשי יפני ולסימפוץ ראשי 
שמאלי, הנכנסים אל הר" בשערי הר". בוזיד הר׳ נחלק כל 
סימפון ראשי לסימפונות אונתיים, המובילים אוויר לכל האונות. 
סימפונוח אלה מסתעפים לסימפונות קטעיים (סגמנסלים) קטנים־ 
יותר, 10 בר׳ היפנית ו 8 בר השמאלית. הסימפונות מוסיפים 
להתפצל לסימפונות שקטרם קטן בהדרגה עד ל 1 פ״מ — אלו הן 
הסימפוניות (; 11001110111010 ). בסימפוניות אין סחוס, והרירית בנויה 
תאים קובתיים (ע״ע רקמה). הסימפוניות יוצרות 2 — 3 דודים; הדור 
האחרון מכונה הסימפונית הסופית (: 810110111011 011111131 ־ 0 ). העץ 
הטימפוני כולו מסתעף ל 20 — 23 דודים של סימפונות. ההתפצלות 
היא דיכוטומית, כלר, מסיספון אהד נוצרים תמיד שני סימפונות 
קטנים־יותר — אך שטחם הרחבי גדול בכ 20% מן השטח הרחבי 
של הסימפון שממנו נוצרו. עובדה זו מקנה תנגודת מזערית לזרימת 
האוויר, שבן השטח הרחבי הולך וגדל ככל שקטן קוטר הסימפונות. 
לדוגמה; שטח רחבי של קנה־נשיפה שקטרו כ 2 ס״מ הוא 5 סמ״ר. 
בעוד ששסחן הרחב׳ של כל הסימפוניות הסופיות ( 35,000 ) היא 
116 סמ״ר. 

הסימפוניות הסופיות מסתיימות ביחידה נשיפתית, שצורתה כשל 


אשכול ענבים, ובה חל 
שחלוף הגזים המכונה 
אצינום ( 30111115 ). דפ¬ 
נות הנאדיות שביחידה 
זו מצופים תאים משני 
סוגים: מרבית התאים 
מסוג ] הם פנופוציטים 
(־סץ־סומנו־מק) קרד 
סיים, דקים ושסוחים 
מאד, המאפשרים מעבר 
מהיר של גזים דרך ה¬ 
קיום הנאדי־נימי: הטי¬ 
פוס המכונה סוג 11 הוא 
הפנוסוצים הפגורען, ה¬ 
מפריש חומר פוספולי- 
פירי עפ׳׳נ שטח הנא- 
דית (זיוגססג)!!!;). חומר זה מוריד את מתח־הפנים של הנאדיח 
ותורם בכך ליציבותה, כלו , , היא נותרת פתוחה גם בסוף נשיפה. 
הצורך בהומר זה נובע מחוק לפלס (ע״ע) — ככל שרדיום בועה 
קטן־יותר. הלחץ בה גדול-יותר. יוצא מזה, כי הלחץ בבועית גדול 
מהלחץ בצינור, ולבן בהעדר החומר המשפיע על מתה הפנים, ומחמת 
הלחץ העודף. נשקפת סכנת חמם (־! 0011311 ) לבועות. ואכן. בפגים 
יש שחומר זה חסר, וכתוצאה מכך נסגרות הנאדיות בכל נשיפה, 
ופתיחתן בכל שאיפה תובעת הפעלת לחץ תוך־נאדי גדול, חסרונו של 
חומר זה אחראי ככל־הנראה לתסמונת המצוקה הנשימתית באותם 
פגים שראותיהם לא הבשילו די־הצורך. 

כאמור, מוקפות הנאדיות נימיות שאף להן דפנות דקים, ויחד עם 
דפנות הנאדיות הן מהוות את הקרום הנאדי־נימי שדרכו נעשה 
חילוף הגזים. התאים המצפים את דפנות הנימיות דומים לדפנות 
הפנוסוציט הקרומי, כלוי, אלה הם תאים שסוחים המסודרים בשכבה 
אחת. עובי הקרום הנאדי-נימי הוא 0.2 מיקרון במקומות הדקים־ 
ביותר. תא אחר המצוי בתוך הנאדית הוא המקר(פג ( 11300011113£0 !) 
המגן על מערכת הנשימה בזמן דלקות■ 

כלי-דם דאתי י ם. הר׳ מקבלת דם משתי מערכות: מעורק 
הר׳ ומהעורק הסימפוגי. עורק הר׳ נושא רם בלתי־מחומצן, כלר. 
דם ורידי. מן החדר היפני אל הד. הוא מתפצל לעורקי־ר׳ ראשיים 
(שמאלי וימני), הנכנסים לר" דרך שער הר׳. בתוך הו׳ ממשיך 
העורק להתפצל לענפים ההולכים וקטנים, ובגובה הסימפונית הסו¬ 
פית הם מתפצלים לנימיות היוצרות רשת עדינה סביב חנאדיות. 
באיזור זה הופך הדם הוורידי הבלתי-מחומצן לדם עורקי מחומצן. 
הוא נאסף ע״י כלי־דם המתאחדים לכלים גדולים־יותר. עד שסכל 
ר׳ יוצאים — דרך שער הר׳ — שני ורידים, הנכנסים אל תוך 
הפרוזדור השמאלי של הלב (ע״ע פחזור־הדס). 

המערכת השניה המספקת דם לר׳ מורכבת פעורקים סימ¬ 
פוניים (; 010 ־ 300 80001011131 ), היוצאים מאב־העורקים (ע״ע 
אאורטה) ומספקים חמצן לכל העץ הסיפפוני. 

עצבי הר׳ מקורם בשתי תת־המחלקוה של מערכת העצבים 
האוטונומית הסימפטית והפרה־סיפפטית. עצבים אלה מתפצלים לאורך 
העץ הסימפוני עד לסיפפוניות הנשימתיות. וכן לאורך עורק וריד 
הר׳. גירוי עצבי המערכת הפרה־סימפסית גורם להתכווצות השריר 
החלק של הסימפון ומגביר את התנגדות הסימפונות לזרימת 
האוויר. 

התפקידים הלא־נשיפתיים של הר". ההגנה מפני 
חלקיקים שונים הנשאפים אל הר בזמן הנשימה מושתתת על מערכת 
תאים בעלי ריסים המצפים את העץ הסימפוני• קבוצת תאים אחרת — 
הפגוציסים (ע״ע רסיקולואנדותלית, מערכת) — ניחנים ביכולת¬ 


! זיז 

ן ל) 

!' 1 


* 


ג־ ם ג 

ר 7 


י ^ 

1 . ־■?. - 

111 ! ׳ 


׳מלבים בהתפתחות ראית נחוליחנים: א. סלסנרוה; 
ב. צפרדע; נ. קרפדה; ר. זוהל; ה. עווי: 1 . קנה־ 
נ׳מימת; 2 . שקי־אוויר; 3 . בכיוון אל הראה השניה 




383 


ראו! 


384 


בליעה של חיידקים. בר מצויים גם נוגדנים (ע״ע), שאף הם נוטלים 
חלק בהגנה מפני זיהומים. 

תפקידה המטבולישלהר׳ מתבטא ביכלתה לאחסן ולשחרר 
חמרים בעלי פעילות מטבולית — כגון היסטמיו וטרוטונין וע' 
ערכיהם) — הגורמים להתכווצות ניכרת של הסימפונות ושל כלי- 
הדם בר. לר׳ תפקיד חשוב בשמירה על מאזן תקין של משק־המים 
ועל שיווי־הסשקל החומצי־בסיטי. בעת נשיפה רגילה אובדים כ 25 
מ״ל מים בשעה. בנשיפת-יתר, המופיעה בין־השאר במחלות־־חום או 
במאמץ גופני קשה. עלול איבוד המים ביממה להגיע לליטר ואף 
ליותר. השפעת הר׳ על המאזן החופצי־בסיסי מתבטאת ביכלתה 
להפריש 15 מול של פחמן דו־חמצני ביממה. וביכלתה להגדיל 
הפרשתה באמצעות נשימת־יתר (ע״ע חלוף־חמרים,■ נשיפה). 

מחלות ר׳ מצטיינות ברבגוניות, הנובעת מן המגע הישיר 
והמתמיד של הר- עם הסביבה. בסביבה זו טמונות לעתים סכנות 
תחלואה — בעיקר בערי־תעשיה, שבהן שכיחות מחלות ר׳ מקצועיות. 

קיים יחם־גומליו בין תפוקת הלב לבין תפקוד הר. ולפיכן מחלות 
לב (בעיקר הלב השמאלי) המלוות בירידת תפוקת הלב גורפות 
לעתים לבצקת ר". בעקבות הגדלת הלחץ ההידרוסטטי ויציאת 
נוזלים מן הנימיות אל רקמת הר. 

רשת כלי־הדם הענפה עלולה להיפגע בכל מחלה מערכתית הפוגעת 
בכלי-דם באיברים אתרים. נוסף על כד חשופה הר לאלרגנים (ע״ע 
אלרגיה), הגורמים לריגושם של תאי פיטום( 115 *> 1351 ״): אלה גורמים 
לתופעות אלרגיות, העלולות לפגוע בעץ הסימפוני ו/או בכלי־הדם. 

את מחלות הר' לסוגיהן מאפיינים סימנים מועטים — שעול 
(ע״ע), הפרשת כיח, קוצר נשיפה וכאבי חזה. כל הסימנים הללו 
הם בלתי־סגוליים. שכן הם מופיעים במחלות ר שונות ואף במחלות 
לא־ראתיות. שיעול. לפשל, מופיע בדלקות חריפות או כרוניות של 
העץ הסיפפוני. אד גם בבצקת ר", במחלת לב או כסימן המבשר 
תהליד שאתי ממאיר בר. שיעול עלול להופיע אפילו עם שינוי 
תנוחה, ללא קשר עם מחלה. 

הפרשת כיח שכיחה־ביותר במחלות העץ הסימפוני, כגון 
בדלקת סימפוגות כרונית ובקצרת (ע״ע). כיח דמי הוא לעתים 
הסימן הראשון לשחפת (ע״ע), למחלה ממארה בר, לתסחיף (ע״ע) 
דאתי או למחלה הפוגעת בכלי־דם קטנים. 

קוצר נשיפה מופיע באופן פתאומי בקצרת הסיפפונות. או 
באופן הדרגתי בתהליכים שבהם מוחלפת הרקמה הגמישה שבין 
הנאדיות ברקמה צלקתית בלחי-גמישה. במחלה מקצועית הפוקדת 
כורי פחם — פנומ)קזניו 0 ים — מופיע לעתים קוצר נשימה שנים 
מספר לאחר הפסקת העבודה. 

כאבים בחזה עלולים לגביע מפגיעה בקרום הר׳ — כמו 
בדלקות שונות הפוגעות גם בצדר — או מפגיעה בכלי-הדם בעקבות 
תסחיפים ראתיים. גם אוטם שריר הלב (ע״ע אינפרקט) ופגיעה 
בצלעות או בחוליות עמוד־השדרה הצווארי והגב' גורמים לכאבים 
בבית־החזה. העדר ייחוד בסימנים הקליניים הללו מגביר את הצורר 
באמצעים אחרים כדי לקבוע אבחנה נכונה. אלה כוללים בירור 
מדוקדק של תולדות המחלה (ע״ע אנמנזה), מקום מגורו של 
החולה (דלקת סימפונות כרונית שכיחה־יותר באובלוסיה עירונית). 
מוצאו (עולים מארצות המערב נוסים־יותר ללקות בסחלות-לב כלי¬ 
ליות ובמחלות ממאירות, ואילו פולים מארצות המזרח — במחלות 
זיהומיות). מקצועו והרגליו (בעיקר העישון, שהוא הגורם העיקרי 
לדלקת סיפפונות כרונית ולתהליד שאתי ממאיר של הסיפפונות). 
גם לתולדות המשפחה חשיבות רבה(קצרת. למשל, היא מחלה תורש¬ 
תית, ושכיחה־יותר במשפחות שהאב או האם או שניהם לוקים בה). 

בדיקה גופנית של הר׳ מושתתת על היותה מורכבת 
ממערכת צינורות־סימפונות, בעלי קוטר ואורן שונים, המסתיימים 
במספר רב של נאדיות מלאות אוויר• ניקוש פעל בית־החזה באדם 


בריא ישמיע אפוא קול צלול מעל אזורי הר, ובהאזנה (ע״ע) 
ניתן לשמוע את קולות הנשימה. הנובעים מזרימת האוויר בתוד 
הסיפפונות והנאדיות. כל מחלה הכרוכה בשינויים במבנה הר תגרום 
לשינוי בצליל קול הניקוש ולשינויים איכותיים וכמותיים בקולות 
הנשימה. נוזל בחלל הצדר כרוך בהיווצרות קול ניקוש עמום, 
ובהאזנה נשמעים קולות הנשימה מוחלשיט או שאינם נשמעים כלל. 
היצרות הסימפונות עקב התכווצות השריר החלק של הסימפון תגרום 
להשמעת קולות נוספים. המתבסאים בצפצופים בזמן נשיפה או 
בהרהורים בעת שאיפה. הבדיקה הגופנית מוגבלת לאיתור תהליכים 
המתרחשים עד לעומק של 8 0 ״פ ברקמת הר: כל תהליך המתרחש 
עמוק-יותר אינו ניתן לגילוי בבדיקה זו (דוגמת שאת ממאירה 
בקוטר 2 ס״פ הממוקמת באמצע הר, או מערה שהפחית באותו הגו¬ 
דל). קיימת מערכת רבגונית של בדיקות־עזר — כולל צילום 
רנטגן של בי ת־ הה זה — המסייעות לרופא להתגבר על מגבלות 
הבדיקה הגופנית או לאשר את ממצאיו. כל תהליך חולני ברקמת 
הר׳ הברוד בהפחתת כפות האוויר בנאדיות (למשל, בדלקת. או 
בהצטברות נוזל דלקתי, או באסיפת הנאדיות) יתבסא בתצלום — 
מחמת הקונסרסט המנוגד — ככתם לבן, שצורתו שונה (מכתם עגול 
ועד תסנין מפוזר) בהתאם למהות המחלה (ע״ע רדיולוגיה אבחנתית). 
בד״כ מצלמים שגי תצלומים — באחד חודרות קרני הרנסגן מבעד 
רקמת הר' מאחור — לפנים, ובשני עוברות הקרניים משמאל לימין, 
או להפך. שני תצלומים אלה מקנים תמונה תלת־סמדיח המאפשרת 
איתור מדויק של התהליך החולני. 

בר(נ בוגר פיה היא בדיקה מיוחדת. שבה מזריקים חומר 
ניגודי לתוך העץ הסיפפוני, ובתצלום מודגמים כל הסימפונות, עד 
לסיספונות הסופיים. בדיקה זו השובה במקרים שקיים השד להת¬ 
רחבות הסיפפונות או לחסיפתם. 

ב א נ ג י ו ג ל פ י ה מוזרם החומר הניגודי לתוד עורק הר , כדי 
להדגים את כל מערכת כלי־הדם הראתיים. בדיקה זו חיונית באבחנת 
תסחיף ר׳ 

בבדיקה תפקודית של הר׳ ניתן לקבוע את חומרת 
השינויים שחלו בה. תפקודי הר׳ נחלקים לתפקוד אוורורי ולתפקוד 
נשימתי. התפקודהאוורורי קובע את נפחי הר׳ השונים בעת 
שאיפה ובעת נשיפה מאומצות. הנפחים (או הקיבולים) החשובים 
של הר׳ הם: נפח הזרימה (,יות 111 □: 11331 ) — הנפח שאדם 
בריא מכניס ומוציא בזמן נשיפה רגילה (כ 2 /! ליטר). קיבול 
חיוני (,!אסנקנס 1131 ,>) — הנפח שהנבדק מסוגל לנשוף בנשיפה 
מירבית לאחר שאיפה מירבית (כ 4 ליטר): נפח שרידי ( 181131 !:>•! 
01111113 ׳:) — הנפח הנותר בר׳ לאחר נשיפה מאומצת (הערך התקין — 
כ !/' 1 ליטר). נפח זה נמדד בשיטת דילול של גז שאינו מצד בר׳ 
או באוויר הנשימה, כגון הליום. סכום הקיבול החיוני והנפח השרידי 
נותן את הקיבול הכללי של הר־ (עגסגקגם 111118 10131 : הערך 
התקין — 5 — 6 ליטרים). כל תהליך חולני ברקמת הר' שיביא 
להקטנת נפח הר׳ וקיבולה יגרום לאי־ספיקה אוורורית 
ן־סטריקטיווית. המחלות הגורמות לאי־ספיקה אוורורית רם־ 
טריקטיווית הן אלו שבמהלכו מומרת רקפת הר׳ הגמישה ברקמה 
צלקתית קשה (מחלות אינטרסטיציאליות של הר׳) או ברקמה שאתית 
ממאירה. גם מחלות הפוגעות בגמישות בית־החזה (כפו בעיוותים 
שונים של החזה) מקסינות את נפחי הר , . 

את הקיבול החיוני ניתן למדוד גם ביחידות-זמן. אז משמש 
המבחן לבדיקת התכונות המכניות של הר , . הנקבעות ע״י שני 
גורפים: דרגת גמישותה של רקמת הו" והתנגדות הסימפונות לזרימה 
אוויר• ברור אפוא שמחלות הפוגעות בעיקר נעץ הסימפוני (קצרת, 
דלקת סימפונות כרונית) הן הגורמות לירידה בתפקודים אלה 
ולאי־ספיקה אוורורית חסיפתית. החשובים במבחני 
המכניקה הם הנפח־הנשיפתי המאומץ (: 01338 3x11113101 ) 



385 


רא• - יאוכן בן חיי: 


385 


: 90111011 ) בשניה הראשונה. השניה והשלישית. ושיעור הזרימה 
הנשיפתי המירבי ( 316 ־ 1 ׳ייס!) ר 01 ] 3 ! 1 ע־;*ש 013x10131 ). 

תפקוד נשימתי של הר׳. מודד את כושר הר׳ לשמור 
על דמות הולמות של חמצן ופחמן די־חמצני בדם העורקי. הערך 
התקין של הלחץ החלקי של חמצן בדם העורקי בגובה פני-הים היא 
למעלה ס 80 מ״ס כספית, ולגבי הפחמן הדו־חסצני — 40 פ״פ 
כספית. ירידה ניכרת באוורור, במו באי־ספיקה אוורוריח חמימחית או 
רססריקטיוויח, או פגיעה בקרום הנאדי־נימי, יגרמו לירידה ברמת 
החמצן ו/או לעליה בריכוז הפחמן הדו-חמצני בדם העורקי. הפרעה 
בדהלוח הגזים נקראת אי־ספיקה נשימתית, היא פתבסאת 
תחילה באי־ספיקה נשימתית לגבי חמצן בלבד. הסיבות השכיחות- 
ביותר לירידה במתח החמצן הן אוורור מופחת. הפרעה בפעפוע 
החמצן דרך הקרום הנאדי־נימי ודלף דם פיסיז לשמאל, דהיינו, כשדם 
ורידי עובר בניפיות הר׳ ללא כל מגע עם אוויר בתוך הנאדיות 
(במקרה של תמס ר"). בשלב מתקדם־יוחר של אי־הספיקה הנשי־ 
פתית חלה הפרעה בהפרשת הפחמן הדו־חסצני. 

ברונכוסקופיה. בדיקה זו מאפשרת לצפות ישירות בעץ 
הסימפוני, עד הסימפונות הסגמנטליים שקטרם 5 — 6 פ״פ. הבר(נ־ 
כוסקופ הוא צינור גמיש המוחדר דרך הפה אל העץ הסיפפוני. 
מכשיר זה גם מאפשר להוציא גופים זרים סן הר׳ ולקבוע את 
קיומם של גידולים בה. 

סדיאססינוסקויפיה מבוצעת באמצעות מכשיר (מדיאס־ 
טינוסקופ) הדופה לברונכוסקופ, אלא שכאן מובנם צינור מתכת 
מעל עצם־החזה אל תוך חלל־הביניים ( 1 ת 1011 ז 01611133 ). הבדיקה 
מאפשרת התבוננות ישירה ולקיחת דגימה מבלוטות ליפפה (ע״ע) 
המצויות לאורו הקנה והסימפונות הראשיים. ולכן היא חשובה 
לאבחנת שאחות. 

ניקור (ביופסיה) הר' וקרום ה מבוצע ע״י החדרת מחט 
מיוחדת דרך בית־החזה לנטילת קטע מרקמת הר' או מקרופה. 
הדגימה מסייעת לאבחנות פתולוגיות שונות. 

מיון מחלות הר׳. 

1 ) מחלות העץ ה ם י מ פ ו גי הן מחלות חסיסתיות של הר¬ 
- כתוצאה מדלקת הסימפונות והתרחבותם — קצרת (ע״ע) ונפחת 
חסיפתית של הר׳, וכן מחלות שאתיות. 

2 ) מחלות רקמת הר׳ הן: מחלות הפוגעות 
ב נ א ד י ו ת — כתוצאה מדלקות זיהומיות ע״י נגיפים, חיידקים או 
פטריות ז דלקות אלרגיות — בעקבות רגישות־יתר לפטריה מסוימת 
או לעובש! מחלות שמקורו בהפרעה המודינמית (עפ״ר כתוצאה 
מאי־ספיקת הלב [ע״ע)). שבעטיה מתמלאות הנאדיות נוזל (בצקת 
ר׳)! שחפת הר , (ע״ע שחפת). 

מחלות הפוגעות בקרום הנאדי־ניפי הן מחלות 
המתבטאות בהפרת הרקמה הגמישה ברקמה דלקתית, או בהתעבות 
הקרום הנאדי־נימי ע״י יצירת גרנולומות; עם אלו נמנות גם מחלות 
מקצועיות הנגרמות ע״י שאיפת חלקיקים, אבק או המרים רעילים. 

3 ) מחלות קרוב הר׳ כוללות מחלות זיהומיות, שאתיות 
והמודינמיות־פטבוליות. הן מתבטאות בהופעת נוזל בצדר. וע״ם 
הגורם עשוי נוזל זה להיות צלול או עכו!— מוגלתי או דמי. 

.זי .? - - 0 ;* 1969 . 1111 (€ ) 1/1 / 0 !) 01x11 ,׳*\ 113 פמ 91 . 0 . 11 

;* 1971 ,)! 0 )! 01 111 ז 011 .ז\ 

01111 ) 1 ( 1 ז 1 1011 ) 1111 ) 1 ) 11 —.ז 1 ג 01 ז 0116 . 1 - .}א . 11 

■!!-?סג^יי-סבצ-גבזיו־ץזש׳ז!/ .£ . 1 \ ;' 1972 ,) 01 ) 011 1 ) 011 

,( 4 , 228 ,ת 3 ש 1 -מו 1 ז\נ ש 11 סת 10 ש 5 ) 0711 ) 171 1 ז 07  1 נ 1 סם 0 ז 0 ), ומילא תפקיד זה עד פותו. ב 1890 נבחר 
לחבר־מתכתב (זתס^תססיסזזסס) של האקדמיה הצרפתית. 

מחקריו הראשונים היו בשטח האלקטרוכימיה. אח״ב החל לחקור 
את התנהגותן של תפיסות. פריים של מחקרים נרחבים אלה הוא חוק 
ראול (* 13 5 ' 830011 ), האומר כי (במקרה אידאלי) ההנמכה 
המולקולרית של נקודת ההתכה ( 2 ח! 2 ססז 011 ח 5510 פזקס 3 ■ 13£ ם 0 ס 1 סנו 1 
זתנסק) היא קבועה ואפיינית לגבי כל מפס, ז״א, אותו מספר של 
מולקולות מוסטות (בלי להתחשב בטיבן) מנמיד אח נקודת־ההתכה 
של ממס באותו השיעור. לחוק זה נמצא שימוש מעשי מיידי לקביעת 
המשקל המולקולרי של תרכובות רבות. עצם העובדה שנתגלו סטיות 
רבות מן החוק הוביל לפיתוח תורת הדיסוציאציה היונית ( 10010 


115500131100 >) ; התברר שהנמכת נקודת־ההתכה תלויה לא במספר 
המולקולות המומסות אלא במספר הגופים הנפרדים המתקבלים בזמן 
המסת החומר. מחקרים דומים עשה ר׳ לבירור התלות של לחץ־האדים 
של תמיסות בהפרים המומסים בתוכן. 

ראולתיד! (סיור: נ 80 ק — נזל, ססץל"( —תורה), ענף במכניקה, 
העוסק בחקירה שיטתית של עיוות המרים ונזיליתם. לימוד 
הבעיות הראולוגיות קדום, וכבר היה קיים בתקופת המצרים הקדמו¬ 
נים. עם התפתחות הפיסיקה הן נדונו במסגרת ענפים שונים: 
אלסטיות, פכניקת הנוזלים הצמיגים, פכניקת הגופים הגמישים 
ותורת הפלסטיות. רק ב 1928 הוגדרה הרי כענף מיוחד בידי א. ם. 
בינגם ( 3 וז 3 ו 1 §ח 111 . 5 .) 1 ). 

יש שתי גישות אפייניות בר׳: הפאקרוראולוגיה מניחה 
שכל החמרים הם הומוגניים — מבלי לחקור את מבניהם. 
למעשה רק נוזלים סהורים וגבישים סהוריב ובודדים הם הומוגניים : 
רוב החסרים מהווים מערכות מפוזרות המורכבות משתי פזות או 
יותר, שאחת היא אוויר הכלוא בחללים נראים או כלתי־נראים. 
מערכות מפוזרות נכללות בר׳ ה פג ומג ולוג י ת. אם האלמנטים 
המפוזרים הם בגודל מולקולרי, אפשר לראותם כגופים זעירים, 
שאינם נבדלים ממסות גדולות של אותם החסרים אלא במידותיהם. 
החומר הוא הומונני-כביכול אם שיעור האלמנט המפוזר 
הגדול־ביותר קטן משיעורו של הגוף שאת הדפורמציה (ע״ע) שלו ] 
מחשבים. דוגמה לכד הוא הבטון: האלמנטים של המבנה העשויים 
בסון גדולים־בהרבה ממידות האבנים הגדולות-ביותר המשמשות 
מרכיבים בבטון זה. חפרים איסוסרופייםאואיסוסרופיים־ 
כ ב י כ ו ל הם אלה שאלמנט הנפח הקטךביותר שלהם מכיל אלמנ¬ 
טים לא-איסוטרופיים מפוזרים בכל הכיוונים. דוגמה לכך היא מתכת 
רב־גבישית, כאשר כיווני גבישיה הם אקראיים. חומר איסוטרופי־ 
כביכול עשוי להיהפך ללא-איסוסרופי כתוצאת רפורמציה — כגון 
פס מתכת בשעת ריקוע, או פוט מתכת בשעת משיכה. המיקרו־ 
ראו לוג י ה מתחשבת בהומוגניות־כביכול ובאיסוטרופיות-כביכול, 
ומסבירה את התנהגותם הראולוגית של חפרים מורכבים חוד ניתוח 
התנהגות רכיביהם. החקירה הראשונה והמפורסמת במיקרוראולוגיה 
היא זו של איינשטיין, והיא דנה בצמיגות תרחיפים מהולים. במקרה 
זה הונח שהפזה המוצקת מורכבת מכדורים קשיחים ושהפזה הרצופה ן 
היא זו של נוזל צמיג פשוט. ההרכב האמיתי של מפרכות מפוזרות ! 
מונע גישה מתמטית לבעיה — פרס למקרים הפשוסיס-ביותר. 
משום־כך מציגים במקום המבנה הנעלם מודל מכני. המתנהג, לפי 
ההנחה, כדוגמת המבנה האמיתי. מודלים מעין־אלה מורכבים 
מאלמנטים שונים, כגון קפיצים, בולמי זעזועים, צמיגים וכן 
משקולות של חיכוך, ובד״ב אין חלקי המודל חלקים ממשיים בחומר 
האמיתי. — לדיון מפורט בבעיות הר׳ ע״ע גמישות: רפורמציה: 
חחק תפרים. עם׳ 248 — 1252 צמיגות (ושם ביבל׳)■ פר רי 

ראומיר, רנה אנטואן — ־ 0 £03111X1111 ח £0 —־ 

( 1683 — 1757 ), מדען צרפתי. למד בבורז׳, וב 1708 התקבל 
לאקדמיה למדעים ע״ם מחקריו בגאומטריה. ב 1710 התמנה ע״י 
לואי ז\^ x (ע״ע, עם׳ 249 ) לעריכת סקר של המשאבים הכלכליים 
בצרפת, עבודה שהניעה אותו לערוך מחקרים ולהמציא המצאות 
בתחומים רבים. ר׳ פיתח תרמומסר (ע״ע) המבוסם על התפשטות 
נוזלים בחימום, וקבע יחידת מידה לטמפרטורה (ע״ע) המבוססת 
על חלוקת הסקאלה בין נקודות הקפיאה והרתיחה של המים ל 80 
חלקים. כן גילה ושיפד תהליכים לייצור ברזל ופלדה: חקר אח 
המבנה הכימי של הפורצלאן הסיני, ומצא נוסחה לסוג חדש של 
פורצלאן הקרוי על שמו. אולם עיקר תרופתו של ר׳ היתה בביולוגיה 
(ע״ע. עמ׳ 328 ). הוא חקר את חיי החרקים, וממצאיו, שפורסמו 



389 


ראומיי, ר ה אנטואן — .־אי?, ראיד 


390 


ב 6 כר׳ ( 10500105 1105 110 סז 1115 ' 1 ב ! 1 * $01 זטסק €5 ז €1 ת €1 )-\). 1734 — 

1742 , מהווים עד היום ספרי־יסוד באנטימולוניה. כן הקר את תהליך 
העמל (ע״ע, עמ׳ 847 ) , מבנה האלמוגים, התהוות הפנינים, תהליכי 
דגירה מלאכותית ועוד. 

ראומר, פון (! 0 ת!ט £3 מסיי), משפחת מלומדים, מן האצולה 
הפרוסית. מבניה החשובים: 

1 ) ?וידריך לודוויג פון ר׳ — •א .׳י 18 * 131111 לס!!(!*;!? — 

( 1781 — 1873 ), היססוריון. היה גם חבר האסיפה הלאומית הכלל- 
גרמנית בפרנקפורט ב 1848 , וגם פעל ומרמה בדיפלומט בפריס. 
בתולדות הספרות בגרמניה התפרסם כיוזם הספריה הציבורית 
הראשונה בברלין. ר׳ כתב את ! 10 ! ־)ל 10 ל 0180 

2011 !:!!ל! (!סט (״תולדות ההוהנשטאופים ותקופתם״). 6 כר׳, 
1878 — מהקר נפח, שתובר ברוח רומנטית ובוקר בשל העדר 
ביסוס מדעי. כן כתב על תולדות אירופה מסוף המאה ה 15 , 8 כר׳, 
1832 — 1850 . נתפרסם בעיקר בלס״לחסלסצבד 1105 :ו 13 !ס 1151 ?("ספרון- 
כיס היסטורי״) שפרסם המר׳ל ברוקהאוס ( 0111113115 ־ 81 ), 1830/90 . 

2 ) קול גאורג פון ר׳ — . 8 .״ 8 !ס* 0 £311 — ( 1783 — 1865 ), 
גאוגרף, גאולוג ומתנו (אחיו של! 1 )), נתפרסם בחיבורו 10 ( 00501111:1 
! 33380811 ? ז־(! (״חולדות הפדגוגיה״), 5 כר', 1907 — 1909 . בהשפעת 
פסטלוצי (ע״ע) עשה רבות למען ילדים טעוני-טיפוח. 

3 ) גאוךג וילהלם פון ר' — ■ 8 ■״ תו 1 *ו 11 !זז\ 8 ־ 01 * 0 — ( 1800 — 
1856 ). היסטוריון וארכיונאי, היה מנהל הארכיון הממלכתי הפרוסי, 
וכתב מחקרים חשובים בחולדות ברנדנבורג (ע״ע). 

אישים אחרים בני משפחת ר• היו: _קרל אוטו פון ר׳ — 1 ־ £31 
.) 1 .׳! סהס — ( 1805 — 1859 ), מדינאי פרוסי שמרני, ורודולף פון 
ר׳ — , 8 .׳! )] £11110 — ( 1815 — 1876 ), בנו של ( 2 ). בלשן ומומחה 
לשפה הגרמנית, 

1 ~א( 0 , תו"( 0 י 0 — £0115 11 ס!ץ 0 ? 1311015 ? — ( 1879 — 

1970 ), פתולוג אמריקני. ב 1966 זכה בפרס-נובל לרפואה 
בזכות גילויו, כי נגיף מסוים עלול לחולל סרטן (ע״ע, עם׳ 540 ) 
בתרנגולות. ב 1909 , לאחר שהתפחה באוניברסיטות ג׳ון־הופקינז 
ומישיגן, הצטרף למכון רוקפלר, וב 1920 מונה לחבר במכון לפתו¬ 
לוגיה ולבקטריולוגיה. — גולת־הכותרת של מחקרו היה, כאמור, 
גילוי ( 1910 ) קיומם של נגיפים מחוללי סרטן סרקומה בתרנגולות, 
שהוזרק להן תסנין מרקמה סרטנית חפשית מתאי סרטן. תגליתו 
זו עמדה בסתירה לעמדות הרפואיות שהיו מקובלות באותה עת. 
ואף עוררה תגובות ביקרתיוח וספקניות ששללו את מסקנותיו של 
ר׳. רק בשנות ה 60 הובהר, בי אכן ניתן לחולל כמה סוגי סרטן 
בבע״ח באמצעות נגיפים. כיום רווחת דעה, כי מנגנון והה פועל 
בצורות סרטניות מסוימות גס בבני־אדם. לימים נטש ר׳ את מחקר 
הסרטן ועסק בפיסיולוגיה של הכבד וכים־המרה. הוא אף פיתח 
שיטוח לשימור ולאחסון ממושך של סנות־דם, פה שאפשר את 
הקסת בנקי-הדם הראשונים. 

ראושנברג, ר* 31 ךט— ׳,:־!״(!חסו!*!!) 113 זז 0 נ 1 ס 11 — (נר 1925 ). 

צייר אמריקני. ר׳ לסד במכון לאמנות בקנזס סיטי ב 1946/7 , 
ובבלק־פאונטן קולג׳ שבקרוליינה הצפונית. ב 1948/9 . בשנות לימודיו 
בניו־יורק ( 1949 — 1950 ) היה מקורב אל ציירי האכספרסיוניזם 
המופשט, אך עד־מהרה התרחק מסגנון־ציור זה. שראה בו הצטמ¬ 
צמות לעולמו הצר של "אני" בלתי־ניתן־להבנה. בתגובה צייר מספר 
ציורים ברוח הרדאיזם (ע״ע). בראשית שנוח ה 50 החל משלב 
בציוריו עצמים שטוחים, כדפי־עתון, תצלומים ואריגים, ואח״ב 
גם חפצים תלת־ממדיים כפוחלצי־עופות, סולמות, צמיגי-מכוניות 
ומנורות מהבהבות. ציורים אלה ( 1x1111:11185 ־€ת 1 נ 01711 !) היו מבוססים 


על איחוד החפצים עם 
המישור השטוח. באמ¬ 
צעות משיחות-צבע ואר¬ 
גון הרכיבים כולם, ע״פ 
עקרונות הקומפוזיציה ה־ 
אמנותית — כל זאת כדי 
להדגיש את הזיקה שבין 
אמנות למציאות ולהגדיר 
את התמונה כחפץ ממשי. 

כ , 1 ח 0 ץ ך אףו להר^ןן רוברט ראו׳פנבר!: סכנה ־;ונבנה במיוחד 

י 1 לתערוכת סוזיאוז י׳מראל, מאי—אונוסט 4 ־ 10 

בתמונותיו. האסתטיקה 

של ר׳ גובשה בהשפעת אמנים כס. דישן (ע״ע). קורט שוויטרס 
( 5 ! 1110 (״ 81:11 ) ודאו דיביפה ( 01 ]}טי 1 טס). ובייחוד בהשפעת המלחין 
ג׳ון קיג׳(* 038 ). בטכניקות הציור וההדפס המקוריות שפיתח השפיע 
השפעה רבה על אפנות שנות ה 60 , ונחשב לאחד ממבשרי אמנות 
הפופ (ע״ע). ב 1964 זכה בפרס הראשון בביינאלה של ונציה. ב 1974 
שהה בישראל. יצירותיו מתקופת ביקורו הוצגו בתערוכה במוזיאון 
ישראל. . 1969 ,. 8 ,!!!זסי[ . 4 

[ - א(^]("((, ( 1 ("(^ — £3050110108 0131111 ־ 101 ? — (נו' 1887 ). 

מדינאי גרמני. ר׳, שהיה יליד פריסיה־המערבית (כיום 
פולניה), ארגן פעילות-תרבות גרמנית באיזור פוזן (פוזנן) שסופה 
לפולניה בעקבות חוזה ורסי ( 1919 ). בפעילות זו המשיך גם לאחר 
שעבר ב 1926 ל״עיר החפשית" תציג (גדנסק), שגם היא נקרעה 
מגרמניה. שם נעשה לבעל אחוזה. וב 1931 הצטרף למפלגה הנאצית 
בתקווה שזו תסייע לעניין הגרמני בשטחים שנמסרו לפולניה אחרי 
מלה״ע ז. ר׳ התקדם במפלגה, ולאחר שזכתה בבחירות באביב 1933 
נבחר לנשיא הסנאט של תציג, כלר, לראש ממשלתה. תפישותיו 
העצמאיות וכוונתו להגיע להרגעת היחסים עם פולניה גרמו לחיכוכים 
בינו ל״גאולייטר" (!:■ > 1€11 ט 03 ו נציג המפלגה) א. פורסטר ולהיטלר 
עצמו, שראו בהתקרבות לפולניה רק טכסים זמני. בשל כך סולק 
מתפקידו בנובמבר 1934 , ואח׳׳כ ברח לחו״ל. מ 1948 חי כתוואי 
במערב־אה״ב. 

פרסומו של ר־ נובע מהתראותיו מפני מטרות הנאציזם שבאו 
בספריו, שאותם ביסס על ידע אישי מעמיק. ספרו ״ס! ] 0111 *€? *;ס 
£1111111511105 ! 116 (״המהפכה של הניהיליזם״), 1938 , הנדיר את 
התנועה הנאצית כנסיון לערער את כל יסודות החברה והתרבות. 
הספר !: 131111 סיס! 110 ! 3 !ק 005 ("שיחות עם היטלר",־ תורגם לכמה 
שפות, לרבות עברית, תשי״א), 1939 , היה המקור הראשוני הכמעט 
בלבדי בתקופתו על היטלר האיש והמדינאי. בספר מתוארות שיחות 
עם ״המנהיג״ בשנים 1932 — 1934 , והוא היה לרב־מכר. 

015 ■!? #111 1 :!< 7 ג'.?/ . 11 . 111 

. 1972 

ראות, ךאיה, המכלול התפקודי־חושי של בע״ח שעליו מופקדים 
איברי חוש הר׳ ואזורי המוח הממונים על פענוח המידע 
החזותי הנקלט מן החח• הר׳ מביאה לידיעת האורגניזם מידע בדבר 
צורתם, מידותיהם, תנועתם, מרחקם וצבעם של עצמים. בבע״ח רבים, 
וכן באדם. מספקת מערכת הר׳ את המידע הנרחב והמפורט־ביותר 
על-אודות הסביבה! על־כן יהיה העדר תפקוד מערכת הר׳ — העורון 
(ע״ע) — נכות חמורה פזו הנגרמת מהעדר תפקוד אחת ממערכות- 
החוש האחרות. 

הגירוי הסגולי (המותאם) לאיברי הר׳ ברוב בע״ח ובאדם 
היא קרינה אלקטרומגנטית בתחום ארכי-גל של כ 380 — 720 מילי- 
מיקרון: תחום זה מכונה אור (ע״ע. עם׳ 53 ; וע״ע אופטיקה. עמי 
63 — התחום הנראה של הספקטרום [ע״ע ספקטרום וספקטרוסקו־ 
פיה]). קרינה זו מגיעה אל תאי-חוש הרגישים לתחום קרינה זו וה¬ 



ו 

1 

1 



391 


ראו ׳נ ■איה 


מ 3 


מכונים תאי־ר׳ (פוסורצפסודים). ברוב בעה״ח, ובמיוחד בחוליתנים, 
יוצרים רצפטורים אלד, רצף רקמתי — אפיתל ראייתי (ע״ע רקמה). 
המערכות האופטיות בנויות ע״פ עקרונות פיסיקליים הדומים לאלה 
של המכשיר המכונה .לשכה אפלה" (ע״ע). אלה יוצרים בתוך העין 
בבואה מוקטנת והפוכה של העולם הסובב. כך שבבואה זו נוצרת 
במישור שבו מצוי אפיתל תאי הר. אפיתל תאי הר של כל 
החוליתנים — אף של אחדים מבין הסרי־ההוליות — מכונה רשתית 
(נחמו). מבחינת ההתפתחות העוברית נוצרת הרשתית בחוליתנים 
בבליטה מן המוח המתהווה. לכן איבר זה הוא חלק ממערכת־העצבים 
המרכזית, אף כי מבחינת מקומו האנטומי הוא מחחק במקצת מן 
המוח (ע״ע אמבריולוגיה, עמ׳ 876 ! התפתחות, עמי 712/3 ). ייחודם 
של תאי הר ביכלתם להתמיד את הגירוי החוותי המתקבל כעין 
למידע שמערכת־העצבים המרכזית יכולה לנצלו, דהיינו לדחפים 
עצביים (ע״ע חושים). תהליו ההתמרה מתרחש בתור תאי הר׳ < אלה 
מכילים חמרי־צבע (פיגסנטים), המתפרקים בהשפעת האור, ותוך 
כדי-כך משחררים אנרגיה המשמשת להפעלת הדחף העצבי(ר׳ להלן, 
תהליכים כימיים). 

מלבד האור (שהוא, כאמור, הגירוי הסגולי להפעלת הד , ) עשויים 
גורמים שונים, בלתי־טגוליים. לעורר באדם תחושה סובייקסיווית 
של ר׳ אף בהעדר אור. גירויים מכניים (מכה קלה, לחץ תולף על 
העיניים, או העברת זרם חשמלי דרך העיניים), גורמים הטמונים 
באורגניזם (כגון עייפות) וכן השפעות חיצוניות (כגון מחלות, חום 
או הרעלה בחמרים כימיים שוגים) עלולים ליצור באדם חוויית ר׳ 
(ע״ע הלוצינוגנים). מחוויות אלו ניתן להסיק. כי האופי ד,ראייתי 
של נסיון חישתי כלשהו תלד במערכת איברי-ההוש המגורים יותר 
מאשר באפיו הפיסיקלי של הגירוי. מסקנה דומה מתבקשת גם מאותן 
חוויות המוכרות לאדם מחיי היומיום. שלפיהן גם בחשכה מוחלטת 
ניתן לחוש ב.,אור" (בצורת נקודות נוצצות, או בצורת דגמים 
צבעוניים). תופעות אלו הן תולדה של הפעילות העצמונית (ספונ¬ 
טנית), המתרחשת ללא-הרף בכל איברי־החוש ובמערכת־ד,עצבים 
המרכזית. בעת קליטת גירוי סגולי, ד,המרתו והעברתו דרך המסלולים 
העצביים, חל אפנון של הפעילות העצסונית הקיימת. 

בעיניים של החוליתנים (ושל מקצת מחסרי־ד,חוליות) קיימים 
נוסף על מנגנוני־העזר, המסייעים ליצירת הבבואה, גם מנגנוני¬ 
ת נועה, שחלקם מסייע למיקוד הבבואה עפ״נ הרשתית תזלקם 
מניע את העין לצרכי סריקה. באמצעות תנועות הסריקה ניתן 
להפנות את העין לאזורים שונים ברצף זמני, או לעקוב אחר עצמים 
בתנועה. מנגנונים אלה חיוניים (למעקב אחרי טרפו של בעד,"ח), 
וביצועם מחייב מחירות ויעילות מירבית. בד״כ הם מונחים עיי 
מנגנונים החזריים מורכבים. שהפקיד הרצון בהם קסן־ביותר. 

מיקוד הבבואה — העדשה — לשם ר׳ של עצמים במרחקים 
שונים מכונה הכוונה ( 1 ו 13110 ! 0 מ 30:0101 ). לרוב החוליתנים 
מנגנוני-ר,כוונה שונים. א) שינוי מקום העדשה ע״י ה ז ז ת ה אחורה 
או קדימה (כפו ב,לשכה אפלה"): 1 ) בצמדים ובדגים מקבוצת 
כליל־גרמיים עמדתה הקבועה של העדשה היא לר׳ מקרוב. בצמדים 
מושגת הר , מרחוק ע״י דחיקת העדשה אחורה. בעזרת שיטוח 
הקרנית הנוגעת בה. בדגים כליל־גרמיים נעשית דחיקת העדשה ע״י 
שריר ( 0118 ־ 1 01 ג 31 זדמ) המחובר לשפתה התחתונה (וע״ע דג, עט׳ 
901 , ור׳ שם ציור); 2 ) בדגי־סחוס. בדו-חיים (ע״ע, ענד 115 ) 
ובנחשים עמדתה הקבועה של העדשה היא לר־ מרחוק! הר׳ לעצמים 
קרובים מושגת ע״י הזזת העדשה קדימה בעזרת שריר. בדגי־ 
סחוס השריר הוא ממוצא אקטודרמלי (בשרירי הקשתית)! בדו־חיים 
הוא ממוצא מזודרמלי. בדגים ובכל הדו־חיים השריר מחובר לשוליים 
הגחוניים של העדשה, כדו־חיים חסרי־ונב קיים שריר שני והוא גבי. 

ב) ההכו-נה נעשית ע״י שינוי עקמומיות העדשה. בבע״ח 
אמניוסיים מסוגלת העדשה, הודות לגמישותה, לשנות את צו¬ 


רתה השטוחה. המותאמת לר׳ למרחק, לצורה מעוגלת־יותר — לד׳ 
מקרוב! שינויים אלה נגרמים ע״י התכווצות שרירים חלקים ממוצא 
סזודרמלי. המצויים בגוף העטרה. למרות אחידותו של עקרון ההכ¬ 
וונה באמניוסה שונות הדרכים בזוחלים, בעופות וביונקים. בזוחלים 
סיפוסיים מביאה התכווצות השריר הטבעתי של הקשתית להגדלת 
קמירות העדשה. בעופות קיים, נוסף לזה. שריר משורטט (חסזקוחנס). 
שהתכווצותו גורמת להקטנת קוטר נלגל־העין בקרבת הקרנית ולובן 
העין, מה שמביא להתקמרות הקרנית. ביונקים הסידור הוא כפו 
באדם. ביונקים רבים אין השרירים של גוף העטרה מפותחים ד:ם, 
ובבע״ח כגון הולדות ופרות מכוונת הר׳ למרחוק. בחוליתני-יבשה 
נעשה רוב המיקוד ע״י הקרנית, שרדיוס העקמומיות שלה גדול משל 
העדשה, במגעה עם האוויר היא מספקת את השינוי הגדול־ביותר 
בגורם השבירה (*־!!!ז;:>׳״:**״) לאור הנבנס. בדגים אין הקרנית 
משתתפת במיקוד האור. כי למים פקדס-שבירד. דומה לשל הקרנית 
(גורם־השבירה של אודר — 1 ! של הקרנית — 1.38 ! של העדשה — 
1.45 ; של הנוזלים שבעין — 1.33 ). העדשה משמשת ל״התאמה 
עדינה"; היא עגולה־פחות ושוכנת במקום פנימי-יותר בחלל-העין. 

ההכוונה בדרך של שינוי עקמומיות העדשה יעילה־יוחר, מאחר 
שהיא מאפשרת הגדלת שדה־הר׳. בעוד שהזזת העדשה בחלל העין 
מוגבלת. 

במקרים אחדים אין צורך בהכוונה בשל התאמה אנטומית 
מסוימת. לעסלף־הפרי ( 11108 ־ 10 ג״קסז־זי!) רשתית דמוית־קיפולים, 
שבה רק חלק מסוים יקלוט את תמונת החפץ. במינים אתדים (סוס, 
דג תריסנית [ 3113115 ( 14.3 ] ) קיימת רשתית מתכווצת ( 3 ח 11 :מ קמ! 3 ־ 1 ) 
והמרחק נין העדשה לרשתית משתנה ברציפות ובהדרגה• 

האנטומיה וההיסטולוגיה (ע״ע) חשפו את מבנה מערכת 
הר' על פרטיה. ידע רב בדבר מראה הרשתית באדם הצטבר באמצעות 
האופתלמוסקופ (ע״ע אופתלמוסקופיה). שבעזרתו ניתן לאבחן 
מחלות שונות ברשתית (ע״ע עין, עט׳ 821 ). 

הפיסיולוגיה מבקשת להבהיר את החוקיות שביסוד 
התהליכים, שראשיתם בבליעת קרני־האור ע״י פיגמנטי הר , וסופם 
בפענוח המסר החישתי ע״י המות. חרף ההתקדמות שחלה בהבנת 
תהליכי ד,ד,תמרה בתאי הדצפטור ותהליכי ההולכה והפענוח בתאי 
מערכת־העצבים המרכזית. טרם הובהרו כל-צרכם המנגנונים השונים 
שביסוד תהליכים אלה. מאחר שהגירוי החזותי הנקלט ומפוענח ע״י 
מערכת הר׳ הופך להוויה חזותית. נזקק המחקר לבדיקות 
המכוונות להבנת היסוד הסובייקטיווי הכרוך בתפיסה ובהבנה 
מודעת של תוכן הגירויים החזותיים ובייחוס משמעות לתכנים 
אלה. שיטות־המחקר העוסקות בתהליכי התפיסה מנצלות בעיקר 
את גילויי ההתנהגות המתעוררים באורגניזם הנבדק כתוצאה 
מחשיפתו לגירויים. מדעי ההתנהגות, ובעיקר הפסיכולוגיה, חוקרים 
אפוא את התהליכים הקשורים לר׳ שאי-אפשר להעריכם באמצעות 
מדידות אובייקטיוויות. ערך רב בבדיקות אלו למידע המילולי נדבר 
התחושות שהאדם חש בעקבות חשיפתו לגירוי חזותי. בתהום הגי¬ 
לויים הלא־מילוליים מייחם המחקר חשיבות מיוהדת לתגובות בעלות 
דפוסים קבועים כמשך כל תקופות החיים, החל בגיל הרך; אלו 
מכונות "תגובות מולדות" לא־נרבשות. לדוגמה: בבואה הנוצרת 
בעיני ד,ארם היא הפובה ומוקטנת. מנגנוני־תפיסה מרכזיים (מוחיים) 
אחראים לכך שאנו רואים תמונה נכונה, לא־הפוכה. באמצעות 
משקפיים מיוחדים ניתן להפוך את הבבואה הנוצרת ברשתית לבבואה 
"נכונה", וכתוצאה מכך נראה את העצמים שסביבנו ב,.עומדים על 
ראשם". אם נתמיד להרכיב משקפיים הופכים ימים אחדים, שוב 
"יהפכו" מענוני־ד,תפיסה המרכזיים את התמונה. אם אחרי שהתרגלנו 
למצב זח נסיר את המשקפיים ההופכים, שוב יחול "היפוך" ונראה 
את העצמים שסביבנו במהופך. תוך הסתגלות של ימים מספר שוב 
תתהפך התמונה והסביבה תיראה באורה "תקין". דוגמה זו ממחישה 



393 


ראוז. ׳איה 


394 


את יחסי־הגופלין ההדוקים בין פעולות שניתן לתארן באופן אובייק- 
טיווי בעזרת מדידות, לביו פעולות שהבנתן מושתתת על דיווח 
מילולי; שתי הפעולות גם־יהד הן ממרכיבי תהליך הר׳. 

יש בע״ח המטיבים להתמצא בסביבתם באור היום, ואחרים — 
בדמדומים ואף בלילה. בדיקות השוואתיות של מבנה הרשתיות 
בבע״ח שונים גילו, בי תאי ר׳ שונים בצורתם מאפיינים את בעה״ח 
הליליים והיומיים. ברשתית בע״ח הפעילים הן ביום והן בלילה 
נמצאו שני סוגים של תאי ר/ התברר כי מערבת תאי הר' ביום 
מצריכה עצמת־אנרגיה גבוהה, המתאימה לד׳ חדה ומדויקת ומאפ¬ 
שרת לבע״ה מסוימים להבחין בארבי-גל (צבעים); תאים אלה מכונים 
מ ד ו כ י ם ( 6$ תס 0 ). מערכת תאי הר׳ בדמדומים או בחשכה מותאמת 
לניצול אנרגיה מואסת (אור חלש), כלו׳, רגישותה גדולה מזו של 
מערבת הר׳ ביום; תאיה מכונים קנים ( 1 - 0115 ). מערכת הר׳ ביום היא 
ה פ ו ס ו פ י ת, ואילו המערכת הלילית היא ה ס ק ו ט ו פ י ת. 
ברשתית עין האדם מצויים תאי ר׳ משני הסוגים, אך פיזורם 
על פניה אינו אחיד. איזור הר׳ החדה (הבתם הצהוב) מביל מדוכים 
בלבד, ולכן הוא ניחן גם ביכולת ראיית צבעים; ואילו בהקף מצויים 
שני סוגי התאים בערבוביה, עד שתאי ראיית יום נעדרים במעט 
לחלוטין באזורים ההקפיים של הרשתית. תופעה מוכרח היא, שבעת 
מעבר מאור-יום חזק למקום אפל נבצר מן האדם לראות — זאת 
משום שפיגמנטי חד׳ המצויים בתאי המערכת הסקוטופית (הקנים) 
מתפרקים באור־היום החזק ואינם מספיקים להיבנות מחדש. תוך 
שהיה של מספר דקות במקום חשוך שבים ונבנים פיגסנטי הר׳ 
במערכת הסקוטופית, ויבולת הר׳ בחשכה חוזרת לתקנה. תהליך 
הדרגתי זה, המגיע לשיאו תוך כ 40 דקות, מכונה "הסתגלות לחשכה" 
( 1011 ) 0 ט 13 ) 10-3 :וג 3 ). 

המערכת הסקוטופית רגישה־במיוחד לשינויי עצמות-אור, מאתר 
שעצמים נעים יוצרים אגב תנועתם שינויים בעצמת האור, מתאימה 
הר׳ הסקוטופית להכרת תנועה ולהבחנה בה. גם תזוזת עצמים 
בה ק ף שדה־הר׳ של האדם סגרה מערכת זו, ודי בשינוי מזערי 
יחסית כדי שתזוזה כזו תוכר ותובחן. 

כאמור, מצויים תאי המערכת הפוטופיח בצפיפות מירבית באיזור 
הר׳ החדה (ג 0 ׳י £0 0601131 ), ומספרם באדם נאמד ב 100,000 /ממ״ר. 
ייחודו הנוסף של איזור זה בכך, שמכל תא ר׳ מועבר מידע לרמות 
הפענוח שבמוח. לעומת־זאת בהקף הרשתית מעבירים ב 100 תאי ד׳ 
את המידע שהם קולטים אל תא מפענח אחד במוח > מהסדר אנטומי 
( 1011 ) 050111 •[) של הרשתית הוא אפוא סירבי באיזור הר׳ החדה 
זה נובע אפוא בד,ברח אבדן מסוים של דיוק. כושר ההפרדה 
ונמוך־יותר בהקף! תכונה זו מכשירה את הקף הרשתית לקליפת 
גירויים שבהם אין החדות מהווה מרביב חשוב. 

ראיית צבעים היא תבונה הקשורה לקיומה של מערכת 
פוטופית ברשתית. חקר מנגנוני ראיית הצבעים היווה אתגר לחוקרים 
רבים ואף היה סלע-מחלוקח בין כסה מגדולי חוקרי הפיסיולוגיה 
של הר׳(ע״ע א. הרינג; ה. הלמהולץ, עמי 55 ; ת. ינג). ע״פ ההנחות 
המקובלות קיימים בין המדוכים סוגים שונים. המכילים פיגמנטי־ר׳ 
שונים. ע״פ הנחות אלו. שזכו לראיות ניסוייות רבות, קיימים רצפי 
טורים הרגישים לצבעי האדום, הכחול והירוק. תרומתם המשותפת 
של תאי ר׳ פוטופיים משלושת הסוגים היא המעניקה בחלקה רגישות 
לבל גוני הצבעים. מנגנונים עצביים הפועלים ברמה הקפית — כגון 
עיכוב צדדי ( 11101:100 ) 10 0131 ) 13 ) — משמשים מנגנוני־עזר המאפ¬ 
שרים ליצור תמונה צבעונית ״נכונה״. לב 90% מאוכלוסיית הגברים 
ולב 99% מאוכלוסיית הנשים ראיית צבעים תקינה. הפגם ביכולת 
ראיית הצבעים הוא חורשתי־רצסיווי, אחוז־במין ( 1101103 גס*). ולא 
כל סוגי עוורון הצבעים פוגעים ביכולת זו באורח שווה. בצורתו 
הקשה־ביותר רוא^האדם אח העולם בגוני שחור־לבן־אפור בלבד. 
תרומה חשובה לחקר עוורון הצבעים תרם דלטון (ע״ע). 



ציור נ. שרה־הראיה שי י ■:סיב שמים בעיי ראיה כינאוקודריח. 

1 . חדו־העצים : 2 . יסור : 3 , אדם 

ראיית צבעים בבע״ח רבים טרם הובהרה דיה. בחסרי־ 
חוליות, בתולעים שטוחות, ניתן להבחין — ע״פ תגובות בהת¬ 
נהגותן — בשתי מעוכות ר', השונות ברגישותו בחלקים השונים 
של הספקטרום הנראה. בצל התגובות חזקות־ביותר לאוו צהוב. 
הרצפטוריס לקבלת גירוי האוד מפוזרים באופן אחיד עפ״נ בל הגוף. 
במקרה של שינויים במהירות התנועה, התגובות נינרות־ביותר 
בשהאור כחול. במקרה זה סרובזים הרצפטורים עפ״ר בשני קצות 
הגוף. ב ם ר ט נ י ם (דוגמה בולטת היא חדפניה [ע״ע!) גורמים 
גלי־אור שארכם פחות ס 500 פיליפיקרונים לשתיה כלפי פטה בעוד 
שגלי-אור שארבם יותר מ 500 מילימיקרונים (אור צהוב) גורמים 
לשחיה כלפי מעלה. באור אדום נוטה הדפניח להתנודד מעלה ומטה 
בליווי תנועות אפקיות קטנות. קרוב לוודאי, שראיית צבעים קיימת 
במספר גדול של חרקים (ע״ע, ענד 86/7 ) — בדבורים (ע״ע. עמ - 
834 ) וכמה ממעי זבובים, פרפרים, עשים וחיפושיות. 

ראיית צבעים מצויה גם בדגי־גרם בליל־גרמיים, בזוחלים רבים 
(צבים ולטאות), בעופות מסוימים וביונקים (בקופים, פרם ללמורים 
ליליים וטרסיוסים). 

תחום הספקטרום הנראה אינו שווה בכל בעה״ח. הידע בשטח 
זה אינו מרובה. הוא מתייחס בעיקר לחוליתנים אתדים ולפרוקי־ 
רגליים. בהשוואה לאדם מתפשט תחום הר' אצל חרקים (דבורה 
ודרוזיפילה [עי ערכיהן!) מעבר לקרניים חאולטרה-סגוליות ומצ¬ 
טמצם באור אדום. אצל כסה פרפרים דומה התחום באור האדום 
לזה של האדם• האדם מסוגל להבחין בס 160 הבדלי גוונים, ואילו 
פרוקי-רגליים — ב 2 — 4 בלבד. בדפניה ובבמה מינים של רפרפים 
ההבחנה היא של שני אזורים בספקטרום הנראה ; בדבורה — של 
4 אזורים. 

ר׳ תלת־ממדית תלויה בסידורן של העיניים במעמד חזיתי־ 
מצחי, תוך התקדרות החלק החטסי של הגולגולת. אצל רוב החוליתנים 
העיניים פונות כמעט לצדדים ולכל עין שדד,־ר׳ נפרד• במספר 
חוליתנים עילאיים (עופות טורפים, יונקים רבים) העיניים פונות 
קדימה, ושני שדות-הר׳ חופפים במעט או בהרבה. אצל בע״ח אלה 
הד' היא בינאוקולריח (דו-עינית). בפרימטים — מטרסיוס ועד 
האדם — שני־שדות־הר׳ זהים למעשה. באדם ערך שדה־הר׳ 
(זוויח־הפתיחה של שדה־הר׳ (ע״ע טלסקופ, עט׳ 754 !) הבינאוקולרי 
הוא • 140 . בעופות הוא מגיע עד ״ 70 . בזוחלים ובבע״ח אנסיוטיים 
הערכים משתנים ונמוכים־יותד. בר׳ בינאוקולרית יש חסרון, באשר 
היא מקטינה את מסדי שטת הסביבה שהעין יכולה להקיף בבת־אחת 
ובלי תנועה. ביונקים חסרי הגנה (ארנב) צירי־הד׳ מפוזרים ומגיעים 
ל • 180 . באריה צירי־הר׳ מקבילים. בר׳ בינאוקולרית חשוב שתנועות 
העיניים יהיו מתואמות, כך שצירי הר׳ ישארו מקבילים פחות-או- 
יותר. הזיקית היא דוגמה הפוכה קיצונית. 

מיקום העיניים במעמד חזיתי־מצחי בר' בינאוקולרית ותלת־ 
ממדית מלווה גם הצטלבות ( 1135103 ) 0 ) של עצבי הר׳ (ע״ע א 1 פטי- 
קום). ברוב הדגים המודרניים ההצטלבות של צרור עצב־הר׳ היא 
פשוטה — צרור אחד עובר מעל לצרור האחר. אצל כמה לטאות 
הסיבים של כל צרור נפרדים ומתערבבים במצלבה כדי להתחבר 
שנית. בכל המקרים הללו ההצטלבות היא שלמה. אצל יונקים רבים 




395 


ראו ז ■איה 


396 


ונם אצל האדס הד,צ־ 

טלנות היא חלקים. 

וכל המצלבות הן חי¬ 
צוניות למוח. בצמדים 
(עגולי־הסה) המצלבה 
היא פנימית למוה. 

בר׳ תלת-סמדית מ¬ 
אפשר מעמד העיניים 
החזיהי־מצחי העברת 
האימפולסים העצביים 
שמקורם בחצאים ה¬ 
ימניים של רשתיות העיניים אל ההמיספירה המוחית הימנית, שם 
הם מעוברים ומפוענחים. הדחפים העצביים הנוצרים במחצית 
השמאלית של שתי הרשתיות מועברים אל ההמיספירה השמאלית. 
מבנה אנטומי זה מניח בסים איתן להבנת מנגנון הר' התלת-ממדית! 
ובשנים האחרונות הובהרו פרטים נוספים. הסתבר כי תאי-פענוח 
קליפתיים בהמיספירה אחת ניתנים להפעלה באמצעות גירויים 
בלתי-תלויים שמקורם בחצאים המתאימים של שתי הרשתיות. לכל 
תא מפענח כזה שייך ..שדה רצפטיווי" ברשתית. "השרות" אינם 
חופפים לחלוטין, ועל יסוד אי-חפיפה זו מתאפשרת אסיסטריה המהווה 
בסים להשתקפות "מרחבית" של המידע הנאסף. אולם הסבר זה אינו 
מתיישב עם כל ההבטים של תפקוד הר׳ התלת-ממדית. לדוגמה: ר׳ 
תלת־ממדית אפשרית רק ע״י שימוש תקיז בו־זמני בשתי העיניים י 
אולם גם אדם החסר עין מסוגל לייחס עומק מרחבי שונה לעצמים 
שונים בסביבתו. ייחום זה נובע כנראה מתהליכי למידה שאינם 
מתקיימים בעיוור בעין אחת מלירה, שלא הספיק "ללמוד" ולהתייחס 
לעמקים שונים ע׳׳פ התמצאות חזותית. לר׳ התלח־פסדית תפקיד- 
מפתח בגיבוש מיומנות התיאום בין פעולות הידיים. 

אבחון שינויים החלים בנירו" האור ביחס 
לזמן. תגובת מערכת הר׳ לנירויים חוזרים ונשנים (שעצמתם. 
צבעם ומשכם קבועים) תלויה בתדירות הישנותהגירוי. בתדירות 
נמוכה מאבחנת המערכת בין אוד ה״נדלק" וה״כבה" לסירוגין. עם 
עליית התדירות (בלו׳, עם התקצרות פרקי החושד בין גירוי לגירוי) 
חש האדם נאור כ״הבהוב", ועם עליה נוספת בתדירות ההבהוב אין 
האדם מסוגל להבחין בין "הבהוב" לבין "אוד יצ־ב". את הערר 
הקריטי שבו חל "איחוי" האור המהבהב לאור הנראה יציב מכנים 
תדר איחוי ההבהוב הקריטי (ץ 110110 ן> 0 ז£ £0510:1 £1101100 01111031 ). 
לבד ממדדים פיסיקליים המאפיינים את הגירוי (עצמה, צבע, משר) 
מושפע ערד זה גם מגורמים רבים הקשורים למצבו הפיסיולוגי 
והנפשי של האדם. מערכת הר' "מאחה" את הגירויים המהבהבים 
מעל לתדר של 16 גירויים לשניה, ואילו פעל לתדר של 22 גירויים 
לשניה מטפלת המערכת בהבהובים כבגירוי אור "יציב". הסברים 
שונים ניתנו לתדרי איחוי ההבהוב (ר׳, למשל, להלן תהליכים 
כימיים), או אין בהם אחד המניח את הדעת באופן מוחלט. לתופעה 
פסינופיסית זו נמצאו שימושים יומיומיים, כגון בראינוע 
(ע״ע קולנוע) ובטלויזיה (ע״ע). שאינם אלא חשיפה חוזרת של 
העיניים לגירויים בתדר בן 16 . 25 או 30 הבהובים לשניה. הרצף 
התנועתי המצולם בתמונות עוקבות נפרדות מוקרן מול העין בתדירות 
איחוי ההבהוב, ונוצר תעתוע-אופטי של תנועה (וע״ע שם. עט׳ 736 ). 

על אנטומיה משווה של העין ועל מחלות העין — ע״ע, עם׳ 
817 — 821 . על מדע הר׳ — ע״ע אופתלמולוגיה. י. שט. 

תהליכים כימיים. תאי הקנים מכילים מספר גדול של 
ממברנות. המסודרות במקביל לשטח הרשתית ומהוות את קולטי 
האור. במחצית מחלבון הממברנות הללו הוא הרודופסין (שבונה גם 
ארגמן הרי). המורכב מהחלבון אופסין, שאליו קשור הפיגמנט 01511 - 
רטינאל (או: האלדהיד של ויטמין.ת). 



ציור 2 . הצטלנות האופטיקוש בחוקיתנים. 
א. יונק,־ ב. רו־חיים, זוחק־ים ועושות; נ. רגים; 
1 . רשח־ת; 2 . צרור אופטי ישיר: 3 . צרור 
אופטי מצטלב: 4 . הצטלכות עצבי הראיה; 
5 . שיבי ראיה; 6 . אונה אזפטית ימנית. 
7 . אונה אופטית •שמאלית 


כאשר החדופסין קולט אור, הופר ה 11 "ס-רטינאל ל־נ״גזז- 
רטינאל. מה שמביא לשינוי גדול במבנה החומר (ר׳ ציור): זוהי 
ראקציה פוטוכימית טהורה, בלתי-אנזימטית. בעקבות האיזומריזציה 
הזאת חלים עוד מספר שינויים במבנה, שסופם בפירוק החדופסין 
(שאיבד את צבעו) לאופסין ול *ממז-רטינאל (תהליר של הלבנה 
[) 111030111111 ]). כדי להחזיר את המצב לקדמותו צדיד ה 3115 זז-רטינאל 
לשוב ולהפוד לתרכובת ה! 01 : הדבר מתרחש בשורת הראקציות 
דלקמן: 

סל: א - 0:11101 ) 13115-1 ז י— * 31 ־ 4 {!(!לנייל- 305-110:1031 ־ 11 
11-018-11011001 י- 1001 ) 305-110 ־ 1 ) 

׳ 13 + 11 נ 1 ת 1 י 11 - 015-11011031+1 <—ם\ 11 < + 11-015-11011001 

כלר, האיזומריזציה חלה בתולדה הכהלית של הוויטמין ל" 
הרטינול. דש צויר בחיזור ואח״ב בחמצון כדי לחדש את 
ה״ס-רמינאל. ה 11 018 -רטינאל המתקבל יכול עתה לחזור ולהתחבר 
לאופסין ולחדש את הרודופסין. 

החלק המכריע במעגל-תהליכים זה הוא יצירת האימפולס העצבי 
המלווה את הלבנת הרודופסין. מניחים כי בד-בבד עם הפיכת 
הרטינאל מ 015 ל 1005 חלים שינויים בקונפודסציה של מולקולות 
הרודופסין (ע״ע פרוטאינים): שינוי זה משפיע על חדירות המפברנות 
ומאפשר ליוני סידן לזרום אל מחוץ לממברנות, מה שגורם לאיפפולס 
עצבי (וע״ע עצבים). 


<>״ ■״־* ■״ף ״ •-״ 

* 11 0 11 11 ןז 01 י 


"ף " ■י? 

1 י' 10 ־ י ׳ 
1 ","סס 


־ר 


רגישות העין לאור (שהיא פונקציה של כמות הרודופסין המצד) 
עולה פי 1000 כאשר היא מסתגלת לחושר בכמה דקות, ופי 100,000 
נאשר היא מסתגלת לחושד במשר 40 דקות עד שעה. הוכח שפיטון 
יחיד של אור נבלע ע״י מולקולה יחידה של רוחפסין, וזו גורמת 
לגירוי של הקנים. כשהעיז חשופה להבזק הנמשד מיליונית השניה 
בלבד, היא רואה תמונה הנמשכת כעשירית השניה: זהו אורד הזמן 
שהרשחית נשארת מגורה אחרי ההבזק, וזה משקף כנראה את אויר 
הזמן של סילוק האופסין המולבן. קיימת וריאביליות גדולה בפיגמנ- 
טיס, המבוססת על מבנה היחידה התלבונית, האופסין. שינויים קטנים 
במבנה משנים את אורד הגל שבו מתקבל העיד המירבי של בליעת 
האור ב 20 — 30 מיליפיקדונים. בדגים של מים מתוקים ובדרגות 
הלרווליות של דו־חיים מצוי בקנים פיגפנס אחר — "אדום הר׳" 
510 י 01 תע! 1 <ן 01 נן — הקרוב במבנהו לחדופסין. 

התהליכים הכימיים הכרוכים בקליטת אור ב מ ד ו כ י ם ובראיית 
הצבעים הם מובנים־פחות. למדוכים פיגמנטים רגישים לאור — 
ח! 5 ק 10 > 10 ו 3001:510 * 0 (בצבע סגול או כחלחל). המרובים רגישים־ 
פחזת לאור, ונאור דפדופים הר׳ חלשה. הפונקציה הראשונית של 
הפדוכים היא רגישות לקליטת אור באזורי ספקטרום שונים וראיית 
צבעים. 

התפתחות הר׳ בבע״ח. השלב הנמוד־ביותר של הר׳ 
קיים בצורת תחושה לאור. המפוזרת בכל השטח החיצוני של הגוף 
(העור) ואיננה קשורה לעיניות: זוהי התחושה ה״דרמלית", המצויה 
בנמוכים שבין חסרי־החוליות וגם בחוליתנים נמוכים (במינים 
מועטים של דגים ושל דו-חיים). שלב גבוה־יותר בר׳ הוא רגישות 
לנוכחות האור או להעדרו, הקשורה להופעת עיניות. 

בחסרי-חוליות מפותחים יש שני ביווני התפסחות באיברי הו" 
ובר׳, א) בחרקים (ע״ע. ענד 86/7 ) ובסרטנים אידרי הר' הם עיניים 




397 


ראוי, ■אה 


3 8 



ציור 3 . ראיה כעין אפחיציונית (א) ובע*; 
0 :םרם 1 זיציוניח (ב). וזיוו!י 1 !ו מציי; מהגר 
קרני וזאוד: 1 , 2 , 3 נסודוח יצל עצפים: 
4 . נו!י ונגני. 5 . רברוס; א. מרבו ארצסי 


ם ורב ב ו ת. בקבוצות 
אלו ישנם שני טיפוסי 
ר׳: 1 ) ראיית מו¬ 
זאיקה או אפחיציה. 
בל עינית מוקפת עטי¬ 
פת פיגמנטים רצופה. 
קרני האור הודרות ו¬ 
מתפשטות דרך עינית 
אחת בלבד והתמונה 
הנוצרת היא מעין פסי¬ 
פס של נקודות. ר׳ זו 
מופיעה בבע״ח הפעילים ביום — זבובניים, דבורניים, שפיריות 
ועוד. 2 ) ראיית ט ופד פ וזי צ יה. עטיפת הפיגמנט מסביב לכל 
עינית מרוכזת בחלקה הקדמי והאחורי של העינית! באופן זה 
עוברות קרני אור דרך מספר עיניות. וחלקים מהתמונה הנוצרת 
חופפים זה מעל זה. ר׳ זו מופיעה בבע״ח (פרוקי-רגליים) הפעילים 
בלילה. אבל סרטנים ארוכי-בסן קיימת נדידת פיגמנטים, וע׳־פ פיזורם 
ראייתם היא מהטיפוס הראשון או השני. בראייתם של החרקים 
והסרסנים תמונת העצמים אינה שלמה, אלא של עצם בתנועה. 

ב) בתסנון. בדיונון (ע״ע, עס ׳ 408 ) ובעכבישים מועטים מבנה 
העין הוא כשל לשכה אפלה (כבחוליתנים). בבע״ח אלה קיימת 
יצירת תמונה של עצמים. מספר חסרי־חוליות בעלי עיניים עם 
עדשות — שהן כדוריות במקרים רבים — אינם יכולים ליצור תמונה, 
מאחר שמוקד העדשה נמצא מאחורי הרשתית. בכפה מינים של 
פרוקי-דגליים ורכיכות קיים כושר לניצול אור מקוטב — לניווט 
ולהתסצאות בחלל. 

על הר' בחוליתנים — ע״ע דג. עמ' 901 (ושם ציור), 907/8 . 
918/9 ! דו־חיים, עם׳ 115 ! זוחלים. עם' 690 . 

לעופות יש חוש ר׳ מפותח ביותר וראייתם חדה• ברשתית שלהם 
יש תמיד גופה מרכזית עיקרית אחת, ולעתים יש גם גומה קטנה 
סמוך לאיזור האחורי או הצדדי. שתי גומות מרכזיות אפייניות 
לעופות דורסים יומיים — שחפים. שלדגים ועוד. אצל העקב נמנו 
כמיליון פדוכים בכל ממ״ר; לפיכך, מבחינה תאורטית חדות הר׳ 
שלו גדולה פי 8 מזו של האדם. שדה־הר׳ הבינאוקולרי של העופות 
מצומצם, ואינו מכסה אלא כ ״ 30 —י 50 מהשטח שלפניהם. התמונה 
המתקבלת משדה זה נוצרת ברשתית, מחוץ לגומה המרכזית, וכדי 
לקבל את התמונה חייב העוף לסובב את ראשו כדי למקד את התמונה 
בגומה המרכזית. הר' בשתי הגומות המרכזיות יעילה־יותר. התמונה 
המתקבלת משדה־הר׳ הבינאוקולרי מצטיירת בגומה המרכזית הקטנה, 
ואילו התמונה משדה־הר׳ הצדדי — המונאוקולרי — מצטיירת 
בגופה המרכזית העיקרית; בצורה זו "מכוסה" כל שדה־הר׳. הגומה 
המרכזית הקטנה חשובה , היא משפרת את הר׳-קדימה בשעת תעופה. 
ראייתם הבינאוקולרית של העופות הדורסים הליליים סובה מזו של 
העופות היומיים. מפני שעיניהם פונות קדימה ולא לצדדים! אבל 
שדה־הר׳ שלהם מצומצם, מפני שלעיניהם צורה שפופרית. — 
ראייתם של רוב היונקים פחותה מזו של העופות. ס. 

תיקוני ראות. השימוש במשקפיים נועד לשיפור הר׳. להקלת 
אימוץ־יתר של העיניים, לתיקון מצבי פזילה והעדר-איזון בין 
השרירים המניעים את גלגל העין, וכן להגנה מפני סנוור, חבלות 
וקרינה מזיקה. ע״פ עדות מנינוה (ע״ע) מן המאה ה 9 לפסה״נ, 
השתמשו בעדשות קמורות־לא־סימסריות כדי לחרוט אותיות זעירות 
בכתב היתדות. בסאה ה 13 תיאר ר. ביקון את תכונות־ההגבלה של 
משטחים קמורים. העדות הראשונה לשימוש במשקפיים היא מוונציה 
מסוף המאה ה 13 . עם המצאת הדפוס התפשט השימוש בהם. מחמת 
זעירותן של האותיות. שחייבה התקנת אמצעים לשיפור הר׳. 

בעין תקינה (אמסרופית! 10 קס 1 ז 1 >מ!ט). שאין בח ליקויים בשבירת 


הקרניים, מתפקדות קרני-אור מקבילות (כגון אלה הבאות ממקור 
מרוחק) על הכתם הצהוב שברשתית, ללא צורך בהכוונה (ר׳ לעיל, 
עמי 391 ! ור׳ להלן, הסתגלות). הפרעות בתשבורת (כלר, כאשר לא 
מתבצע מיקוד הקרניים ברשתית) הן: רוחק-ר׳ (היפרמסרופיה), 
קוצר־ר׳ (מיופיה) או אטסיגמסיות (סיור — עי = בלי: £1 א 7 !ד 0 
- נקודה. כתם). העין ההיפרמסרופית קצרה־יחסית, או שרכיבי- 
השבירה שלה(הקרנית והעדשה) שטוחים מדי. כתוצאה סכך מתקבלת 
תמונת עצם רחוק מאחורי הרשתית, ועל העין להגביר את הסתגלותה 
כדי למקד את הרמות על הכתם הצהוב. אצל צעירים אמנם די 
בהסתגלות זו, ועפ״ר לא מתעוררות בעיות ר־ (מרבית הילדים 
נולדים מרחיקי-ר׳). לעומת-זאת אצל זקנים פוחת בהדרגה כושר 
הר׳־למרחוק. והם עלולים לטבול פאיפוץ־יתר של העיניים — אטת- 
נופיה ( 1 ! 1 ק״ח 118 ז!נ). רוחק-ר׳ מתקנים באמצעות עדשות קמורות 
(ע״ע אופטיקה). המרכזות את קרני-האור ברשתית. טיסני אימוץ־יתר 
של העיניים עלולים להופיע גם בגילאים מוקדמים־יחטית — בהתאם 
לחומרת ההיפרמטרופיה. עין קצרת־ר׳ (מיופית) ארוכה־יחסית, או 
שמשמתי הרפרקציה (קרנית ועדשה) קמורים מדי. לפיכך דמותו 
של עצם רחוק נופלת לפני הרשתית והר׳־למרחק מטושטשת. 
בהתקרב עצם לעין מיופית תיפול הדמות בנקודה מסוימת על הכתם 


הצהוב: זוהי הנקודה הרחוקה (זהבסק ! £3 ), ז״א הנקודה הרחוקה־ 
ביותר שקצר-הר עדיין רואה בבירור. מרחקה של נקודה וו פן העין 
מהווה מדד לדרגת המיופיה. עין מיופית מתקנים באמצעות עדשה 
קעורה שמרחק־המוקד שלה שווה למרחק הנקודה הרחוקה מן העין. 
עדשה קעורה מפזרת את האור הנכנס לעין. ומאפשרת לדמות 
להתפקד על הרשתית. 

עצמותיהן של עדשות המתקנות ליקויי ר׳ נמדדות בדיופטרים 
9 >ז 1 ק 310 ): השימוש ביחידה זו הונהג ב 1872 . לעדשה בעלת מרחק- 
פוקד של 1 מ׳ עצמה של 1 ריופסר. ככל שמרחק־המוקד קצר יותר, 
כן גדולה עצמת העדשה (לעדשת 2 דיופטרים אורך־הפוקד של 
50 ם״מ, ולעדשת 5 דיופטרים אורך־מוקד של 20 ם״מ). 

אסטיגמטיות היא ליקוי־ר׳ הנובע משינויים בכות הרפרקציה 
בזוויות שונות, כתוצאה מקטירות משתנה. פשסחי־השבירה אינם 
כדוריים. המקור העיקרי לאטסיגפסיות הוא המשטח החיצוני של 
הקרנית. סיבות נוטפות עלולות להיות נטיית העדשה או שינויים 
במבנה הכדורי שלה. במצבים אלה הר' מטושטשת וייתכנו תלונות 
שנמירן במאמץ־יתר של העין. אסטיגמטיות מתקנים באמצעות 
עדשה גלילית. 

הסתגלות. כשמקרבים עצם מרוחק אל העין מתבדרות קרני־ 
האור מפנו והדמות אמורה להתקבל 
מאחורי הרשתית. ואולם, פנגנון האקו־ 
מודציה (הסתגלות) מונע זאת עי״כ שה¬ 
עדשה משנה את צורתה. שרירי גוף 
העטרה מתכווצים תוך שחרור המתח של 
הרצועות התלויות של העדשה. והודות 
לגסישותה היא מתקמרת וכוחה לרכז את 
הקרניים ברשתית גדל. ילדים ניחנים 
ביכולת-הטתגלות גבוהה! זו פוחתת ברבות 
השנים מחמת התקשות העדשה. טיבי־ 
עדשה חדשים נוצרים בפשר כל החיים. 
והללו פעלים את משקל העדשה ואת 
נפחה, ובנד גורעים מגמישותה. לפיכד 
עלול ארם בעל ד• תקינה לטבול מהעדר 
ינולת-הטתגלות נאותה החל בעשור הרביעי 
לחייו. הדבר מתבטא בקשיים בקריאה 
ובאי־יכולת להבחין בבירור בין פרטים 
דקים. זוהי פרסביופיה ( 13 יןנ! 381 :>זנן,• מיוו׳ 



ציור 4 . חחך־אפהי (סכ¬ 
מתי למחצה) של ראשו 
של רזרס־יום העובר 
ררר הגומות המרכזיות 
של העין: 1 . הקו של 
שדה־הר׳ פינאוקולרי 
של הגומה חצדריח 
( 2 ); 1 :. הין ו של שדה־ 
הר׳ המ^נאוקולרי של 
הגומה המרכזית ( 1 -) 





399 


דאות, ראיה — ראות, מרח! 


400 


104 )״£!)״ = זקן! "!ס ־■ עין). ומתקנים אותה באמצעות עדשה קמורה. 

העדשות לתיקוני ר' מגוונות ורבות. ניתן לייצרו מסוגי זכוכית 
שונים או מתמרים פלסטיים. אלו האחרונות מצטיינות במיעוט משקלן 
ובאי־שבירותן. ומכאן שימושן כמשקפי־בטיחות. לעדשות דו־מוקדיות 
( 0315 ס 1£ ! 1 ) שני חלקים. שלכל אחד מהם עצמה שונה. החלק העליון 
מיועד לר׳־למרחק ואילו החלק התחתון — לד׳־מקדוב. משקפיים 
כאלה מיועדים לאנשים פרסביופיים — את הרעיון הגה פרנקלין 
(ע״ע) ב 1784 . למשקפיים תלת־מוקדיים 3 חלקים: העליון והתחתון 
זהים לאלה שבמשקפיים הדו־מוקדיים, ואילו קטע־הביניים, הקטן־ 
יותר. מאפשר ר׳ למרחקי ביניים ( 109-65 0 ״מ) — זאת למען אנשים 
שהסתגלוחם ירודה. תחליף למשקפיים דו־מוקדיים משמשות עדשות־ 
הגברה. שעצמתן גדלה בהדרגה ואיו בהן קו־ספריד. 

עדשה מנסרחיח (פריזמטית) מטה את קרני-האור, ומשתמשים 
בה במצבים של העדר איזון בין העיניים. היא מציגה את העצמים 
כך. שמן העיניים נדרשות התכנסות והתבדרות קטנות-יותר, ובכך 
היא מקילה על הסימנים הקליניים של עייפות העיניים מחסת מאמץ־ 
יתר. בעדשוח־ספיגה משתמשים כדי לסוכך על העיניים מפני קרניים 
אינפרה-אדומוח ואילטרה־סגולות (ע״ע אינפראדם; אולטרא־סגול), 
הגורמות לדלקת ולגירוי. סכנה מיוחדת מקרינות אינפרה־אדומות 
נשקפת לעובדי כבשנים (ייצור זכוכית) או בשעת ליקוי-חמה. 
עדשות־הספיגה מסלקות אור רב־מדי בתחום (ספקטרום) הנראה. או 
תאורה שפיזורה לקוי. עדשות המפחיתות העברה אחידה של אוד 
בספקטרום הנראה מכונות "מסנני צפיפות ניטרליים"(-מפ 3 31 זזט 6 ה 
5 תט £111 ץ> 1 !). עדשות אחרות מצטיינות בהעברה בררנית (סלקטיווית) 
של אדכי־נל מסוימים. עדשות קטביות (פולארואידיות) חוסמות 
מעבד אוד שקוטב בעקבות החזרתו משטחים אפקיים (ים. כבישים 
וכיו״ב). עדשות פוטוכרומיות מצטיינות בצפיפות המשתנה בהתאם 
לנסיבות. בהיותן חשופות לאוד אולטדה־סגול הן מתכהות. השינוי 
בצבע חולף כשמסתיימת החשיפה לאוד זה. 

עדשות־מגע משמשות לתיקון הר׳ במקרים שבהם אי־אפשר 
לתקנה באמצעות משקפיים. מצב זה שכיח בליקויים של הקרנית. 
ואז משתמשים בעדשות־מגע כתחליף לקרנית, כמשטח־הרפרקציה 
העיקרי של העין. עדשות־מגע מתאימים גם לאנשים שנותחו להסרת 
ירוד (ע״ע; זסמנזס). אלה נזקקים לעדשות קמורות רבות־עצמה 
כדי להטיב את ראייתם לאחר הניתוח. עדשות כאלה מגדילות 
עצמים, ומעוותות ומקטינות את שדה הד׳. בעדשות־מגע הוקטנו 
עיוותים אלה. בקוצר-ר׳ גבוה הן משפרות את הר׳ מכיוון שהן יוצרות 
על הרשתית תמונה גדולה מזו שיוצרים משקפיים. עדשות־מגע 
קטנות (שקטרן 7 — 12 מ״מ) ניתן להתאים לקרנית, תוך שהן 
מופרדות ממנה ע״י שכבה קטנה של נוזל הדמעות. הן מכונות 
..עדשות קרניתיות" והן עשויות מחומר פלסטי (פולימתיל פתקרי־ 
לאט). עדשות־המגע הראשונות שפותחו היו גדולות־יותד ומורכבות 
משני חלקים: החלק ההקפי. הגדול־יותד היה מונח על לובן העין 
(עדשות לובן). משתמשים בהן במצבים שקשה להתאים עדשות 
קרניתיות באורח משביע־רצון — וכן למטרות קוסמטיות. בשנות 
ה 60 הורחב תחום עדשות־המגע; הוכנסו לשימוש תמרים הידרו־ 
פיליים חדשים. שמשתמשים בהם לייצור עדשות רכות, החדירות 
למים ולחמצן והמתרבבות ותופחות במים. עדשות שתכולת המים 
בהן גבוהה טובות לשימוש לזמן ממושך. במצבים פתולוגיים, שבהם 
אי־אפשר לתקן את הד׳ ע׳־י משקפיים רגילים משחמשים באמצעי- 
עזר לר׳ ירודה, שתכליתם להגדיל את העצמים הנראים. בין האמצעים 
האלה: עדשות קמורות רבות־עצסה, עדשות מיקרוסקופיות בעלות 
עיצוב משופד להפחתת סטיות. ועוד. מצויים גם משקפיים טלסקו־ 
פיים. שמשתמשים בהם בעת צפיה למרחק, ואף ניתן לסגלו לקריאה. 
השימוש באמצעי־עור אלה —שהוחל בו בשנות ה 50 — העניק 
אפשרויות ר׳ חדשות לאנשים שהוגבלו בגין ר' לקויה. 


אופטומטריסט. ההגדרה שקבעה הליגה האופטית והאופטר 
מטרית הבי״ל ב 1957 (תוקנה ב 1963 ) היא: "אדם העוסק בחקר 
תפקידי הר׳ במטרה לתקן או להקל על ליקויי ר׳ הנובעים משינויים 
אנטומיים או פיסיולוגיים ללא הזדקקות לתרופות או לניחוח, וברישום 
המלצות להתאמת ולהחזקת אמצעים אופטיים למטרות אלו. מטרת 
האופטומטריסט לשמר, להחזיר או לשפר את יעילות הד". ראשית 
האופטומטדיה ב 1867 , כשפרסם דונדרז את חיבורו הקלאסי מ 0 

עלז 0£ ת 10 ז: 31 ז£טא 4 ח 3 ססזזג^סזזזותסססון 0£ 5 ט 311 מ 01 ח^ 

("על חריגות בהסתגלות וברפרקציה של העין"). והעמיד את גילוי 
סטיות הד , ואת תיקונן על בסים מדעי. שיטות אובייקטיוויות מהי¬ 
מנות לבדיקות עיניים פותחו בעשור האחרון של המאה ה 19 , אולם 
במאה ה 16 כנר עוצבו משקפיים באירופה ונמכרו באמצעות רוכלים 
נודדים. האופסיקאים התארגנו ננילדות בשלהי הסאה ה 16 , וב 1628 
הוענק ל ץח 3 נן< 1 :״כ> 5 ז 3110 לווז 301 ז 00 ק 8 ("חברת עושי־הסשקפיים") 
באנגליה כתב־זכויוח מלכותי. 

הנהגת בדיקות ומתן תעודות מטעם הארגונים המקצועיים החדשים 
ציינו את ראשית ההכרה האקדמית באופטוססדיסט המקצועי. בדיקה 
ראשונה מסוג זה ערכה ״האגודה האופטית הבריטית״ ב 1896 . תכנית־ 
הלימודים באופטומטריה (הנהוגה כיום במדינות כגון בריטניה, 
אה״ב, אוסטרליה ואפריקה הדרומית), כוללת: אנסומיה, פיסיולוגיה 
ופתולוגיה של העין; אופטיקה פיסיולוגית, גאומטרית ופיסית! 
אופטיקה של מכשירים אופחלמיים ושל עדשות אופתלמיות; הבטים 
של האופטומטריה הקלינית. הלימודים נמשכים 4 שנים. קיימים גם 
קורסי־השתלמוח, המאפשרים השגת תעודה גבוהה־יותד. 

האופטומטדיסם מבצע בדיקות לאבחון סטיות־ר׳ לשם התאמת 
משקפיים. עדשות-מגע או עזדי־ד־ לאנשים הזקוקים לכך• הוא מופקד 
גם על בדיקת שדות הר, ועל אימונים מבוקרים ומכוונים לשיפור 
הר׳ הדו-עינית. פחלות־עיניים, או סטיות על רקע פתולוגי (כגון 
סטיות בתנועתן), הן בתחום אחריותו של דופא־העיניים. 

הכרה חוקית באופטלמטדיה כמקצוע חפשי קיימת בצפון אמריקה, 
בבריטניה ובארצות מערביות רבות. בישראל אין חוק להסדרת 
האופטומטריה, אולם קיימת מודעות לצורך בחוק כזה. ונעשים 
מאמצים להנהיג רישום לאופטומטריסטים. 

מרכז ישראלי לאופטומטריה הוקם בתיא; סטרתו לאפשר 
השתלמויות לאופטומטדיסטים ולשמש יסוד למכללה לאופטוסטריה 
העתידה לקום בישראל. ", דוב . 

י. א. שטיינר, אלקטרו־רםינוגרפיה (סדע, ה׳). תש״ך; ,; 31 -, 1 ״? . 5 

11 ה 0 הסו ,}מתסזו? . 11 ; 1957 , 70 ) 11 ( 8 1,1101 ^ )) 70 ( 1 ) 71 )^ ) 7/1 

; 1970 ,(•^ 101771010 ( 11 /^ 0 /ס : 11 ) 7.110111 , 11110 ]}!? . 1 . 11 ;* 1967 ) 1/1 

- 1 ) 7 111101 '} סו ה 00 ) 1 ו/) 170 ה 1 ה 4 * ;/)הו}^ /)הס 11 /^ 51 , 1 ז 3 חז 11£ ג 1£ ,. 1 

. 1974 ,:ה 110 ())) 

ראות, מרחק (אנג׳ *.״ 41513 ץזו 1 ו< 1 ו 15 ע), במטאורולוגיה, המרחק 
האפקי (או המשופע) המירבי באטמוספירה שניתן לצפות 
ממנה במטרה חסרת (או בעלת) מקורות־אור עצמיים. למהיר 
שימושים בתעופה, בתחבורה יבשתית וימית ובצבא. 

בשעות היום מתייחס מושג מר,"ר בד״ב למטרות חסרות מקוד־ 

אור עצמי. מטרה שכזו תיחשב בתחום מה״ר אם עין תקנית 
(־ממוצעת) יכולה להבחין בהחלשת בהירות הרקע " 8 שמן 
המטרה והלאה. מושג מה״ר קשור אפוא בסף הקונטרסט: 
יהי ״ 8 בהירות המטרה והאטמוספירה הכלואה בזווית המרחבית 
0 > שבין הצופה לבין המטרה (מטוס, בית וכד). ערך הקונטרסט 0 
של המטרה הוא: 



נמצא שעין תקנית מסוגלת להבחין בכל גוף המקיים 0.02 = 5 < 01 ן. 
האור הפגיע לצופה נובע מפיזור אוד השמש ואוד רקע אחד, 1 , 



401 


ראו ■ 4 5 וח: — •אי ת,ד נ 


402 


ע״י חלקיקי האסמוספירד, הכלואים בזווית המרחבית ש בין הצופה 
לאופק, אל הצופה. ס״ה האור המגיע אל הצופה בדרך זו מקורו 
בבל נפתי האוויר ביו הצופה לאופק. לכן, אם הממרה מצויה במרחק 
כזה שתרומת אור־הרקע מעבר למטרה קסנה מכ 2% של האור 
המפוזר ע״י נפחי האוויר בין המטרה לצופה, לא יבחין הצופה 
התקני שהשתנה ערך הבהירות והמטרה מצויה מחוץ למה״ר. 

לדוגמה: בשהאטמוספירה חסרת עננות ומרכיביה (כולל חלקיקים 
טבעיים ומזהמים גויים וחלקיקיים) אינם משתנים בין הצופה לאופק 
(הנמצא בכיוון א), ניתן לבטא את בהירות הרקע ע״י האינטגדל 

—)קגש(/ 1 | — ״ 8 

בדומה, בהירות המטרה " 8 לגבי מטרה הסרת מקורות־אור 
עצמיים המצויה במרחק א סן הצופה, נתונה ע״י: 

א 

—)קצט(/ 1 | = ״ 8 . 

(?/ הוא מקדם פיזור האוד לעבר הצופה, וז> - פקדם הפיזור 
והבליעה = מקדם החלשה). הצבת ערכי ״ 8 ו ״ 8 בביטוי עבור 
הקונטרסט מביאה בתנאים הנדונים לפתרון 
(. 08 —)קצס = 0 . 

" , זח 3 ז 5 ח 0 נ> ,, 

אם המטרה נמצאת במה״ר ע = 8 , מתקבל - = ע. 

ס 

ביטוי זה מלמד כי פה״ר באוויר מתכונת' הפוך למקדם ההחלשה 
שהוא גודל הניתן למדידה מכשירית (כיום, בעיקר באמצעות 
לייזר־דאדאר). 

הביטוי עבור הקונטרסט משמש לקביעת מה״ר גם לגבי מטרות 
בעלות מקור־אור עצמי ( " 8 יכיל שני ביטויים). בשעות הלילה 
נקבע פר,״ר ע״פ מידת ההחלשה של בהירות המטרה — שהיא תמיד 
מקוד־אור — ע״י האוויר. 

במ״ר מבשירי מחליף מושג יחם־האות־לרעש (פ 5 נ 0 א/ 31 ״*י 5 
סוימז) את מושג הקונטרסט. והערכים של 1 , 0 ו ז־ תלויים בר״כ 
גם בתדירות או בפסי התדירויות הנדונים. 

במטאורולוגיה נוהגים לדווח על מה״ר בדרך סובייקטיווית, 
כשלצופה המדווח מטרות בהות באיזור תחנתו, המרותקות זו־מזו 
מרחקים תקניים. כשהאטמוספירה נקיה מחלקיקים (אטמוספירה 
מולקולרית בלבד) עובר מה״ר את הערך של 400 ק״מ בבסיס 
האטמוספירה. בתנאי ערפל סמיך יורד ערך זה עד למטרים אחדים. 

.ס ;* 1958 ,) 7 ) 11 $$ 1/110 ^ ) 1/1 1 /^) 111/01 10/1 > ו' 1 .£ ./י\ 

)) 311714 חס 11 ) 841 /) 7((11/1x5111 %ח! 45 % ))ז 80 ^ 111% ( 0316$, 1/15x1 

^ 1111 ( 1/1511 141 חס!!ו 8£07 ,תז 1 ? 0 נ) ; 1968 , 5 חס/ 41 טז) 5 (/ 0 ■/) 0 ) 70 1 ) 4/1 

1x5147 /ס 1/1 ^ 05 01 ) 111 ) 0 ) 71 ) 11 (/ 105 ה 1 // / 0 1 ה 1€ ז/€/) 1 ; 0 )^ו ) 1/1 1 >ה 4 
. 1975 ,(ע^ 1£$ ( X ){ן 0 1 מ 11 ת ק\/) 

אר. כה. 

דאזי, אבו־ב 3 ר מחמד 3 ן זפרי־ה א(ל)- ^ ^ 

.<< ;/<-! בלאט', 12265 ( 8 — ( 865 [ז]— 925 [?]), 

רופא ערבי. ר׳ נקרא ע״ש העיר ראי (ליד טהראן), שבה נולד. 
בימי נעוריו עסק בכימיה (ע״ע אלכימיה, עמי 603 ) ובהיותו בן 30 
נסע לבגדאד ללמוד רפואה. סורו היה א(ל)־םברי (ע״ע) עלי אבן 
סהל רבאן. אח״כ ניהל בת״ח בעיר־מולדתו ובבגדאד, וסבב בחצרות 
המלכים שהזמינוהו, משיצא שמו כרופא דגול. זמן־מה פעל בשירות 
מנצור אבן־אסחאק א(ל)־סאמאני שליט סיספאן והקדיש לו ספד 
ב 10 כר׳ הנושא את שמו (.,ספר רפואת 

מנצור"). לפי המסופר נתעוור ר׳ בסוף ימיו. משום שמו הגדול 
נרקמו אודותיו אגדות רבות, ולכן נותרו רבים מקורותיו עלומים. 

ר׳ היה ללא־ספק סופר פורה והרופא המקורי־ביותר של יה״ב. 
רשימת חיבוריו, בעריבת המלומד המפורםם אל-בירוני, כוללת 


184 ספרים, מהם 56 ברפואה והשאר במדעי־הסבע, מתמטיקה, 
פילוסופיה ותאולוגיה (ע״ע זמן, עמי 874 ). מספריו הרפואיים 
נתחברו תקצירים, והם אף תורגמו במאות ה 12 וה 13 ללאטינית 
ולעברית בידי גדולי המתרגמים (כגון משה בן תיבון), מקצתם אף 
תורגמו כמה פעמים. הם שימשו כספרי־לימוד לרופאים באירופה, 
ונסנו על ספרי הרפואה הראשונים שנדפסו בסוף המאה ה 15 . ספרו 
("האבעבועות והחצבת"), מכיל את התיאור 
הראשון של מחלת האבעבועות. 

ספרו ת— 1 ^ ([אל־האוי] "הכולל") הוא אנציקלופדיה רפואית 
גדולה. המתבססת על הסתכלות בחולים. ובזה מקוריותו. שכן 
השימוש בנסיון הקליני נדיר־ביותר בספרי הרפואה הערביים. ר׳ 
לא הספיק להשלים את הספר, ורק לאחר מותו השלימו אותו לפי 
רשימותיו. הוא תורגם ללאטינית (בשם 11$ פת 1 ז 1 ז 00 ) ב 1279 בידי 
היהודי הסיצילי פרג׳ בן סאלם, ונדפס בעיר ברשה (נ״מס 8 ) 
ב 1486 . ספר זה, כולל תמונת המתרגם, מצוי בספריה לאומית 
בפרים. וזוהי התמונה הראשונה של רופא יהודי שנשתמרה. הספר 
שהוקדש למנצור קטן־יותר בהקפו, אך גם הוא נחשב למעולה. 
הוא מכיל סקירה על כל ענפי הרפואה, ובה מתבסס המחבר בעיקר 
על כתבי היפוקדאטם, גלנום (ע״ע). אורבזיוס ופאולוס מאגינה. 
הספר תורגם לעברית ביה״ב. התרגום ללאטינית נעשה באמצע 
המאה ה 12 , בטולדו, בידי גדול המתרגמים של יה״ב, האיטלקי 
גררד איש קרמונה, ופורסם במילאנו ב 1481 . החלק התשיעי של 
הספר היה בשימוש רהב בהוראת הרפואה בתקופת הרנסאנס. במח¬ 
שבתו הפילוסופית דגל ר׳ בגאו-פיתגוריות והתנגד לאריסטוטליות. 

. 0 .£ ; 18 * 18 . 5 ) 451 ) 1 ^ 1 ) 4/1 0^1-(30x ו<ז 5 071 ) 51155 ) 77 )/ , 11111 ת;מז 0 .\/ 

-וו!<] 0£711 ו 8 ,(.!ס) 5011 ־ 1411 ; 1921 , 44 ,)ה 1 ) 11 )) 1 \ ה 14 :> 11 פ 1 > 4 \ 0 )<>}, כלו/ שגירסת התובע תיראה יותר 
מגירסת הנתבע : או בפלילים נדרש שכנוע מעבר לכל ספק סביר 
(זלמס!) פ 1 לבתס 035 זנ ץ□ ב 006 ^ 80 ). בשיטות משפם של אירופה 
הקונטיננטלית צריכה גירסת הטוען להגיע תמיר לרמת הסתברות 
השוללת בל ספק סביר. 

1 ) תולדות דה״ר והבדלי שיטה. במשפט הקדום 
לא הבחינו בין עניינים פליליים לאזרחיים, ולא בין עובדה ובין חוק. 
אמצעי-ההוכחה הרציונליים לא היו מוכרים — או שנעשה בהם 
שימוש מועם בלבד — ועל הנאשם היה להוכיח את חפותו. דווחה 
הדעה, שכוחות על־אנושיים עומדים לימין הצודק. בתהמ״ש קבעו 
את המבחן (ה 31 :> 4 ז 0 ) שיכריע בין הצדדים, למשל: מי שלשונו 
תיגע בברזל לוהט ולא תיכווה, הוא הצודק. בשלב מאוחר־יותר 
ניתנה לאדם האפשרות לטהר עצמו מן האשמה באמצעות השבועה 
(ע״ע). שהיתר. זקוקה לאישור מצד עדים; אך אלה היו ערבים רק 
למהימנות, מבלי להתייחס לעובדות שהיו שנויות במחלוקת (-מסס 
ניוסזאאזאק). שכן הנשבע■ לשקר ייענש מן השמים. 

שיטות־הכרעה אלו נעלמו בהדרגה עד סוף המאה ה 15 , והמשפט 
הרוסי והקנוני (עי ערכיהם) הכניסו יסודות של סדרי־דין (ע״ע) 
אחידים ככל מדינות אירופה הקונטיננטלית. במקום דרכי־ד,הוכחה 
הלא-רציונליוח נקבע. כי עובדות תוכחנה באמצעות עדים. אך סוגי 
בני־אדם שונים נפסלו לעדות. נדרש מספר מינימלי של עדים 



403 


ראיו ז, ד: 


404 


ראויים — 2 או יותר — ומשנתקיים התנאי, חייב היה השופס לפסוק 
על־פיהם. חקירת העדים לא התנהלה בפומבי. לא היתד, מניעה להציל 
הודאות מפי נאשמים באמצעות עינויים, וההודאה נחשבה לו" 
הטובה-ביותר. 

ההתרחקות מיה״ב הביאה לשינויים מפליגים גם בדה״ר. אהד 
הבולטים שבהם היה התפתחות עקרון ההערכה ההפשית של ר , , 
הידוע מאז המהפכה הצרפתית. בניגוד להללים הפורמליים, שהורו 
לשופט במדויק כי ר" מסוימות מהוות הוכחה ניצחת. הכניסו 
הצרפתים את המושג של ״!, 1,1111 חסטסזזחס", דהיינו, שכנוע פנימי. 
בראשונה אף לא נדרש השופט לנמק ע״ס מה השתכנע. אך בעקבות 
ביקורת נקבע. שעל השופט לפרט בכתב בפפק־דינו מה הביאו 
לאותה מידת שכנוע. 

כיום עוד מוגבל לעתים שיקול־דעתו של שופס בהערכת הר", 
כגון: הקביעה שמסמך מסוים מהווה חזקה שאינה ניתנת לסתירה 
ושתכנו אמת, או האיסור — התל במקרים מעטים — להכריע בדין 
ע״פ עדות יחידה ללא סיוע. מכל־פקום, האפייני לדה״ר המודרניים 
הוא, שהשופס מוססו לשקול את הר" באופן חפשי. בסדרי־הדין 
הסובייטיים על השוסם להשתכנע ע״פ משקל הר" ובהתאם ל״סצסונו 
המשפסי הסוציאליסטי". 

אפשר להצביע על שתי שיסות עיקריות של סדרי־דין ודרכי- 
הוכחה: השיטה האינקוויזיסורית, המקובלת במדינות אירופה !:קונ¬ 
טיננטלית. והשיטה האקוזטודית־אדוורסרית, הטיפוסית למדינות 
המשפט המקובל. 

השיטה האינקוויזיטורית מקורה במשפט הרומי- 
קנוני של יה״ב. ובולט בה התפקיד הפעיל של השופט: עליו למצוא 
את העובדות, לקרוא את העדים ולחקרם, ליזום הצגת המסמכים 
ולקבוע את סדר הגשת הר". שיטה זו נשמרת עד־היום בעיקר 
בהליכים פליליים. התובע והנאשם רשאים להצביע על ראיותיהם 
להוכחת טענותיהם, אך על השופט לערוך כל חקירה נוספת שתידרש 
לבירור האמת. בחלק ממדינות אירופה המערבית נוטים לפעול ע״פ 
השיטה האינקוויזיטורית גם במשפטים אזרחיים הנושאים אופי 
ציבורי, כגון ענייני־משפהה, יחסי-עבודה או ביטוח סוציאלי. 

בשיטה האקוזטורית־אדוודסרית הגשת חומר הר" 
מוטלת על בעלי־הדין ובאי-כוחם. אין מצפים מן השופט שיזמין 
עדים ביזמתו. בד״ב אין מתירים לעד לספר את בל הידוע לו בצורה 
הפשית, אלא מגבילים אותו במסגרת של שאלה־תשובה, כדי שהאמת 
תצא־לאור כשייחקר כל עד ע״י בעלי־הדין ב 3 שלבים: חקירה 
ראשית, חקירה־שכנגד וחקירה חוזרת. על ביהס״ש רק לפקח 
שיישמרו כללי החקירה. ושכל המידע יוגש לו בהתאם לדה״ר. 

בשתי השיטות מקבל ביהמ״ש רק ר' רלוונטית. היכולה להוכיח 
מבחינה הגיונית את קיומה או אי־קיומה של עובדה השנויה 
במחלוקת. ואולם, מוסד המשבעים (ע״ע), האפייני למשפט האנגלו־ 
אמריקני, השפיע על היווצרות כללים הפוסלים ר" רלוונטיות, וזאת 
כדי שלא להביא לידיעת השופטים הלא־מקצועיים ר׳ שמהיפנותה 
מפוקפקת, כגון, עדות שמיעה. על בעל-הדין לעמוד על משפר 
הקבילות. ולהתנגד לכל נסיון של יריבו להגיש ר׳ פסולה. אי- 
התנגדות במועד עשויה להכשיר את הר , . 

בישראל נקלטו בעיקרם דה״ר האנגלו־אמריקניים — אף שנעדר 
מוסד המושבעים — אך נותת כמה שרידים מן המשפט העות׳פאני 
והוכנסו חידושים ע״י המחוקק הישראלי. 

2 ) אמצעי הוכחה. מקובל להבחין בין 3 אמצעי הוכחה: 
עדים, מסמכים וחפצים. מומחים ובעלי־דין נחשבים אף הם כעדים 
במדינות שמשפסן מבוסס על המשפט המקובל, אך במשפט הקונ¬ 
טיננטלי יש להם מעמד שונה ומיוחד. 

א) ר" מפי עדים. כשרות וחובה להעיד. בעבר 
היו רבים פסולי עדות, כגון, עבריינים. נוגעים־בדבר ובעלי־דין 


וקרוביהם. אולם העקרון של המשפט המודרני הוא, שבכפיפות 
לסייגים מעטים הכל כשדים — וחייבים — להעיד בכל משפם, 
ואי־מילוי חובה זו גורר אחריו סנקציות משפטיות. 

אדם פטור מן החובה להעיד או למסור מסמך רק כשהוא יכול 
להצביע על חסיון המוכר ע״י הדין. והטוען לחסיון — 

עליו הראיה. הר" החסויות בישראל כוללות ענייני בסחון ויחסי-חו׳ן. 
וכן עניין ציבורי חשוב אחר, מידע שנמסר במסגרת התקשרויות 
מסוימות המבוססות על יחסי־אמון, וו" העלולה להפליל את העד. 
כאשר גילוי הר׳ עלול לפגוע באינטרס חיוני של המדינה, יש צורך 
בתעודה בחתימת השר המופקד על אותו תחום, אד הפוסק הסופי 
הוא השופט, שעליו להכריע בין הצורך בגילוי הר , לשם עשיית 
צדק ובין העניין הציבורי באי־גילויה. בענייני בטחון ויחסי־חוץ 
מחלים תמיד שופט של ביהפ״ש העליון. בכל עניין ציבורי חשוב 
אחר יחליט ביהפ״ש שבפניו התעוררה שאלת החסיון. 

יחסי־אפון הם ביסוד החסיונות להתקשרויות בין עו״ד ללקוח 
וביו רופא או פסיכולוג לאדם הנזקק לשירותו המקצועי. החסיון 
הוא של הלקוח או של החולה, והם רשאים לוותר עליו. גם כהן־דת 
אינו חייב למסור עדות על דבר שנאמר לו בווידוי. לגבי עו״ד 
וכהו־דת החסיון הוא מוחלט. אך אצל רופא ופסיכולוג החסיון הוא 
יחסי בלבד ולביהפ״ש שיקול-דעת להחלים כי הצורך בגילוי הר׳ 
עדיף מן העניין שיש באי-גילויה. אין בישראל חסיון לבעלי־פקצוע 
אחרים, כגון עתונאים, רואי־חשבון ועובדים סוציאליים. 

זכותו של עד שלא להשיב על שאלה שהתשובה עליה עלולה 
להפלילו מעוגנת במשפט המקובל ומפורשת בתיקון החמישי של 
חוקת אה״ב (ע״ע, ענד 86 ). החסיון החת בדין הישראלי לבבי כל 
רשות המוסמכת לגבות ר". כשסכנת ההרשעה שוב אינה קיימת 
פוקע החסיון. במקרים יוצאים־פן־הכלל חייב אדם למסור ר׳ העלולה 
להפלילו. 

אשר לנאשם — במשפם הקונסיננטלי אין הוא נחשב עד 
או בעל-דין, אך נוהגים לפתוח משפט פלילי במתן הזדמנות לנאשם 
למסור את גירסתו. והשופט חוקר אותו, הן בקשר לאשמה המיוחסת 
לו והן על־אודות עברו. גם במהלך המשפט ניתן לפנות אליו פדי- 
פעם, כדי שיגיב על דברי העדים. לעומת־זאת לפי המשפט האנגלו- 
אמריקני והישראלי הנאשם פסול כעד-תביעה אך כשר כעד־הגנה. 
על התביעה לבסס את האשפה באמצעיה היא, ואין היא יכולה לצפות 
לשיתוף־פעולה מצד הנאשם. אין חוקרים נאשם בתחילת המשפט. 
ובד״ב אסור להביא לידיעת השופס שום פרם על עברו השלילי. רק 
משהצליחה התביעה להוכיח־לכאורה את האשמה. עוברת היזמה 
לידי ההגנה. גם בשלב זה רשאי הנאשם להתמיד בשתיקתו, אך לפי 
תיקון ישראלי מתשל״ו עשויה הימנעות הנאשם מלהעיד לשמש 
סיוע לר" התביעה. בחר הנאשם למסור עדות, ייחקר ע״י התובע 
הקירה־שכנגד, אך אין לשאול אותו על הרשעותיו הקודמות, אלא 
אם כן הביא ר" על אפיו הטוב. 

כדי שלא לפגוע בשלמות המשפחה דין הוא בארץ. בי ב ן ־ ז ו ג ו 
של הנאשם. הוריו או ילדיו. אינם כשרים להעיד לחובתו 
במשפט פלילי, אלא אם מדובר בעבירה של חבלת-גוף או אליפות. 
אין מניעה שהקרובים הנ״ל ייקראו כעדי-הגנה, ואם אמרו בעדותם 
דברים שיש בהם כדי להפליל את הנאשם — לפשל, בתשובה 
לשאלת התובע — העדות קבילה. 

השאלה אם אדם הלוקה במחלה כלשהי פסול להעיד תלויה בכך, 
באיזו מידה משפיעה המחלה על יכלתו לקלוט פרטי אירוע, לזכור 
פרטים אלה ולמסור אותם לזולת. גם חולד,-נפש ייפסל מלהעיד רק 
כאשר ליקויו שולל את האפשרות לייחס אמון לדבריו בנושא עדותו. 

בישראל, כבמשפט האנגלו־אמריקני, אין גיל־כשרות מינימלי 
למתן עדות. ביהמ״ש מחליט על-כך בכל מקרה לפי רמת הילד. 
אם אינו מבין את החובה לדבר אמת. לא יישמע כלל בביהמ״ש. 



405 


ראיו־ז, ד נ 


406 


כשהובה זו ברורה לו, אך טרם מלאו לו 14 שנה והוא אינו מבין 
טיבה של שבועה — פותר לקבל עדותו שלא בשבועה; אך אין 
להרשיע נאשם ע״ס עדות כזו ללא סיוע. 

הכנסת חוקקה חוק לתיקון דיני הר" (הגנת ילדים), תשט״וי— 
1955 . שמגמתו להגן על שלומו הנפשי של קטין, שלא יינזק ע״י 
חקירה בעד בעבירות מין, במשטרה או בביהמ״ש. חוק זה יער את 
"חוקר הנוער", שבידו ההכרעה אם, ובאילו תנאים, להתיר גביית 
עדות מפי ילד — בין אם היה הילד קרבן העבירה, עד-ראיה לה, 
או חשוד בעשייתה. 

את חוקר הנוער ממנה שר המשפטים, לאחר התייעצות בוועדה, 
שחבריה הם שופט־נוער (יו״ר), מומחה להיגיינה רוחנית, מחנך, 
מומחה לטיפול בילד ובנוער וקצין משטרה. עפ״ר גובה חוקר־הנוער 
עצמו את העדות מפי הילד, מחוץ לביהמ״ש ולא בתחנת משטרה. 
עדות זו קבילה כראיה בביהמ״ש. ברם. מכיוון שאין ביהמ״ש יכול 
להתרשם פן הילד באופן בלתי־אמצעי, והואיל ומן הנאשם נשללת 
האפשרות לחקור את הילד חקירה־שכנגד, דין הוא שאין להרשיעו 
ללא ר׳־פטייעת ממשית. 

2 ) מהימנות עדים. עם השתרשות ד,עקרון בדבר ההערכה 
החפשית של ר", גברה חשיבות הדרבים לקביעת מהימנות העדים. 
השבועה (או ההצהרה בהן־צדק) היא אולי האמצעי 
העתיק־ביותר לעידוד עדות אמת. ואולם, ההתרשמות הישירה של 
ביהפ״ש מהתנהגות העדים כשהם נחקרים באולם ביהס״ש — 
ובמיוחד בשלב החקירה־שכנגד — היא כיום הדרו העיקרית לקביעת 
מהימנותם, ובעיקר ע״פ חפשפט האנגלו־אפריקני והישראלי. ואמנם, 
בגלל חשיבותו של הליך זה כמכשיר היעיל־ביותר לגילוי האמת, 
עקרון מחייב הוא, שיש לתת לכל בעל־דין את האפשרות לבחון 
עדות שהובאה נגדו באמצעות החקירה־שכנגד, כשהמגמה העיקרית 
היא לערער, בדרכים שונות, את העדות שמטר בחקירה הראשית. 
למרות חשיבות החקירה־שננגד, מוסמך השופט לפקח על ממדיה. 
בשים־לב לנסיבות העניין אך בלי לפגוע באינטרסים הלגיטימיים 
של בעלי-הדין. 

בתקופה המודרנית הולך וגובר השימוש בר" מדעיות, 
כגון זיהוי נאשם ע״פ טביעת האצבעות (ע״ע), או קביעת מקור 
הירי בעזרת ממצאים בליסטיים (ע״ע בליסטיקה), וכן עדות על 
סוגי חרוז(ע״ע)— כרי לשלול טענת אבהות. לגבי חלק מן הטכניקות 
החדשות קיימת מחלוקת חריפה אם יש להן בסיס מדעי נאות, 
שיצדיק את קבילות הממצאים כד! לפשל, טביעות קול 
(נזפ״ת ־־! 70 ) לזיהוי אדם באמצעות ספקטרוגרף, או הפוליגרף 
(״פכונת־האמת״) — לאבחון דוברי שקר. 

אצל הנחקר בפוליגרף מודדים בד״ב 3 שינויים פיסיולוגיים 
המתרחשים בעת־ובעונה־אחת בתגובה לשאלות החוקר: בלתץ־הדם 
ובדופק, בתדירות הנשימה ובנפחה, ובמוליכות החשמלית של העור 
(מערכת ההזעה צ־ £1 ־£ 31611 :>ות 03173 [ 0511 ]). כן מציגים לנחקר 
שאלות ביקורת, במגמה לסלק את החשש שמא השוני בתגובות 
אינו נובע אלא מן המטען האמוציונלי של השאלות. המסתייגים 
פשיטה זו ממליצים לאבחן מעורבות בפרשה (־* 111017101 8111117 ) 
בעזרת פרטי חקירה פוכפנים (פח״מ): במקום להציג לנחקר שאלות 
ישירות ("האם אתה רצחת את פלוני י"), מבקשים ממנו להגיב על 
פרטים אפיינים מזירת העבירה, שמטבעם אינם יכולים להיות ידועים 
לאדם שלא היה מעורב בעניין. 

השימוש בפוליגרף נפוץ באה״ב, ביפן ובישראל — במיוחד 
למיון מהיר של חשודים בתקירה סשטרתיוב ברם, ברוב בתהפ״ש 
אין פמצאי־הבדיקה קבילים בר׳. בארצות מערב־אירופה ובאנגליה 
אין נזקקים כלל לפוליגרף — אפילו הביע הנבדק את הסכמתו לכך— 
כי השימוש בו נראה כפגיעה בצנעת הפרט. מדברי ביהפ״ש העליון 
בישראל מסתבר. שרצוי שביהמ״ש יימנע מלהציע לנאשם להיבדק 


בפוליגרף, ומוטב שלא להודיע בכלל לביהפ״ש על סירובו להיבדק. 
החשש שמא ישפיע הדבר — ולו רק באופן חת־הכרתי — על הלו־ 
מחשבתו של השופט עשוי להביא לזיכוי הנאשם, גם אם יהיו די 
ר" אחרות להרשעתו. 

3 ) עדות יחידה והצורך בסיוע, א) כשהעדות 
מהימנה נוטה המשפט בן־זמננו להסתפק בעד יחיד. ואולם, לעתים 
יש צורך בחיזוק העדות היחידה ע״י תוספת ראייתית מסוימת. 
בישראל אין להרשיע ללא סיוע בעבירות של עדות־שקר והסתה 
למוד, וכן כשהעד היחיד הוא ילד המעיד שלא בשבועה, או מתלונן 
בעבירות־פין או שותף לעבירה. אין הר׳ המסייעת יכולה לנבוע 
מדברי העד שעדותו דורשת סיוע, ועליה לקשור את הנאשם אל 
העבירה. כשלא השתתף העד בצורה ממשית בעסקה הפלילית אין 
הוא נחשב כשותף, אלא רק כמעורב בעבירה. עדותו אינה זקוקה 
לסיוע ממש. אך יש צורך ב״דבר־מה־נוסף" המסיר ספקות בדבר 
מהימנותו. 

קבילותה של הודאה שמסר נאשם במשטרה מותנית בכך. 
שהתביעה הוכיחה כי ניתנה מרצון חפשי, ללא כפיה, פיתוי או 
הבטחה. נתקבלה ההודאה — אין להרשיע על־פיה בלבד, אלא אם 
יש בחופר הר״ ״דבר־פה־נוסף״ המאשר את תבנה; אך אין צורך 
בר , מסייעת ממש. 

במשפטים אזרחיים נשמרה דרישת הסיוע שנים רבות, ורק 
ב 1968 בוטלה, בדם, גם כיום יש מקרים שביהמ״ש חייב לפרט 
בהחלטתו פה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה (למשל, כשמדובר 
בעדות בעל־דין או קרוב משפחתו). 

ב) ר• בכתב. המבקש להגיש מסמך בר• חייב להוכיח אח 
אמיתותו, אולם תעודות ציבוריות ומסמכים צבאיים מסוימים מוחזקים 
כנכונים בהעדר ר׳ סותרת. כשתוכן המסמך משמש נושא ההוכחה 
להבדיל מעצם קיומו של המסמך או תכונה חיצונית שבי — הרי 
בכפוף לכמה הריגים חובה להגיש את המסמך המקורי ולא העתק 
או עדות בע״פ. יש הרואים בכך דוגמה ל״כלל הראיה הטובה־ביותר" 

(־ 1111 ־ £110 3 ) 71 ־ 51 ־ 6 ). 

יש שהדין קובע, כי אין להוכיח עניינים מסוימים אלא בכתב, 
ההסדר הכללי בישראל מצוי בסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית 
העות׳פאני. על-פיו תביעות הנוגעות לכל מיני התחייבויות, שמקובל 
ונהוג לקבוע במסמכים, והעולות על סכום מינימלי, צריך להוכיחן 
במסמך. אין הכרח שהמסמך יהווה הוכהה יחידה ומלאה לעשיית 
ההסכם: די ב״ראשית ראיה" בכתב, כמקובל במשפט הצרפתי 
(: 11 ־ 1x1 ־!גג! שעטשזנן 60 :ז 011 מ 1:01 ת 6 מ 11 מ 00 ). טענה הנטענת נגד מסמך 
כזח צריכה להיות מוכחת ע״י מסמך או ע״י הודאת הנטען — 
הודאה בכתב או הודאה בפני שופט. חזקה שהמסמך ממצה כל מה 
שהוסכם בין הצדדים בשעת עריכתו. ברם, אם הטענה אינה נגד 
המסמך אלא רק נגד התביעה, דהיינו, שכוונתה להראות כי לאחר 
עשיית המסמך אירע דבר השולל את ערכו, אין מניעה להוכיח 
טענה זו בר" שבע״ם: למשל, ביצוע ההוזה ע״י תשלום או ביטול 
החוזה בהסכמת הצדדים. 

כאשר סעיף 80 אינו חל, יש שבתהמ״ש מסתמכים על הכלל 
האנגלי בדבר ר׳ חיצונית (־ 01 ־ 1 ־:> 11 ־ 3 ) 71 ־ 31-01 <£) , שלפיו במקום 
שנערך מסמך — אף אם אין החוק דורש זאת — לא תתקבל בד״ב 
ר׳ בע״פ או בכתב, שמטרתה לסתור את תנאי המסמך, לגרוע 
מהם או להוסיף עליהם. 

אין מניעה להוכיח באמצעות ר׳ בע״פ, כי החוזה שנכתב הסר 
תוקף בגלל טעות, אי־חוקיות או תרמית, או שהחוזה היה כפוף 
לתנאי מוקדם שלא נתקיים. 

ג) ר ח פצי ת. בר חפציח (־־־־ס!־־ 31 ־■!) מוגש החפץ 
עצמו כמוצג לביהמ״ש, כדי שהשופט יתרשם ממנו באופן בלתי־ 
אמצעי; לפשל, כלי-נשק או רכוש גנוב. בד״ב מתבקש ביחמ״ש 




407 


ראיוז, ד < 


418 


להסתכל בחפץ המוגש כר•. אך יש שההתרשמות היא באחד 
החושים האחרים, כגון: שמיעת כלי־נגינה, מישוש חדותו של סכין, 
הרחת בושם או טעימת מוצר מזון. 

חפצים שאינם מסמכים, הגשתם לביהמ״ש רצויה אך אינה 
הכרחית, וכלל ,■הראיה הטובה־ביוחר" אינו חל עליהם, אולם לעתים 
מתייחסים אל מסמך כאל חפץ, ולעתים דין חפץ כדין מסמך. ההבדל 
ביניהם נעוץ במטרת ההוכחה: כשתוכן המסמך אינו רלוונטי, אלא 
רק עובדת קיומו, יחולו עליו דיני הר׳ החפצית, וכשהמטרה, למשל. 
להוכיח מלים או סימנים אחרים שנחרתו על אבן, יהיה דין האבן 
כדין מסמך. 

כשאין אפשרות או כשקיים קושי ניכר להביא חפץ לביהמ״ש, 

יכול ביהמ״ש לפי שיקול־דעתו לצאת אל החפץ, דהיינו לערוך 
,.ביקור במקום". 

4 ) פטור מר". א) ידיעה שיפוטית. יש שביהמ״ש 
מפעיל אח ידיעתו השיפוטית (;מהסה 1141031 ;) וקובע ממצא ללא 
קבלת ר", כי הדבר הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ר׳. זהו 
קיצור־דרך, המשחרר בעל־דין מן הצורך להגיש ר". ההסתמכות 
על עקרון זה אפשרית ב 3 מקרים: ן) ביחס לעובדות ברורות 
הידועות לבל אדם סביר, כגון מספר הימים בחודש פלוני: 2 ) ביחס 
לעובדות שאפשר לבררן ע״י היזקקות למקורות שאינם שנויים 
במחלוקת, כגון עובדות היסטוריות או עקרונות מדעיים: 3 ) ביחס 
לכל ,.ריף, דהיינו, חוקים ותקנות המתפרסמים ב״רשומות". 

ב) הודאה פורמלית. בעל־דין פטור מלהגיש ר" אם 
מסר יריבו הודאה פורמלית או שיפוטית (״ 340115510 11410:11 ;) 
בהקשר למשפט תלוי־ועומד. הודאת בעל-דין מחוץ לכתלי־ביהמ״ש 
(ע״ע הודאה) מתקבלת כר׳ רגילה, ברם, הודאה פורמלית אינה ר׳ 
אלא מוציאה עובדה מתחום המחלוקת. 

5 ) חזקות ונטל ההוכחה. לא חל אחד הכללים הפוטרים 
בעל־רין מלהביא ר׳ - עליו להוכיח כל טענה החשובה לעמדתו 
במשפט. ואולם, יש שהחוק בא לעזרתו ע״י קביעת חזקה (ע״ע), 
המעבירה את נטל ההוכחה אל הצד שכנגד. לא הביא איש מבעלי- 
הדין ר׳, או שהובאו ר", ולאחר שקילתן, ולפני הכרעת הדיו, נשאר 
ספק בלבו של ביהמ״ש — עליו לפסוק נגד בעל־הדין שנטל ההוכחה 
רובץ עליו. 

לפי המיון המסרתי של החזקות, החלוקה היא קודם־כל בין שתי 
קבוצות: חוקות־שבעובדה ( 3011 ) 10005 זקמזג! 305 ז<ן) והזקות־שבחוק 
?!!■ע!! 101105 זח 1 ז:ג 51 ס 3 זי 1 ) . בתוך הקבוצה השניה — החזקות־שבחוק — 
מבחינים בין חזקות חלוטות, שאינן ניתנות לסתירה (- 10 זת 1 ס 30511 זק 
1010 40 01 111115 005 ), ובין חזקות רגילות או יחסיות, הניתנות 

לסתירה ( 13011101 111115 1110005 ( 113051101 !) . 

חזקה־שבעובדה היא הסקה מותרת של מסקנה, הנובעת מנסיון 
החיים, ללא צורך בהבאת ר״ להוכחתה. לדוגמה: אם נמצאו חפצים 
גנובים ברשותו של פלוני סמוך לזמן הגניבה ובלא הסבר סביר 
מצדו. רשאי ביהמ״ש להרשיעו בגניבה. דה״ר הולכים אחר הרוב 
או הקרוב־לוודאי. החזקה־שבעובדה היא ר׳ נסיבתית שכיחה. 

בחזקה־שבחוק־הניתנת־לסתירה חייב ביהמ״ש לקבוע כי העובדה 
המוסקת אמנם קיימת, בהעדר ר' סותרת. חזקה זו יכולה אפוא 
להעביר אח נטל השכנוע מצד אל צד. כל אדם הוא בחזקת זכאי, 
ולכן נושא התובע בנטל השכנוע להוכחת האשמה מעבר לכל ספק 
סביר. קיימת גם חזקה־שבחוק, שכל אדם נחשב כשפוי עד שלא 
יוכח ההפך. נאשם הטוען שבשעת מעשה לקה במחלת־נפש נושא 
בנטל השכנוע להוכחת טענה זו. 

6 ) כללי הפסילה העיקריים. כשהר , דרושה, רלוונטית 
ואינה חסויה, עליה לעמוד גם במבחן הקבילות. לפי המשפט האנגלו־ 
אמריקני והישראלי מתייחסים כללי הפסילה העיקריים לערות 
שמיעה, לעדות סברה ולעדות על מעשים דומים. 


א) עדות שמיעה. הכלל הפוסל עדות שמיעה נחשב לכלל 
האפייני־ביותר לדה״ר של המשפט המקובל, ולאחד הכללים המר¬ 
כזיים של דה״ר בישראל. כשנמסרת בביהמ״ש ר׳ בע״פ או בכתב 
על אמרה שניתנה מחוץ לביהמ״ש, והמטרה היא להוכיח את אמיתות 
הדברים שבאמרה — הרי זו עדות שמיעה. הנימוק המכריע לאי־ 
קבילותה של ר׳ כזאת הוא חוסר אפשרות לחקור את בעל האמרה 
חקירה-שכנגד. לכלל זה חריגים רבים, וביניהם: הודאת נאשם 
והודאת בעל־דין (ע״ע הודאה)! אמרת שכיב-מרע ואמרה במילוי 
תפקיד: תעודות ציבוריות ורשומות בנקאיות: עדות ילד בעבירות־ 
מין שנמסרה לחוקר-נוער. 

ב) עדות סברה ועדות מומחה. הכלל הפוסל ערות 
סברה קובע, שעד נדרש למסור עובדות ולא יורשה לחוות דעתו 
בעניינים הדורשים מיומנות או ידע מקצועי, אלא אם הוא מומחה 
לאותם עניינים. לא תתקבל עדות סברה כשאפשר לקבוע את 
העובדות שעליהן היא מבוססת גם בלא התייחסות לסברה. 

בעניינים שאין ביהמ״ש מסוגל להחלים בהם בהתבסס על הידיעה 
הכללית שיש לו כמו לכל אדם משביל אחר, נעזרים בעד מומחה. 
התחומים רחבים־ביותר, והם כוללים שאלות מקצועיות שונות, 
ענייני מדע ואמנות ומצב בריאותו של אדם. כדי שתתקבל חוות־ 
הדעת כעדות מומחה. צריך להוכיח שיש לעד הכישורים הנדרשים. 
ככל שהשופט צריך לסמור יותר על המומחה — בגלל קשיי ההתמצ¬ 
אות באותו שטת מקצועי — חייב הוא להקפיד יותר על הוכחת 
מומחיותו. 

בארצות יבשת אירופה ממנה ביהמ״ש את המומחים, והם מגישים 
את חוות־דעתם בכתב, במדינות המשפט המקובל מזמינים בעלי- 
הדיו את המומחים; אלה מוסרים חוות-דעתם בע״פ וכפופים לחקירה־ 
שכנגד — כדין יתר העדים. שיטה זו נקלטה בישראל, בשני שינויים: 
1 ) מאז 1954 קיימת האפשרות בכל משפם להגיש חוות־דעת מומחה 
גם בכתב; 2 ) מ 1963 ואילך מוסמכים בתהמ״ש האזרחיים. בתביעות 
לדמי-נזק, למנות מטעמם מומחים רפואיים שאינם עדי צד זה או 
אחר, אלא בעלי מעמד מיוחד. 

ג) עדות על מעשים דומים. אין לקבל ר׳ על התנהגות 
בלחי-הוגנת של בעל-דין בהזדמנויות קודמות, אם מטרתה היחידה 
היא להראות את אפיו הרע או את נטייתו לבצע עבירות או עוולות 
אזרחיות. קבלת ר׳ כזאת עלולה ליצור דעה־קדומה כלפי בעל־הדין, 
ובגללה לא יזכה למשפט הוגן. ואולם, הפסול איננו מוחלט: למשל. 
אם ניתן להצביע על דמיון ניכר בשיטת הביצוע בין מעשיו בעבר 
ובין מעשה המיוחס לו במשפט הנדון, תהיה הר׳ קבילה. 

7 ) סיכום. לאחרונה ניכרים סימנים שונים המצביעים על 
התקרבות מסוימת בין דה״ד בשיטות המשפט השונות. באנגליה, 
למשל, צומצם מאד הקף הכלל הפוסל עדות-שמיעה במשפטים 
אזרחיים. בכמה מדינות באירופה גוברת ההכרה בחשיבות חקירתם 
בע״פ של עדים בביהמ״ש, לרבות מומחים. בישראל ממשיכים דה״ר 
להתבסס על המשפט האנגלו-אמריקני, אך צמצום זכות השתיקה 
מקרב אח מעמד הנאשם למעמד המוכר ביבשת אירופה. העדר מוסד 
המושבעים שימש לעתים נימוק לסטות מהלכות המשפט המקובל. 
ויש הסבורים, כי שוני זה מצדיק מפנה יסודי בכל דה״ר בארץ. 
תוך מתן שיקול־דעת רחב לביהמ״ש לקבל ולהעריך באופן חפשי 
כל ר׳ שתיראה לו רלוונטית. 

א. הרנון. דיני ראיות, א׳, תש״ל. ב', תשל״ז; י. זוסמן, סדרי הדק 

לאזרחי, תשל״ד 4 ן 1 ס< 1116 ! 061 01 ) €061/10671 (ס ? 15106 ?± 4 ,ח 01 זז] £5 .^ 7 

7 ו׳*'ו 0 01 ) €0/11111611 /© ? 15106 ?! 4 ,חח 3 תז 1 ־> 18 ז£ .!/ ; 1913 , 606641166 ? 

10-4/1166160/1 ^ 4/1 1/16 061 76601156 4 ,שזסתז׳{!^ . 1 ־ 1 .( ; 1927 , 606641166 ? 

,* 1961 — 11 ע ; נ 1940 , 11 ^- 1 ^ , 1-0 , 6/46066 ■ 7 / 0 5/4661 ? 8 

, 14 ;' 1963 , €11111 / 0 { 600 ? 7/16 ,$תז 11113 '^\ . 1 ) ;* 74 — 1970 — 

- 60 ק 21611 10/66/1661 ) 61160 מיי! #641/6156661115 465 6 ^ 0611/14214 016 ־ !מ 432 ל■ 

7/16 { 0 ) 1001 /- 1004 ! 5 ') 6006111161 ?^ ,^:; 011 ־ 0001 .* 1 . 0 ; 1967 , 1:655 

.' 1974 . £1/1461166 ,* 01:06 . 11 ;* 972 [ , 1461166 ')£ / 0 / 700 
אל. הר. 



409 


רא ו ■ 4 יי י — רא נ ון 


410 


משפטעברי-אף שהשתמשו גם בגורל (ע״ע, עם־ 1502 דין- 
שמים) כאמצעי-עזר לגילוי האמת במקרים מיוחדים, אין המשפט 
המקראי מכיר כר' מקובלת בפרוצדורה המשפטית אלא את העדות. 
"ע״ם שני עדים או ע״פ שלשה עדים יקום דבר" (דב/ ים, טו) 
הוא כלל הר׳ היסודי בדיני נפשות, בענשי־גוף ובדיני ממונות 
ואישות. 3 עדים — ואפילו 100 — אינם עדיפים על שני עדים 
(״תרי כמאה״ ]שבו׳ מיב, ע״א]), וממילא ״שני כתי [= קבוצות] 
עדים המכחישים זה את זה״ — אין הולכים אחר רוב העדים, וע״ב 
אי־אפשר להכריע את הדין. שונה המצב ב.,הזמה". כאשר העדים 
האחדים. ה״מזימים', אינם מתייחסים לנושא העדות אלא לעדים 
הראשונים עצמם, בטענם כלפיהם "עמנו הייתם" במקום אחר, ולא 
יכלתם לראות את המעשה; שהאחרונים נאמנים — זהו "חידוש" 
שחידשה תורה, ונחלקו חכמים במנבלותיו(מכות א', ד׳; ב״ק. ע״ב— 
ע״ג< ועוד). ענשו של עד מחם - "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות 
לאחיו" (דב׳ יט, יט). לפי מסורת הפרושים (ע״ע) מוסל עונש 
כזה רק אם הוזמו בין גמד הדיו לבין כיצועו, אך הצדוקים חייבו 
פד זומם דווקא אם בוצע פסק־הדין על־פיו. 

המעיד עדות שקר עובר על "לא תענה ברעך עד שקר" (שם׳ כ, 

יג). והכובש עדותו — על "אם לוא יגיד ונשא עונו" (ויק׳ ה, א). 
דין מיוחד נקבע בתורה למשביע את העד להעיד, והלה כופר 
בידיעת העובדות ונמצא שקרן (שם). — וע״ע שבועה. לאחר 
שהעידו בבי״ד אין העדים יכולים לחזור בהם מעדותם (כתו׳ י״ח, 
ע״ב; ועוד). העדים טעונים "חקירות" ו״בדיקות" ע״י בי״ד, ואם 
הכחישו עצמם בפרטיהן עדותם בטלח. מפני תקנת הלווים אין 
מדקדקים בזה בדיני ממונות, פרט ל״דין מרומה", שהרמאות ניכרת 
לעיני הדיינים. 

מן התורה אין עדות אלא בפה (יבכו ל״א, ע״ב; ועוד), .,אבל 
מדברי סופרים. שחותכין דיני מפונות בעדות שבשטר" (רמב״ם. 
הל׳ עדות. ג', ר). — וע״ע שטר. קרובים פסולים לעדות (סנ׳ ג׳. 
א', ד׳), הן לזכות והן לחובה. "רשע של חמס" פסול לעדות, ובכלל 
זה גם ,.מומר אוכל נבלות לתאבון". אך "מומר אוכל נבלות להכ¬ 
עיס"• שהוא "רע לשמים" בלבד, נחלקו אם הוא פסול (סנ׳ כ״ז, ע״א). 
גם מי שנוגע בדבר פסול לעדות (ב״ב פ״ג, ע״א). על פסול נשים 
וקטנים ע״ע אשה, עמ׳ 351 ; ילדים, עמ' 872 . עבדים ונכרים פסולים 
לעדות (ב״ק פ״ח, ע״א). אם נמצא פסול לעדות בתוך "כת", בסלה 
כל העדות (מכות ר, ע״א/ב). 

במקום שאין אפשרות שיהיו עדים כשרים, וגם מטעמים אחרים, 
סומכים לפעמים על עדים פסולים וגם על עד אחד, אם ניכרת האמת; 
דבר זה הוא בתורת "גילוי סילתא" (-גילוי דבר) ולא בתורת 
עדות, והולכים בזה אחד רוב דעות ואיו אומרים "תרי כמאה". 

מרין־תורה די בעד אחד לתייב את הנתבע להישבע כדי להיפטר. 
וע״ע שבועה. "עד אחד נאמן באיטורין" (ניט׳ ב׳, ע״ב. ועוד) וגם 
עונשים על-פיו, אך בכלל זה קיימים פרטי־דינים רבים והדבר תלוי 
בנסיבות. בדיני אישות נקבע הכלל היסודי, ש״אין דבר שבערוה 
פחות משנים" (שם). אך יש לזה יוצאים־פן־הכלל חשובים. בשאלות 
עגונה (ע״ע) הקלו חכמים לסמוך על יחיד׳ ואף על כמה פסולי 
עדות, וקובעת מידת ההסתברות (יבמ׳ ל״ט, ע״ב; כתר כ״ב, ע׳׳א). 

מלבד שני עדים. שהם הראיה המוחלטת — ורק בהם מתקיימת 
הדרישה הבסיסית שבדיני־ממונות: "המוציא מחברו עליו הראיה" 
(ב*מ ב׳, ע״א, ועוד) — נזכרים במקורות ההלכה סוגים רבים 
וחשובים של ראיות־הסתברות. אלה משמשים בעיקר בדיני איסור- 
והתר. ובמידה מוגבלת — בדיני ממונות. יצוינו: חזקה (ע״ע) — 
שהיא הנותנת את היתרון המשפטי למחזיק, ש.,חזקה כל מה שתחת 
יד האדם הוא שלו״ — פינו, רוב, סימנים. ספק־ספיקא וכד׳; כוחם 
בעיקר במקרים שאין לנתבע חוקת בעלות־בעין על הממון. או כאשר 
אין הוא יבול לתמכה בטענת־בעלות טובה ומוכחת. 


סוג ר׳ לעצמי, שאף הוא מבוסס בעיקרו על "חזקות״-התנהגות 
נורמליות, הם האומדנים לסוגיהם. ההנחה היא, כי את מעשי האדם 
מנחים שיקולים ומניעים נורמליים, וזוהי ,׳אומדנא מוכחת", שכוחה 
כר' גמורה בכל דין־תורה הקשור באותם מעשים. כאשר מודיע 
העושה כי עשה את מעשהו מתוך מניע מיוחד. קיימת ,.אומדנא 
בגילוי־דעת", שאף היא הוכחה וו׳ גמורה לאותו מעשה. מכוח 
שיקולים סטטיסטיים מקובלים מהווים גם ה״שסועה" וה״קול" 
שיקולים ראייתיים, וכך, לדוגמה, גובה מלווה־בשסר פנכטים 
משועבדים שביד הלוקח, מתוך הנחה שגם אל הלוקח הגיע ה״קול", 
כי הסוכר שעבד את קרקעותיו למלווה. 
ע״ע קנין, דינתשטר. 

א. גולאק, יסודי המשפס העירי, ד׳. תרפ״ג! הנ״ל, לחקר תולדות 
המשפס העברי בתקופת התלמוד, אי, 60 — 108 , תרפ״ם; ש. אסף, 
בת״ד וסדריהם. תרפ-ר; צ. קארל, ההוכחות בסשסס העברי והתסת־ 
חותן (הפשפש העברי, ג׳). תרפ״ח; פ. דיקשסין, שוגג ומזיד, אונס 
ורצון (שם, ד). תדצ״ג! א■ קרלין, מחקרים בחוק הר" לאור המשפם 
העברי (הפרקליס י״א/ב). תשס״ו; מ. אלון. המשפט העברי. א׳—גי 
(מפתח בערכו), ת של״ ג; !/ססח * 861061 ?^ו 11 ו/£:- #£1 ■/?ס .צ׳"' 

1 * 061 111111 ז/מממי/ , 6006:1111131 ־ 1 * 1 .ן ; 1846 ,?!!/?)א 1 * 61161 !\ 4 ! 111 ז 64 * 

; 1860 , 1141*61161' 06/1!£ 1X1 ה 1011 1611 ) 11 1671 < 110 <) 1 * 111 * 6 סזא ■ 461 

1 ( 1106 10111611 -<££! 861061 6111116116 !■!££ * 40 ■ 11661 61% * 01 * 00 , 106111 .ן 
11 * 6101 ( 16 (ד . 13 ; 1885 , 8611111 1 < 167 ( 6 * 11141 <* 6/1-101 * 01 * 10  8 ), אי באיי מסקרין (־ 11 מ $03 ג 4 ז) , מחוז 
(לשעבר מושבה) של צרפת, במזרח האוקיאנוס ההודי, 

כ 800 ק״מ ממזרח לרפובליקה המלגסית (ע״ע! וע״ע פוריציוס ושם 
מפה): שטחו 2,512 קמ״ר ובו 467,675 תוש׳ ( 1974 ). ר׳ הוא אי 
געשי שנוצר בעקבות פעילות געש צעירה (שלישון — פליסטוקן), 
שיצרה את ההרים הגבוהים (עד 3.000 מ׳) והמבוחרים התופסים 
את רוב שטח האי. הפסגה הגבוהה־ביותד היא פיטון דה נד (.,פסגת 
השלג״ 5 ־ 18 * 51 :> 4 ת 10 ;ק), 3.069 מ׳. בדרום־מזרח האי מצוי הר־ 
הגעש הפעיל פיטון דה לד, פורנז (־ 11315 ! 011 י 151 ־ 4 011 ) 1 ?), 2,636 
מ׳; התפרצותו האחרונה היתה ב 1953 . מישור־חחוף צר ואינו מפורץ, 
ולכן אין בו נפלים טבעיים. העמקים יורדים ממרכז האי לעבר החוף 
ובנחליהם זורמים מים בתקופת הגשמים בלבד. 

האקלים, טרופי־לח, נשלם ע״י רוחות הפסטים הדרומיים־ 
מזרחיים. הגשמים יורדים בעיקר בחדשי נובמבר—אפריל. כמות 
המשקעים השנתית הממוצעת 3,000 — 6,000 פ״ם במזרח ו 500 — 
1,000 פ״ס במערב. ציקלונים, לעתים הרסניים, שכיחים בחדשי 
מאי—דצמבר. הטמפרטורה השנתית הממוצעת במישור החוף ״ 23 . — 
אוכלוסיית ר־ מעורבת ממהגרים מאפריקה (כושים שהובאו 
לאי כעבדים), הודו והודו־סין ומהמתיישבים הצרפתים. צפיפות 
האוכלוסיה 200 נפש לקמ״ר, וכמחצית התושבים חיים בכפרים 
ובחוות פטעי־סוכר. העדים הגדולות הן: סן דני, הבירה — 103,513 
תוש׳ ( 1974 ); סן פול — 43,186 חוש׳ ( 1972 ), סן פיר — 40,369 
תוש׳< סן לואי — 26,740 חוש׳. כלכלת האי נשענת על חקלאות, 
בעיקר גידול קנה־סוכר. גידולים חקלאיים אחרים הם: שנף, תירם, 
פטריות, טבק, מניוק ופילסה. ד,תעשיה עוסקת בזיקוק סוכר ובייצור 
רום. הסוכר מהווה 85% מהיצוא. נמל לה פור (!׳;סי) : 13 ). שהוא 
נמל מלאכותי הוא הנמל עמוק־המים היחיד באי. רשת כבישים 
מקיפה את האי. ומס״ב מקשרת בין העדים הגדולות. בר׳ קיימת 
אוניברסיטה. 

היסטוריה. את האי ר׳ גילו הפורטוגלים ב 1513 , אך הוא 
נשאר בלתי-מיושב. ב 1638 תפסוהו הצרפתים וקראוהו בורבון 
( 1011 ) 11001 ), ע״ש משפחת המלוכה. אח״כ התחיל האי לשמש מקום 
גלות, וכן היה תחנת־אניות בנתיב למזרח־הרחוק. מ 1664 שלטה 



411 


ראכזן — ׳איז :שנון 


412 


באי .,חברת הודו המזרחית" הצרפתית, ובחסותה הגיעו אליו 
מתיישבים. אז הוחל בגידול קפה ליצוא, והובאו עבדים כושים 
מאפריקה. עם פירוק החברה עבר האי לידי הממשל הצרפתי ( 1767 ), 
וב 1793 קיבל את השם הסמלי ר׳ (,איחוד״). אחרי 1806 כונה כמה 
שנים ״אי בונפרם", ע״ש נפוליון. בשנים 1810 — 1815 היה האי 
בכיבוש אנגלי. ב 1848 הוסב שמו רשמית מ.,בורבון״ לר׳. ב 1946 
הפן ממושבה למחה-שמעבר-לים (■ 06110-11101 '(> 1 ן 1111£1 זבקש 1 )) של 
צרפת, וב 1974 נעשה איזור (ת 10 ?! 0 ז) של צרפת. לאחרונה משמש 
האי כבסים הצבאי, היפי והאווירי החשוב־ביותר של צרפת 
באוקיאנוס ההדדי. 

יר. פ, - פ. פ. 

ראינוע, ע-ע קולנוע וראינוע. 

ראית חשבון (ר״ח; 8 ת 1111 > 6 ג). בדיקה, ביקורת ואישור דו״חות 
כספיים שנערכו מתוך מערכת ספרי חשבונות, במסרה לשקף 
תמונת־מצב נכונה של העסק המבוקר ע״פ המידע שהועמד בפני 
רואה־(ה)חשבון (רו[ד,]״ח). ר״ח יוחדה למי שהוסמך כרו״ה, בין 
בדרך של הסמבה ע״י גוף סססוטורי ובין בדרך של בחינות פנימיות 
ע״י אגודה מקצועית מוכרת של רו״ח (מעין גילדה). כיום מקובל, 
שהכשרת רו״ח נעשית במסגרת אוניברסיטאית מוכרת. ובחינות 
ההסמכה נערכות נם ע״י נציגי האגודה המקצועית. 

ר״ח היא חלק ממקצוע החשבונאות (ע״ע), אלא שרו״ח חייב 
במתן שירות ביקורת לכל, ובשכר, ואילו החשבונאי עובד 
בד״כ בחשבונאות בשביל מעביד אחד או שניים בלבד. רוה״ח עורך 
את ביקרתו מבוח הוראה מחייבת בחוק מסוים (ביקורת סטטוטורית), 
או מכוח כתב־מינוי שנתן בידיו לקוח בדי לבקר את ספריו ודו״חותיו 
הכספיים (ביקורת מיוחדת), 

עבודת רוה״ח מתייחסת להבטים המאפיינים את העסק. ובשלבים 
הדרגתיים, כדלקמן: 

א) בדיקת מהותו של הגוף הטעון ביקורת, דרך ניהולו 
והנהלת החשבונות שבו> ב) בדיקת הביקורת הפנימית בעסק 
(אם ישנה כזו), הקפה וממצאיה: ג) ביקורת ט כ נ י ת של מסמכים, 
תעודות ורישומים במערכת החשבונאות! ד) ביקורת היתרות 
בהנהלת החשבונות ואימות הנכסים וההתחייבויות! ה) בדיקת 
ה ד ו ״ ח ז ת הכספיים השונים, תכנם וניסוחם! ו) קביעת ה ב י א ו¬ 
ריס הנדרשים בתוספת להבהרת הדו״חות, אם יש מקום להסתיי¬ 
גויות, הימנעויות או אי־מתן חוות־דעת, ואם יש צורך בביקורת 
דרג בכיו אם לאו. 

מחמת גדלן של היחידות העסקיות הנבדקות חייבת הביקורת 
להיות מסורגת, דהיינו חלקית, תוך התבססות הולכת וגדלה על 
עבודתם של החשבונאי והמבקר הפנימי. הביקורת הטכנית נמסרת 
בד״כ לפקידי-ביקורת, הבודקים מסמכים ורישומים המתייחסים 
לפעולות דלקמן: תקבולים ותשלומי כסף! חנופת חמרים וסחורות 
במלאי ובמחסנים! שירותים שהיחידה המבוקרת נותנת או מקבלת; 
קניות. מכירות ופעולות אחרות הקשורות בשטרות ובהתחייבויות 
למיניהן. הדו״ח הכתוב של פקידי-הביקורת עובר בדיקה של רו״ח, 
והוא מחליט אם להסתפק בנתונים שבידיו, או לדרוש הסברים 
והבהרות, וקובע אם יש מקום להסתייגויות. 

הביקורת מתרכזת בעיקר בבדיקת היתרות בהנהלת החשבונות, 
בהתאמת יתרות בבנקים, בבדיקת חייבים וזכאים ובאימות קיומם 
ונכונותם של נכסים והתחייבויות. בבדיקות אלו משתדלים לערוך 
ביקורת מלאה ולא מסורגת. תוך־כדי בדיקת היתרות בודק רוה״ח 
גם את התנועה בחשבונות השונים, ודורש ממנהל החשבונות 
הבהרות, הסברים ועיון במסמכים שעל־פיהם נרשמה הפעולה. 
בד״כ הוא דורש גם אימותים פגורמי־חוץ (בנקים, חייבים וזכאים) 
לגבי היתרות לתאריו הדו״ח הכספי. 


מתוך מערכת היתרות הכוללת, המכונה מאזן בוחן, נבנים 
הדו״חות בהתאם לסוג העסק ולאפיו. את כל הדו״חות עורכת הנהלת 
החשבונות הפנימית — ע״פ כללים מקובלים ומוסכמים (ר , להלן) — 
ורוה״ח עוסק רק בביקרתם. ביחידות כלכליות קטנות עוסק רוה״ח 
גם בהכנתם הפיסית של הדו״הות, ובכך הוא מאחד את פעולות 
מנהל החשבונות ופעולות רוה״ח. 

בד״כ מוסיף רוה״ח ביאורים לדר׳חות הכספיים; ביאורים 
אלה הם חלק בלתי־נפרד מהדו״חות. והם כוללים מידע שאינו מוצא 
את ביטויו בדו״ח עצמו, ושאינו בגדר הסתייגות או הימנעות. חלק 
מהביאורים הם חובה שהטילו אגודות רוה״ח על חבריהן, וחלקם 
האחר — הסבר על המדיניות החשבונאית של העסק, על שערי 
מטבע־זר וביו״ב. 

סיום תהליך הביקורת כרוך במתן חוות־דעתו של רוה״ח. 
בחוות-דעת כזו מציין רוה״ח שביקרתו נעשתה ע״פ תקני ביקורת 
מקובלים, או מצויים כהוראה חוקית, ושהדו״ח הכספי משקף באופן 
נאות, ע״פ כללי חשבונאות מקובלים, את מצב העסק ליום המאזן 
ואת תוצאות הפעולות העסקיות לתקופה המסתיימת ביום זה. רוה״ח 
מבסס את חוות־דעתו גם על הוראות החוקים והתקנות המתייחסים 
לעסק המבוקר (למשל, פקודת ההברות, או הוראות הבורסה לניירות־ 
ערך לגבי חברה שמניותיה או אג״ח משלה נסחרות בבורסה). 

חוות־דעתו של רו״ח יכולה להיות חלקה — כשאין בה 
הסתייגויות או הימנעויות — או מסויגת. הסתייגויות הן: הדו״ח 
אינו ממלא אחר כללי חשבונאות מקובלים! אין בדו״ח גילוי נאות 
של מצב עסקיו של בעל הדו״ח! סכומי הכסף שהוצגו, או אופן 
הצגתם, אינם נכונים, או שהדו״ח אינו מבוסם על ספרי החשבונות 
של המבוקר. יש שחוות־הדעת כוללת גם ה י מ נ ע ו ת — אם משום 
שהמבוקר לא אפשר לרוה״ח לערוך ביקורת ראויה, אם משום 
שרוה״ח לא קיבל מהמבוקר את ההסברים והביאורים שביקש. ואם 
משום שרישומיו של המבוקר אינם מאפשרים להעריך נכונה אם 
הדו״ח הכספי אכן משקף את מצב העסק וכיו״ב. כשמספר ההימנ־ 
עויות רב עד־כדי הטלת ספק בתמונה כולה, חייב רוה״ח להימנע 
מחוות־דעת על הדו״ח הכספי כולו. 

אחריותו של רוה״ח היא לא-רק כלפי בעלי המניות של הגוף 
המבוקר, אלא, ובעיקר, כלפי כל גורם חיצוני, ובפועל — כלפי 
כולי עלמא. רוה״ח חייב לבצע את עבודתו ע״פ כללי החוק והאתיקה 
שנקבעו, תוך סטיות מזעריות מהתקנים ומהנהלים, סטיות ניכרות 
מכללים אלה עלולות לחייב את רוה״ח באחריות פלילית, או באחריות 
אזרהית־ציבורית, ובדין משמעתי בפני המוסדות המשמעתיים המוס¬ 
מכים של אגודתו. אחריותו הציבורית של רוה״ח גדולה־ביותר 
כשהוא עוסק בביקורת חברה שניירות־הערך שלה נסחרות בבורסה, 
שהרי כאזרח הוא בעל־מניות בכוח. 

רוה״ח מאוגדים באגודות מקצועיות או בלשכות מקומיות 
בעלות אופי סגור. לאגודות אלו גופים מקצועיים לקביעת מדיניות 
ונהלי־ביקודת, גופים משמעתיים לקביעת כללי אתיקה ולטיפול 
בחריגה מהם. מוסדות ליצירת קשרים עם אגודות מקצועיות זהות 
בארצות שונות, תוך נסיון ליצור אחידות מקצועית בי״ל. כללי 
האתיקה המקצועית של רוה״ח מחייבים הגינות וגילוי מירב המיו¬ 
מנות כלפי הלקוח, תוך הקפדה על נאמנות כלפי מקבלי הדו״ח 
(בעלי המניות והציבור הרחב). נהוגה גם אי-תחרות, אסורה פרסומת 
בכל צורה שהיא, ומקובלים תעריפי שכר־הוגן. 

בשנים האחרונות שמו אגודות רוה״ח את הדגש המקצועי בדרכי 
הביקורת בעידן של הנהלת חשבונות במחשבים ובמשמעות הדו״הות 
הכספיים בעולם של אינפלציה מאסיווית. הבדיקה של הנהלת 
החשבונות באמצעות המחשב הפכה למעשה לביקורת תקופתית 
אגב בדיקת מדגמים מתוך 0 ה״כ הפעולות הרשומות והשוואתם 
למסמכים. 



413 


רא ת ח צנון 


414 


לדעת רו״ח רבים ערערה האינפלציה את מושג העלות, בעיקר 
של נכסים קבועים. לעומתם טוענים השמרנים בין רוה״ח, כי הואיל 
והרכוש מוצג לפי עלותו ההיסטורית, ממילא נפתרה הבעיה וההצגה 
נכונה. הוויכוח בין הפלג השמרני לפלג החדשני הוא בעיצומו. 
ובסימפחיונים במסגרות לאומיות ובי״ל מנסים לגבש עמדה אחידה. 

בישראל מאוגדים מרבית רוה״ח (כ 2,000 , 1976 ) בלשכת 
רוה״ח (נום׳ 1931 ). ללשכה הנהלה ארצית וכן סניפים בת״א. ירושלים 
וחיפה. בראש הלשכה נשיא. הנבחר לשנתיים, וועד ארצי. בלשכה 
ועדות מקצועיות וארגוניות, ועדות־קשד וכר. חוק רוה״ח תשט״ו— 
1955 ותקנות ס 1965 קובעים את העיקרים שלפיהם יינתנו רשיונות 
לעסוק בר״ח. כללי התנהגות והתעסקות, וקיום לשכת רו״ח ומועצה 
לרר׳ח, שבה 5 עובדי־מדינה ו 4 ררח, שממנה שר־המשפטים ע״פ 
המלצת לשכת רוה״ח בישראל. המועצה ממונה על הבחינות המקצו¬ 
עיות, על הענקת הרשיונות ועל כללי ההתנהגות האתית והמשמעת. 
להלן מוצגים הדו״חות הכספיים העיקריים והטכניקות להכנתם. 
ע״פ המלצת לשכת רוה״ח בישראל ( 1966 ואילך). 

שיטת הרישום המקובלת־ביותר ב פ נ ק ט נ ו ת כיום היא שיטת 
הרישום הכפול (ץ״ח־ ־ 1011111 !) ; לפי שיטה זו נרשמת כל 
פעולה פעמיים — פעם בצד הזכות ופעם בצד החיבה. שיטה 
זו מקובלת מאז 1942 , עם פיתוח מכונות־חישוב והנהלת־חשבונות 
משוכללות. לכל פעולת רישום יש חשבון נגדי, המאפשר ביקורת 
מיידית ע״י קבלת היתרות הסופיות בכ״א מהחשבונות הנפרדים, 
במקביל מתקבלת מיד רשימת יתרות מרוכזת, המכונה בד״ב 
מאזן בוחן (ר׳ להלן). ממאזן הבוחן — לאחר עריכת תיאו¬ 
ם י ם הכרחיים — מכינים את הדו״חות הכספיים העיקריים: המאזן, 
דו״ח רווח והפסד. נספחים לדו״ח וחשבון הייצור. 

שיטה אחרת. הנהוגה בעסקים קטנים, היא שיטת החשבונאות 
ה ח ד - צ ד י ת ( 17 זי!־ 510810 ). כאן מסתפקים ברישום פעולה אחת 
בספרי החשבונות, בלא התייחסות למכניזם של "חובה־זכות". 
האפייני לשיטה זו — שמנוהלים בה רק חשבונות אישיים (חייבים 
וזכאים — חו״ז), אך לעתים מנהלים גם ספר־קופה, לביקורת. 
בשיטה זו קשה לקבוע את הרווח או אח ההפסד בתום התקופה, 
במיוחד בגלל עירוב הפעולות ורישומן בחשבון אהד. בכל השיטות 


מאזן בוחן של חברת סלע נ ע" ם 
ליום 31.12.1977 


זכות 

חובה 

שם החשבון 


5,000 — 

קופה ובנקים 


8,000 — 

מלאי סחורות מוגמרות (התחלתי) 


3,000.— 

מלאי חמדי־בלם (התחלתי) 


1.000 — 

לקוחות 


2,000 — 

הפרשה לחובות מסופקים 


70,000 — 

מכונות וציוד 

20,000 — 


הפרשה לפחת 


3,000 — 

דמי שכירות 


1,500 — 

אספקה תעשייתית 


500 — 

אספקה משרדית 

4,650 — 


ספקים 

75,000 — 


מכירות 


17.000 — 

קניית חסרים 


2,000 — 

הובלת חמדים 


20.500,— 

עבודה ישירה 


6,000.— 

עבודה עקיפה 


2,500 — 

כוח, דלק ומאור 


1.200 — 

ביטוח 


10,000.— 

משכורות 


2,000,— 

פרסום 


1,200 — 

הוצאות משרדיות 


1,500 — 

הוצאות ייצור שונות 

8,250 — 


רווח מצטבר 

50,000 — 


הוו 

157,900 — 

157,900 — 



חשבון הייצור לשנה המסתיימת ב 31.12.77 


ל״י 

ל "י 

ל״י 


1,000.— 


3,000 — 

17,000.— 

2,000 — 

מלאי מוצרים בתהליך 1.1.77 
חמרים: 

מלאי 1.1,77 
קניות במשך השנה 
הובלה 


— 17,500 
־ 22,300 

22,000 — 

4,500 — 

סה״כ 

פחות: מלאי 31.12.77 
תמרים שנצרכו 

עבודה ישירה 


39,800 — 


0 ה״כ המדים ועבודה ישירה 
= עלויות ראשוניות 



6,000 — 

2.500 — 

600 — 

2,250.— 

5,250 — 

1.500 — 
1,000.— 

הוצאות ייצור: 

עבודה עקיפה 
כוח, דלק ומאוד 
ביטוחים 

שכירות 

פחת 

הוצאות ייצור שונות 
אספקה תעשייתית 


19,100.— 


סה״ר הוצאות ייצור (נזקפות) 

58,900 — 



סה״ב עלויות ייצור 

59,900 — 
2,500.— 


31.12.77 

פחות מלאי מוצרים בתהליך 

57,400.— 


.ליוצרו 

סה״ב עלות הסחורות 


חשובים מאד העקביות והרישום המדויק ע״פ אסמכתות; בתוך תקופת 
דיווח אין לעבור משיטה לשיטה. 

כאמור, הבסיס לדו״חות הכספיים הוא המאזן הבוחן, שהוא 
רשימת היתרות המרוכזת, כפי שהיא מתקבלת לאחר ביצוע כל 
הפעולות (חובה וזכות). 

מחשבון הייצור נלמד מה היו ההוצאות הישירות והעקיפות 
לייצור המוצרים במשך השנה, מה היתד, עלות הייצור הישירה. אילו 
הוצאות נזקפו ע״ח ייצור המוצרים הנ״ל, ומה היה מלאי המוצרים 
בתהליך בתחילת השנה ובסופה. מתוך־כד ניתן להסיק מה היה הקף 
הפעילות ה י צ ר נ י ת של העסק, ובעקיפין — תוך השוואה לחברות 
מתחרות בענף — מה היתה יעילות הייצור וכדאיותו. 

מהמאזן הבוחן נגזר גם חשבון הסחר ודו" ח רווח 
והפסד. החשבונות האלה והמאזן משקפים נאמנה את מידת 
הצלחתה של החברה בעיסוקיה ואת מידת רווחיותה. 

איזונו של המאזן הבוחן הוא ההוכחה הראשונה, אם־כי לא־מספקת, 
לרישום חשבונאי נאות. 

הדו״ח הראשון שנגזר מהמאזן הבוחן ומהתיאומים המתחייבים 
הוא חשבון הייצור. 

הסברים לחשבון סחר ודו״ח רווח והפסד(ר׳ להלן): ( 1 ) מתקבל 
ישירות מהמאזן הבוחן, וכולל את םה״כ המכירות במשך השנה בניכוי 
הנחות לסוכנים, עמלות לאנשי־סכירות. מתנות ללקוחות ולסוכנים 
ודוגמות מסחריות. 

( 2 ) 0 ה״כ ערך הסחורות שעמדו למכירה במשך השנה המלאי 
בתחילת השנה ועוד הסחורות שיוצרו במשך השנה פחות ערך 
הסחורות שנותרו במלאי בסוף השנה. 

( 2 א) נתקבל מחשבון הייצור. 

( 2 ב) ערך המלאי וכמותו נקבעים בד״ב ע״י רישומי מלאי. 
ספירת מלאי ותיאומי מחירים בהתאם להתייקרויות. 

( 3 ) הפחתת ( 2 ) מ( 1 ) נותנת את הרווח הגלמי לשנה. 
מ״הרווח הגלמי״ מפחיתים את ( 4 ), ,הוצאות מכירה״ — הוצאות 
ישירות הקשורות לקידום המכירות ולתהליך המכירה גופו. 





415 


ראי ז זשבון 


416 



חשבון סחר ודו" ח רווח והפסד 
לשנה המסתיימת 31.12.773 

ל"' 

ל״י ל״י 


75,000 — 


( 1 ) פדיון נסו ממכירות 

( 2 ) עלות הסחורות שנמכרו: 
מלאי סחורות מוגמרות 


2.000 — 

1.1.77 

( 2 א) עלות הסחורות שיוצרו 


57.400.— 

ב 1977 


59,400 — 

0 ה״כ 

( 2 ב) פחות מלאי־ סחורות 


8,000.— 

מוגמרות 31.12.77 


51,400.— 

סה״כ עלות המכר נטו 

23,600.— 

( 3 ) ר ו ו ח ג ל ם י 

( 4 ) פחות הוצאות מכירה: 


2,000 — 

פרסומת 


1,750.— 

פחת 


750 — 

שכר־דירה 


4.000 — 

משכורות (מוכרים) 


8,800.— 300 — 

ביסוחים 

( 5 ) הוצאות הנהלה והוצאות 
משרדיות: 


6,000 — 

משכורות 


500.— 

אספקה משרדית 


1,200.— 

הוצאות משרדיות 

16,750.— 

7,950 — 250.— 

חובות אבודים 

6.850 — 

כשנת החש בון 

( 6 ) רווח נקי 

10.000.— 

16,850 — 


ועוד: ( 7 ) רווה נקי ליום 1.1.77 

_ 8,000 — 


( 8 ) דיווידנד שהוכרז 

8,850 — 

( 9 ) יתרת הרווח ליום 31.12.77 (עוברת למאזן) 


( 1 — 9 — ד׳ הסברים בטור 414 ואילך) 


ה״רווח הנקי״ ( 6 ) לשנה הנידונה מתקבל לאחר שמפחיתים גם 
את ( 5 ), -הוצאות הנהלה והוצאות משרדיות ״; אלה נזקפות לתהליך 
הייצור והמכירה אע״פ שלא הוצאו בהכרח לקידום הייצור והמכירות. 

ל״רווח הנקי" לשנת המאזן מוסיפים את הרווח הנקי מהשנה 
שעברה (״יתרת רווח״ במאזן השנה הקודמת) ומפחיתים את ( 8 ), 


״דיולידנד שהוכרז״ — כי ברגע שהוכרז על מתן דיווידנד חייבת 
החברה לשלמו לבעלי המניות, והם בבחינת זכאים. 

( 9 ) הרווח הנקי לשנת המאזן השוטפת עובר למאזן ב״יתרת רווח". 

לעתים מפצלים חשבון זה לשניים: אז משקף חשבון הסחר את 
עלות המכירות, ודו״ח רווח והפסד — את רווחיות החברה. 

לאחר הכנת החשבונות והדו״חות התוצאתיים מכינים את 
המאזן, הסביסס בחלקו על חשבונות אלה. במאזן מודגשת במיוחד 
ההפרדה בין נכסים (והתחייבויות) לזמן ארוך ובין נכסים (והת¬ 
חייבויות) לזמן קצר. 

בדו״חות התוצאתיים וגם במאזן מציינים את היתרות בשנה 
הקודמת; זה מקל על מנתחי מאזנים לעמוד על מידת יציבותה של 
החברה, גידולה, היחס בין נכסיה והתחייבויותיה הקבועים והמש¬ 
תנים, יתרות המזומנים שלה ונזילוחה. 

בניגוד לכל החשבונות והדו״חות הנ״ל, המשקפים ריכוז של 
פעולות במשך תקופת הדיווח, המאזן הוא תצלום תמונת-מצב 
ליום המאזן, ומייצג את תוצאת הפעילות במשך התקופה הנידונה. 

הערות ל ם א ז ן (ר׳ למטה): בצד ה נ כ ם י ם יש להעריך שווי 
נכון ועדכני של הנכם, בעיקר לגבי רכוש קבוע. ציוד ומלאי. 

כשרכוש קבוע אינו נרשם לפי עליחו יובאו פרטים לגבי נסים 
ההערכה או התיאום שנעשה לערד העלות ותאריך התיאום. 
הפחתה — רצוי לציין לפי איזו שיטה חושב הפחת, ומה היה בסים 
החישוב. פלאי — חשוב לציין מהי שיטת ניהול הפלאי, אם נערכו 
התאמות ערכים למלאי. או אם נרשם לפי עלותו. ההנחיה המקובלת 
היא. שמלאי יירשם במאזן לפי עלותו או לפי מחירו בשוק (הנמוך 
ביניהם) ושיצוינו בסיסי הערכה שונים (אם יש) ליד כל סעיף בנפרד. 
מזומנים בקופה ובבנקים — מציינים אם נכלל פט״ח, באיזה שער־ 
חליפין נתקבל, ומהו שער־החליסין ביום המאזן. 

בצד ההון וההתחייבויות: ם נ י ו ת — מציינים מהו סוג 
הפניות, סה״כ הון הפניות הרשום לפי כל סוג, ההון המונפק 
וההון הנפרע. סעיף זה מופיע בצד ההתחייבויות. בהיותו 
התחייבות החברה כלפי כ״א מבעלי המניות, בהתאם לכפות המניות 
שבידו ולערכן. וע״ע ממון. רצוי למיין התחייבויות לזפן ארוך 
(מעל שנה) לפי סוגיהן, ולציין אילו מהן משועבדות. יש לציין גם 
אם נתקבלו הלוואות מבעלי מניות. בהתחייבויות שוטפות רצוי 
להפריד בין שטרות מסחריים לאחרים, חשוב לציין חובות שכר- 
עבודה ועתודה לפיצויי־פרישה ולגיפלאות. 


מאזן ליום 2.1977 31.1 


31.12.1976 

התחייבויות והון 

נכסים 


ל״י 

ל״י ל״י 

ל״י ל "י ל״י 

ל״י 


התחייבויות שוספות: 

רכוש שוטף 


1,800 — 

ספקים (זכאים) —. 4.500 

קופה ובנקים —. 5,030 

6,000.— 

1,050.— 

שכר־עבודה שהצסבר —. 1.800 — 6,300 

לקוחות (חייבים) —. 8,000 




פחות: הפרשה 

5,200 — 


הון ועדפים 

לחובות מסופקים —. 400 —. 7,600 



מניות רגילות — 1 ל״י 



50,000 — 

נפרע —. 50,000 

סחורות מוגמרות — 8,000 

4,000 — 

8,250.— 

רווחים מצטברים 1.1.77 —. 8,250 

מוצרים בתהליך —. 2,500 

2,600 — 


רווח נקי כשבה השוטפת —. 6,850 — 65,100 

חמרי־גלם — 4,500 

4,000 — 



אספקה תעשייתית —. 500 —. 15,500 




ביטוחים מראש —. 300 —. 300 

300 — 



0 ה״כ רכוש שוטף — 28,400 

22,100 — 



רכוש קבוע: 




מכונות וציוד —. 70,000 

64,000 — 



פחות: הפרשה לפחת -. 27.000 




43,000.— 

40,000.— 

62,100 — 

סה׳־כ התחייבויות והון — 71,400 

םה״כ נכסים —. 71,400 

62.100 — 


י. הי. 








417 


רא:י ם 


4:8 


ראליו□ (מ"!צ", בלאס' מאוחרת ,.ממשי־). במםפיסיקה. 

למונח ר׳ שני מובנים עיקריים: א) התורה שלפיה קיימים 
במציאות לא־רק פרסים, בגון בני־אדם בודדים, אלא גם כוללים, 
דהיינו, ישים בעלי אופי כללי. שאותם מציינים השמות המופשטים, 
כג 1 ץ "אנושיות". על תורה זו ע״ע נומינליזם, קונצפסואליזם וראליזם; 
ב) ההשקפה שקיימים מושאים חסרייס, שמציאותם אינה תלויה 
בשאלה אם יש מישהו התופס אותם. 

הר׳ מנוגד לאידאליזם ולפנומנליזם (עי ערכיהם), ולו כמה 
גירסות. קנס (ע״ע) סען. שאיננו יכולים להכיר את העולם כפי 
שהוא. אלא רק את התופעות, ואעפ״כ עלינו להניח את קיומו של 
הדבר-כשהוא-לעצמו מעבר להן, בלא לדעת דבר על טבעו. במחצית 
השניה של המאה ה 19 סברו א. (פון) הרסמן (ע״ע) ורבים אחרים, 
שתפקיד המדע הוא להכיר את העולם כפי שהוא, אם־כי זו משימה 
אינסופית — נוכל להתקרב לידיעה כזאת, אד לא להשיגה. 

ההל בראשית המאה ה 20 התפתח ר באנגליה ובאה״ב, בעיקר 
מתון־ ביקורת סיעונים מסוימים של האידאליזם, הראליסטים הכחישו 
את הטענה (המכונה 11 ו:>תזו־:־ 1 [;־־נן 10 ־־ח:מ £0 ש 110 ־), שלפיה "לא 
ניתן לחשוב על קיומם של דברים הקיימים בלא שמישהו חושב 
עליהם", ודחו את הטיעון לטובת אידאליזם המסתמך על אשליות 
בתפיסה החושנית. לר־ בסאה ה 20 שני גוונים עיקריים: 1 ) אנו 
תוססים את המושאים החמריים ישירות. ר׳ זה מכונה לפעמים 
..נאיווי", או "של השכל הישר", ולו טענו ג׳. א. מור (ע״ע) וחבורה 
של פילוסופים אמריקנים שכינו את גישתם ״ר׳ חדש״ (ר׳ ביבל׳)! 
2 ) אנו תופסים נתונים חושניים הנגרמים ע־י המושאים. גישה זו, 
שכבר טען לה לוק (ע״ע), מודה בתקפות הטיעון ע״ס אשליות 
התחושה, אד סבורה שאינו מוביל לאידאליזם. ר׳ זה מסתמך על 
הממצאים המדעיים על־אודות התפיסה. פילוסופים אמריקניים אחדים, 
כגון סנטינה (ע״ע) ולוג׳וי, טענו לפה שהם כינו "ר׳ ביקרתי": 
קיימים מושאים חיצוניים, אך אין התפיסה שלהם סבילה, אלא 
כרוכה בייחום מהויות לישויות חיצוניות. 

,. 8 * 1 א 71,1 ,. 11 1 ־ 8. 11011 .£ : 1911 ,.ק ^ ״״״״;־*/ . 11 ־ £1111 .ע\ 
,' 1100,1 .£ . 0 ; 1920 ,. 8 / 3 ',;/;׳, 2 ־ מ/ 0 < 0 '!£ ,. 81 01 0 ־ 19131 .ם ; 1912 
[ 0 ? 7/1/10507/1 7/16 , 5 ־ 1131 ? 5 . 11 ; 1922 , 51144161 1/681 /(/ 11050 (/ 7 

; 1959 , 7/1/10507/1/6 1710466116 11414 .מ ,וז 550 ׳ל 11 ז . 1 ; 1932 ... 7 11 ) 16 >/( 7/1 
,׳}ת 0 ז) 5 תז־ 1 ^נ .( 1 ; 1959 , 76566711011 / 0 71011161115 7/16 ,£צ־זן 44 . 11 

. 1961 ,/) ¥011 (. 5/681 ץ 7/1 1/16 004 7616671/011 

אל. וי. 

ר׳ באמנות ובספרות. א) ר׳ במובנו הרחב פירושו שיקוף 
נאמן של המציאות ביצירות הספרות והאמנות. ב) ר׳ במובן צר הוא 
כינוי לזרם, או למגמה, בספרות (ו״ להלן) ובאמנות. שנולד ב % 
השני של המאה ה 19 — מתוך תגובה לרומנטיקה — והנמשך עד 
ימינו. בין שני המובנים האלה של המונח אין הבחנה חדה וברורה. 
סופרים רבים המשזןכים לרי במובן הצר מסתייגים מכינוי זה. ומצר 
שני, אפיונים שניתנו לר׳ במובן הצר מתאימים ליצירות ספרות 
ואמנות של תקופות קודמות. 

ר׳ כסגולה של יצירות הספרות והאמנות נאמנותה של יצירה 
למציאות — היותה הצג (ת 0 טב 1 מ:> 5 :>זק 0 ־) אמיתי שלה — עמדה 
מאז־ומתפיד במרכז ההערכה הביקרתית של יצירות ספרות ואפנות. 
הוגים אחדים סברו. כי שיפום זה חל על כל יצירה אמנותית. 
שהרי גם יצירות האמנות המופשטת והמוסיקה אמורות לבטא 
"דבר־מה" שהוא בגדר מציאות. בעיני אפלטון ואריסטוסלם (ע׳ 
ערכיהם) היתה גם המוסיקה אמנות ה״מחקה" רגשות. אולם בד״כ 
הוסכם. שלא ניתן לדבר על המוסיקה, על הציור, או על הפיסול 
המופשט. כעל "הצגים נאמנים של המציאות", משום שאנו חסרים 
כל מגע אחר עם המציאות (הנפשית או הרעיונית) שהם מבטאים, 
מלבד מה שנתון לנו ביצירה עצמה. לפיכך נחשבים מונחי ר' 
לרלוונטיים בדיונים על ספרות עלילתית, תאטרון וקולנוע, וכך גם 


הציור והפיסול הפיגורטיוויים, ככל שאלה מעמידים הצגים אמנו־ 
תיים של הטבע ושל המציאות האנושית, הפסיכולוגית או החברתית. 

הגדרה פילוסופית של הר' ב א פ נ ו ת אינה פשוטה. שהרי אין זה 
מובן־מאליו מה עושה הצג מסוים להצג ראליסטי של המציאות. 
הטענה כי דמיות (:> 110 ג 1 ג 11 ז 1 :> 8 ;־־) ההצג לנושא המוצג היא תנאי 
הכרחי ומספיק לד׳ באמנויות הפלסטיות נדחתה, ובצדק, משום 
שלמשל, כל ציור דומה לציור אחר יותר משהוא דומה למה שמצויד 
בו. הר' גם אינו נמדד בכמות המידע או במספר הפרסים הנכללים 
בהצג: שרטוט בניין של ארדיכל מוסר מידע רב ובכ״ז אינו הצג 
ראליססי של הבית. אמנם נראה, כי כדי שיהיה ראליסטי על ההצג 
ליצור רושם של דמיות, אך אין לזהות רושם זה עם האשליה 
בדבר ממשות ההצג. 

ביוון העתיקה התפארו אמנים ביכלתם ליצור בצופה את האשליה 
שיצירתם אינה הצג אלא המציאות עצמה. ידוע הסיפור על האמן 
היווני זואקסיס, שעלה בידו להסעות את הציפרים שביקשו לאכול 
את הענבים שצייר. דידרו (ע״ע), איש תקופת ההשכלה (המאה 
ה 18 ). התפאר, שבמחזהו "אבי המשפחה" מרגיש הקהל כאילו הוא 
מצוי בחוג משפחה, כיום סוענים, שאשליה אינה מהותית לר׳. 
התנאים הרגילים של הצגת יצירת־אמנות בפני קהל משקפים העדר 
כל כוונה להסעות את המתבונן, והצופה יודע שהמדובר ביצירת 
אמנות. גם כשהיא ראליסטית. 

הוגים מודרניים אחדים מבקשים להגדיר את הר , בעזרת המוס¬ 
כמות (קונוונציות) שהאמן משתמש בהן. נלסון גודמן (ר׳ ביבל׳) 
הציע לראות יצירה כראליסטית ע״פ מידת הקלות שהקהל מבין 
את "שפתה". ככל שסימני־הייצוג ביצירה ברורים־יותר והצופה אינו 
חש בעבודת הפענוח והפרשנות שלו — היצירה ראליסטית־יותר. 
לפי גישה זו ר׳ הוא תכונה יחסית לתרבות ולקהל מסוימים. הוגים 
אתרים מודים אמנם שכל הגדרה של ר חייבת להביא בחשבון את 
המוסכמות שבמסגרתן פועל האמן, אבל כשמגדירים ר׳ סן־ההכרח 
להתייחם לא־רק לאופני הייצוג, אלא גם לחשיפת ההבטיס השונים 
של הנושא המוצג. מכאן הנסיונות להגדיר ר׳ במונחים של "מלאות". 
ואולם. כפי שהדגישו גומבריך ואינגרדן(ר׳ ביבל׳), האופי הסכמאסי 
של הצגת־המציאות באמנות שולל כל אפשרות לחשוב גם את 
המלאות לקנה-מידה של ר׳. הצג המציג במישרין רק תכונות אחדות 
של המוצג (קריקטורה מוצלחת, למשל) יכול לעתים לעורר רושם 
של ר׳ עז־יותר מהצג "מלא" יחסית. 

המסקנה היחידה שניתן להסיק מוויכוח זה — שלא הסתיים 
עדיין — על הגדרת הר היא. כי דיון פורה ביצירות־אמנות בעזרת 
מונחי הר׳ יכול להתנהל רק בהקשר של סוג־אמנות מסוים, 
בהשוואה להצגות אחרות של אותה מציאות המוצגת ביצירה 
הנידונה ומתוך יחס לכוונת האמן. 

,ו 1 ? 1 ־ 1 ן 11 מחי) . 14 .£ ; 1946 , 115 )> 1/16 111 71111/1 0714 £ 6011171 /י/ , 15 ?קל 0 ^ . 1 

; 1964 , 4751 1/16 / 0 ? 7/1110507/1 , 112 ?^ ,•* 1961 , 1111151071 0114 471 

/! 1416707 7/6 ,ת? 1 )־ £34 ת 1 . 11 ; 1968 , 471 / 0 ! 6 ^ 1/0 ^ 7011 , 30 מז 1 ) 000 .א 
. 1974 , 17101/011 ^ 17710 0714 ) 47 ,ח 10 טז 50 . 8 ; 1973 .) 47 ) 0 \ 1¥01 

ר׳ בספרות. בניגוד לחיבור ההיסטורי לא נדרש מן החיבור 
הספרותי — עכ״פ למן ה״פואסיקה״ של אריסטו — דיווח על מעשים 
שהיו. הוא חויב רק ב״שכנוע״, בהתאמת סיפור־המעשה שלו — 
שהוא, חלקית לפחות, תמיד בדוי — למה שמקובל על הקהל כחוק־ 
סבע וכפסינולוניה אנושית. דרישה אריפסוסלית זו פורשה מאות 
שנים כדרישה להסתנרוח, להתאמת המצבים והדמויות שנספרות 
למהויות כלליות נצחיות ובלתי־משתנות, כגון טבע האום. האהבה, 
הקנאה והשלסון. הדגש הושם באופן הצגתן של אמיתות כלליות, 
והנאמנות למציאות אנושית, פסיכולוגית או חברתית, העסיקה את 
הביקורת רק במידה שראו בה אמצעי־העברה ללקחים כלליים. 

הסנגוריה על ..הדרמה הבורגנית״, שהשמיעו, במאה ה 18 , דידרו 



419 


רא י י! — רא: 


420 


בצרפת ולסינג (ע״ע) בגרמניה. תבעה להעלות על הבימה דמויות 
של ההווה ובעיותיו. ואולם, הראשון נימק את הצורך להעלות על 
הבימה מצבים המוכרים לקהל מתוך החיים ברצון ליצור אשליה 
דרמתית: ואילו השני הסתפק בקריאה לתת מעמד שווה לדרמה 
הבורגנית ולסרגדיה העתיקה. המינוח של שניהם עדיין קשור היה 
בדרישה להתאים את ההתרחשויות ואת הדמויות למהות הכללית 
של מבע האדם, אשר דנם לו שימש האדם של זמנם ושל חברתם. 
רק במאה ה 19 , עם העלאת הדרישה לתיאור נאמן של מציאות ושל 
דמויות אינדיווידואליות כמטרה אמנותית מרכזית, נפתח פתח לר׳ 
החדש. דרישה זו העלו הרומנטיקנים, וכך קדמה התביעה לד׳ 
להופעת המונח בתולדות הביקורת ולהיותו סיסמה ושם של זרם 
ספרותי: בזרם זה, שהתגבש בעיקרו נגד הרומנטיקה, אפשר לראות 
גם פיתוח והמשך של כמה מתביעותיה האסתטיות. 

להעלאת המונח ר , בספרות גרמו הוויכוחים סביב ציוריו של 
קורבה (ע״ע) בצרפת. ב 1857 פרסם הסופר שנפלרי (ץז 11011 ק 11 זב! 01 ) 
קובץ־מאמרים בשם ״ר׳״. וב 1856/7 ערך חברו. הסופר ארמון 
דיראנטי, כ״ע בשם זה. שניהם הטיפו להצגה נאמנה של חיי־ההווה, 
הנסמכת על ניתוח מפוכח, אובייקטיווי וחסר־פניות של החברה. 
הם ראו במרימה, בסטנדל ובבלזק (ע׳ ערכיהם) את חלוצי הר׳ בעבר, 
ובפל(בר, באחים גונקור (ע׳ ערכיהם) ובהם עצמם, את נציגיו בהווה. 
יריביהם ראו בדרישה לאובייקטיוויות מסווה לאי־מוסריותם ול־ 
ציניותם. 

"השיטה הראליסטית" של ה. ג׳ימז (ע״ע) באה״ב, למן שנות 
הסד. חייבה אובייקטיוויות גמורה של הסיפור והעדר התערבות 
כלשהי מצד הסופר במהלך העלילה. גם ברוסיה עלתה סיסמת הר׳ 
כבר בשנות ה 60 . ע״י פיסרב (ע״ע). ואף שבשנות ה 40 כבר תבע 
בילינסקי(ע״ע). בהנמקה אסתטית וחברתית גם יחר, הצגה אמנותית 
של בעיות ההווה. הרי שהמונח ר׳ הונהג מאוהר־יותד, בשנות ה 60 , 
בידי תלמידיו. בהנמקה שהיתה בעיקרה עיונית־חברתית, ושראתה 
בר׳ בספרות "כלי-נשק יעיל לשינוי החברה". זולה (ע״ע) כינה את 
יצירתו הגדולה, שנועדה לבאר את אישיות גיבוריה באורח מדעי, 
בכינוי,.נטורליזם", ואילו הסופר האיטלקי ודגה (ע״ע) וחבריו יצרו 
את המונח ,.וריזמל׳ להצגת עמדתם. מראשוני מאמצי הכינוי ר , 
באנגליה היה גיסינג (ע״ע). בסוף שנות ה 80 , אם־כי המונח כבר 
נפח קודם בכתבי המבקרים. בגרמניה בטאה ה 19 לא היתה כל 
הבחנה בין השימוש בסונה ר׳ לציון תכונותיה האמנותיות של יצירה 
לבין השימוש בו לציון שייכותה למגמה או לזרם בני־התקופה. 

במגמה הראליסטית בספרות נכלל מספר רב־יותר של סופרים 
מאלה שנשאו ברמה את המונה ר׳ עצמו. או מונחים קרובים לו. 
כנטורליזם או וריזמל המשותף לכולם קשה להגדרה, כי הגדרות כגון 
.,הצגה אובייקטיווית של המציאות החברתית של ההווה" מסתכנות 
בכלליות ובסתסיות ועשויות להקיף יצירות רבות מן העבר, שאינן 
שייכות למגמה הראליסטית החדשה. לפיכך הוצע לראות בר׳ כינוי 
למגמה ולתקופה בחולדות הספרות, המבטאות את הפולמוס נגד 
הרומנטיקה - דחיה של הפנטסטי והאגדי, ד.אלג(רי והסמלי. המסוגנן 
יחר־על־הסידה, המופשט והעיטורי, הבלתי־מסתבר, המקרי ויוצא- 
הדופן: ולעוסת־זאת. קבלת המכוער, הדוהה והנמוך כנושאים 
לגיטימיים ביצירח־הספרות והסרת הטאבו מתיאורי מין ומיתה 
(המכוער, הדוחה והנמוך היו נושאים לגיטימיים גם קודם הר׳ של 
המאה ה 19 , למשל ביצירתו של שיקספיר: אולם. שלא כבמגמה 
הראליסטית החדשה. הם שימשו ביצירות קומיות וגרוטסקיות 
בלבד.) 

השקפה אחרת (של אריך אוארבאך) רואה ר׳ בעצם שבירת 
הדוקטרינה האסתטית, המסווגת נושאים. דמויות ומצבים לאחת 
משלוש רמות־הסגנון הנפרדות: הגבוהה, הבינונית והנמוכה — 
דוקטרינה אשר לפיה ניתן היה לתאר את היי־המעשה היומיומיים 


אך־ורק בסגנון הנמוך או הבינוני, כלו׳, בתחום הספרות הקומית 
והגרוטסקית, או בתחום הספרות שנועדה לספק בידור צבעוני, קליל 
ונעים. שבירה דומה של מחיצות סגנוניות מייחס אוארבאך גם 
לספרות יה״ב והרנסאנס. אשר לפיה חשיבותם של אירועים יומיומיים 
שגרתיים נובעת מהיותם חלק מתכנית אלוהית. ואולם, הרצון להאיר 
את המציאות החברתית ההגותית, ואף הכלכלית־המדינית, בתמורו¬ 
תיה ההיסטוריות, המשמשת רקע לעלילה הססרותית, מציין את 
הר׳ המודרני בלבד. 

יחס זה להיסטוריה הוא הנושא המרכזי בתיאורים הרבים שתיאר 
את הר׳ הפילוסוף וסבקר־הספרות לוקץ׳ (ע״ע). למשנתו על הר׳ 
שרשים רבים באסתטיקה הגרמנית הקלאסית (גתה, הגל): אולם 
לוקק׳ הציגה כפירוש שיטתי לדרישות המארכסיזם. הוא ייחס 
לסיפרים הראליססיים הגדולים, ובעיקר לסקוט, לבלזק ולטולסטוי. 
את הכושר להציג את החברה כישות המתפתחת בזמן מתוך הכוחות 
החברתיים והמגמות הרעיוניות המנוגדות הפועלים בתוכה. העלאת 
מצבים ודמויות טיפוסיים להתהוות החברתית היא ביטויו 
העיקרי של הר׳. לעומת זאת, תיאור המסתפק באמיתיות, 
במובן של דיוק בפרטי רקע היסטורי ונוף פיסי או אנושי כלשהו, 
המוצגים כמקריים, כסטאטיים וכבלתי־מקושרים לפרטים אחרים, 
אינו אלא נטורליזם, המרוחק מרחק רב מן הר׳. 

הר׳, המחייב יכולת־הבחנה בין המהותי למקרי בהתהוות ההיס¬ 
טורית, אמור להיסמך על תפיסה עיונית מעמיקה של החברה וההיס¬ 
טוריה• להצגה ראליסטית של העבר — למשל ברומן ההיסטורי — 
נדחפים הסופרים הגדולים מתוך דחף להארת ההווה. 

בבריה״מ ובארצות הכפופות למרותה נעשה הר׳ הקשור בסופרים 
ובאמנים הקלאסיים מושא לפולחן, ואילו סופרים ואמנים בני־הזמן 
חויבו ב״ר׳ סוציאליסטי", שאמור היה להציג את "התהליך 
רב הניגודים והסתירות של הבניה הסוציאליסטית", בלא להתעלם 
מן הגיבור החיובי, הטיפוסי לשלב זה של ההתפתחות. ואולם. בשנות 
שלטונו של סטאלין, וגם אח״כ, לא נהנו הסופרים ממידה רנה-מדי 
של אסון ביכלתם לגלות בעצמם את הטיפוסי, והיות שהחלטות 
המפלגה שיקפו את המגמות התעמולתיות של השליטים יותר מששי־ 
קפו מציאות כלשהי, ניטל מן הר׳ הסוציאליסטי הדחף האחד והיחיד 
שאינו שנוי־במהלוקוז לגבי כל ר׳ בספרות ובאמנות — הדחף להסיר 
מסכות ולחשוף את הממשות המסתתרת מאחורי כל אידאליזציה, 
הדחף להביע בדרך הבדיה את האמת. 

לעניין ר׳ בציור בא״י ע״ע, עסי 1092 , 1199 . 

וע״ע נטורליזם: רומנטיקה. 

ג, לוקאץ/ הר׳ בספרות, 1951 : הנ״ל. הרומז ההיסטורי, 1955 < 

א. אוארבך, מימזיס! התגלמות המציאות בספרות המערב, תשכ״ם 3 ! 

, 0711/ 0(0(10^171(111, 1928; 11. [)111110x011 ח 1 ^ 1 ־ 01 115 ,.?/ , 113530 . 2 . 8 

ח 50 1 ) 15•, 011. €01111x1 ־ 19 ,) 01151 0110 ( 1 1 ) ) 01151 ) 1 

10115 /^\ ,חוץ^ 11. 1 ; 1948 5 111x1 ץ £550 , 01430$ ,] . 0 ; 1948 , 5 <) 71 ס! 

/ 0 £1 ) €01%0 2710 . 011014 ׳^ .א ; 1951 ,( 3 , 111 , 0 זטז 3 ז 1,110 70 יםבז 3 קכד 001 ) 

/ ס 7115 ) 00011171 ,(. £41 ) זש 14 ־ 04 מ .ץ . 6 ; 1961 ,ק 50/101075/11 ץ 01 ס 1 ס 1 מיו .? 1 
. 1963 ץ 701 ) 101 

מג. בר. 

ראם (קרי: רום), משפחת מדפיסים ומו״לים בווילנה. ב 1789 
הקים ברוך בן יוסף ר' (נפי 1803 ) דפוס בגרודנו (ע״ע), 

וב 1799 הקים דפוס נוסף בוילנה (ע״ע). בנו. מנחם מן (נפי 1841 ), 
ניהל את הדפוס אחריו, ובין־השאר הדפים בשנים 1835 — 1854 
מהדורה גדולה של החלמוד הבבלי. מהדורה זו עוררה פולמוס קשה 
עם בני משפחת שפירא, בעלי הדפוס בסלווטה (ע״ע), ולמעלה 
מ 100 רבנים היו מעורבים במחלוקת, שנסתיימה בתוצאות הרסניות. 
ב 1836 היה דפוס ר׳ היחיד בכל ליטא ובילורוסיה שלא נסגר בידי 
השלטונות. ב 1841 נשרף בית הדפוס. בשנים 1841 — 1862 ניהלו את 
המפעל יוסף ראובן ר׳ ובנו דוד. לאחר מותם המשיכו במפעל דבורה, 
אלמנת דוד (נפי 1903 ). ושני גיסיה, ובית הדפוס נתפרסם בקרב 
יהודי אירופה ב״דפוס האלמנה והאחים ראם". 



421 


ראם — יא 8 אלזה ואל־בירד 


422 


בשנים 1857 — 1888 שגשג 
הדפום בהנהלת הסופר שמו¬ 
אל שרגא פייגנזון, ואז הות¬ 
קנו בו מכונות־דפום חדישות, 
נקנו זכויות על כ״י, נדפסו 
מהדורות רבות והוקמה מע¬ 
רכת הפצה משוכללת. רוב 
הכנסותיה של ההוצאה באו 
מהדפסת ספרי־קח־ש ברב¬ 
בות עתקים• 

המפעל המפואר־ביותר 
היה הדפסת התלמוד הבבלי 
(חר״מ-תרמ״ו), כולל למע¬ 
לה מ 100 מפרשים, הרי״ף 
והתוספתא. שים זה קנה 
שם־עולם בין מהדורות ה¬ 
תלמוד (ע״ע), ומכאו ואי¬ 
לך נדפסו כל מהדורות ה־ 
ש״ס בתבניתו ובמתכונתו. ההוצאה הדפיסה גם ספרים פופולריים 
רבים ביידית, ביניהם ספריו של א. פ. דיק (ע״ע), וכן ספרי משכילים. 
במות דבורה לא מצאו יורשיה עניין בניהול המפעל, והוא שקע 
לאסו. ב 1910 נמכר הרפוס לברון ד. גינצבורג (ע״ע). ולאחר כמה 
שנים — לידי נח גורדון וחיים כהן. כל אותן שנים נשאר פייגנזון 
על כנו, ובתקופה וו י״ל בדפוס ר׳ כל התלמוד הירושלים. דפוס רי 
פעל בווילנה עד 1940 , ואז החרימוהו הסובייסים והפכוהו לדפוס 
רוסי-ליסאי. 

פ. קאן, לקורות בית הדפוס של ר׳ בוילנא (ק״ם, י״ב), תרצ״ה/ו! 

י. יואל, אוסף כ״י מבית דפוס ר׳ (ק״ם, י״ג), תר 1 ״ו/ז 1 ח. ליברמן. 

על דפוס האלמנה והאחים ר , (ק״ם. ל״ד), תשייט; ש, ש. פייבענזאהז, 

לתולדות דפוס ר׳ {בתור: יהדות ליטא, אי), תש״ך; ח. בר. דיין, 

הארות (שם). י ם 

ראם (*׳!!ס), סוג אנטילופות בגודל בינוני מחת־משפחת הראמים 
במשפחת הפריים (ע״ע), ובו 4 מינים (ר׳ להלן), שוכני 
בתי־גידול שחונים באפריקה ובאסיה. כל המינים מצטיינים במבנה- 
גוף מוצק ובקרניים גדולות — למעט ר׳־התאו ( 0.130 ) — ישרות 
וחדות. הר׳ הוא סוג מקרינים יחיד שבו קרני הנקבה עולות בגדלן 
על קרני הזכר. הקרניים חשובות להגנה מפני טורפים ולא רק 
ללחימה עם בני המין. בשני מיני ר׳ הצבע הכללי חום־אפור 
ובאחרים לבן. על פני הר׳ כתם אפייני, שחור או חום, ופס מקביל לו 
יורד מעינו אל זווית פיו. על הצוואר, הגפיים ושולי הגחון מופיעים 
דגמים שונים בצבע חום או שחור, בר׳-התאו ובר׳־התועפות קיימת 
התרחבות ניכרת של הטלפים, תכונה המאפשרת תנועה ע״ג חול 
טובעני. הזנב ארון ביחס לפדסתנים אחרים (עובר את העקב) 
ובקצהו משערת שחו¬ 
רה. משקל הר' 100 — 
210 ק״ג. תקופת ה¬ 
הריון נמשכת 240 — 
300 יום. אורך החיים 
מגיע עד 20 שנה. 

תלות הד' במים 
מצומצמת; הוא מסו¬ 
גל להפיק מים מאכי¬ 
לת מיני דלועיים מ¬ 
ריס, רעילים לבע״ח 
אחרים, ולהתקיים ת¬ 
קופה ממושכת ללא 
שתיה. בשעות החמות 


נוהג הר' לשהות במרבץ עמוק שהוא חופר לו בהולות המדבר. 
עיקר פעילותו בלילה ובשעות הבוקר והערב. ר׳־החאו ור׳־התועפות 
שוכנים במדבריות שחונים. המינים שבדרום אפריקה ובמורחה 
מתקיימים גם בבתי־גידול שחונים פחות. הד" נוטים לחיות בעדרים 
שבהם 2 — 25 פרטים, ולעתים עד 60 . בעונת הייחום רווחים בין 
הזכרים קרבות־החנגחוח נמרצים. תפוצת מיני הר׳ משתרעת עפ״נ 
שטח נרחב: 1 ) רי־הצני ( 8330113 . 0 ) חי בדרום־מערב אפריקה. 
בעבר התפשט עפ״נ כל ארץ הכף; 2 ) ר׳־ביסה ( 80153 . 0 ) 
חי במזרח אפריקה ומתפשט צפונה עד לאתיופיה הצפונית; 3 ) ו׳־ 
התאו התקיים בעבר ברוב חלקי הסהרה והגיע בתפוצתו עד לנהר 
נילוס במצרים. הוא נכחד ברוב ארצות תפוצתו וקיים רק באוורים 
נידחים בשולי הסחרה הדרומיים! 4 ) ד׳ ־ ה ת ו ע פ ו ת (* 0. 10110017 ) 
היה ככל הנראה שכיח במדבריות השחונים של המזה״ת ובכלל 
זה דרום ישראל ומרכז סיני. דמותו מופיעה בחריתות סלע אחדות 
בנגב ובסיני. הר׳ התקיים כנראה עד לאמצע המאה ה 19 בנגב. 
עם חדירת הנשק החם למזה״ת נפגע קשה ונעלם מרוב אזורי מחייתו 
המסרתיים. כיום נותרה אולי אוכלוסיה שרידית בעמאן ובמדבר 
רובע אל־ח׳אלי שבערב הסעודית. במאמץ בי״ל חולצו מהכחדה 
פרסים אחדים, וכיום מגדלים אותם באה״ב בשבי כדי להשיבם 
בעתיד לתחומי שמורות טבע במזה״ת. 

הר' נזכר מספר פעמים במקרא. וכמה כתובים מציינים במיוחד 
את קרניו (דב' לג. יז; תה' כב, כב, ועוד). 

השם ר׳ ציין במקורו אח ש ו ר ־ ה ב ר (איוב לט, ט). כאשר נעלם 
שור־הבר הועבר השם ל! 7 ! 0 , וזיהוי זה מתאים לנאמר בתהלים 
צב, יא. כמה חוקרים מזהים את הר עם התאו (ע״ע). מייחסים לו 
גם את השם "חד-ק ר ף, מאחר שבציורי הפרופיל שבמצרים 
הוא נראה כבעל קרן אחת (וע״ע חדקרן). 

, 31 תז״ 0 ( 6 ) ¥111111 ^ ת 3 :> 1 ז£\" £351 ) *׳ 03 6 ^ 7 , 31-4 * 6 * 8 1 * .מ .( 1 

. 1963 ,( 1 
ג. אי. 

ראמאללה ואל־בירה 411 ; 11 *.!), צמד ערים.כ 15 
ק״מ מצפון לירושלים. הן שוכנות על במת־ההר, בגובה של 
870 מ׳ מעפה״י, ומהוות צומת חשוב לכבישים המחברים אותן עם 
ירושלים בדרום, שכם בצפון, לטרון ועמק איילון במערב ויריחו 
במזרח; הכביש הראשי ירושלים—שכם עובר בין שתיהן. תחום- 
השיפוט של ר משתרע על 19,700 דונם. ומספר תושביה 16.920 
נפש ( 1974 ). תחום־השיפוט של אל-ב׳ משתרע על 22,500 דונם, 
ומספר תושביה 15.610 נפש ( 1974 ). ב 1945 גרו בר׳ כ 5.000 נפש, 
וב 1967 — 12,030 נפש. שיעור גידולה ממלחמת ששת הימים עד 
1977 היה כ 40% . ב 1945 היתה אל-ב׳ כפר קטן, ובו 2,920 נפש. הוא 
התפתח אה״כ לפרוור עירוני של ר׳ וב 1967 גרו בו 9,568 נפש. 
שיעור גידולה של אל־ב׳ ממלחמת ששת הימים עד 1977 גבוה מזה 
של ר׳ ומגיע ל 63% . אוכלוסיית ר׳ היא ברובה נוצרית ( 60% ) , ואילו 
זו של אל-ב׳ ברובה מוסלמית ויש בה רק כ 3% נוצרים. 

שתי הערים הן מוקד עירוני גדול. המשמש מרכז לשירותים. 
מינהל, שיווק חקלאי ומסהר לכפרי הסביבה. ר׳ היא גם בירת נפת 
ר׳, המשתרעת על 770 קמ״ר. ר׳ מצטיינת באקלימה הנוח (קריר 
ויבש בקיץ), ויש בה ריכוז של בתי־מלון המהווים מקור פרנסה 
לתושבי הפיר. מאז־ומתמיד נהגו עשירי יהודה ושומרון לבנות בה 
את בתיהם. עד 1947 היתה בר׳ בניה צפופה, בעיקר לאורו הציר 
לאל־נ׳ וכן כ 1 ק״מ צפונה ודרומה לציר זה. הבניה החדשה נעשתה 
ללא תכנון. תוספת הבתים אף עברה לשטחים חקלאיים שסופחו 
לתחומיה המוניציפליים של העיר. מצפון לר׳, על גבעה בגובה של 
900 מ , מפפה״י, הוקמה בתקופת המנדט תחנת-שידור, ששימשה את 
״קול ירושלים״ מ 1936 ועד ערב מלהמת־השחרור, מאז מלחמת ששת 
הימים נמצאת התחנה בשימוש רשות־השידור. 



׳עהדפיס ראוב! ראם בווילנה, 1869 




423 


ראדאר יד *דבי ■ר — דאט 


424 


היסטוריה. אל-ב׳ זוהתה עם עיר הגבעונים (ע״ע) בארות 
(יהר ט, יז), בארץ בנימין. אד זיהוי זה מסופק. קרוב־יותר לזהותה 
עם בארות הנזכרות בתקופת שיבת-ציון (עזרא ב, כה; נחם׳ ז, כט) 
ובתקופה החשמונאית (חשפ״א ט/ די). בתקופה הביזנטית ובראשית 
התקופה הערבית הפך איזור ר׳ לאיזור כפרי צפוף, אך שמה של 
אל-ב׳ נזכר לעתים רחוקות ונכפד בלבד. במאה ה 11 , ואולי עוד 
לפני־כן, התרכז באיזור ר׳ יישוב נוצרי, ובתקופה הצלבנית היתה 
אל-ב׳ כפר נוצרי מבוצר ושמו ־ 4311001011 *. 0120110 ג.: או 143202 
12 ! 143110010 (המסגד הגדול)! הוא נזכר בשמו הצרפתי אצל בנימין 
פטודלה (ע״ע), והתקיים עד 1187 . מראשית התקופה העת׳מאנית 
היתה אל־ב׳ כפר מוסלמי, ובמאה ה 16 התיישב גל הגירה של שבטים 
נוצריים סעבה״י המזרחי בח׳רבת ר׳ שבפרווריה. מקומן של אל-ב׳ 
ור׳ על דרד־ההר הראשית בא״י הביאו להפיכתן בשלהי הסאה ה 19 
לעיר המשמשת את האיזור החקלאי הקרוב. במאה ה 19 התנהלו 
באיזור ר׳ מלחמות שבטיות בין שבטי הקים והימן. בימי המנדט 
היתה ר׳ למרכז מינהלי לנפת ר׳, ולאחר מלחמת־השחרור התפתחה 
בתנופה רבה עקב ירידתה של ירושלים הירדנית. 

ח׳רבת רדנה היא אתר ישראלי מצפון לר׳. האתר נחפר 
ב 1970 , ונתגלו בו מבנים דלים וכלים שונים. על ידית קנקן נתגלו 
אותיות, שהן מבחינה טיפולוגית צורת־מעבר מהכתב (ע״ע. עמ׳ 
1097 ) הפרוטו־סינאי לפרוטו-כנעני. ע״פ הכתב והכלים תיארכו 
החופרים את האתר לתקופת הברזל א׳ (סביב 1200 לפםה״נ). אחרוני 
הציע להקדימו לתקופת הברונזה המאוחרת (סביב 1300 לפסה״נ), 
ולראות בו אחד מאתרי ההתנחלות הראשונית על גב־ההר, אולי 
עטרות (יהד טז. ב, ה! יה, יג). 

י. אהרוני, א״י בתקופת המקרא, תשכ״ג 2 ; הנ״ל, רבבות אפרים ואלפי 
מנשה (בתור: ארץ שומרון). תשל״ד! י. פראווד, חולדות ממלכת 
הצלבנים בא״י, א'—ב׳ (מפתה בערבו), תשל״א ! י. דרורי, המסורת 
על יסודה של ר- (בתוך: ארץ בנימין, 382/3 ), תשל״ב; א. זהבי. ר׳ 
כמרכז עירוני לנפת ר׳ ובמת גבעון(בחוד: יהודה ושומרה, א׳), תשל״ז! 

י, יניב, רצח, נקמה ופחד גרמו ליסוד ד׳ (טבע וארץ, כ׳), תשל״ח; 
"ז",/ ,ס/ ;,ס!,!״,,) "ד , 8,2011,11311 .נר .נ) - .."׳ס .זר, .ע 

. 1971 ,( 001 ,! 8.3501 ) "";,/),"'.ז 
א. אם. - אל. רי. 

ראקציות גרעיניות, ע-ע קרינה, עמ׳ 171/2 . 

ראקציות כימיות, ע-ע כימיה, עם׳ 769-764 . 

ראש (לאט׳ ] 03011 ? אנג־ 1034 )), האיזור הקדמי של הגוף. המשמש 
לכמה מטרות חיוניות: להגנה על הפח (ע״ע), לנשימה 
וללעיסת מזון ולבליעתו. הגלגלת (ע״ע) מהווה את שלד הר׳, ולה 
מבנה לתפקידים האמורים. החלק השייך לקדרת־המוח (- 00010012 
ת 1 נ 1 !ח) משמש לתמיכה ולהגנה על המוח ועל איברי־החוש העילאיים: 
ראיה. שמיעה ושייוי־משקל. ואילו החלק השייך לשלד הלו* והפנים 
(^^"■)" 110 ־ 130 ק 5 ) משמש פתח קדמי של מערכות ההזנה 
והנשיפה. 

צורת הר אינה זהה בבע״ח שונים! היא מותאמת לגדלם של 
המוח ואיברי־החוש ולצורת החיה. בטורפים, לפשל, מפותחים 
החלקים הקשורים ללעיסה ולבליעה. ואילו באדם — שבו התפתחות 
המוח פירביח — מפותחים העצמות המהוות משען לפוח והחלק 
הקדקדי והמצחי של הר. הקשר בין מבנה הר׳ לבין התפתחות 
המוח בולט מאד בתינוקות, שבהם יחס המידות בין קדרת־המוח 
לפנים גדול בהרבה מאשר במבוגר. חווי־הפנים מאפיינים אח האדם 
ומשמשים אחד מסיפני־ההכר המבדילים בין גבר לאשה ובין אדם 
לרעהו! הם נקבעים ע״י העור, הרקמה התת-עורית, שרירי ההבעה, 
כמות השומן בפנים, צורת האף וארובות העיניים. לצורת הר' 
חשיבות רבה באבחנת מצבי־פחלה שונים ; שינויים בצורת הפה. האף, 
האפרכסות, מפתח־העיניים והמרחק ביניהן. עוזרים בגילר ובאבחנת 
סומים מולדים של המוח, של השפה והחך ושל השלד (ע״ע). 


כל עצמות הגולגולת קבועות ואינן נעות, פרט לעצם הלסת 
התחתונה ( 01204111013 ), הנעה כלפי הלסת העליונה. התבוננות 
בר' מן הצד מאפשרת הערכה של ממדי הלסתות, המשתנות בןדלן 
היחסי ובצורתן בהתאם לגיל ולהתפתחות השיניים. בעת הינקות 
והזקנה, למשל, קטנות הלסתות בהשוואה לממדיהן בילדים ובמבו־ 
גרים (וע״ע אנטומיה. עמ ׳ 387/8 , ור ציורים שם ובעט׳ 415/6 ). 

המפרק העיקרי בין הגולגולת לצוואר הוא זה שביו החוליה 
הצוואריח הראשונה לבין בסיס עצם־העורף ( 000181121 1 x 100 ! ע״ע 
גלגלת, עמי 769 ! ור׳ ציורים בעם׳ 763 , 766/8 , 770 . 773/4 ! 
אטלס). 

שרירי הר׳. חשיבות שרירי־ההבעה באדם בתרומתם ליצירת 
תקשורת בין אנשים. אלה הם שרירים תת־עוריים המתקשרים לזוויות 
הפה. לנחירי האף, לעפעפיים ולמצה. מעצבב אותם עצב הפנים 
(״ס״ £3621 ). התכונה הטיפוסית לשרירי־ההבעה היא המספר 
הגדול של תאי-עצב מוטוריים הפעצבבים את השריר! כך יש פיקיח 
עדין ומדויק על תנועת כל סיב שריר. ראוי לציין, כי אצל תינוקות 
כבר ניתן להבחין בהבעות-פנים אפייניות בתגובה לגירויים שונים, 
כגון גירויי טעם. 

גם בקרקפת מצויים מספר שרירים, אולם באדם אין הם מתפקדים. 
פרט לשריר המצח ( 0012115 !£), המכווץ את הפצה. שריר זה קשור 
גם בפעילות שריר העין החוגי ( 00011 . 01,1:111 ,, 011 ). גם את השרירים 
האלה מעצבב עצב הפנים. 

סמוך לשרירי־ההבעה מצויים 2 מתוך ארבעת שרירי הלעיסה 
העיקריים — שריר המלעס (! 01355010 ) ושריר הצדע ( 8013115 תזסז). 
את השניים האלה, כמו את השניים האחרים העסוקים־יותר (שרירי 
הכנפה הצדי והתיכון 151 ) 1,01/201 ) 1210121 206 1121 ) 00 !]), מעצב ב 
סעיף תנועתי (מוטורי) של העצב השלשי ( 0 ׳ 1 ! 00 0011031 !ז!! 1 ). 
והם המפעילים את הלסת התחתונה בשעת לעיסה. 

מספר רב של שרירים מקשרים את הר׳ לצוואר. וחלקם מחברים 
את הר׳ ישירות עם עמוד־השדרה, או עם עצם־הבריח והצלעות 
העליונות או עצם החזה. חלקם מתקשרים ללסת התחתונה, ובכך 
מסייעים ללעיסה ע״י פתיחת הפה. מרכיבו התחושתי (סנסורי) 
של העצב השלשי מעצבב את מרבית עור הר׳ (קרקפת ופנים), 
וכן את הריריות שבהלל הפה. באף ובמערות האף. 

החך ( 131310 !) מפריד בין חללי האף לבין חלל הפה! כך יבול 
אחיי להדור ישירות מחלל האף — דרך חלקו האפי של הלוע 
(ד 121/0 (ק 250 ס) — אל הגרון ואל קנה הנשיפה, ואילו מזון נכנם 
מחלל הפה — דרך החלק הפומי של הלוע (אסץ! 113 ק 010 ) — אל 
הוושט. 

מערות (גיתות) האף ( 5100505 ! 31 ) הן חללים המצויים בחלק 
מעצמות הגולגולת. הן מצופות רירית שהיא המשיית לרירית האף. 
היוצרת קשר ישיר עם חלל האף ומתנקזת אליו. מערות־אורר כאלה 
מצויות בלסת העליונה ( 5100505 /! 013x1113 ), בעצם המצח ( £100121 
5100505 ), בעצם היתד ( 5100505 131 ) 58110001 ) ובעצם הכברה 
( 5100505 531 ) 01110101 ). הן חשובות ליצירת תהודת הקול המושמע 
ע״י הגרון. סערות האף גדלות בהדרגה בשנות החייט הראשונות. 
ותורמות גם הן לעיצוב צורת הפנים. זיהום בדרכי־הנשימה העליונות 
עלול להתפשט אל מערות האף ולגרום בהן לדלקת ( 51005015 ; 
זרע אף, כרך מילואים, זנז׳ 329 ). כאשר הדלקת גורמת לסתימת 
פתחי המערות, נוצר לפעמים לחץ המלווה כאב עז. 

3 זוגות של בלוסות־רוק חשובות מצויים בצדי הלסת התחתונה 
וברצפת חפה. בלוטת מצד־האוזן ( 1 ) 8120 1 ) 831011 ) — הגדולה־ 
ביותר — מצדד, בצדי הלסת התחתונה סמוך לאוזן. צינור הרזק 
המנקז אותה נפתח לחלל הפה פול השן־הטוחנת העליונה השניה. 
בלוטת תת־הלסת התחתונה ( 812011 1160121 ) 0 * 501101 ) מצויה פנימה 
לזווית הלסת התחתונה, והצינור המנקז אותה נפתח ברצפת הפה. 



425 


רא: — ר<* ח וו 


426 


בלוטת תת-הלשון ( 1 ) 81311 51111111181121 ) מצויה ברצפת הפה, וממנד. 
מתנקזים מספר צינורות הנפתחים ברצפת הפה. בלוטות־הרוק 
חשיבות לעכול (ע״ע; וע״ע קבה) ראשוני של המזון. הן מוגדלות 
ונפיחות במקרה של מחלת החזרת (ע״ע). או מחלות חסימתיות 
של צינור בלוטוח־הרוק. 

כלי־הדם המוליכים לר' הם בעיקרם סעיפים של עורק הד׳ 
המשותף (ץ 11 ר 31 111 ) 0300 000101011 ). זה מתפצל לעורק הר , החיצון 
( 1 ) 1111011 [גחסססט) — המספק דם לפנים, לעורף ולקרקפת — 
ולעורק הר׳ הפנימי ( 1 ) 310111011 מז 1111£ ) — המספק את מרבית הדם 
למוח ולאיברי־החוש. " א . נ 

ראש הגולה, ע״ע ב?ל, עט׳ 572/3 . 

ראש הנקרה. 1 ) מצוק תלול, המגיע עד לשפת-הים ומהווה את 
הקצה המערבי של שלוחה הררית בגבולה הצפוני של 
ישראל! נקרא בעבר ראם א(ל)־נאקורה (,!״. 14.1 ^ 0 :), ע״ש 
נקרות-הצורים שלרגליו. שלוחת מצוק ר״ה ושלוחת מצוק ראם 
אל־אב/ד (הראש הלבן) שבלבנון ידועות כ״סולפות צור" (ע״ע א״י, 
עמ׳ 80 ) ומהוות את קצותיה של רצועת־הוף הנקראת .,סלם צוד" 
(ר׳ להלן, היסטוריה). שלוחת מצוק ר״ה, שחלקה המערבי נקרא 
כיום גם ״רכס הסלם״, מתנשאת לגובה של 300 מ׳ ומשתפלת כלפי 
הים עד לגובה של 70 מ׳. היא סוגרת על מישוד־ההוף הצפוני של 
ישראל ומאפיינת מעבר אל טיפוס החוף הלבנוני — שלוחות 
הרריות הצמודות לקו החוף והגורמות ליצירת מישור־חוף צר. 
מצוק ר״ה בנוי סלעי גיר וקירסון רכים ולבנים — מגיל קנומן 
תיכון—ובתוכם דולבוסי צור. בתחתית המצוק סערות-גידוד, שנוצרו 
עקב חדירת גלי הים לסדקים שבסלע, חלקן מתחת לפני־הים וחלקן 
מעליו. סדרום למצוק 3 איים: אי התכלת, האי שחף והאי נחליאלי. 

ר״ה היא מאתרי־החיירות היפים בארץ; האתר נפתח למבקרים 
ב 1968 . לרגלי המצוק נחצבו מנהרות גדולות לקליטת מבקרים 
רבים: הירידה אליהן היא באמצעות רכבל. 

היסטוריה. סלם צור ("סלמה של צור": "סלמא רצור״ו 
..סלמות של צור״: 1 ז 111 ! 0 ;־ 1 \ 1 ' 30312 ) הוא המעבר היחיד מחופי 
א״י לחוף הלבנון. כדי להקל על חציית הרכס נחצבו בו מדרגות — 
כנראה בתקופה ההלניסטית — ומכאן שמו .,סולם". אורך המעבר 
מר״ה בדרום ועד לראם אל-אביד בצפון כ 12 ק״מ. המעבר כבר 
בוצר בתקופות קדומות. עם מסעות־המלחמה המפורסמים שעברו 
בו נמנים: מסע תחותמס 111 (ע״ע) ב 1468 לפסה״נ, מסע פתי 1 
ב 1303 לפסה״נ ומסע שלמנאסר 111 ב 841 לפסה״נ. בדרום המעבר 
התקיימה במאה ה 13 לפסה׳־נ עיר נמל קטנה, צלעים, הנזכרת ביפי 
רעפסס 11 . בח׳רבת משידפה שלמרגלות הרכס מזוהה העיר המקראית 
פשךפות מים (יהו׳ יא. ח). בראשית התקופה החשמונאית מינה 
אנטיוכום בן אלכסנדר את שמעון החשמונאי לשר-צבא "מסולם צור 
עד גבול מצרים״ (חשמ״א, י״א, נ״ט): קצהו הדרומי של הסולם 
היווה אז אפוא את גבול א״י. מאידך־גיסא קבעו חז״ל את "לבלבו" — 
היא ראס אל־אנןד — שבקצה הצפוני כגבול א״י לעניין מצוות 
התלויות בארץ (גיס , ד. ע״ב). נראה שמימי שמעון החשמונאי ואילו 
ההלה באיזור הסולם התיישבות יהודית בכפרי־דייגים לאורן החוף! 
הר לה בדברי ר׳ יוסף: "...יוגבים, אילו ציידי חלזון מסולמות של 
צור ועד חיפה" (בבלי. שבת ב״ט. ע״א). בסביבה וו ישב האמורא 
ר׳ יעקב בר אידי (ע״ע), וחכמי בבל הפנו אליו שאלות. עולי- 
רגל נכנסו לא״י דרו סולם צור (עיר׳ פ׳. ע״א: ביצה כ״ה, ע׳ב: 
ב״ס ע״ג, ע״ב). 

לאחר כיבוש צור (ע״ע) בידי הצלבנים ב 1124 הפן סולם צור 
לחלק מסניורה צלבנית! מרכזה היה באיסכנדחן ( $011011311011 ), 
בצפון סולם צור, במקום שעמדו בו מצודה רומית ומצודה ביזנטית. 



הסכם קיקס־פיקו 
ב 1916 (ע״ע א״י, עמ׳ 
524 — 527 ), קבע את 
הגבול בין האיזור ה¬ 
בריטי והאיזור הצר¬ 
פתי בר״ה, והותיר 
את סולם צור בתחום 
לבנון: הסכם שביתת- 
הנשק ישראל—לבנון 
ב 1949 קבע שם את 
גבול מדינת־ישראל. 
ב 1917 פרצה יחידת- 
פרשים הודית דרו־ 
רכב לאורך סולם צור. 
ב 1942 נפרצו באיזור ר״ה שתי מנהרות — באורך כולל של 250 
מ׳ — שאפשרו הנחת מס״ב לאורן סולם צור, כחלק מקו חיפה— 
בירות. א. אס.- אל. די. 


ראש י.;ירר 

ג?•::־! חעתי;יה ־זמש לה י ח. י 7 יא׳ 


2 ) קיבוץ למרגלות רכס הסולם, על גבול ישראל—לבנון! כ 400 
תוש׳ ( 1977 ). את הקיבוץ יסד ב 1949 גרעין מאנשי הפלמ״ח. 
השטח המעובד — כ 3,000 דונם — רובו מטעי בננות ואבוקרו 
ופרדסים. מגדלים גם כותנה ומספוא. משק־החי כולל רפת ולול, 
והמשתלה מייצרת שתילי עצי פרי ונד. הקיבוץ מפעיל את אתר־ 
התיירות ר״ה. המשותף לקיבוץ וליישובי האיזור. בתחום המשק 
אתר מתקופת־האבן — תל סבאיק. וכן החורבה והמעיין, עין משרפות 
(אל־משירפה). 


ראש העין, יישוב עירוני (נקרא ע״ש המעיינות [ד׳ להלן! 

שממערב לו) במזרח מישור-החוף המרכזי, כ 6 ק״ם ממורח 
לפתח־תקווה: 13,500 תוש׳ ( 1975 ). רה״ע הוקמה ב 1950 , כמעבדה 
לעולים מתימן שעלו ארצה במבצע "מרבד הקסמים". המעברה 
שוכנה במחנה עזוב של הצבא הבריטי מימי מלה׳״ע 11 , וכעבור 
שנה היתה ליישוב קבע. התפתחות היישוב היתה איטית מאד. 
רוב התושבים הם יוצאי תימן. רה״ע בנויה בצפיפות נמוכה יחסית: 
לבתים רבים יש שטח־קרקע למשק־עזר. 

באיזור התעשיה כ 10 מפעלים, אן רוב התושבים עובדים 
בענפי שירותים וייצור בפתח־תקוה וביתר ערי גוש דן. רה״ע 
חסרה תשתית הולמת בתחומי התעסוקה. המסחר, הפיתוח הפיסי 
של היישוב, התרבות והחינוך. למרות מיקומה במרכז הארץ היא 
רומה במאפיינים רבים לעיירת-פיתוח. הבעיות החברתיוח-כלכליות 
גורמות למתח סתמיר. לאחרונה תבעו תושבי רה״ע בחריפות לסווג 
את היישוב כעיירת־פיתוח, הזכאית לתמריצים כספיים ולפיתוח 
פיסי מואץ. 

מעיינות רה״ע (ערב׳ ^ 1 ^ 1 (״״) הם מקורות הירקון 
(ע״ע). מימיהם הועלו לירושלים (מ 1934 ) וסיפקו כ 80% מצריכתה. 
בשנות הסל שולבו מי המעיינות בקו ירקון—נגב, ואח״ב במפעל 
המים הארצי (ר׳ ספה: כרן מילואים. עם׳ 463/4 ). 

תל רה״ע שליד המעיינות מזוהה עם אפק (ע״ע) המקראית, 
שישבה על "דרו־הים", ועם אנטיפטרים (ע״ע) שבנה הורדוס. 
במקום נערכו כפה חפירות: מ 1972 מנהלת אוניברסיטת ת״א 
חפירה שיטתית (בהנהלת פ. כוכבי). התבדר כי האתר נושב בשלהי 
האלף ה 4 לפפה״נ (תקופת הברונזה הקדומה), ובמקום נוסדה עיר 
שהתקיימה עד לשלהי האלף ה 3 . מתקופת הברונזה התיכונה נתגלו 
שרידי חומת לבנים על יסודות אבן. אח״כ נבנו ארמון מפיאר 
(על שטח של 750 פ״ר), מבני סגורים ושדה-קברות גדול. העיר 
נהרסה במאה ה 12 לפסה״נ בפלישת גויי הים (ע״ע פלשתים). 
מתקופת הברונזה המאוחרת נחשף ארמון מפואר, שרצפתו וקירותיו 



427 


ראג זעין — ר #ע ה גנז 


4:8 



אוסטרחח ועליו א״ב שרוטו־בנעגי טעזבת צרמה. 

כשורת התחרתה א׳׳ב הכתוב משמאל ליסי! 

מטויחים בטיח צבעוני ובו נתגלו מספר לוחות כתובים בכתב־יתדות, 
בשומרית ובאכדית. מבני מגורים אחדים — מהם מטיפוס ״בית 4 
מרחבים״ — וממגורות מייצגים את תקופח הברזל (התקופה היש¬ 
ראלית). בתקופה ההלניסטית כונתה אפק־פגי. בעיר ההרודיאנית 
אנטיפטרים, שהתקיימה בשנים 9 לפסה״ג — 66 לסה״ג, נתגלה רחוב 
חנויות שרחבו 8 מ/ חלקו מרוצף אבני־גזית, ובצדו ממגורות ומדרכה. 
בתקופה הרומית המאוחרת שוב נבנתה העיר ופרחה. והיו בה רחובות 
ובתים מפוארים. שהתפשטו עפ"נ כל התל (סביב שנת 200 ). נתגלה 
בית־אמידים רומי (המאה ה 3 ), מעוטר בפסיפס גאומטרי עשיר- 
צורות. כן נתגלה מאוסוליאון ומבנה־ציבור מרכזי (כנראה מקדש). 
אנטיפטרים הרומית־ביזנטית נהרסה ב 419 ברעידת־אדמה. הרחוב 
ההרודיאני המשיך לשמש בתקופה הרומית. הצלבנים בנו במקום 
מבצר ששימש בשנים 1265 — 1268 בסיס להתקפותיו של המצביא 
הסמלוכי ביברס (ע״ע) על ערי־החוף הצלבניות. המבצר הקיים היום 
נבנה בראשית התקופה העת׳מאנית (תמ ׳ : ר׳ כרף ר, עם' 109 — 110 ). 

בחפירה שנערכה ב 1976 בעזבת צרפה. ממזרח לתל אפק, 
נחשף יישוב מראשית ימי ההתנחלות (המאות ה 12 —ה 11 לפסה״ג), 
ונתגלתה כתובת פרוטו־בנענית, מהקדוסות שנתגלו בארץ. 
א. איתן, חפירות לרגלי חל רה״ע (עתיקות, ה׳)׳ תשכ״ט! מ. כוכבי, 
אפל־אנטיפנזריס. תשל׳ז! הנ׳ל, תארסיו הכנעני באפל, וכתובותיו 
(קדמוניות, י׳), תשל״ז ! ץ 1 ־ז־> 1 ז 4 ג 01 ) ה! , )/ 61 ) 0 * 1011 ז 0110 ס* 1 •>*£ ,׳<ז 0 .[ 

; 1963 , 31051100 ? סו 104 ווו 1 ן>חח\> 01 ]ח€תז)־ו 3 ק 0 ס 1110 )ס 

,( 11 1973 — 1972 .<וי 11 ס 10 )ח 4 -) 1 , 60014 .? י־ ן-\ג 011 ס 1£ 

. 1975 
א. אם. - אל. רי. 

ראש משנה, אחד מ.,מועדי ה , מקראי קדש" (ע״ע חג. עם׳ 127 — 
131 ) 1 חל באי בתשרי (ע״ע). במקרא אין עדות לטקסים 
מיוחדים ביום ראשית השנה החדשה. ממילא היה כל ראש חדש 
(ע״ע. עם׳ 151/2 ) מצוין בטקסים ובקרבנות, ואפשר שנתמזגו בהם 
טקסי ר״ה. כך, למשל, הוקם המשכן (ע״ע) "בחדש הראשון בשנה 
השנית באחד לחדש" (שם׳ ם, יז). ולא הודגש שם כלל ני נחוג 
ציון השנה החדשה. מצב דומה שרר כנראה גם אצל הכנענים 
ובאוגרית. מלבד זה, מסתבר שלא היה יום מסוים שנחשב ר״ד, לבל 
העניינים, אלא היו יפים אחדים שפתחו את השנה לצרכים מיוחדים 
(השו׳ דברי המשנה [ר״ה א׳. א׳]: .,ארבעה ראשי שנים הם"). 

במקרא נהוגות שתי שיטות לחישוב עונות השנה: האחת פותחת 
באביב והאחרת בסתיו. יש הטוענים, כי שיטח האביב מאוחדת, 
וכי נכנסה בהשפעת הכיבוש הבבלי! אף גם בבבל עצמה נהגו שיטות 
שונות זו בצד זו, ואף שבד״כ צוין שם ר״ה בא׳ בניסן. נקרא דווקא 
החודש השביעי, חודש תחילת הסתיו, תשריתו [= תשרי], שפיחשז 
התחלה. במקרא נפנים החדשים תמיד מניסן (ר שם' יב, ב). 
ובכל לוחות החגים הסדר הוא "חג הפצות. חג השבועות וחג הסו¬ 
כות"• אעפ״ב נאמר: .,וחג האסיף בצאת השנה" (שם כג, פז ועוד). 


ללמד שגם חגי האביב וגם חגי הסתיו מסמלים את התחדשות השנה. 
שנת היובל (ע״ע) מתקדשת דווקא "בחדש השביעי בעשור לחדש, 
ביום הכפורים״ (ויק׳ כה, ם—י), ובלוח גזר (ע״ע,.עמי 580 ) 
פותחת השנה החקלאית ב״ירחו אסף", שני חדשי האסיף. יצוין 
עוד, שיום חידוש השנה הוא מדרך הטבע יום א׳ בחודש, ואילו 
התגים הגדולים במקרא — המסמלים את התחדשות העונות — 
חלים דווקא באמצע החודש. 

בלוחות החגים (ויק׳ כג! במד׳ כה—כס) נקבע חג "בחדש 
השביעי באחד לחדש", והוא נקרא "זכרון תרועה" (ויק׳ כג, כד) 
או "יום תרועה" (במד׳ כט, א), וע״פ קביעת חז״ל הוא ר״ה של 
השנה היהודית. התרועה נתפסה כתקיעת־שופר והפכה לסמל העיקרי 
של היום! וע״פ הלשון "זכרון תרועה" נקרא היום בפיהם "יום 
הזכרוף, ונתפרש כי ביום זה ה׳ "זוכר" ופוקד את כל בריותיו. 
והואיל והתקיעה בשופר והתרועה הם גינוני מלכות (השר מל״א, א. 
לד ועוד), פורשה התקיעה בר״ה כסמל להמלכת ה׳, וכך נצטייר 
החג כ״יום־הדין", יום שה' יושב בו על כסא מלכותו לשפוט את 
העולם. דמות זו של "יום (זכרון) תרועה" יסודה קדום. אך צורתה 
הסופית נשתכללה רק בתקופה מאוחרת, ואינה ידועה אפילו במגילות 
מדבר יהודה (ע״ע) ובם׳ היובלים (ע״ע). אצל פילון (על החוקים 
המיוחדים, 11 , 188 ) מתואר החג כך: ״לאחר זה [חג השבועות] — 
חג קידוש החודש שבו נוהגים לתקוע במקדש על הקרבנות הקרבים, 
לפיכך נקרא החג אל־נכון אף חג התרועה". התקיעה והתרועה נזכרות 
בתורה בכל ימי המועדים ובר״ח, וגם לשון "זכרון" נאמר שם 
(במד׳ י, ט). בבית־המקדש תקעו בסוכות יותר מבר״ה, ובר״ה 
היו מלווים את השופר בחצוצרות (ר״ה. ג׳, ב■). כך היו נוהגים גם 
בימי תעניות, ומברכים ברכות זכרונות ושופרות (תענית, ב׳). 

על כוונתו המקורית של ״יום התרועה״ נלמד מתוך קרבנותיו: 
המוטסים המיוחדים לו — סר אחד, איל אחד, ד כבשים ושעיר- 
חטאת אחד — שונים ממוספי הרגלים ור״ח ושווים למוספי יוה״ב 
ושמיני עצרת! מכאן פתח לתפיסה, ששלושת הימים האלה נועדו 
לשמש מסגרת לחג הסוכות, ויום־התרועה בעצמו הוא הקדמה 
והכנה ליוה״כ, שעיקרו טיהור המקדש והעם לקראת חג הסוכות. 
לפי זה יבולה התרועה להתפרש כהודעה שמתקרב חג הסוכות. וכף 
יש לפרש את הפסוק "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו" (תה׳ 
פא, ד). סתם "חג" במקרא הוא חג הסוכות, ו״כסה" הוא. כנראה, 
יום מילד הלבנה, שבו חל החג! .,חודש" הוא יום ר״ח, והמשורר 
קורא לתקוע בו בשופר — לבשר שבמילוי הלבנה יחול החג. 

הנביא יחזקאל (ע״ע! ס, א) מזכיר "ראש השנה בעשור לחדש" 

— זו הפעם היחידה שצירוף זה נמצא במקרא. חז״ל פירשו שהכוונה 
ליוה״ב של יובל. אבל לפי הפשט ר״ה הוא ראשית השנה, ואין 
לדעת באיזה חודש. בלוח־החגים של יחזקאל אין ר״ה ואף לא 
יוהב״פ! בנוסח המסורה כתוב (מה, כ): "וכן תעשה בשבעה בחדש 
מאיש שגה ומפתי, וכפרתם את הבית", אבל בתרגום הסד הגירסה 
היא "וכן תעשה בחדש השביעי". 

אנשי בית־שני החלו להעלות עולות, על המזבח שחידשו, 
"מיום אחד לחדש השביעי" (עד ג, ו), ונחמיה (ח) ועזרא כינסו 
עצרת־עם גדולה בתאריך זה, קראו את התורה באזני העם, והודיעו 
כי קדוש היום, אסור לבכות ולהיעצב בו ויש לחוג. לאכול ולשתות. 
עצרת זו נחשבת כאב־טיפוס לעבודת ה׳ בביהכ״נ, אף שלא נזכרה 
שם תקיעת־שופר. מהזכרת היום השני (ח, יג) אין ללמוד שעשו 
שני ימי ר״ה, שהוא מנהג מאוחר (ר׳ להלן)! הכתוב מדבר רק על 
כינוס מועצת ראשי האבות, ביום־חול, ולא על כינוס חגיגי של 
כל העם. 

בבבל ובאשור היו טקסי ר״ה רבים, שעיקרם היה טיהור המקדש 
וחידוש המלכת הפלו־האל והמלך האנושי נציגו. על הנסיון לבדות 
חג מקראי בסגנון זה, ע״ע מקרא. עמי 323/4 , אכן, מזמורים אחדים 



429 


דא! ה גנז 


430 


בתהלים (מז, למשל) מתארים את מלכות ה׳ ואת עלייתו למלוך 
בתרועת ובקול שופר, וחז״ל שיבצו מפסוקיהם בתפילת "מלכויות" 
שחיברו. אך איו כל ראיה כי מזמורים אלה נאמרו בתחילה בר״ה 
או בהזדמנויות אחרות. או שהיתר, קיימת דרמה פולחנית בקשר 
למזמורים האלה ובקשר לר״ה. ע 

בהלכה ובאגדה. במשנה (ר״ה א׳, א׳) נמנה ריר, שבא׳ 
בתשרי כאחד מ 4 "ראשי־שנים", והוא הקובע ,.לשנים, לשמיסין 
וליובלות, לנטיעה (־מנין שנות ערלה [ע״ע!) ולירקות" (למעש¬ 
רות). את השניות בתאריך ר״ד, — שכבר נמצאת במקרא (ר׳ לעיל), 
והניכרת גם במשנה (הנ״ל), המונה את ניסן כ״ר״ה למלכים 
ולרגלים״ — תפס פילון (ע״ע) כתוצאה ממציאותם של שני תאריכי 
שוויון־יום־ולילה בשנה. לדעתו קבעה התורה את עיקר ר״ה בניסן. 
אלא שלחג של א׳ בתשרי קבעה קרבן אחד בלבד — ולא כפול, 
כרגיל — כדי להבלים את האחדות ביום זה, שהוא ר״ה ("על 
החוקים המיוחדים״. 1 . 150 , ..שאלות בס׳ שמות״, ז 1 \. 2 ). גם 
יוסף בן מתתיהו מדבר על שניות זו(קדה״י ר. ב׳, ג״). אלא שלדעתו 

— כלדעת חז״ל — א׳ בתשרי עיקר. השאלה משתקפת יפה במחלוקת 
התנאים! לדעת ר׳ אלעזר .,בתשרי נברא העולם", ולדעת ר׳ יהושע 

— בניסן (ר״ה. י. ע״ב—י״א, ע״א). 

עיקרו של ר׳׳ה — יום־דין ( 1 ״ לעיל) לבני־אדם חמן הכרעת 
גורלם עד סוף השנה (ר״ה א׳. ב'). לדעת ר׳ יוסי ,.אדם נידון בכל 
יום״ (ר״ה ט״ז, ע״א), ולדעת חכמים אחרים — אף לעתים תכופות 
יותר (שם) 1 ואולי כוונתם לסועדים משלימים ולא אלטרגטיוויים, 
בבחינת תאריכים ל״שמיעה נוספת" של משפטו של כל יחיד. 
בתפקידו זה מהווה ר״ח חוליה ראשונה בשלשלת שסופה ביום 
הכפורים (ע״ע), שהוא יום כפרת עוונות וע״כ יום חתימת הדין. 
על השאלה כיצד ניתן לגזור דינו של אדם 10 ימים לפני המועד 
שנקבע לכפרת עוונותיו, השיב ר׳ כרוספדאי משמו של ר׳ יוחנן.- 
"ג׳ ספרים נפתחין בר״ה, אהד של רשעים גמורים ואחד של צדיקים 
גמורים ואחד של בינוניים. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר 
לחיים, רשפים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים 
תלויים ועומדים מר״ה ועד יו׳׳כ ! זכו — נכתבין לחיים, לא זכו — 
נכתבים למיתה״ (שם. ע״ב). — על דדך הכרעת הדין וחישוב שכר 
המצוות כנגד הפסד העוונות — ע״ע שכר וענש. פכיוון שרוב בני- 
אדם "בינוניים", נעשה ד״ר, ליום של תפילה ובקשה לסליחה ולס־ 
חילת עוונות, ובעיקר הודגש בו ערך התשובה (ע״ע) שיש בה 
כדי להביא למחיקת עוונות למפרע ולהטיית הדיו לחיים. בדרך זו 
נתקשרו ר״ה ויוה״כ — באמצעות הימים שביניהם — ל״עשרת ימי 
תשובה" ולמסכת אחת של -ימים נוראים". מונח שנוצר כנראה 
במחצית השניה של המאה ה 14 . 

לצד אפיו זה של התג, שיש בו להטיל מורא ופחד — וע״ב אין 
אומרים בו הלל (ע״ע): שכן .אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי 
חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, וישראל אומרים שירהו" (ר״ה 
ל״ב, ע״ב) — נחוג ר״ד, כיו״ט רגיל של עונג ושפחה. אכילה ושתיה 
ולבוש־חג. חז״ל הדגישו עוברה זו, וראו בה הבעת בטחון מצד העם 
שיזכה בדינו: "בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין, לובש שחורים 
ומתעטף שהורים... אבל ישראל אינם כן, אלא לובשים לבנים 
ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם. ואוכלים ושותים ושמחים" (ירו׳ 
ר״ה א׳, ג"). אעפ״כ היה מנהג א״י קדום, שנשתמר באשכנז עוד 
במאה ה 11 , לצום בר״ה, ר׳ להלן. 

שופר. לפי החלבה. התקיעה בשופר היא תבנה של מצוות 
"תרועה" שבתורה. השופר הוא קרן חלולה של בע״ח, ובפרטיו 
נחלקו בעלי ההלכה. למעשה מקובל לעשותו מקרן־איל. נידון 
לפרטיו ערכה הטונאלי של ד,״תרועה״ — אם היא ״ 3 יבבות" או 
״ 3 שברים", כלו׳, אם קולה "ילולי יליל" (כ״אדם הבובה ומקונן 


קולותקצרים ספוכין זה לזה"; 
רש״י), או "גנוחי גנח" 
("כאדם הגונח מלבו כדרך 
החולים שמאריכין בגניחו־ 
תיהן״), או זה וגם זה. מספק 
נקבע — לאחר שצירפו יחד 
מנהגי קהילות שונות פזפן 
האמוראים המאותרים — 
שיש לשמוע גם ״ 3 שברים", 
גם ״תרועה״ (של 3 יבבות) 
וגם "שברים־תרועה" כאחד. 
כל אחד משלושת הקולות 
האלה צריך להיות מלווה 
"תקיעה" פשוטה וממושכת 
מלפניו ומאחריו. לפי מסורת התלמוד נהגו לתקוע בתחילה בשחרית, 
אולם משום מעשה שהיה — כנראה בימי בר־כוכבא — שחשבו 
הרומאים כי קולות השופר הם אות למרד, ופגעו ביהודים, הועתקה 
התקיעה לשעת המוסף הפאוחרת־יותר. בימי חז״ל ככר הושמעה 
סדרת קולות התקיעה הנ״ל בשלמותה: 3 פעמים קודם תפילת 
מוסף — והיא סדרת "תקיעות דפיושב", שניתקנה לתועלת הזקנים. 
הנשים והחולים, שאינם יכולים לשהות בביהכ״נ עד תום תפילת 
מוסף (זמנה החדש של תקיעת־שופר) — 3 פעמים בשעת חזרת 
הש״ץ של מוסף (בסמיכות לברכות מלכויות, זכרונות ושופרות — 
ר׳ להלן) ו 3 פעמים לאתר מוסף ,■ לכך הוסיפו 10 קולות, כדי להגיע 
לס״ה של 100 קולות״. יש שנהגו לתקוע 3 פעמים בתפילח־הלחש 
של מוסף — במקום לאחריה — והיו גם מנהגים אחרים. גם ריבוי 
הקולות והתקיעות נעוץ בנסיבות היסטוריות כנ״ל — צירוף מנהגים 
מקומיים והרצון להקל על החלשים — וכן בסיבות רעיוניות: "למה 
תוקעין ומריעין כשהן יושביו, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין — 
כדי לערבב השטן״ (ר״ה ט״ז, ע״א/ב) 4 והרבה פירושים נאמרו בזה. 
קודם התקיעות מברך התוקע ברכות "לשמוע קול שופר" ו.,שהחיינו". 
ובהשפעת הקבלה הונהג להקדים לזה אמירת מזמור פז שבתחלים 
(ר׳ לעיל) ו 6 פסוקים שראשיהם מצטרפים לאותיות ,.קרע שטן". 
מלבד ,ערבוב השטף פירשו חז״ל את ענייו השופר בכפה דרכים: 
כאות להמלכת השם, כזכר לעקדת יצחק (ע״ע) ובבקשת רחמים 
בזכותה, ובקול יללה המעורר ליראה ולתשובה. על תפקידיו האחרים 
של השופר — ע״ע, 

בשבת אין תוקעים בשופר "שמא יטלנו בידו, וילך אצל הבקי 
ללמוד, ויעבירנו ד אמות ברשות הרבים״: כך הוא בחלמוד הבבלי 
(ר״ה ב״ט. ע״ב). אד מן התלמוד הירושלמי (שם ד, א׳; נ״ם ע״א) 
נראה כי דרשו בזה דרשה גמורה. שעל-פיה מן התורה אין תקיעת־ 
שופר בשבת. בזמן שבית־המקדש היה קיים תקעו בר״ד, שחל להיות 
בשבת במקדש, ויש אומרים: גם בירושלים וסביבתה. האחרונים 
דנו בשאלה האם לתקוע בשבת ליד הכותל-המעדבי, והבריעו 
בשלילה. הלכה זו קשורה כנראה עם ההלכה הקדומה, שראתה 
מצוות שופר במקדש בלבד, כמלווה את קרבן־היום. אפשר להוכיח, 
שבזמן שבית־הפקדש היה קיים לא נהגו לתקוע בגלויות בר״ה כל 
עיקר, ולפחות לא במצרים (פילון, ״על המצוות״, 11 , 186 ). לאחר 
החורבן התקין רבן יוחנן בן־זכאי לתקוע בשבת במקום מושב 
הסנהדרין ובפניה: יש אומרים שנתכוון לסנהדרין של 23 . ואפשר 
שנתכוון לכל בי״ד חשוב וספוד של 3 — עכ״פ כיום אין בי״ד סמוך. 

שלא כשאר יפים טובים נחוג ר״ה מזמנים קדומים גם בא״י 
שני ימים, היות שהוא חל בראשית החודש ושלוחי בי״ד לא יכלו 
להודיע לכל בעוד־מועד אימתי נתקדש החודש — ואף במקום 
הסנהדרין נחוג ר״ה יומיים אם נתאחרו העדים. פשבסל קידוש־ 
החורש ע״ם הראיה (ע״ע לוח, עט׳ 341 ), ומשהפר עניין "יו״ט 








431 


דא: זשונד — דאגו׳ לצלן 


4 32 


שני של גלויות" ל״מגהג אבות" בלבד, נחלקו הגאונים והראשונים 
אם גם בא״י יש לנהוג בר״ה יו״ט שני. היו תקופות שנהגו בא״י 
יום אחד בלבד, אר במפנה המאות ה 12/3 קבעו העולים מצרפת, 
שחידשו את היישוב היהודי בא׳י (ע״ע, עם׳ 477/8 ), לעשותו 
יומיים — וכך נהוג עד־היום. , ת 

תפילות העמידה ("שמונה עשרה") של ר׳יה נשתנו מאלו 
של שאר יפי חג. בברכות הקבועות שובצו בקשות קצרות מיוחדות: 
בברכה א׳ — ״זכרנו לחיים״ וכר! בברכה ב׳ — "מי כמוך אב 
הרחמים״ וכר; בברכה ג׳ — "הפלד (במקום: האל) הקדוש"; 
בברכה שלפני־האחרונה — ״וכתוב לחיים״ ובר; בברכה האחרונה — 
"במפר חיים" וכר. כולן נאמרות גם ב״עשרת ימי תשובה". ובתפילות 
החול אומרים גם "הסלך המשפט" במקום "סלך אוהב צדקה ומשפט". 
הברכה השלישית בכל ה״עמידות״ של ר״ה הורחבה הרחבה פיוטית; 
היא פותחת ב״ובכן תן פחדך״, ועניינה — יום־הדין, מלכות ה׳ 
וגאולת ישראל. בדומה לכך גם קטע־הסיום של הברכה המרכזית — 
״מלוך על כל העולם״ וכר — המסתיימת ב״מקדש ישראל ויום הזכרון". 

התוספת החשובה־ביותר היא בתפילת מוסף, שהיא בר״ה בת 9 
ברכות — ולא 7 , כרגיל בשבתות ובחגים. יש הסבורים, כי מעיקרן 
ניתקנו 9 ברכות לכל "עמידות" של ר״ה, אך עכ״פ מנהג קדום הוא 
לאסרן במוסף בלבד. בימי הגאונים — ובקצת קהילות גם בסאה 
ה 12 — נאמרו 9 ברכות אלו בפי הש״ץ בלבד, והיחיד בתפילתו 
אמר 7 ולא יותר! אך אין מנהג זה קיים עוד. הברכה המרכזית, 
הרביעית, הורחבה מעבר למסגרתה הרגילה ב״מלכויות", הפותחות 
ב״עלינו לשבח" ("תקיעתא דבי רבי") והמשכן בפסיפס של פסוקי 
תורה, נביאים וכתובים. שעניינם מלכות הי. הברכה החמישית היא 
״זכרונות״ — פסוקים שעניינם זכירת ה' את העולם והנעשה בו 
לצורך משפטו. היא מסתיימת בבקשה לזכור לזכותנו ברחמים את 
עקדת יצחק (ע״ע). הברכה השישית היא ״שופרות״ — פסוקים 
שעניינם תקיעת שופר. הברכה מסיימת ב״שומע קול תרועת עמו 
ישראל ברחמים". בברכה השלישית נתפרסם במיוחד (בנוסח אשכנז) 
הקטע הדרמתי "ונתנה תוקף", שיביאו בקסעים "בר״ה יבתבון... 
סי יחיה ופי ימות... ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע 
הגזרה". מנהג א״י הקדמזן היה להזכיר ראש-חודש וקרבנותיו 
בתפילת ר״ה, אך בבבל נדחה המנהג, כי "זכרון אחד עולה לכאן 
ולכאן״. מחלוקת זו נתקיימה באשכנז עוד במאות ה 11 —ה 12 , 
ונהגו פשרות שונות בדבר. כיום נצטמצמה בד״כ הזכרת ר״ח למלים 
"מלבד עולת החודש ומנחתה". היתה מחלוקת גם בשאלה האם לומר 
״והשיאנו״ בר״ה, שעיקרה תלוי בשאלה הקשה ממנה — האם ר״ה 
"יום סוב" הוא או לא. ובזה נחלקו גם בשאלה האם צריו (או: 
סותר) לצום בר״ה; ר׳ לעיל. 

הפוטיווים העיקריים בתפילות המיוחדות לר״ה הם: המלכת ה' 

על כל העולם כולו בידי כל יושבי תבל, זכרון עקדת יצחק (ע״ע, 
עס׳ 173 ), אימת הדין, תשובה, סליחה וכפרה. בתפילה בציבור, 
בחזרת הש״ץ, שובצו קטעי פיוט (ע״ע) רבים בעניינים אלה, וכן 
פיוטי כסא ומרכבה המתארים את מעמד צבא השמים ונוראותיו; 
אך נחלקו בזה המנהגים בין העדות. יש נוהגים לומר גם ,.סליחות". 
בגמר חזרת הש״ץ, בשחרית ובמנחה (אך לא בשבת), אומרים את 
תפילת הבקשה "אבינו מלבנו". 

ר״ה משופע במנהגים, מהם המתחילים לפניו, כגון לתקוע 
בשופר בחודש אלול (ע״ע) ולומר סליחות זמן ידוע לפני ר״ה. 
ע״פ המנהגים השונים. מנהגי ר״ה. מהם קדומים — כמנהגים לאכול 
מאכלים שיש בשמותיהם, או בטעמם, "סימן טוב", ולאכול (ביום 
שני) פרי חדש כדי לברך עליו ברכת ,.שהחיינו״ — ומהם מאוחרים, 
בנון, לנער באופן סמלי את העוונלת ליד נהר או מקווה־מים אחר 
(הוא מנהג ה.,תשליך" האשכנזי), לברך איש את רעהו בברכת 


"לשנה טובה תבתב ותחתם", ועוד. נהגו גם שלא לישון ביום ר״ה 
ושלא לילו בטל, אלא — או תורה, או תפילות, או מצוות; ויש 
נוהגים להרבות בפרקי תהלים. בעבר היו מקומות שנהגו לומר 
״כל נדרי״ (פ״ע יום הכפורים. עמ׳ 393/6 ) בר״ה ולא ביוכ״פ! 
הד לזה נשאר ב״סדר התרת נדרים" הנהוג עד־היום בערב ר״ה. 
מנהג קדמון היה להתענות בר״ה — ועל כך ר׳ ביבל׳. 

יע. או. 

י. אבירע, המלאכים הממונים על השופר המעלים את התקיעות (סיני, 
ל״ב), תשי״ג; ש. י. עגנון, ימים נוראים. חשס״ז*; ג. אלון, לחקר 
ההלכה של פילון (בתור: מחקרים בתילרות ישראל, א׳, 106 — 111 ), 
תשי״ז; י. קזיפמן, חולדות האמונה הישראלית. א׳. 580 — 583 , 
תשי״ח; ש. י. זיין. הסועדים בהלכה, כ״ו—נ׳ד, תש״ך ? ; ש. ח. קוק, 

שני ימים של ר״ה בא״י (בתוך: עיונים ומחקרים, בי). תשכי׳ג; 

י. היינימן, מלכויות זברונות ושופרות (טעינות, מי). תשכ״ח! הנ״י. 
סדרי הברכות הקדומים לר״ה ולתעניות (תרביץ, מ״ה), תשל״ו; 

י. תא־שמע. עלייתם של חכמי פרוביבציא לא״י (שם, ל״ח). תשכ״ט: 

א. א. אורבר, חז״ל, פרקי אמונות ודעות, 413 — 415 , תשל״א 2 : 

י. מ. אלבוגן [עורך: י. היינימן), התפילה בישראל בהתפתחותה 
ההיסטורית, 106 — 112 , תשל״ב; א. הילביץ. שופד של תפילה, של 
הכרזה ושל הברחת שטן (סיני ע״ב). חשל״ב! ש. אברמסקי, "ר״ה" 
ופסח אצל יחזקאל (באר־שבע, א׳!. תשל״ג, י. גרשנר, תענית בר־ה; 
מקורות המנהג והשתלשלותו (הדרום, ל״ו), תשל״ג! הנ״ל, תעניח 
וסליחות לפני ר״ה (שם. ל״ח), תשל״ר; :, 10151,1 ז 11 ^< 1 -!.!ח 1 ב, 1 . 2 .ן 
, 5041111 . 11 .!י 1 : 1936 ,( 113106, X1 ) )״יסחזח',) /',/׳״״/ 111 { 511111 4 
,.זז , 11 ; 1 ) 0111/1 4 . ,; 3405 ( ״] ; 1947 , 1 )/ 711111 ))) 7 ) 1 ) 51 115 ) 1 ) 1 ) 7/1 
, 14 ) 1111 ) ?ע■ 111,11 , 0 ) 7 / 11 ) 51 ), 11 { 0 ,,,),)/ 4 , 1 [: 1 ו 1-0 י 3101 .( .. 1 ; 1959 
1 חו) ץ%, 0111 1 ./ז .א ) 15 /ס , %111 ו< 1 ) ,;) 110,111 .( 1 . 8 ; 1963 ,( 7 ו 1 צצצ 
/ 1 > ...{ 1711 1 , 0/1 ), 5 ) 75 ,חו 1 וו״ 2 . 5 ; 1967 ,(.!סיג ',׳;",;■;,וסח ו. אליז 
, 31 חזטס/ .״{/'/.? ח 103 ז 0 וח 4 . 06 00 ח 6010 חנ 0 41 זוח 00 ) 1 ) 11 ) 11 ״; .// .א 
- 0 ) 11 / 1 ) 0 1 ) 1111,01111 ) 11/1111 ))) 7 / 11 ) 51 1 ,״, 14 110 . 0 .( ; 1969 ,( 1 עא 

4111111111101 . 0,1 סס/ ) 1 ) 1/11 ) 7 ) 7/1 , 011005 . 4 .ן ,נ 1 ; 1972 , 11 ־ 1 , 1 ) 111 ) 
. 1974 ,( 0111 צ ,, 181 ) 7 ))) 117 ,ד//)) 7 1 ) 11,0 ) £1111 -)ז 7 10 01 ) 7 / 0 ) 51 

ראשון לציון, עיר במישור־החוף המרכזי, בשולי אגד־הערים ת״א, 
12 ק״מ מדרום־מזרח למרכז ת״א! 85,000 חוש' ( 1977 ). 

ראשל״צ נוסדה ב 1882 ושמה נקרא ע״פ הפסוק ..ראשון לציון הנה 
הנם״ (ישע׳ מא. בז). ב 1881 רכש "ועד חלוצי ימוד המעלה", 
בראשות ז. ד. לבונטין (ע״ע), 3,340 דונם — אדמות עיון קרא של 
הכפר סרפנד. ל 22 המייסדים, אנשי "חיבת ציוו" פרוסיה, הצטרפה 
קבוצה מאנשי ביל״ו, וכעבור כשנה חיו במושבה כ 100 נפש. 
קרקעות החמרה והחול, שאינן מתאימות לתבואות וההוצאות הכרו¬ 
כות בחיפוש מקורות־פים ובבניית הבתים רוששו את המתיישבים. 
יוסף פינברג (ע״ע) נשלח אל הבארון א. רוטשילד לבקש עזרה, 
וזו אמנם ניתבה. בשנות אפוטרופמותו של הבארון על המושבח 
הורחב שטחה (ב 1885 נרכשו 3.500 דונם). ע״פ החלטת י. אוסוביצקי, 
פקיד הבארון, ניטש ענף התבואות ופותח ענף הגפן, וב 1887 הוקם 
יקב. אותה שנה הגיעה הפתיחות בין האיכרים לפקידי הבארון לידי 
פרד גלוי (ע״ע א״י. עם׳ 510 ). 

ראשל״צ מילאה תפקיד חשוב בשסח החיגוד העברי. בשנות 
ד 80 נוסדו בה בי״ם, שכל המקצועות נלמדו בו בעברית, וכן גו־ 
הילדים העברי הראשון. בין המורים היו: ד. יודילוביץ (שהיה גם 
עורך עתון הילדים העברי הראשון, ״עולם קטן״ [ירושלים. 1893/4 )), 
י. "תקין וי. ל. מטמוו־נהו (ע׳ ערכיהם). פעילות תרבותית תוספת 
התרכזה בבית־העם, ושמע התזמורת והמקהלה יצא למרחוק. 

בראשית המאה ה 20 הועברה המושבה לחמות יק״א (ע״ע). זזו 
הפסיקה בהדרגה את התמיכה באיכרים, עם התבססותם. ב 1906 
הוקמה .,אגודת הכורמים" וניהול היקב עבר לידיה. הנמים המשקי 
הורחב עם נטיעת שקדים והדרים וראשל״צ חוברה לדרך יפו— 
ירושלים. במושבה. שהיתה השניה בגדלה (אחרי פתח־תקוה), דיו 
ב 1907 900 נפש וב 1913 — 1,400 . נקלטו בה פועלים בני ..העליה 
השניה״, שלמענם הוקפה מצפון נחלת יהודה ( 1913 ), כיישוב 
פועלים עם משקי-עזר. וכן עולים מתימן. ראשל״צ היתה למרכז 
״התאחדות המושבות ביהודה״ (נוס׳ 1913 ■), לימים — "התאחדות 
האכרים בישראל" (ע״ע). המושבה המשגשגת זכתה גם להערכת 



433 


ראצון ־ציץ — ר: 


'31 



השלטון העת׳סאני: 
זה העניק לוועד ה־ 
מדשבה ב 1912 פעפד 
של עיריה, רב 1915 — 
את שטח החולות ער 
ליס ( 20,000 הונם). 

ראשל״צ ניווקה 
פחות מיתר היישובים 
העבריים בשנות מל־ 
ר.*ע 1 , אך גם ראשיה 
היו קרבן לרריפות 
ולמאפרים (ע״ע א״י, 
עם׳ 516 ). לאחר המלחמה נמשה בהתמדה גידול המושבה ( 1927 — 
1,800 נפש, 1948 — 10,500 ), ובשנות ה 30 הוקמו בה מפעלי-תעשיה 
(לבני סיליקט. גפרורים). 

לאתר הקסת המדינה הואץ תהליך העיור, עם בניית שיכוני 
עולים, והשטח הבנוי התרחב, בעיקר לשטחי החולות שממערב. 
תהליך העיור התבטא בבניה צפופה וכתיעוש. ב 1950 היתה ראשל״צ 
לעיר. בשנים האחרונות עברו לראשל״צ תושבים רבים מת״א־רבתי. 
במערב העיר פותח איזור־תעשיה חדש. ולאורך חוף הים — איזור 
של הווילות. 

כיום ( 1977 ) משתרע השטח המוניציפלי על 43,000 דונם, מהם 
משמשים 14.000 לחקלאות. מספר המועסקים בחקלאות ירד בהתמדה 
משנות ד. 30 , והוא מגיע ל 1,200 — לעומת 3,400 המועסקים במפעלי- 
התעשיה הרבים. המפעלים הגדולים הם; היקב, בתהח״ר "אלקסרה* 
למוצרי חשמל, "חימר" למוצרי בניין. נגריית "הדרום" וביהח״ר 
"תבלין". בחולות ראשל״צ נמצא אגן החמצון לטיהור השפכים 
של גוש דן. 


ד. יודילוביץ (עורך), ראשל״ע. חתרס-ב—חתש״א. חש״א ד. חביב- 
לובסן־ז. חביב, קורות ראשל־צ, תשל״א. 

ראש חדש, ע״ע חז־ש, עם׳ 151/3 . 


ראשיד, הארון א[ל]־ ע״ע הארון אלרשיד. 

ו־אישי ונכות, ע״ע גימטריה; נוטריקון. 

ראש פנה מושבה בגליל העליון. לרגלי הר כנען, כ 6 ק״מ פסזרח 
לצפת. ר״פ שוכנת כ 300 פ ׳ סעפה״י ומספר תושביה כ 1,000 
נפש ( 1976 ). ההתיישבות הראשונה במקום היתח לא יאוחר ם 1878 ; 
17 משפחות יהודיות מצפת רכשו אז מחצית מאדמות הכפר גיעונה 
וקראו ליישובם גיא־איני. הואיל והמתיישבים רכשו את האדמה 
בכספם. לא נותרו בידיהם אמצעים לקניית בהמות־עבודה וזרעים 
במידה מספקת, ועקב כך נוצלו רק כ 10% משטח הקרקע שנרכשה. 
כתוצאה משנות בצורת ומהתנכרות גבאי ה״כולליס" בצפת נטשו 
המתיישבים את המקום ב 1880 (וע״ע רוקח. אליעזר). 

ב 1882 קנה פ. ד. שוב (ע״ע), שליחן של 50 משפחות חברות 
"אגודה לישוב א״י ע״י עבודת האדמה", מהעיר פוינשט ([ 11£$1 ו 0 )^) 
שברומניה, את אדמות גיא-אוני מידי אנשי צפת. העולים, שהתיישבו 
במקום באותה השנה, קראו לו ר״ס, ע״פ הפסוק .,אבן מאסו הבונים 
היתד. לראש פנה" (תה׳ קיח, כב). לא עבר זמן רב ואת ר״פ פקדו 
משברים קשים. ב 1883 נשלח שוב לאירופה לבקש עזרה, אך התנכ¬ 
לותם של ערביי הסביבה, חוסר ידע חקלאי ומחלות מוטטו את 
המושבה, וב 1884 היא עברה לחסות הברון א■ דה רוטשילד (ע״ע). 

ראשוני המתיישבים התפרנסו מגידול תות לתולעי משי, ביח״ד 
למשי, כרמים ויקב. ביפי פלה״ע 1 הם סבלו מהתורכים, שבזזום 
ופגעו ברכושם, וכן מפגעי-טבע — ארבה שפשט על השדות ונגע 
הפילובסרה שהרס את הכרמים. בתום המלחמה הפכה ר״פ למרכז 


פעולה חלוצית בהגנה ובהתיישבות החקלאית. כאן גילה א. אהרנסון 
(ע״ע) את ״אם החיטה״. ב 1929 נוסדה בר״פ המעבדה לחקר המלריה. 
בראשות פרוס׳ מר, שהביאה במשך הזמן להדברת המחלה בחולה 
ובסביבותיה. בר״פ הוקם המרבו הראשון של משסרח היישובים 
העבריים בגליל. בשנים 1936 — 1939 סבלה המושבה מהתקפות 
ערבים. בתגובה על כך תקפו חברי בית״ר, שהתיישבו במקום. 
אוטובוס ערבי. 3 מהתוקפים נתפסו ! 2 מהם נידונו בביהפ״ש הבריטי 
למאסר, ושלמה בן יוסף נידון לפוזת בתליה. הוא נחלה בכלא עכו 
ונקבר בד״פ. 

התפתחותה של ר*פ עד קום המדינה היתד, אטית! בתום תקופת 
המנדט היו בה 280 תוש׳. מיד לאחר קום המדינה גדל מספר תושביה 
ל 800 נפש. ב 1952 התרפו אליה לראשונה פי־השקיה, והאיכרים 
שפרנסתם היתה עד-אז על פלחה החלו לעבור למשקי שלחין. כיום 
יש לד״פ כ 700 דונם עצי־פרי נשירים, והוקם בה בית-קירור 
לאחסון הפרי. ב 1958 נפתח בקרבת המושבה שדה־התעופה מחניים. 

4 ' פאוכלוסי ר״פ הם ילידי המקום וצאצאי המייסדים, 3 /ז הם 
יוצאי אירופה, ו,/' — יוצאי צפון־אפריקח וארצות המזרח. 44% 
מתושבי ר״פ עוסקים בחקלאות ו 21% בפקידות! האחרים הם 
סוחרים, בעלי־מלאכה ועובדי שירותים. 

י. הרוזן. חזון ההתנחלות בגליל, חשי״א! ם. ד. שוב, זכדונות לבית 

דויד, חשל״ג־! א. הלוי שישא, על תולדות הישוב החקלאי בגליל 

(הסעיז. י״ז/ה), תשל״ז/ח. 

א. אס 

ראש־רגליים, ע״ע דיונונים. 

ךב (־רב אבא בר-איבו), מגדולי הדור הראשון של 
אמוראי בבל, וממניחי היסוד — עם שמואל (ע״ע) — של 
התלמוד הבבלי. נתכנה "רב" על שום שהיה "רבן של כל בני-הגולה" 
(רש״י, ביצה ט׳. ע״א, ד״ה והאמר), ונקרא גם "אבא אריכא" 
(נדה כ״ד, ע״ב). בגלל גובה קומתו. רב נולד במשפחה מיוחסת. 
במחצית השניה של המאה ה 2 . בכפרי שבבבל הדרומית. והיה 
קרובו של רב היא (ע״ע! סנ׳ ה׳, ע״א) גם מצד אביו וגם מצד אמו 
(פס׳ ד', ע״א; ורש״י שם, ד״ה אמא). רב חייא עצמו נתייחס על 
משפחת דוד המלך (ירר תע׳ ד׳, ב׳! בתו׳ ס״ב, ע״ב). רב עלה 
לא״י, למד אצל רב חייא דודו (מו״ק ט״ז, ע״ב), היה סמוך על 
שולחנו (שבת מ״ו, ע״ב) ועזר לו בעסקיו (ירד ב״פ ר. א׳). הוא 
הביאו לביתו של רבי יהודה הנשיא, ורב נשא-ונתן שם בהלכה 
(חול' ס״ז, ע״א). רב נתעלה וישב בישיבתו של רבי. ואף היה 
חבר בכית־דינו (גטין נ״ם, ע״א). הוא עוד הכיר אח גדולי אחרוני 
התנאים: ר׳ ישמעאל ב״ר יוסי, סומכום, בר־קפרא, ר׳ אלעזר ב״ר 
שמעון, ר׳ לוי וד׳חנינא ברתיא (ע׳ ערכיהם), ודן עמם בהלכה. לפני 
שחזר לבבל ( 219 לםד,״נ! ר׳ איגרת רש״ג [מהדורת ב. מ. לוין], 
עמ׳ 78 ) הסמיכו רבי לדון בדיני ממונות ובאיסור־והתר (סנ ׳ ה׳. 
ע״א! ירו׳ חג׳ א׳, ח׳), אך הוא לא נתקבל בסבר־פנים יפות בנהר- 
דעא (ע״ע! שבת ק״ח, ע״א), שם פעלו אז רב שילא, שמואל (ע׳ 
ערכיהם) וקדנא. רב שימש תחילה "מתורגמן" אצל רב שילא 
(יומא כ׳, ע״ב). אח״כ נתמנה למפקח על המידות והמהירים בשוק 
מטעם ראש־הגולה. רב הסכים לפקח על המידות בלבד, אך לא על 
המחירים — לפי ההלכה שרווחה בא״י (ירו׳ ב״ב ה׳, ה , ); אז עזב 
את נהרדעא ועבר לסורא (ע״ע) — שלא היתה מקום תורה עד-אז - 
וייסד שם ישיבה ובי״ד. בית־מדרשו משך אליו מאות תלמידים 
מסורא ומסביבותיה (כתו׳ ק״ו, ע״א). ישיבתו תוארה כ״פקדש מעט" 
(מג׳ כ״ט. ע״א) ומספר תלמידיה הקבועים היה 1,200 (כתר ק״ו, 
ע״א). חברו ובן־מחלוקתו של רב היה שמואל, ומחלוקותיהם בהלכה 
ובאגדה ממלאים את התלמוד. בד״ב נקבעת ההלכה כדעת רב 
באיסור־והמר. וכדעת שמואל בדיני מפונות. תכמי בבל, ובראשם 
שמואל, הכירו בסמכותו של רב (גטין ל״ו, ע״ב), וגם ר׳ יוחנן 




435 


דב — רדא 


436 


(ע״ע), מגדולי אמוראי א״י וראש ישיבת טבריה, הכיר בו נדבו 
(חול׳ צ״ה, ע״ב). אהד הביטויים המובהקים להכרה כללית זו היא 
הקביעה: ״רב תנא ופליג" (כתו׳ ח׳, ע״א), כלו׳, שהוא — לבדו 
מכל חכמי בבל בזמנו — רשאי היה לחלוק על תנא בלא להסתמך 
על דעתו של תנא אחר. רב הנהיג בבבל כמה הלכות ע״פ תורת א״י, 
כגון, שהעדים המביאים גט אינם צריכים לומר "בפני נכתב ובפני 
נחתם" (גטין ר, ע״א). כן התקין תקנות בענייני אישות (יבט׳ נ״ב, 
ע״א 1 קיר׳ ׳״ב, ע״א) ובחינוך הבנים (כתו׳ נ', ע״א; ב״ב ח׳, ע״ב). 
רב ישב בבית-דינו של ראש-הגולה (קיר׳ מ״ד, ע״ב) ואף התחתן 
במשפחתו (חול׳ צ״ב. ע״א). רב היה בלתי־תלוי מבחינה כלכלית 
(ברב׳ נ״ז, ע״ב), בעל קרקעות (קירי נ״ט, ע״א) ובעל תעשיית- 
שיכר (פס' ק״ז. ע״א). הוא גם עמד בקשרים עם המלך הפרתי 
האחרון, ארטבן ש (ע״ז י/ע״ב), אד שלא כשמואל, היו עיקרי קשריו 
ומאמציו — מופנים לשיפור מצבם הדתי־הפנימי של יהודי בבל. 

מלבד מעמדו בהלכה היה רב מגדולי האגדה בבבל, ואף בזה 
ניכרת אצלו השפעתה של אגדת א״י. בדרשותיו ברבים עורר את 
שומעיו ללימוד התורה ולקיום מצוות. לדעתו "לא ניתנו המצוות 
אלא לצרף בהן את הבריות״ (ב״ר מ״ד, א׳)! על תלמוד תודה 
אמר שהוא גדול מהקרבת תמידין (עירי ס״ג, ע״ב) ומבניין בית- 
המקדש (מג , ט״ז, ע-ב)! ״האומד: אשכים ואשנה פרק זה... מסכתא 
זו — נדר נדול נדר לאלהי ישראל" (נד׳ ח׳. ע״א). כן הפליג בשבח 
ת״ח ובעונש המבזה אותם (סנ׳ צ״ט, ע״ב; שבת קי״ט, ע״ב), 
זירז ת״ח שירבו ללמד לאחרים (סנ׳ צ״א, ע״ב) ואמר: "כל המלמד 
את בן חברו תורה, זוכה ויושב בישיבה של מעלה; וכל המלמד 
את בן עם־האדץ תודה. אפילו הקב״ה גוזר גזירה, מבטלה בשבילו" 
(ב״מ פ״ה, ע״א). הוא הזהיר מפני המחלוקת (סג' ק״י, ע״א), ומפני 
לשון־הרע ומתוצאותיהן החמורות (שבת נ״ו, ע״ב; ב״ב קס״ד, 
ע׳׳ב), וכן מפני הגאווה (פס׳ ס״ו. ע״ב). הוא נתן דעתו על מצב 
הפועל וטובתו (ב״מ פ״ג. ע״א). והוא שניסח את הכלל: "פועל 
יכול לחזור בו אפילו בחצי היום" (ב״מ קט״ז, ע״ב ועוד), 

רב הביע דעתו גם בתורות הסוד: ..העוה״ב אין בו לא אכילה, 

ולא שתיה.... אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים 
מזיו השכינה" (ברב׳ י״ז, ע״א). כן דיבר על שמותיו של הקב״ה 
והגייתם (קיד׳ ע״א. ע״א), הרבה לדרוש במעשה בראשית (חג׳ 
י״ב, ע״א) והזהיר מלהרהר אחר מידותיו של הקב״ה (מנח׳ כ״ט. 
ע״ב). רב חיבר כמה תפילות. הידועה מכולן היא: "תקיעתא דרב", 
הנאמרת ב״עמידה" של ראש־השנה (ירד ר״ה, א׳. ג , ). רב התנגד 
לסיגופים, ואמר: "עתיד אדם ליתן דין־וחשבון על כל מה שראתה 
עינו ולא אכל" (ירו׳, סוף קידושין). כיוצא בזה אמר לרב המנונא: 
״בני, אם יש לך — היטב לך, שאין בשאול תענוג ואיו למות 
התמהמה. ואם תאמר אניח לבני, חוק בשאול מי יגיד לד ז בני־האדס 
דומים לעשבי השדה. הללו נוצצין והללו נובלין״ (עיר׳ נ״ד, ע״א; 
הוא נקט כאן את לשונו של בן־סירא, י״ד, י״ב—י״ד). 

בפטירתו קרע שמואל את בגדיו (מו״ק כ״ד, ע״א), וכן עשו גם 
תלמידיו (ברב , מ״ב, ע״ב) שהתאבלו על מותו ימים רבים (שבת 
ק״י, ע״א). 

י. ש. צורי, רב, חרפ״ד, -. י. אומנסקי, חכמי התלמוד: ם׳..רב״. א—ב׳, 
תרצ״א: א. ש. רוזנטל, רב בו אחי ר׳ חייא נם בן אחותו ז (בתוך: 

ס׳ ח, ילון), תשכ״נ 1 א. היימאן. תולדות תנאים ואמוראים, א׳. 15 — 42 , 
תשכ״ד-; י. נ. תלוי אסשסיין. מבוא לנוסח המשנה, אי, 166 — 211 . 
תשכ״ד! ח. אלבק. מבוא לתלסודים, 170 — 171 , תשכ״ם! מ. בד, 
אטודא' בבל (מפתח בערכו), תשל״ת , . 11 0 ^ 4 . ,ז^בא ."ו 

.'( 171 ,■ 10101001 * 101111041011 
מש. בר 

ך 3 א (=•• רב אבא). מראשי הדור הרביעי לאמוראי בבל (נפי 
351/2 ). ר׳, בנו של רב יוסף בר המא (עיר' נ״ד, ע״א), נולד 
ופעל במחוזא (ע״ע). רבותיו המובהקים היו רב נחמן בר יעקב ורב 


יוסף (ע׳ ערכיהם), ראש ישיבת פוסבדיתא. כן למד אצל רב חסדא 
(ע״ע), ראש ישיבת סורא — שאת בתו נשא לאשה (ב״ב י״ב, 
ע״ב) — ואצל רבה בד־נחמני (ע״ע). חברו ובן־מחלוקתו הרגיל 
היה אביי (ע״ע), ו״הוויות דאביי ורבא" ממלאות את כל התלמוד. 
במחלוקותיהם נפסקת ההלכה כדעת ר׳ — מלבד ב 6 מקרים יוצאים 
מן הכלל (ב״מ כ״ב, ע־ב: ועוד). לאחר פטירת רב יוסף ( 323 ) היה 
ר׳ בין המועמדים לראשות ישיבת פומבדיתא. משנבחר אניי לתפקיד 
זה עזב ר׳ את פוסבדיתא. שב לעירו, מחוזא. ופתח בה ביח־מדרש. 
שמשך תלמידים רבים (ב״ב כ״ב, ע״א). ר׳ ייחם לכוח הסברה 
חשיבות מכרעת בלימוד התורה ובהבנתה, ולדבריו: ,.טבא חדא 
פלפלא חריפתא — סמלי צנא דקרי״ (= טובה פלפלת חריפה אחת— 
ממלוא־הסל דלועין [חג׳ י׳, ע״א]). כן הבריז: ״הריני כבן־עזאי״ — 
שנודע בחריפותו (עיר׳ כ״ט, ע״א). תלמידיו העדיפו דדד־לימוד זו 
(תע׳ ט׳. ע״א) והיו עוקצים בתלמידי אביי (ב״ב שם). לאתר 
פטירת אביי ( 338 ) עקרו חכמי ישיבת פומבדיתא ותלמידיה לישיבת 
מחוזא. שהיתר, מאז ועד פטירת ד׳ הישיבה היחידה בבבל. 

לר׳ היו שדות וכרמים (ב״ם ע״ג. ע״א), והוא עסק גם בסהר 
יינות (ברב־ נ״ן, ע״א). בענייני הנהגת הציבור עמד בקשרים 
הדוקים עם ראש-הגולה (שם נ', ע״א; ביצה כ״א. ע״ב; ועוד). היו 
לו מגעים קרובים גם עם שפור 11 , מלך פרס, והדבר עורר את 
ביקרתם של החכמים (הג׳ ה׳, ע״ב). גם אס־המלך, איפרא הורמיז 
(שמה המשוער בפרסית 2 סת 1 זב! 01 ( 11 ו.]זז 3 ?), כיבדה אותי 
מאד (תע׳ כ״ד. ע״ב). ושלחה לו כסף לחלקו לצדקה (ב״ב י׳, ע״ב) 
ו״עגל משולש" להעלותו קרבן למענה (זב׳ קט״ז. ע״ב). קרבתה 
של מחוזא לבירה. ארדשיר, הקלה על קשרים אלה. 

אכן, עיקר פעולתו של ר׳ היה בתחום ההוראה והרבצח־חודה 
ברבים. הוא שימש דיין בעירו (כתו׳ ק״ה, ע״א), תיקן בה תקנות 
(עיר׳ מ׳, ע״א, ביצה ל׳, ע״א; ועוד) והוכיח על קלקול המעשים 
(שבת ל״ב, ע״ב < שם ק״ט, ע״א! ר״ה י״ז, ע״א; ב״ק קי״ט, ע״א). 
בשבתות נאספו רבים לשמוע אח דרשותיו(עיר׳ מ״ד, ע״ב). שהפליג 
בהן בערך לימוד־התורה. לת״ח שהאריך בתפילתו העיר: "מניחין 
חיי-עולם [-תורה] ועוסקין בחיי־שעה [-תפילה]״״. (שבת <״, 
ע״א), ומשום שתפילה עומדת במקום קרבנות הוסיף ואמר. בי 
"גדול חלמודיתודה יותר מהקרבת קרבנות" (מנ׳ ק״י. ע״א) וכי 
יש בו "תבלין" ליצד־הרע (ב״ב ט״ז, ע״א). ייסורים באים על האדם 
בעוון ביטול חורה (ברב׳ ה׳, ע״א), ואסור לבטל תלמוד-תורה לשם 
עבודת המלך (סוטה ה׳, ע״א). לת״ח זכות־קדימה למכור סחורתם 
בשוק (ב״ב ב״ב, ע״א), ור׳ התיר להם להצהיר שהם ת״ח, כדי 
שיוקדם תורם בדיון משפטי, וכדי שישוחררו מתשלומי־מסים למלכות 
(נז" ס״ב, ע״אי/ב). לעומת־זאת תבע מהם שיהיה "תוכם כברם", 
ומידה זו היתה לו קנה־מידה יסודי להקניית התואר וזכויותיו (יומא 
ע״ב. ע״ב). עם כל זאת לא ראה ר׳ בתלמוד-תודה ערך סופי לעצמו. 
וקבע: ״תכלית חכמה — תשובה ומעשים טובים, שלא יהא אדם 
קורא ושונה ובועט באביו וברבו ובסי שהוא גדל ממנו בחכמה 
ובמנין" (ברכ׳ ׳"ז, ע״א). כן אמר, כי "בשעה שמכניסין אדם לדין 
אומרים לו: .נשאת ונתת באמונה ז קבעת עתים לתורה ו עסקת 
בפריה ורביד,ז צפית לישועה 1 פלפלת בחכמה ו הבנת דבר מתוך 
דבר י׳ — ואפילו כך, אם ,יראת ה׳ היא אוצרר — כן: ואם לא — 
לא" (שבת ל״א. ע״א). ר׳ היה קרוב גם ללימודי תורות הנסתר 
(פס׳ נ׳, ע״א) ואף עשה נסים ( 0 נ׳ ס״ה. ע״ב). לאחר פטירתו, עמד 
בראש ישיבת מחוזא חברו רב נחמן ב״ד יצחק (ע״ע), ותלמידו, 
רב פפא, יסד ישיבה חדשה בעיר נדש■ 

א. היימאן, תולדות תנאים ואמוראים, חר״ע; ב. מ. לוין (עורר). 

אגדת רש״ג, 85/6 . 88/9 , תרפ״א; מ. בר, אמוראי בבל(מסתת בערכו), 

תשל״ה; הנ״ל. ראשית הנולד. בבבל בימי המשנה והתלמוד (מפתה 

בערכו), תשל״ו־. 


מש. בר 



437 


רבאט — רב(א)לידז 


438 


רבאט ( 3 '-'׳'-. 83821 [-"מנזר מבוצר"]), בירת מרוקו והעיר 
השניה־בגדלה במדינה; 367,620 תוש׳ ( 1973 ). ר׳ שוכנת 
לחוף האוקיאנוס האטלנטי, מדרום לשפן הנהר בו רגרג. באגד־ 
הערים הכולל את מלא שמעברו הצפוני של הנהר 671.700 חוש׳. 

ר' העתיקה סמוכה לחוף ולנמל שאינו פועל עוד מחמת סתימתו 
בסחף. בה .המדינה״ — העיר המוסלמית, ״המלאח״ ( 1 ״ להלן), 
מצודה (מאה 17 ) ולידה מדרסה המשמשת מוזיאון לאמנות מרוקנית. 
בסאה ה 20 . משחיתה ר׳ לבירת שטח החסות הצרפתי, נבנו מדרום 
לעיד-העתיקה רבעי מגורים ומשרדים מודרניים בסגנון אירופי. 
האוכלוסיה גדלה פ 25,000 נפש ב 1912 ל 156,000 ב 1952 . גידול 
האוכלוסין המואץ, שנמשך לאתר מתן העצמאות למרוקו, גרם גם 
להתפתחות משכנות־עוני. עיקר תפקידיה של ר׳ הם בתחומי המינהל, 
אד פועלת בה גם תעשיית טכסטיל ומזון ומייצרים בה שטיחים 
וחפצי עור. בר׳ אוניברסיטה (נוסי 1957 ; 20,100 תלמידים [ 1975/6 ]) 
ומחיאון ארכיאולוגי. תם׳, ר׳ כרך כ״ב. עט־ 391 . 

היסטוריה. ראשיתה של ר׳ ביישוב סלא (צרפי ־ 521 ), שהוקם 
כנראה בידי פניקים; בתקופה הרומית נקרא 2 ות 10 ס 0 5213 . את 
ר׳ עצמה יסד, ב 1150 בערך, הח׳ליף עבד אל־מאמן, מייסד שושלת 
המוחדון (ע״ע). בימי הח-ליף אבו יוסף אל־מנצור ( 1184 — 1199 ) 
הפכה, בשם ר׳ אל-סתח, ממשלט מבוצר לעיר גדולה. זמן רב היתה 
מרכז למסחר, וגם בסים לשודדי-ים, עד שהחל מעמדה מתערער 
במשך המאה ה 15 בשל כיבוש חלקים ניכרים של חוף מרוקו בידי 
פורטוגל. בראשית המאה ה 17 התיישבו בר' ובסלא פליטים מוסלמים 
מספרד. הם הקימו במקום מעין רפובליקה עצמאית של שודדי־ים, 
וזו הפילה פחדה על הימאים האירופים. שודדים אלה נקראו 
!סז־ל־פםזסךך בפי הספרדים, ו 5 ־!־׳\ 80 ־־ 5311 בפי האנגלים. ב 1657 
השתלטו על ר סופית השלטאנים משושלת העלאווים, והעיר החלה 
מתפתחת בהדרגה, כמוקד לסחר ימי וכמושב קונסולים זרים. ר , 
נהיתה לבירת מרוקו רק ב 1912 , עם הכיבוש הצרפתי! הכובשים 
העדיפוה על הערים ההיסטוריות האחרות במדינה שבהן התרכזה 
ההתנגדות לשלטונם. במלה״ע 11 (סוף 1942 ) נתפשה ר׳ בידי צבא 
אה״ב בעת נחיתתו. מאז 1956 ר׳ היא בירת מרוקו העצמאית. 

.? ; 1949 ,ז.*ן 4 י)מן 4 ־ו/ ן*>־ו 0 * 0 ז>* 0 ־יק 1 זו>'*)^ק. 0 ן £?> ׳ 111 6 '\ 14 , 031116 .ן 

. 1954 , 1016 !-..£ 10 ) וז 0 ו 11 )^הז 10 ^ 0 ' 1 10 ) 14 , 01 ז 1311 \ 

יהודים התיישבו בר׳ באמצע הסאה ה 16 . הם ניהלו בה את 
עסקיהם והתגוררו בסלא הסמוכה. שבה ישבו יהודים מאז המאה ה 2 . 
תקופה ארוכה היה האיזור נתון להשפעה יהודית, ובמאה ה 8 , לאחר 
התאסלמות האוכלוסיה המקומית, קמה בר׳ כת שנטתה ליהדות! 
היא הושמדה בידי המוחדון. 

אברהם אבן דאוד (ע״ע) מזכיר את יהודי סלא ב״ס׳ הקבלה" 
במחצית השניה של המאה ה 12 . במאות ה 13 וה 14 פעלו בסלא 
סוחרים יהודים ממיורקה. סוחרי ג׳נובה, ששלטו אז בסחר העיר, 
לא ראו בעין יפה אח בואם של מגורשי ספרד. לאחר 1550 פרחה 

הקהילה ונודעו בה 
סוחרים. גם יהודים 
מהולנד נתיישבו בר , . 

ב 1630 גיהל משה 
סנטיאגו את המו״מ 
צם ;נופת בדבר ש¬ 
ביתו;־! נשק. ואת ה¬ 
שיחות על הסבם ה¬ 
שלג: נם ארצות־ה־ 

שפוז ב 1683 ניהלו 
יצחק ויוסף בואנו דה 
מסקיטא. עד אמצע 
המאה ה 19 פעלו מם־ 



רבאט: ארמוז המלר וכיח מועצת ח׳טרים (כי׳ערד התיירות, מרוקו) 

פר יהודים בקונסולים של מעצמות אירופה, ביניהם הקונסול ההולנדי 
גדעת מנדס ( 1699 ). 

ר׳ יעקב ששפורטש (ע״ע). מתנגדם של השבתאים, הצליח 
לשבו את התסיסה השבתאית בר׳. מישיבות ר׳ יצאו ת״ח נודעים. 
כר׳ חיים אבן־עטר, שעלה ב 1741 לא״י, ר׳ שם טוב עטר (ע״ע), 
ר׳ שמואל דה אוילה ובנו ר׳ אליעזר ואחרים. יהודי ר׳ נמנו על 
מייסדי הקהילות היהודיות בגיברלטר ( 1705 ), מוגאדור ( 1767 ). 
ליסבון ( 1773 ) והאיים האזוריים ( 1820 ). לאחר 1750 נטמעה קהילת 
סלא בקהילת ר׳, שהיו בה אז כ 6,000 איש. 

ב 1790 מילט המושל המקומי את יהודי סלא־ר׳ מרדיפות השלטאן 
מולאי חיד, תמורת סכום עצום של 600,000 מתקלי זהב. ב 1799 
נספחה למעלה ממחצית האוכלוסיה היהודית במגפה. ב 1807 נכפתה 
לראשונה הישיבה במלאה (= ״מקום מלאה״ — כינוי לגטו במרוקו). 
רבים היגרו אז — בעיקר לאמריקה הדרומית — והיו משפחות 
עשירות שהתאסלמו. ב 1830 התיישבו במלאח יהודים מתלפסאן, 
ואולם, בוותיקי המלאה נידלדלו גם הם, בשל מדיניות ההפליה 
כלפיהם מצד השלטאן מולאי סלימאן. בימי השלטון הצרפתי קמו 
מוסדות יהודיים בר׳, כמו ביה״ד הרבני (בוטל בידי הממשל ב 1965 ) 
בנשיאותם של הרבנים רפאל אנקאוה ויוסף בן עטר. 

ב 1947 היו 13,350 יהודים בר׳ ו 3,150 בסלא. ב 1970 ישבו בר־ 
4.000 יהודים ובסלא אף לא יהודי אחד. רוב יהודי ר׳ היגרו לצרפת, 
אה״ב וקנדה, ויהודי סלא היגרו ברובם לישראל. רוב בתה״ס בר , 
נסגרו. 

ח. ז. הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית, א׳—כ׳ (מפתה 
בערכו), תשכ״ה ; . 1927 ,. 5 -. 8 10 ) ! 111 ) 1011 \ * 14 ,ח 0 ׳\ן 0 ב 0 .ן 

ר. בב. - מ. אב. ־־ ד. קו. 

רב(א)ליה, משפחת חצרנים יהודים בגרונה(ע״ע) במחצית השניה 
של המאה ה 13 . בשנות ה 60 הלוו בניה סכום רב לחימה 
(ע״ע) 1 וליורש־העצר, פדרו, ניהלו את עסקיהם הפיננסיים והכרו 
הכנסות ממלכתיות. מאוחר־יותר היו אחראים על האיצר בקטלוניה 
ובגרונה. בסוף 1276 נמנה יוסף עם האדמיניסטרציה המרכזית של 
מדינות המלכות, ומשה אחיו עבד בשירותו כנציב מחוז. בזמן דיכוי 
מרד אצילי קטלוניה ( 1280 ) התרכזה כמעט כל הנהלת הכספים. 
הפסים והצבא בידי האחים ר׳. נמצאו תעודות שונות חתומות בידי 
יוסף, רובן בלאטינית. אבל מהן גם בעברית. יוסף ליווה את פדרו 
בפסע־הסלחמה שלו בסיציליה, ומת שם ( 1282 ). נכסיו הופקעו■ 
את מקומו מילא אחיו, משה, אולם הוא הודח ב 1283 בשל היותו 
יהודי, ועבודתו הפיננסית הוגבלה למחוז קטלוניה. בני ר׳ שקדו 



דיאט: קברי יע 5 יטים סמ׳מפחות בגו טריז 
(מאי 1-4 ) (מ׳שרד התיירות המרוקאי) 







439 


רב(א)ליה — רכה, וילהדים 


440 


גם על סורי קהילותיהם והשתדלו לסייע כפי כוחם. בפקודת המלך 
הביאו להריגת מלשין יהודי מברצלונה. לאהד שהרשב״א פסק כי 
האיש בן מוות ( 1280 >. 

י, בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית (מפתח בערבו), חשי״ס 2 ן 

. 1970 , 46 * 0707 61 641-0 ? 46 : 410 * 1 [ : 0710710 :^* ¥1 ! 1-0 , 11001200 .( 1 

רבה, מרקחת העשויה פירות. סכר (ע*ע) וגלוקחה (ע״ע), בתוספת 
פקסין(להלן 0 '! או בלעדיה), חומצות (בעיקר חומצת־לימון 
או חופצת־יין) ומים. טיב הר תלוי במרכיביה, ביחסים הכמותיים 
הנאותים ביניהם ובאופן ההכנה. הפרי צריו להיות בשל וחמוץ 
במידה מספקת. הפ׳ הוא מרכיב חשוב בהכנת מרקם מתאים של ר. 
הוא החלק הנסס־במים, מקבוצת חסרים המכונים "חמרים פקסי־ 
ניים". שהן פחמימות נעלות משקל מולקולרי גבוה, המצויות בשפע 
ברקמה הפרנכימתית של פירות רבים. מבחינה כימית הם קרובים 
להמיצלוליזות (ע״ע). לתמיסה החומצית של ד,פ׳ התכונה ליהפו 
לג׳לי מוקפא או קרוש (ע״ע קולואיד, עמ׳ 262 ) עם תוספת סוכרוזה 
( 65% — 0% ד) 1 תכונה זו חשובה מאד להכנת מרקם הקריש של הר׳. 
בהבשיל חפירות עולה כמות ד,פ״ ד,מסיסים פי 2 — 20 . קליפות 
פרי-חהדר הן המקור העיקרי לס׳ תעשייתי — בצורת תמיסה או 
אבקה. ישנן שתי דרכים לקבלת מרקם רצוי של ר׳: הוספת פ׳ 
בכמויות קטנות ( 0,5% מכמות הסובר הנוסף לר) בפירות דלי־פ' 
(כגון: דובדבנים, אפרסקים, פטל, תות־שדה וענבים), או הוספת 
פירות עשירי־פ' (גואבות, חבושים, שזיפים ועוד) או מיציהם. 

בר׳ בעלת איכות טובה חייב להיות יחס מסחם בין הפירות 
לסוכר — בד״ב 45% פירות ו 50% סוכר. כדי למנוע התגבשות 
הסוכר נר׳ - במיוחד כשהיא מכילה כמות גבוהה־מדי של סוכר — 
מוסיפים כ 10% — 15% גלוקוזה במקום סוכר. 

להכנת הר׳ והקונפיסורה מבשלים את הסירות באיטיות. 
ותור הוספת כמות מים מספיקה, כדי למנוע את חריכת החומר. 
בתהליו זה מתרככות קליפות הפרי והפ׳ משתחרר מהתאים. אח״כ 
מוסיפים סוכר, וממשיכים בבישול התערובת כדי לאדות את עודף 
המים, עד שמגיעים לנקודת־ההתעבות הרצרה. 

ר׳ טובה חייבת להיות קרושה, בלתי נוזלית ונוחה לפריחה, 
טעמה וריחה צריכים להיות נעימים. וצריו שיורגש נד, הפרי 
שממנו היא מיוצרת. אסור שיימצאו בה חסרים מעבים (ג׳לסינה. 
אגד־אגר, או חסרים אחרים), פרם לסי. וכן אין להשתמש בממתיקים 
מלאכותיים. השימוש בחמרי־גלם מקולקלים, יחס לא-נכון בין 
החסרים (בעיקר פירות, סוכר ופי). דרגת החומציות וכן טעויות 
בהכנה פוגמים בטיב. שימוש בכמות בדולה־פדי או קטנה־סדי של 
סוכר יוצר ר׳ נוזלית או מימית, וגורם גם להתפתחות שפרים ועובש. 
בישול סמושך־מדי מביא להתהוות צבע או גוון בלתי־פתאים של 
הר׳. לסירוק ד,פ'. לגיבוש הסונר וגם לריח בלתי נעים. 

סוגי ר". ה ק ונפי ט ו רה היא ר׳ שקופה, העשויה חלקי 
פירות, בד״כ היא מכילה יותר סוכר מר׳ רגילה. קריש (או 
מקפא) הוא ר העשויה מיץ־פירות (במקום פירות) בתוספת 
יתר חפרי-הגלם של הר׳ הרגילה. 

ריבת פרי־הדר (£( 131 ג 11 ז־נג 1 !!) — בדומה לד״ רגילה — 
עשויה פרי או חלקי פרי־הדר. מבחינים בעיקר בשני פינים: 1 ) ר¬ 
ם ר י ר ה (״אנגלית״), שמכינים אותה מתפוזים רגילים בתוספת 
תפוזים מרירים מסוג חושחש (הגדל בארץ), 2 ) ריבת הדר 
מתוקה. ישנה גם ר׳ מרירה־למחצה (או מרירה־בפקצת), שמכינים 
אותה ע״י הוספת אשכוליות לריבת תפוזים. אף שפירות־הדר 
עשירים בפ׳, מתפרק ד,פ׳ בפירות בשלים, דש להוסיפו בצורת מיץ 
או ציפת-לימון, או אף בצורת 3 ׳ נקי כדי שהר׳ תהיה חמצמצה 
ובעלת קרישות טובה. 

הערר התזונתי של הר״ למיניהן הוא בעיקר בערנו הקאלורי — 

100 ג׳ מספקים כ 275 קאלוריות. כן הן מספקות כמדות זעירות של 


מינרלים (במיוחד סידן וברזל), ויטמינים מקבוצת £ וויטמין 0 
הנהרס ברובו בשעת הבישול המפושר■ 

רוב המפעלים לשיפורי-פירות בארץ מייצרים גם ר", קונפיטורות 
וקרישים. מבין הר" השונות המיוצרות בארץ מועדפות בעיקר אלו 
העשויות פתות־שדה, משמש, אפרסקים ושזיפים. לר" פפרי־הדר 
אין ביקוש רב, לא בארץ ולא בהו״ל, לפרות השפע והמוניטין 
הבי״ל שיש להדרי ישראל. לעוסת-זה מייצאת אנגליה כמדות 
עצומות של ר״ הדרים — במיוחד לאה״ב — המיוצרות בחלקן 
מפרי ארצנו. נמלה״ע 11 ייצרו בארץ כ 74,000 טון בשנה: — 
מזה סופקו כ 64,000 מון לצבאות פדינות־הברית במזה״ת. כיום אין 
הייצור עולה על 10,000 טון בשנה. יצוא הר״ ב 1976 הצטמצם ל 200 
טון בקירוב בערר של פחות מ 500,000 דולר. , " (פ) 

רבה(בר נחמני), מגדולי אמוראי בבל בדור השלישי (מפנה 

המאות ד, 4/3 ). משפחתו התייחסה על עלי הכהן (ר״ה 
י״ח, ע״א). ר׳ היה תלמידם של רב הונא (ע״ע [ 2 ]) בסורא ושל 
רב יהודה ב״ר יחזקאל (ע״ע) בפופבדיתא, ורב הונא אף נועץ בו 
בהלכה (גטין כ״ז. ע״א, ועוד). אחיו, שחיו בא״י. הציעו לו לעלות 
וללמוד מפי ר׳ יוחנן (כתו׳ קי״א ע״א), ואפשר כי אכן עשה כף 
זמן מסוים (נד׳ נ״ם, ע״א). חברו הקרוב, ובן־מחלוקתו היה רב 
יוסף (ע״ע), ובד״כ הוכרעה ההלכה במחלוקתם כדעת ר׳ (גיס׳ ע״ד, 
ע״ב). לעומת רב יוסף, שנודע בבקיאותו, נודע ר׳ בחריפותו ונתכנה 
"עוקר־הרים" (ברב' ס״ד, ע״א). ר׳ היה בעל־הלכה מובהק. הוא 
העיד על עצמו: "אני יחיד בנגעים, אני יחיד באהלות" (ב־פ פ״ו. 
ע״א). ובאגדה מובאות משמו רק מימרות מועטות יחסית. 

עם פטירת רב יחודה, ראש־ישיבת פומבדיתא, נבחר ר' למשרה 
זו, והחזיק בה 22 שנה, עד פטירתו (ברב' ס״ד, ע״א). בהנהגתו 
הגיעה ישיבה זו לשיאה — 400 תלמידים קבועים (בתו׳ ק״ו, ע״א) 
ועד 12,000 ב״ירחי כלה״ (ב״מ פ״ו, ע״א, וע״ע בבל, עם׳ 578/9 ). 
את שיעוריו היה פותח ב״מילתא דבדיתותא", וסיד היה "יושב 
באימה ופותח בהלכה" (שבת ל׳, ע״ב). ר■ נערץ ביותר על תלמידיו 
ועל ת״ח בכלל, אד תושבי עירו שנאוהו, לפי שהיה מוכיחם (שבת 
קנ״ג, ע״א). ר׳ היה עני מאד וסבל אסונות רבים, בתלמוד מוצגים 
קורותיו וייסוריו בניגוד קיצוני לעשירותו ולאשרו של רב חסדא 
(מו״ק כ״ח, ע״א). בסוף ימיו הלשינו על ר׳, כי ע״י "ירחי־כלה" 
השתמטו המשתתפים מתשלום פסי-המלר, והוא נאלץ להסתתר 
במקומות שונים, עד לפטירתו בגיל 40 (ו״׳ה י״ח, ע״א). האגדה 
מספרת, כי בעת פטירתו נחלקו ב״ישיבה־של־מעלה" בשאלה מדיני 
נגעים, והוחלט לשאול אח פיו, שהרי התמחה בנושא. כאשר ענה 
"טהור. טהור" יצאה נשמתו, ובת-קול אמרה: "אשריד רבה בר 
נחמני, שנופף טהור ויצתה נשפתר בטהור" (ב״מ פ״ו, ע״א). בנו 
רבא (שבת קכ״ג, ע״א), בן־אחיו, תלמידו וחניר־ביתו, א נ יי (ע״ע, 
ברב׳ מ״ח, ע״א) והאמודא רבא (ע״ע). היו תלמידיו המובהקים. 

ם. 

רבה׳וילהלם-־יןגגא תו 111161 א 1 \ — ( 1831 — 1910 ), סופר גרמני. 

ו״, בנו של פקיד. עבד בחנות־ספרים במאגדבורג, וב 1854 
התחיל לומד פילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטת ברלין. את הרומן 
הראשון שלו, 556 ג £58 ח 6111 י $1 ! 36 ! 01111 ־ 011 016 ("הכרוניקה של 
רחוב שפרלינג״), כתב ב 1857 , תחת הפסודונים יעקב קורווינוס 
( 001110115 ). כ 1864 פרסם את ספרו הנודע־ביותר, ־ 61 ^ 061111111 
ז 510 גק ("כופר־הרעב"). שגיבורו. בן־סנדלד. מפלס את דרכו ומניע 
בכוחות עצמו למשרת כהן־דת בקהילה עניה. בניגוד ל״תיים גרמניים" 
אלה מוצגת דרכו של הידיד היהודי, משה פרוידנשטיין, ההופך להיות 
דוקטור תאופיל סטין, קתולי. ומעורב במעשי-שחיתות. ר׳, שהיה 
סופר פורה מאד, נחשב אחד המספרים הראליסטיים המייצבים של 



441 


רכה, וילהלם — רבידוכיץ, שמעון 


442 


גרמניה במאה ה 19 . סיפוריו. הפתסקרים במשבר-תמוסר שפקד את 
גרפניה ואת ארצות אירופה האחרות, צופים בחרדה לעבר הפאטרי־ 
אליזם, האימפריאליזם והשוביניזם, ורואים בעצמה הפנימית וביושר 
מעוזי־הגנה נגד התנוונות ואבדון. בתיבתו של ר׳ מצטיינת בנימה 
מופנמת, מעומעמת ופסימית, המגוונת ע״י הומור נעוה. 
0 ) 11071 ) 111 ) 170 ( 17 1 ז 4 / .?/ .'׳ 8 . 8 ; 1955 .^ 1 

.. 8 .׳ 11 , 10108 * 1 .מ ; 1967 ^ ,סקקס^ ; 1961 .; 1 ** 0 א ״// 

)ס ת*\ 000130 ,[.!ס] מ 3 ) 3 א :ח 1 ) . 8 . 17 , 1 ) 80 . 1 ־ 1 .[ ; 1968 

. 1969 .(¥ ,גססלע 

רבה בר בר חנא, אמורא בדור השלישי (מפנה הפאות ה 4/3 ). 

סבו, הנא, היה אחי ר' היא (ע״ע). רבב״ח נולד בבבל, עלה 
לא״י ולמד אצל ר׳ יוחנן (ע״ע). כעבור זמן רב חזר לבבל והביא 
לשם את תורת רבו; כ 200 מימרות, בכל תחומי ההלכה, ממר בשמו. 
ראשי ישיבת פופבדיחא, רב יהודה, רבה ורב יוסף (ע׳ ערכיהם), 
מסרו דברי־הלכה בשמו של רבב״ה. ייתכן שרבב״ח ביקר שוב 
בא" (י' פס- נ״א. ע״א), אד אין עדות לכו• דבב״ח נודע במיוחד 
בסיפוריו המופלאים על מה שדאה (״לדידי חזי לי״ (= אני ראיתי!) 
ושפע — מפי יורדי-ים וספי ערבים — בפסעיו המרובים בים 
וביבשה. סיפוריו אלה (רובם: ב״ב, ע״ג/ד), המיוחדים בגוזפותיהם, 
עוררו את התפעלות השומעים, אך גם את ביקרתם של חכמים. 
מעניין במיוחד סיפורו על ערבי אהד שאפר לו במדבר: "בוא 
ואראך בלועי קורה". ובעקבות זאת נגלה לפניו קברם ומעשיהם 
כיוס. ראשונים ואחרונים עמדו על זרות הסיפורים האלה, וניסו 
להסבירם בכמה דרכים. אם שיש בהם "סור". או שהיה זה בחלום, 
או שהכל אינו אלא אלגוריה מוסרית או לאומית — אד משמעות 
העניין נשארה סתומה. 

רבה בר!"ב הונא, אמורא בבלי בן הדור השני והשלישי (נפי 
322 ). ר למד עוד אצל שמואל (ע״ע: עיר מ״ס, ע״א) 

ורב (ע״ע: ב״ב קל״ו, ע׳־ב), ומסר בשפם, אך רבו המובהק היה 
אביו, רב הונא (ע״ע), ראש ישיבת סורא. ר' חיה מקורב מאד לרב 
חסדא — כיבד אותו, ציית להוראותיו (ברבי י״ב, ע״א; גטין מ״ג, 
ע״א). ואף ישב עמו בבי״ד (שבת. י׳. ע״ב) ועסק עמו בצוותא 
באגדה (פס׳ ק״י, ע״א; סוסה ל״ט. ע״א, ועוד). במות רב חסדא 
נתפנה ד׳ לראש ישיבת סורא (אגרת רש״ג, עס׳ 82 ). הוא היה 
מקורב לראש־הגולה (שבת קנ״ז. ע״ב! סוכה י׳, ע״ב, ועוד), והלה 
הפנה אליו שאלום בהלכה (שבת קס״ו, ע״ב). אך ר׳ עמד צל 
עצמאותו המוחלטת בהוראה, וכל־אימח שנתווכח צם אנשי ראש־ 
הגולה הדגיש באזניהם כ׳ את התר-ההוראה שלו קיבל מאביו ולא 
מראש־הגולה ( 0 נ׳ ה׳, ע״א). ר׳ נתפרסם בחסידותו (שבת ל״א, 
ע״א/ב) ובענוותו (מו״ק כ״ח, ע״א), ורבות מאמרותיו מדגישות 
את ערכה של יראת־שפים. כגון: "כל אדם שיש בו תורה ואיו בו 
יראת־שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות 
החיצוניות לא נמסרו לו' (שבת, שם). לאחר מותו הובאו עצמותיו 
לא" (מו״ק כ״ה, ע״ב). 

רבו, תאודיל ארמן, ע״ע ריבו, תאודיל ארמן. 

(־ בינות (אנג׳ ע 1 ח 12 שז£׳ו 50 ; צרם' 0 ^ 1 ז 1 ג: 0 ׳\גו $0 ; מלאט' -€:ק״ 5 
35 :}בח או ! 016$:3 ק במזסזק"! — סמכות עליונה). מונח 
בתורת־המדינה שטבע ד. בודן (ע״ע) להגדרת המדינה כ״רשות 
עליונה שאינה מוגבלת מצד החוק״. בודן ( 1520 ^ 159 ) — שביקש 
למצוא למדינה ולשליטה תקפות שאינה נובעת ממסורות יה״ב 
(הכנסיה, הקיסרות, רבי־הפאודלים) — ראה בסגלם הר׳ (המלך) 
את יוצר־החוק, מקור־החוק ואוכף־החוק, שהוא עצמו פעל לחוק 
(!״: 50111 5 טנ 11 ׳) 10 ■לב: מכאן נגזר המושג "אבסולוטיזם" [ע״ע]), 
ההגבלה לר׳ הם "חוקי הר׳", כלו׳, הסדרי השלטון, ובהם חוקי 


ירושת־השלטון, שהשליט־הריבון כפוף להם■ "חוקי הר" הם מעין 
"חוקי טבע". הריבון כפוף גם ל״חוק האלוהי", אד לא במשמעות 
המכפיפה אותו בצורה כלשהי לכנסיה, אלא במשמעות שהוא עתיד 
לתת את הדין על מעשיו — לפני קונו. 

הר׳ במשמעות שיצק בה בודן יכולה להיחשב למושג־היסוד של 
המדינה (ע״ע: בעיקר עמי 264 , 277 ) המודרנית החילונית, 
שאינה טוענת לאישוש דחי, מוסרי או מסרתי, והמושתתת בסופו 
של דבר על כוח ואפקסיוויות. הובן (ע״ע), שפיתה את תפיסת הר׳, 
שלל. בדומה למדן, אח הזכות להתנגד לריבון — פרס למקרה שאין 
כוחו של הריבון יעיל ואין הוא יכול להגן על נתיניו, ולפיכך פוקעת 
חובתם להישמע לו. 

בעוד שבתפיסת בודן, הובז והוגי־דעות אחרים של האבסולוטיזם 
זהה המדינה עם שליטה. ומדינה ריבונית פירושה, למעשה, שליט 
ריבוני, הרי שבמאה ה 18 יוחסה הר׳ לעם כולו — העם נחשב לשליט 
האמיתי, או למצער, למקור הר׳. תפיסה זו באד, לידי ביטוי ב״הצהרת 
זכויות האדם והאזרח" שפרסמה האסיפה־הלאופית המכוננת בצרפת 
( 1789 ). ג׳. אוסטין (ע״ע) סבר• שהפרלמנט הוא מגלם הר׳. מעין 
מזיגה בין שני הדברים מצויה בסעיף 3 של חוקת צרפת ס 1958 : 
"הר׳ הלאומית היא של העם, ותופעל ע״י נציגיו וע״י פשאל־עם" 

מבחינת המשפט הבי״ל (ע״ע) הר׳ היא המאפיין של הגופים 
שבהם וביחסים ביניהם מטפל משפט זה — כלו׳, המדינות העצמאיות 
(הריבוניות). הרבה עסקו בשאלה כיצד עולה ו״ — כלוי, אי־כפיפות 
לכל גוף אחר — בקנה אחד עם קיומם של גופים בי״ל ומסגרות בי״ל 
שהמדינות הריבוניות חברות בהן. 

מדינה יכולה לוותר מרצונה על ר׳ בתחום כלשהו ע״י התקשרות 
עם מדינות אחרות, בתנאי שלהלכה תהיה רשאית בכל־עת לחזור בה 
מוויתוריה. היא מאבדת את הר׳ אם הוויתור בפוי כתוצאה מפעולה 
צבאית או מדינית. ע״פ ההלכה של המשפט הבי״ל מחייבת הר׳ 
אי־התערבות של מדינה אחת בענייניה הפנימיים של זולתה. עקרון 
זה, הכלול במגילת האו״ם, לא נשמר למעשה, כשם שלא נשמר עקרון 
השוויון הריבוני של החברות באו״ס. — וע״ע אמנה חברותית: קלזן. 

; 1900 ,*! 0 ) 01155 .# ?* 5171 . 5 / ס 7 )! 11 01 ע־יססיו// , 1 חג 1 זז*\ .£ . 011 
, 31100 ^ .[ ; 1917 ,. 5 / 0 1 וז) 1 < 01 ז? )! 11 חו !) 111 * 511 , 1-35141 .( . 11 

,. 5 10 ) 0 ,!ססששסס) ש(! . 8 ; 1928 , 7010 001 7/10/10 )/ 171 07111 . 5 ,) 5/01 ( 0 
. 1966 ,. 5 ,׳<:> 51 מ 1 ! 1 . 11 .ק ; 1955 
ס. 

רבוע, ע״ע מצלע, 

רביךוביץ, עמעון( 1896 , גז־ייבה [פולניה], — 1957 , מסצ׳וסטס 
[אה״ב]), הוגה־דעות וסופר. ר׳ נתחנך בבית אביו — 

שחיבר ם׳ "מרחבי יצחק" על פירוש רש״י לתלמוד (מרחביה, 
תרפ״ט: כרד ב/ חשל״ג) — ואח״ב למד בישיבת לידא. מ 1919 
למד בברלין והצטרף לתנועת "הפועל הצעיד", שהיה עורך עתונה. 
ב 1922 יסד את הוצאת־הספרים "עינות". ובה ערך והו״ל סדרת 
מקורות בספרות העברית. כן כתב אז מונוגרפיה על הסופר ם. ז. 
פירברג (ע״ע), בתקופה זו השתתף גם בעריכת כה״ע "התקופה" 
(בז״ כ״ד—כ״ז). ב 1931 יזם את הקמת ״ברית עברית עולמית״ — 
להפצת ידיעת השפה העברית בקרב העם היהודי — ועמד בראשה 
מספר שנים. לאחר כשלון עלייתו לא״י ( 1933 ) התיישב באנגליה, 
ושם הורה פילוסופיה יהודית בלונדון ובלידס. ב 1947 היגר לאה״ב, 
ולימד ב״מכון ללימודי היהדות" בשיקגו ובאוניברסיטת ברנדיים. 
מבין עבודותיו יש לציין אח מהדורת "ם׳ המדע־ לרמב״ם (תש״ז), 
מחקריו ההיסטוריוסופיים כלולים בספרו "בבל וירושלים" (תשי״ז). 
בספרו זה ניסח את תפיסתו. שלפיה הגולה היהודית עומדת בצד 
המרכז היהודי בא״י כשוות־ע־ך לו(וע״ע ציונות, עמי 602 ). ר׳ ערך 
את כתבי נ. קרוכמל (ע״ע: תרפ״ד, תשכ״א 5 ), וצירף להם מבוא 
מקיף. המהווה חיבור עצמאי על חייו ושיטתו של רנ״ק. כן ערך את 



443 


דבידוכיץ, שמעון — רביד! 


444 


הכרך השביעי בסדרת נתבי משה מנדלסזץ (נתבים יהודיים, 1930 ). 
עם נה״ע שערן נמנים: ,.העולם״ 1934/5 , .מצדה- (א׳—ד, תש״ג— 
תשי״ד), "ילקוט" (תש״א—תש״ב) ועוד. ר' ערך גם קבצים מדעיים 
שונים וספרי יובל, וכן עסק בתרגום. אהרי מותו י״ל .,עיונים 
במחשבת ישראל״, א׳—נ׳, 1971-1969 (בולל ביוגרפיה ובינל׳ 
מאת בנו. ב. ח. י. ראביד). 

רב י ה ( 5 !$שח 80 ס 1 ל, מיור 3104 — חיים, ;>ת>£׳\ 6 ׳ל = לידה, 
יצירה), תהליכים ביולוגיים שבאמצעותם נוצרים אורגניזמים 
חדשים ("התרבות") מאורגניזמים חיים קודמים של הצומח והחי. 
הר׳ היא השומרת על קיום המין (!!!״ 80 ) ועל רציפות הדורות של 
פרטיו (וזרע חיים, עמי 360/1 — 374/5 ). 

ר׳ בצמחים. את צורות הר׳ בצמחים ניתן לחלק לר׳ מינית 
ולר׳ אל־מינית. בל אחת משתי הצורות היא אפיינית לפרס או 
לקבוצת פרטים. לעתים ר׳ מינית ור' אל־מינית קיימות יחד בו¬ 
זמנית. או בשלבי־חיים שונים באותו הפרט. בל ר׳ מינית מבוססת 
על תהליך הקרוי הפריה (ע״ע). שהוא התלכדות תאי־מין (גמטות). 
שלא נבבע״ח שבהם תאי־חמין נוצרים ישירות בתוצאה מן המיוסיס, 
התוצר המיידי בצמחים הם נבגים ( 5 שזמק 5 ). שמהם מתפתחים תאי- 
המין נאפנים שונים. הבדל בולט אחר נין ר׳ מינית בצמחים 
לבין ר׳ מינית נבע״ח הוא בנך, שהצמח המייצר את תאי-המין אינו 
ממלא כל תפקיד פעיל בהפגשת שני תאי־המין המתלכדים. ההעברה 
נעשית ע״י גורמי סביבה — רוח ומים — או בתיווכם של נע״ח 
שונים, בעיקר חרקים. הזיגוטה הנוצרת לאחר ההתלכדות עשויה 
לעבור חלוקת־הפחתה מיד עם היווצרה ולפתח אורגניזם הפלואידי 
(כמו במיעוטן של אצות ירוקות). להישאר על רמה דיפלואידית 
ולפתח אורגניזם דיפלואידי (ע״ע טחנניים! שרנניים) או להשתתף 
ביצירת זרע (ע״ע) — איבר מיוחד. שבו מתפתח העובר הדיפלו־ 
אידי מן הזיגוטה (בצמחי-הזרע). בכל הצמחים המתרבים בד׳ מיגית 
קיימים אפוא לפחות שני שלבי־חיים — שלב הפלואידי (מחלוקת- 
ההפחתה ועד להתלכדות תאי־המין) ושלב דיפלואידי (מיצירת 
הזיגוטה ועד לחלוקת־ההפחתה). בבל אחד משלבי־החיים האלה ניתן 
להבחין בצמחים בחילופי־צורות מטיפוסים שונים. 

דרכי הר־ בצמחי-הזרע היו ידועות זמן רב לפני אלז שבשאר 
קבוצות הצמחים. משום כך היה שמם העתיק המקובל פאנרוגמים 
(ש 3 מ 0831 זש 311 ! 1 <ז). כלר, "בעלי הפריה גלויה", בניגוד לשם הכולל 
לכל שאר הצמחים — קריפטונמים (ש 3 ת 831 ס]ק 7 ז 0 ), כלר, "בעלי 
הפריה חבויה". 

דרכי הר׳ ומחזור־החיים באצות (ע״ע) שונים ומגוונים. ולעתים 
מסובכים־ביוחד. בקבוצות אלו עדייו קיימים אורגניזמים רבים 
שדרכי הר' שלהם אינן ידועות, אם־כי ב 30 השנים האחרונות נחקרו 
אצות רבות מאד. בעיקר אדומות וחומות. לעומת־זאת קיימת אחידות 
גדולה-יותר באיברי הר׳ ובמחזורי-החיים של צמתי היבשה, ודרבי 
הר' בהם — ובעיקר בצמחי-הזרע — ידועים לפרסיהם, אפשר לראות 
באיברי הר׳ של צמחי היבשה שלבים אוולוציוניים שונים — מטחב- 
ניים. דרך שרכניים. ועד לצמהי-הזרע — כאשר המגמה הכללית היא 
צמצום במרביביהם של איברי-המין ובדור ההפלואידי בכלל. איברי 
הר׳ הבסיסיים הם הנקבי, חארכיגוניום, והזברי, האנתרידיום! 
בראשון מתפתח תא-מיז יחיד ובשני נוצרים תאי־מין רבים. עניין 
מיוחד יש בהכללתם של איברי הר׳ האבקנים והעליים במבוסי־הזרע 
בגוף מיוחד — הפרח (ע״ע) — שבו מלבד איברי הר׳ גם חלקים 
אחרים הממלאים תפקידי הגנה ומושכים בע״ח המאפשרים את 
העברת חאי־המין הזכריים אל הנקביים. בצמחיהזרע מותנית הר׳ 
בשני תהליכים עוקבים — ההאבקה וההפריה (ע׳ ערכיהן). הר , 
המינית תלדה בשיווי-המשקל הגנטי הקיים בצמח! הפרתו מתבטאת 
בחלוקת־ההפחתה, ועי״ב נפגמת יצירה איברי־המין. בצמחי־הזרע 
קל לבדוק את מידת הפוריות — ע״י קביעת אחוז האבקה העקרה. 


בר׳ האל־מינית — בניגוד לר׳ המינית — גדל מספר הפרטים, 
מבלי שיקדם לו תהליך של חלוקת-הפחתה והתלכדות תאי־מין. 
תופעה זו נפוצה בצמחים הרבה־יותר מאשר בבע״ח וקיימת בצורות 
רבות ושונות — יחד עם ר׳ מינית או כצורת ר׳ בלבדית. 

פרטים חדשים יכולים להיווצר מחלקים של צמח-האם (כמו 
באצות רבות ובטחבים) או מאיברים מיוחדים (במו שלוחות. פקעות 
וכד׳ בצמחי-הזרע). אם הר׳ האל־מינית באה נוסף על הר׳ המינית, 
היא מבונה "ר' וגטטיווית״ו אם היא באח במקומה (עפ״ר 
בתוך הפרח), היא מבונה "אפומיכסיס". לר' הווגטטיווית במבוסי- 
הזרע נודעת חשיבות חקלאית! מן הצד השלילי — בהכבדה על 
השמדת צמחים מזיקים; מן הצד החיובי — בשימוש לריבוים של 
גידולים חקלאיים. היא יבולה להיות התוצאה של צמיחת ניצנים 
שלא במקומם הרגיל על הגבעול. כשהצורה חנפוצה־ביותר היא 
צמיחת ניצנים על השרשים והופעת גרופיות. צמחים באלה קשה 
להשמיד (ערבה). לעומת-זאת משמשות הגרופיות באמצעי־ר׳ בחק¬ 
לאות (זיתים, ורדים). בניצנית (ש 110 :>״ £313 1 ור׳ תמ׳ בע׳ טבורי- 
תיים]) נוצרים ניצנים זעירים בשולי העלה, שנושרים ומשתרשים 
והופכים לצמה חדש. 

לצמחים רבים איברים מיוחדים המשמשים לר׳ וגטטיווית. מוצאם 
עפ״ר מגבעולים — בצלים (בצל־הגינה! חצב), פקעות (תפוחי-אדמה. 
בלנית), קני-שורש (יבלית) או שלוחות (תות־שדה! ע״ע גאופיטים). 
צמחים כאלה מסוגלים לעמוד בתנאים קשים, מאחר שניצן ההתחד¬ 
שות הוא תת־אדמתתי ועל-כן מוגן. בבעלי בצלים ופקעות עומד גם 
לרשות הצמח החדש או המתחדש מלאי מיידי של המרי מזון. לעצים 
רבים היכולת ליצור שרשים מענפיהם המנותקים מצמח־האם, אם 
באופן טבעי ואם ע״י טיפול מיוחד. ובחקלאות מנוצל הדבר לריבוים 
(הענפים המשתרשים מכונים ייחודים). 

בצמחים אפומיקטיים יכולים להופיע ?צלצולים, או מעיו נבטים 
קטנים, שנוצרים במקומם של הפרחים (אגאווה [ש״ 83 \נ], כמה 
ממיני הבצל וסיסנית הבולבוסים [ 3 נסנ 011 ל 03 ?])! יש המכנים 
זאת ויוויפאריה (לידת צאצאים חיים). ריבוי אפומיקטי הוא עפ״ר 
ע״י יצירת זרעים בעלי עוברים, שלא ע״י ר' מינית (אגאמוספרמיה). 
העובר בזרע האפומיקטי נוצר מתאי שק העובר שלא עברו חלוקת- 
הפחתה, או, לעתים קרובות־יותר, מרקמות דיפלואידיות של הביצית 
חסמובות לשק העובר. מבחינה מורפולוגית ואנטומית אי-אסשר 
להבחין בין זרעים אפומיקטיים לבין אלה שנוצרו בר׳ מינית ובדי 
לקבוע את המוצא יש צורך בבדיקות ציטולוניות וגנטיות. 

צמחים שמוצאם מר׳ אל־מינית על בל צורותיה זהים מבחינה 
גנטית לצמה-האם וכל צאצאי צמח אחד זהים לחלוטין. לר׳ המינית, 
לעומת־זאת. קודמת חלוקת־הפחתה, שכתוצאה ממנה נוצרות גמטות, 
השונות זו־מזו ומן ההורים מבחינה גנטית. 

בצמהי־בר, החיים עפ״ר בסביבה שהתנאים בה משתנים, יש יתרון 
בקיום אוכלוסיות שהפרטים בהן שונים אלה מאלה בהרכבם הגנטי! 
הדבר מאפשר בבל שינוי במצב את קיומם של לפחות חלק מן 
הפרטים. ר׳ פינית הכרחית גם ביצירת זני תרבות. כי ע״י הכלאות 
ניתן ליצור צירופי־גנים הרצויים בגידול מסוים. בגידולי־תרבות 
שהושגו יש לעומת־זאת יתרון בקבלת צאצאים אחידים. מסיבה זו 
נחוג להשתמש בחקלאות בצורות שונות של ר׳ אל־מינית: בגפן. 
בתאנה ובוורדניים שונים משתמשים בייחודים — עפ״ר לאחר טיפול 
בתמיסות המכילות חמרי-צמיחה (ע״ע הורמונים, ור׳ ברך מילואים, 
עמ ׳ 873 ) לפיתות השרשים! בתפוחי-אדמה ״נזרעים״ קטעי פקעות! 
בבננה — שבה הפרי חסר זרעים — נעשית כל הר׳ בצורה וגטטיווית! 
בהדרים משתמשים בעוברים האפומיקטיים להשגת גידול מזרעים 
בעלי הרכב גנטי מבוקר. בחקלאות המודרנית מאפשר שימוש בר' 
אל־מינית פיתוח זנים שפירותיהם נוצרו ללא הפריה מוקדמת, ולבן 
הם חסרי זרעים■ פירות פרתנוקרפיים באלה פותחו במיוחד בענבים, 



445 


וביה 


446 


עגבניות. חצילים ועוד, עפ״ר בעזרה המרי־צמיחה נמו ג׳יבדלינים 
ואונסינים (ע״ע). 

■ 1 10x0 ן 1 ז* 411£105# / 0 ) 16 ^ 0061, 8x11101 זמץש 13 .ז\— 15 ^ 3 ( 1 . 11 .? 

. 13 .? ; 1973 3 ,) 10/11 ? / 0 ץ 1010$ /<ךו 0 ?\ , 1 ) 301 . 0 . 13 ; 1963 , 1 { 1 ה 10 ז 
.* 1976 ,) 10111 ? / 0 ? 81010% ,* 1 ) 011 . 13 - 1 זש׳)£ .? . 8 ~ 112¥01 

ק. ח. 

ר׳ בבע״ח, לד׳ האל־מינית דרבים רבות: 1 ) חלוקה (ץז 3 חמ 1 
״ £15510 ). האורגניזם מתחלק לשני חלקים, בד״ב שווים, ובל אהד 
גדל ומתפתח לצורתו המקורית. תחילה מתחלק הגרעין, ואח״ב 
הציטופלסמה. התהליך ידוע בחסרי־חוליות — בחד־תאיים, בחידקים, 
בשמרים ובאצות רמת. בבמה ממיני התולעת פלנריה החלוקה היא 
לרוחב־הגוף. בשושנות־ים שונות החלוקה היא לאורך־הגוף: 2 ) נ ב י- 
ג ה (ץת 501117.080 ). הגוף מתחלק פעמים רבות. בל הלק מתפתח 
לתא. מתנסה בקרום קשה והופך לנבג. דרך זו אפיינית לחד-תאיים 
במחלקת הנבגוניות (ע״ע)! 3 ) הנצה צומח ניצן 

(או ניצנים) — ראשיתו גבשושית קסנה על גוף האם. וסופו אורגניזם 
שלם. ההנצה היא חיצונית נשהניצן סיים את התפתחותו לפני היפרדו 
מגוף האם ופנימית נשהניצן מסיים את התפתחותו אחרי הניתוק. 
הראשונה ידועה בספוגים. נבוביים, חיטהנים, תולעים שטוחות 
ואצטלניים! האחרונה — בגמולות בספוגים (ע״ע. עמ ׳ 209 ) של 
מים מתוקים ונססאטובלסטים בחיטתבים (ע״ע). באיו הפרדה בין 
הניצן לגוף האם נוצרות מושבות שבהן קיימת חלוקת תפקידים בין 
הפרסים! 4 ) פירוק ( 1011 ] 3 ז״= 1 ״ 8 ב- £1 ). בתולעים שטוחוח (תולעי־ 
הריסים) ובתולעי-הסרט (בת 1 דממר> 4 ן) מסוגל הפרט לקטוע את עצמו 
ליותר משני קטעים, שכל אהד מהם מתפתח ליצור שלם: דרך זו 
קשורה בתהליך הרגנרציה (ע״ע). מינים אחדים של שושנת־ים 
מסוגלים להתרבות מקטעים שבבסיס גופם! בנונבי־יס אחדים 
( 13 ) 1.11101 ), מתחדש כל הגוף מזרוע המנותקת מן הגוף. 

דרך ר׳ אחרת היא הרב־עובריות (ץת 0 ץזנ 1 מז:!ץ 01 ק) — יצירת 
2 — 3 פרטים מביצה מופרית, ע״י הפרדת תאים בדרגות התלפה 
ראשונות בהתפתחות העוברית. תופעה זו מצויה: באדם — בסקרה 
של תאומים (ע״ע) זהים! ביונקים — במינים אחדים מהסוג ארמאריל 
( 4 פרטים מכל ביצה)! בהיטחבים: בדבורניים טפיליים — כגון 
הטפיל 1 ל 56 בבח 1310 מקבוצת ס 13 > 1 פ 1 ג! 01 , שהוא טפיל על ביצת עש 
111513 * 1 . מניצה זו מתפתחים נ 1,500 פרטים של הטפיל! בעלקות 
(ע״ע) — בשלבים לרוול״ם שונים. 

בר׳ מינית מתלכדים שני תאים שונים (גמטוח) — זרע 
וביצה (ע״ע). עם איחודם בתהליך ההפריה (ע״ע) מתחיל דור 
חדש. הגמטות נוצרות בבלוטות־המין: ( 1 ) באשך (ע״ע) נוצר 
הזרע, ובשחלה— הביצה: ( 2 ) לבלוטות-המין צינורות־מוצא והובלת 
תאי־המין ובלוטות מסייעות. בבע״ח שונים יכולה המערבת להיות 
אחת. כפולה או יותר. בבע״ח נמוכים בלוטות־המין הן זמניות. 
ובמפותהים הן קבועות. בנמוכים־ביותד בחסרי־הוליות הן נמצאות 
קרוב לשטח החיצוני של גוף החיה. ואילו בבע״ח מפותחים הן 
פנימיות. קיימת תופעה של אנדרוגיניות (ע״ע) — נאשר שתי 
המערכות, הזכרית והנקבית, נמצאות באותה החיה. על הר' הפינית 
בהד-תאיים — ע״ע הפריה, עמ ׳ 104/5 . על פרטי מערכת איברי-המין 
בחסרי־חוליות ד' במחלקות השונות. 

בחוליתנים: 1 ) האשך דחום ומוצק מן השחלה. כמוה נתון 
גם הוא לשינויים עונתיים, אך לא באותה המידה. בעגולי־הפה האשך 
הוא איבר יחיד: בכרישים זוג האשכים מתלכד בקצהו. בד״כ גדול 
האשך הימני מהסמאלי, אך בעופות מעטים וביונקים המצב הוא 
הפוך. בכל החוליתנים מופרשים תאי־הזרע דרך מערכת-צינורות 
סגורה: לא-נן הביצים. בנקבה שומרת השחלה על מקומה הראשוני 
בחלל־הנוף הפנימי, וכך הוא גם באשכים אצל חוליתנים שונים 
ואצל נמה מהיונקים, כגון יונקי־ביב, אוכלי־חרקים. דלשינאים 



ציור 1 . מבנה איכרי־הטיז והשתן בח 51 יתגים עונים: א. כרי׳&ים 
ודרוזיים; ב. זוח?ים ועופות; ג. יונקים (?םע 5 וז: מערבת האיברים 
אצל זכר ; למטר.: הסערכח אצ 5 הנקבה). 1 . אשר: 2 . ע 5 ית־האשר; 

3 שריד של צינור ע״ש סי 5 ר; 4 . צינור־הזרע: 5 . שלהופית־הזרע; 

6 . הבלוטה הערמונית; 7 . איבר הזכרות; 8 . שחלה; 9 . צינור ביצים 
עם תא־ביצח ; 10 . רחם; 11 . עובר; 12 . נרתיק; 13 . כליה: 14 . צינור 
ע״ש מלוי (צינור ארכינסרי); 15 . צינור ע״ש מילר; 16 . סוביל־השתן; 

17 . שלוזווי־וזשת!; 18 . טעי סופי; 19 . ביב; 20 . סי־הטבעת 

והלק מהלוויתנים ומהסירנות. בקבוצות אלו נשארים האשכים בתוך 
חלל-הבטן. ביונקים אחרים קיימת ירידת האשכים, וזו תופעה 
המיוחדת להם בלבד. 

על מבנה המורפולוגי וההיססולוגי ועל התפתחותה האמבריולוגית 
של השחלה — ע״ע. בכל החוליתנים נשארות השחלות במקום־ 
היווצרותן. בקרבת הכליות. בד״ב השחלה היא זוגית. בעגולי־הפה 
ובדגי-גרם כליל־גרמיים רבים זוג השחלות מתלכד. בדגי־סחוס 
מחויצי-זיפים רבים ( 01113 ם 1-3 ג 1 סמ! £135 ) השחלה השמאלית אינה 
מפותחת. בעופות וביונקים פרימיטיוויים (בברווזן. לדוגמה [ע״ע 
יונקי־ביב]) השחלה הימנית אינה מפותחת. 

2 ) צינורות-ההובלה של תאי־הזרע מוצאם מהצינורות ע״ש וללף, 
הקשורים לכליה (ע״ע). בכרישים ובדו־חייס הכליה הפועלת למעשה 
היא כלייח־הביניים, וצינורות אלה משמשים בהם למעבר שתן וזרע. 
בעופות הצינורות מפותלים, וביונקים הם הופכים לעילית־האשך 
בחלקם העליון ולשלפוהית־הזדע בחלקם התחתון. בד״כ שלפוחית- 
הזרע היא זוגית. בהולדה, בחזיר־הים ובאוגר היא גדולה מאד, ללא 
כל יהם לגדלה בשאר היונקים. בארנבת היא בלתי-זוגית. בכמה 
קבוצות של יונקים, בגון היות-כים פורפות, לוויתנים ועוד, היא 
חסרה לגמרי. לזכרים של בל היונקים יש בלוטות בחלקים שונים 
של צינורות־ההובלה, שהפרשתם מלווה את תאי־הזרע. בלוטות אלו 
מיוהדות ליונקים. ואילו בציפרים — נמעט שאין בזרימתן נוזל 
כלשהו שמקורו מחוץ לאשכים ולעילית־האשך. בלוטות אלו — 
הערמונית (ע״ע) וו,בלוטה ע״ש קופד — נוצרות מתוך צינור־השתן. 
בזכרים מתנוון הצינור ע״ש מילר נמעט לחלוטין, פרט לכמה 
שרידים, שאחד מהם משתתף בבניית הערמונית: זו מצויה בבל 




447 


רכיה 


448 


היונקים. והיא הבלוטה 
היהירה במספר פינים — 

בכלב. ברוב. בלוויה! 

ובדולפין. 

צינודות־ההובלה של 
הביציות אינם קשורים 
לשחלה. ורק בדגי־גדם 
כליל-גרמיים יש קשר 
כלשהו בין שני חלקים 
אלה של פערכת־המיו. 

בחולדה צמודים הצינו¬ 
רות לשחלה. אבל אינם 
מחוברים אליה• פול השחלה מתמשך לפסה צינור. שמוצאו מהצינור 
(עיש פילר) הפדיפיטיווי, הקיים בשינויים בבל החוליתנים בעלי- 
לסתות. לכל ארבו מצויות התרחבויות, המשמשות לאגירת הביצים 
לפני הטלתן, או להחזקתן במשך ההתפתחות העוברית ולהתפתחותו 
ברחם (ע״ע) — במקרים של יולדי־חיים. בצינור מצויות גם בלוטות־ 
הפרשה שונית — לחלבון ולקליטה קשה לעטיפת הביצים (בכרי־ 
שים. בזוחלים ובעופות). בדגי־הריאות ובדו־וזיים הצינור הוא פשוט 
במבנהו ומרופד בתאים בלוסיים; ברוב דגי־הגרם הצינורות הם 
קצרים. ברדחיים ובזוחלים הם עפ״ר זוגיים וארוכים. בעופות — 
למעט הדורסים — מנוון הצינור היפני. בד״כ מתלכדים הצינורות 
ע״ש מילד במצב העוברי בחלקם האחורי. ביונקים הופך הצינור 
ע״ש מילר לחצוצרת־הרחם ולרחם ומסתיים בנרתיק. באדם ובפרי- 
מטים נוצר רחם אחד פחלקי־הצינורות המלוכדים. ביונקים פרימי- 
טיוויים, בעטלפים ובמברספים מתלכדים שני הצינורות רק בחלק 
העליון של הנרתיק, ונוצר רהם דרקרני. בפעלי־גרה קיים מצב- 
ביניים. הנטיה האוולוציונית ביונקים היא ליצור רחם בעל גוף 
מרכזי, בפי שהוא מצוי בפרימטים, ובבל־זאת אין צורת הרחם 
מעידה על דרגת ההתפתחות האוולוציונית של היונק. 

הפתחים להפרשת בלוטות־המין הם: א) ביב (ע״ע פעי, עמי 41 ) 1 
ב) פתח משותף למוצא־השתן והמין. המופרד מפי־הטבעת: ג) פתח 
גניטלי (במקרים יוצאים־מן־הכלל). לעגולי־הפה ולכמה מיני דגים 
כליל־גרמיים אין צינורות להובלת תאי־הפין; אלה נשפכים להלל- 
הגוף, וטמנו — דדך נקבי-פין מיוחדים — למים. 

3 ) איברים חיצוניים להזדווגוח. בבע״ח המטילים ביצים או 
היולדים חיים — שבהם מתקיימת הפריה פנימית — מצויים איברים 
מיוחדים להעברת זרע הזכר לתוך צינורות־המין של הנקבה. בדגי־ 
סחוס (כריש, כימרה) ובדגי־גרם מעטים מפותחים אצל הזכר אונות 
סנפירי הבטן או השת, והם יוצרים כעין מרזב להובלת הזרע. דוב 
דו-החיים חסדים איברים אלה. בזוחלים, בנחשים (ע״ע) ובלטאות 
מצויים איברי־זכרות ( 1115 * 111:11111 ) , החבויים בתחתית של הביב 
בצורת שני שקים! איברים אלה חסרים רקמות־קישוי. מבנה האיבר 
בצבים ובתנינים דומה מאד לזה של יונקים. בעופות קיים איבר 
במספר מועט של פינים (יען. אווז, ברווז) ז ביונקים הוא קיים אצל 
כולם. בפכרסמים, עטלפים, לוויתנים וכמה טורפים (כלב) ופרימטים 
נמוכים ישנה עצם בתוך האיבר, הגורפת לקישוי-יתר. גם בחסרי- 
חוליות, בהם ההפריה היא פנימית, מצוי איבר־הזדווגות שרירי כגון 
בתולעים שטוחות (עלקות, שרשורים) חרקים וחלזונות. 

הפיקוח הפנימי על תהליכיה ר׳ הפינית בחסרי־חוליות. 
חרף הבדלים חשובים בדרכי הפיקוח משותפת לכולם התכונה, 
שהבגרות המינית מתאחרת עד שיווצרו התנאים המתאימים. העיכוב 
או הפיגור מוסדר ע״י מערבת־העצבים המרכזית באחת משתי הדרבים: 
א) ע״י הורמונים הנוצרים בתאי־הפרשה מיוחדים (ד 101 פ 1 פפ 03 ז £11 מ 
11 ־ 0 ) והמהווים חלק פמערכת־העצבים המרכזית. הפקרה הבדוק- 
ביותר הוא בתולעת מהסוג! 1 ) 011 (מקבוצת התולעים הרב-זיפיות). 


ההורמון המכונה "הורמון הנעורים"(: 1101610111 ־ן!":)"!(: ע״ע גלגול, 
עם׳ 746 ), נוצר בתאים מיוחדים בגנגליון העל־לועי. עם ירידת ריכוזו 
בדם מתחילים מנגנוני ההתבגרות לפעול. בגרות מוקדמת מושגת ע״י 
הסרת המוח, ואילו השתלת מוח מעכבת את ההתבגרות כל־עוד ריכוז 
הפרשת ההורמון בדס גבוה: ב) ע״י פיקוח עצבי ישיר על בלוטות 
הפרשה פנימית. לדוגמה: בתפנון מוסדרת ההתבגרות הסינית ע״י 
גירויו של הורמון המופרש מבלוטות מיוהדות שבנבעולי אונות־ 
הראיה. עצב מהחלק האחורי של הגוש העל־לועי בפערבת־ד,עצבים 
המרכזית מעכב את הפרשת ההורמון. כשחותכים עצב זה. מתחילות 
הבלוטות של אונות־הראיה לפעול. ובבע״ח מתבגר לפני זמנו. 
בסרטנים עילאיים המערכת פסובכת־יותר. התפתחות בלוטות־המין 
היא בפיקוח שני הורמונים; האחד, המעכב את ההתפתחות, נוצר 
בתאים מיוחדים באיבר x בגבעול העין (יצירתו דומה לזו של 
תולעת !!!״ס), השני, המזרז את ההתפתחות, נוצר באחד מפרקי 
הלסת (מכסילה) או ד,מחוש (יצירתו דומה לזו שבתמנון). 

הפיקוח ההורמונלי בתהליכי הר׳ בחוליתנים. הורמוני־מין מקבוצת 
הגלנאדוטרופינים (ע״ע היפופיזה) מצויים בחוליתנים. שני הורמונים 
מקבוצה זו מצויים בכל החוליתנים, החל בדגי־סחוס; הורמון שלישי 
מצוי רק בקבוצות גבוהות־יותר (ע״ע פין, עס׳ 270 — 272 ). 

דרך לא שכיחה של ר׳ היא ר ב י י ת ־ ב ת ו ל י ם (- 0 ת 41€ זבק 
5 ן £011€5 , מיוו׳ ) 70 פ 8 נן 1 זזו - בתולה, 014 פ 7 פ 7 = לירה, יצירה), 
שבה מתפתחת ביצה ללא חדירת זרע. בר׳ פינית מעוררת חרירת 
הזרע את הביצה להתחלק (תהליך ההתלמה) וכן מספק הזרע לביצה 
חופר גנטי. את תהליך ההתלפה אפשר לעורר גם ע־י גירוי מלאכותי, 
בדקירת מחט, חימום ועוד. לביצה בתולית יהיה מטען כפול של 
חומר גנטי(ככל ביצה מופרית) כאשר אינה עוברת חלוקת רדוקציה. 
בתהליך המכונה 15 א 1 וחמןג. מערבת כפולה של ברופוזופים תתהווה 
גם באשד בראשית ההתפתהזת ישנה התלכדות של זוגות תאים, 
בתהליך המכונה 5 ״נ 1 ת 01 ז 311 . אוכלוסיית רביית־הבתולים מורכבת או 
מנקבות (כנימות, דפניה), או מזכרים (דבורניים) או מנקבות וזכרים 
(עשים. צרעות-עפצים). אוכלוסיה כזו מתרבה בד״ב בקצב מהיר 
מאד. הואיל והיא אחידה באפוה (כולה דומה לזה של האם). היא 
פגיעה מאד לשינויים בתנאי הסביבה, והיא נכחדת במידה רבה יותר 
מאשר היא מתרבה. 

רביית־בתולים עשויה להיות הכרחית, כמו בתריפס, או שרירו¬ 
תית בפו בדבורת־הבית. היא ארעית (פרפר-הפשי). קבועה (דבור־ 
ניים חברתיים, כנימות עלים) או רביית־סירוגין. ברביית-בתולים 
ארעית יש מקרים שבהם מתקיימת ההתפתחות בשלביה הראשונים 
בלבד ואין יצירת האורגניזם השלם; הדבר מצוי בעופות (בייחוד 
תרנגולות), בקיפודי-ים, בנמטידות, בחרקים ועוד. ויש אף שההתפת¬ 
חות היא פגומה. רביית־סירוגין היא רביית־בתולים הבאה לסירוגין 
עם ר׳ פינית. באביב, בתנאי־קיום נוחים, מורכבת האובלוסיד, מדור 
(אחד או יותר) של נקבות בתולות. בהרעת התנאים מתפתחים 
מהביצים הלא־מופרות זכרים ונקבות הזכרים מפרים את הנקבות 
הנקבות המופרות מטילות ביצי־קיימא, המתקיימות במשך החורף. 
בהגיע האביב יוצאות מהביצים נקבות, המתרבות ברביית־בתולים. 
וחוזר חלילה. ברביה מסוג זה — המצויה בכנימות־עלים ועוד — 
אין הדור שנוצר רוסה לזה שמביאו לעולם, אלא לקודמו. 

רביית־צעירים ( 515 :> 1 ז:> 108 ס 3 <ז) היא תופעה נדירה. זוהי 
ר׳ ע״י גלמים ידועה אצל יתושים ממשפחת ש,:]; 11 ח 0 ן 01 ז 1 ו! 0 . רביית- 
ספשפחת 30 )> 1 ׳( 1 מ 10 >״פ 0 ) , בעלקות (ע״ע) הר׳ בדורות הלא־מיניים: 
מדרגת והל אחת (ספוווציסטה), מתפתחות דרגות הרריה והצרקריה. 
ר , ע״י גלמים ידועה אצל יתושים פפשפחח ) 3 (),תז 0,10 ז,,ס. רביית־ 
בתולים מצויה בחרקים (נפלים, דבורים, כניסות, צרעות), סרטנים 
ממשפחות צרפתיות, זיפרגליים (בגון דפניה [ע״ע]), גלגיליות 
(ע״ע) ותולעים־עגולות מעטות 



נפרדים (ברוווז [יונקי־כיב]) : כ. רחם כםו 5 
(ארנבזז נארגבאיס!); נ. רחם דו־קרני (סרח 
נטכפי 5 י־פרםה]) ; ר. רחם םשוט (אדם נסרי־ 
טטים]): 1 . צינור־הביצים; 2 . רחם; 3 - קרז 
הרחם; 4 . נחי הרחם; 5 . צוואר הרחם; 0 . 
נרתיק ; 7 . סביא הנרתיק ; 8 . ש 5 חזף־ד,שחן ; 
9 . גת השת! והסי!; 10 . ביב 





449 


רביה — רבין, יצחק 


450 


רניית-בתולים מלאכותית. נדרו נסיונית ניתן לגרום 
לרביית־בתולים גם בסקרים שבטבע מתפתחת הביצה באופן נורמלי. 
ב 1780 הצליח ספלנצג׳ לעורר ביצי צפרדע לא־סופרות בעזרת גירוי 
חשמלי או נוזלים (ע״ע ביולוגיה, ענו 337/8 ). ב 1899 הרחיב דק לב 
(ע״ע) את הניסויים, והצליח לעורר רביית־בתולים בביצי קיפודי-ים 
בעזרת גורמים כימיים ואחרים: הוא טבל את הביצים במי-ים, 
בתמיסה הפרטונית של כלוריד־חסנגן ועוד. גורסים אתרים הם: 
חומצות אורגניות מהולות, וכן מכה, קור, יובש, תום. קרניים 
אולטרה־סגוליות ועוד. הגורמים אינם משפיעים באופן שווה בכל 
הסקרים. ויש שגורם אחד משפיע במקרה מסוים ואינו משפיע 
בסקרה אחר. 

עונות ר׳ ותנאי ר׳. לרוב בעה״ח עונות ו" מוגדרות. 
לרוב בעד,"ח באזורים הממוזגים והקרים, שעונת הר׳ שלהם באביב 
או בתחילת הקיץ, אין לפעמים עונה מוגדרת. ברוב החוליתנים קבועה 
העונה בדייקנות רבה, ללא סטיות רבות במשך חייהם. 

עיתוי עונת הר׳ מותנה בשפע מזון ובתנאים נוהים לגידול 
צאצאים (כגון. הופעת זחלים בפיטופלנקסרן כשיש מזון בשפע. 
והיעלמותם כשהמזון אוזל). 

אורך עונת הר׳ שונה מאד. יש מינים שבהם העונה קצרה- 
ביותר — ימים אחדים בשנה. דוגמה קיצונית היא התולעת 31010 ? 
(ר׳ להלן). שהר׳ שלה נעשית לילה אחד בשנה בלבד. לעומת-זאת 
יש בעיה אחדים שנדמה שהם מתרבים כמעט בבל עת. תופעה זו 
אפיינית לבע״ח קטנים מאד המהווים את עיקר הפאונה בשטחי החול 
שבין לגונות. 

שינויים באורך עונת הר׳ נגרמים בחלקם הגדול בשל השינויים 
העונתיים שבבתי־הגידול השונים. הרבה חסרי־חוליות אינם מתרבים 
עד שטמפרטורת הסביבה מגיעה למינימום מסוים. מינים אחרים 
מושפעים מסוג המזון. בציפרים וביונקים אחדים אורך היום הוא 
מהגורמים החשובים בקביעת העונה. יש מקרים שקרהרוחב הגאוגרפי 
משפיע — ככל שמתקרבים לאיזור קו־המשווה, מתפשטת עונת הר׳ 
בפין מסוים לתקופה ארוכה, עד למשך כל השנה. 

בהתנהגות בעה״ח בתהליך הר' שלהם קיימים מחזורים קצביים 
פנימיים. יש שהמחזור קשור לשינויים בתנאי הסביבה. כגת המחזור 
הפנימי, המושפע ממחזור הלבנה. לדוגמה: הדג ! 10101 101101110 
(ממשפחת האז־רוניים). החי בדרום חופי קליפורניה, מתקרב לחופים, 
כדי להטיל את ביציו בתול, בעונת הר', במשך הגיאות הגבוהה של 
חדשי האביב והקיץ. דוגמה מפורסמת אחרת היא תולעת רב־זיפית 
" 31010 נ 1 " ( 115 > 1 ז 1 " *> 1 מ £11 ), המטילה את ביציה פעם אחת בשנה, 
בלילה, בשבוע השלישי במחזור הירח של נובמבר או אוקטובר. רוב 
החוקרים סבורים. שהסוו■ של הירח היא אחד הגורמים להסבר 
התנהגות זו. גורמים אחרים הם: עכירות מי האוקיאנוס ופעולה 
הגלים. 

על ר׳ ב א ד ם — ע״ע סין. עמ ׳ 272/3 . 8 , 

רבץ, יצחק (נו־ 1922 , ירושלים). איש־צבא ומדינאי ישראלי. 

ר־ נולד במשפחת פעילים בהסתדרות העובדים ולמד בביה״ס 
החקלאי .,כדורי". ר׳ היה בוגר קורסי־המפקדים הראשונים של 
הפלמ״ח, ואח״ב מראשיו. בפרוץ מלחמת־העצמאות היה קצין■ 
המבצעים של הפלפ״ח. במהלך המלחמה שימש מפקד הטיבה 
"הראל". ובסופה היה קצין המבצעים בחזית הדרום. אחי־כ היה 
הבר משלחת ישראל לשיחות שביתת־הנשק עם מצרים (רודוס, 
מארס 1949 ). בשנים 1950 — 1952 כיהן ר׳ כראש אג״ם מבצעים 
במטכ״ל, וב 1953 הועלה לדרגת אלוף והתמנה לראש אגף הדרכה. 
בשנים 1956 — 1959 היה אלוף פיקוד הצפון, ב 1959 מונה לראש 
אג״ם וכעבור שנה היה גם לסגן־הרמטכ״ל. בינואר 1964 נתפנה 
לרמסכ״ל. 


בימי כהונתו כדסטכ״ל הטביע ר 
את חותמו בשני תחומים: בטחון 
שוטף והכנת צה״ל למלחמה. בתחילת 
כהונתו החלו פעולות המחבלים (ע״ע 
ערביי א״׳, עמ׳ 158 — 160 ), עם הקמת 
הפת״ח (ארגון השחרור הפלשתינאי) 
ועם סיום בנייתו של המוביל הארצי, 
שגרר נסיונות סוריים להטיית מקו¬ 
רות הירדן. וממילא הסלמה חריפה 
בגבול הצפון (ע׳ כרך מילואים, עם׳ 
534 ). במקום שיטת פשיטות־הלילה. 
ע״י יחידות חי״ר מצומצמות. שנהגה 
עד־אז בפעולות־התגפול, הפעיל ר' 
כוחות מורכבים. נגד הפגזות הסורים 
על משקי עמק־החולה ועמק־הירדן 
הפעיל את חיל־האוויר, וכן יחידות טנקים קטנות. ששימשו בסיס־ 
אש נייד. ב 1965 שותק פפעל־ההטיה הסורי בעקבות פעולה מתוכ¬ 
ננת היטב, ולשיא הגיעה פעילות היל־האוויר בהפלת 6 מטוסים 
סוריים באפריל 1967 . בפעולת סמוע בדרש הר־חבחץ שיתף ר׳ 
יחידות הי״ר גדולות, טנקים ומטוסים. 

עיקר פעילותו של ר' היתה הכנת צה״ל למלחמה שעמדה בפתח. 
השריון וחיל־האוויר פותחו בתנופה רבה, נעשה מאמץ מודיעיני 
נרחב והלקחים המודיעיניים יושמו בתכנית־האימונים הרהבה של 
צה״ל, שהדגש בהם הושם על הפעלת יחידות משולבות גדולות — 
אוגדות. הכנה מדוקדקת זו ניכרה היטב במלחמת ששת־הימים 
(ע״ע). עם־זאת עוררה התנהגות ר׳ בתקופת הכוננות שקדמה 
למלחמה (שם, עס׳ 721 — 724 ) רושם כאילו לא עמד במתח — 
טענה שהושפעה נגדו גם כשנתפנה רה״ם. בעקבות המלחמה זכה 
לפופולריות ולהערצה, ודבריו בסקס קבלת תואר דוקסור-כבוד של 
האוניברסיטה העברית בהר-הצופים עשו רושם רב. 

ב 1968 סיים ד׳ את שירותו הצבאי ומונה שגריר ישראל באה״ב. 
בתקופת כהונתו התחולל מפנה בגישת אה״ב לישראל, ולד 
נודע תפקיד מרכזי בשינוי זה. הוא זכה לאימון רב מצד נשיא 
אה״ב, ניכסון, ומצד ראש המועצה לבסתון לאופי. קיסינג׳ד 
(ע׳ ערכיהם), וקשריו עמם סייעו הן להתעצמות צה״ל והן לתמיכה 
מדינית בישראל. מעמדו המיוחד של ר׳ כשגריר נבע מהאמון 
שרחשה לו ראש ממשלח ישראל, גולדה מאיר, שעפה קיש קשרים 
•שירים תוך עקיפת משרד־החוץ, ב 1973 חזר ר׳ לישראל, וערב 
מלחמת יום־הכיפורים היה ממועפדי מפלגת־העבודה לכנסת. בבחי¬ 
רות 1973 נבחר לכנסת ה 8 , והיה שר-העבודה בממשלתה האחרונה 
של גולדה מאיר. לאחר התפטרותה—בעקבות דו״ח ועדת אגרנט — 
נבחר למועמד מפלגתו לראשות הממשלה. בגברו ברוב קטן על 
ש. פרם (ע״ע). מינויו לתפקיד רה״ס זכה לאהדה ציבורית רבה, 
שכן היה רה״מ ה״צבר" הראשון, מצביא מלחמת ששת־הימים 
ולא מעורב ב״פחדל" מלחמת יום־הכיפורים. 

בתקופת כהונתו כרה״ם ויחס ד חשיבות מכרעת לקשרים עם 
אה״ב ולהבנה עמה: עם־זאת עמד בלחץ האמריקני ודחה את תנאי 
מצרים להסכם־ביניים שני בסיני (מארס 1975 ). בעקבות דחיית 
ההסכם צומצם הסיוע האמריקני לישראל. בספטמבר 1975 נתתם 
הסכם־הביניים השני: ישראל נסוגה מחלק מהמעברים האסטרטגיים 
ופשדות־נפט בסיני. 

ד, המופנם והפהוספס־קפעה בדרך התבטאותו. לא הצליח 
להקרין מנהיגות, גם בגלל יריבות אישית מחריפה והולכת עם 
פרס — שהיה שר־הבטחון בממשלתו — והעדר גיבוי מלא ממפ¬ 
לגתו, שהיתה מפולגת במאבק סיעות בלתי-פוסק. בהעדר תמיכה 
מ״המערך" ומ״ההסתדרות" לא הצליחה ממשלתו לבלום את גל 



-זיחב רבי: גמזבת חערסנות 
המדש^חיח, ח״א • 



451 


רביו, יגחק — רבינוביץ', אלכסנדר זיפקינר 


452 


השביתות ותביעות השכר שמוטטו את מדיניות השבר. לקשיים 
אלה נוספו גילויי שחיתות בצמרת הממסד, שהביאו לירידה ניכרת 
באימון הציבור ב״מערך׳, בממשלה ובעומד בראשה. גם ההכרעה 
הנועזת בשלהי כהונתו (יולי 1976 ) על ביצוע ,.מבצע יהונתך 
(שחרור הטופי מסוס "אר־פרנס" באנטבה שבאוגנדה), לא שינתה, 
לאורד־זפז. פגמה זו. 

בסוף 1376 הוציא ר־ מהקואליציה את המפד״ל, והחליט להקדים 
את הבחירות לכנסת ה 9 . ועידת מפלגת־העבודה שבה ובחרה בו, 
ברוב זעום, לפועפדה לראשות הממשלה, פול מועמדות פרס. 
ב 7.4.77 הסתלק ר׳ פפועמדותו ויצא לחופשה מתפקיד רה״מ, 
אתרי שהיועץ המשפטי לממשלה המליץ להעמיד לדין את אשת ר׳ 
באשמת עבירה על תקנות מטבע־חוץ. ר׳ הועמד במקום ה 20 ברשימת 
ה״מערך". לאחר תבוסת ה״פערו" בבחירות לכנסת שב ר׳ לתפקידו 
כרה״מ. ועשה להעברה תקינה של השלטון לידי ממשלת ה״ליכוד". 

ד. סליטד, ר׳. תשל״ח; 1 . 1977 ^ 011 ,־״ 5131 .א 

מ. 

רבץ, עוזר (נו , 1921 , פרנקפורט ע״נ מיין [גרמניה]), משורר 
עברי, בן להורים ילידי אוקראינה. ב 1926 עלתה המשפחה 
ארצה. ילדותו ונעוריו של ר׳ עברו עליו במושבות שונות. שאביו 
פעל בהן כרופא. כחבר ,.השומר הצעיר" יצא ר׳ להגשמה, בעיקר 
בקיבוץ מרחביה. לאחר עזיבת הקיבוץ למד באוניברסיטה העברית 
ובלונדון. כיום הוא פלפד ספרות כללית ועברית באוניברסיטת חיפה. 

את דרכו בשירה החל ב״דפיס לספרות" שבעריכת א. שלונסקי 
ובחוג השפעתו. הוא נמנה על חבורת הסופרים הצעירים שנתרכזה 
סביב המשוררים שלונסקי, ל. גולדברג ואלתרמן (ע׳ ערכיהם). 
ספרי שיריו הם: ״עד עפר״ ( 1953 ), ..שוב ושוב" (תשב״ז), "משירי 
עוזר ר , ״ ( 1970 ) ו״בטרם תעבור״ ( 1975 ). מחזור שירים, הנושא 
אופי שונה ולא נבלל בספריו, הופיע באנתולוגיה "דור בארץ" 
( 1958 ). 

שירת ר׳ עוסקת בבעיות קיומיות של היחיד האמן. הניגוד בין 
הגוף לנפש והקשר הגורלי ביניהם — תלות הנפש בגוף — הוא סוד 
תחושת הבשלון של המשורר. גם יחסו של ר׳ לשירה נושא בחובו 
מהות פרדוכסלית. האיפה המפרפרת בלב האדם היא חסרת-פלים. 
או המשורר, בעל־כרחו, מנסה להשיגה באמצעות מלים. סערה 
תמאטית זו פופחשת היטב (בעיקר בשיריו הפאוחרים) בלשון השיר 
ובמבנהו. המבנה קטוע ומהסס. גם הנגינה הפנימית של השיר 
מאופיינת במקצבים משתנים ובהפרות חרות של ההרמוניות. 
היזקקותו הרבה של ר' למלים בעלות קרבה צלילית ולחריזה צפופה 
מחזקת תחושה זו. דוגמות לכך נמצא בשיריו: "קשה להגיע... ושמה", 
"אילו", ..מליט" ועוד. על עבודתו הספרותית הוענקו לו פרם מילוא, 
פרם רה״ס ופרס חולון• 

ם. שמיר. בקולמוס מהיר. 139 — 143 , 11960 י. בסר (עורף), שיח 

משוררים על עצמם ופל בחיבתם, 35 — 48 . תשל׳־א; י. עקביהו, לפנים 

משורת השיר, 130 — 134 , תשל׳ו! ה. בחל, הזורם כנגד עצמו! על 

שירתו של ע. ר , (מאזנים, פיב—מ״ג), תשל״ו. 

רבינא (= רב אבי נ א), שמם של כפה אמוראים. מהם: 

א) ר׳. בן הדור הששי לאמוראי בבל (נפ־ 422 ). ר למד 
אצל רבא (ברב׳ ב , , ע״ב! ועוד), ועמד בקשרים עם רב נחמן בר 
יצחק, רב פפא ורב הונא בדיה דר' יהושע. הוא נשא־ונתן בהלכה 
עם רב אשי (ע״ע) — שהיה צעיר ממנו — ישב בישיבתו במתא 
מחסיא, וכינה עצמו "תלמיד חבר" לו (עיר׳ ם״ג, ע״אז ועוד הרבה). 
בתלמוד מובאות הוראותיו למעשה (שס). ר , היה מפורסם בשקדנותו 
ועשה ״לילות כימים״ בלימודו (מו״ק כ״ה, ע״ב) 1 עליו נאמר 
כנראה: ״רב אשי ורבינא — סוף הוראה" (ב״מ פ״ו, ע״א). הספדו 
נזכר בתלמוד (שם). 

ב) ר, תלמידו של מריפר (נר ס', ע״ב! ביצה כ', ע״א), עמד 


בקשרים עם רב אשי (הו׳ י״ח, ע״ב) ונמצא בסביבתו של מר בר 
רב אשי (כתר ס״ט, ע״א < מנ ׳ ל״ז, ע״ב). יש שזיהוהו עם "רבינא 
אבינא בריה דרב הונא״ הנזכר באיגרת רש״ג (עם׳ 95 ), אבל קשה 
ליישב את התאריך הנזכר שם כשנת פטירתו — תתי״א לשטרות 
( 500 ). — במקומות רבים בתלמוד קשה להכריע לאיזה ר׳ התכוונו. 

י. א. הלוי, דולות הראשונים. ג׳, וזרניו 1 ש. אלנק, סוף החוראר, 
ואחרוני האמוראים (בתוך: סיני — ס׳ היובל). תשי״ח! ח. אלבק. סוף 
חהוראה וסיום התלמוד (שם)! הנ״ל, מבוא לתלמודים, תשכ״ס. 

ךבינוביץ/אוסים(יוסף)( 1817 , קיב־ליאק־ [פלך פולטאווה] 
— 1869 , מיראן [אוסטריה]), מראשוני הסופרים היהירים 
ברוסיה. ר רכש השכלה יהודית וכללית, והיה נוטריון באודסה 
ופעיל בחייה הציבוריים. למן 1847 כתב על בעיות יהודיות בעחונות 
הרוסית! ליהודים קרא להסתגל לרוח הזפן ולחברה הרוסית ולרכוש 
השכלה כללית, לרוסים — להעניק ליהודים שוויון־זכויוח. 
סיפורו על סבלות היהודים ביפי ניקולאי 1 , 011 מ$בק 1117 
(״הנקנס״), 1859 , עשה רושם רב, ויוסט (ע״ע) תרגמו לגרמנית. 
בסיפור אתר, "פנורת־הירושה", מתואר גורלן של נשים יהודיות 
שגורשו ממקומו לאחר שבעליהן נפלו בקרב למען רוסיה. ב 1856 
פעל ר׳ לקבלת רשיון להו״ל שבועון יהודי ברוסית. 

השבועון ״ראזסווים״ (לד,ךפס 33 ? [= השחר]), התל להופיע 
ב 1860 , בעריבתו המשותפת עם יואכים טרנופול. סרנופול התנגד 
לדון בנגעי החיים היהודים בעתון ששפתו רוסית וגם לא־יהודים 
נזקקים לו, אך ו", שראה את מטרתו בהפיבת הרוסית לשפת־הביטוי 
של יהודי רוסיה, לא חסכים להגבלת אפקיו, וע״כ נותר עורך יחיד. 
אדישות המשכילים היהודים המעטים ונגישות הצנזורה אילצוהו 
לנטוש את העתון, לאחר שסבל הפסדים ניכרים (ע״ע עתונות 
יהודית, עם , 274 ), אך המשיך לבתוב בעחונות הרוסית בענייני 
יהודים. כתביו הופיעו בשנות ה 80 , ב 3 כרכים. 
ב, שוחטמן, ה״ראזסוויט" הראשון (העבר, ב , ). תשי״ד. 

רבינוביץ/ אלססנךר זיסקינד [אז״ר]! 1854 ,ליאדי[רוסיה 
הלבנה] — 1945 , ת״א), סופר ומתרגם עברי. בנעוריו נתפס 
ר להשכלה, ורכש השכלה ספרותית בשפות שונות, אך השפעת 
בית הוריו והסביבה החב״דית (ע״ע חב״ד) שגדל בה. החזיקוהו 
באמונתו. שנים אחדות חי בפוסקווה, ואז נתקרב לאגורת "בני ציון" 
והיה מטיף לאומי. למן 1888 היה מורה בעיר פולטאווה שברוסיה. 
שם התיידד עם הסופר הרוסי קורולנקו (ע״ע)! אח״כ גם תרגם 
מכתביו לעברית. ב 1897 היה ציר לקונגרס הציוני הראשון בבזל. 
ב 1906 עלה לא״י. הוא גר ביפו ובת״א, מלבד שנות מלה״ע 1 , שבהן 
ישב בצפת. בארץ עסק בהוראה ובספרנוח. הוא התקרב לחוגי 
"הפועל הצעיר" ו״פועלי-ציוף (ע׳ ערכיהם) והיה חבר ב״אחדות־ 
העבודה" (ע״ע). כן התקרב לרב 
א. י. קוק (ע״ע), וקישר בינו 
לאנשי "העליה השניה". ו" התיידד 
גם עם ברנד (ע״ע). 

תחילת כתיבתו ברוסית — במיו¬ 
חד פליטונים ופובליציסטיקה■ למן 
1888 כתב בעיקר סיפורים, רובם 
בעברית ומיעוטם ביידית, בסיפורו 
הראשון "על הפרק" (תרמ״ח), 

ביקר את ה״השבלה" על יוהרתה. 

ולעומתה העמיד את הפשטות 
והמוסריות בחיי ההמון ההיודי. ד׳ 

פרסם גם סיפורים לילדים. "ילדי 
העברים", ו״הגאולה והתמורה" 

(תרנ״א). חשיבות נודעה לסיפד 



אלבםנדר זיסקינר רביגוביץ' 
(אופו* שוודרח. הססריה 
הלאומית" ירושלים) 



453 


רבינוביץ', אלכסנדר זיפקינד — רבידביץ', רפאל נתן ננוע 


454 


ריו "בצל הכסף", "חטאת הצבור" ו״בת העשיר", שהצטיינו ברגי¬ 
שות סוציאלית והיו ראשונים מסוגם בספרות העברית. אהדתו ליסוד 
העממי ולסוציאליזם לוותה זיקה עמוקה למסורת היהודית ולערכיה. 

ר׳ היה סופר פורה-ביותר, ותחומי יצירתו כוללים — מלבד 
ספרות יפה — פובליציסטיקה, תרגומים, טפרי־לימוד ועריכה 
ספרותית. תרגומיו החשובים הם לספריו של ב. ז. בכר (ע״ע): 
״אגדות התנאים״ (תר״פ—תרפ״ג), ״אגדת אמוראי א׳י", תרפ״ה— 
תרצ״ח, וספריו בתולדות הדקדוק העברי. מספרות העולם תרגם: 
"הבתולה מאורליאן" לשילר, "זכרונות" שלג. גרשוני(ע״ע, תרע״ט), 
ועוד. כן ערך את קובץ "יפת" לדברי תרגום (תרע״א—תרע״ג). 
ר׳ עסק גם בעריכת ססרי־מדע פופולריים — בעיקר במדעי היהדות. 
כן חיבר מונוגרפיות שונות, ביניהן על דן דק רוסו (תרנ״ם), ברגר 
(תרפ״ב) ו״כתר תורה״ — על הרב קוק (תרע״א). ביו עריכותיו 
הספרותיות נודעת חשיבות לקובץ "יזכור" (תרע״ב), שי״ל לזכר 
פועלים שנהרגו בא״י. 

ז. פישמאן, א. ז. ר , (ס , זכרון ליובל השבעים של אז״ר), תרפ״ד. 

צ• ק. 

רבינוביץ/ יהודה-ליב (לאון) ( 1862 , ברסטוביץ [פלד 
גרודנל] — 1938 . לנינגרד). סופר עבדי! כינויו הספרותי; "איש 
יהודי". ר׳ היה בן למשפחה מיוחסת בליטא וחניך ישיבותיה. הוא 
למד פיסיקה ורפואה באוניברסיטות קניגסברג ופריס. מ 1887 כתב 
מאמרים פופולריים במדעי-הטבע ב״המליץ", "כנסת ישראל" ועוד. 
ב 1888 שימש חדשים אחדים עורך ״המגיד״, וב 1889 הזמינו צדר־ 
באום (ע״ע) לסייעו בעריכת "המליץ" (ע״ע עתונות יהודית, עם׳ 
273/4 ). ב 1893 היה לעורר "המליץ", וכתב בו מאמרים רבים, 
שחלקם נאסף בקובץ ,.הירושה והחינוך" (פטרבורג, תרס״ג). ר׳ לא 
הצליח לסגל את ״המליץ״ לרוח הזמן, וב 1904 נסגר העתוז• ב 1903 
הו״ל עתון יידי ושמו "בלעטער פון א טאגביד" ("דפי־יומן"). זמן 
קצר הו״ל עתיז יומי ביידית, "דער טאג" ("היום"), ואח״ב השתתף 
בעתו! "פריינד" במאמרי־מדע פופולריים. בסוף ימיו חי בלנינגרד, 
בעוני, והשתתף בעתונות היהודית באמריקה. פרקי זכרונותיו 
פורסמו ב״הדואר״, תרפ״ד (גל׳ 1 , 3 ). 

יאפ״ז, תולדות החכם י■ ל• ר׳ ("אוצר הספרות", ג׳), תרם״ס/ן. 

רב־נוביץ׳, יצחק:עקב (שלשוב [מחוז גמדנה], 1854 - 
פוניוחד, 1919 ), רב וראש־ישיבה בליטא. בילדותו מיאן 
אביו, שהיה סוחר למדן ואמיד, לשלחו לישיבה, בטענה שע״י 
לימור פרטי בבית ישמור הילד על עצמאות בחשיבה. בהיותו כבן 13 
היה ר׳ לבן־ביתו ולתלמידו של ר׳ ירוחם פרלסן, שהתפרסם לימים 
כ״גדול ממינסק״. לאחר חתונתו ( 1871 ) נתמך בידי חותנו■ שנתיים 
למד עם ר׳ חיים סולוביצ׳יק (ע״ע), ואח־כ שב ללמוד לבדו. 
ב 1889 עזב את ביאליסטוק עירו והחל להורות בישיבת סלובודקה 
(ע״ע), שהיתה אז מרכזה של תנועת המוסר (ע״ע) ומשכה אליה 
צעירים מכל ליטא. שיעוריו עשו רושם רב על התלמידים, אך הוא 
נחלק עם ראש הישיבה, ר׳ נ. צ. פינקל (ע״ע), בשאלת מקומו של 
לימוד המוסר בישיבה. הצלחתו למשוך תלמידים ללימוד התלמוד 
ע״ח לימוד המוסר חגדילה את המתח ביניהם, עד שב 1894 פרש 
ר׳ מהישיבה והיה לרבה של עיירה קטנה. ב 1895 עבר לפוניוויז׳ 
(ע״ע פניוז׳יס), וב 909 ! פתח שם "קיבוץ למצויני הישיבות" במימון 
בתו של ויסוצקי (ע״ע). לסי התכנית המקורית אמורים היו ללמוד 
ב״קיבוץ״ 20 בחורים בלבד — 8 נשואים ויתרם רווקים — על בסיס 
מלגה גדולה, אולם במהרה נתקבצו לשם תלמידים רבים, שנתמכו 
בידי משפחותיהם או קהילותיהם, והישיבה נעשתה לאחת החשובות 
בליטא. באותה עת היה ר׳ פעיל בייסוד אגדת ישראל (ע״ע), אע״פ 
שנטה לפני־כן ל״חבת ציוך (ע״ע). במלה״ע 1 ברח ר׳, עם ישיבתו, 
מפני הגרמנים המתקדמים — תחילה ללוצין ואח״ב למריופל. ב 1917 


היה ר׳ פעיל בקונגרס היהודי הכללי ברוסיה (ר׳ להלן), ולאחר 
המלחמה חזר לפוניוויד, שבור ומדוכא מהאיסור שהטיל המשטר 
הבולשוויקי על פתיחת הישיבה מחדש. 

ו", ידיד־נעורים לר׳ חיים סולובייצ׳יק, היה שותף עמו ביצירת 
המהלך החדש בסגנון לימוד הגמרא, שעמד על ניתוח מעמיק 
והבחנות דקות. ר׳ בלט בין רבני דורו בידיעותיו בתחומים כלליים, 
ושלא כרובם ידע רוסית ואף התמצא בספרות העבריה החדשה. 
בעיקר התייחד באהדתו לתנועות הפועלים ולתנועות לתיקון חברתי, 
וע״ב היה מקובל על חוגי הבונד ואף על היבסקציה (ע״ע), שנמנעה 
מלפעול נגדו. ב 1917 ניסה ר/ לשווא, לשכנע את חבריו הרבנים 
לתמוך ברעיון הפקעת קרקעות האצולה וחלוקתן בין האיכרים, 
ולצאת בהכרזה אוהדת להתיישבות היהודית בא״י, ר׳ נודע גם 
כפוסק חשוב, ובמיוחד לאחר פטירת ר' יצחק אלחנן ספקטור (ע״ע). 

בתש״ט י׳יל ספר יחיד שנותר לפליטה מעזבונו — "זכר יצחק", 
קובץ פירושים לש״ם ושו״ת. רשימות משיעוריו בסלובודקה, 
"מחידושי הגריי״ר על מסכתות קיד׳ וב״מ", פרסם תלמידו דניאל 
זקש בתש״ז. 

י. ריבקינר, דער פאנעוועזשפר קיבוץ (בתוך: ליטע, 1 ). 11951 
ם. ש. שאסירא, ר־ איצעלע פאנעוועזשער (שם) < י. מארק, במזזיצחס 
של גדולי הדור, תשי״ח; ש. ביאלובלוצקי, ר איצה׳לה ססזנינאד 
(בתוך: יהדות ליטא, 1 ). תש״ך; ש. קול, אחר בדורו. 202 — 219 , 
253 — 263 , תש״ל. 

שא. ש. 

רבינוביץ/ ךפאל נתן נטע ( 1835 , נובו־ז׳אגורי [פלד קובנו] 
— 1888 , קייב), ת״ח, ביבליוגרף וחוקר. ר׳ שקד על התורה 
בכמה מקומות בארץ מולדתו. בגיל 16 חיבר קונטרס ביבליוגרפי, 
"שפתי ישנים ג׳", ומסרו לא. בן־יעקב (ע״ע), שנסתייע גם בו 
בעת שחיבר את "אוצר הטפרים". ר׳ ישב זמן מסוים בלבוב; שם 
הוציא, מתוך כ*י, מהדורה של שו״ת ר׳ מאיר ב״ר ברוך מרוטנבורג 
(ע״ע; 1860 ), וכן ההדיר את ״גאון יעקב״ ( 1863 ), חידושים למסכת 
עירובין לר׳ יעקב כהנא מווילנה. בפרסבורג הדפים את הקונטרס 
״עיקרי העבודה' ( 1863 ) לרבו, ר׳ יוסף פאדוא מווילקומיר (מקודם 
כבר הדפים קונטרס לרבו זה בסוף "גאון יעקב" הנ״ל). 

אותה שנה יצא ר׳ למינכן לבדוק את כה״י השלם של התלמוד 
(ע״ע; מן המאה ה 14 ) הנמצא שם, ובעידודו של ר׳ י. ש. נתנזון 
(ע״ע) התמסר להעתקת שינויי הנוסחאות. בשנים 1864 — 1866 
פרסם סדרות דוגמות של שינויי הנוסחאות בקונטרס נפרד, ובהמ¬ 
שכים, בכה״ע ״המגיד״ ו״הכרמל״. בשנים 1867 — 1886 הו״ל 15 
כרכים של "דקדוקי סופרים", נוסחאות כה״י. לסדרים זרעים, מועד 
ונזיקין, ולמסכתות זבחים ומנחות. במפעל ראשון־מסוגו זה קנה לו 
ר׳ שם־עולם במחקר התלמוד. את הנוסחאות ליווה בהערותיו. 
שהעמיד בהן על נוסחים נוספים, מתוך כ״י אחרים ודפוסים עתיקים 
של התלמוד, ומתוך ספרות הראשונים. בפתיחת ספרו תיאר את 
תולדות הדפסת התלמוד, ורשם בפרוטרוט את כל הדפוסים העתיקים 
שנודעו לו מתוך חקירותיו המדוקדקות. מאוחר־יותר הרחיב את 
מחקרו זה. וב 1877 הדפיסו בכרך ח׳ של "דקדוקי סוסריס". בשנת 
תשי״ב י״ל מהדורה מתוקנת ומעודכנת של ספר זה בידי א. מ. 
הברמן. 

לצורך מחקריו הרבה ר׳ בנסיעות, וביקר בספריות הגדולות 
באירופה. להגשמת מפעלו הגדול נסתייע ר׳ סיוע כספי רב מידי 
הבנקאי אברהם מרצבכר, איש מינכן, שאפשר לו לרכוש את כל 
הספרים העתיקים ואת כה״י שנראו לו נחוצים להצלחת עבודתו. 
לאחר מות מרצבכר, ערך ר׳, לבקשת בנו של הנפטר, קטלוג מפורט 
(.,אהל אברהם״. תרמ״ח) של כל רכישותיו — 156 כ״י ו 43 דפוסי- 
עריכה (ב 1 בונ 1 ב 1 ;״ 0 מ 1 ). למרות הסיוע שקיבל נאלץ ר׳ לעסוק. 
למחייתו, גם בסתר ספרים וכ״י; הוא מת באחת מנסיעותיו העסקיות. 
סמוך לפטירתו עסק ר' בהבנת ״דקדוקי סופרים״ למסכת חולין; 



455 


רכינוביץ׳, רפאל נתן נטע — רסיןןון 


456 


הכרך הושלם בידי ר׳ ח. אהרבסרוי (ע״ע, תרב״ז). ר׳ פרסם גם 
.׳מורה המורה״ ( 1871 — השגות על "מורה דרך" מאת ד. ב. 
צאמבער — וההדיר חלק קטן של "יהוסי תנאים ואמוראים" לר׳ 
יהודה בן קלונימום (ע״ע, 1874 ). ב״המגיד" פרסם ביז־היתר הערות 
על "עיר הצדק" לי. מ. צונץ. 

י. דאווידזאן, לקט פכתבים מחכמי ישראל לשזח״ה (בתיד: יד ושם 
לא. ז. סרידוס), תר״ץ, א. ם. הברמן, תולדות רבי ד. נ. נ. ר׳(בתור: 
מאמר על הדפסת התלמוד), תשי־״ב! א. שישא הלוי, עלים למבחן 
מספר ״דקדוקי־סופרים״ (ארשת. ג׳), תשכ״א! י. רפאל, שתי איגרות 
של ר׳ רנ״ג ר׳ לח״י גורלאנד (שם) ז ם. פרשל׳ "קונטרס דקדוקי 
סופרים" (סיבי, ס״ס), תשל״א* הנ״ל. .,קונסים דקדוקי סופרים ב׳" 
(שם, ע״ב), תשל״ג ו 4 ו 1 *ן £1761 < 11 *$!! **ע! 1 ** 87 הז?ח £1 1$ ! 4 ,•ו 01 א 50 
$011714$ * 7/1 * 08 * 110 מא* אוצר הספרים (בחוד: מחקרים לוכרון ר׳ עמרם 
קאהוס), תרצ״ו. 

ם. פר. 

רבינוביץ/שאול פינחס ([שפ״ר!, 1845 , סאירוג [ליטא] - 
1910 , פ״פ דסייז). סופר וחוקר. מראשוני חבת ציון (ע״ע). 

בבן למשפחת רבנים קיבל ר׳ חינוך תורני. אך הוא נתפס גם 
להשכלה. ר׳ ישראל סלנסר (ע״ע) הסמיכו לרבנות. ר' עסק בהוראה 
פרסית בווילנה ובערים אחרות, ולמן 1875 — בוורשה. הוא כתב 
"השקפות מדיניות" ומאמרים ראשיים ב״הצפירה" וב״המליץ" 
(בשם ״הליכות עולם״): באותה התקופה נטה לקוסמופוליטיות 
ולםוציאליום והיה קשור עם א. ש. 

ליברמן (ע״ע). מפנה בדעותיו חל 
לאחר פרעות 1881 . ק• היה בין מאר¬ 
גני משלוה הידיעות למערב־אירופה 
על המתרחש ברוסיה, ואח״ב יצא. עם 
ר׳ ש. מוהליבר (ע״ע) לברודי להגיש 
עזרה לנמלטים. במאמריו בעתונות 
היהודית־רוסית קרא תחילה להכוונת 
ההגירה לאמריקה, משום שקיווה 
שתקום מדינה יהודית בתחומיה. אך 
במהרה הצטרף ל״חובבי־ציון" והיה 
בין מייסדי אגודתם בוורשה — 

שהיתר. שניה בחשיבותה לסניף 
שבאודסה — ושימש לה מזכיר (עד 
1886 ). ר׳ היה מראשי מארגני ועידת "חובבי ציון" בקאטוביץ 
( 1884 ). ובשנים תרמ״ו/ח הו״ל את שלושת כרכי ..כנסת־ישראל", 
שנשאו את רעיון "חובבי ציון", ושם פרסם תעודות לתולדות 
יהודי פולניה ורוסיה. ב 1890 היה ר׳ בין מייסדי הלשכה הוורשאית 
של ״בני משה״ (ע״ע). לתנועה הציונית הצטרף תוך הסתייגויות — 
שהביע! בחוברת ״על ציון ועל מקראיה" (תרנ״וז) — אך השתתף 
בכל הקונגרסים הציונים. עד מוחו. ב 1907 עזב את רוסיה והתיישב 
בפרנקפורט ע״נ מיין, 

מפעל־חייו של ר׳ הוא התרגום לעברית של "דברי ימי ישראל" 

לצ. גרץ (ע״ע). הלה סמך ידיו על תרגומו, והסכים שירחיב ויקצר 
בנוסח העברי וישמיט מה שעלול לפגוע בקוראים דתיים ומה 
שהצנזורה הרוסית לא היתה מרשה לפרסם. בכרכים האחרונים 
הרבה ר' להוסיף משלו — בייחוד לתולדות יהודי פולניה ורוסיה. 
את הכרך הי״א נמנע מלתרגם. הואיל וסבר, שתולדות יהודי מזרח־ 
אירופה בעת החדשה נכתבו בידי גרץ מתוך חוסר הערכה מםפיקה. 
הספר, שנתכנה .,דברי ימי ישראל! גרץ—שפ״ר", י״ל בשנים 
תרנ״א—תר״ס. והחל בכרך ג׳ נוספו לו גם מילואים סאת א, א. 
הרכבי (ע״ע) ואחרים. 

ר׳ פרסם מונוגרפיות היסטוריות על י. ל. צונץ (תרנ״ז), ז. פרנקל 
(תרנ״ח) ור׳ יוסף איש רוסהיים (תדס״ב), וכן "מוצאי גולה" 
(תרנ״ד) — לתולדות מגורשי ספרד בארצות־המזרח. בראשית ימי 
"השלת" כתב בו דרך־קבע .,השקפה כללית" על החיים המדיניים 


בעולם. כן נתפרסמו כפה פרקים מספרו "דברי ימי ישראל בדורות 
האחרונים", שנועד להשלים אח ההיסטוריה של גרץ. 

א. ורויאנוב (*ודך), יתבים לתולדות חבת ציון, א^ג׳ (מפתחות). 
תרע״ם—תרצ״ב! י. מייזל, רבי ש. ם. ר׳, 1943 . 

י. ס. 

רבינוביץ׳־^אומים, אלןהו־דוד (א ד ר ״ ת. 1843 , וילקופיר 
[ליסאן — 1905 , ירושלים), רב נודע. אביו, ר׳ בנימין, 

היה רב העיר דלקימיר. אדר״ת היה רב בערי ליטא, פוניוויז׳ (למן 
1874 ) וסיר (למן 1893 ). חיבר ספרים רבים, אד רק מיעוטם נדפס: 
״זכר למקדש״ — על עשיית זכר למצוות "הקהל" בזמן־הזה 
(תרמ״ס)! הערות והגהות על הרמב״ם (תר״ס): ״זהב שבא■ — 
הערות לתוספות הר״ש משאנץ על מסכת פסחים (תשס״ז)! "תשובה 
מיראה״ — על ההלכות שהרסב״ם מקדים להן ״יראה לי״ (תרס״ו! 
מהד׳ ב׳: תש״ז), ועוד. כן פרסם דברי־תורה רבים בכ״ע שונים. 
ב 1899 ביקש שמואל סלנט (ע״ע) הישיש. רבה של ירושלים, למנות 
לעצמו מפלא־מקום. לפי הצעת ר׳ ח. ע. גרודז׳נסקי (ע״ע) נבחר 
האדר״ת! הוא הגיע לירושלים ב 1901 . בתקופת רבנותו עסק גם 
בענייני ציבור! עלה בידו להשיג איחוד בין "כוללים" שונים (ע״ע 
חלקה), אף־כי רשמית היה רבה של עדת "האשכנזים־הפרושים" 
בלבד. ב״לוח" עם מנהגי־השנה לר׳ י. מ. טוקצ׳ינסקי (ע״ע) נכללו 
רבות מתקנותיו. בהשפעתו נתפנה חתנו, ר׳ א. י. קוק (ע״ע), לרבה 
של יפו. 

הרב א. י. קוק. אדר היקר, חרס״ו. 

רבינובי׳ף־תאומים, בנימין צבי יהודה ( 1901 , רגולה 

[ליטא] — 1974 . ירושלים), רב, פוסק וסופר תורני. ר׳ למד 
בישיבות סלובודקה ו״מרכז הרב" בירושלים, ובאוניברסיטת המבורג 
(פילוסופיה ומשפטים). ב 1929 השתקע בירושלים. הוא השתתף 
בכתיבת ״הלכה ברורה״ על מסכתות הש״ס — מפעלו של דודו. 
הראי״ה קוק (ע״ע) — וכן פרסם בבמות שונות דברי תורה. ספרות. 
הגות ושירה. עם קום המדינה הזמינו הריא״ה הרצוג (ע״ע) לעמוד 
בראש "ביהמ״ד למשפט התורה" שליד "מכון הרי פישל לדרישת 
התלמוד", ובמסגרת עבודתו זו חיבר את ספרו "חוקת משפט" (א׳, 
"הלכות מכירה", תשי״ז! ב׳, "הלכות ירושה ועזבון", תשל״ו), 
המהווה גיבוש שיטתי של הלכות אלו לצרכי המשפט במדינת־ישראל. 
ר׳ היה ממייסדי האנציקלופדיה התלמודית וחבר מערכתה. שירתו 
(שנתפרסמה בכינוי־העט "אביעד") מצטיינת באהבה עוה לא״י 
ולבוניה. 

רביעון(׳<זט 1 ז 0 מ 1 ן 0 ), תקופה שהגדיר הגאולוג הצרפתי ז', דנויה 
( 1829 ) כמכלול התצורות הגאולוגיות הצעירות, המונחות 
מעל תצורות שלישוניות. הגאולוג האנגלי ליאל (ע״ע) הבחין 
( 1839 ) בין סדרות מגיל ?לים טרקו (ססססס!!"!?) , שהפאונה 
הרמטית בהם מרכיבה לפחות 70% מן המאסף, לביו סדרות מגיל 
הולוקן(ע״ע) — סלעים שהורבדו לאחר תום תקופת הקרח האחרונה 
(ע״ע קרח, תקופת ה־). 

גיניו( 1955 ) הגדיר את הר׳ ע״י הופעת האדם (ע״ע אנתרופולוגיה 
פיסית: פרהיסטוריה) והתפתחות קרחונים (ע״ע קרחון) שכיסו שט¬ 
חים ניכרים של אירופה ואמריקה הצפונית, גילוי שרידי הומנואידים 
קדומים בדרום אפריקה ובמזרחה (ע״ע אנתרופולוגיה פיסית, כי-ך 
מילואים, עמ׳ 296/9 : קופים, עמ׳ 461/3 ), ולפחות של שתי תקופות־ 
קרח קדומות ל 4 תקופות־הקרח הידועות מן האלפים (ע״ע: וע״ע 
אירופה, עט׳ 104/5 ), גרמו לאחרונה לנטיה להוריד את גבולו 
התחתון של הר/ 

וסט ( 1968 ) הציע לחלק את הר' לשתי תקופות־משנה: הפליס־ 
עוקן הסרום־קרחוני (.? 110131 *;״?) — לפני 4 תקופות־הקרח 



שאול שינחם רבינובייז׳ 
(אוסר שווירזז, הסשריוז 
הלאגסיח, ירושלים) 



457 


רביעון — דביקוכיץ', דליה 


458 


הידועות; והפליסטוקז הקרחוני(.ק ( 13 :>ג 01 ) — הכולל 
את 4 התקופות הנ״ל. 

לדעת הורוביץ (ר׳ ביבל׳) התחיל הר׳ לפני כ 2.8 
מילית שנה. ושיא הטרנסגרסיה היה בתקופה הקא־ 
לאבדית. שהורבדו בה סלעי־חוף שגבהם עד 200 מ׳ 
מעפח״י הנוכחיים. לפני 8 .ו— 2 מיליון שנה. 

נסיגת הים היתה מלווה תנודות משניות של גבהו, 
כאשר בתקופות־הקחז. שבהן הצטברו מים רבים באזורי 
הקטבים. חלו נסיגות משניות. ואילו בתקוסות הניד 
קרהוניות היו פני־הים גבוהים מן הממוצע. בסדרת 
תנודות משניות אלו הורבדו — בתקופות החדירה 
הימית — סלעי־חוף בגבהים קטנים והולכים, בגלל 
התהליך המתמיד של ירידת פני־הים. וד׳ טבלה. — 
בשינויים בגובה פני־היס אפשר להבחין בבל מקום 
בעולם ע״פ הסלעים שהושקעו בעת החדירה הימית. 
ואולם. לא תמיד מופיעים סלצי־החוד באותם גבהים 
— בגלל תנועות מקומיות בקרום כדה״א. 

עפ״נ היבשות התמונה מורכבת יותר: הקרחונים 
■נזל אירופה וצפון אמריקה גרמו לתזוזת האזורים 
האקלימיים (ע״ע אקלים, עם׳ 594/5 ), האיזור שבשולי 
הקרחונים (הפריגלציאלי) התקדם בתקופות הקרח 
לכיוון קו־המשווה. אזורים דרומיים־יותר, כגון ישראל 
ומצרים. נהנו מאקלים גשוט-בהדבה מזה של היום. 

לגבי מחציתו הדרומית של כדה״א התמונה עדיין 
איננה ברורה בגלל מיעוט נתונים, אך ידועים באיווי 
קו־המשווה קרחונים מפותחים בהרים הגבוהים. כגון 
באנדים ובקילימנג׳רו. 

שינויי האקלים בין תקופות-הקרת לתקופות הבין־ 
קרחוניוח השפיעו על תהליכים בישראל כדל¬ 
קמן: 

בתקופות בין־קרחוניות שרר בארץ אקלים הדומה 
לנוכחי; פני־הים היו גבוהים מאלה של היום; את מישור־התוף כיסו 
רכסי חוליות.■ נחלי ההרים היו בעלי משטר שטפוני ובמורדות ההרים 
התפתחו מצוקים: אגסי עמק־הירדן נצטמקו מאד והפכו לביצות 
(חולה) או למלחות (ים הפלח): הצמחיה היתה עניה, ובשיא 
התקופות הבין־קרחוניות עלה גבול המדבר עד ליהודה ושוסרץ: 
הגליל היה מכוסה שרידי חורש דל של אלון, אלה, זית ואורן. 

בתקופה הקרחונית נסוג הים, ובארץ שררו תנאי אקלים פלובי- 
אלי — לח וקריר יותר. החוליות שהורבדו קודם הפכו לקרקעות 
אדומות (חמרה). חלקן התחתון של החוליות לוכד ע״י הגיר המומס 
במים והפך לסלע כורכר: תהליכי הסחיפח גרמו ליצירת מורדות 
מתונים וקרקעות, ולהצטברות אפקי חלוקים באזורי ההרים. בעמק־ 
הירדן התפשטו יפות וכיסו שטחים גדולים של הבקע. הצמחיה בצפון 
הארץ התפתחה ליער אלון צפוף, ובדרום — לחורש של אלון וזית, 
שכיסה אף את הנגב. — וע״ע פרהיסטוריה, טבלת התרבויות 
הפרהיסטוריות לאזוריה! במסגרת הזמנים, עם׳ 83/4 . על התהליכים 
הסקטונים בר׳ — ע״ע ארץ־ישראל. עם׳ 126/7 . 

ר. ניר - ע, בר־יוסף, אדט ונוף בא״י בתקופת הר׳, תשל״ז: 

- 104 ? ,!); 1163 .מ .ן ,־* 1950 , • 1 \ 

,! 7 ^ות 1 ו 7 ז 1 >'! 80 011 1 ))*!! 8 )(!)■*ס! 

—■ 535 . 0. (;!•<>1. 50£., X1X ס 4 .ו\. 001151 1£ ס 0 .תהגזיד) ,ס־סן־גי&ג [ס ) 11111 

17111 ) ץ 9 /(ן 1 )-ן$ו 01 -( $1 02017 הי>€ • 117! ).1X11 ־ 1 ' , 112 ץי 15 >ז(/?>[ (ס ו 0£ י 1/4 ) , / 

א. הו. 

רביקלביץ׳, דליה (נר 1936 , רפת־גן), משוררת, מתרגמת ומספרת 
ישראלית. בילדותה נתייתמה מאביה והתחנכה בקיבוץ גבע. 

לאחר שירותה הצבאי למדה באוניברסיטה העברית בירושלים. 


תקופות־הקרח ותדירות ימיות באירופה ברביעון 


שיריה הראשונים התפרסמו בסוף שנות ה 50 , ושירתה כונסה ב 5 
קבצים: .,אהבת תפוח הזהב" (תשי״ט), "חורף קשה" (תשכ״ד), 
״הספר השלישי״ (תשב״ט), ״כל משנייד וגליד״ ( 1972 ) ו״תהום 
קורא" (תשל״ו). שירתה עוסקת בקבוצה מסוימת של נושאים: 
אהבה. שכויל. יתמות ובדידות, בשירתה המוקדמת בורחת ד׳ מן 
המציאות אל האגדה בחלומות-בהקיץ, וב״אהבת תפוח הזהב" 
מעמידה ר׳ ילדה כדוברת בשיר. המבנים התחבידיים פשוטים 
והנופים האכזוטיים הולמים את הזיות המשוררת־הילדה. סבנה 
השירים הוא בד״כ מרובע, וזמני השיר אסכטולוגיים או מעוגנים 
נעבר רחוק. נקבצים המאוחרים חל מפנה בדרכי עיצוב חנושא. 
הדמות השרה כאילו התפבחה מחמימותה, ואת מקוב הנאיוויות 
תופסים חוסר אפונה. ספקנות ותיאורי־פוות אכזריים. הזמנים 
הרחוקים הוחלפו בחווה, והנופים מוחשיים ולקוחים מהמציאות. 
לשונה של ר פשוטה אך חגיגית, ומשלבת ביטויים ארכאיים בשפה 
מודרנית. קובץ סיפוריה "מוות במשפחה" עוסק בנושאי שירתה 
הלירית. מלבד אלה כתבה ר' גם סיפורי ילדים: "מכונית הקסמים" 
(תשי״ט), "מסיפורי חבורת הלב האמיץ" (תשכ״א). "מיכה ומכבי 
האש" (תשנ״ב) ועוד. כן תרגמה פססרי־הילדים של אלינוד סרז׳ן 
(נהם: "סנדל הזכוכית". תשי״ט), פרנסים ויגור ("הנער מקורסיקה". 
תשט״ז) ופסלה טרורז("מרי פופינס", תשב״א). 

ר׳ תרגמה גם מיצירותיהם של ייטם, א. א. פו ות. ס. אליוט 
(עי ערכיהם). — ב 1977 קיבלה ר' את פרס־היצירה מטעם רד,"ם. 

ד. צלקה, ד. ר׳: מבהר שירים ודכרים על יצירתה, 1962 ! ס. 3 דוך, 

עיוו כשירי ר, ר׳, תשל״ד; י, זמורה. על שתי משוררות ומשורר: 

ד. ד׳.... (מאזנים, מ״ג), תשל״ו. 


־ 

חדירות ימיות 

התקופות 
הביו־קרחוניות 
במערב אירופה 

תקופות קדח: 

גיל מוחלט 
(שנים) 

מערב אירופה 

אלפים 

פלאנדרית 

הולוקן 



11,500 

70,000 

125,000 

250,000 

700,000 

1,000.000 

1,300,000 

1.500.000 

1,700X100 

2,000,000 

2,800.000 

-ת 

ק 

דו 

.*רו 

ס 

ב 5 

. 5 

5 

ש 



וייפסל 

וירם 

(סירנית מאוחרת) 
סונססירית 

אאם 





סאל 

רים 

סירנית קדומה 

הולשטיין 





אלסטר 

מינדל 

(סיציליה מאוחרת) 
מילזית 

קרומד 





ם נאם 

גינז 

סיצילית קדומה 

ואל 




. 

אבורון 

דונאו 

קאלאברית 

טינל 


— 



פרטינל 

3 י 3 ר 

פ ל י ו ק ן 




459 


דבית 


460 


רבית (אנג׳ ]?:ממ״ו). אחת פצורות ההכנסה הרכוש! הצורות 
האחרות הן דיווידנדים, רנטות ורווחים. בד״כ פתבסאת הר׳ 
בתשלום תפורת הלוואת כסף לזמן פסוים. אף שהיא עשויה להשתלם 
גם עבור הלוואות של טובין (כגון, תיטה בימי־קדם), ביסודו של 
דבר הר׳ היא ההפרש בין הסכום שהלווה מחזיר למלווה בסוף תקופת 
ההלוואה המוסכמת לבין הסכום שקיבל מהמלווה בתחילתה (הקרן). 

שער הר־. עמ' 459 ; הנסים היסטוריים, עט׳ 460 ; תאוריות של ר׳, 

עמי נ 46 ! ביכל׳. עס׳ 464 ; ו- ביהדות. ר׳ בתורה ובתלמוד, 

עמי 405 ; יה״ב: אשכנז, צדפת. אנגליה, עם׳ 467 ; איטליה, עם׳ 408 ; 

התר־עסקא, עמי 470 : החוק הישראלי, עם׳ 470 ; ביבל׳, עמי 471 

שער הר , . כשההלוואה היא בטובין מכונה הר' "שער הר' 
העצמי״. במונחי אותם טובין. כך. למשל, הלוואה של 100 ק״ג היסה 
הנפרעת כעבור שנה ב 108 ק״ג מבטאת ״שער ר־ עצמי״ של 8% 
לשנה במונחי חיטה. הואיל והתנודות הצפויות במחירי מוצרים שונים 
במשך תקופת ההלוואה נבדלות ממוצר אחד למשנהו, לא יהיו 
השערים העצמיים של מוצרים אלה שווים זה־לזה או לשער הר׳ 
על הלוואות בכסף. ברם, בתנאי שיווי־משקל בשוק משוכלל (ע״ע 
מחירים, תורת ה־) חייבת להתקיים (בקירוב) המשוואה "צ+״ז־״ז 
(״ז — שער הר' על הלוואות בכסף; — שער הר' העצמי על 
הלוואת מוצר כלשהו [למשל, חיטה 1 ! ־ 5 — שיעור השינוי הצפוי 
(בניכוי אחסנה] במחיר אותו מוצר במונחי כסף), זאת מכיוון 
שאם יסתבר, למשל, שהצד הימני במשוואה גדול מהצד השמאלי, 
יוכל אדם להרוויח אם ילווה כסף, יקנה בו חיטה, ילווה אותה בשער 
הר׳ העצמי שלה, ואח״כ ימכור את החיטה שנגבתה בגין תשלום 
החוב. עסקות כאלה מגדילות את "ז ומקטינות את,ז ואת עד 
שמצב שיווי־המשקל המתואר במשוואה.שב לקדמותו. 

אם נרחיב את יישום הנוסחה לכלל המוצרים. כך ש ״ 5 תייצג 
את השינוי הצפוי ברמת־המחירים הכללית, תהפוך המשוואה לביטוי 
להבחנה הנודעת, שניסח א. פישר (ע״ע), בין השער הנומינלי 
של הכסף לבין השער הראלי של הר׳. השער ה ר א ל י של הר' 
הוא שער הר־ כפי שהוא נמדד במונחים של מוצרים, ולפיכך הביטוי 

- "ז (כלו׳, הר׳ במונחי כסף. פחות הירידה בכוח־הקניה של 
הכסף ביחס למוצרים בתקופת ההלוואה) הוא קירוב לשער זה. 
ההגיון המונח ביסוד ביטוי זד, מסביר את העובדה, ששערי הר׳ 
הכספיים נוטים להיות גבוהים בתקופות אינפלציה, שקיימת בהן 
ציפיה לעליית מחירים! הוא מסביר גם מדוע מופיעות (במשקים 
השרויים בתנאי אינפלציה) אג״ח צמודות, כלו׳, אג״ח שתשלומי 
הקרן והר׳ עליהן מותאמים תקופתית באופן פרופורציוני למדד־ 
מחירים איזשהו, כר ששער הד׳ הראלי שלהן אינו מושפע מקצב 
האינפלציה, ואכן, בגלל תהליך האינפלציה המתמשך בישראל נפוצות 
אג״ח כאלה במשק הישראלי. 

מאחר שהצורות השונות של ההכנסה מרכוש הן אלטרנטיוויות 
(חלופיות), יש בהכרח קשר ביניהן. במצב של ודאות ושל שווקים 
משוכללים יהיו שיעורי התשואה על הכנסה מרכוש שווים ביניהם 
ושווים לשער הר׳. שיעורי תשואה אלה פתבסאים ביחס שבין 
הדיווידנדים על נייר־ערך (לרבות ד,עליה בערכו) למחירו המקורי, 
ביחס שבין הרנטה על נכס (בניכוי פחת והוצאות תפעוליות אחרות) 
למחירו המקורי וביחס שביו רווחי פירמה לסכום שהשקיעו בעליה. 
שוויון זד, משקף את העובדה, שבתנאים אלה אדיש הפרט לצורה 
שהוא מקבל את הכנסתו מרכוש. לכן יביא הפרש כלשהו בין שיעורי 
תשואה אלה לכר, שהפרט ימכור אותו רכוש ששיעור התשואה שלו 
נמוך, ויקנה במקומו רכוש ששיעור תשואתו גבוה־יותר. 

מאידך־גיסא משקפות ההעדפות שיש לפרסים במציאות לצורות 
מסוימות של הכנסה מרכוש את דרגות הסיכון ואי־הוודאות השונות 
של צורות הכנסה אלו, את הרגשותיו של כל פרט כלפי נטילת סיכון 
ואי־וראות, את דרגות הידע השונות בין פרטים לגבי תנאי השוק, 
את הציפיות השונות לגבי רפות מחירים בעתיד, וכיו״ב. מבין 


ארבעת סוגי ההכנסה מרכוש הר׳ על אג־׳ה ממשלתיות או של 
פירמות גדולות היא בד״ב הסוג שלגביו דרגת הסיכון היא הנמוכה־ 
ביותר והצורך באיסוף מידע על מצב השוק הוא הקטן־ביותר. אם נניח, 
שהסרט נרתע הן מסיכון והן מהמאמץ הכרוך באיסוף מידע, נצפה 
ששער הר׳ על אג״ח כאלה יהיה נמוך בממוצע משיעורי התשואה 
הגלומים בצורות אחרות של הכנסה מרכוש. 

הבסיס היסטוריים. הסדרי אשראי כבר היונהוגים בימי־ 
קדם, ואולי קדמו להתפתחות משק של כסף (ע״ע, עם׳ 953/4 ) , 
ומעדויות אתנולוגיות עולה קיום אשראי בטובין בחברות שלא היד, 
בהן בלל אמצעי חליפין מקובל. אין ספק, שבחברות חקלאיות פרהיס־ 
טוריות נהגו להלוות זרעים תמורת החזרת כמות זרעיס גדולה־ 
יותר בעת הקציר; אך אם לא היתד, תביעה להחזרת ההלוואה במקרה 
שהיבול לא עלה יפה, לא היו הסדרים אלה בבחינת הלוואות טהורות, 
מכיוון שהיתה בהם מידה מסוימת של מה שמכונה כיום שותפות. 
או, במונחים כלליים יותר, השקעת הון־בעלות. הסדרים מעורבים 
כאלה מקשים על השוואת נהלי אשראי מודרניים עם אלה שהיו 
מקובלים בימי־קדם. מ״מ סביר להניח. שעצם הפריון החקלאי הטבעי 
הוא שהוליד את רעיון הר׳ על הלוואות. 

על הלוואות נושאות ר׳ ידוע כבר בימי התרבות השומרית 
(האלף ה 3 לפסה״נ). הלוואות כאלה נזכרות לעתים קרובות גם 
בתיאורי הסדרי האשראי בבבל (שלהי האלף ה 2 לפסה״נ). בתקופה 
השומרית היו שערי הר׳ השנתית על הלוואות שעורה כ 4% ו 33 ועל 
הלוואות כסף (המתכת) 20% . כאלה היו השיעורים המירביים גם 
בחוקת חמור ב י (המאות ה 19 —ה 18 לפסה״נ). ששאפה לאחד 
מחירים, תנאי־חוזים, והבטים אחרים של חיי הכלכלה. 

בערי-המדינד, היווניו ת — מהמאה הז לפסה״ג ואילך—היתר, 
מערכת האשראי פפותחת־יותר. רווחו הלוואות שהבטחונות להן היו 
גוף אניח או מטענה. אם נטרפה האניה נהוג היה לבטל את החוב, 
ואם הסתיים המסע בהצלחה שילם הלווה 22% — 100% ר׳ — בהתאם 
לאורך המסע ולסיכונים שהיה כרוך בהם. לעומת זאת, הלוואות 
תמורת בטחונות בצורת קרקע והלוואות לערים נשאו בד״כ ר׳ של 
8% — 10% . שערים דומים היו נהוגים בתקופה הרומית, שבה 
נקבעו שערי ר׳ פידביים — תחילה 8.5% , ואח״ב למעלה מ 12% 
לשנה. 

בימי־קדם ניתנו מרבית ההלוואות לתקופות שמכנים כיום "זמן 
קצר״ — שנה או חלק ממנה — לפרטים או לשותפויות (פירמות, 
במובן המודרני, לא היו). אין להסיק מכך, שרוב ההלוואות ניתנו 
למטרות צריכה דווקא. שלא כעמי המזרח־הקדום, שקיבלו את הסדרי 
הר׳ כמרכיב מקובל־לגמרי בחיי הכלכלה, התייחסו הן היוונים והן 
הרופאים בשלילה להכנסות מר , . על איסור ר' ב ת ו ר ה ועל ההסד¬ 
רים המשפטיים התלמודיים וחמאותרים־יותר — ר׳ להלן. פמ׳ 465 . 

המשפט הקנוני ביה״ב אסר על לקיחת ר׳ (שכונתה אז 
"נשך"), אך מכיוון שהכנסיה לא הטילה איסור כולל על הכנסה 
מרכוש, התפתחו גם כאן פיקציות משפטיות — הר׳ על הלוואות. 
שהיתה אסורה, הומרה בצורות אחרות של הכנסה מרכוש, שהיו 
מותרות. יש הסבורים, שבתהליך זה היה משום עקיפה ושחיקה של 
המשפט הקנוני, אך לדעת אחרים היה זה נסיון מודע של ד,כנסיה 
להתאים עצמה לצרכי החברה, ולכן ביקשה לשים את הדגש באיסור 
הנשר על הלוואות למטרות צריכה. הרפורמציה ביקשה לבטל 
את איסור הר׳; התומך הנלהב־ביותר במגמה זו היד, קלוין (ע״ע). 
באמצע המאה ה 15 הותרה באנגליה לקיחת ר', אך היא הוגבלה 
לשיעור מירבי של 10% . במחצית הראשונה של המאה ה 19 התירה 
ד,כנסיה לגבות ר׳ בגובה שמתיר חוק המדינה. וע״ע ב נ ק, עם׳ 196 — 
202 . שערי הר׳ באירופה ירדו מיה״ב עד לרנסאנס! עובדה זו 
עולה למרות דלות הנתונים הסטטיסטיים. בתקופת השלטון הספרדי 
(המאות ה 12 —ה 15 ) נעו שערי הר׳ המינימליים על הלוואות תמורת 



461 


לבית 


462 


בסחונות בקרקע בארצוח־השפלה נין 8% ל 10% לעומת 6% — 8% 
בפאות ה 16 —ה 17 . באנגליה, בתחילת המאה ה 18 . נשאו אג״ח 
ממשלתיות ארוכות־מועד תשואה של 6% — 8% ; התשואה ירדה עד 
ל 3% באמצע המאה ועלתה (תוך תנודות) ל 5% — 6% בסופה. 
שער אחרון זה נשאר בעינו בתקופת המלחמות הנפוליוניות ועד 
תחילת המאה ה 19 , ולקראת סוף המאה שוב ירד לב 3% . במאה ה 20 
היו התשואות גבוהות־יותר. ובשנים 1955 — 1965 הגיעו שוב ל 6% . 
ייתכן אפוא. שב 200 השנים האחרונות היחה מגמה כללית של ירידה 
בשערי הר׳ על הלוואות ארוכות-מועד, אם כי טרם ברור אם נתהפכה 
המגמה מאז פלה״ע 11 . 

פ״ס מסתבר, שב 50 — 100 השנים האחרונות היתה מגמת ירידה 
בחלקן של ההכנסות מרי בהכנסה הלאומית של המדינות המפותחות. 
באה״ב ירד חלק זה מ 5.7% בשנים 1899 — 1908 ל 4-0% בשנים 1954 — 
1960 . הנתונים לגבי הממלכה המאוחרת, צרפת, גרמניה ואח״ב 
מגלים ירידה ניכרת במשקל ההכנסה מרכוש (לרבות הכנסות של 
חברות שאינן בע״מ) בסה״ב ההכנסה הלאומית באותה תקופה. קוזנץ 
(ע״ע) מייחס זאת בחלקו לעובדה, שבאותן השנים ירד היחס בין 
סה״כ העושר הלאומי לסה״ב ההכנסה הלאומית (יחס הון — תפוקה) 
במדינות המפותחות. לדעתו ייתכן, שמגפת ירידה זו נסתייעה במגפת 
הירידה בתשואה להון ב 200 השנים האחרונות. 

עוד הראה קוזנץ, שב 1958 היה משקל ההכנסה מנכסים (להוציא 
נכסי חברות שאינן בע׳־מ) בסה״כ ההכנסה הלאומית גבוה-במקצת 
בארצות לא-מפותהות ( 20.6% ) מאשר בארצות מפותחות ( 18.4% ). 
הוא תולה תופעה זו בתשואה על הון, הגבוהה־בהרבה במדינות 
הבלתי־פפותחות, שהיא יותר מאשר שקולה כנגד היחס הנמוך של 
נכסי חברות בע״מ במדינות אלו. במקביל, גדולה עוד-יותר המידה 
שעולה חלק ההכנסה מרכוש בהכנסה הלאומית במדינות הלא־מפו־ 
תתות על זה שבמדינות המפותחות, כאשר מביאים בחשבון גם את 
הכנסות החברות שאינן בע״מ. נתונים אלה היו משתנים אילו הובא 
בחשבון ההון המושקע בחינוך. ומכאן—אותו חלק בשכר ובמשכורות 
המשקף את התשואה להון זה. 

מחקרים על מחזורי עסקים (ע״ע) באה״ב גילו, ששער הרי (ע״פ 
התשואה לאג״ח של חברות הרבבות) נמצא פחות־או־יותר בהתאמה 
(אם־כי בפיגור מסוים) לרפת הפעילות הכלכלית הכללית. שער זה 
מתואם (בפיגור מסוים) גם לתנודות ברמת המחירים. 

תאוריות של ר׳. הר׳ במשק חליפין. הגדרת הר׳ 
כמחיר המשתלם עבור השימוש בהלוואה בפרק־זמן מסוים, מובילה 
באופן טבעי לניתוח קביעת שער הר׳ במונחים של הביקוש וו,הצע 
להלוואות. 

ההשקעה והביקוש להלוואות. במשק שבו הכסף אינו 
אלא יחידה חשבונאית מופשטת (ולמטרותינו משק בזה כמוהו כמשק- 
חליפין), ילוו את כל החסכונות של משקי־הבית (שהם לצורך הדיון 
יחידות כלכליות העוסקות אך ורק במכירת שירותים של גורמי 
ייצור ובצריכת מוצרים ושירותים), ובמקביל חייב הצע ההלוואות 
של משקי־הבית למגזר העסקים (מקום שסתרכזת כל פעילות הייצור 
וההשקעות) להיות שווה לסה״ב חסכונות משקי־הבית. בהנחה של 
שוק־הון משוכלל נוכל גם לראות את ההשקעה הנקיה של המגזר 
העסקי כשווה לסה״כ הביקוש של המגזר להלוואות חדשות (כלר, 
בניכוי פרעון חובות ישנים) פפשקי-הבית, וזאת הואיל ובשוק 
משוכלל כזה אין זה משנה — לא לעסקים ולא למשקי־הבית — אם 
ההשקעה ממומנת ע־י הלוואות. הנפקת פניות, או רווחי חברות 
שאינם מתחלקים. 

עובדת-המפתח שביסוד ביקוש המגור העסקי להלוואות היא 
פריון ההון! על-כך בהרחבה— ע״ע הון. בתנאים של ודאית 
תהיה הפירמה מעוניינת לקבל הלוואה למימון השקעה מסויפת כל- 
זמן ששער הר׳ על ההלוואה יהיה נמוך משיעור הפריון של אותה 


השקעה. ומכיוון שהפדיון השולי של ההון יורד עם גידול הקף 
ההשקעות, יוצא. ז 5 ככל ששער הר׳ נמוך, כך רב מספר ההשקעות 
שמשתלם לבצע. את היחס הזח מקובל לתאר באמצעות עקומה בעלת 
שיפוע שלילי, המציינת הקף הולך וגובר של השקעה כאשר שער 
הר׳ יורד. ר׳ ציור 8 בע׳ כלכלה, עמ׳ 878 . 

תכונה נוספת של עקומת־הביקוש היא, שבהעדר אי־ודאות שואף 
הביקוש להלוואות לאינסוף ככל ששער הר׳ שואף לאפס, שכן 
בתנאים אלה כדאי להוציא־לפועל כל פרויקט-השקעה שיניב זרם 
קבוע של הכנסה נקיה. כך. למשל, בשער ר של 0 משתלם ליישר את 
הרי־האלפים או לכרות תעלה לרוחב אה״ב — ובלבד שמבצעים אלה 
יאפשרו ציפיה ודאית לחסכון נטו בהוצאות התחבורה ער סוף כל 
הדורות. 

החסכון והצע ההלוואות. צד ההצע בשוק ההלוואות. 

כפי שתואר לעיל, מייצג את התנהגות החסכון של משקי־הבית. 
בניתוח התנהגות זו נמצא, שאדם החוסך כדי להבטיח לעצמו רמת 
הכנסה עתידית מסוימת (נניח. לאחר פרישתו), יצטרך לצבור קרן 
קטנה־יותר ככל ששער הר , גבוח־יותר! אדם כור, יגיב אפוא על 
עליה בשער הר׳ בכך שיחסוך פחות. באופן כללי־יותר — ומדויק — 
במקרה של מלווה גורפת עליה בשערי הר׳ להשפעת עושר, וזו נוטה 
לקזז את השפעת התחלופה, המתבטאת בכך שהעליה בשער הר׳ 
מעלה את מחיר הצריכה השוטפת ביחס לצריכה בעתיד (בכך שהיא 
מקטינה את הערך הנוכחי של עלות יחידה אחת של צריכה עתידית)! 
מכאן שהיא מחוללת השפעת תחלופה. המקטינה אח הצריכה השוטפת 
ומגבירה בכך את החסכון השוטף, ברבזמן היא משפרת אח מצב 
המלווים — בגלל העליה בשערי הר׳ — וכך גורמת להשפעת עושר, 
הנוטה להגביר צריכה שוספת. אילו היתה השפעת העושר ההשפעה 
החזקה־יותר, היתה עקופת־ההסכון של הפרט — בתחום הרלוונטי — 
מקבלת שיפוע שלילי ביחס לשער הר׳. 

ואולם. אין זה סביר ששיפוע שלילי מעין זה יהיה יופייני לעקומת־ 
החסכון של המשק בכללו. במשק סגור יש לכל מלווה לווה, שלגביו 
פועלת השפעת העושר בכיוון הפוך. מכאן, שבהעדר השפעות 
הנובעות מאופן התחלקות ההכנסה במשק יבטלו השפעות העושר 
הללו זו את זו, ותישאר עקומת-חסכון מצרפית המשקפת אך־ורק את 
סימניהן החיוביים של השפעות התחלופה: כך גם לגבי עקומת ההצע 
של הלוואות, ששיפועה חיובי. 

שער ש י ו ו י ־ ה מ ש ק ל של הר׳ בשנה מסוימת נקבע (ר׳ ציור, 
שם) כנקודת־החיתוך %0 ) של עקומות ההצע והביקוש, המתאימה 
לשער ר' מסוים. כפי שכבר צוין, ניתן לפרש את העקומות הללו — 
במקרה של משק־הליפין שבו אנו עוסקים עתה—כמייצגות, בהתאמה, 
את עקומות החסכון וההשקעה הנקיה של תאוריית הר׳ הנאו- 
קלסית. מכוונת בניית עקומות אלו נובע, ששער הר׳ במצב שיווי- 
משקל מודד הן את הפריון השולי של ההון והן את שיעור התחלופה 
השולי בין צריכה עתידית ונוכחית. 

את ההלוואות הניתנות למימון צריכה אפשר לכלול בניחוח 
שהוצג בציור ע״י הוססתן לצד הביקוש או החסרתן מצד ההצע — 
במקרה אהרון זה י!צג 5 את הצע ההלוואות נטו ממשקי־הבית למגזר 
העסקי. כך או כך, במשק מודרני השפעתן של הלוואות סעיו־אלו על 
סה״כ מצב ההצע והביקוש — ולכן גם על שער שיווי־המשקל של 
הר׳ — היא משנית בלבד. יהיה זה מציאותי יותר לומר שיש לשלם ר¬ 
על הלוואות למסרות צריכה משוס שהמלווה הפוטנציאלי חפשי 
לבחור במתן ההלוואה למטרת ייצור, מאשר לספון שהביקוש 
להלוואות צריכה הוא הגורם לקיום הר׳. 

עוד יש להדגיש, ש״חוסר סבלנית״ או ״העדפת זמף — במובן 
זה שאדם יעדיף באופן שיטתי, נניח, 10 יחידות של מוצרי-צריכה 
היום ו 4 יחידות מחר ע״פ צירוף אלטרנטיווי של 4 יחידות היום 
ו 10 מחר — אינם תנאי הכרחי לקיום הר׳, זאת משום שהביטוי 




463 


רביו 


454 


הבולט־ביוחר להעדפת זמן במובן שתואר הוא בכך, שחסכון חייבי 
(שונה מסש פס) יתקיים רק כאשר קיים שער ר' חיובי (גדול ממש 
מס); וכן להפך — העדר העדפת זמן סתבסאת בכך, שאם שער הר׳ 
הוא 0 , אזי גם החסכונות הם 0 , עזים העובדה שפרסים במשק כזה 
תובעים ר' תמורת חסכונותיהם אינה מעידה אפוא על העדפה 
שיסתית למוצרים בהווה עפ״ג מוצרים בעתיד. ובאופן כללי־יותר: 
העובדה שבשוליים יתבע אדם בעתיד יותר מיחידה אחת של מוצר 
כפיצוי על שוויתר בה 1 וה על יחידה אחת אינה בהכרח הגורם 
לקיום הר׳ אלא תולדה מקיומו. הפרס תובע יותר, משום שבידו 
הברירה לקבל יותר אם ילווה בר׳ את הסכומים המצטברים לזכותו 
או להגדיל את החסכון שלו ע״י הקסנת התצרוכת. 

ו" במשק של כסף. משק שהכסף משמש בו כאמצעי 
חליפין אינו מאופיין באותה זהות הקיימת במשק-חליפין בין השקעות 
מתוכננות והביקוש להלוואות מחד-גיסא וביו חסכון מתוכנו והצע 
ההלוואות מאידד־גיסא. במשק של כסף יכולות פירמות לתכנן מימון 
השקעות במפעל ובציוד — ומשקי־בית יכולים לתכנן הצע של 
הלוואות — ע״י צמצום יתרות־הכסף שלהן. בדומה עשוי הצע 
ההלוואות להיות מושפע משינויים בכפות הכסף שבמערכת. עוד 
שוני חשוב בין משק־חליפין ומשק של כסף הוא, שבאחרון כולל 
עשרם של משקי-הבית את הערך הראלי של הכסף שבידם (או, באופן 
כללי־יותר, את ערך נכסיהם הפיננסיים נטו). גידול בעושר מעין 
זה יגביר את הצריכה ויוביל (בין־היתר) לשינוי בשער הד׳. 

מלאי הכסף שפרסים רוצים להחזיק בו עומד ביחס ישר וחיובי 
לסה״ב עשרם (או הכנסתם), וביחס הפוך לשער הר׳, המודד את 
ההוצאה האלטרנטיווית לפרט עבור החזקת יחידת כסף במקום 
החזקת נכס נושא הכנסות (למשל, אג״ח). אמנם נכון, שגם הכלכלנים 
הנאו־קלאסיים נתנו דעתם לתלותו של פלאי הכסף המוחזק בידי 
פרסים בשער הר׳, אך הם לא שילבו תלות זו בדיוניהם על תורת■ 
הכמות של הכסף. ובעיקר לא בניתוחיהם על מהירות המחזור. 
ואכן, זוהי אחת מתרומותיו החשובות־ביותר של קינז (ע״ע כסף, 
עם' 963/5 ). 

מ״מ, פרטים לא ירצו להחזיק בידיהם את מלאי הכסף שבמשק, 
אלא אם־כן שווה הערך שהם מייחסים לשירותי הנזילות של מלאי 
זה בשוליים לשער הר׳ שאפשר היה לקבל— לחלופין—תמורת מחן 
הלוואה (ובמונחים המוכרים־יותו של קינז — ע״י החזקת אג״ח). 
מכאן, שכאשר נמצאת המערכת כולה במצב של שיווי־משקל, חייב 
שער הר׳ להיות שווה בעת־ובעונה־אחת הן לערך השולי של שירותי 
הנזילות, הן לפריון השולי של ההון והן לשיעור התחלופה בתצרוכת 
עפ״נ זמן. ואנן, נוכל לראות ביתרות הכסף שבידי הפירמות — בדיוק 
כמו בכל מלאי שפירמה מחזיקה — חלק מההון־החוזר שלהן, החייב, 
לפיכך, להניב פריון שולי מתאים. 

שתים הן הבעיות המרכזיות בתאוריית הר', שלפי הגדרה הן 
ייחודיות למשק של כסף — השפעות שינויים בכמות הכסף והשפעות 
תזוזות בהעדפת הנזילות. נדון בבעיות אלו. תחילה בהנחות הנאו־ 
קלסיות של צמיגות מחירים והכנסה לאומית קבועה ברמה של 
תעסוקה מלאה, ואח״ב — בהנחות הקינזיאניות של קשיחות מחירים 
ואבטלה. לשם הפשסות נניח. שתגובות המשק לשינויים מונסריים 
אלה מתרחשות במהירות מספקת שאפשר יהיה לחקרן במסגרת 
ניתוח שיווי־משקל בטווח הקצר. 

מסקנה מרכזית העולה מתאוריות הר׳ הקלאסית והנאו־קלאסית 
היא, שעליה בכפות הכסף (כתוצאה מגילוי זהב או מגדעון 
ממשלתי) מעלה ראשית־כל את הצע ההלוואות, ומורידה לפיכך 
את שער הר׳. יחד עם־זאת סענו הכלכלנים הקלאסיים והנאו־קלאסיים, 
שהגידול בכפות הכסף מעלה גם את המחירים ומוביל לפיכך לצמצום 
נוסף בהצע הראלי של ההלוואות. בסופו של התהליך — לאחר 
שהמחירים עלו בשיעור פרופורציונלי לכמות הכסף וע״י כך השיבו 


לקדמותו את ערכו הראלי של הכסף שבידי הציבור — שבה עקומת 
ההצע המקורי למקומה, כך ששער הר׳ חוזר להיות ,ז. אי־השתנותו 
המהותית של שער הר׳ ביחס לשערים בכפות הכסף (דהיינוי, "הניס־ 
רליות של הכסף") היא אפוא חלק אינטגרלי פתאוריית הכמות 
הקלאסית. 

הפרשיות בין שערי ר. עד־כה הוצע הדיון במונחים של שער 
ר׳ אהד ויחיד, אך למעשה קיימים בשוק שערי ר , שונים. המקור 
העיקרי להבדלים בשערי הר' הוא מידת הסיכון השונה המתלווה 
להלוואות מסוגים שונים. תשומת־לב מיוחדת הוקדשה לשני סוגי 
סיכון — הסיכון שבאי־פרעון והסיכון שבחוסר נזילות. חוסר 
נזילות מתייחס לסיכון שהמלווה ייאלץ למכור את שטר-החוב 
שבידו בתנאים גרועים, לפני מועד הפרעון. ואמנם, זהו היסוד להסבר 
שנתן קינז לעובדה שאנשים מחזיקים בידיהם כסף אף שבידיהם 
הברירה להחזיק אג״ח נושאות־ר׳. מ״ם, שער הר׳ הממשי על שסר 
כלשהו הוא בבחינת תרכובת של שער הר , ,הטהור״ — שהיה משתלם 
עבור הלוואה נטולת סיכון — בתוספת פרמיה מתאימה עבור הסיכון. 

ואשר לסיכון שב אי-ם רע ו ן חוב, עילה ממחקר על אג״ח 
של חברות בע״ס שונות (באה״ב, בשנים 1900 — 1943 ), שלאג״ח 
שהמומחים חשבו ל״טובות״־יותר היתה תשואה ממוצעת של 5.1% , 
בעוד שתשואות אלו ששובצו בדרגה הנפוכה-ביותר (ושאצלן היה 
שיעור אי־הפרעון גבוה פי 8 ) היתד, 9.5% . יש הטוענים, שאחת 
הסיבות לכך שפרמיית הסיכון כה גבוהה ( 4.4% = 5.1 — 9.5 ) היא 
ההגבלה החוקית והמסרתית המוטלת על משקיעים מוסדיים גדולים, 
שמונעת מהם רכישת כמויות גדולות־יותר של אג״ח בעלות סיכון 
אי־פרעון גבוה-יוחר, המפוצה בתשואה גבוהה־יותר. 

נשוב עתה לדיון בשער ר׳ אחד ויחיד. התאוריה הנאו־קלאסית 
וזו של קינז — אף שהן נבדלות זו־מזו בניתוח מנגנון של שיווי־ 
המשקל — תמיפות־דעים לגבי השוואת שער הר׳ עם הפריון השולי 
של ההון כפי שהוא נקבע בשוק. ואולם, כפי שציין נייט (ר׳ ביבל׳) 
אין הצדקה מוסרית להתחלקות ההכנסות הנובעת מכך, ובמיוחד 
למרכיב הד׳ שבר״בין־היתר, אין התחלקות זו עשויה להיות,צודקת"־ 
יותר מאשר חלוקת הרכוש המהווה מקור להכנסה מר׳. וע״ע 
כלכלה, עמ׳ 878/9 . 

תורת ערד־העבודה המרכסיסטית (ע״ע פרנס. עם׳ 461/2 ) מייחסת 
משמעות מוסרית שלילית לר׳, שכן היא אחת מצורות "הערך העודף". 
הנובעות מניצול כוח־העבודה במשק קפיטליסטי. בגלל צביון אידאו־ 
לוגי זה הוזנחו במידה רבה ההוצאות לר׳ בתכנון הכלכלי של בריה״ם 
בשנות ה 30 ולאחריהן. בשנות ה 60 הסכימו כלכלני בריה״מ ומבצעי 
המדיניות שלה, שיש לקבוע ר׳ כלשהי (אלא שהם מכנים אותה 
בשפות אחרים) על ההון כדי להגיע לבחירה אופטימלית בין מפעלי־ 
השקעה אלטרנטיוויים. מאז מסתמנת אצל רשויות התכנון בבריה״מ 
נטיה לשימוש הולך וגובר בקביעת מחיר כזה. 

(לפי מאמרו של המחבר ב , 50100005 8001,1 1110 01 3 ( 04 ק 010 י( 0 גו£ 
. 0 ח 1 , 1360111130 ^ ?) 30 ־ 0011161 , 1968 . 0 ). 

/ ס £1/1161 7/16 , £1118111 . £1 .? ; 1930 ,./ )ס ?) 71760 7716 ,ז 1511£ ק . 1 
! 0 ) 06/16 7/16 1 ) 1 .} ; 1935 ,!!( £110 ) 16 ) 01 , 1 * 6/1110 ? 1 ( €07 

16 * 801 .י 1 .מ ; 1936 ,? 16 * 810 18 * 0 . 1 ,/ה 16 *)? 10 ?רח£ / 0 ׳[) 7/160 

1 ) 8011 , 7/0161 . 1 { 0 11 ( 161 * 810061 1/16 ? 8 11 * 170/1161 611001 ( 7/160 
,? ; 1938 , 856 [ 811166 $10/61 1 ) 1116 * 0 16 ( 1 11 ) 81-1661 ) 81061 1 ) 1 * 0 11 ) ¥161 

.זיז ,מ ; 1946 , 16161 ( 0 11116.11 ) 81 1£ * 1 *) 1 >. 160 \ י 611 נ 01 ) 11 \ , 0 ./יג - 5 הז 011 
101 * 1/11106 0 ) 1 ) 7100 ) 01/16 ) 8 1101 ) 7 0711 ) 8 ץ-*))!! 1 01 160 ) 1 16 ( 7 , 61500 '•'[ 
, 1010£1601 * £1/1 111 הו ([ 16 ) 810 6 ' 11111 <* 1 ) 8 . £10218 .? { 1949 , 1008 /* 16 // 0 
601 ) 0 ) 771 , 0 ^ 010 .[ .\נ ; 1949 , 601 ? 11 ) 1716 * £60710 1/1 * 0 1601 ) 111/0 / 
111 ? 01 ה 4 86/10101/16 7/16 ," 3 ת 00 א . 7 .( ; 1955 , 1951 — 1939 1 * 1110/10 * 1 
,?) 111110 1116 * 10 * £60 11 * 111616 * 411 , 1361011611161111 .זא .? ; 1957 , 1 ( 111111 { 0 
8 ת 0 ? 2110111 ) 18 * 80 6 /ה 07 ?) 00 , 1030 ) 14101 , 6 . 8/7 ; 1970 — 1958 , 1-111 

11106110( £* ?6716*166, 1958; 8. 1100160, 4 171110()) 0/ /. 80/61, 1963; 

1140 , 10 ) 3001 ? .ס X6)/, 1. 0118 8(1661; 418 * 0 (( 810116101 01 1011 /[) ££7 / 1 *\ ה 
7011(6 711607)!, 1965 £60 ( 1 ) 81086 , 5 ) £11206 . 8 ; ־ X01*116 0*0101/1; £1116, 
517116/11(6, 0*18 3?*608, 1966. 

ד. סם. 



465 


רבית 


466 


מקרא. התורה (שם׳ כב, כד! ויק׳ כה, לד,—לז; דב׳ כג, 

כ—כא) — שלא כחוקי חמורבי (ע״ע), הקובעים אחוז' ו" לבל סוג 
של הלוואת כסף ומזון — אוסרת נפילת "נשך ותרבית", ולו גם 
מינימלית. בין ר׳ מעניים ובין ר׳ מסחרית מכל אדם. הנכרי הוצא 
מכלל איסור זה (רב׳ שם). למדות כל מאמצי הפרשנים נראה כי 
הצדק עם רבא (ב״ס ס׳, ע״ב), הסבור, שאין כל הבדל ענייני נין 
שני הסונתים "נשך" ו״תרבית" (או: "מרבית"). חומרתו הרבה של 
האיסור הודגשה לראשונה בפי הנביא יחזקאל (יח), שמנה איסור 
זה לצד גילד־עריות. שפיכות־דמים וע״ז. מלווה־בד׳ במנה בין דמויות 
הרשעים במשלי (כח, ה), ומי שנמנע מעשוח כן — בין הצדיקים 
(תה׳ סו׳ ה). במקרא נזכר "הנשה" לגנאי כמה פעמים (שמ״א כב, 
נ: סל״ב ד, א; ישע׳ נ, א! ועוד), וברור ני המלווים העשירים לא 
נזהרו באיסור ר׳. 

מועטות הידיעות על הר׳ מראשית ימי ה ב י ת ה ש נ י. בנחמיה 
(ה, ה) מסופר: "והנה אנחנו כובשים את בנינו ואת בנותינו לעבדים 
ואין לאל ידינו, ושדותינו וכרמינו לאחרים", ומתוארת קשיחות 
המלווים כלפי הלווים העניים; ואולם, אף שיש להניח כך. לא נזכרה 
שם הר׳ במפורש. בין הפפירוסים של יהודי יב (ע״ע) נמצאו שני 
שפרות שנזכרת בהן ר׳ (ור׳ דד׳) בגובה של 60% — אך יהודי יב 
לא נהגו בכל לפי ההלכה המקראית. גם בין הפפירוסים של יהודי 
מצרים מן התקופות התלמיית והרומית יש שטרות המזכירים ר׳. 
לעומת־זאת ישנו שטר מהתקופה התלמיית, שמפורש בו כי ההלוואה 
היא בלא ר׳, אך אין בטחון כי הדבר נעשה כך ע״פ ההלכה דווקא — 
שבן צורתו ומסגרתו תואמים את המשפט ההלניסטי, קנסות־הפיגור 
בו גדולים־בפיוחד, וגם נין השטרות הלא-יהודייס דאז ישנם כמותו. 

ספרות התנאים והאמוראים מרבה לעסוק בדיני ר׳, 
מרחיבה את תחומיהם. מרגישה את הצדדים הרעיוניים ואת חומרתם, 
ומביאה מעשים רבים, בכל הדורות. שנתהבטו בהם חכמים אם ר׳ 
הם אם לאו. 

ע״פ המשנה, נשך ותרבית האמורים בתורה הם ר׳ פשוטה וישירה: 
״איזהו נשך ואיזהו תרבית... הפלוה סלע ( 4 דינרין] ב 5 דינרין 
סאתיס הטין ב 3 ״ (ב״מ ה׳. א׳). התנאים הרחיבו איסור זה על כל 
הצורות של טובות־הנאה: "המלוה את חבידו לא ידור בחצרו חנם 
ולא ישכור הימנו בפחות מפני שהוא ר׳" (שם ב׳); וכן נאסר ניצול 
עבודת עבדו של הלווה, משום שהדבר נראה כר׳ ושם ס״ה, ע״א). 
מימים קדומים אסרו להלוות כור חיטים על-מנת להחזיר בור חיטים. 
אלא לשעה קלה בלבד, ודווקא הלל, המקל כרגיל, אסר אף לשעה 
קלה, רק בארים — שהיה מקבל עיבוד שדה תמורת חלק מן היבול — 
הקלו ואסרו: "מלוה אדם את אריסיו חיםין נחיטין לזרע, אבל לא 
לאכול" (שם ה'). האמוראים, ובמיותר בתלמוד הבבלי, מבחינים 
בין ר׳ ישירה, הקרויה בפיהם "ר׳ קצוצה", לבין החומרות השונות, 
"ר׳ דרבנן" ו״אבק ד׳". לדעת רוב החכמים רק ר׳ קצוצה יוצאת 
בדיינים (שם ס״א—ס״ב ועוד). בסוג השני נכללו נם מתנות הניתנות 
לפני ההלוואה ("ר׳ מוקדמת") או לאחריה ("ר׳ מאוחדת"), ויש 
שהוסיפו איסור גם על "ר׳־דברים" (שם ע״ה, ע״ב). כל העוסקים 
בהלוואה עוברים בר•: "ואלו עוברין בלא תעשה: המלוה והלווה 
והערב והעדים! וחכמים אומרים: אף הסופר" (שם ה', י״א). ר' 
מאיר קנס את המלווה בד', שלא יגבה אף את הקרן. נקבע כי "המוצא 
שסר שיש בו ר• יקרענו; בא לב״ד יקרעוהו. רבן שמעון בן גמליאל 
אומר: הכל כמנהג המדינה״ ותוספי שם ה׳, כ״ב—כ״ג) — מכאן 
שהיה הדבר שכיח והיו בו מנהגים שונים. המלווה בר׳ פסול לדין 
ולעדות (סב־ ג/ ג׳), ולדעת רבא חלו, הרחקה זו גם על הלווה 
(שם כ״ה, ע״א). 

רק ליתומים התירו האמוראים להשקיע את כספיהם בר׳ — כדי 
לממן את החזקתם — אולם גם זאת רק באבק־ר' (ב״מ ע', ע״א). 
באופן דומה התירו ר׳ לצרכי "חבורת מצוה ולקידוש החודש" (ירך 


מו״ק ב׳. גי), ובעק¬ 
בות זאת התירו חכמי 
יה״ב להשקיע כספי 
צדקה וכספי־ציבור 
בכלל בעסקי ר׳. 

במשנה הורחב אי¬ 
סור הר' גם על הש¬ 
קעות שאיו המשקיע 
משתתף בהן בעבודה 
או בשכר־עבודה. וגם 
כשאינו משתתף ב¬ 
אחריות לקרן (ב״ס 
ה׳, די). עוד נקבע, 
בי: "אין מקבליו צאן 
ברזל מישראל מפני שהוא ר"׳ (שם ו׳), כלו׳, המשקיע קונה פירות 
או בע״ח וחבדו מקבל עליו את האחריות בסכום קבוע ("צאן ברזל"), 
משקיע עבודה, נהנה מן הפיחת ומשלם לבעלים סכום קצוב לשנה. 
ואולם, בדור אושא ( 140 — 170 לערך) נבר צומצמו איסורים אלה 
והפכו לאיסוד פורמלי גרידא. בעיקר בדרך של קביעת שכר מינימום — 
ואפילו רק "טבל עמו בציר או אכל גרוגרת אהת, זהו שכרו" (תו 0 פ׳ 
שם ד׳. י״א; בבלי שם ס״ח, ע״ב). מעשים שונים בשני התלמודים 
מעידים, שצורה זו של הלוואה-השקעה היתר, רווחת-לסדי גם בא״י 
וגם בבבל. בתקופת הבתר־תלמודית שימשה עסקה בדרך זו יסוד 
ל״התר עסקא״ (ר׳ להלן, עמי 470 ). 

מחשש ניצול החקלאי בידי נעלי ממת — שחיו מוכנים תמיד 
לשלם מראש, לפני שהפרי כשל, ולזנות בכך במחיר הנמוך מערך 
הפרי — קבעה ההלכה: "אין פוסקין על חפירות עד שיצא השער" 
(שם ה׳, ר); אך גם כאן התירו מכירת כל חיבול בסכום מסוים — 
״אומר אדם לחבירו: הילך 200 זוז על מה ששדך עושה, ובלבד שלא 
יאמר לו מ 4 בסלע מסאתים בסלע" (תוספ׳ שם ר, ז׳). ראשוני 
האמוראים עדיין חלוקים היו בהתר זה — רב אסר ושמואל 
התיר. 

ההתר החשוב־כיותר. במיוחד כסכומים גדולים, היא הר׳ בדרך 
המשכנתא על נכסי-דלא-ניידי. בהלוואות גדולות חיפש המלווה, 
מלבד בטחון לכספו, גם הכנסה נאותה, והדרך העיקרית לכך היתד, 
השימוש במשכנתא — השדה או הבית. הדרך המקובלת היתה — 
בייחוד בתקופת האמוראים — אכילת הפירות מן המשכנתא, שערכה 
היה גדול מסכום ההלוואה וששימשה גס לניכוי מן הקרן! תוך 
מספר שנים חזר אפוא הנכס לידי הלווה כשכל ההלוואה משולמת. 
גם הסביבה הנכרית נהגה כך. ואולם בין היהודים היתה זו הדרך 
העיקרית להתמודד עם איסוד הר/ תנאים ואמוראים נחלקו הרבה 
בפרטי משכנתא זו, ומתי אינה אבק ר׳! הם קבעו, כי אכילת פירות 
במישרין כתמורה להלוואה אסורה. אך ניתן לעשות כך דרך מכירה — 
"המוכר שדהו להבירו ואמר לו... אימתי שארצה אני נותן בה דמים 
ונוטלה מותר". זו מכירה, אבל למעשה אינה אלא הלוואה, שבזכותה 
עובר השדה למלווה; אלא שהלווה רשאי בכל עת להחזיר את 
ההלוואה ולקבל בחזרה את שדהו. נם בדרך זו היה קושי רב, והיו 
חכמים שראו בד, הערמה על איסור (שם ס״ז, ע״א). בדורות האמו¬ 
ראים מצאנו כסה דרכים במשכנתא שכזו: א) "נכייתא" היא ניכוי 
מסכום ההוב כנגד חפירות — אלא שסכום הניכוי היה קטן מערכם 
הממשי של חפירות; ב) ״קיצותא״ — המלווה אוכל מספר שנים 
כלא ניכוי, ואת״כ מעריך אח ערך הפרי ומנכהו מקרן ההלוואה. 
דרך זו, כקודמתה, לא נראתה לכל החכמים < ג) ״משכנתא דסורא״ — 
המלווה היה כותב: "במשלם שניא איליו תיפוק ארעא דא בלא כסף" 
("בגמר שנים אלו תצא ברקע זו בלא כסף"). המלווה היה נהנה 
מספר שנים מן חפירות, ואז היתד, הקרקע התרת לבעליה (שם; ב״ב 



הפקוח משכו! אזי הסלווה־בויגית. 
םת:ר הגרה של פ&ח סהכזאה ה 15 
(המוז י אי ז הבריטי, כ״ י 7121 , עם׳ 102 ) 






467 


רביו 


438 


ל״ה, ע״ב ועוד). זו היחה הדרך המקובלת. ולא ערערו על כשרותה. 

ההלכה מתירה במפורש לקיחת ר׳ מן הנכרים ונתינתה להם 
(ביס ה/ ו , ), והזיל ראו באיסור הר׳ עניין בעל אופי דו־סטרי! גם 
פילון (״על המידות הטובות״! 84 ) ויוסף בן מתתיהו (קדה״י. ד, 
266 ) מדגישים זאת. מקורות רבים מעידים שעסקי ר׳ בין יהודים 
לנכרים היו נפוצים־למדי, וידוע כי היו משתמשים בנכרי כמסווה 
לעסקי ר׳ בין יהודים. במקום אחד דורש החכם: ,.אני הוא שעתיד 
ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל בר , " (ב״ם 
ס״א, ע״ב). דברים בשבח ההימנעות מלקיחת ר׳ מנכרים מצויים 
לראשונה במסורת האמוראית (מכות כ״ד, ע״א). 

ש. ספ. 

תז״ל הדגישו את חומר איסור ר׳ והשווהו לשפיכות-דמים 
(ב״מ ס״א, ע״א) ולכפירה בעיקר — "בא וראה סמיות עיניהם של 
מלוי־בר׳: אדם קורא לחברו רשע — יורד עמו לחייו, והם מביאין 
עדים ולבלר וקולמוס ודיו וכותבין וחותמין פלוני זה כפר באלהי 
ישראל" (שם ע״א, ע״א). חז״ל הדגישו גם את הסיכונים הכלכליים 
הכדוכים בתשלום ר׳, ואת ההדרדרות הבלתי-נמנעת המלווה תהליך 
זה. הם דימו נשיכת ר׳ לנשיכת נחש, שאין הנעקץ חש בדבר אלא 
בשלב מאוחר שאינו ניתן עוד לטיפול (שמ״ר ל״א, ר). וע״כ אמרו 
שמוטב לאדם למכור את בתו לשפחות מאשר להסתבך בתשלום ר׳ 
(ערכי ל׳, ע״ב). לפי מנהג חינוכי מעניין היה אדם מדגים לבני־ביתו 
תרגיל בר' — ע״י שהיה מלווה להם מכספו בר׳ — כדי שיטעמו טעם 
ר׳ ויעמדו על משמעותו. חז״ל התירו תרגיל זה, שהרי גם כסף בני־ 
ביתו של אדם כספו הוא (שבת קמ״ט, ע״ב). אף שעסק ההלוואה בר' 
נראה עסק כדאי מצד המלווה — והרי מלווי־בר׳ מתעשרים מן 
האיסור בלא־עמל, וכמוהם כ״מגדלי חזירים" פניהם טובות תמיד 
(ברכי נ״ה, ע״א) — הדגישו חז״ל, כי בסופו של דבר "כל המלוח 
בר׳ נכסיו מתסוטטין" (ב״מ ע״א, ע״א), וכי "מלוי־בו" יותר ממה 
שמרויחין מפסידין" (שם ע״ה. ע״א). כדי להקל על החזרה־בחשוכה 
של מלווי־בר׳ ותיקים תיקנו חז״ל, שלא יוצרכו להחזיר את כל הר׳ 
שנטלו בחייהם, ואף תיקנו ש״גזלנין וסלוי־בר' שהחוירו אין מקבלין 
מהן, והמקבל מהן אין דעת חכמים נוחה הימנו" (ב״ק צ״ד, ע״ב). 
ועוד אסרו: "אוצרי פירות ומלוי־בר׳ ומקטיני איפה ומפקיעי שערים 
עליהן הכתוב אומר (עמום ח, ז) ,נשבע ה׳ בגאון יעקב אם ישכח 
לנצח כל מעשיהם׳" (ב״ב צ׳, ע״ב). 

י ה ״ ב. למן ראשית המאה ה 12 הפנה הר׳ לפרנסתם העיקרית 
של היהודים בצרפת ובאנגליה! משם נתפשטה ביניהם לגרמניה 
(במאה ה 13 ), ואוז״ב לאיטליה, וממנה הביאוה היהודים עמהם 
כשהתיישבו בפולניה. 

עד המאה ה 11 נתבססה פרנסת היהודים באשכנז ובצרפת על 
המסחר הארצי (והבין־ארצי! ע״ע רהדנים), אך בעקבות מסע־הצלב 
הראשון נתערער בטחון היהודים באירופה. ונבצר מהם לנסוע מרח¬ 
קים ארוכים באותה חפשיות כבעבר. על קשייהם הוסיפו עליית 
הערים (ע״ע. עמ׳ 209/10 ), התרחבות המסחר המקומי והתפתחות 
הגילדות המונופוליסטיות הנוצריות, וכן הפעלתו, בכל חומרתו, של 
האיסור הכנסייתי על עסקי ר׳ בין הנוצרים. בעיני הנוצרים כלל 
איסור זה — שנתבסם על המקרא מחד־גיסא ועל שלילת הרווח בתור 
שכזה מאידו־גיםא — גם את היהודים, אך בבורח המציאות נטו 
להעלים־עין מהעיסוק היהודי בר׳. ואף עודדו אותו בדרכים שונות. 

בידי היהודים נצטבר הון רב מתקופת עיסוקם בסחר הבי״ל, 
ומאחר ששוב לא יכלו להפעילו במסחר, וגם מן הקרקע גורשו. 
החלו לעסוק באשראי — שכוון בעיקרו אל ההלוואה הצרכנית הקטנה, 
ליחידים או לגופים (משפחתיים או כנסייתיים) קטנים, הן למימון 
עסקים והן לחיי יומיום. מעצם טיבה של ההלוואה הצרכנית, ובשים- 
לב לשיעורי הר׳ הגבוהים שהיו מקובלים אז — מ 50% ברגיל ועד 
180% במקרים קיצוניים — נדירים היו המקרים של פרעון חונות 


מסודר. לרוב ההל¬ 
וואות נלוו אפוא מש¬ 
כונות, ואם עבר מועד 
הפרעון היה המלווה 
רשאי לממש את נספו 
ע״י מכירת המשכון — 

שהיה שווה, בד״כ, 

כפליים מערך ההלוואה 
— וזאת ע״פ שיקול- 
דעתו וע״פ הערכתו 
ושימחו. כתוצאה סכך 
נתוספו לעסקי הר׳ עוד 
שני מקצועות, שנעשו עם־הזמן ליהודיים־טיפוסיים — טיפול 
בחפצים משומשים ותיקונם. והמסחר בהם. הנכרים ניצלו נוהג זה 
כדי ללוות כסף רב על משכונות שהיו גנובים בידם. והיהודים נאלצו 
לדרוש — ואף לקבל — פריווילגיה מיוחדת שלא יורשעו בפלילים 
באשמת מסחר ברכוש גנוב. אם יוכיחו או יישבעו כי רכוש זה 
הניע לידם בתום־לב. זכות זו כונתה בפי שונאי־ישראל "זכות 
שותפי הגנבים". עם זאת נאסר על היהודים באיסור חמור לקבל 
כמשכון תשמישי־קדושה נוצריים. 

כל הצדדים האלה הוסיפו הרבה לתדמית השלילית בלאו־הכי 
של העיסוק היהודי בר/ ננצלני, סחטני ומוצץ־דם. רבים מהגירושים 
באירופה היו על רקע זה. אך ברוב המקרים נאלצו השלטונות להחזיר 
את היהודים לעריהם תוך כמה שנים, משום שלא יוכלו לפתור את 
בעיית האשראי הצרכני בדרך אחרת, שכן המלווים הנוצרים המר 
עטים שעסקו בהלוואה בר׳ פגיעתם היתה רעה מוו של היהודים. 
השלסונות נם לא יכלו לוותר על חלקם־הם בכסף הר׳ שנצטבר בידי 
היהודים, שממנו נגסו בלא־הרף ע״י מסים, עלילות והחרמות. במקרים 
רבים השתמשו הנסיכים ביהודים כפקידים ובמתווכים — כסות־ 
עיניים לעסקי ר׳ שניהלו הנסיכים בכספם הם. 

כדי להבטיח את האינטרסים שלהם קבעו השלטונות דרכי-פיקוח 
על הר׳ היהודית. באנגליה הונהג לגנוז העתק של כל שטר כוה 
בתיבה מיוחדת, הן כדי להבטיחו מפני זיוף והן כדי להגן על זנות 
המלך "לרשת" את זכויות המלווה במקרה שהלה נפגע בפרעות וכד׳. 
על הקף האינטרס הכספי הזה ניתן לעמוד מחוך מקרהו של אהרן 
מלינקולן (ע״ע) — במותו נשארו 430 איש, בכל רחבי אנגליה. 
חייבים לו 15,000 לירות, סכום שהיווה אז נ 4 ' מן ההכנסה השנתית 
של אוצר המלך. 

למן 1330 החלו השליטים בצרפת ובאנגליה — וגם בספרד, אף 
כי שם לא בלט העיסוק היהודי בר־ — לחוקק חוקים נגד הר׳ היהודית. 
מתוך מניעים נוצריים, במגמה להביא לביטולו של עיסוק זה לחלוטין. 
מאמץ זה נבלם בשלביו השונים עקב הפגיעה הטוטלית שאיימה לפגוע 
ביישוב היהודי באירופה, וזאת על־אף שבחוקים אלה פורש כי תמורת 
הוויתור על הר' יהא מותר ליהודים לחכור קרקע — בתנאים מסוימים 
— ולעסוק במסחר ובאומנות. מציאות־החיים שללה את ההשתלבות 
האלטרנטיווית, ואילו פגיעה טוטלית בקיום היהודי עמדה בניגוד 
לעקרון הנוצרי שלא לשלול מן היהודים את ההכרחי לחיים. באנגליה, 
למשל, נחקק ב 1275 חוק שביטל לחלוטין את העיסוק היהודי בר׳, 
אך עוד לפני הגירוש של 1290 הוכנה שם הצעת-חוק שנועדה להתיר 
ליהודים עיסוק מוגבל בד׳. פ. 

איטליה היא דוגמה טובה להתבוננות בעיסוק היהודי בר׳ 
ביה״ב. המניעים לעיסוק זה והפרובלמטיקה היהודית הפנימית 
שנלוותה אליו אמנם לא היו מיוחדים לאיטליה דווקא, ועיקרי 
התגובות ההלכתיות אף נתגבשו מחוצה לה, אלא שבאיטליה נוצרה 
מציאות מיוחדת של בנקאות יהודית רצופה מהמאה ה 13 ועד שלהי 
יה״ב. באיטליה גם נפגשו, לפחות למן המאה ה 14 , יהודים ממוצא 



(סתור ספרו ש? בויירנבאר, ז 14$ ) 






469 


ובית 


470 


שונה, בעיקר מצרפת ומאשכנז, ולאחר הגירוש — גם מספרד. 
באיטליה ובפרס בארצות־הכנסיה שבה, יושמה ביתר-תוקף תורת 
הכנסיר, כלפי היהודים. הכנסיה הרומית נטתה להתגבר על קשיים 
דוקטרינליים ולהתיר הלוואה בר׳ של יהודים לנוצרים: עי״ב עודדה 
את ליבונן של השאלות העקרוניות באסכולות השונות של הקנונים־ 
מים והיוריסטים הנוצרים — למך המתירים דבר זה לכתחילה ועד 
לאוסרים אותו אף בדיעבד. האחרונים סיפקו בדיוניהם חומר לנזירים, 
ואלה הטיפו בתקיפות נגד הר׳ היהודית, ולא־אחת הצליחו להביא 
לגירוש יהודים ממקומות שונים — בד״כ לתקופות קצרות. 

הבנקאות היהודית באיטליה קמה בעקבותיהם ולצדם של בנקאים 
נוצרים, בעיקר לומברדים וטוסקנים, ולרוב — בשולי הפעילות 
הכלכלית. אכן, כניסתם המסיווית של היהודים לענף לא באה אלא 
בעקבות הסתלקות הבנקאים הנוצרים אל מעבר לאלפים, בשל 
גורמים רבים. למן 1340 לערד פקדה את אירופה אינפלציה תמורה, 
שהביאה לעליית מחיר הזהב בשיעור ניכר מאד — אן איטליה 
נהנתה, כבעבר, מיציבזת מונטרית. בנקאים לומברדים וטוסקנים 
רבים נמשכו אפוא לארצות־השפלה, ותקופת הגירתם תופפת את 
ראשית התפשטות הבנקאות היהודית באיטליה, סאיזור רומא צפונה, 
ומצרפת ואשכנז לכיוון אזורי פיימונט, לומברדיה וונציה, למן 
המחצית הראשונה של המאה ה 15 שוב הורגשה באיטליה מגמה 
אינפלציונית חזקה, אד הבנקאים הנוצרים שהיגרו לא חזרו עוד 
לאיטליה , אין ספק כי על החלטתם השפיעו גם התקנות לאיסור ר׳ 
נוצרית לנוצרים, שחזרו ונשנו במקומות רבים. בינתיים נתברר 
לשלטונות, שהלוואות מיהודים נורות־יותר. שכן אפשר להתנותן 
במתן רשות להתיישב. ולהשיג בכד תקרת־ר׳ נמוכה. לביקוש הגובר 
לכסף במאה ה 15 נענו דווקא היהודים — ובעידוד השלטונות. צירוף 
כל הגורמים הללו גרם בסופו של דבר לסילוק שארית המלווים 
הנוצרים מן הזירה. התהליד לשלושת שלביו — ראשית הבנקאות 
היהודית באיטליה בצל הבנקאות הנוצרית, המשכו בתפיסת עמדו¬ 
תיהם של המלווים הנוצרים שעזבו, וסופו בדחיקת רגליהם של 
המלווים הנוצרים — מעמיד בספק את קביעתו של פירן, כי "בכל 
שהיתר! כלכלתה של ארץ מפותחת־יותר, כל חייה מספר מלווי־הכספים 
היהודים בה-קטן־יותר*. 

היהודים הלוו בד״ב לבני השכבות הנמוכות, אר לכספם נמצא 
ביקוש גם במגזר התעשיה והמסחר, ובמקרים מסוימים, בגון בוונציה, 
במפנה המאות ה 14 —ח 15 , הם תרמו תרומה מכרעת להבראתה 
של כלכלה הרוסה. לעתים מילאו היהודים, מרצון ומאונס, פונקציה 
של ספקי אשראי ציבורי לקומונות ולסניוריות שסבלו מהעדר נזילות 
זמני — בדומה לפונקציה שמילאו הבנקאים היהודים בארצות 
האסלאם במאה הס• — אל אין להגזים במשקלה של פונקציה זו, 
שחשיבותה בכר שהזינה את מערכת החצרנות והשתדלנות היהודית. 

קרנות־הצדקד, הנוצריות (ט־ 1 ק ; 4 40011 !), שהוקמו בלהט 
הדומיניקנים, לא יכלו למלא את תפקידי הבנקים היהודים, כל-עוד 
שמרו הקרנות על אפ:ן המיוחד ( 1550 לערר), זאת משום שלא נתנו 
רווחים, וגם משום שנוהלו בצורה כושלת ומושחתת, ועוד: בהיות 
היהודים שכבה חברתית נמוכה, פחותה היתר, תחושת הבושה של 
הלווים־הנזקקים בפניהם, ומה־גם שהיהודים הבטיחו סוריות יתרה, 
היות שלעתים הוענקה להם הפריווילגיה שלא להציג את ספרי- 
החשבונות בפני השלטונות. השלטונות יכלו לפקח על סדרי ההלוואה 
מכוחם של סעיפים רבים שנכללו בחוזה־ההתקשרות עם היהודים 
( 113 ס 1 >״ס 0 ); אלה קבעו את תקרת הר׳, את כמות ההון המינימלית, 
דרכי פדיון משכונות ובד. בחוזי־התקשרות אלה נבללו גם זכויות 
היהודים, כגון הזכות לדיון מזורז בכל מקרה של תביעת החזרי 
חובות, ללא דרישת הוכחה אחרת פרט להצגת ספרי החשבונות — 
עדות עקיפה לרמה הגבוהה של הנהלת־החשבונות בבנקים היהודיים. 

ער לשלהי יה״ב נתקיים רוב בניינה — אם לא רוב מניינה — 


של יהדות איטליה על הבנקאות ועל העיסוקים הנלווים עליה• בדרך־ 
הטבע מילאו בעלי־ההון גם הפקידים של הנהגת הקהל. והם שהיוו 
עילית חברתית שצרכי־הציבור מוטלים עליה. תקנות מראשית המאה 
ה 16 מעידות כיצד הגנו חכמי איטליה הצפונית על מעמדם של 
הבנקאים. וכיצד מנעו פגיעה בהונם. הבנקאים התקשרו ביניהם הן 
בשותפויות והן בקשרי חיתון. השותפויות הפחיתו את סיכוני 
ההשקעות ואפשרו פיזודן עפ״נ יישובים רבים, ובכך הגנו על 
הבנקאים מפני סכנת התמוטטות במקרה של אי־חידוש ה 00040113 . 
קשרי החיתון יצרו משפחות־בנקאים ענפות. שפעלו בהקף בי״ל 
ושנתפרסמו מאד בימיהם, כגון משפחות פיסא, נורצי, רייטי ועוד. 

מהמחצית השניה של המאה ה 16 שקעה הבנקאות היהודית 
באיטליה, בעיקר בשל 5 סיבות: א) הפיכת ה 11013 ! 11 , 140011 
לבנקים לבל דבר! ב) החרפת היחס העוין של הכנסיה הנוצרית 
ושל האוכלוסיה כלפי היהודים באווירת הקונטרה־רפורמציה; ג) 
ההסגר בגטאות: ד) כפיית תקרת ר׳ נמוכה מאד: ה) פנייתם הגו¬ 
ברת של היהודים למסחר. ף. נו . 

"ה תר ע ם ק א". במוצאי יה״ב נקבעו לראשונה נוסחים סטראו־ 
טיפיים של שטרות, שנועדו לקבוע יחסי־ר , מותרים בין מלווה 
ללווה יהודים, תוך עקיפה לגליסטית של איסור התורה. גרמה לכך 
התרחבות הפעילות הכלכלית, שביטלה את היחסים הבלתי־אמצעיים 
שביו הלווה והמלווה והביאה במקומם פעילות אשראי ענפה למוכ״ז, 
ששיוותה לרוב ההלוואות בר׳ אופי של עסקי השקעה ופיננסים 
מסחריים. מצב זה יצר תסבוכת הלכתית חמורה. והבריות החלו לזלזל 
בעניין כולו ולפקפק ביכלתה של ההלכה להתמודד עם הנושא. 
ב 1607 נתכנסו גדולי הפוסקים בפולניה ביריד גראמניץ, ובהחלטו¬ 
תיהם — שנתקבלו על דעת ״ועד 4 ארצות״ — נקבע להטיל פיקוח 
על בני הקהילות לבל יעשו את שטרותיהם אלא בהשגחת ממונים. 
ההחלטות נרשמו בידי ר׳ יהושע פלק (ע״ע) ב״קונטרם הר׳". בספר, 
שנדפס במהדורות רבות, נכללו הוראות מפורטות לממונים כיצד 
לסדר את השטרות השונים שיובאו לפניהם, וכן הסברי־רקע 
הלכתיים. אכן, בשלב זה נבר איחרו התקנות את המהלבים הכל¬ 
כליים, שכן נתמעטה מאד האפשרות להתנות את ההלוואה בתנאים 
ספציפיים לה כדי להפקיעה מרשת הר׳, וגבר הצורך להיזקק 
לנוסחות סטראוטיפיות, שנכתבו בידי רבנים מומחים ושהתאימו 
לטיפוסי־הלוואה מסוגים שונים. נוסחי של שטר "התר־עסקא" הנפוץ 
ביום נקבע לראשונה בדפוס בם' "נחלת שבעה" לו׳ שמואל ב״ר 
דוד הלוי (נדפס בגרמניה, 1681 ), והוא ע״פ תיקונו של ר׳ מנחם 
אביגדודיס, רבה של קרקוב. יסודו של השטר בעסקה הנחתמת בין 
שני הצדדים, ועל פיה משקיע צד א' כסף לניהולו ולהכרעותיו של 
צו ב׳, הערב לבטחון מחצית ההשקעה־ההלוואה. וכן לרווחים מיני¬ 
מליים עליה. ההסכם מכיל סעיף שעל־פיו משלם המשקיע סכום 
מסוים נשכר־טרהה ללווה, וסעיף אחו המתנה את חלקו של המלווה־ 
המשקיע באחריות למחצית נספו בהוכחות מסובכות שעל הלווה 
להמציא, ולמעשה מטיל בכך את מלוא עומס האחריות על הלווה. 
התר בזה משמש כיום בכל הבנקים ומוסדות האשראי היהודיים 
למיניהם, נוסחו המפורט מוצג לראווה באופן גלוי והוא נחשב כידוע 
ומקובל על כל המשתמשים בשירותיהם של המוסדות הפיננסיים 
הציבוריים והפרטיים הגדולים. למעשה הוכרה בנך הפיכת הר׳ 
ממכשיר של רווהים אישיים למניע עיקרי בשוק ההון ובכלכלה 
המודרנית, ובפועל נתבטל איסורה מכל־וכל בחיי המעשה. אעפ״כ 
קיימות בכל קהילות ישראל קופות גמ״ח (־־ גמילות־חסדים), 
העוסקות במתן הלוואות לנזקקים ללא ד. מי 

החוק בישראל מגדיר ר׳ — "כל תמורה הניתנת בקשר עם 
הלווה ויש בה משום תוספת לקרן, לרבות דמי עמילות ודמי נכיון 
המשתלמים, כאמור, בין שנקראים בשם ר' ובין שנקראים בשם 



471 


רכיית — רהלה, פרנסוא 


472 


אחר״? מלווה מוגדר — "כל עסקת אשראי, לרבות נכיון שטר 
והעברת חוב על־פי שטר בדרך אחרת". 

החוק הישראלי נוקט שיטה של קביעת שיעור ר׳ מירבי, הנקבע 
מזמן לזמן, וכן שערי ר׳ להלוואות ספציפיות. 

כל ר׳ מעל לשער החוקי (ר׳ מופרזת) מהווה עבירה פלילית׳ 
וביהמ״ש רשאי להקטינו. לכלל זה שני סייגים: 1 ) ר׳ דר׳ על מלווה 
לתקופה העולה על 3 חדשים מותרת, אכל אסורה היא בעד תקופה 
פחותה מ 3 חדשים, אלא בתנאי צבירת ר׳ שנקבעו; 2 ) לא יראו כר׳ 
כל סכום המתוסף לקרן עקב תנאי־הצמדה למדד שאושר (הצמדה 
לשעד־החליפיז של המטבע. למדד יוקר־המחיה או למחיר מוצר או 
שירות מסוים). 

הרשות השיפוטית רשאית, לפי שיקול־דעתה, לפסוק ר׳ עד 
לשיעור המירבי החוקי. תקופת הר׳ היא מיום הגשת התביעה ועד יום 
התשלום, אלא אם־כן קבעה הרשות השיפוטית תקופה קצרה־יזתר. 

א. ל. גלובוס, ר׳ (עד חתימת התלמוד), תרפ״ו; א. גולאק, משכנתא 
של קרקעות בדיני התלמוד (תרביץ, א׳), תר״ץ ; הנ״ל. תולדות המשפט 
בישראל, א/ 81-62 , תרצ״ט; י. רוזנטאל, ר׳ סן הנכרי(תלפיות, ה׳), 
תשי״ב; הנ״ל, מחקרים ומקורות, א׳, 253 — 323 , תשכ״ז; ח. ה. בך 
ששון, פרקים בתולדות היהודים ביה״ב, 72-66 , תשי״ח; הנ״ל, חולדות 
ישראל ביה״ב, 96-92 , תשכ״ט 1 א. צ׳ריקובר, היהודים במצרים 
בתקופה ההליניססית הרוסית לאור הפאפידולוניה. 148 — 151 , תשב״ב ; 

י. כץ. מסורת ומשבר, 82 — 86 , תשכ״ד 2 ! ח. סולוביצ׳יק, ערב בר׳ 
(ציוו׳ ל״ז), תשל״ב? הנ״ל, שטר בם׳ "העיסור" (תרביץ, מ״א), 
תשל״ב; ד. בונסיל, קווים לדמותם החברתית והרוחנית של יהודי 
איזור וויניציאה בראשית הסאה הס״ז (ציון, ס״א), תשל״ו! 

- 140£6 . 1 ^ ; 1895 , 0/11 * 2/7156711 * 1114150/1 ת 1711 -ו/ 61/50 ו 6 ז 00 , 11$6 ;>ז 43 ! .[ 
, 1350 * 7 ו/ 0 { 211771 ! 1 ?) ... 1174011 71 * 4611150/1 40 1 * 4 ה 14/10 * 0 7 * 0 , 1 זת 13 זנ 
* 710 * 1711111 5 * ¥61/8/01 15/1 * 01 ] ,\זזו 4611:1161116 ! .( - ז ¥6 ז 160 וז 16 {:אד ; 1910 

/ 4 / 511,4 נ 0113 ין 0 . 0 ; 1942 ־ (ע xxx ,איד!!) ?/ 7 ( 7 ) ¥0 4410 * 1/1 171 
0714 . 1 / 0 ¥016 * 11 ־ 1 ' , 1 > 611£61 א .£ ; 1948 ,.// 87 , 10 * 1011 ( 7 1/0 * 4 1101111 
- ¥70 * 7/1 ,. 111 ; 1953/4 י (ע־ X0 י א 10 ) 5.17 0/1 ו 771 * 1 /*א / 0 1/1* 70X1 
,^ 11170 ) 05 ) 70 * 1 * 67 * 11 711 * 1 * 471 171 . 1 / 0 700715 4£017111 0# ,' 1611 ־ 11 
/ 0 * 701 15/1 * 7 * 1 * 1/1 / 0 111 * 19$711 *< 1 *( 1 * 7/1 , 516111 , 8 ; 1955 ׳ (^ 7 \ XX 
£#810714 170771 11/51071 ^ 1/7* 8/611*0! ¥07104 10 1/1* 7x !ח 170 ./ 
115115 80710/11671 705 ,׳\ 0 > 31 ([ 0 ? ״ 1 ; 1955 | ( 1 הו 41510113 )111)3163, x !) 
,> 61161111 ע 0 ]ס 5 . 14 ; 1965 , 516016 "^ 1 ^¥ 61 16 801111 51*8* 411 X// 6 011 X 
. 11 ; 1970 ,( 610 ., XXX1X .¥ ״/ ,( 5104 4 . 716706/718 ^ ¥0 
־ 41103168 ״) * 48 ■ 71 * 1 ( 40 ? 011 56 ! 7 /*ע * 4 177/15 1175 * 1 * ¥1 5 * 7 י ז 6116 נ 41 \* 
. 1975 ,( 1112 311011$, XXX £י 01 , $0616065 . £00000116$ 


רבלה,פרגסוא - 15 ג 1 ־*ג!!ס}"■"? — ( 1483 [<], לד, וווינייר 

[־״!מוסס !״ 1 : טירן] — 1553 , פרים), סופר צרפתי. ר', 

שעל קורותיו ידוע רק מעס, היה בלתי־יציב באורה־חייו. אישיותו 
הרבגונית והחזקה חרגה מכל מסגרת מקובלת. הוא היה נזיר. 
־ופא, מחברם של ספרים פופולריים (הומניסט מלומר — מיוהעי 
היוונית והעברית הראשונים בצרפת. מסעותיו הרבים. ברחבי צרפת 
וברומא, מעידים על הצמאון־ליהע של איש הרנמאנם; עם־זאתי 
מניעם העיקרי היה הצורה להימלט מרודפיו, שהציקו לו בשל 
השקפותיו הנועזות בענייני דת. ואולם, עמדה לו חסותם של ידידים 
בעלי־השפעה ונטיה "ליברלית', כגון החשמן ז׳אן די בלה (ס 0 
, £0113 ) ואדיו גיום, מבקשי הפיוס בין קתולים ופרוטסטנטים. 
אעפ״ב, ב 1552 פשטה שמועה על מאסרו של ר׳ בליון. נסיבות מותו. 
זמן קצר אח״ב, לא הובררו, 

יצירתו הספרותית העיקרית של י׳ הוא רוסן קומי־דפיוני. ב 5 
ספרים. שכל־אחד מהם נתפרסם בנפרד. בשמות שונים. זהו סיפור 
קורותיה של משפחת־ענקים, מלו אדץ־אוסופיה ונסיכיה. ראשון 
הופיע ב 1533 , 105 ) $0 ק 01 0101,5 , . 1 ') 11 ז 8 ג 111 ג י 1 ("פאנטאגריאל, מלך 
הדיפפודים״). שהיה אח״ב לספר השני ברומן. ב 1535 , ככל הנראה, 

הופיע 110 סזסק י ב 10 ח £3 , 03 2,31111 ט!) שג 1£1111 ז 1101 1,0$ 10 ׳\ 1.3 

311138,1101 ? ("חייו האימחנים מאד של גארגאנטיאה הגדול, אבי 
פאנסאגריאל") — המפר הראשון ברומן. ב 1546 נתפרסם $, 710 ס! 
30138,001 ? חסל 111 ) 51105 ) 110,01 111015 01 £31015 05 ( 1 1,0 !( ("הספר 

השלישי על עלילותיו ועל אמרות־הגבורה של פאנטאגריאל הטוב"). 
ב 1548 י״ל 0 ״ 0113,111 0 ? (״הספר הרביעי״), וב 1564 , אחרי מות 


ןן$ןסחמ 00 ?ןו 


!ג 0 *׳ י ־*יו 1 תי'״יג:<>ס>ןיו 

1£1 )פזנ 1 פ 11 פ 3 ט;]ת 4 תת 1 ה £0 : 1 ו 1 ^חט 15 *€ 11 וגס? פח ו 
י^ס וזז פזזו ספח פ) 01 (ו) 1 עפ 0$ ז 9 ט^ 

* 8 }; 116 * 11 ב? 50 לפ£ זנצניס ן זי^ י 4 |״ ן>@> 1 זפ:ונ 4 <*רזה•*"/מופסיו 
1 ,( 1 ,£,הז־׳תפן!ע 7 >:וזס״ 1 גןחו^ 1 ס״קנ>^ממו 5 זזו 1 



נרננטואר. רישום ממהדורת 1532 
המופיע במהדורות רבות 


— 11,10 0 ט 3111.101111 ) 1.0 

("הספ׳־־ החמישי"), שלפחות 
כמה מחלקיו נכתבו, כמשוער, 

בידי אחד מסחקיו. 

דימוי המשקה והיין משמש 
ציר ברומן של ר׳. האדרת 
המשקה פירושה, בראש־ודאשו- 
נד., השבת כבודם של הגוף ועי־ 

נוגיו: ואילו המשמעות האחרת 
היא שכרון הדעת וחיי־הרוח. 

מעבר למישור הקומי ביקש ר׳ 

לתת ביעד לאידאל של חיי- 
אנוש שלמים, אידאל שבו מת¬ 
מזגים תענוגות־הבשרים עם 
היי־הר־ה, ובהם יסוד מימטי 
מסוים. 

הכינוי "אוטופיה" למולדת 
גיבוריו של ר ניתן. בלא־ספק, 

בהקשר ל״אוטופיה" של ת. מור 
(ע״ע). ואולם, מלבד הרעיון של 
ארץ אידאלית ומספר שמות. לא שאל ר׳ מן ההומניסט האנגלי. 
שחומרתו המוסרית היתה זרה לרוחו. חוקת מנזר תלם ( 1010010 ?!) 
מסתכמת בפסוק אחד ויחיד: "עשה אשר תרצה". מוסר יושבי תלם 
אינו מושתת על חוקים ומצוות. אלא על תחושה אתית — ד,"כבוד" 
(,□סתמס!!). לעומת כני־האוטופיה של מור לובשים בני-תלם הוד 
והדד. עונדים אבני־חן ומשתעשעים בשעשועי־ציד. לעומת האף־ 
סופיה השיתופית של מור. זו של ר׳ אינדיווידואליססית לחלוטין. 

יצירת ר׳ מהווה ביקורת על מוסד הנזירות, מסורת העליה־לרגל, 
המיסה ומצוות-דת אחדות. אשר לעמדתו הרוחנית של המחבר — 
היא נרמזת בלבד. כמה מחוקרי יצירתו ביקשו לפרשה כביקורת 
הנצרות! אחרים ראו בר׳ נציג התנועה ה״אוואנגלית", שקמה לתקן 
את הכנסיה הקתולית מבפנים. ואמנם, יחסו האוהד של ז~ ל״אוואג־ 
גליזם" מובלט ביצירתו! אעפ״ב, הגותו הדתית נועזת בהרבה אן׳ פזו 
של בני־דורו הפתוחים־ביותר להשקפות חדשות. קרוב לוודאי, 
שהגרעין הנסתר של הגותו היא נצרות אזוטרית במהותה. הדוגלת 
ברותניות־לעלית, ללא פולחן וללא ייצוג אנתרופומורפי, נצרות 
המבוססת על רעיון אל אימאננסי■ 

יצירתו מעלה על נם את הפעילות המדעית והטכנית. שבזכותה 
עתיד תאדם לכבוש את כדה״א כולו, ואף את הירח והכוכבים. 

ר׳ נפנה עם חשובי הסופרים של הרנסאנם הצרפתי. מקוריותו 
היא במיזוג של היסוד הקומי, היסוד הדמיוני "הפרוע״־ביותר, עם 
מחשבה מעמיקה חדשנית ונועזת! בנועזות דמיונו אף הושווה לסיר־ 
ראליססים. זוויות-הראיה ביצירתו כפולות ומכופלות. ר/ שהמבקרים 
רואים בו ראליסטן ואיראליססן גם־יחד, ביקש לחבוק את המציאות 
האנושית כולה ולאחד את ניגודיה. 

השפעתו של ר׳ היתד. רבה בספרות הצרפתית. לדוגמה ביצירות 
מן המאה ה 17 (מוליד, לה פונטן), ביצירותיהם של רומנטיקנים 
כמרימה וכגוטיה, ואף בקרב מופרים כבלזק. הוגו, פלובר ועוד. 
השפעתו ניכרת גם מחוץ לגבולות צרפת (סויפט. מטרו, טרולוס). 

מהדורות יצירותיו מן המאה ה 16 מלווות תסונותושער מגוונות. 
מהדורות פן המאה ה 19 אוירו בידי אשיל הוריה ( 00,0,13 ). דורה 
(ע״ע! ותמ ׳ ), אלבר יובידה ( 13 > 1  1111 ? 0 ־ 11401161 ) .? 16 > 760115706 111 ) 71 ) 1 )■ € 71 !) 1 ( 701 ? £6 ,שזלןס X66 3 י וז 
1(¥1' 716016: 1-0 76112100 (16 1'., 1947*; !7., £6(1300, /?., 1953; \£-1" 
53010160, 1-6 06576171 <16 1957; 71. 0130561 676016 .? 1 ,־ x7, 1966; 

0. \1. \!3$6000 ־ 01 . 6 ־ 7 ; 1969 , 16 ) 010166 610111071 ( 01 ? ,לז 6 ז , 

) 01 1970; \£ 831(11110, 1)0611076 <16 ¥. ?. 61 10 61111076 $0(1x10176 
16711 ( $613117 ¥6 , 83132 . 14 ; 1970 , 1110$671 480 61 50X5 10 ?6X015(0X66 
. 1972 ,( 711 , 20£3156$ ז£ £5 <£ £111 ) .? 16 76 ( 1'1<1)1(6 <10X5 1'66X1 ס!) 

מי. כ. 

רב־לוחיות (או: כיטונים; 3 ) 110 ק 1360 <ך< 01 ?), מהלקת בע״ח 
פרימיטיוויים במערכת הרכיכות (ע״ע), הכוללת כ 600 מינים. 

כולם שוכני־ים. עפ״ר באיזור הגיאות והשפל! יש גם החיים 
בפעפקי־הים (עד לעומק של 4,200 מ , ). מקום מושבם: על סלעים. 
אבנים ואלמוגים. 

לגוף הר״ל סימסדיה דו-צדדית. וצורתו לרוב סגלגלה. יש שהגוף 
גלילי, הוארו, דמוי-תולעת (בגון משפחת ה 136 > 1361 (]ס]<],<) 0 , החיים 
באלמוגים). אורך הגוף מ 5 מ״פ ועד 33 ם״פ; הוא פחוס מלמעלה־ 
לפטה, קמור בגבו ושטוח בצדו הגהוני. בגב קונכיה, המורכבת 
מ 8 לוחיות החופות וו על זו 
כרעפים ; החיבור ביניהן חפשי. 

והן מונעות ע״י שרירים■ בלו¬ 
חיות 4 רבדים, מחם 2 ניכרים־ 

ביותר: החיצוני ! 00 ) 680160 ) 

בנוי בעיקרו חומר אורגני(ק(נ־ 

כיללין) ובתוכו הפיגמנטים נות־ 

ני הצבע לקונכיה: הפנימי - 1 !ז 3 
6013016011101 בנלי חומר סידני 
והוא חסר צבע. מסביב ללוחיות 
חגורה שרירית (הנחשבת הומו- 
לוגית לגלימה). צדי הלוחיות 
תקועים בתיו החגורה ואינם 
נראים מבחוץ. יש שהחגורה 
חופה במידה רבה על הלוחיות, 

ואלו נראות קטנות מאד. במין הגדול ״ 6116 ) 5 ס 0 ] 1 ו 61 סזקעז 0 מכסה 
החגורה את הלוחיות בליל. בחגורה קשקשים. קוצים. זיפים או 
שערות. הרגל שרירית ומשמשת לזחילה איטית. סולייתה השטוחה 
והרחבה פועלת כדיסקית להיצמדוח למצע. בהינתק הרב־לוחית היא 
מצטנפת לכדור והקונכיה מגינה עליה. הראש סמוך לקצה הקדמי 
של הרגל. הוא מכוסה מגבו ע״י 
הקונניה והחגורה. פתח הפה במר¬ 
כזו. 

הר׳־ל יוצאות לחפש סזון בעי¬ 
קר בלילות. רובן צמחוניות (אוכ¬ 
לות אצות), אך יש הניזונות מן 
החי — ספוגים וסרטנים זעירים. 

המזון נגרר ונשחק ע׳י המגרדת — 

הרדולה — המצוידת בשורות־רוחב 
רבות של שיניים. המעי ארוך 
ומפותל. והוא מסתיים בפי־טבעת 
בקצה האחורי של הגוף. בין 
החגורה לרגל. בשני צריה, חרי¬ 
צים הנחשבים להלל הגלימה, 

ובהם קבועים הזימים המטרקיים, 

שמספרם 6 — 88 זוגות. הלב נחון 
בתוך כיס־חלב ומורכב מחדר וזוג 





/ 




י ~ז 

י\ד 


~~ 

1 י : 11 

1 

— 

1 1'1 9 

1-411 ׳ 

1 — 

17 





ציור 2 • כיטח (־ז 6 כ 01 ) 010100 
00131115 ), הוראת מהצד הגחוני. 
1 . חגורה : 2 . רכל ז 3 . יזם? הגלי־ 
מה על־יד הזימים האחרונים: 
1 . ח 5 ? הגלימה ; 5 . פה ; 0 , פי־ 
הטבעת; 7 . פתח־וווזפוסה. 8 . 
זימים ססריזיים; 9 . פתח הסי; 



ציור 1 . מינים על חדלווויות. 

א, ז 186 ת 1 ק$ 3 ז 0 ס 1 ( 1 סו 1 זת 3 ס\/; 

ב. * 0001310 * 13 ק 10 ק'<ס (ההגירה 
חופה בסירה רבה על לוחיותהסוגביה) 



פרוזדורים. זוג הכליות הצי¬ 
נוריות המסועפוח נפתחות 
בקצה האחד לכיס־הלב 
ובשני — לחריצי הזימים. 

הר״ל חסרות מששנים, 
עיניים וסטטוציסטות. לעד 
מת־זאת מצויים אצלן איברי־ 
חוש המיוחדים להן — 
אסתטים ( 3651116165 ). הקבו¬ 

עים בתעלות שבטגמנטום. 
התעלות נפתחות בשטח 
החיצוני של הקונכיה למים 
שבסביבה. האטתטים משמ¬ 
שים בנראה לחישת תנודות 

המים. בר״ל מסוימות יש לאפתטים מבנה עין המאפשר להבחין ביו 
אור לצל. בפה, מתחת לרדולה, קבוע איבר־תוש כימי (ז 13 ט 1 > 3 זל 50 
830 ־ 01 ), המסוגל להשתרבב אל מחוץ לפה ולבחון את המזון לפני 
קבלתו. במערכת העצבים אין גנגליוגים. היא מורכבת מטבעת 
עצבים המקיפה את בית־הבליעה, ומשני זוגות של רצועות עצבים 
המחוברות אליה — זוג אחד ברגל ומשנהו בצדי הגוף. בתוך טבעת 
העצבים וברצועות נמצאים תאי-עצבים, ומהם יוצאים סיבים לחלקי 
ועוף השובים. 

המינים נפרדים: בלוטת המין (אשך, שתלה) בלתי זוגית, ומחוב¬ 
רים אליה שני צינורות הנפתחים החוצה בחריצי הזימים. תאי־הזרע 


טרוכופורה סדרנח (א) לדרכה (ב). 
1 . חגורת־הריסים; 2 . לוחיות חקוגכיח ; 
3 . רנל; 4 . פה ; 5 . טעי; 6 . פי־הטבעת; 


נפלטים למים, ועפ״ר גם הביצים. ההפריה היא חיצונית. במינים 
מסוימים נשארות הביצים בחריצי־חזימים. ותאי־הזרע מגיעים אליהן 
ומפרים אותן שם, מהביצה בוקעת לרווה מטיפוס טרוכוסורה. השוהה 
בעזרת חגורת ריסים שבקדמת הגוף. ללרררה זוג עיניים, והיא ניזונה 
מפלנקטון. במשך הזמן מתארך גוף הלרווה, נוצרות לוחיות־הקונכיה 
ומופיעה התחלת הרגל. כעבור זמן מסוים שוקעת הלרווה לקרקע, 
ריסיה ועיניה מתנוונים והיא הופכת לרב-לוחית זעירה, שצורתה 
כצורת הבוגר. 

תפוצח הר״ל רחבה. מיניה מצויים באזורים גאוגרפיים שונים — 
פקו־המשווה ועד הצפיז והדרום הרחוקים. בחוף ישראל בימה״ח 
ידועים ב 10 מינים. ונספרצי אילת וסואץ — 11 מינים. 

£13116 ׳ , 3$$6 ־ 51 > .? : 10 ) .? 165 > 00556 ,סתבז? . 4 . - ל>}]:ז 1 י 1 זץ>י{ 0 צ 1 ? .£ 

: 117161170 ( 34 711 $ , ¥0026 , 4 ! . 0 — 0 סז־ 1 ס 4 א .£ .[ ; 1960 ,( 11 , 6 ^ 20010 16 ) 
. 1964 , 27 — 24 , 1 , 01111560 ?\ / 0 $ 510102 $ !!? .י/ 

אל. ב. 


111131)311118 [8*31)311115] 171311X115 - 0^^ 011^ 0125*1 

105 ) 38060 ^ 1 י— ( 780 לערך — 856 ), חאולוג ומחנך 
בנדיקפיני! חניכו של אלקואין (ע״ע). פ 803 עמד בראש ביה״ם 
של פולדה. שהפך לאחר סנתי־האולפנה החשובים־ביותר בגרמניה. 
נראה שבחקזפה זו ניקר ר׳ גם בא״י. כאב מנזר סוליה ( 842-822 ) 
דאג להעסקת הדתיות והרוחניות של הנזירים שם. הוא יזם הקפת 
כנסיות, איסוף ב״י ואוצרות אפנות, והתמסר לעבודותיו ההגותיות 
והחינוכיות, שנזכותז נחשב לאחת הדמויות הבולטות ברנסאנס 
הקאוללינגי. ב 847 התמנה לארכיבישוף של מיינץ, ונקלע למעורבות 
פוליטית נתופך מובהק של הרעיון הקיסרי. למרות פעילותו המדינית 
והפיסיונרית בקרב הפאגאנים היה ר׳ בראש־וראשונה מחנך, דבר 
שזיכהו בתואר 061-0130136 !ס!,: 13,16 ,! — המורה של גרמניה. 
ר היה מהבר פורה, חיבוריו הרבים כוללים: פירושים לספרי 
המקרא: מילון• אנציקלופדי, 011166150 06 , או 15 ) 0 ) 03 001 ) 10 06 
(״על היקום״ או ״על טבע הדברים ״)! איגרות, ורשות והימנונות 
דתיים. חיבורו הידוע-ביותר היא מפתו החינוכית 1006 ) 0 ) 1 ) 105 6 ( 1 
1601001 ) 616 (״על חינוכם של הכפרים״). כתביו מקובצים ב 010813 ) 31 ? 

103 ) 03 , כי' 107 — 112 ? שיר? — ב 15 ) 1 0130136 ) 06 3 ) 40000160 ? 






475 


רפנוס *אזרום ממגמיום — רבנות 


476 


— 258 — 159 ׳ 11 , 0111:181 ־ 031 1 ־ 30 1 ת 1 :! £3 סיג&ססי! , 103 ־ 1101 ואיגרותיו 
ב 533 — 379 ,^\ ׳ 1510190 ^£ / 1115101109 19£ ת 113 ו: 00 גזתסבםטמס!^. 

0 6 $0!110/110 401 101011111110101100$ ( 1 40$ 0 ( 111 ) 14160 ת 10 ! $0 ו , 

1, 288 — 302, 1911; 11. ?£11104 1)10 4110 !!!14 141116101 40$ 16 ( $101 ■ 41 ! ץ - 
16)■$, 35—■53, 1952; ?. 1x11111200, £ 0 } 00 $ 0!1 111 , 141116101100$ 46$ 12 ! 1 ו , 
1960. 

.ל 3 נו,ת, המנהיגות הדתית בקהילות ישראל מיה״ב. 

1 . המונח, עמ׳ 475 * 2 . יה״ב: א) הר׳ הקהילתית, עמ ׳ 475 ז מצרים 
וצפוןיאפדיקה, עם׳ 475 ; ספרד, עבי' 475 ! אשכנז וצפון־צרפת, עמ׳ 

476 ! ב) תפקודי הר׳, עמ ׳ 476 ׳• ג) הר׳ והישיבות, עס׳ 476 ׳ ד) מעמד 
הר׳, עמ׳ 477 ; ה) הד׳ המקצועית, עמ ׳ 477 ! ו) סמיכת ר״, עמ׳ 477 ! 

ז) בהירת הרב, עט׳ 478 ; ח) מחלוקות ביז ר״, עט׳ 479 ! ט) ביקורת 
הר׳, עט' 479 ; י) הר׳ והמלכות, עם■ 481 ; 3 . מוצאי יה׳־ב — גרמניה 
ואוסטרית פס׳ 482 ; פולניה—ליטא, עט׳ 482 ! סורוויה, עט׳ 1483 
איטליה, עמי 483 ; ארצות הנלקז והמזרח, עט' 483 ; 4 . משבר הד', 

עם׳ 483 : פולניה—ליטא. עס׳ 1484 גרמניה, עט׳ 484 ! רוסיה, עט׳ 
485 : הונגריה, עט׳ 485 : אנגלמז, עמי 485 : 5 . מצב הר ב 100 
השנים האחרונות- עט׳ 485 : ארצות האסלאם, עם , 486 : ארצות 
המגרב, עם' 486 : ארז־ישראל, עטי 486 : בריה״ם. עט׳ 1486 6 . אה״ב, 

עט׳ 487 ! 7 . פולניה בין שתי מלה״ע, עט׳ 488 : 8 . הר׳ הראשית לא״י, 

עט׳ 488 : ביבל׳, עט׳ 490 . 

1 . המונח. בלשון־חבמים מורה המושג בד״ב על שררה, אך 
לסן המאה ה 11 נתייחדה הוראתו למעמדו של חכם בהנהגת עדה 
בישראל; למונח במובנו זה, למן המאה ה 11 ואילך, מוקדש הערך. 
לפעמים שימש חכם כזה בתארים אחרים (זקן, חכם, דיין, מורה־ 
צדק ועוד), ופאידך־גיסא, לא כל "רב" הנהיג עדה, וגם פורים 
לתלמידים נקראו רבנים (ר"). 

מאז ומתמיד עסקו חכמים בהרבצח-תורה בציבור, בפסיקה, 
בהוראה ובשפיטת עבריינים, ואיו לתאר שום קהלה (ע״ע) יהודית 
ללא פעילות זו. גנאי היה למי שהגיע להוראה ולא הורה (ע״ז י״ט, 
ע״ב), והקהל חויב לכבד את חכמיו ולהקל על פרנסתם (שבת קי״ד, 
ע״א: וע״ע תלמוד חורה). בא״י נתפנה החכם בידי הנשיא ובית- 
דינו (ירר סנ׳ א', ג׳: י״ט, ע״א), אך החכמים המפונים תלויים 
היו בהסכמת הקהל המקומי. בבבל פינו ראשי־הגולה והגאונים 
(ע״ע) דיינים לכל עיר, וגם בארצות האטלאם היו רבים מראשי 
הקהילות תלמידי הגאונים. בסוף המאה ה 10 , עם השקיעה בבבל, 
נתחזק גם בה כוח העדה המקומית. 

2 . יה״ב: א) הר , הקהילתית צפחה מתוך התפתחות 
חברתית, עבפרוצחה התגבש מעמד של חכם המקובל על קהלו 
כפוסק וכמנהיג, ונוצרה זיקת־קבע הדדית ביניהם, מוסד הר׳ נתפתח 
בדפוסים נבדלים, בשל מסורות קהילתיות שונות, שוני המסיבות 
של "סודן ויחם המלכות אליהן. 

במצרים ובכל צפון־אפריקה ניכרה השפעת גאונות 
בבל וא״י. עם שקיעת ה״נשיאים", שהתייחסו לבית דוד, עלו 
ה״נגידים״ (ע״ע מצרים. עם׳ 238 ! קהלה, עם׳ 179 ), שנתמנו תחילה 
בשל חכמתם ושימשו סמכות משפטית ודתית עליונה. הנגיד מינה 
אח ביה״ד הגדול וחלק מהדיינים המקומיים ואישר מינויים אתרים. 
במשפחת הרמב״ם השתלשלה הנגידות 5 דורות. דיין הקהילה היה 
עפ״ר ״חבר״, דהיינו, מוסמך הישיבה: הוא נתמנה בהמלצת טובי 
הקהל והנהיג בכל ענייני הדת והחברה. למן המחצית השניה של 
המאה ה 11 רווח במצרים ובצפון־פערב אפריקה התואר "רב". 
בקירואן כונו כך ראשי החכמים, כר׳ נסים בן יעקב וכר' חננאל 
בן חושיאל (ע' ערכיהם). ואלה נחשבו לרפי-פעלה יותר מנגידי 
העיר. 

בספרד צמחה הרי לאט, ומתוך התמודדות חברתית. איזור 
זה השתחרר ממרות גאוני בבל, ועלתה בו תחילה דמות של רב־ 
מנהיג, כזו של ר' שמואל הנגיד (ע״ע), שסגולתו נשענה על 
מעלה אישית רמה בתורה ובחכמה. בייחום, בעושר ועל עמדתו בחצר 
המלר. בתקופת הרקונקיסטה הופרע גיבוש מוסד הו", כי הקהילות 
מינו דיינים שנטלו שכר אך לא נמנו עם המנהיגים• נזכרו "זקנים 


ומנהיגים וראשייקהל", והיו מקומות ש״אין שם רב או דייו קבוע" 
(ם׳ השטרות לר״י הברצלוני, עמי 14 , 137 ). לחכמים שבקהל לא 
נקבעו תפקידים, והם לא נבחרו בדרך מסוימת: את רגליהם דחקו 
המשפחות המיוחסות, שתפשו את פינהל העדה. בכמה מהן עבר 
בירושה התואר "נשיא"—רמז למוצא מבית דוד— וגם בגרבון(ע״ע) 
שלטו.,נשיאים". היו בתם גם ת״ח, אך רובם זכו במעמדם רק מכוח 
היותם חצרנים עשירים שאושרו בידי המלכות, ורק לעתים הצליחו 
הר״ להניא את הפלך מזה. לפן המאה ה 13 העמידו הקהילות הגדולות 
את רבניהן, ופטרו לידם חלק ניכר של הנהגת הציבור. בכל הקהילות 
פעלו ״מרביצי־תורה״ (ר׳ להלן, עם׳ 478 , 483 ). 

אשכנז וצפון־צרפת. ראשוני היהודים באיזור הרינוס. 
שבאו מאיטליה, הביאו עמם מסורת של אוטונומיה קהילתית, ללא 
מוסד־גג כל־ארצי (ע״ע קהלה, עם׳ 181 ), אף שבקהילות ישבו 
חכמים שסמכותם האישית חרגה מגבולות המקום, כרבנו גרשם 
מאור־הגולה, ר' יוסף טוב-עלם ורש״י (ע׳ ערכיהם). התפתחות ר׳ 
הערים דמתה, בקווים כלליים, להתפתחות ההנהגה העירונית בכלל, 
ובחירת שופטי העיר בפרט, וכמותם נזקקה הקהילה לרב קבוע, 
אם ע״י בחירה ומינוי ואם בלעדיהם. בסוף המאה ה 11 ייצגו ר" 
ידועים את קהילותיהם בפני השלטונות, ולמן המאה ה 12 שימשו 
ב״ר׳ העיר״, וחתיפותיהם על שר׳ת ועל מסמכים אחרים — וכן 
הרשימות בפמורבוך (ע״ע קהלה, עמי 184 ) — מורים על מעמדם 
הרשמי והרם. סמכותם של ר" גדולים לא נזקקה למינוי ולתמיכה 
מופרית, משום שרוב ראשי הקהילות היו תלמידיהם. 

ב) תפקודי הר׳ היו בתחומי החינוך, הדח והדין, והנהגת 
הציבור, אף שלא כולם נמסרו לחכם אחד. תלמוד־תורה היא חובתו 
היסודית של הרב, ואחריה השיפוט. לפעמים צירפו הר" להרכב 
ביה״ד מחכמי המקום ואף מבעלי־הבתים. באשכנז היו "דיין" ו״רב" 
שמות נרדפים, ואילו בספרד היה תפקיד הרב לדרוש בציבור, ללמד 
ולפסוק, וה״די־ך היה החשוב שבין בעלי־התורה. לצד ביה״ד של 
הרב פעלו בת״ד של הקהל — בראשות פרנסים ממונים — בענייני 
מסחר ונספים, ואלה דנו ע״פ הנוהג והסברה. ביח״ד של הרב, עם 
ה״לופדים", נדרש לדיו־תורה, ועסק בעניינים חמורים. תפקיד הרב 
היה ליישם את ההלכה במציאות דורו, ובזה ניכר הבדל גדול בין 
התקופות: רש״י ורבותיי הפעילו את עצמאותם ואח אחריותם כפוס¬ 
קים (עי דש״י לחולין נ״ב, ע״א, ד״ה כתוב בה״ג), ר' יוסף אבן 
פגש (ע״ע) הוכיח אי־תלות ניכרת בגאונים ורבנו יעקב (ע״ע) תם 
פעל בסמכותיות בולטת: ואילו מסוף המאה ה 13 גברה הרגשת 
נחיתות, אף שתמיד היו חכמים גדולים שקראו לשיקול עצמאי 
בבעיות הדשות (ד שלפה לוריא [ע״ען, ים של שלמה, ב״ק ב׳, ה׳). 

הרב השגיח על השחיטה, והשוחטים חויבו לקבל את הסכמתו 
ולהראות לו את סכיניהם—דבר שנחשב בין סיסני-ההכר למנהיגותו. 1 
הרב דאג לתקינות הפקוח והערוב (עי ערכיהם), להגעלת בלים לפני 
הפסח ול״ארבעה מינים' לסוכות. באשכנז העניש הרב את העבר¬ 
יינים, אך בספרד ובארצות המזרח נתמנו לכד בת״ד של "בדורי 
עבירות". 

בקהילות רבות שימשו הר" חזנים, בייחוד בשבתות ובמועדים, 
שכן "אין מסניו ש״צ אלא גדול שבציבור בחכמתו ובמעשיו" 
(רפב״ם, הל׳ תפילה, ח׳. י״א). כקהילות הקטנות מילא החזן לעתים 
את נל התפקידים (שרת מהר״ם [לבוב], קי״ב). הרבה ר" נודעו 
כפייטנים. הר״ דרשו לעתים מזומנות בהלכה ובאגדה (ע״ע דרשה), 1 
ובפעילות זו— שפותחה במיוחד בספרד, באיטליה ובארצות המורח 
— עסקו גם דרשנים נודדים, ר" רבים פעלו כשתדלנים, וגם הופיעו 
בווינוחי־הדת הפומביים (ע״ע אפולוגטיקה, עמי 130 — 135 ). 

ג) ה ר ׳ ו ה י ש י ב ו ת. סמל מעמדו של הרב כת״ח היה בניהול 
ישיבתו, ושם היה עיקר כבודו (ע״ע ישיבה). באשכנז ובצרפת 
אין לתאר רב ביה״ב שלא יהיה נם ראש-ישיבה. בתקנות קסטיליה 




477 


רננות 


478 


בסאה ה 15 חויב כל רב להקים ישיבה בקהילתו. נז־״ב פרנס הרב 
את התלמידים שמחוץ לעיר — שגם התגוררו בביתו — בסיוע 
כספי צדקה. ישיבת חרב היחה "פרטית", אך היתד. מעווה בתיי 
הציבור, דנה בבעיותיו ושימשה לרב גוף־יועץ בפסיקה. יש נם 
שהתלמידים נכהו בישיבות ביה״ד כחלק מתכנית לימודיהם. הרב 
התפלל עם תלמידיו, ורק בשבתות מיוחדות ובחגים התפלל עם 
הקהל. התלמידים ליוו את הרב בכל עת, ו״שימשוהו" — גם ואת 
כחלק ממסלול לימודיהם■ וע״ע ישיבה, עמ׳ 453/5 . 

ד) מעמד הר׳ שאב מזיקת הציבור לקיום תורה ומצוות. 
סמכות הקהילה לכפות סדרי ארגון, תקנות וכד׳ הותנתה בהשתתפות 
הד", וסמכותם מנעה בעד הקהילות מלהתערב בענייני זולתן. תוקף 
סקראלי זה היה חשוב במיוחד לגבי כוח החרם (ע״ע), ותוקף זה 
לא נתקפת בשום מקרה, ע״פ הכלל: "יפתח בדורו כשמואל בדורו" 
(ר״ה כ״ה, ע״א). 

למרות עצמאות הקהילות (ע״ע קהלה. עס׳ 181 ), מקובל היה, 
שבשאלות חשובות פנו ר" אל החכמים הגדולים שבאיזורם, שנחשבו 
גם כערכאה עליונה. בצרפת ובאשכנז התוועדו ר" כפה פעמים במאה 
ה 12 , ותקנותיהם התפשטו מאד בגלל וקרתם האישית של החתומים. 
בספרד נועדו ר״ וראשי קהילות ב 1354 , בוועד שבאראגון, וב 1432 
נערך בוואליאדוליד ועד נציגי קהילות קסטיליה ו.,כמה ת״ח שבאו 
מכמה קהילות". ואעפ״ב נאלצו ר" לעתים להיאבק על כבודם. כך 
היה בייחוד בספרד למן סוף המאה ה 13 , כאשר החריפו הניגודים בין 
המעמדות והר" נלחמו בהתרופפוח המוסר והמסורת בחוגי העשירים. 
סיפר ר' יצחק בן ששת (ע״ע): "ראיתי בברצלונה את מורנו הדב 
רבינו נסים (בן ראובן גרונדי (ע״ע)) זצ״ל, כשהיה רוצה להוכיח 
על איזה דבר מעצמו קצת מעשירי הקהל, היו מתריסין כנגדו 
ומבטלין עצתו" (שו״ת ריב״ש, תמ״ז; והשד שע״ג). הוא עצמו 
לחם רבות באוליגרכיה, ונאלץ לנדוד מקהילה להברחה. 

ה) הרי המקצועית, במאה ח 14 נתדלדלו הישיבות עקב 
המאורעות בגרמניה (ע״ע, עמי 497/8 ). התרופפה פרות הרב על 
תלמידיו וחל מפנה ביחסי הר״ והפרנסים — נושא שמיקד סביבו 
דיונים נרגשים. שאלת קבלת שכר ע״י הר" היתה תמיד בעיה 
הלכתית קשה (השו׳ אבות ד׳, ה׳). באשכנז התפרנסו ר" עפ״ר 
ממסחר ומהלוואות. והרבה מחכמי ספרד ואיטליה עסקו ברפואה. 
ברם. עומס התפקידים הקשה על כר, ובספרד נמלו הדיינים שכרם 
מהציבור, והר" נשכרו שם בידי קהילות ובידי חבורות פרטיות, 
בשכר קבוע, בייחוד למן המאה ה 14 (שו״ח רשב״א. ח״ב, ר״ס! 
ח״ה, רע״ג). ר׳ יהודה בן אשר (ע״ע) ניאות להמשיך בר׳ טולדו 
רק לאחר שהעלו את שכרו הצנוע (שו״ת זכרון יהודה, נ״ב). ר׳ 
שמעון בן צמח דוראן (ע״ע) לימד עליהם זכות: "אדם חשוב וציבור 
צריכין לו, מותר ליטול ממון מהם, כפו שמותר להתכבד בכבוד 
תורה, ואין זה בכלל הנאות מדברי תורה, שזה הוא כבודה של תורה. 
ואינו משתמש בה. אבל הוא משמש אותה" ("מגן אבות", ד, ה׳ו 
שו״ת תשב״ץ, קמ״ב—קמ״ח). אכן, היו תמיד שהעדיפו חיי עוני 
ולא השתכרו מן הר׳, כגון ר׳ חנוך ב״ר משה וד׳ יעקב ב״ר אשר 
(ע׳ ערכיהם). 

בצרפת ובאשכנז קדמה שכירות החזנים לשכירות הר". ומכיוון 
שהקפידו להעמיד חזנים חכמים, שהתמצאו בסבו הפיוטים. המנהגים 
והקריאה בתורה — וידעו להוציא את הרבים ירי חובתם — היתה 
שכירת חזן דומה לשכירת רב. מאז הדבר (ע״ע: 1348/9 ) התפרנסו 
חכמי אשכנז מן הר, בין משכר קבוע ובין משכר בעד שירותיהם 
השונים. נוצר מצב, שיותר פשהקהילות נזקקו לר" נזקקו אלה להן. 
ומאז היה זה מנהג קבוע שהקהילות שוכרות להן ר". 

ו) סמיכת ר". כל ת״ח שהגיע להוראה רשאי לעסוק בה, 
מחוץ לתחומים שלגביהם נהגה סמיכה (ע״ע), וכדברי פהר״ם: 
"התורה הפקר. אך שיורה בהלכה". אמנם נקבע בתלמוד, ש״תלמיד 


אל יורה אא״כ נוטל רשות פרבר ( 0 נ׳ ה׳, ע״ב), ולפיכך נהגו 
ב״צרפת ואשכנז שהר" סומכים את תלמידיהם כר" כשרואים בהם 
שהגיעו להוראה, ונותנין להם רשות לקבוע ישיבה בכל מקום ולדון 
ולהורות" (שו״ת ריב״ש, רע״א), וכן "הרגילו הקדמונים, ששום 
אדם לא יסדר גם או חליצה אא׳יכ נסל רשות פגברא רבה" (שו״ת 
מהרי״ו, פ״ה). גם ישיבות בבל וא״י העניקו תארים, ובספרד סיפר 
ר' יהודה הברצלוני (ע״ע), שהסמיכו "לאחד מן התלמידים שיקרא 
ר׳ או חכם... זכר לסמיכה, וכיון שבידו הוא אותו כתב מסמיך, מאותו 
יום ולהלן קורין אותו כל אדם רב וממנין אותו בדיינין ובסודות 
החברים״ (ס׳ השטרות, עמ׳ 132/3 ). 

במאה ה 14 הונהגה באשכנז ובצרפת .,הסמיכה האשכנזית", שנתן 
הרב לכל מי שנראה ראוי־בעיניו, ומאוחר־יותר — אף אם לא למד 
אצלו כלל. בכך הרגה הסמיכה ממסגרת יחסי רב — תלמיד ונעשתה 
לייפוי-כיח פורמלי ומוסדי. סמיכה זו הקנתה תואר "מורנו", שכבר 
היה מצוי באשכנז בזמן מהר״ס מרוסנבורג, אך פעתה נעשה לתואר 
קבוע של כל רב מוסמך. ת״ח שלא שימשו בר־ נתכנו "החבר". עם 
הגירת האשכנזים התפשטה סמיכתם גם באיטליה, יוון ותורכיה, 
ובכל מקום עוררה ויכוחים נרגשים וגם מחלוקות. 

המקצוענות משכה לר׳ הכפים צעירים, אך מאידך־גיסא יצרה 
יחסי תלות וכפיפות בין הרב לפרנסים. בספרד כבר נתמנו הדיינים 
והר" מתחילה בידי חבר זקני העיר וחכמיה. במעמד כל הקהל, 
ופורום זה העביר ממשרתו דיין "ששמועתו רעה". לעתי□ נחלקה 
הקהילה ברבר בחירת הרב או העברתו (שו״ת ריב״ש, קצ״ב), 
ועפ״ר נועצו ברבני האיזור. במצרים עברה הדיינות — ולעתים גם 
משרת מרביץ־תורה — בירושה מאב לבנו, אך באשכנז לא היה 
זה מנהג קבוע. באשכנז הגיעו הקהילות הקטנות לכלל מינוי רב־עיר 
מוקדס-יותר מאשר הגדולות, שבהן ישבו ת״ח מרובים. 

ז) בחירת חרב נערכה בתחילה באסיפת כל פורעי המס, אך 
עם עליית המשטר האוליגרכי צומצם חבר־הבוחרים לחוג הלומדים 
ובעלי השררות, בנימוק של מניעת מחלוקת. עפ״ר תיקנו שלא לבתור 
ברב שיש לו קרוב בין הפרנסים. בעניין הגיל לא הקפידו, פרט לכך 
שעברו מספר שנים מזמן נישואיו. הרב נבחר לתקופה קצובה — 
עפ״ר ל 3 שנים — בלא אופציה להארכה, אם לא הוגבל הזמן — 
ובמיוחד בארצות המזרח — היתה לו "חזקה" על משרתו בל חייו. 
בבמה קהילות, כגון בסלוניקי, נבחר ,.החכם הכולל" לכל חייו. אם 
הוחלט שלא לחרש את המינוי חויב הקהל להודיע על כך לרב 4 ! 
שנה מראש. ואם נתבקשה בזה הכרעת הקהל לא הורשו קרובי הרב 
להצביע (פנקס מדינת־ליטא, קע״א, רכ״ט). ניידות הר" היתה אפוא 
גדולה, ורבים שימשו במספר גדול של קהילות: דרשנים־מוכיחים 
"צאו נגד נוהג זה. 

לאחר שנבחר הרב שלחו לו ראשי הקהל, ביד אחד הנכבדים, 
"כתב־רבנות" נמלץ, כולו אומר כבוד, שפורטו בו חובותיו וזכויותיו, 
וכן מגבלותיו — שלא להחרים בלא הסכמת ראשי הקהל, שלא לגזור 
כלום על בני קהילה אחרת, ולהתעלם מסה שהוטל על בן קהילה 
בידי ר" מבחוץ. מאידך־גיסא חויב הרב להחרים ולגזור ע״פ בקשת 
הפרנסים; באיטליה היה זה פעיקרי התנאים. סמכות הרב להעניק 
סמיכת "מורנו' או "הבר" הותנתה בהסכמת ראשי הקהל. פורטו 
תנאי השכר, הדיור וההכנסות הנוספות של הרב. באשכנז לא הספיק 
השכר בד״כ למחיית משפחת הרב, והיו ר״ שנסתייעו במסחר. — 
.,מרביצי־תורה" קיבלו בד״כ שכר הגון. אם היתד, הספקת הישיבה 
מוטלת על הקהל. הגבילו את מספר תלמידיה. קיבל הרב את המינוי 
— היה בא לראות ולהיראות, ונשא דרשה אחת. ברגיל קצבו לו 
זפן לעקור למקומו, ולא — תיבטל בחירתו; מכאן שאין בתב־ר , 
לבדו מוכיח כי אכן שימש הרב בפועל. 

כניסת הרב לתפקידו נחוגה ברוב פאר. בדרשות ובתפילה חגיגית. 
הרב תפס אח מקומו לצד ארוך־הקודש, ושמש הקהל הועמד לרשותו. 




47/ 


רגנות 


480 


הוא נתכבד נל השנה בעלייתו לתורה, בהמתנה לו בשעת התפילה, 
בביקורים בביתו בשבח ובחג וכד׳. בשעת חופה-וקידושין אפר הרב 
את הברבות וקרא את הכתובה, ובמזרח היתד, זכות זו אהד םה״תכ־ 
שיטים" של מרביץ־תורה. שהחשובה ביניהם היתה זכותו הבלבדית 
לדרשה בשבת. בכל תפוצות ישראל היתד, הדרשה — מרוב חביבותה 
— זכותו וחובתו כאחת של הרב, אף שבקהילות גדולות הועפקו גס 
דרשנים קבועים בשכר. 

ח) מחלוקות ביז ר" נודעו מאז ומעולם, אך לא הפרו 
בהכרח את שלום־הבית ביניהם, גם אם נשאו אופי חריף. אכן, לפן 
המאה ה 15 נפוצו מחלוקות שקיבלו ממדים חברתיים גדולים והקיפו 
קבוצות־ר". ר" אשכנזים ואיטלקים בקושטא, שחלקו על פסקו של 
ר׳ משה קפסלי (ע״ע) בענייו אישות, עירבו בפרשה את ר׳ יוסף 
קולון (ע״ע) באיטליה, וזה תבע מן הקהלים בקושטא — בכוח 
החרם — להדיה את ר׳ משה מכסאו. ר׳ בנימין מארטה שביוון, בעל 
שדת .,בנימין זאב". עורר סערה ביו הדי בפסקיו המקילים, והוצע 
להעבירו. ר־ משה פרובנצאל, רב קהל האיטלקים בסנטובה, הודח 
זמנית בגלל פסקיו החדשניים, ורבני ונציה השעוהו מן הר׳ ל 3 
שנים בשל עניין גט. לכמה מחלוקות היה רקע חברתי מובהק, 
כפרשיות נורצי-פינצי ותמרי־וינטורוצו, שפילגו את רבני איטליה 
לשני מחנות. ר■ יעקב פולק (ע״ע) מקרקוב הוחרם אף הוא בידי ר", 
בשל פסק בענייו אישות. גם בפראג, שפילג שתי קבוצות ר", 
הובא להכרעת רבני איטליה וכן לפני ד׳ משה איסרלש בקרקוב, 
שכתב (לעניין אחר): "אוי לדור שהגיע לו ככה, ששופטיהם צריכים 
שופטים ביניהם". 

סכסוכים נחרבו גם על רקע טענת הסגת-גבול. חכם ותיק הסתכסד 
עם רב צעיר שנתמנה באזורו — תופעה שרווחה באשכנז במאה 
ה 15 — ולשווא הפצירו בר" הצעירים. שאין הסגת־גבול בין היושבים 
בקהילה אחת (שדת "תרומת הדשן", פסקים וכתבים, קכ״ח). בשל¬ 
בו נכשל גם נסיונו של זליגמן בינגן(ע״ע) להקים מוסד־גג לקהילות 
באשכנז, בי דבניהן ראו בזה הסגת-גבולם. באיטליה פרצו במאות 
ה 15 —ה 16 סכסוכים מרובים בין הד" ה״נודדים" ובין הקבועים 
(שדת מהרי״ק, סוף שורש ק״ע). גם בארצות המזרח נתגלעו 
סבסוכיס בין מרביצי־תורה (שדת רדב״ז, תקייח). בפולניה, ליטא 
ומורוויה הסדירו הוועדים את היחסים בין האב״ד וראשי־הישיבות. 

ב 1386/7 פרצה מחלוקת בין ר־ יוחנן טרום (ע״ע), ראש רבני 
צרפת, לבין ר , ישעיה, שר׳ מאיר ב״ר ברוך (ע״ע) מווינה הסמיכו 
למנות ר" בצרפת. טרווס פנה אל הריב״ש, וזה הכריע שאפילו 
לגדול־הדור אין כוח לגזור מחוץ לאזורו. כן שלל את זכות הנססד 
לפעול בקהילות ללא הסכמת ראשיהן. על רקע זה פרצו סכסוכים 
גם בין חכמים מגולי ספרד, שבאו לקהילות יוון ותורכיה, לבין הר" 
המקומיים בעלי הסמיכה, שהספרדים כפרו בתקפה. 

חשיבות מיוחדת נודעת למחלוקת שפרצה בא״י במאה ה 16 , 
בשאלת חידוש הסמיכה (ע״ע) הא״יית. היזמה יצאה ב 1538 מר׳ 
יעקב בירב (ע״ע), מגדולי צפת, שראה בחידוש הסנהדרין (ע״ע) 
דרך להחשת הגאולה. וגם ביקש לאפשר בכך לאנוסים להתכפר 
ע״י מלקות וקנסות, ולקהילות — להקים לעצמן סמכות מרכזית 
נוכח פיצולו לערי־מוצא. ליזמתו התנגדו חכם׳ ירושלים, ובראשם 
ר׳ לוי אבן חביב (ע״ע), והתנהל פולמוס חריף. חכמי צפת סמכו 
את תלמידיהם כל ימי פריחתה. ואח״ב נשתקע הדבר. ביסוד מחלוקת 
זו עמדה מחלוקת אידאית, שכן חכמי צפת דגלו בזירוז פעיל של 
תה,ליו הגאולה (ע״ע קבלה. עם׳ 92 ), 

ט) ביקורת הר/ הפורמליזציה של סמיכת־ד" והשתלבותם 
בהיררכיה הקהילתית עוררו הוגים ומוכיחים לבחון את סמכותם — 
האישית והמוסדית — של הד". ואמנם, הר" שנמשכו אל הר׳ 
הממוסדת היו, לעתים, בינוניים. מעולם לא נחשבו הר" חסינים 
לביקורת, הואיל ומעמדם לא הושתת על אמונה כי בידם אמצעי 


כפרה וישועה, אלא על היותם מגלמים, באישיותם ובחייהם, את 
ערכי התורה, היראה והמוסר, בחינת "נאה דורש ונאה מקיים". 
גם פסקיהם עברו תחת שבט ביקרתם של ראשי-ישיבות ולמדנים 
בקהילה, ואף שהיה להם תוקף מחייב, הרי חייב היה כל אדם, ואפילו 
תלמיד הרב, לערער על פס״ד שנראה לו מוטעה (סנ׳ ר, ע״ב). 
אמות־המידה להערכת הרב נבעו מתפיסות שונות לגבי אידאלים 
השכלתיים וחברתיים, וע״כ עולה מהביקורת טיפולוגיה מגוונת של ר". 

מחור ביקורת נוקבת כלפי הגאונים (ע״ע) העלה הרמב״ם תביעה 
למנהיגות רוחנית שאינה מתפרנסת מתורתה. בהפבירו (בפירושו 
לאבות ד׳, ה׳) כי בעבר נתמבו רק ת״ח אומללים, פסק: "כל 
המשים על לבו שיעסיק בתורה ולא יעשה מלאכה, דתפרנס מן 
הצדקה, הרי זה חילל את השם. וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, 
וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות 
מדברי תורה בעולם הזה" (הל׳ ת״ת ג׳, י׳). לדעתו נשענת גדולתם 
של רב "משכיל" והוקיע אח זולתו, וכגון ר׳ יחיאל מיכל מוראפסשיק 
המדיניות ובהכמות העיוניות" (מו״נ א', ל״ד). ליפים דבקה ספרד 
באידאל השכלתי זה, אף שלא החמירו בה לגבי נטילת שכר. לרוב 
רבניה היתה גם השכלה כללית רחבה, והם התפרנסו כרופאים 
וכפקידי מלכות. אפילו רב שבשבת הגדול פלפל לפני קהלו "שש 
שעות כדיני חרוסת וכרפס״ — כדבריו של סאטיריקון מבני עירו — 
לימד גם את הפילוסופיה של אריסטו ועסק באסטרונומיה וברפואה 
(קובץ על-יד תש״ו, עם׳ י״ט—כ״א). דמות זו רווחה גם באיטליה, 
וכאשר תקף ר' יהודה (ע״ע) מסר לאון את פירוש התורה של 
הרלב״ג, קמה נגדו סיעה של ר״. למן המאה ה 16 נשמעו גם באשכנז 
קולות יחידים כאלה, כגון בפולמוס נגד ר׳ יהוסף אשכנזי (ע״ע), 
רבה של פוזנאן, כשיצא ר׳ אברהם הורוביץ (ע״ע) להגן על דמותו 
של רב "משכיל" והוקיע את זולתו, וכגון ר׳ יחיאל מיכל מוראפטשיק 
המוכיח, שגינה את הר״: "ששונאין כל דבר הנקרא מלאכה ורוצין 
להתפרנס מן החור׳ הקדושה שנקראת מלוכה.... ומחליפין מלאכה 
במלוכה ומתפרנסין מרבנותיהך. גם חסידות אשכנז (ע״ע) שללה 
שכד על הר׳ (שו״ת סהר״ם [לבוב], קי״ב), וזמן רב נמנעו מזה 
גדולי אשכנז. ראשיה של חסידות אשכנז, שחיו ופעלו בקרב הקהי¬ 
לות, נטו להתרחק מן הר׳ ומכל עמדה רשמית בקהל, ור׳ יעקב ב״ר 
יקר (ע״ע) "הנהיג את עצמו כאיסקופה הנדרסת" והתחמק מפסיקת 
ההלכה בציבור(תשובות רש״י, מהד׳ אלפנב״ן, ס״ה). הרב האידאלי, 
לדעתם, יראתו קודמת לחכמתו, והוא משפיע בייעוץ ובהדרכה בלבד, 
ומי שלא היה לו אלא פלפול התלמוד לא זכה להערכתם. בכך קדמם 
רבנו בחיי (ע״ע) אב! פקודה הספרדי, שביקר מי "שהטריחו את 
עצמם להבין דברי אנשי התלמוד... לקנות בזה השם והתפארת, והם 
מתעלמים מחובת הלבבות ואינם מתעוררים למפסידי המעשים... 
מעניני נפשות..." ("חובת הלבבות", שער עבודת ה , )■ דברים בוטים 
בזה כתב גם בעל ם׳ הקנה (ע״ע) והפליאה בספרד במאה ה 14 . 

בשאלה מי עדיף, "סיני" (בקי) או "עוקר הדים" ("חריף 
ומפולפל"), נחלקו בתלמוד (חור" י״ד, ע״א). ביה״ב רווחה הדעה 
כי הבקי מעולה: "ואותם שמדמים להורות מעיון ההלכה ומחוזק 
עיונם בתלמוד, הם שראוי למנעם מזה... אבל מי שמורה מתשובות 
הגאונים וסומך עליהם, ואע״פ שאינו יכול להבין בתלמוד, הוא יותר 
הנון ומשובח מאותו שחושב שהוא יודע בתלמוד וסומך על עצמו" 
(שו״ת ר״י אבן מיגאש, קי״ד). "הדיין אין לו לידע אלא הפסקים", 
קבע הריב״ש (שו״ת, רע״א), "אבל אין צריך שידע כל הוויות 
התוספות וגליוניהם... ובמה חכמים ראינו בעינינו מפולפלים וחרי¬ 
פים.... אומרים על אסור סותר ועל מותר אסור". וכן פסק מהרי״ק 
(שו״ת, ק״ע). בפולניה—ליטא שלטו שיטות ה״חילוקים* והפלפול 
המחודד, ומלחמתם של כמה חכמים בתופעה זו נכשלה, בין־היתר 
מפני שההצטיינות בפלפול העניקה בבוד ופתחה את שערי הר׳. 
רבים ראו בדאגה כיצד ר" צעירים. שאינם בקיאים בתלמוד, מורים 





411 


רנגות 


482 


הלכה מתוך ספרי הפוסקים וקיצורי הדינים, וע״כ נמתחה ביקורת 
גם על ספרים אלה עצמם, כגון על ם' שלחן־ערוך (ע״ע). ביקורת 
נפתחה גם על חוסי מעורבות עם הבריות. לרב אהד יעץ הרשב״א 
לנקוט "לשון רבה" ו״לעלות מן הקלה אל החמורה', שכן "אי אפשר 
לנהוג בכל האנשים במרה אחת... והעלמת עין מן העובר לעתים 
מצוד״ והכל לפי צורך השעה״; העיקר הוא. ש״לא יכנס במחלוקת... 
וצריו שיהא הדיין חושש את עצמו שמא אש קנאותו לשי״ת תבער 
בו. ותהיה גורפת להעלם הדרך הטוב והנכין מעליו" (שו״ת ח״ה, 
רל*ח). 

התופעה החפורה-ביותר היתה תפיסת הר׳ בידי יחסנים, עשירים 
ותקיפים, בדרכים פסולות. בקסטיליה תבעו בני משפתות מיוחסות 
זכות למשרות ר׳ — ועפ״ר לא היו אלה ת״ח. באראגון הקפידו בזה 
יותר. גם בין מרביצי-התורה במזרח היו כאלה (שו״ת רשב״א ח״ב, 
ר׳־צ: ח״ג, שצ״ט ועוד). בפולניה-ליטא ניתנה לעתים עדיפות 
למועמד בן־טובים, ובמאות ה 17 —ה 18 התרבו ר" בלתי-ראויים 
שהסתייעו בעושר ובקשרי משפחה. גונו במיוחד קהילות ששברו ר" 
וראשי־מתיבתא שהעניקו להן כסף רב, ולא הועילו בזה תקנות 
וחרפות, נשם שלא הועילו לבטל "פירצה שנעשה בכמה גלילות, 
שהר" נותנים אלפים להשררות, נדי שיהיו ר"... ואח״כ מוציאים 
תזץ איזה שנים מבעלי בתים, ע״י מתנות ושחדים, ע״י עיוות הדין 
ושכר הדיינות" (זרע בירך שלישי לברכות כ״ט, א׳—ב׳). 

המלכויות הנוצריות התנגדו עקרונית, מטעמים תאולוגיים. 
לפינוי ראשים ומנהיגים בקהילות, מד,־גם שבתחום סדרי המשפט 
גם לא התיישב הדבר תמיד עם עקרונות המשפט המקובלים. ע״ב 
התערבו השלטונות הרבה במעשי בתה״ד. ובעיקר בתחום המשפט 
הפלילי ובענייני הטלת חרמות. אעפ״ב ביקשו לנצל את כוח החרם 
לתועלת גביית המסים, ומינו ר" ופרנסים במיוחד למטרה זו. 

י. הר׳ והמלכות. בספרד נתמנו הר" המרכזיים מטעם 
המלכים, וגדולי הר" היו יועצי הפלד למשפט העברי (שו״ת ריטב״א, 
קל״א). ר" אלה הוסמכו למנות ראשים ודיינים לעיירות, למחוזות 
ולמלכות נולה. במאה ה 14 נתפנה בקסטיליה "רב החצר", שפיקח 
על הציבור ועל המסים וישב בראש אסיפות הקהילות. בפורטוגל 
מינה הפלד את הרב הראשי (זססמז ץ< 1 ג״נ), שהיה בעל סמכויות 
נרחבות. היו "ר" מצד המלכות ואינן יודעים לקרות כהוגן", וגדולי 
הר" הכריעו ני אין ■להם דין רב (שו״ת רשב״א ח״א, תע״ה). 

במצרים (ע״ע, עם׳ 238 — 240 ), עד הכיבוש העת׳מאני, פינו 
השלטונות או אישרו לנגיד את אחד מראשי הר", אף שנתמנו גם 
מי שאינם ת״ח. מעמדו החזק בא לנגיד מנוח השפעתו בחצר. עם 
כינון האימפריה העת׳מאנית מינו השלטונות את ר' משה 
קפסאלי, ואחריו את ר׳ אליהו מזרחי, ל״רב כולל". היה עליו לרבן 
את גביית המם וניתנו בידו סמכויות חשובות. לאחר זמן קצר בוטלה 
המשרה. — ע״ע קהלה, עמ׳ 184 . התערבות השלטונות במינוי 
פרביצי-תורה היחד, מועטת. 

בפערב־אירופה הכירה המלכות ב״ראש הכנסת", או 
ב״הגמוך׳ הקהילה, ורק במרוצת הזמן נטתה להתערבות פעילה- 
יותר. בצרפת נתמנו ר" ראשיים מטעם המלך במחצית השניה של 
הסאה ה 14 , מה שהחריף את המחלוקת סביב ר׳ מדינה זו, 
בגרמניה ובאוסטריה הוכרה, התל בסאה ה 14 , זכות הקהילות 
"להחזיק" ר", שבחירתם חויבה באישור השלטונות. ספק אם 
פהר״ם מרוטנבורג (ע״ע מאיר ב״ר ברוך) נתמנה רב המדינה 
מסעם הקיסר. במאה ה 15 נעשה מינוי הר" סעיף קבוע במדיניות 
הפיסקאלית של השליטים (ע״ע גרמניה, ענד 500/2 ). בפולניה נתמנו 
ר״ מטעם המלכות במאה ה 16 , אך אח״כ הסתפקו באישור הבחירה. 

מינוי ר" ושאר שררות מטעם השלטונות היוותה תמיד בעיה 
הלכתית וציבורית. בתקנות ר״ת (סוף המאה ה 12 ) נאמר: "ועוד 
גזרנו ונדינו והחרמנו שלא יהא רשאי ליסול שררה על הציבור 


על ידי המלך או שר." בנסיבות שתוארו הקלו חכמים, בתנאי שהמינוי 
הוא על דעת הציבור (שו״ת ריב״ש רע״א, רכ״ח; שו״ת רמ״א 
קכ״ג). כאשר נתפנה ר׳ יצחק בן ששת (ע״ע) מטעם המושל לדיין 
יחיד בעיר אלג׳יר, והדבר הוסבר ע״ם הכלל "דינא דפלכותא דינא", 
יצא נגדו בחריפות ר׳ שמעון בן צמח דורן (ע״ע). הוא טען, בין 
השאר, שאיו הכלל חל במקרה זה, משום שמינוי ר" לא נעשה נוהג 
כללי במדינה. גם בפולניה—ליטא גונו "מתנשאים הלוקחים שררה 
מן הגויים". 

3 . מוצאי י ה״ ב — סקירה התפתחותית. במאה ה 15 
ניכרו בקהילות גרמניה ואוסטריה סימני פתה ומשבר בין 
הר" לבעלי־הבתים. קמה מעין אופוזיציה, שבראשה עמדו עשירים 
ואלפים, ושגילתה זלזול ואף איבה כלפי הר". ואלה נאלצו תדיר 
להתחשב בתגובות, ההרסניות לעתים, הצפויות להחלטותיהם. גם 
למדנים ובעלי־בתים חשובים הורו הלכה לעצמם בניגוד להכרעת 
הרב. ובעלי־דינים הרבו בערעורים ובתביעת הרב לדין כדי להזיקו. 
היו פרנסים שדחקו את הר" כליל מהנהגת הקהל, ועפ״ר שלטו 
הפרנסים בכל ענייני הפסים — שבתקופה ההיא היו הנושא החמור 
שבכל ענייני הציבור (ע״ע מם. 1080/1 ). היו קהילות שהקפידו שלא 
לפטור ר" מן המם, בניגוד לנוהג עתיק-יופין (ר׳ שו״ת "תרופת 
הדשן", שמ״ב), וגם בספרד דנו בזה (שו״ת הרא״ש ט״ו, ח"; שו״ת 
זברון יהודה נ״ג, א׳—ב׳ו ועוד). הר" קבלו על סירוב הפרנסים 
לסייעם בגיוס כספים להצלת הכלל, ואפילו במלחמתם כמלשינים. 
נסיון הר" להגן על כבודם בנשק הנידוי והקנס נדחה ע״י גדולי הדור 
מחשש לפילוגים ולחורבן. אעפ״ב הרבו הר" לנדות ולקנוס, והפרשה 
הפכה לבעיה חברתית-דתית חפורה־ביותר. מסימניו של מאבק זה 
וסביטויי חרדת הר" להתדלדלות כבודם הם גם התארים המפוארים 
שהעניקו הר" זה־לזד, דווקא בתקופה זו. 

תופעות אלו כולן הן תולדת תלותם של הר" בקהל ובפרנסיו־ 
מעסיקיו. תלות זאת השפילה את קרן הר', ובפרט מאחר שגם כראשי־ 
ישיבה נזקקו הר" לפרנסים, שכן זכותם של הבחורים לשהות בערים 
נזקקה לד,תר השלטונות. ובבר התלונן המהרי״ק: "והכל יודעים 
בעונותינו הרבים, שהיום הזה הר" נוטים לצד בני הקהל אשר הם 
שרויים בתוכן" (שו״ת החדשות, י״ד). 

במאות ה 16 —ד, 17 הוטבו היחסים ביו הר" לפרנסים. מרבית יהודי 
גרמניה ישבו בכפרים, ואלה התארגנו לחטיבות אזוריות בראשות 
"רבני מדינה" ו״פרנסי מדינה", שפעלו תוך שיתוף־פעולה הדוק. 
קהילות רבות הביאו ר" בעלי שיעור-קומה סמזרח־אירופד" בייחוד 
לאחר גזירות ת״ח—ת״ט, וגם הם תרפו לחידוש יקרת הר׳, נתמעטו 
אז ד,חתירות מצד בעלי ההשפעה, אך בענייני הנהגת הקהל לא 
היה הרב עצמאי והשפעתו לא היתה מכרעת. פעמים נוצרה היררכיה 
של ר", בשתחת האב״ד משרתים רב שני ושלישי ודיינים "בני־ 
ישיבה". 

בהנהגת הקהילה הפורטוגזית הגדולה שבאמסטרדם תפסה הר' 
מקום חשוב. ובמלחמתם בבעלי דעות חפשיות בין בני האנוסים 
השבים ליהדותם, גברו הר". 

ב פ ו ל נ י ה — ל י ט א נשענה הר׳ על יקדתם המופלגת של הר" 

ועל ארגון קהילתי חזק. גם כאן יצרה הכפיפות לפרנסים בעיות. 
רב מופלג השפיע מאד גם בהנהגת הציבור! לא־כן רב רגיל, כבודו 
של הרב־ראש־הישיבה נתגדל ברבות תלמידיו ושואליו, ותארו היה 
ר״מ (ראש מתיבתא). אב״ד היה תואר רב־הקהילה, כבעל מעמד 
רשמי פעל לדיינים ותופשי־התורה שבעיר. רבני הקהילות הגדולות 
היו עפ״ר ר״מ ואב״ד. אב״ד הקהילה הראשית באיזור ("הגליל") 
היה ,.אב״ד מדינה". ישיבת האב״ד היתה "ישיבת הקהל" והתפרנסה 
מהקהל. הר" ראו את משרתם במשולבת במערכת־ה־נהגה של 
הקהל, אך ראשי הקהל דחקום מזה. והדי המאבק עולים מביו דפי 
הספרות הרבנית דאז. — על חלקם של הר" בוועדי-הארצות, ע״ע. 



483 


דמות 


484 


בליטא נתבצר מעמד הרב יותר פבפולניה, וחרף המאבק הנ״ל 
משקפות כפה תקנות את כוחו גם בענייני הקהל: ספקות בתקנות 
הוכרעו ע״י האב״ד, ובבי״ד שקול של ראשים ובוררים הכריע הרב. 
רב שנתפנה לראשונה זקוק היה להרשאה מרב קהילתו ומ 2 אחרים. 
וקהילה קטנה שבחרה ברב מחוץ לליטא נזקקה לאישור ראב״ד הגליל. 

ב פ ורוו יה הוענקה ספכות רבה לרב־המדינה, ורב קהילתי — 
שהיה גם ראש-ישיבה — דן בכפיה כל יהודי באזורו. 

באיטליה צפה ..הרב המפונה פהקהל" בעקבות המפגש בין 
טיפוס ה״מרביץ־תורה" הספרדי והרב־ראש־הישיבה האשכנזי, על 
רקעה המיוהד של החברה היהודית שם ביפי הרנסאנס. בוגרי 
הישיבות האשכנזיות בצפון־איטליה שלא נקלטו כ,מרביצי־תורה" 
וראשי־ישיבות השכירו עצמם לבנקאים עשירים, שהעסיקום כמלמ¬ 
דים, כפוסקי-הלכה וכפזכירים בעברית. ר" "נודדים , ׳ אלה פעלו גם 
בקהילה, כדיינים וכסופרים, כר■ וכרופאים, והיל גם חברות מקומיות 
ללימוד־תורה, לצדקה ולתפילה וכד׳ ששכרו להן ר", ואף שלפעשה 
היו תלויים לגמרי בנותני לחמם, לא נפגם כבודם בעיניהם, וזאת 
בהתאם למעמד המקובל של אנשי־הרוח בתקופת הרנסאנס. הגבירים 
התהדרו ברבניהם. שעשו את ביתם בית־ועד לחכפים ופעלו למענם 
במורשים וכבאי־כוח. משקלם החברתי היה פותנה באישיותם, 
ובהעדר דפוס אחר לר׳ מילאו הם תפקיד חשוב בהנהגה הדתית. 
עם גיבוש התארגנות הקהילות נתמנו להן ר״ קבועים — לראשונה 
בוורונה, ב 1539 — ומעתה לחמו הם בפעילות העצמאית של הר" 
הפרטיים. בוועד הר״ ומורשי הקהילות בפרארה ב 1554 , בראשות 
הרב מאיר קצנלנכוגן (ע״ע), נתקן, ש״במקום שיש רב הממונה 
מהקהל, או מראשי הקהל, לא יוכל רב אחר, אפי׳ מהעיר ההיא. 
לעשות שום מרה, לא בכתב ולא בעל־פה, רק ברצון הרב מהקהל 
הנ״ל", והוגבל כוחם אף לתת הסכמה (ע״ע) לספר. 

עליית הר׳ הקהילתית נכרכה גם כאן בהתעצמות הנהגת הקהל: 

זו התפתחה במיוחד בוונציה. בשל קיומן של 3 עדות — האשכנזית- 
איטלקית הוותיקה, המערבית (אנוסים־לשעבר) ושל המהגרים פן 
המזרח — זו־לצד־זו — נתרכזה הפעילות הציבורית בידי מועצת 
הקהילה. והסמכות הדתית היתד, בידי חברי ״הישיבה הכללית״ 1 
נתקבל אליה כל לסדן צעיר. ובגיל 30 הוכתר בתואר רב. שבעת 
זקני הישיבה היוו את ועד הר. הם לא קיבלו שכר כרבני העיר, 
שקבלו רבות על כפיפותם לפרנסים. על כפיפות דומה בליוורנו 
מחה בחריפות ר׳ יעקב ששפורטש. 

בארצות הבלקן והמזרח (שנכנעו לעת־מאנים באמצע 
המאה ה 5 !) שימש מרביץ־תורה בכל מקום שישבו בו גולי ספרד. 
הוא ריכז בידיו את כל הסמכויות הדתיות, כולל מעשי־בי״ד השובים 
כטידור־גסין וחליצה, אך לא היה ראש־ישיבה, שכן במזרח הופרדו 
שני התפקידים, לעתים הביאה בחירתו למחלוקת בקהילה, בייחוד 
אם ניסה מיעוט של תקיפים לכוף מרביץ־תורה על הקהל, או להעבירו 
ממנו. לפעמים נתפצלה הקהילה לשני קהלים או יותר, ולהם מרביץ- 
תורה משלהם. פעמים התקשרה קבוצה כזאת בשבועה שלא לקבל 
מרותו של חכם אחר, והדבר הובא לדיון הלכתי (שו״ת רדב״ז 
תס״א ועוד). לגולי ספרד היה תמיד ארגון נפרד, שהתפצל גם הוא 
לפי ערי־מוצא בספרד (ע״ע קהלה, עמ׳ 184 ). בערים גדולות 
בסלוניקי פסקו כל מרביצי־התורה שבעיר ותיקנו תקנות בשאלות 
כלליות. במשך הזמן בחרו ערים אלו ב״חכם כולל" מקרב מרביצי- 
התורה שבעיר — לבל הקהלים או לאחדים מהם — ונתנו לו סמכויות 
מיוחדות, כגון כוח הנידוי. לקראת סוף המאה ה 17 היו ברוב ערי 
תורכיה "חכמים כוללים". באיזמיר שימשו שני ר" ראשיים, אחד 
לדיני ממונות ואחד לדיני איסור והתר ולדיני אישות. 

4 . משבר הר׳. המשטר האבסולוטי שעלה באירופה במאה 
ה 17 הסתייג מהאוטונומיה היהודית ועין את הר", בייחוד בגרמניה. 
זכותם לשפוט צומצמה. ובפרס זכות החרם — שנזקקה מעתה לרשות 


השלטונות. במקביל גברה הפניה לערכאות של גויים. במחצית השניה 
של הסאה ה 17 מינו שליטי פרוסיה את הר", התופעה נעשתה 
שכיחה גם במדינות אחרות ועי״כ הושפל עוד מעמד הר׳. הר" חדלו 
להתכנס, לאחר שנשפטו משתתפי ועידת פרנקפורט ( 1603 ) בעוון 
בגידה. הלמדנים נתמעטו והקהילות הביאו ר" ממזרח־אירופה. לירידת 
כבוד הר׳ תרמו גם הסכסוכים שהפעירו את הר׳ במאה ד, 18 , כמחלוקת 
המרה בין ר׳ יונתן אינשיץ ור׳ יעקב עמדן (ע׳ ערכיהם) וכפרשת 
הגס מקלוה (ע״ע). לערעור נוסף גרמו יהודי־החצר (ע״ע גרמניה, 
עמ׳ 507/8 ), שהשתלטו על הקהילות ועשו בסינר ר" כרצונם. ואף 
שהיו בהם שהחזיקו ישיבות חשובות, רובם לא היו למדנים, והם 
סללו את הדרך לשלטון פרנסים שרחקו מתורה. 

מאבק פעיל בר׳ ניהלה ההשכלה (ע״ע), שכפרה בסמכות הרב 
מטעמים עקרוניים, וחלתה בו את האחריות לפגמי החברה היהודית. 
את ההסתגרות בהלכה חשבו המשכילים לבלתי הולמת מנהיג־ציבור 
בעידן שהכל דגלו בעליונותם של ערכים חילוניים כלל־אנושייס, 
כגון התבונה והטבע. ומכיוון שגם מיעטו בערד התלמוד, זלזלו 
ממילא בר׳ ה.,תלמודית" ובאישיה. 

בפולניה — ליטא הסתמן משבר הר׳ על רקע עליית החסי¬ 
דות (ע״ע). נגע קניית הר־ פשה מאד במאה ד, 18 , והמתחים החברתיים 
הפכו למחלוקות, כגון זו שסביב רבה של וילנה (ע״ע, עמי 116 ). 
כננד־זה בלטה בעדת החסידים נהירה ספונטאנית של ההמון אחר 
הצדיק בעל הכריזמה. המנהיגות החסידית, בעלת התכונה הסקראלית, 
היתה מנוגדת לחלוטין לעקרונות המנהיגות בר׳ המסרתית, והמאבק 
בין החסידים ומתנגדיהם גרם לפיחות במעמד הר׳ בעיני הנוהרים 
אחר החסידות. אבל במרוצת הזמן דרו הר׳ והצדיקות בכפיפה אחת, 
והיו מגדולי האדמורי״ם ששימשו ר" בקהילות. 

בגרמניה חל שינוי דראסטי עם ראשית הגשמת האמנציפציה 
(ע״ע), שמצדדיד, ראו במוסד הר׳ מכשול עיקרי על דרכם. החוקים 
החדשים ביטלו את סמכות הר" מחוץ לענייני־דת מובהקים. בכמה 
ארצות נצטוו הר" לדרוש בשפת המדינה ולרכוש השכלה. פרנסים 
משכילים, כי. יעקובסון (ע״ע), ניסו לכפות על הר" הנהגת שינויים 
ברוח הרפורמה. 

מבוכת הר" היתה גדולה, שהרי לא יכלו להיות אדישים מול 
המגמה למנעם מלמלא חובתם ולהשפילם. ומאידן־־גיסא לא רצו 
לפגוע בתקוות העם לשיפור מצבו האזרחי והכלכלי, ובנאמנותם 
המסרתית לנושאי השלטון. רוב הר" הגיבו בשתיקה שבלב־ולב, 
ומהם שהתפטרו ממשרתם, כגון ר׳ רפאל כהן(ע״ע) בהמבורג. בכמה 
קהילות לא נבחרו מ״ם לר" שנפטרו. מצבם העדין של הר" נתגלה 
ב 1807 , ב״סנהדרין״ של נפוליון (ע״ע אמנציפציה. עמי 80 — 85 ). 
שנוסח החלטותיה שיקף את החרדה והמאבק הפנימי. היענות הר" 
לתביעה להתפשר עם רוח המהפכה והפטריוטיזם הצרפתי הרחיקה- 
לכת, ובאמת לא היה לב רוב הר" פתוח לתפוס את התמורה ההיס¬ 
טורית. לפי טעמם יצא שכר האמנציפציה בהפסד ההתרחקות מן 
הדת, כדברי ר׳ צבי הירש הורוויץ, רבה של פפד״מז "עלינו לעורר 
בכיה רב [ה] על גודל הגלות שנתרבה עלינו ברורות הללו... שגלות 
ד,גופי' נתמעט קצת מצד איזה עסקי היריות. ומתוך זה נתגבר גלות 
הנשמות". 

לאחר 1815 יצאה הרפורמה הדתית בגרמניה, אוסטריה והונגריה 
להתמודדות עם הר", ואף גייסה את השלטונות כדי לסגור מוסדות 
דת וחינוך ולכפות על הר" סדרי תפילה חדשים. התנהלו מאבקים 
קשים בין ר" "אורתודוכסים" לבין פרנסים "ליברלים", ובקהילות 
אחדות. ביניהן ברלין ופוזן, לא נבחרו בשל כך ר" לפשרות שנתפנו. 
הר" הורחקו ממינהל הקהילה, וגם ר" מקורבים לרפורמה קבלו על 
עריצות הפרנסים, שקראו ל״אמנציפציה של הר׳". 

לחצים אלה שינו את דמות הר׳ במערב־אירופה. בר" בני הדור 
הישן ראו .,משגיחים על הכשרות״ — כביטוןם של ראשי קהילת 



45 


רננות 


486 



ברלין במספר רשמי מ 1820 — ודברי ביקורת על 
הסתגרותם הושפעו נם בחוגי השמרנים. יש שבמקום 
הרב, או לידו, נתפנה "מסיף", לדרוש בטקסים דתיים 
בסגנון הפרוטםטנסים. גם ר" אורתודוכסים צעירים 
דרשו בשפת המדינה והשמיעו רעיונות ברוח תרבות 
אירופה. הר" חויבו להיות אזרתי הפרינה. ושוב לא 
נתמנו ר" מפורח־אירופה. בדומה ל״מטיפים" לבשו 
את הר" פדים. אט־אם עוצבה דמותו של "רב־דוקטור", 
מעורב עם הבריות. המתמודד עם בעיות הדפן והנכון 
להפיץ את עיקרי היהדות בייחוד בין הצעירים. 
באמצע המאה ה 19 , עם התגבשותם של זרמי הרפורמה, 
השמרנות והאורתודוכסיה החדשה, הוחל בייסוד בתי- 
מדרש לרבנים (ע״ע) — להכשיר ר" שיענו לצרכים 
החדשים. 

ברוסיה, שרובה דבקה במסורת. הסתפן משבר הר׳ בקווים 
שונים. הצארים ביקשו לקדם, בדרך החקיקה, תהליכי התבוללות, 
ולצמצם את האוטונומיה בלא לתת זכויות־אזרת. צומצם השיפוט 
הרבני, וב 1804 נקבע שלא ייבחר רב שלא ידע קרוא־וכתוב רוסית, 
גרמנית או פולנית. ב 1826 נצטוו הר" לנהל את פנקסי־הרישום 
ברוסית. ובהרבה קהילות פונו אחרים לצורך זה, והם שייצגו את 
הר״ באורח רשמי! ב 1835 נעשה הדבר לנוהג כללי. בחירת הרב 
נזקקה לאישור, והוא נשבע אמונים, כולל חובתו למסור לשלטונות 
על כל מעשה נגד חוקי המדינה. עקב כד הבירה הממשלה רק בר" 
מעטים ומינתה ,.רבנים מטעם" לכל התפקידים הרשמיים. רבים מהם 
לא היו ראויים לו", ויש שאף לא הקפידו בקיום מצוות. הר" הוותי¬ 
קים המשיכו בתפקידם כלפי פנים, ופרנסתם נתמעטה. עם הפעלת 
בתהמ״ד לר״ נכנסה ה״ו״־מטעם״ לשלב חדש: הובחן רשמית בין 
ה״רב מטעם" לרב ה..דתי", ושאלת הר׳ נעשתה למוקד של פולמוס 
מר בין החרדים וביו המשכילים. הנגע הפנימי של קניית ר' לא 
עבר מן העולם. בראשית המאה ה 20 יצא האדמו״ר ר׳ אברהם 
מסוכטשוב בכרוז, שהחתים עליו את רוב רבני פולניה. ,.שלא יתפנה 
שום אדם להשתמש בר׳, או להיות מו״ץ ע״י בצע כסף הן ע״י עצמו 
והן ע״י אחרים... הן לקופת הקהל, אפילו לדבר מצווה היותר גדולה 
כגון בניין בית הכנסת.... והן לידי יחידים הדרים באותה עיר לא 
בתואר מסייע ולא בתואר סרסור" (שו״ת .,אבני נזר", יו״ד ת״ב. 
תש״ה). 

בהונגריה התחזקה הר׳ הפסרתית הודות לאישיותו של 
ר׳ משה סופר (ע״ע). תלמידיו, ששימשו בר׳ בקהילות רבות, עמדו 
בקנאות נגר הרפורמה, • אד בכמה מקומות נבחרו ר" רפורמים. 
ב 1844 נכשלה זעידת ד" בעיר פאקש בנסיונה לפשר בין המחנות. 
ר" אורתודוכסים בעלי השכלה, כר׳ ש. ר. הירש (ע״ע) בניקולסבורג 
וכר' ע. הילדסהימר (ע״ע) באייזנשטס, לא החזיקו מעמד זמן רב. 
ב 1868 נתפלגה הר׳ בהינגריה סופית (ע״ע. עמי 866/7 ). 

על שיטת ה״קונסיססוריון״ בצרפת ע״ע. עמ׳ 959 . 

בראש הר׳ באנגליה עמדו, מאז אמצע המאה ה 19 , ר" 
ראשיים, מוכרים רשמית. ע״ע ממלכה מאחרת, עם׳ 920 . 

5 . מצב הרי ב 100 השנים האחרונות. בארצות 
המערב, ובייחוד בגרמניה (עד השואה) ובאה״ב, התאגדו הר" ע״פ 
הזרמים ופלגיהם. נסיונות להתארגנות־גג נכשלו, והתאחדות הר" 
הכללית בגרמניה היתה מנועה מלעסוק ברוב ענייני־הדת. במזרח־ 
אירופה נוסדו אגודות ר" חרדיות, וארגונים דתיים הקיפו לעצמם 
גופים רבניים, כגון.,מועצת גדולי התורה" של אגדת ישראל (ע״ע). 
שקיעת הדת והמסורת גרסה לירידת קרן הר׳, ובראשות ארגונים 
יהודיים נתמעט משקל הד". ב״טדינת היהודים" של הרצל הוקצה 
לד* מקום שולי, ורק ר" תרדים מעטים הצטרפו לציונות, ביניהם 
ר׳ א. י. הכהן קוק (ע״ע), ששאף ל״תחיית הר׳" בא״י המתחדשת. 


נתמנו ר״ מסוגים חדשים, עפמיים־יותר: ר״־צבאיים. ר״־מדריכים — 
לפעילות בקרב הנוער — ור" של בתכ״נ (בייחוד בקהילות הרפור¬ 
מיות והקונסרווטיוויות באה״ב), המקדישים זמן רב לפעילות 
ארגונית, חברתית ותרבותית. 

בארצות האסלאם הוקצה לר" מקום מרכזי במסגרת העדה 
היהודית המוכרת. ב 1836/7 הנהיגה תורכיה את משרת ה״חכם 
באשי״ — בקושטא ובבירות המחוזות הגדולים — כסמכות עליונה 
על כל הקהילות כאחראי לפם־הגולגולח. הוא נבחר לכל חייו בידי 
״ועד כללי" (הוקם ב 1865 ), שהורכב מ 20 ר״ ום 60 נציגי־ציבור 
ובחר ב״ועד רוחני״ של 7 ר". פינויו אושר ב.,שער העליון". אד 
הוועד הכללי היה יכול להדיחו. לא כל ,.תכם־באשי" היה ראוי 
לתפקידו, ולעתים הוכר לידו חכם שנקרא ,.הרב־הכולל". עקב מאבקים 
בין שמרנים ומתקנים נתחלפו תכופות הר" הראשיים. 

בארצות המגרב נתרכזה ההנהגה בידי מקורבים לשלטון. 
במחצית השניה של המאה ה 19 נוטדה במרוקו מערת ה״חכם־באשי". 
בתוניסיה היו הר״ הראשיים כפופים לראש העדה המוכר. ב 1898 
הוענקה סמכות רחבה לרב הראשי ולבית־דינו, ומשכורתם שולמה 
מאוצר הממשלה. באלג׳יריה הצרפתית צומצם תחום שיפוסם של 
בתר,"ר, ובאזורים הצפוניים אורגנה מעין קונסיססוריה. במצרים 
נתמנו ר״ ראשיים באלכסנדריה ובקהיר. — בקהילות תימן שימש 
ה.,פארי״ רב, דיין ומורה, וב 1872 נתמנה שם "חכם־באשי". 

בא"י הובר הרב הראשי הספרדי, ה״ראשון לציון", ב״חכם־ 
באשי״ מאז 1841 . לשאר הר", ובתוכם כל הר" האשכנזים, לא היה 
מעמד רשמי. העדה האשכנזית היתה מאורגנת ב״כוללים" (ע״ע 
חלקה), ודבר זה מנע הקמת ר׳ אשכנזית מאוחדת. ב 1866 פינה 
״הוועד הכללי — כנסת ישראל" רב אשכנזי לירושלים, אד המוסדות 
שנשארו מחוץ לוועד הקימו בת״ד נפרדים. מ 1904 שימש ר׳ א, י. 
הכהן קוק בר׳ יפו, והשפעתו היתה רבה במושבות היישוב החדש. 
לאחר פטירת ה״חבם־באשי״ האחרון. ר׳ יעקב שאול אלישר, ב 1906 , 
שימשו ר" במשרה זו באורח זמני בלבד, ומשנפטר ר׳ שמואל סלנט 
(ע״ע), שהיה מקובל על מרבית העדה האשכנזית, ב 1909 , לא נמצאו 
לו יורשים. כף נתערער מצב הר' בא״י ערב פלה״ע 1 . על הקמת 
הרבנות הראשית לא״י — ר׳ להלן, עמ׳ 488 • 

תחת המשטר הקומוניסטי החל ב ב ר י ה " ם פסע להריסת 
מוסדות הדת (ע״ע יבסקציה). אסיפת ר״ יחידה התקיימה ב 1926 
בעיר קורוסטין. והממשלה — שהצביעה על חופש־הדת שהופגן, 
כביבול, באסיפה זו — התנכלה למשתתפיה והאשימה אותם בפעילות 
חתרנית. הר׳ ירדה למחתרת, ובמקומות רבים חירפו ר" את נפשם. 
לאחר מות ססאלין מותנה מעט התעמולה האנטי־דתית. ב 1957 
הותרה פתיחת ישיבה בפוסקווה, אך היא נסגרה כעבור שנים אחדות. 

בשאלת מעמד הר׳ בחברה המודרנית מתפקדות בעיות רבות. 
ההתמודדות עם בעיות הדשות העולות מן המציאות החברתית 



4 : 7 


רבנות 


488 




7 <־ 


, *#די ״ד^קמי^לנגד' *** יימי~ 

*ן ־׳־,■זשג׳ו 4 ז^ממ ^ג־מ״י-ים^^י״^^י״ץ - 

.{)■ף. 111 *> ;ל,ן > 7 גנ׳ 0 נ 1 ג מנ. 0 ^^ 1 /לד 1 *ע ׳בי־ ' 

—• ו< 8 ^!<ז: ? ׳.. 

יי <<יי 7 מ׳ 7 701 -. 1 ^( 7 < הי■ ##"ץ־י 

.׳!■׳* מ*מ **ק#י <~י׳ - 1 יי*"*■'׳יי 



והטכנולוגית מעמידה 
אתגרים קשים■ תחו¬ 
שת הצורך בפתרונן 
עמדה מאחורי היזמה 
לחידוש הסנהדרין 
(ע״ע, עט׳ 152 ). תנו¬ 
עת הישיבות (ע״ע 
ישיבה, עמ׳ 463/4 ) 

מקיפה רבים סבני ה¬ 
נוער הדתי, אך תרו¬ 
מתה לחיזוק מעמר הר׳ 

והנהגת הציבור אינה 
עומדת ביחס לגידולו 
של מפעלה החינוכי. 

רבים מעדיפים לעסוק 
בדיינות למתרחקים מ¬ 
התפקידים הציבוריים 
המוטלים על הרב, אף 
שניכר בא״י רובד רענן 
של ר" צעירים. ראשי 
הישיבות דחו הצעות 
שונות להקמת בתמ״ד לר" ברוח הזמן. באה״ב תרמה ישיבת ר׳ 
יצחק אלחנן ("ישיבה—אוניברסיטה") הרבה להעלאת קרן הד׳ 
האורתודוכסית המודרנית. בשל שליטת קבוצות מפלגתיות בגופים 
הרבניים הרשמיים נזקקים הר" לעתים קרובות לעורף מפלגתי. 
והציבור התרגל לזהות את הר׳ עם ״הממסד הדתי״ — מה שהביא 
לבידודם החברתי של הר". מאידך־גיסא גדולה השפעתם של 
אדמו״רים וראשי ישיבות, הפעילים מחוץ למסגרת הר׳ הקהילתית• 
גדולים השגיה של הר הצבאית הראשית בשמירת הכשדות וקדשי 
ישראל בצה״ל. 

מר. בר. 


יי״מי׳*יע> ^׳^עןנ*)׳ 6 *ו -- 

- 1 ^*• *ו - **י .־.?**:*,'■#,*נ* 

״ ״^•*״.'־'*-׳'• י < י 9 ־ ׳*. 8## י מ 

■׳ ד*<*> וינאי* ז״מ>* 

׳ 41 ■ מ<ן*י^י^ - י זייק -וטפינו *ז* י 
, ״זו<ף;*;יו! 7 ״!יד׳*^ 1.4 ^ 4 .,^־■ 

י" 

?'.;*ר *"•ן 1 י 

• יזז׳י-^ע״״י 7 ^■ 

חתימות רבנים מתור סוב־ו פכקים ושטרות 
ורכני מרוקו (המאות ה 18 —ת 19 ). אוסח חרב 
דוד עובריה, ירוטוים. 


6 . אופי הקהילה היהודית ב א ה" ב, ומקומו של ביהכ״נ במרכז 
הקהילה בתחומי חינוך וחברה — מצד תפקידיו הדתיים המקובלים — 
עשו את הרב האמריקני לדמות שונה מעמיתו האירופי, אף מזה 
שלאחר האמנציפציה. רב־הקהילה באה״ב הוא הדמות המרכזית 
בחיי הקהילה בכל התחומים — הוא נדרש ליזום פעילויות חברתיות, 
חינוכיות וסוציאליות, הוא מנהל את טקסי "בר־מצווה", נישואין 
והלוויות. והוא משמש יועץ בבעיות משפחה וחברה■ אח הכשרתו 
לעבודה סוציאלית ולהנהגה רוחנית כאחת מקבל הרב במהלך לימודיו 
בביהמ״ד לרבנים (ע״ע בתי־מדרש לרבנים). בד״ב הרב הוא בעל 
השכלה אקדמית במדעי־הרוח או במדעי־החברה, שהוא לומד לפני 
לימודי הר׳ או במקביל להם. הרב הוא הפרשן המוסמך לענייני 
יהדות בקהילתו, ומייצגה כלפי הסביבה הלא־יהודית. נוסף על ניהול 
התפילה, פעילותו הפולחנית העיקרית היא נשיאת דרשה מדי שבת. 
מעמדם של הרבנים באה״ב חשוב־ביותר. ובמוסדותיה החשובים 
של יהדות אה״ב מכהנים רבנים כנשיאים וממלאים את שורת עסקנו־ 
הציבור הראשונה. יש רבנים העוסקים בייעוץ רוחני בבת״ח, בתי־ 
סוהר ומרכזי טיפול שונים; אלה עוברים מסלול־הבשרה מיוחד, 
המדגיש גם את מקצועות הסיעוד. 

בתום לימודיו בביס״ד לרבנים זוכה הרב ל״ספיכה" (ר׳ לעיל, 

עם׳ 477 ). את מרבית הרבנים האורתודוכסים באה״ב מעמידה 
אוניברסיטת "ישיבה" (\; 51 זטעות 7 ) גז 1 נ 81 ט׳ל). אין במוסד זה מסלול 
מיוחד לרבנים, אך תלמיד המעוניין ב״סמיכה" נדרש לעמוד בתכנית־ 
לימודים מוגדרת הכוללת בנוסף על מקצועות היהדות העיוניים 
דרשנות, ייעוץ ועוד. רבנים אורתודוכסים מחוגי "אגדת ישראל"(ע״ע) 
לומדים ב ד׳ כ בישיבות, שלהן תבנית־לימודים מסרתית, שאין בה 


הכשרה ספציפית לר׳ לבד מתחום הפסיקה ההלכתית; אך רבים 
מהם לומדים גם באוניברסיטה• הזרמים, הרפורמי והקונסרווטיווי 
יסדו בתמ״ד לרבנים שבהם מקבל התלמיד "סמיכה" ותואר .ג,. 1 \. 
הסמינר התאולוגי היהודי (׳<ק 2 ב 1 ;דה 5£ 1 ו:-; 1 ^ 010 ,ר 1 ׳ 1 ;!;דיס!) מסמיך 
רבנים קונסרווטיווים ב 6-4 שנות-לימוד. שלומדים בהן תלמוד, 
ספרות הלכה ותנ״ך, וכן מקצועות ר׳ מעשיים — חינוך, דרשנות 
וסיעוד. ה ";שט 11 ס 0 ממ״ט ";:"!!!!ןת". שמרכזו בסינסינטי, אוהיו. 
ולו סניפים בניו יורק ולוס אנג׳לס, מכשיר את הרבנים הרפורמים. 
תכנית-הלימודים קרובה לזו של הסמינר התאולוגי הקונסרווטיווי, 
אך מדגישה לימודי מקרא וארכאולוגיה מקראית, ותלמידי ביהמ״ד 
לומדים שנה אחת בסניף המוסד בירושלים. 

לאיגודי הרבנים האמריקנים השפעה ניכרת בכל תחומי החיים 
היהודיים באה״ב. הארגון האורתודוכסי הבולט הוא 1 בט;ו 11 < 123111 
בט;ז 0 נ״^ ) 0 !;ס״״סג) (נוסד 1923 ), המאגד את מרבית הרבנים 
האורתודוכסים הקרובים ברוחם לאוניברסיטת "ישיבה". "איגוד 
הרבנים״ (בי;; 10 וזג/ )ס טטו 1131 )\׳. !כט;;;;;);); . 11 ; נוסד 1944 ) מאגד 
רבנים שחונכו בישיבות המסרתיות והקרובים ברוחם ל״אגודת 
ישראל". ארגונם של הרבנים הקונסרווטיווים הוא ,כנסת הרבנים" 
(■; 1 י 011 ט 485 1 גט 1 ט;נ 1 < 1131 ; נוסד 1900 ), הפועל בשיתוף עם ,.הסמינר 
היהודי התאולוגי" ואיגוד בתהכ״ג ( 0£ ט 80211 גתע 5 1 >טז 1 תס 
גט״־וח^). לצדו פועלת ועדת־הלכה בעלת ספכות־פסיקה לרבנים 
הקונסדוופיווים. הרבנים הרפורמים מאוגדים בט£מ־מ)מס 0 !נ־טתטס 
5 ; 11 < 1 ב 3 ו ;;ב 0 !זט 1 ז;^ 0£ (נוסד 1889 ). איגוד זה הוא איגוד מקצועי 
וארגון פוליטי, משולל סמכויות פסיקה; אלו ניתנות לשיקול־דעתו 
של כל רב רפורמי. לעומת־זאת קובעת ועידת הרבנים כללים 
עקרוניים, כגון התייחסות פוליטית, נוסחי תפילה ועוד. 

וע״ע: בית־כנסת; השכלה! קהלה; שנוי ומסורת. 

אל. די. 

ז. ב 1917 הוקס בפולניה ארגון רבני כלל־ארצי, אליו 
הצטרפו מאות ר" אורתודוכסים. מאנשי "אגודת ישראל", ה״מזרחי" 
ובלתי-מפלגתיים. ב 1921 הכירה הממשלה ב״אגודת הר"" כבאת־כוה 
של יהודי פולניה, ונועצה עמה בענייניהם. ב 1922 התקיימה ועידתה 
הראשונה, בהשתתפות רוב גדולי-התורה שבפולניה. הקמת הארגון 
נקשרה גם במאבק הר" לשיפור מעמדם הכלכלי והחברתי בקהילות 
לאחר מוראות מלה״ע 1 , ולהשוואת זכויותיהם לאלה של כהני־הדת 
הנוצרים. כן נאבקו על הגדרת הקהילה כנושאת תפקידים דתיים 
בלבד, בניגוד להצעת חוקת־הקהילות של המפלגות הציוניות, שביקשו 
להפוך את הקהילה למרכז של פעולות תרבות, חינוך וסעד. שיתוף־ 
הפעולה עם הממשלה הפולנית הביא לתמיכה ניכרת ב״חדרים", זאת 
תמורת הכללת כמד, שעות לימודי־חול, כדרישת הממשלה. "אגודת 
הר"" עשתה להתרת רבבות העגונות שנותרו לאחר המלחמה, נאבקה 
בחוק המנוחה־של־יום־ראשון — שמטרתו היתד. נישולם הכלכלי של 
היהודים — ובעיקר נאבקה בהצעת־החוק לאיפור השחיטה (ע״ע) 
היהודית (ע׳׳פ הדוגמה הנאצית), שנועדה להביא להגירת רבבות 
יהודים חרדים מפולניה. סמוך למלה״ע 11 ביקשה "אגודת הר"" 
למנות בוורשה רב-ראשי כולל לפולניה, אולם הדבר לא נתגשם. 
נשיאה הבולט של "אגודת הר׳"׳ היה ר׳ מנחם אלסר (ע״ע). בשיא 
פעולתו הקיף הארגון כ 1,000 ר״, ובפעולותיו המקיפות — כבהשניו 
— התיימר לרשת את כתר "ועד ארבע ארצות". 

8 . הר׳ הראשית (הרה״ר) לא״י הוקמה ב 1921 . הבחירות 
נערכו בחסות שלטונות המנדט הבריטי, שהכירו ברה״ר כסמכות 
הדתית העליונה של היישוב היהודי בארץ. היה זה המוסד היהודי 
הראשון שהכירו בו, ובכך ביקשו להדגיש את התייחסותם אל היישוב 
כאל עדה דתית. סמכות זו נקבעה־מחדש ב״תקנות" כנסת ישראל 
משנת תרפ״ח (ע״ע א״י, עט׳ 538 , 661 ). 

בניגוד לשלטון־היתיד שהיה בידי ה״חכם־באשי" בתקופה התור- 




489 


רבנות 


490 


כית (שם, עט׳ 507 ), פוצלה הרה״ר בין רב אשכנזי, שתארו היה 
"רב ראשי לא״י", ובין רב ספרדי, שנשא גם אח התואר המסרתי 
"ראשון לציון". שניהם עמדו בראש מועצת־הרה״ר. שמספר חבריה, 
עם ייסודה, היה 8 . ב 1936 הוגדל מספרם ל 10 , ואילו בתקנה מ 1963 
נקבע מספרם ל 12 , מחציתם אשכנזים ומחציתם ספרדים. זה היה 
המוסד היחיד ביישוב ששמר על עקרון השוויון בין העדות. 

תחילה נקבע. כי הר" הראשיים וחברי פועצח־הר׳ ייבחרו 
לתקופה מוגבלת — תחילה נקבעו 3 שנים, וב 1936 הוארכה התקופה 
ל 5 שנים. אכן, ברוב המקרים נערכו בחירות רק בעקבות פטירתו 
של רב ראשי. הר" א. י. הכהן קוק וי. מאיר (ע׳ ערכיהם) ומועצתם 
כיהנו בשנים 1921 — 1936 . עד סמוך לפטירתו של הרב קוק. מועצת־ 
הר השניה, בראשות הר׳ י. א. הלוי הרצוג (ע״ע) וי. מאיר, כיהנה 
בשנים 1937 — 1945 . ב 1939 נפטר הרב מאיר, ואת מקומו מילא 
ר׳ ב״צ חי עזיאל (ע״ע). בלא בחירות. בועצת־הר השלישית. 
בראשות הר״ הרצוג ועזיאל, כיהנה בשנים 1945 — 1955 : ב 1955 
נפטר הרב עזיאל. מאז כיהנה המועצה הרביעית, בראשות הר" 
הרצוג וי. נסים (ע״ע), עד לפטירת הרב הרצוג ב 1959 . עד 1964 
נדהו הבחירות, בגלל מאבק מפלגתי חריף — שפילג את הרה״ר 
עצמה — על הרכב ה״גוף הבוחר" (ר , להלן). כל אותה העת כיהנה 
הרה״ר, מכוח תקנות מיוחדות, בראשות הרב נסים לבדו. הקדנציה 
החמישית, בראשות הר" נסים ואונטרמן (ע״ע [כרך מילואים]), 
כיהנה בשנים 1964 — 1973 . קדנציה שישית, בראשות הר" שלמה 
גורן ועובדיה יוסף, נבחרה ב 1973 . היתה זו הפעם הראשונה שנערכו 
בחידות שלא בעקבות פטירת אחד הר", והפעם הראשונה שר" 
ראשיים לא נבחרו שנית לתפקידם. 

מתחילת ייסודה נקבע, כי מועצת־הר׳ תהא מוסד שיפוטי שיפעל 
כבי״ד־לערעורים בעניינים המסורים לסמכות בתה״ד הרבניים (ע״ע 
א״י. עמ ׳ 661 ), אף מעורפל היה תפקידה, שהוגדר כ״באת־כוח דתית 
מוכרת של כנסת ישראל". הרב קוק ביקש לראות ברד,"ר הנהגה 
רוחנית כוללת, שמחובתה ובסמכותה להתערב בכל נושא העומד על 
הפרק; לעומתו ביקשו החילוניים לראות ברה״ר מוסד העונה לפונים 
אליו בלבד. עם קום המדינה הוחלט להפריד בין מועצח־הרה״ר 
למוסדות השיפוט הדתיים, וב״חוק הדיינים תשט״ו" נקבע, כי רק 
הר" הראשיים יכהנו כאבות ביה״ד־הרבני לערעורים, ואילו חבריו 
האחרים יהיו דיינים קבועים וממונים. בכו צומצמו תפקידי מועצת־ 
הרה״ר לפסיקת הלכה, תיקון תקנות. הענקת כושר לר" ולדיינים 
ופיקוח על מספר יחידות־מינהל, שהעיקרית בהן היא מחלקת הכש¬ 
רות הארצית. נסיונו של הרב גורן להקים מחלקות חדשות, להסברה 
ולחינוך, לקשרים עם הגולה ועוד, נתקלו בהתנגדות עמיתו הרב 
יוסף ומשרד־הדתות. 

הקמת הרה״ר לוותה תקווה גדולה להתחדשות ההלכה. על 
חידושיה ותקנותיה — ע״ע משפם עברי, עמי 690 — 692 . 

הקמת הרה״ר נתקלה בהתנגדות הלק ניכר מן החברה החילונית 
בא״י. אך משנתססדה הוכרחו המתנגדים להתפשר עם קיומה, אף 
שהמשיכו בנסיונותיחם לצמצם את סמכויותיה. הרב קוק ביקש 
שהרה״ר תיבחר בידי נושאי משרת ר' בלבד, אולם ממשלת המנדט 
לחצה על הקמת "גוף בוחר". שיוצג בו גם הציבור. ב״גוף הבוחר" 
הראשון היו 68 ר״ ו 34 נציגי־ציבור. ב 1936 שונה היחס והועמד על 
42 — 28 , ובתשל״ב פחת עוד משקלם היחסי של הר" והועמד על 80 
ר״־בפועל (עפ״ר רבני־ערים), כנגד 70 נציגי־ציבור — ראשי ערים 
וחברי מועצות דתיות. את ,.הגוף הבוחר" ממנה "ועדה מסדרת" 
שאותה ממנה הממשלה, והמאבק על מבנה "הגוף הבוחר" ועל הרכבו 
האישי — שהתנהל במרינה ביו המפלגה הדתית־הלאומית ומפלגות 
השמאל — מבטא את הרצון להבטיח אח בחירתם של ר" ראשיים 
מוסבמים־מראש. מכאן נבעו גם הדחיות הרבות בקיום מועדי הבחי¬ 
רות, שהצריכו הארכת תוקף כהונתה של הר׳ ע״י הכנסת. 



הרבנים הראשיים לא״י ~ ררב אברהם יצהק הבה! הו? 
והראש״? הרב יעקב מאיר — בטהם ר.?מת יישוב הרש ( 1025 ) 


תלותה של הרה״ר ברשות החילונית ומעורבותה בחיים הפולי¬ 
טיים בארץ הביאה להמעטה בתדמיתה. הרה״ר הטילה איסור על 
שר־הפנים לקיים פס״ד של ביהמ״ש־העליון, שהורה לרשום ילדים 
כיהודים אע״פ שאמם אינה יהודיה. כן אסרה על המפלגה הדתית־ 
הלאומית להיכנס לקואליציה הממשלתית בשל אי-הגדר־ הלכתית 
של "יהודי" ב״חוק השבות׳/ התנגדה לסטטום־קוו בשמירת השבת 
ועוד. היות הרה״ר מוסד הפועל מכוח חוק המדינה הביאה למחלוקת 
ציבורית בשאלת היחס בין הדת למדינה, והלחצים הפוליטיים על 
הרה״ר למצוא פתרונות למקרים קשים הביאו להחשדת מעשי-בי״ד 
שלהם כמם־שפתיים, כבעניין ה״אח והאחות". 

"חוק שיפוט בתי״ד רבניים", תשי״ג, קובע כי ענייני נישואין 
וגירושין של יהודים בישראל יהא נתון לשיפוטם הייחודי של בת״ד 
רבניים וייערכו ע״פ דין־תורה. בתשט״ו הושווה מעמד הדיינים לזה 
של השופטים, ונקבע כי אין על הדיין מרות זולת דץ־תורה. על 
פסקי ביה״ד ניתן לערער אך־ורק בביה״ד־הרבני הגדול ולא בפני 
ערכאות אחרות של המדינה. בסמכות ביהמ״ש העליון, בשבתו 
כבי״ד־גבוה לצדק, לבדוק טענות על חריגת ביה״ד הרבני מסמכותו. 
אך לא להתערב בתוכן פסקי־הדין. מצב זה הוליד חיכוכים בין שתי 
הרשויות השיפוטיות. וע״ע א״י, עמ׳ 661/2 . 

רב של עיר או של רשות מקומית נבחר לתפקידו בידי "גוף 
בוחר", שמחצית חבריו אשכנזים ומחציתם ספרדים, והמורכב באופן 
שווה מנציגים של הרשות המקומית, של "המועצה הדתית" ושל 
בתהכ״נ. תקנות אלו נקבעו ב 1936 וחודשו במדינת ישראל. לרב 
המקומי אין סמכויות חוקיות ולא תפקידים מוגדרים, פרט לר" רא¬ 
שיים של ערים מרכזיות, המכהנים כאבות בתה״ד הרבניים במקומם. 

א. מו. 

כללי: ש. אסף, לקורות הר׳(בחוד: באהלי יעקב), תש״ג; מ. בניהו, 
מרביץ תורה, תשי״ג; י. כץ, מסורת ומשבר, תשי״ח; מ- אלון, המשפט 
העברי, ב׳, 607 — 614 , 632 — 661 , תשל״ג! מ. הלוי דורח־יץ, רב 1 י 
פרנקפורט, תשל״ב! י, איזנר (עורך}, איש על העדה, תשל״ג: ש. שילה, 
דינא דמלכותא דינא, 422 — 432 , תשל״ה! ,£ז* 21 ת 51 > ״ 1 

,'(! 41'1;11 €01)1 #1)1X1 ו)[ ) 7/1 , 00 ) 83 .ע\ . 5 ; 1928 ,; $01111 $€110111)■! 0x11 
€14111/1 [ \ 0 ! 1 ז 1€ ז 0 10 ( 7 ,§זש<(ו 1 נ>$ז! 11 . 2 . 11 ; 1942 ,(.״■.$ 1 מ 1 >ת 1 ) 111 ־ 1 
,) £35 כ* 11 > 1 >ו 1 ׳.י 1 שן{) ח 1 הס^ן!^ ,[. 1 >ש] ץזזשנ!ז\ג ,[ .\) :מ 1 ) 111€1 ^וו 1 ת 1 וז €0 

. 1969 ,( 1 

י ד."ב ומוצאי יה״ב:מ. פרנק. קהילות אשכנז ובתי דיניהן, 
תרצ״ח; י, זגה, לתולדות קהילת בולונייה בתחילת המאה הט״ז 
(^ע 0\, x ט 11 ), 1941 ; מ. א, שוליואס, מזזלוקותיו של מיסיר ליאון 
עם רבני דורו (ציון, י״ב), תש״ז; הנ״ל, חיי הדת של יהודי איטליה 
בתקופת הריניסאנס (^^ע x ,*ז\׳ 1 /ק). 1947/8 ; י. בער, היסודות 
וההתחלות של ארגון הקהילה היהודית ביה׳יב (ציון, ט״י), תש"י! 
הנ״ל, תולדות היהודים בספרד הנוצרית (מפתח: רב, ר״, ר׳), תשי״ם; 
ח״ו! בךששון, הנהגתה של תורה (בחינות, ט׳), תשט״ז! הנ״ל, תולדות 
עט ישראל, ב׳; תו״י ביה״ב, חשכ״ט< א. הרשמן, רבי יצחק בר ששת 
(חריב״ש), דרך חייו ותקופתו, תשט״ז; ש. אלבק, יסודות משטר 
הקהילות בספרד עד הרמ״ה (ציון. כ״ה), תש״ך; מ, בניהו, חידושה 
של הסמיכה בצפת (בתוך: ס׳-יובל לי. בער), תשכ״א: ש. ד. גויטיין, 
ידיעות חדשות על נגידי קירואן ועל רבינו נסים (ציון, כ״ז), תשכ״ב; 
הנ״ל, חיי הרמב״ס לאור גילויים חדשים מן הגניזה הקהירית (פרקים, 
ד׳), תשכ״ו! הנ״ל, .הרב׳ — בירור פרשה סתומה בתולדות הגאונים 
של א״י(תרביץ, מ״ה), תשל״ך; ש. טואף, מחלוקת ר׳ יעקב ששפורטש 


491 


רכנדת — רב־סנפידיים 


492 


ופרנסי ליוורנו(ספוגות, ט׳), תשכ״ה; ח. ז. דימיטוץבסקי, שתי תעודות 
חדשות על וויכוח הסמיכה בצפת (ספונות, י׳), תשכ״ו; א. קוססר, 

על שלילת החברות והר׳ מן ר׳ יוסף איש ארלי והשבתו על כנו 
,(ק״ם, מ״א), תשכ״ו: מ. ברויאר. הסמיכה האשכנזית (ציון, ל״ג), 
תשכ״ח; הנ״ל, מעמד הר׳ בהנהגתן של קהילות אשכנז במאה הט״ו 
(ציון, *"א), תשל״ו; הנ״ל. ר׳ אשכנז ריה״ב, תשל״ד? י. כץ׳ לתולדות 
הר׳ כמוצאי יה״ב (בתור: ם׳ זכדון לב. דה־פריס), תשכ״ם; ש. שפיצו*, 

הר׳ והר״ בדרום גרמניה ואוסטריה בראשית המאה ה 15 (בד־אילן׳ 

ז׳—ת׳), תש״ל! ל. בורנשטיין, מבנה הר׳ באימפריה העות׳מאנית 
011* בסאה הט״ז ובמאה הי״ז(ממזרח־וממערב, א׳), תשל״ד! ,חת 3 וה 
1)36 81611865(01(11118 !16$ £0881061713)656)15 616. (^£0\¥), \111)186 י '); 

]. 313110, 7 71? ]6105 71111 ( £011 ? 1/3 ?? 1311/1 ? 5 1111 ? 31 >£ 171 11111 ! 1 <}'(££ מן 

€ 011 ? 85 , 251—280, 1920; 011)71 £365 0} 3/1? 13/6 0 } 071 

1101/(3)1 £0881 1 ;( 13 ) €613 161/1 1/1€ / 0 { 1/01 51 ( £1 1/16 /ס ), 
1924; 1(1., 4 ]610158 001456 06161))■? 1)1 161/1 €6)1(14); 1101; (111: 
8111(1165 10 )6^1511 1115£0 461 ו, .?/ ,־ 1.21161 . 0 ; 1944 ,( 800101006 31101 •<ז ) 
£10160; 0133 616/1 (}( 011 (£ 1/1 101 ( 0881 ( 055 (€ ! 30 1 ( 131 611 ( 31 ' 361 13 ( 11 1 ( 16 '׳ה 
()!1X5, X\ 30 0113 1 ( 6 ) 130 00013 .£ , 1 ז 1 שז§ 0100 ) 543 . 4 . ; 1924 ,(ח ! 
£331)1)1)16)33)6!6)1 171 36) 051611 001)16 36! X^'^. ]0/1)1113)1301! ()650110- 
0110, X^\ 581$ ( 1.6036 ( 860310 0113 ! 1011 * £6111 , 110 ) 261 . 5 ; 1927 ,(׳ , 
1943; 9. 8 ?)!) 111 ) 00£5 ! 11056 ! 13 ( 0 1 ( 0010 8 ? 6 ! 0 [ , 102 ׳ 5 \סת 381 א , 

X 1/16 ( 0 ;( 8/1530 0135 ) £6/18 0113 806101 4 , 83100 . 8 ; 956/7 ! .(^|ז\ע 
}633)!, \011 ,ז . XX^^^, 1957*; 8. 80111 01-181116 ' 1 ( 513 ! 1336 )£ , 110115 :).?ז 3 /י 
6( 10 361)610$$0716)11 311 £. 031 1710;6)3 0§6, 1957: £. £1 !£.6! 90111, 

, 001160 - 0 . 0 ;* 1964 , £65 . 4 > £13316 ■ 1 ׳ 1/16 1 ( 1 11 ( 36 ( 711 ( 0006 -{ 861 15/1 ( 613 [ 

160 2112111 ־ 561 ׳ ,[. 601 ] 001160 .ס . 0 :מ!) .? 2 1/16 {ס ; $0108 ;' 7 ? 7/1 
ס!/) [ 0 056 7/16 , 15611$ . £5 . 1 ; 1967 ,(סססג^גסיד 01 00010 66 ' 1 , 03001 

7001 £/0\80171 8; 1/16 )1131/10) 0} 1/16 $6}6) £1(1 <5131111 (^8, 0X1), 

, 77 — 75 , 40 — 1 , 806161 11 1 ז 311010160 ? 3 / 4 , 610 ) 001 .ס . 8 ; 1970/1 

' 1 ( 1131280 ' 1 /)< £163161 1/16 / 0 166 [[ 0 7/16 , 1.30010130 .. 1 ; 1971 , 219 - 211 

1971/2 ,( 1 םע .א 10 ) 

העת החדשה; י. קלויזנר, וילנא בתקופת הגאון. תש״ב; י״ט. ל. 
צונץ - ח. אלבעק, הדרשות בישראל, 205 — 221 , תשי״ד; ב. כץ, ר/ 
חסידות, השכלה, א׳—ב', תשט״ז—תשי״ט; ז׳. שייקובסקי, התנגשויות 
האורטודוכסים והריסורמיס בצרפת (חורב, י״ד-ט״ו), תש״ך; י. כ״ץ, 
דמותו ההיסטורית של הרב צ. ה. קאלישר (שיבת־ציון, ב׳—ג׳), 
תשי״א/ב־ הנ״ל, בין יהודים לגויים, 183 — 193 , תשכ״א; הנ״ל, קוים 

לביוגראפיה של החת״ם סופר (בתוך: מחקרים_מוגשים לב. שלום), 

תשכ״ח! י. רוטשילד, הרב בקהלות החרדיות שבגרמניה בדורות 
האחרונים (שבה בשנה), תשכ״ד! ש. אטינגר, ההנהגה החסידית 
בעיצובה (בתוך: דת וחברה [קובץ]), תשכ״ה! ר. קצנלבונן, יחס של 
בטול לר׳ (המעיז, ה׳), תשכ״ה; י. מ. לנדאו, היהודים במצרים במאה 
התשע־עשרה, 103 — 109 (ובמפתח; רב ראשי), תשכ״ז; א. גורן. קהילת 
ניו־יורק. גורלו של מוסד בחברה פלוראליסטית ודימוקראטית (בתוך: 
מלחמת קודש ומארטירולוגיה: העיר והקהילה [קובץ]), תשכ״ח; מ. ש. 
סמט, מ. מנדלסון, נ״ה וייזל ורבני דורם (מחקרים בתולדות עם ישראל 
וא״י, א׳). תש״ל: א. אלמליח, הראשונים לציון, תש״ל ) א. א. גרשוני, 
יהודים ויהדות בברית המועצות, תש״ל; ם. וינר, הדת היהודית בתקופת 
האמאנציפאציה, תשל״ד; מ. מאיר. חילוקי דעות על חינוך מודרני 
לר" בגרמניה של המאה הי״ט (לברי הקונגרס העולמי השישי למדעי 
היהדות, ב׳), תשל״ו! ע. שוחט, מוסד "הרבנות מטעם" ברוסיה, תשל״ו; 
005 , 05 ) 1.323 .? ; 1910 ,!■ 161 ( 1 ( 1 ( 1101 365 18 ( 61111 ! 5 016 , 16 ) 30 ( . 8 
. 1 * 1 . 4 * 1 ; 1914 , 1 ( 6 )('{? 0 ( 15 ( 36 071 ) 1 ( £071511510 6/16 ! £13$/10/1 י* 1 0018868 ) 1 
1 ( £0/11 7/16 ,׳־)) 146 . 0 . 11 ; 1941 , 11 ) £0/1 1/16 / 0 £016 7/16 , 01311 ) 06 
06/11718 ?(? 15/1 ' 33 ?[ ,־ 661 < £0 . 71 ; 1943 ,; 3 ) 703 0713 ; 6536730 צ 

?)6(36/16)5 (1415(0(13 )11(13103, X^^), 1945; 0. 00(6, 3)1101)1'5 7/1)66 

05 16} £111)11! (1 1 \ .\׳ ; 1953 ,( 5 ) 1.63016 !•גו״יס( ,[. 63 ] 1106 ( .. 1 :ת . 

115.1.1660130 . 0 ; 1955 , 1955 — 1885 1 ( £ 07130 , £011686 ' 6105 [ , 500 ת 31 ץ , 

0))8030X; 1)1 )47716)1611)1 ]63015/1 15]6 (1^016(16311 7680010 £31 צ 1 ( 15 ׳מ , 
1^\836010 1.60 ) £08/11 71 ( £1036 7/16 , 3101 ־׳י\ 011606 ?) . 1 \ ; 1955 ,( 1 ׳ 
105(1011(6 ¥63( 80010, 11), 1957; 8. 1^- 001660, 7/16 £031306 3/76 {ס 
)4 7710360)3 £0/181, 1961; 75. ). ?61(10130, 7/36 4)716)160)1 £6}0)))1 

31601 ( £0887 1171 ( 86 6 (/ 1 / 0 1665 ( 11566 ( £61111 , £18060 .( . 1 ; 1962 , £0881 
, 5 ) 1 ׳\ 8601001 .£ ; 1967 ,(^ 867711)10); (1.60 836010 105(1(11(6 ¥'62(60010, X1 
, 30110100 )?) ;(( 613 [ 80305 ) 7 (€ ( 0 / 868001 088371/601 .£ ;■ $0701 €0711071 4 

. 1973 ,£ס . €6 , 10 ) 086 86 ) { 0 ) 013 , 2 ) 3 ) 1 .( ; 1971/2 ( ( 1 ^ X 
הר׳ הראשית לא״י; מ■ אלון׳ חקיקה דתית (מפתח בערכו), 
תשכ״ח: א. דון־יחיא, מוסדות דתיים בסיבו הפוליטי (דעות, מ״א), 
תשל״ב; א. סורגנשטרן, הרה״ד לא״י — ייסודה וארגונה, תשל״ג; 

ז. ורהפטיג-זז. חפץ-ד. גלס (עורכים), דת ומדיבה בחקיקה, תשל״ד. 

רבנו תם, ע״ע רבנו יעקב המכונה תם. 

רבדצקי, "הו^יע חנא ( 1859 , אודסה — 1944 , ת״א), סופר 
ומו״ל עברי. ר׳ היה פעיל בתנועת "חיבת ציון". הוא ערך 
את המאסף הספרותי "פרדס" (א׳—ג׳: תרנ״ב—תרנ״ז), שפרסמו 
בו הבולטים בסופרי התקופה. יתד עם הסופר שלום עליכם (ע״ע) 
פרסם סדרת פליטובים, ״קבורת סופרים״. ב 1901 יסד — יחד עם 
ביאליק ושי בדציון — את הוצאת הספרים "מוריה". עיקר פעלו 


בתחום ספרי כינוס ולימוד נעשה במשותף עם ביאליק (ע״ע, עמ׳ 
246/7 ). תחילה ערכו את "ספורי המקרא" כספר לימוד־מקרא 
לילדים (תרס״ג/ה), ואח״ב את אגדות חז״ל ב״ספר האגדה" (א'—ד; 
תרס״ח—תרע״א). ב 1921 עלה לארץ והקים — יחד עם ביאליק 
וש. לוין(ע״ע) — את הוצאת "דביר". בתקופה זו הו״ל (עם ביאליק) 
את שירי ר׳ משה אבן־עזרא ור׳ שמואל אבן־גבירול. את מאמריו 
כינס בספרים "דור וסופרים" (א׳—ב/ תדפ״ז—תרצ״ח) ו" מכתבים 
לבת ישראל" (תרפ״ג 2 ). לאחר מותו הוצא קובץ נוסף, ,.בשערי 
ספר" (תשכ״א). ר׳ כתב גם סיפורי־ילדים וערך קובץ ספרותי 
לנוער, "האביב". 

לבס ( 01 ט- 1 ! £1 ), סוג צמחים ממשפחת הארכביתיים (ע״ע), שעמו 
נמנים כ 49 מינים. החשוב שבהם הוא צמח המאכל — ר , 
הגינה (מזטס״מסק^ז . 11 ). מוצא הר׳ מסין, מורדות הרי טיבט 
והימליה וסיביר. ר׳ הגינה הוא צמח רב־שנתי ולו קנה־שורש 
ומערכת שרשים מסועפת ומעמיקה. העלים תמימים ויושבים על 
קנה־השורש. הטרפים ארוכים. הפטוטרות בשרניות! עביין 2 — 3 
ם״מ, רחבן 3 — 4 0 ״מ וארכן 40 — 50 ס״מ. גבעולי התפרחת זקופים, 
נבובים ומסועפים. הפרח דו־מיני. הפרי אגוזיית, בעלת 3 כנפות. 
הטמפרטורה האופטימלית לגידולו 10 3 —״ 15 . באזורים קרים שרוי 
בתרדמת החורף. ריבויו נעשה ע״י נצרים או זרעים. 

האסיף נערך תוך שליפת העלים בעלי הפטוטרות העבות והארו¬ 
כות. עונתו מתמשכת זמן רב: אוקטובר—מאי—יוני. ניבת השיא 
באביב. משך הניבה הכלכלית שונה בהתאם לתנאי האקלים ואפני 
הטיפול — בד״ב 6 — 8 שנים. שרשיו העבים של הר׳ שימשו 
לרפואה כבר בתקופות קדומות. כצמח מאכל משמשות הפטוטרות 
להכנת לפתנים, ריבות וממרחים. טעמם החמצמץ נגרם ע״י חומצת 
התפוח (עד 2.5% ), חומצת לימון וכמות זעירה של חומצת חומעה. 
הפטוטרות מכילות כ 95% מים ו 3.8% פחמימנים — כולל תאית. 

גידול הר׳ נפוץ באזורים הממוזגים של אירופה — במיוחד 
בגרמניה, צרפת ואנגליה — ובאמריקה. הר׳ הוכנס לישראל רק בשנות 
ה 30 של המאה ה 20 . שטחי גידולו מצומצמים. 

ח. אולמן, ר׳(בתוך: האנציקלופדיה לחקלאות, ב', 387 — 388 ), תשל״ב. 

רב־סנפיריים ( 10130 ־ 01 ]נ!ץ 01 ?), משפחה פרימיטיווית של דגי־ 
גרם, המהווה סדרה נפרדת — דב־סנפיראים. הר״ס קרובים 
לדגים מאובנים מסדרת 11165 ־וס 11801£ !ס 3136 ?. 

לר״ס סימנים משותפים עם קבוצות דגים שונות, תופעה 
המצביעה על הפרימיטיוויות שלהם; הגוף מכוסה קשקשים בצורת 
מגינים, הבנויים 3 שכבות: העליונה — גנואין — סימן אפייני 
למקריני־סנפיר; האמצעית — קוסמין — אפייני לדגי-ריאות; 
ומתחתיה — איזופדין — תומר גרמי המצוי בכליל־גרמיים. בבסיס 
סנפירי־החזה נמצאים קשקשי־שן, בנויים שכבה גרמית מכוסה 
אמאיל — קשקשים המיוחדים לדגי סחוס (ע״ע דגים, עמ׳ 899 — 
900 , ר׳ שם ציור). 

סימן אפייני להם — סנפיריגב המפוצל לשורה של סנפיריות, 
שכל אחת מהן נתמכת ע״י בליטה קוצנית, שאל חלקה האחורי 
מחוברות קרניים אחדות (בסוג 3 נ 1:1 שןנסמ! 0313 ). בין הסנפיריות מתוח קרים, סגפירי־החזה מיוחדים 
בכך, שבסיסם מורחב ובשרני ובולט מחוץ לדופן הגוף. תומכות בו 
שתי שורות של עצמות הדוקות לגוף, כחלק של חגורת הגפיים 
הקדמיות. בחלק החפשי של הסנפיר מופיעות קרניים בצורת מניפה. 
סנפיר־השת קצר. סנפיר־הזנב סימטרי בצורתו החיצונית, כים־ 
האוויר עשוי שתי אונות גחוניות, כמו אצל דגי־ריאות; הימנית 
גדולה-יותר ופתוחה לוושט. הנחיריים עשויים צינור בצדו העליון 
של החרטום — זוג לכל צד — אולם הם חסרי נחיריים פנימיים. 



493 


רביסנפידיים — רפת עמון 


494 


ללב קונוס ארכי מפותח. המצויד ב 8 — 9 שורות של שסתומים! 
זהו המספר הגדול־ביותר בדגים וזה סימן פרימיטיווי. קיים ספיר- 
קולום וחמשי הדק מצויד במסתם לולייני, כמו אצל דגי־סחוס. שיניים 
חרוטיות מחודדות נמצאות על עצמות לסתות־הביניים. על הלסתות 
העליונות ועל עצמות המחרשה והכנסה. ההפריה פנימית. בולטת 
דו-צורתיות מינית. בזכר סנפיר־דזשת מעיבה ומשמש להמראה. 
הביצים קטנות. הצעירים מתפתחים דרך גלגול. הלרוות שונות מאד 
מהמבוגרים. הן מצטיינות בצבע בולט — פסים שחורים וזהובים 
על רקע צהוב — והן דומות לראשנים. יש להם זימים חיצוניים, 
דמויי-נוצה. הבולטים מהשוליים האחוריים של סכסה-הזימים. 
סנפיר־הגב אינו מחולק לתוספות סנפיריות, והוא מתאחד עם סנפיר־ 
הזנב וסנפיר־השת. הר״ס הם דגי-קרקע הפעילים בעיקר בלילות. 
מזונם מורכב מדגים. סרטנים ולרוות של חרקים. בתוספת מזון 
צמחי. הם נפוצים באפריקה. 

במשפחה שני סוגים. 1 ) רב־סנפיר (!"■">זכמ 01 ?) — בו 13 מינים, 
המפורסם־ביוחר הוא הביכיר (■״ 141:11 .?), שתפוצתו בנילוס, בימת 
רודולף ובימת צ׳ד (וזרע דג, עמ ׳ 922 . ושם ציור): 2 ) ־ 1 ( 411301010 ) 
5 ׳ 5 * — בו מין אחר. זה נבדל מקודמו בגופו המוארך ובהעדר 
סנפירי־הגחון. הוא נפוץ בשפך הנהר ניגר ובקמרון. 

הד״ס נחשבים לשרידים הקיימים כיום שמוצאם קדום ומהם 
התפתחו מקריני-הסנפיר. 

רב־פולימדים, ע״ע פ 1 לי 5 ר. 

ךבקןה, אחת מארבע אמהות האומה. ד, בת בתואל, נכדת נחוד 
(ע״ע) ואחות לבן (ע״ע). הובאה מפדן־אדם ע״י אליעזר [י], 

עבד אברהם, לאשה ליצחק וילדה לו את יעקב ועשו (ברא' כה, 
יט—בו). ו" סייעה ליעקב לקבל את ברכת אביו, במקום עשו. 
ועודדה אותו אח״כ להימלט מפני חמת אחיו לפדן־ארם ולשאת לו 
שם אשה ממשפחתה (שם כז, מב—מו). בפרק כו מתוארים יחסי 
יצחק ואבימלך מלך פלשתים והסכנה שנשקפה שם לרבקה. עד 
שנאלצה להתחזות כאחות בעלה; סיפור זה הוא חזרה על מאורע 
דומה בימי אברהם. אין המקרא מזכיר את מותה של ר׳ ואת מניין 
שנותיה, ואם זכה יעקב לראותה בשובו ארצה (השר ט' היובלים 
ל״א. ה'—ז׳! ל״ה, ד, כ״ז). לעומת־זאת נזכר, משום־מה, מותה של 
דבורה מינקת ר׳ (ברא' לה, ח). ר , נקברה בקברי האבות, במערת 
המכפלה ([ע״ע], שם מט, לא). 

ח ז "ל דרשו הרבה במעלת צדקתה של ר׳ז "למה היא דומה ז 
לשושנה בין החוחים״ (= משפחת לבן הארמי! (ב״ר ס״ג. די), 
ועליה אמר הכתוב: ,תרח השמש ובא השמש׳ (קה' א, ה) "עד ימלא 

**■).■ו■־*') 11 ! ^ 4 6 ) 01 > ! 1 !: 8 ו 1 מ 11534$18 ו! 0 .* 11 ו> 1 ס ';* 4 ■. 

ן 1 ;ו>^-,#ו 1 זןח .י ומי•* יד,י; 

. 1 ן״זז>/וזו>ומ 11 !>**ץ>^ 11 ••זז$אןז!! 0 .זמ 4 (ליוז#סזמ> 
זו 1 ז> 8 זןוי( 1 ',וו>ז>* 6 ו!/ #1 * 8112418 נ*'. 1.1 ו 8 זןזו*י>ן*ן 1 1 



פנישת רבקה ואליעזר, מוזיר כ״'< 1356 בערר. 

(ד,ספריה הלאומית, פריס. ב״ י 15397 , פוליו 40 , דף כ׳) 


השקיע הקב״ה שמש של שרה הזריח שמשה של ר׳" (ב״ר נ״ח, א׳). 
אליעזר הכיר בצדקתה כשירדה לשאוב מים מן המעיין, ש״בל 
הנשים יורדות וממלאות מן העין. וזו, כיוון שראו אותה המים — 
סיד עלו" (ב״ר ם׳, ר). גם יצחק עמד על צדקתה. ש״כל הימים 
שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה, וכיוון שמתה 
פסק אותו ענן. כיוון שבאת ר׳ חזר אותו ענן... וכיוון שראה אותה 
שהיא עושה כמעשה אמו... מיד ■ויביאה יצחק האהלה שרה אמו"׳ 
(שם, ט״ו). 

רבקש, מ? 2 ה ( 1595 לערך, פראג. או לבוב — 1671 , וילנה), 
מחשובי "נושאי־הכלים" של ה״שלחן הערוך". אביו, ד 
נפתלי־הירש, היה מתלמידי ר׳ יהושע פלק (ע״ע). ב 617 ! כבר ישב 
בווילנה, ונודע לשם בין חכמי העיר המפורסמים ועשיריה המופלגים. 
ב 1655 היה בין הנמלטים מווילנה בעקבות הכיבוש הרוסי. הוא 
מתאר בדברים נרגשים את גלותו, שבה אבד לו כל רכושו ובכלל 
זה ספריו. ר' הגיע לגבול הפרוסי בזמן מהומות מלחמת השוודים, 
ואז ירד בספינה והגיע לאמסטרדם■ העדה הספרדית, שתמכה ביד 
רחבה בכל הבאים, קיבלה אותו במאור־פנים, ובהשפעת הרבנים 
שאול מורסירה ויצחק אבוהב נשאר כ 10 שנים באמסטרדם. בשבתו 
שם הגיה, לבקשת ראשי הספרדים, את השו״ע שנדפס אז באמסטרדם 
(תכ״א/ד), ואף הוסיף לו מקורות וביאורים לדברי הפוסקים — 
בייחוד בחלק חו״מ. ביאורו זה, שנקרא "באר־הגולה", היה מאז 
לחיבור צמוד ל״שלחן הערוך״ בכל מהדורותיו. ב 1666 חזר לווילנה 
ושם נפטר. 

ב. רינלין, ו׳ימ ז- וד׳ משה קרעמער (בתוך: ס׳ הגר״א, ד׳, קצ״ס— 

ו״ח), תשי״ד. 

רבת עמון (ערב׳ עמאן [<— 1 ט|), בירת ממלכת ירח והגדולה 
בעריה: כ 615,000 תוש׳ (אומדן 1975 ), שהם כ 4 < מתושבי 
המדינה. ר״ע שוכנת באיזור מבותר. בקסעו העליון של נחל יבוק 
(ואדי זרקא), במקום שהוא מתחיל להתחפר ברמת עג׳לון (הרי 
גלעד). ר״ע היא מרכז המסחר, הכספים, החינוך והסינהל של ירדן. 
יש בה בתח״ר למזון, טבק, טכסטיל. מוצרי נייר■ פלסטיקה ואלו¬ 
מיניום. מכרות הפוססטים שבקרבתה הביאו לצמיחתו של מרכז 
תעשייתי גדול בעיר זרקא, היוצרת עם ר״ע אגד־ערים שבו קרוב 
למיליון נפש. ר״ע היא מוקד־תחבורה מרכזי, ודרכה עובד הכביש 
המהיר הראשי החוצה את ממלכת ירדן מצפון לדרום. כביש זה 
נכנם בצפון לסוריה וללבנון, ובדרום הוא פגיע עד לעקבה. מסה״ב 
החג׳אזית עוברת דרך העיר, ובקרבתה נמל־תעופה בי״ל. 

הגרעין העתיק של ר״ע, שממנו שרד תאסרון תמי, שוכן 
בקרקעיתו של עמק, ודרכו עוברים הרחובות הראשיים של העיר. 
אזורי המינהל והמגורים מטפסים במדרונות הגבעות. על הגבעה 
המזרחית (ג׳בל עמאן. 835 פ׳) נמצא ארמון המלך, ועל הגבעות 
שמבערב — המצודה, המוזאיון, רובע הדיפלומטים, ביהינ והאוני¬ 
ברסיטה של ירדן (נוס׳ 1962 ; 5,420 תלמידים, 1977 ). 

ראשיתה של ד״ע המודרנית ב 1878 , כיישוב חקלאי של צ׳רקסים. 

עם סלילת מסר,״ב החג׳אזית ( 1902 ) הפכה למרכז תחבורתי. וב 1921 
היתה לבירת האמירות של עבה״י: גרו בה אז כ 10.000 נפש. 
במלה״ע 11 הגיע מספר תושביה ל 60,000 נפש. לאחר מלחמת 
העצמאות ( 1948 ) והקמת ממלכת ירדן קלטה ר״ע מספר רב של 
פליטים פא״י, ומספר תושביה עלה לכ 300,000 נפש. בעקבות מלחמת 
ששת הימים קלטה גל חדש של פליטים. מלחפת־האזרחים בלבנון 
( 1975/6 ) וערעור מעמדה של בירות תדמו לביסוסה של ד״ע 
ולשגשוגה; עוד גל פליטים הגיע אליה עם פרוץ המלחמה ובעקבותיה 
עברו לר״ע גם רבים מן התפקודים הכספיים של בירות. 

היסטוריה עתיקה. בימי קדם היתה ר״ע, שראשיתה 
בתקופה הכנענית התיכונה (המאה ה 16 לפסה״נ), בירת ממלכת עמון 




495 


רבת עמון — רג׳ו די קלגריה 


496 



1 ) רחוב הסלר פייצל שםם:ו ססוזעפים עני בניכוים: הדז־ד ?א(?>־ם 5 מ 5 כיוח 
ירושלים וגרש ולח׳ הא׳ממי, לעבר ספרי,. רח׳ אחר סוליד לג׳בל עמאן. בנ׳בל 
עמאן רוב כנייגי המסשלה והשגרירויות הזרות. 2 ) ססגד חכין. הבניין בעל 
שגי הסנדלים הוקס ב 1924 על שרי־׳ ססגד םהחל,וםה העבאהיח. 3 .) תאטרון 
רוסי מהמאה ד, 2 לסוז״ג. המבנה עימד על נבעה ובו שלושה מורי מושבים 
ל 4,000 צוסים. 4 ) מצודה (קלעהו. המבנה החשוב כיותר הוא ביתן ערבי 
המכונה אל־קצר. בית! זה שימש בנראה כניסה לארמין שהוקם ע״י בני נסאן, 
ששלטו באיזור זה בשם הקיסר הב י ונסי יוסטיניאנום ( 527 — 565 ). 5 ) מקדש 
רומאי מחקופח הקיסר מרקום אורליום ( 161 — 180 ). 6 ) דמוזיאוז הלאומי. 
יש בו מספר מגילות ממערות קומראן. 7 ) ארסו! משסהת המלוכה. 8 ) הכזאוסד 
ליאה של הסל־ עבדאללה שנרצח בירושלים ב.( 195 

(ע״ע)ו היא סננה סמוך לדרו־ההר הראשית ("דרו המלך"), בתוך 
סביבה של פרוורים הקלאיים — "בנות רבה" (יומי סט. ג). במקרא 
היא נזכרת לראשונה בסיפור על ערשו של עוג מלך הבשן (דב , ג, 
יא). ואח״ב — בחלוקת עבה״י המזרה׳ (יהד יג, כה). יואב, שר 
צבא דוד. לכד את "עיר המלוכה" ו״עיר חמים", ודוד כבש את שאר 
העיר (שמ״ב יב, כו-לא). לאחר התפלגות המלונה (ע״ע א״י, עס׳ 
280 ) השתחררה ר״ע פעול ישראל. ועד לחורבנה בראשית המאה 
ה 6 לפסה״נ היתה בירתם המשגשגת של בני עמון — על שלב זה 
בתולדותיה ניבאו עמום (א, יד), ירמיהו (מט. ב-ג) ויחזקאל (בא. 
בא 1 כה. ה). 

בתקופה הפרסית היתד, ר״ע בשלטון בני טוביה (ע״ע). בתקופה 
ההלניסטית הסב תלמי 11 פילדלפום את שם העיר לפילדלפיה 
( 1 > 1 < 4  8 ״ג.*), על שמו. אד פוליביום הנון (ע׳ ערכיהם) עוד קראו 
לה ר״ע. ב 218 לפסה״נ נבשר. אנטיובוס 111 . עם שקיעת בית סלוקום 
(ע״ע) שלטו בת הטירניס זנון ותאודורוס, והם שמרו על עצמאותה 
עד לכיבוש פומפיום ( 63 לפסה־נ: ע״ע א״י. עם׳ 351/2 ), שצירף 
את העיר לברית הדקפוליס (ע״ע). ב 106 נכללה ר״ע בשטח הפר(־ 
בינקיה ערביה (ע״ע נבטים, עם׳ 821 ). מיקומה על דרך טריאנום 
(ע״ע א״י■ עם , 255 ) ועל דרד־הרוחב למדבר הביא לשגשוגה לאורך 
התקופה הרומית־ביזנטית. 

ב 635 נבבשה ר״ע בידי הערבים בפיקודו של יזיד אבן־אבי־ 
ספיאן. היא נהיתה לבירת חבל בלקא, שהשתרע בין הוואדיות זרקא 



דבר. עמוז. החאטרו; הרומי 


(יבוק) ומוג׳ב (ארנון), (השם ציין אולי "ארץ מגוונת" או שהוא 
נגזר משם גיבור קדום). משעברה בירת הח׳ליפות מדמשק לבגדאד 
ירדה חשיבות עבה״י ור״ע. ביפי הצלבנים היה שמה 
והיא נכללה בנסיכות עבה״י ( 11310 ־ 7111 :״ 0011 ). לאחר קרב חיטין 
( 1187 ) נפלה שוב בידי המוסלמים. אח״ב היתה בנראה נטושה מאות 
שגים. 

ארכאולוגיה. במרכז האתר עומדת חקרה (אקרופוליס) בת 
3 מדרגות, שהיתה מיושבת עד לתקופה ההלניסטית: העיר השתרעה 
אז למרגלות התל בעמק ואדי עמאן. הממצא מהתקופה הכנענית 
התיכונה כולל ביצורים — במדרגה העליונה של התקרה — וקברים. 
בתקופה הכנענית המאוחרת נבנה בעיר מקדש קטן! נתגלו בו 
מנחות רבות וכן כלים קיפריים ומיקניים. שרידי מקדש. מצודה 
ובנייני ציבור בחקרה מייצגים את עיקר הבניה בתקופת הישראלית. 
בתקופה ההלניסטית שוב בוצרה החקרה• השרידים העיקריים הם 
מהתקופה הרומית — נימפיאון (מקדש נימפות). אודיאון (תאטרון 
מקורה) ותאטרון. מוואדי עמאן הובילו מדרגות אל התקרה שעליה 
ניצב מקדש לזום. נתגלתה גם אגורה — רחבת־שוק מוקפת עמודים. 

י. קר. - מ. 

רנבי, ע״ע כדורגל. 

רג׳ו, יצחק שמואל ( 1784 — 1855 ), מאנשי חכמת ישראל (ע״ע) 
במאה ה 19 ומייסדו של ביהמ״ד־לרבנים בפדובה, הראשון 
מסוגו באירופה (ע־ע בתי־מדרש לרבנים, עם' 985 ). ר׳ נמנה עם 
חבורתם של ש. י. רפפורט וש. ד. לוצטו (ע׳ ערכיהם) וכמותם 
הרבה מאד בכתיבת מהקרים וספרים בכל מקצועות היהדות (בעיקר 
מקרא ופילוסופיה). ברם, ירושתו הרוחנית דלה משלהם, ושלא 
כמותם אין לדבריו ערך מדעי כיום. בזמנו נתפרסם בעיקר בשל 
דעותיו החפשיוח, לשונו העברית הצחה, בקיאותו בהשכלת זמנו 
ושאיפתו להפיץ את רוח ההשכלה בציבור. מספריו: "מאמר תורה 
מן השמים״ (וינה, תקע״ה) — להוכחת סמכותה האלוהית של 
התורה! תרגום איטלקי לתודה, בצירוף פירוש עברי (וינה. תקפ״א): 
תרגום פיוטי לאיטלקית של ם׳ ישעיהו (אודינה, 1831 ) ; תרגום 
לאיטלקית של ספרי יהושע. רות ואיכה ופרקי־אבות! "אגרות יש״ר" 
( 1834/6 ) — הערות היסטוריות ופילוסופיות בצורת פכתבים 
לידידים: "בחינת הקבלה" (גוריציה. תרי״ב), ..מזכרת יש״ר", 
אוטוביוגרפיה (וינה, 1849 ), ועוד. בספרו הנודע-ביותר. "התורה 
והסילוסופיאה״ (וינה, 1827 ), ניסה להוכיח שהתורה תואמת להגיון 
ולפילוסופיה. חליפת המכתבים שלו (.,כתוב יש״ר") עם ש. ד. 
לוצטו נאספה בידי ו. קסטליוני (תרס״ב). ר׳ הו״ל כסה מכתביו 
של יהודה אריה ממודנה (ע״ע). 

31000 ,. 114 ; 1954 , 10101 ) 11 ^- 11010 £0 !ץ 10 ! 11 / 1101/1££0 < 811 , 0 וז 1113 \ . \ 7 
. 1963 , 1101111 מן ו 0 ץ< 61 11 ^) 1 > 

דלו ל י קלבךןה ( 03136113 61 10 ע 2 ז>) 1 ). בירת מחוז ר׳ והעיר 
הדרומית-ביותר בהצי־האי האפניני, איטליה 1 169,000 חוש׳ 

( 1972 ). ר׳ היא עיר־גמל בחוף המזרחי של מיצר מסינה ונקודת־ 
הקשר בין איטליה לסיציליה: אניות־מעבורת למכוניות ולרכבות, 
גשר וקווי טלפון וחשמל. ר׳ היא מרכז לשיווקה ולעיבודה של 
התוצרת החקלאית של סביבתה, בעיקר חומר־גלם לבושם. היא 
נהרסה תכופות ברעידות־אדמה ולא נשארו בה כל שרידים היסטו¬ 
ריים. ב 1908 נהרסה כליל ברעש ומאז שוקמה כעיר מודרנית 
מתוכננת בעלת שדרות רחבות. ר׳ היא מרכז תיירות. 

התעודות הראשונות על יישוב י ה ודי בד' הז פ 1127 . היהודים 
עסקו אז בצביעה ובספחר בצמר ובפשי. ב 1475 נדפס בר• הספר 
העברי המתוארך הראשון(ע״ע אינקונבולה) — פירוש רש״י לתורה. 
ב 1492/3 מצאו מקלס בר , מגורשים יהודים מספרד, סיציליה 
וסרדיניה, אך לאחר שעברה לשלטון ספרד גורשו היהודים ממנה. 




497 


דגול 


498 


תול ( 100380 ק! 0 , 108 ץק 5 ). פונה שמשמעותו השגת מידע בדרכים 
נסתרות. סוכנים העוסקים בר׳ הם מרגלים (מר"). ישנם 
כמה סוגי ר , : ד מדיני, ר׳ תעשייתי ור כלכלי. אך ההשוב-ביותר 
הוא הר׳ הצבאי. המתנהל בד״כ בארצוח־חוץ, תפוקתו מהווה הלק 
נכבד מהידע שעליו מתבססת פעילותה של קהיליית המודיעין (ע״ע). 
הר׳-הנגדי ( 100380 < 1 ! 0 -ז 000010 ) נועד לאמנעת הר׳, אך לעתים 
דקים ההבדלים ביו השניים. 

תכליתיות הר׳ תלויה במידה מכרעת בארגון מדוקדק של הגורמים 
המקבלים את המידע, החייבים להיות מקצוענים. המנגנונים החולשים 
על פעילות ר׳ מגיעים לפעמים לממדים גדולים מאד, ולרשותם 
משאבים כספיים עצומים שפרטיהם אינם מתפרסמים. רבים הם 
הגופים העוסקים בהכוונת הר׳ ובניצולו, מהם צבאיים (זרועות 
המודיעין הצבאי). מהם אזרחיים־מדיניים ומהם שהוקמו במיוחד 
לצרכי ביון בחו״ל. 

באה״ב הגוף העיקרי העוסק בר׳ הוא "סוכנות הביון המרכזית" 
(. 01.4 ), שלצדו פועלים גופים אחרים, קטנים־יוחר ומורכבים־ 
פחות (וע״ע מודיעין, עמי 386/7 ). בבדיה״ם עוסק בר׳ בעיקר הק.ג.ב. 
(.פ.'!.)!), ובמקביל לו פועלים גם ארגוני-ר' משניים (שם! וע״ע 
צ׳קה). גופי־ר׳ עיקריים של מעצמות אחרות הם: בריטניה — ..שירות 
הביון החשאי״ (. 5.1.8 ! 11:0 ׳!ז 50 101011180000 500101 ); גרמניה 
המערבית — "שירות הידיעות הפדרלי" (. 4.0 ז. 8 ; - 8008050306 
106100810051 !) 1 צרפת — "שירות התיעוד החיצוני והר׳-הנגדי" 
(.£. 0 .£. 8.0 1 ' 0011110 80 01 11011 0X101101110 נ] 11 י) 80011111 80 100 '\־ 501 

80 נ 100 ק 05 ). גם בארצות־ערב פעילים גופים צבאיים ומדיניים 
מפותחים שמשימתם היא ר׳ (בפנים הארץ ומחוצה לה). מעט 
נתפרסם על-אודותם, או ידוע שבראשיתם היו מסגרותיהם דומות 
לנופים בריטיים וצרפתיים שעסקו בר' במזה״ת עד מלה״ע 11 
( 18.1.5/6 הבריטי. ו״המשרד השני״ [ 8010311 0011x101110 ] הצרפתי). 
לעתים הם השפיעו מאד על מדיניות-הפנים של ארצותיהן (וגם 
היו מעורבים בשינויים בשלטון). אחדים מאישי הר׳ הערבים הגיעו 
לצמרות הממשל. כאשר קיימים בארץ אחת כמה מנגנוני־ר׳ לאומיים 
הם פועלים בד״ב במקביל. אן לעתים הם מתחרים זה־בזה (כגון, 
בגרמניה במלה״ע 11 ובאה״ב ובבריה״מ כיום). כשקיימים במדינה 
גופי-ר׳ אחדים, הם מתואמים בד״ב ע״י ארגון־גג. כל גופי-הר׳, להוציא 
שפם, חסויים במידה רבה. 

פעולות ר׳ מתבצעות ע״י מר" מקצועיים וע״י מר" לעת־מצוא. 

יש מר״ ״כפולים״ ( 105 ק! 800610 ), כלר, פועלים בשירות שני 
הצדדים. מר״ ש״הוסבו״ ( 0008 ! 101008 ) הם סוכנים שנתגלו 
ואולצו לפעול נגד שולחיהם בלי שאלה האחרונים ידעו על כך. אף 
שרבים מהמר" במשך הדורות חיו חובבנים מחוננים, הרי המגמה 
כיום היא להכשיר מר" בבת״ס מיוחדים. לפעולות ר׳ נרתמו מאז 
ומתמיד גברים ונשים מהשכבות החברתיות הגבוהות ועד לנמוכות- 
ביותר. מניעיהם היו מגוונים: אהבת מולדת, שנאת האויב. הרפתקנות, 
בצע־כסף. אהבה, סיבות אידאולוגיות או דתיות. איומים על קרובים 
ואיומים בחשיפת פשעים או סטיות מיניות. משותף לכל המר" ההכיח 
לפעול בהסתר. ועם זאת מספר הסוכנים הנתפשים גדול (אין נתונים 
מדויקים). הענשים על ר' בכל המדינות כבדים בד״כ. ומר" הנחשפים 
בעתות מלחמה מוצאים להורג כמעט בבל מקרה (ור׳ להלן, משפט). 
נספחים צבאיים נחשבים עפ״ר למר" "רשמיים", ובעבודתם הם 
נהנים מחסינות; במקרה שפעילותם בולטת פדי, מגרשים אותם. 

האבזרים הפשפשים לפעילות הר׳ (השגת המידע. שמירתו 
והעברתו) מגוונים מאד: מכשירי פריצה, מצלמות, דיו בלתי־נראית, 
צפנים (מהם הניתנים לפענוח רק ע״י מחשבים ומכשירי קריפטו־ 
לוגיה [ע״ע]), עצמים חלולים למשלוח הומר כתוב או מודפס. 
"תיבות-דואר" המרוקנות ע״י שליחים. משדרים ומקלטים וכיו״ב. 
בדור האחרון נוצלו לצורך הר׳ כל פשאבי הטכנולוגיה האלקטרונית, 


האקוסטית והאופטית, בהאזנה (בין ע״י מיקרופונים סמויים — מהם 
הקשורים למשדרים זעירים י־ ובין ע״י אניות־ביון), בצילום (ע״י 
לוויינים או מסוסים מגבהים גדולים, ע״י עדשות חדות-ביותר) 
ובשימוש בפחושים ( 005015 !) עדינים מאד למדידת חום וקרינה 
ובמכשירי מכ״ם ארוכי־טווח. להליכי מזעור (מיניאסוריזציה) של 
מכשירים ותצלומים חלק בכבד בר׳ בן־זמננו. 

הצורך במידע על מעשיהם ותכניותיהם של יריבים צבאיים 
ומדיניים הורגש מאז תקופות קדומות, והמצרים הקדמונים בבר 
עסקו ברי. משה שלח 12 מר" "לתור" את ארץ כגען (במד׳ יג), 
ויהושע (ב) שיגר שני מר" "לחפור" את הארץ. דלילה הפלשתית 
(שופי טו. דיכב) היתה אולי הראשונה מבין המרגלות המפורסמות 
בהיסטוריה, שהשתמשו בקסמיהן כדי לאסוף מידע. נראה שגם 
חאשורים השתמשו בר׳, והוגה־חדעות הצבאי הסיני סדן צו ( 20 * 1 * 500 , 
במאה ה 4 לפסה״נ) דיבר בשבח הר׳. גם בעולם הקלאסי נודע הר׳: 
היווני היסטיאיוס (ע״ע) שלח שדר סודי מפרס כתוב על ראשו 
המגולח של עבד; הלה יצא לדרכו לאחר שצימח שערו, ומשהגיע 
ליעדו גולח לצורך קריאת השדר. סקיפיו "אפריקנוס" (ע״ע) שלח 
מר" למחנה יריבו, סיפכס פלך נומידיה. בביזנטיון רווח הד׳ לצרכים 
צבאיים ומדיניים. ונראה ששם השתמשו לראשונה בסוחרים לשם 
איסוף ידיעות; לשיטה זו היה המשך בנהגי ערי־המסחר האיטלקיות 
ביה״ב. שירות ר' מודרני ראשון הקים באנגליה פ. ולסינגם (ע״ע) 
בימי המלכה אליזבת 1 . 

בכל שנעשה המערך המדיני והצבאי באירופה מורכב־יותר בעת 
החדשה, כן התפתחו מנגנוני הר׳ ונדל מספר סוכניהם. בתקופת 
דישליה (ע״ע) עמד בראש הר׳ הצרפתי האב דה טרנבלי(■< 1613 ס 0 ז 7 ; 
פת 1638 ). שנודע בכינויו ״איש־המעלה האפור״ (ס!;!* 001100000 ). 
את מבצעי הר' למען א. קרופול (ע״ע) הפעיל ג׳ון תרלו( 11101100 ). 
פרידריך 11 (ע״ע), מלך פרוסיה. נודע כפי שהשתמש בשיטתיות בפר": 
הוא נתפרסם באמרתו ״אחרי המרשל סוביז( 8006150 : מפקד צרפתי) 
הולכים 100 טבחים; לפני הולכים 100 סוכנים". בתולדות מלחמת־ 
השחרור של אה״ב זכו־לשבח האמריקני נתן היל( 1310 ־ 4 ; 1755 — 1776 ) 
והבריטי ג׳ון אנדרה ( 40810 : 1751 — 1780 ); שניהם היו קצינים 
שפעלו מאחורי קווי אויביהם, נתפשו והוצאו להורג. בעת מלחמות 
נפוליון רבו מאד סוכנים ומרגלים, וז׳וזף פושה (ע״ע) זכור במיוחד 
בגלל מנגנון הר׳ שהקים. במלחפת־האזרחים של אה״ב ייסד הבלש־ 
האזרח, יליד סקוטלנד, אלן פינקרטון ( 101001100 ? 1 1819 — 1884 ) 
את שירות הר׳ הראשון של "הצפון". מנגנון הביון והר׳ היעיל 
והמסועף ששירת את ביסמרק (ע״ע) בפרוסיה הוקם בידי וילהלם 
שטיבר ( 8110601 ; 1818 — 1882 ). והוא פעל הן בשטח המדיני והן 
בשטח הצבאי. 

מלה״ע 1 שפעה מר" ופעולות ר׳. עוד לפני פרוץ המלחמה 
נתגלה — והתאבד — הקולונל האוסטרי א. רדל ( 081 ) 1 : 1867 — 
1913 ), שמבר סודות צבאיים לרוסיה. המפורסמת בסוכני הד במלחמה 
זו היתה הרקדנית מטה הרי (ע״ע): היא נורתה למוות בידי הצרפתים. 
מספר המר" שנתפסו בשליחות המעצמות הנלחמות היה רב, ורובם 
הוצאו להורג, נם בין שתי מלה״ע נמשך המאבק בין שירותי הר׳, 
ובראשית שלטון היטלר נערפו בגרמניה שתי נשים שהסתבבו בר׳ 
בשל אהבתן לקצין הפולני 10 סנוב 0 קי. 

במלה״ע ח התרחבו מאד פעולות הר׳ של הצדדים הלוחמים, 

וגם יעילותן גברה, שכן נסתייעו המר" במידה גוברת והולבת 
באבזרים טבנולוגיים■ השימוש במשדרים אפשר קשר מיידי, ולעתים 
ישיר. בין הסוכן לבסיסו — התפתחות שתרמה לאין־שיעור ליעילות 
הר׳. גורמי הזמן והמרתק שהגבילו את הר׳ בעבר בטלו עפ״ר. 
בעלות־הברית השביל! מאד להפעיל לצורך איסוף מידע את תנועות־ 
המחתרת שקמו באירופה הבבושה. נוצלו בהצלחה גם מניעים 
אידאולוניים־מדיניים. ב 1942 הקימה אה״ב את ה 511-310810 01 00 ! £1 ס 



499 


רגול — רגיומונטנוס 


500 


(. 0.5.5 ) 5 *> 1 ׳ 0 :> 5 לצרכי ר׳ (ומשימות נלוות) בחר־ל. הגרמני 
ריכרד זורגה (־ 8 ־ 501 ; 1895 — 1944 ) היה מר' שפעל מסיבות אידאו־ 
לוגיות. הוא פעל ביפן (עד שנתגלה והוצא להורג) במסווה נאצי. 
והעביר לבריה״מ ב 1941 פרטים על ההתקפה הגרמנית הממשמשת 
ובאה. השרת התורכי־אלבני ״סיפרו״ (סזס־ 01 ), שעבד בשגרירות 
הבריטית באנקרה. העביר לגרמניה בשיטתיות. בשנים 1943 — 1944 . 
את הסודות הכמוסיס־ביותר של בעלות־הבדית (לרבות פרטי הנחיתה 
בנורמנדיה). הוא פעל למען הכסף. או את רוב תשלומיו קיבל 
בשטרות מזויפים. 

"המלחמה הקרה" שהתפתחה בין "המזרח" ל״מערב" אחרי 
מלה״ע 11 חייבה הפעלת מר" במספרים ללא־תקדים. ופעילותם מהווה 
עד־היום חלק בלתי־נפרד. חובק־עולם. במאבק בין הגושים. רק 
מעס יחסית ידוע על פעולות־ר׳ של המערב במזרח (שכן שני 
הצדדים נמנעים מפרסומת). בין המקרים הידועים: פרשת הקולונל 
אולג פנקובסקי (׳ 144 .־;;",!חי'?). שהעביר בשנים 1960 — 1962 מידע 
צבאי רוסי סודי־ביותר למערב; פרשת הטייס האמריקני גרי פאוארז 
( 1-5 ־,״״?), שמטוסו הופל ב 1960 בעת טיסת־ר׳ מעל בריה״ם; תפיסת 
אניית הר׳ האלקטרוני האפריקנית ״פואבלו״ ( 610 ־ 0 ?) ב 1968 בידי 
צפץ־קוריאה. לעומת־זאת ניתן פרסום רב למר" רוסים שפעלו 
בארצות־המערב■ מפרשות הר , המפורסמות שנתגלו מאז 1945 : 
באה״ב — בני־הזוג רוזנברג (שהוצאו להורג ב 1953 ), אבל. נולד, 
גרינגלס, סובל, צ׳ימברז-היס וקופלו!; באוסטרליה — פטרוב; 
בבריטניה — בליק. ברג׳ס, וסל, לונסדיל. מקלין ופילבי; בגרמניה 
המערבית — גיוס, יוהן. פלסה ופרנצל; בקנדה — גוזנקו! בשוודיה 
— ונרשטרם. כיום עוסקים בר׳ ברחבי העולם (לפי אומדן) כמד, 
מאות אלפי אנשים ונשים, רובם דרך־קבע. והאחרים — לעת־מצוא. 
מספר הסר" בגרמניה המערבית בלבד נאמד ברבבות. 

בישראל נתפס ב 1961 ישראל בר ( 1912 — 1966 ), שפעל לטובת 
הגוש המזרחי. זבורילטוב אלי כהן ( 1924 — 1965 ), שהוצא להורג 
בדמשק. לאחר שחדר לצמרת השלטון בסוריה והעביר מידע לישראל. 
בעקבות מלחמת ששת־הימים הוחזר לארץ וולפגנג לוץ, שהיה סוכן 
ישראלי במצרים. ב 1967 פעלה בחופי ישראל — ונפגעה — אניית 
הר׳ האמריקנית "ליברטי". אך מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים 
משייטות דרר־קבע אניות צי של בריה״ס. העוסקות בד אלקטרוני 
ומאזינות לתדרים צבאיים ואזרחיים. 

ק. סינגר (עודד), שלשת אלפים שנות ר/ ־ 1952 : ג. נוכחיים. הנוח 
החשאי. 1973 (במקור הגרמני ׳; 613,1 ־וממאסש ־;ס, ביבל' נרחבת!; 

ל. סרפר, התזמורת האדומה שלי, 1975 ! י. כרוז, המוריעץ הערבי, 
1976 , ד. ב. טינין, צוות החיסול, 1976 ;/ 0 43 ־ 7 ,הני״סא.ע\. 8 

, 111 ־ 11311 . 1 . 19 ; 1952 , 3430 ! £3 -־? 5 , 1010 ? . 0 ; 1937 . 0,010 ־ 501 01 ־ 5001 
, 11 ) 50 .א ; 1956 , 4 ;״',,־ 71:6 40 ־ 7 , 8 ) 0 ( 506011001 . 9 <י : 1955 ,.£ 500,01 
; 1963 , 10101/1801100 /ס 300/1 ־ 1 740 , 11111101 . 71 ; 1957 ,. 5 (ק !•!(/ 710 ־ 7 
40,7 . 5 :־ 744/00,00 500,01 ,(. 041 ) ) 0 ) 3110 ? .א . 5 - וז 0 ;?וסס< 17 י . 17 ■ 1 
£1001000,0 /ס 5000017 , 0,111011 . 51 ./ ;״ 1963 , 1815 — 1500 , 1 ;,/־ס)׳.:"!־־)'.) 
0 ;יר 7 ;;־ 731 , 0171107 . 1 \ ; 1969 , 737/01100 77:7,3 740 .. 16 : 1966 ,. 7 
, 8011 . 8 . 7 - 0 * 1 ־ 74 . 0 ; 1967 ,; 0 !, 0 ; 000 / 37 ,! 0013 ־ 7 001 ־ 0001 ! , 70 , 70170/0 
,; 010 ־ 1 40 ! !ס 68010 740 , £111811 .. 1 ; 1967 . £1/34414,0001 .£ 740 
; 1973 ,־־ 5 3 ; 103 0000031 740 , 2011108 , 71 — 710610 . 11 ; 1972 
. 1976 ,) £030 4/0 /;';ע 70 740 , 00,11 ) 8 . 0 71 
ס, ס. 

מ ש פ פ. יש להבחין בין ר בימי שלום לר׳ בימי מלחמה. בעוד שר׳ 

מן הסוג הראשון אינו מעניינו של המשפט הנייל הפמבי(ע״ע), והע¬ 
נשתו מוסדרת רק ע״פ המשפט הפלילי (ע״ע) של המדינות השונות, 
הרי שר׳ בימי מלחמה משמש נושא גם ל״תקנות האג״ מ 1907 בדבר 
דיני המלחמה ביבשה ומנהגיה (ע״ע מלחמה. עט׳ 655/6 ). 

מר׳ הוא מי שפועל בחשאי או בטענות שווא כדי להשיג מידע 
באיזור פעולתו של צד לוחם, מתוך כוונה להביאו לידיעת הצד 
שכנגד (תקנה 29 לתקנות האג); הכוונה לידיעות חסויות בעלות 
חשיבות צבאית, מדינית, כלכלית או טכנית מיותרת. 

חייל הפועל מאחורי קווי האויב, כשהוא לבוש מדיו (ואפילו 


הם מדי הסוואה), לשם איסוף מידע מודיעיני, לא ייחשב למר׳, 
ואם ייתפס יהיה זכאי למעמד שבוי־סלחמה. 

הן הר׳ והן ההתגוננות מפניו מותרים ע״פ המשפט הבי״ל. ובוודאי 
שאין לראות במר׳ פושע־מלחמה (ע״ע נירנברג, משפטי־). לפיכך 
נחשבת הענישה בגין ד בעיני המשפט הבי״ל לבעלת אופי של 
התגוננות והרתעה גרידא. 

מר׳ שנתפס לא ייענש אלא לאחר משפם. ר׳ מלחמתי גורר אחריו 
תכופות עונש מיתה. 

מר שהצליח להגיע לתחום שליטת המדינה שלמענה עסק בד 
ונלכד אח״ב — כחייל — במסגרת פעולה צבאית. ייהנה ממעמד 
שבוי־מלחמה ולא ייענש עוד על פעולות הד הקודמות שלו (תקנה 
31 לתקנות האג). 

במדינות רבות אין מענישים על ר , אלא זר (ע״ע). בעוד שמעשים 
דומים מצד אורח (ע״ע אזרחות) נגד מדינתו הם בגדר בגידה. 

בישראל, ע״פ החוק לתיק? דיני העונשין (בטחון המדינה, יחסי־ 

חוץ וסודות רשמיים) תשי״ז— 1957 , ייאשם בד כל אדם, ללא 
הבדל אזרחות. שמטר, השיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה 
והתכוון לפגוע בבטחון המדינה (סעיף 22 ), או שניסה או קשר קשר 
לעבור עבירה זו (סעיף 2 ); אס המדובר בידיעה סודית (דהיינו, 
ידיעה שתכנה, צורתה או סדרי־ד,חוקתה מעידים עליה כי בפחון 
המדינה מחייב לשמרה בסוד), ייאשם נר׳ חמור (סעיף 23 ), 
שהעונש המירבי עליו הוא 15 שנות מאסר. 

,; 071713 ״ 6 , 107 ־ 5 ■."־ £0111800000 0.7 סס/,׳! ,ס־ ס 17 ״ 31108 ־ 50-1 , 00 ) 831 . 8 . 8 
,(]|]׳י\צא ,׳ 13111 0360031 ) 0 ) 10 07 80014 ) 703 16511 ) 8 ) 5840101101 ); 44 
. 51 ; 1956 . 10/1380 ־ 5 £00 ! 51810 3 ;/;, 1 ״/:; 1 ־דז 43 !;׳׳, 033 , 14 ־ 50604 . 11 ; 1951 
800041 ־ £0111 / 0 ! 4,740400 ,!־ 40 ! 04 13110 / 141000311003 40 ־ 7 , 8005.1103 
; 1958 ,(ע , 4 ־ 80414 ־ 1.31 01131 ) 01 7110 ) 3081/03 ? £0881 4 . : 01 ־ 1 ־ 5 
031 ) 011 ( 801071030 ) £047 , 140 2 -ט 40 ! / 3 0011 ־ 0/7 £0881 ,) 8,11811 . 52 
/ 0 ! 171807 .ח 3 ,)) 11110 ) 4 ו . 61 . 81 ; 1960 .;' 1-11 ,;״ו!-! 10031 ) 0703 ) 10 07 
. 1968 , 195 — 177 | X ,׳ 1710 1410048110481 
י. צ. ב. 

ל('י(ל אכ/יליד! (ו־!!!.יזז־ 1 ) 41 י־, עיר באמיליה (ע״ע) 
רומניה, צפון איטליה: 132,000 תרש׳ ( 1972 ). ר' שוכנת 
על הדרך ההיסטורית, דה אמיליה, העוברת בשוליים הדרומיים 
של עמק הפו, לרגלי הרי האפנינים. בגרעין העיר מיד,"ב רחובות 
ישרים, שלארכם סטיווים וסמטות צרות. הקתדרלה מן המאה ה 9 
חודשה במאה ה 17 . על תוואי חומות העיר־העתיקה נסללה טבעת 
שדרות. העיר החדשה בנויה מסביב לעיר-העתיקה כעיר־גנים מודר¬ 
נית. ר׳ משמשת מרכז מסחרי לסביבתה החקלאית העשירה. ומייצרת 
בעיקר יינות וגבינות. 

עדות ליישוב של בנקאים יהודים בר׳ יש מ 1413 . אלה נהנו 
תקופה ארוכה מחסותו של בית אסטה (ע״ע). שהגן עליהם מפני 
הסתת הנזירים הפרנציסקנים. גם כאשד השתלטה האפיפיורות על 
נסיכות פרארה, נ 1597 , נשארו נסיכויות מומה ורג׳ו בידי בית 
אסטה, ועד סוף המאה ה 18 נקלטו בר' קבוצות יהודים גדולות, 
שעסקו במסחר ובהלוואה בריבית. הגטו בר׳ הוקם מאוחר יחסית 
( 1667/71 ), ורדיפות אירעו לעתים רחוקות. הבנקים היהודים 
התקיימו עד 1767 . נר׳ התקיימה ישיבה. !מרבניה היד אליעזר הנהן 
ויטל וישעיה בטני (ע״ע). נ 1797 , עם הכיבוש הצרפתי. הוענקה 
ליהודי ר׳ אמנציפציה. ור׳ יעקב כרסי (ע״ע), איש ר׳, היד, נציג 
האיזור בסנהדרין של פרים (ע״ע אמנציפציה, עס׳ 80 — 83 ). עם 
האמנציפציה החלה ירידתה האיטית של הקהילה; בראשית המאה 
ד, 19 היו בה פחות מ 1,000 יהודים, וב 1969 — פחות מ 100 . 
ב. רות. חולדות היהודים באיטליה (מפתח בערכו/ 1962 ! ,□)־ 011111 - 6 
. 1908 ,., 111 ) 71 11 ) 0 ) 1111 ) 1574 !> 8£101 *) 1 ( 7 10 <}! 17 )! 11 

רךומונטנוס — - ( 1436 , קניגסברג, - 1476 , 

רומא), אסטרונדס ומתמטיקאל גרמני. שינה את שמו מי 1 הן 
מילר ״״ 0113 ;) לגירסה הלאטינית של עם עיר־הולדתו 

(ר׳ = איש הר־המלך). ר׳ למד באוניברסיטת לייפציג (מגיל 11 ). 



501 


רגיוסונטנום — רגיעזות־ימר #שהית 


502 


נ 1452 עבר לווינה ושם למד אסטרונומיה ומתמטיקה אצל גאורג 
פורבאך ( 111113011 ? .ס ז ע״ע אפמרידים) ועזר לו לתרגם מחדש את 
כתבי תלמי (ע״ע) מיוונית. לאחר מות פורבאך סיים ר' לבדו את 
המפעל ( 1463 ) ואף תרגם את אפולוניוס מפרגה, הרוו ואוקלידס. 
3 שנים שהה תחת חסותו של מלך הונגריה מתיאש 1 (ע״ע), 
וב 1471 עבר לנירנברג. שם קיבל מפטרון עשיר בית־דפום ומצפה- 
כוכבים (בין־היתר ביצע ד׳ חישובים הנוגעים לשביט הנודע כיום 
בשם הלי [ץ:> 1311 ?]). במקביל עסק במחקרים מתמטיים, בעיקר 
בטריגונומטריה (ע״ע, עם׳ 979 ) ובאלגברה. ף תרם להחדרת 
השימוש בשיטות טריגונומטריות באירופה כולה, ולזכותו נוקף 
גילח פונקציית הטאנגנם והנוסחות הפרוסטהפיריטיות. ב 1475 הזמינו 
האפיפיור סיכסטוס ז\ 1 לבצע רפורמה בלוח היוליאני, ובתמורה 
מונה לבישוף בו־גנסבורג. ר׳ מת לפני שתחל בתפקידו — יש 
אומרים מהרעלה. ר׳ פרסם מספר ספרים. ספרו :>ס 

3 116 ) 10 נון> 1 !ל 11 "(וסמסתססס (״ 5 ספרים על כל סוגי המשולשים"), 
1464 , מכיל — נוסף על הסימון המודרני של הטריגונומטריה — 
כמעט את כל הידוע בנושא זה. ספר זה עשה את הטריגונומטריה 
לפרק עצמאי, שאינו תלוי עוד באסטרונומיה. ספר אחר שלו הוא 
0011111 !!:>:>!* ־ 1 ־. 111 נ!ב 1 (״לוחות ביוונים״), 1475 . 

ךגיי 11 ור 1 ־יתרכ>שהית(ץ 11 ׳\ 1 ז 51 מש 5 :ש 1 !ץל [> 0 ׳< 13 :*), תגובה אימונו■ 
לוגית סגולית, המתבצעת בגוף החי באמצעות תאים. לעומת־ 

זאת, רגישות־יתר מיידית (ע״ע אנפילכסיה! אלרגיה; אידיוסינ־ 
קרזיה: רישר) מתבצעת באמצעות נוגדנים (ע״ע) שבפלסמת הדם. 
המלה ,.מושהית" באה לציין, שהתגובה מופיעה בחיות המרוגשות 
רק 24 — 48 שעות לאחר מתן זריקת־הבוחן. תפקידה הפיסיולוגי על 
התגובה התאית להשמיד פולשים זרים, כגון חיידקים, נגיפים או 
בע״ח חד־תאיים, ואולי גם תאים סרטניים. מאחר שהתגובה מתבצעת 
באמצעות תאים נהוג לכנותה גם "רגישות־יתר תאית". 

החוקר הבריטי ג׳נר (ע״ע) תיאר לראשונה רי״מ ב 1801 : אנשים 
שחוסנו נגד אבעבועות שחורות בתרכיב נגיפי שהופק ספרות חולות 
באבעבועות־בקר, או ספרות שחלו באבעבועות שחורות והחלימו, 
הגיבו גם להרכבה עורית נוספת של אותו תרכיב בתגובה דלקתית 
מקומית, שהתבטאה בטפיחה ואדסמת ( 1110103 ׳(!:>). תגובה דלקתית 
עורית זו הופיעה 24 — 48 שעות לאתר מתן ההרכבה. את הניסוי 
המכוון הראשון להדגמת רי״ם ביצע קוד (ע״ע) ב 1890 ■ שפנונים 
(חזירי־ים) שהודבקו במתגי שחפת (ע״ע) הפכו מרוגשים. והגיבו 
להזרקה עוריח נוספת של מתגי שחפת חיים בתגובה דלקתית עוריח, 
שהופיעה כעבור 24 שעות; כאשר הוזרקו מתגי השחפת לעורן של 
חיות בלתי-מרוגשות, הופיעה התגובה הדלקתית העורית כעבור 
10 — 14 יום■ שחזור ■התופעה, שכונתה בשעתה תופעת קוד■ מתואר 
בתצלום בעמ׳ 502 . ב 1945 הוכיח צ׳ייס(! 01135 ), שתאים — ולא גורמים 
נסיוביים (כמו נוגדנים) — הם האחראים להופעת התגובה המושהית. 
תאים לבנים, שהועברו סשפנון מודבק בשחפת לשפנון נורמלי, הקנו 
לזה האחרון את הכושר להגיב תגובה מושהית טיפוסית, לאחר 
שקיבל זריקת־בוחן של מתגי שחפת. בבני־אדם ניתן להעביר את 
הרגישות המושהית. מפרטים מרוגשים .לפרטים בלתי־מרוגשים, 
באמצעות תאים או באמצעות תמצית שהופקה מהם. תמצית־התאים 
הפעילה שגילה לורנס (:> 110 :>!״ 3 ״ 1 ) ב 1955 מכונה גורם ההעברה 
(! £3010 01 ) 11305 ). התהליך הביולוגי שביסוד התגובה המושהית 
טרם הובהר כל־צרכו. תיאור סכמתי משוער של התהליך 
מובא בציור בעט׳ 503 . 

הגורמים המדביקים החודרים לגוף. כגון חירקים ( 1 ), נבלעים, 
כנראה. בתחילה ע״י תאים פגוצימים (תאים בלענים), המצויים 
באיזור הנגוע ( 2 ) והמכונים מקרופגיט (ע״ע דטיקולואנדותליח, 
מערכת). 


לאחר שעיפלו 
ופירקו את החידקים 
משחררים הללו חל¬ 
קיקי חידקים ( 3 ) 
היכולים להשרות חי¬ 
סון (אנטיגנים). ל¬ 
חלקיקים אלה קשו¬ 
רים כנראה מרכיבים 
שמקורם במקרופגים. 
התוצרים האנטיגנים 
הללו ( 4 א), או המק- 
רופגים השלמים שעפ״ג שטחם קשור האנטיגן ( 34 ), מגרים תת־ 
אוכלוסיה מיוחדת של תאים לימפוציטים (ע״ע דם), שמקורה בבלו¬ 
טות החימום (ע״ע; תאי 1 ׳) והנושאת סימן כימי המכונה 1 -ץ. 1 ■ 
תאים אלה מצרים בקשר הלימפתי האזורי הסמוך לאיזור הנגוע, 
והם פרטניים לאנטיגן החידקי (כלר, לא יגיבו לאנטיגנים 
אחרים). 

בלימפוציטים הסגוליים חל שינוי מבני בעקבות הגירד האנטיגני 
( 5 ), והם מתחילים להתרבות באורח נמרץ ( 6 ). עתה מרוגשת החיה 
לאנטיגן החידקי. הלימפוציטים ד,מרוגשים סובבים בגוף בתוך כלי־ 
הדם והלימפה ( 7 ). כשהם מגיעים לאיזור מודבק שמצויים בו 
הידקיס נושאי אנטיגנים סגוליים ( 8 ), הם מתקשרים לאתרים האנטי־ 
גניים הללו ( 9 ). כתוצאה מהתקשרות זו משחררים הלימפוציטים 
המרוגשים לסביבתם הקרובה גורמים מסיסים המכונים לימפו־ 
קינים ( 10 ). אלה מושכים לאיזור הנגוע מונוציטים ולימפוציטים 
נוספים שאינם מרוגשים לאנטיגן. משיכה וו, המכונה כימוטכסים 
(ע״ע טרופיזם וטכסים), מאפשרת ללימפוציטים ולמונוציסים לחדור 
בין מרווחי תאי האנדותל של כלי־הדם ( 11 ) ולהתמקם באיזור 
הנגוע ( 12 ). המונוציטים המתמקמים באיזור הנגוע הופכים למקרר 
פגים, עוד לימסוקינים משתחררים פן הלימפוציטים המרוגשים ע״י 
גירויים סגוליים (באמצעות האנטיגן ההידקי), ומן הלימפוציטים 
הבלתי־מרוגשים ע״י גירויים בלתי־סגוליים (באמצעות לימפוקינים 
ששוחררו סלימפוציטים מרוגשים). לימפוקינים אלה עוצרים את 
המקרופגים באיזור הנגוע ומפעילים אותם ( 13 ). המקרופגים 
המופעלים, המכונים עתה מקרופגים "זועמים", מצטיינים ביכולת־ 
בליעה נמרצת, בפעילות רבה שיי אננימים ליויזומליים (ע״ע 
פרמנטים) ובמספר רב של גופיפי מיסובונדריה (ע״ע תא). השמדת 
החידקים באיזור הנגוע נעשית באמצעות הסקרופגים הזועמים, 
הבולעים את החידקים ומפרקים אותם ע״י האנזימים הליזהומליים 
( 14 ). התגובה הדלקתית באיזור הנגוע מבוצעת בעיקרה ע״י תאים 
בלתי־סרוגשים (מקרופגים ולימפוציטים). תפקידם העיקרי של 
התאים הסרוגשים לגייס תאים בלתי־מרוגשים לאיזור הנגוע, פעי¬ 
לותם הנמרצת של המקרופגים הזועמים גורמת נזק לרקמות שבאיזור 
הדלקתי. השלב הסופי של התהליך כרוך בתהליכי־ריפוי של הנזקים 
שנגרמו לרקמות. הלימפוציטים המרוגשים אינם נעלמים מן החיה 
לאחר השמדת החידקים. אם יותקף הגוף שנית באותם החידקים, 
יהזור התהליך הדלקתי על עצמו והחידקים יושמדו. אם נזריק לעור 
החיה המרוגשת חידקיס מומתים סגוליים (ולא חידקים אחרים), 
או חלבוני חידקים המכילים את האנטיגנים הסגוליים, יתחולל 
התהליך הדלקתי הנ״ל מתחת לפני־העור. טפיחה ואדממת יופיעו 
במקום ההזרקה 24 — 48 שעות לאחר מתן סנת־הבוחן. תגובה דלקתית 
זו מעידה שהחיות מחוסנות בפני החירקים המתאימים. לימפוציטים 
שנלקחו מחיה מרוגשת והודגרו במבחנה עם האנטיגן המרגש מפרי¬ 
שים לנוזל שבמבחנה לימפוקין, היכול — לאחר הפרדתו מן המב¬ 
חנה — לעכב נדידה של מקרופגים נורמליים מתור נימיות של זכוכית. 
לימפוקין זה מכונה ! 3010 ? 11111111111011 113£0 קס 1 :> £3 א ( 14111 ), 



רנישות־יתרטושחיח לטויברקולי■ בששנון. החגובוז 
ד.תהב?ה 24 שעות ?אחר סתז זריקת־וזבוח! 







503 


רגישות־יתר משחית— רגל 


504 



המושר מקרופנים. ? 1.0 — גורם כימנטכסי המושר לימסוציטים. ? 1 \ — 
גורם מיטונני. ? 11 ^ — גורם המעכב טקרוםגים. ? 4 ^ 1 — גורם הספעי? 
םר!רופנים. " 1.1 — ליטפוטוקסין. ח׳ן משונן מסמל ליספוק•;. םשו 5 ש סלא — 
מרכיב אנטיגני של מחירה. הגובה רומה מתרחשת, בנראה. כאשר האנטינן 
המגרה מה ורו בתא םרט;י או שתל זר. הסבר בגווי הערר 

וסבורים שהוא הגורם האחראי לעצירת הסקרופגים באיזור הנגוע 
ולהפעלתם, 

כדי לבדוק האם פרט מסוים מחוסן בפני שחפת, ניתן להוריק 
לעורו סוברקולין (חלבון המופק ממתגי שחפת) ולראות האם חלה 
הנובה מקומית דלקתית מושהית. במקביל ניתן לגרות בטובדקולין 
את הלימפוציטים שבודדו מדמו. ולבחון האם הלימפוציטים משתררים 
? 11 *. המבחן העורי ומבחן ה? 41 * מהווים אפוא מכשירים אבחנתיים 
רבי־ערך לקביעת קיומו של חיסון תאי בפני וזידקים, נגיפים וחד־ 
תאים■ 

רי״מ מתעוררת בשורה ארוכה של מחלות (למשל: שחפת, 
צרעת, חזרת, לישמנמיס [ע׳ ערכיהן]), שניתן לגלותן בעזרת מבחן 
עורי. 

יש בני־אדם החסרים יכולת להגיב תגובה חיסונית תאית 
(אנארגיים). העדר יכולת זו אפייני למחלות מסוימות, כגון סרקו- 
אידוזיס ושחפת דוחנית, אולם התופעה מצויה גם בזקנים בריאים. 
מאחר שרוב בני־האדם מרוגשים לפחות לאחד סן האנטיגנים 
שהוזכרו לעיל, או לאנטיגנים נפוצים אחרים (אנטיגנים תקניים), 
ניתן לאבחן חולים אנארגיים באמצעות מבחן עורי ע״י הזרקת שורת 
אנטיגנים תקניים; תגובה שלילית לכל האנטיגנים מעידה על קיום 
אנארגיה ( 13 *ז־ 1 ! 3 ). לרי״מ נודעות גם השלכות שליליות מבחינה 
רפואית. התגובה הדלקתית באיזוד הנגוע גורמת, כאמור. לא־רק 
להשמדת החידקים אלא אף להרס רקמתי. ידועים מקרים מסוימים 
שתגובת הרי״מ מופנית באופן ישיר נגד רקמות עצמיות ולא נגד 
גורמים זרים לגוף — תופעה המתבטאת במחלות החיסון העצמי 
(מחלות אוטואימוניות). הבט נוסף כרוך במעורבותה של רי״מ 
בדחיית שתלי איברים (ע״ע טרנספלנטציה). 

תפקיד התגובה התאית בהשמדת תאים סרטניים טרם הובהר. 
בניסויים שבוצעו בחיות הזכח, כי תגובה זו אחראית לסילוקם של 
תאים סרטניים שהושרו באורה מלאכותי, ואפשר שהלימסוקין 
המכונה לימפוטוכסין משתתף בהכחדת התאים הסרטניים במקרים 
אלה (פעילותו בתגובה הסושהית הרגילה אינה ברורה). לעומת- 


זאת עדיין קשה לקבוע האם הופעה ספונטנית של תאים סרטניים 
בחיות ובבני־אדם נובעת מליקוי בתגובה החיסונית התאית של 
הפרטים הנידונים. אפשרות אחרת היא, שתאים סרטניים "ספונ¬ 
טניים" אינם מוכרים כלל ע״י המערכה התאית, ולכן אינם נפגעים 
על־ידה. שאלה זו היא אחד ממוקדי המחקר באימונולוגיה המודרנית 
(ע״ע סרטן). 

,^ 71010 ) 177117111110 ( 403671 ^ / 0 , 00041 . 1 ־ 1 .י 1 

, 1010%$ ז>! 1 ז 11 ה 1 £1 31., 8011 0 011(1 €1171x01 £־ £1 נ 1 מ 416 נ 1 ? . 74 . 14 י; 1974 , 65 

- 1 (6415.), 76x1 >-ז 713 ז 6 ^£-־ 1161 גז 74 .[ 14 - ־ 1651:1161 )״* • . 4 ! .? ; 1976 , 102 
. 1976 , 157 .'(£ס!ס 1 /! 0 <]ס 117/7711171 ) ס \ 00 ?) 

ד. נא. 

רגל, באדם — הגפה התחתונה (האחורית). שני תפקידיה העיק¬ 
ריים. הקשורים בתנוחה ובתנועה, מתבטאים במבנה האנטומי 
שלה. על הר׳ ביצורים אחרים ע׳ ערכיהם. על אנטומיה משווה של 
הר ע״ע גפים. 

התפתחות. ניצן הגפיים התחתונות מופיע בעובד האדם 
בשבוע החמישי לאחר ההפריה, בצורת בליטה משני צדי הגוף, 
זנבית לבליטות הגפיים העליונות. בשבוע השישי מופיעה התרחבות 
של החלק המרוחק בבליטה זו, שתיצור את כף הר׳ ואת אצבעותיה. 
אח״ב מתארכים החלקים שמהם יתפתחו הירך והשוק ומופיעים 
חללי הפרקים, השרירים והעצמות. בחודש השלישי להריון דומה 
צורת הגפה התחתונה בעובר לזו שביילוד. הופעת סטיות בהתפתחות 
התקינה של הגפיים התחתונות, ובמיוחד של הפרקים, איננה נדידה. 

הר׳ מתחברת לאגן, ונחלקת לירך, שוק וכף ר׳. החיבור לאגן 
מתבטא לא-רק בעובדה שעצם הירך ( 111 ״!־£) מתחברת לעצמות 
האגן (המורכבות מ 3 עצמות: עצם הכסל [ 11111111 ! , עצם השת 
( 31111111 ) 15 ] ועצם החיק [* 111,1  113 ן>). הוא מורכב פ 4 
שרירים המתקשרים לגיד אחד, העובר קדמית לברך, מתקשר לפיקת 
הברך אך מוסיף ופגיע לחלק הקדמי העליון של עצם השוקה. כיפוף 
הברך מבוצע בעזרת מספר שרירים, שאחד החשובים בהם הוא 
שריר הירד הדו־ראשי ( 15 !ס״ו £0 5 קסס 01 ). השרירים החשובים 
הפועלים על הקרסול הם שריר הסובר ( 1115 ם 1 :״ 001 ! 8351 ) ושריר 
הסוליה ( 113 :> 1 < 50 ), היוצרים את גיד אכילס ומכופפים את כף הר׳ 
כלפי סטה ( 13!1131 00x1011 ק). חרמת כף הר' כלפי פעלה (־ 51 ז 10 ) 
00 x 1011 ) מבוצעת ע״י מספר שרירים, שחלקם פועלים גם על אצבעות 
כף הר/ החשובים בשרירים אלה הם שריר פושט־הבוהן הארוך 
( 1311110151008115 [ ־ 0x100501 ) וארבעת שרירי פושטי־האצבעות הארו¬ 
כים ( 100805 118110111111 ) ! 0x10050 ) והשריר פושט־הבוהן הארוך׳ 
שמוצאם מעצם השוקית והם מגיעים לאצבעות ומיישרים אותן. בין 
השרירים המכופפים את כף הר , כלפי מטח שרירים כופפי אצבעות, 
כגון השריר כופף־האצבעות הארוך ( 100805 1181100001 ! ! 10 x 0 }) 
והשריר כופף־הבוהן הארוך ( 100805 03110015 ! 10 x 0 }). במקביל 
לשרירים הארוכים יש שרירים קצרים, היוצאים מעצמות כף הר׳ 
לאצבעות, ופושטים, מכופפים, מקרבים (שרירים מתרבים [- 3111100 
! 10 [) או מרחיקים (שרירים סצדידים) אותן מקו האמצע. 

עצבי הו". מקור העצבים לגפה התחתונה בחוט־השדרה 

המתני והאגני, במקלעת המתגייס והעצה ( 31 {!10x05 ־ 10011105301 ). 
העצב החשוב והגדול־ביותר הוא עצב השת (:״•־!סס 5013110 ). לפעמים 
קורן לארכו כאב שמקורו בהפרעות בעמוד־השדרה המתני. עצב 
השת עובר בצד האחורי של הירך ומתפצל לסעיפין החשובים מעל 
לברך. סעיפים אלה מעניקים עצבוב תנועתי לרוב שרירי חשוק וכף 
הר, ועצבוב תחושתי לחלק מצור השוק, לכף הר׳ ולפרק הברך. 
עצב הירך (ס׳״סס £0010131 ), היוצא ממקלעת המתניים, מגיע לקדמת 
הירך ומתפצל שם לסעיפיו השונים. הוא מעצבב את שריר הירך 
הארבע־ראשי ומספר שרירים אחרים, ומקנה את עיקר העצבוב 
התחושתי לירך ולשוק. העצב הסותם (ס״ססת 001013101 ) , היוצא אף 
הוא פן המקלעת הפתנית, מעצבב את השרירים המתויכים של הירך, 
ומספק עצבוב תחושתי גם לפרקי הירך והברך. 

א. א.־נ. 

מחזור הדם ל ר׳. העורק העיקרי המספק דם לר׳ הוא עורק 
הירך (ץ! 10 ז 3 31 ־ 100101 ), שהוא המשכו של עורק הכסל החיצון 
(ץ! 0 :! 3 11130 0x101031 ). מעורק הירך יוצא ענף חשוב — עורק הירך 
העמוק ( 1001005 13 > 00 ) 0 !ק), המספק דם עורקי לחלק הפנימי 
והאחורי של הירך. בהמשך יוצא מעורק הירך, מעל הברך, העורק 
השוקתי הקדמי (ץ! 10 ! 3 110131 ! 3010110 ), המספק דם עורקי לחלק 
הקדמי של השוק ולכף הר׳. בהמשכו מתפצל עורק הירך, מאחורי 
הברך, לשני עורקים עיקריים — העורק השוקתי האחורי ( 05101101 ת 
/ 1 ־ 31101 115131 ) והעורק הפרוניאלי (ץ!■!!־״: 100,0031 ]). המספקים דם 
עורקי לחלק האחורי של השוק ולכף הר׳. בר׳ שתי מערכות ורידים 


— שטחיים ועמוקים. הוורידים השטחיים מתאספים בשני ורידים 
חשובים — הווריד הצפון הגדול והקטן ( 510311 3011 81031 
0105 ־ 5 11$ ס 11 ס 0 ק 53 ). ורידים שטחיים אלו נוטים — יותר מוורידים 
אחרים בגוף — ליצור דליות. בוורידים העמוקים מתפתחת לעתים 
פקקת (ע״ע), העשויה להיות מקור לתסחיף (ע׳־ע) ריאתי. 

רגלסון, אברהם (נר 1896 . הלוסק ופלך מינסק]), משורר, 
מסאי וסופר ילדים עברי. בהיותו בן 9 עקרה משפחתו 
לאה״ב. שיריו הראשונים נתפרסמו לאחר מלה״ע 1 בכה״ע "מקלט" 
ו״החקופה״. בשנים 1933 — 1936 שהה בארץ,- היה נעל טור קבוע 
ב.,דבר" (״אשיחה") והשתתף ב״דבר לילדים״. מ 1949 ר׳ הוא תושב 
ישראל. שיריו ותרגומי־שירה משלו כונסו בספרו "חקוקות אותיותיו" 
(תשכ״ד), ביניהם ז ״קין והבל* — פואמה בעלת אופי מיתי, המע¬ 
מידה את פרשת קין והבל כמאבק הרוה בחיי המעשה! "אל האין 
ונבקע״ — קביצת שירים ליריים; והחשוב שבהם — הפואמה "חקוקות 
אותיותיך", שהיא שיר־הלל לשפה העברית. שיריו ליריים ורב בהם 
היפוד התיאורי. הפואמות אפיות באפנו. ומשוקעים בהן מטען מיתי 
וזיקה לתרבות היהודית ובעיקר לקבלה. לשונו ייחודית ובעלת 
חידושי-לשון וצירופים חדשניים. קובץ שיריו האחרון, ..שירותים" 
( 1972 ), כולל שתי פואמות: "לסולם צורית" ו״שני ברבורים ונהר". 
מאמריו ודברי פרוזה משלו כונסו ב״מלא הטלית עלים" (מסות 
ושיחות, תש״א) ו״שם הבדולח" (מראות ואגדות, תש״ב). ספרי- 
ילדים שכתב: "מסע הבובות לא״י" (תשי״ד 2 ) ו״עיו הסוס" (סיפורים 
מן המיתולוגיה היוונית, תשכ״ז). מתרגומיו: "ערכי היהדות והתחד־ 
שותם בגילוי החיוניות שבאמונה הישראלית״ לס. קפלן(ע״ע, 1938 ); 
"כזית אדמה" לי. גלנץ (מיידית, תש״ך). 

מ, ריבולוב, כתבים ומגלות, 1942 ; א. אפשטיין, סופרים עברים 
באמריקה, א׳, תשי״ג; ש. י. פנואלי, חוליות בפפד-ת העברית החדשה. 
תשי״ג: י. כהן, נתיבו של א. ר׳ (מאזנים. מ״ד), תשל״ז; י. זמורה, 

א, ר׳ — שרטוטים כלליים (שם). 

רגלתיים ( 01101303003 ?), משפחת צמחים דו־פסיגיים. רוב מיניה 
הם עשבים ומיעוטם בני־שיח. העלים מסורגים או נגדיים 
ועפ״ר בשרניים ותמימים. הפרחים קטנים וערוכים בתפרחות או 
גדולים ובודדים. במשפחה 19 סוגים ו 500 מינים. רובם אזרחי 
אמריקה. בארץ מיוצגת משפחה זאת ע״י רגלת־הגינה ( 011111303 ? 
01013003 ) הנפוצה מאד כעשב רע בשדות שלחין, במשתלות ובצדי 
דרכים. עלי־הכותרת קטנים וצהובים. הם נפתחים בשעות הבוקר 
ונסגרים כעבור שעות אחרות. 2 עלי־הגביע אשר לפרח הם למעשה 
חפים. הפרי הלקט הנפתח ברחבו ע״י מכסה. זרעיו מרובים ונפוצים 
בנקל ע״י מי השקאה. זן מיוחד של אותו מין ידוע כצמח ירק. בגינות 
הנוי יש ופוגשים את הרגלה גדולת־הפרחים ( 3 !ס 110 )תגז 8 .?) שצבע 
פרחיה ורוד, אדום, צהוב או לבן: מוצאה ברזיל. 

רגנסמרג ( 080050018 ) 1 ), עיר במדינת בוריה (ע״ע), גרמניה 
המערבית; 133,500 תוש׳ ( 1972 ). ר׳ שוכנת על גדות 
הדנובה (ע״ע), במקום שנשפך אליה יובלה הצפוני. דגן (מכאן שם 
העיר). ובראש הקשת שהדנובה עושה מסביב לסניפת־הסחף העצומה 
של בווריה. ממערב לר׳ נשפך לדנובה יובלה הצפוני, נאב. לאורך 
עמקי הרגן והנאב נמשכות הדרכים ההיסטוריות מגרמניה לבוהמיה 
ולתורינגיה. מימי־קדם היתה ר , צוסת־דרכים מרכזי, וכיום היא 
צומת מס״ב וכבישים. נפל-הנחר של ר משרת אניות בנות 600 
טון במורד הדנובה; ב 1972 עברו דרכו כ 3 מיליון טון מטענים. 
חשיבות הנמל תגדל כשתגיע לר׳ התעלה מיין־רנובה, שחפירתה 
הושלמה עד לפירת (ע״ע). הנמצאת כ 100 ק״ם מצפון־מזרח לר. בר 
בתח״ר לייצור מזון, טכסטיל ומוצרי אלקטרוניקה. כ 1962 נפתחה 
בה אוניברסיטה ( 8,000 תלמידים. 1975/6 ). בר מושב בישוף. 



507 


רגנפבורג — תנרציה 


508 



רגנסבורג. אולם םועצת־רוםמלבה בבנייז העיריה 
(משרד התיירות חברמנית, פרנקפורט ע״נ טיח) 


חלקה העתיק של ר נמצא על הגדה הדרומיה של הדנובה, 
ובדגם הרתובות ישר־הזווית שבמרכזו עדיין ניכר מבנה המהנה 
הרומי! מתקופה זו שרד גם חלק משער פרטוריה ג 1 ז 0 ) 3€ ־ 1 ? ״ 014 ? 
בצפון. 3 גשרים — העתיק בהם גשר־אבן ם 1135 — מחברי□ את 
הגדה הדרומית עם אי בתוך הנהר ועם הגדה הצפונית. 1 ״ ניזוקה 
מעט יחסית במלה״ע 11 . נשתמרו בה בתי פטריקיס (מהמאה ה 13 ), 
הנחשבים ליחידים־נמינם בגרמניה, הקתדרלה ע״ש פטר הקדוש 
(מהמאות ה 13 —ה 16 ), שהיא הבניין הגותי החשוב ביותר בבווריה, 
בית העיריה (מהמאות ה 14 —ה 15 ) וכנסיות. 

היסטוריה. ראשיתה של ר׳ ביישוב קלטי ( 3 ת 0 ס 8 ב 1 ! 83 ), 
שקם (בערן ב 500 לפסה״נ) בצומת נתיבי־סחר קדומים מאד, במקום 
שאלה חצו את הדנובה. בשנת 80 נוסד באתר מצד רומי, וב 179 — 
היישוב 3 ס 81 :>! 1 3 ז 03$1 . ס 530 נעשתה ר העיר הראשית של שבט 
הבאיוורים (ע״ע בוריה, ענו 28 ), וס 739 — מושב הגמון. זסרמה 
היתה מושב הממלכה הפרנקית־המזרחית של יורשי קרל הגדול. ומהמאה 
ה 10 ועד 1250 — בירת בווריה. ב 1135 הוקם בר׳ גשר־האבן על 
הדנובה, שהיה מפלאי יה״ב. ביה״ב נקראה ר׳ רטיטבון ( 1011181 , 0113 ). 
ב 1256 נעשתה ״עיר קיסרית חפשית״ ( 1 ( 101183131 :>!! ־ 1 :״?). במאות 
ה 12 —ה 13 שגשגה כמוקד מסחר, אך במאה ה 13 ירדה בשל 
התחרותן של אוגסבורג ונירנברג. ביו 1531 ל 1613 התקיימו בה 7 
מושבים של מועצת-הממלכה ( 10118138 :>!!), ובשנים 1663 — 1806 
ישבה המועצה דרך קבע בר , . ב 1809 נהרסה העיר בהסתערות של 
הצרפתים. ב 1810 צורפה לבווריה. במלה״ע 11 הותקפו תכופות 
בתהח״ר לסטוסים שבסביבתה. 

השכונה היהודית בר׳ (ידועה מ 1020 ) היא הקדומה על 
אדמת גרמניה. ב 1096 , בעת מסע־הצלב (ע״ע) 1 , נאנסה הקהילה 
כולה להתנצר, אך ב 1097 הותר לחבריה לשוב ליהדותם. ב 1182 
אישר פרידריד ז בךברוסה ליהודי ר , כתב־זכויות, שהיה בידם מזמן 
המלך היינריך 1¥ , ושבו הותר מסחרם - בעיקר עם ארצות 
המלווים — בחמרי־גלם יקרים ובכל סחורה. ב 1230 נוסף לכתב- 
הזכויות סעיף שהתיר ליהודים להישפט בפני שופטים שייבחרו 
על-ידם. סמוך ל 1210 נבנה ביכ״נ ונרכש בית-קברות. בסוף המאה 
ה 12 היתד, ר׳ מרכז תורני ממדרגה ראשונה, ובין חכמיה היו 
ר׳ ברוך ב״ר יצחק, ר׳ אפרים ב״ר יצחק, ור׳ יצחק ב״ר משה 
מווינה (ע׳ ערכיהם): ר׳ יהודה החסיד (ע״ע) ייסד שם מרכז ראשי 
לחסידות אשכנז(ע״ע). גם במאה ה 15 , שהיתה תקופת שפל ליהדות 
גרמניה, עוד פעלו בר' ישיבות גדולות, שבהן לימדו גדולי הדור, 
כר׳ ישראל ברונא (ע״ע) ואחרים! בתקופה זו היתד, ר׳ מרכז חשוב 


לשיטת הפלפול בלימוד התלמוד. בסוף המאה ה 13 ניצלה קהילת ד׳ 
מגזירות רינדפליש ([ע״ע] 1289 ). אח״ב פסחו עליה אימי הדבר 
השחור ([ע״ע] 1348/9 ) ותוצאותיו, והיא שימשה מקלט לפליטים 
יהודים מכל רחבי אשכנז. בסוף המאה ה 14 הכריז המלך ונצל 11 
על שמיטת החובות המגיעים ליהודים ( 1385 : 1390 ) והטיל על 
הקהילות מסים כבדים: כד החלה שקיעת הקהילה. חופש תנועתם 
של היהודים הוגבל. ועל־אודות זכות הבעלות על גופם ונכסיהם 
רבו בקביעות הקיסר, דוכס בווריה והבישוף המקומי. מאז ואילך 
היתה הלוואה־בריבית לעיסוקם העיקרי של יהודי ר׳, וכתוצאה מכך 
גבר עוד הפתח החברתי ויחס הניכור של הסביבה כלפיהם. בייחוד 
היה סבלם רב בשנים 1475 — 1529 , עד שגורשו כליל פר. ב 1476 
הוחרם כל רכושם של יהודי ר בעקבות הסתת הכמרים, ואח״ב 
נאסרו 17 יהודים באשפות־שווא והוחזקו נכלא 4 שנים. ב 1529 
גורשו 800 יהודי ר, ביהכ״נ נחרב וכנסיה נבנתה באתרו ובית־ 
הקברות נהרס כליל. 

עם קביעת ר׳ כמקום המושב הקבוע של הרייכסטאג ( 1663 ), 
הורשתה קבוצה מצומצמת של יהח־י־חצר לשחות בעיר עם בני־ 
משפחותיהם — יהד כ 70 איש. עם מטירת ר' לבווריה נתחדש 
היישוב בר, וב 1822 נחנך בית־קברות ואח״כ ניכ״נ ( 1841 ). ב 1810 
היו בר׳ 180 יהודים: ב 1880 עלה מספרם ל 635 , ומאז ירד בהתמדה, 
ב 1939 היו בר 226 יהודים. ב 1938 נשרף ביהכ״נ, כל הגברים 
היהודים נאסרו והרכוש נבוז כולו. אח״כ הועברו כל יהודי ר 
למחנות־השפדה. ב 1970 היו בר׳ כ 150 יהודים. 

ח. ה. בךששון, ספד ונפתולי מזיו (תרביץ, ל״ד), תשכ״ה, 

, 78 ,״ 3 ,מת 13 ח 1 >ז? . 4 . ; 1913 ,.א 1 ןן תן 111 ![ . 1 > !/ז,ז 0 , 28 ,ז>ץ> 51 . 1 
; 1916 ,( 105 )ס 5 ק,] 11111 ק 1 \. ,. 117 .א מ: 11111,11 . 7 . 111 ) 05 

,(צא , 111 , 60 ( 1 ) 1460 — 1476 .,,ז",-",/,"/",/ ,:-. 7 0,1 ,ת־״זא . 11 

0,7 .א ; 1931/2 ,( 11 צצ ,!*)) .א , 7111 ,. 6 , ; 1929 , 1927 

. 0 .א ,. 1,1 ; 1932 ., 11111,111115 11 ) 1 ) 1 !>ו 1 ,ןןו 1 וו> ותן .א 115 ןןן 5 ןןן £5 ת 45 ת/ 
. 111,11 ) 5111 ״!״״,;״,;!ד ״ ר',׳;;,;,:/,/ 1 ,(.),>} . 14 ; 1939 >, 111  

י. קר.-ה. וס.-מ. 

תנרציה (לאט׳ ס״בזפת^;״ = לידה־מחדש), בביולוגיה, מונה 
' המציין את מכלול התהליכים שבאמצעותם מחזיר האורגניזם 
החי חלקי-גוף שאבדו לו בדרכים שונות. בתהליכי הר׳ קיימת 
מגמתיות הדומה לזו שבהתפתחות (ע״ע) העובר וביצירת האיברים 
לפי רצף מסוים. במובנה הרחב כוללת הר גם הגלדת פצעים. 

כאחד מביטויי הצמיחה באורגניזם, הר׳ היא תכונה יסודית של 
כל מערכות החיים. במסגרת הר׳ הפיסיולוגית מתרחשת 
התחדשות בלתי-פוסקת של רקמות תאים מתים ונוצרים תאים 
חדשים; כד הוא, למשל, 

בהתקלפות התאים בעור 
(ע״ע, עם׳ 765 ), בתאי 
האפימל הרירי של המעי, 

(ע״ע. עם• 765 ), בתאי 
מין, בנשל ובצמיחת 
שיער ונוצות. 

טיפוס אחר של ר 
היא זו המתרחשת לאחר 
השרת איברים (אוטו- 
טומיה) — כשסרטן משיר 
את רגלו או את ציפרנו, 

או לטאה את קצה זנבה, 

בדרך מנוסתם; ר זו 
היא ר׳ ספונטנית. 

הר משולבת בתהלי¬ 
כי צמיחה מוגברת וב־ 





ציור 1 . למעלה : רנגרציה נורמלית ׳׳! 5 תולעת 
פלנריה חצויה (החצים מראים את טהור האי 
הנלטממד,); למטח: רננרציית ראשים כתו¬ 
לעת ברותת־ראש. מם׳ הראשים כמם' הגרמים 


;)י!׳••, 

1 



509 


רגנרציד! 


510 



ציוי 2 . תנאי הרגנרציה : סיסין — נחיצות הנדעיו ?ר׳. התחדשות הביפה באצה היריקה 
*}בבזמ^סוזז ב 1 ז 13 ו 1 י 31 ו־* 0 \ו מותנית בנוכחות הגרקיז; סש 0 א 5 — נחיצות הסווז ברנגרציה. 
התחדשות עיני הו 5 עח 3 ז 8 *ת 15 זששץ 01 ?. כהסרת המוח, אי; רגנרציה טל העיניים 


שחזור הדיפרנציאציה של התאים; בבל שהפגיעה גדולה- 
יותר כן הצמיחה נמרצת־יותר. קצב הר׳ של הזנב אצל 
שלשולים גדל בהתאם לגדלו של החלק שאבד, בפצעים 
מהיר תהליך ההגלדה בבל ששטח הפצע גדול-יוחר. 
לפעמים נדחית הר', נאשר תהליך הצמיחה המוגבר אינו 
אפשרי; למשל, אצל פרוקי־רגליים (פרטנים, עכבי- 
שנים, מרבי־רגליים ובמה זחלים של חרקים) מונעת 
מציאות קוטיקולה עבה בעוד את הר׳ התקינה עד לנשל 
הבא■ 

האורגניזם מסונל לשחזר את החפר בדרבים שונות. 
בד״ב מוצא הרקמה המתחדשת מרקמה הדומה לה. אולם 
לעתים היא יצירה חדשה, שמשתתפים בה תאים השונים 
מהתאים שסיפקו אותה הרקמה בהתפתחות האטבריונלית. תהליך 
זה מכונה 13513 ;ן 3 ] 0 וח 1 לדונמה: יצירה מחודשת של עדשות מרקמה 
שבקצה הקשתית בשפה העליונה של האישון. אצל במה מינים של 
דו-זזיים. 

לעתים קרובות אין ההלק המחודש דומה נבל לחלק האבוד. 

כך. למשל. מכיל זנבה המחודש של לטאה לאחר אזטוטומיה צינור 
סחופי לא־פגמנטלי במקום שורת חוליות, חוס-השדרה חסר גנגליונים 
סגמנטליים, ובן שונים קשקשי העור. במקרה של חידוש לפתות 
אצל סלמנדרה (באבדן הלפת התחתונה) קטנה־יותד הלפת החדשה, 
יש בה שיניים אבל חסרה בה לשון. והמנדיבולה פחופית ולא גרמית. 

בד״ב מוחזרות לקדמותו הפונקציה והצורה של האיבר 
התפר• נהולייתנים עליונים נדירה ר' בזאת. ובמקומה מתחדש תפקוד 
הרקמה ללא שמירה על צורתה. בתהליך של היפרטרופיה משלימה 

(ץ 111 ןס־ 1 ) 01 קץ 11 ץ 101153101 ] 1 ח 00 או 13513 ( 011 נ 1 ץנ 1 ) משלימים רבים 

מהאיברים הפנימיים של הגוף את החסר. לא ע״י צמיחחרמתדש אלא 
זדי התרחבותו וגידולו של האיבר הפגום. לדוגמה: אחרי כריתת 
מספר אונות מכבדו של יונק (עד בדי % ממשקל הכבד). גדלות 
האונות הנותרות עד לנפח הכבד השלם. ופעילות הכבד חוזרת 
לקדמותה — אולם אונות־כבד חדשות אינן נוצרות. תופעה של 
היפרטרופיה משלימה — המושפעת מהפרשה הורמונלית — מצויה 
גם באיברים אחרים של יונקים — (בבלוטות הלבלב, התרים, האדרנל. 
החלב והמין. ובן בריאות, בדרנות שונות). 

סטיות בר׳. ר' הטרומורפית. יש מקרים שהשחזור אינו 
דומה למה שאבד. אצל כפה סרטנים ( 1 ז 10 ז 01 ג 31 < 1 ) מתפתחים מחושים 
במקום עוקץ־העין ובמקום מחושים שאבדו מתפתחות מנדיבולות. 
נחגבי־הפקל, כשהחתך בפרק השני, נוצרת רגל קטנה עם אבדן 
המחושים, ואילו בשהתתך עובר בפרקים העליונים הר׳ נורמלית. 
ספיה מסוג אחר היא ה ה יפר ־ר׳: באשר זנב לטאה נפגע אך 
לא נשר, נוצרים לפעמים כמה זנבות במקום הפגיעה; בבע״ח אחרים 
קיימת צמיחת-יתר של אצבעות בשעת הר׳ של גף קדמית. 

דרבי הר׳. באורגניזמים פשוטים מבחינה היסטולוגית (ספו¬ 
גים, נבוביים) נעשית הר׳ ע״י ארגונם־מחדש של החלקים הקיימים; 
תהליך זה מכונה 01011,113113x18 . בבע״ח מפותחים־יותר נעשית הר׳ 
ע״י יצירת גוש תאים — בל ס ספה (ניצן) — במקום החתך. 
תאי הבלפטמה הם חסרי דיפרנציאציה ובעלי בושר מורפוגנטי. 
להתהוות הבלפטמח שתי דרבים אפשריות: 1 ) מתאים מקומיים 
בסביבת החתך, העובדים דיפרנציאציה: 2 ) מתאים מיוחדים 
עובריים — נאובלססים — המפוזרים בגוף, והנודדים למקום 
החתך בשעת הצורך. הציטופלסמה של תאים אלה עשירה ברנ׳־א 
(ע״ע נוקלאיות, חפצות; פרוטאינים, עם׳ 128 — 130 ). דרך זו של 
ר ע״י בלסטסה מופיעה לראשונה בתולעים שטוחות; היווצרות 
הבלסטמה נמשכת יפים אחדים, והראש או הזנב מתחדשים בעבור 
שבוע עד שבועיים. 

בעיית הקטביות — התפתחות הראש לעומת 


הזנב. הקטביות בבלסטמה קבועה, ורק בתנאים לא־רגילים ניתן 
להפכה. כשחותכים קטע דק מאד לרחבה של תולעת פלנריה 
מתקיימת ר׳ של ראש משני צדדיו: הקטביות חוזרת לתקנה 
כשמשהים את הסרת הקטע הדק ספלנריה חסרת־ראש. דרך אהדת 
להפיכת הקטביות — הפרת הדיפרנציאל המטבולי שביו הראש לזנב- 
אחת התאוריות לר׳ של הראש טוענת שהפעילות המטבולית(בגון סינ¬ 
תזה של דנ״א ורנ״א) בראש גדולה־יותר, והיא הקובעת את הקסביות; 
תולעים ששהו יומיים בתמיסה שהכילה המרים מעבבי סינתזת 
דנ״א ורנ״א, פיתחו ראש בחלקים האחוריים. בד״כ נמנעת יצירתו של 
חלק שכבר קיים — אם כבר נוצר ראש, נמנעת יצירת ראש נוסף. 

קיום הר׳ מותנה, מלבד במציאותו של פצע ומקור לאספקת תאי 
הבלסטמה, גם בגירויים שמחוץ למקש הפצע. 

למערכת העצבים חשיבות מיוחדת בתולעי-הפרקים; הסרת 
שרשרת העצבים הגחוניים בפרקים מסוימים מעכבת את הד׳. ואילו 
העתקתה או הספתח משפיעות על היווצרות ראש נוסף במקום 
הפצע. פגע של סיבים עצביים בשטח הפצע הכרחי להפעלת הר , . 
בדגים. בשמסירים את העצב החודר לסנפיר, אץ ר׳ של הסנפיר. 
כשכורתים את חום־השדרה אין ר׳ של רגל הסלמנדרה, ואילו בלרווה 
של צפרדע אין צורך בחוט־השדרה, בתהליך האוטוטומיה של הזנב 
בלטאות נחוץ חוט־השדרה. — הורמונים. בר׳ של חולייתנים 
משתתפים ההורמונים הפעילים בתהליכי־הצמיחה הנורמליים. בדו- 
חיים (חטרי-זנב) מעידה הגבלת יכלתם לחדש את איבריהם בתקופה 
שלפני הגלגול על השפעה הורמונלית בתהליכי הר , . בחסרי־הוליות 
הוכחה השפעתם של הורמונים שמקורם במוח. בתולעת שטוחה 
01813 00115 ץ 01 ק, שלה בסד עיניים בקצה הקדמי של הגוף, נפסקה 
הר של עיניים אחרי הסרת המוח. כששמו אותה במדיום שהכיל 
תמצית־מות התחדשה הר׳. באופן דומה פעלו תפציות־מוה של 
תולעים אחרות מקבוצת הפלנריות (! 1081111111 01180513 ו 01180513 
11313 ק 000 מ 80 ). בפרוקי-רגליים קיים חידוש גפיים בהשפעת 
הורמוני נשל. בחד־תאיים תלויה הר׳ בנוכחות גרעיני 
התא. בסלמנדרות מותנה חידוש העדשות בנוכחות הרשתית. 

תנאי־הסביבה. שינויים באורך היום משפיעים על חידוש 
קרני אילים (ע״ע). אצל רוב בעה״וז מעכבת טמפרטורה נמוכה של 
הסביבה את הר , . הזנה ממלאת תפקיד חשוב, ואף שברוב המקרים 
(נבוביים, פלגריות, תולעי-טבעת, דו־חיים בעלי זנב) אין צום 
בינוני משפיע, מעכב צום ממושך מאד את הר, בד״כ יורד בושר 
הר׳ עם הגיל. עם הזדקנות תאי הרקמות. 

כושר הר׳ אינו מצוי בכל היצורים, ואף באותה היחידה חסים־ 
טמטית אין הוא שווה. עלוקות אינו מסוגלות לחדש איברים — 
בניגוד לתולעים שטוחות (שלשולים). בל דגי־הגרם המודרניים 
מסוגלים לחדש את סנפיריהם החסרים, אך לא דגי־הסחוס. כושר 
הר׳ פוחת בד־׳ב עם עליה בסולם ההתפתחות. 

ר׳ בצמחים. רקמה בוגרת פצועה מעוררת את התחלקותם של 
תאי הסביבה; אלה יוצרים תאי קאלום — רקמת הגלדה — העוברים 




ל 51 


דגנדציה — דג׳סטהן 


512 


תהליך של דיפרנצ¬ 
יאציה לשדשים ולני־ 

צנים אדוונטיוויים. תו¬ 
פעה זו מנוצלת בחק¬ 
לאות להשרשת ייתו¬ 
רים• נראה שבתהליך 
יצירת הקאלוס משתתף 
הורמון הפצע (ע״ע 
הורמונים, עם , 961 , ור׳ 

שם ציור, עם׳ 957 ■ 

וע״ע צמח, עם׳ 769 ). 

מנגנוני הר׳. ה¬ 
גירוי והתגובה הספצי¬ 
פיים. יצירת צורות 
מתאימות פונקציונליות, ועוד. פעלים בעיות הדומות לאלו של 
התפתחות האורגניזם — הסורפיגנזה. 

הבעיה הקשה-ביותר היא כיצד מתארגנת הבלסטמה. לא די 
בצמיחת החלקים החסרים; יש צורך במיקומם הפתאים בחלל האור¬ 
גניזם ; המספר, הגודל. האוריינטציה והקטביות של החלק המתחדש 
צריכים להתאים לשאר חלקי הגוף; וכשנשלמת מלאכת הר, על 
תהליך הגידול להיפסק, שאלות אחרות הן: סה גורם לאיבוד כושר 
הר (אם מבחינה פילוגנטית. אם מבחינה אונסוגנטית)? האם חוסר 
מרכיב בתיך התא הנחוץ להפעלת הר׳, או היותו במצב רדום נ או 
שמא קשור איבוד כושר הר בתירשה ן דבר זה נונע בשאלה כללית- 
יותר: האם פועלת גם בר מערכת הגנים הפועלת באונטוגנזה ז (וע״ע 
התפתחות). 

,ץג 11 . 0 ,£ ; 1952 , 8 <* 6011 א- 4 ו* 1 וס'\ 1 14 * 0 .? 1 ,דת 1113 > 160 ל 1 .£ .\ 1 
, 017 ? 6 ? 4 הס .? 1 1-016 ( 61-161 ׳ 1 / 0 *( 810102 '* 611140 .€ ,) 1 > 1 (זז 1 ( 50 .ן . 4 ; 1966 
-מני , / ,* 005 .ן .. 8 ; 1969 , 11117 ) 6 ? 7115146 ,ו 1 מ 11 ^ 10 \ . 11 . 1 א . 11 ; 1968 
. 5 . 0 ; 1969 ,.? 1 1 * 10710 * 10 ? , 1 ) 6 ) 01165 ־ 81 ./י . 11 ; 1969 ,.? 1 /ס 165 *)!ס 
. 1973 ,.. 8 6716117016 ? ,(. 5 ( 61 ) ׳(ס|ת/י>ז 0 . 0 . 5 — ווס£ח־ 1101 ז 


כ־י־ דגנו־פיד. ,טעי 

ר־יז־י • 1 - 

טשי וגנידו. מי, 




• ז -ז : ^ "/"ד 

. 




*צ־גיר 



!ח־-־: ויד- 


-די זרם שגידי׳ז 




•זיי־-ז . 


"י-שוודי-יש״׳ז) 




*׳*-מ 

־־*״ 



■נ־זק•— 61 יפ 




"־י 




יי־ני״יז 



י-״י!-" 



_ 


מכלת השוואה של כושר הרגנרציה 
של נע״ח שונים 


רג׳סטהן ( 630 ;,ו.;;; ח — ארץ הראג׳ות). המדינה השניה־בגדלה 
(בשטח) בהודו; 342,214 קפ״ר, 25,765,800 תוש' ( 1971 ). 

ר משתרעת בצפון־מערב הודו, על גבול פקיסטן. מבחינה 
גאוגרפית נחלקת ר לשני אזורים עיקריים ע״י רכס אראוואלי החוצה 
אותה. הרכס נמשך מדרום־פערב — שם שיאו אבו, 1,722 ם׳ — 
לצפון־סזרח. האיזור שמצפון־פערב לרכס, התופס כ 3/5 פשטה ר', 
הוא צחיח — מדבר טחאר, המשתרע לאורך גבול פקיסטן — או 
איזור צחיח־למחצה, שכפות המשקעים השנתיים בו אינה עולה על 
300 פ״פ. שטחים ניכרים מכוסים חולות ופלחות. האיזור שמדרום־ 
מערב לרכס אראוואלי מקבל 700 — 800 פ״ס גשם בשנה. ובו מרוכזת 
רוב האוכלוסיה. 

כלכלת ר מבוססת על חקלאות ומרעה. בצפון נבנתה בשנות 
ה 50 תעלת ר (נפתחה 1961 , אך עבודות הרחבתה נמשכות), המו¬ 
שכת כ 580 מיליון מ״ק מים לשנה, מהנהר סטלג׳ (עובדה שעוררה 
מחלוקת מדינית חמורה בין הודו לפקיסטן). אורד התעלה 685 ק״מ 
ומימיה משקים שטח של כ 17 מיליון דונם. על הנהר צ׳פנל בדרום 
הוקמו בשנות ה 50 מפעלים המספקים מים להשקיה ואנרגיה למפעלי- 
התעשיה שבקומה. הגידולים החקלאיים העיקריים הם: דגנים, 
קטניות, קנה־סוכר וכותנה. משק החי כולל בקר, תאו, צאן. סוסים 
וגמלים. התעשיה. שפותחה בר׳ מראשית שנות ה 60 , מייצרת טכס¬ 
טיל, צפר. כימיקלים. מלט וזכוכית. בר׳ פורים נציץ. גבם ופלח. 

יותר מ 70% מאובלוסי ד׳ הם הינדואים, והשאר — מוס¬ 
למים׳ ג׳אינים, סיקהים ונוצרים. הרג׳פוטים (ע״ע) הם היסוד 
החשוב־ביוחר באוכלוסיה. האוכלוסיה יושבת ברובה בדרום־המערב. 
הלק ניכר מאוכלוסי צפון־המזרח הם רועיט־נוודים. הערים הראשיות, 


מרכזי נסיכויות דג׳פוטיות בעבר, הן: ג׳יפור (ע״ע) — הבירה — 
636,770 תוש׳ ( 1971 ); גח־הפור — 318,900 תוש/ אג׳מר — 262,500 
תוש , ; קוטה — המרכז התעשייתי — 213,000 תוש , . 

אפנות. מתקופת־השגשוג של ההינדואיזם בר' (במאות ה א¬ 
ה 9 ) שרדו מקדשים רבים. רובם עומדים על משטחים גבוהים ומור¬ 
כבים מאכסדרת־עפודים וממגדל הסוכך על תא־התפילה המרכזי. 
באויסה ( 3 !; 0 ) מצויים גם 4 בתי־תפילה הסמוכים למקדש המרכזי. 
קישוטי המקדשים (נושאים דתיים ופוסיווים צמחיים) מעידים על 
כושר־פיסול ניכר, בסגנון המקדשים הוכחה להשפעתה הנמשכת של 
תקופת גופטה (ע״ע), והוא שימש אבטיפוס לסגנון "נגרה" (ב׳ £31 בא) 
שהתפתח אח״כ. 

בימי שלטון המוסלמים (מהמאות ר 12 —ה 13 ואילד) שמרה ר׳ 

על אמנות משלה. אף בי זו הושפעה ממרכזי האסלאם בצפון. בר׳ 
התפתחה אמנות פשוטה ורגשנית, בעלת קומפוזיציה גאופכרית 
ותכונות של איכות ופקצב, שהיוותה המשך לאמנות ההודית 
הססרתית• סגנון זה של ר׳ התפשט אל מרכז הודו, ולבסוף הגיע 
גם למרגלות הרי ההימליה בצפון. האדריכלות התבטאה בטירות 
ובמבצרים מרשיפים־בגדלם, שניצבו בראשי הרים ושימשו מקלט 
לאוכלוסיה ביפי־חירום. המקדשים, שהיו צנועים בממדיהם. נבנו 
בצדי הדרכים, מתחת לעצים, או ליד בריכות. 

במאות ה 15 —ה 18 התפתחה בר׳ אסכולת ציורי-מיניאטורה 
הקרויה "הציור הרג׳ססהני*. אסכולה זו הושפעה אמנם מהאמנות 
המוסלסית־המוגולית, אך היה לה אופי מובהק משלה. היא עסקה 
בעיטור ספרים; נושאיה היו דתיים ופולקלוריים כשהדמויות 
מופיעות על רקע מקומי. מקובל-במיוחד היה העיסוק בחיי האל 
קרישנה (ע״ע) ורעייתו ראדהא בסביבה פאססורלית. בראשיתן 
הציגו המיניאטורות את דמויותיהן בקווי־מתאר יסודיים, תוך שיפיש 
בצבעים בהירים. אח־כ, בהשפעת האפנות המוסלמית, נעשו הדמויות 
ראליססית־יותר והצבעים מאופקים. ור׳ תם־ להלן, עם' 513 . 

ציורי המיניאטורות בסגנון ר׳ התפתחו במיוחד בשני אזורים 
גאוגרפייס. הראשון היה מקור הציור הרג׳סטהני גופו; הוא כלל את 
ר׳ ואת פרכז־הודו. והתרכז בפוור (ז 3 ״\:> 54 ) ובמלווה (ב״ 1 ב 1 ז 1 ). 
האיזור השני הקיף את החבלים ההרריים. בעיקר בפנג׳ב (נ 31 ;ת״ק), 
שמצפון לר׳. אסכולת איזור זה התפקדה בקנגרה ( 1130813 ) ובאיזור 
דוברי שפת פהרי (״ 3113 ?), ואפיינה אותה הגישה הלירית והפלבבת 
לנושאיה. וע״ע הדו, עמי 514/5 . 

,ץ £01 ת 03 . 0 . 0 ; 1916 . 1-11 . 12 * 1/1 * 01 ? ) 4 ו?)? %0 ,•<וזז 3 ׳* 35 ז 3 תז 00 ס 
, 146 * 11 46 165 ץ 51 61 15 * 4 ,ז 6 ץ 0 נ 111 \ 2 .ן ; 1934 , 1-11 , 115 * 081 ? 0805 ? 

;* 1956 , 1410 * 1 / 0 76 * 16611 * 5476/1 14 * 0 1 ־ 41 6 * 71 -, 1951; 8. 80x7131x1 
-ו 1 שזזג 8 .<£ ; 1958 , 18 * 1/1 * 01 ? 76 !ו 01 והו 1 \ 1 * 0110 ? < 213 ׳\ 1212 >ןו 8113 .) 1 
441115/146116 * 81 , 1302 ? . 0 . 11 ; 1963 , 1410 * 1 /© 8 ח* 1 ה* 0 ? ,ץ 2 ז 0 . 8 
£766 405 ; 251 * 11 ? 81144/1141156116 , 130506100 י 1 . 11 ; 1965 ־ 15 * 1416 * 1 ! 15 * 14 ) 1 

. 197 2 , 1416715 * 1 


ה י ם ט ו ר י ה. ר/ ששטחה זהה בערך עם שטח רג׳פוטנדן (ע״ע), 
הוקמה ב 1948 כאיהלד של מספר נסיכויות, שאליו הצטרפו לבסוף 
כל 16 נסיכויות רג׳פוטנה לשעבר, לרבות גייפור, ג׳ודהפור וביקנר; 
הממשלה המרכזית של הודו כפתה איחוד זה על הנסיכים הרג׳פוטים 
היריבים. בראש ר׳ הועמד הפהרג׳ה של ג׳יפור, כ״ראש הנסיכים" 
לכל ימי חייו (ולא במושל שבידי הממשלה המרכזית לפטרו, 
כבשאר מדינות הודו). ברם, מעמד זה של איחוד־נסיבויות ניטל מר' 
בסוף 1956 , בשעת ארגונן־מחדש של מדינות הודו; אז נתמנה מושל- 
מן־המניין, ודי הפכה לפרובינציה רגילה נבל מדינות הודו. בביר,"נ 
המקומי, ובן בין 23 נציגי ר׳ בפרלמנט ההודי. היה עד 1977 רוב 
למפלגת הקונגרס, אך כוחה של האופוזיציה הימנית היה גדול יחסית, 
בשל השפעתם של הנסיכים־לשעבר, הרג׳פומים. בבחירות 1977 היו 
מפלת הקונגרס ונצחון האופוזיציה (מפלגת "ג׳נאפה") מוחצים־ 





513 דג׳הוטים ■ 

רג׳פוטים ( 1115 ק( £3 ), כינו״ים של שבטים או קלנים שייסדו מדינות 
ונסיכויות בצפוו־פערב הודו, מן המאה ה 9 ואילך. בדבר 
מוצאם נחלקו הדעות; יש שראו בהם קבוצה אתנית במקורה: 
אחרים סברו. כי המונח ר' צייו לוהסים־אבירים. ללא קשר למוצא 
משותף. הר׳ עצמם טענו, שהם צאצאי קאטטה של לוחמים־שליטים 
בני קשטריה (ע״ע הדו. עפר 457 ). 

לר׳ יצאו מוניטין כאנשי־מלחפה, והם פיתחו מנהגי אבירות; 

יש שראו בהם את נציגי 
הפאודליזם (ע״ע) בהודו. 

שליטים ר׳ היוו כיח צבאי- 
מדיני ניכר בצפון־הודו ב¬ 
מאות ה 9 — ה 12 . הם לחמו 
באדוניה המוסלמים של הודו 
ביה״ב; לעתים קיימו בידם 
עצמאות שלמה, ולפעמים היו 
כפופים לגורמי־חוץ, אך הם 
נשארו מפולגים ונלחמו זה־ 

בזה. בימי ממלכת הסוגולים 
(ע״ע) בסאות ה 16 — ה 18 
שימשו מצביאים, מושלים 
ויועצים של הקיסרים; עם 
התפוררות האימפריה הפ 1 גו־ 

לית במאה ה 18 שוב היו 
עצמאיים־למחצה, והיו מעו¬ 
רבים במלחמות תכופות. הם 
נעשו לבעלי־בריתם של ה¬ 
בריטים, ומ 1818 קיבלו את חפותם. משנעשתה הודו עצמאית, 
נשתלבו בה השליטים הר׳ שברג׳פוטנה (ע״ע! וע״ע רג׳הטטו), וכן 
הר שנותרו מפוזרים בפנג׳ב וביתר חלקי צפוו־הודו. כיום הצטמצם 
המונח ר׳ לציון כת ולזכרונות היסטוריים. 
ור ביבל׳ לערך הדו. היסטוריה• 

רג׳פוטנד! (נמטפקזבא), איזור בו ישבו הרג׳פוטים (ע״ע), בצפון־ 
מערב הודו- דרומית לדלתי. האיזור כולו הקיף שטח של 
כ 340,000 קמ״ר. מספר ערים. כגון ג׳יפור, ג׳ודהפור, אוז״פור, ביקנד, 

ג׳יסלמר ( 3153111133 ] ,;:- 11113,1 . 113 < 113,1731311 ( 031111 ] , 113 ק 31 |), שימשו 

מרכזים מדיניים בתקופות שונות ולחמו ביניהן. עם זאת, היוותה ר 
תמיד רק מונח גאוגרפי־אתני ולא היתד, מעולם יחידה מדינית 
מאוחדת. — לאמנות, ע״ע רג׳סטהן. 

— 1431532 1 ) 133 ( £600 — ( 1868 — 1945 ), תאולוג 
סוציאליסטי קתולי, שוויצי. ככוהן דת של אסירים למד 
להכיר מקרוב את מערכת המשפט ואת בעיות החברה. מ 1908 
פרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת ציריך. ב 1913 הצטרף למפלגה 
הסוציאל־דמוקרטית כדי לתת פירוש דתי לסוציאליזם. אחרי 13 
שנות הוראה ויתר ב 1921 על הקתדרה שלו כדי להתמסר לפעילות 
סוציאלית, חינוכית־דתית. הוא עבר לחיות בקרב הפועלים, העתיק 
את מגוריו לאיזור הפרולטריון ויסד שם בי״ם למבוגרים. ב 1906 
יסד את הירחון ־״:!'רז (״דרכים חדשות״) — ששימש לו 
כלי ביטוי במשך כל שנוח פעילותו — ופעל דפיו הטעים את הניגוד 
בין "מלכות שדי", רעיונו המרכזי, ובין הדת. לדעתו, מבקשות 
הכנסיד, והתאולוגיה לכלוא את האלוהים בתוך מערכות צרות של 
שיסה מחשבתית ובין כתלי הכנסיה, בעוד שמקומה של רוח הקודש 
בעולם הרחב דווקא. ד׳ ביקש לראות את הגשמת מלכות שדי עלי 
אדמות שהיא מעין "מחר נצחי", דהיינו, מלכות הצדק, החירות 
והשוויון החברתי; זוהי מלכות המתממשת בכל מקום שבו מתבצע 


- דגר, מרס 514 

רצונו של האלוהים מתוך חירות האדם. בספרו האחרון; 6 !ט 
1511 ־ 0131 ;,):״:ך ■ז:,!: -,ז;!,!,( 1 ;,׳״') (.,תולדות עניינו של ישו"), 
1945 — שבו ביקש להתבונן בהיסטוריה האנושית באספקלריה שונה 
ולבחון כיצד רוח הקודש הפועלת זהפגשיפה את הגאולה נאבקת 
עם כוחות הרע — הצביע ר׳ על "מלכות שדי" המביאה למהפכה 
ב 4 תחומים: מדיני, חברתי, קנייני ושכלי. העמדת חירות היחיד 
ביסוד השלטון שבו שולם דבר האלוהים, ביטול העבדות, שוויון 
זכויות לאשה, שינוי ערכין לעבודה וחלוקת הקניין והנכסים, מביאים 
גם לדחיפה המשיחית ־- המהפכה בתהום השכלי — ועל תנועת 
העבודה, שהיא המשך הדחיפה המשיחית, לשמור שהמשיחיות לא 
תיהפך ל,.דת" מוגבלת. 

בשל יחסו לכתבי־הקודש, שהיו לו מקור השראה, היד, לר׳ יחם 
מיוחד לעם ישראל, אותו ראה כעם העומד במרכזן של שתי הדתות 
המשיחיות: היהדות והנצרות. גם את מפעלה של הציונות ושיבת 
העם היהודי לארצו ראה כיסוד מלכות הצדק וכהחחדשותו הדתית 
ושמירת ייעודו המשיחי של עם ישראל. ר' היה מיודד עם מרטין 
בובר ושמואל הוגו ברגמן (ע׳ ערכיהם). בין ספריו העיקריים: 

1 ־ 31 £601,7 06 163 ) £<ז 11 ־ 31 ) 1 507-1316 101 ) 1 ) 00 3 מ 1111 ;> 30£ ׳ £3 035 

(״הבשורה והמאבק הסוציאלי בימינו״), 1906 ; י ס 11810 ־£ , 301011 ) 61 ^ 
3 ) 0011351163353113 (״מלכות עולם, דת ומלכות שדי״), 2 כר, 

1922 ; 013151115 311 33 1-13 , 703 — 131 ;)\ 711 013153115 031 ז\ 

(מ״ישו עד מרבם — ממרכם עד ישו״), 1929 , שבו טבע את הביטוי: 
״הדת אינה אופיום, כי אם דינאפיט״! £610113 תזס,! 1 ) 110153113 016 
001135 (״בשורת מלכות שדי״), 1942 ; בעבר׳ הופיע מאמרו,הדת 
והפוציאליסמום* (בתוך: עם — אדם), תר״ץ. וע״ע סוציליזם. 

ש, ה. נרגסן, הלוחם למלכות שדי(הוגים ומאמינים, 171 — 195 ), תשי״ט, 

. 1957/68 , 1-11 , 1111 ח 115 סו'; $07 ?) 1 > 11/111 . 8 : 1 ,זש 011 וווז 1 גז׳א 

צ. בר. 

לגר, מכם — £0863 * 543 — ( 1873 , בראנד (בווריה] — 1916 , 
לייפציג), מלחין גרמני. ר׳ החל ללמוד נגיבה־בפסנתר 
מאפו. וחיש מהר התגלה כשרונו הרב. בהיותו בן 13 כבר שימש 
נגן עוגב בכנסיה, ו 4 שנים אח״ה היד, לתלמידו של ה. רימן (ע״ע), 
שקירבו לספרות המוסיקלית הגדולה — מבאך ועד ברהמס. ב 1901 
עבר למינכן. ולמרות הביקורת נגדו רכש לעצמו שם כפסנתרן 
מעולה וכפלחין חדשני ומרחק. בשנים 1905/7 לימד באקדמיה 
המלכותית שבעיר, וב 1907 היה למורה בקונסרווטוריון של לייפציג, 
משרה שהחזיק בד, עד מותו. 

כוח יצירתו היה בלתי־נדלה ועטו שפע באותה קלות שירים 
ויצירות קאמדיות. קונצ׳רטים לצירות תזסרתיות מורכבות, שמרקסן 
ד,פוליפוני מטובו ונפתל. חיבר, מיוחדת גילת לאמנות הקונטרפונקט 
בכלל ולצורת הפוגה, שלמד מיצירותיו של באך, בפרט. יצירותיו 
המוקדמות כתובות ברובן לפסנתר, ובהן וריאציות על נושא של 
באך, וריאציות על נושא של בטהובן ופפקאליה ופוגה. מאוחרת 
להן הסונאסר, לכינור ולפסנתר. יצירתו התומרתית הראשונה נכתבה 
עוד במינכן, והיא הסינפונייטה. בין היצירות הראשונות שהלחין 
בלייפציג — הקונצ׳דטו לכינור ולפסנתר. מבוא סימפתי לטרגדיה 
ופתיחה לקומדיה, וכן יצירות למקהלה. בהן "שיר נצחון רומי" 
ופוקטים שהלחין למקהלה של כנסיית תומם הקדוש (שבה היה 
באך עוגקר). ב 1911 היה ר׳ למנהל תזמורת־ההצר כמייבינגן, 
ובשרתו שם הלחין בין־היחר "סוויטה רומנטית", "סוויטה לבאלט" 
ואת המפורסמת ביצירותיו התזמרתיות, "וריאציות על נושא של 
מוצרט״. ס 1914 ועד מותו הלחין מספר רב של יצירות קאסריות, 
יצירות לפסנתר ולעוגב. יצירות למקהלה ושידים, 

כשרונו הרב של ד׳ והשילוב המיוחד לו בין שמרנות ודבקות 
במסורות לבין חדשנות והרפתקנות (בייחוד בהבט ההרמוני) ציינוהו 
כאחד המלחינים הבולטים בדורו. לאחר מותו נשכח, ויצירותיו זכו 



ראש קרישגוז. צדע ע 5 נייר, הסאה ך 18 . 
הכנה ?ציור־חיר נססרייח אוסוו נ׳איפוו 
(המוזיאון חמטרופו^יטני, נידיזדק) 






515 


רגר, נונם — רגש 


516 


להשמעות נדירות בלבד. רק בשנים האחרונות התחדשה ההתעניינות להתנהגות ולחשיבה הפועלות בעיקר בשירות עקרון הממשות. עם 
באיש וביצירותיו, ורבות מהן יוצאות במהדורות חדשות, מנוגנות פיתוח "תורת האני' הרחיב פרויד את התאוריה שלו, וקבע שה״אני" 
ומוקלסות. חנ משתמש ברגש כבסכשיר־איתות ( 81131 ( 5 ). ה״אני". המסוגל לרסן 

ולווסת את הביטוי הרגשי החפשי, הופך אותו לאות המצביע על 
רגע (גם הרגשה — 8 ת 11 *>£). רגוע. מן ההבט הסובייקטיווי המתרחש בלא־מודע והמגיים את ה״אני" לפעילות הולמת. מכאן, 

הרגש הוא חוויה שהאדם חש והניתנת לתיאור רק בדיר שפרויד רואה ברגש לא רק אפיק התפרקות, אלא גם גורם המסייע 

המיה פנימה (אינטרוספקציה: ע״ע); מן ההבט האובייקסייוי נית י בארגונם ובוויסותם של התהליכים הנפשיים הפנימיים ושל ההת- 
לתארה כתהליך המתחולל באותה מכונה היפותטית הקרויה .,המכשיר נהגות. 

הנפשי". פלאצ׳יק (ר ביבלי) רואה ברגשות דפוסי-התנהגות הסתגלותיים. 

מקצת הפסיכולוגים מתייחסים לשני המונחים הנ״ל - א ל שפוין הוא מפרט 8 דפוסים בסיסיים הערוכים ב 4 צירים דרקטבייט: 
נרדפים, ואף הרואים כאן שתי תופעות סבורים שאינן שונות י ו ־ םזו הרסנות (כעם) לעומת התגוננות (פחד): התחברות (קבלה רזנסמ( 

במהותן אלא בעצימותן. ("עמקותן") בלבד. הריגוש (למשל׳ חידה (*:חבזקמסב) "ס״נזסק]) לעומת דחיה (גועל): חזרה (שפחה) לעומת 

אח הרגשה אסתטית למראה יצירה אמנותית) עצים או נמרץ ייתי קיפוח (עצב): חיפוש (ציפיה) לעומת נסיון התמצאות (הפתעה). 
מן הרגש (למשל, תענוג שמפיקים מעוגה פעימת• או פחד) ■ ואו ל ם ׳ ואולם, כנגד אלה הרואים ברגש דפוס ה מ א ר ג ן את ההתנהגות, 
אין מדד אובייקטיווי הקובע את עצימותו ("עמקותר) של הרגש : יש שמתייחסים אליו כאל גורם המשבש את ארגון ההתנהגות. 
יש כאן רק שני קטבים של רצף אחד, שהמעבר ביניהם אים' ואיני קלפרד (ע״ע) סובר, שהרגש עלול להופיע כחוויה משבשת־ארגון. 
ניתן למרידה• כשההתנהגות ההסתגלותית אינה יכולה לצאת-לפועל מסיבה כלשהי. 

בקשר לכך יש להצביע על ההבדל בין התופעות הפיסיולוגיות דרך משל: אדם החפשי לברוח אינו חש ברגש של פחד, והחפשי 
הצמודות לגוני הרצף רגש־ריגוש: ככל שהמצב הריגושי עצים להכות אינו חש כעם - ואילו במצבים הפוכים משבש הרגש את 
יותר. כך. עפ״ר, נמרצות־יותר תופעות־הלוואי הפיסיולוגיות. ההתנהגות הרצויה. 

ובולטות־יותר תנועות ההבעה הגופניות — דופק, נשימה׳ סומק■ החוקרים הנ׳־ל משייכים את הרגש למגזר ההתנהגות. אחרים 
חוורון, צחוק, בכי. אולם אין זה כלל מוחלט, והוא חל רק במידה נוטים לשייך אותו למגזר התפיסה (ע״ע). בולבי (ר׳ ביבל׳) רואה 
מצומצמת על רגשות עילאיים כרגש אסתטי. חברתי• מוסרי אי יהי• ברגשות "תהליכי הערבה". המסייעים לאדם להעריך מה שהוא קולם 
מן ההבם האובייקסיווי ניתן לבחון את הרגש כשינוי מוחשי׳ מתוך פנימיותו־הוא ומן הסביבה, למשל: אדם האומר "אני רוצה 
ניתן לצפיה, המתגלה בהתנהגות הגלויה ובתהליכים פיסיולוגיים, אי לבצע, אבל יש לי הרגשה שאכשל", או הפוגש את חברו וקובע, 
כתהליך סמוי המתחולל בתוך "המכשיר הנפשי". ברם, עד-כה לא "יש לי הרגשה שהלה מוטרד ממשהו". 

הצליחה שום תאוריה פסיכולוגית לשלב את ההבט הסובייקטיווי לאחרונה ניסו חוקרים לאתר "מרכזי רגש" במה (ע״ע), כלר, 
והאובייקסיווי, אלא כל תאוריה הצליחה לתפוס הבט אחד של תופעה את האזורים המפקחים על ערור הרגשות ועל דרך הבעתם. גם 
רבת־פנים יו■ אי־לזאת יש לראות את הרגש כתופעה רנדצדדית. בתחום זה לא הושגה תמימות־דעים, וכל קבוצת חוקרים מייחסת 
המשתקפת הן בחוויה הסובייקטיווית והן בפעילות האובייקסיווית לאיזור אחר שבמוח את התפקוד של "מרכז הרגש". 

של האורגניזם, המקפח את מערכות הגוף והנפש והמתאמת ביו האזורים שנחקרו במיוחד הם: התלמוס (הרמה), ההיפותלמוס 

המניעים (פוטיווציות), התפיסה וההתנהגות. במחקר הרגש נוטה (תת־רמה), הפורמציר. הרטיקולרית (התצורה הרשתית), המערכה 
הפסיכולוגיה להתרכז בחקירת אותם וזרגשות שקיימים בהם שינויים הלימבית (המובלתית) והאונה הפרונטלית (המצחית) של קליפת־ 
פיסיולוגיים ברורים וניתנים למדידה, כגון כעם, תוקפנות, פחי׳ המוח. ההבדל בין החוקרים משקף במידה רבה את ההבדל בהגדרתם 
בהלה או חרדה — הגורמים שינויים גופניים ניכרים. מועטות־ את הרגש: הרואים בו תופעת ערוד נוטים לקשר אותו לאזורי־הערור 
ביותר חקירות הרגש האסתטי או המוסרי, רגשות אהדה לזולת׳ במוח (הפורמציה הרסיקולרית): הרואים בו ביטוי לפעילות המניעים 
שייכות לחברה ונידב. הבסיסיים נוטים לקשר אותו למרכזי ההיפותלמוס, שבו אותרו מרכזי 

תאוריות הרגש. ומס (ע״ע) ייחם לדגש 3 ממדים קטביים: הרעב, השובע, הפין, העונג וכר; והרואים בו דפוסים התנהגותיים 
עונג—צער. מתיחות—התרפות, התרגשות—השתככות (הרגעה). לפי נוטים לקשר אותו למרכזים הגבוהים־יותר, כמו המערכת הלימבית 
התאוריה שניסחו ו. ג׳ימז (ע״ע) וקרל לנגה (כל אחד לחוד) אין והאונה הפרונטלית. 

הרגש אלא תחושת שינויים החלים בגוף. כשאנו תופסים באחד ניתן לראות ברגש כעין תכנית, המפעילה את כל המערכות 
מאיברי־החוש עצם שסביבנו, יורד דחף עצבי מקליפת־המוח לאיברי בצורה קבועה־מראש, לפעילות מתואמת. תבנית זו קובעת את 

הגוף ומעורר אותם לפעילות כלשהי. כשהתחושות זורמות חזרה הסדר, הקצב וכיוון ההתעוררות של המערכות הגופניות השונות, 

מאיברים אלה. ומודיעות על השינויים שחלו בהם, תופס אותו המוח מכוונת את תהליכי-התפיסה להתפקד בנתונים המשמעותיים. 
כרגשות: בניסוח פשטני: .,אתה עצוב משום שאתה בוכה", ולא: מווסתת את השפעתם של הדחפים המניעים את ההתנהגות ומשפיעה 
"אתה בוכה משום שאתה עצוב". על תכני החשיבה, הזבירה, השפיטה והדמיון. קצת השינויים האלה 

קנון(ע״ע) יצא בחריפות נגד תאוריה זו, וטען שהיא הופכת את (כמו תכני החשיבה והדמיון) נתפסים רק באופן סובייקסיווי, 

היוצרות ושאינה הגיונית, שהרי אין אתה מפחד משום שאתה בורח ״מבפנים"; קצתם נתפסים רק באופן אובייקטיווי, ״מן החוץ״; 

ממקום הסכנה, אלא אתה בורח מחמת הפחד מן הסכנה. לדעתו וקצתם נתפסים הן כחוויות סובייקסיוויות והן כתופעות אובייקטי־ 
קשור הרגש בפעילות המוח ומערכת־העצבים הסימפאתית, הבאה וויות הניתנות לצפיה. 

להזהיר את האורגניזם ולהכינו לקראת סכנה. הם מעוררים רגש. התפתחות הרגש. במהלך חיי היחיד נודעת חשיבות מיוחדת 

והוא מעורר את תגובות הגוף. להתפתחות הרגש בשנות הילדות וההתבגרות. ובמיוחד ב 5 שנות־ 

פרויד (ע״ע) ראה ברגש תופעה של התפרקות. לדעתו מתפרקת החיים הראשונות, שהן שנות החעצבותו היחסית של תפקוד נפשי 
האלרגיה היצרית ב 3 אפיקים עיקריים: ההתנהגות הגלויה, החשיבה, זה. בשנת־ההיים הראשונה פועלים בתחום הרגש בעיקר גורפים 
הרגש. הרגש הוא אחד פאפני־הפורקן של האנרגיה הצמודה מלידה (ההבשלה): אח״כ נוספת השפעת הסביבה, והשתים (תורשה 
למשאלות הלא־מודעות. הפועל בשירות עקרון ההנאה, וזאת בניגוד וסביבה) פועלות במשותף. 





517 


רגש — רדון 


518 


התרגשותו של היילוד, הבאה בתגובה על גירויים פנימיים 
וחיצונים, היא כללית (בל הגון• מגיב, ולא איבר מסוים) וגם סתמית 
(אין בה מן האופנות הסגולית של רגש מיוחד זה או אתר). במהלד 
הגדילה מתרחש ומתעשר הקן• הגירויים הפועלים על הילד, ובהת¬ 
רגשות הכללית הסתמית התחילית גובר־והולך תהליך הבידול 
(דיפרנציאציה). כן מורגל אז הילד יותר־ויותר לרסן את מצבי 
התרגשותו ולהסתגל (תכופות לא על־נקלה) להגבלות ולקיפוחים 
רגשיים אמיתיים ומדומים הפוקדים אוחו. הבידול הראשון של הרגש 
ניכר בהבחנה בין מצבים כלליים של נעימות לאי־נעימות. במרוצת 
הזמן מופיע מגוון עשיר של רגשות סגוליים: פחד, ביישנות, כעס, 
עליזות, אהבה, קנאה, דאגה, עצב. מבוכה, קוצר־רוח, עגמת־נפש, 
אדישות. בטחה פנימית, שלווה, אושר, סקרנות וסיפוק — והיפוכיהם 
של מצבי־רגש אלה. 

בד״ב ההתרגשות ואותותיה החיצונים מתייצבים בהמשך ההת¬ 
פתחות ברמות אישיות שונות, ומצב זה נעשה מרכיב סגולי חשוב 
בעיצוב המזג (ע״ע). עם־זאת, קיפוח נפשי, משפחתי. תרבותי, 
חברתי, מיני וכיו״ב מהווים מכשולים המעוררים מתיחות, שהיא 
תכופות חזקה מהכוחות המרסנים מבפנים ומבחוץ, והיא נקודת- 
מוצא למופרעוח ריגושית לסוגיה ולדרגותיה. 

ברם, גם במהלך־התפתחות "חקיך מצויים פרקי-זמן של מתיחות 
הנובעת מתמורות בגון• ובנפש, הקשורות בגדילה. ומהחנגשויות 
הילד עם סביבתו. אלה הם פרקי-זמן של סריינות, כגון בשנת־החיים 
השלישית, בשנות ד,בגירה הגופנית ובשנות ההתבגרות בחברה המו¬ 
דרנית. התנגשויות אלו שכיחות-יותר כשהסביבה אינה ערה במידה 
מספקת לתמורות בחיי הילד. היכולת לרסן יחסית את הרגש נחשבת 
לאחד מסימניה הבולטים של הבגרות הנפשית והחברתית (ע״ע 
ילדות, עט׳ 852 — 863 ; בגרות, עמי 613 — 618 ). 

ק. פרנקנשטיין, על החרדה אצל הילד (מגמות, ג׳), תעי״ב. ו, מהלי. 
פסיכולוגיה, אי, 56 — 58 , 228/9 . 301 — 315 , תעב״א•; א. סורריי, הנעה 
ורגש, תשכ״ו; ש. כרזניז, רגש (כתוך: אנציקלופדיה חינוכית, ד,׳), 
תשכ״ט. א. ר. הילגארד, מבוא לפסיכולוגיה, ב׳, תשל״ב ! .ם 

.!טסי( . 11 ־ 0 ) 111 סב!"!) / 0 ץ 605 ) 77 6 ו 11 ( 01 * 67100 י( 5 < 1 716 ) * 0 ,]■וסגן 

; 1962 , 5 * 0 * 101 *£ 7/16 ,] 100:1111 ? . 8 ; 1953 ,. 31 ח 103 { 0 ץ 5 ? 0£ 

יס^ 0 . 8 ".ח ; 106, 1966 ) 41166 1/16 ס! 41 * €1/6111110 1 -/ 511 £5501 , 421160 ! . 0 
1116 * 651 * 1 * 06 01 * 10 ) £070 , 15 ) 01 .ן; 1966 ,ממג 01 ^ 080,3 * 3 ־ 01 ־ 41 ,ס 0 מ 
4 * 0 1 * 6 * 106715 ! 51 ״[ ; 1967 ,( 111 , 001081 [ 5007106 ) * 8501 

. 1969 , 7 . 011 , 1055 

0 . נו. 

רךהקריעזנן, סךופלי — 11311 3111 ״ז (.,פילוסופיית האופאנישאדים") 1923 — 1927 ; 
011110 ׳״־!•ך 111 ) 14111 פין־ד (״השקפת החיים ההינדואית״), 1927 , 
1 ו);^נ 01 .(' 1 ' 398 11£10115 ס£ £3510111 ("דתות מזרחיות והגות 

מערבית״), 1939 ; ע 1 :) 1 פ 50 31111 ״ 11810 :>(! (״דת וחברה״), 1947 , 
1 ) 1 ־ 701 ^ ^ 0113118:111 3 111 נ 101 !( 11 ס) 1 (״דת בעולם משתנה״), 1967 . 
בספריו אלה נתן פירוש ליברלי־־שמרני למחשבה, לדת ולמסורת 
של ההינדואים והעניק להן הערכה וכבוד סול תרבות המערב. 

ר׳ לא היה פעיל בתנועה הלאומית הלוחמת של הודו, או ליווה 
אותה באהדה ובעיצה בתור מדריד רוחני. ב 1948 עמד בראש ועדה 
שהחוותה את החינוך האקדמי בהודו העצמאית. ב 1949 מינהו נהרו 
לשגריר הודו בבריה״ם. ב 1950 נבחר לסגן־נשיא הודו, משרה 


שכיהן בה אחרי הבחירות הכלליות הראשונות ב 1952 ושוב ב 1957 . 
ב 1962 נבחר לנשיא הודו. בכהונה זו שימש בעת המשברים של 
המלחמה עם סין ( 1962 ) ועם פאקיסטאן ( 1965 ) ושל מות נהרו 
( 1964 ) ושאפטרי יורשו ( 1966 ). ר׳ גרס, כי לפי החוקה ההודית 
תפקידו כנשיא הוא ספלי וייצוגי בלבד. ואף שדמותו הרוחנית־ 
שמרנית הקרינה ריסון והרגעה לא נודעה לו השפעה מדינית רבה. 
מ 1967 ועד מותו ישב בביתו, פרוש מחיי הציבור. 

7116 ,ץ 3 ? .£ . 8 ; 1966 , 66 * 6 ( 65 /}%£ 16 £ 501 * 1 4 * 0 .?/ ; 1113 נ} 3 ז\ 7 . 0 .( 
. 1966 1 * 7565146 [ 0 11 (£! 7/101 701111601 

י. שמ. 

ךדום( 1 ז 101 > 3 א), עיר במחוז קילצה (ע״ע), מרכז פולניה, 166,900 
תוש׳ ( 1973 ). ר׳ שוכנת על הנהר מלצ׳נה, בצומת מס״ב 
וכבישים. היא מרכז תעשיה חשוב. בעיקר לייצור מוצרי מתכת. 
עור, נעליים ועוד. בר׳ מבנים רבים מעברה ההיססורי העשיר: 
כנסיות בסגנון ג 1 תי ובאריק (מן המאות ה 14 —ה 17 ), מידה (המאות 
ה 14 —ה 18 ) ושרידי חומת העיר (המאה ה 14 ). בעיר מוזיאון 
ותאטרון. 

היסטוריה. ר׳ נזכרת לראשונה ב 1154 , כיישוב מבוצר 
בהצטלבות שני נתיבי מסחר. ב 1364 לערך העניק קז׳ימיז׳ 111 
״הגדול״ (ע״ע) לר׳ זכויוח־סחר ובנה את חומתה. מחמאה ה 15 
ואילך היתר מושב כנסים אזוריים ("סימים") של האצולה והננסיה. 
ב 1505 נכנסה לתקפה .,הקונסטיטוציה של ר"׳. זו העניקה לאצולה 
הפולנית זכויות מכריעות בניהול המדינה. ב 1767 הקימה האצולה 
הפולנית את "הקונפדרציה של ר", שכוונה נגד המלך סטניסלו ח 
פוניסובסקי (ע״ע) ומאמציו לשיפור הממשל בפולניה. מ 1795 
השתייכה 1 ״ לאוסטריה, ובשנים 1807 — 1815 היחה בירת־מחוז של 
הנסיכות הגדולה של ורשה. אח״ב עברה לשלטון רוסיה וב 1918 
חזרה לשלטון פולניה, בפלה״ע 11 היתה ד תחת הכיביש הגרמני. 

התיישבות יהודית קבועה בר׳ נאסרה בשנים 1633 , 1724 
ו 1746 . ב 1765 נתיישבו כ 65 יהודים בפרוורי העיר, ומאוחר־יותר 
הותר להם לשבת ברובע מיוחד. לאחר 1814 התארגנה קהילה; 
בית־קברות נרכש ב 1831 , ובינ״ג ראשון הוקם ב 1884 . ב 1815 נמנו 
בר׳ 413 יהודים ( 16% ): ב 1897 — 11,277 ( 38% ); ב 1921 — 
24,465 ( 40% ) וב 1939 — 30,000 ( 30% ). במאה ה 20 השתתפו 
היהודים בהתפתחות המסחר והתעשיה בעיר, ופיתחו חיים קהילתיים 
משוכללים: בנק לאשראי, איגודים מקצועיים, מוסדות־סעד ובי״ח 
(נוסד 1847 ), בית־אבות ( 1913 ), ישיבות (הראשונה: 1908 ), 
.,חדרים". סת״ס (כולל בי״ס תיכון). ספריות, יומון יידי, שבועון 
יידי ושני תקופונים. מרבני העיר יצוין ר׳ שמואל מוהיליבר (ע״ע). 

בראשית הכיבוש הגרמני ( 8.9.1939 ) הועברו לר׳ כ 2,000 יהודים 
מאיזוי פוזנן ולודז׳. באוגוסט 1942 . לאחר כמה אקציות ומשלוחים 
לפחנות-כפיה חוסל הגטו ויושביו נשלחו למהנות־השמדה. נ 4,000 
נשארו כעובדי-כפיה, ומהם שרדו כ 300 איש. כ 380,000 יהודים 
נרצחו במחוז ר׳. 

א. ש. שטיין (עורך)׳ ר/ תש כ״ ב ז , £10 5010 ^ 051 ^ 1, 7 >ו:!׳מ 0 > 1 )ט£ 

* 15 ) 57 * 80405 6 ו 6 )/ץ 5 ! 5 ץ 4 ס ( 16 ^ 05 ) 140 ( 2 0561 * 1114 1 ( 04 { 20% 0 ) 0011 ) 
0 ו 10 ץ] 5 ת 1 £0 ש 1 > 51 ׳לו 10 >ץ 2 1 זץן 81010 ) ( 16 ) 051 ) 1650 !!!-) 1 ( 11706 ) 07 046x05 <( 

. 1955 . 0£0 גז 01702 ז 11£ ־ 1 

ג, שם. - י. כר.-ד. גל. 

רדון ( 3.1011 ■!), יסוד רדיואקטיווי מקבוצת הגזים האצילים (ע״ע); 

תוצר דעיכת הרדיוס (ע״ע). סימנו הכימי 1 ;£, משקלו האטומי 
222,02 ומספרו האטומי 86 . כל האיזוטופים של הר׳ הם קצרי-חיים, 
ולכן היסוד נדיר מאד בטבע. הר׳ הוא יסוד אטסופילי (כלו׳, נמצא 
באוויר) מובהק. ומהווה ״ - 10 * 4.52 אחוזי משקל של האוויר היבש. 
באוויר הקרוב לפני שטח האדמה שיעורו קצת גבוה-יותר, כי אליו 
הוא משתחרר בהתמדה מקרום הסלעים. מעיינות מינרליים, כגון 
אלה שלאורך שפת ים-הפלח, וכן נפט מרכזים את הר. 




519 


רדון, אודילון — דדזימין 


520 


רדון, אוךילון — 110400 0011100 — ( 1840 — 1916 ), צייר ואמן 
הדפס־אבן צרפתי. בהתפתחותו האפנותית הושפע פעגפומיות 
תקופת ילדותו, בסביבה כפרית מנותקת, ופפשבר דתי שעבר עליו. 
פאוחר-יותר השפיעה על יצירתו ידידותו עם אפן־התחריס רודולן׳ 
ברסדן ("ו() £5 ז 15 ), ועם הפשוררים ם. פלרפה ום. ולרי. 

ר' היה פן הבולטים באפני תנועת הסיפנוליזם (ע״ע). עיסוקו 
הנלהב, בפגי, בדפיוני ובפיסתורין השרה אווירה פיווזדת־בפינה על 
יצירתו, שהיא קרובה־ברוחה לרומנטיקנים. אולם ר׳ פיתח את 

התפיסה הרופנטית 
אל עולם התת-פודע, 

ובהו היה פפבשרי 
הסיר־ראליזס (ע״ע). 

פבין הדפסי-האבן 
שלו, שפספרם פגיע 
לב 200 : "בחלום" 

( 1879 ): "לאדגר פר 
( 1882 ): '.,הלילה" 

( 1886 ): ,.פסת אנט(־ 

ביום הקדוש" של 
פלובר ( 1888 ): "פר־ 

חי־הרע" של בודלר 
( 1890 ). עד 1890 הש¬ 
תמש בצבעי־פחם בלבד: אותה שנה התחיל לצייר בצבעי פאססל 
ושפן, בציורי־חלופות. פפלצות, רפויות דפיוניות. פרהים ובע״ח 
גרוטסקיים הם נושאיו האפייניים: ״הקיקלוס״( 1895 — 1900 ; אוטרלו 
(הולנד). רייקסמוזאום): הספינכס האדום״( 1912/3 : אוסף האנלוזר. 
ברן).אמנים כפ. נוגן, פ. בונר וא. מטיס הושפעו פרישופיו ומצבעיו. 

יומנו , 10 ׳\ 13 5111 £40168 . 1915 — 1867 , 0111031 ( . 501-010100 \ 
31115105 1105 ־ ״ 13 (״לעצמו. יופן, 1867 — 1915 . רשימות על החיים, 
האמנות והאפנים"), י״ל ב 1922 , ומכתביו — ב 1923 . 

; 1 ז\ 0£ 1 מ 0 :> 5 ט 1 ל 1 1110 ' . 1 < ; 1956 , 11 1 . 0 , 0(101x1 ,ע 

- 1071 (? ,.? 7 . 0 ; 1961 ., 4,7 ) 876 .? 7 071/1 1076011 \ . 0 ..>< . 0 

. 1971 ,.? 7 . 0 , 12 ?§ .? ; 1964 , 807/76 7,7,4 **ס) 

רדזיויל ( 111 * 31 ^ 53 ; פולנית — ! 11 ״ 3421 ? — קרי: רדזויאו: 

ליטאית — 3010113 ?), משפחה מן האצולה הפולנית הגבוהה; 

פוצאה פליטא, וראשיה היו נסיכי הקיסרות הרופית הקדושה מד 154 . 
שלוחה תשובה של הפשפחה התגוררה בברנדנבורג־פרוסיה, והיתה 
קשורה בנישואין עם בית חוהנצולח (ע״ע).' למשפחה היו אחוזות 
נרחבות בליטא, בפולניה ובפרוסיה, ובתקופות פסוימות אפשר לה 
עשרה הגדול להחזיק צבאות פרטיים פשלה. במאה ח 16 עבר חלק 
פהמשפחה לפרוטסטנטיזם. לתפיכה או למתנגדות של בית ר' היתה 
השפעה חשובה במאבק בין שוודיה לסכסוניה על ההגמונות בפולניה 
(ע״ע, עם׳ 416/8 ). 

לאבי המשפחה נחשב פיקולי (( 4111013 :)) ר׳. הוא הוטבל לנצרות 
ב 1386 , היה שליט (סטרוסטה) גרודנו (ע״ע), השתתף בהבסת 
המסדר הטוסוני (ע״ע)'בקרב סננברג ב 1410 ופת ב 1466 . 

עם האישים, המדינאים והפצביאים הרבים שהעפיד בית ר׳ 
נמנו: 1 ) פיקולי, שנתכנה ״אוהב פולניה״ (■ 010 ? ( 3 !<״ 11 ^) 

0130 ; 1470 — 1522 ), מושל וילנה וקאנצלר־גדול ( 03111x11311113 ) 
של ליטא. הוא דגל באיחוד בין פולניה לליטא, ומכאן בינדו; 
2 ) ידי (ץ./־ 01 (: 1480 — 1541 ), הטמן (פצביא-מושל) של ליטא. 
ולוחם ברוסים. בת 1 ברברה ( 83111313 ; 1520 — 1551 ) נעשתה מלכת 
פולניה. כאשתו של זיגמונס 11 אוגוסט (ע״ע); 3 ) מיקולי "האדום" 
(':;:□> 1 31 ( 14:1:0 1512 — 1584 ), וויוודה{ 1.1 > 0 ׳.:'[ 0 ע\, היינו רתן־ספר 
:□. 31.1111 ( 1 ״: 1 :<״:>) של וילנה 0 1566 . הטמן גדול וקאנצלר־גדול 
של ליסא. הוא ניצח את הרוסים ליד פולוצק ( 1564 ). ב 1564 עבר 


לקלויגיזם ונעשה אבי הפלג הפרוטסטנטי של המשפחה: 4 ) פיק 1 לי 
״השחור״ (ז 11 ז 023 [ £111013 :); 1515 — 1565 ). מרשל־גדול ( 1544 ) 
וקאנצלר־גדול ( 1550 ) של ליטא. חיה איש־סודו של זיגפונט 11 
אוגוסט. הוא היה אחראי להענקת התואר "נסיך קיסרי" לראשי 
המשפחה ( 1547 ), דגל בזהות נפרדת של ליטא, וב 1561 הצלית 
לצרף אח ליווניה לליטא—פולניה. הוא אבי פלג המשפחה הקיים 
עד היום. היה תומן נלהב בפרוטסטנטיזם (אף שבניו חזרו לקתוליות). 
ב 1563 יזם את הדפסת הביבליה הראשונה ("ביבליית-ר׳") בשפה 
הפולנית בעיר ברטט; 5 ) מיקולי קשישטוף 2782100 ■!)£ ( 54111013 ; 
1549 — 1616 ), בנו של 4 ). ב 1567 חזר לקתוליות עם אחיו. היה 
מרשל-גדול של ליטא ( 1579 ). הוא נתפרסם במסעו למזרח ולא״י, 
ותיארו בספרו הלאטיכי 10 ! 13 ו 610811 ק 13 ! 3 זו 1 זזץ 0501 ז ££10 ("עליה־ 
לרגל ירושלמית״), 1601 . ספר זה (תורגם לפולנית ב 1607 ) תופס 
מקום חשוב בספרות הצליינית האירופית לאדץ־הקודש; 6 ) קרול 
סטניסלו, המכונה ■׳איוך יקר״ (-״ £100113 31110 ?־' ׳ 5130181315 114.3101 
״ 111 ; 1734 — 1790 ), מושל ליטא ופצביא. נודע בעשרו הפופלג 
וברוחב־הלב שנהג בו. הוא הקים את ה״קונפדרציה של רדונו" 
( 1767 ) נגד הפלך סטניסלו 11 פוניאטובפקי (ע״ע). וב 1768 היה 
דמות בולטת ב״קונפדרציה של בד״ (ע״ע פולניה, עם׳ 419 ). הוא 
ניגף בפני הרוסים; ד) אנטון־הינריך ( ££61011011 50100 :; 1775 — 
1833 ), בן הפלג הפרוסי של המשפחה. נשא נסיכה פרוסית, והיה 
פושל פרוסי של תבל פחן (פוזנן) בשנים 1815 — 1831 . הוא היד, 
שוחר אפנות נודע זפלחין מוכשר. בנו, וילהלם, היה גנרל פרוסי: 
8 ) מיכל היירונים ( 011101 ־ £4101 131 ) 4:0 ); 1778 — 1850 ), אתיו של ד), 
איש צבא. הוא לחם עם נפוליון נגד הרוסים. והיה מפקד הצבא 
הפולני ב 1830/1 . בעת מרד-הנפל של קושצ׳יושקו (ע״ע) נגד 
הרוסים; 9 ) פרדיננד ( 0141031101 ?: 1834 — 1926 ) היה תבר ה״רייב־ 
סטאג״ הגרפנלבשנים 1879 — 1918 , ויו״ר הצירים־פמוצא־פללני שבו. 
אחרי הקמת פולניה המחודשת היה ציר ה״סים" (הפרלמנט) הפולני 
בשנים 1919 — 1922 ; 10 ) ינוש בסורי (ץז 0 ע\ ££53 301152 ( : 1880 - 
1967 ), בנו של 9 ). הוא היה מדינאי פולני שמרני, חבר ה״סים" 
( 1935-1928 ) וסנאטור ( 1935 — 1938 ). הוא נמנה עם תומכי פילסוד- 
סקי(ע״ע). במלה״ע 11 הוגלה לבריה׳ס. 

למשפחת ר' השתייכה גם הרוזנת פרנציסקה אורסולה רדזיוילובה 

( 301211011103:3 ? 111521113 1300152103 ?; 1705 — 1753 ), סופרת, 

שתציגי. תרגומים של פוליר (ע״ע) בתאטרין הפרטי שבאחהחה, 
והיתה המחזאית הראשונה בספרות הפולנית. 

צאצאי משפחת ד' מפוזרים ביום במזרח אירופה ובמערבה וגם 
בחלקי תבל אתרים. אחד מהם היה גיסו של נשיא אה״ב. ג׳. קנדי(ע״ע). 

,/.? 7 016 , $141 ״\ג 310 ^ 10 < ." 7 ; 1939 ,.? 7 ^ 020777 ן 010 ) 411 ? י 510 ז\י 500 גץ .ן 
,. 11 ; 1966 , ¥0,711116 , 01,67 ) 01 ^ 67170 , $561 0 ז% 617167 0/116/116 ) 06 016 

. 1971 ,?״ 72 1/16 / 7 > 0716 
דן אל. 

רךזימין, שושלת תמידית במרכז אירופה! נוסדה בידי ר׳ יעקב 
אריה ב״ר שלמה גומרפן מר׳ ( 1792 — 1874 ), תלמידם של 
ר שמחה בונם מפשיפחד, (ע״ע) וד־ יצחק קליש (ע״ע ורקה). 
ר׳ יעקב אריה שימש ברבנות בריכוואל. ובעיקר בד שפצפוו־סזרח 
לוורשה. הוא נודע במופתיו. וחסידים רבים נהו אחריו. דברי תורתו 
לוקטו ונדפסו בספרים ״דברי אבי״ב״ (תרפ״ד); .בכורי אבי״ב" 
(תרצ״ו). בנו, ר׳ שלמה יהושע דוד (נם׳ 1903 ), ירש את מקום אביו 
כאדמו״ר וכרבה של ד. ב 1903 ירש את מקומו בנו, ר׳ אהרן מנחם 
מנדל ( 1860 — 1934 ). לאחר מלה״ע 1 עקר לוורשה והיה פעיל 
בענייני הציבור היהודי בפולניה. ב 1928 ביקר בא״י וקנה אדמות 
בדרן ירושלים-חברון■ מתוך למעלה מ 100 ספ-ים שהשאיר בכתובים 
נדפסו ,חנוך הבנים" (תרע״ג) ו״עלים לתרופה" (תרצ״ו). הוא לא 
הניח אחריו בנים, והשושלת עברה לבן־אחותו. ר׳ יעקב אריה 
פורגנעטרן. 




521 


רדזיטין, יעי,ב — רדיו 


522 


רךזימץ, :עקב, עיע יעקב אריה(גו ק מן) מרךדמין. 

רדי, פר(צ׳ 0 ק:'— 1 ()£?! €55:0 : 5 ת 3 ז£ — ( 1626 , ארצו — 1698 , 
פיזה), חוקר טבע, רופא, סופר ומשורר איטלקי. בצעירותו 
למד דקדוק ורטוריקה. ב 1647 הוכתר בפיזה בתואר דוקטור לשני 
החהוסים, רפואה ופילוסופיה, והיה לרופאם הפרטי של דובסי טוסקנה 
(ע״ע), פרדיננד 11 וקוזיסו 111 . ר' התעניין בספרות היוונית והלא- 
טינית וחקר את ניביהן של האיטלקית, הצרפתית ועוד. בכן היה 
חלוץ בחקר השפות הרומניות. ר' השתתף במילון של "האקדמיה 
(ע״ע, עם־ 517 ) דלה קרוסקה", ספרייתו העשירה, שהכילה ב״י 
יקרים (כגון ־■ 01 8 31 יי 3 ; 1 < 1 ; 8 [״ביבליה בניב העממי״). המאה ה 14 ), 
עברה לידי ספריית 3 ת 3 ! 02 ;>ז 1311 : (ע״ע ספריה, עם׳ 437 ), שיסד 
בית סדיצ׳י (ע״ע, עט׳ 299 ). 

בתור משורר היה חבר באקדמיה של ארקדיה (ע״ע). הוא נודע 
בשירו, שיר היין 1050303 ־ 10 ! 8100 (,.באנכוס בטוסקנה״), 1685 
(וע״ע דיוניסוס), הבנוי במבנה של דיתירמבוס(ע״ע) והמלווה הערות 
בלשניות. 

חשיבותו הגדולה של ר׳ בביולוגיה, במלחמתו בתפיסת 
אריסטו על מוצא החיים (ע״ע. עם־ 374/5 ), שדגלה בהתהוות 
ספונטנית של יצורים נמוכים מחומר דומם (וע״ע אביוגנזיה). בניסוייו 
בזבובים הוכיח, שרק לאחר הטלת ביצים בתוך הרקב מתפתחים 
זבובים. את ניסוייו אלה פרסם בחיבורו 3113 10101110 26 מ 1£ ־ £1 ק £5 
8 11105001 ־ ( 5 ־ ח״ £001321 א (״ניסויים בדבר מוצא החרקים״), 1678 . 
כן הפריד ר־ את תורת אריסטו בתיאור נדודיו של הצלופח (ע״ע 
צלופחאים). ר׳ היד, אמיץ במלחמתו ובעל גישה עצמאית וביקרתית. 
הוא היה הראשון לחוקרי התולעים: הוא תיאר את דרגת הרריה — 
שלב בהתפתחות עלקת הכבד (ע״ע גלגול, עם׳ 742 , ור׳ שם תמי) — 
הנקראת על שמו. 


רך , (, ענף של הטלקומוניקציה (ע״ע) העוסק בתקשורת אלחוטית 
(ע״ע אלחוט) באמצעות גלים אלקטרומגנטיים. במובן המצומצם 
הכוונה להעברת קולות וצלילים למרחקים ולקליטתם במכשירים 
מיוחדים. במובן הרחב משמש קשר-ר׳ לתיאור כלל מערכות התק¬ 
שורת המשתמשות בגלים אלקטרומגנטיים להעברת אותות, קולות. 
תמונות וסרטים (וע״ע אמות! טלגרף! טלויזיה! טלפון! מכ״ם). 

התהליך הפיסיקלי של קשר-ר׳ מבוסם על הצפנת אותות 
באמצעות זרם־חילופין במעגל חשמלי. ע״פ התורה האלקטרומגנטית 
(ע״ע אלקטרו־מגנטית) מעורר זרם כזה הקרנת אנרגיה במעגל 
בצורת גלים אלקטרופגנטיים, בתדירות הנקבעת ע״פ תדירות 
זרם־החילופין. האנרגיה המוקרנת לחלל ניתנת לגילוי, והאותות 
המוצפנים ניתנים לפענוח. 

מערכת קשר־ר , כוללת בתוכה 3 תת־מערכות: שידור, העברה 
וקליטה. מערכת השידור. מבחינים בין מערכת להעברת אותות — 
ר׳-טלגרף (ציור 1 ) — ובין מערכת לשידור קולות בתדירות 
שפע (ע״ע), שהיא הרחבה של הראשונה, הדרגה היסודית בר׳- 
טלגרף היא ה מ ת נ ד (ע״ע אוסצילטור), שנועד ליצור זדם־חילופין 
בתדירות גבוהה (תדירות־ר׳). המתנד עשוי גביש פיאזואלקטרי 
(ע״ע פיאזואלקטריות) — המעוצב כך שיתנודד בתדירות הרצויה — 
ומעגל-תנודה חשמלי (ע״ע שפופרות ומעגלים חשמליים). זרם- 
החילופין שיוצר המתנד מועבר בצמוד־סליל (שם) למעגל האנטנה 
(ע״ע). תנודות הזרם במעגל האנטנה גורמות לקרינת גלים אלקטרו¬ 
מגנטיים, המכונים גל נושא. תדירות הזרם המופק בסתנד 
/ץ מושפעת בעיקר מהעומס המוס- 

1 *״יו ך^׳~| ן 77 ~| -י על עליו. כדי לשכור על תדירות 

£ 1 |_ף׳__| ]_ קבועה - ללא תלות בעומס ה¬ 


ציוד 1 . חוטים ״ 51 סטדר דוידםונר.•־ משתנה שהמערכת מפעילה — 


מופרד המתנד מיתר חלקי המע¬ 
רכת ע״י ד ר ג ת- ח ו צ ץ (- 11£ < 1 
! £0 ) ! מוסיפים מאתריה גם 
מספר מעגלי הגברה,כך שהזרם 
מגיע לאנטנה בעצמה המספיקה 
לשידור למרחקים (ר׳ להלן). 

הצפנת האותות במשדר נע¬ 
שית ע״י מפתוח ( 18 ז 1 עסז 0 
מתאים, וזאת בעיקר באחת 
משתי שיטות: 1 ) ע״י חיבור 
מפסק למערכת והפעלתו לפרקי- 
זמן קצובים המסמנים את האו¬ 
תות המשודרים (בכתב מורס, למשל, תסמן הפעלה לזמן ארוך או 
קצר קו או נקודה, בהתאם לאייר האות) < 2 ) ע״י שידוד רצוף, 
כשהפסקות מסמנות אותות. 

במערכת המיועדת לשידור קולות בתדירות־שסע יש צורר 
בדרגות נוספות, שתכליתן להתמיד את גלי־הקול לזרמים חשמליים 
ולהרכיב זרמים אלה על זרם הגל־הנושא בצורה שתאפשר לגלות 
את הגל המורכב ולהפרידו מן הגל-הנושא. 

התמרת גלי־הקול לזרמים חשמליים נעשית ע״י ד, מ י ק ר ו פ ו ן 
(ם׳). יש מספר סוגים של ס״, בהתאם לשיטה שבה מבוצע התהליך: 
ם׳ פחם (ע״ע אזניה! טלפון)! מ׳ דינמי, המורכב מסליל 
השרוי בשדה מגנטי חזק. גלי־הקול מרעידים ממברנה הצמודה 
לסליל, כך שתנועת הסליל בשדה המגנטי יוצרת זרם־מושרה 
במעגל חשמלי! ם׳ גביש, המורכב מגביש פיאזואלקסרי המורעד 
ע״י גלי-הקול. עיוות הגביש ע״י הרעידות יוצר עליו פוטנציאל 
חשמלי סתכונחי למידת העיוות! ם , קיבול, המורכב משני 
לוחות-קבל (ע״ע), שאחד מהם חשוף לגלי־הקול וחפשי להתנודד 
על־פיהם. הלוחות טעונים מלכתחילה במטענים מנוגדים, ותנודות 
הלוח תחפשי יוצרות מתח חשמלי מתכונת׳ לעצמת הרעידות. המ" 
השונים נבדלים במספר תכונות, בגון: גודל האוח המתקבל לעצמת־ 
קול נתונה. תחום חדירות הקול, כיווניות שונה, זווית קליטה של 
גלי־הקול, משקל, גודל וכר. הזרמים המתקבלים פן המי הם בתדירות 
הקולות (תדר שמע) ובעצמה נסוכה. דרגת הגברה הצמודה לס׳ 
מעלה אותם לעצמה בסדר-גודל של זרם־ד,חילופין. 

הרכבת הזרם בתדר־שמע על הגל־הנושא נעשית במספר שיטות, 
המכונות בשם כולל אפנון (ח 1113£10 ( 05 תז). מושג זה מציין תהליך 
שבו אחת מהתכונות האפייניות של הגל־הנושא משתנה בהתאמה 
לגל־השמע, הגל ה מאס נ ן. תהליכי האפנון הבסיסיים הם: 
שינוי התנופה (משרעת, 10 א 1111 ס 1 ״ 3 ), התדירות והמופע. 

אפנון תנופה(את״נ [. 64 :.(;]). בשיטה זו משתנה תנופת 
הגל־הנושא ע״פ תנופת גל-השמע. לדוגמה: עבור גל־נושא סינוסי־ 
דואלי, ( 501 ) 10 !^ (\ — תנופה, ט— תדירות, ז — זמן [ע״ע גל]), 
וגל־שמע בתנופה, ( 1 גן) 1 !; 148 . יתקבל גל סאופנן המתואר ע״י המשוואה: 

1 (ק— 50 ) 1 4• ) ,-)!5X05 ש ח 1 צ\, ■= 510101 (זקסו 145 -ד 1 ) ( 1 

1 (נן 4 10 ) 414505 - )׳ —. 

ע״פ 1 ) מורכב הגל המאופנן מהגל-הנושא ומשני פסי־צד ( 10 > 51 
830515 ) . עליון ותחתון. פסי-צד אלה נמצאים באופן סימטרי סביב 
הגל המקורי! העליון נוצר מחיבור תדירויות הגל-הנושא וגל־השמע, 
והתחתון — מחיסורה של תדירות גל־השמע מהגל־הנושא. בשל 
השוני הגדול בסדרי־הגודל של הגל־הנושא וגל־השמע אין ההשפעה 
ניכרת בתדירות הגל המאופנן אלא בתנופתו. כל פס־צד שווה ברחבו 
לתחום התדירות של גל־השמע, וכך תלוי הרוחב הכולל של הגל 
המאופנן בתדירות המירבית של גל־השמע. אם גל־השפע משפיע 
על הגל־הנושא כך שתנופתו מוכפלת כאשר תנופת גל־השסע נמצאת 
בערכה הסירבי ומתאפסת בערכה המינימלי (ציור 2 ) — האפנון 


גל־ני־** ; גיי־נמחי 

מאיסני ; ל* דאיפנן 



ציור צ. אשכון נל־נ:עא באמצעות 
א) אפנון חדירות; ב) אפנון תנופת 



523 


רדיו 


524 


הוא ! 100% . אפנון השונה מ 100% גורם לעיוותים בשידור. בציור 2 
נראה שהגל הפאופנז נושא עפו פעמיים אותו המידע (בשני פסי־ 
הצד), ושהשידור תופס רוחב סרט גדול ללא צורך. ניתן אפוא 
לקיים קשר באמצעות פס־צד אחד בלבד וללא הגל־הנושא. אמנם 
לשם פענוח האות במקלט יש צורך בתדר הגל־הנושא: לשם בך 
מייצר מתנד מקומי גל זה. שיטה זאת מכונה פם־צד יחיד 
([. 15.5.8 4 ״נ 8 5140 :> 81 ״ $1 ). והיא מאפשרת ניצול יעיל של 
תחומי החדירות העומדים לרשות תחנת־השידור. 

אפנון זווית. בשיטה זז נעשה האפנון ע״י שינוי הארגומנט 
של הגל־הנושא בהתאמה לגל הפאפנן. האפנון מוגדר ע״י התדירות 
1 ^ 4 1 



י,יגעית ׳ז; !' 3 ^ 2 = ׳־ , 3 ' 


ארגומנט הגל). הדרכים העיקריות 

לאפנון זווית הן: אפנון תדירות (את״ד [. 18.14 ), שבו מקנים 
לגל־הנושא תדירות רגעית המשתנה בהתאמה לגל־השפע (ציור 2 ב), 
ואפנון מופע (א״מ), שבו משתנה הארגופנט של הגל־הנושא 
בהתאמה לגל המאפנן. בד״ר משתמשים בשילוב שתי השיטות הנ״ל. 
באפנון זווית מקובל להשתמש בתדירויות גבוהות (מעל 30 מגהרץ). 
אחד היתרונות החשובים של שיטה זו הוא הימנעות מרעשים 
והפרעות, דבר המאפשר שימוש בתחום רחב־יותר של חדירויות־ 
שפע מאשר באפנון תנופה. עקב כך מערכת המשתמשת באפנון 
זווית היא בעלת נאמנות גבוהה (ץז 11 :> £14 11185 ). 

אפנון דופק (א״ד (״ 01041113110 :> 15 ! 1 ק 1 ). בשיטה זו משתמ¬ 
שים בגל־נושא מלבני בפשרעת קבועה, דהיינו, המתנד משדר 
דפקים (פולסים) במשך זמן, בתנופה ובתדירות קבועים. באפנון 
משנים אחד פפרפטרים אלה בהתאמה לגל־השפע. ע״פ הפרמטרים 
קיימות כפה שיטות: אפנון תנופת הדופק. אפנון משך הדופק, אפנון 
תדר הדופק. שיטה חדשנית־יותר — אפנון דופק מקודד — משתמשת 
בתהליכים מורכבים, הכוללים גם הצפנת הדפקים בקוד מסוים, 
אולם מאפשרת ביצועים טכניים מגוונים ומעולים. 

המשדרים השונים מאופיינים ע״פ צורת האפנון של גל־השפע. 
משדר א ת'נ (. 5.51 !) מייצר את האות בפתנד, המוגן היסב 
מפני שינויים תרפיים כדי להבטיח תדירות מדויקת. האות בעצמה 
נמוכה מועבר לדרגת חוצץ, כדי למנוע שינויים אפשריים בתדירות 
עקב השתנות העומס. דרגות־הגברה מעלות את האות לעצמה 
הדרושה לשידור. לפני דרגות־ההגברה או אחריהן נמצאת דרגת 
האפנון המוזנת באותות הפתנד ובאותות השמע. ביציאה מן הפאפנן 
מועברים האותות למגבר־הספק ומחנים למעגל האנטנה. משדר 
את״ד (. 8.14 ). במערכת זו נעשה האפנון בדרגה הראשונית, 
דרגת העדור (זסז״צס). גל־השפע מוזן לדרגת הערוד וגזרם 
לשינויי־תדר מתאימים. בד׳־כ נמוך תדר הגביש במתנד בהרבה 
מתדר השידור. ומעגלי הכפלה מכפילים ומשלשים את התדירות, 
כך שמתקבל תדר הגל-הנושא. הגל המאופנן עובר דרך דרגות- 
הגברה לעצמה והספק, ומוזן למעגל האנטנה (לתיאור דרך פעולתן 
של הדרגות השונות ע״ע שפופרות ז ור׳ ציור 4 ). 

מעבר גלי־ר׳. הקרינה האלקטרומגנטית המתפשטת סן 
האנטנה מכונה גלי־ר׳. גלי-הר׳ 

מיועדים לגילוי ע״י אנטנה של 
המערכת הקולטת (ר׳ להלן), ואפ¬ 
שרויות הקליטה נקבעות ע״פ צורת 
המעבר מאנטנה לאנטנה. תחום הת־ 

דירויות של גלי-ר׳ נע בין 10 קילו¬ 
הרץ ל 60.000 מגהרץ(ססנ/ס^ 10 — 

60,000 ), כאשר התדירות 
המדויקת נקבעת ע״פ תדירות הגל- 
הנושא של התחנה המשדרת. תחום 
מעבר ג 5 ים בח עתי אגטנוח גלי-הר׳ נחלק למספר קבוצות, ולכל 



ציור 4 . חרשים של מעדר רדיו 
לתדירוייח־שסע 


אחת מהן תכונות הת¬ 
פשטות אפייגידת (ר׳ 
טבלה). אנרגיית הקרי¬ 
נה האלקטרומגנטית 
מתפשטת בחלל במהי¬ 
רות האור ומתנהגת 
כמו גל (ע״ע), דהיינו, 
היא ניתנת להחאבכות, עקיפה, החזרה, שבירה ונפיצה (ע׳ ערכיהס). 
לגורמים אלה השפעה רבה בקביעת צורת ההתקדמות של גלי־הר , . 
עצמת הקרינה תלויה בהספק תחנת־השידור, ובהתקדמות ישירה 
במרחב העצמה מתכונתית ל ־ !/ 1 (ז— המרחק מן האנטנה המשדרת): 
למעשה נקבעת העצמה ע״פגורמים נוספים המשתנים בהתאם לתדירות. 

מעבר גלי־הר , בין האנטנות נעשה ע״י התקדמות בקווים ישרים 
או החזרה פן הקרקע - בהתאם לפשוואות־התנועה של הגל. הקרן 
המוחזרת פן הקרקע מתאבכת עם הקרן הישירה, ולפיכך מחלישה 
או מחזקת את העצמה בהתאם לסוג ההתאבכוח — בונה או הורסת. 
מעבר כזה מאפשר שידור לתחנות הנמצאות בקשר-עין בלבד עם 
התחנה המשדרת, כלר, כל־עוד קיימת קרן אופטית המקשרת בין 
האנטנות. למעשה התכונות הפיסיקליות של הגל מאפשרות שידור 
גם אל מעבר לאופק (ציור 3 ). הדבר נעשה בשתי דרכים: א) גלי 
קרקע. מאחר שגורם־השבירה של האטמוספירה משתנה עם הגובה, 
נשברות קרני־הו— הפוגעות בזווית מתאימה — בשכבות הגבוהות 
ונוטות אל עבר כדה״א. לפיכך מתקבל מסלול עקמומי בהתאם 
לעקמומיוח כדה״א. נוסף לכך "מתעקמות" קרני־ר בשל עקיפה של 
עצמים בולטים (הרים, בניינים וכר) או מסות של אוויר בלחץ גבוה: 
ב) גלי רקיע. אלד, נוצרים כתוצאה מהחזרת גלי־ר ע״י הי 1 נו־ 
ספירה (ע״ע אטמוספירה: וכן בכרך מילואים, עם׳ 124/5 ). והם 
האמצעי העיקרי לשידור למרחקים. במשך היום נמצאת השכבה 
המחזירה הנמוכה־ביותר בגובה של כ 70 ק״מ, ובמשך הלילה - 
בגובה רב־יותר; לפיכך גדל טווח־השידור בלילה. גובה היונוססירה 
נתון לשינויים גם לפי עונות השנה. תנאים אטמוספיריים וכר. 
תכונות גלי־הר׳ הקובעות את מסלולם במרחב משתנות עם התדירות. 
בחדירות נמוכה ( 500-200 קילוהרץ) דומיננטים גלי הקרקע. ובאמ¬ 
צעותם ניתן לבצע קשר ארוך־טווה. השימוש העיקרי לתדירויות 
אלו הוא בשידורי טלגרף. גם בתדירויות בינוניות ( 500 — 1,500 
קילוהרץ) גלי הקרקע הם הקובעים את טווח הקשר. אלא שכאן רבה 
הבליעה בגלל מכשולים ובגלל כדר,"א עצמו. כך שטווח הקשר 
מוגבל. בתדירויות אלו משתמשות בעיקר רשתות-שידור אזוריוח. 
בתדירויות גבוהות (לפעלה פ 1,500 קילוהרץ) נעשה עיקר המעבר 
באמצעות גלי-וקיע, ולפיכך הן מתאימות לטווחים ארוכים־בפיוחד. 
בתדירויות גבוהות מאד מסוגלים גלי־הרקיע לחצות את היונוספירה. 
ואלו משמשות לתקשורת לוויינים. גלי-הקרקע בתדירויות אלו (גלי 
מיקרו, ר׳ טבלה) משמשים לטווח קצר מאד (קשר עירוני בין 
ניידות, מוניות וכר). 

דעיכה ( £241118 ) היא תופעה של השתנות עצמת האותות 
המגיעים למקלט. סיבתה העיקרית היא השתנות זמנית של תנאים 
אטמוספיריים: עקב שינויים בצפיפות שכבות האטמוספירה נשברות 
קרני־הר׳ ומוטות ממסלולן, והדבר עשוי לגרום להגברת האותות או 
להחלשתם לפי כיוון הסטיה. כן קיימת אפשרות של התאבכות 
קרניים הנעות במסלולים שונים באטמוספירה. כך, למשל, ייתכן 
מצב שבו האנטנה קולטת התאבכות של גלי-קרקע עם גלי-רקיע. 
עקב שינויים אסמוספיר״ם משנה השכבה המחזירה ביונוספירה 
את גבהה עם הזמן — בד״כ באופן מחזורי - בך שההתאבכות הופכת 
מבונה להורסת, וחוזר חלילה. בשידור בתדירויות גבוהות עלולים 
אפילו גורפים כגשם, שלג, ערפל וכר לגרום לדעיכה. בגלל אופי 
השינויים מורגשת הדעיכה בעיקר בשידורים לטווח ארוך. 



525 


רדיו 


526 


קליטה היא פענוח המידע הנישא ע״י גלי־הר׳. במערכת 
הקליטה 3 דרגות בסיסיות: ברירה (תסמ־־ו־ג), הגברה 
(ח 10 ז 3 ־ 1 } 11 לן 1 ד! 3 ) וגילוי ( 1:1011 ־־ 1 ־ו>). מבחינה פיסיקלית תהליך 
הקליטה הוא הפוך מתהליך השידור. גלי־ר׳ הנעים בחלל משרים 
זרמים חשמליים באנטנה. כך שחולפים בה בו־זמנית זרמים בשלל 
תדיוויות גבוהות. על מערכת הקליטה לברור את התדירות המסוימת 
שבה מועבר המידע הרצוי, והובר נעשה באמצעות מעגל תהודה 
(ע״ע), המצומד לאנטנה וחניתו להכוונה לתדירות הרצויה ע״י קבל 
(ע״ע) משתנה. כדי להשיג ברירה גבוהה משתמשים בד׳׳כ במספר 
סעגלי־תהודה המחוברים בטור. הואיל ועצמת הזרם המושרה באנטנה 
נמוכה מכדי להפעיל את דרגת הגילוי והרמקול (ר■ להלך), קיימת 
דרגת הגברה עוקבת לדרגת הברירה. תהליך ההגברה מכונה שבח 
(מזג?), והוא תכונה אפיינית של המקלט. הזרם המוגבר מועבר 
לדרגת הגילוי לשם מיצוי האפנון ( 11311011 * 10100 >). בתהליך 
זה מופרד גל-השמע מן הגל־הנושא ועצמתו מוגברת ומוזנת ברמקול. 

ביום נמצאים בשימוש שני סוגים של מערכות קליטה. במקלט 
את״נ ישיר ([,'- 1 .א.' 1 '] ע־ס־סס־,! 31110 ■! 11 ־ 0,0 ) בל תהליכי 
ההגברה, עד לדרגת הגילוי, נעשים בתדירות הגל שנקלט במעגל 
התהודה. מקלטים אלה משמשים בד״כ בתדירויות נמוכות (ציור 5 [א]). 

במערכת מקלט על־אבוכי (!>תץ 1 ו 0 ,:>]־ו 1 ,־נ 5111 ) מתמירים 
את תדירות הגל הנקלט במעגל התהודה לתדירות קבועה, מתנד 


§}-<] 


4 ן=}פ} 1£ י 
~ 1-2,4 ב 


ציור 5 . תרשים של טקלט את״נ 1 
ב> מקלט אח״ד 


מקומי (- 0501113 31 :אז 1 
■!ס!) מייצר גל בעל 
תנופה הדומה לגל־ה־ 
נושא. האותות מדרגת 
ההגברה ומהמתנד מוז¬ 
נים לדרגת ערבול. ב־ 
ערב ל (־ 11x01 ״) מת¬ 
אבכות התדירויות ה¬ 
שונות, כך שביציאה 
מתקבלות התדירויוח 
הבסיסיות, סכומיהן ו- 
הפרשיהן. במקלט על־אבוכי משתמשים בתדר ההפרש, ומקובל 
לקבוע את תדר המתנד המקומי כך שתדר ההפרש יהיה 455 קילוהרץ. 
התדר המתקבל מהערבל מכונה תדר ביניים (תב״מ [- 0 חזזט 1 ת 1 
ץ־מססנ!־,! ־)ג 11 > 1 ). האות בתב״מ פאופנן בדומה לגלי־הר׳ שנקלטו 
באנטנה (פלט לעיוותים קטנים בערבל), האותות בתב״מ עוברים 
הגברה נוספת ומוזגים למעגל ברירה גבוהה, בעיקר משום שהברירה 
בתדירויות נמוכות מתקבלת ביתר קלות מאשר בתדירויות גבוהות. 

מכאן ואילך זהים התהליכים במקלט הישיר והעל-אבוכי: האותות 
המוגברים מועברים למעגלי־גילוי שבהם מהבצע מיצוי האפנון ע״י 
יישור הזרמים (ע״ע שפופרות) ומתקבלים אותות בתדירות־שמע. 
לעתים מוחזר מתח מדרגת הגילוי לדרגות הראשונות לשם תיקון 
שינויים בעצמת הקליטה. תדר השמע עובר הגברה נוספת ומודן 
לרמקול. 

מקלס את״ד דומה בדרך פעולתו בבל למקלט את״ג. גס 
כאן מקובל השימוש בשיטת איבוד• אלא שיש צייד במעגלים 
מיוחדים המיועדים למצות את אפנון התדר. את הפקיד הגלאי ממלא 
המבחן (,סדגס״ס!,־!*), הפועל כך שיגיב על שינויים בתדר. 
כן נוסף מעגל מגבל (, 1110110 ). שתפקידו להפיק אות בעצמה 
קבועה ללא תלות בעצמת האות בכניסה. מעגל זה נקבע לפני המבחן, 
משום שזר, האחרון רגיש גם לשינויים בעצמה. — לפירוט מבנה 
מעגלי הקליטה ולדרך פעולתם. ע״ע שפופרות ומעגלים אלקטרוניים 
(וו״ ציור 5 [ב]). 

היסטוריה. את האישור הניסויי הראשון למציאות גלים 
אלקטרומגנטיים, שעל קיומם התנבא מכסול (ע״ע), נתן ה. הרץ 



(ע״ע) ב 1886 . הוא 
הצליח להעביר אנרגיה 
אלקטרומגנטית סניצוץ 
חשמלי למרחק קצר 
ולהפיק ממנה ניצוץ 
חשמלי אחר (ציור 6 ). 
אח המכשיר של הרץ 
פיתחו מספר חוקרים. 
ב 1890 המציא ברנלי י־— 

יי 010 ״ 13 £) את ה ־ ■גסי ה. 1 ־ 1:0 * הרץ 

גלאי הראשון שהת¬ 

בסס על מוליכות חשמלית של נדידת מתכת בשדה אלקטרר 
מגנטי (, 050,0 ־) . ב 1894 בנה א. ג , . לווג׳ (ע״ע) מכשיר שהפעיל 
רושם מורס, יהשתמש בו להעברת תשדורות במעבדה. ב 1895 
שיפר פ(פוב (׳״!ק!!? . 5 . 3 ,) אח המערכת של לודג׳ בהוספת 
אנטנה והארקה! בכך הגדיל את טווח השידור באופן משמעותי. 
הראשון שיישם את הר" באופן מעשי היה מרקוני(ע״ע). הוא הצביע 
על יתרון הר כמכשיר שניתן להעביר בו מידע למספר רב של 
תחנות-קליסה, ללא שימוש בתילים. כן ניתן להקים קשר עם 
אניות — דבר שלו חשיבות ראשונית מבחינה כלכלית ובסיהותית. 
ב 1895 הצליח מרקוני להקים קשר למרחק של נ 2 ק״מ. ב 1897 
טלגרף למרחק של כ 14 ק״מ, אל מעבר לתעלת בריסטול, וב 1901 
קלט שידור ממרהק של 3.200 ק״מ בעזרת אנטנה קשורה לעפיפון. 
ב 1898 נשלח המברק הראשון בתשלום, וב 1899 הודפס עתון על 
אניד. מחומר שנשלה ע״י משדר. אותה שנה הוקם קשר בין שני צדי 
מיצי לה-מאנש. הר׳ ד,תפשם בעיקר בשימושן של אניות, בשל 
העובדה שהגלים נקלטו' היטב על הים. 

ב 1900 גילו דדל ( 11 ־ 5.19011 ל\\) ופולסן( 0 ־ 01113 ? .ז\). שניתן 
לשדר גל אלקטרומגנטי רציף בעזרת מנורת-קשת ומעגל של סליל 
וקבל (עד אז היו השידורים מורכבים משורת התפרצויות מהירות ז 
ניצוצות והפסקות ביניהן). המצאת השפופרת (ע״ע) האלקטרונית 
אפשרה שידור קולות דיבור ומוסיקה ( 1906 ), והיוותה נקודת־ספנה 
לקראת פיתוח מערנות־שירור משוכללות ובעלות עצמה! הספק 
המשרדים עלה מוואטיט אחדים עד לסדר־גודל של כ 1000 ק״ו 
בשנות ה 60 . 

רשת־השידור הראשונה הוקמה בפיטסברג ( 1920 ), והחלה את 
שידוריה בתיאור הבחירות לנשיאות אה״ב! אח״ב הוקמו רשתות־ 
שידור גם באירופה. השידורים הראשונים בוצעו בארכי־גל בינוניים 
וארוכים. עם התרבות התחנות וחובבי הר׳ — אנשים שהפכו את 
שידורי הר׳ לתחביב, והקימו תהנות־שידור פרטיות — הוחלט לחלק, 
ע״פ הסכם בי״ל. את תחומי הגלים הבינוניים והארוכים בין התחנות 
המסחריות, ולהקצות לחובבי הרדיו את הגלים הקצרים. מעבודת 
החובבים התברר. כי דווקא בתהום זה ניתן להקים קשר לטווח 
רחוק בעצמה גדולה ע״י שימוש במשדרים בעלי הספק נמוך יחסית 
ואנטנוה פשוטות. נקודת־המפנה הבאה, לאחר המצאת השפופרת, 
חלה רק ב 1950 , עם המצאת הטרנזיסטור. הטרנזיסטור ירש את 
השפופרת ברוב המעגלים ואפשר פיתוח מעגלים מסובכים ובעלי 
ביצועים טובים־יותר, וכל זאת בנפח קטן־ביותר. בעיקר השפיעה 
ההמצאה על אמצעי־התקשודת הניידים (וע״ע אלקטרוניקה, כרך 
המילואים). 

בשנות ה 60 הומצאו טכניקות־שידור מתקדמות — במו שידורים 
סטראופוניים — ובממדים גדולים־יותר. 

על תולדות הר׳ בא״י. ר׳ כדך מילואים, עט׳ 446 . 

שימושי הר'. מאז הקים מרקוני את קשרי-הר' הראשונים 
התפשט הר׳ לתחומים רבים. א) תחנות־שידור ציבוריות או פרסיות, 
המשדרות תכניות־ר׳(ע״ע תקשורת) לציבור הרחב. בד״ס השידורים 



527 


רדיו — רדידאספזרונומיה 


528 


חלוקת תחומי הספקטרום של גלי-דדיו 
ושימושיהם 



לם תדירויות 

ס 

אותות־זמן, תדר תקני 

- 30 ק״ה 

תדר נמוך מאד (תנ״ם) - 
ץאזשנוףפז) ׳ 1015 דזש׳\ 
(.?.. 1 .׳)׳) 

הנחיה ונווס. קשר ימי, 

שידורי רדיו 

- 300 ק״ה 

תדר נמוך (ת״ג) 

(.?״ 1 ) ץ 0 חשטןזשז£ "וס.! 

תחנות שידור ארציות, 

קשר ימי 

־ 3 פדה 

תדר בינוני (ת״ב) 

ץ 10 ו 6 טף 0 ז£ ומט 11 )£^ 1 
(■?■•׳*) 

שידורי רדיו, קשר ימי 

ואווירי, תחנות חובבים 

- 30 מ״ה 

תדר גבוה (ודג) 
(.?.ן־!) 11211 ־ 1 

שידורי רדיו וטלוויזיה, 
ניווט־רדיו 

- 300 בדה 

תדר גבוה מאוד (תג״ם) ־־ 

ץ 0 ו 1 שנ 1 [)שח£ 111211 ץ־ס^ 

שידורים מטאורולוגיים, 
ותקשורת חלל 

- 3 נ״ה 

תדר אולסרא־גבוה(חא״ג)־־ 

ץ 10 זש 11 ן>€ז£ 111211 111113 

(.?. 17.11 ) 

תקשורת חלל ולווינים 

- 30 ג״ה 

תדר על־גבוה (תע״ג) ־־ 
ץ 110 שבןן 01 ת£ 111211 זשק 511 
(■׳״*-*) 


הם בגלים בינוניים, ומיועדים לקליפה ע״י תושבי תמוינה או האיזור 
שבו ממוקמת התחנה. ע״פ הסכם בי״ל מחולקים תחומי התדירויות 
ביו התחנות השונות, וקיים פיקוח הדוק על רוחב פם השידור, 
עצמת השידור וכר. טווח התחנה המשדרת תלוי בהספק ובאנסנה 
המשמשת לשידור. גם גורמים מקומיים, כמו רשתות־חשמל, מפעלי- 
תעשיה וכוי, מחייבים שיקולים קפדניים בבחירת מיקום תחנת־ 
השידור. תחנות-השידור מצוידות באולפנים, ובהם נערכות ומוגשות 
התכניות לשידור. האולפנים נבנים ע״פ שיקולים אקוסטיים (ע״ע 
אקוסטיקה, אקוסטיקה ארכיסקפונית), ומצוידים במכשירים אלקטרו- 
אקוסטיים (ע״ע, שם) מיוחדים. לעתים אין האולפן והמשדר. סמוכים 
ודרוש סידור מיוחד להעברת גלי-השמע המיוצרים באולפן אל 
המשדר. הדבר נעשה באמצעות חיבור תילי, או ע״י משדרים 
משניים הנמצאים באולפן ומעבירים את התכנית המשודרת אל 
המשדר המדכזי בגלי־מיקרו. שידורים לטווחים ארוכים נעשים 
בגלים קצרים, ומשמשים בעיקר למטרות תעמולה או לקיום קשר 
של מדינה עם אזרחיה הנמצאים במרחקים! ב) קשר בין תחנות 
ניידות קיים בעיקר למטרות בסיחות ומסחר. הוא כולל: קשר בין 
אניות בלב־ים; קשר בין מסוסים למגדל־פיקוח! קשר בין ניידות, 
מכבי-אש, מוניות ובו׳ — בטווח עירוני! קשר בין רכבות, משאיות 
ועוד: ג) מסרות צבאיות: םכ״מ (ע״ע), ניווט. קשר בין יחידות 
וכוי. לשידורים צבאיים ומסחריים לטווחים ארוכים־במיוחד משתמ¬ 
שים בשיטת . 5.5.13 (ר׳ לעיל, עמי 523 ). על לווייני־תקשורת ע״ע 
חלל. טיסה אל ה־, ע׳ 519 . 

ר' ואלקטרוני־ה, א׳—הי- 1957 — 1951 ! א. אייסברג. ר׳ ו... הרי 
זה כה פשוטן׳ 1962 < 1 מו 7 א>■/*/,: 111108 ־ 1101 ״ 1 ן-ח 0 ל 1 וא .מ 

01111 .?/ ,□ 1111810 ) 801 . 1 \\ .״ד ;־ 1915 , 1 ( 1111110 ( 1111 ( 011 00 .\ 7 

: 1953 ,?? 100 ( 7 101/1110/10/1 < . 5 .^ 1 ;־ 1 ) 195 1110 

וויא 1-01 .£ :' ז 1939 ,)/ 1111/1100 ) 11 . 11 ,<. 1 > 0 ) ' 10111101 ־ 1 ..א 

י< 13 ־)א . 15 11 * 1 :> 1 יוזוזו ; 1961 , 1111011 ) 1111 / ס /. , ■ 801 ־ 11.011131111 

.— 1926 ,)/ 1112111/1100 <' 11111/011 ]. .' 6 ס 7/1 , 1.011800 

אש. פו. 


רדיו־אסטרונומיה, ענף של האסטרופיסיקה(ע״ע) העוסק בחקר 
גרמי־השמיים בעזרת גלי רדיו (להלן: די). באמצעות הר״א 
נקבעו בדיוק רב מרחק כדה״א מהשמש, מבנה מעטפת פני־השמש 
ומבנה שביליהחלב. לר״א חלק נכבד בהבנת תופעת הקויזרים 
והפולסרים (עי ערכיהם) וכן ל״קרינת שלש המעלות" (ר׳ להלן). 

גלי ר׳ נפלטים מעצמים רבים בחלל (ע״ע ערפלית, עמי 247 ), 
והואיל והם מתפשטים בקווים ישרים בחלל הבין־כוכבי אפשק לקבוע 
את כיוון העצמים הפולסים קרינה זו. קרינת הר המגיעה מן החלל 
נקלטת ונמדדת עפ״נ כדה״א באמצעות הר׳־סלםקופ (ע״ע סלסקופ, 
עמי 763 ). 

היסטוריה. את העובדה שגלי ר׳ מגיעים לכדה״א ממקורות 
חיצוניים גילה לראשונה ינסקי ב 1931 . בבדיקת "רעשים" הנקלטים 
באנטנה התברר לו, שקיים "רעש" בעצמה המשתנה במחזור היממה 
הסידרית ( 23 שעות ו 56 דקות [ע״ע יום ולילה]). תופעה כזו עשויה 
להתרחש רק אם מקור ד,"רעש* הוא בכוכב שאינו במערכת השמש 
(אח״ב התברר שגילה את גלכסיית הר׳ [ל 7 5 ט״ 8 ץ 0 ]). 

לאחר מלח״ע 11 חלה התפתחות בר״א כתוצאה מפיתוח מואץ 
של מכשירי קשר ומכ״ם בזמן המלחמה. פיתוח אנטנות גדולות, 
מגברים משוכללים ואינקרפרומטרים מדויקים הפכו את הר״א למדע 
מדויק. שתרומתו להבנת התהליכים הפיסיקליים המתרחשים בכוכבים 
ובגלכסיות הולכת וגוברת. 

סקור ק״ר י נ ת ה ר. 3 תהליכים פיסיקליים שונים גורמים 
לפליטת קרינת רי: קרינת גוף שחור (או קרינת חום), קרינת 
סינכרוטרון וקרינת קווים ספקטרליים. קרינת גוף שחור נפלטת 
מכל גוף הנמצא בטמפרטורה שמעל לאפם המוחלט. לקרינה זו 
תחום תדירויות רחב, והיא תלויה בסמפרסורד, של הגוף. לפיכך, 
ע״י מדידת ספקטרום הקרינה הנפלטת מכוכב ניתן למצוא את 
הטמפרטורה של פניו. 

תהליך אחר שבו נפלטים גלי ר׳ מתקבל כשאלקטרונים נעים 
במהירויות גדולות בתוך שדה מגנטי. תהליך זה מכונה קרינת 
טינכרוטרון מאחר שנתגלה לראשונה כשהתגלתה קרינת ר׳ בתוך 
מאיץ אלקטרונים בשם זה (ע״ע מאיצי חלקיקים. עמי 59 ). ספקטתם 
הפליטה של תדירויות הר׳ בקרינת סינכרוסרון שונה מזה של גוף 
שחור, וכך התברר שרבות מן הגלכסיות (כולל שביל־החלב) פולטות 
קרינת סינכרוטרון. המעידה, כאמור, על תנועת אלקטרונים מהירים 
בתוך שדה מגנטי. ע״פ עצמת הקרינה מתברר. שבנלכסיות אלו 
מואצים אלקטרונים למהירויות הקרובות למהירות האור. ומצוי 
בתוכן שדה מגנטי של כ י־ 10 גאוס. סקור האנרגיה הגורמת לאלקט¬ 
רונים לנוע כה מהר אינו ברור. אך בבמה גלכסיות נראים סימני 
התפוצצות אדירה, שהקנתה לחלקיה מהירויות גבוהות. עובדה אחרת 
המעידה על התפוצצות היא, שלמעלה מ 70% מגלכסיות הר' מורכבית 
משני חלקים או יותר. 

תהליך שלישי שבו נוצרת קרינת ר׳ היא קרינת קווים ספקטרליים 
של פרודות שתדירותן בתחום הר׳ (ע״ע פוטוכימיה). מחקירת קרינה 
זו התברר, שבמרחב הבין־כוכבי ישנן פרודות של רדיקל ההידרובסיל 
( 015 ). של אמוניה (,. 11-1 י 1 ) ואף של פורסלדהיד ושל פרודות 
אורגניות אחרות. הקו הספקטרלי הבולם־ביותר הוא קו ה 21 ס״מ 
של סימן (ע״ע). מאחר שהמימן מהווה את רובו של החומר הבין־ 
כוכבי, חזה ון דה הולסם כבר ב 1942 את דבר קיומו של קו כזה, 
וב 1951 נמצא חקו בתוך ענני המימן שבמרכז שביל־החלב. 

קו ה 21 0 ״מ הוא בעל תדירות מדויקת, וכל שינוי בתדירות 
פירושו תנועה של מקור הקרינה. לכן אפשר למדוד תדירות זו 
מזרועות שונות בשביל־החלב. ולקבוע את מהירותיהתנועה שלהן 
ואת צורתן. גם של אלו הנמצאות מאחורי מרכז הגלכסיה (שהאור 
הנראה אינו מגיע לשם). תדירות גלי הר׳ דרך החומר הבין־גלקסי 
היא בד״ב טובה מתדירות האור הנראה, ולכן אפשר "לראות" בעזרת 




529 


דדיו־אסטדונונויד! — רו־יואקטיויות 


530 


ר׳־מלסקופ למרחקים גדולים מאשר בטלסקופ, ולחדור לעומק של 
שכבות שגלי־האור אינם חודרים אליו (כך אפשר היה לקבוע את 
מבנה שכבות השמש [ע״ע] בזמן התפרצויות־שמש). 

הדירות; הגדולה של קרני הר' מאפשרת את ספירת הגלכסיות 
כפונקציה של המרחק ממערכת השמש — זהו אחד המבחנים של 
תורות קוסמולוגיות שונות — וספירה זו היא מדויקת-יותר אם 
סופרים ר־־גלכסיות רחוקות. 

הר״א מאשרת את התורה הקוסמולוגית של הפיצה הגדול. 
הואיל ונמצא שקרינת הר׳ מכל כיוון במרחב מתאימה לגוף הנמצא 
בטמפרטורה של ״ 3.5 מעל האפס המוחלט. מקורה של קרינה זו 
בפיצוץ הראשוני שתדירותו ירדה (ע״ע קוסמולוגיה מודרנית). 

אסטרונומיה של מכ״ם. דרך אהדת לחקירת גרמי־ 
השמיים היא שילוח קרני ר' לעבר עצמים שונים ומדידת הקרניים 
המוחזרות.. משתמשים בשיטות מנ״ם (ע״ע) אלו לקביעת המרחק 
המדויק אל כוכבי־לכת קרובים, מתיך מדידת הזמן המדויק שבין 
יציאת אות של קרן המב״ם אל הכוכב וזמן חזרתו. כך קבעו את 
המרחק לירח בדיוק של מסרים אחדים. וכן את מסלולו המדויק של 
כדה״א סביב השמש ואת מסלולי נוגה ומאדים. מתוך ידיעת מסלול 
כדה״א סביב השמש נקבע במדויק גם המרחק הממוצע של הארץ מן 
השמש ("היחידה האסטרונומית"). 

ממדידת הסחת החדירות של קרביים חוזרות בעקבות אפקט 
דופלר (ע״ע), ניתן ללמוד על מהירות הכוכב הנבדק בזמן החזרת 
הקרן. ועוד: הרחבת התדירות תהיה שונה מכוכב כדורי מושלם, 
לעומת החזרה מכוכב הררי. כך נמצאו על נוגה הרים שאי־אפשר 
לצפות בהם מפאת נסות העננים העבה באטמוספירת הכוכב. בדרך 
זו מצאו גם את מהירות הסיבוב שלו סביב עצמו. והתברר שהסיבוב 
הוא בכיוון הפוך לכיוון סיבוב כדה״א סביב צירו. הפתעה אחרת 
נפלה כשנמצאת בשיטה זו מהירות הסיבוב של כוכב־חמה סביב 
עצמו: התברר שהיא שונה ממה שהיה מקובל עד למאה ה 20 
(וע״ע כוכבי־לנת: בובב־חמה: נגה). באמצעות אסטרונוסיית 
המכ״ם נבדקה גם תורת־היחסות הכללית ע״פ מדירת חומן שקרן 
מכ״ם נעה מכדה״א לנוגה כשהשמש נמצאת ביניהם. תורת־היחסות 
חוזה שהזמן ארוך ממד, שהיה ניתן לצפות מהישוב המרחק ומהירות 
הקרינה האלקטרומגנטית, והתורה הוכחה בניסוי בדיוק נמרץ. 

8.8310 .? 1 ׳(.^ . 4 ? ; 1955 ,. 4 .? 2 ,[[:>״זישזבת 8 .:א ..א - .״ 1 .( 

. 1956 ,( 3 ,^״ 11£1<: 0X1 מש 50 ) 1 % 1 £ 5 > 001 

ד. שד. 

רריואקטיויות ([ר-ת] אנג , : ץ) 1 ע 3011 ס 1 !> 2 ז, פעילות קרינתית), 
בפיסיקה, התכונה של גרעיני אטום מסוימים (ע״ע אטומי, 

גרעין) לפלוט באופן ספונטאני קרינה (ע״ע: להלן ק׳) אלקטרו¬ 
מגנטית או ק׳ של חלקיקים שונים, כגון אלקטרונים. גרעיני אטום 
ההליום וגרעינים אחרים. במהלך פליטת הק׳ משתנה לעתים קרובות 
זהותם של הגרעינים, ועל־כן נקרא התהליך גם התפרקות רדיו- 
אקטיווית (ר״א). גרעינים ר״א ידועים גם כרדיואיזוטופים (ע״ע 
איזוטופים). גם את הק׳ הנפלטת עצמה מקובל לכנות ר-ת או קר״א. 

היסטוריה■ גילוי הר-ת ב 1896 (בעקבות גילוים של 
קרני x (ע״ע!, ובהשראתו) בידי ב ק ר ל (ע״ע) היה צעד ראשון 
ומכריע לקראת הבנת מבנה האטום וגרעינו. התופעה נתגלתה כאשר 
לוח־צילום שהיה במגע עם מלחי אורניום הושחר אע״פ שהיה במקום 
חשוך. חשיפה מוקדמת לאור וטיפול תרמי או כימי במלחים לא 
השפיעו כלל על מידת ההשחרה. כך הוסק, בי נמדדה תופעה 
אטומית בסיסית חדשה. שאינה דומה לתופעות הזהירה שהיו מוכחת 
עד-אז. ב 1898 גילתה מרי קירי (ע״ע) עוד שני יסודות בעלי ר-ת 
חזקזדיותר, וכינתה אותם פולוניום ורדיום: היא גם שטבעה את 
השם ר-ת. את״כ התברר, כי אטומים ר״א משנים את והותם הכימית 
במשך הזמן (ע״ע סודי; רדרפורד). מאז המשיכו בני־הזוג קירי, 
רררפורד ורבים אחרים לחקור את התופעה ביסודיות. 


הקרה״א מוינה תחילה ל 3 סוגים בלבד: 1 ) ק ר י נ ת 3 היא בעלת 
כושר יינון גבוה של החומר שדרכו היא עוברת, ולכן בעלת חדירות 
נמוכה (ס״ם אחדים באוויר, אך לא בעד נייר דק). הטיית הק׳ 
בשדות חשמליים ומגנטיים העלתה, שזו זהה לאטומי הליום בעלי 
מטען חיוני כפול "פ 3 ן(לימים התברר שאלה גרעיני אטום ההליום). 
אנליזה ספקטרוסקופיח של הגז שנוצר מחק׳ אישרה את הזיהוי. 
2 ) קרינת היא בעלת כושר יינון נמוך וחדירות גבוהה־ 
יותר (עד־כדי עשיריות מ״מ במתכת או פאות ס״ם באוויר). היא 
זוהתה ב 1899 כאלקטרונים (שגילה תומס(ן [ע״ע] רק 3 שנים לפני¬ 
כן). 3 ) קרינת !• היא בעלת כושר חדירה גבוה-ביותר (עד ס״פ 
אחדים בעופרת). בניגוד לקודמותיה אין היא ניתנת להטיה בשדה 
חשמלי או מגנטי. היא זוהתה כקך אלקטרומגנטית רבת-אנרגיה, 
הדומה באסיה לקרינת 0£ סוגים אחדים של קר״א, כגון ניטרונים. 
נתגלו רק כעבור שנים רבות. 

ב 1903 ניסחו רד׳רפורד וסודי את תוק הדעיכה הר״א (ר׳ להלן). 
בחינת האנרגיה הקינטית של חלקיקי הקהר״א גילתה. שהיא גדולה 
בלמעלה מ 6 סדרי־גודל מן האנרגיות המשתחררות נראקציות 
כימיות היתד. זו עדות ראשונה לקיומם של כוחות עצומים־בגרלם 
ושל מאגרי אנרגיה חדשים בתוך האטום. בעקבות הגילויים העירו 
רד״רפורד ואחרים, שהר-ת עשויה להיות המקור לחום הנשמר של 
כדה״א. 

רד׳רפורד עמד על כך. שחלקיקי צ האנרגטיים עשויים לשמש 
מבשיר מצוין לחקר מבנהו הפנימי של האטום. מנסיונות פיזור של 
חלקיקי צ ע״י תמרים שונים הניע למסקנתו המפורסמת ( 1911 ), 
שהאטום בנוי גרעין ״נקודתי״ (בעל רדיוס הקטן כדי * 10 —• 10 מוח 
של האטום), המכיל כמעט את כל מפתו של האטום. ואלקטרונים 
החגים סביבו ככוכבי״לכת. תגלית זו הביאה את בור (ע״ע; 1913 ) 
לניסוח תורת הקונטים (ע״ע) של אטום הסימן. בעקבותיהם התפתחה 
פעילות רחבה של מחקר האטום וחלקיקי היסוד. 

עוד אבני־דרך חשובות בהיסטוריה של הר-ת הן: ניסוח חוק 
האקוויוולנטיות (שקילות) של אנרגיה ומסה בידי א י נ ש ם י ן(ע״ע: 
1905 ); ניסוח תורת הקוונטים המודרנית בידי היזנברג: בורן, דה 
ברולי, שרדינגר, פאולי, דירק (ע׳ ערכיהם; 1926 — 1930 ) ואחרים; 
ניסוח תאוריח קוונטית להתפרקות 2 (בידי גאסיו 1 * 021110 ]; 1928 ); 
גילוי הניטרון(צ׳דויק [ע״ע]; 1932 ). חלקיקים חדשים רבים אחרים 
נובאו ונתגלו במהלך המחקר: ניבוי(דירק) וגילוי הפוזיטרון(אנדר- 
סון [ע״ע]: 1932 ); ניסוח השערת חלקיקי חניטרינו (ר׳ להלן) בידי 
פאולי (ע״ע. 1930 ), ובעקבותיה — תאוריה להתפרקות ?/ בידי 
פרמי (ע״ע! 1933 ). הפרים ר״א יוצרו באופן מלאכותי לראשונה 
בידי בני־הזוג פרדריק ואירן ג׳וליו קירי (ע״ע; 1934 ) ע״י הפצצת 
תפרים יציבים בחלקיקי צ. 

גילוי התפרקות ר״א באמצעות לבידת אלקטרון (ר׳ להלן). בירי 
אלברז ( 1938 ), היה עוד צעד חשוב במחקר הרי-ת. חקירת תבונות 
הניטרונים בידי פרמי ואתרים, ובעקבותיה — גילוי אפשרות ביקוע 
אורניום בידי הן ושטרסמן ( 1938 ) וייצורם במעבדה של אטומים 
טרנסאורנים (ע״ע) בידי סיבורג (ע״ע; 1940 ואילך) וחבריו, הם 
חשגים נוספים בר-ת, שהיו מנוף להתפתחות הפיסיקה המודרנית. 

חוק הדעיכה ה ר ׳׳ א (הדהר״א) וזמן מחצית ה ח י י ם■ 
הנחתו היסודית של חוק הדהר־א היא, שלכל גרעין ר״א מסוג מסוים 
סיכוי קבוע ומוגדר להתפרק במשך השניה הבאה, ללא תלות בתנאי 
הסביבה (כגון. מספר הגרעינים הר״א בסביבה) או במשך חייו 
הקודמים. מכאן. שמספר הגרעינים הר״א מסוג מסוים, המתפרקים 
ביחידת-זמן, מתכונתי למספר הגרעינים מאותו הסוג הקיימים באותו 

!האג - = ( 1 ) 

כאשר אן> הוא השינוי (השלילי) במספר הגרעינים במשך הזמן 



531 


דריואלןטיויות 


532 


ז 3 , א הוא מספר הגרעינים הקיימים באותו רגע ו 2 הוא גודל 
קבוע (בלתי־תלוי בזמן) — קבוע-הדעיכה — הטיפוסי לסוג 
הגרעינים הנבחן. פתרונה של המשוואה הדיפרנציאלית ( 1 ) הוא: 

() 2 -} קצט( 0 ) 14 — ( 1 ) 14 ( 2 ) 

(דעיכה אכפפוננציאלית). ( 1 ) 14 הוא מספר הגרעינים שעורם קיימים 
בזמן. חוק הדהר״א הוא הוק סטטיסטי, וייתכנו שינויים מקריים בערך 
של (ז) א בפונקציה של הזמן 1 . 

זמן מחצית החיים (זמה״ח) של חומד ר״א הוא הזמן 
הדרוש להתפרקות של מחצית מספר הגרעינים בממוצע — 


ומכאן 


( 0 )א* = ( 1 *)א 
0.693 ( 1112 ) 

ג ~ "ג י = 


(3) 

(4) 


ככל ש 2 גדול־יותר הסיכוי להתפרקות ר״א גדול־יוחר וזמה״ח 


קצר־יותר (ציור 1 ). 


ציוו 1 

דעיכת של חיסר רדיזאקטמוי 
(לפי 6 ז^ 5 , ר׳ ביכל׳) 



הגרעיני (ה״חזק") הקושר את מרכיבי הגרעין (ע״ע אטומי, גרעין! 
חלקיקים אלמנטריים). הגרעין הר״א מתפרק לגרעין או גרעינים 
יציבים־יותר, דהיינו, גרעינים שבהם קשורים הנוקלאונים בקשר 
חזק-יותר. לפי עקרון השקילות של מסה ואנרגיה, סכום המסות של 
התוצרים קטן פן המסה של הגרעין הר״א המקורי. ההפרש משתחרר 
בצורת אנרגיה קינטית של התוצרים. ובעיקר — של חלקיקי הק׳ 
הקלים־יותר. יתרת אנרגיה זו נקראת "ערך הס" של ההתפרקות. 

יחידת המסה/אנרגיה המקובלת בפיסיקה גרעינית היא ה״מא״ו" 

(־= מיליון אלקטרון וולט) — 

ישא (' ־ ־ 10 א 1.78 ) גר־ ־־ ־ ־ 10 ^ 1.60 ארג = 1 מא״ו! 

( 0 = מהירות האור). המסות שיוזכרו הן המסות של הגרעינים 
בתוספת האלקטרונים (מסות אטומיות). 

סוגי התפרקות ר״א ודוגמות. התפרקות צ. לדוגמה: 
התפרקות גרעין אורניום־ 238 — 

סמי + 1 *ז״" 2 ►־־ 11 !ז 

זמה״ח לתהליך זה — * 10 א 449 שנים = . ערך ה 0 של התפרקות 

זו מחושב מתוך המסות של הגרעינים המשתתפים — 

4.265 מא״ו.־ (־> 11 ;) 1 ל 1 - ( 711 ;נ 2 ) 1 ל 1 - (ס^ 2 ) 1 * = 0 . 

רובה הגדול ( 4.19 מא״ו) של אנרגיה זו משתחרר בצורת אנרגיה 
קינטית של חלקיקי ה צ (גרעיני ההליום), והשאר — באנרגיה 
הקינטית של התוריום. 

הנוסחה הכללית לאנרגיה הקינטית של חלקיקי ה צ היא 


אם גם תוצר הדעיכה הוא ר״א, הרי שגרעיני התוצר יהיו מושפעים 
משני תהליכים: מצד אחד יגדל מספרם כתוצאה מהתפרקות האב, 
ומצד שני יקטן מספרם כתוצאה מהתפרקותם העצמית. יהי ,א 
מספר גרעיני האב, ־ 4 ן מספר גרעיני הבן, ו , 2 , נ 2 ( ג 2 ^ ! 2 ) קבועי- 
הדעיכה, בהתאמה, אזי 

({ 2 2 1 -}סצס-{ 2 1 1 -}סצ 6 )-^^( 0 ) 1 1 > 1 = (*) ־ 14 . ( 5 ) 

נוסחה זו מתארח תחילה עליה במספר גרעיני הבן, ואח״ב ירידה, 
אם דעיכת הבן מהידה־בהרבה ביחס לזו של האב, ניתן להזניח את 
, 2 לעומת 2 2 , וכעבור זמן שהוא ארוך לעומת נ 1/2 וקצר לעומת , 1/2 , 
ייווצר מצב של שיווי־משקל, שבו ישתוו מספר ההיווצרויות של 
התוצר ומספר הךתפרקויות בכל שניה — 
,.;,א = 2 ג 2 א; 

כלח, היחס בין מספר גרעיני האב ומספר גרעיני הבן נשפר קבוע 
תקופה ארוכה. ושווה ליחס ההפוך של קבועי־הדעיכד, שלהם. 

מצב כזה קיים, למשל, בעפרות אודניום. האורניום המצוי הוא 
בעל קבוע־דעיכה קטן־ביותר (זסה״ח: ' 4.5x10 שנים). הגרעין 
הנוצר בהחפרקותו הר״א הוא גרעין התוריוס, שזמה״ח שלו כ 24 
יום. לפיכך. עפרה המכילה דק אורניום מאופיינת החילה בפעילות 
ר״א עולה, אך כעבור 2 — 3 חדשים נוצר מצב של שיווי־משקל 
והאקטיוויות נקבעת לפי קצב ההתפרקות של האורניום. 

הגדרות ונוסחות בר-ת. גרעין של אטום בעל מספר 
אטומי 2 ומספר מסה מכיל לג נוקלאונים, מהם 2 פרוטונים 
(בעלי מטענים חיוביים) ו ניסרונים (ע״ע אסומי, גרעין). 
כך, למשל, ס*" 2 מסמן איזוטופ (ע״ע איזוטופים) של היסוד אורניום 
(שמספרו האטומי, 2 , הוא 92 ) בעל מספר מסה 238 = 1 ! (הסימון 
^מוא המקובל כיום). מספד הניטרונים של איזוטופ זה הוא 146 . 
בתהליך ההתפרקות הר״א משתחררת אנרגיה, שמקורה בכוח 


£ 0. 

1 + 4//1 

כאשר ^ הוא מספר המסה של הבן. בהתפרקות צ קטן המספר 
האטומי 2 בשתי יחידות ומספר המסה \ ב 4 יחידות, ונפלט גרעין 
ההליום! כך נשמר המאזן הכלל' של נוקלאונים ושל מטענים חשמליים. 


1 •ת 14 ! 


'׳׳־£< 


עיור 2 . 

תיאור דיאגר״יטי של התפרקות מ 
׳"ל ו 1 ז^ 2 , המלווה בפליטת קרני ד 
מגרעין הו/ועד — ^ 2 , האגו ג י ות 

של חלקיקי ס 1 ץ ה׳פיגיס ורמות 
האנרגיה ניתנות כיחידות מא״ו. צוינו 
הסיכויים היחסיים לאפני התפרקות 0 
השונים (נ*׳ 

(ל&י ז£!)חג 11 )ל>נזין, ר' ביכל׳) 


בדוגמה הנ״ל נפלטים גם חלקיקי # נוטפים, בעלי אנרגיות 
נמוכות־יוהר. פליטת חלקיקים אלה מלווה ק" !ן, הנפלטות מגרעין 
התוצר (לעיל — תוריום) וחמשלימות את מאזן האנרגיה (ציור 2 ). 


צייר 3 . 

פפקטרום חלקיקי מ של 
!!ך" 2 . המטפריט ליד שיאי 
ח 1 > ■!ציינים אח רמת 
האנרגיה של גרעין התוצר 
שאליה מובילה 

ההתפרקות. 

(לפי ש 1£ !£, ר׳ ביכל׳) 


י - 


- 

- 


־ן . 
־"-*י 






533 


רדיואקטיויות 


534 



צמר 4 . היחס בי ז זסז טחצית החיים לבין האנרגיה ?התפרקויות . 0 . 
נסדר כשנים (?סי ז 0 |ןם*ממנת?, ר׳ ביבל׳) 

הספקטרום של חלקיקי 01 הוא קור, כלו׳. קבוצות חלקיקי 3 השונות 
נפלטות באנרגיות מוגדרות היטב (ציור 3 ). תחום האנרגיות 
הקינטיות של חלקיקי ג מהתפרקויות ר״א טבעיות הוא מ 2 — 9 מאיו. 
הנסיון מלמד, שקיימת תלות חזקה מאד בין האנרגיה לבין זמה״ח. 


הסבר עיוני להתפרקות א נתן לראשונה גאפוו( 1928 ). הוא הראה. 
שיש כאן אפקט קוונטי של "חלחול" (^ח 011 ח!ז 111 ) פונקציית הגל 
של חלקיקי א אל מבעד למחסום פוטנציאל, הנוצר מצירוף כוח■ 
המשיכה הגרעיני, קצר הטווח, וכוח־הדחיה האלקטרוססטי, ארון 
הטווח (ציור 6 ). 

התפרקות?/. לדוגמה: התפרקות גרעין פחםו־ 14 — 

.?+־ 4-0 א?' - 0 ״: 

5730 שנה = * 1 , ואילו 

0.156 מא״ו - (א;י)ז^ - ( 0 * ־ ) 

(יש לזכור, כי בהיות המסות מסות אטומיות [של אטומים] 
אין לחסר את מסתו של האלקטרון הנפלט). 

בהתפרקות יו גדל המספר האטומי ביחידה אחת, ומספר הפסה 
נשאר ללא שינוי (ועל־כן קטן מספר הניטרונים ביחידה אחת). 
נוסף על אלקטרון, ־פ, נפלט חלקיק חסר פסת־פנווזה וחסר מטען, 
הנושא אתו אנרגיה קינטית, תנע קווי ותנע זוויתי* הוא הידוע 
כ״אנסיניטרינו אלקטרוני״, ,׳< (ע״ע חלקיקים אלמנטריים). פליטתו 



ציור 5 . 

אנרגיית התפרקות ט יעוטו! סספר הטסה עבור גרעינים 
בבדים. .־!קווים טקשרים נניז איזוטופים שי אותו יסיר 
(לפי 0 ־ 1 * 50 , ר׳ ביבי׳) 


השתנות בשיעור של 1 מא״ו באנרגיה מלווה קיצור זמה״ח בכמה 
סדרי־גודל (ציור 4 ) — 

8 - (^ 4/7 ) ־־ *ז 108 

\ ו פ משתנים באיטיות עם 2 (ל 90 = 2 : 140 ~ 52 2 , 

כאשד , 1 נמדד בשניות ו״£ ביחידות סא״ו). נמדדו ערכים של 
זסה״ח החל בחלקי מיליונית השניה (לפשל, ס?״ 2 באנרגיה 8.8 
מא״ו) ועד ל" 10 שנים(ג 1 ? ״' באנרגיה 2.6 מא״ו>. על האנרגיות 
של התפרקויות * לגדעינים שונים — ר׳ ציור 5 . 


ציור !>. אנרגיה סוטנציאלית 
הפועלת על חלקיק טעו! בנרעיז 
ובקרבתו. " 1 םציי 1 אח האנרגיה 
הקינטית של החלקיק 
(לפי ר' ביב?׳) 



של חלקיק נוסף זה פפבירה את העובדה. שספקטרום האנרגיה של 
האלקטרונים הנפלטים בהתפרקות ־ 0 הוא רציף. אלקטרונים נפ־ 
לטיט בכל אנרגיה קינטית בין ס = ׳ £לבין . 12 = ,£. שהוא הערך 
המכסימלי (ציור 7 ). 


ציור 7 . 

ספקטרום האנרגיה ש? חלקיקי 
' 3 י + 3 | שנפלטו ם 29011 . 
ההבדל הבולט בין שני הגרפים 
נובע 10 הששיכה/דחיה האלקטרו־ 
סטטית. (לסי ׳ 01 [> 111 ; 311 > 1 רד 1 , 

ר׳ ב י ב?׳) 



התפרקות ״;/. לדוגמה: התפרקות גרעיןפלואור־ 18 ־- 


,ז + +פ + 10 ' -? 1 ' 

109.8 דקות = 


0.633 פא״ו ־־ 0 ומ 2 - ( 0 ן') 1 ל 1 - ■־ 


.ת! הוא מסת האלקטרון 116 בפוזיטרון(= 0.511 פא״ו). בהתפרקות 
זו נפלט פ 1 זיםרון (אנטי־אלקטרוו) וניטרינו אלקטרוני. המספר 






535 


רדיואיןצדיות 


536 


האפומי קטן ביחידה אחת. ומספר הפסה אינו משתנה (מכאן. שמספר 
הניסרונים גדל ביחידה אחת). 

לכידת אלקטרון ( 50 ). לדוגמה: התפרקות גרעין 
אדגון- 37 — 

״'< + 01 ״ *- ־ 6 + 

34.8 יום - 1 4 

0.81 פא״ו = ( 01 ״) 1 א - (ז^, ז ;) 4 ו 1 = ס 0 £ 

תהליך זה דומה ביסודו להתפרקות+!/. אלקטרון ממסלול פנימי 
של האלקטרונים באטום נלכד בגרעין. והופך פרוטון לניטדון ( 2 
קטן ביחידה אחת; ^ — ללא שינוי). הק׳ הגרעינית היחידה הנפלטת 
היא זו של חלקיקי הניטרינו. תהליך זה מלווה פליטה של קרני ^ 
הנובעת ממעברים אנרגטיים של אלקטרונים ממסלולים חיצוניים 
למילוי החור שנוצר במסלול הפנימי. 

האנרגיות המשתחררות בהתפרקויות־!/ 1 * 0 או בלכידת אלק¬ 
טרון. משתנות מגרעין לגרעין ותחומו הוא פמאיות פא״ו ועד קרוב 
ל 20 מא״ו. קיימת תלות חזקה בין האנרגיה המכסימלית, דהיינו 
ערך הס, לבין זפה״ח. בהתפרקויות אלו יש השיבות מכרעת גם 
לאפים של המצבים הגרעיניים של האב המתפרק ושל הבן לאחר 
ההתפרקות (מבחינת תנע זוויתי וזוגיות; ע״ע אטומי, גרעין; חלקי¬ 
קים אלמנטריים). נוסחה מקורבת לקבוע־הדעיכה בגרעינים קלים 
( 2 קטן) היא: 


רבות מהתפרקויות 3 ו 0 מלוות קרינת 7 ; , הנפלטת מגרעין 
התוצר של ההתפרקות, אם זה האהרון נוצר במצב מעורר שלו. 
דוגמה להתפרקות ~< 1 המלווה פליטת קרני ך — ר׳ ציור 8 . 


ציור 8 . תיאור ריאגרססי ׳ 56 
התפרעויות ־ ^ ע 5 זהב־ 5 !ו) 1 
ד!ם 5 וות ם 5 יםת קרני ד 
'( 5 פי ר׳ ביב 5 ׳) 



ערבי זפה״ח למעברי ך תלויים גם־הם במידה ניכרת באנרגיית- 
המעבר ובאפים המיוחד של מצבי האנרגיה ההתחלתי והסופי (תנע 
זוויתי, זוגיות ומבנה הגרעין הנדון). נמדדו ערכים מ ־ 1 ־ 10 שניות 
(בסס", לפשל) ועד 15 שנים(ב 01 ^). מצב גרעיני מעורר בעל 
זמה״ח כה ארוך — עד־כדי אפשרות תצפיות ישירות במצב זה — 
נקרא "מצב איזופרי". 

לעתים קרובות מלוות קרני ן פליטת אלקטרונים מן המסלולים 
הפנימיים שבאטום. תהליך זה, הידוע בהיפוך פנימי, נובע 
מהיפוך אנרגיית קרן ה ץ לאנרגיה קינטית של האלקטרון האטומי. 
בניגוד להתפרקות ־ 0 אין תהליך זה משנה את זהות הגרעין. האלק¬ 
טרונים נפלטים מן האטום והם מונואנרגסיים. 

ביקוע ספונטאני. לדוגמה: ביקוע ספונטאני של גרעין 
פרפיום־ 256 — 



־׳*נ 

20 


30 




102 


{ [ 1 - 2 ״׳יו /, + .* 1 תו : 


בנוסחה זו —— + 1 = "׳יו, כאשר "ס; הוא מטת האלקטרון 

0 מז 

(- 0.511 מאיו) 

2 | ״ 1 \|הוא גורם התלוי באופי המצב הגרעיני ההתחלתי והמצב 
הגרעיני הסופי. אם מצבים אלה דומים, נקרא המעבר ע״י התפרקות 
£ ״מעבר מותר״, וגורם זה הוא מסדר-גודל של יחידה אחת. £ הוא 
קבוע (*־:ג* *■ 10 — £). 

תחום הערכים של זפה״ח שנמדדו נע בין מאית השניה 
(א?'. 16.4 פא״ו = . 4 .£) ל״< 10 שנים ('ל,*, 1.04 מא״ו - _״£). 

התפרקויות * 0 ולכידת אלקטרון נובעות מהשפעת"הכוח החלש", 
השונה במהותו מן הכוח הגרעיני. "הכוח החזק" (ע״ע חלקיקים 
אלמנטריים). חלקיקי הניטרינו חשים אך־ורק בכוח החלש, ועל כן 
הם מסוגלים לעבור מרחק של אלפי שנות אור בתוך חופר מוצק 
כאילו היה חלל ריק. לפיכך, גילוים של הניטרינים במעבדה קשה 
מאד. אין בחם כל סיכון קרינתי ועד-כה לא נמצא להם כל שימוש 
בחיי היומיום. ראוי לציין, כי בהתפרקות 0 נתגלה לראשונה ( 1956 ) 
אי־שימור הסיפטריה בין ימיו לשמאל בתהליך פיסיקלי יסודי. 

מ ע ב ר י ץ הם מעברים ממצבים אנרגטיים מעוררים של גרעינים 
למצבים אנרגטיים נמוכים־יותר של אותם גרעינים. תוך־כדי פליטת 
ק' אלקטרומגנטית (פוטונים) לפי העקרון של פלנק (ע״ע) — 

110/2 = על = ז £ - 

,£ אנרגיית המצב ההתחלתי; ז £ — אנרגיית המצב הסופי ז 
11 — הקבוע של פלנק; ״ — תדירות הקרינה הנפלטת; ג — אורך 
הגל של הק' הנפלטת; 0 — מהירות האור. 

הפרשי אנרגיה אפייניים לגרעין הם בתחום 0.1 — 10 מא״ו, כלו , , 
ארכי-הגל של קרינות ך, שהם בתחום " 10 —*־ 10 ס״ס ( 0.001 — 
0.1 אנגססרום). בתחום ארכי־הגל הגדולים דומה ק־ זו בתכונותיה 
לקרינת X — אלא שקרינת 1 נפלטת מתוך הגרעין עצמו, 


212.76 מא״ו ־־ 0 ; 40 + 1 )?;!' + 2X0 " ׳*- יס?;" 

150 עד 200 מא״ו - ן) ; מוצרי ביקוע אחרים 
2.63 שעות = 4 ז. 

בביקוע זה נפלטים שני גרעינים כבדים ועד 4 ניטרונים (ח). הסד 
צרים אף הם ממשיכים להתפרק ולפלוט ק". 

כמעט כל הגרעינים המתבקעים מעצמם הם מרנסאורנים (ע״ע). 
גרעינים אלה הם מוצרים מלאכותיים, המתקבלים ע״י הקרנות והקר¬ 
נות חוזרות של אורניום — הגרעין הכבד־ביותר המצוי בטבע — 
בניטרונים, פרוטונים, דיסרונים (גרעיני סימן כבד), חלקיקי * 
וגרעינים קלים אחרים. 

ישנם גרעינים המתפרקים בביקוע כמעט ספונטאני; הידוע 
שבהם הוא אורניום- 38 י. גרעינים אלה מתבקעים כתוצאה מבליעת 
ניטדון איטי, הפועל כהדק בגרימת הביקוע, מבלי שיספק כמעט 
אנרגיה לתהליך עצמו. 

כל הביקועים מלווים פליטת ניטרונים, אשר זפה״ח שלהם מגיע 
לכ 1,000 שניות בטרם יתפרקו בהתפרקות ־?/. משום כך מקובל 
להתייחם לניטרונים כאל קר״א. ואמנם, מבחינת סיכוני הק׳ לבע״ח 
דומה ק׳ זו לקר״א בעלות תדירות גבוהה. 

סיסטמטיקה של גרעינים ר״א. 263 סוגי גרעינים 
הנחשבים יציבים מצויים בטבע. 23 סוגים נוספים הם ר״א אך בעלי 
זפ״ח כה ארוך — כ' 10 שנים או למעלה מזה — עד-כי טרם נכחדו 
מאז נוצר כדה״א (ר׳ טבלה, עמ׳ 540 ; גיל כדה״א הוא * 10 —״• 10 
שנים). בטבלה ניחנים שכיחותו של כל איזוטום ביחס לכלל האיזו¬ 
טופים של אותו היסוד בטבע, וכן אפני ההתפרקות וערכי 0 המת¬ 
אימים ; לעתים קרובות מתפרק אותו הגרעין בכמה אפנים. 

נוסף על סוגי הגרעינים הנ״ל פוכרים עוד למעלה פ 1000 סוגי 
גרעינים ר״א בעלי זמח״ה קצר־יותר. כמה עשרות מן הכבדים שבהם 
נוצרים בקביעות מהתפרקות קודמיהם במשפחות הר״א שלהן הם 
משתייכים (ד׳ להלן). מספר גרעינים נוצרים בקביעות כתוצאה 
מהפצצת האטמוספירה בק׳ קוסמית (ע״ע קרינה, עם׳ 174 ). יצוינו 
במיוחד הטריטיוס ( 11 ן), המתפרק בהתפרקות ־(/ (זמה״ח 12.33 
שנים ו 3 > ־־ 0.019 מא״ו). ופחמן־ 14 . הנזכר לפיל. 



537 


רדיואקטיויות 


538 


רוב הגרעינים הר״א תאחריס נוצרו ונוצרים באופן מלאכותי 
בכורים גרעיניים. בפיצוצים גרעיניים ובמעבדות בעזרת מאיצים 
לחלקיקים סעונים. 

מידת יציבותו של גרעין תלויה בגורמים אחדים, ביניהם: 

1 ) השאיפה — הנובעת מאופי הכוח הגרעיני ומעקרת האיסור של 
פאולי(ע״ע קונטים, תורת ה־) — להשתוות מספר הפרוטונים ומספר 
הניטרונים; 2 ) השאיפה — המנוגדת לקודמת והנובעת מכות הדהיה 
האלקסרוסטטי — להקטנת מספר הפרומונים בגרעין; 3 ) שאיפת 
הנוקלאונים להיצמד בזוגות ניטרונים ובזוגות פרוטונים; זוגות 
כאלה קשורים בקשר יציב־בסיוחד. 

מגורמים אלה ניתן להסיק את המסקנות האיכותיות דלקמן: 

1 ) גרעינים בעלי 4 זוגי ו 2 זוגי יציבים־במיוחד (יש קרוב 
ל 160 גרעינים יציבים כאלה); 2 ) גרעינים בעלי 4 זוגי ו 2 איזוגי 
יציבים־פחות מגרעינים אחרים (ואמנם יש רק 4 גרעינים יציבים 
מסוג זה); 3 ) בגרעינים קלים קיים בקירוב הקשר 4/2 = 2 ; 
4 ) בגרעינים כבדים־יותר נוצר עודף ניטרונים לעומת מספר הפרו¬ 
טונים. 

נוסחה מקורבת ליחס בין 2 ל 4 בגרעינים יציבים (ר׳ ציור 9 ) 
היא: 

2 - * 

2(1 + 0.007x4*) 

גרעינים בעלי 2 גדול־יותר הם יציבים־פחות ומגלים נטיח להת¬ 
פרקות ־*ע או לכידת אלקטרון - כדי להתקרב לתחתית ,עמק היצי¬ 
בות". גם גרעינים בעלי 2 קטו־מדי הם יציבים־פחות ונוטים להת¬ 
פרקות — בדי להפוך לגרעינים יציבים־יותר. 

גרעינים בעלי 4 זוגי ו 2 איזוגי, הנמצאים בקרבת תחתיתו של 
״עמק היציבות״ (כלו׳, בעלי יחם 2/4 אופטימלי), עשויים להתפרק 
בהתפרקות ־*/ ו + 0 (ו/או בלכידת אלקטרון), מפני שכל אחד 
מתהליכים אלה הופכם לגרעין בעל 4 ו 2 ' זוגיים, שיציבותו גדולה־ 
יותר (לדוגמה, ר׳ ציור 10 ). 

כבל שהגרעינים כבדים־יותר נדלה נטייתם להתפרקות ! 0 
או לביקוע ספונטאני — כדי להקטין את הדחיה האלקטרוסטטית, 

משפחות ר״א (ציור 11 ). במקרים מסוימים מולידה התפרקות 
ד״א מוצר, המוליד בהתפרקות ר״א מוצר נוסף שאף הוא ר״א, וכן 
במשך כמה דורות. 

הגרעינים היציבים לחלוטין הכבדים־ביותר הם גרעיני העופרת 
ל?!". 2 , ל?״, 2 . ל?״ 2 והביססוט ' 81 ״ (האחרון מתפרק 
אולי באופן תלש־ביותר בהתפרקות *. כאשד " 2.10 שנה < . 1 ). 


צמר 9 . 

הצנת הנחןינים היציבים ב¬ 
מישור [ 2 , ( 71-2 )}. הססם־ 
ריס ליד ההווים האלכסוניים 
מציינים את מספר המסה. \ 
(לפי ר׳ כיבל׳) 


:־[/ 
... 1 ,ד. 1 


־,! !יל• 

3 ת 1 




. 


ו־־ד 


ר 


■קן; י 


!■--! - 1 ^' 
' 1 :',וי,-■^ 



ציור 10 . תיאור דיאנרמטי של התפרקויוח + 0 ו (עם פינויים 30% ו 0% ־ז. 
בהתאמה) של נרעיו לאנמנובד 138 (לפי $( 1 ז<, ר׳ ביכל׳> 

כל גרעין ר״א כבד־יותר המצוי בטבע הוא אב למשפחה שתסתיים 
באחד הגרעינים היציבים. 

4 המשפחות הר״א המוכרות במיוחד הן: 

1 ) המשפחה המתחילה ב ומסתיימת כעבור 14 דורות 





ציור 1 נ. תיאור דיאנדסטי של המשפחות הרדיואקסייויוה. חץ אלכסוני מימיי 
לשמאל מאפיין התפרקות"• חץ אלכסוני משמאל ליסיז מאפיין התפרקות - ש 
אנרגיית ההתפרקות יומו מחציה החיים שלה צוינו בצדי גל חץ 
(לפי שת׳ןם^, ר׳ ביכל׳) 







539 


רדיוארטיד״ת 


540 


נל?״ 2 , כל בני משפחה זו הם הגרעינים בעלי 2 + ; 41 = \. 
(ז( הוא מספר שלם)■, 2 ) המשפחה המתחילה ב זוז, 21 וססתיימת 
כעבור 10 דורות ב נ 1 ?" 2 . בני משפחה זו הם הגרעינים בעלי 4£ =\נ; 
3 ) המשפחה המתחילה ב י י /,, 2 ומסתיימת כעבור 11 דורות 
ב 5 ? ב" 2 . כני משפחה זו הם גרעינים בעלי 3 + 411 = 4 ) המש¬ 

פחה המתחילה בגרעין — שנוצר באופן מלאכותי — נןזי 1 " 2 
ומסתיימת כעבור 11 דורות בגרעין 81 " 2 . זוהי משפחת הגרעינים 
בעלי 1 : 411 = 

המעבר מדור לדור מתקבל ע״י התפרקות ג> או 0 (וכך נשמר 
האופי המשפחתי של \,). לעתים, כאשר גרעין יכול להתפרק בשני 
האופנים, ההתפרקות היא דואלית (בד״כ סיכויים שונים). 

על אינטראקציה של קר״א עם הזמר וגילוי הקהד״א.ע״ע קרינה ; 
דדיולוגיה. 

שימושים וסיכונים. במסגרת השימושים בקד״א וההת¬ 
ייחסות לסיכונים שבה לאדם ולחי הוגדרו יחידות שונות של ד-ת — 
ר,קירי, הרנסגן והרם (ע״ע קרינה מיננת, עמי 180/1 ). 

האדם חשוף דרך־קבע לקר״א בריכוז של כ 140 מילירנסגן לשנה, 
ממקורות טבעיים בסביבה (אדמה. עצים, לבנים. ק׳ קוסמית וכד׳) 
ובגופו (אשלגן־ 40 , פתמן־ 14 וכד , ). בתנאים טבעיים מתרחשות 
בגופו של מבוגר ממוצע מדי שניה כ 7000 התפרקויות ד״א. מובן 
שמקורות מלאכותיים,כגון, נפולתמניסרים גרעיניים,מתקנים שבהם 
ק״(כורים, מעבדות), קרינת x לערכים רפואיים, ועוד, עלולים להגדיל 
את כמות הק׳ במידה ניכרת. סיכון מיוחד לאדם מהווים איזוטופים 
ר״א הנבלעים בגוף (במזון או בנשימה) ומתקיימים בו זמן ממושך. 
יצוינו במיוחד: ! 25 ', הנוצר בפיצוצים גרעיניים. שזמה״ח שלו 
29 שנה. והיא המחליף את הסידן בעצמות ופוגע בייצור הדם לזמן 
ממושך; 7 05 ,?' (זמה״ח 30 שנה), העשוי להימצא ברקמות למשך 
חדשים! ן!';' (זמה״ח 8 ימים), העשוי לפגוע בבלוטת התריס. 

בשל השפעתה המצטברת של הק , על הגוף. קבעה הוועדה 
הבי״ל להגנה מק״ (.?.) 1.0.1 ) הגבלות על כמות הק׳ הסותרת 
לאדם (ע״ע קרינה מיננת, עמ׳ 182 ), 

האיזוטופ הר״א זהה לאחיו היציב מבחינה כימית, ומצטיין 
בק' האפיינית שהוא פולט. תכונות אלו הופכות אותו למכשיר 
אידאלי. היכול לחדור לכל תהליך כימי או ביוכימי ולהקרין ממקומו 
אותות ברורים. ניתן גם לנצל את אנרגיית הק׳ ולהחדירה בנקל. 
בעזרת התהליכים הכימיים, למקומות מסוימים בדיוק רב. 

רוב השימושים בקד״א וברדיואיזוטופים הם ב 3 תחומים: 1 )לצרכי 
יינון והריסה (של רקפות פתולוגיות, למשל); 2 ) לצרכי מעקב 
וזיהוי! 3 ) לקביעת גילים (ארכאולוגיים וגאולוגיים). 

לתחום הראשון שייכת התרפיה הרפואית. ובמיוחד הריסה ועצירה 
של גידולים סרטניים. האיזוטופים הידועים בהקשר זה הם 00-60 
ו 226 -בא. חק׳ מנוצלת גם לעיקור ולשימור של מזונות ושל אביזרים 
רפואיים. הקרנות ר״א מסייעות ליצירת מוטציות מכוונות בצמחים 
ובבע״ח. 

לתחום השני שייכת הדיאגנוסטיקה הרפואית. כגון: קביעת 
ההרכב הכימי של אורגנים שונים (ע״י הזרקת איזוטופים ר״א 
מתאימים לגוף): מעקב אחר זרימת הדם: מעקב אחר קליטה וחילוף־ 
המרים בביולוגיה; סריקת הגוף לשם חיפוש תופעות פתולוגיות 
שונות. 

כך, למשל, משמשים האיזוטופים הר״א 1 ״* לבדיקה ולטיפול 
בבלוטת התריס. זל * 2 — לעצמות: והאיזומר קצר החיים ( 6 שעות) 
של ס 1 ״ — לבדיקת הריאות. 

איזוטופים ר״א רבים מנוצלים לאנליזה כימית מדויקת — ללא 
הריסת החוסר הנבדק — הן במחקר הבסיסי והן בתעשיה. במחקר 


גרעינים רדיואקטיוויים המצויים בטבע: 


ערר 

ה־ס* 

(במא״ו) 

ארסי 

הקרינה 3 

מחצית 
זמן החיים 
(בשנים) 

שכיחות 

האיזוטופ 

(ב %) 2 

השם 

הגרעין 

1.32 

1.50 

| 7 ־*/ 

1 £0 

' 10 י 1.3 

0.012 

אשלגן 

40 

1.04 

2.21 

( 7 - 0 

1 סש 

10 10 ־ 4 < 

0.25 

וונאדיום 


0.27 

0- 

0 ו 10 ■ 4.7 

27.83 

רובידיום 


0.30 

/?- 

10 15 ־ 9 

12.3 

קדמיום 


0.5 

0- 

5■ 10 14 

95.7 

אינדיום 

״* 21 2 

0.06 

£0 

״ 10 • 1.2 ׳־־׳ 

0.87 

סלוריום 

־ז " 1 

1.06 

1.79 

ויו '?/ 

1 £0 

״ 10 ■ 1.05 

0.09 

לאנטנום 

־■*״' 

1.45 

3 

״ 5-10 < 

11.1 

צריום 


1.83 

3 

2,1 •10 15 

23.9 

נאודיניום 

*>א 22 ' 

2.31 

0( 

1 נ 1.1-10 

15.0 

סמאריום 

!״ 5 22 ' 

2.00 

3 

8 ■10" 

11.2 

סמאריוש 

1 ״ 5 ? 2 ' 

1.90 

3 

ם 10 1 < 

13.8 

סמאריום 

1 ח 225 ' 

2.24 

3 

1.1 ■10 14 

0.20 

גאדוליניום 


2.81 

3 

2.10 " 

0.06 

דיספרוזיום 

<ם 12 ' 

1.19 

7 ־ 0 

2.7 ■10 10 

2.6 

לוסציום 


2.56 

3 

2■ 10 15 

0.17 

האסניום 

"114* 

0.8 

0.93 

0- \ 
£0 1 

>1.6.10:* 

0.012 

טאנטלום 

"ז"' 

0.0026 

־ 0 

5 ■ 10 10 

62.5 

רניום 

ס**"' 

3,25 

3 

7 • 10' 1 

0.013 

פלטינה 

.צז 190 
* ־ 8 ד 

1.98 

3 

1.4• 10" 

1.4 

עופרת 

-ק 204 

82 

4.08 

(ל) 2,5£ ,* 

1.41 • 10' 0 

100 

תוריום 

ח 1 90 ׳ 

4.68 

ץ,צ>, 5£ 

7.04• 10" 

0.720 

אורניום 

ז 1 235 

י- , 92 

4.27 

ץ ,? 3,5 

4.47-10' 

99.28 

אורניום 

ו ד 238 
-* 92 


( 1 ) הנתונים בסבלה זו נלקחו }ס 1 ע!ו 0 . בשנות ה 70 

הצסברו עתיות להתפרקויות ר״א חלשות מאד (זמה״ח נחל 
נד״ 10 שנים) של גרעינים נוספים. 

( 2 ) שכיחות זו מתייחסת לכלל האיזוטופים המצויים בטבע של 
היסוד הכימי הנתן. 

( 3 ) £0 — לכידת אלקטרון. * 8 — ביקוע ספונטאני. 

( 4 ) האנרגיה הקינטית המשתחררת בתהליך הנדון. 

הגאולוגי משמשים איזוטופים ר״א בין־השאר למעקב אחר זרמי 
מים תת~קרקעיים. 

קביעת גילים. ידועודבמיוחד השיטה לקביעת הגיל 
הארכאולוגי בעזרת סהמן־ 14 (ע״ע ליבי). בצומח ובחי 
המקיימים תילוף־חמרים עם הסביבה ישנו אחוז קבוע וידוע של 
האיזוטופ הר״א הזה. מרגע מותו מביאה הדעיכה הר״א להתמעטותו 
ההדרגתית ולירידה בכמות הקהר״א הנפלטת. מדידת הר־ת האסיינית 
לס* 1 נותנת אפוא אפשרות לקבוע (בדיוק של עד־כדי 10% ) את 
הזמן שעבר מאז נפסק הילוף־החמרים בחי או בצומח הנבדקים. 
שיטה זו טובה לקביעת גילים בין 500 ל 50,000 שנהי 





1 


רדיואקטיוידת — רדיוגרפיוז 


542 


541 

איזוטופים ר״א נעלי זסה״ח של ״ 10 שנים ומעלה עשויים לשמש 
לקביעת גילים ג א ו ל ו ג י י ם של כדה״א ונוכבי־הלכח. 

נוסף על השימושים הנזכרים פנוצלים איזוטופים ר״א גם במקו־ 

רות אנרגיה! למשל: עירובם בצבעים זוהרים משמש לקיום הזוהר 
זמן ממושך. כן מנצלים אותם כספקי־כוח לקוצבי־לב. 

; 1964 ,< 7 ס 11 ס! 1 אח>.וז 770 /תמס .? 1 /© ? 11001/67 ( 1 7/16 ,(. 1 מ) תשת 801 
' 11 ^־ 1 ? . 0 ; 1970 , 165 } 0 ) 50 / / 0 ? 075001/61 0(/101/)67711*/1? 111111 11x1 א ,. 111 
,ץו/ 5 ו 1 זז 6 ו/ 06 ו/> 0 א /והס ■ 1101601 א ,־ 1111£1 ׳א .!לי .( - ץ 1 ) 0 תת 0 ^ . 1 - זש 11 ת 13 

. 1$ . 5 - תחצ 1 ^ .מ .^׳ו ; 1964 . 10165 /- 701 />ח 0 116161 '*? , 0 ז 2 ןנ> 5 .£ ;־ 1964 
־ £361 ״ 1 .[-ש 5 ג 011 . 0 .׳) ; 1966 ,!האס 066 > $160 * 1/111 ( 0 .א י 01 > 1 ח 11 ז 03 
. 44 ./ ;* 1967 ,?^ 0/0 /> 10 /! 6 /^ 5010/36 ו 0 ו/> 0 א ( 0 $165 01 ה 1 ( 7 ,. 17 נ״ע 00 
- 10 /> 0 א /אזס *? 1011010$ /) 84 , £0€6 . 8 . 8 - ט 1 י ^ 0 ה 43 \ .ע-ש 0 תשז׳״ג£ 
. 1969 ,/(■ 11 * 1 ו/!ה! /א 41 7116 ) 510111 ^ 1 ^ , 6 הוא/ 61 /\ הו 601 ;< 1 .ס 1 > 1 / / 11 ■???א :מס* 

י. או. 

רדיוגרפיו! (ץלקבז 4106 גז), צילום מבנה פנימי של גופים אטומים 
למעבר ..אור נראה*, באמצעות קרינה מייננת. בשיטה זו 
מוצב הגוף הנבדק בין פקור-קרינר, ללוח־צילום. הואיל ושיעור 
בליעת הקרינה תלוי נסספר האטומי (ע״ע אטומ-, גרעין, עם־ 499 ) 
של אטופי-הגוף ובעביו. תתקבל על לוח-הצילום צללית של חלקי 
הנוף שבלעו את הקרינה. אבחון התמונה המתקבלת מספק מידע על 
המבנה הפנימי והרכב החסדים של הגוף הנבדק. הר׳ שימושית 
ברפואה (ע״ע רדיולוגיה) וכן בתעשיה — לצורך בדיקה אל־הרסנית 
(ביקורת איכות תעשייתית. ומציאת פגמים במוצרים. כגון סדקים 
ושברים). לצורך ר׳ ניתן להשתמש בכל סוג של קרינה חודרת, 
כגון קרני־^ קרני ץ, ניטרונים, פרוטונים (ע״ע חלקיקים אלמנ¬ 
טריים) וכר. 

קרני- x (ע״ע) וקרני־ן (ע״ע קרינה) הם מקורות הקרינה 
המקובלים בר', ולשניהם תכונות־בליעה זהות ע״י חפרים. אנרגיית 
הקרינה נקבעת ע״ם עביו, צפיפותו ופקדם־הבליעה של הגוף הנבדק 
(ר שרטוט). מקורות לקרני־ x משמשים שסופרות קרני־\ ומאיצים 
לינארים (ע״ע מאיצי חלקיקים;; לקרינת־ד משתמשים ברדיו- 
איזוטופים (ע״ע רדיואקטיויות), כגון: ז!-״. 05 ז״ , 00 ״". 

התמונה הרדיוגרפיה מתקבלת ע״ג לוחיצילום לקרני־^ לוח זה 
בנד פצע פלסטי, המצופה משני צדדיו בתחליב שהוא תערובת 
של ג׳לטין וברומיד־הכסף (ע״ע צלום, עמי 735 , 737 ). לקבלת 
תמונה באיכות טובה יש לחשוף את לוח-חצילום לכמות מוגדרת 
של קרינה. כפות זו קובעת את זמן החשיפה ותלויה בסוג הלוח. 
עצמת המקור ועובי הגוף המשוקף. כדי לקצר את זמני החשיפה 
משתמשים במסכים מגבירים (מסאא !נמ 1 ׳ל) 1 !תצ> 101 ), שתפקידם 
לבלוע קרני־ x ולפלוט קרני־אור בתחום האולטרה־סגול; בתחום זה 
יעילות ההשחרה של הפילם גבוהה בהרבה מזו של קרני־צ. 

שיסה רדיוגרפית חדשנית מבוססת על השימוש בקרינת ניטרו־ 
בים. היא מתאימה במיוחד לר' של מוצרים בעלי תכולה גבוהה של 


תכונות החדירות ׳ 52 הדני * ביחס 5 עובי, 

בחמרים שונים 

מימן או מספר יסודות נוספים, כגון בורון, קדפיום וגדוליניום. 

המרים אלה הם בעלי כושר־עצירה גבוה לניסרונים, ולכן יבלטו 
שינויים בחכולתם בעצם הפשוקף בדמות שתתקבל ע״ג לוח־צילום. 

שיסה זו שימושית בעיקר לצילום של מוצרים פלססיים השקופים 
למעבר קרני־ x ו 7 . או יסודות כבדים, כפו עופרת וברזל, האטומים 
למעבר קרינה זו. מקור עיקרי לניסרונים לצורך ר׳ משמשים כורים 
גרעיניים. כיום נמצאים בשלבי־ניסוי מקורות ניטרונים. כגון 
ז 0 ־ 5 ג ופאיצי-ניטדונים. הניטרונים. בהיותם חלקיק ניסרלי, אינם 
משחירים לוח־צילום. לצורך קבלת תמונה רדיוגרפית משתמשים 
אפוא בלות דק של גדוליניום, הבולע את הניסרונים ביעילות גבוהה 
ופולס במקומם אלקטרונים המשחירים את הלוה. 

במקרים מיוחדים, כגון בבדיקות אל־הרס של שכבות דקות או 
של גופים דקים, פשפשים אלקטרונים בקרינה חודרת. לאחרונה 
גם נעשים נסיונות לשימוש בקרן פרוטונים הנוצרת במאיצים. 

קיימות שיטות רדיזגרפיות נוספות, כגון פלואורוסקופיח. 
שמשתמשים בה במקום בלוח־צילום במסך פלואורוסקופיהפולט אור־ 
נראה כתוצאה מבליעת קרינת־ X (ע״ע פלואורסצנציה). מקובל גם 
השימוש במערכות להגברת אור וקבלת תמונה ע״ג מסך טלוויזיה. 
כיום מוצאת עיסה זו את שימושה העיקרי במערכות זמן־אמיתי 
(טוח!ו 1 ה:!ז), כגון בדיקות רפואיות ס׳!!׳ "! וכר. 

ה ת ו מ ו ג ר ם י ה מאפשרת קבלת תפונה של חתך מסוים של 
העצם הפשוקף. היא מבוססת על ביצוע מספר רב של תצלומים 
בזוויות שונות, ועל עיבוד פתאים של אוסף התמונות לשם שחזור 
תמונת החתך. המערבות המתקדמות משתמשות לצורך זה במחש¬ 
בים. מערכות אלו (ץ 1 {י 11 ת 08 ות 0 ) 1 >ט 1 > 1 ב-;:!) 11 קמז 00 ) הן כיום הפיתוח 
החדשני בתהום ר׳ רפואית, ושימושן רב לצרכים דיאגנוסטיים. 

, 1-11 ,) 001 < 11 >ה 0 /{ £( 111 * 76 0/11/6 ) 465171 ( 07 /? ,(.()£) . 0 . 8 

. 1963 — 1959 

שם. בו. 




א. קרבורטור ׳ 52 מכוגיח; ב. כפי עצו 5 ם בהמי צ; ג. בג־ ׳;צו 5 ם בניטרונים 





543 


רדיוולוגיח אבחנתית 


544 


ר־ךיולוג*!׳: אבחנו 1 י ו 1 (׳( 3410108 ! 41381105110 )׳ ענף ברפואה 
שבו משתמשים בקרני רנטגן לאבחון מחלות: מכאן גם שפ¬ 
ד,נרדף — דנטגנולוגיה (על השימוש בקרינה טיפוליה — ע״ע סרטן! 
קרינה). ב 1895 גילה רנטגן (ע״ע) את הקרניים הנושאות את שמו, 
וקרא להן קרני x (ע״ע, וע״ע אטומית, אנרגיה. עמ׳ 518 ). הוא 
עמד מיד על תכונותיהן המיוחדות ועל האפשרויות הרבות הגלומות 
בהן. עד־מהדה התפרסם הגילוי ברחבי העולם ותוך שנים ספורות 
בבר היו בשימוש מאות מכשירים לצורך האבחון הרסנגני. לקרני X 
יש אנרגיה רבה, ולבן הן מסוגלות לחדור מבעד לתמרים האטומים 
לקרן־האור הרגילה. דוגמת קרן־האור הן יכולות להפעיל סרטי־ 
צילום פוטוגרפיים ומסכים פלואורסצנטיים. 

לצורך הבדיקה חייב האיבר הנבדק להימצא בין שפופרת הרנטגן 
— המהווה את סקור הקרינה — לביו סרט־ד,צילום, שעליו תופיע 
הדמות. סרט־ד,צילום נמצא בתוך תיבה הפגינה עליו מפני אור. 
הדמות שתופיע ע״ג סרט־צילום תבטא את שיעור העבירות (-!"ב!! 
׳סס 0 ! 3 ק) של הקרן דרך האיבר או דרך כל חומר אחר. אזורים 
או המרים בעלי כושר ספיגה או אטיפות־יתר לקרינה יגרמו להשחרה 
מופחתת ע״ג סרט־הצילום, בעוד שאיברים או חפרים המאפשרים 
מעבר רב־יותר של קרניים יגרמו להשחרת־יתר. הבדל זה במידת 
ההשחרה של סרט־הצילום מכונה ק ן נ ט ר ם ס, והוא הבסיס להבחנה 
בין איברים בעלי אטימות שונה (להמחשה, ע״ע יד; ור׳ תם׳ שם, 
עסי 143 ). הצילום בקרני רנטגן. שהוא אנלוגי לצילום הפוטוגרפיה, 
מכונה רדיוגרפיה (,( 11  1 ו! 0 ק 11110 ו 0 חק 0 !! 0 ! 
0000001 !:>!!), וזאת בדי לאפוד את הגבולות החיצוניים של איברים 
שונים, כגון הכבד, הטחול. הכליות ויותרת-הכליה. — איברים כגון 
השיניים והעצמות מעניקים קונסרסט כה חד, שאינם מצריכים 
הוספת חומר־ניגוד פן החוץ. 

הטופוגרפיה (־( 11 ק 3 !א 10 ס 0 ז ,׳( 11 ק 3 ! 08 ס 11 סב 1 ) — צילום 
בשכבות — מאפשרת להתמקד בשכבה מסוימת בגוף, לפי רצון 
הבודק (בעוד שצילום רגיל מדגים את כלל השכבות שדרכן עברה 
הקרן). בשנות הסד הוחל בפיתוח צורה פתקדמת־יותר של הטופו¬ 
גרפיה; שיטה זו, הנעזרת במחשב, מכונה 8030 .־ 0.1 (! 0 ! 0 ק 01 < 0 

ץ 1 [ ■ 1141 > 1 * 5/0 1001 *•(!!? .זש 11 ש 115011 ו}\ 

,תב!יןב£ . 8 .מ ; 1925 < (^ 1., X11 חמ 50 ןח 6 ס£ }ס • 1 .־ 0 יזז\ 4 ) 4 /*; 00 < 2 
$4641601 ? 1/1 / 0 4060741 / 16 ) 30, 16 > 0114 • 0111 (* 501 ? 1/1 {ס חס 0/1 ו 011 י £1 ח 4 
<ו 1 ([בז 0 וול וז 1 ב £3£111 ,. 110611150001 ) 0 .[ .־ושתו\ 1 ) 1 * 0410110 .$ / 0 !?*/ 1 
- ז 0311116 . 8 - עח 13 )ז 01 .מ ■( 1 ; 1958 ,(! 01110100, 13X1 ^ זו. 11010 א 1 ) 80 

- 64 * €10 0111/1 ( 0/101 ^ $11 1 ( 147 0£6 (( 11 5676611 £07££ , 1105 ־ 81 ( 1 .מ .ס 
- 110 ) £3 ) £6-86607467 0 '[' 6161/111011 ־ 1 £ 171 ע 10 <] £171 ה 10 ) 1 < 61 ! 6 /' / 011 ( €1 

. 1961 

א, אבי. 



545 רדיולריוו! 

רדיולריות (קרנוניות), ע״ע אמביות (כרך מילואים). 

רךיום (ת 1 ס 1 ( 131 ), יסוד מתכתי ?על צבע כסף. סימנו הכימי 113 ׳ 
מספרו האטומי 88 ומשקלו האסומי 226.05 . לד׳ איו איזוסום 
יציב. ידועים כ 14 איזוטופים של הר׳, אן רק האיזוטופ ג}! 6 " הוא 
בעל מהצית־חיים ארוכה. הדעיכה הרדיואקטיווית של האורניום 
(ע״ע אורן) מתבצעת בשלבים מספר. שבאהד מהם נוצר הר׳ — 
ווה מקורו בסבע. במהצבי אורניום יחס הר׳ לאורניום הוא בערך 
1 מ״ג ל 3 ק״ג. הר׳ הוא היסוד הכבד בקבוצת המתבות האלקלי־ 
עפרוריות. את היסוד גילו לראשונה בני הזוג קירי (ע״ע) ב 1898 . 
התכונה החשובה־ביותר של הר׳ היא הרדיואקטיויות (ע׳יע) החזקה. 
הר׳ משמש מקור לניטרונים — המתקבלים בהפצצת בריליום (ע״ע) 
בקרני ס הנפלטות מחר׳ — ומקור ראשי לרדון (ע״ע). 

ו־דינג, רופוס תיאל איזיקס, מרקיז - 1 ־ 1 ו 1 גט *")"ז! 

0301108 ? 01 01:1055 ־ 7431 ״ 53345,1 ] — ( 1860 — 1935 ), משפסן 
ומדינאי יהודי בריטי. ר׳ היה בנו של יוסף איזיקס, יבואן־פירות 
עשיר. דודו, סר הנרי איזיקס, היה ראש עיריית לונדון. משנבשל 
ר' בעסקי בורסה למד משפטים. הוא היה לאחד מגדולי עורכי־הדין 
באנגליה, והתמחה במיוחד בבעיות משפטיות־פיננסיוח. בשנים 
1904 — 1913 ייצג בפרלמנט אח מהוז רדינג מטעם המפלגה הליב¬ 
רלית. ב 1910 מונה לפרקליט המדינה, אח״כ — ליועץ משפטי בדרגת 
שר־מסשלה וחבר הקבינט. ר׳ היה מעורב ב״שערוריית מארקוני", 
ונחשד — יחד עם הרברט סמואל ולויד־ג׳ורג׳ (ע׳ ערכיהם) — 
ברכישת מניות מהחברה שזכתה במכרז ממשלתי. ר׳ נוקה מאשמה, 
או התנצל בפני הפרלמנט על פגם בהתנהגותו. בשנים 1913 — 1921 
היה זקן־השופטיס (; 7115110 0£ ! 01 01 ־ 1 ^ 1 ) — היהודי הראשון במשרה 
זו. ב 1914 הוענק לו התואר "לורד". 

בשנות מלה״ע 1 יצא ר׳ לבמה שליחויות לאה״ב להשגת מלוות 
ולהכשרת כניסת אח״ב למלחמת לצד מדינית ההסכמה. ב 1918 מונה 
ל״נציב עליון ושגריר בעל סמבויות יוצאות מגדר הרגיל" באה״ב. 

בשנים 1921 — 1926 היה ר׳ משנה־לפלך בהודו. הוא ניסה להגשים 
את חוקת מונטגיו־צ׳מזפורד (ע״ע הדו, עם' 539 ), שמגמתה היתה 
להגביר את שיתוף האוכלוסיה במוסדות השלטון. הוא לא הצליח 
לשכך את התסיסה נגד הבריטים. וב 1922 הביא למאסרו של גנדהי 
(ע״ע) עקב "המרי האזרחי". בסיום תפקידו בהודו הועלה ר׳ למעלת 
מרקיז (יהודי יחיד בעל תואר־אצולה זה) ושימש מספר שנים מנהלן 
של חברות מסחריות רבות. 

ב 1930 היה ר׳ נציג הליברלים בוועידת "השולחן העגול" לענייני 
הודו, וב 1931 שימש תקופה קצרה שר־החוץ ב״ממשלח הלאומית" 
של רמזי מקדונלד (ע״ע). 

בשובו מהודו השתתף ר׳ בחיי הקהילה היהודית באנגליה, וציין 
בגאווה את יהדותו ואת השגי היהודים בתחומי המדינה והחברה. 
ס 1923 ועד מותו היה יו״ר חברת־החשמל בא״י: כמה תחנות-כוה 
בארץ נקראו על שמו. עם עליית היטלר לשלטון התפטר מנשיאות 
ה ? 501:11:1 1.118104341-111311 ! ("האגודה האנגלית־גרמנית") ובנאומיו 
בבית-הלורדים הוקיע את רדיפות היהודים בגרמניה. ב 1932 ביקר 
בא״י והעלה על נם את המפעל הציוני. 

— 1943 , 1-11 ,.?/ /ס )״מ ,./ י £ח 803411 .)ס , " | 2 

, 110111 * 8 / 0 $0$ ?} . 11 .? ; 1967 1.0111 . 14 . 11 ; 1950 

-(ללא תאריך) 316 - 295 
אל. וי. 

רדיץ' ( 1131110 ), משפחת מדינאים קרואטית. מבניה: 

1 ) א נטה ר׳ (. 11 6.010 : 1919-1868 ), מדינאי ואיש־רוח, 

בוגר אוניברסיטת וינה. היסטוריון ואתנוגרף שהתמחה בתולדות 
העם הקרואסי. היה שותף לאחיו הצעיר סטיפן (ר , להלן) במאמציו 
לקידום מדיני של עמו. 


■ רדיקליות 546 

2 ) סטיפן ר׳ (.א 1 ז 3 ק 0 ( 51 ; 1871 — 1928 ). אחי ( 1 ), בן 
משפחת איכרים אמידה. ייסד ב 1904 את "מפלגת האיכרים הקרו¬ 
אטית", במגמה לצמצם את ההשפעה ההונגרית בקרואטיה ולהפוך 
את הקיסרות האיסטרית־הונגרית לפדרציה בה יחיו הקרואטים בעלי 
זכויות שוות לאוסטרים ולהונגרים. משהוקמה ממלכת יוגוסלויה 
(ע״ע) אחרי מלה״ע 1 , לחם נגד התפיסות הצנטרליסטיות של הסרבים 
וניסה לחתור לאוטונומיה קרואטית. היה באופוזיציה מתמדת (פרם 
לתקופה קצרה שבה שימש שר־חינוך) ונאסר כפה פעמים. נרצח 
בסקופשטינה (פרלמנט) ע״י ציר פמונטנגרו בשעת ויכוח משולהב. 
אתו נרצה קרובו פאוולה ר׳ (. 11 3.40 ?; 1880 — 1928 ). הרצח היה 
אחד הגורמים שהביאו להקמת רודנות מלוכנית ביוגוסלוויה. 

!די?*[' ין*, -— 1311100010 ] 1311110 ( 1 — 1824 , ברוד 

1 סלאבוניה| — 1853 , וינה), משורר סרבי. ר׳ לסד משפטים 
בווינה. שיריו הראשונים נכתבו גרמנית, אך כבר ב 1847 פרסם את 
קובץ־שיריו הראשון (ססזגס?) בלשון עמו, ע״פ כללי הרפורמה 
הלשונית של קרג׳יץ׳ (ע״ע). הוא הושפע השפעה מכרעת מהינה 
ומבירון, והיה לנציג המובהק של הספרות הרומנטית בארצו. בלשון 
פשוטה, מתנגנת מאליה, שופעת רעננות וכנות. שר ר׳ על אהבה. 
לאומיות עממית תמימה ודבקות בנופי מולדתו. שיריו הליריים 
הקצרים, ובייחוד הראשונים, כמעט שאינם נבדלים משירי-עם: רק 
בהמשך יצירתו הנהיג צורות מורכבות־יותר שרווחו בשירה הסרבית. 
רבים מחרוזיו הולחנו. — כל שיריו ( 0 ( 21130 ! סתעתזס? . 0.51110 ?) 
י״ל ב 1924 . 

רדיקליות (מלאט׳ צ 1 ( 131 — שורש), גישה החותרת לשינוי המצב 
(המוסדי) מן היסוד באורח מוחלט, קיצוני ואף תוקפני. מתוך 
שלילת הקיים רוצים הרדיקלים (ר־ם) בחדש: האפשרי מבטיח 
יותר מהמובטח, הסיכוי עדיף על הבטוח: הצפוי יהיר לוודאי — 
אם יפעלו להגשמתו. ויש לפעול בהחלסיות ובמהירות כדי להשיג את 
הראוי. בכך נבדלים הר-ם מהמתקדמים, וניגודם הם הראקציונרים, 
יותר מאשר השמרנים. 

לר־ם התייחסות רגשית עמוקה לנשוא הר׳ שלהם. הם "הגיוניים" 
באשר למידת ייקוב־הדין־את־ההר ובאשר להסקת מסקנות ממושכלות 
ראשונים: הם אינם "הגיוניים" באשר לגמישות, יכולת ורצון להסתגל 
למציאות ורגישות לנסיבות משתנות, ואינם "מעשיים" באשר לניצול 
האפשרויות הטמונות במצב הקיים, עפ״ר הם קנאים חסרי פשרות, אם 
מבחינה עיונית ואם במעשיהם, ואינם בוחלים באמצעים שאינם־ 
שגרתיים. יש. אמנם. ששלילה עקרונית של אלימות היא ממרכיבי 
התודעה הרדיקלית. אך חיוב האלימות נפוץ יותר. 

הר׳ היא אפוא מסבת רעיונות ופעילויות, המושחתות על נטיות 
אלו. מושג הר׳ חל הן לגבי מטרה, והן לגבי האמצעים למימושה, 
והן לגבי שניהם. אשד למסרה — הר־ מציגה תמונה של עולם חדש 
לחלוטין. המיוסר על אורח־חיים ודרכי אנוש שונים פן המקובל. 
בכך ממונה שלילת הקיים והדרישה לחיסולו, ולמצער — לשינוי 
מפליג בו. עפ״ר שעונה תמונת־עולם זו על שינוי ערכים, ובלבד 
שיהיו הערבים המועדפים קיצוניים מבחינה כלשהי. 

השימוש במונח ר־ במשמעות פוליטית ראשיתו בבריטניה בסוף 
המאה ה 18 , כשהועלתה הדרישה ל״רפורמה רדיקלית", כלו׳ לשוויון 
הברתי וכלכלי רב יותר ולדמוקרטיזציה מרחיקת־לכת. הבינוי ר־ם 
דבק בהל הדורשים רפורמה פרלמנסדית ובאגף הקיצוץ של הוויגים 
(ע״ע |ה]מםלבה ןה)מאחדת. עמ׳ 896 ). הנודעים בין הר־ם היו ת. פין. 
קובט וג , . ה. הנס (ע׳ ערכיהם). ר־ם פעלו במוערונים ספרותיים־ 
מדיניים, בחונים סביב ירחונים, ואף פילוסופים תועלתנים. כגון בנתם 
וג׳. ם. פיל (ע׳ ערכיהם). מכונים ר־ם. באמצע המאה ה 19 באה הר 
לכלל ביטוי הן בצ׳רטיזם (ע״ע) והן בפעולתם של ברים וקוברן (ע , 



547 


דדיקלידח■ — רדלר־פלרמן, יהושע 


548 


ערכיהם) ואחרים. אותה עת הוסב שמה של מפלגת הוזיגים ל״פפלגה 
הליברלית". כאות לשילוב הר־ם בה. אולם בדיונים על חוק הרפורמה 
הפרלמנטרית השני ( 1867 ) שוב דבק השם ר־ם בקיצונים בדרישה 
לדמוקרטיזציה. ג׳. צ׳פברלין (ע״ע), שנבחר כרדיקל לעיריית 
ברפינגם והקים סיעה רדיקלית במפלגה הליברלית, פרסם ב 1885 
את "התכנית הרדיקלית". משהצטרף עם סיעתו לשמרנים, נקראו 
תחילה "שמרנים רים", אך במהרה התפוררו ונטמעו. רק אותם שהיו 
הנציגים הראשונים של האיגודים המקצועיים נהיו, לימים, לאחד 
הגרעינים של מפלגת העבודה! הר׳ גופא היא אחד המסלולים 
לסוציאליזם. 

בצרפת רואים את מקורות הר׳ בעקרונות ה״השכלה" והמהפכה, 
שלפיהם יש להעריד את האדם כיצור תבוני, לפי השגיו ולא לפי 
מוצאו. במיוחד מזוהה הר׳ עם האגף הקיצון של הז׳קובינים (ע״ע), 
שדגלו בשווינן, חירות וחילוניות. ולמטרות אלו היו נכונים להשתמש 
באליפות. המושגים ר׳, ר־ם, נפוצו רק ביפי לואי־פיליפ (ע״ע), 
כשאסור היד, להפיץ תעמולה רפובליקנית וד,רפובליקנים נטלו לעצמם 
את השם ר־ם. מימי נפוליון 1 ) 1 היתה הר׳ מזוהה עם דמוקרטיה 
ליברלית וחילונית קיצונית. וברוח זו ניסח גמבסה (ע״ע) את 
״המנשר הדמוקרטי הרדיקלי״ ( 1869 ). אולם במהרה התפלגו מהם 
הר־ם הקיצונים. בהנהגת קלמנסו (ע״ע), ואלה נקראו ר-ם סוצי¬ 
אליסטים. ב 1895/6 קמה לראשונה ממשלת ר-ם, בראשות בורדוא 
(ע״ע). ב 1901 , בעיצומו של המאבק עם הכנסיה והסלובנים בעת 
פרשת דריפום (ע״ע). התאחדו סיעות הר־ם ונוסדה המפלגה הרפוב־ 
ליקנית-רדיקלית והסוציאליססית-רדיקלית (״! 51161103 ־ 8 תזג? 
־]!; 500131 8341031 ז־ 8341031 ! ובקיצור — ר־ם), מפלגה זו. שהסו־ 
ציאליזם השתקף בשמה בלבד, נשארה צירוף רופף של אישים. אך 
ברפובליקה השלישית היו אישיה הכוח המדיני המרכזי. בין אישים 
אלה: קלפנסו, קיו. הריו (קרי: ארי() ודלדיה (פ׳ ערכיהם). הר-ם 
התמסדו, וביוון שקפו מפלגות לשמאלם — הסוציאליסטים ואח״כ 
הקומוניסטים — היו למעשה למפלגת מרכז. 

באמצע שנות ה 30 השתתפו ב״חזית העממית", ואח״ב פירקוה. 
למרות שנחשבו לאחראים לתבוסת צרפת ב 1940 , וחלק מהם אף 
תמו במשטר וישי, שוקמה מפלגתם אתרי פלה״ע 11 . גם ברפובליקה 
הרביעית היו בפה סאישיה ראשי-ממשלה, והבולט בהם פ. מנדס־ 
פדנט (ע״ע). אחרי נפילת ממשלתו ב 1955 היו הר-ם מפולגים 
ומפורדים, וברפובליקה החמישית ירד מאד משקלם. 

במאה ה 19 היו ר־ם ברוב ארצות אירופה המערבית והתיכונה 
וכן בכפה ממדינות אמריקה. אנשים בקצה המחנה הדמוקרטי, שדגלו 
בד״כ ברפובליקניות ואנטי־קלריקליות. באיטליה ראו עצמם הד־ם 
כיורשי גריבלדי (ע״ע). באה״ב היו אלה הלוחמים הקיצונים לביטול 
העבדות. עד תחילת המאה הסב לא היו הרים סוציאליסטים אלא 
ליברלים בתפיסות החברה והכלכלה, אולם דגלו בתיקונים לשיפור 
תנאי חייהן של שכבות החברה הנמוכות. 

משעלו תנועות מהפכניות וקיצוניות יותר מהר־ם, סוציאליסטיות 
וקומוניסטיות, עבר הכינוי ר-ם אליהן. במיוחד דבק כינוי זה באנר־ 
כיססים ובטינדי_קל 0 טים. שתבעו לבטל את כל מוסדות החברה ושדגלו 
באלימות. כבר במאה ה 19 היו גם ר־ם יפניים, נגד־דמוקרטים, נגד- 
ליברלים ולמעשה נגד־שפרנים, אך עד שנות הסב— 30 של המאה 
הסב נהגו לזהות אח הר׳ עם השמאל, כיוון שהוא לבדו נחשב לאויב 
הססטוס-קוו. מימי עלייתם של משטרים פשיסטיים זוהה גם ימין 
רדיקלי, שרדיקליותו היא בהתנגדותו לשמרנות הססרתית. בשנות 
ה 50 וה 60 דבק השם ד-ם נם בקיצונים שבקרב תנועות לשוויון 
לכושים ולנשים ובתנועות שחרור לאומיות, ובאופן כללי במיעוט 
השולי של כל מחנה ותנועה פוליטיים, ובמיוחד במתנגדים חסרי־ 
פשרות של הקונסנסוס החברתי הרחב. 


,/;,״״<■ 0 * 7 ,׳(״:■ 1431 ! ; 1961 — 1935 , 1-91 ,. 8 1114 (•£ ,־!*ססבא . 5 
■ 76 ,־ 1401101 4 ; 1955 ,(תרגום מצרפתית) . 11 /׳> 

. 0 ; 1959 , 110 ) 0 ) 11 />מ*> ^ 010 ^ 1 , 1/12001161111 ,£ ; 1958 2 

, 1 / 11 ) 81 1001 ^ 80 1110 ,(. 611 ) 8611 . 0 ;* 1961 ,. 8 £,_! , 14100164 

ע. גו. 

רדיקלים חפשיים, ע״ע כימיה, עם׳ 753 ; 162 ■ 

ךךיעזצ ׳ ו, אלכסנדר ניקוליויץ׳ - -סא״מ ק 1 בז) 03 א־\.\ג 
ס־נח״ןבב? וי 11 מסה\- — ( 1749 , כפר במחוז סאראטוב — 

ב 180 , פטרבורג). סופר רוסי. ר׳, בן למשפחת אצילים פעוסת-רכוש, 
נשלח ע״י הקיסרית יקאטרינה 11 ללמוד בליפציג ( 1766 — 1771 ), 
ושם הושפע מתורותיהם של ראשי תנועת־ההשכלה הצרפתית. עם 
שובו לרוסיה עבד בשירות המדינה. בכתיבת יצירתו הגדולה, 

ץ 8 >! 400 \. 8 ב 7 קץ 6 ק 11070 41:1 78140 14160 ־ 7 ץ 11 ("מסע 

פפטרבורג למזסקווד,"), התחיל ב 1785 , ופרסמה ב 1790 , בהוצאתו־ 
הוא. הביקורת החברתית החריפה שבספר עוררה את זעם הקיסרית! 
ר׳ הושלך לכלא ונידון לפיתה, אך ענשו הוקל והומר בגירוש לסיביר 
ועבודת-פרך. ב 1797 הוחזר מסיביר בפקודת הקיסר פאול 1 . אלכ¬ 
סנדר 1 אף הזמינו להשתתף בוועדה לתיקונים חוקתיים, אולם ר־ 
שקע בדיכאון ושם קץ לחייו. 

יצירתו החשובה־ביותד (ו" לעיל) היא התקפה אמיצה על 
עריצותו ושחיתותו של המשטר הצארי, ובמיוחד על שעבוד האיכ¬ 
רים, הספר, הכתוב בצורת רשפי־מסע, פעלה תמונה רחבה של 
החיים ברוסיה בקרב המעמדות החברתיים על גוניהם. תיאורי 
פגישות ומאורעות שזורים בסיפור בקטעי התבוננות ומחשבה, תור 
כדי הבלטה מכוונת של סקרי עוול, קיפוח ואי-צדק. ר׳ לא הסתפק 
בתיאור ראליססי של העובדות! הוא גם ביקש לנתח את המבנה 
החברתי של המדינה, כדי לחשוף את שורש הרע ולהציע דרכי 
תיקון. את הסיבה העיקרית לעיוותים החברתיים ברוסיה ראה 
בשעבוד האיכרים! הוא דרש את שחרורם לאלתר ופתן זכויות שוות 
לכל אזרחי המדינה. כן דרש רפורמות פרחיקות־לבת בכל תחומי- 
החיים. את המונארכיה לא שלל מעיקרה; את האשמה לא הטיל על 
השליט, כי־אם על יועציו ועושי־דברו. במונארכיה הקונסטיטוציונית 
ראה צורת שלטון אידאלית. — רעיונות מהפכניים, קיצוניים בהרבה, 
ביטא ר באודות שלו. 

ר׳ נחשב לאבי הזרם המהפכני ומאבות הראליזם בספרות 
הרוסית (ע״ע רוסית. ספרות). כל כתביו י״ל ( 6 כר׳) בשנים 1807 — 
1811 . ושוב (ב 3 כר׳) בשנים 1938 — 1952 . 

, 1/100000611 ..\ 7 ; 1959 , 111141011 8.103101 ? 1/1 , 13805 . 1 א .ם 

. 1964 ,. 8 .)/ ,זס!! 1 ) 11111030 1/1 ) 811331 )/ 

נ. פ. 

רךל 1 —פלךמן,יהושע (שפו הספרותי; רבי בנימין), ( 1880 . 

זבורוב [גליציה! — 1957 , ירושלים), סופר ואיש־ציבור. 

ר למד ב״חדר" ובביהפ״ד בעיירתו, והשלים בעצמו את השכלתו 
הכללית. ב 1901 עבר לברלין. שם למד בביה״ס־הגבוה לחקלאות, 
עסק בעבודה ספרותית וארגן עליית סטודנטים לא״י. 

ב 1902 פרסם ר׳ את מאמרו הראשון, "רשימות קטועות" ("לוח 
אחיאסף". תרס״ג), ברוח הציונות ההרצלאית ונגד אחד־העם. ר׳ היה 
ממייסדי הירחון העברי המצויר "הקשת". במאמרו "פאנשמיות" 
ביסס את תפיסתו על שותפות־הגורל של הגזע השמי כולו. ב 1906 
בא ללונדון והשתתף עם ברנר (ע״ע) בייסודו ובעריכתו של הירחון 
״המעורר״. בחורף 1907 היה ברומניה, ושם כתב את ״משא ערב״ — 
מעין מניפסט לרעיון הפאנשפי. באותה שנה עלה לא״י ועבד כפועל 
בפתח־תקוה, אח״כ היה מזכיר הגימנסיה "הרצליה" ביפו, וסייע 
בתרגום ספרי־ליפוד לעברית. בקיץ 1908 שהה בקבוצת כנדת. 

ב 1909 יצא ר׳ לחו״ל בשליחות למען יישוב א״י. ב 1910 תור, 
ועבד ב״משרד הא״יי" ביפו (בהנהלת א. רופין [ע״ע]) והתמסר 
(יחד עם ש. יבנאלי) לעליית יהודי תימן. ר־ היה פעיל ב״פלחמת 



549 


רדלד־פלדמן, יהושע — דדצקי, יוהן יוזן) ונצל 


550 


השפות״ (ע״ע א״י, עם׳ 988 ). באותו זפן הזדהה עם הסתדרות 
"הפועל הצעיר" והיה פמשתתפיו העיקריים של בסאונה. כן השתתף 
בירחון של בדנר. "רביבים". 

ר׳ היה ממייסדי תל-אביב וכפה משכונותיה, והיה פעיל בייסוד 
יישובים במקומות שונים בארץ. בפלה״ע 1 מונה למייצג עניני היהו¬ 
דים בא״י בפני הקונסול הגרמני בארץ; בעזרת קשריו מנע גזירות 
שונות מהיישוב היהודי בארץ. אחרי המלחמה היה ר׳ פעיל בציבור 
הדתי הציוני בא״י, ועם הזמן נעשה לאחד מחשובי דבריו. תקופה 
מסוימת ריכז את עבודת ה״מזרחי" (ע״ע) בארץ וערך את פרסומיו. 

ד׳ נבחר ל״ועד הלאומי" הראשון ליהודי א״י מטעם -התאחדות 
התימנים״. באותו הזמן התיישב בירושלים ופרסם מאמרים — 
פיבליציסטייס וספרותיים — בכ״ע שונים. כן עסק בעריכה, ותרגם 
לעברית מהספרות היהודית ומספרות העולם. ר׳ פעל באגודת 
״ברית־שלוס״ (ע״ע) למן היווסדה ב 1925 , וערך את בסאונה 
"שאיפותינו". עם־זאת הטעים את נאמנותו לרעיון הציוני נוסח 
הרצל, שאת הגשמתו ראה ביצירת קשר עם הערבים ברוח החזון 
ה״פאנשמי" שחזה בנעוריו. בתפיסתו זו היה בודד ב״ברית שלום", 
ולכן גם עזבה לאחר פעילות של שנים אחדות. 

בשנים תרפ״ו—תשי״ב ערד את הירחון "ההד", שמגמתו היתד, 
לקרב את היהדות החרדית למפעל הא״יי. בעריכתו של ר , היה 
הירחון — שנתמך ע״י הקרנות הציוניות — שנים רבות כימתה 
העיקרית של היהדות הציונית־הדתית. בשנים תר״ץ/א ערך את 
השבועון ״מאזנים״. בסאון אגודת הסופרים העבריים בא״י• ב 1936 
היה ר׳ בין מייסדי מוסד ״אלומה״ בירושלים 1 היה זה מן הנסיעות 
הראשונים בארץ לשילוב לימודי-ישיבה עם לימודי-חול — טיפוס 
"ישיבה" שר הרבה לעודד במאמריו• ר היה מיוזמי העתון "הצופה". 
וערד את גליונותיו הראשונים (תרצ״ז/ח). 

ר פעל באגודות שקמו אחרי "ברית שלום" והטיפו לשיתוף־ 
פעולה יהודי-ערבי — ביניהן: "ליגה להתקרבות יהודית־ערבית" 
ו״איחוד״ — וכתב מאפרים בבעיה זו. לאחד קום המדינה יסד את 
הירחון "נר", שבו תקף בחריפות את מדיניותה הרשמית של ישראל 
בשאלה הערבית. ר׳ הטיף גם לצמחונות, לגיור. ולייסוד אוניברסיטות 
נוספות על זו שבירושלים. 

רק חלק קטן מיצירותיו כונס: "על הגבוליר (תרפ״ג). "פרצופים" 

(א׳—ב׳: תרצ״ד/ו)! ״מזבורוב עד כנרת״ (תש״י): "משפחות 
סופרים״ (תש״ך): ״כנסת חכמים״ (תשב״א). — סגנונו העברי של 
ר׳ מצטיין בחינניוחו. יצירותיו פפזגות עיון, ליריות והומור. 

מ 

רדמנתיס ( 5 ״ 3 , '>> 050:1 ?׳), דמות במיתולוגיה היוונית. ר, בנם 
של זום ואורופה ואחי מינוס מלד כרתים (ע׳ ערכיהם, 

וע״ע קדמום), היה מחוקק חכם ושופט־צדק. לאחר מותו נלקח 
לאליסיון (ע״ע: ע״פ הומרוס), או היה אחד השופטים בשאול, 
יחד עם מינוס ואיאקוס (זאוס אמר, ע״פ אפלטון: "לאחר שאלה 
ימותו ישבו בדיו בנאות־הדשא, על אם־הדדו, שם נפרדות שתי 
הפסילות, האחת לאיי־המאושרים והשניה לסארטארוס"). וע״ע 
הרקלס, עם' 424 . 

הנסיונות לפרש את שם ר׳ ע״פ שפות הודו־אירופיות לא עלו 
יפה. הואיל ומשפחת ר׳ היא בעלת צביון אגדי־פזרחי אפשר 
להשוותו לדנאל פת רפא (= .,איש רפאים": ע״ע דנאל) בכתבי 
אוגרית, שרגיל היה לשבת "לפני השער. תחת העצים האדירים 
אשר בגורן, לדון דין אלמנה ומשפט יתום״. נראה כי השם - 811343 
!סלזתצתז (ע״פ המבטא הקדום) הוא צירוף־סחדש של יסודות שם 
אוגריתי זה, וכי שלושת שופטי השאול רומים לשלושת הצדיקים 
הקדמונים ע״פ המסורת הישראלית, נח (השר "מי-נח" [ישע־ נד, ט] 
או צורת השם "מנוח", במרכיב אפשרי לשם מינוס, שגם הוא אינו 
מתפרש מיוונית), דנאל ואיוב (השר איאקום [ 04 ז 11 ) 1 ו<, ם 10 ^ 316 — 


..אופר הוי"]), אשר "בצדקתם ינצלו נפשם" (יחז׳ יד, יד, כ). 
דנאל נחשב לחכם מופלג (יתר כח, ג). אמנם שלושת שופטי השאול 
הם דימוי יווני מיתולוגי מובהק, אך אפשר שהופיעו גם במיתולוגיה 
השמית־מערבית והעניין רק נרמז בשל אפלם המקוטע של כתבי 
אוגרית ובשל הדמיתולוגיזציה במקרא. 

כתבי אסלסון, אי. 236/7 , 388 , תשס־ו: ו,׳, 294/7 . חשב״ז: 

־ 1 י{ 0 ! 0 ג 011 ז^ ח?ו 1 :* 5 זנ 1 נ> 0 101 > 11011 נ 1 ז 311 |) . 8 14 * 14 1 ז 0 ו־ 1 \ £1 י ת 110 ג 1 \ ., 1 
- 1 ^ 771010 ^ 1 ) 1 ) 1 ) 711110 ) 071 . 01514 ? . 13 ; 1913 .(^נ^¥ 801100 1050011(5, XX 
. 1970 — 1961 , 637 , 243 , 11 , 1£11 ו<} #071£7 \ 1 ) $011 

ךדנוטי מיקלוש — . 511110 1011 ) 1 ) 83 — ( 1909 , יודאפשט — 
1944 , מחנה עבודת-הכפיה ליד דיר [•!סץ 0 ]), משורר 
הונגרי, יהודי מופר. ר׳ גויס לגדודי עבודת־הכפיה ב 1941 , 
וב 1944 נורה למוות. בשנות ה 20 התחיל לכתוב שירה דאדאים־ 
טית, אד עבר לכתיבה סיפבוליסטית־אכספרסיוניסטית. שלושה 
מסלולים מקבילים לשירתו: האישי: ההגות' (סזחס׳נלס)! ?״ 806:3 
[״ברבה אלילית״], 1930 ): הפוליטי ( 11014 [ 0 ["ירח הדש"], 
1935 ). בסוף שנות ד, 30 נרתם למאבק בפאשיזם, באנטישמיות 
יבאפליה הגזעית: השפעתם של ב. ברכט ושל א. יורף (ע , ערכיהם) 
ניכרת בשלב זה של יצירתו. שיריו האחרונים של ר', המשקפים 
נפש שסועה בין תקווה וגעגועים לביתו ולאוהביו — מחד-גיסא. 
ובין חשש מפני נצחון האליפות — סאידך־גיסא, נמצאו על 
גופתו, במקום הירצחו, ונתפרסמו בקובץ * 6 05 ! 1 ^[ 73 ("שפי־ 
סופה״), 1946 . — ר' כתב גם יצירה אוטוביוגרפית, 1131-3 ) 114101 
(״במזל תאומים״). 1940 . 

בתרגום לעבר׳ י״ל: ״שפונה אקלוגים״, 1966 : "בעקבות אורפ־ 
אום", תשל״א; ובתוך: "מבחר השירה היהודית בהונגריה", תש״ד• 

. 1959 ,. 14 .?/ ,(. 1 > 0 ) 837011 . 0 ; 1954 ,. 4 ! . 8 ,ץ 1305 * 42 ג . 13 

רז־צקי, יוהן יוזף ונצל, רוזן רדץ פון — ן{ק 5€ נ>ן ממב 1011 

1 ) 8340151 חס! 834012 ) 013 , 1 ) 07 ) 55 — ( 1766 — 1858 ), 

מצביא אוסטרי. יליד בוהמיה: חייל מגיל 18 . לחם במלחמה בתורכים 
( 1787 — 1791 ), ואח״ב השתתף כמעט בכל מסעות האוסטרים נגד 
צרפת המהפכנית והנפוליונית. הצטיין מאד באופץ־לבו ובתושייתו. 
אחרי 1809 שימש כרפטכ״ל האוסטרי, וניסה לארגן־פחדש את הצבא 
הקיסרי לאחר התבוסות שנחל מידי נפוליון. בשל התנגדותו חעיקשת 
של הממסד הצבאי האוסטרי הצליח אך במעט בתכניותיו רבות־חהקף. 
אך עלה בידו להכניס שינויים בדוקטרינות הטקטיות של האוסטרים. 
בשנים 1813 — 1815 מילא תפקידים חשובים, מהם מדיניים למחצה. 
בשעת המסעות האחרונים נגד נפוליון, בקרב לייפציג ובצרפת, 
ובן השתתף בקונגרס וינה (ע״ע). באותן שנים שוב ניסה, לשווא, 
לארגן־מחדש את הצבא האוסטרי. אח״כ מילא תפקידי פיקוד משניים. 

ב 1829 הוצא ר , לפנסיה, אך ב 1831 הוחזר לשירות במפקד ראשי 
בצפון־איטליה, וב 1836 נתמנה פלרמרשל. במארס 1848 (שנת 
ההפיכות באירופה) הופתע ע״י המרידה במילנו (ע״ע איטליה, עם׳ 
739 ), ונאלץ לסגת מהעיר. ברם, עתה הפגין ר/ בן ה 82 , את כל 
כשרו כמצביא. הוא הביס בכמה קרבות (,) 13100 ) 01 , 13 ) 121 83013 
70112 , 01151022 ) את הצבא הסרדיני, בפיקוד המלך קרלו אלברטו 
(ע״ע), שיצא לעזרת הלוסברדים המורדים. נצחון מוחץ נוסף של 
ר׳ על הסרדינים, בנוברה ( 3 ז 3 ! 0 !י 1 : 23.3.1849 ) גרם להתפטרות 
הפלד■ במקומו בא ויטוריו אמנואלה 11 (ע״ע) שכרת ברית שלום. 
בזכות נצחונות ר' נשארו לומברדיה וונציה בשלטון אוסטריה, ור' 
נתמנה מושל־כללי אוסטרי במחוזות אלה ( 1850 — 1857 ). לבטוף 
פרש לאחר 73 שנות שירות. ר' היה המצביא הגדול האחרון בשירות 
בית הבסבורג. הוא נהנה מפופולריות מופלגת בציבור, ונודע בין 
חייליו ב״אבא ר׳". זברו הונצח ע״י יוד,ן שטראום "האבי (ע״ע) 
במנגינת־לכת מפורסמת ( 11 ) 8 ) 43 (־. 8 ). 

. 1957 .. 8 0110.11 ! £1:14171117 , 808010 . 0 
0 . פ. 



551 


ריגן, קרל — רד׳רפורד, ארנסט 


552 


דלק, לןלל — ־ 1 ־ 3,4 ? סקס)! — ( 1883 או 1885 — 1939 [ז]), 
תועמלן קומוניסטי. יהודי. ר' (שמו המקורי היה זובלסון), 

שנולד בלבוב, למד מדעי־הרוח באוניברסיטות קרקוב וברן, ובמקביל 
פיתח פעילות מדינית שמאלנית. ב 1905 נאסר לשנה. אח״ב עזב את 
רוסיה ועבד שנים רבות בעתונים שמאלניים בגרמניה ובשוויץ. 
באותו הזמן בלט גם בפעילותו במסגרת האינטרנגיונל הקומוניסטי. 
ר׳ היה בין ראשי הבולשוויקים שהגרמנים החזירו עם לנין ברכבת 
מיוחדת לרוסיה במארס 1917 . ברם. הוא התעכב בשוודיה והחל 
מפרסם שם ביולטין שבועי בולשוויקי בצרפתית ובגרמנית. 

לאחר נצחון המהפכה השתתף בשיחות־השלום בברסט־ליטובסק, 

ושם התבלט כתועמלן יותר מאשר בדיפלומט. לאחר מהפכת 1918 
בגרמניה נשלח לשם כדי לארגךסחדש את שורות המפלגה הקומו¬ 
ניסטית ושיתף־פעולה עם ר. לוכססבורג וק. ליבקנכם (ע׳ ערכיהם). 
הוא נעצר יהיה כלוא עד סוף 1919 . משחזר לבריה״ס היה לאהד 
ממנהיגי האינטרנציונל הקומוניסטי, המשיך להיות ממונה על 
הקשרים עם הקומוניסטים הגרמנים, ואף נסע מספר פעמים בחשאי 
לגרמניה. עקב כשלון שאיפת הקומוניסטים הגרמנים לתפוס את 
השלטון ( 1923 ) איבד את עמדתו באינטרנציונל ואת מקומו בוועד 
המרכזי של המפלגה. ב 1927 הודה משורות המפלגה באשמת 
״טרוצקיזם״. בשנים 1923 — 1930 מילא תפקידים פחותי־ערך. ב 1930 
התקבל־מחדש למפלגה, ובשנים 1931 — 1936 היה חבר במערכת 
העתון ״א י ז ו ו ס ט י ה״. ר׳ השתתף בהכנת חוקת 1936 של בריה״ם 
(אך זו נזקפה לזכותו של סטלין). ב 1936 שוב גורש ר׳ מהמפלגה, 
האשם בבגידה, והיה בין נאשמי "משפט הראווה השני", שנערך 
ב 1937 (ע״ע מועצות. ברית ה־, עס׳ 743/4 ). הוא נידון ל 10 שנות 
מאסר, ומשערים שמת, או הוצא־להורג, ב 1939 . בשנות ה 20 קיים 
ר' קשרים עם אנשי "פועלי-ציון שמאל", בתפקידו כחבר "האינטר¬ 
נציונאל הקומוניסטי". יחסו ליהדות היה אדיש ולעתים עוין, 
. 1970 ו 1 !ו 11 >ו* 0110 < 1 ז*?וז 1 1 * 73 ,־סמז).] .¥\■ 

ב. ח. 

ךךקליף־בראון,אל 9 .ךדךג׳י 1 לד- 6 ו־ 8 

ת 00 ז 8 -־} 11£ ־ — ( 1881 . ברסינגם — 1955 , לונדון), אנתרו¬ 
פולוג אנגלי, ממעצבי דמותה של האנתרופולוגיה החברותית (ע״ע) 
באנגליה. ר״ב למד באוניברסיטת אובספורד. ובה גם הורה. שנים 
רבות עשה בדרום־אפריקה, באוסטרליה ובאה״ב. ועסק במחקר 
ובהוראה. בהשפעת הסוציולוג דירקם (ע״ע) הביא ר״ב גישה פונק- 
ציונליסטית לאנתרופולוגיה, במחקרו הגדול על תושבי איי אנדמן 
(ע״ע. וו׳ ביבל׳ שם! 1908-1906 ). הוא הבחין בין המיסד הסונק־ 
ציונלי-סינכרוני לבין ראיה היסטודית־דיאכרונית, והדגיש את 
הראשון בהעדר תעודות היסטוריות קדומות. בכך התנער מגישות 
פסודו־היסטוריות. כמו הגישות האוולוציוניסטית והדיפהיוניסטית, 
שקדמו לגישתו. עם־זאת לא שלל את עקרון האוולוציה, והעריך את 
חשיבות ההיסטוריה שאינה מבוססת על שחזור ספקולטיווי. בעת 
כהונתו באוניברסטת שיקגו. אה״ב ( 1931 — 1937 ). עסק בתאוריות 
של המבנה החברתי, לצד העיסוק הדומיננטי באמריקה בתאוריה 
תרבותית. נוסף על תרומתו להבנה סוציולוגית של חברות שבטיות, 
הביא לפיתוח הנישה הסטרוקטורליסטית, החוקרת את סבנה החשיבה 
במקביל למבנה החברה. מאמריו בנושאים מגוונים, כגון יחסי 
שארות, טאבו, מנהגי הימנעות (!״ 05101 ־ ־־״ 13 ־ 3901 ) ותגמולים 
(! 1100 ־ 30 !) , נודעו לתהילה בשל צירוף הדמיון, הידע האתנוגרפי 
הרחב וכשרון הניתוח השיטתי שבהם. בין ספריו: 030 ־ 13 ־ 0 ^ 7 ־ 111 
15 ־ 1 ־ 15130 (״תושבי איי אנדאמאף), 1922 ! 1100 ־ 3011800 ־־ 111 ־ 0 ־ 81 
17 ־ 1 ־ 50 ־■! 1 ־ 01 ־ 1 ־? 10 ("מבנה ופונקציה בחברה פרימיטיווית"), 
1952 . וע״ע אנתרופולוגיה חברותית, עם׳ 702/3 . 

ךך״ר,ע-ע מכ״ם. 


רך'ףפוךד,אךנ 0 ט(ברוו רד׳רפורד הראשון מנלסון) — ־!־״־£ 

( 00 ! 1 ־א ) 0 (ז 0 )ז־ £0111 00 ־ 83 151 ) (־־ 0 ) 1 ־ 5.016 — 

( 1871 , ספרינג גרוב [ניו־זילנד] — 1937 , קימבריג׳), כימאי ופיסיקאי 
בריטי, מחלוצי מחקר הפיסיקה הגרעינית, ר׳ למד באוניברסיטה ע״ש 
קנסרברי בכריסטצ׳רץ (ניו־זילנד), (שם פרסם את מחקריו הראשו¬ 
נים. ב 1895 עבר לאוניברסיטת קימבריג׳, ושם עבד במחיצת י. י. 

תומסון (ע״ע) וחקר תופעות מגנ¬ 
טיות וחשמליות. בסוף תקופת שהר 
תו בקימבריג׳ חקר את קרינת ה¬ 
אורניום (ע״ע אורן), ובעבודה זו 
המשיך לאחר שהתמנה ב 1898 פרו¬ 
פסור לפיסיקה באוניברסיסת מק־ 

גיל (מונטריאול. קנדה). ר׳ גילה 
שם, שתוריום ( 811 ) פולט לא רק 
קרני ! 0 ו 0 , אלא גם גז, שהוא 
רדיואקטיווי מצדו. הרדיואקטיוויות 
של גז זה יורדת למחצית עצ¬ 
מתה בכ 54 שניות. בשיתוף־פעולה 
פורה-ביותר עם הכימאי סודי (ע״ע) הצליח ר׳ להפריד מה־וד 
בשיטות כימיות גם חומר אחר סס! , !), שלקח אתו את רוב הרדיון־ 
אקטיוויות של ה לז. עצמת הקרינה של ה ^ד 1 יורדת לחצי ב 4 
ימים לערך. 

ע״ם הנסיונות הנ״ל ניסחו ר׳ וסודי תורה מהפכנית: הקרינה 
הרדיואקטיוויות היא רק תופעת־לוואי של התפרקות האטומים הרדיו- 
אקטיוויים, העוברים מיסוד כיסי אחד ליסוד כימי אחר! לכן יורדת 
כמות כל חומר רדיואקטיווי בקצב שהוא נוצר ביסודה הפשוט. 
תורה זו עמדה בניגוד גמור לדעה שרווחה, שהיסודות הכימיים הם 
״אפומים״ (ע״ע) במובן המלא של המלה — אינם ניתנים לחלוקה 
ולכן אינם משתנים לעד. 

העולם המדעי קיבל במהירות מפתיעה תורה זו של ר׳-סודי. 
והיא שינתה לחלוטין את תמונת עולמנו התמרי. בהמשך עבודתו במק- 
גיל זיהה ר׳ וקבע את תכונותיהם של קרני ג. 0 ו 1 (ע״ע רדיו- 
אקסיויות). 

ב 1907 התמנה ר׳ פרופסור באוניברסיטת מנצ׳סטר (אנגליה). 

הוא פעל בה כ 12 שנה והמשיך במחקריו בתופעות הרדיואקטיוויות. 

בניסויים בפיזור קרני 0 ע״י המרים שתים הגיע ר׳ למסקנה 
יסודית מהפכנית שניה: הוא קבע, שמסת כל אטום מרוכזת בעיקר 
במרכז האטום — גרעין האטום — שהוא בעל מטען חשמלי חיובי, 
ורוב-דובו של נפה האסום נקבע ע״י מעטפת אלקטרונים. אתרי 
שהתאים בור את תורת הקוונטים למודל של ו", התפרסמה התאוריה 
כמבנה האטום של ר׳ ובור (ע״ע! וע״ע קןנטים תורת ה־, עם , 388 ). 
ב 1908 הוענק לר׳ פרס־נובל לכימיה על זיהוי קרינת 1 כאטומי 
הליום הנושאים שני מטענים חיוביים, ועל מחקריו בהתפרקות ודיר 
אקטיווית. במלה״ע 1 עסק במחקר מלחמתי שימושי בהצלחה גדולה — 
במיוחד בשטח גילוי צוללות, שהפכו אז לסכנה רצינית לארצו. 

ס 1919 ועד מותו עבד ר׳ באוניברסיטת קיסבריג׳, ויחד עם 
צ׳דויק (ע״ע) חקר את ההשפעה של קרני * על אטומים אחרים, 
ואת תהליך יצירתם של יסודות חדשים מיסודות שהופצצו בחלקיקים 
מהירים. תגלית חשובה זו הובילה בסופו של דבר לאפשרות הניצול 
של אנרגיה גרעינית בימינו (ע״ע גרעין). השפעת מחקריו של ר , 
על המדע המודרני היא גדולה לאין־ערוך מזו של כל פיסיקאי נסיוני 
אחר בתקופתנו, ומשתרעת על רוב שטחי הכימיה והפיסיקה. 

ס. דוונס׳ זכרובוח על ר ומעבדת קאוונדיש (סדע, י״ז, 5 ־ 6 ), 11973 

,? 1 ) £00 51031 ץ 11 ? £!רד ; 1939 ,.? 1 / 10/7 / 0 5, 1x11 >ע£ . 8 .\נ 

. 18 . 0 13 ) . 14 .£ ; 1954 , 1171 ( 1 10 ( 111 * 105 ? 7 .. 7 

. 1971 , XXX ,־ע 01 ׳\ג) 6 ח£ ; 1964 , 410771 )!// /ס 76 * 811 א־ }<(! 



ארנסט רד׳רסורד 


ש. פט. 



553 


רהד;יפ — רהיטים 


554 


רהדנים, סוחרים יהודים, בסחר הבי״ל, במאה ה 9 . ידיעותינו על 
הר' מועטות-ביותר. לדברי הגאוגדף הערבי אבן (ע״ע) 
חרדאדבה דיברו הר׳ ערבית, פרסית, יוונית, פראנקית■ ספרדית 
וסלווית. השם ״ראהדאניה״ נגזר, לפי השערה מקובלת, מ 12114311 , 
בפרסית "להכיר את הרח־". השערה אחרת קושרת את השם 
ב 115 ״ 1043 ]) 1 , שמו הלאטיני של הנהר רון. לאחרונה הועלתה השערה, 
כי מוצא הר׳ ממחוז ראדאן. ליד בגדאד. במכתב של חסדאי(ע״ע) אבן 
שפרוט נזכרו "שלוחי ח׳ודסן הסוחרים", וייתכן שהכוונה לח. נתיב 
מסעם יצא מספרד, או מצרפת, והגיע עד להודו ולסין. מן המערב 
הביאו עמם סריסים. עבדים ושפחות, עורות, פרוות וחרבות, ובשובם 
מן המזרח נטלו עמם מוצרי־מותרוח, שמכרום בקושטא ובחצר 
מלך הפראנקים לשימוש המעמדות הגבוהים באירופה. אבן חרדאד־ 
בה מתאר 4 עורקים ראשיים לפעילות הד׳: 1 ) בדרך הים למצרים. 
משם הועבדו הסחורות ע״ג גמלים ליט־סוף, ומשם בדרך הים להודו 
ולסין: 2 ) בדרך הים לאנטיוכיה, וממנה, דרך סוריה, אל הנהרות 
פרת וחידקל, ודרך המפדץ־הפרסי, בים. להודו ולסין; 3 ) דרך 
יבשתית שעברה בערי צפון־אפריקה, דרך קהיר, רמלה, דמשק, 
בגדאד ובצרה; 4 ) דרך אירופה, ארצות המלווים וארץ הכוזרים, 
ומשם דרך הנהר וולגד, אל הים הכספי ואל המזרח־הרחוק. 
ב״צ דיבור, ישראל בגולה, א/ עט׳ 366 — 378 . תשי״סי; ש. בארון, 
היסטוריה חברותית ודתית של עם ישראל, ה׳, 122 — 158 , תשל״ג; 

ש. שוודצפוקט. צרפת וגרמניה בשלטון הקארולתגים (בתוך; ב. רות 
[עורך], תקופח האופל. 76 — 80 ), תשל״ 1 ; , 2 ] 1 ; 3011 ; 211 א .א . 1 .ט 

) 1. 011, 7 '11( 113 <1/7< 11 x 11 ל 1 : 1948 , 71 ) 7 ) 11(17)1 ^(1116X0 
. 1974 ,(^ז ¥ 71 (]155440, X ס£< £01 / 0 1 > 1 ז 14 1116 11x11 

רהיטים (ר׳), כינוי כולל לכלי-בית המשמשים לנוחיותו של 
האדם. במקרא מופיע המונח ח רק פעם אחת (שה״ש א, יז), 
ומשמעותו אינה ברורה. בתלמוד (חג׳ ט״ז, ע״א) משמעותו כפים 
(קורה). באנגלית נקראים ר סזבזאתזט} (מ £01111513 — ספק. צייד), 
בצרפתית 5 :> 0100111 ,זס 111 נ 01 מ! ובגרמנית 4618:1 ? (האחרונים נגזרו 
סלאטינית 01051115 - נייד). ר׳ עשויים בו״ב עץ, אך גם מתכת 
(ברזל. נחושת. פלדה, ואפילו מתכות יקרות). אבן, חסרים פלסטיים 
וגם חמרים אחרים (כגון שנהב). יש שר׳ עשויים חמרים משולבים 
(עצים שונים; עץ ופלסטיק; שילוב עצים ומתכות; חרסינה: גבס; 
צדף וכר). גם קישוטי הר׳ עשויים חפרים שונים. וריפודם — אריגים, 
קש, חפרים סינתטיים וכד׳. מלבד בעלי־מלאכה עוסקים בעיצוב הר׳ 
גם אדדיכלים, ובעבר עסקו בכך גם תכשיטנים. פסלים ובר. 
העת העתיקה, עם׳ 554 ; אירופה, יה״ב. עם׳ 555 ! תקופח הרנסאנס. 

עט׳ 556 ; תקופת הבארוק, עם׳ 559 ; העת החדישה, עט׳ 561 ; 
במזרת הקרוב והרחוק, עט׳ 562 ! בטקרא ובתלמוד, ע 8 ' 565 . 

בקווים כלליים ניתן לחלק ר׳ לכמה סוגים בסיסיים: א) רהיטי- 
תיבה (בגרמ׳ 61 ג 1 ס 1 וש 0 ז £35 }) — תיבות, שידות, ארונות ומדפים 
למיניהם: ב) רחיטי-שולחן למיניהם — שולחנות אכילה, כתיבה, 
קריאה, משחקים וכר (בעלי רגל אחת או יותר); ג) רהיטי ישיבה 
או שכיבה — כיסאות, כורסות, ספסלים. שרפרפים, ספות, מיטות 
וכד. יש שר , הם מתקפלים או מתפרקים, ויש שהם דו־ או רב־ 
תכליתיים (מיטה/ספה כחלק מארון או ממדף, וכד). 

יש הכוללים בין הר' גם אבזרי־תאורה למיניהם, שטיחים 
כיסויי-קיר שונים, מראות, מחיצות ניידות, שעונים (תלויים או 
עומדים) ותנורים, ואפילו סלים, תיבוח־תכשיטים, קופסות ועוד. 
ישנם רהיטי-מטבח ורהיטי־אמכסיה מיוחדים, העמידים בפני ריחות, 
חומצות ולחות. וכן מייצרים ר' מסוגים יוצאי-דופן לבתי־תפילה 
וגם למבנים ציבוריים (ספריות, מוזיאונים, מקופות־בידור), למשר¬ 
דים, לגנים וכר. במאה ה 20 עבר ייצור הד׳ לפסים תעשייתיים, 
אב־כי פרטים יקרים עדיין נוצרים בעבודת־יד. תכנון הר נחשב 
להתמחות אמנותית מיוחדת, העוסקת, לא רק בעיצוב פריטים 
לבתים פרטיים (כולל מקלטי טלוויזיה ורדיו, פטפונים ורשמי־קול) 


ולמוסדות־ציבוד, אלא גם לריהוט אניות, מטוסים, קרונות־רבבת 
ומכוניות, ויש לה קשר הדוק עם ארדיכלות־פנים. 

מידע עשיר־למדי נשתמר ביתם לר׳ במצרים הקדומה. 
מלבד הר׳ המופיעים בתבליטים ובציורי־הקיר הרכים נשתמרו 
בקברות ר׳ רבים במצב תקין, והודות לאקלים היבש — גם באלח 
העשויים מחומר מתכלה. הסיטה עשויה בד״ב מסגרת־עץ ורצועות־ 
עור או פשתן, ולעתים היא משופעת, כשמראשותיה גבוהים־במקצת 
ממרגלותיה. במקום כרים השתמשו המצרים במשעני־ראש, מעץ או 
משנהב. כרעי המיטה גבוהים־למדי. ונראה שעלו עליה בעזרת 
שרפרף. נמצאו גם מיטות בעלות חפה (ע״ע), הנישאת על מוטות 
גבוהים. כרעי המיטה ומוטות החופה היו החלקים הדקודאטיוויים. 
המוטות עוצבו בצורת עמודים או בדמות אלים ואלות, והכרעיים 
בצורת רגלי אריות. השולחן המקובל־ביותר היה השולחן העגול, 
שנשען על רגל מרכזית דמוית־עסוד; אך נשתמרו גם שולחנות 
מרובעים. גדולים וקטנים, ושולחנות ארוכים וצרים - להעמדה 
ליד הקיר. למצרים היה מבחר גדול של כיסאות: שרפרפים בעלי 
3 — 4 כרעיים, עם מושב של עץ או עור; כיסאות מתקפלים; 
כיסאות כעלי 4 כרעיים בצורת רגלי אריות. עם מושב־עץ או 
מרופדים בעור, עם מסעד חלק או מגולף ועם או בלי ידות. ראויים 
לציון מיוחד הכיסאות המפוארים שנתגלו בקברות מימי רעמסס 11 
(ע״ע). את הריהוט המצרי השלים ארגז — כד״כ מלבני — בעל 
מכסה שמוה אי ומוי גג גמלוני; הוא נשען על 4 ברעיים והיה 
מגולף או מצויר. הריהוט המצרי מעיד על דרגה גבוהה של מיומנות 
בעבודת הנגרים והגלפים. ועל טעם אפנותי מפותח, ראוי לציין, 
כי חלקי-העץ סל הר' היו מודבקים, או מחוברים בחיבור שגום 
( 6116110011.1118 ), או ביתדות עץ קשה. לא השתמשו במסמרי-מתכת. 
רהיטני מצרים בבר ידעו להדביק כיסוי(פורניר) של עצים מובחרים 
עפ״נ ר׳ עשויים עץ זול. העשירים, האצולה וחצר־המלוכה השתמשו 
בד׳ מעצים נדירים ויקרים. וקישטו אותם בעיטורי שנהב וזהב. 
מפורסמים רהיטי־הפאר שנמצאו בקברו של תות־ענח׳-אמץ. בתקופה 
מאוחרת-יותר הורגשה במצרים השפעת הריהוט היווני. 

המידע בדבר הר' באשור, בבל, פרס וקדמח-אסיה 
דל יחסית; המקורות היחידים הם תבליטים. נראה כי הריהוט 
בארצות אלו הורכב מאותם הפריטים היסודיים שנזכרו לעיל. 
ניכר השימוש במסמרי־מתכת, שראשיהם הגדולים נוצלו ליצירת 
דגמים דקוראטיוויים. גם עיטורי־מתכת אחרים קישטו את הר׳. 
כיסאות ומיטות היו בד״כ מרופדים, חידוש בצורת המיטה (ששימשה 
גם לשינה וגם להסיבה) היה, שמראשותיה כופפו פנימה להחזקת 
כר-ראש גלילי. לעומח־זאת יש שראשו של מסעד הכיסא כפוף 
אחורה. לכרעי הר' צורות נאות (רגלי אריות, אצטרובלים, ועוד). 
בתבליטים נראים כיסאות־מלוכה מפוארים — בעלי מושב גבוה. 
מסעד. ידות והדום־רגליים. 

אין כמעט מידע על הריהוט בכרתים חטדום־יוונית: בארמון 
קנוסוס נמצאו דק ספסלי־אבן וכס-מלוכה חצוב מאבן, אך ניתן 
להניח, כי לעשירי כרתים — שעמדו כקשרי־מסחר עם מצדים ועם 
ארצות קדמת־אסיה — היו ר' יפים, שיובאו או שנעשו בידי אומנים 
מקומיים ע״פ דגמים זרים. 

על הריהוט היווני למדים מתבליטים ומציורים ע״ג כדים. 
ליוונים היה מבחר גדול־למדי של צורות כיסא: כיסא קל, בעל מסעד 
מעוגל, מותאם לצורת הגב — אך בלי ידוח ( 1 . 10 , 105 *) ; כיסא בעל 
מסעד גבוה וידות ( 05 ״ 0 ק 9 ) — למעמדים טקסיים; כיסא מתקפל 
( 05 קקו) 8 ); שרפרף ( 3,613415 ). כסאו הגבוה של המורה — ולעתים 
גם כס־המלוכה — נקרא קתדרא ( 036800 *). המיטה היוונית ( ך!׳!).!*) 
היתה (כמו במזרח) מסגרת עץ — ובתקופה מאוחרת נם מסגרת 
ברונזה — בעלת רצועות־עור; היא שימשה הן לשינה והן להסיבה 
בסעודה. היו גם מיטות בעלות משען־דאש. השולחנות ( £ 30 ז 1 מק 1 ) — 



555 


רהיטים 


556 


עפ״ר תלת־רגליים — היו קטנים ומיסלסליס. בשעת סעודה הוצב 
שולחן כזה ליד כל מיטה. לתצוגת כלי־אוכל ואגרטלים שימשו 
שולחנות מלבניים גבוהים־יותר, שהועמדו ליד הקיר. בכרעי הר׳ 
היווניים ניכר שעובדו במחרטה. מנורות עמדו בגומחות בקיר. או 
על מדפים. אך היו גם כנות ברונזה גבוהות להצבת נרות. מלבד אלה 
כלל הריהוט היווני ארגז (; 6 * 100 *) בעל 4 כרעיים ומכסה ישר או 
גמלוני; ארגזים אלה היו מקושטים בגילופים או בעיטורי-שנהב. 
בציורי אגרטלים מבחינים לעתים גם בפריט נדיר — ארון בעל שתי 
דלתות. 

הריהוט ה א ט ר ו ס ק י והרומי לא היה שונה מעיקרו מהריהוט 
היווני, אם־כי כלל כפה חידושים, ביניהם כיסא בעל מסעד עגול, 
הנמשך גם משני צדי המושב העגול, בדומה לבורסות מודרניות. 
נעשו גם כיסאות־ברונזה. בריהוט הרוסי היתד, המיטה הפריט העיקרי; 
בה ישן הרומאי בלילה ואחה׳יצ. ועליה הסב לא־רק לסעודה, אלא 
גם לקריאה ולכתיבה וגם לשיחה עם אורחים. עפ״ר היו אלו מיטות 
ליחיד ( 1001111115 ), אך היו גם מיטות כפולות לבני־זוג(! 8:0111.111 1001115 ) 
ומיטות ל 3 אנשים ( 11101111111111 ). רובן היו מיטות־עץ, אך היו גם 
מיטות־ברונזה. עשירים רכשו מיטות מעצים נדירים, בעלות כרעי־ 
ברונזה. שקושטו בעיסורי ברונזה, צדף, שנהב, כסף וזהב. השולחן 
( 1152 ־ 6 רח) היה בד״ב קטן ועגול, ולו כרע מרכזי או 3 כרעיים עשויים 
עץ או ברונזה, ועליו לוח עץ או שיש. יש שהלוח היה עשוי עז־לימון, 
מפיץ ריח־ניחוח. רק בתקופות מאוחרות הונהגו בחדר־האוכל שולחנות 
מלבניים גדולים, שנשענו על 4 כרעיים. מלבד שולחנות־אוכל היו 
לעשירים שולחנות־קיר עדינים, שעליהם הוצגו לראווה כלי כסף 
וזהב ואגרטלים, היו כסאות ללא מסעד וידות ( 0114 !), שניתנו לקיפול. 
וגם כסאות בעלי מסעד ( 0211101102 (ר' לעיל, יוון]) — בעיקר בשביל 
נשים — ספסלים ( 02111116111 !) ושרפרפים ( 011111111 !ל! 51 ). נבנו גם 
ארגזים, ובתקופת הקיסרות — גם ארונות בעלי דלתות ומגירות. 

התקופה ה בי ז נ טי ת לא חוללה שינויים עקרוניים בריהוט. 
אולם המיטה שימשה מאז רק לשינה. למיטות הביזנטיות שתי דפנות 
— זו שלמראשותיה גבוהה מזו שלמרגלותיה. המיטות היו קצרות 
מהמקובל כיום. נודעו גם ספות מרופדות. בעלות מסעד אחורי. 
מעתה לקיסר היה כיסא־מלכות מפואר. 

נדידח־העמים ששמה קץ לקיסרות הרומית (במאה ה 5 ) יצרה 
באירופה המרכזית והמערבית תחום־תרבות אחיד במידה רבה, והדבר 
השתקף גם בריהוט. עד המאה ה 10 שררה פשטות גדולה, שכן הר׳ 
נועדו לטלטול כשעברו האצילים וחצר־המלוכה מטירה לטירה. ספסל 
ליד הקיר (עפ״ר קבוע, עשוי אדמה או לבנים, ומכוסה קרש) שימש 
לישיבה וגם לשכיבה. כיסא-עץ פשוט היה שמור לבעל־הבית. בתקופה 
ה ק א ר ו ל י נ ג י ת (המאות ה 9 —ה 10 ) נפוצו מיטות דמויות-תיבה 
או מוקפות עמודוני־עץ חרותים. שולחן מרובע או מלבני שהוצב 
ליד הספסל בא במקום השולחנות העגולים הקטנים של הרומאים. 
לכתיבה שימשה מכתבה בעלת כיסא קבוע. בצד הארגז נפוץ השימוש 
בארונות ובשידות. פריט קבוע, ולמעשה חלק בלתי־נפרד מריהוט 
הבית, היה בארצות־אירופה הקרות תנור־רעפים; לעתים הותקן לצדו 
ספסל לישיבה וללינה בחורף. בתקופות הרומנית (מהמאה ה 11 
ועד אמצע המאה ח 13 ) והגותית (מאמצע המאה ה 13 ועד המאה 
ה 15 ) עדיין היה ספסל־הקיר חלק חשוב מריהוט הבית — גם בבתי 
עשירים, ואפילו בארמונות־המלוכה. עד תחילת המאה ה 16 היו אנשי 
חצר־המלוכה הצרפתית יושבים על ספסלים, ורק הזוג המלכותי ישב 
על כיסאות. בהיותם מושבי-כבוד ובו הכיסאות לתשומת־לב מיוהדת, 
ומכאן הפונה האנגלי 05211111211 ("היושב בכיסא", נלר, יו״ר). עד 
היום נודע מושב יו״ר הפרלמנט הבריסי סהכיסא" ( 011210 ־ 111 ) 
ויש שהיו״ר עצמו נקרא "הכיסא". הכיסאות היו כורסות מרובעות, 
בעלות ידות ומסעד ישר, או דמויות חצי־עיגול ולהן מסעד מעוגל. 
כרעי הכיסא, עמודי־הידות והמסעד היו חרותים להפליא, והמסעד 


גולף במוטיווים צמחיים, בשלטי־אצולה או בדמויות של חיות 
אלגוריות. גם הכיסא המתקפל, מורשת התקופה הרומית. נשאר רהיט 
נפח• השולחן המרובע לא היה בד״ב רהיט קבוע. לוחו היה נח על 
"חמורים" פשוטים, ואחרי הסעודה פירקוהו. המיטות היו גבוהות, 
והיו עולים עליהן בעזרת שרפרף או מדרגה. המיטות הכפולות היו 
רחבות מאד: עמודים ב 4 פינות וכן נשאו חופה (קינוף) ווילונות 
לשמירת הפרטיות. מחברי־המתכת, המנעולים והבריחים הגדולים, 
וכן המסמרים בעלי הראשים הגדולים שימשו לקישוט ארגזים 
וארונות. ארגזים ותיבות חוזקו ברצועות־ברזל. פריט חדש שהתוסף 
בתקופה הגותית היה המזנון (גרמי : 112 ־ 0001 .£ ; צרפי 0101100 ־ 00 ); 
בתקופה מאותרת־יוחר נקרא פריט זה בצרפתית ובאנגלית ז־)) 6 < 1 . 
היה זה ארגז בעל דלתיים קדפיוח, שעמד על כרעיים גבוהות. הארגז 
שימש לאחסנת כלי־שולחן, ואילו מכסהו. וכן מדף מתחתיו, נוצלו 
להצגת בלים יקרים. המזנון נבנה מעץ. והעמודים והדלתות קושסו 
בגילופים. להצגת כלי־יוקרה שימשו גם שולחנות־ראווה (צרפי 
55010 ־ 110 ). פריצת־דרך בעלת משמעות עצומה בבניית ר׳ נעשתה 
ב 1330 בערך, עם המצאת המשור, זה אפשר ייצור לוחות־עץ דקים 
וישרים, ובכך הושם קץ לעיבוד בולי־עץ בגרזינים, והריהוט נעשה 
קל־יותר והדור-יותר. 

לקראת סוף יה״ב התפתחה תעשיית-ר׳ במיוחד בפלנדריה; זו 
ייצאה את תוצרתה לשאר ארצות אירופה, לרבות אנגליה. מרכז 
אחר של תעשיית־הר׳ היה באיטליה. כאן קבעו אגודות הרהיטנים 
מידות סטנדרטיות, את סוגי העץ המותרים לשימוש בכל רהיט 
ובללי־ביצוע שונים; כל סטיה מן הנורמה חייבה אישור ותשלום 
אגרה. וכן פיקחו על טיב התוצרת. בדרום־אירופה השתמשו בעיקר 
בעץ מחטני, ואילו בצפון־אירופה העדיפו עצים קשים וכבדים־יותר 
— אלון או אגוז. סוג העץ קבע גם את צורת העיטור. העץ הקשה היה 
יפה לגילוף עמוק, בעוד שר׳ מעץ רך־יותר קושטו בגילוף של 
תבליט שטוח או נמשחו בצבעים. 

בתקופה הגותית הוחלף ספסל־הקיר הנייח בארגזים שהוצבו ליד 
הקיר: מכסיהם השטוחים שימשו ספסלים. חידוש בין הכיסאות היה 
כיסא מסתובב בעל מסעד ו 3 כרעיים, שנקרא בגרמנית "כיסא 
לותר״. במאה ה 15 בא במקום השולחן המתפרק השולחן הקבוע. 
ה״חמורים", שנשאו בעבר את לוח השולחן, הפכו לכרעיים מאסי־ 
וויות; בד״כ היו אלה שני משענים רחבים בשני קצות השולחן 
המלבני, שהיו מחוברים ביניהם במוט ליתר חיזוק. את המשענים 
הללו ואח המסגרת שמתחת ללות העץ או האבן קישטו בגילופים. 
באותה תקופה הופיעה בגרמניה ובהולנד מכתבה מסוג חדש — 
שולחן שאת לוחו קבעו בשיפוע הרצוי לכתיבה או לקריאה: המכתבה 
מופיעה בכל תיאור כתיבה ביה״ב. החלל שפתחת ללוח שימש להחזקת 
ספרים וכלי-כתיבה. 

תקופת הרנסאנס (מאמצע המאה ה 15 ועד סוף המאה ה 16 ) 
חוללה שינויים מפליגים במבנה הר׳ ובקישוטם. כמו בארדיכלות 
הורגשה גם בריהוט הנטיה לשוב לרוח האמנות הרומית־היוונית. 
צורות הארדיכלות הקלאסית השפיעו על מבנה ארונות, מזנונים 
ומיטות. עמודי חופת המיטה וכן עמודי ארונות ומזנונים לבשו 
צורת עמודים יוניים או קורינתיים. הארגזים נבנו ע״פ דגם הסרקו¬ 
פגים העתיקים. לפריט חשוב-ביותר באיטליה הפך בתקופה זו 
אוגז הנישואים (־ 025500 ), שעוטר בציורים ססגוניים או בגילופי־ 
תבליט מוזהבים. בארונות התקינו מגירות רבות, ואת הדלתות חלקו 
למספר מילואות (!. 1 ־״ 2 ק< לוחות) ממוסגרות, מקושטות בציורים 
או בגילופים על נושאים מיתולוגיים. או מבוצעים בעבודת "אינ־ 
טרסיה״ ( 10120512 , שיבוץ עצים מצבעים שונים). טכניקת האינטרסיה■ 
היוצרת אפקטים עדינים יפים מאד, כבר פותחה באיטליה במאה 
ה 13 . ר׳ איטלקיים — ובמיוחד ארונות ומזנונים — קושטו גם 
בשיבוץ שיש צבעוני. תולדה של הארגז היתד, תיבת־התכשיטים, 




רהיטים. 1 . רהיטים ממצרים. הממלכה התיכונה (שלהי האלה ה 2 ). משמאל: סשע־־לראש עשוי שנהב, מקברו שיו תות־ענח׳־אמוז (אמצע האיון: ה 2 ) : 
2 . סרט מעוטר מספח רומא. ברונוה משובבת. המאה ה 1 : 3 . שולח! ענול ממקדש בפומפיי. ברונזה. הטאה ה 1 ; 4 . טיטה (משוחזרת). המאות ה 5 —ה 4 
ל 6 םה״נ. נתגלתה בא״י (ברשות אנה העתיקות); 6 . שולחו. סין. תקופח מאנג (המאות ה 7 ■—ה 10 ): 6 . עריסה. גרמניה. עז צבוע. המאה ה 14 : 7 , שידה 
ומעמר. סשרד. עץ־אנוז טשובץ. שלהי המאה ה 16 ; 8 . מיטת־שלר מעז אלו!. מעוטרת בפיתוחים וצבועה. אנגליה״ המ#ה ה 17 








559 


רהיטים 


560 


בגדלים שונים 1 היא היתה עשויה עץ או מתכת, ומקושטת בציורים, 
בגילופי־תבליט או בתבליטי־פקשה; גם אלו עוצבו לעתים בצורר. 
סרקופגים קטנים. הארגז־ספסל נג־חגקבגגב:!) הפך באיטליה למעיו 
ספה בעלת מסעד וטפוהות לכדים מעני צדיה. במקום שולחן- 
המכתבה הגרמני יצרו האיטלקים ארון־מכתבה, שדלת חלקו העליון 
נפתחה כלפי מטה והוחזקה במצב אפקי: חללו של הארון שימש 
לאחסנת ספרים וכלי־כתיבה. אפייניים לרנסאנס הצרפתי היו ארונות 
בעלי שני חלקים. עליון ותחתון ( 5 ק! 00 צ 1611 ] 1 16 ( 11:111 ״). בקישוטים 
בלטו — בצד הגילוף העשיר — מוטיווים ארדיכליים: עמודים. 
קאריאטידות (דמויות נשים נושאות משטחים על ראשן) וזיזים. 
בגרמניה ייצרו רהיטני נירנברג ואוגסבורג "ארונות־ראווה" (גרמ׳ 
116 ת 11 ס 1 (ס 0515 וו£ן: אנג׳ וצרפי 015 ״ 1 ל 03 ) — ארונות קטנים וחינניים, 
להחזקתם ולהצגתם של חפצי־ערך. הם נעשו מעץ הבנה (ץ״סלס), 
במבנם ניכרו עפ״ר פוטיווים ארדיכליים והם קושטו בעיטורי שנהב. 
צדף. שיש, אמאיל וחיקויי כסף וזהב. בהשפעת האמנות המוסלמית 
התפתה בספרד ה״מידח׳ר״ (זגנס 1 > 11 ״ז) — סגנון דקוראטיווי מיוחד 
שבו קושטו גם הרי! אך בעיקר שלטה בספרד האפנה האיטלקית. 
אפייני לספרד היה ה סח 8110 ע,י — פין .,ארון־ראווה" עשוי עץ יקר. 
נישא על עמודים ומקושט בגילופים או בשיבוצי־עץ נאים, שתוכו 
היה מחולק לתאים ולפגירוח רבים. 

שינוי החפיסות באמנות שהביאה תקופת הבדוק (ע״ע) 
(במאות ה 17 —ה 18 ) הורגש גם בר׳ — הם נעשו כבדים ומגושמים 
יותר. גם באיטליה העדיפו מעתה עץ קשה, במיוחד עץ־אגוז. גבר 
גם השימוש בעץ הבנה לרהיטי-פאר. במקום שיבוצי־עץ יצרו רהיטני 
איטליה שיבוצי־אבן מרשימים. ולעתים שובצו בהם גם אבנים יקרות- 
למחצה. בצד ר׳ מעץ היו בשימוש גם ר׳ מברזל. שימוש רב בבדי־ 
ריפוד יקרים (בריקאדה, אריגי־דפשק, משי רקום וכדי) נעשה 
בשרפרפים, כיסאות. כורסות וספות. מלאכת הריפוד הגיעה לשיא 
במאה ה 18 . נפוץ מאד היה אז חצי־השולחן ( 5010 ״ 00 ), הנשען על 
הקיר; היו לו כרעיים מעץ יקר, מעובדות עיבוד דקורטיווי עשיר, 
ועליהן לוח שיש (או אבן צבעונית אחרת). פעל לקונטולה היה תלוי 
לעתים ראי גדול. במסגרת ברונזה או עץ מוזהב. כרעי הר׳ היו 
חרותות בצורת עמודים לולייניים, או מעוצבות בצורת רגלי־היוח, 
ומגולפות בעיטורים עשירים. בעיטור הורגשה השפעת המירח-הרחוק 
— במיוחד בשימוש בלאכה שחורה. 

בצרפת, שהפכה מהמאה ה 17 לשלטת באפנח הר׳ באירופה, 
חילקו את הבארוק לכסה תקופות, שלכל אחת מהן סגנון אפייני. 
פלואי ^^ו x ועד לואי 1 ^ 1X למעשה שייכת תקופת מלכותו של 
לואי'\ x ל״רוקוקו״ (ע״ע). ואילו ביפי לואי ^ ז \ x כבר נראו ניצני 
הנאו־קלאסיציזם. 

בסגנון ל ו א י ^^^ x עדיין הורגשה השפעת פלנדריה: הר׳ 
כבדים ועיטורם נעשה חסכוני, עדיין בולטים בהם היטודות הארדי־ 
כליים (עמודים וכר) וכרעי הכיסאות והשולחנות מחוברות במוטות 
חרותים. השימוש בעורות לריפוד התפשט, כשראשיהם המוזהבים 
של מסמרי־הריפוד יוצרים דגמים דקורטיוויים. בגלל רוחב שמלותיהן 
של נשי־החברה הרבו לייצר כיסאות ללא ידוח. לשולחנות הכבדים 
4 כרעיים דמויות־עמודים, והארונות גדולים ומורכבים משני חלקים. 
המיטות בעלות חופה. הנישאת על עמודים והעשויה וילונות יקרים. 

בתקופת מלכותו של ל ו א י'׳ן^ x שלטו ההידור והפאר בכל. ר׳ של 
עץ היו מוזהבים ומגולפים להפליא. הכסאות היו בעלי מסעד גבוה 
ישר. עם או בלי ידות. ורופדו באריגים פרוקפים או בגובלנים (ע״ע). 
בקטיפה או בברוקדה. פיפי-צמר נתלו מסביב למושב. חופת המיטה 
נעשתה בצורת כיפה עגולה, שמפנה ירדו הווילונות במשופע. 
הארונות והשירות היו גדולים ומשופעים בעיטורים. שני פריטי 
ריהוט חדשים הופיעו בתקופה זו: האחד היה שעון־הסטוטלת. שהותקן 
בארון גבוה משלו. או עמד על כנה גבוהה: השני, שניכרה בו השפעת 


המזרח־הרחוק, היה המחיצה (אנג׳ 501-0011 : צרפי 13131,0111 !). לרא¬ 
שונה היו אלה גובלנים או יריעות משי רקום, פתוחים בתוך מסגרת 
עץ או מתכת. אח״ב ייצרו מחיצות בעלות 2 , 3 או יותר חוליות 
מדפי־עץ מצופים לאכה ומצוירים עפ״ר במוטיווים סיניים. ממעצבי 
הר׳ המפורטמים־ביותר ביפי לואי ז %^ x היו שדל אנדרה בול 
( 8011116 ! 1642 — 1732 ) ובניו. וע״ע צרפתית. עמי 984 . 

תקופח העוצרות ( 8086000 ) , תקופת קטינותו של לואי 
היתה קצרה! הסגנון שנקרא על שמה הקיף גם את שנותיו האחרונות 
של לואי ׳ל 0£1 הרהיטן הנודע בתקופה זו היה שרל קרסן 00550110 ). 
הזא העדיף עצים יקרים וקישט אח מוצריו בעיטורי נחושת וברונזה 
ובפסיפטי־אבנים. כרעי הכיסאות והשולחנות וכן צלעות השידות 
והארונות היו מעוקמות בצורת קשת דרוכה. יש שהדביקו על דפנות 
הר׳ או על לוחות השולחן תחריטים, שכוסו בשכבת לאכה שקופה. 

מלכות ל ו א י '\ X נתפרסמה בריהוט כתקופת הרוקדקד הצרפתי. 
ואפיינה אותה הקטנת ממדי הר׳. קווי הרי נעשו מסובכים־יותר. 
במקום להיות שטוחים היו דפנות הר' מעוקמים כלפי הוץ, כאילו 
היו נפוחים (סגנון סלוחסל). הכל היה מגוון בשפע של גילופים. 
נושאי העיטורים היו עלי קוציץ, זרי־פרחים וכלי־נגינה, ובמיוחד 
קונכיות (המונח ״רוקוקו״ עצמו נגזר מצרפי 1031110 ״ — "מעשה 
קונכיות"). מבחר הר׳ נעשה עצום. מלבד כיסאות מרופדים היו גם 
כיסאות בעלי מושב ומסעד עשויים מקלעת-קש. היו גם כיסאות־ 
לשניים ( 1111150 ז 3 ״ 1 ) , כורסות רחבות ונוחות מאד (ס־&אזסל) וכן 
כיסאוח־עבודה עם שולחן־מחקפל צמוד ועם גלגלים בקצות הכרעיים. 
הרהיטנים ייצרו פערבות־סלון אחידות, מורכבות מכיסאות, כורסות, 
ספה ושולחן. נוהג מכירת מערכות ( 501105 ) נשתפר עד המאה ה 29 . 
המנתבות התקרבו לצורתן המודרנית — עם מגירות רנות פתחת 
ללוח, או עם ארון קטן מחובר ללוח מלמעלה. עם הרהיטנים המפור־ 
סמים־ביותר בתקופה זו נמנה ז׳ן־פרנטוא אבן (״ 0 ל 00 : מת 1763 ). 
שכקודמו בול זכה בתואר ״נגר המלה״ ( 801 011 £80111510 ). 

בתקופת ל ואי ^'\ x התבלטה בחברה נטיה לשינה ליתר 
פשטות, אך סגנון הר׳ השתנה רק בהדרגה, ובמידה רבה הוא נשאר 
מצועצע. ברם, פעתה העדיפו את ההזהבה הכהה לזוהר המבריק של 
התקופה הקודמת. במקום הזהבה יש שצבעו את העץ בירוק חיוור 
(״ 0013110 ). לוחות השולחנות והשידוח נעשו שיש לבן או עץ מכוסה 
חרסינה פביהח״ר סור(ע״ע). בהמשך הורגשה התפכחות מן הרוקוקו, 
נטיה גוברת לסגנון נאו־קלאסי וחזרה לקווים ישרים ולזוויות 
ישרות. 

סגנון הבארוק הצרפתי השפיע על הריהוט בשאר ארצות אירופה. 
רהיטני ארצות־השפלה חיקו את הדגמים הצרפתיים וקישטו 
את הר׳ בשיבוצי-עץ, בצדף ובשנהב. הם למדו לצבוע את העץ כך 
שהקנו לו מראה שיש, וכן הצטיינו בעשיית ארונות קטנים מצופים 
לאנה. לפי דגמים מן המזרח־הרחוק. 

בגרמניה נמשכה בסאה ה 17 השפעת הרנסאנס האיטלקי. 
ההשפעה הצרפתית הגיעה לגרמניה רק בסוף המאה, והיא ניכרה 
תתילה בפרטי העיטור. האפנה נוסח־צרפת התפתחה בגרמניה במלואה 
רק באמצע המאה ה 18 , כלו׳ בתקופת הרוקוקו הצרפתי. רהיסני 
גרמניה הצטיינו בעדינות הקווים ובדמיון עשיר בעיטור. ביניהם 
היו גם אומנים צרפתים, שהעתיקו מושבם לגרמניה ולאוטטדיה 
בעיקר ביפי הקיסרית מריה תרזיה (ע״ע). חינניות מצועצעת אפיינה 
במיוחד את הרוקוקו הווינאי. 

גם באנגליה נמשכה תקופת סגנון הרנסאנס עד סוף המאה 
ה 17 . רק בראשית המאה ה 18 , בימי המלכה אן (ע״ע). התפשט 
הבארוק והריהוט התעשר והתגוון. ההשפעה הצרפתית הלכה והת־ 
בלטה. בין־היתר נפוץ שעון־המטוטלת הגבוה, בארון־עץ פעזצב 
ומגולף באלגנטיות, רהיטנים אנגלים מוכשרים קבעו אפנות: הם 
התפרסמו גם ביבשת אירופה, שם תיקו את דגמיהם, ובשלהי המאה 



561 


רהיטים 


562 


ה 18 אף התחילו לייבא את תוצרתם. בין בוני ר׳ אלה נתפרסמו 
במיוחד תומס צ׳יפנדיל (ע״ע. ושם תם׳). הסקוטי רובדט אדם (ע״ע), 
ג׳ורג׳ הפלויס (ע״ע, ושם תמי) וחומם שרסון (ח 310 זשל 8 ; 1751 — 
1806 ). הם ייצרו — בעיקר מעץ־תולענה (עחנאסלמז!) — ר׳ שהיו 
שימושיים מאד ובו־בזמן בעלי צורה אצילית: ביבשת אירופה יש 
שסגנונם בונה ״גותי״ או ״סיני״. ביו הר האפייניים לשרטץ — 
ספות ארוכות (עד 7 מושבים) בעלות מסעדים בצורות שונות. 
הוא יצר גם כסאות וספות בעלי מושבים ומסעדים ממקלעת־קש. 

עם המהפכה הצרפתית ( 1789 ) הקיץ הקץ על תקופת הרוקוקו 
בצרפת. הסגנון החדש שהתפתח אחריה נקרא עת 01 מ 011 . כלו׳. 
"דירקטוריון", ע״ש המוסד העליון של הרפובליקה. מסע נפוליון 
למצרים בסוף המאה עורר עניין רב בעתיקות מצרים, והדבר השתקף 
בעיטורי הר׳! הריהוט שפע מעתה קישוטים דמויי־ספינכסים ומוטי־ 
ווים מצריים אחרים. במבנה הר׳ העדיפו את הצורות המרובעות ואת 
הקווים הישרים. מסעדי הכיסאות והכורסות ישרים, אך שפתם 
העליונה מעוקמת קצת אהודה. 

משהפכה הרפובליקה לקיסרות ( 1804 ) החלה תקופת ה״אנפיר" 
(ע״ע, ושם תם׳); באנגליה קראו לסגנון המקביל (ע״ש 

ה״עוצרות״ [עד 1820 ] של ג׳ורג׳ יגן ביפי מחלת אביו). בסגנון 
זה גברה העדפת הקו הישר, וראו בזה שיבה אל סגנון האימ¬ 
פריה הרומית. הר׳ נעשו סאסיוויים־יוחר ומרובעים, והם קושטו 
בעיטורי ברונזה מוזהבת. בצד המוסיווים המצריים שהחזיקו מעמד 
הופיעו נשרים וספלים רוסיים אחרים. בארונות הגדולים שוב ניכרו 
היסודות הארדיכליים של הרנסאנס. כיסאות, ספות ומיטות חיקו 
דגמים עתיקים. העץ מוזהב. בריפוד שלטה הקטיפה. שולחנות־הפאר 
נשענו על קריאטידות, ולוהותיהם נעשו משיש. שחם, או אבן פורפיר 
אדומה. ארונות שעוני־המטוטלת לבשו צורת אובליסקים מצריים. 

סגנון זה לא האריך ימים. ועם החזרת המלוכה החיה הרוקוקו 
— בלא הצלתה אמנותיח. בינתיים התפתחה בגרמניה אפנת ר׳ 
חדשה, ששלטה במחצית הראשונה של המאה ה 19 : סגנון זה ידוע 
בשם ״בידרמיאר״ (ע״ע, ושם תם׳: כינוי לגלגני לזעיד-בורגני). היה 
זה סגנון פשוט — ע״פ דרישות הבורגנות העולה — ששאף בעיקר 
לנוחיות ולתכליתיות, תוך ויתור על עיטורים חסרי־תועלח. את מקום 
העצים היקרים והאכסוטיים שוב תפסו העצים המסרתיים (אלון, 
אגוז, וכד׳). השתמשו גם באורן ובאשוח, ואת דפנות הר׳ כיסו 
בפורניר מעץ משובח־יותר. המיטות בעלות החופה נעלמו, ומעתה 
היתה צורתן צורת ספה שלה מסעדים בשני הקצוות, עפ״ר זה 
שלסדאשות המיטה גבוה יותר. בחדר־השינה עמד בד״כ ראי־הלבשה 
גדול. הכל היה מכוון להנעים את החיים. מבלי להיות ראוותני. 
חידוש חשוב היה השימוש בקפיצים — במיטות, במזרנים ובר׳ 
המרופדים. באותו הזמן החל גם השימוש בעץ לבוד בר׳ קלים 
וזולים. 

המפנה לתקופה המודרנית בשטח הר׳ החל באמצע המאה ה 19 , 

עם התפתחות התעשיה. במקום האומן, שהטביע את אישיותו במעשה- 
ידיו, באה עתה המכונה, שיצרה סדרות של פריטים זהים במספר 
גדול תוך זמן קצר. הר הוזלו והיו מעתה בהשג־ידם של בני כל שכ¬ 
בות החברה, אפילו של פעוסי־היכולת, שהסתפקו קודם־לכן בריהוט 
מינימלי. ברם, האחידות פגעה בערכם האסתטי של הר׳. התועלתיות 
היתה המטרה העיקרית. נגד מגפה זו קמו אפנים, כגון ו. מורים 
(ע״ע) באנגליה. שהטיפו לשיבה למלאכת-היד ולערכים אסתסיים. 
משלהי חמאה ה 19 ועד לראשית מלה״ע ז הושפע עיצוב הר׳ בפידה 
רבה מסגנון עב־׳יטסת (גדם' — 5111 [> 11 :ו 18 !(), שדגל בקווים 
עקלקלים ( 5111110115 ) ובמוסיווים צמחיים. עם המסגננים של תקופה 
זו נמנו ה. מותזיוס (!■ 8111 :> 11 ז 111 י 1 : 1861 — 1927 ), הצ׳כי א. מ. מוכה 
( 113 :!!!^; 1860 — 1939 ), הבלגי אנרי ון דר ולדה (:>נ> 1 :>ו\ ■ 11:1 > סגל: 
1863 — 1957 ), הצרפתי אז׳ן גייאר (!״ 031113 ; 1862 — 1933 ) ואחרים. 


באותו הזמן רווחו גם כיסאות־עץ, שיוצרו בשיטה של כיפוף עץ 
שהמציא האוסטרי ם. תונס (מחסלז: 1791 — 1871 ) באמצע המאה: 
אלה עממיים מאד גם כיום. ארדיכלי־פנים, שחשיבותם עלתה במאה 
ה 20 , השתדלו להתאים את הר׳ למרחב הדירה בעידן המודרני, 
וליצור בבית אווירה של אינטימיות ונוחיות. מהמדעים שביניהם היה 
הגרמני ה. טסנו (עו 0 ת: 551 :ךן; 1876 — 1950 ). 

אחרי מלה״ע 1 נעשתה צורת הר• פשוטה ופונקציונלית ועיטורם 
נעלם כמעט כליל. הקו הישר שלט בכל. כדי למנוע צפיפות בבית 
התפשט השימוש בארונות-קיד. גבר השימוש במתכת (מיטות ברזל 
וברונזה, שולחנות, כיסאות וכורסות פצינורות-פלדה מצופים ניקל 
או כדום, ועוד) ובזכוכית, ואח״ב — בתמרים פלאסטיים. בשטה 
עיצוב הר׳ הגדילו לעשות (מ 1919 ואילך) אמני המכון האמנותי 
״באוהאוס״ ( 0311113115 ) שבדסאו (גרמניה), שדגלו בשילוב האמנות, 
המלאכה והתעשיה. המפורסמים שביניהם היו ו. גרופיוס, ל. פיס וו 
דר רוהה. ומ. ברויר (ע׳ ערכיהם). 

אחרי מלה״ע ח תפסה הפורמייקה במידה רבה את מקום הפורניר. 
בעשורים האחרונים נוספו לציוד הביתי שני ר' חשובים — מקלם־ 
רדיו ומקלט-טלוויזיה. ר׳ ששרדו מתקופות קודמות יצאו מכלל 
שימוש, ורבים מהם הפכו למוצגים מוזיאוניים או לנושא לתאוות- 
הרכישה של אספנים. משרבו האספנים קמה תעשיה חדשה, שהת¬ 
מחתה ביצירת "ר׳ עתיקים". מדי־פעם נעשים פה־ושם נסיונות 
נוסטלגיים להחיות סגנון זה או אחר; אבל אפנות אלו חולפות מהר. 
מסתבר כי בעתיד הנראה־לעין תמשיך לשלוט הפשסות הפונקציו¬ 
נלית, שלהפצתה עשו רבות האדריכלים א. אלטו (ואתו מעצבים 
סקנדינוויים אחרים), והצרפתי לה קורביזיה (ע׳ ערכיהם). 

באמריקה הצפונית התחילו תולדות הריהוט עם ראשית 
ההתיישבות האירופית. לפני-כן לא היו באהלי האינדיאנים כל ר׳ 
ראויים־לשמם. אפילו בבתי הטולטקים, המיה והאצטקים (ע׳ ערכיהם) 
בסרכז־אפריקה — עפים בעלי תרבות מפותחת — שימשו מחצלות 
לשנת־לילה; מעליהן תלו כילה על כלונסאות — מפחד היתושים. 
מחצלות שימשו גם לישיבה. בחצו־המלוכה של האצטקים ובבתי 
האצולה היו מעין כיסאות נמוכים, ללא כרעיים, עשויים מקלעת 
זרדים, ולהם מסעד גבוה נטוי אחורה. היו שם גם ארגזים, שולחנות 
נמוכים ומחיצות — הכל עשוי מקלעת־זרדים. גם לבני האינקה (ע״ע) 
בפרו לא היתד, תרבות־ר׳ מפותחת. המתיישבים הספרדים הביאו ר׳ 
מארצותיהם או שייצרו אותם במקום לפי הדגמים שהביאו מספרד. 
השפעת הר׳ האינדיאניים ניכרת בארצות אמריקה הלאטינית עד 
היום. החל במאה ה 17 היה לאפנות האירופיות הד גם במושבות 
האנגליות שמעבר לאוקיאנוס. לפוריטנים היה סגנון פשוט ויפה 
משלהם. בסוף המאה ה 18 ייצרו באה״ב ר׳ בסגנון צ׳יפנדיל ושרטון. 
ובהתחלת המאה ה 19 התפשט שם גם סגנון ה״אנפיר" הצרפתי. 
רהיטנים שהיגרו מאנגליה שיפרו את איכות התוצרת המקומית! 
נודע במיוחד הנגר מקן סייף (־)׳( 5 ?: 1768 — 1854 ). העשירים 
העדיפו להביא את רהיטיהם מאנגליה או סיבשת-אידופה. מאז 
התפתחה תעשיית הר׳ באמריקה במקביל לזו שבאירופה, וגם בטעם 
הצרכנים לא ניכר הבדל יסודי בין שני חלקי העולם; לכן אין להצביע 
על חידוש אפריקני מיוחד בריהוט. כעת מתגלה באה״ב נסיה 
לשיבה למה שקרוי.,סגנון קולוניאלי״, שבולטת בו הנימה הכפרית; 
אך נראה שזו אפנה חולפת, שלא תוכל להתמודד לאורך־ימים עם 
המגמה הפונקציונלית. 

בארצות האסלאם היה הריהוט בימים־עברו פשוס-ביותר. 
לישיבה ולשינה נפרשו על הרצפה שטיחים וכרים. לישיבה חגיגית- 
יותר שימשו דיוואנים — אצטבות לאורך הקיר — שכוסו בשטיחים 
ובבדים. מלבד זאת היו בשימוש שרפרפים וכיסאות מתקפלים, וכן 
שולחנות קטנים ונמוכים — הכל עשוי עץ מגולף ומקושט בשפע של 
שיבוצי שנהב וצדף. החל במאה ה 18 התפשט בארצות האסלאם — 




רהיטים 1 . ביסא. איטליה. עץ־אנוז מוזהב בחלקו. אמצע המאה ה 16 ; 2 , פפה ונציאנית. עץ־אנוז. המחצית השניה של הסאה ה 18 ; 3 . גיסא. אננלידז׳ 
עץ־אלוז משופץ. המאה ה 16 ; 4 . שולחן, נעל פיתוחים והזהבה, איטליה. עיצב; ו. קנט, 1730 ; 5 . כיסא. אנגליה, עז אלין. 1715 בערר; 6 . טוגון. 
צרפת. המאה ה 18 ; 7 . שולחן־תה (׳<<אןנמ>. אנגליה. עץ־כיסם, משובץ. 1820 בערר ; 8 . חרר שינה בסגנון אר־גובו, צרפת. עיצוב: טז׳ורל. נמפנר, המאות 
ה 19 —הסי־; 9 . ביפא. גרמניה. פנגו; ״באוהאוס״. עיצב; מ. נרויר, 1025 ; 10 . כימאינדגרה. פוליאסטר משוריין. עיצב: צ׳. לאונירי — פ. סטאני, 1966 




















565 


רהיטים — רואדה, לופה דה 


566 


עכ״פ בבתי הבורגנות והחברה הגבוהה — השימוש בריהוס האירופי. 
אד בעלי־מלאכה המשיכו לקשט את הר׳ בעיסויים הפפרתיים 
(מוטיווים צמחיים וגאוסטרייס). 

בהודו הקדומה היה הרהיט פרימיטיווי מאד. החל במאה ה 11 
הביאו הכובשים המוסלמים את הר׳ האסלאמיים, והחל במאה ה 16 
הביאו הכובשים הזרים (פורטוגלים, הולנדים, צרפתים ואנגלים) 
את הי' של מולדתם. אומנים הודים למדו לייצר ר׳ אירופיים, 
והצטיינו בקישוסם בגילופים עשירים ומסובכים. היה גם ייצור נרחב 
של ריהוט אירופי עשר עץ חזרן (ע״ע במבוק). 

עד למאה ה 2 הסתפקו הסינים כנראה בר׳ פרימיטיוויים; 

הם ישבו על האדמה. או על שרפרפים נסיכים, וישנו על מחצלות 
שנפרשו על הרצפה. רק אחדי המאה ה 2 הופיעו בסין כיסאות 
בעלי מסעד — עם או בלי ידות — וארגזים מקושטים להפליא, 
במאה ה 8 כבר היו לסינים ארונות, שולחנות נמוכים וגבוהים ומיטות. 
את הו" נהגו לצפות בלאכה שחורה, או שעיטרו אותם בגילופים 
ובשיבוצי-צדף. במאה ה 17 הגיעו ר׳ סיניים לאירופה ויצרו ,אפנה 
סינית" (בצרפ׳ ־"?*!ס״ו*}). רהיטני אירופה השתדלו לחקות דגמים 
סיניים, ובמיוחד — ללמוד את טכניקת הציפוי בלאכה. הם גם קישטו 
את הר׳ הללו בדרקונים ובמוטיוויס סיניים אחרים. 

ביפן העדיפו ר׳ קלים ומיטלטלים. שאינם יוצרים צפיפות 
בחלל הבית. מכיוון שבשעת הסעודה נהגו לשבת על כרים על הרצפה 
השתמשו בשולחנות קטנים ונמוכים. בבית היפני המסרתי אין מיטות, 
ועד היום ישנים בו על מחצלות וכרים על הרצפה. רהיט רב־שימוש 
ואהוב בבית היפני היתד, המחיצה הניידת בעלת שתי חוליות או 
יותר, שקושטו לעתים קרונות בציורים מעשה ידי אמן. אפנת 
המחיצות נבר הגיעה לאירופה — ישר מיפן, או דרך סין — במאה 
ה 17 , והיא רווחה במשך תקופות הבארוק והרוקוקו. ברם, בזמן 
החדש מתפשט גם בארצות המזרח-הרחוק — במיוחד בקרב האוב- 
לוסיה העירונית — השימוש בריהוט האירופי. 

את הריהוט הבסיסי הקדום מתאר המקרא בסיפור על החדר 
שהבינה השונמית עבור הנביא אלישע (מל״ב ד. י) — מיטה. 
שולחן, כיסא ומנורה. חסד כאן רק ארגז או ארון — לאחסנת 
מצעים, נגדים או כלים — כנראה מפני שהחדר שימש למגורי 
עראי בלבד. ריהוט הבית נשאר עד-היוס כמתואר במקרא, אף 
שכל הר׳ עברו גלגולים מבחינת צורתם, גדלם, החומר שממנו נוצרו 
והעיטורים שנוספו בהם. 

בישראל הקדומה כנראה שכבו העניים על הרצפה, עטופים 
בבנדם (שם׳ כב, כהי/ו). בבתי עשירים היו מיטות — לשינה וגם 
להסיבה. נראה שד,מיטות היו עשויות מסגרת־עץ, ועליה לוחות-עץ 
או רצועות-עור שנשאו את המצעים. נזכרת גם מיטת (ערש) ברזל 
מן התקופה הקום־ישראלית (רב׳ ג, יא), אניני-טעם פרשו על 
המיטה מרבדים יקרים (מש' ז, טז) וקישטו אותה בעיטורי שנהב. 
רגלי המיטה נעשו לעתים מברונזה; רגל כזאת (מן המאה ה 9 
לפסה״נ) נתגלתה בחפירות תל אל־פרעה הדרומי. התלמוד מזכיר 
״מיטות של גיל״ (ירו׳ שבת י״ב, א׳) — כנראה מיטה מתפרקת 
עשויה קנים — ובן "מיטה של טרסיף (שבת מ״ז. ע״א), מיטה 
מתקפלת ומיטלטלת. נראה ני בבתי עניים היו סועדים בישיבה על 
הקרקע, בשכלי־האובל מונחים על עור־חיד, פרוש ("שלח", בערבית 
־*£ ; ומכאן, לדעת רבים, המלה "שולחן"). בבתי עשירים היו 
יושבים (או מסיבים) על מיטות בשעת מסעוידת, ושם היו שולחנות- 
ע? בעלי 3 — 4 רגליים; שולחנות כאלה נתגלו בחפירות יריחו. 
היו גם שולחנות־אבו(כגון אלה מימי הבית־השני שנתגלו בחפירות 
הרובע היהודי בירושלים) נעלי רגלי־עץ מגולפות. בתלמוד (ירו׳ 
שם) נזכר גם "שולחן של פרקים", שאפשר היה להתירו, כלר, 
לפרקו או לקפלו. הכיסאות היו מדגמים שונים — עם או בלי 
מסעד־גב, ועם או בלי ידות. בד״כ הם היו עשויים עץ. מלכים עשו 


להם כיסאות מפוארים־ביוהר, מגולפים להפליא ומצופים זהב 
ושנהב, ומפורסם תיאורו של כיסא שלמה (מל״א י, יח—כ< דד,"ב 
ט, יז—יט). מלבד כיסאות היו בשימוש גם הדומים, כלו׳, שרפרפים 
נמוכים לישיבה או להשענת הרגליים בעת ישיבה על כיסא. ספסלים 
נזכרים לראשונה במשנה (השם הושאל מיוו׳ 0*4X041 ] או מלאט , 
( 1 ״״ו 11 ־ 5 ל 511 ] 1 ד , לעיל). על המנורה, ע״ע, וע״ע נר, ושם תמי. 
המנורות שבבתים לא רמו למנורות־הזהב המפוארות שבביהמ״ק. 
במקרא אין זכר לארגז(פרט לשמ״א ו, ח ואילן). אבל אין ספק שהיה 
כזה — עכ״פ בבתי עשירים. המשנה מזכירה תיבות, שידות (להיט 
דומה לתיבה) ומגדלים (ארון בצורת מגדל) — כולם עשויים עץ 
(שבת ט״ז, ה׳) — וכן "תיבה שפתחה מלמעלה" (כלים י״ט, ז") 
ו״תיבה שפתחה מצדה" (שם שם. ט׳), משהו דומה לסגירה. התיבה 
שימשה לשמירת בגדים (טהרות ח', נ׳). שם אחר לאדגדהבגדים 
היה "קמטרא" (כלים ט״ז. זי; כיום, קמטי, תיבת־מגירות), זה 
שימש גם ארון־ספרים (מג׳נ״ו. ע״ב). 

46 401 ) 1371 ) 7710811167 411 7405071716 70 ( 3 ( 7 ( 07 ( 101 ( 1 , 00 ( 1 ־ 16 ־ 101161 ? •£ -£ 

. 0 ; 1873/4 , 1 ?- 1 , ¥07131:531100 13 0 #1671716 ה 03110771 0 *ו#סק 0 ' 1 

, 10411 , 1/7771011 ) 810601 461 50:0810816 > ־ 201 0171 ) 73 , 3111 ־ 01 .מ - 
־.)!סס.! .? .״ 1 ;' 1910 , 6 113110x3 ;ז 3 ' 011 ה 710 § 10 11 ,*זגזזש? . 0 ; 1902/11 
,שוזזמק .? . 4 ? .?\ ;* 1926 , 1-11 , 477101103 . מ/ 70 ׳. 71111 ■///¥ €010x101 י [>ס 0 ׳ 5 ו 
, €81710 13 46 81638165 ! 1.0 , 111 ־ 0:0, 1927; 0111x11 ץ 0311 )ב 0015 ) 08 

, 1.11635 . 4 . ; 1945/55 , 11 ~ 315,1 ) 7371 ) 0$01 < 810811107 101.1-0 ־ 0 ? .? ; 1933 
.מ - ג> 01 ג\ף 36 }לן .? ; 8 3 194 ,: 0 ( 1414:17 * 1 4 ( 37 315 ( 13167 \ 0/1 ( 1 <)¥#£ 11760111 , 

.! 1 ; 1954 2 , 1-111 , 0 ( 1111 מ ׳ ¥111 11511 §מ£ /ס ^ 37 ( 0106107 7770 ,;׳!׳־ 11 ;׳מ 1 ז 1£ 
; 1955 , 1830 40 1500 1 ( 07 * 1 : 117 ( 51 77111/410 ( ¥1 1611 § ¥12 , 351:61164526 ? 
; 1956 ,£( 1 /( 55 ^ £97 01 6 ( 101 '( ¥38 3 1104141671710 ) 0 ¥10 1,0 ,ט 3 מ 6 ) 1 זס 0 . 0 
40 1407715 1 * ¥7111139 7 ( 701 ) ( 1 §( 0 ( 1 4040171 ! / 0 ¥10176074 ,־ 0741101 * 2 ,? 1 

; 1964 5 , 70 ( 41 ( 1 ז ¥117 0 ן 371 <): 11 ? ,־ 131111 , 1 ־ 1 . 0 ; 1960 3 , 14 ( 1 <{ 010 ¥01x01 \ 

0371 ( 701 ( 011 ,־<־ 61 ו 0 ס 2 זו 01 }\ .€ ;" 1965 , ¥1011111170 #11:8 ( ¥7 , 01032 . 1 
, 5 \ 0106 486 ( 0 11016 ( ¥1177 80 ' 7 , 8.1011101 .\־נ . 0 ; 1966 , 71141176 ( ¥11 
, 780 414 0( ¥111X14370 ,ז $0110 ה 3 ׳\\ , 0 ; 1966 , ¥017130$ 3714 ! ¥170/7312 

. 1968/70 , 1-11 , 468015 ! 40111:08071 : 40 ¥11/2:4 10 ( 1 , 61 ,׳ 01 ־ 81 . 11 ; 967 [ 

מ. ו, 

ר(, דלהלם * 3011 , 57/111161,1 — ( 1850 , ינד, — 1924 , הלה), 
אנט(ם ופיסיולוג גרמני. מייסד תורת מכניקת־ד,התפתחות. 
מתלמידיו שלא• ה. הקל וא. ו. גטה, ב 1889 נעשה פרופסור באינם־ 
ברוק וב 1895 בהלה. שם עבד עד 1921 . בראשית דרכו האקדמית 
גילה עניין מיוחד בהבנת הזיקה שבין מבנהו האנטומי של גוף האדם 
לבין הפעילות המכנית של מבנה זה. עבודת הדוקטורט שלו עסקה 
בגורמים ההמודינסיים המווסתים ומבקרים את יצירת כלי־הדם 
בשלבי ההתפתחות המוקדמים. ב 1881 פרסם מחקר שבו הציע הסבר 
פיבתי לכושר הפתגלותם התפקודית של מבנים אנטומיים. רו השכיל 
להבין, בי פיתוח נוסף של רעיונותיו מצריו ניתוח פעמיק של 
שלבי ההתפתחות הראשונים. אגב שילוב מתמיד בין ניסוייו המע¬ 
בדתיים לבין רעיונותיו התאורסיים הניח רו את הנסים להתפתחות 
ענף האמבויולוגיה הניסויית, שכינה אותה ,.מכניקת ההתפת¬ 
חות" (ע״ע ביולוגיה, עם׳ 335 ), 1 ו מתבספת על ניסויים, שבהם 
מתערבים במהלך התקין של התפתחות העובר כדי להסיק מסקנות 
לגבי גורמי הר,הליו ההתפתחותי. על ניסויו הקלאסי של רו בתחום 
זה והביקורת עליו, ע״ע התפתחות. עמי 708/15 ! 731 (ור׳ שם 
ציורים 1 — 3 ). וו ניסה לאתר את גורמי ההתפתחות שמקורם 
בהשפעות חיצוניות, ולהבדילם מגורמי ההתפתחות הקשורים במבנהו 
הפנימי של הנבט. בניטויו הוכיח, שתהליך ההתפתחות בבע״ח חפשי 
מתלות בגורמים פיסיקליים, כגון כוח־הכובד, אור וכיר׳ב. — מאמריו 
של רו עסקו גם בעקרונות תורת החיים (ע״ע, עמ׳ 380 ), — מחיבוריו 
החשובים : 6 ^ 1 ,!וו 1 > 1 ' 11 ׳<\ן,ו.' 1 61 <( ( 1 ט 1 (שותת 31 ! 06 

"־!",!ח^זס !* 4 ^ 1113111 ־ 1 ״ ("מאמרים על פכניקת ההתפתחות של 
האורגניזמים״), 2 כר', 1895 ! 610 ; 0111 ה 10 ? וז 1 ב£ 111100 " ו 1 .יז 1 ( ש 1 מ 
1 )״,!,< 0 ? 51 וי\\ ■!?(, 8 ! 6 ש, 7 ־ 1 ? 0 ? 0 ("מכניקה ההתפת¬ 

חות! ענף חדש במדע הביולוגיה״), 1905 . 

רואן־ה, לופה דה, ע״ע לופה דה רואדה. 




567 


רואו, ז׳ורז׳ — רואן 


568 


תאו, דית׳ — 801131111 0601865 — ( 1958-1871 ) , מהנודעים 
בציירים הצרפתים במאה ה 20 . ר׳ היה גם גרפיקאי, ועיצב 
קרמיקות. ויטראז׳ים, שטיחי־קיר, תלבושות ותפאורות לתאטרון. ר 
נולד לאביו הנגר בעצם ימי הקומונה של פריס (ע״ע). בהשפעת סבו. 
ממעריצי דומיה (ע״ע), התקרב לציור. ר , נעשה שוליה בביה־מלאכה 
לייצור ולתיקון ויטראז׳ים — אמנות שהשפיעה על סגנונו כל חייו. 
מ 1890 היה תלמיד בביה׳ס לאמנות 15 ■!^ * 3630 וסו! £0010 ■, בראשות 
דיל אלי דל 1 ני (י<ג״ 130 <[! 1828 — 1891 ) ואח״ם בפיקוח ג. מורו 
(ע״ע). חבריו ללימודים היו מטיס (ע״ע) ואלבר פרקה ( 1061 >ז 3 ^י). 
מורו קידם את ר׳. ולימים נתמנה ר׳, שהיה עני. למנהל המוזיאון 
ע״ש רבו. מ 1895 נעשה ר׳ קתולי אדוק — בהשפעת ל. בלוא (ע״ע) 
— ובהמשך דרכו הושפע גם מההוגה הקתולי ד. מריטן(ע״ע) ומאשתו 

ראיסה ( 553 ) 83 ). 

לאחר שצייר תחילה בסגנון "האקדמי" המקובל, סיגל לעצמו 
בראשית המאה סגנון אישי מובהק < הוא השתמש בצבעים שהעלה 
על הבד בקווים חזקים ובוטים, והם נראו עזים־במיוחד. שבן תחמו 
אותם צבעים כהים. אפייני לרוב יצירותיו היה העדר עומק. ובצבעיהן 
הבהירים ו.,השטוחים" הן דמו ב¬ 
הרבה לציורי הודסראז׳ים הכנסיי¬ 
תיים שעסק בהם בצעירותו. ב¬ 
ראשונה היו נושאי ציוריו זונות 
ימוקיוני־קרקס, והוא תיאר אותם 
מתוך שילוב של מרי נגד החברה 
ורחמנות דתית עסוקה. פורוק 
(ע״ע) אפר עליו, ש״בכיעור של ר 
נשקפת הבסחת גן־עדף. זמן-פה 
נחשב ר׳ קרוב לאסכולת הפוביזם 
(ע״ע), והציג יחד עם חבריה ב- 
״סאלון הסתיו״ בפריס; אך עם כל 
הדמיון שבינו לבין הפובים מבחי¬ 
נת המרדנות והשימוש בצבעים. 

נבדל ר׳ מהם בתפישותיו המיס¬ 
טיות העמוקות. בהבנתו הסוציאלית 
ובראייתו את חיי האדם כדרך הייסורים המובילה מהשפלה לגאולה. 
אחרי 1908 החל ר׳ מצייר דמויות שופטים נוקשים, נציגי הממסד 
הבורגני, וכן דיוקנים של עמלים ומדוכאים, איכרים ופועלים, עד 
1918 השתמש עפ״ר בצבעי מים, גואש ופסטל. בשנים 1918 — 1928 
ביצע תחריטים לפי הזמנת סוחר־האמנות והסופר אמברואז וולאר 
( 0113111 ?■; 1939 — 1968 ). כבר ב 1913 קנה וולאר את רוב יצירותיו 
של ר׳. ועתה נועדו תחריטי ר' לאיורי ספרים בהוצאת וו׳לאר ושל 
בודלר [ע״ע!, של ו 1 לאר עצמו ועוד). לשיא באמנות התחריטים הגיע 
ר' באוסף 6 ז 15115616 ("הנני"! לפי מלת־הפתיחה של תה׳ נ, ג בנוסח 
ה 8 313 ! 1 ד\), שעמל עליו 10 שנים (עד 1927 ; פורסם רק ב 1948 ). 
הסברי האמן המלווים את 57 התחריטים, מהווים חלק בלתי-נפרד 
מהם, ונושאם — מצוקת האדם. ב 1929 עיצב ר׳ תלבושות ותפאורות 
לבלט ״הבן האובד״ (של פרוקופיב !ע״ע]) — עבור המפיק סרגי 
דיגילב (ע״ע). 

ב 20 שנותיו האחרונות צייר ר׳ בעיקר תמונוח־שמן — ביניהן 
סדרה מפורסמת על עינויי ישו(בשנות ה 30 ) — וכן רומסים ספורים 1 
במלה״ע 11 ואחריה חזר לצייר מוקיונים עצובים, שפני רובם פניו 
שלרעצמו. ב 1947 שרף בפומבי 315 מיצירותיו, שדעתו לא היתד, 
נוחה מהן, יצירות אלו נמצאו בעזבונו של וולאר, ור׳ הבריח את 
יורשיו להחזירם. בסוף ימיו צייר בפה נופים, אך עיקר יצירתו 
הוקדשה תמיד לתיאור דמויות יומיום או דיוקנים דתיים. ר' נחשב 
לגדול האסנים הדתיים של צרפת במאה ה 20 . — הליפת-המכתבים 


נין 1 ״ לבין ידידו הסופר אנדרה סיארז ( 8113165 ; 1868 — 1948 ) 
נתפרסמה ב 1960 . 

,,״,ס , 1 ״״״::(] . 8 ; 951 ! ,״: 5436:10 , .( ;״ 1948 ,. 8 . 0 ,וז 1 סמ 6 ? 1 

, 151311111011 . 0 ; 1961 ,,א . 0 .״,:״ 0,11111 .? ; 1957 . 0 ]^ 6111 

. 1969 ,.א , 111011 .( , 1965 ,.א . 0 

מר. ע. 

רואיה־קולר, 9 יר פול - [) 0961-001131 ? 301 ? 16116 ? — 
( 1763 — 1865 ), מדינאי ומלומד צרפתי. ר׳, בנו של בעל־ 

אחוזה מסומפואי ( 15 טקמ 80 ) בשאמפאן, ההל את דרכו נ 1783 
כעורך־דין בפרלמנט של פריס (ע״ע צרפת, עם׳ 918/9 ). בפרוץ 
המהפכה הצטרף למהפכנים, ואח״ב נבחר לקומונה של פרים. בתקופת 
הטרור ( 1794 ) נאלץ להסתתר; בימי הדירקטוריון נבחר למועצת 
ה 500 , אך סולק סמנה בהפיכת ספטמבר 1797 . אז שב ר׳ לדעות 
המלוכניות שהיו לו בצעירותו, וקיים קשרים עם לואי הגולה. 
מ 1798 הורה ר , באוניברסיטת פריס, ומ 1811 היה בה פרופסור 
לתולדות הפילוסופיה. הוא יצא בביקורת על הספקנות ועל קונדיק 
(ע״ע), ובתופם ריד (ע״ע) טען לפילוסופיה המבוססת על שכל-ישר. 
ויקטוד קוון (ע״ע) היה מתלמידיו. לאחר הרסטורציה ( 1814 ) כיהן 
ר׳ כשר בממשלה, בתפקיד המפקח על בתי-הדפוס ועל מערכת 
החינוך (עד 1819 ). בשנים 1830-1815 היה חבר ביה״נ ומראשי 
הפלג השמאלי-מרכזי בו. לאהד מהפכת 1830 התרחק מהחיים 
המדיניים. 

. 1956 165 ^ 1 * 4 1 *ז,**! ■ 11161 * €0115 ה 11 ,חסז £0 ח^ 1 .. 8 

רואים, חוסו! מרטיגם, ע״ע אסורין, וכן בניד המילואים. 

רואן (ח־״״?), עיר־נפל ע״נ מן, בנורמנדי (ע״ע), צפוךצרפת; 

114.400 תוש׳ ( 1975 ). בר׳-רבתי 370,000 תוש׳. ר׳ שוכנת 
בפרחק-שיט של 125 ק״ס מנפל לה אור (ע״ע) שבשפך של הסן. 
אפיק הנהר חתור ברמה לעומק 150 מ/ פבי־המים בנהר הם בגובה 
חים וגאוחו מגיעה עד ר׳, ולכן היתה ר׳ תמיד נמל חשוב לשסעון 
מהורות מאניות־ים לספינוח-נהר ושימשה גמלה של פריס. 

העיר־העתיקה נמצאה על הגדה הצפונית של הנהר, בתוך 
אפפיתאסדון טבעי, מוקף גבעות. למרות הפצצות בעלות־הברית 
בפלה״ע 11 נשתמרו בה כיכרות ורחובות שלמים ובהם בניינים 
מיה״ב. ר עשירה מאד בכנסיות עתיקות, ששוקמו לאחר שניזקו 
בהפצצות. ובראשן הקתדרלה הגותית (הפאות ה 12 — ה 15 ), שלה 
מגדל (הגבוה בצרפת) המתנשא לגובה של 151 פ' — כגובה הרפה 
שמעל לעיר. כנסיות מפורסמות אחרות הן סנט אואן ( 83101-0060 ; 
המאות ד, 12 — ח 15 ) וסן פאקלו ( 1301011 ^- 831111 ; המאות הלז¬ 
ה 16 ). על הגדה הדרומית של הסן נבנו לאחר מלה״ע 11 פרוורי־ 
מגורים מודרניים. נמל ר' (השישי בגדלו בצרפת) מתאים לאניות 
בשוקע 9 פ׳, ב 1972 עברו בו 12 מיליון טון מטענים. מדרומו נמצא 
נמל ספינות־הנהר, ששטען( 1972 ) 6.7 מיליון טון מטענים. התעשיה 
מגוונת וכוללת מספנות ובתה״ר לייצור נייר ( 48% מהתפוקה הצד¬ 
פה,״), קטרים וקרונות־רכבת, עורות, נעליים ומוצרי טכסטיל, ובן 
בתי-זיקוק לנפט. בר׳ מוויאונים לאמנות. קרמיקה ועתיקות. ב 1966 
הוקמה אוניברסיטה וב 1975/6 למדו בה 10,740 תלמידים. 

היסטוריה. כבר לפני הופעת הרומאים בגליה (ע״ע) היתד. 

ר ׳ יישוב של שבט המלוקסיים ( 610035511 ?). בימי רומי נקראה - 010 ? 
,ס*״״. במאה ה 3 כבר היתח מושב הגמון. מהמאה ה 4 מיחד, בירת 
הפרובינקיד, 50000113 611515 ת 111 > 131 8 11 , וביה״ב נקראה ת!טח, 003 ?. 
ב 842 כבשוה הנורמנים, ומשנעשה וילים (ע״ע) "הכובש" רופס 
נורמנריה למלך אנגליה, הפכה לעיר בשלטון אנגלי, אף שהיתר, 
מהערים הראשיות של נורמנדי. ב 1204 כבשוה הצרפתים. ב 1419 
כבשה הנדי ? (ע״ע). וב 1431 נשפטה ונשרפה בה רן ד׳ארק (ע״ע). 
לאחר שהצרפתים שבו וכבשוה ב 1449 פרחה מאד, כנמל־המוצא של 


/ 4 


•■ן י 

* # 

1 י. 


׳ו 

. -* ־ 


• 




ז׳ורז׳ רואו: "ר׳ם 5 חםות ׳*נואות 
ון 7 האמהות". החריט ססררוז 
ה״סתורה״, 1948 





569 


דו-אן — רואנדה 


570 



רואו. התחדררה ותיעדר התיירות הצוסתי, 


פרים, במוקד למסחר 
וכמרכז לייצור ארי¬ 
גים וכלי חרסינה 
יפים. במלחמת־ר,ד¬ 
חוה בצרפת נטתה ר׳ 
להוגנוטים (ע״ע). מ¬ 
שד,כביד לואי 7 ^ x 
(ע״ע) את עולו על 
הפרוטסטנטים, יצאו 
כגלות (אחרי 1685 ) 
כמחצית מתושבי ה¬ 
עיר. ב 1870/1 היתה 
ר׳ בכיבוש גרמני. ב־ 
מלה״ע 11 ( 1940 — 
1944 ) שוב היחד, בידי 
הגרמנים. 


יהודים ישבו בר׳ מראשית המאה ה 11 , והחל ב 1007 נפגעו 
יהודי ר׳ מסדרת הרדיפות הכלליות, שפגעו אז בכל יהודי צרפת. 
בהשתדלות יעקב בן יקותיאל, מנכבדי ד/ קרא האפיפיור יוהנם 
^^^ X7 לשים קץ לרדיפות. במסע־הצלב הראשון נרצחו בר , מספר 
יהודים! אחרים נאנסו לנצרות, אך וילים 11 (ע״ע) רופום ( 1056 — 
1100 ) התיר להם, כנראה, לשוב ליהדות בגלוי. ב 1306 גורשו יהודי 
ר׳ עם יתר יהודי צרפת. קהילה קטנה הוקמה בר׳ לאחר 1359 . אחרי 
הגירוש הסופי של יהודי צרפת ( 1395 ) שוב לא נמצאו יהודים בעיר, 
עד בואם של ״פורטוגזים״ (אנוסים) החל בסוף המאה ה 16 . האנוסים 
החזיקו בבית-קברוח נפרד, וב 1632 האשמו על היותם יהודים 
בסתר. אעפ״כ המשיכו אנוסים לבוא לדי, וב 1648 בלבד התיישבו 
בר׳ 20 משפחות. מן המחצית השניה של המאה ה 17 התפזרו מהגרים 
אלה אט-אט לאנטוורפן, אמסטרדם ולונדון, ובמאה ה 18 נעלמה 
קהילת האנוסים. בסוף המאה ד, 18 הקימו יהודים סאלזס קהילה בר/ 
וקהילה אחרת הוקמה סיד לאחר המהפכה הצרפתית. ביהכ״נ נהרס 
בהפצצות 1940 , ונבנה שנית ב 1950 . ב 1971 היו בר' 1,000 יהודים, 
רובם מהגרים מצפון־אפריקה. 

נ. גולב, הולדות היהודים כעיר ר׳ ביה״ב. תשל״ו (כולל ביבל׳)ו 

, 311 ״)! . 5 . 1 : 1929 ,( 1 ] 1 עצ £1£ נ 1 ,( 88 ) .ה ־ ״״־״•־תג 143 . 80111 . 0 

- 16 ^ :ת 1 ) .£ 0 $015 *ו)ז 0 ? 165 > ) 1115671168 < 01 ) 6 1166 ז 67 ז? 16 

. 1955 י (ע £7 < 1 . 1 130£05 


י. קר. - א. כר. - ב. בל. 


רואן ( 011311 ) 1 ), מהמיוחסות שבמשפחות האצולה בצרפת. היא 
נקראה ע״ש העיירה ר׳ בחבל ברסן(ע״ע ברטניה), והתייחסה 
על שליטיו הקדומים של החבל. המשפחה ידועה מהמאה ה 11 . 
ברבות השנים התעצמה מאד והתפצלה לכמה ענפים: גמנה, דייה, 

0 ( 134 * 1 . 110 * 1 . ^• 1 , 91 ** (, 32 : 011 * 1011 )) , 010 , 01160361160 

: 0,31,0 ״וי:[ 001 ) 1 ׳ 5001,150 ). בראש רוב הענפים עמדו נסיכים 
ודוכסים. בית ר׳ נתקשר בקשרי משפחה עם שליטי לאון ( 14310 ) 
\ועם מלכי נוורה (סזזגעגא) וסקוטלנד, וכן עם שושלות האצולה 
הצרפתית הגבוהה, במאה ה 19 היחה לו שלוחה גם בקיסרות 
האוסטרית. בימי הרפורמציה עברו כמה מענפי בית ר׳ לפרוטסטנ־ 
טיות. הארמונות המפוארים שהקיפו פלגי המשפחה השונים בפריס, 
סטרזבור ובורדו עדיין קיימים. ארמון סוביז ( 50011150 170101 ) 
בפריס משמש כיום את הארכיון הצרפתי הלאומי. 

פהנודעים בבני משפחת ר' יוזכרו: 1 ) אנך , 11 ( 11 7101111 , 
1579 — 1638 ), נסיד לאון, מצביא ומדינאי. היה ממקורבי המלך 
אנרי 17 ; וב 1603 נעשה דוכס ר׳. ב 1605 נשא לאשה את בחו של 
סילי (ע״ע). לאחר פות אנרי 17 עמד בראש ההוגנוטים (ע״ע) 
ולחם ברישליה (ע״ע). ב 1630 היה מצביא־שכיר בוונציה. אח״כ 


לחם בהצלחה בספרדים־הקתולים בשוויץ ובצפון־איטליה ( 1631 — 
1635 ). בקרב ריינפלדן ( 1011 ) 01 ) £110111 ) נגד הצבא הקיסרי ( 1638 ) 
נפצע פצעי־מוות. אנרי נודע בכתביו, שרובם נתפרסמו אחרי מותו: 
1131110 ^ 03 311 ) 31 ? 16 (״המצביא המושלם״), 11936 0101 ) 111 '״! 00 
06101101110 13 0 ( 1 £1315 01 1111005 ? 165 > ("על עניינם של שליטים 
ומדינות של העולם הנוצרי״), 1638 ; ... 5460101165 ("זכרונות..."), 
1644 . מסה מדינית של ר' פורסמה ב 1693 , וזברונוחיו מלחימתו 
בהבל ולסלינה , 113 ) 7311611 ) הופיעו ב 3 נר' ב 1758 . 

,.) 1 6 ?> - 11 / 0 165 ( 111 ?/ 1/1 } 6 ) 11 1£ (] £1167101 } 11 ? , 1££ ז 02 ..א .[ 

. 1966 

2 ) לואי ( £01115 ! 1734 — 1803 ), השמן ונסיך ר׳-נמנה. היה 
שגריר צרפת בווינה, והגמון־נסיך של פטרזבור. ב 1785/6 היה 
מעורב בפרשת "ענק הפנינים" שניסה לרכוש למען המלכה מרי- 
אבטואנט (ע״ע) בלא ידיעתה, ובכך גרם להורדת קרן בית-המלוכה 
ערב פרה המהפכה הצרפתית. לואי נודע בהוללותו. ב 1790 ברח 
לגרמניה ושם מת. פרשת הענק שימשה חומר לגתה ולדימה(האב) 
(!ר ערכיהם). 

.־ 1927 , 01/16116 ) 1 /?/- 0,1-16 }^ 61 ■ €011167 6 * 1 ,ו) 1 ב 0111 ן־ז? 1 חנ 11 א .! 

א. בו. 

רואנדה ( 3 !>ח 3 י. £0 ). מדינה במזרח אפריקה המרכזית, מדרום 
לקו המשווה, שטחה 26,338 קמ״ר ובה נ 4 מיליון תוש' 

( 1976 ); צפיפות האונלוסיה (ב 156.5 נפש לקמ״ר) היא מהגבוהות 
באפריקה. ר׳ היא ארץ הררית. רוב שטחה רמד, מבותרת שבחלקה 
הנחל גבוהה ס 1,500 סי. בתחומה נחשפים סלעים קריסטאליניים 
(גנים, שימם) מתקופות הפלאוזואיקון והמ 10 זואיקון, ובמערבה מכוסים 
פני השטח כיסוי לבה וחומר געשי צעיר. ממזרח לרמה משתרעים 
מישורים נרחבים שךבהם נ 130 מ/ בדרום־מזרח ר׳ עמקים רחבים 
שניקוזם לקוי ובהם נקוו ביצות רבות וימות קטנות. במערב ר׳ 
נמשך רכס הררי, וחלקו הצפוני בנוי הרי געש. שרובם כבויים 
ופסגותיהם מגיעות ל 4,500 ס/ הפסגה הגבוהה ביותר היא נהר 
קריסימבי, 4,519 מ׳. רהס ההרים המערבי, המהווה חלק מקו פרשת- 
המים בין אגן הנילוס לאגן הקינגו, מחלק את מערכת הניקוז בר' 
לשני חלקים: המערבית, הכוללת את נהר רוזיזי ויובליו (מחבר את 
ימות קיוו וטנגנייקה), והמזרחית — הכוללת את נהר קגרה ויובליו 
החשובים ניורונגו ואקנןאח. בגלל גובה פני השטח של המדינה 
אין הטמפרטורות ברוב שטחה גבוהות, למרות קרבתה לקו־הסשווה. 
ההבדלים העונתיים קטנים והטמס׳ השנתית הממוצעת ברחבי המרינה 
היא ״ 19 . במערב. באיזור השבר, הטספ' השנתית הממוצעת היא 
" 23 . באיזור ההר ״ 17 ובאזורי הרמות • 20 . בר׳ שתי עונות יבשות 
(ינואר—פברואר ויוני—ספטמבר) ושתי עונות גשומות (אוקטובר— 
דצמבר ומארם—מאי). בפות המשקעים השנתית הממוצעת באזורי 
ההדים שבמערב היא 1.470 מ״ס ובאיזור הרפות 1,100 מ״ס. 

החי והצומח של ר' מייצגים מפגש של הבלי היעד הפשווני 
והסוונה המזרח-אפריקנית ודומים לחי ולצופה של אפריקה 
המשוונית. 

האוכלוסין בד׳ שייכים בעיקר ל 3 משפחות שבטים: שבטי 
הוטו—כ 90% מהאוכלוסיה; שבטי טוצי(ע״ע)— כ 9% ; שבטי טור" 
השייכים לפיגפאים — 1% . כל אחת ממשפחות שבטים אלו מהווה 
יחידה לאומית. חברתית ודתית בפני עצמה, ויש לה ארגון פנימי 
משלה. ההוטו הם עובדי אדמה, הטוצי — אנשי מקנה; והטוה — 
ציירים וקדרים. שפת האוכלוסיה קינירונרה. הנמנית עם לשונות 
הבנטו, ובצדה משמשת גם הצרפתית שפה רשמית. 46% מהתוש׳ 
הם קתולים, 43% עובדי אלילים, 7% פרוטסטנטים ו%ן פוסלפים. 
קיגלי היא בירת 1 ״ ( 60,000 תוש', 1975 ) והגדולה בעריה. בר' 
אוניברסיטה, שנוסדה ב 1963 ולומדים בה 619 תלמידים ( 1975 ). 

בלבלה. ר' היא מהעניות במדינות אפריקה (ההכנסה הלאומית 








571 


רואנדה — רוכה 


572 


לנפש ב 60 דולר [ 1973 ]). וואת מחמת הצפיפות הרבה של האוכ¬ 
לוסין. וכן מחמת ריחוקה של הארץ מהים. בעיית הצפיפות מחריפה 
והולכת מפאת הריבוי הטבעי הגבוה, ששיעורו השנתי בשנים 
1970 — 1974 היה 2.9% . לחץ האוכלוסין גורם ניצול מופרז של 
הקרקע. ודבר זה — בשיסות־עיבוד נחשלות — מביא לידי סחף 
הקרקע ודלדולה. 

תוצרת החקלאות ברובה ( 95% ) מיועדת לצריכה עצמית. גידולי 
המזון העיקריים הם: בסטות. דוחן. שעועית, אפונה. אורו. תירס 
ובננות. בני הטוצי' ניזונים בעיקר מתוצרת צאנם. בין הגידולים 
ליצוא חשוב בעיקר הקפה. שיבולו ב 1974 היה 14,000 טון, ואחריו 
התה ( 3,000 טון). מהמכרות מפיקים בדיל ( 1973 — כ 1,500 סון) 
!כן וולפראם ( 450 טון). מפעלי התעשיה מעסים. התחבורה כולה 
בדרכים <ןןרכן כ 8,000 ק״ס ורובו אינן סלולות) ואין מס״ב; הנהרות 
אינם כשירים לשיט, אך יש תחבורה בימת קיוו. סחר החוץ מתנהל 
דרך נמלי קניה וטנזניה (מומבסה. דאר־א[ל]־סלאם ומסדי). ב 1974 
היה שווי היצוא כ 38 מיליון דולר, בעיקר קפה ( 64% ), בדיל ( 12% ) 
ותה ( 6% ). ארצות-היעד הן אה״ב ( 36% ). קניה ( 19% ) ובלגיה 
( 18% ). היבוא בא מבלגיה ( 16% ). קניה ( 10% ). יפן וגרמניה 
המערבית ( 9% כ״א). המטבע הוא פרנק ר׳ ( 92.82 בדולר [ 1976 ])• 

כוחות מזוינים. הגנת ר׳ מופקדת בידי 3,750 איש. הם 
מאורגנים במסגרת 8 פלוגות חי״ר. פלוגת קומנדו ופלוגת־סיור 
שבה 12 שריוניות מתוצרת צרפת. לרשותם כמה תותחי נ״מ, 57 מ״מ. 
ומספר מרגמות. לצרכי תובלה אווירית משמשים 6 מסוסים. לו" 
גם 3 מסוקים. 

היסטוריה, במאה ה 15 קמה בר׳ ממלכה של בני הסוצי. 
כמבנה דמתה ממלכת ר׳ לממלבת חטוצי הסמוכה בבורונדי (ע״ע, 
כרך מילואים), וגם בה שלם המיעוט הקוצי על בני ריהוטו ועל בני 
הסוה. ומעין יחסי קליינטיס-לפטרונים שררו בין ההוטו ובין הטוצי. 
בעשור האחרון של המאה ה 19 פרעו הגרמנים את חסותם על ר'. 
וכללוה במושבה "אפריקה המזרחית הגרמנית", ואולם שלטונם בר׳ 
היה רופף. במלה״ע 1 כבשו הבלגים את ר׳ ואת בורונדי הסמוכה, 
וב 1924 נמסרו שתיהן במנדט לבלגיה מטעם חבר־ר,לאומים ונשלטו 
במסגרת משותפת של ר׳־אורונדי! מבחינת המינהל היה שסח המנדט 
קשור בקונגו הבלגית. ב 1946 הוחלף המנדט והיה לשטח נאמנות 
של האו״ם. 

הבלגים עודדו את ההוטו והחלישו את שליטת הסוצי עליהם. 

ב 1959 מרדו ההוסו בסוצי, בעידוד הבלגים, והמלך (מואמי) 
קיגרי ¥ נמלט מן הארץ. משאל-עם ב 1961 כונן משטר רפובליקה, 
וב 1962 נהיתה ר׳ לעצמאית ונפרדה סאורונדי (ששמה הוסב לבורונ־ 
די). ב 1964 טבחו ההוטו באדוניהם־לשעבר. הטוצי, והמוני בני 


סוצי ברחו מר׳. בעיקר לבורונדי שבה הוסיפו לשלום. שיעור 
הטיצי באוכלוסיה ירד מ 15% ב 1959 ל 9% ב 1965 . חיכוכים היו גם 
בין האזורים השונים, וב 1973 התחוללה הפיכה. ובן הצפון, הגנרל 
ז׳יונל הביאליסנה (ר. 1 וגתז 11 גן< 1 נ 14 1 בת:>זנו 1 ), הדיח את שלטון בבי 
המרכז שהנהיגו את "מפלגת השחרור של ההוטו". המשטר הצבאי 
פיזר את המפלגה ואת "־אסיפה המחוקקת", וחתר לשיפור היחסים 
בין ההוטו לטוצי וכן בין ר׳ לבורונדי, שהיחסים עסה היו מתוחים 
מאז בריחת המוני בני טוצי אליה. — כמדינות אחרות באפריקה 
ניתקה ר׳ בעת מלחמת יום הכיפורים את יחסיה עם ישראל. 

יר. פ. - מ. 

רח־-נו;יה, אלן — " 111 -ןר>-:>< 1 נ[ 110 13111 * —(נד 1922 ). סופר 
צרפתי. ר׳־ג׳ למד הנדסת־חקלאות בפרים. עם פרסום ספרו 
הראשון. 8 סחז 1 מ 00 1x5 (״המוחקים״). ב 1953 היה לאבי זרם 
"הרומן החדש" או ה״אנסי-רוסן" הצרפתי. הוא חולל מהפכה בתפיסת 
סוג ספרותי זה, שחדל. בידיו. לחיות סיפורי. תיאורי-ציורי, או 
פסיכולוגי. במקום סיפור-סעשה. המתפתח בהדרגה והיוצר איטליה 
של סבירות, מקנה "הרומן החדש" לחפץ משמעות יותר מלאדם. 
להרהוריו ולמעשיו. ומתרכז בתיאורם המדוקדק של עצמים ומצבים 
בצורה פסודו־מדעית. השפיעו על ר״ג' מספרים כפרוסט, גיוים 
וקפקה (ע׳ ערכיהם)! אך הוא הפליג עד־כדי הרקת הסיפור סכל 
ההתפתחות הסיפורית הפסיכולוגית ההגיונית. כתיבתו הקרה. הניט¬ 
רלית, ה,"טכנית". המפרקת צורות שבמציאות ובונה אותן מחדש. 
יוצרת, באופן מוזר. עולם על־מציאותי, חלומי, הגורם לתחושה 
של אי־נוחות הנובלת בסיוט. — רומנים אחרים של ר״ג׳: 141 
-!,.■ח,,!,.( (״הקנאה״), 1957 ; ״ 1 5 מבס ("במבוך"), 

1959 ; ש 1 ־ 1 ! 15 ת 1111:13 ■ 11 ,,,'!> :>!;!,,!,"]ס']" ("טופולוגיה של עיר-תעתר 
עים״). 1975 . את תפיסתו האנסי-ראליסטית ביטא בקובץ־המסות. 
חגמזסז 96311 נ 01 ח חס זטסי! (״בעד רומן חדש"), 1963 . 

ר״ג׳ היה גם תסריטאי (!> 3 לת 10 ־ 5431 3 0 ־ 11 ! 11 ־ 11:1 > 6 שתת 15 ', 1 
(,.אשתקד במאריינבאד״]. 1961 ). סרטיו מדגישים הדגשה יתירה את 
הגישה אל החפץ כחפץ. במבט קר ואלים, אובייקטיווי וארוטי, 

; 1964 , 1/1 ,״,£/<> 71 . , 11 ׳'/ '״/'.) , 1111 , 11 ) ״) ,־ר 96 ) .. 7 >״ .׳ 5 , 11 , 111 ) 5 . 1 
, 0 ) 1111 * 5 . 1 ־ 1 .;) ;־ 1971 ,.;)-. 11 • 11 ! ,))!!סינלת־וסגא ■<יז 

■ 1972 , 

ר 31 ה ( 00490110 . 10511 . 01110 ). נשק־חם של החייל. על התפתחות 
הר׳ מראשיתו יעד למלה״ע 11 , ע״ע נשק. עם׳ 382 — 391 . 

ותם" בטבלה. 

במשך מלה״ע 11 היו גיסות החי״ר של רוב המעצמות מצוידים 
(בצד המקלעוניס שהחלו מתפתחים אז) ברי׳ שרובם כבר שימשו 
במלה״ע 1 . היו אלה ר״ סעוני-בריח (! ![ח: ]) 010 103 ) 00 ח״ 1 ז 30 ״ 1,011 ). 


דגמי רובים נפוצים 


חכילת מחסנית 
נ׳ס. כדורים 

כדור 

דגם 

טווח יעיל 
מסר 

אורך 

ם״מ 

משקל 

ק״ג 

קאליבר 
אינץ׳ מ״מ 

דגם וארץ מוצא 

8 

.30, \12 

300 


4.22 

7.62 — .30 

1 >חגזר. 0 — 41 < 

אה״ב 

20 

נאט״ו 

300 

11 

4.325 

30 . ־־־־ 7.62 

— .א.? 

בלגיה 

20 

0^1. 5.56 

300 

0.99 

2.86 

(עם דורגל 
ורצועה 3.26 ) 

5,56 — .22 

נחתז 5,56 — 4.16 \ 

אה״ב 

10 

>4.43 

עד 400 

1-02 

3.8 

7.62 

ז\ 0 ם 0 תזנ 5 ״ 446 ז . 5.105 

בריה״ט 

10 

\1.08 

600 

1.225 

4.2 

62 י 7 

בריה״מ 

30 

1,43 ׳^ 

400 

0.87 

( 0.645 עם 
קת מתקפלת} 

3.8 

7-62 

׳ן 11112110 ג £313 ן — 47 — 

בריה״ס 

35 

0111. 5.56 

עד 500 

97 

4.25 

5.56 

ר׳ סער "גליל". 

ישראל 







573 


רובה — רובידיוס 


574 


שחייבו פעולה ידנית של החייל אחרי כל ידיה, לטעינת הר , לידיה 
נוספת. ברם• פ 1936 ואילך הוחל באד,"ב בייצור הר׳ האוטומטי־ 
למחצה. מדגם שפיתח המהנדס ממוצא קנדי, ג׳וז גרנד ( 111 ומ״ 0 ). 
ר׳ זה, 41 ;, הצטיין בטעינה עצמית לקראת ירי חוזר ע״י שימוש 
בלחץ הגז שנפלט בקנה ביריד. שקדמה. ה 141 שירת את צבא אה״ב 
ביעילות במלה״ע 1 ) ובמלחמת קוראה. במקביל (למשל בגרמניה 
ובבריזדמ) ובהמשך (בבלגיה) פותחו גם בארצות אחרות ר" אוטו־ 
פטיים־למחצה. שבעקבותיהם באו אח״ב ר" אוטומטיים. דהיינו, ר" 
הכשירים לירי צרורות רצופים (ככל שנמצאת תחמושת במחסניות). 
ההבדלים בין הר" האוטומטיים לבין המקלעונים (-;!נז 3£111 ת 1 -י 1 ג 51 
811115 ) קטנו ביותר, והם מתבטאים כיום עפ״ר רק בקאליבר הכדורים 
( 7.62 או 5.56 מ״מ בר״, ו 9 מ״מ במקלעונים): הר׳ האוטומטי 
הבלגי תוצרת . 14 .? נחשב לר׳ אוטומטי כשיש לו קנה קל. ונחשב 
למקלעון. או אפילו למקלע קל. אם הקנה כבד; ר׳־הסער הרוסי. 
"קלשניקוב", למרות שמו, הוא למעשה מקלעון. 

מ 1960 לערך החל צבא אה״ב משתמש בר׳ 1416 , שהקאליבר שלו 
הוא 5.56 מ״מ בלבד (לעומת 7.62 ם״מ של קודמיו). כושר־ההרג 
של הכדורים מקאליבר זה צומצם במעס, אך כמות התחפושת 
שלרשות כל חייל הוכפלה למעשה, בעוד שהמשקל הכולל של מלאי 
התחמושת לא עלה. ד זה נעשה בינתיים סטנדרדי בצבא אה״ב, 
ושימש בהצלחה במלחמת ויטנאם. גם לר׳־הסער הישראלי "גליל" 
קאליבר 5.56 מ״מ, ויש להניח כי קאליבר זה ייהפך סטנדרדי. לפחות 
בעולם המערבי. פ פ 

רובוט (מצ׳כית 01x10 •!־־ עבודה), מנגנון מכני הפועל בבקרה 
עצמית (כלד, אוטומטית) ומבצע עבודות החוסכות מאמצי- 

אנוש. 

בניגוד לאוסומטון (ע״ע) אין הר , בהכרח דמוי־אדם, ופעולותיו 
אינן מתבצעות בהכרה באותו האופן שאדם היד. מבצעו; אולם חלק 
הכרחי בהגדרתו הוא יכולת החלפת האדם. כיום נפוצים ר" בתעשיה, 
— בעיקר לטיפול בחלקים לוהטים או רדיואקטיוויים, שמסוכן לבני־ 
אדם לטפל בהם ישירות. כן נפוצים ר" בחחומי־מחקר שונים, שבהם 
מנוצלים איברי־חישה שאינם קיימים באדם (כגון ראיה באולטרה־ 
סגול או באינפרה־אדום, או כושר הגרלה או ראיה טלסקופית) וכן 
זמני־התגובה המהירים שלחם. הר׳ הפשום־ביוחר מסוגל לבצע פעולה 
יחידה, ויתרונו על האדם הוא בדיוק פעולתו, במהירותה ובכך שאינו 
פחעייך או מאבד מריכוזו: כאלה הם מכשירי־דיתוך אוטומסיים 
בסדרות־ד,ייצור של כלי־רכב וכד׳. ר׳ מתוחכם־יותר מסוגל לבצע 
פעולות מורכבות, לפי תכנון מראש (מכונת־כביסה אוטומטית, 
מחרטה אוטומטית וכר). בדרגת תחכום גכוהה־יותר הם הר" המסו¬ 
גלים לבצע פעולות רבות, ואלה נמצאים בקשר מתמיד עם מפעיל 
אנושי, הבוחר בדרך־התגובה לכל מקרה (מלקחיים נשלטים־מרחוק 
בכור נרעיני, טיל מונחה וכר). 

התקשורת בין הר׳ למפעיל היא השלב המסובך־ביותר בסוג זה, 
וההגבלה היא בעיקר בכמות המידע שהר יכול להזין בו אח המפעיל, 
כדי שיחליט בצורה הטובה־ביותר. כיום עוברים מד,נחיה דרך כבלים 
חשמליים להנחיה אלחוטית, בעיקר בטלוויזיה. כן נערכים מחקרים 
על אפשרות השימוש בקרני־ליזר למטרה זו (ע״ע תקשורת); כך 
נעשה, למשל, בלוויינים לא־מאוישים. 

בדרגה הגבוהה־ביוחר נמצאים ר" בעלי כושר החלטה. אלה 
מצוידים במחשבים אלקטרוניים (או קשורים אליהם אלחוטית), 
שבזכרונם נמצא מספר רב של מצבים אפשריים ודרכי־הפעולה 
המתאימות. כאלה הם, למשל, מנגנוני־הנהתה אוטומטיים למטוסים, 
רמזורים המווסתים לפי נפת התנועה, טילים מחפשי־מטרה וכד׳. 
עיקר המחקר בסוג זה נעשה כיום בשטח הלמידה, ובסחקר ובשלבי- 
ניסוי קיימים ר" המסוגלים ללמוד. שיטת־הלימוד הפשוטה היא 


כשהמתכנת המזין את המחשב מציג בפני הר׳ בעיה! כשהלה פותר 
אותה בצורה נכונה, לוחץ המתכנת על כפתור ומכניס את הפתרון 
הנכון לזכרון. בשיטה המתקדמת מחליט הר׳ בעצמו מהו המהלך 
הנכון, ומכניס אותו לזכרון. אחרי הכנסת הפתרון לזכרון ינהג מיד 
הר׳ בהתאם לפתרון בכל־פעם שייתקל בבעיה דומה, ולא יחזור 
וינסה דרכים שונות להתגבר עליה. 

בעיות עיבוד המידע, שיטות ניצולו ודרכי-ו■,החלטה הן פרק 
חשוב בתורת האינפורמציה ובקיברנטיקה (ע״ע). 

אנדרואירים והוסנואידים ( 5 ( 011 ת 2 ס 11 ! 1 ) ; 10145 ( 331 ) הם ר" 
שמחקים פעולות אדם. רובם קשורים למפעיל ובנויים בצורה המקילה 
על המפעיל את פענוח המידע. כך. למשל, הומנואיד המצויד בשתי 
מצלמות טלוויזיה צמודות משדר את התמונות אל שני מסכים 
הנמצאים מול שתי עיני המפעיל; למפעיל יש תחושה שהוא רואה 
בצורה תלת־ממדית את סביבת הר׳. 

הר״ חרבי להעסיק את הפילוסופים של החברה ואת הסופרים - 
בעיקר מאז המהפכה התעשינית (ע״ע). ,.הגולם מפראג" היה אחד 
הר" הראשונים בספרות. דוגמות נוספות הן "שוליית הקוסם" מאת 
גתה (ע״ע). .,פרנקנשסייף פאת מרי שלי ו״קופליה" של הופמן. 
באלט לפי סיפורו של הופמן חיבר דליב (מנ 11 ז< 1 ס־,)). השם ר־ 
נכנס לשימוש ע״פ מחזהו של צ׳פק !,ע״ע) ״ר.או.ר.״(.א.ס.א - הר" 
האוניוורסליים של רוסום), העוסק בהשתלטות ר" על העולם. סופרי 
מדע־בדיוני (ח 10 מ!) : 5061161 ) רבים עסקו בבעיה זו, בעיקר משהו¬ 
פיעו הר״ הראשונים בעלי כושר־התלסה, א. אסימוב הציע 3 חוקים 
שחייבים לאכוף על כל ר• בעל כושר-החלטה. כדי למנוע גרימת 
נזק לאדם או לחברה; 1 ) לא יפגע ר׳ בכל אדם שהוא, ולא יאפשר. 
ע״י מחדל מצדו, שייגרם נזק לאדם; 2 ) ימלא ר׳ אתר כל הוראה 
שתינתן לו ע״י בני־אדם, לבד מאותם המקרים שמילוי הוראה כזאת 
יעמוד בסתירה לחוק הראשון: 3 ) חייב ר׳ לשמור על קיומו, כל 
עוד שמירה עצמית זאת אינה עומדת בסתירה לחוק הראשון או לחוק 
השני. אסימוב גם היה הראשון שטען כי ר , טוב צריך להיות מתוכנן 
לפי יעודו ולא בחיקוי לגוף האדם. בעיית מעמדם של ר" מתקדמים 
בחברה מקבילה בספרות הבדיונית לבעיית מעמד העבדים. 

{ 0 ס■!? : 1966 ,׳ 4 ״>מ׳פ $47 . 1 ) 071 ;//.'£ ,וזנ>ו 1  7 < 1 מס 1)1(! 15( 1X01101101 

יא. ש. 

רוניידיום (תז 14111 נ 1 ב 1 ז < מלאט׳ 111,1111113 ־ 1 . אדום־עז), יסוד כימי 
השייך לשורת המתכות האלקליוח בקבוצה וע במערכה 
המחזורית (ע״ע יסודות כימיים, עמ׳ 962 ). סימנו הכימי נ 1 )ז, מספרו 
האטומי 37 ומשקלו האטומי 85.46 . ידועים שני איזוטופים טבעיים, 
במספרי מסה 85 (שכיחות 72.12% ) ו 87 (שכיחות 27.85% ), שהוא 
רדיואקטיווי(זמן מחצית־חיים ״' 5x10 שנים) ומתפרק ע״י קרינת נן 
לסטרונציום. הוכנו גם 18 איזוטופים מלאכותיים בעלי מספרי מסה 
בין 81 ל 97 . 

את הר׳ גילו בונזן וקירכהוף (ע׳ ערכיהם) ב 1861 , כשהבחינו 
בפסי הפליטה האדומים־עזים של הר׳ בספקסרוסקופ שהמציאו. 
בונזן הכין את היסוד באותה שנה ע״י אלקסרוליזה של ר׳ כלורי 
מותך. 

הר׳ הוא יסוד נפוץ ביותר בסלעים ובמינרלים, אם כי בריכוזים 
נמוכים ~ כדי 0.012% בקליפת כדה״א. הו" מופיע עפ״ר יתד עם 
אשלגן בפלדשפטים, נציצים (ע , ערכיהם) ומינרלים פגמטיטים אחרים, 
אך אינו מופיע כמתכת אלקלית עיקרית אף במינרל אחד. המינרל 
לפידוליט ״, 1.81,0 *(?, 1 ) 0 ) 1411 , המכיל עד 3.5% תחמוצת־ר, 
11.6 ) 1 , הוא המקור החשוב ביותר להפקה תעשייתית של ר' ותרכובו¬ 
תיו. הר׳ מופק מהשאריות הנותרות אחר הפקת ליחיום מהלפידוליט 
בתהליך הכולל השקעה סלקטיווית של תרכובת בדיל־ר׳ ־ 01 ת 1118 ו, 
הפיכת מלח זה לכלוריד 1101 ) 1 והפקת המתכת החפשיח ע״י חיזור 
בסידן או ע״י אלקסרוליזה. 





575 


רובידיום — רובץ, ראובן 


576 


תכונות. ר' הוא מתנת השילה ורכה; עינה כעין הכסף. 
נקודת התכה ״ 39 ;.נקודת רתיחה ״ 689 ; צפיפות (של ר' מוצק) 
1.52 . הר׳ דומה בתכונותיו הכימיות לאשלגן וצסיום (ע״ע). המתכת 
מתלקחת מעצמה באוויר ובמים, אגב יצירת תחמוצות או הידרוכפיד. 
הר׳ יוצר סגסוגות עם מתכות אלקליות אחרות (מלבד ליתיום) וכן 
עם כספיח, אנטימון, ביסמוט וזהב. ניתן לקבל תרכובות ר׳-אלקיל 
ור׳-אריל דומות לאלו של אשלגן וצסיום. ההידרוכסיד 11609 הוא 
בסים חזק מאד, התוקף זכוכית על נקלה. אפילו בקור. 

שימושיו של הר־ מועטים, ועיקרם בשפופרות־ריק ובתאים 
פוטו-אלקטריים. ד ןג 

רוביה, דלה ( 6.06613 £111 (>), משפחת פסלים איטלקית. החשוב 
שבבניה היה ל ו ן ה דלה ר׳ — 606613 10113 > 1.111:3 — 

( 1399 או 1400 , פירנצה — 1482 , שם). מגדולי פסליה של פירנצה 
בדורו ופן הפוריים שבהם. ר׳ נתקבל כחבר בגילדת הפסלים 
ב 1432 . יצירתו המתועדת החשובה הראשונה היתה ה״קאנטוריה״ — 
דוכן־המקהלה בקתדרלה של פירנצה ושיש. 1431 — 1438 ; כיום 

במחיאון הקתדרלה, 

מפורקת). השראה ל■ 

תבליטי־השיש שעיט- 
רוה שאב ר׳ מפרק 
ק״נ בתהילים ( 2 מ¬ 
מלאכי הברונזה מצו¬ 
יים במוזיאון ז׳אק- 
מאר־אנדרד, בפריס). 

לסגנונם הצלול וה¬ 
נעים נודעה השפעה 
דלה רוכיח. הפרח פהויילר. ד?-אגיולו, מכרעת על הפיסול 

פירנצה. סרים, אם ישו, ישו וסלאכים דפלורנטיני של אבד 

(הטחיאה הלאומי, פידנצה) ׳■" 

צע המאה ה 15 . מיצי¬ 

רותיו האחרות בשיש : 5 תבליטים משושים המתארים את האמנויות 
והמדעים (מגדל־הפעפון, פירנצה! 1437/9 ) 1 שני מזבחות לקפל(ת 
פטרום ופאולוס בקתדרלה! חלקים מהפרדלה של מזבח-פטרום 
(המוזיאון הלאומי, פירנצה). היצירה הראשונה שעיטר ר' גם 
בקראמיקה מזוגגת צבעונית ( 1441/3 : כנסיית סנטה מריה, פרטולה) 
היא דוגמה מוקדמת של עיצוב בסגנון הרנסאנס. יצירתו האחרונה 
בשיש — אף היא מפוטרת טראקוטה מזוגגת — היא מצבת-הקבורה 
של ההגמון בנוצו פדריגי( 1455/6 ! כנסיית סנטה טריניטה, פירנצה). 
יצירתו החשובה של ר׳ בברונזה — דלתות הלשכה הצפונית בקת¬ 
דרלה ( 1464 — 1469 בעיקר) — מעוטרת 10 תבליטים האפייניים 
לשיטתו ליצור יחסים פשוטים בין הדמות המפוסלת לרקע הגאומטרי 
הדו-ממדי. 

טכניקת הפיסול והתבלים בקראמיקה מזוגגת, צבעונית בחלקה, 
היתד, הטכניקה העיקרית בדרך יצירתו של ר׳ (בדמויות העדיף 
את הצבע הלבן - כחיקוי לשיש): ,תחיית ישו״ — בלונטה שמעל 
דלת הלשכה החדשה בקתדרלה ( 1442 — 1445 ) < התבליט "עליית 
ישו השמימה" — מעל לכניסה ללשכה השניה ( 1446 — 1451 ). באותה 
תקופה עיטר בתבליטים צבעוניים גם את הקפלה פאצי (סנטה 
קרוצ׳ה), תקרה של קפלה בכנסיית סאן מיניאטו אל סונטה, ואת 
הלונטה מעל שער כנסיית סן דומניקו באורביגו. רבות מן היצירות 
המאוחרות בוצעו בידי עוזריו ובידי יורשו ואחיינו. 

אנז־רא דלה ר׳ — 1106613 10113 > 63 > 1 > 40 — ( 1435 — 1525 ) 
פעל בסדנת דודו והפשיר במפעלו. הוא, ובייחוד בניו, גדשו את 
הערכים הדקוראטידויים והצבעוניים שבתבליטים — לעתים עד-כדי 
וולגאריות. עם יצירותיו נמנים תבליטי התינוקות שבחזית בית- 
האפופים בפירנצה ( 1463 — 1466 ; וע״ע ברונלסקי) ועוד. בניו, 


ג׳ ובני — ! 0101300 — ( 1469 — אחרי 1529 ) ו ג׳ י רול מ ו — 
013010 ־ 011 — ( 1488 — 1566 ) פעלו אף הם כפסלי טראקוטה צבעונית. 
; 1902 , 100011011 ) 8 ■ £ 17011 ' 1 ) 0/1 . 11 . 1 ) .!/ 07111 . 13 , 11 ^ 1 * 011 }לי 
, 1-11 ,■ 11/01101 > . 111 0114 . 1 ( . 1 .)/ ,. 111 ; 1014 ,.?/ . 1 > ., 1 , 11 מ 3 סן 376 ^ 

. 4 ״/ , 1£ :> 5 וחג 1 ? ״ 1 ; 1928 . 4 .€ / 0 8101110/1 ■ 7/11 ,. 111 ; 1922 

. 1958 , 1111 / 0 ) 80111 011011 / 01100 \ 1 011 ) 11 ) 11 ,עצ 05 \ 11 ' 11:1 ־ז־ 0 ז 0£ ק .ן ; 1940 

א. רו. 

רובין (לאט׳ 06005 > אדום), אבן-חן יקרה, שהיא קורונד (ע״ע) 
שקוף, שצבעו מאדום עמוק ועד לוורוד בהיר! גביש שצבעו 
כצבע דם יונים נחשב למין המשובח־ביותר. מקור הצבע — נוכחות 
עקבות כרום (ע״ע) בגביש. הר , מפזר את האוד פחות מן היהלום, 
ולכן אין בדקו עז נל-נך. בטמפרטורות גבוהות הופר הר׳ לירוק. 
אך הוא חתר לאדום עם התקררותו. 

הר' הוא אבן־חו אפיינית של הפזרח־הרחוק. האבנים המובחרות־ 
ביותר באות פמונוק (בבורמה העילית). כאן מופיע הר׳ בשיש 
(ע״ע) של מטמורפוזה של פגע. אך את הגבישים הטובים־ביותד 
מוצאים בחמרי־הבליה האלוביאליים. כן נמצא הר׳ ב״גבעת אבני- 
החף שליד בנגקוק (טהאילנד) ובסרי־לנקה. ר" מאיכות פחותה 
מופיעים גם במונטנה (אה״ב) ובאוסטרליה. 

הר׳ נחשב, אחרי היהלום, לאחת מאבני־החן היקרות־ביותר. 
ולכן נקראים על־שמו גם מינרלים אדומים אתרים שאינם ר" 
אמיתיים. ניתן לייצר ר' גם באופן מלאכותי, ע״י התכת תערובת 
אלום, אמוניה ואלום־כרום (ע״ע אלום) עם תחמוצת כרום — 
תהליך ¥61001111 . הר הסינתטי דומה מאד לר׳ האמיתי, או אפשר 
להבחין ביניהם במיקרוסקופ. 

שימושו העיקרי של הר נאבן־חן, אך בשנים האחרונות מרבים 
להשתמש בו גם במכשירי לייזר. 

רובין, ("אובן ( 1893 — 1974 ), צייר ישראלי, יליד רומניה. בגיל 19 
עלה לא״י, השתלם בביה״ס "בצלאל" בירושלים, ואח״ם 
בפרים. ר חזר לרומניה ונתפרסם שם בצייר ( 1916 — 1919 ). ב 1922 
השתקע בארץ. תקופה מסוימת תכנן וביצע תפאורות להצגות של 
תאטרון ..הנימה״ ואחרים. בשנים 1948 — 1950 היה שגריר ישראל 
ברומניה. נ 1973 זכה ב״פרס ישראל". 

ר צייר דיוקנים (כולל שלו־עצמו, 1934 ), דוממים, מחזות מחיי־ 
הארץ ונופים. בראשית דרכו הושפע מהנתר-איםפרםיוניםטים, ובה- 
פונותיו היו גם סממנים של הסימבוליסטים, אד מאז שובו ארצה בא 
תחת השפעת נופיה, וביצירתו השתקפה הרומנטיות וחדוות־היצירה 
של היישוב. את אולפנו הראשון הקים באוהל בת״א. סגנונו הושפע 
מסגנונו התמים של אנרי רוסו (ע״ע), אף עם-זאת היה כולו א״יי. 
נבל שהמשיך בפעילותו כך נעשו צבעיו בהירים־יותר, ותמונותיו 
מלאות-יותר שמחת־חיים ואהבה למראות הארץ ולאנשיה. הוא ונ. 
גוטמן (ע״ע) הקימו אסכולת־נוף א״יית מקומית, במשך הזמן רכש 
ר׳ אוהדים רבים גם בארצות־חוץ. בשנים 1940 — 1945 ו 1952 — 1954 
ביקר נאה״ב והציג שם בתערוכות רבות. חסידיו הרבים בישראל 
וביהדות אה״ב חיבבו את פשטותו התנ״בית, שהיתה מובנת לבני־ 
הארץ. בלא שעסקה בהפשטות. 

העובדה כי במשך השנים נעשתה אמנותו ח■ ת־ביסוי (בהשוואה 
לסגנונו המוקדם) לא גרעה מהפופולריות שלו. כל שנות פעילותו 
יצר ר אמנות שלא היתה מעבר לתהום־הכנתו של הצופה הרגיל. 
אלא דיברה הישר אל לבו. ב 1969 הופיעה אוטוביוגרפיה של ף, 

0£5 ; 1 ח 31 י 1 1 > 10 :! 5616 ( 301 ׳( 6 ק 3 ז£סו 150106 30 ,>>!/ ץ 1 \ , 0 ) 1,1 ץ 54 

("חיי, אמנותי, אוטוביוגרפיה וציורים נבחרים"), שסירטה את תפי¬ 
סותיו. — ר' תט', ברן ר, עט׳ 1073/4 , ותמ״־צבע, שם, ביו עס" 
24/5 , ובברד זה. 

ב. ם. רות (עורו), האמבות היהודית, תשכ״א,■ ב. תמוז (עורר), 
אמנות ישראל״ 1%3 ן ; 1960 , 11/1101 ' 4 01 ^ 1/110 ; 1958 ,.>! ,־נסהז^׳י׳יי 

. 1975 .? 2 . 5 





577 


רובץ, שלמה — רומינז, פרדדיק צ' 88 ן 


578 


רובין, עלמה ( 1823 , דולינה [גאליציה] — 1910 קרקוב), 
מהפוריים בסופרי תקופת ההשכלה (ע״ע). כבר בצעירותו 
הושפע ר' מרוח ההשכלה שחדרה לעירו, ונרדף על דעותיו. ב 1847 
עבר ללבוב ולמד בבי״ס לססתר ולשפות, עם תום לימודיו עבד 
בפנקסנות ובהוראה והיה מנהלו הראשון ( 1856 ) של ביה״ם היהודי 
בבוליחוב (ר׳ ביבל׳). מאז נדד וחי בוזלין, בווינה, בבאדן 
שליד וינה ובאיטליה, וט 1895 — בקרקוב. כל אותן שנים פרסם 
מאמרים בכ״ע שונים: "המגיד", "כוכבי יצחק", "הנשר", "המבשר", 
"המליץ". "השחר", "האשכול", "המצפה" ו״השלח", והר׳ל ספרים, 
מהם מקוריים ומהם תרגומים ועיבודים. 

מנושאי כתיבתו: חקר חופש המחשבה, השוואת דעות קדומות 
בישראל ובעמים ופולקלור. בשל אהדתו לנרדפי חופש המחשבה 
תרגם לעברית אח מחזהו הגרמני של גוצקוב "אוריאל אקוסטה" 
(תרט״ז). בחרט״ז הוציא גם "מורה נבוכים החדש", תמצית ספריו 
של שפינתה ע״פ עיבוד צרפתי של אפיל לפה (: 0315801 ), ו״תשובה 
נצחת״ ( 1859 ) לש. ד. לוצטו (ע״ע) — נגד התקפותיו על שפינתה. 
אוניברסיטת גטינגן העניקה לר׳ תואר ד״ר על חיבורו ג. 11102 נ]צ 

י־ 11 ( 11111 5 ' 11 ( 1.51 ו( 1 -) 11010 ך(ק 011010£15011 ץ 33 ן £10 . 05 ( 84310101111 1 ) 110 

ס 10 (וינה, 1868 ). מיתר ספריו על שפינתה: ״הגיוני שפינתה״ — 
על האלוהות. התבל ונפש האדם (קראקא, תרנ״ז)! קונטרס, "ברור 
שפינו;ה" (חר״ע) 1 ״חקר אלוה״ — תרגום הספר 133 *£ (וינה, 
תרמ״ה); תרגום 3030 ־ 1 ( 1101 1,1061130 1030 ז 3 רד 1 ומ 3 ־ 01 11111110 סקס! 20 ) 
— "דקדוק שפת עבר" (תרס״ה). בהקדמתו לספר זה מעיר ר׳: "זה 
המבטא הספרדי (המונח ביסוד דקדוקו של שפינתה), היותר נכון 
בלשוננו וזה יכול להיות לרב התועלת לתחיית שפתנו... כי אין 
תהיה לאומית בלי שפה חיה". 

מספריו האחרים: "תהלח הכסילים או צוואת בעור בן חמור" 
(וינה. תר״ט! מהד׳ מורחבת: קראקא, תרס״ז) — מעין מהתלה 
בנוסח ספרו של ארסמוס, "שבחי הסיכלות"! "מעשה מרכבה" 
(חרמ״ג) 1 ״החיים והמוות בספרות כל העמים״ (קראקא. תרנ״ח) 1 
"עץ הדעת בגן העדן מקדם" (וינה, תרנ״א: קראקא. תרס״ז)! 
"ספור יצירת העולם במעשה בראשית" (קראקא. תרס״ו). 
ש. ב. סקסימון, גוילים, י״ג—י״ט, תרפ״ה: ח. שלי. מחקר המקרא 
בספרות ההשכלה. 122 — 128 , תש״ב 1 ר. סאה!. מסות, 66 — 76 , תש״ג: 

י. קיוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, ב׳(מפחת בערכו), 
תשי״ב-: פ. הנדל, משכילים ותנועת ההשכלה בבוליהוב במאה התשע־ 
עשרה (בתוך: 0 - תזכרו! לקדושי בוליתוב, 16 — 49 ), תשי״ז! ר׳ בניסין, 
משפחות סופרים, 8 — 10 ■ תש״ו• 


רובינא, חנה (נר 1892 . ברזינו [פלך מינסק]), שחקנית תאסרון 
דגולה, ממייסדי "הבימה". נשחיתה ר', בת למשפחה חסידית, 

בקורס לגננות עבריות בוורשה. הכירה אח נ■ ח. צמח (ע״ע). שייסר 



הנד רופינא כ־זפל־יד 5 עה־ 5 ר 
כ.,.הריבו?" 


שם את להקת "הבימה העברית" 
מטעם אגודת "חובבי שפת עבר" 
(ע״ע), והוא הומינה להשתתף 
בהצגת "היהודי הנצחי" למ. 
אדנשטייז• בפרוץ מלה״ע 1 
עזבה ר׳ את ורשה. עברה בגננת 
עבריה בקווקז, וניהלה מוסד 
לילדי פליטים יהודים לסרטוב. 
ב 1917 הצטרפה לסטודיו הדרמ¬ 
תי העברי שארגן צמח במוס־ 
קווה, ונטפחד! לראשוני חאסרון 
"הבימה". בהדרכת ונסנגוב 
(ע״ע) הגיעה לשיא אמנוהי 
ולהצלחה בתפקיד לאה במחזה 
"בין שני עולמות" ("הדיבוק") 
של אנ-סקי (ע״ע). ההצגה, 


ובמרכזה ר׳ בתפקיד הכלה רדופה הדיבוק — לבושה שמלה לבנה, 
ושתי צמות שחורות היורדות על חזה — היתד. שנים רבוה כרטיס־ 
הביקור של "הבימה". 

ר׳ הופיעה עם "הבימה" בבריה״מ, במערב א-רוסה לבאה״ב. 
19281 עלתה עם ,.הבימה" לא״י. והיתה ל״גברת הראשונה" של 
התאטרון העברי. בהופעתה הבימתית המרשימה הצליחה ר' להעניק 
תוכן ועניין לתפקידים שמילאה, ביניהם: אם המשיח — ב״יהודי 
הנצחי' של ד. פינסקי; העלמה היהודיה — ב״אוריאל אקוסטה" של 
גוצקוב! שני תפקידים — ב״ראובני, שר היהודים״ של מ. ברוד: 
גב׳ אלווינג — ב״דוחות״ לאיבסן: האם — ב״ערבות הנגב" של 
י. מוסינזון: האם — ב״אמא קורז׳״ של ברכט; מריאה — ב״מדיאה" 
של אוריפידם, מיר־לה — ב״מיר׳לה אפרה״ של י. גורדין < פדרה — 
ב״פדרה״ של רטין. יוקסטה — ב״אדיפוס המלך״ לסופוקלם: צרועה 
— 'ב״אכזר מכל המלך״ של נ. אלוני. ב 1956 קיבלה ר׳ את פרם 
ישראל לאמנות התאטרון. הזמרה אילנה ר' היא בתה של ר׳ ושל 
המשורר א. פן (ע״ע). 

ג. חנוך, הבימה בת ב״ה, תש״ו 1 י. נור. דמויות בתיאטרון העברי, 

תשכ״ו; מ. קוהנפקי, התיאטרון העברי(פסחח בערכו,). חשל״ד. 

יע. וי, 

רובין היד ( 150011 ת;< 01 > 1 ), גיבור אנגלי אגדי מיה״ב, הנזכר 
לראשונה בספרות בגירפד, השניה ( 1377 לערך) של ,.פירם 
היוגב״ מאח לנגלנד (ע״ע). במאות ה 15 וה 16 הופיע ר׳ תכופות 
כגיבור העממי של באלאדות רבות. ב 1510 בקירוב י״ל לראשונה 
קובץ מחזור-פיפורים על■ 
אודותיו, 00510 1011 סס׳ 11 ז 0 ו 51 ), 
נין דדגקאטטר לנוטינגם; שמות מקומות רבים באיזוד זה מעידים 
על הפופולריות של האגדה. 

נעשו נסיונות להוכיח שר׳ היה דמות היסטורית, אך ההשערות 
סרובות מן העובדות• סכל־סקום, דמותו מבטאה את רוח העם האנגלי 
הפשוט ביה״ב ומייצגה את האידאלים שלו, כשם שהמלך ארתור 
(ע״ע) מייצג את האביר האידאלי של אותה תקופה.־ דמותו של ר׳ 
עוררה את דמיונם של סופרים, כגון ו. סקוט ("איבנהו"). קבצי' 
באלאדות י״ל בעריבת £181011 111795 ) 01111 ,(. 1 , 1888 . 

ה. נ׳ילכרס, ר׳. 1947 ; ש. ג׳ונסון, ר׳, 1963 ; 4 ״ז־ 5 ״:/ ,; 77 .[,:״ס .ן.־[ 

0117 ( 01 71711/1 110 " 7 , 13111$ -! .ק ,־ 1956 ,* 301104 ז 110 !קס 3 4 500X11111 ה 0 

. 1961 , 4 ה 0 !] 1.0 $404100001 / 0 * 01111410 7110 ;" 1960 .,)־) .?/ 

ד. כ. 

רוב־ני, פךדריק צ׳פפן —־ 5 מ!< 1 כ 5.01 1 ז 13 ־ 1 ז(ןג 1 ^ 0 :> 1 :ן^£ש 17 — 

(נו׳ 1916 ), בקטריולוג אמריקני. ד׳ למד באוניברסיטת 
מיזורי ואח״ב ענד בהרוורד ובביה״ח לילדים בבוסטון. בהיותו 
בשירות צבא אה״ב חקר ר׳ מספר מחלות נגיפיות באה״ב, בצפון־ 
אפריקה ובאיטליה. את עיקר מרצו הקדיש למחלת תפוליומיאליטים 
(שיתוק ילדים; ע״ע שתוק). יחד עם ולר (ע״ע, כרך מילואים, עמ׳ 










579 


רובינז, פרדריי, צ׳פמן — ריבינשטין, אדטור 


580 


910 ) ואנדרם (ע״ע שם, עם׳ 277 ) הצליח להדגים אח כשרו של 
הנגיף מחולל המחלה לצמוח בתרביות־רקמה שונות ולא רק נסערכת 
העצבים. כפי שסברו תחילה. היכולת לגדל את הנגיף בתרביות אלו 
סללה את הדרך לפיתוח שיטות חיסון יעילות נגד המחלה! אלו 
מושתתות בעיקרן על שימוש בנגיפים מוחלשים. המוזרקים לגוף 
ומעוררים את תגובת מערכת הנוגדנים בגוף, אף אינם מסוגלים 
לחולל אח המחלה עצמה. השג רב־חשיבות זה זיכה את ד׳ (יחד 
עם עמיתיו ולד ואנדרס) בפדס־נובל לרפואה ב 1954 . וע״ע סולק 1 
סיבין. 

רוביבסון, ארוארר— 808111500 1 !־ 31 ־!קי 1 !£ — ( 1794 — 1863 ), 
מהבולטים בחוקרי א״י במאה ה 19 . ר׳ הורה עברית באנדובד 
((ז־־סן־ת.(׳] ליד בוסטון), ומ 1837 היה פרופסור למקרא בסמינר 
התאולוגי בניו-יורק. ב 1838 ביקר לראשונה בא״י ובסיני. ספרו 
111 ־ 1 ...־חו 0 ־ 1 בי 1 מ 1 5£5 ־ז 2 ־ 5 ־> 1 81511031 (,׳מחקרים מקראיים 
בא״י). 1841 , מהווה את ראשית המחקר המקראי המודרני של א״י. 
ב 1852 שוב ביקר בא״י, הפעם בלוויית תלמידו ועוזרו, אילי סטית, 
מיסיונר ובלשן ששלט בערבית והיה בקי בנהגי המזרח. יהד איתרו 
מאות אתרים מקראיים ע״ס דמיון השמות הערביים והעבריים 
ובעזרת מדירות וסקר הממצאים. במחקריו נזהר ר׳ מלקבל, בלי 
ביקורת, מסורות מקומיות או ביצריות ששימשו את המחקר עד 
ימיו. בססעיהם גילו ר' וסמיח את ערי הנבטים בנגב, זיהו את 
מצדה, ערכו מדידות בים־המלח והכינו תשחית למיפוי אזורים שונים 
בא״י. בין פעליו של ר׳: גילוי קשת ר׳, בקרן הדרומית-מערבית 
של הר-הבית, רישום מדויק של נקבת השילוח ואיתור שרידי החומה 
השלישית. ספרו 141011 ׳ 81011 110 ! (ס ץ 5 ק 3 ז 2 ס־ 0 88751031 ("גאוג׳ 
רפיה פיסית של ארץ הקודש״), 1865 , שימש בסים לפעולות 
משלחת־הסקר הבריטית בא״י בשנות ה 60 (ע״ע א״י, עמי 1131 ). 

י. בדאייה, א״י במאה היי ם ; גיוריה מחדש (מפתח בערכו), 1970 ! 

ז) 1€1 >ז 010 0/111 ,!!}/*. 1 ׳ 7/16 .י! .. 1-8 ( 50118 ,* 1 . 11 

. 1863 .£ / 0 

רובינסון, ארוץ ארלץגטן — ח $0 מ 1 נ 1101 1:1108100 .£. ח 1 י\\ 1 >£ — 
( 1869 — 1935 ), משורר אמריקני. ר׳ נולד בניו־אינגלנד 
(הדטיד, במדינת פין), חבל שאנשיו הרבו לשמש נושא ביצירותיו. 
רוב ימיו חי בדוחק, עד שהענקת 3 ״פרסי פוליצר״ ( 1921 , 1924 , 
1927 ) היטיבה את מצבו. 

ר' החל לפרסם שירים — החילה על חשבונו — ב 1896 . רק 
ב 1916 זיכהו ספרו ■■ 5105 ־ 18 51 ״ו 182 / ״ 813 ("אדם מול הרקיע") 
בהברת־מה. ב 1924 נתפרסם שוב בספרו 11 ־ 01 80 ״ ת 512 ־ 111 
־:!;״ז־ (.,האדם שמת פעמיים״). מלבד ליריקה כתב 3 שירים 
אפיים ארוכים ב״חרוז לבן", שנושאיהם נלקחו מסדרת האגדות 
על הפלד ארתור: 11111 ־ 81 ( 1917 ). 101 ־־תנ 14 ( 1920 ) ו ומב־וזס״ז 
( 1927 ). שירו זה האחרון ביסס את מעמדו כפותח פרק חדש בשירת 
מולדתו, שהפכה לבלתי־תלויה בשידת אנגליה, שהשפיעה עד־אז 
רבות על משוררי אה״ב. 

ר׳ היה בעיקר ליריקן, בעל כושר תיאור פסיכולוגי עמוק של 
דמויות במצוקה. מקצבי שיריו היו מסדתיים, אך שפחו שפת יומיום 
ראליסטית, כפי שהיחד, שגורה בפי ילידי צפון־מזרח אה״ב. תפיסת־ 
עולמו היתד. ספקנית, פסימית ומעונה, וביטוייה הכניסו לעתים 
מועקה ודכדוך בלב הקוראים. עם־זאת לא היה חסר הבנה לבעיות 
הזולת, ולעתים גם הפגין הומור דק ונוגה. 

/ 0 ^ 1 ) 0 ? ס . 4 . .£ ,ח 0 צת 1 נ 01 מ . 8 : 1962 ,.?/ . 11 .£ , 12. 00x0 

. 1967 , 40 *(! 

רובינסון, ג״מז הריי - 5011 ״ 8051 ץ־י״־מ 5 ־ 11 ! 3 ( - 

( 1862 — 1936 ), היסטוריון אמריקני. ב 1887 הוסמך באוניבר¬ 
סיטת הרוורד, וב 1890 קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת פרייבורג 
בגרמניה. בשובו לאה״ב הורה באוניברסיטת פנסילווייניה, ומ 1895 


- באוניברסיטת קולמביה בניו־יורק. ב 1919 יסד עם בירד (ע״ע) 
את ה 8 ־ 31 ־ 5 ־ 8 131 ־ 80 !״) 8001 ־ 5 "־א ("ביה״ס החדיש למחקר 
חברתי״), והורה בו עד 1921 ! השניים אף חיברו במה ספרים יחדיו. 
אח״ב הקדיש ר׳ את כל עתותיו לכתיבה. הוא כתב ספרי־לימוד רבים 
לבת״ס תיכונים ולקולג׳ים, ובהם הדגיש את תפקיד המקור ההיסטורי 
בהוראת היסטוריה. באוסף מסותיו ׳ 015 ) 8315 ״־א ־ 15 ("ההיס־ 
טוריה החדשה״), 1912 , הדגיש את חשיבות תולדות הדוח ( 18151017 
35 ־ 1 >! 01 ) וההתפתחויות החברתיות, המדעיות והאמנותיות לגבי 
ההיסטוריה, וטען לחשיבותן בצד אירועים מדיניים. באוניברסיטת 
קולמביה קמה ״אסכולה״ של היסטוריונים שהלכו בדרכו. מספריו: 
־קסז £0 111 ־ 1 ־ 1510 ),־) 0 ־ 101 ) 10 ־־־־( 1 ־ 111 ' ("ההתפתחות של אירופה 
החדשה״; נכתב עם בירד), 11-1 , 1907/8 ; ־ 1111 ־ 5511 ־ 15 ת 1 1 ־ 8810 ־!דד 
(״הדעת בהתהוותה״), 5,1921 ־ 8101 ' 10 ־ 1 ־ 840 1 ־ 20 21 ׳ 1 ־ 8 >־ 51 (עברי: 
״יה״ב והעת החדשה״. א׳—ב׳, חדפ״ו), - 1926 ! ) 0 31 ־ 1 ־ 01 ־ 5 ד 
0171117211011 (״מבחן התרבות״), 1926 . 

־ 501110 י 4 \ .\־ 4 : 1946 ,׳(־ 77/7/02 { ס 7 ,.?/ . 1 ( ./ , 3 }| 0 ח!*וס 1 ־ 1 .'׳\ — 1 
.מ ; 1963 , 1/1 ) 011 !). 141 0 / 48 ׳(■״ 7715/6 • 7724 , €1 )ק 0.1 ?ס£ 1/1 
. 1966 ,ז.מ 1 > 7 ) 170 ./ 77 1 ) 0/1 !) 1 ^ 10 ) 141 01 ) 1/111116x11 מ 12 ־ 076 ; 28 , 510111011x1 

רוב י גסון, סר רוב ר ט -י ת 50 מ 1 כ 1101 1 ^ 1886) — $1!■ £01x — 
1975 ), כימאי אנגלי. כ 1905 סיים את לימודיו באוניברסיטת 
מנציסטר, וב 1910 קיבל את התואר דוקטור. לאחר עבודה במחיצת 
פרקין (תו־ 1 ז־י 1 . 81 .׳ 88 ). נשנים 1912/5 כיהן כפרופסור לכימיה 
אורגנית באוניברסיטה של סידני, אוססרליה. נ 1929 תהל לענוד 
באוניברסיטת אוכספורד. ב 1934 זנה בתואר אבירות. בשנים 
1945 — 1950 שימש נשיא החברה המלכותית. 

ר׳ עסק בכימיה של תמרי־טבע מסוגים שונים. את עיקר מאמציו 
הקדיש לבירור מבנה האלקלואידים (ע״ע) והסינתזה שלהם. השגיו 
המרשימים ביותר היו: הסינתזה של טרופינון, קביעת מבנה 
הסורפין, קביעת מבנה כללי של אלקלואידים הנגזרים מאינדול 
ועבודות על סטריכנין ועל ברוצין. ר׳ תרם רבות גם בחקר תמרי־ 
הצבע תצסחיים ממשפחת הפלוונים. עבודתו העוסקת בתפוצת 
חאנטוציאנינים למיניהם בפסלכת־הצומת היתה אחד הנסיונוח 
החלוציים בשטח הכימוטכסונומיה. — ב 1947 זכה בפרס־נובל על 
מחקריו בחמדי־טבע בעלי חשיבות ביולוגית, ובעיקר על תרומתו 
בשטח האלקלואידים. 

רובינשטין, אנטון 1 י 1111 ־, 1 ק 0 י 111 ק י 11 ז 0 צ 11 \־־ 

1819 — 1894 ), בלחיו ופסנתרן רוסי, שהוריו השתמדו. 

ר' קיבל את שיעורי הפסנתר הראשונים מאמו, והופיע כילד־פלא 
במוסקווה, פריס ולונדון. הוא זכה לעידודם של ליפט ומנדלסון, 
ולפני שמלאו לו 24 שנים כבר כתב שתי אופרות. בתמיבת הדובסית 
הגדילה של רוסיה ילינה פוולובנה שבשירותה פעל כפסנתרן החצר, 
יסד בפטרבורג ב 1862 את הקונסרווטוריון ושימש מנהלו. ד' זנה 
להוקרה רבד, כפסנתרן וירטואוז בסיבוב הופעותיו ברחבי אירופה 
ואה״ב. ב 1890 כונן את פרם ר' — תחרות בי״ל לפסנתרנים ולמלחי־ 
נים צעירים. ר׳ היה גם מלחין פורח, ובחלק מיצירותיו משתקפת 
תספורת היהודית. בפו באורטוריות ״גן־העדן האבוד״( 1855 ) ו״מגדל 
בבלי ( 1870 ), ובאופרות ״השד״( 1871 ), ״המכבים״( 1875 ) ו״שולסית" 
( 1883 ). ר' כתב גם קונצ׳רטים לפסנתר. לכינור ולצ׳לו, מוסיקה 
קאמרית. סימפוניות וסונטות, ום 100 יצירות קוליות, אך רק מעט 
סכל זאת מושמע כיום באולמי הקונצרטים. 

רובינשטין, אךטור — 111 ־ 51 ״ 18081 ־!־״* — (נר 1886 . לודז׳) 

פסנתרן וירטואוז, יהודי. ד' החל לנגן בגיל 3 , ואת הקונצרט 
הראשון ערך בברלין בגיל 11 ! הוא זכה להצלחה, ואחרי שהופיע 
בוורשה נתפרסם כילד־פלא. את לימודיו גמר אצל פדרבסקי (ע״ע). 





581 


רובינשטין, ארטור — דוכנו 


582 



הופעתו הראשונה באה״ב 
היתד. בפילדלפייה ב 1906 . 
במלה״ע 1 התנדב לנגן בפני 
היילי בעלות־ד״ברית. מש¬ 
ראה את אכזריות הגרמנים 
כלפי אזרחים החליט שלא 
להופיע על אדמת גרמניה. 
אחרי המלחמה קבע את מו¬ 
שבו בניו־יורק, וממנה ערך 
סיבובי קונצרטים בספרד 
ובאמריקה הלאטינית. ב־ 
1946 קיבל נתינות אמרי¬ 
קנית. 


ארטור רובינשטיין (החזכ׳יית ר׳ נחשב בתחילה לפרשן 

הפילהרמונית היעראלית. ת א) , י 

מעולה של עורפן. אבל במ¬ 
רמה הקריירה הפסנתרנית כלל הרפרטואר שלו גם יצירות משל 
במהובן, שומן ואחרים. הוא מקובל כאמן בעל ראיה חודרת ומעסיקה. 
והקונצרטים שלו הם מקור־משיכה לקהל שוחר־מוסיקה מגוון. ר׳ 
נודע נאמן המרבד. בהופעות — לפעמים ערך נ 150 קונצרטים בשנה, 
רבים מהם למטרות צדקה. הוא הרבה לנגן ולהקליט גם מוסיקה 
קאמרית — עם חפץ, פוירסן ופיאטיגורסקי. ר׳ אינו אפן המסוגר 
בסגדל־שן, אלא מעורה במתרחש סביבו; לא-אחת נשא קולו נגד 
עוולות שונות, דוגמת האנטישמיות בפולניה או הפלישה הרוסית 
לצ׳בוסלובקיה. ר׳ מזדהה עם היהודים והוא ידיד גדול של ישראל. 
נ 1963 הוקמה על שמו הקתדרה למיסיקולוגיה באוניברסיטה העבריה, 
והוא גם מעניק את חסותו לתחרות הבי״ל ע״ש ר׳ לפסנתרנים 
צעירים, ב 1973 פרסם ר' אוטוביוגרפיה, מ ¥03 ¥01108 ן 1 ו 1 ("שנות' 
הצעירות"). 

. 1955 ,(צרפי) 77 . 1 ׳ , 1 ! ״.״ 11 . 5 - זו 


רובינשטין, עקיבא ( 1882 — 1959 ), שחמטאי, יהודי. את ראשית 
צעדיו בשדה השחמט עשה ר׳ בעיירתו (בפולניה) ובלודז׳, 

ב 1905 הופיע לראשונה בזירה הני״ל והאיגוד הגרמני לשחמט הכיר 
בו כאמן. ב 1909 , בפטרבורג, התהלק 
בפרס הראשון עם אלוף־העולם. לסקר 
(ע״ע). ב 1912 ניצח ר' ב 3 תחרויות 
גדולות, והועידו אותו להתמודד ( 3 ־ 

1914 ) עם לסקר על הכתר העולמי, 

אך מלה״ע 1 שיבשה את התכניות. 

במלחמה סבל ר׳ רבות ואיבד מבשרו; 

אעפ״ב זכה בתחרות וינה, 1922 . ר׳ 

השתתף בנבחרת פולניה. שניצחה 
באולימפיידת המבורג, 1930 , אך 
באותה תקופה תלה והפסיק לשחק. 

ר׳ נודע בפתיחות (מהן הנושאות 
את שמו), וכן בתהנולוח, שביצע 
באילו דרד־אגב להשלמת תכניותיו 
האסטרפניות, אך בקיאותו היתה בעיקר בסיופי-משחק מבריקים. 

. 1933 .?/ , 6 :*) 1 ו£ 

רובלילב, א 5 ךר י — 8 פ 691 ץ?—( 1360/70 — 1427/30 }, 

צייר רוסי. ר׳ היה נזיד במנזר־השילוש סרגי הקדוש 
בזאגודסק שליד מוסקווה, ושם למד אמנות ציור האיקונין (ע״ע), 
ככל הנראה בהדרכת הצייר פרוכור סגורודיץ. שהיה מייצגו של 
המגמות הביזנסיות המאוחרות בציור הרוסי של סוף המאה ה 14 . 
ב 1405 צייר, עם מורו ועם הצייר תאופאנס היווני, ציורי-פרסקו 
וציורי־איקונין בקתדרלת־הבשורה שבמוסקווה. ציורי־האיקוניו הסיד 


רובינשטיין 



רוסלווי 


ביסעו האחרון ׳ 50 ה 5 ב 1 , 22 .ז 3 
(כפוי). צ:ג 3 !ז; 23 .ז.-ח 4 / זו־ר 12 י; 
24 .םה:ד 2 , ר:ה 4 +; 25 ,סה־ז 2 , 
צ־ח 3 !! 4 ו. 5 בן נכנע 



חסים לו בוודאות מצטיי¬ 
נים בקומפוזיציה מוש¬ 
למת באיזונה וכיפי הצב¬ 
עים וחיוניותם. ממחזור 
ציירי־הפרסקו שצייר ר׳, 
ב 1408 , עם הצייר דניאיל 
צ׳ורני, בקתדרלת־הדור־ 
מיציוו בוולאדימיר, נש¬ 
תמרו קטעים מספר בלבד, 
המתארים את "יום־הדיו 
האחרון", ואיקונין מן 
האיקונוסטאסים הגדול 
(נמצאים, משוהורים ב¬ 
חלקם, במוזיאון הרוסי 
בלנינגראד ובגלריית טר־ 
טיאקוב במיסקווה). אי¬ 
קונין השילוש הקדוש בדמותם של שלושת המלאכים הבאים אל 
אברהם ( 1411 ; כיום בגלריית טרטיאקוב, סוסקווה), מצסיין בעומק־ 
רוחניות ובקומפוזיציה נפלאה בעלת מקצב מעגלי (תמי: שם, עם , 
71 ), בשנים 1425 — 1428 עיטר. עם דניאל צ׳ווני, את כנסיית השילוש 
במנוד סרגי הקדוש. — יצירתו על ר׳ השפיעה על הציור הרוסי 
המוקדם והיוותה שלב־הינתקות מ! המסורת הסגנונית הביזנטית. 

מנזר־אנררוניקוב במ(םקווה, שבו בילה ר , את שנותיו האחרונות. 
משמש ביום מוזיאון על שמו. 


אנררי ר' 2 ?י,יכ: "ד 01 ?א־ סינא*", פרט מחור 
איקונין (ג 5 ר-ית מרטיאקוב, גיועההה* 


.ז־) 3 ' 1 10 > תו 1 >ז 1 ;|) . 11 , 8.01111 .[ : 17 ־ 19 ,: 1 ( 110 11 ,' 111.1 ') , 8.14:0 .י!' .י 1 

׳ 1/0 הו :' 111 1 ת 16 < 1 <ד 1 ? , 0035011 . 8 ; 1961 ,( 47 — 40 

, 3 ה 0 א 10 סתס 65,11 ^ 3.14.31313 ; 1962 .!/ 1 ) 1110 .'( 1 ו 1€1 ( 0 } 11 


■ 1966 
י. שפ. 


רובנו ( 0180 ?), עיר־תעשיה במערב אוקראינה, בריה״נל, 
וצומת תחבורה על דרר־הרוחב החוצה אח אוקראינה ממערב 
למזרח (לבוב—הרקוב); 116,000 תוש , ( 1970 ). התעשרה מייצרת 
מכונות, מווו וכימיקלים. התפתחותה בשנות ה 60 הביאה להכפלת 
מספד התושבים (ב 1959 — 56,200 נפש). 

היסטוריה. ר׳ נזכרה לראשונה ב 1282 , כיישוב פולני. בעת 
חלוקת פולניה ב 1793 נמסרה לרוסיה, וב 1797 היתד, לעיר. בסוף 
המאה ה 19 הפכה לצומת מס״ב תשוב. ר׳ היתד! אבן־פינה במשולש 
המבצרים דובב( 1 —לוצק—ר. וסביבה התנהלו קרבות עזים במלה״ע 1 . 
נשנים 1920 — 1939 הזרה לידי פולניה %1 מתושביה אז היו יהודים. 
בשנים 1939 — 1941 היתה בידי בריה״ט ואח״ב נפלה בידי הגרמנים. 
מ 1944 שייכת ר׳ שוב לבריה״מ. 

יהודים. ידוע כי ב 1566 הרג אציל יהירי פרי ושמו אהרון. 

ב 1571 מזכיר כומר בצוואתו בעלי־תוב יהודים פר׳. באמצע המאה 
ה 17 עברו על יהוד' ר׳ גזירות ת״ה/ט ומלחמות השוודים. בפס״ו 
של האוצר ם 1739 נזכר קהל ר׳ — בקשר לדרך חלוקת המסים 
ווכותו לשלוח ציר בעניין זה ל״ועד ארבע ארצות״. נ 1749 העניק 
הנסיך סטניסלב לובומירסקי כתב־זכויות הפפרם את סדרי הנהגת 
הקהילה ומוסדותיה. כתב זה אושר שנית ב 1789 . במחצית השניה 
של הסאה ה 17 בידן בר׳ הרב מאיר הלו' אפשסין, ואחריו — בנו 
ר■ אברהם. באמצע המאה ה 18 ישב בר׳ לסירוגין — ובעיקר 
בשנותיו האחרונות - ר' וב-בר (ע״ע) המגיד ממזריטש. לשם 
גם נתמסו תלמידיו להתייעצות, לאחר חרם הגר״א נגדם. ביהכ״נ 
הגדול נבנה (מעץ) ב 1786 . נשרף ב 1830 והוחלף במבנה לבנים. 
שנשלם נ 1874 . מאז ועד לשואה פעלו בר' נ 30 נתכ״נ. ב 1890 
נוסדה ישיבה. מהמאה ה 19 ואילך, תחת שלסון הצאר, הפכה ר׳ 
למרכז מסחרי ואספקה צבאית — בשל קרבתה לגבול האוססרי — 
ופעל בה צומת רכבות תשוב, מספר היהודים עלה בהתמדה: 







583 


רובנו — ריבנט, פטר פאול 


584 


17655 — 890 , 18475 — 3,788 , נ 1897 — 13,780 ( 56% ), 19315 — 
22,737 ( 44% ) 51 1939 — 5 28,000 . 

5 1884 נוסדה 5 ר׳ אגודת "חי 5 ת ציון" ומאוחר־יותר פעלו בה 
מפלגות ציוניות. 5 1903 הוקם סניף ה״בונד״. בשנים 1918 — 1920 
התקיימה בר׳ לשבה ציונית מרבזית לבל צפוז־מערב אוקראינה. 
19115 הוקמה ,.אגודת שפת עבר״, 51 1919 — הסניף המרבזי של 
אגודת "תרבות", ששימש את בל גליל ו 1 לין. אותה שנה נפתחה 
גימנסיה "תרבות", ואח״ב שני בת״ם עממיים וגני־ילדים של רשת 
"תרבות". ביז שתי טלה״ע י״ל עתונים בעברית וביידית. השלסון 
הסובייטי חיסל את המוסדות היהודיים, ובתה״ס העבריים עברו 
להודות ביידית. מפלגות נאסרו ומנהיגי־ציבור הוגלו. פליסים רבים 
מילאו את ר , . ב 29.6.41 כבשו הגרמנים את י' וכמה אלפי יהודים 
נרצחו בסמוך. ב 8.11.41 — 7 נרצחו כ 23,500 , והוקם גפו. ב 13.7.42 
נרצחו כ 5.000 איש הנותרים. בי! הנרצחים היו גם שני רבניה של 
העיר, ר׳ משה אליעזר רוסנברג ור׳ שמחה הרץ מהץפית. לאחר 
השחרור נתלקסו כ 400 יהודים משרידי ר׳ והסביבה. רובם עזבוה, 
ובמקומם באו יהודים מרחבי בריה״מ. ב 1960 חיו בר׳ כ 500 יהודים. 
כיום אין ידיעות מעודכנות. 

א. אבסיחי. ר־ (ייקור ייהייז, א•). תש״ה/ז; הנ*ל (עורו). ר', ספד 

זכרון׳ תשי״ז 1 % , 0 ^ 1 ^( 015 ? ג ■״ 7540 > 01 ז £ ץוזמ 1£1 :זזן €0 ןן 

. 1888 , 823 — 818 
מ. - ע 1 מ. ם. 

0 * 5 ( 0 , פטר פאול — ותשו) וו ) 1 1 ס 3 ? סס? — ( 1577 , זיג! 

[וסטפאליה] — 1640 , אנטוורפן), צייר פלמי. ר' שב 
לאנטוורפן, מולדת אבותיו, ב 1589 , אחרי מות אבי המשפחה, 
עו״ד קלוויניסטי, שגלה לגרמניה ב 1568 . הוא רכש השכלה הומניס¬ 
טית רחבה ושליטה ב 6 שפות. ב 1591 למד ציור אצל צייר־הנוף 
טוביאס ורהבם (: 11 ( ! 1 :! 113 -ו־/י), ולמן 1593/4 - אצל הציירים אדם 
ון גורם (זזססא) ואוטו ון ון (״״ 7 ). ב 1598 נתקבל כחבר בגילדה 
של אמני אנטוורפן ופתח סדנה משלו. בביקורו באיטליה ב 1600 
התרשם עמוקות מציוריהם של אמני ונציה בני חמאה ה 16 . ר' נענה 
להזמנת דוכס סאנטובה. וינצ׳נצו גונזאגח, לשמש צייר-חצרו. יצירות 
ציירי הרנסאנס, ובייחוד של טיציאנו ובני דורו. עוררו אח התפעלותו 
של ר׳ במאדריד ב 1603 . בסוף 1605 הגיע לרומא, ושם גילה את 
יצירותיהם של רפאל, סיכלאנג׳לו, קרוג׳ו וקרצ׳י. בעקבות ציורי 
המזבח הראשי של כנסיית סנטה מריה אין ואליצ׳לה ברומא ( 1606 ) 
נתבקש לצייר ציור־מזבח עבור כנסיית אותו המסדר בפרטו. ר׳ שב 
לאנטוורפן ב 1608 , וב 1609 נתמנה צייר־החצר של המושלים החד¬ 
שים, הארכידוכס אלברכם מאוסטריה ואשתו איזאבלה: במשרה 
זו כיהן עד מותו. ב 1609 גם נשא אשה, ויצירתו "ר־ ואשתו איזאבלח 
בראנט״ ( 1609 בקירוב; פינא- 
קותקה ישנה, מינכן) באה להנ¬ 
ציח תקופת־אושר זו בחייו. ה- 
סריפסיכון הגדול, "הצבת הצ¬ 
לב" ( 1610/1 : קתדרלה, אנט¬ 
וורפן). המצויר בסגנון הבארוק 
הבשל והשופע עצמה דרמתית, 

זיכהו במעמד של מנהיג הציור 
הפלמי. מרשים לא־פחות, אך 
מרוסן־יותר בסגנונו. הוא ח־ 

סריפסיכון "ההורדה מהצלב" 

( 1611 — 1614 : קתדרלה, אנט¬ 
וורפן). יצירה אחרת האפיינית 
לתקופה זו היא "חטיפחן של 
בנות לוקיפום״ ( 1618 בקירוב: 

פינאקותקה ישנה, מינכן). לעי־ 



ם. ם. וורנס: חטיפת; יש? בגות 5 ולןי״ו־ס 


טור תקרת בנסיית־הישועים באנטוורפן ושלושת מזבחותיה הוזמנה 
אצל ר׳ ב 1620 סדרה של 39 ציורי-שמן, המתארים סצנות מן התנ״ר 
והברית החדשה (רק ציורי־המזבח נשתמרו בשלמותם). סדרת 21 
הבדים הגדולים, שעיטרה אח הגלריה של ארמון־ליפסנבור (-וחס*".! 
6 ־ 1:0111 ) בפר־ס ( 1622 — 1625 : כיום באבר). מתארת בצורה אלגורית 
פרשיות מחייה של מלכת צרפת. מריה (ע״ע) דה מדיסיס. אף שחלק 
ניכר מן הביצוע הופקד בידי עחרים, מהווה מחזור־ציורים זה אחר 
השיאים בדרכו האמנותית של ר׳. 

ב 1626 , אחר מות אשתו, פנה ר׳ לפעילות דיפלומטית. ב 1628 
נשלח לספרד. לפעול למען ברית־שלום עם אנגליה. במדריד העתיק 
העתקים מציורי טיציאנו והתיידד עם ולסקס (ע״ע). ב 1629 בא 
ללונדון להמשך המו׳׳מ, וב 1630 הוענק לו שם תואר אבירות מידי 
המלד צ׳ארלז 1 . הוא עיטר בעיטורים אלגוריים את תקרת אולם 
הבנקסינג האום (־"!ס!? 1:8 ) 831:1:110 ) בווייטהול (הושלמו 1635 ). 
יצירתו האלגורית ״שלום ומלחמה״ ( 1630 : גלריה לאומית, לונדון) 
צוירה לציון הצלחת תיווכו בהשגת חוזה-השלום. 

בסוף 1630 נשא ר׳ לאשה את הלנה פורמנם ( 011110011 ?) בת 
ה 16 , המופיעה מעתה־ואילך כמעט בקביעות בציוריו, מהם ציורי- 
עירום. בשל מחלת־הפודגרה שסקדה אותו נאלץ לצמצם את פעילותו 
בסדנה. אך ההזמנות הוסיפו לזרום: .,מזבח אילדפונסו״ ( 1630 — 
1632 : המוזיאון לתולדות האפנות, וינה)::* 5 ־ £0311 ( 1636 — 1638 : 
לובר, פריס). בשנים 1636 — 1638 צייר מחזור ציורים מיתולוגיים 
(כ 120 ; לא שרדו — נשתמרו תממות־שמן) עבור ארמון־הציד של 
סלך ספרד. טורה דה לה פאראדה, ליד מדריד: בעשור האחרון 
של חייו נעשתה מרבית העבודה בד״ב בידי עוזריו ותלמידיו. 

ר׳ הוא הנציג המובהק והגדול-ביותר של ציור הבדוק (ע״ע). 

לא זו בלבד שקדם בפיתוחו המלא של סגנון-אמנות זה אפילו 
לעמיתיו האיטלקים; הוא אף עלה על כל מתחריו בעצמה הדרמתית 
ובמבנה שופע התנועה. ד' שילב במורשת הבארוק הקלאסי האיטלקי 
את מורשת הראליזם והנטורליזם הפלמיים של המאה ה 16 . בסגנון, 
בנושאים ובסולם־הצבעיס הרענן והעשיר. שפע ודינמיות, מבנה 
עשיר וסוער, רישום ומשיכות־מכחול זורמים, מציינים את כל סוגי 
יצירתו. גם באשר לרבגוניות הנושאים לא נמצא לו מתחרה: 
יצירותיו כוללות פורטרסים, ציורי־מזבח וציורים רבים על נושאים 




585 


רובנם, פטר פאול — רומפפיר, מגפינוילין 


מן התנ״ך והברית החדשה, איורים לספרים, אלגוריות, סצנות 
היסטוריות, קלאסיות ומיתולוגיות, סצנות־ציד, ציורי-עירום וציורי־ 
הווי. חשיבות מיוחדת נודעת לציור-הנוף של ר: ציורים אלה. 
שצוירו בחלקם הניכר להנאתו גרידא, סללו את הדרך לציורי־הנוף 
הרופנסיים של המאה ה 19 . לעתים משמש הנון■ רקע דמיוני לנושא 
מיתולוגי או לסצנה סאסטוראלית, ולעתים גובר היסוד הראליסטי 
(״טירת סטין״, 1636 בקירוב! הגלריה הלאומית, לונדון). 

רמתן המעולה של היצירות שצוירו בסדנתו של ר• היתה פועל- 
יוצא לא־רק מכשרונו כאמן אלא גם משיטת חלוקת העבודה בינו 
ובין עוזריו. לאחר שרטוט קוויה הכלליים של הקומפוזיציה בעט 
על נייר, היה ר׳ מנין מיתווה בשמן, ואח׳־כ — דגם מוקטן של הציור 
בצבעי-שמן, שבו נרמזים הצבעים העיקריים במשיכות־מכחול 
חפוזות. ציור זה היה מוגש למזמין כאינפורמציה חזותית ראשונית. 
רישומים מפורטים של הדמויות היו נמסרים לתלמידים — שמילאו 
את סדנתו בעשדותיהם — ואלה היו מעתיקים אותם בצבעי-שמן 
אל גוף היצירה הסופית, בהיעזרם במיתוות הצבעוניות של היצירה 
כולה. ר׳ פיקח בקפידה על כל שלבי הביצוע. בסיום היה עובר 
במכחולו עם״נ היצירה כולה ומקנה לה יתר איכות ואחדות. מחירן 
של היצירות היה ביחס ישר למידת השתתפותו של ר׳ בביצוען. 
גם עבור השתתפות בחירי עוזריו, כ(ון) דיק (ע״ע), שנתקבל 
בסדנתו ב 1617 , י. יורדנס (ע״ע) ועוד, נדרש מחיר גבוה. עוזריו 
הועסקו גם בביצוע העתקים גרפיים מציורי-השמן שלו. ר׳ עיצב 
גם מיתוות למחזורי־תמונוח שנארגו על שטיחים ( 111115 00:1115 
[ 1617 ! אופף ליכטנשטיין, וארוז!; ״נצחון האמונה״ ( 1626 — 
1628 : מנזר הכרמליתים היחפים, מדריד)). 

השפעתו של ר׳ בציור האירופי הוסיפה להיות רבה עד שלהי 
המאה ח 19 . היא ניכרת ביצירתם של אמנים פלמים רבים. ובציור 
הצרפתי של שלהי המאה ה 17 וראשית המאה ה 18 טבועה התנועה 
השלטת בחותם השפעתו והנקראת על שמו. "ר ו בני ז ם". התאו- 
רטיקאי של זרם זה היה ר 1 ז׳ה דה פיל ( 1105 ?), שראה בר׳ את 
גדול הקולוריסטים. מזרם זה נסללה הדרד לעלייתם של ז׳.־א. וטי. 
פ. בושה וז׳.-א. פרגונר (ע׳ ערכיהם). השפעת ר׳ באנגליה, באמצעות 
תלמידו ון ריק, כבר היחה ניכרת במאה ה 17 , והיא גברה במאה 
ה 18 , בעיקר בציורי־הנוף של ת. גינזבורו (ע״ע). ובמאה ה 19 — 
באלה של ג׳. קונסטבל (ע״ע). האסן הגדול האחרון שהושפע סר׳, 
ואף חיקה את יצירותיו והעתיק מהן, היה הצרפתי א. דלקרואה(ע״ע). 

ספר-התחריטים של ר׳. 3 ׳ 05 ת 00 11 ! 312221 ? ("ארמונות ג׳נובה"! 

2 כר׳), י״ל ב 1622 .— מכתביו (. 8 .? .? ) 0 5 תס)]־ 0 ). י״ל ב 1955 , 
בעריכת 11 ־ 138111 ^ . 5 . 11 . 

. 1 \ ; 1699 , 01/11101 <] 401 1€ י 1 10 40 ?%? 4111 ,$׳.>! 1 ? ?! 1 .מ 
. 0 - . 4 ^ ; 1892 — 1886 40 ס/ע 0011 '. 1 

,£) 11 ו־א 11 זש).> 01 . 11 ; 1909 — 1887 , 081011111 <] 811 14/1011 * 10 <] 41 €0401 
• 4 ? 1-1111 0 !'<£ .(. 0115 ) 1£21 '[)זשנ 1 ב 4 ל , 1 ׳>< .'־ 1 - . 0 ; 1922 ,.' 1 / 

; 1942 ,. 8 .י/ .׳/ ,$ז 0 ״£ . 7 ) . 1 ־ 1 ; 1928 .,?ן .? הסס 1112201 * 2010/1 
,(.^ 0 ) 10111 ־ 1 . 5 .ן ,' 1947 ״?ן { 0 010/101 )/ 3 )!{יד ,ס!) £1 י.יץ 0 ? 1111 •! ״ 1 
, 111151 ־ 1 ' 1 ) ״מ - 11 ת 0113 זט 6 ; 1959 , 11 ־ 1 !; 1-411 ( 1 0104 ) 501 :.?ן 

,.?ן / 0 0014 ׳^[ ) 1/1 , 1 ) 00 ״!£ ./י . 0 ; 1963 , 11 1 , £1 נ 7 /׳ 1 ון>י<כ/ .מ 

— 1968 , 1 ז\צ 10£ , 10141 /־ 4 ־ 0 ) 0 11411112 *] 1 ח 11111 > 0111 < 1 > 1/1 1 ווק- €01 ; 1967 
. 1972 , £110 !> 0/1 < 01 .? 1 , 101110 ) 11311 .£ : 1972 
א. רו. 

רובסון, פול — חו> 05 כ!ס? 1 טג? — ( 1898 — 1976 ), זסר בס־ 
בריטון ושחקן אמריקני, כושי. שפעל רבות להפצת זמר-הדת 
הכושי ולקידום הכושים בחיי־התרבות באה״ב. בעת לימודיו באוני¬ 
ברסיטת ,רטגרז" התבלט בכשרונותיו וביכלתו הספורטיווית, 
ובשלמי משפטים באוניברסיטת "קולמביה׳ התגלה לראשונה כשרונו 
הבימתי. הופעתו הראשונה בברודוויי היתד. ב 1922 במחזה "טאבו". 
ושנה אח״כ שיחק אותו תפקיד בבלקפול שבאנגליה. שפו נודע 
לתהילה כשחקן דרמתי לאחר הופעתו בשני מחזות מאת ארגיל 


(ע״ע), "לכל ילדי האל כנ¬ 
פיים" ( 1924 ) ו״הקיסר ג׳ונז" 
( 1925 ). תפקידו המפורסם- 
ביותר היה אותלו במחזהו 
של שיקספיר. 

את דרכו במוסיקה החל ר׳ 
בניו-יורק ב 1925 , ברסיטל 
של שירי-דת כושיים. איכות 
קולו ועצמתו, ופרשנותו ה¬ 
עמוקה למלות השירים ול־ 
לחניהם הוציאו לו במהרה 
מוניטין ברחבי אה״ב. מ־ 
1928 ואילך עיך מסעות־ 
קונצרטים באירופה, וב 1934 
הופיע לראשונה בבריח״ם. 
בעת מלחמת־האזרחים בספרד שר לפני חיילי הצבא הרפובליקני. 
ברבות השנים הוסיף לשירי־הדת הכושיים שירי־עם מארצות שונות 
ויצירות אחרות. הופעתו במחזמר 1 ב 0 נ 1 ׳״ 0 ל 5 ("ספינת השעשועים") 
זכתה להצלחה רבה. ר׳ שיחק גם בסרטי־קולנוע. 

ר׳ לא הסתיר מעולם את דעותיו הפוליטיות — ובפרט את אהדתו 
לבריה״ס — ופרסם אותן בפומבי. התנהגות זו פגעה בהצלחתו 
המקצועית, ולאחר יפי מקרתי (ע״ע) לא שב עוד לעמדתו הקודמת 
בחיי המוסיקה באה״ב. בשנותיו האחרונות עסק בפוליטיקה אף יותר 
מאשר במוסיקה. א חנ 

רובספיר, מכסימילין— 0 זז 10 י 051 ל 0 ? 10 > 113x1011600 — 

(ב 1791 הושמטה משמו המלית 10 >, המציינת אצולה) — 

( 1758 , אראם — 1794 , פרים), מדינאי ומהפכן צרפתי. בילדותו 
מתה אמו; אביו, עו״ד מרושש. נטש את ילדיו, ור׳ גדל בבית סבו. 
היא זכה במלגת לימודים לקולז׳ בפריס, הצטיין בלימודיו, וב 1781 
הוסמך לעו״ד וחזר לאראס. נוסף לעבודתו במקצועו היה נשיא 
האקדמיה המקומית וחבר במועדון ספרות; ר׳ עסק בכתיבה וזכה 
בפרס ספרות. 

נראה שסמוך ל 1789 נתוודע ר׳ לכתבי רוסו, דבק בתפיסותיו 
והיה נאמן להן עד פותו. הוא ביקש להיבחר מסעם אראס ל״אסיפת 
המעמדות״ שזומנה למאי 1789 . והשפיע את האני־מאמין הפוליטי 
שלו במונחים שעתיד היה לחזור ולהשמיעם בלי שינוי: המשבר 
המדיני של אותה שנה עניין אותו לא מבחינת חשיבותו המדינית. 
אלא מבחינת ההזדמנות שבו — שההשגחה נתנה לעם הצרפתי — 
להתחדשות. לתחיה ולהיות למופת למין האנושי. ברוטו ראה ר׳ 
בתחיה זו עניין שעיקרו מוסרי, כלו׳ שינוי ערכים בחברה. שיושג 
בהשתתפות פעילה של האוכלוסין כולם. הוא התייחס לשרויים 
במצוקה באהדה. שהיתה אמנם מופשטת; הוא לא דגל בשוויון כלכלי. 
וראה בחתירה לשגשוג המרי הסחת-דעת בזויה מהמטרה האמיתית 
של השלטון, שהיא מטרה מוסדית. מערכת הבחירות המרה ל״אסיפת 
המעמדות״ חשפה עוד צד באפיו: נטייתו לחשוד שהתנגדות למטרו¬ 
תיו. שבעיניו היו נקיות מפניות ומאינטרס אישי, אינה אלא גילוי 
לא־סוסרי של אינטרס אישי על חשבון טובת הכלל. ר׳. שהרבה 
לעסוק בעצמו. האמין שנועד לקדש בחייו את אמונתו המדינית — 
נושא שחזר עליו שוב ושוב, 

ר׳ נבחר ל״אסיפת המעמדות״ (אח״כ — "האסיפה הלאומית 
המכוננת"), ובמהרה התפרסם כדמוקרט קיצון. הוא האשים את 
מתנגדיו, התומכים במלוכה חוקתית, בסירוב להגשים את העקרונות 
שבהם דגלו, כגון בכך ששללו מהעניים את זכות הבחירה, הוא גם 
תמך במתן שוויון ליהודים. שעתו הגיעה ב 1791 , כשהציעו התומכים 
במלוכה חוקתית ויתורים לפלך, בפטרה לסיים בפשרה את המהפכה. 



0 ו 5 רזבסח יער ז 6 ׳!!מ 1 ) 13 ^ 1 ) 01 
(״הנהר הזק!״) בהצנוז 031 ( 10114 [$ 



587 


ר־בפפיר, מגשימילי! 


588 


ר/ שכבר דבק בו ה¬ 
כינוי "נקי־כפיים" 

(:) 1 נ 111 ( 111 זזס:> 0 <), נה¬ 
יה למנהיגם של הסר 
ענים לנאמנות לעק¬ 
רונות של 1789 .ביולי 
1791 , כשפרץ משבר 
במועדון הז׳קובינים 
(ע״ע) והמתונים פר¬ 
שו ממנו, מילא ר׳, 

שהיה מראשוני החב־ 

דים במועדון, תפקיד 
מרכזי במניעת הת¬ 
פוררותו : תוך חד- 
שיים היה מספר ה¬ 
חברים גדול יותר מ¬ 
אשר בעת הפילוג. 

עם זאת היו הז׳קובי- 
נים מגובשים וקיצונים יותר, כתוצאה מפרישת המתונים והשפעת ר׳. 
מכאן ואילו היו הרקובינים למשענתו הבסותה ביותר של ר׳. 

בוזמת ר׳ הותלם שחברי האסיפה הלאומית המכוננת לא יוכלו 
להיבחר ל״אסיפה המחוקקת", ובימי כהונתו של גון• זה (אוקטובר 
1791 —אוגוסט 1792 ) ריכז ר׳ את פעולתו במועדון הז׳קובינים. באביב 
1792 איבד הרבה מהפופולריות שלו, עקב התנגדותו למדיניות 
בריסו והז׳ירונדינים (ע׳ ערכיהם), שרצו במלחמה מחוץ לשם 
ביצור המהפכה מבית; לדעתו עלולה היתד, מלחמה לעזור למלוכה, 
ולפיכך השד שלשואפים למלחמה כוונות נגד־מהפכניות. חילוקי 
הדעות פילגו את הרפובליקנים. 

בפרוץ ההתקוממות של 10 באוגוסס בפרים נבחר ד׳ ל״קומונה 
המהפכנית" שהוקמה אז, נהיה לאחד מדבריה הראשיים ולחץ על 
"האסיפה המחוקקת" לראות בקומונה את הדוברת של העם הריבון. 
בימי "רציחות ספטמבר" ניסה ר', בלי הצלחה, להביא לידי רציחתם 
של כמה מראשי הזיירונדינים. באותם ימים נבחר 1 ״ ל״קונונציה 
הלאומית* מסעם פרים. בקונונציה התבלט מיד כאחד ממנהיגי 
"ההרריים" !השמאל הקיצון, הז׳קוביני, בקונונציה). הוא פעל 
במרץ ובתקיפות למען קבלת ההחלטה להעמיד את המלך למשפט 
ואה־כ לדונו למיתה (ינואר 1793 ). בחדשים שאח־כ ריכז את 
מאמציו נגד הז׳ירונדינים, וכיוון שלא יכול היה להשתיקם תמך 
בהתקוממות בפריס בסוף מאי — תהילת יוני 1793 , וייתכן שאף 
סייע בייזומה; התקוממות זו הביאה לידי מאסר מנהיגיהם של 
הז׳ירונדינים. למען האמת סבר ר׳ שהתקוממוח מוצדקת אך ורק 
אם נכשלו כל המאמצים החוקתיים והמהפכה עצמה נתונה בסכנה. 
הוא ביקש למנוע החרפה והקצנה, ותמך במאמצי "הוועד לשלום 
הציבור", שהקימה "הקומונה" להביא לידי פיוס והבנה בשורות 
הרפובליקנים. ב 27.7.93 בחרו בו להיות חבר בוועד. 

מעמדו של ר• ב״ועד לשלום הציבור" לא היה אף פעם כשל 
ר״ם, ולא כל שבן שלא היה רודן. הוא לא החזיק בתיק כלשהו, 
ותפקידו היה בעיקרו זה של אידאולוג "ההרריים". הפופולריות שלו 
במועדון הדקובינים סייעה להגן על "הוועד* מפני התקפות הקיצו¬ 
נים- והוא היה הדובר הראשי של "הוועד" בקונונציה; במוסד זה 
ניסה להגדיר את העקרונות שעליהם מושתת שלסון מהפכני, וכן 
להסביר להברי הקונונציה מה טיבה של החברה החדשה, שאת 
הקמתה ראה כמטרת המהפכה, וכמצדיקה את הצרת החירויות 
הדמוקרטיות ואת הדיכוי החמור של כל אופוזיציה. ר׳ נראה כהת¬ 
גלמות המהפכה, והסך לדמות נערצת. ואולם מקור כוחו היה 
בסמכותו המוסרית בלבד, ואף פעם אי־אפשר היה לדעת עד היכן 


יגיע כוחו. חרף התעסקותו המריבה באידאולוגיה היה ר־ גם אתד 
הפוליטיקאים המנוסים ביותר במהפכה, אמן תכסיסי הפרלמנטריות, 
שכל חייו, בלא שיור, היו קודש לייעודו המדיני; הוא לא נשא 
אשה, התגורר בחדר צנוע, אף פעם לא נסע בשליחות השלטון 
לערי־השדה ואת כל זמנו חילק בין גופי הסמכות והביצוע — 
,.הוועד לשלום הציבור", מועדון הז׳קוביניס והקונונציה. 

בסתיו 1793 התפלגו "ההרריים" לסיעות יריבות. ר׳ מילא תפקיד 
סדכזי בהדיפת התקפות על הממשלה המהפכנית, מצד קבוצה 
קיצונית הדשה שבסיסה היה ב״מועדון הקורדיליריס" והשקיע מאמץ 
רב למנוע הרס הרפובליקנים במריבות סיעתיות; לפיכן הגן על 
אישים מזרמים שונים בעת הדיונים במועדון הדקובינים. הוא סבר 
שהמהפכה שוב אינה נתונה בסכנה מפני מפלה צבאית, ודומה שצפה 
שיבה הדרגתית לממשל חוקתי. עם זאת סבר שמדינאים זרים, 
ובראשם ו. פיס (ע״ע ( 2 )), מנסים, אתרי כשלון מאמציהם למוסס 
את המהפכה בשדה־הקרב, למוטטה ע״י חרחור מדנים בקרב הרפוב¬ 
ליקנים בדרכי תככנות ושחיתות. ר׳ בתפס יותר ויותר לחשדות 
ב״קשרים של האויבים מחוץ", וחשדות אלה קיבלו אופי כפייתי. 
תחילה האמין שמנהיגי הסיעות היריבות משרתים, בבלי־דעת 
ובתום־לב, את מטחח הנגד־מהפכנים; על־כן קיווה להעמידם על 
טעותם בוויכוח פוליטי. בראשית 1794 הגיע לכלל מסקנה שאין 
תקנה למצב ושסאבק גלוי הוא בלתי־נמנע. כל אימת שעמד לפני 
משבר היה ר׳ נתקף לזמן קצר במהלות־עצבים, ובפעם זו היה רתוק 
למיטתו חודש ימים, בפברואר—מארס 1794 . מאז ואילן בלטו יותר 
ויותר החשדנות והקנאות, שתמיד היו טבועות באפיו. 

היא קם ממיטת חליו והשתתף בהשמדת שתי הסיעות, סיעת 
הקיצונים שבהנהגת אבר (ע״ע [כרן מילואים!), שחוסלה במארס, 
וסיעת המתונים שבהנהגת דנטון (ע״ע), שחוסלה באפריל. אולי 
אפייני הדבר שתחילה מחה ר׳ נגד ההתקפה על דנטון. ואולם משעה 
ששוכנע שהיא דרושה מבחינה פוליטית סיפק הוא עצמו לסן־זייסט 
(ע״ע) את ה,.הוכחות" המגמתיות בדבר הנטיות המלוכניות שהיו. 
כביכול, לדנטון — ובכן חרץ את גורלו. 

אחרי שני "טיהורים" אלימים אלה עשה ר' מאמצים נואשים 
לכונן את שלטון המידות הנעלות (ווה&ע) ולחולל בחברה את 
המהפכה המוסרית שתמיד הטיף לה. הזיהוי שזיהה את הרפובליקה 
עם סדר מוסרי הדש נתגלה בצורתו הברורה ביותר בנאום שנשא 
ב 7.5 על הדת והמוסר, ובחג שערר נעבור החיש לכבוו ..המצוי 
העליון" ושעליו ניצח הוא עצמו, כמעין נוהן־גדול של הדת החדשה. 
פולחן ״המצוי העליון״ — שעורר רוגז ולעג נאחד — היה נסיון 
מצד ר' להחליף את הקתוליות והדאיזם הוולסריאני בדת־מדינה, 
שעליה המליץ רוסו. 

אותה עת הגיע ר' לכלל הכרה בצורך לחסל את הרשעים — 
כלו', מתנגדיו. בוזמתו וביזמת עוזרו קוטרו (מנ״ 1 ״ 1 < 0 ) אושר 
החוק של 22 בפרריאל ( 10.6 ), ולפיו סולקו הערבויות המעטות 
ששרדו להבטחת הגנה לנאשמים, ובכלל זה בוטלה הסינותם של 
חברי הקונונציה. הטרור קיבל תנופה מחודשת, ומספר קרבנותיו 
גדל במהירות. 

ר נהיה מבודד מרוב החברים ב״ועד לשלום הציבור". גרמו 
לכן סיבות אישיות יותר מאשר חילוקי־דעות בשאלות מדיניות, 
בקונונציה הצהיר ר' הצהרות מדיניות בשם הוועד, מבלי להימלך 
תחילה בחבריו. בסופו של דבר חדל להשתתף בישיבות הוועד. אף 
שפעילותו בתחום הדיכוי נמשכה, לסי שמשרד המשטרה היה 
בפיק־חו. אחרי שנכשל הנסיון ליישב אח חילוקי־הדעות בוועד הוקיע 
ר׳ את הוועד מעל בימת הקונונציה בנאום מבולבל ומעורפל 
( 26.7.94 ) ; למחרת היום ציוותה הקונונציה לאסור אותו, יחד עם 
שני מרעיו, סן־ז׳יסט וקוטון. הוא שוחרר בידי "הקומונה* של 






589 


רובספיר, 8 פ 6 ימילין — רובד גיסקר 


590 


פרים, אך נסיון זה של "הקומונה" להתקומם נכשל, וכן נכשל נסיו! 
ר׳ להתאבד. והוא נערף בגיליוטינה ( 28.7.94 ). 

וע״ע (ר,)מהפכה הצרפתית, עמי 356-352 : ז׳קובינים. 

אחרי מות ר , חלו בו את הקולר לקיצוניות הטרור, ודבר זה 
סייע ליצירת האגדה כאילו היה ר׳ בעל סמכות עליונה ב״ועד 
לשלום הציבור". אגדה זו היא שגרמה. שדורות מאוחרים יותר, 
ששאבו השראה מהמהפכה, יעריצו את זכרו. זמן רב הושמץ שמו, 
כהתגלמות הטרור, אך במחצית השניה של המאה ה 19 החלה רהבי¬ 
ליטציה שלו. היסטוריונים תיארוהו כל אחד בדמותו שלו — כנוצרי 
סוציאלי, כאחד מראשוני הסוציאליסטים. או, כפי שהיסטוריונים 
מרכסיסטים תיארוהו, כמי שניסה לנשר על הפער בין הסן־קילוטים 
ובין המהפכנים הבורגנים. בתיאורים אלה יש חוסר־הבנה מוחלט 
לכל תפיסת החברה הרוסואית של ר', הרואה את החברה כיחידה 
לאומית, מושתתת על בסיס מוסרי ביסודו. מימוש רצון הכלל 
להתחדשות מוסרית של האומה כולה קודם, בחפיסה וו. לשוויוניות 
כלכלית ולדמוקרטיה מדינית. 

כל כתבי ר 0 (- 1 ,. 11 . 10 10 : 5 טז״ 0011 ), י״ל בשנים 1910 — 
1967 . 

ג. ם. תוספסון, ר׳ והמהפכה הצרפתית, תשכ״א: י. טלפון, קרימיול 

וו״ — שני דודנים סהסכניש (בתוך: אחדות וייחוד), תשכ״ה: 

; 1936/9 , 1-11 ..א ,■!* 9011 . 0 .: 1865/7 , 1-111 ,.זז ' 11 '■ 1, 11111011 * 14311 .ע 
; 1938 , 15 /ו 1$070 ה) 0711 ) !) 5 $07 11 ) .? 1 (. 0 >) ( 131:01 ״ 1 

,.?/ /ס 5 ה 0 /הן 7 ] 0 1 ) 1171 ■ 1 ( 1,1 7/111 ,וזרו; 1130105 . 1 ? ; 1973 , מ <>ן> ! £111117 

. 1974 

נ. הם. 

רובר ( 1 - 1 * 801 ), שמם של כמה ממלכי צרפת. 

1 ) ר׳ 1 ( 865 — 923 ), בנו של ר׳ "החזק", דוכס הפרנקים 
(ע״ע). היה מחשובי הלוחמים בנורמאנים ודמות מרכזית בקרב 
האצולה בצרפת. ב 922 , כשהתקוממו גדולי הממלכה נגד שרל ) 11 . 
נבחר למלך. בקרב סואסון ( 301550115 ) , בין מצדדי הקרולינגים לבין 
תומכיו, נהרג ר׳. בנו היה איג הגדול, דוכס הפרנקים, ונכדו — איג 
קפה. מייסד שושלת הקפטינגים למלכי צרפת (ע״ע, עט׳ 915 ). 

2 ) ר׳ 11 ״החסיד״ — 118 ט:ק * 1 — ( 970 — 1031 : מלך צרפת 
מ 996 ), בנו של איג קפה, היה חניכו של גרברט מאוריאק (ז׳רבד), 
מגדולי המלומדים של התקופה (ע״ע סילוסטר 11 ), שהכינו לקראת 
תפקידו המלכותי. ר' היה מלך תקיף. הוא ניסה להחזיר למלוכה 
את סמכותה ע״י דיכוי האצילים שכוחם עלה, וע״י גיבוש נחלה 
מלכותית גדולה שתחווה כסיס לעצמתה. ר' ריכז תחת שלטונו 
הישיר את הרוזנויות שביו פרים לאורליאן, וכיבושה של דוכסות 
בורגונדיה ( 1003 — 1016 ) נועד להרחיב בסיס זה. אולם הוא עורר 
נגדו חלק מן האצילים. בראשות רוזני בלוא, שחששו מפגיעת עצמת 
המלוכה במעמדם. גם במשפחה המלכותית היה מוקד התנגדות לרי. 
בראשות המלבה קונסטנם מפרובנס. בסוף ימיו נאלץ ר׳ לוותר על 
חשגו החשוב־ביותר. משהסכים להפריד בין הנחלה המלכותית לבין 
דוכסות בורגונדיה. וזו נמסרה אחרי מוחו לבנו הצעיר. ר. במאמציו 
להגביר את עצמת המליכה היה ממחזקי "שלום אלוהים"(ע״ע צרפת. 
עט' 915 ). תמר בכנסיה, ובמיוחד כמנזר קליני (ע״ע), ודיכא 
באכזריות תנועות "מינים". במיוחד באורליאן. 

־ 01.1 * 1 .ז?-.( ; 1885 ,'!וסו? ' 1 .א ' 11 ' 1 ו%'ו ! 1 , 111 !' 111:1 ,זז 51 ו)ק ., 0 

, 775 ) 11 )$*>€ ! 171$ ) 1 75 ) 11 ( 7 ) $71 1111 > 01 ץסז ) 77 ) 711 ) 10 ) 00111 ). 1 ,ז 1€ ד׳*וז 

, 1965 

רובר (>זט< 801 ). דוכסי נורמנדיה. 

1 ) ר׳ 1 , המכונה ״המפואר״ — 19110 ) 13801 ^ 1.0 — ( 1010 — 

1035 : דוכס מ 1027 ). היה כנו של הדוכס רישאר 11 . הוא עמד 
כנגד התקוממויות הווסלים. שביקשו להרחיב את סמכויותיהם ע״ח 
השלטון הדוכסי, וחרף גילו הצעיר עלה בידו לדכאם. ר׳ תמו במלך 
צרפת. אנרי 1 , נגד הווסלים שלו. ובתמורה קיבל את מחוז ונסן 
(״ 170x1 ). לשווא ניסה להחזיר לכס־המלוכה באנגליה את השושלת 


האנגלו־סכסית; אולם בפעילותו הכין את מעורבותם של הנורמאנים 
באנגליה, שהמשיך בה בנו וילים "הכובש" (ע״ע). ר' מת ב״אסיה 
הקטנה" בשובו מעלזה־לרגל לירושלים. אישיותו שימשה יסוד לדמות 
הספרותית ולגיבור האגדי ..ר׳ השד" ביצירת יה״ב. 

2 ) ר' 11 . ״קצר הנעל" — 01110101101150 — ( 1054 — 1134 : דוכס 
נורמנדיה 1087 — 1106 ), היה בכורו של וילים ״הכובש״. ב ־ 108 מרד 
באביו — בתמיכת פילים 1 , מלך צרפת — אולם וילים הכשיל את 
המרד בעודו באיבו. הפריד בין בעלי־הברית ושיתף את ר׳ בממשל 
נורמנדיה. אפיו הבלתי־יציב הביא להרחקתו מסדר ירושת הכתר. 
ובמות אביו היה לדוכס נורמנדיה בלבד ( 1087 ). ר׳ היה מסוכסך 
עם אחיו. דלים 11 , פלך אנגליה, עד שיצא למסע-הצלב הראשון 
( 1096 ). בהסכם־הפשרה עם וילים שעבד לו ר׳ את הדוכסות תמורת 
הכסף שנדרש למימון מסעו. ר׳ היה ממנהיגי מסע־הצלב והשתתף 
במצור על ירושלים ובכיבושה ( 1099 ). בשובו לנורמנדיה ( 1100 ) 
ביקש להתמודד על כס המלוכה עם אתיו הצעיר, ד,נרי. מלך אנגליה, 
אך לא זכה לתמיכת האצולה. גם בנורמנדיה נפגע מעמדו: עליית 
השפעתם של יועציו ופילגשיו המרידה נגדו אח האצולה. הנרי ניצל 
את המצב: ב 1106 פלש לנורמנדיה. הביס את ר׳ בקרב סנשבריי 
(ץ 11 זנ 11101101 ין) ושבה אותו. ר׳ הוחזק בשבי. במצודת קרדיף 
באנגליה, עד מותו. 

,.€ , 11 , 111 ^ 03 .^\ . 0 ; 1918 , 11110715 ) 11 ) 171 ה 10 ח- 7 ס/$ , 5 ( 1331111 ־ 1 . 1 ־ 1 . 011 

.( 1921 

רובר,איבר — 11011011 ״סל״!! - ( 1808-1733 ), צייר צרפתי. 

ר׳ וזי ברומא בשנים 1754 — 1765 . ממורו. הצייר והארדיכל 
ג׳אן פאולו פאניני, ומידידו פירנזי (ע״ע), למד לצייד נופי חרבות 
נשגבים, שהיו לעתים העתקות שרירותיוח־למדי של שדידי ארדי־ 
כלות רומית, משובצות באתר ארכאולוגי דמיוני ("קאפריצ׳ו"). 
בציור נופי־הגנים אדירי־העצים הושפע מפרגונר (ע״ע). ובו־בזמך 
גם השפיע עליו. בשובו לפרים נתמנה ( 1766 ) לחבר האקדמיה 
לאמנות, ומאוחר־יותר — למעצב גני־ורסי ולמשרות־אמנות אחרות 
בשירותו של לואי 71 \־\. ר' עיטר בסדרות־ציורים כמה מבתי־האצולה 
בפרים והרבה לתאר את מראות־העיר, מהם מראות של הריסות 
ותבעדות. אתרי חרבות רומיות בצרפת. וגם מראות־פנים. כאוהד 
המהפכה צייר את הריסת הבאסטיליה ( 1790 : מוזיאון קארנאוואלה, 
פריס), ועם־זאח הנציח את תפילתו האחרונה של מלכו ופטרונו 
(אוסף רוטשילד, פריס). מעמדו קופח עם עליית הסגנון החדש של 
תקופת המהפכה והקיסרות. 

- £1 ' 11 ! 55111 )/ 7 5 )/ 1 111071 ) €011 £0 , 00311 . 4 *. ; 1929 ..>/ . 11 , 30 ת 10 ח? 5 .? 

. 1968 ,))ה) 01 י 1 ) 3 )! 54 וו§\ ו< 0 

רובל גיסק 1 — 11 זב 150 ג 01 !זסלסא — ( 1015 — 1085 ), דוכס 

אפוליה, מפקד נורמאני, בנו של טנקרד מאוטוויל (- 1121110 
01110 ! ע״ע נורמנים), אשר, יהד עם אחיו, פשט על איטליה הדרו¬ 
מית. עקב סכסוכים עם אחיו הקים גדודים משלו, ובראשם כבש את 
קלבריה מידי הביזנטים, נלחם באפיפיור לאו מ, שבה אותו ב 1053 
ושחרר אותו אחרי שהניד במעמדם של הנורמאנים באיטליה הדרו¬ 
מית. נשמת אחיו אונפרוא ב 1057 ירש ממנו את רוזנוח אפוליה. 
האפיפיור ניקולאוס 11 , שביקש לראות נו בעל־נריח נגד הקיסרות 
הגרמנית, הכיר ב 1059 בשלטונו על אפוליה וקלבדיה ובזכויותיו על 
סיציליה, תמורת העלאת מס שנתי לכס הקדוש. נשנים 1960 — 1072 
עסק ד/ בעזרת אחיו רוגירו 1 (ע״ע). בכיבוש סיציליה מידי 
המוסלמים. במקביל השלים את כיבוש אפוליה מידי הביזנטים 
( 1071 ). ובסדרת קרבות נגד שליסים מקומיים סיפח למדינתו 
את המחוזות של סלרנוי ואמלפי, שסוחריה היו פעילים נסחר 
עם המזרח. בין־היתר פשט גם על מדינת האפיפיור. תחילה 
( 1075 ) נידה אותו גרגוריוס ¥11 על כך. אולם נ 1080 ביסל את 
החרם, אחרי סר הסכים להיות לו וסאל• ציפיית גדגוריוס שמנהיג 



591 


רובר, גיפקר — רו 3 רט 


592 


הנורמאנים יסייע לו במאבקו בהיינריך * 1 נתבדתה, משיצא ר׳ לפסע 
נגד ביזנטיון בבלקנים, מסע שבמהלכו הביס את צבאו של אלבסיוס 
קומנניס וכבש את העיר דוראצו ( 1081 ). עם שובו לאיסליה נחלץ 
לעזרת גרגוריום, שהקיסר צר עליו ברומא ( 1084 ). ונתן לו מקלט 
בסלרנו< שם מת גרגוריוס. ר' יצא להמשך מסעו נגד ביזנטיון וכבש 
את האי קורפי — זאת בזמן המצור על קפאליניה. 

בהיותו מצביא מוכשר הפך ר׳ את כנופיות הנורמאנים שמצא 
באיטליה הדרומית לצבא מלוכד, ובעזרתו כונן מדינה הזקה מצירופם 
של כפה מחוזות ואזורים. מעמדו התחזק אחרי שדיכא נסיונות של 
מנהיגים נורמאנים לכונן יחידות פאודליות אוטונומיות באיטליה 
הדרומית. בעוד שהמשטר הפאודלי במהדורתו הנורסאנית היה 
למשטר הרשמי במדינה, השאיר ר׳ על־כנם את מוסדות השלטון 
שמצא בפהוזות שכבש; הוא השתמש בפקידות הביזנטית והמוס¬ 
למית כדי להשליט משטר ריכוזי במדינה החדשה. בתחום הארגון 
הכנסייתי החליף בהדרגה את הכמורה היוונית בקתולית. יחסו אל 
אוכלוסי המדינה. שבה חיו בכפיפה אחת נורמאנים, ביזנטים, ליס־ 
נרדים, מוסלמים ויהודים, היה סובלני, ובתחום הכלכלה עודד את 
המסחר של ערי־הנמל עם המזרח. 

91 * 1-1 ! 110111 092 ס 923 סוה 9109 1092 ) 309111910 10 30 ¥11:10190 ,ת 10 ) 1 זב 1 ג 011 .? 

• 73091310 110110 ' 9153 ¥1099910911911 1 790 ,״ 00116 ? .£ ; 1907 , 1-11 ,? $101 

, 191 ) 3091 ׳(¥ 150 ק 1 ה 0 ' 1 01 91105131091010 1:110110 י ע 03 .( ; 1948 , 12010 

. 1964 , 1071 — 867 

אר. גר. 

ריו^ר — 011 ןח\״ י 4 : 1 ^ 0 >! — ה,.חכם״ [^ 53 ^ 1 ] 

( 1278 — 1343 ? מלך מ 1309 ), מלך נאפולי? בנו של שרל 11 , 

מלך נאפולי. לפני עלותו לכס־המלוכה מילא מספר שליחויות 
דיפלומטיות. ום 1297 , עת הוכרז ליורש הבתר. שיתפו אביו בניהול 
השלטון. פ 1310 סייע לגולפים (ע״ע) במאבקם נגד הקיסר הינריך 11 * 
(ע״ע) שפלש לאיטליה, ורק פות הקיסר מנע את ההתקפה על מלכות 
נאפולי. יוהנם ]^ xx (ע״ע) בחר בר׳ ( 1315 ) לשמש מגן זכויות 
האפיפיור נגד שאיפות ההתפשטות של משפחת ויסקונטי (ע״ע) 
ממילאנו. ב 1318 קיבלו את חסותו מספר קומונות. ביניהן ג׳נובה, 
אבל חלק מהן פרק אח עולו בעת ששהה בפרובאנס ( 1319 — 1324 ). 
בשובו לנאפולי הצליח לבסס את מעמדו בטוסקנה בלא עזרת האפי¬ 
פיור׳ שעמו הסתכסך על רקע רדיפת הפרנציסקנים (ע״ע; וע״ע 
נצרות, עם׳ 345 ). פירנצה, שפנתה לעזרתו, נאותה לפינוי בנו, 
שרל, לשליט (?■ 818001 ) הרפובליקה ל 10 שנים, אבל עם הופעת 
לודויג הבורי (ע״ע) באיטליה נפלט שדל דרומה. פ 1314 ואילך 
ניסה ר׳ מספר פעמים לכבוש את סיציליה, אך ללא הצלחה. ר׳ נחשב 
לשלים נאור ולפטרונם של אפנים שונים. כפטרדקה ובוקצ׳ו (ע׳ 
ערכיהם). 

. 0 .£ ; 1930 — 1922 , 11 ־ 1 , 1 ק /?׳?/ 11101 1 4 ס' 11 ,פ ■ 4 ',,/,ן 03 .א 
. 1954 .־,? 1011.11 ,/ 1 , 1111/1 ^ 411 1 ^ 1 , 11,1 ; ווו,?] 

רו 2 ר* מ^לין(ר״מ) — ח 10 ? 1 <י ? 8 4,1 ־ 801 — ( 1100 לערך — 
1167 ), תאולוג סכולאסטי יליד אנגליה ובישוף הרסורד. 

למד בפרים וירש שם את אבלר (ע״ע) בבית מדרשו. עם תלמידיו 
הרבים נמנה גם ג׳)ן מסולסברי (ע״ע). ס 1142 עמד במלין בראש 
אסכולה ונהנה מיוקרה רבה כתאולוג. ב 1148 השתתף בוועידת 
הכנסיה של רנס (.■.ס;!;׳(!), שגינתה את תורת-השילוש של ז׳ילבר 
(ע״ע) דה לה-פורה (ע״ע סכולסטיקה, עמ׳ 997 ). ר״מ ביקר גם את 
דעותיו של אבלר על החטא הקדמון ועל אישיותו של ישו, ודחה 
את טענתו של פטרום לוסברדי (ע״ע), שהיכולת לחטוא אכן ניתנה 
מאלוהים. החשוב בכתביו, שמרביתם אבדו, הוא החיבור התאולוגי 
הבלתי-גמור 59014003111111 12 ״״]״ 5 (״סיכום הפסקים״). 1152 — 
1160 , המצוי גם בגירסה שלפה אך מקוצרת. חיבור זד, מהווה מקור 
חשוב להכרת התורות התאולוגיות בנות התקופה שר״פ פותח 
עליהן ביקורת. תורת־השילוש שלו, שנגדה את השקפת ברנר פקלרוו 


(ע״ע), היתה קרובה־יותר לזו של אבלר. ובאופן כללי אכן נתקבלה 
ע״י אנשי האסכולה בסאה ר, 13 . לדעת ר״פ יש לייחס את כוח 
היכולת לאב, את החכמה — לבן, ואת הטוב — לרוח הקודש, באופן 
שהתכונה המיוחסת לאחת הדמויות של השילוש אינה נשללת מן 
השאר. גם האסכולה הוויקטוריאנית (ע״ע הוגו מסן ויקטור), שר״מ 
היה קרוב לה ברוחו, אימצה את תורת-השילוש שלו. 

את כתבי ר״ס הו״ל 031141 .)! 1 . 11 -״ 3111 ) 11 .) 11 .) 1 , ב 3 כר׳. 
בשנים 1932/52 . 

. ¥1 30 . 11 30 09 ? 230 ס ¥1 1191 ; 10930 סס?/)/ 0190 ? ¥90 ,ת 11 זצ 1 \ . 1 * 1 .. 8 
; 1923 ,( 333 — 308 < ^^ 11601. X ־ 1 - 1111 ? . 50 .׳ 80 ) 30991093 . 8 50 ) 0091 
. 12 305 013100911:0991991091909091 ? 1901 ¥099111109161131191% ,) 3 ז 1£ > 1 זבז״ 1 . 1 י 2 
— 169 , 111 ^ 1163 ( 811 ) 506130 501910 11913 . 13 091 < 1 .¥ : 10119/1919930995 
50911091005 160 191 £51 }ס 510091491% 760 , 1 ) 3$ א .? ; 1932 ,( 193 

. 1952 ,( 142 — 129 ,^ 1 ^! 116 > 1 ת 5 31 .י 461116 <> . 0/51 . 8 / 0 ( 60 ( 1 — 1152 ) 

צ. בר. 

רוברוק (או רויסבתק; ו־יברוק; ךיבריקי), דלם מ־ 

- 01111 ] ;, 1.011,01191 ;,) 044 זג $1 ענן 8 ) ז 1 ?עזלט) 1 930 11141,1 * 1 
3 ;נ 1 { 1 ״,־ 1 ״ 8 ( 14 , :■!״״ 13 ) — ( 1215 — 1295 בערך), נזיר פרנציסקני 
ממוצא פלמי ונוסע נודע, 

ב 1253 שלחו לואי £ס (ע״ע), מלך צרפת, אל סנגקה, שליט 
האימפריה המונגולית. מלך צרפת שהה אותה שנה בעכו, לשם הגיע 
בעת מסע־הצלב השביעי (ע״ע מסעי-הצלב, עמ ׳ 1117 ), וניסה 
ליצור קשר עם המונגולים (ע״ע, עס׳ 463 ), שכיבושיהם במזה״ת 
הלכו ונתרחבו. ייתכן גם שרצה לנצר את המונגולים. ר׳ ומלוויו 
יצאי את קושטא לעבר קרים. ושם רכשו עגלות וסוסים לצורך המסע. 
לאחר ששהו במחנה של באטו, מפקד המונגולים, ליד םרט)ב (נשמה 
אח״כ) ע״ג וולגה, יצאו בדרך שכסשוער עבר בה קודם קרפיני 
(ע״ע). לבסוף הגיעו אל מחנה "הה׳אן הגדול" ליו קרקורום (ע״ע). 
הם עברו פצפון לימת ארל, חצו את דזונגריה (כיום שינג׳יאנג), 
והמשיכו במקביל לטין־שן (ע״ע) לתוך מרחבי מונגוליה. פנגקה 
קיבל את המשלחת והיא חזרה ב 1255 . 

ר׳ כתב דו״ח על מסעו ובו נתונים על הארצות שעבר שבהן, 

על המסחר במלח ובסשי, על שיטות חקלאיות ועוד. ברם. עיקר 
חשיבות הדו״ח בתיאור הספורט של מננקה. "הח׳אן הגדול", וחצרו. 

£0510991 160 0 ) . 8 / 0 .׳מ /ס ? 10199910 60 ' 7 ,(. 611 ) 804:1411111 .¥\ 

• 1921 ,. 8 30 .׳ 8 , 831100 ; 1900 , 1255 — 1253 , 1610913 160 [ 0 5 ) ¥09 

, 4%05 2493310 160 / 0 7900011095 0913 7901015 ,(. 1 א) 00 ז׳*י 6 א . 8 
3091109130 30 292 09191191%691 \ז 1 , 0 60 ( 0051-12-021011 ,נתוסתגן .ז ; 1926 
30 291 4092£0120 ? 009 ח . 71 .,} . 111 00091 < ¥909101 30 1-091 9012091 30 :/ 001114 

91009 30950117110 901001 {} ¥1051091009150 30 1-099 091 1255 - 1253 09091 ! 

. 8 . 3 . 0 ¥9090 30 1/191050290 ; 1959 , 1288 — 1287 09091 ( 30 191 ¥3150/90 

: 10 ) 0105 ) 091091 50£10912 0212 99229102155 90505 / 30 09390 ' 1 30 

. 1959 ,( 331 — 195 , 8010 30:0 ^ 116 ^זטסגזמ^ז? 6$ * 1 , 605 * 

רובךט, ע״ע רובר. 

רוברט ( 4,1 ־ 01 ))), שמם של 3 ממלכי סקוטלנד. 

1 ) ר׳ 1 ברום — 44 ״, 8 — ( 1274 — 1329 ; מלך פ 1306 ), 
מצאצאי הנורמאנים שבאו לסקוטלנד במאה ה 12 . אבותיו היו 
קרובים לבית המלוכה, ואחד מהם היה סבני-לווייתו של וילים 
הכובש (ע״ע). ר׳ בילה את נעוריו בחצרו של אדוורד 1 (ע״ע). 
ונשבע לו אמונים; אולם כשפרץ מרד אצילי סקוטלנד ( 1297 ). 
בראשותו של וילים וולס, נגד פלך אנגליה (ע״ע סקוטלנד, עם׳ 
462 ), הצטרף גם ר־ למלחמת השחרור. מעט ידוע על ר׳ עד 1306 ; 
אז היטל את ג׳ו׳ן קומין(םץ 1 תס 0 ), יריבו לכתר, והכתיר עצמו למלך 
סקוטלנד. בתחילה היה מצבו נואש. אדוורד 1 , שראה נו בוגד. ביקש 
למחוץ את תנועת השחרור והנחיל לו כמה מפלות. אבל ארוורד ח, 
המוכשר־פחות, ושביתת־הנשק מ 1309 . ב:זסת קלמנם * (ע״ע). 
אפשרו לר׳ לתמרן ולהוציא מידי האנגלים את פעוזיהם, נצחונו 
על האנגלים בבנוקברן (״,״־),!סס״״גמ) ב 1314 אמנם ביסם את 




593 


רוברט — רמ׳רו 


594 


עצמאותה של סקוטלנד, אבל 
רק ב 1328 , אחרי הדהת 
אדוורד 11 , זכה ר' להכרה 
רשמית כמלך הסקוטים. ר׳ 

נחשב לגיבורה הלאומי של 
סקוטלנד! אגדות רבות נר¬ 
קמו סביבו והוא חיה לדמות 
ספרותית מקובלת. 

2 ) ר׳ 11 ( 1316 — 1390 : 

מלד מ 1371 ), הראשון ל¬ 
מלכי בית סטיוארט (ע״ע)? 

בנו של וולסר, מבפירי שריו 
של דיויד, מלך סקוטלנד, ויורש משרתו. הוא נשא לאשה את בתו 
של רוברט 1 , והיה אפוא קרוב לבית המלוכה. ר׳ השתתף בניהול 
ענייני המדינה, והיה עוצר יחיד של הממלכה בשנים 1338 — 1341 
ו 1346 — 1357 , כשהיה דיויד בשבי האנגלים. ר׳ התנגד בקביעות 
למדיניותו הכושלת של דיויד. הוא עורר מרידה ( 1362/3 ). אד זו 
נכשלה ור׳ נאסר ונכלא יחד עם בניו ( 1368/9 ). במות דיויד ( 1371 ) 
עלה לכס־המלוכה כיורש חוקי. מלכותו לא הצטיינה בהכרעות 
מיוחדות. באישור מיוהד מהאפיפיור קלמנם וזד נשא לאשה את 
פילגשו, אליזבת מיור ( 1 >־ 11 ו 1 <ז 1 1374 ), תו ילדה לו כמה צאצאים, 
3 ) ר׳ 111 — שמו היה ג׳ון — ( 1337 — 1406 ! פלד מ 1390 ). 

בנו של ר׳ 11 . כבר ס 1384 נטל ר׳ חלק בסמכויות השלטון לצד 
אביו, אבל מאז שנפגע בתאונה והיה לנכה ( 1388 ) נמצא השלטון 
למעשה בידי אחיו, רוברט, רוזו פייף ( £6 ■?). למעט השנים 1393 — 
1402 , שבהן ביקש ר' לשלוט ולשנות אח המצב הקיים. 

ןמס־ץ/ 5€01101x1 ,ת 50 ת 1 ^ 1€ ס . 0 .¥וי ; 1964 ; 3 ,־לי 0 ־ 1 ־ 11 )£ . 3 . 0 

* 1965 , 1603 10 1£1 ח 31 1 ! 11€ ז 30 1/1€ 

א. בר. 

רוברטס. פרדר־ק סלי מ^נדהר ופרטוקה, לורד - 

13 ־ €101 ■!? 3114 ג 43113 מ £13 0£ 5 זי 1 :>נ 01 ( 1 1 (£! 510 1 ) 1 (>־! %0 — 

( 1832 — 1914 ), מצביא אנגלי. יליד הודו, בנו של גנרל. קצין 
מגיל 19 . 

ר׳ השתתף בדיכוי המרד ההודי( 1857/8 ), וזכה ב״צלב ויקטוריה' 
(העיטור הבריטי הגבוה ביותר) על אומץ־לבו. במלחמת אפגניסטן 
השניה הצליח כמפקד ראשי, ובמיוחד נתפרסם במסעו מקבול 
(ע״ע). שאותה כבש, לקנדהר (ע״ע), כדי לחלץ את הבריטים הנצורים 
שם. בזכות תכנונו המדוקדק שבר צבאו מרחק של כ 500 ק״ם, 
בקיץ לוהט ובשטח הררי קשה. תוך 10 ימים■ בסוף המסע ניהל ר׳ 
קרב ששבר את האפגנים. על בד הועלה לאצולה. בשנים 1885 — 1893 
היה מפקד ראשי בהודו, וב 1895 נעשה פלדמרשל. אח״כ היה 
משנה־למלך באירלנד. לאחר הכשלונות הבריטיים הראשוניים 
ב״מלחמת הבורים" נשלח לדרום־אפריקה, שם היטה את מאזן 
הלחימה לטובת הבריטים (כיבוש מדינות אורניה החפשית וטרנסואל, 
שחרור קימגרלי, תפישת פרטוריה, יוהנסבורג וכר) והניח את היסוד 
לנצחונם. לאחר פרישתו ב 1904 לחם לפפו שירות חובה צבאי 
באנגליה. ר׳ גם חיבר ספרים: 0£ 15£ ? ("עליית 

ולינגטוך), 1895 , ו 10413 ת 1 !! 3 ״ 7 סתס׳ץזזס? ("ארבעים ואחת 
שנה בהודו״), 2 כר׳, 1897 . 

. 1954 ,.? 1 3 ז 0 ^ 1 , 5 ש\זז 13 .ס ; 1938 ,. 8 ?) 01 * 1 %-ו 111 /ישמ 3 ^\ ט 11 . 14 

רמה, או־נולד — 4 ! 0 ת!.ד — ( 1803 — 1880 ). הוגה־דעות 

גרמני. למד פילוסופיה ופילולוגיה בינה, האלה והיידלברג. 

ב 1838 יסד בהאלה כ״ע. שנקרא (מ 1841 ) ■ 1 :> 11 ס 11 < 1 ח 311 ן :> 5011 ז< 1 :>ם 
(,.שנתונים גרמניים") והיה לכלי־הביטוי של ההגליאנים הצעירים 
(ע״ע הגליניזם). ב 1848 יסד בפרים, יחד עם ק. מרכס וח. הינד. 


(ע׳ ערכיהם), את בה״ע ז;!נ<),ז 6 זנ) 3 ן 15011€11 ;! 20 ג 1:31 ?-ו 1501 א£ם 016 

(״שנתונים גדמניים־צרפתיים״). ב 1847 חזר לגרמניה, הקים מפלגה 
שמאלית ונבחר לאסיפה הלאומית בפרנקפורט ( 1848 ! ע״ע גרמניה, 
עמי 449 — 451 ). ב 1849 הקים בלונדון. עם מציני (ע״ע) ואתרים. 
את ״הוועד הדמוקרטי האירופי״. ב 1866 חזר לגרמניה והיה מתומכי 
ביסמרק (ע״ע). 

ר' ביקר את הגל (ע״ע) על שגזר את דפוס ההתפתחות ההיס¬ 
טורית מכללי הלוגיקה הדיאלקטית, באופן שאינו מאפשר חידושים 
בהיסטוריה, ואילו המדינה הפרוסית מתגלית בתבלית ההיסטוריה. 
לדעתו, לא הבין הגל את עובדת חד־פעמיות המאורעות ההיסטוריים, 
את טיבה ההיסטורי של המדינה ואת רוח התקופה 8£150 ז 1 ־ 2 ) — 
הדמוקרטית והאנטי־מלוכנית — שבה חי. במקום לתאר את ההיס¬ 
טוריה במונחים פילוסופיים, סבר ר׳ כי עלינו לעצב אותה ולהקים 
מוסדות מדיניים חדשים. ובהתאם לפושגינו התבונייס. הביקורת 
של ר׳ על הגל דומה לזו של מארכס. אף כי דחה את הקומוניזם 
והיה סבור שהמטריאליזם ההיסטורי לוקה בגישה חד־צדדית לאדם. 

; 1933 ׳ 60 '> 24. 3. 015 11713 $01x1 ,־ 61 ג 1 >א ./י\ 

. 1967 ,) 0$111 ! 311110 !. 3 . 24 . 0 

רוגטץ (ס״זמס? ז פולנית 11 ץ] 30112 ), עיירה באוקראינה, כ 20 
ק״מ פצפון לסטאניסלאב. ב 1772 עברה ר׳ מפולניה לאוס¬ 
טריה, ב 1919 הוחזרה לפולניה וב 1939 סופחה לבריה״ם. 

במאות ה 16 —ה 17 נמשכו לירידים שבר׳ יהודים מכל חלקי 
פולניה. בארגון.,ועד ארבע ארצות" נכללה ר׳ ברוסיה. יעקב פרנק 
(ע״ע) מצא בר׳ תומכים רבים. ב 1765 חיו בר־ 797 יהודים, ומספרם 
עלה בימי השלטון האוסטרי ל 3,192 ( 50% ) ב 1887 — ול 3,217 
( 45% ) ב 1912 . ב 1921 חיו בר׳ 1,294 יהודים ( 22% ). בהיותה 
איזור קרבות סבלה העיר בסלה״ע 1 , ושוב לא התאוששה. היהודים 
סבלו גם מאפליה מצד השלטון, וביותר עקב המשבר הבלכלי של 
שנות ה 30 . היהודים בחרו בנציגיהם ( 1927 , 1933 ), ובוועד הקהילה 
היהודית של שנח 1933 היתה ההנהגה בידי הציונים. ב 1931 היו 
בר׳ 3.000 יהודים. 

בשנים 1939 — 1941 פיזרו הסובייטים את מוסדות הקהילה 
היהודית, הגלו פעילים, אסרו כל פעילות פוליטית־לאופית והגבילו 
את המסחר הפרטי. מיד לאחר הכיבוש הגרמני ( 2.7.41 ) התנפלה 
המשטרה האוקראינית על היהודים. הוקם גטו. ועקב הרעב ומגפת 
הטיפוס הגיעה התמותה ל 40-30 נפש ליום. ב 20.3.42 נורו כ 2,000 
איש, וכעבור חצי שנה נשלחו כ 1,000 איש למחנה־ההשטדה בלז׳ץ. 
באוקטובר 1942 צורפו לגטו יהודים מהסביבה, ובסוף 1942 נשלחו 
לבלז׳ץ עוד 1,250 איש. ביוני 1943 חוסל הגטו, ויושביו נורו 
בבורות המוניים. 

מ. אמיתי (עורך). קהילת ר׳ והסביבה, 1962 . 

רוג׳רו ( 0 זמ 8 8 נ!ו 1 ), שמם של שני שליטי סיציליה ביה״ב. 

1 ) ר׳ 1 ( 1031 — 1101 ). רוזז סיציליה מ 1072 , היה בנו הצעיר 
של טנקרד ד׳אוטוויל (ע 11 ;׳!מ 411 מ). משבגר, הצטרף לאחיו, רובר 
גיסקר (ע״ע), באיטליה הדרומית, והיה ליד-ימינו. ב 1061 השלים את 
כיבוש קלבריה מידי הביזנטים והחל בכיבוש סיציליה (ע״ע. עמ׳ 
979 ). שאחיו מינהו לרוזנה ( 1072 ) עם כיבוש פאלרמו. אחרי מות 
אחיו היה ר' לשליט עצמאי באי ( 1085 ), הוא שלט בתקיפות. אך 
גילה סובלנדת כלפי נתיניו המוסלמים, היוונים. הנורמנים והיהודים. 
כמי שמבונן בישופויות ומנזרים קתוליים באי, זכה ד לתמיכת 
הכנסיה והאפיפיורות, וב 1099 העניק לו אורבאן 11 מעמד של לגאט 
אפיפיורי. 

2 ) ר' 11 ( 1095 — 1154 ). בנו של ר׳ 1 . היה מלד סיציליה מ 1130 . 

0 1105 היה חזן, כשאמו משמשת עוצרת, ומ 1112 משל לבדו (אמו 
נישאה לבלדוין 1 [ע״ע], מלך ירושלים). ר׳, שהתחנך בחצר הקוסמו־ 



ח וחסו ׳ 56 רויברם 1 מכתוט 5 נר 



595 


חיג׳דו — רדג׳רז, דיצ׳רד 


596 


פוליטית שהקים אביי בפאלרמו, ורכש שם נסיין במלאכת השלטון, 
ניחן ביצר־הרפתקנות, בכושר־הערכה ראליססי, הוא ידע 4 שפות, 
באפיו היה שאפתן ונמרץ. הוא הרחיב את שלטונו עפ׳־נ איטליה 
הדרומית, וב 1127 , חרף התנגדות ואסאלים שחששו מעצמת משפחת 
ד׳איטוויל, איחד את כל הנסיכויות הנורסאניות תחת שלטונו. 
ב 1130 , בעת הפילוג בין אינוצנטיוס 11 לאנקלטום 11 (ע״ע), תמך 
ר׳ באנקלסוס עד פותו ב 1138 , ובתמורה וכה בתואר מלו סיציליה. 
בתמיכתו לא נרתע ר' מכד שרוב הכנסיה והשליטים תפכו באינו־ 
צנטיום, ולא מפני קיסר גרמניה, לותאר 111 , שפלש לאיטליה 
הדרומית ב 1136 . הוא הדף את צבא הקיסר. דיכא את מרידות 
הוואסאלים, שביקשו להשתחרר משלטונו, וב 1138 הביס גם את צבא 
אינוצנטיוס 11 , והלה נאלץ להכיר במעמדו המלכותי של ר". 

ר׳ היה מייסדה המובהק של ממלכת סיציליה הנורמאנית. הוא 
דאג לשגשוגה הכלכלי, שהיה מיוסד על הסובלנות כלפי כל מרכיבי 
אוכלוסייתה. מדיניות 1 ו מצאה את כיסויה במפעלו החוקתי — 
״תקנות אריאנו״ ( 0 מ £113 !' 11 ! 155150 *!) ם 1140 . שבהו קובצו חוקים 
שנגעו בכל תחומי החיים. ושימשו תקדים לתקנות דומות במדינות 
אחרות ביה״ב. משטר מדינתו היה מעיו אבסולוטי!□ נאור, כשהמלך 
הוא שליח האל עלי־אדמות, וחובתו לעמול לטובת נתיניו. תפיסה זו 
הושפעה מתורת המלוכה בביזנטיון, אך פירושה היה מקורי, ר׳ כונן 
מנגנון מינהלי יעיל, ששירתו בו יחד נורמאנים, איטלקים, מוסלמים 
וביזנטים. מינהל זה. שהיה למופת לכל ארצות אירופה בזמנו, 
השתלב בשיטת הממשל הפאודלי, שהביאו הנורמאנים לאיטליה 
הדרומית. ר׳ ארגן־סתדש את הצבא, ששירתו בו בני כל העמים, 
והקים צי גדול, שמפקדו, האדמירל (תואר שנגזר מערבית, "אסיר 
אל־בחר"). היה לאישיות השניה־בחשיבותה בממלכה. הצי הבטיח 
שליטה סיציליאנית בימה״ת. והיה לאמצעי חשוב במלחמותיו של ר , 
נגד ביזנטיון ( 1147 — 1153 ) ובמערכות הצבאיות בצסון־אפריקה. 
חצרו של ר׳ בפאלרמו היתה למרכז חיי חרבות ורוח, ששילבו את 
פורשות האסלאם וביזנטיון עם יסודות תרבות המערב. הן הלאטינית 
והן הנורמאנית-צרפתית. 

; 1904 , 1071 — 867 , 91 ! 20911 *■< £991$1 ' 1 1 * * 9-14109101 * 991 * 141/019 ,׳( 02 .ן 

.*ו 11 *ז 0 [ 9 ס{\ 91 * 11 * 9910919119 ז 910 ז* 4 £? 091191/1111 ) 47 71914 11 .'ו ; 1967 , 1130 — 1016 , $ 011111 

. 1970 , 1194 
אד. גי. 

רוג׳ו־ז, ג׳ימז אךוין תורולד - 1 ־ 1 .״״, 11 ״ 1 ׳״!>£ **!*ז 

5 ־ 110801 — ( 1823 — 1890 ), כלכלן והיסטוריון של הכלכלה. 

אנגלי. ר׳ כיהן תחילה ככומר אנגליקני. אך נטש את הכנסיה ושימש 
פרופסור לסטטיסטיקה ולכלכלה ב״קינגז קולג׳" בלונדון ופרופסור 
לכלכלה באוכספורד. ר׳ נבחר לפרלמנט כמה פעמים. הוא נמנה עם 
תומכי גלרסטון בשאלה האירית והיה מחסידי הסחר החפשי (ע״ע 
סחר, עם׳ 642 ). 

עבודתו המדעית העיקרית של ר׳, 4 ז 0 ז 401 וז 738 0£ ׳; 7315101 \ 
1793 — 1259 , 3 .׳.; 1181 ( 1 ח! 11005 ? 3 .׳ו ("היסטוריה של החקלאות 
והמחירים באנגליה, 1259 — 1793 ״), 1 ־ 11 ׳\, 1866 — 1902 , כוללת 
אוסף עצום ושיטתי, מכל מקום אפשרי. של נתונים על סחירים 
במהלך ההיסטוריה האנגלית, וערכה עומד גם היום. ידועים- 
יותר חיבוריו הפופולריים 5 ש 28 ^\ 3011 1 ( 01 'י\\ )ס 040161145 
(..שש מאות שנים של עבודה ושכר״עבודה״), 1 ־ 11 . 1884 ■ שזכה ל 20 
מהדורות. ו ■;!,; 1.51 ־ 1 )״ 101311008 ק 10101 001010 ״;!£ סיר! ("הפירו¬ 
שים הכלכליים של ההיסטוריה״), 1888 . ספרים אלה לוקים בהצגה 
סובייקטיווית של הדברים, ולעתים אף בהתאמת ההיסטוריה לדעות, 
ויש בהם קביעות מסופקות רבות. כך. למשל, נסתרה זה־מכבר טענת 
ר׳, שתשלומי כסף ביה״ב נעשו לפי משקל המטבעות ולא לסי 


מניינם. הנחתו המוטעית, שהתעסוקה באותה תקופה היתה קבועה 
וסדירה. נרמה לכך שזיהה שיעורי-שכר עס הכנסות. וממילא הביאה 
לאומדן מופרז של כוח־הקניה של השכר. פאידך־גיפא, חיבורו; 10 ־ 1 ׳ 
!! £08130 113011 סל! 1 ״ ,,!,:■!ץ 0 ח!א £1151 ("תשע השנים 

הראשונות של הבנק של אנגליה״), 1887 , שלא שובש בדעותיו 
הקרומות ולא נוצל למטרותיו הפוליטיות, מוכיח את כשרו בניתוח 
כלכלי. שלא זכה למלוא ההערכה. 

ר' ערד מהדורה מספרו של א. סטית. "עושו העמים", כתב 
כמה ספרי־לימוד בכלכלה מדינית, היה מראשי התומכים בתנועה 
הקוא(פרסיווית באנגליה והקדיש הרבה ממרצו לקידום הרעיונות 
והרפורמות של קובדן וברים (ע , ערכיהם! וע״ע ממלכה מאחות, 
עם׳ 897 ) שאת נאומיהם ערך. 

,' 183 ,; 19 ,■; 231.11011 ) 1111 ־;;!$ .'!/ .' 7 ,.ץ ./ , 3115 .! 

,! 11 ון 813 ו;ו 8 . 64110 01 ; 0.01.0331 : 1111 . 6 . 7 . 6 ./ ,! 1101.111 . 5 . 0 '.',־ 

. 1921 ,( 11 עצ 
ד. גג. 

רוג׳רז, סמיואל— < .'; 1108 53011141 — ( 1763 — 1855 ), משורר 
אנגלי. ר׳. בנו של בנקאי, קיבל על עצמו את ראשות הבנק 
במות אביו ב 1793 ! מאז היה לאחת הדמויות המרכזיות בחוגי 
החברה־הגבוהה בלונדון. מעונו היה בית־ועד למלתו ושפנו של עולם 
הספרות ולאנשי הצמרת הפוליטית. הסעודות שנערכו בביתו נודעו 
ברבים בשל השיחות שופעות השנינות והחידוד; הן הונצחו נקובץ 
.מ . 5 )ס ! 7311 ־-: 11 .) 13 ' : 11.1 1 ״ £000110411005 ("זכרונות משיחות־ 
בשעת־סעודה של ם. ר׳*). שהו״ל אלכסנדר דיים ( 00 ;( 1 ) ב 1856 
(בפהד׳ חדשה. 1952 ). — אין לשירתו של ר׳ ערך ספרותי רב. 
חשיבותה בהיותה אפיינית־ביותר לאותה תקופת־פעבר בספרות 
האנגלית, שבה פינה הטעם הקלאסי של המאה ה 18 את מקומו לרגש 
הרומנטי. מבין יצירותיו העיקריות של ר׳: ' 01 10350105 ? ^ 1 ! x 
; 11400101 (״תענוגות הזכרון״), 1792 . המבוססת על תורות הפסיכו¬ 
לוגיה האסוציאטיווית של המאה ה 118 ; 1131 (״איטליה״). 1822 — 
1828 . 

,(.(>ש) ז£ננ 1 ־ 1 נח .? . 0 ; 910 [ ,* 1 * 019 1111 0914 .?/ .£< ,ל.}ז 0 ג 01 .מ .£ . 11 
. 1959 , 199 ^ 011 11111110111 0114 10 . 5 

רוג'רז,דיצ'ו־ד— £0118015 (!!״.!ס!?— (נו׳ 1902 ), וסמו־סטץ 

(הם׳), או 0 לןו״ — £1310010151010 05031 — ( 1895 — 1960 ). צמד 
מחברי המחזמרים הפוכר־ביותר והמצליח-ביותר בברודווי' (ע״ע 
קומדיה מוסיקלית), יהודים. סבו של הס', סחואי ומוסיקאי, היגר 
מגרמניה לאה׳יב בהיותו ב! 15 , ושם ייסד וניהל מספר בתי-אופרה. 
ע״ס דרישח הוריו החל הם׳ הצעיר ללמוד משפטים באוניברסיטת 
"קדלפביה", אך לאחד חדשים אחדים החליט לייתר את כל ומנו 
לכתיבת פיוסים, מחזות ותמלילים. דודו, המפיק ארתור הם', תמך 
בו בצעדיו הראשונים בעולם השעשועים. הבולטים במחזמרים 
שכתב בשנותיו הראשונות בברודווי' הם "שיר המדבר" (מוסיקה 
של ז. רומברג) ושורת הפקות משותפות עם המלחין ג׳רום קרן, 
שהסוכרת מכולן היא "ספינת השעשועים". 

ר׳ היה בן למשפחת מוסיקאים, ואת שירו הראשון הלחין בהיותו 
בן 14 . בשנות ה 20 , הרכה להלחין לפופעי־בידור בניו-יורק. ב 1919 
החל בעבודה משותפת עם התמלילן לורנץ הארט, ושיתוף־הסעולה 
ביניהם נמשך 25 שנה. מיצירותיהם המשותפות: "ירח כחול" ו״הידיד 
גיואי״, ר׳ וד.מ׳ הכירו זה־את־זה עוד מנעוריהם, אך רק ב 1942 החל 
שיתוף־הפעולה ניניהם, ראשון המחזמרים שחברו לכתיבתו, "אוקל¬ 
הומה!", שביסודו רומן פופולרי, היד, ללהיט הגדול־ביותר בתולדות 
ברודוויי, והוצג ברציפות 2,212 פעם. ב 1945 כתבו השנים את 
״קרוסל"— לסי מחזה של סרנץ מולנר — וב 1947 כתבו את "אלגרו", 
המחזמר הראשון שעלילתו מקורית. ,דרום פסיפיק״ ( 1949 ) — לסי 
ספרו של ג׳יפז מיצ׳נר — הוצג ברציפות 1,925 פעם וזכה כפרם־ 



597 


דוג׳רז, ריצ׳רד — רודה, ארוץ 


598 


פוליצר לדרמה. בשנות ה 50 כתבו בצוותא את ״המלך ואני״ ( 1951 ), 
״אני וג׳ולייט" ( 1953 ), ״חזיה״ ( 1955 ), ״שיר חוף הפרה- ( 1958 ) 
ו״צלילי המוסיקה״ ( 1959 ). 

,. 11 07111 _> 7 / 0 ^־? 5/0 : 7114 ;!' £06711711 111101 ) £ 716/1 ז>מ* 50 ,־ו 10 ׳ 5 ג 1 י .(ז 

. 1955 

א. ח 1 . 

רוד אילנד ( 15121111 ־ 1011 ( 11 ), מדינה לחוף האוקיאנוס האטלנטי. 

בצפון־מזרה אה״ב, דרוס נידאינגלנד (ע״ע). מבחינת 
שטחה — 3,114 קמ״ר, פהם 425 קמ״ר שטתי מים — הקטנה 
במדינות אה״ב; 950,000 תוש׳ (אומדן 1974 ). לר״א שייכים 
36 איים: הגדול שבהם, בלוק (;! 181001 28 קמ״ר), שוכן במימי 
האוקיאנוס האטלנטי ב 16 ק״מ מדרום לר״א. ושאר האיים מפוזרים 
בתחום מפרץ נרגנסט (זדסגתב^גזססא). מבחינת המבנה מבחינים 
בר״א בשני חלקים: במזרח — מישור החוף האטלנטי ומפרץ נרגגסט 
התופסים יותר ממחצית שסח המדינה 1 במערב — רמה גבעית. פני 
השטח עוצבו בעבר ע״י פעולת קרחונים, ועדות לבך הן הימות 
הרבות. הגבעות המעוגלות (דרמלינז). עמקי-נהר נרחבים, קרקעות 
של טיל קרחוני, והאי בלוק, שהוא שריד של מוריבה קדומה. מפרץ 
נרגנסט חודר לתוך היבשה לאורך 45 ק״ם ורחבו נע מ 5 ק״מ — 
20 ק״ם. הוא בר־שיט עד לחלקיו העליונים ומתאים לשיט אניות 
אוקיאניות. הנחרות בר״א קצרים מלבד בלקסטוו 000 * 81801 ). 
רובם מתנקזים למפרץ נרגנסט. שפע המים היה ביו הגורסים 
המכריעים בפיתוחה הכלכלי של ר״א. תחילת לצרכי תחבורה 
וחקלאות ואח״ב לתעשיה וייצור כוח הידרו־חשמלי, האקלים 
ממוזג עם גוון של חורף קר. הטמפרטורה השנתית הממוצעת בקיץ 
בפדובידנס היא ״ 21 ובחורף ״ 1 ־ כמות המשקעים השנתית 
הממוצעת 940 פ״מ. 

חאוכלוסיה רובה לבנה ( 96.6% [ 1970 ]). רובם ילידי 
אד,"ב ומיעוטם ממוצא קנדי. איטלקי, אננלי, צרפתי. אירי. סקנדי־ 
נווי, פולני ופורטוגלי. בערים הגדולות ריכוז של כושים ויהודים. 
90% מהאוכלוסין( 1970 ) יושבים בערים הגדולות. ואלו הן: פרובידנם 
(ע״ע). הבירה — 179.116 תוש׳( 1970 ) 1 וורווייק (![סמר״ךלו), 83,694 
תוש , ; פוטקט ( 61 ) 1 :* 11 ז״ 2 ?)< 76,984 תועד; קרנסטן ( 3051011 ־ 01 ), 
74,287 תוש׳. ר״א היא בין המדינות הצפופות באה״ב ( 232 נפש 
לקמ״ר), אך למעשה מתרכזים % מהאוכלוסין באיזור המטרופוליטני 
של פרובידנס. וורויק ופוטקט. מרבית שטחה של ריא — שטח 
כפרי פתוח מכוסה ברובו יערות. 

כלכלת ר״א נשענת בעיקר על תעשיה. רק כ 1% ממח 
העבודה עוסק בחקלאות. ענף התעשיה המסרתי הוא ייצור טכסטיל 
התופס כיום מקום שני אחר תעשיית היהלומים ועבודות כסף. מפעלי 
תעשיה אחרים הם למתכת. מכונות ומוצרי חשמל ואלקטרוניקה. 
החקלאות מתבססת על מיבון ושיטות עיבוד משוכללות וענפיה 
העיקריים הם משק חלב ולול. ר״א היא מרכז לנופש ולקיט. בעיקר 
באזורי האיים של מפרץ נרגנסט. — חינוך. בר״א יש 13 
מוסדות להשכלה גבוהה, מהם; אוניברסיטת בראון בפדובידנס 
(נוס' 1764 ), מהחשובות באה״ב, אוניברסיטת ר״א בקינגזסן (נום , 
1892 ) ומכון לגרפיקה ותכניו■ .״ 196 . 8.8 

היסטוריה. חלוץ ההתיישבות בר״א היה רוג׳ר וילימז(ע״ע), 
כומר שצידד בסובלנות דתית ללא־סייג. הלה ייסד ב 1636 יישוב 
בשם 1110111:0 ׳״״? (אנג׳: ,.ההשגחה") בחופו של איזור שבו נמצא 
א• בשם דוד. ב 1663 השיג כתב־זכויות ממלך אנגליה, צ׳רלז 11 
(ע״ע). שוחרי סובלנות דתית. בני כיתות נרדפות וכן יהודים 
הצטרפו אל המתיישבים במקום. עיר־הנמל ניופורט ("סס״סא) 
הפכה לאחד מצירי "הסחר המשולש" בין אפריקה (עבדים), איי 
הודו־המערבית (תרכיז סוכר) ומושבות ניו-אינגלד (שיכר וי״ש), 
ביניהן בעיקר ר״א. במאה ה 19 נודעה בציידי־לוויתנים נועזים. 


במלחמת־העצמאות עמדה ר״א בראש המושבות המתמידות, ואח״ב 
נודעה בדבקזתה בזכויותיה־שלה. היא סייעה להכשיל נסיון לגבש 
את אה״ב במסגרת ריבוזית יותר, ורק בעקבות איומים מצד הממשל 
המרכזי נאותה לאשרר את חוקת אה״ב ( 1790 ), והיתה האחרונה 
מבין 13 המדינות המייסדות שעשתה בן. 

ע״פ חוקת 1663 היתה אזרחות ר״א מותנית בבעלות על רכוש 
קרקעי, אך בהתפתח תעשיית טכסטיל המבוססת על ניצול כוח 
מי־הנהרות (מסוף המאה ה 18 ), השתנה הרכב האוכלוסיה וגברה 
התסיסה בין מחוסרי־האזרחות. ב 1841 יסד עו״ד שוחר תיקונים, 
תומס דור (""ם), ,.מפלגת עם". אח״כ קיים ועידה, עדך בחירות. 
ונבחר למושל ר״א. המועצה שנבחרה ע״י נאמניו ניסחה חוקה חדשה. 
דור וממשלו לא הוכרו ע״י הממשל הקיים או ע״י שלטונות אה״ב. 
והלה יזם התקוממות שנכשלה ( 1842 ) 1 הוא נשבה ונאסר, ברם, 
רבים בתיקוניו נתקבלו בחוקה החדשה שנכפתה על הממשל.'במאה 
השנים האחרונות קלטה ד״א מהגרים רבים והיתד, לאחת המתינות 
המאוכלסות והמתועשות ביותר באה״ב. 

יהודים ראשונים, רובם ספרדים, הגיעו מקורסאך באמצע 
המאה ה 17 , והתיישבו בניופורט (ע״ע), מהם בעלי מפעלים ואניות. 
בפרובידנם (ע״ע). הקהילה היהודית הגדולה בר״א כיום. התיישבו 
יהודים באמצע המאה ה 19 . עד 1843 לא התקבלו לפשרות 
ציבוריות. במפנה המאה ה 20 הגיעו מהגרים ממזרח אירופה, ובין 
הקהילות שנוסדו: בריסטול, פיטקט, וססרלי, וונסיקט. היהודים 
פעילים בחיי הציבור, וב 1966 ו 1968 נבחר יהודי למושל המדינה. 
ב 1974 היו בר״א 22,000 יהודים ( 2 % /י 2 ). ב״ע מיוחד מוקדש לחקר 
יהדות ר״א,<* 0 א 101 ־ 101 * 111 1311 ,״:!( . 1 . 8 (הופיע מ 1954 ואילך; 
ר׳ במיוחד כרך 4 , עם׳ 305/6 ׳ 1966 ). יר. פ. - ה, ום. - 0 . 

רידברטיס. קהל יוהן - 1115 ע< 1 ^ 80 01121111 [ 1 ־ £31 - 

( 1805 — 1875 ), בלבלו ומתקן חברתי, גרמני. ר , למד 
משפסים. ב 1848 נבחר לאסיפה הלאומית הפרוסית, ושם עמד בראש 
המרכז השמאלי. אחדי מהפכת 1848/9 התמסר לניהול אחוזתו ולמה־ 
קריו בכלכלה ובחברה. 

ר׳ נודע כסוציאליסט אותוריטרי, מלוכני ולאומני. לדבריו, כל 
המוצרים הם פרי עבודה. ולכן זכאים העובדים למלוא ערבו של 
המוצר: למעשה מקבלים העובדים רק חלק מהתוצר, בעוד שהשאר 
מתחלק כרבקה וברווחים. העובדים מקבלים רק שכר-קיום ("חוק 
הברזל״ של השכר), ואין הם נהנים מעליה בתפוקת עבודתם: להפר, 
טען ר/ חלקם בתוצר הלאומי פוחת. בגלל ההגבלה המתמדת בכוח־ 
הקניה של העובדים גךלים העוני ותפוקת־היחר ומתהווים משברים 
מחזוריים. בניגוד לק. מרכס לא צפה ר׳ שינוי במצב באמצעות 
מלחמת־מעמדות או פעילות איגודים מקצועיים. ר׳ האמין, שעל 
המדינה להתערב כדי לשנות את החברה: כלכלה של תחרות חפשית 
מאפשרת לעובדים רמח־קיום מינימלית בלבד. הוא ביקש למצוא 
פשרה ביו מצב־הדברים בזמנו לביו הדרישות הסוציאליסטיות. הוא 
לא תציע לבסל מיד רנטות ורווחים, אלא לבטל את התחרות 
החפשית, לפקח על המחירים והשכר, להגביל את הרנטה ולקבוע 
מערכת־מיסוי מקיפה. להשקפותיו היתד, השפעה רבה על א. ח. ג. 
וגנר (ע״ע) ועל הסוציאליזם הגרמני. — כתבי ר׳ י״ל בעריכת 
וגנר ואחרים, 1884 — 1890 ( 4 כר׳). 

- 1,110 ? ■־ 6 ־ 1 , 1 ־ 0011.1 .) 1 . 0 . 7 ; 1886/8 , 1-11 ,.(/ ר* ,! 120 ) 111 . 13 

- 1111 ; 1930 , 4 . ,:> 111 )>.*. 1 ^ 1 ,. 14 ,זז 1 ורר ..¥ ; 1899 ,.}/ / 0 ע 0£/1 ! 

! 01716 ! ■ו 611 } 1 ז 6 ^) 1 ^\ 75 %111 :. 14 . 14 ./ , 111 ־ז 51 תג^\ . 11 : 1938 ,. 14 .€ , 11011 <) 
. 1950 ,( XX £ ■ו 7 ן/ 061 <) 7 \ 11 )[ ! 56/17110110 ) !)*ן 161 ! 10 > 70 

רודה, ארדן - 6 [! 011 > 1 — ( 1845 — 1898 ) , פילולוג קלאסי 

גרמני. היה פרופסור באוניברסיטות קיל, .י.נה, טיבינגן 
ולייפציג. ידידותו עם ניצשה השפיעה על התפתחותו המדעית 
(מכתביהם י״ל ב 1923 ), ור׳ סנגר על חיבורו של ידידו. "הולדת 




599 


רודה, אודן — חדולן! 


600 


הטרגדיה' (ע״ע ניצשה. עס׳ 167 ). ר׳ סיוג בחיבוריו דיוק מדעי, 
אינטואיציה אמנותית והבנה היסטורית, ופיתח השקפה כוללת של 
התרבות היוונית. בחיבורו החשוב ביותר 1 >ג 111 ] 800100110111 . 060 ע 5 ק 
01 ־ 6 ־ 0010 : 0 ( 0 1160 ב 581 ]ו 0 ] 00611061 ] 1/015 ("פסיבי. פולחן הרוחות 
והאמונה באלמוות אצל היוונים״), 2 כר/ 1890/4 , העמיד כנגד 
הדת ה״אולימפית" הווהרת את האמונה האפלה ברוחות במעבה 
האדמה. 

. 1948 . 4 / ־/?*/ 1£0/70 >. 0 ■! ;>. 1 < 710$ ץ 5 ,(. 11 ?) $11110 .!־} 

רודה (קרי: רוד׳ה), הלגה — 110180110,10 — 1870 — 1937 ), 
סופר דני. ר׳ כתב שירים. מחזות ומסות. בשנות ה 20 היה 
לדמות מרכזית בארצו בזכות ויכוחיו בענייני־רוח: הוא התנגד 
נמרצות לתפיסות הרדיקליות נוסח בדנדם (ע״ע) ולהשקפות הדאד- 
וויניסטיות נוסח ינסן (ע״ע), וראה בהן — מלבד השפעתו של 
ניצשה — סיבה חשובה לפרוץ מלה״ע 1 . מאמריו כונסו ב - 110 ־ 1108 
■ 1.110 ) 330 ו-!״* ; 1001001 ) 03 (,.ההתחדשות בחיינו הרוחניים״), 1923 , 
וב 1 ) 01101116011 ־ 8 30101180 ( 5 )־ס (״הפריצה הרוחנית״), 1928 . לשי¬ 
רתו הלירית, שתחילתה אכסטטית, שיווה במרוצת הזמן צביון פשוט 
ומאופק. נצחיות הנשמה ומעסקי הלא-סודע פינו מעט-מעט את מקומם 
ליחס של שמחה על חיי־טבע. לידה ומוות. ועל נופה וערכה של 
המולדת. מנין קבצי־שיריו — 0 ־ 6100051 1110110 (״פרחים לבנים״), 
1892 , ו 710101 , 1914 . רבים מתוך 15 מחזותיו הועלו על הבימה. 

. 1948 ,.? 2 . 13 ,ת?גת 143 .[ . 9 

רודו*, ח׳וסה א 1 ר י קה — 10 ) 0 ) 1 0 טן 1€ זת£ ^ 0$ ( — ( 1872 ׳ 
סונטווידאו — 1917 , פלרמו), סופר אורוגוואי. בן לאב 
ממוצא קאטאלני ואם מקומית. ב 1895 יסד את ה 0031 ( 5130 8001303 
80013105 0000135 ץ 3 סנ 301 ס־א״ 1 ־ 1 ! ("בטאון לאומי לספרות ולמדעי־ 
ההברה״). נ 1898 נתמנה- בלא הסמכה פורמלית, מרצה לספרות 
נאוניברסיטת פונטווידאו. הוא היה סעורנ, למן 1901 , נהיים הפולי¬ 
טיים של ארצו, ובמשך 3 קאדנציות ישב בקונגרס מסעם "המפלגה 
האדומה״. — לשיא הצלחתו הגיע ר׳ ב 1900 , עם פרסום סיפורו 
הסמלי 40101 , הקורא לנוער האמריקני-הלאטיני לפנות עורף 
ללזמרנות התועלתנית. למען עולם של יופי ושל חן. אה״ב מוצגת 
כדוגמה לאותו המון השולט באמצעות האפרנות והמועך תחתיו 
את המיעוט. העילית. — ר׳ נחשב, בשל טיב בתיבתו וסגנונו 
המלוטש, לסופר קלאסי. הוא היה פסוללי־הררך לתנועה ה״מודר־ 
ניסטית" בספרות הספרדית-האמריקנית. בין הוני־הדעות של אירופה 
וסופריה העריך ביותר את רנן (ע״ע). ומכאן גישתו לדיאלקטיקה 
ולדת הנוצרית. 

כל כתביו ( 135 ־ 1 ק 1 סס 0 06035 ) י״ל ב 1957 . 

01 691 .? 2 ■£ ./ , 31 ^שמ 10 \ . 11 ; 1948 , 50717005 40.171 >( $'.) 1 , 73 >שזש? . 0 

. 1966 ,.? 7 .£ ./ £6 0 ( £11 <[ ץ 007110 , 11 זש 11611 ש 15 .!% ; 1950 ,!סוהס&סעס(( 

רודודנדרון ( 0, 1 , 00 ־ 1060 / 0 , 1 ), סוג צמחים ממשפחת האברשיים 
(ע״ע), הכולל כ 1,300 פינים, הנפוצים בעיקר בהרי אסיה 
המרכזית והמזרחית. הר תופס מקום מרכזי בגננות־הנוי של העולם, 
ורבים מאד הפינים שהוכנסו לתרבות בשל יפי הצמחים, העלים 
והפרחים ורבגוניותם של הפרחים. גננים מקצועיים וחובבים. 
שתרמו הרבה להכרתו של הסוג, וכן חוקרים רבים, סרבים לעסוק 
במינים שונים של הר. כן קיימים ארגונים של שוחרים וחוקרים 
ונם נ״ע שעניינם בחקר הסוג ר. מונוגרפיות זפאסרים רבים נכתבו 
עליו. בתחומי הסוג ר׳ נכללו לאחרונה גם הסוג אזליאה ואחרים. 
אלה הם שיחים ירוקי־עד בעלי עלים תמימים מסורגים. ופרחים 
גדולים הערוכים בסוכנים קיצוניים. הגביע קטן ובעל 5 אונות. 
הכותרת פעמונית או גלגלית זלה 5 — 10 אונות. לפרה 5 — 10 אבקנים. 
הפרי, הלקט, נפתח ב 5 — 10 קשוות ומכיל הרבה זרעים זעירים. 


בארץ אין נציגים של הסוג הזה, ני לפרות המספר העצום של המינים 
טרם נמצאו (אולי טרם ניסו לסציא) מינים או זנים המתאימים 
לתנאי הארץ, ובייחוד לקרקעות הבלתי־חפוצות של א״י(כל פיני הר. 
או כמעט כולם, דורשים לגירולם קרקע חמוצה). 

רודולף 1010 ) 1111 ). שמם של שניים משליטי גרמניה לבית 
הבסבורג (ע״ע). 

1 ) ר 1 ( 1218 — 1291 ), פלך גרמניה. מניח-היסוד לשלטון בית 
הבסבורג (ע״ע). 

ר היה בנו של הרוזן אלבךכט ז\ 1 מהבסבורג. הוא היה שקול, 
פיקח ונמרץ, והרחיב את תחום שליטתו בשיטתיות ע"׳ נישואין 
וע״י ירושת תארו של אביו ( 1239 בערך). אע״פ שהיה אדוק לא 
בחל במריבות עם הגמונים (של בזל ושטרסבורג) שאת אדמותיהם 
המד. בשל כך הוחרם פעמיים ( 1249 , 1254 ) ע״י הכנסיה. היה מתומכי 
בית ההוהנשטאופים (ע״ע). גם לאחר נפילתו המשיך ר לצבור כוח 
והשפעה, עד שנעשה לשליט החזק־ביותר בדרום־גרפניה (ובשטחי 
שוות דהיום). "התקופה-ללא-מלד" (אינטררגנום! ע״ע גרמניה. 
היסטוריה, עמ׳ 429 ) נסתיימה עם היבחרו ב 1273 לפלך גרמניה. 
מתחרהו של ר על הכתר היה מלך בוהמיה, אוסקר 11 . הוא נהרג 
בקרב עם ר בדידנקרוט ( 00100110 00 ז גם 61300610101 ) ב 1278 . 

ר השתלט על דוכסויות אוססריה. סטירית וקרינתיה, שהיו בידי 
אוטקר, ואלה הפנו אח״נ למעוזיו העיקריים של בית הבסבורג. 
בראש נחלותיו העמיד את בני־פשפחתו (בניו והתנו!נצל, בנו של 
אוסקר. ששלט בבוהמיה). ר׳ השליט שלום וסדר בממלכתו (לאחר 
יפי הפורענות של האינטררננום) ודיכא אבירים מתמרדים. 

ר׳ לא התעניין באיטליה, ובין ויתוריו לאפיפיורות נתן ידו 
להכרזה ב 1279 , שלאפיפיורות עליונות על הקיסרות, והסכים לכבד 
את תחומי האפיפיורות באיטליה, בתנאי שתתמוך בהמלכתו. ברם, 
נסיונותיו לזכות גם בכתר הקיסרות לא הצליחו, שכן, לרוע מזלו. 
האפיפיורים שהסכימו להכתירו, מתו. אעפ״ב היו בין צאצאיו 20 
קיסרים בקירוב. הוא נחשב למחדש הממלכה הגרמנית, ואישיותו 
העממית היתה נושא לסיפורים. 

ר׳ נודע ב ת ו" י בתביעותיו המופרזות למסים, והוא שאסר 
את ר׳ מאיר מרוטנבורג (ע״ע) בכלא אבסיסהיים, ודרש נופר רב 
לשחרורו. ב 1275 אישר את חבולה יטל האפיפיור נגד עלילות-דם 
(ע״ע), וקבע שדרושה עדות נוצרית ויהודית כדי לחרוץ דינו של 
נאשם יהודי. ב 1286 שלל את התנגדות הבורגנים בעיר מיינץ 
לערוך חקירות־בירור בכל מקרה של עלילת־דם. ר׳ ההרים את רכושם 
של היהודים שביקשו לעלות לא״י בימי ר• מאיד מרוטננורג (ע״ע 
גרמניה, עמ׳ 497 ). בהתאם לתפיסה שהיהודים הם עבדי אוצר 
המלך (ע״ע חסות, יהודי). 

< 15 ש 6 תתזו 2 . 2 .מ ; 1926 ,!ן 1£0711 ז€< 711501 ז 76 015 . 4 ( < 07 ע .£ . 9 

14071 ד 111 { 17 ( 0 \ . 13 1771 1 > 1 ! 1 ) $0111 ! 001 171 071 ( 115 [ ז 10 > . 1 ( 0050 ־י)ז 2 £0 ])- 1 ) 801 

. 1965 5 ,. 13 הסע .? 7 , 111011 *>* . 0 ; 1926 

2 ) ר׳ ח ( 1552 — 1612 ), שליט הקיסרות הרומית הקדושה. 

בנו של מכסימילין 11 (ע״ע). נתחנך בספרד. ברוח קתולית קיצונית. 
נעשה מלך הונגריה ב 1572 . מלך בוהמיה ב 1575 וקיסר ב 1576 . 

ר היה בעל כשרונות רבים, תרבות רחבה ונטיות למדעי־הסבע 
ולאלכימיה. עיקר עניינו היה באספיו האמנותיים והמדעיים. בחצרו 
פעלו התוכנים ט. בדהה וי. קפלר (ע׳ ערכיהם), והאחרון הקדיש 
לו את "הטבלאות הרודולפיניות". שנועדו לחישובים אסטרונומיים. 
בשליט היה ר׳ חסר־יעילות. שכן סבל ממצבי-ריכאון שהלכו וגברו. 
הוא נתל נקשרים עם בני-אדם, לא נשא אשה מעולם, ולבסוף 
הסתגר והתבודד בטירת הראדצ-אני שבפראג. בימיו הלך והחריף 
הקיטוב בין כוחות הקונטרה־רסורפציה לבין הפרוססטנטיזם, תהליך 
שהביא לבסוף לפרוץ ״מלחמת 30 השנה" (ע״ע). בשל אזלת־היד 
שגילה ר׳ מול האיום התורכי המתמיד ופול פרד האצולה בהונגריה 




פ. פ. רובנס: הצייר עם אשתו איזאבלר. בראנט. שמן. 1609/10 . הפינקדתקה הישנה, מינכן 




האנציקלופדיה העברית (כרך ל) 





1 ־ ,*) 


רומו 


604 


אוליגארבי, והיא היתה 
תחת השפעת ספרטה 
עד 396 . העיר החדשה 
נחיתה מהחשובות ב¬ 
עולם היווני בזנות מי¬ 
קומה הגאוגרפי המצוין. 

על נתיב־השיט מיוון 
לאסיה־הקטנה, לקפרי¬ 
סין ולמצרים. בניה ייס¬ 
דו יישובים ברחבי ה־ 

ימה״ח (אסיה־הקטנה, 

איטליה, סיציליה וס¬ 
פרד). בשל חשיבותה 
כבשר, מאוסולוס מהלי- 
קרנטוס ב 353 . זמן־מד, 

היתד. בידי הפרסים ו¬ 
אחייב נפלה לידי אלכ¬ 
סנדר (ע״ע) מוקיון. 

ב 305 עמדה שנה שלמה 
במצור שהטיל עליה 
דמטריום פוליורקטס 
(ע״ע). שרצה לכבשה 
בשל חשיבותה הכלכלית והצבאית במורה הימה״ת. לזכר הדיפת 
המצור הקימו אנשי ר' (ב 290 לפסה״נ בקירוב) את ה״קולוסוס" 
המפורסם — פסל ענק. שגבהו כ 32 מ׳ — לכבוד פטרונם, אל־השפש 
הליום (ע״ע). הפסל אמנם נפל ברעש, ב 227 לפטה״נ לערך. אך 
זכרו נשמר כאחד משבעת פלאי העולם־העתיק. 

בתקופת פריחתה של ר׳ הגן ציה על נתיבי־הסחר הימיים ונלחם 
בשודדי-ים. התקנות לסחר ימי שהנהיגה ר' תופעלו גם מעבר 
לתחומה: אח״ב אימצה אותן הקיסרות הרומית (בשם 11110615 ** 1 ) 
ועקרונותיהן היוו את החוק הימי המקובל בחלקי הימה״ת עד סוף 
יה״ב. העיר ר/ שישבו בה בשיא פריחתה כ 80,000 חוש׳, היתה 
גם מוקד תרבותי, ונודעה בפסליה ובמבניה המפוארים. בי״ס לתורת- 
הנאום שקם בו" משך תלמידים דורות רבים. עם המשתלמים בו 
נמנו יוליוס קיסר, קיקרו וקטו הצעיר (ע , ערכיהם). בין חכמי 
האסכולה הפילוסופית של ר׳ נתפרסם פוסידוניום (ע״ע). בראשית 
המאה ה 2 תמכה ר׳ בהתערבות רומא במזרח, ושיתפה אתה פעולה 
נגד פיליפוס ואנטיוכוס 111 (ע , ערכיהם). בחמורה זנתה בשליטה 
על כריה ועל ליקיה (ע״ע) שבסוף היבשת שממול, ברם, הרופאים 
שוב שללו שטחים אלה מר׳ בשל עמדתה הפושרת במלחמה המקדו־ 
נית השלישית ( 171 — 168 לפסהי־נ). ב 167 לפסה״נ. משהעניקו 
הרומאים לאי דלוס (ע״ע) מעמד של נפל חפשי, נפגע סחרה 
של ר׳ ללא תקנה, ומכאן ואילך נהפכה לבעלת־ברית נחותה של 
רומא. 

ב 44 צורפה ר׳ לפרובינקיה הרומית אסיה, וב 395 היחה לחלק 
מהקיסרות הרומית המזרחית(הביזנטית). ב 620 כבשוה זמנית הפרסים. 
ואת״ב התקיפוה הערבים פעמים רנות ( 654 , 717 , 807 ). במסעי 
הצלב שימש האי תחנת מעבר ואספקה בדרו לא״י. משבא הקץ 
על שלטון ביזנטיון ( 1207 ) שלטו באי שליטים מקומיים. ב 1234 
תפסה ונציה את ר', וב 1248 — ג׳נובה. אח״ב שלטה בו קיסרות 
ניקיאה ( 1256 ), וזמנית הסלגיוקיס, ב 309 הוקם באי שלטון מסדר 
היור,ניטים (ע״ע) — שנאלץ לנטוש את א״י. נ 200 שנה עמדו 
היוד,ניטים, נציגי אירופה הנוצרית, בגבורה פול התקפות הערבים 
והתורכים, ואניות המסדר איימו על נתיבי־השיט של המוסלמים. 
ב 1522 צרו התורכים על היוהניטים 6 חדשים. לבסוף. משלא הגיעה 
עזרה מן העולם הנוצרי, נאלצו היוהניטים להיכנע לפני סליפאן 


(ע״ע) המפואר ( 1.1.1523 ), מאז נותר האי בידי התורכים, עד 
שכבשוהו האיטלקים ב 1912 (ע״ע דודקנס). האיטלקים פיתחו את 
האי מאד, והחזיקו נו עד 1943 . מאז ועד סוף המלחמה החזיקו נו 
הגרמנים. ב 1947 נמסר האי ליוון. 

.* 1959 ..? 7 .מ 

מ. ע. 

ארכאולוגיה. ע״פ כלי-חרס שנתגלו ביאליסוס ובקסידוס 
והמעידים על השפעה כרתית־מיקנית ניחן לקבוע, כי באלף ה 3 
וה 2 לפטה״נ יישבו את האי ר׳ מהגרים מכרתים ומיבשת יוון. 
בסאות ה 15 וה 14 לפסה״ג היה האי נחון להשפעת התרבות הכרתית 
והמיקנית. לפני מלחמת טרויה פלשו לאי מתיישבים פאטיקה ומה- 
פלופונסום. לאחר התיישבות הדורים (ר לעיל) העניק זום עושר רב 
לעריהם (הומרוס, איליאם, 11 . 670 ) . 

החפירות בלינדוס, קמירוס. ורוליה ויאליסום העלו כדים מפוא¬ 
רים — מן חמאה ה 10 יאילך. הכדים פן המאות ה ד וה 6 מעוטרים 
בדמויות חיות (בעיקר עזי־בר וארנבות רצות), פרחי לוטוס, כפות 
תמרים׳ שריגי גפן וציורים הנדסיים, כמו שושנות׳ עיגולים וכדר. 
ציור עז-הבר הוא סגנון אמנותי מיוחד אפייני לאי רק שהיה אז 
מרבז תרבותי חשוב. יש הרואים בו המצאה מקורית של אמני ר׳, 
והשפעתו ניכרת גם בערי אסיה־הקטנה המערבית ובאיים הסמוכים. 

שרידי המונומנטים העתיקים באי מראים, שבתקופה ההלניסטית 
שלם באדריכלות הסגנון הדורי. לסגנון זה שייכים, למשל, המכלול 
המונומנטלי של האקרופוליס של העיר ר׳, המקדש של אתיני 
יאליטיה על פסגת גבעת פילרינום והמקדש הקטן והפורטיקו של 
קמיר 01 . שגשוגו הכלכלי של האי הביא להקמת מקדשים, תאטרונים 
ובנייני־ציבור אחרים. ולפעילות אטנותית ענפה. מן התקופה הביזב־ 
טית הקדומה נותרו רק שרידי בנסיות אחדות בעיר ר׳, וקפלות 
בבל רחבי האי. 

לינדום. גרם מדרגות, ששרידיו ניכרים עד־היום, הוביל אל 
האקרופוליס של לינדום. בקצה העליון של המדרגות שרדו חורבות 
כנסיה ביזנטית ע״ש יוחנן הקדוש. על האקרופוליס עמד מקדש 
אתיני לינדאיאה; הוא נחשף בידי משלחת דנית ושוחזר באופן 
חלקי בידי ארכאולוגים איטלקים. הגישה אליו היתה דרך פרופיליאר, 
מונומנטלית, שיש בח גרם מדרגות מרכזי ופורטיקו בעל שני אגפים 
זוויתיים! פורטיקו דורי זה נבנה ב 200 לפסהי׳נ בקירוב. המקדש, 
המתוארך לאמצע המאה ה 4 לפסה״נ, עמד בקצה הדרומי־מערבי 
של האקרופוליס, ליד החומה התוחמת, שרד ממנו הקיר המערבי 
של ההיכל (הנאום). במדרון המערבי של האקרופוליס נותרו שרידיו 
של מבנה קדום, שקירותיו בנויים אבני-גיר מעובדות היטב, וכן 
שרידי התאטרון. 



רודוס. אתריפו 5 לם ממוקדי* 5 א 5 זז אתיני 5 ינדאיאת ב 5 ינרוס, המאה ה 4 5 םםה״נ 







605 


רודוס 


606 


בהר קראנה שליד לינדום נתגלו קברים רבים: לאחד מהם זווית 
של מקדש דורי, ולה 12 עמודים. על פסגת כף הגיום מיליאנוס, 
מצפון ללינדוס, עומד קבר אחר, בצורת טומולום, הנקרא ה״קבר 
של קליאובולוס". 

בקרבת הכפר הקם! ארניתה נתגלו שרידי בסיליקה ע״ש אירני 
הקדושה (מן המחצית השניה של המאה ה 6 ), ולה שתי אפסידות. 
נתגלו שרידי כנסיה נוצריה קדומה נוספת ולה בניין נספח, ששימש 
קרוב־לוודאי מרסיריון. בפסגת הר אטאווירוס נתגלו שרידי מקדש 
שהוקדש לזום אסביריום. 

ק מ י ר ו ס. חלק מן השרידים של קמירוס ההלניסטית נמצאים 
בתוך עמק. לקמירום אין אקרופוליס: הדבר מאשר את העדויות 
של סופרים עתיקים, שלדבריהם היתד, קמירים עיר־פרזות. ארכאולו¬ 
גים איטלקים חשפו כאן עיר שלמה, על מקדשיה ובתיה. יש לציין 
טמנוס גדול. התוחם שטח מקודש סביב מקדש דורי מן המאה ה 3 
לפסה״ג, ובתים פרטיים בעלי הצרות פריסטיליות מן התקופה 
ההלניסטית. מדרום לקמירום, בקרבת החוף, נחשפו שרידי מזבח־ 
קרבנות, אכסדרה ענולה־למחצה ובסיסים, מדרום לשרידים אלד, 
הבחינו הארכאולוגים ברובע-מגורים גדל־מידות. דרו הרובע עבר 
רחוב אל פורטיקו דורי ארוך מן המאה ה 3 לפסה׳־נ, שתחם את 
האגורה (השוק). פורטיקו זה נבנה בחלקו מעל לבור-מים גדול מן 
המאה ה 6 או ה 5 לפסה״נ. מעבר לפורטיקו נותרו שריד מקדש 
אחיני קניריה סן המאה ה 6 או ה 5 , ששופץ ושוקם בתקופה 
ההלניסטית. 

יאליסוס. בפסגת גבעת פילרינוס עמד האקרופוליס של 
יאליסוס הקדומה. ע״ג משטח האקרופוליס נשתמרו שרידיו המרשי¬ 
מים של מקדש מן המאה ה 3 או ה 2 לפסה״נ, שהוקדש לאתיני 
ולזום פוליאוס! המקדש נבנה על יסודות מקדש קדום־יותר. בית- 
מעיין דורי סן המאה ד, 4 לפסה״נ, שנותרו ממנו שרידים, שוחזר 
באופן חלקי. 

העיר ר׳. שרידי ד׳ העתיקה מאכזבים למדי, שכן הסונוסנסים 
שלה בחלקם הושחתו ובחלקם שוחזרו יתר-על־הסידה, העיר השתרעה 
מפסגת האקרופוליס (הר סמית) עד לקצהו הצפוני של האי. היא 
תוכננה לפי התכנית ההיפודאמית. במדרון המזרחי של האקרופוליס 
נתגלו עקבות רחוב קדום (שצירו צפון־דרום). שהוביל לפסגה. 
משני צדי הרחוב נחשפו גם רחובות אחרים, שצמודים אליהם בתי- 
מגורים המתוארכים למאות ה 3 וד, 2 לפסהיג. מבין המבנים והמונו־ 
מנטים ששרדו בעיר ד יצוינו: הסטאדיון, שנבנה במאה ה 2 לפסה׳־נ 
ושוחזר בידי האיטלקים לפני מלה״ע 11 ; התאטרון שליד הסטאדיון. 
׳סנבנה־מהדש בשלמותו בידי האיטלקים (לפי דיאודורוס וסיקולוס 
היה בעיר, בקרבת הנמל, תאטרון שני, גדול מזה ששרד); מקדש 
אפולו, ממערב לתאטרון, ששרדו ממנו 3 עמודים; מקדש הלניסטי 
מאותר, מדרום למקדש אפולו, שנותרו ממנו שרידים מועטים: 
ומקדשי דיוניסוס ואפרודיטה בצפון העיר. 

על משטח האקרופוליס עמדו פעם מקדשי זוס ואתיני פוליאס; 
שרידים דלים שלהם נתגלו בתפירות שנערכו בשנים 1927 — 1929 . 
מדרום לאקרופוליס היו בתי-הקברות של העיד במאות ה 4 וה 3 
לפסה׳־נ. 

ייסוד העיר ר׳ מציין תאריך חשוב בתולדות האמנות של האי, 
שפעלו בו אמנים רבים, מהם בעלי שיעור-קומה. ליסיפום איש 
סיקיון, שפעל באי במאה ה 4 לססה״ג, פיסל את מרכבת אל-השמש 
רתומה ל 4 סוסים. ובד, תואר האל (קרוב לוודאי) בדמות כובש 
גדול. האסכולה של ליסיפוס השפיעה במידה ניכרת על האסכולה 
הרודית, שפעלה ושגשגה 300 שנה, עד סוף התקופה ההלניסטית. 
אמן אחר הוא פחטוגנס, יוצרם של פאטיר מפורסם ותמונה סמלית 
של יאליסוס, שנועדו למקדש דיוניסום בעיר ר , . אמן שלישי הוא 
כאדם איש לינדום. תלמידו של ליסיפוס, שיצר את ,.הקול־סום של 


ר״, פסל ענק (גבהו המשוער היה כ 32 ס•) יצוק מברונזה (ר , לעיל). 
לדעת מספר חוקרים הוצב ה״קולוסוס" בכניסה לנפל העיר (ד,מנ־ 
דראקי המאוחר). מלאכת ה״קולוסום״ נמשכה ס 304 עד 292 לפסה־נ. 
לפי המקורות ההיסטוריים מומנה העבודה ע״י מכירת ציוד המצור 
שהביא דמטריום פוליורקטס לד׳ ב 305 כדי להכניע את העיר 
(הוא צר על העיר כשנה, בים וביבשה, אך לבסוף נאלץ לסגת). 
הפסל נוער להנציח את עמידת-הגבורד, של העיר. לאחר התמוטטותו 
לא שוקם — לפי דרישת האוראקולום בדלפוי. בפלישה הערבית 
( 654 ) נמכרו שברי הפסל לסוחר מאמסה שבסוריה, ומסופר ש 900 
גמלים העבירו את השברים לסוריה. 

אמן נוסף היד, בריאכסים איש אתונה ובן המאה ה 4 ), שקישט 
את העיר ר׳ ב 5 פסלים לפחות. בעקבות האמנים הנ״ל הלכו אמנים 
רבים אתרים: שמותיהם נשתמרו בכתובות שעל בסיסי פסלים 
שנתגלו באקרופוליס של לינדוס. לא ידוע דבר על דיר עבודתם, 
פרט לכך שעבדו בברונזה ושנטו ליציוות־ענק. 

- 1066 ^* 617 ' 1 61 11116 ) 7 ) 01 '[ , 611011 * €0715171 51 ] , 161 תנ 1 ג 0 .. 4 > ; 3 [ 19 ,.מ ..¥וי-.י 1 

— 1928 ,. 8 1 דז 3 !, 0 : 1932 ,( 1 ^ 1 , 1 ־ 001 ) 610 €010556 1,1 ) 7716711 

. 1941 
א. 5 . 

י ד, ו ד י ם. ר׳ נכללה בין המכותבים שאליהם שלחה רומא הודעה 
בדבר חידוש ברית־הידידוח בינה לבין היהודים בימי שמעון החש¬ 
מונאי ( 142 לפסה״נ: חשפ״א ט׳׳ו, נ״ג), וכנראה חיו בה אז יהודים. 
הורדוס ביקר בר, כמה פעמים וסייע לבניינה ולכלכלתה (קדה״י י״ד, 
377/8 ; ט״ו. 187/8 : ט׳׳ 1 , 147 : פלה״י א/ 280 : 387/8 ). ב 1170 
לערך מצא הנוסע בנימין טטודלה 400 יהודים בעיר ד/ שבד, 
התגוררו מאז ואילך יהודי האי. ב 1280 נמלטו פליטים יהודים 
מארגון לד/ שד,יתד, אז בשלטון מוסלמי, בימי היוהניטיס היד, הרובע 
היהודי סמוך לחומת העיר, ליד הנמל. במצור התורכי ב 1480 
השתתפו היהודים בהגנת העיר; בתיהם נהרסו בדי שאבניהם ישמשו 
לביצור ההומות. ביהנ״נ נהרס בקרבות, ולאחר תבוסת התורכים 
הותר ליהודים לחזור ולבנותו, כהוקרה על גבורתם. ר׳ עבדיה 
מברטינורו (ע־ע) ביקר בר׳ ב 1481 . משלם וולטרה (ע״ע: 1488 ) 
מצא בד, 22 משפתות יהודיות בלבד, שחיו בעוני והתפרנסו ממלאכת 
המשי והצביעה. אחרים עזבו את ר׳ לאחר רעידות-האדמה שפקדו 
אותה במפנה 1481/2 , ושבהן נהרס הרובע היהודי. לאחר המגפה 
שהשתוללה בר׳ בשנים 1498 — 1500 , גירשו ד,יוד,ניטים את כל 
היהודים שסירבו להמיר את דתם, בשנים 1500 — 1520 היו בר , 
כ 2,500 עבדים יהודים שנשבו ע״י אניות פיראטים של היוהניטים 
ועבדו בביצור האי. ב 1522 סייעו יהודים אלה לתורכים לכבוש 
את המקום. 

תהה שלטת התורכים הפכה ר' למרכז יהורי־ספררי חשוב. מבין 
רבניה יצוינו: ר■ יהודה אבן ודגה (המאה ד, 16 ), משה בוסאל 
(המאה ד, 17 ), יחיאל בסאן (המאה ה 18 ), ובעיקר — שושלת 
הרבנים הארוכה בני משפחת ישראל (ע״ע). יהודי ר׳ עסקו אז 
במסחר, ייצור נשק, חלפנות, גביית־מסים ורפואה, ובני המעמד 
הבינוני עסקו בכל מלאכת־יד. 

במאה ד, 19 היו בר׳ כמד, בתכ״נ גדולים, מהם "קהל גדול", 
■סנוסד עוד במאה ה 15 , ו״קהל שלום״ (נוסד: 1593 ): היו גם בתכ״ג 
קטנים. בר׳ פעלו גם כמה ישיבות, בהן ישיבת "ישראל", שנוסדה 
במאה ה 17 , וישיבת "מנשה", שיסד משה מנשה, מנכבדי האי, 
ב 1850 . מספר יהודי ר׳ במאה ה 19 מוערך בב 3,000 . ב 1900 פתחה 
חברת כי״ח בר׳ שני בת״ס. אחד לבנים ואחד לבנות. 

בעת הכיבוש האיטלקי היו בר' כ 4,000 יהודים. ואליהם נצטרפו 
יהודים איטלקים שהיגרו שמה. בשנים 1927 — 1938 פעל בר׳ בימ״ד 
לרבנים, שהקימו מהגרים אלה. ב 1938 גירשו השלטונות 103 משפ¬ 
חות יהודיות שהגיעו לר׳ לאחר 1919 (מבולגריה, יוון ותורכיה). 
רבים אהרים נמלטו — בעיקר לקונגו הבלגית ולרודזיה. ב 1944 







607 


רודוס — רודזיה 


608 


שלחו הנאצים 1,700 איש למחנה־ההשמדה באושוויץ. ומהם שרדו 
לאחר המלחמה 160 בלבד. ב 1970 היו בר׳ 20 יהודים. 

ש. מרכוס, תולדות הרבנים למשפחת ישראל סר/ חרצ׳יה; הנ״י, מיסי 
הקהילה ופנקס העריבה בר׳ (הפונות, א׳), חשי׳יז; הנ״ל, לתולדות 
היהודים בר׳ ואוצר יהודי ספרד, בי), תשי״ט! ס. אישון, הקהילה 
היהודית בר' בשקיעתה (נשר, י״א), תשב־ה; ־ <ו 0 ״'וא .ז 1 ״ג 1 ג 0 . 21 
. 1919 , 93 — 85 ,־;מס,..,,.,ס .ן ; 1935 ,,?) ־(/ס( ־¬נ¬ 

ם. 

ררךז, ססיל ג'([ — 165 > 1110 ז ת! 01 ן 0011 — ( 1853 — 1902 ), 
מדינאי ואיש־עסקים בריטי — דרום־אפריקני; על שפו נקראת 
דודזיה (ע״ע). בשעתו נחשב ר׳ להתגלמות האיספריליזם (ע״ע) 
הבריטי בשיאו. וע״ע אפריקה הדרומית, בריתי. ענד 394/5 . 

ר׳, בנו של בוסר, נשלח לדרא״פ בגיל 17 מהמת בריאותו 
הרופפת, כדי להירפא וכדי לעזור לאחיו בחוותו. ב 1871 עבר 
לקיספרלי (ע״ע), אחרי שנתגלו שם מרבצי־יהלומים עשירים. 

ברכישה שיטתית של זביונות, שו¬ 
תפויות ומניות, ובעזרת ידידו, ה¬ 
יהודי הגרמני אלפרד בייט 610 ( 1 ; 

1853 — 1906 ), הצליח ר׳ בגיל צעיר 
לצבור הון תועפות. ב 1891 הגיעה 

חברתו, 31011 ( 0050111 0 5 ־ 860 ס 0 
411005 , לשליטה על 90% מהפקת 
היהלומים בעולם. בשנים 1873 — 

1881 שהה ר חליפות בדרא״פ וב¬ 
אנגליה, וקיבל באונספורד תואר 
בלימודים קלאסיים. באובספורד 
הלכו ונתגבשו רעיונותיו באשר ל־ 

שליחותה האימפריאלית של מולד¬ 
תו. ונתעורר בו דחף מיסטי־במעט 
להרחיב את שליטת בריטניה ב- 
דרא״פ בלפי צפון. לנצל את משאבי אפריקה המרכזית ולהקים קשר 
יבשתי רצוף (לרבות מם״ב) בשלטון בריטי, מדרום היבשת לצפונה 
( 0010 ) 1 0 ־ 030 מ 0300 ). את עשרו העצום לא ראה אלא כאמצעי 
להגשמת חלומותיו. 

מ 1881 ועד מותו היה ר׳ חבר הפרלמנט של מושבת הכף, 
ושימש בו גורם מתסיס. ב 1884 היה שר הכספים. בתוצאה מהשפעתו 
בלונדון הפכה ארץ־בצ׳ואנה ( 8001103113131111 ! כיום 801519303 ) 
אותה שנה לשטח בשלטון בריטי! בכך נבלמה התפשטות מדינת 
טרנסול (ע״ע) הבורית העצמאית מערבה, ונמנע קשר בינה לבין 
המושבה הגרמנית דרום־מערב אפריקה. משנתגלה זהב רב בטרנס¬ 
וואל הקים ד׳, לצדהי הפקה ושיווק, את חברת £ ס 15 ) 8101 1 ) 001 
ע 1 ) 3 קמ)ס 0 103 ) 51 ■, ! $0011 ( 1887 ). הדבר הביא לעימות שהלך 
והחריף עם נשיא טרנטוואל. קרוגר (ע״ע), ששאף לצמצם את 
השפעת הבריטים בארצו. 

תקנות חברותיו של ר׳ חזו שימוש בכספיהן לשם פיתוח קולו¬ 
ניאלי• ב 1889 הקים ר׳ את הברת ע״ 13 ( 1 ז 001 ג 4£110 .- 111 נ!ס 5 11 ! 11 ״ 8 
לניצול זכיונות כריה שקיבל מאת השליט המקומי לובנגולה 
( 113 ה 1 תס 8 ס 0 ) בשטח שבטי מטבלה ( 31311010 ^) ומישונד! ( 41351101111 ) 
— כיום ברידזיה, בתב־ההרשאה (ז:> 311 ! 01 ) שקיבלה החברה מממ¬ 
שלת בריטניה לא קבע סייג להתפשטות החברה כלפי צפון, ובמרוצת 
הזמן הרחיב ר׳ את השפעתו אל מעבר לנהר זמבזי (ע״ע) אל ארז 
ניאפה (כיום מלוי (ע״ע!) וארץ ברוצה ( 0150 ) 83 , כיום בזסביה, 
[ע״ע 1 ). 0 1890 החלו מתיישבי חברת דרא״פ חודרים צפונה! הם 
הקימו את סולזברי (ע״ע), כיום בירת רודזיה. התנגדות הילידים 
להתיישבות הלבנה גרמה ל״מלחמת מטבלה", ובה נהרג לובנגולה 
( 1894 ). סאז התעצמה החברה באיו מפריע, ואגב־כך חטפה בליל 
את שטחי הבורים מן הצפון. 


ב 1890 נעשה ר׳ ר״מ של מושבת־הכף. הוא ניסה לקרב את 
הבורים שבארצו (שהעריכם על אהבתם לאדמה), וגם דאג לקידום 
הכושים ע״פ תפישותיו. ברם, בשטח יחסי-ההוז נתקל בהתנגדותו 
העיקשת של שכנו, קרוגר, שהצר את זהויות אזרחי־החוץ (- 111311 ( 1 
5 ) 110 ), דהיינו הבריטים תושבי טרנסוואל, שר׳ נחשב לפטרונם. 
קרוגר ניסה לפגוע בכלכלת דרא״פ הבריטית ע״י סגירת מעברי 
הנהר ול ( ¥331 ) לסחורותיה וע״י בניית מס״ב למפרץ ז־לגואה 
( 0613803 ) במוזמייק (ע״ע) כדי למנוע שליטה בריטית על סחרו. 
ביקור־פיוס של ר' בטרנסוואל לא הניב פרי ( 1894 ). בסוף 1895 
פשט רופאו ועוזרו של די• ד״ר ל. ס. ג׳ימפון( 30105011 (! 1853 — 1917 ), 
לתוך טרנסוואל, בתקווה ללבות שם מרד נגד קרוגר. הפשיטה של 
ג׳ימסון(שירש אח״ב את מקום ר׳ כר״מ במושבת־הכף, 1904 — 1908 ) 
נכשלה כליל, ומשנתגלה חלקו של ר , בדרבון המבצע נאלץ להתפטר 
מראשות הממשלה 1890 ). מאז לא מילא כל תפקיד צינור' בולט, 
אך נשאר בעל השפעה מדינית רבה. במלחמת הבורים (ע״ע אפריקה 
הדרומית, ברית־. עם' 3% — 400 ) — שלא רצה בה — היה ר׳ נצור 
במפקינג ( 1118 ) 413101 ) 8 חדשים ( 1899 — 1900 ), והשתתף בהגנת 
העיר (בדרגת קולונל). 

ר׳, שהיה חולני, נשאר רווק בל ימיו. ברם, באחרית ימיו סיבבה 
אותי בעסקי־כספים נסיכה הרפתקנית לבית רדזיויל (ע״ע). ר׳ מת 
סמחלת־הלב שנאבק בה שנים. ונקבר בפסגת גבעות מטופו 
( 000 ) 413 ) שברודזיה. סבל חלומותיו האימפריאליים נותרה רק 
המדינה הנושאת את שסו. את הונו העצום — כ 3 מיליון ליש״ם — 
הוריש לקידפלגות ( 5 <ן 5111 זנ 1 ס 8011 .) 1 ) בי׳יל. המאפשרת עד־היום 
לצעירים מחוננים להשתלם באוניברסיטת אוכספורד. 

; 1953 ,.;ז ;,׳ •;,״/). ־ 73 , 0 ) 1 ־ 1131 . 11 .:■ 1 :־ 1952 ..)/ , 51111111 . 1 ) . 8 

,*צג 01 נ 11 ) 00 ז \ג .[׳ג . 0 — ןז 3 ו 7, ]956; ]. (5. 1x0:141 ד!/־נ/ 1 ; { 0 .מ ,!י.)! 0 ז 0 .׳נ 
. 11 1969 ? ' 1/11 /) 1 ( 0 . 0 . 15 ז 0 י 1101 . 15 ; 1963 ,.'ג/ 

י. גו. 

רודזיה ( 1 ; 051 ^ו> 1811 לשעבר ר׳ הדרומית [..מ 11010 ) 500 )), 
רפובליקה בררום יבשת אפריקה! שטהה 390,000 קפ״ר ובה 
כ 6 מיליון תוש׳ (אומדן 1974 ). לר׳ אין מוצא לים והיא גובלת 
במהפביק, אפריקה הדרומית, זמביה ובוצ׳ואנה (ר׳ מפה, כרך מילר 
אים, עם' 333 ). עיר־הבירה היא סולזברי (ע״ע). 

ג א ו ל ו ג י ה. רוב שסהה של ר׳ מכוסה סלעי המגן הפרה־קמברי 
של יבשת אפריקה — סלעי גרניט, גנייס, שיסט וסלעים מטאסורפיים 
אחרים מהתקופה הארכאית של הפרה־קמבריון(ע״ע), שהם מהעתי¬ 
קים בסלעי כדה״א הידועים (מעל 3 מיליארד שנה). סלעי רצועת 
השיסס עשירים במתנות יקרות, כגון זהב וכסף. סלעי הגרניט 
והגנייס העמידים יוצרים גבעות־סשאר ("קופיה"), שהמפורסמות 
בהן הן גבעות מטופוס( 11115 ן 413101-105 ) בדרום־מערב המדינה. בשולי 
סלעים ארכאיים אלה הורבדו סלעי-משקע של הפרה-קפבריון 
(דולומיט, קוורץ, אבן־חול. צפחות ואבן־גיר), המפוזרים בצפון־פערב ר׳ 
ובהרים הגבוהים במזרח(ר.רימלםםר() 0 ) 4101501 ! 1 אומטלי [ 101311 ( 1 ]). 
במרכז המדינה, בתוך המגן הפרה־קסברי, םתנשא רכס של גבעות 
״הךיק הגדול״ ( 0 ! 1 ׳<ם 01031 ), הנחשב לאחץ־ביותר בעולם. הוא 
ימשו לאורך 515 ק״ס וכיוונו צפון—צפון־מזרח. ריק זה עשיר 
במתכות רבות: ברזל. ניקל. פלטינה, אסבסט והרום. באזורי־ 
השבירה הנמוכים (שקע זפבוי—לואנגה ושקע לימפופו—סאבי) 
מצויים סלעי מערכת ״קארו״ ( 43100 !) — סלעים יבשתיים (אבן־חול 
וצפחות) שהושקעו בתקופות הקרבון, הפרם והטריאס. עפ״נ סלעים 
אלה הודברו שפכי לבה. אנן־חול המצויה ברבדים התחתונים של 
מערכת קארו מכילה סרבצי-פחם עשירים; כורים אותם במחוז ונקי 
(: 1 ; 11 מ 4¥3 ) במערב ר׳. גם סלעים מתקופת הקרטיקון (קונגלומרטים 
ואבן־גיר) מפוזרים בשקעים אלה. סלעי מערכת קלהרי (אבו־חול 
ואבן־גיר). שהורבדו בראשית השלישון, משתרעים עפ״נ מישורים 
במערב ר׳ (ע״ע אפריקה, עם׳ 286/8 ). 



ססי? רודז <ר. 0 וזיא,י; 
?היסטוריה, פרטוריה) 






609 


רודזיה 


610 


המבנה. רובה של ר־ רמה. זו עברה בתקופת הקרטיקון תהליכי 
הרמה ושבירה, שיצרו את ההרים הגבוהים במרכז המרינה ואת 
עמקי-השבר של הנהרות זמבזי—לואנגה בצפון ולימפופו—סאבי 
בדרום. ניתן להבחין בר ב 3 אזודי־מבנה: 1 ) הרמה המרכזית 
(הפלט הנבוה — 111811 ). הנמשכת מדרום־מערב לצפון- 

מזרח, משמשת פרשת־מים בין אנני־הניקוז של הזמבזי (ע״זד) 
בצפון והלימפופו (ע־׳ע) בדרום. גבהה הממוצע כ 1,500 מ', ופסגתה 
בהר איניאנגני ( 308301 ׳ 105 ), 2,593 מ׳, במזרח המדינה. 

2 ) ה ר מ ה ה ת י כ ו נ ה (הפלט התיכון — 111 ־¥ ־ 111111111 ) — 

שני אזורים רמתיים המשתרעים משני צדי הרמה המרכזית בגובה 
ממוצע של 600 מי — 1,200 מ". רמות אלו משתפלות במתינות לעבר 
הזמבזי והלימפופו ומבוחרות ע״י יובליהם. גבעות של ה״דיק הגדול" 
(ר׳ לעיל) מתנשאות, בגובה 450 ם׳, מעפ״ג הרמה התיכונה, וחוצות 
גם את רמוח־הביניים. 

3 ) הרמה הנמוכה (הפלט הנטור — 10 ־¥ ■י!ננ 1 ) — 

שני אזורי רמות גליות, המהוות את אגן הזמבזי וימת קרינה 
בצפון־מערב ואגני לימפופו וסאבי בדרום־מזדה. אגנים אלה, הנמצ¬ 
אים בגובה של למטה מ 600 מ׳, הם בעלי תבליט מתון, פרט למספר 
מצוקים גבוהים הגובלים בבקע הגאולוגי של עמק הזמבזי. השחפלות 
פני השטח אל עבר הנהר לימפופו תלולה מזו שאל עבר הזמבזי. 
הנקודה חנמוכה־ביותר בתחום ר׳ נמצאת בגובה 200 מ׳ — במקום 
שהנהר לימפ 1 פו נכנם לתחום מוזמביק. 

אקלים. ד׳ שוכנת בתחום האיזור הטרופי. אך בשל גבהה 
הרב שוררים בה תנאי אקלים סובטרופיים. יוני הוא החודש הקר־ 
ביותר, ואוקטובר — החם־ביותד. שיעורי הטמפרטורה משתנים 
בהתאם לגובה פני השטח: ברמה התיכונה הטמפרטורה השנתית 
הממוצעת • 13 ביולי ו • 22 באוקטובר, ואילו בעמק הזמבזי הטמפר¬ 
טורה השנתית הממוצעת היא • 20 ביולי ו ■ 31 באוקטובר. הנשמים 
בר׳ הם גשמי מונסין, המוגבלים לתדשי הקיץ (נובמבר—מארם) 
וממתנים את הטמפרטורה, המגיעה לשיאה באוקטובר. כפות המשק¬ 
עים השנתית הממוצעת נעה בין 1.400 מ״ס, במזרח הרמה התיכונה 
(האיזור הגשום־ביותר), ל 400 מ״מ. בעמק הלימפופו. 

א ו כל ו סי ה. 95% מתושבי ר' הם אפריקנים משבטי בנטו 
(ע״ע) שונים. שניתן להכלילם בשתי קבוצות לשוניות (א) נדבלה 
(מטבלה) ושונה (מאשונה). קבוצות שבטיות קטנות הן שבטי 
הטונגה, סנה, הלנגוה, ונדה וסוח׳ו. פרט לכ 15% נוצרים (רובם 
קתולים) האפריקנים הם עובדי־אלילים. כ 60% מהאפריקנים חיים 
במבנה שבטי, בשמורות או בחוות פרסיות. 25% גרים בחוות 
אירופיות, והשאר — כ 15% — בערים. בר׳ כ 271,000 אירופים 
( 1974 ), רובם ממוצא בריטי ודרום־אפריקני. 219,000 מהם מתגוררים 
בערים ( 81% ) : השאר מתגוררים בחוות, המרוכזות בעיקר לאורך 
שדרת הרמה התיכונה. כן מצויים בד׳ 9,700 אסיאנים (בעיקר הודים) 
ו 1,900 צבעונים: שיעור הגידול הטבעי בר׳ ( 34 ל 1,000 , 1970 ) 
הוא מהגבוהים בעולם. 

סולזברי הבירה היא הגדולה בערי ר'; מספר תושביה 545,000 
( 1974 ). מהם 135.000 אירופים. המהווים כ 50% מכלל האירופים 
במדינה. שאר הערים הגדולות הן: בולויו ( 80130,3,0 ) — 309.000 
תוש׳: גוילי ( 10 ־׳ 00 ) — 58.000 : אומטלי ( 1 [ 1711113 ) — 154,000 
קואה־קואה (־ 0 <>־ 0 <>) — 41.000 : גטומה ( 173100303 ) — 32,000 : 
ואנקי (־ 1 ־^ 1 ־ ¥3 \) — 25,000 . י. גו. - מ. 

צמחיה וצומח. צמחיית ר׳ עשירת מינים. שולטים בה 
בעיקר דגניים ושיחים, אד גם עצים מצויים בה. הצומח שלה — 
טחנות, סבכות, אפרים וגם יערות. 

ביער אפשר להבחין בטיפוסים האלה: 1 ) היעד ההררי, 
במזרח ד׳. ניתן לחלקו ל 3 יחידות: א) יער יבש ירוק-עד. שטחו 
מצומצם מאד ושולטים בו מינים של 05 ק־ 3 ־ 0110 ?, 0810013 !ז[) 11 : 



רודויה. סרבו פוגוויו 


ואחרים: ב) יער לח ירוק־עד, הגדל בגובה רב. מצויים בו:- 560:3 
3 ־־} 11 ־ 01 31183 ■!, פיני 3 ־ £311311 ועוד; ג) יער לח (בגובה נמוך). 
הצמחים המאפיינים אותו הם: 3 ־ 017351 בץ £113 , 1111313 ־ 100 ־ 011 ב 10 '־\׳. 
ואתרים. 

2 ) י ע ר ־ ג ד ו ת: גם אוחו ניתן לחלק לפי הגובה מעפה"'. 

3 ) חרשים ויערות נמוכים משירי־עלים: טיפוס 
זה נפוץ מאד בכל רחבי הארץ. בין היערות האפיינייס: א) יער 
ה 3 ' 8 ־ 1 ;< 11 ־״ז 11 , שולטים בו מיני - 5 י<ו 1 ־ 3 ז 8 ,רת 11 :־־!י 1 דה 00 , 1511117.7.13 
8 13 ־ 1 ואחרים: ב) יער של 1301113 ס־־נ 11 ס 1 ושל 3 ־בק 3 ט; ג) יער 
של 3 ־ 13 ־ 8311 : ד) יער של 0515 ־ 30001 פסקב־סז־ד!; ה) יער של 

וח־ €1 ין<; 0 ^ק 10 < 0 . 

4 ) ם ו ו נ ו ת. ניתן להבחין בהן בכמה טיפוסים: א) ס ו ו נ ו ח 
יער; אלו הן חברות יער דליל, שבין עציו מפותחת במות של 
עשבים, ובעיקר דגניים! ב) סוונות יער־שיחים, הנפוצות 
מאד בר׳. לשכבת הדגניים מתלווים הרבה מיני עצים ושיחים 
המרוחקיפ-למדי זה-מזה. לפי הרכב העצים המלווים אותן חולקו 
סוונוח אלו לטיפוסים של סוונות-שיטה, סוונות־קוסברטון וסוונות 

של 1 ־ 1 ס 11 זז־ת 1105 קס 001 , המכילות גם מיני 13 ־ 1 ־ 01 ו 3 ־ס 11 ק 1 מ־נמ 00 ; 

ג) ם ו ו נ ו ת ש י ח נ י ו ת. שמבת הדגניים השליטה בהן מלווה שיחים 
ובני־שיח נשירים. גם כאן מופיעים פיני שיטה במרכיב השיחי. 

5 ) סבכות ( 1 ) 11115111311 ) הן שטתי סוונות נטולות הכסות 
העשבונית של הצומח. המרכיב ד,שיחי בלבד שולם במרחב. והוא 
צפוף מאד ובמעט בלתי־חדיר. השיחים היוצרים את הטיפוס הזה 
נמנים עם הסוגים ,־׳!!] 1 ־!!)־ס! 11 ־ 01 ,! 111111 ־ 51 ,.! 1 ־ 11 ־ 5 ! . 1 ל!ס!־!: 0,101 
3 ־־נ 1 ־ז 11 ־$ ואחרים. 

6 ) אפרים ( 15 ־ 1 ־ 35513 ־ 0 ). אלד, מהווים כסות טהורה של 
דגניים. בלי. או כמעט בלי. ליווי של צמחים מעוצים. גם את 
האפרים נוהגים לחלק ליחידות לפי הצמחים השולטים. כגון טיפוס 
ה 3 נ>־ 1 ח־ 1 ו 1 , טיפוס הזקנן. ואחרים. 

.? 1 / 0 16 ( 1 1 ס <} 10 \־ £££1011011 '\ .!■! - ־( 1 ח 1 ו 1 ז£ .[ 

, 1961/2 ,( 11 , 18 >[ £11 ) 4 מז> 

מ. ז. 

ח י. הפאונה של ר׳ נכללת בתת־החבל הדרומי סל חבל הסאוונות 
והיערות הנשירים בספלכת־החי האתיופית (ע״ע אפריקה, עמי 303/5 , 
ושם מפית). שני נופים מאפיינים את ר: 1 ) ביערות הנשירים 
הלחים ( 0110 ־ 0110 ) שכיחים: יונקים — כגון הגלגו. הפנגולין ומיני 
גחניים; עופות — כגון האנפה הדבלולית ( 05 ) 013 ־ 00 ־ 3 ־ 1115 ־ 3 ־־ 8118 ). 
הקיכלי המגדף ( 003 ־ 165051 005 ־ 70 ) ואורג המפכה ( 05 ־־ 10 ק 
11105 ־ 01 ־ 0 ) 10 ). רבים העופות החורפים — סנוניות, שרקרקים. כחלים. 


611 


רודזיה 


612 


בז העצים ובז הערב. הנוף היבש־יותר (־סנקס!") עשיר בבע״ח 
בגלל ריבוי הסזון העשבוני בו, והוא דומה בכך לסאוונה המזרח- 
אפריקנית. 2 ) בכל ה ס א ו ו נ ו ת שכיחים אנסילוסות הסוף והחורש. 
האוריבי והדוייקר המצוי. בדרום הסאוונות אפייניים הפרסתנים, 
אנטילופת־השור של ליכטנשטיין ( 11 ז 11 ז> 51 ת£) 1£€11 ! 5 נ 111 ק 10013 ^) ואנ־ 
סילופות־הסום השחורה והשחומה(! 51111111 :• . 1 ־ 1 ;מ* 1 !ז גסעבזזסיוע;!-!). 
חלק ניכר מהפרסתניים הושמד במהלך המלחמה בזבוב הטסה־טסה. 
מהעופות הנפוצים מצויים הקדאו אדוט־המקור (- 11 זץ 1 ־ 0 ז:! 1 > 10 ן<]<^ 1 
5 טו 01 חץל 01 ־ 1 ) וצהוב־המקור ( £135,11-051115 .£), חרזיר־בקר אדום- 
המקור ( 1105 ם 11 ץנ 1 ז 0 זי 11 עז:> 1138115 ק 1 ! 8 )! ומאלה המוגבלים לסאוונה 
היבשה — חנקן זנבתן ( 5 ״:־״:> 131101 ; 11 " 0165105 !״) והחנקן אדום- 
הגחון ( 5 ״ 1116 :> 00 3110 5 ״ 1 ־!ג 1 ח 83 ). 

צברי המשאר הסלעיים בשני הנופים מהווים בית-גידול מיוחד: 

פה מצויים בצוותא הנמר, בבון הצ׳קמה ( 5111115 ■!״ 3010 ?), ארנב- 

הסלעים האדום ( 5 ״ז 3 ()״ב 35511 ז: 1 5 ״ 130 סתס 1 ?), שפן העצים (- 10611 

("!!"!ל א 3 זץ״ 810 ), ואנטילופת־ההרים ! ומבין העופות — התחמם 
(ג"!*;!"" 5 ״ 18 ״״ 11 !<ן 03 ), העיט השחור ומספר שרידים של שוכני- 
יער. פשטני הנהרות (שטחי ההתפשטות בשטפון) ויערות־השדרה 
מהווים אף הם בית־גידול מיוחד. לבד מעדרים של אוכלי-העשב 
הגדולים הנ״ל והטורפים הנלוים אליהם, מצויות כאן אנטילופת־המים 

( 05 חו 1 ז: 1 :! 51 ק: 1 !-) £5.01,115 ) והניאלה ( 3003511 5 ״ 11 י 06131 ב! 7 )י עולם 

העופות עשיר־ביותר. בולטים ביפיים הסידת־האוכף (- 10 ק 11 ״וי £1 
515 ו 603161 ״ 56 5 ״ו 01 תץו 1 ז) והשרקרק הארגמני ( 05 () 1 ס״ 1 ,! 1 וח 5 ק 0 ז?ו\) ■ 

עם. ב. 

כלכלת ר׳ ופיתוח משקד, עומדים בצל ההסגר המדיני־נלכלי 
והמאבק בין המיעוט הלבן לרוב האפריקני. ר׳ תלויה בשכנתה, 
אפריקה הדרומית, בעזרה צבאית וכלכלית. ובעיקר כמתווכת 
בסחר־החוץ שלה. בגלל המחסור החריף בכפה מוצרי־יבוא נאלצת 
ר' להפוך את כלכלתה למשק במצור. והשלטונות מעודדים את 
פיתוח התעשיה כדי להגיע לאספקה עצמית מירביח. כוח־האדם 
של ר׳ נחלק לשתי קבוצות: האפריקנים, שהכנסתם השנתית הממו¬ 
צעת 398 דולר ( 1974 ), והלא־אפריקנים, שהכנסתם 4,333 דולר 
לשנה. התוצר המקומי לנפש — כ 416 דולר לשנה (אומדן 1974 ). 

ר׳ אינה חברה בארגונים בי״ל. הנתונים על כלכלתה מקורם 
בהערכות גורמי-חוץ או בפרסומים ממשלתיים מעטים ומגמתיים, 
וקיים פער רב בין שתי ההערכות. 

ר׳ עשירה במחצבים המסוגלים לספק את מרבית הדרישה 
לחמרי-גלם בסיסיים! לעומת־זאת תלויה ד ביבוא מוצרים חצי- 
מוגמרים, ובעיקר ביבוא מכונות וציוד כבד אחר. 

פחצביה העיקריים של ר׳ הם: אסבסט, כרום. פחם וליגניט, 
עפרות ברזל, נחושת, זהב, בדיל וליתיום (ר׳ היא הראשונה בעולם 
בהפקתו). מאז הכרזת עצמאותה ( 1965 ) ועד 1973 הוכפל הערך 
השנתי של תפוקח המכרות. ר' טוענת, כי חרף ההסגר הכלכלי גדל 
בהתמדה יצוא המחצבים ומוצריהם. ההסגר פגע בתעשיה, כשהנפ¬ 
געים העיקריים הם בתי־הזיקוק של אוסטלי, מפעלי טבק, מפעלים 
להרכבת מכוניות ותעשיית הבניה. לעומת־זאת, ובעיקר בשל הנטיה 
לפשק אוטרקי, הוכפלה תפוקת מפעלי ייצור הסזון, טכסטיל, נייר 
ודפוס, עץ וריהוט. 

מקורות האנרגיה של ר׳ מבוססים על נפט מיובא ועל שדות־הפחם 
של ואנקי, שעשויים לשמש מקור לייצור נפט במקרה שתנותק 
אספקת הדלק. ב 1961 הוחל בייצור אנרגיית חשמל במפעל הידרו- 
חשמלי על סכר קריבה שעל הזמבזי (הספק 600 סגוואט). המספק 
חשמל לר׳ ולזמביה. ניצול מפלי־ויקטוריה מועט נשל ריחוקם 
מריכוזי אוכלוסין. 

אדסות ר• מחולקות (ע׳־פ חוק פ 1969 ) באופן שווה בין האירופים 
לאפריקנים. ייצור הטבק ויצואו נפגעו קשה כתוצאה סההסגר 


וירדו נדי מחציתם, ובדומה נפגע ייצור הסוכר. החוואים האירופים 
עוברים לגידולים אחרים (כותנה, תירם, היסה ותה) ומרחיבים את 
גידול הבקר. החוואים האפריקנים מגדלים בעיקר תירס. דוחן. אגוזי- 
אדמה וכותנה. 

כ 4 < מאדמות ר , מצויות ברמה התיכונה הגשומה, ומתאימות 
לחקלאות אינטנסיוויח של צמחי-תעשיה. פשק מעורב, משק חלב 
ומטעים, כמחצית האדמות מתאימות לחקלאות אבסטנסיווית־למחצה 
— בעיקר לגידול בקר נרפות-הביניים. ה % הנותר הוא מדברי- 
למחצה, ומתאים רק לחוות-בקר אכסטנטיוויות. 

ההסגר השפיע גם על תנועת המבקרים בר׳. ובעיקר על נוסעים- 
במעבר ולמטרות עסקים. בנל־זאת גדלה בהתמדה תנועת התיי¬ 
רות. התיירים (רבע מיליון, 1973 ). מרביתם פאפריקה-הדרופית, 
נמשכים לפוקדי־התיירות של ר׳ — ספלי ויקטוריה (ע״ע). אגם 
קריבה ושמורת-הטבע בוואנקי. 

סחר-חוץ. מאז ראשית 1976 . כשסגרה מוזמביק את גבולות 
ר׳ וחסמה את הדרך לנמלי בירה ומאפוטו שבמוזמביק, מעבירים 
הרודזים את מרבית מטעני היצוא שלהם באמצעות פ 0 *ב חדשה 
ל 6 ע(> 1 ! 8 5011 , אפריקה-הדרופית. כאמור, גם היבוא, ובעיקר 
הדלק. מובאים ברכבת סאפריקה־הדרוסית. 

עד 1974 גדל סחר־החוץ ב 10% סדי שנה. אולם מאז הגידול 
איטי בהרבה. היצוא כולל בעיקר טבק, אסבסט, נחושת. טכסטיל 
וכימיקלים, והיבוא — בעיקר דלק, מכונות וציוד כבד וכן חסרי־גלם 
מעובדים־לסחצה. 

התחבורה מבוססת על רשת כבישים ( 8,350 ק״מ, 3,200 
מהם דרני־עפר) ועל מס״ב המקשרת את המרכזים העירוניים 
שברמה התיכונה לארצות השכנות, אפריקח־הדרומית ומוזמביק, 
ב 1974 נחנך קו פסה״ב הישיר לאסריקה־הדרומית ובמרוצת 1975/6 
הושלמה בנייתז. נמלי-אוויר בי״ל פועלים בסולזברי ונבולויו, ושדות־ 
תעופה מצויים ליד מפלי ויקטוריה, בוואנקי, בקריבה, בבופלו, ברנג׳ 
ובפורט ויקטוריה. קשרי התעופה העיקריים הם עם אפריקה־הדרומית. 
מוזמביק ומלאווי. 

המטבע: דולר רודזי ־־ 100 סנט = 1.625 דולר של אורב 
(שער-חליפין מסחרי, סוף 1975 ). 

ה ו ק ה ומשמר. חוקת־היסוד של ר , פ 1969 קובעת את מבנה 
בתי-הפחוקקים ואת זכויות-ההצבעה של מגזרי האוכלוסיה השונים. 

בראש המדינה עומד נשיא, הנבחר אחת ל 5 שנים, שהוא גם 
המפקד העליון של הצבא. ב 1977 שירת בתפקיד זה 30105 ( ״ 08 ( 
!("(""׳,גץ (נר 1913 ). הנשיא ממנה את רודס, ובהתייעצות עמו, 


רודזיה: כלכלה (אומדנים) 


1973/4 

היחידה 

הפוצר 

3.060 

אלפי טונות 


320 

" " 

עפרת בדול 

80 

" " 

אשבסט 

272 

" * 

עפרת כרום 

15.000 

ק״ב 

זהב 

12,000 

מונות 

ניקל 

2,000 

אלפי מונות 


2,700 

" 

קנה־סוכר 


" " 


220 

" 

דוחו 

85 


טבק 

2,781 

אלפי ראשים 

בקר בבעלות לבנים 

3,125 

" " 

בקר בבעלות אפריקנים 

221 

" " 

צאן בבעלות לבנים 

2,493 

" " 

צאן בבעלות אפריקנים 

274.2 

מיליוני דולר ר׳ 

יבוא/ 

328.5 


יצוא\ 




613 


רו* יה 


614 


אם השרים, שפספרם כיום 14 . הפרלפנט פורכב פסנאט ופבי״ב. 
בסנאט 23 חברים — 10 פהם אירופים, הנבחרים ע״י האירופים 
שבביה״נ, ו 10 ראשי־שבטים אפריקנים, הנבחרים ע״י 

סובבה של ראשי-השבטים, 5 משבטי המטבלה ו 5 משבטי המשונה. 
את יתר שלושת הסנאטורים ממנה הנשיא. בידי הסנאט לעכב חוקים 
שהתקבלו בביה״נ. 

בביה״נ 66 חברים — 50 מהם אירופים, הנבחרים ע״י אירופים. 

8 אפריקנים, הנבחרים ע״י אפריקנים, ועור 8 אפריקנים הנבחרים 
ע״י מועצת ראשי-שבטים ובעלי מעמד דומה. 

וכות־ההצבעה ניתנת לאורחי ר׳ מגיל 21 , המסוגלים למלא טופס־ 
בקשה ולחתום עליו באנגלית. יש רשימת בוחרים אירופית (הכוללת 
גם צבעתים ואסיינים) ורשימת בוחרים אפריקנית. הזכות לבחור 
תלויה בהכנסה חדשית מסוימת, או בבעלות על נכסי־דלא־ניידי 
בערך מינימלי. דרישות להיכלל ברשימה האירופית נענות רק לאחר 
בדיקות חמורות. 

בבחירות יולי 1974 השתתפו 69,248 בוחרים לבנים, ו 2,980 כושים. 
היחס המספרי בין הצירים האירופים לאפריקנים בביה״נ אינו סופי: 
נאשר מס־ההבנסה המצטבר של בעלי וכות-ההצבעה האפריקנים יגדל 
בהשוואה לזה של האירופים. יעלה בהתאם לכד מספר הנציגים 
האפריקנים — אך הוא לא יוכל לעלות על 50% מחברי הבית. 

מלבד חוק זכות־ההצבעה. ומלבד חוק חלוקת־הקרקעות בין 
האפריקנים לשאינם אפריקנים, המונע רכישת קרקעות או מגורים 
בתחום המגור האתני השני, אין בר׳ עוד חוקי־הפרדה, בדומה לאלה 
של אפריקה הדרומית; בכלכלה, בחיניד (אוניברסיטות) ובפעילויות־ 
תרבות, שוית-להלכה וכרות כל הגועים. גי . 

כוחות מזוינים. לר׳ כ 5,700 חייל בשירות פעיל, ובן כוח 
מילואים טריטוריאלי בן כ 10.000 איש. במשטרה, שהיא גוף צבאי־ 
למחצה. משרתים כ 8,000 איש. בסילואי המשטרה כ 35.000 איש. 
בר׳ קיים גיוס-חובה ל 12 חודש. המחייב למעשה את כל הגברים 
הלבנים. בפועל מגויסים גם בני העדה ההודית, וקצת בושים. 
אנשי המילואים נקראים לשרת עד 90 יום בשנה. תקציב הבטחון 
ב 1975/6 היה 102 מיליון דולר. אך עלה מאז. 

בצבא משרתים כ 4.500 חייל, במסגרת 3 גדודים, שכ״א מהם 
מהווה גרעין לחטיבת חי״ר. שניתן להקימה ע״י גיוס הכוחות 
הטריטוריאליים. לצבא סייסת־עזר (מסוסי־תובלה ומסוקים) משלו, 
וכן קיימים יסודות תותחנות והנדסה. לצבא גם 20 (או יותר) שריו־ 
ניות־סיור "פרט", מתוצרת בריטניה. את כוח־האורר של ר׳ מפעילים 
כ 1,200 איש. הוא כולל כ 40 מסוסים מבצעיים, מפציצים קלים 
ומטוסים לתקיסות־קרקע — כולם מיושנים — וכן כ 17 מטוסי־תובלה 
ו 16 מסוקים. — מבחינת כשרם המבצעי עולים הכוחות הרודזיים 
( 1976 ) על אלה של כל הארצות השכנות. £ 3 

היסטוריה. ייתכן שיצורי־אנוש כבר חיו ברמת ר׳ לפני כ 1 
מיליון שנה. אח״כ התגוררו באיזור בושמנים (ע״ע אפריקה, עמי 
321 ) שהשאירו רישומים בקירות סערותיהם. יש הגורסים, כי ארץ 
אופיר (ע״ע), מקור הזהב בימי שלמה המלך, היתה בר׳" לפני 
כ 1.500 שנה נדחקו הבושמנים מר׳ בידי שבטי בנסו. מפותחים יותר, 
שפלשו מהצפון. יש המייחסים לבני הבנטו את חורבות זימבבוה 
(ע״ע) וב 500 אתרים דומים או קטנים־יותר ברחבי ר׳. חורבות 
זימבבוה, שתוארכו (בבדיקות פחמן־ 14 ) למאות ה 5 —ה 9 (אחדים 
מאוזזרינדיותר), היוו כנראה מרבו דתי ומוקד לסחר זהב, נחושת 
ושנהב, שסוחרים ערבים הגיעו אליו ביה״ב. ייתכן שזימבבוה היתד, 
בירת ממלכת המונומוטפה (בקטסוחסתס^), שהקימו שבסי משונה 
ב 1450 ושביקרו בה נוסעים פורטוגלים. הפורטוגלים לא הצליחו 
מעולם להקים מאחזי־קבע בר׳, והארץ נשארה בלתי-נודפת פד 
לאמצע המאה ה 19 . אחרי 1837 פלשו שבטי המטבלה (ע״ע), שנדחקו 


מהדרום בידי שבטי הזולו (ע״ע), והתיישבו בדרום־מערב ר׳. 
ובהיותם פליפדי־מלחפה השתלטו על בני המשונה שפסקו בחקלאות 
בחלקי הארץ האחרים. אחרי 1850 באו הילידים תחת השפעת 
מיסיונרים אנגלים ובראשם רוברט מופט ()ג)} 10 ו 1 ! 1795 — 1883 ). 
חתנו של ליוינגסטון (ע״ע). 

בשנות ה 80 של המאה ה 19 , בעקבות גילוי יהלומים וזהב 
באפריקה הדרומית, החלו גורמים בורים, בריטים וגרמנים נושאים 
עיניהם למרחבי ר׳. הפורטוגלים ראו בארץ זו מעין "גשר" בין 
אחוזותיהם באנגולה ובמוזמזניק. הקדים את כולם ם. רודז (ע״ע); 
הוא קיבל זכיונות כריה מאת לובנגולה ( 601x118013 ), שליט 
המטבלה. וב 1889 הקים, באישור הממשלה בלונדון, את "חברת 
דרום אפריקה הבריטית״ (ץ 311 ו]הז 00 !! 11 ־ 411 ■ 500111 £611511 ). 
לניצול האזורים שישבו בהם המטזנלה והמשונה, לאחר דיכוי מרידות 
הילידים ( 1893 — 1897 ) שלטה החברה ללא-מצרים בארץ שנקראה 
מאז 1895 ר׳, ע״ש רודז. מספר המתיישבים הלבנים שהניעו בחסות 
החברה הלך ונדל בערך כדלקמן: 1890 — כ 700 ן 1892 — 1.500 ; 
1893 — 112,500 1920 — 30,000 ; 1922 — 34,000 1 1953 — 157,000 : 
1961 — 221,000 ! 1972 — 255,000 . מספר הילידים גדל פ 500,000 
לערך בשלהי המאה ה 19 ל 5.69 מיליון ב 1972 . כתוצאה מהתיישבות 
הלבנים החלה כלכלת הארץ לפרוח, ור׳ ייצאה כפרות גדלות 
והולכות של זהב. נחושת, אסבסט. כרום וטבק. הוקם קשר מס״ב 
עם אפריקה הדרומית ( 1895 ) ועם מוזמביק ( 1902 ). ב 1914 הוארך 
וכיונה של חברת רודז. כ 5,000 מבני ר׳ השתתפו במלה״ע 1 . 

ב 1923 חל שינוי משמעותי במעמדה המדיני של ר׳. איזור 
צפון־ר', שההתיישבות הלבנה בו היתה מצומצמת, הפך למושבה 
בריטית (כיום זמביה (ע״ע. כרד מילואים)). דרום־ר׳, בעלת המיעוט 
הלבן החזק, הפכה למושבה בעלת שלטון־בית, ואח״כ היתה למעשה, 
אם־כי לא להלכה, בעלת מעמד של פפין־דומיניון. סמטס (ע״ע) 
הציע הצטרפות דרום־ר׳ לאפריקה הדרומית■ אד משאל־עם בין 
הלבנים הכריע לשלילה. היישוב הלבן המשיד לגדול בין שתי 
מלה״ע. וריכז בידו את כל סמכויות השלטון. לשיא פריחתה הכלכלית 
— כמפיקוז מחצבים אסטרטגיים, סבק ומוצרי חקלאות — הגיעה ר׳ 
במלה״ע 11 , ואז הצטרפו רודזים רבים לכוחות האודר והקרקע של 
בריטניה. נסיונות בריטניה אחרי המלחמה, להעניק אי־אלו זכויות 
אזרחיות לילידים, נכשלו. 

ב 1953 הוקמה הפדרציה המרכז-אפריקנית של ר׳ וארץ־ניאסה 
(כיום מלוי [ע״ע): ! 1 חו; 1 נ! 1 !!י 1 \ 7 111111 . 11 }ס 161311011 ) 6 ?). האיחוד 
היה מוצלח מבחינה כלכלית, שכן שילב בניצול המשאבים הטבעיים 
כוח-עבודה זול של הילידים עם ידע טכנולוגי של הלבנים. אותה 
עת בנתה הפדרציה גם את סכר קריבה על הזמבזי (ע״ע). ברם. 
מהומות הילידים בצפון־ר ובארץ־ניאסה (שתיו בהן רק מעט לבנים) 
מאז 1959 הביאו לפירוק הפדרציה ( 1963 ) ולייסוד זמביה ומלווי 
העצמאיות פ״י בריטניה ( 1964 ). מכאן ואילך נקראת דרום־ר׳ ר׳, 
ובפי הילידים — זימבבוה. ההתנגדות העיקשת של הלבנים לשילוב 
הילידים בשלטון ומתן עצמאות כמעט לכל המושבות האירופיות 
באפריקה אחרי 1960 הביאו לגילוי התנגדות מצד הילידים השחורים 
גם בר׳. ב 1961 הקים ג״ושואה (א)נקופו ( 10 ז 01 )!ות; נר 1917 ) את 
תנועתו, 17111011 5 ' 00910 ? 1¥£ נ 31 כ 1 ית 1 ) 2 (ט? 24 ), שממנה 

נתפלגה ב 1964 תנועת 1 ::ח 3:10 א 11:311 ־ 46 ■ 0 ׳^ו 11 ;ו(תז 1 ■/ ( 0 (י 1 ת 2 ) 
!״!״!ט, בראשות נ. סיטהללה (: 51111011 : נר 1920 ). נסיונות ממושכים 
של שניהם להפעיל כוחות־גרילה בר׳ לא הצליחו. הלבנים מצדם 
הקיפו את ״החזית הרודזית״ ()חסת? 1311 ! £11030 ), שס 1964 עומד 
בראשה איאן ספיח ( 5101111 !! 13 ; נר 1919 ). ב 1965 הכריז הלה 
על עצמאות ר , . בריטניה דחתה הכרזה זו, ובעקבותיה הפעיל 
האו״ם — שהרוב בו צבעוני — סנקציות על ר׳(מ 1967/8 ). סנקציות 
אלו, לרבות הפסקת הסחר הבי״ל, לא הציקו לד׳, ודעכו עד 1972 , 



615 


רודזיה — רודן, אוגיסט 


616 


מה־גם שאה״ב המשיבה לקנות כרום נר׳. נסיונוח בריטיים, הן של 
מפלגת העבודה והן של השמרנים, להשיג מהממשל הלבן ויתורים 
לטובת הכושים, עלו בתוהו. 

ב 1970 הכריז סמית על ר׳ כרפובליקה. ואח״ב נקט (בסיוע 
הממשל הלבן של אפריקה הדרומית) צעדים נמרצים נגד המחתרת 
הכושית, לרבות סגירת הגבול עם זמביה השכנה, שם (ובמוזמביק) 
מוקמו בסיסי הלוחמים השחורים. ב 1971 הקים החשמן המתודיטטי, 
אקל מוזורוה (נ,׳^',״). 1117 י\), את ה 1 !:. 1 ז 1 ז, 0 !ו; 1 ] 10 ר: ז יר חב 10 ך|\. 
(״הוועד האפריקני הלאומי״), וב 1975 נשתלבו בו להלכה ה ס 1 'ז 24 
וה (! 1 זר , 7 וכן ה 0 ס\ 1 ! 1 '.ו( 1 חז 7 ) 0 1 ז 10 ]ג:זי 1 ( 1 ! 1 110 ז ־ 101 ]חס;? ( 1 ׳; 011 ;?). 
מו״ם מוקדם בין סמית ומוזורוה נכשל באותה שנה. באביב 1976 כלל 
סמית 10 אפריקנים בממשלתו, ובלחץ אפריקה הדרומית (שצמצמה 
את סיועה) ואה״ב היה מוכן לכמה פשרות ביחס להקמת ממשל שחור 
כעבור זמן־מה. ברם• ועידת ד׳, שכונסה ב 1976 בז׳נווה, בראשות השר 
הבריטי איוור ריצ׳רד ( 11101131-11 ), נכשלה בסוף השנה בשל דרישת 
המנהיגים הכושים (שהיו מסוכסכים ביניהם) לעצמאות מיידית. 
באביב 1977 התחיל צבא ד׳ לפעול נגד בסיסי הלוחמים האפריקנים 
עמוק בשטח מוזמביק. אליו הצטרפו גם שכירי־חרב פורטוגלים 
פליטים מאנגולה ומסוזמניק. 

בראשית 1978 הגיע ססית להסכם עם מנהיגי השחורים המתונים 
בדבר העברת השלסון לרוב! אולם מדינות אחרות, ובהן בריטניה 
ואה״ב. התנגדו להסבם. ודרשו להגיע להסכם גם עם הקיצונים. 

? 111 ,.?/ , 0 < 1 תוג 141 .£ ; 1970 ,{' 11 ^ 111 ^ 060 1-111111071 4 : .א . 0 

,ס/'! 1 ( 30 10 111 ^ 81 116 " 7 .? ; 1972 , £111 8171/11-1 0 4 וס) 

1 ז 046$10 ן/ 8 1/16 / 0 8011116$ 01101 ו 01 הי( 16 ח 1 116 * ;. 11. 0.1 , 30011 > . 0 . 11 ; 1972 

. 1973 . 11611/011 ^ 

יהודים ראשונים הגיעו לר׳ מליטא, עם חלוצי המתיישבים 
האירופים. עם היפרדות ד מהקהיליה הבריטית החלה הגירת זוגות 
צעירים לאפריקה־הדרומית, ובכן החל עולה בקביעות אחוז האוב־ 
לוסיה היהודית הקשישה בהשוואה לקבוצות האירופיות האחרות. 
חלק מיהודי ר׳ מוצאם מבריטניה, מגרמניה ומרודום! האחרונים 
הקימו בסולזברי קהילה ספרדית. כמחצית מיהודי ר׳ גרו בעבר 
בערי-שדה ובחוות חקלאיות, אך לאחר מלה״ע 11 , עם השגשוג 
הכלכלי, עקרו רובם לשתי הערים הגדולות. לאחר מהומות "שרפוויל" 
( 1961 ) באפריקה־הדרומית היגרו כ 3,500 יהודים משם לו", ואז 
הגיע מספר יהודי ר׳ לשיא <ב 8,000 איש)! כשוך הסערה חזרו רובם. 
ב 1975 ישבו בסולזברי 2,600 יהודים, ובבולויו — נ 2,100 . כ 80% 
מגילאי החינוך היסודי זוכים בחינוך יהודי. ב 1943 הוקמה המועצה 
הציונית, הקשורה פדרטיווית עם זו של אפריקה־הדרומית. 

א. א. אברזזמסון, יהדות ר , וזאפניד, (גער, י״א), תשכ״ו; 

. 1968 ,( 11 אא ,((!עז) .מ / 0 ׳,״״/ ן"""!""? ״ 77 ,ז 10 א 6 א . 111 .< 1 

י. גו. 

רוךיום < 1 ת 1 \ 0111 ! 1 ז), יסוד כימי מקבוצת מתכות הפלטינה. נתגלה 
ב 1804 ע״י ורלסטון. מן היסודות הנדירים! שיעורו בקליפת 
כדה״א הוא % ז ־ 10 . מופיע במצב חפשי עם מחכות אחרות מקבוצת 
הפלטינה ובמינרלים רוךיט. ספריליט ואירידוסמי! סימנו 1111 ; 
מספרו האטומי 45 ; משקלו האטומי 102.905 . ידוע איזוטופ טבעי 
אחד שמספר המסה שלו 103 ועוד 11 איזוטופים מלאכותיים, במספרי 
מסה כין 97 ל 110 . ערכויותיו 3,1 . הר׳ הוא מתכת רכה למדי הניתנת 
לריקוע, וצבעה לבן כעין הכסף. משקל סגולי 12.41 , נקודת היתוך 
״ 1,966 , ונקודת רתיחה ״ 3,877 ר' אינו נמס במי-מלכים (ע״ע) 
אלא אם כן הוא בצורת ספוג■ בטמפרטורות רגילות אין הר מגיב עם 
החמצן שבאוויר, אבל בחימום ל ״ 800 הוא מתחמצן. ואילו ב ״ 000 ! 
שבה התחמוצת ומתפרקת למתכת החפשית, חומצה גפריתנית חמה 
ונתרן בי־סולפאט מוחך מסיסים אח הר", ואילו ההלוגנים מגיבים 
עסו בטמפ' בין ״ 200 ל ״ 600 . עיקר שימושיו בהבנת סגסוגות עם 
פלטינה ופלדיום (ע׳ ערכיהם) המצטיינות בחוזק מכני מרובה 


בטמפרטורות גבוהות. משתמשים בסגסוגות אלו לייצור סלילי־להט 
לתנורים חשמליים, להכנת צמדים הומניים המשמשים למדידת 
טמפרטורות גבוהות מאד ולייצור בלים ומכשירים הבאים במגע עם 
זכוכית מותכת. הקף הייצור העולמי של ר' ( 1972 ) הוא כ 2 — 3 טון. 
מתולדותיו: הלידים — פלואוריד ,?! 111 : חומר שחור ובלחי יציב 
התוקף זכוכית אפילו בקור; כלוריד 39.0 ■, 111101 : אדום, חומר- 
המוצא החשוב ביותר להכנת תולדות ר' אחרות. מתקבל מפעולת 
אשלגן כלורי מותך על אנקת ר׳ דקה! ;■ 111181 ; אדום חום. — הר 
יוצר נם שפע של מלחים קומפלכסיים שונים. 

רח־ץ, אליעזע ( 1888 , מסט־סדבול [פלך מוהילב, רוסיה] 

1946 . מוסקווה), מאחרוני המשוררים העבריים בבריה״ט. את 
חינוכו הפורמלי קיבל ר ב״חדר". אח״כ עסק בניהול חשבונות. 
בשנים 1905/7 היה פעיל בתנועה המהפכנית בליטא ובפולניה. 
תחילת כתיבתו ביידית, ובראשית שנות ה 20 יצאו מספר קבצי- 
שירה משלו בברה״מ. משלהי שנות ה 20 כתב עברת, ובשנים 
1929 — 1938 נתפרסמו שיריו בא״י בעתונים "דבר", ..הארץ" 
ו״גליונות": בשל כך נאסר. ספרו העברי הראשון, "בפאת נבר" 
(תרצ״ח), בולל שירה והגות. ומבטא את ערגת המשורר לעברית. 
בספרו "לבן" (תש״ג) כונסו שירים שכתב לבנו ששכל במלה״ע ז! 
אחרי המלחמה עבד זמן קצר ב״ועד היהודי האנטי־פאשיסטי" (ע״ע 
מועצות, ברית ה־, עמ' 783 ). א. קדיב כינס את כל כתביו ב״הענף 
הגדוע" (תשי״ד), והקדים לספר מבוא ביוגרפי. 
ר. כצנלסון־שזר, על אדמת העברית, 144 — 151 , תשכ״ו. 

רודן, אוגיסט — !״ 1 ) 110 ס״!!;!״!/ — ( 840 ! פרים — 917 ! מדון). 

פסל צרפתי. בשנים 1854 — 1857 למד ר׳ בביה״ס לציור 
ולמתמטיקה (היום: ביה״ס הלאומי לאמנויות הדקוראטיוויות); את 
עבודותיו הראשונות הנחה הפסל קרפו(ע״ע). משנכשל ר בנסיונותיו 
החוזרים־ונשנים להתקבל לביה״ס לאמנויות היפות. היה לתלמידו 
של הפסל ברי (ע״ע) במוזיאון למדעי־הטבע. ב 1864 הכיר ר׳ את 
יוז נרה (]־■ 86111 )! היא שימשה דוגמנית לרבות מעבודותיו, והוא 
נשאה לאשה ערב מותו. 

לאחד שנדחה נסיונו הראשון להתקבל לסלון — בהצגת "ראש 
הגבר שבוד־האף" — ביצע, לפרנסתו, עבודות דקוראטיוויות בפרים 
ובסביבתה. ישיבתו בבלגיה ( 1871 — 1878 ) אפשרה לו להתחקות 
מקרוב אחר אמנות הבארוק הפלמית, שתאמה את מזגו• בביקורו 
הראשון באיטליה ( 1875 ) התרשם עמוקות מיצירתו של מיכלאנג׳לו. 
ב 1877 הציג — בבריסל, וחדשים מספר אח״כ. עם שובו לצרפת. 

בפרים — את פסלו "תקופת 
הנחושת"; היצירה עוררה 
ביקורת חריפה, עד־נדי ה¬ 
אשמת ר׳ ביציקה על גוף 
אדם חי, בשנים אלו עיצב 
פסלים עיטוריים עבור אר¬ 
מון טמקאדרו, כלי־חרסינה 
עבור מפעלי־סור, ועוד. 

ב 1880 הוצגו "תקופת ה¬ 
נחושת" ו״יוהנן המטביל מ¬ 
טיף" בסלון של פריס. אותה 
שנה הזמין אצלו שריהתר־ 

בות את ..שעדי הגיהנום" 

— שער מונומנטלי דקורא־ 

טיווי עבור המוזיאון לאפ־ 

נויות דקוראטיוויות שעתיד 
היה להיבנות. "הקומדיה ה־ 






617 


רודן, אוגיפט — רודניצקי, אדולק 


618 



אלוהית" של דנסד, 
(ע״ע, עט׳ 854/5 ) נב¬ 
חרה כנושא טרכזי ל־ 
איקונוגרפיה של ה¬ 
שער, ואילו את הש¬ 
ראתו הצורנית שאב ר• 
מ״שער גרהעדף של 
גיברטי (ע״ע) בבית־ 
הטבילה בפירנצה."ש¬ 
ער הגיהנום" הפך בר־ 
בות־הימים להד התשוב 
ביותר לדרך התפת¬ 
חותו של ר/ לאורך 37 
השנים שהוסיף לעבוד 
בהן על יצירה זו; היא 
נשאו" בלתי־מושלסת. *. ויי' ; י״־ ה 'י' ם ■ 1886 

(מחיאה רורז, פרים) 

בין הפסלים הרבים 

הקשורים בשער זה: ״ההוגה״( 1880 ), ״אדם׳־( 1880 ), ״חוה״( 1881 ), 
״שלושת הצללים״( 1881 ), ■האהבה החומקת״( 1886 ), ■הנשיקה"( 1886 ; 
תמ׳:כרךב׳,עמ׳ 871 ).״פאולו ו?ראנצ׳םקה״( 1887 )ו״הבןהאובד״( 1888 ). 

ב 1884 הזמינה עיריית קאלה אצל ר׳ מצבה לזכר ששה מאזרחיה, 
שמסרו נפשם על הצלת עירם הנצורה (במאה ה 14 ); הפסל הועלם 
ב 1886 (תמי: כרך כח, עמ׳ 986 ). הפרוסומה הראשונה של ו. הוגו 
כוירה ב 1883 . ב 1886 (שנד, לאחר מוח הסופר) הוזמנה מצבה לזכרו 
עבור הפנתאון. הוועדה דחתה את המודל שהגיש ר' ב 1890 , ושתיאר 
את דמותו העירומה של הוגו בחברת המוזות. הצעתו האחרת, לתאר 
את הוגו בבדידות — ״משקים את רעש העולם״ — נתקבלה, וב 1909 
הוצב הפסל בפאלה־רואיאל. — ב 1891 התחיל ר׳ לעבוד על פסלו 
של באלזאק, ע״פ הזמנת אגודת־הסופרים. העבודה נמשכה ב 7 שנים. 
תוך־כדי פעולח־שחזור מייגעת — עשרות עיצובים של ראש הסופד, 
גופו ובגדיו, נרשמו וכוירו. יציקת־הגבס המושלמת הוצגה לראשונה 
בסלון של 1898 ; הביקורת היתה חריפה־ביותר, ורק 41 שנה אחר 
השלמתו הוצג הפסל במקום שיועד לו בחוצות פריס. 

ה״אנדרסה לעבודה* ( 1893 — 1899 ) הוא האחרון והשאפתני־ 
ביותר בפרויקטים הארדיכליים של ר׳. יצירתו כוללת גם עבודות־ 
הכנה. פרויקטים רבים בלתי-גמורים ורישומים, ובך הערות ותעודות 
המלמדות על מקורותיו. 

הגיגיו של ר׳ על ״האמנות״ 0 ז 13 ' 0 ) קובצו בידי 11 ־ 05 .? 
( 1911 ). ספרו ־־תסז? ־ 1 ) 5 ־ 1 גז 1 ) 1110 ג 0 1x8 ("הקתדרלות של 
צרפת״) נתפרסם ב 1914 . 

ר׳ חיה מחשובי הפסלים הצרפתיים וממבשרי הפיסול של המאה 
ה 20 . דמות האדם היא הנושא המרכזי ביצירתו המגוונת ושופעת־ 
החיות; לאמיתו־של־דבר היה זה הודות לו, שדמות האדם הוסיפה 
לשמור על מקופה הבכיר בתולדות הפיסול. השליטה בעיבוד פני־ 
השטח ונכונותו להשתמש בחלקי־גוף קטועים כפסלים מושלמים, תוך־ 
בדי מלאכת־כיור היודעת את כוח־ההבעה החבוי ביו השקעים האפלים 
והבליטות המנצנצות של החומר, פתחו אפקים תדשים לשימוש 
בגוף־האדם כנושא מרכזי בפיסול המודרני. 

סגנונו של ר׳ נחשב בשעתו חדשני ונועז. הוא הושפע מן התפיסה 
ההרואית של מיכלאנג׳לל וגם מפסליו הבלתי־גמורים! הם העניקו 
השראה ליצירותיו, המתארות קטעי דמויות ואיברים העומדים בפני 
עצמם. ר׳ הושפע גם מסגנון פסל הבארוק פיר פיז׳ה (]־ 08 ?). 
רעננות העיבוד הפלסטי של דמויותיו מקרבת את סגנונו אל האימ¬ 
פרסיוניזם. הוא ניסה את כוחו בשיטות שונות של אפקטים של אור־ 


וצל וטבסטורה בשיש ובברונזה■ יצירותיו בברונזה קיימות בעתקים — 
גם במוזיאון ישראל. 


ביתו בפרים למן 1907 , 011 ־ 81 1 ־ 1101 , היה למוזיאון ר, ובו 
היצירות שתרם למדינה ב 1916 . יצירות רבות אחרות מצויות בסדנתו 
במדון — אף היא היום מוזיאון לאומי. 

ר. מ.רילקה,א. ר׳, תשי״ב; ,ז 10 נ 111 ל,)ל 001 . 0 ש ; 19-18 , 11101 ; 01 .( 

מס £מ#> 7 > 0 !\ 1 ׳,.? 7 .{/ ,(. 0/1 ) £5, 1963; £. £1x0/1 הועו 0 ו 0 ■ 1.010 
01111 ' 11 77/0 /;/ 7 ) 1 /?ה 1 ווח "[', 81111011 . 0 ; 1965 11!! 11(0 01x1 

- ממזון 005011 , 11 ,׳ 1967 , 111110 ] £ - זש 11 ! 0110 ל.(ז 001 . 0 ; 966 ( { 0 

. 1967 , 0 ( 0111 מ§ 1 ר 1 תוב 01 .( 1 ; 1967 ,.' 6 . 4 ,תב 11 נ 1 גל 0 ,£ .] 

מר. ע. 

דודני*, סורג ,, ב ך ״ג , ז, לורד — £5 ^ 1 )ץ־ 131 5£ ח 0€0 ג>ת 0 ^ 1 
— ( 1718 או 1719 — 1792 ), קצין ימי אנגלי. בן 
למשפחה מהאצולה הנמוכה בדרום־מערב אנגליה. הצטרף לצי 
בגיל 13 . קצין מגיל 20 . 

ר־ שיות בים 20 שנה, ונודע כקצין תקיף ומצסיין, אך אניכיי 
ושחצן. על פקודיו היה שנוא. בשנים 1748 — 1752 חית מושל 
ניופנדלנד; ב 1751 נבחר גם לחבר־פרלמנט. אח״ם חזר שום לים, 
פעל בהצלחה בחופי צרפת וקנדה, ב 1759 נעשה סגךאדמירל, 
במרוצת מלחמת שבע השנים (ע״ע) נשלח לאיי האנטילים ותפש 
את החשובים באיי הצרפתים נים הקריבי (מו־טיניק, נדנדת, סיינט 
לושה). על כך נתמנה אדמירל־משנה, ואח״ב הועלה לאצולה ( 1764 ). 
ב 1771 (לאהד כמה שנים באנגליה) נשלח כמפקד לים הקריבי, 
אך לא נתמנה למושל ג׳מייקה, כפי שרצה, והוחזר לאנגליה ( 1774 ) 
בשל עצמאות־יחר שגילה ביחסיו עם הממונים עליו. כמה שנים 
הי ללא תעסוקה על חצי־משכורת, ונאלץ לשהות בצרפת בשל 
נגישות נושיו. ברם, ב 1778 נעשה לאדמירל, וב 1779 , במלחמת 
העצמאות של אה״ב, נשלח שוב לים הקריבי. במסעו דרך גיברלטר 
הנצורה (אותה הצליח לתספק) חיסל שיירת אספקה ספרדית, ואה״ב 
(ינואר 1780 ) הביס עייפת צרפתית וטיבע, או כבש, 7 מביו 11 
אניותיה. בהגיעו ליעדו כבש כפה סהאנטילים ההולנדיים. לאחר 
שהיה באנגליה, כיוון שבריאותו לקתה בעת שירותו הממושך בים, 
חזר שוב לים הקריבי, שם נחל את נצחונו המפורסם ביותר. בקרב 
״לה סנט״ (! 1 ״ 531 1x5 ! גם קרב דומיניקה [ 3 ־ 0010101 ; ע״ע]), 
בן 3 ימים, 12.4.1782 — 9 , הביס צי צרפתי שעלה בבוחו (אם כי לא 
במספרו) על שלו. הוא לנד 7 אניות וביניהן אניית־הדגל הצרפתית, 
ושבה את מפקדה, הרוזן פרנסוא דה גרם ( 1788 — 1722 ; :*גג־!) ־ 0 ). 
דה גרם. מפקד מהולל, היה שנוא על האנגלים, ביוון שהמצור 
שהטיל על קורנוולים (ע״ע) שנה לפני־כן ( 1781 ) גרם לכניעת 
הצבא הבריטי ביורקטאון ולביסוס עצמאות אודם• נצחונו של ר' 
והאבירות העצומות באנשים שהסב לצרפתים שיפדו בהרבה את 
מעמד האנגלים בעת הםו״מ לשלים עם האמריקנים והצרפתים. 
ר׳ חזר למולדתו, קיבל תואר לורד, ופרש מהשירות נשל מחלה• 
. 1962 ,.>! 01 י( 1 ! 7 ן 1 ) 4 , 1 : 0 ( 1101151 ^ .־׳׳'\ .£ . 0 . 0 
פ. פ. 

תדניצקי, אדולף — 101£ ־צ/ — (נר 1912 ), סופר 

פולני, יהודי. יצירתו הראשונה היחד, הרומן הפסיכולוגי 
ע 11 ו 2 ־. 57 (״חולדות״), 1932 . ב 1933 פרסם ־ 12 ־ 01 ) £0 ("חיילים") 
— תיאור נוקב של החברה הפולנית והקבוצות האתניות המתנגשות 
בה בין שתי מלה״ע. המפר עורר סערת מחאות בחוגים ראקציונריים 
ופאשיססיים, ששימשו מטרה לחציו. אח״ב י״ל הרומנים 3 ת 113 ־ 0 ־(־ 1 א 
(״הלא־אהובה״). 1936 ; ס] 03 (״קיץ״), 1938 , ו 013 ־ 2 ־ 1 ) 13 ) 5 ) 005 
(״חוויות״), 1939 . אחרי התמוטטות הצבא הפולני ב 1939 נמלט ו׳ 
ללבוב — בשטח הכיבוש הסובייטי — ונשאר בה ב 1940/41 . שם 
השתתף נבה״ע ץזפספץ־ס/ל ־*•־א ("אופקים חדשים"), ר׳ נלחם 
במרד גטו ורשה ב 1944 . ואחרי המלחמה השתתף בשבועונים 
3 ־ 02111 ) 8 ("נפחיה") ו 1 בה״ 8 ("עולם"). יצירות ר׳ לאחר המלחמה 
ניתחו את בעיות הכיבוש הנאצי. שלטון הנאצים, האנטישמיות וגורל 





619 


רורניצקי, אדול!! — רוויגו, אברהם 


620 


יהדות פולניה משמשים נושאים ברבות מיצירותיו בתקופה הזאת. 
מחיבוריו שנכתבו אז: *סמוק 010 ס£ (.עידן תאי הגאזיס״), 1949 . 
וקבצי סיפורים קצרים. כגון: סגזסיח :)* 1 ־ 1031 1 ־*ע 2 ("הים החי 
והמת״). 11957 ת 1 ק 5 ו 52€1 ("שיקספיר"), 1948 ; 1£1113 קזש 01 10 >ס 1 ו\ 
(״סבל צעיר״), 1954 . ר׳ גס ערך ספר על אושוויץ — 
מוותבס (״זכרו! נצחי"), 1955 . 

. 1967 , 1881 < 13 X [)*]ס[ 11 ץס 1£0 113 

רוךקינסון, מיכאל לוי ( 1845 , דוברובנה [רוסיה הלבנה] - 
1904 , ניו־יורק). סופר עברי. ר• נולד במשפחה חסידית 
והיה אחיו החורג של י. ד. פרומקין. בתחילה כתב "סיפורי חסידים" 
(לבוב. תרכ״ד), ״סיפורי צדיקים״ (שם. 1864 ), "עדת צדיקים" 
(שם, תרכ״ה) ועוד. לאחר שהסתבך בבורסת פסרבודג החליף את 
שם משפחתו לר׳. ויצא לגרמניה. את פרסומו קנה ע״י העתונים שהו״ל 
בשנים 1876 — 1880 בקניגסברג, בהם: "הקול" בעברית (חרל״ו! 
פעמיים בשבוע), "קול לעם" ביידית, והירחונים "אספת חכמים" 
ו״המאסף", שנפוצו בעיקר ברוסיה, אך גם בגליציה, רומניה ועוד. 
עריכתם היתה מרושלת, ובהעדר כיוון מוגדר עשו עוזריו במערכת, 
א. פ. רבינוביז ום. וינצ׳בסקי (ע׳ ערכיהם), כרצונם. חם שיתפו 
סופרים עברים רדיקליים — ביניהם: לילינבלום, קמינר ויהל״ל — 
וב 1879 אסרה רוסיה את ■הקול״ והוצאתו נפסקה. בשנים 1883/6 
כתב 1 ״ כמה ספרים ("תפילה למשה". פרסבורג, תרמ״ג! ■אבני 
מילואים". ברלין—וינה, תרמ״ד/ו: ■ברקאי", וינה, תרמ״ו) שבהם 
הסיף לתיקונים בדת. ב 1889 היגר לאה״ב ושם ניסה לחדש את 
עתוניו (״הקול״. ניריורק, תרנדט! ״הסניגור״, 1890 ). בשנותיו 
האחרונות עסק בתרגום התלמוד לאנגלית. תרגום זה יצא בשתי 
מהדורות (ניו־יורק, 1896 — 1903 , 18 כר׳! בוסטון, 1918 , 20 כר׳, 
כולל מבוא בן שני כרכים), אך אין ערבו אלא בראשוניותו. 
א. ר. מלאכי, לתולדות העתונות העברית כאמריקה ו״התיוץ". א׳), 
תרע״נ/ה! מ. ווינטשבסקי, ם. ל. ר' (התורן, י׳), תרפ״ד.׳ א. פרומקין. 

אין פרילזנג פון אידישן מאציאליזם. 160-165 , 1940 ! ג. נגאל, 
פרק בחולדות הסיפור החסידי(בחוד: ג. נגאל 1 'פירך!. ספר "ספורי 
קדושים"), תשל״ז. 

ר 1 ־ 7 ־ 1 "' 3 ^ 1 ללב!, פר־ 01 י שק 1 — סלנג! 5 סם 6 ד 1 )) £0 ססצוסחבז? 

— ( 1580 — 1622 ), משורר פורטוגלי. ר׳ למד משפטים, אך 
כנראה היה איש אמיד ולא עסק במקצועו. הוא היה מקורב לחצר 
הדוכס מנרגנסד, ( 3 ?ת 363 ־)£)! ר׳ טבע בעת שיוט בנהר טדו( 0 (:>־ 1 ). 
רוב יצירותיו נכתבו בשפת מולדתו, אך מקצת שיריו נכתבו 
ספרדית. את שידיו החל לפרסם בגיל 16 , בהיותו סטודנט באוני¬ 
ברסיטת קואימברה ( 0000103 ). ר׳ נודע בתיאוריו הפסטורלים, 
ברומנסות שלו — שהושפעו מהספרדי ל. דה גונגורה ( 3 זסאת 106 
1561 — 1627 ) — ובאקלוגות (שירי-רועים) שכתב. שבגללן נקרא 
תאוקריטוס (ע״ע) הפורטוגלי. 

מיצירותיו: 0 זנססת 3 ת £01 (״רומנסות״) — 61 שירים (מהם 
בספרדית). המצטיינים בתיאורי־טבע. 15% ! 3 זסע 3 וה 1 זק ^ 
(.,אביב״) — טרילוגיה של 3 סיפורים כפריים המכילים שידי- 
רועים יפים ( 1601 )! 100 ־ 161 )־):*! ז 3510 ק ס (״הרועה הנודר״), 1608 : 
10 >גח 1163 *ם 1 > ס (״בעל האשליות שאבדו״), 1614 ! £610638 ("שירי- 
רועים״), 1605 . חיבורו האפי 0176631 ? €־ 1 ל 50513 >תנ>ס ס ("המצ¬ 

ביא של פורטוגל", תיאור חייו של הגיבור הלאומי הפורטוגלי 
אלווארש פריאירה [ג״סזס?], 1360 — 1431 ) לא קצר תשבחות, אך 
לעומת־זאח הצליח מאד ספרו (בפרוזה), 4310612 03 :) 1 ־ 001 (.החצר 
הכפרית״) — 16 שיחות על נושאים שונים (פילוסופיה, מנהגים, 
סגנון וכר), בנוסח קסטיליונה (ע״ע), 1619 . 

111/1000710 י 5 מסנ>? פ 1110 :> 801 . 12 . 1 ׳ל? ; 1920 .מ .? , 80 ־ 101 . 11 

. 1960 ,.. 1 .מ 40 001100 ? 


דוז־׳רמיר, הרולד סידני הךמןוךת ,רוזן- ץס 111 ) 331011151 ! 

£!ס 1 ז 1 !ס 11 ) 110 101 ) 71500 ( 151 , 11 ) 11310183.01 ( 1868 — 1940 ), 
איל־עתונות בריטי. ר' היה פקיד ממשלתי זוטר. עד שב 1888 נחלץ 
לעזרת אחיו. הלורד נורחקליף (ע״ע), שעסקי העתונות שלו היו 
רעועים, ומאז ניהל אותם ר׳ בהצלחה רבה. בניגוד לאחיו היה ר׳ 
אדם צנוע וזהיר, והוא מנע מאחיו פסקות פזיזות. ב 1906 הקים 
חברה גדולה לשיווק גייר-עתון. ב 1917/8 היה שר־האוויריה. אך 
התפטר לאחר ששניים מבניו נהרגו במלחמה. אחרי מוח אחיו 
( 1922 ) עברו מניותיו לידיו, והוא מכר כמה עתונים (בהם ה״טיימז") 
ורכש אחרים. ר , שלט ב״דיילי ניוד, "איוונינג ניוד ו״סאנדי 
דיספץ״ והורישם לבנו ב 932 ! 

ר׳ תמך בפאשיזם בבריטניה ומחוצה לה. ובשל התבטאויותיו 
לטובת הונגריה הוצע לו הכתר ההונגרי ( 1927 ). ב 1929 ניסה, בלא 
הצלחה, להפעיל לחץ על רה״מ, סטנלי בולדווין, בשאלת הרכב 
הממשלה. 

רוהטין, ע״ע רוגטין. 

רווינו ( 1 8 0 ׳י 0 ן 1 ), עיר בצפון־מזרח איטליה, 494100 תוש׳ ( 1970 ). 

ר׳ משמשת מרכז לאיזור חקלאי. היא נזכרת לראשונה ב 838 , 

ובשנים 1797 — 1866 היתה תחת שלטון צרפתי ואוסטרי. — חוקי־מועצה 
מעידים על נוכחות יהודים בר׳ מ 272 ! ב 1386 נזכרים גובי-מס 
עירוניים יהודים בלנדינרה שבחבל ר׳. ב 1391 הזמינה מועצת ר׳ 
את שלמה סוסטו מבולוניה להקים בר׳ בנק להלוואות, באישור 
משפחת אסטה (ע״ע). לאחר סיפוח ר׳ לוונציה ( 1484 ) השתלטה 
על הבנק משפחת קונסיליו היהודית, והרפובליקה הוונציאנית חידשה 
עמד את החוזה סדי 5 שנים. בעלי הבנק היו גם בעלי-ההשפעה 
בקהילה. ב 1594 פרץ וינוח בעניין כשרותו של המקווה שבביתו 
של יקותיאל קונסיליו. והשתתפו בו רבנים רבים מאיטליה ומחוצה 
לה. 

ב 1572 נתגלעה מחלוקת בין עשירי הקהילה, שהשתלטו על 
הנהגתה, לבין גדכאיה, שדרשו בחירות ייצוגיות, והקהילה נתפלגה. 
ב 1615 הוקם הגטו בר׳. אך לבנקאים ולמשפחותיהם הותר להתגורר 
מחוצה לו. ב 1617 ישבו נר׳ 17 משפחות יהודיות. ב 1629 נהרס 
ביכ״ב בר׳ בשל שכנותו לכנסיה. 

באמצע המאה ה 18 פעלו לפחות 3 חברות יהודיות בתעשיית 
הצמר באיזור, אף־כי מתחרים נוצרים ניסו — לשווא — לנשלם. 
רשמית הותר ליהודים לסחור בבגדים ישנים בלבד. ב 1785 היו בר׳ 
נ 230 יהודים. סיד עם הכיבוש הצרפתי ( 1797 ) קיבלו היהודים 
זכויות אזרה, אבל תחת השלטון הצרפתי והאוסטרי היה מעמדם 
באיזור עלוב. ב 1809 נערנו פרעות ביהודי ר׳, וגם ביהכ״נ חולל. 
נ 1857 העלילו עלילת־דס על יהודי במה-סולזינה שבחבל ד׳. זמן־מה 
עלה מספר היהודים בר׳, עקב הגירה ממדינות האפיפיור, אך עם 
הנהירה לערים הגדולות — במיוחד לבולוניה, מילנו ורומא — שוב 
פחת מספרם. ב 1869 היו נר 430 יהודים. ב 1930 היו בר׳ 100 יהודים, 
והקהילה התמזגה עם קהילת פדובה. אותה שנה הוחל בהריסת הגטו 
וביהכ״ג — ששוקם ב 859 ! — במסגרת תכנית חידוש הכיכר 
המרכזית בעיר. 

מ. א. שולוואם, לתולדות קהילת ר (סיני, כ'), תש״ז; א, יערי, תעורר׳ 

לא נודעת בענין פולמוס המקוה בר (סיני. ל״ד), תשי״ח י. סינקרסלד, 
בתי־כנסת באיטליה, תשי״ד; ב. ם. רות, תולדות היהודים באיטליה, 
1962 ג 600010 01 ס .? 1 מיז 10/10 110 * 4 001710/07010 /צ 01 701 ( 01 011 , 0551 . 11 

. 1906 , 18 
מ. א. ד. 

ר 1 ויג 1 , אבו־הם ( 650 ! מומה — 713 ! מנטובה), מקובל 
ושכתאי. ר היה מתלמידיו המובהקים של ר' משה זכות 
(ע״ע) בוונציה, וידידו הקרוב של בנימין (ע״ע) בן אליעזר הכהן 
ויטלי. כבן למשפחה אמידה הקדיש את כל זמנו ללימודים ו הוא 







621 


תויגו, אמרדזם — רוזולט, פשפהד, 


622 


נתפרסם בתמיכתו במעשי־חסידות. ומאותר יותר — בפעילות 
שבתאית. בצעירותו נסחף בגל ההתלהבות המשיחית, ועשרות 
שנים — וכנראה עד מותו — האמין בשליחותו המשיחית של 
שבתי צבי (ע״ע). משנעשה מראשי האגף המתון בתנועה. נהגו 
חסידים חשאיים רבים לבקרו באיטליה, ר׳ הזמין למודנה אח יששכר 
בר פרלהפטר ומרדכי איזנשטט (בשנים 1677 — 1687 ), ואח״ב את 
מרדכי אשכנזי (בשנים 1695 — 1702 ). ב 1675 החל להתכתב עם 
ראשי התנועה! מכתבו הראשון היה לנתן העזתי (ע״ע), שר' הכיר 
בי כנביא. ר׳ ליקט יריעות, ככל שהשיגה ידו, על אודות שבתאי 
צבי ויתר פעילי התנועה, וכן שקד על איסוף כתביהם. הוא גם עודד, 
ואף הזמין אליו — בחשאי — אנשים, שטענו כי היו להם חזיונות 
וגילויים שמימיים. ד נהג זהירות רבה בחשיפת דעותיו השבתאיות, 
וחקר רבות בטרם נתן אפונו באדם. ב 1700/1 השגיח בפיורדא 
(פירט, גרמניה), על הדפסת פירושו של מרדכי אשכנזי לס׳ הזהר. 

ב 1702 עלה לא׳י, בלוויית משפחתו וקכוצת חכמים. בירושלים 
יסד ישיבה שרוב לומדיה נטו לשבתאות. פעמיים שלחוהו רבני 
ירושלים כשד״ר לאירופה ( 1702 — 1704 ! 1710 — 1713 ), ואז נדד 
בפולניה, גרמניה, הולנד ואיטליה. ר׳ נפטר בהיותו במנטובה 
בשליחותו האחרונה. כתביו מהווים מקור חשוב לתולדות השבתאות. 
י. מאנן, התיישבות המקובל ר״א ר׳ והכורתו ביח־שללם בשנת החס״ב 
ליצירה (ציון [סדרה ישנה), ו׳>, תרצ״ד! ג. שלום. חלומותיו של 
השבתאי ר׳ מרדכי אשכנזי, תרצ״ה; י. זנה׳ לתולדות הקבלה באיטליה 
(בתוך: ס׳ היובל לכבוד פרום׳ א. מרקם), תש״גז הנ״ל, ענייני שבתי 
צבי בפנקסו שי ר״א ר׳ (ספונות, ג׳~ד), תשי״ט/חש״ך 1 הנ״ל, 
עוברים ושבים בביתו של ר״א ר׳(שם, ה׳), חשכ״א 1 א. יערי, אגרות 
א״י, 223 — 242 , חש״ג! הנ״ל, שלוחי א״י, 347 — 351 , תשי״אן י. תשבי, 
נתיבי אסונה ומינות (ספתח בערכו), תשכ״ד; ו/^ 0# />ו 4 .ן־ 

מו 0 ט 1 ת 5€1 ) 1*11€!■.( 0/ !4016* \40740001 21X1110 

. 19-17 ,(*? 10 . 1 0£ 

ג. ש. 

חץ 3 רי, ארצ׳יבולד פיליפ פךיטרוז, רוזן - !־!־לזל־,* 

ץז€ל £0$€ 0£ 1 ־ £31 056 זמו 1 ז? נ 1 ג 11 ב 1 ? — ( 1847 — 1929 ), 

מדינאי בריטי. בך למשפחת אצולה סקוטית, התחנך באישון. ב 1868 
החל בגידול סוסי םיר(ץ ובעסקי מרוצי־סוםים, ובשל בך הוצא 
מאוניברסיטת אוכספורד בה החל בלימודיו. ב 1878 נשא ר׳ לאשה 
את חנה, בתו ויורשתו היחידה של הברון מאיר רוטשילד (ע״ע). 
לר׳, שירש את התואר רונן ב 1868 , היו בתי אחוזה ונכסים רבים, 
והוא חי בפאר רב. 

את דרכו הפוליטית החל ר׳ בסיוע לנלדסטון (ע״ע) במסע 
הבחירות שלו במחול מידלותין ( 1880-1879 ) ! בבהירות אלו ניצחו 
הליברלים וגלדססון חזר לכהן כר״מ. ר׳ מונה ( 1881 ) תת־שר־הפנים 
לענייני פקוטלנר, אך התפטר ( 1883 ) משגילה שזה תפקיד חסר- 
חשיבות, ויצא למסע סביב העולם. במארס—יוני 1885 , בעת משבר 
סודאן (ע״ע [ה]םםלכה המאחדת, היסטוריה, עמ־ 899 ) היה ר׳ שר 
בממשלת גלדסטון ולצדו התייצב כשהתפלגו הליברלים בשאלת 
״שלטון הבית״ לאירלנד (ע״ע [ה]םמלכה המאחדת, עס׳ 899 — 900 ), 
ובפברואר—יולי 1886 היה שר־החוץ. 

מות אשתו ( 1890 ), שילדה לו 4 ילדים, זעזע את ר' ביותר 
וכסעם בנגר רצונו היה לשרהוץ בממשלת גלדסטון 1892 — 1894 . 
ר/ בניגוד לכמה מראשי מפלגתו, תמך במדיניות ההתפשטות של 
הקיסרות, ובזמן כהונתו פעל להכללת אוגנדה כשטח חסות. ר' היה 
בין רוב חברי הממשלה שדרשו הגדלת תקציב הצי — דרישה 
שהביאה להתפטרות גלדפטון (מארם, 1894 ) והמלכה מינתה את 
ר' לר״ס. ממשלתו שלטה 16 חודש, אך לא יכלה לפעול, בשל היותה 
מפוצלת בהעדר תמיכה מספקת מצד ביה״נ, ובשל אי-יבלחו של ר׳ 
להנהיגה. תמיכתו באימפריאליזם והצעותיו לחמוק מעמד בית 
הלורדים לא זכו לאהדה במפלגתו. בשל עניין פעוט התפטר ר׳ 
(יוני 1895 ), ובבחירות זכו השמרנים ברוב גדול. מאז המעיט ד' 
לעסוק בפוליטיקה. 


ר׳ נודע כאחד הנואמים המזהירים בדורו. הוא כתב 4 חיבורים 
היסטוריים על ויליט פיט — האב ובנו, על נפוליון ועל רנדולף 
צ׳רצ׳יל. 

,ץ&גחסצ . 8 ;' 1963 ,.ן/ , 5 שתז 3 ן . 8 . 8 ; 1931 ,.?[ 1.0711 [>ז 1-0 

. 1964 ,* 10 ^) 51701 0/14 * 417111111071 , 

אל. יי. 

רווה, סלוטורה — 11053 :״ 310 * 531 — ( 1615 — 1673 ), צייר וחרט 
איטלקי. ר׳ היה תלמידו של הצייר אנילו פאלקונה ( 1600 — 

1665 ) בנאפולי, והתמחה, במורו, בציור-קרבות. בימי שהותו ברומא 
ובוויטו־בו ( 1635 — 1637 ), צייר את ציור-הסזבח הראשון שלו. 
"ספקותו של תומס הקדוש" (מחיאון, ויטרבו) וניסה את כוחו גם 
בשירה, במשחק ובמוסיקה. ב 1640 עבר לפירנצה, שם חיה ביתו 
למרכז חוג־אינטלקטואלים עליזים. שכינו עצמם ! 10 ) 101013 ) 003 .^ 
0100551 ? (,.אקדמיה של החבוטים*). בפירנצה צייר, ביו השאר, 
.,דיוקו־עצמי" ואופיצי) ו״ייסורי אנסוניום הקדוש" (גלריה פיסי). 
מ 1649 עד מותו ישב ברומא. עם יצירותיו האחרונות נמנות: 
״סצנת-קרב״ ( 1652 ! לובר, פרים), "שאול בעיו־דור" (שם). מרבית 
תחריטיו בוצעו ב 15 השנים האחרונות של חייו. — ר׳ היה אמן 
פורה, מחלוצי ציור־הנוף הדרמתי-הרופנטי, בהשפעה, חלקית 
לפחות, של מורשת הציור הפלמי של שלהי המאה ה 16 . מוטיווים 
לנופיו הפרועים משמשים הרים וצוקים, נקיקים ומערות, חרבות, 
עצים ססוערים ברות. שמים קודרים, ורמויות־אדם זעירות — 
שודדים, חיילים, נוודים — משרים עליהם אווירה רומנטית. 

הסאסירות של ר׳ (ייל לראשונה אחר מותו, 1695 ), מתקיפות 
את ההברה, האמנות והשירה בנוח־זמנו■ 

, 002201310 . 0 ; 1968 ,.מ . 6 , 03160110 .ה ; 1963 ,.ק . 5 . , 1 ) 5310111 .. 1 
. 1974 ,׳! 0 ! 01 !׳/ .א . 5 , 01111 ) 1 .) 5 ; 1971 ,.מ . 4 41 10011/0111 ׳-/ 

רחילט ( 8005011011 }, משפתה מיוחסת באה״ב. אבי המשפחה היה 
קלם ון רוזנולם (!^"!*!סא ״ 3 * 01305 ), מהגר מהולנד, 

שהגיע לביו יורק ב 1644 . במרוצת הזמן שינתה המשפחה את שמה 
לד. בניה התעשרו מאד, כקוני פרוות וכסוחרים, ואח״ב הפנו 
לבעלי-אהוזות. ניקולם ר׳ (נו׳ 1658 ) היה הראשון מבני המשפחה 
הרבים שעסקו בפוליטיקה. בנו 'והנס (נר 1689 ) היה סאבות־אבותיו 
של הנשיא תאודור ר׳(ר׳ להלן). בנו השני, וקובום (נר 1692 ), היה 
מאבות־אבותיו של הנשיא פ. ד, ד (ר׳ להלן). מהדמויות הבולטות 
במשפחת ר׳ היו: 

1 ) תא ודור ר׳ — . 8 1010 ) 71160 — ( 1919-1858 ). ת״ר, 
שנודע בכינוי-ההיבה טדי ( 1 ( 1 ) 1 ) 70 ), מדינאי והוגה-דעוה. היסטוריון, 
זואולוג מומחה. נוסע ותייל־חובב, היה נשיאה ה 26 של אד,"ב. 
מהאישים הססגוניים־ביוחר בתולדותיה ומהבולטים ביו נשיאיה 
בכישוריו האינטלקטואליים. 

ת״ר היה ילר חלוש ונתר.ך בעיקר בידי מורים פרטיים! כרם, 
בקריאת אנציקלופדיות רכש ידע מקיף. על חולשתו הגופנית ההנבר 
ע״י פעילות ספורטיווית שיטתית. וכל ימיו רגל ב״חיי התאמצות" 
( 0 ) 11 ! 5110011011 ). מנעוריו נודע נמרץ בלתי-נלאה. ב 1880 סיים את 
אוניברסיטת הרוורד במדעי־הרוח (לאהד שנטש תכנית להתמסר 
למדעי־הטבע), נבר נעת לימודיו כתב 1812 0 £ ז 3 ׳ו\ 1431131 7110 
(״מלחמת הצי של 1812 ״) — מחקר מקורי שדן במלחמה האחרונה 
ביו אה״ב לאנגליה. לאחר שהחלים שלא להשתלם במשפטים פנה 
לחיים המדיניים, ובשנים 1882 — 1884 היה ציר רפובליקני בביה״נ 
של מדינת ניו יורק. הוא התבלט בכנותו ובושרו, והמאים עצמו על 
ראשי הפנגנוו ( 0130111110 ערנבק) השמרני והמסואב של מפלגתו. 
מותן של אשתו הצעירה ואמו ביום אחד גרסו לת״ר להתבודד 
שנתיים (מ 1884 ) בחוותו בדקוטה הצפונית. ב 1886 נכשל בבהירות 
לראשות עיריית ניו יורק. אותה שנה נשא לאשת אח אידית קרו 





623 


רוזולט, מ׳טפחה 


624 


("> 0 זג 0 ), והיא ילדה לו 5 ילדים. חיי־המשפחה המאושרים של ת״ד 
היו לשם־דבר. 

בשנים 1889 — 1895 היה ת״ר חבר בוועדה לשירות המדינה 
( 1551011 וז 1 מ 001 01711 . 11.5 ), ובשנים 1895 — 1897 — נשיא 

ועדת המשטרה של העיר ניו יורק. השגיו בתפקידים אלה, תקיפותו 
ומאבקו בגילויי חוסר־יעילות ושחיתות הקנו לו פרסומת כלל-ארצית. 
ב 1897/8 היה עוזר שר הימיה של אה״ב: בתפקיד זה הושפע מאד 
מתפיסותיו האימפריאליסטיות של מכרו מהן (ע״ע). ת״ר עשה 
כמיטב יכלתו להכין את צי אה״ב למלחמה — שייחל לה — נגד 
ספרד. בפרוץ המלחמה ב 1898 התפטר. ונעשה משנה לידידו לנארד 
ווד ( 1 א> 0 ׳\\; 1860 — 1927 : אח״כ רמטכ״ל צבא אה״ב) כמפקד גדוד 
פרשים מתנדבים, שנתפנה ..הפרשים הנוקשים" ( 1111:15 * 1 לעססא). 
הצלחותיו בלחימה בספרדים ומאבקו נגד שגרת הפיקוד האמריקני 
עשו אותו לגיבור עממי. אח מעלליו בקובה תיאר בספר ( 1899 ). 
משחזר למולדתו נבחר ת״ר למושל מדינת ניו יורק. הוא הצליח 
במשרתו, או נהייתו אחרי רפורמות הרגיזה את ראש ( 085 ל) 
הרפובליקנים המקומיים, ת, פלט (חג)?); הלה שאף לנטרלו ודאג 
לבחירתו לסנן־נשיא תחת מקינלי (ע״ע). ת״ו נבחר, אך היה אומלל 
במשרתו הסרת־ההשפעה — עד שהיה לנשיא ( 14.9.1901 ) לאחר 
רצח מקיגלי. ת״ר כיהן כנשיא עד 1909 . 

בשטח מדיניות־הפנים דגל ת״ר בעקרון. שהממשל חייב להתערב 
כמחווו כל־אימת שכוחם של נוטים כלכליים עלול לפגוע בזכויות 
הציבור, ב 1902 וישם את העיקרון בהחיותו את "חוק שרפן נגד 
הטראסטים״ (מ!ץ 1151 •! 1 '- 1 ]תג 7 מבומ״לל, וע״ע אה״ב, עם׳ 189 ); 
הוא השתמש בו כדי לשבור את בותו של תאגיד־עגק מונופוליסטי 
(יוזבחחזס() 561:1111110 חז-־לדסא) שהקימו אילי־הכספים האדירים 
מורגן, רוקפלר, הרימן והיל (,״ 3 תז 1 זז 3 מ ,״ 10123 ^ 

11111 ). אח׳־כ פעל בהצלחה נגד עשרות טראסטים אחרים, ונתפרסם 
8115100 151 !ז£ 0 * עסס־ז (״טדי. שובר הטראסטים"). ב 1902 . 
פעל גם לחיסול שביתת־כורים גדולה. הוא איים צל בעלי המכרות 
בהפעלת הצבא. וגם השיג לבורים הטבות. היה זה המקרה הראשון 
באה״ב שהממשל התערב בסבסוד עבודה, ות״ר פעל ע״פ גישתו 
שבל אדם זכאי ל 3651 6 זבניף 5 (״טיפול הוגן״). ב 1906 יזם חוקים 
להבטחת איכותם של מצרכי מזון ותרופות, ובנד התווה את הדרד 
להגנת זכויות הצרכן. ח״ר ראה את השגו החשוב־ביותר בשימור 
אוצרות־הטבע (יערות, מרבצי מתכות ופחם, ומקורות מים ונפט) 
בארצו למען הדורות הבאים, בשנות כהונתו הוסיף לשטח שמורות 
המדינה ( 40.000 אקרים [ 160,000 דונם) ב 1901 ) כ 194,000 אקרים, 
שנסגרו בפני סיתות פרטי, בשל חידושיו הסתכסך עם האגף השמרני 
של הרפובליקנים, דבר שהביא לפילוג במפלגתו ב 1912 . 

בשטח מדיניות־החוץ היתד. סיסמתו של ת״ר: , 50617 
: 31161 618 ב •!•!•!!מ זט< 1 ("דבר בשקט. אד שא אתו מקל גדול"), 
הוא לא בחל בהפעלת לחצים על ארצות קטנות- אד היה זהיר ביחסיו 
עם מדינות גדולות. כדי לקדם את אה״ב בעיצומה של תקופח 
האימפריאליזם פיתח מאד את צי־הסלחמה. וסייע לפאמצי שר־ 
המלחמה, אליהיו רום ( 001 * 1 ; 1845 — 1937 ), לחזק את הצבא, 
משהכריזה פנמה (ע״ע, עמ׳ 931 ) ב 1903 על הינתקותה מקולומביה, 
בתמיכתו המוסווית של ת״ר, הביר סיד במדינה החדשה, וכעבור 
ימים מספר קיבל סמנה רצועת אדמה, מהאוקיאנוס האטלנמי ועד 
לאוקיאנוס השקט, היא ״איזור התעלה״ ( 2006 1 ו.תג 0 ) האפריקני. 
שנועד לבניית תעלת פנמה (ע״ע). בבניית התעלה החלה אה׳יב 
בימי כהונתו של ח״ר ( 1907 ). ב 3 '/ 1902 הטילו בריטניה, גרמניה 
ואיסליה הפגר על נמלי ונפואלה (ע״ע ונזואלה) בשל אי-תשלום 
חובות. לחצי ח״ר על ונסואלה הביאו לחיסול המשבר, ובעקבותיו 
הכריז הנשיא ב 1904 על ,.תוספת ר׳״ ( 00161130 •א) ל״דוקטרינח 
מונרד׳ (ע״ע). פירוש התוספת היה, כי אה״ב תימול לעצמה להבא 


זכויות של שוטר מול ארצות אמריקה הלאסינית שתסרחנה. בהתאם 
לכך קיבלה אה״ב על עצמה, עד 1907 , את ניהול ענייניה הכספיים 
היגעים של סנטו דומינגו (ע״ע דומיניקנית• רפובליקה). ב 1905 
שימש ת״ר מחוור בין יפן לרוסיה, שלחמו ביניהן, והביא לחתימת 
חחה-השלום של פורטסמת [ 01:511:00:11 '), אח״ב): על־כך זכה 
בפרס־נובל לשלום. ב 1906 שיתף ת״ר אח אח״ב בוועידת אלח׳סירס 
(! 1 !ז 1 :מ*נ\ 1 ), בין גרמניה ליריבותית, ובנד תרם לשמירת השלום 
באירופה לכמה שנים. הוא היה פעיל גם באיזור האוקיאנוס השקם. 
וחלף הברה בחמות יפנית על קוריאה השיג הכרה במעמד אה״ב 
בפיליפינים. 

בתום כהונתו דאג ת״ר לבחירת ו. ה. טפט (ע״ע) ליורשו( 1908 ). 
את״ב יצא לסיור מדעי באפריקה, ללקם פריטים זואולוגיים למען 
,.המנון הסמיתסוני״ ( 10511101100 חגטזסו-החמ!?) בוושינגטון. כשחזר 
דיר אירופה דמה מסעו למסע־נצחון של סלד, אח״ב הסתכסר ח״ר 
עם יורשו, טפט, ולקראת הבחירות לנשיאות של 1912 הקים את 
.,המפלגה הפדוגרסיווית". בכד פילג אח הרפובליקנים והביס את 
טפט; אד גם הוא עצמו לא צבר די קולות, ולנשיא נבחר נציג 
מפלגת־הסיעוט הדמוקרטית. ו. וילסון (ע״ע). 

ב 1913/4 יצא ת״ר שוב למסע — לחקור את פנים ברזיל; הפעם 
חקר את הנהר הנושא את שמו (. 11 ס;*!. או 1308010 ' 10 * 1 ). המסע 
התיש את כוחו. ואולי אף גרם למותו המוקדם. נמלה״ע 1 תמו ת״ר 
בעקיבות נבעלות-הברית. נ 1917 השפיל עצמו עד־כדי בקשת רשות 
מיריבו, וילסון. לעמוד בראש ריוויזיית־סתנדנים שיגיים לשירות 
בצרפת; וילסון סירב. 6 חדשים לאחר מות בנו, קונטין. כסייס 
בחזית המערב ( 1918 ). מת ת״ר לפתע בשנתו. 

ת״ר, המנהיג הפעלתו נחוש־ההתלטה, הפנה את מבטי אה״ב אל 
מעבר לגבולותיה והפך את ארצו למעצמה עולמית. הוא נפנה עם 
החשובים והמוצלחים בנשיאי אה״ב. ח״ר היה סופר פורה מאין־ 
כמוהו, ורשימת כתביו(על נושאים מדיניים, היסטוריה, טבע וספרות) 
כוללת כ 2,000 פריטים. כ 150,000 ממכתביו שמורים בספריית 
הקונגרס בוושינגטון. עיקר כתביו ריכזו ב £3111011 00101131 ^ 
(״מהד זכרוז״), 24 כר׳. 1923/6 . 

בין ספריו: ש!!! )ס 3 ,!ס!,!ר).' סיוד ("כיבוש המערב"), 

4 בד/ 1889 — 1896 ; ביוגרפיה של קרומול (ע״ע), 1890 : אוטוביו¬ 
גרפיה, 1913 ! מנתבים לילדיו. 1919 . 

ת״ר ופעולותיו שימשו נושאים למחקרים רבים. להלן מבתי 
מצומצם: 

,ש 8031 . 1 ־ 1 ; 1954 , #111 ?■וס 1 ,ו $0£0 ) 0 <\ 1 ! 1 (ן 4 ? . 7 ),■/'!' י זוז 0 ] 1 '-)עגנ 11 . 11 

. 8 .ק ; 1956 , ■ 0 , 1 - 0 ? 01-14 10 11,10-10.1 . / 0 7/10 11 ( 01 .;,. 7 71 

.— 1958 ,- 1 . 7/1 , 01 111113 ? . 0 ; 1956 סו(/ . 7 , 7 , 11 { 1£ ־ן}; 01 

,זוז 3 ז £0 . 5 ; 1958 .. 7 . 11 ' 1 / 0 ; ¥01161 [ ! 30-0 , 1300111 * 0111 ^ 3 '^ .! 5 

; 1959 ,(לילל 750 תצלוגיים) . 7 ., 71 ! 0 ;■ 71,111 11 ( 01  פ ר נ ק ל י ן ד ל נ ו ר׳ — . 11 0613110 ח 11 ,אלו 121 ? — 
( 1882 — 1945 > ^ הנשיא ה 32 של אד,"ב. הוא היה הנשיא היחיד 
שנבחר ל 4 תקיפדת-כהונה; כיהן 12 שנה ( 1933 — 1945 ), יותר מכל 
נשיא אהר. ממשלו החל במשבר הכלכלי של שנות ה 30 והסתיים 
בתום מלה״ע 11 ■ פד״ר חילץ את אה״ב מהמשבר הכלכלי החמור 
בתולדותיה ע״י התערבות הממשל הפדרלי בתהומי המשק והחברה• 
הוא הניא ליציאת אה״ב מנדלנותה. ולהתערנזתה — תחילה בעקיפין 
ואת״ב במישרין — לצד בעלות־הבריח, אחרי 1940 , במלהמהן 
ב״מעצסות הציר". 

ראשית הד ר ך. פד״ר היה בן יחיד לאביו. ג׳יסז, שלמד 
משפטים באוניברסיטה הרוורד, או חי כבעל-אחהד, עשיר והתפרנס 
מהשקעותיו, כשנולד סד״ר היה אביו בן 52 . וכשהיה בן 18 נפטר 



625 


רוזולט, משפ ־ ה 


626 


האב. כל חייו היה קרוב לאמו, שרה לבית דלאנו (״״ 0013 ; 1855 — 
1941 ), שהגיעה לגיל מופלג והשפיעה עליו מאד, פד״ר השתייך 
לפלג הדמוקרטי של משפחתו. הנשיא הרפובליקני ת״ר (לעיל [ 1 ]) 
השתייך לענף אחר של המשפחה. פד״ר קיבל חינוך פרטי והרבה 
לבקר עם משפחתו באירופה. בגיל 14 נכנס לביה״ם גךום 1 ן(תס 01 ז 0 ), 
שלמדו בו בני העילית החברתית. ב 1900 התקבל לאוניברסיטת 
הרוורד, אך הצטיין בפעילות חברתית יותר מאשר בלימודים. 
ב 1905 נשא את אלינור (להלן [ 3 ]), בת־אחיו של קרובו הרפובלי¬ 
קני, הנשיא ת״ר. הוא למד משפטים באוניברסיטת קולמביה והוספך 
לעו״ד בניו יורק. 

ב 1910 נבחר פד״ר מטעם הדמוקרטים לסנאט מדינת ניו יורק, 

ושם התבלט בכשרונותיו. לאחר שתמד במועמדות ו■ וילסון (ע״ע) 
לנשיאות מינהו הלה ב 1913 לתת־שר הצי. בתפקיד זה שירת עד 
1920 , והוכיח יכולת ארגונית ויזמה בהכנת צי אה״ב למלה״ע 1 . 
ב 1921 נבחר למועמד הדמוקרטים לסגן־נשיא, אך משניצחו הרפוב¬ 
ליקנים עבר לעסקים פרטיים בניו יורק. באוגוסט 1921 , בעת ששהה 
בחופשה, לקה בשיתוק־ילדים. בעקבות טיפול ממושך ובזכות 
עקשנותו הצליח, כעבור זמן, להלך בקושי, אולם סבל ממגבלות 
גופניות עד מותו. את השנים שבהן היה נכה כמעט לגמרי ניצל 
ללימוד בעיות התקופה, לקשירת קשרים עם אישים ולקירוב פלגי 
המפלגה הדמוקרטית■ בימי נכותו המלאה, וגם אח״ב, שימשה אשתו, 
אלינור, "עיניו ואוניו". 

המדינאי בדרך לנשיאות. ב 1928 שוכנע פד״ר להתמודד 
מטעם הדמוקרטים על משרת מושל מדינת ניו יורק. במערכת בחירות 
נמרצת הוכיח, שלמרות מופו כוחו עמו: הוא ניצת. אף שמפלגתו 
הובסה בבחירות המקבילות לנשיאות. כמושל (מ 1929 ), הצליח, 
צבר נסיון ונבחר מחדש ( 1930 ) ברוב עצים. ב 1932 נבחר למועמד 
הדמוקרטים לנשיאות. הנושא העיקרי במערכת הבחירות היה המצב 
הכלכלי המידרדר. פד״ר הציע הצעות מגובשות לפתרון המשבר, 
שעה שיריבו, הובר (ע״ע), המעיט בממדי המשבר. כתוצאה מכך 
הביס את יריבו, בהשיגו כ 23 מיליון קולות לעומת כ 16 מיליון, 
שהשיג הובר. ובנצחו ב 42 מתוך 48 מדינות אה״ב. טרם היכנסו 
לתפקידו הותקף בעיר סיאמי, בידי מתנקש. אך ניצל. ב 4,3.33 
נכנס ל״בית הלבן". 

המאבק במשבר הכלכלי וה״ניו־דילי. תקופת 
כהונתו הראשונה של פד״ר עמדה בסימן משבר כלכלי ללא-תקדים 
באה״ב. כשעלה לכם הנשיאות היתה ההכנסה הלאומית כ 40 מיליארד 
דולר (לעומת כ 80 מיליארד ב 1929 ). למעלה פ 13 מיליון איש היו 
מובטלים, החקלאות היתד, במצב של התמוטטות, וכמוה מערכת 
הבנקאות. אלפי בנקים — בעיקר קטנים — נאלצו לסגור את שעריהם 
בפני לקוחות מבוהלים שדרשו את פקדונותיהס. פד״ר נקט מיד 
באמצעי-חירום: הוא סגר רשמית את כל הבנקים לכמה ימים, 
כדי לבססם מחדש: כן פנה אל העם בבקשה לתת אמון בממשל, 
באסרו: "הדבר היחיד שעלינו לפחד מפניו הוא הפחד עצמו"; 
הצמדת הדולר לזהב בוטלה, והוא פוחת ב 60% . בצד אמצעי־החירום 
היה צורך בתכנית־שיקום רחבה. הדבר חייב שיתוף־פעולה בין כל 
הפלגים המדיניים, ופד״ר הקים ממשלה שכיהנו בה כמה רפובליקנים, 
ובפעם הראשונה בהיסטוריה האפריקנית, אשה — פרנסס פךקינז 
1882 — 1965 ), שהיתה שרת־העבודה 12 שנה. מ 1933 . 

תכנית־השיקום הארצית של פד״ר נודעה בשם "ניו־דיל" (**ן 
1 !צ־מ — ״משטר חדש״; וע״ע אה״ב, עס׳ 198 ואילך). היא חייבה 
שינוי עקרוני בתפיסה הכלכלית-חברתית המסרתית של אה״ב. 
דהיינו. מעבר מחוזמה הפרטית ללא־סייג להתערבות רחבה של 
הממשל בחיי המשק, במסגרת ה״ניו-דיל״ פעל הממשל בעיקר ב 4 
תחומים; תעסוקה, חקלאות, תעשיה ותחיקה סוציאלית. לצד פד״ר 
פעל ,.טראסט מוחות" (]!!!!יד ! 80311 ) מיוחד של מומחים בשטחים 


שונים, שסייע לו בהתוויית התכניות ובביצוען. פד׳יר נקט צעדים 
להעסקת מיליוני מובטלים בעבודות יזומות — בייעור, בהכשרת 
קרקעות, בבניית גשרים וכבישים ובהקמת תחנות־כוח. המשבר 
בחקלאות נבע מעדפי־ייצור וממחירים ירודים. לתיקונו אושר "החוק 
לתיאום החקלאות״ 10 \; :!׳ ,:זזו״,! 11 ; ו!;.[[ י 1:111 ,,,;ר, ; . 4 ,.ר,.\,ד, 
שהעניק מענקים לאיכרים תמורת הימנעוה מייצור־יתר. החקלאים 
גם קיבלו אשראי זול לניסוי חובותיהם. שיקום התעשיה החל ב.,חוק 
לשיקום התעשיה הלאומית" ואח״ם ןנ״ס״גא- . 3 י״ן 1 .[. 4 ז 

׳ל-זיייסזס)! [ 31 וזוא 111 ז 1 ! 1 ]). נקבעו מכסות שעות־עבודה, שכר- 
מינימום. מסחר הונן ואיסור על עבורת־ילדים. כבר ב 1933 הקים 
פד״ר את .,רשות עמק טנסי״ ע״ע טנסי, נהר־) — אחד 

מהשגיו הגדולים. את היסוד התחיקתי לתיקוניו החברתיים המרובים 
הניח פד״ר ב״מאת הימים״ ( 8 ץ 3 נ 1 100 ) של שלטונו. נחתום החקיקה 
הסוציאלית חולל פד״ר מהפכה גמורה. האיגודים המקצועיים זכו 
להכרה, וב 1935 אושרו חוקי הביטוח הלאומי והעזרה ההדדית 
( 25.015 ? 830061 800131 ), שהבטיחו גמלאות זקנה, תמיכה למובטלים 
וסיוע לבעלי־סום. חוקים אלד, עודם מהווים אבני־ימוד במרקם 
החברתי האמריקני. 

לא הכל הסכימו עם ה״ניו־דיל". תעשיינים ובעלי־עסקים מענו, 
שחוקי־השיקום השונים שהעביר פד״ר בקונגרס היו מנוגדים לחוקה 
והפרו את זכויות־הפרט המסרחיות■ המחלוקת הועברה להכרעת 
ביהמ״ש העליון של אה״ב. וזה אמנם ביטל כמה חוקים ( 1936 ). 
פד״ר ניסה לשנות אח הרכב ביהמ״ש ע״י הוספת 6 שופטים חדשים 
שיבינו לצרכי התקופה! הנטיון נכשל והרכב ביהמ״ש נשאר כשהיה, 
אבל האיום פעל ורוב הוקי־השיקום זכו לבסוף לאישור. בינתיים 
נבחר פד״ר לתקופת־נהונה שניה (ס 1937 ), לאחר שניצח בכל 
מדינות אה״ב מלבד ב 2 . מכאן־ואילך עבר מרכז־הכונד של פעילות 
הנשיא מתיקון המצב הכלכלי לענייני־חוץ. 

מדיניות החוץ. פד״ר לא המשיך במדיניות הבדלנית של 
קודמיו! ב 1933 הכיר בבריה״מ, אח״ב חתם על הסכסי־סחר הדדיים 
עם מדינות רבות. וכן הכריז על ״מדיניות השכן הטוב״ ( 20011 
? 0110 ? 18111100 * 1 ) כלפי מדינות אמריקה הלאטינית, פד״ר גינה 
את הדודנים באירופה ובאסיה. וב־ 1937 תבע להטיל עליהם חרם 
מוסרי. ״חוק הניטרליות״ מ 1935 אסר לשלוח נשק אמריקני לחו״ל, 
אולם לאחר פרוץ מלה״ע זז אישר פד״ר חוק (נובמבר 1939 ) שהתיר 
למכור נשק תמורת תשלום במזומנים (ץזז 03 3011 03511 ), ובתנאי 
שהובלתו תיעשה באניות הקונים. ברם. תגובותיו למאורעות 
המלחמה באירופה עדייו היו זהירות, שפן הציבור האפריקני התייחס 
באדישות לנעשה מעבר-לים והתנגד להתערבות אד,"ב ב״ענייני 
אירופת". 

בבהירות לנשיאות שהתקיימו ב 1940 התחייב פד״ר — כמוהו 
כיריבו הרפובליקני, וילקי(ע״ע) — להימנע מכל הסתבכות במלחמה. 
הוא זנה בהשג ללא־תקדים — תקופת כהונה שלישית. נבר לפני 
הבחירות, בקיץ אותה שנה, העביר לצי הבריטי 50 משחתות ישנות 
תמורת בסיסים שנמסרו לאה״ב במושבות בריטיות בקרבת אה״ב. 
משחתות אלו אפשרו לבריטניה לעמוד בפני התקפות הצוללות 
בימיס וסייעו למניעת פלישה גרמנית לאנגליה. בהדרגה החל פד״ר 
להכין את העם לקראת השתתפות פעילה במלחמה, שכן השתכנע 
בי בכוונת ״מעצמות הציר״ להשתלט על כל העולם. ב 1940 גם דאג 
להנהגת גיוס כללי סלקסיווי באה״ב. פד״ר נתקל בהתנגדותם החריפה 
של האזרחים הרבים שדגלו בסיסמה ״אמריקה קודמת״ (סס; ■ 151x101 
1051 ?) ושללו בל הסתבכות במלחמה. במארס 1941 אישר הקונגרס 
בהשראתו את חוק ״השאל והתפר״ ( 301 ) 350 ^ 1 -נ 1 מ 00 ). שהתיר 
לפד״ר לשלוח נשק וציוד — כביכול בהשאלה — לכל מדינה הנזקקת 
להם. בכך הפכה אה״ב לבית־הנשק של הכוחות שנלחמו כמדינות 
הרודניות. החוק אפשר הזרמת נשק. חמרי־גלם, מזון ולבוש לברי־ 






627 


רוזולפז, משפחת 


628 


סניה ולבעלות-בריתה. ונד 
1942 גם לבריה״מ, ונעשה 
גורם מכריע בנצחון על גר¬ 
מניה, איטליה ויפן, שהושג 
ב 1945 . האמצעים שננקסו 
לשמור על האניות האפרי¬ 
קניות שהובילו מטעני "הש¬ 
אל והחכד׳ — כולל שימוש 
בנשק — הפכו את אה״ב 
לצד לוחם, בלתי־רשמי. ב¬ 
מלחמה. 

מ ל ה״ ע 11 . אה״ב נכ¬ 
נסה רשמית למלה״ע 1 ! רק 
בדצמבר 1941 , בעקבות חת־ 

קפת־הפתע היפנית על הצי 
האמריקני בפרל הדבור 
(ע״ע). היו שגרסו, כי פד״ר גרם במתכוון להתקפת היפנים בכך 
שהצר את צעדי יפן בשטח רכישת תמרי-מלחמה חיוניים באה״ב 
ובמנעו כספים ממנה. אחרים האשימוהו בכך. שלא היה מוכן 
להתקפה היפנית; להאשמות אלו אין הוכחות. בהנהגת פד״ר עברה 
אה״ב ממשק שלום למשק מלחמה. כוחותיה פעלו הן בזירת האוק¬ 
יאנוס השקם והן באירופה, והיא הפכה לגורם המכריע שהביא 
לתבוסת "מעצמות הציר". במהלך המלחמה קיים פד״ר כמה פגישות־ 
פסגה עם צ׳רצ׳יל (ע״ע): ב 1941 במפרץ פלסנשה (ג 13€€1111 ?) 
בניו פנדלנד — שם הוסכם על הצירטר האטלנטי (:> 11 חג 1 זלנ 
זס״ 3 ! 01 ). בקסבלנקה ב 1943 . ובקוויבק ב 1943 . בפגישה בקהיר 
( 1943 ) השתתף, מלבד צ׳רצ׳יל, גם ציאנג קי־שק (ע״ע). בוועידות 
טהרן (טוף 1943 ) מלטה (פברואר 1945 ) השתתף, מלבד פד״ר 
וצ׳רצ׳יל, גם סטלין (ע״ע). בכל הוועידות הגורליות האלה היה 
פד״ר. כמי שעמד בראש המעצמה האדירה בעולם. הראשון בין 
שווים. הוא שאף לבנות סדר עולמי הדש, שיתבסס על שיתוף־פעולה 
בין בעלות־הברית (לרבות בריה״מ), על בסתון קולקטיווי ועל 
ארגון האמות המאחדות (ע״ע), שחייב היה לבוא במקום חבר-הלאמים 
(ע״ע) שהתפרק. בוועידת ילטה נתגלעו חילוקי-דעות בין צ׳רצ׳יל — 
שחזה את ,המלחמה הקרה״ (שאמנם פרצה אחרי 1945 ) — לבין 
טטאלין. פד״ר. שכבר היה אז חולד. ותשוש, נקט בוועידה עמדות 
פשרניות, ומתנגדיו טענו כי הפקיר את כל פזרח-אירופה לחסדי 
בריה״מ. עוד לפני־כן. בסוף 1944 , נבחר פד״ר לתקופת כהונה 
רביעית. אע״פ שמצב בריאותו עורר דאגה. הוא מת משבץ ב 12.4.45 . 
שבועות אחדים לאחר שהחל בכהונתו הרביעית; על כס הנשיאות 
עלה טרומן (ע״ע). חסידי פד״ר ומתנגדיו כאחד הסכימו כי נפל 
על משמרתו, שחוק מעומס אחריותו, כמי שעמד בראש המאבק נגד 
התפשטות הרודנות בעולם. 

סיכום. פד״ר עיצב את דמות המשטר האמריקני כפי שהוא 
מתפקד עד היום, ומנהיגותו הפכה את אה״ב למעצמת־על וליורשת 
האימפריה הבריטית. גדולתו נבעה ממדצו. מהחלטיותו ומיכלחו 
להשפיע על יריבים וידידים. הוא הקפיד לשמור על מנע ישיר עם 
הציבור, ונודעו במיוחד שיחותיו ״ליד האת״ ( 15 ב±> ^ 51 ־ 11 ?), 
ששודרו ברדיו. הוא קיים מאות מסיבות עתונאים, והיה הנשיא 
האמריקני הראשון שהופיע בטלוויזיה. בתקופות כהונותיו הארוכות 
התמסר אך מעט למשפחתו ולהמשת ילדיו, ואשתו, אלינור, פיתחה 
קריירה ציבורית משלה. תחביביו כללו: איסוף נולים, שיט מפרשיות 
(עד שהפך נכח) וענייני-צי (נושא שבו היה צ׳וצ׳יל שותף לו). 
בחירתו ל 4 תקופות־כהונה הפרה מסורת אמריקנית ארוכה, והביאה, 
ב 1947 . לתיקון בחוקה, שהגביל את תקופות־הכהונה בנשיאות ל 2 
בלבד. פד״ר הטביע את חותמו על בל תחומי־ההיים נאה״ב — 


הכלכלה, החברה, המערכת המדינית ומדיניות־החוץ. אין ספק בי 
הציל את העולם מהרודנות הפשיסטית והיה מגדולי נשיאיה של 
אה״ב. 

א. גל. 

פ ד " ר והיהודים. יהדות אה״ב העניקה תמיכה דבה לפד״ר 
במערכות הבחירות לנשיאות. ב 1940 וב 1944 הצביעו בעדו קרוב 
ל 90% מבעלי זכות־הבחירה היהודים. אהדת יהודי אה״ב אותו 
עמדה־בעינה כל שנות כהונתו. וזאת מכמה סיבות: 1 ) נטייתם 
המסרתית של היהודים למפלגה הדמוקרטיה, שנחשבה מתקדמת 
מהרפובליקנית; 2 ) סלידתו של פד״ר מהתנועה הנאצית בגרמניה 
(שגריר אה״ב הוחזר מברלין אחרי ״ליל הבדולח״ [ 9.11.38 ] ; ע״ע 
גרמניה, עמי 520 ) ; 3 ) תתיקתו הסוציאלית המתקדמת של פד״ר, 
שקסמה ליהודים; 4 ) העובדה שפד״ר קירב והעלה־לגדולה יהודיס 
רבים שהכיר בכשרונותיהם, ביניהם: ברנרד ברוך, סידני הילמן, 
הרברט לימן, הגרי מורגנטאו, פיליכס פרנקפורטר (ע , ערכיהם), 
סמיואל רוזנמן ( 1 ז 13 מ 8011 ס 8 ! נו׳ 1896 ) ואחרים. את הממסד היהודי 
ואת הציונות ייצג בפני פד״ר ידידו סטיון ויז(ע״ע). משקל היהודים 
בממשל פד״ר, בכל הדרגים, היה כה ניכר, עד שמתנגדי ה״ניו־דיל" 
(ר׳ לעיל) כינוהו בלעג "ג׳ו דיל". 

ברם, לאתר מות פד״ר נעשו עמדותיו כלפי היהודים בהקשר 
העולמי שנויות במחלוקת. עמדתו האוהדת כלפי יהודי אה״ב לא 
מצאה ביטוי בפעולות למען הצלח יהדות גרמניה ואוסטריה, ■שם 
הלכו התנאים והידרדרו בשנות ה 30 עקב עליית היטלר לשלטון. 
פד״ר היה רגיש להלכי־הרוח הבדלניים שרווחו באה״ב, ולא עשה 
להקלת הגירתם של יהודים נרדפים. לוועידת אוויאן (ע״ע פליטים, 
עמי 846 ) למען הפליטים, שנתכנסה ב 1938 בתמיכתו, לא היו כל 
תוצאות. במלה״ע 11 ריכז פד״ר בידיו כוח והשפעה יותר מכל מנהיג 
אחר של המעצמות שלחמו בהיטלד; אעפ״כ לא עשה דבר למניעת 
השואה באירופה ולהצלת שארית־ד,פליטה, וגם לא פעל להפצצת 
מחנות־ההשמדה. הוא נמנע מללחוץ על בריטניה לפתוח את שערי 
א״י בפני ניצולי ההרג באירופה. מגמתו היתד. לא להסתכסך עם 
הממשלה הבריטית, אף שזו היתד, תלויה בעזרתו במלחמה: בך 
נמנע הדיון בוועידת ברמיודה (שם. שם) ב 1943 בהפיכת א״י 
למקלט לפליטים. גם למען היישוב בארץ לא עשה פד״ר דבר, שכן 
הגורם הערבי היה עדיף בשיקוליו. עם־זאת הצהיר כפה הצהרות 
פרו־ציוניות — במיוחד לפני הבחירות של 1944 . לקראת טוף מלה״ע 11 
נפגש עם אבן מעוד (ע״ע), מלך סעודיה, והבטיח לו שאה״ב לא 
תתמוך בהקמת מדינה יהודית בא״י. 

בחיי פד״ר נהגו גורמים יהודים לייחס את חוסר־המעש של אה״ב 
להצלת שרידי יהדות אירופה במלה״ע 11 לתככים של מחלקת־המדינה 
(משרד־החוץ! האמריקנית: ברם מסתבר, כי חלק מהאחריות לגורל 
מיליוני היהודים באירופה יש לזקוף לחובת מדיניות ד",שב ואל 
תעשה" של פד״ר. פ . ם , 

מסמכיו הרשמיים. נאומיו ומכתביו הפרטיים של פד״ר, וכן דבריו 
במסיבות-העיתונאים המרובות שלו, הופיעו אחרי מותו בפרסומים 
דלקמן (מבחר בלבד): 

/ 0 1 / 1 * 1 ) *■*)*/ ¥0 € 11 * 111 ¥ ) 7/1 ,(■ 041 ) נ 31 חזת 0$0 א . 1 . 5 

#/הס*?)? ק*/ ,. 0.8 .¥ ,.א .£ ;(ג 1 ד.ד׳ חדשח 1969 ) , 1950 — 111,1938 \- 1 
, 4110110 \> 1 £ :>ת>¥ / 4 ״״ ..%.( 1 .¥ . 1-17, !947—1950; £. 0. 1-11x011 
'* 001 11 ) ¥7 1111 / 11 )/ 0111 ■<¥ ,(. 041 ) 1018 חג נ 1 ./ ; 1969 ,! 1-11 

.— 1972 , 7 ־ 1 << 0£ .¥ / 0 

ביוגרפיות בעברית: א. יזוז־ויג, ר׳, חש״א; פ. קורנסלד. ר, תש״ו. 
פד״ר שימש נושא לביוגרפיות, מחקרים, תיאורים וניתוחים 
רבים מאד. לקמן מבחר: 

,מ 3 §ס־ 01 .( 1 ; 1950 , 1 ( 1 /?/ 0 ? 2 ס 81 ¥10100101 0 <■¥■(¥.¥ ,ס וו 3 ־ 5. 1x11 

1973 — 952 ! , 1-17 ,. 1 ). 0 .¥ , 101 ) 0 ־ £1 .£ ; 1952 , 01 ) 0 ס,)! 07,11 .¥ 

,.צ./! /ס ? 0 * 7 0 * 00 !ס . 0.8 .¥ , 511 ״ 01:11 . 0 : (מהוכבבים עוד שגי בר , ) 

? 1/1 1 ) 011 .¥. 0 .¥ / 0 7/10112111 ) 00011,1 )£ ) 7/1 , 1 ) £05101 .א .( 1 ; 1955 



ם. ר. רימו 5 ט חוזר 5 כיח הלגז 
עם רעייתו, אלינור, לאחר דו ש כ עתו 
לתקופת בהוגר׳ שלייפית, 1.41 • 0 צ 



629 


רוזולט, סשסחה 


רוזין, רדד 


630 


0x1 $!'* ־!ן ־ז£; 8 ס 1 ^ 1 ו) 50 . 4 < .\ 2 ; 1956 , £01 <£ ׳ 0 ) 0 א ^ /״ ״ ., 

0/ £., !957—1961; £. 1<111:1*1<: 1/10 01111 ■£.<£■£ , 8 זו 1 נ 11 ן 

7 3 ,. 11 .<£•£ ,(. 1 מ) ; 1963 , 1940 — 1932 , £01 (£ ע 01 א x0^10, 1967; 

.4. 730 .א ; 1965 ,ץז 31#0 / הו .£.<£.£ /״ 1000 ? 730 , 5 ינ 1 \ 40 י 
?1x51 11 111 ' 7 ,!!ש״י^ט׳ל . 0 . 11 ; 1966 , 11 ) 00 £ 10 א x01 7 ה x1*51, 1968; 

7/10 001x100x0110 1?., 1969*; ! 01 ן^מ 1 ש x105 0] 1/0501*0; 7(10 11. 

5131x100151x01101301000 1/10 3 ת 0 ה x51, 1970 ; 10 ( 7 :./ 1 .<£.£ י 5 ו ׳\ 3 ל 1 . 5 ..א 
800/(0 831 .[ . 0 ; 1972 , 1928 — 1882 , 1 ^ 0051113 )ס 1:11£ ז x 00 , £0 זס 3 ס - 
5)11$ 1010 10 1 ( 01 ? 10 ( 1 3 ה 0 ./ 7 . 0.1 : 11515 ^ הו x1/01311011, 1973 ; . 11 . 4 ״ 

11 5 '.£ ,ממס/ x1(520 800^0x5, 1974. 

. ד׳ גם ביבל' לערכים: מלה״ע 1 1 ! ר/ אלינור 

,(1962—1884) — 611113 £13 ) אנה אלינור ר' — .) 1 , 300 ־ 
סופרת. דיפלומטית ופילנחרופית אמריקנית. א״ר היתה בת־אחיו 
.([2] של הנשיא ת״ר (ר׳ לעיל [ 1 !), ואשת הנשיא פד״ר (ר , לעיל 
היא פעלה בתחומים שונים: חינור, חברה ופוליטיקה. איר עמדה 
בראש ועדות שונות 
של נשים — במפלגה 
הדמוקרטית ומחוצה 
לח —הגנה על עקרו¬ 
נות ליברליים ופעלה 
במיוחד למען זכרות 
המיעוטים. כשנבחר 
בעלה לנשיאות עיצ¬ 
בה לה תפקיד עצ¬ 
מאי. כ.,גברת הרא¬ 
שונה" של אה״ב, ו¬ 
המשיכה בפעילותה 
הליברלית הענפה; כ¬ 
של¬כך חשפה עצמה לעתים לביקורת. במות בעלה מונחה בידי 
הנשיא סרומן לחברה במשלחת אה״ב לאו״ם. בצד תפקידה זה 
כיהנה נם ( 1946 — 1951 ) כיו״ר הוועדה להכנת ההכרזה האוניוורסלית 
.(08013131100 01 11011130 11121115) על זבויות־האדם 
א״ר ביקרה במקומות רבים בעולם. וגם בישראל. ם 1936 בחבה 
טור, ושמו ? 03 ? 4 ), שהתפרסם בעתונים רבים באה״ב. כן כתבה 
ספרים ומאמרים והרבתה לנאום. שנים רבות עמדה בראש רשימת 
הנשים הנערצות־ביותר בעולם. א״ר נודעה ביחסה האוהד לציונות 
ולישראל וכיהנה שנים אחדות כנשיאה העולמית של "עליית הנוער". 
מספריה פורסם בעבר׳ "לקח החיים", תשכ״א. עוד כתבה: 

1( ? ״ 51 ?ז\ * 1 *;יוד (״זהו הסיפור שלי״). 1937 ! ־ 4 ו 31 ^ סס !? 
.1958 ,( ״אם אתם שואלים אותי״), 1946 ! ״״ 0 ? 4 < ח 0 (״לבדי״ ) 
,3. 518106812, •1111■ 52 " 7 , 110112135 . 11 ; 1958 ..א ■£ /י> 10/2 1 ' 71 ..א 
£. £. ] 3/0 801 > 101 ה 5 > 10 ז 10 ה 3 ה 3 ,.? 7 .£ ,תסעשתב^ . 8 ." 1 ; 1963 , 800 ה 
70x150101100, 1968; 1. 8. 103511, £100*00 ץ 0 ס) 3 10 ( 7 ;ה/ 1 \הס 0 ? 3 הה 
0 / 7/1010 £0101005/11$, 1971; 141, £100*01■: 7/10 700x5 310*0. 1973. 

א. גל. 

רוזטה, א 3 ן, ע-ע רעיד. 

רוזטי, תטה גבריאל, ע״ע רוקטי, תטה גבךיאל. 

רה׳ין, שושלת חסידית שמוצאה מאוקראינה והשפעתה בעיקר 
ברומניה ובגליציה. יסד אותה ר׳ ישראל פרידמן ( 1797 , 
פוהורוביץ — 1850 . סדיגורה). אביו. ר׳ שלום שכנא. היה בנו של 
ר׳ אברהם (ע״ע) מלאך. בנו של ר׳ דב בער. "המגיד" מסזריץ" 
(ע״ע). אמו היתד נכדת ר׳ נחום'מסשרנוביל (ע״ע טברטקי, [א]). 
כבן 6 נתייתם מאביו. בן 13 נשא אשה ועבר לבוטושאן. כבן 17 
נקרא למלא את מקום אביו, כרבם של החסידים, ועד מהרה הקים 
מרכז חסידי גדול ברוז׳ין, אוקראינה. הוא ריכז סביבו אלפי חסידים, 


וניהל "חצר" מפוארת, מתוך עושר ורחבות. לפי תיאור של עד-ראיה 
..נסע במרכבה מהודרת, בעלת ידיות כסף, רתומה ל 4 סוסים דוהרים, 
ומשרתים רבים עיסרוהו מסביב". הנהגתו, שהיו בה גינוני מלכות, 
עשתה רושם רב על המוני החסידים ועוררה את הערצתם. מאידך־ 
גיסא היא גררה ביקורת חמורה מצד חסידי פולניה — שראו בה 
ססיה מדרכה המקורית של החסידות — וכן מצד משבילי גליציה. 
הרבי עצמו אמר ש״צריך להתנהג בדרך עשירות בכדי להמשיך 
השפעה גדולה להעולם״. ב 1838 נאסר, לאחד שהואשם בגרימת 
מותם של שני מלשינים יהודים. במהלכה של פרשה זו גורו השלטו¬ 
נות מוות על 6 פרנסים, ובמשך שנתיים עונו, נשפסו ונענשו עשרות 
אנשים! כל אותה העת ישב הרבי בתא מבודד בכלא קייב. ב 1840 
שוחרר, אך היה נתון לפיקוח מתמיד וטורדני, מאחר שהוחשד גם 
בכוונה למלוך על היהודים. תחילה עקר לקישיניוב, אולם משנודע 
לחסידיו כי עומדים להגלותו העבירוהו ליאסי שבמולדאוויה. 
משנשקפה לו גם שם סכנת הסגרה העבירוהו חסידיו לבוקובינה 
האוסטרית, ושם נדד, עד שקיבל אח אישור הקיסר לגור בעיר 
סדיגורה. ב 1842 התירו הרוסים לבני משפחתו להצטרף אליו. גם 
בסדיגורד, ניהל "חצר" מפוארת והמשיד בחיי הפאר שנהג בהם 
ברוז׳ין. השפעתו על אלפי חסידים, וגם על אדמו״רים רבים, היחד, 
גדולה מאד. אם־ני היו לו מתנגדים, בעיקר בחסידות טשרנוביל. 
השפעתו היתד, מכרעת במיוחד על תנועת החסידות ברומניה 
ובגליציה. 

אחרי פסירת ר׳ אברהם יהושע השיל (ע״ע) מאפטא, נתפנה 
הרוויני לנשיא "כולל ווליף שבא״י. ביהכ״ג "תפארת ישראל" 
בעיר־העחיקה בירושלים (הנקרא גם ביהכ׳־נ של ז" ניסן בק), 
נקרא על שפו, מאחר שמימן את בנייתו. 

דרכו בחסידות היתד, מתונה, ותפילתו בנחת וללא התלהבות 
חיצונית. הוא מיעט באמירת דברי־תורה. ושיחותיו היו עפ״ר 
קטועות ונסבו לעתים על ייחוסו הרם. דברי תורתו קובצו בבמה 
ספרים. מהם: "עירין קדישין" (ורשה. תר״ם), "כנסת ישראל" 
(ורשה, תרס״ו), "תפארת ישראל" (ירושלים, תש״ה) ועוד. 

ששת בניו הקימו שושלות, שמשכו גם הן אלפי חסידים: 

1 ) ד׳ שלום יוסף ( 1813 — 1851 ), ישב בסדיגודה ומת כשנה 
לאחר מות אביו, אחד מבניו, ד׳ יצחק ( 1835 — 1896 ), יסד את 
שושלת בוהוש, שהפיצה את החסידות ברומניה: 2 ) ד אברהם 
יעקב — ע״ע: 3 ) ו״ מנחם נחום ( 1827 — 1869 ) משספינשט 
שברומניה. במות בנו יחידו, ר׳ אברהם מתתיהו ( 1848 — 1933 ), 
פסקה השושלת; 4 ) ר׳ דב בר מליאובה — ע״ע! 5 ) ר׳ דוד 
משר, (ע״ע); 6 )ר׳מרדכישרגא מהוסיאסץ — ע״ע הוסיסץ. 
ר. דק (עורו). בית ישראל, תרע״ג; א. ד. סנרסקי, ם׳ היחס ססשר־ 
נוביל ומר׳. תרצ״ת! ל. דלוי נרוסמן (עורך)► קונטרס שם ושארית, 
תש״ג ז ש. גינצבידג, ר׳ ישראל מר׳ ובנו שסרח (בתוך: כתבים 
היסטוריים), תש״ד; א. י. ברוסברג, האדמו״ר ר׳ ישראל פרידמאן 
מר׳י תשי״ג! ש. א. הותדצקי, החסידות והחסידים, ג/ תשייג 4 ; 

י, אלפסי, ספר האדמו״ריס. תשל״ד; ר. מאהלר, דברי יסי ישראל, 
דורות אחרונים, ד, חשל״ז. יצ ^ 

רוזין, דוד ( 1823 , רוזנברג [שלזיה העילית] — 1894 , ברסלאו), 
חוקר ומתנך. ר׳ הוסמך לרבנות בפראג בידי ש. י. רפפורט 
(ע״ע). בעידודו של י. מ. זק״ש (ע״ע) למד באוניברסיטות ברלין 
והאלה, ובהמלצתו נתמנה מנהל ביה״ס הדתי הקהילתי בברלין, 
שנוסד ב 1854 . ב 1867 התחיל להורות בביהמ״ד־לרבנים בבדמלאו. 
ממחקריי ז ? 110 ו 1 ז 111 ()מ 0 קוחס 0 £10 

1 ז 7.0111110 ז 10 ׳\ 30111 > 311$ — "ס׳ החגוך", המיוחס לר׳ 

אהרן ז 7 לוי (ע״ע) מברצלונה ( 1871 ) 51 ^ 311110111 ^ 30$ > ־ 1 ש 01 

("תורת־המידות של הרמב״ס״), 1876 ! ספר גרמני על הרשב״ם 
כמפרש המקרא ז€ז 13 ^־ €1 : 1£1 י 111 ס 3 315 ■ 1011 .ו/)) 11 ן ) 11 ?) 111 ) 5 ) 0 ,תת 3 ז 15 . 1 \ 

. 1904 , 128/9 . 115 , 99 — 97 , 511111 ) 75 

רחין, יוסף — ( 1858 , רוגצ׳וב — 1936 , וינה), מרבני פולניה 
המפורסמים במפנה המאות ה 19 —ה 20 . בילדותו כבר גילה 
בקיאות בתלמוד. בהיותו בן 13 לסד אצל הרב סולוביצ׳יק (ע״ע [ 11 ) 
בסלוצק, ומשם עבר לשקלוב והתקרב לחסידות חב״ד. ב 1880 עבר 
לוורשה ושהה בה 8 שנים. ב 1889 נתמנה לרב קהילת החסידים 
בדווינסק. במלה״ע 1 נמלט לסטרבורג וגס בה שימש רב הקהילה 
החסידית. כעבור 10 שנים שב לדווינסק. 

שמעו של ר׳ יצא בכל מרכזי התורה, בשל כשרונותיו היוצאים־ 
מן־הכלל, ובשל היותו בקי נפלא בכל תדרי ספרות חז״ל, שהיתה 
שגורה על־פיו בע״פ. ר׳ הפליא בליבון בעיות הלכתיות, ובפירושיו 
המקוריים לתלמודים, שהתבססו על צירופים אסוציאטיוויים חפשיים 
בעלי מכנה־משותף מקורי שגילה הוא. כתיבתו, שלא כשיחתו 
שבע״פ, מעורפלת, סגנונה קצר ועמוס רמזים ושלדה העיקרי — 
מאות אזכורים ומראי־מקום לכל ספרות חד׳ל, בלא ציון המקום 
המדויק ובלא הסבר הקשר הענייני המבוקש, שאינו ברור תמיד 
מעצמו. עם־זאת היה קל־כתיבה, ומלבד ספריו המרובים — שנדפסו 
ושבכ״י — הקפיד מאד לענות בכתב לכל שואליו, אף ל״בעלי־בחים" 
פשוטים ואף בהוויות העולם. אלפים ממכתביו פזורים בעולם, והיו 
משואליו שגם פרסמו בדפוס את חליפת-המכתבים שביניהם. בתלמוד 
ראה את חזות־הכל, וע״כ ביטל כל מנהג וכל רעיון אב לא צלה בידו 
לעגנו שם — אף אם בררו האסוציאציה המיוחדת לו. 

התעניינותו בפילוסופיה — העתיקה והחדשה — ובמדעים 
משתקפת יפה בפירושו לתורה, וכדרכו ביקש להצביע על עקבותיהם 
בתלמוד. כן גילה עירנות רבה למתרחש סביבו בעולם התרבות והרוח 
והרבה לשוחח עם אישי־רוח יהודים שונים שבאו לבקרו. 

יצירתו הספרותית ענפה־ביותר, וכולה נושאת את השם "צפנת- 
פענח״. פירושיו לרמב״ם נדפסו בחייו (תרס״ג—תרס״ח) — וכן 
שני כרכי שו״ת. לאחר מותו נתפרסמו עוד 4 כרכי שו״ת (תרצ״ה— 
תרצ״ח). בתחילת מלה״ע 11 צילם אחד מתלמידיו את כל כר,"י של 
רבו שיבול היה להשיג, ואף הספיק לשלהם למשמרת לאה״ב. 
ב 1950 נטל על עצמו הרב כשר (ע״ע) להו״ל כ״י אלה, ומאז י״ל 
ביאוריו של ר׳ לתורה (תש״ו—תשכ״ה), וכן כמה כרכי חידושים 
לש״ם. 

ח. ספיר-מ. ש. כשר, הגאון הרוגאצ׳ובי ותלמודו, תשי״ח; מ. ם. 

כשר, מפענח צפונות, תשייר,• א. שוריו, קשת נבורים. 249 — 253 , 

חשנ״ד! ש. י. זווין, אישים ושיטות, 87 — 153 , חשכ-זי; מ. גרוסנרג, 

צפונות הווגאצ׳וב׳. תשל׳ו". 

ם. 

רה׳יצ/קה, לאופולד - 3 ^ 02101 ^ 1 ( 016 נן 14€0 ( 1887 — 1976 ) 1 
כימאי שוויצי יליד יוגרסלוויה. את השכלתו רכש באוניבר־ 

סיסות קרלסרוהה (גרמניה) ובאזל. ב 1926 התמנה פרופסור באוני¬ 
ברסיטת אוטרכט (הולנד) וב 1929 עבר לביה״ס חסכני הגבוה 
בציריך. מחקריו העיקריים עוסקים בכימיה של חמרי־טבע, והוא 
נמנה עם מייסדי האסכולה השוויצית בשטח זה. ר׳ חקר את המבנה 
של קוסלי החרקים המופיעים בצמה פיו־תרום ואת התרנובות 
הריחניות המופיעות בבלוטות המושק והוכיח שהם קטונים (ע־ע) 
טבעתיים. ההל בשנות ה 30 עסק ר־ בעיקר כסינתזה הורמונים 
שונים, כגון הורסוני־המין הזכריים (ע״ע הפרשה פנימית! סטרו¬ 
אידים) . האנדרוסטרון ( 8 ח<וז 6 ] 11105 מ 3 ) והטסטוסטרון (פססזפאנסא&פ), 
ועלה בידו להכינם בהשתמשו כחומר־מוצא באחד מן הפטרולים 


השניחים־ביותר. הכולפסרול ( 01 פפ!צפ 1 ס! 1 פ). ב 1939 הוענק לו יחד 
עם הכימאי הגרמני א. ביטננט {!() 0 ׳;תענ!נ 15 101£ > 3 נ) פרם־ נובל 
לכימיה. 


רחמיני־סו־בטי, אנטוניו - 211 ( 80 - 1 ־ 11 ,!״!נס!! סנססז״^ - 

( 1797 — 1855 ). פילוסוף ואיש־בנסיה איטלקי. בן למשפחת 
אצילים מטירול. למד בפדובה וב 1821 הוסמך לכהונה. ב 1828 הקים 
במונטה קלוריו שבפימונטה את ״המוסד לצדקה״ ( 30113 ! 0 ) 11 ) 111 x 1 
0311111 ) — מסדר לפעולות צדקה ומיסיון. ב 1848 — 1853 היה יועץ 
האפיפיור סיום £ס (ע״ע), כתב ספרים רבים על נושאים מגוונים. 
מהדורת כל כתביו, שהוחל בהוצאתה ב 1934 , מכילה 60 כר , . 

בכתביו הפילוסופיים ביקש ר , להגן על הנצרות הקתולית 
ושושיה האוגוסטיניים והתומיפטיים, תוך התמודדות עם זרמי 
המחשבה בזמנו, במיוחד של קנם (ע״ע). במרכז הפילוסופיה שלו 
עומד מושג הישות, שהוא הקטגוריה (ע״ע) היחידה, שכן רק הוא 
ניתן לחשיבה בלא שום מושג אחר. ומלווה למחשבה על כל מושג 
אחר. מושג הישות נחון לאדם מהוד התבוננות באלוהים, שהוא 
הישות המוחלסת. התפיסה המקנה ידיעה היא "תפיסה תבונית", 
דהיינו, סינתזה של תחושה ומושג הישות. מושג הישות הוא גם 
אמת־המידה המוסרית שמשמעותה היא ביטול הפער בין העיון 
למעשה ומימוש עצמי. תורת החינוך של ר׳ נובעת ממשנתו הפילר 
סופית, ובמרכזה כבוד לאישיות האדם וטיפוח השלמות והמימוש 
העצמי. 

סניפים של ה״סוסד לצדקה", שחבריו מכונים "רוזפינים", הוקמו 
ברחבי העולם. 

, 11 £ט( 0 ]־ 1 :*מ . 0 . 0 ,־ 1952 . 4 192 6 ת 1£10 !) 1 € ¥11050/10 ,הסי״מ .ס 

) 7/1 ,•<זטחז£ ./ . 0 ; 1557 ,.?/ , 301 ^. 1 . 0 ; 1957 . 4 11 > **/'ז 

- 7/1110 10101 ו, <׳.?/ / 0 5 ) 11 ^ 1 ) 71111 ! 1711 ,•$־ 01631 .( 1 ; 1960 , 70571117110115 

. 961 ( . 1 ( 50711 

רוזן, ע־ע אצילים, עט׳ 491 — 496 < 


רוזן, פנחס( 6 ליכם רוזנבליט; 1887 , ברלין — 1978 ), מנהיג ציוני 
ומדינאי ישראלי, ר' למד משפטים באוניברסיטת פרייבורג. 

הוא היה ממנהיגי אגודת הסטודנטים היהודים ״( 1131501 ; £31-11:11 
0 :> 8 תנ 111 ח 1 נ!ז:>ש/ וב 1911 — ממייסדי תנועת-הנוער "תנלת־לבן" 
(בלאו־וייס, ע״ע נער, תנועתי, עמ ׳ 247 ). במלה״ע ז שירח בצבא 
הגרמני והגיע לדרגת קצין, מ 1920 היה יו״ר התנועה הציונית 
בגרמניה (ע״ע ציונות, עמי 615 ). ר התגורר בא״י בשנים 1923 — 
3925 בשנים 1931-1926 היה חבר הועה׳־פ הציוני בלונדון, ועמד 
בראש מחלקת הארגון. ב 1931 עלה ארצה ועסק במשפטים ובפעילות 
פוליטית. בהגיע העליה הגדולה מגרמניה היה בין מייסדי "התאחדות 
עולי גרמניה״, ואח״ב נשיא הזרוע הפוליטית שלה — מפלגת 
״העליה החדשה״, בשנים 1935 — 1948 



היה חכר מועצת עיריית ת״א. ב 1948 
היה בין מייסדי המפלגה הפרוגרסיוית 
(ע־ע) ועמד בראשה עד הקמת המפ¬ 
לגה הליברלית ב 1961 (ע״ע ציונים 
כלליים). ד׳ היה ח״ב ם 1949 ועד 
1968 — בשנים האחרונות מטעם 
המפלגה הליברלית העצמאית. הוא 
היה הבר בממשלה הזמנית וכיהן 
כשר־המשפטים כמעט בכל הממשלות 
עד 1961 (פרט ל 1951/2 ). ר׳ הניח 
את הבסיס למערכת המשפטית הנהר 
גה בישראל. ב 1968 פרש מחברותו 


8 נשכ ר,•* ז ;יישרת הן ח וגוש 
.*־,מ^דזתיון. יז״א.' 


בכנסת ומפעילות פוליטית. 
ח. כהן(עזיו)■ ה׳ יובל לס. ר/ תשכ״ב. 




633 


רוזנבויס, שמשון — רוזנברג, אלפרר 


634 


רחנבזים, שמשוין ( 1860 , פינפק — 1934 , הל־אביב), משפטן 
ועסקו ציוני. להד תורה בישיבת ו׳לח׳ין ומשפטים באוני־ 
ברסיטות אודסה ווינה. פעל בעו״ד בערים פינסק ומינסק. הצטרף 
לתנועה הציונית מראשיתה, והשתתף בכל הקונגרסים הציונים עד 
למהי׳ע 1 . ב 1900 נבחר לועה״פ הציוני, היה קרוב ל״פרקציה 
הדמוקרטית" וסייע לארגונו של 
אגודות פועלי־ציון (ע״ע) הרא¬ 
שונות בליסא. בפולמוס אוגנדה 
(ע״ע) היה מראשי "ציוני ציוו". 

ב 1906 נבחר כחבר הוועד המר¬ 
כזי של ציוני רוסיה. ר׳ היה 
ציר לבית־הנבחרים הרוסי (ה¬ 
.,חמה") הראשון ( 1906 ) וחבר 
הסיעה הליברלית. עם פיזור ה¬ 
דומה הצטרף לקוראים לפרי 
אזרחי, ונידון למאסר. לאחר 
שחרורו התמסר להגנתם המש¬ 
פטית של נרדפי השלטונות. 

במלה״* 1 עבר לווילנה ונבחר 
לראש ההסתדרות הציונית שם. 

היה סגן שר־החוץ בממשלה ה¬ 
ליטאית הראשונה, וחבר המש¬ 
לחת הליטאית לוועידת ורסאי. חתם בשם ממשלת ליטא על חוזה 
השלום עם בריה״ס, והשתתף בחיבור החוקה הליטאית, שקבעה 
ליהודים אוטונומיה לאומית נרחבת. היה נשיא .,המועצה הלאומית" 
של יהודי ליטא. וב 1923 מונה מיניסטר לענייני היהודים. ב 1924 
עלה לא״י, ובה היה פעיל בחוגי הציונים הכלליים (ע״ע) והתמסר 
לטיפוח המשפט העברי המקורי. היה יו״ר ביה״ד העליון של "משפט 
השלום העברי״ (ע״ע משפט עברי, עט׳ 690 ) ובין מייסדי "בית־ 
הספד העליון למשפט ולכלכלה" בתל־אביב. מכתביו: מחקרו ז<| 
£) 1 ז££לצז 113 ח 3 ז 0 ׳\טס 5 (,.מושג הסוברניות״, 1932 ). 

א. צנציסר, פעמי הגאולה (מפתח בערכו), תשי״ב. י. ס. 

רוונבלט, יוסף (יו^׳לה) 18821 , ביליה־צרקלב [אוקראינה] - 
1933 , ירושלים), חזן, בן למשפחת חזנים חסידית. מילדותו 
בלט ר' בכשרונותיו המוסיקליים. ב 1889 עקרה משפחתו לגליציה, 
ונאותה שנה יצא ר• עם אביו ואחיו למסע-חופעות בצ׳רנוביז, 
ואח״ב בקרקוב ( 1893 ), וינה ( 1894 ) ובודפשט ( 1896 ). בגיל 15 
החל לרשום את ניגוניו. ב 1900 נתמנה חזן בעיר מונקאץ׳, וכעבור 
שבה עבר לפרסבורג, שם כיהן כחזן עד 1906 . קרבתו לווינה אפשרה 
לד" ללמוד פיתוח־הקול ולשמוע קונצרטים ואופרות. בפרסבורג 
פרסם את ספרו "זמירות יוסף" (חש״ד). ספריו האתרים הם "תפילות 
יוסף״ (תרס״ז) ו״שבעת אופני הקידוש״ (תרס״ם). נ 1905 הוקלט 
ליאשונה ע״י חברת אדיסון הווינאית. בשנים 1906 — 1912 כיהן 
כחזן ראשי בהמבורג; שם התיידד עם הזמר אנריקו קרהו (ע״ע) 
ולמד את סגנונו, ב 1912 הינד עם משפחתו לאה״ב וכיהן בביהכ״ג 
״אוהב-צדק״ בניו־יזרק. ב 1917 יצא למטע־הופעות בערי אמריקה 
למען נפגעי סל״״ע 1 . בעקבותיו הוזמן ב 1918 לתפקיד אלעזר 
באופרה "היהודיה" מאת דק הלוי (ע״ע). ר׳ דחה את ההצעה בטענו 
שהמשחק. האיפור וחברת הזמרות אינם יאים למעמדו כחזן. סירובו 
עורר עניין בעתונות וזיכהו בפרסום רב. למרות הצלחתו נשאר ר׳ 
איש צנוע. תמים ושזפר־סצוות. 

עקב הסתבכויות כספיות הוכרז ר׳ ב 1925 לפושט־רגל, ונאלץ 
להופיע בהצגות וורויל (ע״ע) זולות כדי לשלם את חובותיו. גם 
בתחום זה הצליח. וב 1927 הוזמן לשיר בסרט־המדבר הראשון, 
״זמר הג׳ז״ (ע״ע קולנוע, עט׳ 299 ). גס מסעות קונצרטים שערך 


באירופה ובדרום־אמריקה הקלו מעס על מצוקתו הכספית, אולם 
התמוססות הבורסה ב 1929 שיקעה אותו בהונות גדולים. ב 1930 
שב לכהן בחזן בביהכ״ג "אוהב־צדק" בניו-יורק, בשכר מועט, אך 
נאלץ להתפטר בעבור זמן קצר. ב 1933 החסן לא״י לשחק בסרט 
הציוני .,חלום עמי". באן הופיע בתפילות ובקונצרטים והתיידד עם 
רבים מראשי היישוב, ביניהם הרב קוק וביאליק; ביאליק אף הציע 
להפוך את "שיר המעלות" בלהנו של ר׳ להמנון לאומי. במהלך 
ההסרטה, בהיות ר׳ בים־הסלה, לקה בהתקף־לב ונפטר. 

ר׳ היה מגדולי החזנים ב״תור-הזהב" של חזנות הבל־קאנטו 
(ע״ע מוסיקה, עמי 558 ) הווירטואוזית הסזרח־אירופית בראשית 
הסאה ה 20 . בעיני בני דורו היה ר' התגלמות החזן האידאלי, 
ש״פרקו נאה, זקנו מגודל וקולו נעים". קולו המטופח בקפדנות 
השתרע על מנעד של \ 2 אוקטבות בתחום הכולל את שירת הבריטון 
והסנזר, ואף יבול היה להגיע לגובה רב־יותר בעזרת הפאלסטו 
המפורסם שלו. שירתו היתד. נקיה, ברורה ולבבית. המוסיקה של ר׳ 
מהווה מזיגה של אמנות האלתור המזרה-אירופית (ה״זאגעכץ") עם 
נעימות קצביות חסידיות; ואולם, סגנונו לוקה בפופולריות־יתר 
ואינו נקי מהשפעת האופרה האיטלקית והוודוויל האמריקני. 

א. ראזען, די געשיכסע פץ חזנות, 188 — 189 , 1924 ; י. גינצבודג, 
לזכר עולם יהיה צדיק לכבוד יונזאלע ר' מלך החזנים ז״ל. תרצ״ד; 

א. זיננער. "דאס איננעלע"(אגודת החזנים דארה״ב וקנדה גאלדעבער 
יובל זשורנאי. 19 — 20 ). 1947 : ש, ר׳. י, ר , . תשכ״א; .*ג] 1 > 001 . 1 

:״־.;״;/ .״,;,״׳״ 77 ;,״׳/״ 03 / 0 """"',) ׳.;// /ס ; 11 . 

חס 1 זוז 00 מס 0 :׳ 1 ־.״;״) 0 ס 0 !.. 4,0.11 ;;׳,;׳.׳׳? 0 * ),׳ .אס;|׳^> 0 סוי!) . 77 334 
. 1954 ,( 27 — 24 ,ב׳],־ 0 וו;'. ) 0 ׳;!ויוחס׳ת < 01:01 ;.') 60 ) ) 0 
אל. של. 

ר״לזבבר״כ, אלפרד — £;:)נ!ח: 3 ו 0 ן 1 ) 60 (^ — ( 1893 — 1946 ), 
הוגה־הדעות הראשי של תנועת הנציונלסוציליזם (ע״ע, עמי 
320/1 ). ר׳, בן משפחה גרמנית מפשוטי־העם ברוול (סלין) שב¬ 
אסטוניה, לסד אדריכלות ברינה. בתום פלה״ע 1 , ובהשפעת המהפכה 
הבולשוויקיח שסוטטה את היסוד הגרמני בארצות הבלטיות, בא ר׳ 
לגרמניה והצטרף במינכן לקבוצות הימניות הקיצוניות, שראו 
בתוצאות המלחמה שואה נוראה שפקרה את האומד, הגרמנית על בל 
פזורותיה, ר׳ חיפש הסבר לאסון שפקד אח עפו, וביקש ליצור 
גרמניה־רבתי, שתכלול את המיעוטים הגרמנים שחיו בשלטון זר. 
הוא שאף ליצור במולדתו משטר כלכלי־חברתי־מדיני שישחרר 
אותה מן הפיצול הפנימי והחמדנות התעשייתית שפשטו בה• 
כבר ב 1920 פרסם ד׳ חיבור ושמו 11 ז) 111 ) 163 ! 36 ז! 1 ק 5 £!ס 
1 זםז 201 1107 01 (> 1 ז 3 ז\\ ("עקבות היהודי במרוצת הדורות"), שהפך 
במידה רבת לספר־יסוד של האיראולוגיה הנאצית, וי״ל עד 1943 
ב 5 מהדורות. הספר נחלק ל 5 חלקים: 1 ) בעיות מיוחדות הנוגעות 
ליהודים (כולל נהגי־המסחר שלהם ולהיטותם לנשך; חוקי המוסר 
של היהודים וחוסר סובלנותם); 2 ) סקירה היסטורית! 3 ) היהודים 
והפוליטיקה (כולל היהודים ו״הבונים החפשיים", היהודים והגרמנים. 
הציונות, המהפכה היהודית־הבולשוויקית)! 4 ) הרוח היהודית (כולל 
דיון ביהודים באמנות) י, 5 ) האופי היהודי (השאיפה לשליטה בעולם 
וכר). בסוף החיבור סיכם ר׳ את מסקנותיו, שהעיקריות ביניהן הן: 
היהודים הם נטע זר בגרמניה, ויש למנוע מהם כל השתתפות בחיים 
המדיניים והתרבותיים של גרמניה; יש לשרש מהתרבות הגרמנית 
כל השפעה יהודיח־מקראית, ויש לחזור להלכי־רוח הודו־גרמניים 
( 11 ס 15 מ 33 ״־ 1 ס 0 ס 1 ) 1 ! 1 ); יש לתמוך בציונות כדי להביא להגירת 
היהודים מגרמניה. במהדורות המאוחרות והמתוקנות של חיבורו 
עתיד היה ר , , על פי הנחותיו, להביע מעין אהדה לשאיפותיו של 
הרצל. תפיסותיו של ר׳, שהיו ביסודן, ב 1920 , בלתי־אלימות, היוו 
אח היסוד למדינית האנטישמית העקובה־מדם שפיתחה התנועה 
הנאצית לאחר שהגיעה לשלטון ב 1933 . 

בגרמניה בא ר׳ הצעיר תחת השפעתו של ד. אקרט ( 1 ( 0101710 
] 601137 ; 1868 — 1923 ), ימני ואנטישמי קיצוני, שהיה גם מאבותיו 



שמעון רוזנבו־ם נעירות הצי?וסים 
׳! 4 ? תסונגות היהודית) 








635 


רוזנברג, אלפרד — דוזנהיס, יעקב 


636 


הרוחניים של היסלר (ע״ע). ב 1923 . שנה שבה גם השתתף בהפיכת־ 
הנפל של היטלר, נתפנה ר' עורך־ראשי של הבטאון הנאצי 
ז£] 1 ץ 15 ! 6006 • ¥61111513101 , כיורשו של אקרט. הוא נעשה סחבר פורה. 
ובכתיבתו נתמזגו אנטישמיות נוקבת, שנאת סלווים לוהטת והטפות 
להשמדת הבולשויזם (ע״ע). ר׳ דגל במיגור הדמוקרטיה ובהחלפתה 
בשלטון העם ובערכיו הגזעיים, שיתגלמו ב..מנהיג" (•!■!•!!!ס?. 
דהיינו. היטלר). משימתו של מנהיג זה של "הרייך השלישי" 
( 01111051101011 . יורשם של ״הרייך״ של יה״ב וה״יייד של 1871 — 
1918 ) להשלים את הגזע הארי על אירופה בדם־ואש, על יסודות של 
דבקות באדמה, הישמעות לאינסטינקטים גבריים ול״קול הדם" 
והינתקות מהמוסר היהודי־נוצרי. 

ספרו המסכם של ר', 5 זז 0 ! 0 ת 1111 זחו.[. 20 0105 1105 זץ 1 \ זסס ("המי־ 

תוס של המאה ה 20 ״), 1930 , היה בין בתבי-היסוד של הנאציזם 
וחופר לאינדוקטרינציה של הנוער, אף שנעשה האידאולוג הראשי 
של המפלגה הנאצית, נשאר ר/ בשל אישיותו האפורה וחוסר־ 
כשרון לנהל מלחפח־חרסה במתנגדיו, בעל השפעה מעשית מועטת, 
שנפלה בהרבה מזו של שסרסר וגבלס (זר ערכיהם). ב 1930 פרסם 
התקפה גם על ה״בונים החפשיים", וכעבור זמן־מה גם על הציונות, 
אף כי הדבר לא תאם את גישתו כי את היהודים יש לשלח לא״י. 
במעמדו לא חל שינוי גם לאחר שנתמנה יועצו של היטלר למדיניות- 
חוץ ( 1933 ), ו״מפונה" (ז:! 3£1 זז]ט 3 ס 8 ) של ה״פיהרר" האחראי 
לחינוך המפלגה בענייני אידאולוגיה ( 1934 ). ב 1941 נתפנה — 
כנראה בשל מוצאו הבלטי — ל״מיניטטר־הרייך לשטחי־המזרח 
הכבושים". ר׳ ניסה למצוא מעין־פשרה בין הגרמנים לעפפים יושבי 
מזרח־אירופה (אוקראינים, פולנים). אך נכשל, כלפי הרוסים 
והיהודים נהג לפי הקו הגרמני הרשמי, שחייב דיכוי והשמדה. 
המיניסטריון שלו השתתף בתכניות לניצול השטחים שנכבשו, 
ומילא תפקיד פעיל בהשמדת היהודים. 

במאי 1945 אסרו הבריטים את ר' בבי״ח בעיר פלנסבורג. 

ב 1946 נידון־למוות בנירנברג, כ״אביה הרוחני של שנאת הגזעים", 
ונתלה. רשימותיו האחרונות נתפרסמו ב 1955 , ויופניו — ב 1956 
19640 ). 

, 1300014 .נ! . £1 ; 1970 , 61 * 1 ^ 06 11114 4101 / 005 , 1501101115 

1405161 1/16 / 0 1 / 1 ץ ^ 1 7/16 , 010:11 .. 8 ; 1970 , 01 / 611 < 7611 1 ) 1111 ,. 11 ,!) 01111110 
. 1972 , 146010 171121 0114 . 7 . 4 . ; #066 

של. אה. 

רוזנבךג, יהודה יודיל ( 1860 , סקרישב [ליד רדום) — 1936 . 

מונטריאול), סופר פורה בעברית וביידית< מתרגם ס׳ הזוהר. 

לטענתו, מתייחסת משפחתו על המהר״ל מפראג (ע״ע יהודה ליוא 
בן בצלאל), וחותם ייחוסו זה הוטבע ביצירותיו. 

ר' פרסם עשרות ספרים ביידית ובעברית — חלקם אנונימיים, על 
חלקם חתם "מביא לבית הדפוס'. ועל אחרים חתם בשמו. ספרו הידוע 
הוא "נפלאות מהר״ל" (תרס״ם). בספר זה נדפסו לראשונה סיפורי 
הפהר״ל ויצירת הגלם (ע״ע), שמקורם העיקרי הוא דמיונו הספרותי 
של ד. ספר זה הביא להתפשטותה של אגרת הגולם, שזכתה בזמנה 
לתפוצה ולאהדה יותר פבל סיפור עברי אחר. מספריו האנונימיים 
נודע "חכמת מהר״ל מפראג׳ , (תרע״א), המכיל חליפת־מכתבים 
בדויה בין המהד״ל לבין הכומר "יאהן סאלוועסטער". בספרו "תפארת 
מהרא״ל (תרע״ב), הכולל סיפורים על ר' אריה ליב (ע״ע! ה״סבא" 
משפולה), ניסה ר׳ לחקות את סיפורי ר׳ נחמן מברסלב (ע״ע), ששם 
אותם בפי מתנגדו הגדול. 

מאחר שר׳ כתב את סיפוריו במסגרת ספרותית פסרתית, ספורו- 
חסידית, הוגדרו סיפוריו, ובעיקר .,חכמת סהר״ל מפראג", כזיופים, 
בעוד שאינם אלא פרי דמיון יוצר של סופר. ראוי לראות בר׳ סופר 
שתרם תרומה חשובה להתפשטות הסיפור העברי. החשוב בחיבוריו 
בתחום תורת הסוד הוא תרגום הזהר (ע״ע) לעברית: "זהר תורה", 


א׳—ה׳, חרפ״ד—תד״ץ; פירושי הזהר על תהלים והמגילות, א׳—ב׳. 
תרפ״ט—תר״ץ. התרגום אינו מדויק כל-צרכו. 

ז. רייזען, לעקסיקאז פון דער יידישער ליסעראטור, די, 114 — 118 , 
תר״ץ! י. תשבי, משנת הזוהר, א׳, 113 , תש״ס! י, דן, הסיפור החסידי, 
220 — 234 , 1975 ז , 311110 // 1 ה^ 111 0114 (/ 010 / 1/16 מ 0 , 501101501 . 0 

. 1969 , 203 , 189 

רוזנברג, לצחק — 8 זז 11 ״ 50 ס 4 ! 15300 — ( 1890 — 1918 ), פשולר 
אנגלי, יהודי. ב 1912 פרסם חוברת שירה, ׳ 11211111935 !*וא 
(״לילה ויום״). חוברת שניה 1 ( ¥0111 (..נעורים״), הופיעה ב 1915 , 
ושלישית, 140505 (״משה״), י״ל ב 1916 , ר׳ התגייס לצבא, ובעת 
שירותו בצרפת נתב, בץ־השאר, 00115 ? 011 ״ 0 ז 7 ("שירי־חפירות") 
ואת המחזה הז 100 ״ 17 סוויד (״החדקרף). 4 שנים לאחר מותו בשירות 
פעיל הופיע ספר שיריו הראשון 5 תז 0 סק (״שירים׳׳), 1922 . ב 1937 
י׳ל ה ¥701105 1 >ז 01 ס 11 ס 0 ("קונץ יצירות") שלו, בצירוף מבוא סאת 
ם. ששון (ע״ע). 

ר׳ היה המשורר היהודי האנגלי הראשון בעל חשיבות. דימויים 
ורעיונות מסוימים — לפשל, השורש — חוזרים ומופיעים בשיריו. 
מבחינה לשונית סגנונו מסובך. ר׳ מיטיב לבטא את המצב חסר־ 
השרשים של היהודי בגולה בשירו 011381111 ("עגסת־נפש"). 
בשלושת שיריו "אלוהים" הוא עובר מתיאור הבורא כסמכות מקובלת 
ומיטיבה לאפיונו כאל זדוני. קומט(] 5 '״ 43 ן 19036 ("מזבלה המתים"), 
*סלסמ־ז־ד 0 * ״; , 03 0£ 810310 ("בקיעת השחר בחפירות") 
ו ז #3 י ) 0 5 ז:>״ 81 ט 3 ם ("בנות המלחמה") נמנים עם השירים העזים 
והדקיט־ביותר על מלה״ע 1 , בשירתו יש גם מהליריות הרומנטית 
ואהבת היופי. 

7001 ,.? 7 . 7 ,״ 1,1150 . 14 .ן ; 1975 ,! 040 ״ 0 < 7 11 0 10 ׳ 700,001 , 00603 . 1 
. 1975 ,. 11 . 1 ,ן 1 זצ 111 !> 1 _ 1 .( ; 1975 , 161 ( 7011 004 

רחנהים, ;עקב ( 1870 , פרנקפורם ע״ג מיין — 1965 , ת״א), 
איש-ציבור, סופר ועתונאי, נשיא ההסתדרות העולמית של 
"אגדת ישראל" (ע״ע). ר׳ רכש בעצמו השכלה יהודית וכלליה 
רתכה. בפרנקפורט ייסד את בית־ו,הוצאה "חרמון", שפרסם ספרים 
רבים בתחום הספרות הדתית. ב 1906 דבש את העתון 5130111 ], 
שי״ל בפינץ, והעבירו לפרנקפורט; בעריכתו הפך העתון לכל , ־ 
הביטוי העיקרי של היהדות החרדית בגרמניה במשך 30 שנה. 
ר , היה מהמנהיגים הבולטים של הקהילה החרדית הפורשת של 
פרנקפורט (ע״ע, עס׳ 332 ), והפיח רוח־חיים בקבוצת ס״ז? 
8 חט 18 מ 1 ס״¥, שיסד בזמנו הרב הירש (ע״ע, עמי 385 ) ; קבוצה זו 
שימשה במה לכל גוני האורתודוכסיה בגרמניה. ב 1906 יסד ר׳ 
חברה יהודית גרמנית־הולנדית■ וזו הקימה רשת בת״ס בא״י עד 
מלה״ע 1 . ר׳ היה מיוזמי רעיון "אגודת ישראל" ומפניחי יסודותיה 
האידאולוגיים, ונכנסיה־ר,גדולה השניה של "אגודת־ישראל" העול־ 
מית ( 1929 ) נבחר לנשיאה! לתפקיד זה שב ונבחר עד לפטירתו. 
ר׳ היה הרוח החיה בהקמת ארגון הקהילות החרדיות בגרמניה 
ובפריסיה. ב 1933 עבר ללונדון, וב 1940 לנידיורק, בשנותיו האח• 
רונות עלה לא״י וישב בת״א. ר׳ פרסם מאמרי פובליציסטיקה לרוב, 
בעיקר בגרמנית (כונסו: 1 זס 1 זס 1-3 (ן,;ו 1 \ 0 .ט 70 ׳ 53 ] 11 ,י, :> 31111 ״ 1 :ז! 81 ט\׳. 
11,1930 ־ 1 ! 1870-1920,1970 , 71 :,י 11 ,טז:> 11 ת £71 ). בעברית הופיעו ספדי־ 
עטו; ״אהלי-יעקב״ ( 3 בר׳); "זכרונות" (תשט״ז); כתבים א׳, תש־ל. 
ר׳ נתפרסם גם כנואם פעולה. כל ימיו שאף לאיחוד כל חלקי האור¬ 
תודוכסיה היהודית לגוף מאורגן שיוכל להתמודד עם אתגרי ההווה, 
ולמטרה זו הקדיש את כל כוחו. בא״י היה פן התומכים בהשתלבות 
״אגודת ישראל״ במערכת השלטון במרינת-ישראל — כנגד החוגים 
שהתנגדו לשיתוף־פעולה עם המדינה הציונית־החילונית. 

ס׳ היובל ליוה מלאת ששים שנה ל ... י. ר/ תרצ״ב ? ,ג 31 -לןי\! 0 צ . 11 
. 959 ( ,(.ע . 5 104104 ) 0611610110111 6 ) 7/11 , 1 ) 1 ז£ח 1 ] 61 . 1 ; 1925 ,.?/ ./ 





637 


רוזנוה, ופילי וסיליויץ׳ — רוזנפלד, יונה 


638 


רוזנוב, וסיליוםיליויץ'- 0£ ז!ך. 03 ? וי 111 \י 1:1 >,ו! 

— ( 1836 — 1919 ). הוגה-דעות ופובליציסט רוסי. ר׳ היה בן 
למשפחה עניה. הוא למד באוניברסיטת מוסקווה ושימש בורה 
להיסטוריה ולגאוגרפיה בבת״ם תיכונים. ב 1893 עבר לפטרבורג. 
ושם קיבל משרה בשירות המדינה. הוא הרבה לפרסם בכ״ע שונים, 
בעיקר ב 48 נ 6 ק! 1 130806 (.,זמנים חדשים״). אבל פאמריו הפול- 
סופיים, הנונקונפורמיסטיים, שהוקדשו בעיקר לבעיות דת וחברה, 
עוררו עליו את זעמם של אנשי־הרוח מימין ומשמאל כאחד. ר יודע 
כבעל סגנון, ואף פיתח צורת־ביטוי מיוחדת — מכתמים וקטעי־הגות 
קצרים, פראגמנטאריים, כתובים בסגנון לירי־אכספרסיווי. בצורה 
1 ו נכתבו המעולות שביצירותיו: טסזזמטמהזקט׳ל (..בדד״). 1912 . 
ו 1.3 ־ 861 ,־. 0118811186 (עלי שלכת״), 1913 — 1913 . 

ר׳ הושפע מדוססויבסקי (שאת אהובתו נשא לאשה) ומקמי 
סטאנטין ליאונטיב, ובמידה ידועה גם סניצשה, אבל לא יצר משנה 
פילוסופית סדורה. הגותו, שהיא ויטאליסטית במהותה, מלאו. סתירות 
וניגודים, וניסוחיו נוטים לפרדוכסליות קיצונית. במרכז הגותו עומד 
הקשר בין סיניות לאלוהות: ,הקשר בין המיניות לאלוהים הוא רב 
מן הקשר שבין אלוהים לשכל או בין אלוהים למצפון״ — רשם 
באחד ממכתמיו. הבשר, היצריות ותיי־המשפחה היו בשבילו בבחינת 
קודש־קדשים. ר־ תקף את הנצרות, שראה בה דת אסקטית ששללה 
את חיי היצר: כנגדה העלה על נס את הדתות האליליות ואת 
היהדות הקדומה, בשל יחסן הבריא לגופניות ולפדיון. ברם, למרות 
הערצתו את היהדות הקדומה היה אנטישמי קנאי, ובייחוד ידועות 
לשמצה התקפותיו הארסיות על היהודים בימי משפט ביילים. 

1111 ) 261 . 11 .}ל? - 50221130 .£ ./- 110 )£ .[ ; 1962 , 2011 [>£!)? .ג 

. 1965 , 111 ־ 1 ,ץו/<} 1010 ו 1 / ( ] ,(,$!*>) 

רחנס (רלזלש), משפחה יהודית ספרדית. מוצאה מהעיר קסטלווי 
דה־רוסנס ( 11032865 38 €33131161 ), ליד ברצלונה. בגירוש 
ספרד נדדה המשפחה לפורטוגל, ומשם נפוצה לארצות המזרח, 
לארצות המגרב ולמזרח־אירופה ולמערבה, ומהם שהתיישבו בתור¬ 
כיה ובארצות חבלקן. 

1 ) אברהם בן מאיר ו׳ ( 1635 [ז]. קושסא — 1720 , שם), 
מגדולי רבני קושטא. למד אצל ר׳ יו״ט צחלון(ע״ע). בשנים 1659 — 
1677 היה רב באדריאנופול, ושם היה ראשון החותמים על חרם 
הרבנים נגד שבתי צבי (ע״ע). חתנו ובן־אחיו היה יהודה ר׳ (ר' 
להלן ( 12 ). באחרית ימיו ניהל את בית־הדפוס של חותנו, שמואל 
פרנקו, בקושטא. דברים מתורתו נזכרים בספרי חכמי דורו. 

2 ) יהודה בן שמואל ר׳ ( 1657 , קושטא — 1727 , שם). 
מגדולי חכמי תורכיה. בצעירותו עסק במסחר, ואח״ב היה רב 
בקושטא, עד לפטירתו. הוא נמנה עם רבני קושטא שרדפו את 
השבתאים שם. ב 1714 חתם, עם רבני קושטא, על החרם נגד נ. ח. 
היון (ע״ע), אולם ב 1725 נפנה עם שלושת רבני קושמא שהתירו 
לו את החרם, בתנאי שיפרוש מהקבלה ופאמונותיו השבתאיות 
בנד קומם ר' נגדו אח שאר רבני העיר. נראה כי בעקבות זה פרצו 
קנאים לביתו ונטלו את כתביו. מה שנשתמר נאפף והותקן לדפוס 
לאחר פטירתו בידי תלמידו ר׳ יעקב כולי (ע״ע): א) "משנה 
למלך״ — מו״ס הלכתי סביב "משנה תורה" לרמב״ם (קושטא, 
תצ״א; אח״ב — יחד עם ״סשנה-תורה״ ושאר נושאי־כליו — 
יעסניץ, תצ״ט—תק״א, ובסרביה ההוצאות של "משנה תורה" מאז 
ואילו). ספרו זה נחשב לאחד הפיתוחים החריפים־ביותר מסביב 
ל״משנה תורה", והוא נתחבב מאד על הלומדים עד היום! ב)..פרשת־ 
דרכים״ (קושסא, תפ״ח) — נ״ה דרושים בהלנה ואגדה. נספח להם 
״דרך מצוותיך״ — על מניין המצוות, ונספחו גם הערות והגהות 
ל״ס' החינוך״. קצת מתשובותיו מפוזרות בספרי חכמי דורו. — אין 
להחליפו ביהודה ר׳ השבתאי, מחכמי קושטא שהחרימו ב 1666 את 
ר׳ אהרן לפפא וי' נסים שלמה אלגזי (ע׳ ערכיהם), רבני איזמיר. 


3 ) ר׳ יצחק בן דח־ ר׳ ( 1660 [ו] — 1749 ), מרבני קושטא. 

ב 1733 עלה לירושלים. 

4 ) ר׳ אברהם בן חיים ר׳ ( 1665 ( 1 ] — 1744 , ירושלים), 

רב ופוסק. תלמידו של דודו, ר' יהודה ( 2 ). ב 1718 היה לרב־הראשי 
בקושמא, נ 1743 עלה לירושלים ושם נפטר. תשובותיו פזורות 
בספרי תנמי דודו. 

5 ) ר־ אברהם בן יוסף ר׳ ( 1686 — 1757 [?]), רב ופוסק 
בקושטא! מהלוחמים בשבתאות, תשובותיו וחידושיו פזורים בספרי 
חכמי דורו. 

6 ) אברהם בן ישראל ר׳ (בריית האני״ר; 1838 , רוטטצ׳וק, 
ביום רוסה, בילנריה — 1879 , שם>, ת״ח וסוחר. הוא למד בישיבות. 
ואח״ב נסע לווינה ללמוד לשונות. נרוסטצ׳וק עסק במסחר, ובביתו 
הקים ישיבה. ב 1862 נתמנה משגיח בביה״ס הכללי בעיר. ב 1864 
התארח בביתו ר׳ מאיר מלבי״ם (ע״ע), לאחר שגורש מבוקרשט. 
ב 1867 עלה ר׳ לא״י, ומשם שלח לידידו, מנחם פרחי, מכתבים 
חשובים על רשמיו מהארץ (ר׳ ביבל•). בעבור זמן קצר הזר לעיר 
מולדתו■ ב 1877 עבר לעיר זמלין שבאוסטריה, ומשם עבר לקושטא. 
בסוף ימיו חזר לעירו. אחיו, ר׳ מרדני ר׳. סימן את ריצוף רחבת 
הנותל־המערבי ב 1874 . 

7 ) שלפה ר׳ ( 1862 , רוססצ׳וק — 1938 , סופיה), בנו של 
( 6 ) , ת״ח והיסטוריון. עם מוריו נמנו: ר' מנחם פרחי ור׳ חיים בבור 
בוראנו. הוא רכש השכלה כללית מקיפה, בייחוד בלשונות ובהיס¬ 
טוריה, ופרסם• נמה מחקרים ומאמרים פובליציסטיים בנושאים 
שונים. בעברית, בולגרית, צרפתית, לאדינו ועוד. עיקר פרסומו 
בא לו מספרו "דברי ימי ישראל בתוגומד," (א׳—ד! הוסיאטין— 
ת״א—ירושליס—סופיה, תרס״ח—חש״ה), שמכונס בו חומד היסטורי 
רב על הקהילות היהודיות בארצות הבלקן ובארצות אחדות שהיו 
תחת השלטון העוודסאני, מראשית המאה ה 16 ועד זמנו של ר', 
ומתבסס על הספרות הרבנית ועל תעודות שונות בדפוס ובכ״י. 
חרף ליקוייה, רבה חשיבותה של עבודתו, המהווה מפעל חלוצי 
בתחומה. 

עם משפחה זו נמנה גם יעקב ר ו ז ל ש, סוחר עשיר ממגורשי 
פורטוגל, שהתיישב בפאס שבמרוקו, שימש שר חשוב בחצר המלך 
אחמד אלווטאם וביצע בשמו שליחויות דיפלומטיות עדינות וחשו¬ 
בות; בין־השאר נשלת לפורטוגל ב 1530 וב 1534 . הוא עשה רבות 
לשיקומם של מגורשי חצי־האי האיברי במרוקו. 

א. ל. סרומקיו - א. ריבלין, ספר תולדות חכמי ירושלים, ני. תרפ״ט! 

מ. ד, גאון. בשנת היובל הזאת (״מזיח ומערב״, ה׳), תר״ז—תרצ״ב 1 
הנ״ל, יהודי הפודה בא״י, בי, 643-635 , תדצ״ח; א, כ. הנרפן, 
פםעוח התכם האבי״ו (-הרב אברהם נ״ו ישראל ר׳) לארץ הקדושה 
(סיני, ל״ג/ד). תשי״ג/ר! ד. קורקום, יהודי מארוקו מגירוש ספרד 
ועד אמצעה של המאה הט״ז (ספונות, י"), קד—קד,, תשכ״ו! 
. 1933 .{/ 5010711011 36 ז> 61 ! %0127 ' 1 א? 4 110170  1#1 ץ\ 1 ק 0 י< 4 ״״ 7 ,־ 31031 ־;>[ . 4 , ; 1914 , 1 <״יא>ק ■ 011111 004 

. 1955 , 1111 ■' 0 ? 07 !(/ 0 

ב■ ריייקיו■ יידישע דינסער אין אסעריקע. 1 . 48-35 . 947 ! ; 

י- שייקאווסקי(עורו), קאסאיאג פון דער אויסשטעיונג מ. ר, 11962 

; 1940 , 182 — 173 ,* 010-111111 > 1 ■ ■ 1/1111 'לי { 0 ״,/';׳ , 6 ,נו!״ 8 

י,׳,.';״,״ 770 11 !ד , 1-101210 . 5 ; 71960 01111 70,7 , 1 מ, 0 ח ,|,[,: 0 ״!' 

' 7 111111 4 <ו 33 /־ 0.3.31:1115011,1 ; 143,1963 ־ 38 ! , 11111111111 ! 713304 ( 6 
. 1968 , 151-164 , 11111 
מש. שטר, 

רוןבצדו, פר נץ (יהודה) — א 01 ׳״/-תט 05 א 2 ״ 3 ז? — ( 1886 . 

קסל [גרמניה] — 1929 , פרנקפורט), הוגד,־דעות יהודי. ר/ 

בן יחיד במשפחה אמידה ליברלית־מתבוללת, למד באוניברפיטות 
גרמניה פילוסופיה, לימודים קלאסיים והיסטוריה, והשתלם אצל 
מינקה (ע״ע). ב 1912 סיים עבודת-דוקטור בברלין על הנושא "דןגל 
והמדינה״ (" 51331 :■ 11 ! 0011 116811 " ; י״ל ב 1920 , בשבי בר׳). 

בשנים 1907 — 1912 התנצרו אחדים מידידיו, שחיפשו דרך לחיים 
דתיים עמוקים; התנצרותם סייעה להם להשתלב בעבודה אקדמית 
באוניברסיטות. אחרי ויכוחים סוערים עם עמיתו אויגן רוןנשסוק — 
יהודי שהשתמד — הודיע ר׳ כי בדעתו להתנצר, או אמר שימתין 
חדשים מספר. מה אירע אח״ב אינו ברור, אך ידוע שביום־הניפורים 
1913 היה ר׳ בכיהכ״ג האורתודוכסי של הרב פטוחובסקי בברלין, 
ואח״ב החליט; "אשאר אפוא יהודי". ייתכן שהתפנית החדה הושפעה 
גם משיחותיו בימי ילדותו עם דודו, אדם ר', יהודי מסרתי ות״ח. 
בחורף 1913 התחיל ר' להעמיק את יסודותיו היהודיים ולמד עברית 
ומקרא. הוא שמע גם את הרצאותיו של הרמז כהו (ע״ע) בביהס״ד 
הגבוה למדעי־היהדות בברלי!. התקרב אליו ולמד אצלו פילוסופיה 
של הדת ורפב״ם. לימים כתב ר׳ מאמרים לזכרו של כהן, וחשוב 
במיוחד מאמרו על ״כתביו היהודיים של הרמן נהף ( 1923 ), הכולל 
גם וכוונות מההרצאות ששמע. עם פרוץ מלה״ע 1 ב 1914 התגייס ר' 


לצבא הגרמני ושירת רוב הזמן בחזית 
מקדוניה. בימי המלחמה החליף מכת¬ 
בים בנושאי נצרות ויהדות עם רות- 
שטוק, שהיה בחויח אחרת; התכת¬ 
בות זו י״ל בעריכת רתנשסוק, בספר 

011151130119 ט 1 וק;טס 1001315111 ("יה¬ 

דות על-אף נצרות״), 1969 . בתקופת 
המלחמה ביקר ר , בקהילות מזרח- 
אירופה, בקהילות הספרדיות ביוגוס- 
לוויה ובקהילות החסידיות בפולניה, 

ויהודיהן נצטיירו בעיניו כיהודים ה־ 

שרשיים. בעקבות זאת שלח ב 1917 
מאמר פר(גרמסי ("עת לעשות") לח. 

כהן, ובו הציע תכנית להעמקת החי־ 

נוף היהודי בגרמניה כולה; זו סייעה 
לייסוד האקדמיה היהודית למדעים בברלין. בשנות המלחמה פרסם 
גם מאמר מחקרי 5311£11 ; 1100 , 113 130101 ^ 10 קו 0 ט 51 ץ 5 ט 51 ט 1 ! 3 035 
;״ 1116311501 ("תכנית השיטה הראשונה של האידאליזם הגרמני"). 

במפנה 1918/9 כתב ר■ את ספרו הפילוסופי החשוב 511:111 ז״ס 
6311115 !־!£ ■ 1 !>[> (״כוכב הגאולה״), שי״ל ב 1921 (חזר ונדפס 4 פעמים, 
ובן תורגם לעברית [בידי: י. עמיר! תש״ל, ולאנגליה). בספר זה 
יצא ר־ נגד האידאליססים הגרמנים. הוא מדבר בשם הפרט החי 
"כאן ועכשיו", המפחד מ״אימח המוות• האישית שלו, ודוחה את 
הבסחות-השווא של האידאליסטים בדבר ההזדמנות הגדולה להיות 
חלק מהכוליות, עת רוחו של האדם הפרטי תהא חלק מהרוח הכללית. 
לדעת ר׳ העולם היא תלת-אנפי — ולא אחדותי — והוא מבחין בו 
3 יסודות: אלוהים, עולם ואדם, שלכל אחד מהם קיום לעצמו, ואינו 
מתמזג אף־פעם עם האתרים; אף יש אפשרות ליחסים ביניהם. טעו 
האידאליססים שביקשו לזהות את שלשתם ולעשותם לבוליות אחת, 
כאילו הכל "דיאלקטיקה של הרוה" או (כדרך המטריאליססים) 
"דיאלקטיקה של החופר", או הבל טבע. 

בחלק השני של ספרו פורש ר׳ את היחסים בין היסודות. היחס 
בין האל ובין העולם קרוי בריאה! זו אינה אקס חד־פעמי שהתרחש 
בעבר, אלא היא מתחדשת בכל יום. והו יהם קבוע ביו האל הרתוק. 
הבורא והמשגיח, לבין הטבע כולו. היחס בין האל לאדם קרוי 
התגלות! זהו יחס אישי של אהבה, ושיר־תשירים מבטא אותו במיוחד. 
גם ההתגלות אינה תופעה שבעבר, אלא עשויה לקרות לכל אדם. 
תהתגלות מודגמת בשאלת האל לאדם ,איכה ו". אף שאדם הראשון, 
בגלל חטאו, הסתתר ולא היה מובן לעמוד מול האל. התשובה "הנני" 
היא תשובת אברהם אבינו, שהיה בבון לעמוד מול האל ולהיות 
בדי-שיח עמו. ההתגלות היא האפשרות לשמוע את הקול האלוהי 
ולהתוודות לפני האל, ומתוך יחם זה מוצא האדם את התכלית 
שבחייו. אחרי התגלית זו מצא האדם את עצמו ונקבע יהמו לעולם. 
לפעולת האדם בעולם אופי של גאולה, ומעשיו מקרבים את הקץ! 
ע״ב קרוי היחס השלישי הזה — גאולה. ר׳ מתנגד לעמדת המיסטיקן. 
הרוצה ליהנות מקרבת האל ולשכוח בכך את העולם על תלאותיו. 

בחלק האחרון של ספרו מציג ר׳ את היהדות ואת הנצרות. הוא 
מתאר בל אחת מהן לעצמה, מתוך חפיסה כי שתי דתות אלו חשובות 
לאנושות, היהדות היא בבחינת האש הנצחית, הנישאת בעם היהודי 
מהאב הראשון עד למשיח. היהדות היא פעולה שמעבר לזמן: מתוך 
כך נם הגיע ר׳ לעמדה ליברלית לא־ציונית, שלפיה עיקר קיומנו 
הוא בזה ש״חיי עולם נטע בתוכנו", תוך הדגשת מחזור החיים 
הדתיים של השנה וחגיה. בהיותה דת מיסיונרית, נושאת הנצרות אה 
האמת היהודית לקצווי תבל, ותיא נאבקת תמיד בין הזמני לנצחי. 
"כוכב הגאולה" מסתיים בחפיסת האלוהים כאמת אבסולוטית, 
הנמצאת מעבר לשתי הדתות ולמגבלוחיהן. 








641 


רוזנצויג, פרנץ (יהודה) — רוח 


642 


את התאוריות החינוכיות שלו ביטא ר׳ במאמר "השכלה הרבה 
אין קץ", שבו העמיד על הצורך לחפש אחרי שרשי הנשמה ולחזקה, 
במקום להתאמץ בהרחבת הקף ההשכלה היהודית. בנאום־הפתיחה של 
ביהמ״ד היהודי החפשי בפרנקפורט ( 1920 ), שעמד בראשו, דיבר 
ר׳ על דרך התשובה, המובילה מן החיים אל המצווה והתורה, בניגוד 
לדרך ההשכלה. מייסודו של מנדלסזון, שהוליכה מן היהדות אל 
החיים. 

כבן 36 לקה ר׳ בשיתוק חמור; ניטלו ממנו כוח הדיבור ויכולת 
התנועה, ורק בעזרת סכונת־כתיבה מיוחדת יכול היה לתת ביטוי 
למחשבתו. ע״פ הצעת ע. א• סימון (ע״ע) ארגנו "מניין" בביתו 
בשבתות ובחגים. רבים ממשתתפי המניין עתידים היו להתפרסם 
את״ב בעבודותיהם המדעיות בתחומי ההיסטוריה והמחשבה היהודית. 
מצדו של ר׳ היה בזה ביטוי לרצונו להתייחם למצוות ברצינות — 
דבר שעורר את אהדתם של חונים חרדיים אליו. דרכו של ר׳ אמנם 
לא הזדהתה מעולם עם זו של האורתודוכסיה. 

בשנות מחלתו תרגם לגרמנית את שירי ו׳ יהודה הלוי וצירף להם 
אחרית־דבר והערות ( 11 מ! , 401115011 , 304101110 ) 11114 92 

ח :זז 0 ךתח\- ז 1 תז 111111 1 ־ 1 ס־\ 10111 :א ות 0100 ). ב 1925 החל לתרגם 
את התנ״ך לגרמנית ( 8061111 1010 מבראשית עד אמצע ישעיהו) — 
יחד עם ם. בובר (ע״ע, עמ ׳ 682 ), שנשא בעיקר נטל העבודה. 
תרגום זה הוא מהטובים שנעשו בזמננו, ופטרתו לקרב את הקורא 
הגרמני אל משמעותה היהודית המקורית של המלה המקראית. במהלך 
עבודתו זו נתב מספר מאמרים: ..המקרא ולותר״( 1926 ), על האגתרו־ 
פומורפיזם ( 1928/9 ). ״הכתוב והדיבר״ ( 1925 ) ועוד, הנכללים בספר 
״נהדים״ — תרגום מבחר מאפרי ר׳ (בידי י. עמיר! מבוא פאת 
ש. ה. ברגמן), תשכ״א, הם כונסו גם בספר מיוחד — 5061111 0 !ס 
014011150111108 ׳) 6110 . 11 (הבולל גם מאמרים של בובר). 

עיקר השפעתו של ר- נודע ליחסו למצוות. במאמרו "הבונים" 

טען ר׳. שיש מצווח ש,.עדיין" אינו יבול לקיים. שלא כרפורמים, 
שטענו כי יש צורך בתיקונים בהלכה, סבר ר , שעל כל יהודי לנטות 
אח אהלו-שלו, לאחר שהחליט מה הוא יכול לקיים. 

מלבד הספרים הנ״ל כתב ד' גם: 0811114011 § 1 מ 0 ׳ 1 811061010 018 
4 ת 1513 ס׳! 11 ס 5011 סס 1 ע 1 000 ( 311 ־ 61 •ט ("ספרון על תבונת האדם הבריאה 
והחולה״; י״ל באנגלית ובגרמנית, נ 1964 ). מאמריו כונסו בספר 
11,1100 ( 50 £1010016 (״כתבים קטנים״), 1937 . מכתביו, שהם המקור 
העיקרי לתולדות חייו, נתפרסמו ב 1935 ; חלק מהם תורגמו לעברית 
בידי נ. גלצר (ר• בינל•). 

הוגה־דעות אחר, בן־זמנו של ר׳ וקרוב לו מבחינת השקפתו על 
א״י, היה דובנוב (ע״ע). שניהם לא ראו בא״י את הפתרון העיקרי 
לבעיית עם־ישראל, וסברו שאפשר לעם־ישראל לחיות חיים יהודיים 
גם בנדודיו הנצחיים מגולה אל גולה. באופן כללי יש לראות יותר 
דמיון בין חזונו החינוכי של ר׳ לחזון רש״ר הירש (ע״ע), אף שהאחד 
היה מייסר הזרם הנאו־אורתודוכסי והשני פיתח רעיונות הקרובים 
לזרם הקונסרוואטיווי. שניהם ביקשו — בל אחד בדורו — ליצור 
טיפוס יהודי חדש, המושרש גם ביהדות וגם בעולם המערבי, ושניהם 
לחמו בכל לב להעמקת החינוך היהודי בגרמניה. שניהם תרגמו את 
המקרא לגרמנית מתוך פגמה לקרב את לב בני עמם לספר־הספרים, 
ור׳ עצמו אמר, כי נוכח לדעת שתרגומו דומה יותר מכל לתרגומו 
של הירש. ר , קרוב להירש גם בהשקפתו ההיסטורית; שניהם סברו 
שעם־ישראל חי "מחוץ להיסטוריה", כעם הנצח, בעוד שחייהן של 
אומות העולם הם חיים בני־חאף. 

אחרי מלה״ע ) 1 , נתפרסם ר׳ באה״ב, בהשפעת סחרו האנגלי של 
גלאצר (ר׳ ביבל׳). וכתביו (שתורגמו בחלקם בידי גלאצר) השפיעו 
לא-מעט על צעירים יהודים לשוב אל היהדות, ועודרו עניין רב באיש 
ובתורתו. בהולנד התחילו עתה לפרסם מחדש את בל בתביו, ומהדורה 
זו תכיל גם מכתבים ויומנים שטרם ראו אור, 


ב. שלום, פ. ד׳ וספרו ״כוכב הגאולה״, תר״ץ; הג״ל, חפיסה היהדות 
של פ. ר׳(בהוד: דברים בגו, 28 — 30 ), תשל״ו; ה. ברגמן. ר׳ יספרו 
״כוכב הגאולה״(בחור; ר׳ ביאליק), תרצ״ד, הג״ל, היהדות בסכתביו 
של פ. ר׳(כנסת, בי), תרצ״ו: נ. רוטנשטריר, המחשבה היהודית בעת 
ד,הדשה, א׳—נ׳(מפתה בערכו), תש״ד—תש״י, י. י. גוטמן, הפילוסופיה 
של היהדות. 329 — 355 , חשי״א; י. פליישמן, שני הנצחים (עיון, הי), 
תשי״ד; הנ״ל, פ. ר׳ כמבקר הציונות (בתוך; ״על ם. ר׳״), תשט״ז; 

א. סימון. מקומו של פ. ר׳ בתינוד היהודי(שם); נ. גלצר, פ. ד, חייו 
ומעשיו, תשי״ם; מ. שוורץ, אמבות ואמונה ב,.כיכב הגאולה- של ם. ר׳ 
(בתוך; שפה, מיתוס, אמנות), תשכ״ז, הג״ל, הבעייתיות של ד,היססו* 
ריופופיה היהודית במשנותיהם של רנ״ק ופ. ר׳ (שם).־ ד. הורביץ, 
תפיסת ההיסטוריה היהודית במחשבת פ. ר׳ ( 11 ׳גצאצ אן 1.1 , י ! 1 . 
1969 ! הב״ל, שיבחו של ם. ר׳ אל היהדות (דעות, מ״ג), תשל״ג ; 

ז. לוי, מבשר אקזיסטנציאליזם יהודי, משנתו של פ. ר׳, תש״ל ; 

ר. פרו־נד. הפילוסופיה הקיומית של פ. די; ניתוחו של "כוכב הגאולה", 
תשל״ב! : 77:018/1 /׳. ״ 11 7,7/3 7771 ,, 77 .'׳ 7 , 0136501 8 ־ -י) 

£3 ! 1 !;£״־>_ 7 . 77 . 8 ,־״׳״ 901 .א ;"? 196 ,(כולל ביבל׳ מפורטת) 

,(צ 1 ג , 5 ) 0 1117771181 118771/13,7 ^ 0 17 !'.א .'־ 7 ,. 1 ) 1 ; 964 [ ,( 1 ז 1 צ , 1111.11.131 /) 
. 1118 ) £1/11/11 ; 1 ) 1770/08710/1 ־ 731 ) 11£ /<ן 111010 /' 1 0/33 ;. 77 ,-/ , 131 ״)\ .) 1 ; 1969 

. 1973 

רב. ה. 

רוח (אנג׳ 11 ) 0 זק), עודף ההכנסות של עסק, או של עסקה, 
על ההוצאות. בכלכלה כוללת ההתחשבות ב.,הוצאות" הוצאות 
זקופות והוצאות מיוחסות, ואילו בחשבונאות (ע״ע) ההתחשבות 
היא בהוצאות־בעין בלבד, ולא בהוצאות זקופות, כגון ריבית זקופה. 
שנר מחושב של מנחלים וביריב. לדוגמה: נאשר חברה פועלת 
במבנים השייכים לה, שנר־הדירה שהיה עליה לשלם אילו היתה 
שוכרת את מבניה הוא — לפי גירסת החשבונאי — חלק מהרי. ואין 
הוא נרשם בנפרד. לעומת־זאת בחישוב כלכלי מפחיתים מהר׳ את 
הרנטה הזקופה, דהיינו אח הסכום השווה לשבר־הדירה שעשויה 
היתד! החברה לקבל תמורת השכרת הנכם. ההבחנה נעשית מהותית- 
יותר במצבים שמהבחינה החשבונאית חברה היא רווחית, אך במובן 
הכלכלי יש לה ר׳ שלילי, דהיינו הפסד. בדוגמה דלעיל, יווצר מצב 
נזה אם החברה מחזיקה את מבניה בבעלותה זמן רב, וערכם עלה 
בינתיים עקב פיתוח האיזור או מסיבות אחרות < אילו היתד. החברה 
שוכרת מבנים זהים כעת, היתה חייבת לשלם עבורם שכר־דירה 
גבוה־יותר. 

בכלכלה מבחינים בין שני סוגי ר׳: ר׳ נורמלי ור׳ שמעל־לנורמלי. 

ר׳ נורמלי הוא הכנסות היזם — הותרה הנשארת בידיו לאחר 
תשלום עלויות התשומות שהשתמש בהן. הואיל והכלכלה היא דינמית 
מכיוון שהמשק מצוי בשינוי מתמיד, אינו ניתן לחיזוי מושלם וקיים 
פיגור מתמיד בהתאמת העסקים לשינויים — הר׳ הוא ההכנסה הבלתי- 
פונקציונלית הנובעת מ״מזל' או מנטילת סיכון. יש תאוריות המוצי¬ 
אות מכלל הגדרת הר׳ בל מרכיב הנובע מהכנסה חוויה, נטילת "מזל" 
או סיכון. הר , ה ו א החמורה ל ו ז מ ה. 

בגלל הר׳ עושה היזם את עסקיו. הר' הנורמלי הוא אותו 
ר׳ שדי בו כדי לגרום ליזם להתמיד באותה פעילות ולא לעבור 
לפעילות אחרת: הוא שווה אפוא לעלות ההזדמנות (ץ 0011 זז 0 ;[<[ 0 
0051 ) של הישארותו נאותה פעילות, ומכאן שאם הר׳ פחות מהנור¬ 
מלי. יעבור היזם לפעילות אחרת. רווחית יותר. מאידו־גיסא, אם 
הר' עולה על הנורמלי, יש לצפות שיזמים מפעילויות אחדות ינטשו 
אותן ויעברו לפעילות הנושאת ר׳ נזה. ו׳ נורמלי הוא אפוא לא 
העודף הנותר אחרי כל ההוצאות. אלא עלות השירותים שמספק היזם. 

הר׳ שמעל-לנורמלי מכונה גם ר׳־יתר. אם הכניסה 
לפעילות כלכלית מסוימת חפשית לחלוטין, הרי שבטווח הארוך יהיה 
בה הר׳ שמעל-לנורמלי 0 , מחמת התחרות בין היזמים שיעברו אליה 
מפעילויות שהו׳ בהן קטן־יותר, בציפיה להעלות את הכנסותיהם. 
ו׳ שסעל-לנורמלי הוא לבן תופעה של הטווח הקצר, של מצבים 
שקיים בהם חוסו איזון — או תוצאה של הגבלות על הכניסה 
לפעילות מסוימת, המאפשרות קיום ר' שמעל־לנורמלי. בתהליכי 
ההתאמה של כלכלת שוק חפשי תפקיד הר' שמעל־לנורמלי להצביע 
על מחסור כמקורות ולהזמין יזמים חדשים להיכנס לאותה פעילות 




643 


רוח — רוח 


644 


(אם אין מניעה חוקית לכך), וכן להגדיל את הצע המקורות בתחום 
הפעילות שמדובר בו. 

בחשבונאות מבחינים בין ר׳ גלמי לי' נקי. הד׳ ה ג ל מ י 
הוא םה״כ הכנסות העסק ממכירות פחות תשלומי שכר ומשכורות, 
שכר-דירה, רכישת חמרי-גלם, תשומות אחרות וכד׳. הר , הגלפי 
מייצג את ההפרש בין ההכנסות להוצאות הכספיות שנוצרו במישרין 
מפעולות העסק. הר' ה נ ק י הוא הר' הגלמי פחות ריבית על הלוואות 
שקיבל העסק, ואחרי ניכוי הפחת. הר־ הנקי הוא אפוא הערך הנותר 
אחרי ניכוי כל ההוצאות הכספיות. אחרי שמנכים מן הר׳ הנקי גם 
את תשלומי המסים החלים עליו, מייצג הר׳ את העודף שנשאר 
לחלוקה בין בעלי העסק. כהכנסה ו/או כמקור לרזרבות ולקרנות 
למימון השקעות חדשות. 

הכלכלנים הקלאסיים הגדירו ר׳ כשארית שנותרה לאחר תשלומי 
השכר והמסות. מרכס (ע״ע) ביטל את ההבחנה בין קרקע להון, 
והגדיר ר׳ כ״הכנסה שלא מעבודה". הגדרה זו נקוסה לעתים גם 
כיום, ולא רק בפי כלכלנים פארכסיסטים. תאוריית-הר׳ של מארכס 
נקראה גם "תאוריית הניצול", שכן, לטענת מאדכס, יקבל השביר 
מבעל אפצעי־הייצור רק את המינימום הדרוש לקיומו, ואילו כל 
היתר חוא ר׳ או תמורה להון. מארכס לא הבחין נין ספק ההון לבין 
ספק היזמה. שלגביו הנעלות על אמצעי־הייצור הוא המפתח לר׳. 

המעבר מההגדרה המוסדית לגישה תאורטית־יותר באה 
בעקבות נסיונות לזיהוי מרכיבי הר׳. הכלכלנים הקלאסיים באנגליה 
כנר זיהו 3 מרכיבים נר׳ — שנר מנהלי העסק, ריבית ופרמיה על 
הסיכון שבפעילות העסקית. סי (ע״ע) בצרפת הוציא את הריבית 
מהר׳, והתייחס לר׳ כאל סוג של שנר (וממילא כאל הכנסה פונקציו¬ 
נלית, אף־כי מורכבח־ביותר). כלכלנים מודרניים — אף הקרובים 
לגישה המוסדית — מוציאים מהגדרת הר׳ את הריבית החוזית ואת 
הריבית הזקופה, וכן את "שנר ההנהלה", להבדיל מפונקציות של 
יזמה. 

מהמודל התאורם׳ שפיתח ולרה (ע״ע) על איזון כלכלי בתחרות 
סטטית (שבו אין הכנסה מר") נגזרו התאוריות המודרניות, המדברות 
על ר׳ בעל הכנסה שנוצרה הודות לעובדה שהמשק אינו סטטי אלא 
דינמי. מכאן הוויכוח כיצד להתייחס לר״ מונופוליסטיים — במידה 
שאלה ר" קבועים, הם נובעים (ר׳ לעיל) מהעדר תחרות במשק. 
הבעיה היא לזהות ולנתח את מרכיבי ההכנסה שניחן לייחסם לשי¬ 
נויים במצב הכלכלי ולכושר חיזוי ההתפתחויות הכלכליות, וכן 
לחיכוך ולפיגורים בתהליכי ההתאמה של יזמים לשינויים אלה. 

את גורם ה״מזל" או הסיכוי מדגישים הרואים ר׳ כשארית לא- 
פונקציונלית של הפעילות העסקית. ולא כתשלום עבור פונקציה 
כלכלית מוגדרת! מבאן נסיונותיהם להבחין בין הסיכונים, בין 
מרכיבי חוסר-ודאות. שניתן לבטחם או להמירם להוצאות הניתנות 
לקביעה ולתיווי, לבין מרכיבים שאי־אסשר לבטחם או לקבעם מראש. 
"ר׳ טהור" או "ר׳ בלתי-צפוי" מוגדרים אפוא כשארית ההכנסה 
הנובעת מגורמים שאינם ניתנים לביטוח מראש. שאינם פונקציונליים. 

הגישה הפונקציונלית נוטה לזהות אותן פונקציות הנוצרות 
כתוצאה מהדינמיות שבמשק. גורמים בלתי־צפויים או בלתי־־ודאיים 
הם מרכיב של פונקציות אלו — או אף פונקציה בפני עצמם. 

את הגישור בין שתי הגישות לר׳ הציע נים (ר׳ בינל׳). הוא 
הצביע על כך, שחוסר־ודאות קשור בעיקרו בשינויים החלים במשק. 
ולכן הגדיר ר׳ כתשלום עבור הפונקציות הנדרשות נדי לעמוד בשי¬ 
נויים■ פונקציות אלו הן הכישורים המיוחדים הכרוכים בקבלת 
החלטות במענה ובתגובה לשינויים כמשק, וכן האפשרות שיש 
ליזמים ליוום שינויים ולבצעם, דהיינו לחדש חידושים — מה שיקנה 
להם מעמד מונופוליסטי בשוק. אע־פ שהיזם מנסה להקטין את חוסר• 
הוודאות (מבטח עצמו נגד סיכונים, מרבה לקנות בעסקות עתידיות 
נ״ו״ג״וזסק״ן, אוסף את מירב הנתונים וכיו״ב), עדייו הוא פועל 


בתחום של חוסר־ודאות אמיתי, ומקבל החלטות (תוך חישוב רציונלי 
של אפשרויות והסחברויות, או באינטואיציה) במצב של העדר ידיעה 
מושלמת! כתוצאה מהחלטות אלו נוצר הר׳. לכן, טען נים, ר׳ הוא 
התשלום הן עבור הנשיאה בסיכון והן עבור קבלת ההחלטות. 

בכל מקרה הר׳ הוא התמורה למקבל ההחלטות, ולכן מעידים 
קיומו ורמתו על איכות ההחלטות ועל יעילות תהליך קבלתן. משום- 
כך הונהגה מערכת ר״ — בעיקר בתעשיה — אף בנפה מדינות 
שכלכלתן בנויה על תכנון מרכזי! בתחום זה בולטת יוגזסלוויה. 

הר׳ הוא מקור להון (ע״ע) חדש להשקעה. פרו ומרשל 
(ר׳ ביבל׳), בעלי התאוריה המוסדית של הר׳, טענו ששיעור הר׳ 
תלוי בין־היתר בגורמים מוסדיים, בגון הגישה הציבורית לשיעורי 
הר , בשירותים ציבוריים לעומת שיעורי הר׳ ביזמות ספקולטיוויות- 
במיוחד. — מודגש גם תפקיד הר׳ הבלתי-מחולק של חברות כרזרווה 
וכמקור לסימון צמיחה כלכלית! לעתים מתבטא הדבר במדיניות 
המגבילה את חלוקתם של רווחי חברות. 

.,!, 13 :) . 8 .( ; 1874 .־!־׳"ת ס״ן"")׳,,) ס״מ״מססס׳/ס //מס/מסע , 25 ז!גע\ -ז 
, 7.7 ממס ״ 0,0 ; 0 / ,!, 77,00 ! 0 : 4 ;)״,'}! /ס 00 ;,; 41 >׳'.,; 7 / ) 74 

;) 00,1 ׳,)ס/״ , ,, £7 £0000,7110 \ 0 <<, 400 ' 7 , 4 }' ,, 0 )סקת,ס,! $0 .( ; 1899 

; 912 [ , 0/0 ; 7 )! 0 ז׳'״״ 8 40 ! ׳.,מס , 0,01 ) 10 !׳.£ 0 ) 3 , מ 7 

7.0 ,!נססזזס? . 8 ; 1921 ,.׳ 7 00,1 ׳!) 010 ), 1/0,0 , 4 ׳.,)) ,),!:!סזא . 11 , 8 
)״/׳״,ן;״/ / 0 ! £00000110 40 ׳ 7 ,״,״ 0,1 ) 90 .) ; 1926 ,.׳ 1 ״/; 0410,00 
״״;/״״״סס/), / 0 ׳;, 74,0 * 27,0 .,;,! 11301101 :) . 11 . 13 ; 1931 .סס,,,),״״, 70 
/ 00,0 ) 6 א״ס מ,,״,׳.,״מ, 70 ״״',),,י!״״•,!!,, 1111 ) 8.171 , 933 [ ,"'"),׳.,";"ס.:, 
׳ 77010 מ / 0 מסו,),,,)) 700 7710 . 1131 ״ , 743 ! , 1940 .׳!״״ 77,0 ,מ״״, 7,7 ;״!,£ 
. 951 ! / 0 '!,ס, , 77 

ד. גג. 

רוח (יוו׳, !)!!ט^!!! ! לאט׳, 1111$ ־! 1 ק 5 ; גרט׳, ) 0410 ) ; אנג' , 11 ז!ק 5 
1 > 11 !מ!), מושג בתולדות המחשבה האנושית הדומה מבחינה 
רנה בתכנו למושגים נשפה, נפש (ע״ע), שבל, מחשבה. תודעה 
(ע״ע) או תבונה. המונח ר׳ מציין את המנוגד לחמר (ע״ע). כל מה 
ששייך לר׳ לפי מהותו אינו מצוי בהלל, אין לו חלקים ומסה ואינו 
ניתן לתפיסה בעזרת החושים. לעתים מזוהה הר׳ עם היסוד השכלי 
או התבוני שבנפש, בניגוד לחיי הרגש, התפיסה החושנית והתת־ 
מודע. אפלטון (ע״ע, עמי 229 ), שנפל מהפיתגוריים (ע״ע פיתגורס) 
את הרעיון בדבר טיבה השונה לגמרי של הנפש מהגוף, הציב גם 
את האידאל של שלטון הר׳ (ז&סד) על שאר חלקי הנפש, ובאופן 
זה גם על הגוף. ניחן להבחין בין ר׳ פרסית השייכת לכ״א מהיצורים 
בעלי הר (בד״ב בני אדם) ובין ר" כללית. 

מהות הר־ הפרטית. הר׳ הפרטית מזוהה בד״כ עם כלל 
הנשרים, המאורעות, התהליכים. המצבים והאקטים המנטאליים 
של האדם. מה טיבם של אלוי לפי אחד הפתרונות המקובלים 
שמקורו בדקרט (ע״ע), את החיים המנטאליים מייחדת התודעה. 
לפי תפיסה זו, לאדם מעמד הכרתי מיוחם ביחם לחייו המנסאליים, 
במובן שהם פרסיים לגמרי! שום ר׳ אהדת אינה יכולה להשתתף 
בחיים המנסאליים שלנו וכ״א מכיר בוודאות את מצביו המנסאליים. 
לעומת זאת נל גופו של האדם חשוף, עקרונית, לתצפיתם של אחרים. 
ג. נרקלי וד. יום (ע׳ ערכיהם) הנליסו את הקרבה המיוחסת של 
הר׳ הפרטית אל מצביה המנסאליים, אבל אם מקבלים עמדה זו, אי־ 
אפשר כלל להבין כיצד תיתכן שפה משותפת לבני־האדם הכוללת 
תיאורים של חיי הר׳ שלהם, טיעון חשוב בכיוון זה מקורו נויטגנ־ 
שטין (ע״ע): מאחר שאנו פשחסשים במונחים מובנים לכל נרי 
לתאר את חיינו הפנטאליים, מן ההכרח שתהיינה אפות־מידה 
(קריטריונים) פומביות לזיהוי מאורעות ומצבים מנטאליים. יתירה 
מזאת, לא תיתכן שפה פרטית שאדם בודד יכול להמציא נדי לתאר 
לעצמו את חיי הר׳ שלו. פ. נרנטנו(ע״ע) הציע לראות בהתכוונותיות 
30 )נ 11 ! 1 וס 11 נ! 1£ מ 1 ) את התכונה המייחדת את הד; הד מתכוונת לפי 
טינה למושאים, נין אם הם קיימים או אינם קיימים. 




645 


רווז 


646 


זהות הר , הפרטית. הבעיה היא, מה מקנה לר׳ זהות 
לאורך זמן? דקרט ראה ברי של כל אדם עצם חושב. מתמיד בזמן, 
עובר שינויים ומבצע פעולות מנטאליות. הוא זיהה את הר׳ של 
עצמו עם האני שלו. מכאן משתמע שכל אדם משתמש במונח 
"אני' בראש וראשונה כדי לציין את הר׳ שלו. יום שלל את גישת 
דקרט וטען שהר׳ (או האני) אינה אלא צרור (:> 11 > 0 ט //"׳*.ע ׳■> 0 ,ז 0 ץ*ז< 4.1 ! 

, 11 * 0 ־ 81 .כ 1 . 0 ; 1908 , 1 ) 2 ) 11 1115 1/00 ) 1/11 ) 7/111050 1 /) 1 /)\. 1 ו 1 ) 11 7 )/ 1 

7/16 \1. 1x7111 115 ?10(1! 171 1^/0/111-6, 1925; 1•'. 51011(, \(. 07111 

^1(111(7, 1931; 11. /><■> ח 4 193 , 0.5 111171 ) 1 סן<) 0 5 ) 11 1100116 ? ׳'״׳ ; 

?4. 1^86 ]־<מ , 0 ;־ 1949 , 1/15 ) 5 ו 7 ? 11£ ו €1 !) 115 > 70 ) 7/0111 005 ,מתבחז 1 ז , 

7/1( €0/1(((!1 7110/100 .? . 1 ) ; 1949 ,. 151 /ס x7101021( 11(5 

(1.5, 1952 7/16 ,׳<ז 11 ח 140 . 5 . 1 ) ; 1952 ,>../!׳ ■ 01/10 ,ות 10 *!!¥\ .[ ;״ 

//01 0 177 ,(.( 01 ) 1:111014 . 5 ; 1956 , 1 (§ 010 ) 7/1 0/17-1511071 171 . 5 ץ x71510715 

0/ \1., [960; \1962 ,./•י. /ס <( 1 /ק 7/1111150 ) 7 71 ,(. 611 ) 11 :אןעב! 01 .׳ ; 

1 0 ) 7/1 ,] 14110 ־ 861 . 11 ; ג 1969 , 750/1 ) 7 015 .!) ) 1112 ) 1 ־ 1 - 061 , 11111011 ^ . 1 ־ - 

102!( !1(5 7/(111201 0-5. 1968; |. 4\" 51 ״./ו, / 0 ץ 1 ! 1 ) 111050 ! 7 ,ז 0 ]]גו 

1968; ]. 010*01• (011.), 7/16 7/11050(11 . 1976 ,. 1 \ /ס 

אל. וי. 

רוח, רוחות, במטאורולוגיה, תנועות האוויר ביחס לפני כדה״א. 
המונח ר׳ משמש בד״ב לתיאור תנועת אוויר אפקיר, 
המתמצעת עפ״ג פרק-זמן של דקות אחדות. הבחירה של פרק־הזמן 
למיצוע ( 1 — 3 דקות) נמצאה מתאימה למחקר השינויים העונתיים, 
היומיומיים או השעתיים בתחזורת האטמוספירית. יחד־עם־זאת 
מגלה מבנה הספקטרום של הערבול האטמוספירי תופעות של 
תנועות-אוויר שמהזודן קצר־יותר. תנועות שמחזורן שניות אחדות 
הן מעניינה של הפיקרומטאורולוגיח (ע״ע טורבולנציה; פרפור). 
ההשפעה הישירה של הר" סמור לפני־הקרקע מתגלית דרף 
תופעות הסחיפה (ע״ע) של פני האדמה ויצירת גלים עפ״נ הימים. 
בשכבות טרופוספיריות וסטרטוספיריות (ע״ע אטמוספירה) יש לד" 
השפעה ישירה על מעופם של מטוסים וטילים ועל הפיזור של זיהום־ 
אוויר תעשייתי, מוצרים רדיואקטיוויים ופיצוצים גרעיניים ואבק 
טבעי ומלאכותי. לר" (בעיקר האנכיות) תפקיד מכריע ביצירתם 
ובהסעתם של עננים ומשקעים וגושי־אוויר חמים או קרים מאיזור 
.55—53 ' אחד למשנהו. — וע״ע מטאורולוגיה, עמ 



סזזנות־ויח באי מי.ירהה 


מקור הר" בעיקר באזורים שנהם נוצר לחץ גבוה (או נסוך) 
ביחס לסביבתם (למשל, כתוצאה מהתחממות־יתר מקומית) — ר" 
הנובעות מגרדינט־לחץ! מהתמדה (ר" אינרציאליות) המופרעת, 
למשל, ע״י סיבוב כדה״א סביב צירו (כוח קוריאוליס; כוחות 
צנטריפטאליים); מכוחות צמיגות בין שנבות־חאוויר השונות 
ומכוחות חיכוך עם הקרקע! ולגבי ר״ אנכיות — גם פכוח־הכובד. 
הר" השכיחות הן בד״ם תוצאת שילוב כל הכוחות הנ״ל. לכוחות 
חשמליים ופגנטיים השפעה זניחה על הר" (להוציא תופעות בשכבות 
היונוספירה), אף בעננים שבהם שדוח חשמליים של רבבות וולט 
לפטר (ע״ע חשמל אטמוספירי). אופי הר" נקבע ע״פ התרומה 
היחסית של הכוחות הנזכרים, האחד ביחס למשנהו, והוא מנוסח 
באמצעות משוואות הר׳ האפקיח (ע״ע מטאורולוגיה, עם׳ 51 ! 
הידרודינמיקה, עמ׳ 84/5 ). להלן יידונו תכונות אפייניות של הר" 
השכיחות, שיעוריהן ודרבי פרידתן. 

ר" ציקלוניות ואנטי־ציקלוניות מתארות זרימת 
אוויר אפקית נקנה־מידה רחב סביב למרכז. הר׳ היא ציקלונית, 
או אנסי-ציקלונית. כאשר כיוון הסיבוב הוא באות מגמה, או 
במגמה הפוכה לסיבוב כדה״א סביב האנך המקומי, בהתאמה (כך. 
לפשל, בחצי כדה״א הצפוני הר׳ היא ציקלונית אם היא סובבת 
בכיוון מנוגד למהוגי השעון). המרכז של ציקלון מורה בד״ם על 
מרכז לחץ נמוך. ר" ציקלוניות ואנטי-ציקלוניות שכיחות בגבהים 
הנמוכים של הטרופוספירה מעל לכל אזורי כדח״א. אולם בשכבות 
האטמוספירה הגבוהות מופיעות ר" אלה בעיקר בקווי-רותב תת־ 
משווניים וחת־קטביים. בקווי־רוחב בינוניים הזרימה ברום חיא 
בעיקר מערבית. עם־זאת לקווי־הזריפה שם אופי גלי, והם מחברים 
אזורים סמוכים של זרימות ציקלוגיות (,רכסי) וזרימות אנטי־ 
ציקלוניות ("אפיק"). 

הגדרה מתמטית לתחזורת הר" נעשית באמצעות חישוב 
ה צי ר קול צי ה, שהיא האינסגרל עפ״ג קו סגור, התוחם שטח 
אפקי כלשהו, של הביטוי 

— 0 

באשר ״!! הוא ערר מרכיב מהירות הר׳ בנקודה על הקו בכיוון 
מקביל לו, ו 11 , הוא יחידת אורך של הקו הסגור הנתון. ״ 0 הוא 
שלילי או חיובי באשר הר׳ היא אנטי־ציקלונית או ציקלונית לאורך 1 , 
בהתאמה. הצירקולציה, 0 , יכולה להיות שלילית או חיובית אף 
אם קווי־הזריסה בשטח הנדון הם ישרים, מאחר שערכי המהירויות 
משפיעים אף הם על הערך של 0 . 

התכנסות והתבדרות. ההתבררות הממוצעת של המסה 
מעל שטה נתון 8 המותתמת ע״י העקום הסגור 1 , ניתנת ע״י 

41 מ 1 י /( - 0 

כאשר ק הוא צפיפות האוויר ו ״׳ 1 — הוא המרכיב הניצב ל 1 
(העקום הסגור) של הר׳ (חיובי כאשר הר׳ יוצאת מן התחום). 
אם גו חיובי או שלילי נקראת הר׳ מתבדרת או מתכנסת, בהתאמה. 

ההתבררות האפקית של המסה כרוכה במרכיב האנכי של הר׳. 
לדוגמה: מאחר ששיעורים מקומיים של שינוי צפיפות־האוויר 
קטנים יחסית, חייבת להיות תנועת מסח אנכית בעלת נפה־אוויר 
שבו קיימת התכנסות אפקית. במערכת של ר׳ מתכנסת הצירקולציד. 
של הר׳ היא ציקלונית ובר׳ מתבדרת הצירקולציה היא בד״ב אנטי- 
ציקלונית. 

אזורים הנמצאים במבואותיה של מערכת ציקלונית מתקרבת 
מאופיינים בר" מתכנסות בטרופוספירה הנמוכה ובר" אנכיות עולות 
לעומק הטרופוספירה כולה. הואיל והתנועות האנכיות נוטות ליצור 
התעבות של אדי־מים בזרמי האוויר העולה, אפייניים גם עננים 
ומשקעים לאזורים כאלה. לעומת־זאת, שטח הנמצא לפני אנטי- 



649 


רוח, רוחות 


650 



סערה ציק 5 ונית סצ&יז להאוואי כסי ׳טצולסה סנובה ׳ 58 כ 2,000 יז׳ט ע״י ־לוזייז א*ו 5 י 0 ( 1000 ) 


ציקלון מאופיין בר" מתבדרות בטרופוספירה הנמוכה ובר" אנכיות 
יורדות בטרופוספירה. באיזור שכזה כמעם שאין עננים ומשקעים. 
שדה ר״־קרקע מתכנסות אפייני לחזיתות (ע״ע חזית). כאשר 
הזרמים הקרים והחמים מתנגשים בחזית, נוטה האוויר ההם לעלות 
מעל לאוויר הקר, וכך נוצר פס חזיתי אפייני של עננות ומשקעים. 
על ר״־הקרקע השכיחות ע״ע מטאורולוגיה, עמ ׳ 53 — 55 . 

ברום שולטות ר" מערביות. ר" כאלה מתחזקות בד״כ עם הגובה 
ויוצרות את זרמי הסילון הידועים בקווי־רוהב בינוניים סמוך לגובה 
הטרופופוסה. 

קו־הרכם התת־משווני בדום מצוי סמון־יותר לקו־המשווה 
בהשוואה למקביל לו עפ״נ הקרקע. בקווי-רוחב גבוהים מצויות 
ר״-רום מערביות חלשות מעל לר״־הקרקע הקטביות המזרחיות 
(ידועים גם שינויים עונתיים ושינויים בלתי־סדירים). 

מיון הר". ניתן למיין את הר" בדרכים רבות ע״פ תכונותיהן 
(לדוגמה, עצמתן בסולם בופור [מ £0 ט 3 ז 8 ]), מקורן וכיוון זרימתן, 
וכן ע״פ גודל השטח שעליו הן משפיעות. סולם בופור (ע״ש הספן 
בופור) לציון עצמות הרות הוכן בראשית המאה ה 18 לצרכי שים. 
הסולם שובה פעמים רבות כדי להתאימו לתצפיות המודרניות בים 
וביבשה, ולבסוף נוספו אליו גם דרגות 13 — 17 כדי לכלול גם ר" 
הוריקן בעצמות מירביות שלא ניתן להן עדייו תיאור איכותי 
פתאים. ר׳ טבלה. 

על בסיס גודל התחזורת מבחינים נ 3 סדרי־גודל שונים של 
מערכות ר׳: 

א) ר" פ ל נ ט ר י ו ת הן ר" הנובעות מאופי בדד,"א ככוכב־לכת 
(כדוריות, נטיית ציר־הסיבוב. סיבוב סביב ציר זה וסיבוב סביב 
השמש). ר" אלה הן מזרחיות משווניות או צפון־מזרחיות ודרום- 
מזרחיות, כרי׳ הפאסאטים, ד" קרקע ורום מערביות, ור" מזרחיות 
קטביות. לאלו ניתן להוסיף גם את הר' בעלות האופי המשתנה של 
המשווה ( 1,111115 ) 1101 ). 

ב) תחזורת משנית. לקבוצה זו משתייכות ר" ציקלוניות 
ואנטי-ציקלוניות המתלוות במיוחד לחזיתות (ר־ לעיל). עם קבוצה 
זו נמנים גם הציקלונים הטרופיים, ההוריקנים והטייפונים. ויש 
המשייכים אליה גם את המונסון (ע״ע אקלים, עמי 588 ). ההוריקנים 
והטייפונים נוצרים בד״כ מעל לים — כתוצאה מהתחממות מקומית — 
והם תמיד ציקלוניים. הם מצטיינים בגשמים חזקים ובר" עזות 
(ר׳ טבלה — סולם בופיר) הזורמות במעגל. עם־זאת. מרכז ההוריקן 
(ה״עין״). שקטרו מגיע עד לב 50 ק״מ, הוא איזור שקט וחסר גשמים, 
מסביב ל״עין" משתרעים ענני ההוריקנים, בעלי התפתחות אנכית 


ניכרת מאד, עפ״נ שטח שקטרו עולה על 500 ק״מ. בשטח זה יש 
להוריקנים כוח־הרס רב. ובמיוחד רב נזקם כאשר הם פוסעים ממקום 
היווצרותם אל אזורים יבשתיים מיושבים. משום־כד קיימת מערכת 
עיקוב אחר תנועתם (בעיקר באמצעות לוויינים — ר׳ ציור), 
ואזורים שלמים מפונים בעוד־פועד אם קיים התשש שההוריקנים 
יעברו דרכם (באה״ב נוהגים לכנותם בשפות פרטיים [של נשים] 
ע״פ סדר הא״ב, בסדר הופעתם מדי שנה). 

ג) ר" מקומיות הן תחזורת אטמוספירית בעלת אופי מקומי, 
המושפעת בעיקר מטופוגרפיה מקומית ואפיוניים אזוריים של טמפר¬ 
טורה ולחץ. הר" הנוצרות עקב התנאים המיוחדים קיבלו שמות 
מקומיים רבים; והרי דוגמות אחדות: 

1 ) צ׳ינוק (:! 01110001 ) — השם הנפוץ לר" ממשפחת הקן (ר׳ 
להלן) בצפון אמריקה. אלו הן ר" חזקות, המתחממות באורח 
אדיאבטי בירידתן לאורך הסוררות המזרחיים של הרי הרוקי. חומם 
הגבוה בחדשי האביב (" 15 —״ 21 ) ולחותם המזערית (כדי 10% 



עי! דבורית; .בטהי". בפי ׳טצ' 5 ס סנובה ש 5 כ 0 צ פ״ט ( 1965 ) 



651 


רוח, רוחות 


652 


לחות יחסית! מביאים 
להתמוססות מהירח מאד 
של השלג. שינויי הטמ¬ 
פרטורה עשויים להגיע 
לכדי * 26 ביממה, ואף 
ידוע מקרה של שינוי 
בשיעור ' 27 תוך שתי 
דקות. ר" אלו, המופיעות 
כמקרים בדידים, מלוות 
ענני אלטוסטראטום ב¬ 
רצועות רצועות ("ענני 
גלים״; ר׳ תם/ מטאורולוגיה, ענו 50 ) ובתנאים של מרחקי־ראות 
(ע״ע) גדולים. תדירותם כדי 35 יום בשנה. המשבים העזים מאד 
המתלווים לד' אלו עלולים להביא נזק רב, ובכלל זה הדם בתים 
(בעיקר עקירת הגגות ממקומם). 

2 ) ר״ הפן (״ 17011 ) — ר״ עזות החוצות את הרי האלפים — 
בד״כ מדרום־מערב לצפון־מזרת — מאופיינות ביבשן ובתומן. הר" 
מופיעות בעיקר בחדשי האביב, והן גורמות להמסה מהירח של 
השלג וכן למפולות שלגים. הן חזקות במיוחד בעמקים שכיוונם 
צפון־דרום, ובאלה ה! גורמות להשפעות פיסיולוגיות מזיקות 
מחמת עצמתן וחומו. בעת 
נשיכתן ניתן להבחין בחו¬ 
מת עננים הנוצרים עקב 
התקררות פסודו־אדיאב־ 
סית עם עליית האודר, ה¬ 
מופרע בתנועתו האפקית 
ע״י רכסי הרים. מעברם 
השני יורד האוויר, מת¬ 
ייבש ומתחמם אדיאבסית 
(וע״ע מטאורולוגיה, עמ׳ 
46 ואילך). 

3 ) שירוקו (מערבית 
2 ^ 0 , מזרח) ר" דרומיות 
באיזור הימה״ת, המבשרות 
התקדמות איזוד בעל לחץ 
נמוך ממערב הימה״ת. ר" 
השירוקו חמות ולחות ב־ 
דרום־אירופה, ובמקורן הן 
יבשות וחמות כר" חמסין 
בחופי צפון־אפריקה. 

4 ) הבוב (<<■״) — ר׳ 
המופיעה באזורי סודאן 
וגבולותיו הדרומיים של 
הסתרה. הר׳ מתלווה בד״ב 
לתנועה הצפונית של ה¬ 
חזית הטרופית של רא¬ 
שית הקיץ, המביאה עפה 
גשמים מונסוניים ממפרץ 
גינאה לצפון־אפריקה. שכ¬ 
בת אוויר לח עולה כלפי 
מפלה מתחת לשכבת אוויר 
חמה ויבשה, וכך נוצרים■ 
ענני סערה עזים ולעתים 
טורנדו(ע״ע). ר־ זו מלווה 
סערות־חול עזות, המכסות 
שטחים נרחבים, 


5 ) קורדינסו ( 220 ת 0 [ 1 ז 00 ) — ר" דרומיות עזות נדירות. בעלות 
דרגת עצמה של הוריקן, בחופיהן המערביים של מכסיקו ואמריקה 
התיכונה. ר" אלו נוצרות ע״י הציקלונים הטרופיים הנדירים. העלולים 
להופיע בחדשי ספטמבר—אוקטובר. 

6 ) ר״ אטסיאניות ( 10111115 ״ 0518 ) 0 ; מיוו' ; 01 ) 11110 ,, ר" 

תקופתיות) — ר" צפוניות יבשות. המנשבות לעבר הים האגאי 
ומזרח הימה״ת בחדשי הקיץ ובראשית הסתיו. הן בעלות אופי 
מונסוני. ומקורן באנטי־ציקלון של האיים האזוריים ולעתים גם 
משקע שמעל תורכיה. בד״כ הן קרות ויבשות (מקורן יבשתי). 

7 ) ביז ( 6150 ) — השם הצרפתי הנפוץ־ביותר לר׳ צפונית קרה, 
המתפתחת בדרום לר' חזקה־יותר ונקראת מיסטראל ( 51181 ! 111 ). 
ר׳ זו תדירה באביב ומליוה מזג־אודר צח וקר. בחורף, עם־זאת, 
היא עשויה להיות מלווה שלג או ברד, ובצפון־המערב — בערפל 
עבה. 

8 ) בורה (גזסל (מיוו׳ 05 * 800 — הר׳ הצפונית]) — ר׳ קרה 
בעלת משבים עזים, מזרחית־צפון־מזרחית סתורת ( 8110 ( 08121 ). 
הנושבת במורדות המישור הקארפטי ובחופו המזרחי של הים 
האדרייתי. מקורה באנטי־ציקלון המתחזק ע״י השקע שמדרום־מערב 
לו. היא מופיעה בעצמתה החזקה־ביוחר בחורף. הטמפרטורות 
הנמוכות האפייניות לה שומרים על אוויר בעל לחות נסוכה. מהירו- 


רוחות — סולם בופור 


הופעות הנגרמות ע״י הרוח 

תיאור הרוח 

מהירות הדוח 

מספר 

מעל הים 

מעל היבשה 

במ׳/שנ׳ 


פני־הים כפני מראה 

עשן עולה אנכית; 
יציב 

רוח שקטה 

0.0 — 0.2 

(עד 0-4 קשרים) 

0 

אדווה קלה 

עשן מוסס קלות אך 
השבשבות יציבות 

רוח חרישית 
קלה מאד 

0.3 — 1.5 
( 6 — 3 קשרים) 

1 

גלים קלים 
אך לא נשברים 

הרוח מורגשת בפני 
הולך־הרגל! עלים 
מרשרשים והשבשבות 
מתחילות לנוע 

דוח בריוה 
קלה 

3.3—1.6 
(6.6—3.2) 

2 

גלים מתחילים להישבר 

עלים נדים בקביעות 

דוחות קלות 

5.4—3.4 

3 

גלים קלים אך ארוכים; 
מתחיל להופיע קצך לבן 

הרוח מעלה אבק ופיסות 
נייר; ענפים נדים בה 

דוחות בריזה 
בינוניות 

7.9—5.5 

4 

גלים בינוניים, מוארכים, 
ואזורים בעלי קצף לבן 
ומעט רסם 

עצים קטנים 
מתנועעים 

רוחות בריזה 
ניכרות 

10.7—8.0 

5 

נלים גדולים 

מתחילים להישבר בעצמה ו 
רסש כמעט ודאי 

חוטי חשמל שורקים; 
ענפים עבים נעים; 
מטריות נשלטות בקושי 

רוחות חזקות 

13.8—10.8 

6 

שורות של קצף מוגבה 
נראות בכיוון הדוח 

עצים נעים בשלמותם. 
הולכי־דגל מרגישים' 
התנגדות בהליכה 

דוחות עזות 

17.1—13.9 

7 

גלים גבוהים נשברים 
בעצמה; רסש נוצר 
בשבירת הגלים 

שוברת ענפים מעצים 
עוצרת בהליכה 

דוח סערה 

20.7—17.2 

8 

גלים גדולים בים רוגש: 
רסס המגביל ראות 

רוחות שיש בהן כדי 
לעקוד ארובות 
ולהסיט רעפים 

סערה 

24,4—20.8 

9 

גלים גבוהים מאד בים סוער! 
הרסס מגביל מאד הראות 

עצים שלמים נעקדים; 
הרם מבנים 

סערה עזה 

28.4—24.5 

10 

הים רועש; בלים גבוהים 
באופן יוצא מן־הבלל 
ורסס המשבש כליל את הראות 

הדם רב־ממדים 
(מתרחשת לעתים 
נדירות ביבשה) 

סערה דמוית 
הוריקן 

32.6—28.5 

11 

הים כילו קוצף ולבן 


הוריקן 

36.9—32.7 

12 



שושנת רוחות 







653 


רוח, רוחות — רוט, אליוויו 


654 




לדוגמה, ע״י שושנת הד״ — סדרת מעגלים. שכל אחד מהם מייצג 
תדירות, באחוזים. המעגלים מחולקים ל 8 כיוונים — צ. צ־מז. מז, 
ד־מז, ד, ד״־מע, מע, צ־מע. עצמת הר" הממוצעת ניתנת ע״י הצגה 
באמצעות רוחב הקווים בכל כיוון (ר׳ ציור). 

נוסף על השימושים המטאורולוגיים והקלימטולוגיים, יש למדידת 
הר׳ הבטים חשובים גם מבחינה הנדסית וכלכלית, אם מבחינת 
פוטנציאל ההרס. הנבחן לפני הקמת מבנים ושדות־תעופה, ואם 
מבחינת הפוטנציאל ליצירת אנרגיה (בגנרטור ליצירת חשמל או 
במשאבה ליצירת כוח מכני). חקר הר" כמקור ליצירת אנרגיה 
קיבל תנופה רבה בסוף שנות הסד בעקבות ,.משבר האנרגיה". עם 
הידלדלות מקורות הנפט. 

ביבל■ — ר׳ מטאורולוגיה. אי ' כה • 

רוחה חברתית, ע״ע סעד, או "!־וחה לזבו־תית". 
רוחות ועזרים, ע־ע ?זדים ורוחות. 

רוח׳ 0 , סרנגדו דה — 35 ) £0 ט 4 40 ת 3 תזטי 1 —( 1465 זיו— 1541 ), 
סופר ספרדי. כנראה בן למשפחת אנוסים. ר׳ למר משפטים 
באוניברסיטת סאלאמאנקה. הוא חי בטאלאוורה, ואף נבחר לראש־ 
העיר. בספרייתו העשירה נמצא כ״י של תוכן תביעה משפטית 
מ 1525 . שלפיה הואשם חותנו, אלווארס דד, מונטאלבאן, בקיום 
מצוות היהדות בסתר, ושבחר להגנתו בחתנו, מחבר ה״מליביאד,", 
.,המלומד. עוה״ד פ. דה ר , . תושב העיר טאלאווירה, יהודי מומר". 

מחזהו של ר' — סיפור־בצורת-דיאלוג — י״ל לראשונה בעילום־ 

שם כ 1499 , 106:13 !■) וס ץ 0311540 116 1€1113 זז 00 ("קומדיה של 
קאליסטו ומליביאה״), וב 1502 , בשינויים והוספות. כ״טרגיקומדיד,"; 
למן 1519 נודע כ 0:10511113 03 (עבר׳: סלסטינה. תשכ״ג). הגיבורה 
מליביאה היחה. כמשוער, בת־יהודים משכונת־היהודים בעיירה. 
דמותה של מכשפה זקנה, סלסטינה, המסבכת בדרכיה השטניות את 
אהבת הצעירים עד להרס ולאבדון, משמשת ציר מרכזי ליצירה. 
ר' צייר תמונה ראליססית אכזרית של רגשות וחולשות, תוך שילוב 
מוטיודם של יה״ב ושל הרנסאנס. היצירה, הנמנית עם הגדולות 
ביצירות ארצו, נחשבת גם למבשרת טרגדיות כ״רומאו ויוליד," של 
שיקספיר (וע״ע ספרדית. עמ׳ 404 . 406 ). 

13• (4• 2615011, 7 / 1 ( 0 ( 1(511718 <17111 '115 ] 07/1511 4121 / 1075 / 12 [), 1930; 

8. < 1 / 0 411 ) 11 " 7 ,תג 1 זז 11 צ x1 €(1(517118, 1956; 14. 113(311100, 1x1 
€(1(51177( 5(1071 ?. 11( /?., 1961; ]. 11. 11611101(, 7017X1745 <5 07111(81 

£1111101) 0} 1/1( €(1(511118, 1964. 

רוט, אליהיו — £001 £1150 — ( 1845 — 1937 ). מדינאי אמריקני. 

'הוסמך כעו״ד ב 1867 ושימש במקצועו בניו-יורק. ב 1887 
מונה לתובע מחוזי בניו־יורק, התקשר אל המנהיג הרפובליקני 
ת. רוזולט (ע״ע) והיה יועץ משפטי של העיריה ומפקח משטרה. 
הנשיא סקינלי (ע״ע) מינהו מזכיר (שר) המלחמה ( 1899 — 1903 ). 
ר׳ ארגן את הטינהל בשטחים שנכבשו מספרד (ע״ע אה״ב, עם׳ 192 ), 
החזיר את הסדר בפיליפינים וסייע בהקמת ממשל עצמאי בקיבה. 
הנשיא רוזוולט מינהו מזכיר המדינה ( 1905 — 1909 ). בסיורו 
באמריקה־הדרומית ( 1906 ) שכנע את ראשי המדינות שם להשתתף 
בוועידת־השלום השניה בהאג (ע״ע שלום). ר־ כרת הסכמי־כוררות 
עם רוב מדינות אירופה. בתור נציג אה״ב בבית־הדין הבינלאמי 
(ע״ע) בהאג הביא לסיום את סכסוך־הדיג בין אה״ב לבריטניה. 
על מפעליו אלה זכה בפרס־נובל לשלום ( 1912 ). ר׳ המשיך למלא 
תפקידים מדיניים חשובים. ,:׳ספריי : £011:5 001011131 4 ח 3 ׳ 141111315 
. 5 .ס 1116 ) 0 (.,המשטר הצבאי והקולוניאלי של אה״ב״), 1916 ! 
. 5 ,( 1 1116 [:■!ו: 14115513 (״רוסיה ואה״ב״) , 1917 ; 0110163 ? 1 ) 311 14011 
(״אישים ומשטרים״), 1924 . י״ל אוסף נאומיו ומאמריו ( 8 ברכים), 
1916/25 . 

. 1954 , 7784111011 ) 1 / 781217 ) €0715 ) 1/1 1 ) 071 .? 7 , 1 ) 01 ^ 1.00 .מ 


יותיה הממוצעות: 1.47 
ה׳/שד בחורף, 1.05 ם"/ 

שג׳ בקיץ. המשבים מגי¬ 
עים למהירויות העולות 
.״ל 2.4 מ׳/שו׳. ר׳ זי 
ידועה גם בתצי־; 8 י קרים, 

'אורך החופים הצפוניים 
של הים־השחור, בבול¬ 
גריה, באלכסנדרטה וב־ 

נובאיד, זימליה. 

מדידה — שושנת 
הר". מרירת עצמת הר' 

וכיוונה מכונה לעתים 
"אנמומטריה", ע״ס המכ¬ 
שיר העיקרי המשמש ל- 
מדידתה — האנמ 1 ־ 

מטר (ר׳ ציור), נומף 
על המהירות והכיוון הוא מדווח גם על גודל המדגם. מדידת מהירות 
הר׳ ע״י בלונים מוסעים. או באמצעות מעקב אחר התפשטות עשן, 
כלו', מדידה הנעשית בתוך גוף האודר, נקראת מדידה לגראנז׳ית, 
ואילו מדידה הנעשית מנקודה קבועה עפ״ג הקרקע נקראת מדידה 
אוילריאנית. בתוצאה ממערכות מערבליות נקבעים בד״ב רק הערבים 
הממוצעים. הערכות של מהירויות ר" מתקבלות ע״י השימוש בסולם 
בופור. כיוון הר' נמדד אף ביום, בשינויים קלים בלבד. בשיטות 
הקלאסיות של שבשבח הר (ר ציור) ב 8 . 16 או 32 יהירות על 
המעגל, או בקפיצות של * 10 . 

הסטטיסטיקה של הר" מוצגת לעתים־קרובות בצורה גרפית, 


סר־רוח. לטעלו! — ? 1 ב׳ 8 נוז־רוח, לסרידת פיזז! 
הרוח; לטסה — אנם 1 טםר כשוח, לסרירת 
סהירות הרוח 


המקנח גנוטזר־רווז גסיוגי (הס&יו ־־ 100 ק״ו) 



655 


רוט, יוזן! — רוטנבורג ע״נ טאוגד 


656 


רוט, יחף — 111 ״>! 0501111 [ — 18941 — 1939 ), סופר אוסטרי- 
גרמני, ממוצא יהודי, יליד גליציה. ר׳, ששירת כקצין בצבא 
האומטרי־הונגרי במלה״ע 1 , התנצר ונעשה קתולי. מ 1921 עבד 
בגרמניה כעתונאי, בעיקר ב 110118 ־ 2 51180010100 - ז 110 ס 11£ ת 3 )£. עם 
עליית היטלר לשלטון ( 1933 ) עזב את גרמניה ונדד ברחבי אירופה. 
לבסוף השתקע בפריס ( 1935 ), התמכר לשתיה וניסה להתאבד; 
הוא מת בבית־מחסה לעניים. 

ר , , דוגמת אינטלקטואלים יהודים רבים אחרי 1918 , נטש את 
צור־מתצבתו ונשאר אדם ללא־מולדת. כרבים אחרים מסוגו היה 
יפה־נפש: הוא סלד מהמלחמה, הבין לנפשם של נדכאים ולחם 
למענם בכתביו — אף שלבסוף לא נשאר לו קהל־קוראים. סגנונו 
בהיר ויש בו סממנים של ספקנות ועצבות גוברת. הוא הושפע 
מהופמנסתל ומשניצלר (ע׳ ערכיהם). מלבד מאמרים לעתונות, כתב 
סיפורים קצרים. מסות ו 14 רומנים. 

מיצירותיו: הרומן ־״ 06 : £101:11 ־;ם ("הבריחה ללא 
סוף״), 1927 — תיאור התפרקות החברה בהשפעת מלה״ע 1 , 
המהפכה והאינפלציה; המסה 71 נ\] 50 ז 30110 ׳ 4 \ 307 011611 ( ("יהודים 
בנדודיהם״) 1927 — תיאור גורל יהודי מזרח-אירופה; י. 111 :מ) 1 
110155 ( 1 ״ 0 (״ימין ושמאל"). 1929 — תיאור התפוררות המרקם 
החברתי במדם־אירופה. ספריו הידועים־ביותר היו: 1011 ( 11 ("איוב"), 
1930 — רומן בעל סממנים אוטוביוגרפיים, על־אודות משפחה יהודית 
עניה, הדועכת בסביבה שבה גדל גם המחבר: 11 ס 5 -] 3 ת)ץ 1101215 ב( 1 
( 1932 ) — תיאור פלא געגועים על קיסרות אוסטריה־הונגריה, לפני 
פירוקה. הספר 771111501 6111800 ( 1 גסס׳! 0 [:ת 1.080 16 ( 7 ("אגדת 
השיכור הקדוש״), 1939 , מתארת במידה רבה את ר׳ עצמו. הסיפור 
1-081101 ? 51001010 ז 6 < 1 (״הנביא האילם״), שנכתב ב 1929 ופורסם 
דק ב 1966 , דן בעליית הטוטליטריות. כתבי ר■, שפורסמו (בידי 
100 * 140 . 71 ) ב 1956 ( 3 כר"), הביאו למחבר הכרה מאוחרת במדינות 
דוברות גרמנית. כתבים נבחרים של ר י״ל ב 1964 , וכתבים מדיניים 
וכן מכתביו — ב 1970 . 

,) 10 )*ג 3 זס . 7 \ ; 19 ־ 19 1 * 1111 ./ ,(. 041 ) ת־ז 41 (ז 1.1 . 1 ־ 1 

•מסל/ס-/ >./ 8 ./ * 1 : ...*>ו<( 1 :! 11 <ו 1 ;* 0 ק 0 ו 11 ו 1 .א .) 01401 ^ 11 .'■ 1 ; 1966 ..מ .! 

; 1968 ,"(/־מ ./ י עו 111 זו 1501 . 1 ( ; 1967 1 * 1111 

6 ) 1051110 8364:14 1-00 ) . 11 ./ 011 ו׳״ו 1 נ 0 י/ןמ<ל■ ; 1971 ./ , 10 י 5011011 . 1-1 

. 1974 ,.? 1 ./ ,ו 501 ח 0 ז 11 .( 1 ; 1973 י ( 11 ן׳\\ , 0014 ( 04101 '( 

ר. קי. 

רוטיליוס רופוס, פיבלייס - 05 ) 140 061105140111105 ? - 

( 157 (?) — אחרי 77 לפסה״נ), מדינאי, פשפםן והיסטוריון 
רומי. ר׳ היה תלמידו של הפילוסוף פנאיטיוס <ע״ע סמואה, עמ ׳ 676 ), 
ודבק בתורת הססואה , משפטים למד אצל המשפטן סקיוולה. במלחמה 
נגד נומנטיה ( 134 — 132 ) היה טריבון צבאי בפיקודו של סקיסיו 
אימילינוס (ע״ע סקיפיו ( 17 ). בנחירוה לקונסולט של 115 נכשל, 
ואח״ב השתתף במלחמה נגד יוגורתה (ע״ע). ב 105 היה קונסול, 
ולקראת המלחמה בקימברים הכנים שיטות־אימון חדשות בצבא, 
ב 94 היה לגטום של מושל אסיה, סקיוולה (בן סורו למשפטים). 
ועזר לו בארגוגה־מחדש של הפרובינקיה, תוך הגנת התושבים 
ספני ניצולם בידי תוכרי־המסים הרופאים. בשובו לרומא נתבע 
לדין ע״י יריביו, במיוחד הפוכמנים, באשמת גזילת הפרובע־ 
ציאלים. השופטים היו תחת השפעת התובעים, או ר׳, שלא כמקובל, 
נמנע מלהיעזר בגדולי הנואמים ולא התנצל על מעשיו, שצדקתם 
היתד, ברורה לו. הוא חויב בדין ויצא לגלות לממירבה (איזמיר). 
שם רצו הכל ייקרו. ר׳ בתב היסטוריה של זמנו• אד זו לא נשתמרה. 

רלט[, אל"! 5 ת — 1401100 £11531:0111 — ( 1882 — 1964 ). מחנכת 
שוויצית, ילידת גרמניה, ממנהיגי תנועת "החינוך החדש" 

ולוחמת להבנה בי״ל ולשלום. בשנים 1934-1929 , היתה מרצה 
בביה״ם לעובדות סוציאליות בהלראו. ע״י דרזדן. ב 1934 עזבה את 


גרמניה. ד׳ הושפעה מרעיונותיו וממעשיו של פסטלוצי (ע״ע), 
ומצד אחר האצילה מרוחה על הווי כפר־הנוער שעל שמו במרזגן 
("ס*!"!; שוויץ). היא פרסמה קונטרסים ומאמרים מרובים בזכות 
שאיפותיו של ,החינוד החדש" או "הפידוצנטרי" (ע״ע הנוף, עמ' 
647/8 ). ר׳ דרשה שהחינוך יהא מבוסם על עידוד כוחותיו הנפשיים 
והריחניים העצמיים של הילד ועל חינוך־עצמי של המתבגר < בנך 
תופעל יצירתי־חם ויעוצבו מצפונם החברתי ומשמעתם הפנימית. 
פעילותה הארגונית של ר׳ לטובת חידוש פני החינוך עלתה על 
תרומתה ההגותית. היא השתתפה בייסוד□ ובהנהלתם הפעילה של 
כסה ארגוני־חינוך חשובים: ״איגוד לחינוך חדש״(״ £11000110 ׳ססא 
£011055-51118 — נוסד ב 1915 בלונדון): "משרד בי״ל לחינוך׳ 
( £110031100 (ס 0:030 ? 010:03110051 ] — נוסד ב 1925 בז׳נווה): 
״איחוד בי״ל של קהילות ילדים ( 105 ! 1010:031100310 011013:100 ? 
* £07301 '[!* 000101003010 — נוסד ב 1948 בפרים! גם "עליית הנוער" 
בישראל חברה בו). כן השתתפה בפעולות אונסקו (ע״ע). 

מכתביה: !ס! 3710 ) 4 ] 1501100 ) 70 (}ט 5011 1101 08 0173110 £ 10 ( 1 
1410110 (״התפתחות הכוחות היצירתיים בילד״), 1926 : .) 1200117011:0 
71101100 (״על שלום בין העמים״), 1942 ! , 47001100011103 5 'ס 0 ) 1 )[ 111 נ 4 
51/1011105 ':ג'לנ : 1,17010 ] 0 ׳ 9705 \ ("קהילות של ילדים׳ דרך־ 
חיים לקדבנות מלחמה״), 1949 . 

רוטלבלרג ע״נ טאובר ()סלסביד ) 10 ! לס 8 ) 140:11001:0 ). 

עיירת תיירות בבוריה (ע״ע), גרמניה המערבית: 11,700 
תוש׳( 1971 ). ר׳ שוכנת על שלוחה הררית בתוך פיתול הנהר טאובר 
(יובל המין (ע״ע)), שעסקו חתור לעומק של כ 60 ט' מפני הרמה. 
בר׳ המוקפת חומה ( 1400 ) נשתמרו מבנים גותיים רבים. וכן מבנים 
בסגנון הרנסאנס. בולטים בהם בית העידית (המאה ה 16 ). שליד 
כיכר השוק, וכנסיית יעקב הקדוש (הפאות ה 14 —ה 16 ), שבחלו- 
נותיר■ ויטראז׳ים יפים. בשל השתמרותה ראו בה הרומנטיקנים 
הגרמנים במאה ה 19 סמל לחיי יה״ב. עיקר פרנסת התושבים על 
מאות אלפי התיירים הנוהרים לר׳ מדי שנה. 

ה י ם ט ו ר י ה. ר׳ נזכרת לראשונה נ״מצודת אדומה״(חיינו-־. 14 ) 

ב 804 . רוזני קומבורג שלטו בר׳ עד שירשו אותם ההוהנשטאופים 
ב 1116 . ב 1274 היתה ר׳ לעיר קיסרית חפשית, וב 1356 נחרבה 
בחלקה ברעידת־אדמה. תקופת הפריחה של ר׳ היתה במאות ה 14 — 
ה 16 , בעיקר בימי שלטונו של ראש-העיר ב. טופלר () 10 <ןק 70 : 
1373 — 1408 ), כשהיתה לעיר־שדה טיפוסית וסביבה איזור חקלאי 
פורה. ב״מלחמת שלשים השנה״ (ע״ע) נכבשה 3 פעמים ( 1631 , 
1634 . 1645 ). באמצע הסאה ה 19 נתגלח יפ;ח, והיא נתפרסמה ברחבי 
גרמניה בעיר של יה״ב ששרדה בשלמות. במלה״ע 11 סבלה ר׳ 
מהחקפות-אוויר. אך היא שוקמה. 

; 956 ( י .# ■ן׳)!* ׳*ן 7 א 71 *. 66 111111 £הוו:) 8 ,״ 1 .)*ח: 154 . 13 .'\\ 

£1 . 11 , 1101510111 ; 1947 , 1001 י\ 1£1 ! 51111 { 111 .' 74 , 15051 . 1£ 

. 1963 

יהודים נזכרים בר ב 1180 , וקהילה ב 1241 . באמצע המאה 
ה 13 התיישב בה ר׳ מאיד (-מהר״ם) ב״ר ברוך (ע״ע), ותלמידים 
רבים נהרו לישיבתו. ב 1298 , יפי רדיפות רינדפליש (ע״ע), נרצהו 
כ 400 מיהודי ד׳. תוך זמן קצר נוסדה קהילה חדשה, וב 1323 
(וב 1342 ) הטיל לודויג (ע״ע) ש! הבאווארי פסים מיוחדים על 
הקהילה, ותבע מזקני העיר להעניק הגנה ליהודים. בימי המוות 
השחור ( 1348 ) הושמדה הקהילה. ב 1352 נוסדה קהילה חדשה, 
וב 1385 ו 1390 נבר כרעה תחת נטל חובותיה. ב 1397 גורשו היהודים 
מר. אך כעבור 7 שנים חזרו. ב 1422 התנגדו העירונים לתביעות 
הבישוף מווירצבורג לכלוא את היהודים ולמסור לו את רכושם. 
כן התנגדו לנסיון לשלול מהם את זכויות השיפוט על היהודים 
ואת גביית מסיהם. 



657 


דוטנבורג ע"; טאובר — ריטנשטריד 


658 


ב 1520 גורשו היהודים מר׳ (ע״ע גרמניה, עמי 502/4 ). העיר 
תכננה בקפדנות את הגירוש הזה, ואף שכרה עו״ד לסייע ליהודים 
בהיסול עסקיהם. המגורשים חויבו לאשר בכתב שעזבו מרצונם 
החפשי ואין להם כל תביעות. ובתעודות הרשמיות הופיעה המלה 
11 סג 1 ״ו. 111 ז 0 ע (־־ היעדרות) במקום גירוש. ג 1659 הותר ליהודים 
לבקר בר׳ בימי־השוק, אך לא להציג את סחורתם בגלוי. קהילה 
הוקפה ב 1875 . ב 1880 היו בר׳ 86 יהודים וב 1933 — 44 . לאחר 
מלה״ע ח לא חזרו יהודים לר , . בעיר שוקם "בית החתונות" היהודי 
מיה״ב. 

,]' 10% ^) .) 1 ! 1 : 1 > 1111117 [ 11 7£ ן 11  0£ , 12 1115 / י 1 > 1 ב׳ממ 11 ז 0 .!׳לזו ; 1917 ,( 1^X1 

. 1928 

י. קר. י. כר. - ה. ום. 

רוטנברג, פנחס פיוטר ( 1879 , רומני [אוקראינה] — 1942 , 
ירושלים), ממנהיגי היישוב העברי בא״י, מייסד חב' החשמל 
הא״יית, ובצעירותו — מפעילי התנועה המהפכנית ברוסיה. ר׳ למד 
הנדסה במכון הסכנולוגי בפטרבורג, ושימש מנהל־עבודה במפעל־ 
המתנת הגדול "פוטילוב". בתקופת לימודיו פעל תחילה במפלגה 
הסוציאל-דמוקרטית ואח־כ במפלגה הסוציאל־רוולוציונרית. ב 1905 
היה בין מארגני מצעד הפועלים לארמון הצאר ב״יום א׳ — יום 
הדמים", יחד עם הכומר גפון(ע״ע). משנכשל המצעד וגרם לקרבנות 
רבים בקרב המפגינים, היה ר׳ בין יוזמי הוצאתו־להורג של גפון, 
שנחשד כסוכן הבולשת. בשנים 1907 — 1915 ישב ר׳ באיטליה. עבד 
כמהנדס, חקר בעיות השקאה והמציא שיסה חדשה בבניית סכרים 
לניצול נוח המים להפקת חשמל. 

עם פרוץ מלה״ע 1 התל להתעניין ביהדותו וייסד את אגודת 
1-31£3 כ 1 :> 11 !; 03115 !"ק (״למען העניין היהודי"). ב 1915 הזמיו את 
ז׳בוטינסקי (ע״ע) לפגישה באיטליה, ובעקבות שיחותיהם החליטו 
על פעולה משותפת לגיוס גדודים עבריים (ע״ע) למלחמה לצד 
בריטניה בא״י, לפני צאתו לאה״ב לעשות למען רפיון הגדודים 
חיבר ר׳ קונטרס, "התחיה הלאומית של העם היהודי", בחתימת 
פינחס בן־עמי. באה״ב התפלמס עם בן־גוריון ונן־צבי על דרכי 
הפעולה לגיוס הגדוד. ומסביבו התרכזו בורובוב, ז׳יטלובסקי וסירקין 
(ע־ ערכיהם). פעילותו הציונית נתקלה בהתנגדות עזה מצד 
ה״בונד" (ע״ע). 

נשמוגר שלטון הצאר בעקבות מהפכת פברואר 1917 , חזר ר׳ 
לרוסיה ומונה בידי קרנסקי (ע״ע) לסגן־המושל של פטרבורג 
לעניינים אזרחיים. לאחר נפילת קרנסקי נאסר ר׳. כששוחרר. עבר 
לאוקראינה, ושם כיהן בשר־האספקה בממשלה הרוסית ה״לבנה" 
עד לכיבוש האיזור בידי הכולשוויקים. 

נ 1919 עלה ר׳ לא״י והקדיש עצמו לסקר מקורות המים בארץ, 
בהבנה לקבלת וכיון להפקת חשמל. במאורעות 1920 ארגן, יחד עם 
ז׳בדטינסקי, את ההגנה בירושלים, ומשגאסר ז׳בוטינסקי עמד 
בראשה, בתקופת פעילותו ניסה להביא ללגליזציה של הארגון. 
במאורעות פאי 1921 פיקד ר׳ על ה״הגנה" (ע״ע) בת״א, אד משנת¬ 
גלע סכסוך המור בינו לביו ותיקי ארגון (ה) שומר (ע״ע) על אופי 
הנהגת ה,,הגנה", עקב התנגדות ר׳ לתביעת אנשי "השומר" למסור 
את הפיקוד לידי "ועד פרולטרי", צמצם ד׳ את פעילותו ב״הגנה". 
בעקבות זאת התמסר בעיקר להקמת חברת החשמל. ב 1921 קיבל ר׳ 
את הזהיונות לניצול מי הירדן והירמוך להפקת חשמל, הרף התנגדות 
עזה מצד כסה מחברי הפרלמנט הבריטי, אך בתמיכת ו. צ׳רצ׳יל, 
שר־המושבות. לאתר שגייס את ההון הדרוש ורתם למפעל את 
אלפרד מונד (לורד מלצ׳ט), לורד רדינג, הרברט טמואל ואחרים, 
ייסד ב 1923 את חברת החשמל הא״יית. ב 1926 ההל בהקמח תחנת־ 
הכוח בנהרייס והיא נחנכה ב 1932 (ע״ע א״י, עמי 919 ), 

בימי המשבר סביב סבסוד הכותל־המפרבי והנסיונות להכשיל 


את הקמח ה״בית הלאומי״ לאחר [ 
פרעות תרפ״ט, הועמד ר' בראש 
"הוועד הלאומי" עד חלוף המש¬ 
כר! ב 1930 נתמנה יו״ר ועדת 
הבטחון. לאחר רצח ארלוזורוב 
(ע״ע) ניסה ר׳ להשכין שלום בין 
החיזיו־ניסטים (ע״ע) וה״הסתד־ 
רות״. ב 1934 הגיעו ז׳בוטיגסקי 
ובן־גוריון בתיווכו לידי הסכם, 
שנדחה בסופו של דבר ע״י ה- 
־הסתדרות״. בשנות ה 30 הגיש 
ר' ל״סוננות היהודית" תזכיר ובו 
הצעת התפשרות עם הערבים ב¬ 
נושאי עבודה ערבית, קניית קר־ 
קעות ועליה. כן נמנה עם "קבוצת ־!"ס ריטנביז '"■"יי" 

יט? ההוגנות היויורית) 

ה 5 ״ (יחד עם מאגנס. נובומיסקי, 

סמילנסקי ופרומקין [ע׳ ערכיהם[), שניסתה להביא לידי הבנה 
יהודית־ערבית. אך למרות קשריו של ר׳ עם המלך עבדאללה נכשלו 
המאמצים על רקע דרישת הערבים לצמצום דראסטי של העליה. 

ב 1940 שוב הועמו ר׳ בראש "הוועד הלאומי", או מחמת מחלתו 
כיהן בתפקיד ןמן קצר בלבד. בצוואתו קרא לשמירת האחדות 
הלאומית ולחינוך הנוער ברוח זו. את רכושו ציווה לפעולות חינוך! 
ביתו שעל הכרמל משמש מרכז לפעולות נוער. 

י. יערי־פולסקיו. פ. ר׳: האיש ופעלו, תוצ״ס! ספר הורדות ההגנה, 

א'—ג' (מפתחות בערנו), תשס״ו—תשל״ב! א. כהן, ישראל והעולם 
הערבי. 11964 מ. שדת, יופו מדיני, א׳—ד' ומפתח בערבו), תשכ״ח— 

תשל ' י ' אל. רי. 



רוטנקזטריך, משפחת אישי־ציבור ואנשי־מדע ישראלים. 

1 ) אפרןם פישל ר׳ ( 1882 , קולומיאה [גליציה] — 

1938 , ירושלים) היה מורה ומנהיג ציוני גליציה. לאחר מלה״ע 1 , 
עם הקמת ה״רפוכליקה האוקראינית המערבית" (ע״ע גליציה, עט׳ 
883 ), נתמנה ליו״ר המועצה הלאומית היהודית, ועם כיבוס האיזוד 
בידי הפולנים נאסר בעוון.פעילות ציונית. בשנים 1922 — 1927 היה 
חבר הסנאט הפולני, ובשנים 1927 — 1930 היה חבר "הסים". ר' היה 
ציר בקונגרסים ציוניים. ב 1935 נבחר להנהלה הציונית מטעם 
הציונים הכלליים (ע״ע), והתמחה בעיקר בבעיות כלכלה. באותה 
שנה עלה לא״י, וניהל את מחלקת המסחר והתעשיה של הסוכנות. 
ר׳ כתב מאמרים רבים בנושאי כלכלה בעברית, יידית ופולנית. 

י, גרינבויס. פני הדור, א׳, 295 — 299 , תשי״ה. 

2 ) נתן ר׳ (נו׳ 1914 . סמבור [גליציה, אז אוסטריה]). בנו 
של 1 ), פילוסוף ואיש-ציבור ישראלי, עלה לא״י ב 1932 , למד 
באוניברסיטה העברית, והורה בה מ 1949 . בשנים 1944 — 1951 היה 
מנהל ביהמ״ד־למורים של ״עליית הנוער״. בשנים 1965 — 1969 היה 
רקסור האוניברסיטה העברית. כיו״ר ועדת התקצוב של המועצה 
להשכלה גבוהה שליד משרד החינוך (מאז 1973 ) נותן ר׳ את דעתו 
על התכנון הכולל של ההינוך־הגבוה בישראל. ר' היד, מראשוני 
החברים באקדמיה הלאומית למדעים, וב 1963 זכה כפרם ישראל. 

ר׳ היה פעיל בספא״י עד להדחת לבון (ע״ע) מתפקיד מזכ״ל 
ההסתדרות ב 1961 ! הוא תמך בלבו! והיה ממייסדי תנועת "מן 
היסוד״. ר' כתב מאמרים רבים בשאלות השעה — ציונות ויהדות, 
מדינת ישראל, סוציאליזם וחינוך — שנהג להעמידן על בעיות־יסוד. 
חלק ממאמרים אלה קובצו בספרים "אמת מידה" (תשי״ח). .,סוגיות 
בחינוך" (תשנ״ד). "בין עם למדינתו" (תשכ״ו) ו״על הקיום היהודי 
ממן הזה" (תשל״ב). 

מצד אחד ממשיך ר' במגפה שהתוו מוריו באוניברסיטה העברית, 

ל, רות, ובייחוד ש■ ה. ברגסן וי. י. גוטמן (ע־ ערכיהם) — עיסוק 







659 


רוטנשטרין־ — רוטרדם 


660 


פרשני בתולדות הפילוסופיה, מתוך דבקות במורשת קנט (ע״ע), 
ובכמה מתכונות־היסוד של הפנומנולוגיה. מצד שני היה ר׳ מהראשו¬ 
נים בארץ (יחד עם י. בר־הלל ופ. האזרחי) שתרומתם הפילוסופית 
נשאה אופי מקורי (ולא פרשני). בספרו "המחשבה היהודית בעת 
החדשה״, א׳—ב , , 1945 — 1950 . סקר לא־רק אח הש פות של חשובי 
הפילוסופים היהודיים בעת החדשה, אלא גם את התנועות הרוחניות 
העיקריות. פירושו לאחדים מיסודותיה החשובים של משנת קאנט 
מצוי בספרו ח 10 וו..? 11 [, 71 זו!ז 5 ץל 115 !!תו 06 ח 10 ז 6 קצ) 1 ("הנסיין ועיצובו 
השיטתי"), 1972 ־ . יחד עם ברגמן תרגם ד׳ את שלוש ה״ביקורות" 
ואת "לשלום הנצחי" של קאנס, וכן אח המסה על הפילוסופיה 
הטרנסצנדנטאלית של ש. מימון (ע״ע). עיוניו, שנשאו לעתים אופי 
ביקרתי־למרי, הורחבו אן׳ לתורות הגל ומרכס, האבסיסטנציאליזם 
והפילוסופיה האנליטית. ר־ ערך חלק ביכר מהערכים בפילוסופיה 
באנציקלופדיה העברית. 

ספרי ר׳ הנושאים אופי מקורי עוסקים בבעיות שונות של הפילו¬ 
סופיה ומהווים יחד מסכת שיטתית, שיסודותיה מתוארים בספרו 
החשוב־ביותר. "הרוח והאדם"(תש״ך). המושג היסודי בשיטת ר׳ הוא 
הסובייקט האנושי המוחשי, שהוא ישות יחידה־בסינה, 
שאינה בת־מיצוי בשום תיאור ואינה בת-העמדה על שום רבד אחו. 
לסובייקט המוחשי שני הבסי־יסוד: 1 ) קליטות, דהיינו התנסות 
שבה ניכרת סבילות הסובייקט בלפי העולם הסובב; 2 ) ספונטאניות, 
שמשמעה קבלת עקרונות ונורמות והנסיון לעצב את המציאות 
לפיהם. הגישה העקרונית של הסובייקט מעמידה אותו במרחק מן 
העולם הסובב או ממולו. תחום העקרונות והנורמות הוא תחומה של 
הרוח, ומשמעות אימוצם ומימושם בידי הסובייקט, שהרוח היא 
כוח מעצב ופעיל, ועם־זאת קיום האדם הוא תנאי הכרחי לקיום 
הרוח. הסובייקט המוחשי משמש לו" בסיס להבהרת מושגי־יסוד 
פילוסופיים, כגון המוסריות וכבוד האדם וחירותו. בניגוד לבובר. 
ברגמן וגוטמן, שסברו שאם יש להומניזם תוחלת, עליו להיות 
הומניזם בעל אופי דתי, מבקש ר׳ לבסס תורה שבמרכזה האדם 
ובעלת אופי חילוני. 

עיצוב המציאות לאור עקרונות משמעו שלעיון קדימה ביחס 
למעשה. בספרו.,עיון ומעשה"(תשכ״ט) משתמש ר׳ בניתוח היסטורי 
של צמד מושגים זה כדי לבסס מחדש את התפיסה היוונית בדבר 
ראשוניות העיון _ הוא המדייך את המעשה, בו יש התייחסות 
לעצמו (הבנה עצמית של ההבנה) ולו מושאים בעלי מעמד מיוחד: 
האדם, העולם והזמן. 

מספריו האחרים: "ביו עבר להווה", תשט״ו! "עוצמה ודמותה", 
תשכ״ד; "על תחומה של הפילוסופיה", תשכים! "זמן ומשמעות", 
תשל״ד 1 ) 8116160 ״ג 1 מפמ 1116 פט (,.על הסובייקט האנושי״), 1966 ! 
165 ) 011 ? (>פנ * 01 ) 918 ,ץו 1 ;ן 50 ט 111 )? ("פילוסופיה, היסטוריה, ותורת 
המדינה"). 1976 . רוב ספריו העבריים תורגמו לאנגלית. 

3 ) יהושע ר , (נר 1910 . קולומיאה), בנו של 1 ), קיבל חינוך 
גביה בלבוב והוסמך לעו״ד. עלה לא״י ב 1933 . בשנים 1962 — 1972 
היה ראש לשכת עוה״ד בישראל, ומ 1974 הוא מכהן כנשיא מועצת־ 
העתונות בישראל. 

ג, ק.-אל. וי. 

רוטן־דם (: 01.111 ) 11 ,:>!), העיר השניה בגדלה בהולנד — 672,000 
חוש׳( 1972 ) 1 באגד הערים — 1,064.000 תושי. נמל ר׳ הוא 
הגדול בעולם לפי נפח המטענים העובדים בו. 

ר שוכנת על הנהר .,מאם החדש" (ז.^ 6 ׳״ $160 ז), הזרוע 
העיקרית בדלתא של הנהר רינוס הנשפך לים־הצפוני. הנהר ..מאס 
הישן״ (. 1.1 011116 ) מחבר את ,.מאס החדש״ להולנדס דיפ — שפכו 
הראשי של הנהר מאם (מז [ע״ע]). התפתחותה העיקרית של ר' 
קשורה להתפתחות התעשייתית של חבל הרור (ע״ע) בגרמניה, 
במחצית השניה של המאה ה 19 . אפיק הנהר בין ר׳ לים יושר והיה 



נ 0 < ריסודס 

ל״דרך המיס החדשה" (א 6 ז 16111 גז 4 \ 6 ״ 11 ! 116 י 1 ). באמצעותה הצליחה 
ר׳ לרכז את בל שירותי־ההובלה לתעשיית הדור: העברת מחצבים 
(פחם ועפרות-ברזל) מאניות-אוקיאנוס לספינות-נהר. בשטח הנמוך 
והביצתי־בחלקו שלאורך שפך הנהר נחפרו אגני־עגינה ונבנו רציפים, 
בעזרת החומר שהוצא מן הים. 

גרעין העיר והנמל נהרסו כליל ב 1940 בהפצצות מן האוויר. 
בתום המלחמה הוחל בשיקומם, שכן פעילות הנמל היתה הכרחית 
לשיקום אירופה כולה. ע״י כיבוש אלפי דונמים מן הים הורחב הנמל 
בהתמדה והפך לנמל-אירופה ()■ 1 <״} 0 ־ 1 נ £1 ), כיום זהו הנמל 
המלאכותי הגדול-ביותר כעולם! אורך רציפיו 34 ק״מ. הוא משלב 
פעולות טעינה ופריקה בשטעון: העברת מטענים מאניות המפליגות 
בנתיבי ספנות עולמיים לספינות הפועלות בנהרות ותעלות לפנים 
אירופה. ב 1972 פקדו את הנמל 32.000 אניות ו 225,000 ספינות. 
כל יום נמצאות בנמל בממוצע כ 2.500 ספינות בעלות תפוסה של 
3,000-1,000 טון כ״א. 0 ה״כ המטענים שעברו בנמל נ 1972 הגיע 
ל 230 מיליון טון, כמחצית מזה נפט. בשטח הנטל ולאורך הגדה 
הדרומית של ,.דרך המים החדשה" הוקמו מפעלי-תעשיה ענקיים, 
כולל מספנות, ו 5 בתי־זיקוק לנפט, שתפוקתם 62 מיליון טון ( 1970 ). 
חלק מהנפט הגלמי מועבר בצינורות למדינות השכנות, בעיקר 
לגרמניה. 

התפתחות העיר ר׳ הקבילה להתפתחות הנמל. גרעין העיר, 
שנהרס במלה״ע 11 . שוקם לפי תכנון חדשני, בדגם שטשטש את 
המבנה ההיסטורי. שלוש התעלות ששימשו את הנמל במאה ה 17 
יוכשו והפכו לשדרות, והוקם — לראשונה באירופה — מרכז-קניות 
להולכי־רגל בלבד (לינבאן מגטג!!![!״!; הושלם 1953 ). מן הבניינים 
ההיסטוריים נשתמרו רק בנייני העיריה, הדואר והבורסה, שגם הם 
בני המאה ה 20 ; בל יתר הבניה היא בסגנון מודרני פונקציונלי. 

רבעי־המגורים התפשטו לכל עבר, כולל לגדה הדרומית של 
הנהר. שחוברה לעיר בגשר ענקי ושתי מנהרות (שלישית נמצאת 
בבניה). עיקר ההתפשטות העירונית בגדה הצפונית, שבה אגד־ערים 
כמעט רצוף עד להוק ואן הולנד ( 1 )חג 1011 ? חג* ) 61 ״!?) שלחוף 
הים־הצפוני. 

רוב הפעילות בעיר קשורה לנמל ולתעשיותיו. בר' אוניברסיטה 
( 7,200 תלמידים, 1975/6 ), מוזיאונים לאמנות ולהיסטוריה, תזמורת 
פילהרמונית ותאטרונים. 

- 001101111 ) 00 , 11111113 ) 0.5 ? .£ ; 1959 ,$■{ 11114 ) 00 . 0 — • £1 י) 8 ;) 11 ./ע .ן 

. 0 . £1 ; 1967 011 .מ 1 זס 0 < 071 1 ^ 010 <) 0/10 ! 

. 1975 — 1974 ,^ 1-1 ,.?/ מס ■! ;/״^'״/)״ 6 
י • ?י• 

היסטוריה. ר׳ נזכרה לראשונה ב 1283 , כיישוב בשפכו 
של הנהר ר(טה ( 16 ז £0 ) לדלתא המשותפת של הנהרות רינום ומאס 
( 35 ב 4 ג , 56 ״ 16 \), ב 1340 (או לפני-כן) קיבלה זכויות עיר. ממרכז 
דינ-מליחים התפתחה לאט ליבואנית צמר וחיטה וליצואנית אריגים. 
ברם, בשל קשיי הגישה אליה דרך שרטונות־החול של הדלתא, עלו 
עליה זמן־רב שכנותיה בךילה ( £110116 ) ודורדרכט (ע״ע). במאה 
ה 15 התפרסמה במקום־הולדתו של ארסמום (ע״ע). עם התרחבות 
האימפריה הקולוניאלית ההולנדית במאה ה 17 התפתחה כמוקד 



661 


רוטרדם — רוטרי, #ועווני 


662 



מסחר. מבחינת חשיבותה נהיתה לעיר השניה בארצות־השפלה, 
אחרי אמסטרדם. בשנים 1795 — 1815 היתה בכיבוש צרפתי, ואח״ב 
נעשתה מרכז הסחר של כל מערב-אירופה. בשנים 1866 — 1872 
נחפרה "דרו המים החדשה" שפתחה לה מוצא חפשי לים־הצפוני. 
בשנים 1857 — 1907 גדלה אוכלוסייתה פי 4 (ל 400,000 נפש), והלך 
וגדל מספר האגנים המלאכותיים (כיום כמה עשרות) שנחפרו 
לצרכי הנמל. ב 14.5.40 נחרב בל מרכז העיר בהתקפת־אוויר זדונית 
וקטלנית של הגרמנים. בעלות־הברית הפציצו את העיר יותר מ 100 
פעמים בשנים שהיתר, בידי הגרמנים לפני שנסוגו ( 1944 ). הגרמנים 
הרסו את הנמל. 

יהודים. כדי למשוך אליה אנוסים מאנטוורפן הוציאה ד׳ 

ב 1610 כתב־זכויות ליהודים, שכלל בין סעיפיו גם חירות דתית. 
ב 1612 בוטלו הזכויות ויהודים רבים עברו לאמסטרדם. הנותרים 
פתחו ביכ״נ ורכשו חלקה לבית־קברות. ב? 164 הגיעה לר׳ משפחת 
האנוסים העשירה דה־פינטו, ושם שבה ליהדותה. ב 1647 העניקה 
העיריה ליהודים זכויות דומות לאלו של יהודי אמסטרדם. בבית 
משפחת דה־פינטו נפתחה ישיבה ובראשה עמד רב הקהילה ( 1648 — 
1669 ), יאשיה פרדי. ב 1669 
הועברה הישיבה לאמסטר¬ 
דם. ומאז ועד 1736 הנהיגו 
את הקהילה בני משפחת דה 
לה פניה (גלה־?), סוחרים 
ובעלי אניות. ב 1660 נוסדה 
קהילה אשכנזית, שאימצה 
תחילה ע״י הקהילה הפורטו¬ 
גזית. רבה הראשון של ה¬ 
קהילה היה יהודה־ליב מ¬ 
ווילנה. מעמדם הכלכלי היה 
קשה מכיוון שלא נתקבלו 
לגילדות, ורובם עסקו במס¬ 
חר זעיר. בכל-זאת גדלה 
קהילתם, וב 1725 הוקם ביכ״נ 
מפואר (נהרס בהפצצות ה¬ 
גרמנים). האמנציפציה ב־ 

1796 שמה קץ לשלטון האב¬ 
סולוטי של הפרנסים על 



ענייני הקהילה. במאה ה 19 שגשגה הקהילה בזכות גידולו של נמל 
העיר. ב 1809 היו בר׳ 2,104 יהודים, וב 1940 — למעלה מ 13,000 
( 2% מכלל החושבים), רובם סוחרים. סרבני הקהילה היו: לוי הימן 
( 1809-1781 ) 1 יוסף איזקסון ( 1850 — 1871 ), שפעל ליישב סכסוך 
בין הרפורמים לאורתודוכסים בקהילה! ברנהרד לבל ריטר ( 1885 — 
1925 ), מלומד ומתנגד חריף לציונות. — על תקופת השואה. ע״ע 
הולנד, יהודים. לאחר המלחמה חזרו לר׳ כ 800 יהודים. ב 1969 ישבו 
בעיר כ 1,300 יהודים ■, 800 מהם היו חברים בקהילה. מכל מוסדות 
הקהילה הזר ונפתח רק בית־האבות המרכזי בחודה ( 13 > 11 ס 0 ) סמוך 
לד׳ ( 1950 ). ביכ״נ ומרכז קהילתי הוקמו ( 1954 ) בסיוע ממשלתי. 

; 1907 ,. 11 16 6 ) 067716671 0676/116(1011; <166 1 ^■061/6(1x116 ,ש!(**! .£ 
-; 16710714 ) 6 ^ 1 6 !) 17077 ! 11 ך 16 > 6 ! 0676/1 £6 11071 16/11 ! 017662 , £1135 1$ ש 1 .[ 

. 1957 , . 11 ־ 16 06711661116 156/16 ) 17706116 

פ. פ. - י. מכ. 

תמרו, ! 41 — ט 0 ז £01 ש 1 ן 1 עש! — ( 1609 — 1650 ), מחזאי 
צרפתי. ד-, משוררו הקבוע של תאטרון "א(טל דה בורגוני" 
(־מפסאזססמ ־ 1 > 1 ־](>!?), היה מיוצרי הטרגדיה הצרפתית המכונה 
קלאסית. מבין כ 50 מחזותיו נותרו 35 : טרגיקומדיות, קומדיות 
וטרגדיות. הוא כתב בחרוז בעל 12 ההברות (האלכסנדריו (ע״ע)) 
ושמר מעט מן הנוקשות של כללי הרטוריקה. עם זאת, יותר משכתי־ 
בתו מלוטשת, יש בה פרץ של מתח ואלימות. מצויות במחזותיו גם 
הצטעצעויות בארוקיות בהבעה סבוכה של רגשות ורעיונות, כבמחזהו 
הגדול )!־״־ 0 ) 811:1 ־!,)״;״זך:ג 1 (״דנה הקדוש האמיתי״), 1647 , 
המעלה דמות של שתקן, שבהזדהותו המושלמת עם דמות הקדוש 
המעונה שהוא מגלם, הופך לאותה דמות עצמה והי את גורלה. 
מבין מחזותיו האחרים: ־■ 8611536 ( 1644 ): 313$ ־ 1 ) 7011 ד ( 1647 ): 
3 ־ 0031-0 ( 1649 ). 

011. 8. 0.561110, 1711701117611071 70 /. ]?.: 87171. (1380 — 1965) (5111411 

1;1 ש 3 ששוז 3 ־ , X^^), 1968 ; 167166 ) 7 767156611 1 ) 071 177177107167166 , 61615011 .( ..מ ; 

7/16 7/ . 1969 ,. 11 ./ / 0 60107 ז 

לוטרי, מועדוני ( 31 מ 0 :ו 3 תז־) 10 0:3:7 ?) , ארגון בי״ל של 
מועדונים. שמטרתם טיפוח היחסים ההדדיים בין החברים, 

שמירה על רמה מוסרית גבוהה במסחר ובמקצועות הספשיים, 
הגשמת האידאל של התנדבות הפרט לשירות הכלל וקידום השלום 
וההבנה בין העמיס. חברי ר׳ הם בעיקר אנשי־מסחר ובעלי מקצועות 
חפשיים. המועדונים מעודדים את חבריהם לקחת חלק פעיל בחיים 


ביחכ״ג ברויטרדם,־ נבנה נ<- 172 , ונחלס 
בירי הנרמנים כ 1040 








663 


רוטרי, מועדוגי — רוטשילד, משפחה 


664 


הציבוריים בקהילותיהם, ובמיוחד בענייני רווחה. הארגון הבי״ל 
הקים קרן של כמה מיליוני דולרים להענקת פילגווו לססודנסים 
מצטיינים הרוצים להשלים את לימודיהם בארצות חוץ. את המועדון 
הראשון יסד ב 1905 עוה״ד פול פרסי הרים ע:מ) נ 31111 ?! 

1868 — 1947 ) משיקגו. האסיפות נערנו בתורנות (חס״טנח) במשרדי 
החברים ומכאן שם הארגון. המזכירות הראשית של הארגון נמצאת 
בשיקגו. והיא מפרסמת את בה״ע " 801311211 7110 ׳■. 

לר׳ הבי״ל למעלה מ 17,000 סניפים ב 369 אזורים, נ 150 מדינות 
ופחחות בבל רחבי העולם החפשי, ובהם 814,000 חברים. בתקופה 
הנאצית נאסרו המועדונים בכל תחומי הכיבוש הגרמני. 

לארגון שירות מקביל לנשות החברים — "הגלגל הפנימי הביי׳ל' 

( 101011131101131 ¥ 11361 ( 101101 ). 

מ " ר בארץ. סניף ר בירושלים הוכר רשמית זרי הר הבי״ל 
ב 17.12.1929 . לאחר שהמליץ עליו מ״ר בקהיר. היו בו 23 חברים־ 
מייסדים. המועדון שימש מקום מפגש שבועי — אפילו בימי־חירום 
ומאורעות־דמים — לאישים בולסים בציבוריות היהודית והערבית, 
וכן לפקידים בכירים בממשל המנדטורי הבריטי. 

הנשיא הראשון( 1929/30 ) היה ג׳. ו. קרופורד ( 10111 * €13 .¥י.ן). 
אחריו כיהנו בתפקיד זה הכומר ה. דנבי, פרופ׳ ליאון רות, פ. דג׳אני, 
ד״ר י. ב. ג׳ורג׳, הנופר א. סקוט־מוריסן וא. אלישר. ד״ר ע. פרופר, 
שכיהן כנשיא הסניף ב 1950/1 , שימש יופץ מינחלי לד׳ בישראל 
(בינתיים נוסדו מועדונים גם בחיפה ובת״א), עד שהוכרה התנועה 
הארצית נסחוז נפרד של הר׳ הבי״ל. הנגיד הארצי הראשון היה 
ולסלי אהרן ( 1960/1 ). לר׳ בישראל כיום 40 סניפים. פברמיאל ועד 
אילת. ובהם 1,300 חברים — יהודים, נוצרים, מוסלמים ובהאים. 
ל״גלגל הפנימי הבי״ל״ 8 סניפים. החברים עוסקים בעבודה קהילתית 
בהתנדבות ובפעילות חינוכית בםביבתם.ומטפחים ידידות והבנה 
בי״ל במגעים עם חברים בחו״ל. הס גייסו סכומים ניכרים לרכישת 
ציוד חיוני לבת״ח בארץ ולמתן פילגות לילדים מחוננים ממשפחות 
עניות, כדי לאפשר להם ללמוד בבת״ס תיכונים, בבת״ס טכניים 


ובאוניברסיסדת. מ ו - 5 הל 

רוטשילד, משפחת בנקאים יהודים, פילנתרופים נודעים, פטרוני 
אמנות ומדע ומעורים היטב בענייני העם היהודי, היישוב 
היהודי בא־י ומדינת־ישראל. ר׳ היא המשפחה המפורסמת־ביוחר 
בעם היהודי מראשית המאה ה 9 ו. שמה הפד לשם־נרדף לעושר 
ולנדיבות, במייחד בניני ה- 



יידית וספרותה. מאידד־גיסא 
הפד השם ר׳ בספרות האנטי¬ 
שמית לסמל לשליטח ה״יה־ 
דות הבי״ל" בכלכלה העו¬ 
למית. 

ר' בגרמניה הוא "שלט 
אדום". ומקור השם בשלט 
שהיה תלוי בפתח ביתו של 
יצחק ר' (נפ׳ 1652 ), ה¬ 
ראשון בבני המשפחה שקבע 
את ביתו בפרנקפורט ע״נ 
מיין. עד לסאה ה 18 היו הר" 
סוחרים רגילים. בהרחבת 
עסקי המשפחה החל מאיר 
אנשל ( 1744 — 1812 ), ה¬ 
נחשב למייסד השושלת. 
אביו, משה אנשל (נס׳ 


נזז: טאי" ו־יטינויזד 


1754 ), היה פוחר וחלפן. 


!־ס.•;׳*" כ; ר!:ר 1 :, בצעירותו עסק גם מאיר 


אנשל בחלפנות, וכן 
נסחר מטבעות עתי¬ 
קים, עיסוק שקישר 
בינו לבין וילהלם £ט, 

הלאנדגרף של נסיכות 
הסן־קסל (ע״ע, עם׳ 

886 ), שהיה אספן 
מטבעות נלהב. תחי¬ 
לה שירת את הנמיך 
יתד עם בנקאים יהד 
דים אחרים, אך ב־ 

1801 נתמנה סוכו־ה־ 

הצר הבלבדי. הוא הגדיל אח הונו בפעולות כספיות שונות שהיו 
קשורות בעסקי החצר, בעיקר ע״י מלוות שנתן הנסיך לשליטים 
אחרים בגרמניה ומחוצה לה. צבירת ההון העיקרית שהביאה את הר" 
לשליטה בכלכלה האירופית באה בעקבות קרב ינה והקמת מלכות 
וסטפליה ב 1806 (ע״ע נפוליון, עם׳ 259 ). וילהלם ) 0 גלה מארצו. 
ומאיר אנשל קיבל את כספי המדינה לאחריותו. את הכספים העביר 
לבריטניה. לבנו, נתן מאיר ( 1777 — 1836 ), והלה קנה בהם 
זהב. בשורת עסקות כספיות מבריקות שעשה נתן מאיר בזהב הגדיל 
את הון הנסיך ואת הון המשפחה! הוא קנה זהב ב 800,000 לי״ש 
ומכרו לולינגסון (ע״ע), שנזקק לו לצרכי מלחמתו בספרד. במהלד 
פעולות אלו העבירו הר". זהב לפורטוגל ולשאר בעלות־בריתה של 
בריטניה. את עליית הר״ אפשר לסכם ב 3 שלבים, שבהם היה נתן 
מאיר הרוה החיה: א) 1808 — 1815 — העברת מטילי זהב מאנגליה 
ליבשת אירופה, לשיסוש הצבא הבריטי ובעלי-בריתו! ב) 1816 — 
1818 — שימוש בהון המשפחה לשיקום אירופה לאחר סלחמות 
נפוליון! ג) 1818 — 1848 — הזרמת אמצעי־סימין בהקף נרחב. שהיה 
לעיסוקם העיקרי של הר״. ב 1799 התיישב נ״ס במנציסטר ועסק 
בסחר כותנה. ב 1808 עבר ללונדון, ובעקבות העסקות שהיו קשורות 
במלחמות נפוליון המריץ את בית ר׳ לבצע עסקות־הון גדולות 
שעיקרן מימון והעברות כספים. ב 1806 נשא לאשר, את חנה, בתו 
של לוי ברנט כהן ואחותה של יהודית מונטיפיורי (ע״ע). 

בנו השני של מאיר אנשל, שלמה מאיר ( 1774 — 1855 ), 
עקר לווינה ב 1816 , והקים שם את הענף האוססרי של המשפחה. 
הוא היה מקורב למסדניו (ע״ע), שסייע לו להתגבר על המגבלות 
החוקיות לגבי יהודים בווינה. עיסוקיו הכלכליים היו בתחום המלוות. 
הוא הניח את מסה״ב הראשונה באוסמריה והקים את ה- 1 מז 6 ז 5 ט 0 
] 1 מ 4113115 ־ ■!^ *;לס, שהיה אה״ב לבנק הלאומי האוסטרי. בין 
יזמותיו הבולטות — מלוות־תובה ממשלתיים ורכישת מברות־הפתם 
בוויצקוביץ' (צ׳בופלובקיה). ב 1822 הוענק לו תואר אצולה. בנו 
א נזל ם שלמה ( 1803 — 1874 ) ירש את מקומו. ב 1861 נבנם 
לבית-ד,עליון האוסטרי. הוא נשא לאשה את שרלוטה, בתו של נתן 
מאיר ר׳ מלונדון. בנו של אנולם שלמה. שלמה אלברט 
( 1844 — 1911 ), ירש את מקום אביו. הוא נודע בסעולותיו הפילג־ 
הרוסיות ובעניינו הרב באפנות. בניו, א ל פ ו נ ם מאיר ( 1808 — 
1942 ) ולוא י ( 1882 — 1955 ). ראו בשקיעת הענף האוסטרי של 
המשפחה בעקבות המשברים הפוליטיים והכלבליים שסקרו את 
אוסטריה לאחר סלה״ע 1 . לואי נעצר בידי הנאצים יומיים לאחר 
ה״אנשלוס", הוחזק כשנה כבן־ערובה ושוחרר לאחר תשלום בופר 
גבוה. לאחד שחרורו חוסל הענף האוסטרי. חלק מרכוש המשפחה — 
בעיקר מכרות־הפחם בוויצקוביץ׳ — ניצל תחילה ע״י העברתו לידי 
הענף הבריטי והוחרם רק סאוחר־יותר, עם פרוץ מלה״ע 11 . בתום 
המלחמה פוצו הר" חלקית על רכושם. 

קרל מאיר ( 1788 — 1855 ), בנו הרביעי של מאיר אנשל, 








שיעלת ס׳עפהת רו&עילר 


יסד ב 1821 — לאחר שהצבא האוסטרי דיכא את ההתקוממות 
האנסי-בורבינית — את הענף האיסלקי של המשפחה והתיישב 
בנפולי■ הוא הלווה סכומים גדולים לממלכות סיציליה. סרדיניה 
ונפולי, למדינת האפיפיור ולדוכסויות פרסה וטוסקנה. בנו. א ד ו ל ף 
קרל ( 1823 — 1901 ), שאמור היה לעמוד בראש ענף זה. חזר 
לפרנקפורט ב 1861 — עם איחוד איטליה — ובבד נפסק הענף 
האיטלקי. 

בנו הבכור של מאיר אנשל, אנשל מאיר ( 1773 — 1855 ), 
ירש את אביו בראש הענף הגרמני, הלווה סכומים גדולים לשליטים 
גרמנים שונים, וסייע בביטול מס־הגוף ( 1152011 ^ 1 ) שעדייו נהג כלפי 
היהודים בכמה ממדינות גרמניה. אנשל מאיר היה שופר מציות 
ותמך בקהילה הנפרדת של רש״ר הירש (ע״ע) בפרנקפורט (ע״ע, 
עם׳ 331 ). הוא גילה ענייו רב בתו״י, סייע באיסוף תעודות יהודיות 
ובשפירתן, והיה אספן אמנות נלהב. הוא תרם את בתי ר׳ שבשכונת 
,בתי מחסה״ בירושלים (ע״ע, עמ׳ 323 ). הוא נפטר ללא יורשים, 
ואת מקומו תפסו בני אחיו מאיר קרל ( 1820 — 1886 ), שעזבו 
את איטליה. בפרעות ,ד,פ־הפ״ (ע״ע) ובמהפכות 1848 הופנה זעם 
ההמון בלפי הר״. והתעמולה — הן האנטישמית והן האנטי־קפי־ 
סליסטית והדמוקרטית — כיוונה את חציה כלפיהם. מאיר קרל, בנו 
של מייסד הענף האיטלקי ויורשו של אנשל מאיר בפרנקפורט. 
נבחר לרייכסטאג חצפוו־גרפני ב 1867 , ומאוחר יותר נכנס לבית־ 
העלית הפרוסי — הראשון משני היהודים שזכו בכבוד זה. הוא 
נודע בשפרן וכפרו־פרוסי. לאחר פותו תפס את מקומו אחיו. 
ויל הלם קרל ( 1828 — 1901 ) — אחרון הר" בפרנקפורט. 

הענף הצרפתי. הצעיר בבני מאיר אנשל, גי י ס ם יעקב 
( 1868-1792 ), התיישב ב 1812 בפריס, כסוכנו של אחיו, נתן מאיר! 
סוכנות זו הפכה לענף עצמאי. מחוץ לעיסוקיהם הבנקאיים נטלו 
הר" הלק פעיל בחיי הקהילה היהודית בפריס ובצרפת כולה, והיו 
מעורבים בפעילות הקויסיסטוריונים (ע״ע צרפת, ענו 959 ) ואגודות־ 
הצדקה היהודיות. ג׳ימס יעקב הקים בפריס את ביה״ח ר׳, הוא היה 
איש־הכספים של פלכי בית בורבת, בית אורלאן ונפילית 111 (ע׳ 
ערכיהם), ותלוץ בניית הרכבות בצרפת. מסע אנטישמי שנפתח 


בעקבות תאונת־רכבת המורה העלה את הסיסמה "ר׳ מלך היהודים". 
שחזרה בספרות האנטישמית עד מלה״ע 11 . ג׳ימס יעקב נודע גם 
בהשתדלותו בעניין עלילת דמשק (ע״ע, עם׳ 830/1 ). ב 1854 ירש 
את מקומו בנו אל פונט ( 1827 — 1905 ), שהיה גם לנשיא חבר־ 
המנהלים של חברת-הרכבות המשפחתית ( 111 > !:>? ־נ! סונסשלס 
(מסא). לאחר תבוסת צרפת (ע״ע, עט׳ 940 ) ב 1870 ניהל את 
המו״ם בדבר פיצויי־המלתמה ומימן את תשלומם. אחיו, ג יסטו 
( 1829 — 1911 ). היה נשיא הקונסיסטוריה הפריסאית לפעלה מ 40 
שגה (ת להלן על אדמת. ה״נדיב הידוע״ — השלישי בבני ג׳ימס). 
בנו של אלפונס, אדואר ( 1868 — 1949 ), נכדו. גי (נו׳ 1909 ), 
וכן בנו של גיסטו, ר ו בר פילים ( 1880 — 1946 ), ונכדו אלן 
(נר 1910 ), היו נשיאי הקונסיסטוריה הכללית והפריסאית. הר" 
עמדו גם פעמים מספר בראש הוועד לידידות ישראל-צרפת. ב ת 
שבע, בתו של אדואר, הקימה בת״א ב 1965 את להקת המחול 
״בת־שבע״. בזמן הכיבוש הגרמני במלה״ע 11 ניסו הגרמנים לתפוס 
את בני משפחת ו~. אד כולם נמלטו לאנגליה או לאה״ב. ג׳ ימס 
א נ דיי (נו׳ 1910 ) שירת כקצין בצבא צרפת החפשית. 


על א דמו ן, ע״ע ר׳. ארמון ג׳ימס, דה. 


הענף הבריטי. ל י א ו נ ל 
ניתן ( 1808 — 1879 ), בנו של 
נתן מאיר (ר׳ לעיל, עם׳ 664 ), 
היה מעורב במאבק יהודי אנגליה 
לשוויון־זכויות. ב 1847 נבחר כנ¬ 
ציג ה״סיטי" של לונדון לביה״ג. 
אך לא הורשה לתפוס את מקומו 
בגלל סירובו להישבע אח השבועה 
הנוצרית. הוא נבחר שוב ב 1849 
וב 1852 , ורק ב 1858 , לאחר שינוי 
נוסח השבועה, נעשה לחבר ביה״נ 
(ע״ע אמנציפציה, עס׳ 89 — 90 ). 



כראש הבנק המשפחתי היה אחראי 
למלוות ממשלתיים רבים. למימון 


ליאונל ניתז רובזיצויקר 
(וזגלדיה הלאוטיח לדיומים, לונדון) 








667 


רוטשליד, משפחה — רוטשילד, אדמץ ג׳יסם 


668 


מלחמת קרים ולמימון קניית פניות 
תעלת־סואץ. רישראלי (ע״ע, עס׳ 

602 ) העלה את דמותו של ליאונל 
בספרו "קונינגזבי" (בדמותו של 
טידוניה). אשתו, שרלוס, עמקה 
בענייני הקהילה היהודית, בעיקר 
בתחום החינוך. אחיו של ליאונל, 

אנתוני ( 1810 — 1876 ), קיבל 
תואר אצולה, ברונט, והיה הנשיא 
הראשון של איחוד בתהכ״נ באנ¬ 
גליה. בנותיו נישאו לאצילים אנ¬ 
גלים. את מקומו ירש בנו הבכור, 

יי״ני"ל ם י י״״ייי נת׳ניל (נתנאל) מאיר 

(שירות הצילוםיס של לזפוכנות) • - • , 

( 1840 — 1915 ) 1 למעשה הוא היה 
מנהיג יהדות אנגליה ועמד בראש מוסדותיה החשובים. בשנים 
1865 — 1885 היה חבר ביה״נ מטעם המפלגה הליברלית. ב 1885 היה 
ליהודי הראשון בבית־הלורדים. הוא היה חבר פועצת־המנהלים 
של.,הבנק של אנגליה"(^פ 13 את£ ) 0 !ו ״ב 8 )וחבר הוועדה המלכותית 
לזרים ( 15 ״ 11 \■ הס 1 וסו 5 ג!מזמזס 0 !ניוסדו); שם התנגד להגבלה ההגירה 
לאנגליה. הוא ואחיו ל י א ו פ ו ל ד ( 1845 — 1917 ) היו ידידיו האישיים 
של הנסיך מוויילז, שהיה אח״ב המלך אדוארך 1 ןז\. אחותם 
אולינה ( 1839 — 1866 ) פתה בלדתה ועל שמה הקים בעלה. 
פ ד ד י נ נ ד ג' י ם ז ר/ בי״ח זבי״ס לבנות בירושלים. נת׳ניל מאיר 
(הברון ה 1 ) לא גילה אהדה למפעל הציוני שהחל בימיו. לעומת- 
זאת היה בנו ל י א ו נ ל ו ו ל ט ר ( 1868 — 1937 ; הברון ה 11 ) ציוני 
פעיל ! לידיו נמסרה "הצהרת בלפור". הוא היה זואולוג נודע, והיה 
לו גן־חיות פרטי. בשנים 1899 — 1910 היה חבר ביה״נ מטעם השמ¬ 
רנים. בנו של ליאופולד, ליאונל ניתן ( 1882 — 1942 ), היה 
נשיא איחוד בתהכ״נ, ואחיו א נ ח ו נ י ג ו ס ס ו ( 1887 — 1961 ), עמד 
בראש הענף וכיהן גם הוא בחבר ביודנ מטעם הליברלים ( 1910 — 
1923 ). נת׳ניל מאיר וי ק טור (נר 1910 [הברון ה 111 ]) . הוא 
ביולוג נודע. 

בין שתי מלה״ע פחתה חשיבות הר" בעולם הכספים, עקב 
התפתחות הבנקים הגדולים והמיסוי הגבוה. במלה״ע 11 ייחסו 
הנאצים השיבות להפקעת רכוש המשפחה. אך חלק ניכר מהרכוש 
נשמר ע״י העברתו לבעלות ניסרלית או לארצות לא-לוחפות. לאחד 
המלחמה השתנה אופי עסקי הפשפתה, שנאלצה להסתגל לאפוס 
של חיי הכלכלה המודרניים. הם בנו מחדש אח המשרדים בניו קורט 
(>זס״ 0 ■ימא) שהקיפו לראשונה ב 1909 , יסדו איגודי־מסחר מונו¬ 
פוליסטיים, ביצעו עסקות נרחבות בקנדה ונכנסו לעסקי קולנוע 
וטלוויזיה. 

ער־היום מעורבים הר״בענייני העם היהודי ותורמים למטרות שונות. 

פ. מורטון, בית ר׳, תשב "ג ו ,.׳£ 1101 :^( 1 ^ ,זש}£(זנ(?!ז 0 ( 1 . ז \\ . 0 

16 ( 7 ,.( 11 ; 1928 ,.א / 0 )). 11011 ) 1 ( 1 { 0 )/ 7/1 * 7/1 , 1 ןז 00 .ס ,£ ; 1922 
11 * 06 7/16 ,ד 1 ז £0 . 0 ; 1928 ,.?/ /״ 6 ) 011 ( 7 1/16 /ס מין/*/ 

.ח 701/0 \ 10 76 > 6 ( 11101 ( 7 ,* 011 . 0 ; 1961 ,(גרמ ׳ ) .א . 0 ז 1 ז^ 5 . 11 ,- 1939 

. 1965/7 , 1-11 ,.א 


ריאש־לד, אךמון ג׳ימס, הברון דה ( 1845 , פרים - 1934 , 
שם [נטמן ב״רסת הנדיב״, ליד זברון־יעקב, 1954 ]), "הנדיב 
הידוע״ ו״אבי היישוב״. פטרון המושבות היהודיות בא״י; בנו הצעיר 
של ג׳ימם ר׳ (ע״ע ר', משפחה). מנעוריו התמסר למקצועות הומניס¬ 
טיים ולאמנות. היה חבר הפכון־לאמנות של פריס, ונפנה עם הוגי 
האינטלקסואלים בצרפת. ב 1877 נשא לאשר, את אדילאיד, בתו 
של וילהלם קרל ר/ בונה "בתי רוטשילד" ברובע היהודי בירושלים. 
בעקבות הפרעות ביהודי רוסיה ב 1881 פעל ר׳ בוועד הצרפתי 
שסייע להגירתם. עניינו בא״י התעורר בראשית שנות ה 80 , כאשר 


נקלעו המושבות הראשונות בא״י (ע״ע. עמ׳ 509 ) למשבר חמור 
שסיבן את קיומן. איכרי ראשון־לציון ור׳ שמואל מוהיליבר (ע״ע) 
פנו לר■ לעזרה — בתיווכו של ר' צדוק כהן (ע״ע) — וב 1883 החל 
ר׳ בתמיכה, שהפכה לפטרונות פלאה. על ראשון־לציון. זכרון־יעקב, 
ראש־פינד, ועקרון, וחלקית על פתח־תקווה ומושבות אחרות. בשנים 
1883 — 1889 השקיע ר׳ בא״י למעלה ם 5 מיליון לי״ש (לפי חישובים 
לא־רשמיים; משפחת ד׳ לא פרסמה מעולם דו״ח על פעולותיה) — 
לעומת 87,000 לי״ש של "חובבי ציון", בגלל דרישתו לאנונימיות 
כונה "הנדיב הידוע". תמיכתו במושבות בוצעה ע״י פקידות מורשה. 
שנשלתה מצרפת. ובידי מומחים לחקלאות שנשלחו להדריך את 
האיכרים, בעיקר בגידולי גפן. את שכרם קיבלו האיכרים לפי מספר 
הנפשות ולא לפי ערך עבודתם! על השתלשלות עניין זה ע״ע א״י, 
עם׳ 509 — 510 . 

ביקוריו הראשונים בא״י ( 1887 , 1893 , 1899 ) הוקדשו להכרת 
המושבות, למעקב אחרי התפתחותן ולרכישת אדמות חדשות — 
בין־השאר בגולן ובחורן. מן המתיישבים דרש ר ׳ צניעות, דיבור 
עברי ויחם של כבוד למסורת הדתית. עם היווסדה של התנועה 
הציונית עמד תחילה מן הצד. ב 1896 נחלק עם הרצל (ע״ע. עמ ׳ 
363 ) על רקע הצעת הרצל להשיג את הסנפת השולטאן למדינה 
יהודית בא״י תמורת תיקון מצבה הפיננסי של האימפריה העות׳מנית. 
נאום־הפניה אל משפחת ר׳ שכתב הרצל — ושנו הציע לבני ר׳ 
להשתמש בכספם למימון תכנית גדולה של הגירה והתיישבות — 
היד, היסוד לספרו ״מדינת היהודים״ (שם, עמ , 360/1 ). ר׳, שלא 
האמין שהשולטאן יסכים לתכנית זו, וגם לא האמין שא״י מסוגלת 
לקלוט עליה המונית. דחה תכנית זו. אותה עת החריף הקונפליקט 
בין ר׳ לבין "חובבי-ציוך, בעיקר על רקע מאמריו של אחד העם 
(ע״ע) ״אמת מא״י" ( 1891 ), ״אמת השניה״ ( 1893 ) ו״הישוב 
ואפוטרופסיו״ ( 1902 ), שתקפו את המושבות ואת שיטת הפקידות. 
להגנת הברון יצא אז. בסדרת מאפרים, מ. ל. לילינבלום (ע״ע). 
נ 1901 חיסל ו" את הפקידות, העביר את הנהלת המושבות לידי 
אגודת יק״א (ע״ע) — שיסד הברון מוייס דה הירש (ע״ע) — 
ואף תרם 14 מיליון פרנק לייסוד מושבות חדשות. הוא גם המשיד 
לתמוך — ישירות ובעקיפין — ביק״א ובהתיישבות בכלל, באופן 
סרטי ושלא באמצעות התנועה הציונית. 

ב 1914 שוב ביקר ר׳ בא״י. ואז נתקרב — לראשונה — לפעילות 
הציונית. במהלך פלה״ע 1 גבר שיתוף־הפעולה, בעיקר סביב ועידת- 
השלום בפריס והצהרת נלפור. עם־זאת נשאר יחסו של ר׳ לציונות 
דו-ערכי. מתד-גיסא חשש מהדגשת הגישה הלאומית, וחשב על 
פעולות בא״י מחוץ למסגרת התנועה הציונית — ועל רקע זה 
נשתבשו יחסיו עם וייצסן בת־ 



הגרוז ארסח נ׳יסם רח רוטשילד 
(קס״ל, ירומלים) 


קופת ועידת־השלוט — אבל 
מאידך־גיסא הדגיש בהזדמנויות 
שונות את חשיבות התנועה ה¬ 
ציונית. ב 1923 הפריד ר׳ את 
הנהלת מפעליו מיק״א. והקים 
את פיק״א, בנשיאות בנו. ג׳ימז 
(ו" להלן), שבוזמתה נוסדו ה¬ 
מושבות בנימינה, פרדס־חנה 
ועוד. ב 1924 וב 1925 שב וביקר 
בא״י. והפעם תוך השלמה מלאה 
עם המפעל הציוני, ר׳ זכה ל¬ 
הערכה רבה מכל החוגים! 
וייצמן נינה אותו "המנהיג ה¬ 
ציוני הגדול של דורנו", ולדברי 
בן־גוריון לא היה אדם אחר 
"אשר חלקו האישי בפיתוח ה- 





669 


רוטשילד, אדמו! ג׳ימם — רויזיוניסטים 


670 


התיישבות והרחבתה יהיה דומה לזה של ר". עם ייסוד הסוכנות 
היהודית לא״י (ע״ע) נתמנה ר׳ לנשיא־הכבוד שלה. 

בנו, ג' י מ ז ארמן (פריס, 1878 — לונדון, 1957 ). היה מדינאי 
בריסי. נדבן ופעיל בענייני א״י. במלה״ע 1 שירה בצרפת ועבר 
(בדרגת רס״ן) למטהו של הגנרל אלנבי במזה״ת. הוא נשלח לא״י, 
עסק בגיוס מתנדבים לגדודים העבריים (ע״ע) וגם היה עוזרו של 
קצין־הקישור הבריטי לוועד הצירים לא״י (ע״ע, עם׳ 531 ). ב 1924 
נתמנה לנשיא פיק״א, ונשא בתפקיד זה כל חייו. ב 1924 נבחר 
לפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה הליברלית, וכיהן בו עד 1945 . 
הוא נטל חלק פעיל בוויכוחי הפרלמנט על "הספר־הלבף של 
פספילד ומקדונלד (שם, עט' 543/4 ), תקף את בריטניה על כשלונה 
בא״י והציע להפוך את א״י לדומיניון בריטי. לאחר מותו העבירה 
אלמנתו, דורותי לבית פינטו — ע״פ החלטה שכבר נתקבלה 
בחייו — את רכוש פיק״א לרשות מדינת־ישראל ותרמה 6 מיליון 
ל״י להקמת משכן הכנסת בירושלים. 

לאחר פירוק פיק״א ב 1957 יסדה משפחת ר׳ את ,קרן ר׳" או 
"יד אבי היישוב", שנועדה לסייע למטרות תרבות, אמנות ומדע, 
ומאוחר־יותר גם למטרות סעד ורפואה. כיום מגיעות פעולות הקרן 
למרבית תחומי-החיים בישראל. מפעולותיה הבולטות: הטלוויזיה 
הלימודית, האוניברסיטה הפתוחה (נפתחה ב 1976/7 ) והמרכז 
הסכנולוגי־ד,חינוכי. קרן ר׳ מממנת מפעלים שונים באוניברסיטות 
ישראל, ביניהם המכון ללימודים מתקדמים והמרכז לחינוך מבוגרים 
באוניברסיטה העברית בירושלים וביה״ס לאחיות באוניברסיטת 
ת״א. בשכונת משכנות־שאננים שבירושלים הקימה הקרן את המרכז 
למוסיקה, וכן סייעה רבות למוזיאון ישראל. ביו טפעלי־המחקר 
שהקרן מסייעת להם: מילון השפה העברית (בהוצאת האקדמיה 
ללשון העברית), מפעל הביבליוגרפיה העברית, האנציקלופדיה 
התלמודית, האנציקלופדיה לחקלאות ועוד. הקרן מגישה סיוע נרחב 
למוסדות־חינוך דתיים ולמוסדות סעד ומרפא. 

נכדו של הברון, אדמונד אדו ל ף (בנו של מורים צ׳רלז: 

נר 1926 , פרים), נחשב למשקיע הפרטי (בהון זר) הגדול-ביותר 
בישראל. הוא השתתף בפעולות־פיתות נרחבות, ביניהן: הנחת קו 
צינור-הנפט אילת—חיפה. החברה לפיתוח קיסריה והחברה לישראל. 
הוא תרם סכומים גדולים ל״קרן הקיימת לישראל" והוא פעיל 
באגודות פילנתרופיות שונות. הוא מכהן כיו״ר הקורטוריון הבי״ל 
של מוזיאון ישראל, ופעיל גם באגודות של יהדות צרפת. 

י. יערייפולסקין, ברון א. ר׳, א׳—ב׳. תר״־ן: ב. דינבורב, מפלסי 
דרך, 69 — 89 , תש״ו: ג. קרסל, אכי הישוב, 1954 < א. פריזל, הברון 
א. ד. ר׳ והציונים בשנים 1918/9 (ציון. ל״ח), תשל״ג * ד. גלעדי, 
הברון, הפקידות והמושבות הראשונות בא״י — הערכה מחדש 
(קתדרה לתולדות א״י ויישובה, ב), תשל״ז! <״״,,// ,״, 5014010 .:י, 
; 1928 ,.? 1 .£ 300071 ,> 1101 זכ 1 .<£ ; 919 ! ,(■\ . 5 1 מ>!)תז) ז 1 , 7.101111771 {ס 
. 11 .£ 0% ( 80 ?, 1 , 11111 ג $} זגז׳ג . 1 ; 1939 ,$.?/ 1100711 ! 10£71 \ , 110111 . 0 

01 10 1010X11011071 !!111-0 011 ¥010111710, 1957. 

אל. רי. 

ךויגו, ע״ע רוויגו. 

חייךוניסטים, בריח הציונים־הר״(ר״ת: הצה״ר). מפלגה ציונית 
מדינית שנוסדה בידי ז. ז׳בוטינםקי (ע״ע) כ 1925 . שרשיה 
בתנועה ה״אקטיוויסטית״ להקמת הגדודים העבריים (ע״ע) במלה״ע 1 . 
במצעם תבעו הר" "רויזיה" (בחינה מחדש) של מדיניותו הפייסנית 
של יו״ר ההנהלה הציונית, ויצסן (ע״ע), כלפי ממשלת בריטניה 
עקב האכזבה מפעילותה בא״י בתקופת נציבותו של ה. סמואל (ע״ע). 
כן דרשו "שיבה להרצל", שתתבטא בתנופה ממלכתית ובהקמת 
"משטר התיישבותי׳ שיכשיר את א״י לקליטת המונים ולהתיישבות 
וייצור רוב עברי במדינה שתוקם משני עברי הירדן. הר" גם תבעו 
להחיות את ..אוצריהתישבותיהיהודים" (ע״ע) לשם הרחבת המוסדות 
הכספיים של ההסתדרות הציונית ומתן סיוע להתיישבות הפרטית. 



ספרר של גיח״ר, רינה (לסוזיוי), 1932 <מכו 1 ז׳ג!םינםקי, ח״א) 

תרומתה האידאית של התנועה התבטאה בתביעה לחידוש הגדודים 
העבריים ולהכשרתו הצבאית של הנוער העברי (ע״ע ציונות, עמי 
598/9 ). 

התארגנות תנועת הר" החלה עם פרישת ז׳בוטינסקי מההנהלה 
הציונית ב 1923 , ביזמת ציונים מרוסיה שנתרכזו סביב העתון 
״ראזסויט״ (ע״ע עתונות, עמי 275 ), בברלין, וקבוצת נוער בריגה, 
לטוויה, שנתגבשה לתנועת בית״ר (ר׳ להלן). מרכז התנועה הועתק 
לפריס. באפריל 1925 נערכה שם ועידת-היסוד. וזו בחרה בז׳בוטינסקי 
לנשיא התנועה. 

פולניה, איזור המצוקה היהודית, היתה למבצר הר", ולברית 
הצה״ר נספחו ארגונים שונים, ביניהם: "ברית הנדל", ארגון חיילים 
משוחררים: תנועת ״אחדות ישראל״, שארגנה דתיים־לאומיים. 
ארגון ■מסדה״, של תלמידי בת״ס תיכונים: "יבנה ויודפת", ארגון 
סטודנטים: ו״ברית נשים לאומיות". "קרן תל־חי" נעשתה למוסד 
הכספי של התנועה. 

לקונגרס הציוני הי״ד ( 1925 ) נבחר דבוטינסקי כציר יחיד מסעם 
הצה״ר, ואליו הצטרפו עוד 3 צירים, עם ראשי התנועה בראשיתה 
נמנו האחים ו. וז. טיומקין, ר. ליכטהים (ע׳ ערכיהם), מ. גרוסמן, 
י. ב. שכטמן. ו. פון ויזל. האחים י, וא. וינשל מא״י ואחרים. 

מתחילה היתה לר" אוריינטציה בריטית. דבוטינסקי האמין כל 
ימיו, שבכוח "מתקפה פוליטית" ניחן להניע את ממשלת בריטניה 
לקיים את התחייבויותיה ע״פ המנדט ולאלצה לחדש את הגדודים 
העבריים בא״י. ב 1928 תמך ברעיון הפיכתה של א״י ל., דומיניון 
שביעי" במסגרת הקיסרות הבריטית. 

בעקבות פרעות חרפ״ט. ובעוד שדבוטינסקי נכון היה לעשות 
"נסיון אחרון" לשיתוף־פעילה עם בריטניה, דגלה ה״סיעה המכסי־ 
מליסטית" בא״י — בראשות א.אחימאיר, א. צ. גרינברג(ע׳ ערכיהם) 
וי. ה. ייבין — בציונות מהפכנית, וראתה בממשלת המנדט שלטון 
זר שיש להילחם בו. ב 1930 נוסדה "ברית הבריונים" שניהלה 
תעמולה נגד "ממשלת הברון" (כינוי גנאי לממשלת המנדט). 

לאחר שקיבל הקונגרס הציוני הט״ז ( 1929 ) את הצעת וייצמן 
להרחבת הסוכנות היהודית (ע״ע). החריף מאבקם של הר" בהנהגה 
הציונית ובשורות המפלגה גברו התביעות לפרישה מן ההסתדרות 
הציונית. בוועידה העולמית הרביעית של הצה״ר בפראג, ב 1930 , 
הועלתה זמזמת ז׳בוטינסקי הצעת־פרישה, אך היא לא הובאה 
להכרעה מחשש לקרע במפלגה. לאחר שדחה הקונגרס חי״ז ( 1931 ) 
את הצעת הצה״ר להצביע על ה״מטרה הסופית" (ע״ע א״י, עמי 
544/5 ). נתגלעה מחלוקת בשורות הר". חרף עליית כוחה של 
הצה״ר ( 52 צירים) קרא ז׳בוטינסקי לפרישה, אך נתקל בהתנגדות 
ראשי המפלגה — גרוסמן, ליכטהיים, רוברט שטריקר (ע״ע), זליג 
סוסקין (ע״ע) ואחרים. 





671 


רויויוגיסטים 


672 


ב 1933 , אחרי מושב המועצה העולמית של הצה״ר בקטוביצה, 
שנסתיים בקפאון, פרסם דבוטינסקי את "מנשר לודז"/ שלפיו 
נטל לידיו את הנהלת התנועה והודיע על פיזור הנהלתה. במשאל 
שנערך אותה שנה אישרו 93.8% מחברי הצר,"ר את צעדו של 
דבוטינסקי, לעומת 6.2% שהתנגדו לו. האופוזיציה התארגנה במסגרת 
חדשה - ״ר׳ דמוקרטים״ — לימים "מפלגת המדינה העברית", 
בראשות גרוסמן. 

בשנות ד, 30 גבר כוחם של הר" ועם־זאת החריף המאבק בינם 
למפלגות הפועלים — בעיקר בא״י ובפולניה. בבחירות לאסיפת- 
הנבחרים הא״יית ב 1931 קיבלו הר״ 23% מכלל הקולות (ע״ע א״י, 
עם׳ 538/9 ). עליית השפעתה של ה״סיעח המבסימליפטית", וכן 
עתונה ״הזית העם״ (שם, עם׳ 1065/6 ), הבליטו את המגמה האנטי־ 
מרכסיסטית בשורות הצה״ר. זו באה לידי ביטוי במצע החברתי של 
הר", ששלל מלחמת־מעמדות, התנגד לשביתות ודרש בוררות־חובה 
לאומית והקמת לשכות־עבודה ניטרליות. משדחתה הסתדרות העוב¬ 
דים הכללית (ע״ע) את תביעת הר" לדה-פוליטיזציה ולהתרכזות 
בהגנת האינטרסים המקצועיים של הפועל־השכיר, הקימו הר" את 
״ארגון עובדי הצה״ר ובית״ר״! זה היה ב 1934 ל״הסתדרות העובדים 
הלאומית". מאידך־גיסא ראו מפלגות הפועלים בתנועת הר" נציגי 
הבורגנות ו״אויבי מעמד הפועלים", היונקים את השראתם מן 
הפאשיזם ושואפים לשבירת ה״הסתדרות". עם הפילוג ב״הגנה" 
(ע״ע) ב 1931 הצטרפו הר" ל״אדגון הצבאי הלאמי" (ע״ע). ועם 
הפילוג באצ״ל ב 1937 המשיכו חבריהם לפעול' בפלג שלא חזר 
לשורות ה,.הגנה". 

התחדדות היחסים בין הר" למפלגות הפועלים בא״י הגיעה 
לשיאה בעקבות רצת ארלוזורוב (ע״ע) ב 1933 . שהר" ד,וחשדו 
בביצועו. ביזמת פ. רוטנברג (ע״ע) נפגשו דבוטינסקי ובן־גוריון 
(ע״ע) בלונדון בסתיו 1934 , והגיעו להסכם שאסר מעשי־אלימות 
והשמצות וקבע הסדרים ליישוב סכסוכי־עבודה. הפסקת החרם 
הדוויזיוניסטי על הקרנות הציוניות ומתן רשיונות־עליה לחברי 
בית״ר. ההסכמים אושרו בוועידת הצה״ר ב 1935 , אך נדהו במשאל 
בקרב חברי ה,.הסתדרות״ (ע״ע א״י, עם' 544/5 ). 

לפעילות מדינית ענפה נרתמו הר" עם הכרזת החרם על גרמניה 
(ע״ע, עמ ׳ 523 ) הנאצית וההתנגדות להסכם ד,"העברה" ("טרנספר"), 
ב 1933 . ב 1934 ארגנו עצומה ("פטיציה") שתבעה את הגשמת 
המנדט! על עצומה זו חתמו למעלה מ 600.000 יהודים. 

ב 1934 החלו הר" בארגון ה״העפלה" (ע״ע שיבת־ציון ועליה). 
אותה שנה הנחיתה הספינה ״אוניוך 117 חברי בית״ר והצה״ר בחוף 
ת״א. ב 1937/8 ארגנו הר" את עליית "אף־על-פי" מווינה. מאוחר- 
יותר עבר הטיפול בהעפלה לידי האצ״ל. 

בעקבות משאל שנערך ב 1935 הוחלט על פרישת הר" מן 
ההסתדרות הציונית ועל הקמת "הסתדרות ציונית חדשה" (הצ״ה). 
713,000 איש ב 32 ארצות השתתפו בבחירות לקונגרס־הייסוד, שנערך 
בווינה ובחר בז׳בוטינסקי לנשיא הצ״ח. מדיניות הצ״ח נסבה בעיקר 
על דרכי־הצלה בפני איום ההשמדה. דבוטינסקי הכריז על תכנית 
פינוי (אוואקואציה) הסוני של יהודי מזרח-אירופה ומרכזה, וב 1938 
נוסחה ״תכנית העשור״ להעברת 1% מיליון יהודים לא״י. כן נוסחה 
"מדיניות בריתות" לגיוס תמיכת ממשלות פולניה ורומניה להפעלת 
להץ על ממשלת המנדט לפתיחת שערי א״י. בעדותו לפני ועדת 
פיל ( 1 מ?) ב 1937 התנגד ז׳בוטינסקי לתכנית ה״חלוקה", הן מסיבות 
עקרוניות והן בגלל צרכי העליה(ע״ע א״י, עט׳ 548 — 550 ). מלה״ע 11 
שמה־קץ לתנופת צעדי הר", ומאמציו של דבוטינסקי לגייס צבא 
יהודי לצד מעצמות־הברית לא נתססשו עד פותו ב 1940 . 

בשנות ה 40 נערכו שיחות בין מנהיגי מפא״י. ב. כצנלסון וא. 
גולומב (ע׳ ערכיהם), לבין אנשי הצ״ה, ב, לובוצקי (אליאב) וע. 
דבוטינסק׳, לתכנון משותף של הגנת היישוב בא״י, אד לםו״מ לא 


ו־ 



חכרי כיח״ו בסלוגת ׳שמירת הכוחל, 1937 (מכון דבוטעסקי, ת״א) 


היו תוצאות. קבוצה בראשות לובוצקי פרשה מהצ״ח והקימה את 
.,תנועת העם", שתבעה שיבה למוסדות הציוניים. 

הצ״ח נתפרקה ב 1946 , משחזרה ברית הצה״ר המאוחדת (עקב 
התמזגות הצה״ר ו״מפלגת המדינה העברית") להסתדרות הציונית 
והשתתפה בקונגרס הציוני הכ״ב. בבחירות לעסת הראשונה ( 1949 ) 
לא זכתה ברית הצה״ר לנציגות, בעוד שתנועת חרות (ע״ע), מייסודו 
של הארגון הצבאי הלאומי, זכתה ב 14 מושבים. במערכות הבחירות 
שאח״ב עלה בהתמדה מספר המצביעים ל״חירות". גח״ל, שהוקם 
ב 1965 (ע״ע ציונים כלליים, עמ ׳ 626/7 , כרך מיל/ עמ ׳ 535/6 ), 
זכה ב 26 נציגים. ב 1974 זכה "הליכוד", שכלל את "חירות", "התנועה 
הליברלית״, ״הרשימה הממלכתית״ ו״המרכז החפשי״, ב 39 נציגים. 
בבחירות 1977 זכה ״הליכוד״ ב 45 חכ״ים, ומנהיג התנועה, מנחם 
בנין (ע״ע), עומד מאז בראש ממשלת ישראל. מפלגות הצה״ר 
מוסיפות לפעול בתפוצות, וב 1950 נוסדה "ברית חירוח-הצה״ד". 
ב 1948 נבחרו שני נציגי הצה״ד להנהלת ההסתדרות הציונית. 

בית״ר (ר״ת, ברית יוסף תרומפלדור), תנועת־הנוער האקטי- 
וויסטית, נוסדה ברינה ב 1923 , ולימים היתד, לחנועת-הנוער של 
הצה״ר, אף ששמרה על מסגרת ארגונית עצמאית. ביסודה הונחו 
רעיון הלניונריות, השאיפה לחידוש הגדודים העבריים ורוח 
החלוציות האישית של גיבור תל-חי. בכינוס העולמי הראשון של 
בית״ר (ונציג, 1931 ) השתתפו 87 צירים פ 21 ארצות ונקבע מצע 
התנועה. ז׳בוטינסקי נבחר ל״ראש בית״ר" והוספו למנות מנהיגות 
עליונה — "שלטון בית״ר. 

עקרונות בית״ר הובעו בשירו של ז׳בוטינסקי, "הנדר", והונחו 
ביסוד "הנדר הבית״רי", שהוחלט עליו בכינוס העולמי השני של 
בית״ר (קרקוב, 1935 ) ; 1 ) מדינה עברית, 2 ) מוניזם (הו־נס) — 
התקדשות לרעיון היחיד של ציון! 3 ) לימוד עברית, 4 ) גיוס — 
שירות־חובה לשנתיים בא״י: 5 ) הכשרה צבאית! 6 ) הדר! 7 ) ציות. 

בשנות ה 30 התפשטה תנועת בית״ר ברוב ארצות העולם, אר 
עיקר כוחה היה בפזרח-אירופה. מ 21,000 חבר ב 1931 עלתה 
ל 100,000 ערב מלה״ע 11 , בא״י הקים ירמיהו ד,לפרן, ב 1928 , ..בי״ס 
למדריכי בית״ר", וחניכיו נטלו־חלק בהגנה על ת״א בפרעות 
תרפ״ט. בגליל ובשומרון הוקמו "פלונות־גיוס", ובירושלים העתיקה 
הוקמה "פלוגת הכותל". בית״ר נטלה חלק פעיל בארגון ה״העפלה" 
ובחידוש הימאות העברית. בשנים 19.37-1934 הפעילה באיטליה 
בי״ס ימי, שחניכיו הצטרפו אח״כ לצי הישראלי. ב 1939 ארגנה 
בית״ר קורס־תעופה בא״י בשרה־התעופד, לוד. 

עם התחדדות היחסים בין הר״ למפלגות־הפועלים בשנות ה 30 
הותקפה התנועה על אפיה ה״פאשיסטי״, גם בגלל מדי חבריה — 
חולצות חופות. להגנתם טענו הר", שבית״ר קדמה לנאצים בקביעת 







673 


דויזיוניסטים — דויכלץ, ידדזבם 


674 


המדים. ושהצבע החום הוא סמל לאדמת ישראל. הברי בית״ר היו 
הגרעין ל״הסתדרות העובדים הלאומית" ולאצ״ל. 

בשואה הרבו מעולי בית״ר באירופה. חברי התנועה השתתפו 
במרד הגטאות וביחידות הפרטיזנים, ובתום המלחמה — בתנועת 
,.הבריחה". 

מאז 1948 פועלת בית״ר בשיתוף עם תנועת החירות בהקמת 
נקודות-יישוב באזורי־טפר. מ 1937 פועל בצד תנועת-הנוער ארנון־ 
ספורט ארצי. 

ב. לובוצקי־, הצה״ד ובית״ר, תש״ו; י. ב. שכסמן, זאב ז׳ס־סיבסקי, 

א׳—ג׳, תשט״ז— 1959 : י. אופיר, ספר העובד הלאומי, תשי״ם! 

ח. בדירוחס, ספר בית״ר: תורות ומקורות. א'—ב׳, חשכ״ט—תשל״ו 1 

- 61 ? 70713 7 3111/1 ; 1938 , 016511716 ? ■ 01 [ 11171 ? ■! ¥ 60 ' 76/1 7/16 ,זש£מ 01 [ . 5 
/ 0 $■ 3/15101 , 1 זג 1 ממ - ת 3 ת 1 ז 11 ^נ 1 ^ . 0 .ן ; 16 * 19 , 1117 ) 3 5 ! 71111 , 107 > 

. 1970 , 1 , 01767716711 ^ 1/16 

י. גד. 

תיטלינק ( 800111118011 ), עיר במדינת בדן־וירטמברג (ע״ע), 
גרמניה המערבית: 84,000 תוש' ( 1971 ). 
יהודים בר׳ נזכרים לראשונה כ 1331 . ב 1338 הגן ראש־העיר 
על היהודים בעירו מפני כנופיות ארמלדר (ע״ע). ב 1339 התיישבו 
בר׳ יהודים מהגנאו ומהסנברג, ועיסוקם העיקרי היה הלוואה בריבית. 
ליהודים הותר לרכוש נכסים ולנהל עסקים בעיר. בימי המגפה 
השחורה נרצחו רוב יהודי הקהילה, וקרל ׳עז חילק את רכושם בין 
שליסי המחוזות שהתגוררו בהם. בספרי עיריית דרטמברג נזכרים 
יהודים בר׳ ב 1371 ; אז חודשו החיים הקהילתיים. — בשלהי המאה 
ה 19 חיו בר׳ 45 יהודים, וב 1933 — 50 . כולם ניספו בשואה. 

רויטר, מיכיל אדךינסזון דה - ת 1331157.00 * 11 )^ 01 ״( 0 :^ 

( 801101 ) ! 10 ץס£ ! 4 — ( 1607 — 1676 ) , מפקד ימי הולנדי! 

בצד ם. םר(מפ (האב! ע״ע), גדול המפקדים הימיים של ארצות- 
השפלה. 

ר היה יורד-ים מגיל 11 ובגיל 28 היה רב־חובל בצי־הסוחר. 

ב 1641 הצטרף זמנית (ב 1652 סופית) לצי המלחמה, וסייע לפורטו¬ 
גלים נגד הספרדים. במלחמה האנגלית־ההולנדית הראשונה ( 1652 — 
1654 ) הצטיין מאד תחת פיקודו של סרומם. הוא לחם בשירות ארצו 
בימה״ת (נגד שודדי-הים והצרפתים: 1653 ), בים הבלטי (נגד 
השוודים! 1659 ), ואת״ם ( 1664/65 ) נגד האנגלים בתוף גיניאה 
שבאפריקה וכן בהודו־המערבית. במלחמה השניה נגד אנגליה 
( 1665 — 1667 ) היה מפקד (לויטננט־אדמירל) הצי ההולנדי, וב״קרב 
ארבעת הימים״ ( 831110 ' 5 ,< 3 ם ! 800 : 1666 ) הכריח את האנגלים 
לפנות את מיצר לה־מאנש. לשיא פרסומו הגיע כששרפו אניותיו את 
אניות הצי האנגלי בבסיםן־הן, בנהר פדוי (זג׳״ 4 ־ 1 \). גררו אתן 
להולנד את אניית־הדגל האנגלית וחזרו כשבראש התורן מתנוסס 
מסאסא, לאות בי "טיאסאו" את הצי האנגלי מהימים. במלחמה 
השלישית נגד אנגליה ( 1672 — 1674 ) הציל ר' את מולדתו, בנצחו, 
בכוחות נחותים, בקרבות סולבי (׳ $016631 : 1672 ), סכונולד וטנסל 
( 11401011 ( 1141 $01100110*011), 71x61 : שניהם ב 1673 ). בכך נמנעה 
פלישה אנגלית-צרפתית להולנד. מ 1675 לחם ד׳ נגד הצרפתים 
בימה״ת. הוא נפצע פצעי-מוות מול חוף סיציליה. 

ר' השתתף בב 40 קרבות ימיים. לתחילתו זכה הודות לתוקפנות 
וליזמה שגילה בכל עת והודות לבשרו כימאי. הוא החמיר בענייני 
משמעת בכוחותיו ופיתח מערך קרבי יעיל וגמיש. 

; 1936 ,.)/ * , 1 ס־וו־* 0 ז 8 .' 1 .״י .. 8 ; 1928 ,,ה * . 1 . . 11 . , 0101 .! ,ק 
. 1956 , 1 ) 3100 1/1617 171 11111 ! , 6 ך 6 /\ .? 

רויטר, פאול י ול י וס — ! 80010 01:05 ( 301 ? — ( 1816 . קאסל 
(גרמניה) — 1899 . ניס). מייסד סוכנות ידיעות לעתונות, 

יהודי גרמני שהתנצר ( 1844 ). קודם היה שפו ישראל בר יוזפט 
(] 113 ק 053 ( ! 800 151301 ). את דרכו כעתונאי החל בברלין. ב 1848 
יצא לפריס; משם החל לשלוח תרגומים של קטעי עתונות וידיעות 


מסחריות לעתוני גרמניה השונים, אך העסק נכשל. ב 1850 פתח 
שירות יוני־דואר בין בריסל לאכן ( 43011011 .) — הקטע היחיד בין 
פריס לברלין ללא קו טלגרף. 

ב 1851 פתח משרד להעברת ידיעות עסקיות באמצעות הטלגרף 
ליד הבורסה בלונדון. לאתר מאמצי־שכנוע רבים מצדו החלו כמה 
מעתוני לונדון לרכוש מפנו ידיעות, שהועברו למשרדו סחו״ל. ר׳ לא 
היה הראשון שהקים סוכנוח-ידיעות לעתונות: קדמו לו אוואס 
( 35 * 443 ) בצרפת ווולף בגרמניה. אך ר׳ השכיל לנצל את הטלגרף 
לצרכיו, והסוכנות שלו התפתחה במהירות, ולאתר כפה שנות תחרות 
עם קודמיו הגיע עמם להסכם (ב 1870 ) על חלוקת העולם לאזורי־ 
פעילות של סוכנויותיהם. 

ב 1871 קיבל ר׳ תואר ״ברוך מהדוכס של זכסן־קובורג־גותה. — 
וע״ע עתונות, עמי 270 . 

. 1951 . 1951 — 1851 ,,(■״״״ס ,׳.* . 50101 . 0 
רויטר, פו־יץ — ! 80010 * 1 ;!? — ( 1810 — 1874 ), סופר גרמני 
שנודע בעיקר בכתיבתו בניב הגרמני-התחתי(: 40015011 ־ 1 :> 1 > 410 ז 
ו 5€1 ]ס 40 ]ס; 1 ?). ר׳ כתב גם שירים ומחזות היתוליים, והן עסק 
באיור. אביו היה ראש-עיר בחבל סקלנבורג־שוורין(- 114001110011018 
501:13,01-111 ) שבצפון גרמניה. 

ר׳, שלמד משפטים באוניברסיטת יגה (בוס!). נאסר בשל 
חברותו באגודת סטודנסים ( 80151:110115011311 ) ונידון למיתה בעוון 
בגידה ( 1836 ). אולם דינו הומתק למאסר 30 שנה, וב 1840 שוחרר. 
בבלא הפך לשיכור. עד 1850 עבד בשוליה בחווה והניר היטב את 
חיי האיכרים הדלים ואת בעיותיהם. אח״ב היה פורה, ולבסוף ( 1863 ) 
התיישב בעיר אייונך ( £15003011 ). אוסף שירים היתוליים בניב 
הגרמני־התחתי ( £1111015 חט £305011011 ) שפרסם בגיל 43 זכה 
להצלחה רבה, ב 1857 הופיע 14030118 ! 011 .£ (״באין בית״) — 
סיפור בחרוזים על תלאות השכירים במולדתו. בסיפור אחר בחרוזים, 
4010 ! 4430110 , תיאר בהומור רב את חייהן של ציפדים — כסמלים 
למעשי נני־אדם• יצירותיו החשובות־ביותר הן: 116 ת 50 ס 2 ח 3 ז£ 140 ־£ 
(״מימי הצרפתים״) — תיאור מולדתו תחת כיבוש צבא נפוליון, 
1859 : 1 ) £051008511 011110 441 (״מיפי מאסרי״) 1862 — תיאור 
סלחני והומוריסטי של שנותיו בכלא: 0011111 ־ 511 111110 ! !ס ("חיי 
כשוליה כפרי״) — תיאור מלבב ומעמיק של חיי הכפר הגרמני 
באמצע המאה ה 19 . ר׳ הפך סופר פורה ועממי מאין כמוהו. ויצירותיו 
תורגמו לגרמנית ספרותית ולשפות רבות אחרות (גם יפנית). 
נשל התיאורים שתיאר את סבל פשוטי־העם הושווה עם דיקנז 
(ע״ע). אך מבחינת ההומור עלה עליו ר׳ בהרבה. ר׳ נתשב למניה־ 
היסוד לספרות הגדמנית־התחתית החדשה, והופעות קריאה של 
יצירותיו משכו קהל רב. כל כתביו ומכתביו של ר׳ פורסמו בידי 
8311 .£ ב 1967 ( 8 כר׳). קיימות גם הרבה מהדורות אחרות. 

;* 1960 ,. 3 . 3 ,ש 5 טת€ .? ; 1956 . 7 י $ז 00 ת־ז 50 ) ״ז . 11 

. 1970 , 47 ) 111116701 )/ 3 467 171 .מ . 3 , £1:110 

רוייכלץ, י ו 11 (פ — 8000111111 011301105 ( (בשמו ההומניסטי: 

1011 תק 3 א, 0 )חק 03 —״עשןקסן״(מיוו׳ ^ס׳תלמס — עשן]) — 
( 1455 — 1522 ), הומניסט גרמני. מייסד מתקר הלשון העברית בארצו 
ופ״המקובלים הנוצרים" הראשונים. למד באוניברסיטות פרייבורג. 
באזל ופריס והתמחה בתרבות קלאסית. את הלשון היוונית למד 
מפי מלומדים יוונים והשגיו עוררו פליאה ("הנה, יוון פגלותנו 
עברה במעוף את האלפים״ — אפר מורו באיטליה י. אריילופולוס). 
בבאזל ( 1474 ) החל לתורות לאטינית ויוונית וחיבר מילון לאטיני 
קצר ( 1011008 ( 6101 ¥003110131105 ), 1475/6 . אח״ם למד משפטים 
באורלאן ופואטיה, והוסמך ב 1481 . בשובו לגרמניה נתקבל — 
כפתודגפן, נואם, ואח״ב יועץ — לשירותו של הרוזן אנרהארד 
מוירספברג (ע״ע) וליווה את אדוניו לאיטליה ( 1482 ). ב 1486 היה 
נציגו של אברהארד בוועידת-הפמלכה בפרנקפורס. 14901 ביקר 



675 


רויכליו, יוהנם — רויס, ג׳וסיאה 


676 


שוב באיטליה, הניר את כלקוקוג־ 

רילם, פיקו דלה מירנרולה ופיצ׳ינו 
(ע׳ ערכיהם) והושפע מהאחרונים 
בכיוון של מיסטיקה נאראפלטונית. 

נ 1492 שוגר אל הקיסר פרידריו 111 
בלינץ, שהעניק לו תואר-אצולה 
גבוה. 

בלינץ למד עברית מרופא 
הקיסר, יעקב בן יחיאל לואנץ 
( £0305 ) והתל להתעמק בקבלה. 

מות פטרונו אברהארד ( 1496 ) סיכן 
את מעפרו! הוא נמלט מהחצר ב■ 

שטוטגארט ומצא מקלט אצל הרוזן פילים מהפלטינט(ע״ע) בהיידלברג, 
שמינה אותו מחנך בניו. שם חיבר שחי קומדיות לאטיניות ברוח 
טרנטיוס: $018615 ו ס״ס־)). ב 1498 שיגר אותו הרוזן אל האפיפיור 
אלכסנדר דג ברומא, שם הכיר ר׳ את ע. ספורנו (ע״ע) והשתלם 
אצלו בעברית. ברופא גם העשיר את ספרייתו בספרים עבריים רבים. 
ב 1499 ניתן לו לשוב לשטוטגארט ושם שימש נעו״ד וכשופט. 
ב 1513 פרש לאחוזתו בקרבת העיר. ב 1520 נפלט, מחמת מלחמה 
ופגפת־דבר, לאינגולשטאט ולימד שם יוונית ועברית. ב 1521 עבר 
לטיבינגן. ר׳ דחה את הרפורמה הלוחרית, התרחק בשל כך ממלננתון 
(ע״ע), נכד אחותו וחנינה שהיה לו כבן. 

ר׳ הסתייג תחילה מן היהודים ובספרו ס־)!!( ־ 11 > 6 יז 1 ט 31 ׳גג 
?) 510 1 >ח £10 י"! 1308 50 (.למה היהודים נתונים בצרה זמן כה 
רבז״), 1505 , תירץ את מצבם העגום בנך שמאסו בישו. אך יחסו 
זה עתיד היה להשתנות תוך כדי התעסקותו במדעי היהדות. פרי־ 
ההילולים הראשון של התעמקות זו היה ספרו החלוצי 0 ־ 11111 >ס! ־ס 
06131015 ) 6 ! 11 (״יסודות הדקדוק העברי״), 111-1 , 1506 (הודפס 
לאחרונה 1974 ), שבו הביא, בעקבות רד״ק, פילון ודקדוק עברי. 
סדר הדפים בספר כדוגמת הספרים העבריים. זהו כנראה ספר 
הדקדוק העברי השלישי שנתחבר ע״י נוצרי והופיע בדפוס (קרמו 
לו ספריהם של א. מנוציום [ע״ע! 1501 ] וק. פליקאנוס [ 11504 ), 
אך חיבורו של ד־ עלה על קודמיו ביסודיותו ובידיעתו הרחבה. 
השלמה לספרו זה נתן ב ־ 1108113 011608130613 1 ־ 11116115 ־ 300 ־ 0 
־ 613103 ־ 11 (״על ההטעמות והנתיב של הלשון העברית״), 1518 . 
כאן הביא פרק על ט ע מ י ־ ה מ ק ר א (ע״ע, עמי 870 ["נגינה" 
בלשונו!) והעתיקם בתווים! זוהי הערות הקדומה ביותר על קריאת 
טעמי־המקרא ע״ם נוסח אשכנז (וע״ע מוסיקה, עמ , 590/1 ! א. 
קירכר). בספריו אלה הגיע, תוך התעמקות בסבנה הלשון העברית, 
לקביעת 3 חלקי דיבר (ע״ע דקדוקית, חשיבה, עס׳ 40/1 ) : שם. פעל 
(=פועל) ומלה. את שם הסקס הנוצרי "מיסה" (ע״ע) גזר סן 
הנאמר בדב , טז, י ("מסת נדבת ידך") והגזרון אומץ ע״י ליתר, 
מלאנבתון והספרות הלותרנית. לותר למד גם מס פר־ ה תר גי¬ 
ל י ם של ר' שהובאו בו 7 מזמורים בצירוף תרגום לאסיני ופירוש 
דקדוקי ( 1512 ). 

מגעו עם פיקו עורר בר׳ התעניינות בקבלה (ע״ע. עמ ׳ 130 ), 

הוא קיווה למצוא בקבלה מין נצרות אזוטרית ואת מסקנותיו כינס 
בספרו 100 ) 01111 60 •!־־ ־ט (״השם המופלא״), 1494 . לחיבור צורת 
דיאלוג בין ר׳, פילוסוף אפיקוראי (סידוניום), ויהודי (ברוניאס). 
דעתם המשותפת היא שבל הדתות מגלמות בתוכן, באמצעות סמלים 
שונים ובדרגות שלמות שונות, אמת מקורית אחת, אעפ״כ מתגלית 
בשיחה נטיח חזקה למדי נגד היהדות. ר׳ מראה ליהודי שהשם 
האמיתי של האלוהים הוא לא השם המפורש פיסי משה. אלא שמו 
של ישו, שנגזר, לדבריו, משם הויה תוך שרבוב האות ש׳ ביו האות 
ה , הראשונה לאות ו׳. בספרו 3631151103 ־ ־ 311 ־ס ("על חכמת 
הקבלה״), 1517 , הביא שיחה בהשתתפות מקובל יהודי, מוסלמי, 


אנוס ופילוסוף פיתאגוראי. כאן התקרב לעמדה היהודית והדגיש 
את דמיונן של תורות קבליות מסוימות לתורתו של ניקולאום 
קוזנוס (ע״ע). 

בשל עניינו בספרות היהודית נמשך ל״מ ל ח ם ת הספרים" 
שהיתה למאורע תרבותי מרכזי של ראשית הסאה ה 16 . ר׳ נתלקש 
ע״י פפפרקורן (ע״ע). יהודי מומר, לתמוך במאבקו להחרמת ספרי 
היהזהים ( 1510 ). ר׳ לא נענה, ומשהותקף ע״י פפפרקורן, ענה בספרו 

01 ) 011 ( 1101 0 ־ 8 ־ 8 18008 ) £0150601 ־ 1118 ) 36163 ׳'^ 6 ־א־ 1 ק 15 ז־ 118 \> 
י 118 ) 36163£ ׳ 3 'ח 11 ... 111010 ־))־)? £00301 0 ־ 1 > 11 [ 0 ־ 11 ) 80130 0105 

$067030660006110 ("משקפיים. הצטדקות כנה נגד נתב־הפלסתר 
הכוזב של היהודי המומר המכונה פפפרקורן״), 1511 . הדומיניקנים 
של קלן, ובראשם יעקוב ואן הוכסטראטן (״ 008 ) 6 , 13100 ) 0065 ) 6 
0 ־ 1 ־ 5113 ), האשימו את ר׳ בכפירה. ר , ביקש את רופא האפיפיור, 
יעקב לטס (ע״ע [ 2 ]), להשתדל למענו לפני אדוניו לאו ) 0 והלה 
עשה זאת בהצלחה: ר׳ זוכה ע״י ההגמון משפייאר ( 1514 ). 

ר׳ פרסם אח״כ מכתבי אנשים נודעים שתמכו בעמדתו ( 1514 ) 
ובחיבור סאטירי. שחיבר יחד עם חוסן (ע״ע) ואחרים ( 10130 ! 1 ק£ 
תזסזס!!־ 06500101010 [״איגרות האנשים החשוכים״), 1515/7 ), 
שם את הדומיניקנים לצחוק. איגרות אלו הוצגו כמכתבי סכולאס־ 
טיקנים צעירים אל מורם והן עוררו לעג בלאטינית הנזירית 
הקלוקלת שלהם ובחוסר הידיעה ושנאת הקידפה שהתבטאו בהן. 
סוג זה של לעג "סגי־נהור" היה ליסוד־פוסד בסטירה (ע״ע, עם' 
703 ! והשר "שבחי הסיכלות" של ארסמוס). במהלך הוויכוח דרש 
ר׳ להכיר בשוויון היהודים כאזרחי האימפריה הרומית (ע״ע גרמניה, 
עמ׳ 503 ) והתבלט כאחד מחסידי אומות העולם, ר׳ זכה להגנת 
פ. פון זיקינגן (ע״ע) ולא אונה לו רע. אע״ם שגונה פורמלית ע״י 
האפיפיור ( 1520 ). הוויכוח גרם לערעור היסודות של השמרנות 
הקתולית והחיש את בוא הרפורמציה. 

16 ( 1 , 01111131 ; 1871 ,)){))%) ) 1/1 ) 1 19913 99 ) 6 ^ 1 * 50 ־..?/ ./ , 1 ^ 018 ״ 1 
ה 81111, 7/9( 0/19-1x110 ״ 1 .[ ; 1924 , 9991 ) 1/9 ז 0 {? 991 )/) 8/61901/1 

! 091((, 1944; (5. !<15011, 20x10 !!/ס 99 )# מיו €0/1010 ?!/ 1 / 0 101/099 )זק 9 ) 1 <ז 1 
! 99 ) 11 ) 0/99 )) 091(/ /?., 1961; $00(06, 1/ 20/109- (6(2 10$ 1(066019X1 
10 ) 3 991 ) 19 ) 069 !) 14* (£0/11011x1 ,.!א ;' 1964 ,)) 091 !! 9109 )# 10 ) 3 
. 5 > ; 1965 , 1 ^ 100999 16/99 19993 ./ ,!ססזח . 13 ; 1964 ,)) 99011:099 )# 

, 9/071 ) 99 )£) 0 71999 611 1-079 , 066010 ) 1 9 ) 3 £ 71 >> 1 /)) 09 { £9 ) 1 ( 1 , 501101001 

. 1969 
שט. ש, 

רריס, ג׳וסיאה — ־ 0 י< £0 05136 [ — ( 1855 — 1916 ), פילוסוף 
אפריקני. לפה באוניברסיטת קליפורניה ובאוניברסיטדת 
שונות בגרמניה אצל לוצה. ומט ווינדלבנר (ע׳ ערכיהם). והורה 
באוניברסיטות קליפורניה והארווארד. 

בספרו 031 ) 1 ־ 1 ) 10 160 ) 30 ))ס׳גג ־ 6 ־ 1 ("העולם והפרט"), 
1900/1 . הגריר ר׳ אח עמרתו הפילוסופית כ״אידאליזם וולונטריססי" 
(ע״ע אידאליזם), שעקרונו היסורי הוא: להיות פירושו להיות מימוש 
סוגהר של תכלית. בסופו של הבר ממשי הוא רק שבל מוחלט 
ומקיף — בל המממש עצמו בפרטים השונים ומקנה לחם את טבעם 
וייחודם. ר׳ טען כנגר פ. ה. בררלי(ע״ע). שאפשר לרבה על המוחלט 
או על האינסוף הממשי. בלא שיהא הרבה כרוך בסתירה, אם 
נשתמש במושג המערכת המייצגת את עצמה ואת כל פה שמוצג 
בה. אילו היתה קיימת מראה המשקפת את כל העולם, היא היתר, 
משקפת בהברת גם את עצמה. במציאות ממלאת התכלית את תפקיר 
המראה. הייצוג החוזר ונשנה יוצר פירוט הזהה עם האינסוף 
הממשי. 

בתורת המוסר פיתח ר׳ את הרעיון ברבר נאמנות (ץז 1 ב< 10 ) 
מוחלטת, התמסרות לעניין לשמו. שנראתה לו בסופו של רבר 
כנאמנות לנאמנות. ר׳ אימץ מצ׳. ם. סירס (ע״ע) את מושג קהילת 



יווזנש רויכלין 





677 


חים, ג׳וסיאה — רוכמן, ליג 


678 


הפרשנים, והשתמש בו כדי להסביר את חשיבות הקהילה הדתית 
המשחררת את האדם מחסא ומהתעניינות בעצמו. 

0. 31 }׳יל X^1, £42 ! 1 ( 18 ?/!? 51 ^ 1 *( 11 ( /?., 1945; ]. £. 5011111, !?.'.? 80(181 
! 71 / 17 ) 1 ((, 1950 ; ]. 11. 001100, /?. 071 111 ( ! 11 * 77 ) 87 ! 8 ( 1 /, 1954; ?, £11*$, 
1 ) 1 ( !>10781 ?( 111050 ( 7 / 1 ? 0/ /. /?., 1965, 

רויסברוק, וילם ון *י* תבריק, וילם מ־ 

תי 0 בתק, י [ י[ — 0006 ־ 561 ץ 811 מ 3 י< 311 ( — ( 1293 — 1381 ), 
מיססיקן וסופר פלמי יליד רויסברוק, ליד בריסל. לאחר 
שהוסמך לכמורה ב 1317 התמסר לחיי הגות וסיגוף בחברת מספר 
חברים. ר׳ התבלס בהתנגדותו התקיפה לסיססיקה התאולונית של 
״אחי הרוח החפשית״ (ע״ע בנינות) 1 הללו הסיפו לדואליזם מניכיאי 
שלפיו אפשר לזכות בעולם־הזה בחסד שאחריו שוב אין חוטאים, 
שכן להיות "חפשי ברוח" פירושו שחרור מתאוות, והגוף יכול 
אפוא לעשות כרצונו. מתוך כמיהה לפרישות ולחיי הגות יצא ב 1343 , 
עם כמה מידידיו הקרובים, לגרננדל, וייסד שם ב 1349 מנזר אוגוס־ 
טיני, שנתפרסם בשל חיי-המופת של ר׳ ומשך אליו תלמידים רבים. 
כאן גם חיבר אח מרבית יצירותיו המיסטיות (בשפה הפלמית), 
שעשו רושם רב על בני דורו. הגותו השפיעה במיוחד על תנועת 
הדבקות החדשה (!!דז&סמז 0,0110 ( 1 ), מיסודה של גרוסה (ע״ע) 
שיישמה את רעיון חיי השותפות ( 00 ״ 10 06001010 ) של ר , בארגון 
״האחים של החיים המשותפים״ — אגודות של אנשים חילונים 
שקיבלו על עצמם נדרים ומצוות בדומה לאגודות נזירות. גם הזרם 
המיסטי בגרמניה, בייחוד של זרזה וטאולר (עי ערכיהם) הושפעו 
ממנו, אבל דבקותו וחסידותו הרבה השפיעו גס על הכמורה 
הסקולארית בארצות־השפלה, באיטליה ובספרד. ר׳ שלל את המיס¬ 
טיקה שהורתה כאילו יכול האדם להשיג את השלמות האלוהית 
ולהשתוות אליה ( 10 זג 101£10 >), אבל עם־זאת טען שחיי האדם בחלקם 
הנשגב הם השתקפות מתמדת של אלוהים. מלבד האפשרות שהאדם 
יתקרב לאלוהיו באמצעות הגות, טיהור וזיכוך, דיבר ר׳ גם על 
"הזרימה" שבין אלוהים לנפש ועל-כך שאדם צריך ללכת לקראת 
אלוהיו, לקבל מאלוהים ולתת לו, לדבר ולשתוק, לפעול ולסבול 
בעת ובעונה אחת. 

רעיונותיו ודימוייו מושפעים מהנאו־אפלסוניות (ע״ע), ובמיוחד 
ממשנתו של דיוניסיום איש האראופגוס (ע״ע). עם חיבוריו העיקריים 
נמנים : 811110061 ־ 8800510101101 ■ 111011101 ־ 08101 010 ("עדי הנישואין 
הרוחניים״) ז 36010301110 ־ 1 860051010600 0100 הבס 81100 ("ספר 
המשכן הרוחני"). 

,$מנ 11 זזבכ) ., 4 ״ ; 1930 ,) 178151 ( 8477 ' 1 .? ) 1 > 10 * ן> 11 ; ? 14 1/1 י 0616 ג 51 \/'^ . 1 א 
.? ; 1922 — 1945 ,¥!־! , 7508 ) 0 87 <) . 11 ) 4 )* 1 ^ 7111 ) 18 7 * 51 ( £558 
. 8 195 .) 01 )) 5071 1 ) ) 51 ) 8478170 ' 1 .? , 18 ]הזח־ 90 

צ. בר. 

רויקדל, יעקב (ן — ( 801501301 ) 1301 ., 5 ־ 6115 ח 3 י\ 13006 — 
( 1628 או 1629 — 1682 ), צייר הולנדי. ר׳ היה בנו של צייר. 

בנעוריו למד ציור, כנראה אצל דודו (ר׳ להלן), והתחיל מצייר 
בגיל צעיר. ב 1648 נתקבל לגילדת־האמנים בהארלם. ב 1656 התיישב 
באמסטרדם ובה פעל עד מותו. — ציוריו המוקדמים, שהם כבר 
יצירות־מופת בעלות סגנון מגובש ובוסח. מצסיינים בסולם־צבעים 
רווי ועשיר-גוון, בניגוד למונוכרום של ציורי קודמיו. המוסיווים 
האפייניים ביצירותיו אלה הס קבוצות-עצים, דרכי־עפר, נחלים, 
ביצות ודיונות. בעקבות התרשמות מנופי הגבעות המיוערות וחסידות 
במזרח הולנד ובמערב גרמניה, נעשה סגנונו, בראשית שנות ה 50 , 
דרסתי יותר. ר׳ גם הרנה לתאר תיאור רגיש של אור ואטמוספירה 
את הנוף המישורי של חוצות עירו האולם, את דיונות־החול 
שבסביבתה ואת הפנורמה של העיר, על שדותיה המוריקים ושמיד, 
המעוננים. שני ההבסים, הרומנפי־הדרמתי, מצד אחד, והראליסמי, 
מצד שני, משמשים במקביל ביצירתו משנות ה 60 ואילך. "בית- 


הקברות היהודי באסססר- 
דם״ ( 1660 בקירוב! גאלר־ 
יית-ציוריס, דרזדן! נוסח 
מוקדם במכון לאמנויות, 
דיטרויס) היא יצירת־מופת 
של הנוסח הדרמתי-הרו- 
מגטי. "המהנה ליד ויק" 
( 1665 בקירוב! רייקספו- 
זיאום, אמסטדדם: תם , : 
כר' י״ג, עמ׳ 737 ) היא 
דוגמה להוד מונומנטלי ה¬ 
שרוי על בניין צנוע. בלא פגימה בחנם הראליסמי של תיאור הסביבה. 

ר׳ היה מגדולי ציירי־הנוף וציירי־העונות! שילובם של השנים 
באור הטבעי מייחד את השגו הגדול. החשוב מבין המושפעים 
מסגנון ציורו היה תלמידו, הובסה (ע״ע). ר׳ השפיע גם על ציירי 
הפאות ה 18 וד, 19 , באירופה, ובמיוחד כאנגליה. 

דודו של ר׳, סלומון ו ן ר׳ — . 8 30 ׳! 531001011 — ( 1600 — 
1670 ), היה גם הוא צייר־נוף. הוא נתקבל לגילדת־האפנים של 
הארלם ב 1623 . יצירתו הראשונה הנושאת תאריך היא ם 1626 . נופי- 
הנהר שצייר בתקופה זו הושוו למראות־הנהר של ון גוין (ע״ע). 
מאוחר־יותר נתרחב תהום נושאיו לנופים כפריים ולסונדקי־דרכים. 
וגם לסבע דומם. 

; 1928 .׳ 1 ./ , 8 ז 6 ( 1 ת 05£ .א .[ ; 1816 , 7 ) 111 ) 01 ! 81 .? ./ 9 .[ 

7580/1 )/ 1 ( £11 .( 7 ) 41 * 811 -.? , 061 .'\\ ; 1931 ,.?/ ,׳* ./ ,מ 0 תו! 5 .£ .£ 

. 1968 ׳(דיסרסגיה) () 7 ) 8 / 1571181 ( 4501 ( 67 ! 7 ) 4 ) 1 ^ 010 ( 07 ) 711 * 81 

א. רו. 

רויץ' (ראוויטש), מלך ([שפו הספרותי של זכריה הנא ברגנר 1 
1893 , רדיסנו — 1976 , פונסריאול), משורר, מסאי וסופר 
יידי. ר' עזב את בית הוריו בגיל צעיר, ושהה הרבה בווינה ובוורשה. 
שיריו הראשונים נדפסו בקובץ "אויף רעד שוועל" ("על הסף"), 
1912 . בווינה הכיר את המשוררים האכספרסיוניססיים (וופל, לסקר- 
שילר [ע , ערכיהם]) , ובספרו "נאקעסע לידער"("שירים עירומים"), 
1921 , ניכרת היסב השפעתם. ב 1921 עבר לוורשה והצטרף לחבורה 
שביטאה את מגפות הפוררניזם בשירה היירית בפולניה דאז (ע״ע 
יידית, עמי 805 ). יחד עם א. צ. גרינברג ופרץ מוקיש (ע , ערכיהם) 
הו״ל את כה״ע ״נאליאססרע״ ( 1922 ), בסאונם של המשוררים 
האכספרסיוניסטים. שידיו שדאדאור שם כונסו בספר "די פיער 
זייפן פון מיין וועלס״ (״ארבעת הצדדים של עולמי״), 1929 . בשנים 
1936/7 ישב באוסטרליה, ואז יצא ספרו "קאנמינענמעו און אקעאנעך 
(״יבשות ואוקיאנוסים״), שבו חדל מכתיבה אכספרסיוניססית וכתב 
בנימה לירית. ב 1941 עקר למונטריאול (קנדה), ושם עסק בהפצת 
תרבות יידית וספרותה. בקנדה פרסם 4 כרכי שירה, כרך מאפרים, 
ואת ספרו האוסופיונרפי "ראם מעשה־בוך פון מיין לעבף (עבר׳: 
״ספר המעשיות של חיי״. תשל״ו, א׳—ג׳, תשכ״ב—תשל״ס; 
ר׳ כתב גם לכסיקון לסופרי יידית, ״מיין לעקסיקאן״ ( 1945 — 1958 ). 
בעברית י״ל בתשכ״ס הקובץ "חמישים שירים", 

על בנו של ר׳, הצייר יופל ב ר ג נ ר, ע״ע א״י, עט׳ 1090/1 ! 

כרך פיל׳, עם׳ 490/1 ! ור׳ תם , : כרך ר, עט' 1097/8 . 

ז. רייזעו, לפקסיקאן סון דעך יידישמר ליפעראסור, שרעסע און 

סילאלאגיע■ 111 ׳ 84 — 90 > תו*״ץ * 7711578 ) 404 ! 10 1011071 )? י ז 110 ם 1$ ז! .¥ 

. 1965 ,(זג , 4 >״^) 

לוכמן, ליב (נו׳ 1918 . מינסק פזוביצקי (פולניה]), סופר יידי. 

ר׳ נתחנך בישיבות ובחצר החסידית של הרבי פפוריסוב 
באוטווצק. בראשית דרכו פרסם סיפורים קצרים בספרות התקופיה 
ביידית בפולניה. חוויותיו בגטאות ובמקומות־פהבוא בין איכרים 
בשנות מלה״ע 11 נרשמו ביומן, שהופיע בספרו, "אין דיין בלום 
זאלסטו לעב!״(עבר״: ״בדמיך היי״, 1961 ), תשכ״ב. המפר זכה בפרס 



. ח ר 1 יפר?: נוו* וטפל־םים 
(הגלריה הלאומית, ?!ונרו]) 




679 


רוכסן, ליג — רולז, ג׳ון 


680 


הקונגרס העולמי לתרבות יידית. נ 1950 עלה ר׳ ארצה. לאחר ששהה 
6 שנים בשוויץ. בשנים 1950 — 1975 היה כתב היומון היידי האפרי¬ 
קני "פארווערסס" בישראל, וגם ניהל את השידורים ביידית מירו¬ 
שלים. סיפוריו הקצרים הופיעו בכ״ע בישראל ובאה״ב, ובתרגום 
עברי — בשנתון .,מאסף ירושלים". שיא יצירתו הוא הרומן "מיס 
בלינדע סריס איבער דער ערד" (עבר׳: ,בצעדים סומים עפ״נ 
האדמה״, תשל״ו). תשכ״ת■ ספר 1 ה זיכהו ב 1973 בפרס ברגן־בלון. 
וב 1975 זכה בפרס יצירה מסעם ראש ממשלת ישראל לסופרים עברים. 
הרומן הוא אוסוביוגרפי בעיקרו. גיבורו הוא היהודי היחיד ששרד 
בעיירה יהודית שהושמדה. לאחר נדודים הוא מגיע לבית־הבראה 
בשוויץ, ושם הוא נפגש בשרידי-שואה רבים המגוללים לפניו את 
עברם ואת תקוותיהם לעתיד. לאחר שנים מספר הוא מגיע ארצה. 

בתו של ר' היא המשוררת והציירת רבקה מרים. 

א. ליס, זזייס און דויעד, 242/7 , 1960 ! י. קשת, על ל. ר׳ (סאזנים, 

ל״א), תש״ל/א: מ. נדאם־צימערמאן, דאם ווארנו ודאס מיד שרייבן, 

240 — 244 , תשל׳א 1 י. קאהאן, אדיסן צעשיידוועג, 303 — 308 , תשלי־א; 

י. יאבאסאוויטש, סנימער או 1 עמען, 11 , 296 — 303 , תשל״ז. 

לילל, מרליס (׳("!ף — (די!, 11 046/111 ( 6 :! 1 ז 1511 \ ( 1875 , סיבור 
[ 0 זג 01 < 1 ( 0 |, דרום־צרפת — 1937 , פריס). מלחיו צרפתי! 

בן לאם באסקית ולאב שוויצי. בהיות ר' בן כמה חדשים, העתיקה 
המשפחה את מגוריה לפרים, ובה נשאר ר׳ כל ימיו, פרס לנסיעותיו 
למסעות־קונצרסים אחדים. בהיותו בן 7 החל מנגן בפסנתר, וב 1889 
התקבל לקונסרווסוריון של פרים. לימודיו שם נמשכו עד 1905 , 
ובתקופה זו הגיש 3 יצירות לתחרות "פרם רומא" (ע״ע פריס, 
מוסיקה). לאחר הכשלון השלישי (לדעת השופטים היה סגנונו 
"מתקדם" מדי) התחוללה סערה ציבורית, ובעקבותיה נאלץ מנהל 
הקונסרווטוריון, דיבואה, להתפסר! במקומו מונה פורה (ע״ע). מורו 
של ר' ופי שעודדו בחיפושיו אחר שפה מוסיקלית אישית. 

מפאת כשרו הגופני הלקוי ומצבו הנפשי לא שירת בצבא 
במלה״ע 1 , ולאחריה השתקע ליד פריס. ב 1928 סייר 4 חדשים באה״ב 
ובקנדה וניצח על יצירותיו. מאוחר־יותר העניקה לו אוניברסיטת 
אוכספורד שבאנגליה תואר דוקטוד־כבוד. מצבו הנפשי של ר׳ הוסיף 
להידרדר. ב 1932 נפגע בתאונה! בעקבותיה נחשפה מחלת־עצבים, 
שנטלה ממנו את בושר הדיבור, פגעה בזכרונו וביכלתו להניע את 
גפיו והביאה לבסוף למותו. 

ר׳ הוא פן המלחינים שעולמם המוסיקלי כבר נקבע ביצירותיהם 
הראשונות! כל חייו עסק בשכלולו של עולם זה ובהגדרת גבולותיו. 
יצירותיו הראשונות שהושמעו בפומבי, בקונצרטים של האגודה 
הלאומית — ״נופי שמע״ ( 4.0110119110 51165 ) לשני פסנתרים 
( 1898 , בהשתתפות ריקארדו וניס [!.ססס׳צ], חברו של ר לספסל 
הלימודים וידידו הטוב) והפתיחה ״שהרזאדה״ — נכשלו. לפני שניגש 
בפעם השלישית לתחרות -פרם רומא" כבר הלחין אחדות מיצירותיו 
המוכרות-ביותר — "פאוואן לאינפנטה מתה", הסונטינה לפסנתר 
ורביעיית כלי־הקשת בפה־מאז׳ור, שכבד הוכרה בנגינת-הבכורה 
כ״יצידת־מוסת״. לאחר תום לימודיו ייסד — עם ונים ואחרים — 
את אגודת ה״אפאשיס", שדגלה בניסויים ובחידושים (מאוחר־יותר 
הצטרפו אליה דד. פליה. ססרווינסקי ואחרים). חברי האגודה סגדו 
לדמותו וליצירותיו של דביסי (ע״ע)! בכך הוסיפי לתוסד־הבנה של 
המוסיקאים, שבחנו לאורו את יצירות די. הדמיון בין השניים חיצוני 
ושטחי. וההבדלים הסגנוניים עמוקים. את כתיבתו של ר׳ מציינים 
גישה אינטלקטואלית, חוש לסימטריה ולסדר קלאסי, טונאליות 
ועבודה ללא־ליאות עד להשגת הפטרה האסתטית המבוקשת. כל 
יצירותיו — החל במוקדמוח־ביותר — טבועות בחותם סגנונו האישי 
המיוחד. הקו שנטווה ב״פאוואף וב״מזרקות" לפסנתר נשפר בכל 
יצירות התקופה הראשונה, עד 1914 . אלו כוללות את ה״פראות* 
ו״גספאר של הלילה" לפסנתר, את שני הנוסחים של הסוויטה "אמא 


אווזה" לפסנתר ב 4 ידיים ולתזמורת, את מחזורי השירים "שהרזאדה" 
ו״פן הטבע״ ושני מחזורים של שירי־עם (״ 5 שירים יווניים עממיים' 
ו״שירים עממיים"). 

מחזור־השירים ״ 3 פיוטים של מלרמה״ ( 1913 ) מציין את המעבר 
לתקופת־יצירתו השניה של ר׳, שביסודה הביקוש אחר פתרונות 
אסתטיים מופשטים ופשוטים. הרגש הוא על הקו ולא על הצבע. 
בתקופה זו הלחין את הסוויטה "קברו של קופרף (גידסה לפסנתר 
וגירסה תזמרתית) ואת הסונטה לכינור ולצ׳לו, והשלים את הפואמה 
הכוראוגרפית "הוואלס". 

3 קווים בולטים ביצירות ד׳: אהבתו למוסיקה הספרדית ולמק- 
צביה• הומור דק ויחס נלהב למשחקים ולמעשי־קסמים! שלשתם 
מיוצגים בשתי האופרות שהלחין — שני הראשונים ב.,השעה הספר¬ 
דית" ( 1911 ), ושני האחרונים ב״הנער והקסמים״ ( 1928 ). יצירתו 
התזמרתית החשובה־ביותר היא המוסיקה לבאלט "דפנים וכלואה", 
שהלחין ללהקתו של דיאגילב ( 1912 ). 

ר׳ היה מתזמר פעולה, ותרומתו לאמנות התזמור שקולה לתרומתו 
של רימסקי־קורסקוב (ע״ע) 50 שנה לפניו! אעפ״ב אין רוב יצירותיו 
התזמרתיות אלא עיבודים של יצירות שנכתבו להרכבים מצומצמים. 

ב 1922 תזמר את יצירת מוסורגסקי ״תמונות בתערוכה״. וב 1924 
הלחין "ציגאך לכינור ולפסנתר. להזמנת זמרת אמריקנית הלחין את 
"שירי מדגסקר", ובסונסה לכינור ולפסנתר מתגלים לראשונה סממני 
ג׳ז. את ה״בולרו״ הלחין ב 1928 — ללהקת הבאלט של אידה רובינ¬ 
שטיין. לדבריו ניסה ליצור ביצירה זו "רושם צלילי ללא מוסיקה" 
סביב שני נושאים פשוטים ובלתי־משתניס. מכל יצירותיו הוציאה 
לו דווקא ה״בולרו״ מוניטין בעולם — למגינת לבו. ב 1929 הזמין 
אצלו הפסנתרן פאול ויטגנשטיין קונצ׳רטו לפסנתר ליד שמאל בלבד, 
ור׳ הלחין במקביל קונצ׳רטו זה ועוד קונצ׳דטו לפסנתר. יצירתו 
האחרונה היתד, מחזור־שירים של ,דון קישוט לדולסיניאה", שהלחין 
לסרט שלא צולם מעולם. 

; 1960 , 5 ^ 07 ׳׳}} 1 ) 171 > ?/ £7 . 11 . 11 ; 1928 י 1 ־) 11 ח 13 \ . 11 

27.11 > מ 7 >/*. ,.? 1 ,מ 1 מ 5 סשז 0 ; 1966 ,] 41 ) 1 ז 11 ! 05€ $1 . 11 . 11 

. 1975 ,מן>ך 411£ ן/ 4 
א. זזב. 

רול 7 , ג׳ון — 15 ׳!ז 3 > 1 ״לס( — (נו׳ 1921 ), פילוסוף אמריקני. 

פרופסור בהארווארד! הורה גם בקותל ובמכון הטכנולוגי 
של פסצ׳וסטם. מאמריו הופיעו החל ב 1951 ועוררו הד רב. ספרו 
סס״צט( 0 £ ץ-! 0 ־ !ן 7 4 (״תאוריה של צדק״), 1971 , התקבל מנד עם 
הופעתו בהתלהבות, לא רק בחוגי הפילוסופים שמצאו בו תחליף 
מנומק היטב לתועלתנות (ע״ע, מדות. תורת ה־, עס' 223 ), אלא גם 
בקהל הרחב. משום שנראה כנסיון בעתו להגן בדרך פילוסופית 
על הליברליזם והדמוקרטיה. 

ר׳ משתמש ברעיון האפנה החברותית (ע״ע), אך אצלו האפנה 
היא היפותטית ותאורטית: עלינו לקבל כעקרונות של צדק את אלו 
שהיינו מסכימים עליהם אילו היינו במה שהוא מכנה "מצב מקורי" 
(מ 051110 ק 0081051 ) ומאחורי ״צעיף בערות״ (: 8001300 ; 0£ 9611 ). 
האנשים במצב המקורי הם הרציונליים לגמרי, כלו׳, אנשים שכל 
עניינם להרבות את האמצעים הכלכליים והחברתיים שלהם, כדי 
שיוכלו להגשים את תכליותיהם, תהיינה אשר תהיינה. צעיף הבערות 
מונע מכ״א מאנשי המצב המקורי כל ידיעה על מעמדו בעולם 
הממשי — לאיזו תברה הוא שייך, מד, מקומו בחברה ומה התכליות 
והאידאלים שלו — ומחדיר רק ידיעות כלליות על החברה, הניזונות 
מהמדעים השונים. צעיף הבערות מבטל את ההשפעה של כשרון 
אישי ומעמד כלכלי־חברתי על הכרעות מוסריות ומאפשר הליכי 
קבלת החלטות הוגנים במצב המקורי! ר׳ מכנה את תורתו .,צדק 
בהגינות״ ( £5110655 55 סס(!"!(). בתנאי אי־הוודאות האלה השוררים 
במצב המקורי סבור ר' שיש להשתמש בכלל (הלקוח מתורת קבלת 
ההחלטות). שלפיו יש לבחור באותה מדיניות שהתוצאה הגרועה- 





681 


רולז, נ׳ון — דולן, רומן 


682 


ביותר שלה טובה מהתוצאות הגדהנות־ניותר של הל מדיניות 
חלופית. ר משוכנע שבעזרת הלל זד, יחליטו אנשי המצב המקורי 
פה־אחד לקבל עקרונות צדק שעיקרם: האמצעים הכלכליים־תברחיים 
(חירות, הכנסה וכבוד אישי) יחולקו בשווה. מלבד כשהחלוקה 
הבלתי-שווה שלהם היא לטובת השכבה המקופחת־ביותר, ואי־לואת 
ראוי שנבנה את מוסדות חברתנו לפי עקרונות אלה. 

, €110 ) 1$ ש 1 ו 31 < 1 .^ 1 ; 1973 , 1451166 ] /ס ץ 1/1606 6601 ( 111 1116 , 7 זז 83 .מ 
. 1976 ,.מ ^ 11 ) 1 * 110166510 , 01# ^י .י 1 . 11 ; 1975 ,.>! 

אל■ וי. 

רולינסן, סר זזןרי קרזיק — 1115011 !׳^ 112 ־ $11 

' — ( 1810 — 1895 ), איש־צבא ומזרחן אנגלי. ממפענחי כתב־ 
היתדות (ע״ע יתדות. כתב ה-). ב 1827 נשלה ר , להודו, וב 1833 צורף 
אל קבוצת קצינים אנגלים שהופקדו על ארגונו־מחדש של הצבא 
הפרסי. בפרס התל להתעניין בכתב-היחדות. תוך סיכון אישי רב עלה 
לסלע בהיסטון (ע״ע), ובמשך שנתיים העתיק חלקים מהכתובת 
התלת־לשונית (פרסית עתיקה. עילמית ובבלית) שם. את ההעתקה 
השלים בהיותו קונסול בבגדאד. על עבודתו של גרוטפנד (ע״ע) היו 
לד׳ ידיעות קלושות בלבד. ובמאמץ עצמאי העמיק והרחיב את 
הפענוח. להבנת הטכסט בפרטית עתיקה ניצל את ידיעותיו בסנסקרט. 
בפענוח הטכסט הבבלי היה הראשון שגילה את תופעת ה.,פוליפוניה" 
(ערבים הגאיים שונים לסימן אהד). 1 ״ פענח כ 250 סימנים פולי־ 
פונייס (שרובם נקראים גם היום לפי הצעתו), כגת: 

ןץץ=* 4 ^ 

פד, לל, סח׳ בש, נד לל, לב, לב. נר, פה׳ 

פרסום הכתובת ופירושה ( 1846 ) היו מאבני־היסוד של ד,אשורו־ 
לוגיה (ע״ע, כרך מילואים). ב 1857 נמסרו לו, להינקם (ע״ע), לפ 1 ק 0 
סלבום (:ו 0 נ 11 ב 1 ) ולז׳יל אופרס (ע״ע) — בנפרד — העתקים סבתו- 
בות-הגליל של תגלת פלאסר 1 (ע״ע), וארבעתם הגיעו לקריאה 
דומה. ר היד, ממגלי הלשון השומרית, ע״ע שומר. 

את אספי העתיקות המזרחיות שלו תרם ו׳ למוזיאון הבריטי. 

ד׳ נבחר לפרלמנט פעמיים, ב 1858 וב 1868 . תואר-אבירות הוענק 
לו ב 1855 ותואר בארון ב 1891 . את זכרונותיו הדל אחיו. ג׳ורג׳ 
ר' (. 11 . 0 . 11 ,( 5 ( 3 ־ 1,0141 -, 0 ( 3 ^ 01 , 1898 , (.\ .\10 ;1x3 . 

; 1925 ,<( 61010£ ^ 455 ( 0 6655 ^ 60 ? 1 ) 071 £156 1116 , £0 1 ) 1311 \ד .\נ .£ 

. 957 [ , 16166 * 11/11 1 ) 1171 261611671 ל ז^ 0£ ג 1 [ב 1 ס<£ .£ 

תלן, רומן — !: 140.11011 נ,!ג,וז 0 )ז — ( 1866 — 1944 ) , סופר, הוגה־ 
דעות ומחזאי צרפתי, מאנשי־הרוח ושוחרי־הקידמה החשובים־ 

ביותר במאה ח 20 , בעל השפעה עצומה על בני־תקופתו, גם בשל 
יצירתו הספרותית השופעת וגם בשל מעמדו המוסרי כלוחם לתיקון 
האדם. 

ר׳, בן למשפחה בורגנית אמידה במרנז־צרפח, נמשך מצעירותו 
למוסיקה, לאמנות ולפילוסופיה. ב 1895 קיבל דוקטורס בסורבון על 
מחקר בתולדות המוסיקה, ובשנים 1904 — 1912 היה פרופסור לתולדות 
המוסיקה בסורבון. מתחילת מלה״ע 1 ועד 1937 חי עפ״ר בשוויץ. 
תפוקתו הספרותית בשנים 1.895 — 1914 היתד, עצומה; במקביל 
לפעילותו כמורה פרסם מחזות, ביוגרפיות של ענקי-רוד, ומסות. 
וכן את הרומז י נ>ל,!״, 1.5 ,, 01 ח!־,('־ (עבר: ״יין כרימטוף״, תרפ״א— 
תר״ץ), 10 כר, 1904 — 1912 . במלה״ע 1 נעשד, לשם־דבר כפציפיסט 
מושבע, וססקלסו בשוויץ הרים אח קולו למען השלום, דבר שעשהו 
ממרה להתקפות ארסיות במולדתו. ב 1915 זנה ב״פרס נובל" לספרות. 
אחרי המלחמה המשיך במאבקו באלימות, ובד-בבד עם פעילותו 
הספרותית היה פעיל בקידום משימות הומניטריות. הוא התקרב 
לקומוניזם, ביקר בבריה״מ ונפגש שם עם גורקי (ע״ע), וכן נפגש 
עם גנדהי (ע״ע). ר לחם ללא־לאות נגד גילויי שוביניזם שהתפשטו 



רום: רוזן (מ־שמאג) עם גנדהי <ג 93 ג: 

בעולם — במיוחד משנות ה 30 ואילך. ב 1937 חזר לצרפת. על 
שנותיו האחרונות העיבה מלה״ע 11 ! עתה שוב לא החזיק בדעותיו 
הפציפיסטיות הקיצוניות ותמך במאבק בנאצים. לפני מותו עוד 
הספיק לראות בשחרור מולדתו. 

כל ישותו של ר היתד, קשורה לאמנות, ובמיוחד למוסיקת. 
נטיותיו התבטאו בביוגרפיות המפורסמות שנתב: 0700 * £00 (עבר: 
״ביטהובן״, 1945 ), 1903 ; ס 118 .נ 1-1 ס! 01 *י (עבר: "היי מיכאל אנג׳לו", 
חש״ח), 1906 ; הנדל. 1910 ; טולסטיי, 1911 . לקראת סוף ימיו הרהיב 
את כתיבתו על בטהובן, ופרטם על-אודותיו מתקר ב 4 כר ( 1928 — 
1943 ), יצירתו הביוגרפית האחרונה דנה בסופר ש. פגי (ע״ע: 1944 ). 
בצד כתביו המוםיקליים־האסנותיים הקדיש ר מחקרים גם לאנשי־ 
רוח שפעלו בתחומים אחרים. 19231 פרסם ביוגרפיה של גנדהי 
(עבר: מהטמה ננדי", תר״ץ), שתפיטות-עולמו קסמו לר הפציפיסט. 
משימה זו קירבה את ר לכלל ההשקפות הפילוסופיות והדתיות של 
הודו, והניעה אוחו לבסוף לכתיבת ביוגרפיה על שני הוגים הינדים 
— 151103 ־ 30131,1 ) 1 60 1.2 (״חיי רמקרישנה״ [ע״ע]), 1929 , 

( 30170,501 ,ס 63 ס 3 ס 1701,2 י\ 60 0 !'׳\ 1,3 ("חיי ויוקבנדה 
[ע״ע! והבשורה האוניוורסלית״), 1930 . 

את דרכו כסופר החל ר׳ בסוף המאה ה 19 . בכתיבת דרמות, 
במגמה המופגנת לדון בנושאים ובאישים הרואיים, כדי להקנות 
לצופים ערכי־מוסר וכדי ללחום במסריאליזם ובדקדנסיות שפשו 
בצרפת דאז. יצירותיו הנודעות בשטח זה כללו אח הסדרה £, 031 ב 71 
1013,570131100 ! (.,תאטרון המהפכה״). ובה: 5 ק 100 1x8 ("הזאבים"), 
1898 ) 192,11011 (״דנטון״). 1900 ; : 1111101 ( 011810,20 -״ 1 (.,ה 14 
ביולי"}, 1902 . בגיל 73 השלים את הדרמה £011051001,0 ("רובספיר"), 
1939 . מחזותיו אלה ואחרים זכו להערכה, אך השפעתם נפלה מהש¬ 
פעת יתר כתביו. ר היה מחבר ידוע גם בתהום־ההודאה שלו. בין 
כתביו במוסיקולוגיה: 1,0£015 ס 3 ' 6 05101005 ^ ("מוסיקאים מימים 
עברו") , ־ 1908 ; 1281.0 ־ 1 611 8 ץ 2 ק ט 3 01051,31 3£0 ץ 0 )( ("נסיעה 
מוסיקלית לארץ־העבר״), 1919 , ועוד. 

מבין הרומנים של ר נודע-במיוחד "זין כריסטוף" (ר לעיל), 
שגיבורו, מוסיקאי גרמני, הוא מעין מיזוג בין בטהובן לבין ר עצמו. 
רומנים אחרים שלו: 000 * 6,50 00138 (עבר: ״קולא בחניון״, 1950 ), 
1919 : !!!!!;!(ח, 02 (:), 1920 ; 01011311100 1931110 (עבר: "הנפש 
הקסומה״, 5 כר, תר״ץ—תש״ז), 4 נר, 1922 — 1933 , ועוד. ב 1915 
נתפרסמה מסה נודעת של ר 1018100 13 60 6055118 36 , ("מעל 
למהומה"), ובה רעות מהפכניות בדבר המאבק העולמי דאז. ר כתב 
גם כמה אוטוביוגרפיות, ביניהן 0,21121 , 60 , 30 031020 (״ 15 שנוח 
מאבק״), 1915 , ו 1 ט 0:110 מ 1 ' 6 0 * 073 ־ 8 1,0 (״הנסיעה פנימה״), 1942 . 
כמה כרכי זכרונות. יומנים וחליפוח־מכתבים עם אישים ידועי־שם 
התפרסמו אחרי מותו. 




683 


דולן, רומן — דולן דה לה פלטיר 


684 


בצד היותו סופר נודע-לתהילה היה ר׳ גם איש־המעשה, שלחם 
כל חייו באופן פעיל למען ההגיון וחופש־המהשבה ונגד דוגמטיות. 
בתור שרזה היה מתומכי זולה (ע״ע) בפרשת דריפום (ע״ע) ומפעילי 
ה..צלב האדום״ בשוויץ בשנות מלה״ע 1 . סגנונו המלודי כסופר הושפע 
מאהבתו למוסיקה. וביצירתו ניסה להמחיש — מתוך שכנועו הפנת- 
איסטי (ע״ע סנתאיזם) — את הקשר המיסתורי ביו האמו■ הטבע 
והאלוהות. השאיפה לאמת ולצדק היתד. הבסיס לתפיסותיו המדיניות. 
כשוחר־קידמה התקרב לקומוניזם, אך כסולד מאלימות ומדוגססיות 
הלו בעקבות טולסטוי, פגי וגנדהי. אירוניה ורצינות היו הנימות 
שאפיינו את כתיבתו חליפות. גיבור הרומן,דן כריסטוף" עוצב בדי 
להציג בפני הקוראים דמות שכל הווייתה שאיפה לשלמות, כיסופים 
לטוב ואהבת־חיים. ר׳ ניסה בכל מאודו לשמש מצפון לתקופה גדושת 
מלחמה ואלימות. 

ז'.־ב. ברר: ר. ר׳ בראי יצירתו, 1969 ! 4 ״)!!ס י/ , 81411 . 7 .ע\ 

־..?/ .? 3 ,.!>! ; 1950 .א / 0 %4 711171 4 ' 1 ( 4 ו 1 < 41 ו? ' 111 / 0 

; 1960 , 071 '! 1 ' 716 ו 4 ' 1 ..? 1 .? 1 ,ש־ן 6 זז 3 מ .מ .[ ; 1971 , 111 / £617141 ^ 0716 
71 .? 3 .? 3 , 5 בוע? ■[ ; 1963 .' 77 * £14 10 1 ' 6 ו 0£7 ת 7 ' 411 ' 1 . 11 ) 0110 . £1 

. 1971 ,.? 3 .? 3 , 11 ) 1 *!* .מ ; 1968 ,.? 3 .? 3 , 101 זקו 5 .? ; 1968 , 1 ^ 007 716 ז 1 * 40 ן 

י. א. כ. 


דולן, שיךת ( 8 ״ 013 ? 89 ת 50 ״ 0113 ), שיר־העלילה העתיק 
ביותר בספרות האפית הצרפתית. כאפיזודה בחולדות הקיסר 
קארל הגדול נשתמר הטכסט בצורות שונות, שהעתיקה בהן היא 
מסוף המאה ה 11 . באנגלו-נורמאנית, בכ״י באוכספורד, ובה נמשך 
הסיפור אחר מות ר׳ וגיבוריו ומתואר הקרב בין קארל ובין האסיר 
באליגאן. צורתו זו של הטכסט היא עיבוד ספרותי משוכלל של 
מאורע הנזכר ב״חיי קארל" לאגינהארדוס (הסאה ה 9 ), המספר 
במשפטים ספורים כיצד ארבו באסקים, ב 778 , לחיל־המאסף בשובו 
לצרפת דרך רונסוו 0 ס 31 ז 5 ס 0 תס?) שבמצרי הפירנאים. אין להניח 
כי המשודר האלמוני שאב ממקור זה בלבד, שעיקר עניינו בהזכרת 
שמו של ר', "נציב חבל ברטניה" (־״ 28 ) 810 ), בין הנופלים בקרב! 
הוא ידע, ככל הנראה, גם את המסורות שבע״פ, שנרקמו סביב 
המאורע משני עברי הפירנאים, ובייחוד לאורך מסלול העליה-לרגל 
לסנטיגו דה קימפוסטלה (ע״ע). 

ר׳ וחבריו-לנשק מתוארים בקווים אגדיים. המסגרת ההיסטורית 
לעלילותיהם היא התרבות של המאה ה 11 ( 300 שנה אחרי המאורע), 
ובכך ניתן הסבר להחלפת הבאסקים הנוצרים במוסלמים ולתיאור 
היחסים הפאודליים. בין אם סורולדוס. המוזכר בחרוז האחרון 
( 4002 ), הוא מחברה או סופרה-מעתיקה של גירסת אוקספורד, אין 
ספק שהמשורר השכיל לעבד יסודות של מסורות מעורפלות 
וטכסטים סתמיים. ולהפכם לפואמה בנויה היטב, בעלת אומנות־סגנון 
מתוכננת. התורמת לעיצוב אידאל מוסרי אציל ונעלה. 

המלך המוסלמי מארסיל, המודאג מנצחונות קארל, משגר אליו 
משלחת־שלום. האצילים מסתייגים רובם ממתן אמון במוסלמי! אך 
לבסוף מחליטים לשלוח משלחת לסאראגוסה ובראשה גאנלון 
(״ 10 ־ 030 ), לפי הצעת ר, בנו החורג. הטינה ושנאת-חמווח המת¬ 


פתחות בלב גאנלון כלפי ר/ 



הן נקודת־המוצא לטרגדיה של נקמת 
גאנלץ ובגידתו, אומץ- 
לבו של ר׳ מול תבונת 
ידיד־נסשו אוליוזיה, 

נקמת הקיסר שכמוה 
בהענשת הגיבור על 
מעשהו הבזוי, ונצחו! 

סופי על המוסלמים ב¬ 
עזרת האל הנוצרי. — 

סבנה החיבור הוא אפוא 
תלת-הבטי: בגידה— 

מוות—נקמה. המשורר 


השתמש בצורות המתאימות ביותר להשמעת שירה בציבור: חזרות, 
שאלות רטוריות, קריאות, היסרבולות וניגורים. הסגנון והתחביר 
מצטיינים בפשטותם. המשפט משתרע לאורך חרוז אחר או שניים 
בלבד. הבתים קצרים ובולטת בהם התקדמות תחבירית וסיסורית 
המטילה על החרוזים האחרונים את כובד המחשבה. בגירסות אונס־ 
פורד וונציה מסתיים כל בית בציון 01 ^. שטרם פוענח בבירור: 
ייתכן שזהו סימון מקוצר לפזמון התחר "הללו-יה". או אולי הנוסחה 
תדובסילוגית ,.אלפא-אומגא-יזום". היצירה כולה מוחרזת כבתים של 
חרוזים בני עשר הברות המסתיימים בשוויון־צליליס. 

שיר-עלילה משוכלל זה אינו לוקה באריכות-יתר ובתפלות. 
הגיבורים מתוארים באמצעות תנועות והדגשת הסרט החשוב. היסוד 
הררמתי מצטמצם לעימות בין הגיבורים נעלי האופי הנוקשה, 
המשורר דוחה כל גזירת-גורל. הגיבור החיוור ביותר הוא קארל 
הגדול, המוקף 12 רעי-המלך (כמספר השליחים נברית־החדשה) 
והמסמל את הרעיון המרכזי: הנצרות המנצחת. 

זהו שיר־העלילה הצרפתי־הפאודלי האמיתי ביותר, באשר 
המניעים העיקריים הבאים בו לירי ביטח הם הכבוד האבירי, כיבוד 
השבועה, אהבת המולדת ותהילת האלוהים. 

היצירה זכתה להצלחה רבה ומיידית. מן המאה ה 12 היה ר׳ 
לאבטיפוס הגבורה והופיע, קודם 1300 . בכ 40 שירי־עלילה צרפתיים. 
השפעתה היתה רנה גם בספרד (אמצע הסאה ה 12 ), בגרמניה 
( 1170 לערך), בנורווגיה (המאה ה 13 ), ובייחוד באיטליה: פסלי ר׳ 
ואוליוויה נקתדרלות ורונה וברינדיזי! "אורלאנדו האוהב", של 
בוירדו(ע״ע)! ,אורלאנדו המטורף", של אריוסטו (ע״ע). 

טכסט מקורי ותרגום לצרפתית חדישה,. 8 ־ 8 מ 50 ת 313 )!■" 1 , י״ל 
ע״י )־ 1910180 . 0 , 1969 . 

1-0 , 3131 ? . 13 ; 1927 ,' 07717011111 ' .? 3 46 0110714071 1-41 ,■ 11£1 מ 8 .( 
€110714071 " 141 , 111 ( 00 1.6 .? ; 1934 , 46 ^ 0701 1 ' ' 1 ) 114 ' ,. 31 ' 41 0 170774077 
. 1967 ,... 0111/6710/10 61 110110 ) #01071 ,ז?ג 1113150 1 ^ 2 ■י 1 ;* 1967 ,".? 3 ' 41 

א. סר. 

רולנד הולטט, אח־יאנוס — 80131,8130151 — 

(נר 1888 ), משורר הולנדי. בשנים 1908 — 1911 למד 
באוכססורד. הוא הושפע משירתם של ס. נ. שלי וו. ב. ייטם (ע׳ 
ערכיהם) ומעולם הסאגות הקלטי. ר׳ חיבר שירים מיסטיים וחזיר■ 
גיים, וגם פרוזה. כן תרגם מיצירות שיקספיר וייטם. 

מקבצי שיריו: 81 ״״םז!;!לס"־) !£ (״מחשכת העולם״), 1926 ! 
ת 33 ״־£ (״חורף ליד הים״), 1937 . חיבוריו המקובצים 

י״ל ב 4 כרכים, 1948/9 . וע״ע הולנדית. עם' 764 . 

. 1950 , 16710714 071 ( 1 ' 111 ^ 771 46 71 ' . 33 .? 3 . 41 ,ם 311 הז 5016 . 0 

רולנד הולסט־ון דר סכלק, הנריאטה — £:! 1 ש 1 זת 1€ ־ 1 

ז 311 ו 801 [>ח 013 * 1 ( 1869 — 1952 ), סופרת 

הולנדית. ב 1896 נישאה לצייר ר״ה ( 1868 — 1938 ). היא פעלה למען 
הסוציאליזם, וס 1916 — למען הקומוניזם < ס 1927 פנתה לסוציאליזם 
הדתי. היא נודעה כמשוררת בעלת ייחוד (ע״ע הולנדית, עם׳ 764 ). 

מקבצי שיריה: )■ 001 * 8 ־"ז"־!" 1 ־ס (״הלידה מחדש"), 1902 ! 
810510 80 אט (״ממעמקים״), 1946 . כן כתבה חיבורים על רוסו 
( 1912 ), טולסטד ( 1930 ) ורומן דולן ( 1947 ). את זכרונוחיה פרסמה 
נ 1949 . 

. 1969 ,. 33 .? 3 ./ 3 ,[() 511110 • 1 

רולן דו, לה פלטיר - ־ 101 ) 13 ? 13 80 08 ־ 801 - ז׳ו־מרי 

'([ ¥3110 -״ 3 ־ן], 1793-1734 ), ומרי-זץ ([־״ ¥3110-1030 ]. 
1754 — 1793 ), מאישי המהפכה הצרפתית. ד-מ׳ היה מפקח על תקני 
תעשיה וכלכלן מאסכולת הפיפיוקרסים (ע״ע). נ 1780 נשא לאשה 
את מ׳־ד (מנון), שהיתר, צעירה סמנו בסב שנה, יפה, משכילה, 
שנונה ושאפתנית מאד, והיא עזרה לו בחיבור ספריו. נפרוץ המהפכה 





685 


דולן דה לה פלסיר — רומא (העיר) 


686 


בצרפת היה הזוג ר׳ פעיל בליון; ב 1791 עברו לפרים ומנץ הפכה 
את ביתם למרכז הברתי, וה״סלץ" שלה היה בית־ועד לז׳ירונדינים 
(ע״ע). ואף מנהיגי סיעות אחרות, כגון הז׳קובינים (ע״ע), ביקרו בו. 
באמצעות קשריה נהיה בעלה לשר־הפנים בממשלת הז׳ירונדינים 
שקמה במארס 1792 . הוא לא הצליח לשכך את התסיסה בפרים, 
וכמה מצעדיו — בהם נסיונו להציל את חיי הפלד — העלו את חמת 
הקיצונים. למעשה היה ז׳־ס' כלי־שרת בידי אשתו, שתיעבה את 
דנסון ורובספיר (ע־ ערכיהם). יומיים אחרי המתת הפלו התפסר 
ד-ס׳; כשנאסרו הז׳ירונדינים נאסרה גם מנון, נשפסה ונערפה 
( 8.11.93 ). בבית־הסוהר כתבה מנון את זכרונותיה. מפורסמת קריאתה 
בעת הוצאתה להורג: ״החירות! מה רבים הפשעים שנעשו בשמו!״ 
כשנודע לז׳־ס', שנמלט לנורמנדי, על המתת מנץ, התאבד. 
. 0 ; 1930 ,,א / 0 ־/ 13 ״,/ 7 .שת 131 ״שיי^ש 13 -י 1 נשזחזמו 016 . 61 

. 970 ! , 1100 * 00011 ^ 01 /^ 4 ־;/! 4 ״״ ,? 1 ז.' ,/׳ 43 *, 

[־ולנד־ 0 ון, ( 011211 — ת 50 [> 1311 ד 801 600138 ־ 1 — ( 1756 — 1827 ). 

צייר, חרט וקריקסוריסס אנגלי. ר׳ למד באקדמיה המלכותית 
בפרים ( 1772 — 1775 ), ואורב באקדמיה המלכותית בלונדון, בתחילה 
צייר סצנות היסטוריות, נופים ודיוקנים! בעידוד ידידו, צייר־הקרי־ 
קסורות ג׳. גילרי (ע״ע), ככל הנראה, עבר, למן 1782 לערך, 
לרישומי־הץי וקריקטורות. רבים מרישומיו הוצאו־לאור, בליווי 
מכסם של וילים קום (־ 00016 ). בהדפסים. ע־י הפדל רודולף 
אקרסן: * 3 זתץ$ .!ם )ס 01115 ־ 1 ־!!ז (..סיוריו של ד״ר סינסכסי). 
1812 — 1821 ! 0316 ( 1 }ס 3000 ( 1 £061156 110 ז ("מחול המוות 
האנגלי״), 1814 — 1816 ; 1610 01 03000 60 ־ 1 ' ("מחול החיים"), 
1816 . ר׳ אייר את יצירותיהם של סמולט, גולדסמית וסטרן. הקרי¬ 
קטורות שלו, ברובן סאסירה על מנהגים, דמויות והווי, ובחלקו 
סאטירה פוליטית, הופיעו בכה״ע הסאטיריים של התקופה. הובלט 
בהן הניגוד בין האנגלי המפוסם בן המעמר הבינוני לעני הכחוש 
והמנוצל. ר׳ לא נרתע גם מנושאים וסתיאורים בעלי אופי גס ואפילו 
פורנוגרפי. — תמי: כו~ ח', סול עמי 632 . 

,ץ 8111 ; 1947 . 7 . 7 ) \י 1 ; 1923 . 7 ,ש(ן<ן 0 . 8 

,תמנסזזזג 1 ־ 1 . 8 ; 1969 *!{ 7 . 8 . < £0 זז 0 .[ ; 1949 ״? 1 . 7 

. 1971 . 7 

רולפינז־י ( 81 מ 1 ק 31 < £3% ), פיר בפרובינציית פנגיב (ע״ע), 
פקיססן; 615,000 תוש׳ ( 1972 ). 

ר׳ שוכנת ברמת פוטואר שבמזרח המדינה, על הנתיב הראשי 
המחבר את צפון הודו עם אסגניססן (כביש וסס״ב עם פשור [ע״ע]) 
ובתחילת הכביש לקשמיר (סרינגר). בשל מיקומה האסטרטגי 
שימשה ר׳ בימי השלטון הבריטי ( 1849 — 1947 ) כמרכז מינהלי, 
חתבורתי וצבאי לצפון פנג׳ב. מ 1960 היתה ר' משך שנים אחדות 
בירה זמנית של פקיסטן, עד להשלמת בניית עיר הבירה החדשה 
אסלאמאבאד, במרחק 15 ק״מ מצפון לר , . בשנים אלה גדלה 
אוכלוסייתה במהירות (ם 340,000 נפש ב 1961 ). ר׳ היא מושב הסטה 
הכללי של צבא פקיסטן. בעיר מפעלים לקטרים, לגז וליציקת ברזל, 
בית־זיקוק לנפט ובתה״ר לעיבוד כותנה, לסכססיל, ולמוצרי עור 
והלבשה. ב 1958 נוסד בר' מכון פוליטכני שבו 1.600 תלמידים 
( 1975/6 ). 

רום, מעפדזת, ע״ע ראם. 

רומא ( 80013 ), בירת איסליה והעולם הקתולי והעיר העשירה 
בעולם באתרים היסטוריים ושכיות־אפנות. מימי היותה פוקד 
עולמי ליצירה תרבותית. ר׳ היא הגדולה בערי איטליה — 2,856,300 
תוש׳ ( 1974 ) — ומרכז מינהלי להבל לציו (ע״ע לסיום). 

מיקום, עם׳ 1686 מינהל ואוכלוסיזז, עכד 1688 כלכלה, עט׳ 689 : 
מוסדות הינץ, השכלה ומרע. ענו 690 : אמנות, עט׳ 691 ; מוסיקה. 
עט׳ 696 ; היסטוריה, עט׳ 697 ; הקהילה היהודית, ע 0 ' 704 , 



רומא ומבינות׳ ה 

ו" שוכנת במרכז מערב איטליה, על גדות הנהר טיבר (ע״ע). 
הנהר זורם מצפת לדרום בשפלת קמפניה די ר׳ הפוריה, שהיא מעין 
כתף טופוגרפית בהרי האפנינים (ע״ע). הנהר מתפתל בשפלה 
בפשס־הצפה, שמעליו מתרוממות גבעות בנויות אסר געשי. באחד 
הפיתולים נמצא האי הקטן טיברינה(ארכו 350 ס׳ ורחבו עד 100 מ׳). 
האי אפשר את חציית הנהר במקום הקרוב־ביותר לשפכו ( 24 ק״מ 
מהים ה,סידני). כאן נפגשת דרך-האורך — הנמשכת לחוף הים, 
פצפון איטליה לדרומה — עם דרך־הרוחב, החתרת לפנים לציו, 
לאורך הנהר אנינה (אניו) יובל הטיבר, ועם דרכים נוספות. 

העיר העתיקה. תחילת יישובה של ר׳ על 7 גבעות. 3 מהן 
סמוכות לפיתול הנהר שבו האי טיברינה: פלסינו (לאט׳ 3130035 ? 
[פלטינוס]), קפיסולינו ( 118 ת 011 ז 1 ק 03 [קפיסולינוס]), הגבוהה 
בגבעות — 59 מ׳. ואונטינו ( 730011110115 [אונטינוס]). 4 הגבעות 
האחרות ערוכות בצורת סהר ממערב לאחיותיהן. והן: קוירינלה 
(; 0111010316 [קווירינליס]), וימינלד.( 1113115 ״!!¥ [וימינלי 10 ). צ׳לו 
( 110 ־ 0 , לאט׳! 0361111 [קאיליוסן) ואסקוילינו ( 115 ח 11111 !> 85 [אסקווי־ 
לינוס]) הנמוכה בגבעות — 31 מ׳. התפשסות היישוב עפ״נ הגבעות 
וביניהן חלה לאחר ניקוז הביצות בשטחים הנמוכים והתקנת אמות־ 
מים לשטחים הגבוהים־יותר. שטח העיר העתיקה כ 15 קמ״ר. היא 
מוקפת תומה, שנבנתה במאה ה 3 בידי אורליאנום ושנשתסרה 
ברובה. היא משתרעת בעיקר על הגדה המזדהית של הטיבר, אך 
בתחומה נכלל גם שטח מעברו המערבי של הנהר (־ז־ד־ז! 3 זז 
!טרסטורה]) . על הגדה המערבית — מובלעת קרית הוטיקן(ע״ע, 
ושם מפה). 

ר׳ העתיקה היא עיר של מונומנטים היסטוריים קיסריים, כנסיות, 
ארמונות, בנייני־פאר וכיכרות עטורות מזרקות ופסלים (ר׳ להלן, 
אמנות), שהוקפו בכל התקופות. עפ״נ הגבעות ומסביבן, זה בצד זה 
וזה ע״ג חורבותיו של זה. לכן אין המערך העירוני משקף דגם 
תפקודי בעל פוקד עירוני המאפיינים בד״ב התפתחות עירונית■ 

בהכללה רבה ניחן לחלק את ר׳ העתיקה ל 5 חלקים: 1 ) בדרום — 
גבעות פלסינו, אונסינו וצ׳לו והשטח שמסביב לחיה אפיה. בתחום 
זה נמצאים רוב השרידים החשובים מימי האימפריה: הפורום רומא־ 
נום, הקולוסאום, קשת טיטוס, קשת קונסטנטינוס (תמ׳ו כרך הי, 
עם׳ 713/4 : ה׳. עמ׳ 575/6 ; י״ח, עט׳ 983 ) ומרחצאות _קרקלה. על 
גבעת צ׳לו ומדרומה משתרע גן וילה צ׳לימונטגה. ליד הה אפיה נמצ¬ 
אות הקטקומבות (מהילות חצובות פתחת לפני האדמה) החשובות, 
ששימשו את הנוצרים הנרדפים לתפילה ולקבורה במאות ה 2 —ה 4 . 

2 ) בצפץ־מערב (קמפוס מרטיום) — מרכז העיד ביה״ב ובתקופת 
הרנסאנס. ביו האתרים העיקריים; פיאצה נאוונה ( 13 ! 0 !י 3 א 1 ג׳ 1331 ?), 








667 


רומא (העיר) 


688 



רומא. סיאצוז נאו 1 נה (צילום מהאוויר, שנות ה 30 ). 
במרכז הניכר — טורקה ש? 3 מיני 


המשמשת מרכז לחיי הבוהמה, הפנתאון (תמ׳, כרך הי, עם׳ 713/4 , 
ולהלן. עמי 699 ) וארמון פרנזה (ט 105 ד 31 ?). ציר־התחבורה העיקרי 
הוא קורסו ויטוריו אמנואלה, המוביל מכיכר ונציה אל קריית 
הווטיקן. השטח הנמוך הסמוך לנהר — סול האי טיברינה — היה 
מקומו של הגטו היהודי במאה ה 16 (תם•, כדך י', עם׳ 595 ). 

3 ) האיזור הכולל את גבעות אסקוילינו, קוירינלה ווימינלה — 

עד לחומת העיר בצפון! חלק ניכר מפנו תוכנן ונבנה בימי האפיפיור 
פיכסטיס ז\ (סוף המאה ה 16 ). ציר־האורך הראשי באיזור זה הוא 
ויה דל קורסו — ראשיתה של ויה פלאמינה ההיסטורית. המובילה 
לים האדרייתי. בצפונו — פיאצה דל פופולו — ביבר מרשימה בסגנון 
הבארוק. ממזרח לה משתרע הגן הנהדר של וילה בורגזה (־עז>ו 1 ?ווי> 11 
[תמ׳, כר׳ ד, עס׳ 971/2 ; י׳, עמי 964 ]). הכיכר משמשת קדקוד 
למניפה של רחובות, שאחד מהם מוביל אל המדרגות הספרדיות 
העולות אל כנסיית 1110011 101 ) 
(תס׳: להלן, עמ ׳ 689 ). רה דל קורסו 
מסתיימת בדרום בכיכר ונציה שלמרגלות 
גבעת קפיטולינו. בכיכר נמצאים מונומנט 
לזכר ויסוריו אסנואלה 11 , וכן ארמון 
ונציה, ששימש מרכז השלטון בימי מופו־ 
ליני. האיזור שבין פיאצה ונציה. פיאצה 
דל פרפולד ופיאצה ברבריני (במזרח) 
הוא מרכז של חנויות למוצרי אפנה 
עילית, תכשיטים ועתיקות ושל גלריות 
לאמנות. ויה ונטו (סמססזך 13 ז\), היו¬ 
צאת מפיאצה ברבריני. נודעת כמקום 
מפגש אפנתי־יותר ולתיירים: לארכה 
בתי-קפה, חנויות למוצרי־יוקרה, משרדי 
חברות־תעופד, ומלונות. 

4 ) האיזור המזרחי נבנה בעיקר בסוף 
המאה ה 19 ובמאה ה 20 . בו נמצאת 
תחנת־הרכבת המרכזית התדישה (סם- 
ציונה טרמיני, 1953 ). שלפניה כיכר 
מרובעת ענקית. המשמשת מרכז לתח¬ 
בורה ציבורית ופרטית• הכיכר מוקפת 
בנייני־ציבור. מוזיאונים ותאטרונים. 

5 ) ממערב לטיבר — טרסטורה 
(- מעבר לטיבר). חלקו הדרומי, הנמצא 
בפיתול הנהר שבו האי סיברינה, מוקף 
חומת אורליאנום. האי מחובר בגשר 


ציססו לטרסטוורה ובגשר פבריצ׳ו לגבעת קפיטולינו: האחרון נבנה 
ב 62 לפסה״ג, והוא העתיק ב 20 הגשרים של ר׳. ממערב לחומת 
אורליאנוס הוקמה במאה ה 16 חומה, שכללה את קריית הווטיקן 
בצפון והסתיימה במצודת סנט׳אנג׳לו ( 308010 /' 301 ל). טרסטוורה 
הדרומי הוא האיזור הצפוף־ביותר בר׳. סימטותיו הצרות מתפתלות 
בין בניינים שרבים מהם מיה״ב. תושבי טרסטוורה מתהדרים בייחוס 
רומאי אותנטי. 

העיר החדשה. במחצית השניה של המאה ה 19 התפתחו 
רבעי-מגורים, מהם סגורי-יוקדה, בשטח שמחוץ לחומות, בד-בבד 
עם בינד שטחים עזובים בתחומי העיר העתיקה. השטח הבנוי 
התפשט לאורך נתיבי־התחבורה הראשיים היוצאים מהעיר — ללא 
תכנון מרכזי. כיום משתרעת העיר החדשה למרחק ק״מ רבים לכל־ 
עבר. כביש־טבעת, המרוחק כ 6 ק״מ ממרכז העיר, מקיף את העיר 
החדשה. וממנו יוצאות אוטוסטראדות לכל־עבר. בשולי העיר חיים 
פאות אלפי אנשים במשכנות־עוני. מבין חלקי העיר החדשה יצוינו: 
במזרח — קריית האוניברסיטה ( 1932 — 1935 ) ; בדרום — עיר 
התערוכות ( 140013 נ!! 0,5310 ס 1 סס 121000 צ 0 קצ£, 1942 ; תם׳: להלן׳ 
עמי 695 ) ומרכז ספורט שהושלם לקראת המשחקים האולימפיים ברי 
ב 1960 . איזור זה היה הראשון בר' שחובר ( 1955 ) ברכבת תחתית 
(מטרופוליטנה) עם תחנת־הרכבת המרכזית. סלילת קווים נוספים 
מתעכבת עקב חשיפת שרידים ארכאולוגיים ומחמת קשיים אחרים. 

מינהל ואוכלוסיה. התחום המוניציפלי של ר׳ (- 00010111 
. 14 ! 1 >) משתרע עפ״נ 1,508 קמי׳ר. עיריית ר׳ מפעילה בתחום זה 
משטרה, ועיי גופים מיוחדים — שירותי מים, חשמל ותחבורה 
ציבורית 1 שירותי החינוך והבריאות הם (בחלקם) ממלכתיים. 

העיר העתיקה של ר' תופסת רק 1% מהתחום המוניציפלי ( 15 
קמ״ר), ובה כ 10% מכלל התושבים; היא מחולקת ל 22 תת־רבעים 
( 11001 ). העיר החדשה מחולקת ל 32 רבעים (מטטזבסף ז 177 קמ״ר), 
ובהם מרוכזים 75% מכלל אוכלוסי ר׳. 6 פרוורים ( 501101111 ; 45 
קמ״ר) סמוכים לרבעים במערב ובצפון־מערב. מסביב לשטח עירוני 



רופא. העיר העהיקה. 1 . המוזיאון הרומי הלאומי ; 2 . פיאצה ויטיריו אמנואלה : 3 . סנטה קרוצ׳ה אי; 
ג׳רחלמה; 1 . פנסיית ס; ג׳ובאני לאסראנו; 5 . פיאצה דלה רפופליקה; 6 . סנטה מריה מג׳ודוז: 7 . קולוסאים; 
א. ת׳צת קונסטנם־ניס; 9 . סרחצאות קרקלה ; 10 . ויאה סדיצ׳י; 11 . מסיית סנטר. טריגיטה רי סונטי: 
12 . פיאצה בו־יירע ׳; 13 . פינטה רי טרווי; 14 . פיוו-ס רוטנום; 15 , קשת טיטוה; 16 , פיאצה דל 
פופזלו; 17 . כנסיית סנטה מריה די סירקולי; 18 . פיאצה רי הפאניר.: 19 . מאוסולאוס אדנובטוס; 
20 . פנתאח ; 21 . פ*אצה ונציה : 22 . מיפרינה (האי נט*:ר>; 23 . כנסיית סנטה ציצ׳יליה ; 24 . פיאצה 
נאוונה ; 25 . ארסרז פארנזה : 26 . כנסיית סנטה מריה פטרסט־וריז; 27 . היכל המשפטים; 28 . טצוי־ח 
סנט׳אננ׳לו; 29 . פיאצה סי פיטרו; 30 . כנסיית ם! פיטר*. 




689 


רומא (העיר) 


690 



זה הבנוי ברציפות 
משתרעים השוליים ה¬ 
כפריים של ר׳( 81810 

1101113110 ן 1,261 

קמ״ר) עפ״ב 83% 

מהשטח המוניציפלי, 

ובהם 11% מהאוכלו־ 

סיה. העיירה הגדולה־ 

ביותר בפרחב זה 
היא פיומיצ׳ינו(- 111 ? 

סס 01101 ; 6,000 תוש , ) 

שלחוף הים 1 לידה 
נמל־התעופה הביי׳ל 
לאונרדו דה וינצ׳י. 

בראשית שנות ה 60 
היו ילידי ר רק 20% 

מכלל אוכלוסייתה 1 
יתרם — מהגרים. ב¬ 
עיקר מדרום איסליה. 

שיעור ההגירה לר׳ 

היה גבוה מאז היתה 
לבירת איטליה — 

0 213.000 (נ 1871 ) עלה מספר התושבים בימי פוסוליני ( 1936 ) 
ל 1,154,700 ול 1,650,300 אחרי מלה״ע 11 ( 1951 ). ר/ העיר השלישית- 
בגדלה באיטליה ב 1870 (אחרי נפולי ומילנו), היתה לגדולה במדינה 
רק ב 1936 , אך היא עדיין השניה־בגדלה לאחר מילנו־רבתי, הבירה 
הכלכלית של המדינה. 

פיתוח התשתית והשירותים בר׳ מפגר הרבה אחר קצב גידול 
האוכלוסיה. יעילות התחבורה הציבורית מוגבלת בגלל המספר הרב 
של כלי־רבב פרסיים. במסגרת המאמצים לשיפור המצב הוגבלה 
התנועה בחלק מהכבישים, למשל, בסביבות וילה בורמה (מ 1972 ), 
לרכב ציבורי (אוטובוסים ומוניות) בלבד. 


המדרגות הספרדיות וכנסיית כ 
רי טוגטי 0 וי 5 ום אניט, רוםא> 


. 0 . 8 ־ 1958 £1 1/40 ^ 44 ^ 11 ) 113 ^ 10 § סקס 7 ,. 31 ז? 11011 ^ 03313 .? 

. 1973 , 1 ^ €1 £144001 1/14 ,(מת־{ 

י. קר• 


כלכלה. לר׳ עורף בלבלי מצומצם בשל מיקומה הגאוגרסי. 
מלבד זאת היתה ר־ מנותקת (עד 1870 ) — בגלל סיבות היסטוריות- 
פוליסיות — משאר חלקי איסליה. כשצורפה לממלכת איטליה כבר 
היו בממלכה מרכזי תעשיה, מסחר וכספים — בעיקר בצפון המדינה. 
מסיבות אלו לא נעשתה ר' למרכז הכלכלי. 

ואולם, גורמים היססוריים קדומים־יותר הביאו לכך שר׳ היא 
מרכז התחבורה והתקשורת באיטליה. האמרה ■כל הדרבים מובילות 
לד , ״ נכונה גם כיום — לפחות בתצי־האי האיסלקי. ר׳ היא צומת 
עיקרי למערכת הכבישים ולמערכת מסה״ב של איטליה. נמלי-התעוסה 
שלה פיומיצ׳ינו (ע״ש לאונרדו דה וינצ׳י) וצ׳אמפינו (ס״ 1 קיזז 013 ) 
הם מרכזי התחבורה האווירית של איטליה, אף שאינם נמלי-התעופה 
הבי״ל היחידים במדינה. 

בר׳ פועלות בעיקר תעשיות קלות ובינוניות. מפעלי מתכת, 
ציוד חשמל, ריהוט. דפוס, סבסטיל והלבשה ומזון הם הענפים העיק¬ 
ריים■ מרבית מפעלי־התעשיה מצויים בפרוורי העיר ובעיירות שהן 
חלק מהמסרופולין. בר׳ מצוי מרכז ענף האפנה של איסליה ואחד 
המרכזים העולמיים של תעשיה זו, המתחרה בפריס ובניו־יורק. ד' 
היא גם מרכז חשוב לתעשיית הסרסים. האיטלקית והבי״ל. ו״עיר 
הסרטים" 60 ) 010111 ) מספקת שירותים ליצרני סרטים ולמפיקי 
סרטים מכל העולם. הבורסה של ר׳ שניה בחשיבותה אחרי בורסת 
מילנו. 


הממשלה והכנסיה הקתולית על מוסדותיהם הם מקור התעסוקה 
העיקרי של ר׳. בין ענפי השירותים העיקריים בולסת התיירות. 
ר' היא פפוקדי-המשיכה הגדולים והחשובים בעולם לתיירים, הן 
בשל עתיקותיה והן כמרכז הבנסיה הקתולית, שאירועיה המיוחדים 
(כגון.שנים קדושות־, או בחירת אפיפיורים) מושכים המוני תיירים. 

ר׳ סובלת מהעובדה שהיא מצויה באמצע הדרך בין הדרום העני 
לבין הצפון העשיר והמתועש. תנועת ההגירה מערי הדרום ובפריו 
לערי־החעשיה של הצפון אפיינה את איסליה שנים רבות, וחלק 
ניכר מתנועת הגירה זו שעובר ייד ר׳ גם נעצר בה (ר־ לעיל, 
עמ׳ 689 ). לחץ זה על שוק־העבודה בר׳ — שאינו תואם את ההצע, 
המרוכז רובו בשירותים הציבוריים, בתיירות ובמידה מוגבלת 
בתעשיה — יוצר פתחים מתמידים, במיוחד בתחומי השיכון 
והתעסוקה. ממשלת איטליה והרשויות המקומיות (הפרובינציה 
והעיריה) אינן מצליחות להקטין לחצים אלה, כי המדובר בתופעה 
מתמשכת. 

ד. גג. 

מוסדות חינוך, השכלה ומדע. בר׳ מרוכזים מוסדות 
מדע, ספריות, אוניברסיטות ומוזיאונים, וכן אספים פרסיים, העושים 
את העיר לאחת מבירות התרבות המערבית. מכלול המוסדות משקף 
הן את תפארת התרבות הקלאסית, הן את זו של יה״ב והרנסאנס. 
מיקומה הגאוגרפי של ר׳ (ושל איסליה) תרם לריכוזם בה של 
מכוני־מחקר העוסקים בבעיות חברה וכלכלה בני-ימינו בכלל ושל 
איזור הימה״ת בפרט. האוניברסיטה של ר׳ ( 1,81 ) 868118 3 ] 51 ד>׳\ 1 ת 0 ) 
נוסדה ב 1303 בידי בוניפציום 7111 \. ב 1976 למדו בה 130,000 
תלמידים• האקדמיה הלאומית, ו%>ת 18 861 31£ ״ 210 גא ב 11 זז 0:38£ \ 3 
המחולקת לשתי חטיבות (פיסיקה, מתמסיקה ומדעי־הטבע, ופילוסו¬ 
פיה, היסטוריה ובלשנות) נוסדה ב 1603 . האקדמיה הלאומית של 
סן לוקה ( 103 ^ 1 חב 5 81 ■< 1 ו;וו 10 /!.א ב ££38£08 ( 2 ) לאמנויות ולאדרי¬ 
כלות נוסדה בסאה ה 14 (וע״ע אקדמיה, עם׳ 517 , 519 , ושם תס׳). 

בר׳ כמה עשרות מוזיאונים וגלריות. בין המוזיאונים יש להזכיר 
במיוחד את וילה בורגזה (ע״ע, ושם תם׳), המוקדשת לאמנות קלאסית 
ולתקופת הבארוק, את וילה פרנזינה ( 3 ו 511 :> מ 3 1 ? 11 3 ;ז\), שעוצבה 
בידי ב. פרוצי (ע״ע), ואת המוזיאונים של הוטיקן (ע״ע. עם׳ 
34/7 ). ב 0 ת 3 ת! 30 0011£810 (המאה ה 16 ) ספריה ציבורית ומוזי¬ 
אונים לפרהיססוריה ולאתנולוגיה. ב 011810 3 ת 3 יז 81 13 ו!׳\ (המאה 
ח 16 ) נמצאות עתיקות שנתגלו במחוז ד ובערים האסרוסקיות 
הסמוכות. 


המוזיאון הקפיטוליני, שנוסד בידי האפיפיור סיכססוס 7 ( 1 בסוף 
המאה ה 15 , מפורסם בפיסול הקדום שבו. המוזיאון לעתיקות החשוב־ 
ביותר הוא הסדהזסז (ע״ש מיקומו באתר מרחצאות דיוקלטיאנום). 



רובוא. מנצר שנט׳אננ׳לו והנשר. כרקע — כנסיית סז פישרו 
נפזטו אניט, רומא) 


691 


רומא (העיר) 


692 


ראויים־לציון 13 אובליסקים מצריים (או בסגנון מצרי) בכיכרות 
העיר ובגניה (על אתרים ומונומנסים אלה ר׳ להלן. אמנות). 

בר׳ כ 50 מכוני־מחקר זרים, המייצגים בין־השאר מוסדות מהולנד 
(ארכאולוגיה, היסטוריה מודרנית והיסטוריה של האמנות), נורווגיה 
(ארכאולוגיה והיסטוריה של האמנות), שוודיה (לימודים קלאסיים), 
ספרד (היסטוריה וארכאולוגיה), בריטניה ("ביה״ס הבריטי בר": 
ארכאולוגיה, לימודים קלאסיים, היסטוריה, היסטוריה של האפנות, 
אדריכלות והאסנויות היפות), דנמרק (ארכאולוגיה, בלשנית, אמנות, 
היסטוריה. היסטוריה של האמנות, היסטוריה של המוסיקה והספרות), 
פינלנד (לימודים קלאסיים ואיטלקיים), גרמניה ("המכון הגרמני 
לארכאולוגיה") וצרפת ("ביה״ס הצרפתי לארכאולוגיה והיסטוריה"). 
בר׳ 14 קונסרווטוריונים למוסיקה. בקונסרווטוריון ע״ש ג׳חפה ורדי 
350,000 ספרים (ור׳ תם׳. להלן, עם־ 703 ). 

בר׳ ספריות רבות. החשובה שבהן היא הספריה הלאומית המר¬ 
כזית ע״ש ויטוריו אמנואלה 11 (= 31 ־ 011 = 0 = 210031 * 1 3 = 8161101 
11 = 1 = £0:300 ,״-״״״/ו), ובה 2.500,000 ספר. המועצה-הלאומית 
למחקר (= 6 =־!= 81 = 11 = 1 ! = 143210031 000518110 [, 0.14.8 ]), שנוסדה 
ב 1923 , מאגדת בתוכה מכוני־מחקר במדעי הטבע. החברה, הרוח 
והמשפט. שכסה מהם מצדים מחוץ לו". 

ה $1310 110 = 1 = = 01131 = 0 10 ׳״ 6 =ז^ (.הגנזו הממלכתי המרכזי"), 
שנוסד ב 1871 , משפר חומר ארכיוני בתחום המדיני, המינהלי, 
התרבותי והמשפטי על מדינת איטליה מראשית היווסדה ( 1861 ) 
ועד היום. יש בה 120,000 ססרים. ב 3 = 11 = 308 : 13 = 816101 171,000 
ספרים— בעיקר אינקונבולה וספרים מהפאות ה 16 —ה 18 . ב- 816110 
111300 = 1:310-0311007110 11:0 = 15111 ' 11 = 1 = 3 ==ז ספרים וכ״ע על ההווי 
בדרום־אמריקה. 

ב 103 = 1706 =::=='(! = 173210031 13 ־ 1 = 0311 113 = 11 3 = 8161101 
ספרים על האמנות במאות ה 19 וה 20 . לספריית הסנאט 500.000 
ספרים — בעיקר בתחומי המשפט, ההיסטוריה והפוליטיקה. מבין 
הספריות החשובות יש להזכיר את הספריה של החברה האיטלקית 
הגאוגרפית ( 200,000 ספרים), וכן את ססריית החברה האיטלקית 
לארגונים בי״ל. שבה 210,000 מסמכי או״ם וכן 70,000 ספרים. 
ב 121303 = 73 3 = 8161101 100,000 ספרים על תולדות האמנות האי¬ 
טלקית: לידה המכון ע״ש מ. פלנק ובו 50.000 ספרים. בד נמצאים 
המרכזים לחקר התאטרון ואמנות הקולנוע, והמכונים לעניינים בי״ל, 
למדעי המשפט ובעיות הכלכלה של איווד הימה״ת ולמדעי הגרעין. 
יש בד גם מצפה־כוכבים. ם. 

אמנות. מבחינת הכפית, האיכות, העניין והרבגוניות של 
בנייני־צינור מונומנטליים, אתרים אורבניסטיים מכל הסוגים, ארמו¬ 
נות פרטיים, הווילות וכידב, שנתברכה בהם — אין מתחרה לד 
העיר בעולם כולו. 

כמרכז הקיסרות הרומית היוותה ר׳ אתר ענק וגדוש מבנים 
מונומנטליים מבל הסוגים (ר׳ רומא, אמנות, עט׳ 762/7 ), שנצטברו 
בה במשך מאות שנות קיום הממלכה. פלישות הברברים, ההזנחה 
וההרס השיטתיים וניצולם של שרידים מפוארים כסחצבות לחסרי- 
בניה לבניינים שהוקמו מיה״ב ועד שלהי המאה ה 17 (ולעתים 
קרובות גם אח״כ) לא הצליחו לסלק את השרידים האלה כליל,• 
מה שנותר מדהים בכמותו ובממדיו. 

האפיפיורים, אף שנטלו חלק פעיל בהדס שיטתי זה, סייעו גם — 
בייחוד מראשית המאה ה 16 ואילך — להצלת כמה מבנייני ד 
העתיקים, לשימורם, לחשיפתם ולשחזורם, לחשיפת הפסלים והציר 
דים שנמצאו בהם ולכינוסם באספים שהפכו במשך־הזסן למוזיאונים 
(בעיקר אלה של הווטיקן). גם משפחוח־האצולה והחשמנים כינסו 
בארמנותיהם אספי־עתיקות גדולים; חלקם שובץ בקירות הארמונות 
וחלקם נשתמר באספי מוזיאונים. בין השרידים החשובים מתקופת ר 
העתיקה: חומות העיר (מהמאה ה 3 ואילך: אך נשתמרו גם קטעים 



ריסא. פורום רופווט (פוטו אניט, רומא) 


מתקופת שחר הרפובלי¬ 
קה [ע״ע סרויוס טוליום 
1 ]), הסעידות על ממדיו 
העצומים של תחום העיר 
העתיקה: ה,.פורום רו?ך 
נום״ — ריכח גחל של 
שרידי בנייני־ציבור, שור 
קים, סקדשים ומונוסנ־ 
מים מתקופת הרפובליקה 
ועד שלהי תקופת הקי¬ 
סרות: הפורום האימפר¬ 
יאלי—המשכו שלה״פו־ 
דום" לכיוון גבעות ה־ 
קווירינלה והווימיגלה — 
מתקופת הקיסרות, ובו 
שרידי מקדשים ושווקים: 
הפורום של טרינוס — 
פרי תכנונו של אפולודו־ 


רוס מדמשק. ובו אכסדרה ובה חנויות: לא הרחק משם — עמוד 
טרינום המפורסם,־ עמוד שני — אף הוא כראשון מכוסה תבליטים — 
הוא עמוד מרקוס אורליום בכיכר קוללנה. על גבעת הפלטינו — 
שדדי ארמונות קיסרי ר׳ ובני משפחותיהם: ועל גבעת הקפיטוליו — 
שרידי מקדש יופיטר וה 136013111110 (ארכיון). בין המבנים העומדים 
על תלם: קשתות-הנצחון(ע״ע טריומפוס) של סיסום. ספטיפיום סוורוס 
וקונסטנטינוס, הקולוסאום וד,פנתאון, ומקדשי פורטונה. וירילים 


ווסטה. סרשימימ-במיוחד בממדיהם הענקיים — למרות מצבם החרב. 
או השימוש החדש שנעשה בהם — מרחצאות דיוקלטיאנוס וקרקלה. 
והבסיליקה של קונסטנטינוס (או מכסנטיוס [ע׳ ערכיהם]). מונומנט- 
הקבורה של אדדאנוס שונה והפך למצודת האפיפיודם ( 1 = 0351 
10 = 8 מ 3 ,' $301 : תם׳, לעיל, עם׳ 690 ). 

מתקופת הנצרות הקדומה שרדו בר׳ ובסביבתה קטקומבות רבות, 
המשתרעות לאורך קילומטרים רבים מתחת לפני־הקרקע: רובן 
שימשו לקבורת נוצרים ולפולחנם, אך נשתמרו גם קטקומבות 
יהוחווב ציורי־הקיר בקטקומבות הנוצריות מצטיינים באהספרסי־ 
ודות. (ד להלן, עמ׳ 704 ). משחיתה הנצרות לדת שלטת נבנו בד. 
בחסות קונסטנטינום, הבסיליקות הנוצריות הגדולות: הבסיליקה של 
פטדוס, שהיא הקתדרלה של הווטיקן: הבסיליקה של פאולום — מחוץ 
לחומה הדרומית (הוגדלה אח׳־כ): הבסיליקה של הלטראן. אף אחת 
מהן לא שרדה במצבה המקורי: במקום הבסיליקה של פטרוס הקדוש 
עומד כיום המבנה שעוצב בידי מיכלאנג׳לו, מדדנו ואחרים: זו של 
פאולום היא שחזור מודרני לאחר שריפה במאה ה 18 : והקתדרלה של 
ד — סן ג׳ובאני אין לטראנ 1 — נבנתה מחדש במאה ה 17 בידי 


בורומיני (ע״ע), והחזית שלה — בידי א. גלילאי (ר׳ להלן). 


בבפטיסטריום העתיק הסמוך לקתדרלה נשתמרו פסיפסים מהמאות 
ה 5 —ה ד. אחד הקדומים שבבנייני ר׳ הנוצרית הוא המאוסוליאון של 
00513023 83013 . בתו של קונסטנטינוס — בניין מרכזי ובו פסיפסי 
תקרה מהמאה ה 4 . מהקדומים בסוגם בעיר. הכנסיות התשובות 
מהמאה ה 5 הן: סנטה מריה מג׳ורה (בבנייתה הוחל במאה ה 4 ), 
ששמרה על המבנה הכללי המקורי של הפנים שלה, וגם נשתמרו 
בה פסיפסים מרהיבים מהמאה ה 5 (באולם המרכזי) ומהמאה ה 13 
(באפסיס ובחזית המזרחית): כנסיית סנטה סבינה ( 536103 ) : 
כנסיית סן סטפאנו רוטונדו; כנסיית סן לורנצו — מהרן לחומות — 
שנבנתה בסאה ה 6 . 

חלק ניכר מהכנסיות כיה״ב נבנו על חורבות מקדשים, מרחצאות 
וכר, וברבות מהן הרבו להשתמש כפריטים ארכיטקטוניים שנלקחו 
משרידי בניינים רומיים. ברבות מכנסיות אלו עוטר האפסים בפסי־ 




693 


רומא (העיר) 


694 


פסים בנוסח ביזנטי. ידועים־נפיוחד הפסיפסים של כנסיית קוססאס 
ודמיאן (המאה ה 7 ), ואחריהם סדרה של פסיפסים מהמאה ה 9 

( 00100103 ת 1 913113 531113 , 0001113 53013 , 13550110 ? 53013 ) 

בטרסטוורה. ועוד. פריחה וו של אמנות הפסיפס הכנסייתי נר׳ הגיעה 
לקצה בפסיפסי האפסים המפוארים של כנסיית סן קלמנטה ובאלה 
של סנטה פריה סג׳ורה (אפסים והזית). אספקט דקוראטיווי חינני 
ומעודן הקנו למבנים הכנסייתיים במאות ח 12 —ה 14 בני לשפחות 
הבנאים והפעטרים קוססאטי וואזאלטו 1 דוגמות אפייניות הן חצרות 

מנזרי כנסיית 111 311111 * 010 5311 , 241113 10 11011 ? 3010 ? 5311 

131101300 , בפות־המטיפים בכנסיות רבות ובר. 

את אמנות יה״ב בר־ חותמים ציוריו ופסיפסיו של פיטרו קאוואלי 
(ציורי יום־הדין האחרוו במנזר (^ 01 *^^ 153013 0001113 111 X135 
פסיפסי האפסים של 010 * 0 !! 13 ז ס! 243113 53013 ) ועיטוריו הפיסר 
ליים של ארנולפו די קמביו. יוצרם של אסריוני המזבח המפוארים 
בכנסיות 3010 ? 530 , סנטה צ׳צ׳יליה ועוד (ע״ע חפה). 

המאה ה 14 היתד, חקופת־שפל נאמנות ר' בגלל "גלות בבל" 

של האפיפיורים נאויניון (ע״ע, וע״ע נצרות, עס׳ 345 ). פיגורה 
הכלכלי והתרבותי של העיר נפשך גם במאה ה 15 , והיא היתד, 
פרובינציה בהשוואה למטרופולין האפנותי, פירנצה. עד אמצע המאה 
ה 16 ייבאה ר׳ את האמנות מבחוץ. מלבד פסלים — שיצרו מצבות־ 
קבורה לאפיפיורים ולחשמנים בכל כנסיות העיר והווטיקז, וגם 
אנזרי־ננסיה מפוסלים — פעלו בר׳ בסאה ה 15 גם ציירים, רובם 
ממרכז איטליה וצפונה: ג׳נטילה דה פבריאנו — בכנסיית הלטראן 
(ציוריו הושמדו במאה ה 17 ) 1 מזאצ׳ו ומזולינר בציורי־פזבח ובציורי- 
קיר (סן קלסנטה), פלוצו דה פורלי בכנסיית 011 ) 105 !^ 153011 
ובספריית הווטיקן, במפעל הדקוראטיווי הגדול, 1481/3 — ציורי 
קירות הקפלה הסיפסטינית שבוצעו בידי פרוג׳ינו, בוטיצ׳לי, גיר- 
לאנדאיו, סיניורלי, פינטוריקיו ועוד. האחרון עיטר עם תלמידיו 
(בשלהי המאה) את תדרי מגוריו של האפיפיור, אלכסנדר 91 
(בורג׳ה), בווטיקן, ואילו בן־דורו, פיליפינו ליפי, צייר אז את קירות 

קפלה 3 ) 0313 בכנסיית 3 * 241001 0013 ! 243113 53013 . במחצית 

השניה של המאה ה 15 נבנו בר׳ גם ראשוני הארמונות הגדולים 
בסגנון הרנסאנס — ארמון ונציה ( 1452 ואילד) וה 03000110113 
(הושלם רק במאה ד, 17 ). בניינים אפייניים הן גם הלוג׳ות, שנבנו 
אז בחזיתות הכנסיות ומשם בירכו האפיפיורים את הקהל; המוקדמת 
שבהן היא זו של כנסיית סן מרקו (אחרי אמצע המאה ה 15 ). 

ימותו של יוליום השני, 

שהעסיק את ברמנסו! 

(ש״ע) כארדינל־החצר 
שלי, ואת שני גוזלי 
ציירי הדור מינלאנג׳לו 
ורפאל וזד׳ע)! הודות 
לפעילותם הפכה ר׳ 

בירד. הרנסאנס האי¬ 
טלקי. ברכננטה בנה 
הלק מארמון המטיקן, 

תכנן בקנה-סידה גרנ¬ 
דיוזי את חצר הבלר 
דדה ואת כנסיית סן 
פיטרו החדשה והשפיע 
על סגנון ארדיכלות 
הארמון הרומאי! ה" שמי 
פיסר*. שעיצב בחצר 
־ 2400 ס! 10110 ? 530 
10110 הוא פנינת האר- 
דיכלות של ר׳. מיכל- 



רוסא. חזית כנסיית ישי (! 065$ ! 116 ג 1€$ ג 01 ) ׳שבנה נ׳. ד 5 ח פורסה 
( 1508 ) ; סגנה דיבאריס 


אגג׳לו צייר את תקרת הקפלה הסיכסטינית ורפאל צייר את 
קידות ה״ספאנצה״, מגוריו של יוליוס 11 בווסיקן. בו־בזמן ציירו 
רפאל ותלמידיו סדרת ציורי-קיר ותקרה בווילה פרנזינה. לאתר ביזת 
ר׳ בידי צבא קרל 9 ( 1527 ) עזבו את העיר רבים סהאמנים שנהרו 
אליה קודם, אולם, ר׳ כבר התחילה להתאושש בשנות ה 30 של 
המאה: פרוצי בנד, את ארמון סאסיסו ( 3110 143551010 313120 ? 
0010000 ) ; סיכלאנג׳לו צייר את יוס־הדין האחרון בקפלה חסיכס־ 
סינית, ואח״ב את קירות הקפלה של פאולוס 111 , שלמענו תכנן גם את 
הקפיטוליו ואת בניינה המחודש של כנסיית סז פיסת 1 אנסוניו דה 
סנגלו (ע״ע) הצעיר בנד, את ארמונו המפורסם של אלטנדרו פרנזה 
ופירו ליגוריו בנד, את החווילה המקסימה של פיוס 19 בגני הווטיקן. 

המסדרים החדשים שקמו בעקבות תנועת הקונטרה־רפורמציה 
היו פטרוניה החשובים של האדריכלות הכנסייתית ברבע האחרון של 
המאה ה 16 . כנסיית □ 005 של ויניולה ודלה פורסה (ע' ערכיהם) 
הפנה לאב־טיפיס של כנסיות הבארוק — גם מחוץ לאיטליה — 
ואילו כיפת כנסיית סן פיטרו שימשה אב־טיפוס לכיפותיהן של 
ננסיות הבארוק וקבעה אח אפיו המיוחד של קו-הרקיע של העיר. 
תקופת שלטונו הקצרה של סינסטוס 9 ( 1585/90 ) היתה עידן של 
קדחת־בניה, שהארדינל שלה היה דומניקו פונסנה (ע״ע). פני 
העיר שונו עקב סלילת דרכים ישרות שקישרו בין כנסיות עולי־ 
הרגל החשובות. בצמתים ובכיכרות הוקמו אובליסקים (רובם 
עתיקים) ומזרקות, ונבנו ארמונות. יורשו של סיכססום, פאולוס 9 . 
המשיך במפעלים דוסים! בימיו השלים קרלו סדרנו (ע״ע) את 
הקתדרלה סן פיטרו(תל׳: כרו ה׳. עם׳ 725 ). 

כנסיות הבארוק האפייניות שנבנו בר' בסאה ה 17 בהשראת 
חזית כנסיית □ 305 ) וכיפת סן פיטרו (ע״ע פורסה. ג׳. דלה) הן 530 
□ 160321 ו 93110 110113 03 ז 011 ל 1 ' 1 ח 53 . מרבית ארמונות התקופה 
הלכו נדרו השגרה וחיקו אח התקדימים של ארמון פרנזה. אולם 
את פרצופה האורבניססי-ארכיטקסוני השגרתי-פהות של ר׳ קבעה 
שלשלת הארדיכלים הגדולים של אמצע המאה — ברניני, בורומיני 
ופ. דה קורטונה: בנסיות 310110310 ) 31 103 (> 0 .ו 7 ') 530 של ברניני, 
כנסיות הקדושים סארסינה ולוקה ומאנטה מאריה דלה פאצ׳ה של 
קורטונד, (ע״ע׳ ותכד שם). 0 ! 11 !! 01 530 , 531110023 3113 0 * 1 * 5301 
ומנזר הפיליפינים ( 1100101 ■?) של בורומיני (ע״ע, ושם תם׳) הם 
שכיות־חמדה של אדריכלות הבארוק בר׳. ארמון ה 140 ? 100363043 ? 
של בורומיני הוא מהנועזים שבארמונות ר. 003 * 13 * 1 3223 !? חייבת 



695 


רומא (העיר) 


696 



ריש*. ע*ר -:הע-יבית .א. 11 ..ז ',־־י־נ ז 1 :׳ 0 . ר! 0 א) 


את יפלה המיוחד למזרקות של ברניני (ע״ע. ושם תם") ולכנסיית□ 
המרהיבה של רינאלדי ובורומיני, 0 ! 4£00 .' 5301 . הכיכר המתוכננת, 
שחזיתות הכנסיות והארמונות משמשות לה כעין תפאורה, היא 
אפיינית לו", בעיקר בתקופת הבארוק. המפורסמת שבהן היא כיכר 
סן פיטרו של ברניני, שהשפיעה מאז על תכנון ערי הבארוק 
באירופה. האחרונות שבכיכרותיה המתוכננות של ר׳ ברוח זו הן 
010 ^ 0 ? !ש!, 13223 ? (הארדיכל — ! 0.4731.1810 ) והסטיו של 13223 ? 
3 ! £$08 ' 8011 (הארדיכל — ל*>\ 1 .ס). 

סגנה אדריכלות המאה ה 18 בר׳ נטה לקלאסיציזם מאופק ולעתים 
קר. ר' תדלה אז בהדרגה להיות מנהיגת אירופה בפיסול ובאדריכלות, 
אן מספר היצירות הארכיטקטוניות שהעשירו את העיר לא פהת. 
פנינות תכנון אורבני הן כיכר המדרגות הספרדיות (האדריכל — 
פ. דה סנקטים! תם', לעיל, עמי 689 ) וכיכר 11-03210 ח 53 של 
פ. רגוציני ( 022101 * 83 .ז(). חזיתות הקתדרלה של הלסראן (האד¬ 
ריכל — ! 4.6,31111 ) ושל כנסיית 1010 ** 443 13 ז 13 \ 53013 (האדריכל 
— פ. פוגה). וכן מזרקת וזה! המפוארת (ר׳ כרו בי. לוח ב׳, אחרי 
עמי 760 ) הן דוגמות אפייניות לחיוניותו של הבארוק המאוחר בר׳. 
אחד הבניינים היחידים שנבנו במאה ה 18 בהשראת סגנון הרוקוקו 
(ע״ע) היא כנטיית המנדלית ( 4438831003 * 1 ) של ג׳. סארדי (. 0 
531111 ). במאה ה 19 נבנו בעיר בניינים בסגנון נאו־קלאסי ונאר 
באדוקי — בניין הפרלמנט. הנשען על אימת 11100111110110 של 
ברניני(האדריכל — 835110 ) , וארמון המלכה מרגריטה (הארדיכל — 
1 ( £00 . 5 )) מייצגים את הראשון, ואילו היכל המשפטים (האדריכל — 
0311101101 . 0 ) מייצג את השני. 

בשלהי המאה ה 19 הוקם על מורדות גבעת הקפיטוליו המונומנט 
הענקי לוויטוריו אמנואלה 11 ולאחדות איטליה (ארריבל — .ס 
5,100001 ) ! הוא הושלם במאה ה 20 , בהשראת המקדש הרומי של 
פלססרינה. סגנונו הנאו־קלאסי הקר, הרס האתרים העתיקים על 
גבעת הקפיטול וחוסר האיזון האורבאני, שהביאה נוכחותו של גוש 
ענקי ומלבין זה בלב ר׳ העתיקה, פוררו ביקורת חריפה ומוצדקת 
וכינויי־גנאי (״עוגת החתונה״) — אד אין להתעלם גס מיפי הביצוע 
הטכני ומהידע הסגנוני. 

האתר האורבניסטי המעניין־ביותר של ר׳ המודרנית הוא רובע 
התערוכות . 0.11 .£ (ר׳ לעיל, עמי 688 ), שהוקם למען השלטון 
הפשיסטי. הסגנון המונומנטלי המנופח והקלאסיציזם הקר של הבניי¬ 
נים זרים לטעם ומגני■ אד הסדר והרווחה השולטים ברובע — 
הכולל גם אגם מלאכותי נאה — עושים רושם עז על המבקר. גם 
קריית האוניברסיטה של ר' נבנתה בסגנון הפשיסטי הזה. בניין הדיש 
אחר — החשוב־מסוגו שנבנה לאחר המלחמה — הוא תחנת־הרכבת 
המרכזית (!ססס-״ד 51221000 ). הבניין, שהוקם לזכר חללי המערות 


" הארדאסיניות ( 418031100 * £05 ). שימש דוגמה לבניין "יד ושם 
.(707 בירושלים (ר , להלן, עמי 

יצידות־מופת ארכיטקטוניות חדישות הם מבני הטפורס של 
האולימפיאדה ( 1960 ), שתוכננו בידי א. ויסלוצי ופ. ל. נרד (היכלי 
הספורט — הגדול והקטן — והאיצסדיון הקטן). סוג מבנים אפייני 
לר׳ הן הווילות (ע״ע חדלה). רבות כבר נבנו בעת העתיקה, ואחת — 
של אטיקוס (ע״ע) הרידס — נשתמרה. בפרוורי ר׳ החדשה בנו 
עשירי העיר והחשמנים הווילות מפוארות. המפורסמות והיפות שבהן 
הן: של אונוסטינו! של קיג׳י (הפרנזינה: וע־׳ע פרוצי) < דלה מדמה 
(האדריכל — רפאלו! ע״ע)! וילה נ׳וליה (האדריכלים דניולה, וזרי, 
אמאנאטי) וילה בזדגזה - של החשמן שיפיונה בורגזה (כיום מוזיאון 
חשוב (תמ׳ז כרד ז׳, עמי 371/2 ! י׳ עם׳ 1964 )! וילה דוריה־פמפילי 
הארדיכל — אלגארדי)! וילה אלבאני (האדריכל — קרלו מארקיוני ) 

.([0. 443101110001] 

ן}ת 1 זוו<\ל . 0 ח 1113 \ ; 1953 וזן 0 זזס'. 1 ,)) 143 וז 0 ׳\ ״ 1 - 1 ת 3 נז 3 ^ .ע 

0116 1011300, /?. 1■ •1 2 ! 4 01116:6 ז>.£ , 30 ו 11 חג!\ . 0 ; 1962 , 1 וזז 10 וזו ?. 

(1 י /—X 13113/11 ^ ./י ; 1963 ,.// 509 , 1 ז 1 / ( 1, 1:111147 ^ 351 ( 01 ; 1962 ,(שיא , 
01116:6 <11 <10.1 X^/! 01 X 001210-0 ./י ; 1963 , 100010 1 ^ 1 ע . 

2 101 > .?/ : 1 > 6 > 16 '!! 6 6 ^ 1 ,זש 1 ז 1 זב X^ 01 XX'^ *60010, 1963; 1*. ?0 י 61 ?ו}א 0 )ז 

1?. !>0*0660, 1-11, 1973. 

א. רו. 

התפתחות ה ם ו ס י ק ה בר׳ ביה״ב (על המוסיקה בתקופה הקדימה 
— ע״ע רומא. עמי 761/2 ) קשורה בפעילות שבחצר האפיפיורים 
ובכנסיה ובמוסדותיה■ ליד ארמון הלסרן (ע״ע), שהיה מושב האפי¬ 
פיור, הוקם (במאה ה 4 ) המרכז החשוב-ביותר של המוסיקה הנוצרית 
הפולחנית— ,.ביה״ם לזמרים'(! 03010200 11013 *) — האקדמיה שתפ¬ 
קידה היה לקבוע את אפני הזמרה, לשמור על מסורת המוסיקה הפול¬ 
חנית ולחנר זמרים מקצועיים מעולים לטקסי־הכנסיה הרשמיים. למוסד 
זה נתקבלו דק ילדים בדובי־כשרון, והם זכו לחינור סכולסטי מלא. 
באקדמיה זו פעל ב 1030 גדדו מארצו (ע״ע). מרבית הזמרים גויסו 
מארצות שונות באירופה, ומלחינים רבים בעלי־שם התחילו כאן את 
הקריירה המוסיקלית שלהם. בשנות קיומה הארובות ידעה אקדמיה זו 
הרבה עליות דרידות, ועם גלות האפיפיורות לאודניון, במאה ה 14 , 
(ע״ע נצרות. עמי 345 ) חדלה מלהתקיים. אחרי תקופת־שפל ארוכה, 
שבה לא זכה החיניר המוסיקלי לעידוד ולטיפוח במסגרת הכנסיה, 
השיב האפיפיור סיכסטוס 147 (ע״ע) למוסיקה את מקומה הראוי 
בכנסיה! ב״קפלה הסיכסטינית" שבנה שיכן את המקהלה האפיפיורית 
החדשה. גם האפיפיור יוליוס 11 (ע״ע) היה מפטרוני המוסיקה וייסד 
אגודה חדשה של זמרים ומלחינים. אגודה זו — יחד עם המקהלה 
הסיכסטינית סיפקו את צרכיו המוסיקליים של הווטיקן וקבעו את 
דיר המוסיקה הכנסייתית. ב״קפלה הסיבסטינית' פעלו מלחינים 
כפלסטרינה, לסו, ד. סקרלטי (ע׳ ערכיהם) ובנודלי ( 11 ס״ 0 סס 8 ). 
בעקבות הווטיקן קמו ■קפלות״ גם בכנסיות אחרות בר' — בין־היתר 
בכנסיות ■סאן ג׳ובאני איו לאטראנו" ו-סאנטה מאריה מאג׳ורה". גם 
מוסדות אחרים של הכנסיה החלו לעסוק בוזינוך מוסיקלי ובהשמעת 
יצירות. עם אלה נמנים ה״סמינאריו רומאנו" ו״הקולג׳ו גרמאניקו". 
שבהם למדו אמני האורטוריה והפוליפוניה לצד מלחינים חלוצי 
האופרה. בר׳ מקובל היה, שמוסיקאים מחברים ומבצעים מוסיקה 
חילונית ודתית כאחת. יש לציין, שפד למאה ה 17 היה בר׳, מחוץ 
למסגרת הכנסיה, רק בי״ס אחד למוסיקה. 

ר׳ היתר, גם מקום האופרות הראשונות (ע״ע אופרה! מוסיקה, 

עם׳ 656/8 ). בר׳ נפתחו במרוצת המאה ה 17 (תקופת הבארוק) 
התאסרונים הראשונים דוגמת ״תאסרו דלה דמה״ ( 80110 סזזבשיד 
0.1010 ), ״תאטרו די טור די נונה" ( 003 א 81 ■!ס? 81 0 ־ 1X0311 
ותאטרו ארגינטינה — בחסותן של כמה ממשפחות־האצולה (באר- 
בדיני. אוטובוני, ספורצה [ 510123 , 1001 ) 0110 , 1100101 ־ 831 ]). ובהם 



697 


רומא (העיר) 


698 


הוצגו האופרות בביצוע מפואר. ר , אף תרפה לפיתות סוג דרמת' 
מיוחד — האופרה הקומית. 

ר׳ גם היתה מולדת האורטוריה (ע״ע), שראשיתה כתנועה אנטי- 
לותרנית בהדרבת המוסיקאי פ. נרי (ע״ע). בהדר-התפילה ( 1310110 <״ 
ע״ע ממר. עפ' 1019 ) נפגשו בני העם הפשוט כדי לשיר בצוותא 
הימנונות ולהקשיב לסיפורי הביבליה בלבוש דרמתי־מוסיקלי, אך 
ללא בימה. מייצגה הראשי של האורטוריה של ר׳ הוא ג׳קופו קריסימי 

( 11111 !! 5 ת 03 013001110 ! 1664 — 1674 ). 

מבין גאוני המוסיקה לכלי־מנענעים בתקופת הבארוק בר׳ יש 
להזכיר את פרסקובלדי (ע״ע), ב. פאסקוויני ( 3501111111 ? . 8 ; 1637 — 
1710 ) וא• סקרלטי (ע״ע). 

ב 1566 נוסדה בר התאחדות המוסיקאים המקצועיים, -ב 08 ז״ 1 ו 00 
001113 52013 ; 1 > *! 210 , בהנהלת פלסטרינה, מרנציו, סוריאנו 
ואחרים. זוהי אחת ההתאחדויות המקצועיות הקדומות-ביותר מסוגה. 
היא סייעה להעלות את רפת המוסיקאים עי״ב שחייבה אותם לקבל 
רשיון־עבודה; המוסיקאים שעמדו בכל הדרישות זכו לתואר אמן 
הקפלה ( 0113 קק 03 11 > 1305110 * 1 ). בסוף המאה ה 19 נוסדה האקדמיה־ 
למוסיקה ע״ש צ׳צ׳יליה הקדושה (ע״ע), שמאז ועד־היום העמידה את 
טובי האמנים והמלחינים של זמננו: לידה הספריה המרכזית למוסיקה 
ומוסדות מוסיקולוגיים שונים, בנון תקליטיה וסרטיה מקיפות. במאה 
ה 19 היתה ר למרכז חשוב של סיפוח האופרה. ומלחינים שונים — 
כרוסיני, דוניצטי וורדי — הציגו בבתי־אופרה רבים את יצירותיהם 
בהצגות־בכורה. בין התאסדונים ההיסטוריים הרבים בר מצטייז 
בית־האופרה "תאסרו דל אופרה" ( 1 !טק 0 ' 11 פ 8 ס! 031 ^ בביצוע 
מעולה של אופרות ובאלפים. מאז 1938 נוהג בית־אופרה זה להציג 
בעונת־הקיץ אופרות גדולות-פמדים תחת כיפת־השמים בחורבות 
מרחצאות קרקלה. ור תנד. להלן. עמי 703 . 

1 ז %61# / , 2 ־\ 3 .מ ; 1931 ,) 11 **) 1 ח 1 ז 6 ש) ־ £1 ־ €1 ! 1 ?? . 0 ; 1957 ,( 1 , 0510 ^ 1 01 

. 1972 , 1 ,}(}!ו 11 (זה 0110 ? 1 .% 1 ?)^ 1150 ס 11111 ו 1 
א. ג.־ק. 

היסטוריה. ראשיתה של ד׳ בגבעות המתנשאות לגובה של 
50 — 60 פ׳ ליד הטיבר, כ 23 ק״מ סשפבו, והחולשות על מישור 
לטיום, על עמק הטיבר ועל אחד המעברים החשובים של הנהר. יושבי 
גבעות אלו היו מוגנים משטפונות ומהתקפה מצד היבשה, וריחוקם 
מהים הבטיחם מפני שודדי-ים. במקום עברו שתי דרכים ראשיות 
(ר־ לעיל, עם׳ 686 ), האחת ממזרח למערב. והאחרת, לאורך תוף 
הים הטיתי, מצפון לדרום. (וע״ע רומא, עם׳ 710 ואילך). 

לימים פנו הרופאים את השנים מתאריו ייסודה של העיר ( 36 
113 ( 0001 0 * 11 ), שחל, ע״פ המסורת, ב 753 לפסה״ב. ואולם, היישוב 
על הגבעות קדם בהרבה לתאריך זה. כבר באמצע האלף ה 2 לפסה״נ 
הוקם על אחת מגבעות אלו הפלטיום — בקתות עגולות עשויות קנים 
■חימר. זו היא ״וי המרובעת״ ( 903111-313 . 8 ). שנקראה כך ע״ש 
צורתה המלבנית של הגבעה. סמוך ל 800 לפסו,"נ התאחד היישוב 
שעל הפלטיום עם יישובים אחרים בברית ״שבעת ההרים״(. 0111000 ־ 5 
מזסט; אין להחליף הרים אלה ב״שבע הגבעות" המפורסמות של 
וי). במאה ה: הפכה ברית זו, יחד עם העמקים שבין הגבעות. 
ליחידה מדינית אחת, היא. לפי המסורת, ר׳ של רומולוס. שהיתה 
מחולקת ל 4 אזורים. במאה ה 6 נבנתה סביבה חומה (חופת המלך 
סחיוס טוליוס [ע״ע]), שהקיפה 6 גבעות! רק במאה ה 4 סופחה 
לתחום העיד הגבעה השביעית. אוונטינום. 

באמצע המאה ה 6 נעשה המפעל העירוני הגדול הראשון, כשנוקז 
השטח שלרגלי הפלסיום וחקפיטלליום ע״י בניית "הביוב הגדול" 
( 010302 512x1012 )! האיזוד המיובש היה לפורום—מרכזה החברתי 
והמדיני של ד׳ בכל העת העתיקה (תמ׳: לעיל, עכר 692 ). בסוף אותה 
מאה נבנו גם המקדשים הראשיים — מקדשי ונוס ווסטה בפורום ומקדש 


יופיטר (ע׳ ערכיהם) בקפיטוליום! פולחן יופיטר הקפיטוליני היה 
לפולחן הראשי של המדינה. אותה עת נבנה הגשר הראשון על הנהר. 

ב 390 לפסה״נ נפגעה ר׳ מאד עם כיבושה בידי הגלים — בתי־ 
העץ נשרפו כליל, ורק המקדשים, שהיו בנויים אבן, נשארו עומדים 
בתוך ההריסות סביב. אולם במהרה שוקמה העיר. ב 312 נהיה אפיום 
קלודיוס קיקום (ע״ע קלודיים) לקנסור, ומפעליו פתחו שלב חדש 
בהתפתחות העיר — נסלל הכביש הרומי הראשון, ויה אפיה, מר' 
לדרום. ונבנתה אפת־הסים הראשונה ( 13 קשל! 11113 ) 7 ). בשנים 279 — 
269 נבנתה אמת־מים שניה, 701115 ) 010 ) 7 . באותה עת נבנו צוד גשרים 
על הטיבר ושכונות־מסחר לאורך הנהר. ר', שאיחדה בהנהגתה את 
כל איטליה, היתד, לכרך הומה ובו כ 100,000 תושבים. 

במאה ה 2 לפסה״נ, אחרי הנצחון על חניבעל ועליית ר׳ לדרגת 
המעצמה החזקו,־ביותר ביסה״ת, נהנתה העיר מפריחת הכלכלה 
והתחדשה תנופת הבניה — נבנו עוד מקדשים, הן לפולחנים העתי¬ 
קים והן לפולחנים החדשים שנתקבלו בה, והוקמו בחי־פאר לעשירים, 
שיכונים לעניים ובנייני־ציבור. החידוש הארדיכלי באותה עת היה 
הבסיליקה (ע״ע). הפורום הלך ונתמלא מקדשים ובנייני־ציבור, 
והפעילות החלה עוברת לשדר,־מרס ( 5431-1105 010111115 ) שבצפון- 
מערב, לאורך הטיבר. משנמלא כל השטח שבתוך חומות סרוויוס 
ו 7 הגבעות בניינים, החלו בונים שכונות חדשות מחוץ לחומות. 
על הקפיסוליום היו מקדשים ובנייני־ציבור בלבד. על הפלטיום הוקמו 
בעיקר בתי האריסטוקרטים, ובשיפוליו היו כסה מקדשים! ביפי 
הקיסרות עתיד היה שטח זה לשמש כולו לארמונות הקיסרים, ובלשר 
נות רבות נגזרה המלה ,ארמון׳ משפה של גבעה זו(בעבר׳ — פלסין). 
בשאר הגבעות, וכן מעבר לטיבר, נבנו בתי העשירים — בד״כ בתוך 
גנים! בשיפולי הגבעות ובעמקים היו בנייני־מגורים להמוני העם. 
אלה היו בניינים גדולים, בנויים לבנים, בני 4 קומות ויותר! בקומת 
הקרקע היו חנויות ובתי־מלאבה, והקופות העליונות היו מחולקות 
לדירות קטנות, וצפיפות הדיירים בהם היתה רבה. בין הבתים הגדולים 
האלה היו רחובות צרים (שדחבם פחות פ 2 מ׳). מפותלים וחסרי 
ריצוף, ורק מעט אוויר ואור חדרו אליהם. למרות רשת הביוב, לא היו 
הרחובות מנוקזים. והדיירים הטילו אליהם את הפסולת והאשפה: 
הגשם הפכם לתעלות בוץ ורפש, ובקיץ עלתה מהם צחנה. 

יוליום קיסר ניסה לתקן את המצב. וחייב את הדיירים לנקות את 
חלקי הרחוב שבחזית בתיהם. התושבים התרבו והלכו, והרחובות 
הצרים היו פלאי אדם ורכב. עד שכמעט אי-אפשר היה לנוע בהם. 
כדי להקל על התושבים אסר יוליום קיסר תנועת כלי־רכב בעיר 
בשעות היום, אך ברחובות הצרים המשיכו המונים להצטופף, ועמהם 
פרדות הסוחרים ואפיריוני העשירים, שהורשו לנוע. בלילה לא פסקה 
המהוסה — ברחובות השרויים באפלה התרוצצו עגלות מסוגים 
ומגדלים שונים והביאו את האספקה הדרושה לתושבי הכרך. הרעש 
והצעקות הדידו שינה מעיני הרומאים. במגמה להקטין את הצפיפות 
במרכז העיר עשה יוליוס קיסר נמה פעולות: תכנון מחודש של איזור 
הפורום, בניית פורום חדש, הטיית אפיק הטיבר מערבה — כדי 
להגדיל את האיזור הצפוני של העיר — ובניית דרכים רחבות מן 
המרכז לצפון. 

אוגוסטום המשיך בפעולות יוליום קיסר ופיתחן. הוא הרם את 
שרידי החופות הישנות, ובכך אפשר לעיר להתפשט, ושטחה הוכפל. 
הוא גם הנהיג שיטות ארגון חדשות לניהול העיר. בראשות פרפקט. 
ר׳ חולקה ל 14 אזורים: כל איזור חולק למספר שכונות, ובראשן ראש 
שכונה, בעל תפקידי מינהל ודת. הוא הקים 7 גדודים של חיל כבאים 
ושומרי לילה ( 1163 * 71 ), וכל גדוד היה מופקד על בטחון שני אזורים. 
אוגוסטוס גם בנה 3 אמוח־מים חדשות ותיקן את הישנות, הקים 
מקדשים ובנייני־ציבור חדשים, שיקם 82 מקדשים שהיו כמעט הרו¬ 
סים ובנה לעצמו בית על הפלסיום. הוא התפאר כי "מצא עיר של 
לבנים והשאיר אחריו עיר של שיש". נמפעלי-הבניה שלו עזר לו 





699 


רומא (וזעיר) 


700 



רוסא. הפנתאון עחיד׳צו אדויאנוס ( 120 ). קומה חריפה — 40 ם׳ 
(פוטו אניט, רופא) 


דבות ידידו ותתנו מ. ו. אגריפא (ע״ע), שבנה מכספו הפרסי את 
הפנתאון (ע״ע אדריכלות, עמי 713/4 [תמ׳|) ואח המרחצאות הצי¬ 
בוריים הראשונים בעיר. ותיקן את רשת הביוב. 

הקיסר סיבריום ( 14 — 37 לםה״נ) בנה מחנה־קבע לסשמר הפרטור־ 
יאנים (ע״ע) ועוד ארמון על הפלסיום. הוא גם מינה ועדה לפיקות 
על אפיק הסיבר וגדוחיו, וזו דאגה גם לתקינותה של רשת הביוב. 
קליגולה ( 37 — 41 ) בנה קרקס גדול וגם תבנו שתי אמות־מים הדשות, 
שבנייתן הושלמה בימי קלודיום ( 41 — 54 ). מפעל־הבנייה של נירון 
( 54 — 68 ) קשור בשריפה הגדולה ב 164 המחקר המודרני דוחה את 
ההאשמה כאילו הצית נירון עצמו את האש, אך ברור כי ניצל את 
ההרס בעיר כדי להפקיע את השסח שבין הפלסיום לאסקווילינוס, 
ובנה שם את ״בית הזהב״( 3 טז 11 ל! 00111115 ) שלו. הוא ציווה על בעלי 
הבתים שנשרפו לבנותם מחדש ובצורה יפח־יותר — דאג לשפר 
ולהרחיב את הרחובות והקים מרחצאות ציבוריים בשדה מרם. 

הקיסרים הפלאוויים ( 96-69 ) שיקפו ברוב פאר את ארמון 
הקיסרים על הפלסיום ואת המקדשים שנהרסו על גבעת הקסיסוליום. 
הם הקימו בנייני-ציבור בשטח ״בית הזהב״ של נירון — ביניהם 
את הקולוסאום (תנד: כרך ה׳, עם , 713 ) ואת שעד סיטוס לזכר 
הנצחון על היהודים (תפ׳: כרן ח , , עם' 575/6 ) — והחלו לבנות 
פורום חדש 1 בנייתו הושלמה בימי נרווה ( 96 — 98 ). טריאנוס ( 98 — 
117 ) בנה פורום חדש עם שוק מקורה, ובו העמוד המפורסם ועליו 
תיאור מלחמותיו בדקיה (ע״ע. עמי 49 ! ור ׳ שם תמי, עם' 50 ) ! הוא 
גם הוסיף מרחצאות ואמות־מים. בימי אדדיאנום ( 117 — 138 ) חודש 
הפנתאון והוקם המאוסוליאום על אי מלאכותי בסיבי(תמי: לעיל. עם׳ 
690 ). מרקוס אורליוס( 180-161 ) כנה בניינים חדשים בשדה מרם. עמוד 
דומה לעמוד סריאנום ומקדש לפאוססינה אשתו בפורום. בשלסון קומו- 
דום ( 180 — 192 ) פרצה שריפה גדולה( 191 ). ובניינים רבים באיזור הפו¬ 
רום עלו באש.ספטימיוס 0 ורו 0 ( 193 — 211 )שיקם את האיזור ובנה שער־ 
נצדזון וארמון חדש על הפלטיום ( 1 ח 11 ;ס 120 ו< 1 :> 6 ). בנו קרקלה ( 211 — 
217 ) בנה מרחצאות מפוארים. מפעל-הבניה החשוב־ביותר במאה ה 3 
היה הקמת החומר. סביב העיר ביזמת אורליאנוס ( 270 — 275 )! היא 
נשלמה בימי פרובוס ( 276 — 282 ). בניית החומה העידה, שד' אינה 
בסוחה עוד מהתקפה ושגבולות הקיסרות נפרצו. החומה הקיפה 
כמעט את כל 14 אזורי העיר. בעקבות שריפה גדולה ב 283 עשה 
דיוקלסיאנוס ( 284 — 305 ) פעולות־שיקום נרחבות ובנה מרחצאות, 
נחלים משל קרקלה. הבניין החשוב האחרון בר' האלילית היה 
הבסיליקה המפוארת של מכסנסיוס ( 306 — 312 ) באיזור הפורום. 


ר' של המאה ה 4 היתה כרך גדול, ובו, כמשוער, כמיליון 
תושבים. 11 אפות־סים. שארכן הכולל היה 500 ק״ם, משכו מים 
לעיר. היו בד. 11 מרחצאות ציבוריים, 1.352 רהסים לחלוקת מים, 
37 שערים בחומתה (שארבה היה 18 ק״מ), 29 רחובות ראשיים 
מהמרכז לפרוורים, 8 גשרים, 190 אסמי-תבואה, 2 שווקים מרכזיים, 
254 טחנות קמח, 8 גגי־ציבור, 11 כיכרות, 10 בסיליקות, 28 ספריות, 
שני קרקסים. שני אפפיתאטרונים, ומקדשים וארמונות לרוב. 

במאה האחרונה של הרפובליקה החל עמה של ר׳, מקימת הממלכה 
האדירה ושליטתה, זוכה גם בהטבות המריות בצד הכוח הפוליטי 
שהיה לו. הסבות אלו התבטאו בעיקר בזכותם של הנצרכים — 
ומספרם היה רב מאד (כ 320,000 בימי יוליום קיסר וב 200,000 בימי 
אוגוסטוס) — לקבל לחם זול. אותה מאה היתה רבת־מהוסות בר׳. 
ובשנים שלפני מלחמת-האזרחים בין קיסר לפומפיוס שררה אנרכיה 
בעיר. 

ביפי הקיסרות איבד עפה של ר׳ את זכויותיו החוקיות. כשם 
שאיבד הרבה ממעמדו כתוצאה מההרחבה ההדרגתית של האזרחות 
הרומית בכל רחבי הקיסרות, ואולם, ההטבות הכלכליות גדלו, 
ולחלוקת תבואה בלי תשלום נוספו חלוקת מצרכי-מזון אחרים וחלוקת 
סכומי כסף. גם עריכת הצגות (ג 1 נ 01 ג 1 טטנ! 5 ) נחשבה לחובת השלטונות 
כלפי עם ר', ובמאה ה 4 מילאו ההצגות לא פחות ם 176 ימים בלוח- 
השנה. ספעלי־הבנייה הגדולים נועח גם לספק עבודה לתושבי העיר. 
בדרך זו, וכן בדרכים אחרות. נהנתה ר' מכך שהכנסות הקיסרות 
הוצאו, במידה רבה, בה! היא היתה עיר שצרכה הרבה יותר מש- 
ייצרה. בהיותה מקום מושבו של הקיסר נודעה לתושביה מידה 
מסוימת של השפעה מדינית, גם אחרי שאיבדו את זכויותיהם 
החוקתיות 

בסוף המאה ה 3 החלה ר׳ מאבדת את מעמדה כבירה, משקבע 
דיוקלסיאנוס את מושבו בניקומדיד. שבציתיניה. ועמיתו, פכסימיא־ 
נוס, ישב במדיולנום (מילנו). המפנה המכריע חל כשהעביר קתסטג־ 
סינוס את הבירה ל״ר׳ החדשה״ — קונססנטינופולים (קושסא) — 
וו״ חדלה רשמית מלחיות בירה ( 330 ). הדבר גרם לירידת העיר. 
אמנם נבנו בה עוד כמה בנייני-ציבור, מרחצאות וקשת-נצחון של 
קונסטנטינום (ע״ע סריומפום, עמ׳ 983 (תפ׳ 1 ), וכן בסיליקות 
נוצריות, אך פסקו פעולות התחזוקה והשיקום שבכל הדורות חידשו 
את העיר. פסלים ולוחות שיש ונחושת מקושטים הועברו לבירה 
החדשה. ומספר התושבים בר׳ ירד. ב 410 שסו הויזיגותים (ע״ע) את 
ר', וב 455 — הונדלים (ע״ע). 

מ. ע. 

י ה " ב. אחרי אבדן מעמדה המדיני הרם החלה ר־ רוכשת בהדרגה 
מעמד דחי רם, כבירת הנצרות הקתולית. התפתחות זו קשורה 
בתביעת הגמוני ר׳ — האפיפיורים — לעליתות בכנסיה, כיורשי 
פטרום (ע״ע), ראשון הגפתי ר׳. שלו, במסופר, נתן ישו את מפתחות 
השמים. בהדרגה נהיו האפיפיורים למעשה גם לשליסיה החילוניים 
של ר׳. וסשקמה במאה ה 8 מדינת הכנסיה (ע״ע כנסיה, מדינת ה-) 
היתד, ד׳ לבירתה. 

השואה החמורה-ביותר שפקדה את ר׳ אירעה כ 60 שנה אתרי 
קץ הקיסרות במערב, בעת המלחמה הממושכת בין ביזנטית לאוס־ 
סרוגותים על השלטון באיטליה. בסוף 536 כבשו הביזנסים את ר׳. 
אף כעבור 3 חדשים חזרו האוסטרוגותיט וצרו עליה יותר משנה. 
הם אמנם לא כבשוה. אולם הרסו את אמות-המים שלה, גאוותה 
ומקור חייה. התושבים נטשו בהמוניהם את ר׳, ומשכבשד, טוטילה. 
מלו האוססרוגותים (דצמבר 546 ), גורשו יתרם. 

בכך בא קצה של ר' העתיקה■ כעבור שנים מספר שבו הביזנסיס 
ותושבים החלו חוזרים לעיר — אך לא האריסטוקרטיה, ששמרה על 
המסורת הקלאסית ועל תרבותה החילונית, אלא פשוטי עם ואנשי־ 
כנסיה. היישוב הדל התרכז בשדה מרם, וכן מעבר לסיבר. שבו קפה 



701 


רופא (העיר) 


702 


שכונת הווטיקן; איזור הגבעות היה שומם. ב 100 השנים שאח״ב 
גרמו שטפונות ורעשים נזקים למערכת הביוב, ואלה לא תוקנו. 
העיר השוממה היתד, לביזה לשודדי פסלים ולמקור לשיש ולחמרי־ 
בניין. קיסרי ביזנטיון והאפיפיורים העבירו פסלים ולוהות־שיש 
מקושטים לארמנותיהם ולכנסיותיהם 1 בנייני-ציבור ומקדשים פורקו 
ונהרסו. ובאבניהם השתמשו לבניינים חדשים. מקצת מהמבנים הפכו 
לכנסיות וניצלו מהרס, ואחדים הותאמו להיות מבצרים בעת מלחמות- 
האזרחים בעיר. חול ובוץ כיסו את ההריסות. עיזים קיפצו על גבעת 
הקפיטוליום, שהיתר, ל״הר העיזים״ ( 5 נ 1 י 1 ״ק 03 $ח 10 ^), ופרות רעו 
בפורום. שנהיר, ל״שדה הפרות" (:נומזפסגס 115 ק 1 ח 03 ). 

מוסדותיה המסרתיים של ר , — ובראשם הסנאט, מוסד האצולה — 
חדלו להתקיים. בעקבות פלישת הלנגופרדים התרופף שלטון הביזנטים 
באיטליה, ובסוף המאה ה 6 נטל לידיו האפיפיור, גרגוריוס 1 (ע״ע). 
את ניהול העיר די. משרת הפרפקם התחדשה כמשרה מטעם האפיפיור. 
במאה ד, 7 ייצגו האפיפיורים בד״ב את השקפות הקיסר בקושטא 
והמושל (אכסארך) ברונה. לקראת סוף המאה הנצו ניצני עצמאות 
מול ביזנטיון — בעקבות חילוקי-דעות תאולוגיים (ע״ע נצרות, עם׳ 
341/3 ). בתחילת המאה ה 8 ניתן לר׳ מעמד של דוכסות. ב 727 מרד 
האפיפיור, גרגוריום 1 ז (ע״ע) — בשל התנגדותו לאיקונוקלזם 
(ע״ע). כעבור שנתיים דיכאו הביזנטים את המרד, אך באמצע המאה 
התמוטט שלטונם בלחץ הלנגוברדים; האפיפיור נהיה לשליט עצמאי, 
אף שזמן־מה עוד הכיר בריבונות עליונה של הקיסר. לבסוף פנה 
האפיפיור, סספנוס 11 . לעזרת הפרנקים מול הלנגוברדים, ופפן 
״הגת״ נתן לו את ״הענקת פפף ( 754 ) — הבטחה להגנה ולמסירת 
שטחים של האכסארביר, והלנגוברדים; ב 774 הורחבו שטחים אלה 
ב״הענקת קרל", וכך קמה מדינת הכנסיה. 

כבעבר נחיתה ר׳ לעיר הצורכת יותר משהיא מייצרת, שפרנסווה 
על הכנסותיה ממעמדה כבירת הנצרות הקתולית ובירח מדינת 
ד,כנסיה. עם חידוש הקיסרות במערב — בעקבות הכתרת קרל הגדול 
לקיסר בכנסיית ״פטרום הקדוש״(חג־המולד הנוצרי, 800 ) — נהיהה 
ר׳ גם למעין בירת הקיסרות ולמקום הכתרת הקיסר (אך לא מושבו). 
בצד שני כוחות אלה התפחה גם כות מקומי, משצמחה בר׳ אצולה 
ואח״ב בורגנות, ואלה נאבקו על עמדות השפעה ושלטון. אפןן הנבחר 
של הקיסרות והאפיסיורות, העובדה שזמן רב לא היו תקנות מחייבות 
לבחירת אפיפיורים וריחוקם של הקיסרים — כל אלה השאירו בר 
נרחב למזימות, קשרים ושחיתות. 

שקיעת כוחם של הקרולינגים באיטליה אפשרה אח עליית כוהן 
של משפחות־האצולה בר׳ — ע״ה סמכות הקיסרות והכנסיה כאחת — 
וכן את גידול סכנת הערבים שפשטו על דרום איסליה, ב 846 תקפו 
הערבים את ר׳ ושדדו את כנסיית ..פטרום הקדוש". האפיפיור, 
לאו 10 (ע״ע). בנה הומה סביב הווטיקן( 847/8 ), וד׳ נפנתה למאמץ 
ממושך להדיפת הערבים. ב 915 הוכתר מאמץ זה בהצלחה, משהובסו 
הערבים ע״נ גריליאנו ( 0 ״ג 811 ״ג 0 ). בין המנצחים בקרב זה היה 
תאופילקטום, האיש החזק בר׳. והוא, אשתו תאודורה ובתו סרוציה 
שלטו בעיר והעמידו מצאצאיהם במה אפיפיורים ("שלטון הזונות"). 
עד לעליית אסיפיורי הרפורמה באמצע המאה ד, 11 נאבקו סשפחוח 
האצולה בר׳ על משרה האפיפיורות, ותכופות הודחו אפיפיורים, 
נאסרו ואף הומתו. ב 963 הדיח הקיסר, אוטו 1 , את האפיפיור יוד,נס 
^^ x (ע׳ ערכיהם), וההגמוניה של בית תאופילקטוס באד, אל קצה. 
אח״ב נאבקו על עמדה זו משפחות הקרשנטים (ס״*!טז 0 ) והטוס־ 
קולאנים, והקיסרים אף הם ניסו לשלוט במינוי האפיפיורים. 

עלייתם של אסיסיורי הרפורמה גררה מאבק חריף וממושך עוד- 
יותר עם הקיסרות (ע״ע גרמניה, עם׳ 423/4 ; נצרות, עם׳ 344 ). 
בהתנגשויות ובמלחמות שנתלוו למאבק זה התגבשה תודעת השתיי¬ 
כותם של בני ר׳, והתחזקה הברית בין הכמורה לאצולה המקומית. 
ב 1083 כבש הקיסד הינריך 10 את ר׳ מידי תומכיו של האפיפיור 


גרגוריוס 011 (ע , ערכיהם). כעבור שנה. חזרו תומכי גרגוריוס 
המודד, — ובראשם דוברם גיסקר (ע״ע) — וכבשו את ר׳; העיר 
נפגעה מאד בעת ביזתה בידי אנשי גיסקר. המלחמות על מינוי 
אפיפיורים נמשכו. ב 1143 מרדו תושבי ר׳ באפיפיור, אינוצנטיום 11 . 
ובהשפעת התנועה הקומונלית (ע״ע קומונה) קם בר׳, בהשפעת 
ארנלדום (ע״ע) מברשד״ ממשל של קומונה — .,חודש" הסנאט, 
ובראש השלטת הועמד ג׳ורדנו פירלאוני, אחיו של האפיפיור 
שהוחרם, אנקלטום 11 . האפיפיור לוקיום 11 ניסה להכניע את <״, 
אך נפצע בהתקיפו אותה, ומת מפצעיו ( 1145 ). אוגניום 11 ( 1145 — 
1153 ) חזר לווסיקן. אך בקפיטול הוסיף הסנאט למשול. בשנה הרא¬ 
שונה לכהונתו הטיל אדריאנוס 11 ( 1154/9 ) הדם על ד, עד שיגורש 
ממנה ארנלדום; לגבי ר׳ היה נשק זה יעיל מאד, כי נוסף על הפסקת 
שירותי הדת והפולחן — כבמקומות אחרים — היתה כלכלת העיר 
תלדה בבואם של עולי־רגל. ארנלדוס גורש והחרם הוסר ( 1155 ). 
הקומונה עמדה גם בהתקפה של צבא הקיסר, וב 1188 זכתה בהכרה 
מצד האפיפיור. קלמנם ) 11 , ולהלכה נהיו הסנאטורים לווסלים שלו. 

חיבובים רבים ציינו את היחסים בין האפיפיורים — שישבו 
בווטיקן — ובין הקומונה. האפיפיורים ניסו לחזור ולהכניע את העיר, 
והקומונה ניסתה להטיל מסים על רכוש הבנסיה ועל אנשיה. עם־זאת 
סייעו האפיפיורים לא-אחת למאמצי ההתפשטות של ר', וביקשו 
להסתייע בה במאבקם עם הקיסרים; ואילו הקומונה הכירה בכך, 
שכלכלת העיר תלויה בעצם היותה עיר קדושה ומושב האפיפיורים. 
האינטרסים המגוונים של שני הצדדים סחפו את ר׳ למאבק שהקיף 
את כל איטליה — מאבק הגולפים (ע״ע) עם הגיבלינים — והוא 
השתלב במאבקים פנימיים בעיר בין המשפחות הגדולות, ובראשן 
קולונד, ואורסיני (ע׳ ערכיהם). שכמה מהאפיפיורים היו מבניהן. 
ב 1263 סונה שרל מאנז׳ו(ע״ע), מלך נפולי, לשלים ר׳—כסנאטור — 
והוא שלט עד 1278 . עם שקיעת שלטון בית אנז׳ו השתלטו על הסנאט 
המשפחות הגדולות של הכמורה והאפיפיורים, ע״ח היסוד העממי* 
החילוני בעיר. ב 1284 שוב עלה משטר עממי. בימי בוניפציוס 0111 
(ע״ע) פרצו קרבות בעיר, וב 1305 העתיק קלסנס ס את מושבו 
לאוויניון שבצרפת, וזו היתה לבירת האפיפיורים ("גלות בבל"; 
1305 — 1377 ). 

בהעדרם של האפיפיורים נלחמו המשפחות התקיפות על השלטון 
בדי; אלו הסתייעו בקיסרים — בגון הינריך 011 (ע״ע) — ואלו 
במלכי נפולי. בשנים 1343/7 ושוב ב 1354 שלט בעיר קולה די ריאנצו 
(ע״ע). הוא כינה עצמו "טריבוף, דגל במעמד מרכזי לר׳ בקיסרות, 
באיטליה ובכנסיה. וליכד סביבו כוחות עממיים וכגסייתייט נגד 
המשפחות הגדולות. בהעדר אפיפיורים. שקעה ר׳. והמגפה השחורה 
(ע״ע דבר. עמ׳ 872 ) הקטינה בסאד את אוכלוסייתה. 

ב 1377 העתיק גדגוריוס ^ x את מושבו חזרה לד׳. ב 1378 נבחר 
אורבנוס 01 לאפיפיור, והוא נטל את השלטון בעיר מידי העם. 
במות בוניסציוס ( 1404 ) התחדשו המאבקים על השלטון — 
על רקע ״הפילוג הגדול״ בכנסיה (ע״ע נצרות, עט׳ 345 ) — ופעמיים 
השתלט לדיסלאו (ע״ע) על ר׳ ( 1408 , 1413 ). 

הרנסאנס והעת החדשה. בימי מרסינוס (ע״ע; 1417 — 
1431 ) עברה ר׳ לשלטונו הממשי של האפיפיור, ועד 1870 שלטו בה 
האפיפיורים כשליטים אבסולוטים. מרטינוס יזם פעולות־שיקום 
נרחבות. באמצע המאה ה 15 החלו האפיפיורים בבניה כהקף רחב. 
ועד אמצע המאה ה 16 היתד, ד׳ מרכז לתרבות הרנסאנס, וציירים. 
פסלים ואדריכלים נודעים (בהם מיכלאנג׳לו, לאונרדו ורפאל) 
הסתופפו בחצרות האפיפיורים. המבנים שהוקמו אז תרמו הרבה 
לעיצוב דמותה הארדיכלית של העיר. קתולים אדוקים היו מזועזעים 
למראה העיר, שאווירתה חיתה רחוקה מאדיקות וקרובה לאליליות. 
ושפעילות הבניה והתרבות שלה מומנה בתרומות מאמינים (ע״ע 
סוונרולה; לותר). 





703 


רוסא (העיר) 


י 70 



רופא. ארסון היזוגשרווטוריס בפיאצה דל קופפריליו. בחזית — פסלי של פרקוס 
אזרליזס על סוס (הסאה ה 2 ). את פערכת הבניינים בכיכר תכגן מיכלאנג׳לו 
( 41544 . ר' גם חם׳ בכרד ב', לוח ג/ אחרי עט׳ 760 


אפיפיורי הרנסאנס דמו לנסיכים איטלקים בני־זפנם, הן כפטרוני 
תרבות — מגמת האפיפיורים פנית מדיצ׳י (ע״ע) — והן כרוקמי 
מזיפות ממניות. צבאיות ואף שושלתיות (מגפת אלכסנדר ר\ 
בורג׳ה ויוליוס 11 — ע' ערכיהם). 

ב 1527 נכבשה ו״ בידי צבאות הקיסר ערל ¥ — רובם גרמנים 
פרוסססנסים — והעיר היתה למשיסה (. 8 !נ! 52000 ). באמצע המאה 
ה 16 חלה תפורה עמוקה בר' — אווירת החילוניות נעלמה, הונהגה 
אינקוויזיציה בעיר ( 1542 ) והושלטה הנגמרפורמציה המחפירה. 
אווירה זו השתקפה אח״כ ביחס לגלילאו ולג׳ורדנו ברונו (ע , 
ערכיהם). עם־זאת נמשכה הבניה. כמרכז לאמנות ולארמכלות משכה 
ר׳ של ימי הבארוק במאה ה 17 לארק צליינים אלא גם תיירים 
רבים. חשיבותה המדינית ירדה עם שקיעת חשיבותה המדינית של 
איטליה כולה, ובמאה ה 18 ירדה השפעת האפיפיורים גם בתחומי 
הרוח. ואולם, חחומרה הקפדנית המדכאת רוככה. ואפשרה חיי־רוח 
עדים־יותר. ר׳ היתה מהערים הגדולות באירופה — ב 1768 ישבו 
בה כ 160.000 נפש (לעומת כ 120,000 בברלין וב 250,000 בווינה). 
היא נודעה בביורוקרטיה המנופחת שלה — מהתושבים היו 
פקידי השלטון — כדי למצוא תעסוקה לקרובי־משפחה ולבני־חסות 
של האפיפיורים והחשמנים. 

ב 1798 נכבשה ר׳ בימ צבאות צרפת המהפכנית והוקפה בה 
"רפובליקה רומית". כעבור חדשים מספר כבש צבא נפולי את העיר: 
והאפיפיור חזר לשלטונו. ב 1809 סיפח נפוליון את ר׳ לצרפת. 
בהעניקו לה מעמד של ..עיר קיסרית״! לבנו, שנולד ב 1811 (ע״ע 
נפוליון 11 ), ניתן תואר "מלך ר". עם נפילת נפוליון וכינונה־פחדש 
של מדינת הכנסיה חזרה העיר לשלטון האפיפיור. 

פשהתעוררה תנועת־השחרור הלאומית באיטליה נהיה מעמדה 
של ר׳ בעייתי, הואיל ואנשי תנועה זו רצו שהיא תהיה בירת איטליה 
המאוחדת. בראשית כהונתו של פיוס מ (ע״ע; 1878-1846 ) דומה 
היה שהאפיפיור עצמו סייע באיחוד איטליה. ב 1848 , כשאכזב פיוס 
את הלאומיים האיטלקים, פרצה התקוממות בר׳< האפיפיור נמלט 
וקמה רפובליקה רומית בהנהגת גריבלדי ומציני (ע' ערכיהם). 
האוסטרים והצרפתים דיכאו את הרפובליקה ( 1849 ), וב 1850 חזר 
פיוס לר', בהישענו על חיל־מצב צרפתי. ב 1860 הצטרפה כל מדינת 
הכנסיה — פרם לעיר ר׳ — לאיטליה החדשה. גריבלדי עשה — 
לשווא — כמה נסיונות לכבוש את ר׳ ולספח גם אותה. רק ב 1870 . 
עם מפלת צרפת במלחמתה בפרוסיה, יצא חיל-המצב הצרפתי טר׳ 1 
איטליה כבשה את העיר והיא היתה לבירתה. ב 1929 יושב הסכסוך 
בין איטליה לאפיפיורות, משנחתם הסכם הלאטראן והוקמה מדינת 
הוטיקן (ע״ע). 


ב 100 השנים שאחרי הפיכתה לבירה גדלה ר׳ במהירות, ומספר 
תושביה גדל פי 6 . במלה״ע 11 הוכרזה ר׳ לעיר־פרזות. ב 4.6.44 
נכבשה בלי קרב בידי צבאות בריטניה ואה״ב. ב 1976 נהיה קומוניסט 
לראש-העיריה של בירת הקיסרות לשעבר ובירת הקתוליות. 

א. פ. ס. 

הקהילה היהודית בר׳ היא הראשונה על אדמת אירופה, 
והיא קיימת ברציפות מהתקופה העתיקה ועד ימינו. ב 161 לפסה״ג 
ביקרו בר׳ שליחיו של יהודה המכבי לסנאט הרומי. ומשלחות נוספות 
מסעם השליטים החשמונאים באו לד׳ ב 150 וב 139 לפסה״נ. לאתר 
שחדרה ר ליהודה ( 63 לפסה״נ) הגיעו לר׳ מדי־פעם שברים יהודים. 
סוחרים ומשלחות דיפלומטיות שונות; אלה היוו את גרעין הקהילה. 
שגדלה בהתמדה. עם התהדקות הקשרים בין ר׳ ליהודה. קיקרו(ע״ע. 
עם' 677 ) טען — בהגנתו על פלקוס — שמספרם הרב של היהודים 
בביהמ״ש מהווה איום על חבר השופטים. לדברי יוסף בן מתתיהו 
(מלה״י, ר, ב׳) ליוו 84x50 מיהודי ר' אח המשלחת היהודית מא״י 
שבאה לבקש מהסנאס את ביטול המונרכיה ההרודיאניח ( 4 לפסה״נ), 
שני עבדים משוחררים של אוגוססוס ואגריפא (ע׳ ערכיהם) יסדו 
שני בתכ״ג. בתקופה קדומה היה בר׳ גם ביכ״נ שומרוני, שהתקיים 
מאות שנים. בשנת 19 ציווה טיבריוס לגרש את יהודי ר׳ ואיטליה 
כולה בעקבות פרשת הונאתד, של פולוויה. אשת סנאסור, שנתגיירה! 
אך ספק אם אכן בוצע הגירוש. בשנת 50 שוב גורשו — לתקופה 
קצרה — בפקודת קלודיוס, בשל מהומות על רקע עליית הכת 
הנוצרית. 

המלחמות ביהודה ( 66 — 73 , 132 — 135 ) פגעו במעמדם של 
יהודי ר׳! מאיח״ניסא, שברי מלחמת־התורבן, שהובאו לר׳ עם 
כלי המקדש ונפדו שם. הרחיבו אח הקהילה. כמה סהמשפחות 
הוותיקות באיטליה (דה רוסי. דה וקי, דה פומי, פיאסלי, ענו) 
מתייחסות לתקופה זו. 

בסוף המאה ה 1 כבר היתה הקהילה בר׳ מבוססת. משלחת חכמים 
מא״י ( 95/6 ) בראשות רבן גמליאל 11 (ע״ע) פגשה בר׳ את ראש 
הקהילה, תוז־וס, שלא היה ת״ח. סאוחר־יותר הקים התנא מתיא בן 
חרש (ע״ע) ישיבה בר׳. בתקופה זו תיארו משוררים (ע״ע יובנליס י 
מרטילים) רוכלים וקבצנים יהודים הסובבים ברחובות ר'! מאידך־ 
גיסא היתה ליהדות אז גם השפעה רבה על פגנים משכילים (ע״ע 
גר, עמ ׳ 176/7 ). 

בתקופה זו פעלו בר׳ כ 12 בתכ״נ (אמנם לא בו־זמנית). שמח־ 
פלליהם באו מאותם האזורים או שעסקו באותם המקצועות! היו גם 
בתכ״נ מיוחדים לעבדים משוחררים. בר׳ חיו אז בנראה 10,000 
יהודים, אף כי יש אומדנים גבוהים בהרבה: רובם היו חנוונים 
ובעלי-מלאכה. ורבים היו רוכלים וקבצנים. בו״ נתגלו 6 מערכות 
קטקומבות קבורה (ע״ע, עמ' 60 ) יהודיות. מן הכתובות (למעלה 
מ 500 : רובן ביוונית) ניתן ללמוד רב 1 ת על הקהילה (ור׳ תמ ׳ , עם׳ 705 ). 

משהיתה הנצרות (ע״ע, עם׳ 337 ) לדת האימפריה החמיר 
מצב היהודים. אף שרשמית היתר, היהדות דת נסבלת, כמלפנים. 
ב 387/8 שרף המון נוצרי ביכ״נ בו", לאחר שכילה חמתו במקדשים 
אליליים. עוד ביכ״ג נשרף בימי תאודוריך ( 493 — 526 ), וביהכ״ג של 
השומרונים הוחרם. הוונדלים, כובשי ר־ ( 455 ), העבירו לאפריקה 
את כלי המקדש, שנשמדו בהיכל יופיטר. 

מן המאות ה 6 —ה 10 אין בידינו ידיעות על תוה״י בר׳. מאז 
ועד למאה ה 16 היה גורלם כגורל שאר אחיהם שבמדינות הנוצרים, 
אף־כי גזירות האפיפיורים לא בוצעו באותה חומרה בעיר ר׳ כפי 
שעשו זאת שליטים קנאים מחוצה־לה. 

חכמי ר׳. היושבים ב״מתיבתא דמתא ד׳", נזכרים מתוף יראת־ 
כבוד במקורות רבניים מן המאה ה 10 . ראשון בזמן הוא ר׳ קלונימוס 
(ע״ע) בן משה, אביו של ר׳ משלם (ע״ע), שהורה כנראה בר׳ לפני 
שעבר ללוקח. אחריו עמד בראש הישיבה בר׳ ר׳ יעקב. שנתכנה 



705 


רומא (העיר) 


705 


״גאון״. מחשובי הפיוט (ע״ע) האיטלקי אז — שהושפע ממסורת 
א״י — היה שלמה בן יהודה "הבבלי". "הערוד", מילונו התלמודי 
של ר׳ נתן יחיאל מרומי (ע״ע). מעיד על הרמה התורנית והלשונית 
הגבוהה של ת״ח בר , אז. דניאל, אביו של ר נחו, היה מחכמי-ההלכה 
הגדולים של ר׳ במאה ה 11 . יהודי ר׳ העבירו מסודות אי״יות לצרפת 
ולגרמניה — בעיקר פיוטי תפילה — ובזה מנהג איטליה הוא אבי 
מנהג אשכנז. בתחום זה פעל רבות גם ר׳ מנחם בן שלמה בן יצחק 
(ע״ע), הפריחה הרוחנית נמשכה גם במאות הבאות, ונציגיה הבול¬ 
טים היו החכמים בני משפחת ענו (ע״ע) ועמנואל הרומי (ע״ע). 

בנימיו מטודלה (ע״ע: 1159 ) מצא בר׳ קהילה מבוססת. במעמד 
חברתי רם, של כ 200 משפחות■ הם לא חויבו במט-היהודים (ע״ע), 
ומהם שעבדו בשירות האפיפיור. מביו ת״ח שבר׳ ציין את ר" יחיאל, 
נכד בעל "הערוד"! ע״פ תיאורו נראה שהיהודים ישבו אז בשתי 
גדות הטיבר. 

לאחר החרמת התלמוד בפריס ( 1244 ) נשרפו ספרי תלמוד גם 
בר׳. ב 1257 חויבו היהודים לענוד אות־קלון, וב 1360 צוינו מעיליהם 
בצבע אדנם. ב 1270 חולל בית-הקברות. בימי קרנול (ע״ע) התקיימו 
משחקים ברוטאליים נגד היהודים, וב 1312 הסכימה הקהילה "לקנות" 
את ביטול הנוהג תמורת תשלום שנתי מקופת הקהילה. כשהגיע 
לר׳ הקיסר הינריו 11 ׳ 3 (ע״ע! 1312 ), יצאו יהודי י' לקראתו וס״ת 
בידיהם 1 בכך נקבע נוהג זה לדורות. ב 1320 גורשו היהודים זמנית 
מר׳. בפקודת האפיפיור יוהנס 11 ) 70 (ע״ע) שישב באורניון. חאת 
לפני שנודע בר׳ כי משלחת יהודית בראשות קלונימוס בן קלונימוס 
(ע״ע) השיגה — באוויניון — את ביטול הפקידה. ב 1322 נשרף 
התלמוד בר׳ בפקודת האפיפיור. האפיפיור בוניפאציוס 1% (ע״ע) גילה 
יחס של סובלנות כלפי יהודי ר׳, וב 1402 העניק לקהילה בתב־הגנה 
שבו הודגשו זכויותיהם כאזרחים. מרטינוס י 3 (ע״ע) — שרופאו 
האישי היה היהודי אליהו בן שבתאי — הסמיך את קהילת ר׳ לחלק 
אח נטל מסיה עם קהילות אחרות במדינות האפיפיור, ומינה את 
היהודי לוקיל לראש־הקהל. אוגניוס ׳ 13 הגשים בבולה האנטי־יהודית 
שלו את כל החלטות ועידת־הכנסיה בקונסמנץ (ע״ע: 1413 — 1418 ), 
וגרם ליציאת יהודים רבים פר׳ לנסיכות מנטזבה. אותה עת החליטו 
כל הקהילות באיטליה להקים קרן משותפת בפטרה להביא לביטול 
הבולה. אבל למרות מאמציו של משה דה ריטי בעניין זה נכשלה 
התכנית, וקהילת ר׳ נשאה לבדה בעול. 

האפיפיור ניקולאיס ׳ 3 ( 1455-1447 ) חידש את מעשה קודמו, 

וגם תמך בפעילותו האנטי־יהודית של קפיסטרנו (ע״ע). ב 1450 
ביים קפיסטרנו ויכוח דתי בי', שבסיומו הציע לאפיפיור להעביר 
את שרידי הקהילה אל מעבר-לים. בפהלד הכתרתו של האפיפיור 
קליבסטוס 111 (ע״ע: 1455 ) — תלמידו של קפיסטרנו — נפגעה 
המשלחת היהודית שבאה לברכו בנהוג. 

תקופת הרנסאנס היתה "תור־הזהב" של קהילת ר׳. לפני 
1480 נתקיים כנראה בית 
דפוס עברי בר׳. אך קיומו 
לא הוכח בוודאות. ב- 
1518 החזיק אליהו בהוד 
(ע״ע) דפוס עברי בר/ 

ונדפסו בו כמה ספרים. 

בשנים 1540/7 פעל דפוס 
עברי אחר בר׳. בתקופת 
הרנסאנס העסיקו האפי¬ 
פיורים רופאים יהודים, 

מהם: שמואל צרפתי — 

אצל סיכססוס ׳ 13 : בונט 
דה לטס (ע״ע) — אצל 
לאו ג: יעקב מנטינו 


(ע״ע) — אצל פאולום 111 . ב 1539 נתפנה פנטינו פרצה לרפואה 
בר' — אחד המקרים הנדירים שיהודי כיהן במשרה אקדמית לפני 
תקופת האמנציפציה. שלא כבערים אחרות באיטליה, לא הוגבל מספר 
הבנקאים היהודים בר/ רוב היהודים היו בעלי־מלאבה, ו 45% מהם 
עסקו בתעשיית הבגדים. גם בתחום זה שרר מצב נות, וב 1541 
הסכימו גילדות החייטים של הנוצרים והיהודים להימנע מתחרות 
ביניהם דוד הראובני ושלמה מלכו (ע׳ ערכיהם) נתקבלו בכבוד ע״י 
יהודי ר׳, ונם ע״י האפיפיור קלמנס 3711 . מגורשי ספרד שהגיעו לד׳ 
נתקבלו בהסתייגות ע״י בני הקהילה, שחששו לפעמדם־הם! מאז קמו 
לצד קהילות ״נוסח ר׳״, קהילות שנהגו לפי מנהג ספרד. ב 1524 ייסד 
הבנקאי דניאל דה פיזת — בחסות האפיפיור קלמנם 3711 — תקנון 
בין־קהילתי ליהודי ר׳. 

שינוי פתאומי לרעה חל בימי הקונטרה-רפורמציה. 

ב 1542 הוקמה בר׳ האינקויזיציה (ע״ע) לפי הדגם הספרדי, וב 1553 
הועלה על המוקד נזיר שהתגייר. ב 1543 הוקם בר׳ בית־מהסה 
למומרים. שחלק ניכר מתקציבו הועמס על היהודים. בר״ה שי״ד 
( 1553 ) נשרף בר' התלמוד יחד עם ספרים עבריים אתרים. מאז־ואילד 
הוחרפה הספרות התלמודית בר׳, והיו לכד תוצאות חמורות לחיי- 
הרוח של יהדות ר׳. 

ב 1555 חידש האפיפיור פאולוס ׳ 13 (ע״ע) את בל הגזירות 
האנטי־יהודיות הקדומות, כולל הגבלת עיסוקם לסחר חפצים משו¬ 
משים, חיוב ענידת אות־הקלון, איסור על העסקת רופאים יהודים. 
איסור בעלות יהודית על קרקעות. הגבלת היהודים לאזורי־מגורים 
מסוימים — שמאז-ואילך נקראו גטו (ע״ע) — ועוד. הגטו שנוסד 
בר׳ בגזירה זו קבע את צורת החיים היהודיים בר׳ ל 300 שנה. היו 
גם תקופות של הקלה, כבימי פיוס ׳ 13 ( 1559 — 1565 ) וסיכסטוס ׳ 3 
( 1585 — 1590 ). מאידך־גיסא הפליא פיוס ״ 3 ( 1566 — 1572 ) את גזי¬ 
רותיו. וב 1569 גירש את היהודים מהערים שבמדינתו, פרט לאנקונה 
ח": רבים מצאו מקלט בר׳. מאז מופיעים בר־ שמות־המשפחה די 
קפואה, רי סני, די טיוולי וכד — ע״ש מקוסות־הפוצא. גם גרגוריוס 
מ^ 1585—1572) X ) הכביד ידו, ושוב חויבו היהודים לשמוע דרשות 
נוצריות שכוונו להמרתם. בעוד שעד-אז נהנתה קהילת ד מהקלות 
בהשוואה לקהילות אירופה האחרות, הרי שמעתה, בתקופת הגטו, 
נתהפך המצב. 

הגטו. שנקבע בגדתו השמאלית והנמוכה של הטיבר, הוצף לעתים 
בשטפונוח. לתוכו נדחסה אוכלוטיה, שהגיע בשיאה ליותר ם 5,000 
נפש — הקהילה היהודית הגדולה שבאיטליה. שערי הגטו נסגרו 
בלילות ובחגי הנוצרים. ב 1555 נאסר על היהודים להשתמש ביותר 
מביב״נ אחד, ולמעשה נתקיימו תחת קורת־גג אחת 5 בתכ״ג — 
למנהגים השונים. הבנקים היהודיים נסגרו סופית ב 1682 . ומאז עסקו 
דוב יהודי ד במסחר בחפצים משומשים. עד המאה ה 18 נערכו מדי- 
פעם "פשיטות" על הגטו, בחיפוש אחר ספרים אסורים, והופעל על 
היהודים לחץ מתמיד להתנצר. חטיפת ילדים להטבלה הוכרזה לחר 
קיח. בתקופת הקרנוול שוב נאלצו היהודים להשתתף בתחרות ריצה, 
בינות קהל לועג. וכל אפיפיור חדש נתקבל ע״י זקני הקהילה ליד 
שער טיטוס, והחזיר להם בבוז את מה״ת שהגישו לו. 

המאה ה 19 . כתגובה למהפכה הצרפתית נערכו מאסרים 
נרחבים בקרב יהודי ר׳. בינואר 1793 ניצל הגטו בדרך נס מטכח 
כללי. ומאז חגגו יהודי ר' תאריך זה מדי-שנח. ב 21.2.1798 הכריז 
צבא־הכיבוש הצרפתי על שוויון־זכויות ליהודים, אבל עם שינוי 
המשטר בוטל שוויון־הזכויות, עד 1809 . עת סופחה ד לאימפריה 
הנפוליונית ב 1811 הוקמה בר , קונסיסטוריה. לפי הדגם הצרפתי. 
ב 1814 , משתודש שלטון האפיפיור. חזר המצב לקדמותו — למעט 
תובת ענידת אות־הקלון. לאו ^^ 1823/9) x ) החמיר עוד אח הוקי 
הגטו, וגם אלה שפתחו חנויות מחוץ לגטו אולצו לסגרן. ראשית כהו¬ 
נתו של פיוס זם ( 1846 — 1878 ) עמדה בסימן הליברליזם, וחומות הנטו 




707 


רומא (העיר), — רומא (המדינה), היסטוריה 


708 


הומרו; אך משנעשה 
הלה ראקציונר חודשו 
ההגבלות, ועמדו עד 
1870 , שנת כיבוש ר׳ 

בידי צבאות איפליה — 

אז בוטלו כל ההגבלות 
הדתיות ויהודי ר׳ זכו 
לשוויוז־זכויוח. מאז מ¬ 
שכה אליה ר׳ יהודים 
מערים אחרות, והם נק- 
לסו בשירות הממשלה, 

במסחר ובתעשיה. רבים 
מהרוכלים־לשעבר היו 
לסוחרי-עתיקות. כך ה¬ 
חלה להתרקם שכבה 
גבוהה, שהיחד. נתונה להתבוללות. רוב יהודי הקהילה נשארו חנוונים 
זעירים, דמויות מוכרות בקרנות-רהוב וליד אתרי־עתיקות. כמי שנר 
דעו מאז התקופה הקלאסית. בניגוד לקהילות אחרות באיטליה גדלה 
קהילת ר׳, וזאת הודות להגירה אליה. ובגלל מעמדו האיתן של הפרו- 
לפריון היהודי בה — היחיד בקרב יהדות איטליה. מבחינות אחרות 
היתד. התקדמות יהודי ר איטית. פועצת־העיר דאגה להריסת הגטו, 
וביכ״נ מפואר הוקם במקום הקודם, שנשרף אז במקרה. לאחר כהונתם 
של רבנים שהובאו מן הלוואנט, כגון יהודה דה ליאון( 1796 — 1830 ) 
וישראל משה חזן ( 1847 — 1852 ), נתמנה לכהונה זו ב 1890 משה 
ארנדייך, שנתחנך באיטליה. אחריו כיהנו ויטוריו חיים קאסטיליוני 
( 1903 — 1911 ) — מאחרוני המשוררים העברים באיטליה — ואנג׳לו 
רפאל־חיים סאצ׳רדוסי ( 1912 — 1934 ). על תולדותיו של ביהמ״ד- 
לרבנים ברי — ע״ע בתי־מדרש לרבנים, עמי 985/6 . לאחר מלה׳ע 1 
הגיעה קהילת ר׳ למעמד-בכורה ביהדות איטליה. 

תקופת השואה. עם כיבוש ד׳ בידי הגרמנים (ספטמבר 
1943 ) פקד היסלר על מאסרם ושילוחם של למעלה מ 10,000 יהודי 
ר׳ והסביבה לפחנות־השמדה. ב 26.9 סחט קצין 0.0 . (קאפלר), באיום 
של הוצאה־להורג, 50 ק״ג זהב מהקהילה היהודית. כוחות המשטרה 
הגרמנית בזזו את הארכיון העתיק של הקהילה ואת ספריות הקהילה. 
בחיפוש מבית־לבית שנערך ברי ב 16.10 נתפסו למעלה מ 1.000 
יהודים ונשלחו לאושוויץ. מאז ועד עזיבת הגרמנים נמשך המצוד 
על יהודים שהצליחו למצוא מקלס אצל שכניהם ובמוסדות נוצריים. 
בס״ה נשלחו לאושוויץ 2,091 יהודים. 73 יהודים היו בין 335 האסירים 
שהוצאו־להורג כנקם על פעולה של פרטיזנים (ר׳ לעיל, ענו 696 ). 

האפיפיור סירב לגנות את המצוד הנאצי על יהודים, אף שנתן 
הסכמתו לחח מקלט ליהודים, ביחידים, במוסדות נוצריים, כולל 
הווסיקן. בין אלה שמצאו מקלט בווסיקן היה רבה של ר׳ (מאז 
1939 ), צולי. הוא הורחק מהרבנות עם שחרור ר׳ בידי צבאות בעלות- 
הברית, אחרי שגחשר במסירת רשימות יהודים לשלטונוח־הכיבוש 
הגרמניים! אח״ב התנצר. בשלהי פלה״ע 11 היו בר' 11.000 יהודים, 
וב 1975 — 15,000 . לאחר מלחמת ששת הימים הגיפו לו״ כ 3,000 
פליטים מלוב, ונקלטו בקהילה. רוב בני הקהילה עודם יושבים באיזור 
הגטו, אם־כי גדלה הנהירה לפרוורים. קהילת ר היא היחידה באיטליה 
שגידולה הדמוגרפי דומה לשל האוכלוסיה הכללית. מספר נישואי־ 
התערובת נמוך־יחסית. בר , 6 בתכי־נ, מוסדות־חינוך (ביניהם בימ״ד 
לרבנים). בי״ס־סקצועי "אורט". מוסדות־סעד, בי״ח ובית־יחומים. 
ר׳ היא מקום מושבה של הרבנות הראשית של איגוד הקהילות. מאז 
1951 מכהן כרבה של ר' א• טואף (אתרי ד. פראטו). בר׳ ירל כסה 
כ״ע יהודיים. כולם באיטלקית. 

א. מ. הברמו, הסרפיפים... קצב מפדיאה (ק׳ס, י״ב), חרצ״ה/ו! 

ב. רות, תולדות היהודים באיטליה, 1962 ! הנ״ל, ר■ (בחוד: ההיס¬ 


טוריה של עם ישראל, תקופת האופל. 70 — 72 ), תשל׳יב; מ, טאליא־ 
קוצו, שואת יהודי ד׳ (ילקוט מורשת, ד), 1969 ! א. פיאה, דוי׳ח על 
רדיפות היהודים בר׳ בתקופה הראשונה של הכיבוש הגרמני (שם); 

ד. סוראנו. מחוך יומן הרדיפות (שם)! . 1110801 .?- 8 11810111 סע . 11 

, 0 ס)))/ס 38 )ו . 8 , 088 13838883 11 ; 1895/6 . 1-11 ,.ש 111 סס);״/ סס/; 70804/04/0 ) 
, 831815 >זסןנ 0 ז!) .־ 1 ; 1933 ./ 8 00104 ') / 1700/8 יס ,[ 088.0811113 - 1 . 14 ; 1927 
) 8088 ) 481 - / 0 ־,-סס/ , 1 ) 100 ■ 1 . 11 ; 1918 ,.א / 0 01 ) 0 ( 40 ) אמס 0 400/0 740 
, 10 ) 1113 ^ . 3 ; 1962 , 00/8/0 ? 0 / 0 ) £38818/8888884 740 , 31 ) 0.8 ? . 0 ; 1960 .. 7 
- 11 ) 5111 10 ) 0 0 ( 1 ) 11 , 031 ) 804 ) 23 600 ,, 088 ) 01131 ? .. 1 ; 1964 ,.א 111 110 ) 011 11 
; 1965 ,.א 1 ) 1 4 ) 000 , 3 ]גא .א ; 1965 , 0,00/0 • 11 /\ X סס • 111 >< /)א 080 ) 7 . 
סיסי/ס? 740 ,זבפמסעגגיוו . 5 ; 1970 , 00 ) 2400 . 8 ,ז 0 !! 10 ) .א-) 10110 ) . 11 

. 1974 .) 11 ) 11 
ב. ר. 

רומא, עיר־מדינה לאטינית במרכז איטליה. מהתהלות צנועות 
במאה ה 8 לפטה״ג גדלה, ובהדרגה איחדה בהנהגתה את לסיום 
ואת איטליה כולה. אח״ב כבשה את כל אגן הימה״ת והארצות סביבו, 
ואף הרחק ממנו: מהאוקיאנוס האטלנטי ועד לפרת ולקווקז, מהרי 
סקוטלנד. הרינוס, הדנובה והדניסטר ועד לסחרה ולאשדות הנילוס. 

בהקפה ובאריבות-ימיה עלתה הקיסרות שהקימה ר׳ על כל 
הממלכות שהיו לפניה. בהשפעות שהשפיעה לאורך ימים על עפים 
רבים כל כך — הן שהיו בתחומיה והן שלא נכללו בהם — כפעם 
אין מי שישתווה לה בכל ההיסטוריה. עמים רבים עוצבו מהשפעותיה 
(דוברי הלשונות הרומאניות), ורבים אחרים הושפעו בצורה פחות 
מכרעת — מתרבותה, ארנונה, ומוסדות השלטון והמשפס שלה. 

ז. היסטוריה. א) היפסודיונרסיה, עמי 1708 ב) ראשיתה של ר׳ וימי 
המלוכה, עס׳ 710 ! נ) כינת הרפובליקה יארנון המשמר. עמי 712 ! 

ד) סאכק הפטריקים והפלבאים, עם׳ 713 , ה) ההשתלמות על לסיום, 

עם׳ 716 8 ו) איחוד איטליה׳ עמי 717 : ז) ההשתלטות על אנן הימה״ת 
ותוצאותיה, עמי 720 ; ח) שקיעת הרפובליקה, עם׳ 725 ס) התמוססות 
משטר הרפובליקה, עם׳ 731 8 י) הקיסרות; אונוססוס וארנון המשפר 
החדש, ענד 732 ; יא) הקיסרות במאה ה 1 (היולייס-קלודיים והסלוויים), 

עס׳ 743 ; יב) הקיסרות בסאה ה 2 , עם׳ 745 ; יג) הקיסרות במאה ה 3 , 

עמי 748 ! יד) הקיסרות בסאה ה 4 , עם׳ 750 8 פו) הקיסרות במאה 
ר, 5 , עם׳ 753 : טז) נפילת ר׳ בהיסטוריוגרפיה, עם׳ 755 8 2 . דת. עם׳ 

758 8 3 . פשסס. ע־ע רומי. תסשסס ת־ו 4 . לשת וספרות, ע״ע לסינית. 
ספרות, 5 . מוסיקה. עמי 761 8 6 . אמנות, עם• 762 8 7 . ר׳ בספרות 
הז״ל, עם־ 773 . 

1 . היסטוריה. 

א) היסטוריוגרפיה. רק בסוף הפאר. ה 3 לפמה״ג, ב 300 
שנד אחרי תחילת ההיסטוריוגרפיה ביוון, החלה כתיבת היסטוריה 
בר׳, מראשית הרפובליקה היתד, מסורת של שמירת מסמכים, הן 
מצד המדינה והן מצד משפחות האצולה. מדי שנה בשנה נהג הכור,! 
הגדול בר׳ לציין על לוה את האירועים החשובים נאותה שנה, 
בייחוד אירועים שחשיבותם דתית. וע״ע אנלים. הדחף העיקרי 
לכתיבת היסטוריה ממש בא כתוצאה מהמגע ההדוק עם העולם 
ההלניססי — פגע שנתן את הדחף לפעילות גם בשאר תחומי 
הספרות והיצירה הרותנית. לפיכך כתבו ראשוני ההימסוריונים 
הרומיים (פביום פיקטוו (ע״ע פביים, ( 2 )]. קינקיוס אליפנטום, 
פוסטופיום אלבינום ונאיום אקיליום) את חיבוריהם ביוונית. ייתכן 
שמצאו כי הלאסינית אינה עשירה ומפותחת דיה למטרתם, אך 
פביר־יוחר שביקשו להציג את השני ר׳ בפני קוראי יוונית, שעסהם 
נמנו גם המשכילים, בני המעמד העליון. בר׳ גופא. ההיסטוריון 
הרומי הראשון שכתב לאטינית היה קסו הזקן (ע״ע), ותוך יובל 
שנים כתבו כל ההיססוריונים הרומיים לאטינית. 

לתיאור ההיסטוריה הקדומה של ר' התבםםו ההיסטוריונים 
הרומיים — שכמעט כולם באו ממעמד הטנאסורים — בעיקר על 
מסורות משפחה, ונזקקו רק במעט למסמכי ציבור. תיאורי ההיס¬ 
טוריונים הראשונים היו קצרים ודלים — לקט עובדות ואירועים — 
וההיסטוריונים שנאו אחריהם ושהידרו בסגנונם פתחו ביקורת על 
כתיבת הראשונים. סמוך ל 120 לפפה״נ פורסמו האנלים ב 80 ספרים, 
לפרסום זה נודעה השיבות לכתיבת היסטוריה, בהעמידו, לכאורה, 
לרשות ההיסטוריונים את כל העובדות הדרושות, ולפיכך לא טרחו 
לחפש עוד מקורות. בהיותם מושפעים פהאנלים, אף לפני פרסומם, 



ביח־זזכנטח 8 זנרו 5 בי 8 מ 88 <נבנ!ז 80 ) 10 -. 11904 



709 


רומא (המדינה), היסטוריה 


710 


כתבו ההיסטוריונים הרומיים בד״ב תיאור מאורעות שנה אחר שנה, 
מבלי שינסו לעקוב אחרי התפתחות אירועים ותהליכים מבחינה 
עניינית, החורגת, כמובן, ממסגרת שנתית. 

בתיבת היסטוריה היתד. בראש־וראשונה פעילות ספרותית. 
היסטוריון נחשב לטוב מקודמיו ומעמיתיו אם עלה עליהם בסגנונו, 
חיבר נאומים נמלצים, כתב תיאורים מעניינים ודרמתיים, או הציג 
סיפור הידוע לכל מזווית מעניינת. כמעט שלא היתד חקירה ע״י 
חיפוש עדויות, מקורות ומסמכים שאינם ידועים. 

ההיסטוריון כתב כפטריוט או כנציגה של משפחת אצולה; לפיכך 
תוארו כל מלחמותיה של ר׳ כצודקות, ובולטים גאווה לאומית, 
הגזמות וסילופים. היסטוריונים שתיארו את מאורעות זמנם מימי 
הגראקכים ואילך נטלו חלק פעיל במאבק המדיני, או הושפעו ממנו 
במידה רבה, ולגביהם היתה כתיבתם המשך המאבק. מאמרו 
המפורסם של טקיטוס על כתיבת היסטוריה "בלי שנאה ומשוא-פנים" 
( 5111010 זש 103 51116 ) היה כלל מקובל על רבים להלכה אך לא 
למעשה. ההיסטוריוגרפיה התמקדה בהיסטוריה מדינית וצבאית. 
קצת בענייני חוקה, מוסדות ומינהל, ולעתים נדירות בחולדות 
הכלכלה והחברה. 

כמה היסטוריונים מהמאה ה 2 לפסה״ג ואילך השתמשו בתיאורים 
רטוריים ובהמצאה כדי להרחיב את תיאור עברה של ר׳. הראשון 
שבחר לכתוב מונוגרפיה. ולא תיאור כללי של תולדות ו", היה 
קויליום ( 0001105 ) אנטיפטר (ברבע האחרון של המאה ה 2 לפסה״ג) 
שתיאר ב 7 ספרים את המלחמה הפובית השניה (ר׳ להלן, עמי 721 ). 
הוא אף נבדל מאחרים בטרחתו לדייק בעובדות, תוך שימוש 
במסמכים, אף שבדומה לקיקרו ואחרים נקט בעמדה שההיסטוריו¬ 
גרפיה היא בעיקרה כתיבה רטורית. 

כתבי ההיסטוריונים שקדמו לימי קיקרו אבדו. והם ידועים רק 
ממובאות אצל סופרים מאוחרים. החיבורים הקדומים־ביותר שנש¬ 
תמרו הם ״מלחמת גליה״ ( 0211100 1 x 110 ־ 0 ) ו״מלחמת האזרחים" 
( 0111110 1 x 110 ־ 0 ) של קיסר, המתארים באופו ענייני את קורות 
המלחמות הללו, אך בדרך מתוחכמת מצליח קיסר להציג את 
גירסתו הפרטית למאורעות. נשתמרו גם המונוגרפיות של בן דורו 
הצעיר ממנו, סלוסטיוס (ע״ע), "מלחמת יוגורתה" ו״קשר קטילינה" 
(אך מחיבורו ״היסטוריות״, העוסק בשנים 78 — 66 לפסה״נ, שרדו 
קטעים בלבד). סלוסטיוס ביקש להסביר את התמוטטות משטר 
הרפובליקה, ורבים הושפעו מהשקפותיו על ידידת המידות ושחיתות 
האצולה, וראייתו את חורבן קרת־חדשת כנקודת־מפנה. שסילקה 
פחד מאויב מחוץ ובכך גרמה להידרדרות פנימית. ליויום (ע״ע), 
שכתב בימי אוגוסטוס, תיאר בחיבורו המונומנטלי .,מייסוד העיר" 
( 001111113 סל-ס! ללז׳, עבר׳: ש. דבורצקי, "חולדות ר׳", חשל״ב), 
את תולדות ר׳ מראשיתה עד 9 לפסה״ג. מתיך 142 הספרים שכתב 
שרדו 45 ספרים בשלמותם. והם עוסקים בתקופה שמייסוד ר׳ עד 
292 , וכן בשנים 218 — 167 לפסה״ג. בסגנון רטורי ובאמצעים דרמ¬ 
תיים מפאר ליוויוס את עברה של ר׳ והשגיה. השפעתו היתח גדולה, 
ורבים כתבו קיצורים של תולדות ר׳ בהתבססם על חיבורו. גדול 
ההיסטוריונים הרומיים היה טקיטוס (ע״ע). הוא עסק בתקופת 
הקיסרות. ועניינו העיקרי הוא בעריצות הקיסרים ובהתנהגות 
הבריות בשלטונם, במיוחד התנהגות אנשי המעמד העליון. מחיבוריו 
שרדו ביוגרפיה על חותנו, "חיי אגריקולא" (עבר׳: ש. דבורצקי. 
תשכ״ה), 4 ספרים מתוך "דברי הימים" (עבר , : ש. דבורצקי, 
תשכ״ה), שדנו בשנים 69 — 96 לסה״נ ורוב ספרי ה״אנאלים' 
(עבר׳: ש. דבורצקי, ״ספרי דשנים״, תשכ״ב) שדנו בשנים 14 — 68 . 
אחרון ההיסטוריונים הרומיים הגדולים היה אמיאנוס מרקלינוס 
(ע״ע) בן המאה ה 4 . 13 הספרים הראשונים של חיבורו "דברי 
הימים" (עבר , : ש. דבורצקי, תשל״ו), שדן בשנים 96 — 378 (המשך 
ל״דברי הימים" של טקיטום), אבדו, והספרים שנשמרו פותחים 


ב 353 . לתקופה שמדומיטיאנוס ( 81 — 96 ) עד המאה ה 4 שרד תיאור 
רצוף אחד בלבד, והוא 2 ת 11510 ל — אוסף ביוגרפיות של 

הקיסרים, מאת כמה מחברים, שברובן אינן מהימנות. לעומת־זה 
מצוי חומר היסטורי רב-ערך בחיבורו של סוטוניוס (ע״ע) "חיי 
שנים־עשר הקיסרים״ (עבר״: א. שור, 1966 ) — ביוגרפיות הקיסרים 
מיוליום קיסר עד דומיטיאנוס. 

מביו כותבי יוונית, הקדום־ביותר שמחיבוח נשתמרו קטעים 
הנו ההיסטוריון טימיום (ע״ע; 356 — 260 לפסה״ג), יליד סיציליה. 
ה״היסטוריות״ של פוליביום (ע״ע), ב 40 ספר, היה המחקר הרציני 
והמפורט־ביותר אודות השתלטות ר׳ על ארצות הימה״ת בשנים 
216 — 146 לפסה״נ (שני הספרים הראשונים מתארים את המלחמה 
הפונית הראשונה). אולם רק חמשת הספרים הראשונים נשתמרו 
בשלמותם, ומצויים חלקים גדולים מכפה מהספרים האחרים! בעיקר 
חשוב החלק ששרד מהספר השישי, המתאר את משטר הרפובליקה. 
פוסידוניוס (ע״ע) מאפמיאה המשיך את תיאורו של פוליביוס עד 
ימי סולד" אך מחיבורו שרדו קטעים בלבד. בחיבורו "קדמוניות ר׳" 
תיאר דיוניסיום (ע״ע) מהליקרנסוס. בן־זמנו של אוגוסטוס, את 
תולדות ר׳ עד פרוץ המלחמה הפונית הראשונה. שרדו 1 ! הספרים 
הראשונים, המגיעים עד 443 לפסה״נ. ההיסטוריון היווני אפיאנום, 
יליד אלכסנדריה (המאה ה 2 לסה״נ), תיאר בחיבורו "מלחמות ר" , , 
בן 24 הספרים, את המלחמות ביפי הרפובליקה. חלקים גדולים שרדו, 
והחשובים בהם הם חמשת הספרים של "מלחמות האזרחים", מימי 
הנראקכים עד קרב אקטיום. דיו (ע״ע) קסיום כתב, ב 80 ספר, 
היסטוריה של ר׳ מראשיתה עד 229 לסה״נ. שרדו מהם הספרים 
הדנים בשנים 68 — 10 לפסה׳־נ, חלקים מהספרים 17 , 79 ו 80 , וכן 
קיצורים של חלק מספרים אחרים. מהמאות ה 4 -ה 5 עסקו בהיסטוריו¬ 
גרפיה נוצרים, ביניהם: אהביום ואורוזיוס(ע׳ ערכיהם). הם כתבו על 
תולדות ר׳ מתוך גישה פולמוסית נגד האלילות, ובמסגרת "היסטוריה 
אוניוורסלית", מבריאת-העולם, כמסופר בתנ״ך. בדרך זו המשיכו 
היסטוריונים שכתבו אחרי נפילת הקיסרות במערב, כגון איזידור 
(ע״ע) מטוויליה וגרגוריוס (ע״ע) מטור, שחשיבותם כמקור לתולדות 
ר' זעומה. יורדנם, שהסתמך על קסיודורוס (ע־ ערכיהם) הוא מקור 
חשוב לנדודי העמים ולתולדות הגותים. 

ב) ראשיתה של ר׳ וימי המלוכה, אין כמעט נושא 
בהיסטוריה הקדומה של ר׳, במיוחד עד לתחילת המאה ה 4 לפסה״נ. 
שפירושו אינו שנוי במחלוקת, מחמת הידיעות המעטות, שאינן 
תמיד מהימנות. כל שחזור של תקופה זו משקף אפוא את ראיית 
מחברו. 

לפי אגדה עתיקה נדד אנאס (ע״ע), ממשפחת המלוכה בטרויה, 
בראש פליטי עירו. עד שהגיע ללטיום (ע״ע) ובה ייסד את ר׳. אגדה זו 
נזכרת אצל היסטוריונים יוונים כבר במאה ה 5 לפסה״ג, ופסלים 
וכדים מוכיחים שבמאה ה 6 היתה ידועה באטרוריה. לפי אגדה אחרת 
היד. מייסדה של ר׳ רומולום (ע״ע), ומשהוברר שחורבן טרדה קדם 
בכמה פאות שנים לייסוד ר׳, ניסו לתאם בין שתי האגדות: בגירסה 
המשופדת יסד אסקניוס, בנו של אנאס, את העיר אלבה לונגה 
(ע״ע), ורומולוס ואחיו התאום רפוס היו צאצאיו 12 דורות אחריו. 
לפי המסורת הרומית שלטו בר׳ אחרי רומולוס 6 מלכים: נוסה 
פומפיליוס, טולים הוסטיליוס, אנקום מרקיום, טרקויניוס (ע״ע) 
פריסקוס, סרויום (ע״ע) טוליום וטרקויניום (ע״ע) סופרבוס. לכל 
מלך יוחסו מפעלים מסוימים < כך, לדוגמה, יוחס ייסוד כל מוסדות־ 
הדת לנימה פומפיליום (וע״ע אגריה). 

הממצאים הקדומיפ-ביותר שנתגלו בחפירות בר׳ הם מתקופת 
הברונזה (בערך 1500 לפסה״נ), ואפשר לייחסם לתושבים הקדומים 
של המקום, "האביריגינים" (ע״ע), הנזכרים במקורות הספרותיים. 
שרידים אחרים מעידים, כי יישוב־קבע מאורגן החל לכל המאוחר 
במאה ה 8 לפסה״נ: זה חיה בפר סוכות על הפלסיום ובית-קברות 







711 


רונוא (המרינה), דזישכווריה 


712 


בפורום. עוד קברים נתגלו בגבעות הקווירינליס והאסקווילינוס. 
במאה ה 7 החלה ההתיישבות בפורום, ובתחילת המאה ה 6 נוקז 
הפורום. רוצף וחדל להיות מקום קבורה. את מקום הסוכות תפסו 
בתים מלבני־חומר ולהם גגות רעפים. היה יבוא רב של כלי־חרס 
מאסרוריה. נתגלו בר׳ גם כתובות אסרוסקיות וקישוסים ארדיכליים 
בסגנון אפרוסקי מהמאות ה 6 —ה 5 . עדויות אלו, בצירוף העדויות 
הספרותיות. הלשוניות והדתיות, מאפשרות לשחזר בקווים כלליים 
את ההיסטוריה הקדומה של ר׳. 

קבוצת הגבעות המתנשאת מעל המישור, כ 23 ק״מ משפו הטיבר, 
משכה אליה מתיישבים בשל יתרונותיה הטבעיים: מקלם ומגן מפני 
שטפונות ואויבים. ומעבר נוח של הנהר. תחילה התפתחו כפרים 
נפרדים על גבעות הפלטיום, האסקווילינום והקווירינלים. משהתרבו 
התושבים נוצרה מעידאחדות! זכרה השתמר בחג ה״ספטימונסיום" 
( 7 הגבעות. שאינן זהות עם ״ 7 הגבעות" המפורסמות של ר , ), 
שהשתתפו בו תושבי הגבעות פלטיום, וליה, פגוטל, קרמאלוס, 
קיליום, אופיום וקספיוס. השלב הבא בהתפתחות 1 — בסאה ה ל¬ 
קרוי ״העיר בעלת 4 האזורים״ ( 13111212 וף . 8 ), לפי שאז היה 
תחומה זהה לזה של 4 השבטים העירוניים של ימי הרפובליקה. 

תושבי ר׳ היו בעיקר לאסינים. אך כללו גם סבינים (ע״ע). 
הימצאותן של שתי קבוצות אתניות נפרדות אלו משתקפת בכפילות 
במוסדות ובמנהגים דתיים בר׳. בעדויות לשוניות ובסיפורים במסורת 
הרומית, כגון סיפור חטיפת הנשים הסביניוח בידי רומולוס ואנשיו. 
במאה ה 6 נוספו גם משפחות אטרוסקיות. לאטרוסקים היתד, השפעה 
מכרעת על התפתחות ד'■ מלכיה האחרונים של ר', טרקוויניוס 
פריסקוס וטרקוויניוס סופרבום (ואולי גם סרוויום טוליום), שהם 
דמויות היסטוריות ממשיות, היו אטרוסקים. הם הנהיגו משחקים 
דתיים, ניקזו את הפורום, הרחיבו שלטון ר׳ בלטיום ובנו על 
הקפיטוליום את המקדש המפורסם ליופיטר, יונל וסינרווה. בתחילת 
המאה ה 6 . נימי שלטון האסרוסקים, הפנה קבוצת הכפרים לעיר- 
מדינה מאוחדת. 

סמבות ר,סלו (וזז 11 ח 6 ק 1 ח 1 ) לא היתה מוגבלת. הוא לבש גלימת 
ארגמן. ישב בכיסא-שנהב במרכבה ( £11111115 113 ז> 5 ) וליווהו ליקס 1 - 
ריס — שמשים נושאי אגודות שבטים וגרזינים (ומגג!). הוא פקד 
על הצבא. הבריז מלחמה ועשה שלום, חתם על הוזים. היה אחראי 
לבל ענייני הדת והפולחן, ובשופט רשאי היה לגזור עונש־מוות. 
לפי פיקציה חוקתית מאוחרת היו הסנאט והעם מאשרים את יורשו. 
אולם למעשה תססו כל המלכים האחרונים את השלטון בכוח. ליד 
המלך פעלה מועצת זקנים. סנאט ("הגה*). שייסודה יוחס לרוסילוס. 
יש להניח שהמלך בחר את חבריה מבין אבות המשפחה (מתזגק). 
לסי המסורת מינה רומולוס 100 סנאטורים וטרקוויניוס סופרבוס 
הגדיל את מספרם ל 300 — המספר הרגיל של חברי הסנאט ביפי 
הרפובליקה עד סולח (ר׳ להלן, עמ ׳ 728 ). תושבי ו" הקדומה נמנו 
עם שנסים (!סל!!!): בכל שבס היו 10 קוריות ( 3£ !־!ט:>). וכל 
קוריה כללה מספר בתייאב ( 60165 *). לחברי כל קוריה היה פולחן 
דתי משותף. ודומה כי היתה לקוריה גם טריטוריה משלה. אסיפת 
חברי כל הקוריות (,; £ 11,131 112 ( 0001 ) היתה המסגרת הקדומה־ביותר 
לכינוס העם לאסיפה. העדויות על סמכויות הקוסיטיה קורייטה נימי 
המלוכה אינן נאמנות. בתקופה מאוהרח-יותר היתה אסיפת הקוריות 
מאשרת אימוצים וצוואות. וכן את האימפריום (ע״ע) של המגיסטר־ 
טיס — אישור שהיה פורמלי בלבד. 

התיקונים המיוחסים למלך סרוויוס טוליום היו חשובים־ביותד 
להתפתחותה של ו". סרוויוס הגדיל את שסה העיר וביצרה. הוא 
ארגן את האזרחים ב 4 שנסים חדשים — על בסיס מקום מושבם 
ולא על בסיס מוצאם — וכן הגדיל את חבר האזרחים וצמצם את 
השפעת בתי־האב והקוריות. סרוויוס חילק את הבר האזרחים ל 5 
מחלקות ( £105508 ) — לפי שומת רכושם — ואת המחלקות ל״קנסו־ 


דיות". חלוקה זו היתה בסים לאסיפת-עם חדשה, היא אסיפת- 
הקנטוריות ( £6011111212 £01111112 ). שבימי הרפובליקה עלתה לגדולה. 
סרוויום הגדיל את הצבא, ובמקום 30 קנטוריוח ("מאות") שהעמידו 
עו־אז הקוריות היו בלגיון 60 קנטוריות. הוא בנה מקדש (או מזנה) 
לדיאנה על גבעת האוונסינוס, כמרכז פולחני של לסיום. תיקוני 
סרוויום מעידים על מגמותיו ומסבירים את הצלחתה של ר׳ לרכוש 
לעצמה עמדה שלטת בלטיום (ע״ע). עדות להתפשטות שלטון ר' 
בסוף המאה ה 6 מצויה בחוזה ס 508/7 בין ר׳ לקרת־חדשת, ובו 
מכירה קרת־חדשת בהגמוניה של ו" בלסיום. בסוף המאה ה 6 
השתרע שטחה של ו״, לפי האומדן, על כ 800 קפ״ר, ונמסר שמספר 
האזרחים היה 130,000 . 

ג) ניגון הרפובליקה וארגון המשטר. מקובל על 
הסופרים הרומאים והיוונים העתיקים, ששלסונו העריץ של סרקווי־ 
גיוס סופרבום ("יהיר") קומם את הרומאים, ובהנהגת לוקיוס 
יוניוס ברוטוס גירשוהו, שמו קץ לשלטון האטרוסקים בר׳ ויסדו 
את משטר הרפובליקה ( 509 לפנה״ס). תיאור זה סביר־יותר מסברתם 
של כמה חוקרים מודרניים, שלפיה הוחלפה המלוכה במשטר 
הרפובליקה בתהליך הדרגתי. ושרק באמצע המאה ה 5 הסתלקו 
האטרוסקים ונוסדה הרפובליקה. ואולם, אף שהמלכים האטרוסקים 
גורשו מר׳, נשארו בר׳ משפחות אסרוסקיות, והממצאים החמריים 
שנתגלו מאשרים כי עוד כדור אחרי המהפכה נמשך קשר מסחרי 
בין ר' לאסרוריה. 

הרומאים קראו למשטר הרפובליקה 111161125 (חירות), לפי 
שנתפס בניגוד למשטר המלונה ( 01110 * 6 !) ; באחרון יש משום 
שעבוד, ני המדינה שייכת למלך, ואילו בראשון מובטחת חירות 
העם, משום שהמדינה ( 1111162 וק 05 ! = דבר ציבורי) שייכת לציבור 
האזרחים. בראש המשטר החדש הועמדו שני פקידים, שקיבלו את 
סמכות המלך (אימפריום) כמעט במלואה. תהילה כונו פקידים אלה 
ם ד ט ו ר י ם (״הולכים בראש״)! אח״ב הוחלף שמם ל ק( נ סו¬ 
ל י ם, ומ 367 לססה״נ יוחד השם פרטור (ע״ע, ור׳ להלן, עם׳ 715 ) 
לפקיד-מדינה אחר. בתוקף סמכותם היו הקונסולים מפקדי-צבא ושו¬ 
פטים, כינסו את אסיפות-העם והסנאט והיו אחראים לניהול המדינה. 
היו להם אמצעי־כפיה לגבי אזרחים סרבנים: מעצר, הטלת קנסות 
ותפיסת ערבויות. ובתחילה גם עונש מלקוח. שלא נמלכים. לא נכללו 
ענייני-דת נסמכות הקונסולים, והעיקר — סמכותם היתד, שווה 
ומשרתם הוגבלה לשנה אחת. העקרון של סמכות שווה בין נושאי 
אותה משרה והגבלתה בזמן ( 16010115 20 61 ! 1016512 ) ! 03 ) נעשה 
עקדון־יסוד להבטחת המשטר! תמיד יכול היה נעל-משרה להטיל 
"וסד׳ (ע״ע) על יזמות עמיתו למשרה. בפועל חולקו התפקידים 
לביצוע נין בעלי המשרה (לפי הסכם או בגורל). למרות הגבלות 
אלו הורגש שנעלי ה״אימפריום* פוגעים יתד־על־המידה נחירות 
האזרח! ע״כ נחקק חוק המקנה לאזרח זכות ערעור (ס״״פ 105 
631101115 ), ולפיה יכול אזרח לערער לפני אסיפת הקנטוריות על 
עונש מיתה או קנס גנוה. 

עתרי הקונסולים היו פקידים שכונו קויסטורים ( 65 ז 26510 נ 1 ף), 
שמ 447 היו נבחרים באסיפת השבטים ( 111111113 60011112 ). אלד, 
עזרו לממונים עליהם בעיקר בענייני כספים, לפי שתחילה היה 
גם הפיקוח על כספי־הציבור בידי הקונסולים. אוצר המדינה נשמר 
במקדש סאטורנוס בר' (ועל־כן נקרא 82111101 26131111111 ), ושני 
קויסטורים היו אחראים לניהולו. במרוצת הזמן עבר הפיקוח על 
כספי־הציבור לידי הסנאט. ולימים התקבל הכלל, שלכל קונסול. 
פדטור או נציב בפרובינקיה יתלווה קויסטור. 

שנים מספר אחרי ייסוד הרפובליקה נוצרה משרת הדיקטטור 
(ע״ע). את הדיקטטור היה ממנה קונסול בעצת הסנאט. סמכותו. 
מעל לסמכות שאר פקידי המדינה, ובכללם הקונסולים, היתה מוגבלת 
ל 6 חדשים. בד״ב מינו דיקטטור בעיתות־חירום, מחמת סכנה צבאית 



713 


רומא (ד,:דעה), חיקפוריק 


714 


חמורה מחוץ או מאבק מדיני חריף מבית. פעמים פונו דיקטטורים 
לעריכת טקסים דתיים מסוימים, או לעריכת בחירות. במרוצת 
המאה ה 5 הורגש שהקונסולים עמוסי עבודה, וחלק מתפקידיהם 
נמסרו לק נ ם וירים (!:מס!!!*!). שני הקנסורים חיו נבחרים 
אחת ל 5 שנים לתקופת־כהונה של 18 חודש, ולראשונה נבחרו 
קנסורים לשנת 443 . תפקידם העיקרי היה רישום האזרחים ( 115115 * 1 ), 
חלוקתם לשבטים לפי מקומות מנודים, ולמחלקות (! 014550 ) ולקב־ 
טוריות לפי שומת רכוש וגיל. אח״כ קיבלו מהקונסולים גם את 
הביקורת על חברי הסנאט — סילוק אנשים שאינם ראויים להיות 
סנאטורים ומינוי אחרים במקום המסולקים והמתים. היתה להם 
סמכות פיקוח על המידות של האזרחים. והם גם היו מוציאים מברזים 
לעבודות ציבוריות. 

מפקד־האזרחים לפי רכוש וגיל היה הבסיס לארגונה של אסיפת 
הקנטוריות. ומדמה אחרי שהחל השימוש במטבעות (תחילת המאה 
ה 3 ) נקבעו 5 המחלקות, ע״פ שווי הרכוש בכסף: במחלקה הראשונה 
רשמו אזרחים ששומת רכושם היתד, יותר מ 100,000 איסרים 
( 35505 ); אזרחים ששופת רכושם היתה פחות מ 12,500 איטרים נקראו 
"נפקדים לפי ראש" (;!מסס 10 !ק 03 ) או פרולטרים (בעלי צאצאים). 
אזרחי כל מחלקה חולקו לקנטוריות. שהיו מיסוד! יחידות של 
100 איש- אף בימי הרפובליקה היוו קבוצות־הצבעה בלחי שוות 
במספרן. היו קנטוריות של צעירים ( 101110505 ), גילאי 17 — 46 , 
ובכירים ( 01110105 !) , גילאי 46 ופעלה. נוסף על כך רשפו הקנסורים 
18 קנטוריוח של פרשים, היינו אזרחים עשירים שקיבלו מהמדינה 
סוס, והתחייבו להחזיקו ולשרת בצבא בפרשים, שתי קנטוריות של 
נפחים ונגדים (מצורפים למחלקה השניה) ושתי קנטוריות של 
מחצצרים (מצורפים למחלקה הרביעית). כל הפרולטרים נרשמו 
בקנטוריה אחת. 


מערך הקנטוריות 


0 ה״כ 

מיגימום שומת 
רכוש באיסרים 

בכירים 

צעירי□ 

מחלקה 

80 

100,000 

40 

40 

1 

18 




פרשים 

20 

75,000 

10 

10 

11 

2 




נפחים ובגרים 

20 

50,000 

10 

10 

ווו 

20 

25,000 

10 

10 

ע* 

2 




מחצצרים 

30 

12,500 

15 

15 

¥ 

1 




פרולסרים 

193 




סה״כ 


בימי הרפובליקה נעשתה אסיפת הקנטוריות, שביסודה היתד, 
ארגון צבאי, לאסיפת-העם החשובה־ביותר. היא בחרה את הקונסו¬ 
לים, הפרפורים והקנסורים. אישרה חוקים, דנה בערעורים על פסקי־ 
דיו ע״פ !!״סתגססססזק 105 של האזרחים, ורק היא היתה מוסמכת 
לאשר הכרזת מלחמה. האסיפה היתה מאזינה לדברי הפגיסטרט 
שכינסה (כרגיל קונסול). או לאנשים שהלה נתן להם רשות דיבור. 
ואחר הצביעה לחיוב או לשלילה על ההצעה שהוגשה לפניה, לא 
היתה לאזרחים זכות דיון. ההצבעה היתה לפי קנטוריות, וההכרעה 
באסיפה היתה אפוא בידי האצולה העשירה. לאנשי המחלקה הרא¬ 
שונה ולפרשים היה רוב ( 98 מתוך 193 הקנטוריות) — פרט למקרים 
שהיו חילוקי־דעות בקרב המחלקה הראשונה גופא. 

ד) מאבק הפטריקים והפלבאים. ביטול המלוכה היה 
פעלה של האצולה, שבאותה עת היתה זהה עם מעמד ד,פ ט ר י¬ 
ק י ם. השם פטריקים גזור מ !:מזמן (אבות). שהיה הכינוי לסנאטו- 
רים. ונראה כי נתקבל פשרכשו! 3110 ,) מסוימים את הזכות להוריש 


את מקומם בסנאט לבניהם. תאוריות רבות הועלו באשר למוצא 
המעמדות בר׳. התאוריה הסבירה והפקובלת־ביותר כיום היא. 
שמשפחות עשירות ובעלות השפעה הסתגרו ויצרו מעמד אצולה. 
כל פי שלא נפנה עפהם השתייך לפלבס, המון העם. עלייתם 
של הפטריקים חלה בסוף ימי המלוכה. ואחרי גירוש המלכים ביססו 
הפטריקים את זכויותיהם היתירות. המדיניות והדתיות. 

שני תהליכים עיקריים מציינים את תולדות ר׳ מייסוד הרפובליקה 
ועד 270 לפסה״נ בקירוב: כיבוש איטליה ומאבק הפל ב¬ 
אים עם הפטריקים. למאבק הפנימי היו הבטים מספר, כי 
את השכבות השונות של ציבור הפלבאים העסיקו כמה בעיות. 
פלבאים שעמדתם בכלכלה ובחברה התבספה, התקוממו למונופולין 
של הפטריקיס על משרוח מדיניות וצבאיות, ובמאבקם זה ביקשו 
להבטיח מעמד רשמי למוסרות הפלבס. אולם הבעיה שהטרידה את 
רוב הפלבאים היתה כלכלית. נראה שהאוכלוסיח גדלה ונוצר מחסור 
בקרקע. דרישת הפלבאים היתד, לחלק לאזרחים העניים חלקות 
מאדמת הציבור ( 1111110115 :! 0£1 ״ 0 
11130 ( 131 ) היה קודכס החוקים הראשון בד׳ (הקורנס הרשמי 
שאחריו היה של הקיסר תאודוסיוס 11 , מ 428 לםה״נ), וחלקים רבים 
ממנו ידועים פמובאות אצל קיקרו ואצל משפסנים ומדקדקים 
מאוחרים. עיקר עניינם של החוקים הוא המשפט הפרסי(דיני נזיקין, 
צוואות דרושה וקניין). עצם פרסום החוקים היה נצחון לפלנאים, 
אך הם התקוממו לחוק שאסר נישואין בין פסריקים ובין פלבאים. 
ובכך נתן גושפנקה חוקית למציאות חברתית. ב 449 הוכרה קדושת 
החסינות ( 530-053110105 ) של הסריבונים, ניתן תוקף לתחיקה של 
אסיפות השבטים בתנאי שיינתן לה אישור הסנאטורים הפסריקים. 
ונקבע שהעתקים של החלטות הסנאט יימסרו לאדילים של הפלבם. 
כעבור 4 שנים התיר החוק נישואין בין פטריקים לפלבאים ( 445 ). 

הצלחה ראשונה של הפלבאים במאבק על משרות שלטון היתד, 
הזכות להיבחר למשרת טריבונים בעלי סמכות קונסולרית. פ 445 
נבחרו אלה כפעם-בפעם כפקידי המדינה העליונים במקום הקונסולים 
(לפי החלטת הסנאט), נראה שבהחלטה על מינוי טריבונים קונסול¬ 
ריים, שפעמים הגיע מספרם ל 6 , הובאו בחשבון צרכי הצבא 
והמינהל. אולם משרה זו, ואף מתן אפשרות להם להיבחר למשרת 
הקויסטור ( 421 ), לא סיפקה את הפלבאים. מפנה מכריע חל ב 367 
עם התחיקה של הטריבונים ליקיניוס וסכסטיוס. הם הגישו 3 
הצעות־חוקים: משרת הטריבונים הקונסולרים תבוטל, אך אחד 
מהקונסולים יהיה פלבאי; יוגבל שטח הקרקע שמותר לאדם להחזיק 
מאדמת הציבור; הריבית ששולמה על הלוואות תנוכה מהקרן 
והיתרה תשולם ב 3 תשלומים שווים. רק אחרי מאבק ממושך, 
שבמהלכו גרמו ליקיניום וסכסטיום אנרכיה, הסכימו הפטריקים 
לתחיקה זו. סכסטיום עצמו נבחר כקונסול פלבאי ראשון לשנת 366 . 
אף נוצרה משרה חדשה, משרת פרטור (ע״ע), שגם לו היה 
.,אימפריום", אך נחות משל הקונסולים. תפקידו העיקרי של הפרטור 
היה לנהל משפט. תחילה מונו רק פטריקים למשרה, אך ם 337 
נבחרו גם פלבאים. לגבי האיילים הקורוליים, שהיו 2 , ושמשרתם 
נקבעה ב 367 . הוחלט שפלבאים יכהנו בה לסירוגין. ב 356 מונה 
הפלבאי הראשון לדיקטטור וב 351 נבחר קנסור פלבאי ראשון. 
ב 339 נחקק חוק, שאחד משני הקנסורים חייב להיות פלפאי. 
ולבסוף. ב 300 . צורפו פלבאים לאיגודי־הכוהנים החשובים — 4 מת 1 ץ 
תשעת הפונסיפיקים ( 5 *> 11£1 מ 0 ק) ו 5 מתוך עשרת האוגורים (ע״ע). 

2 מחוקי ליקיניוס-סכסטיוס נועדו להקל על הפלבס את מצוקתו 
החמרית: לאפשר חלוקה של אדמת־ציבור לעניים ולהקל על המצב 
הלווים. חוקים אחרים הגבילו את הריבית ל%ל 8 ( 357 ), ואח״ב 
ל ב 342 הוטל איסור על לקיחת ריבית, אך נראה שתקנה זו 
היתד, זמנית. הלווים זכו בהגנה בחוק ם 326 , שלפיו נדרש נושה 
להשיג פסק־דין לפני שיוכל לממש את זכויותיו. נראה שמאז 
ניתנו הלוואות רק בערבות של רכוש ולא בערבות הגוף. ובעיית 
המשועבדים מחמת הלוואות חדלה להיות בפיה מרכזית בתולדות ר , . 

ב 304 זכו הפלבאים בהשג חשוב אחר, כשפרסם האדיל פלודום 
את הנוסחות לתביעה משפטית ( 3011000 11:818 ). בכך בא הקץ 
למונופולין של הפטריקים על עריכת משפם. ב 287 הושג הנצחון 
הסופי של הפלבם במאבקו, כשנקבע כי החלטות הפלבס ( 150113 לס 1 ק) 
יהיו בגדר חוקים ( 10805 ) החלים על כל העם. 

נצחון הפלבאים נבע בראש־וראשונד, מגידול מספרם ומעליית 
נוחם במדינה. כבר מתחילה היתד, האצולה הפסריקית מיעוט. מכיוון 
שנשאה בעול השירות הצבאי, וכנראה גם בשל שיעור־ילודח לא 
גבוה, הלך מספר הפטריקים והתמעט. לעומת־זה גדל מספר הפלג־ 
אים, לפי שכל האזרחים החדשים שנוספו לד׳ נפשו פלבאים. 
ומספרם של אלד, במאה ד, 4 היה גדול. המאבק בין שני המעמדות 
היה חריף, אך מעולם לא בא לכלל הפיכות ושפיכות-דסים, זאת 
משום שכפעם־בפעם השכילו הפטריקים לעשות ויתורים. נצחון 


הפלבאים היטיב את מצבם ד,תמרי של המוני האזרחים (שמצכם 
השתפר לא־במעס גם הודות לגידול הטריטוריה הרומית) ויצר 
שוויון האזרחים בפני החוק, אולם לא יצר דמוקרטיה. במקום 
האצולה הפסריקית נוצרה אצולה פטריקית־פלבאית ( 35 ) 111 ( 001 ). 
למגיסטרטים לא שולמה משכורת והשירות הציבורי היה אפוא 
כרוך בהוצאות מרובות — בגון עריבת משחקים — ורק עשירים. 
ובפלי-השפעה יבלו להיבחר למשרות. בהדרגה נוצרה הדעה. ני רק 
אנשים שאחד מאבותיהם היה קונסול, טריבון קונסולרי או דיקטטור, 
נכללים באצולה. אצולה זו, שעמה נמנו כמה עשרות משפחות בלבד, 
הבטיחה לעצמה את משרות המדינה, שלטה בסנאט והחזיקה בניהול 
המדינה, אנשים מעטים מחוץ לשכבה השלטת ( 1005 ) 00 ״ 1 ,'סס = 
״חדשים מקרוב באו״) זכו להיבחר לקונסולים — וגם הם הצטרפו 
לאצולה והשלימו עם המצב הקיים. 

ה) ההשתלטות על לסיום. שליטת ר׳ בלטיום, בחלקה 
פרי כיבוש ובחלקה תוצאה של הכרח הערים הלאטיניות בעליונות 
ר׳, הושגה הודות לפריחת הכלכלה, גידול האוכלוסיה וארגונה 
למטרות צבאיות בידי הפלכים האטרוטקים של העיר במאה ה 6 , 
גירושו של טרקוויניום סופרבום פר׳ חל עם התקוממות ערי לטיום 
לשליטת האטרוסקים, ובכלל זה להגמוניה של ר/ בקרב ליד אגם 
רגילוס ( 496 [ן!) נכשל נסיון הרומאים לחדש את שלטונם, וב 493 
הסכימו לחתום על חוזר,-שלום עם הברית הלאטיניח! זהו חוזה 
קסיוס (על שם הקונסול הרומי), והוא ״חוזה בין שווים״ ( 5 ( 0011 ) 
!סססףסג) בלי יתרון כלשהו לאחד הצדדים. הרומאים והלאסינים 
הסכימו להגיש עזרה צבאית ולהתחלק בשווה בשלל. הסכם זה 
הושג מחמת הפחד המשותף מפני שבם הוולסקים (ע״ע), שאיים 
על לסיום מדרום־פזרח, ומפני שבם האיקווים שלחץ ממזרח. על 
אויבים אלה נוספו הסבינים, ששבנו מצפון־מזרח ללטיום. ב 486 
נהיו גם ההרניקים לבעלי־סריתח של ר׳. יותר מיובל שנים ניהלו 
הרומאים ובעלי-בריתם מלחמת-מגן. האיום פצר הוולסקים משתקף 
באגדת קוריולנוס (ע״ע). ב 449 הובסו הסכינים, ומאז אין הם 
נזכרים עד 290 . ב 431 הובסו האיקווים בקרב, ובתחילת תמאה ה 4 
הוכנעו למעשה האיקווים והוולסקים. 

את מלחמתה בעיר האטרוסקית החזקה ויי (ע״ע) ניהלה ר׳ 

בלי שותפים, ומלהמה זו לא היתה מלחמת־סגן מול איום פהוץ, 
אלא פאבק-כוח — הראשון שניהלה ר׳, והוא אפוא ציון־דרד חשוב 
בתולדותיה. המאבק היד, על השליסה בחלקו הדרומי של עמק 
הסיבר, ובמיוחד על אגני־המלח ספוד לחוף הסירני. המאבק הממושד 
(הפאר, ד, 5 לפסה״ג) הסתיים בכיבוש ויי, אחרי מצור שארך 10 
שנים ( 405 — 396 ). מתהילת המאה ה 4 היתד, ד׳ לעיר־הפדינה 
החזקה ביותר בלטיום. התעצמותה עוררה חששות בקרב יריבים 
ובקרב בעלי-הברית הלאטינים כאחד. אך אז הופיע גורם חדש 
באיטליה. במרוצת המאה ה 5 פלשו שבטים גלים (ע״ע קלטים) 
ודוזקו את האטרוסקים מעבר הפו, ומאז קראו הרומאים לאיזור 
שמדרום לאלפים גליה קיטאלפינה (גליה שמעבר-מזה של האלפים). 
ב 390 פלש שבם זזסנונים לאטרוריה וצר על קלוסיום. משניסו הרופ¬ 
אים לתווך, פנו הגלים נגדם, ונקרב ליד הנהר אליה (ב 17 ק״מ 
מצפון לד׳) הביסו כליל את הצבא הרומי: שרידיו מצאו מקלט 
בהריסות די. כעבור 3 ימים כבשו הפולשים את ר׳ ושרפוה. הם 
צרו על הקפיסוליום, ורק אחרי שקיבלו כופר רב הסירו את המצור. 

תיקונים מבית, קוצר־ראות של יריבותיה והעדר אחדות בקרבן 
אפשרו לר׳ לחדש תוך ימי דור אחד את שליסתת בלסיום. העיר 
הוקפד, חומה, סערכת-הקרב של הלגיון וכלי־נשקו שונו ולד־ קמו 
מנהיגים מוכשרים. ובראשם קמילום, המצביא שכבש את ויי. 
לעופת־זאת לא תירשו הגלים אח פלישותיהם אלא כעבור כ 30 שנה. 
בינתיים יצרו החוקים של ליקיניום ופנסטיוס (ר׳ לעיל) פשרה 
במאבק החריף בין הפטריקים ובין הפלבאים. הוולסקים הונו במספר 




717 


רומא (ה:דינה), הים: 11 •י ז 


718 


קרבות, ועמהם מספד ערים לאטיניות שהצטרפו אליהם. אחרי 
שהובפו בשדה־הקרב חידשו ההרניקים את בריתם עם ר׳ ( 358 ). 
אותה שנה חודש חוזה־קסיום עם ברית הלאטינים. אך נראה שמאז 
היה הפיקוד על הצבא המשותף בידי שני הקונסולים הרומאים. 
הלאטינים בכלל. ובמיוחד הערים החזקות סיביר ופרינסטה 
(־!!־!מעז?), ראו בדאגה את כוחה הגובר של ר , , שתי ערים אלו 
לחמו ברומאים, אך הוכו ונאלצו לבדות חחים נפרדים שלא במסגרת 
הברית. סמור לאותו הזמן הבטיחה ר׳ את תזיתה הצפונית בהסכם 
שביתת־נשק עם הערים האטרוסקות קירה (פ-מגנ); 353 ) וטרקוויניי 
( 351 ; ע״ע טרקויניה), אחרי שניצחה אותו• באמצע המאה ה 4 חידשו 
הגלים את פלישותיהם והובסו. ב 348 נחתם חוזה חדש בין ר׳ לקרת•־ 
חדשת. ובו הוכר מעמד־הבכורה של ר' בלטיום: ערי־החוף נזכרו בו 
בנתינות. ב 340 עשו הלאטינים נסיו! אחרון לבלום את התפשטות ר , ; הם 
פעלו יחד עם הוולסקים והקמפנים, בעוד שהרומאים נעזרו בסמניטים 
(ע״ע סמניום), שב 354 כרתו עמם ברית וב 341 חידשוה. הקמפנים 
הובסו בקרב עם צבא רומי־סמניטי, וב 340 חתמו חוזה נפרד עם ר/ 
הלאטינים והוולסקים המשיכו במלחמה עד 338 , הוכו בשני קרבות 
מכריעים ונאלצו לקבל הסדר חדש, שהכתיבו הרומאים. 

בהסדר של 338 פורקה ברית הלאטינים, מספד ערים קיבלו את 
האזרחות הרומית עם ממשל מקומי מוגבל, אחרות הוגדרו כ״בעלות־ 
ברית" של ר׳ ואלו חויבו להעמיד גדודי צבא לרשות ד, 
ומדיניות־החוץ שלהן ד,וכפפה לשל ר׳. אדמתן של מספר ערים 
הוחרמה, ואולם גם ערי הוולסקים והקמפנים שמרו על עצמאותן, 
אף שחויבו להעמיד גדודי צבא לרשות ר׳, ולא היתד, עיר שחויבה 
בתשלום מסים. בהסדר זה גובשו דרכי שלטונה של ר באיטליה: 
התקשרות עם כל יחידה מדינית בנפרד: חובתה של כל בעלת-ברית 
להעמיד לרשות ד' חיילים במכסה מסוימת: הסטאטוס של "בעל- 
ברית לאטיני" — שניתן גם ללא-לאטינים — שהיה מכלול של 
זכויות מדיניות (ממשל עצמי) וזכויות אישיות (זכות חיתון ומסחר, 
והאפשרות להגר לר׳ ולזכות באזרחות רומית). וע״ע לסיום, לסינים, 
עמ׳ 625 . 

ו) איחור איטליה. בשלב הסופי של המלחמה בלאטינים 
החלה התפשטותה של ר׳ דרומה. לקמפניה: הדבר גרר מאבק מר 
וממושו עם הספניסים. ששכנו באיזוד ההררי של מרכז איטליה, 
מצפון וממזרח לקספניה. כבר במאה ה 5 החלה התפשטותם, מחמת 
מיעוט קרקע פוריה ועודף אוכלוסיה. ב 354 חתמה ר׳. כאמור. חוזה 
עם הסמניטים, להגנה הדדית מפני הגלים. ונראה שבו נקבע הנהר 
לידים לגבול בין תחומי-ההתפשטות של שני הצדדים. בשנים שאח׳־כ 
השתלטה ר׳ על ערי הוולסקים ממערב לליריס והסמניטים על 
השטחים ממזרה לו. הסידיקינים שמצפון לקמפניה פנו לעזרת 
קפואה, הגדולה והעשירה בערי קמפניה. נגר הסמניטים. וקפואה 
ביקשה את עזרת הרומאים. פרצה המלחמה הראשונה בסמניטים 
( 341-343 ) , ובסופה שוב נקבע הנהר ליריס לגבול, הוכרה ההגמוניה 
של הסמניטים על הסידיקינים וצפון קמפניה הוכרה כאיזוד-השפעה 
של ר׳. 

נצחון ר׳ במלחמתה בלאטינים וביסוס השפעתה בצפון קמפניה 
( 340 — 338 ) שינו לטובתה את יחסי-ד,כוחות בינה ובין הסמניטים. 
חשדות הדדיים ולחץ אוכלוסיה גדלה אצל הסמניטים — ואפשר 
שגם בר׳ — גרמו מלחמה שניה בסמניטים. ב 328 יסדו הרומאים 
קולוניה ממזרח ללירים, בניגוד למוסכם. הסמניטים התקשרו עם 
ערי קמפניה החשובות, נוקריה וגולה, והכניסו חיל־מצב לנאפוליס 
( 327 ). משפנו קפואה והיוונים פתנגדי־הסמניטים שבנאפוליס 
בבקשה לעזרה, שלחו הרומאים שני לגיונות, כבשו את נאפוליס 
מידי הססניסים ( 326 ) ופרצה מלחמה. תחילה נערכו הקרבות בעמק 
הלידיס. ב 321 ניסו הקונסולים לפלוש מקמפניה לסמניום, אך כותרו 
ב״מצרי קאודיום" ונכנעו. לצבא הרומי הותר לצאת, אחרי שמסר 



רומא. או,־רי איטליה 


את נשקו, עבר תחת "עול" של חניתות האויב, לאות השפלה, 
והקונסולים חתמו על חידוש הסכם 341 , מסרו בני-ערובה וויתרו 
על הקולוניות הלאטיניות שנוסדו מחוץ לגבולות לטיום. ב 5 השנים 
שאח׳־כ הגרילו הרומאים את צבאם, וכרתו בריתות עם ערים 
באפוליה, בעורף סמניום, ועם ערי דרום קמפניה. ב 315 התחדשה 
המלחמה. תחילה נחלו הסמניטים נצחונות. ואף חדרו ללטיום, אולם 
ב. 314 זכו הרומאים בנצחון גדול ראשון: נוסדו עוד קולוניות, 
וב 312 הוחל בסלילת ה״ויאה אפיה" מר־ לקפואה (ע״ע דרך, עמ׳ 
148/9 , ושם תם׳: קלודיים (!]), וזו הבטיחה דרך תקינה לקמפניה. 
בהדרגה הוקפה סמניום, וב 305 חדר אליה צבא רומי וזכה בנצחון 
גדול. ב 304 נחתם הסכם־שלום ולפיו הובטחה שליטת ר׳ בקמפניה, 
באפוליה ובמזרח עמק הליריס: לסמניסים נשאר רק השטח שהיה 
מלכתחילה שלהם. במהלך המלחמה השתלטו הרופאים על מרכז 
אטרוריה ודיכאו מרידות של ההדניקים והאיקווים. 

החוזה של 304 דמה יותר לשביתת־נשק. ר׳ ביקשה להבטיח את 
אחיזתה במרכז איטליה ע״י כריתת בריתות עם שבטים פצפון 
לסמניום, והסמניטים התקשרו עם האסרוסקים ושבטים גלים. חוזה 
עם שבט הלוקנים (ע״ע לוקניה) השלים את כיתור סמניום ופרצה 
המלחמה השלישית בסמניטים ( 298 — 290 ). בקרב מכריע בסנטינום 
( 295 ) ניצחו הרומאים את הסמניטים ואת הגלים הסנונים: מכאן 
ואילך טיפלו בכל אחד מאויביהם בנפרד. ב 294 חתמו ערי האטרום- 
קים חוזי-שלום נפרדים, וב 290 הושלמה הכנעת הספניטים. שטחי- 
קרקע נרחבים הופקעו מהם, והם נאלצו להיות לבעלי-ברית רגילים 
של ר׳ ולהעמיד לרשותה גדודי צבא. אותה שנה הוכנעו המבינים 
וקיבלו אזרחות רומית בלי זכות־הצבעה < 0 ו 138 ) 11£ ! ־ו!!! 1,1125 ״). 
הכנעת הסמניטים אפשרה לד־ להשלים את כיבוש מרכז איטליה 
מדדום לעמק הפו. ב 284 ניצחו אמנם הסנונים את הרומאים, אך 
כעבור זמן קצר גירשום הרומאים מארצם (לחוף הים האדדייתי), 
וב 283 הובסו הגלים חבויים (ע״ע) ליד אגם ודימו. עדי האטדוסקים 
שביקשו לחרש את פעולותיהן הושקטו ונאלצו להיעשות לבעלות- 
ברית כפופות לר׳ ( 280 ). 

בדרום איטליה היו ערי היוונים נתונות להתקפות מצד שבטים 
איטלקים (הלוקנים והברוטיים). ב 282 ביקשה העיר תוריי (;; 1111 ) 1 ) 










719 


רומא (הטד־־נה), הייסכזורי־ 


720 



אניית־קרב רוסית. ע 5 הסיפו: — ה 5 ניננרים; אוחני־הב״שוטיס - דכטז תאניה 
(קטע טחבליט ; בנראה סהסאה ה 1 לפסה";) 


את עזרת ר׳ נגד הלוקנים, ר׳ נענתה לבקשה, שערה חיל־מצב ואף 
פרשה הסותה על רגיוס. התערבות זו עוררה את זעמה של טרנטום, 
החזקה והעשירה בערי היוונים באיטליה. צי רומי שהופיע בספרן 
טרנטום — בניגוד להסכם קודם — הותקף ו 4 אניות טובעו. אנשי 
טרנטום גירשו אח חיל־המצב הרומי מתוריי ואת העיר בזזו ! פרצה 
מלחמה גלויה נגד טרנטום ( 281 ; ע״ע טרנטו. עס׳ 40 ). 

טרנטום קראה לעזרת פירום (ע״ע) מלך אפירום. באביב 280 
הגיע פירוס. בראש 25,000 חיילים ו 20 פילים ז הוא זכה בנצחוז 
בהרקלאה. אך אבידותיו היו קשות, ולמרות התקדמותו אל לטיום 
לא הצליח להניע את בעלות־הברית של ר' לפרוש מעליה. ב 279 
התקדם לאפוליה בתמיכת סמניטיס ולוקנים. בקרב ליד אסקולום 
שוב זכה בנצחון, אלא שאבידותיו היו כבדות מאד (אחרי קרב זה 
השפיע את אמרתו המפורסמת: ,.עוד נצחו! כזה ואבדנו"). הוא 
ביקש להגיע להסכם עם ר׳. אך המו״ס נכשל, מכיוון שר־ לא היתה 
נכונה לוותר על ההגמוניה שלה בדרום־איטליה ונהנתה מתמיכת 
קרת־חדשת. פירום פנה לסיציליה — לעזור ליוונים שם במאבקם 
עם קרת־הדשת — זד׳ ניצלה את העדרו לפעולות־ענשין נגד 
משתפי-הפעולה עמו. כעבור 3 שנים שב פירוס לאיטליה; הוא 
לא הצליח בקרב האחרון נגד הרומאים, ליד בנוונטום ( 275 ) , 
נואש וחזר לאפירוס בהשאירו חיל־מצב בטרנטום• כעבור שנים 
מספר השלימה ר׳ אח השתלטותה על כל דרום־איסליה, וב 272 
נכנעה טרנסום. ערי היוונים נהיו לבעלות־בדיתה של ר/ ברית 
שבסי הסמניטים פורקה■ ובסמניום, לוקניה וברוטיום הופקעו שטחי- 
אדמה והוקפו קולוניות. 

השתלטות ר׳ על איטליה לא יצרה מדינה אחת בחצי־האי 
האפניני, מדרום לעמק הפו. ב 265 השתרעה הטריטוריה של ר׳ על 
כ 24,000 קמ״ר; מספר האזרחים הרומאים באותה העת נאמד 
ב 250,000 . הטריטוריה הרומית בללה את לטיום המורחבת, וכן 
שטחים שונים, לא-רצופים. ברחבי חצי־האי, שהוחרמו מאויבים־ 
לשעבר ושהתיישבו בהם אזרחים רומאים, אם כיחידים ואם במסגרת 
של קולוניות. לעתים נהגה ר׳ להעניק אזרחות לחלק מאויביה־ 
לשעבר (לפעמים לאותם שהסכימו להתיישב בקולוניות רומיות), 
לצרכי סינהל היו אזרחי ר' מחולקים לשבטים לפי מקומות מגוריהם! 
ב 241 הגיע מספר השבטים ל 35 . טריטוריות שנוספו אח״ב צורפו 
לשבטים הקיימים, שחדלו להיות יחידות טריטוריאליות רצופות. 


האזרח הרומי היה כפוף למגיסטרסים של ר' — יהא מקום מגוריו 
אשר יהא — אולם רק בבואו לר׳ יכול היה' לממש את זכויותיו 
המדיניות. ערים אחדות באיטליה, שנקראו סוניקיפיות (ג 1 ק 111111101 !). 
שמרו על מוסדותיהן, פקידיה[ ושיטות־הפשפט שלהן, ונהנו מאוטו¬ 
נומיה בענייני פנים, אך לאזרחיהן היתה "אזרחות (רומית) בלי 
זכות הצבעה". הם נהנו מזכות החיתון והמסחר עם אזרחי ר׳ והיו 
חייבים לשרת בצבא במסגרת הלגיון הרומי. לעתים קיבלו בעלי 
אזרחות כזאת כעבור זסן־מה אזרחות רוסית מלאה. קטגוריה אחרת 
היו בעלי־הברית הלאטינים ( 511111 .) 1 ) 500 או 11111 ^ 15 1 ח 1 מ! 0 ת 50011 ), 
דהיינו, מדינות (לאטיניות ושאינן־לאסיניות) שחובותיהן וזכויותיהן 
היו כאותן שניתנו לערי הלאטינים בהסדר של 338 . שאר המדינות 
נקראו בעלי־ברית איטלקים ( 50011 1631101 ). לכל אחת היה חוזה עם 
ר׳, ותנאיו נקבעו בנפרד, בהתאם לנסיבות בעת החתימה. התחייבותן 
העיקרית היתה להעמיד גדודי־צבא לעזרת ר/ לפי מכסה מסוימת, 
ואולם הן נהנו מעצמאות מוחלטת בענייני פנים ואף טבעו מטבעות 
משלהן, באמצע המאה ה 3 היו באיטליה 160 — 170 יחידות מדיניות, 
ערים ושבטים! הטריטוריה של בעלי־הברית הלאטינים השתרעה 
עפ״נ כ 12,000 קמ״ר ושל בעלי־הברית האיטלקים עם״נ כ 100,000 
קמ״ר. ר׳ היתד, הציר המרכזי, שקשר מבחינה מדינית את כל 
המדינות — דוגמה מצוינת לעקרון הידוע של "הפרד ומשול' 
(גזסק״!! 1 ־ 10 > 115,1 !). אולם מכיוון שלא גבתה מסים, וכמעט שלא 
התערבה בענייני־פנים, הבטיחה ר׳ במרוצת־הזםן את שיתוף־הפעולה 
והנאמנות של בעלות־בריתה. 

ז) ההשתלטות על אגן הימה״ת ותוצאתה ( 265 — 

133 לפסה״נ). מאורע שאירע ב 264 סיבך את ר׳ בענייני סיציליה, 
דחף אותה למלחמה ממושכת בקרח־חדשת, ובסופו של דבר הפכה 
ממעצסד, איטלקית למעצמה ים־תיכונית: מסנה (כיום מסינה) 
שבסיציליה פנתה לעזרת ר , וביקשה לבדות עמדי ברית. 25 שנה 
לפני־כן ( 289 ) השתלטו על מסינה הסמרטינים ("בני מרס"), גדוד 
שכירים מקספניה. ב 265 נוצחו הסמרטינים בידי היארון 11 (ע״ע) 
מסירקוסי! כדי להינצל מכיבוש הכניסו לעירם חיל־מצב של קרת־ 
חדשת, אלא שלא רצו להיות תלויים בקרת־חדשת. ולפיכך פנו לר׳. 

הסנאטורים הרומאים ידעו, כנראה, שהיענות לפניית הממרסינים 
עלולה לגרור את ר- למאבק עם קרת־חדשת. שהיחסים עמה היו 
תקינים: לפחות 4 הוזים נחתמו בין הרומאים ובין הפונים (שמם 
של בני קרת־חדשת בפי הרומאים), הראשון ב 509 והאחרון — 
שכוון נגד פירוס — ב 279 . היה משום טעם־לפגם בהיענות לפניית 
הממרטינים — שכירים שהשתלטו בבוגדנות על מסינה, בעוד שב 270 
הוציאו הרומאים להורג את השכירים שהשתלטו על רגיום, בצד 
האיטלקי של מיצר מסינה. ברם. הרומאים חששו מהשתלטות מעצמה 
גדולה כקדת-חדשת על מסינה — שחשיבות אסטרטגית רבה נודעה 
לה, בהיותה קרש־קפיצה נוח לאיטליה — ואסיפת־העם הושפעה 
מהסיכוי לזכות בשלל־סלחמה רב. ר׳ השיבה אפוא בחיוב לפניית 
מסינה, הקונסול אפיוס קלודיום קודקס נשלח לסיציליה בראש 
שני לגיונות ושכנע את המפקד הפוני לפנות את מסינה. קרת־חדשת 
הגיבה בחריפות, שלתה צבא חזק לסיציליה, כרתה בריח עם 
היארון 11 ושמה מצור על מסינה. בתגובה הוכרזה מלחמה רשמית 
על מהלך מלחמה זו (המלחמה הפונית הראשונה) ע״ע קרת־חדשת, 
עמי 350 . 

המלחמה ארכה 23 שנים ( 264 — 241 ) ונתגלו בה עדיפותה של ר׳ 
בכוה־אדם, דבקותה במטרה ונכונותה למאמץ קשה וממושך למען 
השגתה. נתגלה בה גם כושר הסתגלותה המהיר לנסיבות חדשות; 
במלחמה זו הקימו הרומאים צי אדיר וניצחו את המעצמה הימית 
הגדולה שבמערב הימה״ת, בהחא־מם, מחוך תושיה רבה, את 
לוחמת־הים הזרה להם ללוחמת־היבשה שהיו מורגלים בה. הרומאים 
ניצר,ו, ובחוזה־השלום של 241 ויתרה קרת-חדשת על כל סיציליה, 



721 


רומא (המדינה), היסטורית 


722 


חויבה בתשלום כסף־ענושים ונאסר על אניותיד, להפליג בפיסי 
איטליה. 

את שלטונם בסיציליה השתיתו הרופאים על בסים חדש, שונה 
מההסדרים שהיו מקובלים לגבי איטליה. האי אורגן כשטח הכפוף 
לשלטון מגיסטרטים רומאים בעלי ספכות של איספריום — כעבור 
זמן־מה נקרא פרובינקיה (נ״ז״׳זסזנן : תחום של אימפריום). תושבי 
האי היו פסורים משירות צבאי, דוגמת בעלי־הברית האיטלקים, 
אך חייבים בתשלום מסים — שממנו היו בעלי־הברית האיטלקים 
פסורים. עם־זאת השאירו הרומאים לערים מידה רבה של שלמון 
עצמי. לכפה ערים (כגון מסינה) היה מעמד של בעלות־ברית 
(*וגז±> 10 ־:חט"";׳! הן לא שילמו מסים ולא היו כפופות לביהמ״ש 
ולנציב הרומיים. למספר רב־יותר של ערים היה מעמד של "ערים 
חפשיות״ ( 65 מעת 11 מ 1 זס 11110130 8 סז 3 ז 1 ע 01 ) ! הן לא שילמו מסים, 
אלא שמעמדן לא הוכר בחוזה, ולפיכך ניתן היה לשנותו אם פעלו 
נגד האינטרסים של ר׳. גם לערים האחרות, שהעלו פס, השאירו 
הרופאים מידה רבה של שלטון עצמי. הסדר זה, שהתפתח בהדרגה, 
הוחל אח״כ גם על השטחים האתרים שכבשו הרופאים מחוץ לאי¬ 
טליה. הנציבים הרופאים היו בדרגות של קונסולים ( 001181110 0 ז<ן) 
או של פרטורים (סזסזסבזק ססת). 

סיציליה היתד. הפרובינקיה הראשונה של ר׳. 3 שנים אחרי תום 
המלחמה הסונית הראשונה ניצלו הרומאים את קשייה של קרת־ 
חדשת — עקב מרד צבא־השכירים שלה — וכבשו את סרדיניה 
וקורסיקה ( 238 ); שני האיים אורגנו בפרובינקיה אחת. תוקפנות 
זו נתנה פשנה־תוקף למרירות, לחוסר־האמון ולשאיפות-הנקם של 
הפונים. סיעה אחת בקרת־חדשת ביקשה אמנם להתרכז באפריקה 
ובחקלאות, ואולם פ 237 היה המילקר (ע״ע) מרחיב את תחומי 
שלטון קרת־חדשת בספרד. במותו ( 229 ) המשיר חתנו, עזרובעל, 
במפעלו, ומשנרצח עזרובעל ( 221 ) נעשה חניבעל, בנו של חמילקר. 
למפקד הצבא בספרד. ר׳ הששה מהתפשטות קרת־חדשת בספרד. 
וב 226 הוסכם עם עזרובעל, כי האברו יהיה גבול-השלטון של 
הפונים בחצי־האי האיברי. ב 219 צר חניבעל על סגונטום. ר׳ דרשה 
מפנו לסלק ידיו מעיר זו, בטענה שהיא בעלת־בריתה! אך היות 
שסגונסום היתד, מדרום לאברו ראה חניבעל בדרישת ר׳ התערבות 
לא־סוצדקת ועוד עדות לתוקפנותה הבלתי־נסבלת. משנפלה סגונטום 
הכריזה ר׳ מלחמה. 

על מהלך מלחמה זו (המלחמה הפונית השניה) ע״ע קרת־חדשת. 

עמ׳ 351 ! חניבעל: סקיפיו ( 4 ) 1 פביים ( 1 ). מרקלום ( 1 ) 1 קניז ומה. 

המלחמה הפונית השניה ארכה 16 שנים ( 218 — 202 ) וחיתה 
המבחן הקשה־ביותר שעפרה בו ר׳, הן מבחינה צבאית והן מבחינה 
מדינית. חניבעל העביר את המלחמה אל לב איטליה, הנחיל לרומאים 
מפלות כבדות והסב להם אבירות רבות מאד. ואולם תקוות חניבעל 
למוטט את הקונפדרציה האיטלקית שבהנהגת ר׳ לא נתגשמה. 
המלחמה הוכיחה, שקונפדרציה זו אכן הושתתה על בסיס איתן 
מאד! אמנם נבעו בה פרצות. וכמה פבעלות־הברית עברו לצד 
חניבעל, אך אלו היו מיעוט ובסופו של דבר הוכנעו. כוח-העמידה 
של הרומאים, עקשנותם ועדיפותם העצומה בכוח־אדם נתנו את 
אותותיהם: יחד עם בעלי־בריתם היה לרומאים מאגר של 700,000 
רגלים ו 70,000 פרשים, והיו שנים שר׳ גייסה 25 לגיונות. על־כך 
יש להוסיף את שליטת ר׳ בים, שהשיגה אותה במלחמה הפונית 
הראשונה, ושבני קרת־חדשת לא עשו מאמץ לערער עליה — אולי 
המשגה האסטרטגי החמור-ביותר מצדם. כל אלה אפשרו לר' לנהל 
מלחמה עפ״נ כל מערב הימה'׳ ת — בסיציליה (שם עברה סירקוסי 
לצר קרת־חדשת), בספרד ולבסוף באפריקה — ואף לשלוח צבא 
ליוון, להילחם שם בפיליפום (ע״ע), מלך מקדוניה, שהצטרף 
לצד קרת־חדשת. ממלחמה רבת־צדדים ורבת־הקף זו יצאה ר׳ 
מנצחת. קרת־חדשת המנוצחת ויתרה על צוה ועל ספרד, חויבה 



בתשלום כסף־ענושים גבוה, חדלה להיות מעצמה ונהייתה תלויה 
בר׳. ונאסר עליה לצאת למלחמה מבלי לקבל תחילה אישור מרי. 
ר' המנצחת היתד. למעצמה היחידה במערב הימה״ת, ולמעשה — 
למעצמה החזקה ביות־ בימה״ת. 

המלחמה הפינית השניה היתה נקודת־מפנה בתולדות ר , . להרס 
הרב שנגרם באיטליה למלחמות הממושכות מעבר־לים היו השפעות 
מרחיקות-לכת על החבוי י והכלכלה באיטליה! מצד שני שוב לא 
היה לר׳ יריב שקול, ובצד ביסוס שליטתה במערבו של אגן הימה״ת 
החלה בהתפשטות מזרחה, כבר ב 229 עוררו התקפות שודדי־הים 
האילירים על סוחרים איטלקים את ר׳ לצאת נגדם למלחמה, וזו 
הסתיימה ב 228 בהטלת חסות ר׳ על איליריה. מאחז הרומאים באיזור 
זה בוסס במלחמה שניה ב 219 . פיליפום זך נחרד מהתערבות זו 
של ר׳, ומכאן נבעה נכונותו לכרות ברית עם חניבעל; כתוצאה 
מכך פרצה המלחמה הראשונה ביו ר׳ לפקדיניה ( 214 — 
205 ). 

במלחמה זו, שר׳ הטרודה במלחמה בהחניבעל ובפונים ראתה בה 
עניין משני, משכו הרומאים לצדם כמה ממדינות יוון (איטוליה, 
אלים, מסניה), וכן את אטלום 1 (ע״ע), מלך פרנפון. ר' הסתפקה 
בבלימת פיליפום ולא השקיעה מאמצים לזכות בנצחון גדול. שנים 
מספר התנהלה מלחמה יגעה, ובסופה ( 205 ) החזיק כל צד בעמדותיו. 
מאז התייחסה ר׳ בחשדנות לפיליפוס. כשתקף פיליפוס — שהיה לו 
הסכם עם אנסיוכוס 111 (ע״ע) — את ערי היוונים במערב אסיה־ 
הקטנה, באו שליחי רודוס ופרגמון לר׳ להתלונן עליו ( 201 )! 
הסנאט החליט לצאת נגדו למלחמה. במלחמה השניה נגד מקדוניה 
( 200 — 196 ) הצליחו המצביאים הרופאים, בעיקר טיטום פלמינינום 
(ע״ע), למשוך לצדם בעלי־ברית מקרב היוונים (הם האיטולים, 
האכאיים ואתונה). ר׳ דרשה שפיליפום יסלק ידיו מענייני יוון 
ושמדינות יוון תהיינה חפשיות, אך הוא לא הסכים לוותר על ירושת 
אבותיו. בקרב המכריע בקינוסקפלי ( 11 ו 2 סזו! 1 ) 11 > 0 ׳%ט 4 ז: 197 ) נחל 
הלגיון הרומי נצחון מכריע על הפלנכס (ע״ע מלחמה, עמי 603/4 ) 
המקדוני, בשלום שנחתם ב 196 ויתר פיליפום על ערי היוונים 
שבשליטתו, הן ביוון והן באסיה־הקטנה, וחויב בתשלום כסף- 
ענושים. ר׳ ויתרה על כיבושים טריטוריאליים, ובמשחקים האיסת־ 
מיים ( 196 ) הכריזה על אוטונומיה וחופש לכל ערי יוון. ב 194 
עזב החייל הרומאי האחרון את יוון — וע״ע הלניזם. עס׳ 
511 . 

לא עברו 3 שנים ושוב יצאה ר' למלחמה במזרח, הפעם נגד 
אנטיוכוס 111 . סלך זה חידש את ממלכת הסלוקים (ע״ע) במזרח 
(באיראן). כבש את פניקיה ואת א״י מבית תלמי ואח״כ ביקש 
להרחיב את שלטונו גם ליוון. ב 192 נענה לחזמנת האיטולים 
(שנכזבו מתקוותם לקבל תמורה נאותה לתמיכתם בר , ) והעביר 








723 


רומא, היסטוריה 


724 


צבאו לאירופה! ר׳ ראתה בכן עילה למלחמה, וצבאה הביס את 
צבא אנטיוכום, תחילה בתרמופילי ( 191 ) ואח״ב במערכה המכרעת 
ליד מגנסיה שבמערב אסיה־הקטנה ( 189 ), בשלום אפמיאה ( 188 ) 
ויתר אנטיוכוס לטובת פרנמון ורודוס, בעלות־בריתה של ר/ על 
כל אסיה־הקטנה שממערב להרי־הטאורוס, מסר לרומאים את כל 
פילי־הפלחמה וכמעט את כל צי־המלחמה שלו. וחויב בתשלום כסף־ 
ענושים רב מאד ( 15.000 כיכר זהב). — וע״ע הלניזם, עמ׳ 571/2 . 

עד אמצע המאה ד, 2 התבטא האימפריאליזם הרומי במזרח 
בחתירה להגמוניה: ר׳ לא סיפחה טריטוריות חדשות, אך שליחיה 
התערבו בענייני העולם ההלניסטי והבטיחו שדבר הסנאט ייעשה. 
שליחי שבטים, ערים ושליטים היו רגילים להופיע בפני הסנאט 
כדי שיכריע בענייניהם. ר׳ ביקשה למנוע אה התעצמותה של 
מדינה כלשהי; למטרה זו ניצלה סכסוכים בקרב שליטים ומדינות, 
ובעת־הצורך הפעילה את צבאה. כך נעזרה ר׳ בשירותיהם של 
רודוס ושל פלכי פרגמון, ואלה זכו, כאמור, ברוב השטחים שנלקחו 
פאנטיוכוס 111 . היא גם סיכלה את נסיון בנו. אנסיוכוס 17 אפיפנם 
(ע״ע), לכבוש את מצרים, וכרתה ברית עם החשמונאים המתקוממים 
בא״י (ע״ע, עמי 342/4 ). ואשר לפקדוניה — עליית כוחו של פרסום 
(ע״ע), בנו של פיליפוס 7 . הביאה לידי מלחמה חדשה בה, המלחמה 
השלישית במקדוניה ( 172 — 168 ). זו נסתיימה בנצחון מכריע של 
הרומאים בקרב פידנה ( 168 ) ! ר׳ ביטלה את המלוכה במקדוניה 
וחילקה את הארץ ל 4 רפובליקות. 

במערב היה האימפריאליזם הרומי ברוטלי הרבה-יותר 
מבמזרח. ולא הצטמצם ברכישת מעמד הגמוני לו". השטחים 
שקיבלה ר׳ בחצי־האי האיברי בתום המלחמה הפונית השניה — 
רצועת־החוף לאורך הימה״ת ודרום חצי־האי — אורגנו בשתי 
פרובינקיות. מצביאים רומאים צמאי תהילה ושלל ניצלו פשיטות 
של שבסיס פפנים־הארץ על שתי פרובינקיות אלו כעילה להרחיב 
את שלטון ר׳ במרכז חצי־האי ובדרום־פערבו. מלחמות אלו ארכו 
בסד שנה! הן היו עקובות־מדם והתנהלו באכזריות איומה, תוך 
גילוי התנגדות עיקשת מצד יושבי הארץ, כגון זו של הלוזיטנים 
בהנהגת גיבורם ויריאתום (ע״ע ספרד, עמ ׳ 347 ). בצפון איטליה 
השלימו הרומאים את הכנעת שבסי הגלים בגליה קיסאלפינה 
( 190/189 ), ממזרח לה הוכנעו איסטריה ( 176/5 ) וחופי דלמטיה 
( 129 ), וממערב — הליגורים (ע״ע; עד 180 ). בשנים 123 — 121 
כבשו הרומאים. בסיוע פסיליה (ע״ע מרסי), את גליה הנרבונית 
וארגנוה כפרובינקיה (ע״ע פרובנס). אותה עת השתלטו גם על איי 
הבלארים, וכל החוף האירופי של מערב היפה״ת היה בשלטון ר/ 

בשטחים אלה שבשלטונה הישיר נהגה מדיניות הקולוניזציה — 

כפי שנהגה לפני־כן בשטחי איטליה — ומדיניות זו הביאה בסופו 
של דבר לידי רומניזציה. מושבות רבות־במיוהד הוקמו בגליה 
קיסאלפינה — תוך הגליית המוני גלים או השמדתם — וב 50 שנה 
אחרי הכנעת הארץ היה לה צביון רומי־לאטיני! במאה ה 1 לפסה״נ 
הוסיפו, רשמית, לכנותה "גליה קיסאלפינה", אך הבריות ראו בה 
חלק מאיטליה. גם בליגוריה היתה התיישבות, ובסוף המאה ה 1 
לפנה״ס נכללה גם היא — וכן איסטריד, — באיטליה. בספרד נוסדה 
כבר בסוף המלחמה הפונית השניה העיר איטליקה, ואולם אח״כ 
היה התהליך של הקמת מושבות איטי; מושבות אלו היו הגרעין 
לרומניזציה של ספרד. 

קרוב לאמצע המאה ה 2 חל שינוי במדיניות־החוץ של ר/ 
משאכזבה שיטת השלטון הבלתי־ישיר. ב 149 הצליח קטו הזקן 
(ע״ע) — אחרי ויכוח פנימי ממושך — להביא לידי הכרזת מלחמה 
חדשה על קרת־חדשת, בנצלו הפרה פורמלית של הוזה־השלום 
ס 201 . המלחמה הפונית השלישית ( 149 — 146 ; ע״ע קרת־חדשת, 
עמ ׳ 352 )! הביאה, לידי חורבן קרת־חדשת וארגון פרובינקיה חדשה, 
״אפריקה״. ב 148 הפכה גט מקדוניה לפרובינקיה. אחרי שדוכא בה 


מרד בהנהגתו של הסוען־לכתר אנדריסקוס. לפרובינקיה החדשה 
סופחו גם אפירוס ותסליה. ביוון יצאו הרומאים למלחמה על ברית 
האכאייס, בנצלם סכסוך בינה ובין ספרטה: הם הביסו את צבא- 
הברית, הרסו את קורינתום ופירקו את ברית האכיאים (ע״ע, עם׳ 
266 ; יון, עם־ 453 ). להלכה נשארו ערי יוון חפשיות, אך נציב 
ר׳ במקדוניה פיקח גם על הנעשה ביוון. ב 133 הוריש אטלום 111 
(ע״ע), פלך פרגמון, אח ארצו לו". הרומאים דיכאו פרד שפרץ שם 
בהנהגת אריסטוניקוס, ושפניעיו היו לאומיים וחברתיים ( 132 — 129 ), 
ופרגמון הי תה לפרובינקיה "אסיה". 

במאה ה 2 לפסה״נ התחוללו בר׳ ובאיטליה תמורות מעמיקות 
בתחומי החברה והכלכלה, כתוצאה מהמלחמה הפונית השניה 
והמלחמות האחרות, וכתוצאה מהכיבושים הנרחבים ומהמגע עם 
המזרח. מספר האזרחים ירד פב 300,000 לפני המלחמה הפונית 
השניה עד לב 240,000 עם סיומה. לעומת־זאת גדלה הטריטוריה 
של ר׳ כמה מונים, כי שטחי קרקע נרחבים הוחרמו ממשתפי־פעולה 
עם חניבעל, בעיקר בדרום איטליה ובעמק הפו. באמצע המאה ה 2 
היה שטח הטריטוריה של ר־ באיטליה מדרום לנהר רוביקון, לפי 
האומדן, כ 37,000 קמ״ר, ובעמק הפו כ 18,000 קמ״ר, לעומת 24,000 
קמ״ר ערב המלחמה הפונית השניה. המדינה השתמשה באדמות־ 
הציבור הנרחבות שברשותה לייסד מושבות, ואף חילקה אדמה 
לחיילים משוחררים ולמתיישבים אחרים. ב 3 /< הראשון של המאה 
ה 2 נוסדו כ 15 קולוניות רומיות ו 6 קולוניות לאטיניות. אולם 
מחמת התמעטות האזרחים היתד, אדמה רבה פנויה, ולפיכך אפשרו 
לכל המעוניין, לעבד שטחי־קרקע מאדמת־הציבור. ניצלו זאת אנשי 
האצולה, שהתעשרו במלחמות, ובן חלק מתפרשים; אלד, היו 
לא-רק אנשים הרשומים ב 18 הקנטוריוח של פרשים, אלא אנשים 
שאמצעיהם אפשרו להם לשרת בצבא בפרשים. המלחמות הביאו 
להתעשרותם של ספקי ציוד, מזון והלבשה. אחרים עשו עושר 
כמוכסים — קבלנים לגביית מסי המדינה — ואחרים התעשרו כקבלני 
בניין, לפי שרווחי המלחמות שימשו הן לבניה ציבורית רבה 
(מקדשים, דרכים. אמות־סים ועוד) והן לבניה פרטית. דרך בטוחה 
להשקעת רווחים היתד, קניית קרקעות או פיתוח משקים על אדמת- 
הציבור. המלחמות אף סיפקו עבדים רבים, ואלה הובאו לאיטליה 
במספרים גדולים. האי דלוס היה מרכז בי״ל לסחר-עבדים, וביום־ 
שוק מוצלח נמכרו שם 10,000 עבדים. בעלי-האחוזות העשירים 
העדיפו לרכוש אחוזות בינוניות בכמה מקופות — לפעמים באזורים 
שונים — ולא תמיד גיבש את נחלותיהם ליחידות משקיות גדולות. 
הם פיתחו ענפי חקלאות שהצריכו השקעות כספים מרובות, במיוחד 
גידול צאן ובקר ומטעי כרמים וזיתים. אלה באו במידה מסוימת 
במקום הגידול המסרתי של תבואה. 

שעה שאנשי מעמד הפרשים והאצולה הסנאטוריאלית הלכו 
והתעשרו. התרושש לאיטו, אך בהתמדה, מעמד האיכרים הזעירים, 



(נתנ 5 ו ב 3 וםפיי> 





725 


רומא, ■י:טוריה 


726 


שהיו רוב מניינו של העם הרומאי; חם שסבלו במיוחד בעת המלחמה 
הסונית השניה מחמת ההרס שזרע חניבעל באיטליה. גם במאה ה 2 
נקראו האיכרים הזעירים לשיחת ממושך בצבא. בגלל המלחמות 
הרבות. האזרח הרומאי היה עשוי להיקרא לשירות צבאי של 16 
שנה, בין שנתו ה 17 לשנתו ה 46 . אם היה שווי רכושו 4,000 
איסרים ויותר. ב הראשון של המאה ה 2 שירתו בצבא בל שנה 
45,000 אזרחים בממוצע. במיוחד סבלו אותם שיצאו לספרד, משום 
שהיו חייבים לשרת שם שבים אחדות ברציפות. מספר האבידות 
המצטברות של חללי הקרבות והמחלות הגיע תוך יובל שנים 
לכמה רבבו. רבים מחשבים משירותם הצבאי חזרו נכים, ובך 
נאלצו רבים למכור את משקיהם. חלקם היה לעובדים־שכירים 
בחקלאות, בעיקר בעבודות עונתיות, וחלקם סנה העירה לבקש 
פרנסה. עד 140 לערך היתה בניה רבה, ביזמת מפקדים שחזרו עם 
שלל רב, ונמצא עיסוק לנפלסים מהחקלאות העירה; אולם אח״ב 
דלל סקור-הכנסה זה ורבים נשארו מחוסרי פרנסה. 

בעלי־הברית של ד, הלאסינים והאיטלקים סבלו מאותן בעיות 
בחומרה רבה אף־יותר. גם הם נקראו לשרת ומן המושר בצבא, 
אבל חלקם בשלל־הסלחמה היה קטן משל הרומאים. היו גם מקרים 
חמורים שקונסולים ופרסורים פגעו באורח שרירותי בבעלי־הברית. 
פעמים מספר נתקבלו בסנאט החלטות שחרגו מחעקרון של הברה 
באוטונומיה של בעלת־הברית. בהדרגה הצטברו התרעומת והמרי¬ 
רות על ו". ובימי הגרקכים (ח למטה [ח!) היו היחסים עס בעלי- 
הברית אחת הבעיות המרכזיות במדיניות-הפנים ברי. אין ספק 
שהפיכת ר׳ למעצמה השלטת באגן הימה״ת גרמה שינוי ביחס אל 
בעלי־הברית באיטליה, ועוד־יותר ביחס אל תושבי הפרובינקיות. 
הנציבים הרופאים ובני־לוויתם השתסשו־לרעה בשלטונם כדי להת¬ 
עשר ע״ח הפרובינקיאלים. אלה פנו לעזרת הסנאט שיגן עליהם; 
ואכן כפעם־בפעם מינה הסנאם ועדות־חקירה משפסיוח לדון בתלו¬ 
נות. ב 149 הוקם ביפ״ש מוחד לטפול בתביעות הפרובניקיאלים 
ובעלי-הברית נגד אנשים מהמעמד הסנאטוריאלי. ברם, החוק הסגן 
על בעלי-הברית והנתינים מפני סנאטורים אמנם היה ברור, אלא 
שהשופטים היו סנאסורים ולא נסו להרשיע את חבריהם-לסעמד. 
לפעמים יכלו הנפגעים להשיג סעד יעיל-יותר אם היו להם פטרונים 
סבני המעמד הסנאטוריאלי. 

המלחמות והמגע עם התרבות ההלניסטית נתנו אותותיהם 
בארחות-חייהם של אנשי ר׳. רמת־הפחיה של בני המעמד העליון 
שהתעשרו עלתה. את מקום הצניעות והפשטות. שהיו פסימני־ההכר 
של המידות הישנות של הרומאים, תפסו חיי מותרות, מגמה שקטו 
הזקן מתח עליה ביקורת חריפה■ העשירים החלו לבנות בתי-פאר 
בעיר ובאחוזותיהם הכפריות, ולקישוטם רכשו, או שדדו, יצירות־ 
אמנות יווניות. אנשי האצולה העסיקו ארדיכלים ואפנים יוונים. 
השבכות הנמוכות נהנו ממשחקים ופסעודות-ציבור, שנערכו 
בהזדמנויות שונות ושפספרם הלך וגדל. נמעט כל תחומי התרבות 
התפתחו בהשפעה יוונית: קומדיה וטרגדיה, אפוס, היסטוריוגרפיה 
(ההיסטוריונים הראשונים נתבו, נאסור לעיל (עס׳ 708 ], יוונית 
ולא לאסינית) ורטוריקה. 3 פילוסופים יוונים, שעשו בר' בשליחות 
דיפלומטית ( 155 ), זכו להצלחה רבה נשהרצו בפומבי. החינוך הושפע 
משיטות יוון, ורבים מאנשי האריסטוקרטיה לקחו לבניהם פורים 
יוונים• אכן. "יוון הכבושה כבשה את מנצחה", (הוראטיוס). 

ח) שקיעת הרפובליקה ( 133 — 31 לפסה״נ). ב 100 
השנים האחרונות לקיום הרפובליקה נמשכה התפשטות שלטונה 
של ר/ אולם תקופה זו עומדת בסימן הפיכות ומלחמות־אזרחים 
מבית. מאבקים אלה נפתחו בפעולתם של האחים גרקכוס (ע״ע). 
סינריוס גרקנוס, שב 133 היה טריבון פלבאי, ביקש לפתור את 
בעיית הפרולטריון הכפרי והעירוני בחוק לתפיסת אדמות-ציבור 
שנלקחו שלא־כחוק וחלוקתן לנזקקים. המוני אנשים אלה, שלא 



מורה ותלמידיו. המורה (על ההתדרה) שואל, וח 5 בויד (מיסיס מעיב 
(בידו לוחוח־כתיבה מקופלים). התלמידים היושבים מעי •גיס בסנילוודספר 
(תבלים מהמאה ה 2 ) 


שירתו נצבא בשל היותם חסרי־אפצעים, אמורים היו, אחרי 
שישוקפו בעבודת־אדפה, לפתור את בעיית המחסור ההמור בכוח־ 
אדם הבשר לשירות בצבא. תוך המאבק על אישור הצעת-החוק 
העלה טיכריוס רעיונות דמוקרטיים, שמשמעותם היתד, הפעלת פיקוח 
של אסיפת־העם על פקידי המדינה והתערבותה בניהול המדינה, 
שבאופן מסרתי היה בידי הסנאט. מימוש עקרונות אלה עשד היה 
לשנות את אופי המשטר בר/ שעד אז היה, למעשה, אריסטוקרטי. 
סמוך לאותו הזמן נחקקו חוקים שהנהיגו הצבעה חשאית בבחירות, 
שיפוט ותתיקה ( 139 , 137 , 131 ), ובכך החלישו במידה ניכרת את 
השפעת האצולה על הפוני הבוחרים שהיו תלויים בה. נשחזר והגיש 
טינריוס את מועמדותו לטרינון לתקופת-כהונה שניה — שלא 
כמנהג — פירשו זאת מתנגדיו כנפית להקים שלטון אישי באמצעים 
פופולריים ובחסות תפקיד זה. סופו של דבר — המתנגדים נטלו 
לידיהם את החוק, וביום הבחירות עשו מעשה לינץ׳ בטיבריוס 
ובתומכיו. ואולם, הוועדה שהקים טינריוס ע״פ החוק האגרארי 
שנחקק ביזמתו המשיכה לפעול, וייתכן שחילקה אדמה לרבבות 
אזרחים — זהו ההסבר המתקבל-ביותר על־הדעת לתוספת 76,000 
אזרחים במפקד 124 לעומת מפקד 131 . 

10 שנים אחרי מות טינריוס, נבחר אחיו, גיוס גרקכוס, לסרינון, 
וביקש להנהיג רפורמות סרחיקות־לכת. הרבה מחוקיו נועדו להבטיח 
פרנסה ומחיה לפשוטי העם, ע״י חידוש הבניה הציבורית, חלוקת 
אדמה, ייסוד קולוניות, שיפור תנאי השירות בצבא ומבירח תבואה 
בזול. הוא ייעל חוקים למניעת עיוות־דין ע״י שוחד, והעביר את 
השיפוט מהסנאסורים לפרשים. בחוקים אחרים ביקש להגדיל את 
הכנסות המדינה, וכך מסר את גביית המסים בפרובינקיה אסיה 
(שאורגנה מספר שנים לפני־כן) לידי הפרשים. חוקים אלה העשירו 
את מעמד הפרשים, ובעיקר את חוכרי־המסים שביניהם. בימיו החל 
מאבק חריף בין הפרשים ובין הסנאטורים על הזכות להיות שופטים 
בבתהמ״ש. פשרת השופט העניקה לנושאיה כבוד, והיתה פשרת־ 
הציבור היחידה שבה יכלו פרשים לשמש בר׳. ואולם הסנאטורים 
לא רצו לאבד את המונופול שהיה להם דורות רבים על בתהמ״ש, 
ויותר מיובל שנים ארך המאבק בין שני המעמדות. גיוס ביקש 
לקדם גם את עניינם של בעלי־הברית האיטלקים של ר׳ ולהעניק 
להם אזרחות רומית. אך מחמת הצעת־חוק בעניין זה איבד את 
הפופולריות שלו בר׳. ואחרי שתי שנות כהונה כטריבון לא נבחר 
בשלישית למשרה; ובשסירב בתחילת 121 לציית להוראות הקונסול 
והסנאט, נהרג יחד עם תומכיו. 

פעולות הגרקכים ותעסולתם גרפו קרע חמור בשורות האצולה 
הרומית. למען האמת, מעולם לא שררה הרמוניה מלאה בתוך 
אצולה זו, שנוצרה בתום מאבק הפסריקים עם הפלבאים. תמיד 
אופיינו היחסים בקרב האצולה במאבק בין חבריה על המשרות 
התשובות ועל עסדות-בוח והשפעה בציבור, וסדי פעס-בפעם נוצרו 
בתוכה סיעות. בחלקן על בסיס משפחתי. אולם המאבק התנהל 
בגבולות מקובלים, ובז״כ ניצבו חברי האצולה יחד לשמור על 




727 


רומא, היסטוריה 


728 


מעמד הסנאס והשפעתו. עקרונית הסכימו כולם, שאין להניח 
לאנשים שלא מבני מעמדם להיבחר למשרות הגבוהות במדינה — 
בעיקר הקונסולס — אף שלמעשה נתנו כפעם־בפעם יד לחריגים 
בגלל שיקולי תועלת. נסיון הגרקכים שם קץ למסורת זו, ומאז נהגו 
אנשי-אצולה. שלא יבלו להשיג אח מטרותיהם במסגרת הכללים 
המקובלים, לקדם אח עצמם בשיטות הגרקכים: התקפות על הסנאט 
והאצולה, העלאת סיסמות על חירות וחופש לעם ושמירת זכויותיו, 
והצעת חוקים אגראריים וחוקים לחלוקת תבואה בזול. באנשים אלה 
דבק השם "פופולרים" ( 5 :>ע 1 !!ק 0 ק). משרת הטריבון של הפלבם 
היתה אמצעי מצוין למטרותיהם, והרבה פה״פופולרים" היו טריבונים. 
אותם שביקשו להגן על סמכויות הסנאט, על הסדר הקיים ועל 
מעמדה המיוחד של האצולה שלא התבסס על זכויות יתירות המוג¬ 
דרות בחוק, כינו עצמם אופטימטים (!מגתזוזקסו "טובים"). למען 
האמת, כפי שציין סלוסטיום (ע״ע). ההיסטוריון בן אותו הדור, 
אלה גם אלה ביקשו לקדם אח טובת עצמם, כל אחד בדרך ההולמת 
אותו. בימי הגרקכים התפתח עוד חידוש — השימוש הגלוי בכוח 
הנשק לפתרון בעיות מדיניות ולחיסול יריבים, דבר שנמנעו ממנו 
בעת מאבק הפלבאים עם הפטריקים (ר' לעיל, עם׳ 715 ). 

כ 10 שנים אחרי רצח גיוס גרקכוס, בעת המלחמה ביוגורתה 
(ע״ע), נתגלתה היריבות הפנימית החריפה. יוגורתה, נכדו של 
מסיניסה (ע״ע) ובנו המאומץ של מיקיפסה, מלך נומידיה, לכד את 
המלוכה אחרי שרצת את שני אחיו. אגב כיבוש העיר קירתה (כיום 
קונסטנטין שבאלג׳יריה) מידי אחד מאחיו. טבח בסוחרים איטלקים 
שהיו שם. ר׳ הכריזה עליו מלחמה, אך זו נוהלה בצורה גרועה, 
והתברר שמפקדים וסנאטורים קיבלו שוחד מידי המלך. הסריבונים 
ניצלו את ההזדמנות לנהל תעמולה חריפה נגד הסנאט והאצולה. 
בימ״ש מיוחד שהוקם ב 109 לחקור האשמות נגד מפקדים, הרשיע 4 
קונסולים־לשעבד והם נאלצו לגלות. סערת הציבור לא שככה, אף־בי 
הקונסול של 109 , סטלום (ע״ע [ 2 ]) נומידיקום, ניהל את המלחמה 
כהלכה. מריום (ע״ע). חייל וחיק ממוצא מעמד הפרשים, נבחר לקונ¬ 
סול לשנת 107 . בהתקיפו את אזלת־היד וחוסר־הכשרון של האצולה. 
אסיפת־העם מינתה אותו גם לנהל את המלחמה נגד יוגודתה! בכך 
ביסלה האסיפה את הסדרי הסנאס, שהיה המוסד המוסמך למנות 
נציבים בפרובינקיות. תוך שנתיים סיים סריוס את המלחמה וזכה 
במצעד נצחון (טריומפוס [ע״ע]). בינתיים בחלו צבאות ר׳ מפלות 
מידי שבטי הקימברים והטוטונים (ע״ע [ 1 ]), ומדיום, שנעשה 
לגיבור פופולרי, נבחר לקונסול 5 שנים רצופות ( 100-104 ). ב 102 
הביס מריוס את הסוטונים וב 101 את הקימברים. 

שלא במקובל הקים מריוס את צבאו לא על בסיס של חייבי 
שירות צבאי, שהיו, באמור, בעלי אמצעים (ר׳ לעיל, עם' 713 ), 
אלא על בסים של התנדבות ל המתנדבים היו מהפרולטריון — 
שעד-אז לא גויסו — שקיוו להיבנות מהצלחת מפקדם, ונאמנותם 
היחד, נתונה לו אישית. בזאת חולל מריום — כנראה מבלי שנתן 
דעתו על כך — שינוי עסוק בכוח, ולימים גם בפועל, ולדבר זה 
נודעה משמעות מפליגה, וכמעם מכרעת. במאבקים המדיניים בר׳. 

כבר מריוס ראה צורך לדאוג למתן קרקעות לווטרנים שלו, 
ולמטרה זו נעזר בסטודנינוס (ע״ע). ב 100 , כשהיה מריוס קונסול 
(בשישית) וסטורנינוס טריבון, דומה היה שתיקוניו של סטורנינוס 
נוטלים מידי הסנאס את השלטון במדינה. ואולם, אותה שנה חל 
קרע ביו סטורנינום ובין מריוס, שלא יכול היה להשלים עם קיצוניות 
פעולותיו של בעל־בריתו. סטורנינוס ותומכיו נהרגו, ומריוס, שהיה 
אחראי לדיכוי בעלי־בריתו לשעבר, איבד את התמיכה בו והשלסון 
חזר לידי הסנאט. 

נסיון של ממש לפתור סן־חיסוד כמה מהבעיות החמורות עשה 
ליויוס דרוסוס (ע״ע [ 1 ]). הטריבון של 91 . הוא ביקש לשפר את 
מצב הפרולטריון ע״י חוקים אגראריים וייסוד קולוניות, להביא 


לידי פשרה בין מעמד הפרשים ובין הסנאם ע״י חלוקת תפקידי- 
השיפוט ביניהם וצירוף פרשים לסנאט,. ולהעניק את האזרחות 
הרוסית לבעלי-הברית האיטלקים, שהתסרמרותם גאתה מחמת קיפו¬ 
חם. בעניין האחרת נכשל, ולפני שסיים את שנת כהונתו נרצח. 

מותו של דרוסוס נתן את האות לבעלי־הברית האיטלקים לפרוד 
ולנסות להקים מדינה משלהם, פרצה מלחמה וצבאות ר׳ נחלו מפלות! 
ורק משנחקק חוק ( 90 ) המעניק אזרחות רומית לבעלי־הברית 
שרצו בכך, הצליחה ר׳ להכניע אותם המורדים שהמשיכו במלחמה. 
כבעבר היו הסמניטים האויבים העקשנים־ביותר. כתוצאה מהחוקים 
מהשנים 89-90 נהיו כל תושבי איטליה מדרום לנהר פו לאזרחי ר׳. 

היו בר׳ אנשים שלא השלימו עם הענקת האזרחות, ונעשה נסית 
לצמצם את השפעת האזרחים החדשים ע״י רישומם במספר קטן של 
שבסים. המאבק הפוליטי האלים בד׳ התחדש כשביקש סולפיקיוס 
רופוס. הטריבון של 88 , להגן על זכויות האזרחים החדשים, וגם 
פרצה מריבה בין סולח (ע״ע) למדיום על הפיקוד במלחמה נגד 
מחרדת 1 ׳\ (ע״ע). שני הצדדים השתמשו בכוח הזרוע. תחילה 
היתד, ידם של סולפיקיוס ומדיום על העליונה, אולם סולה, שהיה 
קונסול באותה השנה, הזעיק את צבאו שחנה בקמפניה, עלה על ר׳ 
וכבש את העיד. לראשונה בתולדותיה נכבשה ר׳ במאבק מדיני 
אלים, וניכרו תוצאות השינוי שחולל מדיום בצבא. יריבי סולד, 
שלא הספיקו להימלט נהרגו. ובהם סולפיקיוס רופוס. 

לאחר שחוקק חוקים להבטיח בהעדרו את שלטון הסנאט, יצא 
מולה למזרח. הוא ד,יכה את צבא פתרדת בשני קרבות מכריעים 
ביוון ( 86 ), ונחפז לחתום עמו על הסכם־שלום, שלפיו ויתר מחרדת 
על כיבושיו באסיה־הקטנה ועל ציו ושילם 2,000 כיכר בסף. מחרדת 
זכה בתנאי־שלום נוחים אלה למרות שב 88 נהרגו במצוותו 80,000 
איסלקים באסיה־הקטנה, הואיל ובהעדרו של סולד, פר׳ תפסו סריוס 
וקינה (ע״ע) את השלטון. הם גם שלחו מפקד אחר למלחמה במתרדת, 
אלא שסולה הצליח להיפטר ממנו. ב 83 חזר סולה לאיטליה. ולאחר 
מלחמת-אזרחים עקובה־מדם, שבה נתמך מצד חלק מהאצולה הטנא־ 
טוריאלית הוותיקה, הביס סולר, את יריביו והשתלט על המדינה. 

סולה נהיה לדיקסטור ( 81 ), לא לשעת-חירום ולא לתקופה 
מוגבלת. אלא "לחקיקת חוקים ולשיקום המדינה", בלי הגבלת זמן, 
ולא ע״פ מינוי מטעם קונסול, כנהוג. אלא בבחירה באסיפת־עם. 
לראשונה שלט בר' שליט יחיד כל־יכול. הוא ניצל את סמכויותיו 
כדי להשמיד את יריביו(סנאטורים ופרשים) שנשארו בחיים, צמצם 
באופן דרסטי את סמכויות הטריבונים, הכפיל את מספר חברי הסנאט, 
צירף אליו פרשים וחיזק את מעמדו, הנביל את חופש־הפעולה של 
מפקדי הצבא, חילק אדמות לחייליו והעשיר את תומכיו. משסיים 
את תיקוניו התפטר ממשרתו ( 79 ). 

סולד, סבר. שחיזוק הסנאט, מעוז האצולה, יהיה פתרון נאות 
לחליי המשטר הרומי. אולם תוך שנים מספר נכשלה הרפורמה שלו 
מחמת השאפתנות האישית של אנשי האצולה, הכיתתיות, שאיפות־ 
הנקם של המנוצחים והמצוקה החברתית. ב 78 ביקש הקונסול 
לפידים, נצר למשפחת־אצולה ותיקה, לבטל חלק סתקנותיו של 
טולה, בתבעו חירות רבה־יותר לעם. לאחד פלחמת־אזרחים קצרה 
סוכל נסיון־המרידה של לפידוס. בשנים שאח־כ נפשכה מלחמת־ 
תעמולה עזה נגד הגבלת סמכדוח הטריבונים ושלילת החירות 
מהעם. המפנה המכריע חל בסד, נשר,קונסולים היו פומפיוס וקרסום 
(ע׳ ערכיהם). שני אלה הצטיינו כעוזריו של סולד, במלחפת־האזרחים. 
פומפיוס השמיד את יריבי מולה שנמלטו לסיציליה ולאפריקה, 
השתתף במלחמה נגד לפידוס, ונשנים 77 — 72 נלחם בספרד נגד 
סרסוריוס (ע״ע), שעמד שם בראש אנשי מריוס שנמלטו מאיטליה 
עם נצחון סולד,! אחרי שסרטוריוס נרצח נוצח יורשו בידי פומפיוס. 
לקרסוס היה חלק מכריע בקרב האחרון הגדול של סולה — אח״כ 
פנה לעסקים, ב 72/1 דיכא את פרד־העבדים בהנהגת ספרטקוס 




729 


רומא, היסטוריה 


730 


(ע״ע). הרף הקנאה והתחרות ביניהם הסכימו פופפיום וקרסוס 
לשתף פעולה: כל ההגבלות על הסריבוניס בוסלו, ושוב נעשתה 
פשרת הטריבון לעפדת-כות מצוינת בידי ה״פופולרים". הזכות לכהן 
בביהפ״ש ניתנה בשווה לסנאטורים, לפרשים ולאנשי מעמד אחר 
( 11 ־ 311-31 1111111 ״]), שהיו מקורבים לפרשים. מאז התערבה אסיפת- 
העם תכופות בניהול ענייני המדינה, והסנאט איבד הרבה מהשפעתו. 
הקוץ שבכך היה. שלאסיפות באו בעיקר אנשי־הפרולטריון של ר׳. 
ואלה היו המון לא-יציב, מיעוט לא־יציג של כלל האזרחים הרומאים 
שישבו בכל רחבי איטליה. מנהיגי הפלפולרים ידעו לנצל לטובתם 
את הלכי־רוחו של ההמון ותהפוכותיו! פתן שוחד, עריכת משחקים, 
סעודות ושעשועים אחרים — כדי לזכות באהדת ההמון — נעשו 
רווחים ומקובלים. 

הבולט בין המנהיגים ומפקדי־הצבא שידע לנצל לטובתו את 
המצב החדש היה פומפיוס. שוד־ים מאורגן בימה״ת פגע בספנות 
ובסחר ושיבש את אספקה התבואה לר׳. ב 67 קיבל פופפיוס סמכויות- 
פיקוד פיוחדות־בפינן לחסל את שודדי־הים תוך 3 שנים 1 הוא השלים 
את המשימה תוך 3 חדשים. ספכויות-הפיקוד המיוחדות ניתנו, 
ביזמת אחד הסריבונים, מטעם אטיפת־העם ולא מטעם הסנאט. 
מיד אח״כ קיבל פופפיוס עוד סמכויות־פיקוד מיוחדות ונרחבות, 
בזזמת טריבון אחר, ואף הן מסעם אטיפת־העם. ב 74 התחדשה 
המלחמה במתרדת 91 • לוקולוס (ע״ע) לחם אמנם בהצלחה רבה 
במלך פונטוס, הביסו פעם־אחר־פעם והיבה גם אח חתנו ובעל- 
בריתו, שיגרו 1 (ע״ע), מלך ארמניה. ברם, הנצחון הסופי נמנע 
ממנו מחמת סרבנות חייליו וקנאת יריביו בר׳, וביזמת הסריבון 
מניליוס מונה תחתיו יריבו, פופפיוס. פומפיוס כבש את ממלכת 
פונטוס, ופתרדת ברח מפניו לקדים והתאבד שם. אח״ב פנה פומפיום 
דרומה. כבש את סוריה וארגנה כפרובינקיה. הוא התערב בריב- 
האחים הורקנום ואריסטובולום ביהודה, כבש את ידושלים ( 63 ) 
והביא את א״י (ע״ע, עם׳ 351/2 ) ועבה־י בחסות ו". הוא בנה הרבה 
ערים הדשות, שיקם ישנות, חילק תארים ולמעשה ארגן־מחדש את 
כל שלטון ר׳ במזרח. בקרב חברי הסנאט היו רבים שחששו משובו, 
אולם להפתעת הכל פיזר פוספיום את צבאו עם שובו לאיטליה ( 62 ) 
ולא ניסה לתפוס את השלטון. הוא ציפה שיאושרו ההסדרים שעשה 
במזרח ויינתנו אדמות לווטרנים שלו, אך במהרה התברר לו שקנה 
לו שונאים רבים בסנאט. והם — ובמיוחד קטו הצעיר (ע״ע) — מנעו 
את אישור ההסדרים במזרח ומתן האדמות. 

בשנת 60 חבר פומפיוס עם קי־סום ועם 'וליום קיסר (ע״ע) 
בברית לא-רשמית, המכונה הטריופווירם הראשון(ע״ע טריופדרים). 
אותה שנה חזר קיסר פנציבותו בספרד וביקש להיבחר לקונסול לשנת 
55 . יריביו, ובמיוחד קטו, ערפו מכשולים בדרכו ומנעוהו מלערוך 
״מסע-נצחון״. ואשר לקרסום — הוא ביקש להשיג אישור לבקשת 
חוכרי־המסים של אסיה, שקשריו עמם היו הדוקים. לקצץ ב ג/ 1 את 
הסכום שהתחייבו לשלם! הסנאט דחה את הבקשה. השלושה ניסו, 
בלי הצלחה, למשוך לצדם נס את קיקרו (ע״ע), הנואם המפורסם, 
שתמך בשעתו במתו ספבויות־הפיקוד לפופפיוס במזרח, ושב 63 . 
כשהיה קונסול, דיכא את קשר קסילינה (ע״ע), כקונסול ב 59 דאג 
קיסר להשיג אדמות לווטרנים של פופפיום ואישור להסדריו במזרח, 
ומילא את בקשתם של חוכרי-הפסים. הוא עצמו קיבל פיקוד ל 5 
שנים על הפרובינקיות גליה ואילירה. בשנים 58 — 51 לחם קיסר 
בגליה, הביס את הגרמנים. הכניע את שבטי הגלים והפגין את 
כוח ר׳ בבריטניה. כהוצאה מכיבושיו נעשתה כל גליה עד הרינוס 
לפרובינקיה רומית. 

בהעדרו של קיסר נבדה ברי האנרכיה. מנהיגים רבים נהגו 
להחזיק גדודים של שופרי־ראש מקרב עבדיהם, אריסיהם והקליאנטים 
שלהם. לא-אחת התנגשו כנופיות אלו בגלוי ברחובות העיר. ההצ¬ 
בעות התנהלו תכופות תוך מעשי־אליפות ושפיכות־דפים. בשימוש 



חסר־פעצורים באליפות התבלט קלודיוס (ע״ע קלודיים ! 2 ]), שב 58 , 
בהיותו סריבון, גרם להגליית קיקרו על מעשיו בדיכוי מרדקטילינה. 
ב 56 חידשו חברי הטריופווירם בוועידתם בלוקה את בריתם והחליטו 
שפופפיוס וקרסום יהיו קונסולים לשנת 55 . פומפיוס קיבל נציבות על 
ספרד ל 5 שנים. אך משל בה באמצעות לגטים והוא עצמו נשאר 
בר־. קרסום קיבל את הנציבות על סוריה, ונציבותו של קיסר בגליה 
הוארכה לעוד 5 שנים. 

לאחר מות יוליד,, בתו של קיסר ואשתו של פופפיום, ולאחר 
שקרסוס נפל בקרב נגד הפרתים ( 53 ), נותרו פופפיוס וקיסר מתחרים 
על השליטה בר׳. פומפיוס החל לשתף־פעולה עם אופטימטים, מתנגדי 
קיסר, וב 52 , לאחר הירצחו של קלודיוס. היד, קונסול יחיד. משעמדה 
נציבותו של קיסר בגליה להסתיים. ויריביו לא הסכימו להאריכה, 
פתה במלחמת אזרחים (ינואר 49 ). איטליה נכבשה כמעם בלי קרב. 
משום שפופפיוס העדיף לרכז את כוחותיו במזרח. ב 49 הספיק 
קיטר להכות גם את מצביאיו של פופפיוס בספרד (קרב אילרדה) 
ולכבוש את מסיליה (כיום פרטי) שתמכה בפוספיוס. בקרב גדול 
בפרסלוס (!״ 1131531 ?) שבתסליה הובס פופפיום ( 48 ), ביקש מקלם 
במצרים ונרצח בבואו שפה. יריבי קיסר, ובראשם קטו ומטלוס 
(ע״ע ( 4 )) סקיפיו, עדייו החזיקו בצבא גדול באפריקה, וקיסר 
ניצחם בקרב תפסוס ( 46 ). בני פופפיום. שחידשו כוחם בספרד, 
הובסו בקרב פונדה ( 45 ), האחרון והפר בקרבות פלחפת־האזרחים. 
קיסר הספיק להנהיג בר׳ תיקונים רבים, חשובים ומועילים. הוא לא 
השאיר ספק בכך, שבניגוד לטולה לא יוותר על שלטונו האישי, 
ואף נעשה דיקטטור לכל החיים. אנשי־האצולה הממורמרים, שנפגעו 
אפילו מסלחנותו ( 13 ] 11 פ 1 ״ 011 ) המפורסמת, קשרו עליו קשר, בהנהגת 
מ. י. ברוטוס וקסיום (ע־ ערכיהם), וערב צאתו למלחמה נגד הפרתים 
רצחו אותו ( 15.3.44 ). 

בניגוד לציפיותיהם לא הודה העם לקושרים על החזרת החירות. 
ה״חירות" (ל 2 ו 1 :>נ! 11 ) שביקשו הקושרים היתד" למעשה, זכותם של 
אנשי־האצולה לעשות במדינה כרצונם, בעוד שההמונים היו מובנים 
לתמוך במי שידאג לבעיותיהם ההפריות. את פותו של קיסר ביקש 
לנקום אוקטוויאנוס, בנו המאומץ של הדיקטטור המת. תחילה דחה 
אותו מ. אנטוניוס (ע״ע). עוזרו של קיסר, ולפיכך שיתף־פעולה 
עם קיקרו והסנאט תוך שהוא מגייס צבא פרטי. אולם זו היתד, 
ברית לא־טבעית, וב 43 הגיעו אגכת־ום. אוקטוויאג ס ולפידום 
(ע״ע) לידי הסכם בדבר חלוקת רשלטון במדינה, לכאורה כדי לשקם 
את המדינה. הם נתנו למעמדם תוקף רשפי בחוק, ובכך יסדו את 
הטריופווירם השני. בשני קרבות בפיליפי (!קק!!")?) שבמקדוניה 
ניצחו אנטוניוס ואוקטוויאנום את ברוטוס וקסיוס, ושני אלה 
התאבדו ( 42 ). 

בחלקו של אנטוניוס נפל השלטון במזרח, בחלקו של אוקטוויא־ 

נוס — המערב, ובחלקו של לפידוס — אפריקה. למרות קשיים 
מרובים הצליח אוקטוויאנוס לחלק אדמות לרבבות החיילים ששוח¬ 
ררו. הוא ככש את סיציליה מידי סכסטוס פופפיוס (ע״ע. עט׳ 464 ), 
ואה״ב סילק מהזירה המדינית את לפידוס. היחסים בין אנטוניוס 
לאוקטוויאנום, שתמיד חשדו זה בזה, הידרדרו והלכו. במידה רבה 




731 


רוטא, הי:מוריה 


732 


עקב התקשרותו של אנטוניוס למלכת מצרים קלאופטרה (ע״ע). 
השניים פתחו במסע־חעמולה זה נגד זה, אן ידו של אוקטוויאנוס 
היתר, על העליונה: הוא השיג מהאזרחים באיטליה וכפרובינקיות 
המערב שבועת־אמונים לו, וב 31 הכריז הפנאט, ביזמת אוקטוויאנוס, 
מלחמה על קלאופטרה, שאנטוניוס נשאה לאשה. היריבים נפגשו 
בקרב מכריע באקטיום שביוון: אנטוניוס נחל ספלה 

מוחלטת, ברח למצרים ושם התאבד ( 30 ). אח״כ התאבדה גם 
קלאופטרה ומצרים באה בשלטון ר׳: אוקטוויאנום היה לשליט-יחיד 
במדינה. 

ט) התמוטטות משטר הרפובליקה בר' היתה פועל־ 
יוצא מהתמורות העצומות שחלו במדינה תוך־כדי יצירת אימפריה, 
שבמאה ה 1 לפסה,"נ השתרעה מן האוקיאנוס האטלנטי עד לפרת. 
מוסדות המדינה. שהוקמו כשהיתה ר׳ עיר־מדינה קטנה על נדות 
הטיבר, לא הלמו את הממדים הטריטוריאליים, אף הקף האוכלוסיה 
ואת הקומפלקס המינהלי של המציאות החדשה. ברוב ימי הרפובליקה 
היה הסנאט המוסד שהנהיג את העם, הדריך את המגיפטרטים, קבע 
את מדיניות החוץ והפנים ופיקח על הוצאתה לפועל. הסנאט היה 
המוסד שבו באה לידי ביטוי חוקתי השלימה שהיתר, לאצולה בהברה 
הרומית. המאבק החריף בקרב האצולה, מאז יפי הגרקכים, של 
אישים וסיעות. ובעיקר של אופטימטים עם פופולרים, גרם לכך 
שהסנאט איבד את שליטתו במדינה. להלכה היתה אסיפת־העם תמיד 
הנוף הריבון במדינה. ובסוף יפי הרפובליקה נקראה האסיפה 
להכריע־בפועל בעניינים רבים שעד־אז הוכרעו בסנאט. אולם באותה 
העת לא ביטאה האסיפה את רצון האזרחים, מכיוון שרק מיעוט 
מכלל תושבי איטליה יכלו להגיע לר׳ להשתתף בהצבעות. לדוב 
היתד, ההכרעה בידי תושבי העיר, שהיו אז אנשים חסרי אמצעים, 
נתונים לשיחוד ולהשפעה, שנתנו אח תמיכתם וקולם לסי שהעניק 
להם טובות־הנאה חולפות. המעמד השליט היד, כד, אנוכיי ומסוכסך 
שלא ראה את הסכנה כי המצוקה בחברה ובכלכלה, חולדת המלחמות 
הממושכות והכיבושים, תפגע בסופו-של-דבר גם בו. נכשלו הנסיונות 
שעשו מנהיגים אהדיס. אחראים או קרייריסטים, לשקם את הפרול¬ 
טריון שגדל בעיר ובכפר ע״י חלוקת אדמות וייסוד מושבות. 
המתיישבים נטשו את אדמותיהם מסיבות שונות: רבים לא התאימו 
עוד לעבודת־אדמה: אחרים התרגלו בעת שירותם בצבא לבזבזנות, 
וכד יכלו סנאסורים ופרשים עשירים. שראו בקניית קרקע את 
ההשקעה הטובה־ביוחר, לקנות את נחלותיהם. עניינם של אנשי- 
האצולה והמעמד הסנאטוריאלי היה 
בקריירה אישית. בצבירת הון או ברדיפת 
תענוגות. לא נמצאו מדינאים שיוכלו 
להציע פתרון לבעיות החברה והכלכלה 
במסגרת המשטר הפסדתי. התחרות 
המדינית גרפה אנרכיה ומלחמות־ 
אזרחים. ובמהלכן הושמד חלק ניכר 
מאנשי מעמד האצולה. בסופו של דבר 
נפלה המדינה בידי המנהיג שהצליח 
לרכוש את תמיכת החיילים ולזכות 
בנאמנות של כלל ציבור האזרחים ברחבי 
איטליה. 

לפרות האנרכיה וסלחפות-האזרחים 
היתד, תקופת המהפכה הרומית מבחינות 
רבות תקופת שגשוג. ההתרחבות הטרי¬ 
טוריאלית של האימפריה היתד, עצומה. 
העושר הרב שזרם ל!~ נוצל לבניית 
בנייני־פאר מרשימים, פרטיים וציבוריים 
כאהד. התרבות פרחה. אמנות הנאום 
הגיעה לשיאה (אולם רק נאומיו של קיקרו 


נשתמרו). פעלו היסטוריונים רבים, ומביניהם נשתמרו כתבים של 
סלוסטיוס (ע״ע) וקיסר. בתקופה זו חיו ופעלו גדול המלומדים 
הרומאים, מ. ט. ורו, והמשוררים לוקרטיוס וקטולוס (ע׳ ערכיהם). 
גם הורטיוס וורגיליום (ע , ערכיהם) החלו כותבים כבר בימי מלחמות־ 
האוחזים. פעל כולם יש להזכיר את קי.קרו, שתתפתו הספרותית 
וההגותית נשארה קניין לדורות לבבי אירופה עד זמננו. 

יש. ש. 

י) הקיסרות ( 30 לפסה״נ— 476 לסה״ג): אונוסטוס 
וארגון המשטר החדש ( 30 לפסה״ג — 14 לסה״נ). 
השתלטות אוקטוויאנוט (שנקרא אח״כ אוגוסטוס [ע״ע]) הביאה 
עמה את המפנה הפכריע-ביותר בתולדות ר׳: הוא נחשב לחותם 
ימי הרפובליקה ולפותח תקופה חדשה. הקיסרות. 

עם מותם של אנטוניוס וקלאופטרה באה אל קצה תקופה ארוכה 
של פלחמות-אזרחים שהיו כרוכות במאבק ממושך על צורת השלטון: 
מלחמנת-אזרחים שפרצו בימי הקיסרות לא היו כרוכות במאבק על 
צורת השלטון, אלא במאבק בין טוענים שונים לכתר — על עצם 
ההכרעה לטובת שלטון יחיד לא קמו עוד עוררים שהיו מסוגלים 
לכונן משטר אחר. 

אוגוסטוס, שכונן את המשטר החדש, הנהיג את חידושיו בהדרגה, 
במרוצת יפי שלטונו: בתחומים רבים היו התיקונים תהליך ממושך, 
שהגיע לגיבושו הפלא רק בימי יורשיו. אין נם לומר כי הוציא-לפועל 
תכנית ערוכה-מראש על כל פרטיה; פעמים שחזר בו מנסיונות שלא 
עלו יפה. אך מבט כולל על מפעלו מחזק את הדעה, כי היו לו 
עקרונות ברורים ומטרות ששאף להגשים. ניתן לסכם את תוכן 
הסדר החדש שהוקם במרוצת השנים בביטוי הרווח 181 זגחז £0 אג? 
— "השלום הרומי". 

ל״שלום הרומי' כמה פנים. פירושו האחד הוא הבטחת חיים 
שלווים בתוך העולם הרומי באמצעות גבולות טבעיים, ביצורים, 
ובראש־וראשונד, — הצבא הרומי. פירושו האחר הוא — האיזון 
וההסכמה בין ר ואיטליה לבין הארצות והעמים שבאו בשלטון ר׳ 
כתוצאה מכיבוש או מהסכמים כפויים. "השלום הרומי" הוא גם 
הבנה ושיתוף־פעולה בין המעמדות השונים של העם הרומי. 

הגורם המרכזי המבטיח את קיום "השלום הרומי", על פניו 
המרובים, הוא האימפרטור (:סז״^ן:״]) — מפקד-הצבא. 
המגן על העולם הרומי מפני סכנות מן החוץ, המנהיג והפפשר של 
העמים בעולם החמי והאזרח הראשון בר' — פרינקפס ( 5 ק 0£ ת:ז?) 




733 


דדמא, היסטוריה 


734 


- הסאהד את המעמדות: הוא גם ראש המינהל, המדריך והמכוון את 
פעולות מוסדות המדינה. 

אהת הבעיות העדינות שהיו שעונות פתרון נאות היתד. הגדרת 
מעמדו של השליט, ראש המדינה והאבא, ויחסיו עם שאר מוסדות 
השלטון, אוקטוויאנוס הכין את השלב האחרון של מאבקו נגד 
אנטוניום כמלחמה בין ר למזרח; ב 32 לפסה״נ ארגן שבועת-אמונים 
אישית אליו מצד כל חושבי איסליה, מלווה בהפצרה שיעמוד בראשם 
כמצביא איטליה והמערב סגזמאוהסט). היה זח מעשה 

מהפכני, שפסח על כל מוסדות המדינה, ואוקטוויאנום נהג בדרך זו 
הואיל ושני הקונסולים של אותה שנה והלק גדול מחברי הסנאט 
היו מתומכי אנטוניום. ב 31 לפסה״נ שוב היה אוקטוויאנוס קונסול, 
והוא החזיק במשרה זו בשנים שאח״ב. אחרי נצחונו הסופי החל 
אוקטוויאנוס. בתפקידו כקונסול, בהנהגת התיקונים: בהדרגה ביטל 
את חוקי־החירום שהיו בתוקף מאז הקמת הטריומווירט השני! 
שינה את הרכב הסנאט ע״י סילוק מתנגדיו וצירוף מקורביו! גיבש 
מעמד־עליון חדש למדינה, מורכב בעיקרו מראשי האריסטוקרטיה 
של ערי איטליה, ועיצב את הסנאט כמוסד המסמל את רציפות 
המסורת הרומית, כשומר על החוקיות של פעולות השלטון, כגוף 
המייצג את השכבה העליונה של המדינה ותצבור של נסיון וידע 
במינהל ובצבא. 

ב 27 לפסה״נ נעשה הנסיון הראשון לייצב את המבנה התדש 
של השלטון המרכזי: אחרי הכנות מדוקדקות הכריז אוקטוויאנוס 
על קץ שעת־החירוס, והחזיר חגיגית את גורל המדינה לידי "הסנאט 
והעם"(הזכרת "העם" בהזדמנות זו היתה מם־שפתיים בלבד לנוסחה 
מסרתית, כי לעם ולאסיפותיו לא היה כל חלק ממשי בהסדרים 
המדיניים של אותה עת). כמוסכם מראש התחנן הסנאט לפני 
אוקטוויאנום שימשיך לשאת בעול השלטון, ואחרי 3 ימים ניתן 
פומבי למה שקרוי ״ההסדר של שנת 27 לפסה״נ". 

לכאורה נראה כאילו הוסדרה הלוקת־תפקידים בין הסנאט לבין 
אוקטוויאנוס, אד למעשה היה הדבר מורכב־יותר ואף שונה במהותו: 
הסנאט הוכר כנאמן של המדינה וכמקור כל סמכות, הוא הופיע 
כיוזם ומכריע בכל פרטי ההסדר, ועי״ב הובטחה החוקיות למערכת 
השלטון החדשה! מבחינה חוקתית היה החידוש הגדול ביצירת 
התפקיד החדש, של "הפרינקפס", האזרח הראשון, ובדין נקראת 
צורת השלטון שקפה בעקבות ההסדר "פ ר י נ ק י פ ט". הפרינקפס 
היה כמובן אוקטוויאנוס המנצח במלחמות־האזרהים, שהסנאט העניק 
לו את הכינוי ..אוגיסטוס״ ( 118 ) 11£115 לז! "נאדר"). תואר שסימל 
את היותו נשגב ומורם־פעם. נוסף על כד העניק לו הסנאט סמכויות 
ותפקידים, שבהצטרפם עשו אותו לבעל־שלטון כמעט בלתי־מוגבל. 
יתר-על-כן, בוטלו לגביו שני הסייגים שהיו יסוד מוסד בחוקת 
הרפובליקה: שיתוף בשררה והגבלה בזמן (ר׳ לעיל, עמי 712 ). 

העובדה כי ההסדר נעשה בישיבות הסנאט ואושר במוסד זח, 

וכן התפקידים המרובים שניתנו לסנאט ולחבריו, גרמו לחוקרים 
רבים, ובראשם למומזן (ע״ע), להעלות תאוריה, באילו היה הפרינ- 
קיפט, למצער בעת היווסדו. "דיארכיה" — שלטת שניים, הסנאט 
והפרינקפס. השקפה זו מחמיאה אולי לאוגוסטוס, על שהצליח 
להערים לא־רק על בני־דודו אלא־גם על כפה מן החריפים שבמלד 
מדי הדורות המאוחרים: אך המחקר המודרני הסתייג מתאוריה זו, 
ומקובל כיום כי לא היתה חלוקה של השלטון, ובולו היה בידי 
הפרינקפס, שתלש על הצבא ועל משאבי הכלכלה העיקריים של 
המדינה (ד להלן, עמ׳ 734 • 741 ). הוא מסר לידי הסנאט חלק מוגדר 
פהמינהל, אך הפיקוה וההכרעה בכל העניינים החשובים נשארו 
בידו. גם מבחינה פורמלית היה הפרינקפס ריבון, כי הסנאט העניק 
לו סמכויות בלי סייגים ובלי להטיל עליו חובת דיווח! למעשה 
עבר אפוא השלטון באופן מוחלט וחוקי לידי הפרינקפם, וכך אמנם 
טענו משפטנים בתקופה מאוחרת. מצד שני יש לשים־לב למשקל 


שזכה בו הסנאט• ולכך 
שרובם המכריע של 
פפקדי־הצבא הבכירים 
ונציבי הפרובינקיות ה¬ 
חשובות באו משורותיו. 
גם אם שירתו כנציגי 
הקיסר. זאת ועוד; אסי־ 
פות־העס נעלמו למעשה. 
ועקב כך הפך הסנאט 
לגוף מחוקק ולביפ״ש 
עליון. המורכבות של 
המצב החוקתי וחוסר־ 
הבהירות בהגדרת היח¬ 
סים בין הסנאט לפרינ־ 
קפס היו למקור מתיחות מתמדת■ מאתר שרוב הסופרים בעת העתיקה 
שכתבו היסטוריה של הקיסרות באו מחוגים של סנאטורים או 
מקורבים להם, ומכיוון שאלה ראו את הסנאט כהתגלמות המסורת 
והאידאלים של ר, מעמידה ההיסטוריוגרפיה המקובלת של הקיסרות 
את היחסים בין הפרינקפם לסנאט במרכז ההתעניינות, כאילו היו הם 
עיקר תכנם של החיים המדיניים, ודנה אח הקיסרים לשבט או לחסד 
ע״ס מהות יחסים אלה. 

ההסדר של שנת 27 היה מבוסם על ההסכמה שאוגוסטום ייבחר 
שנה שנה לקונסול, ובתוקף משרה זו ינהל את ענייני המדינה בר' 
ויכוון את פעולות הסנאט; נוסף על־כך הוענק לו ,.שלטון פרוקונ־ 
סולרי"( 1 ז 13 ״ו 5 ס 0 א)ז? זתטתרתחז!). סמכות שבסוף ימי הרפובליקה 
היתה שפורה לקונסולים־לשעבר שיצאו את ר׳ כדי להיות נציבים 
בפרובינקיות ולעמוד בראש הכוחות המזוינים המוצבים בהן. המיוחד 
לאוגוסטוס היה, שהוא החזיק בעת־ובעונה־אחת בקונסולט ובפרו־ 
קונסולט, ושתחום סמכותו לא היה מוגבל לפרובינקיה אחת או 
לאיזור מלחמה מוגדר, כפי שהיה מקובל לפניו, אלא הקיף את כל 
הפרובינקיות שחבה בהן צבא. פרט לפרובינקיה אחת — אפריקה. 
ב 23 לפסה״נ חל שינוי במעמדו של אוגוסטום בפד, שנוגע לבסיס־ 
פעולתו בר׳ גופא: הוא נטש את משרת הקונסול ותחתיה קיבל 
מן הסנאט את "סמכות הטריבון" ( 5 ג] 01£5 ? 1013 תטל 1:1 (ל). שני 
היסודות של שלטון אוגוסטוס היו, לכאורה, מעוגנים במסורת 
הרפובליקה: האימפריום — פיקוד צבאי ושלטון על הארצות שכבשה 
ר , — היה גם סמל של האריסטוקרטיה; מכוח סמכות הטריבון 
נעשה הפרינקפס ליורשם של מנהיגי העם הרומי, מגיניו שחיפשו 
דרכים להיטיב את מצבו. עם־זאת היו שחי סמכויות אלו חידוש 
מהפכני בחוקה, כי נותקו מן המשרות שהיו קשורות להן. יתרה 
מזאת: משרות הקונסול והטריבון גופן, שהוסיפו להתקיים, התרוקנו 
מכל תוכן, והמשמשים בהן יכלו לפעול רק ככל שהרשה להם 
הפרינקפם לעשות זאת■ בחיי אוגוסטום עוד נערכו הבחירות לפשרות 
הציבוריות באסיפות־העס! אחרי מותו הועברו הבחירות לידי הסנאט, 
אן ערכן ירד פלאים, כי הונהג הסדר שלפיו המליץ הפרינקפם על 
מועמדים מסוימים, והם נבחרו אוטומטית. פרט קטן שבא בעקבות 
ההסדר של שנת 23 לפסה״ג אפייני להתפתחות משטר הפרינקפם: 
אוגוסטום החל לציין במסמכים רשמיים אח מניין השנים של סמכות־ 
הטריבון שלו! נוהג זה, שיורשיו המשיכו בו, היה למעשה מניין 
שנות השלטון כמקובל אצל מלכים. במרוצת השנים הוענקו לאוגוס־ 
טוס תפקידים, ביבודים ותארים רבים; בכלל זה נהיה גם לכוהן־גדול 
(.:"ח! 1 \ן: 1 \ א 0 ) 1 ! 1 זסק), ובכד נמסר לידיו הפיקוח על הדת. 

שלטונו הממושך של אוגוסטוס ( 30 לפסה״נ — 14 לסה־נ) 
אפשר לו להנהיג שינויים יסודיים בכל מערכות החיים. בתחום 
החברה מיסד אוגוסטוס את הריבוד המעמדי שהיה קיים בר׳: המעמד 
ה ם נ א ט ו ר י א ל י נבחר להיות קבוצת העילית, שמתפקידה למלא 



היריה יו 5 יר. 





735 


רומא, ■':טוריו! 


736 


את הפשרות הבכירות 
בצבא ובפינהל. לפני 
הסנאטורים היתד. ה¬ 
כניסה למעמד אוטו־ 

מסית. אך הקיסר היה 
רשאי להעניקה למי 
שמצאו ראוי לכך. עם־ 

זאת נקבע. כי על 
סנאטור להיות בעל 
רכוש של מיליון ססטר־ 

ציות (הססטרציה ביפי 
הקיסרות — 4 איט¬ 
רים). ובחלקו חייב 
היה רכוש זה להיות 
בקרקעות באיטליה. בני 
המעמד הסנאטוריאלי היו זכאים להיות מועמדים למשרות־הציכור 
המסרתיות! כשנבחרו לקווסטדרה — הראשונה והנמיכה במשרות אלו 
(שערכן. כאמור לעיל [עמי 734 ], ירד פלאים) — נכנסו לסנאט 
לכל חייהם. נוסף על כך מילאו תפקידים שונים, צבאיים ומינהליים, 
בר׳, באיטליה ובפרובינקיות, מטעם הקיסר או מטעם הסנאט. מאחר 
שהמעמד הסנאטוריאלי החזיק בחלק־הארי של הרכוש הקרקעי של 
המדינה שלא היה בידי הקיסר, והיות שהסנאט כגוף והסנאטורים 
כיחידים מילאו תפקידים מדמיים בניהול המרינה, היה מעמד זה 
למוקד של כוח ויוקרה, אע׳׳פ שלא היה שותף עצמאי בשלטון. 

גם מעמד הפרשים ( 8 ־ז 111 !>£), כמוהו כמעמד הסנאטוריאלי, 
קיבל הגדרה ברורה־יותד: הכניסה אליו היתד, מותנית ברכוש ניכר 
( 400,000 ססטרציות). ובאישור הקיסר! נקבע גם פסלול-קידום, 
שכלל תפקידים בצבא, במינהל ובענייני כספים. אך שלא כנהוג 
לגבי הסנאטורים היו כל שלבי־הקידום של הפרשים תלויים אך־ורק 
ברצון הקיסר ולא כללו משרות נבחרות! מעמד הפרשים העמיד 
לקיסר את הפקידים למנגנון החדש שהקים. שיא הקריירה של 
הפרשים היו משרות נציב מצרים (סק-ילא^ !!וג&את?) ומפקד 
משמר הפרטןריאנים (סזזסז־נזע 5 ג 11 ;ע£:> 2 ז?: ר׳ להלן. עט׳ 741 ). 
אם רצו הקיסרים לקדם פרש לפיקוד או לנציבות השמורים לסנאטו- 
רים, צירפו אותו לסנאט. במרוצת הזמן איישו הפרשים גם את 
המזכירויות של המחלקות המרכזיות של מנגנון הקיסר שבתחילה 
היו בידי עבדים משוחררים (ר׳ להלן, עם׳ 736 ). למעמד הפרשים 
לא היה מוסד ייצוגי כשל המעמד הסנאטוריאלי. ולפיכך לא 
התעוררה אף־פעם בעיה של התנגדות הפרשים לשלטון, והקיסרים 
לא חששו למסור לידיהם תפקידים עדינים ועפדות־מפתח. 

פ ש ו ט י ־ ה ע ס (!; ר׳ לעיל, עט* 
721 ), ולפיכך זכו בעצמאות פנימית ובפטור ממסים. ובתחתיתו היו 
הערים ששילמו מם קבוע. בימי הקיסרות היה מעמדה של עיר קשור 
במעמד אזרחיה: המעמד הגבוה־ביותר היה של מע״׳ז״ 0010043 
ת 1 נ 1 ז 0 ח 13 ז 801 , מושבה של אזרחים רומאים, שתחילה היה שמור 
ליישובים שיסדו אזרחים רומאים: אחרי זה בא מעמד של - 10110101 
11110 ;!, כלו/ של יישוב עירוני שמוסדותיו כשל ערי איטליה ושל־ 
אזרחיו זכויות לאטיניות (ד׳ לעיל, עמ ׳ 720 ). כשנבחרו "לאטינים" 
אלה לפשרות־ו׳,פקידות בעריהם — ובכמה מקרים כשנכנסו למועצת־ 
העיר — זכו באזרחות רומית מלאה. אחרי שני סוגים מועדפים 
אלה היו ערים נכריות שקיבלו מן השלטון הרומי את הזכות לנהל 
בעצמן את ענייניהן בתחומים מוגדרים. מעמד הערים השונות לא 
היה קבוע וקשור לצמיתות למוצא אזרחיהן. כך העניק אספסיאנוס 
לכל ערי ספרד את המעמד של מוניקיפיום, קיסרים אחרים העניקו 
את המעמד המיוחם של "קולוניה* רומית לערים שלא יסדו רומאים, 
וערים רבות במזרח זכו בהרחבת שלטונן העצמי. תהליך העיור 
התקדם בד־בבד עם הרחבת האזרחות הרומית, כך שבימי שיאה 
של הקיסרות היו הערים ריכוזים של אזרחים רומאים; מקרבן גויסו 
חיילים ללגיונות ופקידים למנגנון הקיסר וכמה מנכבדיהן אף זכו 
למעמד של סנאטורים. רבים מן הווטרנים של חילות־העזר. שקיבלו 
את האזרחות בתום שירותם, התיישבו גם הם בערים, ובכך הגדילו 
את מספר הרומאים בפרובינקיות. במרוצת הזמן גרמו העיור 
והענקת האזרחות לקבוצות אחרות של תושבים לטשטוש ההבדלים 
בין הפר 1 בינקיות השונות, ואף בין איטליה לביו שאר חלקי העולם 
הרומי, ותרמו ליצירת אחדות הולכת וגוברת בין חלקיו השונים. 
מובן שקצב ההתפתחות באזורים השונים לא היה אחיד. 

איזור אחד, מצרים, היה חריג. אחרי מות קלאופסרה סיפחו 
הרומאים את מצרים, אך אוגוסטוס נתן לה מעמד יחיד־בסינו: 
הוא שמר על מסגרת שלטון התלמיים, ואת מקום המלך תפס נציגו 
האישי. במצרים לא היה תהליך של עיור וגם האזרחות הרומית 
כמעט שלא הוענקה לאיש. הכניסה למצרים היתה אסורה לסנאטורים 
(ואף לבני משפחת הקיסר) אלא באישור מיוחד. כבימי התלסיים 
נמסרו אדמות מצרים בחכירה לאריסים. המסים נגבו כמקודם. הוטל 
גם מס־גולגולת, שהיו פטורים ממנו אזרחי אותן ערים יווניות מעסות 
שבבר היו בימי התלמיים; עי״כ נקבע מעמד מועדף לקבוצה קטנה 
של יושבי מצרים, ובעקבות זאת היתה אזרחות של פוליס יוונית 
שלב הכרחי לאזרחות רומית. הארץ נוהלה בידי נציב ממעמד 
הפרשים, והוא גם פיקד על שני לגיונות שחנו שם. הסיבות לשיטת 
הממשל המיוחדת במצרים היו חשיבותה האסטרטגית והיותה ספקית 
תבואה לר׳. 

אוגוסטוס סיפח אמנם שטחים נרחבים לשלטון ר׳ וארגן פרו־ 
בינקיות חדשות רבות: אולם אח מדיניות־החוץ שלו ניתן לתאר 
כמכוונת לייצוב יותר מאשר להרחבה, וכבעלת מגמה לקבוע תחום 
להתפשטות ר׳ לאורך קווי־הגנה טבעיים, ובתוך תחום זה לגבש 
את הקיים עיי השלמת כיבושם של שטחים, שכאילו נשכחו עד־אז 
ולא סופחו. שטחים כאלה היו מצויים אף בגבול איטליה (אזורי 
האלפים המערביים). בצפון־מערב ספרד ובאיליריה. 

תחום העולם הרומי היו ארצות הימה״ת. "גבולותיו הטבעיים" 

היו: בדרום — מדבר הסהרה והאשד הראשון על הנילוס! במזרח — 
מדבר ערב והנהר פרת; ובצפון — הדנובה והרינוס או האלבה. 



739 


חוטא, היסטוריה 


740 


קיסר 


לסה״ב 

לפסה״ג 



14 — 

27 

אוגוסטוס 


לסה״ג 

לסה״ג 



37 — 

14 

סיברירם 

יוליימי 

־׳ 41 

37 

גיוס קליגולה 

קלודיים 

54 — 

41 

קלודיוס 


68 — 

54 

נירון 


69 — 

68 

נלבה 



69 

או׳תו 



69 

ויסליוס 


79 — 

69 

אספסיבוס 


81 — 

79 

טיסוס 

מ לוויים 

96 — 

81 

דומיסינום 


98 — 

96 

נח־וז 


117 — 

98 

מרינוס 


138 — 

117 

אדריאנויס 

הקיסרים 

161 ~ 

138 

אגסונעוס פיוס 

המאומצים 

והאבטוביבים 

180 — 

161 

מרקוס אורליוס 

192 — 

180 

קומודוס 



193 

פרסינכס 



193 

דידיוס יוליאגוס• 


211 — 

193 

ספטימיום סורים 

סיירים 

217 — 

211 

קרקלה 

218 — 

217 

מרקיבוס• 


222 — 

218 

אלגכלום 

סימיים 

235 — 

222 

סירוס אלפסבדר 

238 — 

235 

מכסימיבוס תרקס 



238 

גירדיבוס 1 



238 

גורדיבוס 11 


244 — 

238 

גירדיבוס ז 11 


249 — 

244 

סיליפוס הערבי 


251 — 

249 

דקיוס 

הקיסרים 

הצבאיים 

253 — 

251 

גלום 


260 — 

253 

ולריבוס 


268 — 

260 

נליבוס 


־־ 270 

268 

קלודיום ח גותיקוס 


275 — 

270 

אורלינוס 



רומא 

לסה״ב לסה"! 


276 

— 

275 


טקיטוס 


282 


276 


פרובוס 

הקיסרים 

283 

— 

282 


קרוס• 

הצבאיים 

284 

— 

283 


קריבוס* 


305 

- 

284 


דיוקלשינוס 


305 

— 

285 


מכסימעוס 


306 

— 

305 

(293) 

קונסטבטיום כלוחם 


311 

— 

305 

(293) 

גלריוס 


307 

— 

306 

סוורוס 

"אוגוסטיס" 

ו "קיסרים" 

308 

— 

306 


מכסימיני־ס (בשנית) 

312 

— 

306 


סכסבטיוס 


313 

— 

308 


מכסימיגוס דיה• 


324 

־ 

311 

(307) 

ליקיניוס 


337 

- 

311 

(306) 

קונססבטינוס "הגדול" 


340 

— 

337 


קוגסטבסינוס >) 


350 

... 

337 


קונססנס 

הקיסרים 

הפלוויים 

361 

~־ 

337 


קובסטנטיוס 11 

363 


361 


יולינוס "הכופר" 


364 

— 

363 


יוביאבוס• 


375 


364 


ולגסיבינום 1 

קיסר המערב 

378 


364 


ולבס 

קיסר המזרח 

383 


375 


גרטיבוש 

קיסר המערב 

392 

־־ 

375 


ולגסיביבוס 11 

קיסר המערב 

395 


379 


תאודוסיום 1 "הגדול" 

קיסר המזרח 
ום 392 י- גם 

423 


393 


הזיבידיוס 

במערב 

455 


425 


דלבטיגיגוס 111 


456 

— 

455 


אויטום־ 


461 


457 


מיורינוס• 

קיסרי 

465 

— 

461 


סוורוס• 

המערב 

472 

— 

467 


אנתמיוס• 


475 

— 

423 


יוליום נפרם* 


476 


475 


רומולום אוגוסטולום* 



כל הקיטדים (סרס למסומבים בכוכב) — ע״ע. 


בדרום מופהה. כאסור. מצרים. וסוריסניד, (ע״ע) נה״תה למדינת- 
חמות. במזרח נמנע אוגוססום מלצאת למלהמה על הפרחים, לנקום 
את חרפת מפלותיהם של קרסום ב 53 (ר׳ לעיל, עס׳ 730 ) ושל 
אנסוניוס ב 36 וב 34 , אע״פ שהיתה בר׳ ציפיה למסע-נקם בזה, כדי 
להחזיר את נסי החילות שנפלו לידי האויב. אוגוסטום העדיף 
פעולה דיפלומטית, ניצל את הסכסוכים הפנימיים בפרחיה כדי 
להחזיר בלי מלחמה את הנסים והשבחים (ע״ע פרס, עט׳ 360 ) 
והציג את הדבר כנצחון גדול! ובכדי למנוע חיכוכים בעתיד ניחן 
לארמניה מעמד של מדינת־חיץ. במורח היו סדינות־חסות רבות — 
מבוספורוס (ע״ע) שבצפון היס-השחור ועד יהודה שבדרום. במרוצת 
הזמן סופחו מסלכות־חסות אלו, כשם שסופחה גם מוריסניה: אוגוס־ 
טוס עצמו סיפח את גלטיה ב 25 לפסה״ג ואת יהודה ב 6 לסה׳־נ 
(ע״ע א״י, עס׳ 372 ). 

הבעיה הצבאית הראשית בימי אוגוססוס היתה הבטחת הגבול 
הצפוני. בסדרת מלחמות ממושכות נקבע הנהר דנובה לגבול הקיס¬ 
רות, ולארכו הוקמו מספר פרובינקיות הדשות (דטיה, נוריקום, 
פנוניה וססיה) 1 באיזור זה הושלם גם כיבוש איליריה ודלמטיה. 

בימי אוגוסטוס נעשה נסיון להעתיק את הגבול מהרינוס אל 


האלבה. ואולם בשטח שבין שני הנהרות לא היו יישובים עירוניים 
שהיו עשויים להיות בסיס לשלטון ר , , וב 9 לםה״נ נשמדו 3 לגיונות, 
בפיקודו של ק. ורום (ע״ע), שחנו באיזור, במארב שטמן להם 
המנהיג הגרמני ארמיניום(ע״ע); הרומאים נטשו את תבניתם להעתיק 
את הגבול ממזרח לרינוס. 

אחת הרפורמות החשובות היתה הקמתו של צבא חדש. רשמית 
נשמר עקרון חובת האזרחים להגן על המולדת, אך למעשה בנה 
אוגוססוס צבא־קבע מחיילים מקצועיים שהתנדבו בשכר לתקופות 
ארוכות וראו בשירות את עיסוקם בעת מלחמה בביסי שלום. היחידות 
השונות של הצבא נהיו לגופים קיימים לאורן־־ימים. רוב הצבא 
הוצב דרך־קבע ליד הגבולות וחולק בין הפרובינקיות, אך בל היחידות 
היו בפיקוד הקיסר, ובעת־הצורך הוזעקו למקומות הדרושים. הצבא 
כלל כמה סוגי יחידות. הלגיונות היו מורבבים מאזרחים רומאים 
שגויסו תחילה מאיטליה ואח״כ מתושבי ערים בפרובינקיות שזכו 
באזרחות הרוסית (היו מקרים שהענקת אזרחות נעשתה למטרה זו). 
בלגיון היו 5,600 רגלים ו 120 פרשים. הפרשים שימשו בעיקר 
בתפקידי סיור וקשר ולא היו חיל לוחם. אונוסטוס קבע את מספר 
הלגיונות ל 28 , אן אחרי מפלת ורוס (ב 9 לספה״נ) ירד מספרם ל 25 . 



74) 


יומא, היסטוריה 


742 


חילות-העזר ( 311x1113 ) היו מורכבים מבני הפרובינקיות שלא 
היו אזרחים רומאים. אלו לא היו יחידות מאורגנות דוגמת אלו 
שבעלי־הברית העמידו בימי הרפובליקה, אלא יחידות של הצבא 
הרומי. שחייליהו היד בני הפרובינקיות וסגל־הפיקוד רומי. היחידה 
הבסיסית של חילות־העזר היתד. הקוהורטה ( 075 1 : 06 ), בת 500 
איש (אף שהיו קוהורטות גדולות-יותר. עד 1,000 איש). היו יחידות 
רגלים והיו יחידות פרשים. מספרם הכולל של חיילי־העזר היה 
דומה לשל הלגיונרים. ויחידותיהם היו מצורפות לכל לגיון. תחילה 
שירתו הלגיונרים 16 שנה וחיילי־העזר 20 שנה< אח״כ הוארך 
השירות ל 20 ו 25 שנה. בתום השירות קיבלו חיילי־העזר אזרחות 
רומית. אוגוסטום הקים גם את חיל הפרטורינים (ע״ע), שהיה חיל- 
משמר לקיסר. חיל־סצב לר׳ ולאיטליה. עתודה אסטרטגית לרשות 
הקיסר ובי״ס לקצונה הזוטרת של כל יחידות הצבא. נוסף על כך 
הוקמו בר׳ יתידות של חיילי העיר (־גסגלז!! 5 :>: 1071 ( 00 ) — לשמירת 
הסדר — ויחידות מכבי-אש. באיסליה (ברוונה ובמיסנום), באלכסנ¬ 
דריה. בבוספורוס ובצפון גליה. ובן על הרינום והתיבה, הוקמו 
ציים קבועים. לכל סוגי החיילים נקבעו תנאי שירות, משכורות, 
מענקים, פרסים וגמול פרישה. למימון הוצאות הצבא ייסד אוגוסטום 
ב 6 לסה״נ את אוצר הצבא ( 711111370 ! 737111171 ־ 3 ) , שהכנסותיו באו 
משני מסים חדשים ( 1% על מכירות פומביות ו 5% על ירושות). 

את השירותים ועבודות־הציבור ברחבי הקיסרות ניהלו ומימנו 
השלטונות המקומיים! הבסחון הפנימי והחיצוני אפשר לכלכלת 
הקיסרות לשגשג והשלטונות המקומיים בערים יכלו גם ליזום 
תכניות פיתוח ובניה: הכנסותיהם באו מאדמות שהיו רכוש הערים, 
מתשלומים בעד שירותים וממסים, וכן מתרומות שתרמו נדבנים 
שראו במילוי צרכי-הציבור ובהקמת מוסדות לטובת הכלל אמצעי 
להשיג כבוד, יוקרה ואף קידום אישי בר׳. 

הוצאות השלטון המרכזי — העיר ר׳ ותושביה, הקיסר וחצרו, 
החזקת הצבא ושאר הוצאות הבסחון — מומנו ממסים שהיו מוטלים 
על הפרובינקיות ומהכנסות הרכוש הפרסי של הקיסר. בעיקר 
אחוזות ומכרות בכל רחבי הקיסרות. לא היתד. שיסת מסים אחידה. 
בד״ב שילמו תושבי הפרובינקיות ..מס קרקע״ ( 1 ( 0 ; מ 111111 < 11 זז) על 
כל נכסי־דלא־ניידי ו״מס גולגולת״ ( 15 ז 1 ק 03 111111:11111 ־ 11 ): במקרים 
מסוימים שוחררו ממנו אזרחים רומאים וקבוצות מיוחסים). תכופות 
נגבה "מם הגולגולת" כהסלים על מסחר, תעשיה ומלאכה. לצורך 
גביית מם הקרקע ומם הגולגולת נערבו מפקדים ושומות רכוש. 
אדמת איטליה ומספר ערים שלאדמותיהן הוענק מעמד של אדמת 
איטליה היו פטורות מפסים. הממשל גבה גם מסים אחרים, מכסים, 
תבואה לצרכי הצבא או למשלוח לר׳, וכתר זהב (או. ליתר דיוק. 
ערכו, ,דמי כלילא" [ב״ב, ח׳ ע״א]), מתנה שנהגה עיר או פרו- 
בינקיה לתת לקיסר בעלותו לשלטון, או ביום הולדתו. בימי 
הרפובליקה היתה גביית־המסיס בידי חברות קבלניות: שמן של 
אלו יצא לשמצה בגלל חמסנותן, ואחד מתיקוני משטר הקיסרות 
היה צמצום פעולתן ומסירת הגביה לפקידים שהיו בפיקוח השלטון 
המרכזי. 

לאוגוסטוס וליורשיו היה רכוש פרטי עצום: הלקו בא בירושה, 
ורובו משלל מלחמות, החרמות, מתנות וירושות. רכוש זה ניהלו 
עבדים משוחררים בר׳ ופרוקורטורים בפרובינקיות. הקיסרים 
השתמשו בחלק מעשרם לצרכי־ציבור, נתנו מענקים לקופת המדינה, 
בנו בניינים ותאטרונים, ערכו חגיגות ומשחקים, חילקו מזון וכסף 
להמונים ותרמו סכומים גדולים לצבא, לערים במצוקה ולפרובינ־ 
קיות. קופת הקיסר היתד, מכשיר רב־עצמה, ולימים התמזגה עם 
אוצר המדינה. גם קופת הצבא שייסד אוגוסטוס היתד, בפיקוח 
הקיסרים. וגם לה נתנו מענקים מקופהם הפרטית. שלטון הפרינקפם 
בענייני כספים התבטא גם בטביעת מטבעות: ב 15 לפסה״ג הקים 
אוגוסטוס בלוגדונום (כיום ליון [הסע,!]) שבגליה מטבעה, ובה 



טבעו את כל מטבעות הכסף והזהב של הקיסרות. במטבעה שבר׳, 
שנשארה בפיקוח הסנאט, טבעו מטבעות נחושת וארד בלבד, אך 
גם כה כבלוגדונום קבע הקיסר אח הדמויות והסיסמאות שעל המט¬ 
בעות, והשתמש בהם למטרות הסברה ותעמולה לשלסון. אוגוסטוס 
סיכם את פעולותיו בדו״ח, שנחקק על שני עמודי ארד בכניסה לקברו, 
ופורסם בכל רחבי הקיסרות: דו״ח זה השתמר בצורה הסובה־ביותר 
באנקירה (כיום — אנקרה), ומכאן שמו 1 מ 11 חבזן 1 ת\ 11 חנ 1 זח 0 ו 1111 ח::ךג. 

במשבר ובמלחמות־האזרחים בסוף הרפובליקה .קטנה דאגת 
השלטונות למקדשי הדת הרשמית ולסקסיה: הדבר נבע בחלקו 
מאדישות לדת שפשתה במעמדות העליונים. ובחלקו שיקף הזנחה 
בכל מערכת החיים. רבים החלו לשאול אם האסונות שפקדו את 
המדינה לא באו כעונש משמיים על קלקול המידות ונסישת הפולחן. 
אוגוסטום, שהיה ער לרגשות העם, ובמידת־מה אולי גם שותף להן, 
שיקם ותיקן 82 מקדשים והקים מקדשים חדשים למרס ולאפולו. 
יד־ימינו, מ. ו. אגריפא (ע״ע). בנה את מקדש הפנתיאון (תם׳: לעיל, 
עמי 699 : כרך ה׳, עמ׳ 713/4 ). ננקטו אמצעים לקיומם הסדיר של 
הפולחנות, וחבורות הכוהנים חוזקו. החזרת עטרת הדת הרוסית 
ללשנה היתה מלווה הצרת התפשטות פולחנות זרים בר׳ ופיקוח על 
אותם שנמצאו ראויים להתקבל. בני הפרובינקיות המשיכו ליהנות 
מחופש דת ופולחן, פרט למקרים שהדת שימשה חמסה לארגון 
התנגדות לשלטון הרומי. אוגוסטוס המשיך במדיניותו של יוליום 
קיסר (ע״ע, עמ׳ 657 ) וקיים את הזכויות שהוענקו ליהודים. 

התפתחות מיוחדת קשורה בפולחן הקיסר: במזרח ההלניסטי 
נהג פולחן המלכים (ע״ע הלניזט, עם' 578/9 ), וגם מצביאים 
רומאים שהגיעו שמה במלחמותיהם זכו במעמד אלים. יוליום קיסר 
נקם צעדים מסוימים במגמה להנהיג פולתן של עצמו, ולאחר מותו 
הוכרז ל״אלוהי" ( 1117115 ). אוגוססוס הסכים לפולחן עצמו בפרו־ 
בינקיות המזרחיות, אך דאג בי הפולחן יוקדש ל״ר׳ ולאוגוססוס". 
פולחן זה הועבר למערב, וכך הוקמו ברחבי האימפריה מקדשים 
ל״ר׳ ולאוגוסטוס". באיטליה ובעיר ד׳ היה אוגוסטוס זהיר מאד. 
והרשה רק פולחן עקיף: כך הוקמו מקדשים ומזבחות, ונקבעו 
טקסים ל 118:1511 ^ 7 ; 11111 ־ 0 (ע״ע גניוס, עמי 82 ). 511511 !□^ 7111:13 ״? 
(ע״ע פורטונה), 1 ז; 11811 .^ * 3 ? (ר׳ להלן, עמ ׳ 768,745/6 ) וכד׳. מעמדו 
כ; 643x11710 *־)"!:ס? (הכוהן־הגרול של הדת הרשמית) ותארי- 
הקדושה שנקשרו לו ולבני־ביתו הבדילו אותו משאר בני-תמותה 
ושימשו מסד לפולחן הקיסרים. לימים הפך פולחן זה לביטוי נאמנות 
לר׳ ולראשה, אך אין להתעלם מקיום רגשות כנים של תודה והערצה 
בקרב תושבי הקיסרות על הסדר והשלום שהבטיחו הקיסרים. 

אוגוסטוס היה בונה גדול. על מפעלי־הבניה שלו בעיר ר' — ע״ע, 

עמ׳ 698 . גם ברחבי הקיסרות היו מפעלי־בניה רבים בוזמת אוגוססום 








743 


רומא, היסבזוריד 


744 



מגסימום) ־. 3 . מקדש קרק ; 4 . מקרש סינרוה ; 5 . מקרש יונו; 6 . סקר׳וו ריאנו!; 
7 . סזלוסאום; 8 . קסרקטינ הנלדיאטוריס (?ורום מגנום) ; 0 . מרחצאות טריגוס; 
10 . ניספאום (אודיטוריום טיקנס); 11 . נגי אגיאנוס נגן הלטרז ; 12 . טחנה 
הפרטור יאיים; 13 . הסאו׳סולאום של אומכמום : 14 . מקדשי איסיס ופרסים : 
15 . מרחצאות אגריפא ; 16 . פנתאון ; 17 . איצטדיון דוסיטינוס: 18 . תאטרוז 
פופפיוס; 19 . תאטרון מרקלוס: 20 . שער קוגסטנטיגוס ; 21 . הפסיליקה של 
טבפנטיוס; 22 . מרחצאות קונסטנטינום; 23 . מרחצאות דיוקלסינוס; 24 . בזרתצאות 
קרגלה: 25 . ארטנז לטרז:. 26 . טאופולאוס של אדריאנום. 27 . קרקס ניום קליגולה 

ומקורביו, ונו בידי שליטים סקופיים, בני-חסות של ר׳ (מוז 
הורדוס), שהתחרו ביניהם להקדיש לקיסר ולבני-משפחתו מקדשים, 
תאטרונים. שערי־נצחון ואף ערים שלמות. 

מפעלו של אוגוסטוס תוכנן והוגשם לא כהסדר זמני אלא כמשטר 
חדש לאורך ימים. חוליה חלשה במשטר החדש היתה בעיית הירושה: 
חוסר הבהירות לגבי מעמדו החוקתי של השליט מנע דרך פשוטה 
של העברת השלטון וגרם משבר כל־אימח שהיה עריך לפנות קיסר 
הדש. מראשיתה הסתבכה הבעיה מכיוון שלאוגוסטוס לא היו בנים, 
ומשלושת נכדיו, בני בתו יוליה. מתו 2 על פניו והשלישי לא היה 
מתאים לתפקיד. אוגוסטום יצר תקדים לבאים אחריו — הוא אימץ 
את טיבריוס. בנה של ליוויה אשתו, ודאג שהסנאט יעניק לו סמכויות 
של שותף לשלטון! כך נקבע, שבחירת יורש תלויה בהשתייכות 
למשפחת הקיסר, אימוץ, הענקת סמכויות מטעם הסנאט, ושיתוף- 
למעשה בפיקוד על הצבא ובניהול הקיסרות. במרוצת הדורות גבר 
בהדרגה הגורם השושלתי, מבלי שיבוטל יסוד מהיסודות האחרים: 
הוא היה מקובל על חלקים גדולים של המוני העם הרומאי. על 
הצבא ועל רוב חושבי הפרובינקיות; פולחן הקיסרים, שיצר סביב 
השליט ומשפחתו הילה של קרושה, חיזק את הנטיה השושלתית. 

יא) הקיסרות בסאה ה 1 (היוליים־קלודיים [ע״ע] 
והפלוויים). שלטונו של טיבדיוס (ע״ע: 14 — 37 ) היה המבחן 
המעשי של יציבות משטר הפרינקיפט. סיבריום ביקש ללכת בעקבות 
אוגוסטוס והשתדל לא לסטות מדרכו, ובכל-זאת תלו כפה שינויים. 
בחירת הפקידוס הועברה מאסיפת־העם לסנאט, אך הדבר לא חיזק 
מוסד זה, שהיה משותק מפחד שפא ירגיז את הקיסר הכל-יכול, 
ומפני משפטיהם של רבים מחבריו שהואשמו בפגיעה בכבוד הקיסר 
והמדינה ( 9 טגפ!ו 1£ ). משמר הפרטוריאנים רוכז כולו בקסרקטין 
בשערי ף! מאז היה לגורם מדיני, ומפקדיו היו לעוזריו הראשיים 
של הקיסר ולמתחריו־בכוח. למרות חשדנותו ואווירת הפחד והטרור 
בחצרו, היה טייריוס אדמיניסטרטור מעולה. קידם את הרווחה 
במרינה, הבטיח את השקט בגבולות וקיים חוק וסדר ברחבי הקיסרות. 


ביפי יורשו גאיוס, הידוע בכינוי קליגולה (ע״ע; 37 — 41 ), 
התברר שהמשטר התייצב במידה כזאת, עד שמוסדותיו המשיכו 
לפעול כסדרם אע״פ שהקיסר היה צעיר, בלתי־פאוזן וחסר כל יכולת 
פינהלית או צבאית. היסוד הדינסטי והאלוהי של שלטונו שקליגולה 
הדגישו, לא עורר כל התנגדות של ממש, והקשיים העיקריים 
שהתעוררו בקשר לכך היו עם יהודי א״י (ע״ע.עם' 374/5 ) ומצרים 
(ע״ע, עם׳ 236 ). הקשרים שנרקמו נגדו ורציחתו באו בתגובה על 
הפגיעות שפגע בשכבה העליונה של החברה. ובחרדתם של רבים 
שמא יגיע גם תורם, ולא מטעמים אידאולוגיים או מרצון לשנות את 
המשטר. 

בעקבות רצח קליגולה הועלתה בסנאט הצעה לחדש את משטר 
הרפובליקה, אך חיילי משמר הפרטוריאנים מצאו בארמון את 
קלודיום (ע״ע), דוד קליגולה, הכריזו עליו לקיסר, והסנאט אישר 
את העובדה המוגמרת. בשלטונו ( 41 — 54 ) אורגן חמינהל הקיסרי, 
הוקמו משרדים לתחומי־הפעילות השונים של הזרוע המבצעת, 
וחלה עוד ירידה במעמד הסנאט. במדיניות-החוץ הרחיב קלודיוס 
את נבולות הקיסרות; הוא כבש את בריטניה, ומספר ממלכות- 
חסות, ביניהן פוריטניה וכן יהודה אחרי פות אגריפם 1 , סופחו. 
הוא הירש את זכויות היהודים באלכסנדריה, אך גירש יהודים מר׳. 
שלטון יורשו. נירון (ע״ע; 54 — 68 ), החל בסימן של פיוס הסנאט 
ומינהל יעיל בהנהגת שני יועצי הקיסר. סנקד וביחס (ע׳ערכיהם). 
ברם, בהדרגה השתחרר נירון מהשפעתם, והתגלה בעריץ חסד־ 
מעצורים שהעמיד מעל-לכל את תענוגותיו ומילוי שאיפותיו כמשורר, 
אמן ושחקן. הוא רצח את אחיו החורג, בריטניקוס בן קלודיוס, 
את אשתו אוקטוויה בת קלודיוס. את אמו אגריפינה, ובל מי שהעז 
לערער על גדולתו כשליט או כאמן. בדרך זו נמחקה שארית האצולה 
הרומית ועברה מן העולם. נירון פגע גם בצבא ובמפקדיו, וכן 
בפרובייקיות. נפוצה גם שפועה, כאילו ידו היתה בשריפה הגדולה 
בר׳ ב 64 . מרידות פרצו בבריטניה, ביהודה ובגליה. משמר הפרטורי- 
אניס הכריז לקיסר את נלבה, נציב ספרר שתמך במרד בגליה. נירון 
ברח מר׳ ואיבר עצמו לדעת, וכך בא הקץ לשלטון הקיסרים היוליים־ 
קלודיים. 

ב 69 שלטו 4 קיסרים — נלבה, אותו, ויטליום ואספפינום 
(עי ערכיהם) — וכדברי טקיטום נחשף ,.טור הקיסרות", דהיינו, 
כי הצבא הוא המעלה את הקיסרים לשלטון, ולאדדווקא בעיר ר׳. 
נלבה היה מפקד הצבא בספרד ומשפר הפרטוריאניס תמך בו, אך 
כשהתברר שאיננו סוכן לשלם את המענק שהובטח בשמו הפנו לו 
הפרטוריאנים עורף. וגלבה נרצח בירי אותם חיילים שהעלוהו 
לשלטון. במקומו הוכרז אותו ( 0 * 0 ) לקיסר. ברם. הצבאות שחנו 
בגבול הרינוס העלו את מפקדם, ויטליוס, לכס הקיסרות, ובהתנגשות 

בין הפרטוריאנים ל¬ 
בין הצבא שתמך 
בוויטליום ניגפו הפר- 
סוריאנים. בינתיים 
הוכרז במזרח אטפס־ 

יאנוס לקיסר. וה¬ 
צבאות ששלח לאי- 
סליה ניצחו את כו¬ 
חות ויטליום וכבשו 
את ר׳. 

אספסיאנוס נותר 
עלים יחיד. ומשל 10 
שנים ( 69 — 79 ). תוך 
שנה כבש בנו טיטוס 
(ע״ע) את ירושלים, 

ודיכא, למעשה, את 



י!מיע ( 1 זוו 11 ש 131 גז 31 > תכליט בסארדונינם (אבד 
ח; צזזובודכתוסזזו מהמאח ה 1 . קלוייס ויוליד- 
אנריפינר. טול נרמניקוש וויפסאניה אגריפינד! 
ודעה אחרת: מימין — טיבריוש וליוויה). 
במרכז — ו,נ׳ 2 ד הקיסרי (המוזיאון המלכותי, 
וינדו! 





745 


רומא, היסטורי־ 


746 



מיטין: מזבח ,.דושלום־של־אינוסטום״ (^ט 5 ט 8 ט^ 3013 ? גת^). 13 — 9 לספר,״;. טשמאל: תה 5 וכת כוהנים .יבני־ט׳ 6 פחח איניסט־ס : י׳דע טאסרידעיע 

על המזבח (ר׳ להלן. עט׳ 1708 


המרד ביהודה, מצביאים אחרים שמו־קץ לנסיונות-פרישד, בגליה 
ונארצות־השפלה. אספסיאנום הוא ראשון הקיסרים לבית פלוויוס. 
ששלטו בשנים 69 — 95 . בימי שלטון הפלוויים נעלמה סופית האריס¬ 
טוקרטיה הרוסית המסרתית, ירד מעמדן של ר׳ ואיטליה, עלה מעמד 
הפרובינקיות מבחינה כלכלית, מדינית וצבאית, ונעשה נסיין מוצהר 
לייסד שושלת. במדיניות־החוץ פעלו הקיסרים הפלוויים להרחיב 
את שלטון ר' בבריטניה ולייצב את הגבול בין מקורות הרינוס 
ובין מקורות הדנובה ע״י כיבוש איזור היער־השהור ובניית קו 
שהוא ראשית ד, !■.!!*חגחזזסס 5 * 1.10 (ע״ע לימס). שבטים גרמנים. 
תרקים וסקיתים, ששכנו מצפון לדנובה, חצו כפעם־בפעם את הנהר 
ופשטו על הפתבינקיות הרומיות. אך בד״כ היה נוקם מועט והכוחות 
הרומיים במקום הדפו אותם. בימי הקיסר דומיטינוס (ע״ע, 81 — 96 ) 
התאחדו הדקים, שישבו במזרחה של הגדה הצפונית של הדנובה, 
בהנהגת המלך דקבלוס, וב 85/6 פלשו למפיה (באיזור דוברוג׳ה 
של היום) והנחילו מפלות קשות לצבא הרומי. דומיסיאנוט ריכז 
כוחות גדולים והצליח לתקן את המצב. אך עקב היותו טרוד בדיכוי 
קשר נגדו, שארגן מפקד הכוחות בגבול גרמניה. ועקב תסיסה 
באזורים אחרים, עשה שלום עם דקבלום; הוא הכיר בו כמלך 
הדקים, נתן לו עזרה טכנית לבניית ביצורים ואף מענק שנתי — 
כדי שישמור על השקט בגבול. במזרח נפשך תהליך סיפוחו של 
ממלכות-חסות (ארמניה הקטנה. קומגנה וממלכת אגריפס 11 [ע״ע 
אגריפס, סרקום יוליום] מצפון לא״י). 

במדיניוח־הפנים גברה הנסיה לצורת-שלטון של מונרכיה. נקבעו 
דפוסים של חצר-מלכות, והסנאט, שמספר גדל-והולך של פרובינק־ 
יאלים נכנסו אליו, נעשה למוסד שייצג את השכבות העליונות בכל 
הקיסרות. אך חסר סמכות ממשית. כמוסד־מייע׳ו השתמשו הקיסרים 
במועצה פרטית של פקידים ומקורבים, שכולם מונו מטעמם. מחלקות 
השלטון המרכזי קיבלו מעמד של מוסדות המדינה. ופרשים מילאו 
בהם את מקומם של העבדים המשוחררים. שלטון הקיסרים הפלוויים 
נתקל בהתנגדות מתמדת מצד חלקים גדולים של הסנאט! היא 
ניזונה ממרירות שנבעה הן מהרחקתם הגדלה של טנאטורים ממוקדי- 
השלטון, והן מהשפעת האסכולות הפילוסופיות של הסטואה והקיני- 
קים. הכופות הולידה התנגדות זו קשרים נגד הקיסרים. תגובתו 
האכזרית של דומיטיאנוס. שהשליט טרור ותבע לעצמו מעמד של 
"אדון" ( 003 ) 0001 ) ושל אל, עוררה, בסופו של דבר, קשר נגדו, 
והוא נרצח ( 96 ). 

יב) הקיסרות במאה ה 2 ( 96 — 192 ). הסנאט בחר לקיסר 
את אחד מחבריו, ם. ק. נרוה (ע״ע), שהיה בן 66 . ב 16 חדשי 
שלטונו ( 96 — 98 ) נהג נרווה בדרך של פיוס כלפי הצבא, הסנאט 
והמוני-העם, הוא קרא לגולים, שגלו בימי קודמו. לשוב לר׳. 


ויסד את מפעל ה״אלימנטה״ ( 1113 * 0 ) 31 ) למתן סיוע כספי לחקלאים 
ולעידוד־הילודה באיטליה. אעפ״ב היתד. תסיסה בצבא. וסכנה של 
הישנות מאורעות 69 . נרווה הערירי פתר את הבעיה באמצו לו 
לבן את מ. א. טרינוס (ע״ע), מפקד הצבא בגרמניה העילית, שהיה 
מקובל על החיילים, ובמנותו אותו ליורשו ולשותפו לשלטון. באימוץ 
טריאנום ובמינויו ליורש הלך נרווה בדרכי אוגוסטום, אך הבחירה 
נפלה על יליד ספרד, שאביו נכנס לסנאט בימי אספטיאנום, ובכך 
נעשה עוד צעד בדרך לאחדות בין ר׳ לפרובינקיות כשותפות שוות־ 
זכויות בקיסרות. 

82 השנים שמעלייה טריאנום לשלטון ( 98 ) עד למותו של מרקום 
אורליום ( 180 ) נחשבות לימי הפריחה של הקיסרות. הקיסרים — 
סריאנוס ( 98 — 117 ). אדריאנוס ( 117 — 138 ), אנטונינום פיוס ( 138 — 
161 ) ומרקום אורליוס ( 161 — 180 ) (ע׳ ערכיהם) — היו כולם בנים 
מאומצים לקיסרים שקדמו להם, היו ראויים־ביותר לתפקידם, 
ובימיהם נשמרו. בד״כ, אווירת הפיוס שהנהיג נרווה ושיתוף־הפעולה 
בין הסנאט לקיסר. בעיני היסטוריונים רבים מצטיירת תקופה זו 
(א. גיבון [ע״ע] מתארה כשיא האושר בתולדות המין האנושי) 
בהצלחה שנבעה ממדיניות הקיסרים, שבחרו ביורשיהם מתוך שיקול 
של טובת הכלל, וניהלו את הקיסרות כשליטים חוקתיים. ואולם 
למעשה לא ניטש עקרון התורשתיות של השלטון, אלא אירע מקרח 
חוזר־ונשנה ברציפות, שהקי־ 
סדים היו חשוכי־בנים והיורש 
נבחר ואומץ מקרב קרוביהם. 
לאחרון קיסרים אלה היה בן — 
ומובן שהוא ירש את השלטון. 
אע״פ שלמראית־עין כיבדו את 
המסורת הרומית ואת הסנאט 
שייצג אות־, הנהיגו קיסרים 
אלה משטר אבסולוטי והתערבו 
בתחומים שקודמיהם השאירו 
לטיפול המוסדות שמימי הרפוב¬ 
ליקה והשלטונות המקומיים. אך 
נכון הדבר, שקיסרים אלה ניחנו 
בכשרונות סינהל, היו מסורים 
לתפקידם, לא לקו בסחלות־רוח 
ובסטיות־אופי כרבים מקודמי¬ 
הם, ודאגו לפי מיטב הבנתם 
לבסתון הקיסרות ולשגשוגה. 

מבחינת המשטר והיחס לפרו־ 
בינקיות היו ימי הקיסרים המאו־ 



אדריאגזט (מסס 5 ־כרונזה ש 5 ו, עוטה 
׳מריח, ׳טנתג 5 ה ני״ 1 ו*א 5 . בחצגוח 
מ״ירד השיגור וחתיכות, אגוי 
המתיהוחי 




747 


רומא, היסטורי ל 


745 


מצים (או,.הנאורים") המשך ישיר והתפתחות עקבית של ימי קוד¬ 
מיהם הפלוויים: המנגנון הקיסרי קיבל מבנה מוסדי. הפקידים שובצי 
לפי דרגות, ומשכורותיהם נקבעו בהתאם לתפקידיהם. מועצת־הקיסר 
הפכה לגוף רשמי בעל סמכויות רחבות, אך הרכבו היה תלוי לחלוטין 
בקיסר. הסנאט נעשה לגוף המייצג את השכבה העליונה של כל 
הקיסרות, אך בלי כל סמכות־הכרעה של ממש. הקיסרים צירפו 
אליו את המכובדים והעשירים שבפרובינקיאלים. וכן אותם שהצ¬ 
טיינו בשירותם למדינה ובנאמנותם לה. מטריאנוס ואילך היו 
הקיסרים עצמם בני הפרובינקיוח ספרד וגליה — דבר שסימל את 
התקדמות התהליך שהעביר את מרכז־הכובד של הקיסרות. מבחינת 
העצמה המדינית, הכלכלית והצבאית, סר׳ לאיטליה ומאיטליה לפרו־ 
בינקיות. השירות בצבא ובפקידות הממלכתית, המסחר החפשי 
וקשרי־התעבווה הבטוחים והנוחים יחסית, תומו בהדרגה להשוואת 
מעמדם של החלקים השונים של הקיסרות ולאחדות הולכת וגוברת 
בצורות החיים הציבוריים והפרסיים. 

אחד מן הגורסים שתרמו לזירוז תהליך זה היתה פעולה נמרצת 
של עיור. כידוע היתה העיר בעיני היוונים והרומאים צורת 
ההתארגנות האידאלית לחיים בצוותא. הקיסרים הפלוויים והנאורים 
הקימו ערים רבות והעניקו מעמד של עיר ליישובים קיימים. 
פעולה זו היתה מלווה קשירת השטחים הסמוכים לערים, במגמה 
שכל הקיסרות תהיה ברית ערים. מעמד של עיר הקנה ליושביה 
אח הזכות לנהל בעצמם את ענייניהם הפנימיים. מוסדות הערים, 
שנבנו במתכונת מוסדותיה של ר/ נתנו עדיפות לשכבות האמידות 
וגם ייצגו את היישוב בלפי השלטון המרכזי. הקיסרים הפלוויים 
והנאורים השתמשו בערים גם כאמצעי להרחבת האזרחות הרומית: 
הם העניקו אותה לבני ערים שנבחרו למשרות המקומיות, ופעמים 
גם לאותם שנכנסו למועצות הערים. בדרך זו נעשו במרוצח־הזמן 
כל בני השכבה העליונה של הערים לאזרחים רומאים. שותפים 
מלאים בחובות ובזכויות לאדוני הקיסרות ולגורם ראשון־במעלה 
ליצירת אחדות העולם הרומי. והשף להלן, עס׳ 763 . 

ביפי הקיסרים הנאורים חלו תהפוכות במדיניות החוץ וההגנה. 
טריאנוס, שלפני שעלה לכס הקיסרות היה מפקד בכיר בצבא, שאף 
לחסל אהת-ולתמיד את מוקדי הסכנה לקיסרות, שקודמיו ישתדלו 
לנטרל בהסדרים של פערה. פעמיים לחם בדקבלוס וכבש את דקיה 
( 106 ). במזרח סיפח לקיסרות את ארץ הנבטים (ע״ע) והקים בעבה״י 
את הפרובינקיה ערב (ג 1 לבז.\נ, 106 ). ב 114 פלש לאדם־נהריים, 



חסלחסת עם הסרהוטנים. הקיסר סרקוס 
אור?יוס סונה 5 חיי?יו. בידיהם ניסי 5 גיו;ות 
וחניתות (וזב?ים בקשת קונסטנמימם, רוסא) 


כבש אותה ואת בבל 
(וכן את הריב [ע״ע]) 
מידי הפותים, והקים 
שתי פרובינקיות, מסו¬ 
פוטמיה ואסיריה 
(אשור). סדינת־החיץ 
ארמניה סופחה אף היא 
והיתה לפרובינקיה, 
והקיסרות הגיעה לשיא 
התפשטותה. בעת מסעו 
למזרח פרץ מרד יהו¬ 
דים בגלויות שונות 
(מצרים. קידנאיקה. קפ¬ 
ריסין). והיתר, תסיסה 
בחלקים אחרים של ה¬ 
קיסרות, ובמיוחד ב¬ 
דרום מסופוטמיה. חלק 
מן המרידות דיכאו ה¬ 
צבאות שהיו בקרבת- 


מקום, אך טריאנוס החליט לחזור לד׳ כדי לנהל משם את 
הפעולות להחזרת הסדר בכל הקיסרות! בדרך, בקיליקיה, פת 
( 117 ). יורשו, אדריאנוס (ע״ע! 117 — 138 ). העריך שהמאמץ הצבאי 
וההוצאות שנדרשו להחזיק את כיבושי טריאנוס במזרח גדולים מן 
התועלת שבהם, ולפיכך ויתר עליהם וחידש את ההסדר הקודם עם 
פרתיה לגבי ארמניה. הוא גם שיפר את קווי־ההגנה של הקיסרות 
בגבולות השונים, בבריטניה, באפריקה ובגרמניה (ע״ע לימס). 
תכניתו להקים קולוניה רוסית בירושלים והאיסור שהטיל על מצוות 
המילה גרמו את פרוץ מרד בר-כוכבא; דיכויו ופעולות־הענשין 
שבאו בעקבותיו פנעו קשות ביישוב היהודי בא״י (ע״ע, עמ׳ 402 — 
407 ). ימי אנטונינוס (ע״ע) פיוס ( 138 — 161 ) היו שיא ה 
גמבימסא ושגשוג הקיסרות הרומית; הדבר בא לידי ביטוי בנאום 
של איליום אריסטידס (ע״ע), "אל ר"׳, המתאר את הקיסרות כברית 
ערים חפשיות ובמקהלה השרה בקול אחד בניצוחו של הקיסר. 

אחרי מות אנטונינוס פיוס ( 161 ) עלו לשלטון שני קיסרים - 
מרקוס (ע״ע) אורליוס ולוקיוס ודוס. נסיבות אישיות בעניין הסדריו 
של אדריאנוס להעברת השלטון היו אמנם ביסוד חידוש זה, והוא 
ארך 7 שנים, עד למותו של לוקיוס ורום. אך היו גם סיבות אובייק- 
טיוויות, וביניהן הצורך להעמיד אישיות בעלת סמכות עליונה־ביותר 
בראש הצבאות שיצאו להילחם במקומות מרוחקים ממרכז השלטה. 
תופעה זו של מינה קיסר נוסף נשנתה אח״כ כל-אימת שהקיסרות 
נאלצה להתגונן מפני התקפות במזרח ובמערב גם־יחד, ובמרוצת 
הזמן היתה חלוקת השלטון והפיקוד הצבאי לתופעת-קבע; יחד עם 
זה נמשכה אחדות המדינה. בימי מרקוס אורליוס ( 161 — 180 ) החלה 
ירידת הקיסרות הרומית: השלום שנשמר עד-אז בתוך גבולות 
המדינה הופר ולא חזר עוד; הקיסרות הוכרחה לנהל מלחמות בשתי 
חזיתות מרוחקות מאד — על גבולה הצפוני באירופה, ובמזרח 
נגד פרתיה. חיילים שחזרו ממסע נגד פרתיה ( 167 ) הביאו אתם 
מגפה, והיא פשטה בכל המדינה והפילה חללים רבים: המלחמות 
הבלתי-פוסקוה והמגפה גרסו כמעט פשיטת־דגל לכלכלת המדינה. 
במות מרקוס אורליוס ( 180 ) עבר השלטון לבנו קומודוס (ע״ע; 
180 — 192 ). הוא הנהיג משטר פריצות, ובא הקץ לפרינקיפט, כפי 
שעיצב אותו אוגוסטוס. בסוף 192 נרצח קו׳מודוס. 

יג) הקיסרות במאה ה 3 ( 192 — 284 ). בעקבות רצח 
קומודוס חזרו ונשנו המאורעות שבאו בעקבות מות נירון ב 68 : 
הקיסר פרטינכס (ע״ע), שנשען על הסנאס ורצה להנהיג קימוצים 
ולרסן את חיילי משמר הפרטוריאנים, נרצח בידי חיילים אלה 
לפני שמלאו 3 חדשים לשלטונו. הפרטוריאנים העמידו את כס 
הקיסרות למכירה פומביה למי שהבטיח את המענק הגבוה-ביותד 
לחיילים, והזוכה היה דידיום יוליאנום, שהציע לכל חייל 25.000 
ססטרציות (מקופת המדינה, כמובן). הסנאט אישר את המינוי. אך 
הצבאות בפרובינקיות לא הכירו בקיסר החדש: הלגיונות שחנו 
על הדנובה הכריזו לקיסר את מפקדם. ספטימיוס סורוס, הלגיונות 
שבסוריה — את פסקניוס ניגר, והלגיונות בבריטניה — אח קלודיום 
אלבינוס, ספטימיוס סורוס (ע״ע) יצא מיד לאיטליה בראש חילותיו, 
ולפני שהגיע לקרבת ר' נטשו הפרטוריאנים את דידיוס יוליאנוס, 
הסנאט הכיר בספטימיוס סורוס ודן את יוליאנוס למיתה; הלה 
הומת וספטימיוס סורוס נכנם לר׳. סורוס פיזר את חיילי משמר 
הפרטוריאנים ושם תחתם חיילים מהפרובינקיות. הוא עשה הסכם 
עם אלבינוס, הבטיח לו שיתוף בשלטון ותואר קיסר — בשמרו 
לעצמו את התואר אוגוסטום — ויצא למזרה והתגבר על ניגר. 
אח״כ עבר לגליה להילחם באלבינום, שהכריז עצמו לאוגוסטוס 
ונתמך בסנאטורים רבים, נצחון סורוס על אלבינוס היה גם מפנה 
ביחסיו עם הסנאט, והוא השפילו כגוף, העמיד סנאטורים רבים 
למשפט באשמת בגידה והוציאם להורג. סורוס הצהיר שהצבא הוא 





743 


רומא, היסטורי ז 


750 



פקוד השלטון. משפפניו 
העלו את הטענה שכבר 
ביפי אוגוסטוס ויתר ה¬ 
סנאט אחת ולתמיד על 
כל סמכויותיו והעבירו 
לפרינקפס; תפקידו מצ־ 
פפצס באישור התארים 
שהצבא מעניק לפריזר 
קפס. סורוס מינה את 
שני בניו. קרקלה ונטה, 
לשותפיו-לשלטון וליור- 
שיו. הוא צמצם את תפ¬ 
קידם של הסנאטורים ב¬ 
פיקוד על הצבא ובמינהל 
של הפרובינקיות. ובמ¬ 
קומם מינה פרשים, והר¬ 
חיב את תחום פעולותיו 

םפ - ד 0 שמר ר 0 ו 6 ו ? 80 סחוסח אודייאניס בעיר רוסס. נבוזה 7.80 
ם' ארכה היה 18.8 ק״ם. והיו כה (#מ: סנד 5 ים 

ריאנים (שהיה ממעמד 

הפרשים) — הוא העניק לו סמכות שיפוט עליונה בכל איטליה 
(פרט לעיר ד׳, שבה מילא תפקיד זה הפרפקט של העיר). ושם 
אוחו פוסק בערעורים על פסקי־הדין של הנציבים בפרובינקיות, 
ממלא מקום הקיסר ביו״ר מועצת הפרינקפס וממונה על אספקת 
התבואה לעיר ועל אפסנאות הצבא. בד״ב נבחרו משפטנים למפקדי 
משמר הפרטוריאנים. כי מלאכת החקיקה עברה ברובה למועצת 
הפרינקפס. בשני מסעות במזרח ניצה סורוס את הפרתים וסיפח את 
צפון ארם נהריים. הוא מת בבריטניה אחרי שהחזיר את הסדר בגבול 
הצפוני ונסוג מסקוטלנד ( 211 ). 

השלטון המשותף של שני בניו ארך שנה אתת בלבד. קרקלה 
(ע״ע) רצח את אחיו גטה והמשיך במדיניות אביו של טיפוח הצבא! 
הוא השלים את התהליך של השוואת מעמדם של כל תושבי 
הקיסרות: בתקנה של שנת 212 ( 0 מ 13 ת 1 מס 1 מ 4 . 000511111110 ) העניק 
קרקלה את האזרחות הרומית לרוב תושבי הקיסרות. הוא נלחם 
בגבול הדנובה ויצא למזרח נגד פרחיה, אך ב 217 נרצח בסוריה 
ביזמת מקרינוס מפקד משמר הפרטוריאנים! מקרינוס הכריז עצמו 
לקיסר — ראשון הקיסרים ממעמד הפרשים — אך לא החזיק מעמד 
אפילו שנה; הצבא חמך באלגבלוס, שהיה קשור במשפחת ספטימיוס 
סורוס מצד אמו, והעלה אותו לכס הקיסרות. אלגבלוס (ע״ע! 218 — 
222 )׳ כוהן סול (ע״ע) באמסה (חומץ) בסוריה, ראה את עצמו 
התגלמות של אלוהיו, הנהיג בר׳ עריצות שלוחת־רסן, ערך בפרהסיה 
טקסים של פולחן הפריון, ואלה עוררו הרגשת גועל אף בהמון 
הרומי, שלא הצטיין בעדינות יתרה. הנסיון לחזק את מעמדו ע״י 
פינוי בן־דודו, סורוס אלכסנדר, ליורשו, רק החיש את נפילתו. 
בימי סורוס אלכסנדר (ע״ע, עט׳ 664/6 ! 222 — 235 ) נעשה מאמץ 
להביא לידי פיוס בין המעמדות ולהחזיר לסנאט מקצת מיוקרתו. 
באותה עת התרחש במזרח מאורע שבגללו הפך גבול המזרח של 
הקיסרות ב 200 השנים שאח״ב לחזית מלחמה כמעט רצופה, בעקבות 
נצחונם של הססנים (ע״ע) על הפרתים וחידוש ממלכת פרס (ע״ע, 
עמי 362 ). ב 230 תבע ארדשיר, מייסד ממלכת הססנים, להחזיר 
לפרס את נחלותיה במערב ופלש לסוריה, סורוס אלכסנדר נאלץ 
לרכז נוח צבאי רב והצליח להדוף את הפלישה. אך הגיעוהו ידיעות 
ששבטים גרמניים צלתו את הרינוס והדנובה, ולפיכך נפסקה המערכה 
במזרח לפני שהושגה הכרעה, והקיסר העביר את צבאו לאיזור 
הרינום. גסיונו להגיע להסכם עם הפולשים עורר את חמתם של 
חייליו והוא נרצח במוגונסיאקום (מגנצה [מיינץ]; 235 ). 

במות סורוס אלכסנדר החל משבר ממושך. והוא ארך 50 שנה: 


כל קבוצת לגיונות העלתה את מפקדה לכס הקיסרות, וכמעט בלי 
הפסקה התנהלו מלחמות אזרחים בין הטוענים לשלטון, ובצדן. 
מלחמות להגנת הקיסרות במזרח ובמערב. הקיסרות כמעס התפוררה 
כשנפל הקיסר ולרינוס (ע״ע) בשבי שפור 1 (ע״ע) מלך פרס, 
שחידש את ההתקפה על סוריה ( 260 ). גם הפעם נהדפו הפרסים 
בזכות התערבות צבא תדמור. המשבר לא הסתיים עם נסיגת הפרסים. 
כי מלכי תדמור, עדנת, ובעיקר אלמנתו זנוביה (ע״ע), טענו לשלטון 
על כל החלק המזרחי של הקיסרות; בנו של ולריאנוס, גלינוס 
(ע״ע! 260 — 268 ), לא היה מסוגל להתנגד להם, לפי שהתקיפו שבטים 
גרמנים בלי־הרף את הפרובינקיות לאורך הרינוס והדנובה. פוסטר 
מום, שמונה למפקד הצבאות הרומיים בחזית הרינום, עשה נסיון 
פרישה מן הקיסרות. הוא הקים את ״ממלכת הגליות״ (מזטזזסק 100 
״ 0211131-111 ) ובה האזורים השונים של גליה. בריטניה וספרד. 
גלינוס עצר את ההידרדרות והנהיג תיקונים בצבא שעיקרם היה 
הקמת חיל פרשים חדש וניתוק מוחלט של הסנאט והשירות האזרחי 
מן הצבא. יורשי גלינום היו ברובם מפקדי חיל הפרשים החדש, 
שהיה לכוח המכריע בשדה הקרב. קלודיום גותיקוס (ע״ע! 268 — 
270 ) הדף פלישה של גותים, ואורלינוס (ע״ע! 270 — 275 ) כבש 
את תדמור והחריבה, דיכא מרידה במצרים, כבש את גליה, וכך 
חידש את אחדות הקיסרות. נוכח הפלישות החוזרות של שבטים 
גרמנים ללב איטליה התל לבנות חומות לעיר ר׳; הוא גם נטש את 
הפרובינקיה דקיה. 

יד) הקיסרות במאה ה 4 ( 284 — 395 ). עלייתו של די(ק־ 
לטינוס (ע״ע) לכס הקיסרים הביאה בעקבותיה מפנה יסודי בקיסרות, 
שהיה, עם זאת, סיום ומיסוד של תהליכים והתפתחויות שהחלו 
דורות לפניו. דיוקלטיאנוס שלט 21 שנה ( 284 — 305 ) — זמן ממושך 
יותר מכל הקיסרים ששלטו ב 120 השנים לפניו — ואח״ב ויתר 
על השלטון מרצונו ובשלום — עדות להצלחתו להשכין סדר במדינה 
אחרי עשרות שנים של אנרכיה, ואחרי שרק אחד מתוך יותר מ 20 
הקיסרים ששלטו מאז ספטימיוס סורוס מת בשלום על משכבו. 

השינויים שהכניס דיוקלטיאנוס היו העמוקים ביותר מאז ימי 
אוגוסטום. מגמתם הכללית של תיקוניו היתד, להשתית את השלטון 
על ההשקפה, שהקיסר הוא נציג האלים עלי אדמות וממונה על 
שמירת הקיסרות ורווחת יושביה; לפיכך הוא מורם מעם, מעמדו 
נישא מעל שאר בני־האדם ואין שלטונו מוגבל. דיוקלטיאנוס שינה 
את ארגון הצבא והפרובינקיות. השתית את גביית המסיס על בסיס 
חדש ואחיד — תוך ביטול מעמדה המיוחד של איטליה — ואף ניסה 
להנהיג מערכת מחירים אחידה בכל הקיסרות. למילוי התפקידים 
המרובים של הממשל, שהקיפו את כל תחומי החיים, הקים דיוקלטי־ 
אנוס מנגנון ביורוקרטי מסועף, והוצאותיו החמירו את משבר 
הכלכלה. הוא אסר לעבור ממקצועות מסוימים למקצועות אחרים. 
ובימי קונסטנטינוס (ר׳ להלן) הורחב התהליך עד לכדי תורשתיות 
של עיסוקים. הוא גם ניסה למנוע מאבקים על השלטון ולהסדיר 
את העברתו במסגרת קבועה לבחירת ראשי הקיסרות. ב 286 מינה 
את חבדו־לנשק מכסימיאנוס ל״אוגוסטוס" שני, הכריזו לאחיו 
והפקיד בידיו את השלטון במערב הקיסרות ולעצמו שמר את חלקה 
המזרחי! כעבור שנים מספר נתמנה קונסטנטיוס, מצביא שהצטיין 
במערב, למשנה למכסימיאנוס וקיבל תואר "קיסר", וגלדיוס (ע״ע) 
נהיה למשנה לדיוקלטיאנום במזרח, אף הוא בתואר קיסר. הקיסרים 
אומצו לבני האוגוסטים ונשאו את בנותיהם לנשים, וכך נוצרה 
הטטרכיה — חלוקת השררה בין 4 שליטים, שניים בכירים, "אוגום• 
טים", ושניים זוטרים, "קיסרים", שהיו קשורים ביניהם בקשרי 
נישואין ואימוץ. שלטון ״האוגוסטים״ היה ל 20 שנה, וב 306 
התפטרו דיוקלטיאנוס ומכסימיאנוס, שני הקיסרים נהיו לאוגוסטים, 
מונו שני "קיסרים" חדשים, סורוס למערב וקכסימיאנוס למזרח, 
ו״האוגוסטים" החדשים אימצום לבנים. 









751 


רומא, היסטוריה 


752 


נראה היה כאילו סוף 
סוף נמצא הסדר לחלוקת 
השלטון ולשיתוף בו. וכן 
דרך בחירת יורשים, 

כבימי הקיסרים המאו¬ 
מצים במאה ה 2 . ברם, 

תוך שנה התערער ההס¬ 
דר; קונסטנטיום מת, ובנו 
קונסטנטינוס, וכן מכסג־ 

טיום (ע״ע), בן מכסי- 
מיאנוס, שהורחקו מן 
השלטון, נעזרו בצבאות 
, אבותיהם לתפוס חלק 

פטמדזד,: של ם- 0 יםיאנ;ם ( 3/13 <*:) 

סמנו. החל:לאבק ממושן. 

והוא הסתיים ב 324 בנצחון קוסטנטינוס, שנותר שליט יחיד. קוג־ 
סטנטינום (ע״ע■, 306 — 337 ) השלים את תיקוני די־קלטיאניס ושכללם. 

המשטר שעיצבו דיוקלטיאנום וקונסטנטינוס שיקר את התמורות 
בקיסרות במאה ה 3 . המשבר באותה מאה נבע סנורמים רבים 
(ר להלן, עב׳ 757/8 ) ובעיקר ממעבר בכלכלת הערים, וכיוון שהערים 
היו, באמור (ר־ לעיל, עב' 747 ), המסד החברתי של התרבות 
היוונית־הרומית, פקר משבר גם תרבות זו, בעוד שתרבויות המזרח, 
שמאז התקופה ההלניסטית נהיו הכפרים למעוזיהן, התאוששו. 
תפיסות המדינה והחברה הושפעו גם מסרם הססנית — המעצמה 
הגדולה שסימלה את התאוששות המזרח. כן השתית דיוקלטיאנום 
את שלטונו על התפיסה הרואה בשלים את נציג האלים עלי אדמות 
(ר׳ לעיל, עט׳ 750 ), כתפיסת הססניס, וכמותם הנהיג בחצרו טקסיות 
חמורה וגינוני מלכות — בניגוד לתסיסה שראתה בקיסר ״פרינקפס״ — 
ראשון הסנאטורים והאזרחים ותו לא. במקביל לכך נהיו כל חושבי 
הקיסרות ל״נתינים״ ( 5111310011 ) של הקיסר, ולא עוד, כבעבר, "אזר¬ 
חים" ( 011,05 ) — מושג שנגזר מהפלה "עיר" ומתפיסה עירונית■ היעל¬ 
מות "האזרח" והתנוונות המוסדות העירוניים, המנוהלים בירי בני־ 
חורין, נבחרים או מתנדבים מרצונם. היא שהצריכה הקמת מנגנון 
ביורוקרטי של פקידים, עושי־דברו של הקיסר הרודים בנתיניו. 

נסיגת התרבות היוונית־הרופית ועלייתו המחודשת של המזרח 
ניכרו בתחומים רבים, ובהם האמנות ובמיוחד הדת. גם בשיא כוחה 
של תרבות־העיר היוונית־הרופית לא נסוגו אלי המזרח מפני אליה, 
ולכל־היותר לבשו צורה אחרת ונועדו גס בשם יווני או רומי. בסוף 
ימי הרפובליקה בבר נתערערה אחיזת הדת המקובלת בקרב המשכי¬ 
לים, כפי שאירע לפני-בן ביוון ובמזרח ההלניסטי, ונראה שגם 
פשוסי-העם שוב לא מצאו סיפוק בפולחני אליהם הקרים: במאה ה 1 
לקיסרות כבר נגלה כוח-המשיבה של פולחנות המזרח, דתות הגאולה 
והמיסתורין מחפמות־הלבב, ובכל רחבי הקיסרות פשטו פולחניהם של 
איסיס, סרפיס ומיתרה (ע׳ ערכיהם; וע״ע מיסטריות. עם׳ 351 ; 
סינקרטיזם; ור׳ להלן. עם׳ 760 ). על התפשטותה של היהדות 
— ע״ע גר, עמי 176/7 . 

דתות המיסתורין והגאולה ונטייתו לאמונח־ייחוד סללו את 
הדרו לנצרות, במאות הראשונות לקיומה נרדפו מאמיניה כפעם 
בפעם (ע״ע נצרות, עט׳ 337 ). הרדיפות הגיעו לשיאן בסוף ימי 
דיוקלטיאנום, אף שגזירותיו הופעלו בקפדנות במזרח ובאיטליה, 
אך במערב הסתפקו קונסטנטיום, ואחריו בנו קונסטנטינוס, בהריסת 
הכנסיות בלבד. אחרי פרישת דיוקלטיאנום מן השלטון ב 305 , 
הגבירו גלריוס ומכסימיאנום את הרדיפות במזרח, אך ב 311 הוציא 
גלריוס, שחלה במחלה אנושה, צו סובלנות, הכיר בזכות הנוצרים 
להחזיק באמונתם ואף ביקשם להתפלל לאלוהיהם למען החלמתו. 
בסוף מאבקו עם מכסנטיוס ( 312 ) העמיד קונסטנטינוס את עצמו 
וצבאו בחסות אלוהי הנוצרים, ונצחונו בקרב המכריע ליד גשר 



מילוויום היה לנצחון הנצרות על האלילות. ב 313 הוציא קונסטנ־ 
טינוס יחד עם שותפו לשלטון ליקיניום (ע״ע) תקנות, המכונות 
"האדיקט של מדיולנוס" (מילנו), שהקנו לנצרות מעמד של דת 
מותרת ( 10110 [ "ו־״ 011 ־ו). למעשה העדיף קונסטנטינוס, שראה עצמו 
בחיר אלוהי הנוצרים, את הנצרות עפ״נ דתות אחרות. הצלחתו 
הסופית לאחד את הקיסרות בשלטונו היתד, שלב נוסף בהפיכת 
הנצרות לדת המדינה. תחנות נוספות בדרך זו היו ועירת ד,כנסיה 
בניקאה ( 325 ) שכונסה כדי למנוע קרע בכנסיה סביב תודת אריוס 
(ע״ע) והקמת העיר קונסטנטינופוליס (קושסא (ע״ע]) שנועדה 
להיות בידה נוצרית של הקיסרות. 

במות קונסטנטינום ( 337 ) חילקו ביניהם שלושת בניו. קונססנ־ 
טינוס ) 1 . קונסטנטיוס 11 , וקונסטנס את השלטון, אך במהרה 
התפרדה החבילה: קונסטנס, הצעיד בבנים, מרד בקונססנטינוס, 
שרצה להיות מעין שליט־על, וב 340 הרגו; הקיסרות שוב חולקה 
לשניים — המזרח בשליטת קונסטנטיום זו (ע״ע) והמערב בשליטת 
קונסטנם. שני האחים לא חיו בשלום והתחרו זה בזה, לא רק מחמת 
רדיפת השררה, אלא בראש וראשונה מחוך ניגודים של השקפה 
דתית: קונסטנם צידד בתפיסת אחדות האלוהות שהתקבלה בניקאה. 
וקונססנטיוס חמך בתורת אריום. היריבות העמיקה את הפירוד שהיה 
קיים בלאו־הכי בין המזרח למערב בגלל המסורות והאינטרסים 
השונים. עם זה היו שני האחים מאוחדים במלחמתם באלילות; הם 
ציוו לסגור מקדשים ואסרי קרבנות, כישופים והגדת עתידות. במזרח 
התנהלה מלחמה מתמדת בפרס. ב 350 פרץ מרד במערב; קונסטנם 
נרצח ומצביא ממוצא ברברי, מגננטיום, תפם את מקומו. קונסטנטיים 
סיים את המלחמה בפרסים, גבר על מגננטיום בקרב מורסה בסבוניה 
( 351 ), וחירש את אחדות הקיסרות. אותה שנד, מינה את גלום 
בן־דודו לקיסר-משנה ולמושל המזרח. גלוס התנהג בעריצות, נחשד 
בקשר וב 354 הוצא להורג. שנה אח״כ העניק קונסטנטיוס תואר 
קיסר ליוליאנום, אחיו של גלום, ושלחו לגליה. יוליאנוס הצליח 
בתפקידו מעבר למצופה, בתחום האזרחי ובתחום הצבאי גם יחד, 
וב 360 הכריזו עליו חייליו ל״אוגוסטוס". קונסטנטיוס, שהיה עסוק 
במזרח במלחמה מחודשת בפרסים, יצא למערב, אך מת בדרך! 
ברגעיו האחרונים מינה את יוליאנום ליורשו. 


יולינוס ״הכופר״ (ע״ע; 361 — 363 ) זכור בעיקר בגלל נסיונו 
להחזיר את עטרת הדת האלילית לישנה, אך מותו בעת מסע נגד 
פרם אחרי 18 חדשי שלטון שם קץ לתכניותיו. יוליאנום היה הנצר 
האחרון לבית קונסטנטינוס ולא מינה יורש. קציני הצבא העלו את 
מפקד משמר הקיסר יוביאנוס לכם הקיסרות. יוביאנום היה נוצרי, 



הונסטגטינום 1 . פס 5 ־׳עיי 8 עד,וצב 
נבסי 5 יהה ■ע? סככנטיום 


וברצותו לחזור מהר למרכזי 
הקיסרות עשה שלום עם הפרסים, 
תוך ויתור על כיבושי דיוקל- 
טיאנום מעבר לחידקל ואף על 
איזור נציבין וסינגרה, בין הסרת 
לחידקל, שהיה בשלטון ר׳ מימי 
ספטימיוס סורוס. יוביאגוס מת 
לפני שמלאה שנה לשלטונו. 

ושוב מינו הקצינים קיסר 
חדש משורותיהם, ולנטינינום 1 
(ע״ע), בן איכר מפנוניה ,שנכ¬ 
נס לצבא כטוראי והיה חדור 
שנאה למעמדות העליונים של 
החברה הרומית המסרתי־ת. הוא 
מינה את אחיו ולנס (ע״ע) 
לשותפו והם חילקו את הקי¬ 
סרות — ולנס שלט במזרח 




753 


רוטא, היסטורי ז 


754 


וולנטיניאנוס במערב. שניהם יצאו מיד להגן על גבולות הקיסרות. 
ולנטיניאנוס נגד שבטים גרמנים שפרצו את גבול הרינום (ע״ע 
נדידת־העמים, עם׳ 862 ), וולנס למזרח. נגד הפרסים, שניצלו את 
חילופי השלטון בקיסרות כדי להטיל את מרותם על ארמניה ועל 
אזורי גבול אחרים. ולגם חייב היה גם לדכא מרד של פרוקופיוס, 
קרובו של יוליאנוס שהיסה לצדו חלק גדול מהצבא, נתסד מצד 
הגותים (ע״ע) והשתלט על קושטא! אח״כ נטשוהו נאמניו והסגירוהו 
לוולנס. במדיניות הפנים התאפיין שלטון ולנטיניאנוס וולנם בדיכוי 
שיטתי של השכבות העליונות בהברה הרומית ובד־בבד עמו — 
קידום הנצרות. בצבא חלה ברבדיזציה הולכת וגוברת, וגם עמדות 
הפיקוד עברו בהדרגה לידי הגרמנים. המאורע החשוב ביותר באותה 
עת היה הופעת התמים בערבות שליד הים הכספי, דבר שגרם 
לשבטי הגותים, שהיו בין הוולגה לדניפר, לנדוד לעבר הדנובה 
ולגבולות הקיסרות הרומית. ב 375 פת ולנטיניאנוס ובנו גרסינום 
(ע״ע: 375 — 383 ) עלה לשלטון במערב. הגותים ביקשו מוולנט 
רשות להתיישב בתחום הקיסרות, והוא הסכים בתנאי שיתנו 
מתנדבים לצבא הרומי! רבבות גותים עברו אח הדנובה, אך כניסתם 
של המוני אנשים לאיזור גרמה מחסור, והרומאים ניצלו את הקשיים 
כדי לשעבד את הגותים. השתרר תוהו ובוהו והפקידים הרומיים 
החליטו לחסלם, או הגוחים התארגנו ואיימו על הערים סביבם. 
ולנס הזר בחפזה ממסע נגד פרס ותקף את הגותים ליד אדריאנופוליס 
( 378 ). אך נוצח! הצבא הרומי הושמד לחלוטין, וכל המצביאים. 
ובהם הקיסר, נפלו בקרב. 

קרב אדריאנופולים נחשב בעיני כמה היסטוריונים (צ , . אומן 
(ע״ע)) לציון־דרך באמנות המלחמה. כמבשר עליונות הפרשים 
על הרגלים ב 1,000 השנים שאח״כ. קרב זה נחשב גם לציון קץ 
העצמה הצבאית של ר׳. קיסר המערב. גרטיאנום, פינה במקום ולנס 
אח תאודוסיום (ע״ע) איש ספרד. 4 שנים ( 379 — 382 ) התנהלו 
קרבות ופו״מ עם הגוחים, ולבסוף הוסכם שהגותים יישארו בתחומי 
הקיסרות כגוף עצמאי, בעלי-ברית של ר' ( 1 ז 3 ז 630 ס£): הם קיבלו 
אדמות בססיה, והורשו לשמור על מנהגיהם, לשונם וארגונם הפנימי. 
וכן היו פטורים ממסים והתחייבו לשרת בצבא ביחידות מיוהדות 
ובפיקוד עצמי. במערב זכה גרטיאנוס במידה מסוימת של שלום 
וטיפל בקידום הנצרות האורתודוכסית; הוא ויתר על תפקיד של 
פונטיפקם פבסימוס (בוהן ראשי) שהעניק לקיסרים אח הפיקוה 
על הדת האלילית (הקיסרים הנוצרים, מקונסטנטינוס עד גרטיאנוס, 
הוסיפו להחזיק בכהונה זאת). גרטיאנום גם ציווה לסלק מבניין 
הסנאט את פסל ניקי (ע״ע, וע״ע סימכוס), סמל המסורת הפגנית. 
ב 383 מרד בו פכסיפוס, נציב בריטניה — הצבא בגליה קיבל את 
מרותו וגרטיאנום נהרג. מכסימום העמיד פנים כמתנגד לרצח 
הקיסר ושלט במערב במסווה של אפוטרופוס לאחיו הצעיר של 
גרטיאנוס, ולנטינינום מ (ע״ע). שמאז 375 היה, להלכה, שותף 
מלא בשלטון ובעל תואר ״אוגוסטוס״ למרוח היותו תינוק בן 4 . 
כתחילה השלים תאודוסיוס עם מעשי מכסיפום עד שב 388 יצא 
נגדו, ניצחו והוציאו להורג. ב 391 חזר תאודוסיוס למזרח, והשליט 
האמיתי במערב היה ארבוגסם. שד־הצבא הפרנקי של ולנטיניניוס 11 • 
הקיסר ניסה לחסל את שר־צבאו, אך זה הקדימו ומינה לקיסר את 
אוגניוס ( 392 ) שהיה עובד־אלילים. חאודוסיוס שב למערב בראש 
צבא גדול, ניצח את אוגניום וארבוגסם והרגם ( 394 ), ובחדשים 
האחרונים לחייו שלט במזרח ובמערב גם יחד. 

טו) הקיסרות במאה ה 5 ( 476-395 ). בראשית 395 פת 
תאודוסיוס והשאיר את השלטון לשני בניו, ארקדיוס במזרח והונו- 
ריוס במערב (ע , ערכיהם). חלוקה זו היתד סופית. ארקדיוס והונודיוס 
היו צעירים — ארקדיוס בן 18 והונוריוס בן 11 — והשלטון הממשי 
היה בידי מפקדי צבא ברברים שקיבלו את התואר "פטריקיוס" 
(אבי הקיסר). התופעה המרכזית ב 80 השנים שאחרי פות תאודוסיוס 


היתד, התגבשות הקיסרות המזרחית והתפוררות המערבית. — על 
תולדות הקיסרות המזרחית פ 395 ואילך ע״ע ביזנטיון. 

לכאורה היו לחלק המערבי של הקיסרות למצער אותם סיכויים 
להתקיים שהיו לחלק המזרחי: בראשו עמד סטיליכו(ע״ע), המצביא 
המוכשר ביותר באותו דור. אין לדבר על הריסת הקיסרות במערב 
בידי ברברים, שכביכול שטפוה. שבטים גרמנים שונים — פרנקים, 
גותים ואחרים — בבד היו בתחומי הקיסרות, והם שהעמידו אח 
החיילים למה שעוד נהגו לקרוא .,הצבא הרומי". אמנם גלי אוסטדו־ 
גותים (ע״ע גותים), ונדלים (ע״ע) ואלנים (ע״ע) פרצו את קווי 
ההגנה של הקיסרות, אבל צבאות הברברים ששירתו את שליטי ר׳ 
בלמום. ואח״כ הוסכם שהפולשים יתיישבו באזורים מוגדרים בתחומי 
הקיסרות תמורת גיוס חיילים מקרבם לצבא הרומי. יחידות הברברים 
שהיו מאורגנות כאופן עצמאי היו סכנה מתמדת לקיום הקיסרות. 
ב 401 עזבו הויזיגותים (ע״ע) שחנו באיליריקום את מקום מושבם 
ופלשו לאיטליה בראשות מלכם, אלריך (ע״ע), וזמן־מה צרו על 
מדיולנום, מושב הקיסר הונוריוס וחצרו, עד שניצחם סטיליכו 
בפולנטיד, ( 402 ). בעקבות מצור זר, החליט הקיסר לעבור לרוונה. 
שנחשבה לבטיחה יותר בגלל הביצות סביבה. בבר במאה ה 3 נטשו 
הקיסרים במערב את ר , , כדי להיות קרובים יותר לצבאותיהם 
שהגנו על הגבולות באזורי הרינוס והדנובה, ועשו את מדיולנום 
לבירתם! משחדלו הקיסרים לעמוד בראש הצבא, עבר המרכז 
המדיני למקש חדש, והוא זכה להתפתחות רבה. סטיליכו, שהצליח 
לעצור את הוונדלים והאלנים, צירף אותם לצבאו והדף את אלריך. 
ב 408 איבד אח אמונו של ה(נוריוס והוצא להורג. אותה שנה חזר 
אלריך לאיטליה, הגיע לשערי ר׳ ונסוג ממנה אחר שקיבל דמי כופר ( 
ב 410 שב לר׳, צר עליה, כבשה ושם אותה לבז. אחרי 3 ימי כיבוש 
עזב אלריך את ר- וכעבור זמן קצר מת. הגותים נשארו כשנה 
באיטליה ואת״ב צברו לגליה ולספרד. 

כיבוש ר׳, לראשונה מאז כיבושה בידי הגלים 800 שנה לפני־כן, 
היכה בתדהמה את בני התקופה: עובדי האלילים ראו בזה עונש 
על עזיבת האלים ששמרו על ר. בשם הנוצרים ענה לטענה זו 
אוגוסטינוס(ע״ע), נספרו "ם ט 1 גו 1 * 01 ־ט(.עיר האלוהים"), והעלה 
את התאוריה נדבר קטביות בין מלכות השמים. הנודעת לבחירי 
האל, לבין מלכות הארץ, שהיא מלכות השטן והרשע. אוגוסטינום 
לא טען שהקיסרות הרומית היא מלכות הרשע ממש! הוא היה 
פטריוט רומי וציפה לתחיית ר׳ כעיר הנצת. 

הקיסר הונוריום והממשל המרכזי ברוונה היו משותקים בגלל 
הפיכות-חצר והתחרות בין מקורבי הקיסר. ב 407 מרד הנציב 
בבריטניה. קונסטנטינוס, הכריז עצמו לקיסר ועבר עם חייליו לגליה. 
בכך הסתיים השלטון הרומי בבריטניה והאי נשאר חשוף לפלישוח 
הפיקסים, הסקוטים, הסכסונים והאנגלים. — וע״ע (ה)ממלכה 
(ד,)מאחדת, עמי 870 . 

מראשית המאה ה 5 היה הגבול על הנהר רינוס פרוץ ושבטים 
גרמנים — אלנים, ונדלים, בורגונדים, סובים (ע' ערכיהם) — 
חדרו לגליה ולספרד (ע״ע נדידת העמים, עט׳ 863/4 [מפה]). 
הקיסר שישב ברוונה, או טוענים לכתר שקמו בגליה, נתנו לקבוצות 
של ברברים את הזכות להתיישב בחלקים של גליה וספרד בתנאי 
שיילחמו למענם. בדרך זאת עברו הוונדלים גם לאפריקה. ב 427 
סירב בוניפקיוס, נציב אפריקה, למסור את תפקידו למחליפו, 
וכשלחצוהו גותים שנשלחו להילחם בו קרא לגיסריך (ע״ע), פלך 
הוונדלים שהיו בספרד, לעבור לאפריקה ולהתיישב בה. כך קמה 
ממלכת הוונדלים באפריקה. ובמרוצת הזמן הכיר בה קיסר המערב. 
הוונדלים הקיפו צי גדול. הטילו את מרותם על האגן המערבי של 
הימה״ת, כבשו את האיים שבו ובהט סיציליה, וב 455 פשטו על ד׳, 
בזזוה ושדרוה 11 יפים. בינתיים עבר עוד משבר על הקיסרות: 
ההונים בהנהגת אטילה (ע״ע) פלשו לגליה, אולם נהדפו ממנה בעזרת 




5 י 7 


רומא, היסטורי ז 


756 


הוויזיגותים בקרב בשדות הקטלאוניס (כיום 5 ״ -וגז 1 )--״ 5-51 ו 101 ג 011 ) 
( 450 ); הם גם חדרו לאיטליה הצפונית וזרעו בח חרם וחורבן. ולא 
יצאו מפנה עד ששולם להם כופר גדול ( 452 ). פותו של אטילה ב 453 
והתפרקות ממלכתו שחררו את מה שנותר מן הקיסרות המערבית 
מפלישה מחודשת■ המצב המשיך להידרדר: שושלת תאודוסיום, 
שסימלה את המשכיות הקיסרות, באה לקצר, עם הירצחו של ולנטיני- 
נוס 111 (ע״ע) ב 455 . ומפקדי הצבא לא זו בלבד שהחזיקו בשלטון 
הממשי אלא אך המליכו קיסרים והורידום מכסאם. ב 475 הכריז ראש 
הצבא, אורסטס, על בנו, רומולוס אוגוסטולוס■ לקסיר; ברם, הצבא 
הגרמני שחנה בצפון איטליה, שלא קיבל מאורסטס אדמות באיטליה, 
הכריז על מפקדו אודואקר (ע״ע) למלך, יצא נגד הצבא של הקיסר 
וניצחו. אורסטס נתפש והוצא להורג. אודואקד שלל מרומולום אוגוס־ 
טולוס את התואר קיסר והניח לו לחיות באחוזה בקמסניה ( 476 ). 
בשם הסנאט של ר־ שלח את־ואקר משלחת לקושטא וביקש הכרה 
כמושל איטליה. כד הגיע לקצה הקיסרות המערבית. 

מ. ע. 

1 ) ספחים כלליים; 

ת. מוססו. דברי ימי ר׳, א'—ד׳, תשכ״או מ. קארי, דברי ימי ר׳. 

א'— 1 '״ 1972 ן ¥011 003 06611116 186 / 0 (( ¥415/07 786 ,חסלג!!?) .£ 
01 ( 8163161 1^, 1776/88; 786 €07x1871326 ־ 1 , 0 / :86 £0711071 £0121x6 
— 1928 ,/( ¥415107 / 47161671 00771871326 786 ; 1924 , 1 , 1 ( ¥113107 

0 ־ 011 ) 1315 ,[. 1 ) 6 ] 01012 . 0 :ין!) 410010, ¥101(1 67x12176 ״ 1 ; 1939 
6 * 1 ^ 1821 ) £62 ¥0 , 0 ת(ק 031x0 גי 13101 . 0 ; 1933 ,( 111 , 6 ת 11 >ת 01 / 

, 707)1(1X711 36 133 (1 44 01)07X7 ].-0. (1131(1., 11), 1935/6; >3. 136X31161 

116 110 ) 011 0 015 6765 ' 61 8 7 * 4 16115 ) 01767167 ' 1 4/6 071 ) 70771 £'( 1 ל)((/£',¥ 

¥41(66 {1131(1., 1), 1937; £. ¥)3)'(/, 1)71 07X211101 11 

1'0(867 ( 67 ־ X1671/ (16 20 £07X40616 700X01X1( {1131(1., 1), 1940*; ( £211101 [? ..זי , 
¥'£1712176 (217611671 (1131(1., 1\7, 2), 1947: 14. ^ 4 ,־ 63 ) 1 ־ 31 ? .ס . 1 ׳ 
¥111107)1 <3/ 1116 120771071 1? 071(2 )707X1 (4. 13. 138 /1958 , 337 ין *; 

41. 41. 5011113 1207 1116 / 0 (( 1117107 4 , 1 >ז x1071 ¥¥0713 / 70771 753 10 146 
8. €., 1961*; ?. 8. 1)121 071 .£ 1116 / 0 1 ( 107 ) 1 ?¥ ( 7 , 511 ־ X071 ^'0713 1707X1 
146 10 30 8. €., 1963*; 71. 41. 44. [0005, 7 '116 ¥0167 £0111011 £.7x1^176, 

1 70711 } ¥¥0113 £ 07/1071 1/16 /© 1 ( ¥117107 4 , $310100 . 1 .£ ; 1964 , 111 ־ 

30 8. 0. 10 4. .״ 1968 , 138 .פ 

2 ) אספי מקורות: 

>7. £6 £07 ,(. 15 ) 0 ) 1 ) 1161115301 . 1 ל! ־ 5 !־ 2 ו X1(1X1 €!71113(1/1071, 1-0. 1951/5; 

41. 3)1. ]006$ (6(3.), ¥11x101•)) 1 ) 11 ( €67 1/1 } ¥1 1116 7/17011241 .£ }ס •), 

1, 1968. 

► :3 ) .היסטוריוגרפיה 

1415/0710715 7116 ,ז 0 ו 051 . 5 ; 1966 , ¥1140710717 ¥0/171 ,(. 5 > 6 ) ץ 6 ז 0 (!.\צ .?׳ 

0( 0766(6 0713 £., 1969. 

:4 ) העיר ר׳ 

€07 4 ,(- 1 ) 0 ) $׳׳ 13 ) 530 .£ .[ : 1963 ,.£ , 3011 ? .£ .ט x1/30711071 10 ¥0/111 
8/113165, 1963*; 8. 8. ?131 11 )) 11 ! 6601 זי x1071 £158116 11{(, 1901; 41. ?. [010^102, 

¥2151071601 171/70311(11071 10 1/16 8/113)1 0/ £0771071 ¥0(0, ]972*, 

6 ) כלכלה ודוברה; 

ז׳ קורה ופינה חיי יים־יום בד/ 1967 ו 367 / 601411/2 26 <ז ,־! 06126 . 4 < 

707711561)671 £6{111811^, 1912; ¥. ?110(!(20110/, 1)075/6111171%61> 0115 367 
511/61x2656/11(1116 £07715, 1-137. 1922'*; 0 ( 07 )¥ 471 י ) 301 /־ 4 .ד X7X1( 
¥415/07)1 4 / 0 4 ( 06 * 5 11 116 ( ££07107 471 ,(. 1 ) 6 ) ,. 16 ; 1927 2 ,,£ / ס x1616111 £ , 
1-^1, 1933 — 1940; \1■ 110510( 1 ( ¥415107 £6071077116 0713 8061111 116 ־ 1 .) 1264 ׳ 

0/ 186 £07X1071 £1712176, 1 * 1957 , 11 ־ 

ל) נושאים שונים: 

£01 786 , 0 יו 1 ז ל 5 .£ ; 1914 , 10126710115711 £0171071 ,) 1 זזגזי! .־ך X1(171 £61)0111- 

11071, 1939: £. 82(1120, ¥07612/1 011671/610(, 1958; £. 81006, 165 
01221065 36 £., ]959; £. £61000(1013, ¥0 €715£ 36 2'67)1 {>11( 7071101(1, 

7/16 ,/ 441112 .? ; 1965 , 1 ( ¥6206 5 ' 18111 ( 7 ( ¥401 66 1 י 01 - ( 0 ' 1 ' .[ .\ 7 ; 1964 

£0010(1 £1X121/6 0713 115 ¥4612/1801175, 1967; ?. ?60/, ¥0 ?411 7077101/16, 

, 111/6 'לג- 1 ז 1 ׳)\־ 51161 .א ; 1971 , 84011201067 1/011011 , 8/1101 .? ; 1967 

.£ / 0 £156 16 ?¥' ,ח £0 /טש 44 .( ; 973 ! , €1/1267151112 106 ( £01 116 ד 
. 1973 ,(תרגום מגרם׳) 

טז) נפילת ר׳ בהיסטוריוגרפיה. היסטוריונים והוגי- 
דעות בכל הדורות הרבו לעסוק בשאלה מה גרם לשקיעת ר׳ ולנסי- 
לתה; שהרי לא היתה זו היעלמות ממלכה גרידא. אלא קץ העולם 
העתיק. כבר בני הדורות שהיו עדים לירידת ר׳ ושצפו את קצה ראו 
בכך גזר־דין על ערכי״היסוד של חרבות העולם העתיק ומשטרו. 


מהניסוח ״שקיעת ר׳ ונפילתה״ — כהגדרת א. גיבון (ר׳ להלן. 

עמי 757 ) — משתמע באילו מדובר בגוף חי, שגדל. התפתח, חלה 
ומת, או בבניין, שהוקם בממדים קטנים. הורחב, התיישן והתמוטט, 
ואילו למעשה היתה הקיסרות מערכת מורכבת של משטר ומינהל 
עפ״נ שמחים עצומים באירופה, באסיה ובאפריקה! הודות למוסדות־ 
השלטון שלח ולעצמתח חיו עמים רבים ושונים יחדיו במסגרתה, 
פיתחו נכסי-חופר וערכי-תרבות, ובמרוצת הזמן נוצרו מאפיינים 
משותפים רבים באדחות־חייהם וביצירתם. 

אף האריך קצה של הקיסרות אינו מוסכם: הוצעו תאריכים 
מספר, המשקפים תפיסות שונות המדגישות מרכז-כובד, גורם או 
מאפיין מכריעים. בך, למשל, יש הרואים בדת את הקריטריון 
המכריע. כגון עורבי הסדרה ץז 10 ,;מ זתפופו!)/ 2£ (>״נ 11 ז 031 , המסיי¬ 
מים אח תולדות ר׳ — ואת המדיה שבעריכתם — ב 325 , שנת 
התכנסותה של ועידת־הכנסיה בניקיאה; התנצרות הקיסר וישיבתו 
בראש אסיפת־הגמונים היו אות לעולם חדש שנטש את ערכי התרבות 
העתיקה. יש הרואים קריטריון מכריע בקץ אחדותה של הקיס¬ 
רות ; אלה בוחרים לסיים את תולדות ר׳ ב 395 כשהקיסרות חולקה 
סופית למזרח ולמערב לאחר פות תאודוטיום. ע״פ אותו קריטריון 
בוחרים אחרים בשנת 600 , כשהוכתר קרל הגדול לקיסר, שכן לדעתם 
רק אן אירעה החלוקה האמיתית בין המזרח למערב. קריטריון מקובל 
מאד הוא א ח נ י — השתלטות הגרמנים על המערב. ע״פ קריטריון 
זה בוחרים בשנת 476 , שבה הודח הקיסר רוסולוס אוגוסטולוס בידי 
אודואקר, ומאז שוב לא שלט קיסר במערב. יש המדגישים את 
קריטריון המשפט הרומי, שמילא תפקיד כה רב בעיצוב הקיסרות, 
ולפיכך בוחרים לסיים את תולדות ר׳ ב 565 , עם מותו של הקיסר 
יוסטיניאנוס. שבשמו קשורה הקודיפיקציה של המשפט, ושהיה גם 
אחרון הקיסרים ששלט על רוב ארצות המזרח והמערב. הדואים 
בביזנטיון, קיסרות המזרח. את ממשינתה הישירה של ר׳, בוחרים 
בשנת 1453 — כיבוש קושטא בידי התורכים וקץ ביזנטיון. ולבסוף, 
נטענה גם הפענה הפורמלית, שרק ב 6.8.1806 . עם חיסול הקיסרות 
הרומית הקדושה (ע״ע גרמניה, עמי 445 ) , בא קצה של ר׳. 

לתאריכים אלה, המציינים, כאמור, תפיסות שונות, יש להוסיף את 
הרעה האומרת, שהקיסרות כלל לא "נפלה"" אלא השתנתה בהררגה, 
תוך התפתחותה, ושנוצרו ערכים חדשים ופסגרות-ארגון חדשות. 

אולם מקובל על החוקרים, שבמאה ה 3 חל משבר חמור, ושתקי־ 
סרות ששוקמה אחריו היתד, שונה מזו שלפניו: הדיון הוא אפוא 
על הסיבות למשבר זה. 

בראשית המאה ה 20 רווחו כפה תאוריות בדבר "גורמי טבע" 
למשבר. תאוריה אחת (של שמחוביץ) תולה את הקולר בטכניקות 
החקלאיות ובהזנחת הניקוז שהשמו את האדמה החקלאית: ואולם 
הוכח, שאיברים ברחו מהכפרים מחמת המסים הגבוהים וניצול 
האריסים בידי בעלי־האחוזות. תאוריה אהדת (של הנטינגנטון) 
טענה, שבמאות ה 4 —ה 6 השתנה האקלים — הגשמים התמעטו 
והמדבר התפשט עפ״נ שטחים שהיו מיושבים; אך התברר שההוכהות 
לתאוריה זו אינן מבוססות■ 

לפי תאוריה אחרת (של זק [: £01 ־$]) השמידו הקיסרים בשיט¬ 
תיות, בייחוד במאה ה 3 , את עיליתות החברה: שרדו הפחדנים 
והנכנעיס בנפשם — ובך ניצחה הנצרות, "רת הקבצנים". ואולם. 
תולדות הקיסרים אינם דיפוי בלתי-פוסק: היתד, צמיחה של עיליתות 
חדשות, ובמאות ה 3 —ה 4 הופיעו אישים רבים בעלי שיעור־קומה: 
קלודיוס 11 , אורליאנוס, דיוקלטיאנום וקונפטנטינום לא נפלו באי¬ 
שיותם מגדולי הקיסרים בסאות ד, 1 —ה 2 . 

חוקרים מסוימים ייחסו את הידרדרות הקיסרות ל.,השחתה הגזע". 
נטען (ט, פרנק), שהעבדים המזרחיים שזרמו לאיטליה ולמערב 
השתחררו, היו לרוב באוכלוסיה, ולא יבלו לקיים את הקיסרות■ דעה 
דומה (של נילסון) טוענת, שמיעוט הרומאים "הטהורים" והתמזגותם 





757 


רופא, דת 


758 


בעמי הקיסרות .,דיללו אח הדם הרומי". הפרכת נכונותן של נל 
תורות הגזע (ע״ע. עס׳ 575 — 578 ) מפריכה גם קביעות אלו. 

כיום מקובל. שלא ,גורמי טבע" אחראים לירידת הקיסרות ולש- 
קיעתה, אלא מכלול גורמים הקשורים במעשי אדם — במשפר. 
בחברה, בכלכלה ובתרבות — וכן התפתחויות שמחוץ לקיסרות. 
הצורך להגן על הקיסרות מפני התקפות, שתכפו והלכו מהמאה ה 2 , 
החריף בעיות־פנים; תקנות שהונהגו במסדה לפתור בעיות חמורות 
שינו את פני החברה והכלכלה. הצלחות וכשלונוח בחלקיה השונים 
של הקיסרות פוררו בסופו־של־דבר את אחדותה. אזורים מסוימים 
היו ליחידות מדיניות עצמאיות, והתפתחויות נפרדות העמיקו את 
השוני ביניהן — וכד נוצר עולם חדש. 

א. גיבון(ע״ע). שבספרו 8001311 0 * )ס 311 ? 6 ח 3 * 00:111 1£ וד 
:"!קסז? ( 1776 — 1788 ) סבע את המטבע הלשוני הרווח לתיאור 
התופעה ("שקיעת הקיסרות הרוסית ונפילתה"), ראה בהתרחבות 
הבלתי־מבוקות של ר׳ את זרע חורבנה: הבניין קרם תחת עומס 
כבדו, והשאלה היא כיצד התקיימה הקיסרות זמן כה רב, ולא מפני¬ 
מה התמוטטה. הצבאות שכבשו את העולם הם שהרסו את מוסדות 
הרפובליקה. הקיסרים שנשענו עליהם שיחדו את החיילים. השלימו 
עם התרופפות המשמעת, והצבא איבד את כשרו ואת יכלתו לעמוד 
מול הברברים. השקיעה והנפילה הוחשו מחמת התפשסות הנצרות, 
שהטיפה לסבילות ולכניעות, גינתה שאיפה לקידום כלכלי וחברתי 
והרחיקה את מיטב האנשים ממשדות־ציבור; משאבים רבים שצריך 
היה להפנותם להחזקת הצבא הופנו לכנסיה. לפרנסת בטלנים שהצ¬ 
טיינו בפרישות מהחברה ולא בתרומתם לחיזוק החברה ולהגנתה. 

ג׳. ב. ביורי(ע״ע) ראה את שורש המשבר בכך, שמאמצע המאה 
ה 2 הרבו לגייס ברברים לצבא, ושבהדרגה עלו גרמנים גם לעמדות- 
הפיקוד. במאות ה 4 —ה 5 נכנסו המוני ברברים מאורגנים לקיסרות — 
כבעלי־ברית — והתיישבותם גרפה נזק שלא ניתן לתיקון. 

רוסטובצף (ע״ע) סבר, שמשבר הקיסרות היה אמנם קשור 
בצבא. אך מקורו בקיטוב היסודי בין הכפריים ובין הבורגנות 
העירונית, שהיתר, מסד הקיסרות. במאה ה 2 גויס הצבא מקרב 
הכפריים, ולא, כבעבר, מקרב העירונים. ביפי ספטימיום סודום 
והקיסריס-המצביאים של המאה ה 3 , שנשענו על הצבא, הגיעה 
שעת־הכושר לחיילים־האיכרים לנקום במנצלי האיכרים; חם בזזו 
והרסו את הערים, וירידת הערים היתה ירידת הקיסרות. 

בין גורמי הכלכלה שנחקרה השפעתם על שקיעת הקיסרות בולט 
מקום העבדות (ע״ע), חוקרים מרכסיסטים הפליגו בחשיבותה. 
וראו בה את בסיס הכלכלה בעולם העתיק. ובמיוחד ברי. הם ראו את 
מלחמותיה של ר׳ במונעות מהצורך להשיג עבדים, ואח שקיעתה — 
כתוצאה מצמצום באספקתם בתום עידן הכיבושים•, הכלכלה התמו¬ 
טטה בהעדר כוח־עבודה. ולפיכך הצמידו השליטים את האיכרים 
לקרקע, ואח הפועלים והאומנים למקצועותיהם, ונוצר עולם יה״ב. 

רוב החוקרים — הרואים תיאור זה כפשטני והנעדר־דיוק — 
מסכימים שהעברות היתה מארת החברה. ושקבעה בסירה רבה את 
דמותה. היוצרים את נכסי־החופר כמעט שלא נהנו מהם; לא היה 
אפוא תמריץ לעבוד, והזיהוי בין עבודה לעבדות — אף במקצועות 
הפשיים — הדביק תו־קלון על כל פעילות יוצרת. עקב כך לא הושקעו 
מאמצים ואמצעים בפיתוח הטכנולוגיה, והעולם העתיק, שהשגיו 
במדע עיוני מרשימים, זלזל ביישומם המעשי, 

ריכוז העושר בידי שכבה קטנה, ודלותם של המוני התושבים. 
מנע היווצרות שוק שיהא מסוגל לקלוט מוצרי־תעשיה בממדים 
גדולים. הלקוחות העשירים היו שוק ל מ ו ח ר 1 ת. ולפיכך לא הופנה 
ההון, שזרם לר׳ משלל המלחמות ומן המסים, להקמת מפעלים 
יצרניים. הקף השווקים היה קטן גם בגלל אמצעי-התחבורה הלא- 
יעילים; לא היו רתמות נאותות (ע״ע סוס, עמי 531 ) ולא היה הגה 
יעיל באניות לניצול ממשי של הרוח. 


המשבר בקיסרות נבע גם מההתפתחויות בחקלאות. בפאות ה 2 — 

ה! לפטה״נ נוצרו באיטליה אחוזות גדולות (לסיפונדיות), שהיו 
מושתתות על עבודת עבדים; אח״כ הן פשטו בכל הקיסרות. בסוף 
המאה ה 1 . משהתמעטו העבדים ונוצר פחטור בעובדים, צמת הקולרנם 

— הסדר שלפיו היו האריסים (קולונים) חייבים לבעלי-האחוזות 
תשלום הן בתוצרת והן בימי־עבודה; תחילה היו האריסים זכאים 
להוריש את חוזה החזקת הקרקע, אך במהרה חויבו בכך, ובמרוצת 
הזמן היו לצמיתים. וע״ע אבר, עמי 302 . 

המשבר בכלכלה נבע גם מבעיית המיסוי. כינון הפרינקיפט בלס 
את עושק הפרובינקיות ויצר שוויון רב-יותר במיסוי בין חלקי 
הקיסרות, ובכלל זה איטליה. ואולם, החזקת צבא גדול ומינהל 
שתפח והלך, וכן הבזבוז בחצר ופתן..לחם ושעשועים" להמוני ר, 
יצרו שכבה של אוכלים־ואינם־עושים. במחצית השניה של המאה 
ה 2 תכסו מלחמות־מגן ומאבקים על כס הקיסרים, והוצאות המדינה 
גדלו מעבר למה שיכלו התושבים לשאת; ויש לזכור שיכולת זו 
קטנה עקב ההתפתחויות השליליות בכלכלה שצוינו לעיל. השלטונות 
הוסיפו למסים אנגריות, הערים החפשיות היו לגובי-מסים וחברי־ 
מועצותיהן — לאחראים למסים מהעיר ופבנותיה. תיקוני דיוקלטי- 
אנוס הגדילו את הצבא והפקידות. חברי־הפועצות, האופנים והאי¬ 
כרים. שלא יכלו לעמוד במסים, נטשו את בתיהם וברחו למדבריות; 
בתגובה חייבום השלטונות להישאר בפגוריהם, ואת בניהם — 
להפשיר בעיסוקיהם ובתפקידיהם, וכך היתה הקיסרות למדינה 
טוטליטרית. 

שקיעת הקיסרות נבעה אפוא לא מ״גורם טבעי' יחיד, אלא 
מצירוף של נסיבות ומאורעות פעשי־אדס: לחצי חברה, כלכלה, 
מדינה ותרבות בקיסרות — ומאורעות שמחוץ לתחומה. שורש-הרע 
העיקרי. אם לא היחיד, היה בתהום שנפערה בין המוני יצרנים ובין 
מיעוט נהנים; מכאן צמחו הקפאין בטכנולוגיה ואבדן המסירות 
לכלל, והושחתו הערכים שר- הושתתה עליהם. 

,(.!>*) ח 3 § £3 . 0 ; 1959 , 0 סו 1 ה 0 107140 << 401 ■>?״/ 14 ,״ 1.1222310 א . 8 

,^מ 3 < 311 ^\ .'\\ .? ; 1962 .) 17 <) £771 0771071 )] ח!ו// / 0 ! ¥01 0174 ?ח 11 ־ 1 ) 0 
.* 1969 , 11071 111 (׳.ס!. ) 7/1 

מ. ע. 

2 . דת. 

התפתחות הדת הרומית משקפת את התמורות הרבות שחלו בתול¬ 
דות ר' למן העת שהשתלטה על איטליה — שאת אלוהיה קיבלה 

— ועד להחלת שלטונה על כל ארצות היטה״ת. במערב הברברי 
זכתה ר׳ להשג נכבד מבחינה דתית — לא-רק שאלי המקום לא נקלטו 
בדת הרומית, אלא שהם גם קיבלו את שמם של האלים הרומיים 
המקבילים, ואף צורתו החיצונית של הפולחן הושפעה מהפולחן 
הרומי. לעומת־זאת, כשכבשה ר־ את המזרח היווני, השפיעה התרבות 
היוונית הגבוהה־יותר השפעה מכרעת גם על הדת הרוסית. דרך 
העולם היווני חדרו לדת הרומית — בתקופת הקיסרות — גם אלי 
הסזרח־הקרוב. ואף הנצרות היתה בתחילת דרכה במערב הרומי 
נחלת מאמינים דוברי-יוונית. 

מובנה המקורי של חסלה הלאטינית 1810 !:״ (־־ דת) הוא 
,.התקשרות״ (לאלים). להתקשרות זו לאלים — הנחוצה לאדם למען 
חיי שלווה — ניתן להגיע ע״י פולחן נכון, שמטבע הדברים היה 
שמרני מאד אפילו בתקופות מאוחרות. דווקא קפדנות זו וחוסר־ 
הדמיון של הדת הרומית, שבניגוד לדת היוונית לא פיתחה כל 
מיתולוגיה — העוסקת במעשי־האלים ובאפיים — חשפו אותה 
מיתולוגיה — העוסקת בסעשי־האלים ובאפיים — חשפו אותה 
של הדת הרומית המקורית היה בלתי־מגובש, שחזור מלא של דת ר׳ 
לפני שנתייוונה הוא בלחי-אפשרי. משום שהידיעות הספרותיות הן 
מאוחרות מאד (מן המאה ה 1 לפסה״נ), ומתקופה שבה השפעת הדת 
היוונית על ר׳ כבר היתה בולטת. 

אחד הסימנים האפייניים לדת הרוסית הוא האלהת תכונות, כוחות 



759 


רומא, דת 


750 


ומושגים, כגון .,שלום- (גג?). 

"קדחת" ( 3 ט־!ל:י 1 7 ), "צדקי" 

(״; 05111 () וכד , . תופעה זו אינה 
זרה לדתות אחרות. גם הכנענים, 

לפשל, ראו נ״צדק" וב״פישור" 

דמויות אלים (כפי שמעיד פילון 
[ע״ע] מגבל). אך הרומאים עלו 
על שאר העמים כנסיה זו של 
האלהת מושגים מופשסים ואפילו 
חפצים. בשלבים הקדומים של 
דת ר׳ כבר היו קיימים אלים 
אישיים בדמויות אדם. אחד ה־ 

חשובים־ביותר היה יופיטר -קס( 

*־];ק (האב ס 01 ). אל הודר 
אירופי קדום. כפי שמעידים שם 
הודי מקביל (נאק 3125 ץכ 1 ) וכן 
שם האל היווני זום (? 260 ), 

שם שנגזר מאותו השורש. 

יופיטר (ע״ע), אלוהי השמיים. 

זוהה אח״כ עם זום היווני, וכנראה שאז היה לאל עליון, אבי האלים. 
הרומאים הקדמונים נהגו. כמובן. להקריב קרבנות ולערוך תפילות 
וחגיגות פולחניות. הלופרקליה (״!!נסז־קס■! 1 מלשון!סקס! (~ זאב 
[ע״ע]) היתה שריד של אחת החגיגות הקדומות. היא נערכה ב 15 
בפברואר, ובמהלכה התרוצצו נערים (;:"סקס■!) כפעט־עירומים 
וחיכו ברצועות-עור את מי שנקרה בדרכם, ובייחוד את הנשים — 
כסגולה לפוריות. גם ה 83111 (רוקדים) וריקודיהם הפולחניים היו 
קשורים לפולחני החקלאות; שרידי שירם הם התעודה הרומית 
העתיקה־ביותר. ריקודם היה לכבוד האל מרם (ע״ע), אל־חקלאות 
ואל־מלחמה גם־יחד, שזוהה אח״כ עם האל היווני ארס (ע״ע), אך 
שפר בכל-זאת על תכונות רומיות אפייניות. מארס נחשב אצל 
הרופאים לאבי רימולוס (ע״ע) ורמוס, מייסדי העיר ר׳. 

שלב חשוב בהתפתחות הדת הרומית חל בימי שושלת טרקויניום 
(ע״ע) האטרוסקית, שמייחסים לה מפעלים שובים בתחום מוסדות 
הדת. הפולחן המפותח של האטרוסקים השפיע השפעה עמוקה על 
דת די. בין־השאר בפולחן המתים ובשיטות הנבואה הפולחנית. ומהם 
קיבלה ר׳ גם את הלוח הדתי שלה, ואף שמות לכסה מחדשי השגה. 

עם הקמת הרפובליקה הרומית והרחבת שלטונה באיסליה נספחו 
לדת ר , כסה אלים של העמים האיטלקיים האחרים. בין האלים 
שנתקבלו היתד, ונוס (ע״ע), שמובן שמה הוא "חך. היכלה של ונום 
בך נבנה ב 217 לפסה״נ. היא זוהתה עם האלה היוונית אפרידיטי 
(ע״ע). שלפי המיתולוגיה היוונית היתה אמו של אנאס (ע״ע), מי 
שנחשב בעקיפין למייסדה של גדולת ר׳ ולאבי משפחת יוליוס קיסר 
(ע״ע). מכאן החשיבות הרבה שנודעת לוונום־אפרודיטי בפולחן 
הקיסרות הרוסית. 

בתקופה זו נקלטו בדת ר׳ ביחר-שאת השפעות הדת היוונית (ע״ע 
סינקרטיום), קודם בעקיפין, דרך העפים האיטלקיים, ואח״כ במישרין, 
ב 204 לפטה״ג היה בר' אפילו פולחן קיבלי (ע״ע), האם הגדולה 
של אסיה־הקטנה, וזפן־מה אח״כ נתגלו חבורות־מיסתורין של חסידי 
האל היווני דיוניסום (ע״ע), הוא בככום, שפולחנו וחגיגותיו לבשו 
צורה של פריצות, עד שנאלץ הסנאט לאסרם (ע״ע בככנלים. ור׳ 
חם׳ שם. עם׳ 712/3 ). 

בתקופת הרפובליקה המאוחרת עברה דת ר• משבר חפור. האלים 
הרומיים. אם אפשר זאת אפיים. זוהו עם האלים היווניים המקבילים. 
והמיתולוגיה היוונית הועתקה כמעט בשלמות לדת הרומית. כך, 
למשל, מקבילה האלה הרומית וסטה (ע״ע), הן מבחינת שמה והן 
מבחינת תפקידה, לאלה היוונית הסטיה — שתיהן אלות האח המבוערת. 


וסטה מילאה תפקיד חשוב בפולחן־המדינה של ר/ ומפורסמות היו 
בתולות וסטה שיספרו על אש־הקודש בר׳. לאל הקדום ינוס (ע״ע; 
על שמו נקרא חודש ינואר) — הוא אלוהי השער ( 130113 ), ששערי 
היכלו ברי היו סגורים בעתות שלום — לא נמצא זיהוי יווני מקביל. 
הוא־הדין לגבי האל הרומי הקדום קוירינום(״ 01211101 ), שזוהה אח״ב 
לא עם אל יווני כלשהו, אלא עם רומולום. מייסד ר׳. האל הרומי 
סטורנוס (ע״ע) אמנם זוהה עם האל היווני קרונוס (ע״ע), אבי זוס, 
אך, כמו בסקרה של מארס, תכונות האל הרומי היו כה בולטות, עד 
שהזיהוי לא יכול היה להיות שלם. השם סטורנוס מציין את האל 
כאלוהי הזריעה, ובו קשורה הטטורגליה (ע״ע). לאלים הקדומים־ 
ביותר שייכים ה 13005 *! — רוחות המתים והאלים הביתיים של ר׳ 
הקדומה, שנקראו 5 * 003 ? ואח״ב גם 65 ז 131 . דיאנה, האלה האי¬ 
טלקית. היתד, אלת-יער ואלת־פוריות, שזוהתה אח״כ עם ארטמים 
היוונית. כשם שזוהו פורטונה הרומית עם האלה היוונית טיכי, יונו, 
אלת הנשים. עם האלה היוונית הרה, וסינרווה עם אתני היוונית 
(ע׳ ערכיהן של כל אלו). 

נבר בראשית תקופת הרפובליקה, אחרי גירוש שושלת הפלכים 
האטרוסקים, נבנה בגבעת הקפיטול היכל ליופיטר, יונו ומינרווה. 
באותם הימים הגיע מדרום איטליה פולחן אלת־הפוריות קרס ( 01-05 ). 
שזוהתוז עם האלה היוונית דמסר (ע״ע). מקומי (ע״ע; מושבה יוונית 
בדרום איטליה) הגיע לד׳ גם האל היווני אפולו! (ע״ע). שלא היתה 
לו מקבילה בפנתאון הרומי ולכן שסר על זהותו. אף שהעתקת האלים 
היווניים לפאנתאון הרומי מצביעה על חולשה ברורה. הרי שהיתה 
בכך גם ברכה מרובד, לתרבות האנושית, משום שבאמצעות הספרות 
הלאטינית הקלאסית הכירו עמי אירופה (שתרבותם היתה לאטינית), 
את האלים היווניים. ותולדותיהם הפכו לנכסי־צאן־ברזל של תרבות 
המערב בתחומי החינוך. הספרות והאמנות. 

פולחן הקיסרים ופולחן אלי ר• נחשב ביטוי מובהק והוכחה 
לנאמנות תושבי האימפריה לשליטיה. והם היו מחויבים להשתתף 
בפולחן־קיסרות זה. היהודים היו פטורים מלהשתתף בפולחן זה, כסו 
גם בשאר הפולחנים האליליים. לא־כן הנוצרים, שדתם לא נחשבה 
לדת מותרת! הם הוכרחו להקריב לאלים — ובייחוד לאלהי האימ¬ 
פריה — ואם סירבו, הוצאו להורג. 

בתקופת הקיסרות זכו לפופולריות דבה. גס במערב האימפריה, 
הפולחנים המזרחיים הלא-יווניים, וביניהם פולחן האלה המצרית 
איסים (ע״ע) ופולחן־חמיסתורין שלה. פולחו־המיסתוריו של האל 
מיחיד, (ע״ע) כבר חדר למערב הלאטיני של האימפריה במחצית 
השניה של המאה ה 2 , ובייחוד בקרב הקצונה הרומית. מן המאה ה 3 
ועד לסוף התקופה האלילית היה אל־השמש (ביוונית "הליום" ובלא- 
טינית ״סול״ [ע־ ערכיהם,ור׳ לעל,עם' 751.749 ]) — לאל המרכזי. 

אחת הדתות שבאו לי' מן המזרח היווני היתד. הנצרות. אך גם 
אחרי ימי קונסטנטינוס (ע״ע) היו רבים, בייחוד במערב. שנמשכו 
אחרי האלים הרומיים; 

העיר ר׳ היתר, זמן רב 
מרכז חשוב של האלי¬ 
לות הרומית, גם אחרי 
עליית הנצרות — לפ¬ 
חות עד ימי תאודוסיום 
(ע.״ע) הגדול. חיבורו 
של הסופר בן־התקופר" 

פקרוביוס (ע״ע). הוא 
מקור חשוב־ביותר לה¬ 
כרת הדת הרומית, אכל 
אין הנצרות נזכרת בו 
כלל אע״פ שהיתה של- 

סקדש ביתי בתבנית טקדיש רוסי 

טודבכי־פה. מן המאה 






761 


רומא, מוסיקה; אמנות 


762 


ה 3 ואילך כונו עובדי עבידה־זרה מטגתג)(מבקרי ההיכלות. גמג£), 
וכן 1 תג 5 ) 3 ק (יושבי התחומים החקלאיים); הכינוי האהרון כבד 
נמצא אצל טרטולינוס (ע״ע). 

בתקופה שבה חדרו מן המזרח אמונות רבות — ביו־השאר 
האסטרולוגיה והמאגיה — מתבלטת גם השפעת הפילוסופיה של 
אפיקורוס (ע״ע). שלפיה אין האלים דואגים לבני־האדם. בהשפעתה 
לעגו אז לדת רבים מן המשכילים. והמשורר הרומי הדגול אניוס 
(ע״ע) תרגם מיוונית את חיבורו של אוהפרום (ע״ע). המציג תורת 
אלים רציונליסטית, שלפיה האלים לא היו אלא בני-אדם שהואלהו 
בזכות מעשיהם■ אעפ״ב היתד, זו דווקא האסכולה הפילוסופית 
הסטואית (ע״ע סטואה), שחיזקה בקרב הרומאים את אמונתם הדתית 
והעניקה לדתם בסים פילוסופי איתן. 

שינוי מכריע חל בתקופת הקיסרות. בזכותו של אוגוסטוס (ע״ע), 
שפעל רבות להחזרת זהרה הקדום של דת ר׳ ולחידוש פולחנים 
שנשתכחו. סייעה לכך גם הפצת פולחן הקיסרים, שזכו להאלהה, 
ושלכבודם הוקמו ברחבי האימפריה (בין־השאר גם בא״י. החל בימי 
הורדוס) היכלות ומקדשים רבים. 

פעולות פולחניות עמדו תמיד במרכז דת ר־, ומכאן חשיבותה 
של הכהונה לסוגיה. ידועה־במיוחד אגודה של 3 , ואח״ב 16 , כוהני־דת 
בר־ — ה מ**! (״במי נשרים״) — שקבעה את ההלכה הדתית 
סל ד! בראשם עמד ינזגתזצב]") צז&ואזס? (ליפים — תואר הקיסר; 
כיום — תואר האפיפיור). מלבדם היו גם אוגורים (ע״ע), שתפקידם 
היה לגלות את רצון האלים, ופסק חיובי מצדם היה תנאי לכל 
החלטה מדינית. קבוצה אהרת של נביאים־כוהנים היו ההרוספכסים 
(ע״ע), שמוצאם מדת האטרוסקים, ושתפקידם היה לנחש עתידות 
ע״ם ראיית הכבד והקרביים של הקרבנוח — אך החלטות המדינה 
לא היו תלויות בהם. בשנה הדתית של ר' היו 58 חגים קבועים. 

הדת הרומית, ובייחוד פולחנה, היו שמרניים באפיים, אבל 
הרופאים לא הכריחו אח נתיניהם הזרים ברחבי האימפריה לקבל 
את הצורות המיוחדות ואת האלים המיוחדים שלהם. יהס זה נבע 
מקשרה הבלבדי של הדת הרומית לר׳, ובחולשתה כלפי הדת היוונית 
והתרבות היוונית, שהצליחו להעניק תוכן חדש לאמונות ולדעות של 
ר׳. חשיבותה של דת ר' לתולדות התרבות היא בעיקר כצינור שדרכו 
עברו האלים היוונים והאגדות הקשורות בהם אל תרבות המערב — 
זאת מלבד השפעתה על הנצרות ועל מבנה ד,כנסיה הקתולית. 

,שייס^ .ן ,מ ; 1948 ,) 1 ) 505/101 €1 ) 11 [ 1551 ) 1 ) £10/15 11 )£ 5 * 1 י ז 10 ת€ז 0 

1 ) ) 15 [> 11 \ $01 ) 1510/5 }} , £1 ־<ב 0 .[ ; 1949 , £10/1 11 )£ 111/1 ) 107 } )ה) 54/1€1 

11 }"ל , 16 ^ 11 ^ 0 . 1 ל . 0 ; 1957 ,) 710171 ) 0 ) 10 )}/ ) 11 [) 1010£1 } 0 ^ $5 

, 500 גי£ז€? .{ ; 1969 , 51145 ) 1 411% } 0 ?>־£?/ ) 1/1 171 15 ) 00 ) 1 ) 7/1 1 ) 1 * 0 £01710715 
. 1974 ,) $17 £771 £0771071 ) 1/1 / 0 £10715 1 !)£ ? 41 * 7 

ד. ס. 

3 . משפט, ע״ע רומי׳ המשפט ה־. 

4 . לשון וספרות, ע״ע לטינית! לטינית. ספרות. 

5 . מוסיקה. 

פריחתה של תרבות מוסיקלית רומית קשורה בהלניזציה שהחלה 
אחרי נצחון הלאטינים על מקדוניה ( 197 לפסה״נ), ולבסוף — 
נצחונם על היוונים ( 146 לפסה״נ). מאז נקלטו אוצרות־המוסיקה 
היווניים — שהביאו לתערובת סגנונות מזרחיים ומערביים. מהתקופה 
העתיקה ידועות כפה צורות מוסיקליות עממיות, הקשורות לטקסים 
במעגל החיים, לגבי השירה האפנוחית (קטולום, הורטיום, ורגיליוס. 
אווידיוס) ידוע מעל לכל ספק, כי השירים לא־רק דוקלמו, אלא אף 
הושרו. לפי מנגינות שהולחנו בשבילם במיוחד. המוסיקה תפסה 
את מקופה במסגרת האמנויות החפשיות. המשורר לוקרטיום כבר 
הבחין בין מוסיקה לשם ביצוע מעשי־אמנות ובין מוסיקה ("הטכניקה 
המוסית") בתור מדע ודרד־חשיבה. 

הסגנונות של העמים הנכבשים לא נשארו זרים, אלא השתלבו 
היטב בתור התרבות הרומית. כלי־המוסיקה בכללם מגלים גם הם 


צורות רבות ממקור זר, ובעיקר כלי־הנשיפה — הטרומבון (טובה). 
הקרן (קורנו), החצוצרה (מקינה), האבוב (טיביה), חמת-החלילים 
(אוטריקולוס; המנגן נקרא אוטריקולריוס), האורגן (אורגנום) 
וחליל הפאן (סירינכס). כלי־המיתר, דוגמת הלירה והקיתרה. נשארו 
נאמנים לדוגמה היוונית (ע״ע יון, מוסיקה). מרשימת המעמדות 
המקצועיים עולה. להפתעתנו, שהנגנים־הנשפנים תפסו את המקום 
הראשון. המוסיקאים המקצועיים היו מאורגנים בגילדות בעלות 
תקנון פפורט־ביותר של תנאי־קבלה. ביצוע המוסיקה הצבאית היה 
בעיקר בידי נגני טובה וקרן! לכל אחת מהן נמסר מספר .,סיגנלים" 
(פיגורות מלודיות), לפשל, להתקפה או לנסיגה. פעמיים בשנה נהגו 
לטהר ולקדש את החצוצרות הקדושות. המוסיקה בחיי היומיום 
הצטמצמה בעיקר (לפי התיעוד) למוסיקת־לוואי בשעת הסעודות; 
ברוב המקרים היה המבצע נגן הטיביה (האבוב), ששימש בשמחות. 
אך גם בעתות אבל. 

ר׳ לא הראתה נטיה מיוחדת להופעות של להקות גדולות, אלא 
חיבבה את הסולן־הווירטואוז, הסולנים הווירטוא(זים היו חביבי הקהל 
—הוא פינק אותם ושכרם היה רב מאד. בין הוירטואוזים היו אפילו 
ממעמד המלוכה והאצולה; המפורסם ביניהם היה נירון קיסר (ע״ע). 
שהופיע מגיל צעיר כען על הלירה, בתאטרון פומפיי ובמקומות 
רבים אחרים. החינוך המוסיקלי למוסיקאים נשאר נאמן למורשת 
היוונית. א. נ.-ק. 

6 . אפנות. 

אמנות תושבי העיר ר׳ כוללת: א) אמנות למן הסאה ה 6 לפסה״ג 
ועד המאה ה 5 לסה״נ (ההגדרה המצומצמת); ב) האפנות שנוצרה 
באיטליה, נתמזגה בהדרגה באמנות העיר ו" ובאה תחת הנהגתה; 
ג) אפנות ר׳ והאימפריה הרומית, עד לנפילתה, הגדרה אחרונה זו, 
שהיא הרחבה והמקובלת, מתייחסת לכלל היצירה האמנותית של 
הרומאים ושל העמים שהיו בשלטונם, בגבולות האימפריה, למן המאה 
־ 4 לפטה״נ ועד המאה ה 4 לסה״ב — בחלוקה כללית לתקופת 
הרפובליקה, תקופת האימפריה ותקופת האימפריה המאוחרת. 

מקופה של האפנות הרומית בתולדות האמנות נקבע יותר מהיותה 
מפגש בין תרבויות מאשר מכוח עצמה■ האפנות הקלאסית, ששימשה 
דגם לאמני אירופה בתקופות שונות, היתה לאמיתו של דבר, האמנות 
הקלאסית במתכונתה הרומית, גם כאשר נחשבה ליוונית דאשיתד, 
של האמנות הנוצרית — באימפריה הרומית. 

מבחינת המחקר היתה ההתייחסות לאמנות הרומית במידה רבה 
תולדה של הבחנתה, או אי־הבחנתה, פן האמנות היוונית בתוך כלל 
האמנות הקלאסית. הרנסאנס, שהתייחס לאמנות העת־העתיקה בכללה, 
ראה לנגד עיניו דוגמות רופיות לרוב. חוקר האמנות הקלאסית, 
וינקלמן(ע״ע), שהשפיע על השקפת הנאו-קלאסיציסטים של המאה 
ד, 18 , ושראה באמנות הרומית שלב מנוון של האמנות היוונית. 
ובשלביה המאוחרים שקיעה דקאדנטית, חקר את האמנות היוונית 
הנערצת מתוך העתקי!) הרומיים ומן הכתבים המסיים. האמנות 
הרומית כשלב״הפשד לאמנות ההלניסטית היתה השקפה מקובלת, 
שלא נתערערה אלא לקראת המאה הסד; חוקרי האמנות פראנץ 
ויקהוף £0 ס 11 ז 1 ט;'׳\\) ואלויס ריגל ( £81 >(() היו הראשונים שפירשו 
את האמנות הרומית ביצירה עצמאית, ופילסו דרך למחקר האמנות 
הרומית כשלעצמה, מחקר שעמד בסימן הוויכוח המתמיד על מידת 
עצמיותה ו״רומיותה" של אמנות זו. 

א רד יבלות (ע״ע, עם׳ 711 — 715 ). עקרונות הבניה ותכנון- 
העיד של הרומאים היו יסוד לאדריכלות האירופית. הם שקבעו 
לדורות את עקרון תכנון העיד כיחידה מאורגנת, ופיתחו סוגי בניינים 
חילוניים לארנון חיי־העיר. בסדר הטוב בתכנון־העיד ראו ביטוי 
לסדר הטוב במשטר ועיר אסתטי כשלעצמו. הדגשת היסוד החילוני 
והחברתי בתכנון־העיר באה לידי ביטוי בארגונה לא סביב המקדשים 
— כביוון — אלא סביב הפורום (תז״זס)), ובחשיבותם של בנייני־ 






763 


רומא, אמנות 


764 



תבנית העיר טיסגד וזד, 0 רמסה ?תכזיז־עיר 
רומי בסאות ה 1 —ת 2 . < 3 ) שער; תעיר בקצה 
מרקנסניס ; ( 6 ) שער צסוני 
(!) התאטרון 


. ( 3 ) הפורום ו 
ן) 1 ) מרחצאות 


גיבור. העיד הרוסית 
בתקופת האימפריה הי¬ 
תד, מכלול מתוכנן ש¬ 
היה בו מקום לבניה 
הפרטית והגיבורית. ל¬ 
מקדשים ולארמונות ה¬ 
קיסרים. ולמצבות־זב- 
רון היסטוריות. מה¬ 
ערים ההלניסטיות נת¬ 
קבל התכנון בדגם רש¬ 
תי — רחובות אורן 
ורוחב מצטלבים, וא- 
זורי־מגורים המאור¬ 
גנים סימטרית סביב ל- 
בנייני-ציבור. העיר ה¬ 
טיפוסית בתקופת ה¬ 
אימפריה היתה שטח מרובע. ששני הרחובות המצטלבים מחלקים אותו 
ל 4 חלקים שווים־למדי ו חוקרים רבים גוזרים חלוקה זו מדגם המחנה 
הצבאי הרומי (תז 1 ״ 0351 ). ור׳ לעיל, עט׳ 747 , וע״ע ערים, עט' 208/9 . 

העיר ר׳ התפתחה בצורה בלתי-מתוכננת — תוך הצטופפות 
אוכלוסין מצד־אחד, ובניית־פאר ראוותנית מצד־שני — ואין עקרונות 
תכנון־העיר ניכרים בה כלל. בערי איטליה שגדלו אורגנית חל תכנון 
חלקי (למשל באוסטיה). עקרונות התכנון התגלמו בעיקר במאות 
הערים החדשות שהוקמו בכל רחבי האימפריה. שדרות־עמודים בנוסח 
היווני וקשתות-נצחון הוסיפו נוי לערים הנרחבות והמתוכננות, 
בייחוד בפרובינקיות המזרח ובאפריקה (כגון: תדמור, בעלבך וטימגד 

— ע' ערכיהם). עקרונות התכנון הרומיים השפיעו על מבנה העיר 
ביה״ב וגם אח״כ. 

בגישתה המעשית פיתחה האדריכלות הרומית אמצעים הנדסיים 
חשובים לשם בניה תפקודית. הודגשו החלל הפנימי הגדול והאחיד, 
הארגון הסימטרי של יהידות־הבניה וגודל־ד,ממדים כאיכות אסתטית 

— בניגוד לגישה היוונית של "הכל במידור׳. הישענות המבנה היווני 
על עמודים יצרה חלל פנימי מחולק, ואילו הישענות המבנה הרומי 
על קשת וקימור יצרה חלל פנימי גדול ואחיד. 

שני גורמי־יסוד קבעו את אפיה וצורותיה, את תנופתה ותעוזתה 
של האדריכלות הרומית — עקרון הבניה בקשת ובקימור, 
שקיבלו מן האטדוסקים (ע״ע), והשימוש במלם ובבסון. מסוף הסאה 
ד, 1 נבנו בר' בניינים גדולים, שגגותיהם קורו בכל סוגי הקימורים 
(הקימור הבסיסי היד, "קימור-החבית" — מעין חצי גליל, שני 
קימורי-חבית היוו בהצטלבותם "קימור־צלב", ומצורות בסיסיות אלו 
נוצר שפע של וריאציות). עש אלה התפתחה הכפה (ע״ע), המבוססת 
אף היא על עקרון הקשת (ע״ע). 

את חוזק החמרים לבנייתם היציבה של קמרוני־הענק (כמו 
במרחצאות דיוקלטיאנוס) וחכיפות השיגו הרומאים ע״י שימוש 
בקשתות של לבנים שרופות וביניהן בטון יצוק. פיתוחו של הבטון 
הרומי החזק (שרק במאה ה 20 נמצאו חסרים חזקים ממנו) נתאפשר 
עם גילוי הפוצולאנה ( 02201203 ■ הוא "הבית המרובע" בנים 

הטאוח ה 2 —ה 8 

(ע״ע). מקדש יופיטר הקסי- 
טוליני( 509 לפסה״נ) היה הגדול במקדשיה העתיקים של ר׳. סיוהדים 
במבנם מקדש־באככום ומקדש־ונוס בבעלבך, הבנוי מקערות וגגו 
כיפה. במאה ה 1 לפסה״נ כבד הוקמו מקדשים עגולים. עם סוג זה 
נמנה הפנתאון(תם׳: לעיל. עמ׳ 699 ! כרך ה׳. עמ ׳ 731/4 ) — שחזור 
של אדריאנוס על יסודות מתקופת אוגוסטוס — שעיקר תפארתו 
במבנהו המרכזי העגול, המקורה בכיפה ענקית. הכפה (ע״ע) היתד. 
השג גדול בתולדות הארדיכלות, והשפעה רבה־במיוחד נודעה לה 
באמנות הרנסאנס; מפנה שאבו בדמנטה ומיכלאנג׳לו השראה לכיפת 
הכנסיה של פטרום הקדוש. 

בנייני-ציבור חילוניים. הפורום שימש מרכז החיים 
האזרחיים, שוק ומקום־משפט (תמ ׳ : לעיל. עמ ׳ 692 ). במעבר למשטר 
הקיסרי נוספו עליו בניינים קיסריים, ומאלה נשתמרו בר' שרידי 
הפורומים של 5 קיסרים. מבנהו—פיתוחה של האגורה (ע״ע) היוונית 
וההלניסטית — נתגבש לצורה גאומטרית סימטרית, מרובעת או 
מוארכת, סגורה משלושת ואף מאדבעת צדדיה באכטדרות־עסודים 
ובבנייני־ציבור; צירה הוביל בד״כ ממבנה־בניסה מרשים (קסת- 
נצחון) אל המקדש. הבסיליקה (ע״ע, ותס׳ שם) — מעיו המשך 
מקורה-גג של הפורום — היתה המבנה הרומי במקורו. 

גם קשת-הנצחון (ע״ע) — במהותה פיתוח בלתי-חועלתני 
של הבניה בקשת, קימור ממוסגר בעמודים מרובעים — היתה סבנה 
רומי טיפוסי (תמ״ו לעיל, עם׳ 747 ! בר ח/ עם׳ 575/6 ! י״ח. עמ׳ 
631/2 . 983 ). קשתוח־נצחון החלו רווחות בתקופת הרפובליקה. הן 
הוצבו במבודד, מעל דרכים ראשיות. להנצחת מאורעות היסטוריים 
או אישיים, ובהתאם לכך קושטו בתבליטים היסטוריים וסמליים! 
ברבות הימים הפכו לפמליה המובהקים של האימפריה. צורה זו של 
מצבת־זכרון היסטורית נתקבלה בכל האמנות המערבית. תפקיד דומה 


ערירי הסרחצאות ?!בנה קרק 5 ה בעיר רזטא; 
היד, בהם רכים ר יאא! ר סתרחצים 


לזה של קשחות-הנצחון מילאו עמודי־הזכרון. כגון עמוד טריאנוס, 
עמוד סרקום אורליוס, ועוד. ע״ע טריומפום. ור־ להלן, עם' 769 . 

יותר מבכל צורת־בניה אחרת הופגנה במרחצאות (ע״ע! ושם 
תמ ׳ ) מיומנות טכנית — שהיחד, מכוונת לעצמת הממדים ולפאר 
העיטורים. הומצאו המצאות הנדסיות רבות הקשורות הן בתפקיד 
המרחצאות — העברת־מים וחימום — והן בבניית הקוספלכסים של 
אולמות ענקיים■ הבונים התמודדו עם בעיות של חוזק-חמרים. 
חישובים מסובכים של מבני קמרונים וכיפות, קיבוץ חלקים פנימיים 
מטיפוסים שונים תחת קמרון־גג אחד וארנון יחידות תפקודיות 
במכלול בעל עקרונות אסתטיים. 

תאטרון היה בכל עיר רומית חשובה. מתחילה היה בנוי מעץ! 

את תאטרון־האבן הראשון בר׳ הקים פופפיום ( 55 לפסה״נ), בהשפעה 
יוונית. התאטרון הרומי היה סגור בקירות גבוהים, ושלא נאורכסטרה 
היוונית העגולה. ד,׳תה הדוסית פחצית־העיגול — עם מושבים 
לנכבדים — (ב 3 םע 3 ם)! חצתה אותה בימה להופעות השחקנים, 
ומאחריה הוקם קיד גבה-קומות (ד״סז) 30 מם 3 ם 5 ) — טעומר עיטורי־ 
עמודים, גומחות ופסלים — ששימש לתפאורה. שרידי תאטרונים 
אחדים מורים על ביסוי־גג חלקי — ככל-הנראה למטרות אקוסטיקה. 


החווילה על אדריאנום (מיו,־לי, ליד רוסא). 

היכלים — העתקי פסלים יווניים מהטאח ה 5 לפסה״ג 

המפורסם בחאטרוני ר׳ היה תאטרון מארקלוס ( 13 לפסה״נ), וטוב 
מכולם נשתמר התאטרון באוראנז׳ שבצרפת (תס׳: כרד ב׳, עמ׳ 
304 ). התאטרון נועד ל״מחזות ולחגים של האלים", ואילו האמפי¬ 
תיאטרון (ע״ע! ותמי: ברך ד', עט׳ 129 — 130 ! כ״ה, עמי 153 ) 
נועד למלחמות חיות ולודרים, ומבנהו, כמו גם תפקידו, הם המצאה 
רומית. הגדול באמפיתיאטרונים הוא הקולוסיאום (תמ׳ז כרך הי. 
עם׳ 173/4 ). זוהי יצירת־מופת של מלאבת-הבניה הרומית בגודל־ 
הממדים. יכולת־הבניה, שלמות־הצורה והעיטור המבוסס על שימוש 
ביחידות חוזרות — סכימה עיטורית שאומצה בתקופת הרנסאנס. 

על הבית הרומי — ר' לעיל, עם׳ 763/4 , וע״ע דיור, עט׳ 
444/7 ! תם״: כרד ב׳ עט׳ 589 ! ה', 895 . 

וילות וארמונות (ע״ע חוילה). הווילה, שנבנתה מחוץ 
לעיר, היתה צורת-בניה אפיינית לרומאים ולאורח־חייהם. בגדול 
שטחה הפכה לעתים קומפלכס מפואר של בניינים. כגון הווילה של 





767 


רומא, אט ות 


768 



תבליט סתור "כוזבת אווגינארפוס" 

(תקופת הרפינליקה. הסאות ת צ—ח 1 לםסה״ס, (הלובר, פריסז 


אדריאנוס במיוולי. עם סוג זה של וילה אימפריאלית נפנה "ביתי 
הזהב״ של נידון, שנבנה בתוך תחומה של ר׳ ( 64 — 68 ), והיה לסמל 
הפאר המופרז. בתקופה מאוחרת נבנו כעין ארמונות־מבצרים, 
שייצוגם המובהק הוא ארמון דיוקלשיאנום בספליט (תמי: כרך י״ב, 
עמ ׳ 430 ). 

בכל תולדות האפנות הרומית שרירות היו שתי מגמות, ה ק ל א - 
סיציסטיח והעממית, כשהן מתמזגות זו בזו. או גוברות זו 
על זו, לסירוגין. אף בגבולות תקופה ומקום קשה למצוא סכנה־משותף 
לאחדות סגנונית, גם בגלל האופי האקלקטי, שגרס צירופי סגנונות 
ואף קיום סגנונות מנוגדים בתוך אותה היצירה עצמה. פתיחותה של 
החברה הרומית השתקפה באסנותה, שהיתה נתונה להשפעות ולמגפות 
שונות בכל רחבי האימפריה. מרכזי־אסנות לוקליים השפיעו והושפעו, 
והתפתחו בדינמיקה משלהם. להוציא מקרים בודדים. נשארה האמנות 
הרומית עלימת־שם. 

פיסול וציור. מעט הפעילות האמנותית של הרומאים 
בתקופת הרפובליקה הראשונה התרכזה — בהשפעה אטרוסקית — 
סביב מקדשים. בראשית המאה ה 5 לפסה״נ הוקדש בגבעת הקפי- 
טוליוס מקדש ליופיטר (ע״ע), יונו ומינדרווה, שקישוסו — בסגנון 
האסרוסקי — כלל פסלים עשויים חומר צבוע, מעשה אפנים 
אטרוסקים מהעיר ויי (ע״ע). פסל־הברונזה הראשון שפוסל בר׳ — 
.,זאבת־ר׳" ( 484 לפסה״נ, כמשוער; תמ׳: כרך ט״ז, עמ׳ 569 ) — 
נפשה אף הוא. ככל הנראה, בידי אטרוסקים. נשנים 340 — 312 
לפסה״נ הוצבו בפורום פסלי-ברוגזה של קונסולים מנצחים — חלקם 
בצורת פסלי־רוכבים — נוהג שהוסיף להיות רווח. מפסלי־הברונזה 
של הקיסרים־הרוכבים נשתמר במעט בשלמות פסלו של סרקוס 
אורליוס, המוצב כיום בקפיטול (השר תמי בכרך זה, פמ• 703 ). צורת- 
פיסול זו השתרשה באפנות האירופית. 

שלל רב של פסלים ותמונות נישא בר׳ נפעם הראשונד, בתהלוכת־ 
הנצחון שנערכה אתר כיבוש סיראקוזה ( 211 לפםה*נ)ו היתר, זו 
נקודת־מפגש ראשונה של העם הרוסי עם האמנות ההלניסטית. 
וההיסטוריון ליוויוס אף ראה בה את הולדת האמנות הרומית. עם 
הרחבת הכיבושים — בייחוד של המרכזים העשירים במזרח — 
הלכו ותכפו בר׳ תהלוכות שנישאו בהן חפצי זהב וכסף ופסלים 
רבים, ובהם יצירות יווניות מהוללות. ר׳ הוצפה פסלים יקרים. מסורת 
האבות נדחקה מפני ההשפעות החדשות, — בייחוד בקרב המעמדות 
העליונים: האמנות ההלניסטית לסגנונותיה השונים היתד, לקו 
המנחה — עד לתקופה האימפריאלית המאוחרת, שהביאה עמה 
שינוי־ערכים גמור בתפיסת האפנות. השכבות הנמוכות נשארו 
נאמנות יותר לקו הלוקלי־העממי, והוא ששלם נאמנויות העממיות, 
בגון בתבליטי המצבות. 

בסוף תקופת הרפובליקה ובראשית האימפריה הוצפה ר' גם 


אמנים ואופנים שנפלסו מן הממלכות הכבושות, והם העתיקו עבור 
המזמינים הרומאים יצירות הלניסטיות, קלאסיות וארכאיות■ בסב־ 
ניקות־פיסול יווניות. כך התפתחה תעשיית־העתקים ענפה, בדרגות־ 
איכות שונות ובטעם משתנה מתקופה לתקופה וממזמין למזמין — 
לפן יציקות־ברונזה מדויקות, בתבניות עשויות ע״ג המקור, ועד 
להעתקים חפשיים בתמרים שונים. נפוצים־במיוחד היו העתקים 
בשיש. עיקר ידיעתנו את האמנות היוונית היא סן 
ההעתקים הרומיים, הרומאים ראו בפסלים אלה — שהיו 
במקורם הקדשות לאלים במקדשים ונמקומות־ציבור — תוספת עיטו־ 
רית לאדריכלות, והציבו אותם בקבוצות סימטריות, בגומחות. בתוך 
גנים, ובעיקר בבתים, בווילות ובארמונות. גישה זו שהתייחסה 
ליצירות־האמנות כשלעצמן, כשהן מוצאות מן ההקשר שבו נוצרו, 
היא שהביאה להקמת האספים והמוזיאונים למיניהם. 

ייהודו של הפיסול הרומי בתבליט. ונראש־וראשונה ב ת נ ל י ם 
ההיסטורי ובפיסול־ה פ ו ר ט ר ט. בשניהם הומחשה הנטיה 
הרוסית הבסיסית לנושא העובדתי — עיסוקו של הפורטרט באדם 
המסוים. ועיסוקו של התבליט ההיסטורי במאורע המסוים, אפילו 
בתיאורים שתוארו בדרך האידאליזציה והאלגוריה, וכל־שכן בתי¬ 
אורים הדאליסטיים שפותחו במיוחד בידי האמנים הרופאים. 

ראשית התפיסה הראליסטית־עובדתית, הנחשבת ליסוד הרומי 
שנאמנות הרומית, מגולפת נ״מזנח אהנובארבוס״ (המאה ה 2 או 
ה 1 לפסה״נ) — הדוגמה הראשונה הידועה לנו של מונומנט ציבורי 
פעוסר-חבליטים. כמו ליצירות מאוחרות יותר אפייני ליצירה זו 
ערבוב הסגנונות — חלקם ראליסטיים־מדויקים וחלקם מיתולוגיים־ 
פאתסיים. 

עם ראשית הקיסרות, התחילה מתגבשת אמנות אימפריאלית, 
בעלת אופי רשמי ואף מגמתי. אוגוסטוס פתה בתכנון סונופנטלי 
מחודש של ר, ובדיו התפאר, ש״פצא ר׳ של חומר ולבנים והשאיר 
אחריו ר' של שיש". נשתמר ושוחזר סזבח "השלום־של-אוגוססוס- 
*״ג? ג!*), שהוקם בשנים 13 — 9 לפסה״נ להנצחת שובו 
מספרד וסגאליה. מונומנט זה מוקף קירות מעוטרי תבליטים, 
המבטאים בדיך פיסולית את האידאולוגיה הפוליטית של אוגוסטוס. 
בשני תבליטים ארוכים — התבליטים "הדוקומנטריים" הראשונים 
באמנות הרומית. והאירופית כולה, על מאורע אקטואלי ואישים 
מזוהים מתוארת התהלוכה הקיסרית, שהיא תהלוכת פורטרטים של 
הקיסר, בני משפחתו ונושאי הפשרות בר׳ — ניכר היסוד היווני 
נצורות הגוף. בתנוחותיו ובקפלים, ואילו התיאור הראליסטי של 
דיוקני הפגים הוא רומי (תט׳: לעיל, עם׳ 745/6 ! האלהת הקיסר, 
עס׳ 742 ). 



קישר רופא• (קלאיריוכיף) ברמות הגיבור טריפשוילמום, מוקף אלוהויות 
;האלה קרס: האנעה על האדמה נלשםה)>. צלחח־בסף מהמאה ה 1 






769 


רומא, אמנות 


770 


ונבליסים אחרים הם מיתולוגייס־אלגוריים בסגנון קלאסיציסטי. 
לתיאור חזותי של מושגים או של מוסדות נזקקו אמני־ר׳ לגורם 
ההאנשה — היווני במקורו — שנשאר רווח באמנות הרומית אף 
בסצנות היסטוריות ראליסטיות. 

הקלאסיציזם של תקופת אוגוסטוס היה מאופק, עם נימה של 
חגיגיות. סגנונו ה״נאו־אטי״ חיקה את הצורות היווניות־הקלאסיות — 
ולא אח ההלניסטיות — בתבליט, בדיוקו ובאמנות הזעירה. 

מגמה חדשה באמנות, הנחשבת לרומית מובהקת, נסתמנה 
בתקופת הקיסרים לבית פלאוויוס. היא מיוצגת בתבליטים שבחלקו 
הפנימי של שער־טיטוס. המנציחים את התהלוכה ההיסטורית של 
נצחון ר׳ על ירושלים. עיקרה של מגמה זו — האילתיוניסטיח — 
היה תפיסה פרספקטיווית חדשה של הצגת חלל ועומק, שיצרה אשליה 
של הסתכלות באובייקט עצמו. גוונים של עומק הגילוף יצרו אפקטים 
של אורות־וצללים: התהלוכה נעה במסלול מקומר, מתקרבת אל 
הצופה, ופונה ונעלמת בשער־נצהון. צירוף התנועה האלכסונית 
עם הרקע. שבמקור היה צבוע כחול, יצר תחושה של עומק. של 
הלל האופף את הדמויות. קומפוזיציה פרספקטיווית זו היתד, מעבר 
להשגי האמנות היוונית (תם': ברך ח', עמ ׳ 575/6 ). בתבליט השני — 
מרכבת הקיסר, בתיאור ראליסטי של דיוקנים, הטיפוסי גם הוא 
לאמנות הפלאווית. 

לשיאה הגיעה האמנות האימפריאלית בימי טריאנוס ואדריאנוס. 
האמן עלום־השם שהנציח את סלחמות־הקיסר בדאקים (תכו: כרך 
י״ג, עמי 50 ) בעמוד־טריאנוס, היה המקורי, ואפשר הגדול, בפסלים 
הרומאים. גובה העמוד, העשוי שיש, כ 27 מ׳. הוא הוצב בפורום 
הטריאני בד, והוקדש ב 113 . עליו מתפתל, ב 23 סיבובים, אפריז 
מפוסל לולייני. תבליסיו היו צבועים צבעים עזים (שרידיהם ניכרו 
עוד במאה ה 19 ). בדייקנות דוקומנטרית ובשילוב גורמי־האנשה 
מעטים, מתארים תבליטיו — באמצעות 155 סצנות ובהן 2,500 
דמויות — את שתי המלחמות בדאקים, עד לכניעתם ולהתאבדות 
מלכם, ובכלל זה פרטים של שלבי קרב ומצור, נשק ובגדים ופרטי 
מלאכת־המלחמת קווים מעטים ובטוחים ועצמת תנועה הזורמת 
מסצנה לסצנה מציינים את עיצוב הדמויות; מעברים מתבליט עמוק 
לשטוח יוצרים אפקטים של עומק אור־וצל. המבנים והרקע מוקטנים 
הקטנה שרירותית לעומת הדמויות, בעיוות פרספקטיווי מכוון 
ומנקודות־מבט מתחלפות. סרט האפריז גדוש המצאות קומפוזיציר 
ניות ונוסחות־ציור חדשות; אך עיקר ייחודו של האמן בחידוש 
המהפכני של דרך התיאור ההיססורי-הסיפורי, ע״י איחוד השיטה 
הרומית של סיפור היסטורי־דוקומנטרי עם הסגנון הסיפורי המתמשך. 
שמוצאו באמנות ההלנית אירועי העלילה מתוארים כסרט רצוף 
סצנות הנכנסות זו בזו עפ״נ רקע רצוף ודמותו החוזרת של הקיסר, 
הממזגת שררה הרואית עם ראליזם של דיוקן. נותנת אח הבדלי הזמן 
והמקום. — מתקופת טריאנום נותרו עוד שרידי פיסול מרובים — 
ו 4 לוחות ששובצו בקשת קונסטנטינוס בד. בהם התבליטים בקשת־ 
טריאנוס שבבנונטו. לעומת־זאת מעטים שרידי הפיסול הארכיטקטוני 
מתקופת אדריאנוס (בקשת קונסטנטינוס; ד לעיל. עט׳ 765/6 ). 

ריבוים המלאכותי של פרטים והעדר תפיסה כוללת. יצרו מונו¬ 
טוניות בעמוד סרקוס (ע״ע) אורליוס(הוצב ב 193 .אחרי מות הקיסר), 
שנעשה במתכונת עמוד סריאנוס ובחקוי לו. ואולם, באמצעות גיוון 
בעומק התבליט נתהוו בו הצללות דקות, ונמצאו בו פתרונות חדשניים 
לבעיות פרספקטיווה. הראליזם הדוקומנטרי פינה מקומי לסגנון 
אכספרסיווי. שהוא רב־רושם בסיחד בתיאורי מפלת האויב. הוצאה־ 
להורג של שבויים והבעת־הפנים של אמהות שבויות וילדיהן. 

אחר מותו של מרקום אורליוס נתסמנו בתחום האמנות — בצד 
המגמות הקלאסיות שהוסיפו להתקיים — סימנים שבישרו כיוונים 
חדשים, שאמנות יה״ב היחה עתידה להתבסם עליהם. ההשפעות הלו־ 
קאליות — בייחוד במזרח האימפריה — גברו וכרסמו בכעין-אחידותה 


■*זו 



שנטר. הושטנצה. נכנה בכיאוסולאום לבתו טל קוגסטנטינום 
(השאר ה 14 בעיר ריסא 


של התפתחות הסגנון הרוסי. בצד התפיסה הקלאסיציסטית. המציינת 
את העיצוב המוצלל של פנים וגוף. את משחקי־הקווים של קפלי־ 
הבגד ואת התנועה. בקשת־הנצחון לספסימיוס סורוס בלפטים (ע״ע) 
סגנה ( 203 ), משתררת באותה יצירה עצמה קומפחיציה בלתי־ 
קלאסית. מזרחית, הייראטית וסמטית, בהצגת דמויות חזיתית. מגמה 
זו יוצגה גם בקשת־קונפטנטינוס, ב 4 אפריזיט קלאסיים בני זמנו, 
( 312/5 ), מהם סיפוריים, כתיאור הסתערות החיילים בכיבוש ורונה 
בשתי שורות מקבילות, וכתיאור הקיסר, במשמעות היירארכית, 
בגובה כפול מזה של חייליו. 

בשלב הסופי של שבירת המסורת הקלאסית בתבליט ההיסטורי 
הרומי הוחלף הדאליזם של האמנות ההלניסטית והרומית בהצגה 
מופשטת־כמעט של גוף האדם וסביבתו; ההצגה הדינמית ודרו־ 
התיאור הסיפורית הוחלפו באמנות ייצוגית וסטסית, והעיצוב הקלאסי 
הפלסטי והנטורליסטי פינה מקום לפורמליזם קווי. שינוי־הערכים, 
שחל באמנות בתקופת קץ האימפריה הרומית, סימן גם את קץ 
האמנות הקלאסית. התפיסה ד,קונצפטואלית — שבאה מן המזרח 
ושלא סגדה לאידאלים הקלאסיים של יופי ושלמות־הצורה — 
נתחברה בעיקר לאותם יסודות עממיים לא־הלניסטיים של האמנות 
הרומית, שהיו נחותים בביצוע טכני ופשוטים בקומפוזיציה. הפניית־ 
העורף לערבי-היופי של העולם הנומרי ולהצגת האדם כאידאל של 
הרמוניה גופנית. וההתעלמות מן התיאור הנטורליסטי וד,פלסטי 
המבליט את החומר — כל אלה תאמו את התפיסה הנוצרית. 
האמנות הנוצרית הקדומה היתד, קלאסית מאוחרת בסגנון ובתפיסה 
האמנותית, אך שונה מסנה בתוכן, בסימבוליות ובאיקונוגרפיה. 
שינוי־הערכים באמנות של שלהי העת־העתיקה מצא את המשכו 
הישיר באמנות הביזנטית ובאמנות יה״ב. 

מגוון פיסולי עשיר מצוי גם בתבליטי־ ה קבור ה — למן 
סצבות־הקבורה העממיות והפשוטות. הדלות בחומר ובביצוע 
והעשויות חומר, שהן מקור עיקרי ללימוד האמנות העממית. ועד 
לבנייני המאוסולאום. פיסול־הקבורה מלמד על הסגנונות והטעמים 
לתקופותיהם. על מעמדם ועשדם של הנפטרים ועל הלכי־הרוח. החל 
בסאה ד, 2 פותחה אמנות הסרקופגים. שצורתם, וגם רבים מן 
הנושאים המתוארים עליהם. נלקחו מסרקופג-השיש ההלניסטי. 
לעומת טיפוס הסרקופג היווני. שגולף מארבעת צדדיו, גולף הטיפוס 
הרומי מ 3 צדדים בלבד. בטכניקה ובמבנה דומה תבליט־השיש 
בסרקופג לפיסול ד,אפריז הארכיטקטוני. סרקופגים מפוארים של 
אישים חשובים גולפו כתבליטי-זכדון היסטוריים. אפייני לסגנון 
הרומי ריבוי הקישוט מעולם־הצומח — זרי־פרחים וצמחים־משתרגים 
מסוגננים — עם דמויות מעולם־החי ונושאים מיתולוגיים מגוונים 
(תם , : כדך ח/ עמי 711/2 ), בייחוד בעלי משמעות סימבולית 












1)4• 


פם 5 '־׳שי׳ 2 של נ׳שים רומיות. םימי ז 5 שסאל ; מימי הפ 5 וויים (המאה ה 11 , הסוזיאח חיןפיםו 5 ני, רומא; סיסי סרקו □ אירליום יהסאה ה 2 ); מיסי נירח 


(המאה ה 1 >; טיסי ספטימיוס סוורוס (ספגה הסאה ה 2 —ה 3 ); 

להישארוח־הנפש. לאמנות זו נודעה השפעה דהה על אמנות־הקבורד. 
הנוצרית. 

פיפול הפורטרט (ע״ע), ובמיוחד הפורטרט הראליסטי, הנחשב 
לרומי־ביותר בי! סוגי הפיסול. כולל פסלים בגודל מלא, פרוטומות 
(פסלי-חזה) ופיסול בתבליט עמוק: בהגדרה רחבה נבללים בסוג זה 
גם דיוקנים הניתנים לזיהוי בתוך תבליטים היסטוריים ואחרים. 
הפורטרט, ראליסטי כאידאליסטי. הופיע בר׳ בהשפעה קלאסית- 
מאוחרת והלניטטירג לצד הפיתוח העצמאי היתד, גט השפעה אטרוס¬ 
קית ניכרת על עיצוב הפורטרט הראליסטי. סוג־פיסול זה תאם את 
גישת הרומאים להצגת התכונות האינדיווידואליות של האדם, לעומת 
הגישה היוונית של תיאור הטיפוס ולפיו המופשט של הגוף. בפורטרט 
הרומי הגוף משני לפנים. שמירת הפורטרטים של בני המשפחה הלמה 
את חוש־ד,משפחה המפותח של הרופאים ואת יצר ההתפארות תפטרי- 
קית בייחוס המשפחתי: וחשוב מכל— היא נתקשרה עם פולהן- 
המתים המשפחתי. מסכות־השעווד, — שעוצבו ע׳׳פ פני המתים, נצבעו 
ונשמרו לשס הצגת נוכחות ״פיסית״ של אבות־ד,משפחה בהלוויות — 
השפיעו על טכניקת עיצוב הפורטרט הראליססי־הווריסטי< בלעדיהן 
אין להסביר את הדיוק עד אהרון הקמטים. המסכות היו של הפנים 
בלבד! בדיוקני־השיש הונהגה הוספת הצוואר והכתפיים, ונוצרה 
ה פ ר ו ט ו מ ה, שהיא המצאה רומית. בסוף המאה ה 2 נהלל בפיסול- 
הפורטרט הגוף כמעט עד המתניים. פורטרטים של נפטרים גולפו 
בתבליט עמוק על אבני־מצבה, ועם השתנות מנהגי־הקבורה במאה 
ה 2 — ע׳ג סרקופגים. נשתמרו גם פסלים של למות הנפטר שכובה־ 
נשענת על כר, בנוסח האטרוסקי. 

פיסול־הפורטרט■ האידאליסטי והראליסטי, במקביל או לסירוגין, 

לא פסק כל תקופת האימפריה, תוך שמירה מדוקדקת על התבונות 
האישיות בכל דרגות האידאליזציה. אינךכס לזיהוי פורטרטים ולהת¬ 
פתחות סגנון־העיצוב משמשים המטבעות המתוארכים שעליהם 
דיוקני הקיסרים. עוד גורם מקל בתארון הוא הדיוק במסירת סממני 
האפנה, הבגדים ותסרוקות הנשים. 

על פורטרטים ראליסטיים בצד פורטרטים דמיוניים כבר ביפי 
הרפובליקה מלמדים המטבעות והכתובים. טיפוסית היא התפתחות 
הפורטרט הקיסרי: הפורטרטים של אוגוסטוס מצביעים על הקלא־ 
סיציזם של התקופה■ הפסלים מימי נירון מבטאים את הניפה 
האלגנטית של זמנו! דמותו של אספסיאנום מדגישה את אפיו ואת 
שררת שלטונו(תמי: כרך ה״, ענו 52 ); בדמותו של טראיאנוס (תט׳: 
כרך י״ח, עט׳ 991 ), המעוצבת בגישה הראליסטית, ניכרת הזרד, אל 
המגמה החמית החמורה. שינוי מעמיק בדרך עיצוב הפורטרט, 
במגמה אימפרסיוניסטית. חל בתקופת אדריאנום, בייחוד בעיצוב 
השיער והעיניים — שיער פרוע-בפקצת, שקווצותיו חתוכות ע״י 
קדיחה, ועיניים, שהרושם האימפרסיוניסטי שלהן נתקבל ע״י חריתת 
כדור־העין וע״י קדיחת האישון (תמי: כרד א׳, עם׳ 561 ). מגמה 
אימפרסיוניסטית זו הוסיפה להתקיים בימי אנטלנינוס פיוס <תמ׳: 


מימי טריאגיש (המאה ר 12 (מוזיאון המטרופז^יטן, נידיוריח 

כרך ד׳. עמ ׳ 423 ), ואף גברה בימי קומודוס — בהבדלי אור-וצל 
מודגשים. פול משחק של הבדלי טכסטודה• התלתלים הארוכים 
הוחלפו בתספורת קצרת-תלתלים וזקן. באמצע המאה ה 3 הופיעו 
דיוקבי־קיסרים פשטניים, מאסיוויים, מעוטי־קווים ושטוחים, עם עזיער 
שעוצב בחריתה מקווקדות במקום הקדיחה העמוקה. אומצה הנוסחה 
ההלניסטית של מבט-העין המופנה כלפי מעלה, לציון אלוהיותו 
של הקיסר׳ הבט שהיה מנוגד לעתים לחלוטין למבנה הכבד והארצי־ 
ביותר של הפנים. מתוך פגמה זו נוצרה איקונוגרפיה חדשה — 
שהמשכה היה באפנות הביזנטית — של פורטרט בעל אופי רשפי- 
לביטוי ישותו הארצית והשמיסית גס־יחר של הקיסר. לשיא ביטויה 
הגיעה המגפה בפורטרטים של קונסטנטינום (פסל־ר,ברינזה בארמון 
הקונסרווטורי. רומא). 

מרבית צ י ו ר י - ה ק י ר הרומיים הידועים לנו נחשפו בחפירות 
שנערכו למן המאה האז בפומפי, בהרקולאנאום (ע׳ ערכיהן) 
ובטטאביאי ( 13£ < 1 ט 5 ). רוב ציורי־הקיר בר׳, באוסטיה (ע״ע) ועוד 
— שנתגלו מימי הרנסאנס ואילך — מקבילים להם בזמן ובסגנון. 
ומיעוטם מאוחרים. בחינתם קבעה שלבים בהתפתחות הציור הרומי 
מן המאה ה 2 לפסה״נ ועד המאה ה 2 לסד,"נ. 

וע״ע הלניזם, עם' 629 — 645 , ותם" שם. 

הממצאים, וגם מעט המקורות שבנתב (פליניום. ויטרוביוס), 
מעידים על המקור ההלניסטי ועל השפעתו. בהעתקים ובאיקלנוגרפיה 
של תמונות מיתולוגיות, בציוריו,נוף ובציור הטבע הדומם. בטכניקות 
ובמגמות־ציור של אילוזיוניזם — תחום שבו חריפים חילוקי־הדעות 
באשר למידת המקוריות• לעוסת־זאת מקובל להניח, ני הרומאים 
הם שהעלו את ציור־הנוף לכלל נושא כשלעצמו—עיקר ולא רקע— 
ופיתחו את ציור־הדאנר והטבע הדומם. טכניקה מהירת-רישום, 
המכונה "אימפרסיוניסטית", מיוחסת לרומאים, אס-כי אפשר שמקורה 
באלכסנדריה ההלניסטית; הוא־הדין לגבי המוטיווים המצריים 
הרבים — של פולחן ושל חידת הנילוס ונופיו — בציורים ובפסיפסים 
מראשית האימפריה. מקובל, שהאילוזיוניזם הארכיטקטוני. אם גם 
ראשיתר בציוד ההלניסטי ובציור תפאורת־התאטרון היווני, הרי 
שהרומאים הם שגיבשוהו, תוך פיתוח הבסי־פרספקטיווה שיש להם 
הקבלה בתבליטים. 

ציורי־פורטרט המעט שלא נשתמרו באיטליה. מיוחדים- 
במינם הם הפורטרטים של המומיות — מן התקופה הרו¬ 
מית במצרים (המאות ה 2 —ה 3 ) — שנתגלו בעיקר באל-פאיום; 
חלקם צוירו במישרין על תכריכי המומיות, ורובם על לוחות־עץ, 
בטכניקות טמפרה (ע״ע) או שעווה שנתמזגו ברקע מעובד היטב. 
ציורים אלה מצטיינים בעושר ובבוהק צבעיהם, ברושם של חיות 
תלת־ממדית שנוצרה ע״י הנגדה של אור-וצל, ובעצמת ההבעה. ור׳ 
תמ׳ פותחת בכרך נ״ז. 

סכל סוגי הציור העריכו הרומאים ביותר את הציור על לוחות 
במכחול, אך אלה לא נשתמרו. וע״ע רומא, עט׳ 691/2 . 





773 


רומא,בספרות חז״ל 


774 


.629—625 ' פסיפסים — ע״ע פסיפס 1 הלניום, עם 

11. $ 1-11 ,.? 7 471010/11 1/1 471 ,. 1 ) 1 ; 1907 , 11070 ) 50151 071 ( 80/7 .£ת 0 זן , 
1928; 5 8. £4040 11001 )ק/ 71 ^ 10 ) 70 4 ,< $88 ^ . 111 - ז 0 ועג 1 ק x07 )0 ׳ ) 
4/10(0/11 1?., 1929; 11. ?. 1/0 405 10 () 110 ) €050 2117 0# ( 4 ו#$ ,ז 2 חגז 
5(/010>/?1%0171071/6 > 110 16 ) 7 ,:מ< 1 ם? 0 ל . 0 - 1 ל .{ ; 1933 , 0717015 ? ה 
$2(1001, 1934; 1)1., 47? 171 87110/71 11/1477 1(/0 8077/07/5, 1964; 1(1., 

7(12 47? 0/ 1(10 80/1)07)3, 1965; 8. ?. 111171(5, €706(1 07)4 80711071 
?017011-80/11(121176, 1935; \¥. 1940 , 807/107 407 57 ( 807 0/0 ,ת 60803 ד ; 

8. 01101001, 800(1070(105 5/17 16 55 ( 8077/047 405 70 ( 070 ( 111 / ס 10115/11 )( 1/1 ן , 
1942; ]. 8, ^ 0/14 ( 80/7101 £010 ח 1 ? £107120/1 11141011 740 , 1$ ]!> 1 ז;>?- 1 מג 
£071)1 (404/01x4 470(1/10011170 (?!•0066(1106$ 0£ 016 8411158 7\6 ץ 1 חש 0 נ , 
XXX11^), 1947; 111., 7/10 471 0 / 1(10 501 1 ) 181 ) 0 ^ 4 < 7 ס 7 סי ., XXX\ ז ^^), 

1951 ; 1■ 083 4800063(1*, £'471 0/1 5/0010 4'41/805/0, 1948; 80678111$, 
80700/1 07*4 €700% 70/071 470(111001/570, 1948; 1(1, 7(10 €0140/1 

; 1960 , 1170 ) 470/11100 80/0071 / 0 10015 ) 45 $0/110 ; 1070 ) /ס 401150 ) 

0. 840£30, 807x0)) €0/4, 1953; 0. $. 808647500, 4 11127141)00 % 0 / 
€700% 0714 807X071 470(1126021170 , 1954 016111 ( 47 , 8108164 . 1 ל? . 0 ;־ 
11 ( 4 )/, 1955; 1^311141, 80171011 ?547)47)1!, 1956; 2*1. 8.11 1 ) $1 ,£נן 1 ח - 

(1(10507) 407 5?0/07111 %6 71 8117151; 010 1/075X10(1, 1957; 0. 86031(1, £52 
001071710 -0001140 15107/010, 1960; 10., £'4710 80/710710, 1962; 0. 08. 

0714 472 / 8077/01 ,ז 80616 '\\ . 4 ל .£ . 8 ; 1962 , 707/10171 ? 47 '£ ,!)• 1031 ? 

״ 1 ; 1964 ,/ 47 / 807007 ,ממ 3 מז 430£ ) . 8 . 81 . 0 ; 1964 , 110021170 ־ 47011 

.£ ; 1965 , 1 , 1170 ) £771 ( 07 ( 8071 70 )/ / 0 0 / 070 * 41 ) 470 10 ) 7 , 1 ) 813000031 
£0 ,. 8 , 1106111 ) 820 8130081 . 8 ; 1967 , 155 / 00 ^ 4/1 5 ( 00 ? 470 , 111 ) 5110 
. 1970 , 400 ( 07 7 / 0 ?>' 4011 1710 ? £0 ,. 8 ״ 1 ) 1 ; 1969 , 10110017 ) 411 € 01/170 

ב. כ. 

7 . ר׳ בספרות חז״ל. 

דמותו והערבתו של השלטון הרומי עולות ממקופות הרבה בספרות 
חז״ל. הפרוצדורה המשפטית הרומית, — לרבות שימות החקירה, 
העינויים והענשים — מתוארת בהרחבה בספרות חז״ל. חז״ל הכירו, 
שבדי׳ב בהנהלה האימפריה ע״פ חוק, אולם בשעת גזירות בטל 
המשפט (מכילתא שירה, ז׳ ז ספרי דב ׳ כ״ד, שנ״ג). נשתמרו תיאורי 
הפקעת אדמות ורכוש של יהודים בידי השלטונות לאחר החורבן 
ומרד בר־נוכנא (כלאים ז׳, ד; ספרי דבי שי״ז. שנ״ז: ב״ק קי״ז, 
ע״א). נזכרו ״בלשת״ ו״בלשים״ — שעניינם היה בגביית המסים 
והמכס — ובן מוכסים. לפיכך התירו "להבריח את המכס" ולהישבע־ 
לשקר לגובים, ורק כמקרים נדירים — כשעת יחסים טובים עם 
השלטונות — הובעה דעה הפוכה (פסי קי״ב, ע״ב). בזמן מאוחר־ 
יותר, מחשש רדיפות קשות. נקבע ש״הגונב את המכס" הוא כשופך 
דמים (שמהות בי. סי), אף נעשו סידורים הלכתיים כדי להקל על 
גביית מסים ממודרת (ירו׳, בחר י', ה׳ 1 ל״ד, ע״א). מובסים ובלשים 
ששיתפו־פעולה עם הרומאים נחשבו פושעים חמורים, שחזרתם־ 
בתשובה קשה־ביותר (וע״ע מנם, עם׳ 451/2 ). 

לעוסת־זאת נחלקו הדעות ביחס ליהודים, לרכות חכמים, ששירתו, 

בין מרצון בין מאונם, במשטרה הרומית (ע״ע ר' אלעזר ב״ר שמעק; 
ד׳ ישמעאל ב״ר יוסי). חמורה־יותר היתד, הבעיה האם מותר להסגיר 
לידי השלטונות יהודים מבוקשים (ע״ע ר׳ יהושע בן לוי: והשר 
תומס׳ תרומות ז׳. נ׳). בירכך ובירכו נחשבו מומרים־מרצון פינים 
ומשומדים. 

מציאותו של השלטון הרומי ניכרת היטב בתחומי־הלכה שונים. 

הו בגורם מצמצם והן הגורם מרחיב. כך, למשל, פסול גט־פיטורין 
שאין בו התאריך הרומי (ניט׳ ח׳. ה׳; תומס' ניט׳ ח׳ [ר], ג׳ז 
ידים ר, חי) — בגלל "המכנה" (ירד, ניט׳ חי. ה׳! מ״ט, ע״ג). 
ולכתחילה הונהג תאריך זה כמחייב כרי לשמור על יחסים טובים 
עם השלטונות, מצד אחר הותר לקנות ירקות מנכרי מיד לאחר צאת 
השבת, בעיר שיש בה "רשות", הואיל ומניחים, שהירקות הובאו 
לצרכה (מכשיריו בי, ה׳). 

התרבות הרוסית נחשבה בעיני חז״ל פחותה־הרבה מתרבות יוון. 
החכמים רובם לא ידעו לאטינית, והיא נחשבה ראויה למלחמה 
ולחיילים (ירו , פג׳ אי. י״א: ע״א. ע״ב! וע״ע לטינית, עם' 635/6 ). 
בספרות חז״ל נזכרו בשמותיהם איפפרטורים רומיים רבים: קליגולה. 
נירון, אספסינוס, סיטום, טרינום, הדרינוס, אנטונינום, סוורום, 
פמקניוס, דיוקלטינוס, יולינום, ועוד. אע״ס שהרבה מהמסופר עליהם 
הוא בגדר אגדה. אין הדבר תמיד כך. ההלכה מזהירה מפני חיקוי 


מלבושים רוסיים, בגון טונה (ספרי רב/ פ״א), ומפני תספורת־שיער 
רומית — שהותרה רק למקורבים למלכות■ חכמים אף הזהירו ממני 
הנטיה — המופרזת בכפה הוגים — לשבח את המשפט הרומי, ואסרו 
את ההליכה לתאטראות, איצטדיונות וקרקסאות, שהיתה מקובלת־ 
ביותר באימפריה — פרט לצורך הצלת נפשות או לצורך המדינה. 
חז״ל נחלקו בהערכת הציוויליזציה הרומית: ״פתה רבי יהודה ואמר: 
כמה נאים מעשיהם של אומה זו: תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו 
מרחצאות. ר׳ יוסי שתק• נענה ר׳ שמעון בן יוחאי ואפר: בל מה 
שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם: תיקנו שווקים להושיב בהם 
זונות: מרחצאות לעדן בהם עצמן: גשרים ליטול מהם מבס" (שבת 
ל״ג. ע״ב: והשר ע״ז ב׳, ע״ב), דבי יהושע בן לוי. שביקר בר, ראה 
בה עמודים מכוסים בשטיחים — כדי שלא יתכווצו בחורף או ייסרקו 
בקיץ — אבל לידם, בשוק, ראה עני עטוף במחצלת אחת (ב״ר 
ל״ג. א׳). אמנם בימי התנאים עדייו היו שאמרו. שהמלכות נוטלת 
בשפע ונותנת בשפע (ספרי דבי. שנ״ד), אך על רוב האמוראים היה 
מקובל שר , היא צבועה. עוסקת בשוד ובגזל ומעמידה פני עושת 
הסדים וצדקה (שפ״ר ל״א, י״א: תנה׳ משפטים. י״ד: ועוד). הז״ל 
עמדו על עשרה, גאוותה ויהידותה של ר׳, ואפרו שטענת ר׳ בדבר 
אחוות המין האנושי אינה אלא העפדת־פנים. 

היו חכמים שהתפללו לשלומה של מלכות — ש״אלפלא מוראה 
איש את רעהו חיים בלעו" (אבות נ׳, ב׳: השר ע״ז ד", ע״א). ואילו 
אחרים התריעו קשות כנגד 0013111 ) 1 צב? (השלום הרומי), שנקנה 
במחיר מדיניות מיליטריסטית וסשעבדת־ביותר, עד־כדי־כך. שבני 
אומה משועבדת אחת עוזרים לר לשעבד בני אומה משועבדת אחרת. 
ואפילו רבי יהודה הנשיא, ידידה של ר׳. טען. שהלגיונות גרועים 
אף מזבובים טפילים. 

ר׳ מכונה בספרות חז״ל בכינויי־גנאי הרבה, כגון: אדום, עשו: 
עמלק: צור; מלכות הרשעה: מלכות העליזה: מלבות חייבת: ועוד. 
הכינויים אדום, עשו ועמלק מקורם, כנראה, בדמיון ביו אדום (ע״ע) 
המקראית — שסייעה בהחרבת הבית הראשון. הציקה תמיד לישראל 
באיבת-עולם ושמחה לאידם — לביו ר׳, שהחריבה את הבית השני 
והפכה מבן־ברית לאויב מר ליהודים• להתפתחותה של תפיסה זו — 
המופיעה לראשונה סמוך למרד בל-נוכבא — סייעו הן הדמיון בין 
אדום. המשול במקרא לנשר ולחזיר, לבין ר׳, שהנשר והחזירה היו 
מסמליה החשובימ-ביותר, והן הרמזים לר׳ בכסה כתובים במקרא, 
המדברים באדום, נעשו ובשעיר. התפתחות דומה הביאה לירי הכינוי 
ציר—צר=ר׳. כינוי אחר — ״מלכות רביעית״, או ״מלכות חמישית״ — 
יסודו בתפיסה בדבר שעבוד מלכויות, שר׳ היא אחרונה בהן (ע״ע 
דניאל: אחרית הימים). 

ריש לקיש (ע״ע) שיבח את מלכות הארץ, שהיא טובה מאד. 
טובה אף יותר ממלכות השמים (ב״ר ט". י״ג), אבל דבריו הם ספק 
רצינות ספק אירוניה. לפן סוף המאה ה 1 , משנעשה פולחן הקיסר 
דבר רשמי ומבוסס באימפריה, החלו תז״ל לדבר על "מלבות 
השמים" כנגד "מלכות האד׳ף, ועל הקב״ה בנגד "מלך בשר ודם". 
או "גיבור במדינה". היו שטענו, ש״אומה זו מן השמים המליכוה", 
ויש לשמוע לה אפילו בזמן גזירות שפד (ע״ז י״ה, ע״א). חכמים 
אחרים נקטו עמדות אחרות, לרבות עמדות מנוגדות קיצוניות־ 
ביותר (ע״ע ר׳ חנינה בן תרדיון: ר׳ עקיבא). אף מבחינת העמדה 
המדינית היו חילוקי־דעות. בעוד שר׳ זכריה בן אבקולם היה 
אקטיוויסט פוליטי ומראשי הקנאים (ע״ע) ערב המרד הגדול. ייצג 
רבן יוחנן בן זכאי (ע״ע) את הגישה ההפוכה־לחלוטין, והזהיר. 
שאיו להיחפז להרוס במוח גויים. בדי שלא יהא על ההורסים 
לבנותן אח״ב בסרידיהם. למן סוף המאה ה 2 החלו הז״ל להזהיר, 
שלא לדחוק את הקץ המכוסה. עלתה תפיסה, כי הקב״ה השביע את 
ישראל שלא למדוד במלכות. ושיש אפילו לכבדה (מכילתא פסחא, 
י״ג). במאה ה 3 נתפתח רעיון זה ביותר. 






775 


רומא, בספרות חז״ל — דוטולום ורפוס 


776 


בריבוי הפנים והגוונים של תיאורי ר׳ שבספרות חז״ל ושל 
העמדות השונות כלפיה, אין חז״ל שונים בד״ב שוני מהותי מבני- 
זמנם שלא מבני־ברית. אף בין היוונים, אבות־הכנסיה, ואפילו בין 
הרומאים עצמם היו הילוקי-דעות והערכות שונות כלפי ר, ודברי- 
הערצה מופלגים, מעין אלה של איליום אריסטידס (ע״ע), מופיעים 
בצדם של דברי־ביקורת נוקבים, מעיו אלה של לוקינום פסמוסטה 
(ע״ע). או של אפולוניוס מטיאנה (ע״ע). 

במשך כל הזמן נתקיים פגע חברותי בין חכמים לביו רופאים, 
בארץ ואף בחו״ל. פרשה בפני עצמה, שאף יש לה מקבילות בעולם 
הנכרי, הם הדיאלוגים בין חכמים לביו גדולי ד. אין זה מעלה 
או מוריד אם הדיאלוגים הללו, המתוארים בספרות חז״ל, אכן 
נתקיימו. כולם או רובם, בהווייתם. אין ספק, שחלק אכן נתקיים, 
ושמאחורי התיאור הספרותי עומד רקע ראלי. אולם מעניינת-ביותר 
העובדה. שגם אם במקרים רבים אין לפנינו אלא ז׳נר ספרותי 
גרידא, מאלפות השיחות בכו■ שנושאיה! אינם מקריים, אלא 
אפייניים לרקע ההיססורי, המדיני, החברתי. הכלכלי והרוחני של 
המשוחחים ודורם (וע״ע ר' יהושע בן חנניה; שורנוס רופום; ר , 
יוסי בן חלפתא; אנטונינום ורבי). 

כשם שיש גיוון בעמדות חז״ל בתקופה אחת. ניכרות גם התפת־ 
חויות מתקופה לתקופה. בימי התנאים עדייו עמדו היהודים והיהדות 
מול ר׳ כשווה מול שווה — אם לא מבחינה מדינית וצבאית, הרי 
לפחות מבחינה רוחנית! ואף הרומאים הכירו בנך. ניכר יפה המעבד 
מפרק־זמן זה ליפי האמוראים, שאז הופכת היהדות להיות בעמדת 
התגוננות מובהקת מול הבוז של 1 ״ ועל רקע הנחיתות והגזירות 
(בעיקר הכלכליות). מצב חדש זה בולט עוד־יותר עם עלייתה של 
הנצרות, משה״מלכות הופכת למינות" והדיכוי הופך חריף עוד- 
יותר. וע״ע מרחצאות, עמי 412/3 ; מרקוריוס, עמי 502 ; עבודה זרה, 
עם׳ 620/1 . 

י. ברגמן. חכמי א״י והחרבות שי יין ור׳(בחון: ם׳ קיוזנר), חרז״ז! 

ג. אלון, עמדת הפרושים כיפי שיסו! ר- ובית הורדוס (ציון נ , ), 
תרצ״ח; ד,:"ל. תולדות היהודים בא״י בתקופת המשנה והתלמוד. 
א׳-ב׳ (מפתח בערכו), תשי״ג-תשם־ז, ש. קווים, פרס ור׳ בתלמוד 
ובמדרשים. תש־ח; י. היינמן. דרכי האגדה (מפתח בערנס. תשי״ד ; 

ש. ליברמן יוונית ויוונות בא״י, תשכיג; א״א אורבך, הזיל פרקי 
אמונות ודעות (מפתח בעדכו), תשל׳־אי; מ. ד. הר, משמעותם הוזים- 
סורית של ד,דיאלוגים בין חכמים לגדולי 1 " (דברי הקוננרם העולמי 
החמישי למדעי־היהדות, ד׳), תשל״ג , - 1 <* 0 *? 5 *״ 6 1120 * 11 * 14.520/11,8 
י/ 4001 ■א , 8111:1101 44 ׳' ; 36 134 . 1854 )י , 002 ו 1 * 1 * 111001110 ** 411 1104 
0 * 040 [ ,מזסזזמא . 4 : 1896 ,(^ת XXX ,(אא) (/* 01 * 1414 * 1 1 * 7017004 
; 1903 , 11 ) 111 * 1414 א/׳ 110 , ;מ 4 ' 1 ו 10 א 1 א 1 ז׳י 6 ג * 07 . 1 ; 1901 ,.א . 11 

,(^!ו X ,א?)() / 7 0/771111 * 1/1 171 .א / 0 7 011111/11/1071 * 7/1 , 0£01 וא .ק 
* 110700 ';/ 3 1 * 101 ) 71 * 5 10 11 * 1111 * 711 * 1 ( #0/7/711 . 133634 . 54 ; 1925/6 

1/11^/11111* (013111031 ^111101069, 41111110711 70011171 , 111 ; 1929 , (','!,'.צ 
111 70/7/71711* 10***011(** (?111101051031 (,19 ; 1929 .( 11 ןע ,;(זי 1 זז,. 11 י . 
\1.'3,,01933 1 * 1 * . 7071 71 * 11 **• ! 0 * 1/121 71 * 11111 1 * 4 1111712 * 51 */(] ,ז ; 

31. 70115. 0*7' 2*1711/1* 3 9141**11071(1 2*5*0 11 * #7 1 ** 07117/1 1 * 4 117 ' .א , 
!938*; 31. 81. ). 170*0;*, "11**711** 117116 €0*10*", 3940; 8. 1.101101* 

10 * 4 * 1/1 111 11 * 01 1 * # 0 / 7/7101 / 1 * £0 10 10711111110111 201 * 1 # 07710/1 . ת 13 ח 

1401 ■ 12 * 1110 , (! אס , XXX 51/1711 01 £100 ,״■״ 0.1 . 0 . 0 ; 1944/5 ,(ע x11 

8,131533110 33,1 8101111531 153151 ( :גזו) ! 7/1002/1 01 * 1 * 41 * 4 ! ; 1 * 1:0 סו 
5194103), 1967; 5007 1/1 ** 01 * 1/1 01 #01/1001 * 1/1 1 ס 0 .א , 31,10 ■א 
7/1*10, 1972; 01 * 4010 * 1/1 מיז .א ס! * 410104 * 7/1 , 0131501 . 14 ■יז * 
(7*1104 (151 1110 03 : 1101:18 ,זי X111 7/(364 0,11850,3 03 )0191311 5034103, 

11), 1975. 

. מ. ד. ה 

רומבת, {!יגריןל סו 1 -י ץ — ^זסל ; 14011 ;(!;;!;!!ן 2 ;;ז 10 \ —־ 
( 1872-1795 ), נורולוג גרמני. ר' לסד רפואה באוניברסיטת 
ברלין. תחילה עסק במחלת הרכבת (ע״ע), אולם עד־מהרה נטש 
תחום זה והתמסר לחקר פערכח־העצבים המרכזית. ב 1840 י״ל 
1 ("פחלות-העצבים"), x511111115 6 516! 5\01 חיבורו ח 61 / 1111 : 601:0 וז 0 ,י 
בחיבור זה הדגיש ר׳ את החשיבות שבידיעת הפיסיולוגיה בבסיס 
להבנת תפקודי מערכת־העצבים המרכזית. ר' תרם למיון הפרעות 


שונות בתחושה ובתנועה ולהבנתו, והבחנתו בין תחושת־יתר 
( 1053110513 * 0173 לביו אלחוש ( 300,1605:3 ) וכן בין תנועת־יתר 
( 0515 ת 111 ז 0 קןל) לביו תוסר־תנועה ( 311100515 ) שרירה בעיקרה עד־ 
היום. ר׳ תיאר גס את נורלגיית העטרה ( 3 ; 131£ ג 01 ח 0111319 ), 
המתבטאת בהתקפי כאבים באחת מארובות העין, המתגברים בעת 
התבוננות באור. 

ר׳ נתפרסם בעיקר באפיון אחד מסימני העגבת (ע״ע), הפונעת 
במוח ובחוט-השדרה (ע״ע. עמ׳ 185 ). ביטויו של סימן זה — הסיסן 
ע״ש ר' — חוסר־יציבות ונטיה ליפול בעת שהחולה עומד על שתי 
רגליו, עיניו עצומות דדיו פושטות קדימה. 

.() 146/41 197 ! /ס ^■/ 41510 ! 1 */ 0£111€ ? 0£ !# 44 ,טס^גיד .]ל 1 .ן 

רומולוס ירמוס (,מותס)!, 110131111118 ), אתים תאומים. מייסדיה 
האגדיים של רומא. סבם. נומיסור פלך אלבה לונגה (ע״ע). 

הודח בידי אחיו אסוליוס (ע״ע), וכפה על אחייניתו, ראה סילוויה 
(או איליה [ 1113 , 8111111 בסו!]), להיות בחולת ומטה (ע״ע) — 
כדי למניע הולדת מתחרים למלכות. ברם, ראה הרתה לפרס (ע״ע) 
וילדה את רו׳ ורס׳! אמוליום ציווה אפוא להטביעם בסיבר (ע״ע), 
התיבה שהושמו בה נסחפה אל החוף בקרבת רומא העתידה. שם 
היניקה אותם זאבה. עד שמצאם רועה רחמן, נטלם ינידלם. כשבגרו. 
הסתבכו בתגרה עם רועי נוסיטור, התוודעו אל סבם, השיבוהו 
למלבות והרגו את אמוליוס. משראו שצר המקום להם ולידידיהם 
באלבה לונגה, פנו דר ורס' לייסוד עיר חדשה. רו׳ בחר בגבעת 
פאלאטיום, ורם׳ — בגבעת אוונטינוס. ההכרעה נעשתה ב״נחש־ 
ציורים״ (ע״ע אוגורים): שניהם ניצבו במקום שבחרו וציפו לפי 
מהם ייראה האות! ע״פ אות זה נתברר שהאלים שעו אל דר. רו׳ 
החל להקיף את עירו בחופה ורמ ׳ דילג על ההומה בלעג. רו־ התרתח 
והרגו, באפרו: "כן יאבד כל המדלג על חומותי*. רו׳ היה למלך 
(גפז) הראשוו של העיר וזו נקראה, כפי שנטעו, על שמו. אח 
אוכלוסי עירו הרבה רו׳ בפתיחת מקלט (ע״ע, עס׳ 269 ). שאליו 
בא הערב־רב מהסביבה. נשים השיג רו׳ בתחבולה: הוא הזמין את 
שכני העיר לחג־משחקים, ועמיתיו חטפו את בנות האורחים. פרצה 
מלחמה עם המבינים (ע״ע), אך החטופות הביאו להשלמה בין 
אבותיהן לבעליהן. סאבינים התיישבו בגבעת הקווירינאלים 
( 01311-1113115 ) ומלכם, סיטוס טאטיום, שותף עם רו' במלכות רומא. 
לרו׳ יוחסה קביעת מדרי המשטר והדת ברומא (ע״ע! וע״ע וולקנוס; 
סול). על מותו רווחו סיפורים שונים: סופר שנרצח או שעלה ברכב 
אביו. מארס, אל השמים שנבקעו בלהבות. אה״ב ניתן לו כבור-אלים 
ונתכנה בשם האל הסאביני קודרינום. ועיע רופא, עס׳ 710 ! 759/60 • 
ע״פ המסורת הרומאית היה רו׳ מצאצאי אנאם (ע״ע! וע״ע 
אניום; ודניליום. עם׳ 483 ), אד מחורבן טרויה וער ייסור רופא 
(במאה ה 8 ) עברו ב 500 ענה. ואין לשער קשר בין שתי הערים. 
השפות דו׳ ורם׳ נטבעו. כנראה, ע״ם השם רומא, ואפשר שכל 
מעשיהם אנדה (שמקורה במזרח). נסיבות לידתם דומות לאלו של 
מנהיגים רבים בתקופה העתיקה, בנון משה וכורש (וע״ע אוידיפוס! 
סרגון! פרים! פרסים), וקורותיהם לאלו של קין והבל, חנוך (גם 
על שמו נקראה עיר שקיו אביו ייסד) ואליהו. באגדה היהודית 
נקלטה דמותו של רו׳ כארפילום הרשע (ע״ע), וע״ע זאב, עט׳ 
568/9 , ושם תמונת הזאבה המינקת, הנחשבת לסמלה של רופא. 
מעשי רר תוארו בציורי אנגר, דויד, בני משפחת קרצ׳י, רובנס 
(ע' ערכיהם) ועוד. 

מיסיס ליוויוס, חולדות רופא, 30 — 42 , תשל״ב! סלוטארנוס, תיי 
אישים: אנסי יוון ורוסי, 377 — 407 , תשל״ג! א. א. הלוי, פרשיות 
באגלח״ 441/2 ״ תשל״ג ; * 0 י>מ,*£ 2 >וז* 

; 191$ ,:)£גג{ס 5 חש$%\ שג 1101 זססבו 31 ז 5 ס} 11 צ שג 1 ) ־ £111 £1 ח 11 :> 1$ ו 26 ) 

1 > 1 ז 0£%1 ,־ 1 ש 02$£ . 7 ; 1965 ,* 1411/14116% ז) 0011 016 , 0 > 11 !ב.מ . 0 

. 1969 , 230 — 224 , 74 ,) 1/16 0!<4 76*111*1x6% מין 01171 

שג. ש. 




777 


רומי, הסשפט ה־ 


778 


רומי, המ??פט ה", אחת מתרומותיד, העיקריות של רומא לתרבות 
העולם העתיק׳ והתחום שנתגלה בו מירב מקוריותה. בגיבושו 
הסופי. בקודיפיקציה של יופטינינום (ע״ע), הטביע הסה״ר חותם 
על ההתפתחות המשפטית ביה־ב ובעת החדשה. במיוחד בארצות 
מערב אירופה ופרמה. 

תולדות המה״ר משתרעות עפ״נ נ 1,300 שנה. מהיווסד רומא 
(ע״ע. ענד 697 , 710/1 ) ועד מות יוסטיניאנוס ( 565 ). תקופה זו. שבה 
ידעה רומא שינויים מפליגים בתחום הפוליטי. החברתי והמשפטי, 
נחלקת לגבי המשפט ל 5 תקופות־סשנה: 

א) התקופה הקדומה השתרעה עפ״נ יותר מ 500 שנה, עד 
200 לפסה״נ. על-אף ארכה. מוגבל המידע עליה למדי. ככל הידוע לנו, 
החקלאות היתד. עיקר בסיסה הכלכלי של החברה. בהוראות החוק 
ששרדו הדגש הוא ביחסי שכנים, חזקי יבולים, חבלות גופניות, 
הגנה על זכויות בעלים וכיו״ב, אך כמעט שאיו זכר לפעילות מסחרית. 
ביטוי לכך מצוי בהוראות החוק בדבר נכסים גנובים: במחלוקת 
אפשרית ביו הבעלים לבין קונה־בתום־לב מכריע המשפט חד־צדדית 
לטובת הבעלים, הרשאי בכל עת להוכיח את זכותו על הנכם ולהוציאו 
בדין פיד המחזיק בו, חאת מבלי שיהיה עליו לתת פיצוי כלשהו. 
הקונה הנפגע רשאי לדרוש מן המוכר כי ישיב לו את כספו. דין זה. 
המתעלם מצרכי המסחר. לא הותאם לנסיבות שהשתנו בתקופה 
מאוהרת־יותר. 

משפט התקופה הקדומה עומד בסימן העקרון של ,משפם אישי", 
שלפיו קיימים כללי המשפט רק עבור אזרחיה של רומא — לזכותם 
ולחובתם. רק האזרח הוא אדם במלוא ההקף והמשמעות של המונח. 
כלל זה בולט בדיני האישות: רק כאשר שני בני זוג הם אזרחים, 
התקשרותם היא בגדר מ 1 ! 11 ג 101 ז 11 -״ 12 ה 1 הנגו!נ 11 ("נישואיו בדיף). 
בדיני ממונות משולל הזר מעמד משפטי מוכר: רק בעלותו של 
האזרח מוכרח, ורק הוא כשר להתדיין בפני הרשות, ע״פ כללי הדיון 
הרומיים הטקסיים ור,קפדניים. מבחינת הדין, הזר ורכושו הם הפקר, 
ויכול כ״א לשים ידו עליהם — אלא אם־כן מוגנים הם מכוח יחסי 
הסכם שביו מדינתם לבין רופא. 

משהחלו זרים לפקוד את ר׳ במספרים ניכרים והתפתחו יחסי 
המסחר. לא היה מנוס ממתו הגנה וסעד גס לזרים. והתעורר הצורך 
להנהיג שינויים מתאימים. במאה ה 3 לפסה״ג נתמנה פקיד־רשות 
מיוחד, הפריסור לזרים (גטס״אסתסק זסמנזק), שתפקידו היה לעשות 
צדק ביו מתדיינים כשאחד מהם או שניהם אינם אזרחי רומא. 
המשפט שהפעיל הפריטור לזרים היה רומי במהותו. אבל משוחרר 
מכבלי הטקסיות המחמירה האפיינית למשפם הקדום. לימים היתה 
לקיומם של הליכים פשוטים ותכליתיים השפעה חוזרת ומשחררת 
על משפטם של אזרחי רומא גם בהתדיינם בינם לביו עצמם. 

ב) התקופה הטרום־קלסית נמשכה כ 200 שנה, מסוף 
המלחמה הפונית השניה (שם, עמ , 721 ) ועד לסוף הרפובליקה 
הרומית והתבססות שלסון־היחיד של אוגוסטוס (ע״ע). זוהי התקופה 
הפורה־ביותר בהתפתחות המה״ר. העיסוק במשפט לא נחשב למקצוע 
ששכרו ד,תמרי בצדו, אלא כעיסוק בצרכי הציבור והפרט. שלא 
על־מנת לקבל פרם. המשפטן היה עוזר ומדריך בעריכת מסמכים, 
ומשגיח שלא יהיה בהם פסול פורמלי העלול לסכל את רצונו של 
בעל המסמר■ החשוב במסמכים הוא הצואה (ע״ע! !זזטןהמזעז־ס]), 
ולגביה גיבש המה״ר דרישות־צורה חמורות בתקופה קדומה כבר 
נקבעו סדרים מפורטים לירושה ע״פ-דין, שהעניקו מעמד אחד לילדים 
בולם, ללא זכויות־יתר לבכור ובלא אפליית הבת: אך האזרח האמיד 
היה רגיל להנחיל את נכסיו באמצעות צוואה. והמשפטן דאג שלא 
יחטא לצורה. המשפטן יעץ למתדיינים והדריך אותם, אך לא הופיע 
בבימ״ש כטנהג עו״ד. הוא נתן גם חוות־דעת משפטית — ,תשובה" 
(מטנתסקמז) — בין לבקשת צד מתדיין ובין לבקשת שופט. הדיון 
המשפטי בענייני ממונות התנהל כולו בפני הדיוטות, בשני שלבים: 


התובע הזמין את הנתבע בפני פקיד הרשות (הפריטור) והשמיע 
בפניו את טענותיו (בתקופה הקדומה — בעיקר בנוסחות קבועות 
שאסור היה לסטות מהו! בעת הטרום־קלסית — בעיקר בהרצאה 
תפשית). ע״פ הרצאת התובע ותשובת הנתבע הגדיר הפקיד את 
המחלוקת. אח״כ העביר את העניין אל ״שופט״ ( 111110 ) — איש 
פרטי שמינה הפריטור בהסכמת הצדדים. השופט אמור היה לשמוע 
עדים ולהכריע בסכסוך, במסגרת ההנחיות־בכתב שקיבל מאת הפרי- 
סור. מהפריטור ומהשופט לא נדרש ידע מקצועי: הס היו חפשייס 
להיוועץ במי שרצו. ולעתים אף פנו אל משפטן בבקשה שיחווה 
דעתו איך ראוי להם לפסוק בענייו המוטל־בספק מבחינת המשפט. 

חוזה־המבר הוא חידוש בולט של תקופה זו. עד-אז היתה קיימת 
ברומא — כמו בעולם העתיק כולו — זהות מוחלטת של המושגים 
"מכר" ו״העברה"; אם לא היתד, העברת בעלות, גם מכירה לא 
היתה — אפילו הגיעו הצדדים לכלל הסכמה הן על האובייקט והן 
על המחיר — ולא ניתן סעד נגד מי שלא עמד בדיבורו. המה״ר 
הכיר בעצמאות החוזית של המכר, וחייב את הסרבן לתת פיצוי לצד 
המוכן לקיים את המוסכם. 

העבדות היתד, נפוצה ברומא בכל התקופות. אך בעת הטרום־ 
קלסית קיבלה משמעות משקית־חברתית מיוחדת. מלחמותיה הגדו¬ 
לות של רומא גרמו לדלדול האוכלוסיה הרומית, ובמקומה באו 
עבדים במספר גדול מאד. מעמד האיכר הקטן נהרס, והגיע חור 
האחוזות הגדולות — הלטיפונדיות (ע״ע אבר. עם׳ 301/2 ). אלו 
עובדו בידי עבדים רבים, שמצבם בעשה קשה, ורק חלק מהם מצא 
את דרכו למקצועות חשובים (כגון ספרות, הוראה ורפואה! וע״ע 
עבדות 580/1 ). 

המה״ר החל להכיר באפשרות של שחרור העבד ( 15510 נחטהבגת), 

ומי ששוחרר כדיו אף זכה באזרחות. מבין העבדים המשוחררים היו 
שזכו לעמדות חשובות ברומא הקיסרית. 

נ) ה ת ק ו פ ה ה ק ל ס י ת, 250 השנים הראשונות לסה״נ. היתד, 
מאופיינת בפעילותם הספרותית של משפטנים מעולים רבים• יצירד 
תיהם נתנו ביטוי לכושר־הבחנה מחודד, לקזואיסטיקח דקה ולשאיפה 
למצוא פתרון צודק למיוחד שבכל מקרה ומקרה. הם לא הקדישו את 
עיקר מאמציהם לבניית "שיטה" משפטית, ועכ׳־פ גישתם היא איב־ 
דוקטיווית מובהקת. כמאמר יוליוס פאולוס (ע״ע: דיגסטה, 50.17.7 ): 
"אין הדין נובע מהכלל. אלא הכלל מתהווה סן הדין". 

לקראת סוף התקופה הסתמן דלדול במשפטנות. חברו לכך גורמים 
שונים: קרבה יתרה לשלטון. סלחסות־אזרחים שהיו כרוכות בהקזת־ 
דם רבה, דווקא בחוגי העילית, וראשיתה של חולשה כללית בחברה 
הרומית. המשפטנים האחרונים היו מכנסים יותר מאשר יוצרים. 

ד) התקופה הבתר־קלסית, קרוב ל 300 שנה, עמדה בסימן 
ירידה חברתית־פוליסית, אף שלקראת סופה ניתן להבחין בהת¬ 
אוששות תרבותית שהשפיעה גם על חיי המשפט. המאורע המכריע 
בתקופה זו היה השתלטות הנצרות על האימפריה כולה, במזרח 
ובמערב. במהלך המאה ה 4 . בתחום המשפט חלד, ההתפתחות 
המעניינת בדיני נישואין וגירושין. בעת הקלסית היו הנישואין הרו¬ 
מיים התקשרות בלתי פורמלית, רופפת לפדי, לפחות בחוגי החברה 
הגבוהה: הבעל והאשה היו שווים ביכלתם לנתק בכל עת את קשר 
הנישואין. על חירות הגירושין הקלסית בא הקץ ב 331 : קונססנטינוס 
(ע״ע) קבע, כי מעתה יהיו גירושיו פותרים רק בשל מספר מצומצם 
של עבירות חפורות־במיוחד. תו הפכה להיות המגמה השליטה. 

גיבושה של ההכשרה המשפטית בבת״ס היד, חידוש חשוב, והיה 
בו כדי להניח יסוד לפפעלי-כינום של החומר המשפטי. ב 438 הצליח 
תאודוסיוס 11 (ע״ע) בקודיפיקציה של החקיקה הקיסרית — חלק 
ניכר מהחיבור שרד ( 115 ״ג 051 ^ט 16 ון 103 !ס 0 ). עבודה זו שימשה 
ציודדרך לקראת מפעלו של יוסטיניאנום, נעבור כ 100 שנה. 

ה) תקופת יוסטינינוס (ע״ע, עם׳ 649 < 528 — 365 ) היחה 



779 


רוסי, המשפט ה׳ 


780 


תקופת פעילות אינטנסיווית בעיבודו, כינוסו ועדכונו של החומר 
המשפטי הדומי. 

מקורותיו ההיסטוריים של המה" ר. בתקופת 
הבראשית היו סדרי המה״ר פשוטים ופרימיטיווייס, והיתה פתיחות 
להשפעות פבזווץ, בכפיפות למגבלות אובייקטיוויות של קשיי 
תחבורה ובר. התפתחות המוסדות המשפטיים והפוליטיים ברומא 
הקדומה נבעו ס 4 יסודות: מושגים איטלקיים־לאטיניים, השפעות 
יווניות, השפעות אטרוסקיות והשפעת קרת-חדשת (ע״ע). 

הרומאים עצמם דיברו על קליטת המשפט היווני. רוב החוקרים 
נוטים להכיר בהשפעת האטדוסקים ובעיקר בתחומי הדת וסדרי 
המלוכה הקדומה). וזאת למרות ידיעות קלושות בנידון. ואשר לקרת- 
חדשת, היתד, זו המדינה החזקה־ביותר במערב הימה׳־ת, וידועים 
קשריה עם רומא במהלך המאה ה 6 . אחר ביטול המלוכה ברומא 
מוצאים בד, סדרי שלטון הדומים בפרטים רבים לאלה שהיו בקרת- 
חדשת. 

בתקופת־השיא — הטדום־קלסית והקלסית — עבד המה״ר בהת¬ 
פתחותו על ר,שגי שיטות המשפס האחרות. 

בתקופות המאוחרות שוב היתה קליטה רחבה של יסודות זרים, 

מן המזרח ההלניסטי והשמי. הענקת האזרחות לכלל תושבי האימ¬ 
פריה ב 212 , הכניסה אל תוך מסגרת תחולתו של המה״ר המוני אנשים 
שהביאו עמם מסודות משפטיות מגוונות — ולכד היתד. השלכה 
חוזרת על הסה״ר עצמו. הנצרות הביאה עקרונות משפטיים סן 
המקרא, במיוחד בתחום דיני הנישואין (ה ,״ 11 ^- 0 0,11:1110 

60013031:11111 מ 030101 ["השוואת חוקי משה והרומאים"] הוא 
חיבור המעמת הוראות של המקרא ושל המה״ר, בעיקר בדיני ענשין 
וירושה! זוהי הדוגמה הראשונה לחיבור משפטי השוואתי. נחלקו 
החוקרים אם היה המחבר נוצרי או יהודי). 

מקורות התהוות. ראשיתו של המה״ר במנהג (ע״ע). 
היתה זו התשתית המקובלת על הכל. והליכים לחקיקת חוק ( 1131 ) 
נוצרו בעיקר לצרבי רפורמה כשהתעורר הרצון לסטות פן המנהג. 

החקיקה הסדירה — זו שיצרה ״משפט אזרחי״ (:> 1 נ׳>מ 1115 ) — 
נחקקה בתקופת הרפובליקה ובסמכות! של אסיפות עממיות, שבהן 
השתתף חלק מן האזרחים הזכרים הבוגרים, וראשיתן כבר בתקופת 
המלוכה. האסיפה היתה מחולקת ליחידות־הצבעה. שלכל אחת מהן 
היה קול אחד. בתוך היחידה עצמה קבע הרוב. מעמד עדיף ניתן 
לבעלי רכוש (מגמה "טימוקדטית"), ומספר יחידות־ההצבעה שלהם 
היה רב. האסיפות נתכנסו רק כאשר זימנו אותן ראשי המדינה. והן 
היו משוללות יזמה באשר לנושאים העומדים לדיון. האסיפה יכלה 
לאשר הצעת־חוק או לסרב לאשרה, אד לא להציע תיקונים. 

ברפובליקה הקדומה חולק העם לשני מעמדות: שכבה שליטה 
דקה. הפטריקים ( 1 }:> 2111 ק), וחהפון ( 5 ל: 11 ת). כל הכוח השלטוני רוכז 
בידי הפטדיקים שהיו יודעי דת־ודין. תקופה ממושכת (המאות ה 5 
וה 4 לפסה״נ) עמדה בסימן המאבק בין שני המעמדות. ראשית 
לחצו של ההמון בווו לגיבוש החוקים ולהעלאתם על הכתב. פרי לחץ 
זה הוא ״חוד, 12 הלוחות״; הוא נוסה בידי ועדת 10 ( 1 ד 1 י 11x61111 !), 
שבידיה הופקדו כל סמכויות השלטון. התאריך המסרתי לעבודתה 
הן השנים 451 — 449 לפסה״נ. 

מאות שנים התפתח המה״ד סן היסודות שהונחו ב.,חוק 12 הלו¬ 
חות"! אעפ׳־כ לא נתגלה נוסח החוק עצמו, וכל שנותר הוא אוסף 
של קטעים — לפעמים מלים ספורות — בעלי מובן סתום. בחלקם 
לוקטו הקטעים מתוך ספרות משפטית, ובמיוחד מתוך פירושי גיוס 
(ד׳ להלן) בסאה ד, 2 (וע״ע לטינית, עמ ׳ 627 . 637 ). ככל שאלה 
נשתמרו אצל יוסטיניאנוס, ובחלקם האחו— ממקורות לא־משפטיים 
רבים ומגוונים. 

במרוצת הזמן השיג ה 5 י 101 ק שוויון מלא. ב 287 לפסהינ נקבע, 

כי גם אסיפה של ד. ")!!!ק רשאית לחוקק (מ 15111111 א:! 1 ק). 


עם גידולה הרב של העיר רומא חדלו האסיפות לתפקד, ובמהלך 
המאה ה 1 חדלו לכנסן. פעילות החקיקה של האסיפות, עפ״נ 500 
שנה, היתה מוגבלת־יחסית בכמותה, בגלל סרבול ההליכים. מכשיר 
יעיל-בהרבה היה, מאז המאה ה 3 , ה״מאמר* ( 01110111111 ) , שהפריטור 
(וגם אי־אלה פקידי־רשות אחרים) היה מפרסם עם בניסתו לתפקידו 
לתקופה של שנח אחת: זה היה מעיו מצע־פעולה שבו פירט את 
כוונותיו. להלכה לא היה הפריטור מחוקק. אולם בפועל היתה 
השפעתו מרובה. מכוח שליטתו על ההתדיינות. כדי להתדיין היו 
חייבים בפניה אליו! הוא יכול היה לסרב לתת סעד. גם כשהחוק 
הכיר בקיומה של זכות, או שיכול היה להטיל תנאים וניסוחים משלו 
ובכך לתרח את גורלה של מחלוקת באופן שונה מזה החזוי בחוק. 
להלכה תופס 1110111111 :> רק בשנח־הכהונה של מפרסמו; למעשה 
נתקבל הנוהג, שהפריטור החדש מקבל את רוב ההנחיות של קודמו. 
ומוסיף נופך משלו. כלל ההלכות־למעשה שעלה מן ה 51111:1:3 > היווה 
את ״משפט בעלי התפקידים״ (!סטתמסססא 1115 ). הדבר השתקף 
בתחומים רבים: הפריטור פיתח מערבת חדשה של כללים בתחום 
הירושה, הן ע״פ דין והן בצוואה; הוא פיתח דשת ענפה של צווי- 
מניעה (ת״חסןנ״סזח!), שהיתה מיועדת להגן על החזקה. כלר, על 
המצב הקיים: הוא אף היה מתערב כדי להקדים תרופה לנזקים 
אפשריים בעתיד ע״י הטלת חובה למתן ערובה ( 0311110 ) נאותה. 

הרפובליקה המאוחרת היתה תקופת־השיא לפעילות חפריטור. 
בהתבסס שלטון־היחיד שוב לא היה מקום לעצמאותו של פקיד- 
רשות המכוון את התפתחות המשפט. ה 0111013 אמנם הוסיפו להת¬ 
פרסם, אבל השינויים היו מעטים, ועפ״ר ע״ס הוראות שניתנו לפרי- 
טור. ב 130 בערך הורה אדריאנוס (ע״ע) לנסח את האדיקטום ניסוח 
סופי והדבר נעשה בידי המשפטן יוליאנום (ה וח״זנזפקזפק סזנתסואס). 
ההבדל בין : 111111 1115 לבין 801101-31111111 1115 הפך להיות היסטורי 
גרידא. אף ששתי המערכות המשיכו להתקיים בנפרד עוד זמן רב. 

רגילים למנות בין מקורות המשפט גם את התשובות ( 101153 ! 5 !> 1 ) 

של המשפטנים, שפעילותם בבר הוזכרה. מובן כי למשפטן־המשיב 
לא היה כוח חקיקה, וניתן היה לסתור את חוות־דעתו ע״י דעה שונה 
של חברו. ואולם, בהעדר דעה נוגדת. ואם החלו לנהוג ע״פ התשובה. 
התגבשה הלכה והמשפט השתנה. 

לאחר שפחתה פעילות האסיפות העממיות, ולבסוף פסקה כליל, 
חיפש השלטון הרומי תחליף נאות. שבן בראשית תקופת שלטון־ 
היחיד הקפידו לשמור על החזות החיצונית הרפובליקנית. תחליף 
כזה מצאו בהחלטות הסנאט ( 000511111101 51 : 1131115 ), מוסד קדום 
מאד. שהיה מעוגן כבר בתקופת המלוכה, (ע״ע רומא. עס׳ 710/1 ).היה 
זה מיסודו גוף מייעץ, שעיקר פעילותו בתחום הפוליטי. בענייני 
חקיקה עסק רק בשלבי הכנה. הואיל והיה מקובל, שפקיד־הרשות 
היוזם הצעת־חוק יביא אותה אל הסנאט לדיון טרומי. 

בתקופת הפי־ינקיפאט (המאות ה 1 וה 2 ) היה הסנאט נטול כוח 
של ממש, ויכול היה לשמש כלי נוח למתן גושפנקא לרצונו של 
השליט האמיתי, ה 11000115 ?. התגבש אפוא נוהג, שהשליט, או נציגו. 
היו קוראים את הצעתם לפני הסנאט. וזה היה מחליט כמבוקש. תקופה 
מסוימת היו ספקות בדבר תקפו המחייב של החלטות הסנאט; אלו 
לבשו בעיקר צורח של הצהרה. הביצוע המעשי הושאר לגורמים 
אחרים, כגון לפריטור ולאדיקטום שלו. מסוף המאה ה 2 כינו את 
החלטת הסנאט 3110 ־ 01 , כלומר, "נאום" של חפדינקפם. כאן מדובר 
אפוא בסוג של חקיקה קיסרית שהתפרסמה במושב הסנאט. כעבור 
זמן לא-רב, בראשית המאה ה 3 . חדלו להשגיח אף בטקס זה, ושוב 
לא היתה חקיקה בדרך זו. 

מקורות ההתהוות שנסקרו עד־עתה חדלו לתפקד בזה־אחר־זה — 
החקיקה של האסיפות העממיות כבר בראשית הפרינקיפאט, והמקו¬ 
רות האחרים בראשית המאה ח 3 . שוב לא נותר אלא מקור אחד — 
רצונו של השליט: בדברי אולפיאנוס (ע״ע; דיגסטה 1.4.1 , רישא): 





781 


רומי, המשפט ה■ 


782 


.סד, שרצוי לפוינקפס. יש לו תוקף של חוק". אולפיאנוס הוסיף 
והסביר, שהבעת־רצון זו יכולה היתד, ללבוש צורות שונות: השלים 
שימש פוסק עליון. הן בערעור והן בערכאה ראשונה (בסקרים 
חשובים־במיוחד); משרדו גם היה מוכן להוות דעה בסוגיה שהובאה 
בפני השליט: הוא היד, כותב הוראות והנהיות לפקידיו בפרובינקיות 
של הקיסרות, ובעיקר היה מפרסם צווים כלליים (ל:)( 11111101 ז 5 ז 01 פ). 
כל הכרעה קיסרית היתה קובעת דין גם לעתיד; היה בנך משום 
חידוש. שכן עקרונית לא דגל המה״ר בשיסת "התקדים המחייב". 
אולפיאנוס ראה צורך להדגיש, כי ישנו החלטות "אישיות", לגבי 
מקרה יוצא־דופן, ואז אין לראות בהחלטה תקדים. 

מובן שאם מדובר על .רצון השליט", אין מונח זה מדויק כל- 
צרכו; רוב העניינים היו מסורים להכרעת פקידיו ויועציו, שהיו 
נעלמים מאחורי החזות החיצונית של החלמת השלים. תוך כ 250 שנה 
השתנתה אפוא התמונה לחלוטין: בראשית שלטון־היהיד הצניערלכת 
והשתדלו להסתיר את האמת שידו של השליט בכל; באמצע המאה 
ה 3 הפך הוא למקור האחד והיחיד. לפחות מבחינה פורמלית ומוצהרת. 

מקורות מידע. מקור־המידע העיקרי שלנו היא הקודיפי¬ 
קציה הענפה של יוסטיניאנום. ואולם. בחקר משפט התקופות הקדו¬ 
מות יש חשיבות מרובה גם לשרידים הלא־מרובים שמחוץ למפעל 
הכינוס היוסטיניאני. 

סן החוסר המשפטי הכללי בניסוחים טרום־יוסטיניאניים שדדה 
שורד, של חיבורים. שלמים או מקוטעים. נוסף על אלה שכבר הוזכרו. 
חשובות במיוחד ה״אינטטיטוציות* ( 105111111101105 ) של 
גיוס (״״ 03 ). נראה שהחיבור נכתב באמצע המאה ה 2 . על 
המחבר ידוע מעט מאד; משערים כי היה מורה למשפט באחת מערי 
הקיסרות. ספרו זכה לתפוצה רבה ולהשפעה רק זמן ניכר לאחר 
מותו, בעיקר בזכות פשטות הניסוח. המקילה גם על הקורא ההדיום. 
החיבור הותאם אפוא לרמה הנמוכה של התקופה הבתר־קלסית — 
ומכאן הצלחתו. זמן־רב לא היתד, ידועה אלא תמצית דלה; החיבור 
עצמו נתגלה בראשית הסאה ה 19 — בספריה בוורונה שבאיטליה — 
וסיד תפס מקום בולט במחקר המה״ר. 

ב 1821 נתגלו ה״קמעים הווטיקנייס" (טח־זחאגז? 
ט 1£31 ״!ז\), חיבור שתחילתו וסופו חסרים. זהו לקט שנערך במאה 
ה 4 מתוך כתבי המשפטנים הקלסיים המאוחרים ומן החקיקה הקי¬ 
סרית. מהנושאים העיקריים שהחיבור עוסק בהם — מכד, אכילת 
פירות. נדוניה. מתנות ועוד. המקור חשיב־במיוחד לצרכי השוואה 
עם מקבילות בקובץ של יוסטיניאנום. 

חיבור מסוף המאה ה 5 הוא ספד חוקים סורי־רוסי. 
המקור היווני לא שרד• הספר נמצא בשורה של תרגומים לשפות 
מזרחיות. ובעיקר לסודית (ומכאן שמו). המשפט המהותי העולה 
ממנו הוא בעיקרו המה״ר. אך ישנן תוספות לא מעטות ממקורות 
מזרחיים שונים. תפוצתו הניכרת של החיבור מוסברת בכך. ששימש 
מעיו מדריך משפטי לעדות הנוצריות לאחר השתלטות האסלאם על 
סוריה ומסופוטמיה. 

הקיסרות הרומית המשיכה להתקיים, חוך־כדי צמצום הדרגתי 
של שטחה וכוחה, עד לכיבוש קושטא בידי התורכים ב 1453 . משפטה 
היה מבוסס על ה״קירפוס יורים" של יוטטיניאנוס• המקורות תורגמו 
כולם ליוונית, תוך־כדי עיבוד והתאמה לצרכים משתנים. החיבורים 
הבולטים הם האקלונה ( 1 ז׳ו 0 .ג*£י), מאמצע המאה ה 8 , והבסיליקה 
( 6 * 800171 ), מהמאה ה 10 . וע״ע ביזנטיון, עמ ׳ 377 — 380 . 

במערב גררה התמוטטות הקיסרות ( 476 ) שפל גם בחיי המשפט. 
אכן, ע״פ עקרון המשפט האישי המשיך המה״ר לחול על האוכלוסיה 
הכבושה. השליטים הזרים אף פרסמו מדי־פעם קבצי־חוקים עבור 
אוכלוסיה זו, וקבצים אלה הם מקוד־סידע מועיל על משפט התקופה 
המאוחרת. החשובים שבהם הם: 101 ז 10 ) 0 :> 11 ■! 111111 :>;!)£ (אמצע המאה 
ה 5 ; פורסם כנראה בגליה): 1 ס 10 ס 1 !> 1111 *זמ 8 3 ס 3 מ 01 ? ** 1 (סוף 


הסאה ה 5 ); 1 ד 011101111 א 151 '\ ב 1 ו 13 ז 11 > 8 *ס!, שפרסם המלך אלאריך 11 
(ע״ע ויזיגותים) ב 506 . 

אך כל זה לא יכול היה להשאיר רושם עמוק. עיסוק רציני במה״ר 
פסק למשך למעלה מ 600 שנה, עד שהתחדש במאה ד, 12 . באוניבר¬ 
סיטת בולוניה (ע״ע, עמ׳ 806 ) פעלו הגלוסטורים ( 01055310105 : 
הגלומה [ע״ע] היא הערה פרשנית בשולי הטכסט היוסטיניאני) — 
אסכולה שייסד אירנריוס (בערך 1055 — 1130 ). מבחר עיקרי של 
הפירושים הללו כינס אקורסיוס ( 1183 — 1259 ) ב 13 ־ 1 בת 11 >! 0 010553 . 
ומפעלו זה מסכם וחותם את פעילותה של האסכולה הגלוסטורית. 

אחריהם באו הפוסטגלוסטודים, או ר,"פרשנים" ( 10110105 ו 13 ז! 1 ! 1 ס 0 ). 

אלה הלכו מעבד לפירוש של הקטע הבודד, וכתבו מונוגרפיות מקי¬ 
פות שתכליתן למצות נושאים בשלמותם. הבולטים באסכולה זו היו 
ברטולום (ע״ע; 1314 — 1375 ) ותלמידו בלדום ( 1327 — 1400 ), ופסקי־ 
ההלכה שלהם נחשבו תקופה ארוכה מאד מוטמכים־ביותר. 

בבולוניה היחה רק ההתחלה. בעקבותיה באו אוניבדסיטות אי¬ 
טלקיות אחרות. ותוך זמן קצר פשט לימוד המה״ר ומחקרו גם 
לארצות מערביות נוספות. במאה ה 12 הניח פלאצנטינום (- 13110 ? 
1111115 ) יסודות להוראת המה״ד במונפליה (ע״ע), ואח״ב הורוהו 
גם באורלאן. בספרד בלטו במרוצת המאה ה 13 האוניברסיטות של 
ולנסיה וסלסנקה. לאנגליה הובא המד,״ר בידי וקריום ( 30311115 \; 
אמצע המאה ה 12 ). 

כל אלה היו משפטנים־אקדמיים. פורים באוניברסיטות. אבל פעי¬ 
לותם הספרותית והדידקטית היא שאפשרה שימיש מעשי במה״ד, 
שמקורותיו העתיקים היו יותר־מדי מסובכים וסתומים. פעולת הגלד 
סטודים, וביתד־שאת פעולת הפרשנים. קידמה אפוא בצודה מכרעת 
קליטת יסודות רומיים במשפט התקופה. 

להתפשטות הסה״ר במערב אירופה (להוציא אנגליה) היו שרשים 
אחדים. ראשית היה הרעיון. לעתים מופשט־קמעה. של אחדות הקי¬ 
סרות במערב. רעיון שראה בקיסר הגרמני יורש וממשיך לשליטים 
הרומאים הקדומים — ואם־כן לא התעלמו מן העובדה שהמה״ר היד, 
משפטה של קיסרות זו. זו הנחה שנתקבלה כמחייבת, הגם שלא עוגנה 
במעשה חקיקה מסוים■ לפי זד, משמש המה״ר משפט סובסידיארי 
(משלים) לכל אותם המקרים שאין להם הסדר מפורש בחקיקה או 
במנהג המקומי המגובש (השו׳ המצב מכוח סעיף 46 ל.,דבר המלך 
במועצתו״, 1922 . שהעניק מעמד כזה למשפט האנגלי בא״י). בפועל 
נדחק לעתים גם דין מקומי קיים ע״י הסד,"ר, שהיה מתוחכם־יותר 
והופעל בידי בעלי השכלה משפטית יסודית־יותד. הכנסיה הקתולית 
סייעה אף היא להתפשטות המה״ר. שכן זה היה הבסיס העיקרי 
למשפט הכנסייתי (ע״ע קנוני, משפט). 

בארצות כצרפת ובספרד גברו נמדוצת-הזמן מגפות של התבדלות 
מן הקיסרות, ואלו גררו אחריהן גם מידה של התנגדות לקליטת 
המה״ר. חריפה-במיוחד היתד, תופעה זו בפרים. שם כבר נאסרה הוראת 
המד,״ר. ב 1219 (האיסור בוטל סופית רק ב 1679 ). אלא שצרכים 
מעשיים הטו את הכף: הקושי האידאולוגי-עקרוני־קונסטיסוציוני 
יושב בעזרת המאמר "מלך בתחום שלטונו משול כקיסר": משמע. 
המר,"ר הוא גם משפט המלך, המבסס את מעמדו וזכויותיו אף תוך־ 
כדי פרישה מן הקיסרות. 

נוסף על האסכולות שהניחו את היסוד להפעלתו מחדש הלכה- 
למעשה של המה״ר, ונוסף על הגורמים שעודדו תהליך זה, ראויים 
לציון מיוחד המחברים ההולנדים בסאות ה 17 וה 18 . אלה הניחו 
יסודות לשיטה משפטית המתקיימת עד־היום באפריקה הדרומית. 

מידת הקליטה של המה״ר היתה שונה בתחומי משפט שונים. היא 
בלטה־ביותר בתחומים הדינמיים. כגון בדיני חוזים ונזיקין. היסודות 
המקומיים היטיבו להחזיק מעמד בתחומי משפט סטאטיים־יותר, כגון 
קניינים וירושה. 

התפתחות רבת משמעות התרחשה במהלך המאה ה 19 . קודיפי־ 





783 


רומי, המשפט ד־ — רומל, ארוין 


784 


קציות חדישות דחקו את הפד,"ר המקור משפטי ישיר. המצוטט 
בנתהפ״ש 1 החל בתהליך זה קודכס נפוליון ב 1804 (ע״ע צרפת, עס׳ 
909 ), והוא בא לידי גמר ב 1900 עם ספד החוקים האזרחי הגרמני 
(ע״ע גרמניה, עמי 411 )• אך ראוי לזכור, כי הקודיפיקציות לא חתרו 
לשינויים סרתיקי-לכת, אלא בראש-וראשונה לגיבוש המשפט על 
יסודות שהיו קיימים מכבר. ביו אלה תופם את מקומו גם המרכיב 
הרומי. יע״ע משפט, עמי 667 , 695/6,669 . 

ר. ירון, מחקרים כמ״ר, תשכ״ח; א״ם ראבילו, פרקים בריבי חיובים. 

תשל״ן*; , 1 ( 415/07 } £01 ?£ חס ) 1 ) £1170 [ 0 ׳ £1051 701 ) 71 ) 0 // ,\ 1 ז!תז 5 
, 11112 ( 80 .? ; 1928 ,׳ 1370 1 * 0 ) 1 ) £1170 { 0 10715  
, 131131 771 ) 1404 [ 0 15 * £011040710 1 * £07110 , 2 :> 1 ׳* 10 <>ן . 7 ז , 14 ; 1953 ,.£ .£ 
, 010 ] 5 .? ; 1963 8 .£ 01 ) 0 x 1 - 8001 ־ 1 4 . , 1 ) 0 ב! 10$4 \ 13 .^\ .׳^י ; 1957 

מ 10 ז 0 ט 1 ) 0 ז]ר, 1 1 ג:> 1 נ 1 ק 3 ז 110£ ג 811 ,{.ג> 0 ] 011118500 .[ :מ 1 ) (מקורות) . 7 .£ 
) 7071111111 115 ( 1 ,•] 356 ) 1 . 191 ; 1965 ,( 9 /\. ,/ז^ 0 !סתג(ז£ 61 חב ץז 1-118£0 1 צע 0 -ז 10 
- 1971 , 11 ־ 1 ,!()) £711011 •>^־פ 3 /מק 0 ־ 1 ! 0 ( 1 ,.!>! ; 1966 , 0111 ) 157 ) 703 <) 11 ׳ 211 
0 ( 1 10 11071 ) 171170411 01 ) 411/071 } , 0135 נ 161 א . 8 - 102 '׳״ 010 ( .? . 11 ;* 1975 
£0771071 7 ) 1311 )( 1 71 * 2 ( 17 ^ 10 \- £010 י 0 ס 315 ז \\ .\נ ;* 1972 ... 1 .£ /ס /( 51154 

. 1974 , 110 ( 11 <) )£ 

ר. י. 

כבר במגעיהם הראשונים עם רומי זכו היהודים למעמד 
מיוחד ( 813 :> 11 ׳י״ק). שאפשר להם לשמור את המצוות. תחילה נחשבו 
לזרים (זסרזצסז־־ן) מבחינת המה״ר כל יהודי ארץ יהודה, וכן יהודי 
הגולה בעלי אזרחות מקומית. היהודים שגרו ברופא, או בקיסרות. 
היו אזרחים (!פ"") רומיים רק ע״י הענקה מיוחדת מצד השלטונות, 
או בעקבות שחרורם מעבדות אצל אזרח רומי. יהודים אחרים היו 
עבדים (;׳י■!־,). 

לדעת מומזז הפכו כל יהודי הקיסרות לזרים לאחר שנת 70 , 
והיהדות הפכה מאומה ( 3110 ״) לדת פותרת ( 11013 1-0118:0 ), ולא 
נהנתה עוד מאוטונומיה משפטית. מחקרים חדישים הוכיחו. שמלחמת־ 
החורבן כשלעצמה לא השפיעה על מעמדם האזרחי של היהודים, וכי 
נחשבו גם להבא לאופה בעלת 3 ו 108 נ׳״:וק. המצב בא״י אינו ברור. 
מסמכים שנתגלו במדבר-יהודה מוכיחים. כי ביחסים בין אנשים 
פרסיים המשיכו לקיים את המשפם העברי גם לאחר מרד בר־כוכבא. 
ב 212 העניק הקיסר קרקלה אזרחות רומית לכל תושבי הקיסרות. 
כולל היהודים. לפחות בא״י המשיכו היהודים ליהנות מאוטונומיה 
משפטית. 

לאחר שנת 70 נדרשו היהודים לשלם סס מיוחד ( 15005111831015 )). 
שנגבה לפעמים באכזריות. בעיה מיוחדת היתד. קשורה עם ברית- 
המילה והנידות: הפה״ר ראה את היהדות כדת לאומית ועקן את 
הגירות; ברם, מבחינה משפטית לא נאסרה הגירות כשלעצמה אלא 
האתאיזם בלבד — שמשמעו היה אי-השתתפות בפולחן האלים 
ובטקסיו. המילה נאסרה על לא־יהודים. 

בתקופה הנוצרית ( 312 — 565 ) הורע מעמד היהודים, אף שעדיין 
נחשבו לאזרחים. ב 398 בוטלה האוטונומיה המשפטית, נאסר עליהם 
להחזיק עבדים נוצרים ולמול עבדים, והם חויבו. לפלא תפקידים 
מכבידים ( 01103 ) ללא הכבוד הכרוך נהם. כמה תפקידים ציבוריים, 
בגון ראשות עיר, נאסרו על היהודים. במאי 408 אפשר תאודוסיוס 11 
לקיים את שמחת חפורים בתנאי שהיהודים לא יצלבו את דמות המן. 
נאסרה בניית בתכ״נ חדשים, וניתנה הוראה להרוס בתכ״נ ישנים. 
אם הדבר לא יגרום למהומות. ב 429 בוטלה הנשיאות. ב 438 הגדיר 
תאודוטיום 11 את היהדות נעוינת לחוקים הרומיים ולשלטון העליון. 
יוסמינינוס 1 (ע״ע) הדנה להתערב בענייניה הפנימיים של הקהילה 
היהודית: הוא ניסה לשנות את תאריך חג־הפסח — כדי שלא יקדים 
את הפסחא — וב 553 קבע (בנובלה 146 ) את צורתה ולשונה של 
קריאת־התורה. תוך זלזול בלימוד התורה־שבע״ס. תחת הקיסרים 
הנוצרים נסגרה היהדות בתוך עצמה. 


א. לינדר, העלפון הרוסי •היהודים בתקופת קונססאנמינוס (תרביץ. 
מ״ד), תשל״ה: י. גייגר, הנזירה על המילה ומרד בריכוכבא (ציון, 
מ״א}, תשל״ו! ש. ליברמן, רדיפת דת ישראל(בתוך: ם׳ היובל לכבוד 
ש. בארון. 111 ) 3 השלייה; ,! £0771017 ) 7 /ק 1 ז/£י 1 40715 !{!!/ן 13:5 ,־ €1 ] 5 נ 1 (.! 
0 ) 4 * 011 110 ) 4 ) 1 * 20210 *: 07 % 011 ' 11 * 51 )()<))(£ , 0 ת 1£113 וזז 40 ין . 4 . ; 1914 , 11 ־ 1 
6 70100 () )!)%■ 13 , 01 ־ 00101 ./ו ; 1934 , 10 * 707710 407711010 11 50110 
׳״ 133 151361 ) 7 ) 57 * 1 [ 071 ){ 70 ) 117 ( 771 4 , 6-110 ר 1 גמ ■-£ : 1945 , 011 ) 10 

,(כולל ביבל׳) 1976 ,( x1 

מ. א, ר. 

רומית, האימפריה הקדושה, ה־ (ת״ 1 ״ 3 תז 80 דת $3011 

ותסזסקי״ז). כינויה המקובל של הקיסרות במערב. שמרכזה 
היה בגרמניה, וחדלה להתקיים ב 1806 . 

כנר לאחר הכתרתו לקיסר בשנת 800 נתכנה קרל (ע״ע) הגדול 
"שליט הא׳ הרי". הממלכה הגרמנית נחשבה להלכת, מאז הכתרת 
אוטו 1 (ע״ע) ב 962 ל 311805195 ■ 13101 * 1011 , להמשכה של הא׳ הרי. 
תסיסה זו נתחזקה עם עלייתו של אוטו 111 (ע״ע) נ 996 , שהכריז 
כחותמת שלן על "הידוש הקיסרות של הרומאים" ( 10 ז 3 ד 0 תפ! 1 
! 8001300:00 ״״ק״!!). מאז שנת 1034 , סיסי שלטונו של קונרד 11 
(ע״ע), מופיע בתעודות המונח ! 80013000 חז 010 ק!ת 1 (א׳ ר , ). 
והדבר מעיד על הכוונה לראות בקיסרות הגרמנית את התגלמותה־ 
מחדש של הא׳ הר׳ הכל-כוללת, או הפעם במסגרת דתית־נוצריית. 

המונח "קיסרות קדושה", ששימש להדגשת מעמדה המקביל 
של הקיסרית מול ״הכנסיה הקדושה״, נודע בתעידות מאז 1157 . 
שגי המונחים חוברו אחרי 1254 . למן המאה ה 15 נהגו להוסיף לכינוי 
אר״ק גם את הסלים ״של האומה הגרמנית״( 0001301030 143:10015 ) 
כדי לציין את מעמדו העדיף של המרכיב הגרמני במסגרת הקיסרות. 
אחרי 1806 ירשה הקיסרות האוסטרית את מקופה של האהרה״ק 
(ע״ע פרנץ 11 ). הקיסרות הגרמנית שקמה ב 1871 לא טענה לכל 
קשר עם האימפריה ה״רופית", ונקראה בד״ב ה״רייך" ( 11 פ 1 פ 11 ). 

007771071101 711 )ק 1 * 17 * 51071 . 1 ) 0 (/)!!■ן)}} 011 ( )!* 010% ) 14 2117 71 ) 51/141 ־, 7111771 )*} 1771 711771 ) 10 1 * 2117 ) 0% * 11 
- 7 ( 0 [ . 12 714 * 1 . 11 11771 011 ( 0 ) 01% 7117 ) 2 71 ) 55750/1 ) 4 7 ) 4 71% * 27117141 )( 

. 1972 , 77 ) 11714 ( 

רומל, אמיץ — !סתסססא 10 ״ז£ - ( 1891 — 1944 ), איש־צבא 
גרמני. יליד וירטמברג! בנו של פורה. חייל מקצועי מגיל 19 . 

במלה״ע 1 לחם בצרפת. ברומניה ובצפון־איסליה. הצטיין באומץ־ 
לבו, בתוקפנותו. ובבשרו לאלתר. על השגיו בחזית איזינצו ( 150020 ! 
צפון־מזרח איטליה) הוענק לו העיטור 0 ״זם 1 \ : 1 :סס?, העיטור 
הגרפני־הקיסרי הגבוה ביותר, דבר חסר תקדים לגבי קצין חי״ר 
זוטר. ר׳ הפשיר לשרת בצבא הגרמני בין שתי מלה״ע. עסק בהדרכה, 
וב 1937 פרסם 30 0111 ־ 81 30:0:10 ) 10 (עבר׳: ״החי״ר תוקף״, 1955 ) — 
סיכום נסיונו האישי במלה״ע 1 . במלה״ע 11 היה גנרל והפך מקצין־ 
חי״ר למפקד שריון מהולל. ב 1940 שירח כמפקד דיוויזיית השריון 7 
בחזית צרפת והתבלט בתנועותיו המהירות והפוחצות. הוא זכה 
בהערכת היטלר. וב 1941 מונה מפקד ה״קורפוס האפריקני ( 1-11:3 ). 75 
5 ק: £0 ) כחזית צפון־אפדיקה. דהיינו במרחב השומם בין קירנאיקה 
למצרים. ונודע בתוקפנותו. ששולבה עם גמישות ותכנון מעולה. 
יריביו הבריטים כינוהו •שועל המדבר״ (*ס? : 005011 ), ואף כי 
הביסם קשות. כיבדוהו על כשרו ולחימתו האבירית. עד קיץ 1942 , 
עתה בדרגת פלדמרשל, הצליח להדוף את גיסות האימפריה 
הבריטית מכל קירנאיקה, ודרך כל המדבר המערבי (של מצרים) 
עד 100 ק״מ מאלכסנדריה (ע״ע מלח״ע 11 , עם׳ 693 — 694 , ושם תם׳). 
ברם. כאן נהטמה התקדמותו של ר' לעבר המזה״ת (וא״י) ע״י 
התגבורת בנשק ובגייסות שהגיעה לבריטים במצרים. צבאו של ר׳ 
עצמו נתדלדל בשל צמצום האספקה שהיה זקוק לה ע״י ההתקפות 







785 


ממל, אדריך — רומן 


786 


הבריטיות על נתיבי־השיט מאיטליה לצפון־אפריקה. בקרב אל־עלפין 
(ע״ע) נשבר מערבו של ר' ע״י מונטגומרי(ע״ע). והגייסות הגרמנים 
בפיקודו נהדפו לתוניסיה. ב 1943 פיקד על גייסות בצפון־איטליה. 
ב 1944 היה אחראי על הננת חופי מערב־אירופה, מארצות־השפלה 
ועד לשפך נהר לואר- ומשימתו היתה להדוף את פלישת בעלות- 
הברית. בבן נכשל, וביולי 1944 נפצע קשה בהתקפת מסוס. 

ר׳ התקרב ב 1943/44 לתנועת המחתרת האנסי־נאגית. הדבר 
נתגלה, והיטלר, שלא רצה בעריכת משפט פומבי למפקד אהוב 
בגרמניה, הכריח את ר , להתאבד ( 14.10.1944 ). 

.( 1 ; 1950 ,(? 301/1216 1 * 6 * £704 617164 £ 071411171 416 ,.? 3 .£ , £04:11 ״ 1 

;* 1950 , 1944 106041071 , 1 ס 101 ?ק 5 . 11 ; 1950 , 701 6/671 ( 1 1/76 , ¥011118 

1/714 . 7 ג €£גו 11 .י׳! ; 1953 , 1674 ) 20 . 2 116 " 3 ,(.!>£) 1 זג 11 11 :> 41 { 6 נ. 1 . 11 .ע 
- €0777 1 ( 107 ) 11 01 .? 1 , 17111 ^ 1 . 11 ; 1959 , £671 ( 671/7 ( 1 ( 2.711 ;( 171604107 416 

-ז 1 ז 10 \ . 8 ; 1977 ,* 20 1/16 } 0 77011 , 117108 .ם ; 1968 , 467 ( 07 ( 71 

. 1977 , 14 ) 2.01 0 ) 711 ) 1 > 6 (/ 1 )ס 601/1 ( 1 4 ( 07 10/6 7/16 נ ץמ 01 ס 8 

ם. פ. 

רומן (צרפי 10013:1 : אנג׳ 110701 ). במקור, יצירת ספרות כתובה 
צרפתית, לעומת יצירות כתובות לאטינית. הר , הוא מחלקה 
במערכת הספרות הבדיונית, סיפור ממושך, בעל יריעות רחבות, 
חפשי מכל הגבלה באשר לטכניקה ולנושא, מתאר דמויות. אירועים 
ומערכות חברתיות מעולם המציאות מחברו יוצר מעין דגם 
של החיים סביבו, כפי שהם משתקפים בחזותו ובתחושתו. מאז 
הופעתו שימש המונח לתיאור קבוצות של יצירות ע״פ קריטריונים 
שונים — שפה, נושא או ארגון לשוני (פרוזה לעומת שירה). למן 
המאה ה 19 הוא מציין במרבית לשונות אירופה את היצירה הבדיונית 
הארוכה בפרוזה, המקושרת בעיקר למסורת הראליססית. 

הגדרת הר' מדגימה את הקשיים בתיאורו המדויק כסוג ספרותי: 

1 ) בלשון הספרותית של המאה ה 20 ניטשטשו כמעט־לחלוטין 
ההבדלים בין שירה לבין פרוזה: 2 ) תחב היריעה אין בו כדי ליצור 
ציסיה סוגית, שפן אורך היצירות המוכרות בת נע פ 00 ( 304 לכשני 
מיליון מלים: 3 ) ההתייחסות לעולם המציאות מחייבת שאלות: מהי 
המציאות ז האם היא מיוצגת רק ב 1 ~ ז ומה דינם של ייצוגים בלתי- 
מציאותיים של אמיתות פסיכולוגיות ואידאות נצחיות י ועוד; 4 ) 
מתפיסת הר׳ כדגם של החיים המוכרים למחבר משתמע קישורו 
להווה, מה שמעורר את בעיית השיוך הסוגי של הר• ההיסטורי ושל 
הר׳ העתידני. העדר דגם ראשוני מוסכם על כולם. והשימוש בכל 
צורות המבע הפרוזאי — ספרותיות ולא־ספרותיות — אינם מאפשרים 
הגדרה מדויקת המתבססת על עקרונות צורניים. יתר־על־כן: כל 
קורא־ספרות יובל ליישם את ההגדרה הפסרתית למבחר גדול ומגוון 
של יצירות, וכל חוקר־ספרות יוכל להעניק פשפעות מדויקת-למדי 
לכל אחד מן המרכיבים הגזברים בהן, תוך התייחסות להקשרים 
היסטוריים־תרבותייס מוגדרים. הסתמכות זו על אינטואיציה של 
קוראים ועל פואטיקה היסטורית מחייבת השלמה של ההגדרה 
המסרתית — ר׳ הוא מבע לשוני־ספדותי שחברי קבוצה תרבותית 
מסוימת מזהים אותו כשונה פמבעים ספרותיים אחדים. 

חוקרי־הטפרות חלוקים ביניהם לגבי נקודת־ההתחלה של הר׳ 
כסיפורת ראליסטית רחבת-יריעה, לגבי המקורות והדגמים האפ¬ 
שריים, וגם לגבי אופי הקשרים בין הר׳ וביו מקורותיו: אך כולם 
נוהגים לפתוח את תולדות הר׳ באפוס (ע״ע). בסאה ה 18 — 
שבה, לדעת רבים מן המבקרים, הופיע הר כסוג ספרותי — ניסח 
האסתטיקן כריסטיאן פון בלאנקנבורג (ובעקבותיו גתה ושילר) את 
ההבחנה בין התרבות שמייצג האפוס וביו זו שמייצג הר כך: 
בראשונה נמצא האדם בהארמוניה עם הטבע והעולם. ואילו החרבות 
האחרת היא בורגנית־אינדיווידואליסטית ורבת-ניגודים. מלבד התפי¬ 
סות המתבססות על דמיון או על חיקוי. יש הרואים בר גלגול של 
האפוס. חוליית־קשר ומקור אפשרי נחשבת הרומנסה (ע״ע). הן 
ההלניסטית והן זו של יה״ב. מן הרומנסה ההלניסטית שאל הר שני 
דפוסי־עלילה בסיסיים — סיפור תלאותיו של זוג־נאהבים עד לסוף 


הטוב (״דאפניס ובלואי״, פאת לונגוס [ע״ע: וע״ע יונית, עם , 559 ]) 
ושרשרת הרפתקות פנטסטיות (,.סיפור שקרה באמת". סאת לוקינוס 
מסמוסטה [ע״ע]). הקשר בין הר לביו הרומנסה האבירית הוא קשר 
של תזה ואנטיתזה. גיבור הר הראליסמי יוצא גם הוא לגלות את 
עצמו ואת העולם, אולם סוף מסעו הוא הכרת המציאות והתפכחות 
מאשליות, ולא הגשמה של נורמות בלתי־מציאותיות בעולם שאיננו 
קיים. מלבד הרומנסה ההלניסטית נחשבים מקורות קלאסיים של הר 
הסיפורים הסילסיים (ע״ע אריסטידס) וממשיכי המסורת הפילטית 
ביה״ב — הסיפור הקצר הצרפתי העממי בחרתם, הפאבליו ( £3611311 ) 
והסיפור הקצר נובליני ( 100 ]| ־ 07 ב 1 ). ,חפור הזהב" של אפוליאום 
ו״פעשי הסטירים" של פטרוניום <ע' ערכיהם) הם מבשרי הר' 
הפיקארסקי והפנורמה החברתית. 

יש'חוקרים המצביעים על מחזורי־הסיפורים הנתונים בתוך סיפור־ 
מסגרת — כגון ״סיפורי אלף לילה ולילה״ או ״דקאסרון״ ( 1348 — 
1353 ) לבלקצ׳ו — בשלב מרכזי בהתפתחות הר. אחרים רואים את 
ראשיתו בר׳ הפיקארסקי הספרדי ״לאסאריליו איש טורמס״ ( 1554 ). 
אחת האסכולות הרומנטיות רואה ב״דון קיחוטה״ ( 1605 , 1615 ) 
לסרוונמס את הר הראשון. אסכולה אחרת מייחסת את ראשית הר 
ל״ראליזם הפורמלי״ שביצירות ריצ׳רדפון. פילדינג ודפו — השאיפה 
להקנות תמונה שלמה ורבגונית של המציאות האנושית באמצעות 
חיקוי הנשען על שפה הקרובה לשפת־ר,דיבור והמשמשת גם באפיון 
הדמויות. על חופש ממוסכמות צורניות. על גיבורים חד־פעמיים. על 
פעולת־גופלין בין אפיון הדמויות וההצגה המפורטת של מבינתו 
במושגי זמן ומקום. ועל ההתמקדות ננסית האישי, החדש, במקום 
במיתוס הספרתי או באירוע ההיסטורי. לפי תפיסה זו מציג הר 
חיים בזמן, בעוד שהספרות הקודמת הציגה חיים בעולם 
של ערכים. 

שלבים מאוחרים־יותר בתולדות הר' נספרות־הפערב אינם מעו¬ 
ררים חילוקי־דעוח, למרות ההדגשים השונים שבין תרבות לאומית 
אחת לחברתה. כך, למשל, רואים הצרפתים כיצירת־מופת ראשונה 
של הר׳ הפסיכולוגי האנליטי את ״הנסיכה דה קלו״ ( 1678 ) למאדאם 
דה לפיט (ע״ע). 

במאה ה 18 , עם התפתחות הר, בלטו יצירות רבות בהשגיהן 
האמנותיים ובהתוויית כיווני התפתחות לעתיד: ר׳-ההרפתקות 
הראליסטי ("רובינסון קרוסר של רפו): ר־האהבה המתאפיין 
בחדירה פסיכולוגית ("קלאריסה" של ריצ׳רדסון, "מאנון לסקר של 
פריך ד׳אגזיל, "יסורי ורתר הצעיר" של גתה): ר המנהגים והפנורמה 
החברתית ("הרפתקות ג׳וזף אנדרוז" ו״קורות טום ג׳ונז" של פיל־ 
דינג): הר תפילוסופי־סאטירי ("מסעות גוליוור" של סוויפט, 
"קאנדיד" של וולטר): שילוב ר־האהבה והר הדידאקטי ("אלואיז 
החדשה" של רוסי): הר׳ הפיקארסקי והר הדידקטי ("קורות חייו 
של ז׳יל בלאס פסאנטיליאן" של לפז'): ר׳־אהבה וסיפור־הרפתקות 
על רקע אבסוטי ("פול ווירדיני" של ברנרדן דה סן־פיר). טקום 
מיוחד תופסת יצירתו של סטרן, .,טריסמרם שנדי' — התגלמות הר׳ 
נעדר העלילה ונעדר הארגון הצורני המוסכם, המתנהל כמערכת 
של סטיות מן הסיפור שאמור היה לספר. 

המאה ה 19 היתד. תקופת השיא והפריחה של הר. ו. סקוט 
גיבש את הר ההיסטורי חראליסטי, שבמרכזו דמויות בדויות משכבות- 
אונלוסיה שונות, ורקע להן משמשים שחזור התקופה, האירועים 
והדמויות ההיסטוריים הבולטים. סטנדל היה ההיסטוריון הנאמן של 
תקופתו. וגם פסיכולוג שחשף את לנסי האדם הנתון בכבלי ההיס¬ 
טוריה. פלובר צירף לראליזם הפורמלי את התביעות לשכלול צורני 
מירכי ולאו׳פייקטיוויות מוחלטת של המחבר בשיפוט הדמויות 
והערכים. ב״קומדיה האנושית" שלו ביקש בלוק להתוות תמונה 
שלמה של המין האנושי, תוך תיאור בני קבוצות חברתיות שונות 
בתקופתו ובתקופות קרובות לה. זולה פיתה את היסוד המדעי 








787 


רומן 


788 



איורים לרגסנים :ורעים. סיכיי; לשסאל : ן. איור (של ג. דורגז) ?..רון קיהזטה־ של סרוונסס — סנצ׳ו ם: 0 ה טב:ה את תםור 5 : 2 . שז!ר הסדזרורה 
המאוירת •של יצירת א. דה בלזת ; 3 . חיתגר־עץ מודרני ( 1951 ) ל״נרנאנטואה ופגטאגתאל׳־ של ם. דבלה. המתאר אח הגיבורים 


שבתפיסתו הרחבה של בלזק לפי עקרונות הדטרמיניזם הביולוגי. 
באמצעות פחזור־הר" "רוגון־מאקאר" גיסה לתאר את צרפת של 
המאה ה 19 , תון הדגשת ההשפעות הסביבתיות והתורשתיות על 
האדם■ גישתו הדטרמיניסטית והעניין שגילה בשכבות הנמוכות 
והסובלות העמידו את זולה בראש הזרם הנטורליסטי בספרות. "עלובי 
החיים•־ של ו. הוגו גרם לפופולריותו של הרי הראליסטי־רומנטי. 
המשלב תיאור תהליכים היסטוריים ודרו־עיצוב מיסטית עם הרפת- 
קות מופלאות. דמויות סטראומיפיות עם מגוון דמויות ייחודיות. 
ז/ ורן שכלל את ר׳־ההרפתקות בכיוון הר׳ העתידני (המדע הבדיוני). 

באנגליה הגיע הר־ הראליסטי לרמה גבוהה ביצירות דיקנז, 

ג׳. אליוט (ו 01 זבו 1 ״ 111 ^ 1 ^!) ות׳קרי ("יריד ההבלים■׳). אד היצירות 
הגדולות של המאה ה 19 מחוץ לגבולות צרפת. היו, בלא-ספק, הר* 
של טולסטוי ודוסטויבסקי. ,.מלחמה ושלום" מועלה על־נם כסינתזה 
השלמה־ביותר של הר׳ ההיסטורי, הפסיכולוגי וההגותי. יצירותיו של 
דוסטויבסקי — ובעיקר "החטא וענשו", "אידיוט" ו״האחים קארא- 
מאזוב״ — מוצגות בשילובים מופתיים של הניתוח הפסיכולוגי, 
ו״־הפשע. ר׳ ההגות המטפיסית ודיר העיצוב הראליסטית. — בתול¬ 
דות הר׳ באה״ב בלט־בסיוחד הי־ הראליסטי בעל האופי האלגורי. 
כ״אות השני״ של הותורן וכ״מובי דיקי של פלוויל. ה. ג׳ימז — סופר 
אמריקני שהתיישב באנגליה — פילס דרך לאיספרסיוניזם בספרות: 
המציאות המעוצבת בר׳ היא מכלול הרשמים הנקלטים והמעובדים 
במרכז־תודעה רגיש ומפותח והמוגשים דרכו לקורא. 

החידוש הבולט של המאה ה 20 היה תיאור התודעה האנושית 
"מבפנים", בר* של "זרם־התודעה״י יוצריו החשובים היו: פרוסט, 
ג׳. ג׳וים, ו. וולף ופוקנר. חיקוי התודעה הזורמת הביא — באמצעות 
מעברים אסוציאטיוויים מעניין לעניין, חוסר הנמקות, ויתור על 
סימני-פיסוק. וכיו״ב — לידי סובייקטיוויות מוחלטת. התמקדות 
בתיאור הרגע העכשווי וסבנה רפלכסיווי, ועי״כ לשבירת המרכיב 
המרכזי של הר׳ המסרתי, העלילה, שנד, למימד הזמן התפקיד המרכזי. 

האנטיתזה לסיפייקטיוויות מתגלמת באופן פרדוכסלי נ״ו" החדש" 
(צרפי סנמזסז סס׳יססס), יציר שנות ה 60 . מ. ביטור, נ. סרום (ע׳ 
ערכיהם). רונ-גרייה (ע״ע) ונקט (ע״ע, כרו מילואים). הם ממשיכיו 
הקיצוניים של "זרם־התודעה" באשר להעלמת המספר. מלבד העלילה 
שהורדה מגדולתה. ביטלו יוצרי.הר׳ החדש' גם את חשיבות הגיבו¬ 
רים המאופיינים, ובמקומם מוצבים במרכז האובייקטים המרכיבים 
את העולם. אך מרבית הר״ בשליש השני של המאה ה 20 מאופיינים 
בשיבה מסוימת אל המסורת הראליסטית — הצבת דמויות מאופיינות 
היטב במרכז עלילה בעלת התחלה. אמצע וסו!׳. הניתנת לשחזור 
כרונולוגי בקלות יחסית, תוך ניצול התחבולות ודקויות־הפבע שסיתחו 
גדולי היוצרים של "זרם־התודעה". אחד מגילוייה של שיבה זו הוא 


המקום החשוב שיועד לבעיותיהם של בני קבוצות אתניות בר המו¬ 
דרני — הזרם היהודי(מלמוד, ממי, רות, בלו). הזרם הכושי אמריקני 
(רלף אליסון, ג׳. בולדווין) והזרם הצפון אפריקני (קמי) מדגישים 
את הגיבור הטיפוסי ואת העלילה בעלת המשמעות הסמלית או אף 
הארכיטיפית■ 

התפתחות רבה־כמיוחד ניכרת בתקופה זו בד׳ הבלשי לסוגיו 
(א. בריסטי, סיסנון. רימונד צ׳נדלר, ג׳ון לה קארה [:>זז 03 ־ע 1 ). 
בר׳־ההרפתקות של העידן הטכנולוגי (ג׳ימז בונד של איאן לנקסטר 
פלמינג ומחקיו) ובר׳ העתידני (מה. ג'. ולז ועד איזק אסימוב). 

למערכת היחסים מחנר־מספר מגוון רב של אפשרויות 
בר: מספר המומחז או המזדהה כמחבר (סרונטס, רבלה, סטרן). 
מספר אובייקטיווי, המצניע את עובדת היותו "קול" המחבר (פלונר. 
הסינגוויי). מספר המומחז כאתת הדמויות בעולם הבדוי של היצירה 
(ריצ׳רדסון, גרימלסהאוזן. אלמן. ת. מן). 

גם בתוך המבנים הבסיסיים רב מבתר האפשרויות: מחבר־מספר 
יכול, לפשל, להתייחם לחייו הפרטיים, להצטמצם בהבלטת שליטתו 
ביצירה ולשסות בקורא ע״י קטיעת שטף הסיפור במקום בלתי־צפוי 
(פילדיגג), או ע״י הצעת סיומים אלטרנטיוויים (נאבוקוב). 

בתאוריה של הר נידונו בפירוט רב האפשרויות השונות של 
יחסי מהבר־פספר־גיבור(ים) תחת הכותרת: נקודת-תצפית 

— המוקד שדרכו נמסר המידע. הקריטריונים למיון נקודת־התצפית 
הם: הגוף הדקדוקי. השתייכות המספר לעולם הבדוי. היחס בין הידע 
שברשות -.קורא ובין זה שברשות הגיבורים, מעורבות המחבר 
והשימוש בטכניקה של ראיה (תיאור סצני, דיאלוגי) לעומת הגדה 
(סיכומים מפי המספר); בין הקריטריונים קיימת לעתים חפיפה מלאה 
או חלקית. 

בפואטיקה נוהגים להבחין ביו מספר. שהוא הקול הנשמע 
ביצירה, מחבר שהוא האישיות ההיסטורית שכתבה את היצירה. 
ומחבר מובלע. המייצג את מכלול הדעות והעמדות שמייחס 
הקורא למחבר בתום הקריאה וע״ם הטכסס שקרא בלבד. ביו 
העמדות המוצהרות של המחבר — בראיונות. מכתבים, מבואות וכד¬ 

— וביו המסקנות שהטכסט מוליד אליהן יתכן פער, ואף ניגוד. 
אפשרי אף ניגוד בין הצהרות המספר או הגיבור שאליו נקשרת 
נקורת־התצפית ובין עמדות המחבר המובלע; במקרה זה תהיה 
היצירה בעלת אופי אירוני והמספר יתואר כבלתי־פהימן. 

הביקורת האנליטית הקלאסית הבחינה בר׳ 3 מרכיבים — עלילה. 
דמויות ורקע (חלל), הנובעים מהשאיפה להשיג תחושה של תמונת־ 
עולם כוללת. ה ע ל י ל ה היא מערכת הפעולות המורכבות מאירועים 
או מאפיזודות. אופי הטכסט, וגם זיהוי נקודת־החצפיח, נקבעים 
במידה רבה ע״פ מכתר האירועים המוצג לעיני הקורא (עקרון 




789 


רוט 


רוגן •ד לק רו 


790 


הסלקציה) וע״ם אופן הצטרפותם אלה לאלה (עקרון הקומבינציה). 
בביקורת הקלאסית נקרא אופן הצירוף קומפוזיציה, ובפי הפור¬ 
מליסטים ויורשיהם — הנמקה. כיום מקובלת ההפרדה שהציעו הפור¬ 
מליסטים הרוסים. ביו מערבת-האירועים כפי שהיא מופיעה ברצף 
המבסס. ובין זו הניתנת לשחזור כרצף כרונולוגי וסיבתי. הסופר 
וחאורטיקן־הר• א, פ. פורססר (ע״ע) הבחין ביו סיפור <ץז 0 ז 5 ) — 
רצף־אירועים חסר־הנמקה. ובין עלילה ( 0 ס 1 ק) — אירועים הקשורים 
קשר סיבתי. ע״פ הסופר והיסטרריון־התרבות הגרמני גוסטאו פרייטאג 
(£גז׳ 5 :ת?; 1816 — 1895 ) מציינים את חלקי העלילה השונים במונחים 
מתחום הדראמה — אכספוזיציה (הצגה), קימפליקציה (סיבוך), 
משבר או שיא. היפוך. החרה או קטסטרופה. 

ה ד מ ו י ו ת הן נזשאי העלילה, גורמיה והנפעלים על־ידה. הגיבור 
המרכזי הוא ה פ ר ו ם א ג ו נ י ם ט, ומתנגדו העיקרי — האנטאגוניסט. 
מספר הגיבורים הראשיים איננו קבוע או מוגבל. דמות מורכבת 
ומפתיעה, המוארת מזוויות שונות, היא הדמות העגולה; 
תכונה מרכזית אחת, או מכלול תכונות צפוי ונסיה לסטראוטיפיות, 
מאפיינים את הדמות השסוחה. הגיבור המקובל איננו נעלה 
לא על סביבתו הטבעית ולא על הקורא. וגם איננו נחות משניהם. 
אפיונו מתבצע בדרכים שונות: הצגה מרוכזת של תכונותיו מפי 
המספר, עם הופעתו; מתן שם או כינוי תושפי-תכונות; חזרה על ביטוי 
או קו־ייחוד! הכללות מפי גיבורים אחרים ביצירה; דבריו ומעשיו, 
הרקע — היסוד התיאורי של היצירה — מוצג באמצעות 
אובייקטים או באמצעות הרושם הנוצר על-ידם. לרקע הראליסטי 
תפקיד מרכזי ביצירת אשליה של מציאות. ברקע הרומנטי משמשים 
האובייקטים המתוארים ליצירת אווירה, ומהווים השלכה של רגשות 
ומצבי־רוח. אותם אובייקטים עצמם יכולים למלא תפקיד ראליסטי 
ותפקיד רומנטי, בנפרד או בו-זמנית. לרקע תפקיד באפיון הגיבור. 
ויש שהוא גם גורם בעלילה. 

לר׳ סוגים רבים, המתאפיינים בנושא, ברקע ובמערכת שלמה 
של תחבולות משותפות — סוגי הגיבורים והיחסים ביניהם. מבנה 
העלילה, אובייקטיס־חוזרים ברקע, התכוונות ומטרה אסתטית זהה 
(מערבון, בלש, ר׳ גותי, ר׳ היסטורי, ר׳ פיקארסקי, ר׳־התפתחות). 
מיונים (נוספים) של הר׳ לקבוצות כוללתז־יותר או ספציפיות־יותר, 
ע״פ עקרונות שונים. כגון: 

ספרות -__ _ 

דרמה לסיפורת ן בדיונית — ליריקה 

אפיקה סיפור קצר י רומן 

המרכיב הדומיננטי(!. קייזר): ר׳-העלילה; ר׳־הדמויות; 
ר׳־הרקע (החלל). 

מישור העינוי: עלילה של פעולה; עלילה של אופי; עלילה 
של אידאות. 

המבנה הדומיננטי (א, מיוד [ 1111 !^], פ. לבוק [ז 1 :ז 0 נ 1 נ 1 ;ב 1 ]): 

ר' דרמתי (סצני); ר׳ פנורמי (אפי). 

דמיון לסוגים אחרים: ר׳ קומי; ר׳ טרגי; ר׳ אפי; 

ר' לירי. 

מבע לשוני פ ח'ו ק ה: ר׳ אפיסטולרי; יומן: וידוי; ביו¬ 
גרפיה; כרוניקה■ 

עולם פדיוני — מציאות: ר׳־מפתח (צרפ׳ ) 010 ג .!) — 
הצגת דמויות ואירועים היססוריים במסווה של בדיה; ר׳ ראלייסטי; 
רופנסה; משל; אלגוריה. 

העלילה המרהוית: ר״אהבה; ר דידקטי(גרמי - 11108$ ) 511 
מגסזס־ז); ר׳־מלחםה; ר׳־הרפתקווע 

זמן ההתרזזשות; ר׳ היסטורי ז ר' הה 1 וה! אוטופיה ־. ר׳ 
עתידני (מדע בדיוני). 

מקום ההתרחשות; ר׳־העיר> ד פסטורלי ז ר׳ אזורי. 


מעמדו החברתי של הגיבור או מקצועו: ר׳ פיקא־ 
רסקי; ר׳ בורגני: ר׳־האמן! ר׳ פרולטרי. 

ג. לוקץ/ הר׳ ההיסטורי, 1955 ; א. אאוארבך, מימזיס, תשייי׳דו ; א. מ. 
פורסנור, אספקטים של הר׳, 1%4 ; א. א. מנדילוב, בעיית הזמן 
בסיפדרת, תשל״ר,;.£ ; 1921 , 71621021 / 0 0 / 1 ■!€ ?* 77 .מ 
- 011.1 ! 002750 {ס £0271 ■! 51 ,' ; 1121 / 0 161112-6 ! 512 ? 71 ? 
, 14162011426 121 712116 . 14 ; 1954 14046211 )!{ 2 ! 11 21655 

,תבווו 1 > 710 < . 4 * ; 1955 ,* 71-2:6/1/02 405 80111020160 ,)זסמזגחגג.! .£ ; 1955 
. 71 1/16 / 0 71111120 7116 ,צ?>וזי 3 ן . 11 ; 1955 , €012661011621665 / 0 1 ( 1602 ! 5 
י 6 ץ־ו£ . 1 < ; 1957 ,./ 7 1/16 / 0 7156 7/10 י ״ 3 /י\ . 1 ; 1956 .( £4161 ״ 1 611 ) 
, 71611021 / 0 7/1610216 7/16 , 11 ) £00 . 0 ; 1957 , €2111015221 01 1 ( 1 ( 4110101 , 

6 (/ 1 [ס 65 * 66/111141 ' 7 111120 ) 7/022 1/10 111 51114106 ,׳ן־ € 1 () 1 ו 801 . 8 ; 1961 
120416011011 ( 17 121 ^ ,כ> 0£ '\נ 501 .( ; ;דיסרטציה) 1962 ,./ 7 ! 502 •! 6 * 71251-1 
111126 )/ 7 7/16 ־^ 8.6110 . 8 - * 5011016 . 8 ; 1965 ,./ 7 1/16 /ש ץ 4 !!! 5 1/16 ס) 

,./ 7 1/10 / 0 1 ( 7/1602 ? 771 ,(. 7/02201(00, 1966; £11. 5(6^ 101$ (6x1 /ס 
- 50 01 . 1 ( 1 ; 1970 ,. 2 011 11/16 ( 11 ! 11 ( 7 ,!נצזמתבוס .ס ; 967 ! 

. 1971 , 61616 

ז. ב.*פ. 

רומן, ז׳יל — 50/0310$ 016$ (; שפו הספרותי של ל ואי 
פךיגול ( 0 ( 3/1800 ? 123/11$ ) — ( 885 ז. סן־ז׳יליין־שאפמי 
[אוט־לואר] — 1972 , פריס). מחבר רומנים. משורר, מסאי ומחזאי 
צרפתי. בתום לימודיו ב״אקול נורמל סיסרייר" בפריס היה ר׳ מורה. 
אחרי סלה״ע ז הקדיש את כל זרנו לכתיבה. ב 1940 גלה לאה״ב. 
ומשם עבר למכסיקו. בשובו לצרפת נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית 
( 1946 ). 

השכלתו המדעית והפילוסופית הנשירה את ר׳ למעורבות בבעיות 
השעה. אולם מעורבות זו היתה תמיד — גם בפרוזה שלו — מהולה 
בנימה סיוטית. ו״ התחיל את דרכו הספרותית כמשורר לידי ( 10 /ו 1,3 
1/0301030 [״חיי אחדות״). 1908 ). תוך כוונה מוצהרת להפיח רוח־ 
חיים, מלווה גישה מוסרית של אחווה ויחסי־אנוש הרמוניים, בשירה 
הצרפתית, שהיתה אותה שעה שנויה בכבלי הסימבוליזם המאוחר 
ותביעותיו לנתיבה צרופה. חיוורת ומופשטת־כמעט. בתהום הדרמה 
זכתה להצלחה רבה־בסיוחד הקומדיה הסאטירית שלו 10 00 , 1400011 
0300100100 12 10 > 110 <ז 1 ס 0 ״ד (״קנוק, או נצהון הרפואה״), 1924 ; היא 
בוימה בירי השחקן לואי דובה, שנם מילא בה את התפקיד הראשי. 
אך יצירתו המרכזית, רבת הממדים, ההקף והעצמה של ד׳ היא 
סדרת־הרומנים $0100/0 130000 010 11003/00$ 105 ("בעלי הרצון 
הטוב״), 1932 — 1948 , אשר ב 27 כרכיה נפרשת יריעה רחבה של 
החברה בשנים 1908 — 1933 . 

בכל כתביו — על גיוונם הצורני והתלני — הופגנה אמונתו הבסי¬ 
סית של ר׳ באדם וניכלתו לקיים דפוסי־היים תקינים וחברה שוחרת 
שלום וההורה אחונה. ר' היה המנהיג והתאורסיקן של חבורת הסופרים 
מייסדי תנועת ה״אינאנימיזם״ ( 01/2010315010 ; ע״ע דיאמל: וילדרק). 
תנועה זו דגלה בפעילות ובהתקשרות קבוצתית. שבל פרם בה קשור 
ל״נשמת" ההמון האנושי, שהיא נשמה אחת, אחידה, מאוחדת 
ומאחדת, שממנה הוא שואב את חיותו, שאליה הוא שואף ואשר לה 
הוא חייב להקדיש את מרצו ואת פעילותו, תנועה זו. שביקשה לעצב 
עולם טוב־יוחר, היתה ראקציה לאינדיווידואליזם הפרוע ולאמנות 
הצרופה. ודמתה לדת הזמניסטית חדשה. היא התפתחה במקביל 
לתנועה הסיר־ראלימטית (ע״ע סיר־ראליזם), אר בנפרד ממנה. 
ונדחקה על-ידה בהשפעת שתי מלה״ע. 

ר׳ שלש בספרות הצרפתית של המאה ה 20 נ 60 שנה, ויצירתו 
זכתה לפרסום גם מחוץ לגבולות צדפת. תוך התייחסות ליצירה הספ¬ 
רותית כגורם משפיע על החברה ועל תרבותה. עיצב את רוח זמנו 
במידה לא־מעטה. 

,.מ ./ ,(. 611 ) 3 $ ־ 1 שג £1£1 ; 1935 , 7111101/211111216 61 .מ ./ ,■)? 1 ח 6 * 1 ז 01 

- 80 ,(- 111 ־ 80111 . 71 ; 1953 , £11026 > 5011 , 016 60 ,. 7 ./ ,ץ 5 ז £6 . 4  0 ) ז 11110 א .( 
17711/ * 11 ) 2 ) 56/8 .'\\ . 4 ,( 1 ) 6 > *{*״״׳*ו : 1884 , 1-111 ,ז״/״ 
¥011(711712(71 171x7■ זזוי 1 י 31 ? . 1 ; 1911 ,) 7 ו/ 10 !וח>ו£ ) 1 /) 111 /?/ 1010 וו/ק , 
80115160/1 071<1 8 61 ) 11141 10 ) 11 116 ) 0 ? 121 .רו 1 שב 1 §ש 1 ^ ¥30 .? ; 1919 ״ 

<1(1 107)11>(61^, 1921; 1(1,, 12! 8. 11071(017, 1946/8; 1(1. , £( 8. 80/15 
10 11110011 17( 11 ; 1932 ,. 7 4 ) 8 ) 0 11707101021 ,׳<גז 8 . 11 ; 1948 ,)( 117 )€<} 70 ו 
7111 ) 1111/01 ()) 1 ) 1 1 ) 1 ) 1010211 ( 0 1 ) 1 ,") 80/7107711411 י' ,־ס^ז^קגחש !)(^ ; 
(0/71(014 1) 140165 1 ) 30 5 ־ 111 > 5117 1 ) 31 עזב!!) 1810 0 1650 ) 11 ) 11 { 114 {/ 0 חי . 

16 זג 30 זשו!^ ׳(* 1111010 ? ת , X ז X) 1937; 14.. 11681110, 1/4771( 7077107 !- 

/><]<<( (( 1( 7(1'(, 1946*; 0. 1.0>6)0 >0 1 ( 1/11107 1/16 171 11 ( £110 י ׳ ( 

1(1(05, 1948; 1(1., 7/1( 8(01011, 1/1( 1/11(1(711071(117)2, 0)1(1 71777(. 1961; 

0. >4. ? 7/1 , 32 ־ 1 ? . 4 < ; 1950 , 1011 ) 1771021710 ) 167111 ( 801 )!/' 7 ,ות׳אוס ( 
800107111( 4207> 1925 , 611 ^) 1/1 ) 00 7 ) 8 1:1 ) 0 .!/ . 14 ;* 1951 ,ע — 

1953; 11 מ) . 1 ) 1 ; 1953 ,ק(( 1237 ) 1/1 0718 51/7707 ) 7/1 , 05 ) 1163 ^ . 14 .)״ .), 

£71211111 807)1071110 ?0(11: 5108(771 £110^5 171 07111(1177?, 1960; 11. 

\ 1 <))סהס 0 ) 7/1 ,. 16 ; 1955 , 11 , 1 ( 071110157 711 ) 5108 01 (( 1111107 4 ,)( 6 ![ 6 /ו 
0/ 8. 1 '71 01((767 31 ; 1963 ,( 017101501 01 5 }ק 66 חס 0 : 10 ) 1 ( 07 ) 1115 ץ )., 
0(7771011 0718 £712/15/1 8. (1 16 > 0 ווח 4£6 .? : 1965 ,( 30005 ) 00 ־ 00011 :ח 
8017/07)11( 117102(. 1957; 70 ) 5108 0/18 ) 1 ) 80171071 ,) 0143111 , 2110 ) 03 ,ן , 

1961; 1115 ) 0 , 42500 < . 0 .£ ; 1963 , 8 )- 80 ו 1 ( 07 )) 8 .א ,(. 1 > 6 ) 6 ־\ז? .א (/!( 
11118 (!)2/154/1( 8., 1970. 

. מג. בר 

רומדה, ע-ע אמיל;ה. 
רומניה, הרפובליקה הסוציליסטית על 

נן״נוח 110 3 ז 1115 נ 1 ־ 80 ) מדינה בדרום־מזרח אירופה! שטחה 
237,500 קמ״ר, ובה 21,352,000 תוש' (אומדן, 1975 ). ר׳ גובלת 
בבריה״מ, הונגריה, יוגוסלוויה ובולגריה. גבולותיה הדרומיים והמז־ 
רחיים הם הנהרות דנובה ופרוט וחופי הים־השחור. בירתה בוקרסט 

ע״ע). ) 







797 


וומגיה 


798 


גאוגרפיה, עמ ׳ 797 ; אקלים, עמ׳ 798 ; אוכלוסיה. עס׳ 799 : צמחיה, 

עמ ׳ 801 ; חי, עמ׳ 801 ! דתות, ענז׳ 1801 לשון, עם׳ 803 ; ספרות, 

עם׳ 804 > כלכלה, עם׳ 807 ; חוקה ומשטר, עמ' 811 ; משפט, עמי 
811 ; כוחות מזוינים, עם׳ 812 : מוסדות חינוך, מדע והשכלה, עם׳ 
812 ; אמנות, עט׳ 813 ! מוסיקה, ענד 815 ; היסטוריה, עם׳ 816 ; 
יהודים, עמ ׳ 820 . 

המבנה הפיסי. פני־השטח בר׳ בנויים מהרי הקרפטים (ע״ע) 
במרכז המדינה, התופסים כ 2/3 משטחה ומקיפים. בצורת קשת, את 
הרמה המרכזית (טרנסילווניה) במערב. מישורים רחבי־ידיים יורדים 
בהדרגה מאיזור ההר ותופסים את חלקה המזרחי של רי. ניתן להבחין 
ב 4 אזורים פיסיוגרפיים: הרי הקרפטים. רמת טרנסילווניה. גבעות 
התת־קרפטים ותחום הרמות והמישורים (כולל איזור הדלתא של 
הדנובה ומישור־החוף של הים־השחור), 1 ) הרי הקרפטים 
מהווים חלק ממערכח־הקיסוס השלישונית ונחלקים בתחום ד׳ לקר¬ 
פטים המזרחיים, הדרומיים (האלפים הטרנסילווניים) והמערביים. 
הקרפטים המזרחיים נמשכים מתיך תחום בדיד ,"פ לכיוון דרום- 
מזרת, ומסתיימים בתפנית קשת־הקרפטים מערבה■ אורד הרכס כ 350 
ק״מ. בחלקו המרכזי הוא בנוי סלעים גבישיים עתיקים! באגפיו 
המערביים — סלעים געשיים שלישוניים; במזרח ובדרום — סלעי- 
גיר מתקופת הקרטיקון. האיזור הגעשי עשיר בקונוסים געשיים, 
לועות הדי־געש וצווארים געשיים. יפת ספנטה אנה היא ימת-לוע — 
היחידה ברי. איזור זה עשיר במחצבים (נחושת, אבץ, עופרת), וכן 
רבים בו מעיינות חפים, שאפשרו הקמת אתרי נופש ומרפא רבים. 
בתחום הרכס ובאגפיו מצוי מספר ניכר של שקעים טקטוניים, המשמ¬ 
שים להתיישבות חקלאית ולדרכי-תתבורה. שיא הקרפטים המזרחיים 
הוא ההר פןסרוסו (טגסזסז?), 2,305 פ׳. רכס הקרפטים הדרו¬ 
מיים נמשך מערבה, לאורך כ 250 ק״ם, עד "שער הברזל" שלחופי 
הדנובה (ע״ע; ושם תם/ עמי 845 ). הרכס מורכב בעיקרו סלעים 
גבישיים (גרניט, שיסט). וכן אזורי אבן־גיר. העשירים בתופעות 
קארסט — בעיקר סערות גדולות. זהו הגבוה סביו שלושת הרכסים 
הראשיים של הקרפטים, ובו שטחים נרחבים המתנשאים מעל לגובה 
של 1,500 מ׳. שיאו הוא הר סולדוביאנו ( 31111 פזי 10 ו 101 \). 2.543 מ׳ — 
הפסגה הגבוהה-ביותד בר׳. הקרפטים המערביים מצטיינים 
בגיוון רב של התבליט והמבנה הגאולוגי. היחידות העיקריות 
בתחומם (מדרום לצפון) הן: הרי בנם ( 83031 ), הבנויים סלעים 
גבישים וגירניים והעשירים במחצבים; הגוש הגבישי פויאנה רוסקה 
( 01303-8115,3 ?) ! הגוש ההרציני־הרמתי ביהוד ( 811101 ) , שבו 
הפסגה חגבוהה־ביותר: הרי אפוסני (<גןס! 11 ק\ 0 , 1.851 מ׳ — מן 
האזורים הציוריים בד' ובעל מבנה גאולוגי סורכב! גבעות סומש 
( 8011105 ) וסילוואניה ( 21113 זי 1 ץ 5 ), הנפונות־יחסית והמכוסות אבן־גיר 
שלישונית• בין החטיבות הנ״ל מפרידים מספר רב של שקעים 
ומעברים בעלי ערך רב לתחבורה. הדי הקרפטים סכומים יער מחטני 
ונשיו (אחד מאוצדות־הטבע החשובים של ר): בגובה של כ 1,750 פ■ 
מתחלף היער בכרי-עשב אלפיניים (המשמשים למרעה), ואילו 
העמקים והשקעים משמשים לחקלאות. 

2 ) שלושת רכסי הקרפטים סוגרים על רמת טרנסילווניה 
— אגן שקוע ומבותר בגובה של 300 — 600 ם׳ — הסכוסה חרסית 
ואבן־חול שלישוניוח. לרמה אפייני סבנה טופוגרפי מגוון — שטחי 
מישור, גבעות מתונות ועמקים, המשמשים, ע״פ התנאים המקומיים, 
לחקלאות, מדעה וייעור. 

3 ) גבעות התת־קרפטים משתרעות בין הקרפטים המזרחיים 
והדרומיים לבין מישורי המולדובה והדנובה■ גבהו המיתני 1,000 פ׳. 
הן בנויות משקעים פריכים מתקופות הפלייקן והמיוקן. האיזור 
מבותר בחריפות ברשת צפופה של יובלי הדנובה והסירם, המנקזים 
אח הקרפטים. בתחומו מספר רב של שקעים ועמקים, המהווים מצע 
לחקלאות איטנסיווית וליישוב צפוף. במערב גולשים התת־קרפטים 
אל הרמה ה?טית (, 0011 ) הנמוכה ( 250 — 350 מ'). 



רוסניה. כראז — בקרפטים הטרנמיל,יונים — המצזרוז והכפר 


4 ) תחום הדמות והסישורים. רמת מולדובה ( 2 ׳ 01 ג 81011 ) 
שממזרח לנהרות סירט וסולדיבה היא רמה מבותרת נמוכה ( 100 — 
450 פ׳), הבנויה שכבות אפקיות של משקעים שלישוניים. מצפון 
לדנובה משתרע מישור הדנובה (הסכונה גס ואלאכיה או המישור 
הרומני). במובן הטקטוני זהו שקע שלישוני — בגובה 25 — 200 ס׳ — 
המכוסה משקעים צעירים של לס, חול ואלוביון. עסק הדנובה מלווה 
לארבו שטחי ביצות ואגפים, ויוצר בשפכו לים־השחור דלתא ענקית 
פעילה. בין הדנובה התחתית לים־השחור נמצאת רפת דוברוג׳ה 
(ע״ע) הנמוכה; היא בנויה סלעים פלאיזואיים וגיר פסוזואי. 
הספתח צורות־נוף קרסטיות. את חלקה המערבי של ר' תופס מישור- 
טיסה, המהווה את השוליים המזרחיים של האגן הפנוני (ההונגרי). 
המישור מכוסה שכבות עבות של לס ואלוביון, ומחובר במעברים 
ובשקעים רחבים אל הומה הפנימית, 

טבעת המישורים. הרמות והגבעות הנמוכות המקיפה את הקר¬ 
פטים היא הנכס החקלאי העיקרי של ר׳. קרקעותיה הפוריות והאקלים 
הנוח מאפשרים טיפוח מגוון גידולים חקלאיים (חיטה, תירס, חמניות, 
סלק-סוכר, טבק, עצי־פרי וגפן) ומשק בע״ח. 

ה י ר ר ו ג ר פ י ה. כמעט כל נהרות ר׳ משתייכים לפערכת־הניקוז 
הצפופה והמפותחת של הדנובה. עם היובלים העיקריים של הדנובה 
בתחום ר׳ נמנים הנהרות האלה: סיפש, מורש (יובלי הטיסה [ע״ע], 
שאינה זורמת בתחום ו"), אולם, ארג׳ש, יאלומיצה, פירט ופרוט. 
מוצא רוב הנהרות בהרי הקרפטים ושלוחותיהם, והם ניזונים מגשמים 
וממי הפשרת שלגים. הנהרות, ובכלל זה הדנובה, אוצרים אנרגיית- 
מים. שעתודותיה נאמדות ב 7 מיליון קילוום. ב״שער הברזל" שלחופי 
הדנובה הקימו ר' ויוגוסלוויר, במשותף את המפעל ההידדו־חשמלי 
הגדול ביותר באירופה, לנהרות חשיבות רבה כנתיבי שיס פנימי, 
ומלבד זאת משמשת הדנובה עורק ספנות בי״ל, בר׳ למעלה פ 2,300 
ימות. רובן קטנות (עד 50 קמ״ר). אורך חוף הים־השחור בתחום 
ו׳ 245 ק״ס; רובו הוף נמוך של ולתת הדנובה. המלווה ביצות, 
לגינות. שרסונות־חול ואיים מרובים. הקטע הדרומי (חוף דרום 
דוברוג׳ה) מצטיין בתכונות פיסיות ואקלימיות הנוחות לרחצה 
ולנופש: כאן מצויים אתרי־הקיט התשובים־ביותר של ר׳. באזורים 
רבים, ובעיקר למרגלות הקרפטים, נובעים אלפי מעיינות מינרליים, 
חלקם בעלי תכונות־פרפא. 

א ק ל י ס ה של ר' יבשתי־סמהג. הוא מושפע בעיקר מגושי־אוויר 
לחים. שמקורם באוקיאנוס האטלנטי, ומגושים יבשים (קרים או 
תמים) מיבשת אסיה. קשת הרי הקרפטים היא מחסום בין מערב 
המדינה, הנהון בעיקר להשפעות ימיות (מתונות למדי). לבין האזו¬ 
רים שבמזרח ובדרום. שאותם מאפיינים תנאי אקלים יבשתיים. הרי 
הקרפטים מהווים איזור אקלימי נפרד, השונה במידה רבה מאקלים 






799 


רומניה 


800 



רומניה. ם־נז מזריע, מרכז העיר 


סביבתם הנסוכה. גבעות התת-קרפטים הן איזור־מעבר בין אקלים 
ההרים והמישורים. בחודש ינואר שוררת בבל רחבי ר־ טמפרטורה 
נסוכה ס״ס: בחוף הים־השתור מ ״ 0 עד ״ 1 - במישורים מ״ 1 - עד 
״ 3 - ובאיזור הקרפטים פ • 5 ־ עד • 10 ־ ולמטה מזה. ביולי משתנה 
הטמפרטורה הממוצעת ם ' 22 —• 23 במישורים ובאיזור החוף, ל • 19 — 
• 20 בטרנסילווניה ובמולדובה, ועד־כדי • 10 —״ 12 ולמטה מזה בקר־ 
פטים. כללית עולה כמות המשקעים מדרום לצפון וממזרח למערב. 
וכן עם הגובה הטופוגרפי. כמות המשקעים הגדולה־ביותר ( 1,200 — 
1,400 מ״ם) יורדת בפסגות ההרים ובמורדותיהם המערביים הגבוהים. 
הים־השחור אינו תורם לריבוי משקעים באיזור החוף: זהו האיזור 
היבש (והחם) ביותר בר׳, וכמות המשקעים השנתית הממוצעת בו 
350 — 400 ס״ס. במישורים ובחת־קרפטים כמות המשקעים השבתית 
הממוצעת היא 400 — 600 ס״ס, ואילו בטרנסילווניה 600 — 700 מ״ם. 
החדשים הגשומים־ביותר הם מאי—יולי, והיבשים־ביותר — דצמבר— 
פברואר. משקעי־החורף יורדים ברוב חלקי ר׳ בצורת שלג, המכסה 
את פני הקרקע מספר חדשים בשנה. תופעות אקלימיות עונתיות 
ומקומיות הן: רוחות הרים חמות ויבשות — בטרנסילווניה: רוחות 
פזות (קרות ויבשות) — במזרח המדינה; חדירות תכופות של אוויר 
ארקטי קר, וכן אינוורסיות הטמפרטורה וערפילים — בשקעים 
ההרריים. 

אוב ל וסיד, (דמוגרפיה). ב 1930 נאמדה אוכלוסיית ו״ ב 15.9 , 

ב 1966 ב 19,1 וב 1975 ב 21.4 מיליון נפש■ שיעור גידול האוכלוסיה 
מאז 1948 היה כ 1% לשנה ומאז 1974 0.9% . בשיעור הילודה חלה 
ירידה מ 30.6 לידות ל 1.000 נפש בשנים 1931 — 1940 לכדי 20.3 
ב 1974 . ובמקביל פחת שיעור התמותה באותן השנים מ 19.4 מיתות 
ל 1,000 נפש ל 9.1 , צפיפות־האוכלוסיה הממוצעת היא 88.5 נפש 
לקפ״ר. האיזור המיושב־ביותר הוא חגורת גבעות התת־קרפטים 
בתחום החבלים ואלאכיה ומולדובה, שם פולה צפיפית־האובלוסיה 
על 100 נפש לקמ״ר. האזורים ההרריים (בעיקר הקרפטים הדרומיים), 
דוברוג׳ה והדלתא של הדנובה, הם הפחות־מיושבים בחבלי ר׳. חרף 
המבנה המבותר שלה נמנית טרנסילווניה עם החבלים בעלי צפיפות־ 
תושבים ניכרת־למדי. 573% ( 1974 ) מתושבי ר' שוכנים בצורות- 
יישוב כפריות — למעלה מ 15.000 כפרים המאורגנים במשקים 
שיתופיים וממשלתיים. בתהליך המתמיד של עיור. החל בדי בעיקר 
מאז מלה״ע 11 , גדל שיעור האוכלוסיה העירונית פ 23% ב 1948 
ל 33.4% ב 1964 ול 42.7% ב 1974 . התהליך הזה הוא תוצאה של תיעוש 
מוגבר של הערים הוותיקות ושל הקמת ערים חדשות ליד מפעלים 
חדשים להפקת מחצבים ולעיבודם. המחוזות באנאט, ברשוב, הונך־ 


ווארה ופלויישט מצטיינים בשיעור הגבוה־ביותר של אוכלוסיה עירו¬ 
נית. ב 1974 היו בר׳ 18 ערים שבהן 100.000 תושבים ופעלה (כנגד 
3 ערים כאלה בלבד ב 1930 ). בוקרשט (ע״ע בוקרסט) הבירה ( 1.68 
טיליו! תוש׳) היא הגדולה בערי ר', ומרכזה המינהלי, התעשייתי, 
התחבורחי והתרבותי. ערים גדולות וחשובות אחרות הן: קונסטנצה 
(ע״ע: 262,100 חוש׳) — הנמל הראשי: פלויישט (ע״ע פלוישטי; 
232.700 תוש׳) — מרכז תעשיית נפט: יאש (ע״ע יסי: 232,100 חוש׳) 

— בירת פולדובה ומרכז תרבות ותיק: טיפישירה (ע״ע: 225.500 
תוש״) — המרכז העירוני הגדול־ביותר במערב ר׳ וצומת-תחבורה: 
קריובה (ג׳וס 1 מ 0 : 221.900 תוש׳): קלוז׳ (ע״ע: 218,700 חוש׳) — 
מרכז תעשיה ותרבות: גלץ (ע״ע; 204.700 תוש׳): ברשוב (ע״ע. 
כרך מיל׳; 202,500 תוש׳) — מרכז תעשיה כבדה. 

ערים רבות נוסדו ביה״ב בידי מתיישבים גרמנים (ברשוב, קלוז׳. 
סיביו) או הונגרים (ארו (ע״ע), אורדך, מארה [ע״ע אורדיאה מרה). 
טיפישווארה). בני לאומים אלה מהווים עד-היוס״לק ניכר מתושביהן 
ומקנים להן צביון מיוחד. מהערים החדשות שהקיפה ר׳ הסוציא¬ 
ליסטית — ויקטוריה, גאורגיו־דז׳ וקומנשט. ר , הקיפה הרבה מרכזי 
קיט ותיירות, המושכים גם תיירות בי״ל; ממאיר,, אפוריה ופנגליה 
הם אתרי־הקיס החשובים־ביותר לחוף הים־השחור, ומספר רב של 
אתרי מרפא ונופש מצוי גם בקרפטים ולמרגלותיי,ם. 

אתנוגרפיה. הרומנים מהווים 88% מכלל התושבים (מפקד 
1975 ). השאר הם: הונגרים (מדירים [ע״ע!) — 8.5% ־ גרמנים — 
2.0% : וקבוצות־פיעוטים קטנות של יהודים (ר׳ להלן). אוקראינים, 
סרבים, קרואטים, רוסים, טטרים. תורכים ובולגרים. 

מיצא העם הרומני מצאצאי מתיישבים רומאים ושבטים מקומיים 

— תושבי הפרובינקיה הרומית דאקיה — שנטמעו בתרבות הרומית. 
עם התמוטטות האימפריה הרומית מצאה אוכלוסיה זו מקלט באיזור 

הקרפטים. ובך שפרה 
על קיומה ועל ייחודה 
התרבותי. כשהשתררו 
באיזור תנאי־בטחון טו¬ 
בים יחסית, חזרו הרו¬ 
מנים לפקום־פושבם ה¬ 
קודם, שם שרדו, כפי 
הנראה. קבוצות קטנות 
של בני עמם. דעה 
שונה גורסת, שהרו¬ 
מנים הם צאצאי אוב־ 

רוסניר! לבו־ש יגסם' , , 

לוסיה בעלת תרבות 
רומית, שנדדה לתחום ר׳ פאיזור שמדרום לדנובה — זאת ע״ס קיומה 
של אובלוסיה דוברת ניבים רומניים (ר׳ להלן, לשון) בארצות הבלקן 
(ביוון, יוגוסלוויה ואלבניר.). הלשון הרומנית שייכת לקבוצת הלשו¬ 
נות הרומניות. הרומנים המאמינים משתייכים לכנסיה האורתודוכסית 
הרומנית (ר׳ להלן, דתות). 

קבוצת-חמיעוטים הגדילה־ביותר הם ההונגרים — 13 מיליון 
נפש ( 1975 ): הם צאצא' ההונגרים ששלפו בסדנסילוניה (ע״ע) 
ומרוכזים, בעיקר, בחבל ההונגרי האוטונומי מורש ( 8 :ח 5111 ), שבו 
הם מהווים כ 2/3 פהאוכלוסיה. 

המיעוט הגרמני( 383,000 נפש) הוא הגדול בארצות פרכז־אירופה 
ומזרחה. כמחציתם — המכונים ״סבסונים״ — גרים בטרנסילווניה, 
(הם צאצאי מתיישבים גרמנים מיד,"ב. הגרמנים המכונים "שוואבים" 
יושבים בחבל נאנאט. ומוצאם ממתיישבים מהמאה ה 18 . ההונגרים 
והגרמנים משתייכים לכנסיות הרומית־קתולית והפרוטסטנטיות (ר" 
להלן, דתות). 

יש בר׳ גם אוכלוסיה מפוזרת של כ 100.000 צוענים, בעיקר במזרח 



רומניה 


2 נ 8 


801 

16 ( 1 הו ע< 011 ה 760 01107101 16 ( 1 ) 0 17116711 ) 060610 16 ( 7 , 3 זו 1111 ־ 1 .£ 

16 ( 1 , 0511 ) 1 - 011011 .׳\ ; 1963 , 11111116 ) 76 ;' 116 ) 760 10711071 ( 1117 

; 1966 ,.א /ס 1111116 ^ 76 $06101111 1116 / 0 !<} 40 { 116 ( £60X07 (והס 11601 <( 1 ( 1 

; 1967 ,. 1 1171111 ה 7 הז* 01 מן 11116111 ) 061/610 6 ( 100(135, £60110x1 ^ *>ל 2 .( 

;* 1969 ,.) 1 [ 0 ^ 1/1 ) 0 (^ 060 7/16 , £1063 ^ 1 - 011011 .^- 111 ז 3 ז 0 )\ .יד 

0 הס }(ס 1 ( 401/6 ( 1 . 1 ,״ 11 * . 8 ; 1970 , 1161 ( 110 ( 10 616 ) 60 () , 01X011 

. 1975 ,( 0X1.7111 י 0¥ א) 16 ) 100 /^( 7 

ג. שמ. 

צמחייתה׳ אינה עשידה־ביותר בהשוואה לגודל שסחה, משום 
שאין ארץ זו מגוונת־ביותר מבחינה טופוגרפית וחלקה ההררי קטן 
ביחס לשפלה; אעפ״ב רב מאד מספר חברות-הצמחים בצומח שלה. 
מבחינה פיטוגאוגרפית אפשר לחלק את ר' לשני חבלים — המרכז־ 
אירופי והפונטי. לחבל הראשון שייכים בעיקר הקרפטים המזרחיים 
וארץ הרמות והגבעות הסמוכות להם. ואילו המישורים והשפלות 
שבדרום הארץ ובמזרחה משתייכים לחבל הפונטי. 

חטיבות הצומח החשובות־ביותר הן: 1 ) הצומח ה ק רפ ט י, 
המשתנה עם מדרגות־הגובה של הד,ר. בגובה האלפיני של 
הקרפטים ( 2,000 — 2.200 מ') מצויות תצורות שונות של אחוים ובתות 
אלפיניים. שבהם שולטים עשבים ובני-שיח. בגובה ס ו ב ־ א ל פ י נ י 
מצטרף אליהן יער של אורן־ההרים (גממססבזס !!!";ק). מלבד 
הדגניים והגוסאיים בולטות כאן מאד בתות־אברשיים. בחגורה 
נ מ ו כ ה ־ י ו ת ר בהרים שולט היער הסונטני: זה מורכב מיער האשו־ 
חית הקשור למקומות הקרים־ביותר, ואילו במורדות הטיס־ 
יותר מחליפו יער מעורב של עצי־מחט יעצי־עלים (אשוח ואשור), 
או אף יער טהור של אשוחים ושל אשורים. יערות אשור שולטים 
במורדות הדרומיים ובגובה שפעל ל 700 מ׳. חלקים גדולים של יער 
זה נחשפו, ובמקומם התפתחו אפרים וערבות דגניים המטופחים בידי 
אדם. במדרגה נמוכה של ההר, באיזור הרמות והגבעות, מצויים 
יערות אשור בהרכבים שונים, אך עפ״ר הם מעורבים במינים שונים 
של האלון. כאן מפותחים גם יערות של אלונים רחבי־עלים, העמידים־ 
יותר ליובש: הנפוץ מכולם הוא אלון הסלע (מ״״ק 3 נ £1 ״ 311 )). 

2 ) בעמקים ובמשפלים שבדרום ושבמזרח איו צומח של 
עץ מתפתח. במקומו מצויים כאן ערבות דגניים. או שטחים טובעניים 
שהנהרות מציפים אותם. בחבל זה מרוכזת רוב החקלאות, המצטיינת 
בעושר גידוליה. אך העובדה שבשטחים אלה מצויים איים של יערות 
אלונים ואף של יערות־ערבה — שבהם פזורים, ברקע של הערבות, 
עצי אלון העקצים והאלון השעיר — מעידה על כך. שבעבר היו גם 
עסקים אלה או לפחות חלקם מכוסים יער. 

החי, שטחה של ר׳ נכלל בחבלים הזואוגאוגדפיים האירופי־ 
יערי (סרנסילווניה והקרפטים) והפונטי־ערבתי (מולדובה, ואלאכיה, 
דוברוג׳ה ופאת השפלה ההונגרית) של ממלכת החי הפליארקטית 
(תת־הממלכה האירוסיבירית), כריתת היערות וחריש הערבות המי־ 
שוריות נתנו אותותיהם בהרכבה ובתפוצתה של הסאונה. מבין 
בעה״ח ה יער י ים עדיין שכיחים־למדי חזיר־הבר, מיני סמוריים, 
סגאי אירופי. חתול היער והשונר. נדירים־ביותר הם הדוב החום 
ואיילים, ולעומתם הזאב, השועל והארנבת נפוצים בכל הארץ. 
מעופות היער מצויים ינשוף־עצים, מיני נקר, קוקיה אירופית 
וקוכווי היער. בחבלי הערבות מצויים מכרסמים כגון הסוסליק 
( 111115 ) £1 010:11115 ), נבין השדה והמרמיטה. בסקווי־המים ובפשטי 
הנהרות מצויים יונקים. כגון הליטרה! החרפן, נבוץ־המיס ועופות־ 
מים שונים. בית־גידול מימי מיוחד מהווה הדלתא של הדנובה; בקיץ 
מקננים בה עופות־מים וגדר, במספרים עצומים, ומגיעים לכאן 
השקנאי יהפלמינגו. נהרוה ר׳. ובעיקר הדנובה, עשירים בדגה. 

מ. ז,-עמ.ב. 

דתות. הנצרות, בנוסח הלאטיני, בנר חדרה לד׳ (אז 1 דאקיה) 
במאה ה 4 , אבל בעקבות נדידת־העמים ופלישת הברברים נעלמה 
במעט לחלוטין. תחת שלטון הבולגרים ומכנסיה הבולגרית — מהמאה 
ה 9 ואילו — ובהשפעת הכנסיה האורתודוכסית המזרחית, רווחו בר׳ 



המסיר, האפיסקופגית בהירטיח רה או־נ־׳ע. וסאה ה 10 

הפולחן והליטורגיה הביזנסיים בלשון הסלווית. לשון זו נשארה לשון 
הפולחן גם בנסיכויות ר׳ — ואלאכיד, ומולדובה — עד למאה ה 17 , 
עת הוחלפה בשפה המדוברת. כיום ד,כנסיה הרומנית היא היחידה 
בין הכנסיות האורתודוכסיות באירופה שנה נוהגת השפר, המדוברת 
נשפת הפולחן. בסאה ה 18 עמדה הכנסיה תחת השפעת הפאנאריוטים 
היוונים (ר׳ להלן, היסטוריה, עמי 817 ) שליטי נסיכויות ר׳: אעפ״ב 
נודע לכנסיה תפקיד נכבד בגיבוש התודעה הלאומית בתקופות שר׳ 
נמצאה בשלטון התורכים וההונגרים. כך, לפשל, עמדה הכנסיה 
בטדנפילווניה בהצלחה עד מגסות הפרוטסטנטיזם שתמכו בהן 
הנסיכים ההונגרים. ואולם. לאחר כיבוש תבל־ארץ זה בידי חילות 
אוסטריה (בשלהי המאה ה 17 ) גברו נסיונות האיחוד האוניאטי עם 
ד,כנסיה הרופית־קתולית. ב 1698 קם האיחוד — הננסיה הכירה 
במרות האפיפיור, אבל למאמיניה הותר לקיים את הפולחן הרומני. 
אחרי 1918 נתייחד לכנסיה קתולית־אוניאטית זוהשם הרשמי..המסיר, 
הרומנית", והודררניה הממסדית שלה אורגנה מחדש בעקבות הקוני 
קודדט של 1927 . המשטר הקומוניסטי שלאחר מלה״ע 11 הטיל 
הגבלות חמורות על הכנסיד, הקתולית, ובתוקף חוק מ 1948 בוטלו 
הסכמי־האיחוד וכל רכושה הועבר לרשות הננסית האורתודוכסית. 

הכנס יה האורתודוכסית בר׳ היא כנסיה אוטוקפאלית 
18850 , ואינה תלויה בפטריארך של קושטא. המטרופוליטן שלה, 
שמושבו בבוקרשט, מחזיק מאז בתואר פרימאט. וס 1925 הועלה 
למעלת פטריארך. למרותו סדים 5 מטרופוליטנים, החולשים על 
12 דיוקסיות. אע״ס שגם על הננסיה האורתודוכסית הטיל המשטר 
הסוציאליסטי הגבלות מסוימות היא החזקה־ביותר בגוש הקומוניסטי 
ובעלת עמדה תקיפה. 

בר׳ 14 מיליון אורתודוכסים. 1.5 מיליון קתולים, 780,000 קלווי¬ 
ניסטים (בעיקר הונגרים), 250,000 לותרנים (מרביתם גרמנים) 
ו 14,000 מוסלמים. 

,/' 1-1 , 011601016 16101)6 <)66 1011X10111; 6( <16 111 101X0X116 (£ ,באז 70 . 1 < 

73511111 . 1 ־ 2 - £0511 . 0 ; 1943 , 1 ( 0 ( 0111 ה 10 ת 1 ) 1 ץ 11 ו 1 7/16 , 7.3 ש! 7 11 : 1937 
,,ו 1 ז\ 0 צ 3$1 ז( 1 .£ - 00311 ? .'* 1 ; 1955 , 11071 ) 1611 01111 ! 1/16 ( 0111 ־..')/ ,(. 25 >:>) 
- 7/160 , 11 *! 011311 ( ; 1960 , 10111611 ; 0 ^ 11 } 0114 . 1 ה 1 161116 ( 0)1/1040X16 
16 > . 77 ! 1961 , 1 ) 6 ( 0116 ) 1/10401 ( 0 7101111111 ( 111 7/16 1/1 1 ( 51114 716111 ) 10 
. 1963 , 611$ ) 0.1 46$ 6 ) 6/10 ( 10 ( 701 416 11114 10711 ,(. 55 *£) . 31 ]£ !© 70 

צ. בר. 




803 


■רומניה 


804 


הלשון הרומנית (-ר , ) היא אחת הלשונות הנקראות 
"רומניות" (ע״ע) בשל מוצאן משפת רומא. הר' היא המזרחית 
בלשונות אלו ומבודדת מהן מבחינה גאוגרפית. הר־ נקראה תחילה 
״ואלאכית״ ( 11 !!!¥) וביו״ב. רק עם התגברות התודזנה "הרומאית" 
של דובריה נקבע לה השם ר׳. לר׳ 4 ניבים: 1 ) ד ק ו־ ר' (- 13300 
"ג״ 01 !) — לשונם של נ 18 מיליון איש מצפון לדנובה (ברומניה. 
ביוגוסלוויה [באנאט) ובבפרי־הגבול בהונגריה)! 2 ) א דו מ ני ת 
(ת 3 ״! 10 \/) — לשונם של 350,000 דוברים בתצי־האי הבלקני 
(חסאליה אפירום, אלבניה. מקדוניה ובולגריה); 3 ) מ גל נ ו־ ר׳ 
(■-,-";;ס!:;■;!,}) — לשונם של כפה אלפי דוברים בדרוס־מערב בולגריה 
ובצפון־מזרח יוון,• 4 ) איסטרו-ר׳ (. 15110-1 )— לשונם של כמה 
אלפי דוברים בחצי־האי איסטרה (איסטריה) בצפון־מערב יונו־ 
מלוויה, ספרות ר׳ כתובה יש רק בניב ( 1 ). 

תולדות הר׳. מוצא הר' מהלאטינית העממית, שרווחה באזו¬ 
רים הבלקניים של האימפריה הרומית; הדבר מורגש באפיה הבלקני 
הבולט של השפה. הרומנים נוטים לייחס את לשונם לניב הדומי של 
דקיה (ע״ע) בימי שלטון הרומאים ( 107 — 271 ). אך לא ברור כיצד 
נשתמר ניב זה אתרי פינוים של המתיישבים הרומאים• משערים 
שהיתה הגירה מחודשת של דוברי לאטינית מהשטחים שמדרום 
לדנובה, ואלה חיזקו את שרידי היסודות דוברי תלאטינית בשטחי 
דאקיה. את הפיכתה של הלאטינית לר׳ מתארכים למאות ה 7 —זז 8 . 
מקים ר" בודדות מופיעות בתעודות סלוויות, ביזנטיות והונגריות 
מיה״ב. הטכסטים הראשונים ברי הם מהמאה ה 16 ! בראשם מכתבו 
של האציל נאקשו (" 30$ סא) סקמפולונג ( 8 סג 1111 ס 1 מב 0 ) אל ראש־ 
העיר (הגרמני) של בראשוב, שבו הוא מודיע על פלישת התורכים 
( 1521 ). דקו־ר׳ אחידה נוצרה עם תרגום התנ״ך והברית החדשה — 
81101110511 13 110 8111113 ( 1688 ). בשל בידודה ואפיה הארכאי של 
הר׳ נשתמרו בה כ 120 מלים לאטיניות שנעלמו מלשונות ר" אחרות. 
אך הבידוד וחוסר הגיבוש הספרותי הביאו גם לשאילת מלים רבות 
מלשונות סמוכות — טלווית (קרוב למחצית הסלים בר), תורכית. 
יוונית, אלבנית והונגרית. מהמאה ה 18 ואילה עם התעוררות התודעה 
הלאטינית. החלה לאטיניזציה שיטתית של הר׳; נשאלו מלים רבות 
מלאטינית ומצרפתית ונופו מלים שמוצאן אינו לאטיני. עקב כך 
עולה היום מספר המלים הלאטיניות השאולות על מספר המלים 
ששרדו פהלאטינית העתיקה. וע״ע ספרדית. עמי 400 . 

בדיב השתמשו הרומנים תחילה בכתב הקירילי, ורק ב 1860 
הושלט השימוש באלפבית הלאטיני. כללי הכתיב נקבעו עפ״ר 
כמקובל בלשונות הר״ וע׳יפ המבטא השגור. לאותיות 0 ו 8 נקבעו 
שני ערכים, כבאיטלקית — לפני תנועות קדמיות (/!/ ו /ס/) היגוין 
הוא ;£] ו 181 , ואילו לפני תנועות אחוריות (/״/, /ס/! /}/. / 2 /) 
היגויו [ 110 ו [ 8 ], כשנדרש היגוי שונה מוסיפים אחריהן 0 . 1 (לפני 
תנועות אחוריות, או בסוף מלה) או ל (לפני תנועות קדמיות); אלו 
״אימות־קריאה״ ואינו נהגות. ההיגוי של [ הוא [.?), כבצרפתית. 
סימנים עיצוריים פיותדים לר• — ז ־ ( 15 ): 5 = [!], מהתנו¬ 
עות הר״ המיוחדות: 3 — שנגזרה מ/־/ לאטיניח לא־מוטעמת, 
ונהגית [ 3 ] (כמו התנועה בהברה השניה של המלה האנגלית ! 31110 })! 
אפייניות התנועות החטופות ג (חגות: סלאט׳ םזנ 11 זו.ו 11 ["יד]) 
ו! ( 13 }״!; מלאם׳ 131 ) 1 -, 1 ]״נושה"]); אחרי מלה״ע ) 1 החלו 
להתעלם מהנזרון הלאטיני ולכתוב בכל מקרח /!/ (- רוסית ז"). 
יוצא-מו־הכלל יחיד הוא שם הארץ והעם (תגג״סז. 13 ״ 3 ״! 80 ). שבו 
— אתרי תנודות לכיוון הכתיב הפונטי האחיד, בעיקר בשם העם 
(״!ומס!) — נשאר שליט הכתיב האטימולוגי (סלאט־ 5 טמ 3 ומ 110 ), 
וזאת מחרת החשיבות שהרומנים מייחסים להדגשת מוצאם מהעם 
הדומי. בערד זד, ננקט הכתיב האטימולוגי. 

השינויים הפונולוגיים הבולטים לעומת הלאטינית נושאים 
לפעמים אופי בלקני: - 1 <ן- < - 01 -. כגון: 1 ק 0 < 0010 (״שמונה״; השר 


אלבנית *ן-״(!, מלאט׳ ״ 1-001111 ( 3 [..ישר"]). שפתות דומה חל בלאטי־ 
נית -״!ז- (די /ק/) ו-״§- (ר׳ /!!/), כגון: גקב < 1 ״ 3 טה 3 ("מים"); 
11111115 < 1 ״ 3 ״ 8 ״ 11 ("לשון"). ואולם. לפני תנועות קדסיות מופיעות 

01 ] י 81 ■ - ו:} £111 <ל (״חמש״) ; < 1 ־ת£ן £1111 ן $31 

("דם"). 

במבנה הדקדוקי של הר׳ בולט אפיה הארכאי (הדומה לזה 
של האיטלקית), ומתקיימות בו תכונות רבות של הלאטינית שלא 
נשתמרו בלשונות הר״ האחרות; אך יש בר' גם תופעות המיוחדות 
ללשונות הבלקניות (בעיקר אלבניח ויוונית חדשה). לשמות בר׳ שני 
מינים עיקריים (זכר ונקבה) — (חח!;,( ,״!״ 30 ("אדון׳ אדונים"; 
זכר); 0350 , 0353 (״בית׳ בתים״. נקבה [מלאט': ; 301111111 . 30111111115 
0353,03530 ]). בלשונות ר" אחרות עבר הסתמי הלאטיני לזכר, אולם 
בר׳ השתמר סין דקדוקי זה: !!"ק""! ,.ן״!״ (״זמן, זמנים״; מלאט׳ 
3 ! 0 קות 0 ! , 118 ק 1 ה 10 [השר: איטלקית 1 ק 1 ח 10 ,ס״תזס!]). לשמוח 

ד, סתמיים נלווים שמות־תואר. שסיומם ע״פ הזכר ביחיד וע״פ הנקבה 
ברבים ( 101105 § ;!״״ז, וברבים 1,1350 ־ 8101 !■!"ק"!!!, במקום זכר 

10110351 § [מלאט' 10110530 § , 1011051 § , 101105115 § — "מהולל"). 

השימוש ביחסות הצטמצם בר׳. אך הוא עדיין ניכר — גם זאת 
בהבדל מלשונות ר" אחרות. קיימת יחסת־הפניה (ווקאטיוום): 
ס״״זגסם (ארכאית: ״הו אלוהי"). 30111111110 ("הו אדוני", מלאט׳ 
0 ״ 1 ר״ 30 ) — כיום בצירוף תווית-היידוע. תווית־ר,יידוע נגזרת מ 110 ; 
("ההוא") הלאטינית, כבלשונות ר" אחרות; אך בהבדל מהן היא 
באה בסוף המלה ומתמזגת בה. היחסות מובעות באמצעות צורות 
שונות של תווית־ד,יידוע. הנגזרות מ ( 3 ) 11111 , 1113 , 111111 , 111301 
ן-- קלאסית 1111 י.;;״ 51 . 831 ]), (״ 01 ) 11101 ,(״! 11 ) 3131 כגון 
0350101 . 03501 , 0353 ;ז 110 ״״ז 30 , 111111 ת 1 ״ 80 . 01 ״מ! 80 . הדבקת היידוע 

לסוף המלה נובעת מהשפעת האלבנית: ״,!ס!״ , 011 ( 0 (..אדם. 
האדם"). 

הסוביונקטיוו נתקיים ע״פ הדוגמה הלאטינית. בתוספת המלית 53 : 
031110 53 < ! 03010 (״שישיר״); 333 ! 53 < ! 11803 ("שיראה"). שרדו 
גם הקונדיציונליס, הגרונדיום (כבאיטלקית) וצורות־פועל ארכאיות 
אחרות. שם־הפועל (אינפיניטיוו) נהפך לשם־הפעולה: < 0 ! 13 ״ 03 
03,11310 (״פעולת השירה״: השר יוו׳ חדשה 6 ז < י 17111 זס, 
"פעולת האכילה"). צורה מקוצרת, המוגדרת כאינפיניטיוו, משמשת 
רכיב בצורות העתיד: 3 ז״ 03 (")!ס" או (ארכאית וספרותית) 
""!! ג 1 ״ג 0 (,.אשיר״, פלאט׳ 0 ! 13 ״ 03 010 ! ]"אני רוצה לשיר")). 
יש גורסים. שצורות־עתיד אלו כבר הופיעו בלאטינית העממית 
פפלאיטוס ואילך, ויש שתולים אותן ביוונית המאוחרת, שהחלה 
ליצור צודות־עתיד בהרכב עם 0 !ג 30 (״רוצה״, היום 56 ) ועם 
צורות־פועל שונות שירשו את הסוביונקטיוו: ,״״,״״ו* 50 ("אסגור" 
[מורכב עם פוטורום קלאסי[); ,? 60 54 ("אראה"). אם הפועל (")!ס! 
בא במשמע "רוצה", מצדפים אליו צורות סוביונקטיוו ולא אינפי־ 
ניטיוו, בדומה לאלבניה, יוונית-חדשה, סרביח ובולגרית. הפיכת 
האינפיניביוו לשם־פעולה והחלפתו נבוביונקביוו בצורות מורכבות 
שייכת לתופעת ■גסיסת האינפיניטיווי בלשונות הבלקניות. ע״ס 
תופעות כגון זו נוצרה ההשערה על קיום איזור לשוני בלקני. 
עמנואל - ליש, מלון רומני־עברי, 1964 ז ) 1 > ) 11112017 .< 1 ח 511513 ת:*ל 0.1 

- 8167716/1 1 ) 1 {) 8.1417157711 .!־ז ; 1901/32 , 11 ־ 1 , 701477101716 7 $14 180 ?>/ 

• 7141740 367 0726717110/1 3 ) 771010£12611 ^ £1 נ [\ח €3 !!וו? . 8 ; 1905 , 8 ) 1071714 

, 16 ) 701171101 ) 10£ ה$$ ,מ 0156 . 3 ! — 6111 ^ 830 ; 1905 16 /) 70 <} 6 71 ) 11 ) 11 ( 1 

110 .\ 2 ; 1953 , 70711411 ( 8.01 20 11071 ) 7 14270311 .־ 1 ש־עמ 5 . 0 . 0 ; 1936 , 1-11 
, 01472 [ 7702 0 2 ) 1/1 ^ 071 2 ) 1 > 701777107710 1071£116 10 ) 11 ) 882017 ) 1 ) 87 

. 1974 , 8.117710711071 771 ) 03 / 0 711 ) 72 /ק 10 )' 1 )( 1 ) 711 , 01055 .£ ; 1973 

מי. גר. 

הספרות הרומנית הגיעה למלוא התפתחותה רק באמצע הסאה 

ה, 15 — ואת מחמת התנאים המיוחדים במדינה, שתכופות שלטו בה 
מעצמות זרות. בגלל הקשרים עם הבנסיה הרוסית־אורתודוכסית 


































807 


יומניו! 


8 8 


עקב הערכה מחדש של הקלאסיקונים היה בל אחד סהם לאבי־ 
אבות המפלגה הקומוניסטית ע״פ אחד ממרכיבי יצירתו הספרותית. 
בו־בזסן דואגת ההנהגה הקומוניסטית שהסופרים לא ישכחו את 
הצרכים התעמולתיים השונים. ב 1971 אף דובר על .מהפכה תרבו¬ 
תית' בעת שהזכיר ניקולא׳ צ׳אושסקו לסופרים את העקרונות 
הישנים על .,פעולה מדינית ואידאולוגית לחינוך סארבסיסטי־ 
לניניססי". בכה״ע הספרותיים חזרו והופיעו שירי-תהילה למפלגה 
הקומוניסטית וסיפורים על גיבורי השביתות במשטר הקודם, על 
פעולות מחתרת וכן על ראשי הפעילים בקידום הייצור התעשייתי. 
בכל־זאת נשמר הפלורליזם. ובו־בזמו המשיכו להופיע יצירות ספרו¬ 
תיות בסגנון מודרני, שהוקעו בתקופה הסטאליניסטית כ.,הסחת־ 
הדעת מבניין הסוציאליזם". רק נושא אהד נשאר בחזקת איסור 
בתוך ר׳ — הטרור שבתקופה הסטאליניסטית. 

המיעוט ההונגרי בטרנסילווניה פיתה ספרות משלו. המוסיפה 
נופד מיוחד לספרות ההונגרית (כגץ ארץ טאסאשי [ע״ע הונגריה, 
עם׳ 1844 ). 

; 926/8 [ ,^ 1-1 ,£( 0701 <) 1 ( 1 )/< 01 ) )( 187 ( 01 ־ 1 711 ) 11/00/1 18 ־ 101 * 1 , 5011 ) 111 ^ 0 * 1 . 11 
, 111 ) 2 ) 7 <[ 171 0710 (( 1/11 ^ 071 18 ). 1 ) )( 07 ( 7071 1111711 ) 7 ) 111 111 ־ 01 ) 1 ! , 1 מ 6$ ח 111 ג 0 . 0 
,. 01 זס ץסוי) 0100111 . 8 ;* 1968 ,) 1611 ( 701 70111711 ) 111 0710 ) 11 ,. 1 ) 1 ; 941 [ 
, 1 ) 105,1 ^) 020 ,[ .£ ; 1944 , 1 ,) 771 ) 03 ( 77 ) 160 ( 701 ( 70/1171 ) 111 1110710 
, 1 ) 03 ־ 1 ( 1 5 ) 8001 ) 74 1 ( 011 ? % 71 ( 711 ( 1 7 ; 0707710 3 ( 07 ) 077 ) 7/1 1071 ת 8 (< 01 \[ 

.־חו) ) 70117710171 ) 70/117 ) 11/1 10 1 !) 71 ) 011 י 05€11 חו\ס_ 1 . 4 ? ; 1974 

, 1975 ,( 1 ,) 105 ? 1 ) 5 זש 1 ( 031 
ת. ל. 

כלכלה. בתום מלה׳־ע 11 היה המשק הרומני חקלאי בעיקרו. 
מתוך אוכלוסיה של כ 16 מיליון ב 1948 , חיו רק 3.7 מיליון ( 23% ) 
באזורים עירוניים. ב 1950 הועסקו בחקלאות כ 2/3 מבוח־העבודה. 
ובתעשיה — לא-יותר ם 14% ממנו. המשק הרומני ניזוק קשה בעת 
סלה״ע 11 . ובמיוחד — תעשיית הנפט ומערכות התחבורה. פריון 
הייצור היה נסור■ הן בחקלאות והן בתעשיה, והמרינה מבלה מאבסלה 
נרחבת, בהמשך לאבטלה בין שתי סלה״ע ובעת מלה״ע 11 . 

הממשלה הקומוניסטית שכוננה ב 1948 עסקה תחילה בשיקום 
נזקי המלחמה, ואח״ב הפעילה תכניות־פיתוח שיעדן הראשון היה 
תיעוש מהיר׳ תוך שימת-דגש בתעשיה הכבדה. תהליך זה לווה 
רפורמה מוסדית ומיכון נרחב בחקלאות. הורחבו מערכות ההדרכה 
והחינוך. הובטח פיתוח אזורי מאוזן ושופרו התנאים הסוציאליים 
וחלוקת ההכנסות. מלכתחילה היחה אמטרטגיית־הפיתוח פנימית 
ומכוונת לאי-תלות בתחומים רבים ככל־האפשר — זאת 
עוד לפני שר' החלה בנקיטת עמדה עצמאית גלויה בגוש 
המזרחי. בידהיתר נם בתחום הכלכלי. סחר־החוץ לא היה 
אלא אמצעי להשגת ציוד וחסרים שאינם ניתנים לייצור 
מקומי. וניחן עידוד ליצוא כדי לכסות יבוא דרוש וה. 
מאמצע שנות ה 60 חל שינוי-מה בעדיפויות לכיוון מודר¬ 
ניזציה וגיוון התעשיה. שיפור איכות הייצור והגברת היצוא. 

כדי להשיג יעדים אלה גויסו המקורות המקומיים 
לפיתוח ולקיום רמה גבוהה של השקעות, תוך הגבלת 
הצריבה הפרטית — עם שקוימה אספקה הולמת של 
מוצרים ושירותים חיוניים, לרבות שירותי בריאות, חיניו 
וסעד. בעקבות תהליכים אלה שוגה במידה ניכרת המבנה 
הכלכלי של ר , . ב 1974 העסיקה התעשיה (לרבות חשמל, 
סברות ובניה) 38% מכוח־העבודה. במונחים ראליים 
גדלה תפוקת התעשיה פי 14 לעומת 1950 , בעוד שתפוקת 
החקלאות גדלה מאז פי 3 . בתוך הסגור התעשייתי חלו 
שינויי־מבנר, משמעותיים. ענפי נכסי־הייצור — בעיקר 
ייצור מכונות, כימיקלים ומתכות — הגדילו את חלקם 
בכלל תפוקת התעשיה לכדי יותר ס 70% . חלקם של ענפי 
מוצרי-הצריכר, בכלל התפוקה ירד, למרות גידול מוחלס 
בתפוקתם. 


הגידול בתעשיה ובתחומים לא־הקלאיים אחרים הגדילה את 
האוכלוסיה העירונית לב 43% מכלל האוכלוסיה ( 1974 ). ואולם. 
אע״פ שהתעסוקה בתעשיה, בניה ושירותים הוכפלה מאז 1950 , 
עדיין העסיקה החקלאות ב 1974 כמעט מחצית בוח־העבודה. העברת 
עובדים מהחקלאות לתעשיה ולשירותים, תוך־כדי הגדלת פריון־ 
הייצור בחקלאות, היא הבעיה המרכזית של הפיתוח הכלכלי בר׳. 

חקלאות וייעור. ר׳ נתברכה באדמות פוריות, בתנאי אקלים 
טובים ובהצע רב של אדמה חקלאית יחסית לאוכלוסייתה. 63% 
סשסהה של ר׳ מתאימים לחקלאות, יתר השטת מכוסה יערות. כ 9.7 
מיליון הקסאר מעובדים סדי־שנה ביבולי-שדה. 4.5 מיליון הקסאר 
משמשים למרעה, והשאר — מטעים וכרמים. למרות סכנת בצורת 
עונתית ושטפונות שנתיים בכסה מחלקי ר', אין מחסור במים אף 
באחד מאזורי המדינה. 

כאמור ירד חלקה של החקלאות בהכנסה הלאומית ובתעסוקה, 
אולם באמצע שנות הסד עדיין היתה החקלאות המגזר העיקרי 
במשק. ב 1975 היתר, התפוקה הנלסית של החקלאות 11% מהתוצר 
החברתי, והמגזר החקלאי העמיק 38% מכלל המועסקים. היצוא 
החקלאי תרם כ 1/5 מכלל ההכנסות מיצוא. 

ההשקעות בחקלאות היו נמוכות־יחסית — בממוצע לא יותר 
ם 1/6 מההשקעה הכוללת במשק. בשנים 1971 — 1975 הושקעו 
בחקלאות 14% מההשקעה באותה תקופה• ב 1976 ירד חלקה של 
החקלאות בהשקעה ל 11.5% בלבד. יתר־על-כן: יעילות ההשקעות 
בחקלאות היתה נמוכה, יחסית ליעילות ההשקעה הכוללת. למרות 
גידול ניכר בהצע מיכון, דישון והשקאה חקלאיים עדייו מפגרת ר׳ 
אחרי מדינות אירופיות אחרות. והתפוקה ליחידת־קרקע נמוכה בקנה־ 
מידה אירופי. רק כ 3/4 מהשטח הראוי לשלהיו אכן הושקו. 

ביוני—יולי 1975 גרסו ה ש ס פ ו נ ו ת של מרבית נהרותיה 
הגדולים של ר׳ נזקים בהקף חסר־תקדים — כ 800 מיליון דולר 
נזקים ישירים וב 1.8 מיליארד דולר נזקים עקיפים. הוצפו כ 1,300 
כפרים. 65 ערים וחלקים של בוקרשט הבירה. כדי לחסל את סננה 
השטפונות, הגורמים נזקים בבדים לחקלאות, אושרה תכנית לפיתוח 
אגני הנהרות בר׳. שתימשך עד 1990 . 

ר׳ מרחיבה את השטחים המיוערים ומשנה את סוגי העצים 
ביערות כדי לזכות בתפוקת עץ גדולה־יותר. הרחבת שטחי הייעור 
משתלבת גט בתכנית למניעת שטפונות. 


מריו 7 הסיעגית 


\ ■ ׳'% 

י'* • ויי־ י .. ׳ 

■?** \ 

.ץ' * 


!וו^ק 9 , 

י , \ . ׳/• י. / ה י 1 ג 0 יז 

\ ץ** **:׳ 


1 ס 1 ! ־ !גז-\. ■■ ■־■־■■■ < 

ן ׳:* 

5,1 -.י ד ■■■/£><״'*" . 

$ \ ז*״ £**>־״*ד 

. . 1 י 1 **/[*'־ או■!{" * י י ג, ,ז ד ו ז 

ע <<, , 

בולגריה—׳.׳ ־- ; 


11 )׳ 1 ״> 1 זיו 

£ למי ׳•קיק 

■י*- נז״זז או•! ח 

י.־/ן יעי'מ 

חסשויזז לים־זז 

* ני זי 

7 חייוות־ניח 

£ וג׳י־חעובזח 

מ! 0 ' 01 

• י׳ס׳י־מ בייי 

^ וגס 


. 

—־- יי 1 יר*ו 

י"־" *'"יי 0 " 

—- מפקמ <י 


רומניה ; כ?כ 5 ה 






809 


רומניה 


810 



חרר־הנזשרח בספעליס השטרובימיים, שקוי-ט 


ב 1975 הגיעה התפוקה הגלמית של ה ת ע ש י ה, לרבות המח¬ 
צבים, ל 587 מיליארד ליי (מ 1 ), גידול של 12% לעומת 1974 — 
על-אף נזקי השספונות. הגידול השנתי הממוצע של הייצור התע¬ 
שייתי בתקופת תכנית־החומש 1971/5 היה 13% . הממוצע השנתי 
המתוכנן לשנים 1976/80 הוא 10% — 11% . ב 1976 גדל הייצור 
התעשייתי ב 10% . מתוך הגידול של 12% בתפוקת התעשיה ב 1975 . 
נבעו 7% מגידול בפריון-הייצור לעובד, ו 5% מהרחבת כוח־האדם 
בתעשיה. שיעור ניצולו של כושר הייצור התעשייתי היה יציב 
בשנות ה 70 — כ 87% . 

ענפי המתכת. ההנדסה וייצור מכונות תרמו במעט מחצית 
מתפוקת התעשיה׳ ב 1975 . ההתפתחות המהירה־ביותר מאז תום 
מלה״ע 11 היתד, בחעשיה הכימית. ם 1970 גדלה תפוקתה ב 16% 
לשנה בממוצע; עיקר ההרחבה — בדשנים כימיים, תרופות, כלור, 
שרפים ופוצרים פלסטיים. במקביל הורחבה גם התעשיה הפטרו־ 
ניסית. ב 1975 יוצאו כ 6.2 מיליון טון מוצרי־נפט. 

מוצרי-היצוא העיקריים של ד,תעשיה הרומנית הם: דשנים 
הנקניים. מוצרי סודה, הומרי־גלם לתעשיה הפלסטית ומוצרים פלס¬ 
טיים. חוטים סינתסייס ונדים, גופי סינתסי ותרופות• 

אנרגיה ונפט. ב 1975 גדל ייצור החשמל ב־ 9.5% — לפעלה 
מהממוצע השנתי בשנים 1971/5 . ב 1976 גדל ייצור החשמל ב 7% . 
84% מייצור החשמל ב 1975 מקורם בתחנות תדמיות, והיתר — 
במפעלים הידרו-חשמלייס. חשמל מכורים אטומיים בכמות משמעותית 
יהיה בתחילת שנות ה 80 . כ 5% סתפוקת החשמל יוצאו ( 1975 ) 
לצ׳כוסלובקיה, דרו בריה״ס. ר' מפיקה פחם, נפט וגז טבעי, אולם 
לא כדי סיפוק כל תצרכתהז כ 3 /' מכלל צריכת הפחם שלה ייבאה ר' 
מצ׳כוסלובקיה. בדיה״מ. אה״ב ופולניה. הכוונה היא להרחיב את 
השימוש בליגניט מקומי לייצור חשמל. בד־בבד עם הגדלת תפוקת 
הפחם ב 10% לשנה. ר׳ האטה את קצב ניצול הגז הטבעי. כדי 
לנצלו בעתיד בחומר־גלם לתעשיה הכימית. לסתת מדיניות זו, הגז 
הטבעי הוא פקור־ד,אנרגיה החשוב־ניוחר של ר׳ — 44% פסה״כ 
המקורות ( 1975 ). 

מאז אמצע שנות ה 60 תפוקת הנפט של ר׳ היא נ 15 מילית טון 
בשנה• צריכת הנפט גדלה מ 16 מיליון טון נ 1970 ל 22.6 מיליון 
טון ב 1976 . ובמקביל גדלה תלותה בנפט מיובא — בעיקר מאיראן. 
בווית ולוב — תלות שנתנה אותותיה במאזן־התשלומים מאז 1973 . 
שדות-הנפט מנוצלים ברציפות מאז תחילת המאה: לכן הושקעו 
משאבים רבים בחיפוש ובפיתוח שדות חדשים. אולם לא היה די 
במאמצים אלה נדי להניא לגידול משמעותי בתפוקת הנפט. 

בתחילת שנות ה 60 החלה ר׳ בפיתוח ענף ה ת י י ר ו ת — בעיקר 
מהמערב. אתדי־התיירות העיקריים הם אזורי הרי הקרפטים, דלחת 
הדנובה וערי־הנופש שלחוף חים־השחור. ב 1975 ביקרו נר׳ 3.4 פיליו! 
תיירים — כ 2/3 מהם ממדינות הגוש המזרחי — שהכניסו כ 180 


מיליון דולר. תיירים ממדינות "לא סוציאליסטיות" מקבלים תמורת 
מטה״ח שלהם פרמיה גבוהה — 140% ( 1976 ) על שער־החליסין הרשמי• 

תחבורה ותקשורת. הובלה ממונעת בכבישים היא הגורם 
המכריע בענף התחבורה, הן בהובלת נוסעים (כ 70% מכלל ההובלה) 
והן בהובלת משאות (כ 65% ). 

ברשת הכבישים הבין־עירוניים 77,760 ק״מ — 12.700 ק״מ מהם 
מסוג א׳. נר׳ 11.000 ק״ם מס״ב. הברת־ד,תעופה הלאומית "טארום" 
מקיימת קווי תעופה פנים־ארציים ובי״ל. השיט על הדנובה פתוח 
לציי כל המדינות. ב 1972 נחנכו מערכת השיט ומפעלי ייצור־הכוח 
המשותפים לו" וליוגוסלוויה, ב״שער הברזל" בדנובה. הנמלים 
העיקריים הם: קונסטנצה—בים־ד,שחור: גאלאץ, בראילה וג׳ורג׳ו 
— בדנובה. 

בסוף 1974 היו בר׳ כ 3 מיליון מקלטי־רדיו מורשים, כ 2.4 מיליון 
מקלטי־טלוויזיה, 713,000 קווי-טלפון למנויים, 20 עיתונים יומיים 
בתפוצה של 855 מיליון עתקים לשנה ו 553 כ״ע בתפוצה של 212 
מיליון עתקים לשנה. 

ס ח ר - ח ו ץ ומאזדהתשלומיס. מאז תחילת שנות ה 60 , ובמקביל 
להתפתחויות הפוליטיות, מדגישה ר׳ את פיתוח סתרה עם המערב. 
במסגרת מאמצים אלה הקימה ר׳ גם מערכת הסכמי־סחר ותשלומים 
עם מדינות שונות במערב — לרבות ישראל, שעמה היה לר׳ הסכם 
כזה עד סוף שנות ה 60 . כתוצאה מצעדים אלה היה כפחציח סחר־ 
החיץ של ר׳ (באמצע שנות ה 70 ) עם מדינות בעלות מטבע־חפשי. 
או עם מדינות במערב שעמן קיימה ר׳ הסכמי סחר ותשלומים, 
והמחצית האחרת — עם מדינות הגוש המזרחי וסין העממית (לעומת 
כ 65% ב 1963 ). בסוף 1971 הצטרפה ר׳ להסכם גאט״ט (ע״ע מכס, 
עס׳ 450 ), ובתחילת 1974 נתקבלה למסגרת ההעדפות שמעניק השוק- 
האירופי-ה,משותף למדינות מתפתחות. 

את פאזן־ד,תשלומים הרומני מאפיינים מידה רבה של איזון 
בחשבון המסחרי, גדעון גדול בחשבון השירותים ואיזון המאזן הכולל 
בסעיפי-ההון למועדים ארוכים ובינוניים. ב 1975 , למשל, היה הגרעון 
המסחרי של ר׳ כמיליון רולר בלבד, על יבוא־ויצוא בהקף של 5.2 
מיליארד דולר, דומה היה המצב במרבית שנות ה 60 והסד. בד״כ 
צברה ד׳ גרעונות נסחרה עם המערב. בעוד שהיד. לד, עודף בסחרה 
עם מדינות הגוש המזרחי וסין העממית. 

הגורם העיקרי לגדעון הכולל הוא נטל תשלומי החובות לחו״ל, 
שהגיע ב 1976 לכ 700 מיליון דולר. ר׳ ניצלה במידה פירבית את 
זכויותיה בקרן־המפבע הבי״ל, ובן קיבלה מילוות מהבנק העולמי: 
ר׳ היא המדינה היחידה בגוש המזרחי (מלבד יוגוסלווייה) החברה 
בשני ארגונים אלה. 

נריה״ס היא שותף־הסחר העיקרי של ר׳ — נ 1975 היא נטלה 
20% פיצואה וסיפקה 17% מינואר, (לעומת נ 40% מהמסחר ב 1964 ). 
אחריה באות (באחוזים מכלל היצוא והיבוא): גרמניה המערבית 
(יצוא — 8.3 : יבוא — 10.7 ), גרמניה המזרחית ( 5.0 : 5.2 ), צ׳כוסלו־ 
בקיה ( 4.4 ; 4.8 ). איטליה ( 4.2 ; 4.3 ), סין העממית ( 4.1 ; 4.0 ), 



נסל קונסטנצה 



811 


רומניה 


812 


פולניה ( 3.8 ; 4,0 ), הונגריה ( 3.3 ; 2.8 ). צרפת ( 2.8 ; 3.5 ), שוויץ 
( 2.7 ; 5.1 ). ידגוסלוויה ( 2.5 ; 2.0 ), בריטניה ( 2.4 ; 3.3 ). אוסטריה 
( 2.3 ; 3.4 ). אה״ב ( 1.8 ; 2.6 ) ובולגריה ( 1.8 ; 2.0 ). 

ר׳ מקיימת פיקוח חמור על עסקות מטבע־חוץ. והליי( 11:1 ) הרומני 
אינו בר־המרה חפשית. עה אוגוסס 1971 היה שער־החליפיז הרשמי 
של הליי — 6.00 ליי להולר אה״ב■ ממארס 1973 השער הרשמי הוא 
4.97 ליי לרולר. בסוף יולי 1976 היה השער לעסקות "לא מסחריות" 
14.38 ליי לדולר, ושער ,.המקדם האחיר לביצוע תשלומים״ 20.00 ליי 
לדולר. מרבית העסקות עם מדינות הגוש המנדחי נעשות ב״רובל 
העברה״, ששערו 26.84 ליי לרובל. — כל מערכת הבנקאות 
מולאמת. 

ר׳ חברה במערך המוסדות הכלכליים של הגוש המזרחי — 
הקומקין (וע״ע אירופה, ברך מילואים. עמ׳ 193-187 ). 

באמצע 1976 היו לר׳ יתרות בי״ל בסך 212 מיליון דולר. חובה 
החיצוני (סוף 1975 ) היה 3.4 מיליארד דולר: החוב למועד קצר 
שבכלל החוב החיצוני היה אותה שנה 150 מיליון דולר בלבד. 

- 1 \. . 8 ; 1967 1 <ו 15 > 0 0114 011 ־, 1967 111 £ 11114111 $ 107 ( 7 ) 10 ^ 

1 ( 71411111 [ 1 ) 1 ( 1111 , 161 ) 511 . 4 < ; 1968 ..? 7 / 0 ? 11 * 1411 ( 1 8 ( 111117 \ ? 771 , 18:111 )וו! 

,,״/?*״׳ 2 ?ע 171411117101 72.7 , 5€0 שת 1 )ת 3 ) 1$ ז €0 .א ,זלל ; 1970 ,.?/ מ* 

1 ו 0 ווז 10 ח 0 ? /ס 0117711$ ? 111701 ) 81711 . 1 - נ 0$0 זנ 01 ס .£ ; 1971 

. 1973 ,? 1 ( £701101 
ד. גב. 

חוקה. חוקת ר׳ נתקבלה ע״י האסיפה הלאומית הגדולה — 
13 גם 0 !ק 14 י 1 :וזו;רח 1 ל׳.ו׳. — (הפרלמנט) ב 1965 , כשהוכרזה 

הרפובליקה הסוציאליסטית הרומנית. המיוחד בה הוא מעמד המפלגה 
הקומוניסטית — הנוח המניע את החברה — המדריכה את הארגונים 
השונים ומנחה את המנגנון המדיני בפעולתו. הוועד המרכזי של 
המפלגה מביא את החוקים החדשים לאישורו של ביה״נ, המפקח על 
המנגנון המשפטי והתביעה. בחוקה אין עקרון הפרדת הרשויות — 
במקובל במשטרים המערביים. לממשלה, שהיא הרשות המבצעת. יש 
סמכויות גם בשטח התחיקה — באישור ביה״נ. החלטות חשובות 
של הממשלה מתקבלות בשיתוף־פעולה עם הוועד המרכזי של 
המפלגה הקומוניסטית. 

בפגרות שבין מושבי ניה*נ פועלת ״המועצה המדינית״ (- 0011 
(זגזל 10 ; 1 ע; 11 !), המחליטה על חוקים חשובים, בכפיפות לאישור 
ביה״נ. במשך כל השנה עוקבת המועצה המדינית — הנמצאת אף 
היא בפיקוח הוועד המרכזי — אחר ביצוע החוקים. 

כל אחד מ 465 אזורי־הבחירה שולח נציג אחד לביה״נ. לבחירות 
לא מתייצבת המפלגה הקומוניסטית. אלא גוף רחב — "חזית האיחוד 
הסוציאליסטי״ — המורכב מארגונים מקצועיים וחברתיים ובן ממועצת 
המיעוטים הלאומיים הגדולים. לאחרונה מתייצבים בכל איזור־בחיוה 
מועמדים אחדים. 

בתקופת סטאלין נשפטו מבצעי עבירות מדיניות בבתמ״ש 
מיוחדים של משרד־הפנים, והשופטים היו קציני המשטרה המדינית: 
פסקי־הדין נקבעו תוך־כדי חקירת הנאשמים במשטרה. לאחר התקופה 
הסטליניסטית נתקבל המונח "החוקיות הסוציאליסטית", והוגבלו 
סמכויותיה של המשטרה הפוליטית (סקוריטאטיה). בחנינות השונות 
שהוענקו מאז שוחררו מכלאם כמעט כל העצורים הפוליטיים, ואף 
זכו לרהביליטאציה. 

) 4 ) $071011:1 117 ^(! 1/1 !(] 1 ? ס! ) 4 ! £10 ' 4 ? £101 ?# ־ 7.6 ,ן €11 מ 1 ? 0 ״ 1 
. 1968 , 34-38 10 117 : , 10163 ? ; 1967 

ת. ל. 

משפם. חוקים רבים של ר׳ הטרום־קומוניסטית נשארו בתקפם, 
אם־כי שונו והותאמו למשטר החדש; גם ניסוחם שונה ע״פ דרישות 
המשטר הסוציאליסטי. 

קבצי־התוקים שבתוקף הם קובץ המשפט האזרחי ם 1864 וקובץ 
סדר הדין האזרחי מ 1865 . קובץ דיני הענשין ס 1936 וקובץ סדר 


הדיו הפלילי מ 1936 בוטלו סופית ב 1968 . ובנושאים אלה נחקקו 
קבצים חדשים. ב 1950 חוקק המשטר הקומוניסטי גם את קובץ דיני 
העבודה ואת קובץ דיני המשפחה. 

מערכת בתהמ״ש מורכבת מבימ״ש עליו! ומבתמ״ש מקומיים 
וצבאיים. הבללים בדבר דרבי פעולתם של בחהס״ש קבועים בחוקה. 
וכן בחוק מיוחד הקובע את דרכי התארגנותם של בתהמ״ש. בשופטי 
ביהמ״ש העליון בוחרת האסיפה הלאומית. 

בתהמ״ש האזוריים דגים בנושאים אזרחיים ופליליים שבתחומי 
סמכותם. וכן הם בודקים את מידת תקפן של החלטות המתקבלות 
ע״י גופים מינרליים. בסמכותם לבטל החלטות מינרליות בשלמותן 
או בחיקו, וכן לצוות על גופים אלה להימנע מפעולה, להמציא 
מסמכים ואף לשלם פיצויים לאזרחים שנפגעו. 

ביהמ״ש העליון מפקח על פעולת בתהס״ש. מבטיח אחידות 
בדרכי פעולתם ומקבל החלטות המחייבות אח כלל המערכת המש¬ 
פטית. ביהמ״ש העליון כפוף לאסיפה הלאומית, וזו מקבלת דיווח על 
פעולותיו והחלטותיו. 

בכוחות הסווינים של ר שירתו ב 1974 171,000 חיילים, 
מהם 104,000 מגויסי־חובה. כוחות המילואים נאמדו בב 485,000 איש. 
הכוחות הצבאיים־למחצה (בגון גופי בטחון־פנים ומשמד הגבולות 
והחופים) כללו כ 45,000 איש. בשל המתיחות הקיימת בין ר־ לבין 
שכנתה בריה״ם הוקמה לאחרונה גם מיליציה לתפקידים מקומיים. 
שבה ייכללו כ 500,000 מגויסים לפרקי-זפן קצרים. בר׳ קיים שירות 
חובה — 16 חודש בצבא ובחה״א. ושנתיים בצי. תקציב־הבטחון 
ל 1975 הגיע ל 9,700 מיליון ליי (= 647 מיליון דולר). הציוד הצבאי 
רובו־בבולו מתוצרת בריה״ט או מדגמים רופיים. עם־זאת יש לר׳ 
מסוקים מתוצרת צרפת, ויחידות־שטנת קלות שנבנו לפי תכניות 
מיניות; בכר היא יוצאת־דופן נין גרורות בריה״מ. 

בצבא היבשה 141,000 איש, המאורגנים במסגרת שתי דיווי־ 
זיות משוריינות, 8 דיוויזיות חי״ר ממוכנות, שתי חטיבות הרריות 
וחטיבה מוטסת: רוב הגופים האלה אינם בתקן מלא. לרשותם כ 2,100 
מנקים (רובם מדגמי ט■ 55/54 הרוסיים), כ 500 נגמ״שים, ארטילריה 
חזקה (קרוב ל 1,000 קנים) ו 300 תותחי נ״מ. ובן 30 טילי שסח־שמח 
״פר(ג״ ו 18 מדגם "סקאד". 

את ה ה ״ א מפעילים כ 21,000 איש. מצבתו כוללת 254 מטוסים 
מבצעיים — 64 מטוסייתקיפה (סיג. 17/15 ), 180 פטוסי־יירוט (מיג. 
21/19/17 ) ו 10 מטוסי־סיור (או הפצצה — איל. 28 ) — כ 60 מסוקים 
(רובם מדגם "אלואט". תוצרת צרפת), כ 30 מסוסי־תובלה ועשרות 
מטוסי־אימון. חה״א מצויד גם נ 108 טילי שטח־אוויר ("גיידלייף). 
הממוקמים שישה־שישה ב 18 אתרי-שיגור. 

בחיל-הים משרתים כ 9,000 איש, והוא משמש בעיקר להגנה 
על החופים ולפיקוח על השיט בדאנובה. מצבתו הוללת 6 סטי״לים 
(חמושים בטילי ״סטינס״), 4 מסילות־מוקשים, כ 28 שולות־מוקשים 
ו 30 םירות־משמר. בנהר הדאנובה משייטות 50 (או יותר) סירות 
נהריות חמושות. 0 

מוסדות חינוך, מדע והשכלה. כבל "הדמוקרטיות 
העממיות" מקיימת גם ו" סערכת־חינוך אחידה לבל פרטיה. בתה״ס 
מקנים חינוך פוליטי וחילוני. ברוח הקומוניום נוסח ר', אין אפוא 
בר׳ בת״ס פרטיים — אף כי נסבלים בת״ס כנסייתיים (וגם יהודיים). 
חינוך־הובה חינם. שעמד מ 1964/5 על 8 שנים, הורחב ב 1975 על 
0 ! שנים. לבני 6 — 16 . הלימודים הם חינם (כולל ספדי-לימוד) גם 
בדרגה העליונה של כתה״ס העל־יסח־יים שאינם חובה. בני 7 
נכנסים לבי״ס יסודי כללי אחיו, ודוב בני 14 נכנסים — ע״ס בחינות־ 
תחרות — לבת״ם על-יסודיים לסוגיהם השונים. לפי צרכי המשק 
מחלקים את המצליחים בבחינות אלו בין ליקיאונים (בת״ם־תיכונים 
עיוניים) 4 ־שנתיים, בת״ם "נורמליים" (מוסדות להכשרת מורים 





813 


יומניה 


814 


לכיתות א^ד׳), בת״ס 
מקצועיים לסוגיהם ( 2 ־ 

5 שנתיים) ובתים לשר 
ליות. ב 1973/4 למדו 
בנתה״ס היסודיים וה¬ 
תיכונים 57,922 ( 34 תל¬ 
מידים ובבתה״ס המק¬ 
צועיים — 474.245 תל¬ 
מידים. 

ב 1975 היו בר׳ 187 
בתים גבוהים, בהם 6 
אוניברסיטות(בוקרשט, 

יאש, קראיובה, קלה', 

טימישןארה ובראשיב). 

6 בתים טכנולוגיים, 

קולג׳ים להנדסה. לאמנות ולחינוך גופני. מכונים לרפואה. מכו¬ 
נים תלת־שנתיים להכשרת מורים לדרגה העליונה של ביה״ס 
היסודי ולבת״ס מקצועיים (מורים לליקיאונים מכשירים באוניבר־ 
פיסות); ב 1973/4 למדו בהם 154,285 תלמידים. בתה״ס הגבוהים 
מייחסים חשיבות מיוחדת להכשרת טכנולוגים, מינהלאים ומורים — 
ע״פ צרכי המשק — ומדי שנה קובע המיניסטריון לחינוך את מספד 
הסטודנטים שיתקבלו. הרוצה להתקבל לבי״ס גבוה חייב להצליח 
בבחינות־תחדות, לעבוד תחילה בביח״ר או בקולקטיוו חקלאי ולהיות 
חבר הקומסומול. מלבד כל הנ״ל מפותחת מאד מערכת של בת״ס 
מקצועיים למבוגרים, וכן לצעירים שאינם ממשיכים את לימודיהם 
בבי״ס על־יסודי. 

בראש המחקר המדעי עומדת .,האקדמיה של הרפובליקה הסו¬ 
ציאליסטית הרומנית* בבוקרשט. ולה 5 סניפים; במסגרת זו פועלים 53 
מכונים ו 163 ״יחידות מחקר״, המעסיקים כססס, 23 חוקרים לדרגותיהם. 
בסוף שנות ה 60 פעלו בר' למעלה ס 00 ( 1004 ספריות מדעיות, אוני¬ 
ברסיטאות וציבוריות — 85% מהן בבת״ס יסודיים ועל־יסודיים. 

- 11 :ן 1£ !נ> 1 ן . 3 .ן ; 1963 ) 1 ) 1 171 7711071 ) £311 , 81211301 ,.ב 

, 01301 . 7 א ; 1 ־ 196 , 329-369 , €14770171 1 * 170 16 ) 1 1 ) 1111 ) ) 5 ,[{:) 0 ) 10 

6 ז! 514 ו 11£1 ג ; 1969 ,)<) £ 1470 772 ) £017 171 1 !) £70£7 1 ) 171 ) , 10015 ))$ ,?)) 1 ) 50 
10 ! 3011 711 ) 771 ) 71 ^ 1 ) £711 '£ , 16111 ־ 8 * £036184 ' 1 16 } 1 ש 00211011 £6 י 1 16 ) 

. 3 ל 19 ,.? 7 36 $001011116 6 ו 1 ( 114 ג 141 ק)£ 

ח. א. 


האמנות של ר׳ נתהוותה על יסודות סלוויים וביזנטיים. 
המונומנט הקדום־ביותר של האדריכלות נוסח ביזנטיון הוא "כנסיית 
ניקולאום הקדוש״ (,, 512 . ! 4 0111103 ; 1352 ). השפעות מערביות 



עיטורים ע? הקירות החיצוניים של בנהיר! בצפון מ,׳?דוויה. -ימאות ה 15 —ה 16 


חדרו דרך הונגריה, ואלו התבטאו, למשל, במוטיווים הגותיים שע״ג 
מצבת־הקבורה של מייסד בית־הנסיכים הראשון בוואלאכיה. בטראנ־ 
סילוואניה נשתמרו מונומנטים הונגריים וסאכסוניים מתקופת השלטון 
הפאודלי ההונגרי. 

גם הפולקלור המקומי — שלא דוכא חרף הרדיפות — השפיע 
על האמנות הפלסטית, ומהמאות ה 15 —ה 16 נשתמרו שטיחים רקו¬ 
מים תמאחרים נושאים דתיים (מנזר פיטנה; המוזיאון הלאומי. 
בוקרשם). בין היצירות התשובות: מיניאטורות מהמאה ה 15 , סלי־ 
קרמיקה מקושטים, ציורים על קירותיהן החיצוניים של כנסיות, 
איקונין מצוירים על זכוכית ורקמה אמנותית על חולצות. 

בראשית המאה ה 19 עברה נקודת־הכובד מאמנות דתית 
לאמנות חילונית. עם התעוררות התודעה הלאומית החלו לצייר 
תמונות ראליסמיות מחיי-העם, תחילה דיוקנים, ואח׳יב תמונות ברוח 
השחרור החברתי. עצמאות ואחדות לאומית. בניוון זה פעלו ג. אסאקי 
( 13520111 ( 1788 — 1869 ), יון נגוליצ׳י ( 1 :>נ 1 נ 1 :ך> 14 ; 1812 — 1851 ), 
קונסטאנטין רוזנטל ( 1820 — 1851 ), בארנו איסקובסקו ( 81:11 ;>״״:*!!: 
1815 — 1854 ) וגיורגה טטרסקו 
( 11 םצ 6 ־ 31 ]; 1 מ , ! ; 1818 — 1894 ) ■ 

האישיות הבולטת בתקופה זו 
היה תאח־ור אמאן (מגמז}•.: 
1831 — 1891 ), שיצר בעיקר 
ציורים היסטוריים, דיוקנים, 
תמונות ז׳אנר ותחדיטים; הוא 
וטטרסקו ייסדו את ביה״ם 
לאמנויות. עם גדולי האמנים 
באותה תקופה נמנים יון אנ־ 
דריסקו ( 11 ״ 65 מ 1 >מ*; 1850 — 
1882 ) וניקולאי גריגורסקו 
( 05011 ז 1£0 !נ) ; 1838 — 1907 ). 
בתפיסתו ה ר א ל י ם ט י ת תו־ 
לל גריגורסקו שינוי בסגנון 
האמנותי בארצו; הוא צייר 
נופים ואיכרים, ומספר רב של 
יצירות על נושא מלחמת־ 
השחרור של 1877 , הצייר 
שטפאן לוקיאן (מ 3 >ו 1 סג!_ 1 ! 
1868 — 1916 ) הצטיין בתיאורי־ 
דומם סיוטים וצבעוניים. 

הפיסול התפתה בעיקר במחצית השניה של המאה ה 19 . בין 
הפסלים בלטו: קארל שטורק (! 81111-01 ; 1826 — 1887 ); יואן ג׳ורג׳סקו 
; 1856 — 1898 ), שיצר למעלה מ 150 פרוטומות ופסלים 
בסגנון הקלאסי; שטפאן יונסקרואלבודיה (ג 1146 נ 311 ז \- 11 ״ 8 ״ 1100 
1856 — 1918 ), שיצירותיו משקפות תחושות מרד רומנטי. נצורי- 
כלות, בגון ביצירות א. אורסקו ( 01-25011 : 1817 — 1894 ), שלט 
הסגנון הנאו־קלאסי. 

במאה ה 20 התבלטה נסיה למחאה חברתית בציור, שנמשכה 
ער מלה״ע 11 , בסגנון זה היטיבו ליציר ז׳אן סטריאדי(! 0211 5101-1201 [; 
1880 — 1956 ) וניקולאי טוניצה { 10111122 ; 1885 — 1940 ), שתיארו 
את היי האדם הפשוט ואת ההווי העירוני. באותו סגנון הצטיינו 
גם ג׳ורג׳ד, פשראשקו ( 01125011 ?; 1872 — 1949 ) ותאודור פאלאדי 
( 3113117 ?! 1 ־ 18 — 1956 ). אחרי מלה״ע 1 התהדקו הקשרים עם 
הציור הצרפתי וכמה מן הציירים הרומנים — כגון מרסל ינקו(ע״ע). 
אמן ישראלי שעשה את ראשית דרכו ברומניה ובשוויץ— השתתפו 
עם המשורר הרומני צרה (ע״ע; גם הוא ממוצא יהודי) בייסוד 
האסכולה הדאדאיסטית. היהודי ויקטיר בראונר רכש לו מוניטין 
בציור סיר־ראליסטי, וט. מאקסי ( 1895 — 1971 ) היה גם הוא בין 










815 


רומניה 


816 



ארריביווז מודרנית: תאטרח בעיר־וזנו 6 ׳ז 5 טאמאיוז 

מפיצי הנסיות המודרניות בציור; לאחר מלה״ע 11 נבחר לנהל את 
המוזיאון הגדול לאמנות בבוקרשט. 

בפיסול זכה למוניטין ברנקוש (ע״ע; 1876 — 1957 ). ועם הפסלים 
הבולטים ביום נמנים יון דאלאה ( 3 ־ 31 ( ת 10 ) וצייר הדיונונים 
קורנליים באבא ( 63113 ). 

אחרי מלה״ע 11 הוגברה הפעילות האמנותית, ודור חדש של 
אמנים עיצב סגנון הדש. אד מבלי להינתק מהמסורת. גם הארדיכלוח 
התקדמה בצורה מרשימה, ופני ערים רבות שונו; נבנה "ארמון 
הקונגרס" בבוקרשט והחלה בניה נדחבח של שיכונים מודרניים 
ותשלובות תעשייתיות. 

-ק 0 . 0 ; 1922 , 10111 ת>וסז ן־׳ס'/ ׳)/> ,'! 83 . 0 — 82 ־ 1 * 11 .א 

,. 31 1 ;> ]״ 38 ־ 01 ■^ ; 1935 , 3 ץ!* 0 ן 10$ ז 1 > 1800 ^ מוסנמ״ס־ז /•<€//! 

. 1970 , 0 ה^ 90 ו/ 1 זח 16/11€8 ז'> 11 ז 0 -ז 

מוסיקה. מסורת המוסיקה הרומנית העממית היא עתיקת־ 
יומין. חברי בה השפעות צרפתיות ואיטלקיות, בלקניות והונגריות, 
השפעה סלווית חזקה — ׳שפקודה בארצות הסמוכות — וניב צועני 
בולט, שנרכש משבטי צוענים שעברו בר' ואשר חלקם נשאר 
בה. 

בני ר׳ ידועים במוסיקליות הרבה שלהם, והמוסיקה מלווה אותם 
בכל אשר יפנו— בזמר, בנגינה ובמחול. שירי־העם הידועים־ביותר 
הם ה״דוינות״, שנושאיהן מגוונים. ולחניהן — עפ״ר מינוריים — 
שופעים סלסולים וקישוטים שונים. המחול הרומני המוכד־ביותר הוא 
ה״הורה", שברבות הימים השתרש גם בא״י. מלבד זמרים ונגנים 
עממיים היו אלה המלחינים ביסוק וקודי (ע , ערכיהם) שרשמו 
מאות משיריה וניגוניה העממיים של ר׳ והביאום לידיעת ציבור 
חובבי־המוסיקה בעולם. 

מלחיני המחצית השניה של המאה ה 19 שאבו את השראתם מן 
המוסיקה העממית ומן המוסיקה הכנסייתית. החשוב בהם הוא ז׳ורז׳ 
אנסקו (ע״ע! 1881 — 1955 ). שנודע גם ככנר, פסנתרן ומנצח. מיצי¬ 
רותיו הרבות זכו לפופולריות רבה שתי הרפסלדיות הרומניות, וכן 
האופרה ,.אדיפוס", הכתובה בניב חדיש. בין שחי מלה״ע התפתחה 
בר , אסכולה מוסיקלית חדישה, אך חבריה מרבים להשתמש בפולק¬ 
לור הרומני העשיר. מבין המוסיקאים שנולדו אחרי מלה״ע 1 זכו 
הפסנתרנים דינו ליפאסי וראדו לופי והצ׳לן ראדו אלדולסקו להצלחה 
ולהכרה בעולם. 

לדברי ההיסטוריון של המוסיקה הרומנית, פטרה בדאנקוש, הביא 
המשטר הקומוניסטי בר׳ בתחילתו "לתפיסות אסתטיות חד־צדדיות 
ודוגמתיות ולעמדוח נוקשות ובלחי־סובלניות. אולם המפלגה הקופו־ 


ניסטיח סייעה ל׳חזיח המלחינים׳ לסלק אח המכשולים הללו מדרכה"• 
המשטר תמך במלחינים שנודעו בין שתי מלה״ע, ואלה סללו את 
חדרד לבאים אחריהם. מן הבולטים במלחינים אלה: מיכאיל ז׳ורה 
( 1897 — 1971 ), שהיה אנטי־רומנטי. בין יצירותיו הידועות סימפוניה 
בדו־מז׳ור, סונטה לפסנתר והסוויטה ״נוף מללדוויה״: תלמידו, פאול 
קלנסטנטינסקו ( 1909 — 1963 ). הלחין את .ליל סעדה". אופרה קומית 
ע״פ מח 1 הו של י. ל. קרג׳ילה (ע״ע) אורטוריות דחיות בסגנון המו¬ 
סיקה הביזנטית, ובאלט "חתונה בהרי הקרפטים". 

בר׳ פועלות 17 תזמורות סימפוניות, 20 תזמורות עממיות, 

5 בתי־אופרה (באחד מהם שפת־חזמרה היא הונגרית) ו 13 להקות 
אופרטה ובידור. המשטר הנוכחי הקים בבוקרשט בניין מיוחד לאופרה 
הממלכתית ואולם קונצרטים. ליד האופרה פועלת להקת באלט. מדי 
3 שנים מתקיים בבוקרשט פסטיוול בי״ל למוסיקה, ובמסגרתו נערכת 
תחרות מוסיקלית ע״ש אנסק); משתתפים בהם טובי הנגנים בעולם. 

היסטוריה. הארץ שנודעה לפנים בדקיה (ע״ע), והידועה 
כיום בשם ר׳, כבר נושבה בתקופות קדומות, נתגלו שרידי תרבות 
נאוליתית ( 3000 לפסה״ב), שבעקבותיה קמה תרבות ברונזה 
מפותחת ( 1000 לפסה״נ לערך). על תרבית זו השתלטו כנראה 
פולשים סקיתים (ע״ע; 800 לפסה״נ לערך). במאות ה 4 —ה 3 לפסה״נ 
כבשו אח הארץ שבטי קלטים (ע״ע). מידע ספורט ראשון בדבר 
חושבי .ר' הקדומה מצוי בכתבי היסטוריונים יוונים (הרידוטוס. 
תוקדידם, [ע׳ ערכיהם)), ששאבו אח ידיעותיהם מפי מתיישבים 
יוונים לחופי הים־השחור; אלה סחרו עם תושבי פנים־הארץ, שהיתה 
עשירה מבחינה חקלאית וגם הפיקה ברזל, נחושת וזהב. התושבים 
נקראו גטים ("ו״־ז). בפי סופרים רומאים (פליניום .,הזקן" וטקיטוס 
[ע׳ ערכיהם]) נקראו התושבים דקים (ם־ס). וארצם — דקיה. 
ייתכן שחרקים התגוררו בטרנסילוניה (ע״ע) דהיום, והגטים — 
דרומה ומזרחה מהם, בוואלאכיה ( ¥3131:1113 (־) ובפולדוויה (מולדיבה; 
ג״״ות״זס הנוכחיות. 

באמצע המאה ה 1 לפסח״נ ייסד המלך בורביסטה ( 12 ; 1 ל£זנ! 6 ) 
בדקיה מדינה חזקה. אך זו התפרקה משנרצח ב 44 לפסה״נ. לקראת 
סוף המאה ה 1 הקים המלך דקבלוס 0 ! 1 ! 21 < £1 :>:< 1 ) בדקיה ממלכה, 
וגם תקף בהצלחה את שכניו הרומאים ( 85 ). לבסוף ניצחו טרינוס 
(ע״ע) בשחי מלחמות ( 101/2 ; 105/7 ). והפך את השטח הכבוש 
לפרובינקיה דקיה. המסע, שכלל צליחת הדנובה, הונצח בתבליטי 
״מצבת טריאנוס״ (תמ ׳ : כרך י״ג. עמ ׳ 50 ; וע״ע רופא. ענד 
769 ). הפרובינקיה החדשה כללה את רוב הארץ שמצפון לדנובה, 
אך לא את הספר המזרחי (מולדובה דהיום): אח״ב חולקה ל 2 — 3 
אזורים נפרדים. בשטח 
שנתפס התיישבו חיילי 
הלגיונות, שהגנו על 
תחומי האימפריה מפני 
פלישות מצפון־מזרח, 

וכן מתיישבים שהובאו 
סאיטליה. הלאטיניח 
הפכה בהדרגה לספחה 
של דקיה. 

ב 270/1 החליט הקיסר 
אורלינוס (ע״ע) לנטוש 
את דקיה, כדי לעבות 
את מערך־ההגנה הרומי 
מדרום לדנובה נגד 
פלישות הברברים. הלג¬ 
יונות והמנגנון הסיני 
הלי הרומי נסוגו אל 
וו־יניה. נדו ־-זו, ותו־סיס ה־מוחייס מאחורי הגדה הדרו- 






817 


רומניה 


818 


מיח של הנהר (שם הוקמה זמנית פרובינקיה חדשה: 02013 
2 ״ 112 :> 1 נ 1 (,), אך האונלוסיה האזרחית הדקו־לאטינית נשארה במקומה. 

ב 1100 השנים שאח״ב פלשו לדקיה — או עברו דרכה — סרסטים, 
נוחים, ונרלים, הזנים. גפירים, לנגוברדים, איורים, שבמים סלוויים 
שונים, בולגרים. הונגריים, פע׳נגים וקומנים. כמעט שאין עדויות על 
תולדות דקיה־ר׳ במשך רוב יה״ב, שכן הארץ שקעה באנרכיה, ללא 
ארגון מדיני יציב. הפולשים הסלזוים היו היחידים שהטביעו את 
רישומם על האוכלוסיה המקומית. ועם־זאת באו תחת השפעת 
הלאטינית, שהלכה והפכה לניב דומני (= רומי) מיוחד. מסוף המאה 
ה 9 התחזקה השפעת ההונגרים, אד הרומנים שפרו על צביונם 
המיוחד, כפי שעשו הסכסונים־הגרסנים, שהתיישבו במאה ה 12 
בטרנסילווניה (גרם׳ — ״:)׳( 01801 * 51 ) והמצויים שם גם היום. 
במאות ה 10 —ה 11 השתלטו ההונגרים על כמה נסיכויות זעירות 
שהתקיימו בקושי בטרנסילוניה (ע״ע), וזו נשארה תלויה בהונגריה 
עד 1541 : אח״כ הפכה לנסיכות הונגרית בחסות תורכיה, וב 1699 
עכדה לידי אוסטריה־הונגריה (עד 1918 ). 

כ 600 שנה היו החבלים המהווים היום את מזרת ר׳ ודרומד, זירת־ 
מאבק בין ההונגרים (ולעתים גם הפולנים), התורכים, בית הבסבורג, 
ולבסוף — הרוסים. במאה ה 14 קמו שתי נסיכויות, שעתידות היו 
להיות גרעינה של ר המודרנית. בוולכיה הקים בסרב ( 82526211 : 
משל 1310 — 1352 ) ממשל עצמאי־למעשה. שעמד בפני ההונגרים. 
ברם, מ 1391 שילמה נסיכות זו מס לתורכים הכובשים, אף ששמרה על 
אוטונומיה פנימית. בפולדובה הקים בוגדן ( 80811311 : משל 1359 — 
1365 ) נסיכות. שנפלה אח״כ (בראשית הסאה ה 15 ) תחת השפעת 
פולניה — אך לבסוף נכללה גם היא בקיסרות העות׳מאנית (ם 1513 ). 
שתי הנסיכויות לא עצרו כוח להשתחרר מהלחץ התורכי, אע״פ שמיכי 
.,הגיבור״ ( 1 נ 110321 ע 811831 : 1593 — 1601 ), שליט ואלאכיה, הקים נגד 
התורכים ברית־הגנה קצרת־ימים שכללה נם את טרנסילווניה ומול- 
דובה. למעשה שלטו התורכים במה שנקרא ,נסיכויות הדנובה" 
ללא-מצרים. בעזרת מושלים ("יויולדים") פפשפחות־אצולה (בויא- 
רים") שהתחרו ביניהן: אחדים מהם הצליחו להעניק לנסיכויות 
תקופות פריחה. בעקבות עליית רוסיה, ובגבור השפעתה בנסיכויות, 
העלו התורכים לשלטון ( 1711/6 ) במקום שליטים מקומיים את 
ר״פנריוטים" ( 112110105 !; 811 ), בני משפחות העילית היוונית (ממוצא 
ביזנטי) מתושבי רובע פנר בקושטא. בני מעמד זה מילאו תפקידים 
השובים באימפריה העוח׳פאנית, ועתה מונו — לאחר שקנו אח 
משרותיהם — למושלים ("הוספודרים") של ואלאכיה ומולדובה■ 
הפנריוטים שלטו בנסיכויות ר׳ עד 1821 : אז פרץ במולדובה המרד 
היווני בראשות הפנריייס איפסילנטי (ע״ע). אח״כ שוב פונו שליטים 
מילידי ר■ (וע״ע יון, עם׳ 479 — 480 ). 

במאה ה 18 הלו וירד כוחם של התורכים. ב 1718 ויתרו לאוסטריה 
על הבנט (ע״ע) שבמערב ואלאכיה — לסובת בית הבסבורג. ב 1775 
ויתרו להבסבורגים על פוקובינה (ע״ע), שהיתר, חלק של פולדובה. 
ברם. השפעה גורלית על שתי הנסיכויות היתה לרוסיה, שהלכה 
והתעצמה ותדחיבה את תחום השפעתה. פ 1768 , ובמשך כסס! שנה, 
ניהלו הצארים 6 מלחמות נגד השולטאנים. וברוב המאבקים האלה 
שימשו פולדובה וואלאכיה או זירת־לחימה או למעבר הצבאות. 
חוור. קוציוק קינרג׳י ( 1774 ) הפך את הנסיכויות למעשה לשטחי- 
חפות רוסיים (ע״ע רוסיה, עם׳ 883 ), אף שנשארו בתחום האימ¬ 
פריה העות׳פאנית. מלחמת 1806 — 1812 התנהלה בשטח ר׳ דהיום, 
ובסופה סופחה בסרביה (חלק של מולדיבה) לרוסיה. בחוזה אדרינ!פול 
פ 1829 (: £411111 ;:) 1 ק 1 )״ 154113 ) נאלצה תורכיה להבטיח אוטונומיה 
מוחלפת לנסיכויות (בהשגחת רוסיה). בתקופת הכיבוש הרוסי 
(עד 1834 ) פורסם, בהסות הרוסים, .התקנון האורגני״ ( 1611101x1601 ) 
סטן״מנ&זס) — מעין הוקה, שהעניקה זכויות־יתר ל״בויארים", 
דהיינו, לאצולה ולבעלי־האחוזות: מכאן ואילו היה מינוי הנסיכים 



־!::'־ ״קוטד ,יא 1 ". מפום נופט ביורפאטיס הסראנסילוואנים 


תלוי באישור רוסי. התקנון חזה מבנה שלטוני זהה בשתי הנסיכויות, 
וגבולות־המכס ביניהן בוטלו. 

אף שהיה שמרני ושנוא על רוב האוכלוסיה היה התקנון צעד 
ראשון להקמת ר' מאוחדת. רגשות לאופיים והשאיפה לאיחוד כבר 
היו קיימים באוכלוסיה דורות רבים; דרבנה אותם העובדה. כי תושבי 
הנסיכויות השתייכו לכנסיה המזרחית, ונאלצו להילחם הן בלחץ 
הקתוליות ממערב והן בלחץ התורכים המוסלמים מהדרום. על הגורם 
הדתי נוספו גם מניעים מדיניים, שכן מראשית המאה ה 19 נדדו 
מתושבי הנסיכויות למערב, כדי לרכוש השכלה. ובשובם תביאו אתם 
דעות ליברליוח־פהפכניות ולאומניות. בעקבות הפיכות 1848 באירופה. 
פרצה התקוממות ליברלית בוואלאכיה ביוני 1848 . זו דוכאה בידי 
הרוסים, שפלשו לנסיכויות ונשארו בהן עד 1851 . ב 1853 שוב חדרו 
הרוסים לנסיכויות, ותם עזבון רק בלחץ האוסטרים בפת מלחמת 
כרים (ע״ע; 1854 ): הכיבוש האוסטרי — בהסכמת התורכים — 
נפשך עד 1857 . לאחר כשלון רוסיה במלחמה הוחזרה בסרביה לפול־ 
דובה — פדי להרחיק את הרוסים משפר הדנובה. בינתיים גבר 
הלחץ לאיחוד שתי הנסיכויות — תכנית שהפכו בה צרפת ורוסיה, 
וגם בריטניה. 

ב 1859 נבחר הקצין א. קהה ( 0113 ), מוותיקי התקוממות 1848 . 
לשליט שתי הנסיכויות המאוחדות (בריבונות תורכיה), ונקרא שפו 
אלכסנדרו יואו 1 ( 1 ״ 102 1111 ) 510x211 ,). מאז 1864 נקראה המדינה 
המאוחדת החדשה ר. בוקרסט (ע״ע) היתה לבירה. קוזה הנהיג 
משטר מתקדם. אן ב 1866 הדיחוהו יריביו השמרנים. במקומו עלה 
בן שושלת הוהנצולרן־זיגפרינגן (" 80 ״ 11 ג 1 ״: 518 .תז 120110 נ 110110 ) 
הגרמנית (ע״ע הוהנצולרן. עם׳ 675 ), שנתקרא, כנפיו, ?!רול 1 (ע״ע! 
1866 — 1914 ). קרול, שהיה שליט ליברלי אך לא דמוקרטי. עשה 
לשילוב ארצו בין ארצות אירופה. הוא תרם הרבה לפיתוח המרינה 
החדשה, ובין־השאר פותתו בימיו מקורות הנפט המקומיים. במלחמת 
תורכיה—רוסיה ב 1877 תרם תרומו, מכריעה לנצחון הרוסי, ואגב 
כך הכריז על עצמאות ארצו מתורכיה. בחוזה ברלין פ 1878 הוכרה 
עצמאות ר׳, אך היא נאלצה לפטור אח בסרביה לרוסיה (שרצתה 
שליטה על מוצא הדנובה), ובמקומה קיבלה — בדרום — את חבל 
דוברוג׳ה (ע״ע). ב 188 הוכרז קרול לפלך. אף שבעבר נעזר ברוסיה 
יסייע כידה, החל חושש מפניה, רב 1683 כרת ברית חשאית עם 
אוסטריה (שהצטרפו אליה גם גרמניה ואיטליה), בכל־זאת נותרה 
מתיחות בסיסית ביחסים עם קיסרות הבסבורג, בגלל טרנסילווניה, 
שאוכלוסייתה הרומנית נשארה בשלטון זר (הונגרי). המשטר הפנימי 
נשאר שמרני. והדבר גרם לפרד־איכרים ב 1907 : בעקבותיו שיסו 
לסירוגין המפלגה הליברלית הבורגנית ומפלגת בעלי־האחחות. ברם, 
שתי המפלגות היו מושחתות מבפנים והדמוקרטיה היתה קיימת 
להלכה יותר מאשר למעשה. 

בעקבות השתתפותה בפלחפת־הבלקנים השניה ( 1913 ) זכתה ר׳ 
בדוברוג׳ה הדרומית, שנלקחה מבולגריה. בראשית פלה״ע ז נשארה 




819 


רומניה 


820 


..*•ניי־.""* ,,""■גויניה ".*י 
.- י . גכוסלזבז 



(י " |,,, 

"־ $? 7 ₪$₪ 


:-־ # 


וגר ס־ ד דו י רז 


[•\,| וומניה ב 1911 

ךי-־־י יךואיז 7 /)* 1 לצי י* זח די, 
*■=•* נונבזגר 1919 

[י. י. ן ביבינא. ילא ח! 1 ר., מואר 18 * 1 

מ-־-יח חשחז/את דם• חסה *ויאות. 

<- א ידו• ס-י׳ג* 

יד.*ן יזיזתלסומ 7 פ• חווח מ 1 * 1 נז 1 
*■•*־• סססמבד * 1 * 1 

_ 1 ב 11 ־*ה סמונח רוזזויו 

אמד־ 0 * 19 


רומני ח הגד!?ה 1918 — 1920 


ר׳ ניטרלית. שפן שנאת העם להונגריה לא אפשרה למלך קרול 
להילחם (לפי הסכם 1883 ) לצד "מעצמות המרכז". יורשו, המלך 
פרדיננד 1 (ע״ע; 1914 — 1927 ). הצטרך למלחמה ב 1916 . לצד 
מעצמות ..ההסכמה". שהבטיחו לנתק את טרנסילווניה מהונגריה 
ולצרפת לר׳.ברם. כמעט כל ר׳, לרבות הבירה בוקרשט, נכבשה בידי 
הגרמנים. והממשלה ברחה לעיר יאש. ר׳ ניצלה עקב התמוטטות 
״מעצמות המרכז״ בפוך 1918 . ויצאה נשכרת מהמלחמה: היא שוב 
זכתה בבטרביה (שנלקחה מרוסיה הקומוניסטית) ובבוקובינה, וכן 
בטרנסילווניה ובחבל בנט, שנלקחו מאוסטריה־הונגריה שהתפוררו.. 
שטח ר׳ אחרי 1918 הוכפל לעומת 1914 . 

ר׳-רבתי הצטרפה ל״חבר הלאומים', ונעשתה( 1921 ) חברה מכובדת 
בברית ה״הסכמה הקטנה", שכללה את צ׳כוטלובקיה ואת יוג 1 ־ 
סלוויה. גם עם פולניה וצרפת קיימה קשרים הדוקים. בראש הכנסיה 
הרומנית הועמד פטריארך עצמאי ס 1925 . נציגה הידוע־ביוחר כלפי 
חוץ היה ניקולי טיטולטקו ( 11 ס! 1110 ז 1 ז: 1883 — 1941 ). ברם. מצבה 
הפנימי נשאר רעוע. בשל קיומם של מיעוטים חזקים בתחומה 
(הונגרים, גרמנים ונו׳), שהיוו כ 32% מהאוכלוטיה. הרפורמה 
החקלאית של ראשית שנות ה 20 אמנם פירקה את האחוזות הגדולות 
(וגרמה להיעלמות המפלגה השמרנית). אך היא השאירה את 
החקלאים ללא בטיס כספי וגרמה למתיחות. הממשל — שבראשו 
עמדו בר׳כ הליברלים ומנהיגם י 1 ן ברטיאנו (נ 1 זזבז 1 בז 8 : 1864 — 
1927 ). ואחרי 1925 לעתים ספלגת־האיכרים הלאומית בראשות 
יוליו מניו (ע״ע: 1873 — 1955 |ל!) — נשאר מושחת כמאז וכושל 
מבחינה כלכלית. בשל הסחבכויותיו הפרטיות אולץ יורש־העצר 
קרול (ע״ע קרול 11 ) ב 1926 לוותר על זכויותיו ולהגר סר׳. במות 
המלך פרדיננד נעשה נכדו. מיכי 1 ( 411131 *: נו׳ 1921 ), למלך, אך 
למעשה שלטה מועצת־עוצדים. ב 1930 חזר הנסיך קרול לר׳, ומלך 
במקום בנו כקרול 11 . במדיניות־החוץ נשארה ר׳ נאמנה ל״הטכמה 
הקטנה" וקרובה לצרפת, אך אח״ב ניסתה להתקרב גם לגרמניה 
הנאצית. במדיניות־הפנים הפגין המלך נטיות אוטוקרטיוח, ושלט 
בעזרת ראשי־ממשלה שסרו למשמעתו: ב 1938 הנהיג חוקה שהקנתה 
לו מעמד רודן. בעקבות המשבר העולמי הידרדרה גם כלכלת ר׳(דבר 
שהביא ב 1933 להתערבות "הבר הלאומים" בנסיון להבריא את 
המצב). בהקשר לכך. וגם מתוך התנגדות למלך. צמחה ועלתה תנועת 
״משמר הברזל• (ז 60 ! 1 ־ ג 1 >זב 0 ) הפשיסטית והאנטישמית בראשות 
ק(רנליו קודריאנו ( 11 מג 0 ז 11 ס 0 : 11899 — 1938 ). קודריאנו נאסר 


ונורה בפקודת המלך, אך תנועתו נשארה והמדינה היתה קרובה 
למלחמת־אחים. 

בעקבות המאורעות באירופה בשנים 1939 — 1940 (חיסול צ׳כו־ 
סלובקיה. הסכם גרמניה—בריה״ס, כיבוש פולניה ונפילת צרפת) 
נשארה ר׳ ללא עורך סדיני. ב 26.6.40 אולצו ר־ למסור, ללא קרב, 
אה בסרביה ובוקובינה הצפונית לבריה״מ. ב 30.840 כפתה גרמניה 
הנאצית על ר׳ ב״בוררות וינה" להחזיר חלק ניכר (הצפוני והדרומי־ 
מזרחי) של טרנטילווניה להונגריה. ב 7.9.40 אולצה ר׳ בחוזה קריובה 
( 3 ו 10 ו.ז 0 ) להחזיר לבולגריה את דוברוג׳ה הדרומית. מאורעות אלה 
מוטטו את רוח האוכלוסיה, והגנרל יון אנטונסקו (ע״ע) אילץ את 
המלך קרול להתפטר: במקומו בא שוב בנו סיכי, אך כי השליט־ 
למעשה — ה״מנהיג״ ([ 11 זסז 11103 >סס 0 ) — היה אנטונסקו. הלה 
הצטרף למעצמות ״הציר״ (גרמניה—איטליה) בנובמבר 1940 , הרשה 
חניית כוחות גרמניים בר׳. ובעזרת היטלר שבר מרידות של "משמר 
הברזל״. ביוני 1941 הצטרך לגרמניה בפלישה לבריה״מ. עקב כך 
הועמד איזור טרנסדניסטריה ( 13 זז 5 צ> 11 זנ 5-1 חגזד) שבאוקראינה (בין 
הנהרות דניסטר ובוג) בשנים 1940 — 1944 תחר. שלטון רומני (בשם 
טראנסניטטרירי). סאידך־גיסא. סבלו הרומנים אבידות כבדות מאד 
במטע נגד רוסיה (בסטלינגרד ועוד). סשהתקדפו הרוסים לשטחי ר־ 
הפיל המלך פיכי את אנטונסקו ( 23.8.44 ), ובספטמבר חתם על 
שביתת־נשק עם בריה״ס• הצבא הרוסי תפס את כל ר׳, והצבא הרומני 
התתיל ללחום לצדו נגד הגרמנים הנסוגים. 

בקיץ 1945 נעשה פ. גרוזה (ג 04 ז 0 ), מנהיג מפלגת האיברים 
הזעירים. לר״מ, ומאז החלה ד׳ לסגל את דפוסיה המדיניים לדרישות 
בריה״מ והפכה בהדרגה למדינה קומוניסטית. בפברואר 1947 נחתם 
חוזה־שלום שהשאיר בידי בריה״ס את בסרביה ובוקובינה, ובידי 
בולגריה — את דרום־דוברוג׳ה. טרנסילווניה הוחזרה מידי הונגריה 
לר׳. בדצמבר 1947 סולק המלך פיכי. באפריל 1948 הוכרז על 
החוקה של ״הרפובליקה העממית הרומנית״ (תוקנה ב 1952 ). ם 1945 
הונהגה קולקטיוויזציה של החקלאות, וב 1948 הולאמו בתי־מלאכה 
ובתח״ר והוחל בפיתוח התעשיה הכבדה. ב 1949 הצטרפה ר׳ לקומקון 
(חמאזמ״ס: ע״ע אירופה, כלכלה, כרך מילואים, עפו 187 ). וב 1955 — 
ל״ברית ורשה״ הצבאית. וכן לאדם. מאז אוגוסט 1965 נקראת ר׳ 
"הרפובליקה הסוציאליסטית של ר". האיש הבולס־ביותר שעיצב את 
דמות ר׳ לאחר מלה״ע 11 היה גאורגה גאורגיו־דו (ע״ע. כרך מיל׳; 
1901 — 1965 ). שעמד פ 1948 בראש "מפלגת־ר,פועלים הרומנית 
המאוחדת״ (קומוניסטים וסוציאל־דמוקרטים) — המפלגה היחידה 
שפעלה בר׳; פ 1961 היה גם ראש ,.מועצת המדינה", דהיינו נשיא. 
חרך היותו קומוניסט מושבע פעל לאחר מות סטלין ( 1953 ) לפתח 
עמדה עצמאית ככל־האפשר בין גרורות בריר,"ם האחרות. בדרכו 
המשיך יורשו, ניקולי צ׳אושסקו (ע״ע: נו׳ 1918 ), שהיה מ 1965 
מזכיר־כללי של המפלגה הקומוניסטית בר׳, זב 1974 נבחר לנשיא. 

ר׳ היא המדינה היחידה בגוש המזרחי שלא ניתקה את יחסיה 
הדיפלומטיים עם ישראל במלחמת ששת-הימים ( 1967 ). ר׳ אירחה 
את ראשי ממשלח־ישראל. ג. מאיר (מאי 1972 ) ונז. בגין (אוגוסט 
1977 ; תם׳: להלן. עמ׳ 866 ) ופעלה לקירוב־עמדות בין ישראל 
למרינות־ערב ובהכנת ביקור סאדאת בירושלים (נובמבר 1977 ). 

051 80/155103511 5 * 1 > 11510111 (' 1 ■ 5111 €031514050/1031 , 5300111003011 

- 01/1 , 510 ) 800 , 14 * 14 :■ 8 { 0 ? 01 ) 4415 4 , 83 ־ 101 .א ; 1923 . 5 * 48 051 ?ס 14 
- 111510 1150010 * 1151 ) 0 10 * 0118 11510 , 11 חהוז 3 ז 8 . 1 . 0 ; 1925 , 1013 ) 1154 
5151110 ' 1 40 105551011011 01 051855105 . 111 ;* 1942 , 5015010151 10 <) 011 < 1 10 : 110 ף! 5 
- 00 ) 45 13111110 ) 0051 151 40 1105510 ( 50 <) 10 , 1301 .? — . 111 ; 1943 , 1510 ) 50315515 
- 05 / 10 ,!סמס-ססי! . 5 .£ ; 1963 ,. 8 , 11 * 11110 ) 4301 ^ ; 1944 , 505155101310 

- 86100 ,׳\\ . 13 19635 , 10518150 50 40 01 50115310151 0 ( 5 ) 5015 ) 1 * 4 51011051 * 

110 ) 10 1155105 80551051 51 * 50 / ,( 805115155511051 10 )} { 0 1 ( 1415105 4 
00501 0/518 ) 4 , 1411105 1 ־ 61 < 1 ט־ז׳) 1 [ 141 . 1 י/ ;* 1963 ,?) 511 ( 1 /ס 1051 ) 110 ) €0551 
- 1515101 ) 401 1/11511051 . 161 ) 130110 .( 1 ;* 1965 , 45110005011 15111 ( 451550 *. 11514 
805310311051 10 ( 1 ( 0 11:1118 >}■{ 10 ) 7 , 0112105011 . 0 ; 1969 , 3013101 ( 50115 5011101 ) 
110 ) 00 ') * 10 ( 103 ( 80115 1/10 (ס 8 < 5 <) 01 (\ 10 ( 7 ,. 1 ) 1 : 1971 , 411010 ? 155 ) 511 ( 1 
. 1971 .. 8 { 0 ? 51 ) 44113 081001 ( 0 * €1150 4 : 1972 , 811080 * 80 0514 







821 


רומניה 


822 


יהודים — סוחרים. בעלי־מלאכה. עבדים וחיילים — נספחו 
ללגיונות הרומיים שכבשו אח דקיה במאה מ 2 לסח״נ. בין השבטים 
שפלשו לדקיה ביה״ב היו גם הכתרים (ע״ע), ויש ששיערו, כי יהודי 
ו׳ מוצאם מהם! אולם קשה להניח רציפות בינם לביו יהודי ד 
בתקופות המאוחרות. על תוה״י בחבלי ר , . ע״ע בוקובינה, עמי 
928/32 ; בסרביה, עמ ׳ 247/50 י סרנסילוניה, עם' 56/7 . 

ב 1367 הגיע לוואלאכיה גל של מגורשים יהודים מהונגריה 
(ע״ע, עם' 863 ) , ובמאה ח 16 — קומץ ממגורשי ספרד. אחדים מהם 
שימשו רופאי-חצר ודיפלומטים■ נסיכות מולמבה (שנוסדה באמצע 
המאה ה 14 ) ישבה על נתיב־המסחר שבין ליטא ופולניה לבין האימ¬ 
פריה העוח׳מאנית; סוחרים יהודים שעברו דרכה ייסדו בה תחנות- 
מסחר, שהפכו במעו־הזמן לעיירות, בעקבות גזירות חמילניצקי 
(ע״ע: 1648/9 ) הגיע גל מהגרים מפולניה. שליסי מולדובה העניקו 
ליהודים זכויות וחופש־פולחן, ועם סיפוח בוקובינה לאוסטריה ( 1775 ) 
ובסרביה לרוסיה ( 1812 ) העדיפו רבים לעבור מהן למולדובח השכנה. 

ב״תקנון האורגני״ (ר• לעיל. עם' 817 ) שכפתה רוסיה על ר׳ 
הוכרזו היהודים כטפילים המנצלים את האונלוסיה הנוצרית, ורבים 
הוגדרו כמשוטטים ונוודים. נאסר עליהם להשתקע בכפרים ובעיירות, 
לחכור אדמות, להקים בתח״ר וביו״ב. הרשויות המקומיות נצטוו 
לקבוע אילו יהודים נחוצים למדינה וסי חייבים בגירוש. במרד 
שפרץ ב 1848 הכריזו המהפכנים על כוונתם לתת שוויון־זכויות ליהו¬ 
דים. וביקשום להשתתף במרד: ואכן. יהודים נענו לקריאה. כשהוחזר 
השלטון העות׳פאני ב 1856 חויבו הנסיכויות לתת ליהודים—כמיעוט 
דתי — זכויות אזרח: אד הדבר לא יצא־לפועל. ב 1859 התאחדו 
הנסיכויות, ושלישו, קהה (מניהפכני 1848 ), השיג ליהודים זכות- 
בחירה למועצות העירוניות; אך משהגיעו לשלטון מהפכנים אחרים, 
התכחשו להבטחותיהם. ב 1866 , כשעלה לשלטון קרול ], נתקבלה 
חוקה הדשה, ובה נזכרה זכות היהודים להתאזרחות. אך בעקבות 
הפגנות סוערות שינה ביה״נ את הנוסח המקורי. וכתוצאה מנו 
נתחדשו הרדיפות — יהודים גורשו מכפרים ומעיירות, אחרים הוגלו 
מר־ והוטלו הגבלות במישור המקצועי. השתדלויותיהם של מהנטיפיורי 
(ע״ע) ואחרים, ואף של המעצמות (אנגליה וצרפת), נדחו בטענה 
שזהו עניין פנימי של ר׳. 

בוועידת־השלום ב 1878 התנו המעצמות מתן עצמאות לר , 
בהשוואת זכויות היהודים בה, אך הממשלה התחמקה מכך, בקבעה 
כי אלה שאינם נוצרים יוכלו לקבל אזרחות בתנאי ששני בתי הפר¬ 
למנט יאשרו כל בקשה בנפרד־ עד מלה״ע 1 זכו בכך 2,000 יהודים 
בלבד. המעצמות הפסיקו את לחצן, ולמעשה הורע מצב היהודים, שכן 
עד־אז נחשבו לנתינים רומניים — אף כי ללא אזרחות — ומאז 
הוכרזו כזרים חסרי-נתינות. בתקופה זו נאסר עליהם לעסוק במק¬ 
צועות הפשיים — לבד מרפואה — ולעבוד בשירות הממשלתי. 
ב 1893 הורחקו ילדיהם מבתה״ס הממלכתיים. גם התארגנותם הפו¬ 
ליטית ומאמציהם לקיים עתונות יהודית הונשלו, וכמה מנהיגים 
בעלי שיעור־קומה, כם. גסטר וא. שורצפלד (ע , ערכיהם), הוגלו. שתי 
המפלגות העיקריות, הליברלים והשמרנים, היו אנטישמיות ברוחן. 
ב© 191 נוסדה המפלגה הלאוסנית־דמוקרטית(בראשה עמדו א. ק. קחה 


ה א ו כ ל ו ס י ה היהודית ברומניה 


אחוז היהודים 
בכלל האוכלוסיה 

מספר היהודים 

שגת 


30.000 (משלמי מסים) 

1803 

3 

135.000 (גסשות) 

1859 

4.5 

266,652 

1899 


245,064 

1910 

3.3 

239,967 

1912 

4.2 

767,000 ״ 

1930 


׳ עיקר הגידול בשל סיפוח חבלים מהארצות השכנות. 



וג. יורגה (ע״ע]), שמצעה היה אנטישמי גלד, ואף שמעמדה 
המדיני היה מוער. נפוצה תעמולתה בחוגי האינטלקטואלים. 

הארגווהפנימי בתקופההעות׳מאניתהיהכבאימפריהכולה. 
"חכם באשי" מונה בידי השלטאן. מושבו היה ביאש (ע״ע יסי, עמי 
976 ) ומשם הנהיג את שתי הנסיכויות. הראשון הידוע הוא בצלאל 
כהן. שמונה כ 1719 ומשרתו עברה לצאצאיו. הוא הוסמך לגבות 
מסים ואף לחת פטור. כראות עיניו. בתחילת המאה ה 19 הגיעו לר׳ 
חסידים, על צדיקיהם, והם פנו לנסיך מולדיבה שיפטרם מסמכות 
ה״חכם באשי״, בהיותם נתינים זרים. ב 1834 , לאחר כפה סכסוכים 
על רקע זה, בוטל מוסד ה״חכם באשי", בכפיפות ל״הכס באשי" 
פעלה "הגילדה היהודית" כגוף מייצג רשמי כלפי השלטונות. הגילדה 
גבתה את המם היהודי הקיבוצי, וחלק ממנו הוקצב למימון מוסדות 
העדה. הגילדה ישבה ביאש ובראשה עמד "סטארוסבה" ("ראש 
מדינה"), אך בבוקרשט מילא תפקיד זד, נציג ה״חכם באשי". ב 1834 
בטלה גם הגילדה. 

בינתיים חלה התארגנות פוליטית יהודית. קונסול אד,"ב בר/ 
בנימין פישוטו, הקים את ״בני ברית״ (ע״ע; 1872 ), שדגל בפעילות 
פוליטית נגד ההפליה. בסוף המאה ה 19 נוסדו אגודות של יהודים 
ילידי ר׳ ששירתו בצבאה, אולם רובן נטו להתבוללות ולא האריכו 
ימים. ב 1910 ייסד א. שטרן את "התאחדות היהודים ילידי הארץ", 
וזו התקיימה עד 1948 . גם ארגון זה נטה להתבוללות, אך היה פתוח 
לכל, והקדיש מאמץ רב למאבק באנטישמיות. ב 1893 , עם הרחקת 
התלמידים היהודים מבתה״ס הממלכתיים, הוחל בהקמת רשת־חינוך 
יהודית עצמאית, ואז גם ארגנו מחדש את הקהילות: אך רק בשנות 
ה 30 של המאה ה 20 זכו בהכרה רשמית. 

מחמת מצבם הכלכלי הירוד תמיד היגרו יהודים מר , , וב 1880 
הוקמו ועדי־הגירה לא״י. בינואר 1882 התכנסה ועידה בעניין זה בעיר 
פיקשאן ( 1 ת 3 ! 00 ?) — הוועידה הציונית הראשונה בעולם. בעקבות 
החלטותיה הקימו אז עולים מר' אח זכרון־יעקב וראש-פנה (ע׳ 
ערכיהם). כעבור שנתיים, עם התמוטטות המושבות והעברתן לחסות 
הברון רוטשילד. התפוררה התנועה. בבתה״ס בד הוחל בלימוד 
עברית כשפה חיה, נתחזק הכיוון הלאומי ונתעצם המאבק בנטיות 
ההתבוללות של הארגונים הנ״ל. בני ר היו הראשונים שהצטרפו 
למחנהו של הרצל, והתנועה בר׳ קיבלה תנופה חדשה בעידן הציונות 
המדינית (ע״ע ציונות, עט׳ 618/9 ). 

יהודי ד, רובם ממוצא אשכנזי, דיברו יידית. מאמצע המאה ה 19 
התפשטה ביניהם גם השפה הרומנית והופיעו עתונים גם בשפה זו. 
בסוף המאה היו סופרים ומשוררים יהודים שיצרו בשפת המדינה, 
ובין שתי מלה״ע התבלטו יהודים בספרות, בשירה. במחזאות, בבי¬ 
קורת ספרותית וכיו״ב. יהודים עמדו גם בראש כמה עתונים דמו¬ 
קרטיים. בתקופה זו זכו אף הספרות היידית והעברית לפריחה. 







3 ג 8 


רומניה 


824 



נין שתי מ ל ה* ע. בעקבות ועידת־השלום בפרים נחקק בר 
חוק שלפיו די ב״הכרזת רצון" כדי לקבל אזרחות; אלא שעל דרך 
ביצועו הוטלו הנבלות. כתוצאה מסיפוח החבלים החדשים (ר' לעיל, 
עט׳ 619 ) גברה הלאומנות הרומנית; הלאומנים ביקשו לשלוט בכל 
המיעוטים, שתפסו מעתה מקום מרכזי בחיים הפוליטיים, בפרט 
בבוקובינה ובטדנסילווניה. ב 1922 הכריזו הסטודנטים של אוניבר¬ 
סיטת קלוז׳ על נוסרוס קלאוזוס (ע״ע) נגד היהודים׳ ובעקבותיהם 
הלכו האוניברסיטות האחרות. הלאומנים היו ער־פהרה לתנועה 
פוליטית, וב 1927 נוסד "משמד הברזל' (ר׳ לעיל, היסטוריה, עס׳ 
819 ). ארגון אנסישמי קיצוני זה נקט אלימות וטרור וחולל פוגרו¬ 
מים• חרף השוויון הרשמי המשיכו השלטונות להפלות יהודים — 
ומקצועות שונים, כפקידות בשירות המדינה, שיפוט, קצונה ועוד. 
נחסמו בפניהם כליל. 

מ 1933 השפיע המשטר הנאצי ישירות על כל המפלגות בר, 
ובמצעיהן נכללו סעיפים אנטי־יהודיים. בקיץ 1934 נחקק "נומרוס 
קלאוזוס" בעסקים מסחריים ותעשייתיים, ובעקבותיו באו עוד חוקי- 
הפליה. בדצמבר 1937 הגיעה לשלטון המפלגה הלאומית־גוצרית, 
שנתמכה מלוי בידי גרמניה הנאצית: נחקק חוק לרוויזיה של 
האזרחות, ונסגרו כל העתונים הדמוקרטיים הרומניים שעורכיהם 
היו יהודים. לאחר 40 יום נפלה ממשלה זו בלחצן של מעצמות 
אירופה האנטי־נאציות, אולם חוקי-ההפליה נשארו בתקפם גם בימי 
המלך קרול 11 . בקיץ 1940 אומצו חוקי נירנברג (ע״ע), אזרחותם 
של היהודים בוטלה, ונאסרו נישואי תערובת. 

בתקופה שבין שתי מלה״ע נוסדה "המפלגה היהודית", שבמס¬ 


גרתה פעלו בעיקר הציונים הצעירים. גם "התאחדות היהודים ילידי 
הארץ' המשיכה בפעולותיה. ובפרלמנט הרומני היו צירים משני 
ארגונים אלה. בסנאט הרומני כיהן כנציג קבוע הרב הראשי. לאחד 
מלה״ע 1 היה זה ד״ד יעקב נימיולבר, 

בקיץ 1940 נמסרו בסרביה וצפון בוקובינה לרוסיה, וטדנסילווניה 
הצפונית נמסרה להונגריה. "משמר הברזל" עלה לשלטון, ומיד החלו 
מעשי אלימות נגד יהודים והחרמת רכוש. בינואר 1941 פרצו קרבות 
בין תומכי אנטוגסקו (ע״ע) לבין יחידות "משמר הברזל". והאחרונים 
פרעו ביהודים. בבוקרסט (ע״ע. עמ׳ 947 ) נפרצו חנויות ובתים, 
נרצחו 120 יהודים והועלה־באש הרובע היהודי. אנטונסקו דיכא את 
המרד וחיסל את "משמד הברזל"; גם הוא אמנם נתן תוקף חוקי 
לאנטישמיות, אך הפסיק את האלימות כלפי היהודים. באפריל 1941 
הגיע לבוקרשט גוסטו ריכטר, נציגו של אדולף אייכמן. ונטל חלק 
בחקיקה נגד היהודים. 

משהחלה המתקפה הגרמנית על בריה״מ (יוני 1941 ) הוטל על 
ר׳ לכבוש את בסרביה ואת צפון בוק(בינה, לד׳ נשלחו יחידות־ 
השמדה, שליוו את הצבא, ועד ספטמבר 941 ! נרצחו מחצית מ 320,000 
יהודי בסרביה, בוקיבינה ומחוז דלרלהלי שבמילדובה. יהודים רבים 
נטבחו ביאש (ע״ע יסי, עם׳ 977 ). רבים גורשו לטרנסניסטריה. 
בינתיים גורשו היהודים משטחי ר' האחרים אל ערי־המחוז, וכל 
הגברים סמולדובה בני 50 ומעלה נשלחו למחנה־הריכוז בטרגו־ 

7 '! (נ 11 ן- £11 ־ 131 ). 

בטרנסניסטריה הצליחו המגורשים להתארגן בכעין אוטו¬ 
נומיה פנימית. הנהלת איגח־-הקהילות בבוקרשט הצליחה להגיש 




825 


רוטגיר 


816 


להם סיוע. ופנתה לאנטונסקו בבקשה להחזיר את המגורשים לו". 
לפעולה זו גויסו גם גורמים דיפלומטיים, נציגי הצלב־האדום הבי״ל 
ונציג הודטיקז בד׳; הלה גייס גם מהווטיקן סכום־כסף גדול לעזרה. 
בטרנסניסטדיה נספו 88.000 נפש — 60% מכלל המגורשים. בחלק 
המזרחי של טרנסניסטריה שלטו הגרמנים, ובמחנות שם נרצחו כל 
היהודים. 

יתר חלקי ר , . לאתר כניסת ר' למלחמה הורע מצב היהודים 
גם באזורים שלא גורשו מהם. אמצעי הפרנסה נחסמו, הוטלו עבודות־ 
כפיה, וחלק מהיהודים נשלחו לבסרביה. ללא מזון ולבוש. בינואר 
1942 הוקם "מרכז היהודים". המפונה מטעם השלטון היה ראדו 
לקא איגוד־הקהילות פורק. על "מרכז היהודים" 

הוטל לסייע בביצוע תוקי־ההפליה ולפקח על המוסדות השונים של 
הקהילות. הנהגה יהודית חשאית, שהורכבה מנציגי כל הזרמים, 
הצליחה לפתן את פעולות .,מרכז היהודים". עד־מהרה ראה השלטון 
הרומני ב״פרכו היהודים" משום התערבות גרמנית בענייניה הפני¬ 
מיים של ר. ומצב זה ניצלה היטב ההנהגה היהודית המחתרתית. 
ד״ר פילדרמן והמנהיגים הציונים קיימו מו״מ עם אנטונסקו בדבר 
פתרון בעיית יהודי ר׳ ע״י הגירה לא״י. 

בקיץ 1942 ניסה ריכטר לכפות על ר׳ את גירוש כל יהודי ר׳ 
הישנה וחבל באנאט למחנות־ההשמדה בפולניה: הוא אף הצליח 
להשיג את הסכמתו המפורטת, בכתב, של פיכאי אנטונסקו, סגנו 
של יון אנטונסקו. ההנהגה היהודית המחתרתית הצליחה לגרום לבי¬ 
טול ההסכם, וגם השיגה הקלות בצווי־ההפליה. הקמח הגטאות 
שתוכננו הופסקה. אחד ההשגים המרשימים היה סירוב מפשלת ר׳ 
להסגיר לידי הגרמנים פליטים יהודים מפולניה, סלובקיה, הונגריה 
ועוד. הנפל הרומני קונסטאנצה נשאר פתוח למעשה כמעט כל 
תקופת המלחמה, ועד אוגוסט 1944 הפליגו ממנו 13 ספינות פליטים 
יהודים בדרך לא״י. מצד שני חויבו היהודים במסים מיוחדים: 
החמוד שביניהם הוטל במארס 1943 — סן עצום של כ 27 מיליון 
דולר. עם התקרבות הרוסים לאיזור טרנסניסטריה בסוף 1943 הוחל 
בהחזרת המגורשים. 

ההסתדרות הציונית פעלה בר׳ באופן חוקי עד קיץ 
1942 ; מאז פעלה במחתרת, בעיקר בין תנועות־הנוער החלוציות. 
המשטר הרומני שמר על יחסים עם מנהיגי התנועה הציונית. תנועות־ 
הנוער נתגבשו בקבוצות קטנות. וייסדו נקודות־הכשרה חלוציות 
במסווה של עבודת־כפיה חקלאית■ גם התנועה החלוצית וגם המנהי¬ 
גים הציונים הצליחו להתקשר עם מרכזי־ההצלה של הסוכנות היהו¬ 
דית בקושטא ובז׳נווה. ובסתיו 1943 הגיעו לר׳ כמה צנחנים מא״י. 
בתהילת ינואר 1944 נעצרו מנהיגי הציונות המחתרתית, ובראשם 
מ. בנבנישתי, וחלק ממנהיגי התנועות החלוציות. הודות להתערבות 
הצלב־האדום ואחרים שוחררו העצורים, מנהיגי הנוער הציוני, 


ביי״נ בבוקרשט, סיעסא?: ביב׳־נ זד ?אחר פרעות ״משמר הכרז? , / בשנות ה 30 



יזז״ם ם. בגין גואש בביהב־־ג הנדו? בבוקרשט ( 1077 ) 


בפברואר 1944 וגורשו לטרנסניסמריה. אז הוקמה הנהגה מחתרתית 
חדשה ובראשה א. ל. זיסו (ע״ע), וממשלת אנטונסקו אישרה הקמת 
לשכה א״יית בראשותו, כדי להמשיך בעליה. 

בסה״ב הושמדו 43% מיהודי ר, לרבות בסרביה ובוק ובינה. 

ב 1939 הניע מספר היהודים באזורים שבשליטה רומנית (ללא 
טרנסילווניה הצפונית [שהיתה בתקופת מלה״ע 1 ] בשלטון הונגרי], 
אולם כולל בסרביה ובוקובינה) ל 607,790 נפש; מתוכם נרצחו 
264,900 . 

לאחר המלחמה נתעוררה בר' שאיפה חזקה לעלות לא״י, 
בעיקר מחמת גל חדש של אנטישמיות, ומפאת העובדה שממשלת 
ר• לא העריפה מכשולים בדרכם של העולים. לאחר נפילת משטר 
אנטונסקו (אוגוסט 1944 ) פורק "מרכז היהודים" והופעלו מחדש 
איגוד־הקהילות וכל הארגונים הציוניים וחנועות־הגוער. נוסדה 
הוצאה־לאור — .,ביכורים״ — שפרסמה בשנים 1944 — 1948 כ 60 
ספר. הופיעו גם ארגונים פרו-קומוניסטיים, כגון "הוועד הדמוקרטי 
היהודי", שהפך אח״כ למעין יבסקציה (ע״ע). גם לאחר ההשתלטות 
הקומוניסטית (מארס 1947 ) עזר השלטון החדש לעליה — כחלק 
ממאבקו בקולוניאליזם הבריטי. בחיים הפנימיים היהודיים הורגש 
הלחץ הקומוניסטי, לאחר שתפסו קומוניסטים את ההנהלה בקהילות 
היהודיות. לאחר קום פדינת־ישראל החלו אלה לדרוש את חיסול 
התנועה הציונית, וברובע היהודי של בוקרשט הגיעו הדברים לתגרות• 
ידיים בין הקומוניסטים לציונים- אעם״כ נתנה ממשלת ר' ב 1950 
התדי-יציאה לב 5,000 יהודים מדי חודש. בקיץ 1950 נעצרו למעלה 
מ 100 מנהיגים ציונים, הורשעו בריגול ובחבלה בבניין הסוציאליזם 
ונשפטו לתקופות־מאסר שונות. הם שוחררו ב 1955 וקיבלו התרי־ 
יציאה לישראל. ב 1952 פירקה המפלגה הקומוניסטית את ,.הוועד 
הדמוקרטי היהודי". 

חיי־הציבור היהודיים התרכזו בחיים הקהילתיים — בעיקר בערים 
הגדולות — אך רק תיי־הדת המשיכו כסדרם. ב 1948 נסגרו בתה״ס 
היהודיים, הופסקו עבודות־הסעד של הג׳וינט והולאמו כל מוסדות־ 
הסעד של הקהילות. הרב הראשי, ד״ר משה רוזן, נבחר לראש איגוד־ 
הקהילות, לאחר שהורחקו מפעילות כל המנהיגים הקומוניסטים. 
איגוד הקהילות החל להו״ל בטאון בשפה הרומנית. עם מוספים 
ביידיש ובעברית — היחיד בגוש הקומוניסטי שבלל עברית. ליד 
הקהילות הראשיות פועלים ת״ת שמלמדים בהם תו״י ועברית. הקהי¬ 
לות קיבלו לידיהן את פעולות הסעד. והג׳וינט קיבל התר לחדש את 
סיועו ליהודי ר'• ד״ר רוזן משתתף בוועידות עולמיות של ארגונים 
יהודיים. — כיום חיים בר׳ כ 50.000 יהודים. 

י. פסנתר׳ דברי הימים וארצות ד׳, 1871 : הנ״ל, ס׳ קורות היהודים 

בר׳, 1873 ; מ. שווארצפלד, השקפה עו דברי ימי היהודים בר משנים 

קדמוניות עד חצי המאה הי״ט (בתוך: ם' הזכרון אשר לאגודת חוקרי 







827 


רומני• - •ומנ ות, ל 6 תו? 


828 


דברי ימי היהודים בר׳)" תר״ן< א. פלדמן׳ לקורות הארגון הקהילתי 
בנ&יכויות הרומניות בתקופת התקנון האורגני ( 1832 — 1857 ) (ציון, 
ג״ב), תשי׳־ז,־ הב״ל, הברות בעלי־ימלאבה יהודים במולדאביה (דברי 
הקונגרס העולמי הרביעי למדעי היהדות. ב׳)" חשכ״ט! מ. לנדאו, 
התנועה הלאומית היהודית בר׳ במאה העשרים (גשר, ג׳)״ תשי״ז; 

י. קלויזנר, היבח ציון בר , , חשי״ח; ת. לביא, יהדות ר׳ במאבק על 
הצלתה, תשכ״ה; פנקס הקהילות, ד, תש״ל; חולדות. רבעון לדברי 
ימי היהודים והיהדות בר׳, תשל״׳ב (ור , רשימת מאמרים במדעי 
היהדות י״ב: 1922 — 1934 , תשל״ז) ; .? *€ //״*/ ! 6 ! , 5 ג 1 ז 110£ !$ . 6 
5011 .£ ; 1901 ,'!) 01 [ 06 11 1 ! 4 $ וון ( 1878 ) 8671171 86 ? 411 ־ 11 16 

1 ( 017 7616771 ? 1/16 10 177161 '!' £0711651 1/16 1 ( 1 - 07 [ . 11 ) 0 1101 [ 7/16 ,!) £61 

, 111107611 ) 1777/10 ,. 1 ) 1 ; 1901/2 .( 111 , £0011 ¥637 £1871811 [ 1£/1£311 זז\, ש 11 ״ 1 ) 

, 1011101 / 0 } 1 71 ) 1150076107 ) 1/17 11 1177107 ) 107 7616760 ( 777767 11 1111 / 760 ) 76171100 
,) 167077 ) 6 ? 711777071116 / 1:60 867 01151 % ) 118671 [ 016 ,ת 5161 חז 86 . 5 , 1914 
; 1919/20 ,![ 111 [ ! 16 61 701171701716 076 / 116 ) 1/011 ,מ £1 ז 5 מ 1111 ־ 01 .£ ; 1918 
! 86 06511017 @ 0 ! , 12 (׳) 1 ץ 0 > 1 ז' 81 - 1 ; 1921 , 10560 ) 7 ( 61 1 ) 6511 ( 0 , 111101 ^ . 51 
- 1 ) 1 > 0 י 1 . 8 ; 1930 171 !(* 61 ( 16 /? , 831011 . 8 ; 1923 671 ! 70611 / 6 ! 1 

, 1121 ) 105 * 1 11111 €5 ? 000£ ; 1938 8171 607616511 76561 ) 1510710 , 111 ) 103 

■ 70111 / 1 ? 1071 ) 76 10 86 65 ) 6810 865 5 ( 111 [ 861 1/600611011017 ,..א 10 > 1 ז 0 סש 8£ 

86 76 ( 1/06111 ר 30 ־ 8113£1 -\׳. ; 1946 , 16 ' 801801 ! 10 86 165/6 811 61 56761/1 
76551071 )) 0 ? 67180711 ) 116 ) 0660177 11166 ( 111011071 ) 0 ) 10 86 6 ) 6 / 0 ( 511111 
,חז 51£ ־ו׳\ 1£00113 . 1 . 8 ; 1949 ,( 6 ^ 1 ) £117 £11 11115 [ £5 ,! :מ 1 ) .? 671 05 : 16 ( 1 
; 1956 8771 510711511 60 / 071107 * 607781 6116670760 51 1476510760 

: 1 ) 1 ) 01117 % ) 118671 / 7117770/115616 816 11718 616 / 1 ? 0711/6 005 ,ז 522 סז 0 

. 1958 ,( 1 , 0 ז 111£11 :)$£ן!ז 2£1 ז 16 158111111$ גס!) ת 0 ) 11 שט 011 
ת, ל. 

רומניות, לעונות, להגים שיסודם באוצר־הסלים ובדקדוק הלא- 
מיני, המדוברים בפי כ 500 מיליון איש, במערב־אירופה 
ובדרומה, וכן ברומניה, מזרח קנדה, אמריקה הדרומית והתיכונה, 
ארצות אפריקה וכמה איים באוקיאנוס השקם. כל להג ולחג התפתה 
בתחילה על יסוד הרומית העממית, ששלמה בחלק מסוים של הקי¬ 
סרות הרומית לפי ההשפעות ההיסטוריות־התרבותיות של אותו 
האיזור. אותם הגורסים העלו ברבות הימים 6 מהלהגים האלה לדרגה 
של "לשון", בעלת מסגרת תקנית, שכפופים לה בת״ם, סינהל מדיני, 
אמצעי־תקשורת וספרות — איטלקית, קטלאנית, ספרדית. פורטוגלית, 
צרפתית ורומנית! עליהם נוספה לאחרונה רטו-רומנית (ר׳ להלן). 
על אלו יש להוסיף 5 קבוצות של להגים, שלהם קווים משותפים 
המבדילים אותם מהלה״ר האחרות — פרובנסאלית, צרפתית־פרו־ 
בנסאלית, קראולית, לאדינו וסרדיניה. 

הלה״ר השתלשלו מלשון־השיחה היומיומית הלאסינית — 
ליתר דיוק, מהלטינית (ע״ע, עט׳ 632 ) העממית ( 01115 ל 10 ק 5111110 ), 
כפי שהתפתחה במטרופולין. באזורים שבקרבתו, בחצי־האי האפניני 
ובפרובינקיות. לא כל הכיבושים של הרפובליקה (ואח״ב, האימפריה) 
הרוסית הביאו לידי התגבשות דיבור עממי בפרובינקיות! למשל, 
הלאטינית כמעט אף־פעם לא הצליחה להשתרש מע״ג הדיבור של 
ה״קויני" היונית (ע״ע, עם׳ 629 ) באזורי הימה״ת המזרחי (חצי־האי 
ד,בלקני, אסיה־וזקסנה, הלוואנט ומצרים). 

לא כל הסוגים של לשון־השיחה הלאטינית שהתהוו נשתמרו 
בצורה שווה. חשיבותה של הדלמטית, לדוגמה — שהיתה מדוברת 
לפנים לאורך החוף המזרחי של הים האדרייתי וששדידיד, מצויים 
בתעודות עיר־הסחר דובחבניק(ע״ע.עט׳ 41 )— ירדה אתרי 1700 ,אך 
הלשון המשיכה להתקיים בצורה מעורערת באיים מסוימים (קארק 
8.1111 )), ועבדה מן העולם סופית ב 1900 בקירוב. קיימת עדות 
מקוטעת ועקיפה בלבד לריבוד הרומני המוקדם, וזאת באיזור הרינום, 
באגן הדנובה העילי והמרכזי (בווריה ואוסטריה של היום). בשוויץ 
האלמאנית (גרמנית), ובמיוחד באפריקה הצפונית־מעדבית (נומידיה 
ומאוריטניה). הסימנים מתבטאים בשמות־מקומות בודדים וכן במלים 
(בעיקר דיאלקטיות) בגרמנית, ערבית מערבית וברנרית. פלישות 
הסלווים־הדרומיים וההונגרים ניתקו את רומניה מיתר אזורי הלת״ר 
אף לפני שדחקו הקרואטים את הדיבור הדלמסי. ההתפשטות 
המתמדת של המתיישבים האלמאנים דרומה הפרידה בין הניבים 
הגלו-רומניים המזרחיים־ביותר, כלו , , ניבי שוויץ הצרפתית, ובין 


האיונים הקטנים של הלשונות הדטו־רומניות (ע״ע). המערבי-ביותר 
מהאיוניס האלה — שאין מוצא לשונם בהכרח פרוטו־רט 1 רומנית 
הומוגנית — משתרע עפ״נ הלק סהקנטון המזרהי-ביותר, גריזו! 
(גדאובינדן)! המרכזי — שכמעט שאינו קיים — מוגבל לחלקים 
מבודדים בעמקים אחדים באלפים הדולומיטים! והמזרחי־ביותר — 
שהוא גם הגדול מבחינת השטח ומספר הדוברים (אך אינו בהכרה 
המוגדר־ביותר) — נמצא באיוור פריולי הגובל בוונטו. רישום 
הלאסיניוח הזמנית של האיים הבריטיים נשמר יפה באוצד־הסלים 
של הוולשית הקדומה וקיסרית). האלבנית — לשון הודו־אירופית 
הצמודה לשטח המקורי של הדלמטית — הרבתה מאד לשאול מלשו¬ 
נות אחרות, קודם מלאטינית ואה״ב מצאצאיה, הלה״ר המקומיות. 
כך נהגה גם הבאסקית — לשון שאינה הודו-אירופית, הנפוצה משני 
צדי הפירנאים המערביים. 

גבולות הלה״ר בעולם הישן הלנו והצטמצמו בד״ב, אף שהצליחו 
להחזיר לעצמן חלק מהשטחים שניטשו זמנית, במיוחד בדרום ספרד 
ובפורטוגל! היו אלה אזורים שנכבשו קודם בידי היוונים של ביזנטיון, 
ומיד אח״ב — בידי הערבים (או אפריקנים מסתערבים). אפשר גם 
לדבר על כיבוש מחודש ומוצלח ניחם לדרוס חצי־חאי האפניני 
(קלבריה. אפוליה) וסיציליה, בעוד שעל ברטניה השתלטה לשון 
קלטית שהביאו אליה פליטים מהאיים הבריטיים. נמנעה נורמנדיה — 
לאחר הפסקה קצרה — מליהפו לשטח סקנדינווי. צפון צרפת, שהיתר, 
אמנם למעשה דו־לשונית במשך 200 — 300 שנה כתוצאה מהתיישבות 
פדאנקית־גרמנית בקנה־מידה גדול, נבלעה מחדש, בסופו של דבר 
(בשנים 800 — 900 ), ע״י גוש מוצק של מדינות דוברות ל״ר. 
התפשטות זמנית של ל״ד ליוון ולמזרח הקרוב אירעה נשיא מסעי־ 
הצלב. 

מאידך־גיסא הורחבו שטחיה! של ל״ר מספר בעידן הגילויים 
ובתקופת ההתיישבות שבאה בעקבותיו. קביעה זו נכונה במיוחד לגבי 
ספרדית — קודם באיים הקנדיים, ואח״ב ברוב ארצות אמריקה הדרו¬ 
מית והתיכונה, בשוליים הדרומיים של אמריקה הצפונית (מכסיקו) 
ובאיי הפיליפינים. השפעת הפורטוגלית חזקה במיוחד בברזיל. צרפתית 
קנתה שביתה במזרח קנדה, ונעשתה ללשון השלמת בקוויבק וללשון 
חיונית במונטריאול. מאז בחירות 1976 נוקטת ממשלת קוויבק (קבק) 
אמצעים תחיקתיים. כלבליים וחברתיים להשלטת הלשון הצרפתית 
כלשון יחידה בעלת מעמד רשמי בפרובינציה (ע״ע קנדה, עט׳ 859 ). 
לעומת זאת פוחת הדיבור הצרפתי באזורי הימות הגדולות באה״ב 
ובעמק המיסיסיפי הסמוך, עד למדינת לואיזיאנה ומפרץ מכסיקו(אזורי 
יובלי הדלתא של המיסיסיפי, כולל העיר ניו-אורלינז, המבצר האחרון 
של הצרפתית, נעשו לאחרונה דו-לשוניים), אפילו במקרים שמו• 
שבות־לשעבד ניתקו את קשריה! עם סדינת־האם, נשארו הקשרים 
התרבותיים — ובמיוחד הלשוניים — בד״ב ללא שינוי. הדבר נכו! 
במיוחד לגבי המושבות הצרפתיות והפורסונליות לשעבר באפריקה. 
בבלגיה הולכת ונדחקת הצרפתית מאז מלה״ע 1 . היא שלטה במינהל, 
בצבא ובחיי התרבות, והיתה שפת-הדיבור של כל השכבה הבינונית 
והגבוהה! ואילו עתה היא מוגבלת לשטח הוואלזני בלבד. מאידד־גיסא 
אין איזור בעולם ההדש המקיים כל צורה שהיא של דיבור איטלקי 
אחרי הסתלקות דור המהגרים, אע׳־פ שאיטלקיב אלה מהווים אחוז 
גבוה באוכלוסיית ערים גדולות באמריקה הצפונית והדרומית. 

ללה״ר העיקריות יש רק סטנדרד ספרותי אחד (במקורו ניב 
עירוני [במקרים של צרפת וקטלוניה — ניבי פריס וברצלונה], או 
פשרה ביו שני ניבים עירוניים בעלי יוקרה שווה [ניבי פירנצה 
ורומא — במקרה של איטליה]). או שני סטנדרדים (כפי שהמצב 
היום בפורטוגל, באיזון העדין של יחסיה עם ברזיל), את מל הלשונות, 
ואפילו הבינוניות והנפוצות־פחות שביניהן. ניתן לסווג לסוגים מספר 
של ניבים. אם ניב כזה מוגכל בימינו לכסה כפרים — דוגמת המצב 
הטיפוסי בצפון צרפת — הוא ידוע כ״פטוא״ (= ניב המוני). עד 1900 




829 


רומניות, ישונו ז 


830 



ד,?שונות הרומניות 


נערך היתה הצרפתית הדרומית ( 0 ס' 1 ! £00 מ 12 , פרובנטאלית, אוכסי־ 
טאנית 1 וע״ע פרובנסלית, לשון ו צרפתית, צם׳ 971 ) מתוקנת במידה 
רבה, ולשון ספרותית בעלת השפעה, אך מאז התקיימה בקושי, ורק 
ברמה הדיאלקטית. על-אף קיומן של תעודות ישנות, מקוטעות הסרדי־ 
נית, ובמידה מסוימת. הדטורומנית (ע״ע), עד־כדי־כן■, שהסרה לתן 
צורה ספרותית המקובלת בציבור. הקטלנית (ע״ע) הצמיחה ספרות 
דגולה ביה״ב! את״ב עבדה עליה תקופה ארוכה של ניוון. שבעקבותיה 
התפתחה במאה ה 19 לשון ספרותית מאוחדת וחדשה (המבוססת 
על הניב המועדף ע״י המשכילים ובני המעמד הבינוני של ברצלונה), 
כתוצאה מתחיה מלאכותית או, לפחות, שיקום. בעת, לאחר מאבק 
ארוך וממושר על קיומה, הולכת הקטלנית מחיל אל חיל. מלבד 
נינים רומניים שונים (ואלאכית, מולדווית וכד) המדוברים ברומניה 
ונבסרביה השכנה (שהפכה לרפובליקה אוטונומית סובייטית). קיימים 
3 ניבים (כולל פקדו-רומנית). השונים זה־מזה נצורה קיצונית ודוב- 
ריהם מהווים קבוצות זעירות נמרחק־מה מעיר־הבירה. 

אח היחסים בין הלה״ר היחידות ניתן להגדיר בדרכים שונות. 
הגישה הקלאסית מורכבת מצירוף של השלכת אילן־יחס ושל ניתוח 
נלוטו־גאוגרפי. לפיה מסווגות פורטוגלית עם ספרדית ("איברית או 
רומנית־היספאניוד), צרפתית צפונית עם פרונאנסלית ("רומנית־ 
גלית") ואיטלקית צפונית (שחלק גדול ממנה נקרא גם "איטלקית־ 
גלית") עם איטלקית דרומית-מרכזיח או איטלקית של חצי־האי. 
מלומדים אחדים (ובראשם ג׳. י. אסקולי) יוצאים מן ההנחה, שקיימת 
גם לשון רומנית-גלית חשובה שלישית — ,.פרובנסאלית־צרפתית״ — 
המשתרעת לדעתם נין האיזור ההיסטורי של ליאוני ( 9000215 * 1 ) 
בדרום־מזרח צרפת לשוויץ הצרפתית. 

גישה דינמית־יותר מסתמכת על תאוריית הגלים (ע 01 ־* :מב״ 1 
כלוי, ההנחה של התפשטות יסודות לשוניים ע״י מגע). היא מנסה 
להסביר את הקטלנית כמין פתבנסאלית, שהועברה מעבר לפידנאים 
(כתוצאה מהתפשטות הקרולינגים) והורכבה ע״ג מין רומנית־איברית 
שהיתה מדוברת לחופי הימה״ת, שאין להכירה עוד בצורה ברורה. 
מניתוח זה מתברר. שהרסו־רומנית היא ביסודה לשון הקרונה קרבה 
משפחתית לאגף המזרחי של הצרפתית הצפונית, אולם היא מתקרבת 
יותר ויותר לניבי לומברדיה וונציה של האיטלקית הצפונית, ואף 
מעבר לזה, לאיטלקית התקנית. בתחומי צרפת גופא העביר הניב 
הניניימי של פואסוון ( 10 ־ 01101 ?) את נאמנותו בתקופה מסוימת 
מדרום לצפון. 

ניחוח שלישי יוצא מהנחה שיש שגי גושים של ל״ר: הגדול-יותר 
(לפי ו. פון ורטבורג — ״המערבי״; לפי ה. לאוזכרג — ,.המחדש" 
(־■ 1 מ 3 ,ו 10 !ח 1 |) מקיף את כל חלה״ר הגליות והאיבריות. מלבד צפון 
איטליה, והקטן־יותר מוגבל, או היה פעם מוגבל, למרכז איטליה או 
לדרומה, לחוף הדלמטי ולרומניה; מעמד הסרדינית נשאר מסופק 
במקצת. בין גושים אלה מבדיל אפוא צרור קווים (איסוגלוסות), 
המחברים את לה ספציה שעל הים הטירני עם רימיני שעל הים 
האדרייתי, כלו׳, קו החוצה את איטליה לכל רחבה. 

יע. מ. 

התפתחות הגאית. ההטעמה החזקה שברומית העממית 
נרמה לדו־התנעה ("<.ו 81221 י 1111101 גז 11 !) בבל הלשונות! הרחיקו־לכת 


בכך רומנית ( 13 ! 02 ק) וספרדית (־!!ססק; מ 0113 ק הרוסית. "דלת"). 
שבהן התפתחה ה/ס/ ל/גס/ או ל/־ס/. היא גם גרמה להחלשחם 
עד־כדי היאלמות של הגאים והברות בלתי-מוטעמים. שמרניות בכך 
האיטלקית והרומנית, שעדיין רבה בהן ההטעמה מלעיל-דמלעיל 
( 1102 > 10 ק), והמפליגה ביניהן היא הצרפתית, שהיום כל־כולה מלרעית. 
זאת דרכה גם בתופעת החנכיר, שפעל גם במקרה של 3 + ־ 
( 112011110 ־ 1 פ 0013 וגס הרומית, "חדר") ובפישוט הדו-עיצורים 
( 131100 מ 1003 ־ 13 הרומית, "חסה") והעיצורים המחוננים. עוד שתי 
תופעות פונטיות מאפיינות את התרחקות הצרפתית מהמקור הלאטיני 
— האנפוף והיגוי ה [■<), המשותפים לה ולמספר להגים פרובנסאליים 
וצפון־איטלקיים. לצרפתית יש גם שווא, וגם לרומנית יש הגה הדומה 
לו במקצת. הרומנית יחידה ב! שלה. הקרוב ל / 1,1 / הרוסי, ובשמירה 
על ה! 31 < יחד עם הפרובנמאלית. 

מערכה הצורות. המין סתמי שהיה קיים נלאטינית הקלא¬ 
סית, אבד ללשונות הרומניות, ואין בהן מספר זוגי. צורות הריבוי 
הן נ י. בשפות המערביות, וב 0 או 1 באיטלקית וברומנית — מתוך 
הכללת הצורות של שתי נטיות לאטיניות נבדלות. צורות היחסות 
נעלמו כמעט כולן, ובמקומן בא השימוש במלוח־יחם. בספרדית אף 
משמשת המלית 2 להבעת המושא הישיר. רק בכינוי־השם נותרו 
יחסות — בעיקר ה 5 ג 01 ו) 30 >, המצד ברומנית גם בשמות ממין נקבה 
ונתווית המיידעת. אכן, בכל הלשונות הרומניות משתמשים בתווית 
מיידעת הנגזרת מ 110 : (בסרדיניה מ 50 ק 1 ) ונתודת מסתמת הנגזרת 
מ 11008 . ייחודה של הרומנית (כמנהג כמה לשונות מהטיפוס 
ה״בלקני") בכד■ שהתודת המיידעת נדבקת לסוף השם, תוך שינוי 
צורתה בהתאם להגה הסופי של השם. ברבות הימים נשארו רק 
הצורות השמיות הנגזרות מה 300083111,115 : רומנית ! 11 ־ 1031 . איטלקית 
וסרדינית 50110 , רומאנש 1 ־ 801 או 50311 , צרפתית, פרוננסאלית 
וקטלאנית 5011 , ספרדית 500110 , פורטוגלית 50110 — כולן מ יח 10 ז 80 
ולא 0 5015 ("גודל"). 

שמות רבים נגזרים גם מצורת־ההמעטה שבפי העם: רומנית 
0100110 . דלמטית 0131113 , איטלקית 010001110 , סרדינית בץ! 01 , רומאנש 
01212 או 0 ' 1 ס!ס. צרפתית 0101110 . פרובנסאלית 30101113 , קטלאנית 
010113 , ספרדית 3 ( 010 , פורטוגלית 0101113 — כולן ס 20110012 ולא 
מ 20115 ("אוזן"). 

בנטיית הפעלים. הבנויה בעיקרה על הדגם המרובע הלאטיני, חלו 
שינויים ניכרים בשל גורם האנלוגיה הפועל בהתמדה בתחום זה. 
ברומית קלאסית כבר נראו סימנים של טביעת פעלים חדשים בנטיית 
310 -, והנטיה הלכה וגברה (ונמשכת עד עצם היום הזה) בכל הלה״ר 
(הרומנית — כטיפוס ה״בלקני״ — לא שמרה על צורות שם־הפועל, 
עב״פ לא בתפקידן המקורי), עד־כי בצרפתית נטויים יותר מ 90% 
של הפעלים בנטיית ! 0 -. 

בכל הלשונות נתפשטו צורות חדשות של זמנים: א) זמני־עבר, 
המורכבים מצורות של 10 ־ 11311 או ־ 055 + נינוני־פעול. שלא דחו 
כליל את השימוש בצורות המלוכדות אלא בצרפתית מדוברת: 
ב) עתיד. הבנוי על צורה המורכבת משם־הפועל ומצורות ההווה של 
1121100 (ובכמה אזורים ובכמה מקרים גם של 01100 ( 1 ). נפורטוגלית 
אפשר עדיין להפריד בין שני המרכיבים האלה בכינוי-השם. ברומנית 
ובצרפתית מדוברת משתמשים בתצריף של "הולך" או "רוצה" 
והמקור! ג) דרך ההתניה, המורכבת מהמקור ומצורות ה - 0 ־£ז־ 11 ניז 1 
ת ! 10 של 1131x0 (או לא ברומנית), שבה יבואו צורות יחידאיות 
! 3 . 25 , וכר לפני שם־הפועל (שאינו ממוצא שם־הפועל הלאטיני): 
ד) בספרדית קיימים כפה בניינים המודים על משך הפעולה, התחלתה, 
נכונות ועוד. המורכבים מפועל־עזר + המקור או הבינוני! ה) הנטיה 
הסבילה שוב אינה סינתטית אלא נעזרת בפועל הנגזר ם 550 ־. 

הרומנית מעדיפה את השימוש בכינוי סתמי. הנושא הסתמי של 
הפעולה מבוטא באיטלקית בכינוי־החחר ( 50 ), בספרדית, פורטוגלית 








831 


רומניות, !עיוות — דו!נ: ה 


832 


ורומנית בגוף השלישי בריבוי, בצרפתית בםלוו הנגזרת מסומסל 
("ס). ברוסאנש (ניב רטורומני המדובר במזרח שוויץ) במלה הנגזרת 
ם 05 ת 0 ובפרובנסאלית בגוף השני בריבוי. זו גם הצורה לפניית־ 
הכבוד בשפה זו, במו בצרפתית, בשעה שהאיטלקים משתמשים 
בגוף שלישי + הכינוי 8 > 1 או 6113 , הספרדים בכינוי 1:8 ) 135 והפור־ 
טוגלים ב ־ ¥055 . 

אוצר־הפלים. שהוא בעיקרו ממוצא אחד. התגוון מאד: א) לא 
בכל מקום שמרו על אותה סלה קלאסית או עממית — למשל, 5 ש 11 ) 
לעומת 1 ) 001 ־ 8101 , או 3 ית 0 וח לעומת 36013 ) ו 105 ס: 13 בו,) 3 (דוד). 
30013 (דודה) לעומת ; 101 ) 9 (דוד), ! 9010 (דודה): ב) מלים 
לאטיניות הוחלפו במלים מלשונות הפולשים השונים שהציפו את 
הקיסרות — גרמנית במערב ובאיטליה, מלווית במזרח וערבית 
בספרד. הצרפתית שאלה מלים זרות יותר מאשר אחיותיה, בעיקר 
בגלל חוסר גמישות בגזירת סלים: ג) ההתפתחות המשמעית הסתעפה 
בכיוונים שונים ובלתי־תלויים זה־בזה: התולדות של:״ 01103 הוראתן 
עדיין "לקפל" באיטלקית, צרפתית, פרובנסאלית וקטלאנית: "לאמות• 
בפורטוגלית, אד "להגיע" בספרדית ו״לצאת" ברומנית. 

^\ 1-1 , 106:11611 ^ 01710711:011671 ■< 461 }! 111011 ( 01017 

;* 1935 , 1902: 111 , £017101)1:61)6: 61-^/71010£1561)6: ^'6x1671711011 -י 1890 

,זש 1 ז 08 ?ן . 8 :* 1964 , 707710716 116 [ 1112£14:111 46 : £101716711 נ 0102 ז 800 .£ 
, 8 ^ 1311513 . 11 ; 1966 , 10/1 ( 17111041/6 16 ): 1211£141 41 ;: £140£6 ( 701 .£ 7116 
140111/61 , 600 .ק ;* 1967 ־ 963 [ , 11 [ ,!{ 6711610 ! 15 ( 7146110 ^ £ 1011116116 ( £07 
76 , 1 ת 73£113¥1 , 0 ; 70/1 19 , 1-11 , 01710716 •< 114010£16 <) 46 6 (/; 11 ' 0 <ק 
, 7.0 ( 1077701 0 ( 11010£ { 0110 01/6 ( 1704112 ( 11 ; 1/16 ) 1160112 £1/6 1171 46116 11111 ) 011 

.״־ 1975 ,: 1£110£6 ז 10 ■£ 6 ( 71 , £100011 .( 1 .ע\ ;" 1972 

סב. בג. 

רומנלי, שמואל ( 1757 , סנטובה — 1817 . יקזלה מונפרטו), 
משורר עברי־איטלקי, מחזאי ומתרגם. בנעוריו זכה לחינוך 
מסרתי מעמיק ולהשכלה כללית רחבה מאד. ר׳ שלס ב 10 שפות, 
וידיעותיו בספרות האיטלקית היו מופלגות. כל ימיו הרבה לנדוד. 
ב 1781 לערך הגיע ללונדון. ושם תרגם את הפואמה הפילוסופית 
8111 ! ״ 0 ץ £553 (עבר׳: "מסה על האדם") לא. פ(פ (ע״ע). 
ב 1787 סייר 4 שנים במרוקו. ואח חוויותיו העלה, בסגנון מקראי 
ובצורה מרתקת, בספרו .,משא בערב״ (ברלין. תקנ״ב). 17901 
התיישב בברלין. שם תתקרב לחבורת ה״סאספים" (ע״ע השכלה. 
עס׳ 542 ) והתקשר לאיכל ופדידלנדד (ע׳ ערכיהם), ושם כתב 
את מחזהו האלגורי, "הקולות יתדלון" (ברלין, תקנ״א; לכבוד 
חתונה במשפחת איציג־יפה [ע״ע]), ואת הפואמה הפילוסופית 
״רוח נכון״ (תקנ״ב). ב 793 ( עקר לווינה והיה מגיה בדפוסו של 
אנטון שמיס. שם חיבר את מחזהו ״עלות המנחה״ ( 1793 ; להבוד 
חתונה במשפחת ארנשסין [ע״ע], ממנהיגי קהילת וינה), עם עליית 
נפוליון לשלטון שב למנטובה (שהיתה תחת שלטון צרפת) וחיבר 
לכבודו שירייתהילה וכן קונטרס ״זמרת עריצים״ (מנטובה, 1607 ), 
תרגומים לאיטלקית של שירי־תהילה פאת חברי הסנהדרין בפריס. 
בשנים אלו חיבר את הפואמה הפילוסופית. "מחזה שדי" (טורינו, 
תקס״ח). ר׳ תרגם מחזות איטלקיים לעברית, ביניהם ז.,טמיסטוקלה", 
של מטסטזיו (ע״ע; ,.טלמוף, בתוך: כתבים נבחרים; ר' ביבל׳), 
והמחזה ״מרופה״, לש. מאפאי (״סירב״; רופא, 1903 ). דק מעט 
מיצירתו נדפס, ולא כיל פה שנותר בב״י הגיע אלינו. 

י. קלוזנר. היסטוריה של הספרות העברית החדשה, אי. 307 — 319 , 
תשי״ב ־ : ח. שירמן, ש. ר׳, המשורר והנודר, חעב״ט: הנ״ל (מהדיר!. 

ש. ר׳, נתבים נבחריפ (כולל מבוא וביבל׳), תשנ״מ. 

רומנהה (ספרדית סססססזסז), חיבור פיוטי ספרדי קצר בעל אופי 
לירי־אפי. בפורטוגלית פירוש הפלה גם רומן! בצרפתית — 
שיר־אהבה לירי: באנגלית — שירת־אבירים ורומן רומנטי. הטכסטים 
הראשונים של הר׳ הם מאמצע המאה ה 15 . המשורר הספרדי 
קארוואחל ( 31 [ 3 \ 030 ). מחבר ה 1£3 מנ 1 ז 5 30 > 10 ) 10:1 :,ח 1 "'.), שתי 
וכתב בחצר מלכות־אראגון בנפולי, השאיר שתי ר״ — הראשונה 


בהן, כפי הנראה. מ 1442 . בתחילתה היתת הר׳ שירה בעילום־שם. 
בדפוס הופיעה הר׳ הספרדית לראשונה בתחילת המאה ה 16 — ע״ג 
דפים בודדים ( 5061105 8 08 ס; 1 ק; ד' להלן, רוסנסרו) — בחריזה 
האפית המסרתית, שבה החרוז בעל שוויון־צלילים ו 16 הברות, עם 
שני חצאי-חרוז מפורדים. חצי־החרוז סביל 8 הברות בעלות צליל 
נמוך במלה האחרונה ( 11300 ), 7 הברות בעלות צליל גבוה ( 38080 ) 
ו 9 הברות בעלות קצב מרים (דקטילוס; 010 ( 0 ) £53 ). 

מקור הר׳ וראשיתה לא נתבררו דיים■ הביקורת הרומנטית מצאה 
בה את האידאל האסתטי ששאפה אליו — שירה ספונטנית ובלתי־ 
מעובדת, קולקטיווית ובעילום־שם, שנולדה בעקבות מאורעות 
שריתקו את לב העם ודמיונו. החוקר ג. פריס (ע״ע) יישם לר׳ את 
תורתו של הפילולוג ק. לכמן (ע״ע) לגבי הפואמות החומריות — 
היא מאירה באור חדש את האפוס, ומאשרת את ההשערה שאפוס 
יה״ב התפתח מחיבורים אפיים־ליריים קצרים, בני־זמנם של המאו¬ 
רעות ההיסטוריים המתוארים. מחקריהם של הפילולוגים מננדם 
פידל (ע״ע) הספרדי ופיו רינה ( 03 [ £0 ; 1847 — 1930 ) האיטלקי 
במאה ה 20 הטילו ספק באמיתות השערה זו, אך לא הצליחו להעלות 
פתרונות אחרים. 

בשל עיבודו בע״פ קיימות ר" מסוימות בגייסות אחדות, נושאיהן 
מצויים גם באפוס הלאומי הספרדי והצרפתי — מלחסות-גבול בין 
נוצרים לבין מוסלמים או בין סניורים נוצרים לבין עצמם. במאה 
ה 16 הופיעו הר" האמנותיות והמלומדות או המעובדות, והחל במאה 
ה 17 נתוספו עליהן ד" תיאוריות, ר" של רועים ור* פיקארסקיות, 
דתיות ובארוקיות, שמחבריהן הידועים־ביותר הם לופה דה וגה 
רגינגורה (ע׳ ערכיהם). האסכולה הרומנטית בספרד חידשה סוג 
ספרותי זה והחייתה את הר העממית (דה ריום בטאה ה 19 : גרסיאה 
לורקה וא. מצ׳ח אי רואים במאה ה 20 ; ע׳ ערכיהם). 

במובן הרחב עבד המונח ר׳ לתחום המוסיקה, כשיד על נושא 
עדין ונוגע־ללב, או כניגון שעל-פיו מזמרים את השיר. פואמה מוסי¬ 
קלית קטנה זו. המחולקת לבתים, אפיינית לצרפת, כשם שה 1 > 0£ 
אפייני לגרמניה וה 0302006 לאיטליה. 

בספרות ובמוסיקה של צרפת הר׳ היא רגשית ועצובה, עירנית 
והדיפה או מדירה ונלהבת■ היא לובשת צורות שונות. הופכת למעין 
גידסה אהדת של שירי־העלילה העתיקים ונובעת במישרין מן ה 1318 
של המנסטדליס והטדונדודים (ע׳ ערכיהם). בסוף המאה ה 14 לערך 
התחילו שידי הטרובדורים בצרפת לשאת אופי לאומי בצורה. בסגנון 
ובצביון — שנשתמר בהם עד לר המודרנית, צורה זו הלכה והש¬ 
תכללה בראשית המאה ה 16 — המקצב התגוון, והרעיון המלודי לבש 
יציבות ויתר הדד. במאה ה 17 עוצבה צורתה הסופית של הר. מאז 
שוו לה משמעויות שונות, לפי הלשונות: בצרפתית ובאיטלקית — 
שיד לידי רגשי: בספרדית משתלבת בר הבלדה בסגנון יה״ב; 
בגרמנית זהו קטע כליי בנימה רכה; ברוסית מציינת הר׳ שיר אמנות' 
— בניגוד לשיר עממי; באנגלית מתפרש המונח לפי הנוהג הצרפתי 
והגרמני כאחד. 

קובץ־ר", פרי־עטם על משורר אהד או של משדררים אחדים׳ 
הוא הרוס נס רו (ספרדית 0 ־ 00130001 ־ 1 ) . בספרות הספרדית, סבה 
הוא מקובל במיוחד, מציין הפונה קובץ־ר" מן התקופות הקדם־ 
קלאסית והקלאסית. הקבצים העתיקיס-ביותר (פן המאה ה 15 ), 
כוללים חיבורים שנתחברו בהשראת שירי־עלילה ( 3 ) 8£5 30 05 ־ 31 ) £30 ) 
שרובם אבדו: קבצים אחרים לוקטו לרגל מאורעות בעלי אופי מדיני 
או פרטי. בראשונה הועברו במסורת שבע״פ, אד מסוף הסאה ד, 15 
ונמשד המחצית הראשונה של הסאה ה 16 הודפסו ע״ג דפים בודדים 
(ל׳ לעיל), שהתחילו מקבצים אותם באמצע המאה ה 16 , ע״פ 
סדר כרונולוגי, התפתחות תמאטית או שכבות חברתיות שיצרו 
וצרכו אותם, ניתן לחלקם ל 4 קבוצות גדולות: א) ר ו ס נ ם ר ו 
ישן ( 0 (£!ז .־!) — מראשית המאה ה 16 ועד אמצעה — בולל ר" 































835 


רדמנ:קית (•דמית), אמ;דת 


836 



רימנסק איט 5 הי : פנים בנפיית :ממס!* 11 ! 10 ב 1 מג 1 ל 1 םב 5 
כפירגצה. הסזבה — בסבנה שבקרסח התמונה טשטא 5 . 
הסאה ה 12 


הורם הגג לקמרון מוגבה הנתמך נ 4 אומנית. סביב בתי-המקהלה 
מסדרון חצי-עגול (אסבולאטוריום), המסתעף לקאפלות קסנות. 
כל אלה יצרו רצף. שנועד לצליינים ושהופרד מהלקי הכנסיה 
המוקדשים לפולחן. 

לאורך מסלולי העליה-לרגל לכנסיית־המופת, היא כנסיית סנט¬ 
יאגו דה קומפוסטלה בספרד, הוקמו כנסיות המשמשות עדות 
לדפוס־הבניה החדש! בצרפת — כנסיות סן־סרנן בטולוו (תמי: 
כדך י״ח. עם׳ 424 ). סנם־פואה כקונק נוטר־דאם־לה־ 

גראנד בפואטיה (ע״ע פואטו). וכנסיית קליני, בגרמניה מצטיי¬ 
נות הכנסיות שנבנו בסגנון הרומנסקי בריבוי מגדליהן ובכפי- 
לות האפסיסים במזרח ובמערב גם־יחד: כנסיית־המנור מאריה לאך 
(לסבוצ! ג 1 זו. 1 \! תמי: כרך ד.', עמ' 718 ) וקתדרלות מיינץ ווורמס; 

בוורמס נשתמר גם 
ביכ״נ בסגנון הרוסנס־ 

קי (תם׳, שם). רבגו¬ 
ניות מציינת את טי¬ 
פוסי הכנסיות הר" ב¬ 
איטליה : כנסיית סאנטו 
אמברוג׳ו במילאנו ו¬ 
קתדרלות מותה ופי- 
זה. וכן כנסיית סן 
מיניאטו אל סונטה ב¬ 
פירנצה, ששימשה דגם 
לאדריכלות הרנסאנס. 

החשובות מבין הקתד¬ 
רלות הר" באנגליה הן 
אלו של וינצ׳סטר(תמת 
כרך ט״ז, עס׳ 224 ), 

קנטרברי ונוריך. 

עם סוגי הבניה החי¬ 
לונית נמנות הטירות 
המבוצרות, שהיו מקום 


מושבם של השליטים הפאודליים. נודעת-ייותר מצודת־לונדון (תמי: 
כרך כ״א. עמ׳ 471 ). מבצרים דומים־במקצת הקימו הצלבנים בא״י 
ובסוריה: כרך דה שוואליה (תמי: כרך י״ת. עמ׳ 677 ) בלבנון, 
״מבצר עולי־הרגל״ בעתלית (תם׳: כרך ר, עמ׳ 471 , 474 ) וחלקים 
ממבצרי יחיעם, כוכב־הידדן (: 1 ו 0 ׳י 1 :> 8 ) ומונפור (ע״ע א״י, עם' 470 . 
1157 ). מן התקופה הצלבנית שרדו בארץ נם מספר כנסיות, מהן: 
כנסיית סנטה אנה (תנד: כרך כ׳, עם׳ 268 ) וחלק מבנסיית־הקבר 
בירושלים והכנסיה באבו זרוש ל הכנסיות של רמלה, לוד וסבסטיה 
הפכו למסגדים. 

הפיסול הד׳ כולל פסלי-פולחן, לוחיות-שנהב ותבליטים, 
המהווים חלק בלתי־נפרד מן המבנים. התבליטים מעידים על תחיית 
הפיסול המונומנטלי. שנעלם בראשית יה״ב והתחדש רק במאה ה 11 . 
בהעדר מטורח פיסוליה שאבו הפסלים את השראתם מן העיטורים 
של כה״י. הדגמים הותאמו לעיצוב חלת-מסדי — תוך זיקה הדוקה 
מאד אל התבניות הארכיטקטוניות — כעיטורי חזיתות. שערים 
וכותרות העמודים בתיד הכנסיות ובסטווי חצרות המנזרים. עפ״ד 
נצבעו התבליטים. אד רק מעט מן הצבע נשתמר. במרוצת הזמן 
נתגבשו דפוסי-עיצוב לתיאורים של נושאים דתיים שיועדו להם 
מקופות קבועים בכנסיה! כך, לפשל, היה תיאור "הופעת האל 
בהדרו" ( 1 ״ 1 יז 001 5 ג 51 ז> 1 ג 1 א) לעיטור אפייני של השערים. בצרפת 
מצטיינות בעיטוריה! המונומנטליים כנסיית מנזר סן־פייר בפואסק 
(ס 1 ! 58 [ 10 \), כנסיית לה מאדלן בוזלה (תמ ׳ : כדך ד׳, עמי 43/4 ) 
וקתדרלת סן־לאזאר באופן (תם , : כרד כ״ח. עט׳ 979 ), שבחזיתה 
גם נרשם — שלא כנהוג — שסו של האמן־הפסל, גיסלבדטוס. 
באיטליה ידוע שמו של הפסל ויליג׳למו(ע״ע) מפומה, וכן שמו של 
בנדטו אנטלמי (ע״ע), שעיצב את תבליטי בית־הטבילה של פארמה. 
דוגמות לפיסול הר׳ בארץ הם הכותרות בכנסיית-הבשורה בנצרת ותב־ 
ליטי־המשקוף של כנסיית־הקבר בירושלים (כיום במוזיאון רוקפלר). 

פסלי־הפולחן, המתארים את המאדונה ואת הקדושים האחרים, 
נחטבו עפ״ר בעץ. ונמשחו בצבע או צופו בעלי־זהב. תשמישי- 
הקדושה והכלים לשרידי עצמות־הקדושים, העשויים לעתים בתבנית 
פסלי-דמויות או חלקיהן, גולפו בשנהב או עוצבו במתכות יקרות, 
תוך ניצול שיטות הריקוע והיציקה. ביציקת הברונזה הצטיינו 
הגרמנים! על־כך מעידים, למשל, אגפי שער־הכניסה בקתדרלה ע״ש 
מיכאל הקדוש בהילדסהים (ע״ע). 

ביצירות הפיסול והציור בולט העדר הדקה לטבע < הן מצטיינות 
בהדגשת המרכיבים הצורניים והעיטוריים ובתיאור הדמויות בעיוות 
הבעתי עשיר־דמיון. הציור הר׳ כולל איורי־ספרים, תמשיחי- 
קיר ופסיפסים (באיטליה). כל סוגי הציור מצטיינים בנוסחות־עיצוב 
עיטוריות, המדגישות את מישוריות התמונה והנמנעות מתיאור 
אשלייתי של המרחב. ברבות מיצירות-הציור דימויים של נושאים 
מן התנ״ך ומן הברית החדשה. שכיחים גם התיאורים העלילתיים, 
בצורה של מחזורי־תמונות. רק מעטים מבין הציורים שנמשחו על 
הקירות נשתמרו במצב תקין. מרביתם נעשו, ככל הנראה, בהשראת 
איורי כה"'. אסכולות חשובות של איירי־ספרים פעלו בצרפת, 
בגרמניה ובאנגליה! נודעו־במיוחר הסתות של וינצ׳סטר וקנטרברי. 
שבהן אוירו ספרי-קודש ופחזורי-תפילה (ע״ע מיניאטורה). מערכות- 
תמשיחים נשתמרו בכנסיות סן־סאון (חד\ 52 -)ת $31 ), טאוואן (תמי: 
כרך כ׳, עם׳ 441 ) וברזה־לה-ויל (£| 1 ו 13-7 -!>צז? 8 ) שבצרפת, בטאהול 
שבקאטאלוניה. באיטליה ניכרה־יוחר ההשפעה הביזנטית, בפסיפסים 
של ונציה וסביבתה ושל סיציליה, ובתמשיחים של כנסיית סאנט 
אנג׳לו אין פורמים שבקאמפאניה, ועוד. בלטה גם האסכולה של 
של רומא, שהשפיעה מאוחר־יותר על חלוצי הציוד של הרנסאנס. 

האמנות הזעירה, כגון הרקמה, שימשה למטרות כנסייתיות 
וחילוניות (רקמת ביה! ע״ע. וחמ׳ שם). 

וע״ע אמנות, עם' 42 — 45 ! ארדיכלות. עם׳ 717 — 719 ! 


אי 5 וטינציה רזסנסקית; נרגוריוס ההדזש. 
סחור כ־׳י טהסחצית השניה ש 5 הסאה זז 12 
יהספריה ה 5 אוטית, פריס) 















837 


רומנפקית (רומנית), אמנות — רונררג, יוהן לדדייג 


838 



פיסי? ריסנסיוי; כותרת אבז (?א הו׳ 2 ?סה). הסאה ה 12 . נטצאח נגארח 


גרמניה, א מ נ ו ת, עם׳ 582 — 584 ז כנסיה, הבניה הכנסייתית ז 
ספרד. אמנות, עם׳ 339 ? צרפתית, אמנות, עמ׳ 979 — 
980 . 

,. 18 ; 1917 — 1915 ,^ 1-1 ,) 01117 ) 1470611 £07716076 ,זש 1 ז 0 ? ■£ 

; 1923 , 111 1 , #0041 1080 <זד 181 ו? ) 16 [ 0 ) 80111171147 ) 5414 ) £0771071 

6711071 ) 12 ) 67 615 71 ) 1 ) 1 ) !) 1 > \( ¥1051 ) 1506 ) 671 ) 01 ,ץ.) 151 ס 1 ז 0 ? ..£ 

71 ) ){)) 11 ? £1 11 ) 4 7 014 ( 118 ) 7 4171 '£ , 1110 ׳^ .. 11 ; 1924 , 711 ) 1 ) 11471 ) 17 ) 0 [ 
74771 " 611 11 ) 71101117 )[\ ) 716167161506 ) 446 ,ז? 1 ! 8001 .£ ; 1928 3 ,)) 171 ) 7 ? 
) 1 /^ 111111 ( $1 10 , 5 נ 1 נ 3 לט 133111 .[ ; 1930 , 11 ). 7 71 ) 707710711106 7 )} 1 4188718 >]/ 
, 1113111 ) 013 . ■£ ; 1931 ,) 1077 ( 707 ) 1177 ?} 10171 10 710711 ) 71101 ) 771 ) 0771 

■ £0771071 ,. 18 ; 1934 — 1930 , 1-11 ,) 7 )/ 4470611001 )) 1 ^ 1 ) 0771071 .£ 1 ) £718111 
071£ £1 , 110 ^ 80 < 2 ט 0010 . 4 \ ; 1950 , 81071/1 ( £7 ( 17 ) 0107 ) 111 ) 4470 ))!{)!ס 
,) 7 א 1 ק 1 ) 501 610001 ) $4 1 ) £718115 ,• 1 צימ 8 ז 02 .£ ; 1934 , 707101 )!£ £0771071100 
, 1 ז:>ג 1101 ) ; 1951 . 1 ) £70100 0 * 10710541 ( £01 ,׳<ן 11101 מ\, .^\ .£ ; 1951 

,ת 0 ז 1011 ז 0 . 13 . 0 ; 1954 , 6805 ) $11661 ) 16 ! 87/1010 71 ! 7111718 ( £0 

70 ) / 1711 () 140 , 00014 . 5 ; 1954 ,? 1101 171 ) 1117 <){ $014 ) 11 ^ 1 ) £0771071 

,^[^תת^זס^י . 0 - ז 3 כ 31 ז 0 .\) ; 1956 , €010114710 71 ) 7070671100 771/4701 

£0771071(1411( ?017111718, )70771 16( £1(1X7116 10 16( 1'6171((7116 

- 61 ) 447 ) 1414 ) £070071 0716 81071 < 7 ו 01 ז €0 , 0011301 .ן .£ ; 1958 , 7111478 )€ 

71 ) 70771071 ! 447 '£ ,(. 1 >ט) 1 זטנ}ו 1 \ 4 ; 1959 , 1200 10 800 ,) 01117 ) 1 

£70710(, 1961; 14. 8x14011. 0(777107110 £0771071100, 1963; 11. !-'0011100, 

; ב 1967 , 111 ) 00016 ' 6 4471 '£ ,. 18 ;* 1964 , 707710711 1174 ) 1 ?{ 1011 1 ) 6 4471 '£ 

) 16 10 6176 ד ) 16 70771 ) ;) £0771 / 0 16050105 ) 76 ,ז 01 ג 114041 >־ 0 .¥\ 
) 1147 <[{ 800 814701 ־ 1 ? 7 ) 106 ) 071 , 03035011 .}\ ; 1967 , 1 ) 7111171 ) 0 07116 )/ £0117 
. 1971 , £0116 ץ £101 ) 6 ) 171 

א. פ. ו. 

רומנץ/ ע-ע ךטורומנית, לשון וספרות. 

רון ( 0 תסב 1 >ן), נהר בדרום־מזרח צרפת! ארכו 812 ק״ם ושטח 
אגן־הניקוז שלו 97,000 קמ״ר. מקורו בקרחון הר , , במורד 
הדרומי של הר דאמאשטוק, באלפים (ע״ע) שבשוויץ, בגובה 
1,830 ס׳. 

הר- העילי זורם בכיוון דרום־מערב, בעמק טקטוני צר (ואלה 
[ 5 ; ם 1 ג ז\], גום), בין האלפים הססיניים לאלפים של ברן, פונה 
לצפון־מערב ונשפך לימת ז׳נוה (ע״ע), תוך השקעת כמויות עצומות 
של סחף. הר׳ יוצא החיטה בקצה המערבי, בתהומי העיר ז׳נווה 
ומקבל את יובלו החשוב ארו(*■״ג,). לאתר 19 ק״מ, בתחום צרפת, 
מתפתל אפיק הר בין רכסי הרי היורה (ע״ע). בעיר ליון (ע״ע) 
נשפך אליו יובלו הראשי סואון (:>ת 530 ), שמקורותיו בהרי ווז׳ 
(ע״ע). מליון זורם הנהר דרומה בבקע הר׳ (ע״ע צרפת, ענו 892 ), 
ביו המסיוו המרכזי במערב לאלפים במזרח. אדל (ע״ע) שוכנת 
בקדקוד הדלתא של הנהר, המתפצל לשתי זרועות עיקריות: הר׳ 
הגדול במזרח והר׳ הקטן במערב. במרכז האיזור שביניהם — לה 


קמרג (:> 8 11 ] 3 גת 03 1-3 ) — משתרעת שמירת־טבע עשירה בחי 
וצומח. חלק מהביצות והלגונות שבדלתא נוקזו, ובשוליו המזרחיים 
(מפרץ פוס [ 05 ?] ולגדנת אפן דד, בד [־־!״מ :! 3 8 ת £13 ]) הוכשרו 
במלים כחלק מנמל מרסי (ע״ע) רבתי. הד׳ מצסיין בספיקתו 
הגבוהה — ממוצע שנתי של 1.820 מע״ק/שניד, בב 1 קר (ס■!! 8031303 ) 
שמצפון לארל. מקורותיו ומקורות יובליו הגדולים איזר ( 1501:0 ) 
ודיראנס ( 00 ת 3 ,ט 0 ) — נמצאים באלפים עתירי המשקעים. לר׳ 
פוטנציאל הידרו־חשמלי גדול. על הנהר ויובליו הוקמו עשרות 
מפעלים המייצרים כוח ומשמשים להשקיית איזור בעל חשיבות 
חקלאית יתעשייתית רבה. הגדול במפעלים הוא פכר ז׳ניסיה 
(] 00315513 ) ביורה. היוצר מאגר שארבו 20 ק״מ. הר׳ משופע בסחף 
רב, שהשקעתו מקשה על השיט ומקדמת את הדלתא לתוך היהמ״ת 
בשיעור של 10 — 15 נד בשנה. הר׳ משמש כנתיב־שיט עד ליון. 
עמק הר׳ ועסק יובלו סואון שימשו בכל הזמנים כאיזור־מעבר מדרום 
צדפת לצפונה וסן הימה״ת לים־הצפוני. 

. 1968 ,.£ ) 1 1 ) ) 1660/71771 ,־ £300110 .ס 

י. קר. 

רון, אלברכט [תאודור אמיל], רוזן פרן - ] 0011 ־ 4181 , 

80011 1 ז 0 ,\ ) 013 [ £11111 ]:::־ 111001 ) — ( 1803 — 1879 ), 

פלדמרשל פרוסי, ומתקן צבא. 

קצין מ 1821 ! היד, מורה בבי״ס לפרחי־קצונה. במשך שירותו 
בא לכלל דעה שיש לארגן־מחדש את הצבא הפרוסי, שקפא על 
שמריו. ב 1848 התיידד עם מפקדו. יורש־העצר (אח״כ הפלד והקיסר 
וילהלם 1 !ע״ע!), תה עמד על כשרונו של ר־ וקידם אותו. 
ב 1859 נתמנה ר׳. שנודע כפטריוט פרוסי, שמדן מובהק, ותומך 
קיצוני במלונה, לפיניססר-המלחפה. מעתה ניסה להגשים את ארגונו־ 
מחדש של הצבא. דבר שחייב הגדלת מספר החיילים, והרחבת 
תקופת השירות ל 3 שנים. בכך סיבך את המלוכה. ואת עצמו, 
במחלוקת סרה וארוכה עם הפרלמנט. שסירב להקציב כספים. לפי 
עצתו נתמנה ביסמרק (ע״ע) לראש ממשלת פרוסיה ב 1882 , והלה 
סייע לו במימוש תכניותיו (ע״ע פרוסיה, עם־ 154 ). ד' הצליח 
במאבקו העיקש. אך במשך שנים היה האדם השנוא־ביותר במדינה. 
ברם, במלחמת פרוסיה—אוסטריה ב 1866 הוכהה יעילות הצבא 
החדש, שהגיע אח״ב לשיא השגיו בהבסת צרפת ב 1870/71 . נסתבר 
שתיקוניו הצבאיים של ר׳ עשו את פרוסיה למעצמה החזקה ביותר 
באירופה. ב 1871 היה כשנה ראש ממשלת פרוסיה, אך התפטר 
מטעמי בריאות. אותה שנה נעשה רוזן, וב 1873 — פלדסרשל. 

בעיקרו היה ר׳ אדמיניסטרטור יעיל ונוקשה, שלמזלו חיו ידידיו 
ביסמרק ומילסקה מסייעים בידיו. כמחדש הצבא הפרוסי היה יורשם 
של פרידריך ] 1 ושרנהורסם (ע' ערכיהם). כתב 1 ז 0 ] 1001 א 111 ־ 111 *] 00111 
("זנרונות"), שפורסמו בשני כר׳, 1892 ; 3 כר׳, ג 1905 . 

- 701 ) 71 ) 0 , 7 ) 1711/1 ( 8177 ) £71 ,זש* £1$ . 41 ; 1933 ,.£ 1/071 . 44 ,תשמ 0 נ 141 . 0 

. 1938 ,.£ 1 * 0 ( 1 . 44 [ 070 01 ) 7/7761/6 ) 64171111 , 07106011 ה 167 ) : 1 

רונברג !קרי: רוןברי), יוהן לוךויג - א״!,״! 101130 

8 ז 0 ל 0 ת £11 — ( 1804 — 1877 ), משורר פיני שנתב שוודית. 

בנעוריו הושפע ר׳ סן השירה הרומנטית השוודית, אבל בקבצי־ 
שיריו הראשונים ( 1830 — 1833 ) כבר עיצב שפה שירית פשוסה־יותר 
ופיגוראטיווית־פחוח משפת הרומנטיקנים. ביטוי הלאומיות הפינית 
המתעוררת והחברה הפינית, וכן תפיסת־טבע הרואה את מציאות 
האלוהים בבל (האימאננטיות האלוהית) כיסוד להיסטוריה של 
האנושות ולגודלה הם העניינים המרכזיים בשירתו. יצירותיו שזכו 
להערכה הרבה־ביותר הן הטרגדיה השירית ] 313 (? ("המלך 
פיאלאר״). 1844 , ומחזור השירים והבאלאדות ז 0 ״ 538 51315 ז 11 ]מ £3 
(״אגדות הסמל םט(ל״). 1848 ! 1 ). 1860 ( 11 ). "המלך פיאלאר" 
ממזג את המבנה הקלאסי היווני דאת הפוסיווים של "אוידיפוס 
המלך" לסופוקלם בחמרים של הספרות הנורדית העתיקה ושל שירי 





839 


רונברג, 'והן לזדויג — רדנה 


840 


אוסיאן (ע״ע). מבחינה אסנותית היצירה היא שילוב חושני של 
יסודות סיפוריים ודרמתיים. .,אגדות הסמל מטול" שרות בלהט 
פסריוסי על מעשי־הגבורה של החייל הפשוט בשדה־הקרב במלחמה 
נגד רוסיה ( 1808/9 ). בפשטותם העממית תרמו שירים אלה להת¬ 
עוררות הלאומית של העם הפיני, ובזכותם כונה ר , .,המשורר 
הלאומי״. השיר 113113 ! 3 ׳\ (,.ארצנו") הכלול בקובץ וה היה להמנון 
הלאומי של פינלנד. 

. 1961 , 0 ־ 1 ) 11100011 00111011 ) 5 / 0 '<) 111110 1 ׳ , 31103 ) 01111 

פ'ליפ 11718 — 6 י;ת 0 >( 0 ) 01 — ( 1777 — 

1810 ), צייר רומנטי, גרמני. ר׳ נולד במשפחה בורגנית בעיר 
הקטנה וולגסט (ז 01835 ^\) שבפומרניה. בשנים 1799 — 1801 למד 
באקדמיה לאמנות בקופנהגן. אח״כ השתלם בדרודן. ושם התקרב 
לחוג הרומנטי של טיק ושלגל (ע׳ ערכיהם) והושפע מכתביו המיס¬ 
טיים של י. במה (ע״ע). מ 1804 פעל בהמבורג, ושם מת. רוב 
יצירותיו מרוכזות ב״היכל האמנות" (־ 0051:11311 ) 1 ) בהמבורג. 

ר' החל מצייר בסגנון קלסיציסטי. אד עבר במהרה לתיאור 
רגשות סובייקטיוויים. בהאמינו בי בכל יצור חבויים רגשות ומח¬ 
שבות. הזא התרכז ביצירת הרבה דיוקנים, מלאי־רגש, שתיאר 
אותם בד־כ על רקע הטבע. את הטבע עצמו תיאר מתיר גישה 
רומנטית מובהקת. אפיינית לנטיותיו הסמליוח־האלגוריות היתד, 
הסדרה מ־ 11 ־ 52 ־ןן 3 ׳ד !־רד (.,ארבעת זמני־היום"), שממנה הושלמה 
רק התמונה "השחר". כן ביצע "ערבסקות" מצוינות. המבוססות על 
מוסיווים צמחיים. ר׳ נחשב למניח־היסוד לציור הרומנטי בגרמניה. 
ר׳ רשם שני סיפורים עבור אוסף סיפורי־העם של האחים גרים 
(ע״ע). בשנת מותו י״ל מחקר בסיסי משלו בדבר תאוריית הצבעים. 
!־ןסאלמ־ו!!!־! (״כדור־הצבעים״! פורסם מחדש ב 1959 ). כל כתביו 
(מבתבים, מחקרים) י״ל מחדש ב 1965 . 

; 1923 ,.* 71 *^ 171 ) 7 1 * 1171 71 ) 6 ^ 1 1 * 1 * 5 ־. מ . 0 .י/ ,]^ווחו{ 50 .? .י 1 
■ 40 171 .£. 0 .? ,־ז 1£110 וג. 1 .[ ; 1930 117111 *{:•).>! 1 ,׳< 1 >ת 11 ז 0 . 0.0 .ן 

11714 : 011 ׳ 1601 , 64 ^ 3 וה.? 1 ז'וז 0 . 0 ; 1963 ,) $16011 71 * 1 .)! 7 )^ 6107716117 
11714 * 1 ) 1 ) 00 11071 1011/11$ ) 7 )¥ 007 .ש 14 תש 3111 .£ . 5 . 0 ; 1964 . 0 .י/ 

7 ) 4 111 * 7 %ח 1 ) 2 /)! 7 ) 1710714 )$ 411 !) 16 ) 10 ) 111 * 7 ^ 7111071 ) 211/0771711 1711 . 11 
; 1973 ,/.? 1 . 0 ,? ) 111 ) 711 ) 0076 ) 01 .ס 1 ם 12 \ . 11 ; 1972 ,) 71071711 * 670 ) 071 
. 1976 ,> 1 !)/\\ תס: 71714 .? 1 . 0 .? ,זש 8 ש 3 -ו־ד .ן 

רונדה, ע-ע רואנךה. 

רונה (ס״״־׳וב![), עיר בעמק הפו באיטליה הצפונית; 131000 תוש' 
( 1973 ). ד׳ שוכנת בתור איזור חקלאי פורה. כ 9 ק״מ מחוף 
הים־האדרייתי. בתקופות קדומות חיה איזור ר׳ לגונה בתור הדלתא 
של הנהר פו. מיקומה של ר' היה גורם בגדולתה ובחשיבותה (ר׳ 
להלן, היסטוריה) במשד תקופה ארוכה. 

התפתחותה החדשה של ר׳ התחילה עם חפירת תעלה לים במאה 
ה 18 , וגברה עם תיעושה המואץ במאה ה 20 . נמל ר הוא מנמלי- 
היבוא החש־בים של נפט גלמי מהמורה התיכון, והוא משרת מספר 
בתי־זיקוק. בזכות שדות גז טבעי שבסביבתה התפתחה בר תעשיה 
פטרוכימיה ענפה. המייצרת דשנים וגומי סינתטי. עד להתפתחות 
התעשיה היתד, די מרכז חקלאי לסביבתה. והיא עודנה משמשת 
בתפקיד זה. בר׳ הרבה כנסיות מפוארות. וכן פסיפסי־קיר הנמנים עם 
היפים בעולם (ר׳ להלן); בזכותם העיר היא מרכז חשוב לתיירות. 

אמנות. במאות ה 5 וה 6 הפכת ר׳ למרכז העשיר־ניותר של 
פסיפסים ביזנטיים מתקופת הנצרות הקדומה במערב. ב 440 בקירוב 
בנתר, גלה פלקידיה (ע״ע. ושס תמי) את המבנה הקרום־ביוחר 
שנשתמר בר עד ימינו — המאוסיליאון הקרוי על שפה. זהו מבנה 
קטן בצורת צלב יווני מרכזי. ובתוכו קישוט■ פסיפס עשירים 
ע״ג רקע כחול מרחיב. גאלה בנתר. גם את כנסיית סן גיובני 
אוואנג׳ליסטה — בצורת בסיליקה. מכנסיה, על עמודיה וכותרותיהם 
נשתמרה. אולם מעט מאד נותר מהעיטור הקדום. 


באמצע המאה ה 5 נבנה הבפטיסטריום (בית־הטבילה) האורתו¬ 
דוכסי; נית־הטבילה המתומן מנוסה כולו פסיפסים — בעיקר על 
נושאים נוצריים — ושרידי קישוטי סטוקו שבמקורם היו צבועים. 

בארמון הארכיהגמון נבנתה קפלה המוקדשת לאנדראס הקדוש. 

ואף היא קושטה בפסיפסים נהדרים (היא שוחזרה ברובה). המבנה 
הגדול-ביותר שבנה תאודוריד (ע״ע) הוא הבסיליקה של סאנט׳ 
אפולינרה נואוב( (ס׳ימטא (־ז 13 זו 011 י 131 '״ 531 ו השם ניתן עם בנייתה• 
מחדש בפאות ה 8 -ה 9 ), שנבנתה מתהילה כמאוסוליאון לתאודזריר 
עצמו והוקדשה לפולחן האריאני שרווח אז. את קירות הספינה 
המרכזית מקשטת סדרת פסיפסים מחיי ישו (המאה ה 6 ). ב 520 
בקירוב בנה תאורוריד את הבפטיססריום האריאני — אף הוא מתומן. 
ותקרתו מקושטת בפסיפסים המתארים את טבילת ישו ושנים־עשר 
השליחים: התיאורים מושפעים מפסיפסי הבפטיסטריוס האורתו¬ 
דוכסי. הפאוסוליאון של תאודוריד■ שהוקם ברבע הראשון של 
המאה ה 6 , הוא אחד המינומנסיס החשובים והמעניינים ביותר: 
כיפתו עשויה אבן יחידה, שהובאה פאיסטריד, (תמי: כיד ני. 
עמי 732 ). 

המבנה הביזנסי היפו,-ביותר במערב הוא כנסיית סן ויסאלה. 
שנבנתה בפקודת יוססיניאנום 1 (הוקדשה ב 547 ). המבנה מתומן, והוא 
מקיף מבנה עגול, המורכב מעמודים התומכים בכיפה מרכזית גדולה. 
הפסיפסים כוללים סצנות מהתנ״ד (קרבן הכל; מלכיצדק מברך 
את אברהם) ומתברית־החדשה, את דיוקני יוססיניאנוס ואשתו 
תאודורח המוקפים פמליותיהם ואת הארכיהגמון מכסימיאנום, בונת 
הפנסיה. פסיפסי סן ויסאלה מרהיבים נצבעוניותם ובמגוון פרטיהם 
(ר־ לוחות צבעוניים בראש הכר׳ ח׳ וי״ט; תמי בערד יוסטינינוס, 
עם׳ 648 ; וע״ע פסיפס. עם׳ 988 ). יוסטיניאנוס בנה גם את הבסיליקה 
של סאנט׳ אפולינרה אין קלאסה ( 013556 מ; ־ 0111011 ק 13 ' 01 ב 5 ; בעיר־ 
הנמל של ר׳), המצטיינת בעמודי־השיש שלה. מעיסוריה שרדו רק 
פסיפסי האפסים (ר׳ חמי צבעונית. כרו נ״ה, בין עמי 344/5 ). אחרי 
הסאה ד, 6 רק הרחיבו מבנים קיימים. בפאות ה 8 —ה 10 נבנו ליד 
הכנסיות הקדומות־יותר מגדלי־פעמונים. 

ב 1600 בקירוב נבנתה־מתדש כנסיית סאנס אגאטה מאג׳ורה. 

ע״ג מבנה מן המאה ה 5 . חזית ד,כנפיו, ו,יא מתקופת הרנסאנס. בפנים 
היא בנויה כבסיליקה ובה בית-פקהלה מעץ שבנה אלסנדרו ביניי 
( 1 י 1 ; 1 ! 8 ) ב 1545 . מגדל-הפעמונים הסמור נבנה כ 1560 . ב 1553 החלו 
לבנות נר׳ את כנסיית פנסה מריה אין פירטו. חזית הננסית (ייתסאר, 
ה 18 ) היא מעשה־ידיו של קאמילו פוריג׳ה ( 13 ) 140111 ). הפנים — 
ספינה ושתי סיטראות — בולל תבליט־שיש ניזנסי של "המאדונה 
היוונית״, בית-מקהלה מעץ ( 1593 ) וציורים מעשר,-ידיהם של סקאר־ 
סלינן ( 111110 ־ 30305 ) ופלמד, ג׳ובנד, (הבניין נפגע במלה״ע 11 ). במאה 
ה 17 בנה פייטרו גרוס' את בנטיית סאן גיונני באטיסטה, ע״ג מבנה 
מהמאה ד, 5 שחלק מד,אפסים שלו נשתמר. ב 1671 נבנתה כנסיית 
סנטה מאריה מאג׳ודה, ע״ג מבנה מהמאה ו, 6 ; עמודים ונותרות 
ושער מהמבנה המקורי עדיין עומדים בה. 

בסאה ה 18 נבנו שני ארמונות — של משפחות ראספוני וספרטי. 
הקתדרלה של ר׳ נבנתה־מחרש נ 1743 , ע״ג הבסיליקה של תהגמון 
111505 (ס״ס) מהמאה ה 5 ; בנה אותה ג׳ובאני פרנצ׳סקו בואונא־ 
מיצ׳י( 500113111111 ), בצורת ספינה ושתי סיטראות. בקפלת ד,סקרמנט 
שבנר, ק. מדדנו (ע״ע) יש פרטקים של גוירו רני (ע״ע) ועוזריו. 
קברו של רנטה, מעשה־ידיו של פיטרו לימברדו (ע״ע; 1483 ). 
נמצא במקדש קטן שתכנן מוריג-ה ב 1780 . 

המוזיאונים החשובים נר׳ הם: ..המוזיאון הלאומי"; "תמוזיאון 
של הארכיהגמון׳׳ (־ 1 ;, 05 ־ 5 ־״ 1 ־ 4.1 0 ־ 1405 ), ובו .,כס מכסיסיאנוס" 
מהמאה ה 6 . אחת מיצירות-השנהב החשובות ביותר בתולדות 
האמנות; ־!^־!■ 3 ־־^ י 11 ־ 1 > ג־־זס־גס:?, שבה תמונות של ציירים 
מהמאה ה 15 • 



841 


רונה — רונפר, פיר דד! 


842 


,(דיסרטציה) 5114/1101 -.£ ־ 0111 ז 151 )ז 10 י? . 0 . 0 ; 1928 3 , 111 ש 1 < 1 . 0 

; 1954 ..? 1 0 0 6 161111111/11 ?1140$01*16X1016 ז 16/141 } 6611 / , 11 ! 13£111 . 11 ,־ 1953 

,.?/ ת 1/0 13101011/60 1111/1 801/103 116116 /!// 1/16/1 !/£ , תח!;חז 1 [ 1£ ש 0 ז ו^י . 7 ן 

. 1959 , 11 — 1 ,.? 1 ,■ ££1 כ 1 <־וב(:> 50 .( - 11 ז 83 . X .ר 1 ; 1958 

י. קר. — י. שפ. 

היסטוריה. ראשיתה של ר׳ (כראשיתה של ונציה 1 ע״ע 1 ) 
ביישוב־מקלט שהוקם על מספר איים בלגונה לחופי הים־האדרייחי. 
תושביה היו איטלים (ויש סוברים פנינים, או אטרוסקים), שברהו 
ספני שבטי הגלים שפשטו בצפון־איטליה (במאות ה 4 —ה 3 לפסה״ג). 
מחמת מיקומה באתר מוקף מים נודעה זמן רב כעיר שאיו לכבשה, 
ומיקומה במעבר מצפון־איטליה לדרומה הקנה לה השיבות אסטר¬ 
טגית וכלכלית. בראשית המאה ה 2 לפסה״נ נכבשה ר׳ בידי הרומאים• 
ביפי אוגוסטוס הוקם על החוף — מספר ק"מ ממזרח לעיר — נמל 
קלסים ( 0115515 ), שהיה (בצד מיסנום 4150000,1 )] שעל־יד נפולי) 
אחד משני בסיסי־הצי העיקריים של הקיסרות וחלש על כל מזרח 
הימה״ת. בראשית המאה ה 5 העביר הקיסר הונוריוס (ע״ע) את 
בירת הקיסרות "המערבית" לד. הוא ייפה את העיר, כפי שעשתה 
גם אחותו, גלה פלקידיה (ע״ע), אשתו של הקיסר קונסטג־ 
טיום 111 , שמת בר' ( 421 ). אחריהם ישבו בר׳ אודואקר (ע״ע; 
ם 476 ), וס 493 — מנצחו. תאודוריך (ע״ע), מלך האוסטרוגותים. 
שעשה את ר' לבירת מלכותו. ב 540 נכבשה העיר בידי בליזריוס(ע״ע) 
והפכה לבירה המפוארת של האכסרכט ( 31115 י 1 :>ז 01 ״£), דהיינו, תחום 
השלטון הביזנטי באיטליה. ר׳ נשארה בשלטון הקיסרות "המזרחית" 
עד לכיבושה בידי הלנגובדדים (ע״ע; 751 ). נ 754 מסרה פפן(ע״ע) 
לאפיפיורות, אך למעשה היחה עצמאית מאות שנים• ובראשיתה עמדו 
הארכיהגמונים המקומיים. ברם, עקב עליית כוחה של ונציה וסתימת 
הגישה מן הים ע״י חולות, הלכה וירדה חשיבותה של ר׳■ מהמאה 
ה 13 שלטה בעיר משפחת פולנטה ( 11:111.3 ״<■!); אחד מבניה נתן מקלט 
לדנטה (ע״ע), שמת בר׳ ב 1321 ונקבר בה. מ 1441 השתייכה ר׳ 
לוונציה, וב 1509 עברה לידי האפיפיורות. ב 1860 צורפה ר׳ לאיטליה 
המאוחדת. 

; 1952 ,.£ 11 > 5/0/10 , 0111 *£ ; 1926 {ס ץ; 5/0 שו 77 ,ו 01 זז 1-111 £ 

. 1971 ,.?/ , 1 מ 1 ׳\ 0 * 1 . 1-0 ז 11 >\ מס/י ., 1 

ישנן עדויות על יישוב יהודי במאות ה 3 —ה 4 . ב 519 שרפו 
נוצרים ביכ״נ יהודי, ואז תבע תאודוריך פיצויים מהאחראים לכך. 
ואיים במלקות על המשתמטים מתשלום. ידוע שיהודים המשיכו 
להתגורר בר׳ עוד במאה ה 13 . 

ב 1443 התוועדה בר׳ מועצת הקהילות היהודיות. באותה עת 
החלו לפעול בקהילה בנקאים יהודים, ופעילותם נמשכה עד 1492 . 
ב 1491 הרס המון סוסת בידי כמרים פרנציסקנים את ביהכ״נ. 
בהיות ר , תחת שלטון האפיפיור הופעלו בה כל התוקים האנטי־ 
יהודיים שגזרו האפיפיורים במחצית השניה של המאה ה 16 וגם 
התלמוד נשרף בה ( 1553 ). ב 1569 גורשו יהודי ר בפקודת פיוס ז \ 
(ע״ע), יחד עם הקהילות הקטנות האחרות שבמדינות האפיפיור. 

ב 1587 חזרו 30 בנקאים ע״פ זכויות שנתן להם סיכסטוס 0 ;ע״ע), 

אך קלמנס 7111 גירשם סוסית ב 1593 . 

ס. מת, תולדות היהודים באיטליה, 1962 ; ,״׳׳״!;. ,״, 61110 \. 

. 1963 י (.׳\.ל 0£:1 מ 1 } 110110 111 61x61 


רובים, הכתב הקדום־ביותר שהשתמשו בו שבטים טוטוניים (ע״ע 
טוטונים; כתב). התחילו להשתמש בר״ במאה ה 1 ׳ אולם 
ביבשת אירופה התמידו הר" כמה מאות שנים בלבד, מאחר שעם 
השתלטות הנצרות הונהג גם הכתב הלאטיני. מאידך־גיסא השתמשו 
בר״ באיי בריטניח עד לשנת 1000 בערך. הכתב האריך ימים בסקג־ 
דינוויה, ובעיקר בשוודיה, שם נשאר בשימוש במקומות נידחים 
במחוז דלתה גם במאה ה 19 , אם־כי ניכרת השפעת הא״ב הלאטיני. 

הכתובות הרוניות הקדומית-ביותר (מהמאות ה 6 וה 7 ) נכתבו 
בכתב הנקרא "סקנדינווית (גרמנית) פרימיטיווית" או "פות׳רק" 



10 ־ 11 *| £11 ), לפי האותיות ה¬ 
ראשונות של סדר אותיות 
הכתב, שהיו בו 24 סימנים. 

בשנת 800 בערך, בראשית 
עידן הויקינגים (ע״ע), נעשה 
נסיון לתקן את שיטת הכתב 
הרוני, ופותחו שתי צד 
רות של ר״, כל־אחת בת 16 
סימנים (ר׳ טבלה). ואולם, 
באזורים האנגלדסכסיים חלה 
התפתחות הפוכה, ושם הוגדל 
מספר הר״ עד ל 33 . 

שני סוגי הד׳ הסקנדי־ 
נוויים בני 16 הסימנים היו 
בשימוש בעת־ובעונה אחת. 
בכתב שבשורה העליונה (ר׳ 
טבלה) השתמשו בכתובות- 
זכרון ע״ג מצבות, ואילו 
הכתב שבשורה התחתונה — 
הפשוט־יותר — נהג בכתיבה 
יומיומית ע״ג עץ. 

לשונות או ניבים טוטוניים 
קדומים שונים (ביניהם גו¬ 
תית) בכתבו בכתב הר". ואין ודאות בשיוך הלשוני של כל הכתובות 
הדוניות; ייתכן שחלקן היו בלשון טוטונית עתיקה שאינה ידועה 
לנו ממקורות אחרים. ביה״ב רווחו גם בשבטי התורכים וגם בהונגריה 
כתבים דמויי־ר"; אלה פוענחו בדורות האחרונים. 


סצבוו דוניוז: אבן ר.־ת ( 11614 ), 
גאוכטרגזטלנד, שוודיה. יישא־ חס 
וברשות סשרד־התיירוח ח 5 א.־ט־ 
השוודי) 


" *א״זחח&ז 

ס 1 * 9 י׳ י י" * י* * * יי $ י 1 1 י " יי ״ 9 11 ז ס נ| ״ ) 

24 23 22 21 20 (>! 18 17 5 ) 1 15 14 13 12 11 10 0 8 7 8 5 4 3 2 1 


יגדו 6 ז 

יו 1 חז 6 * 

16 15 11 13 12 

־ , ח ז ^ 1 


5 10 0 6 14 * 1 ס ^ ע 4 

11 10 0 8 7 0 0 * 3 2 1 

^ ו ׳ 1 ^ו 0 (ח 


סבלת הכתב הרוני. א. סדר האותיות בן 24 סימנים. למטה : ב. סדר האותיות 
ב; 5 ) 1 פימניס. 1 — כתב ששימש בכחובות־ 1 ברו| ע" נ מצבות, 2 — כתב לשימוש 
יוסיופי ע״ג ע־ו 

רונסבךג, בצלאל בן יואל, ע״ע תעזבורג, בצלאל. 

רונסר, פיר דה— 1 ), 4,110053 6 ז־ 1 ״;ק — ( 1524 — 1585 ), משורר 
צרפתי של תקופת הרנסאנס■ ר' נולד בקרבת וגרוס (- £0 ז \ 

0 מ! 40 ). נאיזור הלואר, שם בנו מלכי צרפת בתקופה זו ארמונות 
לדוב. נופי האיזור השפיעו על המשורר עמוקות■ 

מגיל 12 עד 15 שירת ר׳ כנער-חצר אצל ילדי המלך פרנסוא 1 . 
כשחיה בן 15 הפך לכמעט־חירש בעקבות מחלה קשה. מחמת בריאותו 
הרופפת לא יכול לפנות לקריירה צבאית ואף לא לקריירה דיפלו¬ 
מטית. כפי שנהגו בני מעמדו. לכן בחר בלימודים, ובהדרכת מורו 
דורה 30 ,סט). שהשפיע עליו רבות, רכש ידע מעמיק בתרבות 
הקלאסית. עם מספר חברים ייסד ר׳ את הקבוצה שנקראה "פלידה" 
(ע״ע). ועם חבורה זו הקד את הספרות היוונית. ובמיוחד את 
השידה. כמשוררי יוין העתיקה דאה ו" בשירה ייעוד. 

ר׳ ואנשי ה״פליאדה" ניסו לחקות את המשקל היווני בצירופים 




843 


רונסד, פיר דה — דוס, סר יונלד 


844 


של הברות מוטעמות ולא־מוטעמות — בעוד שהצרפתית אינה מכירה 
סוג זה של משקל (ע״ע׳ עמ׳ 703/5 ). שירים שכתב בסגנון פינדרוס 
(אודות) הרשימו את בני־תקופתו. 

ב 1552 התחיל לפרסם את סדרת ״האהבות״ (מ! 01 בת. 4 1x3 ), 
שכל ספר בה מוגש לאשה אחרת — מריה, קסנדרה. ולבסוף אלן. 
שירים אלה נחלו הצלחה רבה׳ והם אהובים על הצרפתים עד היום. 
הנושאים המרכזיים בשירים אלה הם: הזמן החולף, המוות הקרב׳ 
יפי האשד, הנובל ונמוג כיפי השושנה ואהבת המשודר לנופי מולדתו. 
נופים אלה מהווים מקור־השראה לספר 3£6 > 80 1,6 ("החורשה"), 
1554 . באותה תקופה פרסם ר׳ ספרון בסגנון באתקי ובחרוזים קלים 
״ 111 * 11 * 010 ־? (״השבעונות״). ב 1550/1 הוכר ר׳ כגדול המשוררים. 
וקיבל את התואר ״נסיך המשוררים״. ב 1558 מונה למשורר־החצר, 
וכתב שירים לרגל אירועים שינים בחיי המלך. ר' נחל אכזבה קשה 
באשר, אחרי מות המלך שרל ( 1574 ), העדיף אנרי 111 על פניו 
משוררים צעירים־יותר, שכתבו בסגנון הבארוק. ר׳ לא ויתר על 
שאיפותיו לחבר שירה נשגבת, וב 1555/6 פרסם את ה״המנונים". הוא 
נקט עמדה במחלוקת שבין הקתולים לפרוטסטנטים, וב 1562/3 פרסם 
5 ק 1 ז! 10 00 10 ) 05 ז 150 נ 0 105 ■! $0 $־ 151:001 ( 1 ("נאום על מצוקות הזמן 
הזה"), שתקף בחריפות את הרפורמה. 

לפי הזמנת המלך שרל התחיל ר׳ בכתיבת ה״פרנסיאדה״ ( 2 ^ 1 
ס!> 2 ס 0 ג-!ץ) — מעין אפום לאומי, דוגמת ה״אנאיס" של ורגיליום. 
ביצירה ימרנית זו בולטים המלאכותיות ושילוב לא־מוצלח של מיתו¬ 
לוגיה ונצרות; היה זה כשלדנו הגדול של ד׳. שיריו האחרונים׳ 
$־ 61 /י צז 10 תז 0 ס ("חרוזים אחרונים"), פורסמו אחרי מותו. 

ר׳ שלט ברוב ענפי הספרות, אך בעיקר נחשב לאבי הליריקה 
הצרפתית. שמו נערץ עד לראשית המאה ה 17 . אך אח״כ הועם זהרו 
בעקבות ביקרתם של מלרב ובואלו (ע׳ ערכיהם). רק במאה ה 19 . 
בתקופת הרומנטיקנים הצרפתים, שבו והכירו בגדולתו. 

קיימות מהדורות שונות של כתבי ר׳. החשובה והשלמה שבהן 
היא 05 ז׳\ 0011 ,.? 1 י ז 0 \ 511 . 1 — 110 ^ 1.0170 — ז 110 זסווזטג, 1 .י 1 

$! 10 קמז 20,00 כר׳, 1924 — 1975 . 

בין התרגומים הרבים של יצירות ר׳: ,.מ 10 > .? י 0110 ^ץ 
,( .£ ; 1934 ,צ^תתס^תס^! ו 11$1 ׳ן £0 ו 1 ז 1 זיז , 1010116 ? זטסק 3000015 
,. 2 10 ) , 2 01 05 מץ. 1 , 6$ י\ 2 ז 0 . 0 ; 1960 ,,^ 1 ס! 821010 , 20001$ 

0105611 211(1 112051216(1, 1967. 

0. 01 ,ז 16 ז 1 מ x011)•* 8( 10 18 ( 8( ?. 1586; ?. 1> ז 10 חס 1 ח 11 ג , 

{>0(1( 1932*; 1-7 ,) 111011 ? 10 ) 8 ) 1011 * 111 ,נ>־ונ 1 וו 3 ו 01 . 1 ל , 

1960/1; . 11 16 ) ש־£משוו 1 /מ// 1 , 4 ח 1110 ץ 3 א . 4 < ;' 1961 . ££110  01113 ז א 46 . א (, 
111( 1171(11(11110! £1•011111071 0 / 1?., 1969; ^111 , 0118 .£ < ^ 100 ) 5 רתז ( 

.18' . 1970 ,. 12 ) 8 .? ,.ישוו״; .א .) 1 ; 1969/73 , 1-11 , 0018 (ס 
מי, ג. 

ר 1 ס ( 11058 ), שמם של שני קציבי־צי בריטיים, דוד ואחיינו, 
חוקרי אזורי־הקוטב. 

( 1 ) טר ג׳ון ר׳(. 8 תלס[, 51 ; 1777 — 1865 ). סקוטי שהצטרף לצי 
בגיל 9 . מטעו הראשון ( 1818/9 ) לארקטיס (ע״ע) נבשל במטרתו 
לגלות את המעבר הצפוני־מערבי(ע״ע ספנות. ענו 249 ; ארקטים,עמ' 
305 ). במסעו השני ( 1829 ־ 1833 ). שמומן ע״י התעשיין סר פליכס 
בות ( 800,11 ; 1775 — 1850 ), גילה ר , את הצי־האי בותיה, האי קינג 
ויליט ומפרץ פותיה וחקר אותם. ספינתו נמחצה בקרח ואנשיה 
1850 חזרו לאנגליה רק ב 1833 . ב 1834 הוענק לו תואר אבירות. ב 
יצא לחפש, ללא הצלחה, את ג׳. פרנקלין (ע״ע). נעשה תת־אדסירל 
ב 1851 . ר• כתב ספרים אחדים, בהם: 380 ׳< 0 ׳ד [ 5,1:0111 ב )ס 0 ״ 3,1 ״ 3 א 
255380 ? ז 05 *- 111 ,ס 5 ל 3 )ס ! 503,01 מ 1 ("קורות מסע שני לחיפוש 
.1835 ,( מעבר צפוני־מערבי״ 

( 2 ) סר ג׳ימז קלרק ר׳(. 013,1,8 51,130105 ; 1800 — 1862 ), אחיינו 
של ( 1 ). קצין־צי. נלווה אל ו. א. פרי(״, 3 ?) ב 4 ממסעותיו לקוטב 


( 1819 — 1827 ). במסעו השני של דודו (ר■ לעיל), שאליו הצטרף 
פעמיים, קבע ( 1831 ) את מקום הקוטב המגנטי הצפוני באי קינג 
ויליט (ע״ע מגנטיות של כדזז״א). בשנים 1839 — 1843 עמד ר׳ בראש 
מטע-מחקר לאנטארקטים (ע״ע), ושם ערך מדידות־עוסק ומדידות 
מגנטיות. הבקיע דרך בין קרחונים, ובין־השאר גילה את ים ר' ואח 
אי ר' הנקראים על־שמו. לשבי הרי־הגעש באי קרא ע״ש ספינותיו 
— "ארבום" ו״טרור". כן גילה את ארץ ויקטוריה. ר׳ חקר ומיפה 
גם חלק מהוו■ ארץ גריאם ( 01 ח 0,35:11111.3 ) והפליג מסביב לקרחוני 
ים ודל. ב 1844 הועלה לאצולה, וב 1850 — לתת־אדמירל. היה חוקר־ 
הקוטב הבריטי הנודע ביותר בימיו. פרסם: ע, 0 ״ 800 ;ם )ס 80 ו,ע 0 ז\ 

80£1005 50,3,0,10 . 2011 5011150,0 0 וי) 1 111 80503,011 1 ) 30 ("מסע 
תגליות ומחקר באזורי הדרום ואנטארקטים״). 1847 . 

017 , סר ליליס ו 7 י 1 י 7 — 8055 31111 ( 1 11113111 * , 51 — ( 1877 — 
1971 ). פילוסוף ופרשן אריסטו, סקוטי. התחנך באדינבורג 
ובאובספורד, ומ 1900 הורה באוכספורד. בשנים 1929 — 1947 עמד 
בראש קולג׳ אוריל, ובשנים 1941 — 1944 היה סגו־צ׳נסלור של 
אוניברסיטת אוכספורד. ר׳ ערך את מהדורת אוכספורד של תרגום 
כתבי אריססו (ע״ע אריסטוטלם) לאנגלית, ובעצמו תרגם את 
ה״מטאפיסיקה" וה״אתיקה". ספרו על אריסטו מתאר ומסביר את 
סבכי תורתו בבהירות ובדיוק רב. 

תרומתו המקורית העיקרית מצויה בספריו 3001 818111 סלז 

00011 110 , (״הישר 1 ^ 1 ") , 1930 , !כן 11111101 0 £ 8011011311005 

(״יסודות חורת המידות״), 1939 . בצד פריציארד היה ר׳ החשוב 
בחוגי האסכולה האינטואיציוניסטית במוסר (ע״ע פדות, תורת ה-, 
עם׳ 224 ). לפי ר׳. הטוב הוא תכונה של אותם מעשים המונעים 
ע״י הרצון להגשים את החובה המוסרית, ואילו הישרות ( 85,0055 !,) 
היא תכונה של מעשים שאינה תלויה במניעיהם, אלא בהתאמתם 
לנסיבות. כיום מגלים עניין רב בטיפולו החלוצי של ר׳ בבעיית 
ההתנגשות בין חובות. האינטואיציה קובעת שנסיבות נתונות 
מחייבות מעשה: למשל, מתן הבטחה מכתיב את החובה לקיימה. 
נוכל לערוך רשימת חובות לפי נסיבות טיפוסיות. אבל חובה כזאת 
תהיה חובה לכאורה ( £3010 1011 ,ח) בלבד, והיא הופכת לחובה 
מ מ ש רק כשאין חובה לכאורה חשובה הימנה. למשל, חובת הסיוע 
לנפגעי תאונה עולה על חובת ההבטחה להשתתף במסיבת רעים. 
עלינו לשקול את ההובות־לכאורה המתנגשות ולפעול לפי החובה 
המכרעת. 

,׳(!) 4 [, 511:010 .[ . 11 , 359 [ ,״ 600430 0/14 1101 , 11 ^ 111 , 11.110103 . 0 . 0 
. 1969 , 111 / 11,1 ,׳ 11 ״ 31 ־ 7101 334 1 , 10 - 111111 , 1 \ 

1,017 ילי 0 111075 , הרוזן השלישי של — , 3,5005 ? , 111130 * 
80550 01 £3,1 3,11 — ( 1800 , יורק ~ 1867 , מנקסטאון, 
אירלנד), אסטרונום אירי. ר' ידוע בעיקר בזכות הטלסקופ שבנה — 
שהיה הגדול־ביותר במאה ה 19 — ובזכות גילזי צורתן הלוליינית 
של ערפיליות (ע״ע ערפלית) רבות. — ר׳ נבחר לביה״נ הבריטי 
( 1821 — 1834 ), ואחרי מות אביו ירש את תואר־האצולה ואת המושב 
בבית־הלורדים ( 1841 — 1867 ). כאחד הלורדים האירים. שנים רבות 
הקר אפשרויות לבנות טלסקופים גדולים יותר־ויותר. גולת־הכוחרת 
של עבודתו חיה הטלסקופ ״הלוויתן מפרסונזטאוך (קוטר 183 ס״ם). 
שהושלם ב 1845 והורכב באחוזתו• למרוח מזג־ד,אוויר המעונן באיזור, 
שפגע בתנאי התצפית, תרם הטלסקופ לחקר הערפיליות. הוא פורק 
ב 1908 , ורק ב 1918 הושלם סלסקום (ע״ע, עט׳ 758 ) גדול־מסנו 
במצפה וילטון. 

017 , סר 7 ו 1 ל 7 — 8055 ^ 80031 , 51 — ( 1857 , נפאל — 1932 . 

לונדון), בקטדיולוג ואפידמיולוג. 1 ׳ היה בן למשפחה אנגלית 
ענפה שישבה בהודו. בתום לימודיו עבר כרופא באניות. לאחר 
מלחמת בורמה, בה נטל חלק, למד בקטריולוגיה בלונדון, ומשסיים 



845 


דוס, סר רונייד — רוסו, ז׳ן ו׳ין 


846 


חזר להודו. כאן גילה עניין מיוחד במחלת המלריה (ע״ע). 
לאחר שהראה לו מנסו (ע״ע). מחלוצי הרפואה הטרופית, את 
מפילי המלריה שנתגלו ב 1880 , חקר ר׳ את דרכי העברת הטפיל 
מחולל המתלה ואת אפני העברתה. חרף התמיכה והעידוד שהעניק לו 
מנסו, נערמו בפניו קשיים כלכליים ואחרים שעיכבו את עבודתו. 
לבסוף עלה בידו לזהות את טפיל המלריה (ע״ע חד-תאיים, עט׳ 
157 ) בתוף בלוטות הרוק של יחוש האנופלס. ר׳ הסיק מכך כי הטפיל 
מועבר לאדם הנעקץ ע״י יתוש. ובכך הניח אח היסודות למניעת 
המחלה ולהדברתה• בזכות תגליתו זו הוענק לו פרס־נובל לרפואה 
ב 1902 . ר׳ חקר גם מחלה טפילית אחרת — לישמניזים (ע״ע), 
ובעיקר את אחת מצורותיד. המיוחדות המכונה קלה־אזר. הוא שימש 
כיועץ למחלות טרופיות בארצות רבות ובנוסף לעבודתו המדעית 
פרסם ספרי פיוס ורומנסות אחדות. ב 1926 הוקם לכבודו "מכון רוס 
למחלות טרופיות״ בלונדון. וע״ע ג״רסי. עמ׳ 633 . 

רוסה  1 > . 111 -.^ 

. 1972 ^ 11 7 011 X1X ן-)ה 0 ' 00110001 1100 £000010 ס 1 ו/ 7 ן £70 ס 
1017111 0011 110 1011114110 10101100 10 :■> .א ./ ( , 101:110 > . 8 ; 1949 ,.א , 
1950; 0714 7.1/3 1111 ' / 0 011147 €1111001 01 ;.א .( ./ , 51000 ) . 0 .א 
617,303 1 • 01 1010111001071 — .א ,. 411:011117 .> . 9 ) .( ; 1955 ,;־־וזז '?, 
195(1, 8. 00:01510/, /. /. 1961 ,,: 3 ״ 3,303 ) 0 ־/ 5,7 / 0 //,״/א )/ ;.א ; 

1,1-- 1:007711 73 1 > .ח/< 1 ־;הקו;,) . 0 ; 1968 ,/ 0030 30 י>זא,/ 3 א 17 : 111110 : .א ■: 

<11: /. /. 1964 , 51010 1:140111 : 1110 333 -א , 008650 .פ ; 1962 ,.א "; 

1- 0. 1:1 ::1:■:, /. /. א ./ ./ , 50006103111 .ן ; 73 ■— 1968 , 11 ־ 1 ,.א .; 

63 7" 11 : 71 ( 1117 : 71:0 01 1 ' 011110 : 1 : , ]971; 1- 8005501, /. /. 1:1170 03 .א : 
4170: 73 0001711111011 , 1795 — 1830, 1972; ). 71. 7111121083, 1110 
'< 101:17 £ 0/ 3 63131, 1976. 

. אל. וי 

רוסויתר! — , 1 ) 41110:1 ) , 11113 * 1403 (בגרפ׳־עילית עתיקה; "רבת־ 
פרסום״) - ( 935 בקירוב — אחרי 975 ), נזירה בנדיקטינית 
במנזר גאנדרסהים (מ $11011 ן 10 > 0371 ) בסאכסוניה, משוררת לאטינית 
והמשוררת הראשונה בגרמניה. ו" הכירה את הספרות הקלאסית 
והנוצרית וחיברה 6 קומדיות (הראשונות בעולם הנוצרי), שנועדו 
לשמש תחליף מומרי-דתי לקומדיות של טרנטיום. הקומדיות, בפרוזה 
מחורזת, מספרות על טהרתן של נוצריות טובות ועל הזרתן־בתשובה 
1^1,8115 01 של נשים חוסאות בהשפעת אנשים קדושים (כגון •מסס 
4407011,100130 4431,031130 :],;:סח 130 ־ 9131 ) ס,:־,)׳: ["חטאה ותשובתה 
של מאריה, נכדת אברהם המתבודד"]). ר׳ חיברה עוד שירים, רובם 
בהכסאפטרים ״לאוניניים״ (= מתוחים), על "ראשית המנזר בגאנ- 
דרסהים״ [ 5 ,:. 0,1 מ, 1:1,0 ;, 4 ,, 3 ,) !!לסמססס 110,001113 ?), על "מעשי 
הקיסר אוטו 1 ״ ( 03053,15 011110015 00513 ) ועל מעשי קדושים 
ומארטירים. בשירה 1111115 ק 00 ! 11 ("ידידיה") העלתה דמות מסוגו 
של פאוסט (ע״ע), והיתה מבשדתו של נושא שנפוץ את״ם מאד. 
אחד פפחזותיה הוצג עוד במאה ה 12 , אולם את״ב נעלמו יצירו¬ 
תיה עד שב 1501 הוציאם־לאור צלטים (ע״ע). היצירות תורגמו 
ללשונות אחדות והמחזות עדיין מוצגים באירועים תרבותיים. וע״ע 
.651 גרמניה, עמ ׳ 557 , לטינית, עמ ׳ 
1x1. 84111**, //.. , 861 ^ 1 . 3 ; 1960 ,! 1 ^ 10 ? / 70 ?>;/ 7 ׳ 

1966 , 611 ^ 011.1111411 • 831711111 ;.ס .׳* . 7 ? ,(. 3 מ) . 141 ; 1963 ,.?) .׳* ,מ . 



851 


רום 1 ךםולין, ז׳ן בספר כליכם — רוסמוכצןז, מיכל איונוכיץ׳ 


852 


רוסון־מולנן, דן גספר פליכם — ^!שי! ג)־ו 3 ק 035 1 ז 3 ש 1 
10111011 ^- £373155011 — ( 1813 — 1900 ), פילוסוף צרפתי. 

ר׳ לסד בסינכן אצל שלינג ובפריס אצל ו. קוזן (ע׳ ערכיהם). 
בשנים 1840 — 1860 היה מפקח מטעם הממשלה על הספריות, ובשנים 
1860 — 1870 — על החינוך הגבוה. לבקשת השלטונות חיבר ר׳ 

510010 311 £63000 60 1110 () 1111050 ק 13 ־ 5111 6 ז 0 קק 3 ) 1 ("דו״ח 

על הפילוסופיה בצרפת במאה ה 19 ״), 1867 . הוא ביקר את האס¬ 
כולות ששלטו ב!מנו: את האקלקטיציזם (ע׳יע) — משום שהיה 
פרי השפעה זרה, בעיקר סקוטית! ואת הפוזיטיויזם (ע״ע) — משום 
שאימץ בפילוסופיה את שיסות המדע, אע״פ שהמדע אינו מסוגל 
לטפל בהיי־התודעה הפנימיים. המדע מפרק את המציאות וסנתחח. 
ורק סינתזה שבאינטואיציה מקנה ידיעה פילוסופית, ידיעת המוחלט. 
ר׳ טען כי ישנה מסורת פילוסופית צרפתית מיוחדת, שכינה אותה 
"ספיריטואליום". המדגישה את המציאות הרוחנית ובמיוחד את 
חשיבות הרצון. 

בספרו המוקדם 0 ( 116 ז 1 << ££3 ' 1 06 (״על ההרגל״), 1838 . תיאר ר׳ 

את היווצרות ההרגל בעולם החי, ע״י שינוי חוזר־ונשנה המעצב את 
טבע החי, תוך הבלטת החירות הפנימית במסגרת המגבלות ההפריות. 
ככל שצורות החיים מתפתחות, רבה הספונטאניות והיצירתיות. ר , 
השתמש במושג ״משר״ ( 811106 ) , שהיה לאבן־פינה במשנת תלמידו, 
א. ברגסון (ע״ע>. 

10 ,.א .■ 1 ,נןר} 00 .{ ; 922 [ , ^ש*דמ•/ 0461/1 ^ ,ממנ 01 .[ 

. 1933 , 11164115 £7115 4001711 465 65 ((} 0 ' 4 1671566 } 30 110 071 ( 101 ( 011 ( 

רוסטהולי,שוטהה ורום׳) זזו״זטאעסץץ. 11 ־ 11101 ־(מת בראשית 
המאה ה 13 ), משורר גרוזיני (גאלרגי! ע״ע גאורגיה, עס׳ 

168 ). ייתכן שהיה בעל משרה בחצר המלכה טמרה ( 1184 — 1212 ), 
שאותה שיבח בהקדמה ליצירתו העיקרית. על חייו של ש׳ .,איש־ 
רוסטהווי" לא ידוע כמעט דבר■ אך שמו נזכר בתעודות נרחיניות 
רבות. לפי מסורת גרוזינית אחת היה ר׳ מאהבה של המלכה, ולפיכך 
נאלץ לעזוב את ארצו והגיע לא״י. 

תהילתו של ר' מבוססת על שירו האפי "ופהח׳יס טקאוסני". דהיינו, 
"האביר בעור הטיגריס", שהפך לאפוס הלאומי של הגרוזינים. השיר 
בנוי 1.600 בתים. כ״א בן 4 שורות מחורזות ובכל שורה 16 הברות. 
נושאו — מאבק אצילים לשחרור נסטן־דרג׳אן היפה והחכמה. ר׳ 
תיאר את נצהון האהבה האידאלית והאבירית. את מסעותיהם של 
ידידים נאמנים ואת חכמת השליטים הצדיקים. סגנון השיר הושפע 
מהספרות האפית הפרסית. ורקעו קרוב לאסלאם יותר מאשר לנצרות. 
ר׳ נחשב למייסד השפה הגרוזינית הספרותית, ושירו היה פוקר 
לתרבות גרוזיה ובסיס לתודעה הגרוזינית הלאומית בתקופות הארו¬ 
כות של שלטון זר. נראה שר׳ כתב גם יצירות אחרות. אך הן לא 
נשתמרו. 

מדענים מגרוזיה, שניקרו בירושלים ב 1960 לחפש אח קברו של 
ר/ מצאו את תמונת ר׳ במנזר "המצלבה". את הקבר לא מצאו בתוך 
הבניין — כעדות המסורת הגרוזינית — אולם הקברים בחצר לא 
נבדקו וייתכן שהקבר שם. מניחים שר׳ חי בירושלים שנים רבות 
בזקנתו. 

האפוס של ר׳ הודפס לראשונה בטביליסי ב 1712 , ואותה שנה 
פרסם <ן 0 ז 1 > 6 ב'% . 5 . 4 * תרגום בפרוזה באנגלית. השיר תורגם ללשו¬ 
נות רבות, ולעברית — בידי בוריס (דב) גפונוב ( 1934 — 1972 ), 
בגרוזיה, עוד בטרם עלותו לישראל! התרגום ("עוטה עור הנמר", 
1969 ) זיכה את מחברו בפרס טשרניהובסקי לתרגומי מופת. ור׳ ביבל׳ 
בע׳ גאורגיה, עט׳ 168 . 

.' 1 — 6 רמז 631111 \ 2 ; 1830 , 16  1 ז 3 5061:11 £110 
60 !קו 6 ז£ £0161361 01 1116 51067 !££ ("ההיסטוריה החברתית והכלכלית 
של האימפריה הרומית״), 2 כר׳, 1926 ! 6130610111 ו) 1 ) 0 ץ־ 01 ז 15 }£ ל 7 
אזזס׳לו (עבר׳: ״העולם העתיק״, א׳—ג/ תש״י—תש״ן'), 2 כר׳, 
1926/28 , ו-ח £10110 סא) )ס 067 ) 115 ־ 1 £00000110 3061 500131 ££16 ■ 
06111 ׳\\ 15610 ("ההיסטוריה החברתית והכלכלית של העולם ההלניס¬ 
טי"), 1941 . מחקרים אלה, שהופיעו בכמה מהד, הקנו לר׳ שם 
בעולם, בזכות שליטתו המקיפה במקורות מכל הסוגים— כולל כתו¬ 
בות ומטבעות— כתיבתו הבהירה ואפקיו הרחבים. אליבא דר׳ היתה 
הקיסרות הרומית מפעלה של הבורגנות העירונית, והקיסרות 
נידרדרה משהתמדדה נגד בורגנות זו האוכלוסיה החקלאית. על 
אינטרפרטציה זו (שהיתה בחלקה מבוססת על תפישותיו האישיות 
של המחבר שפיתת בעת המהפכה הרוסית) של שקיעת האימפריה 
הרומית קמו עוררין. וע״ע רופא. עם׳ 757 . 



853 


רוסטומף, מיכל איונוכי־ן׳ — רוסטון, ארמון אז׳ן 


854 


ר׳ הפר בשנים 1928 — 1937 בדורה אורופוס (ע״ע), וב 1938 
פרפם 1 !^ 5 ]; 304 £0101105 013 <£ ("דורה אורופוס ואסנותה"}. 
דו״ח חפירותיו (עם פ. באור ואחרים) הופיע ב 18 כר׳. בשנים 
1929 — 1963 . 

; 1966 , 104 — 91 , ץ 6 ? 70 ^ 0 ו 1115107 מ* ! 8111411 " , 0 ת 8113 ווח 40 ל 1 

. 1972 14 !ן■ ה 01/760 12071 ,ז* 1 זג< 0 

יש. ש. 

רוסטולן 808101:10 ), בירת מחוז ר׳ ( 7,074 קמ״ר, 867.700 תוש׳), 
בצפת גרמניה המזרחית, והנמל הראשי במדינה; 208.640 
תוש' ( 1974 ). ר׳ שוכנת בראש שפך הנהר !רנוב, במרחק 12 ק״מ 
מהים הבלטי ומנמלה הקדמי ורנמינדה. הנפל ( 15 מילית פון מטענים, 
1971 ) משמש בפיס לצי־דיג ובצדו מספנות. ר׳ היא צומת כבישים 
ומס״ב, והיא קשורה בקו־מעבורת עם גפר (־"!ס*)) שבדנמרק. 
התעשיה מתמחה בבניית אניות ובעיבוד דגים ושימורם. בר׳ אוני¬ 
ברסיטה (נוס׳ 1419 ; 6,200 תלמידים, 1975/6 ) ומכת לדיג. בין 
המבנים ההיסטוריים כנסיות גותיות (מהמאות ה 13 —ה 15 ), שערי 
חומת העיר (מהמאות ה 14 —ה 16 ) ובית העיריה (מהמאה ה 15 ). 

היסטוריה. ר׳ נתהוותה מצירוף יישוב ונדי, שכבר נודע 
במאה ה 10 , עם יישוב גרמני שהוקם ב 1200 וב 1218 נעשה עיר. 
בזכות השתייכותה ל״הנזה" (ע״ע) היתה לנמל פורח ולמוקד מסחרי 
בעל זכיונות רבים. אם־כי תמיד היתה נתונה להשפעת דוכסות 
סקלנבורג—שתרין. האוניברסיטה. שהיתח מהראשונות בגרמניה, 
היתה אבז־שואבת במיוחד לסטודנסים מסקנדינוויה, ומהמאה ה 16 
הפכה מעוז הלותרניזם. החרם שהותירה "מלחמת שלושיס־השנה" 
(ע״ע) גרם לירידת חשיבותה הכלכלית של ר׳. במלה״ע 11 ניזוקה 
ר׳ קשות בשל שכנותו של ביהח״ר' למטוסים "היינקל", אולם מאז 
שוקמה והתפתחה במהירות, בעיקר בעקבות בניית הנפל המודרני. 


גבוהות־קומה ובדורות־שיער וגברים קפואי־הבעה — באווירה 
נמלצת המקרבת את יצירתו לציור הרו׳מנסי והטימבוליססי. 

ספרו הראשון של ר׳, 0615 ? 1131130 ; £31-15 60 ־ 1 ׳ ("משוררי 
איטליה המוקדמים"), הכולל תרגומים משירי דנטה וקודמיו, נתפרסם 
ב 1861 (הופיע שנית ב 1874 , בשם 011610 : 111 111:1 ; 03016 ["דנטה 
וחוגו״]). הקובץ 00015 ? (״שירים״) י״׳ל ב 1870 . הנוסח הסופי של 
יצירתו הגדולה, 1310 01 1401130 116 ־ 1 (״בית־החיים״) — מחזור־ 
סונטות על אהבה רוחנית וגופנית. אמנות ופולחן — כלול בקובץ 
5000015 304 8311345 (,.באלאדות וסונטות״), 1881 . 

יצירותיו על נושאי־דת שיקפו, בד״ב, לא אמונה נוצרית עמוקה 
ואמיתית אלא הנאה מן הרגש הדתי לשמו, מהול לעתים בארוטיות; 
דוגמה לבך הוא השיר 03010301 8105504 60 ז("העלמה המבורכת"), 
1850 (והציור באותו שם. 1876/7 ). 

לר׳ מקום נכבד בשירה האנגלית של המאה ה 19 . שיריו, מיזוג 
של חושניות וסמליות מיסטית, הם פרי מאמץ מירבי לשלמות 
צורנית, שבה היסוד החולמני מוצא את ביטויו בתיאורים קונקרטיים 
למדי. למרות אפום הרגשי, הם מבוססים על "עבודת־מות יסודית", 
שהיא, לדידו, תנאי מוקדם לכל שירה סובה. השפעתו היתה רבה 
על "התנועה האסתטית" במחצית השניה של המאה, בייחוד באשר 
לגורם הבריחה לתקופות היסטוריות רחוקות והנסיון לשוות לספרות 
אופי של ציור. 

- ץוגו^ע״ם . 0 ;* 1960 ,. 0.0.11 :) 11077137111 1071371 ) 1 4 ,ץ 011£111 ס . 0 

.מ . 3 > ; 1967 — 1965 ,ז\ 1-1 ,. 0.0.11 ! 0 75 ) 7611 3111 ^ 9 .א .! 

, £€5 ]ז 511 . ז \ ; 1967 , 1 ) 7600 ) 87016 ) 111 ) 1 ) ###6 י)■ ¥7 ) 16 07111 . 151111118 * 1 

)}>£ 31310 € 1 / : 1882 - 1828 . 0.0.11 / 0 £5 110171 ) 147 1714 > 5 ^ 31711171 ? ) 76 

,( 80 — 1848 ) . 0.041 /ס 471 766 . 1 . 21 ; 1971 , 11 ־ 1 ,) 31507171 ? 

. 1973 

א. רו. י־ יד. אד. 


ר 1 סטי ( 8055014 ), משפחת סופרים ואמנים אנגלית, שאביה היה 
גולה מדיני איסלקי, פרופסור לאיטלקית באוניברסיסת לונדון. 


מבניה: 



1 ) ב נטה גבריאל ר׳ — •>ו 034:101 3010 ( 1 — ( 1828 , 
לונדון — 1882 , ברצ׳ינגםון־און־פי), משורר וציית ר' למד במחלקה 
לעתיקות קלאסיות של האקדמיה המלכותית ( 1845 — 1847 ), ואח״ב 
אצל פ. מ. בדאון וו. ה: הנם (ע׳ ערכיהם). בייחוד הושפע מיצירתו 
של בליק (ע״ע). החל ב 1848 היה מיוזמיה ומנהיגיה של קבוצת 
האפנים והסופרים הקדט-רפאליים (ע״ע). חייו היו רצופים משברי- 
רוח ופחלות־גוף. רגישותו היתרה לביקורת היתה למחלת־נפש וגרמה 

לתופעות של חשדות־__ 

שווא כלפי ידידיו. 
לרבות רסקיו(ע״ע). 

מודל לרבים מציוריו 
הראשונים שימשה אלי- 
זאבת סידל. שנישאה 
לו ב 1860 ופתח שנתיים 
מאוחר יותר. חלק ניכר 
סנושאיו נשאב משי¬ 
רתו של רנטה, משורת 
הנערץ. מיטב יצירתו, 
משנות ה 50 , היא על 
נושאים נוצריים רוויים 
אווירת נוסטאלגיה ל- 
מיסטיציזם של יח״ב 
ולעולם האבירות, אלגו¬ 
ריות ואיורים לשירים, 
בכולם חוזרים אותם 

. . ר.• נ. ויו הגוי:־ 

הטיפוסים — נערות (נ?ריךן , 


"־ניייאטהי 3 י'אטרי£כ* 


2 ) כר ים טינה ג׳ורג׳ינה ר׳— . 8 13 ז; 8 ז 000 011154113 — 
( 1830 — 1894 ), משוררת, אחותו של 1 ). ר׳ נתייסרה מנעוריה 
במחלות קשות', היא היתה' בת מסורה לכנסיה האנגליקנית, ומסיבות 
דתיות סירבה להינשא לשניים ממחזריה. רגש־האבזבה וצער־ד,וויתור 
הניבו שורה של 14 סונטות ( 10666110313 140003 (;;גברת אלמו¬ 
נית"]'), הנחשבות יצירת־פאד בשירת האהבה הנשית. ר׳ ביטאה 
את מאווייה הדתיים בנימה של ענווה, של רגש־אשמח ושל תודעת- 
הסבל האנושי. לקובץ שירי־הילדים המקסימים שלה, צס 50 ־ 5108 
(״שירו שיירי״), 1872 . מקום נכבד בספרוח־הילדים. — מבין ספריה: 
800015 ::״!;ס 304 006110 ("שוק־השדונים ושירים 

אחרים״), 1862 ; 00103 ? ; 0160 304 ז 030 !! 3 ? 4 ("חיזיון ושירים 
אחרים״), 1881 ; 00015 ? * 140 ('״שירים חרשים״), 1896 (י״ל לאחר 
מותה). כ״כ חיברה חיבורים בפרוזה על נושאי דת. 

, 1 צ ,£ ; 1949 , 10333 ^ £00 0114 ) 311 ־ 016 ? 1 : , 2313103510 ,זג 

. 1963 ,״ 131 ? 

לומטן, ארמון א?׳[ — 8051304 £02000 £410004 — ( 1868 — 

1918 ), מחזאי ומשורר צרפתי. ר׳, בנו של עתונאי, כבר 
פרסם שירים ליריים, כ 1890 , אך זכה רק בהכרה מועטת: אח״ב פנה 
לכתיבת מחוות כחרווים. לשונו הצחה והיפה, והשילוב המוצלח בין 
קומדיה לפתוס שביצירותיו, זיכו אותו בהצלחה עצומה. עמדה לו 
השעה, וטיפולו המוצלח והנוקב בנושאים כגון אהבה, גבורה וכניעה 
לגורל עשאוהו למחזאי הרומנטי האחרון של צרפת. כתיבתו נגעה 
ללב הציבור הצרפתי, שנלאה מהפסיכולוגיזם הראליסטי שהלעיטוהו 
מחזאים אחרים בני־דורה 

מחזהו המוצלח הראשון של ר׳ היה 80013005111105 1x5 (,,הרו־ 
מנטים״), קומדיה בחרוזים שהוצגה ב 1894 . ב 10100100 1000550 !? 13 
(״הנסיבה הרחוקה״), 1895 , דן באהבתו הנואשת של טרובדיר אל 
בת־המזרח הרחוקה, ואילו במחזה 530131113100 £3 ("השומרונית"), 
1897 . עיבד נושא מהברית-החדשה! בשניהם ביבבה שרה ברנה 









855 


רוסטן, ארמון אז׳ן — רוסי, שלמה, די 


856 



סצנה ססחזיו ׳ 53 א. דיכטז, ״כירנו רה בידרה׳/ נתאטרוז יגר־ז ברנר, 1958 


(ע״ע). אותה שנה הועלה על הבסה גם מחזהו המפורסם־ביוחר של 
ר , ׳ 30 ־ 801 ־ 801 86 0 ת 3 ־ 1 ץ 0 , מחזה קומי־פתטי, שתיאר את אהבתו 
חסרת־התקווה של החייל־הסופר סירנו דה ברז׳רק (ע״ע; עבר׳: 
י. דטוש. חשביה) לדודניתו היפה. רוכםן. יצירה זו, בחרוזים. הביאה 
לר׳ פרסום בארצות רבות, והיא עדיין זוכה להצלחה. הצרפתים 
במיוחד ראו בגיבור המחזה, החייל איש־הרוח הנועז והעדין (שאפו 
הארוך עשה אותו מטרה ללעג). התגלמות כל התכונות הלאומיות 
החיוביות, וכך הפך ר׳ במידת־מה למשורר לאומי. ב 1900 כתב — 
במיוחד בשביל שרה ברנר. שגילמה את הגיבור הצעיר — את 
הדרמה האפית 8100 :*'£ ("בן־הנשר"), הדנה בחייו הקצרים של 
הדוכס מריכשסס, בנו של נפוליון (ע״ע ! 11 ]) — בן חלוש לאב 
נערץ. ב 1904 נבחר ר׳ ל״אקדמיה הצרפתית״. ב 1910 הוצג מחזהו 
הסמלי תס 1 :ס)ת 063 (..השכווי"), שכל גיבוריו בעיה. המחזה נכשל, 
אע״ם שאת התפקיד הראשי מילא סשה גיסרי (ע״ע). מחזהו 
האחרון של ר׳ 030 ( 1900 10 > 00:1 סזסיתזסס 1.3 ("הלילה האחרון 
של דיו ריאד) הוצג ב 1921 , לאחר מות המחבר. בפרשת דריפוס 
(ע״ע) עמד ר׳ לצד זולה (ע״ע). — אשתו של ר׳. המשוררת ריזמונד 
ז׳רר ( 1 >־ו 3 ז 00 80500100010 ) , השתתפה אח״ב בעבודתו הספרותית 
של בנה, הסופר המחזאי מוריס ר׳ 80 מ 1 ז 4311 ג, 1891 — 1968 ). 

.£ .£ ; 1951 ,.? 3 .£ , 556 ־ 301 ) 36 > .ק ; 1935 .£ , 1 >זובז 0£ 

. 1968 , 1116 * 1 ? 0 1011 61 1/16 10 
ר. ם. 

^ 00 [, ליא( קלרי־ן — 805100 מו׳\ 031 1.00 — (נד 1908 ), 
סופר, הומוריסט ואיש מדעי־המדינה, יהודי אמריקני. ר׳ 

נולד בפולניה ובא לאה״ב כילד. ב 1937 קיבל דוקטורט באוניבר־ 
סיטת שיקגו. ר׳ היה פרופסור לסדעי־המרינה ויועץ שר־המלחמה 
האמריקני סטימסון, בדרגת אל״מ ( 1945 ). עם־זאת נודע בעיקר 
כסופר. ב 1937 פרסם 5 ) 700 > 00 ק 1%5 ז 00 00 ) 73511108 ) 3 0 !ר 1 ("כתבי 
וושינגטון״) — מחקר על-אודות ציבור העתונאים בוושינגטון, 
הרכבו ופעילותו. ב 1941 פרסם ניתוח חברתי דומה על תושבי בירת 
הקולנוע׳ הוליווד — ■> 1 '\ 40 ג :)ו! ז י ץ 0,1011 11:0 ; 0 ססזו\ץ 11 ס 4 ך 

5 ־ 01 > 1431 (.הוליווד: מושבת הקולנוע. עושי הקולנוע״). ב 1961 הופיע 
הרומן רב״המכר שלו .ם,ס 13 ח׳ 1 ו 0 זל תו 13 ין 03 — תיאור בעיותיו 
של פסיכיאטר בצבא אה״ב. מלבד רומנים כתב ר' גם סיפורים 
קצרים ותסריטים. 

ברם. לפרסום כל-ארצי באה״ב הגיע ר׳ בזכות ספר שכתב 
ב 1937 בשם הבדוי 8055 1 >>ו:ח 00 ׳ 1 . הספר, ) 0 11103000 >£ "!דד 

7 <י**£י< 1 ״**.>[ א* 1 /* 0 זי¥יגל ("חינוכו של הימן קפלן"), דן 
במאמציו הנואשים של מהגר יהודי להתגבר על חתחתי השפה 
האנגלית בשיעורים למהגרים חדשים. הספר נכתב בהומור נדיר 
ובהבנה נלבבת לנפשו של אדם קטן המנסה למצוא לעצמו מאחז 


בעולם חדש. הימן קפלן הפיקח הפך לאחת הדמויות היהודיות 
הנודעות-ביותר בספרות האמריקנית, ויוצרו נמנה בזכותו עם 
הסופרים היהירים הנודעים בדורנו. ב 1959 פרסם ר׳ המשך לספר — 
\י\,י)\יץ 1 0 -ן !,> 801000 1110 (,.שיבתו של 
הימן קפלו״). מספריו האחרונים: ¥18111511 )ס 5 * 0 ( 110 ־ 1 ("ההנאות 
בשפה היידית״), 1968 , ו 0013111,1:5 ( 01701015111 ץזס 035 ־ 11 (,׳אוצר 
ציטטות יהודיות״), 1972 . ר׳ ערך גם 181005 ( 80 1110 סז 001110 * 
ס״סח* ס! (״מדריך לדתות באה״ב״), 1955 . 

. 1976 , 1176 — 1173 , 1 ) 006111 ^ 1 0001610 ,(. 1 ) 6 ) 10500 ^ ■ 7 

ם. 0 . 

רוסטרופוביץ׳, ?;סטיקולו לאופולדוביץ׳ - 3.5 ^ 0X110 ^ 

זיזגפסתסקזסס? 1 י 1:1 ז 0 ):,. 1 \. 0000 \. — (נד 1927 , באקו), 

מורה, צ׳לן ומלחין רוסי: מתלמידי קאטאלם. מגיל 8 למד ר׳ נגינה 
בצ׳לו אצל אביו. בגיל 14 סיים בי״ס־למיסיקה לנערים, ומדי פעם, 
בשחלה אביו המורה, לימד שיעורי מוסיקה. את הקונסרווטוריון 
במוסקווה סיים בהצטיינות. אה״ב זבה במקום הראשון במספר 
תחרויות לצ׳לו (בבריה״ס [ 1948 ], בבודפשט [ 1949 ] ובפראג 
[ 1950 ]) ; עי״ב נפתחה לפניו הדרך לקריירה של סולן, והוא ניגן 
עם התזמורת הפילהרמונית של מוסקווה ועם תזמורות אחרות. 
פעילותו נצ׳לן, כפסנתרן (בצוותא עם רעייתו, הזמרת גאלינה 
וישנייבמקיה) וכמנצח היתה רבגונית. ר׳ עמד בקשדי־ידידות הדוקים 
עם מלחינים כפרוקלפייב, שוסטקוביץ׳ ואחרים (מייקובסקי, בריטן, 
גליאר, קבלווסקי, חצ׳סוריאן ועוד): הם חיברו למענו והקדישו לו 
יצירות לצ׳לו, ועי״ב נתעשרה הספרות המוסיקלית לכלי זה. ר׳ 
השלים את יצירותיו הבלתי־גמורות של פרוקופייב לצ׳לו. במקביל 
לפעילותו הקונצרטית, שבעבורה הוענק לו פרס סמליו ( 1951 ). 
עסק ר' גם בהוראה, והעמיד דור שלם של צ׳לנים. ר׳ ידוע בלוחם 
נמרץ למען זכויות האזרח והחירות התרבותית בבריה״ס. הוא 
נתפרסם בשל הסיוע וההגנה שהושיט לידידו, הסופר סולז׳ניצין. 
כשיצא במכתב גלוי ( 1970 ) להגנתו ונגד רדיפות השלטונות. 
ב״עוון" זה נאסר עליו לצאת להופעות מחוץ לבריה״ט, אך בלחץ 
דעת־הקהל העולמית נאלצו השלטונות כעבור 5 שנים להתיר לר׳ 
ולמשפחתו לצאת את המדינה. ר׳ הופיע בקונצרטים בישראל. 
והכריז כי הוא ידיד של מרינת־ישראל. 

רוסי, טלמה, די־ - (סס-״טיס 80551 801 331001000 - 

( 1570 — 1628 בקירוב). גדול המלחינים היהודים באיטליה 
בתקופת הרנסאנס ומוסיקאי חצר גונזגה (ע״ע) במנסובה• ר׳ היה 
פבני־משפחתו של עזריה (ע״ע) מן האדמים, ונתפרסם כמלחין 
מוסיקה מקהלתית (מדריגל, מוטטה) וכליית (סוויטה). חיבוריו 
הידועים לנו, שהם סן השנים 1589 — 1628 , הם התעודות היחידות 
על חייו ועל עבודתו. נראה שהחל ב 1587 זימר וניגן בוויולה בחצר 
הדוכס וינצ׳נצו גונזגה. עד־מהרה עמד בראש הפעילות המוסיקלית 
בחצר, כולל ראשות התזמורת. שזכתה לתהילה והוזמנה לעתים 
לחצרות־שליסים שכנות. צם מות האחרון לבית גונזגה וכויות 
מנטובה (ע״ע) בידי האוסטרים ( 1628/30 ) הקיץ הקץ על שגשוג 
המוסיקה ויתר האמנויות נעיר. אותה עת נמלטו יהודים רבים 
לוונציה, ולחוג המוסיקלי של מנטובה היה המשר־מה במוסד היהודי 
למוסיקה 1:6 > 0 ת 1 ח 1 10811 > 00311001:3 *. בחסות ר׳ יהודה אריה מורנה 
(ע״ע). שהיה תומכו של ר'. לא בחר אם ר׳ עצמו היה עדיין בחיים 
ופעיל באקדמיה. ר׳ היה אולי האחרון, אבל החשוב. מבין מספר ניכר 
של מוסיקאים יהודים בחצר מנסונה במאה ה 16 . כאן ניתנה לו 
הזדמנות לפתח את כשרונותיו תוך הילופי־דעות בתורת המוסיקה 
עם מוסיקאים נודעים ששהו בחצר הדוכס, ביניהם: מ. א. אינג׳נירי 
(מוח של סונטוורדי).ג.ג.גםטולדי,י.דה ורט, ל.ויאדנה ומונטורדי 
(ע״ע). 



857 


רוסי, שדמה די — רוסיה, היסטוריה 


858 


ר׳ חיבר מדריגלים וכן יצר בסגנון החדש של המונודיה 
(ע״ע) הקישוטית. הוא נחשב לחלוץ בצורות הבדוק (ע״ע) החדשות, 
שכללו את הטריו-הסונסה והטוויסה. תרומתו למוסיקה היהודית 
היא קובץ ״השירים אשר לשלמה״, ונציה, 1622/3 — 33 מנגינות 
ל 3 — 8 קולות, לפרקי תהילים, תפילות ופיוטים דתיים לימי שבת 
ומועד. המנגינות הן בסגנון הלחנים הבנטייתיים של פלסטרינח 
(ע״ע) וג. גבריאלי. מגמת ר־ היתה לגוון את שירת התפילות 
בביהכ״נ במנגינות מקהלה רב-קולית. 

מוסיקאים אחרים במשפחת ר , . אחותו של ר׳ היתד, 
זמרת שנודעה בכינוי "מדמה אירופה", כנראה בשל תפקיד "אירופה" 
שמילאה במחזהו של גוריני (ע״ע) כחצר הדוכס ב 1608 , בניה — 
אנסלמו, אנג־לו ובוניוטו — נתפרסמו כמחברי באלטים וכנגני נבל 
וגיטרה. ושימשו מורים למוסיקה לבני הדוכסים. 

ש. סימונסון, תולדות היהודים בדוכסות מנטוכה, ב/ 490 — 493 , 
חשב״ה, א. בירבבאום, מוסיקאי יהורי בחצר דוכסי סנסובה ( 1542 — 
1625 ), הוצאה עברית מעודכנת ומורהבת ע״י י. כהן, 1975 ; . 4 . 

; 1950/1 .( 2 , 1103 ])) / 0 ׳,״<,׳,/״״•:׳> 41 .זז . 5 

י 161 !>\ 4 . 1 ; 1959 . 304 — 274 ,)) 0015500 )^ 1 הו !יא/{ ) 711 , 11 ) 110 . 0 
1 ג׳ 1130 >€]\ : 10 ) 110 ) 011 110110/1 ? 1/1 הו ־ 43/6 * 1 ^ {ס ) 1115 ) 7/1 

) 711 ,־{€ג 1 :)ת: 54 ; 1967 ,( 340/4 , 331/2 ,'.) $11161 ):<ה 0 ! 015 ה^ן 4 ה 0 

- ת 3 תז׳*\שא .ן ; 1970 ,.£? 241 , 0/0 <} 0105 ) 111 171 0/1 )[ 1111 / 0 ) 1111 }* 
. 1973 ,. 11 . 5 / 0 $) 170/1 ) 1/1 10 *) 106 ) 171011 ) 7/1 4 ׳ ,(. 6015 ) 140 ) 1111 .'־ 1 

א. ג.־ק. 

רוס^ה ( 000113 ?), מדינה שיסודות אתניים רבים השתתפו בהר' 
כבתה, ושקיבלה צביון טלווי־סזרחי ונוצרי־אורתודוכסי: 

תחילתה בנסיכויות רבות לאורך הדניפר, הוולחוב, הוולגה ויובליהם, 
אוחדה בהנהגת אחת מהן — מוסקווה — התפשטה עפ״נ המישור 
האירואסי והיתד, למדינה הגדולד,־בעולם בשטחה. אחרי המהפכה 
הרוסית (ע״ע) ב 1917 הוסב שסח לברית־המועצות (ע״ע מועצות. 
ברית ד,־). 

המבנה הפיסי, ע״ע מועצות. בדית ה', 632 — 634 ; גאולוגיה, שם, עט׳ 
634 — 637 ; הידרוגדפיה, שם, עמ ׳ 638 — 639 , אקלים, שם, עמ׳ 640 — 

643 , אזורים גאוגרפיים, שם, עם׳ 643 — 646 , הצומח, שם, 646 — 647 , 
החי. ימם, עם׳ 647 — 649 ! אוכלוסיה (דמזנדפיה), שם, עם' 649 — 654 : 
אתנוגרפיה, שם, עס׳ 654 — 655 ; היסטוריה, עם■ 857 ; יהודים, עם׳ 

896 ; לשון, עם׳ 906 ; ספרות, עם׳ 909 ; דת, עם׳ 920 , אמנות, עס׳ 

923 ; מוסיקה, עם׳ 930 ; תאטרון, עס' 934 ! באלט, עם׳ 936 ■ 

היסטוריה [פרק זה עוסק בהיסטוריה של ר׳ מראשיתם של 
הרוסים הטלווים עד לסוף הממלכה הרוסית ב 1917 . לתקופות שאח״ב 
ע״ע (ה)םד,פכה הרוסית; מועצות, ברית דד, עם׳ 733 ואילך], 
תנאים גאופוליטיים. בריה״ט היא היחידה המדינית 
הגדולה־ביותר בעולם בשטחה. למרות גודל השטה ורבגוניותו, הריהו 
יחידה גאוגרפית מוגדרת, שתנאיה עיצבו, במידה רבה, את התפתחותו 
ותולדותיו. השטח מישורי בעיקרו; הרים גבוהים מצויים רק בשוליו, 
ואלה סופחו רק בתקופה מאוחרת. הרי אורל הם למעשה שלשלת גבעות. 
ואינם מהווים גורם מפריד, מכשול או מגן. נהרות אדירים, הזורמים 
בכיוון צפון־דרום, יחד עם יובליהם, הזורמים בביוון מזרח־מערב, 
היו מאז ומעולם נתיבי־התחבורה הטבעיים. חופי הארץ קצרים מאד 
ביתם לגדלה. נמה מהימים הסמוכים סגורים־למחצה (הים־הבלטי 
והים־השחור אינם ימים פתותים־לחלוטין, והים־הכספי סגור לגמרי), 
וחשיבותם הכלכלית והמדינית של האוקיאנוס הארקטי וים־הקדח- 
הלבן מוגבלת. 

המישור האירואסי הגדול, המהווה את רוב שטחה של בריה״ט, 
נחלק לשתי רצועות־רוחב: איזור היערות בצפון דאיזור הערבות 
בדרום. בערבות הדרום, מצפון לים־תכספי ולים־השתור, עברו 
משחר ההיסטוריה גלי־הנודדים בדרבם סאסיה־הקטנה לאירופה. 
נודדים אלה, בני עמים ושבסים רבים מאד. השתהו לפעמים מאות 
שנים בערבות דרום־רוסיה, עד שנהדפו מפני גלים חדשים שבאו מן 
המזרח; חלקם המשיך דרכו מערבה וחלקם נטמע בפולשים החדשים 
והתמזג עמהם. היו נם מתיישבים שבאו מהמערב או מהצפון, כגון 


המתים (ע״ע), ומעסים שנאו מהדרום, כגון היוונים, שהתיישבו 
לחופי הים־השחור במאות ה 7 —ה 6 לפסה״ג (ע״ע יון, עמי 433 ). 
בערבות אלו קמו ממלכות רבות — שתכופות היו אגדי־שבסים - 
כגון הקיסרים, הסקיתים, הסרמסים. הגותים, ההוגים, האורים, 
הכוזרים. הפצ׳ננים, הקומנים והסטרים (ע׳ ערכיהם). 

ראשיתה של רוס, עס• 858 ; התגסוניד, של קייב, עם׳ 858 ; ירידת 
ההגמוניה של קייב ועליית מרכזים חדשים. עם׳ 860 ! מוסדות חברה 
וכלכלה בר' הקייבית, עט׳ 861 ; פלישת המונגולים, עם' 863 ; עליית 
נסיכות מוסקוות, עם׳ 865 ; איחוד ר׳ הגדולה (וליקו־תסיה), עט׳ 

866 ; דה ומדינה, עם' 867 ; מדינת מוסקווד, החדשה, עם׳ 869 : 
איון 17 ״האיום״, עם׳ 870 : ״ימי המהומות״, עט' 871 ; הרומנובים 
הראשונים. עט׳ 873 ; הקיסרות הרוסית, עם׳ 875 : יורשי פיוטר, עם' 
882 ; יקטרינה 1 ], עמי 883 ; המלחמות בצרפת המהפכנית ובנפוליוז, 

עס׳ 885 ; הראקצית, עמי 887 ; תיקונים. דאקציה ומודרניזציה, עם' 
889 ; מלחמת ר׳-יפן. עט' 892 ; ממהפכה למהפנד״ עם' 893 . 

ראשיתה של רום. את איזור היערות לא פקדו חליפות 
ותמורות הכרוכות בנדודי-עמים. תושביו הקדומים של איזור היערות 
היו בעיקר שבטים אובל־אלטאים וליטאים. בעת נדודי־העמים החלו 
שבסי סלוים (ע״ע, עמ׳ 75 ) לנדוד מזרחה ודרומה ממולדתם הקמאית 
אל איזור היערות. נראה שבמאה הד הגיעו עד לדניפר העילי 
והתיכון, ובאמצע המאה ה 9 ישנו על שחי גדותיו. בצפון הגיעו 
לדווינה העילית, לדרום ימת לרוגה, לוולגה העילית ולנהרות 
מוסקווד. ואוןה. הליטאים והאודל־אלטאיים בני המקום נטמעו בהם 
או שנהדפו מפניהם, הראשונים לאגן הנימן והדווינה התתתית, 
והאחרונים — מזרחה, לאיזור הוולגה והקאמה, ומערבה, לאיזור 
מפרץ פינלנד וקרליה. 

לתושבים האורל-אלטאים והליטאים, שהיו פרימיטיווי□ מאד 
בתרבותם ובארגונס החברתי, לא היתד, השפעה רנה על הסלווים. 
השפעות רבוח־יותר על החברה. התרבות והכלכלה, וכן על הארגון 
המדיני, ניכרו בסוף המאה ה 8 , כתוצאה מחדירת סוחרים זרים 
מצפון ומדרום לוולגה העילית. 

בין 770 ל 830 הדרו קבוצות צבאיות־מסחריות משבטי הגרמנים, 

מן האיזור הבלסי המזרחי, לשטחים המיושבים שבטי פינים 
וסלווים־מזרחיים, שם מצאו מוצרי יער — ענבר, פרוות ודבש. 
באותו הזמן ולאותה המטרה חדרו סוחרים מפרס ומצפון־אפריקה 
לאזורי הוולגה התחתית, הדון והדניפר. אח״ם גדל הסחר באגן 
הצפוני של הוולגה כתוצאה מפעולת הסקנדינווים, שפעלו קודם 
באיזור הימות לאדונה ואלניגה; את מרכזם הקימו ליד ריאזאן. 
מקורות ערביים מציינים לראשונה את השליט של רום, המכונה 
ח׳אן או כאגאן. הח׳אנאט של רוט על הוולגה יבול להיחשב לגרעין 
המדיני הראשון של המדינה הקייבית. שליסי ח׳אנאט זה, יחד עם 
קבוצות סקנדינוויות אחרות, הרהיבו אח הפעילות הצבאית והמס¬ 
חרית שלהם, והתפתח סתר ענף בשני נתיבי-שיט פיוחדים־במינם 
בתולדות הספנות (ע״ע, עם׳ 246 ) : האחד — בנתיב הדווינה 
המערבית והוולגה לים־הנפפי, ובו עבר סחר האסלאם לא רק לר׳ 
ולסקנדינוויה אלא גם חלק מסחר זה עם מערב אירופה: הנתיב 
השני היה של ה;יוה-הוולח׳וב־הדניפר, לקושטא ולקיסרית ביזנטיון. 
שב 860 הגיעו אליה לראשונה קבוצות טקנדינווים. המיוחד בשני 
נתיבים אלה היה, שבקטעי־היבשה נגררו כלי־השיט. לאורך הנהרות 
שהיו נתיבי־שיט צמחו הערים הראשונות בד׳ — קייב, נובגורוד. 
צ׳רניגוב. ליוב׳ף, טמולנפק ופולוצק. שליטי ערים אלו, וכן חלק 
מתושביהן, היו בני אותן קבוצות סקנדינווים, בהנהגת נסיכים 
שבטיים שושלתיים, שנקראו ורנגים או ורןגים (ע״ע). אחד מנסיכים 
אלה. ריוריק (ב 862 ), היה לאבי השושלת שעתירה דיתה לשלוט 
בחלק משטחי ר' ער 1598 . 

ההגמוניה של קייב. בשנים 930 — 1000 שלטו הווריגים 
מנובגורוד על רוב ר׳. אותה עת גדלה חשיבות הסחר מהים־הבלטי 
לים־השחור, בעוד שלפבי-כן חשוב היד, הסחר מהים־הבלטי לבגדאד, 



859 


רופיה, היסטוריה 


860 


דרך הוולגה והים- 
הכספי (כמונח ממט¬ 
מוני המטבעות שנח¬ 
שפו בסקנדינוויה). גי¬ 
דול הסחר עם ביונטיון 
העלה את חשיבותה של 
קייב שעל הדניפר, 

שהיתר, חשובה גם 
כמעוז מפני הנודדים 
בערבה, והיא נעשתה 
בהדרגה למרכז מדיני, 

ואת״ב גם דתי ותר¬ 
בותי. 

על התהוות מרכז זה 
חלוקות שתי אסכו¬ 
לות של היסטוריונים: 

האתת — בעיקר של היסטוריונים מהמערב — גורסת, שהווריגים 
הקימו אח המדינה הקייבית; השניה — בעיקר של היסטוריונים 
רוסים ואוקראינים (וכן ההיסטוריונים הסובייטים) — מדגישה את 
היסוד הסלווי בתהליך זה, ומתעלמת מתפקיד הווריגים או מקטינה 
את חשיבותם. הוויכוח נטוש גם על מקור השם רום (־ 1 סץ?), 
שמה הקדום של ר׳: יש הרואים בו שם ממוצא סלווי, ויש הסבורים 
שמוצאו סקנדינווי. באחרונה יש חוקרים הסוברים שהשם ריס 
מוצאו מערבי. ופירושו — סוחרים. 

על הנסיכים הראשונים של קייב ידוע ממקורות אגדיים־למחצה. 
ההיסטוריה הכתובה של ר׳ מתחילה בנסיך סויטוסלב (מת ב 972 ) : 
הוא לחם בבולגרים שעל הוולגה, החריב אח איטיל, בירת הנחרים 
(ע״ע, עמי 626 ). ונהרג במלחמתו בפצ׳נגים, במאבק ביו בניו ניצח 
ולדימיר 1 (ע״ע: 1015-978 ) — מהדמויות ההרואיות של אותה עת. 
שלטונו של ולדימיר פתח את "ימי הזוהר" של ר׳ הקייביח. הוא 
ביסס את העליונות השושלתיח של משפחתו כיסוד למבנה המדיני 
של שטחי ר׳. וכל אחד מבניו הרבים מונה למושל-מטעמו ופוסדניק) 
באחד מהמרכזים המקומיים של הארץ. לימים התקשרו מושלים אלה 
עם אזורי-שלטונם ומהם יצאו השושלות המקומיות. ולדימיר הרחיב 
את שטחי שלטונו. חרס או סיפוח למדינה חקייבית מרכזים אחרים 
שבשלטון וריגים, קשר קשרים עם שושלות שכנות והניח אח היסוד 
לאוסף החוקים הראשון. מעשהו החשוב־ביותר, שעתיד היה להטביע 
את חותמו על התפתחות ר׳, תולדותיה ותרבותה, היה התנצרותו 
( 988 ) והנהגת דת מדינה — הנצרות בנוסחתח היוונית־האורתודוכ־ 
סית (ברום׳: פריוסלווית; ודי להלן, דת. עסי 920 ). 

מבנה המדינה הקייבית היה רופף במידה כזאת. שעצם תיאורה 
כ״מדינה" הוא בעייתי ושנוי במחלוקת. אחד מגורמי אי-היציבות 
היה העדר חוק-ירושה קבוע ומאבקי הנסיכים על הירושה. במות 
ולדימיד פרץ מאבק בין בניו: סויסופולק. שנהיה לנסיך קייב. הובס 
בידי ירוסלב ומת במנוסתו לבוהמיה ( 1019 ). ירוסלב "החכם" (ע״ע; 
1019 — 1054 ) שלט תחילה על השטחים שממערב לדניפר, ואחרי מות 
אחיו האחר, מסטיסלב ( 1036 ), סיפח גם אח השטחים שממזרחו. הוא 
הרחיב את הקשרים עם ארצות אחרות — פולניה, בוהמיה, גרמניה. 
הונגריה, צרפת ונורווגיה — התחתן בשליטיהם ולחם בפולנים, 
בליטאים. בפצ׳נגיס ובביזנטיס. מסעו לכיבוש קושסא היה האחרון 
בסדרת מסעות כאלה שערכו הרוסים, ושכולם נכשלו. בעקבות 
כשלון המסע התקשר ירוסלב לביזנטיון בקשרי־חיחון. הוא שקד על 
קידום תרבותה של קייב. הקים בת״ס וספריות, עודד תרגום ספרים 
מיוונית והקמת מנזרים ובנה כנסיות וארמון למושב הנסיך הגדול. 
שמו קשור גם באוסף הראשון של חוקים בר' — "החוק הרוסי" 


( 0 ז 2 < 31 נ}! 1 עאאססץ?) — המושפע מהחוק הביזנטי וממנהגים 
וממסורות שבע״פ. סלוויים וסקנדינוויים. 

במוח ידוסלב החל תוהו־ובוהו מדיני ממושך, ואחדות המרינה 
עמדה בסכנה. הדבר נגרם במידה רבה מחמת תוק־הידושה שקבע 
ירוסלב — במטרה למנוע מאבקים בקרב יורשיו. הוא הוריש את 
השלטון לחמשת בניו במשותף. שיטח הירושה היחה מבוססת על 
עקרון בכורת הדור הקשיש על יורשיו; הבכורה עברה בשלבים 
מהאח המבוגר־ביותר לצעיר ממנו, ואח״ב מהדוד הצעיר־ביותר 
לאחיין המבוגר־ביותר. שיטת־ירושה זו הבטיחה התקדמות רוטציונית 
דרך שליטה בשטחיה השונים של המדינה, ופיקוח ישיר של השושלת 
על נקודות־המפתח ברשת המסחר. שיטת־ירושה זו פעלה זמן קצר 
בלבד. ושוב פרצו סכסוכים בין נסיכי השושלת. בתחילת המאה ה 12 
אפשר להבחין ב 12 נסיכויות עצמאיות, שכל אחת מהן שאפה למעמד 
בכורה. בלכלת המרינה נפגעה במאבקים הבלתי־פוסקים, וקייב 
נהרסה ונשדדה — דבר שתרם לירידתה. ב 1097 נעשה נסיון לפייס 
בין הענפים היריבים בהסכם ליובץ": הוכר מעמד־הבכורה של קייב. 
אולם הושם דנש בזכויות האיטונימיות של כל ענף לירושה. ולדימיר 
(ע״ע [ 2 ]) מונוסך, נכדו של ירוסלב, איחד־מחדש לזמן־מה ( 1113 — 
1125 ) את כל הנסיכים, בהצליחו לבלום את התקפות הפולובצים 
(קומנים [ע״ע]). הצלחתו התבטאה בכך, שבמותו הועבר הכתר, 
ללא התנגדות, לבכורו, מסטיסלב ( 1125 — 1132 ), שהיה לפני-כן 
נסיך נובגורוד. מסטיסלב, בנה של נסיכה אנגלית ובעלה של שוודית. 
פעל להשכין שלום בין משפחות הנסיכים, אולם מסוף השליש הראשון 
של הסאה ה 12 גברו הכוחות הצגטריפוגאליים, ומאז נשקפה סכנה 
של התפרקות מוחלטת לר הקייבית. 

ירידת ההגמוניה של קייב ועליית מרכזים 
חדשים. ההגמוניה של קייב היתח תלויה באחדות משפחת ריוריק 
ובחשיבות נתיב־הסחר ביו ביזנטיון לים־הבלטי. אולם בהדרגה איבדו 
שני אלה מכוחם: הנסיכים התפלגו והתפרדו, ומסעי־הצלב פתחו 
נתיבי־סחר חדשים וישירים בין מזרח הימה״ת ובין מערב אירופה, 
וכך ירדו חשיבותו של נתיב־הסחו מהים־הבלטי לים־השחור ורוו־ 
חיותו. גם חדירות הפולזבצים ושבטי־נודדים אחרים פגעו בקשר 
בין קייב ובין ארצות־חוץ. 

במקביל לירידת קייב החלו לצמוח 3 מרכזים חדשים: נובגורור, 
נסיכות ולדימיר ונסיכות האליץ׳. נובגורוד (ע״ע) נהנתה מתחיית 
המסחר באיזור הבלטי עם ה״הנזה" (ע״ע), כספקית פרוות, שעווה 
ותוצרת חקלאית. ב 1136 נהיתה נובגורח־ לרפובליקה עצמאית 
בשלטון אוליגרכיה של הבוירים (ע״ע אצילים, עם׳ 494 ) , הגוף השליט 
היתה אסיפת־העיר (וציה), והיא מינתה את המושלים הצבאיים 
והאזרחיים וניהלה את 
היחסים עם הנסיכים. 

בהדרגה פרשה נובגו־ 

רוד את שלטונה עפ״נ 
שטחים נרחבים ודלילי־ 

יישוב בצפון. מהים־ 

הבלטי עד לים־הצפון 
והרי אורל. 

מרכז מדיני שני הת¬ 
גבש בשטחי צפון־המז־ 

רח, ביו האוקה לוולגה. 

הנסיכות החשובה־ביו־ 

תר שם היחה ולדימיר 
(ע״ע). להתגבשותה קו¬ 
מו הנסיכויות רוסטוב 
וסוזדל (ע״ע). במיוחד 
•נדרי ציווזיונמי יתא ו״י.ידד. ־;ר (.;;!־.•ר בימי יודי (ע״ע) דולגו־ 


׳'י״ ^',,׳׳ ־ו(״׳ 

זיי ג 9 י / 7 . 1 

; יד־•׳ £ * ' 1 



ע 


1 

,*א*/ -׳*־־ 


י# 

*' ^/זני־ףי 1 ־' 

סייגיו 






408 .־*־ 

■■ 






ר׳&ת הנהרות ודרכי־הסוזר העיקריות 
מתים הבלטי לחושטא ולפרס ובגדאד 




861 


רוסיה, היסטוריה 


862 


רוקי, בנו של ולדיפיר פונומך. אולם בימי בנו, אנדרי (ע״ע) בוגד 
ליובסקי, עברה העליונות לנסיכות ולדימיר. 

מרכז שלישי התגבש בדרום־פערב ר/ בנסיכויות הליך ווולין 
(ע׳ ערכיהם), שדרכן עבר הסחר מהמזרח לפולניה ולהונגריה ושהיו 
חשובות מבחינה אסטרטגית, בימי פלישת המונגולים כבר היתה 
הפדרציה הקייבית הבלתי-יציבה בעיצומה של התפרקות מוחלטת: 
אמנם הנסיכים עדיין התחרו על התואר "הנסיך הגדול של קייב ור׳ 
נולה״, אלא שתואר זה התרוקן מתכנו. נ 1169 כבש אנדרי נוגד 
ליובסקי את קייב, שדרה ושב למרכזו בוולדימיר, בנטלו לעצמו את 
התואר "נסיך־גדול": ההגמוניה של קייב באה אל קצה. 

מוסדות הברה ובלבלה ברי הקייבית. בחיי היומיום 
קבעו בעיקר הכוה או המנהג, אף שנעשו נסיונות לארגנם בצורה 
מסודרת. הנסיון הידוע היה ״החוק הרוסי״ שנזכר לעיל (עמ׳ 859 ). 
אוסף־תוקים זה, וכן מקורות אחרים, מלמדים על מבנה החברה 
באותה עת. בראש סולם החברה עמדו הנסיכים. מוקפים פמליות של 
בני־לוויה (דרודינה), בעיקר מקרב האצילים. האצולה היתח ממוצא 
מעורב: תחילתה בנכבדים (מורי) הקדומים, ראשי־השבטים ובתי- 
האבות של הסלווים ושל עמים שנבלעו בהם, במיוחד אלנים (ע״ע). 
עם כינונה של מדינת קייב נחיתה הדרוז׳ינה למקור הראשי לצמיחת 
האצולה החדשה — זו של הבוירים. בדרדז׳ינה עצמה שירתו 
בני עמים שונים: נוסף על הווריגים, שהיו בה מתחילתה, שכרו 
הנסיכים כפעם־נפעם עוד חבורות לוחמים מסקנדינוויה, ובן הרפת¬ 
קנים זרים מעמים רבים — אוסטים, מדירים, תורכים ואחרים — 
וכמובן שסיפחו לשורותיה את המירי. במאה ה 11 כבר היה לדרוז׳ינה 
אופי סלווי, והבדלי המוצא האתניים בין אנשיה ניטשטשו. 

מבחינה חברתית היתה הדרורינה מורכבת מיסודות שונים: כמה 
מאנשיה כבר היו בני־נכבדים לפני הצטרפותם לשורותיה: כנגדם 
היו אחרים ממוצא נחות, ואפילו עבדים של הנסין־. השירות בררו־ 
רינה אפשר משמת־שלטון מכניסות ועליה בגרם־המעלות החברתי 
גם יחד. אנשי הדרורינה נחלקו ל״בכירים" ול״זוטרים". בצד אצולה 
שמקורה בדרורינה צמחה אצולה מקרב נכבדי העדים, בגון רבי־ 
הסוחרים בנובגורוד. במרוצת הזמן ניטשטשו ההבדלים בין האצולה 
שצמחה מהדרוז׳ינה לבין זו שצמחה מעשירי הערים, ושתיהן התמזגו 
במעמד ה ב ויו ים: כל הבוירים נהיו לבעלי־אתהות, והעצמה 
והיוקרה של מעמדם נבעו מהיותם בעלי קרקעות נרחבים. התרבותם 
המהירה של צאצאי ריוריק גרמה, שתחום־השלטון של רובם — 
פרט לשליטי הערים הגדולות — לא היה גדול־בהדבה מאחוזת 
בוירין, בך שבתחילת המאה ה 13 היו הנסיכים למעשה השכבה 
הגבוהה של מעמד הבוגרים. ובמקרים רבים חיו בולדים עשירים־יותר 
מהנסיכים הקטנים, ולכל אחד בני־לוויה משלו. 

חרף עצמתם במדינה ובחברה לא היוו הבולרים בר׳ הקייבית 
מעמד נפרד מבחינה משפטית — בניגוד מוחלט למעמד האצולה 
באירופה המערבית, הפאודלית, של אותה עת. הם לא היו קבוצה 
סגורה, וכל אדם יכול היה להיספח אליה ע״י שירות אצל הנסיך. 
לא היו להם זכויות יתרות כמעמד, ואע״פ שלבולרים ולנסיכיס 
היו קרקעות נרחבים, היו גם בעלי־קרקעות אחרים. אפשר היה לקנות 
ולמכור קרקע בלי הגבלה, ובל אדם, בן כל מעמד חברתי שהוא, 
רשאי היה לרכוש קרקע. יתרה מזו: רבים מהבוירים לא ניתקו את 
קשריהם עם הערים. בנובגורוד, למשל, היו כל "בהרים תושבי 
העיר, וכולם השתתפו באסיפות-האזרחים (וצ׳ה). 

בניגוד בולט לר׳ המוסקוואית והקיסרית — עד לסוף המאה ה 19 
ולמערב אירופה ביה״ב היה ברי הקייבית מעמד־ביניים גדול־יחסית, 
מורכב מבורגנות עי־ונית וסחקלאים עצמאיים בעלי אדמות נרחבות 
שאפשרו קיום נוח. בערים היה מעמד הסוחרים מכובד. והחשובים 
שבהם התקשרו עם הבוירים כדי לשלוט בוצ׳ה — אף שמבחינה 
חוקית לא היה קולם של הבולרים בגוף זה רב מקולם של עירונים 



פלחם־ז נובגורור ושחד? ( 1109 ), והצ?ח ניבגודוד כזכות האיקוניז עויטחיהנפלאוח, 
כפי שצוירו ע׳־ג איקוזי! סהמאיז ה 15 . אסכולת נונגורזר 


אחרים. בהדרגה זכו אסיפות החדה גם בהשפעה מדינית: ב 1068 , 
אתרי תבוסת הצבא מידי הפולובצים. הקימה האסיפה בקייב צבא 
חדש מקרב העירונים; הנסיך התנגד לכך. פרצה מרידה נגדו. הוא 
אולץ להתפטר והוצ׳ה מינתה אח נכדו לנסיך. גם ולדימיר מונומך 
נבחר מטעם הוצ׳ה ל״נסיד־גדול״ ( 1113 ). 

לרבים מבני מעמדות־הביניים בערים היו אדמות מחוץ לעיר. 
כאמור, היו גם איכרים אמידים. אולם מסוף המאה ה 11 איבדו רבים 
מהם אח עצמאותם והיו לעובדים־בחוזה־החקשרות אצל בעלי־ 
אחוזות: בנך הצטרפו לשורות המעמדות הנמוכים. אלה היו מורכבים 
בעדים מאומנים שעבדו אצל אחרים (אומנים עצמאיים נמנו עם 
מעמד־הביניים) ומפועלים שכירים, שתכופות עבדו במסגרת מעיו־ 
קואדפרטיווית. בין עובדי־האדמה נמנו עם המעמד הנמוך הסמרדים. 
פועלים־שכירים או איכרים מעין־צמיתים, בחלקם באו הסמרדים 
מאיברים עצמאיים, שירדו מנכסיהם מחמת מסים כבדים, התקפות 
הקומנים (בייחוד באזורי הדרום) ועוד, והשתעבדו לבעלי־קרקעות 
תקיפים, ובחלקם היו צאצאי משועבדים לכובשים זרים — אלנים, 
כוזרים ומרירים — שאחרי שפסק עול כובשים אלה נהיו כפופים 
לנסיכים הרוסים. ברם, לא כל האיכרים האמידים איבדו את עצמאו¬ 
תם והיו לסמרדים, וגם הסמרדי□ לא היו צמיתים בדומה לאלה 
שבמערב אירופה, הפאודלית, של אותה עח: הצמיתות לא היתה 
מעמד מטעם החוק, אף שהתקיימה למעשה. ומבחינות רבות היו 
האנשים בני־חורין בגופם. 

היו מעין־צמיתים שמעמדם היה נהות־יותר, נשל עבדים־למהצה 
או עבדיס־זטניים: היו אלה לווים שלא יכלו להחזיר את חובם, 
ושילמוהו בעבודה—אך משהשלימוה, חזרו וקנו את חירותם המלאה. 
בצד לווים אלה (זקופי) היו גם ,.המתמסרים" (ודאצ׳י) לאדון כלשהו 



863 


מ:יה, הים:דדיה 


864 


בעת מצוקה, לא תמורת תשלום אלא תמורת "מתנה" של תבואה. 
ובצד אלה היתה גם עבדות מוחלשת, אם זמנית (בעיקר של שבויי־ 
מלחמה, עד לפדיונם) ואם קבועה. עבדי־קבע היו בעיקר אלה 
שמכרו עצמם מרצונם. להלכה יכלו נם הם לקנות את חירותם; 
למעשה השתחררו בעיקר עבדים, שאדוניהם העניקו להם את חירותם 
בהמרצת הכנסיה. 

מקום חשוב בחברה תפסו "אנשי הכנסיה" למיניהם, שכללו הן 
את הכמרים והנזירים, הן את שמשי הכנסיות (אופי לחם־הקודש. 
זמרי הכנסיות, מביני הנרות ועוד) והן עובדים שבחסות הכנסיה; 
כל אלה היו נתונים לשיפוט הכנסיה. כמקובל בביזנשיון מונו רק 
נזירים להגמונים, ואולם למשרות הכמורה הנמוכות מונו גם כמרים 
נשואים. כל המטרופוליטים של קייב, פרם לשניים, היו יוונים, אך 
כמחצית ההגמונים היו רוסים. במוסדות־הצדקה של הכנסיה (בתי- 
חולים, אכסניות, בחי-זקנים וכו׳) היו העובדים, כמובן, "אנשי 
כנסיה״, וכן היו ״אנשי כנסיה״ ה״איזגוי" — עבדים־משוחררים 
או נדחי־החבדה שמצאו מקלט בכנפיה ובתמורה עבדו באחוזותיה. 
חלק מנדחי־החברה היה מחוץ לחהום־שיפוטה של המדינה; היו אלה 
הברודניקים — אנשי הספר, שחדרו לתחום הקומנים בערבות הדרום 
והתארגנו במושבות־איכרים צבאיות, דוגמת הקתקים שלעתיד־לבוא. 
בתקופת קייב היו יישובי ברודניקים בדון התחתי ואולי גם בדניפשר 
התחתי. 

בין ההיסטוריונים נטוש ויכוח בשאלה, האם המאפיין העיקרי 
של החברה הקייבית היה העיסוק במסתר (כדעת אפכולח קליו־ 
צ׳בסקי) או העיסוק כחקלאות (כדעת גרקיב ותלמידיו המרכפיפטים); 
מ״מ, גם גידול האחוזות לא החניק אף־פעם את ״כלכלת הכסף״ — 
כפי שאירע באירופה המערבית בשיאה של הפאודליות — ולא היה 
בר׳ הקייבית "משק אחוזה" סגור, כמעט-אוטארקי. גם החקלאות 
שימשה במידה רבה למסחר, ומוצריה שווקו הן לייצוא והן לאזורים 
מרוחקים בר גופא (הצפון צרך תוצרת חקלאית מהדרום). ואולם, 
החקלאות והמסחר היו קשורים זה־בזה בעצמה מדינית ולא במניעי 
כלכלה בלבד ז הסוחרים בערים קיבלו את תוצרת החקלאות למסחר 
לא תמורת שירותי כלכלה בלבד, אלא אף מכוח עצמתן המדינית 
של הערים, שאפשרה להם לדרוש מתושבי האזורים החקלאיים את 
עדפי תוצרתם, ובעיקר את מוצרי־היער ששווקו לתר׳ל. החברה בר׳ 
הקייבית היתה עירונית במידה שלא היתה אח״כ עד למאה ה 20 ; 
הדבר התבטא במשקל הערים בכלכלה ובמדינה, וקרוב לוודאי נס 
בשיעור תושבי הערים באוכלוסיה (ע״פ האומדן — כ 7 /ז). 

בתחום התרבות נודעה, כאמור, לקבלת הנצרות משמעות 
מכריעה, אן האלילות השאירה את חותמה גם בחרבות ר׳ הנוצרית. 
תרבות מקומית של פולקלור סלווי מקורי ומסורות אליליות באו 
לידי ביטוי באמנות ובמלאכה, ולמסורת מקומית זו הביאה הכנסיה 
את אוצרות התרבות הנוצרית (ר׳ להלן. דת. עס׳ 920 ). 

פלישת המונגולים. במאה ה 13 באו נסיכויות ר במה 
שמכונה בהיסטוריוגרפיה הרוסית "עול הטטרים" או "עול המונ¬ 
גולים". כבר בימי ג׳נגיז (ע״ע) ח׳אן הגיע חיל־חלוץ מונגולי לד/ 
ובקרב על הנהר קלקה הביס את הצבא הרוסי ( 1223 ). המונגולים 
נסוגו לערבות מרכז אסיה, ורק ב 1237/8 הופיעו שנית, ובהנהגת 
בטו (ע״ע מונגולים, עם׳ 464 ) כבשו את נסיכויות הצפון. אח״כ 
פנו דרומה וכבשו את פריאסלב וצ׳רניגוב, וב 1240 - את קייב. 
הם המשיכו במסעם מערבה עד גבול שלזיה, אולם פות הח׳אן הגדול 
ב 1242 הציל את מרכז אירופה מכיבוש. נובגורוד. היחידה בנסיכויות 
ר׳ שניצלה מכיבוש בידי המונגולים, עמדה אותה עת בלחץ בלתי- 
פוסק מצד שכנותיה המערביות. אלכסנדר (ע״ע. עם׳ 660/1 ) נוסקי 
הביס את השוודים על הנהר נוח ( 1240 ), ושנתיים אח״כ הביס את 
כוחות המסדר הטוטוני (ע״ע טוטוני, מסדר) על אגם פייפום הקפוא. 
בשנים 1243 — 1245 פלשו כוחות ליטאיים לשטחי נובגורוד, ותושביה, 


שכוחותיהם הותשו ב¬ 
מלחמות הבלתי־פוס־ 

קות. נאלצו להכיר 
בחסות המונגולים על 
נסיכותם, 

באפו הקים יחידה 
צבאית־מדינית אדירה, 

שנקראה אח״כ "אורדת 
הזהב" (או: ה״אורדה 
הגדולה״ 1 או: "אורדת 
קיפצ׳אק"). ושהשתר־ 

עה ברחבי אירופה המז¬ 
רחית, סיביר המערבית ומרכז אסיה; בירתה היתה סאראי על 
הוולגה התחתית. באשו הנהיג שעבוד פורמלי של שליטי הנסיכויות 
הרוסיות; אלה נאלצו לבוא לסאראי. להביע לו אמונים ולשלם מס 
שעבוד (״האראץ׳״ [תורכית 5 מג!|: מערב' <ו ז ]), כדי להחזיק את 
הנסיכים הרוסים בשעבודם כרת באטו בריתות עם שליטים אירופים, 
ובמיוחד עם הליטאים, וכן סכסו בין הנסיכים הרוסים ויצר פירוד 
בקרבם■ במדיניות זו מילאה נסיכות מוסקווה תפקיד גדל והולך. 

המונגולים ביקשו להחיות את נתיב־הסחר שבאסיה המרכזית 
במסגות מדינית מאוחדת, ובכך להחיות את כלכלת העמים הנוודים; 
פלישת המונגולים לא היתה אפוא שואה, כפי שמתארים אותה 
סיפורי-העם. הערים הכבושות שוקמו במהרה וסיגלו עצמן לתנאים 
החדשים, אמנם היו ערים, כגון קייב. שלא התאוששו לחלוטין בימי 
המונגולים, אולם הערים באיזור ולדיפיר—סוזדאל חזרו ופרחו. 
מרכזים חדשים שלא היו ידועים עד ימי המונגולים, כגון מוסקווה 
וטור, צמחו ושגשגו. 

כאמור כבר החלה שקיעת קייב לפני פלישת המונגולים; הפלישה 
החישה אח השקיעה, וקרבת קייב לערבה הגבירה את פגיעותה 
להתקפות מצד הנוודים. עקב כד גבר זרם ההגירה מאיזור הדניפר 
אל המרכזים החדשים, בצפדן־המזרח ובמערב. 

לימים התפתחו כתוצאה מתהליכי הגירה והתיישבות אלה 3 
ענפים עיקריים של הסלווים המזרחיים: הענף שנשאר באיזור 
הדניפר התפתח לעם המלורוסי(״הרוסי-הקטך [אוקראיני]); בצפון־ 
המזרח, בין האוקה לוולגה, התמזגו המתיישבים הרוסים בתושבים 
הפינים שבמקום והתפתח הענף הוליקורוסי (״הרוסי־הגדול״); 
במערב באו הרוסים בשלטון הליטאים והתפתח הענף הבילורום׳ 
("הרוסי־הלבך). 

המונגולים לא עשו כל נסיון להדיח את שושלת הנסיכים הרוסים 
או לגזול את הטריטוריות שלהם. הם פרשו את שלטונם על הערים 
ונהגו בסובלנות דתית. מונגולים מעטים בלבד נשארו אחרי הכיבוש 
ממערב לאוראל, ושליטתם נעשתה באמצעות הנסיכים המקומיים 
או נציגי ״אודדת הזהב״; אלה היו מנהיגי שבסים תורכיים מקומיים 
או סוחרים מוסלמים שפעלו דורות רבים באיזור זה. השליטה 
התבטאה בעיקר בפיקוח על הנסיכים ועל גביית מסים. למטרה זו 
נעדר מפקד התושבים המבוגרים. ולפיו נקבעו "מסי הגולגולת". 
מסים הוטלו גם על סלח, מחרשות, גשרים ומעבר בקר ממקום 
למקום. השליטים המונגולים היו סעוניינים יותר בפיתוח הסחר 
מאשר בניצול נתיניהם. במידה מסוימת היה שלטון המונגולים 
לברכה לר׳, בהחזירו את הסדר שנתערער במאבקים בין הנסיכים, 
והסחר פרח מחדש. ד' היתה עשירה ושקטה יותר מאשר ב 200 
השנים שלפני פלישת המונגולים, לעומת־זאת חלה נסיגה בחיי 
הרוח, באמנות, בארדיכלות, בספרות וביצירה הדתית. הקרע בין 
הכנסיה הקתולית ובין הכנסיה האורתודוכסית גרם הפסקה מסוימת 
ביחסי התרבות בין הסלווים הפזרחיים־האורתודוכסים לבין המדינות 
הקתוליות ׳סבמערב אירופה. קשר־מה אמנם היה קיים בין פסקיב 




865 


רו:יה, היסטוריה 


866 


ונובגורוד שבצפון ובין גרמניה. ובמידת-סה גם — דרך קושטא העניקו הח׳אנים המונגולים לדוכסים הגדולים של מוסקווה סמכות 
והבלקנים — עם דרום אירופה ומרכזה. משפטית עליונה על שאר הנסיכים הרוסים. אחד הנסיכים הגדולים, 

ההיסטוריונים הסובייטים מדגישים את ההשפעות השליליות של דימיטרי (ע״ע; 1359 — 1389 ) דונסקוי, היה חזק דיו לצאת למלחמה 

"עול הטטרים", והיסטוריונים מערביים סוענים, שליסודוח המונגו־ במונגולים, ובראש ברית של רוב נסיכויות ר , הביסם בקרב קולי־ 

ליים היתד, השפעה מכרעת על הבטים שונים במדיניות, בכלכלה קובל, על גדות הדין ( 1380 ; מכאן כינויו, דונסקוי). המונגולים 

ובתרבות של המדינה המוסקוואית העתידה; אך תהא זאת הגזמה אמנם נקמו את תבוסתם והטילו פס כבד על מוסקיוה, אך וכר 

לומר. שבעקבות הכיבוש המונגולי היתה ר' למדינה "מזדהית". הנצהון סייע למנהיגותה של דוכסות מוסקווה באיחוד שטחי ר׳. 

הנסיכים הרוסים, שהיו השליטים־למעשה של ר/ סיגלו יסודות בנו, וסילי 1 (ע״ע; 1389 — 1425 ), המשיך, בסיוע המונגולים, 
משיטת המינהל של המונגולים, אולם המונגולים לא השפיעו על לחזק את מעמד הדוכס הגדול במדינה המוסקוואית ולהניח את 

התפיסה המדינית של פוסקווה בעתיד, וזו ינקה ממקורות היסודות למשטר ויכוזי אבסולוטי. סייעה לכך שקיעתה של שיטת־ 

אתרים. הירושה הישנה, הכל־משפחתית, שבשעתו פגעה קשה ביציבות 

עליית נסיכות מוס ק וו ה. אהת התוצאות המכריעות השלטון בקייב (ר׳ לעיל, עמי 860 ); בהדרגה נהיו בני משפחת 

לעתיד ד, שנבעו מהביבוש המונגולי, היתד, התפתחות מרכז מדיני הנסיך לבעלי אחוזות גדולות — אך לא־עוד ריבוניות — ונבלעו 

חדש סביב סוסקוה (ע״ע. עמי 602 ); תהילתה של מוסקווה, עם במעמד הבוערים. 

מצודה (קרמל) במקום. היתה באמצע המאה ה 12 . כמאה ה 14 בימי וסילי 1 ניכר שינוי במערך הכוחות בר׳: כוחה של 
החלה עליית מוסקווה למעמד של מנהיגת הנסיכויות הרוסיות בצפון־ ״אורדת הזהב״ תש בעקבות המפלה שנחלה ב 1395 מידי תימור 

המזרח. לאחר הכיבוש המונגולי היתד, מוסקווה בירתו של דניאיל, לגג. ב 1408 . 1410 . 1414 ו 1424 אמנם חזרו הטטרים ופלשו לנסיכות 

בנו הצעיר של אלכסנדר נוסקי. גידולה והתקדמותה נבעו בעיקר מוסקווה. אך דומה היה שהסכנה מצדם קטנה יד,ולכת. לעומת זאת 

ממיקומה הגאוגרפי. אזורה היה קשור בכל נתיבי־המים העיקריים, גדלה והלכה הסכנה מצד ליטא (ע״ע, עמ׳ 758/9 , ושם מפה), 

וכן בערבה, קרוב לאזורי הפרוות ולאדמות החקלאיות שהיו מיוש־ שהיתה אז בשיא גדולתה ושלטה על רוב מערב ר׳ ודרומה. רוב 

בות בצפיפות יחסית. זמן רב נהנתה מוסקווה גם משלטון נסיכים תושבי ליטא היו רוסים אורתודוכסים. ניטש בה מאבק פנימי בין 

שהשכילו לנצל את הנסיבות המדיניות כדי להרחיב אח שטחה, התומכים במעבר מהאלילות לנצרות הקתולית ובין התומכים במעבר 

להבטיח הגמוניה בין הנסיכויות ולפקח על נתיכי המים; דניאיל לנצרות האורתודוכסית. בסוף המאה ה 14 גברה יד הדוגלים בקתו־ 

הכפיל את שמח נסיכותו. העושר שצברה השושלת הקנה לנסיך ליות, דבר שעתיד היה לקשור את ליטא עם פולניה וליצור חיץ 

איון 1 (ע״ע. עם׳ 658 ) את הכינוי "קליטה" ("שק כסף"), איות, בין השליטים הליטאים הקתולים ובין המוני הנשלטים הרוסים 

ששלט במוסקווה בשנים 1325 — 1341 , השיג, הודות לעשרו. את האורתודוכסים. חיץ זה עתיד היה להבטיח את נצחון מוסקווה 

תמיכת הדדאנים המונגולים; הוא קיבל מהם אח הזכות לארגן את במאבק על מנהיגות ר/ חרף העובדה שבמבנה היתה ליטא, ולא 

גביית המסים בנסיבותו וכן הבטחה שיימנעו מלתקוף את מוסקווה. מוסקווה הריכוזית האבסולוטיסטית, ממשיכתה של ר׳ הקייבית. על 

תנאי־בטתון אלה משכו מתיישבים חדשים לנסיכותו, וזו התרחבה רקע המאבקים הפנימיים בליטא מזה, והיחלשות הטטרים מזה, 

מקניית שטחים חשובים להגנתה ולכלכלתה. בימיו ( 1326 ) העביר התנהלו יחסיו של וסילי 1 עם שני כוחות אלה: ב 1391 נשא לאשה 

הסטרופולים (ראש הכנסיה הרוסית האורתודוכסית) את מושבו את בת הדוכס הגדול של ליטא. ויטאוטס (ע״ע); אח״כ ( 1406 ) לחם 

למוסקווה סוולדימיר, שב 1300 ירשה את קייב כמושב המטרו־ בוויטאוטס והטטרים היו בעלי־בריתו; ואולם ויטאוטס הרחיב את 

פוליס. למאורע זד, נודעה במרוצת־הזמן משמעות רבה — מוסקווה שלטונו בשטחי ר׳ וסיפח נסיכויות רוסיות ואת העדים סמולנסק 

נעשתה לבירה הדתית והרוחנית של ר כולה. ופולוצק. גם שטח המדינה המוסקוואית התרחב. משסופחו לה — 

בימי איוון נמשך מאבק נסיכי מוסקווה עם נסיכי סור על תואר לפני המלחמה בליטאים — נסיכויות סוזדל וניז׳ני־נובגודזד. ב 1408 
״הדוכס הגדול״, ובסופו הוכר איוון כשליט התשוב־ביותר בצפון־ נפסקה המלחמה בליסאים; כשאיימו עליו נסיכויות אחרות, בעיקר 
מזרח ר׳. ואולם. עד סוף___טוור, חזד וסילי לודטאוטס. 

המאה ה 14 לא עלתה ; .׳ •*!?־■****ץ*^■ . יורשו,וסילי 11 (ע״ע [ 2 ]; 1425 — 1462 ), היה בן 10 בעלותו לשלטון. 

מוסקוור, בכוחה על נסי־ ומלחמת־ירושה ממושכת בינו ובין קרוביו החלישה את הנסיכות. 

כות נובגורוד. או על ל"-. קרובי וסילי שבוהו וסימאוהו, אך לבסוף נצחם בעזרת הכנסיה 

שכנתה החזקה. דוכסות ) ) 4 ובעזרת טטרים שעברו לשירותו. נראה שטטרים אלה סייעו לו 

ליטא. גם נסיכיםרוסים |^־-;/", | בשנותיו האחרונות לעשות נקמות אכזריות באויביו ולכונן משטר 

ששלטו בשטחים ש־ אוטוקרטי מושתת על טרור. הוא גם הרחיב במקצת את שטחי 

להלכה היו חלק מנסי־ '-ג"־ שלטונו. לטטרים נתן אחוזות ומשרות רמות. ולימים נטמעו במעמד 

כות מוסקווה היו פת־ ־ ..■ העליון; להערכת קליוצ׳בסקי היוו ב 1/6 ממעמד זה■ 

קשרים עם אויבותיה. - ■ ח^״־־ן נכונות טטרים רבים לעבור למוסקווד, נבעה מהצטמצמות 

תכופות נעזרה מוסקווה י האפשרויות במסגרת "האורדה". עקב היחלשותה. בשליש השני של 

במונגולים במאבקיה -י' הסאה ה 15 התפוררה ״האורדה״ ואת מקופה תפסו 3 מדינות: 

עם נסיכויות אחרוה. הח׳אנאטים של קאזאן, אסטראח׳אן וקרים. הדבר אפשר לבנו של 

ואילו ״ז נעזרו בלי־ וסילי 11 , איון 111 (ע״ע; 1462 — 1505 ). להשתחרר סופית פעול 

טאים. רק בתחילת ה־ \ 'ד־־'־'"־ 4 -־י/•׳ הטטרים. התאריך המקובל לדבר זה, שלאפיתו־של־דבר היה תהליך 

מאה ה 15 . אחרי סב־ • 1 '< י ■ ממושך ולא מאורע, הוא 1480 . אותה שנה נכשל חח׳או אחמד בנסיונו 

סוכים שושלתיים ממר י _) ין *_ __.;־ ; י " להחזיר את מוסקווה למרות ״האורדה״, שאותה ביקש לחדש; נסיץ 

שכים. עלתה מוסקווה 1 - 41 ״.״ זה עשה אחמד בברית עם פולניה וליטא, וכנגדו כרת איוון ברית 

לדרגת המנהיגה של 1 — -—י. ■■׳- ■״ י ■_ עם הח׳אן של קרים. 

ר׳■ מעמדה חוזק מש־ יו־יה ״״״-! 1111 — 49 ! איחוד 1 ״ הגדולה (וליקורוסיה). לאיוון 111 , המכונה 




867 


רוסיה, היסטוריה 


868 


"הגדול". היו גם השנים אחרים. בהרחיבו מאד את שטחי מדינתו 
ובהבניעו נסיכויות אחרות. לשם־כך הפעיל כוח, לחץ ושוחד. על 
ירוסלבל, פרם ורוסטוב כפה להכיר בעליונות מוסקווה, ב 1485 
נכנעה טוור. ומאורע מכריע בהתפשטות המדינה המוסקוואית היה 
סיפוח נובגורוד ( 1478 ): 70 משפחות בוררים הוגלו מנובגורוד וקיבלו 
אחוזות בחלקים אחרים של שטחי מוסקווה, ובמקומן הועברו אנשי- 
שררה ממוסקווה לנובגורוד. בשטחה היתה נובגורוד הגדולה במדינות 
אירופה. וסיפוחה הגדיל במאד אח שטח המדינה המוסקוואית! בימי 
איוון גדל שטח זה פי 5 . הגידול נא גם על חשבון ליטא במערב 
ובדרום וגם על חשבון הח׳אנאט של קרים■ בתוצאה מנר נדחפו ליטא 
לזרועות פולניה וקרים לחסות תורכיה, ושתי מעצמות אלו היו 
לאויבות־תפיד של ר , . 

דת ומדינה. בין הגורמים שסייעו באיחוד ר'בהנהגת מוסקווה 
היו הדת והכנסיה. גם בשעה שהגיע פיצולה של ר׳ לשיאו ראתה 
הכגסיה הרוסית עצמה ביחידה אחת, והמטרופוליטים, שמאז 1326 
ישבו במוסקווה, התנגדו כמעט כולם למינוי סטרופוליט מיוחד לאור¬ 
תודוכסים שבשלטון ליטא. העובדה סהטטרים היו מוסלמים, והלי¬ 
טאים — עובדי־אלילים ואח״כ קתולים, נתנה צביון דתי למאבקה 
של סוסקווה עמהן; הכנסיה. שממילא נתנה את מלוא תמיכתה לכינון 
אוטוקרסיה נוסח־ביזנטיון, בראשות הנסינים־הגדולים, תיארה את 
המלחמות בטטרים ונליטאים כמעין מסעי־צלב. גם מלחמת איוון 111 
בנ 1 נגורוד ב 1471 נערכה במסווה דתי: כדי להשתחרר מלחץ מוסקווה 
הציעה אחת המפלגות בנובגורוד לבקש את חסות פולניה, ואיוון 
ניצל זאת כדי להופיע כמגן האורתודוכסיה מפני הקתולים. התנגדות 
רוב המטרופוליטים של מוסקווה למינוי המטרופוליט הנפרד לאור¬ 
תודוכסים שבשלטון ליטא ואח״ם בשלטון פולניה-ליטא. חידד את 
היחסים עם האפטריארך בקושטא, שנענה לתביעת הליטאים. יחסים 
אלה הוחרפו מאד כשהוסנס בוועידת פירנצה ( 1439 ) על איחור הכנ¬ 
סיות בראשות האפיפיור: במוסקווה ראו בכו בגידה. והמטריפוליט 
איזידורוס (ע״ע), שהשתתף בוועידה ותמך באיחור, הוקע וגורש. 

כיבוש קושטא בימי התורכים ( 1453 ) חיזק את עצמאות הכנסיה 
הרוסית ואת אפ;ה הלאומי. אמנם. רק ב 1589 הועלה ראשה לדרגת 
א פ ט ר י א ר ו, ואולם מ 1453 היתה זו הכנסיה האורתודוכסית היחידה 
במדינה אורתודוכסית עצמאית, ומאז ואילך מונו דוסים בלבד 
לסטרופוליטים. כיבוש קושטא הוסבר כעונש משמיים על חטא 
״האיחוד״, הבנסיה החלה לתאר (מ 1510 ; ר׳ עמ ׳ 910 ) את מוסקווה 
כ״רומא השלישית"— אחרי רומא וקושטא, שחטאו ונפלו—ו״רניעית 
לא תהיה". היא תוארה גם כ.,ירושלים שניה" וב״תיבת נוח". וו׳ 
נחיתה ל״ר׳ הקדושה". כך זכתה ר/ בלי רפורמציה, בכנסיה לאומית, 
דוגמת הכנסיות הלאומיות שקמו אז בצפון אירופה ובמערבה, 
ובלהטה הלאומני עלתה כנסיה זו על האחרות. איוון 111 , שב 1472 
נשא אח סופיה פלאולוגוס, אחיינית הקיסר האחרון בביזנטיון, 
לאשתו השניה, נטל את סמל שליטי ביזנטיץ — הנשר כפול־הראש — 
ועשאו לסמל שליטי מוסקווה ז הוא תואר בתארי הקיסרים בקושטא 
— "א(טוקרסור, הצאר (קיסר) קונסטנטין החדש של קושטא־מוסקווה 
החדשה". לימים חוברה לשליטי מוסקווה שושלח־יחזסי! שקישרה 
אותם עם אוגוסטום. 

רפורמציה לא היתד, בר/ אולם בימי איוון 111 התעוררו בעיות 
חמורות בתחומי הדת. האחת קשורה במינות "המתיר,דים" (ע״ע), 
שמקורה בנובגורוד. כל ידיעותינו שאובות מדבריהם של מתנגדי 
"המתייהדים". הדעה הרווחת היא, שהכינוי "מתייהדים" הוא כינוי- 
גנאי. "המתייהדים". שמ״ם הושפעו מיהודים, בפרו באלוהותו של 
ישו ודגלו בעליונות התבונה על האמונה. בפולמוסיהם השתמשו גם 
במקורות שהיו חתומים בפני התאולוגים האורתודוכסים, ולצורך 
המאבק עמהם תורגמו לראשונה כתבי־הקודש במלואם לרוסית — 
עוד פעולה דומה למה שהתרחש במערב אירופה. האורתודוכסים לא 


נשענו על שכנוע ופולמוס אלא בעיקר על רדיפות. ל.,מתייהדים" 
נמצאו תומכים בעמדות נכבדות: ב 1494 הודח המטרופוליט זוסימה, 
שנחשד ב״התייהדות״, וב 1502 אסר איון 111 את כלתו, ילנה, ואת 
נכדו, דמיטרי, שמינה לשותסרלשלטון וליורשו. באשמת תמיכתם 
ב.,מתייהדים". כמה נסיכים "מתייהדים" הוצאו להורג. 

התמיכה ב״מתייהדים" בחצר איוון ובמרום החברה נבעה במידת־ 

מה מעמדתם בשאלת נכסי המנזרים — הבעיה הדתית השניה של 
אותה עת. מאמצע המאה ה 14 עד סוף המאה ה 15 פרחה הנזירות 
בר/ והשתנה אפיה. הנזירים לא התיישבו סמוך למרכזים קיימים, 
כבעבר. אלא להפך, נדדו למקומות מרוחקים ביערות הצפון, ער 
לשממות שליד הים הלבן והאוקיאנוס הארקטי. רבים מהנזירים היו 
מתבודדים, אך עפ״ר חיו בקבוצות קטנות. ומ״ם לא היו אגדי־מנזרים, 
דוגמת קליני (ע״ע) במערב, ובוודאי שלא מסדרים. כמקובל בנצרות 
המערבית. בהעדר מסגרות רחבות אלו צמחו יישובי הנזירים, או 
נדדו תלאה, בהנהגת אישים שהצטיינו במידות־מופת. הנזירים מילאו 
תפקיד חלוצי ראשון־במעלה בתנועת ההתיישבות בצפון, ואיכרים 
התיישבו אחריהם ורק לעתים רחוקות קדמו להם. תכופות היו 
המנזרים גרעיני יישובים־שלעתיד, יש שאף מילאו תפקידי ממשל 
והגנה, כגון מנזר סולוביצקי שלחוף הים הלבן ומנזר בילואוזרו. 
שבלמו את השוודים. 

לימים התעשרו המנזרים. אם ממאמצי־הפיחוח שלהם ואם מתרו¬ 
מות והקדשים, ובמקביל חל רפיון בדבקות הדתית ובהקרבה, והעדר 
מסגרות החיש את התפשטות השחיתות בקרבם. חילוניים רבים 
החלו חומדים את רכוש המנזרים, שהשתרע עפ״ג שטחים נרחבים. 



התששוסודי־. ■ע? ריישיח כא^רופר., 1310 ־• 1 או> 1 



86 ' 


רו:יה, היסטוריה 


870 


המשחיתה של העושר, הן לגבי המנזרים והן לגבי הכנסיה כולה. ברא¬ 
שם עמד ם 1 ר 0 קי(ע׳יע), שדגל בהפקעת רכוש המנזרים והכנסיה, ובהי¬ 
מנעות מהתערבות ד,כנסיה בענייני המדינה ובעניינים ארציים בבלל. 

בראש המאבק עם "המצטמצמים". תומכי סורסקי. עמד יוסיף 
מוולוקולמסק, שעמד גם בראש המאבק עם "המתייהדים". היה צד 
שווה בשני מאבקים אלה: גם סורסקי דגל. בצודה תמימה, בשכלתנות; 
יותר מזה — הוא התנגד לרדיפת "המתייהדים" ודרש להצטמצם 
במאמצי שננוע ובתפילה לחזרתם בתשובה. השלטון פסה על שתי 
הסעיפים: הוא חמד את רכוש הכנסיה, אך התערבותה בענייני 
חולין סייעה לו. באששה בשם הדת את האידאולוגיה האוטוקרטית. 
בסופו של דבר תמו השלסון ב״יוטיפינים" והם ניצחו. 

מדינת מ ו ס ק ו ו ה החדשה. התפשטותה של סוסקווה הסבה 
אליה את שימת־לבן של מדינות אירופה. והחלה פעילות דיפלומטית 
פרה ביו מדינות מרכז אירופה ואיטליה ובין ר׳. ההבסבורגים, האפי¬ 
פיור. ונציה, נפולי ועוד הכירו בחשיבותה של מוסקווה לבלימת 
התורכים המתקדמים באירופה. ומוסקווה הבינה את הצורך בקשרים 
עם המערב כדי לעמוד מול פולניה־ליטא. איוון 111 הזמין לארצו 
אמנים וארדיכלים איטלקים. והקרסל והכנסיות שבנה היו בסגנון 
איטלקי. הוא הכניס לשירותו דיפלומטים ושרים מהמערב. וחצרו 
שיקפה שאיפה למעין ,.התמערבות". מגמות אלו לא האריכו ימים. 

לניהול שטחי ר׳ המאוחדים הקימו שליטי מוסקווה מינהל סדיר. 

ליד הנסיך הגדול פעלה ,.דומה" של בוירים, ווו הפכה מגוף־מייעץ 
למועצה עליונה פורמלית. בהשתתפות הנסיכים והאצולה הבכירה. 
את תפקידי המינהל של השלטון מילאו משרדים, שנקראו "פריקאז", 
ובספר־החוקים ״סח־יווניק״ של 1497 נעשה נסיון להנהיג שיטה 
משפטית קבועה לשלטון המרכזי והמקומי. ברם. השיטה של מתן 
אדמות תמורת שידות גרמה מאבק על אדמות הכנסיה ושעבוד מהיר 
של איכרים חפשיט, וכיבושי איוון עוררו בעיות מדיניות ופינהל. 

וסילי 111 (ע״ע: 1505 — 1535 ) המשיך במדיניות אביו. והשלים 
את איחוד כל אדמות ר׳ הגדולה נספחו את נסיכויות פסקוב ( 1510 ) 
ודיאזאן ( 1521 ). במלחמה עם ליטא ( 1512 — 1522 ) נכבשה סמולנסק 
( 1514 ). ואולם, סננה נשקפה לו מדרום. מהח׳אן של קרים, שהדיח 
את החיאן הפר 1 ־מ 1 םקוואי של קאזאן, להם לצד ליטא וזרע הדס 
בשטחים נרחבים. לאויבי וסילי עמדו להצטרך נסיכים שביקשו 
לנתק את אדמותיהם משלטון סוסקווה, אלא שווסילי דיכא קשר זה. 

בימיו ניכרה מתיחות גדלה והולכת בקרב הבוירים. למעמד זה 
מייחסים תפקיד חשוב בבלימת תהליכי התפוררותה של ר׳ ובעידוד 
תהליכי האיחוד. זאת מכיוון שבונרין החזיק תכופות באדמות בשטחי 
שלטונם של נסיכיס שונים, ונוח היה לו באיחודן במסגרת־שלטון 
אחת. אלא שהאיחוד בהנהגת מוסקווה יצר בעיות חמורות: לפוסקווה 
נהרו נסיכים ובוירים מנסיכויות אחרות שסופחו ובוטלו, ואלה 
ביקשו שירות בחצר הנסיך הגדול, הוקי־הירושה של שלבי-דורות 
יצרו דירוג־כינודים מסובך־ביוחר, ולפיו ניתנו המשרות. המשרה 
גופא היתה יכולה להיות נטולת־ערך, אולם היא שיקפה ביחסה 
את חזקת האבות: "הנסיך אודויווסקי היה מונן לתפוס כל פשרה 
שהיא, ובלבד שבוטודלין יהיה תופס יחד אתו פשרה בדרגה נמוכה 
משלו" (קליוצ׳בסקי). שיטת מיקום־הסשדות ע׳יפ המעמד הגנאלוגי 
של אנשים (מסטניצ׳סטוו) אמנם אפשרה לנסיך הגדול להעניק 
נחלה וכסף תמורת שידות — אך לא חזקת־ייהוס; נמצא שהגבילה 
את זכות השליט לבחור לשירותו את עושי־רצונו הנאמנים והמוב־ 
שרים. "והמציאה לו ממרים בעלי־יחש ולעתים חסרי תבונה". שיטה 
זו היתה אפוא אנטי-ממלכתית, והשלטון הממלכתי נשא אותה כל- 
עוד שלא הביו בעצמו את תפקידיו האמיתיים, או שלא מצא במע¬ 
מדות שאינם־מיוחסים אנשים ראויים־לשירות. בימי איוון 111 
כבר שררה מתיחות בינו ובין הבוירים, וזו החריפה, כאמור, ביפי 
בנו וסילי: הבוירים רצו. שהיורש יהיה דמיטרי, בנה של ילגה •נכדו 



של איוון 111 . ולא וסילי, בנם של איוון 111 ואשתו השניה, סופיה 
פלאולוגום, זאת מחשש מעולם המושגים וההשפעות השאובים 
מביזנטיון האוטוקרטית. מאבק זה השתלב במאבק "המתייהדים" עם 
מתנגדיהם. משעלה וסילי לשלטון נטר לבוירים על התנגדותם לו 
(והכריע את הכף נגד "המתייהדים" ו״המצמצמים"). המתיחות בינו 
ובין הבוירים גברה פשגירש את אשתו העקרה, בת למשפחת בוירים. 
ונשא תחתיה את ילנה גלינסקיה "הזרה", הרוסית־הליטאית. 

איון ״האיום״ (ע״ע; 1533 — 1584 ). בפות וסילי ב 1533 
היה בנו, איוון, בן 3 , וילנה אמו עמדה בראש מועצת העוצרים. 
ב 1538 מתה ילנה, וקבוצות יריבות של בוירים נאבקו על השלטון. 
בבצעם מעשי רצח, אף בנוכחות איוון הילד. לבסוף התגבשה קואלי¬ 
ציה חזקה של אנשי מינהל, כמורה ובוירים ושמה קץ לתוהו-ובוהו. 
ב 1547 החל איית לשלוט, והיה הראשון שהכתיר עצמו לצאר, אף 
שסבו, איוון 111 , כבר השתמש בתואר זה בקשריו עם נציגים מהו״ל. 

דמותו של איוון העסיקה לא רק היסטוריונים אלא גם סופרים 
ואמנים. מעשיו אינם מסתברים אך־ורק על רקע התנאים, נסיבות 
הזמן והמטרות המדיניות והשלטוניות. ויש לבקש את מניעיהם, 
לפחות בחלקם. באישיותו החולנית ורבת־הפנים: עריץ מוכה שגעון־ 
רדיפה, אכזר וצמא-דם. הולל ושטוף־זיסה — ויחד עם זאת בעל 
רגש דתי עמוק, משכיל ובעל כשרון ספרותי ניכר, מענה ומעונה. 

הרבה מהתיקונים שנעשו בשנות ה 50 של הסאה ה 16 , היו. 
כנראה, פרי עמדה משותפת של הביורוקרטים ואנשי הכנסיה, במטרה 
לבסס ולחדש את מינהל המדינה. תיקונים אלה כללו: עריכת 
קודכס חוקים חדש. ארגון הצבא מחדש, תיקונים בשלטון המקומי 
והגבלת סמכויות בעלי אדמות (ובכללם כנסיות). חיזוק המינהל 
והצבא היו קשורים במלחמות במזרח, בקאיאן ובאסטראח׳אן, 
וביישוב האדמות שנכבשו — הפריצה הגדולה להתיישבות בערבה. 
ב 1552 כבש איוון את קאזאן, וב 1556 — את אססראח׳אן: בכך 
השתלטה מוסקווה על אגן הוולגה כולו. במערב התנהלה בשנים 
1558 — 1583 "מלחמת ליווניה", שבמהלכה כבשה ר׳ את ליווניה. אך 
בסופה גורשה משם ואיבדה גם את רצועת־החוף הצרה שהיתה לה 
בים הבלטי (ע״ע בלטיות, מדינות, ענד 867/8 ). חרף אבדן הלוו זה 
למערב התפתחו קשרי־סחר אמיצים עם אנגליה. אחרי שב 1553 גילה 
ריצ׳רד צ׳נסלר את דרך הים הלבן וב 1555 נוסדה "חברת מ 01 קווי" 
(*!";קמזנס ץ 0¥ :> 1115 \) האנגלית : בעקבות זאת התפתחו גם קשרים 
מדיניים. במזרח התפשטה ר׳ בעקבות כיבושי ירמק (ע״ע), מפקד 



811 


רו: יה, הי: טוריה 


872 


קוזקים בשירות בית 
סטרוגאנוב, בעלי וכיון 
פרטי לניבול השטח מ¬ 
מזרח לאורל. ב 1583 כבש 
ירמק את מערב סיביר, 

וכעבור שנתיים הוקם 
שם היישוב הרוסי הרא¬ 
שון. תוך 100 שנה הגיעו 
הרוסים בהתקדמותם מז¬ 
רחה עד לאמור ולגבולות 
סין• בדרום נמשכו הת¬ 
קפות הטטרים הקרימאים. 

ב 1571 כבשו הטטרים את 
מוסקווה — פרט לקרמל 
— שרפו את העיר ושבו 
150,000 איש למכירה ב־ 

שוקי־ד,עבדים. שנה אה׳־כ 
נבלמה התקפה מחודשת 
על מוסקווה. 

הכשלון במלחמה בליווניה נגד ליטא־פולניה ונגד שוודיה, חידוד 
היחסים בין הצאר וביו הבוירים ותכניס בצמרת השלטון — שגם 
קרובי הצאר היו מעורבים בהם — כל אלה חברו עם שגעון־הרדיפה 
ויצרי הנקמה והאכזריות של איווו• ב 1564 הוקמה ה״אופריצ׳נינה" 
שהיתר, טריטוריה נפרדת ונרחבת בפיקוחו הישיר של הצאר (בניגוד 
לשאר חלקי המדינה שנקראו"זפצ׳ינה"). שטת ה״אופריצ׳נינה" היה 
החשוב־ביותר במדינה מבחינת הכלכלה והשלטון, ולו מנגנון־מינהל 
מיוחד וצבא נאמן לצאר. ה״אופריצ׳נינה" היתד, בידי איוון אמצעי 
לנקום במינהל הממוסד ששנא, ובמדינה הושלט משטר־אימים של 
רדיפות, מאסרים, עינויים ורצח! ברדיפות אלו סילק איוון את 
הקבוצות שבעבר תרמו כה רבות למודרניזציה של המדינה. הטרוד 
הפך למעין מכשיר הפועל מנוח הגיונו העצמי, וסופו שכסה מראשי 
ה״אופריצ׳ניקים- נפלו קרבן למנגנון שהקימו. השלטון המרכזי 
והצבאי התפורר כשעמדה הארץ חסרח־מגן פול פשיטות הטטרים 
של קרים וחידוש המלחמה בליווניה• איוון נאלץ לבטל את ה..אופ־ 
דיצ׳נינזד ולצרפה מחדש למסגרת הצבא הסדיר ולמינהל הכללי 
של שאר תלקי המדינה. אעפ׳־כ היתד, התנהגותו בעשור האחרון 
לשלטונו לא פחות אכזרית, ובשעת קטטה הרג את בנו. כשמת 
איוו! ב 1584 . כ..צאר של כל ר , ", היתד, המדינה במפולת. 

שלטונו של איוון "האיום" שינה אח מצב האצילים לא־רק מחמת 
הטרור, שפגע ברבים מהם, אלא גם בחיוב לעשות שירותים למדינה. 
בהדרגה היתד, האצולה לאצולת־שירוח. האצילים החדשים קיבלו 
מהמדינה אדמות תמורת שירותיהם, אולם לעיבודו נזקקו לידיים 
עובדות שיהיו בפיקוחם ; לעובדה זו נודעה חשיבות גדלה והולכת. 

"ימי המהומות" (םמוטה). בנו של איוון, פיודור (ע״ע 
! 1 ]), היה רפה גוף ושכל, ומועצת עוצרים ניהלה את המדינה. הבולט 
בעוצרים■ גיסו של פיודור. בוריס (ע״ע) גודונוב. סילק אח השאר, 
נהיה לשליט הארץ, וב 1598 , במות פיודור, נהיה לצאר. הוא נהג 
בזהירות בענייני-החוץ, ואחרי מלחמה קצרה בשוודיה זכתה ר׳ 
לרגיעה ממושכת. במדיניות־הפנים חודש המאמץ למודרניזציה 
וליציבות. בוריס הסדיר אח הבעלות על קרקעות — אחרי שבימי 
איוון היו הפקעות־קרקע רבות, כתוצאה מהקמת ה״אופריצ׳נינה" 
ופביטולה — לחם בבוירים וחסך באצולה הנמוכה, והצמיח אח האי¬ 
כרים כדי להבטיח ידיים עובדות לבעלי־האחוזות החדשים. איכרים 
רבים העדיפו לברוח לאזודי־הספר. במזרח ובדרום (ע״ע קוזקים). 
והיתה תנופת התיישבות ניכרת בשטחים החדשים. בעקבות בצורת 
חמורה ב 1601/2 התארגנו איכרים לכנופיות שודדים. השג חשוב 


של בוריס, כבר בימי עיצרותו, היה הקמת האפטריארכיה כמוסקווה 
והשתחררות הכנסיה הרוסית מתלות בקושטא• 

ב 1601 הופיע איש בפולניה וטען שהוא בנו של איוון "האיום", 
דימיטרי (שלמעשה נהרג ב 1591 ). הוא מצא שם תמיכה. וב 1604 
פלש לר׳ בראש צבא מורכב מפולנים, רוסים, קוזקים שואפי־הרפתקות 
ואויבי בורים. במוסקווה עצמה תמכו בו הבוירים, ובמות בורים 
( 1605 ) נכנם הטוען־לכתר למוסקווה והוכתר לצאר (ע״ע דימיטרי 
הכוזב { 1 ]). 

בשנים 1605 — 1613 שרר תוהו־ובוהו. במאי 1606 נהרג דימיטרי 
במדד שפרץ בשל מרירות על התנהגותו והתנהגות המשמר הפולני 
שלו. והבוירים בחרו במנהיג המרד, הנסיך וסילי (ע״ע [ 4 ]) שויסקי. 
לצאר. האיכרים הקוזקים של הדון ראו בו "צאר של הבוירים" 
ומרדו בו, בהנהגת בולוטניקוב (ע״ע) — מרידת האיכרים הגדולה 
הראשונה בתולדות ר. גם אחרי שנוצח בולוטניקוב ונהרג, לא 
חוסלו קני־ההתנגדות של האיכרים והקוזקים בדרום. באמצעי-חקיקה 
ובאמצעים משטרתיים אכזריים ניסה וסילי לדכא את ההתמר¬ 
מרות בקרב האיכרים, שהיתה תולדת המאמצים להפכם לצמיתים 
בלי זבות להחליף את מקומם. הופיעו טוענים־לכתר רבים מאד. 
שטענו כי הם ממשפחת ריודיק; המסוכן בהם היה דיפיטרי הכוזב 11 
(ע״ע ( 2 |), המכונה "הגנב מטושינו". בכפר טושינו הסמוך למוסקווה 
הקים את מפקדת צבאו. שהיה מורכב מפולנים. ליטאים וקוזקים, 
וכמעט שנתיים ( 1608 — 1610 ) צר על מוסקווה, השתלט על שטחים 
נרחבים, ובוירים רבים הצטרפו למחנהו וקיבלו תפקידים מרכזיים. 
תמורת ויתור על קרליה שלחו השוודים חיילים לעזרת וסילי, והכוח 
הרוסי־השוודי זכה במספר נצחונות על המורדים. בעקבות זאת 
התערב אויבם המושבע של השוודים, זיגסונט 111 (ע״ע),סלךפולניה, 
פלש לר׳ וקרא לפולנים־ליטאים במחנה "הגנב מטושינו" להצטרף 
אליו. הקואליציה בטושינו התפרקה, הפולנים־הליטאים וכן הבוירים 
עברו למחנה זיגמונט, ו״הגנב" ברח לקלוגה וסופו שנרצח. 

ב 24.6.1610 הביסו הפולנים כליל את הדוסים והשוודים בקרב 
קלושינו: בעקבות כך הודח וסילי ונשלח למנזר. ומועצת-שלטון של 
הבוידים הציעה את הכתר לוולדיסלב. בנו של פלך פולניה. בתנאי 
שיעבור לדת האורתודוכסית. ואולם, זיגפונט 111 רצה בכתר ר׳ 
לעצמו, מבלי לוותר על דתו■ הוא אסר את משלחת הבוירים, שבאה 
לסמולנסק לפו״מ, והסתיו עד שתתפודד ד' בחוהו-ובוהו שהשתלט 
בה: מרידות איכרים פרצו בכל אזורי המדינה. חיל־הסצב הפולני 
תפס את הקרמל ושטחים 
נרחבים היו בידי כוחות 
פולניים או שוודיים.סתוך 
החוהו־ובוהו צמחו כוחות 
רוסיים בערי הצפון! אלה 
כללו איכרים. סוחרים 
ובני האצולה הנסוכה, 

בראשות קוזמה מינין, 

מנהיגם של בני ניז׳ני- 
נובגורוד. ובפיקודו של 
הנסיך דיפיסרי פוז׳דסקי. 

פודרסקי עשה יד אחת 
עם אחד ממנהיגי הקר 
זקים. הנסיך טרובצקוי, 

וב 1612 גירשו הקוזקים 
את הפולנים מהקרמל. כ¬ 
עבור שנה כונס ה״זמסקי 
סובור" (,.כנסת הארץ"). 

מוסד זה■ אסיפת־מעמדות 
נבחרת, הוקם בימי איווץ 



איזי׳ האיום. תזזריט־עץ ב; ריתקופה 




873 


רוסיה, היגגוריה 


874 


..האיום", ואולם שלא גבסערב. לא נולדה אסיפה וו מתוך מאבק 
פדיני ולא התפתחה לנציגית העם, אלא נולדה מתוך צורך פינהלי, 
וסופה שנעלמה משבטל הצורך המינהלי בקיומה. אעפ״ם מילא 
ה,.ומסקי סוביר״ תפקיד נכבד, רב פשיועד לו; הוא שבתר. בשעתו, 
בבורים גודונוב לצאר. ב 1613 בחר ה״זמסקי סובור" לצאר את 
מיכאיל (ע״ע) מבית רוסנוב (ע״ע). בנו של האפסריארך פילרם 
(ע״ע) רופנוב, בן־דודו של הצאר פיודור. 

הרומנוביםתראשונים ( 1613 — 1682 ).הצארפיכאיל(ע״ע; 
1613 — 1645 ) עמד בפני בעיות רבות. ובגלל צעירותו היה אביו 
השלים האמיתי, עד למותו ב 1633 ■ מיכאיל נמנע מלהתערב בסכ¬ 
סוכים ביו שוודיה לפולניה, אך סכסוכים אלה אפשרו לדיפלומסים 
רוסים להגיע להסדר עם שתיהן — ב 1617 עם שוודיה וב 1618 עם 
פולניה. בהסדרים אלה ויתרה ר׳ לשוודיה על אינגריה — ובכך היה 
הים הבלטי חסום בפניה — ולפולניה על ספולנסק! אולם ההסדרים 
היו דרושים להבטיח שלום לשיקום המדינה אחרי ימי "המהומות". 
פרם לנסיון כושל לכבוש מחדש את סמולנסק ( 1631/2 ) לא היו 
התנגשויות צבאיות עם פולניה. לעופת־זאת נסשך ביצור הגבול 
הדרומי בפני פשיטות הסטרים מקרים, שהפריעו לביסוס ההתיישבות 
באיזור זה. מיכאיל נמנע סכל עימות צבאי עם הסטרים או אפוסרוס־ 
סיהם התורכים. 

גם אלפסי (ע״ע; 1645 — 1676 ) היה קסיז ביריבו את כיסא אביו, 
ובורים מורוזוב היה עוצר. מורוזלב צמצם את המשכורות. הגדיל 
את המסים והרחיק נזירים מתנגדים. ומעשיו עוררו תסיסה רבה. 
ב 1648 פרצו מהומות במוסקווה. ההמון צר על הקרמל ודרש להוציא 
להורג את מורוזוב והפקידים הגבוהים ז כפה מהם נזרקו אל ההמון 
ומורוזוב (שהיה גיסו של הצאר) הוגלה פמוסקווה. קבוצת הבונרים. 
אויבי מורוזוב. שהסיתו נגדו את ההמון. עלתה לשלטון; המסים 
והמונופולין על הטבק בוטלו והוקמה ועדה לניסוח קודכס חוקים 
חדש• 

זמן רב נמנע אלכסי מעיפות צבאי עם פולניה ושוודיה ומהגברת 
ההתפשטות מזרחה, אולם בעקבות מרד הקוזקים בפולנים באוקראינה 
פנה מנהיגם. תמילניצקי (ע״ע). לעזרת אלכסי וקיבל את חסותו; 
ר , פתחה במלחמה בפולניה. הרוסים זכו בהצלחות רבות. אך ב 1657 
סיבבה אותם המלחמה בפולניה גם במלחמה בשוודיה. ב 1661 עשו 
שוודיה ור׳ שלום ביניהן. על בסים המצב שלפני המלחמה. לעומת־ 
זאת זכתה ר׳ מפולניה בהשגים גדולים מאד בשביתת־הנשק באנדרו- 
סובו ( 1667 ): ר׳ קיבלה את סמולנסק, צ׳רניגוב וכל אוקראינה 
שממזרח לדניפר; קייב, שממערב לנהר, נמסרה לה לשנתיים, אך 
הרוסים לא החזירוה. וב 1686 הכירה פולניה בשליטתם עליה. 

לסיפוח אוקראינה (ע״ע. עמי 174/5 ) נודעה חשיבות רבה־ביותר, 
ובין־השאר השפיע הדבר גם בתחום הדת. קייב היתר, מושב פטרו־ 
פוליס. שלא היה כפוף לאפטריארך במוסקווח אלא לזה שבקושטא. 
בהיותה נתונה לשלטון פולניה ניכרה באוקראינה השפעת תרבות 
המערב הרבה־יותר מבמוסקווה, והמאבק עם ה״אוניאטים" (ע״ע) 
חידד את בלי-הנשק התאולוגיים בכנסיה האורתודוכסית באוקראינה. 
בר' לא היה מוסד שישווה בחשיבותו לאקדמיה שיסד המטרופוליט 
מוהילה (ע״ע) בקייב. פוהילה גם הנהיג במה תיקונים בפולחן. 
במגמה להשוותו לפולחן הכנסיה היוונית. ב 1652 נהיה ניקון (ע״ע) 
לאפטריארך סוסקווה. הוא ביקש להנהיג תיקונים דוסים בפולחן 
כנסייתו, ועורר התנגדות נפרצת מצד אותם שראו בכנסיה הרוסית 
לבדה את הדת האמיתית: ניקון ועוזריו היוונים והקייבים נחשבו 
לכלי־שרת בידי האפיפיור, הזומם להעביר את הרוסים על דתם. 
השלטונות אמנם הרשו לשאינם־רוסים שלא להשתייך לכנסיה 
הרוסית ולנהוג ע״פ צוריה; כך יכלו הטטרים להחזיק באסלאם. ובני 
המערב ב״שכונת הגרמנים״ במוסקווה — בפרוטסטנטיוח, אולם 
רוסים חייבים היו להיות פרוזסלווים נאמנים ולדבוק במצוות הכנסיה 



מיפי!: בונרז חסילניצקי, טכהיג החקוטמווז רדחיזים ננד הפוינים כאוקראינה. 

ם־עטא?: ססנקד. ואזיז, פנדוינ טרד ח?ולקים 

הרוסית• "הפילוג" (סכיזמה) גרר אפוא רדיפות מצד השלטון, ורבים 
מנאמני "הפולחן הישן" (סטרובריאדצים) מתו על קידוש אמונתם. 
הם ירדו למחתרת, ואנשיהם, הרסקולניקים (ע״ע), נרדפו בצורה 
זו או אחרת עד למהפכה הראשונה ( 1905 ). בשאיפתם להתרחק מעין 
השלטונות מילאו חרסקולניקים תפקיד נכבד בהתיישבות בספר 
ובאזורים שוממים. נין הנפגעים ברדיפות. או הנמלטים מהן, מרובים 
היו נזירים ואנשי כנסיה. את מקומם בשורות הכנסיה תפסו יוונים 
ואנשי האקדמיה של קייב. הם עוררו התמרמרות בהתנשאותם על 
הוליקורוסים הנבערים. וסייעו להחדיר השכלה נוסח המערב ואפנת 
המערב, בייחוד אפנות גרמניה ופולניה. שלומי אמוני המסורת הזדע¬ 
זעו נוכח התפשטות אפנות אלו במרום החברה. בייחוד נשנות ה 70 
וה 80 של המאה ה 17 ; הדבר הוכיח ברור. ששוב אין ר׳ סגורה 
ומסוגרת והיא פרוצה לרוח המערב. בסוף יפי אלכסי ובימי בנו, 
פיודור (ע״ע ( 2 ]; 1676 — 1682 ), תפסה שאלת ההתמערבות מקום 
מרכזי. 

לא רק אנשי קייב, אלא גם בני המערב — הולנדים, גרמנים. 
אנגלים וסקופים — תרמו להתמערבות. חרף אבדן הגישה ליס־ 
הבלטי גדל מאד הסחר עם המערב — במיוחד עם הולנד, דרך 
ארכאנגלסק, שנוסדה ב 1585 — וסותרים מהמערב התיישבו בר'• 
אליהם נוספו שכירים ומומחים צבאיים. ולציוד הצבא בנשק חדיש 
הקים ההולנדי ויניום מפעלי־יציקה בטולה ( 1632 ). הדבר הצריך 
פיתוח הכריה — בעזרת מהנדסים ומומחים מערביים — ואח״כ 
הוקמו עוד מפעלי־חרושת בעזרתם. בתחילת המאה ה 18 היתה ר' 
אחת היצרניות הגדולות של ברזל ופלדה. 

שלטון הרומנובים התבסס על תמיכת אצולת־השררה. אצולת 
הכוזרים הישנה שקעה. ובסוף המאה ה 17 שפרו רק משפחות 
שעשו קריירה חדשה במינהל־המדינה על מעמדן בצמרת החברה. 
למעמד זה הצטרפו משפחות שלא ממוצא בוירי. שנהיו לאצילות 
בזנות פעילותו בשירות הצאר. בסיוע אצולת־השררה בוסס המשטר 
האוטוקרטי וד,ריכוזי. תוך הרחבת פעילות המדינה לכל התחומים. 
קודכס החוקים החדש שפורסם ב 1649 שיקף התרחבות זו של סמכויות 
המדינה. 

כין־השאר גילם קודכס זה את הידוק שליטת המדינה על הבנסיה, 
בייחוד נאשר לאדמות הננסיה והפנזריס, שד,וכפפו לפיקוח מחלקה 
ממשלתית חילונית. האפטריארך ניקון, שלא כמסורת ד,כנסיה בר', 
דגל באי־כפיפות הננסיה למדינה, ולמעשה — בעליונותה. דבר זה 
גרם שידיחוהו. אך תיקוניו בפולחן נשארו בתקפם. הקודכס החדש 
שיקף גם את השלמת החקיקה בעניין הצסתת האיכרים, בבטלו את 
חוק־ההתיישנות לגבי צמיתים בורחים ואף לגבי צאצאיהם• למעשה 
נמשכה בריחת האיכרים לאזורי־הספר במזרח, ובייחוד בדרום. ומורת־ 
הרוח נקרב האיכרים ובקרב הקוזקים שאליהם הצטרפו הולידה 


875 


רוסיה, היס:וריה 


8/6 




התקוממויות רבות, הגדולה בהן היתה מדירת סטפן (סטנקה) רזיו, 
ב 1670 , שהקיפה את דרום־מזרח הוולגה, מאםטרח׳אן עד סמרה. 
בסופו של דבר הובס רזיו ליד סימבירסק, נמלט. נתפס והוצא להורג. 
מורת־הרוח בקרב האיכרים נמשכה. וכן פריקת־העול בקרב הקוזקים. 
עם־זאת התקדמה ההתיישבות בדרום וכן בסיביר. ובאמצע המאה 
הגיעו הרוסים עד לים אוכוצק והדרו לעמק האמור. שם נתקלו 
לראשונה בכות מאורגן שבלמם — קיסרות הסנצ׳י ששלטה בסין — 
וב 1689 , בימי סופיה. ששלטה כעוצרת בשם אחיה איון זג ופיוטר 1 
(ע , ערכיהם). נאלצו לחתום על חוזה נרצ׳ינסק, שבו ויתרו על אגו 
האמור. 

דו אי. 

הקיסרות הרוסית. שלטונו של פיוטר הגדול (( 1682 ) — 
1689 — 1725 ) נחשב למפנה מכריע בתולדות ר׳, החותם את תקופת 
מוסקוויה ופותח את תקופת הקיסרות הכל־רוסית (■ 0 מש 00 <ןס 80 
אמוןסדםגז! 38 א)! ר' היתה למעצמה אירופית ועולמית. 

מפנה זה אירע כתוצאה מסיגול מודע ומכוון של טכניקות 
ותפיסות מהמערב, ור׳ היתה אפוא המדינה הלא־מערבית הראשונה 
בעולם שעשתה זאת מדעת. ואולם, ההתמערבות לא היתד, מעין 
בראשית חדשה, עקירת הישן משורש ושתילת חדש תחתיו, אלא 
מעין הרכבה של זמורה זרה על שורש וענף קיימים; ואף שהרכבה 
זו עשתה פרי. ניכר היטב השוני העמוק בין שני הרכיבים. שלא 
כבמערב, שבו שיקפו השגים מחוץ את ההתפתחויות מבית. אפשרה 
ההתמערבוח ברי השגים מחוץ במחיר יצירת מתיחויות מבית, או 
החרפתו. מחמת הניגודים ביו השורש המקורי וביו השתל הזר. 
מתיחויות אלו באו לידי ביטוי חריף גם בגלל המסורת שראתה 
ב״ר' הקדושה״ את נושאת־הדגל היחידה של אמונת־האמת; הצורך 
ללמוד מו המערב הכופר. לסגל את תפיסותיו ולחקותו. היה אפוא 
כרוך בהשפלה ועורר התנגדות עמוקה. שאלת היחס למערב הפכה 
לשאלה של התייחסות עצמית והערכה עצמית. והיתה לנויסא מרכזי 
בתחומי ההגות והיצירה, כניסת ר׳ להתמודדות באירופה, על העימות 
בתרבות. בטכנולוגיה. בכלכלה ובחברה שנתלווה לה. הולידה תודעה 
של התבטלות מול המערב ושל התנשאות עליו, ששימשו בערבוביה. 
מערבנות וסלוופיליות, תחושת הצורך לחקות ולהדביק, תוך הדגשת 
הייעוד להשתחרר ולהתוות דרך ייחודית ובשורה חדשה, אפייניות 
לשלטון ולתנועות־המהפכה גם־יחד. 

א( ט ו ק ד ט י ד, ואבסולוטי! ם. מבחינת עיצוב דמותו של 
המשטר נודעה השפעה מכרעת לתודעת המצור והסכנה האורבת 
מבחוץ. תודעה זו, המיוסדת על נסיון היסטורי ממושך שקיבל חיזוק 
במאות ה 18 —ה 20 , עיצבה את דפוסי האבסולוטיזם בר׳ והמריצה 
לשינויים מזורזים. התמורות בכלכלה, במינהל ובחברה היו כפופות 
לצרכי מלחמה ולעצמה הצבאית. הפריצה לתיעוש בימי פיוטר נועדה 
לקדם את צרכי המלחמה והצבא. מס״ב נסללו בר־ לא לשם פיתוח 
הכלכלה וקידומה, אלא כתוצאה מהתבוסה במלחמת קרים. גם הפריצה 
בתחום התעשיה והכלכלה, במחצית השניה של המאה ה 19 , נבעה 
מתחושת סכנת השקיעה האורבת למדינות הנחשלות מבחינת הכלכלה 
והתעשיה. שהוחרפה בעקבות התבוסה במלחמת קרים. 

המודרניזציה של ר׳ באה מגבוה, ומבחינת התרבות וההשכלה 
הקיפה חוג צר ושבבה דקה של המעמד השליט. דפוסי־התרבות של 
המערב לא נקלטו בעם הרוסי, ורובו דבק בארחות־החיים של אבותיו, 
במסורותיו, באמונותיו ובמורשתו. כתוצאה מכך החריף הניגוד בין 
השלטון והמעמדות השליטים וביו העם. גם האינטליגנציה המהפכנית 
שצמחה במאה ה 19 התקשתה לגשר עפ׳׳נ תהום זו. 

התגבשות האבסולוטיזם בד׳ לא היתד, אפוא תוצאה של התפתחות 
פנימית בתחומי כלכלה, חברה ומדינה, אלא תגובה לנחשלות 
ופיגור. המודרניזציה מומשה בעריצות ובכפיה. האבסולוטיזם בר׳ 
התאפיין בפרסוניפיקציה של הסמכות, בדמותו הכמעט־ 


מקודשת של הצאר האוטוקרט, שכוחו וסמכותו לא הוגבלו בחוק 
ובסמכות מוסדית. צד זה של האוטוקרטיה קיבל חיזוק ממסורות 
ישנות של ביזנטיון והמונגולים. וממיתוסים על "ר' הקדושה". יורשת 
ביזנטיון ו״רומא השלישית״ (ר׳ לעיל. עם׳ 867 ), ועל הצאר כנושא 
ייעוד דתי־פשיהי. 

במאה ה 18 נוספו יסודות הריסים לאבסולוטיזם בר׳. האוטוקרטיה. 
שלפנים נבלמה מכוח מנהג ומסורת, הפכה לשלטון טוטליטרי, כלו׳, 
שואף להקיף את כל תחומי החיים. אחד העקרונות המודרניים שסיגל 
אבסולוטיזם זה היה טובת המדינה (] £13 ' 8 5011 ״״) והשירות למדינה. 

כבר פיוטר הגדול דיבר על גורל ה״מולדת", ועל המלחמה לא 
למענו אלא ״לפעו המדינה שהופקדה בידיו״. במאה ה 19 נוסחו 
עקרונות אלה מחדש בסיסמה — שנזכרה לראשונה ב 1832 — 
"אורתודוכסיה. אוטוקרטיה ולאומיות". 

צד נוסף של האבסולוטיזם בר׳ הוא הריכוזיות הקיצונית. 

בכל התמורות במינהל במאות ה 18 —ה 19 לא פעל קבינט יסל שרים. 
הצאר מינה שרים, ולא היתה משרת ר״מ; התיאום בין המשרדים 
השונים היה בידי הצאר. והשרים היו אחראים רק בפניו. 

הביורוקרטיה. השאיפה לאחידות ולגיבוש מרחבי הממלכה 
בדפוסים אחידים התבטאה בכינון ביורוקרטיה נוקשה ובחיזוקה. גם 
דבר זה לא נבע מחזון מדיני חדש, אלא מצרכים דחופים שנוצרו 
בעקבות צרכי המלחמה והצבא. ואח״ב — מול סכנת התקוממות 
ומהפכה מבית. 

המלחמות הצריכו מנגנון סינהל מדרגי מסודר. שמשימותיו היו 
גיוס כללי. גביית המסים למימון המלחמות והאספקה לצבא■ הביו¬ 
רוקרטיה אף היתה התשובה למרחבים העצומים. לרבגוניות האתנית, 
הלשונית. התרבותית והדתית, ולמתיחות בחברה מחמת סחיטת 
האיכרות ושעבודה. 

שלא כבמערב. שבו צמחה הביורוקרטיה בעקבות שידוד מערכות 
החברה והכלכלה והושתתה על המעמד השלישי העולה, נכפה בר׳ 
השירות בקצונה, בפינהל ובפקידות על מעמד בעלי־ ד,אחוזות, 
שלא רצה בשירות והשתמט ממנו. במערב צפהו האבסולוטיזם 
והביורוקרטיה פתיד שקיעת הפאודליות והצמיהות. ואילו בר' — 
מתוך העמקת הצמיתות וחיזוק מעמד בעלי־האחוזות כתגמול על 
שירותו למדינה; הצמתת שכבות נרחבות של איכרים בני־חורין 
היתה לאמצעי הראשי להקפת הביורוקרטיה. 

שלא כבמערב. שדו צמחה הצמיתות ביה״ב מתוך הקולונט 
של שלהי הקיסרות הרומית, ומהתפוררות קשרי השארות בקרב 
הגרמנים שפלשו לקיסרות ו,.התמסרות" האיכרים לחסות תקיפים 
בהעדר שלטון מרכזי יעיל שיגן עליהם, צמחה הצמיתות בר׳ בתקופה 
מאוחרת בהרבה ועל רקע שונה לחלוטין. ובעוד שבמערב ניתנה 
הכרה מצד המדינה למערכת היחסים של צמית ואדון, שצמחה בעיקרה 
שלא ביזמת המדינה, הרי שבר׳ מילאה המדינה תפקיד ראשון־ 
במעלה בהנהגת מערכת יחסים זו ובכפייתה. 

עד אמצע המאה ד, 15 היו רוב האיכרים בר׳ בני־חורין. ועיבדו 
את אדמתם הפרסית או את אדמת המדינה. סמוך ל 1460 נעשו 
פעולות ראשונות שעתידות היו להביא את האיכרים בפיקוח המדינה 
או בעלי־האחוזות, ונערך רישום של האיכרים. ב 1492 נקבע, שרק 
בסוף המחזור החקלאי, ביום יורי ״הקדוש״ ( 26.11 ), יותר לאיכרים 
לעזוב אדמה שחכרו. עוד נקבע. שאיכר העוזב את אדמתו, חייב 
לסלק תחילה את כל חובותיו לבעל־האדפה ולשלם לו פיצויים על 
ההוצאות הנגרמות מחמת עזיבתו. 

הדחיפה להצפתת האיכרים באה עקב ההתיישבות הרחבה 
שנלוותה לסיפוח נסיכויות שונות, והחלפת האצולה בהן באצולה 
ממעמד השררה החדשה■ הגבלת חופש־התנועה של האיכרים גברה 
והלכה עם התפתחות בעלות מיוחדת על אדמה שנמסרה לאצולת־ 
השררה החדשה — ה״פומליסטיה" (אחוזה הניתנת בתמורה לשירות 




877 


רוסיה, היזטוריה 


8,8 


ואינה עוברת בירושה — לעומת ה״ויטציינה" הקדומה, כלו , . נחלה 
תורשתית). ה״אופריצ׳נינה" של איוון האיום פגעה באחוזות הגדולות 
של הבוירים, שבהן יכלו קהילות־ד,איכרים להמשיך את קיומן 
כבעבר: את מקומן תפסו אחוזות "פומייסטיה", שהיו קטנות, ולפיכך 
נאלצו בעליהן להכביד את עולם על האיכרים. הדבר גרם בריחת 
המוני איכרים פאזורי־המרכז החקלאיים אל הספר. וכאמור לעיל 
(עמי 871 ) צמצם בורים גודונוב את הופש-התנועה של האיכרים, 
אפשר לבעלי־האחוזות לדרוש שיסגירו לידיהם איכרים נפלטים 
ואסר מעבר איכרים מאהוזה לאחוזה. ב 1602 וב 1606 נקבע איסור 
יציאה ממעמד איכר נושא־מס, ובקודכם 1649 בוטלה ההתיישנות 
לגבי איכרים נמלטים. 

במאה ה 18 הפכה ה״פומייסטיה". שעד־אז היתה הבעלות עליה 
צפורה לשירות, לנחלה לצמיתות, ונעלמו ההבדלים שבינה ובין 
ה״ווטצ׳ינה". בעל ה״פומייסטיה" זכה גם בבעלות אישית על הצסי־ 
הים, וכך היה לשליט בל־יכול באחוזתו. תמורת חיובו בשירות 
למדינה. המעמד שממנו הוקמה הביורוקרטיה ושעליו נשען האבסו¬ 
לוטיזם — האצולה הקרקעית — היה בעיקרו חדש — יציר־כפיו 
של האבסולוטיזם. 

הקשר בין התעצמות הביורוקרטיה לגידול מעמד בעלי־ד,אחוזות 
היה דו־סטרי. ע״פ טבלת הדרגות שקבע פיוטר הגדול הוענק 
תואר־אצולה תורשתי מהדרגה התחתונה שבין 14 דרגות בשירות 
הצבאי ומהדרגה השמינית בשירות האזרחי. עד מהפכת 1917 היה 
חוק זד, בתוקף, בשינויים זעירים. מכאן תפיסת השירות הטו¬ 
טלי למדינה על בסיס שעבוד האיכרים לבעלי־ד,אחוזות וחובת 
השירות: ר׳ התייחדה בכך. שעל האיכרים המשועבדים הוטל גיוס־ 
הובר, ומם־גולגולת למדינה נוסף על חובותיהם כלפי בעלי־ 
האחוזות. 

את האבסולוטיזם בר', כפי שהתעצב במאות ה 18 —ה 20 , אפיינה 
הדומיננטיות של הצבא וצרכיו כמרכז עניינו של המשטר, דאגתו 
וטיפוחו, וכן טיפוח המשטרה — לאחר מרד הדקבריסטים (ע׳־ע) — 
כעמוד־התווך של המשטר כלפי פנים: הצבא והמשטרה נטלו את 
רוב תקציב המרינה. במאה ה 19 הפך משטר הצארים לא רק ל״ז׳נדרם 
של אירופה" אלא גם לז׳נדרם של ר. 

הממשל הביורוקרטי חתר לעצב בדפוסים אחידים את 
הממלכה העצומה, רבת הלאומים, התרבויות, הלשונות ומתחי-חברה 
גדלים. אך מאמצי השלטון, שהצטיין בפזדמליזם נוקשה יעריץ, 
ליישר את הניגודים והשוני בצו וכפיה, הולידו התעלמות מן הצווים, 
תנועות־מרי ומריחת. ככל שדחקה עין המרכז בן גברה התעלמות 
הביורוקרטיה עצמה מן החוק והצו, בלטו גילויי שחיתות בקרבה 
וגילויי התמרדות ומרי של האיכרים בצד התנגדות סבילה והתנכרות 
עמוקה לשלטון. 

הפורמאליזם הנוקשה והביורוקרטיה הולידו ים של ניירת. 
בעלות ניקולי 1 לשלטון ( 1825 ) היו 2,800,000 מקרים משפטיים 
בדיון במשרד־המשפטים ומהם התפרנסו כ 127,000 איש. כל שנה 
הוצפו המשרדים המרכזיים במאות אלפי מסמכים, עד שסילוק הניירת 
היה המשימה העיקרית של המינהל ולא טיפול בעניינים; מכאן 
נבעו חוסר יעילות של המנגנון ושהיתותו. 

הבעיה המרכזית של השלטון היתה בעיית האיכרות. 
הכל ידעו שוו רעה חולה של החברה והמרינה, אך, כדברי ניקולי 1 , 
השלטון ידע שמסוכן עוד־יותר לגעת בה. בצד התקוממויות האיכרים 
הגדולות חיו אלפי התקוממויות, מהומות והתפרצויות מקומיות. 
מדיכוי מרידת פוגאצ׳וב נ 1774 עד 1801 היו, ע״פ נתונים רשמיים, 
300 מהומות, ובשנים 1801 — 1861 — 1467 מהומות; הן נמשכו גם 
אתרי שחרור האיכרים. מרי האיכרים היה גורם מכריע בהתמוטטות 
משטר הצארים. 

בעיית האיכרות תרמה גם להתפשטות הטריטוריאלית, לפי 


שליטי מוסקווה ורוסיה 



(מת 1303 ) 

• דביאיל 



1325—1303 

• יורי 



1341—1325 

איון 1 קליטה 



1353—1341 

* סימיון 



1353 ־ 1359 

איוו 11 

נסיכים 


1389-1359 

דימיטרי דונסקוי 

גדולים 

בית ריוריק 

1425—1389 

וטילי 1 



1462—1425 

וטילי וו 



1505—1462 

איון ווו 



1533—1505 

וטילי 111 



1584—1533 

איון \\ "האיום" 



1598—15-84 

פיודור 1 



1605—1598 

בורים גודונוב 



1605 

י־ פיודור 



1606—1605 

דימיטרי "הכוזב" 



1610—1606 

וטילי שויסקי 

צ א ר י ם 


1645—1613 

מיכאיל 



1676—1645 

אלכסי 



1682—1676 

פיודור 1 ! 



1689—1682 

* סופיה (עוצרת) 



1669—1682 

איון ן\ 




פי־וטר 1 



1725—1689 

״הגדול״ ( 1682 ) 



1727—1725 

יקסרינה 1 



1730-1727 

סיוטר 11 



1740-1730 

אנה 



1741—1740 

איון ¥1 


בית ר ו מ ג 1 ב 

1762—1741 

יליזוטה 



1762 

פיוטר 111 



1796—1762 

1801—1796 

יקנורינה 11 
פול 1 
אלכסנדר 1 

קיסרים 


1825—1801 

פולוביץ׳ 



1855—1825 

ניקולי 1 
אלכסנדר 11 



1881—1855 

ניקוליביץ׳ 
אלכסנדר ווו 



1894—1881 

אלכסנדרוביץ׳ 



1917—1894 

ניקולי 11 



כל השליטים (מלבד המסומנים ב •) — ע״ע. 


שהספר, "הגבול הנע", היה מקום מפלט משעבוד והרדיפות. לשם 
ברחו גם אנשי הכיתות הדתיות הפורשות, לסטים, הרפתקנים 
ואסירים נמלטים. לדברי אהד ההיסטוריונים (קליוצ׳בסקי), הגבול הוא 
הנושא המרכזי בכל תולדות ר , . על המאבק עם איתני־הטבע, כיבוש 
עמים והתערבות בהם. תנועת ההתיישבות של הרוסים אין לה 
התחלה - ראשיתה לפני שלמדו את מלאכת הכתב — ואין לדעת 
אם הגיעה לסופה. היא נתאפשרה עקב תנאים גאופוליטיים מעיקרם: 
הימצאות מרחב ריק־כמעט מבחינה דמוגרפית ומדינית. בימי 
מוסקוויה התפשטו הרוסים על חורבות ממלכת המונגולים, ובמאות 
ה 18 —ה 19 חלה ההתפשטות ע״ח פולניה, שוודיה ותורכיה ר,שוקעות, 
וע״ה פרם ומדינות אסיה התיכונה. התפשטות זו והפריצה ההתייש¬ 
בותית והדמוגרפית הן מקורות ראשיים להתעצמות ר ולהפיכתה 
למעצמת־על. 

במאה ה 18 בא הגיבוש הטריטוריאלי־הפדיני של כל השגי 
הפריצה הקודמת. גיבוש זה היה כרוך בהחלת הצמיתות בכל רחבי 
הממלכה, פרט לסיביר, שבה לא נשתרשה הצמיתות, וכן לשטחים 
שסופחו אחרי 1796 . 




879 


רוסיה, היסטוריה 


880 


'•♦.'!ו׳! י 

?!•״ 


/';נ 




881 


רופיה, הים סוריה 


882 


ממקורבי פיוטר באו ממוצא נחות. לסימון הצבא, המינהל, התיעוש, 
בניית הצי ובניית פטרבורג (ר׳ להלן) חוסלו פסים כבדים על החיים 
ועל המתים (על זקנים, ארונות־מתים. תעודות לידה ופטירה ועוד). 
ההכנסות באי בעיקר מסחיטת האיכרות. נערך מפקד לצורו מס־ 
גולגולת, והוא הוטל על כל הגברים פרט לאצולה ולכפורה. הטלת 
מם־הגולגולת האחיד את הצמיתות. כל שכבות־הביניים האיכריות 
נגזר דינן לצמיתות■ עקב הטלת מם אישי — ולא על יחידת קרקע — 
הפך הא , נר ל״חפץ", שאפשר להעבירו, למכרו ולהפרידו ממשפחתו. 
ולמעשה — לעבד משלם מס וחייב בגיוס. גביית המם וכן תפקידי 
שיסור ושיפוט הוטלו על בעלי־האחוזות, ובכך נעשה השעבוד 
לבעל־האחוזה פלא. 

תיקונים בממשל ובפינהל. ב 1711 ■ בצאתו למסע 
הפרוט נגד התורכים, הקים פיוטד סנאט— מעין הוראת־שעה מחמת 
צרכי־הפלחמה והיעדדויותיו הממושכות ממרכז השלטון. "על הסנאט 
לשלוט בהיעדרנו", הכריז פיוטר. הסנאט פיקח על בתהמ״ש ועל 
הוצאות הממשלה, ודאג להכנסות ולגיוס. פיוטר שקד לפשט את 
מבנה הממשלה, וכדוגמת "הקולניות" (מיניסטריונים) בשוודיה 
הוקפה מערכת קולגיות ובה קולגיות לענייני צבא, צי, חוץ, כספים 
( 3 קולגיות. הכנסות, הוצאות, פיקוח). מכרות. תעשיה ומסחר. וכן 
לאחוזות ולמשפטים. הקולגיות היו כפופות לצוד הצאר והסנאט. 

חרף הסמכויות הרחבות שהוענקו לסנאט היה גוף זה בעיקרו 
מנגנון־פינהל סכני ולא סדיני. מוציא־לפועל של דבר השליט ולא 
שותף לו, ולפיכר היה טעון פיקוח. ב 1722 מונה פרוקורור גנרל 
(מפקח בללי) על הסנאט והקולגיות, וניתנו לו סמכויות רחבות. 

גם הכנסיה הוכפפה לשלטון המרכזי. ב 1721 בוטלה האפסריאר- 
כיה; הוקם ה״סינוד הקדוש" ועליו הופקד פרוקורור חילוני. חברי 
הסינור פונו מטעם הצאר — ולא מטעם חכנסיה — והצאר היה 
רשאי להעכירם מתפקידם• הוא נתכנה "שופט עליון של הקולגיד, 
הרוחנית" (חסינוד), והפרוקורור היה נציגו. "התקנת הרוחני" 
קבע, שאפשר לחייב כמרים לפגוע בסודיות הווידוי ולמסור את 
תכנו למשטרה. אם הדבר נוגע לבטחת המדינה. רכוש הכנסיה. 
הכנסותיה וכן מינוי כמרים היו בפיקוח ה״סינוד". 

פיוטר חילק את ר׳ ל 11 גובדניות (פלכים), ועליהן הופקדה 
הנהלת-פלד, בראשות גוברנאטור. הגוברניות חולקו לפרובינציות, 
בראשות וויוודת, וד,פרובינציות חולקו לאזורים, בראשות קומיסר 
מקומי. לידם פעלו יועצים נבחרים. השיטה לקתה בערבוב תחומים, 
אולם היתה בה אחידות ופגמה לתיאום, והיא שימשה יסוד למבנה 
הגוברניות והאתזדים בעתיד (ו״ להלן, עם׳ 884 ). 

תושבי הערים חולקו ל 3 שדרות: שתי גילדיות (בראשונה — 
סוחרים גדולים, רופאים ואומנים באומנויות חשובות: בשניה — 
סוחרים זעירים ואופנים פשוטים) וקבוצת האנשים ה״שפלים" 
(עובדי־יום). ניהול הערים נמסר לידי מגיסטרטים, שנבחרו, לכל 
חייהם, מטעם שתי הגילדיות, מקרב מועמדים חברי הגילדיח 
הראשונה, 

תיקוני פיוטר נעשו תכופות תוף שאילת דגמי המערב. ואף שאילת 
שמות המוסדות ותארי המכהנים בהם; ב 1721 הוענק לפיוטר גופו, 
מטעם הסנאט, תואר .,קיסר" (זןסדבקטתזג!׳!), ואולם, דגמי המערב 
שימשו מופת לפיוטר גם בתחומים אחריס. "מופשטים" יותר, הקשו¬ 
רים בהזדהות תרבותית — הוא אסר לגדל זקנים וללבוש בגדים 
מסרתיים. את ההתפערבות סימלה הבירה החדשה שבנה בשפר 
הניווה. בחבל אינגריה שכבש מידי שוודיה — סנקט פטרסבורג. 
"החלון לאירופה". תיכננוה ארדיכלים פן המערב, והיא נבנתה 
בעבודת־כפיה (ר׳ להלן, עמ׳ 884 , וע״ע לנינגרד, עט׳ 965 ). 

תיקוני פי(טר והנגישות שנגש את צמו לצרכי מלחמותיו, בניית 
פטרבורג והקמת הצי והתעשיה עוררו התנגדות בחוגים רבים — 


בקרב האיכרים. האצולה 
הישנה ושומרי המסורת. 
שראו בעין רעה את החת־ 
מערמת. פיוטר דיכא כל 
התקוממות וכל התנגדות — 
החתקומפויות באסטרחץ 
ב 1705/6 , פרידת הבשקי־ 
רים בשנים 1705 — 1711 
ומדידת הקוזקים שעל הדון, 
בהנהגת מלווין, ב 1707/8 . 
אף את בנו היחיד, יורש־ 
העצר אלכסי(ע״ע), שתפר 
במתנגדי התיקונים, אסר. 
עינה והמית. 

יורשי פיוטר ( 1725 - 
1763 ). ב 1722 נחקק חוק 
שקבע, כי הצאר השליט 
יפנה את יורשו. פיוסר פת 
לפני שהספיק למנות יורש. 
והחלו תככי-חצו׳—אצולת־ 
השירות והגוורדיה—סביב 
שאלת הירושה. מאז ועד 
רציחת פא וול 180131 היתר, 
הגוורדיה המעלה שליטים 
ומורידה אותם; בעזרתה 
הכתיר הנסיד מנשיקוב את 
אלמנת פיוטר, יקטרינה 1 
(ע״ע; 1725 — 1727 ). השל־ 
טון־לפעשה היה בידי,.מו¬ 
עצת הסתרים העליונה", שישבו בה אנשי האצולה הרפה ורבי¬ 
ד,שלטון בימי פיוטר. בימי סיוטר 11 (ע״ע; 1730-1727 ), בנו הקטין 
של אלכסי ונכד פיוטר "הגדול", הודח פנשיק(ב בידי בני משפחת 
דולגורוקי (ע״ע [ 2 ], [ 3 ], 41 ], [ 5 ]), שמרנים שהתנגדו לרבים 
מתיקוני פיוטר "הגדול", ואפילו הבירה הוחזרה, למספר שנים, למום־ 
קווה. במות פיוטר 11 קיבל המאבק על השלטון ממדים חדשים, 
וניסשה מערכה בין אנשי "מועצת הסתרים העליונה" לבין אצולת־ 
השירות. הנסיך ד, פ. גוליצין (ע״ע [ 3 )) כפה על המועמדת לכתר, 
אנה איונובנה, בת איון ז\ (ע׳ ערכיהם) תנאים שהגבילו את סמבותה 
ושהיו מעין נסיון לכונן משטר חוקתי־אריסטוקרטי, בהנהגת "מועצת 
הסתרים העליונה" והסנאט: אך אצולת־השירות והגוורדיה הכריעו 
לטובת המשך האוטוקרטיה הבלתי-מוגבלת. ביפי אנה ( 1730 — 1740 ) 
שלטו מקורביה הגרמנים, בירון, לונוולדה. אוסטרמן ומיניו■ האצולה 
זכתה בהנחות, ובהו ייסוד בי״ס־לצוערים, שהבטיח לבני האצולה 
קצונה מבלי שיהיו טוראים. וכן בוטל חוק הירושה של בן אחד בלבד. 

פדיניות-החוץ היתה בידי אוסטרמן. ר־ השתתפה .,במלחמת 
הירושה הפולנית״ ( 1733/5 ), ומשהובטחח המלוכה בפולניה למועמדה, 
אוגוסט 111 (ע״ע), זכתה ד׳ בהשפעה מכרעת על גורל פולניה 
והניחה את היסוד לחלוקותיה בעתיד. במלחמה בתורכיה ( 1736 — 
1739 ) הצטיין הפלדמרשל מיניך, אד ר' נאלצה להסתפק בהחזרת 
אזוב. נעשו צעדים חשובים ליישוב אוקראינה והערבה ולהתפשטות 
ההתיישבות במזרח. כבר ב 1697 נתפסה .קמצ׳סקה. ב 1724 יצא 
ו. ברינג (ע״ע) למסעו הראשון, וב 1732 הגיעו הרוסים לאלסקה 
והחלו משתלטים עליה. 

במות אנה ב 1740 נהיה נכד אחותה בן החדשיים, איון דל (ע״ע), 
לקיסר. כעבור שנה חוללו גדודי הגוורדיח הפיכת-חצר, העלו לכם 
השלטון את בתו של פיוטר 1 , יליזוטה פטרובנה (ע״ע), ומקורביה 



במטרה לקרב את רוסיה לסערב אבר 
סייסר לנדל זקז. למעלה:חיתוד״ע׳ז הסתאר 
אח הספר המלכותי מקצץ זקגו של בויא*־ 
למטח: רשיון, שנית! לאחר תשלום סס, 
המחיר לא לגלח את הוק 1 



883 


רוסיה, דיס: וריד 


88 ! 


הגרמנים של אנה סולקו. בימי יליזוטה ( 1741 — 1762 ) שלטו חביביה 
ומקורביה. בהם אנשים מוכשרים: מדיניות־החוץ נמסרה לא. פ. 
בסטוז׳ב-ריומין ואח״ב למ. א. וורונצוב (ע- ערכיהם), ובענייני-הפנים 
טיפלו האחים פייטר ואלכסנדר שובלוב. שלטון בעלי־האחהוח על 
צמיתיהם הורחב: הוענקה להם סמכות משטרתית מלאה, ובכלל 
זה סמכות להעביר את צמיתיהם לסיביר. לשלחם לצבא, להגלותם 
ולגזור עליהם עבודת־פרך: כנגד זה נאסר על האיכרים להתלונן 
על בעליהם בפני הצאר. הממשלה עודדה את התעשיה והמסחר 
ובוטלו מכסי־הפנים• 

ימי שלטונה של יליזוטה ראויים־לציון מבחינת תולדות התר¬ 
בות: ב 1755 נוסדה אוניברסיטת מיסקווה — הראשונה בר , : ב 1756 
נוסד תאטרון לאומי, וב 1757 — האקדמיה לאמנויות. באותה עת 
נעוצה גם ראשית הספרות הרוסית המודרנית. הדמות הבולטת 
בתחומי התרבות היה לומוניסיב (ע״ע). 

במדיניות-החוץ סיימה יליזוטה בהצלחה מלחמה בשוורים 
( 1741 — 1743 ) וסיפחה שטח בדרום־מזרח פינלנד. ב״מלחמת שבע- 
השנים״ (ע״ע: 1756 — 1763 ) לחמה ר׳ לצד אוסטריה וצרפת נגד 
פרוסיה, הוכיחה שהיא מעצמה צבאית אדירה וכמעט שחיסלה את 
פרידריך 11 . מלך פרוסיה. הרוסים ניצחו את הפרוסים בקונרסדורף 
(אוגוסט 1759 ), ושנה אח״ב כבשו — ל 3 ימים — את ברלין. אך 
בינואר 1762 מתה יליזוטה. יורשה. אחיינה פיוטר 111 (ע״ע: 1762 ), 
שהיה מעריצו של פרירריד הגדול, עשה שלום עם פרוסיה. וכעבור 
שבועות מספר כרת עמו ברית צבאית. 

שלטונו קצר־הימים (ינואז—יולי 1762 ) של פיוטר 111 חשוב 
בהתפתחותה הפנימית של ר , . בעיקר בגלל הצו ששחרר את האצילים 
סחובת־השירות שהטיל עליהם פיוטר הגדול. מבלי שאיבדו זכות 
כלשהי מהזכויות שניחנו להם בתמורה על שירות זה: בכך הפכה 
האצולה ממעמד בעל חובות שזכויות בצדו. למעמד טפיל, בעל 
זכויות שאינן נובעות מחובות כלשהן. 

יק ט רינה מ (ע״ע: 1796-1762 ). ביולי 1762 חוללו גדודי 
ד,גוורדיה הפיכה. פיוטר 111 הודח. וכעבור ימים מספר נהרג. לכם 
הקיסרות הועלתה אשתו, יקטרינה 11 . שמחולל ההפיכה, אלכסי 
אורלוב (ע״ע), היה ידידה ואיש־סודה• 

יקטרינה היתד, חניכת "ההשכלה" האירופית, ולהלכה שלטה 
ברות "האבסולוטיזם הנאור" (ע״ע [כרך מילואים)). למעשה אמנם 
הושגו בשלטונה השגים גדולים מבית ומחוץ: במלחמות ובכיבושים. 
בפיתוח המסחר והכלכלה, בטיפוח ההשכלה ובהפצתה, בעיצוב 
מוסדות ובארגון המינהל — ועם־זאת הוחמרה בעיית־הפנים היסודית 
עם הרחבת הצמיתות והעמקתה. 

במדיניות־החוץ התפשטה ד׳ דרומה ומערבה. ע״ח פולניה 
ותורכיה. את הראשונה חילקה ר׳. עם פרוסיה ואוסטריה, ב 3 החלוקות 
של ארץ זו ( 1795.1793,1772 ), וזכתה בחלק־הארי של פולניה (ע״ע, 
ענר 420 (מפה!) — כל בילורוסיה ואוקראינה(פרט לרייסין [גליציה! ■ 
שסופחה לאוסטריה). ליוונית וליטא, ואף הלק מפולניה האתנית 
נפלו בחלקה. ובכך הגיע גבולה עד מרכז אירופה, גם את תורכיה 
ביקשה ר׳ לחלק — עם אוסטריה, צרפת, בריטניה וספרד — להקים 
על חרבותיה מדינה עצמאית ברומניה (.,דקיד."), ולחדש את קיסרות 
ביזנטיון בראשות "הקיסר" קונסטנטין, נכדה של יקטרינה. תכנית 
הלוקה זו. שעיבד בזבו־ידקו (ע״ע). לא התגשמה. אך בשתי 
מלחמות בתורכיה ( 1768 — 1774 : 1787 — 1792 ) כבשה ר , סמנה 
שטחים. במלחמה הראשונה השמיד אלכסיי אורלוב את צי התורכים 
בקרב צ׳סמה (יולי 1770 ). ובהוזה־השלום בקוצ׳וק קיינארג׳י (יולי 
1774 ) זכתה ר , בקרץ , שבמזרח קרים ובמוצא לים ממערב לקדים, 
בחסות על קרים. בשיט חפשי במימי תורכיה ובחסות על הנוצרים 
האורתודוכסים בממלכה העת־סאנית. זכות אחרונה זו שלמעשה 
אינה אלא פירוש רוסי. שניתן כעבור כ 80 שנה — עתידה היתה 


לשמש פילה בידי ר׳ להתערבות בענייני תורכיה. ב 1783 סיפחה 
ר׳ את קרים כולה■ במלחמה השניה בתורכים הגיעו הרוסים — 
בפיקודם של פוטיומקין וסובלרלב (ע- ערכיהם) — עד לדנובה! 
בשלום יאסי (ינואר 1792 ) קיבלו את אלצ״קוב. ובכר הגיעו לדנייסטר 
והשלימו את השתלטותם על צפון הים־השחור. ב 1775 הושלם גם 
תהליך סיפוחה המוחלט של אוקראינה, עם ביטול שרידי האוטונומיה 
של הקוזקים של זפורודיה (ע״ע). השטחים החדשים בדרום "ר׳ 
החדשה״ (נובורוסיה) יושבו במהירות: ב 1788 נוסדה וזרסון וב 1794 
— אוךסה. רבים מהמתיישבים היו זרים — יוונים, איטלקים, מול- 
דווים, בולגרים וגרמנים (ואף יהודים: ר׳ להלן, עמי 897/8 ). גם 
באיזור הוולגה היתה התיישבות של גרמנים שהממשלה הזמינה 
אותם לשם. 

בעיצומה של מלחמתה השניה של יקטרינה בתורכים פרצה 
מלחמה בין ר׳ לשוודיה ( 1788 — 1790 ): זו נסתיימה בלי שינויים 
טריטוריאליים. 

במדיניות־הפנים הורחבה הצמיתות. כתוצאה מהענקות נדיבות 
של צמיתים כשי למאהבי יקטרינה וחביביה: כ 800.000 נפש נמסרו 
בדרך זו לבעלי האחוזות. בעלי־ר,אחוזות הוסמכו להגלות צמיתים 
ממרים לעבורת־פרך בסיביר. לשלחם לשירות של 25 שנה בצבא. 
או למכרם כמתליפים למגויסים: נישואי צמיתים הותרו רק בהסכמת 
אדוניהם, שנקנתה בתשלום. זכות הבעלות על צמיתים הוגבלה 
לאצולה בלבד, ונאסר על שאינם אצילים לקנות צמיתים. יקטרינה 
השלימה את תהליך חילונו של אדמות הכנסיה; היא סגרה מנזרים 
רבים. ואריסיהם הפכו לצמיתי המדינה. הצמיתות הונהגה גם בתחומי 
בילורוסיה ואוקראינה. שהושלם כיבושן ושילובן בר , . 

הרעת מצב האיכרים והקוזקים הולידה התקוממות בהנהגת 
פוגצ׳וב (ע״ע) — התקוממות האיכרים וחקוזקים הגדולה האחרונה 
בר , שלפני המהפכה. המרידה ( 1773 — 1775 ) ודיכויר, היו עקובים- 
מדם, ופגעו במאמצי ר׳ במלחמתה בתורבים. בימי יקטרינה נראו 
ניצני הכוח שעתיד היה לזעזע את משטר הצארים — ,.האינטלי¬ 
גנציה" (ע״ע, עמי 938/9 ). לצמיחת מעמד זה תדמה יקטרינד, עצמה, 
במאמציה להפיץ השכלה וחינוך, ואולם בסוף ימיה, ובמיוחד 
אחרי פריץ המהפכה בצרפת. החמירה יקטרינה את אמצעי הדיכוי, 
הגבירה את כוח המשטרה, אסדה כל ביטויי ביקורת על המשטר, 
ונוביקוב ורדישציב (עי ערכיהם) נענשו בגלל הבעת דעות שיקטרינה 
ראתה בהו סכנה. 

לעניין המינהל והמשפט חולקה הארץ ל 50 פלכים (גוברניות). 

ע״פ מספר התושבים ( 300,000 — 400.000 בפלך); הפלכים חולקו 
לנפוח (אויזדים). בערי־הפלך הוקמו ערכאות עליונות נפרדות 
לאצילים, לסוחרים ולאיכרים חפשיים. ובערי הנפה—ערכאות נמוכות 
נפרדות ל 3 מעמדות אלה. כתבי-זכויות לאצולה ולעירונים ( 1785 ) 
השלימו את השגי האצולה במאה ה 18 (בעלות מלאה על הצמיתים, 
פטור ממסים, מגיוס ומענשי-גוף. וזכות לבחור ב״ראשי־אצולה" 
מקומיים בפלכים ובנפות) והעניקו מידה מסוימת של ממשל עצמי 
לערים, בהנהגת השכבה העליונה של הסוחרים. 

העירונים היוו כ 3% בלבד מתושבי ר , — שיעור שלא השתנה 
במרוצת המאה ה 18 . העיר הגדולה־ביותד היתה פטרבורג הבירה, 
שדרך נמלה זרמה יותר ממחצית סחר־החוץ של ר , . בנייתה עלתה 
במחיר אנושי מחריד — ..ספק אם נפלו במערכה כלשהי בתולדות 
המלחמות חללים רבים־יותר ממספר הפועלים שנספו בבניית פטרבורג 
וקרונשטט" (קליוצ׳בסקי): פועלים אלה היו צמיתים. פועלים־ 
צמיתים עבדו גם בתעשיות ובמכרות שהתפתחו בר׳ במאה ה 18 . 
לתעשיית המכרות באוראל שועבדו יותר מ 300,000 צמיתים ( 1798 ): 
אלה באו ממכירת צמיתי-ר,אחוזות לבעלי תעשיה ותמים. ומשעבוד 
יסודות שונים בשולי החברה — נוודים. איכרים נמלטים ונשים 
סוטות. קצב התיעוש ופיתוח הכריה היה מהיד: פיוטר הגדול השאיר 



885 


רו:יה, הי!מוריה 


886 


אחריו כ 200 מפעלי-תעשיח; בסוף הסאה הגיע מספרם לב 3,200 . 
ב 1700 היתד, תפוקת הברזל בר׳ 20% מתפוקתו באנגליה, ב 1725 — 
60% , וב 1750 — 150% ! 

המלחמות בצרפת המהפכנית ו ב נ פ ו ל י ו ו. יורשה 
של יקטרינה, פול 1 (ע״ע; 1796 — 1801 ), דגל באבסולוטיזם הנשען 
על ביורוקרטיה צייתנית, וביקש להשליט משמעת וסדר ולצמצם 
זכויות מעמדיות יתרות. במטרה למנוע תככי־חצר והפיכות ביטל 
פוול את חוק הורשת הכתר של פיוטר 1 (ר׳ לעיל, עמ ׳ 882 ) וקבע 
שהכתר יעבוד ע׳׳פ סדר הבכורה. את הצמיתות הרחיב פוול גם 
לנובורוסיה ולקווקז. התפשטות ר׳ בקווקז התחדשה בימי יקטרינה, 
אחרי שבימי אנה איוונובנה כבשו הפרסים, בהנהגת נאדר (ע״ע) 
שאה את השטחים שסיפח פיוטר הגדול. עם סיפוח קרים ב 1783 
סופח גם אגן הקובן, וקוזקים מזפורה׳יה יושבו שם. פוול השתלט 
על גאודגיה (ע״ע. עם' 173 ), משוויתר אחרון מלכיה על נסאו 
לטובתו. ואולם. הרף הרחבת הצמיתות — שחיתה האחרונה בר׳ — 
הגביל פוול את תובת־העבודה של הצמית לבעל־האחוזה ל 3 יפים 
בשבוע. 

כאמור. חשש פוול מהתפשטות רעיונות המהפכה הצרפתית. הוא 
הנהיג צנזורה. אסר לייבא ספרים מחו״ל ולנסוע להו״ל, נתן מקלט 
לגייס של ,.מהגרים" צרפתים נגד־מהפכנים ואת״ב גם לטוען לכתר 
צרפת, שלומים סלד בה כלואי 11 ^/' X (ע״ע), וב 1798 הצטרף לקו¬ 
אליציה השניה נגד צרפת המהפכנית. לצעד זה, שפתח תקופת־ 
מלחמות ממושכת עד למפלת נפוליון. תרמה פרשה מתרה הקשורה 
בפלטה. ב 1797 נכתר פוול, חרף היותו פרווסלווי, ל..מגו" מסדר 
אבירי מלטה (ע״ע יוהניטים). ב 1798 כבש נפוליון בונפרטה, בדרכו 
מצרימה, את האי, ומיד יצא פוול למלחמה בצרפתים. צבאותיו. 
בפיקודם של סובורוב (ע״ע) ואלכסנדר רימסקי־קורסקוב, זכו בנצי 
חונות רבים באיטליה, ומסע סובורוב באלפים במעבר גוטהרד (ע״ע. 
עם׳ 322 [תמ׳ן; צרפת. עם׳ 932 ), נחשב להשג צבאי גדול. ואולם, 
התנהגות בעל-בריתו האוסטרים והאנגלים עוררה את חמת פוול: 
האנגלים הניאו אותו מלכבוש את סלטה, כשיכול היה לעשות זאת 
ומיד אח״ב כבשו את האי בעצמם והחזיקו בו. חיל-משלוח בריטי־רוסי 
הסבים לפנות את הולנד, נוכח כשלונו מחמת העדר שיתוף־פעולה 
בין הבריטים לרוסים. כעבור ימים מספר פרשה ר' מהקואליציה 
(אוקטובר 1799 ), התקרבה לנפוליון בונפרטה — בהכירה שהשתלטותו 
על צרפת מציינת את קץ היעקוביניות בה — והחלה בהכנות למלחמה 
בבריטניה במטרה לכבוש את הודו. רק עם שותפה אחת בקואליציה — 
תורכיה — נמשכה הידידות: פוול המיר את המאבק בתורכיה 
בשיתוף־פעולה עמה; בעת המלחמה בצרפת התירו התורכים לצי ר , 
לעבוד במצרים. הרוסים כבשו את האיים היוניים (ע״ע, עס׳ 521 ) 
וקיבלו גם את מונטנגרו (ע״ע) תחת הסותם. 

ב 1801 נרצח פוול הבלתי־יציב בהפיכת־החצר האחרונה בתולדות 
ר׳, והכתר עבר לבנו, אלכסנדר 1 (ע״ע. עט׳ 666 — 670 ; 1801 — 1825 ). 
המחצית הראשונה של שלטונו — עד 1812 — היתה ליברלית. 
לפחות בהכרזותיה ובסיסמותיה. מקורביו — נובוסילצב. קוצ׳ובי. 
סטרוגנוב והנסיך צ׳רטוריסקי (ע״ע) — שהיו חדורי רעיונות 
"ההשכלה". היו מעיו ועדה בלתי־רשמית להנהגת תיקונים. מיד 
בעלותו לשלטון הצהיר אלכסנדר שבכיונתו לשלוט "ע״פ החוק", 
ביטל את סשטרת־הבטחון וכונן ״מועצת מדינה״ קבועה, בת 12 
חברים רסי־סעלד״ לדון בענייני המדינה ובחוקיה. ב 1802 הפכו 
ה״קולגיות" למיניסטריונים. בראשות שרים האחראים בפני הסנאט. 
נעשו נסיונות לבטל הבדלי חוק בין המעמדות ולשפר את מצב 
ד,צמיתים: הותר לכל בני־החורין לרכוש קרקע בלי צמיתים, וחוק 
מיוחד אפשר הסכמים בין צמיתים לאדוניהם לביטול שעבודם 
האישי. תוך שמירה על צמידות לקרקע. לחוק זה, שביטא לראשונה 
מגמה לביטול הצמיתות. היו תוצאות זעומות, וערב שחרור הצמיתים 


ב 1861 היו ״היוגבים התפשים״ 1.5% בלכד מכלל ר,צמיתים. אח״ב 
נחקקו גם כמה חוקים ברוח תכניתו של ספרנסקי (ע״ע), שביקש 
להפוך את ר׳ לממלכה חוקתית ולהבטיח מובילות רבה־יותר וקידום 
ע״פ השגים וכישורים במדרג המינהלי; ב 1810 נפתחה .,מועצת 
מדינה״ מתוקנת. בת 35 חברים קבועים, אך הם היו ממונים מטעם 
הקיסר. 

עיקר תכניותיו של ספרנסקי לא הוגשמו, וב 1812 חל מפנה במדי¬ 
ניות אלכסנדר, וספרנסקי פוטר והוגלה. המפנה קשור ביחסים עם 
צרפת. כבר ב 1805 חלה הפסקה בתיקונים, משהצטרפה ר' לקואליציה 
השלישית נגד צרפת (ע״ע. עמ׳ 933 ). בסוף 1805 הובסו הרוסים 
והאוסטרים באוסטרליץ (ע״ע). בקרב אילאו (ע״ע) החזיקו הרוסים 
מעמד (פברואר 1807 ), אך כעבור חדשים מספר הובסו בפרידלנד. 
השלימו עם צרפת והשתלבו בסדר החדש שהשליט נפוליון באירופה: 
ההסכם בטילזיט, שהושג בפגישה בין אלכסנדר 1 ליפולירן 
( 7-9.7.1807 ), הפך את האויבים לבעלי־ברית ולשותפים בחלוקת 
אירופה, ור הצטרפה ל״הסגר היבשה" שהטיל נפוליון על בריטניה. 

עם־זאת נמשכו שתי מלחמות שהיו משולבות במלחמה בצרפתים: 
מלחמת ר׳ בפרסים ( 1804 — 1813 ) ומלחמתה בתורכים ( 1806 — 1812 ). 
בשלום גוליסטאן ויתרה פרס על גאורגיה. על חלקים מאזרביג׳ן 
וסארמניה וכן על דגסתאן (ע״ע, עם׳ 968 ); הכנעת דגסתאן ארכה 
עוד כ 50 שנה, המלחמה בתורכיה נבעה במידה רבה מהשתלטות 
ר , על האיים היוניים ועל מונטנגרו. בשלום טילזיט ויתרה ר׳ על 
האיים לטובת צרפת, והמאבק שנמשך עם התורכים התנהל בנסיכויות 
הדנובה, ובסיומו סיפחה ר׳ את בסרביה ( 1812 ). ב 1808/9 לחסה 
ר׳ בשוודיה וכבשה ממנה את פינלנד (ע״ע, עם׳ 728 ); לזו ניחן 
מעמד מיוחד של ״דוכסות גדולה״. ובראשח ״הדוכס הגדול״ — 
קיסר ר' — ונשמרה חוקתה. 

חילוקי־דעות התעוררו בין ר לצרפת בשאלות תורכיה, פולניה, 
גרמניה ו״הסגר היבשה״, שפגע בכלכלת ד׳. ב 24.6.1812 פלש 
נפוליון לר׳ בראש "הארסיה הגדולה". על מהלך המלחמה ע״ע 
צרפת, עמ ׳ 934/5 ; ברזינה; בורוידינו; בגרטיון; ברקלי דה טולי; 
קוטוזוב. 

״הפלישה ב 1812 ארכה 6 חדשים בלבד. ותכופות שובתים, 
שפלישת הרוסים לאירופה היתה ממושכת והרסנית הרבה יותר" 
(ההיסטוריון מיכאיל פלורינסקי); ואולם, לפלישה ב 1812 נודעה 
חשיבות תודעתית עצומה, וכ״מלחמת המולדת הגדולה" הונצחה 
ביצירות ספרות, מוסיקה ואמנות. בכמה מהן (ובכללו .,מלחמה 
ושלום״ לטולססוי [ע״ע, עמ׳ 436 , 443/4 ]) מוענקת למלחמה זו 



״:ריפו! מוסקחוז, 1812 . תחרינו־ע , ; רוסי גז ;;.תקופה 



887 


רופיה, הי:*ודיה 


885 


משמעות רוחנית־תרבותית כללית, ברוח התפיסה הרואה בר׳ הוויה 
ייחודית, מנוגדת למערב. ההשפעה המיידית של המאורע על בני הדור 
היתד. בכיוון להתעוררות לאומית מזה, ולהעמקת ההתמערבות — 
עקב המגע הקרוב־יותר עם המערב — מזה. 

אחרי נסיגת נפוליון סר׳ סברו רוב המדינאים והמצביאים הרוסים 
שיש להסתפק בכך, אך הקיסר אלכסנדר החליט להמשין־ במלחמה 
עד לפיגור נפוליון, ובמערכה זו נטלו הרוסים מקום בראש. באפריל 
1814 נכנם אלכסנדר לפרים. 

בהסדרי השלום (ע״ע וינה, קונגרס־! 1814/5 ) נמסרה רוב פולניה 
לר׳! הוקפה בה ״מלכות פולניה״ (ע״ע, עם׳ 421 ). ומלכה — קיסר ר׳. 
גבולות ר׳ באירופה, שנקבעו והוכרו בקונגרס וינה, נשארו בלי שינוי 
עד לפלה״ע 1 (פרט לשינויים בבסרביה ב 1856 וב 1878 ). נטיות דתיות- 
מיסטיות, שהקיסר אלכסנדר נתפס להן. הולידו את "(ה)ברית הקדר 
שה״ (ע״ע, עמ׳ 751/2 )! זו שירתה את פדיניות־החוץ של אוסטריה. 
בהנהגת מסרניך (ע״ע), ואת פדיניות־הפנים הראקציונית בר׳, 

הראקציה. המחצית השניה של שלטון אלכסנדר היחד., 
כאמור. תקופה של ראקציו. גוברת במדיניות־הפנים: התכניות לתיקו¬ 
נים הוסרו מעל הפרק, הונהגה צנזורה חפורה, כוח המשטרה גדל 
והאוניברסיטות נרדפו. הדמות הבולטת במדיניות־הפנים היתה של 
ארקצ׳ייב (ע״ע)! "המושבות הצבאיות" שיזם ארקצ׳ייב שיקפו אידאל- 
קסרקטין של חברה ממושטרת וצועדת־בסך — אף בענייני אישות. 

הראקציה נועדה, במידה רבה, לבלום את הפהפכנות — אך היא 
פרנסה אותה כמעט באותה מידה שדיכאה אותה• כל הסאה ה 19 
ועד למהפכת 1917 ניזונה הפהפכנות ונבלמה מדיכוי זה, וכן ניזונה 
מניסויים ליברליים־לפחצד, ותיקונים שנשתהו מדי, ושעוררו ציפיות 
מבלי שהשביעו! עד גמירא. פעיליה באו מקרב האינטליגנציה. 
שהחלה לצמוח בימי יקטרינה 11 , עם התפשטות רעיונות "ההשכלה" 
ואגודות ״הבינים הספשיים״. ביפי אלכסנדר 1 נוסדו אוניברסיטות 
חדשות — בדורפט שבאסטוניה ( 1802 ), בווילנה ( 1803 ), בקאזאן 
( 1804 ), בחרקוב ( 1805 ) ובפטרבורג ( 1819 ), וכן 42 גימנסיות! אלו 
היו לבית־היוצר לאינטליגנציה המהפכנית. בשהותם במערב בעת 
המלחמה האחרונה בנפוליון עמדו קציני-צבא רבים על נחשלות 
החברה במולדתם ועל השפלת האדם בשלטון הצאר ובמשטר הצמי¬ 
תות. בשובם למולדתם התקשרו רבים מהם, משכילים ובני המעמד 
העליון, בשתי אגודות־סתר — "האגודה הדרומית" ו״האגודה הצפו¬ 
נית". בפות אלכסנדר 1 ב 1825 ניסו הקצינים לחולל מהפכה ולהנהיג 
משטר חוקתי. המרידה התחוללה בדצמבר (רוסית: דקבר — מכאן 
שם התנועה: דקבריסטים (ע״ע|>. היא פרצה בעת המבוכה ואי- 
הבהירות בדבר ירושת־הכתר, לפי שיורש־העצר קונסטנטין, אחיו 
השני של אלכסנדר 1 , ויתר על הכתר לטובת האח השלישי, ניקולאי! 
הוויתור נשמר בסוד, וכשהתקסר ניקולאי נמצאו רבים שסברו שאין 
הוא היורש החוקי. 

ניקולי 1 (ע״ע! 1825 — 1855 ) דיכא את המרידה ועשה שפטים 
במחולליה. אחת מתוצאות הדבר היתה, שהאינטליגנציה סלדה משי¬ 
רות בצבא ובמנגנון הפינהל. התרחקות האינטליגנציה מפרבזי־הבוח 
השלטוניים והעדר אפשרות לפעולה מדינית חוקית השקיעו אותה 
בעיון מהפכני. ומכיוון שעיון זה לא יבול היה לעמוד במבחן 
המעשה המדיני ולא צריך היה להתפשר עם המציאות המדינית. 
הקצין יותר ויותר. הטרור על חיי־הרוח, באמצעות .,המחלקה השלי¬ 
שית" שהקים ניקולאי, והשימוש בבילוש, בהלשנה ובפרובוקציה, מנעו 
הקמת ארגון מהפכני בר' ביפי קיסר זה. פעילות האינטליגנציה 
המהפכנית התבטאה בספרות, בביקורת ובהגות, והקשר בין הספרות 
הרוסית במאה ה 19 ובין מאבקי חברה ומדינה. תרבות ורוח הדוק־ 
ביותר. בשנות ה 30 פעלו בחוג סטנקביץ׳ בסוסקווה: בילינסקי. 
טורגניב, אקסקוב (ע׳ ערכיהם) ואחרים, ובאוניברסיטה שם — 
חרצן ואוגריוב (ע׳ ערכיהם). בשנות ה 40 פעל בפסרבורג חוג 



הרכנת הראשונה ברוסיח — בי! פטרפורג לסיזום־סגוריו הססוד של ההיסר. 1837 . 

תחריט כו־התיזוסה 

פטרשווסקי, שהושפע מרעיונות האוטופיסטים הצרפתים; עם חבריו 
נמנו דוסטויבסקי, סלטיקוב־שצ׳דרין וגריגוריב (ע׳ ערכיהם). חוגים 
אלה, שנרדפו ושרוב חבריהם נאסרו, הוגלו או נאלצו לצאת לחו״ל, 
יצרו הלך־רוח. כלים ורעיונות לתנועת המהפכה, וכן ספרות יפה 
שטיפחה אותם. בראשית שנות ה 40 נפלגו יוצאי החוגים השונים 
לשני מחנות — ״סלוופילים״ ו״פערבנים״. המערבנים — ובלטו 
ביניהם צ׳אדאייב, בילינסקי והרצו — הדגישו את הצורך לקלוט 
את תפיסות המערב. הסלוופילים (ע״ע) הדגישו את ייחור ר׳ והעלו 
על נס את עליונותה על המערב החמדני ובהתמערבות ראו סכנה. 

גם למשטר הדיכוי של ניקולאי היה בסיס אידאולוגי! את 
עקרונותיו ניסח אוורוב (ע״ע): "אוטוקרטיה, אורתודוכסיה (פרוו־ 
סלוויות) ולאומיות". ד,"לאומיות" מצאה את ביטויה במדיניות 
ריסון — כפיית הרוסיות על כל היסודות שאינם רוסים (ובהם 
היהודים: ר׳ להלן, עס' 898/9 ). לקח התקוממות הדקבריסטים והצורך 
שראה השלטון נטול העורף החברתי למצוא תחליף למשענת 
חברתית, הניעו את ניקולאי לחזק את הביורוקרטיה. המנגנון נדרש 
לציות עיוור, לסדר ולנהגים נוקשים. הדבר הוליד העדר יעילות 
ופורמליזם, ניירת עצומה(ר׳ לעיל.עמ' 877 ), שחיתות ושוחד. המוסד 
המרכזי בימי ניקולאי היה לשכתו הפרטית של הקיסר! היו בה 6 
מהלקות, שמעמדן היה מעל לפיניסטריונים. ועדת שרים, מועצת 
המדינה והסנאט. אל "המחלקה השלישית" שנודעה לשמצה (ר׳ לעיל) 
סונפה חטיבת הז׳נדרמים. 

מלחמה תקיפה בכל גילויי מהפכנות השתקפה גם במדיניות- 
החוץ. ב 1830 ביקש ניקולאי לדכא את מהפכת־יולי בצרפת, אלא 
שגם בפולניה פרצה מהפכה! זו דוכאה באכזריות. נשללו חירויות 
פולניה והונהגה בה רוסיפיקציה. ב 1833 התחייבו שליטי ר׳, אוסטריה 
ופרוסיה להתערב כדי לדכא מהפכות: ניקולאי עמד בדיבורו בהתערבו 
ב 1848 במולדוויה ובוולכיה, וב 1849 — בהונגריה (ע״ע, עמ׳ 857 ). 
בצד אלה נמשכה התפשטות ר׳: בעקבות מלחמה בפרס ( 1825 — 
1828 ) סופח חלק מאדמניה. ובכללו אריוון! באסיה התיכונה סופחו 
ערבות קזכסטן וחלק מתורבסטן: הדוסים השתתפו בהשמדת צי 
התורכים בנוריבד( 20.10.1827 ), ניצחו אח התורכים במלחמת 1828/9 , 
ובשלום אדריאנופול זכו בשטחים בקווקז ובשפך הדנובה. בחוזה 
אונקיאר־סקלסי ( 1833 ) קצרה ר׳ את פירות הסיוע למחמוד 11 נגד 
מחסד עלי (ע׳ ערכיהם) והפכה את תורכיה למעין מדינת־חסות 
שלה: הסכמי לונדון( 1841 ) — בהתערבות בריטניה וצרפת — קיצצו 
השגים אלה וערבו לשלמות תורכיה. חששות בריטניה מהתפשטות 
ר׳ במזה״ת. בפרס ובאסיה התיכונה, דימויה השלילי של ר׳ במערב 



889 


רופיה, הי:בוריה 


890 


— כמעוז העריצות והראקציה — וניגוד אינטרסים נתחופי המסחר 
והכלכלה, הפכו סכסוך בשאלת המקומות הקדושים בבית-לחם 
ובירושלים (ע״ע, עמי 340 ) לעילה למלחמה בין בריטניה. צרפת. 
תורכיה וסרדיניה וביו ר', שהיתה מבודדת, ושאוססריה ופרוסיה 
נהגו כלפיה בניטרליות עוינת. המלחמה התנהלה בעיקר בקרים 
(ע״ע קרים, מלחמת־! 1854 — 1856 ). הרוסים הוכו. בשלום פרים 
ויתרו על דרום־פערב בסרביה ועל זכותם להחזיק צי פלחמה ביס- 
השחור ופחסני־צבא בוזופיו, הסתלקו פתביעתם לחסות בלבדית על 
הנוצרים בקיסרות העת׳פאנית והכירו בזכות תורכיה לחסום את 
המעבר במצרים. 

תיקונים, ראקציה ומודרניזציה ( 1856 — 1905 ). 
מלחמת־קרים חשפה את הפיגור והנחשלות בחברה ובכלכלה בר׳! 
המפלה פגעה בגאווה הלאומית והולידה משבר פנימי עמוק וציפיה 
גדולה לתמורה. בעיצומה של המלחמה מת ניקולאי 1 , ותחתיו בא 
בנו אלכסנדר 11 (ע״ע, עס׳ 661 — 664 ! 1855 — 1881 ). ניקולאי ידע 
שהצפיתות היא פקום־התורפה של משטרו, אלא שחשש שמסוכן 
עוד-יותר יהיה לנסות ולגעת בבעיה זו. בנו. אלכסנדר, השש גם הוא 
משינויים עמוקים בחברה ובמדינה — אך כבר לא ראה מנוס מהם! 
מרידות האיכרים רבו והלכו. בשנים 1826 — 1855 היו כ 700 מרידות! 
בשנים 1855 — 1861 היו כ 500 — כמעט פי 4 בממוצע שנתי. סיד 
בתום מלחפת־קרים הכריז אלכסנדר, שמוטב לבטל את הצמיתות 
מלמעלה מלהמתין עד שזו תבטל את עצמה מלמטה. בתחילת 1861 
פורסם המנשר על שחרור האיכרים: השעבוד האישי בוטל! האיכר 
היה לאישיות כפופה לחוק. הרשאי להתייצב בערכאות, לרכוש קרקע, 
לעסוק בעיסוקים אחרים ולהתחתן כרצונו! הודגשו חובת האיכרים 
לקבל מכסות־קרקע שקבע החוק וחובת בעלי־האחווות להעניקן. 
ברם. תנאי הפדיון היו קשים — 49 תשלומים שנתיים, בתוספת 
ריבית של 6% ! ועד לגמר התשלומים נשארו האיכרים צמודים 
לקרקע וחייבים בתשלומים. מכסת הקרקע שקיבלו האיכרים, שהיתר, 
שונה ע״פ תנאי המקום, היתד, קטנה פזו שהיתה להם לפני פרסום 
הצו. ומחירה גבוה־בהרבה ממחיר השוק. רק באדמות המדינה והכתר 
נקבעו תנאי-תשלום נוחים. ב 1879 היוזה רק ל 50% מהאיכרים די 
אדמה למחייתם, וככל שהתרבו תושבי הכפרים כן החפיר המצב. 
הבעיה האגררית עתידה היתה להיות גורלית בעשרות השנים 
שאח״כ. ומשמעותו של סחרור האיכרים לא הובהרה במלואה אלא 
נוכח מהפכות 1905 ו 1917 . 

בין התיקונים האחרים שהונהגו באיתה עת היו: הקפת מועצות 
מקומיות (זפסטוו |ע״ע]) לטיפול בשירותים מקומיים (תחבורה, 
בריאות. סעד ותזונה). שהפכו לגורם ליברלי ולמשקל-נגד לביויו־ 
קרטיה! תיקונים בתחום המשפט (הקפת בימ״ש של מושבעים, 
פומביות המשפט וביטול ענשי־גוף): תיקונים בצבא, ביזמת פיליוטין 
(ע״ע), שקבעו שירות חובה כללי מקוצר. החל על כל המעמדות. 

בימי אלכסנדר 11 באה תנופה גדולה בכלכלת ר׳, במידה רבה 
כתוצאה משחרור האיכרים ופמלחפת־קרים. במחצית הראשונה של 
המאה ה 19 גדל פיגורה היחסי של ר׳ סול המערב. ביסודו על דבר 
סבלה כלכלת ר׳ פנחשלות מבנה החברה. בין 1804 ל 1860 גדל 
מספר עובדי התעשיה פי 6 . והגיע לס 565.000 , אך רובם היו צמיתים: 
תפוקת עובד צמית בתעשיה היתה 25% — 50% מתפוקת פועל שכיר. 
העבודה הזולה ויכולת הקניה הפעטה־יחסית של השוק לא עודדו 
את המיכון, וההמצאות הקשורות במהפכה התעשיינית לא הונהגו 
בר׳ במהירות הדרושה. כך הצטמצם מאד ייצוא האריגים והברזל — 
בעוד שבסוף הסאה ה 18 היה ייצור הברזל בר׳ גדול פבבריסניה. 
ב 1860 היה ייצור התעשיה בר׳ 1/7 מבצרפת ו 1/18 מבבריטניה. 

פלחפת־קרים הוכיחה את החשיבות האסטרטגית של פסה״ב, 
והממשלה ניגשה להרחבת הרשת: ב 1858 היה ארכה 1,100 ק״מ, 
ב 1870 — 10,700 , ב 1890 — 29.000 . ב 1904 — 55,000 וב 1911 — 


81,000 ק״ם. שיקולים צבאייים דחפו גם לפיתוח התעשיה הכבדה, 
והרחבת רשת מסה״ב אפשרה גידול רב בתפוקת הפחם — ם 300,000 
טונות ב 1860 ל ;,׳ 3 מיליון ב 1880 ול 16 מיליון ב 1900 ! ובתפוקת 
הברזל — פ 320,000 ב 1860 ל 900,000 ב 1890 ול 3 מיליונים ב 1900 . 
שחרור האיכרים היה מלווה, כאמור, בהתרוששות רבים מהם, והפונים 
זרמו לערים ונקלטו בתעשיה. בין 1860 ל 1900 גדל מספר הפועלים 
פי 4 — פ 565,000 ב 1860 ל 4 ל 2 מיליון ב 1900 . הס נוצלו קשה, 
וריכוזם הגבוה במפעלים גדולים עתיר היה להעניק להם עצמה 
רבה־יוזסית. העיור גדל, ושיעור תושבי הערים עלה ס 6% ב 1860 
ל 10% ב 1885 ול 17.5% ב 1913 . ואולם, למרות הירידה היחסית 
בשיעור האיכרים, גדל מאד מספרם המוחלט. עקב הריבוי הטבעי 
הגבוה: ב 1860 היו האיכרים ובני־ביתם 50 מיליון נפש, וב 1914 — 
112 מיליון. הפער ביו האיכרים לבין עצמם העמיק. 

תיקוניו של אלכסנדר 11 לא הרחיקו לכת, והציפיות הגדולות 
של האינטליגנציה המהפכנית לא באו על סיפוקן. משבר של אי-אמון 
ושינוי־ערכים פקד אינטליגנציה זו. שגם הרכבה השתנה: בניגוד 
לדור "האבות", האצילים והאמידים, שהיו מתונים ביסודם, היו 
"הבנים" צאצאי כמרים. סוחרים. פקידים ובורגנים־זעירים. מרי-נפש 
וקצרי־רוח. וכל שהיה מקודש במסורת העבירו תחת שבט הביקורת! 
הם היו פוזיטיוויסטים, מטריאליסטים ותועלתניים, ודחו אסתטיקה- 
לשמה, סמכותיות ומוסכמות: הם כינו עצמם "ראליסטים ביקרתיים", 
"ניהיליסטים" (ע״ע). הבולטים ביניהם היו צ׳רנישבסקי, דוברוליובוב 
ופיסדב (ע■ ערכיהם). מבחינת המעש המהפכני בלטה בשנות ה 60 
התגבשות תאים של מהפכנים קיצוניים בקרב סטודנטים. אחד מהם, 
קרקוזוב, התנקש בחיי הקיסר ( 1866 ). ההתנקשות נכשלה, ובעקבותיה 
החל מסע דיכוי והוחמרו הצנזורה והפיקוח על האוניברסיטות. 
דברים אלה הגבירו את המהפכנות. וב 1869 קם, ביזמת נצ׳יב (ע״ע). 
ארגון־סחתרת ראשון, "נקם העם". הארגון הושחת על חשאיות 
ומשמעת חמורות, דגל בקידוש כל האמצעים למען המטרה, ועקרו¬ 
נותיו ("הקטכיזם של הפהפכן") בישרו הופעת אב־טיפום של מהפכן. 
הנכון להקרבה מוחלטת, ויתור על כל אינטרס אישי. ונכונות לכל 
משימה — ולו אף נפשעת — למען המהפכה. 

מחוץ נמשכה התפשטות ר׳. ב 1864 הושלמו כיבוש קווקז 
וההשתלטות על כל השטח שביו הים־השחור ליט־הכטפי. באסיה 
התיכונה נכבשו טשקנט ( 1865 ). בוכארה וספרקנד ( 1868 ), ח׳יוה 
( 1873 ) וקוקאנד ( 1876 ), וב 1879 הוחל בהתקדמות בקזחסטן 
ובתורכססן, ותוך 5 שנים הושלם כיבושן וגבול ר׳ הגיע עד סינקיאנג 
ואפגניסטן. בפזרח־הרחוק סופחו בשנים 1858 — 1860 פחחות האסור 
והאוסורי: ר׳ הגיעה שם עד לים יפן, וב 1860 נוסדה ולדיווסטוק. 
ב 1875 קיבלה ר׳ מיפן את מכליו(ע״ע) תמורת שניים מאיי הקוריליים. 
רק באמריקה הסתלקה ר׳ מחלופות ההתפשטות שלה. בסאה ה 18 
השתלטה על אלסקה (ע״ע, עם׳ 717 ), ובראשית המאה ה 19 פרצה 
דרומה, ויישובים רוסיים הוקמו בקליפורניה (לא הרחק פסו־ 
פרנסיסקו). ״דוקטרינת פונדו״ (ע״ע) שפרסמה אה״ב ב 1823 כוונה 
בפידה־רבה נגד מגפות ההתפשטות של ר׳ באוקיאנוס השקם• ב 1841 
סכרו הרוסים את שטחיהם בקליפורניה לאזרח אה״ב, וב 1867 פכרו 
את אלסקה לממשלת אה״ב. 

ב 1863 שוב פרץ מרד בפולניה, ובמערב נטו להתערב לצד 
המורדים: המרד דוכא. הונהגה רוסיפיקציה מוחלטת בפולניה (ע״ע. 
עמ׳ 422 ), ופדיניות־החוץ של ר׳ נשענה על ידידות עם פרוסיה. 
עם נצחון פרוסיה על צרפת ( 1870/1 ) ביטלה ד׳ את ההגבלות 
ששלום־פריס ב 1856 שם על זכותה להחזיק צי בים־השחור. בריטניה 
מחתה על צעד חד־צדדי זה, אך ועידת לונדון הכירה בעובדה המוג¬ 
מרת שיצרה ר׳ ( 1871 ). שנה אח״כ נכרתה "ברית שלושת הקיסרים" 
(ר/ גרמניה ואוסטריה-הונגריה). 

במשולש זה היתד, הצלע ד — אוסטריה־הונגריה בעייתית, לפי 



891 


רוסיה, הים:וריח 


8 !2 


שידידות ביו שתי מדינות אלו נגדה את רעיונות הפן־סלויות (ע״ע), 
שרווחו בר בשנות ה 70 ושהיו להם מהלכים גם בהוגי השלטון. ב 1875 
פרץ מרד נגד התורכים בבוסניה (ע״ע. עם׳ 911 ) והרצגובינה, המרד 
פשט גם לבולגריה (ע״ע. עם' 793 ), וב 1876 פתחו סרביה ומונטנגרו 
במלחמה בתורכים. דוסטויבסקי וחומיקוב (ע' ערכיהם) קראו לתמוך 
בסלווים שבבלקן. וגם מדינאים כאיגנטיב (ע״ע) ראו בסיסמות הפו־ 
סלוויות צידוק מצוין להתפשטות: ר׳ החישה מתנדבים וסיוע כספי, 
ומשניגפו הסרבים — הכריזה מלחמה (אפריל 1877 ). חרף הגנת־ 
הגבורה של התורכים על פלוונה — בפיקודו של ע׳תמאן פשה — 
גברו הרוסים, ובינואר 1878 הגיעו לשערי קושטא, אלא שהופעת 
צי בריטניה במימיה ריסנה אותם. בחוזה סן־סטפנו (מארס 1878 ) 
נהיתה ר' לשליטה־בכיפה בבלקן כתוצאה מהקמת בולגריה עצמאית 
כמדינה־גרורה שלה. היא איבדה רבים מהשגים אלה בקונגרס ברלין 
(ע״ע ברלין. קונגרס־, יוני-יולי 1878 ). בלחצן של בריסניה ואוסטריה־ 
הונגריה, אף ששמרה על השטח כבסרביה שנלקח ממנה בשלום־ 
פריס ב 1856 , וכן במחוזות קארס, ארדאהן ובטום בארמניה. 1 התאכ¬ 
זבה סברית־השלושה, אף שב 1881 חודשה הברית עם גרמניה (ע״ע 
ביסמרק. ענד 486 ). 

האכזבה מתוצאות המלחמה, אחרי ההתלהבות הגדולה והקרבנות 
הכבדים, הוסיפה לתסכול מהמצב הפנימי. ארגון "נקם העם" התמוטט, 
אחרי שנחשף עקב פרשת רצח איוואנוב (ע״ע נצ׳יב). הסלידה 
משיטותיו הולידה את "ההליכה אל העם" (ע״ע נרודניקים), מנת 
חלקם של הנדודניקים היו רדיפות ומאסרים. דברים אלה, ובן קשיי 
תיאום, הביאו לידי ייסוד הארנון -זמליה אי ח׳לתז' ("אדמה וחירות", 
1876 ) . מאמציו להמריד את המוני־העם נכשלו, הגרעין שנועד להגן 
על הארגון מטרור השלטונות (בעיקר ע״י סילוק מלשינים ופרובו־ 
קטורים) נהיה בהדרגה לאחד ממרכזי הפעילות, ועבר לפעולות נגד 
השלטונות כתגמול על הוצאת חברי הארגון להורג. הפניה לטרור 
שיטתי חוללה פילוג בשורות -זמליה אי וול;ד,״ ( 1879 ). ג. פלבנוב, 
פ. אנסלרוד, ו. זסוליד (זד ערכיהם) ואחרים ממתנגדי הטרור צידדו 
בהמשך "ההליכה אל העם" ויפדו את פלג "החלוקה השחורה". הרוב 
תסך בטרור והתארגן במפלגת ״נרודנךה וולדה" (״רצון העם״) — 
המפלגה המהפכנית הראשונה ברי ז בראשו עמד ועד־פועל, וחבריו 
היו גם יחידת־קרב. פעילותה התרכזה במאבק טרוריסטי רצוף, 
ומטרתו העיקרית — "מהלומה במרכז": רצח הצאר. נוכח הטרור, 
ההתנקשויות הרבות וכשלון המשטרה במאמציה לתפוס את "הוועד 
הפועל", מונה לשר־הפנים מ. לוריס־סליקוב (ע״ע) הליברלי, במגמה 
לרכוש את דעת־הקהל הליברלית• ב 1.3.1881 חתם אלכסנדר 11 על 
צו שיזם לוריס־מליקוב בדבר תיקונים חוקתיים צנועים, בו־ביום 
נרצח אלכסנדר בהתנקשות של אנשי "נרודניה ווליה". 

מעשהו הראשון של בנו ויורשו. אלכסנדר 111 (ע״ע, עמ' 625 — 
627 , 1881 — 1894 ), היה לגנוז את החוקה שיזם לוריס־מליקוב. 
בשלטונו היתה השפעה רבה למחנכו. פובידונוסצב (ע״ע). פרוקורטור 
"הסינוד הקדוש". ולוריס־מליקוב וקבוצתו הודחו. לצורך המאבק 
עם המהפכנות פורסם צו שאפשר להטיל מצב־חירום, ובכלל־זה 
סמכויות לאסור ולהעניש בלי משפט, להעביר תיקים לבימ״ש צבאי, 
לסגור בת״ם ואוניברסיטות ולאסור הופעת עתונים. ו. פלוה (ע״ע) 
הופקד על המשטרה, והוא השמיד את -הוועד הפועל" של -רצון 
העם" ודיכא אח הארגון. ממשל הראקציה התמיר את הצנזורה 
( 1882 ), ביטל את השלטון העצמי של האוניברסיטות וקיצץ את 
סמכויות הזמסטוו. הונהגה מדיניות הטמעה לגבי שאינם־רוסים 
ושאינם־פרווסלווים: השימוש באוקראינית, בילורוסית וליטאית 
בבתה״ס נאסר. ניתנו הטבות לממירים דתם לפרווסלוויות, וספרים 
בלתי־רצויים סולקו מספריות הציבור. לגבי היהודים נהג השלטון 
בנישול, גירושים ועידוד פרעות, וד׳ להלן, עם־ 901 . 

במדיניות־החוץ חל מפנה חד, ור׳ האוטוקרטית התקרבה לצרפת 


הרפובליקנית. ההתקרבות החלה ב 1891 — שנד, אחרי שגרמניה 
נמנעה מלחדש את בריתה עם ר׳ (ע״ע וילהלם 11 , עם' 137 ) — 
וב 1894 חתמה ר׳ ברית־הגנהעם צרפת גרמניה, אויבתה של צרפת, 
הזדהתה עם אוסטריה־הונגריה, יריבתה של ר' בבלקנים, וצרפת 
וו" היו מסוכסכות עם בריטניה במדיניות ההתפשטות הקולוניאלית. 

בעקבות הברית זרמו לר׳ השקעות־הון גדולות מצרפת, ואלו 
נתנו דחיפה חזקה לתיעוש ולבניית מס״ב. קצב גידול הכלכלה היה 
מהיר־ביותר בשנות שלטונו האחרונות של אלכסנדר 111 ובימי בנו, 
ניקולי 11 (ע״ע, 1894 — 1917 ). בשנים 1894 — 1913 גדלה תפוקת 
הברזל הגלמי פי 4 ותפוקת הפחם פי 6 , ב 1900 הפיקה ר' 37% 
מהנפט בעולם. גידול הפרולטריון ומצוקתו הצריכו חקיקה להגנתו, 
ונאסרה העסקת פועלים יותר מ 4 ! 11 שעות ביום או 10 שעות 
בלילה ( 1897 ). גם מצב האיכרים שופר, עם הקטנת מסי הפדיון 
של שחרורם, וב 1886 בוטל גם מס־הגולגולת. יבולי החקלאות גדלו, 
פותחו צמחי־תעשיה (כגון סלק־סוכר וכותנה באסיה התיכונה) 
והוכשרו שטחי חקלאות חדשים, במיוחד בסיביר. שההגירה אליה 
התעצמה מאד. פיתוח סיביר הסתייע בסלילת מסה״ב הטרנס־ 
סיביריח ( 1891 — 1903 ) — המפעל ההנדסי הגדול־ביותר של אותה עת. 
האיש שדחף לסלול אותה היה ויטה (ע״ע), שר־התחבורה ואח״ב שר־ 
האוצר, והדמות המרכזית בפיתוח כלכלת ר׳ בסוף המאה ה 19 ובתחי¬ 
לת המאה ה 20 , כשגירול התפוקה הלאומית היה 9% — 10% לשנה. 

ויטה ראה בבניית המסילה אמצעי להתפשטות הכלכלה, אחרים, 
ובראשם פלווה, ביקשו לממש באמצעותה התפשטות טריטוריאלית, 
כתחליף לתיקונים מבית. הדבר התאפשר בעקבות מפלת סין במלחמה 
ביפן (ע״ע, עמ׳ 141 ) ב 1894/5 • ר׳ ניצלה את חולשת סין, קיבלה 
זכיונות נרחבים בצפון מנצ׳וריה ( 1896 ), חכרה מסין את פורט־ 
ארתור ודירן ( 1898 ), ואלה היו לבסיסי צי וצבא שלה, ואחרי דיכוי 
-מרד הבובסדים״ בסין השתלטה על מנצ׳וריה (ע״ע סין. עם׳ 881 ). 
קוריאה היתד, לארץ־חסות של ר׳ ויפן כאחת ( 1896 ) ולמקור סכסוכים 
ביניהן. ב 1902 כרתה יפן ברית עם בריטניה, שחששה גם היא 
מהתפשטות ר׳. העימות בין יפן לר׳ הביא לידי מלחמה• 

ז. אי. 

מלחמת ר׳-יפן (פברואר 1904 — ספטמבר 1905 ) התנהלה 
במזרח הרחוק—בקוריאה, בחצי־האי ליאו־דונג ובמנצ׳וריה. מבחינה 
צבאית בישרה מלחמה זו את מלהיע 1 , בשימוש הנרחב באבזרים חד¬ 
שים (אלחוט, טלפוני־שדה, תותחים מהירי־ירי ומקלעים), עצמת־האש 
והמערבים המבוצרים (תפירות וגדרי־תיל) הקשו על רגלים ופרשים 
תוקפים. 

היפנים שאפו להכרעה בטרם יספיקו הרוסים להחיש תגבורת 
במסה״ב הטרנס־סיבירית, הם פתחו בהתקפת־פתע על פורט־ארתור 
— לפני שהכריזו מלחמה רשמית — ופגעו בספינות הצי שם. ארמיה 
שהנחיתו בקוריאה כבשה את סאול, ובראשית מאי 1904 חצתה את 
הנהר יאלו מול התנגדות נמרצת של הרוסים — נצחון ראשון של 
יפנים על אירופים. עוד 3 ארסיות הונחתו בליארדונג. הן צרו על 
פורט-ארתור, היכו את הרוסים בוופנגטין ( 14.6 ) ובלןאו־יאנג 
(אוגוסט—ספטמבר), וב 2.1.1905 כבש נוגי (ע״ע) את פורט־ארתור; 
כמעט כל צי הדוסים טובע (אח״ב נמשו האניות וצורפו לצי יפן). 
בפברואר—מארם ניצח אוימה (ע״ע) את הרוסים בקרב מוקדן, אך 
לא הצליח לכתרם. כבר באוקטובר 1904 שיגח הרוסים לסזרח־הרחוק 
את כל הצי הבלטי — 8 אניית־מערכה, 5 סיירות, 8 משחתות ועוז־ 
אניות אחרות, שייטת של אניות ישנות שהצטרפה אליהן הכבידה 
מאד על המסע בן 334100 ק״ס סביב אפריקה. ב 27.5.1905 הושמד 
צי זה בקרב צ־ושימה (בין יפן לקוריאה) בידי היהצ׳ירו טוגו (ע״ע). 
בספטמבר נתתם שלום פורססמת, ו־ ויתרה על מעמדה בקוריאה 
ומסרה ליפן את פורט־ארתור, את מסה״ב שבנתה בדרום מנצ׳וריה 
ואת מחציתו הדרומית של סח׳לץ. פ. פ. 



893 


רוסיה, היסטוריה 


894 


ממהפכה למהפכה ( 1905 — 1917 ). המפלה במלחמה 
השפיעה עמוקות על ההתפתחות הפנימית וחוללה המיסה מהפכניה 
המונית. מאז רצח אלכסנדר 11 חלו שינויים רבים בקרב המהפכנים 
הרוסים. בשנות ה 80 התגברו אצלם השפעות הסוציאליזם, רוב מנהיגי 
,.החלוקה השחורה״ היגרו לחדל, וב 1883 הקימו פלכנוב, אנסלרוד 
וזסוליץ׳ בז׳נווה שבשוויץ את הארגון הסוציאליסטי הרוסי הראשון, 
,שחרור העבודה״. גידול הפרולטריון ושביתות שפרצו בשנים 1895 — 
1897 הגבירו את המגמה שדגלה במרכסיזם ובראיית הפרולטריון 
כנושא המהפכה בו״. ב 1898 נערכה במינסק ועידת־היסוד של 
המפלגה הסוציאל־דמוקרטית בר. ב 1903 חל בשורות הסוציאל־ 
דמוקרטים קרע, שעתיד היה להיות בעל משמעות רבה, בין בולשווי־ 
קים (ע״ע בולשויזם), בראשות לנין, ובין מנשויקים, ובראשם 
מרטוב (ע׳ ערכיהם). אשר לקבוצת ה״נרודניה ווליה" — זו חוסלה 
למעשה בידי פלווה, אך ב 1887 ניסתה קבוצה שנקראה ,הפלג 
הטרוריסטי של נרודניה ווליה". בהנהגת אלכסנדר אוליאנוב (אחיו 
הבכור של לנין), להתנקש בצאר. ההתנקשות נכשלה. חברי ,הפלג" 
נאסרו. מנהיגיו. ובהם אוליאנוב, הוצא־ להורג. ושנים רבות לא 
היה טרור בשיעור נרחב. ואולם, ב 1901 הקימו שרידי הנרודניקים את 
מפלגת הסוציליסטים־הרוולוציונרים (ע״ע), ביזמת ברשקוברשקובס־ 
קיה, צ׳רנוב, גרשוני וז׳יטלובסקי(ע ׳ ערכיהם). כיורשי מסורת הברוד- 
ניקים ראו הסוציאליסטים־הרוולוציונרים באיכרים, ולא בפועלים 
בלבד. את נושאי המהפכה. דגלו בקואופרציה. ובמיוחד בחקלאות. 
העלו על נס את האובשצ׳ינה (ע״ע) והאמינו בשימוש בטרור, בהד¬ 
גישם את צדו ההגנתי (נגד מלשינות, פרובוקציות, פיזור הפגנות 
בכוח ושרירות השלטון) ואת צדו המסעיר המונים להתנגדות 
ולמאבק. 

כבר ביולי 1904 רצח "הארגון הלוחם" שלהם, בראשות הפרובו־ 
קאטור אזף (ע״ע), את שר־הפנים פלווה. מהומות איכרים, שהת¬ 
פשטו מ 1902 . רבו והלכו. בינואר 1905 נערכה בפטרבורג תהלוכת 
פועלים, בראשות הכומר גפון (ע״ע), שהיה פעיל בארגוני־פועלים 
בעידוד הממשלה והאוכרנה (ע״ע). משהגיעו הצועדים לארמץ הצאר. 
להגיש עצומה להקלת מצוקתם. נפתחה אש לעברם וב 1,000 פועלים 
נהרגו. הטבח שימש אות לשביתות המוניות. הזמטטוו דרשו תיקו¬ 
נים. ובהם כינוס אסיפה נבחרת והבטחת זכרות האזרח. התסיסה 
הקיפה חוגים גדלים והולכים, נטלו בה חלק הקאדטים (ר״ת של 
״קונסטיטוציונליסטים דמוקרטים״ — מפלגה ליברלית לא-סוציא- 
ליסטית, שהתארגנה ב 1903 במהתרת וב 1905 פעלה בגלוי), ובמהרה 
פשטה גם לצבא, ב 27.6.1905 התקוממו פלחי אניית־המערכה 
״פוטיומקיף באודסה, ום 20 — 30 באוקטובר היתד, שביתה כללית 
והכלכלה והתחבורה שותקו. השובתים הקימו ועדי בתח״ר ואיגודים 
מקצועיים, וב 26.10 הוקם בפטרבורג, ביזמת המנשוויקים, סובייט 
(מועצה) של צירי פועלים, שהרוח החיה בו היה טרוצקי (ע״ע). גם 
בערים אחרות הוקמו סובייטים. אך חשיבותם נפלה משל הסובייט 
בפטרבורג. תחילה תיאמו הסובייטים את השביתות והדריכון. 
ובהדרגה הפכו למרכה״גיוס של הפועלים למאבק המהפכני. 

הצאר, שכבר במארס ובאוגוסט ניסה להרגיע את הרוחות 
בהבטיחו כינוס "אסיפה מייעצת", שתיבחר בידי מספר קטן של 
בוחרים, פרסם ב 30.10.1905 מנשר, והבטיח כינוס אסיפה מחוקקת 
("דומה" [ע״ע]) וחירויות אזרח (חופש ההבעה, ההתכנסות וההת¬ 
ארגנות. וחופש ממאסר שרירותי), פוביידונוסצב ומרעיו הודחו, 
וויטה, שב 1903 הודח מתפקידו ושהיה היוזם של מנשר אוקטובר, 
מונה לרהימ. 

פרסום המנשר פילג את מחנה הליברלים: המסתפקים במנשר 
אוקטובר התארגנו במהרה כ״אוקטבריסטים", ואילו הקאדטים, 
בהנהגת מיליוקוב (ע״ע), תבעו לכנס אסיפה מכוננת ורצו לנצל 
את המצב להגשמת שאיפותיהם. ההפגנות והפגנות־הנגד גרמו 



התפשטותה של רוסיה באירופה, ( 188$ — 1914 


התנגשדות. כבר בשבוע הראשון אחרי פרסום המנשר נערכו פרעות 
ביהודים (ר׳ להלן, עמ ׳ 901 ). בנובמבר שוב מרדו מלחי הצי בים- 
השחור. ועד סוף ינואר 1906 נמשכו התקוממויות חיילים של הצבא 
המובס במזרה-הרחוק. תביעות לאוטונומיה לאומית הועלו במדינות 
המשועבדות לד, כגון פולניה (ע׳יע, עם׳ 422 ), פינלנד (ע״ע, עם׳ 
729 ), ליטא (ע״ע, עמ׳ 761 ), לטויה (ע״ע, עמ ׳ 617 ) וגאורגיה 
(ע״ע, עם׳ 173 ), והשלטונות הגיבו בהטלת משטר־חירום במקומות 
רבים. הסובייט של פטרבורג יזם שביתות חדשות; הצלחתן היתד, 
חלקית בלבד, והממשלה פיזרה את הסובייט ואסרה את מנהיגיו 
( 3.12.1905 ). כשניסתה הממשלה לפזר את הסובייט במוסקווה פרץ 
מרד, ובדיכויו נשפך דם רב (סוף דצמבר 1905 — ראשית ינואר 
1906 ). אירועים אלד, ציינו את שקיעת המהפכה. אד עד 1909 נמשכו 
האלימות והתסיסה, בייחוד בפולניה ובארצות הבלטיות. 

במאי 1906 התכנסה "הדומה", שנבחרה בבחירות כלליות. היה 
בה רוב לקאדטים ול״קבוצת העמל" ("טרודוביקים"), שהיו רדיקלים 
אך לא סוציאליסטים; הסוציאל־דמוקרטים והסוציאל־רוולוציונרים 
החרימו את הבחירות. הרוב הרדיקלי ב״דומה" רצה בחלוקת האחוזות 
הגדולות, בשוויון־זכויות לכיתות פורשות ולמיעוטים (בהם יהודים) 
ובחנינד, פוליטית. הצאר התנגד לכן־, החליף את ויטה בשמרן גור- 
מיקין (ע״ע), ובסוף יולי מינה לרה״מ את פ. ססוליפין (ע״ע); 
בו־ביום פוזרה "הדומה". הצירים שחתמו על "כרוז ויבירג" (ע״ע), 
שניסח מיליוקוב ושקרא לעם שלא לשלם מסים ושלא לשרת בצבא, 
נידונו למאסר. אך ״הדומה״ השניה, שהתכנסה במארס 1907 , היתד, 
רדיקלית עוד־יותר בהרכבה, וכללה גם צירים סוציאל-דמ-קרטים וגם 
צירים סוציאל־רוולוציונרים. כעבור 3 חדשים פוזרה גם היא, חוק־ 




895 


רוסיה, היסטוריה; יהודים 


896 


נחירות חדש העניק ל־ 

בעלי־אחחוה משקל גדול 
בהרבה משל איכרים 
ופועלים, וצפצם את ייצוג 
המיעוטים. ב״דופה" ה¬ 
שלישית, שהתכנסה בנר 
נמנר 1907 , היה אפוא 
רוב לתומכי הממשלה. 

נשנים 1911-1906 היה 
טטוליפין הדמות המר¬ 
כזית במדיניות הפנים. 

שני עקרונותיו היו: דיכוי 
המהפכנות ביד חזקה — 

סזה.וםיפול נמרץ בבעיית 
האיכרות. במגמה להב¬ 
טיח למשטר עורף מעמדי 
— מזה. תיקוניו כוונו 
לפרק את העדה הכפרית (אובשצ׳ינה) ולטפח שכבה של איכרים 
אמידים (קולאקים), נאמנים למשטר. לפיכך בוטלו יתרות תשלומי- 
הפדיון לאיכרים שעד 1906 שילמו מחצית מסכום פדיונם, הותר 
לאיכרים לרכוש אדסות־כתר, ולבסוף הותר להם להינתק מהעדה 
הכפרית ואדמתם נרשמה כרכוש פרטי• תיד 10 שנים היו שני מיליוני 
נתי־אב לבעלי רכוש פרטי ולאיברים עצמאיים. המדינה סייעה ל 3.5 
מיליוני איכרים להגר לסיביר. הצלחת מדיניות זו השתקפה בעליה 
ניכרת בפריון־העבודה ובתנובה החקלאית, יבול התבואות נכפל, 
וב 1913 ייצאה ר׳ 40% מכלל יצוא התבואות בעולם. 

לדיכוי המהפכנות הקים סטוליפין ברחבי ר׳ בתמ״ש צבאיים 
לשיפוט מהיר, ואלה פסקו ענשי־מיתה רבים. בשנים 1905 — 
1908 הוצאו להורג 3,400 איש• התנועה המהפכנית החלה שוקעת. 
מספר חבריה הפעילים נ 1910 היה כ 10% בלבד מזה של 1905 . 
ב 1906 נעשו כ 800 פעולות-טרור, וב 1907 — יותר פ 1,200 ! אך 
ב 1908 ירד מספרן ל 400 , וב 1910 — ל 100 . מדיניותו של סטוליפין 
נראתה נושאת פרי■ התנופה בכלכלה, שנבלמה בשנים 1905 — 1907 . 
חזרה לעצמתה כבשנות ה 90 של המאה ה 19 , והצמיחה היתה 
מהגבוהות בעולם. ביקורת נמתחה על סטוליפין מימיו ומשמאל 
כאחד! בספטמבר 1911 נרצח בידי סוכן־כפול. ד. בהרב (ע״ע). 

כמדיניות־התןץ נטשה ר' — אחרי מפלתה במלחמה עם יפן ואחרי 
מהפכת 1905 — את מגמות ההתפשטות התוקפנית במזרח-הרהוק: 
בכך נסללה הדרך להסכם עם בריטניה ולכינון "הסכמה לבבית" 
(פ 31 ! 3 ״ס 0 :>זתפזח£) של שלוש המעצמות, ר', בריטניה וצרפת. 
בהסכם עם בריטניה (סוף אוגוסט 1907 ) חולקה פרס (ע״ע. עס׳ 375 ) 
ל 3 אזורי־השפעה: הצפון — לד׳. הדרום (וכן המפרץ הפרסי) — 
לבריטניה, והמרכז — ניטרלי. ר׳ הסתלקה משאיפותיה באפגניסטן. 
ובריטניה תמכה בר׳ בשאלת הדרדנלים. 

ההסכם הוליד מעורבות מחודשת של ר׳ בבלקן ובתורכיה. המעו¬ 
רבות בבלקן חידשה את העימות הישן עם אוסטריה־הונגריה, וחדירת 
גרמניה לתורכיה הולידה עימות עם גרמניה. ב 1908/9 פרץ משבר. 
כשסיפחה אוסטריה־הונגריה את בוסניה והרצגובינה. פול התפשטות 
אוסטריה־הונגריה כונן שה״ח הרוסי סזונוב (ע״ע) את הליגה 
הבלקנית, בהשתתפות סרביה, מונטנגרו, בולגריה ויוון. במלחמה 
בין הליגה לתורכיה ( 1912/3 ) נוצחו התורכים ואיבדו כמעט את כל 
נחלותיהם באירופה. ואולם, ב 1913 הסתכסכה בולגריה עם בעלות- 
בריתה בליגה על השלל, והובסה (ע״ע בלקן, מלחמות דר). תבוסת 
בולגריה הפקיעה אותה פתחום־ההשפעה של ר׳, וקירבה אותה 
לאוסטריה־הונגריה ולגרמניה. הברית עם סרביה היא שגרמה לר׳ 
להתייצב לימינה כשתקפה אוסטריה־הונגריה את הסרבים ( 28.7.1914 ), 


, ובכך החלה מלה״ע 1 . על הנסיבות המדיניות שגרמו לפרוץ המלחמה 
ועל המלחמה ומהלכה — ע״ע פלה״ע 1 < על תוצאותיה הפנימיות 
ע״ע (ה) מהפכה הרוסית. על תולדות ר' אחרי המהפכה ע״ע מועצות, 
.774—733 ברית ה-, עם׳ 

ז. אי, 

ג. זרנדסקי. דברי יסי ד׳.זר־ב׳,תש-וו וו.א.קליוצ׳ב 0 קי,דברייםיד׳ 

\1. 00 ׳(? , 8 וואס 0 סק*ס 11 .מ x 00 ^ א׳־־נ׳, תשכ״ס! 5 '* 1922/3 ,וצמקסזס 
[£. 51311110, 6^1(^ 8.'5 ( ח> 01£ 2141 135 £10 חס/ 411 11 ). 3 חסי - 
141011, 1-17, 1923-1939; 8. ; 1925 ,. 8 / 0 ׳סס/״// ־ ׳\ 0 ס 1310 ? .ק 

1-111 ,.? 1 36 0111 ) 5 > 14 , 11 חגתזח 6 * £1 . 11 - 05 < 01 ח 561£ . 0 — ׳ 01 ) 11110111 ׳^ .? , 

1932/3; 0 .111945 , 118 ק 0 ז 10 ׳ 1 00808 ׳(? , 03 א 0 ז 2 מ ; 

8. 5 .״ד . 91 ? ;״ 1 949 ,/ 01 ) 15 // 111011 * 8.1 /ס / 1111 * 81 5/1011 4 ,־ 1 שוח 1 ז 1 ט 
83:65 . 8 ; 1953 , 1-11 ,חס 011 ו 11$11 )ח 1 חס 0113 / 01 ) 1115 4 :. 12 ,ץ) 1 צח 1 ץ 1 ) 1 ק , 

4 1115(01/ 1961 ,. 8 / 0 /■ 1/15101 4 ,חס$) 1 זג 01 . 0 .( ;* 1957 ,. 8 /ס ; 

0.\1. € ג , ! . 13 . 8 ; 1961-1966 , 7 ) 10 , 000118 ? מ 1 ו<]סז 8,110 ס< 01 ס 1 נס - 
7011108,14070000 ? 000880 x 18 , 1-711, 1962-68; ?. 0121(65, 4 // ״ - 
101/ 0/ 8., 1974; 8. ?1 . 1974 , 1011 ^ 81 013 1/11 311 ח ט . 8 , 65 גן 

היישוב היהודי בר , . היישובים הקדומים־ביותר בשטחים 
(992 העתידים של ר׳ היו באזורי ארמניה (ע״ע, עם׳ 
וגאורגיה (ע״ע, עס׳ 174/5 ). קהילות חשובות היו בפאות הי¬ 
ה 4 במושבות היווניות שלחופי הים־השחור (ע״ע קרים), ורדיפות־ 
הדת בביזנטיון (ע״ע, עמ׳ 413/5 ) הביאו להגירתם של עוד יהודים 

לשם. 

במאה ה 7 , ביפי מלחמות הפוסלפיס בפרסים, היגרו יהודים רבים 
לקווקז (ע״ע אזרביג׳ן, עס׳ 384/6 ! דגסתאן, עס׳ 970-968 ), והקהי¬ 
לות שם שסרו על קשר עם מרכזי־התורה בבבל ובפרס. בראשית יה״ב 
עברו הרדנים (ע״ע) דרך ארצות הסלווים והכתרים (ע״ע) להודו 
ולסין. על חלקן של הקהילות היהודיות בהתגיירות ממלכת הכוזרים 
ר׳ שם. באפוס הרוסי העתיק מכונה ממלכת הכוזרים "ארץ היהודים", 
וגיבורי האפוס מנהלים מלחמות עם ה ■"־סאאאנ. האגדה מספרת. 
.10 שהנסיך ולדיסיר (ע״ע) הקדוש מקייב, ניהל, בסוף המאה ה 
ויכוח דתי עם יהודי כוזריה. — החוקרים חלוקים עד־היום בשאלת 
מקומו של היסוד הכוזרי בתולדותיה ובהרכבה האתני־הגזעי של 

יהדות ר׳. 

12 במאה ר, 11 כבר התגוררו יהודים בקיב (ע״ע), ובמאה ה 
קיימו קשרים עם מרכזי־התורה בבבל ובצרפת (ע״ע משה מקיב). 
1 אז נוצר גם הכינוי ״ארץ כנען״ לארצות הסלווים ( 1 ׳\ 1:1 :! 5 — עבדים 
וחשד ברא׳ ס, כו). בעקבות פסעי-הצלב הגיעו מעט פליטים יהודים 
לו״. פלישת המונגולים ( 1237 ) פגעה קשה ביהודים. — וע״ע 

.183 אוקראינה, עם׳ 

בנסיכות מוסקוה (ע״ע, ענד 604 ) לא נסבלו היהודים. 
במאה ה 15 באו יהודים מעטים לנסיכות, לרגל מסחרם, מממלכת 
הטטרים שבקרים, מפולניה ומליטא. ב 1470 בקירוב התגלתה בעיר- 



סוסמהה, 1917 . קץ השלם ח הישן. פסלו ד׳פנותץ ש? אלמננדו* 111 





ניקו? , 11 ואשתו 



897 


רוסיה, יהודים 


898 


הססחר הגדולה נוב־ הלו והתפורר, ליכדה החסידות את הסוני העם, וקשרה אותם ליהדות 
גורוד (ע״ע) כת מת־ בדרכים ישנות וחדשות. 

יהדים(ע״ע, ור'לעיל. כמשקל־נגד לחסידית הקימו תלמידי הגאון מווילנה ישיבות 
עמי 867 )! היא דוכאה חשובות, בעיקר בליטא ובר' הלבנה! בחורים מכל קצווי ר׳ נתקבצו 

והיהודים נאשמו ביי־ אליהן והתמסרו ללימוד ״תורה לשמה״ (ע״ע חנוך, עמי 689 ). החשו־ 

זומה. כשסיפח הצאר בות שבהן היו בוולוז׳ין (נום׳ 1803 ), מיד, סלו וסאבודקה (ע׳ 

איון 17 (ע״ע) "ה־ ערכיהן), ובמסגרתו פעלה שיטת תנועת המוסר (ע״ע). שהונהגה 

איום״ את העיר פו־ בישיבות רבות באמצע המאה ה 19 . 

לוצק לנחלתו( 1563 ). בעיית שילוב היהודים בחברה הרוסית ובחיי הכלכלה העסיקה 
ציווה להטביע בנהר הרבה את השלטון• עד 1820 נטתה הממשלה להקפיא את מצב 

את כל היהודים ש־־ היהודים. ב 1791 אושרה בפקודה זכות ישיבתם בשטחים המסופחים, 

סירבו להתנצר. ב 200 ואף הותרה הגירתם לערבות שעל שפת הים־השחור — שנכבשו 

השנים שאח״כ הם־ מתורכיה מ 1768 ואילך — ולפלכים שממזרח לדניפר (צ׳רניגוב 

תננו סוחרים יהודים. ופולטאוזה). כך נקבע ,.תחום מושב היהודים" (ע״ע אמנציפציה, עם׳ 

באיסור ובהתר, מפו־ 104 ), מושג שליווה את יהודי ד׳ עד נפילת המשטר הצארי. "תחום 

לניד. ומליטא לד׳, המושב״, כפי שנתגבש סופית עם סיפוח בסרביה ( 1812 ! ע״ע, עם׳ 

ולעתים השתקעו ב־ 247/8 ) ומלכות פולניה ( 1815 ), השתרע מהים־הבלטי עד הים־ 

ערי־הספר, כפי שמעידות הפקודות החחרות־ונשנות האוסרות על השחור, וכלל 25 פלכים, ששטחם הגיע ל 940,000 קמ״ר. ישבו שם 

בך. גם בימי פיוטר 1 (ע״ע) נמשך מצב זה. קהילות קטנות התקיימו אוקראינים, פולנים. בילורוסים, רוסים, ליטאים, מולדאווים ועוד, 
בראשית המאה ה 18 באיזור סמולנסק (ע״ע), וב 1738 הועלו שם והיהודים היוו כ 10% מכלל האוכלוסיה. השלטונות שאפו לרוסי־ 

על המוקד גר־הצדק ווזניצין (ע״ע) והיהודי שגיירו. ב 1742 פקדה פיצקיה, באסצעות הכנסיה היוונית־אורתודוכסית והשפה הרוסית. 

הקיסרית יליזוטה (ע״ע) על גירוש היהודים המעטים שהתגוררו מלבד "תחום המושב" הותרה ישיבת יהודים בקודלנד, ומאוחר־ 

אז בר׳. יקטרינה 11 (ע״ע, ענד 201 ) נטתה להתיר כניסתם. אד יוחד גם בקווקז ובאסיה התיכונה, אך רק ליהודים שהתגוררו באזורים 

נאלצה לחזור בה בשל דעת־הקהל העוינת (ע״ע אמנציפציה, עם' אלה לפני הכיבוש הרוסי. 

104 ). בכל־זאת חדרו יהודים לר׳, ובעיקר לא פגעו השלטונות את השלטון הטרידה התבדלות היהודים וארגונם העצמי. תופעות 

ביהודים יושבי השטחים שנכבשו מתורכיה ב 1768 (ר׳ לעיל. עמ ׳ שעמדו בניגוד לאופי המשסר הרוסי הצנטרליסטי. השלטון. שנשען 

884 ), ואף עודדו בחשאי את התיישבותם שם. על האצילים, נמנע מלהטיל עליהם את האחריות למצב האיכרים 

בשנים 1772 — 1881 נתהוותה בתחומי האימפריה וגלגל את האשמה על היהודים. שהיו אך כלי־שרת בידם. הדבר בא 

נוכחות יהודית מאסיווית עם חלוקוחיה של פולניה (ע״ע, צם׳ לידי ביטוי בשתי צורות מנוגדות: גישתו של הצאר אלכסנדר 1 

419/21 , 437/8 ), שבעקבותיהן באו, בסוף הסאה ה 18 . מאות אלפי (ע״ע. עם׳ 669/70 ). ברוח האבסולוטיזם הנאור. ולעומתה גישתו 
יהודים בעול מלכות הצארים. אוכלוסייתם היוותה שבבת־ביניים, האכזרית של יורשו. הצאר ניקולי 1 (ע״ע). ב״חוקת היהודים" 
בין האצילים לבין האיכרים המשועבדים, ואת מחייתם מצאו עפ״ד שקבע אלכסנדר 1 ב 1804 נאסר על היהודים לשבת בכפרים ולעסוק 

בחכירות — טחנות־קמח, יערות, פונדקים ובתי־סרזח. אחרים היו בחכירה ובמכירת יי״ש לאיכרים. בתמורה הותר להם להתיישב 

סוהרים, חנוונים, רוכלים ובעלי־מלאכה, ומהם שהתגוררו בעיירות באיכרים על אדמתם, או על אדמות שהקצתה להם הממשלה, 

קטנות — שהוקמו בד״כ ביזמת בעלי־האחוזות — או בכפרים ועל והובטחה תמיכה לבתח״ר שיעסיקו פועלים יהודים. בתה״ם לכל 

אם־הדרך. בשל ריבוי־טבעי גבוה לא הספיקו הכנסותיהם, והתחרות דרגותיהם נפתחו לפני היהודים, ואף הותר להם להקים בת״ס 
הגבירה את העוני חצרה שכבה רחבה של קבצנים. י. לשצ׳ינסקי משלהם, בתנאי שיורו בהם ברוסית. בפולנית או בגרמנית• ב 1817 

(ע״ע) מעריך, שהרכבם המקצועי בראשית המאה ה 19 היה כדלקמו: אסר אלכסנדר 1 להפיץ עלילות־דם (ע״ע. עמ׳ 859 ), שפגיעתו החמירה 

מוזגות וחכירה — 30% ! מסחר ותיווך — 30% ; מלאכה — 15% ! בשלטון הפולני. סמוך לפרסום ״החוקה היהודית״ ב 1804 גורשו 

חסרי מקצוע — 21% ; ״כלי קודש״ — 3% ! עובדי־אדמה — 1% . היהודים מן הכפרים. והוחל ביישובם בדרום ר׳. במהרה התברר, כי 

לקהילה היתה זכות לגבות פסים מחבריה. תפקיד סוציאלי נכבד אין בכוח ההתיישבות החקלאית לקלום במהירות מספקת אח אלפי 

מילאו ה״חברות״ (״חברא קדישא״, ״ביקור חולים״ וכד׳), שההשתיי־ המשפחות שנושלו. ופקודת הגירוש עוכבה! גרם לכך גם מצבה 

כות אליהן נחשבה לכבוד ולחובה מוסרית. לצדן התקיימו גם חברות הפוליטי והצבאי של ר׳ בימי המלחמות בנפוליון. ב 1822 שוב הוחל 

של בעלי־מלאכה. שדאגו לענייניהם החמריים והרוחניים של חבריחו■ בגירוש יהודים מהכפרים, בעיקר בפלכי בילורוסיה (ע״ע). 
נתקיימה מערכת־חינוד מסועפת, שעיקרה — ה״חדרים״ והישיבות ניקולאי 1 ביקש לפתור את הבעיה היהודית באמצעי דיכוי וכפיה. 
שבראשן עמדו רבני הקהילות. בעת ההסתפחות לר׳ היה הארגון מכשיר עיקרי לצמצום מספרם ראה בגיוסם לצבא (ע״ע קנטו־ 

היהודי הפנימי מעורער והקהילות שקעו בחובות. חן נאלצו אפוא נימטים). גזירה זו ( 1827 ), שלא חלה על היהודים ה״פולניס", גרמה 

להכביד את עול המסים ("מכם הבשר" [ע״ע שחיטה], "מכם הנרות") למצוקה ולייאוש בקהילות ליטא ואוקראינה.ב 1867 הוענקה לפשוחררי־ 
ועקב כך עקרו רבים מהעיירות לכפרים ולאחוזות האצילים. בגלל הצבא הזכות להתגורר מחוץ ל״תחום המושב", והם שהניחו את 

החובות נפוץ אז המנהג למכור את משרת הרבנות (ע״ע, עם׳ 485 ) היסוד לקהילות בעריה הפנימיות של ר׳. עם הפעלת חובת הצבא 

בקהילות למרבה במחירה. בעצם ימי־הסעבר היו היהודים באזורים נמשך הגירוש מהכפרים. היהודים גורשו גם מקייב. וישיבתם נאסרה 
המסופחים שקועים במחלוקת החסידות (ע״ע, ענד 760/1 ) ומתנג־ בכל הערים והעיירות הסמוכות לגבול. לעומת־זאח עודדה הממשלה 
דיה. ומקרה מלשינות — שכמותם רבו אז — הביא למאסרו של התיישבות של חקלאים יהודים, והם ובניהם שוחררו מחובת הצבא. 

רש״ז מליאדי (ע״ע), מייסד שיטת חב׳יד ומנהיג החסידים באזורים מושבות יהודיות רבות קמו על אדמת הממשלה ועל אדמה פרטית 

אלה. החסידות התפשטה במיוחד באוקראינה, בפולניה ובר׳ הלבנה, בדרום־ר׳ ובאזורים אחרים ב״תחום המושב". מאחר שהיהודים לא 

והתפצלה לשושלות שונות! ובעת שהארגון האוטונומי של הקהילות ניצלו את זכותם לשלוח את ילדיהם לבתה״ס הכלליים, ציוו השל־ 







89' 


וו:יה, יהדדיס 


900 




עלה מספרם לכ 5.000,000 . ועדות ממשלתיות שנתמנו לספל 
בעניינם קיבלו הוראות לפעול להפחתת מספרם. ריבוי זה 
גרם להתחרות בענפי הכלכלה המסרתיים, לגידול מספרם 
של החנוונים הזעירים, הרוכלים והמתווכים. רבים עברו 
למעמד בעלי־המלאכה, והתפתתה שכבה של פרולטריון 
יהודי — פועלים, שכירי־יום, משרתים, סבלים וכד. עם־זאת 
התפתחה גם שכבה דקה, אבל בעלת השפעה, של יהודים 
עשירים, שידעו להסתגל לערכי השלטון ולקשור עמו 
קשרים. הראשונים היו קבלנים יהודים, שבנו כבישים 
ומבערים ועסקו באספקה צבאית ומשרדית. משנות ה 60 
ואילך השתתפו אלה במימון סלילת מסה״ב. בפיתוח המכ¬ 
רות והתעשיה ובייסוד הבנקים. שכבה זו, שראתה עצמה 
כמנהיגת יהדות ר, התבלסה בפטרבורג, מוסקווה. אודסה. 

קייב וורשה. ובראשה עמדו משפחות גינעבורג ופוליקוב 
(ע׳ ערכיהם). שכבה מכובדת היוו גם בעלי ההשכלה 
הגבוהה, שחדרו לחוגי האינטליגנעיה. כאמור, היתד, זו 
ביר סמיר רביו,;•נ ־היו בסוני?: ׳"<״< ייי נ ־' ־ י• ""י " 51 ־־ ־ים ס 1 ' יי שכבה דקה. ואילו ההמונים התרוששו. 

ניב״נ זה.• חיכת־השיט, םם 5 5 זןיר וורטס 

עם שחרור האיכרים ( 1861 ) התברר מה רב המחסור 
מונות ב 1844 על הקמת מערכת בת״ם ובתי־מדרש לרבנים (ע״ע. באדמות. והממשלה הפסיקה לעודד התיישבות כפרית של יהודים. 

עסי 911/5 ) ולמורים ממשלתיים (ע״ע השכלה, עם׳ 1548/9 ם. ליליג־ המוצא היחיד היה הגירה (ד להלן). אך עד שנות ה 70 היתד, הגירה 


תל). המוני־העם נרתעו מלשלוח את בניהם למוסדות אלה. שלמעשה 
שימשו בית־גידול לשכבת משכילים יודעי רוסית. שעתידה היתד, 
למלא תפקיד גדול בחיי יהודי ד. ב- 1844 בוטל ארגון הקהלה (ע״ע. 
עמ׳ 189 ), אך השלטונות נאלצו בכ״ז להכיר בארגון קהילתי 
מצומצם. שדאג לגיוס, לגביית מסי "סכם הבשר" המכס הנרות־ 
ולבחירת ״רבנים־מטעם״ (ע״ע רבנות, עם׳ 485 ). שהיו למעשה 
פקידי רישום וםינהל. ב 1844 נאסר גם הלבוש היהודי־המסרתי 
המיוחד. 30 שנות שלטונו של ניקולי 1 (ע״ע. ענג׳ 174/5 ) היו 
מהתקופות האפלות בתו״י בר׳. 

בימי הרפורמות של אלכסנדר 11 (ע״ע, עם׳ 663/4 ; 1855 — 881 !) 
ננקטה לגבי היהודים מדיניות זהירה, שנועדה להחיש את סיווגם 
בחברה הרוסית (ע״ע אמנציפציה, עם׳ 105 )■, בוטלו הגזירות הקשות. 
בהן גזירת הקנסוניסטים. והורחבו זכויותיהם של היהודים ה״פועילים" 
כסי שהוגדרו סוחרים עשירים. בעלי־פלאכה ובעלי־פקצוע. ואלה 
הורשו לשבת בכל ר׳. עד־מהרה גדלו הקהילות מחוץ ל״תהום 
המושב". ובראשן קהילות פטרבורג ומוסקווה. שהפכו למרכזים 
החדשים של יהודי ר'. עם־זה דחה אלכסנדר כל הצעה לבטל את 
״תחום המושב*. ב 1874 הונהגה חובת־גיום כללית, ורבבות צעירים 
יהודים נקראו לשרת 4 שנים בצבא. הקלות שונות ניתנו לבעלי 
השכלה תיכונית רוסית, והדבר הגביר נהירת יהודים לביה״ם 
הרוסי. 


זו פנימית בעיקרה — מליטא ובילורוסיה לדרום ר׳. ב 1847 התגוררו 
רק 2.5% מיהודי ר׳ בפלכי הדרום, וב 1897 — ב 13.8% . באיזור זה 
נוסדו קהילות חדשות: אודסה (ע״ע; כ 140.000 נפש), יקאטרינוסלב, 
קרפנצ׳ונג. יליזווטגראד ועוד. 

התנועה החברתית הדינמית־ביותר בחיי היהודים היתד, תנועת 
ההשכלה (ע״ע). מבשרה היה הסופר י. לוינזון (ע״ע). שבספרו 
״תעודה בישראל״ ניסח את מטרות התנועה: השכלה עברית וכללית 
ומעבר למלאכת-כפיים ולעבודת-אדמה. ואולם. בצד ההיענות לדרישה 
לשנות את אורח-חייהם — וכנגד חוגים שדגלו בהתבוללות גמורה — 
ביקשו רוב המשכילים לשמור על ייחודם הלאופי-הדתי של היהודים, 
ומהם שפיתחו אידאולוגיח לאומית מובהקת (ספולנסקין 1 ע״ע]). 
הספרות והעתונות (ע״ע. עם׳ 273/4 ), בעברית. יידית ורוסית. שיצרה 
תנועת ההשכלה (ע״ע. עם׳ 540/3 ), הפכו למכשיר־תעמולה רב¬ 
יעי א 1 ם ט א ך ו , השפעה. פחלוציהן הבול¬ 

טים : מאפו. י. ל. גורדון 


ווענען בדל־טער פפליכם פ״זיסמי, 


ומנדלי פוכר ספרים (ע׳ 
ערכיהם). לפרות התע־ 


אללערהאבסט בעשטעבדנט רעם 
.* יאנואד ■ה״ז יאהר . 


רות המשכילים לשפה 
היידית יצרו לצרכי תע¬ 
מולתם ספרות חילונית 


לא־פחות מעצם החוקים חשובה היתר, הרוח הכללית שנתלוותה 


ביידית, בצד עתונוח 


להם. האדמיניסטרציה הרפתה את לחצה על היהודים■ יד,ם נתפת י עברית ורוסית. "חברת 

להאמין כי הממשלה חותרת לאמנציפציה שן 1 מד ■• אם ' נ ' *' 0 'י 1 ■ 11 י ל נ א מפיצי ההשכלה", שיסדה 

יהודים החלו לחדור לתחומי העתונות. הספרות. המשפטים והאם- ני*־ י״ל־" *־■ד־ י,־ קבוצת עשירים ואנשי 

נדות. ורישומם ניכר מיד (הפסל אנטוקולטקי. הצייר י. א. לויחן ״ תרל- י אינטליגנציה יהודים ב־ 

!ע׳ ערכיהם] ואחרים). ברם, חדירה זו עודרה מיד תגובה אנסי- ־-־- פטרבורג ב 1863 , פעלה 

יהודית׳ שעם ראשי דבריה נמנו גדולי אנשי-הרוח במדינה. ביניהם % 8 4 1 ס ¥ להפצת ההשכלה והשפה 

. . 10 . 8 ז 0 0 8 11 8 8 0 11 118 ) 1110 ( 1 < 4 

דוסטויבסקי (ע״ע). גם היסודות הליברליים והפהפכנייס הסתייגו פן ״.״, ,״״,״ הרוסית בין יהודים. 

היהודים: הם האשימום בקיום -מדינה בתוך מדינה״, בהשתלטות ספרות ההשכלה חדרה 

על עמדות כלכליות ותרבותיות. בניצול ההמונים וכד׳. גם עלילת- גם לבתמ״ד ולישיבות; 

הדם (ע״ע, עם׳ 860 ) — כגון וו שהיתר, בקוטאיסי ב 1878 — שימשה— היא קראה לבני־הנוער 

נשק בידי המסיתים. התנועה האנטישמית גברה במיוחד לאחר מלחמת לצאת וללמוד שפות זרות 

הבלקנים ( 1877/8 ), שהביאה לעליית גל של לאומנות. /*לן ומדעים כלליים. ולסגל 

אחד הגורמים שקבע את גורל היהודים בו״ היה ריבוים־הסבעי _ , . לעצמם את אורח־החיים 

^ שער החקגות ברבר חובח גיוס הי 1 זודים , 

הגדול. ב 1850 היו בד כ 2,350,000 יהודים, ובסוף המאה ה 19 כבד ?צבא הרוסי 1870 > של הסביבה הנכרית. ד.־ 



901 


וחיה, יהודים 


902 


משכילים נסתייעו בממשלה, אימצו את ידיד, ברפורמות, ונלחמו 
בנשק הסאטירה והפולמוס בספרות הרבנית הקופאת על שמריה, 
בחסידים וב״צדיקיהם״. בשנות ה 70 נשאה פעולת המשכילים פרי, 
והחלה נהירה לבתה״ס הכלליים והממשלתיים־היר,ודיים. חובת־הצבא 
הכללית (ר׳ לעיל, עמי 699 ) זירזה תהליד זה, והחלה התרחקות של 
הנוער הלומד מעמו. רק התגברות התנועה האנטישמית בחברה הרו¬ 
סית בסוף שנות ה 70 הביאה להתעוררות הלאומית! זו מצאה את 
ביסויה בהתפתחות עתונות וספרות יחודית־רוסית, שעסקה בבעיות 
היהודים והיהדות. 

השנים 1881 — 1917 . שנת 1881 מהווה שנת מפנה בתו״י 
בר׳. בעקבות רצח הצאר אלכסנדר 11 (ר׳ לעיל, עמי 892 ) פרצו 
פרעות ביהודים (,.סופות בנגב״! ע״ע אנטישמיות, עס׳ 510/1 ) 
בעשרות ערים ועיירות בדרום ר - . הפרעות היו בעיקר סעשי-שוד 
המוניים, מקרי רצח ואונס היו מעטים. הפרעות נשנו בשנים 1882 — 
1884 , והשלטון הכריז כי גורמי הפרעות הם היהודים עצמם. האשמים 
במצוקת העם ובניצולו. היהודים, ובייחוד המשכילים שבהם. נדהמו 
משוויון־הנפש — ולעתים אף האהדה — שגילו כלפי הפורעים 
שכבות האינטליגנציה הרוסית (ע״ע טולסטוי, עט׳ 449/50 ). גם חוגי 
המהפכנים לא התנגדו לפרעות. שכן קיוו להפכן למרד נגד הממשלה. 

במדיניות הצאר אלכסנדר 111 (ע״ע, עם׳ 626/7 ) נסתמנה מגמה 
חדשה. שלטונו ראה ביהודים את מתסיסי המהפכה, וע״ב ביקש 
להיפטר מהם ע״י עידוד הגירתם אל מחוץ לגבולות רוסיה וע״י 
בידודם כמיעוט אתני משולל זכויות (ע״ע אמנציפציה, עט׳ 105/6 ). 
״החוקים הזמניים״ (מאי 1882 ) אסרו על יהודים להתגורר בכפרים. 
ב 1887 הוגבל מספר התלמידים היהודים בבתה״ם התיכונים והגבו¬ 
הים (ע״ע נומרוס קלאחוס). ב 1891 החל גירוש רוב היהודים 
ממוסקוה (ע״ע. עמ׳ 605 ). קשתה יד האדמיניסטרציה, והמשטרה 
דקדקה־ביותר באכיפת הוקי־האפליה ובגירוש יהודים מהערים 
וסהכפרים. בעתונות, שהיתה נתונה לצנזורה חמורה, התנהלה תעמולה 
אנטישמית. פובידונוסצב (ע״ע), המפקח על הבנסיד, היוונית-אורתו- 
דוכסית, ניסח את מטרת הממשלה כך: "שליש מהיהודים ימירו 
דתם. שליש ימותו. שליש יברחו מן הארץ". 

מדיניות זו נמשכה גם בימי הצאר האחרון ניקולי 11 (ע״ע). 
היהודים נטלו חלק גובר־והולך בתנועה המהפכנית בר־, והממשלה 
הגיבה בעידוד ההסתה האנטישמית, גם בעתונות. בפסחא ו 190 
פרצו פרעות בקישיניוב (ע״ע) ונהרגו עשרות יהודים. מעתה היו 
הפרעות לחלק ממדיניות הממשלה. הן גברו ב 1904 והגיעו לשיאן 
ב 1905/6 (ע״ע ז׳יטומיר; ביליסטוק). בפוגרומים אלה התייצבו כוחות 
המשטרה והצבא בגלוי לימין הפורעים ונגד היהודים המתגוננים. 

הקמת ה״דומה״ (ר׳ לעיל, עסו 894 ) לא הביאה לשינוי במצב 
היהודים (ע״ע אמנציפציה. עם׳ 106/7 ! אגוח, עם' 365/6 ), אף שהיתה 
בה נציגות יהודית מצומצמת. נגד ה״דומה" התייצב חלק מהאגף 
הימני — "ברית העם הרוסי" וסיעות קרובות לו. נשקם העיקרי 
במאבק עם היסודות הליברליים והרדיקליים היתה אנטישמיות 
פרועה• שהטיפה בגלוי לחיסול היהודים. בחוגים אלה נתחברו הפרר 
טוקולים של זקני־ציון (ע״ע). עס־זאת נדחתה ההצעה לפטור את 
היהודים מחובת הצבא, משום שר׳ נזקקה אז לשירותם של כ 40.000 
החיילים היהודים שהיו בצבאה. ב 1913 ביימה הממשלה הרוסית 
משפט עלילת־דם (ע״ע, עם׳ 859/60 ) נגד היהודי בילים. ההסתה 
האנטישמית. שהתנהלה סביב המשפט, הפכה אותו לעניין פוליטי 
ממדרגה ראשונה. 

מצב זה הביא להגירה גדולה של יהודים (ע״ע עם ישראל, עמ ׳ 
947/9 ), בעיקר לאה״ב (ע״ע. עס׳ 215/7 ). בשנים 1881 — 1914 יצאו 
את ר' כ 2,000,000 יהודים, ואעפ״ב לא קטן מספרם שם עקב הריבוי- 
הטבעי הגבוה. מצבם הכלכלי השתפר, משום שנחלש הלחץ על 
מקורות הפרנסה וכתוצאה פן העזרה הכספית ששלחו המהגרים לבני 


משפתותיהם. להגירה זו היה חלק חשוב בהקמת ההתיישבות היהודית 
הגדולה מעבר־לים. החשוב בנסיונות לביוץ ולווסת הגירה זו היה 
של הבארון מוריס דה הירש (ע״ע! וע״ע יק״א). 

ע״פ מפקד 1897 נמנו בתחומי האימפריה הרוסית 5,189,400 
יהודים! הם היוו אז כמחצית ממספר היהודים בעולם ויותר מ 4% 
מכלל תושבי ר׳. חלוקת היהודים ברחבי האימפריה היתה כדלקמן: 


הערות 

האחת מכלל 
האוכלוסיה 

מססר 

היהודים 

האזורים 


9.3 

2,148,059 

אוקראינה ובסרביה 


14.1 

1410,001 

ליטא ובללוררסיה 


14.1 

1,316,576 

פולניה הרוסית 

94.0% מכלל 
יהודי רוסיה 

11.5 

4,874,636 

םד״״כ ב״תדזום 
המושב" 


0.3 

208.353 

רוסיה הפנימית 
ופינלנד 


0.6 

58471 

קווקז 

לא נכללו יהודי 
בוכארה 

0.4 

47,941 

' 

סיביר ורוסיה 
המרכזית 


4.1 

5,189,401 

_ 

ס״ה כללי 


בפלכים מסוימים בתוף "תהום המושב" חיה ריכוז היהודים גבוה־ 
במיוחד: בפלך ורשה — 18% ובפלך גרודנה — 17% . כמחצית 
מיהודי ״תחום המושב״ התגוררו בערים, כ 4 ■ בעיירות ויתרם 
בכפרים. העיירה. פורשת המשטר הפולני, נשארה מרכז מסחר 
ומלאכה לסביבה הכפרית הלא־יהודית, ותושביה היו בעיקר יהודים 
תרבותם המקיפה והממוסדת, עיסוקיהם והרכבם המקצועי, נטבע בו 
אלו ובריכוזי היהודים בערים הגדולות נשתמר ההווי הדתי־הלאומי 
היהודי במלואו. 

מספר היהודים בקהילות הגדולות ברוסיה ב 1897 


האחוז מכלל 
האוכלוסיה 

מספר 

היהודים 

הקהילה 

32.5 

219.128 

ורשה 

34.4 

138,935 

אודסה 

31.4 

98.677 

לוח׳ 

41.5 

63331 

וילנה 

46.3 

50,237 

קישיניוב 

523 

47,562 

מינסק 

634 

41,905 

ביאליססוק 

80.0 

41,617 

ברדיצ׳ב 

36.3 

40309 

יקטרינוסלאב 

524 

34,420 

ויסבסק 


ריכוז כזה של יהודים. על שפתם (העברית והיידית), דתם. 
תרבותם המקיפה והממוסדת, עיסוקיהם והרכבם המקצועי, נטבע בו 
חותם ברור של נבדלות. 

לפי מקורות פרנסתם נחלקו יהודי ר ב 1897 כדלקמן: 


אחוז מכלל 
העוסקים בענף 
ב״תהום המושב" 

באחוזים 

מקורות הפרנסה 

72.8 

38.65 

מסחר 

314 

3543 

מלאכה ותעשיה 


6.61 

שיחת ושכירוה־יום 


5.22 

מקצועות חפשיים ופקידים 

20.9 

3.98 

תובלה 


3.55 

חקלאות 


1.07 

צבא 


5.49 

בלי מקור פרנסה קבוע 










903 


רופיה, יהודים 


904 


בסוף הסאה ה 19 נמנו עם הפחילסריון היהודי כ 600.000 נפש: פח- 
ציתם שוליות ופועלים, נ 100.000 זבנים, כ 70,000 פועלי בתת״ר ויתרם 
שנירי־יום, סבלים וסשרתי־בית. מאבקו של פרולטריון זה לשיפור 
מצבו החמרי והחברתי, ומגעו עם האינטליגנציה היהודית המהפכנית, 
הפכו אותו לגורם נכבד בחיי היהודים ברי בדור שלפני מהפכת 1917 • 

20 השנים האחרונות למשטר הצארי היו שנות תסיסה והתעוררות 
גדולה בין היהודים (ע״ע אמנציפציה. עס׳ 106/7 ), במיוחד בקרב חוגי 
הנוער. עיקרה באי־השלפה עם משטר הדיכוי ועם שפל־מצבו של 
היהודי במדינה, ובחיפוש־דרך לשינוי מציאות זו. צעירים יהודים 
הצטרפו לתנועת־השחרור הרוסית על כל אגפיה, בערי ר׳ ומחוצה 
לה. יהודים נמנו עם ראשי מנהיגי המהפכנים (כגון מרטוב וטרוצקי 
[ע׳ ערכיהם!), ועם מייסדי מפלגת הסוציאל-רוולוציונרים (כגת 
ז׳יטלובטקי וגדשוני [ע׳ ערכיהם!). אגודות־פועלים יהודיות. שהוקמו 
ביזמת משכילים יהודים. התאחדו ב 1897 למפלגת ה״בונד" (ע״ע), 
שראתה עצמה כחלק מהמפלגה המהפכנית הסוציאליסטית הכל- 
רוסית. או תבעה זכות לאוטונומיה תרבותית של הסוני היהודים. 
ה.,בונד" התפשט במיוחד בליטא ובפולניה, ותוך זמן קצר הצליח 
להעלות את מעמדם החברתי של הפועל והשוליה היהודים ולנסוע 
בהם רוח עוז נגד נותני לחסם ונגד השלטונות. ור׳ להלן, עם׳ 905/6 . 

תגובה אחרת של יהודי ר׳ למצבם באה לכלל ביטוי בתנועת 
.חבת ציון״ (ע״ע), שהתעוררה לאחר פרעות 1881/3 . את מטרות 
התנופה ניסח פינסקר (ע״ע) בחוברתו ״אוטואמנציפציה״ ( 1882 ), 
שבה קבע כי רק ריכוזם בארץ משלהם יגאל את היהודים מגורלם. 
למרות התעוררות זו פנה לא״י רק זרם קטן מבין רבבות המהגרים 
שיצאו אל מעבר־לים. זרם זה הקים בא״י את המושבות הראשונות 
(ע״ע בילו: א״י, עס׳ 509 — 516 ). התנועה קיבלה תנופה גדולה עם 
כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון כבאזל ( 1897 ) והקמת ההסתדרות 
הציונית העולמית (ע״ע ציונות). אף שבגלל התנאים המדיניים היו 
כל מוסדות התנועה מחוץ לד, באו לה עיקר המוניה והשפעתה 
מקרב יהודי ד. התנועה היתד, בלתי־לגלית, אך השלטונות דאו בה 
תנועה העשויה. בדיעבד, להניא את לב הנוער היהודי מהשתתפות 
פעילה בתנועה המהפכנית. וועידות וכינוסים ציוניים התכנסו בגלוי 
ובמחתרת (וע״ע ציונות, עמי 619 — 620 ). 

התנועה המהפכנית והתנועה הציונית חוללו מהפכה עצומה 
בקרב הנוער היהודי. ביהמ״ד והישיבה נעזבו, ואף שהיהדות האור¬ 
תודוכסית על שני אגפיה. ה,.מתנגדים" וה״חסידים". המשיבה להיאבק 
על עמדותיה, התרכזה הדינמיות שבחברה היהודית בזרמים הפולי¬ 
טיים החדשים. כשפרץ גל הפרעות החדש ב 1903 התארגן הנועד 
היהודי להגנה עצמית (ע״ע. עמי 417/8 ). אגודות־מגן של ה״בונד" 
ושל הציונים קמו בכל מקום, והפורעים נתקלו בהתנגדות מזוינת. 



פינדוס קייב (בעקכות רצח א 5 י 5 נרר 11 ). 
הסעטרה עיבודה כינבד בעת חמ-ים יהודי 


מלבד הרצון להגן על הנפש והרכוש בלטה גם השאיפה לשמור על 
כבוד העם. 

ההתעוררות הלאומית באד, לכלל ביטוי גם בהתפתחות מפוארת 
ומפתיעה של הספרות והעתונות היהודית בעברית, ביידית וברוסית, 
שנפוצה במאות אלפי טפסים, ספרות זו, שהיתה המשך של ספרות 
ה״השנלדד, הגיעה לשיאה נדור האחרון שלפני מהפכת 1917 . מן 
הבולטים שנסופריה: אחד העם. ברדיציבסקי, פידבדג, ביאליק, 
טשרניחובסקי, שניאור, פרוג. שלום עליכם, פרץ ושלום אש (ע׳ 
ערכיהם). קם דור של חוקרים והיסטוריונים. ובראשם דובנוב (ע״ע). 
הוחל במחקר שיטתי של הפולקלור היהודי העממי (אנ-סקי [ע״ע]). 
י״ל ..האנציקלופדיה (ע״ע. עם׳ 647 ) היהודית" בשפה הרוסית. 
הורחבה פעולתן של החברות הישנות והחדשות — "חברת מפיצי 
ההשכלה", אור״ט, אוזה ויק״א (ע ׳ ערכיהן). בפטרנורג הקים הברון 
ד• גינצבורג (ע״ע) בי״ם־גנוה ללימודי־היהדות, ובגחדנו נפתח 
בחסות "חברת מרבי ההשכלה" ביפ״ד לפורים עבריים. 

הפולמוס בין הציונים ומתנגדיהם בר (ע״ע בונד: ציונות, עט' 
601 ) קיבל גם אופי של סלחפת־תרבדת יהודית, שהתמקדה בשאלת 
שפתו הלאומית של העם היהודי. סשהכריזו ה״אידישיסטים״ — שהיו 
מקורבים לחוגי ה״בונד״ — בוועידת צ׳רנוביץ ( 1908 ) על היידית 
(ע״ע, עמ׳ 803 ) כעל שפתו הלאומית של העם היהודי. נתפלגה 
האינטליגנציה היהודית בפזרת־אירופה, ו״ריב הלשונות" התנהל תוך 
שנאה־הדדית מרה. 

עם פרוץ מלה״ע 1 קיוו יהודי ר, שהצטרפותם למאבקה של ר 
תביא להם את האמנציפציה. הגיוס הקיף כ 400,000 יהודים, וב 80,000 
מהם שירתו בחזית. החזית עברה בלב האיזור שהתגוררו בו מיליוני 
יהודים, ומלבד אימי המלחמה נתלוו לנצחונותיו של הצבא הרוסי 
ולפלישתו לגליציה מעשי שוד ופרעות ביהודים, באזורי-החזית 
הושלט משטר צבאי, ובראשו עמדה חבורה של גנרלים אנטישמים. 
עם המפלות הראשונות הואשמו היהודים בבגידה ובריגול. בויסו 
משפסי־דיגול ובני־ערובה הוגלו לפנים־ר. אח״כ החלו גירושים 
המוניים מאזורי החזית: אלה הגיעו לשיאם עם הגירוש הכללי של 
היהודים מצפון ליטא ביוני 1915 • נאסר השימוש באות העבריה, 
בדפוס ובנתב (יולי 1915 ), והעתונות והספרות העברית והיידית 
שותקו. ברם, המצב הצבאי והכספי החמור אילץ את השלטונות 
להתחשב בהד השלילי שפגיעות אלו עוררו באה״ב ובאירופה. בקיץ 
1915 בוטל "תחום המושב" עקב לחץ הפליטים היהודים מאיזור 
החזית. 

כיבושי גרמניה ואוסטריה ב 1915 הביאו לניתוקם של נ 2,250,000 
יהודים מאחיהם שבר׳. אם כי גזירות המשטר הרוסי בוטלו לגביהם, 
לא נפטרו גם הס ממצוקות רעב ומאימי המלחמה. באיזור שנשאר 
בידי ר׳ התגוררו ב 1917 כ 3,400,000 יהודים, כ 700,000 מהם 
מחוץ ל״תחום המושב". שינוי דמוגרפי זה הביא עמו גם שינויים 
תרבותיים־חברתיים. מיהדות ר׳ נקרעו הסוני היהודים בפולניה, ליטא, 
מזרח אוקראינה ובילותטיה. שהיוו את החלק השרשי־ביותר וכללו 
את שני המרכזים התרבותיים הגדולים, ורשה ווילנה, וכן את מרכזי 
התנועה החסידית. מאידך־גיסא הגבירו שירותם של הפוני צעירים 
יהודים בצבא הרוסי ודיכוי העתונות והספרות היהודית את תהליכי 
הרוסיפיקציה. 

לאחר מהפכנת פברואר 1917 (ע״ע [ה]מהפכה הרוסית) ביטלה 
הממשלה הזמנית את כל ההגבלות על היהודים ( 16.3.1917 : ע״ע 
אמנציפציה, עמ■ 107 )• החדשים שלאחר המהפכה היו אביב קצר 
בתולדות יהודי ר׳ (ע״ע מועצות, ברית ה-, עמ־ 775 ). השנאה 
ליהודים, ששימשה נשק פוליטי בידי המשטר הישן, נאלצה לרדת 
למחתרת. טבעי היה שהיהודים יתנו ידם למהפכה. השתתפותם היתה 
ניכרת בכל המפלגות הדמוקרטיות והמהפכניות, ובכל הדרגות. פן 
המנהיגות ועד לאנשי השורה, אף כי שלמעשה לא היו אלא קומץ 



905 


דוסיח, 'הדדים — מסיה, לשון 


906 



קבוצת תלמידים סהיעיכה המתחןגת באורכה *גיד!? ח. ס׳שרנוכיץ ( 1909 ). 
ביניהם: עומרים סיסיז לי 5 זסא? — צ. וויסלבסקי (ע״ע, כרף מי 5 ואים>, 
י. הדפס; (ע״ע>. 5 מטח: י. נוטסז (ע״ע, ברד םי?ואים) 

מבין מיליוני יהודי ד׳ שהמשיכו לדבוק בייחודם הלאומי והדתי. 
ואכן. בה־במידה שהממשלה הזמנית התערערה ושהאנרכיה התפשטה 
במדינה. החלה גם האנטישמיות להרים ראש, ופה־ושם פרעו ביהודים 
חיילים שפרקדעול והאספסוף. 

על התפתחות מיוחדת שעברה על היהודים בתחומי אוקראינה 
שבה התגוררו ב 1917 כ 60% מכלל היהודים בתחום השלטון הרוסי, 
ע״ע אוקראינה- ענד 182/8 . על תוה״י בברית המועצות, ע״ע מועצות, 
ברית דד, עמ׳ 774 — 790 . 

ש. גימבורג, היססארישע ווערק, א׳—ג׳, 1937/8 ? הנ״ל, אמאליקע 
פעטערבורג, 1944 ! ב. דינור, דמותה ההיסטורית של היהדות הרוסית 
(״ציון״ כ״ב), תשי״ג! א. צ׳ריקובר, יהודים בעתות מהסבה, 1957 ; ר. 
מאהלר, דברי ימי ישראל, דורות אחרונים, ג׳-ף, 1976-1960 ! י. סלוצקי, 
העתונות היהודית־רוסית במאה הי״ם, תש״ל * הב״ל, סיכום עגום 
(העבד, יט), תשל׳ב: הג״ל, המתונות היהודית־־רוסיח בסאה העשרים, 
חשל״ח: , 8 וו 0 םס? פ 3 מ 0 ק 3 ? 1 0 ־ז 0 ) 680 קפ£ *מק 0 ז 140 . 10 

, 1772-1844 ;. 11 מג 1 ) 1411:15 14 )¥ , 5 ג£ג־\ש_ 1 . 1 ; 1925/6 , 1-11 

. 31 ז? סג^מזסז? .[ ; 1951 151 414/5 [ 14 )¥ י 8 ז£נ 1 חאח 0 . 1 ; 1943 

* 711455161 14 ) 7 ,ת 0 ז 83 . 8 ; 1966 , 1860-1917 ;ץ* 414 { 511311 ) $1 ,(. 015 ) 

.* 1976 , 4 ) 801/14 1 ) 051 1045 7 144 ) 1171 48/4 [ 

י. ם. 

יהודים במהפכה הדוסית. מלבד פעילותם בתנועות- 
פועלים יהודיות בר , . החל בשנות ה 80 על המאה ה 19 (ע״ע בונד: 
סוציאליסטיות, מפלגות, עם' 581/3 ) פעלו יהודים בכל התנועות 
הסוציאליסטיות. המהפכניות והדמוקרטיות. פעילותם בלטה בכל 
הרמות, רבים מהם תפסו עמדות־הנהגה בכירות ואלפי יהודים היו 
חברים מן השורה; הנהגת התנועות הסוציאליסטיות בפרובינציות 
נשענה בעיקר על יהודים, שהיו האלמנט האינטלקטואלי הבולט 
באזורים אלו. למרות חשיבותם הרבה של יהודים בתנועות המהפ¬ 
כניות היו פעילי התנועות מיעוט בתוך החברה היהודית, ששמרה 
על זיקתה הדתית־לאומית — זאת גם על רקע עליית הציונות, 
שמשכה את עיקר הנוער המשכיל. ור׳ לעיל. עם׳ 903 . 

ערב מהפכת אוקטובר (ע״ע [ה]סהפכה הדוסית) פעלה במפלגה 
הבולשוויקית (ע״ע בולשויזם) שורה של מנהיגים יהודים. הבולט 
בהם היה טד)צקי (ע״ע), שפעל יותר מכל מנהיג נולשוויקי להכנת 
המהפכה ולביצועה. בלשכה הפוליטית הבולשוויקית (פוליטביורו) 
בימי המהפכה חיו: סורדלוב (ע״ע). שמין הגדירו "דמות עילאית 
של מהפכן". ואשר שימש לאחר המהפכה יו״ר הוועד־הפועל של 
קונגרס הסובייטים הכל-רוטי — תפקיד מקביל לנשיא; קמניב (ע״ע). 
שעמד בראש המפלגה ב 1917 . עד לשובו של לנין לרוסיה; זינוביב 
(ע״ע). 

הנהגת המנשויקים (ע״ע) היתר. מורכבת ברובה מיהודים, מרטיב 
וד. אברמוביץ (ע׳ ערכיהם), שהיו תחילה ממנהיגי הבונד. הצטרפו 
לסוציאל־דמוקרטים (ס. ד.), ומאוחר־יותר למנשוויקים; והיה גם 


פיודור דן (ע״ע). שלשתם עקרו לגרמניה ב 1920 — בעקבות דיכוי 

המנשוויקים בו~ — והמשיכו שם בפעילותם. גם בהנהגת הסוצילים־ 

סים־הרוולוציונרים (ע״ע! ס.ר.) פעלו יהודים רבים. בזמן המהפכה 

בלטה דמותו יוצאת־הדופן של יצחק שטיינברג, יהודי שומר־מצוות, 

ששימש שר־משפטים נסובייט הראשון, תחת לנין. וע״ע מועצות, 

ברית ה־, עם , 775 . _ 

מ. 

לשון. הרוסית (להלן ר) היא לשון סלודת מזרחית, הנפוצה 
בלשונות הסלויות (ע״ע); שפת-אסם של כ 142 מיליוני אדם בבריה״מ 
ושל יותר ממיליון מחוצה לה, ושפת־השימוש השניה של כ 40 מיליון 
תושבי בריה״ם. ד׳ היא אחת מלשונות־העבודה באו״ס. 

המבנה ההגאי. בו״ הספרותית של זמננו 5 פונמות תנועתיות 
/ג'/ /ס/ /*/ /!/ / 1/0 (התנועה (׳!] היא וריאנט של /)/, מכיוון 
שהיא מחליפה אותה אחרי העיצורים הבלתי-מחונככיס [ר , להלו] )־ 
אחרי עיצורים בלתי-מחונבכים משתו(ת [ 1 ] ו [ס] ל[ 3 ] בהברה הרא¬ 
שונה שלפני הטעם, או להגה ( 3 ] (הדומה לצליל (ן) קצר מאד 
וחלוש) בשאר ההברות הלא-מוטעמות. אחדי עיצורים מחונככים 
משתוות [ 3 ). [ 0 ] ו[ 0 ] ללא הטעמה ל[ג] שנוצר קדימה־יותר מאשר 
אחרי עיצורים בלתי־מחונכנים. 

בר־ 34 פונמות עיצוריות. ל 24 מהן זוגות .,מחונככים — בלתי־ 
מחונככיס":';)<)׳ 'ר-ע, ' 1 ר 1 ז, / 7 -, 7 , ' 1-1 , ' 1 זז-ן 7 ז, 'ק-ק, ׳ 7 ',׳ 'ס-ת,' 5-8 , ']-ז. 
׳£-], עיצורים מחונככים נבדלים מעיצודים בלתי־מחוננבים בארטי־ 
קולציה נוספת של החלק האמצעי של הלשון, כמו בהגיית העיצור /(/ 
(הנבוך [פלטליזציה]! ע״ע פונטיקה ופונולוגיה, עמ׳ 469 ). מלים 
רבות נבדלות זדמזו רק בכך שבאחת מהן מופיע עיצור בלתי־ 
מחונכך, ובשניה — מחונכך; למשל: 0801 (זווית) לעומת ' 11801 
(פחם), 'ז 3 מ 1 (אם) ויזביגת (למעוך). העיצורים [ 8 ], [. 11 ו [ 011 ] 
(אחור־לשוניים) מופיעים כמתונככים רק לפני [ 1 ] ו[ 8 ), ולכן אינם 
פונמות עצמאיות אלא רק וריאנטים של [ 8 ], [ 11 ] ו[!ך>| בלתי־ 
מחונבכים. יתר פונמות־העיצוריס הן רק מחונככות — [' 3 ], [׳־! 1 ], 
([], או רק נלתי-מחונבכות [ 5 ], [ 2 ], [ 0 ]. עיצורים רבים גם יוצרים 
זוגות קולי — אי-קולי; למשל: ק< 1 , ז- 1 >. 2-5 . 84 , £-ע. בסוף הפלה 
הם תמיד אי־קוליים! לפני עיצורים קוליים הופכים גם אי־קוליים 
לקוליים, ולפני עיצורים אי־קוליים הופכים גם הקוליים לאי־קוליים. 

האלפבית הרוסי הוא קיריליצה (ע״ע) מתוקנת (ר׳ סבלה, להלן, 

עם׳ 907 ). 

הנבוך של עיצור מסומן ב . 1 , הנכתב אחרי אות המספנה עיצור 
בלתי־מחונכך מקביל, 1 *(־= ' 1 ); , 1 ־ 7 (= ' 1 ) וכר. לפני תנועות מסומן 
החנכוך בסימנים מיוחדים: 3 במקום ג, 0 במקום 0 ו 10 במקום ץ■ 
וגם ע״י האותיות 0 ו מ (אחרי עיצורים בלתי־מחונכניס נכתבת 14 
במקום מ). בתחילת חמלה■ אחרי תנועות ואחרי צירוף של עיצור - 5 
. 1 ו< 1 משמעותן של אותיות אלו — צירוף של אותן תנועות עם 
העיצור ; הקורם — 3 ־־ 3 [, 10 = ס], ־ 0 = ס(. הכתב הרוסי 

מסמן את הפונמות ולא את הווריאנטים הפונטייס שלהן: ולכן 
כותבים 0 גם במקום ששומעים 3 או 5 , וקוליותם או אי־קוליותם של 
עיצורים אינה באה לידי ביטוי נכתב. 

ב 1918 ביצעה הממשלה רפורמה בבתיב: בוטלו כמה אותיות 
מיותרות. %. 1 ו ס, שהיגרו היה שווה להיגוי 11 ,6 , ו יז>, בוטל < 7 
כסימן לאי־חנכוך העיצור בסוף המלה ובוטלו כמה כללי־בתיב 
מיושנים, 

מערכת הצורות, שפות־העצם נחלקים ל 3 מינים — (כר, 
נקבה וסתמי ( 70,7 ! !!!!!!!/סקט). לשם 6 יחסות. המצוינות ע״י 
סיומות משתנות: 1 ) נומינאטיווס. 2 ) גניטיוום־אבלטיוום (ר , להלן), 
3 ) דטיוום, 4 ) אקוסטיווס, 5 ) אינסטרומנטלית. 6 ) פרפוזיציונלית 
(ע״ע דקדוק, עט׳ 994/5 ). ע״פ סיומות היחסות נחלקים שמות־העצם 
לכסה נסיות (דקלינציות). שלוש הקבוצות העיקריות הן: 1 ) מין 



907 


רוסיה, לשון 


908 


נקבה בסיומת ג,*; 2 ) מין 
ובר בלי נסיה (מסתיים כ¬ 
עיצור) ומין סתמי בסיומת 
* ס; 3 ) מיו נקנה בלי נטיה 
המסתיים בעיצור מחונכך. 

אין סוספית יידוע. תפקיד וה 
עשויים למלא כינויי־רמז. 

המשתנים לפי היחסות. בעז¬ 
רת סיומות שונות אפשר 
ליצור שמות-עצם מחלקי- 
דיבר אחרים. כגון פעלים. 

שסות־תואר ונר. קיימות סו¬ 
פיות שבעזרתן אפשר ליצור 
שם־עצם משם־עצם אחר. 

למשל אחזזאנסחאס (סנדלר) 

מ זסזוגס (מגף). קבוצה 
אחרת של סופיות משמשת 
ליצירת גוונים בשם־העצם — 

כינויי חיבה והקטנה א-, 

אמ-, אמד- וכד. או כינויי 
זלזול והגדלה, אע 1 מ-, זחמ-. 

נשמות־תואר יש להבדיל 
בין בלתי־גזורים, "מצייני 
איכות". כגון ממזמסקסא 
(טוב). מזאממץ(חנם), לבין 
גזורים משמות־עצם("שמות- 
תואר יחסיים"), למשל: 

זזז&ממטמאא (עשוי־אבן); 

18111 ז 11 מפ 0 ק 40 (עשוי עץ). 

האחרונים משמשים לציון 
קשר בין שני שמות-עצם 
ברוב המקרים שרוב הלשו¬ 
נות הלא־סלוויוח משתמשות ביחסת הגניסיווס של שם העצם: 071408 
(של אב)! 11 ! 1 ק 0007 (של אחות)! 80/0011004 1 ) 407083 (אופני 
ילד). בעזרת סיומות שונות נוצרות הדרגות השונות (יתרון! חפלגה) 
של שמות־התואר בשימושם הלא־יחסי! למשל: טטממץ (יותר חכם! 
ז 1 ן 11114 ) 6 מ 18 ץ (החכם ביותר). 

שמות־התואר במעמד לוואי מותאמים מבחינת היחסה לשמות שהם 
מלווים. לשם־החואר המציק איכות שתי מערנות־צורה — אחת 
(מוארכת) במעמד לוואי ( 3 זממא 18 !מ 60 ק 78 ממ, [ה] 0 פר 
|ה]מעניין) ואחת (קצרה) במעמד נשוא (■ססקטזממ גזמסא ג 97 
ג! 1 , ספר זה מעניין). 

לפעלים שני אספקטים ( 4 מפ, מראה, צורה) — מושלם (-:ח&זאן 
ותנועת) ובלתי־מושלם (ו 1 ו 11 ע 1 ז 00 )ז 0 קהזו). 

בהבהרת מושגים אלה וחקירתם משמשת דווקא הר׳ בסיס 
למחקרים בלשניים רבי־חשיבות. צורות־אספקט אלו משמשות גם 
להבעת הבדל פעולה. בגון "מיידי. חד-פעסי" מ״תדיר. חוזר ונשנה". 
ההבדלה הפורמלית בין האספקטים נעשית בבסיס הפועל. או, לעתים 
תנופוח־יותר, בעזרת תחיליות (ע״ע סלויות. לשונות. עמ׳ 73 ). 

לפעלים צורות־נטיד, להווה ולעבר: הצורה המשמשת להבעת 
העתיד בפעלים המושלמים זהה להזוה של הפעלים הבלתי-מושלמים. 
והעתיד של פעלים בלתי-מושלמים נוצר בצורה אנליטית ע״י צירוף 
הפועל 68178 (להיות), בנטיה המתאימה, ומקור הפועל — ץ 4 ץ 6 

11110878 (השר: גרם' 1101803 ( 50 0 ( 8,001 1 ( 110 צרם' 00010 - 31 '() • 

במערכת הפועל משמשים גם הבינוני ( : 0 זז 007 חאגן 11 ) והגרונדי 


( 8 מ 4 מץקטז).הבינוני יכול להיות פעיל או סביל, בהווה או בעבר, 
שלם או קצר. בבינוני נכללת משמעות הפועל ושם־התואר. הגרונדי 
כולל את משמעות הפועל ותואר-הפועל, והוא מסמן את הפעולה 
הנוספת על פעולותיו של הנשוא. 

תחביר. בר׳ אין סדר־מלים קבוע ויש ספשיות־מה בסדר מרכיבי 
המשפט. הנושא יכול לבוא לפני הנשוא או אחריו. והלוואי יכול 
להימצא לפני המתואר או אחריו וכר. אמנם קיים סדר רגיל (למשל: 
הנושא לפני הנשוא. הלוואי אחרי הנשוא. שם־התואר לפני שם־ 
העצם). אך סדר-מלים הפור אינו משנה את היחס הדקדוקי בין 
המלים. אלא רק יוצר גוני־הבלטה מסוימים ומשנה את האופי הסגנוני. 

ניבי הר/ מבדילים בין 3 קבוצות ניבים — צפונית, דרומית 
ומרכזית. שבתוכן קיימות קבוצות קטנות־יותר של להגים. הלשון 
הכתובה מושתתת על הניב המוסקוואי — אחד הלהגים המרכזיים. 
מבחינת הפונולוגיה ההבדלים הבולטים־ביותר בין הלהגים השגורים 
הם: הבלטת ה ס בלהגי הלשון הצפוניים (כלר. הגייתה בהברה 
בלתי-מוטעמת ללא הפיכתה ל[ג| או (י); ר׳ לעיל. עמ ׳ 906 ); 
הבלטת 0 ו 8 בחבלים הדרומיים (הפיכת ה/ס/ הבלחי־מוטעמת 
ל[ 3 |) לא־רק אחרי העיצורים הבלתי-מחונככים, אלא נם אחרי 
סחונככים. למשל: 6648 (אסון) יכולה להיהגות [ 3 [ 30 'ל 1 לעומת 
( 13 >־'נ 11 בר׳ ספרותית! ז, שהוא הגה גבי-וילוני סותם בניבים הצפוניים 
(כפו בלשון הספרותית), נהגה בניבים הדרומיים כהגה חוכך [ן] — 

ונקסז נהגית 7313 - 

תולדות הלשון הספרותית. התהוות הו" הכתובה 
והספרותית קשורה בקליטת הסלוית הכנסיתית העתיקה (ע״ע) 
כלשון הספרותית גס אצל הסלווים המזרחיים. הסופרים הרוסים 
הקרומים לא רק העתיקו את הכתבים בסלווית העתיקה. אלא 
השתמשו בלשון זו גם כשתרגמו מיוונית (ויש חוקרים המניחים 
שגם מעברית, למשל. ספרי "אסתר" ו״יוסיפון") או כשיצרו יצירות 
מקוריות. הם סיגלו לעצמם את המלים המופשטות ואת מונחי הדת 
והפילוסופיה של הסלווית העתיקה, ובכלל זה מלים רבות שאולות 
או מתורגמות מיוונית, ובמיוחד מלים מורכבות, ואף חידשו מלים 
לפי אותן הדוגמות. הם גם השתמשו בחפשיות בתחביר המפותח, 
בסגנונות ובדרכי השימוש המטפורי של המלים. האפיינים לספרות 
הביזנטית. 

בו־בזמן השתנתה הסלווית הכנסייתית במקצת ב״רום״ — כמו 
בכל החבלים הסלוויים — בהשפעת הלשון החיה. העממית. מבחינת 
הפונולוגיה, אוצר המלים. הדקדוק והתחביר. 

טכסטים בעלי אופי דתי (כגון תולדות הקדושים, דרשות, 
תפילות) השתדלו לכתוב על טהרת הסלווית הכנסייתית העתיקה, 
אולם ביצירות חילוניות (לפשל. דברי־הימים. כרוניקות, סיפורי־ 
מלחמה), הכתובות אף הן בסלווית העתיקה, מופיעים יסודות הו", 
ואילו מסמכים עסקיים (חוזים, צווים, חוקים) בבר כתבו מהמאה ה 11 
בר׳ שעפ״ר מועטים בה יסודות מהסלווית העתיקה, 

עד סוף המאה ה 17 נשארה הסלווית הכנסייתית העתיקה הלשון 
הספרותית העיקרית, אולם היא הלכה והתרחקה מהלשון החיה 
העממית. בלשון החיה חלו במאות ה 13 —ה 14 שינויים רבים — 
נעלם המספר הזוגי, נוצרה מערכת חדשה של נטיית שם־העצם 
(במקום החלוקה לפי בטיסי־המלה העתיקים נקבעה חלוקה לפי 
המין) והשתנתה מאד מערכת הפועל, במיוחד בזמן עבר (נעלמו 
צורות האאוריסט וחלק מצורות הבלתי־מושלם וכר). התקופה 
החדשה בתולדות הר׳ הספרותית התחילה במאה ד, 10 ; אז — ובמיוחד 
בתקופת פיוסר 1 (ע״ע) — נכנסו לר׳ סלים רבות משפות הערבי 
אירופיות, ובעיקר מגרמנית (בתחומי המדע, המדיניות והמינהל) 
ומלשונות טאוטוניות־בלטיות (בתחום הספנות). תרומה חשובה 
בהסדרת השימוש במלים טלוויות־כנטייתיות תום המפעל המדעי 
והספרותי של לומוגוסוב (ע״ע). בסוף המאה ה 18 קשורה התפתחות 


דפוס 

כתב 

הגייה 

.4 

0 

* 

€1 

א 

£ 

6 

£ 

£ 

ב 

8 

6 


6 

ב 

יו 

־ 1 

£ 

1 

נ 

4 

4 

3 ) 

9 

ד 


£ 

€ 

א. י.ין 

מג 

* 



ד 

3 

3 

$ 

3 

ז 


11 

<( 

גיו 

% 


שצ' 

י 1 

•י־ 

% 

% 

סיחן העדר 
ח 1 כגן 

14 

11 

61 


א 

11 

<ו 

6 

1 > 

סימז וונטו 

3 

9 

$ 

3 

א 

10 

סו 

<ש 3 


י 1 

11 

11 


31 

2 


הא 05 ביח הרוסי 




909 


רוסיה, לשון; ספרות 


910 


הלשון הספרותית בפעילות הסופר וההיססוריון קרמזין (ע״ע), 
שהשתדל לקרב את הלשון הספרותית ללשון המדוברת בחברה 
המשכילה, ובו־בזפן לעשות את הלשון המדוברת לספרותית־יותר, 
חשובה־במיוחד תרומתו בתחום התחביר. בתחום המילון היתה הר' 
נתונה כאותה תקופה להשפעה רבה מצד הצרפתית, שהיתר, בפי 
האצולה הרוסית הלשון המדוברת ולשון־ד,יוקרה עד אמצע המאה 
ה 19 . 

תהליך היווצרותה של השפה הלאומית החדשה נסתיים במחצית 
הראשונה של המאה ד, 19 : תפקיד מיוחד מילא כאן המשורר פושקין 
(ע״ע) — אבי הספרות הר׳ החדשה והלשון הספרותית. לשון 
ההברה המשכילה אבן נהייתה ליסוד הלשון הספרותית. המלים 
הסלוויות־הכנסייתיות המיושנות יצאו מכלל שימוש ואחרות נשמרו 
רק במעמד מסוים (למשל, בשירה), אך רבות מהן השתקעו ונשארו 
בר' ספרותית. 

מילון. אוצר־הסלים של הו" המודרנית משקף את תולדותיה. 
במילון הפרשני של הר׳ ( 17 כר׳) 120,000 מלים, אך מספר זה 
אינו כולל את המונחים המקצועיים ואת המלים הרבות מהסלנג 
(סמרסקסזססקזז). מלבד המלים הרוסיות המקוריות יש בר׳ הרבה 
מלים שאולות מלשונות זרות. העתיקות ביניהן — סהסלווית העתיקה 
וסד,יוונית. המלים היווניות חדרו בתקופות שונות — מביזנטיון 
במאה ה 10 ודרך השפעה מערב-אירופית במאות ה 16 —ה 17 . הן 
שונות בהגייתן לפי תקופת השאילה, ומשום־כך מופיעים לעתים אותם 
השרשים היווניים בשתי צורות: 60 ק 8 ס (עברי) ו ן 61 זז 6 קנ) 6 -ע 
(מומחה לעברית), 8118 גנןג (עךב) ו 6 פקג(ערבי). דרך היוונית 
והסלווית העתיקה נכנסו גם כמה מלים עבריות, כגון ,ומוסצע (אמן), 
113 ׳<./הר,י. 3 (הללויה) ו 00830$ (מהמלה .צבאות"). המלים הלא־ 
סיניות נכנסו לר־ בעיקר במאות ד, 16 —ה 17 (רובן דוד הפולנית). 
ומאוחר יותר — דדך הצרפתית והגרמנית. 

ב, קרן, סלון רוסי-עברי׳ 1958 ן 40 ,נ! 1 גז\ס 0 ת 3 ?ן . 5 

) 11 ^ 1 ^ 1010 * 110 !) הס 1/1 ו 01 י 61 ' 1 7 ( 11 ז.ל>״ 7 >-ע> 2 מק>'£ , 5011 * 131101 . 8 ; 1927 ,מעז־) 
; 1929 , 101/61 ! 0 ־ 011/1 461 6116 ) 1 > ))■ 07 <} ןמ 0 ~ס ) 111111 א 4 

מ 3 א 1 < 831 01-0 *:>:)׳ 83111 ס 1 ;ס ^ 0 א! 1381161 ססו 1 ס;> 

; 1956 7 . 0081116111111 1 * 41101 '( 83 8 0110 * 0111173 1111 * 00 ■ 111 \, 86 0 1111 נ[ 11£:10 ("היס¬ 
טוריה של הנסיך הגדול מסוסקווה״; י״ל 1914 ) את אכזריות שלטונו 
של הצאר. 

3 יצירות שנכתבו במאה ה 16 הטביעו את חותמן במסורת התר¬ 
בותית של ר: מ 43 -ז 0 ז 0 (״ספר מאת־הפרקיס״). 1551 . הסביל 
החלטות כנסייתיות בשאלות של דוגמה, פולחן וסינהל! החיבור 
הדידקטי 1 ;סק 8061 יס// ("סדרי-הבית"), ובו הוראות להתנהגות 
בענייני משפחה וניהול משק־הביתל הספר 1110611 \: 1 פ!ז 6 | 1 ("חיי 
הקדושים״), שערר המטרופוליט מאקארי (מת 1563 ), ושהיה לוח־ 
הקדושים הרשמי של הכנסיה הרוסית עד ימי פיוטר הגדול. 

הקרע שפילג את ד,כנסיה הרוסית במאה ד, 17 (ר׳ להלן. עס׳ 921 ) 
מצא את ביטויו הספרותי באוטוביוגרפיה בעלת הסגנון החריף לעז- 
הפגע של הכומר אלקום (ע״ע) בן פיוטר, ממתנגדיה הקנאיים־ביותר 
של הרפורמה הדתית של האפטריארך ניקון. בימי הרפורמות המדי¬ 
ניות והחברתיות של פיוטר הגדול לא היתה הפעילות הספרותית ערה־ 
ביותר. לוח־הקדושים המקיף של דמיטרי טופטאלו ( 1651 — 1709 ) — 
שהוכרז קדוש אחר מותו — דחק את הלוח הישן, ונחשב גם היום 
מלוח הרשמי של ר,כנסיה הרוסית. חידושיו של הצאר זכו לשבחים 
בשירי הארכיהגמון של נובגלרוד, פיאופאן פרלקופוביץ׳ ( 1681 — 
1736 ), ואילו על רבים מהם נמתחה ביקורת הדיפה ביצירת יריבו, 
סטפאן יאבורסקי ( 1658 — 1722 ). איוון טיכונוביץ׳ פוסושקוב ( 1652 — 
1726 ) תיאר את חיי היומיום בר׳ ביצירתו 6 !ר 07 ז 1 >- 01 (] 0x7406x1111 
(״עוני ועושר״), 1724 , וטטישצ׳ב (ע״ע) חיבר "היסטוריה של ר׳ מן 
הזמנים העתיקים־ביותר״ ( 1768 — 1784 ) — מפעל ראשון־בסוגו בד. 
בימי פיוטר הגדול נדחקה הסלווית הכנסייתית לחלוטין, ואת מקופה 
בלשון־ר,ספרות תפסה הרוסית המדוברת. 

במאה ה 18 — שעמדה כמעט כולד, בסימן האסכולה 
הקלאסיציססית — הונחו היסודות לספרות הרוסית החדשה. 
לאבי הספרות הזאת נחשב אנטיוך קאנטמיר ( 1708 — 1744 ). שראה — 
ע״פ המקובל במסורת הקלאסיציסטית — באודה ובסאטירה את פסגת 
היצירה הספרותית. 9 הסאטירות שלו עדיין כתובות במשקל ההברתי, 
שהועתק סן השירה הצרפתית, לפרות אי־התאסתו לאופי הלשון 
הדוסית. את המשקל (ע״ע, עם׳ 705 ) הטוני בשירה הרוסית הציג 
לראשונה ואסילי קירילוביץ' טרדיאקובסקי ( 1769-1703 ), שעיקר 
מפעלו — מלבד האודות החגיגיות שלו — מתמצה במחקרים תאורטיים 
בפואטיקה ובפרוסודיה. — מפשיו־דרכו היה איש־הפדע, המשורר 





911 


רוסיה, :פרו־. 


912 



איור ?סיפורו ש? גוגו?, "הגומות הסתות". 

הצייר: פ. סורןולוב ( 1826 — 1906 ) 

והפילולוג לומונוסלב (ע״ע) — הראשון שקבע בצורה מדעית מדויקת 
את גבולות הלשון הרוסית כנפרדת סן הסלווית הכנסייתית. הוא 
ניסח את התאודיה הקלסיציססית של החלוקה ל 3 רמות־סגנון — 
הנישא, הבינוני והנמוך — וקבע את הסוגים המתאימים לכל אחת 
סן הרמות הללו. האודות שלו, הכתובות כולן ב״סגנון הנישא' 
ובמשקל הטוני, השפיעו השפעה רבה על התפתחות השירה הרוסית. 
— תרומתו של אלכסנדר פטרלביץ׳ סומארוקוב( 1718 — 1777 ) לספרות 
הקלאסיציסטית היתד. בעיקר בתחום התאטרון. 9 הטרגדיות שחיבר 
(מלבד שתי אופרות ו 12 קומדיות). השומרות בקפדנות על "שלוש 
האהדויות" (מקום. זמן, עלילה) של הדרמה הקלאסיציססית. היקנו 
לו את הכינוי ״ראסין הצפוני״. סומארוקוב הצטיין גם במשליו — 
סוג ספרותי שעתיד היה לשגשג בר׳ (ור׳ להלן, עם־ 935 ). 

שנות שלטונה של יקאטרינה הגדולה ( 1762 — 1796 ) היו שנים של 
התפתחות אינטנסיווית בתחום התרבות. הצארית הנאורה עשתה 
רבות להפצת השכלה וחינוך בקרב נתיניה, שכן האמינה — יחד עם 
הפילוסופים של תקופח ההשכלה — שחינוך היא הדרך הקשה-ביותר, 
אך גם הבטוחה-ביותר. לשיפור האדם■ היא הקיפה את האקדמיה 
ללשון ולספרות הרוסית ( 1783 ). עודדה ייסודם של עתונים וכ״ע 
ואף תרמה להם מפרי־עטה. 

גדול משוררי ר׳ במאה ה 18 היה דרדוין (ע״ע), שאהב את 
הנשגב על כל צורותיו — בתופעות הטבע כבסמלי עצמתה המדינית 
של הממלכה — ונתן לו ביטוי בשירתו. הקלאסיציזם של דח׳ווין 
התבטא גם בנטייתו לדידאקטיות ולאלגוריזציה. עם־זאת התחיל 
להסתמן בשירתו גס קץ תור־הקלאסיציזם בר, שכן במקום להקפיד 
על ההפרדה הקלאסיציסטית בין רטות-הסגנוו השונות, נטה לערבבו 
זו־בזו, ולפרקים שילב מלים מתחום "הסגנון הנמור* בנשגבות שבאר 
דרת שלו. — ה מ ח ז א י הרוסי הגדול של המאה ה 18 , פונויזין(ע״ע), 
מיזג בקומדיות החברתיות שלו את השמירה הקלאסיציסטית הקפדנית 
על כללי הז׳אנר עם ראיה ראליסטית־סאטירית נוקבת, החושפת רשפה־ 
ללעג פגמים חברתייס. משפטים לא מעטים פתוך הקומדיה "הבור 
הקטין' ( 1783 ) הפכו במרוצת הדורות לפתגמים שגורים בפי העם 
הרוסי. יצירתו הגיחה את היסוד למסורת העשירה של הקומדיה 
החברתית בר, שפמשיכיה הגדולים היו גדיבלידלב. גוגול וא. אלם- 
טרלבסקי. — באותה תקופה עצמה, עם התרבותם של כד,"ע בר, 
התחילה פורחת נם היצירה בפרוזה, שהיתה מתחילה בעלת 
גוון פוליטי־ביקרתי. בהשפעת רעיונות המהפכה הצרפתית כתב 


רדישצ׳ו (ע״ע) אח ״מסע מפטרבורג לפוסקווה״ ( 1790 ), ששלח 
חצי־ביקורת חריפים נגד הסדרים המדיניים והחברתיים, ובעיקר נגד 
שעבוד האיכרים. — קרילוב (ע״ע) הביא את מסורת כתיבת 
המשלים בר לשיא פריחתה• יצירתו — המאחדת בתוכה את 
השפעתם של לה פונטן ואיסופוס (ע׳ ערכיהם) מצד אחד. ושל 
המסורת הפולקלורית־העממית. מצד שני — הפכה לנחלתם של בני 
כל שכבות־החברה. 

קץ תור־הקלאסיציזם ופתיחתה של תקופה חדשה בספרות הרוסית 
נסתמנו ביצירתו של קרמזין (ע״ע), שיצר ברפורמה שלו את הלשון 
הרוסית המודרנית. הוא סילק כליל את שרידי הסלווית הכנסייתית 
ואת שאר ד,ארכאיזמים, ובמקומם העשיר את השפר, בשפע של מלים, 
צירופי־לשון וביטויים, שפקורס בצרפתית, ושנועדו למסוד ביתד־ 
דקות את תחושת־החיים ואת עולם המושגים והחוויות של הזרם 
החדש כספרות האירופית — הסנטימנטליזם — שהוא החדירו 
לר׳ לראשונה. הגל הסנטיסנסלי, שכבש את אירופה כולה, מצא את 
האקוויוואלנט הרוסי שלו ברומן רב־התפוצה של .קרמזין, "ליזה 
האומללה״ ( 1792 ), המבטל את החלוקה הקלאסיציסטית ל 3 רמות־ 
סגנון ויוצר סגנון חדש, אחיד, אלגנטי ומצטעצע-מעס, שנועד לשקף 
את שטף לשודשיחחם הפלוטשת־היטב של בני־ד,אצולה. 

מן המאה ה 19 ועד 1917 . הרפורמה שהנהיג קרפזין 
בלשון הספרות עוררה תחילה את התנגדותם של השמרנים ושל 
הפוריסטים בענייני לשון: אולם בסופו של דבר יצאה כשידה על 
העליונה. שכן היא שסללה את חדרך בפני משוררי חור־ ד,ז ד,ב 
של הספרות הרוסית. 

ממשיכו הישיר הגדול-ביותר של קרפזין היה ז׳וקובסקי (ע״ע). 

אבי האסכולה הרומנטית וראשון משוררי תור־הזהב של 
הספרות הרוסית. הוא כתב בסלודיות מעודנת ובנימת כיסופים 
וחלום — על יופי בן־חלוף. געגועי־אהבה. טירות קודרות וחרבות, 
רזי־טבע. כישופי־מסתורין ורוחות-רפאים לאור-ירח. שירתו החושנית 
ובעלת היופי הצלילי של בטיושקוב (ע״ע) הושפעה בעיקר מן השירה 
הצרפתית והאיטלקית, אף שביצירתו ניכרת גס השפעת משוררי 
גרמניה ואנגליה. ,.משורר של יצירה אחת" היה גריבוידוב (ע״ע), 
מחבר הקומדיה ..צער מחמת שכל״ ( 1822 — 1824 ). גיבורה, צ׳אצקי, 
הוא הראשון בשורה הארוכה של דמויות "האנשים המיותרים" 
הממלאות את דפי הספרות הדוסית במאה ה 19 : אלה אנשים בעלי 
פוטנציאל נפשי ואינטלקטואלי גדול, שאינם מוצאים שדה־פעולר, 
מתאים לכשרונם בתנאים המחניקים השוררים בר׳ תחת שלטונם 
הערת של הצארים. עם דמדות אלה נמנים .יווגני אוניגיף של 
פושקין, ,פצ׳ורין׳ של לרמונטוב, .אלבלומלב׳ של גונציאולב, ,רודין׳ 
של טורגנייב. ועוד. (ר להלן, עם׳ 913/4 ). 

גדול משוררי ר׳ בכל הזמנים היה פושקין (ע״ע). ביצירתו הרב¬ 
גונית — שירים ליריים, פואמות היסטוריות ופילוסופיות, דרמות, 
אגדות בנוסח עממי, סיפורים קצרים, רומנים ומסות ספרותיות — 
שינה את פני הלשון הרוסית ושיווה לה צביון חדש. לשונו גמישה. 
עשירה ושופעת היוניות. אין היא — כלשונו של קרמזין — לשון 
של מעמד חברתי מסוים: מעורבים בה ביטויים עממיים־קלללקוויא- 
ליים ברבדים שונים של הלשון הספרותית. פושקין נמנע בהקפדה 
מכל מאנייריזם והצטעצעות מלאכותית. שרווחו בספרות הדוסית 
שלאחר קרמזין, התקופה הראשונה ביצירתו עומדת בטימן השפעות 
רומנטיות אירופיות, ובייחוד זו של ביידון; גם ליצירתו הגדולה, 
הרומן המחורז "יווגני אוניגיף. שאב השראה מ״דון ז׳ואן" לביירון. 
בטרגדיה הרומנטית "בלריס גלדונוב" ניכרים סימני ההתנערות 
מחוקיו הנוקשים של הקלאסיציזם הצרפתי. אחרי 1830 נעלמה הנטיה 
הרומנטית משירתו. והיא נעשתה בשלה. בהירה, פאוזנת ואנושית־ 
כללית יותר. 

לרמלנטלב (ע״ע) היה משורר "הייסורים הרומנטיים" ו״צער 




913 


רוסיה, :פרוז 


914 


העולם' נוסה ביירון. בשיריו הליריים, המוסיקליים להפליא, ניתן 
ביסוי לערגון הנפש המתבעבעת אל צור־מחצבתה האלוהי ולסערות- 
הרוח האפלות של המורד הרומנטי בסדרי העולם. יצירתו בפרוזה, 
"גיבור זמננו", היא מן החשובות ביצירות הספרות הדוסית. 

משוררים בעלי שיעור־קומה נמון־יותר של תור־הזהב היו 
המשורר ההגותי, כבד־הסגנון במקצת, יווגני אברמוביץ׳ באראטיגסקי 
( 1800 — 1844 ), ומשורר שירי־הטבע בעלי היופי הצלילי והמקצבי 
הרב, ניקולאי מיכאילוביך יאזיקוב ( 1803 — 1846 ). מעליהם התנשא 
הפייטן הלירי וההגותי עז־הביטוי, טיוטצ׳ב (ע״ע), מפארם הרומנטי 
של הוד הלילה ושל הכאוס הקדמוני, שלים היקום. 

המשורר הבולט של אמצע המאה היה נקרטוב (ע״ע), שהקדיש 
את שירתו — לפי הגדרתו הוא — לתיאור סבל האדם. סביב כה״ע 
שערך התלכדו מיטב המשוררים, המספרים והוגי־הדעות המתקדמים 
של ימיו. — סביו משורריה האחרים של ר׳ בסאה ה 19 יצוינו: 
אפאנאסי א. פיט ( 1820 — 1892 ), מיקוב (ע״ע). גריגוריב (ע״ע) — 
שהיה גם מבקר־ספרות — ואלפסי ק. טולססוי (ע״ע), שהתפרסם 
בשירתו ההומוריסטית וחפארודית ויצר את ימותו המשעשעת של 
המשורר הפיקטיווי קממה פרוטקיב. 

מחזותיו של א. אוסטרובסקי (ע״ע) הם — פרט ליוצאים- 
מן־הכלל בודדים — לא טרגדיות ואף לא קומדיות, אלא מעין 
תערובת שלהן. בעיקרם הם מחזות־הווי, המצטיינים ביחידוחם 
הרוסית המובהקת, ואף המוגבלת! הם עוסקים בעיקר בחיי הסוחרים 
והפקידים הזעירים במוסקווה, שסגנון חייהם דבק בנושנות ועדיין 
לא עבר תהליך של אירופיזציה. 

בשנות ה 30 וה 40 התחיל בר׳ הוויכוח ההיסטוריוסופי־ספרותי 
בין ה ס ל ו ו פ י ל י ם (ע״ע) ובין חסידי המערב (ה"מערב־ 
ניים"). הראשונים ראו בד יחידה תרבותית עצמאית ובעלת־ייחוד, 
והאמינו שעל העם הרוסי לדבוק במורשתו ולהיבדל מתרבות המערב, 
שכן, לדעתם, הערכים שיצרה התרבות הרוסית במרוצת הדורות 
עולים בהרבה על אלה של המערב. חסידי המערב, לעומתם, ראו 
בר' ארץ מפגרת מבחינת תרבותה. והטיפו להתקרבות למערב 
ולהשתלבות בתרבות האירופית. עם הסלוופילים נמנו: חומיקוב 
(ע״ע). א. ו. קיריוסקי (ע״ע) ואחיו פיוטר ( 1808 — 1856 ), יורי 
סאמארין ( 1819 — 1876 ) וק. ס. אקסקוב (ע״ע) ואחיו איוץ ( 1823 — 
1886 ). עם חסידי המערב נמנו: צ׳אדיב. הרצו, בילינסקי, צ׳רני- 
שבסקי ודוברוליובוב (ע׳ ערכיהם). 

המאה ה 19 היתה תקופת הפריחה של הפרוזה הראליסטית 
הרוסית. ר' העניקה לעולם כמה מחשובי כותבי־הרומנים שבכל 
הדורות. הראשון בשורת כותבי־הפרוזה הרוסים הגדולים היה גוגול 
(ע״ע), שהשכיל למזג את המציאותי עם הפנטסטי ואת המגוחך עם 
הפיוטי, ולצייר במלים קריקטורות גרוטסקיות, החושפות את השפל 
והנלעג שבבני־האדם. השפעתו על הבאים אחריו היתד, עצומה, ולא 
בכדי אמר עליו דוסטויווסקי: "כולנו יצאנו מביו קפלי ,האדרת׳ של 
גוגול". — גיבור ספרו הגדול של גונצ׳רוב(ע״ע, וד׳ לעיל), אובלומוב 
המבלה את ימיו בשכיבה במיטתו. שקוע בהזיות נעימות. הפך 
בתודעה האינטליגנציה הרוסית לסמל העצלות. רפיון־הידיים והטפי־ 
ליות של מעמד בעלי־האחוזות! גם סגנונו האיטי והמתמשך של 
הספר משקף היסב את אופי גיבורו. מאמרו של מבקר-הספרות 
ד 1 ברוליובוב (ע״ע), "מהי אובלומוביות", על יצירתו זו של גונצ׳רוב 
הוא מאמר־מפתח מרכזי על דמויות "האנשים המיותרים" בספרות 
הרוסית של המאה ה 19 . — יצירתו של סורגניב (ע״ע) עומדת 
בסימן הבעיות הסוציאליות והפוליטיות של התקופה. לספרו "רשי¬ 
מותיו של צייד״ ( 1852 ) נודעה השפעה רבה. והוא מילא תפקיד 
חשוב בקידום שחרור האיכרים הצמיתים. דוברוליובוב וצ׳רנישבסקי, 
המבקרים רבי-ההשפעה ונושאי־הדגל של הרעיונות המתקדמים. הרבו 
לצטט מספריו. בעוד שהרומן ״רודיף ( 1856 ) מתאר "גיבור מיותר" 



קבוצת סופרים רוסייה ( 1858 ). מימי! לשמאל: ג,ינצ׳רוב. טורנניב, 

מילסמוי, גרינורוכיץ, ויוניח, אוסטרובסגי (ע׳ ערכיהם) 

טיפוסי. איראליסט נלהב אך חסד־אונים. בן "הדור הישן" של שנות 
ה 40 . מעלה הרומן ״אבות ובנים״ ( 1862 ! את דמותו של באזארוב, 
הניהיליסט והמטריאליסם הרדיקלי, אב־הפיפוס של המהפכנים הסי־ 
ליסנטיים בני ״הדוד החדש״ של שנות ה 60 . — ראליזם נוקב וכשרון 
לחשוף את השפלות ואת האפסות הנבוכה של דמויותיו מציינים 
אח הרומנים של אלכסי פ. פיסימסקי ( 1820 — 1891 ). — סאטיריקן 
מבריק ומראשי האינטליגנציה הרדיקלית היה מ. סלטיקוב (ע״ע! 
שנודע בשם ס׳־שצ׳דרין). — נ. ס. לסקוב (ע״ע) הרבה להידרש 
בסיפוריו לביטויים ציוריים ונדירים ולמשחקי-מלים, וניצל את כל 
רבדי הלשון. את מטבעותיה המיוחדות, את הניבים ואת אפני 
ההתבטאות של המעמדות החברתיים השונים. 

שני גדולי סופריה של ר׳ — ומגדולי כותבי־הרומנים בספרות 
העולם — היו טולסטוי ודוסטויבסקי (ע׳ ערכיהם). הרומנים המר¬ 
כזיים של טולסטוי מצטיינים באוניברסליות שלהם, בפלאסטיות 
ובחיוניות הסוחפת של העיצוב, בכוח חדירה פסיכולוגית ובנשימה 
אפית חובקת־כל, .,רחבה כחיים עצמם", המאפשרת העלאת מעין 
אנציקלופדיה עשירה, רבת גוונים וסתירות, של כל תחומי החוויה, 
התחושה. הרגש והמחשבה האנושיים. באותה מידה של דקות ועצמה 
מתאר טולסטוי את המתרחש בנפשה של אישיות היסטורית כגנרל 
קוטוזוב קודם צאתו לקרב נגד נפוליון ("מלחמה ושלום"), את 
חוויותיה של נערה פותה קודם צאתה לנשף־הבכורה שלה (נאטאשה 
ב״מלתמה ושלום") ואת המשבר המתחולל בנפשו של אינטלקטואל 
סגפני בעל שאיפות מוסריות עליונות (לוין ב״אנה קארנינה"). 
בהגיעו לגיל־העמידה נתנסה טולסטוי במשבר מוסרי־דתי עמוק; 
בעקבותיו פנה־עורף ליצירות־נעוריו ולאמנות בכלל והקדיש עצמו 
לכתיבת יצירות בעלות תוכן דידאקטי־מוסרני, שערכן הספרותי מועט 
בד״ב. — יצירותיו הראשונות של דוסטויבסקי (עד הגלייתו לסיביר 
ב 1849 ) עומדות בסימן השפעתו הסגנונית הבולטת של גוגול. עיקר 
תכנן מתמקד במחאה חברתית ובהזדהות מלאת־חמלה עם גורלם 
של עלובי־החיים. עם שובו מסיביר ( 1859 ) חל מפנה ביצירתו — 
הרומנים הגדולים שלו מעלים את הדרמה של הרוח האנושית ומתארים 
הן את עיוותיה החולניים־ביותר של הנשמה והן את חתעלויותיה 
הנשגבות־ביותד. הפסיכולוגיזם המדהים־בעמקותו של דוסטויבסקי 
איננו ראליסטי במהותו אלא מטפיסי. ע״פ הגדרתו־הוא מתארת 
יצירתו את מאבק האלוהים והשטן בשדה־מערכה שהוא נפש האדם. 

סיפוריו הקצרים של צ׳כוב (ע״ע: בסוף הסאה ה 19 ) חושפים 
בדקות רבה את העצב, התסכול והשממון שבחיי היומיום, ההורסים 
בשיגרתם המייגעת והעלובה את מיטב חלומותיו של האדם ומנפצים 
את געגועיו לאושר שלעולם אינו נמצא בהשג־ידו. במבנם ובדרך־ 




915 


רוסיה, ם:רו ז 


916 


עיצובם ה״אנםי-דרפתית" מהווים מחזותיו הגדולים מהפכה בתולדות 
הדרמה העולמית. 

כותבי־פרוזה אחרים בסוף המאה ה 19 היו גרשיו וקורולנק( 

(ע , ערכיהם). שני הוגי־הדעות הדתיים, המיסטיקן והוזר,־החזיונות 
סולוביוב (זדע) ורוזנוב (ע״ע). המכונה לעתים "ניגשה הרוסי", 
ידעו להלביש את רעיונותיהם לבוש ספרותי-פיוטי מרשים. 

מגדולי כותבי הפרוזה בראשית המאה ה 20 היה 
גורקי (ע״ע). סופר סוציאלי לוחם, בעל דעות מארבסיסטיות. הוא 
הרבה לתאר את חיי העם הפשוט ואת מעמד הפועלים, וראה עצמו 
בעיקר בסופר נושא שליחות חברתית, שתפקידו להראות להמונים 
המדוכאים את הדרך לשינוי גורלם ע״י שינוי פני המשטר. הסופרים 
בני־דורו היו: קופרין. שהושפע פן הטיפוס המערבי של הסיפור 
הקצר, השופע — בניגוד לסיפור-הקצר הרוסי — עלילה, פעולה 
ומצבים מרתקים•• בוניו, שהצטיין בעיצוב אווירה, בפרוזה לירית 
במהותה, גדושה תיאורים מעודנים של תחושות. ריחות וצבעים! 
אנדריב, הפסימי והקודר (עי ערכיהם). 

בשנות ה 90 של המאה ה 19 התחילה מסתמנת בר תנועה 
ספרותית חדשה, שהולידה גל פריחה חדש בשירה הלירית -תור־ 
הכסף של השירה הרוסית, כפי שמקובל לכנותה. תנועה 
חדשה זו העלתה ערכי־רוח חדשים, מנוגדים לאידאלים הסוציאליים- 
תועלתניים של האינטליגנציה הרדיקלית. שהיתה עד־אז השלטת 
בחיי־הרוח. פולחן היופי והסיסתורין הדתי והשאיפה לשלמות צורנית 
הוצגו כאידאלים חדשים — בניגוד לתועלתנות, לפוזיטיוויזם ולרצ¬ 
יונליזם המדעי, שהיוו את סיסמותיהם של החוגים המתקדמים. 
השפעת ניגשה וד,רומנטיקנים הצרפתים ניכרת ברעיונותיה של 
התנועה החדשה. בצעדיה הראשונים היה מראשיה פרז׳קובסקי 
(ע״ע). שמבחינות רבות ניתן לראות בו את אבי הסימבוליזם 
הרוסי. שופר לרעיונות החדשים שימש כד,"ע ]"נ 1 ־ז 8 ק 0686 

(,.המבשר הצפוני"), שהו״ל יחד עם אשתו, הסופרת זינאידה היפיוס, 
ועם המשורר נ. מ. מינסקי והמבקר א. ל. וולינסקי (ע׳ ערכיהם). 
לסימבוליזם הרוסי היה גוון מטפיסי ומיסטי מובהק, שראה בתופעות 
המציאות החיצונית סמלים של ישויות רוחניות. שירת הסימבוליסטים 
מצטיינת בעומס ציורים ופראות, בגודש מטאפורות ובעושר מיצלולי. 
עם הדור הראשון של הסימבוליסטים נמנו: ק. ד. בלפונט, 
שהקדיש את עיקר מאמציו השיריים ליצירת אפקטים צליליים ורית- 
סיים סוחפים: ו. י. בריוסוב, בעל השירה המלוטשת, הצוננת־קמעה, 
ומראשי המטיפים למען אידאל ה״אמנות לשפה" ולמען תפיסת 
המשורר כמעין כוהן, המשמש בקודש בהיכל האמנות: פ. ק. סולוגוב, 
שאכלס את עולמו הפיוטי כשפים מחרים, האלוצינציות, שדים זדוניים 
ועיוותי־דמיון למיניהם, תוך הדגשת הניגוד בין יופי שברירי ובין 
גסותו המכוערת של הקיום היומיומי; ו. איונוב, ששירתו עומדת 
בסימן השפעתה של התרבות היוונית העתיקה, ובעיקר — פולחני- 
המיסתורין הדיוניסיים (ועי ערכיהם). גם המשורר המעות אינוקנטי 
פיודורוביץ׳ אןנסקי ( 1856 — 1909 ). בן־דורם של הסימבוליסטים 
הראשונים, היה קרוב להם ברוחו אף שלא נמנה עם תוגם. 

מנהיגי הדור הצעיר של התנועה היו א. א. בלוק וא. בילי 
(ע , ערכיהם). אווירת המיסתודין הערטילאית בשיריו הראשונים 
של בלוק הופכת להילולה שופעת חושניות. שכרת וייאוש! את 
המולדת, שלאהבתה ייחד מקום נכבד, השווה תכופות לאשה הלוכדת 
אותו בקסמיה. השקפת־עולמם ועקרונותיהם האסתטיים של הסיט־ 
בוליסטים נוסחו בצורה הממצה־ביותר בית בילי. שיריו מצטיינים 
במוסיקליות ובווירטואתיות לשונית. אולם עיקר כוחו בפרוזה האכס- 
פריפנטלית שלו; קיים בה עירוב מוזר של גרוטסקה סאטירית 
משעשעת ופיוטיות רווית־רגש. עירוב המושפע לא־פעט מיצירתו 
של גוגול. — מספר ומשורר בן־הדור, שיצירתו עומדת בסיפן 
התנגדות לסימבוליזם. היה קוזמיו (ע״ע). 


בראשית המאה ה 20 קמה בר׳ אסכולה שידית חדשה — 

ה א ק מ א י ז ם (מיוד ו״ 1 * 4 - פסגה) שהכריזה מלחמה על הסימ¬ 
בוליזם, על ערטילאיותו ועל נטיותיו המיסטיות המעורפלות. האק־ 
פאיסטים שאפו לשירה בהירה. ארצית. מנהיגיהם היו: המשורר 
גומיליוב, החיוני, הצבעוני, בעל התנופה והמוטיווים האכסוטיים; 
אשתו אנה אחמטובה. המשלבת בשיריה עצמה רגשית וליטוש צורני 
פושלם! א. א. מנדלשטם, בעל הצביון הקלאסיציסטי המובהק 
בשירתו (וע׳ ערכיהם; אחמטובד,: גם כרך מיל׳). 

תנועה ספרותית שצמחה במקביל לאקפאיזם — כראקציה לסימ¬ 
בוליזם — היתד, הפוטוריזם (ע״ע): ראשיה היו: ו. ו. נדקובסקי, 
ב. ל. פסטרנק (ע׳ ערכיהם) וולימיר (ויקטור) חלבניקוב ( 1885 — 
1922 ). ב?זנשריהם ביקשו הפוטוריסטים לנתק כל קשר עם המסורת 
וליצור לשון שירית לחלוטין, שתדהים את כל קוראיה. חלבניקוב 
אף ניסה ליצור שפה חדשה, המבוססת על מצלולים נטולי משמעות 
במובוו המקובל מיקובסקי, בעל הסגנון הרטורי. הדקלופי, והצלילים 
ההולמים כפטיש, הנהיג בשירה את המשקל הקפשי, והעשיר את 
לשון־ד,כתיבה בביטויי־רחוב ובסלנג צורמני. את לשונו השירית של 
פסטרנק מציינים אינטנסיוויות וגודש מהמם של מטאפורות מורכבות. 

כשרון מקורי ועז-ביטוי ביותר מתגלם בשירתה הריתמית, מלאת 
התנופה והעצמה לשונית, של מארינה צוטאיוה ( 1892 — 1941 ), 
שיצרה הרחק פכל האסכולות והתנועות הספרותיות. בסגנון עממי 
פובהק כתב המשורר, בדד,איכרים, ניקולאי קליויב ( 1885 — 1937 ). 
בן־איכרים אחר, יסנין (ע״ע), בעל ״וידויו של חוליגאף ( 1921 ), 
מיזג בשירתו מלאנכוליה מלאת-ערגה עם תוקפנות וחוצפה קלת־ 
ראש. 

מגדולי הם טי ליסטים של הפריזה הרוסית בסאה ה 20 היה 
אלכסי מאכסיפוביד רמיזוב ( 1877 — 1957 ), שביקש ליצור ■סגנון 
לאומי הדש", המבוסם על מסורות פולקלוריות ועל מחקרים בלשניים. 
השפעת סגנונו ניכרת ביצירתו המוקדמת של זפיטץ (ע״ע) ובולטת 
מאד בספריו של פרישוין (ע״ע). סגנון מיוחד זה הטביע את חותמו 
גם ביצירתם של רבים פכותבי־הפרוזד, בתקופה הסובייטית• 

,^ס 11 < 611 < 01 1 מ 1 11111 > 161 ב 1 $0150 ] 11 *3^(1, 06 x 0 ^ 16^(6 (16*. 1111 x 1 x 0/1611 

, 013101 [$ . 4 \ ; 1950 4 , 949; £. £0 (13110, 5(011 0 46116 16/{61<311310 611x16 [ 

116 } 10 < %01 /\ 0/16 גמסז 7 / ,. 111 ; 1950 , 141661111166 111 ) £#16 0/ £.145x1 ־ ^" 7 

5£!1, 06X0/40/1(6 (161 114X11X0/1611 ז 1£ ש?־־! 16 >< 61 ]$ ; 1962 , 1011 ) 0114 < £61 

- 610/116/1 ^ 140 ) 4 > 14161 5150/16 ! £11 י זשטגי 1 וז 0 זזש- 1 ,^ו ; 1957 , 11 — 1 , 416101111 ] 

.* 1964 , 1416 ) 6 01 ) 14 30 >!; 5 ! 8.1 / 0 {■ 4 1/1X101 ,ץז $1 ז 41 ^ .$ .( 1 ;* 1958 , 6 } 

2 . מ. 

הספרות הרוסית־ס^בייטית מאז 1917 . את הת• 
פתחות הססי־ות הרוסית מאז מהפכת 1917 ניתן לחלק ל 6 תקופות: 
א) 1917 — 1928 ; ב) 1928 — 1941 ; ג) 1941 — 1946 : ד) 1946 — 1953 ; 
ה) 1953 — 1964 ; ו) מ 1964 ואילך. 

א) 1917 — 8 2 19 . בעשור הראשון של המשטר הבילשוויקי 
(ע״ע בולשביזם) חיפשו הסופרים את דרכיהם בתנאים החדשים 
שנוצרו, בלא התערבות משמעותית מצד הקומיסר לתרבות, לונצ׳רסקי 
(ע״ע). באותה תקופה ניתן היה להבחין ב 3 אסכולות עיקריות: 
1 ) האסכולה הפוטוריסטית (ר׳ לעיל, וע״ע פוטיריזם) הנסיונית, 
בראשות מןקובסקי; 2 ) אסכולת ה״פרולטקולס", הפרולטרית- 
קיצונית במגמותיה, שדוברה היה א. בוגדנוב (ע״ע); 3 ) זרם 
,.משתפ״הפעולה", שהיו ממשיכיהן של מסורות ספרותיות קודמות, 
אך היו מובנים לתפור במשטר החדש. אחדים מראשי הספרות — 
ביניהם אנדריב. א. טולסטוי. מרז׳קובסקי, א. קופרין וא. בוניו — 
אמנם נטשו את מולדתם משעלה המשטר החדש, אך טולסטוי חזר 
כעבור כפה שנים ונעשה דמות ספרותית מרכזית בארצו. גומיליוב 
(ר׳ לעיל), שחזר גם הוא, נאשם בקשר נגד המדינה והוצא להורג 
ב 1921 — המשורר היחיד שנפל אז קרבן למשטר. חזר גם א. ארנבורג 
(ע״ע). 



917 


רוסיה, !כרו/ 


918 


נין הגופים שקמו בשנות ה 20 הראשונות היה "איגוד הסופרים 
הפרולטרים" (ע״ע מועצות, ברית ד,־. עם׳ 724 ). שהתבלט בדבקותו 
הקומוניסטית: בראשו עמד ל. ל. אורבך — שנשכח מאז. חבר בולט 
באיגוד זה היה חסופר הנודע פדייף (ע״ע). גוף ספרותי חשוב 
בהרבה היתד. ״אגודת האחים ע״ש סרפיוך, שקמה בפטרוגרר ב 1921 
(השם נלקח מהספרות הגרמנית: וע״ע א. ת. א. הופמן). אגורה זו, 
שפעלה בהשראת זמיטין (ע״ע; היגר לצרפת ב 1932 ), נועדה לקדם 
כתיבה נסיונית על כל נושא נאות. ללא התייחסות לתפיסות ממוסדות 
ובלא שים־לב לאידאולוגיות ומוסכמות כלשהן. לאגורה זו נודעה 
השפעה ניכרת על הפרוזה בבריה״מ בשנותיה הראשונות, והש¬ 
פעותיה שרדו גם לאחר שהיא עצמה נתפרדה בישנות ה 30 עם חבריה 
נפנו: וסוולוד איונוב. קונסטנטין פרין (ע״ע), הסאטיריקן זושצ׳נקו 
(ע״ע), הליריקן ניקולי סמיונוביץ׳ טיחונוב (נר 1896 ), המחזאי 
היהודי לב נתנוביץ■ לונץ ( 1901 — 1924 ) והמספר וניפץ אלכסנדרו־ 
ביץ׳ קוריו (זילבר; נר 1902 ). בצר איגוד הסופרים הפרולטרים 
פעל "איחוד הסופרים הרוסים", הלא־קומוניסטי. גוף ספרותי יוצא- 
דופן היה "קולקטיור׳ הסופרים, שיזם הסאטיריקן היהודי איליה 
אילף (פיינזילבר; 1897 — 1937 ) יחד עם המחזאי, הסופר והמשורר 
יורי קדלוביץ׳ אולישה ( 1899 — 1960 ), ועם הסופר קטיב (ע״ע) 
והמשורר אדוארד באגריצקי (יהודי, 1895 — 1934 ). דמויות אחרות 
שהסביעו את רישומן על שנות ה 20 , הן כמהברים ותיקים והן בטי- 
רונים, היו: פ. גלדקוב, איסק בבל, נ■ פילניק. ל. לאונוב ום. שולוחוב 
(ע׳ ערכיהם), וכן מיכאיל בולגקוב ( 1891 — 1940 ). אחדים מהם היו 
פמשיכי־ררכם של סרפיניוביץ׳ ושל גורקי (ע׳ ערכיהם). הוותיקים 
בין משוררי התקופה שלאחר המהפכה היו סולוגוב (ע״ע), ויאצ׳סלוו 
איונוב (היגר לאיטליה), בלפונט (היגר לצרפת) ובריוסוב (ע׳ 
ערכיהם). צעירים־יותר היו הסיפבוליסט בלוק, בולי, וגם הפוטוריסם 
פסטרנק, שהאריך יפיס יותר מכולם (ע׳ ערכיהם). ילדי־הפלא של 
השירה הרוסית אחרי המהפכה היו מוקובסקי ויסנין (ע׳ ערכיהם); 
שניהם התאבדו. אנה אחמטובה כבר נחשבה בשנות ה 20 לליריקנית 
החשובה־ביותר שקמה ברוסיה אי־פעם (ר , לעיל, עמי 916 ). 
ראויים־לציון גם ניקולאי זוולוצקי ( 1903 — 1958 ) ואיליה סלוונסקי 
( 1899 — 1968 ). יש הגורסים, כי לגיוון ולחיות שהפגינה הספרות 
הרוסית בעשור הראשון שלאחר המהפכה לא היה המשך אלא כעבור 
כ 30 שנה, כשנרפאו פגעי הטיהורים של סטלין ומלה״ע 11 . 

ב) 8 2 19 — 1 4 19 . עם עליית סטלין ומעורבותו הגוברת של 
המשטר בכל חיי המדינה (הקולקטיוויזציה בחקלאות, תכנית־החוסש 
הראשונה וכר) הלכה וגברה גם הפוליטיזציה של הספרות. ב 1934 
הוכרז על תורת ה״ריאליזם הסוציאליסטי" כמחייבת את כל הסופרים 
(ע״ע מועצות. ברית ה־. עמי 721 ). "איגוד הסופרים הפרולטרים" 
(ר׳ לעיל) תקף בחימה סופרים שלא הסכימו אתו (זפןטין, אולישה, 
פילנוק ואחרים) והסתער על מגמות ("פורמליזם" וכד׳) שלא נראו 
למנהיגיו. כל הסופרים נקראו להעמיד עצמם לשירות "הבניה הסו¬ 
ציאליסטית". מאותן שנים הם הרומנים הסטראוטיפיים "קרקע 
בתולה״ ( 1932/4 ), מאת מ. שולוחוב, וכן "כיצד הושלה הפלדה" 
( 1932/4 ) של הסופר הנכה ניקולי אלכסנדרוביץ׳ אוסטרובסקי 
( 1904 — 1936 ), שכתיבתו שימשה דוגמה לאחרים. עם סופרים 
אלה נמנו גם וסילי גרוסמו ( 1905 — 1964 ) וקונסטנטין פאוסטובסקי 
( 1892 — 1968 ). אנררי פלסונוב ( 1899 — 1951 ) הצטיין בכתיבת 
סיפורים. בדם, משהפריעה קולניותם של הסופרים "הפרולטרים" 
לשלסונות בוטל איגודם ( 1932 ). ב 1934 הוקם "איתור הסופרים 
הסובייטים", שהקיף את כל אסכולות הסופרים בבריה״מ. גוף זה הפד 
לבעל הסמכות הבלבדית בתהופו, מונופולין שבמהרה השתמש בו 
כדי להשתיק סופרים שנחשדו כחריגים (אהמסובה, זושצ׳נקו. 
פסטרנק ועוד). לאחר רצח קירוב (ע״ע; 1934 ) שוב גבר הלחץ 
להתאים את הספרות לדרישות המשטר, וגברה מאד אימת הטיהורים 


(ע״ע בבל; פילניק). כדי לאפשר לעצמם דיון בנושאים שנויים- 
במחלוקת כתבו סופרם את סיפוריהם במסווה של תיאורי העבר: 
עם אלה נמנו סיפורים כגון ״הדון השקט״ ( 1928 — 1940 ) של שולחוב 
והרומנים של יורי טיניאנוב ( 1894 — 1943 ). צמחה גם ספרות ילדים 
מלבבת (קומי צ׳וקובסקי; 1882 — 1969 ). בשטח זה התבלטו היהודים 
סמואיל יקובלווייץ׳ מרשק ( 1887 — 1969 ) ויווגני לווביץ׳ שוואדץ 
( 1896 — 1958 ), שביצירותיהם נכללו רמיזות לענייני דיומא. 

ג) 1941 — 1946 . התקפת גרמניה הנאצית על בריה״מ ב 1941 
עוררה גל פטריוטיזם שסחף את כל האוכלוסיה, לרבות הסופרים. 
שנתגייסו להאדרת המולדת ולחישול כוחה. ביקורת השלטונות על 
המושכים־בעט רפתה. אי־לזאת היתד, תקופת מלה״ע 11 אחת התקופות 
הפוריות של הספרות הרוסית. ארנבורג וסולסטוי (ר׳ לעיל) הפכו 
לנציגי המשטר — כלפי פנים וגם כלפי חוץ. בתקופה זו נתבלטו 
המספרים בורים לא 1 נטיוויץ׳ גורבטוב ( 1908 — 1954 ), מהבר הספר 
״הבלתי־מנוצחים״ ( 1943 ), ק. סימונוב ופדייף (ע׳ ערכיהם), וגם ורה 
פיודומבנה פנובה ( 1905 — 1973 ), שנתפרסמה ברומן ■רעים לדרך" 
( 1946 ). בין המחזאים נודעו ל. לאונוב וק. סימונוב, וכן האוקראיני 
א. קורניצ׳וק, שכתביו תורגמו לרוסית (ע , ערכיהם). אחמטובד, 
ופסטרנק חידשו את יצירתם השירית, ואליהם נצטרפו הליריקנים 
הצעירים אולגה ברגולץ (נר 1910 ), מרגריטה אליגר (נר 1915 ) 
ועוד. שירים אפיים שנושאם המלחמה נכתבו בידי טיחונוב (ר׳ 
לעיל), אלכסנדר טריפונוביץ׳ טןרדובסקי ( 1910 — 1971 ; "וסילי 
טיורקין: ספר החייל״. 1942 ) וורד, אינןר ( 1890 — 1972 ). 

ד) 946 1 — 1953 . כל התקוות שלאחר נצחון בריה״ט תימשך 
החירות המוגבלת שנהנו ממנה הסופרים הסובייטים במשך המלחמה 
נתבדו במהרה. עם סיום פעולות־האיבה גברה ידו הקשה של ז׳דנוב 
(ע״ע), ששימש מעין קומיסר אידאולוגי על הסופרים; תקופת 
ה״ז׳דנובשצ׳ינה״ — שנמשכה עד למותו ב 1948 — היתד, מן הקשות 
לספרות הרוסית, שנכפה עליה לרון בנושאי המאבק נגד הנאצים 
ובבעיות שיקום המדינה אד־ורק מנקודת־המבט של המפלגה. כל 
כתיבה עצמאית ודיון אובייקטיווי הושתקו ע״י טרור, שנמשד ער 
פות סטלין ב 1953 . בין הסופרים שכתבו ע״פ הקו הרשמי היו ויקטור 
פלטונוביץ׳ נקרסוב (נר 1911 ; ״בחפירות סטלינגרד״, 1946 ), א. 
ארנבורג (״הסערה״, 1947 ). וו. קטיב (ר׳ לעיל; "למען עצמת 
הסובייטים״, 1949 ). למעולה שבין סופרי השנים שלאחר מלה״ע 11 
נחשב ק. פרין (ר׳ לעיל, עמ׳ 917 ). 

ה) 1953 — 1964 . מות סטליו בישר את תחיית הספרות הרו¬ 
סית והתהליך הוחש במיוחד בעקבות הדיונים הנוקבים שהתנהלו 
בקונגרס השני של הסופרים הסובייטים ב 1954 . לאחר תקופה ארוכה 
של קונפורמיזם החלו הסופרים לעמוד על זכותם לתאר בעיות כפי 
שהן — ולא ״לטייחן״ — וההתקפות על התפיסות ה״סטליניסטיות" 
רבו■ היו אלה ימי ה״הפשרה״ בבריה״ט — פונה שנלקח משמו של 
רומן שפרסם ארנבורג ב 1954 . סופרים שהטרור השתיקם שוב זכו 
שיצירותיהם תודפסנה, קרבנות של סטלין — כגץ בבל ופילניק (ר׳ 
לעיל) — זכו לרהביליטציה, וגם יצירות מהימים שלפני 1917 שוב 
ראו־אור. ברם, הליבריליזציה שהנהיג חרושצ׳וב (ע״ע) בהדרגה 
לא האריכה ימים, אף שלא בטלה לגמרי. בעקבות מהפכת 1956 
בהונגריה ההל המשטר חושש — כבר ב 1956 — שמא תיפגע 
סמכותו בשל החרת הרצועה, והחופש שהוענק לסופרים שוב הוגבל. 
למגמה זו נפל קרבן, למשל, ולדימיר דמיטרייוויץ׳ דודינצב (נר 
1918 ), מחבר הרומן .,לא על הלחם לבדו יחיה האדם", שחרושצ׳וב 
התקיפו בחריפות ב 1956 . פרסום הרומן ״ד״ר ז׳יווגו״ במערב — ולא 
בבריה״מ — עורר סערה עזה נגד מחברו, פסטרנק. ער שנאלץ לסרב 
לקבל את "פרס נובל" לספרות שזכה בו. כמה מהמשוררים הצעירים, 
ובראשם יוטושנקו (ע״ע), נתקלו בעוינות הממסד. סיפורו של סול- 
ז׳ניצין (ע״ע) "יום אחד בחייו של איוון דניסוביץ׳" עוד הופיע 



919 


רוסיה, :שרוז; :נסיה 


920 


בהסכמת הרושצ׳וב (שכן התקין• את סטלין). אך אה״כ הלכה וגברה 
התנגדות המשטר לסולז׳נצין עד שלבסוף גורש ממולדתו. דמות 
פופולרית בחיי־האמנות של בריה״מ שלאחר סטליו היה הזמר, 
המשורר והסופר בולט שלווביז׳ אוקידז׳ווה (נו׳ 1924 ). 

ו) 4 196 ואילו. בשנים שלאחר נפילת חרושצ׳וב התפתח 
מעיו "מודוס ויונדי" בין היוצרים הסובייטים, לענפיהם השונים, ובין 
המשטר. כל-עוד אין יצירותיהם נוגדות בעליל את האידאולוגיה 
השלטת, וכל־עוד איו הם משתמשים לרעה בזכויותיהם (כפי שמגדירו 
המשטר), הרי הם חפשיים בכל הנוגע לתוכן ולסגנון כתיבתם. ברם, 
חריגים בולטים אינם נסבלים; אלה מובאים לדין, או מגורשים, ומגמה 
זו התבלטה במיוחד מאז עליית ברז׳ניב (ע״ע, כרך מילואים) למעמד 
בכיר. התקופון "אוקטיבד" משמש שופרם של ,.הסופרים השמרנים". 
בטאון ״המתקדמים״, ״נובי פיר״ (בעריכת א. טורדובסקי — עד 
שפוטר בפעם השניה ב 1970 ), שימש נמה להרבה כשרונות צעי¬ 
רים — לרבות סולדניצין — ששאפו לחשוף ולבקר את המציאות 
בארצם. 

בצד הסופרים הוותיקים (כבוד נקרסוב ושולוחוב) פעלו בבריה״מ 
משנות ה 60 יורי נגיבין (נו׳ 1920 ), ולדימיר טנדריקוב (נר 1923 ), 
גריגורי בקלנוב (פרידמן,• נר 1923 ), יורי בונדרב (נו׳ 1924 ), יורי 
קזקוב (נו׳ 1927 ) ווסילי אכסיונוב (נו׳ 1932 ). עם הסופרים החריגים 
נמנו יולי דניאל (נר 1925 ), שנידון למאסר נ 1966 בשל סיפוריו 
הביקרתיים, ואנדרי אלכסייוויץ׳ אמלריק (נר 1938 ), שנידון למאסר 
ב 1970 בשל ספרו ״האם תוכל בריה״מ להתקיים עד 1984 ״. סולז׳ניצין 
קיבל ״פרס נובל״ ב 1970 , ויזם את פרסום ניתוחו ההיסטורי, 
״ארכיפלג גולאג״. בפריס ב 1973 . שנה אח׳׳כ גודש ממולדתו. משנות 
ה 60 הרבתה לפרסם גם הסופרת לידיה קורניוונה צ׳וקובסקיה (נו• 
1907 ); היא כתבה ביוגרפיה של אנה אהמטובה ונרופה בשל דעותיה 
הליברליות. גם ו. נ. ווינוביץ׳ היה נתון להתקפות בשל כתיבתו. 
אשד למשוררים, פעלו בצד יווטושנק( — שנודע גם במערב בשל 
התקפותיו על הסטליניזם — ,יווגני וינוקודוב (נו׳ 1925 ) ובן־גילו 
המבקר, הסופר והמדען אנדרי סיניווסקי (שנידון למאסר ב 1966 
והיגר לצרפת ב 1973 ) וכן קונסטנטין ונשנקין (נו׳ 1925 ) וולדימיר 
סולואוכין (נר 1924 ). נתפרסם גם אנדרי אנדרייוויץ וודנשנסקי (נר 
1933 ), וכן נתפרסמה בלה אחמדולינה (נר 1937 ) בשיריה העדינים 
והמלוטשיס. לסיף אלכסנדרוביד ברודסקי (נר 1940 ) כתב שירים 
שהביאו להגלייתו ב 1964 . ב 1972 היגר מר׳, וכעת הוא חי באה״ב. 
אישים אחרים מעולם הספרות. שעוררו את זעם המשטר ונאלצו 
לעזוב את בריה״מ. הין א. א. גליץ׳ וג. מ. קורדווין (מנדל). נקרסוב 
הנודע (ר׳ לעיל) נאלץ להגר לצרפת בגיל 63 ( 1974 ). מאורע 
שהבליט את המגבלות שהספרות הסובייטית עדיין פועלת במסגרתו. 
הצעיד־ביותר ואולי החשוב־ביותר בין הסופרים הרוסים שנטשו את 
מולדתם הוא ולדימיר ימילינוביז׳ מכסימוב (נר 1932 ). הוא גדל 
בבית־מחסה לנוער. ומ 1956 פרסם שירים, רומנים ומחזה• יצירתו 
החשובה־ביותר. הרומן "שבעת ימי־בראשית" (סיפור שנושאו 
משפחת פועלים). נכתבה ברוח אוהדת לנצרות ותור ביקורת על 
הקומוניזם, ופורסמה במחתרת (סמיזדט; ר׳ להלן). ב 1974 השתקע 
מכסימוב בפריס■ הוא העורך הראשי של כה״ע "קונטיננט", המופיע 
שם בכמה שפות ומשמש שופרם של סופרים סובייטים גולים (כגון 
נקרסוב). וגם במה לכתביהם הפוליטיים של המדענים ולוחמי- 
הקידמה הרוסים כגון א. סחרוב (בעל "פרס־נובל") והאחים ז׳ורס 
ודף מזזדחו. 

סוג־ספרות מיוחד לבריה״מ הוא ה״סמיזדט" (הוצאה עצמית), 
שעצם קיומו מצביע על הגבלת חופש־הפרסום בידי הצנזורה. מונח 
זה מציין פרסומים המופיעים והמופצים במחתרת. אלה כוללים 
יצירות ספרותיות (כגון של הסופר מכסימוב [ו" לעיל], של המחזאי 
מיכאיל בולגקוב (ר׳ לעיל. עם׳ 917 ), שכבר נפסל בימי סטלין, ועוד), 


ביקורת חברתית ומדינית, מסמכים וכד׳. כתבים אסורים שמוצאם 
מחד׳ל מתפרסמים ב״סמיזדט״. ב 1973 הצטרפה בריה״מ לאמנה 
הבי״ל בדבר שמירת זכות־יוצרים (ז^״ןקסע). הדבר תרם להפצת 
הספרות הסובייטית בחו״ל, ועורר תקוות כ׳ יוקל גם יבוא ספרות 
זרה לעיון הקורא הרוסי. — וע״ע מועצות, ברית ה־, עמ ׳ 720 — 730 . 

הו 10111/100 ) 8 1 ) 1 * 1 ) ) 70/117 )/ 1 1 .(.*!)ס) 160112 ^ 1 .״ 1 - [ 4 ־ 31 ׳*<נ 1 ז־ז . 1 ׳\ 

:) 70/10 )/ 10 81111100 ))!׳ 501 .וח*ח $10 1 \ ; 1963 , 1917-1962 ..?/ /)•׳ 501 

81111100 ,שעווזז 8 . 0 ; 1967 , 1917-1967 , 10$ ) 701/1 ? 1 ) 00 71 )/ 1/71 [ 

-זש 0 . 1 . 0 ; 1971 , 1953 - - 1917 , 510110 1 ) 10 ! 010 * 1 7 ) 1 ) 10 ! ) 70/117 )/ 10 
* 1972 , 0 ) 5/117070 7 ) 1 ) ) 5/10170 ) 1 ( 1 ,ז 310 וו 1 ח 10 א 

ס. 

ה כנסי ה הרוסית ה פ ר ו ו ס ל ו ו י ת. השפעות נוצריות 
חדרו לר׳ ממקומות שונים, ובעיקר מביזנטיון. ב 945 היתה בקייב 
כנסיה. ב 955 התנצרה הנסיכה אולגה (ע״ע), ואולם, רק כימי נכדה, 
ולדימיר 1 (ע״ע) נתקבלה הנצרות והיתה לדת מדינת קיב ( 988 ). 
ולדימיר קיבל את הנצרות סביזנטיון. הביא משם כוהני־דת ואבזרי־ 
פולחן וכפה את הנצרות על נתיניו. ואולם. זמן רב שלטה הנצרות 
בערים בלבד, ועוד במאות ה 14 —ה 15 לא נעלמה האלילות מן 
הכפרים. 

הנצרות נוסח־ביזנטיון הגיעה לר׳ בשלב גיבושה הסופי, אחרי 
רוב המאבקים והפילונים שפקדו אותה. וזמן קצר בלבד לפני הקרע 
הסופי בינה לביו הנצרות המערבית ( 1054 ; ע״ע נצרות, עמ׳ 341/3 ). 
הכינוי היווני (כנסיה) אורתודוכסית. כינויה של הנצרות נוסח 
ביזנטיון, תורגם לרוסית במלה פרווסלווית (!נב 311 ס^ם 80 גק 11 ). 
בשלב זה אופיינה הפדווסלוויות באחידות רבה, כמעט במונוליתיות, 
— ובהעדר למדנות והשכלה, כתוצאה ממונוליתיות זו, ומכיוון 
שהשתלטה אחרי נצחון מחייבי האיקונין (ע״ע) בפולמוס האיקונו־ 
קלזם (ע״ע), תפס פולחן האיקונין בדת ובאמנות בר׳ מקום נכבד- 
יותר מבבל ארץ אחרת (ור׳ להלן, עמ׳ 924 ). 

הכנסיה הפרווסלווית היתה כפופה לאפטריארך של קושטא, והוא 
שמינה את הסטרופוליט שלה. ואולם, בזמן מוקדם־יחסית קיבלה 
הפרווסלוויות אופי לאומי מובהק. והיתה הראשונה בכנסיות האורתו¬ 
דוכסיות שזכתה בעצמאות. לגיבוש אפיה הלאומי של הפרווסלוויות 
תרמו מאבקי ר׳ עם שכניה, שלא היו אורתודוכסים — טטרים. 

המסדר הטוטוני, הליטאים וה¬ 
פולנים. הוסיפו לכך גם חול¬ 
שת ביזנטיון. נכונותה להכיר 
במרות האפיפיור( 1439 ), ולבסוף 
—כיבושה ביד' התורכים( 1453 ). 

הכנסיה הפרווסלווית ראתה 
עצמה כמעוז היחיד של האפונה 
האמיתית, ומוסקווה, מושב המט־ 

רופוליט מאז 1326 (עד 1300 
היה מושבו בקייב, ואח״ב בוול- 
דימיר), ראתה עצמה כיורשת- 
ביזנטיון, "ירושלים השניה" 

ו״דומא השלישית" והאחרונה 
(דר• לעיל, עט׳ 867 . 910 ). 

תפיסה זו דרשה, שראש ה־ 

כנסיה הרוסית יעמוד מעל 
לאפטריארך קושטא. בכורה זו 
לא הושגה, ונם כשהועלה ראש 
הכנסיה הדוסית לדרגת אפט־ 

ריארך ( 1589 ) היה מעמדו נחות 
ממעמדם של ארבעת האפט- 
ריארכים (היוונים) של קושטא, 

אלכסנדריה, אנטיוכיה ףרוסלים. 

כנסיית ואסילי הקדוש הפבירך. הכנר האדומה, מוסקו 
האדריכלים: פוסטיק וברמה, 1555 — 0 ! 

(לערך: רוסיה, אמנ 




921 


רוסיה, ננכיה 


922 


לעומת־זאת תרפה התפיסה של מוסקווה כ״רוסא השלישית" לרעיון 
הפשיהי והקיסרי של פוסקווה. 

ההרגשה העפוקה שר׳ לבדה שפרה על אמונת־האמת היתה ביסוד 
ההתנגדות לתיקונים שהנהיג בכנסיה האפטריארך ניקון (ע״ע< 
1651 — 1660 ), בהשפעת מסורות יווניות־אורתודוכסיות. ,.הפאפינים 
הישנים״ פרשו פהכנסיה הרוסית (פכאז שסם — פורשים [רסקול־ 
ניקים; ע״ע]); הם נרדפו קשות והתפצלו לפלגים רבים. 

ניקו! נהנה פתמיכת הפדינה בתיקוניו בכנסיה. אד נסיונו לשחרר 
את הכנסיה פכפיפותה לצאר נכשל. והוא הודה והוגלה. פיוטו 1 
(ע״ע) השליט את הפדינה כליל על הכנסיה; במות האפסריארך 
אדריאן ( 1700 ) לא מינה לו יורש, וב 1721 ביטל את פוסד האפט־ 
ריארכיה והקים תחתיה פיניסטריון— "קולגיה רוחנית" משרד הדת) 
או ״הסינוד הקדוש״ — שתקנונו הועתק פתקנוני סינודים פרופס־ 
טנטיים בגרמניה. חברי הסינוד — כפרים ונדרים — לא נבחרו 
פטעם הכנסיה אלא פונו מטעם הצאר. והיא רשאי היה להדיחם. 
הצאר היה "שופט עליון של הקולגיה הרוחנית". ובישיבות הסינוד 
ייצגו פרוקורטור חילוני. "התקנון הרוחני" של הסינוד ראה בכנסיה 
לא מערכת תקפה פסמכות האל. אלא פוסד של המדינה. נאסר על 
ד,כנסיה להשתתף בחיי־ד,צינור, ומותר היה לחייב כפרים לפגוע 
בסודיות הווידוי ולמסור את תכנו למשטרה. אם נגע הדבר לבטחון 
המדינה. הוטלו הגבלות על הפנזרים וייסוד מנורים חדשים היה 
טעון אישור. 

בימי "הסינור" שקעה ד,כנסיה. שהיתה נתונה לשליטתה המוח¬ 
לטת של המדינה. יליווטה פטרובנה (ע״ע 1 1741 — 1762 ) אף החריפה 
רכוש מנזרים, ויקטרינה 1 ( (ע״ע! 1762 — 1769 ) סגרה את רובם 
וצמצמה מאד את מספר הנזירים• בתגובה על הסכולסטיקה היבשה 
במכללות הדתיות ובכנסיה. צמחו כיתות חדשות וניכרו השפעות 
חזקות של פיסטיקד, פרוטסטנטית. בין כיתות אלו יש להזכיר אח 
הדוחובלריס. הפולוקנים וד,הליסטים (ע׳ ערכיהם). וכן את הסטונ- 
דיסטים (בפטיסטים [ע״ע]), כולן נרדפו קשות. ב 1905 ד,וכרד, חירות־ 
הדת ונפסקו הרדיפות. 

ב־ 15.8.1917 . חצי שנה אחרי נפילת שלטון הצארים. התכנסה 
במלסקווה ועידת כנסיה והחליטה לבטל את משטר הסינוד ולחדש 
את האפטריארכיה. יפים מספד אחרי השתלטות הבולשוויקים נבחר 
אפסדיארך חדש, טיכון. הכנסיד, מצאה עצמה נעימות תסר-תקרים 
עם השלטון, שתמיד שירתה אותו והזדהתה עמו. הקומוניסטים הפרידו 
את הדת מן המרינה, ניהלו תעמולה אנטי־דתית ושמו את האמונה 
באלוהים ללעג ולקלס. רכוש הכנסיה — ובכלל זה מבני־הכנסיות — 
וכן רכוש המנזרים הופקעו לטובת המדינה. שלטונות מקומיים רשאים 
תיו להתיר תפילות נפבני־כנסיות, אך תכופות החליטו לסגור אותם 
("ע״פ דרישת העם העובד"). 

טיכון השתדל להימנע מעימות עם השלטונות, ובעת מלחמת־ 
האזרחים קרא למאמינים שלא לסייע ל״לבנים"(אויבי הקומוניסטים) 
ולהישמע למשטר ככל עניין שאינו נוגד את המצפון הנוצרי. ב 1922 , 
פשהתבסם המשטר. גבר לחצו על הכנסיה, והוא התל מפקיע את 
אוצרותיה, ובכללם אף חפצי־הבסות ("המזבחות") שבכנסיות. הדבר 
גרם התנגדות אלימה. השלטונות האשימו את טיכו! באחריות לתגרות. 
אסרוהו (מאי 1922 ) ועודדו קבוצת נמרים לדרוש את הדחתו. הללו 
הקימו מנהיגות חדשה לכנסיה, תמכו בכל מעשי הממשלה וביקשו 
להנהיג תיקונים פרחיקי־לנת ברוח המודרניזם (ע״ע). תנועתם. 
שנקראה "ר,כנסיה החיה" (ואח״ב: "הכנסיה המחודשת"), התפשטה 
במהירות. אך אחרי שחרורו של סיכון (יולי 1923 ) ירדה מאד. 

נמות טיכו! ( 1925 ) לא אפשרו השלטונות כינוס ועידה שתכחר 
באפטריארך חדש. ב 1927 החלו רדיפות < הן גברו בשנות ה 30 והגיעו 
לשיאן ב 1937 — כמרים הוגלו בהמוניהם לסיביר, רבים הוצאו 
להורג וכמעט כל הכנסיות נסגרו. ב 1939 היו במוסקווה 3 כנסיות 



תהלוכת כמרים פרוום 5 ווים יפני הכנסיח הרוסית, ס;ר־ן> הרוסים. ירדשלים 


לעומת 500 ב 1917 . הרדיפות לא פסחו גם על "המתקנים". אנשי 
"ה,כנסיה המחודשת". 

בעיצומה של פלה״ע 11 — נשהצניע סמליו את סיסמות הקומו¬ 
ניזם והדגיש את הלאומיות — רוכך היחס לכנסיה, וב 1943 הותר 
לה לנחור אפטריארך חדש, סרגיוס. הוא גילה נאמנות ללא־סייג 
למשטר, ובתמורה התירו השלטונות לפתוח־מהדש ננסיות ואף כמה 
מנזרים וסוסדות-חינוך להכשרת "כלי קודש". השלטונות הפסיקו את 
תמיכתם נ״כנסיה המחודשת". ובימי יורשו של סרגיום, אלפסי 
( 1945 — 1970 ). שהידק מאד את קשריו עם השלטון, חזרו אנשי 
"הכנסיה המחודשת" לחיק הפנסיה. לא ידוע מה קרה לאנשי "כנסיית 
הקטקומבות״ — ככינויה מחוץ לד־ — שבשנות ה 20 פרשו סר,כנסיה 
מחמת התנגדותם לשיתוף־פעולה עם השלטונות ונהגו להתכנס 
לתפילה בבתים פרטיים. 

בסוף שנות ה 50 התחדשו הרדיפות, אם־כי בצורה פחות ברוטלית. 
מחצית מתוך 89 המנזרים שנפתחו ב 1943 (נ 1914 היו 1025 ) נסגרו 
וכן 5 מתוך 8 הסמינריונים לכמרים (ב 1914 היו 57 ) וכנסיות רבות. 
אין נתונים על מספר הכנסיות, אולם ההערכות באמצע שנות ה 60 
נעו ביו 8,000 ל 10.000 (לעומת כ 55,000 ב 1914 ונ 25,000 אחרי 
מלה״ע 11 ); הן מאורגנות ב 73 דיוקסות ובהו 63 הגמונים (ב 1917 
היו 163 ). בראש ארנון הכנסיה עומד האפטריארך. הנעזר ב״סינוד". 
ב״סינוד״ 7 חברים (האפטריארך. המטרופוליטנים של לנינגרד, קייב 
וקרוטיטסי מפוסקווה]. ו 3 הגמונים הנבחרים לזמנים קצובים). 
הסינוד סמנה את ההגמונים, והם המפקחים על הדיוקסות, בסיוע 
״מועצת דיוקסה״ המורכבת מנמרים. עד 1961 היו הקהילות הדתיות 
מנוהלות בידי ועדה המורכבת מ 3 נבחרים ובראשה הכומר. ב 1961 
נקבע, שאת חברי הוועדה — פרט לכומר — תמנה למעשה הרשות 
המקומית; כתוצאה מכך איבדו הכמרים את הפיקוח על הנעשה 
בקהילתם, פרט להדרכה הדתית בלבד. 

מימון הפעולות הדתיות נעשה מתרומות המאמינים! מתרומות 
אלו מקבלים הכפרים את שכרם, וכן מממנים בהן את המנזרים 
המעטים ששרדו. הכנסיה אינה מוכרת כגוף משפטי ואינה רשאית 
להחזיק רכוש, ואולם למעשה נראה, שלרשות הכנסיה. בדרגיה 
העליונים, כספים המשמשים למטרות שונות, ביניהן כאלה המסייעות 
לשלטונות כגון, החזקת המשלחת הדתית בירושלים ובמקומות 
אחרים מחוץ לבריה״ם). החוק אינו פתיר הטסה דתית — סרט 
לדרשה בעת תפילה בכנסיה; וכן אסורות פעולות צדקה וחברה של 
הכנסיה — ואפילו הפצת הכיבליה בקרב המאמינים. נ 956 ! הותר 




923 


רופיה, :נביה; א:! ו ז 


9 4 


לכנסיה — לראשונה מאז 1917 — להדפיס את הביבליה; 50,000 
עתקים אזלו במהרה. ומאז לא י״ל עוד מהדורה. 

ב 1917 היו 115 מיליון איש קשורים בכנסיה הפרווסלווית הרוסית 
בר. אומדן הבאים להתפלל בכנסיות באמצע שנות ה 70 נע בין 30 
ל 70 מיליון. בשנות ה 60 וה 70 היו כמרים שהשתתפו בתנועות־ 
המחאה בבריה״מ• 

ב 1920 , בעיצומה של מלהמת־האזרחים בר בין הבולשוויקים 
ל״לבנים", התיר סיכון לפחלסלווים, שלא יכלו לעמוד בקשר עמו, 
להקים ארגונים משלהם. התר זה הכיר בדיעבד בארגון הכנסייתי 
של "הלבנים" בדרום. אחרי מפלת "הלבנים" הוקם ארגון "הכנסיות 
הרוסיות שמחת לר״; מרבזו הראשון היה בקושטא, וט 1950 מרכזו 
בניו־יורק. 

,ז} 0 }! 8018113 . 5 ; 1946 , 11176 \ : £1011 8.611 011 * 81411 7/16 ,־.יסזס^? .י 1 . 0 

11416/161 /€ 111:11011 (€ 7/16 ,׳ 1£1 נץ*) 41 . 0 ; 1950 ,ץ] 11 <זז 0 ( 1 זס 6 ה $0 ? * 1:1101 * 8 
. 1963 , 011116/1 *ס/> 011/10 7/16 ,ר>ז 3 /י\ \ד ;* 1961 . £011 1/16 / 0 

מ. גר. 

אמנות. התחלות האמנות הרוסית קשורות בקבלת הנצרות 
ב 988/9 (ר׳ לעיל, עם׳ 920 ) ובעלייתה הפוליטית של העיד קיב 
(ע״ע) — המרכז הראשון לפעילות אסנותית במדינה. היסוד המכריע 
שקבע את אפיה ואת דרך עיצובה של האמנות הרוסית סן המאה 
ה 10 ועד לתחילת המאה ה 16 היתד! האמנות הביזנטית (ע״ע ביזנטיון, 
עם׳ 394 — 409 ). האמנים הביזנטיס שהזמין ולדימיר 1 (ע״ע) לקייב 
הקימו גם את כנסיית־האבן הראשונה — הכנסיה "עליית מדים 
לשמיים״ ( 989/92 ; ידועה גם כ״כנסיית המעשר"). חפירות ארכאולו¬ 
גיות מאשרות, שהכנסיה נבנתה בצורת צלב. וקושטה בפנים בפסי¬ 
פסים ובציורי-קיר. גם קתדרלת ״החכמה הקדושה״ ( 1018/37 ) בנויה 
על יסודות דמויי-צלב! יש לה כיפה מרכזית אחת, המסמלת את 
ישו, ו 12 כיפות־משנה, המייצגות את השליחים. ואולם, הדוגמה 
הביזנטית שונתה והותאמה לטעם הרוסי, ובמבנה ניכרים סימנים 
ראשונים לסגנון הארדיכלות הרוסית של יה״ב. הפסיפסים המשו¬ 
לבים בציורי־הקיר הם חיקוי נאמן לדוגמות הביזנטיות, והאיקונו־ 
גרפיה תואמת את טקסי הפולחן. 

הכנסיות שנבנו בשנים 1150 — 1250 באיזור ולדימיר־ 

ם ר ז ד ל המשיכו אמנם את מסורת התכנית המרכזית המרובעת. 
הקייבית־ביזנטית, אן הנוסחה הישנה בוצעה כאן בדרך חדשה. 
במקום לגנים, האפייניות לארדיכלות הביזנטית והקייבית, השתמשו 
בוולדימיר־סוזדל באבנים מסותתות, וקירות הכנסיות קושטו בחוץ 
בתבליטים רבים ובהם סוטיווים של דמויות, חיות וצמחיה — פרי 
השפעות מזרחיות ומערביות באחד (רומניות וקוו־ 
קזיות). בין המבנים המעניינים־ביותר באיזור זה: 
״הכנסיח ע״ש דימיטרי הקדוש״ בוולדימיר ( 1191/4 : 
ד תמ ׳ , ארדכילות, עמ׳ 720 ), שבה נשתמרו שרידי 
ציור־קיר של יום־הדין; "כנסיית התחינה" על הנהר 
נירל ( 1166 ); קתדרלת "עליית מרים לשמיים" 
( 1158/89 ); "כנסיית גאורגיום הקדוש" ביוריב־פזלסקי 
( 1229 — 1234 ). 

ב נו בג ו ר(ד הונחו יסודות הסגנון הלאומי 
באדריכלות הרוסית. כנסיית "ההכמה הקדושה" 
( 1045/52 ? ר׳ תם'. כנסיה, עס , 914 ) שונה מאחותה 
שבקייב בעיקר בצורתה החיצונית; מאפיינים אותה 
שאיפה לפשטות, הדגשת קווים מאונכים, מספר קטן 
של חלונות קטנים וצרים, מספר הכיפות ( 5 ) וכן 
צלליותיהן, שצורתן הועתקה מסגנון הבניה בעץ. 
מבנן המיוחד של הכיפות — בצורת בצל קעור 
מלמטה וקמור מלמעלה ומעליו חוד — הוא כנראה 
תוצאה של תנאי־האקלים הקשים באיזור (גשמים 


ושלנים כבדים), שהביאו לשינוי הכיפה הביזנמית העגולה (שם). 
כל המרכיבים האלה מצויים גם בכנסיות אחרות, כגון בכנסיית 
"גאורגיום הקדוש" במנזר יוריב שבנובגורוד. או ב״כנסיית הגואל" 
בנירדיצה ( 1198 ), שהצטיינה בציורי-קיר רבי־ערך (נהרסה במלה״ע 
11 ). — הכנסיות ב?םקוב היו קטנות יחסית; היו להן אפסיסים בצדדים 
ומגדלי-פעמון נפרדים. 

מראשית התפתחותה של האמנות הרוסית התעניינו האמנים יותר 
באיקונין(ע״ע) מאשר בציורי־קיר; יתכן שהיה בכך ביפר לשאיפה 
להומניזציה של הדת החדשה — כדי לקרב את המאמינים לעולם הרוח. 
האיקונין הביזנטי הידוע בשם "הבתולה של ולדימיר" (תחילת המאה 
ה 12 ; גלריה ע״ש טרטיאקוב, מוסקווה) מצטיין בעדינות והפנמה 
ומהווה דגם איקונוגרפי חשוב של ״המאדונה הענוגה״ ( £160052 ). 
״מריה המתפללת״ ( 02115 ) מוולדימיר־סוזדל (הסאה ה 12 או ה 13 ; 
גלריה ע״ש טדטיאקוב, מוסקווה) היא רבת־דושם ועם־זאת אנושית 
מאד. 

תקופת־הפריחה של ציור האיקונין התחילה בנובגורוד בסוף 
הסאה ה 14 ; מאפיינים אותה קצב קווי ועצמת ביטוי רגשי. שהושג 
בעיצוב־פנים בוטה ובגוני־צבע בהירים וזוהרים (איקונין של אליאס 
הקדוש, הפאות ה 14 —ה 15 ; גלריה ע״ש טרטיאקוב. מוסקווה). 
במאה ה 14 הביאה הפופולריות של האיקונין להכנסת ה״איקונז" 
סטסיס״ — מחיצת־עץ בין המזבח לבין אולם הכנסיה. על מחיצה 
זו נתלו האיקונין — בד״כ ב 5 שורות — כשבמרכז תמיד נושא 
ה״דאסיס" (סרים, ישו, יוחנן המטביל). לצד סצנות מסרחיות באפנות 
היוונית-האורתודוכסית הופיעו גם קדושים מקומיים שנחשבו לפט¬ 
רונים (פלורום, לאורוס); דיוקניהם הופיעו באיקונין. שבהם מילאה 
דמות הקדוש את מרכז התמונה ובשוליים צררו סצנות מחייו וכן 
סצנות־קרב. באיקונין אלה מתגלות השפעות של מאורעות מקומיים, 
כגון הקרב בין אנשי סחדל ובין אנשי נובגורוד באמצע המאה ה 15 . 
לתאופאנס היווני מקושסא היתד. השפעה מכרעת על עיצוב אפ!ה 
של אסכולת נובגורוד■ בעיקר אפיינו את יצירתו הענפה משיכות־ 
מכחול חפשיות ומלאות־היים, מוקדי־אור מודגשים והתפיסה המט¬ 
פיסית היוונית, שהביאה לידי הארכת דמויות ושרטוט תנוחות 
סגפניות. מאסכולה זו נשתמרו רק ציורי־הקיר שבכנסיית "ההשתנות" 
בנובנורוד ( 1370 ; וד׳ להלן. עט' 926 ). 

תקופת מוסקווה. אחרי נפילת קושטא ב 1453 שאפה 
מוסקווה לתפוס אח מקומה כמרכז הנצרות האורתודוכסית. 
במסגרת שאיפה זו הוחלט על בניד,־מחדש של ה ק ר מ ל, שהיה בנוי 
עץ, והנסיך איון 111 (ע״ע) הזמין לכך את הארדיכל האיטלקי 




925 


רוסיה, אמנות 


926 



אמנות דוסית. השפעת אפיגות האיקונין. סיסיז: נטשה מגצ׳ארובה, 
״האוונג?יסט״, 1010/1 ; משסא?: איקונין שי הס?או טיכאי, 
אסהולת נומוחיד, הטאוז ה 10 


אריסטוטלה פלרוואנטי ( 31111 ״ 1013 ? !) 810111 ;■!^ ! 1415 — 1486 ). 

הקרמל הוא קבוצת מבנים מ 3 סוגים: קתדרלות, ארמונות וחומת־ 
ביצורים (וע״ע מוסקוה, עם■ 602 ). הקתדרלה העתיקה־ביותר שם 
היא כנסיית־ההבתרה ״עליית מרים השמיימה״ ( 1475/9 ). שנבנתה 
בסגנון ולדימיר־סוזדל. קתדרלת ״הבשורה״ ( 1487/91 ), מקום טבילת 
הצארים. נבנתה בידי אדריכלים מססקוב. היה זד, הנסיון הראשון 
לבצע באבן פרטים של אדריכלות העץ, בעיקר התבטא סגנון זה 
ב״קלקלשניק" (כיסוי־ראס נשי מיה״ב). כעין סדרת מבנים בצורת 
העלה השחור (= 80311 ) במשחק קלפים — זה ע״ג זה — כשכל שורה 
נסוגה לאהוד ולפעמים גם קטנה והולכת (כנסיית ״ההשתנות״ בקיזי, 
1714 (תמי: להלן, עמ ׳ 927 ), הקתדרלה השלישית, "כנסיית האשכבה" 
של הצארים, מוקדשת למלאך מיכאל, ונבנתה ב 1505/9 בידי האיטל¬ 
קים אלויזיו נובי, מרקו רוסו וס. סולרי (ע״ע). נשתמרו גם ארמון 
הקיצועים ( 1487/91 ) בקרמל — יצירתו של מרקו רוסו — וארמון 
טרם. הומת־המגן על מגדליה, המקיפה את הקרמל והיוצרת משולש, 
נבנתה בשנים 1495-1485 ; את קו־ההגנה החיצון יצרו מבצרים־מנזרים■ 

ארדיכלות־האבן במוסקווה הושפעה בצורתה המקורית מכנסיות־ 
העץ הרוסיות, העתיקות שבהן שנשתמרו הן מן המאה ה 16 . הבניה 
באבן ציינה תחילת עידן חדש של הסגנון הרוסי הלאומי. וניתוק 
מהמסורת הביזנטית. הדגמים החדשים של הכנסיות, שהושפעו 
ממגדלי־עץ בעלי תקרות בצורת אוהל, נבנו עם מגדל יחיד ("כנסיית 
העליה השמיימה״, קולומנסקויה, 1502 ), או עם מגדל מרכזי המוקף 
כיפות רבות. דוגמה לסוג השני היא כנסיית "ואסילי הקדוש" 
( 1555/60 ) ב״כיכר האדומה״ במוסקווה, את בנייתה יזם איית האיום 
לזכר נצחונו ליד קאזאן ב 1552 . האדריכלים הרוסים פוסטניק וברמה 
שילבו כאן שני דגמי כנסיה — הדגם המסרתי הביזנטי בעל הכיפות, 
והדגם הרוסי דמוי־האוהל. כמקור־השראה שימשה הכנסיה ע״ש 
״התזת ראשו של יוחנן המטביל״ בדיאבקו( 1553/4 ). התכנית מורכבת 
ממבנה מרכזי המוקף 8 קפלות. המשטח החיצון — של 8 הכיפות 
עם המגדל השולט — מקושט בווריאנטים שונים של קישוטים גליים, 


המגולפים וצבועים בצבעים זוהרים. ור׳ חמי צבעונית בכרך וה¬ 

נראה שקישוט עשיר זה הוא תוצאה של השפעות הברוק (ע״ע), 
שחדר לרוסיה דרך פולניה ואוקראינה. סגנון הבארוק הרוסי המוקדם, 
המכונה גם בארוק נארישקין. מופיע לראשונה במבנים יוצאי־דופן 
בקרבת סוסקווה — כנסיית ״הבתולה״ בדובוביטרי ( 1690 ), וכנסיית 
״לימוד-הזכות של הבתולה" בפילי ( 1693 ). המבנה העגול הראשון 
ברוסיה. 

בואו של תאופאנס למוסקווה ב 1405 המריץ את התפתחותן של 
מגמות חדשות בציור המקומי. מציורי־הקיר בקתדרלת ,.הבשורה" 
שבקרסל, שלביצועם נפזר בפרוכור מגורודיץ ובאנדרי רובליוב 
(ע״ע), לא נשתמרו אלא איקונין מספר: ואולם, תורתו על־אח־ות 
חופש־ההבעה וחשיבות ההשראה מצאה הד ביצירת רובליוב• 

מחמת שריפה ענקית שהשתוללה בסוסקווה ב 1547 נשתמרו רק 
איקונין מעטים מן המאות ה 14 וה 15 , מאלה יש לציין במיוחד את 
ציוריו של דיוניסיוס, אמן רוסי חשוב שצורת־הביטוי שלו מעמיקה־ 
יותר ומתוחכמת־יותר מזו של רובליוב. 

התקופה האחרונה של ציור האיקונין מתחילה בסוף המאה ה 16 . 
בחסות משפחת סטולגנוב התפתח סגנון מיניאטורי מהודר — שירת־ 
הברבור לעידו הגדול של האיקונין הרוסי. יצירותיהם של האמנים 
החשובים של האסכולה. כגון פמקופיוס צ׳ירין ואיסטומין סביוס. 
קרובות מבחינות רבות למיניאטורות המזרחיות. האחרון מבין גדולי 
ציירי האיקונין היה סימון אושאקוב המחצית השניה; של המאה ה 17 ). 

הקמת פטרבורג בידי פיוטר הגדול ב 1703 היתה נקודת־ 
מפנה בתולדות האמנות הרוסית. בעוד שהאמנות הרוסית העתיקה, 
שעוצבה ע״י המסורות הביזנטיות והמקומיות, התעלמה מן הסגנונות 
הרומני והגותי, ואפילו מהרנסאנס, הרי שבמאה ה 18 קיבלה האמנות 
הרוסית את האסתטיקה המערבית ללא־סייג, ואף השתתפה בפיתוח 
המגמות בנות־הזמן באמנות האירופית. 

פניה זו למערב גרמה לכך שאדדיכלות הכנסיות פינתה את מקומה 
למבני ארמונות, בנייני-משרדים ובתי־פאר פרטיים. האדריכלות 
הרוסית בתקופה זו עוצבה באופן כמעט־בלבדי בידי אמנים זרים, 
שהתאימו עצמם לטעם ולמסורת המקומיים. 

את תפקיר תכנון המטרופולין החדשה הטיל פיוטר על הארדיכל 
הצרפתי לבלון ( 1 > 1011 < 134 ). שביסס את תפיסתו על אמנות ורסאי. 
דמות חשובה בבניית פטרבורג היה הארדיכל האיטלקי ברטו־ 
לומאו רסטרלי ( 2311-0111 .מ 0 = 831:010111 ), שפיתח בצורה מבריקה 
את סגנון הבארוק. חותם כשרונו הכביר והחוש למבני־פאר רבי־ 
רושם ניכרים ביצירותיו המרשימות, דוגמת כנסיית סמולני( 1748/55 ). 
ארמון־החורף ( 1754/62 ), ארמון י_קטרינה בצארסקויה סילו( 1749/50 ) 
וקתדרלת "אנדרי הקדוש" בקייב. 

אך לא הבארוק אלא חקלאסיציזם הוא שהקנה לבירה החדשה 
את אפנה הרשמי. את התפתחות הקלאסיציזם הרוסי ניתן לחלק 
לשתי תקופות: תקופת יקטרינה 11 (%/ 1762 ), המקבילה לסגנון 
לואי ^'\ x בצרפת, ותקופת אלכסנדר 1 ( 1801/25 ), המקבילה ל״סגנון 
הקיסרות". תפקיד תשוב בהתפתחות האמנות הרוסית החדשה מילאה 
האקדמיה לאמנויות, שאת משכנה בנה הארדיכל הצרפתי ז׳אן בטיסט 
ולן דה לה מוט ׳,=, 1 > 0 !\ 13 =!= 311111 ע = 830:158 3,1 = 1 , 1729 — 1800 ) 
יחד עם א. פ. קוקורניק)ב ( 1726/72 ). צ׳רלז קמרון ( 5 = 011311 
1011 = 03111 , 1740 — 1812 ) עיטר את ארמון יקטרינה בצארסקויה סילו 
ותכנן את ארמון פאוולובסק ( 1781/96 ). 

בתקופה השניה של הקלאסיציום הרוסי תפסו עמדת־בכורה 
האדריכלים הדוסים ובראשם אנדריי וורונייכין( 1760 — 1814 ) ואדריאן 
זאכארוב ( 1761 — 1817 ) — מתכנן בניין הימיה. את בניית העיר 
השלים רוסי ( 0551 ?, 1775 — 1849 ), שעם יצירותיו החשובות נמנות 
תכניות־פאר. כגון כיכר ארמון־החורף ובה מצבת־זכרון לאלכסנדר 1 , 
בנייני המטה הכללי, רחוב התאטרון ועוד. 




927 


■וסיה, ]מ זות 


928 




אדריכלות רומית. כנסייה ״ההשתנות״״ ?־ 1 *, ג 71 ,:. סשסאל: צריחי הכנסיוו 

פטרבורג הוקפה מספר רב של ארמונות: המרשיפיס-ביותר הם 
אורנינבאום (רינלדי), פטרסהוף (לבלון. רסטרלי) וסטרלנה. 

הפיסול הרוסי גילה מאות שנים חוסר־ענייו בפסל התלת- 
ממדי. זה התל להתפתח רק באמצע הסאה ה 18 , תחילה בשליטתם 
המוחלטת של פסלים זרים. אטיו פאלקונה 0115 ־;!£, 

1716/91 ; ע״ע צרפת, עם' 985 ), ששהה בפטרבורג בשנים 1766 — 
1768 , הקים שם אנדרטה ענקית של פיוטר הגדול רבוב על סוס. 
מבין כתלי האקדמיה לאמנות החדשה יצאו הכשרונות המקומיים 
הראשונים — פדוט שוצין ( 1740 — 1805 ), מיכאיל קחלובסקי 
( 1750 — 1802 ) ואיוון מארטוס ( 1754 — 1835 ). 

גם בציור שרר מצב דומה. הבולטים בין ציירי התקופה היו 
ציירי הדיוקנים דמיטרי לוויצקי ( 1735 — 1822 ) וולדימיר בורובי- 
קובסקי ( 1825-1757 ). 

המעבר מקלאסיציזם לרומנטיקה חל בימי פלישת נפוליון ( 1812 ) 
ותחיית התודעה הלאומית הרוסית. אנשי־הרוה הרוסים נחלקו אז 
לאוהדי הסלוויזם (סלוופילים) ולקוסמופוליטים, בעלי השקפה 
מערבית. בין הציירים הרומנטיקנים בלטו קארל ברילוב ( 1799 — 
1852 ), אוריסט קיפרנסקי ( 1782 — 1836 ) וואסילי טרופייניין ( 1776 — 
1857 ). לאהדה מיוחדת זכו ציירי הנושאים ההיסטוריים 
ותמונות מחיי יומיום, שיבהם הועדפו המוטיווים הלאו¬ 
מיים• מבין האמנים האלה יצוינו אלכסיי ונציאנוב 
( 1780 — 847 0 , אלכסנדר איונוב ( 1806/58 ), פאוול 
פדוטוב ( 1815/52 וויקטור ויאסנצוב ( 1848 — 1927 ). 
תקופת הרומנטיקה היא תקופת השקיעה של הארדי־ 
כלות הרוסית. 

ב 1870 יסדה קבוצת אפנים בעלי השקפת־עולם 
סלווית את "חברת התערוכות הנודדות" (פרדביז׳ניקי) 
כמחאה נגד האקדמיה. ד,"אני מאמין" של הקבוצה 
היו ראליזם, רגש לאומי ותודעה חברתית, חברי 
הקבוצה ארגנו תערוכות נודדות, שנועדו להעמיד את 
האפנות בשירות ההשקפות החברתיות ולקרבה להמוני 
העם. 

מבחינת נושאי ציוריו היה מקורב לפרדבידניקים 
גם הצייר איליה ריפין (ע״ע: 1844 — 1930 ). שביטא 
את התנגדותו לאלימות ולדיכוי חברתי בציור־השמן 
"הם ציפו לו", ולעוול חברתי בציור "ספני הוולגה". עם 
חשובי הפרדביז׳ניקים נמנו ואסילי פרוב ( 1833/82 ), 
ואסילי ורשצ׳גין ( 1842 — 1904 ) וואסילי סוריקוב 
( 1848 — 1916 ). ור איור לעיל. עמ׳ 911 . 


בסוף המאה ה 19 איבדו האמנים הצעירים 
עניין באידאות שבהן דגלו הפרדביז׳ניקים. ואימצו 
לעצמם את תורת ה״אמנות לשם אמנות". בטאונם 
היה כה״ע 0 :״ו 0 :)׳<א 110 ק 1 ו!\("עולם האמנות"), 

שנוסד ב 1898 בידי אלכסנדר בנוא ( 1870 — 1960 ) 

וס. דיגילב (ע״ע). בין ראשוני התנועה היו 3 
אפנים בולטים: מיכאיל ורובל ( 1856 — 1910 ). 

ולבטיו סירוב ( 1865 — 1911 ) והצייר היהודי יצחק 
לויתן (ע״ע). אמנים הידועים בכינוי "אסכולת 
הבאלט הרוסי" מצאו את ביטוים המלא באמנות 
התפאורה ובעיטור ספרים. להצלחה יוצאת־דוסן 
בתחום העיצוב הבימתי ותכנון תלבושות זכה לאון 
באכפט ( 1866 — 1924 : תמ׳: להלן. עמי 937 ). נודע 
מאוד הפסל היהודי מ. אנטוקולסקי (ע״ע). הסימ¬ 
בוליזם מצא הד ביצירותיו המוקדמות של פיכאיל 
לאריונוב ( 1881 — 1964 ). וביצירות נ. גונצ׳רובה 
( 1881 — 1962 [תמי: לעיל, עמ ׳ 925 !) ובז. שגל ע״ע). 

תחילה שאבו לאריונוב וגונצ׳רובה השראה מן האפנות העממית, 
ובעיקר סהאיקונין של יה״ב, ומהם פיתחו בהדרגה צורות קונו־ 
פוטלריסטיות. חיפושיו של לאריונלב אחר צורות הדשות הושפעו 
סקנדינסקי והצמיחו תפיפת-ציור שהגדירה כראיוניזם. אחרי 1910 
היתד, ד' לאחד הפרנזים החשובים של האפנות המופשטות, שהת¬ 
פתחה בכמה זרמים. נקודות־השיא בפעילות האוונגרד הרוסי היו 
הסופרמטיזם של מאלויץ׳ והנון־אובייקטיוויזם של רודצ׳נקו. חלוצי 
הקונסטרוקטיויזם (ע״ע) חרמו תרומה נכבדה לכל האמנות חדישה 
באירופה, ובמיוחד השפיעו על התפתחות האדריכלות והאמנות 
השימושית (ור׳ עוד להלן). 

ב 1917 הצטרפו כמעט כל אמני האוונגרד למהפכה, אולם נזה 
אחר זה הוגלו רובם (א. יולנסקי, א. ליסיצקי היהודי [ע״ע]), 
והאידאולוגיה המהפכנית קבעה את הראליזם הסוציאליסטי לצורת- 
הביטוי האפנותית היחידה האפשרית ולסגנון הרשמי. 

התקופה הסובייטית. לאחר סהפבת 1917 הפכוהאקדמיות- 
לאמנות בבריה׳ם לסדנות־לימוד. בשנים הראשונות של השלטון 
הסובייטי התבלטה האפנות האבסטרקטית. עם האמנים הידועים של 
הציור האבסטראקטי נמנו קנדינסקי (ע״ע). שפעל בר׳ נשנים 1914 — 


*:•:'-־ן ־והיד.. .■־יפין; קוזקים כותכים 5 שו 5 מ; התורכי. 

•ו!מ 1 :זיי'" •־טמן יג 5 ריית כרטיהוב, סוסלןווה) 



929 


רופיה, אמות; מלסיקדו 


930 



אטנות רוסיה: .הדיזא־ האדום״, רכב־ז־תעמויה סוכייטית. 1920 . 
דרי יד : פ. טיהונוב 


1921 , ק. מאלוויץ (ר׳ תם׳ בסמוך), לובוב פופובה ( 1889 — 1924 ), 
אלכסנדר רודצ׳נקו( 1891 — 1956 : גם פסל וגרפיקאי), ולדימיר טסלין 
( 1895 — 1956 ) וא. ליסיצקי (ר׳ לעיל). אמנים אלה עסקו גם בתחו¬ 
מים אחרים של אמנות ואומנות — הכנת כרזות. צילום. תפאורת 
בימה, טיפוגרפיה. עיצוב תעשייתי. עיצוב ריהוט וטכסטיל ואידי- 
כלות־פניט. 

מאז סוף שנות ה 20 נדחקו לקרן־זווית זרמי האמנות השונים 
ופינו את מקומם ל״ראליזם הסוציאליסטי" (ע״ע מועצות. ברית דד. 
עט׳ 720 — 730 ), שהוכרז ב 1932 כחובה על כל יוצר. עד מות סטלין 
( 1953 ) קבעה אידאולוגיה זו את צורת האמנות הסובייטית על כל 
כיווניה. אך מאז באו הקלות. וניתן לדור צעיר של אמנים (סרין; 
פאלק) יותר חופש ביטוי ותחום רחב־יותר ליצירתם. 

בתקופה הסובייטית שמה האמנות את הדגש בציור דברי ימי 
המהפכה(איסאק ברודסקי, ולנטץ סירוב, קוזמה פטרוב־וודקין). סצנות 
מחיי היומיום (ניקולאי קסטקין. יורי פימנייב) ודייקנים (מיכאיל 
ניסטריב. אלכסנדר גרסימוב). האסנים בכל תחומי האמנות מאוגדים 
ב״איחוד האמנים של בריה׳־מ" וה״אקדמיה לאמנויות של בריה״מ". 

אדריכלות, רוב התפיסות האדריכליות המתקדמות, האורג־ 
גרדיות (ע״ע אונגרדיזם) שמצאו להן מהלכים בשנים הראשונות 
שלאתר המהפכה, ושאותן ייצגו ו. טאטלין. א. מ. ליסיצקי, ק. מלוויץ׳, 
ונחום גבי. לא הגיעו מעולם לידי ביצוע מעשי. ברם, לקונסטרוק־ 
טיויזם (ע״ע) נודעה השפעה מסוימת, ולעתים הוא נהנה גם מעזרה 
מהחוץ, בגון זו של הצרפתי לה קורביזיה (ע״ע). השפעה יו היתד, 
קיימת ער לשנות ה 30 . והיא מצאה את ביטויה במבני־הציבור האלה: 

בניין העתון "איזוסטיה" 

( 1926 ), מועדון העוב¬ 
דים הקהילתים ( 1929 ) 

ובניין ..פראוודה" 

( 1936/7 ) — כולם ב־ 

מוסקווה! ארמון• 

התרבות ע״ש גורקי 
( 1925/7 ), בניין מינהלת 
איזור קירוב (בערך 
1927 ) וארמון־התרבות 
ע״ש קירוב ( 1930/7 ) 

— בלנינגרד. הבניין 
הייצוגי־ביותר של ה- 
קונסטרוקטיוויזם הוא 
המאוסוליאון של לנין, 

שבנה א. ו. שצ׳וסב 
במוסקווה ( 1924 ). 

ו. מלחינר.: פועק רעלבררי קו?חוז ־ פפ 5 פ 5 דה׳ ב 1930 

1037 . מלסקווח. רנונח — כ 20 ם׳ י 1 

מגמת אמנות־הבנין׳ זז־ 



סוביטית לנטות לעבר 
המסורת הלאומית. 
שצ׳וסב ניסה לאהד 
תפיסה מונומנטליתנוק- 
שה עם סגנונות מקו¬ 
מיים מיוחדים: כך עשה 
בבניין מכון מרכס־ 
(1938) אנגלם בטביליסי 
ובבניין תאטרון־האו־ 
.(1940/8) פרה בטשקנט 
בימי סטלין התמקד 
עניינה של הארדי־ 
כלות הסובייטית לא 
בבניינים יחידים, אלא 
בבעיות תכנון־ערים 
כוללניות, כגון תכנית 
הבניה שנועדה לחדש אט:ות רובית. י). סד־ויץ < 878 ד— 
1911 , ^סקווה כו ,ר- פמב׳טדי האטנווו הטורדנית : חוטכיהעצים 
י'"" 1 " " (מחיאה סטד 5 יק, אמסטרדם) 

( 1935 ). מתוך־כן הוד¬ 

גשו, במיוחד אחרי מלה״ע 11 • בנייני־פאר ייצוגיים בסגנון מסרתי, 
ונבנו .,פרוספקטים" (שדרות רחבות), תחנות רכבת־תחתית דמויות־ 
ארמונות, מגררי־שחקים (במרכז מוסקווה! 1949/56 ) ואוניברסיטת 
אמונוסוב במוסקווה ( 1949/53 ). גם חידושה של וולגוגרד (סטלינ־ 
גרד) התנהל ברוח זו של פאר מתוכנן, מקיף ובולט־לעין. 
מ 1950 פנו במידה הולכת וגוברת לבניה פונקציונלית וצנועה־ 
יותר. אי-לזאת הושגו תוצאות טובות ומרשימות בתכנון הערים 
התדשות ובעיצוב שכונות־מגורים נרחבות, תוך שימוש בבניה 
מתועשת וטרומית. מבנים מרשימים ובולטים שהוקמו בתקופה זו 
הם אולם־הקונגרסים שבתוך הקרמל במוסקווה ( 1958/61 ), ומבני 
,(1966/8) פרוספקט קליני! במוסקווה 

0. 0. £. 01101 . 111^110*1 4.!■(; 1*0*11 10 801001:, 1947; <3. 11. 

931011 [00, 7/10 /1*1 <1*1/1 <4**^1100(11*0 0 { 1954; 6.10£ .' 1 .ז , 

1 0012:, 1960 2 ; ! .? 7 1.1551 .£ ; 1965 ,.? 1 ( 0 11:11 * 4 . 1 >ה /)* 
01710 !¥011*000111(10*1, 1965**; 1£0/0110 ; 1967 . 1 ,.?[ / 0 15 * 4 * , 11 :> 1 ץ 

1/1 * 1 > 1 * 4 > ,ז-> 8 ־/ 130 .[ ; 1967 / 0 : 1 * 0511 ** 7 1 * 4 > ," 10 צק 1 .^ ./י 

!?€0011111011, 1969; \1. . 011 *ס/ו 6 ) 0050/110/1 , 071100 . 4 <- \ 0 :ו;ון (\׳ - 
*11:11:*/!0*1 )(71*1:1, 1969*; 0. 01 13 111:1011 ? 1 7/10 ,ץ 3 ־ X^0*1*110*11 1*1 <4*1, 

1863-1922, 1971. 

ס. לג. 

המוסיקה העממית. ר׳ היא ארץ שופעת מוסיקה; העם 
הרוסי הוא עם מוסיקלי מובהק, המקהלות הרוסיות הן מ־ הטובות 
בעולם וקולות הגברים הרוסים נמוכים מאלה של בני בל ארץ אחרת. 
את זמר־העם הרוסי מאפיין גיוון רב של מקצבים ומבנים מלודיים, 
שמקורו בגודל הארץ ובמספר הלאומים החיים בתחומה, ושחברו בו 
אלמנטים סלוויים. שמיים, תורכיים, ביזנטיים ואחרים. לזמר־העם 
הרוסי בצורותיו השונות קווים משותפים — בין־השאר שימוש נרחב 
במקצבים אי־זוגיים ( 7 ,5 , 11 ), המוצא ביטוי גם ביצירות המלחינים 
הרוסים הגדולים. וסיום פסוקים מוסיקליים בקווארטה יורדת. שתי 
צורות נפוצות של זמר־העם הקדום הן ה״בילינה" (ע״ע, ־ר׳ לעיל, 
עמ׳ 909 ) — פואמה אפית ארוכה המזומדת בלתן החוזר שוב־ושוב — 
והזמרה המקהלתית, שבה מזמרים הקולות השונים את הלחן היסודי 
בשינויים. בצורות אלו יסודם של חילוקי־הדעות בין המוסיקולוגים 
נשאלה האם היה זמר־העם הרוסי במקורו הומופוני או פוליפוני. 
במאה ד, 19 סברו סרוב — מראשוני החוקרים בתחום זה — וסוקלסקי. 
שהמודוסים הרוסיים הקדומים זהים למודוסים של היוונים, והזמרה 
היתד, אפוא הומופונית. כנגדם סענו מלגונוב ופלצ׳יקוב, שביסוד 





931 


רופיה, מד:יק ז 


932 


זמר־העם הרוסי נמצאת ההרמוניה. ולפיכן הוא פוליפוני. המחקר 
ההדיש מקבל את הגישה השניה. 

ב 1782 הו״ל ו. טרוטובסקי. נזיר וזמר בחצר יקטרינה הגדולה. 

את האוסף הראשון של שירי־עם רוסיים. ובו 39 שירים. ב 1790 
הו״ל איוון פרץ׳. צ־כי שהיגר לרוסיה, אוסף של 150 שירים. אמנם 
הוברר אח״כ שאח השירים ליקט למעשה בעל-אההה ושמו נ. לולב, 
שלא טרח כלל לבדוק את מהימנותם. אן בכל-זאת מהווה קובץ זה 
עד היום מקור חשוב להכרת הנושא. ובטהובן אף נעזר בו בעת 
הלחנת רבעיית ״רזופובסקי״. במאה ה 19 הודפסו אספים רבים של 
שירי־עם. וביו המלקטים — המלחינים בלקירב ( 1886 ). רימסקי־ 
קורסקוב ( 1877 ). צ׳יקובסקי ולידוב (ע , ערכיהם). אלה הוסיפו 
ללחנים הרמוניות משלהם, ולכן פחותה חשיבותם המדעית מזו של 
האספים של מלגונוב ( 1879 — 1882 ) ופלצ׳יקוב ( 1888 ). שהשתדלו 
לשמור על רוחם המקורית של הלחנים. משלחת מטעם האקדמיה 
למדעים בפטרבורג יצאה בראשית המאה ה 20 לרחבי ר׳, והקליטה 
ורשמה מספר רב של שירי־עם. תוצאות הסקר י״ל ב 1905 וב 1912 . 
ועליהן מיוסדים כל המחקרים בנושא גם היום. 

בני ר , מגלים חיבה מיוחדת לנלי־פריטה. כלי־הנגינה העממי 
הנפוץ־ביותר הוא הבללייקה, כלי שגופו משולש ולו 3 מיתרים. 
הבללייקה מופיעה בגדלים שונים. בסוף המאה ה 19 ייסד אנדרייב 
את תזמורת הבללייקות הראשונה. המלחין פריוואלוב היה הראשון 
שהלחין אופרה שלמה, שבה מלווה את הזמרים תזמורת שכולה 
בלליקות (ע״ע, וע״ע נגינה, כלי־, עט׳ 842 ). 

מבין סהולות־העם הרוסיים מוכרים הטלפק והגופק, שניהם 

בקצב של - י 

£ 

המוסיקה הכנסייתית. ראשיתה של המוסיקה הכנסייתית 
בר ב 988 , כשהיתה הנצרות לדת מדינת קייב. בניית הכנסיות הביאה 
בעקבותיה פריחה מוסיקלית שינקה משני מקורות — המנונות- 
הכנסיה הביזנטיים ומסורות מקומיות. כלי-נגינה לא נבללו בפולחן, 
וגם לא עוגב. ולפיכך השתכללו זמרת המקהלה וההלחנה הפוליפונית. 
עד אמצע המאה ת 17 נכתבה המוסיקה הכנסייתית בכתב־נאומות 
(ע״ע מוסיקה. עם׳ 541/2 ) מיוחד, שמקורו יווני. ב 1772 הודפסו 
לראשונה מזמורים בכתב־ת(וים. ויש להניח כי המעתיקים ידעו עדיין 
את אופו קריאת הנאומות. סדפוסים אלה אנו למדים על המזמורים 
הקדומים; עליהם מבוסס גם חקר בה״י, שרבים מהם לא הועתקו, 
לא נרשמו בכתב־תווים או אף לא נבדקו עד היום.המזמורים הקדומים- 
ביותר ששרדו בכתב הם מן המאה ה 11 . וסגנונם ביזנטי. סגנון 
המזמור הכנסייתי הרוסי התגבש ב 200 שנות הכיבוש המונגולי 
(ההל ב 1240 ) ושיאו במאה ה 16 . עת היה מלודי־יותר מאי־פעם 
ומבוסם על 8 תבניות (אבוי), שזומרו בסדרים שונים ובהדגשים 
שונים. באותה תקופה הוקמו מוסדות השובים לזמרה מקהלתית 
ולהוראתה; הלק התקיימו מאות שנים. מוכרת־ביותר היתה אסכולת 
נובגורוד, ואחדים מחבריה ידועים בשמותיהם גם היום. 

ב 1551 ייסד הצאר איוון ז\ 1 — מלחין וסופר בזכות עצמו — מרכז 
להשכלה מוסיקלית במוסקווה, שם כבר פעלה •מקהלה ממלכתית 
של אמני תחלים״. מוסד דומה שהוקם בקייב ב 1615 היה ברבות 
הימים לאקדמיה למוסיקה שהכשירה מלחינים השובים. גם בנסי¬ 
כויות הסלוויות המזרחיות הוקמו בת״ס למוסיקה ואיגודי מוסיקאים. 
בראשית המאה ה 17 החלה שקיעת מזסור־הכנסיה הרוסי — בעקבות 
גודש־יתר של עיטורים. תחתיו באו מזמורים מקייב ומן הבלקן. שהיו 
עשירים־פחות מבחינה מלודיה. אך נוחים־יותר לזמרה ולהאזנה: 
מזמורים אלה נמצאים ביסוד המוסיקה הכנסייתית הרוסית המאו¬ 
חרת. ביו סלחיני התקופה בולט ו. פ. טיטוב, שהלחין תפילות ל 12 
קולות. מאוהר־יותר נתוספה ללחנים השפעה איטלקית, וערכם המו¬ 
סיקלי ירד. בסאה ה 19 התחלפה ההשפעה האיטלקית בהשפעה 


גרמנית. ורמת המוסיקה ירדה עוד־יותר. בשנות ה 60 של המאה ה 19 
הלחין בכמטוו, האחראי על המוסיקה בכנסיה המלכותית. מחזור תפי¬ 
לות, וב 1 רטניאנ 0 קי — בן אוקראינה ששהה שנים רבות באיטליה — 
הלחין תפילות רבות המזומרות עד היום. ההל ב 1883 מילא בלקירב 
את מקומו של בכמטוו, והוא ארגן־סחדש מקצת מן התפילות בעזרת 
ידידו, ריפסקי־קורסקוב. בשנות ה 90 המשיד קסטלסקי בהחייאת 
המוסיקה הכנסייתית, בנסיון רציני לחזור למקורות. נסיונותיהם 
של מלחינים. כגלינקה או צ׳יקובסקי, להלחין מוסיקה דתית לא 
עלו יפה; רחמנינוב (ע׳ ערכיהם) הצליח בכד יותר. 

בין חוקרי המוסיקה הכנסייתית ב 100 השנים האחרונות ראויים־ 
לציון סמולנסקי. סטלוב ופונדאייזן. ובימינו — חרף יחסו השלילי 
של המשטר הסובייטי — עוסקים בנושא זה פלאוגרפים כברז׳ניקוב 
ובאוספנסקי. 

תולדות המוסיקה הדוסית. בניגוד לכל ארצות אירופה 
האחרות. תחילתה של המוסיקה הרוסית הלא־כנסייתית רק במאה 
ה 19 , בתקופה הרומנטית: אד פד 1917 . בפחות מ 100 שנה. היא 
הגיעה לדרגה מירבית של עצמאות ושל בשלות. עד אמצע הסאה 
ה 17 עסקו מוסיקאי ד׳ במוסיקה כנסייתית בלבד (ר , לעיל). ב 1675 
נדפס ספרו של נ. פולצקי. ,.דקדוק מוסיקלי"; הספר נכתב פולנית 
ותורגם לשפות הסלוויות האחרות. ב 1672 הוצגה לראשונה אופרה 
במוסקווה, בשיתופם של מוסיקאים זרים. במאה ה 18 התפתחו היי 
התאטרון והמוסיקה. נוסדו תאטרונים ותזמורות פרטיים, שחברו בהם 
אמנים בני ארצות שונות. וגם יהודים יוצאי פולניה, אוסטריה, 
רומניה והמדינות הבלטיות. מרכז חיי המוסיקה היה בפטרבורג. 
ב 1711 ציווה הצאר פיוטי 1 להקים להקות כלי-נשיפה בכל יחידות 
הצבא. בני האצולה גילו עניין רב באופרה האיטלקית. וב 1736 נוסדה 
להקת אופרה איטלקית בהצר־המלכות. ב 1738 הוקם ביה״ס הראשון 
לבלט. בתי האצולה התחרו ביניהם בתזמורותיהם. ב 1735 הגיעה 
לפטרבורג להקת אופרה מאיטליה, ובראשה המלחין פ. אר;ה. כעבור 
20 שנה הלחין אר;ה את האופרה הראשונה לליברית רוסית — •ספאל 
ופר 1 קריט״. בשנים 1787 — 1791 היה האיטלקי צ׳ימרוזה (ע״ע) 
המנצח והמנהל האמנותי של חצר־המלכות בפטרבורג. ב 1783 
נחנך בעיר בית־התאטרון. ובו הוצגו ברבות השנים אופרות רבות 
של מלחינים רוסים. ב 1799 הגיע לר׳ המלחין האיטלקי א. קאבום. 
בשנים 1803 — 1840 , לאהד כמה משרות נכבדות בהצר־המלכוח, עמד 
בראש להקת האופרה המלכותית והלחין 13 אופרות רוסיות. ב 1836 
העלה על בימתו את האופרה של גלינקה (ע״ע) "איוון סוסאניף 
(או: "החיים למען הצאר"). שרבים נוטים לראות בד, את ראשית 
המוסיקה הדוסית הלאומית. 

גלינקה נחשב לאבי המוסיקה הרוסית החדשה; מקומו בתולדות 
התרבות הרוסית שמור ליד פושקין (ע״ע). הוא פרד בהשפעה 
האיטלקית, ונסחף בזרם הפטריוטי שבעקבות מלחמות נפוליון. 
האופרה השניה שלו, •רוסלן ולודמילה״ ( 1842 ), מבוססת על פואמה 
של פושקין. דוגמת שורה ארוכה של אופרות רוסיות במאה ה 19 . 
ממשיך דרכו היה א. ס. דרגומידסקי (ע״ע), שהאופרות שלו "בת־ 
הנהר״ ( 1856 ) ו.,אורה-האבר (הושלמה בידי אחרים ב 1872 ), נחשבות 
אף הן לאבני־פינה במוסיקה הרוסית. עוד סלהין־אופרות חשוב היה 
א. נ. סרוב (.,יהודית״, 1862 ; •רוגנדה״. 1865 ). ההל בראשית שנות 
ה 60 המשיכו בדרכם של אלה הבדי "האסכולה הרוסית החדשה 
למוסיקה״, שמהם התגבשה קבוצת ״החמישה״ — מייסד האסכולה, 
בלקירב. ולצדו רימסקי־קורסקוב, מוסורגסקי, בויודין וקיואי (ע' 
ערכיהם). כולם, אגב, לא מוסיקאים מקצועיים ורובם לא השלימו 
את יצירותיהם החשובות. עם חסידי האסכולה נסבו חברי "החוג 
למוסיקה של בלייב", ביניהם גלזונוב (ע״ע). ביסוד דרכם עמדו 
העקרונות האסתטיים של מבקר האמנות ו. ו. סטסוב (ע״ע) ונגדם 
ניצבו תורותיו של הוואגנרי סרוב. הם דגלו בזניחת הקלאסיציזם 



933 


רופיה, מדפיקה; תאפורון 


934 


לפעז הראליזס ובחזרה לעקרונות הלאומיים הסלוויים ולהיסטוריה 
הרוסית. וגילו עניין רב במוסיקה של המזרח ואף במוסיקה היהודית. 
במאה ח 19 סופחו לר׳ אזורים בקווקז, באסיה התיכונה, בסיביר 
ובקרבת הים הבלטי, והד לכך נמצא ביצירותיהם. 

במקביל ל״אסכולה הרוסית החדשה" תרמו האחים אנטון וניקולאי 
רובינשטיין להתפתחות ההשכלה המוסיקלית בר , . ב 1859 ייסד אנטון 
את ״האגודה הרוסית למוסיקה״, וב 1862 את הקונסרווסוריון הראשון 
בפטרבורג, שבין מוריו היו היהודי ההונגרי ל. אואר (ע״ע), מייסד 
האסכולה הרוסית לכינור, והצ׳לן ק. י. דוידוב; אנטון עצמו לימד 
קומפוזיציה ופסנתר, ובין תלמידיו היה צ׳ייקובסקי. ב 1865 ייסד 
ניקולאי את הקונסרווטוריון במוסקווה. בשנים הראשונה שררה איבה 
בין חברי ■האסכולה הרוסית החדשה" לבין האחים רובינשטיין, שלא 
שעו לשאיפותיה הלאומיות, אך לימים ניתן לרימסקי־קורסקוב 
ללמד בקונסרווטוריון של פטרבורג. יותר מכל מלחין אחר גישר 
צ׳ייקובסקי בין שתי השקפות־העולם, בהלחינו מוסיקה "אירופית" 
שנשמתה רוסית. ההל במחצית השניה של המאה ה 19 נועד למוסיקה 
הרוסית מקום נכבד באולמות הקונצרטים בעולם, ומוסיקאים רוסים 
נודעו ברמתם המקצועית הגבוהה. 

העניין המחודש במסורות המוסיקליות הלאומיות מצא את ביטויו 

אצל עמים שונים ברחבי 1 -באוקראינה, גרוזיה, ארמניה, ליטא, 

לטוויה, אסטוניה ועוד. ב 1908 נוסדה בפטרבורג "האגודה למוסיקה 
עממית יהודית״, אך ב 1894 כבר הלחין יואל אנגל (ע״ע), שנתפרסם 
אח״כ בא״י, את האופרה .,אסתר"• 

התפתחות המוסיקה בראשית המאה ה 20 לא פסחה גם על 
ר. ביו המלחינים פורצי־הדרך החשובים היו: סקריאבין — ששילב 
ביצירתו רעיונות פילוסופיים ומיסטיים: סטרווינסקי — שהיה חדור 
מקצביה ולחניה של ארצו ושאף לחזור למקורותיה הפגאניים; 
פרוקופיב (ע״ע) — שיצר אף הוא שפה מוסיקלית אישית שיסודותיה 
ברוחה של ר , הקדומה. לצדם נודעו אמנים־מבצעים, דוגמת הזמרים 
שליפיו (ע״ע) וניז׳דנובה. הכנרים זילוטי. הפץ (ע״ע) וצימבליסט. 
והפסנתרן־המלחין רחמנינויב. בעקבות המהפכה היגרו רבים סן המו¬ 
סיקאים לאירופה המערבית ולאה״ב. פרוקופייב, שהיגד אך שב אה״כ, 
היה נתון לא-אחת לביקורת קשה מצד הנהגת המפלגה הקומוניסטית. 
החשובים במלחינים שנשארו בד׳ לאהד המהפכה הם גלזונוב, גלייד 
ומיאסקובסקי. 

המוסיקה הסובייטית (המוסיקה שנוצרה בד׳ לאהד 
1917 ). קיומם של האזורים האוטונומיים הלאומיים הביא לעצמאות 
מסוימת בפיתוח התרבויות הלאומיות, במסגרת השקפת המפלגה. את 
קורות המוסיקה הסובייטית אפשר לחלק ל 3 תקופות: 19170 ועד 1928 ! 
מאז ועד מותו של סטלין ב 1953 ! מאז ועד היום (ע״ע מועצות. 
ברית ה-. עמ׳ 720 — 730 ). בתקופה הראשונה נופצו השגי האסכולה 
הלאומית. היצירה המוסיקלית הועמדה בפיקוח אידאולוגי. נכתבו 
אלפי שירי־מהפכה ושירי־פועלים, והמוסיקה התזמרתית ניסתה 
לחקות את המולת בתהה״ר. עלילות האופרות הותאמו להווי החדש 
ובמקום "החיים למען הצאר" באה סיסמת "החיים למען הפטיש 
והסגל". המוסיקה הוכרה ככלי־תעמולה יעיל, וליד המשרד להשכלה 
וכן ליד הצבא האדום הוקמו מוסדות־מוסיקה לצרכי תעמולה. צו של 
לנין מ 1918 חיסל למעשה את "האסכולה הרוסית החדשה". בראשית 
שנות ח 20 הוקל הפיקוח, וב־ 1923 נוסדו במקביל "אגודה למוסיקה בת- 
ימינו", ששמרה על קשרים עם מלחינים גולים כסטרווינסקי ופרו־ 
קופייב. ו״אגודת המוסיקאיס הפרולטרים", שדחתה את המוסיקה 
הקאמרית. הסימפונית והאופראית, המכוונת למיעוט משכיל, מפני 
השירים שנועדו לפרולטריון. אגודה זו זכתה בתמיכת המפלגה. 

בימי סטלין שוב הודקה הרצופה. וב 1932 חיסל צו של הוועד 
המרכזי של המפלגה את שתי האגודות והקים במקומו את "אגודת 
המלחינים של בריה״ט״. תחילה היו באגודה 150 חברים, ואח״ב 


נוסדו מתוכה איגודים עצמאיים של המחתות השונים. גם כה״ע 
למוסיקה חוסלו ואושר כ״ע אחד בלבד — "המוסיקה הסובייטית". 
ב 1936 ניחתה המכה האחרונה על חברי "האגודה למוסיקה בת־ימינו": 
במאמר־התקפה חסר־תקדים ב״פרוודה" דרש אחד מבכירי חבריה. 
דמיטרי שוסטקוביץ׳. שהמלחינים יחויבו להינתק מן "המודרניזם 
הבורגני״, מ 1924 ועד למות סטלין עוסקות האופרות כולן ב״היס־ 
טוריה מפוארת". בספרות הקלאסית או בהאדרת המהפכה והחיים 
בבריה״מ. אופרות שנכתבו יידית נאסרו כליל, ומלחינים יהודים 
בודדים הורשו לעסוק במלאכתם ללא הפרעה — אלא-אט־כן כתבו 
בשבח המשטר והמדינה. בין המלחינים היהודים הבולטים — ויינברג, 
קרין, לוויטין ודוניבסקי. ב 1948 פרסם ז׳דנוב הכרזה שהאשימה 
מלחינים רבים — ביניהם: שוסטקוביץ׳, פרוקופייב, חציטוריאן. 
שבליז ומיאסקובסקי — ב״נטיות פורמליסטיות" וב״כשלון בביטוי 
המציאות הסובייטית": נקיים יצאו חרניקוב. קבליבסקי, פופיב 
ואחרים. 

לאחר מות סטלין חלה הקלה מסוימת במצב המלחינים. וב 1958 
בוטלה הכרזת ז׳דנוב ושוב הותר להשמיע יצירות של מלחינים אסו¬ 
רים כהינדמית, ברטוק וסטרווינסקי. בין מלחיני הדור החדש — 
המנסים כוחם גם בצורות־ביטוי חדשניות ומהפכניות — סושצ׳נקו, 
דניסוב. פאליק, סילבסטרוב ושניטקה. 

בין הבולטים באמני ״אסכולת הביצוע הסובייטית״ — הכנרים 
אויסטרך וקונו• הפסנתרנים ריכטר. אשכנזי, היללס (גיללס). אובורין 
ופליאר, הצ׳לו רוסטרופוביץ׳, הזמרת וישניבסקיה, והמנצחים ברשאי, 
רוז׳דסטוונסקי, סוויטלנלב וקינדרשין. רבים מאלה היגרו מבריה״ס 
(ברשאי עלה לישראל ב 1977 ). 

גוף־העל של המלחינים הסובייטים הוא הנהלת האגודה למלחי¬ 
נים של בריה״ט: החל ב 1948 מזכירה הראשי הוא ט. ו. חרניקוב. 
לבד מכינוסי מלחינים מתקיימות לעתים ישיבות־פליאה, ובהן 
מושמעות יצירות חדשות. היצירות הטובות־ביותר (והעונות לדרי¬ 
שות הראליזם הסוציאליסטי) מתחרות על שורה של פרסים, ובהם 
פרס לנין ופרס גלינקח. 

בבריה״ט קיימת פעילות ענפה בתחום המוסיקולוגיה. בורים 
אספיוו, המוסיקולוג החשוב־ביותר. פרסם מחקרים רבים בתולדות 
המוסיקה הרוסית (ר׳ ביבל , ). החינוך למוסיקה מפותח מאד. יש בת״ס 
עממיים ותיכונים מיוחדים לבעלי כשרונות מוסיקליים, וכן 22 
קונסרווטוריונים. שבהם מלמדים טובי המורים. הדרישות מן התלמי¬ 
דים גבוהות־ביוחר, ולפיכך גבוהה רמת התזמורות והמקהלות. שישנן 
כמעט בכל עיר. 

, 6$$1 ז 0£0 ׳\ 031 .ס . 111 ; 1944 , 71 * 01 <] €070 /*!• 5 01 £18/11 ,מונ 11 גזל.\/ . 0 
(( 101 ( *{ 14111 £11111011 ,' 453103 . . 13 ; 1944 , 1 11310 \ £111111111 / 0 ?* 511111 24 
, £6003131 . 4 . 8 ; 1953 ,? 01111 *€ 11 ) 11 ** 1 * 1/111 * 1/1 / 0 81/1111118 *£ * 1/1 
1 ז* * 11 ^ 141111 €0 ,תת 3 תז 1101 .מ ; 1956 , 1/11110 111110/1 / 0 ?■ 1/11101 4 / 

■ £111110/1 / 0 ?*ס)!!/{ ) 1 , 1331151 ; 7 195 , 01111 ן 12 05 ס 1 * 01181/1 1 * 4 .£ 

־ 1 * 11 * 0 * 1/1 11714 75 * 01 ^ €07/1 1 * 501/1 , 15 ) 0 ־ 1 1£ .ם . 5 ; 1966 , 411110 ! 1 * 1 * 50 
141/11001 1714 > 1411110 , 2 ־ 31 ׳מ $011 . 13 ; 1970 , 1411110 1 * 501/1 /ק !ז 0 ) — שישב בשכונת־הגרמנים 
בשערי מוסקווה — בפני הצאר אלכסי מיכילוביץ־ (ע״ע) קומדיה 
גרמנית ושמה "אסתר, או מעשיו של אחשורוש". לימים הציג 
מחזות בשפה הרוסית. אולי בהשפעתו. ובוודאי בהשפעת התאטרון 
באירופה המערבית. החלו אצילים מאמנים את צמיתיהם להופיע 
באופרות. בבאלטים או במחזות נוסח צרפת: הופעות אלו היו פרטיות. 
גם בסמינריונים הדתיים במוסקווה ובקייב הועלו דרמות בעלות 
מגמות דידקטיות. בימי פיוטו 1 "הגדול" (ע״ע) הוקמו במוסקווה 
ובפטרבורג בתי-תאטרון של קבע, ובהם הופיעו להקות גרמניות או 
איטלקיות. ב 1740 הציגה מחזות בבירה השחקנית הגרמנית הדגולה 



935 


רופיה, תאטרון; באלנו 


935 


קרולינה נויבר (■ 61 נ 1 ע־(ונ 1 1697 — 1760 ) עם להקתה. בד״ג הוצגו 
יצירות צרפתיות. ב 1756 נפתח בפטרבודג התאטרון הממלכתי הרא¬ 
שון, הוא ..התאטרון הדופי להצגת טרגדיות וקומדיות". היה זה 
הראשון בין כמה תאטרונים ממשלתיים כערים הגדולות ששחקניהם 
היו למעשה פקידים, וצופיהם — בני העילית החברתית. למוסדות 
אלה היה מונופולין עד 1882 ; אותה שנה הורשו גם תאטרונים 
פרטיים לפעול כשתי המטחפוליות. ההשפעה הממשלתית אמנם 
הבטיחה את קיומם, אך גם כבלה את התפתחותם האמנותית, מנהלו 
הראשון של התאטרון הפטרבורגי היה אלכטנדר סומולקוב (- 1 מג 07 
08 א 0 ק ; 1718 — 1777 ) — מחזאי, משורר וסופר רופי, מהראשונים 
שיצירותיו הוצגו בתאטרונו-שלו (ור׳ לעיל, עם׳ 911 ). הקיסרית 
יקטרינה 11 ,הגדולה" (ע״ע) התעניינה מאד בתאטרון, וגם כתבה 
בעצמה פחזות להדרכת נתיניה. הנטיר יוסיפוב והרוזן שרמטיוו הקימו 
להקות־צמיחים חשובות משלהם. בין המחברים הרוסים המעטים 
שתרמו לתכניות התאטרונים היה המחזאי דנים פונויזץ (ע״ע; 
1745 — 1792 ). שהשתמש בבימה כדי לבקר את האצולה (וד׳ 
לעיל. שם). 

בחלקה הגדול של המאה ה 19 נחשב התאטרון הרוסי בין הנח¬ 
שלים באירופה, הן מפני שהיה כבול ע״י פיקוח מטעם השלטון, 
הן בשל מיעוט מחזאים בעלי רמה. והן בשל דרישותיהם המוגבלות 
של הצופים, שהסתפקו עפ״ר בתרגומי יצירות מערב־אירופיות. ברם, 
עם גידול ציבור הצופים — בעיקר מחוגי האצולה בפסרבורג הבירה. 
ובורגנים במוסקווה — גדל מספר בתי-התאסרון. בבירה פעלו תאסדון 
אלכסנדרינסקי (נוסד 1832 ; הציג פחזות רוסיים), תאטרון מיכאי- 
לובפקי (נוסד 1833 ; הציג מחזות צרפתיים וגרמניים) ותאטרון 
סריינסקי(נוסד 1860 ; הציג אופרה ובאלט). במופקווה פעלו התאטרון 
״הקטן״ (״מלי״, נפתח 1824 ! הציג דרמות) והתאטרון,הגדול" (.בול־ 
שוי״. נפתח 1825 ; הציג אופרות וכאלטיס). בפטרבורג הופיעה מש¬ 
פחת _קרסיגין בדרמות הפטריוטיות של ניקולי פוליווי (: 68011 * 110 ; 
1796 — 1846 ) ושל קוקולניק. באמצע המאה קם מחזאי דגול, א. אוס־ 
טרובסקי (ע״ע. ור׳ תם׳ לעיל, עמ׳ 914 ), שמחזותיו הראליסטיים זכו 
לתהילה. בעקבות השחקן הרומנטי מוכלוב הופיע במוסקווה הראליסטן 
שצ׳פקין, צפית לשעבר ( 1788 — 1863 ). בצד התאסרוניט הרשמיים 
החלו פועלים תאטרונים בבתים פרטיים במימונם של שוחרי־דדמה 
אינדיווידואליים. וגם נוסדו תאטרונים מחוץ לתחומי הערים הגדולות, 
בהדרגה התבלט מספר ניכו של שחקנים מצוינים (פיודוסובה, 
דווידוב, .ירפולובה. סווינה וקומיסרז׳ווסקיה), שגם הקיפו דור־המשד 
מצטיין. 

התאטרון הרוסי הפד לשם־דבר בעולם כשהקימו סטניסלוסקי 
(ע״ע) וולדיפיר איוואנוביץ׳ נפירוביץ׳־דאנצ׳נקו (- 1 ימ 08 ק 11 ^ 116 
0 זזו 61 זימב 4 ; 1858 — 1943 ) ב 1898 את "התאטרון האמנותי" במוסקווה• 
תפיסות־המשתק של תאטרון זה השפיעו על הבימות ברחבי העולם. 
התאטרון של סטניסלווסקי הדגיש את חשיבות הלהקה (מול 
ה״כוכבים"), והצטיין בבימוי מדוקדק ובטבעיות ההבעה; לשיא 
פרסומו הגיע בבימוי מחזותיו של צ׳כוב (ע״ע, עמ׳ 685 ). מבית- 
מדרשו של סטניסלווסקי יצא מירחולד (ע״ע). שעתיד היה ליהפן 
לדמות מרכזית בתאטרון הסובייטי שלאחר מהפכת אוקטובר: שניהם 
השפיעו על וכטנגוב (ע״ע), שנתפרסם במדריד תאטרון "הבימה" 
(ע״ע). תלמיד אחר של סטניסלוופקי בתקופה המהפכנית, שעברה 
על התאטרון הרוסי בראשית המאה ה 20 , היה תאודור קומיסריווסקי 
(עז 1 !ז־נז 1153 וז £0 ; 1882 — 1954 ). שניהל סטודיו נסיוני משלו 
במוסקווה בשנים 1910 — 1918 , יצא לאנגליה ב 1919 , וס 1939 הפד 
לאישיות מרכזית בתאטרון באה״ב. ב 1914 נפתח במוסקווה..התאטרון 
הקאמרי" של טאירוב (ע״ע), שנעשה גם הוא דמות תשובה בתולדות 
התאטרון במולדתו. 

תקופת "ההפשרה" התרבותית שהחלה בבריה״מ לאחר מות סטלין 


ב 1953 השפיעה גם על התאטרון; הותר לו לפעול ביתר ספשיות. 
והוא פיתח גישות חדשות משלו וגילה פתיחות כלפי השדאות מהחוץ. 
בצד קלאסיקנים רוסים ועולמיים הוצגו ומוצגים מחזות חדישים 
מח״מערב", ודור חדש של מפיקים, במאים ושחקנים מגלה עניין 
הולד וגובר בניסויים ובבעיות אנושיות מופשטות וכלליות החורגות 
מהבעיות הספציפיות של האדם במדינה סוציאליסטית. הנצו אפילו 
ניצנים ראשונים של תאטרון סאטירי (בניהול י. פליצ׳ק). בצד 
הענפים המקובלים בתאטרון — דרסה, אופרה. אופרטה ובאלט 
(ר׳ להלן) — קיים במוסקווה תאטרון־בובות (בראשות ס. איברשוב), 
שהגיע לפרסום עולמי בעת ביקוריו בארצות־תוץ. בריה״מ נודעת 
גם בתשומת־הלב המרובה המוקדשת לבימות־הנועד, שלפחות 4 מהן 
קיימות בבירה גופא. ב 140 להקות-נוער פועלות ברחבי המדינה, 
מתוך כוונה ברורה לגדל דור־הפשר צעיר. הן של שחקנים והן של 
צופים. בריה״ט היא הראשונה בעולם במספר להקות החובבים 
ובתמיכה הרבה הניתנת לחן. להקות אלו פועלות בשיתוף עם הלהקות 
הממשלתיות המקצועניות ובהדרכתן, ומציגות בערים, בבתח״ר 
ובאזורים חקלאיים; מקצוענים וחובבים מתחלקים בנפיונם. בבריה״ס 
פועלים בתי־אולפנא רבים לטיפוח שחקנים ובמאים; העיקריים 
ביניהם — אלה שע״ש לונצ׳רסקי, שצ׳פקין ושצ׳וקין, וזה שליד 
תאטרון גורקי — נמצאים במוסקווה. 

מאחר שהתאטרון הסובייטי פועל במימון ממשלתי. הוא מצטיין 
בממדיו העצומים. במסגרתו קיימים ברחבי המדינה כ 550 בתי־ 
תאטרון, בד״כ בעלי להקות משלהם. ואלה מציגים ב 40 — 50 שפות 
וניבים. הלהקות גדולות בד״כ (כ 100 שחקנים ושחקניות) וגם תקציב- 
ההוצאות גדול עפ״ר, ובל אלה מאפשרים בימוי מפואר, שימוש באמ¬ 
צעים טכניים מתקדמים והגשת מגוון תכניות — בלא התחשבות 
ברווחיות. מתיר הכרטיסים הוא מזערי, ובשל־כד מגיע מספר הצו¬ 
פים השנתי בבריח״מ ל 110 מיליון ויותר — ומכל שכבות 
החברה. 

התאטרונים החשובים בבריה״ס הם: במוסקווה — בולשוי. פלי. 
גורקי (לפנים "האמנותי"), המוסיקלי ע״ש סטניסלווסקי וחסאטירי; 
בלנינגרד — גורקי (נוסד 1919 ). פושקין (לשעבר אלכסנדרינטקי), 
קירוב (לפנים פריינסקי) וסלי (ור׳ להלן), עמ׳ 938 . 

מאז המהפבה הרוסית הקימו והרחיבו הרפובליקות השונות 
המרכיבות את בריה״ם בימות וחוגי שחקנים ומהזאים משלהן, 
הסטסתים מסורות מקומיות בצר הצגת פחזות מהחוץ. בימות אלו 
מחליפות ביקורים עם התאטרון ברפובליקה הדוסית גופא• נד הפד 
התאטרון הרוסי, בטיפוח השלטונות, מכשיר פאין־כמוהו להפצת 
אחידות תרבותית סובייטית, בלי לפגוע בנכסיהם הרוחניים של 
העממים השונים בבריה״מ. 

- 301 ) .א ; 1951 , 16111671 ( 7 ה 6 ו/ס 111 ו!ס 0 805 110/116 ( 0610 ,■ £61 ו 1 !ו 16101 ל{ . 5 

מ 2 ו'/ 33 א?/ , 51001111 . 1 ^ ; 1957 1 * £001 111 160116 (' 7 7/16 ,״; 10113140 .) 

. 1961 , £001011 1/16 10 £700116 16 ( 1 ■ 11010 111011110 ' 

מ. 

באלט. יותר סכל תחום בחיי התרבות הדוסית־הסובייסית צמח 
הבלט (ע״ע, עס׳ 859/60 ) באורח אורגני משרשיו שלפני המהפכה. 
ברם, נציגיו הסחקדמים־ביותר אבדו לו עקב הגירה. והחידושים 
המזהירים והמהפכניים, שהנהיגו בבאלט הקלאסי דיגילב (ע״ע) 
ותלמידיו. בעשור הראשון של המאה. פותחו מחוץ לגבולות ר׳. אע״פ 
שהורתו ומרבית גידולו של הבאלט הרוסי היו בהשפעת הבאלט 
הצרפתי והאיטלקי, נעשה הבאלט הרוסי ליצירה לאומית מובהקת; 
סשום־נד פרש המשטר הסובייטי את חסותו עליו כנכס לאומי רב־ 
עיר — בעיקר הודות ללונצ׳רסקי (ע״ע). אע״פ שבאפיו הבאלס 
הוא השמרני בצורות האפנות בבריה״ס, התערבו השלטונות בענייניו 
רק מעט. תחילה נמצאו גורמים סובייטים קיצוניים שביקשו לבטלו 
כ.,שריד בורגני". אולם לאתר המהפכה חידש הבאלט של אסכולת 
מוסקווה את פעולתו ( 1920 ), וב 1922 התחדשו הבאלט ותאטרון־ 



937 


רוסיה, :א:ט 


933 


האופרה בפטווגוד• התפי־ 

סות המדיניות שנפוצו ב־ 

בריה״ס השפיעו בהכרה גם 
על הבאלט, ובהדרגה נתהווה 
פער בינו לביו הבאלט 
בעולם המערבי. במידה הר 
לוכת וגוברת התחשבו ההצ¬ 
גות בהרישות "הואליום ה¬ 
סוציאליסטי" והודגש ..המא¬ 
בק הפעמהי״. ב 1929 מוינו 
יצירות הבאלט לפי חשיבותו 
האידאולוגית. 

הבאלט של לנינגרד(פטרו־ 

גרה) עלה תחילה על הבאלט 
של תאטרון "בולשוי" (,.ה¬ 
גדול") בפיסקווה, בעיקר 
בזנות המורה לבאלט, אגרי־ 

פינה יאקובלוונה ואגאנובה 
( 1879 — 1951 ), שהעפירה תל־ 

מידות הגולות ובהן גאלינה 
אולאנובה (נו׳ 1910 ! מ 1962 מורה במוסקווה)! עם תלמידיה נסנו 
סרגייוו וירמולייוו — טובי הרקדנים בשנים שבין שתי מלה״ע. אחדי 
המהפכה חזר ללנינגרד ופעל בה עשרות שנים הכודאוגרף פיודור 
לופוכוב ( 1886 — 1973 ), שהרבה בנסיעות והיה לא־אחת מטרה להת¬ 
קפות הממסד. גם בפוסקווה פעלו פורים ותיקים שנשארו שם לאחר 
המהפכה. הדגולים בהם היו ואסילי טינופידוב ואלכסנדר גורסקי. פן 
הרקדנים והנוראוגרפים האחרים שתרמו לחידוש הבאלט המוסקוואי 
יצרנו יקאטרינה גלצר ולאוניד ז׳וקוב. 

לאחר שנקבעה מוסקווה לבירת בריה״מ נתמזגו שתי האסכולות 
בהדרגה, תוך החלפה מתמדת של אמנים, אך תאטרון "בולשוי" 
בפוסקווה נעשה למרכזו הרשמי של הבאלט הסובייטי. בין האמנים 
שהוכשרו במוסקווה יש לציין את אולגה ל^שינסקיה ואת הנוכבות 
של ימינו מאיה פליסצקיה (ו" להלן), ראיסה סטרוצ׳קובה, לרפוכלבה, 
בסמרטנובה (ר׳ להלן) וטיכומירובה. עם גדולי הרקדנים נפנים 
יורי ז׳דנוב, פינאיל לאוורובסקי וגאורני סולובית. ב 1935 סיים פרד 
קופיב (ע״ע) את הבאלט ״רומאו ויוליד,״ — בשביל תאטרון "בול־ 
שוי״ — אולם היצירה נדחתה, ורק נ 1939 הוצגה לראשונה, בתאטרון 
ע״ש קירוב בלנינגרד, ע״י הכוראוגרף הגדול לאוניד לאוורובסקי. 

עקרון "הסוציאליזם הדאליסטי" שנגזר על האמנות הסובייטית 
פגע גם בבאלט, אם־כי במידה פחותה מאשר בצורות אפנות אחרות. 
האשמות ב״פורפליזם״ כוונו נגד הבאלט ב 1946,1936 ו 1948 ; משמי־ 
עידן דרשו שהמוסיקה והבאלט יהיו מובנים ונעימים לכל, וגזרו 
שאין ליצור שום באלט ללא "בשורה" חברתית חיובית, המתגלמת 
באישיותו של הגיבור — עי״ב נעשתה הליברית לעיקר. מדיניות זו 
עוררה פחד בלב מנהלי־התאסרונים והכוראוגרפים מפני חידושים 
העשויים לסכן את הקריירה שלהם. לאחד התערבותם של סמלין ושל 
יועצו לענייני־תרבות, אנדרי חדנוב. בפעילות התאטרון "בולשוי", 
נערך ״טיהור״ רב־פפדים! מנהל התאטרון, לאונטיוו, מת פהתקף־לב, 
ואת מקומו ירש האנטישמי אניסימוב, מתנגד חריף להשפעות "קוס¬ 
מופוליטיות" (קרי: יהודיות) בתאטרון. כל זה גרם לקפאון בחיי 
הבאלט ולביטול חיסור הדופנטי־הלירי שבו. ניכרה נטיה להמיר חן 
ועדינות בקווים גאופסריים חדים וקדים, להדגיש את תלבושות הרק¬ 
דנים ולכסות את קווי גופם הטבעיים — בעיקר בבאלטים החדשים. 
בימוי מסורבל ותפאורה כברה, לפי טעמם של הפנהיגים והביורו־ 
קרטים, נעשו אפייניים לבאלט הסובייטי. 

לריקוד הטהור התגנבו סממנים של הפנטומימה. והלנו ורבו 


להטוטים אקרובטיים, שאמנם הרשימו את הצופים אך לא תרפו 
לפיתוח הבאלט הצרוף. הנושאים היו בעיקר עיבודים של יצירות 
קלאסיות רוסיות וזרות, שניתן היה להפיק מהן לקח "הומניסטי". 

בשנות ה 50 יצא הבאלט הסובייטי מבידודו. להקותיו החלו לבקר 
בחו״ל וקיבלו — וגם העניקו — השפעות. במרוצת השנים גרפה 
התפתחות זו לאבדו כשרונות מעולים — שהעדיפו להישאר בחו״ל — 
ביניהם: רודולף נוריוו ( 1961 ), נטליח מקרובה ( 1970 ) ומיבאיל 
ברישניקוב ( 1974 ).'הזוג פאנוב הורשה לצאת לישראל. 

האדם שעשה אולי יותר־מכל לשינוי תפיסות הבאלט הסובייטי 
היה יורי נ. גריגורוביץ׳(נר 1927 ) — רקדן ובוראוגרף, שניים ב 1957 
את "פרח האבן" (המוסיקה של פווקופייב). הצנה זו בתאטרון 
"נולשוי" במוסקווה ציינה את ראשיתה של פניה לסגנון חדיש־ 
יותר, שחייב צמצום התפאורות, ורקע של קלעים בדגמים מופשטים. 
בשנות ה 60 זנח הבאלט הרוסי את הפנטומימה ואת "הראליזם 
הסוציאליסטי" והתקרב שוב אל הבאלט המערבי. בעיקר זה 
שבבריטניה ובארה״ב• נין הכוראוגרפים החדשים נתפרסמו: ו. ל. 
וסיליוב (נד 1931 ) ורעייתו. נטליה קסטקינה (נד 1934 ), שביימו 
ב 1965 את ״פולחן־האביב״ לסטרוינסקי(ע״ע) וב 1971 — את "בריאת 
העולם״,■ נ, בוירצ׳יקוב (נר 1935 ), שהפיק ב 1971 את "רומאו 
ויוליד,״! או. מ. דנוגרדוב (נר 1937 ). ב 1962 נתמנה גריגורוביץ׳ 
ב)רא 1 גרף ראשי ומנהל אפנותי של תאטרון "בולשוי", בתפקיד זה 
הפיק בסגנון חדש את ״מפצח-האגוזים״( 1966 ! המוסיקה של צ׳ייקוב־ 
סקי), את ״ספרטקוס״ ( 1968 ! נוסחה מחודשת של יצירת חציטוריאן 
[ע״ע], שנכשלה במקורה), את ״אגם־הברבורים״ ( 1969 ) ואת 
״היפהפיה הנרדמת״ ( 1973 ). אשתו, נטליה ?סקרטנובה (נו׳ 1941 ), 
היא אחת הרקדניות הראשיות שלו. הפרימדונה של תאטרון "בולשוי" 
היא מאיה פליסצקיה (נר 1925 )! ב 1972 ביימה את "אנה קרנינה" 
של טולסטוי, כשהיא רוקדת בתפקיד הראשי. את המוסיקה לבאלט 
זה כתב בעלה. ר. שצ׳דרין. 

להקות הבאלט העיקריות נבריה״פ הן. כמאז. להקת תאטרון 
"בולשוי" במוסקווה ולהקת "קירוב" בלנינגרד. בצדן נתפרסמו גם 
חבורות הבאלט של האופרות בקייב, טביליסי ונובוסינירסק. ברחבי 
בריר,"מ פועלות עשרות להקות־חובביס. ומהן שהגיעו להשגים 
מרשימים. בבריה״ם פועלים כיום נ 20 בת״ס לבאלט. 

,. 1 ) 1 ; 1930 ,( 1613-1881 ) . 71 171 7101161 / 0 1 ( 171:107 י 1 ם 0 \מג 8€41 . 0 

, 1953 ,־!־רז&ז׳א , 388:3 ׳< 4 י 1 * 8 * 1301161!, 1937; 0086x0 ן 0 }( 0 ס£ 1616 ^ 00771 
; 1954 , £01161 £11441071 / 7 > /( 1715107 ,■ 1,1131 . 8 ; 1963 ,<(ק 6 אדא 0 

,זק 13 א , 3863,33 ; 1955 זז 11 (|> 3 קז 00 ש 0 * 0180 ׳{א 00 מ , 08 ( 33x31 .? 
י 3 ׳\ 1110 םז 00113 מ .£ ; 1956 , 1 ( 7040 / 74066014 171 801161 ,׳״ 86116 . 13 ; 1935 

7/16 £01161 56/1001 0 } 8011/101 7 / 16011 - 6 , 0086x083* 1958; 

- 510 .¥ ; 1958 ,ת\ 1111101 ^ 010 — 
( 1792 . פזאדו, איטליה — 1868 . פאסי, ליד פרים), מלחין 
איטלקי. אביו היד, נגן חצוצרה, ואמו — זמרת חובבת בבתי־אופרה 
קטנים. בהיותו בן 1 ! הלחין ד׳ (לדבריו) שורה של סונאטות לכלי־ 
נשיפה. שכבר ניכרים בהן כל סממני מלחין האופרה שלעתיד, ובגיל 
16 הלחין את האופרה הראשונה שלו, "דמטדיו ופוליביו", התקדמותו 
בתחום האופרה היתה מהירה. ובגיל 20 הוזמן להלחין אופרה לתאטרון 
"לה סקאלה" במילאנו. עד־מהרה תפס פקום־בכודה בין מלחיני האו¬ 
פרה באיטליה. וסדי שנה הלחין אופרות אחדות. ב 1816 הלחין ר׳ 
ב 3 שבועות (לדבריו — ב 13 יום) את יצירת־המנפת שלו, "הספר 
מסוויליה". לתמליל של צ׳זארה סטרביני, ע״פ הקומדיה של בומרשה 
(ע״ע). את הצגת־הבכורה של האופרה הכשילו במתכוון יריבי ד׳, 
תומכי המלחין הזקן פאיזילו ( 51510110 ?), שהלחין אופרה באותו שם. 
ואולם. הצגתה השניה זכתה להצלחה עצומה. ובמשך 8 שנים הועלתה 
בכל בתי־האופרה החשובים של אירופה. 

ר׳ היה מלחין פורה וקל־כתיבה. מרבית האופרות שלו כתובות 
בסגנון ה״אופרה בופה" (האופרה הקומית האיטלקית; ע״ע אופרה), 
וממזגות את ההומור העוקצני והתוסס של ה״אופרד בופה" המסרתית 
באקזוטיות רומנטית (לדוגמה, "האיטלקיה באלריר"). ר׳ הלחין גם 
אופרות דרמתיות בסגנון ה״אופרה סריח״, כגון "אותלו" ( 1816 ) 
ו״משה במצרים״ ( 1818 ). ב 1821 נשא ר׳ לאשה את הזמרת הספרייה 
הגדולה, איסבלה קולבדאן. שהצטיינה בתפקידים דרמתיים, ומאז אף 
גילה העדפה ל״אופרה סדיה״ (״סמיראמיס״, 1823 ). בפרים הרבה אז 
ה״תאטרון האיטלקי" להציג את האופרות שלו בהצלחה רבה, אך 
בית־האופרה המקומי רב־חיוקרה היה בשפל המדרגה. ב 1823 הגיע ר׳ 
לראשונה לפרים, ע״פ הזמנה מלכותית, כדי להעלות את רמתם של 
זמרי בית־האופרה. לאחר סו״מ מייגע התחייב המלך, שאדל 
להעניק לר׳ מלגה שנתית קבועה לכל חייו, תמורת התחייבות מעור¬ 
פלת שלא מולאה כלל. ר׳ נהנה מד,מלגה גם לאחד מהפכת 1830 
שהפילה את השלטון הבורבוני. ב 1829 העלה בית־האופרה של פריס 
את יצירתו המפוארת של ר׳, "וילהלם טל", שחוברה לתמליל צרפתי 
(לפי שילר) ובניב■ -הטרגדיה הלירית" הצרפתית. למרות הצלחתה 
הרבה פרש ר׳ לפתע לחלוטין מכתיבת אופרות, מבלי שינמק צעד 
מדהים זה. היסטוריונים העלו השערות רבות בנסיון להסביר את 
פרישתו של מלחין מצליח. שלא מלאו לו עדיין' 40 שנה. כעת נראה, 
שהיו לצעדו של ר׳ כמה סיבות: במשך 20 שנות פעילותו האזפראית 
הלחין ר׳ 39 אופרות! הוא החל את דרכו כמלחין צעיר ואביון, ועם 
הצגת -וילהלם טל" היה לאדם עשיר, ללא כל דאגות קיום; הפעילות 
המייגעת התישה אותו, מן הסתם, וכילתה את כוחו היוצר; מתלה 
קשה, שקיננה בו מנעוריו, ערערה את גופו החסון, והוא החל לסבול 
ייסורי גוף ונפש קשים; יתר־על־כן — ה״אופרה בופה", שגילה בה 
את מיטב כוחו, הלכה ונעלמה, כשהיא מפנה את מקימת לאופרה 
האיטלקית הרומנטית, וייתכן 
שר לא מצא עניין בסגנון 
החדש. לאחר "וילהלם טל" 

הלחין ר רק יצירות עוגב 
וכן יצירות עסייתיות, ש¬ 
החשובה בהן היא ה״ססא־ 

באט מאטד״ ( 1842 ). 

השפעת ר על עולם־הפו־ 

סיקה של דודו היתד■ עצומה. 

ר׳ היה מייצגו הגדול האחרון 
של סגנון ה,,אופרה בופה", 

שתפס מקום מרכזי במוסיקה 
־׳. א. ווסת•. צי; 01 ם 1856 של המאה ה 18 . הוא גילה 


שליטה מלאה בכל סממניו של סגנון זה, החל במלודיות שופעת 
וחיננית, וכלה בדמיון בימתי ובכושר עיצוב מעודן של דמויות הומו־ 
ריסטיות. בתחום הכתיבה לקול הזמרה ייצג ר׳ את המסורת האיטלקית 
במיטבה, אף השכיל להשתמש בתזמורת כגורם פעיל בארגון הצורות 
האופראיות. האופרה "וילהלם טל" פתחה את תור ה״אופרה הגדולה" 
(" 013 קס [ 3111 ־ 81 ") בפרים, והיא שהכשירה את הקרקע להצלחתו 
המסחררת של מאירבר (ע״ע). בגרמניה ובצרפת ייצגה המוסיקה 
של ר את הטעם האיטלקי, וסשום־כך היתה נתונה לעתים קרובות 
להתקפות, בעיקר מצד הרומנטיקנים הצעירים, כשומן ופרליזז (ע׳ 
ערכיהם); אולם גם הם ציינו את גדולת ד׳, בעיקר כמחבדה של 
"הספר מסוויליה". על ההתלהבות העצומה למוסיקה של ר׳ מעידה 
העובדה, שהביוגרפיה הראשונה שלו כבר חוברה ב 1824 (בידי 
ססנדל [ע״ע]). ביוגרפיה רומנטית זו היתה גם מקור לסילופים 
ולהגזפות רבות בספרים מאוחרים־יותר על המלהין• 

. 1968 , $10010 ח 01 ^\ . 1 ־ 1 ; נ 1965 ,ס-ו*ק 0 / 0 }?סו/ 5 4 ,ז! 01 ז 0 .ס 

י. היר. 

רוסיקרוצינימ ( 11013111 ־ 05101 ?), אגודה חשאית, הדומה לבונים 
החפשים (ע״ע), והרואה בוורד ובצלב סמלים של תחיה 
וגאולה. שמה של אגודת הר׳ נודע לראשונה, כשפרסם הכומר 
הלותראני אנדראה ( 030 ־ 041 ^ . 9 .[ : 1586 — 1654 ) את ספת 
112115 חז־ 31 ז£ (..שמעה של אחוות האחים״), 1615 . בספר נמסר על 
מלומד גרמני. כדיסטיאן דוזנקרויץ ( 050011101112 ?), שלמד בארצות 
הסזרת המוסלמי את סכמת הרפואה, הפילוסופיה והדתות. שב 
לאוסטריה וייסד, יחד עם נמה מחבריו, את "אגודת הצלב והוורד" 
ב 1413 . חברי האגודה חיו באחוות־רעים והתמסרו לחקר כוחות 
הנסתר ולריפוי הולים. ספר אחר של אניראה - 140011 0115111150110 
2011 (״נישואים כימיים״), 1616 , שהוא ייחם אותו לרחנקרויץ. עסק 
בעיקר בחכמת הסוד והנסתר. באקלים הרוחני של המאה ה 17 
עוררה האגודה עניין רב בחוגים נאורים אך גם מורת־דוה וביקורת. 
פילוסופים נודעים כדקרט וליבניץ (ע׳ ערכיהם) ניסו לבוא בקשרים 
עם חברי האגודה, וספרות ענפה שעסקה בר׳ נתפרסמה בגרמניה 
ובאנגליה בידי מלומדים, אלכימאים (ע״ע אלכימיה, עמ׳ 610 ) ואנשי־ 
רוח שונים. אחד מנציגיה המובהקים של התעוררות זו היה הרופא 
האנגלי רובדט פלאד ( 111411 ?, 1574 — 1637 ), שהפיץ באמצעות 
חיבוריו האפולוגטיים את רעיונות הר׳. בכתביו התאוסופיים־רפואיים, 

ובמיוחד ב 40 5001013115 101011111310111 0111:115 י} 010 ק 3 30131115 ־ 1 ?■ 

15 ! 40 ״ 40£0 1100 ־ 01 0503 ? ("מסה אפולוגטית היוצאת להגנת ישרה 
של אגודת הוורד והצלב״). 1617 , מצויה השקפת־עולמם של הר׳. 
הם דחו את תמונת המדע האדיסטוטלית ואת האסטרונומיה הקופרני- 
קנית; הגותם היתה נאו־אפלטונית ונטתה לפנתאיזם. הר׳ האמינו 
כי העולם הזה, ובעצם — היקום כולו, חדורים מהותו של הבורא. 
וכי בכל צמח ועץ הגיון השאוב מן התבונה העליונה שגרמה את 
מציאותם. יהד־על-נן, כל יצוד חי, פועל והושב בהתאם לתכנית 
עליונה שלפיה הדברים נבראו, קיימים וימשיכו לתפקד עד סוף כל 
הדודות. הד׳ אמנם לא טענו כי יש לאל־ידם להאריך את תוחלת 
החיים באמצעות תרופות וסמים מסתוריים, אבל רמזו על; כך 
במשלים שונים מתוך הכרה כי הדכר אפשרי לכשתושג השליטה 
על כוחות הטבע. 

במאה ה 18 אימצה את שם הר אגודה אחרת שהחלה את דרכה 
בווינה. התפשטה עד־סהרה ברחבי גרמניה, רוסיה, ופולניה וקיבלה 
לשורותיה רק בונים חפשים מדרגת "רב־בונה". ודגלה בד״כ 
ברעיונות הבונים החפשים. עם הבדיה הנודעים נמנו השר הפרוסי 
פון ולנר ( 01 מ ¥611 \), שדרכו השפיעו רעיונות אלה על פרירריך 
וילהלם 11 (ע״ע) מפרוסיה; אבל האגודה חדלה מלהתקיים בשלהי 
המאה ה 18 . הר׳ המוכרים כיום אורגנו מחדש בלונדון ב 1866 ע״י 






941 


רוסיקרוצינים — רוסית, הרפובליקה הסוביטית הפדרסיויוק הסוציליסטית ה׳ 


942 


רוברט ונטוורת ליסל ( 111£ ^ 1 לן 01 * 311 >^ו !!פלס))) שהעב״ר את 
הפיקוח על האגודה לידי וילים וין וסטקוס (ז 5 ־ ז\ץ ""ץז% 3111 ; 11 ;זו\ 
הסס). ובהתאם לתקנון שלהם מזוהה האגודה כענף של הבונים 
החפשים. ארגונים מקומיים של ר׳ (המכונים קולג׳ים) נוסדו ברחבי 
האימפריה הבריטית ובאה״ב ברבע האחרון של המאה ה 19 . 

־:>ז 11 ^ו .? ; 1924 ,:* €70 <( %05 ? 1 ( 1 / 0 6 ס 10 (??( 01 ? 8 ? 1 ( 7 ,נ>ז 31 ^ג .£ 

1/016711171 10/10071 ,) 3 $ מ ? 1£1 .£ ;* 1925 ,^ ס ?€-? 1105 !? 6 ?? 15 , ) 11 x 101 זגחז 

; 1926 , 71 ?){ 1 ז( 80 '?? 11412 ?} 01 ? 04 > 1 71 ? 11 <)? 7 ? 1 ס ? 61 . 1406 ?!!?■ו() 471 

'?? 87 / 0 5 £1710107 071 ? 1 ( 1 , 71 ? 17 ( 8701 1€711 '? 71 (/ 7 * 01 ,* 11 מפב 0 .? ס!) .£ 

. 1932 ,^ 771050717 

צ. כר. 

רוסית, הךפובליל!ה הסוביטית הפדרטיוית הסו- 

ציליסטית ה - (ר.ס.פ.ס.ר. - 6  2 } 14 : .'> ז 

רוסלו׳!'["?. , *!"*— $$€101 ג 01 > 1 שזז^ין־מגסץ — ( 1846 — 1924 )׳ 
בלשן צרפתי, מייסד הפונטיקה הניסויית. ר׳ הוסמך לכמורה 
( 1870 ) והיה מורה בבי״ס־נבוה קתולי. הוא התמחח במחקר הגאוגרפי 
והגנאלוגי של הלהגים הצרפתיים ( 031015 ), והתעמק במחקריו של 
א. 1 '. מארי (ץ 6 ז 43 !! 1830 — 1904 ), ממציא מכשירי־רישום לתופעות 
ביולוגיות. ר׳ הנהיג קורם של פונטיקה ניסויית בבית־ספרו ( 1889 ), 
וייסד את סמת!!:? 46 1615 ־ 031 464 5061916 (,.חברה לחקר הניבים 
בצרפת״ < 1893 ). ב 1897 ייסד את המעבדה הראשונה לפונטיקה 
ניסויית ב 13000 ? €0116x0 , ונתמנה שם לפרופסור. בעזרת מכשיר־ 
רישום חשמלי לקולות שהמציא ד, איתרו במלה״ע 1 את התותחים 
הבבדים של הגרמנים. ו״ ייסד את כה״ע: 31015 ? 465 06116 ? 
€311010111305 ( 1887 — 1893 ) ו 6 בוף 611 ב 401 ? 46 6606 ? ( 1911 אילך). 
מספריו העיקריים ז 116 0x061101601310 ך 1 ז 6 ס 0 ו 1 ק 46 11001065 ? 
(״עקרונות הפונטיקה הניסויית״), 11-1 . 1897 — 1908 , = 1924/5 , 
113003156 0100000131100 40 16015 ? ("תמצית המבטא הצרפתי" 
[יחד עם אחיינו 143010116 .?]), 1902 , יי 1927 . וע״ע בלשנות, עמ׳ 
970 ! פונטיקה. עס׳ 468 . 

רוסלי, קויזימד — 0556111 ? 0051010 — ( 1439 — 1507 ), צייר 
איטלקי. ר׳ נולד ופת בפירנצה, שם היתה אמנותו מקובלת 
מאד. האפיפיור סיבסטוס ז\ 1 (ע״ע) אהד את ר׳ יותר מאשר את 
הבריו־למקצוע והעסיק( בקישוט ״הקפלה הסיבסטינית״ ( 1481/3 ). 
ר׳ היה תלמיד של נרי די ביצ׳י ( 131001 ) והושפע מגוצולי (ע״ע). 
תלמידיו חיו פירו די קוזימו ופרה ברטולומאו (ע׳ ערכיהם). ביום 
נחשבות מרבית יצירותיו שטחיות ובעלות מבנה שגרתי וחדגוני, 
מיצירותיו: ציורי־הקיר "מעמד הר־סיני", "הדרשה על ההר", 
״הסעודה האחרונה״ — בקפלה הסיכססינית! ״הגה הקדושה״, 1471 — 
במוזיאון הממלכתי במזרת־ברלין! ״מדונה עם קדושים״, 1492 — 
בגלריית אופיצי, פירנצה; ״הכתרת מרים״ — בכנסיית סנטה מריה 
מדלנה, פירנצה. 

6 ) 111 ) 1$$ ' $€110 ■ 10 > 141110-41 < ת£ב{ £50 ; 1921 .€ , 1 ת 20 ת£־ 1 ()^ 1 

1 ( 11410 1/16 /ס 16111 ( 1/610$1 06 7/16 •> 1 ; 1926 . 101 ־ 1101 111 

. 1923-1928 / 0 : 5111001 

רוסלינו ( 055611100 ?), משפחת אמנים נודעת שפעלה בפירנצה 
בראשית תקופת הרנסאנס. מבניה: 

1 ) בדנרדו ר׳ — . 3 £61031-40 — ( 1409 — 1464 ), בנאי ופסל, 

היה פורם של ארבעת אתיו, גם הם פסלים: ביניהם הצטיין במיוחד 


2 ). ברנרדו היה תלמידו של ל. ב. אלברסי (ע״ע) בפירנצה וביצע 
את תכנוניו, כגון ארמון רוצ׳לאי (תמ ׳ : כרך י״ב, עמ' 448 ), 1451 . 
יצירתו המתועדת הראשונה היתה חזית בניין "אגודת הצדקה" 
( 141564001-413 ) בעיר ארצו (ע״ע), ששילב בה תבליט של המדונה, 
וגם הוסיף פסלי קדושים 1435/6 ). יצירתו הידועה־בירתר היתד, מצבתו 
של לאונרדו ברוני (ע״ע) בכנסיית 01-066 53013 (בפירנצה). מצבה 
זו נחשבת לאבטיפוס של קברי הרנסאנס, ששולבו בגומחות של 
כתלי-כנטיות ( 1444/51 ). קברים ומצבות אחרים שבנה היו : קבר 
וילנה ( 47111303 ), בכנסיית 14050113 431-13 • 53013 בפירנצה (שם 
פיתח את מוטיוו החפה [ע״ע])! קבר אורלנדו דה מדיצ׳י ( 464161 )), 

בכנסיית 14000021313 53011551003 83013 בפירנצה! קבר מרקולינום 
( 431-6011005 •), בפורלי; מצבת נרי קפוני( 03011001 ), בפירנצה: מצבת 
ג׳ובני קליני ( 01611101 ) , בפן מיניאטו( 4101310 ? 530 ) : קבר פיליפו 
לצרי ( 132231-1 ). בפיסטויה. הוא פיסל גם את אחד משערי העיריה 
בפינה ועוד. חלק מהפסלים שהחל לפסל השלים אחיו (ר־ להלן). 
כארדיכל פעל ר׳ בשירות האפיפיור ניקולאום \ בבנייתה־מחדש של 
כנסיית סן פיטרו ברומא ( 1451/5 ), וכן חבק תכניות להרחבת 
הווטיקן. יצירתו החשובה האחרונה היתה תכנונו ובנייתו של מרכז 
הדש לעיר פינצה ( 16023 ?) — בשביל האפיפיור פיוס 11 (ע״ע). 
מרכז זה כלוי את הקתדרלה (שהסגנון הגותי מעורב בה בסגנון 
תקופת הרנסאנס), אח בניין העיריד, ואת ארמון פיקולומיני (-:>!? 
601001101 ). 

2 ) אנסוניו ר׳ — 4010010 — ( 1427 — 1479 ) , פסל, היה אחיו 

הצעיר של 1 ) ! אצלו השתלם וחלק מפסליו השלים. הוא נחשב בין 
גדולי פסלי פירנצה באמצע המאה ה 15 . אנטוניו השפיע על סגנון 
הפיסול הפלורנטיני בכיוון ראליססי. הוא נטל חלק — לעתים 
מכריע — ביצירתם ובהשלמתם של המצבות והפסלים שהחל בהם 
אחיו, ביניהם אלה של קליני, מרקולינוס. קפוני. ולצרי (ר׳ לעיל). 
אנטוניו השתתף גם בעיסור כנסיית סן לורנצו בפירנצה. בין יצירותיו 
הידועות־ביותר: פסל סבסטינום הקדוש, בעיר אמפולי ( £010011 ), 
1457 , ודיוקנו של מ. פלמירי (״ 310116 ?). בפירנצה, 1468 . לשיא 
תהילתו הגיע בהקמת מצבת החשמן ז׳ואן מפורטוגל, בכנסיית 830 
40016 ) 31 410131:0 • בפירנצה ( 1461 — 1466 ). מצבה זו היא פיתוח 
עשיר ומעודן של קבר ברוני (ר׳ לעיל). שהקים אתיו הבכור, ואתת 
המצבות היפהז־ביותר ששרדו מימי הרנסאנס. יצירות אחרות של 
ר׳ מצרות בפרטו ( 310 !?), בנפולי ובפררה. 

- 21141 .$ 1141011 ,ץגסחסס}־! סקסי! ./ ; 1942 . 4 £ 1,71 . 8 , £13015013 ., 1 

7/12 י י< 41 ש 1 ? 0 :>£ . 00111-0 . 143114-0 .? ; 1958 ו 116 ו 1 ? 5041 ) 0 ( 01 : 

. 1964 , 1459 ■— 1434 , %4 01:11 ? / 0 01 ה 01111 ,? 1112 [ס 4 <} 010 

א. רו. 

רוסלן(רוסצלינוס) מקומפץ — 115 ן €1111 :>§ 110 ׳ 05061111 .^ — 
( 1050 לערך — 1125 ), פילוסוף ותאולוג צרפתי שנודע 
כמייסד הנומינליזם (ע״ע) הקיצוני ביה״ב. ר׳ למד בסואסון (- 5013 
$מ $0 ) ובו־נס ( 18 דז ! 6 ?). ולימד אח״ב בקומם? ( 0001016806 ). בטור 
ובלוש ( 133:116 ) : שם נמנה אבלר (ע״ע) עם תלמידיו. ב 1092 הואשם 
בוועידת-כנסיה בסואסון, כי הורה תורה הגורסת שהשילוש הנוצרי 
הוא אלוהות משולשת ממש. מחיבורי ר' לא נשתמר דבר, פרט 
לאיגרת אחת שכתב לאבלר בעניין השילוש, והמעט שידוע על תורתו 
שאוב מכתבי יריביו, אנסלם (ע״ע) ואבלר. ר׳ סבר, שסמשותם של 
הכוללים ( ¥6653113 ! 00 ) היא מילולית בלבד; הכוללים, או המושגים 
הכלליים, הם מלים, קולות ( 30605 ) או נשיפות הקול ( 5-0615 13105 ))׳ 
ובעלי ממשות הם רק הפרטים שכל אחד מהם הוא שלמות בפני 
עצמה. השקפה זו מונחת ביסוד התורה על שלוש האלוהויות 
( 1514161501 ), המבוססת בחלקה על הגדרתו של בואתיוס (ע״ע), 
כי אישיות ( 0615003 , פרצוף) היא מהות רציונלית ( 51145130113 
1-311003115 ). ר׳ טען. שאילו היו שלושת פרצופי השילוש מהות אחת, 



945 


רופלן(רופצלינום) 8 ?דמפין — רועים, נזרת ה־ 


946 


כי־אז צריכים היו שלשתם לעבור את תהליך ההאנשה ( 111031:112110 ), 
שבו היו לובשים בשר. איגרתו היהירה של ר׳, שנתפרסמה לראשונה 
בידי שמלר ( 50111111:111:1 ) ב 1849 , מצויה ב 6311113 311010813 ? 
372 — 357 : 178 (וע״ע סכולסטיקה, 5 מ׳ 997 ). 

ז 1 ו 2 3£6 זן 861 ) ^ 111/15611010511 •} 465 111 5 ו 10115011 ) 0011 '\ 061 , 8 ז־ז 1 ז 1 ־זא .ן 

- 103 ? .£ ; 1910 ,( 5 , 111 ע , 16131:6:5 ] ו 1 \ 6105 116 !ק 50 <) 111 !ק ז 6 י> 6 ] 0651:1111:11 

׳ 1111 * 1 165 <} 0 ' 4 61 6[, 11.■ ^>1111050^116 61 1/16010^1611 4'0(1165 10 16^6x46 ־ 5 

, 1 ,ץ 1 /<)ס 111105 < £ 161/01 ) 11 ) 14.6 / 0 ץ? £11510 , 111£ ׳\\ 6 ( 1 ; 1911 ,?? 101 

.* 1935 

רוסס, ח׳ואן מנואל אורט י ס ךה - 01112 1430111:1 מ־!■! 

170535 40 — ( 1793 — 1877 ). מדינאי ורודן ארגנטיני (ע״ע 
ארגנטינה, עם׳ 680 — 681 ). ר׳ נולד בבואנום־איירם למשפחה 
עשירה של חוואים ובעלי-קרקעות, ובעצמו צבר רכוש רב בגיל 
צעיר, ואח הקים לעצמו גיס מזוין. ב 1820 נתפנה למפקד הצבא 
במחוז בואנוס-איירס, החשוב במחוזות ארגנטינה. במאבק בין 
הדוגלים במדינה אחידה — ה״אוניטרים״ — לביו ה,.פדרליסטים" 
השתייך ר־ לאהרונים. משהופל פטרונו, דורגו( 0011080 ). במרידה, 
הביס ר־ את המורד, האוניטרי לאוואליה 110 * 1 * 1 ), ונעשה למושל 
מחוז בואנוס-איירס ( 1829 ). בתפקידו זה השליט חוק וסדר, וזכה 
בתמיכת פשוטי־העם. משעזב את משרתו ב 1832 יצא להילחם נאיג- 
דיאנים בדרום־ארגנטינה, וצבר יוקרה רבה. 

ב 1835 שוב היה ד׳ למושל בואנוסיאיירס, הוא קיבל את המשרה 
בתנאי שיוענקו לו סמכויות דיקטטוריות ל 5 שנים, אך סמכות זו 
הוארכה, ובמשך 17 שנה היה ר־ למעשה רודן ארגנטינה. ר־ דיכא 
את יריביו בעזרת קבוצת־טרור פרטית. ה 14220103 , וחיסל את 
מתנגדיו. ה 030411105 , ששלטו במחוזות המרוחקים, באמצעות אינ¬ 
טריגות ורציחות. ר׳ נודע כשליט יעיל, ונהנה מאמון האוכלוסיה, 
בעיקר במחה־מולדתו. ד־ הגן על עצמאות ארגנטינה מפני מעצמות 
זרות, כגון אנגליה וצרפת, שפעמיים ( 1838 , 1845 — 1850 ) הטילו 
הסגר על שפך הנהר לה־פלטה (ע״ע) כדי לכוף על ר׳ להתיר כניסה 
חפשית של סחורותיהן אל תוך המדינה. אף שלהלכה היה "פדרא- 
ליסט" הניח למעשה את היסוד למדינה ארגנטינה מגובשת ואחידה. 
קרנו של ר׳ החלה יורדת משניסה ( 1843 ואילך) לכבוש את אורוגוי 
(ע״ע, ענו 237 ), ומשנכשל בתפיסת מונטוידאו (ע״ע) לאחר מאבק 
בן 8 שנים. התערבותו באורוגואי קוממה נגדו את ברזיל וגם שכבות 
נרחבות בארגנטינה עצמה שמחוץ לתחום בואנוס־איירם, בייחוד 
בקרב משכילים ליברלים. לבסוף נוצח ר׳ בידי אוהדו־לשעבר, 
אורקיסה, בקרב של קאסרוס ( 0350105 : 1852 ). ר־ ברח לאנגליה, 
וחי בסאותהמטן (ת 10 ק 1 זז 5021113 ) כבעל אחוזה. 

בשנות ה 30 וה 40 של המאה ה 20 היה ר׳ נושא לפולחן לאומני 
ופשיסטי מובהק, והפך לסמל השאיפות להתפשטות סריסוריאליח 
ארגנטינית אל עבר פרגואי, אורוגואי ודרום צ׳ילה (ה״תביעה הלאר 
מית״ — 13010021 < " 0 ו 111030 ת 1 ׳ 5 ״ 17£1 }■ עצמותיו הוחזרו למולדתו 
ב 1974 , בעת שלטון פתן (ע״ע), 

1 ( 601 < 60 ו 6106 ו'261, 1116 €0X116551011 ז 0 . 5 
. 1955 ,(^^יע 1415(0413 )□:13163, X ) 

ב. בל. 



947 


רופין, איתור — רו-כרט, הנסיך 


948 


רופץ, אלתור ( 1876 , ראוויץ' [חבל פתן, פרוסיה! — 1943 , 
ירושלים), פנהיג ציוני, כלכלן וסוציולוג. ר' נולד לפשפחה 
פסרתית אמידה שירדה פנכפיה. בגיל 15 הפפיק את לימודיו, ובשנים 
1891 — 1898 עבד בבית־פסחר גדול לתבואות במאגדבורג. ר עמד 
בבחינות חיצוניות, והמשיך את 
לימודיו בכלכלה ובמשפטים באו- 
ניברסיסות ברלין והאלה. ב 1902 
קיבל תואר ד״ר על מחקרו -זבח 

- 15500 ׳ 13154 ./ $0 1104 005 ) 55,1015 

]} 13 < 50 ("דרוויניזם ומדעי החב¬ 
רה")• ב 1904 מונה למזכיר כללי 
של החברה לפטסיסטיקה יהודית 

111 ( 1111 461 5131151111 111 ) 010 ! 0 ׳\ 

מייסודו של נוסיג (ע״ע). ושנה 
אח״ב פונה לעורך כה״ע לדמו¬ 
גרפיה וסטטיסטיקה יהודית(- 2011 

1104 1110 ק 3 ! 08 ות 0 ( 1 ! 11 ) !) 1 ־ 51111 

11400 ( ! 40 5131151111 ). ב 1905 
הצטרף להסתדרות הציונית, וב- 
1907 שלחו ד. וולפסון (ע״ע). נשיא ההסתדרות הציונית, לחקור את 
מצב היישוב בא״י ולבדוק אפשרויות לפיתוח החקלאות והתעשיה. 

ב 1908 עלה ר׳ לא״י ומונה לראש .,המשרד הארצישראלי" ביפו 
(ע״ע א״י, עם' 513 ). בהנהלתו נעשה המשרד למוסד ההתיישבות 
העיקרי בא״י. באותה שנה יסד ו" את "חברת הכשרת היישוב", וסייע 
בגאולת קרקעות להתיישבות חקלאית וכן ליישוב עירוני — אחוזה- 
בית צפונית ליפו, אדמות רחביה בירושלים ואדמות הדר־הכרמל 
בחיפה. ר , הביא לשיתוף־פעולה בין פועלי "העליה השניה' להסתד¬ 
רות הציונית. ב 1909 החכיר את אדמות אם־ג׳וני לקבוצת פועלים 
מכנרת, שהתארגנו לקבוצה שיתופית — קבוצת דגניה. 

בפרוץ מלה״ע 1 נבחר ר־ ל״ועד להקלת המשבר״ ( 1914 ), והיה 
בין הממונים על חלוקת כספי הסיוע שהגיעו מאה״ב. ג׳פאל פחח 
(ע״ע) נעזר תחילה בר׳ והזמין את המחקר שפרסם על מצב הכלכלה 
ברוסיה ובא״י, אך משעמד על ציוניותו של ר׳ אילצו לעזוב את א״י 
ולגלות לקושטא. ר׳ נעזר שם בשגרירות הגרמנית להעברת כספים 
ליישוב בא״י. בשובו לא״י מונה ר׳ ל״ועד הצירים" ולמנהל המחלקה 
להתיישבות. בשנים 1921 — 1927 ו 1929 — 1931 נבחר להנהלה הציו¬ 
נית. הוא פיקח על ההתיישבות בעמק יזרעאל, ותמך בשיטת פיתוח 
המשק המעורב בניגוד למשק המונוקולטורי הנהוג. ר׳ גם הניח 
את היסוד ל״בנק הפועלים" ול״בנק האפותיקאי". 

ב 1925 היה ר׳ בין מייסדי אגודת "ברית שלום"(ע״ע)! הוא פרש 
מסנה ב 1929 , בעקבות הפרעות. ב 1926 מונה למרצה לסוציולוגיה 
של היהודים באוניברסיטה העברית. עיסוקו בסוציולוגיה היהודית 
היה לעיסוקו המחקרי העיקרי. בין ספריו החשובים בשטח זה: 10 ס 
!!ג״״סצס!) ! 40 0400 ( (״היהודים בזמן הזח״. תרע״ד), 1904 , 
נ 1918 ו 11400 ( ! 40 5021010810 (עבר׳: ,.הסוציולוגיה של היהודים", 
4 כר׳, תרצ״א-ג.) 1930 1 ״מלחמת היהודים לקיומם״ (ת״ש). ב 1968 
י״ל האוטוביוגרפיה שלו, "פרקי חיי". 

בשנים 1933 — 1935 היה ו" יו״ר הנהלת הסוכנות בירושלים, וכן 
עמד בראש המחלקה לקליטת עולי גרמניה. על שפו של ר׳ נקראים 
כפר ר׳ בעמק בית־שאן ומדרשת ר׳ להוראת החקלאות. 

ב. כצנלסון, על ר׳(בתוך: פרקי תיי. א■), 1968 ! א. ביין, א. ר׳, האיש 

ומפעלו (שם, ג׳). 1968 < הנ׳יל, חולדות ההחישבות הציונית (ספתח 

בערכו), ' 1970 ; 110 007110710170 10 , 01011710 ) 1111 5101711711 13 , 1101131 . 1 
. 1976 ,( 1 עצ , 170110 01 חססז״ק, 111 ) 71017107100 10 

אל. רי. 


!" 1 *^ 011 , - 10115 ) 011 ( 1151301115 י!") 3001115 !צ' 1 ' — 

( 345 , אקוויליאה — 410 , מסינה), איש־כנסיה, סופר ומתרגם, 
שנתפרסם עקב פולמוסו עם היארונימוס (ע״ע) בשאלת כשרות 
תורתו של אוריגנס (ע״ע). ר׳ למד ברומא ושם התוודע אל היארו- 
נימוס. ב 372 יצא: למצרים וישב שנים אחדות באלכסנדריה. שם הת¬ 
עמק בכתבי אוריגנס. הוא ביקר אצל נזירי המדבר. שהה בירושלים 
( 381 ) ויסד מנזר על הר־הזיתים. ב 397 חזר לאירופה ובידו אוצר 
של כ״י תאולוגיים ביוונית. עיקר חשיבותו של ר' כמתרגם לאטיגי 
של חיבורים תאולוגיים יווניים בשעה שהיוונית הלכה ונשתכחה 
במערב. תרגומו החפשי לכתבי אוריגנס, ובמיוחד לחיבור -ס!!? 00 
115 הן 01 ("על היסודות"). שהשמיט בו את המושגים והמשפטים התאו־ 
לוגיים שחשבם לזיוף, עורר פולמוס גדול ומחאה מצד היארונימוס, 
שהצביע על מגמתיות התרגום. ר׳ ענה בחיבור 0 ת 10 ז 3 ! 0 ז 3401 00 
5 ! 1 8 00 ! 1110111010 ( 1 ("על זיוף ספרי אוריגנס"), בו הגן על תודת אורי- 
גנם וניסה, לשווא. להראות שהקטעים הסותרים את הדוקטרינה הנוצ¬ 
רית הם הבלעות וזיוף מעשי־ידיהם של יריבי אוריגנס. נגד האש¬ 
מותיו של היארונימוס השיב ב ח! 011 וץ 00 ! 010 3 !ז 000 10£13 סנ!. 15 
(״הצטדקות נגד היארוניסוס״), 401 . ובו הראה כי גם יריבו ציטט, 
תרגם והלך בעקבות אוריגנם בכסה נקודות. במערב נתפרסם במיוחד 
חיבורו על ה״אני מאמיף הנוצרי 55,0111011101 ס■ 000101001311115 
1101 ! 051010 נ!^ (,.פירוש על עיקרי־האמונה של השליחים״), 404 , 
המבוסס על חיבוריהם הפרשניים של קיריליוס מירושלים וגרגוריוס 
מניסה (ע״ע) והמשקף גם את רעיונות אוריגנס. בחיבור זה מובא 
נוסח הטכסט הלאטיני הרצוף והקדום־ביותר (מן המאה ה 4 ), שהיה 
מקובל ברופא. ר׳ תרגם גם חלק מפירושיו של אוריגנס וכן כתבים 
של תאולוגים, אבות-הכנסיה המזרחית, בסיליוס הגדול וגרגוריוס 
פנזיאנז (ע׳ ערכיהם). מייחסים לו גם את התרגום הלאטיני של 
"מלחמות היהודים" ליוסף בן מתתיהו. בפולמוס הנוקב בשאלת אר 
ריגנם צידדה הכנסיה בעמדת היארוניפוס! אעפ״ב מסתמנת לאח¬ 
רונה גישה המטהרת את ר׳ מהאשמות אלו. כל כתביו י״ל בידי 

1961 , 001013 1013 ) 0 . 510100001 . 84 . 

■ 071510107 )' 1 ) 111 .?/ י זשם 3£ ^ • 1£ ; 1945 , 10 ) 441411 > / 0 .?/ . 1*. X 

. 1945 ,( £111 טגג , 105 /> 1 ח 5 31715110 ? , 3 ס £11 מז\ 7 0£ ץ 1 נ 5 ז־)ע! 1/11 02.1110110 ) 

צ. בר. 

רופס, פליסיאן - 15 ) 00 6110100 ? — ( 1833 — 1898 ), צייר, חרם 
וליתוגרף בלגי. ר׳ החל לומד משפטים בבריסל, אך עבר 
לציור. הוא השתתף בתקופון הסטודנטים 010004110 ! 12 ( 1853 ) 
ואה״ב ב 110801 ) 1005 ^ 11 ( 1856 — 1862 ), ונתגלה כרשם סאטירי מעולה. 
בראשית דרכו היה ראליסט, אך בדומה לציירים בלגים אחרים 
בני-זמנו הושפע מן הפימבוליסטים הצרפתים וסן הציירים הקדם- 
רפאליים (ע״ע) האנגלים. אחרי 1874 השתקע בפריס והתקרב 
למשוררים וסופרים כגון בודלר (ע״ע) ח׳וזף פלאדאן ( 013430 ?! 
1858 — 1918 ) ! עקב הכרויותיו אלו נעשו רישומיו פנטסטיים. כמעט 
סיר-ראליסטיים (ע״ע סיר-ראליזם). ר׳ המשיך לצייר, אך בעיקר 
נתפרסם לא בציוריו אלא בזכות רישומיו והתחריטים ( 010111085 ) 
שיצר. הוא גם אייר ספרים רבים ושערים לספרי ידידיו תופסו 
ומלרמה (ע׳ ערכיהם). ר׳ עסק במיוחד בנושאים ארוטיים ופרוורסיים, 
ותיאר את הנקבה כסמל החטא והתאווה. הוא הצטיין לא-רק בנושאיו 
הנועזים אלא גם בטכניקה מבריקה. והיה אחד מגדולי אמני־התחריט 
המודרניים. 

. 06 ! 1949 ,.א .? , 8 ז 3 ז 10 ? .. 1 ) 1933 , 0171170 ) ,.א .] ,$״ £55100 . 51 

.? [ס \ 07 ז ^ 0714 )( 1 ^ 1 ) 111 10 14071 ) 1704114 ח 1 חס : 5 ) 701 ) 07710 ? , 150500 

. 1971 ,.?/ .? 411 111 ( 1 * 5 .< 1 .( ; 1969 

רופרט, הנסיך - !!סע!!? 1000 !? — ( 1682-1619 ). מצביא 
אנגלי, בנם של פרידריך מהפלטינט (ע״ע) ואשתו, בת 
ג׳יפז 1 (ע״ע). צ׳רלז 1 (ע״ע) היה דורו. ב 1644 נעשה דוכס קפבר- 
לנד. 



ארי/רד ר! סי י 



949 


רופרט, הנסיך — רוצ׳סטר 


950 



ר׳ נתחנך בארצות- 
השפלה. ולחם 16330 לצר 
הפרוטסטנטים במלחמת 
שלושים־השנה (ע״ע). 
לאחר־מכן עבר לאנגליה, 
וצ׳רלז 1 מינהו מפקד ה¬ 
פרשים המלכותיים במל¬ 
חמת האזרחים (ע״ע 
ממלכה מאהדת, עמ׳ 886 ). 
בשנים 1642 — 1645 היה 
ר , הנודע במפקדי המלך, 
אולם משנאלץ להפגיר 
את העיר בריסטול ל- 
.צבא הפרלמנט", הודח, 
לא מעט בשל תככים 
שנרקמו נגדו בחצר. 
ב 1646 עזב את אנגליה, אך השלים עם המלך ב 1648 , ועד 1653 
היה מפקד שייטת מלכותית קטנה. אח״ב תי בגרמניה. משעלה 
צ׳רלז 11 (ע״ע) חזר ר׳ לאנגליה, ופיקד בהצלחה בים במלחמות נגד 
ארצות־חשפלה. הוא נעשה אדמירל־הצי ( 1673 ) ולורד ראשון של 
האדמירליות. 

ר׳ היה גם איש־עסקים ממולח, בעל מניות בחברות לניצול אפריקה, 
והנשיא הראשון של "חברת מפרץ הדמון" (ע״ע הדסון, מפרץ־). כן 
היה צייר. ולזכותו נזקפת המצאת תהליך ה 10 ח 7,2011 ח 1 ת בחרטות. 
ר׳, חבר־מייסד של "החברה המלכותית", אן■ היה מדען מוכשר, בעל 
מעבדה בסירת וינזור. הוא שכלל את ייצור אבקת-השריפה וערך 
ניסויים בליסטיים. תרכובת "מתכת הנסיך"( 1 מ־ 4 ז 5 ':מח״ נ 1 ) נקראת 
על שמו. 


הגפיר רו-פרט, כפי שתיארוהו "עגולי־הראש" 


. 8/11716 ־ 1/16 / 0 .?/ ,ח $50 * 81 ־ו<- 1 . 8 ; 1934 717166  .'׳\ ; 1935 . 0 ; 1680 

. 1962 ,. 13 [ 0 151 >£ ,.? 1 ./ / 0 

רוקוסובסקי, קונסטנטין קונסטנטינוביץ ׳- 11111 ־ 1 * 3 זס 011 ) 1 

(פול' 1 ־ 751 ־ 0550 ־ £01 ) ; 1111 ־ 0000801 ־ 01 ? 1108119 ־ 1101171 ־ 011 ) 1 — 

( 1896 — 1968 ), איש־צבא. רוסי־פולני. ו" היה חבר המפלגה הקומו¬ 
ניסטית מ 1919 • עלה לדרגת גנרל ב״צבא האדום״. אך נאסר ( 1937 ) 
בתקופת ״הטיהורים״ של סטלין (ע״ע). במלה״ע 11 מילא תפקידים 
מרכזיים בהגנת מוסקווה, בחזית כריאנסק, על נהר דון וברוסיה 
הלבנה. ב 1944 , שנה בה הגיעו גיסותיו לנהר ויסלה, נעשה מרשל 
של הצבא הרוסי. אח״כ כבש חלקים ניכרים של סומרו והגיע עד 
ברלין. נחשב בין חשובי המצביאים הרוסיים במלה״ע 11 . 

ב 1949 התפטר ר' מ״הצבא האדום", ובשל מוצאו הפולני נתמנה 
מפקד עליון של הצבא הפולני, בדרגת מרשל. ושר-ההגנה של פולניה. 


ב 1952 נעשה גם סגן רד,"מ. היה נציגו העיקרי של ה״ססליניזם" בפו¬ 
לניה. ב 1956 התפטר מכל תפקידיו, כנראה לפי דרישת גומולקה (ע״ע. 
כרך מילואים), חזר לבריה״מ. והיה שם, עד 1962 , סגן שר־ההגנה, 

רוקוקו (מן הצרם׳ ־ 3111 ־ 0 ־, סלעי, דמוי סלע), סגנון באמנות — 
בחלקו פיתוח והמשך של הבדוק (ע״ע). ראשית הר בצרפת, 

בתקופת העוצר הדוכס פיליפ מאורלאן ( 1715 — 1723 ). הר׳ שלט 
בבמה מארצות אירופה, בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה 18 . 
צמיחת הר היתה אמנם קשורה בגורמים היסטוריים ובהתפתחויות 
חברתיות ותרבותיות מיוחדות לצרפת, אך הוא היה לתופעה בי״ל. 

המרכז החשוב הראשון של הר׳ בצרפת היה בפרים ובסביבתה. 
אתרי מות לואי ־!■!צ ( 1715 ) התחוללה ראקציה נגד ההדר 
וד,טקסיות המופרזים של תצר־המלכות בוורסאי. האצולה החדשה 
העדיפה על "כלוב־הזהב" הענקי של ורסאי את הארמונות 
העירוניים בפרים, שהיו קטנים יחסית וחדריהם נוחים ונעימים 
למגורים מאלה של הארמון 
הבארוקי. בהם, ובעיקר ב־ 

עיצוב־הפנים שלהם ובעיטו־ 

רד,ם, פרח לראשונה סגנון 
הר. בניגוד לה(ד של הפ¬ 
נים הבארוקי ביטא סגנון 
עיטור־הפנים של הר את 
השאיפה לקלילות, חן, אלגנ¬ 
טיות, נוחות ורגיעה. להדו־ 

ניזם ולגירוי ערן של האינ¬ 
טלקט ושל החושים, שאפיינו 
את האידאלים של תרבות 
המאה ה 18 בראשיתה. עי־ 

צוב־הפנים נטה לצמצום מי¬ 
דות החדרם ולמבנים שופעי־ 

אור. התבליטים ד,פיסוליים 
הכבדים עזי-הבליטות וניגודי 
האור־וצל של הסגנון הבא- 
רוקי פינו את מקומם ל״פא־ 

נלים דקורטיוויים", שעוטרו 
בעיטורי־עץ(!־!־־!!סל/וסטו- 
קו מוזהבים. בעלי חן קווי 
עדין וקליל. המוטיווים ה־ 

מסולסלים של עיטורים אלה — שאורגנו לעתים במכוון במבנים 
בלתי־סימטריים, במטרה ליצור רושם של זרימה וקצב ולהפתיע 
בתנועה בלתי־צפויה — היו לסימן־ההכר המובהק של סגנון הר. 
אל הצורות המופשטות צורפו גם מוסיווים נטורליסטיים של פרחים, 
ענפים ועצים, סמלים, דמויות, ואף פחזות־הווי קטנים. גם מוטיווים 
איקו׳נוגרפיים וצורניים סיניים (!־!־־!־""!ל־), שהיו אז לאפנה, 
הופיעו לעתים בעיטורי הר. עיצוב־הפנים של "אוסל דה סיביז" 
(־!״(!!סל! ־ 1 ־ 1 :>־״ג£) בפריס, 1738/9 — ובמיוחד "הטרקלין הסגלגל" 
שלו, שתכנן הארדיבל ז׳רפן בופראן ( 1 > 311 ז)) 80 ! 1667 — 1754 ) — 
הוא דוגמה מושלמת לסגנון הר׳ הבשל ולשיתוף האמנויות האפייני 
לעיצוב־הפנים ועיטורו בסגנון זה: משולבים בו תבליטי-סטוקו עדינים 
בציוריהם של שארל ז׳חף נאטואר (־־־״־גא: 1700 — 1777 ) ואחרים. 
אפילו צורותיהן המסולסלות של מסגרות־ר,תמונות שיקפו את רוה 
סגנון הרי. "אולם־המראות" בביתן אמאליינבורג בנימפנבורג(מינכן), 
יצירת הארדיכל הצרפתי ז׳אן פרנסוא דה קיוויה (!־! 017111 ! 1695 — 
1768 ) — משכיות־החמדה של ארדיכלות הר — הוא עדות אפיינית 
להשפעת בופראן בגרמניה. עם פעצבי־הפנים הנודעים שפעלו בצרפת 
בסגנון הר נמנו: קלוד אורראן ( 38 ־ 1 ־ 15.11 ; 1658 — 1734 ), ז׳יל מארי 




953 


.־וקוק• 


954 



אופנור ( 1101-3 ־נ!,} 0 ; 1672 — 1742 ). ניקולה פינו ( 1 ! 11:2 ! 1 * 1 ; 
1684 — 1754 ) וז׳יסט אורל מסוניה (■ 1 ־ 158011111 ־ 4 ): 1695 — 
1750 )! עיטורי הפאנליס שעיצבו כונו ■ערבסקות". 

חידוש מעניין בתכנון האורבאני בסגנון הר היה 
השימוש בסטווים פתוחים, שקישרו בין המבנים סביב 
הכיכרות העירוניות לביו חצר הארמונות וגניהם — 
כך הוא בכיכר בנאנסי, ־•״ 1 ־ 031-1 13 ־ 3 ־־ 13 ?, שתוכננה 
בידי בופראן ב 1715 והושלמה בשנים 1735 — 1755 בידי 
עמנואל ארה דה קורני (ז 1 ד!ס 0 ־ 3 ־!־מ! 1705 — 1763 ). 
פלסיוו זח פותח גם הוא בגרמניה (שקדמה בכו לצרפת)! 
כאלה הן כיכר ה״צווינגר׳ בדרזדן ( 1711 — 1722 ! ר׳ אחד 
מביתניה: כרך ה׳. עמ ׳ 729/30 ), יצירודהמופת של האת 
דיכל מאתיום דניאל פפלסאן (תת 3 וח 1 ־קקנ 01 ?! 1662 — 
1736 ), וחצר ארמון ..סאנסוסי" בפוססדאם, שתוכננה בידי קנו׳בלם־ 
דורך (זרע) בשנים 1745 — 1747 . 

אידאל החן, העדינות והמקצב המפולפל של הר׳ הצרפתי מצא 
את ביטויו בתחום הציור ביצירתו של וטל(ע״ע), "ההפלגה לקיתרה", 
ועמו פרג הנושאים החדש האפייני לתקופה ן^ן* _ ה 5 ־ 831301 5 ־ז־) 
("מסיבות האהבהבים"), שציירו גם יורשי ואטו, ז׳אן באטיפט פאסר 
( 1 ־ 31 ?! 1695 — 1736 ) ולנקרה (ע״ע). בושה, פרגונר (עי ערכיהם) 
וש, ז׳. נאטואר העבירו נושאים אלה לתחום המיתולוגיה (- 110 ־ 17 ״ 
־ 831301 ־ 1061 ), בהעניקם לו תופפת חושניות. 

הר׳ טבע את חותמו באמנויות השימושיות והזעירות, ובעיקר 
ברהיטים (ע״ע) ובכלי־השולחן מכל החמרים. מבחר התפקידים, 
הצורות והעיטורים של רהיטי תקופת לואי זג x חיה עשיר 
להפליא. 


עם היוצרים האפייניים נפנו: אנטואן גוררו( 13 ! 3 ־ז 3 ט 03 ! 1680 — 
1751 ). ז׳אן פרנפואה אבן ( 0 ־ 6 ־ 0 ! 1720 [?]— 1763 )וז׳אןאנרי ריזנר 



פנים בנהיית וים, ליד רינר 1 , 1745 — 1754 . 
הארדיב?: ר. ציסרסן. ארריב? הפגים: י. כ, ציכירמז 


ארכיוז ״נלוודרה רעליזד, וינה. 1721 — 1724 . תארדיכל: י י:. 6 * 1 היידזנרכם 

(ז־״־$־ 1 א: 1734 — 1806 ). מקום חשוב בתחום כלי־השולחן היה 
לחרסינה (ע״ע). 

סגנון הר׳ פרח בארצות הגרמניות בעצמה לא־פחותה מזו שב¬ 
צרפת: הגם שהושפע בתקופות ובתחומים מסוימים מצרפת, התפתח 
באורח עצמאי ובאפיקים מיוחדים משלו. ובמיוחד בארדיכלות וב־ 
עיטור הארכיטקטוני־הפיפולי. בעשרות מנזרים, כנסיות וארמונות 
מפוארים של נסיכים מקומיים שהוקמו, בייחוד בגרמניה ובאוסטריה. 
משמשים עפ״ר בערבוביה סגנון הבארוק המאוחר וסגנון הר׳. בווריה 
ובירתה מינכן היו מרכז הר׳ הגרמני. בתכנון ארמונות הנסיכים. 
כגון ארמון־המושב של ההגמון־הנסיך בווירצבורג (ע״ע י. ב. נוימן, 
ותם׳ שם), השתתפו יוצרי הר׳ הצרפתי, האדריכלים בופראן ורלבר 
דה ק?ם (־ 0011 ! 1656 — 1735 ). חותם הר הוטבע בעיקר בעיצוב 
הפנים ובעיטורו. עיטורי ד,פסוקו, מעשי־ידיהם של אנטוניו בוסי 
האיטלקי (מת 1764 ) ואחרים, הם שהקנו לארמונותיו ולכנסיותיו 
של נוימן, הבארוקיים במבנם, את הפנים בעל אופי־הר. העיטורים 
בארמונות פוטסדאם (נבנו בידי קנובלסדורף) הם משיאי עיטור־הר׳ 
באדריכלות של הארמון הגרמני. דוגמות אחרות לעיטור-הר — 
ארמון שנברון בסביבות וינה ולשכת-הזהב בארמון "בלודרה התחתון" 
בווינה. 

פריחה רבה־בפיוחד של הר׳ ניכרת בעיצוב־הפנים של הכנסיות. 
הכנסיה הראשונה שנבנתה ועוטרה כולה בסגנון הר' היתה "כנסיית 
עולי-הרגל״ בשטיינהאוזן( 1727 — 1733 ) — פרי עבודתו של חארדיכל 
דומיניקום צימרמאן(ת״ 03 זז־מזתז 21 : 1685 — 1766 ) ! העיטור הציורי 
בה, בהיר־ד,צבעים והעליז, בעל התאורה הישירה ושווח־העצמה, הוא 
מעשה־ידי אחיו, יוהאן באפטיסט צימרפאן ( 1680 — 1758 ). דוגמות 
מרהיבות של עיטור־פנים מצויות בכנסיית וים ( 105 '.גו: 1745 — 1754 ) 
ובכנסיות מנזרי צוויפאלטן (ת־] £31 ־ 1 * 2 : 1741 — 1753 ) ואלטרבוירן 
("־"!*!""ס: 1744 — 1767 ), שתכנן הפורה שבאדריכלי הר׳ הגרמני, 
יוד,אן מיכאל פישר ( 1692 — 1766 ). בין הפסלים הרבים. סעטרי־הפנים 
בבנייני הר׳ בארצות הגרמניות, בלט א• גינתר (ע״ע). 

ביטוי נחמד של רוח־הר׳ הם פסלי הגנים, הכוללים, כפסלי 
החרסינה. דמויות הימוריסטיות — של חצרנים, גמדים, ליצנים, 
איכרים, ועוד (פסלי פרדינאנד דיץ ( 2 פ־ 1 כ 1 ! 1709 — 1777 ] בגן טירת 
פייטסהכהיים [ 1 דו 1 ־ 01111 ס 511 ) 1 ־׳\! 1763 — 1768 ]). 

השפעת הר׳ הצרפתי והגרמני ניכרת היטב ברוסיה. דוגמה 
אפיינית לעיטור־הפנים בנוסח־הר׳ הוא בארמון המלכותי בצארסקויה 
סילו ליד פטרבורג. באנגליה לא היתה לר׳ כל אחיזה באדריכלות. 
אד יצירתו של ו. חוגרת (ע״ע) מעידה על השפעת הקומפוזיציה 
המסולסלת שהמציא וטו. אסנויות ספרד ופורטוגל לא הושפעו 
מסגנון הר׳. גם באיטליה היו הדיו קלושים. והם התבטאו בנטיה ליתר 
קלות וסלסול באדריכלות ובציור. ור׳ תמי צבעונית בכרך זה. 

* 16 > 1 * £11/1 ! ) 1 ( 1 .מז 0 נ 051 ; 1923 ,. 11 1 ) 1 /) 11 ' 1 )^ 81 , 01111161 ? .\ 2 

- 6 ?/ 5 ) 4 ! •.זד 6 ״/>־/? ח) )!))/! ) 111 011 ,:!: 34 : 10 ( 1 .£ ; 1929 



955 


רוק ■קו — רוקח 


9 : 6 


11 ) 11 [ <ז 0 ,יוסחו!**} . 1-1 - ז £0 יס< $0110111 ; 1951 ,'^ 1-0111! X - 

- 1 ו>\ . 1 < ;־ 1964 ,.?/ ) 111 / 0 1 * 11:10 ) 07 ) 7/1 , 11 בי 1 וח 1 ^ 1 .? ; 1960 ,.?/ !)!/ 

■וו 4701 / , 1100014 ^ 11 ־ 11.1 .!ל ; 1965 , ) 7 > 11 )) 1 ו 1 /) 4.7 .?/ #!/ס ) 11 ( #6101 ז מ 10 
. 18 5 ) 1 ) 151 * 11 ) 1 ) 1 ( 1 ,ז £6116 . 11 ; 1968 ,^הס 1 * 77 ) 0 הי 1 ) 1/1 וו 50 הו ) 1117 ))) 
. 1971 , 715 ) 1 ) 1 * 101171111 
א. רו. 

רוקח, משפחת פעילי התיישבות בא״י. 

1 ) א לעז ר ר' ( 1854 . ירושלים — 1914 , דר(ד,וביץ׳), נכדו 
של ישראל ב״ק (ע״ע), גדל בירושלים ולאחר נישואיו עבר לצפת. 
מנעוריו עסק בהשכלה. הוא שלח מאסרים על מצב יהודי צפת לעתו• 
נות היהודית בחו״ל. ובהם תקף את החלקה (ע״ע) וגבאיה והסיף 
לפרלדוקסיוויות ולחקלאות. בשל בך רדפוהו פרנסי צפת. והוא 
נאלץ לברוח והתיישב בביירות! משם המשיך לכתוב לחו״ל ולעתון 
..החבצלת״ בא״י, אלעזר סייע למתיישבי ״גיא אוני״ (אח״ב — ראש־ 
פנה (ע״ע]). בשנים 1880 — 1885 שהה ברומניה, ובעתונים שיסד 
שם הסיף להתיישבות בא״י. הוא היה ממייסדי "חבת ציון" (ע״ע) 
וגם סייע לעליה מרומניה ב 1882 . ב 1885 חזר לא׳י כמזכירו של 
ק• ז. ויסוצקי (ע״ע), שבא בשליחות ״חובבי ציון״. ב 1888/9 לחם 
נמרצות, מעל דפי "החבצלת", נגד פקידות הברון, ותמך במורדי 
המושבות (ע״ע א״י. עמ ׳ 509/10 ). ב 1897 חזר לרומניה, ויסד ביאסי 
את העתון ״תלפיות״. ב 1901 עקר לגליציה, ויסד במצ׳אץ׳ עתון, 
"דער וועקער" ("המעורר"), שבעריכתו סייע ש״י עגנון הצעיר. 

2 ) שמע ו ן ר׳( 1863 , ירושלים— 1922 . וינה! נסמן בת״א),אחיו 
של 1 ). גדל בירושלים. ב 1884 עבר ליפו. ופיקח על תשלום מם־הדרך 
מיפו לירושלים, שהוא ואביו חכרו מהתורכים. ביפו יסד את אגודת 
״עזרת ישראל״ — לסייע לעולים שעברו את יפו ולשפר את הסדרים 
בקהילה. ב 1887 היה ממייסדי השכונה היהודית הראשונה ביפו — 
נוה־צדק. שמעון ר׳ עשה לאיחוד הספרדים והאשכנזים ביפו 
לקהילה אחת ( 1890 ), ושימש נשיאה. הוא היה מחלוצי הפרדסנות 
העברית, ומנהל חברת־השיווק הקואופרטיווית שלה ( 1900 ). במלה״ע 1 
היד, ספק העצים להסקת רכבות הצבא התורכי, וניצל את קשריו עם 
אנשי השלטון ועם נכבדי הערבים לסובת היישוב העברי. 

3 ) ישראל רוקח ( 1869 . יפו — 1959 , ת״א), בנו של 2 ), 
איש־ציבור ומדינאי ישראלי, השתייך לאגף האזרחי ביישוב 

האי׳יי. למד הנדסת חשמל בשוויץ 
מ 1922 היה חבר .,ועד ת״א", 

ומאוחר־יותר של מועצת העיריה. 

הוא כיהן ברציפות עד 1953 , בראש 
מחלקה, כסגן ראש־העיר, ומ 1937 — 

כראש־העיר במקומו של מ. דיזנגוף 
(ע״ע) מסעם רשימת "המרכז 
המאוחד׳ שייצגה את הגוש האזרחי 
בת״א. בד־בבד עם פעילותו הציבו¬ 
רית עסק במסחר. בימי כהונתו הפכה 
ת״א משכונת גנים לעיר הגדולה 
בארץ. ב 1947 נעצר ונכלא במחנה־ 

המעצר בלסרון — עם ראשי היישוב 
האחרים — באשמת סיוע למחתרות. 

ישראל ר׳ היה ממנהיגי מפלגת 
״הציונים הכללים״ (ע״ע), ומטעמה נבחר לכנסת ב 1949 . בשנים 
1953 — 1955 היה שר־הפנים. ובשנים 1957 — 1959 — סגן יו״ר 
הכנסת. כן היה ממייסדי עתון "הבוקר" ויו״ר אגודת-חספורס,.מכבי". 

ציון לנשמת ש. ר׳ ז״ל, תרפ״ג! מ. סמילנסקי, משפחה האדמה. ב/ 
172 — 179 , תשיר; י. קלויזנר, חיבת ציון ברומניה (מפתת בערבו), 
תשי״ה: הנ״ל, התנועה לציון ברוסיה, א׳: בהתעורר עם (מפתח בער¬ 
כו). תשכ״ב; נ. ירדני. א. ר' (ארשת, די), תשכ״ו 1 א. רמבח, י. ר׳ — 
קברניטה של ת״א, תשב״ט, 

אל. רי. 


רוקח, שושלת אדמו״רי בלז. 

1 ) ר שלום ר ( 1779 , ברודי — 1855 , בלז), מייסד השד 
שלת, היה מצאצאי ר׳ אלעזר ר, רבד, של אמססרדם, בעל "מעשה 
רוקח" (אמססרדם, ת״ק). בצעירותו נתייתם מאביו. עבר לעיירה 
סוקאל, לבית דודו ר , יששכר בר, ואת בתו, מלכה, נשא לאשה. בסו- 
קאל נתקרב לחסידות, בהשפעת ר׳ שלמה מלוצק, מתלמידיו המוב¬ 
הקים של ר׳ דב בר "המגיד" ממזריץ' (ע״ע). אח״ב נתקרב לר״י 
הורביץ, ה״חוזה" מלובלין, למגיד ר׳ ישראל מקודניץ, לר׳ אורי, 
"השרף" מססרליסק ולד׳ אברהם יהושע השיל, ה״אוהב ישראל" 
מאפטא (ע , ערכיהם). ע״פ המלצת ה״חוזה" נתקבל לרב בבלו 
(ע״ע), ושם יסד "חצר" נודעת ובימ״ד גדול, לאחר פסירת "החוזה" 
נתעצמה פעולתו, ואלפים סרו למשמעתו, ר׳ שלום נתפרסם כ״בעל- 
מופת״, ועם זה — כבעל־הלכה וכלמדן מובהק, שגם עודד מאד את 
לימוד התורה בין חסידיו. הוא הסיף לשמרנות בשמירת המצוות, 
המנהגים והלבוש, ודרש פשטות באורח־החיים. ר׳ שלום עמד 
בקשרים הדוקים עם גדולי הרבנים ה״מתנגדים", כר׳ שלמה קלוגר, 
ר׳ יעקב אורנשסין (ע׳ ערכיהם) ועוד, ובהנהגתו נוצרה המזיגה בין 
הצדיקות והרבנות. הוא נסל הלק מרכזי בהנהגת חרדי גליציה, ולחם 
רבות לשיפור תנאיהם הכלכליים. כן ניהל מלחמה קשה נגד ההשכלה 
וההתבוללות. קובץ מדבריו ומסיפורי-מעשיו נדפס בם׳ "דובר שלום" 
(פשמישל, תר״ע). 

2 ) ר׳ יהושע ר׳ ( 1825 , בלז — 1894 , שם), בנו של 1 ) וממ¬ 
שיך דרכו. ארגן את חצר בלז וביסס את מעמדה כמוקד החסידות 
בגליציה. בייחוד היה פעיל במלחמה בהשכלה וברפורמה. ב 1878 
יסד, בהשתתפות ר׳ ש. סופר (ע״ע) מקרקוב, את ארגון החרדים 
״מחזיקי הדת״ — שגם הוציא עתון קבוע — במסרה להגן על צביונה 
החרדי של יהדות אוססריה. בימיו ייצגה חסידות בלז את אחת העמ¬ 
דות הקיצוניות־ביותר בקרב האורתודוכסיה בגליציה. מקצת תורתו 
נכללה בם׳ "דובר-שלום" הנ״ל. 

3 ) ד׳ יששכר דב ר׳ ( 1855 , בלז— 1927 , שם), בנו של 2 ), 
המשיך את מסורת בלז בכל. הוא עמד תחת השפעת האדמו״ר ר׳ 
אהרן (ע״ע) מצ׳רנוביל. בקיצוניותו התנגד גם לציונות וגם ל״אגדת 
ישראל״ (ע״ע). במלה״ע 1 נמלט להונגריה. שם הוציא את שמה של 
חסידות בלז. ב 1918 עבר לסוקצול (ע״ע), ושם היה מעורב במחלוקת 
מרה עם האדסו״ר המקומי. ב 1921 שב לגליציה: תחילה ישב בהול- 
שיץ, וב 1925 חזר לבלז. בבחירות לפרלמנם האוסטרי תמך ברשימה 
הכללית, ולא הצסרף לאחת מן הרשימות היהודיות. 

4 ר׳ אהרן ר׳ ( 1882 , בלז — 1957 , ת״א), בנו של 3 ). מילא 
את מקום אביו. והמשיך בדרכו הדתית, החברתית והציבורית. בשואה 
נספו רוב בני משפחתו. הוא ניצל יחידי, ובעזרת חסידי בלז בהונ¬ 
גריה, לאחר תלאות רבות, הניע לבודפשט. משם עלה ארצה והתיישב 
בת״א. כאן יצר מרכז חדש לחסידות בלז, ואף שינה את עמדותיו, 
בהורותו לחסידיו לתמוך באגודת ישראל. הוא יסד ישיבות ובתמ״ד 
רבים, והשפעתו ניכרה בקרב היהדות החרדית בארץ. לאחר מותו 
הוקם בירושלים מרכז גדול לחסידות בלז ומוסדותיה. 

5 ) ר״ יששכר ד ב ר׳ ( 1948 ), בן אחיו של 4 ), נתמנה 
לאדמו״רות בלז כ״ינוקא״, עם פסירת דודו ב 1957 , ב 1966 עלה 
בפועל על בם האדמו״רות ביחשלים. 

ס. י. נוטפן, רבי שלוט מבא, תרצ״ח! הנ״ל, בא, תשי״ב! ד. שטוק. 

ססחוו ה-לדות, רפ״ו-רצ״ו. חרצ״ה , א, י. ברוסברג, מגדולי החסי¬ 

דות, י', תשס״ו; ם. יהוקאלי, הגלת הרבי סבלו מגיא החריגה בפולין, 

תשכ״ב-: נ. אורטנד. דבר הן, תשכ״ג; ב. לנדאו - נ. אורטנר, הרב 

הקרוש מבעלזא, תשכ״ז. י 5 

רוקחות (■"גמזזגל(!), תורת הכנת התרופות. המונחים רוקח, 
מרקחת, ומעשה רוקח כבד מופיעים במקרא(שמ׳ ל, כה, ועוד). 

הר׳ עוסקת בהכנת תרופות ובהכשרתו לשימוש בידי הרופא. התרו¬ 
פות כוללות: תרופות לשימוש חיצוני — משחות, תרחיפים (-"פקבטב 



ישראל ריסח 

(לשכת העחונות הטסשלחית) 


957 


רוקח •ת 


958 


$10115 ) ותמיסות לטיפול בפחלות־עוד ובמחלות שגרוניות; תרסיסים 
(אירוסולים — טיפות קטנטנות או חלקיקים זעירים, המתפזרים 
בעזרת גז בלתי־פעיל. את האירוסול מרטסים לתוך הלוע, כך שהטי־ 
פות מגיעות עם אוויר־הנשימה אל תסימפונות — לשם הרחבתם); 
פתילות — לספיגת התרופה מן המעי הגם — וטבליות או כמוסות 
(תרופה מוצקת סגורה בתוך מיכל סלססי קטן! המבלית כוללת 
תוספות שונות, כגון, הוסר מדביק. המרי טעם וצבע, וחמרים בלתי־ 
פעילים — להשלמת הנפח). 

הרוקח אחראי להרכבה הנכון של התרופה, בהכנת תערובות 
של תרופות. עליו לשקול אילו סוגים הוא רשאי לערבב, ובאילו 
מקרים עלולה לחול אי־התאמה (׳(!!!!טמגתמזססח!). מוטלת עליו 
האחריות למינון הנבון ולנקיונד. הכימי של התרופה. המינון תשוב־ 
במיוחד בתרופות שמקורן טבעי, שכן הן מכילות בר״כ תערובת 
שפעילותה אינה קבועה. על הרוקח להבטיח כי החולה אמנם יקבל 
את המנה הדרושה, אך עליו למנוע נזק בעטיו של מינון־יתר. רוב 
התרופות עלולות לגרום לתופעות־לוואי בלתי־רצויות או להרעלות 
(ע״ע רעל). על הרוקח גם למנוע שימוש־לרעה בתרופות — במיוחד 
בסמים. 

התפתחותה העצומה של הר מציבה לרוקח אתגרים חדשים, 
כגון, מציאת שיטות אנליטיות לקביעת החומר־הפעיל בתכשיר 
הרוקחי ובז בנוף. יש לברר האם תרופה היא יציבה, ולכמה זמן 
ניתן לאחסנת בלי שתאבד מפעילותה! כך מודדים את אורך־החיים 
של התכשיר ( 1 ) 11 ) 51101 ), ולפיו קובעים את תאריך הפסילה 
(:! 831 0x511311011 ) — שחייב להופיע על האריזה. יש לבדוק גם 
באיזו מהירות מתפוררת הטבלית בנוזלי־הקיבה ובמעיים, את חום־ 
ההיתוך של פתילות ואת חמיצותם של תכשירים המיועדים לזריקות. 
יש לעקוב אחר ריכוז התרופה ברם, אחר שניתנה דדך הפה, דבר 
המלמד על שיעור זמינותה בתנאים ביולוגיים (! 131111111 ! 3 ! 31 ־ 5111 ) . 
יש לעקוב אחר גורל התרופה בגוף: האם היא עוברת שינוי בחלוף- 
חסרים (ע״ע) ן האם תוצריה ניחנים בפעילות פרמקולוגיתז כיצד 
נפטר הגוף מן התרופה עצמה ופתוצרי פירוקה ז — גורמים אלה 
קובעים את משד פעולת התרופה בגוף ( 0-111110 ) 11 5101081031 ). 

קיימות שיטות שונות להשפיע על משך הפעילות. ניחן להאריך 
את פעולתה של תרופה ע״י עיכוב חילוף־החמרים שלה, או ע״י 
הכנת מאגר ( 101 ן 110 ), שממנו משתחררות כמויות קטנות של התרופה 
אל מחזוד־הדם במשך תקופת ארוכה. 

במדינות מתקדמות מטילה הממשלה פיקוח על ייצור התרופות 
ועל השימוש בהן! היא דורשת סן הרוקחים ללמוד ר׳ במוסדות 
להשכלה־גבוהה, ורק אח״כ מתירה להם לעסוק במקצועם. שלטונות 
הבריאות מטילים על ועדת־מומחים לקבוע תקנים לאיכותה של בל 
תרופה, לתכונותיה הפיסיקליות והביולוגיות ולמינונה. כך אפשר 
לקבוע את החומר-הפעיל בכל תכשיר באופן איכותי וכמותי. תקנים 
אלה מקובצים בספר מיוחד — פרמקופיאה ( 0013 ק 00 בוחז 3 י 1 ק) — 
ומחייבים כל יצרן תרופות וכל רוקח בעל רשיון ממשלתי. על הקר 
התרופות ועל דרכי השפעתו — ע״ע אנטיביוטיים. תמרים: הלוצינו־ 
גנים! כימותרפיה! פרמקולוגיה. 

בית־המרקחת, מקום עבודתו של הרוקח, משמש להכנת 
תרופות בהתאם למרשם הרופא, ובן למכירת תרופות אלו 
ותרופות מובנות שמספקת ה תעשי ה הפרמצוסית (תעשיית 
התרופות). בבית־המרקהת מוכרים גם צורות מיוחדות של מזון 
מעובד (מזון לחולי סוכרת או לתינוקות), וכן מכשירים רפואיים. 
החוק מחייב להחזיק הסרים מסוימים — כגון רעלים ( 10x103 ) וסמים 
מסוכנים ( 001103 ־ 031 ) — בארונות סגורים ומוגנים. בישראל מוענק 
רשיון למכירת תרופות רק לרוקח מורשה, ופעולותיו סוגבלות לבית- 
מרקחת פרסי או מוסדי. החוק קובע אילו תרופות אסורות במכירה 
בלי מרשם ואילו תרופות ניתן לרכוש באורח פרטי. מרבית בתי- 


המרקחת מרחיבים את תחום פעילותם גם לתכשירים קוסמטיים. 
בארצות חוץ — בייחוד באה״ב — קיימת צורת־כלאיים של בית־ 
מרקחת עם חנות כל־בו ( 51010 111118 ). 

המרשם (אנג׳ 510501150011 ) מכיל את הרכב התרופה ואת 
כמותה ומינתה. וכן הוראות מתי וכיצד להשתמש בה. המרשם מעניק 
לחולה רשות לקבל את התרופה. הוא נכתב בשפת המקום. אך 
רופאים ורוקחים רבים ממשיכים במסורת יה״ב וכותבים אותו 
בלאטינית לשון המאפשרת תקשורת בי״ל. הרוקח חייב בשמירת 
סודיות המרשם. שכן לא־אהת ניתן׳ להסיק מחי מחלת החולה עי׳פ 
התרופה שעליו לקבל. 

בר׳ כמה ענפי התמחות: 1 ) הפרמקוגנוזיה (- 511311113 
׳( 0081105 ) עוסקת בזיהוי תרופות, בייחוד אלו המופקות ממקורות 
טבעיים (צמחים, מינרלים. חיות). למקצוע זה חשיבות מיוהדת בגילוי 
מקורות־הרעלה או בחקירת מעשים פליליים. 

2 ) הר׳ של בי״ח (׳( 5113111130 1131 <] 05 ! 1 ) עוסקת באספקת 
תרופות לפי דרישות מיוחדות של רופאים. ומופקרת על ביצוע 
נסיונות טיפוליים בתכשירים חדשים. 

3 ) ר׳ צבאית (׳( 113111130 ״! בו 136:1 מ 136 5 ד י וסין* ר י-ם. עואק: 

י הניאה ה 13 , (המוזיאון הםטרופו 5 יטני ?אמנוח, 

עד־אז. בביתר החזיק נידיורס. 


959 


רוקח 1 :■ 1 — רז?', ה■י■ 


96) 


שני חדרים מיוחדים — אחד להכנת תרופות (׳!סז^זס!) והשני 
לאחסונן ( 11 אך 09 ! 47 ) והשתמש במינרלים. צמחים ואיברים של בע״ח. 

החרם, שהטילה ועידת-הכנסיה באפסום ב 431 על הפטריארך 
נסטוריום (ע״ע) בקושטא, גרם ליציאת חסידיו הנטטוריאנים לארצות 
המזה״ת. כת זו העבירה את המסורת הרוקחית והרפואית מן התרבות 
היוונית־רומית לארצות־ערב. רופאים פרסים מפורסמים תרגמו את 
הספרים הקלאסיים מיוונית לערבית 1 התבלט בין המתרגמים הנין 
אבן־אסחאק (ע״ע). אחרי שכבשו צבאות ערב את ארצות הימה״ת 
והגיעו עד לספרד ולדרום צרפת, החזירו אח המידע הרפואי והרוקחי 
למערב. רופאים יהודים בספרד ובצרפת תרמו רבות להפצת ידע זה. 
עוד מקור-ידע עתיק הגיע לאירופה מן האינדיאנים בצפון־אמריקה. 
נדודי העמים, מסעי-הצלב ונסיעות־מחקר העשירו את הידיעות על 
הכנת תרופות מארצות רחוקות. יחד עם־זאת התפשטו המאגיה 
(ע״ע נשפים) והאלכימיה (ע״ע), שנתנו דחיפה למדע הניסויי. 
עם התפתחות מדעי־הטבע הושתת ידע זה על בסיס מדעי, 
ובמאות האחרונות התחיל השימוש בתרופות מסתייע בניסויים 
שיטתיים. 

פרצלסוס (ע״ע) עסק בניסויים בר' והכנים לשימוש תרופות 
מינרליות. הוא השתמש באתר (ע״ע אנסתזיה: אתרים), וראה את 
פעולתו המרדימה בתרנגולת. תגלית האתר כיחידה כימית פותחה 
אמנם בידי בן־זמנו, קורדוס ( 1515 — 1544 ), שהשתמש בתהליך של 
סינתזה (חומצה גפרתית + כוהל). קורדוס חיבר פרמקופיאה 
(רשימת תרופות) שיטתית, שנדפסה ע״ח עיריית נירנברג אחר מותו, 
וצו־השלטון חייב את הרוקחים לנהוג על־פיה. 

הרוקחים היו חלוצי פיתוח הכימיה האי-אורגנית והאורגנית. הם 
גילו מספר ניכר של יסודות כימיים, כגון ההלוגנים (ע״ע), ומתכות 
נדירות. כמו האורניום, שבודד לראשונה בידי מרטין קלפרוט 
(ב 011 חק £13 ) ב 1798 . רוקחים בידדו לראשונה חמרים פעילים מצמחי־ 
רפואה (ע״ע צמת, עמ׳ 789 ) ויסדו מדע כימי מיוחד — פיטוכימיה 

(׳ג־ 1 ] 11115 ^ 10011 ץלק). 

במאות ה 17 וה 18 נתגלו תמרים חדשים לטיפול במחלות; מיץ 
פרי־הדר — נגד צפדינה (ע״ע: לינד 11 ) 1.111 65 תז 13 ; 1753 ] הוכיח 
כי זו מחלת־חסר הנגרמת בשל ליקוי בתזונה): קליפת קינכונח 
הובאה מדרום־אמריקה — נגד מלריה (ע״ע כינין): התרופה איפק- 
קוניה (ע״ע) המכילה אמטין (ע״ע) — נגד דיזגטריה אסבית: 
התכשיר החשוב במחלת־לב — דיגיטליס — שהוכנס לשימוש טיפולי 
יעיל בידי ויתרינג (ע״ע: 1785 ). 

בהקף מלא התפתחה הד הניסויית מתחילת הסאה ה 19 — 
בראשונה בצרפת, ואח״כ בגרמניה ובבריטניה, ב 1805 בודד המורפין. 
ב 1809 פרסם מז׳נדי (ע״ע) עבודה ניסויית קלאסית על פעולת 
הסטריכנין (ע״ע) על מערכת גוף־החי. תלמידו הגדול, ק. ברנד 
(ע״ע), ממייסדי הפיסיולוגיה החדשה, עסק גם בר ותיאר את פעולת 
תחמוצת־הפחמן, קוררח, והשפעתה על מערכח־העצבים ( 1852 ), 
ועוד. בגרמניה חקר סרטורנר את הכימיה של המורפיום ואת אופן 
פעולתו ( 1817 ). יותר מכל קידם את הר׳ ואת הפרסקולוגיה (ע״ע) 
כמקצוע אקדמי עצמאי שמידברג( 2 ־ 1 ;)ל!)() 115 ז 111 ) 8 1 ) 31 * 05 ; 1838 — 
1921 ). הוא נתפרסם בייחוד במחקריו בדיגיטלים (ע״ע). שבהם קבע 
את הסינון המדויק ביחידות לפי הפעולה על לב צפרדע, וכן הבהיר 
את מנגנון הדטוכסיקציה (נטילת הרעילות) בעבודותיו על החומצה 
ההיפורית ( 1875/7 ). 

בין הניסויים הרבים יש להזכיר גם כאלה שחוקרים עשו על 
עצמם: פורקיניה (}!!יו:!־״!? .£ .(: 1825 ) תיאר הפרעות בריאות אחרי 
שבלע מנות גדולות של דיגיטליס: ברנסון (- 21110 ־ £3111161 135 ת 10 ד 1 
1 ״ 11 ; 1867 ) חקר על עצמו את פעולות האמיל־ניטריס: גם היום 
משמשים הניטריטים במחלת אנגינה פקטורים (ע״ע). 

פענוח המבנה הכימי של תרופות טבעיות הביא לייצור חמרים 


אלה ע״י סינתזה מעבדתית — כדי להתגבר על תלותן של ארצות 
מתקדמות באספקת צמחי־רפואה מארצות בלתי־ספותחות. במקרים 
רבים הוברר, כי תרופות סינתטיות אף עולות בפעילותן על הדגמים 
הטבעיים שהופקו מצמתי-רפואה. אח״כ התמקד המחקר באיתור 
תרכובות חדשות שאי־אפשר להשיגן בטבע, 

בישראל מוסדרים ענייני הר׳ ע״י משרד הבריאות. על 
תעשיית התרופות בארץ — ע״ע תרופות, תעשית-. 

ב 1953 הוקם בי״ס לד ליד האוניברסיטה העברית, כחלק מביה״ס 
לרפואה בעין־כרם שבירושלים. בביה״ס נלמדים קורסים בתחומי 
ר' שונים — קלינית, תעשייתית, ר׳־של־בי״ח, מידע על סמים וכן 
ענייני מינהל. 

' 1401111 .מ ; 1911 , 513 — 505 , 12111 16/1 ^ 6 (/€*ו 1 ) 4 ו< 1 ו 1-101 /€* 11 < 811 , 0158 ־ 1 ? .ן 
. 0 : 1963 ה 1 ,(. 045 ) 11 מבז 51 ל>| 1311 . 0 -) 641 ) 5 

;* 1963 { 0 $■ 106 ( ¥11 5 י£ה 1111 ז[ 1 ;'■ 110 ז 6 -ו£ ,(.!ס) • 1461 :> 6016 תמ 50 

. 5 - 702 י\ 0 ( 1.011 . 0 .[ ;* 1970 ,.י 7 (? 110 ?•!■ססז? ,(. 641 ) 15 ׳ 4 ד 0 זק 5 ,מ - 1 
( 0 0 ( 111 ).€ £ 11 :> 1-1 ("מדריד אנטומיה 

פתולוגית״)״ 1842 — 1846 ? 105 > 1£ )ח 3 ז *\ 01£10 ו 1 :> 5 ז 10 ז 0 ז! 0£01 ( 1 10 ( 1 
3 ״ 7.0 ת 0 ^ 1 (״מומים בשסתומי הלב״), 1873 ? ־יש^ 8£ נת 01 ■!* 1 ( 1 
ת 10 ז 0 ז־ 1 \ 2 ־ 301 > מ 110110 ^ת 2 ת.> 1 ת 118$1€ ו! 10 ז\\ (",על כמה מהלות־עורקים 
חשובות״)״ 1875 . ד גם פרסם מחקר על עקמומיות עמוד־השדרה. 

. 1970 , 0 ת 1€1 ' 4 ) 4 \ /ס ץ* 0 !!ו 14 01 ) 1 ו/ק 0 ^ 810 4 , ,)ז 0 נ 311 ״ד . 9 .ן 

יו. סי. 

רוקפלר ( 0101107 ^ 00 ^)״ משפחה אמריקנית, נודעת בעשרה 
המופלג ובפעילותה הפילנתרופית. מאישיה: 

1 ) ג׳ 1 ן דיוויסון ר׳ — . 8 ״״״״גט ״לס( — ( 1839 — 
1937 ), סייפד המשפחה, נולד בניו יורק. עבר לעיר קליוולנד. ובגיל 
19 כבר היה סוחר מצליח. משנתגלה נפם בצפון־מערב פנסילויניה 
השכנה ( 1859 ) עבר לעסקי נפם, ויחד עם אחיו, וילים ( 1841 — 1922 ), 
הקים ורכש בתי-זיקוק. ב 1870 הקים בקליוולנד את חברת .סטנדרד 
אויל אוב אוהיאר׳( 0610 ) 3110 ) 4 ז 43 ״ 3 ז 5 ), בהשקעה של מיליון דולר. 
ב 1880 שלטה חברתו בב 95% מכזשר־הזיקוק של אה״ב. ו' גם 
צבר הון אגדי מעסקות בתעשיות המתכת והרכבות. בשעתו נאמד 
עשרו בכמיליארד דולר, והוא נחשב לאדם העשיר בעולם. ב 1892 
פורקה חברתו המקורית, ע״פ .חוק שרמף נגד מונופולין (ת 13 ח-״ל 5 

]*״״ז-״חל!), וב 1911 פוצלה גם יורשתה, חברת "סטנדרד אויל 
א 1 ב ניו־ג׳רזי". ברם. ב 1890 ייסד את אוניברסיטת שיקאגו, ומכאן 
ואילו החל מתמסר יותר ויותר. ולבסוף בלבדית, לפעולות צדקה. 
סייעו לו בכך אשתו. לורה ספלמן (" 13 ״ 61 ק$ 013 ^ 1 ), ובנו היחיד 
(ר׳ להלן). לפי האומדן תרם ר׳ כ 550 מיליון דולר, והיה לשם־דבר, 
לאו־דווקא בשל עשרו, אלא בפעילותו לקידום האנושות. ב 1901 
הקים את "מכון ר׳ למחקר רפואי" ( £0111031 \ זס) 6 ז״ז 1 ז 5 ״ 1 .א 
6363,011 ) 1 ), וב 1903 מימן את ה״מועצה לחינוך כללי" ( 0006,31 
803,4 ״ £41163,10 ). ב 1910 הקים בניו יורק את "קרן ר׳" (.א 
00 ! 431 ״״ 0 ?)! ב 1970 הגיע רכושה ל 900 מיליון דולר בקירוב, 
ופעילותה העיקרית — מלחמה במחלות ובמגפות. 

2 ) ג׳ 1 ן דיוויסון ר׳ 11 ( 1874 — 1960 ), בנו של ( 1 ), 
תעשיין ופילנתרופ, ניהל את עסקי אביו מ 1896 . מ 1926 הוציא 
סכום של כ 60 מיליון דולר על שחזור העיר וילימזברג (- 5 ״! 3711113 ( 
א״״ל), בירתה הראשונה של מדינת ורג׳יניה, שהפכה לאתר היסטורי 
מפורסם. ב 1947 תרם לאו״ם את השטח בניו יורק שעליו הוקמו 
מבניו. תרופותיו למפעלים חינוכיים וציבוריים נאמדו בב 400 מיליון 
דולר. מתרומתו ( 1927 ) נבנה מוזיאון ר׳ בירושלים. מבניו: נלסון 
א. ר׳ (ר־ להלן)! וינתרופ ר׳ — . 8 ע 111,0 ח 1 ^\ — ( 1912 — 1973 ), 
פילנתרופ מושל מדינת ארקנסו ( 1967 — 1971 ) 1 דיוויד ר׳ — 
. 8 03144 — (נר 1915 ), בנקאי נודע. 

3 ) ב ל ם ו ן אולדריז׳ ר׳ — . 8 ! 73141161 ״ 146130 — 

(נר 1908 ), מדינאי אפריקני, רפובליקני, היה מעוזריו של הנשיא 
רוזולס (ע*ע), מתאם לעניינים ביו־אמריקניים ( 1940 — 1944 ), 
תת־שר בפיניסטריוו החוץ ( 1944 — 1945 ), מנהל תכנית־הסיוע 
לארצות נחשלות (״! 08,3 ,? ,״ 80 ,"!ס?) של הנשיא פרומו(ע״ע). 
תת-שר לבריאות, חינוך וסעד, ואח״ב יועץ הנשיא לענייני־חוץ, 
ובעל תפקידים אחרים. בממשל איזנהואר (ע״ע), מושל רפובליקני 
של מדינת ניו יורק ( 1959 — 1973 ), וסגן־נשיא של אה״ב בממשל 
ג׳רלד פורד (ע״ע ! 1974 — 1977 ). ר׳ לא הצליח להגיע למועמדות 
המפלגה הרפובליקנית לנשיאות אה״ב, שכן נחשד ע״י שמרני 
המפלגה בליברליות מוגזמת. 

בן אחר של משפחת ר׳, ג׳ון ד. ר׳ ז\ 1 (נר 1937 ), נבחר ב 1976 
למושל מדינת ורג׳יניה־המערבית. 

, 11 וק 0 ז 1 ) 1 ת 1110 ) 8 4 ת 0 11 ו 01 ו- 17 ! 411 ת 1 ״.?(. 0 ./ :־מ׳מסי/ תו ?• 81114 ,$ם 1 ז\ 6 א 

. 1976 ,. 7 ?( 16 ? 7 , 112 ^ 070 ( 1 . 0 — 0011167 .? ; 1953 , 1-11 
א. גל. 


רור,חבלמ ־ (זש 1 נ 111-861 ג 1 * 1 )" איזור תעשייתי במדינת רין־צפוני־ 
וסטפליה (ע״ע), ברפובליקה הפדרלית הגרמנית. החבל נקרא 
ע״ש הנהר רור שבדרומה הנשפך לרין בדיסבורג. גבולות חה״ר אינם 
מוגדרים מבחינה מינהלית. הוא נמשך — ממזרח למערב — לאורך 
כ 75 ק״מ, ורחבו — מצפון לדרום — כ 40 ק״מ. גרים בו כ 5.5 מיליון 
נפש ( 1975 ). 

חה״ר הוא המרכז התעשייתי של גרמניה ושל השוק האירופי 
המשותף (ע״ע אירופה 1 כר׳ מיל׳], עם' 185 ). התפתחותו התעשייתית 
החלה באמצע המאה ה 19 : הוחל אז בהפקה מואצת של פחם, 
שעליו התבססו תעשיות ברזל ופלדה, ומאוחר־יותר, 
תעשיות כימיות. מרבצי הפחם מופיעים סמוך לפני השטח 
בדרום, ושופעים בתלילות צפונה. כיום מתנהלת הבריח בעיקר 
בצפון, כשעמקה הממוצע 700 מ׳ (לעומת 300 מ׳ בבריטניה ו 130 מ׳ 
באה״ב). עתודות הפחם נאמדות בב 80 מיליארד טון. ובקצב התפוקה 
הנוכחי — כ 100 מיליון טון בשנה — הן עשויות להספיק לעוד כ 500 
שנה. עד למשבר הנפט ב 1974 הסתמנה ירידה תלולה בהפקת הפחם: 
מספר הפירים הפעילים צומצם בשנים 1967 — 1973 מ 140 ל 42 , 
ומספר הכורים — מ 330,000 ל 98,000 . התפוקה ירדה ל 80 מיליון 
טון. רוב הפחם משמש להפקת גז או כדלק לתחנות-כוח. הגז מועבר 
במערכת צינורות לחלקים גדולים של גרמניה. השיעור הגבוה של 
פחם מסלורגי עודד הקפת מפעלי ברזל ופלדה (קרוס [ע״ע] ואחדים). 
החבל הוא היצרן הגדול־ביותר של פלדה באירופה ( 30.3 מיליון טון 
בשנה), וכן מוצרי־פלדה. בעיקר קונסטרוקציות, מכונות וציוד רכבות. 
ב 1973 היה מספר המועסקים בכריה 160,000 , ותעשיית הפלדה 
ומוצריה העסיקה 256,000 נפש. לאחר מלה״ע 11 התפתחה תעשיה 
כימית ענפה, הכוללת נם בתי־זיקוק לנפט ומפעלים פטרוכימיים. 

עוד גורם להתפתחותו המהירה של האיזור הן דרכי־תחבורה 
נוחות. במערב האיזור משמש נהר הרין ציר־תנועה ראשי מצפון 
לדרום. יובליו המזרחיים של הרין משמשים דרכי-מים ממזרח 
למערב. והם מחוברים בתעלות לים הצפוני ולים הבלטי! בהם 
מובילים את המרי־הגלם הדרושים לתעשיה, בעיקר עפרות־ברזל. 
מערכת תחבורה של החבל כוללת גם רשת צפופה של סס״ב, כבישים 
ואוטוסטרדות. 

ניתן לחלק אח החבל ל 5 רצועות, המשתרעות ממערב למזרח. 

1 ) בדרום — הנהר רור ושוליו. באן פסקה הפקת הפחם פזפן, והאי־ 
זור משמש בעיקר לנופש. הנהר מווסת ע״י סכרים. היוצרים אגמים 
ומאגרי־מים! 2 ) מצפון ל 1 ) נמצא איזור ה״הלוג״ ( £46113,68 - דיד 
הפלח), דרך היסטורית, שלארכה מצויות הערים הוותיקות, שהפכו 
לערי תעשיית הפלדה הראשיות של החבל: דיסבורג, פילהיים, אסן, 
בובום ודורטמונד. גם כאן שוב אין מפיקים פחם < 3 ) לאורך הנהר 
אמשר (יובל הרין) מחכזת עיקר הפקתו של הפחם, ולידה — 
תעשיה כימית. ברצועה זו נמצאות הערים השניות־בןדלן באיוור. 
הנהר משמש לניקוז השפכים של כל האיזור: 4 ) על הרכס שמצפון 
לנהר אפשר משתרעת הרצועה הרביעית. כאן החל הפיתוח התע¬ 
שייתי מאוחר־יותר, והערים קטנות יחסית; 5 ) לאורך הנהר ליפח 
(יובל הרין) נמצא הפחם בעומק רב. כאן הוקמו המכרות המודר¬ 
ניים והגדולים־ביותר בחבל, ולידם — מפעלים כימיים ענקיים. כאן 
גם הוקפו ערים חדשות מתוכננות, שהידועה בהן היא פארל ( 75,800 
תוקף, 1970 ). 

חה״ר הוא האיזור הצפוף־ביותר באוכלוסין בגרמניה המערבית. 
כולו אגד־ערים אחד, ובו יותר מ 30 יחידות מוניציפליות. הגדולות 
שבהן הן: אסן — 665.350 תוש׳ ( 1973 ): דורטמונד — 628,200 ! 
דיסבורג — 428,600 ! בוכום — 335,870 תוש׳ (ע׳ ערכיהן). עתה 
נמצאת בתכנון רפורמה מוניציפלית שתצמצם את מספר היחידות 
ותיצור ערי מיליון. הבעיות הסביבתיות של האיזור קשות מאד. 




966 


ריר, הבל ה■ — רויט 


965 

מאז 1920 פעלה נו רשות־תכנון מרכזית (ר־ ביבל׳): היא בוסלה 
לאהרונה עם תכנון הרפורמה המוניציפלית. 

1 )ב 31 ז 1 ־] 0 יע 0411111£$ ו 5 ,וחט^ססצ שז 010£ * 0 .ס 116 ) <ןהז £0£ נ) ־ £111 ז} 3 ^ 0 ל 11 וז 05 

- £ 111 ג 1113 ) 1 )< 7 >ו <ה) 1 ו/ 300 ; 1960 , 71£ ו 1301 <ן 1 ס 71 סו #6£ | > 1 ז 021 ( 1 ן 1 ) 11 ]ס) 1 ־ 11 )וו£ 
. 1968 ,.? 1 7/16 , 18 ) 000 ? . 0 .! .א ; 1965 7-6 * 1 

י. קר. 

היסטוריה. ביה״ב היה חה״ר בעיקרו איזור חקלאי, ממערב 
למזרח חצה אותו ה״הלוג", אחד מנתיבי־הסתר החשובים של גרמניה 
המרבזית. במידה מצומצמת גם הפיקו פחכ, מתון מכרות פתוחים 
בדרום החבל. במקום שמרבצי־הפחם העצומים והמשתפעים צפונה 
לעומק 1.400 ם , ) קרובים לפני־הקרקע. התפתחות החבל כאיוור־ 
תעשיה החלה רק מ 1840 בערן. משאפשר השימוש במשאבות־קיסור 
לנצל גם מנרות עמוקים שהיו מועדים להצפה. ככל שפותחו אמצעי 
הטכניקה כן העמיקו המכרות, וריכוזם נע צפונה מנהר ר׳ לעבר 
נהר ליפה. שימוש יעיל בנתיבי-מים (ראשית — נהר הרין, ואח״כ 
תעלות חפורות) אפשר משלוח פחם למרחקים. בשנים 1850 — 1914 
עלתה תפוקח הפחם 0 1,6 ל 114 מיליון טון. ומספר הכורים עלה 
מ 13,000 ל 444,000 (רבים מהם מהגרים, ביניהם ממוצא פולני). 
תעשיית הפלדה. שהתגלמה בחברת קרופ (ע״ע), הפכה אח החבל, 
מאז מלחמת גרמניה־צרפת ( 1870/71 ). לנית־חנשק העיקרי של 
גרמניה. חנרות־ענק אחרות של התעשיה הכבדה, שהתפתחו בהבל 
במאה ה 19 , היו 30101 ^ (פלדה). 56111115 (מנרות ותעבורה) 
ו 551:11 ^ 11 ־ 1 (מנרות ופלדה). 

במלה״ע 1 סיפק חה״ר חלק מכריע מהנשק והתחמושת שצרכו 
הנוחות הגרמניים. אחרי המלחמה עוד עלתה חשיבות החבל, מאחר 
שגרמניה איבדה את מרבצי־הפחם בחבל הסאר ובשלזיה־עילית. 
במגמה להחליש אח נוחה של גרמניה, וגם כדי להבטיח את חשלום 
פיצויי־המלחמה (ע״ע פצויים), כבשו צרפת ובלגיה את החבל כולו 
(על דיסלדורף ודיסבורג ככר השתלטו ב 1921 ), והחזיקו בו בשנים 
1925-1923 . הדבר עורר התנגדות נמרצת באנגליה, ושאט־נפש 
באה״ב. הכיבוש עורר התנגדות סבילה נרחבת בקרב אוכלוסיית 
חה״ר, וזעם רב ביתר חלקי גרמניה. הנוחות הכובשים נקטו אמצעי 
דיכוי: 180,000 תוש׳ גורשו. והיו גם הוצאות־להורג (א. ל, שלגטר 
[־ 1 :!מ 8 ו 111 (:! 15 , 1894 — 1923 ): הדבר תרם לצמיחת הלאומנות בגרמניה 
ולעליית היסלר. הצרפתים גם ניסו לעורר בחבל תנועה בדלנית — 
בכוונה להפרידו מגרמניה — אן נכשלו. בעקבות תכנית דוז (ע״ע), 
שהבטיחה כי גרמניה תשלם פיצויים, בוטל כיבוש חה״ר. 

במלה״ע 1 ! שוב היו מפעלי־המתכת של חה־ר מגזר חיוני בתע- 
שיית־המלחמה הגרמנית. ועבדו בהם עובדי־כפיה רבים. החבל 
הופצץ קשות וב 75% (אומדן) מהבניינים בו נהרסו. ב 1945 נותר 
חלק מהצבא הגרמני בקלחת־הר׳ ( 1551 : 1 ) 1 . 14 ), תוך קרבות עזים. 
בתום המלחמה נמצא החבל בשטח הכיבוש הבריטי, ומשהוקמה 
מדינת רין־הצפוני־ומטפליה (לאחר פירוק פרוסיה), שולב בה. לאחר 
מלה״ע 11 שוב הגו הצרפתים רעיון של מדינת־ו* נפרדת, ובריר,"מ 
רצתה להטיל על החבל פיקוח משותף של בעלות־הברית, אך התכ¬ 
ניות לא מומשו. רשוח־הר׳ (־ £ 1 ז 81110 -.) 1 ) — לחלוקת תפוקח החבל 
ע״י מעצמות־המערב — התקיימה רק בשנים 1948 — 1952 , וגם פירוק 
המפעלים ששרדו לתועלת המנצחים לא בוצע בשיטתיות. אח״כ חזר 
החבל לריבונות מלאה של גרמניה המערבית. מאמצע שנות ה 50 
התפתח חה״ר להפליא מבחינה תעשייתית, ויתד עם תבל הרין הסמור 
הפד לאיזור העשיר־ביוחר בגרמניה. כיום חה״ר הוא אבן־פינה 
במערכת התעשיה של גרמניה המערבית, וגורם מכריע העושה מדינה 
זו לאחת המעצמות הכלכליות האדירות בעולם. _ 

ס 

רוךשך, יון ׳-׳ן — 50113011 ־ 1101 2011 וח־ €1 ^ 1 — ( 1884 — 1922 )/ 
פסיכיאטר שוויצי. לאחר סיום לימודיו ברפואה ( 1910 ) עבד 
בבת״ח ובמוסדות פסיכיאטריים שונים בשוויץ, כן עבד שנה אחת 



כחסי־דיו 5 ,.סבחנ* רורישך" 


( 1913/4 ) במוסקווה. ר׳ למד אצל אויגן בלוילר (ע״ע). ובהשפעתו 
נעשה מתומכי הפסיכואנליזה. הוא התפרסם בזכות ,מבחן כתמי־דיו" 
שחיבר ותיאר בספרו היחיד ) 11 ז 0£11381105 ו 01 ״ 5 < 1 ("אבחון הנפש") 
( 1921 ). — וע״ע הטלה, עם׳ 989 — 990 . 

מבחנו של ר׳ כולל סדרה של 10 כתמי-דיו סימטריים בצבעים 
שונים. לפיהם קבע ר׳ קני־מידה אחדים להערכת אישיות הנבחן: 
מספר כולל של תשובות, מתן דעת על שלמויות ועל פרטים, משן 
הבחינה. חוסר תגובה על כתמים מסוימים, הסבר לתנועות הנתפסות, 
הצבעים הנתפסים, תוכן הכתם בעיני הנבחן — דמויות אדם, חיות, 
צמחים, איברי גוף, עצמים דוממים ועוד: כן נרשמות התאמת 
התשובות למציאות ומידת מקוריותן. 

לפי שיטת הפרשנות של ר׳ ניתן להעריך את טיב התפיסה של 
הנבדק, דמיונו. רמת שכלו וצורת חשיבתו, פעילותו הרגשית, גישתו 
לעצמו ולעולם החיצוני, כושר הסתגלותו ומקוריותו. כן מצביע 
המבחן על סימני־אבחון של סוגי אנשים שונים, תקינים וסוטים, 
ביניהם רפי־שכל, פסיכוטים, אפילפטים ונפגעי־מוח. אי־לכך משמש 
מבחן ר׳ כלי־עזר יעיל ומהיר לאבחון פסיכופתולוגי. באמצעותו 
יכול מומחה לעמוד בזמן קצר על אישיותו של הנבחן ועל הרקע 
להתנהגותו. 

המבחן של ר׳ עורר במהרה התעניינות מדעית מרובה ותנועת 
מחקר ענפה: נערכו עבודות רבות לשיפור השיטה ולהשלמתה: 
עובדו סולמות־הערכה לילדים וסדרות להעברה קיבוצית, וכן סדרות 
מקבילות לבדיקה התרת: הוצעו סדרות קצרות־יותר וארוכות־יותר: 
פותחה גם דרך בדיקה ע״י בחירת תשובה מבין תשובות אחדות 
המוצעות במבחן: והומצאו שיטות הערכה חדשות ושונות. 

ברם, לשיטה זו גם חולשות ניכרות: ערכיו הסטטיסטיים של 
המבחן מאכזבים, וההערכה בו תלויה הרבה בגישת המעריך ובאינ- 
טואיציה שלו. לכן, חרף השימוש הרב בו, נחשב היום מבחן ר׳ 
יותר אמצעי־עזר לראיון מאשר מבחן אובייקטיווי בעל ערך מדעי. 
פ. דאובו - ש. אלון - ש. בקליאר. לניצול גורמי־החונן הספיציפיים 
בפיפצאי ר' (החינוך, נ״ד), תשי״א־ב: ם. ואובר ־ ש. אלון, ניסוי 
בר׳ מקוצר (שם, כ״ח), השכרת: ו. פהלר, פסיכולוגיה, ב', 110 — 123 , 
השכ״ד! א. עקביא, ניהוהן של תנובות רורשכיוה הוו הטעמה 
ל״התוכן״ (שם, ליה), חשביו: אנציק׳ חינוכית, ה', 50 — 52 , השכ״ס! 

. 3 . 54 ; 1958 ,.מ 41 511 ־ 7 4:1 ,״),;:י,״) /■׳״״״ר , 511:1 ( 10001-1 . 14 
, 4111.1 . 84 .א ; 1900 .׳ 0/053 :/:יכל( .ח ,(. 48 ) 4 מ[ 1 (מכו 0:5 -זו:) 11 א 
511,11114 ! 4 ־ 7 ,(. 10 ) 811105 ,א .( ; 1966 , 441111 1401 .א !': 5:11414 
11 ;.א : 4 ־ 7 , 1111:': 711,41011(, 1972; /. £. 8x011 מ 1 :: 11,7 :/ 5 84111144 
. 1974 , 531:1:111 :׳: 4:11.11 ::ה: 011 ם 

יו. גל. 

רוש (מ 1 נ 11 תס 0 ), סוג צמחים בן שני מינים, הנמנה עם משפחת 
הסוככיים (ע״ע). המין האחד, ר׳ עקוד ( 1 ה 11 ] 13 ! 11 במ 0.1 ), נפיץ 
באיזור הימה״ת והאזורים הקרובים לו, והמין השני — באפריקה 
הדרומית. בארץ גדל הר׳ במקומות עזובים ועל תלי־אשפה. ;בהו 
מגיע ל 1.5 מ׳. עליו מנוצים פעמיים או 3 . פרחיו לבנים וערוכים בסוב¬ 
בים מורכבים. פירותיו דו-זרעוניים וןדלם 2 — 4 מים. כל תלקי הצמח 
מכילים רעל חזק המורכב מהאלקלואיד קוניאין(זל 1 ״ז־ 0,1 ). במסורת 



967 


ריש — דרת 


968 


נודע רעל זה כרעל שממנו מת טוקרטם. הרעל עלול לגרום לעווית 
שטופה מוות, אך אם משתמשים בו ברפואה בסינון נכוו, הוא פועל 
כאמצעי מרגיע. — ספק אם הר׳ הנזכר במקרא והה לר׳ העקוד. 
י. סליקס, עולם הצומח המקראי, 197 — 198 , תשי״ז. 

רוקפור(־ליסי), ויקטור־אנרי מרקי דה —ז 0 זטוז\ 

(/וב; 1,11 -.) 1 ז 0 ) 00110 ? מ 3 ו וו 11 [!־ו 13 ל ,!־וחמול — ( 1831 — 

1913 ). עתונאי. סופר ומדינאי צרפתי. ר היה בו למשפחת אצולה 
מרוששת. הוא נודע בעטו השנון, ונטה חליפות לשמאל ולימין 
הקיצוני. מביקורת תאסרונית עבר ר׳ לעתונאות מדינית. בעתונו 
הנפוץ, !! 0 ־ 1350101 גג 1 (,הסנט״), תקף בארסיות את נפוליון 111 (ע״ע), 
ונאלץ לברות לזמן־מה לבלגיה. אח״ב היה חבר ביה״נ. נאסר בשל 
התקפותיו על המשטר ושוחרר בעקבות נפילת הקיסר. זמן קצר היה 
שר בלי־חיק בסמשלת־החירום הצרפתית ותמך בלהט בקומונה 
השמאלנית (ע״ע קומונה של פרים)< לאחר דיכויה הוגלה לקלדוניה 
החדשה ( 1873 ). משם ברח והתיישב בז׳נווה. משקיבל חנינה חזר 
לצרפת והקים את העתון הרדיקלי. 1 סב־ 111518 ! 1 ז״ 171 (■שונא 
הפשרות״. 1880 ), שתקף את גמנטד, (ע״ע) ואת פרי (ע״ע) ודגל 
במלחמת־נקם בגרמניה. ב 1855 נבחר שוב לביה״נ, הצטרף לבולנרה 
(ע״ע), הלך אחריו לבלגיה, ואח״ב היה גולה בלונדון עד 1895 . ר׳ 
תקף את דריפוס (ע״ע) והשמיץ את תומכיו. ככל שהזדקן כן גברה 
לאומניותו. בדמותו הכשדונית והקיצונית גילם את כל התכונות 
השליליות שבאופי הצרפתי. כפי שנתבלט בשנים 1871 — 1914 . 

מלבד כמה מחזות כתב ר' ספרים, ביניהם: 3 ( ־ 1 ! 13115315 ? 13:5 
־מתס/וגסמ!) (״הצרפתים של תקופת ההתנוונות״), 1866/8 ! -מ!! 6$ ■! 
<מ־ 31 ־ 1 < 1 (״המטואבים״), 1875 ; 1715513110 (״הנמלט״). 1880 ; ־ 165,00 
מ(״ בח! 10 ! 08 ־!! 15 (.,הרפתקות היי״), 5 כר׳, 1895/6 , ועוד. 

. 1954 , 1€ ח 11 תו , 8.00132061 . 4 ? ; 1945 ,.? 7 . 74 ,ג 36 ׳י 2€ . 8 

תער, וילהלם גאוךג ?דךו"ןד - - 1 >־:,? ;!,חמס 1 מ 1 מ!! 11 ׳ל\ 

,:! 05511 ? 6011 — ( 1817 — 1894 ), כלכלן גרמני. 46 שנים כיהן 
כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת לייפציג. עובדה זו, וכן טפריו המרו¬ 
בים והיסודיים. הם הטיבה להשפעתו העצומה בגרמניה ומחוצה לה. 
ר׳ נחשב לאחד ממייסדי האסכולה ההיסטורית ("הישנה") בכלכלה 
(ע״ע, עמ ׳ 803/4 ). מתנגדי ההשקפה ההיסטורית (מרבם ואחרים) 
ראו בו "מחסום לקידמה", אף שר׳ לא עסק בהיסטוריה כלכלית, 
אלא התכוון להעמיד מול מה שכונה "כלכלה אידאליסטית" את 
■כלכלת העובדות", המכונה גם ■כלכלה כללית", זו המאחדת תאוריות 
עם העובדות הידועות. כך, למשל, כאשר טען ר-, כי כל סיבה שבמפ¬ 
תיע מגדילה את הייצור במידה ניכרת, מקטינה את הצריכה, או 
"מפריעה למהלך התקין של התעשיה", חייבת לגרום למשבר מסחרי, 
לא נקט עמדה בשם השכל הישר, אלא הציג את הרקע העובדתי. 

התאוריות שפיתח ר׳ היו אקלקטיות, חוד ביקורת או הסתייגויות 
קלות. כך. למשל, קיבל את "חוק סי" (ע״ע), אך כינהו ■הגדרה"; 
הוא קיבל את תפיסת ריקרדו (ע״ע) על צינורות־הסחר, אד שינה 
בה שינויים קלים; הוא הסכים לדברי מלתוס (ע״ע) על הגורמים 
לחסכון־יתר. אך סעו שמלתוס הגזים בטיעוניו; וכך הלאה. ר׳ נטל 
ביד רחבה גם מג״. ס. מיל. בדומה למיל מבחין גם ר' ב 5 נושאים 
בכלכלה: ייצור (כולל אשראי), שיווק, חלוקה. צריכה ואוכלוסיה. 
ידוע מה שאמר על-אודות הכסף: "ההגדרות המוטעות של כסף 
נחלקות לשתי קבוצות עיקריות: אלה החושבים שהוא משהו יותר 
ואלה החושבים שהוא משהו פחות מאשר הפוצר המכיר והסתיר 
ביותר". 

ר׳ כתב עשרות ספרים משופעים בידע ובבקיאות. רבי־ההשפעה 

ביניהם היו״. 1 ) 113 :! 15 ־! 513315501 5 !() , 135 ( 1 10500800 ־ 01 ׳ 6 1 \. 7 155 ,!) 0,1111 

(״ראשי-פרקים להרצאות על הכלכלה המדינית״). 1843 , 515111 ־ 51 


) 15,113£ ז 1 ע\ 9011,5 ״נ! (״שיטת הכלכלה המדינית״), ן—זר, 1845 , 
ו 110 ז 01 ת 0 !| 10 ג 31100 א, 10 ! 01001113800 ("יסודות הכלכלה הלאומית"), 
1854 . שתורגם לשפות רבות וזכה ל 26 מהדורות (האחרונה ב 1922 ). 

ד. גז. 

רות, שמה של אחת מחמש המגלות (ע״ע), ושם גיבורת הספר. 

ספר ר׳ הוא הקטן שבספרי כתובים (ע״ע: 85 פסוקים) ובכל 
ספרי המקרא — פרט לעבדיה (ע״ע), שהוא חלק מ״תרי-עשר". לפי 
חז״ל (ב״ב י״ד, ע״ב) עומד ספר ר׳ בראש ספרי כתובים, לאחר ם׳ 
תהלים, אך בכ״י מקומו בראש 5 המגילות, אחרי משלי. בספרי 
התנ״ך המצויים מסודרות המגילות בין איוב לדניאל, וו" לאחר 
שיר-השירים כסדר קריאתו במועדים. בתרגום הסד מופיע ספר 
ד׳ אחרי שופטים (ע״ע). והיו שחשבוהו לסיומו של ספר זה. 

הספר נקרא ע״ש ר׳ המואביה, והוא מתאר קורות משפחה אחת 
בשלהי ימי השופטים. אלימלך. מבית־לחם יהודה, הלך, בימי רעב. 
לגור במואב, עם אשתו, נעמי. ובניו, מחלץ וכליון. כ 10 שנים ישבו 
במואב! אלימלך מת שם. ובניו נשאו נשים מואביות — מחלון את ר׳, 
וכליון את ערפה. שניהם פתו ערירים, ונעמי החליטה לשוב ליהודה. 
כלותיה נלוו אליה. נעמי שכנעה את ערפה לשוב לארצה, אך ר׳ 
דבקה בנעמי. בעמה ובאלוהיה. נעמי וו" באו לבית־לחם בתחילת 
קציר שעירים. ר׳ הלכה ללקט בשדה (השר ויק׳ כג, כד), ונזדמן לה 
ללקוט בשדה בעז (ע״ע), קרוב-משפחה של אלימלך חמיה• כשנודעה 
זהותה לבועז ציווה לקוצרים לנהוג עמה באדיבות. ובעצמו הראה 
לה פנים שוחקות. ככלות הקציר יזמה נעמי להשיא את ר׳ לבועז. 
ולכן שלחה אותה אל הגורן ש:שן שם. בועז התעורר ומצא את ר׳ 
לידו. אד לא נגע בה אלא הבטיח לשאתה לאשה ע״פ משפט הגאולה. 
אם יסרב הגואל הקרוב ממנו למלא את חובתו. הגואל הסכים לגאול 
את נחלת אלימלך, אבל חזר בו פשהודיעו בועז, שעם קניית השדה 
חייב הוא לקחת גם את ר׳ לאשה, ו״להקים שם המת על נחלתו". 
אז לקח בועז את ר׳ לאשה, והיא ילדה לו את עובד. הספר מסתיים 
בהערה, שעובר הוא אבי ישי אבי דוד. ובפירוט שלשלת־היחם מפרץ 
בן־יהודה ועד דוד. סיום זה מעיד, כי עיקר כוונת הספר לספר את 
קורות המשפחה שיצא ממנה דוד, וכי אבותיו היו עובדי־אדמה 
ישרים וגומלי-חסדים. ובייחוד קיימו את החסד הגדול של ■הקמת 
שם המת על נחלתו", שנחשב לחובה קשה ורבים השתמטו ממנה 
(השו׳ ברא׳ לז, דב' בה, ה, וסיפור הגואל הנ״ל), 

יש צדדי דמיון בין פרשת ר׳ למצוות היבום (ע״ע), כגון: העליה 
אל השער במעמד הזקנים, הלשון ■להקים שם המת", ושליפת 
הנעל — אבל יש גם הבדלים גדולים. התיאור שבר׳ גם אינו מתאים 
לדיני הגאולה והירושה שבתורה, ובוודאי לא לאלו שבהלכה. אפשר 
שלפנינו מנהגים קדומים, מזמן שטרם נתגבשו חוקי התורה, 
ואפשר — מנהגים עממיים שנהגו בצד חוקי התורה. הסיפור דומה 
הרבה לסיפור יהודה (ע״ע) ותפר (ברא׳ לז), ומעשה תמר אף נזכר 
במפורש בברכת העם לבועז: "ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר 
ליהודה" (ד, יב), בחינת ■מעשה אבות סימן לבנים". 

רשימת-היחם שבסוף ר׳. הפותחת במלים ■ואלה תולדות פרץ", 
תכליתה להמשיך את רשימות־היחם שבס׳ בראשית, הפותחות אף 
הן במלים "אלה תולדות". מצירוף כל הרשימות מתקבלת שלשלת 
רצופה מאדם הראשון ועד דוד המלך. רשימת הדורות בר׳ מעוררת 
בעיות כרונולוגיות קשות לגבי משך שעבוד מצרים, זמן יציאת־ 
מצדים ומשך ימי השופטים, אך מסתבר שיש לה ערך סמלי בלבד: 
10 דורות מפרץ ועד דוד, ובועז הוא הדור השביעי. דוד מתייחם 
כאן על נחשון בן עסינדב, נשיא שבט יהודה (בט׳ ז, יב ועוד) — 
רמז לבחירה קדומה של אבות־אבותיו לנשיאות ולמלוכה. 

ביסוד הסיפור מונחת האמונה בהשגחה העליונה, הפועלת מאחורי 
הקלעים, ומכוונת את מעשי בני-האדם למטרה רחוקה. הנעלמת 



969 


רדת -י רות, חיים יהודה 


970 



׳ייו־־ב י-רד־ ־•ת סיגי*•־■־- נ־ה י ם 0 י*ח 031 דור־ 
(המפריח ע״ש פ. מורנו. ב״י 638 , פי 5 יו 170 > 


מדעתם. הסיפור מבוסם על האמונה בחסד ה׳ — הנטוי על החיים 
וגם על המתים (ב. כ) — ובכוחו ושלטונו של ה׳ בכל. בדברי נעמי 
ור׳ מובעת ההשקפה שלכל עם אלוהים משלו, וכי הססתפח אל עם 
אחר עוזב ממילא את אלוהיו ומקבל על עצמו את מרותו של אלוהי 
העם האחר. כניסת ר׳ לעם ישראל שונה מהמושג ההלכתי של 
"גיור" בכך, שר׳ לא עברה טקס מיוחד, אלא מתוך שנצטרפה לעם 
ישראל קיבלה עליה גם אח מרות אלוהיו. אעפ״ב שם הכתוב בפי ר' 
הכרזה מפורשת "ואלהיך אלהי", וגם שבועה בשם ה׳ ("כה יעשה 
ה׳ לי וכה יוסיף"; השר ישע׳ יט, יח ועוד). לפי פשוטו של מקרא 
נשאו מחלון וכליון את נשיהם בהיותו נכויות ותוך הפרת האיסור 
"לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳" (דב׳ בג, ד). להשערה שהסיפור 
נכתב כפולמוס במאבקם של עזרא ונחמיה בנישואי־התערובת אין 
סמך של ממש. אדרבה: אפשר לראות באסונות שבאו על משפחת 
אלימלך עונש על השתקעות המשפחה במואב ועל נישואי־התערובת. 

ספר ר׳ כתוב במיטב הפרוזה הסיפורית שבתורה ובנביאים 
ראשונים, יש בו כמה צורות המושפעות מהארמית והאפייניות 
לעברית של ימי הבית־השני; אבל אפשר שהיו קיימות גם בניבים 
מסוימים של העברית בימי הבית־הראשון, ואין להסיק מלשון הספר 
על זמן כתיבתו. מהכתוב "וזאת לפנים בישראל" משמע שהספר 
נכתב בזמן שהמנהגים המתוארים שוב לא נהגו; לשון הפתיחה, 
"ויהי בימי שפס השפטים" מרמזת. שהספר נכתב בזמן שתקופת 
השופטים כבר היתה מושג היסטורי מוגדר. 

היו שביקשו להוכיח ע*פ השמות הסמליים (מחלון, כליון, ערפה), 
שהסיפור הוא אגדה. משקל כבד־יותר יש לטענה, כי מצויות בסי¬ 
פור סתירות בתיאור העובדות: תחילה נאסר שכל העיר "המוזר," 
על נעמי ור', ואילו את״כ נאמר. שבועז שאל את הקוצרים "למי 
הנערה הזאת". גוון ספרותי ניכר גם בכך, שנעמי לא דרשה מבועז 
בגלוי לקיים את משפט הגאולה, אלא שלתה את ו" "ללכוד" את 
בועז, בדומה למעשה תמר ביהודה — אך אין הכרע בכל זה. 

ע. ח. 


ח ז " ל הוסיפו קצת פרטים ביוגרפיים לדמותה של ר׳. היא היתד, 
בת־בתו של עגלון מלך מואב (שום׳ יב; ר יבם' ס״ג, ע״א) — 
שהיה נכדו של בלק (ע״ע). כשאירע בה המעשה היתה בת 40 (ר׳ 
רו״ר ד׳, ד׳), ואותו היום שבאה ר׳ לא״י מתה אשתו של בועז (ב״ב 
צ״א, ע״א). ר׳ גם זכתה לראות נכדים לנכדיה, וחיתה בימי שלפה 
המלך; היא "אמה של מלכות" הנרמזת בפסוק "וישם כסא לאם 
הפלד" (פל״ב. ב, יט; ב״ב צ״א. ע״ב). את שמה פירשו ע״ש "שיצא 
מפנה דוד, שריווהו להקב״ח בשירות ובתשבחות" (ב״ב י״ד, ע״ב). 
תז״ל הפליגו בתיאור צדקנותה, ובעיקר צניעותה, של ר׳, וזה מה 
שמשך אליה את תשופת־לבו של בועז (שבת קי״ב, ע״ב, ועוד). 
פרשה מיוחדת היא עניין האיסור "לא יבא עמוני ומואבי בקהל¬ 
ה , " (ר׳ לעיל), וחז״ל אמרו, כי בועז חידש את ההלכה "מואבי ולא 
מואבית״ (וע״ע גר, עמ׳ 174/5 ). לדעת חז״ל שמואל הוא שכתב את 
ספר ר׳ (ב״ב י״ד, ע״ב), ור׳ זעירא אפר: "מגילה זו... נכתבה 
ללמדך כסה שכר טוב לגופלי הסדים" (רו״ר ב׳, ח׳). 

רות, בצלאל(ססיל) ( 1899 , לונדון — 1970 , ירושלים), היס¬ 
טוריון יהודי. ר׳ סיים לימודיו בקבלת תואר דוקטור, באוכס־ 

פורד ב 1925 . עבודתו הראשונה ^ 1 נ 1 ! 1 נן^ סמ״חסזסד! 51 ^ 1 ־ 111 
(״רפובליקת פירנצה האחרונה״). 1925 , זכתה להוקרת כללית 
כספר־יסוד לתולדות העיר. על תרומתו הפמושכת לחקר תרבות 
איטליה זכה ב 1969 במדליה מידי ממשלתה של אי׳ן זו. עיקר 
עיסוקו היה בחקר תו״י. בשנים 1939 — 1964 הורה מדעי־היהדות 
באובספורד. ב 1964 עלה לישראל, ובה פעל (לפן 1966 ) כעודכה 
הראשי של ה,.;!,.!)ט[ 3 ! 0.1 ,;:,ת.£ החדשה ( 1 — 71 וצ; 1972 ). 
כן ערך אח הכרך ״תקופת האפל״ ( 711 — 1096 ) בסדרת "ההיסטוריה 
של עם ישראל״, תשל״ג, וגם כתב שניים מפרקי הספר. פ 1964 גם 
הורה פדעי־היהדות באוניברסיטת ניו יורק. 

יצירתו הספרותית המגוונת, בעברית, אנגלית ואיטלקית מקיפה 
עשרות ספרים ופאות מאמרים. תחומיה העיקרים: תר׳י באנגליה 
ובאיטליה, חולדות האנוסים. תולדות האפנות היהודית וחקר הרנ¬ 
סאנס היהודי. במקצועות אלה כתב ספרי־יסוד המכוונים גם לקהל 
הרחב. והמצטיינים בתשתית ביבליוגרפית איתנה. עבודותיו הביב¬ 
ליוגרפיות (כגון: 33 ) 363 ( 41,3:1,3 . !;: 60 ; 0 ו 61 ו! 1 1937 ) נשענו 

גם על אספנות שקדנית של ספרים וכ״י עבריים. אלה נמסרו לאחר 
מותו לאוניברסיטת לידז ( 15 >^ז) שבאנגליה. מלבד זאת התפרסם 
אוסף האפנות היהודית שלו — בעיקר מנורות וכתובות — והוא 
נמצא כעת במוזיאון שליד ביהכ״נ "בית־צדק" בטורונטו שבקנדה. 

/ 0 זוו 10 ו 10 ־ 1 מ; ;*ץ 00 1€ ( 1 ,(. 01 ) ׳(€[<*£ז 1£ ז 1 ( 5 .ן 

. 1976 ,(כולי ביבי׳) .?/ .€ 

רות, חיים יהודה (לאץ), ( 1896 , לונדון — 1963 . ולינגטץ (ניד 
זילנד]), פילוסוף יהודי; אחיו של בצלאל רות (ע״ע). ר , 

היה תלמידו של ש. אלכסנדר (ע״ע). מחקריו הראשונים עסקו 
בחקר המסורות הרציונליות בחשיבה האירופית, בעיקר בסאה ה 17 , 
ובנושא זה נתפרסם ספרו 1€5 > 0111 חז 131 \ 31101 צשןזמזצסם , 023 ת 1 ק$ 
( 1924 ). ר־ הורה פילוסופיה באוניברסיטת פנצ׳סטר ( 1927-1923 ). 
וב 1927 נתפנה לראש הפתלקה לפילוסופיה שהוקמה אז באוניבר¬ 
סיטה העברית בירושלים. יחד עם י. גוטמן וש. ה. ברגמן (ע׳ 
ערכיהם) הניח את יסודות המחלקה, ובמסגרת פעולתו זו יזם וערך 
את סדרת התרגומים לעברית של ספרים קלאסיים בפילוסופיה. 
ובעצמו תרגם אחדים מהם. בשנים 1940 — 1943 היה רקטור האוני¬ 
ברסיטה. מקום ניכר הקצה לחקר ם׳ "פורה נבוכים" לרפב״ם. שאיפתו 
היתה להגדיר קשרים פנימיים בין דת ישראל, מוסר היהדות ופרשנות 
המקרא, כדי לבסס באמצעותם הצגה שלפה ופלאה של היהדות 











971 


דוו!, חיים יהודה — רותנית, כנפיה 


972 


כמסכת אתדותית, בנושא זה כתב גם את ספרו האחרון , 11 ) 1315 >□] 
311 ) 1 ) 80 3 (״היהדות. דייקן״). 1960 . ספריו האחרים הם 1710 
610016 )ס 5010000 (.,מדע המוסר״). 1926 , ו 501007.3 (עבר׳: ..שפי־ 
בוזה״, תשל״ד).' 1954 . ר׳ היה קרוב מאד לדעותיו של מאגנם (ע״ע) 
בשאלות הזמן בא״י. והאירועים בארץ בשנים שלאחר הקמת המדינה 
הניעוהו להתפטר ממשרתו ( 1951 ) ולשוב לאנגליה, שם הקדיש את 
זמנו למחקר המוסר היהודי. ר׳ נפטר בעת ביקור בניו־זילנד. 

מספריו בעברית: "לזכרו של אחד־העם". תרצ״ז; .מורה־דרן 
בפילוסופיה היוונית״, 1939 : ״מורה-דרך בפילוסופיה החדשה״, 1941 ! 
.,למוד גבוה וחנוך הדור", חש״ד: "מורה-דיד בתורת המדינה", 
תש״ז! "ההנוך וערכי האדם", חש״ט! "שלטון העם ע־י העם", תש״ט! 
"הדת וערכי האדם". תשל״ג. 

ש. ה. ברגסו ס. שסרנברג - נ. רוסנשטרייך, על פרוס׳ ח. י■ רות, 
תשכ״ג ז .ץ 1 ז 1 ש 1 > 02 \ 1 ו 151 ז 1 ז 0 116 ) 0£ 8$ ת< 11 *>:> 0 ז ג 1 ) .€ ,ק 3$0 >( .£ .ז 

0714 444015771 [ , 110110710115771 171 ! 5114416 ,(. 011 ) ..מ ; 1965 ,(״ 1 

. 1966 , 750145771 ) €7110 

מ. 

רות, פילים מילשן — 11 ) 0 ^ 1 ח 0 ז[! 1 \ <( 1 [ 111 ג 1 — (נוי 1933 ), 
סופר אמריקני, יהודי. ר' נתחנך באוניברסיטות ראטגרז, 

בקגל ושיקגו! בשיקגו לימד אנגלית בשנים 1955 — 1958 . אה״ב 
שימש פרצה לאמנות הכתיבה באוניברסיטות איאואה ופרינסטן. 
הוא פיתח קריירה ספרותית ופרסם סיפורים בכ״ע שונים, ביניהם 

0 ) 901 <■ 11 ) 100 ) 0 ׳ל ׳ 1011 < 1110 , ו ע) 13 ס 0 תות 1 ס 0 . ב ־,) 7001100013 ) 

פרסם ב 1963 מסה 5 ׳ 5 ו 0 ! 36001 108 ) 1161 (..כשכותבים על יהודים"). 
ב!□!!!□□!ס:) . 000116,0 (״שלום, קולומבוס״), 1959 — קובץ סיפו¬ 
רים קצרים — מתגלית ההשפעה הסגנונית של פ. סקוט פיצג׳רלד 
(ע״ע) ונטיית ר׳ לתיאור סאטירי ונוקב של יהודים אפריקנים בני 
המעמד הבינוני. ספר זה זכה בפרס ([ 1 ־ 1 ג׳!ז\■ 1 ( 800 1 ר.ח 0 םבא). 
ברומן הראשון שלי. ס 0 11108 * 1 (״הרפיה״), 1962 . דן ר׳ בחוגים 
של אינטלקטואלים יהודים באוניברסיטות אפריקניות. הרומן השני 
של ר׳, 10011 ) 1135 ( 580 117100 (״כשהיתה טובה״), 1967 , לא 
נתקבל באהדה. אחריו הופיע ) 000,1113111 8 'ץ 100 ) 0 ? (עבר׳: "פה 
מעיק על פורטנוי״, תש״ל), 1969 — ספר רב־פכר, שנכתב בנימה 
האפנתית של ה״הופור השחור". בספר זה פנתה ר׳ בסאטירה אכזרית 
את האם היהודיה הטורפת. בהרצאת תסכוליו המיניים והאחרים לפסי- 
כואנליטיקן שלו, מתפרץ אלכסנדר פורטנוי. בן ה 33 , בהזיה אכזרית, 
גסה וקומית. כפי שחזה ר׳ מראש, עורר הספר סערת מחאות באה״ב 
אך הוסיף לו מוניטין בעולם. ב 1971 פרסם " 0308 ז״ס" ("חבור¬ 
תנו") — סאטירה פוליטית. כעבור שנה י״ל 810351 80 ־ 1 ־ (,השד"). 
שדן באדם שנהפך לשד ענקי. ב 1973 פרסם 1030 ) 03173010 ) 0 60 ־ 1 
01:01 ־ 15 (״הרומן האמריקני הגדול״) — סאטירה על החברה האמרי¬ 
קנית■ ב 1974 הופיע 8130 3 ! 3 0 ) 13 ץ 1 \ (עבר׳: "חיי כגבר". 
תשל״ח). ספרו העשירי, 005111 ) 0 זס 055 )סז? ^ X8 ("הפרופסור 
לתשוקה"), ייל בד 197 . 

42714 4010771714 ) 771074 ) 15 . 0 ; 1967 , 414111074 ץ 7 ו> 07 <) 771 ) €0711 

. 1968 ,ץ £440 ־ 01 ) €7151 ס ,. 11 .? 

0 . 

חתניו!, הבל היסטורי במזרח אירופה, המהווה חלק של הרפובליקה 
אוקראינה שבמסגרת בריה״ס. מקור השם ר׳ ( 80013 ) 811 ) 

בצורה הלאטינית של השם רוסיה. ההבל נודע גם בשפות.קרפטו־ר׳, 
קרפטו־אוקדאינה וקרפטו־רוסיה. כיום שפו הרשמי הרוסי הוא 
וקרפטסקיה אובלסט(, 11 ־ 06330 מאא 0 דאתקאא 33 ), דהיינו, טרנס- 
קרפטיה. 

מבחינה גאונרפית כוללת ר׳ את המורדות הדרופיים של הדי 
הקרפטים (ע״ע) המזרחיים ואת צפון־סזרח שפלת הונגריה. דהיינו. 
את אגן־הניקוז של הנהר טיסה (ע״ע) העילי ויובליו. האקלים קשה 
בחורף וחם בקיץ. שסה ההבל כ 13,000 קפ״ר ואוכלוסייתו 1.13 


מיליון תוש׳ (אומדן ל 1972 ). רוב התושבים (כ 70% ) הם רותנים 
ומיעוטם הונגרים, ויש גם מעט צ׳כים ויהודים. הערים החשובות הן: 
אה׳גורוד (ע״ע אונגור, הבירה), פוקצ׳וו והלקט. ר׳ נודעה מאז- 
ומתמיד כארץ נחשלת, ופיתוחה החל רק תחת השלטון הסובייטי. 
הכלכלה מבוססת על החקלאות ועל היערות. התעשיה המצומצמת 
מבוססת על מוצרי היערות והמשק החי. ישנם מכרות פחם ומלח. 
לר׳ נודעת חשיבות אסטרטגית מסוימת, כחוליה המקשרת בין אוק¬ 
ראינה להונגריה ולאוסטריה. בתחומה עובר כביש בי״ל ראשי. בתחנת 
צופ. בגבול עם הונגריה, קיים מיתקן המאפשר לקרונות של המסילות 
הרוסיות הרחבות לעבור ישירות לפסים התקניים של פרמ-אירופה 
(ע״י שינוי המרווח בין הגלגלים). 

ה ר ו ת נ י ס הם עם סלווי, פלג של אוקראינים שהתיישבו בו־ 
בתקופות קדומות. ובמאה ה 10 באו תהה שלסיז קיב (ע״ע). שפתם 
ניב השפה האוקראינית ודתם יוונית־אורתודוכסית. מהמאה ד, 11 
שלפו בד׳ ההונגרים (להוציא תקופות קצרות שבהן היתה הארץ 
כבושה בידי ליסא־פולניה), ושלטונם נמשך עד סוף מלה״ע 1 . אז 
הועברה ר׳ לידי צ׳כוסלובקיה, בתנאי שזו תקיים שלטון מקומי 
עצמאי. הצ׳כים התכחשו להבטחותיהם, למרות מחאות התושבים 
המקומיים. ורק ב 1937 הוקמה ר׳ אוטונומית. ברם, בנובמבר 1938 
כפתה גרמניה על צ׳כוסלובקיה למסור את חלקה הדרומי של ר׳ 
להונגריה. ובאביב 1939 נמסר החבל כולו לידי ההונגרים. ב 1944 
נכבשה ר׳ בידי צבא בריה״ם, ובקיץ 1945 הועברה לידי הרוסים. 
סא! מהווה ר׳ חלק של הרפובליקה האוקראינית. 

- 70 ) 07 ) 1 , 8311161011 . 1 ־ 1 ; 1935 ,) 14 } 701/114 } 127 )< 5111 ) 711 ) 11111 ) 1 2 ) 1 ..מ 

71 )^ 1471 ( 1 ) 517 ) 15 71 ) 11 ) 7012145 )- 7105/07144 ) 01 , 208130 . 1 ; 1938 , 777745510714 ) 511 
. 965 [ , 1914 — 1848 , 77 ) 71 ) 7050-1144512 ) 07 ) 1 7 ) 4 

ם, פ. 

רותניוס ( 1118001001 ) ! מלאט׳ 0180013 ) = רותניה), יסוד כימי מן 
הקבוצה של מתכות הפלטינה. סימנו □מ, מספרו האטומי 
44 ומשקלו האטומי 101.07 (תערובת האיזוטופים 96 , 98 , 99 . 100 , 
101 , 102 , 104 ). ידועים 9 איזוטופים מלאכותיים. היסוד בודד וזוהה 
לראשונה בידי הכימאי הרוסי קלאום, בשנת 1844 . הר׳ נמצא בטבע 
בעפרות הפלטינה, והוא מופק מהן באמצעות המסה במי-מלכים(ע״ע). 
אגב ד,הפסה משתייר הר׳ יחד עם אירידיום, רודיום ואוסמיום, ומהם 
הוא מופרד בצורת הארבע־תחמוצת הנדיפה. ר׳ הוא מתכת לבנה 
וקשה, המתגבשת בארבע צורות שונות. נקודת-ההתכה • 2,427 
ונקודת־הרתיחה י 4,150 . צפיפותו 12.45 וקשיותו 65 . הר' אינו 
מהחמצן בסמפרטורות פתחת ל • 800 ואינו נתקף ע״י סי־פלכים 
וחומצות אחרות. ניתן להמיסו ע״י היתוך עם על-תחפוצת הנתרן, 
המהמצנת את הר׳ למלח המסים 0 4 ס 8 ״ 813 . חימום תפיסת מלח זד, 
עם כלור גורם להיווצרות התחמוצת , 800 , שאותה ניתן לזקק בקלות 
מחמת נדיפותה. הר׳ מתחבר עם הלוגנים ויוצר הלידים שונים. 
ידועים גם סולפידים, סלנידיס וסלורידים של ר׳. בדומה לשאר 
מתכות הפלטינה יוצר גם הר• מספר רב של תרכובות קוספלכסיות. 
ר׳ יוצא־דופן בכך, שבתרכובותיו הפשוטות והקומסלכפידת הוא 
מראה 10 ערבויות שונות. פ 2 - עד 8 +. 

סגסוגות של ר׳ עם פלטינה ופלדיום, המצטיינות בקשיות מרובה 
וביציבות גמורה כלפי הפצון ע״י האוויר, משמשות במכשירים חש¬ 
מליים. הוספת 61% ר־ לטיטניום (ע״ע) מגדילה את עמידותו בפני 
שחיקה סאה סונים. ר מתכתי משמש קטליזטור בתהליכים כימיים 
שונים. 

ררתנית, כנסיה (אנג׳. 080108 801800130 ), הכנסיה האורתו- 
דונטית־הקתולית המאוחדת (ע״ע אוניאטים) בפולניה. 

הונגריה. צ׳כוסלובקיה ויבשות אפריקה (כינויה גזור משם השפה 
האוקראינית-רותנית [ע״ע אוקראינה. עמ - 177 ). המדוברת בגליציה, 



973 


רותנית, גנסית — רזיאל, דוד 


974 


בוקובינה והונגריה). אבות המתנים (ע״ע רותניה) היו סלווים, 
שהוטבלו לנצרות בידי ולדימיר הקדוש וסרו למרות המטרופוליסן 
של קייב עד 1443 . תאריד זה נחשב לשנה שבה הונח היסוד לכנסיה 
הר, בעקבות איחוד פירנצה ( 1443 ) שנחתם עם הכנסיה הרומית־ 
קתולית, איחוד שלא החזיק מעמד ושלא הוכר ע״י הכנסיה המזרחית 
(ע״ע נצרות, עמ׳ 343 — 350 ). למעשה הוקמה הכנסיה הר׳ ב 1596 . 
באיחוד הידוע של ברסס-ליטובסק (ע״ע), שאושר ע״י קלמנס ¥111 
(ע״ע) ומלו פולניה. ולפיו הצטרפו המפרופוליטן של קייב וההגמונים 
הרותנים לכנסיה הרומית־קתולית והכירו במרותו של האפיפיור, 
אולם שמרו על פולחן וליטורגיה משלהם. הכנסיה הר׳ עמדה מול 
לחץ הרוסים להינתק מעל רומא, ואמנם בראשית המאה ה 19 שב חלק 
ניכר מן הרותנים שבשליטת הרוסים לחיק הכנסיה האורתודוכסית. 
חכנסיה הר׳ הוחלשה מבית כשמרבית האצולה ובעלי־האחוזות 
חרותנים אימצו במרוצת המאה ה 17 . לפרות הצו של אורבן 111 /י 
מ 1624 , את הפולחן הלאטיני. לכך תרם גם יחס הבוז והזלזול מצד 
הכמורה הפולנית שהביטה על הכמורה הרותנית, המקיימת חיי 
אישות. כעל כמורה נחותה. חלוקת פולניה ( 1795 ) סיבכה עוד־יותר 
את המצב. המתנים של גליציה שסופחו לאוסטריה הועמדו מאז 
1807 תחת מרותו של המטרופוליטן של לבוב. הרותנים של חנל 
הקרפטים היו תלויים בהונגריה מאז 1807 , ובצ׳כוסלובקיה — מ 1919 . 
אחרי מלה״ע 11 חזרו הרותנים בארצות הגוש הקומוניסטי לחיק 
האורתודוכסיות: ברומניה ב 1948 ; ברוסיה ב 1949 ל בצ׳כוסלובקיה 
ב 1950 . הנזירות הר׳ זכתה לתוספת משקל עם ייסוד ה״סטודיסים" 
( 5 ; 11 ו 1 > 11 ] 8 ) ב 1900 — מסדר בזירים מקרב האיכרות הפשוטה, שסק־ 
פידה על חומרה מיוחדת. נזירי מסדר בסיליוס מילאו תפקיד מכריע 
בחיי־הדת של הכנסיה הר׳. וס 1904 הם אחראים לקולג׳ התתני 
ברומא, שהוקם ב 1897 בידי לאו 11 !ז\. 

הליטורגיה הרוחנית היא ביזנסית בעיקרה, תוך שינויים קלים 
שנתקבלו מן הפולחן והליטורגיה הרומייס־קחוליים. בכנסיה הר׳ 
באירופה כ 100,000 מאמינים, וכמה מיליונים באה״ב, קנדה, ברזיל 
וארגנטינה. 

צ. בר. 

רזאשאהפהלוי- ע כ 1 ג 1 . מי.י.׳-( 1875 — 1944 ), מייסד שושלת 
מלכים בפרס. בתום מלה״ע 1 היתה פרס שרויה בתוהו־ 

ובוהו כלכלי ומדיני. סייד זיא א-דין טבאטבאי. עורכו של עתון 
חשוב, ביקש מאת רזא ח׳אן, שהיה אז מפקד בריגדת קוזקים. לעלות 
על טהראן. הממשלה נפלה! זיא היה לרה״מ, ורזא — לשר־המלחמה 
ולרמטכ״ל. מקץ 3 חדשים פיטר רזא ח׳אן את זיא ומינה תחתיו אחד 
מאנשי אמונו. רזא ח׳אן גייס 40,000 חיילים ממושמעים ודיכא שבטים 
מתמרדים. בעיקר באחור בארות הנפט. ב 1923 נתמנה לרה״מ. הוא 
ביקש ללכת בדרך המודרניזציה של כמאל (ע״ע) אתאתורק,אךאנשי־ 
הדת התנגדו לו. ב 12.12.25 החליטה מועצה־מבוננת להמליך את רזא 
ח׳אן. טכס ההכתרה נערך ב 254.26 . רזא קרא לשושלתו "פ", ע״ש 
השפה והכתב של פרם העתיקה. מהכנסות הנפט פיתח את התחבורה 
ביבשה ובאוויר, ובבה מס״ב מהים־הכספי למפרץ הפרסי. הוא ניצל 
את ההתחרות בין בריה״מ לאנגליה כדי לשמור על עצמאות ארצו 
ולהשיב את ריבונותה המלאה. ק׳ פיתח יחסי ידידות עם גרמניה. 
והזמין יועצים וסכנאים גרמנים רבים. ב 1941 דחה את דרישת 
בעלות-הברית שפרס תסלק את הגרמנים ותאפשר העברת נשק 
מאה״ב לבריה״ם. כוהות בריה״מ ובריטניה נכנסו לפרס (כמעט ללא 
התנגדות ממשית מצד צבא פרס). והושיבו על כס־המלוכה את בנו, 
מחסד (ע״ע) רזא פ׳. את רזא שאה הגלו לדרוס־אפריקה, ושם 
מת. וע־ע פרס. היסטוריה. 

; 1949 , 1948 — 1918 , 1/0/1 1/1 453412 <2424/ 77 16 1X7651 *£ ,!^$/״ 0. 1x1x20 
.? ; 1961 , 1941 — 1921 1/0/1 / 0 1x011011 ־ 11, 7116 1X066/11 זגח 1 > 8 

. 1965 , 1/0/1 ה/ 60 ס 1 \ 


רזוננס (מםגחסע״), שם של מערכת תאוריות שעניינה הסבר 
ותיאור המבנה המולקולרי של תרכובות אורגניות. שהצגתן 
בעזרת נוסחאות־מבנה קונוונציונליות אינה תואמת את התכונות 
הכימיות והפיסיקליות שלהן. תורת הר , מבוססת על תאוריות פיסי¬ 
קליות, שהתאמתן לפתרון בעיות כימיות נעשתה בעיקר בידי פולינג 
(ע״ע) בראשית שנות ה 30 . לפי תורת הר׳ קיימות תרכובות 
הנמצאות במצב־ביניים בין המצבים שמתארות נוסחאות־המבנה 
הקלאסיות. כך, למשל, אפשר לחת לבנזן(ע״ע בנזול) שתי נוסחאות־ 
מבנה קלאסיות: 


״״., -י" 



דרטיס נ 


הנבדלות במקומם של הקשרים הכפולים. החץ בעל שני הראשים 
מסמל את הר׳ בין שתי הצורות: (א) ו(ב) אינם נמצאים במצב 
של שיווי־משקל (ע״ע כימיה, עמ׳ 768 ), או מעבר מהיר מצורה 
אחת לשניה, כי־אם המולקולה כולה נמצאת במצב שאינו שווה לא 
ל(א) ולא ל(ב), אלא למצב־ביניים המכונה היבריד רזוננטיווי 

( 1 :> 1 זנ 1 ץו{ ש 0 ח 3 ח 050 ז). 

מקרה אחר של ר׳ מופיע בקבוצה הקרבוכסילית (ע״ע קרבו־ 
כסיליות. המצות). 

0 —> - .-— ״*ס- שרטוט 2 

0 ׳ 

גם כאן אין הנוסחאות (ג) ו(ד) מתארות את המצב האמיתי של 
הקבוצה הקרבופסילית, שבן היא נמצאת במצב של ר׳. בתרכובות מסוג 
זה יציב המצב האמיתי של המולקולה יותר מאשר המצבים ששתי 
(או יותר) הנוסחאות הקלאסיות מתארות! ייצוב זה מכונה אנרגיית 
הר׳. מולקולות נמצאות במצב ר׳ רק אם הן מסוגלות לעמוד בדרי¬ 
שות אלו: 1 ) כל האטומים במערכת הרזוננטיווית חייבים להיות 
במישור אחד; 2 ) כל האטומים צריכים להישאר באותו מקום בכל 
הנוסחאות הקלאסיות המתארות את הר'; 3 ) רק לאלקטרוני-הקשר 
(ע״ע כימיה, עמ ׳ 747 ) מותר .,לנוע" מאתר לאתר בנוסחאות השונות. 
ביון של חומצה קרבוכסיליח יהיו לפיכך שתי הצורות המתארות 



במקרה של הבנזן ותולדותיו מסמנים את המצב הרזוננטיווי 
בטבעת המשושה ע״י הצבת עיגול בתוך המשושה, כסמל לכך 
שהמצב האמיתי הוא ר׳ היבריד של הצורות (א) ו(ב): 



זהו סמל המבטא את האחידות של המצב האמיתי (הרזוגבטיווי) 
מבלי להיזקק לשתי נוסחאות (א, ב) שאך אחת מהן אינה מתאימה 
למציאות (ור׳ שט. עם׳ 753 ). 

, ז 5 \ , 0 ;* 1949 , 80/111 11£01 ץ 0161 1/16 / 0 1411111/6 7/16 , 1£ י 1111 בי 1 .- 1 
. 1955 ,^ 0/16/11151 £* £011 / 0 111 .א , 7/1x131x1 

ש. פט. 

רזוס, ע־ע מזקקים. 

רזי, מחמד ע־ע ראזי, מחמד אבן זכריא א(ל)־. 

■ן - . 1 - - • \- 

רזיאל, דוד ( 1910 , סמורגון [פלך וילנה]- 1941 . חבניה [עראק]), 
מפקד הארגון הצבאי הלאמי (ע״ע). בהיותו בן 3 עלה 
עם משפחתו לארץ. לאחר גירוש ת״א ב 1915 חזרה משפחתו לרוסיה, 
וב 1923 חזרה המשפחה והתיישבה ישיבת־קבע בת״א. לאחר סיום 



975 


רזיאל, דוד — רחב 


976 


לימודיו התיכונים למד בישיבת "מרכז 
הרב" בירושלים. ובאותה עת למד גם 
מדעי־היהדות ומתמטיקה באוניבר¬ 
סיטה העברית והיה פעיל באגודת 
הסטודנטים "אל־על". במאורעות 1929 
התגייס ל״הגנה" (ע״ע, עמ ׳ 400 ), ועם 
הקסת ארגון ב׳ ב 1931 היה מראשוני 
חבריו. לאחר שסיים קורם מפקדים 
פעל בהדרכה ובפיקוד. יחד עם אברהם 
שטרן (ע״ע) חיבר חוברות-הדרכה 
ושימש מפקד־גזרה בירושלים ובת״א. 

ב 1933 עמד בראש קבוצת מפקדים 
שהתנגדה בתוקף לאיחוד ביו ה״הגנה" 

ל״ארגון ב׳״. משבוצע האיחוד ב 1937 ׳ 

פרש 1 ״ והיה למפקד סניף ירושלים של הארגון הצבאי הלאומי. 

ב 1938 סיגה ז׳בוטינסקי (ע״ע) את ר׳, שהיה הדמות הבולמת 
בארגון. למפקד הארגון בארץ, מכוח לחצם של מפקדי האצ״ל בארץ. 
בפיקודו של ר׳ היתה עיקר פעילות הארגון שבירת ה״הבלגה" (ע״ע 
הגנה, עט׳ 402/3 ) — פעולות־תגמול נגד הטרור הערבי. מגמה זו, 
שקדמה למינויו של ר/ הגיעה לשיאה בראשית כניסתו לתפקידו 
בעקבות תליית שלמה בן יוסף (ע״ע א״י, עמ ׳ 553 ). האצ״ל עסק גם 
בארגון עליה אי־לגלית. ״עליה ב״'. והחל ב 1939 בוצעו פעולות 
נגד האדמיניסטרציה הבריטית בא״י. ב 1939 נאסר ר׳. כעבור שנה 
שוחרר, וחזר לתפקידו במפקד האצ״ל וכנציב בית״ר (ע״ע רויזיר 
ניסטים) בארץ. לאחר שחרורו נתגלע פולמוס באצ״ל על טיב קשרי 
הארגון והמפלגה הרוויזיוניסטית, ובעיקר על סמכותו של ז׳בוטינסקי 
בארגון. שטרן, שהתנגד לקשרים עם המפלגה, דרש גם את 
התפטרותו של ר/ בגלל קשריו עם הבולשת הבריטית בעקבות 
מאסרו. 

לאחר פרישת קבוצת שטרן(ע״ע לוחמי חרות ישראל) שוב התייצב 
מעמדו של ר , כמפקד הארגון. משהחליט האצ״ל להצטרף למאבק 
הבריטי נגד הנאצים יצא ר׳ ב 1941 להבניה, ושם נהרג בהפצצה. 
ב 1955 הועברו עצמותיו לניקוסיה, קפריסין, וב 1961 — לירושלים, 
שבה נקבר בטקס צבאי. מושב רמת רזיאל נהרי־יהודה נקרא על שמו. 

אחותו של ר׳, אסתר ר״נאזר. היתד, חברת האצ״ל וביהנה כח״ב 
מטעם "חרות" (ע״ע) ומאוחד־יותר מטעם גח״ל. עד לכנסת השמינית. 
נציבות ביה״ר בא״י, ד. ר׳, וזעוט״ו ז ש. כץ, יוס האש (מפתח בערכו), 
חשכ״ו: ד. ניב, מערכות הארגון הצבאי הראומי, ג׳(מפתח בערכו), 
1967 . 

מ. 

ךזיאל, ספר, אוסף חיבורים וחלקי־חיבורים. בעברית, בנושאים 
מיסטיים, קוסמולוגיים ומאגיים. הספר נדפס לראשונה 
באמשטרדם, תס״א, ומאז חזר ונדפס פעמים רבות מאד, בגלל 
האמונה העממית הרווחת שהספר מגן. בעצם מציאותו, על בית 
בעליו מפני שריפה ושאר סכנות. כה״י הקדומים של הספר הם 
מהמאה ה 16 , אך העריכה שלפנינו היא מראשית המאה ה 17 לערך. 
קבצים שונים של הומר דומה מצויים בכ״י לרוב, ואין הטיפוס של 
ס״ר הנדפס מיוחד מהם במאום. החומר שבס״ר נחלק ל 3 סוגים: 
א) פרקים מתוך ספרות ההיכלות (ע״ע) והמרכבה (ע״ע), בהם 
״ 0 ' המלבוש", "ברייתא דמעשה בראשית", וחלק ניכר מ״ס׳ הרזים" 
שנמצא בגניזה (ונדפס: ירושלים, תשכ״ז) — אוסף נוסחאות מאגיות 
וחומר אנגלולוגי מתקופת התלמוד. בהקדמת ם׳ הרזים נאמר, כי 
המלאך רזיאל הוא שגילה אותם הסודות לאדם הראשון, וע״פ זה 
נקבע שמו של החיבור כולו. בן נבלל בסוג זה קטע ארוך מתוך ס' 
,.שיעור קומה״ (ע״ע קבלה. עמ׳ 76 ): ב) פרקים מתוך ספרות הסוד 
של חסידות אשכנז (ע״ע), מן הסאה ה 13 , ובהם ההקדמה והמחצית 
הראשונה של ם׳ "סוד מעשה בראשית" לד־ אלעזר בן יהודה (ע״ע) 


מגרמיזא (וורמס), שהוא חלקו הראשון של ספרו המקיף "סודי 
רזיא""; ג) ספרות קבלית, תיאורי ספירות ופירושי שם הוי״ה, מן 
התקופות שלפני האר״י. בסוף הספר נדפסו מספר קמיעות, והואיל 
והם מן הקמיעות העבריים הראשונים בדפוס, זכו לפרסום רב ועשו 
לספר שם כספר מאגיה. וע״ע קבלה; קמיע. 

ם. מרגליות, מבוא לס־ החים, תשכ״ו ; י. דן, הורת הסוד של חסידי 

אשכנז, 208 . תשכ״ח, 

חין, סטפן(סטנקה) טימופיויץ׳ - ( 3 * 0161 ) ! 0761131 

33011 ? 1 י 66811 <ן>ס 1 צמז-( 1630 לערך — 1671 ), מנהיג מרד 
איכרים וקוזקים בגבולה הדרומי־מזרחי של רוסיה. ר׳ היה בן 
לסשפהת קוזקים אמידה באיזור נהר הדון העילי. ב 1649 משהפכה 
הצמיתות לחוקית, נעשה האיזור שגדל בו מפלט לצמיתים רוסים 
ופולנים שברחו מבעליהם. ב 1667 היה ר למנהיג אחת הכנופיות, 
והצליח לרכז תחת פיקודו צמיתים־בורחים רבים. הוא בזז יישובים 
לאורך גבולה הדרומי־מזרהי של רוסיה, וב 1668 כבש את העיר 
ןאיק(: 71118 )ע״נ יאיק (אורל). מכאן תקף יישובים מוסלמיים (דרבנט, 
באקו, רשט) על חוף הים־הכספי. אח״ב הביס צי ששלח נגדו השאה 
הפרסי. בכך הגיע לשיא כוחו, והשלטונות הרוסיים הניחו אותו 
לנפשו כל זמן שפעל במרחקים ורק נגד הפרסים. 

בתחילת 1670 החלו אנשי ר, כ 7,000 במספר, תוקפים את 
אחוזות הבויארים (האצילים) הרוסים שעל הנהר וללגה, ובמהרה 
התפשט המרד לכל אורך הנהר. הם כבשו גם את הערים צריצין 
(כיום וללגוגרד) ואסטרחאן. שלטת האצולה בוטל, ורבו מעשי שוד 
ואכזריות. משנכבשה העיר סאראטלב, היו בכוחות ר׳ כ 20,000 איש 
שסרו לפקודתו. כמעט בכל מקום התקבל ר׳ כמשחרר. אך הוא הפך 
לסכנה ממשית לשלטון הצאר. באוקטובר 1670 הובס ר׳ ליד סיט־ 
בירסק בידי צבא מאומן היטב בפיקוד הנסיך יורי בריאטינסקי 
( 711068110 בק 3 ־ 1 ).ר׳ ברח אל איזור הדון בנסיון להמריד את 
הקוזקים המקומיים, אך אלה הסגירוהו. הוא הובא למוסקווה. עונה 
באכזריות והוצא-להורג בפומבי. 

מרידת ר׳ חיתה בעלת סממנים ברורים של מחאה חברתית וע״ס 
עובדח זו הגיעה ההיסטוריוגרפיה הסובייטית הנוכחית להדגשת 
הבהינה הסוציאלית של ההתקוממות. ברם. בצד המחאה החברתית 
אפיינו את המרידה מעשי אלימות ואכזריות נטולי בל רקע אידאו־ 
לוגי. ברבות היפים הפכה מרידת ר׳ לחלק בלתי-נפרד מהפולקלור 
הרוסי. רבים סירבו להאמין שר׳ הוצא־להורג, וכשפרץ כעבור כ 100 
שנה מרד פוגצ׳וב (ע״ע), האמינו האיכרים שהלה איננו אלא ר׳ 
בגלגול חדש. 

. 1969 ,^ €05500 16 ( 7 ,^• 01 ׳*£ח 0 ע . 11 ? 

ב. ח. 

רזסו־יט, ע״ע עתוגות יהודית, עם׳ 274 . 

ך 0 ב, זונה הנזכרת כדמות מרכזית בכיבוש יריחו בידי יהושע 
(פרק ב). ר׳ סייעה למרגלים ששלח יהושע, ולפיכך לא ניספו 
היא ומשפחתה עם שאר תושבי יריחו (שם ו, יז, כב—כה). לפי 
מסורת אחת התגיירה ר׳, נישאה ליהושע והיתד, אמם של נביאים — 
ביניהם ירמיהו ותולדה (זב׳ קט״ז, ע״ב; מג׳ י״ד, ע״ב, ט״ו, ע״א; 
ילק״ש ליהו׳ ב) — וכוהנים. מכאן ששערי תשובה פתוחים לפני 
כל חוטא. מסורת אחרת מפרשת את המלה "זונה" מהשורש העברי 
״זוך (רש״י ליהו׳. ב. א), בהסתמך על התרגום המתרגם זונה — 
פונדקית. אף יוסף בן מתתיהו(קדה״י ה׳, א׳. ב׳) כותב שרחב היתה 
בעלת פונדק, ושהמרגלים סרו לביתה לסעוד את לבם. לעומת־זאת, 
יש דעה בתלמוד (זב׳ שם: ובן פירש רד״ק ביהו׳ ב, א) שר׳ היתה 
זונה ממש. הברית החדשה מספרת בשבחה (איגרת אל העברים מ, 
31 ; איגרת יעקב 11 , 25 ), ולדבריה היה ישו הנוצרי מצאצאיה 
(מתי 1 , 5 ). 



דוד רז יא? 

(נ־כח ז׳בוםינסהי, ת׳א) 



977 


רחב — רחובות 


978 


יש הסוברים, ני הסיפור על ר׳ הוא איטיולוגי וני נא להסביר 
ישיבת פשפחה לא־ישראלית. שנתייחסה לר׳. בישראל. 

י. קדיפמן, ספר יהושע, 94 — 99 , 1963 3 ; / 0 .מ ,ת 3 ת 1 ש 5 !עו,? .ם 

1/10 ' ,מזגו^״ש? . 0 .י! ; 1964 . ג 11 — 8 , 013161:111 ש 1 ג 3 >תץ י 1 ') 

; 1964 ,( 100 — 96 ,^^ ז \ 106611 1^1161 (1/111 111* (0!\ XX ' !){, וזי-וג ץ), 5 ק״מ סדרום לנית־שאן, ליד קיבוץ 
עין הנצי״ב; נקבר שיח' ריחאב שלידו נשתפר השם ר׳. המקום 
היה מיושב עד לתקופה הביזנטית, ואוזביוס (אונופסטיקון. מהד׳ 
מלמד, 764 ) מציינו "בפיל הרביעי סנית-שא!". 

ב י ה כ "נ ו נ תו ב ת ר׳. בחורבת פרווה הסמוכה לתל נתגלה 
ב 1974 ביכ״נ מהמאות ה 5 —ה 7 . שני סורי עמודים חילקו את המבנה 
לאולם־תווך ושתי סיסראות. ולפניו היתד, רחבת כניסה (נרתכס). 
המבנה רוצף בפסיפס, הקירות ודפנות הבימה טויחו וצוירו בעיטורים 
גאומטריים וצמחיים. חשיבותו הגדולה של ביחכ״נ בכתובת מונומנ¬ 
טלית עשויה פסיפס. שנתגלתה בנרתכס. כתובת זו. שהיא הגדולה 
בכתובות בתהכ׳־נ הידועות עד־כה. כוללת 29 שורות ארוכות. ובהן 
נ 1800 אותיות; היא שרדה נפעם בשלמות. שלא ככתובות ברנה 
או הקדשה הנפוצות בבתהב״ב, כתובת ר׳ היא טכסט הלכתי מובהק. 
הערוך לפי סעיפים והדן בדיני מעשרות ושביעית באזורים הפגאניים. 
או המעורבים, בא״י. רוב הטכסט נמצא בתלמוד הירושלמי(דמאי ב'; 
שביעית ר) ובפקודות תנאיים; שני קטעים, הכוללים תיאור של 
סביבות בית־שאן וסנסטי (שומרון), לא היו ידועים עד־עחה. בכתובת 
רשימה מפורטת של פירות וירקות החייבים במצוות מעשרות ושבי¬ 
עית או הפטורים מהן, ורשימת בפרים שבהם חלים. או לא חלים, 
דינים אלה. בס״ה נפנים בכתובת כ 90 "עירות", המחולקות לפי 
..תחומים״, וב 30 מיני פירות וירקות. התחומים הנידונים הם האזורים 
הסמוכים לתחומי היישוב היהודי בגליל: בית־שאן, סוסיתא. נווה, 
צור, פניאס, קיסריה וסנסטי־שומרון■ בכתובת גם מובאת הברייתא 
של תחומי א״י. המופיעה במקורות שונים (ר׳ ספרי דברים פ״י. נ״א). 
מפרסם הכתונת (י. זוסמן; ר׳ ביבל׳) מציע לייחס את הכתונת לכל־ 
המוקדם למאה ה 5 , ואפשר אף לסאה ה 7 — פ״מ לאחר חתימת 
התלמוד הירושלמי. כתובת זו, שמקורה בקרבת זמן ומקום למרכזי 
היצירה התלמודית נא״י, היא הטכסט הקדוס-ניותר שהגיע לידינו 
מספרות התורה שנע״פ. 

י. אחרוני, א-י בתקופת המקרא (מפתח בערנו). תשנ״ג; י. זוסמן. 

כתובת הלכת-ת מעמק בית שאן (חרב-ץ, מ״ג—ם* 1 ). תשל״ד/ח; 

ש. ליברמן, לכתובת ההלכתית מעסק בית שאן(תרביץ. נדה), תשל׳ו; 

פ. וימו, ביהכ׳־נ של ד׳(קדמוניות. ח׳), השליו; ג. אילן. מקומה של 

ד׳ התלמודית (נופים, 7 ), תשל-ז; ז. ספרא׳, בשולי כתובת ר (ציון. 

מ-ב, א׳—ב'), תשל״ז. מי 

רחובות, עיר בישראל, במישור החוף, כ 22 ק״ס מדרום לת״א; 

50,100 תוש׳ ( 1977 ). העיר 1 ~, שהתפתחה ממושבה, טובלת 
בירק ומוקפת פרדסים. ועדיין פרנסת חלק גדול מתושביה על 
חקלאות. פרדסי־הדר תופסים כ 12,000 דונם. ובזכות קרבתה לנמל 
אשדוד משמשת ר' מרכז לאריזת הדרים לכל הסביבה. עם־זאת 



979 


רחובות — רחל 


980 


התפתחו בה מפעלי 
תעשיה ומלאכה. ש־ 

החשובים שבהם הם: 

בתי־אריזח ממוכנים 
לפרי־הדר. בתח״ר ל־ 

סוצרי־הדר. שימורים 
ופזון,מוצרישרף וכי¬ 
מיקלים, וכן מפעלים 
עתירי־מדע הקשורים 
ב״מנון וייצמו ל¬ 
מדע" (ע״ע א״י, עם׳ 

1042/3 ). 

האוכלוסיה מורכבת מבני כל הגלויות, ומאופיינת בריכוז גבוה 
של בני העדה התימנית ( 7.000 נפש■ 1976 ). התימנים הראשונים 
הגיעו לו~ ב 1906 , עבדו בה כפועלים חקלאיים והקימו את שכונת 
״שעדיים״ ( 1912 ). ב 1930 הוקמה עוד שכונת תימנים — "כפר 
מרמורק". עליית "מרבד הקסמים" מתימו, עם קום המדינה. הביאה 
גל נוסף של עולי־תימן; אלה יושבו בכפר הנטוש קובבה, הוא כפר 
גבירול. שאח״ב סופח לעיר. 

ר׳ נוסדה ב 1890 , בידי חברת "מנוחה ונחלה", כמושבה חקלאית 
על אדמות "ח׳רבת דוראף. חברי החברה, ובראשם יעקב ברוידה 
וזאב גלוסקין. עלו על הקרקע, בנו את המושבה וקראו את שמה 
ע״ם הפסוק .,...רחובות, כי עתה הרחיב ה׳ לנו ופרינו בארץ" (ברא׳ 
כו, כב). בראשית התיישבותם סבלו התושבים מהתנכלות הערבים, 
וכן ממשברים חקלאיים שפקדו את ענפי הגפו והשקד. ב 1914 
הגיעה אוכלוסיית ר׳ ל 955 נפש, והיה לה שסח מעובד של 11.000 
דונם. שכלל כרמי שקדים וגפנים ו 531 דונם פרדסים. בימי סלה״ע 1 
סבלה ר׳ מעול התורכים. בימי המנדט הבריטי עלה בהדרגה קצב 
גידולה וחלה בה התפתחות כלכלית מתמדת. ב 1948 היו בה כ 12,500 
תוש', ב 1956 הגיע מספר התושבים ל 29,500 נפש. וב 1974 — 
ל 46.400 נפש. גלי־העליה העיקריים הגיעו לר׳ בשנים 1948 — 1952 . 
עוד גל־עליה הגיע לר׳ ב 1956/7 . מאז 1968 מהווה קליטת העליה 
15% מהגידול הכללי. 

ר׳ שימשה מקום ריכוז לאנשי "העליה השניה", ובה י״ל הגליון 
הראשון של "הפועל הצעיר". ישבו בה סופרים עברים ידועים כמשה 
סמילנסקי, זאב סמילנסקי, יצחק וולקני, דוד שמעוני, ש. שלום 
וס. יזהר (יזהר סמילנסקי). 

ב 1932 עברה לר׳ התחנה לחקר החקלאות, וב 1934 הקים בח 
ויצמן(ע״ע) את .,מכוו זיו". במרוצת השנים העבירה האוניברסיטה 
העברית לר׳ את הפקולטה לחקלאות, ו״מכון ויו" הפך להיות ,.מכון 
וייצמן למדע״. המעסיק כיום למעלה מ 1,200 מדענים וטכנאים. 
ב 1950 ניתן לר׳ מעמד של עיר. 

א. אס. 




רחובות: מראדז בלל' ורחוב חרדל (עירייח רחובות* 


רחובות בנגב, עיר עתיקה בנגב המרכזי, כ 35 ק״מ מדרום- 
מערב לבאר־שבע. ר״ב נוסדה קרוב־לוודאי כתחנת־שיירות 
בידי הנבטים (ע״ע). לשיא פריחתה הגיעה בתקופה הביזנטית. 
יחד עם ערי הנגב האחרות (חלוצה. ממשית, עבדת, שבטה [ע׳ 
ערכיהן] וניצנה). שטחה של ר״ב השתרע עפ״נ 130 דונם, שהיו 
בנויים בצפיפות יחסית, ונראה שהיתר, העיר השניה־בגדלה בהר 
הנגב, אחרי חלוצה. בירת המחוז. שם המקום בתקופה הביזנטית 
עדיין לא נודע, אך יש משערים שזוהי בית־מלכו. הנזכרת בפפידוסי 
ניצנה. השם ר״ב נקבע בגלל קרבתו לשם הערבי ח׳רבת רחיבה. 
וכנראה אין לו אחיזה היסטורית. כלכלתה של ר״ב התבססה בעיקר 
על גידולים חקלאיים בערוצי הנחלים; אלה הושקו בפי שטפונות, 
שהוזרמו בתעלות ובסכרים. ישיבתה בצד דרך־השיירות החשובה 
מא״י לסיני עשתה את ר״ב לתחנת־דרכים לסוחרים ולצליינים בדרכם 
להר סיני (ג׳בל מוסה). 

באר שופעת סמוך לעיר היחד, מקור־סימיה הקבוע, אד מקור־ 
המים העיקרי היו מי הגשמים, שנאגרו בחורף בבורות ובבריכות, 
בבתים וברחבות ציבוריות. בתי העיר נבנו אבן־גיר מקומית, סויחו 
בטיח לבן וקורו בקשתות ובלוחותיאבן. הבתים היו רחבי־ידיים, 
והיו להם חצרות מוקפות חדרים משניים פ 3 או מ 4 צדדים. רשת 
הרחובות היתה רגולרית במידה מסוימת, אך ללא הקפדה מיוחדת. 
בעיר היו 4 כנסיות. 2 בשטח המגורים ו 2 סמוך לעיר, מדרומה 
וסצפון־מערבה. בדומה ליישובים אחרים באיזור נעזבה ר״ב בסאה 
ה 7 , לאחר הכיבוש הערבי, כתוצאה מהשינויים שחלו במצבה 
המדיני, הכלכלי והבטתוני של א״י בכלל, ושל אזורי ספר־המדבר 
בפרט. 

מאז 1975 ערכו י. צפריר ור. רוזנטל חפירות ארכאולוגיות במקום. 
נחשפו סבני מגורים, בית־קברות ביזנטי, ובעיקר הכנסיה הצפונית־ 
מערבית, שהיא סן הגדולות בנגב. לכנסיה 3 אפסיסים — טיפוס 
נפוץ בהר הנגב — אך ייחודה בק§לה תת-קרקעית (קריפטה) מתחת 
לבימתה, ולה שני טורי מדרגות לכניסה ויציאה לתהלוכות ולצליינים. 
ע״פ כתובות-קבורה כבד עמדה הכנסיה ב 488 . מן השמות על 
כתובות־הקבורה ניכר, כי אוכלוסיית ר״ב כללה יסודות מקומיים 
ואף בני שבטים ערביים שנספחו לעיר. 

, 31 ו 1 תמ*/ ?£?•) מ;£ /ס 116161-0655 ¥\ 1/16 ' ,ש 6 ת 0 זשזב^ 1 .£ .' 1 * — ץש 01 סמו .* 1 

-#**ן 016 , 11 * ; 1914/5 ,( 1-2 , 28 .|ק ; 145 , 143 , 113-117 ,ח 1 

, 37 ־ 31 , 0 ( 4701 >' ■ 161 > ¥651116/1 [ 167110 011165111111 ? 107 > ה 16 ( 171 ! 1/150 ״■£ 11105 !( 011 ? 10 15 ( 011016 '!> 07111011 ? 115 > 61 61106 ת 671110 ? •\׳. ; 1921 

, 1976 ,(^^^ 1€ 81^11^110, £XXX וי\€* 1 ) 00711101 < 6£61 א 


רחים, ע*ע טחנת״קמח, 

רחל, מארבע אמהות האומה, אשת יעקב, אם יוסף ובנימין ובתו 
הצעירה של לבן (ע׳ ערכיהם). לראשונה נזכרת ר׳ כרועת- 
צאן, כשנפגשו ר׳ ויעקב ליד הבאר בחרן — בהגיע יעקב שפה אחרי 
שברח מפני עשו אחיו — נפלה אהבה ביניהם; אך הם יכלו למפשר, 
רק כעבור 14 שנה, שבהן עבד יעקב בבית לבן בעבור הזכות לשאת 
את ר׳ לאשה. לפרטי מעשה זר, ע״ע יעקב. ר׳ מתוארת כ״יפת־תאר 
ויפת מראה״ (ברא׳ כט, יז), ויעקב אהבה מלאה (ע״ע; שם כט, ל). 
ר׳ שהיתה עקרה, נתקנאה בלאה, אחותה הפוריה, ולאהר שהורעו 
יחסיה עם יעקב על רקע זה נתנה את בלהה שפחתה ליעקב — 
כמעשה שרה (ע״ע) לפניה; שני ילדי בלהה מיעקב, דן ונפתלי 
(ע׳ ערכיהם), נחשבו כבניה. רק לאחר שילדה לאה 6 בנים ובת 
נפקדה רחל וילדה את יוסף. בשוב יעקב וביתו לא״י גנבה ר׳ את 
התרפים מבית אביה; על כך בא במקרא סיפור מפורט, אולם 
משמעותו סתומה. בהיות המשפחה בדרכה מבית־אל לאפרת ילדה 
ר׳ את בנימיו — ומתה בלדתה. יעקב קברה במקום והעמיד 



981 


דד!ל — רחם 


982 


.,מצבה״ על קברה (ברא׳ לה, טז—כ; ור׳ להלן), ולא נשאה עמו 
לקברה במערת המכפלה (ע״ע; שב מח, ז). 

ר׳ נזכרת עוד במקרא (יחד עם לאה) בברכה שברכו העם את 
בועז לנישואיו (רות ד, יא): "יתן הי את האשה הבאה אל ביתד 
כרחל וכלאה.,.", וכן כנבואת ירמיהו (לא, יד—טו! ר׳ להלן). 

באגרה מתוארים קיוי־אפוה של ר' בהרחבה, תוך הטיית 
פרטי המעשים לצד כוונות של צדקות ויראת־שמים. מודגשות 
עדינותה ורגישותה. כך מסופר, כי כשהלך אביה להכניס את לאה 
לחופה תחתיה, מסרה לה ר׳ "סיפנים" שהוסכמו בינה לבין יעקב, 
כדי שלא תיתפס ותתבייש (ב״ב קכ״ג. ע״א). אהבתה ליעקב לא 
היתד, גשמית. אלא שאיפה להידבק בצדיק (תנתומא ויצא. ף). 
קנאתה באחותה היתה במעשיה הטובים, "שאילולי שהיא צדקת 
לא היתד. יולדת" (ב״ר ע״א, ר), וגם מסירת בלהה נעשתה ברוח 
שרה, זקנתו הצדקת של יעקב. מעלתה האישית של ר׳ היתד, גדולה 
משל לאה, ו״ראויה היתה בכורה לצאת פר׳... אלא שקדמתה לאה 
ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה החזירה הקב״ה לד" ([בברכת 
יעקב ליוסף] ב״ר שם). אן■ הפליגו לומר, כי .,אמנו ר׳ מר,נביאות 
הראשונות היתד," (ירו׳ ברב׳ ט׳, ג׳), משום שאמרה "יוסף ה• 
ל■ בן אחר״ (ברא' ל, כד) — "בן" ולא "בנים". גם פרטים ביוגרפיים 
אחדים נופפו באגדה: ר׳ תאומתה של לאה היתה. היא נישאה בגיל 
22 . במותה היתד, בת 36 (סדר־עולם), ומתה קודם ללאה (ויק״ר 
לי. י׳). על השאלה הקשה מדוע לא נקברה ר׳ במערת המכפלה, 
השיבו חז״ל•• "צפה יעקב שהגלויות עתידות לעבור שם, לפיכך 
קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רתמים" (פס״ר ג׳, ס״ט; 
ב״ר פ״ג, ב׳). 

קבר די. לפי ס׳ בראשית (לה, טז—כ) נקברה ר׳ "בדרך אפרת 
היא בית-לחם". אך לפי שמ״א י, א—ב היתד, קבורת ר׳ "בגבול 
בנימיו בצלצח". על קבורת ר׳ בנחלת בנימין מרמזים גם דברי 
ירמיהו (לא, יד): "קול ברמה נשפע נהי בכי תמרורים ר׳ מבכה 
על בניה"! הרמה, היום הכפר א(ל)־ראם, היא צפונית לירושלים. 
כדי ליישב סתירה זו פירשו חז״ל את הכתוב בס׳ שמואל בשיטת 
"סרסהו ודרשהף׳ (ביר פ״ב, י׳! תו 0 פ׳ סוטה, י״א! ספרי, דבר׳, 
שנ״ב). 

מצבת־הקבר שליד בית-לחם נזכרת אצל נוצרים ראשונים. כגון 
באונופסטיקון של אוזביוס (המאה ה 4 ) ! המקור העברי העתיק- 
ביותר למצבה זו הוא מדריך לירושלים סן הסאה ה 10 שנמצא 
בגניזה. מימי בנימין מטודלה ( 1170 ) ועד הסאה ה 18 מדווחים 
נוסעים יהודים על מצבה עשויה 11 אבנים. ומעליהן אבן גדולה. 
פעל המצבה היתד, כיפה בנויה על 4 עמודים. בסוף המאה ה 18 
הוקם מעל הקבר בניין,■ ב 1841 שופץ הבניין בתרומת משד, 
מונסיפיורי. ההשתטחות על הקבר היא בעיקר בראשי־חדשים ובחודש 
אלול, וכן ביום י״ד בסרחשון, שהוא ע״פ המסורת יום פטירת ר׳. 
ביפי השלטון הירדני הפך השטת שמסביב לבניין לבית־קברות 
מוסלמי. לאחר מלחמת ששת היפים שיפץ משרד הדתות את הבניין 
והכשירו לביקור המונים. תם■; כרך ר, עמי 1147 . 

נ. ס. ם.-ם.-י. בר. 

רחל (]פסווונים של רחל בלובשטיין] 1890 , סרטוב [רוסיה] — 
1931 , ח״א), משוררת עבריה. ר׳ גולה בפולטאווה, ובגיל 15 
החלה בכתיבת שירים ברוסית. כן למדה ציור בקייב. ב 1909 עלתה 
לארץ והתיישבה ברחובות. כעבור זמדמח הצטרפה לחוות־ד,לימוד 
לנערות בכנרת. שם פגשה את א. ד. גורדון (ע״ע), והוא השפיע 
עליה רבות; לו הקדישה אה אח שירה העברי הראשון, "הלך נפש" 
(״השלה״, ל״ז. תר״פ), ב 1913 יצאה לטולוז, צרפת, כדי ללמוד 
חקלאות וציור. בתחום לימודיה לא יכלה לשוב ארצה מחמת סלה״ע 1 
בשנות המלחמה שהתה ברוסיה. ושם טיפלה בילדי פליטים יהודים. 
לאחר המלחמה חזרה לארץ והתיישבה בדגניה. באותו הזמן נתגלתה 


אצלה מחלת השחפת, והיא נאלצה 
לעזוב את הקיבוץ. את שאריח ימיה 
עשתה בירושלים, צפת ות״א; היא 
נטמנה בכנרת. 

ר' היתה מראשוני המודרניסטים 
בשירה העברית• היא הושפעה 

בכתיבתה מהחבורה האקמאיסטית 
הרוסית. שדגלה בדיבור ישיר 

ומאופק, תוך שיפת דגש על המלה 
הבודדת (ע״ע אהמטובה! רוסית. 
ספרות, עמ ׳ 917/8 ). שפתה הושפעה 
משפת־הדיבור המתפתחת ומלשון 
התנ״ך, והיא השתמשה גם בדמויות 
מקראיות שונות. שיריה מצטיינים 
בבהירות ובליריות שוטפת ומת־ 
נגנת. שיריה קצרים, אלגיים ובעלי 
נימה נוסטאלגית. צלילים פסימיים מאפיינים את שיריה האח¬ 

רונים. בזכות תכונות אלו נתחבבה כתיבתה על הקהל הרחב. 
רבים משיריה הולחנו. ר' תרגמה יצירות של משוררים שונים 
מרוסית (פושקין, אחמטובה, יסנין [ע׳ ערכיהם]), יידית (אנסקי, 
ע״ע) וצרפתית (פרנסים דם, ורלן [ע׳ ערכיהם]). ופרסמה דברי 
ביקורת בעתונות. בחייה הופיעו שני קבצים משיריה, "ספיח" 
(תרפ״ז) ו״פנגד" (תר״ץ). מיד לאחר פותה יצא הקובץ "נבו" 
(תרצ״ב). ר׳ היתד, אחת הראשונות שכתבה רק ע״פ ההברה 
הספרדית, במשקלים מגוונים. סמוך למותר, כונסו שיריה בקובץ 
״שירת ר׳״(חרצ״ה), במהדורה השביעית (תש״ך) נוספו ביוגרפיה, 
תרגופיה ופאמרי־הביקורת שכתבה. לאחרונה נדפם־מחדש ספר 

שירי־ילדים שכתבה אך לא היה ידוע, "בבית ובחוץ" (תשל״ה). 
ב 1969 הופיעו "שירי ר■ ומכחביה בכתב ידה". 

י. סיכמו, בטרם אביב, 157 — 172 , תשי״ס! שירת ר' (ביבל׳ שם). 

תש״ך', ד. קריץ, על שירת ר■ (ביבל׳ שם), תשכ״ט, ם. שניר¬ 

ש. קושניר (עורבים־). ר' ושירתה, תשל״א : . 

9 . 

ו־חל (אליזח סליהם), ע״ע ר#ל. 



המשוררת רח* 

(שירות הצילומים סל חסובנות) 


ךח 0 (ננזמאןסססטו! תו>ז 11 קמ>א), עוף דורס־יום (ע״ע דורסים 
מתת־משפתת הנשרים (ע״ע). תפוצתו: איזור היסה״ת, 
ומזרחה עד להודו ולאפריקה־הדרומיח. הר׳ מופיע חרבה בציורים 
ובכתב המצרי העתיק, ומכונה בלועזית ..נשר מצרי" או "תרנגולת 
פרעה". גדלו של הר׳ כשל תרנגולת גדולה. צבעו לבן, ואבדות- 
התעופה שלו שחורות. ראשו מוארך. והוא ניכר בזנבו היתדי. קדמת- 
ראשו וגרונו קרחים, וצבעם צהוב. זר נוצות מוארכות עוטר את ערפו. 
מקורו מוארך ואנקולי בקצהו. הר׳ ניזון מפגרים ובשיירי אשפות, 
וכן מרבה לטרוף יונקים קטנים, זוחלים וחרקים (ארבה). הוא מצוי 
בקרבת יישוב־אדם, ובהודו הוא אף ממלא 
תפקיד של "סניטר", באכלו צואת־אדם 
וגוויות־אדם שהונחו במיוחד לשם־כך. 

לאחרונה התגלתה אצל הר׳ התנהגות 
נדירה בעולם־החי — שימוש ב״כלי־ 
עבודה". במקורו החלש אין הוא מסוגל 
לשבור קליפות ביצים כדי לאכול את 
תכנן: על־כן. ביצים בינוניות, כשל 
תרנגולת. הוא משליו על קרקע קשה 
כדי לשברן, ואילו ביצים גדולות, כגון 
של יען, הוא שובר באמצעות אבן 
(שמשקלה עשוי להגיע עד 300 גרם), 
שהוא נוטל במקורו ומסיחה בביצה בכות. ( 5 ,וז״ז<:״, 0 ז.*ן, 7 !) 





983 


דחם — רחסנינוב, סרגי ופיליויץ' 


984 


לפנים היה הר׳ שכיח בארץ. אך בשל ההרעלות פחת מספרו. 

ורק זוגות בודדים מקננים בארץ ועוזבים אותה בחורף. קינו של הר׳ 
נמצא במצוקי סלעים. והוא בנוי במרושל מזרדים, צמר וסמרסוטים. 
בתסולה 2 — 3 ביצים; צורתן סגלגלה. צבען בהיר, והן מכוסות 
כתמים בצבע חום־אדום ארגמן (הן היפות שבביצי הדורסים), משך 
הדגירה כ 42 יום. לגוזלים כסות־פלומה לבנבנה. בעזבם את הקן, 
כחדשיים אחרי בקיעתם מן הביצים, הם עושים את כסות־הנוצות 
החופה־כהה של הצעיר, המתחלפת תוך 3 שנים ללבוש הבוגר — 
לבן עם אברות שתורות. בנדדו מאירופה לאפריקה חולף הר׳ בשמי 
הארץ בלהקות, ובשל צבעיו טועים בו רבים וחושבים את להקותיו 
ללהקות של חסידות. 

במקרא נפנה הר׳ עם העופות הטמאים (ויק׳ יא, יח). כאוכל 
נבלות הוא נזכר־לשבזז בתלמוד. "כיון שבא ר׳— באו רחמים לעולם" 
(חו׳ ס״ג, ע״ב). 

- 11 ב[) 014-000 ו״י 1-3 מבי 1 : 1954 , 0610 -*^ / 0 ,חס 9£ ו 21 )זשח 1 ש 1 \ .מ 

,שזנ 311 א) ;)■/ ¥111111 110/1 ?■(££ ץ< 1 * 7001 /ס )!ט , 50011311 )׳ סצע. 11 

00X11), 1966. 

אר. אב. 

.ךי 1 ם (גטזסזע), איבד ביונקים ממין נקבה; בו מתפתחת הביצית 
המופרית (ע״ע ביצה; הפריה) משלב ההשרשה (ע״ע הריון) 

עד להתהוות העובר וללדה (ע״ע). הר׳ מתפתח משני הצינורות 
ע״ש מילר — מעין שתי קרניים, המתמזגות במינים השונים בשיעור 
שונה (ע״ע אפבריולוגיה, עמ׳ 871/6 ; ור׳ ציור, עם׳ 882 ). בנקבת 
הקוף ובאשה מתמזגות הקרניים ויוצרות חלל משותף בשבוע השישי 
לחיים העובריים. הפרעה בהתפתחות הצינורות ע״ש מילר בעובר, 
או ליקוי בתהליד התמזגותם, כרוכים בהופעת מומים מולדים — 
אמנם נדירים — כגון חוסר ר׳, ר׳ חד או דו־קרני, ר׳ נפול וכיר׳ב. 

הר' הוא איבר שרירני חלול. באשה ארכו כ 7.5 ס״ם. רחבו כ 5 
ם״מ, עביו כ 2.5 ס״ם ומשקלו ב 50 גרם. הוא מצוי באגן הקטן, בין 
שלפוחית השתן לפנים ובין החלחולת מאחור (ע״ע לדה, עמ ׳ 191 . 
ושם ציור 1 ). משני צדי גוף הר׳ החצוצרות ( 14111:15 ׳״!), שדרכן 
מגיעה הביצית המופרית אל חלל הר׳. חלל זה צר וצורתו כמשולש 
הפוך. קצהו התחתון מסתיים בפתח המכונה פי צוואר הר' הפנימי. 
וממנו מובילה תעלת צוואר הר אל פי צוואר הר׳ החיצוני הפונה 
לנרתיק. דרך פי צוואר הר החיצוני חודרים תאי-הזרע לחלל הר, 
ודרכו אף פורץ דם הוסת (ע״ע, עם׳ 445 , 448 ). צוואר זה משמש 
תעלה לעובר בזמן הלידה. הר׳ נתמך בקרקעית האגן ומוחזק באמ¬ 
צעות מערכת רצועות. שתפקידן למנוע שמיטתו ולאפשר לו מרחב 
גדילה ותנועה. בר 3 שכבות של שריר חלק, ומבחוץ מכסה אותו 
חלקית קרום הצפק (ע״ע). חלל הר׳ מצופה רירית ( 1 ז 1111 זזנ>ב 100 !ת 0 ), 
שבה חלים שינויים במבנה כתוצאה מגירויים הורמונליים (ע״ע 
הפרשה פנימית) המופיעים במחזור הווסת, בזמן ההריון ולאחר 
הלידה. הרירית עצמה אינה מפרישה הורמונים, אך מושפעת מהור¬ 
מונים המופרשים מן השחלה (ע״ע). בעת ההריון גדל הר לממדים 
ניכרים. וממלא כמעט את כל חלל הצפק; משקלו עשוי להגיע אז 
עד ל 2 ק״ג. לאחר הלידה שב הר לממדיו הרגילים, תוך כ 6 שבועות. 

הפרעות במבנה הר' ובתפקודו מתבטאות במומים מולדים, בדי- 
מוסים. במחלות זיהומיות, בגידולים ובהפרעות בפוריות (עקרות 
והפלות). סוסים מולדים נדירים. וביטוים הקליני הוא הפלות חוזרות, 
בעיקר ב הראשון של ההריון (ע״ע הפלה). ניתן לאבחן פופים 
אלה בעזרת צילומי ר (ע״ע רדיולוגיה אבחנתית). דימומים בלתי- 
סדירים שמקורם בר׳ עלולים להופיע על רקע הפרעות הורמונליות, 
או בעט:ם של ליקויים אורגניים בגוף הר (שרירנים, 01113 •<]״(), 
או בעקבות הפרעות במהלך ההריון. דימום מן הר׳ עלול להופיע בכל 
זמן בחיי האשה, אולם הוא שכיח בעיקר בגיל הפוריות. מחלות 
זיהומיות נדירות יחסית; מרביתו נגרמות ע״י חיידקים. המזהמים 


את הר׳ בעיקר לאחר הפסקת הריון (הפלה אלוהה או פלילית), 
אך גם לאחר הפלות טבעיות או לידות. לאחרונה הלה עליה בשכיחות 
הזיהומים, בעקבות השימוש הנפוץ בהתקן תוך־רחמי כאמצעי למניעת 
הריון. הר עלול להוות מקור לגידולים שפירים או ממאירים. בב 10% 
מן הנשים (מגיל 35 ואילו ועד לתקופת הבלות) מתפתח גידול 
שפיר. המכונה שרירן (גמ 01 ׳< 1 \.). שמקורו פן השריר החלק של הד. 
קדלו ממספר ס״ם ועד לכמה גושים גדולים, הממלאים את האגן 
כולו, או אף את חלל הצפק. הופעת שרירנים מלווה סיפנים קליניים, 
כגון שטפי דם, לחץ על איברים שכנים, הפרעות בהתפתחות הריון 
(הפלות) והפרעות בתהליך הלידה. קורה ששרירנים קיימים ללא כל 
הופעות קליניות. 

סרטן רירית הר׳ שכיח בעיקר בתקופת הבלות אצל נשים 
שפוריותן נמוכה. נשים שמנות ונשים הסובלות מלחץ־דם גבוה■ 
דימומים מן הר׳ בתקופה הסמוכה לבלות, או בזמן חבלות. עלולים 
לבשר התפתחות גידולים ממאירים בר׳ ומאפשרים את גילולם המהיר. 
הודות לאפשרות הגילוי המוקדם, ובזכות הטיפול המיידי הניתן 
במקרים אלה, תותלת־החיים בנשים הסובלות מסרטן רירית הד׳ היא 
מן הגבוהות בין המחלות הממאירות הפוקדות את האשה. 

בצוואר הר' עלולים להופיע זיהומים. גידולים שפירים או ממאי¬ 
רים. גידול ממאיר בצוואר הר מופיע בעיקר בנשים בגיל הפוריות, 
והוא מהגורמים לתמותת נשים בגיל זה. ניתן לגלותו בשלבים 
מוקדמים באמצעות בדיקות עונתיות של משטחים לידניים. גילוי 
פוקדם של גידול זה, וטיפול נאות בו באמצעות הקרנה או ניתוח. 
מאריכים את תוחלת־החיים. בנשים מזדקנות שכיחה צניחת הר׳ 
וצניחת קירות הלידן! ניתן לתקן זאת בשיטות ניתוחיות שונות. 

על תפקיד הר׳ בהריון, בהפלה ובלדה — ע׳ ערכיהם. על התבור 
צויות הר׳ ע״ע אוכסיטוצין. אנטומיה משווה: ע״ע רביה, 
עמ ׳ 447 , ושם ציור 2 . 

; 1972 .־,״;/ט!״,־׳״ז. 5^x ,'!״,מ , ,'-/ ,(.: 1 !־ז; ׳'׳:״סס־! .א - '! 1 זשו 1 §טנז 0 . 51 . 0 

.־ 1975 ,״/:ן! 111 .ז 1£ !] 5 וא ,/י\ .א — 1 ;,וחזיןי׳,יז .ן . 5 

י. שג, 

רחמה, קיבוץ בדרום שפלת יהודה, כ 12 ק״מ ממזרח לשדרות. 

מסונף לקיבוץ הארצי. 600 תוש׳ ( 1977 ). 

ראשיתה של ר׳ כמושבה. ב 1911 נרכשו 5,600 דונם באדמות 
ג׳מאמה עבור קבוצת "שארית ישראל" מסוסקווה. קבוצת פועלים 
שעלתה על הקרקע ב 1912 עסקה בהכשרת קרקע הבתרונות הקשה 
לעיבוד. מקור השם בפסוק "וזרעתיה לי בארץ ודחפתי את־לא רחמה" 
(הושע ב, כה). שכניה הערבים של החווה החקלאית המבודדת, שהיתה 
היישוב היהודי הדרומי בארץ, התנכלו לה, וב 1917 נעזבה ע״פ 
דרישת התורכים. ב 1920 התיישבה במקום קבוצת פועלים שנטעו 
זיתים, שקדים וגפנים, במאורעות 1929 נעזבה ר׳ שנית, יושבה 
בשלישית ב 1932 ונעזבה שוב במהלך מאורעות 1936 — 1939 . 

ב 1944 נוסד קיבוץ ר׳ ע״י חברי השומר הצעיר. במלחמת השחרור 
עמדה ר בהתקפות כוחות בלתי סדירים וחיילים מצרים. ענפי המשק 
הם חקלאות שלחין, פלחה, פרדס, צאן, לול וכן מפעל לייצור 
מברשות. 

רחמרנוב, סרג״ !סיליויץ׳—צג? ד״פטעונמסבמ מ:״נן 0 

!נסז״זמב״! — ( 1873 — 1943 ). מלחין. פסנתרן ומנצח רוסי. 

ר׳, בן למשפחת פסנתרנים זמוסיקאים. היה מוקף אהבת מוסיקה 
משחר נעוריו. את שיעורי הפסנתר הראשונים קיבל מאמו. בגיל 9 
נתקבל לקונסרווטוריון בפטרבורג. אבל אה׳׳כ הועבר למוסקווה. 
כאן למד פסנתר וקומפוזיציה אצל ערב וארנסקי. ב 1891 סיים את 
לימודיו, ועבודת-הגמר שלו, האופרה ..אלקד׳ במערכה אחת, שכתב 
תוך 17 יום, זיכתה אותו בפרס פדליית־הזהב לקומפוזיציה. בראשית 
הקריירה שלו כבר חיבר ר׳ שורה של יצירות חשובות, כגון הפנטסיה 



985 


רחמניגוב, סרגי וסיליויץ׳ — רטורומנית, לשון וספרות 


986 


הסימפונית "הסלע", הקונצ׳רטו הראשון לפסנתר והשלישיה האלגית. 
ברם. כשלון הסימפוניה הראשונה שלו ( 1897 ) וביקרתו ההדיפה של 
קיואי (ע״ע) הטילוהו למשבר ולהפסקת ההלחנה עד 1900 , והוא פעל 
בעיקר כמנצח וכפסנתרן. ביצוע הקונצ׳רטי השני לפסנתר בדו־מינור, 
ב 1901 , מציין את חידוש פעילותו בהלחנה. ואכן, בעקבותיו באה 
שורה של יצירות. כגון הסונאטה לצ׳לו, קנטטת "האביב" ומספר 
רב של שירים וקטעים לפסנתר. בהיותו מנצח תאטרון "בולש('" 
חיבר שתי אופרות קצרות: "האביר הקמצן" ו״פרנצ׳סקה ןד> רימיני". 
בשנים 1906 — 1909 שהה ר׳ בדרזדן, ובה חיבר כמה מיצירותיו 
החשובות: הסימפוניה השניה במי־מינור ( 1907 ), סונאטה לפסנתר 
ברה־מינור ( 1907 ), הפואמה הסימפונית ״אי המתים״ (אופוס 29 ) 
והקונצ׳רטו השלישי לפסנתר ברה-מינור ( 1909 ). ר׳ גילה עניין רב 
במוסיקה כנסייתית, והדבר משתקף בכמה מן הקומפוזיציות שלו: 
״הליטורגיה של כריסוסטמוס הקדוש״ ( 1910 ) — סימפוניה קוראלית 
למקהלה מעורבת — ו״תפילת ערבית״ ( 1915 ). ר׳, שהסתייג מן 
המהפכה הרוסית של 1917 . יצא לשוודיה לסדרת קונצרטים: כעבור 
שנה נסע לאה״ב. ובה קבע את ביתו. אף שאתרי המהפכה התמסר 
בעיקר לקריירה פסנתרנית, מצא ר׳ זמן גם להלחנה. בשנות שהותו 
באה״ב חיבר את הקונצ׳רטו הרביעי לפסנתר בסול־מינור ( 1927 ), 
רפסודיה על נושא של פאגאניני לפסנתר ולתזמורת ( 1934 ), הסימ¬ 
פוניה השלישית ( 1936 ) ו 3 ריקודים סימפזניים ( 1940 ). התנגדותו 
לנאציזם מצאה ביסוי בהפסקת הופעותיו באירופה ב 1939 ובסירובו 
להופיע בגרמניה הנאצית. 

תרומתו הגדולה של ר׳ בולטת בעיקר בתחומי המוסיקה לפסנתר 
והמוסיקה הווקאלית, והיא מהווה פרק נכבד בתולדות המוסיקה 
הרוסית■ הופעותיו של ר׳ כפסנתרן וכמבצע נמנות עם השיאים 
באפנות הנגינה הווירטואוזית. 

. 1950 , 0££ ״ 6 . 1 .ע ; 1919 ,.. 1 . 3 ,״ 81 \ 1 ! 1 ג 01 .( 

מ. גו. 

רטהאוס, קרול — £3:0183:11305 — ( 1895 . טרנופול [אז הלק 
מאוסטריה! — 1954 . ניו־יורק), מלהין פולני. ר' היה תלמידו 
של פתץ שרקר (: 5011 : 01 : 0 ) בווינה. אח״ס למד בביה״ס־הגבוה 
למוסיקה בברלין וב 1925 ההל מלמד שם. ב 1932 העתיק מגוריו 
ללונדון. מ 1934 גר בפרים, והרבה לבקר באה״ב. ב 1938 התמנה למנהל 
מחלקת המוסיקה ב״קווינז קולג" בפלשינג שבמדינת נידיורק. 
ובתפקיד זה החזיק ער מותו. 

ביצירותיו המוקדמות כבר גילה ר׳ יכולת טכנית רבה וחוש 
למבנה ולצורה המוסיקלית. השפעתו של שימנובסקי (ע״ע). המוחשת 
ביצירות אלו, נעלמה ביצירותיו המאוחרות־יותר, שר׳ פיתח בהן 
שפה מוסיקלית משלו. שפה זו שכלתנית ומרוכזת וכולה אטונאלית. 
ר׳ היה מלחין פורה, ובין יצירותיו 3 סימפוניות, מוסיקה לבאלט, 
קונצ׳רטים לפסנתר, מוסיקה קאמרית ושירים, וכן קטעים רבים 
לפסנתר ולעוגב. האופרה : 11 ״£ ?(":מ־!■! ("אדמת נכר"), פרי עטו, 
הוצגה לראשונה בברלין ב 1931 . 

.לםורומנית, לשון וספרות. הלשון הר׳ היא כינוי קיבוצי 
לניבים רומניים (ע״ע רומניות, לשונות) הנפוצים באזור' 
האלפים (שוויץ, איטליה). הדוברים ר׳ מתייחסים לריטים, תושבי 
ריטיה (ע״ע) הרומית, ומכאן שם לשונם. 

הניבים: 1 ) דטית מערבית 00130:50510 : , 00130:5011 : 
0012115011 : [מלאט' 0:1130100 ) 11 ; ן 1591 תבן 011 זזשת!]מט 8 ). נפוצה בגראו־ 

בינדן (ע״ע, וע״ע אנגדין) בשוויץ. חרף מיעוט דובריו (כ 40,000 ) 
זהו הניב ההשוב־ביותר, שכן יש בו ספרות עשירה! הוא הוכר 
( 1938 ) כלשון "ארצית" רביעית (נוסף על שלוש הלשונות 
ה״רשמיות״ [צרפ׳, גרמ ׳ , איטי] בשוויץ, להלן יידון בעיקר ניב זה: 
( 2 ) רטית בינונית ( 1111 ) 13 ). נפוצה בטירול (ע״ע) הדרומית־ 


מערבית. מספר דובריה כ 20.000 ! ( 3 ) רטית מזרחית (;״ £0113 
1111300 :£). נפוצה בצפון־סערב איטליה, באיזור פריולי ( 11111 :?) 
במחוז אודינה (ע״ע, ושם מפה). מספר דובריה כ 500,000 . 

ר׳ היא מעין חוליית־מעבר בין הצרפתית לאיטלקית. תווית 
היידוע היא כמו באיטלקית — 13 , 11 . הסיומת בריבוי בשלושת 
הניבים היא 5 — :(! 105, 11 ) ! 15,13 ; (חשו׳: צרס׳ : 10 , איט׳ 10 , 811 ). 
גם צורת הריבוי של השמות מסתיימת ב י.-: 11:381135 135 — 
״האזניים״ (השר: צרם׳ 0:011105 : 10 ! איט׳ 0:000111 811 ). 1 אחרי 
עיצור אינו נשמט (בשלושת הניבים): : 013010 (סלאט , 013013:0 ) — 
,.לקרוא בקול״ (צרם , : 0131110 ,׳ איט' 011131113:0 ). גם החנכוך (ע׳יע 
פונטיקה, עם' 469 ) של 0 לפני 3 דומה לצרפתית : : 11.11113 , — 
״לשיר״ (צרפי : 0113:1:0 ; איט' 03:1:3:0 ) . 

בר׳ נשתמרו מלים רבות מהסיבסטדאט הקלטי, כגון: כ! 0:3 — 
,.אבן״, ! 8:01 — "סלע". מלים רבות נשאלו מהגרמנית, בגון: 
:(:,,! < : 830100 (״אופה״),( 11101 ! < 811110 (״נער״). :□ע < : 831:0 
("איכר"). הקידומות האדוודביאליית הרגילות בלשונות הרומניות 
האחרות באות בר׳ אחרי הפועל, כמו ברוב הצורות של הגרמנית: 
ח־ : 11:0:1010 —״לכבוש״(השר: גרם׳ ח 01 :::: 101:1 :. לעומת שם־הפועל 

1011111011 ! 0111 ; צרם' 1:0 ) 0,10111:011 , 01114:0 :ק 010 — תמיד בלי 

הפרדה). הגרמנית השאילה לר׳ נינים רבים והשפיעה גם על סדר 

7 6 5 4 3 12 

מרכיבי המשפט: 11001,52 ו::; 13 302173 ' 5 01.1111.1110 110113 13 ! 0 

5 3 2 1 10 9 8 

113:01 110:8005 ? 160011 ) 50 1005 ) 1 = 3 :: £1105 : 13730:1 ) 13 ) 115:0 ק 
8 13-10 9 7 6 4 

: 805:011 : 005:0 ? 135 ! :״ 7 10:05510 :? 610 51011 — "בבוקר יפה אחד 

התייצבה הנסיכה לפני החלון". 

הספרות הר׳ (בגראובינדן) מקורה ביצירה ספרותית עממית 
שבע״ס. התעודה הראשונה היא מהמאה ה 12 . ותהילת הספרות 
הכתובה — מהמאה ה 16 . ב 1527 חיבר ג׳. טראוורס ( 370:5 :?* 0130 ) 
אפוס מלחמתי, 15011 ) 4 ? 013 81101:3 1:13 : 0130200 ("שיר על מלחמת 
מיש"). התרגום הראשון לברית החדשה נעשה בידי י. ביפרון 
( 00 :) 81 1 ״ 1 :; 3011 (! 1560 ). ופ. קיאמפל ( 01 ק 1 ס 083 .?) תרגם את 0 ׳ 
תהלים ( 1562 ). ספרות דתית עשירה נוצרה בידי הפרוטסטנטים וגם 
בידי הקתולים. התפשטות הגרמנית וההשפעות האיטלקיות במאה 
ה 19 איימו על קיום הר׳. עם התחזקות התודעה העצמית של דוברי 
הר׳ נוסדו איגודי לשון וזמרה, ואלה התאחדו ב 1919 ב 81813 
80013015011.1 ("הליגה הר׳"). החלו להתפרסם יצירות רבות בתחום 
הליריקה. האפוס והפיפורת. ולאחרונה גם בתחום הדרמה. המשוררים 
החדשים, שהושפעו מהשירה האירופית. פעלו להעשרת השפה 
ולהעמקתה. מהמשוררים הבולטים במאה ה 19 היו ג׳. א. הואונדר 
(: 100040 ? 001 ) 0 ) 2 0100 ; 1824 — 1867 ). סשוררם של האיכרים 
החפשים, שחיבר שירים מתנגנים ומלהיבים, וס. לאנזל (: 01:10 ? 
30501 ?! 1863 — 1943 ). האימפרסיוניסט שפעל לחידוש פני השירה תר , . 
אחר מקבצי שיריו: 011313030 7081 11 (.,הקסת הישנה״), י״ל ב 1929 . 
לאנזל חו״ל אנתולוגיות, אסף שירי-עם ותרגם משירת העולם (כגון: 
״העורב״ של א. א. פו). משורר נודע בדורנו הוא ת. קאנדינאס ( 800 ? 
0311411135 : נז׳ 1929 ), המתאר בשיריו את האדם המודרני בייאושו. 
שיריו הקצרים של א. פר (: 00 ? 11411 ) 2 ; נו׳ 1921 ), שהושפע מאליוט, 
אלואר ופרוור, עשירים באסוננם ובחריזה, אך אין השכלול הטכני 
מאפיל על חשיבות האמירה והדימויים ( 13 ) 31 '? ["השחר"! תרגום 
לאיטלקית], 1975 ). ד. קאדרווי ( 034:071 00031 ), מחשובי המס¬ 
פרים החדישים, תוהת על משמעות גורל הארס ברומן שלו 3 ? 
030:00 £301:8113 (״משפחת דאנטון״): 1972 . 

-ו 11 ן 16110 ה 6 ! 1£ י 1 ו 3611 /^ 5 ! 8 ־ 31161 ^ ,£ ; 1936 , 7010/01710/1611 16 (£ , 01 צתג 1 ״ 1 .* 1 
8 * 110 ' 1 1-0 , 051681113110 \ ; 1937 , £!$)[/< 161 /.¥ 1 ) [ 11 < [/ 6 ^ 0/111/1 ) ¥01 £ 611 
. 0 ; 1951 , 16/1 {) 0 /^ 8 56/1671 !ה 2 ) 0/71 / *?<£ , £111111 ;* 19411 , 1-11 , 7/11111 

; 1975 , 1/111611 ) 7310/0/71 ,. 111 ; 1952 , 1 ] 6/16 ) 1 (/ 13 זנ 1 \/ ל.) 1 <ר>! 1 ) ) 1 ! 1/1 )- 1 )/ 15 

שם. ש. 

רטוריקה (יוד 1 וי׳יצסז] ף:! 11 ) 10 ףק; לאם' 103 ־ 80101 )״* "דברנות"), 
אמנות הנאום ותורת הנאום. השפעת הר׳ על החרבות 
האירופית היתד, רבה, בעיקר עד המאה ה 17 . הר׳ צמחה ביוון 
הקלאסית. שכן המשטרים הדמוקרטיים הישירים (ע״ע דמוקרסיה, 
ענד 764/7 ) עודדו נאומים באסיפוח־העם ובבתהמ״ש, והבטיחו 
הצלחה למי ששלט באמנות השכנוע. המורה הראשון לר׳ היה 
קוראקם הסיקילי (תחילת המאה ה 5 ). הספדו של פריקלס ( 431 ) 
על חללי המלחמה הפלופונסית הוא מנכסי צאן־ברזל של המורשת 
הדמוקרטית. גורגיאס (ע״ע). מגדולי הרטוריקנים המקצועיים, 
פיתח פרחה רטורית קצובה, עהיתה בנויה איברים שקולים אלה 
כנגד אלה ( 1 >ג 0 ״ 01 ז>:; יש משערים שמכאן מוצא החרוז [ע״ע 
משקל, ענד 1705/6 ). לדעת גורגיאס יכול נואם מאומן לטעון 
באותה מידה של הצלחה בין שעניינו צודק ובין אם לאו. את אמנות 
הרי אימצו ופיתחו הסופיסטים (ע״ע), ואפלטון. שהתנגד להסוואת 
האמת בתחבולות רטוריות, תקף את צורת הר' שהנהיגו (בעיקר 
ב״גורגיאם" וב״פאידרום"). 

א ר י ס ס ו ט ל ם (ע״ע, עמי 849 ) נקט תחילה עמדה דומה לזו 
של אפלטון, אולם אח״ב סבר שהר׳ היא מוסרית, שפן טיעון־אסת 
הוא המשכנע ביותר. חיבורו 5 ח־ו 1 ק 110 זכ 1 !קסת ("על הר"׳), 
שהשפעתו היתה מכריעה תקופה ארוכה, סוקר בצורה שיטתית 
את דרכי־העבודה ( 001013 , סץק׳)) של הרטור (־״הנואם); שני 
הספרים הראשונים דנים במציאה ( 00110 ־ 130 , ;״ססק״ס ) של 
״המקומות״( 1001 . 01 ־ 167 [מכאן המונח -טופום״ - 0 ס!ס 1 , .מטבעות 
חשיבה וביטוי"!) לצרכי הטיעון. ואילו הספר השלישי דן בסגנון 
(,) 0100011 , ; 11.1.01 ובסידור החומר ( 110 ו 00 ק 10,1115 ^ 13 ). 

עם ירידת הדמוקרטיה' והתפשטות הממלכות ההלניסטיות 
צומצמו האפשרויות ליישום הר׳. באסכולות הרטוריות בערי אסיה- 
הקטנה פותח סגנון מנופח ונמלץ, שהתאים לנאומים שהיו מנותקים 
מצרכי־החיים — ה״א ם י א נ י ז ם״ (קיקרו: 01311001.5 200115 

4513110010 ), בתגובה חלה במאה ה 2 לפסה״נ חזרה למסורת האתו¬ 
נאית (ע״ע דמוסתנס; ליסיאם), שנחשבה נקיה מסיגים — 
״האטיציזם״ זקיקרו, קוינטיליאנוס: 1110010 411100 .). אסייתית־ 
מתונה היתה האסכולה הנודעת של רודוס, שאחד מראשיה היה 
אפולוניוס מולון (ע״ע), מורו של קיקרו. וע״ע יונית. עמ ׳ 553/4 , 
556 , 558/9 ; הלניזם, עם' 594 ; הרפוקרטיון ולריום; ביזנטיון, עם' 
393/4 . 

בשל אפיו הציבורי־פומבי של ניהול ענייני המדינה ברומא 
(ע״ע דמוקרטיה. עמ׳ 767/9 ) נקלטה הר׳ יחד עם מכלול התרבות 
היוונית, החל במאה ה 2 לפטה׳־נ. השגה העיקרי של הר׳ הרומית 
היה יצירת מינוח לאטיני וחורשת ידע הר' לאירופה של יה״ב 
ולהומניזם. התאוריה הרטורית היוונית אומצה ופותתה ב 301 .) 1 
11011:0011110 ("ר׳ אל הרניוס"), שיוחס בטעות לקיקרו (ראשית 
המאה ה 1 לפסה״נ), 

התאורטיקן הגדול של הר׳ ומגשימה הנודע היה קיקרו 
(ע״ע, עמ' 676 ). הוא הרצה על תורת הר׳ בשורת חיבורים, ובנאומיו. 
ובייחוד באלה נגד קאטילינה, שהשפיעו נמרצות על המאורעות 
המדיניים, תיאר את הד־ כבעלת כוח הכרעה בעניינים שברומו 
של עולם. בהשפעתו נתקבלה הר' כחלק של התרבות העילאית 
(״העירונית , ׳; ! 01830113 [ביוו', ע״פ אריסטו, 6010101115 ]). 
תאורטיקן חשוב אחר היה קוינטילינוס (ע״ע). עם עליית השלטון 
הקיסרי צומצמו אפשרויות הר, וטקיטום (ע״ע. עם׳ 886 ) התאונן, 


ובצדק, על ירידתה. וע״ע לטינית, עם' 640 , 643 ; ספרות, מדעי ה־, 
ענד 416 . 

ברם, המסורת הרטורית לא נשכחה. אבות־הכנטיה הבולטים 
היו גם רטורים מעולים, והיארונימום (ע״ע, עט' 31 ) חשש שמא 
יפגעו לימודי קיקרו בנאמנותו לנצרות. אוגיסטינוס (ע״ע) המליץ 
ב 511303 ! 010 1111011103 0 ( 1 ("על התורה הנוצרית") לאמץ את סגנון 
הביבליה בר', אד הוא עצמו לא יכול היה להתכחש לחינוכו הרטורי■ 
הפגני. ידיעה הר׳ לא נעלמה גם ביה"ב, וקסיודורוס ואיזידור 
מסביליה (ע׳ ערכיהם) כללו אותה בחיבוריהם האנציקלופדיים. 
הרי נמנתה עם ״שבע החכמות החפשיות״ (ע״ע תנור, עמ - 632 ; 
סרטינוס פליקם קפלה; סכסזלסטיקה, עם־ 996 ), ודווקא עם הראשו¬ 
נות בהן (״טריוויום״). בדה (ע״ע). ב צו 1 £0 < ס 6 )י( , 1 ו ״וס 11 י 1 > 1 < 011 .״ 1 — \ 1 ג 1 וו 01 ־ 1 ־.>? . 0 ;" 1 ־ר 19 

,ה:) 41 ־ו 0 א . 8 ;(תרגום אנגלי: 1969 ) 1958 , 11 ־ 1 . 111110110/1011 ^ £111 66 
,ת 70 ו 73 \ .? .א — ח 11 . 0 ;" 1958 , 1 ) 11-05 )/ £11115 )) 0/1/11 
, 01/6 [) £011/1 60115 011 //\ 66/10 '\ 66 1/15/0/16 , 1 ג 0 ץז 1 ; 4 < . 1 . 1 ? ;־ 958 [ , א 
,. 111 ; 1963 , 6666 ־ 01 111 11051011 /■ס , ! /ס 17 /־. /) £11 ,ע 01 ח 1 ושא .!> ;'( 1961 
< 1151 < 1 )/{ ,א 1 צח 11 טא -א .( 1 ; 1972 , 011/1 01110/1 א 1116 ח 1 .א 1 ס 111 / ׳) £11 

11116 (11/(/( 3/1111665 10 1/16 3(1(01x5 01 1056^/1515' 1(0/15/1 1£0!-. 1971; 

, 0 ו)־ו 13 \ .[ ;־ 1973 , 1-11 ,.א 0 ) 11 ) 11/00115 60 6 / 1 ו 1 ?/ 16 ו 0 /£ ,:;ז 0 ( 1 .יטו״ 1 . 11 

. 1974 ..א ))/ 111/1 . 

שמ. ש. 

רטרש, יונתן (פסודונים של אוריאל שלח; נו׳ 1909 , ורשה), 
משורר עברי והוגה דעות, מייסד תנועת "העברים הצעירים", 

בנו של יחיאל הילפרין (ע״ע). ב 1926 סיים את לימודיו בגימנסיה 
״הרצליה״ בת״א. ב 1938 נסע לפריס ללמוד בלשנות ושהה בה עד 
פרוץ מלה״ע 11 . בשנות ה 30 המוקדמות נמנה עם החוגים המנסי־ 
מליסטיים בתנועה הרוויזיוניסטית (ע״ע רויזיוניססים) והיה חבר 
מערכת בסאונה, ״הירדן״. ב 1937 ערך את כה״ע "בחרב" שיצא 
בחוגי האצ״ל. בתגובה לתכנית החלוקה ב 1937 (ע״ע א״י, עמ ׳ 548 ) 
פרסם ר׳ ב״הירדך סדרת מאמרים שבהם תבע הקמת מדינה עברית 
לאלתר. גישתו המכסימליסטית נדחתה ע״י ז׳בוסינסקי (ע״ע) והוא 
פוסר ממערכת "הירדן". עם זאת, עוררו השקפותיו הרים בחוגי 
בית״ר והאצ״ל, והשפיעו על דוד רזיאל ואברהם שטרן (ע׳ ערכיהם). 
מאמריו כונסו בחוברת ״עינינו נשואות אל השלטון — חזית המחר 
של תנועת השחרור" (תרצ״ח). בשהותו בפרים הושפע מא. גורביץ 
(ע. ג. חורון), פילולוג והיסטוריון׳ שבאותה תקופה פרסם עיקרי 
השקפתו בדבר לאומיות עברית — טריטוריאלית ותרבותית. בשובו 
ארצה חל מהפך בדעותיו. הוא נטש את החוג הלאומי המכסימליססי 
שבו פעל והחל בגיבוש אידאי וארגוני של תנועת "העברים הצעירים" 
(על תפיסתה האידאית־פוליטית, ע״ע .,כנענים"). שנקראה תחילה 
״הוועד לגיבוש הנוער העברי״. בחיבוריו: "כתב אל הנוער העברי" 
( 1943 ), ״אגרת אל לוחמי חרות ישראל״ ( 1943 ), "משא הפתיחה 
במושב הוועד עם שליחי התאים (מושב ראשון)״ ( 1944 ), ביסס את 
מצעה האידאולוגי של הקבוצה. בשנים 1948 — 1953 ערך והשתתף 
ב׳ אלף". בסאונה של קבוצת "העברים הצעירים". סעילותו הארגונית־ 
האידאית פסקה באמצע שנות ה 50 . לאחר מלחמת ששת הימים כתב 
את ״ 1967 — ומה הלאה י" וערך אוסף מאמרים ברוח האידאולוניה 
ה״כנענית״ בשם ״מנצחון למפלת״ ( 1976 ). ב 1926 פרסם את שירו 
הראשון. ב 1929 פרסם ב״מאזנים״ את השיר שנחשב לראשון — 
״כיבוש״, וב 1932 פרסם נובלה בשם "לקבר ישמעאל". חטיבת שיריו 
הראשונה כוללת את שירי שנות ה 30 שנתפרסמו ב״הירדך וב״סו־ 
דים״ (ע״ע עברית׳ ספרות, עם׳ 690 — 691 ). תחילה היו שיריו בעלי 


ראיה ציונית מכסימליפסית, ומ 1938 — שירים לאומיים "עבריים". 
רבים משירי תקופה זו כונסו בקובץ "שירי חרב" ( 1977 : ), בו נדפס 
גם המזמור ה״הולכי בחושך״ ( 1965 ), וב״חפה שחורה" (תשי״א). 
על השירים שפרסם ב״טורים״ חתם לראשונה בשס־העס — "רטוש". 
שיריו הפתיעו בייחודם הלשוני והתמאסי׳ אך משהתבררה הזהות 
בין המשורר לאידאולוג הכנעני, נודה ר׳ ע״י הממסד הספרותי. 
ר׳ התקיים מעבודות תרגום ועריכה. גם הביקורת עליו עסקה 
תחילה בזיקה שבין דרכו האידאית לשירתו, שאת זיקתה למיתוס 
העברי הקדום הגדירה כנסיון להחיות יצרים פרימיסיוויים. מרידה 
במסורת היהררית וחתירה לחורבן הלוגוס (ב. קורצוייל, ר׳ ביבל׳). 
ספריו האחרים של ר׳ הם: ״יוהמד׳ (תשי״ב) < "צלע" (תשי״ט); 
"שירי חשבוך (תשכ״ג); "שירי ממש"(תשכ״ה). בתשל״ה נתפרסמו 
,,שירי נערה", "שירי פרס", ו״אהבת נשים". לאחרונה כונסו ספריו 
הראשונים ב 3 כרכים ( 1975 — 1977 ). בשנות ה 60 חל מפנה בביקורת 
שירת ר ׳ ; סגולותיה האמנותיות הוכרו ור׳ נחשב לאחד מחשובי 
המשוררים העבריים בא״י. הביקורת החדשה הגדירה את זיקתו 
למיתוס כמיצויה של חוויה אנושית אוניוורסלית, בעוד שהזיקה 
לעולם העברי הקדום בוטאה, לדעת חלק מהביקורת, רק בממצע 
הלשוני. זיקתו של ר׳ למיתוס והיחס שבין שירתו לתפישתו 
הלאומית עומדים עדיין במרכז חקר שירתו. ר׳ עצמו התייחס 
לפואטיקה שלו במספר מאמרי ביקורת שבהם ניסה לחשוף את מה 
שנראה לו כסתירה בין החוויה הבלתי־אמצעית לבין השקפת־העולם 
"הזרה" לה, כפי שראה את הכתיבה על נושאים יהודים בשפה 
העברית בא״י. שירת ר׳ היא אי־פרסונלית ומצטיינת בריבוי נושאים 
וצורות — מבלדה ועד למכתם האירוני, מלשון ארכאית ועד לשפת 
דיבור מודרנית. שירת ר׳ ותפיסתו האידאית השפיעו על חוג הסופרים 
והפובליציססים העברים בראשית המדינה. ר׳ תרגם עשרות ספרים 
וחידש מלים עבריות רבות. מתרגומיו: "הדבר" לא. קמי (תשי״ג) 
"כל משלי לה־פונסך (תשי״ס), "סירנו דה ברז׳רק"(תשכ״ה) ורבים 
אחרים. 

ב. קורצוייל, מהותה ומקורותיה של תנועת ה״עברים הצעירים" 
(בתוך: ספרותנו החדשה — המשך או מהפכה ז). תשכ״ד. 1 2 צ. לוז, 
מעלות ומורדות בשירת ר׳ (בתוך: מציאות ואדם בספרות הא״יית), 
תש״ל: ר. מירון. על שירת יונתן ר׳ (בתור: ארבע פגים בספרות 
העברית בת־ימינו). תשל״ה־: י. שבים, הידזסים בין אידיאה לפואטיקה 
בשירתו של י. ר (הספרות, ה , ), תשל״ה. 

י. שב. 

רטי, ריכךד — : 1 •>>( — ( 1889 , פזינוק [צ׳כוסלובקיה] 

— 1929 , פראג). שהמסאי צ׳כי, יהודי. ר׳ תרם רעיונות 
מקוריים לתורת הפתיחות והקרב. שעיקרן פיתוח אגפי מהיר של 
הכלים, במסרה לשלוט במרכז בלא לדלג בחיילי־המרכז בשלבים 
הראשונים של הקרב. א. נימצוביץ (ע״ע) בנה על עקרון דומה 
את שיטת משלחקו של השחור, ור׳ פיתח אותה ללבן ("פתיחת רטי"). 
ר׳ הצטיין בתחרויות בי״ל רבות. הוא חיבר סיומים שהצטיינו בעמקות 
רבה, ועליהם אמר קפבלנקה. שהם "הסיומים היחידים הראויים־ 
לעיון, והגורמים טרדה רבה בחיפוש פתרונם". ר׳ הצטיין גם במשחק־ 
סמוי, וזמן־מה היה אלוף־העולם במשחק זה. בשחקו נגד 29 איש 
באופן סימולטני. יחד עם נימצוביץ במנה ר׳ עם מבססי המהלך 
המודרני בשחמט. 

. 1954 , 55 ) €11 /ס 165 ( 101 ) 116/1 5 .א .\ 01 ( 1 ו 111 ו 1 <>!) . 11 

רטיסבון, ע ״ ע רננמבירג. 

ו*ט י 0 בו[ (סח 13011  מס״ 83 ;מ 8 ״ס 0 
5100 (״קהילת נוסר דאם דה ציון״) לנזירות, וב 1852 את 05 ־ 01 ? 
5100 10 ; ("אבות ציון') לגברים! המטרה היתה לנצר יהודים 
ולהגביר את ההבנה בין בני שתי הדתות. ואולם, תכלית זו נשתכחה 
עד־מהרה וקהילת הנזירות היה למסדר־הוראה משגשג, שקיים בת״ס 
לנערות ברחבי העולם. חברי קהילת הגברים, שהתפתחה בקצב 
איטי־יותר, שימשו מלכתחילה כמרים לאחיות ולתלמידותיהן. עד 
לסיום מלה״ע 1 היה לקהילות אלו מגע מצומצם בלבד עם יהודים 
ויהדות, עם עליית הנאציזם נמנו הנזירות והאבות של ..נוטר דאם 





מנזר רטיסנוז, כגבול שכונת רחביה, ל יד ביוזר־־נ .,ישירו!", ירו׳!?ים. 
נבנה ב 4 ־ 18 . (עיריית ירושלים, הארכיוז ההיסטורי) 

דה ציון" עם הקתוליים שהתנגדו למגמות הגזעניות והאנטי¬ 
שמיות. 

במלה״ע 11 נתנו מקלט לילדים יהודים רבים בארצות הכיבוש 
הגרמני, וסייעו להם להינצל ולהגיע לחוף מבטחים. אחרי המלחמה 
היו קהילות אלו פעילות בהכשרת העמדה החיונית כלפי היהדות, 
כפי שנשתקפה בהצהרת ועידת הווטיקן השניה מ 1965 . 

בישראל יש לאחיות "נוטר דאם דה ציון" שני מנזרים 
חשובים. האחד הוא מנזר ״אקח הומו״ ( 1301110 £000 ). ב״דרך הייסו¬ 
רים", בעיר־העתיקה בירושלים. בהקמתו החל אלפונס ב 1858 , והוא 
נבנה על חורבות מבנים מהתקופה הרומית שזוהו עד לזמן האחרון 
במצודת אנטוניה (ע״ע ירושלים, עמ ׳ 256/7 ). לאחרונה הוכיח 
ם. בנוא, כי ריצוף האבן (שזוהה כ״ליתוסטרוטוס") נבנה באותה 
התקופה שנבנתה בה קשת הנצחון — במאה ה 2 לסד,"נ, בימי 
אדריאנוס, נראה כי במקום היה פורום קטן. מהחפירות הוכח, כי 
מצודת אנטוניה היתה קטנה־בהרבה מכפי שחשבו חוקריה הראשו¬ 
נים■ המנזר האחר הוקם בעין־כרם ( 1860 ). ב 4 ד 18 הקימו "אבות 
ציון״ את מנזר רטיסבו! בירושלים! הוא שימש תח־לה בי״ס מקצועי, 
ומ 1948 הוא משמש מרכז ללימודים יהודיים־נוצריים. 

; 1936 , 81071 36 01116 ( 1 ■ 0116 ^ 1 36 :^ 101 ^ 1-611 /?! !!ד 611 ?ץ י ח 0 ־ו\/ 

. 1964 ,.£ 36 6111011 < €0111 1-6 . 011114011 .( 

מ. י. ם. 

(־טיף (דה לה ביט?) . ניקולא אן־ם — 810100110 11013 ) 011 ) 1 
או ) £0511 £11010 00135 !(< — ( 1734 — 1806 ), סופר צרפת-. 

ר' — מדפיס במקצועו שפנה לכתיבה — כתב כ 200 יצירות, מהן 
רבות המבוססות על נסיון־חיים אישי! ברם, קשה להבדיל בהן בין 
עובדות לבין דמיון. סגנונו אינו מהוקצע, אך הוא מקורי וחי. לטענתו 
היו רעיונותיו מוסריים, אך דרך הבעתם גסה, וזמן ממושך ראו בו 
נציג של הסורנוגרסיה־לשמה. תיאוריו הראליסטיים של חיי השכבות 
העממיות בפרים ושל הידרדרות הכפריים שנדדו לבירה המושחתת 
חיבבוהו על הסופרים הראליסטים של המאה ה 19 , וכתביו הפכו 


מקור חשוב להבנת החברה בצרפת של המאה ה 18 . בשל עניינו 
בחברה כונה ר׳ לעתים "רוסו(ע״ע) של ביב־השופכיך. 

מיצירותיו הרבות :' 110011010 סס'!! 101005 ,סס נ 110 כן 3 ז 108 ד 01 נ 1 £0 

11051110005 ! 105 001 ק 081001001 ! 10 ) 01 [ 10 ק 00 501 1001010 ) 

("הפורנוגרף, או, מחשבותיו של אדם ישר באשר לתכנית להסדר 
חייהן של זונות״), 1769 ; 1308015 ! 105 .סס , 01110111 !! 530 ץ 3 ? £0 
110 !׳ו 13 10 ! (״בן הכפר המושחת. או, סכנות העיר״), 1776 ! 0 !ז\ £3 
ס!*! חסת! 10 ! (״חיי אבי״, תיאור החיים בכפר), 1779 ! -סס 0 £05 

1380 10 ! 0010105 ) 01105 ( 1105 ] 1105 31/0010105 , 00 , 05 ח 31 ! 0 ק 1010 

05001 !!! ("בנות הדור, או הרפתקותיהן של הנשים היפות־ביותר 
של הדור הנוכחי״), 42 כד. 1780 — 1785 ; .סס ,! 10013 (< ! 54005100 
0 ! 01 '! 0 !> 11001310 ־ 00001 10 ("האדון ניקולה, או, הלב האנושי החשוף". 
אוטוביוגרפיה; ספרו החשוב-ביותר של ר'), 16 כר׳, 1794 — 1797 . 

. 10 ; 1958 .ס/ון 1 ו 1 סו/?סס 0 110010 10 011 10 0 ( 1 .מ , 1,111/111 ) 65 ;! . 51 

; 0/00011 1 '.? ,״:ז״ק . 06 ; 1959 . 11000111 0111 ? 014 ,.א , 7711063111 

,!!סס , ) . 61 ; 1967 , 14111/100 סזס 01 5000011 101 / 1 ו 1 ? 0 ו 0$ ו< 1 ס 4:11 . 011 00 
. 1971 ,. 8 10 1/0 .א / 0 1 ( 7/101151 071 ו? 1110 7/10 

רטיקןלואןדיותלית, 15 ( 11 ״ 3 ר 1 ( 1 ס 510 ץ! 1011101131 ) 011001000 !). 

מערכת תאים המפוזרים ברקמות ובאיברי הגוף, והניתנים 
בכושר־בליעה ניכר וביכולת-אחסון של חמרים חלבוניים ושל חלקי¬ 
קים שונים. לתאים אלה תפקיד חיוני במנגנוני־ההגנה של הפרט 
(ע״ע אימונולוגיה, עמי 855 ). 

טיפוסי התאים במערכת הר •׳א. אשוף (ע״ע) כינה 
את כל התאים שהצליחו לבלוע ולאחסן חמרי-צבע שהוזרקו לגוף 
בשם מערכת ר״א (ר׳ טבלה). 

טבלה 1 


מערכת רטיקולואנדותלית 


א. תאי רטיקולום ( 06115 מ 11 ו 001 םשת) בטחול 

יד 


(ע״ע, עם׳ 560 , 562 } ובקשרים לימםטיים. 



ב. תאים רסיקולואנז־ותליים בגתית הלימפה 


ט 

(ע״ע), בקשרים הליספסיים, בדם, בטחול, 



בנימיות הכבד ז ££6 ק 11 ^) ובקליפת 

}ז 


יותרת הכליה ויותרת המוח (ע״ע היפ(םיזה). 

§ 


ג. היסמיוציסים (:מ 4 -{:> 0 ;ז:!נ 11 ) ברקמת 



חיבור (ע״ע רקמה). 


*4 

ד. סעלנוציסים ( 5 ;״< 0 ס״ 6 [גן 5 ) ומונחייסים 



(ע״ע דם). 




התאים השונים נבדלים במבנם, אד משותף להם כושר הבליעה 
והאחסון. 

תאי ה ר טי קו לום יוצרים רשת באיברים לימפטיים — נמו 
בטחול — בקשרים הלימפטיים וכן במוח העצם. ברשת זו מצויים 
סיבים המקנים לה חוזק, וכן מצויים בה לימפוציטים, תאי פלסמה 
ותאי דם. 

תאים רטיקולואנדותליים מרפדים את הגתית והסינו- 
סואידים ( 5100501115 ). הם דומים לתאים !!נדותליים, אך קשורים 
לתאי הרטיקולום. בדפנות חללי הכבד מצויים תאים בעלי כושר־ 
בליעה ניכר. המכונים תאי קופפר. ההיסטיוציטים (- 1115110 
105 ץ 0 ) הס תאים בלענים המצויים ברקמת חיבור, חלקם ברקמה 
ואחרים נודדים: הם מכונים גם מקרופגים ( 13805 )ק 0 ! 30 ד 0 ). המו־ 
נוציטים הם תאים בעלי גרעין, הנמנים עם תאי הדם הלבנים. 

תפקידי המערכת הר"א. כאמור שמור לתאי מערכת זו, 
ובעיקר למקרופגים, תפקיד מכריע בהגנה הבלתי־סגולית של הפרט. 
נושר־הבליעה שלהם מאפשר את סילוקם של גורמים מחוללי-מחלות 
הפולשים לגוף. לתאים הבלענים יש אנזימי-פירוק (ע״ע פרמנטים) 
המפרקים אח החומד הנבלע. כושר־הבליעה של המונוציטים ושל 




993 


דטיקולואנדותלית, מערכת — רי, ג׳ון 


994 


המקרופגים עולה כשמצוייס בנסיוב אופסונינים, נוגדנים ומרכיבי 
משלים (ע׳ ערכיהם). למקרופגים תפקיד תשוב גס במנגנוני־הגנה 
סגוליים. התאים הרסיקולואנדותליים, בעיקר הסקרופגים. מסלקים 
מן הגוף תאים זקנים ופגומים ע״י בליעתם וחריסתם. לאחר בליעתו 
ופירוקן של כדוריות ארוסות הם מאחסנים בתוכם תרכובות ברזל, 
המועברות לתאי דם (ע״ע. עס׳ 714 ) אדומים בעלי גרעין. המקרופגים 
מפרישים אנזימים שמקורם בליזוזומים של התא (ע״ע). ליסוזימים 
( 5 :)ת 1 ץ 02 !!ץ. 1 ), מאקסבי פלסמינוגן (ע״ע דם. עמ ׳ 719/20 ), פירוגן 
(ע״ע חם. עמי 555 ) ולפחות מרכיב אחד של משלים. על שלבי תהליד 
הבליעה, ע״ע רגישות־יתר מושהית. 

הדרו השכיחה־ביותר לזיהוי תאי המערכת הד״א היא הזרקת 
צבעים או חלקיקים בלחי־פעילים (כגון חלקיקי־פחם עדינים) לתור 
הדם או הלימפה. בדיקה כמותית של כושר־הבליעה אפשרית ע״י 
קביעת מהירות סילוק החוסר המוזרק סן הדם. ניחן להזריק לבני־אדם 
חלבונים מסומנים ביוד רדיואקסיווי, ולבדוק את מהירות סילוקם ואת 
קצב פירוקם ע״י תאי המערכת הר״א. 

יש המערערים על ייחודה של המערכת הר״א בסענה שהיא 
טבילה תאים השונים זה־מזה במקורם ובמבנם ושאי־אפשר לצרפם 
למערכת אחת. ב 1969 הוצע לקבץ למערכת חדשה אחת את התאים 
שיש להם מקור משותף וסבנה ותפקיד זהים, ולבנותה מערכת תאים 
פגוציטים חד־גרעיניים. 


סב ל ה 2 

מערכת התאים הפגוציטיים החד־גרעיניים 


מיקום 

תא 

מור העצם 

תא 1 ?ע ( 0:11 תמ 51 ) 

מוח העצם 

פרומונוציטים 

מוח העצם׳ דם פריפרי 

סובוציטים 

מקרופגים: 

רקמות: 

רקמת חיבור 

היסטיוציטים 

כבד 

תאי קופפר 

ריאות 

מקרופגים אלבאולריים 

טחול, קשרים לימפטיים, מוח העצם 

מקרופגים קבועים ונפשיים 

הללי הצדר והצפק 

מקרופגים מחללי הצדר והצפק 

מערכת העצבים 

תאי מיקייגליה (מ' 81 סז 10 וח; 

רקמת עצם (ע״ע) 

ע״ע עצבים, מערכת ה־) 
אוטטאוקלסט 50 ג[אמ 051 ) 


כל התאים במערכת זו מקורם בתאי-אם במות העצם. לכולם סבנה 
דומה ויכולת־בליעה ניכרת. לא נכללים בהגדרה זו תאי הרטיקולום 
והתאים הרטיקולואנדותליים, או המונח מערכת ר״א עדיין שגור 
במדעי הרפואה. 

, 11:1 ^ 71 .[. 45 ש] . 31 61 1113115 : 111 ) "׳,׳" 1 < 5 .?ז 0:11 , 017 ,<>;^ .. 1 

.זז ? 711 ,;! 1.1 ,; 4 .£ . 3 ; 1924 ,( 1 ׳וצצ ,,״׳.,!״ז.' 0 , ,,ן, 

. 1975 ,ץ!<״ 40 .מ 1111 / 0 111 < 1£ ו €0 1 ו 11 ו 4 ו, 11 מ-׳'>ז 1 /ז 1711111 ; 1970 

ר. גל. 

ךטנר, יוחנן ( 1891 , אודסה — 1965 , היפה). ארדיכל, מפקד 
ב״הגנה" ואלוף בצה״ל. ר', בן למשפחה מתבוללת, סיים 
את לימודיו האקדמיים בגרמניה, ובמלה״ע 1 שירת בצבא הרוסי. 
בגלל יהדותו לא קיבל דרגת קצונה — אך פעל כקצין. ב 1923 עלה 
לא־י ונתמנה למרצה בטכניון בחיפה. ס 1930 ועד לפרישתו ב 1963 
עמר ר׳ בראש הפקולטה לארכיטקטורה, שעם מייסדיה נמנה. ר׳ 
תכנן מבני־ציבור רבים בישראל, ביניהם: המוסדות הלאומיים 
בירושלים, סלון "ערף בירושלים, בניין המחלקה לאווירונאוטיקה 
בטכניון. ביה״ם החקלאי,.הכפר הירוק" ו״בית ברל" בצופית. 



י. רטנר: בניין המחלקה לאזוירונאוטיג-ה, הטכניון, חיפה 


זמן קצר לאחר עלייתו הצטרף ר׳ ל״הגנה", היה חבר מפקדתה 
בחיפה והשתתף בהגנת ירושלים במאורעות 1929 . בגלל השכלתו 
הצבאית הדריו ר׳ ברוב הקורסים הראשונים של ה״הגנה". 

במסגרת ארגונה-סחדש של ה״הגנה״ ב 1937 , מונה ר׳ לראש 
המפקדה הארצית (רמ״א) הראשון והחל בארגונה ובתכנון המסכ״ל. 
בתפקיד זה כיהן עד 1939 . מאוחר־יותר היה יועץ הסוכנות לבחירת 
מקומות התיישבות ולביצורם. בשנים 1941/2 , עם התקדמות הצבא 
הגרמני במדבר המערבי (ע״ע מלה״ע 11 , עמי 689 — 694 ), חיה בין 
יוזמי תכנית.,הכרמל", שכוונתה היתד, לבצר את אזורי היפה והכרמל, 
כדי לרכז בהם את היישוב היהודי למלחמה בפלישה גרמנית אפשרית. 

במלחמת־העצמאות עסק ר׳ בנושאי תכנון במטכ״ל (בדרגת אלוף) 
והיה בין מייסדי חיל־המדע (חס״ד). בשנים 1948 — 1951 שימש נספח 
צבאי בבריה״מ. ב 1955 השתחרר מצה״ל, והתמסר לפעילות בפקולטה 
לארכיסקסורה בטכניון. 

ס- תולדות ד,"הגנה", ב׳—ג- (מפתחות בערכו), תש״ך—תשל״ב. 

רי, ג׳ון — ״!!״ז 1137 - ( 1628 , בליק נוטלי — 1705 , שם), הוקר־ 
טבע אנגלי, מחלוצי המדע במאה ה 17 וממניחי היסוד לסיס־ 

טמטיקה בטבע החי והצומח. רי למד כיסיה ואנטומיה בקימבריג׳. 
בעזרת מלגה מטריניטי קולב״. ב 1622 הפסיד מלגה זו ותלמידיו־ 
חבריו בעלי־האמצעיס תמכו בו למעלה מ 40 שנה. ב 1660 י״ל 
חיבורו הראשון 030111111180 0£ 101-3 ? (״על צמחיית קימבריג׳״) — 
הקטלוג הסיסטמטי הראשון על איזור מסוים. נקודת־מפנה בחייו 
היתד, עבודתו המשותפת עם פ. וילאבי, שכללה גם סיור משותף 
באירופה ( 1663 — 1666 ). לאחר מותו הפתאומי של וילאבי ( 1672 ) 
המשיר רי בפרסום מחקרי שניהם על ציפרים ודגים: 13 ״ס 1 ס 11 ] 11 !־ 01 , 
(״אורניתולוגיה"). 1678 ; מ!!!;!!!? 7313101-13 06 ("תולדות הדגים"), 
1685 (וע״ע איכתיולוגיה). אח״ם חזו רי למקום הולדתו והמשיף 
שם בעבודתו. בעיקר בחקר צמתים. ב 1682 פרסם אח חיבורו 
073 א 1311131-11111 ? 111011115 :>}*; ("שיטת הצמחים החדשה"); מהדורה 
שניה י״ל ב 1703 . על בסיס עבודה זו כתב את חיבורו העיקרי — 
0130131001 810113115 131510113 ("היסטוריה כללית של הצמחים"), 
1 — 111 , 1686 — 1704 . בשנותיו האחרונות עסק בחקר החרקים. מחקריו 
אלה נתפרסמו לאתר מותו ססתסתמנסז 111510113 ("תולדות 
החרקים״), 1710 . 

חשיבותו של רי בטכסונומיה היא בקביעת ה״מיף ( 03 ״ 0 ק 4 ) 
כיחידה היסודית האחרונה במיון. בצמחים השתמש כיסוד המיון 
בתחילה בסימן הפרי ואח״ב בפרח. בכל עבודותיו ניסה רי לבסס את 
שיטת המיון על כל הסימנים האפייניים של המין, כולל אנטומיה. 
בהדגישו את חשיבות מבנה הלב והריאות קבע רי את חלוקת היונקים 
לקבוצות שונות. את החרקים הילק ע״פ קיום או העדר תהליד 




995 


רי, ג׳ון — ר״י הזקן 


996 


הגלגול. בבוטניקה היה הראשון שטיפל בשאלת הנבטים וחילק את 
הצמחים לחד ולדו־פסיגייס. אף שלפני דרוויו לא התפתחה סיס־ 
טמטיקה .,טבעית". היתה שיטח ד הקרובה־ביוחר אליה. רי הקדים 
את לינה (ע״ע) וסייע לו. 

רי כתב גם € 11 : ״ 1 1 ) 90 ) ) 0 ( 100 ) 15 ^ 3 1110 

״ 013110 זלז 01 (.,חכמה האלוהים כפי שהיא מתגלה בעולם 
הבריאה״), 1691 . בספר זה. שהיה פופולרי מאד והשפעתו היתד, 
רבה (ע״ע השכלה, עמ' 508 ), טען רי כי הקורלציה ביו צורה 
לתפקיד בססרוקטורוח אורגניות יכולה לשמש הוכחה לקיומו של 
בורא עולם. 

* 15150 , 1 * 011 -וו 1011 ' 1 ./ ,וד>\ן. 8 .־ 1 . 0 

ס. 

רי, מיקולי — (?מ ןב 01 ! 61 \ — ( 1505 — 1569 ), סופר. משורר 
ומחזאי פולני; נודע גם כ.,רי מנגלוביצה" (: 10 * £10 *?) . 

רי, בנו של חוואי מהאצולה הנמוכה, נעשה פרוטסטנט ב 1540 . 
הוא היה אוטודידקט, ובשעה שכתבו חוגים מלומדים בשפה הלאטיניח 
החל משתמש בשפה הפולנית ככלי־ביטוי ספרותי; לכן כונה ,.אבי 
הספרות הפולנית". רי לחם בפרוזה ובחרוזים באצולה הגבוהה 
ובכמורה הקתולית העשירה, והרבה לדון בנושאים מדיניים, חברתיים 
ודתיים. למזלו נהנה מחסותם של המלכים זיגיסמונד 1 ו ח (ע׳ 
ערכיהם). 

מכתביו: 1 וז 11 ז [ 0 '\\ ,״ 3001 ? 3 ״> 3 ז 1 ן 102 ס!: 11:0 

ת 01 ת 3 לפ 1 ק (.שיחה קצרה ביו האדון. ראש־הכפר והכומר״), 1543 ; 
11:1 * 1 *>? (מבחר דרשות בשבח הפרוטסטנטיות), 1557 ; !!־""■ 17.0 ׳ 5 \ 
0 אפ״>:פ./פגא 1 013 ** 2 ,( 1350 ״> (״תיאור עצמי של אדם ישר״ — 
חרוזים בדבר מהותו של האציל המושלם), 1558 . יצירחו החשובה־ 
ביותר היתד, 0 ! 1 >ב!־:ז::.'! 2 (״האספקלריה״), 1568 , ובה הטיף לתיקו¬ 
נים מדיניים. משפטיים וחברתיים. בנימה קלה־יותר כתב 1811111 ? 
(״תעלולים״! — אוסף מאורעות מתיי יומיום בלשון אידיומטית. 
רי כתב גם מחזה דתי על חיי יוסף הצדיק. 1545 , ועוד. 


לי, מן — עב 14 וזב 1 \ — ( 1890 — 1976 ). צלם וצייר אמריקני, 
ממוצא יהודי. שסו המקורי ומשמעות שפו הבדוי אינם 
ידועים. רי למד ארדיכלות. אך בהשפעת האימפרסיוניזם (ע״ע) 
הצרפתי נעשה צייר ( 1908 ). אחרי 1911 עבר לסגנון הקוביזם (ע״ע) 
ולאמנות המופשטת. ב 1915 נתוודע בניו יורק למ. דישו (ע״ע) 
ולס. פיקביה ( 1031113 ? ; 1879 — 1953 ), ויחד עמם ייצג את הדדאיזם 



7 

> 


ם; רי: צדודיוי ויז־יים. צילזם כחהייד הפולריוצירז 


(ע״ע) באה״ב. רי הקים אגודה להפצת האמנות החדשה. שהאוסף 
שלה (נתרם לאוניברסיטת ייל, 1941 ) הוא כיום אחד ממוקדי האמנות 
המודרנית באה״ב. 

ב 1921 בא רי לפרים, וכדי לאפשר לעצמו קיום כצייר החל עוסק 
בצילום. בשטח זה פיתח טכניקות מהפכניות ומקוריות, כגון ה -ס׳ננז 
5 :>ו 1 <ץםז 8 , דהיינו. הטבעת רישומיהם של עצמים על נייר-צילום, ללא 
מצלמה. די יצר תמונות גם בתהליו הסולריזציה (״״ 50131-12311 ). 
כלו׳, תצלומים משולבים פנגטיווים ופוזיטיווים. הוא נעשה דמות 
מרכזית גם בסיר־דאליזם (ע״ע). למעשה הפו רי את הצילום לענף 
של האמנות החדשה. 

ב 1940 ברח רי מפני הנאצים ועבר לקליפורניה. אד ב 1946 שב 
לצרפת והמשיך בעבודתו. בצד עיסוקו בצילום ובציור יצר גם עצמים 
סיר־ראליסטיים, ועסק בתדביקים ( 1:011381:5 ). הוא צילם גם סרטים 
סיר־ראליסטיים ומופשטים. בגון ״ 3150 ! 13 3 !"סס? (.,החזרה 
להגיון״). 1923 . ו ז:״״ ״! 1 :> 11 ״!£ע (״כוכב הים״), 1929 ■ 

יצירותיו של רי מאופיינות בהעדר מנוון של אחידות סגנונית. 
נולן שונות, אך משותפים להן ההומור האבסורדי והמתגרה והרב־ 
משמעיות. 

את החשובים בתצלומיו פרסם רי 3 1934 . וב 1963 י״ל האוטו¬ 
ביוגרפיה שלו, 0111311 ? ) 561 . 

,*!ש&סוח זזר.' 1 * 11 .ח״וזנת ; 1963 ,: 011 זז? 0 ' 1 ..ן! ./\ן ,■ 01 ( 11131 ) .? 

. 1975 ,.א .*ג ,סמ״תסק .א ; 1972 "(קטלוג) .א ./ג. 

רי, סינגמן — ת 3 ה £1 תץ 8 — ( 1875 — 1965 )״ מדינאי 

קוראני־ נשיא דרום־קוראה בשנים 1960-1948 . מ 1894 
פעל בתנועה למען תיקונים בממלבח קוראה המתנוונת. 3 1897 
נעצר, עונה ונידון לפאסר־עולם; במאסר עבר לדת הנוצרית. נ 1906 
שוחרר במסגרת חנינה כללית. אח״ב נפלט לאה״ב, למד באוני¬ 
ברסיטת פרינססון והיה הקוראני הראשון שקיבל דוקטורט נאה״ב. 
ב 1911 חזר למולדתו בכומר וכנציג אגודת הצעירים הנוצרים. אך 
לא מצא את מקומו תחת הממשל היפני שקם בינתיים בקוראה (ע״ע) 
וחזר לאה־נ. בשנים 1919 — 1939 עמד בראש ממשלה קוראנית גולה 
שישבה בשנגהי, סין. רי הזר לקוראה ב 1945 , בעקבות הצבא 
האמריקני הכובש. פעתה נאבק לאיחוד קוראה, לביטול הכיבוש 
הרוסי בצפון המדינה ולחיסול הממשל הקומוניסטי שהלך ונתגבש 
בצפון בחסות בריה״ס. במאבקו היה קיצוני פן האמריקנים. ב 1948 . 
בבחירות הראשונות בקוראה הדרומית, ניצחה ה, מפלגה הליבלית" 
שהוא ארגן. ורי בן ה 73 נבחר לנשיא הרפובליקה. רי נבחר-סחדש 
ב 1952 (אחדי תיקון בחוקה שהתיר לנשיא לה־בהר לכהונה שניה) 
ושוב ב 1956 (לאחר תיקון נוסף בחוקה שהתיר לנשיא לחזור 
ולהיבחר ללא הגבלה) וב 1960 . 

רי היה נוקשה במלחמתו נגד קוריאה־הצפונית הקומוניסטית, 
ולמען איחוד הארץ התנגד במלחמת קוראה ( 1950 — 1953 ) לכל 
שביתת־נשק או הסדר שיכיר בחלוקתה. ב 1953 במעט שהכשיל את 
שביתת־הנשק שעמדה להיחתם, כששחרר ופיזר את שבויי־המלחמה 
מן הצפת. שהחזרתם היתד, תנאי להסדר. אח מדינתו הנהיג ביד 
,.אבהיה״-דיקטטורית בסנעו חיים דמוקרטיים חפשיים. צמיחת 
אופוזיציה וחופש דיבור ■התארגנות. לשם הבטחת נצחונו בבחירות 
לא מאס בשיטות כפיה וזיופים. הדבר בלם לעין־כל בבחירות 1960 . 
הערעור עליהן שהוגש לביהמ״ש העליון וההתמרמרות והתסיסה 
שנתעוררו וגברו, הביאו באפריל 1960 למהומות סטודנטים, ואלו 
התפתחו לכדי התקוממות כללית. די נכנע והתפטר במאי. עד מותו 
הי כגולה בהוואיי. 

י. שם. 


ר״י הוקן, ע״ע י?ד 1 ק(בן שמואל הזקן מדנפיר). 



997 


ריאד — ריבי, איזירור איזר, 


998 


ריאד (ו^י 1 '"), בירת ערב־הסעודית והגדולה נעריה! 500,000 
תוש׳ (אופדן 1975 ). ר׳ שוכנת ננווה־פדבר, בחבל נגיד 
שבמרכז המדינה. ר׳, שהיתה בנויה בתי־תופר (תמי ר׳ כרו כ״ז. 
עם׳ 150 ), השתנתה במהירות עם עליית ההכנסות פהנפם! נסללו 
בה שדרות רחבות, הוקפו בניינים חדישים למסחר ולפינהל, נבנו 
בתי־יוקרה ושינונים למגורים, נסללו פס״ב ( 1951 ) אל נמל דמאם 
שלחוף המפרץ הפרסי. וכבישים אל חופי המפרץ הפרסי ואל יס-סוף 
ונבנה נמל-תעופה בייל. בר׳, שהיתר, למרכז תחבורה ומסחר, 
מתנהלים החיים באורח קפדני לפי חוקי האסלאם. פשרד־החוץ 
והנציגויות הזרות נמצאים בג׳דה. באוניברסיטת ר׳ (נוס , 1957 ) 
ב 6.000 תלמידים ( 1975/6 ). 

היסטוריה. ראשיתה של ר׳ כחניון שיירות בנווה־פדבר פורה 
על נתיב הסהר ועולי־הרגל, מאיראן והמפרץ הפרסי למכה, ואל 
חוף הים־האדום. בשנים 1824 — 1891 היתה ר׳ בירת המדינה הסעודית 
בערב (ע״ע, עם' 142 ). בשנים 1891 — 1902 היתה כבושה בידי בית 
רשיד, שליטי חייל. ב 1901 כבשה אבן סעוד (ע״ע), והיא שימשה 
בסיס להשתלטותו על רוב חלקי ערב, תהליר שנשלם ב 1924 . 
ב 1932 הוכרזה ר׳ לבירת ערב־הסעודית (ע״ע. עם׳ 149 ). גילוי 
כמויות הנפט הגדולות בערב־הסעודית בשנות ה 30 הפכה את ר׳ 
למרכז אורבאני חדיש. 

ריאטי, משפחה יהודית של בנקאים, חכמים ורופאים באיטליה, 
הנזכרת לראשונה במאה ה 14 בעיר ריאטי ( 81111 ). מבניה 
התפזרו לערי איטליה התיכונה והצפונית: רופא. סינה, בולוניה, 
פנטובה ופירנצה. בשנים 1469 — 1473 היה מיכאל ר׳ רופא בטראני. 
הבנקאי ישמעאל בן משה דה ר׳. ממקורבי הדוכס קוזיפו פדיצ׳י 
(ע״ע. עם' 299 ) ומבאי-ביתו של שמואל אברבנאל (ע״ע), קיבל 
בביתו בסיינה את דוד הראובני (ע״ע! 1526 ), אף שהסתייג מתכניתו 
ולא הגיש לו סיוע כספי. ישמעאל נתפרסם במעשי־צדקה וביתו היה 
בית־ועד לחכמים: פבאיו היו עמנואל די לטס וד׳ יוחנן טדוס 
(ע׳ ערכיהם). בנו, משה ר׳, סייע לקהילת אפפולי (טוסקנה) לספן 
משלחת אל האפיפיור — שיאסור על מעשי העוינות שעוררו אז 
הנוצרים נגד יהודי העיר. כן ניצל את קשריו עם קחיפו פדיצ׳י 
למנוע את שריפת התלמוד בעירו — שעליה ציווה האפיפיור 
פאולום ז\ 1 . באותו הזמן פעל שלמה משה דה ר׳ כרופא ברומא. 

ענף אהד מהמשסחה עבר מסיינה לנולוניה. ובה נפטר ב 1546 
אלחנן בן יצחק אליקים דה ר׳. כן ישבו בעיר זו ב 1556 הרופא 
עשהאל־רפאל ר׳ ושני בניו, אליהו־יצחק והנניה־אליקים. חנניה, 
פיטן ות״ח, היה תלמידו של ר׳ יהודה פוסקטו (ע״ע), שימש רב 
בפנטובה ( 1589 ) ובלוצרה ( 1604 ), והיה ממייסדי החברה "שומרים 
לבקר" במנסובה. חלק מתפילותיו־פיוסיו לאשפורות־הבוקר נאסף 
ב״אילת השחר"(מנטובה, שע״ב) וב״מקיץ רדומים"(פנסובה, ת״ת), 
שהו״ל — בצירוף מבוא אוטוביוגרפי — בנו, דוד נפתלי. פיוטים 
אחרים שלו נאספו ב״סנהת חנניה״ (כ״י). גם חיבוריו בהלכה — 
,פרי מגדים״. ״שדה לבנון״ (שו״ת) ו״שדה תפוחים״ — נמצאים 
עדייו בכ״י. 

צאצאי מרדכי בן יצחק דה ר׳ היו בנקאים. ופעלו בחסות הדוכס 
של מנטובה. בני־פשפחה אתרים מענף זה ישבו בסקנדיאנ(, בחפות 
בית אסטה (ע״ע). ב 1590 נמנה שמעון דה ר׳ עם המשלחת היהודית 
שניסתה למנוע הכללת התלמוד ברשימת הספדים האסורים ע״פ 
פקודת האפיפיור. במאה ה 17 ישב בסיינה ר׳ יוסף בן שבתאי אלחנן. 
אליעזר בן יצחק ר כתב .,לוח מאמרי עין ישראל" (וניציאה, שע״ב) 
וספר על ״כללי התלמוד״ (ב״י). במאה ד, 17 ישבו מבני המשפחה 
גם בפדובה. בסאה ד, 19 נודעו הצייר ארטורו ר , פטרייסטה 
והמוסיקאי ויטוריו ר', 


ש. סימונסיי, תולדות היהודים בדוכסות ם:טובה, א—ב׳ (מפתח 
בערכו), תשכ״ג/זז; .(.׳\. 5 11 - 01120 ? 0 011 ,סזו 1 ל 4 !ד, 0 .ס 

; 1959 ,(. 7 .$ 104104 ) 181100 >. 011111 ? 1/10 חו 105 ?[ • 7/11 ,ו]ז<> 8 . 0 ; 1918 
. 1963 . 110110 171 30%11 18 ( 5,10 י 0 ווג 111 }\ .\ 7 

מ. א. ר. 

ריאנצו, ניקולה די, ע-ע קולה(ניקולה) דירינצו. 

ריבו, ונאודיל ארמן — 81801 (>ת 13 ז!ז 1 / :!!ט[ 01 :י,ו 1 ד—( 1839 — 
1910 ), פסיכולוג צרפתי. ר׳. שהיה פרופסור בכסה בת״ס 
גבוהים בפרים, ובכללם ב״קולז׳ דה פראנס", למעשה, יוצר הפסי¬ 
כולוגיה הצרפתית! הוא שהעמידה על מחקר אמפירי, ובכך חילץ 
אותה מתלותה בפילוסופיה וביצר את הכרתה כמדע נסיוני העומד 
ברשות עצמו. כדי להעשיר את המחקר הפסיכולוגי במולדתו פרסם 
ספרים על הנעשה בפסיכולוגיה הגרמנית (־ 1886 ) והאנגלית (- 1892 ). 
כן ייסד ( 1876 ) וערך שנים רבות את כה״ע 116 ן) 1 ע 010 ו 1 פץלי 1 
יתד עם בינה (ע״ע) ייסד ב 1894 את כד,"ע הפסיכולוגי הראשון 
בצרפתית, 1110 > 1 ׳) 010 ג 1 טץ 5 ? פפחס^יע. לדעת ר׳ מוטל על הפסיכולוג 
לצפות באורח אובייקטיווי בהתרחשויות נפשיות ולתאר אותן בשי¬ 
טתיות. ר׳ נתן את דעתו במיוחד על שתי שאלות: 1 ) הזיקה שבין 
ההתנהגות התקינה לבין ההתנהגות הסוטה, והקשר המתחייב מזה 
בין הפסיכולוגיה הניסויית לפסיכופתולוגיה: 2 ) פעילות הדמיון 
היוצר! בתחום זה עמד על תהליכי הגילוי המדעי והאמנותי, הנוב¬ 
עים, לדעתו, מכשדו של היחיד להעלות דימויים, לצרפם ולסדרם 
בעזרת הדמיון. ע״ס חקירת הזכרון התקין והלא־תקין קבע שהזכרון 
מתפרק בתקופת הזקנה בדרן הפוכה מסדר עלייתו בשנות הילדות 
והבגרות: עד שנות הבגרות חזקות הרכישות החדשות פקודפותיהן, 
וכנגד זה בשלב הזקנה מתפרקות הרכישות האחרונות ונעלמות 
מהר־יותר מהרכישות הקודמות. ר׳ היה מחבר פורה מאד; רבים 
ממחקריו תורגמו לכפה לשונות, לרבות לעברית, ביניהם: 1x15 
:!־!!סבתסות 13 411£5 ב 5431 (עבר , : ״הזכרון״, תש״ג). 1881 ! ל£, 1 

!:!!רתס!־!!,׳! 13 ! 31 05 ! 131341 ^ (״מחלות האישיות״), 1885 ; £5531 
ספו־זזבפזס ת 1111 ג! 3811 ת 11 ' 1 • 3111 (עברי : ״הרפיון היוצר״, תרפ״א). 1900 . 
; 1913 , 0 * 1111 >'/ 30 130 * 01 01 30 11x10$ ^סו/ 0 . 7/1 0 טן 4 ז 1 ;ו 1 וו;_ 1 .;> 

. 1924 . 7/1 0 ו/ק 110$0 ו/ 7 00 ,לננ^עמ 

ריבולוב, מנחם ( 1895 , צ׳ודנוב [וולין] — 1953 , ניו יורק). 

סופר ועורך עברי. ר׳ נתחנך בישיבה ואח׳־כ באוניברסיטת 
סוסקווה. ב 1921 היגר לאה״ב. פ 1923 ועד מותו היה עורך השבועון 
העברי הנודע ,.הדואר״ (ע״ע את׳יב, עמי 236 ), שבו פרסם מאמרי־ 
עורך שבועיים (בחתימת "פ. שושני"). ר׳ היה פעיל מאד בהפצת 
השפה העברית וספרותה באד,"ב. הוא עודד את היצירה בעברית, 
וכתב פאות מסות בביקורת ספרותית — בעיקר של שירה עברית — 
שנתפרסמו בכ״ע שונים וכונסו אח״ב בספריו: "ספר המסות" 
(תרפ״ח), ״סופרים ואישים״ (תרצ״ו). ..כתבים ומגילות״ ( 1942 ), 
,.עם הכד אל המבוע״ ( 1950 ) ו״פעולם לעולם״ ( 1955 ). ר׳ עדך את 
"ספר השנה ליהודי אפריקה" (תרצ״ 1 —תש״ט), את ה״אנתולוגיה 
של השירה העברית באפריקה" (תרצ״ח) ואת המאספיס ,.אחיספר" 
(תש״ד) ו״מדוע" (תשי״ג). 

א. אפשםין. סופרים עברים באפריקה, ב׳, 427-420 , תשי״ג,■ ה. בביי. 
רוחות נפגשות. 202-193 . תשי״ח. 

ריבופלוין, ע־ע ויטמינים; פלוינים. 

ריבי, איזידור איזק - 143111 15331 ! 131110 - (נר 1898 . 

אוסטריה), פיסיקאי אפריקני. יהודי. חתן פרם־נובל לפיסיקה 
( 1944 ). ר׳ לסד באוניברסיטת קורנל וכן בקולפביה, ושם קיבל 
תואר דיר ב 1927 . שנתיים שהה באירופה, וחקר בחברתם של בור, 
פאולי, א. שטרן והיזנברג(ע׳ ערכיהם). ב 1929 חזר להורות באוניבר־ 




999 


ריבי, איזידור איזק — 


1000 


-יבק, יששכר 


סיטת קולמביה. וב 1937 התמנה שם פרופסור. 19401 נבחר לאקדמיה 
הלאומית למדעים. במלה״ע 1 ז עסק בפיתוח מכ״ם (ע״ע) במקרו־ 
גלים, לשימוש הצבא, וכן נטל חלק ב״תכנית מנחטן" (ע״ע אטומית, 
פצצה. עמי 525 ). לאתר המלחמה היה חבר בוועדות בי״ל לניצול 
האנרגיה האטומית, ועסק בפוליטיקה ובחינוך. ר־ כיהן גם במועצת 
המנהלים של מכוז־רצמן למדע. וסייע רבות בידי מוסדות מדע 
בישראל. 

ר׳ ערך נסיונות לקבוע את המבנה העל־דק של רמות אנרגיה 
באטומים, באמצעות הטיית קרניים אטומיות ומולקולריות בשדות 
מגנטיים לא־הופוגניים. הוא ניצל את תופעות התהודה המגנטית־ 
גרעינית (התמ״ג; ע״ע ספקטרום וספקטרוסקופיה, עם' 293 , 297/8 ) 
כדי למדוד באופן מדויק את ערני המומנט המגנטי־גרעיני (ע״ע 
אטומי. גרעין. כרך מילואים) של הפרוטו! והדיוטרון. שיטה זו 
נתגלתה כיעילה־ביותר לקביעת תכונות מגנטיות של חלקיקים 
אלמנטריים אחרים, ויש לה יישומים רבים, כגון שעון אטומי, ליזר 
ומיזר (ע״ע). ר׳ פרסם אוטוביוגרפיה 25 נ>ח 3 !) 13 ן 1 ,ג 

ז 51015 ץנן? (״חיי ותקופתי כפיסיקאי״), 1960 . 

— 1901 171 זד־עממ/׳מ 1 x 6 :? ,מססג!)!!^ ,/י 6 !ז . 1-1 ,א 

. 1953 , 1950 

ר י ב! ל רו,בךנךךיץ — 0 ־נ £1 נ 11 .מ 3111 >ח 3 ר £11 ^ 1 — ( 1482 ן?] — 552 ( ן?) ), 
סופר פורטוגלי. מעט ידוע על חייו, מלבד העובדה כי היה 
קרוב לחצר־המלכות. יצירותיו מבטאות עדינות רגישה, ובולטת 
בשירתו הנימה המלנכולית. אהבה נכזבת הבריחה אותו לאיטליה. 
ר׳ כתב אידיליות ושירים ליריים, והיה מראשוני המשוררים הפורטו¬ 
גלים שהפיץ במולדתו את הסגנון הפסטורלי האיטלקי. ר׳ הושפע 
מפטררקה (ע״ע). יצירתו המפורסמת־בידתר היתה הרומנסה "מנינה 
ומוסה״ ( 0£1 )׳\ 0 גו 111 ז 6 !לז), שלא הושלמה־ היא הופיעה אחרי מותו, 
ב 1554 , ופורסמה שוב ב 1557 , בשם 1€8 ) 3 [>נ\ב 5 138 ) 0 ־ 1 ^ 1 ("ספר 
הגעגועים"). 

6311680 ; 1959 2 , 1-11 ,. 8 . 8 ) 1 > וסו< 01 , 383 ־ 01 . 1 ^— 1 ;§ 3 ז 8 ,.מ 

. 1960 7 > 2 ׳מ/מר>^ג״ 110 * #01 7/1 $ .? 1 . 8 , 611 ז 40 ^ 

ריבלין, משפחה ירושלמית ותיקה; בניה היו ממניחי היסודות של 
ירושלים החדשה. מוצא המשפחה ממזרח־אירופה, והיא 
מתייחסת לר׳ משה רבקש (ע״ע) ולד־ משה קרמר (נם׳ 1688 ). 
אבות הענפים העיקריים הם אליהו ובנימין, מגדולי העיר שקלוב 
במפנה המאות ה 18 —ה 19 , וצאצאיהם פעלו בליטא וברוסיה הלבנה. 
צאצאי ר׳ אליהו נמנו עם חסידי חב״ד (ע״ע), ואילו ר׳ בנימין 
וצאצאיו נמנו עם ה,,מתנגדים", נאמני הגר״א (ע״ע). מאישיה: 

1 ) בנימין בן שלמה זלמן ( 1728 , שקלוב — 1812 . מוהילב), 
קרוב־משפחה של הגר״א ומחשובי תלמידיו, עסק בסחר תרופות 
ורכש ידיעות במדע. הוא נתפרסם בפרישותו. בדרכו לא״י נפטר. 
מחיבוריו נדפס "גביעי גביע הכסף" (תקס״ד; חרנ״ח), ליקוטי 
פירושים לש״ס. 

2 ) הלל ( 1752 , שקלוב — 1838 , ירושלים), בנו של 1 ), היה 
מתלמידי הנר״א, מראשוני עליית ה,.פרושים״ ב 1809 , וממנהיגיה. 
הוא נמנה עם ראשוני המתיישבים האשכנזים בירושלים (ע״ע. עמ׳ 
322 ), והיה "נאמן" ,.כולל הפרושים" ומורה־הוראה בעיר. 

3 ) משה, בנו של 2 ) — ( 1781 , שקלוב — 1846 , ירושלים), 
מוכיח ו״מגיד־מישרים״ של העיר שקלוב, עלה לא״י ב 1841 , ועמד 
בראש העדה האשבנזית־חפרושית בירושלים. חיבר ם׳..בית מדרש" 
(תרכ״א), ליקוטים לתורה. 

4 ) אליהו יוסף בן אריה-ליב ( 1805 , איליה [רוסיה 
הלבנה| — 1865 , ירושלים) נמנה עם הענף החב״די. הוא היה 
תלמידם של ר׳ מנשה מאיליה (ע״ע) ואדמו״רי חב״ד, ר , דוב-בר 
ור׳ מנחם מנדל שניאורסון (ע׳ ערכיהם). אליהו "וסף כיהן בדריבין 
ובפולוצק. ב 1847 התיישב בירושלים והיה ממונה "כולל חב״ד". 


היבר ם׳ "אוהלי יוסף" (תרכ״ה, תשט״ז), דיני קידוש־חשם, צדקה 
וכלאים. 

5 ) יוסף ( 1837 [לערך], ירושלים — 1896 , שם), דור רביעי 
ל 2 ), היה עסקו וסופר ומראשי היישוב בירושלים. הוא למד אצל 
רבני ירושלים, ר׳ משה־יהודה־ליב מקוטנא. ר׳ מאיר אוארבך (ע״ע) 
וד׳ שמואל סלנט (ע״ע). למן 1866 כיהן כמזכיר "הוועד הכללי 
כנסת ישראל" (ע״ע ירושלים, עמ' 328 ) ופעל לחיזוקו כמוסד 
המרכזי של העדה האשכנזית בירושלים ולסילוק הפיצול הארגוני. 
יוסף היה מיוזמי ההתיישבות מחוץ לחומה, מראשי הקבוצה שבנתה 
ב 1869 את שכונת "נחלת שבעה" וממייסדי שכונת "מאה שערים" 
( 1874 ) ושנונות רבות אחרות במערבה ובצפון־מערבה של ירושלים 
(שם, עם׳ 325 ). בעחונים העבריים בא״י ובחו״ל תיאר את חיי 
היישוב, ומקום נרחב הקצה לוויכוח עם המבקרים את דרכי־החיים 
הללו, ובייחוד את משטר ה״חלקה" (ע״ע). בדבריו באה לידי ביטוי 
עמדת ה״אשננזים־הפרושים", שהיתה בעיקרה עניינית ומתונה 
ונכונה לתיקונים מודרגים. מבחר מאמריו נתפרסם בס׳ "מגילת 
יוסף" (תשכ״ו). 

6 ) שלמה־זלמן ( 1886 , ירושלים — 1962 , שם), בנו של 
5 ), היה חזן ומוסיקאי. הוא למד הזנות אצל אידלזון (ע״ע), וב 1902 
יסד בירושלים את מכון "שירת־ישראל" לחזנות ולמוסיקה יהודית. 
שלמה־זלמן התמסר ליצירת לחן־תפילה אחיד, שיהיה מבוסס על 
נוסחותיהן של עדות ישראל השונות. את יצירותיו פרסם בס׳ 
״שירי שלמה״(א־—ג׳: תרצ״א—תשכ״א). במכונו לימד גם דרשנות, 
ודרשותיו נדפסו בם׳ "מדרש־שלמה" (תשי״ג). הוא עסק בכינוס 
כתבי אביו ובהוצאתם לאור, וכן ערך מילון עברי־אנגלי־יידי 
(בשיתוף עם י. אפשטיין; תרפ״ה). 

7 ) אליעזר, בן בנימין ( 1889 , ירושלים — 1942 , שם), 

היה חוקר תולדות היישוב היהודי בא״י. ספריו העיקריים הם 
מהדורתו ל״תולדות חכמי ירושלים" של א. ל. פרומקין (ע״ע), 
הכוללת הערות והשלמות משלו ומשל אחרים (א׳—ג׳; תרפ״ח— 
תר״ץ), ו״ס־ היחס למשפחת ר" (תרצ״ה—ת״ש), 

8 ) יוסף־יואל, בן ראובן ( 1890 , ירושלים — 1971 , שם), 

היה מזרחן ומחנך. אמו היתד, אחותו של אברהם שפירא (ע״ע). 
הוא למד בת״ת "עץ חיים" בירושלים, בביה״ס "למל" ובביהמ״ד- 
למורים של חברת ״עזרה״. בתחילת מלה״ע 1 הסתתר בפתח-תקוה. 
ב 1917 נכלא בדמשק. לאחר שחרורו נשאר בה, ניהל את ביה״ס 
העברי לבנות ונבחר לוועד־הקהילה. ב 1922 חזר לירושלים. כעבור 
זמן־מה יצא ללמוד באוניברסיטת פרנקפורט. ושם קיבל תואר ד״ר 
לערבית ולימודי האסלאם. ב 1927 נתמנה לפרופסור במכון למדעי־ 
המזרח שבאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1930 — 1941 היה 
יו״ר הסתדרות הסורים העבריים בא״י. יוסף־יואל פרסם תרגומים 
לעברית מספרות האסלאם: ״חיי מוחמד״ לאבן השאם (א׳—ב׳; 
תרצ״ב/ג)! ״אלקראן״ (תרצ״ו); ..אלף לילה ולילה״ ( 1947 — 1971 ). 
כן תרגם את ספרו הקלאסי של גולדציהר (ע״ע) "הרצאות על 
האסלאם" (תשי״א). מחיבוריו בתולדות א״י: "ראשית הישוב מחוץ 
לחומת ירושלים"(תרצ״ט) ו״מאה שערים" (תש״ז). כן כתב "תולדות 
משפחת ר׳ בא״י" (בתוך: יד יוסף יצחק ר׳). תשכ״ד. 

ל״י פין. קריה נאמנה, 168 . 271 ■ 273 . תרע״ה; ם. גרייבסקי, הרב 

יוסף ר׳ ז״ל, תרפ״ו; נ. קצבורב, מברא ל״מגילת ׳י 1 םף", תשכ״ו: ב. ר׳, 

ר׳ משה רבקש זצ״ל מחבר "באר הנולד!׳/ תשל״א; י. קניאל, ר י. ר׳ 

והוועז־-הפועל של חובבי ציון ביפו (ותיקין/ תשל״ה, 

מ. 

ריבק יעןשלר — 153010 ^ 1 ■ 131 ( 18530 — ( 1897 ׳ יליזוטגראד; 

כיום: קירובו [אוקראינה! — 1935 , פריס), צייר רוסי־צרפתי, 

יהודי. ר' למד באקדמיה של קייב. לאחר ששימש אחרי המהפכה 
מורה לציור ביישובים חקלאיים יהודיים באוקראינה, הו״ל ב 1926 
קובץ "על השדות היהודיים באוקראינה". ובו רפרודוקציות של 



1001 


ריכה, יששכר — ריגה 


1002 


רישומים וציורים. אותה שנה 
עקר לפרים, ושם יצאו לו 
מוניטין. 

ר למד הרבה מהקוביס־ 

טים הצרפתים וכן מהאכס־ 

פרסיוניסטים הגרמנים, אך 
תב יצירותיו עסקו בנושאים 
שנשאבו מנעוריו. הוא הרבה 
לצייר פוגרום שבו רצחו 
קוזקים את אביו. נושאיו הם 
נושאי שגל (ע״ע), אבל 
סגנונו קודר וטרגי-יותר. ר׳ 

גם צייר סדרה של דמויות 
קטנות המייצגות טיפוסים 
מהעיירה היהודית. מוזיאון 
על שמו הוקם ברמת־יוסף 
ב 1962 . 

. 1934 ,.? 1 ./ ,זסנתע״ם ,א 

דיברה, דיגו, ע־ע דיורה, דיגו. 

ריברה, ח״וספה דד! —ר.־>€יו!מ €ק. 115£ ( — ( 1588 [?] 1591 — 

1652 ), צייר וחרט ספרדי-איטלקי; ידוע גם בכינויו האיטלקי 
סה 10 ס״ 28 ק 5 1.0 ("הספרדי הקטן"). ר׳ היה תלמידו של פרנסיסקו 
דה ריבלטה. לאחר שהגיע לאיטליה השתלם בפרמה וברומא. ר׳, 
שהיה בעל מזג סוער וניהל אורה־היים בוהמי, הסתבך בחובות, 
ברח לנפולי ב 1616 ושם פעל 
עד מותו. הוא נעשה צייר־ההצר 
של המשנים־למלך הספרדים 
ששלטו במקום. כל יצירותיו 
ששרדו צוירו באיטליה. ב 1626 
היה הבר האקדמיה האמנותית 
ע״ש לוקס, ברומא, וכן נעשה 
אביר המסדר ע״ש ישו. ר׳ 

הושפע מאד מקרוג׳ו (ע״ע), 

ומצדו השפיע מאד על הציירים 
בנפולי. הוא נודע כנטורליסט, 

דהיינו צייר ראליסטי הנכנס 
לפרטי־פרטים אנטומיים. ברא¬ 
שית דרכו הרבה להשתמש 
באפקטים עזים של אור— צל. 

והשיג תוצאות מרשימות. כשהתבגר התרכך סגנונו(בהשפעת ולסקס. 
ע״ע) וצבעיו התבהרו. מרבית נושאיו היו דתיים והדגישו בחינות 
דרמתיות, סוערות ואכסססיות. כקתולי אדוק וכספרדי הרבה לתאר 
סבל ועינויים, אך הצליח לתאר גם דמויות נשים. וכן אהב לתאר 
וקנים ומתבודדים. תחריטיו היו פהיפים־ביותר שנוצרו באיטליה 
ובספרד בתקופתו. 

מיצירותיו: ..מות העינויים של בר־תלמי הקדוש״ — תמונתו 
המפורסמת־ביותר, 1630 (במדריד): ..ההתעברות ללא־חטא של 
מרים״, 1635 (בסלמנקה); ״אפולו ומרסיס״. 1637 (בנפולי); "הילד 
נכה־הרגל״, 1642 (בלובר); ■הנס של ינואריוס הקדוש״, 1646 
(בנפולי); ״המשפחה הקדושה״, 1648 (בניו־יורק); "סעודת־הקודש 
של השליחים״, 1651 (בנפולי). 

* 1 ; 1952 ,.?/ ,זסוקבזד . 0 110 .£ ך 1923 ./ ,■ו 0 ץג 1 ^ ״ 1 

. 1967 (קגולוג של הלובר, 3 רי 0 ) ■ס/קסא " ! 40511 

ריב "ש, ע-ע ר׳ יצחק בן $שת. 


ףיגה ( ג 8 ;ך 1 ), בירת לטויה (ע״ע). בריה״מ, הגדולה בעריה ונמל 
חשוב בחוף הים הבלטי (ע״ע): 776.000 תוש׳ ( 1975 ). ר' 
שוכנת על גדות הנהר דאוגווה (דווינה המערבי). סמוך לשפכו 
למפרץ ר. בזכות הנמל ומיקומו הנוח בין רוסיה לאירופה המערבית 
משמשת ר' צומת חשוב של מס״ב וכבישים. ר׳ היא המרכז הכלכלי 
והתרבותי הראשי בלטוויה. התעשיה מתמחה בייצור מכונות ומכשי¬ 
רים, בעיקר מכשירי חשמל ואלקטרוניקה (מכשירי טלפון, מקלטי 
רדיו, ציוד לרכבות חשמליות, מכשירי חשמל לכלי־רכב), קרונות 
רכבת, כלי־שיט, מכונות חקלאיות, מכשירים מטאורולוגיים, פוספא־ 
טים, מוצרי גומי, תרופות. טכסטיל, מלט, זכוכית ומזון. 

ברי אוניברסיטה (נוסי 1919 ! 9,000 תלמידים 1974/5 ), מכונים 
גבוהים לטכנולוגיה ולהנדסת־תעופה. וכן אקדמיה לאמנות. בין 
מוסדות התרבות והבידור: אופרה, באלט. תאטרץ, תזמורת פילהד־ 
מונית וקרקם, וכן מוזיאונים לארכאולוגיה, להיסטוריה ולאמנות. 

בר׳ נשתמר רובע מיה״ב, ובו קתדרלה (המאות ה 13 —ה 19 ), 
כנסיות גותיות, טירה (הפאות ה 14 —ה 16 ), מבצר (המאות ה 17 — 
ה 18 ) ומבני־מגורים בסגנון הבארוק. 

היסטוריה. ר׳ הוקמה ב 1201 בידי ההגמון אלברם (ע״ע) 
מברמן. שקיבל זכויות נרחבות מהאפיפיור. הגמונות ו" שוחררה 
מכפיפותה לברמן. וניתן לה מעמד של כנסיית־אם של המיסיון. 
אלברט הקים גם את מסדר "אחי החרב" (" 6 [)ז 0 ז 10 > 6 זו 11 מעונ 501 ), 
וזה התאחד ב 1237 עם המסדר הטוטוני. ב 1253 הועלתה ר׳ לדרגת 
ארכיהגמונות של כל ליווניה (ע״ע). לעיר עצמה ניתנה מידה רבה 
של אוטונומיה, וחוקתה העירונית היתה דגם לרבות מערי האיזור. 
ב 1282 הצטרפה ר׳ לברית ערי ההנזה (ע״ע). ובמשך־הזמן נעשתה 
לאחד ממרכזי־המסחר החשובים־ביותר בים הבלטי. ראש הענף 
הליווני של המסדר הטוטוני ישב בה. ובשנים 1328 — 1340 הקים 
בה טירה; זו שופצה בשנים 1494 — 1515 . במאבקים הממושכים בין 
הארכיהגמון לבין המסדר נקטו העירונים בד״ב מדיניות עצמאית. 
יחד עם אבירי המסדר קיבלו התושבים את הפרוטסטנטיות ב 1525 . 
ב 1581 עברה ר׳ לשלטון פולניה, וב 1621 כבשוה השוודים. הפולנים 
והשוודים התחייבו לכבד את הזכויות העירוניות ואת הדת הלותרנית 
של תושבי ר׳, וכשכבשו הרוסים את ר׳ ב 1710 חזרו אף הם על 
הבטחות אלו. כחלק י ממדיניות הרוסיפיקאציה של הצארים במאה 
ה 19 בוטלה חוקת ר׳ העתיקה ב 1889 . 

ר׳, שירדה מחשיבותה המסחרית במאה ה 17 , נעשתה במאה 
ה 19 , עם פיתוח מסה״ב, לנמל חשוב של סחר־העץ, והיתה לאחת 
הערים הגדולות ברוסיה. ב 1914 היו בה כ 500,000 תושבים. בשנים 
1918 — 1940 היתד. בירת לטוויה העצמאית. ב 1940 סופחה לבריח״מ. 
בשנים 1941 — 1944 היתה בשלטון הכיבוש הגרמני, וסבלה ממנו 
מאד. לאחר מלה״ע 11 דאג השלטון הסובייטי לפיתוחה המהיר. 

016 , 1,6112 ; 1897 11 ) 1 ) $1 ־ 40 ,ז}וז €1 )״י . 0 

11411% ! ) 11151 ^ ,תש׳\ 8110 תוווח 86 .? ; 1954 , 041 >! 1 ;סוס י׳״* 11111% 

. 1961 , 1 ? 1011 ח 1 ו 1 ס) 1 11£ ') 6 ו:וז 10 {ו 111 -( 1 ■ 40 

ג. שב 7 . ־ אל. וי. 

יהודים חדרו לר׳ למרות ההגבלות שהטילו השלטונות 
הפולניים והשוודיים על היהודים בליווניה. ב 1645 הוקצתה אכסניה 
מיוחדת לסוחרים יהודים. בפקודת הגירוש ליהודי רוסיה מ 1742 
נכללו גם יהודי ר׳. חרף מחאת מועצת־העיר, שחששה לפגיעה 
במסחר. מ 1766 הותרה כניסת סוחרים יהודים לר׳ לזמן מוגבל של 
6 שבועות. ב 1785 התיישבו יהודים בעיירה הסמוכה סלוקה. ובודדים 
הצליחו להתיישב בר׳ עצמה. ב 1811 התגוררו בעיר ובסביבותיה 
730 יהודים, למעלה ממחציתם בסלוקה. ב 1813 הותר ליהודי סלוקה 
להתיישב בר/ ואז נזכרת שם קהילה. ב 1822 הותר להם לעסוק 
במלאכה. 

ב 1839 הוקם בי״ם כללי יהודי בר׳ — מהראשונים ברוסיה — 




ח. רת ריברה: 
,הילד נבה־הדגד׳. 1612 



1003 


רי;ה — ריד, ם!־ הרברט 


1004 


בניהולו של מ. לילינתל (ע״ע). ב 1841 הותרה ישיבת היהודים בי', 
והם הורשו לרכוש נכסי־דלא־ניידי ולעסוק במסחר. קהילה נוסדה 
רשמית ב 1842 . וב 1871 נחנך ביהכ״נ הגדול. ב 1869 היו בר' 5,254 
יהודים. וב 1913 — 35.651 ( 6.5% ). יהודים עמקו ביצוא. בתעשיה. 
בבנקאות ובמלאכות שונות. ערב מלה״ע 1 היו רוב רופאי־השיניים 
ו 20% מהרופאים הכלליים בר' יהודים, אך יהודים מעטים בלבד 
היו עו״ד. 

פעילות ציונית אורגנה בסוף הסאה ה 19 . ומשלחת מרי השתתפה 
בקונגרס הציוני הראשון. בעיר היו אז מספר בתכ״נ, בת״ס, ..תדרים" 
מסרתיים ומודרניים, שני בת״ס מקצועיים, ספריה, מוסדות־סעד 
וחברות שונות. מבין הרבנים־מטעם שפעלו בר , יצוינו א. א. פוסינסקי 
( 1873 — 1893 ) וי. ל. קנטור ( 1909 — 1915 ). 

ב 1915 מצאו מגורשי קורלאנד (ע״ע ליטא. עמ' 770 ) מקלם 
בקהילת ר׳. משהיתה ר׳ לבירת לטוויה גדל מספר יהודיה. ב 1920 
היו בר׳ 24.721 יהודים ( 13.6% מכלל התושבים). וב 1935 — 43.672 
( 11.34% ). כמחצית מיהודי לטויה (ע״ע, עם׳ 621 ). ר׳ היתה אז 
מרכז בלבלי, פוליטי ותרבותי של יהדות לטוויה. בימי המשטר 
הדמוקרטי ( 1918 — 1934 ) פעלו בר' כמה בת״ס יסודיים ותיכונים, 
יידיים ועבריים, בתמיכת מועצת־העיר, שני בת״ם תיכונים פרטיים. 
ברומית ובגרמנית, שני בת״ם מקצועיים, סמינר לגננות. ..אוניברסיטה 
יהודית" וישיבה. פעלו גם תאטרון יהודי, שנודע ברמתו האמנותית. 
וכן סוסדות־סעד ובת״ח. בימי שהותו של ר׳ יצחק יוסף שניאורטון 
היתד. העיר מרכז לחסידי חב״ד (ע״ע). בי' הופיעו 3 יוסונים יידיים, 
וכ״ע יהודיים בשפות אחרות. גם עדה קראית היתד. בעיר. עם ההפיכה 
הפאשיטטית (ע״ע לטויה, עמ ׳ 621/2 ) נפגעו האוטונומיה והכלכלה 
של יהודי ר', ובשנות השלטון הסובייטי חוסלו שרידי הפעילות 
היהודית. במיוחד הציונית. על תקופת השואה בר' ע״ע לטויה, עמ׳ 
622/3 . 

במפקד 1959 נמנו בר׳ 30,267 יהודים ( 5% ), וכמחציתם ציינו 
את היידית כשפת־אמם. בסוף שנות ה 60 היו בר׳ כ 38,000 יהודים — 
80% מיהודי לטוויה הרוסית. בעיר פעל ביכ״נ אחד. ב 1964 הוברז 
בית־הקברות היהודי ככללי. מ 1962 ארגנו צעירים יהודים כנסים 
ביער רופבולי, שבו טבחו הנאצים כ 130.000 יהודים. הכתובת ע״ג 
האנדרטה שהוקפה ב 1964 כתובה רוסית. לטווית ויידית, אך בלחץ 
השלטונות לא הוזכר כי הקרבנות היו יהודים. ר׳ נחשבה בע־ני 
השלטונות כמוקד ההתעוררות הציונית והיהודית, לאחר שבשנים 
1969/70 תבעו יהודיה עליה חפשית לישראל. ב 1970 נשפטה קבוצה 
של צעירים יהודים מר' על נסיון לחטוף מסוס סובייטי כדי לברוח 
לישראל. 

מ. שאץ־אנין. וי אידז אין לעסלאנד, 1924 . הנ״ל. אוף םיי 1 לעבנס־ 

וועג (סאוועטיש היימלאנד, 11 ), 1971 : ס. כובה, יידו איו לעסלאנד, 

השל״ג; 1899 111 ״■׳/״׳/ 4.7 ., 7 >י. 7 ; 7 > 2 ) 4 .( 1 ו 14 ו.ז 1 ו 

יום. ג. 

ךיגוז״ה(ךגוךה),ע״ע הדו, עם׳ 486/7.470 . 

ריגן (חסא״א), אי בים הבלטי. בתחום מחוז רוסטוק (ע״ע). 

גרמניה המזרחית. שסהו 926 קפ״ר, אך מבחינה מינהלית — 

כולל איים קטנים סמוכים — 973 קמ״ר. מספר תושביו 86.220 
( 1971 ). ר׳ מרוחק מהחוף 2 - 3 ק״מ, ומחובר אליו לשטראלזונד 
בגשר. כביש ומט״ב. קו־החוף של האי מפורץ־ביותר מפני שהאי 
נוצר ממספר רב של איים קטנים שנתחברו ע״י שרטונות־חול. 
רוב השטח מכוסה בלית קרחונים. ופה־ושם בולטים מחשופים של 
סלעי גרניט. החופים נמוכים ומכוסים חולות, פרם לחוף המזרחי 
הבנוי סלע קירטוני ומתרומם במצוקים לגובה 130 מ׳ מעפה״י. 
הגבעה הגבוהה־ביותר, פיקברג ( 160 מ'), נמצאת בצפון. 

פרנסת התושבים מתבססת בעיקר על חקלאות. המתנהלת בחוות 
קולקטיוויות גדולות. מגדלים תבואות, סלק־סוכר, חפוחי־אדמה 


ובע״ח. הדיג מפלא תפקיד חשוב. התעשיה מעבדת את התוצרת 
החקלאית. 15% מהשטת מיוערים. ענף התיירות מסותת מאד. האי 
משמש חוליה חשובה בקשר הרבבת בין היבשת לשוודיה. קו אניות■ 
מעבורת מחבר את זסניץ — המרכז העירוני העיקרי ( 13,500 חוש׳) 
שבצפון־מזרח האי עם טרלבורי (אזסססחסחיד) שבדרום שוודיה. 

ריגס, קונססנסינוס — ;סץ!/?■ ; 14.9904071190 — ( 1757 
בקירוב. .ולסטינו [פרס! תסאליה] — 1798 , בלגרד). משורר 
ולוחם־חופש יווני. ממייסדי הספרות היוונית החדשה; נקרא גם 
;ף.ג׳״ז 8£7£0 או ; 0 ? 0 :)£! 4 , ע״ש מקום־הולדתו. ר׳ שירת את נסיו 
ואלאכיה (שהיה יווני; ע״ע רומניה, היסטוריה) ומונה למפקד מבצר 
קראיובה. אחרי מות פטרונו ( 1790 ) היה מתורגמן לקונסול צרפת 
בבוקארשט. ב 1793 עבר לווינה, הקים דפוס להוצאת שיריו וחיבורים 
אחרים וייסד אסריה ( £111 ק״ £11 '; "אחווה") יוונית להפצת רעיונות 
המהפכה הצרפתית ולשחרור עמו. ר' החליף מכתבים עם בונפרסה 
באיטליה ( 1797 ) ובדרכו אליו נאסר בידי האוסטרים בטריאסטה, 
הוסגר למשטרה התורכית, עונה והוצא־להורג. 

בשיריו הלהיב את בני־עמו להילחם בשעבוד התורכי. ר׳ כונה 
"טירטיוס חדש". ר׳ תרגם ליוונית את ה״מארסייז", קיבץ ספר על 
הפיסיקה ( 1790 ; תרגומים מגרמנית ומצרפתית) והיה חלוץ ההשכלה 
והתחיה בארצו. כתביו נתקבלו במורח־רוח בחוני הכנסיה. הוחרפו 
בידי משפד־הגבול התורכי. אך הופצו בכ״י. שיריו נכללו באנתו¬ 
לוגיה — ״,וו,!,' ס. 1 ס 0 ף 7109 . 70 סזס. 601 ׳ (..שירים וחיבורים 

שונים״). 1821 . - 1966 . וע״ע יון. עם׳ 479 . 

!) 6 * 7 << 0 ז 0/1 ) 1 )'< 0 1 ^ 1 .$מגווו!( 1 .*ר ״) : 937 [ ,.־ו .ן/ ,ר 1 ; 1 ג 41 ד 151 .< 1 .\ 

)/))־ 01 {ס )/ 800 11111 !}( 70 ) 7/1 י (. 1 > 0 ) קגווו^ין יז״ד .\ 4 . 0 ; 1969 .>.* 0 וו<<) 1.1 

. 1971 ,־*■״־ 1 

ריגר, אליעזר ( 1896 , גריבזב [גליציה] — 1954 , ירושלים). 

מחנך עברי. ר׳ למד בביהפ״ד־לרבנים בווינה וכן באוניבר¬ 
סיטה שם: זו העניקה לו ב 1917 תואר דוקטור לפילוסופיה. ר׳ היה 
ממייסדי תנועת ״השומר הצעיר" בווינה ביפי מלה״ע 1 וראש המועצה 
הראשית שלה. 

ב 1920 עלח ארצה ושימש מורה בביה״ס־הראלי בחיפה ובגימ¬ 
נסיה הרצליה בת״א. ב 1928 נתמנה מפקח על בתה״ס הכלליים מטעם 
מחלקת החינוך של הסוכנות היהודית. ב 1935 ייסד — יתד עם 
דינור (ע״ע) וא. דושקין — את ביה״ם־התיכון הנסיוני בבית-הכרם 
בירושלים. וזמן־מה שימש מנהל המחלקה לחינוך של האוניברסיטה 
העברית. ב 1937/8 היה מפקח על בתה״ס התיכונים ובשנים 1939 — 
1950 שימש פרופסור לחינוך באוניברסיטה העברית. זמן־מה גם היה 
הבר "אסיפת הנבחרים" של כנסת ישראל בא״י. בזמן המנדט הבריטי 
כבר הטיף להנהגת בי״ם עברי אחיד, ובהיותו מנכ״ל משרד החינוך 
והתרבות ( 1951 — 1954 ) פעל להנהגת חינוך ממלכתי בישראל, 
במקום שיטת הזרמים הקודמת (ע״ע א״י, עמ׳ 991/3 ). ב 1947 ארגן 
בירושלים ועידה עולמית לחינוך עברי בתפוצות ונבחר לראש האיגוד 
העולמי לחינוך עברי. 

עם כתביו נמנים: ספרי-לימוד להיסטוריה כללית ולהיסטוריה 
יהודית חדשה: .,אוצר מלוח היסוד". תרצ״ה: ..החינוך העברי 
בא״י״ ( 2 בו"), ת״ש; "ההנוך המקצועי בישוב העברי בא״י". 
תש״ה: כן פרסם מאמרים בענייני חינוך. 

ב״צ דינור — א. ארנון — צ. אדר — א. מ. דושקין, לזכרו של פרום׳ 

א. ר׳, תשי״ד, 

(־' 1 , סר הדבו־ט — |,ו. 0 )| 1 ז 110 ז 140 817 - ( 1893 — 1968 ). 

משורר ומבקר ספרות ואמנות אנגלי. למד באוניברפיטת 
לידז. שירת בפלה״ע 1 , שימש ( 1922 — 1932 ) אוצר במוזיאון ויקטוריה 
ואלברם, פרופסור לאמנויות באוניברסיטת אדינבורג ועורך ( 1933 — 
1939 ) כה״ע הספרותי 0 ח 1 אר,זן 43 \ 13.17111:171011 - 



1005 


ריד, סי הרכרט — ריד, תומס מין 


1006 


בספר שידיו הראשון מ״״זב^ג 1 )£> 1 בא (,.לוחמים עירומים"), 
1919 , ניסה (יחד עם ם. ששון, י. רוזנברג וו. אראן) להסיר את 
התהילה ה״קיפלינגית״ ממלה״ע 1 . ״שירים מקובצים״ פרסם ב 1926 
וב 1966 . 

מספריו בביקורת האמנות: *\ 0 א 1 ז.\/ (״אמנות כיום״), 1933 ; 
•ל 1€1 :) $0 1 ) 30 1 ת\, (.,אמנות וחברה״), 1936 ; £כ> ץו 1 כ} 0 ;י 11110 ? *יל 
1 ■!^ חז 10 >ס 4 \ (״הפילוסופיה של האמנות המודרנית״), 1952 ; 
^תנזחנה? 0 ־ 1 ־ 1 ( 01 0£ ־<־ו 111510 $6 נ 0 הס 0 ^ (עבר׳ ז "תולדות הציור 

המודרני״, 1972 ), 1959 ; ובביקורת הספרות: ת 1 0 ־ 1 ־ £01 

(״צורה בשירה המודרנית״), 1932 ; 0£ ססנס/י €! 1 ז 7 €ו 71 
•לזזסטי! ס! 1 ח 13 מ 110 ו 1 ל £11 מ£ ת 1 ("קולו האמיתי 

של הרגש: מחקרים בשירה אנגלית רומנטית״), 1953 . לדעותיו היתה 
השפעה רבה, בעיקר בגלל מעורבותו החברתית היתרה, שהיתה 
בעלת גוון אנארכיסטי־שמאלני. 

/ 11 ס 10 ה??$ 4 ,.![ . 11 י (. 1 מ) מסו 4 ) ; 51 .א ; 194-1 . 4 / , ( 1 > 6 ) :)!ששזיד . 11 
* 10$ ?ס? 0 ? 7/1 .■ 01-1/0 71010 ?€ 4 ,ז 10 >־ו 1 ; 14 .ז .׳\\ : 1970 , 111111 * $0 1 ו 1 { 5 
. 1971 ,{־ 11 ? 0 * 1 17111 ) { 01 ) 11 ' 1 // /ס ! 1101 ׳ 

ריד, וולטר — (״• 1 ) 1 • 111101 ¥\ — ( 1851 — 1902 ), נקטריולוג 
אמריקני, לאחר סיום לימודיו ברפואה ( 1870 ) התגייס לחיל־ 

הרפואה האמריקני. בשנים 1890 — 1891 ענד נמפנדתו של ו. ה. ולץ׳ 
(ע״ע בקטריולוגיה. עם , 321 ) באוניברסיטת ג׳ונז ה)פקינז בבולטימור. 
מ 1883 היה פרופסור לבקטריולוגיה בביה״ס הצבאי לרפואה. במל¬ 
חמת אה״ב—ספרד ( 1898 ) הוטל עליו, בידר ועדת־מומחים, לחקור 
את אורח התפשטותו של טיפוס־המעים (ע״ע) במחנות הצבא 
האמריקני. הסקירה שהבין(י״ל 1904 ) הכילה מידע חדש על האפידמ־ 
יולוגיה (ע״ע) של המחלה ועל דרכי־העברתה בתנאי צפיפות. עייפות 
ותברואה לקויה, בעיקר נקרב אוכלוסיה צבאית. ב 1899 נשלח מסעם 
הצבא להוונה. בירת קובה. כדי לחקור את מחלת הקדחת הצהבה 
(ע״ע). לאחר תצפיות וניסויים מקוריים ואמיצים, שערך במתנדבים. 
הניע למסקנה מהפכנית. שאין המחלה מועברת במגע ישיר מאדם 
לרעהו וכי יתוש שמצץ מדמו של חולה מסוגל להדביק, לאחר 
כשבועיים. בעקיצה. אנשים בריאים. גורם המחלה הוא נגיף. מחקריו 
של ר־ עודדו הפעלת אמצעים תברואתיים להדברת המחלה בקובה 
ולמניעת חדירתה לאה״ב. נקיטת שיטות דומות הביאה להשמדת 
היתוש גם בארצות אחרות, אף כי בהצלחה פחותה, מחמת אי-היכולת 
להשתלט על גורמים מסייעים מקומיים (יערות־עד וכיו״ב). 
פ. דה קריף. ציידי החיידקים, 272 — 291 , תשט״ו:ה ׳״,׳ 0111 ) 1 ו..וו 
.' 1923 ,״'״■/ ■ 11011 ) 7 111,1 . 

ליד, צ׳רלז — 10 ״; 0 ) 1 5 ס 1 זגו 01 — ( 1814 — 1884 ). סופר, מחזאי 
ועתונאי אנגלי, בנו של בעל־אחוזה שמרני. למד משפטים 
באוכספורד. ר׳ כתב מחזות רבים (בשנים 1851 — 1855 הוצגו לפחות 
תריסר מחזות מפרי־עסו); המוצלח שבהם היה עיבוד של - 50 !\.ץ 1 
זו״וח מאת א. זולה (ע״ע, עמ׳ 703 ), ושמו 10 ת 1 ז< 1 (.,שכרות״). 1879 . 

נ 1853 י״ל הראשון ב 14 הרומנים של ר׳, 1 ז 10 ן 1 ת! 11 ס¥\ ׳ד>ק. 
שהוא עיבוד של הקומדיה מפס? (;"ב ג 0 [$ב 4 ו! ("מסכות ופנים") 
שכתב קודם לכן. התעניינותו בתאטרון ניכרת היטב ברומנים שלו, 
והם לוקים באותן חולשות האפייניות לתאטרון האנגלי בתקופה 
הוויקטוריאנית: עלילה רווות אלימות, ותיאורי אופי וסיטואציות 
מלודרמתיים. 

בדומה לצי. דיקנז, השתמש גם ר׳ ברומן כמכשיר למלחמה 
בעיוותים חברתיים. כגון המשטר האכזרי ננתי־הסוהר. או שערוריית 
המוסדות הפרטיים לחולי-רוח (ו 1 ־ג 0 11111.1 ו.,מזומנים"!, 1803 ). 
בדומה לזולה, שיקע ר׳ בספריו תיעוד מקיף, ונעזר בעתונות, 
בדוחר׳ת של ועדות־חקירה וכיריב. כו עשה גם נמפורסם בספריו, 
הרומן ההיסטורי ו[ד,ו::, 11 פיוז נ!!״: ז., 1,1 ,, 1 .;) :׳!!'ד ("המנזר והאח"), 


1861 , על אביו של ארסמום. שבו תיאר את החברה במערב־אירופה 
בשחר הרנסאנס. 

111 ) ¥ 101071 ־ מן { 1 ) 5111 0 ;.? 7 . 7 > , 05 ־ 8111 .^*י ; 1931 . 0 .ח 1 זיי]£ 

. 1961 ,קוו/! 1111/101 . 

ריד, תומס — 1 > 1 -פ.מ 711011135 — ( 1710 — 1796 ), פילוסוף סקוטי. 

בנו של כוהן־דת. למד תאולוגיה נאברדין ושימש כוהן־דת. 

מ 1751 הורה פילוסופיה באברדין, וב 1764 ירש את מקומו של אדם 
סמית (ע״ע) כפרזפסור בגלזגו. 

לדעת ר׳ נובעת הפפקנות (ע״ע) של ד. יום (ע״ע) מתורת 
המושגים ( 5 ג 10 > 1 ) של דקרט, לוק וברקלי (ע׳ ערכיהם). פירושו זה 
לתולדות הפילוסופיה נעשה למקובל ביותר. כדי להימלט מהספקנות 
יצא ר׳ אפוא נגד ההנחה היסודית של פ-לוסופים אלה, שלפיה 
מושאי ההכרה הבלתי־אמצעיים הם מושגים — ישים בעלי אופי 
מנטאלי. תורה כזאת אינה יכולה להסביר כלל כיצד מקנה התפיסה 
החושנית ידיעות על העולם. ר׳ טען שבעזרת התפיסה מכיר האדם 
באופן בלתי־אמצעי את המושאים החמריים ואת תכונותיהם, אף 
כי התפיסה אינה מקנה תמיד ידיעה אמיתית על המושאים. 

ר׳ נחשב למייסד אסכולה פילוסופית המכונה .,אסכולת השכל 
הישר". או,האסכולה הסקוטית". לדבריו, אסור לפילוסופיה להקשות 
על השקפות השכל הישר הברורות מאליהן, שכל־אחד יודען, ושהן: 
קיימים מושאים המריים: אנו אישים שיש להם משך וזהות עצמית; 
הזכרון תקף בד״ב; קיימים אישים אחרים; ניתן להסיק מן העבד 
על העתיד. מחשיבי ספריו: 1 ,ח 1,11 ח״!,,״) 1 ;, 1111 ־,־ 0,1 [,ח 1 ח\, 

50050 ת 0 ו״ 1 חס 0 01 11105 < 0 חוזק 180 מ□ (,.מחקר השכל האנושי ע״פ 
עקרונות השכל הישר״), 1764 , המרצה גם על גאומטריה לא־אוקלידית 
(ע״ע). פרי המצאתו של ר׳; ,זפח 0 ׳ 1 001011,1 [[סזח! ״ 1 ) 1 חס 5 ץב £55 
תו.ז 8 ) 0 (.,מסות על הבשרים התבוניים של האדם״), 1785 . 

ממשיכיו באסכולה הסקוטית היו ג׳. ביטי (:״ 80311 . 0 ) וד. 
סטיוארט (ו זב״ 810 .( 1 ). במאה ה 20 העלה ג׳.א.מור(ע״ע) רעיונות 
דומים. 

' 111111111071 1 ) 1 / 1 פ 111 * $1110 £111 , 0008 ( . 0 ; 1898 . 7 ,־זסעגז■! . 0 .\. 

7/10 ,£׳\בת 0 . 8 ; 1927 ,ץ 1 /$ס* 7/110 •)*ה■) 5 €0111/0011 *'.£ 1 ( 1 111 * 1 

*'.£ , 7 , 19301015 •א ; 1960 ,?* 501 ח 0 ( 1 ו 1 ה 00 / 0 ־< !/ 0$ * 7/1110 1:11 ! 51-01 

. 1974 ,{•ו!ו 1 [ 1 (? 1 

אל. וי. 

ל* ,, !*, ו 11 *בל 0 — 101 ^ 1 שח׳\ב 1 \ 13$ מ £0 ' 1 — ( 1818 — 1883 ). 

סופר אירי. אנגלי. בן 20 הפליג לאה״ב, ובה חי 8 שנים חיי 
הרפתקאות כצייד. בוקר, רוכל. מורה, עתונאי ושחקן נודד. ב 1846 
התנדב לצבא אה״ב והשתתף במלחמת מכסיקו, שבה נפצע קשה. אח״ב 
חזר ללונדון ובעת החלמתו בחב את ספרו 5 ז £0 תב) 1 10 ) 1 ) 1 7110 
(״סיירת הרובאים״: עבר■: ״קורות מלחמה אחת במקסיקו״. תשי״ד! 
״סירת ורה קרוז", 1974 ). 1850 . לאחר נסיון־נפל לחצסרף למרד 
ההונגרי. חזר ר׳ ב 1848 לאנגליה. וס 1867 עד 1870 בילה שוב 
באה״ב, בה חיבר 44 ספרים, שהם ממיטב ספרות-ההרפתקה לנוער. 
סיפוריו מצטיינים בדרמתיות ובסגנון קולח, והם גדושים פרטים גאו־ 
גרפיים, בוטאניים וזואולוגייס! ר׳ לא ביקש להטיף מוסר בספריו, 
אבל שיבח את האמיצים והדבקים במטרתם. הידוע בספריו: 7110 
״נוחס־ז״ח 1055 (<ג 1-1£ (עבר׳; ״פרש בלי ראש״, 1927 ), 1866 , 
המתאר הרפתקה בטכסאס. מספריו האחרים, שעלילתם הרובינזונית 
מתרחשת בלב־ים או באזורים שוממים ונידחים, 10 ח״!ץ 01011 (! 10 ) 7 
(עבר׳: ״הנוה במדבר״. 1935 ), 1852 : 5 ׳\ 80 811511 780 (עבר׳: 
״ילדי היערות". תרפ״ד), 11856 50:1 סז ל 3 ׳וו\. ה 80 (עברי: "זאב־ 
הים הקטן״, 1970 ), 1859 ! 51:100 801 7110 (עבר׳: "השבדים 
הלבנים״, 1953 ), 1865 ! 5 ץג/״ 510 ג 0 7110 (עבר׳: [בידי א״ז רבי• 
נוביץ[. ״אי בורניאו״, 1898 : [בידי א. חשביה), "נידחים על אי 
בודד״, 1966 ), 78111111870 0 ( ¥¥113 7110 (עבר-: "הרפתקאות ציידי 
התנינים״, 1954 ), 1884 . 

. 19011 ,.מ . 11 , ״,״״ן,,:) ,.״ת . 11 .: 1 - 1301.1 .( 1 



1007 


רידכ״ז — דיו גרנדה דו סול 


1008 


ךיך 3 ״ז (= ד■ יעקב דוד בו זאב), כינויו של ר׳ יעקב וילובפקי 
( 1845 , קובריו — 1913 , צפת), רב וראש־ישיבה בליסא 
ובא״י. בגיל 24 היה לרבה של איזנלין שבליטא, וב 1876 —לרבה 
של בוברויסק. ב 1881 נתמנה "מו״צ ומגיד־מישרים״ בווילנה — 
תפקיד המקביל לרבה הראשי של העיר וילנה, שתואר זה לא נהג בה. 
מווילנה עבר לבהו ברבנות! של פולוצק, וילקומיר וסלוצק. בסלוצק 
הקים ישיבה שנתפרסמה בכל רחבי ליסא. ב 1903 היגר לאה״ב, ופעל 
כרבה של קבוצת קהילות אורתודוכסיות בשיקגו• ב 1905 עלה לאי׳י. 
הוא התיישב בצפת, וייסד בה את ישיבת "תורת א״י" הגדולה, 
שנודעה כ״ישיבת הרידב״ז". ר׳ יצא נמרצות נגד התרו של הראי״ה 
קוק (ע״ע) לעבד את אדמת א״י בשמיטה ע״י מכירתה לנכרים, ובשנת 
השמיטה תר״ע הקים קרן לתמיכה בחקלאים שלא יעבדו את אדמו¬ 
תיהם• חיבוריו בהלכה עשו רושם רב, ובעיקר נתפרסם פירושו 
הכפול לירושלמי, האחד על דרד פירוש רש״י והאחר בדיד התוספות. 
הפירוש נדפס לראשונה (עם גוף הירושלמי) בשנים תרנ״ח—תר״ס. 
עוד כתב: ״מגדל דור״ (תרל״ד) ו״חנה דוד״ (תרל״ו) — חידושים 
לתלמוד בבלי וירושלמי: שו״ת (תרמ״א): ״נימוקי רידב״ז״ — על 
התורה (תרס״ד); שו״ת ״בית רידב״ז״ (תרס״ח); הערות לס׳ "פאת 
השולחן" לר׳ ישראל משקלוב (תרע״ב), 

5/1511 !£[ ח 103 ־ 01!771! 0} 7?. (^1X101 ן 0 5 7716717011 44 £!/ 1 ־ , 1111.0££ ) (>מ י \צ 

. 1967/8 ,( 11 ^, 1 י < 1 ־ 101 ז 3 ט 3 > 1011031 * 1 (ל 

<־יךבךג (קרי: רידבף), אברהם ויקטור — 1 ט 3113 זנ £1 
^ח־^ 1 ו.,־\״ק : 711:1:0 ! — ( 1828 — 1895 ), סופר, פילוסוף, חוקר 
תולדות התרבות ועחונאי שוודי. תחילה ביטא במאמריו רעיונות 
ראדיקליים, אך בגיל מבוגר צידד בשינויים חברתיים הדרגתיים. 
מ 1884 היה פרופסור באוניברסיטת סטוקהולם. התפרסם בזכות 
הרומנים ההיסטוריים: 510803113 ( 1858 ), המתאר את אהבתם של 
אביר וצועניה! 41403:00 51310 0 ־ 0 (״האתונאי האחרון״), 1859 , 
המתאר את התגוננות הרוח היוונית מפני הקנאות הנוצרית בתקופת 
יוליאנום קיסר: ברומן מוארות גם דמויות יהודיות באהדה. פרסם 
שני קבצי-שירה (: 1911:1:4 : 1382 , 1891 ), ובהם העלה רעיונות 
חברתיים־חינוכיים בלשון פשוטה ומלודית. בשירו תסס ! 1140 ) 0014 ■:? 
83544:05 !! ( 1882 ) העמיד את דמות היהודי הנודד מול פרומתוס. 

ר׳ סרסס עוד חיבורים פילוסופיים ברוח קאנט ומחקרים על 
תולדות האפנות ומיתולוגיה טוטונית. בספרו רב־ההשפעה 8184105 
1114151115 ס 0 13:3 (״תורת הביבליה על ישו״), 1862 , טען שישו היה 
אדם ולא אל. תרגם את ״פאוסט״ של גתה ( 1876 ). ר׳ היה מבשר 
המגמה הנאו־רומנטית בספרות השוודית. 

. 1961 , 0 * 104 / 0/11 5100444 / 0 (* 41140 4 , 1151 31500 נ) 

ליו גלבלה ( 03004 1210 ), נהר במערב אה״ב, החמישי בארכו 
בנהרות אמריקה הצפונית. בנתיב מסלולו הזא מתווה את 
קו־הגבול בין מדינת טכסם (ע״ע) שבאה״ב למכסיקו, שם הוא נקרא 
ריו בראוו ( 8131,0 810 ). ארכו 2,750 ק״מ ושטח אגן־ניקוזו 445,000 
קמ״ר. מקורותיו ברכם סאדח׳ואן ( 3,700 מ׳ מעפה״י) בהרי הרוקי 
המושלגים שבמדינת קולורדו. משם הוא זורם ררומה ומזרחה דרך 
ניו־מכפיקו. סכסאם ומכסיקו, ונשפך למפרץ מכסיקו (ע״ע מכסיקו. 
מפרץ־). לר״ג 3 הלקים, השונים זה־מזה באפיים: הר״ג העליון 
(מהמקורות עד אלבוקרקה [ע״ע]); הר״ג התיכון (עד מפגשו 
עם יובלו פקוס). בהתקרבו אל מישור־החוף של מפרץ מכסיקו הוא 
זורם באיזור של קניונים עמוקים ( 450 — 500 מ׳), שעבר תהליכי 
שבירה ויוצר את ״הקשת הגדולה״ ( 84011 812 ), שבמערבה נמצאת 
שמורת־טבע לאזמית; הר" ג התחתון זורם באחור מישורי, 
והוא נשפר בדלתא רחבה למפרץ מכסיקו. 

עונת הגיאות בנהר תלה ביו החדשים אפריל—אוקטובר. 
כמות המים העוברת בר״ג נאמדת ב 11.1 מיליון מ״ק בשנה. הביקוש 


הגובר לניצול מי הנהר הביא לחתימת חוזים בין אה״ב ומכסיקו 
( 1905 — 1907 ! 1944 — 1945 ) ובין מדינות קולורדו, ניו־מכסיקו וטכסאם 
( 1939 ), על הנהר הוקמו עשרות סכרים ומאגרי־פים. החשובים 
שבהם: סבר פלקון ( 1953 ) ומאגר־המים פלקון (בעל ינולת־קיבול 
של 6 מיליון מ״ק): סכר אמיסטד (נ> 011513 !!). הושלם ב 1969 (בעל 
יכולת־קיבול של 6.5 מיליון מ״ק), ועוד. 

, 1 ^ 7 10 ! 141 10071 ׳ 717710 4071 / 1 ? 171 .<) . 72 £!/' 1 : 1-67 ! 72 07601 . 30 י} 1 ס 9 .י 1 

- 0071 / 0 / €011117$ 44 : 01675 ?\\ 0  ( 40114 ; 80 0130114 1210 ), מדינה בצפון־ 
מזרח ברזיל לחופי האוקיאנוס האטלנטי. שמחה 53.015 קמ״ר 
ובח 1.9 מיליון תוש׳ ( 1975 ), בירתה נטל ( 1 ־ 31 א): 344.000 תוש׳ 
( 1975 ). מיקומה בקצה המזרחי של היבשת. החודר לאוקיאנוס 
האטלנטי, הקנה לה מעמד מיוחד במלה״ע 11 , ובנטל הוקם בסים 
אווירי לכוחות בעלות־הברית ששימש תחנת־מעבר ליבשת אפריקה 
וממנה. 

כלכלת רגד״ג מתבססת על חקלאות והפקת מלח (כ 70% מתפוקת- 
המלח של ברזיל). הגידולים החקלאיים העיקריים הם: כותנה, קנח־ 
סוכר, תירם, פיזל, אורז ומאניוק. נפוצים גידול בקר וטוטים וכן 
הדיג. מבין אוצרות־הטבע מפיקים וולפרם, גבס. אבן־גיר, שיש, זהב 
ובריליום, בערים הגדולות, נטל ומוסורו ( 1055010 ״!), מייצרים 
טכסטיל, שמן, מוצרי־מזון, עורות, רהיטים, מוצרי פלסטיק וקרמיקה, 
ויש בהן אוניברסיטות. לאחרונה נתגלו שדות-נסט מול חופי המדינה, 
והתקדמות כלכלתה תלויה בשדות מבטיחים אלה. 

ך י ו גרנדה דו סול ( 1 ״ 5 10 ! 0:30114 12.10 ). מדינה בדרום־ברזיל 
לחופי האוקיאנוס האטלנטי. שטחה 282,184 קמ״ר ובה כ 7.6 
מיליון תוש׳ ( 1975 ). ברגד״ם שני אזורי-מבנה עיקריים: בצפון — 
רמה הררית הבנויה ברובה סלעי־געש דיאבזיים ( 11138354 ). בדרום 
משתרע מישור רחב־ידיים ובו גבעות מעוגלות שגבהו 300 מ׳ — 
450 מ׳. המישור מנוקז ע״י הנהרות טקוורי()!ג״ף״ח ז׳קווי( 13401 ) 
ויובליהם שבמרכז המדינה■ מישור־החוף עשיר בלגונות, שהגדולה 
בהן היא פטום ( 3105 ? 105 ! 1.3803 ) המשמשת גם לספנות. האקלים 
טרופי-גשום כל השנה. קריר בחורף וחם בקיץ. הטמנד השנתית 
הממוצעת היא ס״ 20 וכמות המשקעים השנתית הממוצעת — 1,300 
מ״מ. רוב פני השטח מכוסים צמחיה — ערבות עשב גבוה — ובפסגות 
ההרים ועמקי־הנהרות מצוי יער טרופי. רוב אובלוטי רגד״ם הם 
צאצאי המתיישבים הפורטוגלים ושל הגרמנים והאיטלקים, שהגיעו 
למקום בתחילת המאה ה 19 . יש גם קבוצות קטנות של מהגרים 
פולנים ואחרים. כ 6% מתושבי המדינה הם כושים ומולאטים, ויש 
גם אינדיאנים. 

רגד״ם היא מדינה ח ק ל א י ת. השוכנת בתוך איזור גידול הגרעי¬ 
נים של ברזיל. הגידולים החקלאיים העיקריים הם: אורז (ב 25% 
מתפוקת האורז בברזיל), גרעיני סויה. חיטה, תירם. ענבים וטבק. 
נפוץ גידול בע״ח (בקר וחזירים) לייצור בשר, המשמש גם ליצוא. 
פחם, לצריכה עצמית. מפיקים בעמק נהר דאקווי. מפעלי ד,ת ע¬ 
ש יה: עיבוד התוצרת החקלאית, ייצור טכסטיל, עיבוד עץ וייצור 
נייר. התחבורה מתנהלת במט״ב, בבבישים ובנהרות ז׳אקווי וטאק־ 
וואדי. עיר הבירה, פורטואלגרה (ע״ע: במיליון תוש' [ 1975 ]), היא 
הגדולה בערי המדינה, נמלה הראשי (בקרבתה נמצא גם נמל-תעופה) 
והמרכז התעשייתי הגדול ביותר. 

עד בוא המתיישבים האירופים הראשונים (ישועים מפרגוואי), 
ישבו ברגד״ם אינדיאנים בני שבטים שונים. ב 1737 הקימו בה הפור¬ 
טוגלים את התחנה הצבאית הראשונה, וחוזה אילדפונסו ( 1777 ; 
ע״ע ברזיל, עט׳ 614 ) קבע את גבולה של רגד״ס. על רקע שאיפות 



009 ז 


דיו גרנדה דו סול — ריו דה ז׳נירו 


1010 




בדלניות פרצה ברגד״ס מרידה ( 1835 — 1845 ; שם, עמי 616 ). במאה 
ה 19 הגיעו לרגד״ם מתיישבים גרמנים ואיטלקים שהאיצו את הפיתוח 
הכלכלי. ב 1891 הפכה רגד״ס למדינה באה״ב של ברזיל, אך עד- 
מהרה שוב מרדה בשלטון המרכזי( 1892/4 ). ב 1930 התחילה ברנדים 
המרידה, שהעלתה את מושלה, ז , . ורגם (ע״ע< וע״ע ברזיל, עמ ׳ 
619/20 ), לשלטון בברזיל, 

יהודים: ע״ע ברזיל, יהודים. 

!!!ס? , 11 ^ 80111 . 0 . 8 ; 1958 — 1956 ,/ י - 1 

,בז׳נשזזש 7 ! • 1 י׳- ; 1960 , 1511 ) 81 ,* 8101 . 5 ■!>. 7 ). 11 / 0 1011 / 11 ■,) 1 / 11 ^ 1 1 ) 011 

, 1 . 5 >. 8.0 י 6 ׳\ 0 ^ 1 ״ 1 .[ : 1958 , 1057 — 8.1503 10 ) 181 ) 0 311110110 
. 1971 , 1030 — 1822 . 1 ^) 100011 ^ 8 111 ) 11 ,: 8,11 

יר. פ. - מ. 

ריו דה ז׳נירו ( 0 ־ 30011 [ ש 3 > 10 * 1 ), העיר השניה בגדלה בברזיל׳ 
בירת מדינת ר, 4,857,000 תוש׳ ( 1975 ) : בר׳־רבתי — 
8,330,000 תוש׳. 

ד משתרעת לחופו המערבי של מפרץ גואנאבארה (האוקיאנוס 
האטלאנטי), במישור צר, שסוגר עליו מצפון הרכס המיוער סרה 
דו מאר. 

על נופם המרהיב של העיר, המפרץ והאיים הקטנים שבו — חולשים 
הרים בנויים מסלע קריסטאליני ומטאמורפי, בעלי מדרונות תלולים 
מאד. ההרים מתנשאים מעל מישורים חוליים או מתור הים, ומכונים 
בשל צורתם ״קונוסי־סוכר״. הגבוה בהם בעיר הוא הר קורקובאדו — 
704 מ׳: בפסגתו מתנשא פסל ענקי של ישו לגובה של 38 מ׳. בפתח 
המפרץ ניצב הר ״קונוס הסוכר״ (ז 03 ע} 13 ־ 0 30 ? < 375 מ׳). בדרום 
העיר ובדרום־מזרחה מצויות לאגונות. השטח הבנוי התפשט מגרעין 
העיר (״המרכז״) שבצפון— דרוסה, לאורך של 20 ק״מ ויותר בחזית 
המפרץ. מצפון לגרעין העיר וסביב האי קורבאם, המחובר ליבשה 
בסוללה, נמצאים מתקני הנמל ורציפיו ( 33 מיליון טון מטענים — 
1974 ). גרעין העיר עוצב מראשית המאה כמרכז עירוני מודרני. ובו 
שדרות רחבות וגורדי־שחקים. גבעת המבצר, שהתרוממה בו, יושרה 
( 1922 ) והחומר שימש לייבוש הים בשטה שעליו הוכשר נמל 
התעופה סנטום דומונט המשמש לטיסות פנים־ארציות. נמל התעופה 


דיו דה דנירי: מפרץ נואנאברד.. במרכז — דר -הונום הסונר" 
(עיריית רי; רה ז׳גירר) 


הבי״ל. גאלאו, נמצא על האי גוברנאדור. בדרום, לאורך ההון׳, נבנו 
רבעי־מגורים גדולים. החשובים בהם; פלאמנקו — שבו פארק 
המשתרע לאורך כ 5 ק״ם; קופאקאבאנה — איזור מגורי־יוקרד, 
הבנוי בצפיפות רבה (כ 600,000 נפש); איפנמה — הנודע בחון■ 
הרחצה המרהיב. צירי־תחבורה חדישים, שסלילתם היתה כרוכה 
בכריית מנהרות ובייבוש הים, חוצים את העיר הנתונה בין ים והרים. 
ב 1972 הוחל בבניית רכבת תחתית. 

ד׳ היא מוקד אגד־ערים המשתרע סביב חופי מפרץ גואנא־ 
בארה ומורדות ההרים. השניה בגדלה בערי האגד. ניטרוי ( 376,000 
תוש , ) שוכנת בעברו המזרחי של המפרץ: ב 1974 הושלם גשר 
( 13 ק״ם ארכו) המחבר אותה עם ר׳. גידולה המטרופוליטני של ר¬ 
חל בעיקר בימי היותה בירת ברזיל ( 1889 — 1960 ). ב 1960 ניתן 
לתחום המטרופוליטני ( 1,356 קמ״ר) מעמד של מדינה נפרדת ושמה 
גואנאבארה: זו אוחדה עם מדינת ר׳ ( 1975 ), כדי להרהיב את 
העורף הכלכלי של המטרופולין. 

בראשית המאה הנוכחית מנתה העיר יותר מחצי מיליון נפש 
והיחה הגדולה בערי ברזיל: ב 1960 כבר היו בה כ 3 
מיליץ. מקור גידולה המהיר — הגירה פנימית של 
כפריים. בעיקר מאזורי הצפון והמזרח העניים, והגירה 
מארצות אירופה. שיאי הגירה זו היו לאחר שתי מלה״ע, 

וממדיה הצטמצמו לאחרונה. כ 70% מהאוכלוסיו הם 
לבנים. 18% מסטיסו (ע״ע) ו 11% כושים. בראשית 
שנות ה 70 היו כ 40% סאוכלוסי ר׳ מהגרים מיתר חלקי 
ברזיל. אוכלוסיית-מהגרים עניה זו (יותר ממיליון נפש) 

חיה במשכנות-עוני (! 37013 )), בתנאים קשים ביותר, 

ללא תשתית ושירותים. על מורדות־הגבעות התלולים 
ובאזורים ריקים אחרים בתוך העיר ובשוליה. מאמצי 
הממשלה לפנות את משכנות העוני אינם מדביקים את 
קצב אבלוסם. 

בר״רבתי נמצא ריכוז ה ת ע ש י ה השני בגדלו 
בברזיל (לאתר זה של סאו פאולו). הענפים העיקריים 
הם הוצאה־לאור ודפוס, טכסטיל. ייצור מזונות, אלק¬ 
טרוניקה ומתכות. כ 20% מכוח העבודה מועסקים בתע־ 

שיה, ויתרם — בענפי השירותים (מסהר, תחבורה, 

מינהל). ה ת י י ר ו ת היא אחד ממקורות־הפדנסה החשו¬ 
בים של העיר. תושבי העיר (המכונים "קאריוקה") 

נודעים בפולקלור עשיר ובמזג נוח ועליז הבא לידי 
ביטוי ב ק ד נ ו ו ל השנתי המפורסם (הנערך בפברואר) 

המאורגן ע״י מאות מועדונים למוסיקה ולריקודים 



1011 


,-יו רו? ז׳נירו — ריוליס 


1012 


עממיים (!:לרחס: ■,!, י•!;!,:::.? י. אצטדיון הכדורגל "מרקנה" (נבנה 
1950 ). הגדול בעולם (כ 200.000 מושבים), הוא מרכז לפעילות 
הענפה בר׳ בספורט זה. 

ר׳ שומרת על מעמדה כבירה התרבותית של ברזיל. בה נמצאים 
האקדמיה הלאומית למדעים. הספריה הלאומית ( 2 מיליון כרכים), 

3 אוניברסיטאות (כ 38.000 תלמידים. 1976/7 ), ביה״ס הלאומי 
לאמנות. האופרה. קונסרווטוריונים למוסיקה. אקדמיות של הצבא 
והצי. מרבית מערכות העתונים, תאטרונים, תזמורת סימפונית. 
גן־היות וגן בוטאני וכן אספים טרופיים גדולים וחשובים. בר׳ 23 
מוזיאונים.■ הוותיק בהם— המוזיאון הלאומי לאמנות-נוסד ב 1818 . 

היסטוריה. עד בוא האירופים היה האיזור מיושב אינדיאנים. 

ב 1502 ביקר במפרץ גואנברה האירופי הראשון וב 1555 נוסד יישוב 
של הוגנוסים צרפתיים ששמו 1 ״ 1 >ו] 0 זנז״ד. זמחגז'•) 1.3 ("צרפת 
האנטארקטיח״). ב 1567 נכבשה ר׳ בידי הפורטוגלים שקראו לעיר 
111:00 :[ 10 : 10 ) 1 10 ! 1130 * 5083 830 ("סבאססיאן הקדוש שעל 
נהר ינואר״: וע״ע ברזיל. עם׳ 611/2 ). בשנים 1601 — 1640 שלטו 
בה ההולנדים, ב 1660 נעשתה העיר לבירת הקפיטאניות הדרומיות 
של ברזיל (ע״ע. עמי 608 ). ב 1711 נכבשה העיר ע״י צי צרפתי 
בפיקודו של דיגי־טרואן ( 00.1111 ,' 1 '-,ב 0 ;! 11 ( 1 ). במאה ה 18 שגשגה 
העיר, משום שדרכה ייצאו זהב שנמצא בפנים הארץ. ונבנה מוביל־ 
מים מנהר קאריוקה ( 03:1003 0 ) 11 ) לעיר. ב 1808 מצאה המשפחה 
המלכותית של פורטוגל (ע״ע. עמ׳ 520/1 ) מקלס בר׳. ב 1822 
נעשתה ר׳ בירת קיסרות ברזיל העצמאית, וב 1899 בירת הרפובליקה. 
ב 1834 הופרד האיזור הפדרלי של ד' ממדינת ר׳. במאות ה 19 וה 20 
נעשו בעיד עבודות ציבוריות נרחבות: נבנה מוביל־מים; הוחל 
בייבוש הביצות הנרחבות (* 13 * 131 ) שהפרידו בין הים להרים. 
ובהדברת הקדחת הצהובה והאבעבועות השחורות: נהרסו שכונות- 
עוני על חוף הים. הועמק הנמל ושופרו התנאים התברוא״ם. שיניי 
פני העיר לווה התנגדות השכבות העממיות. שהתנגדו גם לחיסון- 
החובה נגד הקדחת הצד,ובד, ( 1904 ), וההתנגדות לבשה צורת מדד. 
מתיחות חברתית ופוליטית אפיינה את חיי העיר: מרד חיל־הים 
( 1893/4 ; 1910 ), מרד הצוערים ( 1922 ). מרד קוסוניסטי־צבאי 
( 1935 ) ומרד פשיסטי ( 1938 ). ב 1906 וב 1947 נערכו בר׳ ועידות 
של מדינות דרום־אמריקה. וב 1955 — ועידת שרי־החוץ של אמריקה 
(\; 0£ ). ב 1960 הועברה בירת ברזיל — לברזיליה (ע״ע, כרד מיל׳). 

. 0 ; 19211 ,׳/./>.£ 4/0 / 474744 ;״ ■ 1/4 , ) ! 0 !/ 01 ו 1 ן> 1 ! נ//-. , 01115 

. 1965 ,-/-נ>ב(: 10 ': 50 . ב 1912 הוקם בר׳ ארגון לקליפת 
מהגרים יהודים, וב 1920 הוסב שמו ל 301113 :*] 80:11:110:11:0 11:11,0 . 
ב 1924 עבר הארגון לפיקוחה של יק״א (ע״ע). ב 1937 הוקם מרכז 
להרחבת הסיוע הרפואי למהגרים. הארגון הציוני הראשון בר• 
(..תפארת ציוך) נוסד ב 1913 . ב 1927 הוקם הוועד המרנוי של 


מפלגת ..פועלי ציון״. למן 1916 יוצאים בר׳ עתונים וכ״ע יהודיים. 
כיום יש בר' בתכ׳־נ של כל הזרמים הדתיים. וכן מוסדות סעד 
ותרבות — ביניהם 3 ספריות ציבוריות גדולות, המנהלות פעילות 
תרבותית ענפה. ביה״ם הגדול הראשון (..מגן דוד״) נוסד ב 1922 . 
כיום יש בר־ 6 בת״ם יהודיים. ישיבה ומוסד להכשרת מורים ( הי־ק 
מעונדי־ההוראה למדו נ״מכון גרינברג״ ניחשל־ם); ואולם, חלק 
גדול מהילדים היהודים לומדים בבתה״ס הכלליים. בר׳ פועלות 
תנועות־הנוער "השוסר־הצעיר", -בני־עקיבא" ו״הבונים". באוניבר- 
מיסה המקומית קיימת מחלקה ללימודי־היהדות. — כ 40% מיהודי 
ו" נישאים בנישואי־תערובת. י״ גר _ אל ל . 

ריו דה דנירו ( 0 ־ 3:1011 [ 0 ( 0 1110 ). מ ד י נ ה בדרום־מזרח ברזיל. 

לחוף האוקיאנוס האטלאנטי: 44.268 קמ״ר. 10,400,000 תוש׳ 

(אומדן 1975 ). נר׳ מנחינים נ 3 אזורים גאוגרפיים הנסשכיס מצפון־ 
מזרח לדרום־מערב. במקביל לקו החוף: איזור החוף. ההרים והמישור 
הפנימי. קו החוף מפורץ ונסים יורדים לים בתלילות. לאורו החוף 
מצויים איים ולאגונות שסביבן מישורים. מעל למישור החוף הצר 
והקסוע מתרוממים רכסי הרים: סרה דו מאר בדרום־המערב וסרה 
סאנסיקארה בצפון־מזרה: הגבוהה שבפסגותיהם — 2.787 מ׳. מעבר 
להרים משתרע המישור הפנימי המנוקז ע״י נהר סאראיבה הדרומי. 

רוב אונלוסי ר׳ יושבים בערים. הגדולה והחשובה בהן —דיו דה 
ז׳נירו (ע״ע) — היתה עד 1960 בירח המדינה הנקראת על שמה 
ומשמשת שוב כבירת מ 1975 משאוחדו מדינות גואנאבארה וו". 
העיר השניה בגדלה — ניטרוי ( 376,000 תוש׳), הנמצאת בתחומי 
העיר ר׳ רבתי. שימשה בעבר כבירת המדינה. 

ברי. שהתבססה תחילה על גידול קנה־סוכר ואח״ב קפה. יש 
תעשיה מפותחת ומגוונת המתחרה בזו של סאו פאולי. תעשיית 
הפלדה תופסת מקום נכבד בכלכלת המדינה. מרכזה נוולטה רדונדה 
( 121,000 חוש׳) ; באנגרה דום וים. נרלה של וולטה רדונדה, נשלמת 
הקסת כור אטומי ראשון. נין מפעלי התעשיה העיקריים. שמרכזם 
בעיר ר׳ירבתי — מספנות, מפעלי מכוניות. נתי־זיקוק לנפט, ומחודד 
לטכמסיל, מזון וכימיקאלים. מוקדי התיירות המשגשגת הם העיר ר׳ 
וערי־הנופש ההרריות פטרופולים ( 120.000 תוש•) — מקום מגורי 
הקיסר דום פדרו 11 — וטרזופוליס ( 53,500 תוש׳). 

ר י ויךה (איט׳ ״ 1110 ) 1 — "חוף"), רצועה צרה במישורי חוף 
הימה״ת. המשתרעת בין קן (ע״ע) שבצרפת לבין לה ססציה 
(ע״ע ספציה. לה) שבאיטליה. הר' בתחום צרפת היא חלק מ״חוף 
התכלת״ (:ו 21 \.ין: 0:0 ()}. והמשכה ממערב לקן (ע״ע פרובנס). 
הר• שבתחום איטליה נחלקת לר' המזרחית ( 1.0031110 1 !, ״ס, ■! 1 ) 1 ׳ 
ולד׳ המערבית (; 011011:1 ־ 1 11 > ״: 1,1 ) 1 ). משני צדי ג נובה (ע״ע). 
מראות החוסים המבותרים והססגוניים של הר׳ והאקלים הנוח בחורף 
הפנו את האיזור לאחד סאתרי־הנופש המנוקשים־ניותר בעולם. 
ענף־הקיט המפותה הניא להקמת רשת־תחנורה מסועפת ולצמיחת 
ערי-קיט מודרניות. מהן: מונטה קרלו (ע״ע) שבמונקו. ניס (ע״ע) 
ואנפיב שבצרפת וסן רמו (ע״ע) ובורדיגרה שבאיטליה. 

ריוליט ( 1 !!״<:[:). סלע וולקני חומצי, מבחינה כימית — האקווי־ 
ואלנט האפומיווי של הגרניט (ע״ע). ר׳ מכיל קוורצה בשיעור 
העולה על 20% . אלקלי־סלךשפאט, בד״כ סאנידין ופלאגיוקלא? 
חמוץ. לעתים מופיעה גס נמות קסנה של מינרלים מלאנוקראפיים. 
נדיב ביומים (ע״ע נציץ) או אף אמפירול (ע״ע). מבנה רוב הר¬ 
אינו גבישי מחמת הצמיגות הגדולה של לנות ריוליטיות והתקררותן 
המהירה יחסית. לכן מכילים ר" אלה שיעור ניכר של זכוכית. 
סלע שבו האלקלי־סלדשפאט מהווה יותר מ 90% של סה״נ הפלדש־ 
סאטים. מכונה אלקלי־ר'. ר" הנושאים אלקלי־פלדשפאט ופלאגיוקלאז 



1013 


ריוליט —ייורה, דיגו 


1014 


ביחס 1:2 — 2:1 מכונים ריודציט. בגלל צמיגותה הגדולה של המאגמה 
הריוליטית נפוצות בסלעים אלה סכסטורות פלואידאליות. וזרמי לבה 
ריוליטיים הם עפ״ר קצרים, צרים ועבים. מאגפה זו עשירה בגז. והרי־ 
געש הפולטים ר׳ מאופיינים, בד״ב. בפעילות אכספלוסיווית חריפה. 

הר" הם סלעים נפוצים מאד, המופיעים בעיקר ע״ג יבשות 
ובמיוחד בשוליהן, או בכמויות מוגבלות הם נוכחים גם באיים 
מרכז־אוקיאניים רבים. ר״ נוצרים בדרכים שונות; חלקם הם תוצרת 
דיפרנציאציה של מאגמוח בסיסיות, ואילו אחרים נוצרים בהתכה 
של סלעי הקרום היבשתי של כדה״א. 

ר" וכן איגנימבריפים ופופים ריוליטיים נפוצים מאד במאסיוו 
הקדם־קאסברי של איזור אילת (בקעת-הירח, הרי־עמרם, נחל־שלמח). 
וכן נפוצים ר• בסאסיוו הקדם־קאמברי של סיני (זובל קתרינה, 
ג׳בל איקנהשערה ועוד). 

ריום, אנח׳ל סאוךךה דכס דה- 0 ״!>״ 4 1 שאח\, 

8 ו.י\ 1 ) 1 ־ 0 ( 1791 — 1865 ), מדינאי וסופר ספרדי. נלחם 
בגבורה בגד נפוליון. נרדף בשל דעותיו הליברליות ואף נידון למיתה 
ע״י פתנדו ] 01 (ע״ע), אן הצליח להימלט לאנגליה ( 1823 ). משם 
עבר לאיטליה ולצרפת. ובה עסק גם בציור. ב 1834 סב לספרד 
והשתקע בסוויליה אחרי שזכה בחנינה. בשובו אימץ לעצמו דעות 
שמרניות ומילא תפקידים מדיניים: שר־פנים ( 1836 ). שגריר, נשיא 
מועצת המדינה ( 1863 ) וחדר האקדמיה. 

את דרכו כמשורר החל בהשפעת מ. וד.קינטאנה. המשורר ..הלאו¬ 
מי" הנאו־קלאסי, אן אח״ב נעשה לאהד מחשובי התנועה הרומנטית. 
בין שיריו הבולטים: גססוזס!*"! גססחגחזס!! ("רומנסות היסטוריות"). 
1841 . במיוחד נודעו שני מחזותיו: 11 > ב־זזג!) ג 1 ס 0 זבד 41 . חסם 
סמוי (״דון אלווארו, או כוחו של הגורל"), 1835 , שעליו התבססה 
האופרה ,.כוחו של גורל״ מאת ורדי ו 110005 סזסב״ס מ 1 גע 0 זחג 1 
(,.ערכן כרכושו״), 1836 , שייצגו את הרומנטיקה בתחום הדרמה. 
בין יצירותיו האחרות ו 5 ב 051 י>? (,.שירים״), 1814 ז ב 11 ״ 1 ז 10 ?, 1826 ; 
1 ; 05 ץ* 13 *זזז 1 ;ו! 21100 ג ר,. 1 (״החבצלת הפלאית"), 1847 . כל כתביו 
( 8 ונמ 1 וןו״וד> ! 1 ד 1 נ 01 ) י״ל ב 3 כרכים. 1956 . 
וע״ע ספרדית, ספרות, עמי 403 , 407 . 

. 1925 , 5/10111 ח 1 (< 1 ' 1/1€1 < 111 ( 01 \ 1 1 ) 1111 ■\/ .)•־ 01 ■}? 



ךיוקיו ( 1 וי״ 111 ץ 11 ), שלשלת איים ביפן, ומחוז הנקרא ע״ש הגדול 

באיים. אוקינוה (ע״ע! גם כרך מיל׳). שטחם 2.1% קמ״ר, 

ובהם 1,042,500 תוש׳( 1975 ). האיים משתרעים בקשת סקיושו(יפן) 
בצפת עד טיואן בדרום. בין ים־סין המזרחי במערב והאוקיאנוס 
השקט במזרח. למיקומם 
נודעת חשיבות אסטרט¬ 
גית רבה. מבחינה גאו־ 
גרפית נחלקים 73 האיים 
לשני סוגים: האיים ה¬ 
גדולים, ואוקינאווה ב¬ 
ראשם ( 1.175 קס־ר), הם 
בד״כ געשיים במוצאם 
ונופם הדרי. הפסגה ה¬ 
עליונה, נאקאנו. באי סו■ 
קארה בצפון, מתנשאת 
לגובה של 1,000 מ׳. ה¬ 
איים הקטנים הם איי 
קוראלים נמוכים ושטו¬ 
חים. 

תושבי האיים הם יפנים. אן בתרבותם ניכרת השפעה סינית. 

רק 47 איים מיושבים. כ 90% מהאוכלוסין מרוכזים באי אוקינאווה, 
שבדרומו שוכנת בירת האיים. נאהה — 295,100 חוש׳■ 

שנות השלטון האמריקני על האיים (מ 1945 עד שהוחזרו ליפן 
ב 1972 ) הביאו לשגשוגם. הכלכלה מבוססת על חקלאות. מגדלים 
קנה־סוכד. בטטות, אורז, טבק ואננס. אננס וסוכר הם מוצרי־היצוא 
העיקריים. חשיבות נודעת גם לדיג. 

ריור־ה, ךיג 1 — ר.ז 0 \ 111 01020 — ( 1886 — 1957 ), צייר מכסיקני. 

מצאצאי מתייישביס ספרדים, יהודים פורטוגזים ואינדיאנים. 

למד באקדמיה לאמנויות במכסיקו־סיטי והושפע ממורו רבול 
( 11001111 . 5 ). תלמידו של אנגר (ע״ע) וממשיך מסורת הקלסיציזם 
הצרפתי. ומהחדט פוסאדה ( 05 . 11111 ? .ס .(). שנושאיו היו בעיקר 
פוליטיים. בשנים 1907 — 1921 שה 1 , ר׳ באירופה (להוציא את השנים 
1910/1 . שבהן הציג במכסיקו את עבודותיו). בפריס התקרב לחוגי 
האמנות החדשה ויצר בסגנון קוביסטי. צבעוני ולידי, בהשראת 
פיקאסו ובראק, ובסגנונו הנאיווי של א. רוסו. ם 1971 אימץ את לקחיו 
של סזאן, שאותו העריץ ובהשראתו צייר כבר קודם־לכן. ב 1920 סייר 
באיטליה, וחקירתו את הפרסקים של ג׳וטו ושל אמני שחר-הרנסנס 
הביאה למפנה ביצירתו. שנה אח״כ חזר למכסיקו, ויחד עם עמיתיו 
סיקירוס ואורוסקו (ע׳ ערכיהם) הביא לתחיית אמנות ציורי-הקיר 
(מ ו ר א ל י ם מ ו) ולהפעלת החשובה בתנועות האמנות המכסיקנית 
בת־זמננו, שהטיפה "לאמנות השליחות ולמען העם". וע״ע מכסיקו, 
עמ׳ 426 . 

מ 1922 ואילו היה ציור־הקיר עיקר יצירתו של ר', אף שלא זנח 
גם אח ציור-השמן. ב 1927 השלים את שתי היצירות שהביאו 
לפרסומו: 124 ציורי־הקיר בבניין מיניסטריוךהחינוך בסכסיקו־סיט־ 
ו 39 הציורים ב״ביה״ס הלאומי לחקלאות״ בצ׳אפינגו ( 0 א״ 1 י 1 ו. 01 ), 
סמוך לבירה. במשטחים רחבים של גוונים בהירים ובקווי־הקף 
מודגשים שילב ר' מציאות פוליטית נתיזמנו בגישה מהפכנית 
מובהקת. איברים ופועלים. עם נושאים מהתרבות המכסיקנית הקדומה. 
בסגנונו הצבעוני נתמזגו הרואיות וליריוח, סמלים ותיעוד. מאז 
ואילך לא שינה ר׳ את סגנונו בעל המגמה הפוליטית. זיקתו לעולם 
המהפכה באה לידי ביטוי בביקור שערך בבריה״מ במלאות עשור 
למהפכת אוקטובר. ב 1929/30 צייר ציורי-קיר בארמון קורטס 
בקוורנאוואקה (בסניבחזס״ס). בשנים 1930/4 שהה באה״ב וצייר