האנציקלופדיה 

הקברית 

כללית, יהודית וארציעזראלית 


ברך שלובזים 
קצרת - ריזיה 



חברה להוצאת אנציקלופדיות בע״פי 
ירושלים תשל״ח תל־אביב 


1£ כ]^/ק 0 .ו:>ץ:>א£ 


נסיא הכבוד: 

פריפ׳ אפרים קציר - בשויא המרינה 


הנהלה ראשית של החברה להוצאת אנציקלופדיות בע״מ 

מאיד(דל)וברבה פ לא י 


שמשון קלאוס, פנהל 


הכרך סודר ונדפס במפעלי דפוס פלאי בע״ם, גבעתיים-רמת־גן 

ריכוז המזכירות של מחלקת התכנון ואיסוף החומר — אסתר קיסר < 
ריכוז המזכירות של מחלקת העריבה — הדי שטיינברג 1 איסוף התמונות — 
יעל ממן, . 4 -. 8 ; ציור ומיפוי — יהודית בלנק, .^, 8 , סוזן לנדאו, .\נ, 8 ; 
הגהות — ד״ר יעקב גולן, תנחום אבגר 


© 


כל הזכויות שמורות להוצאה, בייחוד זכויות תרגום, קיצורים, תצלומים והעתקות 
.( £71 0 א 1 מ 1/8143 ? * 1 כ[£*? 0¥01.0 א£ 8¥ 7 מס 1 א¥?ס 0 

, 61 * 88 ] א 1 ס 76 א 1 א? 


המערכת הכללית לכרך ל 


העורך הראשי: 

פרוס׳ יהושע פדאוור 


מנהל המערכת: 

אלכסנדר פלאי, . 1 !) 


יזטערכת תטרכזית 

מחלקת מדעי־היהדות: פרוס׳ אפרים אלימלך אורכך 

ד״ר ישראל תא־שמע (עורן משנה) 

מחלקת מרעי-הרוח: פרופ׳ יהושע פדאוור 

אהרן אריאל (עורך משנה) 

ר״ר פנהס פיר, (עורך משנה) 

מחלקת מדעי-הטנע: פרופ׳ בנימין שפירא 

פרוס׳ אריאל בהן (עורך משנה) 

מד,לקת התכנון, איסוף החומר והנאה לדפוס — 
מזכיר כללי: יצחק הם 


המזכירות המדעית 

המזכיר הכללי: 

רב בן־אבא, . 1,30 י! 

יעקב אורבך / מקרא, דב בףאבא, .ס 5 .ז\ / אפלאם! פסיכולוגיה, בלשנות, חינוו, רות בנדל, • 8-4 / גאוגרסיה, גאולוגיה, 
אנתרופולוגיה, ארי ברהפאי, .^. 8 ,■ 1X8 / משפס, סוציולוגיה, צבי ברם, / דתות, היסנזוריה של יה״ב, מוסיקה, ורי 

גפני, •ס 5 .^ל / טכניקה 1 מתמטיקה, פיסיקה, ר״ר דניאל וגנר / נימיה, מינדלוגיה, ר״ד אלעזר וינדיב / היסמוריה , פילוסופית, 
אבי הנני, ■ס 8.5 / מוסיקה, צלה ב״ין, .^. 81 / קבלה, חדי, פנהם לייבזון / ביבליוגרפיה, יאיר מאירי, .*. 4 א / נלנלה, ספורט, 
ירדנה פלאוט, •\.- 8 / גאונרפיה, יהודית פלרמףזילברפניג, / אמנות, ספרויות, צבי קפלן / הלנה! תלמוד, אלחנן 
דייני, .^. 8 / תו״, גאוגרפיה היסטורית של א״, שמואל שביב, / תרבות קלאסית, יעקב אודבך ויהויה נדובגלם / 
הבאה לדפוס. 


עורכי טרודות 


ר״ד א. אבן־זהד.ספרויות סקנדינוויות 

פרופ' ש. אברמפקי . מקרא, היסטוריה ישראלית עתיקה 

פדופ' א. א. אורבך . תלמוד, ספרות רבנית 

ד״ר ח. אורמיאן.חינוך; פסיכולוגיה 

פרוס' א. אלבפנרר .פיסיקה 

פדופ׳ א. אשתור.אסלאם 

פדופ׳ י. צ. בלום. משפט 

פדופ ׳ י. בן־דוד. סוציולוגיה 

פדופ׳ י. בן־תוד. גאולוגיה. מינרלוגיה 

ד״ר פ. ברטפלד. ספרות צרפתית 

ד״ר מ. דוד. זואולוגיה 

פדופ׳ ש. הודביץ חקלאות 

י. הם . כלכלה 

ד״ר ד. וינפלד .ספרות עברית 

ד״ר א. וינריב . פילוסופיה (עורך משנה) 

פרופ׳ ר. י. צ. ודבלובסקי . דתות 

פדופ' א. בהן . אסטרונומיה, מטאורולוגיה 

ד״ר ר. פץ. מוסיקה 


. תולדות הרפואה 

פרופ' יהושע ליבוביץ ,. 

.. תו״י בהונגריה וברומניה 

ר״ר י. מדטץ(ז״ל) 

.תו״י; ציונות 

פרוס׳ י. נדכה 

. גאוגרפיה 

פרוס׳ ד. ניר. 

. מתמטיקה 

פרום׳ ש. א, עמיצור 

.בוטניקה 

פדזס׳ א. פאהן .. .. 

.טכניקה 

ר״ר א. פורת .. .. 

צבאו היסטוריה צבאית 

פא״ל (טיל.) ד״ר פ. פיק 

אמנות; טפרויות (עורכת משנה) 

י. פלדמךזילברפניג 

נצרות, העולם הקלאסי 

פדופ׳ ה. פלוסד .. 

.בלשנות 

פדופ׳ ח. רוזן .. .. 

. אמנות 

ד״ר א. הונן. 

.. ארכאולוגיה, פרהיססוריה 

פרוס׳ א. רונן(חיפה) .. 

.רפואה, פיסיולוגיה 

פרופ' ר. ההמימוב 

פרופ׳ י. שמעוני היסטוריה מודרנית של המזרח הקרוב והרחוק 

ביוכימיה, מיקרוביולוגיה, ביולוגיה 

פדופ׳ כ. שפירא . .. 

.המזרח הקדום 

פרדפ׳ ח. תדמור .. .. 




















רשימת המחברים המשתתפים בכרך ל 


אכודעפיה אריה,. 50 ! 

קרית טבעון, מירד, בכיר באוניברסיטת חיפה / הערך: רחם 

אבימבול מיכאל, ד״ד 

ירושלים, חבר־מחקר באוניברסיטה העברית / הערך.־ רבאס (בחלקו) 

אביעד איתמר; ד״ד 

ירושלים, סרוססור־הבר באוניברסיטה העבריית / הערך: רדיולוגיה אבחגתית 

אדלר יהושע, ד״ד 

ירושלים, חבר־הוראה באוניברסיטה העברית / ספרות אנגלית 

אדרי משה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערכים: רודו, ח, א.; רוח׳ 0 ,פ.דה 

אהרונסון שלמה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: רוזנברג, אלפרד 

אונא יששכר, ד״ד 

ירושלים, פרופסוד־חבר באוניברסיטה העברית / הערר: רדיואקסיויות 

אופק אוריאל, ד״ר 

הרצליה / הערכים: קרול, לואים! ריר, תומם 

אורבך יעקכ 

ירושלים / הערך: ראש השנה (בחלקו) 

אורמיאן חיים, ד״ר 

ירושלים / פסיכולוגיה; חינוך 

אוד־נוי אשר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: ראש; רגל 
(בחלקו) 

איבינסקי לאכ, ד״ר 

עין חרוד (מאוחד), מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: רוסיה (בחלקו) 
אייל אלי 

ירושלים / הערך ו קרסר, ג׳ימז (ג׳ימי) 
אילני גיורא, . 8.50 

הוד השרון / הערך: ראם 

אילני (פיגנכאום) יעקב, ד״ר 

ירושלים / הערכים: קקאו(בחלקו); רבה 

איקן רפאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: קרוסנים וקרוסבואידים 

איש־שלום משה, ד״ד 

חיפה׳ המכון הישראלי לקרמיקה וסיליקטים / הערך; קרסייב, חמרים 

אלבז שלמה, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / ספרות צרפתית 

אלפזבאואד דן, ד״ד 

ירושלים, חוקר באוניברסיטה העברית / הערכים: רדזיויל; רוסיה (בחלקו) 

אלסנר מוני, . 1 .? 

ניו־יורק / הערך: קרלסרוהד. (בחלקו) 

אלפסי יצחק 

תל־אביב / ספרות רבנית 

אנצ׳ל ג׳אן,. 1.4 \ 

ירושלים, חוקר באוניברסיטה העברית / הערך: רומניה (מפה) 

אפרת אלישע, ד״ד 

ירושלים, פרופסור ׳חבר באוניברסיטת ת״א / נאוגרפיה 

אריאל אהרן, .*.*ו 

ירושלים / היסטוריה; יחסים בין־לאומיים 

אילץ־ לומה, .*. 1 * 

לוס אנג׳לס / הערך: קרנר. יוססיגום 


אשתור אליהו, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / אסלאם 

באראז מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: דבלה, פרנסוא 

בודיק אמילי, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: קרין, סטיוו 

פונפיל ראובן, ד״ד 

ירושלים, סרצה בכיר באוניברסיטת בו־גוריון בנגב ! היוו: רביח (בחלש) 

פוקשפן שמואל 

רחובות / חערך: רריוגרפית 

בורשטיין איתן, ד״ד 

תל אביב, מרצה באוניברסיטת ת״א / היסטוריה של צרפת 

ביין דן, ד״ד 

ירושלים, שופט בבימ״ש השלום / הערך: קשר 

בלום יהודה צפי, ד״ד 

ירושלים, פרופסור׳חבר באוניברסיטה העברית / הערך.־ רגול (בחלקו) 

בלוסנקרנץ ברנדד, ד״ד 

פרים / תו״י בצרפת 

כלס גילה, ד" ר 

תל־אביב. מרצה באוניברסיטת ת״א / הערכים : רוסו, אנדי: רופס, פליסיאן 

בנדל מת, ., 8.4 

ירושלים / גאוגרפיה 

כן־מוביה אדם, ד״ר 

ירושלים, פרופסוריחבר באוניברסיטה העברית / הערכים: קרפיונאים; 
דביסנפיריים 

בנית מנחם, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: רומניות, לשונות (בחלקו) 

כן־־נאים אריה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: קרח 

כלפורת זיוה, ד״ר 

קבוץ רעים, מרצה באוניברסיטת ת״א / העיד.־ רומן 

בך־שמאי חגי, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / אסלאם; קראות 

כן־תור יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מיברלוגיה; פטרדלוגיה 

בס ז׳ק,. 8 

ניו׳יורק / הערך: קרולינה הדרומית (בחלקו) 

כר ארחרד, ד״ר 

לום אבג׳לס, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה / הערכים; קרנר, ק.ת.! 
רונגה׳ פ. א. 

כר משה, ד״ד 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערכים: רב; רבא 

ברגמן פליקם ,ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / ד.ערך: רוקחות 

כ דגמן שמואל הוגר, פרוע' (ז״ל) 

הערבים: קראום, אוסקר; קרוגר, ריכרד 

בח־דרמן ישראל, ד״ד 

כפר־סבא, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערכים: קצרת; ראה 

כדויאד מרדכי, ד״ר 

ירושלים, מרצד, בכיר באוניברסיטת בריאילן / הערך: רבנות (בחלקו) 




1 


5 


רשימת המוזכרים 


6 


פרוך־יערי מירי, ד״ר 

תל־אביב, מרצד. במכללת ״בית בויל״ / הערך: רביקרביץ/ דליה 

ברור משה, ד״ר 

רמת־גן. פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / גאוגרפיה 

ברוש עמיאל, ד״ר 

ירושלים, חבד־הוראה באוניברסיטה העברית / אנתרופולוגיה; זואולוגיה 

כדזל אמנון, . 50 .?! 

תל־אביב / הערכים.־ קרון, דבי ודניאל},• ריורה, דיגו 

ברינקר מנחם, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערכים ז ראליזם (בחלקו); 
רומנטיקה 

ברם צבי, . 4 . 

ירושלים / היסטוריה; נצרות 

כרסלכי(ברסלכסקי)'ופר (י״ל) 

העיד: רחל (בהלקו) 

כד׳ט אלכסנדר, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: רב־לוחיות 

ברשאי אבינעם,. 15 

ירושלים / הערכים: קריב, אברהם; קשת, ישורון 

גזטל מינל, 

בת־ים מורה באוניברסיטת בד־אילן / הערך: מנסר, פיר דה 

גוטמן עמנואל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: רדיקליות 

גולדברג הרווי, ד״־י 

ירושלים, מרצה בכייר באוניברסיטה העברית / הערך: רדקליף־בראון, א. ר. 
גולדן הרי 

שרלוט, קרוליגה הצפונית / הערך: קרולינה הצפונית (בחלקו) 

גולדריין■ יאיר, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת בר־אילן / הערכים: רורז. ססיל ג׳ון; 
רודזיה (בחלקו) 

גולדשמיץ מיכאל, ד״ר 

המבורג, פרופסור באקדמיה למוסיקה של המבורג / הערכים: 
רוסטרופוביץ/ מ. ל,; רחמנינוב, ם. ו. 

ג׳ונסון ג׳. פג*ר, ד״ר 

אוטווה, פרופסור־חבר באוניברסיטת אוטווה / הערד: קרחון 

גינזבורג דב,. 50 . 1 * 

ירושלים / הערך: רוקי. הרי־ 

גלבוע איתן, ר״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערבים: רוזולט (בחלקו); רוקפלר 

גלילי רות, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־הבר באוניברסיטה העברית ׳. הערך: רטיקולואגדותלית, 
מערכת 

גליקסמן וילים, ד״ר 

פילרלפיה ! הערך: דדים 1 בחלקו) 

גלנץ יוסף, ד״ר 

רמת־גן, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערכים; קשב; יורשך, הרימן 

גנאוד מאיר, ד״ר 

ירושלים / העיד: קרטה (בחלקו) 

גנהובסקי רב,. 15 

ירושלים / כלכלה 


גפני ורד,. 50 1 * 

ירושלים / טכניקה: מתמטיקה! פיסיקה 



גר יוסף 

'* 1 ושלים ׳•■ 


הערך: ריגה (בחלקו) 


גראבוים אריה, ד״ר 

חיפה, פרופסור באוניברסיטת היפה / היסטוריה 

גראוזה יורי, 

ירושלים. מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: ייוסיה (בחלקו) 

גרדום יהודה, ד״ר 

באד־שבע. מרצה בכיר באוניברסיטת בן־גוריון בנגב / גאוגרפיה 

גרוס צבי,. 1.50 \ 
ירושלים / הערך: קראטין 

גרוסו מיטו, ד״ר 

ירושלים /. הערך: רומניה (בחלקו) 

גדופוכ״ץ נתן, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: ריד, וולסד 

גרוסמן אב־-:, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: קרא, יוסף 

גרזץ־קיווי אסתר, ד״ר 

ירושלינ] / סרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / מוסיקה 

גרמי יצחק,. 4 * 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: קרואטיה (בחלקו) 

גדסון דן, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך; קרסט 

דיכי איולין,(. 4 . . 5 ). 0 .? ,.^ 13.5 
ירושלים, בי״ח ״הדסה״ , הערך: ראות, ואיד. (נוזיקו) 

דוד אכרוזם, ד״ר 

ירושלים, בית־ד,ספרים הלאומי והאוניברסיטאי / הערך; רוזנם 

דור מנחם, ד״ר 
גבעתיים / זואולוגיה 

דן יוסף, ד״ר 

ירושלים, סריפסור־חבר באוניברסיטה העברית / קבלה; ספרות עברית 

דנלופ דגלם מורטון, ד״ר 

ניו־יורק, פרופסור באוניברסיטת קולמביה / הערך; רהדגיס 

האל!* כרמי, ,^, 1 ל 1 

ירושלים / הערך; קרידו (קורידי), ישראל 

הרם עמום, ד״ר 

רחובות, חוקר בכיר במכון לקרקע ומים / הערך: קרקע (בחלקו) 

ד 1 זן *מאוד,. 15 ,. 15 ״ 1,1 

תל־אביב / הערך: רטי, ריכרד 

הופיין יעקב הילם 

חל־אביב / הערך: קשקשאים 

הופמן שלמה, ד״ר 

תל־אביב. מורה באוניברסיטת ת״א / הערך: קראים (בחלקו) 

הורכיץ רבקה, ד״ר 

ירושלים. מרצה בכירה באוניברסיטת בךגוריון בנגב / הערך; רוזנצויג, 
פרנץ (יהודה) 

הודביץ שמואל, ד״ר 

רחובות, פרופסור באוניברסיטה העברית / חקלאות 

הורוגיץ אהרן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: רביעון 

הורוביץ יהושע, ד״ר 

רמת־גן / הערך: קדמי, יוסף ידידיה 

היינימן יוסף, פרוע׳(ז״ל) 

הערך: קריאת שמע 

הירשכרג יהואש, ד״ר 

ירושלים, מרצח בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: רוסיני. 
ג׳ואקינו אנטיניו 






7 


רשימת המה: ריס 


8 


הליפי־ליפבסקי יצחק, (.! 18 ) . 0.8.4 ,. 8.4x4 
חל-אביב / הערך: ראית חשבון 

הלר יוסף) אליהו, ד״ד (ז״ל) 

הערך: קרדוזו, יצחק 

המפסון נודמן, ד״ד 

יורק, מרצה באוניברסמית יורק 1 הערך: רובספיר, מכסימילין 

הר משה דוד, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: רומא (מדינה)(בחלקו) 

הראל־פיש אהרן, .״;ע. 8 

פתה־תקוה, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערך: קרי, ג׳ויס 

הריס לוסיאן, . 4 ^ 

ירושלים / הערך: רוטרי, מועדוני (בחלקו) 

חרנון אליהו, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: ראיות, דעי* 
(בחלקו) 

וננד דניאל, ד״ד 

ירושלים / כיסיה 

וודמברנד מרדכי 

תל־אביב / פולקלור 

ורמינגמדן ברא ין,. 4 

בריסטול, מרצה באוניברסיטת בריסטול / העיד: קרת׳חדשת (בחלקו) 

ויגודסקי סטניסלב 

גבעתיים / ספרות פולניה 

וייס אהרן, ד״ד 

ירושלים, מךריך באוניברסיטה העברית / הערך: רוגטין(בחלקו) 
וייצנר יעקב, . 4 

תל־אביב, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערך: רובינא, הנה 

דיניק היינריד צבי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: קרפט־אבינג, ריכרדפוץ 

וינריב אלעזד, ד״ד 

ירושלים, תבריהוראה באוניברסיטה העברית / פילוסופיה? היסטוריה 
וסרמן הנדי, . 4 

הרצליה, אסיסטנט באוניברסיטה הפתוחה / היסטוריה י תו״י 

ורבלובסקי רסאל יהודה צבי, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / נצרות; דתות 

ורנד אלפרד 

נידיורק / הערך: רייבק, יששכר 

זהרי מיבאל, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

זון הרי, ד״ד 

מסצ׳ו&טם, פרופסור באוניברסיטת ברנרייס / הערכים: קראום, קרל ז 
רבה, וילהלם 

זיו מיכאל, ד״ד 

ירושלים / תערו: קרקוב (בחלקו) 

זילכרנר אדמונד, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: חידיברטוס, ק.י. 

הורב מיכאל, ד״ר 

ירושלים / הערכים: קרמין! רוביינםון, סר רוברט 

הורב מדים,.:>$ . 1 \ 

ירושלים / הערך: קרבס, הבס אדולף 

חזן ברוך, ד״ד 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטה העברית / היסטוריה של רוסיה 


חבם עמום, . 8.4 

ירושלים / מקרא 

חן קלרה, ד״ד 

ירושלים, פמפסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: קרנניים! רביה 
(בהלקו) 

הנני אברהם, . 8.4 
ירושלים / מוסיקה 

טואף אריאל, ד״ד 

ראשון לציון, מרצה בכיר באוניברסיטת בר־אילן / תו״י באיטליה 

טנן רחל, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: רוסטן, אדמון אדן 

יחל מאיר 

ירושלים / הערך: קרטה (בחלקו) 

ינפץ פוץ, כ. פ., ד״ד 

סלטשבדן, פרופסור באקדמיה המלכותית השוודית / הערך: רונים 

יעקבי דוד, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוגיברסימה העברית / הערך: קרולריום, מיכאל 

ידון ראובן, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: רומי, המשפט ה׳ 

כהן אדיר, ד״ד 

חיפה, מרצה בכיר באוניברסיטת תיפה / הערך: קרשנשטינר, נאורב 

כהן אריאל, ד״ד 

ירושלים, פרופסוריחבר באוניברסיטה העברית / פיסיקה! אסטרונומיה 
בהן בתיה, . 4 

ירושלים, מורה באוניברסיטת ת״ א / הערך: רומא (מדינה)(בחלקו) 

כהן דליה, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכירה באוניברסיטה העברית / הערך: קרן, חצוצרה, 
טרומבון וטובה 

כהן יהודה אדיה (ליוני), ר״ד 

בני ברק, מרצה בביר באוניברסיטת בר־אילן / הערך: רולן, רומן 

בהן מקפים, מהנדס 

חיפה / הערך; קריקט 

כזום ויולט, ד״ד 

ירושלים, חבר־הוראה באוניברסיטה העברית / הערבים: קרשו, ריצ׳רד* 
רובין הוד 

כץ אברהם, . 4 ח״ב 

ירושלים / הערכים: קרולין, איי! קריכי, הים ה¬ 

כרמל ישראל, . 8.4 
ירושלים / היסטוריה 

לביא תאודוד, ד״ר 

ירושלים / הערך: רומניה (בחלקו) 

לוי חרמן צבי, ד״ר 

ירושלים, חבר־הוראה באוניברסיטה העברית / ספרות צרפתית 

לוין ויקטוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: רוסיה (בחלקו) 


לוינגר יוסף,. 4 .* 1 

קרית ביאליק / היסטוריה של ארצות הבלקן־! נצרות 

לזד משה, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: ריום, א. ם. 

לייבוביץ יהושע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / תולדות הרפואה 

ליבנה אליעזר (ז״ל) 

הערך: קרופו׳מקין, פיוטר אלכסיויץ' 




9 


רשימת המחברים 


10 


ליפינר אליאב, . 11.0 ? 

חולון / הערך: ריו זק ז׳וידו, עיר (בחלקו) 

ליפמן ויוויאן ד., ר״ד 

לונדון, חוקר באוניברסיטת לונדון / הערך: רוטשילד 

ליפצין פול, ד״ר 

ירושלים / ספרות יידית 

לנגי היו,.. 14 * 

לונן־ון / הערך: רוסיה (בחלקו) 

לנדאו פוזן, .*. 8 

ירושלים / הערך: רוסיה (בחלקו) 

לנצמן אלי, 

חיפה, המוזיאון לאמנות יפנית / הערך: רג׳ססהן(בחלקו) 

מאירי יאיר, 1 * 

ירושלים / הערך: קרח, החלקה על 

מורננשטרן אריה, 

ירושלים / הערך: רבנות (בחלקו) 

מורין ידס!:, ד״ר 

רחובות, מורד. מן החוץ באוניברסיטה העברית / הערך: קרקע (בחלקו) 

מיכאל' יובן, ד״ר 

ירושלים / רפואה: ביולוגיה 

מילנו אטיליו, ד״ר (ז״ל) 

הערך; קרמונה (בחלקי) 

מידםקי נילי,. 1 . 0 * 

תליאביב, מדריכה באוניברסיטת ת״א / ספרות רוסית 

מכמן יום!!, ד״ר 

ירושלים / הערך: רוסרדס (בחלקו) 

מלכיאל יעקב, ד״ר 

קליפורניה, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה / הערך: ריבוניות, לשונות 
(בחלקו) 

מנוד פאול, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / היסטוריה של אמריקה הלאטיגית 

מר,לוי כליי, 

רוצ׳ססר / הערך: רוצ׳סטר (בחלקו) 

מרחב רבקה, 

ירושלים, מוזיאון ישראל / הערך: קרמיקה (בחלקו) 

מהטון יהודה, ד״ר (ז״ל) 

ספרית הונגרית: תדי בהונגריה 

מרבוס שמעון, ר״ד 

ירושלים / הערכים: קרקירה (בחלקו): רוסיה (בחלקו) 

מרקה יוליוס, .ם.ן 

ניריורק, פרופסור באוניברסיטת ניו־יורק / הערך: קרדחו, בנימין נתן 

נאור דוד, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית 1 הערך: רגישות יתר משהית 

נבו אביתר, ד״ר 

חיפה, פרופסור באוניברסיטת חיפה / הערך: סרפדיים 

נבץ שמזאל 
תל־אביב / הערך: קריאה 

נדבה יוסף, ד״ר 

חיפה, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / מדע המדינה: ציונות 

נוי פנחס, ד״ר 

ירושלים, פרופסור אורח באוניברסיטה העברית / הערך: רגש, דגוש 

נס־אל משה, .^. 1 * 

תל־אניב / הערך: קרקס (בחלקו) 


נצר אמנון, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערכים■ קשן: רזא שאה פהלוי 

סבטאלו איתן פ,, ד״ר 

ירושלים, מורה מן החוץ באוניברסיטת ב״ג בנגב / היסטוריה של איטליה 

סגל דמיטרי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: רוסטהדלי, שוטהה 

פטיאפני מ. יוסר, . 11001 ־ 1 ׳ 

ירושלים / הערך: דטיסבון 

פטיוארט וולטר ק., ד״ר 

לוס*אנג׳לס, מרצה באוניברסיטת קליפורניה / הערך: קרוסה, הנס 

פיידלובר פילביה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוגיברסיטת בר־אילן / הערך: קחר, וילה סיברם 

פילקין ג׳ץ,. 8.0 

גיוקסל און טיין / הערך: רוזנברג, יצחק 

פלוצקי יהודה, ד״ר 

תליאביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / תו״י במזרח אירופה! ציונות 

פפקטור שמואל, 

ירושלים / הערך: רובנו (בחלקו) 

פפראי שמואל, ר״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: דבית (בחלקו) 

סדנא נחום מ., ד״ר 

וילתם, פרופסור באוניברסיטת ברנדים / הערך ־. רחל (בחלקו) 

פרפר אריה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: דולן, שירת: 
רומנסה (בחלקו) 

עובדיה אשר, ד״ר 

ירושלים, פרופסוד־חבר באוניברסיטת ת״א / הערכיים; קשת גצחון(בחלקו): 
רודוס (בחלקו) 

עוגן יצחק 

תל־אביב / הערך: קרני, יהודה 

עודד בוסתנאי, ד״ר 

חיפה, פדופסדר־חבר באוניברסיטת חיפה / הערכים: ראובן: רחבעם 

עומר מרדכי, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערכים: רואו, ז׳ורד; דודן. 
אוגיסם 

עמיאל אפרהם, ד״ר 

רחובות, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: קרקע (בחלקו) 

עמית משה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / היסטוריה עתיקה 

עפרת הדס, 

ירושלים / ספרות עברית 

פוסק אביגדור, ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: רומנסקית (רומנית), 
אמנות 

פודת אשר, ד״ר 

ירושלים, מהנדס חוקר באוניברסיטה העברית / הערך: רדיו 

פטאי שאול, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / כימיה 

פטינקין דן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: רבית (בחלקו) 

פיגרם פאו, ד״ר 

עומר, מרצה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב / הערך : דבנום מאורוס סגננטיוס 

פיק פנחס, פא״ל (מיל.), ד״ר 

ירושלים / צבא; היסטוריה צבאית וכללית 



ח 


רשיס ז המחברים 


12 


פישמן שרה 

תל־אביב, מורה באוניברסיטה העברית / הערכים: רודריגש לובו, פ.< 
ריבירו, ב. 

פלאוט ׳־דדנד!, .. 8.4 
ירושלים / באדגדפיה 

פלוסר דוד, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית /. נצרות 

פדוינד דפאל, ד״ד 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / גאולוגיה 

פרידמן מנחם, ד״ד 

רמת־גן. מרצה בכיר באוניברסיטת בד־אילן / הערך: ■קרליץ, אברהם ישעיהו 

פרשל טוביה, הרב 

ביו־יורק, פרופסור בסמינר התאולוגי / הערך: רבינוביץ/ ר.נ.ב. 

צור יעקב 

ירושלים / הערך: (ה)קוץ הקימת לישראל 

צימרמן משה, ד״ד 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / היסטוריה חדשה 

צלמדנה יגאל, .*.*ן 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערכים: ראושבברג, 
רוברט! רי, מן 

צפריר יורם, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: רהובות בנגב 

צ׳רניאק משה 

תל־אביב / הערכים: קרפוב, אגמולי: רובינשטין, עקיבא 

קדמון נפתלי, ד״ד 

ירושלים, אגף המדידות הממשלתי / הערך: קרטוגרפיה 
קואומו לואיזת, . 1 ."סט 

ירושלים, הבר־היראה באוניברסיטה העברית / הערך: קרדוצ׳י, ג׳חואה 

קולבדג איתן, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: קראן 

קזיבטא מיבאל, ד״ד 

משמר העסק, פרופסור באוניברסיטת חיפה / הערכים: קרצימים ו קרציות 

קורינלדי מיכאל, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת ת״א / הערך : קראים (בהלקו) 

קורץ משה אדיה, הרג ד״ד 

ירושלים / רעיו: קרקוב (נחלקו) 

קדרקום דוה (ז״ל) 

הערך: לבאט (בחלקו) 

קיזד דודולף (ז״ל) 

הערניט; קד. אקפרד: רוט, יוזף 

קידש יורם, ד״ד 

תל־אביב, מרצח באוניברסיטה הסחוחח / טכניקה: פיסיקה 

קירשנגוים שמשון, ד״ד 

ירושלים 7 תו״י בפולניה 

קלויזנד ישדאל, ד״ד 

ירושלים / הערך: קראוזה, אליהו 

קלמן צגי ה" ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: קריסטלוגרפיה 

קניאל שמואל, ד״ד 

ירושלים, פריפסיר־הבר באונינרסיסה העברית / הערל: קריב, שיטות 

קפאון גיזלה, ד״ד 

אלטדינה, מורה בכירה באוניברסיטת קליפורניה / הערך: רויסר, פריץ 


קפלן צגי 

ירושלים / תלמוד; ספרות רבנית 

קרויטנד שמשון יעקב 

ירושלים / הערך: קרן היסוד 

קדמון יהודה, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / גאוגרפיה 

קרסל גצל 

חולון / ציונות 

דאבילו מרדכי אלפרדו, ד״ד 

ירושלים, מרצה בביר באוניברסיטה העברית / תי״י באיטליה 

רובינשטין אברהם, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חיר באוניברסיטת בר־אילן / הערך: רדזימין 

רוזן היים, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בלשנות 

רוזן־איידון מדים, ד״ד 

ירושלים, פדופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: קרמיקה (בחלקו) 

רוזנברג שלום, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: קרשקש, חסדאי(בחלקח 

רונן אברהם, ד״ד 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / אמנות 

רוקם פרדי, ד״ד 

ירושלים, מדריך באוניברסיטת ת״א / ספרות סקנדמויית 

רות בצלאל (פסיל), פרופ׳(ז״ל) 

הערכים: קרדיף (בחלקו); רומא (העיר) (בחלקו) 

ריינר אלחנן, .^. 13 

ירושלים / תו״י; גאוגרפיה היסטורית של א״י 

דינר מרקוס, פרופ' (ז״ל) 

הערך: ראולוגיה 

דמות יצחק, .. 13.4 

קרית־בנימין, הספריר. של אוניברסיטת חיפה / היסטוריה חדשה 

רפפורט אוריאל, ד״ד 

היפה, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / הערך: קרודדודשת (בחלקו) 

דק::"* (דומקון!) אהדן, הדג ד״ד 

ירושלים / הערך: דידב״ז 

שכיב שמואל, , 4 ,>\ 

ירושלים / תרבות קלאסית 

שביט יעקב, ד״ד 

תל־אביב, מדריך באוניברסיטת ת״א / הערך: רטוש׳ יונתן 

שדה דדוד, ד״ד 

רמת השרון, פרופסוד־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: רדיו־אסטרונומיה 

שוורץ משה, פרום' (ז״ל) 

הערר: קרוכמל, נחמן 

שוקדון לידיה, , 8 .^ע 

ירושלים / הערך : רבית (בחלקו) 

שהם יעקב, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: קרמה; קרני x 

שחד שולמית, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכירה באוניברסיטת ת״א { הערך: קתריס, קתדיזם 

שטיינברג מנחם, ד״ד 

ירושלים, פרופסוד־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: רדיום 

שטיינד יעקב, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / רפואה 





13 


רשימת המדוגרים 


14 


שטמפפד שאול, ,*. 8 

ירושלים / הערך: רבינוביץ/ יצחק יעקב 

שטרן מנחם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באמיברסיטה העברית / הערך: קרקלה, ם.א.א. (בו לקי) 

שמרן שמעון, ד״ר 

חיפה, מרצה באוניברהיסת בר־אילן / הערך: קרטח׳נה (בחלקו) 

שמרקמן משה 

גיו־יורק / הערכים; רוזנפלד, יוגה; רוזנפלד, מורים 

שלום גרשם, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים; קרדוזו, מ. א,! 
רודיבו, א. 

שלזינגר מוביה, ד״ר 

נחל שורק, מרכז למחקר גרעיני / הערך; קרינה מינבת 

שלייפר אליהו, ד״ר 

ירושלים / הערך: רוזנבלט, יוסד (יוס׳לה) 

שלמן לפרו 

בדאנום־איירם / הערך: רוסריו (בחלקו) 

שלף ליאון, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בביר באוניברסיטת ת״א / הערך: קרימינולוגיה 


שמיר גרשין, 

ירושלים / גאוגרשיה 

שמעוני יאיר, ר״ד 

ירושלים / פיסיקה! טכניקה 

שמעוני יעקב 

ירושלים, משרד החוץ / המזרח הרחוק 

שנקר יום!*, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: רהם 

שפיצר יהודית 

ירושלים, מוזיאון ישראל / אמבות 

שצמן ישראל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היכסוריה עתיקה 

שקולניקוב שמואל, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / פילוסופיה 

שרף אנדרה, ד״ר 

גבעתיים, פרופסור באוניבריסיטת בר־אילן / הערך: רומנוס 

תא־שמע ישראל, ד״ר 

ירושלים / ספרות רבנית * חכמת ישראל 






15 


16 


דאשי־תיבות של שמרת המחברים 


־־ יוסף גלנץ 

יו. גל. 

= דב גנחובסקי 

ד. גג. 

= איתמר אביעד 

א. אבי. 

- יורי גדאוזה 

יו. גר. 

= דניאל וגנר 

ד. וג. 

= אוריאל אופק 

א. אום. 

= יוסףהיינימן 

יו. ה" 

-י- דוד יעקבי 

ד. י. 

= אלי אייל 

א. אי. 

- יוסף מורץ 

יו. מו. 

= דליה כהן 

ד. כ. 

= אשר אור׳נוי 

א. א.־נ. 

= יוסף מיכאלי 

יו. מי. 

= דוד נאור 

ד. נא. 

אלישע אפרת 

א. אפ. 

־־־ יוסף גר 

יוס. ג, 

=־ דמיטרי סגל 

ד. סג. 

־־ אליהו אשתור 

א. אש. 

= יעקב אורבך 

יע. או. 

= דוד פלוסר 

ד. ם. 

= איתן בורשטיין 

א. בו. 

= יעקב וייצנר 

יע. וי. 

= דן פטינקין 

ד. פט. 

־־ אדם בן־טוביה 

א. ב. ם. 

= יעקב מלכיאל 

יע. מ. 

= דוד קורקום 

ד. קו. 

= אריה בן־נאים 

א. ב.*ב. 

= יצחק אלפסי 

יצ. אל. 

= דרור שדה 

ד. שד. 

= איתן גלבוע 

א. גל. 

= יצחק גרמי 

יצ. ג. 

= דן אלטבאואר 

ח אל. 

.י־ אסתר גרזוךקיווי 

א. ג.־ק. 

־ ירדנה פלאוט 

יר.פ. 

־־ דן ביין 

חב. 

- אברהם דוד 

א. דו. 

־־ ישראל ברודרמן 

יש. בר. 

= הנרי וסרמן 

ה. ום. 

־= איולין דובל 

א. דוב. 

=־ ישראל שצמן 

יש. ש. 

* הרי זון 

ה. זו. 

= אהרן הורוביץ 

א. הו. 

־= לוסיאן הריס 

ל. הר. 

היו לגגו 

ה. ל. 

•■י אברהם הנני 

א.חג. 

־= ליאון שלף 

ל. של. 

= היינריך צבי ויניק 

ה. צ. ו. 

= אדיר כהן 

א. כה. 

־־ לואיזה קואומו 

לו. קו. 

= ויליט גליקסמן 

ו. גל. 

= אליעזר ליבנה 

א. לי. 

= מערכת 

מ. 

= ורד גפני 

ו. גם. 

= אלי לנצמן 

א. לב. 

- מיכאל אביסבול 

מ. אב. 

= ויוויאן דוד ליפמן 

ו. ד. ל. 

- אריה מורגנשטדן 

א. מו. 

= משה אריה קורץ 

מ. א. ק. 

־= ויולט כזום 

ו. ב. 

= אריה סרפד 

א. סר. 

־= מרדכי אלפרדו ראבילו 

מ. א. ר. 

= ויקטוד לוין 

ו. לו. 

= אשר עובדיה 

א. ע. 

=־ משה איש״שלום 

ם. א.־ש. 

= זאב איבינסקי 

ז. אי. 

= אברהם עמיאל 

א. עם. 

־־ משה ברור 

מ. בר. 

־= זיוה בדפורת 

ז. ב.*ם. 

=־ אביגדור פוסק 

א. פו. 

= מיכאל גולדשטיין 

מ. גו. 

= חיים אורמיאן 

ח. א. 

=־ איתן פ• סבטאלו 

א. פ. ס. 

= מאיד בנאור 

מ. גג. 

= חיים רוזן 

ח. ד. 

= אברהם רונן 

א. רו. 

= משה דוד הר 

ם. ד. ה. 

־ חגי בן־ש מאי 

חג, ב. 

= אנדרה שרף 

א. שר. 

=־ מנחם דור 

מ. דו. 

= טוני אלסנד 

ט, א. 

־.ל אבינעם ברשאי 

אב. ב. 

= מרדכי וורמברגד 

מ. ו. 

־־ טוביה פרשל 

ס. פר. 

= אברהם גרוסמן 

אב. נר. 

= מיכאל זהרי 

ם. ז. 

= טוביה שלזינגר 

ט. ש. 

= אברהם כץ 

אב. כ. 

= מיכאל זיו 

ם. זי. 

= יששכר אונא 

י. או. 

־ אביתר נבו 

אב. נ. 

= מאיר יהל 

מ. יה. 

־= יהודה אריה כהן 

י. א. כ. 

= אהרן אריאל 

אה. א. 

= מ. יוסף סטיאסני 

מ. י. ם. 

= יעקב אילני (פיגנבאום) 

י. א, (ם.) 

= אטיליו מילנו 

אס. מ. 

= מקסים כהן 

מ, כה. 

■־־ יוסף ברסלבי (בדסלבסקי) 

י. בר. 

= איתן קולברג 

אי. קו. 

= משה עמית 

מ, ע. 

= יאיר גולדרייד 

י. גו. 

־־ אלכסנדר בדש 

אל. ב. 

= מנחם פרידמן 

מ, פר. 

־־ יוסף דן 

י. ד. 

= אליהו הרנון 

אל. הר. 

־= משה צימרמן 

מ. צי. 

= יהואש הירשברג 

י. היד, 

^ אלעזר וינריב 

אל. וי. 

= מיכאל קוסטא 

מ. קום. 

־ יצחק הליפי 

י. הל. 

= אליאם ליפינר 

אל. לי. 

= מיכאל קורינלדי 

מ. קור. 

= יעקב חיים הופיין 

י. ח. ה. 

- אלחנן ריינר 

אל.רי. 

= משה שוורץ 

מ. שוו. 

־ ישראל כרמל 

י. כר. 

= אליהו שלייפר 

אל. של. 

- מיכאל באראז 

מי. ב. 

= יוסף לוינגר 

י. לו. 

- אמנון ברזל 

אמ.בר. 

־־ מיכל גוטל 

מי. ג. 

־== יוסף מכמן 

י. מב. 

= אמנון נצר 

אם. נ. 

מיטו גרוסו 

מי. גר. 

= יוסף נדבה 

י. נד. 

אריה אבולעפיה 

אר. אב. 

־ מנחם בנית 

מג. בג. 

= יהודה סלוצקי 

י. ם. 

אריה גראבוים 

אר. גר. 

= מנחם ברינקר 

מב. בר. 

- יהודה צבי בלום 

י. צ. ב. 

אריאל טואף 

אר. ט. 

= מנחם שטרן 

מנ. ש. 

-- יעקב צור 

י. צו. 

= אריאל כהן 

אר. כה. 

= מרדכי בדויאר 

מר. בד. 

- יירם צפריר 

י. צס. 

= אשר פודת 

אש. פו. 

= מרדכי עומר 

מר. ע. 

= יהודה קדמון 

י. קר. 

= ברנדד בלומנקרנץ 

ב. בל. 

־־ מרים רוזן־אילון 

מר. רדא. 

= יצחק רמות 

י. רם. 

= ב. ה. ורמינגטון 

ב. ה. ו. 

= מרקום דיבר 

מר. רי. 

= יעקב שביט 

י. שב. 

= ברוך חזן 

ב. ח. 

= משה בר 

מש. בר 

<= יעקב שחם 

י. שח. 

= בתיה כהן 

ב. כ. 

- משה נם־אל 

מש. ג. 

= יעקב שסיינר 

י. שט. 

= בוסתנאי עודד 

ב. ע. 

= משה שסרקמן 

מש. שטר. 

= יעקב שמעוני 

י. שמ. 

= בצלאל (ססיל) רות 

ב. ר. 

= נורמן המפסון 

נ. הם. 

= יוסף שנקר 

י. שג. 

= גיורא אילני 

ג. אי. 

־־ נילי מירסקי 

ב. ם. 

= יהודית שפיצר 

י. שם. 

= ג׳ואן אנצ׳ל 

ג/ אנ. 

= נחום מ. סדנא 

נ. מ. ם. 

-־־ ישראל תא־שמע 

י. ת. 

= גילה בלם 

ג. בל. 

= נפתלי קדמון 

נ. קד. 

= יאיר שמעוני 

יא. ש. 

= ג/ פטר ג׳ינסון 

ג׳. פ. ג׳. 

= סטניסלב ויגודסקי 

ס. ו. 

= יהושע אדלר 

יה. אד. 

= גצל קרסל 

ג. ק. 

~ סוזן לנדאו 

ס. לב. 

= יהודה גרדום 

יה. גר. 

= גרשם שלום 

ג. ש. 

- עמנואל גוטמן 

ע. גו. 

= יהושע ליבוביץ 

יה. ל. 

־־ גרשון שמיר 

ג. שם. 

= עמום הדס 

ע. ה. 

= יהודה מרטון 

יה. מ. 

= דב גינזבורג 

ד. גי. 





17 ראשי-תיבות של שמות המחברים 18 


= שאול פטאי 

ש. פט. 

= רות בלילי 

ר. בל. 

= עמוס חכם 

ע. ח. 

= שמשון קידשנבוים 

ש. קי. 

= רחל סנן 

ר. ם. 

= עמיאל ברוש 

פס. ב. 

־־ שמואל קניאל 

ש.ק נ. 

= ראובן ירון 

ר. י. 

־ פאול מגור 

ס. מג. 

= שולמית שחר 

ש. שח. 

= רבקה מרחב 

ר. מר. 

־= פנחס נוי 

ם. נו. 

= שמואל שקולניקוב 

ש. שק. 

= רפאל פרויגד 

ד. פד. 

= פנחס פיק 

פ. פ. 

= שאול שממפםר 

שא. ש. 

-- דודולף קיזר 

ר. קי. 

=־ פליקס ברבמן 

פל. ב. 

־־ שלמה אהרוג סין 

של. אה. 

־־ רבקה מרביץ 

רב. ה. 

= צבי ברם 

צ. בר. 

= שלמה אלבז 

של. אל. 

= רן גרסון 

חג. 

= צבי ודבלובסקי 

צ. ו. 

= שלמה הופמן 

של. הו. 

= שמואל הורביץ 

ש. ה. 

= צבי קפלן 

צ• ק¬ 

= שלום רוזנברנ 

של. ר. 

= שמואל הוגו ברגמן 

ש. ה. ב. 

= צבי ה. קלמן 

צב. ק. 

^ שמואל בוק שפן 

שם. בו. 

- שמשון יפקב קדויטנר 

ש. י. ק. 

= קלרה חן 

ק. ח. 

*= שמואל ספקסוד 

שם. ם. 

= שמעון מרכוס 

ש. מ. 

= רפאל איקן 

ר. אי. 

=־ שמואל שביב 

שפג. ש, 

= שמואל נבון 

ש. נב. 

= ראובן בונפיל 

ר. בו. 

־־ תאודור לביא 

ת. ל. 

= שמואל ספרא , 

ש. 0 פ. 

= רות בנדל 

ר. בג. 






19 

ראשי־תיבות וקיצורים 


ל״י 

= דיךוחשבון 

רו״ח 

א״ב = אלף בית; אלפאבית 


= (\.ני 1 ס) 1$ >ו:> 3 > 101 ^ 1 וזסנ 1 גז 1 אסם( 1 

דנ״א 

אב״ד = אב־בית־דין 

לםה״נ 

= דוקטור 

ד״ר 

אג״ח = אגד(ו)ת־חוב 

לפסה״נ 

= דרום־אפריקה 

דרא״ף 

אג״ם = אגף (ה)מטה 

מ׳ 

= האלוהי רבי יצחק (לוריא) 

האר״י 

אדמו״ר - אדוננו מורנו ורבנו 

מג׳ 

-־- הגאון רבי אליהו(מווילנה) 

הגר״א 

אה״ב = ארצות הברית 

מ״ג 

הוציא לאוד. הוצא לאור. 

הו״ל 

אהע״ז יי אבן העזר 

מהד׳ 

הוצאה לאור 


או״ם ־־־ אומות מאוחדות 

מהדו״ת 

= הוריות 

הוד׳ 

אחה״צ = אחר־הצהרים 

מהרי״ו 

= הלכה, הלכות 

הל׳ 

את״כ = אחר־כך 

מהרי״ל 

=־ הקדוש־ברוד־הוא 

הקב״ד. 

א״י = ארץ־ישראל 

מהרי״ק 

= השווה 

השו' 

איט׳ ־־ איטלקית 

מהר "ל 

= השם יתברך 

השי״ת 

איכ״ר ־־ איכה רבתי 

מד״ר״ם 

- ויקרא 

ויק׳ 

אל״מ - אלוף משנה 

מהרש״א 

= ויקרא רבה 

ויק״ר 

אנג׳ ~ אנגלית 


= וכדומה 

וכר׳ 

אע״פ = אף־על־פי 

מהרש״ל 

וכוליה 

וכו׳ 

אעפ״ב •י אף־על־פי־כן 


־= זאת אומדת 

ז״א 

אצ״ל = ארגון צבא־ לאומי 

מו׳־ל 

־■־■ זה את זה 

זא״ז 

ב״ב ־= בבא בתרא 

מר׳מ 

י■ זבחים 

זב , 

בד״ב = בדרך־בלל 

מו״ב 

■ זכרונו לברכה, זכור לסוב 

ז״ל 

ביבל׳ = ביבליוגרפיה 

מו״ם 

=־ חכמה, בינה. דעת 

חב״ד 

בי(ה}״ד == ביתי(ה)דין 

מו״ץ 

•-־־ חגיגה 

חג׳ 

בי(ה)״ח ־ בית־(ד>)חול'ם 

מו״ק 

= חלק רביעי 

ח "ד 

בי(ה)ח״ר = בית־(ה)חרושת 

מזה״ת 

חיל האוויר 

חה״א 

בי(ה)כ״נ ־= בית־(ה)כנסת 

מט״ח 

= חולין 

תו/ חול׳ 

בי״ל = בידלאומילם) 

מטכ״ל 

- חוץ־לאדץ 

חר״ל 

ביל״ו ־־ בית יעקב לכו ונלכד, 

מיל׳ 

= חכמינו זכרונם לברכה 

חז״ל 

בי(ד.)מ״ד = בית־(ד׳)מדרש 

מל״א 

- חיל (ה) רגלים 

חי(ה)"ר 

בי(ה)״נ = ביוד(ד,)נבחרים 

מל "ב 

- חשמונאים א׳ 

חשמ״א 

בי(ה)״ס י" בית־(ה)םפד 

מלה״י 

= חשמונאים ב׳ 

חשמ״ב 

בית״ר = ברית יוסף תרומפלרור 

מלה״ע 

= טמפרטורה 

טמם׳ 

בכ״ז = בכל־זאת 

מ״מ 

־ יבמות 

יבמ׳ 

ב״מ ־ בבא מציעא 

ממ״ר 

־־ ימי הבינים 

יה״ב 

בם/ במד׳ " במדבר 

מנ ׳ , מנח' 

= יהושע 

יהו׳ 

במ״ר ־ במדבר רבה 

מגכ״ל 

= יורה דעה 

יו״ד 

בע(ה)״ח ־־ בעל(י)־(ה)חיים 

מס׳ 

י־ יוונית 

יוו׳ 

בע״מ - בערבון מוגבל 

מם(ה)״ב 

= יונדטוב 

יו״ם 

בע״פ == בעל־פה 

מעפה״י 

יום (ה)כיפדר(ים) 

יו(ה)״כ 

ב״ק י בבא קסא 

מעפ״ג 

= יושב־ראש 

יו״ר 

ב״ר ־= בראשית רבה ; בן רב ; בר רבי 

מע״ק, מ״ל 

= יחזקאל 

יחז׳ 

ברא׳ י בראשית 

מפד־׳ל 

־ יצא(ו> לאור 

י״ל 

בריה״מ ־־ ברית־־המועצות 

מ״ר 

- ילקוט שמעוני 

ילק״ש 

ברב׳ ^ ברכות 

מש׳ 

= ים (ה)תיכון 

ימ(די)״ת 

בת(ה)״ד - בתי־<ה)דין 

נגמ״ש 

— ת< 1 יו 3 :׳ 5 ״ו 10 י 0 ג 1 ל ¥1 \ס( 

יק״א 

בת(ה)״ח = בתי'(ה)חולים 

נד׳ 

^,*500311011 (1.0^.) 


בת(ה)ח״ר יי בתי~(ה)חרושת 

נו , 

■= ־רושלמי 

ירו׳ 

בת(ה)כ״נ ~ בתימה)כנסת 

נוס׳ 

= ירמיהו 

ירנד 

בת(ה)מ״ד = בתי־(ה)מדרש 

נחמ׳ 

= ישעיהו 

ישע׳ 

בת.(ה)מ״ש = בתי*(ה)משפט 

נח״ל 

= כל אחד 

כ״א 

בת(ה)״ס בתי־(ה)ספר 

נ״ל 

־ כדור הארץ 

בדד״״א 

ג׳, גר׳ = גרם 

נ״מ 

= כתב(י)*(ה)יד 

כ(תה)״י 

גח״ל -־ גוש חרות־ליבדלים 

נם׳ 

: כיוצא בזה, כיוצא באלה 

כיו״ב 

גיט׳ •־ גיטין 

ס׳ 

־ כל ישראל חברים 

כי״ח 

ג״כ = גם כן 

סא״ל 

= כל־כך, כמו־כן 

כ״כ 

גרמ׳ = גרמנית 

ס״ה, סה״ג 

־= כלומר 

כלו׳ 

ד׳ = דונם 

סי׳ 

כתב<י)־(ה)עת 

כ<תר)״ע 

דב׳ = דברים 

ס״מ 

= כרך, כרכים 

כר׳ 

ד״ה - דיבור המתחיל 

סמ״ק 

: כתובות 

כתו׳ 

ד(ב)זד׳א - דברי הימים א' 

סמ״ר 

= לאטינית 

לאט׳ 

ד(ב)ה״ב = דברי הימים ב׳ 

ס נ׳ 

= לוחמי חידות ישראל 

לח״י 

דד,"י ** דברי הימים 


20 


־־־ לירה ישראלית, 
לירות ישראליות 
= לספירת הנוצרים 
-- לפני ספירת הנוצרים 
= מטר( ים) 
= מגילה 

- מיליגרם 
" מהדורה 

= מהדורה תנינא 
־־־ סודנו הרב רבי יעקב וייל 
־ מורנו הרב רבי יעקב לוי 
=־ מורנו הרב רבי יוסף קולון 

- מורנו הרב רבי ליוא 
־• מורנו הרב רבי מאיר 

- מורנו הרב רבי שמואל 
אליעזר 

־= מורנו הרב 
רבי שלמה לוריא 
מוציא לאדר 

- משא־ומתן 

• סודה נבוכים 
= סוכר ספרים 
= מוהל צדק 

- מועד קטן 

= מזרח־התיכון 
= מטבע חוץ 
= מטה (ה) כללי 

• • מיליון, מיליונים ; מילואים 
= מלכים א׳ 

- מלכים ב׳ 

= מלחמות היהודים 
=־ מלחמ(ו)ת העולם 

- מילימטר(ים) 1 מכל־סקום 
= מיליסטד(ים) מרובע(ים) 
= מנחות 

- מנהל כללי 
י מספר 

־־ מסיל(ו)ת־(ה)ברזל 
מעל־פני־הים 
מעל־פני 

= מטר(ים) מעוקב(ים) 
־= מפלגה דחית־לאומית 

- מסר(ים) מרובע(ים) 
= משלי; משנה 

־* נושא־גייסות משוריין 
־= נדרים 
= נולד(ה) 
= נוסד( ה) 
= נחמיה 

= נוער חלוצי לוחם 
= נזכר לעיל 
= נגד מטוסים 
= נפטר 
= ספר 
= סגן־אלוף 
=־ סך הכל 
= סימן 

= סנטימטר(ים) 
= םנטימטר(ים) מעוקב(ים) 
= סנטימטר(ים) מרובע(ים) 
= סנהדרין 





21 


דאשי־תיכות וקיצורים 


22 


ס״ק =־־ סימן קטן 

ס״ת ־־ ספר תורה 

ע׳ = עיין: ערך 

ע״א = עמוד א׳ 

ע״ב = עמוד ב׳ 

עבמ״י = עבר הירדן 

עבר׳ ־־ עברית 

ע״ג ■־- על גבי 

עו(ה>״ד = עורד־(ה)דיז 

עז׳ ־־ עזרא 

ע״ז = עבודה זרה 

ע״י *־־ על־יד. על־־ידי 

עי״ז = עליידי־זה 

עי״ב *־< על־ידי־כך 

עיר׳ - עירוב ין 

ע״כ = על*כו 

עכר״ם ־= עובד(י) כוכבים ומזלות 

עכ״ם = על יכל'פנים 

עמ׳ = עמוד 

ע״נ ־= על־נהר 

ע״ס = על־סמך 

ע״ע = עיין ערך 

ע״ם - על־פי 

עפ״ג •= על*םני 

עפ״ר ~ על־פי־רוב 

ערב׳ - ערבית 

ערב׳ ־= ערכין 

ע״ש = על־שם, על *שום 

פ״ג - פרק שלישי 

פ״ד = פרק רביעי 

פיק* א = 0123600 10 ג 0 017150 [ 3105600 ? 

(.^. 1.0 .?) 1 > 360 נ 5$00 \> 



פלמ״ח = פלוגות מחץ■ 

פס׳ = פסחים 

פס״ד = פסק־דין 

. 5 .א 

801105 0/017 ; 50110 0 ] 01 ׳ 0111 א — 

?44]0 

-־ 101 ־ 40 1110 0£ 10000011088 ? - 

07111511 [ £01 ׳( 4086001 1030 
005031011 

0£] 

- 00700 605 £111605 ]111705 


011110110 7 ) £1013 ז 10 ג #10 ו — 

ז\\ 24 

־ 3 ) 03 )) 41 610 £111 50011£1 ) 201 —* 
1106 03£1 ס 5 חס 155 '\\ 0100610110 
- 111111 ) 03011 605 ס 6 סע 0 610 
. 0600111105 [ ,• 501101 


פסי״ר = פסיקתא רבתי 

פרופ׳ ־־ פרופסור 

צה״ל = צבא הגנה לישראל 

צרם׳ ־* צרפתית 

ק״ג ־ קילוגרם 

קדה״י = קדמוניות היהודים 

קה׳ = קהלת 

קיד׳ = קידושין 

ק״מ = קילומסר(ים) 

קכדר = קילומסר(ים) מרובע(ים) 

קמ״ש ־־־ קילומסר־שעה 

ק״ס - קרית־ספר 

קק״ל = קרן קימת לישראל 

ר , = ראה! רבי; רבנו ! רבים 

ר״א =־ רבי אלעזר 

ראב״ע ־־ רבי אברהם בן עזרא 

רא״ש -- רבנו אשר 

רדב״ז = רבי דוד בן זמרא 

רד״ק - רבי דוד קמחי 

ר״ה - ראש השנה 

רי״ר = רות רבה 

ר״ח = ראש חודש 

ר״י - רבי יהודה; רבי יוסח* רבי יצחק 
ריב״ש = רבי יצחק בן ששת 

רידב״ז ־= רפאל יעקב דוד בן זאב 

ריה״ל = רבי יהודה הלוי 

ריטב״א = דבי יום־מוב בן אברהם אשבילי 
רלב״ג ־ רבי לוי בן גרשון 

ר(ה)״ם ־־ ראש־( ה) ממשל ה 

רם״א ־- רבי סשה איסרליש 

רמב״ם = רבנו משה בן מימון 

רמב״ן = רבי משה בן נחמן 

רמטכ״ל = ראש (ה)מטה (ה)בללי 

רנ״א = (\ 11 ין 0 ) 1 ) 301 סוס[סנ 1 תס 010 

רג״ק ־ רבי נחמן קרוכמל 


0£ ן 

- £11013 01011031 0£ 031 ־ 001 [ - 

1010 

1110 

־ 1161300 ( 601 311100011 [ - 

ז) 13 ! 00801150 0131180000 ) 11 

113 

- ]0111031 0£ ]017150 8(116105 

0 סן 

- ]017150 0031(0117 0071017 

[עגס! 0 

- 00500100 £111 ) 011£ ס 55 ) 3 חס£\ — 
- 11 [ 605 )! 155005003 /גו 106 * 0 ) 
60010015 

א 0 א 

ס 01 ע 3 ז 18 >סס ( 1003 ) 013 — 
סו 043£32 


רס״ג = דב סעדיה גאון 

ר״ע ־= רבי עקיבא 

רשב״א - רבי שלמה בן אדרת 

רש״ ג - רב שרירא גאון 

רש״י = רבי שלמה יצחקי 

ר״ת = ראשי־תיבות 

שבו׳ = שבועות 

שה״ש = שיר־השירים 

שו/ שום׳ = שופטים 

שיח״ט — שוחר טוב 

שו״ע = שולחן ערוך 

שו״ת = שאלות ותשובות 

ש(ה>״ח = שרמה) חוץ 

שי״ר ־־ שלמה יהודה רפפורס 

שמ׳ = שמות 

שמ״א = שמואל א׳ 

שנד ב = שמואל ב׳ 

שמ״ר = שמות רבה 

שני = שניה, שניות 

ש״ס = ששה סדרים 

ש״ץ = שליחיציבור 

ת״א תל־אביב 

תה׳ ־־ תהלים 

תו״י = תולדות ישראל ; 

תולדות (ה)יהודים 
תוסס׳ := תוספתא 

תוש׳ ־= תושבים 

ת״ח ־= תלמיד חכם, תלמידי חכמים 

תמ ׳ = תמונה, תמונות 

תגח׳ = תנחומא 

תנ״ך = תורה, נביאים, כתובים 

תע׳ - תענית 

תשב״ץ = תשובות שמשון בן צמח (דוראן) 

ת״ת = תלםוד(י)־תורה 


8.^800 — 8011060 0£ (110 4x1)0(1030 

10111:31 ־ 01 0£ 50110015 
00 ־ 005031 

000 נ 05£006 זז 00 60 ת 1 זס!! 011 — 0011 

10 זן> 1 ת 0110 1 ־ 1 

1031 ^ 110010 '!' 16 ג־\ז 113 — 
7 יס 1 י 1 ס 0 

0011080 1/0100 ׳ 001011 !? — £110.4 ? 

4001131 

306 £00000110 0£ 031 ־ 0111 [ — 0 !?$£[ 

011001 1110 01 7 ־ 01 ) 1115 500131 






*יא מר.ח? ו פ ר. ר.סס 5 וביח. הגיאיז :ז 14 . דחרק הסע. כתב נסח׳י (ההפריה ע". צ׳בסר כ'טי, *"ב?' 


קצרת (אסתמה, בחזלזזב), ק־ הסיפפונות (ע״ע ראה) — מחלה 
אלרגית (ע״ע אלרגיה) הגורפת להתכווצות העץ הסיפפוני 
ולבצקת רירית הסימפונות. המחלה מאופיינת בהתקפי קוצר נשימה. 
החולה מתקשה בנשיפת אוויר (הוצאתו מ! הריאות) ומאמציו לעשות 
כן מתבסאים בצפצופים הנשמעים למרחוק. התקפי הק' עלולים 
להימשך שעות. ימים, שבועות ולעתים אף שנה חפיסה. לעתים 
חלות הפוגות בין ההתקפים בהן חפשי החולה מכל סימני המחלה. 
קיימת זיקה בין מועד הופעת ההתקפים וביו עונות מסוימות בשנה. 
שתי צורות לק׳ הסימפונות: 1 ) ק׳ אכססרינסית (חיצונית) 
נגרמת בשל אלרגיה לאנסיגנים חיצוניים (ע״ע חסון) הנמצאים 
לרוב באוויר בצורת אבק אורגני, בגון אבקני פרחים, נבגי פטריות 
עובש, נוצות וקשקשי שער-חיוח. תבחיני עור חיוביים לאלרננים 
החיצוניים השונים מסייעים באבחנת ק׳ חיצונית; 2 ) ק' אינ¬ 
ם ר י נ ס י ת (פנימית) אינה נגרמת ע״י שאיפת אלרגנים חיצוניים, 
אלא בשל זיהומים חריפים או כרוניים של העץ הסימפוני. המלווים 
לעתים בדלקת ברונית של הגתות (ע״ע אף, כרך מילואים, עם׳ 329 ). 
לכן קוראים לצורה זו גם ק• זיהומית. 

גורמים משניים שאינם אנטיגנים חיצוניים עלולים לגרום להתקף 
ק׳ באחת משתי צורותיה. בין גורמים אלה; מתח נפשי, גירויים 
פיסיקליים או כימיים, כגון קור, חום. לחות, יובש, זיהום אוויר, 
ריחות שונים. אדים מגרים של חומצות חריפות ומאמץ גופני, 
בעיקר בקרב ילדים. 

ק׳ הסיספונות שכיחה יותר בגיל הילדות ובקרב אנשים צעירים 


(עפ״ר ק׳ אכסטדינסית ומשפחתית). אך פוקדת גם מבוגרים (לרוב 
ק׳ אינטדינסית או זיהומית). 

אבחנת הק׳ ע״פ סימניה הקליניים (התקפים של קוצר 
נשימה וצפצופים): במקרה של קיום המחלה אצל בני־המשפחה — 
עריכת מבחני עוד חיוביים לאלרגנים שונים; ריבוי תאים אאוויני־ 
פילייס בדם (ע״ע. עס׳ 713 ) ובליחה! תפקודי ריאה לקויים. 

הטיפול בק , : 1 ) טיפול סיפפפופתי מפסיק את 
התקף הק' ע״י הרפיית השריר החלק של הסימפונות. במקרים 
מסוימים יעילות אף תרופות אנטיהיסטמיניות (ע״ע היסטפין). 
לאחרונה גובר השימוש בסטרואידים (ע״ע סטרואידים וססרולים); 
2 ) טיפול מונע המכוון לנטרול גורם הק׳ הינו חיסון או דסנסיטיזציה. 
עיקרו הזרקות חוזרות של אנטיגן לתוך העור לעידוד יצירת גופיפי- 
נגד חוסמים. הטיפול ממושך ולא תמיד מוכתר בהצלחה. כאשר 
הגורם לק' הוא רגישות לחיות־בית, נוצות וביריב, אפשר למנוע 
התקפי ק׳ ע״י מניעת המגע עם גורפים אלה. 

671106 { 171 ! 0717 ^.- 1111 ) 1.4/1 . / 0 /( 2 611010 !/ ,״ 805101 . 0 ./י 
,■<יןת 0 ץ$ )ס .״ 01 ( 1 ,. 1 >?^ ח! : 6 ?* 111 זזד 0 ס 0 . 1 )בז£) 05 ? . 8011 ) 

- 1 ) 6567151 ([ 06 { 1 ה 7 ו 60171 ('[' 1071 ) 71/77 ] ,י 01 ז 011 . 1 ^ ,\ 1 ; 1962 ,( 53 — 50 
. 5 !(! .[ .ז 8 ) 3 ( 1 ( 71 ( 1 ) 11 •) 86 , 431/11710 , 171 ( 201101 

€071150/16 766 ,|>ז 3 ל 061 . 0 — ח 03 זמ 1 > 11 ז 8 . 1 ; 1966 ,( 9 — 1 ,].© 011 

17 ) 10 ^ 1 ) 1 ( 117 01167713 * 1 171 7016 ^ €707110-01 1 ( 7 ) 1507111 ( 1 / 0 1661 )€ 1 ) 701171 ) 5 
,. 31 מ ,ז 0 חז 1 ב? ; 1970 ,( 50 ־ 7 ,!/י ,- 801 . 1 >^ 01 ו.ז 15 ) 171 ( 715167 

<{ 617 ( 0 ס 1 וק 5 071 6 ( 76710117 ) 150 17111 ) 101 ( 01 ) 111 ) 501 / 0 }•}׳>//£ /ס ( 507 {■(!)) 1 ( €07 
,ת . 11 ז 0 ) ) 45167711 . 11101 ) 87071 171 7611510115 045 -/ 81007 / 77711 

. 1970 ,( 23 — 23 

יש. בר. 

































27 


קקאו 


28 


קקאו ( 03030 ־"!"־!!!ססות'), צמח תרבות טרופי ממשפחת הסטר- 
קוליים (ע״ע) שמזרעיו מפיקים אבקת ק׳ ושוקולדה 
(ר׳ להלן). 

יליד אמריקה הדרומית והמרכזית. היחיד מביו 20 המינים של 
הסוג (. 1X11 המצוי בתרבות. 

הק׳ הוא עץ ירוק־עד שגבהו 3 — 5 מ'. עליו גלדניים ופרחיו 
הצהובים או האדמדמים מקובצים באגודות וצומחים ישר על הגזע 
וענפיו (תכונה זו מבונה קאוליפלוריה !? 101 ) 031111 ]). הפרי ענבה 
(..תרמיל״), ארבו עד 30 ם״מ, קטרו כ 12 ס״מ ומשקלו 300 — 600 ג׳. 
הוא מורכב מקליפה עבה ובתוכה ציפה דביקה ששקועים בה כ 25 — 
40 זרעים (״פולים״) ערוכים ב 5 טורים. דופז הקליפה גבשושי וחרוץ 
חריצים עמוקים ורדודים לסירוגין. הקליפה מהווה 10% — 14% 
ממשקל הזרע. 

ערכם התזונתי של הזרעים גדול. הם מכילים 50% — 55% שומן, 
14% — 15% חלבונים. 8% — 12% , עסילז- 1,3% — 1.7% קא 1 ברומיז 
( 3.7 די־מתיל כסנתיז). 

איזור גידול עץ ד,ק־ הוא האקלים הטרופי הלח, בחגורה שביו 
• 20 רוחב צפוני ודרומי. רצוי שכמות המשקעים לא תרד למטה 
מ 1,000 מ״מ ואף תגיע ל 2,000 מ״מ לשנה. עקב רגישותו הרבה 

-:-לקרינת שמש מעדיפים לגדלו 

בצל עצים גבוהים. לרוב בננות. 

התנובה מתהילה בגיל 5 — 7 
ועשויה להימשו עד גיל 50 
£) ' שנה. הפריחה בכל קדשי 

השנה. היבול העיקרי נאסף 
בסתיו ומגיע ל 0.5 — 1.0 ק״ג 
זרעים לעץ, או 1,000-500 
^ 1113371 ) 111 ^ ק״ג להקטר לשנה. חוצים את 

קליפת הפרי הבשל, מוציאים 
יייי^י את הזרעים ומניחים אותם 

י ״_״ . ... לתמיסה לימים מספר. בתהליך 

ליוד 1 . %םח תקאו ( 3 ת 01 ז 000 ת 1 ■ 

03030 ). 5 םע 5 ה — פרי!. 1 . ע 5 ה - התסיסה עולה הסמפי כדי 

גניע; 2 . ע 5 ה־בוחות; 3 . אב?:: ס 40 —׳־ 50 , ועם סיומה מייבשים 

1 פ 0 ט ־״י ; ־ וקולים את הזרעים. אח״כ הם 

מועברים דרך טחנה. בתוך־כו 
נפרדת הקליפה והזרעים הופכים עיסה. בפעולת מכבש הידרולי 
נפלט חלק של השומז ("חמאה") ונשארות ה״עוגות", שבטחינתז 
מקבלים אבקת ק׳. העיסה משמשת חומר יסוד להכנת השוקולדה, 
והאבקה — להכנת משקאות. לפי התקז הישראלי, יהיה שיעור 
השומז באבקה לשתיה 18% — 20% . התקז הבריטי מחייב שמשקל 
הזרע לא ירד למסה מג' אחד, שהקליפה תהא רפה ושלמה, ולא 
תעלה על 12% ממשקל הזרע, ששיעור השומז לא יפחת מ 55% , 
שהניחוח יהא טיפוסי לק , וששיעור הרטיבות נמוך בכל האפשר. 

עיקר גידולו של הק , כיום הוא באפריקה המערבית. הייצור 
העולמי של פולי ק׳ נאמד ב 1,470.000 טונות ( 1974 ) ומזה מייצרת 
אפריקה למעלה ס 1 מיל׳ ואמריקה הדרומית כ 300 אלף טונות. 
הארצות העיקריות המייצרות ק׳ ה!: גאנה ( 386 אלף טונות), ניגריה 
( 230 ), חוף־השנהב ( 220 ), קמרו! ( 120 ) וברזיל ( 196 ). תפוצתו 
באסיה מעטה מאד. הסחר העולמי בק' ובמוצריו (באלפי טונות): 
1.178 פולים, 79 עיסה, 164 חמאה. 112 אבקה. 

130065 . 8 . 1 ׳^ ; 1936 , 015/0 ^ 01/00002011 ^ ■ 801 1 /€! 1 ?! 8 ס 180 , 0 ) 1001 '•! . 11 
■סז? ¥008 0118 1 ) ¥00 /ס ?^ 00/10010 ' 7 1 > 0/1 ? 10/111511 !€ ■) 771 ,(. 1 ) 6 ) 
, 515 ? 87101 ,£ ה 51 ; ¥1000 , €1811001100 ,) 0630 .£ ;־ 1951 , 11 , 811011 
/ 0 100055108 ? , 110630 .יד ;* 1961 ,. 0 , 11111301 ) 137 •א .( 1 ; 1953 
- €011 511801 , 3010500 ( . 11 .£ - £005 . 11 ; 1963 , $1011/01 1/10 סס{ .€ / 8011 

י 973 ! . 1/100 סס] $100/1 10001010 !€ 008 ? 100110000 


ציור 1 . !וסח קקאו ( 3 ת 1 סזנ 1 ס 60 יד 
03030 ). למעלה — פריו. 1 . עלה־ 
נביע; 2 . עלה־כותרח; 3 . אנהז; 
1 . הטטינוד; 5 . ׳צחלה; לסטה — 
פרי (חתר לאורו) 


האירופי הראשון שסעם שוקולדה (להלז: ש׳) היה המגלה 
קורטס (ע״ע) ב 1502 בעיר האצסקית טנוצ׳טיטלן (כיום, מכסיקו 
העיר). הפולים הובאו שמה מאמריקה הדרומית ע״י סוחרים נודדים. 
האינקה (ע״ע) היו כנראה הראשונים שהכינו את משקה ה״שוקו־ 
לדה". את המונח "שוקולדה" מייחסים לאצסקים ומקורו בשתי מלים 
אינדיאניות: 1311 = מים. ימסו)! = קקאו. אצל האצטקים שימשה הש׳ 
כתמריץ למנהיגים וללוחמים ובמונעת עייפות. הנשים השתמשו בשמן 
הק־ לצרכים קוסמטיים. פולי הק , גם שימשו כמטבע עובר לסוחר. 
קורסם הביא את הפולים לספרד, במתנה לסלף קרלום 7 , לשם 
הכנת משקה-קדוש. המקנה לאנשים עוז וכוח התנגדות. הספרדים 
שמרו בסוד את הכנת המשקה עד המאה ה 17 . אולם גולי ספרד 
שהשתקעו בעיר הצרפתית באיון(:>״״ 0 י<ג 8 ) התחילו לייצר שם ש׳. 
השלטונות האמינו שהש׳ היא סם ארסי ובנסיונם להניא את התושבים 
מאכילתה אסרו על היהודים לייצרה. בעקבות גזירה זו עקרו היהודים 
לפרוורי העיר ושם הקימו כעין גטו של יצרני שי, במקום שנקרא 
!״ת!■! 33131 (= רוח הקודש). המלכות הצרפתיות ממוצא ספרדי, 
אן, אשת לואי 111 צ, ומריה תרזיה. הביאו את הש׳ לחצר הפריסאית. 
בתחילה שימשו הפולים להכנת המשקה בחצרות המלכים בלבד, 
ורק ב 1657 פתח בלונדון צרפתי חנות ומזנון לק' ולמשקהו. 
בסוף המאה ה 17 עדיין היה קשה להשיג כפויות גדולות של פולי-ק־ 
ומחירם היה גבוה מאד. ב 1693 היתד, בכל צרפת כמות שלא עלתה 
על 10 ק״ג. רק בסוף המאה ה 18 . לראשונה בהולנד, התחיל .!. 0 
״ 1101114 ״ 3 ? להוציא חלק משומן הק׳ (חמאת הק׳) מהפולים ולייצר 
את אבקת הק׳. הוא היה גם חלוץ בהכנת הק׳ הנמס. וכן היה הראשון 
שערבב את הק׳ עם סוכר וחמאת ק׳ וקרץ את העיסה לסבליות 
לאכילה ולציפוי. גידול פולי הק׳ בפיליפינים הוחל ע״י הספרדים 
ובציילון, יאווה, סומטרה וטימור ע״י ההולנדים. כשהתחילו ליבול 
עצי הק׳ בארצות הישנות פיתחו את גידולם בארצות אפריקה: 
פורטוגל — בסאו־תומה ובפרינסיפה, צרפת — במדגסקר, בלגיה — 
בקונגו הבלגית, וספרד — בניגריה. 

ש׳ היא מוצר פולי־ק׳ טחונים בצירוף סוכר. חמאת קי ותמרי 
טעם. הקובע בש' הם סולי-הק , . את התרמילים המכילים את הזרעים 
מייבשים בשמש או באופן מלאכותי. גודל הפולים כגודל שקדים. 
וצבע קליפתם אדמדם־חום. מבחינים בין פולים שצבעם חום בהיר, 
שטעמם ערב במיוחד והם יקרים, ובין פולים בעלי איכות ירודה, 
שצבעם חום־ארגמן. שיפור קליפתם רב, טעמם גם זהם זולים יותר. 
הפולים נקראים ע״ש מקום מוצאם או נמל היצוא שלהם. יש אומדים 
את איכותם לפי משקלם. כלר, הכבדים הם המשובחים יותר, ריחם 
סוב יותר ואבקת הק־ והש׳ שמכינים מהם בעלות איכות סובה יותר. 
תהליכי הכנת הש׳ כוללים קליית הפולים בתופים מסתובבים 
וצינונם — פעולה המעניקה לפוליס את טעמם וניחוחם האפייניים. 
אח״ב מעבירים את הפולים בין גלגלים ד,מפצחים אותם לחתיכות 
קטנות שמהן נוצר נוזל סמיך לאחר טחינתו. הנוזל הופר למוצק 
המכיל כ 50% חמאת ק׳. חלק מהשומן מוצא אז ונשארים שני 
מוצרים: עוגה קשה — אבקת ק׳ מוצקת — וחמאת ק , . מהעוגה 
מייצרים שוקולדת מאכל במכונה הנקראת 1 ״־׳)ח 11 ־חז המערבלת 
וטוחנת אח הש׳ על כל תוספותיה — חלב, פירות, אגוזים וכו׳ — 
יחד עם סוכר וחמאת ק'. במקום ה! 8011 ״ 13 :>תז משתמשים במכונת 
ה־&סחס:) שבה נחבטת התערובת במשך ימסה או יותר עד שהש׳ 
נעשית חלקה. 

לש , טובה ברק אפייני, גוון אדסדם־חום ומראה עדין וחלק. 
ככל שכמות הסוכר בשי עולה, כן איכותה ירודה יותר. אם הש׳ 
שחורה או כהה יתר על המידה — סימן שהשתמשו בפולים בלתי 
נקיים או באיכות נמוכה. שכבה אפורה דקה עפ״נ הש׳ מעידה 
על אחסון בלתי מתאים, במיוחד בקיץ. לכן יש לאחסן את הש׳ 
במקום יבש, קריר ומוגן בפני אוויר ובסמפ׳ קבועה ואחידה, הרחק 



29 י, 5 |או — 



ציור 2 . צמח הקקאו. סיסי; לשמאל — הצמח בפריחה; הצמח נושא פידזת 


מתמרים מדיפי ריחות. סוגי הש׳ השונים ניכרים לפי כמות פולי 
הק׳ וכמויות אבקת החלב או הסוכר שהם מכילים. הערך התזונתי 
של הש׳ גבוה בזכות ברזל וסידן (במיוחד בשוקולדת־חלב) שהיא 
מכילה ומשום שהיא עשירה בוויסאמינים מקבוצה 8 — במיוחד 
ויסאמין ־ 8 (ריבופלאווין). וניאצין. בהיותה עשירה בפחמימות 
ובשומן היא מספקת הרבה קאלוריות. 

שוקולדת חלב היא בהירה ומרכיביה אבקת חלב או חלב 
מרוכז. היא מכילה כ 20% — 25% פולי ק׳, כ 50% סוכר, ב 20% 
אבקת חלב וב 18% — 25% חמאת קי. ב 100 ג׳ כ 500 קאלוריות. 

שי למריחה מכילה פחות סוכר ( 20% — 35% ), כ 14% חמאת 
ק־ ומעם אבקת הלב. צבעה כהה יותר. 100 ג׳ מספקים כ 430 
קאלוריות. 

ש׳ ממולאה עשויה מעיסת מילוי מתוקה, המורכבת 
מתערובת תמרים שונים, כגון סוכר, אגוזים, סירות ונוגאט (תעחבת 
עשויה סוכר, גלוקוזה וג׳לטין או חלבון ביצה, עם או בלי אגוזים 
או שקדים), מתובלת בהמרי סעם שונים ומצופה ש/ היחס בין 
המילוי ובין הציפוי הוא בד״כ כ 60% מילוי ל 40% ציפוי. 100 ג׳ 
ש , ממולאה מספקים כ 480 קאלוריות. 

שוקולדת־ציפוי בד״ב מאיכות לא־מעולה. היא מכילה 
הרבה שומן (אף כ 38% חמאת קי). 

בד״ב מכינים את הק' עם 14% עד 25% ויותר חמאת ק׳; חמאת 
ק׳ המכילה יותר מ 25% שומן קשה לעיכול. בארץ מכינים אבקת ק' 
המכילה כ 18% חמאת ק'. בארצות בעלות אקלים חם, כמו בארץ, 
רצוי שהק׳ לא יכיל יותר ס 20% שומן. אבקת הק׳ סופגת בנקל 
ריחות זרים ויש לשמרה במקום קריר, ארוזה וסגורה היסב, מוגנת 
ספני רטיבות, אוויר ואור. הק׳ מכיל תאוברומין ( 1.7% — 2% ) — 
חומר מעורר — אך במידה קטנה מהקפאין (ע״ע) שבקפה או בתה. 
אבקת חק' עשירה בברזל והיא מכילה בערך כ 13 פ״ג ב 100 ג/ 
י. אילני־סיגנבאום, תעשית מזון, מהוהה ותהליכיה, תש״ז; ה 1 -ל, 
ייצור ממתקים ושוקולד, חשי״ז 1 הנ״ל. דע את מזונותיך,־ מורה דרך 
לקניית מזונות ושמירתם, חשי״ט! הנ״ל. כל מה שהנך חייב לדעת 
על סזון. חזונה ודיאסה. 1975 ; ,״■־ 1-10111 ״!% .יד ..!-הסס .ק .ז 
/־״״ . 0/1 , 5 ״זג 1 ] 11 עו .ד . 0 ; 1958 ,. 011 0/73 ,)/־״ 00 ) 11011 , 4/1 
.'־ 1964 מס&^/מלס 
י. א. נ< 4 ) 

קק(ל 1 ״ו׳ ^(( 1301 — ס 1 נ 1 לס 30 זצנ 1 י!נ 1 לז—( 1829 — 1896 ), כימאי 
גרמני, ממניחי יסודות הכימיה החדישה. בין מוריו היו מגדולי 
הכימאים שבדורו: יוסטוס פון ליביג בגרמניה, וורץ ודימה בצרפת 
ווילומסון באנגליה. בתקופת שהותו בהיידלברג פרסם עבודות חשו¬ 
בות שהוכיחו כי הפחמן הוא יסוד אדבע-ערכי, המסוגל ליצור תרכו¬ 
בות מסובכות בעלות מבנה שרשרתי (ע״ע פחמן). ב 1858 התמנה 
פרופסור באוניברסיטת גנט בבלגיה, שם המשיך במחקריו על תרכו¬ 
בות אורגניות שונות, ב 1865 היה הראשון שפתר את בעיית סבנה 


קר, ג׳לן 30 

ד,בנון באמצעות הנוסחה הטבעתית, המשמשת מאז יסוד לתורת 
המבנה של התרכובות הארומטיות (ע״ע בגזול). כפי שהעיד על עצמו, 
עלה רעיון זה לפניו בחלום "בצורת קוף התופס את זנבו"(ר׳ ציור בזד 
כימיה, עמי 735 ). לפי הצעת ק׳ יש לבנון מבנה טבעתי, המורכב משש 
קבוצות 013 זהות. הקשורות זו לזו בקשרים בודדים ונפולים, לסירו¬ 
גין. עוד הציע, ששתי הצורות המתוארות בציורים עוברות זו אל זו 
בתדירות גבוהה מאד. כך שאין אפשרות מעשית להבחין ביניהן. 
הצעה זו התקבלה לאחר ויכוחים מדעיים רבים וארוכים והפכה, 
בסופו של דבר, לבסיסה של תורת הרזוננס (ע״ע) המודרנית (הוקל 
((ם 011 ט 13 |, 1931 ). בשלושים השנים האחרונות לפעילותו, לימד ק׳ 
באוניברסיטת גוז, שם חינך כימאים רבים שפעלו בשטח הכימיה 
האורגנית ור,תעשייתית. ק' פרסם עבודות מחקר רבות, במיוחד בשטח 
הכימיה הארומסית. כדי להמחיש את רעיונותיו בדבר מבנה התרבו־ 
בות האורגניות, המציא את "המודלים האטומיים"; בעזרת כדורים 
בגדלים שונים ובצבעים שונים, המסמלים אטומים מסוגים שונים, 
ומוטות המקשרים ביניהם, ניתן לבנות דגמים של מולקולות פשוטות 
ואף מורכבות. 

■)!/ 7 ,זצ)נ!ש 11 ל . 1 < .£ ; 1929 , 1-0 ,.£ . 4 ,. 0111117 \ח 4 > .מ 

. 1959 ,(ד\^ 0 נ , £01410311011 .וחסן! 0 .]) !(• 7 / 1001 !>: ¥ 01£/1 3 '.# / 0 

.קר, אלפו־ד — זז:>£ 1 ־:>ז} 1 ל/ - ( 1867 — 1948 ), פסודונים של 
א. קמפנר ("זוקת״סן), מבקר־טפרות, מסאי ומשורר גרמני 
יהודי. ק• למד ספרות גרמנית ופילוסופיה באוניברסיטת ברלין. היה 
מבקר-תאטרון בעתונים 108 ■!!ס ו זז 13 < 8£1 צ 1 * ■ 91 מ; 1 ז 86 , וכן 
השתתף בירחון לספרות ולאמנות, ־סכא. ב 1933 עזב 

את גרמניה; תחילה עבר לפראג ואח״ב לפריס וללונדון.— ק׳ היה 
גדול המבקרים האימפרסיוניסטים בספרות הגרמנית החדשה. הוא 
ראת בביקורת אפנות בפני עצמה. בתיבתו היתד, סחיייקטיודת, 
ובשיפוטו הסתמך על התרשמויותיו האישיות. את מטרת הביקורת 
ראה בהארת היצירה הספרותית, ובביקרתו ביקש לפרש ולא 
לקבוע חוקים. הוא נמנה עם המבקרים הראשונים שהשכילו להכיר 
בגדולתם של איבמן ושל האופסמן (עי ערכיהם). ק׳ חיבר גם 
סיפורי־מסע אימפרסיוניסטיים, הכוללים בירהיתר רשמי־פסע בא״י 
ב 1903 — "ירושלים" (פרק בקובץ "העולם באור"; ר׳ להלן). 
סגנונו, שהוא מלאכת־פחשבת מבחינת הציוריות. השנינות והאירו¬ 
ניה, השפיע על סופרים רבים בגרמניה. — ההערכה שרחש לעם 
היהודי מצאה ביטוי בכתיבתו, בצד ביטויי־אהדה לגרמניה. אחד 
מחיבוריו הוקדש ( 1935 ) לזכרו של רתנאו (ע״ע). 

3 תז 3 זס .ה! ו ¥01 \ 0 !ס (״העולם בדרמה״), 5 כר׳. י״ל ב 1917 
(מהד חרשה. בכרך אחד: 1964 ). 1.10111 ״״; ־;ם ("העולם 

באור״), 2 כד, י״ל ב 1920 (מהד׳ חדשה: 1961 ). כמה משיריו 
הולחנו בירי ר. שטראום. 

. 11 * 1 . 1 א ; 1928 ■ 40 £ ״! 01 ! — ( 1824 — 1907 ), פיסיקאי סקוטי. ידוע 
בעיקר בשל מחקריו על השפעת שרה חשמלי ושדה מגנטי 
על קיטוב האור. בשנים 1841 — 1849 למד באוניברסיטת גלזגו וב 1857 
נתמנה מרצה למתמטיקה במכללה בגלזגו. אותה שנה גילה את 
האפקט האלקטרו־אופסי, ושנה את״ס את האפקט הפגנטו־אופטי. 
(ר להלו) י 

אפקט קר האלקטרו־אופטי — תופעה של שבירת אור 
כפולה (ע״ע גביש, עם׳ 238 ) בחומר שקוף כתוצאה מהפעלת שדה 
חשמלי חזק בכיוון ניצב לכיוון התקדמות האור. קד גילה שההפרש 
בין גורמי השבירה של הקרן. שמישור הקטוב (ע״ע) שלה בכיוון 
השדה ההשמלי לזו שמישור הקיטוב שלה מאונך לו, הוא ביחס ישר 
לריבוע עצמת השדה החשמלי. 






31 


?ר, ג׳ון — קדאוזה, אליהו 


32 


ת א ק ר — התקו אופטי המבוסס על אפקט קר האלקטרו־אופסי. 
קירות התא שקופים ובו נוזל (ניטרובנזן), הנתון נין שני מקסבים 
(ע״ע קטוב). שמישורי הקיטוב שלהם ניצבים זה לזה, ולבן מונעים 
מעבר אור דרכו. כשמפעילים על הנחל שבתא שדה חשמלי בזווית 
של ■ 45 למישורי הקיסוב של המקטבים נוצרת שבירה כפולה, והאור 
שפוגע במקטב השני מקוטב מעגלית, ז״א: חלק סן האור עובר גם 
דרו המקטב השני. כשמפעילים מתח־חילופיך חולף פרק זמן של 
״■' 10 שניות עד שפרודות הנחל מסתדרות בהתאם לכיוון המתח! 
לפיכן, משמש התא כתרים, המסוגל לחסום ולפתוח אח דרכה של 
קרן אור במהירות גדולה. בין השימושים בתא קר: צילום תופעות 
קצרות חיים ואפנון מודולציה של קרן אור בתדירות מסוימת לצדכי 
תקשורת. 



קר, 1 / לן — ־ 006111 65 ג!ם 36 ז — ( 1395 — 1456 ), איש־עסקים 
ומדינאי צרפתי. בן לדלת-העם בעיר בורד (' 8001865 ). 

משהתיישב שרל 11 ע(ע״ע) בבורו׳ בעת פלישת האנגלים לצרפת, 
ארגן קבוצח־אנשים וביניהם ק׳, שהופקדה על טביעת המטבעות. 
בעזרת עיסוק זה אגר קי כסף והשקיעו במסחר. שתאם את יזמתו 
העצומה ואפיו הנועז, 
את הסחורות שהביאו 
אניותיו קנתה החצר 
המלכותית ועסקיו 
שגשגו! אניותיו סח¬ 
רו בהצלחה עם נמלי 
הים־התיכון החשו¬ 
בים! הוא רכש קר¬ 
קעות ומכרות. ק׳ 
עזר למלכו במימון 
המלחמה באנגלים. 
בתמורה לשירותיו 
קיבל זכויות־יתר בטביעת מטבעות בבורד ובפריס. משנת 1440 


היה אחראי לענייני הכספים של המלה ופעל להבראת המשק ולהב¬ 
טחה הכנסות המלוכה. ב 1441 הוענק לו תואר אצולה, ואחר צורף 
למועצה המלכותית! קי היה הבורגני הראשון שזכה לכבוד כזה. 
בשל שנינותו ומעשיותו הוטלו עליו גם תפקידים דיפלומטיים. מרכז 
עיסוקיו היה בעיר מונפליה ( 61 ! £1 ע 1 מ<*ז), וממלכתו הכלכלית 
הקיפה את כל מערב-אירופה. את בתו השיא לאציל. בהשפעתו 
נעשה אחיו הגמון ובנו ארכיהגמון של בורד. 

ברם, מעמדו עורר קנאה, פה גם שהאצולה חבה לו חובות. 
השפעת אויביו הרבים הביאה למאסרו ולהחרמת נכסיו בשנת 1453 , 
עקב האשפות מבוימות. ק׳ ברח לאיטליה וזכה בחסות האפיפיור 


קליכסטוס 111 (ע״ע). הוא קיבל על עצמו את ראשות צי־המלחפה 
שהוחש לעזרת רודוס המותקפת ע״י התורכים, אד מת בדרכו, באי 
כיום. לואי ^ X (ע״ע) החזיר למשפחת ק , חלק מנכסיו. ארמונו של ק׳, 
מהיפים בתקופתו, עדיין עומד בבורד. 


ז 1 ). 1 ־ 1 ; 1927 , 1 )^ 3 ) 31331 ( ) 111 (ס זסממ? 1711 ) 1 /)' 1 ) 13 ,. 0 ./ ,־וקש^ן. 15 .\נ 
/. ווד/ ; 

3( !. 7 010*72(3 31( 00111X1, 11952 , 11 ־ 53; 

0. 1*. (2110111, /. £., 1962. 

י. רס. 

קר, קרור, ע״ע קרור, מכונות קרור. 


קךא,יוםף (נר 1065 לעיר). מחשובי מפרשי המקרא והפיוט 
במאה ה 12 בצרפת הצפונית. ק׳ גר בטרואה וזפן-פה 
בוורמס. שפו קשור, כנראה, בהתעסקותו בפרשנות המקרא. גם 
אביו, שמעון, היה ת״ח! שי״ר ייחס לו את חיבור ה״ילקוט 
שמעוני* (ע״ע אגדה. עמי 363/4 ), אן אין ראיותיו מבוססות. מורו 


היה אחי אביו מנחם בן חלבו (ע״ע); קי היה גם תלמיד-חבר לרש״י, 
המביא לעתים, את פירושיו למקרא. יש עדויות על ויכוחיו עם 
נוצרים. 

ק׳ פירש את רוב המקרא. אן פירושו נשאר בחלקו הגדול בכ״י, 

ורק לאחרונה נדפס מקצתו במקומות שונים; פירוט: ר׳ פוזננסקי 
(בביבל׳). ביאורים המיוחסים לק׳ הדפיס ח, י. א. גד בספריו 
"חמשה מאורות הגדולים" ו״עשרה מאורות הגדולים", תשי״ג. 
ובנספח ל״סירוש בכור שור על התורה", תשי״ס. ור׳ גם מה שפרסם 
קריססיאנופולר (ר׳ ביבל׳). פירושו לנביאים ראשונים (מהר 
עפשטיין) יצא במרוכז בירושלים, תשל״ג. פירושו לתורה, שמצויות 
ממנו הבאות רבות, לא הגיענו, וייתכן שלא פירשה והסתפק בהש¬ 
למות לפירוש רש״י. בין הפירושים המיוחסים לו שינויים רבים, 
ובמידה רבה יש לתלותם במעשי מעתיקים. פירושו מתאפיין במגמתו 
הפשטנית, וכדבריו (בפירושו לשמ״א א, יז): "מדרש חכמינו כדי 
להגדיל תורה ויאדיר, אבל כל פי שאינו יודע פשוטו של מקרא 
ונוסד, לו אחר מדרשו של דבר, דומה לזה ששטפתהו שבולת הנהר 
ומעפקי מים מציפין, ואוהז כל אשר יעלה בידו להינצל. ואילו שם 
לבו אל דבר ה׳. היה חוקר אחר פשר דבר ופשוטו". אעפ״ב פירש 
גם לפי הדרש. ויש שהביא את הדרש לצר הפשט. ק׳ הרבה להסתמר 
על רש״י• אן לעתים דחה את דבריו בתקיפות (ר׳ מל״א ז, לג). ק׳ 
הבחין בין לשון המשנה. התלמוד והמדרש. והשתמש בתרגומים 
ובלעזים צרפתיים וגרמניים. 

ק׳ עסק הרבה גם בפירוש הפיוט, ובמקצוע זה השפיע מאד על 
הפרשנים שאחריו, שכינוהו בסתם: ״המפרש״. פירושיו משוקעים — 
בקיצורים ובהשמטת שמו — גם בדפוסים. ק׳ השתמש בפירושי 
פיוטים מחכמי צרפת (הדרומית והצפונית) ומגדולי אשכנז ורומי, 
וביניהם: רש״י, מנחם בן חלבו וקלונימוס בן שבתי איש רומי. 
בהיות האגדה מקור חשוב לפייטנים, הזדקק לה ק , הרבה — שלא 
כדרכו בפירושיו למקרא — אן גם כאן התרחק מכל עניין צדדי. 
הוא העיר גם על צדדים ספרותיים, אן נמנע מבירור דקדוקי. 
הועלתה השערה, שק׳ הוא מחבר הפירוש לכ״ר המיוחם לרש״י, 
או הוכח, כי אף שיש בו הוספות משל ק׳, אין הפירוש המקורי 
שלו. 

ש. א. סוזננסקי, מבוא על חכמי צרפת מפרשי המקרא, תדס״ז (ושם 
עס' 23 הערה 2 ביבל׳ ססורסת); א. עפשטיין, ר׳ י. ק׳ והפירוש 
לב״ד המיוחם לרש"י (החוקר, א׳), תדנ״א! א. קריסטיאגופולר, 
ליקוטים מפירושיו של ר־־״ק לישעיה (ם׳ היובל לפרום׳ ש, קרויים), 
תרצ״ז! א. א. אירבו, מבוא לס׳ ערובת הבושם, ד/ 13 — 23 , תשכ״ג. 
, 10 >ת 513 ננ£ .מ ; 1887 ,/)•ו %13 - 10 ןחו 1 ) 5 115 ) ." 6 . 6 ./ ,חח 3 תזז 11 ״ 1 1 * 

.מ ; 1941 י (^ז\ 1100^, X > מס ע״צ/ן״מ״ס״ל) >.:>! ./ 

. 1952 , 1 )^ 3 ) 131331 ) 111 מיז ) 1 ( 811 ) 1/1 / 0 1 ( $1113 סח 7 
אב. גר. 


קרא 1 וה,אל 9 הו ( 1876 , ברדיאנסק !דרום קרים] — 1962 , ח״א), 
אגרונום, מחלוצי החקלאות בא״י. עלה ב 1892 לא״י ולמד 
ב,,מקוד, ישראל" (ע״ע). אח״כ יצא להשתלמות בכי״ם חקלאי גבוה 
בצרפת. עבד בשירות יק״א (ע״ע) ויסד את ביה״ס החקלאי ..אור 
יהודה״ באיזמיר. עם ייסוד הוות סגירה ( 1901 < ע״ע אילניה) נתמנה 
למנהלה ע״י יק״א. בהשפעת גיסו. יהושע חנקין(ע״ע), נענה להצעת 
מניה וילנושביץ׳־שוחט (ע״ע) למסור למשן שנה את עיבוד האדמה 
בחווה לקבוצת פועלים על אחריותם הקיבוצית ( 1908 ) ; מבאן צמחה 
אח״כ ההתיישבות הקיבוצית בארץ, את השמירה הפקיד בידי שומ¬ 
רים יהודים והכשיר בכן את הקרקע להקמת "השומר". בשנים 
1914 — 1954 חיה מנהל "מקווה ישראל". ביזמתו הונהגה בו 
העברית כלשון הוראה במקום צרפתית. ב 4,000 תלמידים התחנכו 
במוסד, חוץ ממאות פועלים, שהיו ליפים בין מייסדי מושבים 
וקיבוצים. 

מקרה ישראל. הבד המודים. איש האדמה, תרצ״ס; ר. ינאית בן־צבי. 

א. ק׳. תשכ״ג. 





33 


קדאוזה, קרל נריסטין ברידריך — קראום, קרל 


34 


קראוזה, _קרל כו־יסטנז ?ריךריך - 11 נ״ 5 ״, 0 11 .:£ 

1031:0111413050 ־ 10 — ( 1781 — 1832 ), פילוסוף גרמני. ק׳ למד 
באוניברסיטת ינה, שם הושפע ספיכטה ושלינג (ע׳ ערכיהם). 
ב 1805 הצטרף לבונים הספשים (ע״ע). ובתורותיו שילב מרעיונותי¬ 
הם. כל ימיו ניסה לשווא להתקבל כפרופסור באוניברסיטה, 
וכשנתקבל לבסוף במינכן — נפטר משבץ לב. 

ק׳ ביקש למצוא דרך־ביניים בין תאיזם לפנתאיזם, ולפי שיטתו 
הקרויה .,פנאנתאיזם" (ע״ע) אלוהים מכיל את העולם, אד אינו 
מתמצה בו. קיום העולם נובע מניגוד פנימי באל ומהשניות של 
תבונה וטבע המתגלית בכל יצור; לפי ק' אף לבע״ח יש נפש. האדם 
הוא שלמות אורגנית ואחדות גבוהה ביותר של תבונה וטבע. 
האנושות בכללותה מתפתחת לקראת היותה שלמות אורגנית. 
וההיסטוריה האנושית מתקדמת לכלל מימוש האידאל המוסרי 
בחברה, בהתאם לחוק אלוהי. 

ספרו החשוב של ק' הוא: ! 30 1111 * 19350 ("דגם- 

בראשית של האנושות״), 1811 . לק׳ היתד, השפעה בספרד, שם 
כונו תלמידיו " 41305151005 ) י. 

, 2 תנ־ל\י!־ 1 יצ . 7 ; 1902 , 41-6/176 הוו (* 1.61/6 ז.£/ . 7 . 0 . #4 ,ו 41 ז 3 ו 1 ״ 60 * 1 .׳ל . 9 
. 1941 ..£/ .• 1 .}{ .€ 61 ( 1 66/11 ( 117 ) 1/711 60/11 176 /^ 1 6 /( 1 

קראולים (מספר׳: 10110 ־ 01 , משורש : 11 * 1 ־ 1:1 — לייסד), כינוי 
שבמקורו שימש באמריקה הלאסינית לציון צאצאי המהגרים 
הראשונים שמוצאם מחוץ לאמריקה, ובעיקר צאצאי המתיישבים 
הספרדים והצרפתים באמריקה הדרומית והתיכונה, איי הודו המער¬ 
בית(ע״ע) ולואיזינד, (ע״ע,עט׳ 263 ). אח״ב בינו כך גם את הספרדים 
שנתערבו במידת־מה באינדיאנים. וכן את הצרפתים באיי הודו 
המערבית, שנתערבו מעם בכושים. למשמעות הכינוי נוספה מידה 
ניכרת של גוון חברתי־כלכלי: הק' היוו שכבה של בעלי אדמות 
ואחוזות, תעשיינים, סוחרים ובעלי מקצועות חפשיים. הם היוו 
מעמד גבוה, בעל זכויות חברתיות עודפות על אלו של האיכרים 
והפועלים האינדיאנים החפשים או המשועבדים ושל העבדים 
הכושים. מבחינה פוליטית היו הק" שווי-זכויות עם בני ארץ־האם. 
הם יצרו מוקדי-בוח, שחלקם היה רב במלחמות העצמאות של בני 
המושבות הספרדיות באפריקה (ע״ע, עם׳ 186 — 189 ). בכו שונה 
משמעות המושג ק״ ממסטיסו או מולטים (ע״ע). — למושג ק" 
גם שימושים אחרים: בברזיל הוא מציין דווקא את צאצאי העבדים 
הכושים, ובאלסקה ציין בעבר את בני־התערובת של המתיישבים 
הרוסים הראשונים והאוכלוסיה הילידה (אלאוטים, אסקימואים 
ואינדיאנים). 

כיום אין אפשרות לאפוד במדויק את מספר הק", משום הגדרתם 
המיטשטשת ומשום השינויים שחלו בחברות הלאטינו־אמריקניות. 
משערים שהם מהווים כ ג /< מכלל תושבי אמריקה הלאסינית: 
מ 5% — 10% במדינות כגואטמלה וכפרו, ועד 80% — 90% במדינות 
כקוסטה־ריקה וכאורוגואי. 

על הלשונות הקראוליות ע״ע הדו המערבית, עט׳ 588 : פיג׳ין, 

ק ראום, אוסקר — 141305 ! 051:3 — { 1872 , פראג— 1942 , אוכם- 
פורר), פילוסוף יהודי מומר. ק׳ היה בעל השכלה משפטית, 

אך עסק בעיקר בשאלות פילוסופיות. והורה פילוסופיה של המשפט 
בפראג. ב 1916 ירש אח פשרת מורו, אנסון מארמי, כפרופסור לפילו¬ 
סופיה באוניברסיטת פראג, ואחייב הקדיש שנים להוצאת כתביו 
ולחיבור הביוגרפיה שלו. ק׳ התמסר לההדרת כתבי ברנטנו (ע״ע), 
וביחד עם הוסרל (ע״ע) פרסם ספר זכרונות על ברנטנו( 1919 ). היה 
סן הראשונים שהכירו בחשיבות הגותו הדתית-מוטריח ובמפעלו של 
אלבדט שויצר (ע״ע) והפנה לכך את דעת הקהל בספרו 1 ־ 01 ( 7311 
8 חססר. 5011 ח 3 ) 1 ס¥\ 50100 003 !!ס/ע 5010 , 0/011201 ) 501 ("אלברט 
שויצר, מפעלו והשקפת-עולפו״), 1926 . 


כשכבש היסלר את צ׳בוסלובקיה, נפלט ק׳ לאנגליה, ושם הקדיש 
את זמנו לעיסוק בתורת הערך. הוא ניסה להצביע על קשרים בין 
תורת־הכלכלה לתורת המידות. מחקריו, שסוכמו בספרו -פזסזןןו 010 
! 1411111 1001 ! 605011101110 ; 111001100 ("תורות הערך, היסטוריה 
וביקורת״), 1937 , נתנו דחיפה לדיון על מעמדם הישותי של הערכים. 
ק׳ דתה תפיסה ישותית זו בטענה, שהיא פיקציה. וטען. שהתוקף 
הכללי של הערכים, ה״נצחיות" וה״אובייקסיוויות" שלהם מסתברים 
בלי שנזדקק להנחת ערכים כישים. לדעת ק׳ אנו חייבים להניח, שגם 
בתחום האמוציות קיימת ברירות (אווידנציה). המצדיקה פעולות 
נפשיות מסוימות, כשם שגם פעולות של העדפה מוצדקות ע״י ברי¬ 
רות כזאת, על-פיה אנו בונים את תורת־המידות. בשאלה, האם האווי- 
דגציה עשויה לבסס את תורת־המידוח, חלק עליו פליכס ולטש, ועבו¬ 
דותיו המאוחרות של ק׳ מוקדשות לפולמוס זה בשתי חזיתות ז מצד 
אחד נגד ההנחה הפיקטיווית של ישויות כגון ..ערכים", ומצד שני 
נגד היחסיות והפוזיטיוויזם. 

ק׳ עסק בתחומי מחקר שונים: פילוסופיית המשפט, פאראפסי- 
כולוגיה (דתה את הספיריטיזם) ובתחום היסודות הפילוסופיים של 
הפיסיקה. ב 1928 יצא נגד תורת־היתסות (ע״ע) במכתב גלוי לאיינ־ 
שסיין ולס. פון ^אואה ( 1110 ־״! 011 ׳!), והתדיין אתם על הבסיס הרעיוני 
של תורת-היחסות. הוא קבל על "חוסר משמעת הגיונית של הפיסיקה 
היחסית" וביקר את מגמת הפיסיקה של הקונסים (ע״ע) להחליש את 
תקפו של עקרון הסיבתיות, מאמריו הביקרתיים מקובצים בספרו 
:!! חו; 0 !,![ 111 ; ז! 30 0 ^ 00 !נ 1 \! 003 ¥080 ! ("דרכים ודרכים סוטות של 
הפילוסופיה"), 1934 . ש. ה. ב. 

קראום, _קרל- 14311141305 — ( 1874 , ייצ׳ץ !בוהמיה] — 
1936 , וינה), סופר אוסטרי. יהודי מומר. ק׳ חי מילדותו 
בווינה. ב 1899 ייסד בה את כה״ע הסאסירי־הבי^רתי 301:01 '■! 10 ס 
(״האבוקה״)! בתחילה היה עורכו ולמן 1912 ועד מותו — המשתתף 
הבלבדי בו. מעל דפיו לחם פוראליסטן שמרני זה, ללא ליאות 
ובסגנון צורב ונוקב, בליברליזם הבורגני שמלפני פלה״ע 1 , בסטיות 
עתונאיות ובצביעות על גוניה השונים, והצליף בפגמים בתהומי 
המוסר ההברתי והספרותי! את חציו הנועזים ביותר כיוון כלפי 
משחיתי טוהר הלשון. קי. שהמיר את דחו לקתולית ב 1898 , לא 
הרבה בדברי-שבה על היהדות והיהודים: בקיום האנטישמיות 
האשים את היהודים ואת העתונות היהודית. הקונטרס 141000 £100 
210:1 ! £3 (״כתר לציון״), 1898 , שם ללעג את הציונות: 10100 ! 
1-018011 310 103 ■ (״היינה והתוצאות״). 1910 , היא ביקורת שלילית 
על המשורר היהודי. מבין קבצי־מסותיו: ! 1113110 01111105150110 10 ם 
(״החומה הסינית״). 1910 : 3170 /^ 31110115011 ז 01 ׳\\ ! 30 1010183118 ! 

1 \ (״שקיעת העולם בידי המאגיה השחורה״), 1.110131111:1922 
080 ! 003 (״ספרות ושקר״), 1929 : 30110 !ק 5 10 מ ("הלשון"), 
1937 . ) 0050111101 ) 1 ! ! 30 380 1 10120:0 10 פ ("ימיה האחרונים של 
האנושות״), 1918/9 , הוא הנודע שבמחזותיו; זוהי יצירה ענקית, 
שאינה ניתנת להצגה, רשימת כל הרעות שפקדו את אירופה שסועת- 
המלחמה וכחב־אישום אכזרי נגד שבבוח־חברה רבות. שירתו הלירית, 
¥01500 10 0 >זס¥\ ("מלים בחרוזים"), הסדקדקת דקדקנות־יחר 
באשר לצורה, י״ל ב 9 כר׳, 1916 — 1930 . בשנים 1909 — 1927 פרסם 
4 כרבי מכתמים ואפרוריזמים. כ״ב תרגם מיצירות שיקספיר. עיבודי 
האופרטות של אופנבך והקופדיות של יוהאן נסטרוי משקפים צד 
קליל יותר של סופר סאטירי זה, מן הגדולים בימיו בארצו. 

11714 ? 16 ) €110701 171 ? ,.>/ , 1 ם 1 ־ 1 ם 1 ע . 8 ; 1920 #4.3 ןז 6£16 ״ 1 ״ 1 

.£ ; 1932 , 1161167 61 ) 7061 067 , 1011 ־ 8111-001 .£ ; 1921 , 7.611 ? 41 
; 1952 , 111714 11671164 ( 1 . 717 ( 1 16 ) 7 ,־ 1461161 .£ ; 933 ! .>/ , 11114:11 ; 611 § 

. 0 , 56/1/412167 . 4 ; 1956 י !£גז£ .זלע 

; 1962 , 46 ( 11167 ) 1117111/71467 )[ 467 6/1 ! 1¥ ( 6/167 ) 41 ) 1 ( 46771 1 ) 41 . 67 ^ ¥6171171 ( 
; 1967 , 6/1710 !' 1 / 111 2/14 ,) 1 ; 1/14 ) 711 ( 41 ( ) 0 1 ץ 00 1 ' 1-11 7/16 , £16141 .£ 

19701 ,.!// 81 — נ ׳ 0 ע£ . 0 

ד- זו־. 


35 


קראום (ררויס), שמואל — ?ראיס 


36 


קראום (קרויס), שמואל ( 1866 ,אוק [הונגריה] — 1948 ,קיפ- 
בדיני), היסטוריון, פילולוג והוקר התלמוד. ק־ למד בישיבת 
פפא (הונגריה), ובסמינר לרבנים בבודפשט. בשנים 1894 — 1906 
הורה בסמינר מקרא והיסטוריה. ב 1906 עבר לווינה ללמד במכון 
התאולוגי היהודי שם, וזמן מסוים עמד בראש המוסד. לרגל מחקריו 
והתעניינותו בארכאולוגיה,ד,רבה לנסוע ברחבי תבל.ב.,ליל הבדולח" 
(נובמבר 1938 ) שרפו הנאצים את ספרייתו וניירותיו. ק׳ נפלט 
לקימבריג׳, ושם התגורר (ליד בתו) עד מותו. 

ק' היה בין חוקרי מדעי־היהדות הפורים־ביותר. מספר פרסומיו 
עולה על 1,300 — רבים מהם עדיין בעלי חשיבות רבה — והם 
חובקים תחומים מגוונים: פילולוגיה. היסטוריה, מקרא, תלמוד, נצרות 
וספרות עברית של יה״ב. מעבודותיו הראשונות היה ספרו -: 061 
1103 11 ״,;, 611,1 , 1310103 ת! 1 ! 6 ז! 6 ״\ 10 ) 6 ס 11:116 * 316101 ^ . 11 116 :) 5 ו 611 
11 ־ 1 , 1 ח 0 *זה 7 ("על המלים השאולות מיוונית ומלאטינית בספרות 
חז״ל") 1898/9 , מילון שלא נמצא לו תחליף עד היום, למרות הטעויות 
שנחשפו בו במשך יובל שנים. מקצתן באו על תיקונן בכרן השלמות 
והתיקונים למהדורת "הערוד השלם" של קוהוט (ע״ע! ..תוספות 
הערוך השלם", תרצ״ן), שאותו ערך ק׳ ובו השתתפו גם פילולוגים 
חשובים אחרים. ממחקריו ההיסטוריים יצוינו ספריו: ■אנטונינום 
ורבי״ ( 1910 ), שבו ביקש לזהות את אנטונינום, חברו של רבי יהודה 
הנשיא. עם אווידיוס לאסיוס, הנציב הרומי בסוריה; מחקרו החלוצי 
על תולדות היהודים בביזנטיון(נרם׳! 1914 ) 1 ספרו על -גזירת וינה" 
ב 1421 (גרמי; 1920 ). כן כתב ספר על -ארבעת אלפי שנותיה של א״י 
היהודית״(גרמי! 1922 ), שבו ביקש להוכיח את רציפות היישוב היהודי 
בא״י בכל הזמנים. ממחקריו במקרא יש לציין את פירושו העברי 
לס׳ ישעיהו, שנכלל במהדורת -מקרא מפורש" של א.כהנא (ע״ע). 

ספרו המרכזי הוא 0113010816 !)) 1156116 * 11 מו 1 ם 1 ("ארכאולוגיה 
תלמודית"), 1 ־ 111 . 1910 — 1912 , הנותן תיאור של הראליה של חיי 
היום־יום, כפי שהם משתקפים בספרות חז״ל. ספר זה הוא נסיון 
ראשון במדעי־היהדות העוסק בתרבות ההמרית בהקף מלא. התופר 
מוגש ע״פ הפרקים והחטיבות שבחיי האדם ובסביבתו. הספר נכתב 
מתון בקיאות מקיפה, והוא מכיל גם את התיאור השלס-ביותר עד-כה 
של היי החברה והכלכלה בימי חז״ל. ק׳ תרגם את הספר לעברית 
ועיבדו ("קדמוניות התלמוד", א׳—ב׳, תרפיד—תש״ה). ספר יסודי 
יותר הוא ! 0 דס 11 ז! 0 ז 11 ) 316 * 0380 * 5 (״קדמוניות בית־הבנסת״), 1922 , 
הנותן תיאור פלא של סדרי בחהכ״נ העתיקים בישראל ע־פ המקורות 
הספרותיים. גם מספר זה ערך ק׳ גירסה עברית ("קורות בתי התפילה 
בישראל״: י״ל אחרי מותו בעריכת א. ר. מלאכי, תשט״ו), שהיא מעין 
השלמה והמשך לספר הגרמני. בדרך דומה טיפל ק' גם בשני נושאים 
אחרים:! 301116 ( . 011601161111 (״יוונים ורומים״), 1914 , ו״פרס ורומי 
בתלמוד ובמדרשים" (תש״ח). 

ק׳ תרגם לגרמנית את משניות סנהדרין ומכות במסגרת מהדורת 
בר־הולצסן ( 1933 ). ולאנגליה — את מסכת סנהדרין (עם הערות: 
1909 ). כן כתב ספר עממי(בגרמי) על המשנה ( 1914 ). ספרו(בגרמי) 
על ״חיי ישו לפי המקורות היהודיים״ ( 1902 ) הוא נסיון חלוצי 
בתהום זה. קי כתב גם סדרת מאמרים ((זד—זד, 8 ^>[ 1 1892 — 1894 ) 
על "היהודים בכתבי אבות־הכנסיה". קי עסק גם בשירה העברית של 
יה״ב וכתב ספר מקיף (בגרמי) על "תולדות הרופאים היהודיים 
ביה״ב״ ( 1930 ). מלבד כל אלה ורבים אחרים כתב מאמרים למאות 
באנציקלופדיות היהודיות הגדולות (באנג׳ובגרמ׳). כ׳ כתב גם ספרי 
ביוגרפיה על מוריו ז. בבר, ד. קאופמן וא. קוהוט (ע׳ ערכיהם). 
א. שטראדס, ש. ק׳ (בתוך: ספר הזכרון לביהמ״ד לרבנים בווינה), 
תש״ו, א. ר. סלאבי, ביבל׳ של ש. ק׳ (בחוד: ש. קי: קורות בתי 
התפילה בישראל, 329 — 332 ; בולל המשך הביבל׳ לשנים 1937 — 1955 ). 
תשס״ו! נ, מ. בן־מנהס, פרוס' ש. קי (בתוף: ש. פררבוש (עורך), 
חכמת ישראל במערב אירופה, אי), תשי״ם, , 55 נ 31 ! 1 יג.£ 

. 1937 , 1937 — 1887 . 5 .ז 0 . 01 זק ״־׳ 6 ״י׳;י' ■״ 4 

י. ת. 


קראטין ( 6 ״״ 63 ! 6 ), מתיל־נואנידינו-חומצה אצסית, תרכובת 
אורגנית הנמצאת ברקמות מן החי. הק׳ בודד לראשונה 
בידי מישל שוורל ( 1 ג 101 ׳! 016 ). ב 1832 , מתמצית בשר. הק׳ מתגבש 
כמונוהידרט, מאבד מולקולת מים ב • 100 וניתך, אגב פירוק, ב • 303 . 
הוא נמס היטב במים, ומעט בכוהל. ק׳ נמצא בעיקר בשרירים 
רצוניים של בעלי־חוליות (כ 0.5%-0.35% ממשקל השריר הטרי), 
וכן בשריר הלב ( 0.30%-0.25% ). בשריר במנוחה מצוי רוב הק׳ 
בצורת קי־פוספט, המשמש כמאגר אנרגיה לפעולת השריר. קי- 
פוספט מעביר קבוצת פוספט לאדנוזין (ע״ע) די־פוספט 

סקס 

6 ת 1 ! 63 ! 6 + עי* ?- 6 מ 1 זב 6 ! 6 4 ?סס 


קי נפרש משתן של ילדים ובע״ח צעירים. במבוגרים נפרשות רק 
כמויות זעירות, והפרשת כמויות גדולות מעידה על מחלת ניוון 




ר==־י , 11 ־! 


.אס 

! 


־״? 



קראט•! ין 


, 11 א * 00 ־ 0 

1*0x1? 


^ 0 —ק —א €0011 
1 " 

09 

קז־אטי! □זקכט 


שרירים. לעומת־זה נפרש בקביעות האנהידריד של הק׳ — הקראסי־ 
נין — בכמויות העומדות ביחס קבוע למסת השרירים. ראקציה זו 
מזורזת ע״י האנזים (ע״ע פרמנטים) קי־פוספוקינאז (£? 0 ). 

האנזים . 14 ק 0 מצוי בעיקר בשריר, ובמותו בדם עולה במקרה 
של נזק לשרירי הלב או השלד, ולאחר מאמץ גופני מפרך. מדידת 
ריכוזו בדם מאפשרת אבחנה מוקדמת של הפרעות בפעולת הלב 
ומחלות־שרירים שונות. 


קראים׳ כת יהודית הכופרת בסמכות התורה שבעל-פה (ע״ע) כפי 
שנתגבשה בספרות התלמודית. 

א. השם: עם׳ 136 ב. היססוריה: 1 . הופעת הק״, עם׳ 36 1 2 . המאות 
ה 11 —ה 10 — ירושלים, עסי 38 ! צפוראסריקה וספרו, עם' 39 ־ 
ביזנמיוו, עם׳ 39 ! 3 . המאות ה 12 — 16 — ביזנסיון, עמי 140 בלקן, עפי 
143 אשכנז וצרפת, עם׳ 40 ! ארצות ערב ופרם, עם׳ 40 ! 4 . המאות 
ה 16 —ה 19 — םורח־אירופה וקדים, עמי 41 ! 5 לאחר פלה״ע 1 . עם׳ 
143 6 . מדינת ישראל. עמי 144 ג. ההלכה הקראית, עם׳ 144 1 . הלוה. 
עמי 44 : 2 . שכת. תג ומועד, עם' 145 3 . עדיות. עמי 45 . 4 . מאכלות 
אפורים, עם■ 145 5 . תפשה, עם׳ 46 ; ד אמונות ודעות, עם׳ 146 
ה. לשונות הק". עם׳ 46 ! ו. המוסיקה של הק״. עם׳ 47 ! ז. הק" במסנרח 
חו״י, עם׳ 47 ! ח, הקר הק״ בסאה ה 20 . עם׳ 48 : ט. המעמד האישי 
בישראל, עמי 48 ■ י. ביבליוגרפיה, עס׳ 49 . 

א. ה ש ם. הק" מכונים גם "בני מקרא', ושני הכינויים נמצאים 
כבר במחצית הראשונה של המאה ה 9 . בתקופה מאוחרת־יותר 
נקראו גם "בעלי מקרא". במקורות קראיים הכתובים ערבית כבר 
מוצאים "ןךאיוך בתחילת המאה ה 10 . מקובל שהוראת השם ק" 
היא "המסתמכים על המקרא בלבד" (כמקור הלכה). 

ב. היסטוריה. 1 . הופעת הק". ברבע השלישי של 
המאה ה 8 , קשורה בשמו של ענן (ע״ע! יד׳ להלן), אולם הפרסים 
ההיסטוריים וקרשי פרישת הק״ לוטים בערפל. ושני טעמים לדבר: 
העדר חוש היסטורי אצל הסופרים הקראיים ונטייתם לבלבל שמות 
ותאריכים, וההקשר הפולמוסי שבו נמסרות כל הידיעות בענייו זה 
במקורות רבניים וקראיים. הק" משתדלים להוכיח שענן הוא חוליה 
אחרונה במחלוקת רצופה עם הרבניים, שראשיתה בימי הבית־ 
הראשון, וכנגדם מתאמצים המקורות הרבניים לתלות את הפרישה 
בעיקר בפניות אישיות של ענן. המקור החשוב־ביותר להשקפת הק" 
הוא ספרו של קרקסאני (ע״ע), "כתאב אלאנואר ואלמראקב" 
("ם' האורות והמצפים"). הוא מונה כמה כיתות לפני ענן. שהתנגדו 
כולו לסמכות התלמודית, אלא שלדבריו ענן גילה את האמת 


ז 3 


קראי: 


38 


בשלמותה והשף את כל זיופי הרבניים. תלמידיו יסדו את כת 
"הענניים". אח״כ באו כיתות נוספות, שחלקו על תושבע״ס בעניינים 
שונים והסכימו עמה באחרים — ביניהן אלו של אסמאעיל אלעכברי 
ומישויה אלעכברי — אך הללו לא היו ק". גם הענניים ותלמידיהם 
לא הסכימו עם ענן בכל. וקרקסאני אומר, שבזמנו היה קשה למצוא 
שני ק* שיסכימו לגמרי בכל. נראה אפוא, כי ב 200 השנים הראשו¬ 
נות לשלטון האסלאם נמצאו בבבל ובפרס כיתות שמרדו בסמכות 
הגאונים (ע״ע), ומתוכן התגבשה הקראות (להלן ק־ת) כזרם העיקרי, 
תוך חילוקי-דעות פנימיים והטמעה הדרגתית של הזרמים האחרים. 
עוד במאה ה 12 מצא בנימין מטודלה (ע״ע) בקפריסין כת יהודית 
שהחזיקה. כנראה, בלוח של מישויה, שלפיו חושב היום מזריחה 
לזריחה. 

שונה לחלוטין התמונה העולה מהמקורות הרבניים. תיאור שלם 
נמצא לראשונה — מובלע — דווקא בתוך מקור קראי מהמאה ה 12 
("חילוק הק" והרבניים" לאליהו בן אברהם (ע״ע]), והוא כבר נזכר 
בקיצור בחיבורי רס״ג. לפיו היה ענן בכורו של ראש־הגולה, ובמות 
אביו העדיפו הגאונים למנות את אחיו הצעיר, חנניה, בגלל מידותיו. 
ענן מינה עצמו ראש־גולה על תומכיו, נאסר כמורד ונידון למיתה. 
בכלא פגש חכם מוסלמי (לפי סקור מוסלמי מאוחר: אבו חניפה 
[ע״ע]). שיעצו לטעון כי דתו שונה משל יתר היהודים, ודומה 
לאסלאם בקידוש־החודש ע״פ הראיה. אז שחררו הח׳ליף וענן יסד 
אח כת הק". העובדה, שקרקסאני מכנה את ענן "ראש־הגולה" 
ושהק״ לדורותיהם ראו בו ובצאצאיו (״הנשיאים־ ■, עד המאה ה 18 ) 
נצר לבית־דוד, מוכיחה שיש בסיפור לפחות גרעין של אמת. 

כאסור רואים הק" את ראשית המחלוקת בימי הבית־הראשון, 
וטוענים ששרשי תושבע״פ בפרישת ירבעם (ע״ע) בן נבט. הוא 
ויורשיו אחריו בדו מלבם מצוות והשליסון בכוח הזרוע. מאידך 
גיסא, היסוד החוזר בכל כתבי הרבניים הוא, שהפרישה הקראית 
יסודה בימי הבית־השני, והיא המשך ישיר, אך לא רצוף, לכפירה 
השומרונית ולמרד הצדוקי (ע״ע פרושים וצדוקים) במסורת 
התלמודית. עם התעוררות העניין בק" בין אנשי חכמת ישראל (ע״ע) 
במאה ה 19 (בעיקר אחרי ש. פינסקר [ע״ע]). נפוצה הדעה שיש 
קשר, רופף או אמיץ (א. גייגר), בין הצדוקים להק". דעה זו נתחזקה 
משגילה שכטר ב״גניזה" (ע״ע) את מגילת ברית־דמשק (ע״ע), 
שהוא חשבה ל״צדוקית", שכן הוכח לכאורה, כי באמצע יה״ב 
עדיין נודעה ספרות צדוקית. רק משנתגלו מגילות מדבר-יהודה 
(ע״ע) נתבררה מהות התעודה, ונתברר דמיון בולט בין המגילות 
לספרות הק״ הקדומה, בעיקר במונחים — .,מורה צדק", "משכילים", 
.,מרשיעי ברית״, ..שבי פשע", ,.בני אמת״, ,.בני צדוק״ (הכוהנים) — 
בסוגיית מעמד אנשי הכת בישראל, בדרך תיאור מתנגדיהם, בהספד, 
לפרישות, בעניין ישועת ישראל ואחרית-הימים, באקטואליזציה 
הפרשנית של המקרא לתולדות הכת, מעמדה ועתידה, בהתנגדות 
למסורת שבע״פ המוסיפה על הכתובים, בכמה ענייני הלנה — 
כאיסור נישואי אחיינית — ובנטיה הכללית להחמיר. אעפ״כ קשה 
להסיק מכאן על קשר ודאי בין שתי הכיתות, זאת משום: א) מרחק 
הזמן והמקום, שכן רק סאלקוססי ואילך מצוי דמיון זה; ב) השוני 
בעיקרי-אמונה חשובים: בחירה חפשית כנגד גזירה קדומה; אחדות 
האל וצדקתו כנגד הדואליזם העולה מהמגילות; ג) הדמיון בהלכה 
מועם מאד; ד) העדר כל ידיעה היסטורית ממשיח במקורות הק" 
על כת מדבר־יהודה. להוציא רמזים מעורפלים אצל קרקסאני בדבר 
כת המע׳אריה, שהחזיקה את כתביה במערות. 

מסתבר שבתקופת החלסור והסבוראים (ע״ע) התקיימו בישראל 
זרמי התנגדות להלכה המקובלת, שיוצגה ע״י ההנהגה היהודית 
האוטונומית, וייתכן שחדרו אליהם יסודות מכת מדבר־יהודה. זרמים 
אלה נתחזקו עם התמוטטות האימפריות המזרחיות העתיקות של 
פרם וביזנטיון והופעת האסלאם, וכך היה במיוחד במזרח הח׳ליפות, 


שם נפגשו כל תרבויות העולם העתיק, ושם היתה אחיזת ההנהגה 
היהודית רופפת; אלא שהכיתות שקמו שם לא האריכו ימים. ענן, 
שפרש מפסגת ההנהגה היהודית, ליכד סביבו חלק מהזרמים, ונוצרה 
מעין מסגרת לפורשים רבים, כשהגורם העיקרי ביניהם היו ממשיכי- 
דרכו של ענן. העדר גיבוש זה אפיין את ד,ק״ כ 100 שנה. 

בתקופה זו מתבלטים בנימין נהונדי ודניאל (ע׳ ערכיהם) 
אלקומסי — שניהם מפרס. אף שחלקו על ענן בשאלות יסודיות, 
ורבות מדעותיהם נידחו ע״י הק" אחריהם, חשובה פעולתם לגיבוש 
הק-ת. נד,.ונדי (המחצית הראשונה למאה ה 9 ) הצטיין בפעילותו 
הספרותית — בעיקר בהלכה — ומזמנו מופיעים הק" לצד הענניים, 
ואלקומסי (המחצית השניה למאה ה 9 ) פעל הרבה להתפשטות 
הק־ת. הוא עלה לירושלים, שלח משם לגולה איגרות־תעסולה שבהן 
קרא לק" לעלות אחריו, והפך את ירושלים למרכז לק" בכלל ול״אבלי 
ציוף (ע״ע), בפרט; מאז נעשתה הגאולה נושא מרכזי בספרות 
הק״. במוצאי המאה ה 9 כבר נתפזרו קהילות ק" בכל מרכזו ומזרחו 
של עולם האסלאם — ממצרים ועד ח׳ראסאן במזרח. 

2 . ד, ם א ו ת ה 10 — ה 11 הן "חור־הזהב" של הק-ת. מאפיינים 
אותה אז: א) תנופת התפשטות — עד קצה המגרב וצפון־ספרד 
במערב ועד ביזנטיון במזרח; ב) פעילות ספרותית ענפו;־ביותר 
(רובה הגדול בערבית) בתחומי פרשנות המקרא, הלשון העברית, 
ספרי מצוות וספרי מחשבה; ג) התחדדות הפולמוס נגד הרבניים, 
בעקבות פעולתו של רב סעדיה גאון (ע״ע, עמי 204 — 206 ). 

בראשית המאה ד. 10 היו הק" בירושלים חזקים מהרבניים 
— עד־כדי אילוץ הישיבה וראשיה לעקור לרמלה — ועד אמצע 
המאה ה 11 האפילה פעילותם שם על זו שבמרכזים האחרים. השכונה 
הקראית היתד, בגבעה המזרחית של העיר, מדרום להר-הבית; הק" 
כינו את המקום בשם המקראי.,צלע האלף" ומכאן כינויס־לגנאי בפי 
הרבניים, "כת הצולעה". בירושלים התיישבו אז צאצאי ענן("הנשי¬ 
אים"), וביניהם בולם במיוחד דוד בן בעז (ע״ע). האחרון שבהם, 
שלמה בן דוד. עקר באמצע המאה ה 11 למצרים, ותפס שם את מקומם 
של "הנשיאים" המקומיים. ענף אחר של המשפחה התיישב במאה 
ה 13 בדמשק. ובה פעלו.,נשיאים״ עד הסאה ה 18 . 

ראוי־לציון מעמדם של הק" בחצרות השליטים במזרח בתקופה 
חנדונה — וביותר בחצר הפאטמית במצרים — כסזבירים, גובי 
פסים, רופאים וכד'. הן בחצר בפסטאט, והן בפרובינציות (רמלה, 
דמשק). אחרים קנו להם מהלכים בחצר הפאטמית מכוח עסקיהם 
הנרחבים, וביניהם נתפרסמו האחים לבית תסתרי(המחצית הראשונה 
למאה ה 11 ). גם הנשיאים ד,ק" היו בעלי השפעה בחצר הפאטמית 
במאה ה 12 . מספר הק" שהועסקו במשרות שלטוניות היה גדול 
יחסית גם בתקופה האיובית. 

מחכמי הק" שמחוץ לירושלים חשוב במיוחד קרקסאני (ברבע 
השני לסאה ד, 10 ), שהשפעתו על הדודות שאחריו ניכרת. אין דומה 
לו בין הק״ — אולי בכל הזמנים — בהקף ידיעותיו וברוחב ראייתו. 
פולמוסן מובהק באמצע המאה ה 10 היה סלמון בן ירוחם (ע״ע), 
שכתב פירושי מקרא מתוך גישה כיתתית־פשיחית; כן כתב, בעברית 
ובחדוזים. את ״מלחמות ה׳״ — נגד רס״ג. בספר זה סודגשת-במיוחד 
הטענה נגד ספרות המיסתורין הרגנית (ר׳ להלן). פולמוסו ותעמלן 
ירושלמי אחר, בסוף המאה ה 10 , הוא סהל בן מצליח (ע״ע). 
בירושלים חיבר יפת בן עלי (ע״ע), את הפירוש המקיף־ביותר לכל 
המקרא, שהוא סיכום פרשנות הק" עד ימיו ובסיס לזו שאחריו. 
באותה הסאה חיבר דוד אלפסי (ע״ע; בא״י) את המילון הראשון 
(בערבית) לעברית מקראית. 

מקורות קראיים מאוחרים מספרים. שבירושלים היתד, אז מעין 
"ישיבה" קראית שמשכה תלמידים מכל הארצות. במוסד זה נכרך 
שמו של יוסף בן נוח (המחצית השניה למאה ה 10 ), שמחיבוריו 
ידועות רק מובאות. מתלמידיו יצוינו: המדקדק אבו אלפדג׳ (ע״ע), 






39 


קראים 


40 



תבניהה וניתב": הקראי : •יד״ז־ם. "תיבת 1 יוכעז ב זזויו ע*׳ א. פידקוכייד 
מדעו קרקסו נוסו ע״י יעיב!׳;} פ 6 ונ 

הדון בן אלפרג׳ (אהרן בן ישועה) וההוגה והפוסק יוסף אלבציר 
(ע״ע), שחיבוריו שימשו אבן־פינה לתאולוגיה הקראית, תלמידו 
של יוסף. ישועה בן יהודה (ע״ע ישוע), חותם את תולדות מרכז 
הק" בירושלים. הוא נתפרסם ביצירתו הספרותית, וכן בתלמידיו, 
שהפיצו את ספרות הק" בארצות מוצאם, והיו חשובים לבניין מרכזי 
הק", שהכת נתבססה עליהם לאחר שנחרב מרכזה הירושלמי עם 
הכיבוש הצלבני. וע״ע ירושלים. עמ ׳ 297 . את קיומו הוזמרי של 
מרכז הק" בירושלים אפשרה בעיקר הקהילה הקראית ברמלה, שם 
התרכזו הסוחרים העשירים והמקורבים־למלכות, קיומה של קהילה 
זו נתערער נבר לפני הכיבוש הצלבני, עם התערערות השלטון 
הפאטמי בא״י. קהילות אחרות התקיימו באשקלון. ואולי גם בחברון, 
בטבריה, בעזה ובבניאס. 

ידועים ק" בצפון־אפריקה בתקופה זו, אולם קשה לאמוד 
את מספרם והשפעתם, ביותר ידועה קהילתם בנווה־המדבר ורגלאן 
שבמזרח הסהרה האלג׳ירית. הם נעלמו אחרי המאה ה 13 , למעט 
שרידים נידחים בהרי-האמלם שבמרוקו, שנתקיימו עוד במאה ה 16 . 

בספרד ידועה פעילות הק" מסיפורו של ר׳ אברהם אבן דאוד 
(ע״ע) ״בס' הקבלה' — שכוון מעיקרו נגד הק" — על סידי אבו 
(או: אבן) אלטראם שעלה לא״י, למד אצל ישועה בן יהודה וחזר 
לספרד להפיץ ק-ת. הסיפור משתדל לצמצם את רישומו של המאורע, 
ומתאר כיצד הצליחו היהודים לדכא את חקי' עד שנעלמו. אולם 
ידוע על קהילות ק״ בצפון ספרד כבר בסוף המאה ה 10 , וכנראה 
נתקיימו שם עוד אחרי זמנו של הראב׳יד. גם מאמציהם של חכמים 
ספרדים אחרים במאה ה 12 — ביניהם: ר׳ יהודה הלוי (ע״ע, עמי 
196 ), ר׳ משה וו" אברהם אבן עזרא (ע״ע), ר־ יהודה בן ברזילי 
הברצלוני (ע״ע) ועוד — בפולמוס נגר הק" מעידים על המקום 
שתפסו הק" בספרד בזמנם. ראב״ע השתמש בפירושי ק" אחדים, 
כגון יפת (בן עליי) וישועה בן יהודה. 

הופעת ראשוני הק" בביזנטיון קשורה, כנראה. בהתפשטות 
הביזנטית לסוריה במחצית השניה למאה ה 10 . תשובות ר׳ משולם 
בן קלונימוס (ע״ע) הזקן ואיגרתו נגד הק" מורים על קיום קהילת 
ק״ בקושטא במאה ה 10 . בתעודה מ 1028 נמסר על 3 שבויים ק" 
מדרום אסיה־הקטנה שנפדו משודדי-ים באלכסנדריה. סמור לכך למדו 
בירושלים ק" מביזנטיון. וביניהם נודע-ביותר טוביה בן משה 
המעתיק (ע״ע). בשובם הביתה הביאו התלמידים עמם נתבים 
קראיים רבים ותרגמום לעברית, כך שלקראת סוף המאה היה בידי 
חכמי הק" בביזנטיון נסים איתן להמשך פעולתם הספרותית. 

במאות ה 10 —ה 11 עוצבו פני הק־ת לדורות רבים! הילוקי-דעות 
רבים הוכרעו והק־ת קיבלה צביון ברור. הצורך להסתגל לחיים 
הביא לריכוך נמה חומרות, בעיקר בדיני נישואין(ר׳ להלן). גבולות 


התפשטות הק״ הגיעו כמעט לשיאם. פרט לרוסיה, ליטא ופולניה: 
לנקידח־שיא זו לא שבו הק" עוד. שפע היצירה הקראית בתקופה זו 
הניע חוקרים לחשוב שהק" היו חלוצי מדע הלשון העברית ואולי 
גם הפרשנות, ולפיכך נטו לשייך להם גם מי שאינם ק", כיהודה 
אבן קריש (ע״ע). מאמצע המאה ה 19 ועד ימינו נטושה מחלוקת 
חריפה בין החוקרים. בעניין קראוהו של אהרן בן־אשר (ע״ע), 
בעל־המסורה המפורסם. הטענות שהועלו נגד הראיות לקראותו 
מתמצות: א) בפקפוקים בנוגע למקוריות הקולופונים ב״כתר" 
ארם־צובה. להקף חלקו של בן־אשר בס' "דקדוקי הטעמים" ולקראיו־ 
תם של ביטויים ומונחים בספר זה! ב) בשתיקתם המוחלטת של 
המקורות הקראיים והרבניים (ובכללם הרמב״ם, שהסתמך עליו), 
ושל בן־אשר עצמו, באשר לקראותו. — חשיבות גדולה חיתה לק־ת 
ב״תור הזהב", גם בהיותה כוח מעורר ליצירה רבנית מחוץ לתחומי 
התלמוד וההלכה. 

3 . במאות ה 12 — ה 16 בולט המרכז בביזנטיון, שעבר 
בהדרגה לשליטת העת׳מאנים. הקהילה החשובה היתה. רוב הזמן, 
בקושטא. וקהילות אחרות היו במקומות רבים, במיוחד בערי-הנמל 
ובערים הראשיות. במאה ה 12 יש לציין את יעקב בן ראובן ואת 
יהודה הדסי (ע , ערכיהם): זה האחרון חיבר את ״אשכול הכופר״ — 
מעיז אנציקלופדיה לאמונות ולהלכות הק", שהיא אוצר בלום 
לידיעת הק". באותה המאה מעיד בנימין מטורלה (ע״ע), שקיר 
גבוה מפריד נין קהילת הק״ נקושטא לנין הקהילה הרבנית — 
כנראה נדי למנוע אלימות. במאה ה 13 בולט אהרן בן יוסף (ע״ע), 
שמוצאו מקרים. הוא כתב פירוש למקרא, היה מהפייטנים הפעילים 
בתקופתו וחלקו מכריע בעיצוב סידור הק״ עד ימינו. במאה ה 14 
יצוין אהרן בן אליה (ע״ע) מניקומדיה. חיבוריו העיקריים הם 
סיכומים חשובים בתחומם: ״כתר תורה״ — פירוש לתורה: "גן־ 
עדך — ספר מצוות ו״עץ חיים״ — שנועד להיות מקבילה קראית, 
וגם תגובה, ל״מורה נבונים" לרמב״ם. 

במאה ה 14 נוסדו המרכזים הראשונים בבלקן, ובראשם 
אדריאנופול. עם כיבוש קושטא ( 1453 ) הושיבו בה התורכים ק" 
מאדריאנופול. במאה ה 15 פעל בשתי הערים אליהו בשיצי (ע״ע), 
"הפוסק האחרון", שספרו "אדרת אליהו" משמש בטיס להלבד, 
הקראית עד ימינו. חשובות גם התשובות ששלח לקהילות הק". 
בימיו חלה התקרבות בין הק״ ובין הרבניים — אם:כי נמצאו בשני 
המחנות מנהיגים שהתנגדו לכך — והדבר ניכר גם בהאצת התהליך 
של קליטת הלכות רבניות בפסיקת הק". קיבוצי הק" שקמו במוצאי 
יה״ב בקרים, דרום רוסיה, ליטא ופולניה. היו תלויים במרכז 
הביזנטי-עת׳מאני. 

הידיעות על ק" באשכנז ובצרפת באותה התקופה אינן 
יוצאות מגדר רמזים מעורפלים. ר׳ משה ב״ר חסדאי כותב במאה 
ה 13 בחיבורו ״נתב תמים״ (אוצר נחמד, ג', תר״ך): "ונבר שמענו 
מרבותינו ני ענן קראין וחבריו היו כותנין דברי מינוח ושקר 
וטומנים בקרקע ואח״ב היו מוציאין אותם ואומרים כך מצאנו 
בספרים הקדמונים". 

בארצות-ערב ובפרס נתקיימו רוב קיבוצי הק" שמלפנים. 

עד 1948 היה הקיבוץ החשוב והגדול ביותר בקהיר, פעלו שם 
פרשני־מקרא ופוסקים, מהם: עלי בן סלימאן (סוף המאה ה 11 ), 
יפת בן צעיר (המאה ה 13 ), ישראל בן שמואל המערבי (המאה 
ה 14 ), שמואל בן משח אלמגרבי (הסאה ה 15 ), וכן המשורר משה 
דרעי (ע״ע): עיקר יצירתם (רובה בערבית) ליקוטים וסיכומים 
מיצירות "תור הזהב". בדמשק פעלה קהילה מבוססת, שקיומה 
נפסק. מסיבות בלתי־ידועות, סמור ל 1800 . בבגדאד היו ק" עוד 
במאה ה 14 , אולם הקהילה היחידה שנותרה בבבל עד המאה ה 20 
היתר, בהית. 

בא״י נתחדשו קהילות ק״ אחרי כיבוש צלאח א(ל)־דין ( 1187 ) 






41 


קראי 1 


42 


בירושלים. ואולי גם בחברון. ידיעות בטוחות על הקהילה בירושלים 
יש רק מראשית המאה ה 14 . בתעודה עת׳מאנית מראשית המאה 
ה 16 נזכר, שהק" מנעו מהרבניים להתפלל על קבר שמואל הנביא. 
במשך רוב התקופה הזד תולדות הק" בירושלים הן סלחמת־קיום 
רצופה של קהילה קסנה ומדולדלת. הק" החשיבו את התפילה 
בירושלים, ועניינם התמקד בהחזקת ביהכ״נ (המיוחס — בלא 
הצדקה — לענן) והחצר שסביבו. החזקת מבנים אלה — שמקורם 
לכל־המאוהר בתקופה העתימאנית (קיימים בחלקם עד ימינו) — 
היתה מטרת המגביות שנערכו בהתמדה בקהילות הק" בגולה, 
ובעיקר בקרים. במרוצת המאה ה 17 ירד בהתמדה מספר הק" 
בירושלים. עם־זאח היתה ירושלים במשך כל התקופה אבן־שואבת 
לעולי־רגל ק״ — שנתבנו לאחר שובם משם .,ירושלמי". בראשית 
המאה ה 18 , עם פסירת חכם הק" ומחמת העוני והדלדול, בסלה 
הקהילה. הק" בדמשק הוסיפו והחזיקו גם לאתר־מכן את ביהכ״נ. 
מקרבם עלה ( 1744 ) לירושלים שמואל בן אברהם הלוי עם משפחתו 
וחידש את יישוב הק , ׳ בה. וצאצאיו עמדו בראש קהילה זו, לקיומו 
היומיומי היה יישוב זה תלוי לחלוטין בקראי קרים, שתמכו בו 
בהקצבות שנתיות קבועות. עם פטירת החכם משה בן אברהם הלוי 
( 1906 ) בסלה למעשה הקהילה, ושוב לא ישבו בירושלים העתיקה 
אלא ק" בודדים. 

על הק" בחברון אין ידיעות מאז סוף יה״ב. יישובי ק" קמו 
מדי-פעם גם במקומות אחרים בא״י — כבצפת במאה ה 14 . באשקלון 
נתקיימה קהילה כל התקופה הצלבנית, וכנראה גם זמדמה אח״ב. 

בתקופה זו נתגבשה הספרות הקראית העברית. היא 
מבוססת על זו שבערבית מתקופת־הזוהר. אך מתרחקת ממנה לעבר 
תיקונים וחידושים בהלכה. הידלדלות כוח-היצירה ניכרת היטב 
לקראת סוף התקופה, וההתקרבות, פה-ושם. אל הרבניים, קשורה 
בכר■ באמצע המאה ה 16 היו הקיבוצים שקמו במזרח־אירופה 
מוכנים לתפוס את מקומו של המרכז הביזנטי־עת׳מאני, משום שבהם 
בלבד היה כוח־חיות של ממש. גם בתקופה זו נודעה לק" השפעה 
ממריצה על חכמי הרבניים, וביותר ביוון ובבלקן. 

התארגנות קהילות הק■ בארצות האסלאם היתר, 
ברובה על בסים מקומי. אמנם בימי קיומו של מרכז הק" בירושלים 
נחשבו חכמיו לבעלי סמכות גם בקהילות אחרות. אולם לכדי ארגון 
כולל לא הגיעו. במקורות שונים נזכרים קי׳ ששימשו בקהילותיהם 
בתפקיד ,.ראש העדה". במצרים היו הק" כפופים להלכה ל״נגיד 
כל היהודים", והלה היה ממנה את "ראש היהודים הקראיים", 
בתקופה מאוחרת־יותר תופסים מקום חשוב בקהילות אלו ה״חזנים" 
וה״פקידים*. התארגנותם הנפרדת של הק" בקהילותיהם היתד, 
בעיקרה מסביב לבתהכ״ג הנפרדים שלהם — שהיו בכל מקום 
שישבו בו — ובן בענייני השחיטה הנפרדת, שלמענה ניהלו בתקופה 
הפאטמית מאבקים תקיפים ואף אלימים נגד הרבניים, ובעניינים 
הלכתיים אחרים המיוחדים להם (אישות, לוח). שבהם דנו וקבעו 
זקני העדה בכל מקום. גם התמסרותה של קהילת דמשק להחזקת 
ננסי הק" בירושלים (ר׳ לעיל) לא נעשתה במסגרת של ארגון 
כולל ממש. ואשר לביזנטיון, כבר במאה ה 11 נרמז בתעודות על 
סימנים של התארגנות כוללת, אולם בשום מקום לא הגיעה למה 
שהגיעה במזרח־אירופה (ר• להלן). 

4 . במאות ה 16 — ה 19 בולטת פעילות הק״ במזרח- 
אירופה. כבר במאה ה 12 מספר ר׳ פתחיה מרגנשבורג על ק" 
בדרום־דוסיה ("קדר"), השרויים בבדידות ובבערות. קיומם בקרים 
במאה ה 13 ידוע בוודאות. והם היו תלויים בק" שבביזנטיון. בסוף 
המאה ד, 14 שבה הנסיך הליטאי ויטאוטם מספד ק" בקרים והושיבם 
בטרוקי (ע״ע), וקהילה מסודרת שם ידועה מתחילת המאה ד, 15 . 
על מוצא קראי טרוקי מקדים מעיד שימושם בלהג הטטרי שהיה 
שגור בפי ד,ק" בקרים. עם איחוד ליטא ופולניה התפשטו ד,ק" ברחבי 


הממלכה. וכבר במחצית הראשונה למאה ה 15 ידועות קהילות 
בלוצק ובלבוב (ע׳ ערכיהם). במאה ה 16 נוסדו קהילות בפודוליה 
ובגליציה (ע״ע הליד). צעירים ק" נשלחו ללמוד בקושטא, ובשובם 
שימשו בהנהגה. במחצית השניה למאה ה 17 היו יותר מתריסר 
קהילות בליטא ובפולניה, ומהן שנתקיימו 200 — 300 שנה. מן 
הידועות היו קהילות פוניוויז׳ ונובו-מיסטו. גם בווילנה ישבו ק" 
מדי-פעם תקופות קצרות. בגזירות ת״ח—ת״ט סבלו הק" (בוולין 
ובגליציה) לא מעם. ק" רבים נטבחו בדרז׳נה (וולין), יתרם נפוצו 
וכך חדלה קהילה זו להתקיים. ב 1688 יישבה המלכות קבוצת ק" 
מליטא בקוקיזוב שבגליציה, וקהילה זו נתקיימה עד המאה ה 19 
והעמידה כמה מנהיגים לק" ברוסיה. החל במחצית השניה למאה 
ח 16 ניכרת פעילות ספרותית. תחילה היתד, טרוקי המרכז המוכר. 
במאה ה 16 ישב שם יצחק מטרוקי (ע״ע), מחבר "חיזוק אמונה". 
ספר־פולמום קלאסי נגד הנוצרים. בעקבות התעניינותם של חכמים 
נוצרים — בעיקר משוודיה ומהולנד — בק" במחצית השניה למאה 
ה 17 . כתב שלמה מטרוקי את "אפריון עשה לו", לבקשת המלומד 
פופנדורף (ע״ע), ומרדכי בן ניסן מקוקיזוב כתב את "דד מרדכי" 
לבקשת יעקב טריגלנד מליידן. הספרים הם בעיקרם תיאורים קצרים 
וסכמטיים של המחלוקת בין הק" לרבניים, ובן רשימת ספרי הק". 
טריגלנד, י. וולף (ע״ע) ואחרים כתבו בעצמם היסטוריות של הק", 
ופרסמו את הנושא בין ההיסטוריונים האירופים. 

במחצית השניה של המאה ה 18 שינו 3 מאורעות את מעמד 
הק״ במזרח-אירופה: 1 ) הגירת חכמים ק״ מליטא ומוולין לקריס; 
2 ) סיפוח קרים בידי יקטרינד, 11 ; 3 ) חלוקת פולניה. מעתה היה 
רובם המכריע של הק" שם תחת שלמון רוסי ומיעוטם (בגליציה) 
תחת שלסון אוסטרי. בקרים ניכרה התעוררות קראית כבר לפני 
הכיבוש הרוסי, וב 1734 נוסד בצ׳ופום־ק!לה הדפום הקראי הראשון. 
הקהילות שם זכו לתחיה, ובמיוחד נזלו(יוופסוריה; ע״ע אופסוריה), 
וציופיט־קלה 1 - בחצ׳יסרי (ע״ע)) , שבה התיישב ב 1750 ש. מ. 
לוצקי (ע״ע). בקרים הבדיל חוק מיוחד ( 1795 ) בין ד,ק" לרבניים, 
ופטר את הק" מהמם שחל על היהודים. מנהיגיהם, רובם סוחרים 
עשירים, ובראשם בנימיו אנא (ע״ע), קנו להם מהלכים בחצר 
המושל הרוסי. ב 1827 הושוו הק" בקרים לטטרים בפטור משירות 
צבאי, וב 1828 שוחררו מפנו כל הק״ ברוסיה. ב 1863 הגיעו הק" 
לשוויון־זכויות אזרחי מלא בכל רחבי רוסיה, בשעה שמעמד יתר 
היהודים שם היה בשפל המדרגה. 

בחתירתם להשיג זכויות מהשלטון. שאפו ד,ק" להוכיח את 
קדמותם ואת קדמות יישובם בקרים. הגדיל לעשות בכך א. פירקו־ 
ביץ׳ (ע״ע), שבעידוד מנהיג ד,ק" בקרים ("חכם"), שמחה בבוביץ׳ 
(ע״ע), החל, ב 1839 , לחפש אחר עתיקות. ממצאיו, שרובם הוכחו 
אח״כ כמזויפים, ״הוכיחו״ שנתקיים יישוב יהודי בקרים בסאה ה 7 
לפסה־נ — שכמובן לא היה קשור עם התלמוד ועם צליבת ישו — 
שהיו חכמים ק״ בקרים כבר במאה ה 7 לסה״ג, ושהכוזרים (ע״ע) 
נתגיירו ליהדות קראית. במסעיו במזרח־הקרוב אסף פירקוביץ׳ כ״י 
רבים והביאם לרוסיה, ובכך תרם להתפתחות חכמת ישראל (ע״ע) 
ולחקר ד,ק" וספרותם. חלוצי מחקר הק", ש, פינסקר, א. א. הרכבי, 
ש.א. פוזננסקי וי. מן (ע׳ ערכיהם), הרבו לשאוב מאספיו, שרובם 
נמצאים כיום בספריית לנינגרד. מאידך־גיסא, העמיקה פעילותו 
את הפירוד בין הק" לרבניים. גם בגליציה האוסטרית השיגו חק" 
בסוף המאה ד, 18 הנחות ממסים שהוטלו על היהודים, בזכות הטענה 
שדתם שונה, אולם עניין זה נשאר בלא רושם מחמת מספרם המועט 
שם. 

במאה ה 19 נצטמצם יישובם בליטא ובפולניה והתרחב בדרום־ 
רוסיה ובקרים; וייזכרו: אודסה, ניקול,יב, מרסון, ר^טרינוסלב 
וחרקוב. בגזלו (יוופטוריה) פעל דפוס עברי '( 1833 ), ובו נדפסו 
עשרות שנים חיבורי יסוד קראיים. במאה ה 19 עדיין ניכרת יצירה 




<3 


קראי! 


44 


ספרותית מקורית, בספרו "אור 
הלבנה" הציע יצחק בן שלפה 
(,.החוזה") מצ׳ופוס־קלה, תי¬ 
קונים חשובים בלוח הק" (ר׳ 

להלן), י. ל. לוצקי (זר*) 

חיבר את "סירת בסף", דוד 
קוקיזוב חיבר את "צמח דוד", 

ובנו, יהודה קוקיזויב, עסק 
בענייני הלוח. בסוף המאה 
ה 19 נאמד מספר הק" ברוסיה 
ב 12,000 נפש. התרחקותם 
מהרבניים והמעבר מהלהג 
הססרי המיוחד להם לשפה 
הרוסית, גרמו להתבוללות. זמן 
קצר לפני מלה״ע 1 היו נסיר 
נות קצרים להוציא כ״ע קראי ברוסית ("קראימסקאיה ז׳יזן", 
מוסקווה, 1911 : "קראימסקויה סלובו״, וינה, 1913/4 ). 

התארגנות קהילות הק" במזדח־אירופה היתה בתחילתה 
על בסיס מקומי. בראש הקהילות עמת "שופטים", שנבחרו בידי 
הקהל ואושרו בידי המושל. תפקידם היה לשפוס בעניינים אזרחיים 
ולייצג את העדה בפני השלטונות ובפני הוועד הארצי (הרבני) 
בענייני מסים. מסוף המאה ה 16 ידוע על התארגנות הק" בליטא 
בוועד ארצי, דוגמת הוועד הרבני. הוועד עסק בעיקר בענייני ארגון 
הקהילות, חלוקת נטל המסיס, גבייתם והעברתם לוועד הרבני. 
ענייני הפסיקה וההנהגה הדתית היו נתונים בידי אבות בי״ד, דיינים 
ו״חזנים". שבראשית התקופה היו תלויים במידה רבה במרכז 
שבקושטא. גם בין אלה קמו מדי־פעם מנהיגים שתחום פעילותם 
חרג מהקהילה המקומית, 

בקרים שימש מסוף המאה ה 18 ה״חכם" כראש החילוני של 
קהילות הק" וכנציגם בפני השלטונות. בענייני הלכה תשוב להזכיר 
את הוועידות של דיינים, חזנים וחכמים ק", שהתכנסו בדרום־רוסיה 
במחצית השניה למאה ה 19 , כדי להגיע לעמדות מוסכמות בשאלות 
שעמדו על הפרק. ובייחוד בשאלת קביעת הלוח ע״פ החשבון. רק 
כעבור עשרות שנים קיבלו הק" בארצות האסלאם חלק מהחלטות 
הוועידות ההן (כגון איסור החיתון עם הרבניים). 

גם בארצות האסלאם מאופיינת התקופה בירידה. מספר הקהילות 
הצטמצם, ובסוף התקופה בולטת קהילת קהיר בלבד, שגם בה לא 
פעל אף יוצר מקורי אחד. עם־זאת ניכרים בקהילות אלה דבקות 
במורשה ומאמץ לשימורה. עשירי הק" וסשכיליהם דאגו להעתקת 
הפירושים וספרי־המצוות מ״תור הזהב", וביותר הצטיינו בזה בני 
משפחת פירוז (בעיקר בקהיר ובדמשק במאות ה 16 —ה 18 ) ומשה 
בן אברהם הלוי (בקהיר ובירושלים במחצית השניה למאה ה 19 ). 
גילוי כתה״י הרבים שהיו שמורים במזרח בידי חכמים, אספנים 
וסוחרים, מש. מונק (ע״ע) ואילו, והעברתם לספריות באירופה 
תרמו הרבה לחקר הק". 

5 . לאחר פלה״ע 1 נמצאו ד,ק" של ליטא וגליציה בתחומי 
פולניה ואלד, של דדום־רוסיה וקרים — בתחומי בריהימ. היו נסיונות 
לטפח מרכז ק״ בווילנה. יש ידיעות, כי במלה״ע ]] לא פגעו הנאצים 
בקיבוצי הק" בפולניה ובקרים, לאחר שקבעו כי אינם יהודים 
מבחינה "גזעית". מבריה״מ מעטות הידיעות על גורל ד,ק", אך נראה 
שההתבוללות פוגעת בהם. בינואר 1959 נמנו שם 5,727 ק" (במפקד 
זה נמנו 2,267,817 יהודים). במצרים חלה התעוררות בין שתי 
מלה״ע. באמצע המאה ה 20 היה מספד הק״ שם כ 10,000 נפש, 
ומהם שהשתתפו גם בפעילות ציונית, רובם עלו לישראל בשנים 
1950 — 1960 . משד, מרזוק, מ״הרוגי המלכות" במשפט "מחתרת 
קהיר״ ( 1955 ), היה קראי. 


6 . בישראל מרוכזים כיום רוב הק״ בעולם — למעלה 
מ 10,000 נפש — בעיקר ברמלה (.,המרכז הארצי"), ביישובים 
מצליח ורנן, ובערים אשדוד, אפקים, עכו, באר-שבע ובת־ים. 
בראשם עומד "רב ראשי", ואת הקהילות מנהיגים "חזנים". לעדה 
בי״ד לנישואין וגירושין, ואולם מעמדו אינו מעוגן בחוק ופעולתו 
מותנית בהסכמת הצדדים. במשך השנים המליצו ועדות ומוסדות 
ממלכתיים שונים לתת לק" מעמד חוקי של עדה עצמאית, ובכלל 
זה בת״ד שפסקיהם יהיו מוכרים, ואף הונחה בעניין זה הצעת־חוק 
על שולחן הכנסת, ואולם, עד־היוס ( 1977 ) לא נתקבל החוק. וכבר 
אירע שע״ם דרישת אחד הצדדים ביטלו בת״ד אזרחיים, באופן 
חד־צדדי ומוחלט, פסקי בי״ד קראי. הק" בישראל הדפיסו מחדש, 
מלבד סידורים, כמה טכסטים חשובים בעברית, בעיקר פירושי 
תורה וספרי מצוות, והם מוציאים ירחון משוכפל, "דובר בני מקרא". 
וו" להלן, מעמד אישי. 

ג. יסוד ההלכה הקראית היא, לכאורה, התורה שבכתב, 
ולמעשה כל ספרי המקרא, כמקור יחיד. ואולם במציאות לא כך היה 
כבר מימי ענן, שכן הכתובים צריכים ביאור, והסקת ההלכה מהם 
ניתנה לשיקול־דעתו האישי של כל פוסק. שימשה לכך הטכניקה 
של "החיפוש", ולענן יוחסה המימרה "חפישו באורייתא שפיר" 
(חקרו בתורה היטב). לעתים הגיע ענן בחקירותיו לזרויות, כגת 
בגזירת "גדי" שב״לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמי כג, יט ועוד), 
משורש "מגד", ע״פ סמיכות האיסור למצוות ביכורים. לעתים, 
כגון בעניין "עין תחת עיף, או "ממחרת השבת" (ר , להלן), דבקו 
בפשט כמשמעו (בדומה לצדוקים), וענן פירש "כי אני ה׳ 
רופאך" (שמ׳ סו, בו) לאיסור הדרישה ברופאים. ראשוני הק" לא 
ראו פסול בכך שכל אדם יגיע למסקנות משלו, ובלבד שלא יוסיף 
על מה שבתורה ולא יעבור בכך על ״לא תוסיפו״ (דבי ד, ב); 
זהו "ההקש", שאחרי הכתוב ("כתב", "שסע", "משמע") הוא השני 
בשרשי המצוות של הק" ומוסכם על רובם. אכן, כבר מקדם נהגו 
בין הק" הלכות שאי־אפשר היה לתלותן באחד משני שרשים אלה, 
והדסי מביא את דעת סהל בן מצליח, שלפיה נודעות המצוות ב 4 
דרכים: 1 ) ״חכמת הדעת״ — המצוות השכליות הידועות באינטו¬ 
איציה; 2 ) ״משמע״ — פשט הכתובים הנודעים בהתגלות; 3 ) 
-הקש״; 4 ) ״עדה״ — מה שכל העדה הסכימה עליו. במשך הזמן 
נעשו 4 הדרכים מוסכמות על רוב הק". כל המצוות הנמשכות 
מהשורש הראשון כתובות ממילא בתורה, ועניינו העיקרי הוא 
אפוא בתורת-ההכרה וכיסוד עיוני להקש. הפוסקים הק", החל 
בקרקסאני, פיתחו מאד את ההקש. נקבעו מידות וכללים. ולמעשה 
נתקבלו רוב המידות שהתורה נדרשת בהן (ע״ע) — אלא שהוסיפו 
עליהן רבות. ענייו "העדה" כרוך בקשיים, שכן הודאה בדברים 
מוסכמים המועברים מדור לדור, כמוה כהודאה בתושבע״ס (שהיא 
"מצוות אנשים מלומדה", יצירת בשר-ודם). שורש זה כונה גם 
״סבל הירושה״, או ״העתקה״ (ואפילו: "קבלה"). נקבע שההלכות 
הנמשכות ממנו אינן מחייבות בלא אסמכתא כלשהי בכתוב, ובמקרה 
כזה מותר לנהוג לפיהן בתנאי שאינן סותרות מפורשות את הכתוב. 
הלכות רבות בדיני מילה וסימני שחיטה ורשימת העופות הטהורים 
מבוססים על "סבל הירושה". 

בהתפתחות ההלכה הקראית בולטת נטיח גדלה והולכת לאחידות 
— כנגד העקרון הקדום של הפסיקה האישית — ומעבר מהחמרה 
ומשלילה מוחלטת של כל דבר רבני אל הקלת-מה וקליטת הלכות 
רבניות. ההלכה הקראית מוכרת כיום משני מקורות עיקריים: 
ספרי מצוות ופירושי תולה. להלן עיקרי העניינים הנוהגים בימינו. 

1 . הלוח (זרע). הק" דחו את שיטת החשבון וביקשו להתבסס 
אך־ורק על ראיית הלבנה לקביעת ראשי-חדשים ועל ראיית "האביב" 
(ראשית הבשלת השעורה) לצורך עיבור השנה. מכאן השתמע 
ביטול כל ״הדחיות״. נקבע, שאם המולד נראה בליל ה 30 , החודש 






45 


קראי ש 


46 


חסר, ואם לאו, החודש מלא ממילא. אליה בשיצ׳י אף פיתח לוחות 
משוכללים להסברת הדרו הנכונה לראיית "המולד". התפשטות 
הק״ לצפון־אירופח יצרה קושי ניכר בענייו ״האביב״ — שמלכת¬ 
חילה חייבה ראייתו בא״י דווקא — ושוב לא הקפידו בזה בל-כך. 
גם ראיית "המולד" היתד, כרוכה בקשיים אקלימיים. בתחילת המאה 
ה 19 דרש יצחק בן שלמה ("החוזה") לאמץ את שיטת החשבון. 
והצעותיו — שנדחו תחילה בתקיפות — היכו שרשים באמצע המאה 
ה 19 ; לבסוף הונהגה מעין פשרה שלפיה מבוסס הלוח על חשבון, 
וזה, מצדו, מותאם לתצפיות. ואולם, למעשה קשה לשנות ע״פ 
תצפיות בלוח הנדפס מראש. עם־זאת לא קיבלו הק" את "הדחיות". 
ופסח (ובעקבותיו שאר המועדים) יכול לחול בכל יום בשבוע. 
בגולה אין יום־טוב שני. 

2 . שבת, חג ו מ ו ע ד. הק" הראשונים החמירו מאד בדיני 
שבת. הם אסרו להשאיר אש דולקת מערב־שבת, לצאת מהבית 
בשבת (אלא לתפילה ולצרכי הגוף), ואף למול בשבת. מתחילת 
המאה ה 11 ואילך הקלו בחלק מאיסורים אלה. הותר להדליק נרות 
לשבת, וחלק מפגסקי יה״ב הכירו ב״תחום שבת״ הרבני של 2,000 
אמה. ברם, ככלל. גישתם להלכות שבת נוסה לחומרה עד ימינו. 
בראש-השנה אין ד,ק" תוקעים בשופר. בסוכות אינם נוטלים את 
"ארבעת הפינים"! אלה פשפשים להם לנוי סוכה (לפי ענן: לבניינה) 
וביהכ״ג (ע״פ נחמ׳ ח, מו). "פרי הדר" אינו אתרוג דווקא,. ו״בפות 
תפרים" הם ענפי דקל פתוחים. אין הק" חוגנים את החנוכה. פורים 
נחוג יומיים, ובשנה מעוברת באדר א׳. בענייו ספירת־העומר 
ושבועות קיים אחד מצדדי הדמיון היחידים בין ד,ק" לצדוקים 
(ולשומרונים). הם מפרשים ״ממחרת השבת״ (ויק , כב, טו) — 
יום א׳, וע״ב הל שבועות לעולם ביום א׳! אם חל פסח ביום א׳ 
מתחילים לספור ברביום. לק״ 4 צופות וכולם קשורים בחורבן 
הבית־ד,ראשון: ״צום השביעי״ (־= צום גדליה) — כ״ג בתשרי! 
״צום העשירי״ — י־ בטבת! ״צום הרביעי״ — ם׳ בתמוז! "צ 1 ם 
ההמישי״ — ז׳ וי׳ באב (ע״פ מל״ב בה, ח < ירמ׳ נב, יב). 

3 . עריות. במאות הראשונות אסרו הק" נישואי כל קרובים, 
ואפילו קרובי־חיתון. עקרון זה כונה "דיבוב" (המרכיב איסור על 
חברו), והם הגיעו אליו בררו "הקש ההקש". נראה כי הריכוב 
כמעט שביטל בל אפשרות של נישואין בין הק" לביו עצמם. בראשית 
המאה ה 11 בוטל האיסור למעשה בידי יוסף אלבציר וישועה בן 
יהודה. הם קבעו כללים,שביסודם איסור קרובי-הדם של האם(גם בת 
אם־חורגת מבעלה הראשון), האשה (ע״פ זה אסרו את היבום [ע״ע!) 
והבת, כל קרובי־הדם של קרובי האשד" בל הנקבות שהן קרובות־דם 
של האב או האח או הבן. וכן נישואין בין קרובי-דם לקרובי־דם, כגון 
אב ובן הנושאים שתי אחיות. אסורי-היתון — כל קרובי-הדם שלהם, 
בין ברורות שלפניהם ובין בדורות שלאחריהם, אסורים לעד. 

4 . מאכלות אסורים. אכילת בשר בהמות וחיות היא 
למעשה כנהוג בין הרבניים, אך בענייו העופות רבו המחלוקות בין 
הק״. כיום מקובלת אצלם הדעה שרק 7 סיני עופות שנוהגים לגול 
בבית מותרים. דגים - כל שסימניהם נראים — מותרים. סימני־ 
השחיטה העיקריים בבהמות הם כמקובל על הרבניים, אך בפרטי 
הטרפות נבדלים הק". סימני-השחיטה בעופות כסימניהם בבהמות, 
ולפיכך אין הק" אוכלים עופות משחיטת הרבניים. בן־פקועה אסור 
מחמת ,.אותו ואת בנו", והאליה אסורה כחלב. נתקבל האיסור 
לבשל בשר בהמה בחלב ולאכלו, אך לא האיסורים המשתלשלים 
ממנו. פאות שנים החמירו הק" שלא לאכול בשר ושלא לשתות 
יין — כאבל על חורבן ביח־המקרש. 

בתחילה נהגו הק" בכל דיני טומאה וטהרה שבתורה, פרט לפה 
שקשור במקדש בלבד, ואף נמנעו מלקבור מתיהם במו-ידיהם. כן 
החמירו מאד בדיני נידה ובעל-קרי ואסרו עליהם להיכנס לביכ״נ 
לפני שטבלו. כל הנכנס לביכ״נ חייב לרחוץ ידיו ורגליו. 


5 . תפילה. ענן הודה שהתפילה באה במקום הקרבנות, וע״כ 
ארגן את בתהכ״נ בדוגמת המקדש. את "סדר קרבן התמיד" קראו 
כוהנים מספר־תורה, ובשבת ובחג קראו גם את קרבנות היום. 
"שיר של יום" קראו הלויים, ו״משמרות" ישראלים ענו בברכות 
מתוך תהילים. סדר זה נשנה בבוקר ובין־הערביים. התפילה נתבססה 
על מזמורי תהילים, ולוותה קידות, בריעות וכיו״ב. ענן חילק את 
התורה ל 25 פרשיות. שנקראו במחזור חצי־שנתי. את עיקרי סדר־ 
התפילה של ענן שימרו הק", אף ששינו בו לא־פעט. הסדר כיום 
מבוסם בעיקרו על מה שקבע אהרן בן יוסף, בעל "המבחר" (המאה 
ה 13 ). בחול מתפללים — בעיקר מתוך תהילים — וקוראים קריאת־ 
שסע בוקר וערב. בשבת ובחג נוספת תפילת צהריים (מוסף). 
קריאת־חתורה היא במחזור שנחי רבני (המתחיל אחרי שמיני- 
עצרת), אך סדר ההפטרות שונה. הק" שללו ברכות "בשם ומלכות" 
כנוסח חז״ל (בעיקר "שפונה עשרה"), אולם בסידוריהם יש לא 
מעט כאלה. נאמרים פיוטים רבים מאד (גם רבניים), בייחוד בשבת 
ובחג. בטלית מתעטפים הק" כיום רק בביהכ״נ, בוקר וערב, והם 
מכילים בציצית פתיל תכלתח אין אצל הק" תפילין ומזוזות. 

ד. באמונות ודעות לא בחלקו הק" על הרבניים בעיקרי 
הדברים. מראשית המאה ה 10 אימצו את שיטת הכלאם (ע״ע) 
בנוסח המעתזלה (ע״ע) לניסוח עמדותיהם. מאותה המאה אין 
בידינו משנה שיטתית, ויש ללקטה מהקדמות לספרי מצוות 
ומפירושי מקרא. במאה ה 11 ערך יוסף אלבציר (ע״ע) את הדברים 
בספרו "אלמחתוי" ובחיבורים אחרים, והם הבסיס לכל ספרות 
ההגות הקראית, שלסיכומה המחייב נחשב ם׳ "עץ חיים" לאהרן 
בן אליה ("האחרון"). בדומה למעתזלה נתנו הק" לשכל קדימה 
ברורה, אלא שההילוה גם על המשפט הדתי. הם טענו נגד רס״ג 
וההולכים בדרכו על שחילקו בין האמונות לבין ההלכות, שבהן 
לא נתנו לשכל ("הקש") ריבונות. הק" התרחקו מביטויים מגשימים 
של האל, והרבו לטעון נגד ספרות הפיסתורין הרבנית, שבביטויי 
ההגשמה שבה ראו ע״ז ממש. לעתים הבליטו הק" פולמוס זה 
בהגזמה רבה. כדי להוכיח שגם בתהום המחשבה הם חולקים על 
הרבניים. עיקרי אמונה (ע״ע) נוסחו כבר אצל הדסי ("אשכול 
הכופר״, א״ב, ל״ג—ל״ד). והם: 1 ) ה , ברא את הבל בחכמתו! 

2 ) ה׳ קדמון, יחיד, יכול, יודע. נמצא וחי (תארי עצם) ואינו גוף! 

3 ) העולם נברא; 4 ) ה' שלח את משה ושאר הנביאים: פשה עולה 
על כולם: 5 ) שליחות ה׳ היא התורה! 6 ) חובה להבין את כל 
התורה לאשורה בלשונה (לשון הקודש): 7 ) המקדש הוא משכן 
כבוד־ה׳ לעולם! 8 ) האמונה בתחיית־המתים ובישועת ישראל 
באחרית־הימים. המשיח אינו נזכר בפירוש, אך אין שום ספק לגבי 
מקום המשיח באמונתו של הדסי; 9 ) ה׳ עתיד לשפוט בצדק את 
כל בני־האדם ע״פ מעשיהם! 10 ) שכר ועונש. אליה בשיצ׳י ניסח 
עיקרים אלה בשינויים, ולמשיח הקדיש עיקר לעצמו. ניסוח שונה 
נתחבר בערבית בידי הדיין ישראל בן שמואל המערבי (במצרים. 
במאה ה 14 ). 

ה. לשונות ה ק *. ענן כתב את ס' המצוות בארמית, ובזה 
נשאר קשור למסורת היהודית הבבלית הוותיקה. בנימין הנהונדי 
(המאה ה 9 ) כתב בעברית, ומאז לא שבו הק" עוד להשתמש בארמית, 
ואף שטרותיהם כתובים עברית. רוב יצירתו של אלקומסי היא 
בעברית, אלא שלשונו כבר מושפעת מאד מהערבית. מקרקסאני 
ואילך נכתב רובה המכריע של ספרות הק" בארצות האסלאם 
בערבית (להוציא פיוטים). ואולם. בניגוד למקובל בין היהודים 
שם, כתבו הק" באותיות ערביות! ואפילו עברית כתבו כך, בין 
בסידורים ובחומשים. שלשונם עברית, ובין בפירושי מקרא. זו תופעה 
יחידה-במינה בתולדות שתי השפות. והיא רווחה בין הק" מסוף 
המאה ה 9 ועד למאות ה 12 —ה 13 . יש מי שחלה זאת בהתבוללות, 
אולם הבקיאות בתרבות העברית שנדרשה מקוראי טכסטים אלה 






47 


?ראי: 


48 


מרחיקה הסבר זה. גם ההלכה הקראית הקדומה דחתה מגע עם גויים. 
לא ידוע למה שבו הק" לכתוב (עברית וערבית) באותיות עבריות. 
הקי, בדומה לרבניים, סיגלו לעצמם גם את השפה הפרסית, ותעודות 
בפרסית באותיות עבריות מצויות התל במאה ה 10 . 

היצירה הקראית בביזנסיון ובאירופה מאופיינת בסגנון עברי 
שראשיתו במתרגמי המאה ה 11 , בולס מספר רב של מלים. מונחים 
וביטויים יווניים, ואפשר שהק" שם דיברו יוונית! ניכרת גם ידיעתם 
נספרות יוונית עיונית. נקרים ובמזרח־אירופה סיגלו הק" לדיבורם 
ולתרגומים עממיים של התורה וספרי דינים להג סטרי, שכתבוהו 
באותיות עבריות. באיזור זה לא היתה משינה להתבולל בסביבה 
עד סוף המאה ה 19 , כאשר תססה הרוסית את מקום הטטרית. 

בישראל משתכחת הערבית נין הק" יוצאי מצרים, הספרים 
נדפסים כולם בעברית והדור הצעיר מתחנו על הספרות שנכתבה 
בעברית בביזנטיון ובמזרח אירופה. חג. ג. 

ו. המוסיקה הקראית נקבעה בעיקר ע״י שני גורמים: ההטרו¬ 

גניות האתנית וההומוגניות הדתית. אולם, יש להניח שלא היתה 
מנותקת מהשפעות הסביבה ועל־כן ניחן לאתר בה מסורות ביזנטיות, 
ספרדיות, סלוויות וערביות. מ״מ, המסורת היחידה הרווחת כיום 
במוסיקה הקראית שאונה כולה ממצרים ומרכזה בעיקר בישראל. 
מסורת מוסיקלית זו באה על ביטולה בתפילות השנת והחגים 
ובקריאת התורה וההפטרה. "סידור התפילות כמנהג היהודים 
הקראים" משופע מזמורי תהילים, פיוטים ושירים מאת משוררים ק" 
(שמואל החזן. מרדכי מטרוקי. משה הלוי הקטן) ואף מאת משוררים 
רבניים (ר׳ יהודה הלוי, יהודה אלחריזי ואחרים) שזכו להערכת 
הק". הפיוטים מושרים באינטונאציה המסה להקראה ולשירה נאחד. 
התפילות הקראיות מושתתות על טון מרכזי ומושרות בד״כ בקו 
מלודי רציף ובלי מעברים חדים. פיוטי החגים, ובמיוחד אלה של 
שמחת תורה ("אשריכם ישראל", למשל), עשירים יותר מבחינה 
מלודית ומבחינה ריתמית. הפיוטים, כדוגמת הפיוט "אקרא בשיר 
וזמרה", מושרים ע״י החזן והקהל לסירוגין, כאשר החזן שר את 
הבתים השונים תוך אלתור השינויים הריתמיים והקהל חוזר על 
הפזמון. בקריאת התורה מסתייעים הק״ ב 21 טעמי מקרא (ע״ע) 
כשהם מתעלמים מ״שלשלת". "מרכא כפולה", "תלישה קטנה", 
"ירח בן יומו" ו״מונח לגרמיה". ה״אתנח" הקראי חסר מוטיוו מלודי 
ברור ודומה יותר להנמכת קול הדיבור, ואילו ה״פזר גדול" מגיע 
עד הטון השביעי, ואילו "רביע" עד לאוקסווה. בקריאת ההפטרה 
מקפידים הק* על שמונה טעמים! תוך התעלמות מיתר סימני 
ההטעמות הם מלכדים את כל שאר חלקי הסבסט לשמונה מוטיווים 
החוזרים בתכיפות בעת הקריאה. השירים העשירים ביותר מבחינה 
מלודית הם השירים המושרים בחגיגות חתונה ונרית־מילה, אבל 
הביטוי המוסיקלי הנעלה ביותר מצוי בשירים האמנותיים כדוגמת 
השיר "קראתי בקולי" המיוחס לדוד חושני, מוסיקאי קראי שפעל 
במצרים בראשית המאה ה 20 . סל. הו. 

ז. ה ק " במסגרת תולדות ישראל. הק" לא ראו 
עצמם מחוץ לכלל ישראל. ואף שטענו נגד ההנהגה היהודית כי 
המציאה את החושבע״פ וגם שעשתה זאת בכוונת זדון להשתלט על 
העם. וגם שהיא עושקת אותו. ראו הק" את ייעודם לפעול מבפנים 
להחזיר את העם אל דרך האמת. אכן, מבחינת תו״י נגלות היו הק" 
בד״ב שותפים לגורל, לטוב ולרע, לכל היהודים. נראה שהרמזים 
על ענן, שביקש להציג את דתו בפני השלטונות כדת אחרת, הם 
מוגזמים, וכוונתם להשחיר את פני הק", הידיעות על הק", כאילו 
גברו על הרבניים בירושלים בתחילת המאה ה 10 והציקו להם 
נעזרת השלטונות, אף הן אינן ברורות. המקרה הנרור־ביותר שנו 
הוציאו עצמם הק" מגורל כלל-ישראל הוא ברוסיה ובגליציה בסאה 
ה 19 (ר׳ לעיל). הגזירות שהוטלו על היהודים בארצות האסלאם 
כרי להבדילם, חלו גם על הק", והוא-הדין בהמרות־דת כפויות. ק" 


שהגיעו לשררה השתדלו למען ק" ורבניים נשווה. גירוש היהודים 
מליטא ב 1495 כלל גם את הק", דהק" גם שילמו את המסים שקבע 
"ועד ארבע הארצות" בליטא ובפולניה. נישואין בין ק" ורבניים 
לא חיו נדירים ביה״ב, ובכתובה המיוחדת לכך נקבעו תנאי שלום־ 
הבית של הזוג, אולם רבים מהפוסקים האחרונים נטו לאסרם. הק" 
נמנעים מכך רק בעשרות השנים האחרונות, מחשש השפעה רבנית, 
עם־זאת יש להזכיר את המסורת, שגאוני א״י החרימו את הק" 
מדי שנה, בהושענא רבא. על הר הזיתים, ואת הגדר שראה בנימין 
מטודלה בין שכונות הק" והרבניים נקושסא. ידוע גם הפולמוס 
בין רבני תורכיה. בסוף המאה ה 15 . נשאלת הוראת ק", ובייחוד 
הוראת תלמוד לק״. נמצאו אף פוסקים (בדורות האחרונים: ר׳ יעקב 
עמדן) שראו בק" גויים גמורים. לדעת הרמנ״ם (ע״ע משה בן מימון. 
עמי 540 ) ראוי לקרב את הק" ולהשתדל להחזירם בתשובה. וראוי 
לבקר את חוליהם, לקבור את מתיהם ולמול את בניהם — אפילו 
בשבת — כל־עוד אינם מחרפים את התושבע״ס בפומבי. נמצא, 
שהק" הם תופעה בלתי־נפרדת מההיסטוריה היהודית ובתוכה. בחיי 
המעשה היו חלק מעם־ישראל, ורוב הרבנים הסכימו לראותם כך — 
עם כל ההסתייגויות ההלכתיות—כל־עוד לא נטו להרחיב את עדתם 
ננוח. עקרון זה משתקף בהתמתנות סגנון הפולמוס במזרח כבר מסוף 
המאה ה 10 (אפיינית הפניה ז ,.אחינו בני ישראל״, ואח״כ: "אחינו 
הרבניים") מחד-גיסא, ובפעולתם התקיפה של חכמי ספרד בסאה 
ה 11 מאידך־גיסא. עם־זאת, ביטול ההפרדה בין ק" לרבניים הוא 
כיום בלתי-אפשרי, משום שד,ק" אינ׳ם רוצים בזה כלל, ובגלל 
הבעיות ההלכתיות הסבוכות הכרוכות בדבר. מעמדם כחלק מעם־ 
ישראל מסביר מדוע נשארו במיעוטם, אך קשה יותר להסביר מדוע 
נעצרה התפתחותם בתוך העם היהודי נשלב כה מוקדם בתולדותיהם. 

ח. חקר הק״ בסאה ה 20 . החשוב בין חוקרי הק-ת — 
אתרי מניחי־היסוד במאה ה 19 — הוא ש. א. פוזננסקי (ע״ע). אח 
עבודותיו סיכם ב 3 חיבורים: 1115 :>מ 0 קק 0 עזגז!>ז!״ 1 :, £3,3,1 מדד 
! 0301 11311 ) 3 'ב 5 . 8 )ס ( 1908 ) ! הערך ! 3 ) £3,31 בתוך 114 !;> 1 !ק 10 :וץ:) 1 !£ 

! £1811 1 >ז!נ ת 0 ;!)! 1 ־ 8 )ס (כרך ¥11 . 1914 ) "ואנציקלופדיה לתולדות 
בני מקרא" (ערוכה לפי שמות אישים), ננ״י בעזבונו. אחריו יש 
לציין את יעקב מן (ע״ע), שבכרך השני של י!!!!! 8111 31111 76x15 
( 1932 ) אסף תעודות רבות מאד, שחלקן הגדול חשובות לתולדות 
הק״ במזרח־אירופה (בראש ההדפסה החדשה ( 1972 ] של הכרך 
הראשון הוסיף גרשון כהן מבוא מקיף, הכולל סקירה מפורטת על 
התפתחות חקר הק"). ל. נמוי תרם לחקר הספרות הקראית והכרתה. 
הן בהוצאת ספרו של קרקסאני ובתרגום חלקים סמנו לאנגלית, והן 
בקובץ התרגומים־המוערים לאנגלית מתוך הספרות הקראית לדורו¬ 
תיה — ע 108 ס 1 ]ז״\/ 6 ז 31 ז £3 ( 1952 ). ר. מאהלר, בספרו ניידית 
״די קאראימער״ (עברית: ״הקראים״, 1949 ), עשה נסיון לחבר 
היסטוריה כוללת של הק" מנקודת השקפה חברתית מסוימת. נסיונות 
למחקרים מונוגרפיים על קהילות הק" בארצות מסוימות עשו מ. 
בלבן ור. פאהן(בעיקר: ם׳ הק", תרפ״ו) בכתביהם על הק" בפולניה, 
אולם מונוגרפיה מודרנית מקיפה כתב רק צ. אנקורי — 7110 
11 זנ 111 ״ 23 צ 8 ״ 1 5 :>] 31 ז £3 ( 1959 ). למחקרו השיטתי של 1 :>״:>£ . 0.8 
על ההלכה הקראית ( 1913 ), שפורסם רק בחלקו, לא נמצא ממשיך. 
חיבור זה, יתד עם ספרו של פוזננסקי ועוד מספר מחקרים יסודיים 
קיבץ יחד וו!! 81,111,31 .? בקובץ 1165 ! 8111 £3,3116 ( 1971 ). בל 
החיבורים שנמנו כאן כוללים ביבל , נרחבת. חג. ב. 

ט. המעמד האישי בישראל. אף שהק" פרשו מכלל 
ישראל, "הרי ישראל הם" (שו״ת הרדנ״ז, ח״ד, סי׳ רי״ט). מכיוון 
שמוצאם מזרע ישראל, אך לדעת נמה פוסקים הם נחשבים כ,.ספק 
ממזרים״ (ע״ע ממזר, עמי 807 ), שנן נישואיהם נעשים "כדת משה 
וישראל", ואילו בגירושין הם משנים ממטבע הגט. ולפיכך גרושתם 
נחשבת כאשת־איש לפי ההלכה, ובניה מן השני, וכל צאצאיהם, 



49 


קרא־ם — קראן 


50 


ממזרים! כל אחד מחק" נחשב אפוא ל״מפק ממזר", שמא באו 
אבות־אבותיו לידי גירושין. וכך פסק הרמ״א (שו״ע אהע׳זז, מי׳ ד, 
ם״ק ל״ז): "הקראים אסור להתחתן בם, וכולם הם ספק ממזרים, 
ואין מקבלים אותם אם רוצים לחזור". 

אמנם. לדעת הרדב״ז (ע״ע דוד בן זמרא) אין נישואי הק" 
נשרים, מאחר שעדיהם פסולים לעדות, ובהעדר קידושיו אין נפקותא 
לגירושיו ואין חשש סממזרות (שו״ת הרדב״ז, שם, ועוד). את התר 
החותון התנה הרדב״ז בכד שהקראי יקבל עליו לחזור ליהדות 
ולהלכה. בך נהגו רבני מצרים הלכה למעשה עד דורנו, אך ברוב 
תפוצות ישראל, ובייחוד בקהילות אשכנז, נאסר החיתון. 

גם לפי ההלכה הקראית אסור החיתון עם יהודים לא־קר", בשל 
איסורי עריות שאינם נוהגים בהלכה הרבנית (כגון בת-אחות). 
באופן שכל יהודי לא־קראי נחשב בעיני הק" כ.,ספק ממזר". 

עם קום מדינת־ישראל נשאל הרב־הראשי הספרדי, ב. צ. מאיר חי 
עזיאל (ע״ע), "אם... ראוי להשיבם ולקרבם לצור מחצבתם בקהל 
ישראל", והשיב כי ,אם תבוא לפנינו שאלה של קהילה שלמה 
שרוצים להסתפת אל קהל זד, בקבלת תורה שבעים וחקירות חכמים 
בלב שלם ותמים, יש צורד לדון במועצת גדולי התורה ועמודי 
ההוראה לרחק או לקרב" (משפסי עוזיאל. מהדו״ת, ירד, א', 
סי׳ ס״ג). קו זה נקט גם הרב־הראשי הספרדי יצחק נסים (ע״ע) 
בעדותו בפני הוועדה הציבורית — בראשות פרום , מ. זילברג, סי 
שהיה מ״מ נשיא ביהמ״ש העליון — שנתמנתה לבדוק את המעמד 
האישי של הק". עכ״פ פתרון זה אינו אקסואלי, נוכח התנגדות העדה 
הקראית, המעוניינח להמשיך בקיומה הנפרד. 

למרות נסייתם של חלק מגדולי הרבנים הספרדים כיום להקל. 
היתד, העמדה העקרונית של הרבנות הראשית לישראל לאיסור, 
והיא קבעה במפורש, כי אין להתר "בני ישראל" (ע״ע) "כל קשר 
עם שאלת חיתון עם ק"". הללו דינם שונה לחלוטין ומפורש 
בשו״ע, אה״ע. סי׳ ד". אעפ״ב ערכו רבנים מעדות המזרח, מדי- 
פעם. נישואין בין יהודים לק", ובייחוד נהג כך הרב נסים אוחנה, 
רבה הספרדי של חיפה (ר ׳ ספרו "נאה משיב", חלק אח״ע, סי׳ ב׳). 
בעקבותיו החליט ביה״ד הרבני האזורי בחיפה במקרה אחד להתיר 
נישואי קראי ליהודיה לאחר שהרתה ממנו (ור׳: ד. שלוש, בני 
עמי, תשל״ז, ענד קמ״ז, קנ״ו■—קנ״ט). כיום נוטים הרבנים הראשיים 
לישראל עובדיה יוסף ושלמה גורן לעמדת המקילים, ובדבריהם 
בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת (תשל״ו-תשל״ז) התנגדו 
להצעת חוק שיפוט בת״ד יהודים ק" בנימוק שיש במסגרת ההלכה 
דרכים להתיר, בתנאים מסוימים, את החיתון עם הק", במיוחד לדעת 
הרב עובדיה יוסף לגבי הק" יוצאי מצרים, המהווים את רוב העדה 
בישראל. מ. קור. 

ש. אסף, לתולדות הק״ בארצות הסזרה (בתוך: באהלי יעקב. 181 — 
222 ), תש״ ג 1 י. סדאוור■ גלגולי השכונה היהודית בירושלים בתקופה 
הערבית (ציון, יי׳ב), תש״ז! א. דותן, האמנם היה בך־אשר קראי? 
(סיני, מ״א), תשי״זי מ. צוקי, על תרגום לב סעדיה גאון לתורה, 
תשי״ט! נ, אלוני, רשימת ספרים קראית מהמאה ה 11 (ק״ם, ל״ו), 
תשכ״א: צ- אנקורי, פרקים במשנתו המשיחית של יהודה הדסי הקראי 
(תרביץ, ל׳), תשכ״א ז י, רוזגסאל, ק" וק*ת באירופה המערבית (בתוך; 

ם׳ היובל לד׳ ח. אלבק), תשכ״ג! א. לויגשטם, פירוש קראי על התורה 
בלבוש שומרוני(ספונות, ה׳), תשכ״ד: נ. פריד, פיוס מהגניזה לתענית 
עצירת גשמים (סיני, ס׳)" קמ״א/ה, תשכ״ז; ם. אלון, חקיקה דתית, 
178 — 181 , תשכ״ה,־ א. פלדמן, חכמי ק" ב״עיר לבנה" במאה הס״ז 
(מרביץ, ל״ח), תשכ״ם: ם. קורינלדי, לשאלת סעמדם האישי של הק׳י׳ 
בישראל (מהלכים, א׳), תשכ״ס■ הנ״ל, על הצעת חוק שיפוט בת״ד 
יהודים ק״ (משפטים. ג׳), תשל״ב 1 צ. הרכבי, הק" בתקופת השואה 
באירופה (גשר, 15 ), תשכ״ם , ש. שקד, תעודה קראית קדומה בפרסית 
יהודית (תרביץ, מ״א), תשל״ב! א. שיי־בר, איגרתו של משולם בן 
קלונימוס בן משה הזקן לקושטא בדבר הק״(בתוך: ם׳ ר. מאהלד), 
תשל״ד; ח. ה, בךששון, יחס הק' בני המאה ח 10/11 לשאינם בני־ 
בריח (בתוך: ם׳ היובל לכבוד ש. בארון), תשל״ה 1 הנ״ל, דמותה של 
עדת ה״שושנים" הק" בירושלים (שלם, ב׳), תשל״ו! מ. גיל, שכונת 
היהודים בירושלים (שלם, ב , ). תשל״ו.• / 0 0 ^ #0/3 ? 771 ,ת 80 ״ 0 . 2 
ח!?£ ) 711 ,.יזו XXX71^^/^X)1970/1 י ; 

141., 511141(! 511441105 :מ 1 ) ($• 1.11111 .£ ( 1 ז £0 1/16 }ס (■!ס!!![/ 1/10 מן -... 

111 110004 0£ 1, £, £101 £40 110,71 ?($£ 0 ז) £704 4 ,. 141 ; 1971 ,(׳ x1101 
1 י א 00 £011/1 ) 1/1 }ס X11), 1971/2; 1116 }ס ) 41111114 7/16 ״ 1 ״ 
£11(1) / 110 ). 1 ( 11 .£ >. 4 ) 0 <סס 7 .צ X11) (17010010 1181100 } 83400 . 5 ;ת ), 
197*1: 5. 2)34011, ./ 50(101 0x4 1/(11 $10111 £11110() 0/ 1/1( }(! 7 .!ס , 
1957 011 ) 114 ] ) 7/1 , 17104104 .'א ; 1957 ,($! 14111 , 001418042 . 5 .י 1 ; ־ 
5(1011! 0114 / 0 ■! 1 ח 1 ו^ ) 4 ! 111 ).£ , 83111 .וי, ; 1962 ,.צ x (1 !£01(! [1111)(! 

011 ?)■0111(1■! $!£(!(! 4£ 1'1(10X1; >■€(/!((())(! 111/■ 70/1 $111( 411 1969; 

7041110/1 ' 7 / 0 ^ 800 ) 7/1 — ו/ס 01 1( 1)0(11X1(121! {)0X1 1/2( £. €0X1X111/111 , 

1/16 4!> 4[(40 80$111 0x4 ן! £1 ,.'( 1,7110058 ..ז.) 5 , 1972 ,( X7 

) 2 7£1), 1972; {. 014044, 50X1 ץ 1 ) 01 !) 2 ' 0 } / 0 ( €0X2X111X11 

) £0 ) 1/1 00 8)20X1111X1 מין 1£-£01) ()(1X11( £(10110X1 ן 0 '< 0 .){ / 0 ! 1 ■))?). 14 

. 1976 ,( 8150 0554158 } 1 ב־\ 104110 \) ) 04 ! €111 1 !( £1 ) 1/1 { 0 

,קראן (<^וכ), הספר הקדוש של המסלמים. את השם מפרשים 
כ״קריאה" או "הקראה". לפי האמונה המסלמית האורתודוכ¬ 
סית היה הק ׳ . המכיל את דברי אללה (ע״ע), קיים בשמים מעולם, 
ונתגלה למחמד (ע״ע) באמצעות המלאך גבריאל. היתה נם אמונה 
לפיה נברא הק׳ עם בריאת העולם. המדע המערב' רואה בק' פרי 
יצירתו ואישיותו של מחמד. 

תוכן. הק׳ מעצב את דר. חאסלאם בחור הדת המונותאיסטית 
האמיתית. הבאה במקום היהדות והנצרות. לכן נרחבים הם תיאורי 
ייחודו וכל־יכלתו של אללה, שברא את היקום כולו ויודע את הגלוי 
והנסתר (קראן ר: נ״ט). הכל נתון בידיו לשבם או לחסד, אך עם 
זאת הוא שופט את האדם ע״פ מעשיו. העושים את הטוב בעיני אללה 
יבואו על שכרם (י״ח: ל״א; מ״ד: נ״א—נ״ז! נ״ב: י״ז—כ״ד), ואילו 
החוטאים והכופרים דינם גיהנום (ל״ז: ם״ב—ם״ח, מ״ד: מ״ג—נ'). 
המוטיוו האסכסולוגי בולם במיוחד: יום־הדין, גן־העזץ והגיה- 
נום מתוארים בק׳ בצבעים חיים. 

היחס בין אדם לאללה תופס אף הוא מקום מרכזי בק': מן 
הססלם נדרשת אמונה באללה, במלאכיו, בנביאיו. בשליהו מחמד, 
ביום־הדין ובתחיית המתים, וכן קיום מצוות מעשיות. הלכות נוספות, 
הבאות להשתית את חיי המסלם על בסיסה של הדח החדשה. נוגעות 
לדיני אישות, ענשין. מאכלות אמורים (כגון איסור אכילת חזיר 
ושתיית יין), ציד (כגון איסור של ציד באזורים מקודשים), מסחר 
(כגון איסור ריבית), מלחמה, עדויות ונדרים ועוד. לימים היו דינים 
אלה הבסיס לתהיקה המסלמית. תשומת לב רבה ניתנת בק׳ 
ליחסים בין אדם לחברו (וע״ע אסלאם, עס׳ 972 — 978 ). 

פסוקים רבים (המושפעים בעיקר מהתנ״ך. ממדרשים ומחברית 
החדשה) מכילים סיפורים על אודות אנשים שקדמו למחמד והנחש¬ 
בים לנביאים: אדם, נח. אברהם, יצחק, ישמעאל. יעקב, יוסף, דוד. 
שלמה, יוחנן המטביל, ישו ואחרים, וכן הנביאים הערביים הוד וצאלח. 
אברהם (ע״ע, עם׳ 288/9 : אסלאם, עם׳ 955 ) מתואר כמונותאיסט 
הראשון. פעמים רבות מתואר סבלם של נביאים שונים עקב שנאת 
בני-עמם. תיאורים אלה מדגישים את הדמיון בין מצבם של נביאי 
הקדם לבין מחמד, שאף הוא היה נרדף ומנודה. עם זאת יש בק , רק 
פרטים ביוגרפיים מועטים על מחמד. 

מרובים ד,ם פסוקי הפולמוס עם היהודים והנוצרים (ע״ע אהל 
אלכתאב! אסלאם. עט׳ 956 ), שרק יחידים מהם נחשבים למאמינים 
באללה, ויזכו ע״ב לשכר (ג׳: קצ״ט: ז׳: קנ״ט). אך רוב היהודים 
נאשמים בסילוף התורה, בהכחישם את נבואת מחמד ובהצטרפם אל 
אויביו מתוך קנאתם בו(ד: מ״ד—מ״ו! ה׳: מ״א-מ״ד). כ״ב מואש¬ 
מים היהודים בהרג נביאים (ב׳: ס״ז! ג׳: קי״ב), בהפרת פי מנהי¬ 
גיהם (כגון בניית עגל הזהב: ב׳: נ״א—נ״ד! ז: קמ״ח—קנ״ב) 
ובהפרת הוקי ההורה שניתנה להם (חילול שבת, לקיחת ריבית: ז׳; 
קס״ג—קם״ו; ד׳: קפ״א). הנוצרים מותקפים בעיקר על אמונתם 
שישו. בהיות( רק נביא, הוא בנו של אללה, ההתקפה על היהודים 



51 


קראן — קראנגה, יון 


52 


חריפה יותר: כיוון 
שהתנגדותם למא¬ 
מינים גדולה מזו 
של הנוצרים (ה׳: 

פ״ב) הם נדונים 
להשפלה (ב': ס״א), 

יחס זה ליהודים 
התבטא למעשה 
בגירושם ממדינה 
(ע״ע; מחמד, ענד 
1014 ). 

מבנה. הק ׳ הוא 
ספר הפרוזה הרא¬ 
שון הכתוב ערבית 
(ע״ע). בשל צרכי 
הפולחן, הכוללים 
לעתים קריאה של 
הטכסט הקראני כו¬ 
לו (בעיקר בלי¬ 
לות חודש רמדאן 
[ע״ע]), חולק הק׳ 

בתקופה קדומה ל 30 
.,חלקים" (בערבית 
1 - פרם בצ< הלוקה זו מקו• 

(הספייה י״יע ע ' םמ י ניטי ׳ כ ״י 1537 ) בלה כיום החלוקה 

ל 114 פרקים, או סורות יחיד ^;), כשכל פרק מחולק לפסו¬ 
קים ( 141 ״. יחיד!"). הפורות מסודרות בסדר אורד יורד. כשהארו- 
כות קודמות לקצרות. ישנם יוצאים מן הכלל, שהחשובה בהם היא 
הפורה הראשונה (״הסודה הפותחת״). הכוללת 7 פסוקים בלבד. סורה 
זו היא מעין "אני מאמין" ותפילה לסעד ולהדרכה, והיא כלולה בכל 
חמש התפילות היומיות שהמסלם חייב בהן. עפ״ר מוקדשת הפורה 
לנושאים אחדים, שאין תמיד קשר ישיר ביניהם, משום שסודות רבות 
מורכבות מקטעים, שחוברו. כפי הנראה, בתקופות שונות. כל פורה 
(פרט לתשיעית. שכנראה שייכת במקורה לשמינית) פותחת בנוסחה: 
"בשם אללה הרחמן הרחום". מיד לאתר נוסחה זו מופיעות ב 29 מורות 
אותיות (<^(^) מן הא״ב, העומדות בפני עצמן; לעתים יש אות 
אחת בלבד, ולעתים 2 עד 5 . ניתנו להן הסברים שונים: היו שביקשו 
למצוא בהן רמזים לשמות אללה. והיו שניסו לגלות את משמעותן 
ע״ס גימטריה; אחרים טענו שפשרן ידוע לאללה בלבד; בין חוקרי 
המערב היו שראו באותיות אלה קיצורים של שמות בעלי כתבי־היד 
המקוריים, סיסמות קרב ועוד. 

שמה (או שמותיה) של כל פורה לקוח ממלה המופיעה בראשיתה. 

או המציינת אחד מנושאיה. בצורתן החיצונית נכתבו הסודות בדיבור 
ישיר (של אללה או של מחמד בשם אללה). בחלוקת הסודות לפסו¬ 
קים מקובלות כיום שתי שיטות: החלוקה של המזרחן הגרמני פליגל 
( 01 ין 111 ? ■זטג״ס) משנת 1834 (המבוססת על הנוהג של חכמי בצרה), 
והחלוקה של ההוצאה המצרית המלכותית משנת 1925 (המבוססת על 
הנוהג של חכמי הופה). 

היסטוריה. ע״פ האמונה המסלמית המקובלת נתגלה הק' 
למחמד בהפסקות במשך כ 20 שנה (בין 610 — 630 לסה״נ בערד). 
ההתגלויות הראשונות אירעו בעת שהותו במכה. ובהן באה לידי 
ביטוי חרדתו העמוקה מיום־הדין ואזהרותיו לבני־עסו לתקן את 
דרכם, לשוב אל אללה ולהיות אסירי-תודה לו. שאר ההתגלויות 
שייכות לתקופה שלאחר הגירתו למרינה ( 622 ), בהן רוב הקטעים 
ההלכתיים. וההתקפות על היהודים וה״צבועים" במחנהו. נהוג אפוא 


לחלק את פסוקי הק׳ מבחינה כרונולוגית לפסוקים מכניים ומדיניים. 
פסוקים אלה נבדלים ביניהם בתכנם ובסגנונם. אין הסכמה מלאה בין 
החוקרים המערביים, אף לא בין הססלמים עצמם, בשאלה לאיזו 
משתי התקופות משתייכים הפסוקים השונים. כדי ליישב את הקושי 
הנובע מסתירה בין פסוקים שונים פיתחו המסלמים חאוריה, לפיה 
הפסוקים מן התקופה המאוחרת מבטלים את תקפם ההלכתי של אלו 
מתקופה קדומה. 

מחמד לא ערך את הק׳ ולאחר מותו היו קיימות מספר גירסות. 
ביפי הח׳ליף עת׳מאן (ע״ע; 644 — 656 ) נקבע נוסח אחיד של הק׳, 
המקובל עד ימינו. עם זאת, נותרו ואריאציות לגבי צורה הטכסט. 
ואריאציות אלו נוצרו הן בשל הקריאות השונות, שהיו מקובלות 
במרכזים אסלאמיים שונים, והן בשל הכתב הערבי, שבמקורו חסר 
היה סימני הבחנה בין תנועות קצרות לארוכות, ואף בין אותיות 
שונות לחלוטין. בהדרגה הוכנסו לטכסט הקראגי נקודות דיאקריטיוח 
ותנועות, והוסכם על שבע קריאות קאנוניות של הטכסט, כיום 
מקובלות מתוכן רק שתי שיטות־קריאה. 

מקומו ב א ם ל א ם. הק' עמד מלכתחילה במרכז התעניינותם 
של בלל המםלמים, תכנו, לשונו וסגנונו נחשבים כה מושלמים עד 
שהם שמים לאל כל נסיון לחקותו. שלמות זו מעידה על מוצא הק' 
באללה. בשל קדושתו רשאים לגעת בו רק ססלמים שהיטהרו. פירו¬ 
שים רבים נכתבו על כל תו ותג שבקי. הצורך לבאר מקומות רבים 
הסתומים בו הביא להתפתהות הדקדוק והלכסיקוגרפיה; כיתות 
דחיות־פוליטיות וזרמים תאולוגיים נאחזו בפסוק זה או אחר כדי 
לבסס עליו את טיעוניהם: המיסטיקנים ביקשו למצוא בו משמעות 
עמוקה ונסתרת שמעבר לפשט. הפרשן הקדום המפורסם ביותר הוא 
א(ל)־טברי (ע״ע; מת 923 ). כן זכו להשפעה רבה פירושיהם של 
א(ל)־זמח׳שרי (מת 1144 ), א(ל)-ראזי (מת 1209 ) ואל־בידאוי 
(מת 1286 בערך׳, ע׳ ערכיהם). אף בימינו ממשיך הק׳ לתפוס מקום 
מרכזי בחיי מסלמים משכילים ופשוטי-עם כאחד. חכמי־דת רבים 
מבקשים להוכיח כ' חידושי המדע והטכנולוגיה לא גרעו מאומה 
מאמיתו של הספר. 

תרגומים. בעולם המטלמי של יה״ב תורגם הק־ פעמים מספר: 
לפרסית (במאה ה 10 ) ולתורכית (כנראה במאה ה 11 ) ; אך תרגומים 
אלה הוזנחו, שכן האורתודוכסיה המסלמית לא ראתה בעין יפה 
תרגום הק׳ לשסות זרות. עמדה זו השתנתה, בעיקר, החל במאה ה 19 , 
וכיום מצויים תרגומים לרוב השפות הנפוצות בעולם המסלמי. ד.ק׳ 
תורגם גם לשפות אירופיות רבות. קיים תרגום לאטיני מחמאה ח 12 ; 
במאה ה 16 תורגם לאיטלקית, ובמאה ה 17 הופיעו תרגומים בגרמנית, 
בצרפתית, בהולנדית ובאנגלית. בספרות היהודית של יה״ב נמצאים 
רמזים לק׳, ולעתים אף ציטוטים מילוליים ממנו; אך נראה שתרגום 
עברי של הק' לא היה קיים. מהדורה איטלקית של הק' תורגמה 
לעברית (ונציה, 1547 ) אך כה׳י לא הופיע בדפוס. תרגום ישיר 
מערבית לעברית נעשה לראשונה ע״י המזרחן הגרמני צ- ה. רקנדורף 
(תרי״ז), ולאחריו ע״י י. דיבלין (א ל ק ר א ן, חדצ״ג, תרצ״ו(תרגום 
כמעט אילולי!) וא. כן־שמש (ה קרא ו הקדוש, 1971 (תרגום 
חפשי)). 

ש. ייבץ, הק׳(השלח. מ״ג, 354 — 362 ; 448 — 461 ; 506 — 527 ), תרפ״ד, 1 

(מ״ו. 372 — 387 ), תרם״ו/ז 1 10 ) 110 ) 0010 ,ע 1 !מ*ו 5011 - €^ 1 > 61 זי 1 .ז 

- 7114411 00 )> 1 ו 2£0 זוו 1 ) 1 ו 8 010 ,־ 101 ) 7011321 ) . 1 ; 38 — 1909 , 111 — 1 ,.() ־נ־&ז 

; 1937 , 7,1-11 >ס/ס/>.מ 0 < 7 . 0 ס^יל , 11.6011 ;( 1921 ,£< 10£117 < 34411 -! 0 .')/ 104 ) 0 ! 

41 .<£ 7/10 ,׳{־מ! 01 ן ; 1953 ,. 0 10 ) 1 10 111011011 ) 111100 ,. 141 : 1939 

, 01 ־ 31 ? . 6 ;* 1959 411 11101104 ) 14110 י 1/0 ו 01 ב 31 . 6 ; 1952 , 111110 ) $011 

. 971 ! , ^)>•((>)/הס£) )/חוו • 100101 * £0011 ) 01 ) 1 

אי־. קו. 

קראנגה, יון — 1 . ע 0 בשז 0 ״״ 1 — ( 1837 — 1889 ), סופר רומני. 

'ק׳ למד תאולוגיה, אך הסתכסך עם הכמורה וגורש משורותיה. 
בכתיבה ספרותית התחיל בעידוד ידידו אמינסקו (ע״ע. כרךמיל׳), 
שהציגו, ב 1875 . בחוג הספרותי החשוב 63 ומ!חז 1 ( ("בני־נעורים") 













53 


קראנגה, יון — קרבוכפיליווז, חפצות 


54 


ביאסי. ק/ בעל המגפה הראליסטית־הבייןרתית, היה לאחד הסופרים 
הקלאסיים והפופולריים בספרות הרומנית. בנימה סאטירית, חריפה 
לעתים. מתארים סיפוריו הפשוטים, התמימים קמעה, את חיי הכפר 
המולדאווי. יצירתו העיקרית היא האוטוביוגרפיה ״ 31 111 ז 1 זומ 41 
פ 1 זב 11 ק 00 (״!נדונות ילדות״), 1880 , 1881 . 1892 . הומור עממי, 
אהבת העם, דמיון ולשון צבעונית עשירה הניזונה מניבים עממיים, 
משתלבים בסיפוריו. יחסו השלילי ליהודים בא לידי ביטוי במקצת 
מסיפוריו. 

. 1 ,טנאסס 0413 . 0 ; 1930 ./ ^ ?•ס 11 * 0 ' 1 1 ? 0 ^ 1 ,?>־ 103 זט 0 { 1 .) 

.־ 1964 

קן־בוכסיליות, זזמצות, תרכובות אורגניות המכילות את 

ס׳/ 

הקבוצה הקרביכסילית ״ 0 \ ש — המתנהגות כחמצות (ע״ע) 

בגלל דיסוציאציה של הקבוצה הנ״ל. הגורפת להופעת יוני מימן 
בתמיסה: (!נ ־־ שייר אורגני) 

' 31 + - 511000 * 1100013 
יון יון חומצה 
מיפו קרבוכסילאם קרבוכסילית 

דרגת הדיסוציאציה של החה״ק נמוכה ( 11 בסביבת י־ 10 ), ועל־נןהן 
חומצות חלשות. ח״ק שהשייר האורגני 11 שלהן מכיל מתמירים 
מושבי אלקטרונים (הלוגנים, קבוצות ניטרו, ציאנו וכוי) בסמוך 
לקבוצה הקרנובסילית הן חומצות חזקות יותר מאלו בהן הם 
נעדרים. 

ח״ק חסרות צבע בד״כ; הפשוטות שבהן נמסות במים, והמסובכות 
יותר רק בנוכחות בסיסים (ע״ע), עמם הן יוצרות מלחים מסיסים. 
הן נמסות ברוב הממיסים האורגניים. בהתאם למשקלן המולקולרי 
הן נוזליות או מוצקות. 

שיטות הכנה. החה״ק מתקבלות ע״י חמצון (ע״ע) כהלים 
ראשוניים או אלדהידים, 

[ 10 [סן 

1100013 - 110130 - 031 ־ 11013 

חומצה אלדהיר כוהל ראשוני 


ע״י הידרוליזח (ע״ע) של תולדות שונות של חומצות, כגון: הלידים 
חומציים, אמידים, אסכרים (ע״ע) וציאנידים (ע״ע), 


33,0 1100013 


ן 110001 

י . 13003313 

ן ׳ 110008 


(כלוריד חומצי) 
(אסיד) 
(אסטח 
(ציאניד) 


וגם בשיטות כימיות מורכבות יותר. 

החה״ק משמשות כחמרי מוצא בסינתזות מעבדתיות ותעשייתיות 
רנות ומגוונות, להכנת אנהידרידים, אמידים, אסטרים, הלידים חומ־ 
ציים וסבונים, ונודעת להן חשיבות עצומה בכל ענפי התעשיה הכימית 
והפרמצוטית, כולל תעשיית צבעים, תמרים פלסטיים, בדים סינת¬ 
טיים ועוד. את הקבוצה הגדולה של החה״ק ניתן לחלק לכפה תת־ 
קבוצות, ע״פ מבנה השייר 11 שלהן. החומצות האליפסיות 
(או חומצות שומניות) הן בעלות המבנה הפשוט ביותר, ונוסחתן 
הכללית היא: 00013 ,... 0.11 . ח״ק אלו מהוות שורה הומולוגית 
(ע״ע כימיה, עט , 759 ) החל בחומצות המכילות מספר קטן של אטומי 
פחמן בשלד. כגון חמצת נמלים 3300.13 (ע״ע) וחומצת חומץ 
( 00.13 , 013 ) (ע״ע חמץ, חמצת), הנחליות בטמפרטורת החדר, 
לחומצות בעלות משקל מולקולרי גבוה. המוצקות בטמפרטורה 
רגילה והמופיעות כמרכיבים בשומנים (ע״ע). לנדיפות שבחופצית 
השומניות ריח חריף ובלתי-נעים. קיימות גם ח״ק אליפטיות בהן 
קשורות שתי קבוצות קרבובסיליות לשייר 11 . מהנפוצות והידועות 


שבהן היא חומצת הענבר 00033 — 013.033 — 31000 
(חומצה סוכסינית, מלאט' מנעמהסס!, ענבר), שהיא חומצה דו־ 
בסיסית נפוצה בטבע, שהופקה לראשונה ( 1550 ) בזיקוק ענבר; 
מסיסה למדי במים. ניתכת ב • 185 ועוברת ב ״ 235 לאלמימה 
00 ־ 033 ־ 011 00 . האמיד 00 ־ 013,013 סס, ממנו מפיקים פירול 

1 - 0 - 1 :—- 1 

(ע״ע) ונגזרותיו, מתקבל בנידוף תמיסה אמוניאקלית של חומצה 
ענברית. בחילוף החמרים הביולוגי מופיעה חומצת הענבר במעגל 
טרי-קרבוכסילי. 

חומצות בלתי־רוויות מכונות בך משום שהן מכילות 
קשר כפול ( 0-0 ) במולקולה שלהן (ע״ע אולפינים). הפשוטה 
ביותר היא החומצה האקרילית 01300013 - . 033 המגלה את כל 
התגובות הרגילות של ח״ק. ובנוסף גם את התגובות האפייניות 
לקשר כפול. השימוש העיקרי של חומצה זו וחומצות אחרות נעלות 
מבנה דומה הוא בהכנת פולימרים (ע״ע). 

החומצה הפלאית והחומצה ה פ ו מ א ר י ת משתייכות אף הן 
לקבוצה זו של חומצות בלתי-רוויות, אלא שהן מכילות שתי קבוצות 


אלנוימה יז*ל*ימ 


/ \ 

.־*'יי; 

00031 00014 


חזסצה סאיאיונ 



14 ז 001 :> 




קרבוכסיליות במולקולה שלהן. לשתיהן אותה נוסחה , 33,0 ־ 0 אך 
הן נבדלות זו מזו בסידור המתמידים סביב הקשר הכפול (ע״ע 
סמראוכימיה, עס ׳ 727 ). 

חומצה פומאריח רעילה. בחעשיה מכינים את האלמיפה המלאית 
בחמצון בנזן(ע״ע בנזול), וממנה עוברים לחומצה מלאית ולחומצה 
פומארית. זו האחרונה נכללת בחומצה במשקאות קלים ובמזונות 
שונים, ועם השתכללות שיטות הפקתה היא מחליפה יותר ויותר את 
חומצת הלימון, המחמיץ שהיה מקובל בעבר. חומצה מלאית ואלמי־ 
מתה הם תמרי מוצא בתעשיות החמרים הפולימריים, בפרט שרפי 
"פוליאסטר" וקוטלי חרקים (למשל. מלתיון). האלמימה מצטיינת 
גם ב 2 שרה להתדכב עם מולקולות בעלות קשרים כפולים מצומדים, 
ומשמשת לסינתוז מבנים טבעתיים: 



. 111 ".וויו 

כ ו - 

,ס —פס 


בחומצות ארומטיות קשורה הקבוצה הקרבוכסילית 
לטבעת ארומטית. הדוגמה הפשוטה ביותר היא חומצה ננזואית. 



לחומצות הארומטיות מסיסות מועטה מאד נמים. הן מוצקים גנישיים 
ומשמשות הרבה נתעשיה הסינתטית־אורגנית. 

ח״ק מ ו ת מ ר ו ת. אלו הן חומצות אליפטיות או ארומטיות, שבהן 
מימן אחד (או יותר) מותמר באטים אחר או בקבוצות אחרות. 
תגובותיהן הכימיות והפיסיקליות של החומצות המותמרות מושפעות 
מאופי המתמידים. כך, למשל. בשורה הבאה: 

01,000,13 33 ־ 01,01100 01033.00013 11 ־ 013,00 

חומצה חומצה חומצה חומצה 

מריכלורואצמית דיכלורואצטית מונוכלורואצטיח אצמית 

עולה החומציות עם עליית מספר אטומי הכלור במולקולה. 









55 


קרכונסיליות, חמצות — קרכונילים מתכתיים 


56 


מתמיר נפוץ נוסף הוא חפצן. היכול להופיע כקבוצה כהלית, אלדהי- 
דית או קטוניח. דוגמה נפוצה ביותר היא החומצה הפירובית 

ס 

000.11 י . 1 ץ 0 , המכילה בנוסף לקבוצה קרבוכסילית גם קבוצה 
קמונית ומאחדת את התכונות של שתי פונקציות אלו■ חומצה פירו־ 
בית היא חומצה חזקה יותר מחומצת חומץ: ע״י חימום היא מתפרקת 
לחומצת חומץ ופחסן חד־חמצני. לחומצה פירובית תפקידים חשובים 
בחילוף ההמרים של בע״ח (ע״ע גליקוליזה). 

באופן דומה משפיעים סהמירים אחרים על צבע התרכובת, על 
פעילותה הכימית ועל תכונותיה הביולוגיות. אולם, בכל המקרים 
נשארים קבועים אפני ההכנה והתגובות העיקריות של הקבוצה 
הקרבובסילית. 

. 1969 ,;׳; £ 1 *£ 104 ) * . 1 ) 1 ) 4 01 ׳*^" 7 ׳(-{) 0 ) 3:31 ? . 5 

ש. פס. 

קרבי[ ((:ס״סק *"(":)]!"סנז״ס), תקופה גאולוגית בפלאוזואיקון 
(עידן החיים הקדום). נקראת ע׳יש הפחם(ע״ע), הנפוץ בשכ¬ 
בות תקופה זו יותר מאשר בסלעים של תקופות גאולוגיות אחרות. 

משך זמן הק' כ 65 מיליון שנה, מתום הדולן (ע״ע) עד תחילת 
הפרם (ע״ע). אולם. לגבולות הללו אין משמעות מיוחדת מאחר 
שבסלעי חק׳ התחתון יש מאובנים וסלעי משקע, הדוסים לאלה 
שבדוון העליון (למשל, קבוצות של אלמוגים, זרוערגליים, חיסחבים 
ואסוניסים [ע׳ ערכיהם) בשכבות גיריות באירופה המערבית): 
בפרם התחתון ממשיכות להיווצר אותן שכבות חוליות־חרסיתיות 
המכילות פהם כמו בק׳ העליון. משמעותית יותר היא ההבחנה בין 
הק־ התחתון לבין הק׳ העליון, בין התקופה הימית השלווה, בה 
שקעו בעיקר שכבות גיר (בדוזץ העליון ובק׳ התחתון), לבין תקופת 
הפעילות בק' העליון, שבה היו ימים רדודים ונחשפו היבשות, שהיו 
מכוסות ביצות ויערות, ובה נוצרו אגני הפחם (מפת הגאוגרפיה 
של הק' התחתון. ע׳ ברך י׳, עם׳ 431/2 ). לפיכך נהגו בצפון אמריקה 
לחלק את ד,ק' לשתי תקופות נפרדות: תקופת המיסיסיפיון (התחתו¬ 
נה) ותקופת פנסילווייניון (העליונה). 

אגני הפחם העיקריים מצויים ביבשות הצפוניות (ע״ע פחם 
ושם מפת מרבצי הפחם בעולם. ענד 569 — 570 ). ריבוי הפחם בק , 
אמנם איננו מוסבר, אולם ניתן להצביע על מספר הנאים מיוחדים 
שתרמו ליצירתו. התנאי הראשון הוא הופעת צמחים יבשתיים 
גדולים (בגובה עצים), כגון: קלמיטיס, עץ הקשקשים ועץ החותמות 
מן השרכניים (ע״ע), קורדאיטיים מחשוסי־הזרע (ע״ע ושם ציור. 
עם , 156 ) ושרכי-עצים (ע״ע שרכים). פרט לאחרונים נכחדו כולם, 
ואפילו קרוביהם אינם קיימים כיום. צמחים אלה גדלו בביצות ובסי- 
ים רדודים דוגמת יערות המנגרובים (ע״ע) של זמננו. יערות צפופים 
ועשירים כגון אלה מתקיימים ביום בתנאי אקלים טרופיים (ע״ע 
טרופי, אזור). אקלים חם ולח בדומה לאקלים הטרופי הוא אפוא 
התנאי השני ליצירת הפחם. התנאי השלישי ליצירתו הוא שימור 
החומר האורגני מהתחמצנות ע״י נפילתו המיידית לתוך מים עומדים. 
חומר זה התכסה לאחר מכן שכבות חול וסחף. שלב זה התאפשר 
עקב התעמקותם הקצובה והמתמדת של אגני הפחם, וכך הצטברו 
שכבות הפחם ושכבות הגיר והחול, המקיפות אותן בחילופים בעלי 
צורה מיוחדת הקרויים ציקלותמים. בתקופת הק׳ התרבדו עשרות 
רבות של ציקלותמים כאלה זה על-גבי זה. אין עדייו הסבר למחזו¬ 
ריות המיוחדת שלהם, שהיא, כנראה, התנאי המכריע ליצירת הפחם. 

הצמחים הגדולים, האקלים הטרופי. הקבורה המהירה והיעילה 
והציקלותפים היו, כנראה, תנאים הכרחיים ליצירת הפחם בקי. 
אולם אין בזה הסבר מספיק לתופעה, מאחר שצמחים גדולים המשיכו 
להתקיים עד ימינו וגם שאר התנאים התקיימו, כנראה, במקומות 
שונים בתקופות מאוחרות יותר. למרות זאת הפחם הרכה פחות שכיח 
בתקופות שלאחר הק׳. 


בעוד שביבשות הצפוניות הצטבר פחם בתנאי אקלים טרופי, 

היו בתקופת הק׳ קרחונים (ע״ע קרחון) ביבשת הדרומית. שרידיהם 
הם טיליטים קרחוניים בדרום אמריקה, אנטארקטיקה, אפריקה, הודו 
ואוסטרליה. קרחונים הם תופעה נדירה בהיסטוריה הגאולוגית של 
כדה״א, למרות שהם קיימים גם בימינו. במשך הזמן הארוך שבין 
הק׳ לקליסטוקן (לפני כ 2 מיליון שנה) כלל לא היו קיימים קרחונים. 
כיפת הקרח, שיצרה את הטיליטים הללו. לא יבלה להתקיים עפ״נ 
השטח הענקי בו מפוזרות יבשות אלה כיום (בין הקוטב הדרומי עד 
לקו רוחב • 20 צפון, ובין ׳ 60 מערב ל ״ 150 מערב). כל היבשות 
הללו היו מקובצות יחדיו בתקופת הק׳ כ״על־יבשת" גדולה אחת, 
הקרויה גונדונה (ע״ע), שמקומה היה באיזור הקוטב הדרומי. מערב- 
אירופה וצפון־אמריקה היו מאוחדות ב״על-יבשת" אחרת הקרויה 
לאורסיה, שהיתה ממוקמת באיזור קו המשווה■ מיקומן מסביר את 
האקלים הטרופי ששרר בהן באותה עת. 

בקידוחים עמוקים בנגב הצפוני נתגלו שכבות שייתכן שגילן 
ק׳ מאוחר. באם בגסה שבמערב סיני יש שכבות גיר וחול מגיל ק׳ 
פוקדם, ובהן בצר מנגן. מרבצי הפחם מן הק׳ הקרובים ביותר לארצנו 
נמצאים בזונגולדק שבצפון תורכיה. 

קרבונטיט, סלע מאגמתי, מורכב בעיקר סמינרלים קרבונטיים: 

הק׳ יוצר עפ״ר גופים קטנים בצורת סדן, לעתים קרובות 
במרכז מערכת אינטרוזיווית טבעתית של סלעים בסיסיים, המינרלים 
העיקריים של הק׳ הם: קלציט (ע״ע). דולומיט (ע״ע), אנקריס 
־ (,ס 0 ) ותרמונסריט ( 0 ־ 1 ך. נ 00 ־ 13 ת). 

הופעת הק׳ מוגבלת למסיווים יבשתיים יציבים, ובמיוחד לבקעות 
שבהם. הק" מופיעים בבל היבשות, אך ריכוזיהם העיקריים מצויים 
בדרום ומרכז אפריקה ובקנדה המזרחית. בהשוואה לסלעים קרבוג־ 
טיים סדימנטריים (ע״ע גיר: דולומיט) מצטיינים הק" בריכוזים 
גבוהים מאד של יסודות קורט מסוימים, כגון: בריום, צריום. עפרות 
נדירות וקולומביוס (ע׳ ערכיהם). העפרות הנדירות מרוכזות בעיקר 
במינרל בסטניזיט. נסיונות מעבדתיים הראו שבלחצים מעל ל 1 
קילובר של 11,0 ו. 00 ניתך ק׳ בטמפרטורה של ב ■ 700 . רואים 
בו את התוצרת הסופית של הדיפרנציאציה המאגמתיח, הנפרדת מן 
הפאגמות הסיליקטיות ע״י איפיסציביליות במצב נוזל. ההרכב האיזו־ 
טופי של סטרוגציום (ע״ע) בק׳ מראה שסאגמות אלה נוצרו בעומק 
רב, עב״פ בעומק של יותר מ 40 ק״מ. ולכן יצירתן קשורה אולי בזו 
של הקימברליטים (ע״ע), המופיעים לעתים בקרבתם. 

לק' ערך כלכלי רב כמקור ראשי להפקת קולוסביום, עפרות 
נדירות, נחושת וזדחן. 

קרבוניל, קבוצת, קבוצה פונקציונאלית (ע״ע כימיה, עס׳ 759 ) 
המכילה פחמן וחמצן הקשורים בקשר כפול: ס־יס;' . 

קבוצה זו מופיעה בכל האלדהידים, הקטוניס, החומצות הקרבוכסיליזת 
ונגזרותיהן (ע׳ ערכיהם). 

קרבונילים מתסז״ים(! 1 ז״מ 1 ז 03 10131 ״), תרכובות קופפלב- 
פיות, שבהן יחידות של פחמן חד־חפצני סס קשורות בקשר 
קואורדינטיווי אל מתכות שונות: המולקולה עשויה להכיל קבוצות 
נוספות שונות, הקשורות אל אטום המתכת המרכזי, כגון: הלוגנים 
או אניונים אחרים וקבוצות אורגניות שונות, שרשרתיות או 
טבעתיות. 

ק״מ "נקיים" נוצרים בדרך־כלל רק פן המתכות ניקל, קובלט, 
ברזל, מנגן. כרום: ק״מ דמויי מלחים נוצרים מפלחים מתכתיים 
רבים בתגובתם עם פחמן חד־חפצני. כשיחידת ד. סס מחליפה יחידה 
אניונית ובאה במקום קבוצות אחרות (ליגנדיס 15 >״ב 8 ; 1 ), הקשורות 
לאטום המתכת המרכזי. 



57 


קרבונידיס מתכתיים — קרבן 


58 


הקה״מ הראשון, ניקל ארבע־קרבונילי (, 1 ע 1 ] 130 זב 0 ם־ 1 ];> 1 1 :>^ 1 מ 
4 (ס 0 )!א), שהתגלה ב 1888 ע״י לנגר (־"מ!",) .:)). הוא נחל 
רעיל מאד. שאדיו מסוכנים יותר מחומצה הידרו־ציאנית (אכען); 
ניתן לקבלו בתגובה ישירה בין ניקל מתנתי לבין פחמן חד־חמצני 
4 ( 00 ) 1 א =־ 400 + 1 א. בחימומו נוצר פחמן חד-חמצני וניקל 
ספוגי, המשמש בתעשיה להכנת ניקל מתכתי נקי. 4 (ס 0 ) 1 א 
ותולדותיו משמשים קטליזטורים (ע״ע קטליזה) חשובים בתעשיה, 
להכנת פולימרים, למשל. — ע״י תגובת סס עם שבבי ברזל מתקבל 
ברזל חמש־קרבונילי ("(סס)־?). נוזל שמנוני חסר צבע (ורעיל 
מאד), המחלקה באוויר; בחימום הוא מתפרק לאבקת ברזל דקה 
ונקיה ביותר, המשמשת בתעשיית מכשירי חשמל. קיימים גם ק" 
אחרים של ברזל, כגון .(סג))־•},*} . נ 1 ־ ( 00 )־? ועוד. כ״ב קיימים 
ק" יותר מסובכים של ברזל, המכילים למעלה מאטום ברזל אחד, 
כמו "(ס 0 ) ־ 0 ?. "(סס),־? ונר. כרום שש־קרבונילי (ג״סזמזסזלס 
,( 00 ) 01 ,!ץמסלזבסבגזל) הוא מוצק גבישי, מתפרק ב ״ 130 
ומתפוצץ ב ״ 210 ; משמש קטליזטור לפולימריזציה ואיזומריזציה 
של אולפינים. 

נוסף על הק" הפשוטים ידועים גם ק" בעלי מבנה מסובך, בהם 
קשורות אל האטום המתכתי המרכזי (ברזל, כרום, מוליבדן וכר). 
נוסף ליחידות פחמן חד־חמצני. גם מולקולות אורגניות המכילות 
קשרים כפולים, כגון: בוטדיאן(־ 09 ־־ מס-אס־, 015 ־ 0 ־ 1 !>ג 1 נ 1 ין 10 :.׳ס) או ציקלוהכסאדיאן (- 01085x2 ^:> 
81016 ) ועוד. 

!-< 17162151011 11011 16 ז 816 גאש 61011 ץ 6 

גם בק" מורכבים כאלה מרבים להשתמש בתעשיה הכימית כקטליז־ 
טורים ספציפיים לתהליכים כימיים חשובינן. 

. 11 ״ 54.1 ; 1960 ,$? 1 * 21(21111 0)01x1 זזס( £21 -< 0 ,(.[)ש) 20155 . £1 .!- 1 
. 1963 ,* $1 ז 0 

ש. פט. 

.קךבונרים, ע״ע איטליה, עס׳ 738 . 

קךבורונדום(נזוג 81 ת 11 ז 0 < 6371 ), קרביד־הצורן(ע״ע צרן); נוסחתו 
510 . הק׳ הוא חומר גבישי שקשיותו ( 9.5 ) קרובה לזו של 
היהלום ( 10.0 ) ומבנהו הגבישי התלת־ממדי אף הוא דומה־ביותר 
לזה של היהלום. הק' נתגלה לראשונה ב 1891 . ע״י אצ׳סון ( 561165011 ,). 
קרבידים אחרים בעלי קשיות גבוהה המשמשים כחמרי־ליטוש, כגון 
קרביד־החמרן, נקראים אף הם ק׳; ק־ הוא אפוא, למעשה, שם מסחרי 
לחמרי-ליטוש שונים המיוצרים ע״י חברת 1 ז 1111 > 1 זנ״ 0 לזב 0 וקרביד- 
הצורן הוא החשוב שבהם. הק- פותח לראשונה כתחליף זול לקורוג־ 
דום, שהוא אחד הצורות הגבישיות הטבעיות הקשות־ביותר של 
תחסוצת־החמרן (, 5.1,0 ,). הק' מתקבל בחימום לטפפרטורות גבוהות 
(• 1,500 —״ 2,200 ), ע״י אלקטרודות גרפיט, של תערובת חול ופחם, 
בנוכחות תוספות קטנות של מלח־בישול ונטורת-עץ. הייצור התע¬ 
שייתי מבוצע בכורים גדולים בכמויות של מספר טונות בבת־אחת. 
נוסף על שימושו כחומר־שחיקה משמש ד,ק׳ גם לציפוי דפנות 
פנימיות בכבשנים — בזכות יציבותו הכימית הרבה ונקודת־התנתו 
הגבוהה (״ 2,700 ). הק׳ משמש גם כמקור של צורן בתעשיית הפלדה, 
מכיוון שהוא מתמוסס בקלות בברזל מותך. נשיפת אבקת ק' בריכוזים 
גבוהים עלולה לגרום לגירוי בררכי־הנשימה. 

יןו־פ״ון ( 5 הק.לה-ביוו), פרוק 1 פר ז׳ריליר - ז 0 ץ 01 ( זפתנסז? 

(סס 315-13111 ז 0 ש!) 516117 ) 07611111011 — ( 1674 — 1762 ), 

מחזאי צרפתי. כבר במחזותיו הראשונים הבליט ק' את הסממנים 
המאפיינים את יצירתו כולה: חריפות מעורבת בתפלות בהבעת 
הרעיונות ונסיה לרקום עלילות מסובכות במתכונת המלודרמה. 



תפישה זו של■ מלאכת־הבימה הביאה בעקבותיה מחאה חריפה מפי 
גדול המבקרים, בואלו (ע״ע). ק׳ ביקש לעורר בקהל רגישות חדשה 
למעשים מרשימים ואף מזעזעים, במקום ההסתכלות המעודנת בנפש 
האדם כמנהג המחזאות שקדמה לו. בתחום הטרגדיה נחשב ק , גדול 
המחזאים של ראשית המאה ה 18 בצרפת, אך קרנו ירדה עם עליית 
וולטר (ע״ע). ב 1731 נבחר לאקדמיה הצרפתית. מחזותיו העיקריים: 
6576 ץ 11 ' 1 ' £1 7760 ^ 7 ( 1707 ) ; 261101116 67 11113831111576 ( 1711 ), 

בנו, קלוד־פרוספר ז׳וליו דה ק׳ — זשת 3 ס 1 ?- 1£ >ס 012 
ס ־ 6 !ס?!״( — ( 1707 — 1777 ), סופר צרפתי. ק׳ הבן היה, בניגוד 
לאביו, זריז ועדין בכתיבתו, הוא חיבר סיפורים בנימת הספרות 
המכונה ,.מושחתת", רובם תיאורים חפשיים־מאד של הציניות ביחסי 
הסינים בחברה הגבוהה: אולם הסתכלותו נשארה בתחום הרגשות 
והמחשבה ואין בסיפוריו תמונות ראליסטיות. את שחיתות המידות 
בחברה זו — נושא שכיח בספרות המאה ה 18 — מתאר ק׳ בדמיון 
פורה• אד אין היסוד הציני מבטל את הניתוח המעמיק של רגשות 
ודחפים יסודיים. מבין יצירותיו ׳. 80 01 זסססס 50 15 תשנמשז 3 א£ 1063 
ז 71 !ן 6$ ' 1 (״תעתועי הלב והנפש״), 1736 : 3 * $01 06 (..הספה"), 
01001601:1742 111110110 < 13 (״הלילה והרגע״), 1755 . 

; 1926 ,( 014 31101 ׳יוש^ג 5 ץוע £6 :מ 1 ) • 110 ( ¥0111 1/10 .€ ,•( 1311x10 

. 1964 , ( 5 ש 32 ק $ש 11 של !ינז 1 נן 105 ) * 11 11x1 ) זג/ס&ס ;־ש .(■ €4 ) 31 ץ 0 ומ 4 .[ 

קרבן ( 166 ) $3671 ), מעשה פולחני, מן הנפוצים ביותר ברוב 
הדתות שבעולם. מטרת הק , — כינון וחיזוק הקשר בין הפרט, 

או העדה, ובין האלוהות (כולל רוחות אבות וכוחות רוחניים 
למיניהם), ע״י הגשת חפץ בעל ערך ממשי או סמלי. הבאת הק׳ 
וקבלתו ע״י האל יוצרים זיקה של הדדיות, וסירוב האל לקבל את 
הק׳ כמוה כסירוב לקיים קשר חיובי עם המקריב (ע״ע קין). 
חוקרים רבים רואים בק׳ את הביטוי הראשוני של חיי הדת. הק׳ 
מייצג גם את הדגם היסודי — החוזר גס ביחסים החברתיים — של 
יצירת קשר. זיקה ומערכת-חליפין ע״י "תו וקבל". הק׳ קובע 
מעין שותפות בין המקריבים, וגם בינם לביו האלוהות— המשתתפת 
בסעודת הק' בצורה סמלית, ע״י העלאת חלק מבשר הק׳ באש 
המזבח, הזיית הדם וכיו״ב. לעומת צורה זו של ק׳("זבח שלמים") 
קיים גם ק׳ שכולו לאלוהות (ק׳ "עולה"). הצורה העיקרית של הק' 
היא זבח הדמים; קרבנות־אדם בדתות פרימיטיוויות שונות, בעיקר 
המיה (ע״ע, עמ ׳ 137 ) והאצטקים באמריקה הקדם־קולומביאנית, 
ובד״ב ק" מן החי. יש לראות בק׳ גם מעין תחליף סמלי למקריב 
עצמו, וביטוי פולחני לתחושה המיתית העמוקה, שסוד החיים וסוד 
המוות קשורים זה־בזה — ״כי הדם הוא הנפש״ — ורק מעשה הק׳ 
מקיים את העולם, מעין "בדמיך חיי". 

הק׳ מוקרב לעתים כ״תשלום" על טובות שנפלו בחלקו של 
אדם (ק , תודה), או מובטח כ״תש• 
לום" על-תנאי (נדר). התחושה 
שבשביל כל טובה חייב אדם לשלם 
משהו כדי לאזן את חשבונו בעולם, 
מושרשת עמוק, וממנה נובע הדחף 
להקריב דבר יקר כדי לשמור על 
הטוב הקיים. מוטיוו זה מצא ביטויו 
באגדה על טבעת (ע״ע, עם׳ 304 ) 
פוליקרסם (ע״ע). לעתים בולם 
אופי זה, כגון בנוסחה הרומית 
86$ זס 10 ! ("אני נותן על־מנת 
שתתן"), וכאשר קרבת האל מסו¬ 
כנת (כגון לאחר חטא — בבחינת 
״פן אבוא והכיתי״) — בנוסחה 
1110.1$ : !ס 80 ("אני נותן על־מנת 
שתתרחק"). 








59 


קרבן 


בדתות רבות יש לק׳ מעמד מרכזי, הן מבחינת התפיסה הדתית 
והמיתולוגיה והן מבחינה פולחנית, במסורות שונות לובש הרעיון 
עורה של הקרבת האלוהות את עצמה, בגון ה״פורושא" במיתולוגיה 
ההודית, או התורה הנוערית אודות המשיח בן האלוהים, המכפר 
על עוונות המין האנושי במותו על העלב. לעתים קרובות מקודשים 
המקומות המיוחדים לפולחן הק", והכהנים הם מעמד המשמשים־ 
בקודש, שעיקר תפקידם לבעע פולחן זה. לעומת־זאח יש מסורות 
דתיות רבות שבהן בעל הק׳ מקריב בעעמו אח קרבנו. 

גם אחרי ביטול קרבנות־הדמים נשאר מושג הק' מרכזי, אף כי 
עודן, ומובנו הפך רוחני ונשגב. הנערות, במיוחד בעורתה הקתולית, 
רואה בטקס ה״מיסה" (ע״ע) מעין חזרה סמלית על קרבנו של ישו. 
התפילה (ר׳ להלן) נתפסת כתחליף לק/ בבחינת ,ונשלמה פרים 
שפתינו*. וגם בתקופה העתיקה נחשבו הק" והתפילה קשורים 
זה־בזה: ,להתפלל — זה לבקש מהאלים! להקריב — זה לתת 
לאלים" (אפלטון). גם דתיות רוחנית עשויה להיתפס בסמלי ק׳: 
,לב נדכה* הוא הק׳ חרעוי לאל, וסגוף (ע״ע) נחשב להקרבת 
חלבו ודמו של המתענה. 

יש דתות (בנון הבודהיזם ועורות שונות של ההינדואיזם) 
שפולחנן אינו מכיר ק* כלל, אלא הגשת מנחה (דברי מזון, סירות, 
פרחים, קטורת) לאלוהות, כביסוי של הערעה. יש (בגון באסלאם) 
שהדת הרשמית אינה מבירה בפולחן של ק", אך במישור העממי 
קיימים דגמים ..^רבניים", ואף ק* ממש חזרו וקנו לעעמם שביתה. 

מליעות לשוניות מתחום הק׳ הדתי חדרו לשימוש הכללי של 
השפה. ויתור על דבר למען ערך חשוב-יותר נקרא ק/ חללי מלחמה 
מקריבים את חייהם על מזבח המולדת, וכיו״ב. 

,. 3 4111 1300 * 00 [ 14 1 * *■ 041711 14 ז! 37 £1141 , 311$$ )\ . 61 - 1 ז 160 ו 1 ־ 1 . 11 
* 1/1 /ס 118700 *£ 1/10 מס 3 ** 11 )ס*-! , 5011111 . 8 ./י\ ; 1898 

**ה* 71 * £2/7 / 1 ,: 1 ז 10 א 0 ?) . 0 ; 1933 ,. 5 ( 0 #וווןמ 0 ,צסחזב( . 0 ״£ ; 1927 3 
. 1948 ,.) ) 11 ) * 1111011171 

צ. ו. 

במזרח הקדום וביוון. ק" הוגשו כמזון לפסלי-האלים 
במערים (ע״ע, עם׳ 222 ), במקדשים ובבתים פרטיים. לאחר הפולחן 
אכלו נהנים מנחות אלו. ע״פ התפיסה המסופוטמית נברא האדם 
לשמש את האלים ולהזינם בק*. לפסלי-האלים הוגשו 2 — 4 ארוחות 
ליום בהדרת־מלכות. מזון הק" הובא אח״ב אל המלך, או שהבהנים 
אכלוהו. 

אלי אוגרית תוארו באוכלים ושותים, והקריבו להם בשר, לחם 
וקטורת. אלי־יוון אכלו ושתו "אמברוסיה" (ע״ע) ו״נקטר" 
אפשר. מהמלה "קטורת") בלבד, מאכלים שלא באו אל פי בני־אדם, 
אף אם ארחו לשולחו האלים. 

באוגרית נבמקדא (ו״ להלן) ידועים היו שני סוגי ק*: "שרפ" 
(־־עולה) ו״שלממ* (־"שלמים"). בין הכתובות הסוניות יש 
"תעריפים" הקובעים אח חלק הנהנים והמקריב. מכתובות אלו 
ידועים המונחים "זבח" ו״כלל" (־־כליל), עלת (־־עולה): "שלם 
כלל" (=זבח שלמים?), "מנחת" (־־מנחה) ועוד. גם ביוון הבחינו 
בין ק" שבחלקם אבלו המקריבים ( 10 ז* 91 1 מקביל לזבח־שלמים!) 
לבין אלה שנשרפו כליל (?סדמ״מסגס [מקביל לעולה]). 

במזרח הקדום רווחה האפונה, שהמת נזקק לחפעים ולמזון 
שהיה רגיל בהם בחייו, ומנהגים בקשר לכך היו מפותחים במיוחד 
במערים (ע״ע. ענד 223 ). גם הבבלים האמינו שהמת זקוק למזון 
ולמשקה, וידוע על זבחי-מחים. ממעאים ארכאולוגיים מראים, 
שעם מלבים נקברו גם אנשי־חערם! אך אין לדעת אם היו אלה 
קרבנות־אדם. הכנענים נהגו לקבור עם מתיהם כלי־מנחה. וביוון 
קברו עמם מגינים, פסלוני־סוסים, כלי שתיה, כלי-בשמים וכיו״ב. 
ביוון נהנו נם ק" מיוחדים לאלי השאול (ע״ע הדם). לאלי האולימפוס 
(ע״ע; וע״ע יונית. עמ ׳ 539 ) הקריבו בד״ב ק" הנאכלים ע״ג מזבח, 
ואילו לאלוהי השאול הגישו ק" הנשרפים כליל, בלילה, ע״ג פוקד- 
אדמה. לאלת־האדמה, דמטר (ע״ע), הקריבו חזיר (ע״ע, עמי 241 ). 


60 

בחפירות גזר ותל אל־ 

פאךעח נמעאו עע־ 

מות־חזירים, בשרידי 
מקדשים תח־קרקעיים 
מהתקופה הכנענית 
(ושמא נאסר החזיר 
במקרא גם מחשש 
ע״ז זו?). המקרא 
אוסר זבחי־מתים (דב׳ 

נו, יד! והשר טוביה 
ד', י״ח! בן־סירא ל׳, 

י״ח—י״ס). 

קרבנות-אדם לא 
רווחו כנראה במזרח 
הקדום, אלא בין 
המענים והפונים. במקדש תנית שבקרת־חדשת נתגלו כתובות בקשר 
לקרבנות-ילדים וגם עעמות-ילדים שרופות. לפי דיודורוס סיקילוס 
הקריבו בני קרת־חדשת במאה ה 4 לפסה״נ, בשעת סכנה גדולה 
לעירם. 200 ילדים מבני המשפחות האעילות. 

ביוון רווחו סיפורים מיתיים על קרננות-אדם. הקרנת איפיגניה 
(ע״ע) במלחמת-סרויה דומה במקעת לעקידת־יעחק — שניהם ניעלו 
בהתערבות אלוהית. מעשה אידומנאוס היווני דומה למעשה יפתח 
(ע״ע). 

. 8 . 8 ; 1921 ,* 111 * 11 * 11 . 5 4 111 01 * 71 * 1 ) 0271 3 * 071210 1 * 1 , 1 ) $530 11 ם . 8 
, 771 ) 71601 [ ? £41-1 171 006 112100 *£ £0771471 0/111 ) 1 ** 07 מיו . 5 , 005 )זש'\ 
116 ( 1 024711 171 ) 717401 * 0011 77716 *) 1 * 1 ) 73 * 0011 ,נזחבגחז 1 ם> 11 .^יי ; 1953 
ק 1 > 1 :*ש׳\ / 0 ץ 2 ס 1 ס 70 ץ £1 * 7/1 ,חו׳ל £0 . 5 ; 1960 ,( 74*1 (2<4\^, 1^X11 \ 81611011 ) 

הבדלים גדולים מאד היו, בפרטי הטקסים, בין ק" היוונים. 
המצרים והבבלים ובין הק" בישראל! אך פולחן הכנענים 
היה קרוב לזה של ישראל. על-כך מעידים גם פסוקי המקרא. 
המדברים על ק" לבעל באותם המונחים עצמם המשמשים בק" לה׳. 
וכן קטעי תעודות מצור ומצידון, נקרת-חדשת ("תעריף מרסיל") 
ומאוגרית. את קרבנות־האדם שהיו נפוצים בין הפניקים והכנענים 
אסרה התורה כליל, כ״תועבות הגוים״, — וע״ע יפתח, עם׳ 159 — 
160 ! מלך. — סיפור עקידת יצחק מרמז, כי להלכה הוכר הצורך 
להקריב את הבנים לה׳, אלא שלמעשה יש לפדותם בבע״ח, ונם 
מצוות פדיון בנורות מרמזת על בך. ם. 

במקרא ק׳ הוא בל דבר הניתן לאל, או למקדשו, במתנה, 
ובכלל זה גם העגלות הנושאות את המשנן (נס׳ ז. ג—ה) ותכשיטי 
הזהב שהונחו לזכרון באוהל־מועד (שם לא, נ—כד). במשמעית 
מצומצמת ק׳ הוא דבר שמכלים אותו במהלך הפולחן, ורוב הק" 
הם דברי מאבל או פשקה, ובעיקר בע״ח שנקטל במהלך טקס 
פולחני. בד״ב שורפים את גוויית הק׳ או מקצתה, ועושים מעשים 
מיוחדים בדמו. — וע״ע דם. עמ׳ 725 . 

סתם ענודח-אל במקרא משמעה הקרבת ק" (מל״ב ה, סו-יז: 
ישע׳ ים. כא! ועוד הרבה). אפשר שתחילה נתפסו הק" כמזון 
לאלים (השר: ״את קרבני לחמי״ [במ׳ כח, ב]! "את לחם אלהיך 
הוא מקריב" [ויק׳ כא, ח]! ור׳ שם ט. כד! מל״א לח, ועוד), 
ולהשקפה זו לועג המשורר: ,.אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל 
ומלואה: האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה" וכו׳ (תה׳ נ, 
יב—יג). נצורה מעודנת־יותר נתפסו הק" נ״ריח ניחוח" המהנה 
את האל (ויק׳ כו, לא! עמום ה, כא; ברא׳ ח. כא), ובתפיסה 
מופשטת מדובר על ר,ק" כאמצעי להפיק "רצון" מאת ה׳ (ויקי א. 
ג—ד: מלאכי ב, יב, ועוד הרבה). לדם הק׳ סגולה לחטא מטומאה 
ולכפר עוונות (ויק׳ יד, נב! יז, יא, ועוד). 



פרעה כת* •סאיי 11 ?פםידגי סביא סרבן ■*? ?הם, 
נשר ופירות ?אימים גםקי* 6 כאכיייס <#גום> 



61 


קרבן 


62 


הק" במקרא הס המכשיר העיקרי לכפרת עוונות ולטהרה 
מטומאה חמורה, ועבודת הק" היתה עיקר תכנה של עבודת ה׳ 
במשכן, בבמות ובבית-המקדש. הקרבת ק• היא גם תכנה המרכזי 
של מצוות העליה-לרגל לירושלים בשלוש רגלים. הוקי הק* תופסים 
מקום רב בתורה ומתוארים לפרסי־פרטיהם, שלא כמצוות אחרות — 
ביניהן חשובות מאד, כגון מילה ושבת — הנזכרות באופן כללי- 
ביותר. רובם מצויים בפרשיות המיוחסות ל״מקוד הבהני" (ע״ע 
מקרא, עס׳ 321/2 ). בחציו השני של ם' שמות, בכל ם׳ ויקרא 
ובפרשיות אחדות בס׳ במדבר. הק" מוקרבים בבית־המקדש (ע״ע, 
עמ ׳ 562 , 580/3 ), בידי הכהנים, על המזבח (ע״ע), והם נחלקים 
ל 4 סוגים עיקריים: עולה, שלמים, חטאת ואשם. 

העולה נשחטת "על ירו המזבח צפונה", ונשרפת כליל על 
המזבח — מלבד עורה הניתן לכהגים. דמה נזרק על המזבח סביב. — 
השלמים נשחטים ״פתח אהל־מועד" (בלשון חז״ל: "בכל מקום 
בעזרה״). רוב בשרם נאכל לבעלים, ואיברים מסוימים — החזה 
והשוק. שנעשה בהם סקס של תנופה והרפה (ולפי דב׳ יה, ג: 
״הזרע והלחיים והקבה״) — ניתנים למאכל לכהנים. איברים אחרים 
(כל ח״חלבים״, הכליות, היותרת על הכבד, ובבבש — גם "האליה 
תסיסה") נשרפים ע״ג המזבח. דם השלמים, כדם העולה, נזרק על 
המזבח סביב. — החטאת — שחיטתה בצפון. רוב בשרה נאכל 
לכהנים "בחצר אהל־מועד" (בלשון חז״ל: "לפנים מן הקלעים"), 
והחלבים נשרפים, הכהן נותן באצבעו מדם החטאת על קרנות 
המזבח, ואת כל הדם הוא שופך אל יסוד המזבח. בסוג מסוים של 
חטאות מכניס הכהן מן הדם אל הקודש, פזה ממנו על הפרוכת 
(ובחטאת יוה״ב — גם על הכפורת ולפניה) ונותן ממנו על קרנות 
מזבח־הזהב; ואת כל הדם הוא שופך אל יסוד מזבח העולה. בשר 
החטאות נשרף מחוץ למחנה. — גם האשם שחיטתו בצפון, דמו 
נזרק על המזבח, חלבו נשרף ובשרו נאכל לכהנים כבשר החטאת. 
כל הק" הללו באים "מן הבקר או מן הצאן". לעולה ולאשם קרבים 
זכרים בלבד, לשלמים — זכרים או נקבות (כרצון המקריב), 
ולחטאות — פעמים כך ופעמים כך, לפי המפורט בכתוב. כל הק" 
חייבים להיות תפימים, והבעלים סומכים עליהם את ידיהם לפני 
השחיטה. עופות — תורים או בני־יונה — קרבים רק לעולה ולחטאת. 
ק , העוף אינו נשחט, אלא מולקים את ראשו. עולת־העוף נשרפת 
על המזבח; חטאת העוף, לא פורש בתורה מה ייעשה בבשרה. 


מהק״ הבאים סן הצומח חשובה היותר ה״מנחה״; סולת בלולה 
בשמן בתוספת לבונה. הכהן קומץ קצת "מסלתה ומשמנה על כל 
לבונתה" ושורף על המזבח, ואת הנותר אוכלים הכהנים. ישנן 
צורות שונות למנחה: מאפה תנור, חלות מצות, רקיקי מצות, על 
הסחבת וכו׳. בד״ב באה המנחה כתוספת לעולה ולשלמים. "מנחת 
חוטא״ — אין נותנים עליה שמן ולבונה. נאסר להקריב על המזבח 
שאור (= חמץ) ודבש פירות מתוקים); מהם יש להביא בכורים 
(ע״ע), שאינם עולים על המזבח אלא ניתנים לכהנים. על כל הק" 
הנשרפים על מזבח 
נותנים מלח. מן 
המשקים הרבו להביא 
יין. והוא כונה "נסך" 
משום שניסכוהו על 
המזבח. יין ליווה את 
רוב העולות והשל¬ 
מים. ניסוך מים (ע״ע 
סכות. עס׳ 29 ) אינו 
נזכר בתורה, אלא ב¬ 
נביאים בלבד (שמ״א 
ז, ו; מל״א יח, לד); 

, מזבח לוזהרבח קרבנות פתיזופת הטלוכה. 

עוד יש להזכיר אזז באר־בבע !בריבות הסבה ?ארבאזלוגיה, ח״או 



קטרת (ע״ע) הסמים, שהועלתה בוקר וערב על מזבח־הזהב. 

מבחינים בין קרבנות־ציבור לקרבנות־יחיד. הראשונים קרבים 
מדי יום ביומו ("תסידים ומוספים"), לפי הרשימה המפורטת בבס׳ 
כח—כט; רשימה מקבילה, שונה בפרטיה, נמצאת בויק׳ כג, אבל 
מסתבר שהיא מסרטת אח הק" המלווים טקסים מיוחדים, כנון העומר 
והביכורים. קרבנות-היחיד נחלקים לקרבנות-חובה ולקרבנות־רשות. 
קרבנות-הרשות הס נדרים ונדבות של עולות ושלמים; היחיד מביאם 
כאות הכנעה לה׳, או כתודה או כתשלום נדר, ק" כאלה נזכרים 
פעמים אחדות בתהלים. קרבנות־החובה של היחיד הם חטאות 
ואשמות, הבאים לטהר את האדם מחטאיו, ואותו ואח המקדש — 
מטומאתם, החטאת והאשם דומים. האשם בא בד״כ על עבירות של 
גזל או פעילה בממון, והקרבתו צמודה לתשלום הגזלה בתוספת 
קנם. החטאת אינה באה לכפר אלא על שגגה בלבד. קיימים גם 
הבדלים לפי מעמד החוטאים. ״הכהן המשיח״ מביא פר על חטאתו — 
בדומה לחטאת "הקהל"; "הנשיא־ מביא "שעיר-עזים". בכמה סוגי 
חטאת יכול העני לצאת ידי חובתו בק׳ עוף. במקום בק׳ מן הצאן, 
והעני־ביותר יוצא ידי חובה במנחת סולת (ויק׳ ה). 

ה״שלמים״ — הנקראים לרוב ״זבחים״ — נזכרים הרבה במקרא. 
הפירוש המקורי של המלה "שלמים" לא נתברר, אך מלשונות 
תהלים: "אשלם לך נדרי", "לך ישלם נדר", נראה, שדרשו "שלמים" 
מלשון תשלום חוב. החטאת והאשם נזכרים מעט, אך ברור שנהגו 
בימי הבית הראשון. כוונתה של תוכחת הושע (ע״ע; ד, ח) נגד 
הכהגים: "חסאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו", כי המצווה 
שנצטוו הכהנים לאכול את בשר החטאת הניעה אותה לרצות 
שירבו חטאים בעם. ק׳ העולה מסמל את הנכונות לוותר על חלק 
מהרכוש לשם האל — בדמיון־מה למושגי ה״חרם", ד,"תרומה" 
וה״הקדש״ — ויסוד זה ניכר גם בק׳ בכור ומעשר־בהמה. ק" 
מיוחדים־במינם הם גם פסח, פרה אדמה (ע׳ ערכיהם), שעיר 
לעזאזל (ע״ע; וע״ע יום כפורים), צפרי המצורע, עגלה ערופה 
(ע״ע רוצח), ופטר חמור, הנערף (ע״ע בכור, עט׳ 697 , 701 ) — 
הנעשים מחוץ למקדש ובלא מזבח. 

בנביאים. בתהלים ובמשלי החכמה מצויות הטפות רבות נגד 
ייחוס ערך רב לעבודת ד,ק״: מודגש שהציות למצוות ה׳ עדיף ממנה, 
ומועלה הרעיון שה׳ לא ציווה את ישראל על עבודת הק" במדבר 
(שס״א טו, כב; ישע' א, יא—יד: שם סו, א—ג; עמום ה, כא—כה: 
ירמ׳ ז, כא—כג: תה׳ מ, ז ואילך; נ; כא, יז—כא; ועוד הרבה). 
הדברים לא באו לשלול את עבודת הק" בכלל, אלא ללחום נגד 
העדפתה עפ׳׳נ מצולת אחרות, ונגד האמונה התפלה, שהאל סגן 
אוטומטית על המקריב לו. בעקבות חורבן הבית הראשון גברה אצל 
חכמי ישראל החיבה לעבודת הק", ושוב אין הספות נגדה אלא 
על עשייתה שלא כדין (מלאכי א, י—יא). כאשר צמצם איסור 
הבמות (ע״ע במה) את עבודת הק" לתחומי המקדש, נמנע מרובו של 
העם לעבוד את ה' בדרך זו, ויראי ה׳ החלו לבקש תחליף לק" 
בתפלה (ע״ע). בבית השני חודשה עבודת הק" (ע״ע בית המקדש, 
עמ׳ 580 — 583 ) וגם במקדש חוניו (ע״ע, עם׳ 198/9 ) במצרים 
הקריבו ק". עם חורבן הבית השני בטלה עבודת הק" מישראל, 

ע. ח. 

ח ז" ל הקדישו מקום רב מאד לתורת הק", בהלכה ובאגדה. 
סדרי הק", כחלק מסדרי המקדש, היו מסורים מאות שנים בידי 
הכהנים, אך לקראת סוף ימי הבית השני הפקיעו חכמי ההלכה 
את התחום הזח מהיות "תורת כהנים", וכללוהו במשנתם, כמעט סדר 
שלם — סדר קדשים — במשנה, בתוספתא ובתלמוד הבבלי, הוקדש 
לדיני ק", ובב;תר התחומים פותחו ופורטו ביותר גם דיני הק" 
והושלמו דינים שאינם במקרא (כגון: שחטאת העוף נאכלת לכהנים, 
דיני מליקה בעוף, דיני "פיגול" [הקובעים את התנאים שק׳ שנשחט 
במחשבה לאבלו חוץ לזמנו או חוץ למקומו נפסל בהם), דיני נותר 




63 


קרבן 


64 


[ק׳ המשתייר לאחר ומנו הקבוע לו], המומים הפוסלים בק׳ ובכהן 
המקריב, ,.ביו קבועין בין עוברי!", ועוד). כן נקבעו מונחים הלכ¬ 
תיים לעבודת הק״, כהגדרת 4 "העבודות" העיקריות: שחיטה, 
קבלה, הולכה וזריקה, הבחנה ביו "קדשים קלים" (בבור, מעשר, 
פסח ושלמי-יחיד) ל.,קדשי קדשים" (עולות, חטאות ואשמות), 
קביעת מושג ה״הקדש״ (ע״ע). ועוד. ענייו ן׳ ״עולה ויורד״ — 
המאפשר לעניים להסתפק בק׳ זול יותר — פותח ופורט בהלכה, 
ונקבע כי זכאים לכך המצורע, היולדת, הנשבע שבועת העדות 
ושבועת הפקדון, והטמא שאכל קודש בשגגה או שנכנס למקדש 
בשגגה, 

נקבעה הבחנה בין קרבנות־ציבור לקרבנות-יחיד. קרבנות-ציבור 
הם: תמירים של שחר ושל ביו־הערביים, "מוספים" של שבתות, 
ראשי־חדשים ומועדים ושעיר חטאת של יום־הכיפורים, וכן פר 
העלם־דבר של ציבור — כולם מפיו העולה או החטאת (פרט לשני 
הכבשים הבאים עם ״לחם־התנופה״ בשבועות — שהם שלמי־ציבור). 
קרבנות־יחיד חלקם חובה וחלקם נדבה, ומהם עולות, חטאות 
ושלמים, הבכור, המעשר, הפסח, החגיגה, עולות־ראיה בשלוש 
רגלים, ועוד, הם קרבנות-חובה; מלבדם הרבו מאד להביא נדרים 
ונדבות (הנבדלים זה־מזה במידת האחריות הממונית של בעליהם 
במקרה שאבדו) כדי לאכול את בשרם בקדושת שלמים ולהתכפר. 
את שיתוף הציבור בעבודת המקדש, שחלק ניכר מאד של קרבנותיה 
היו קרבנות-ציבור, השיגו חז״ל ע״י פיתוחה ושכלולה של מערכת 
גביית ״מחצית השקל״. על כך ע״ע בית-המקדש, עם׳ 584 — 586 . 

הקרבת הק" לוותה טקסים חגיגיים, שנתגבשו לפרטיהם במהלך 
הדורות, סדר העבודה במקדש — גם חלקו הלא-פומבי — נשא אופי 
קבוע ומדוקדק, ובמהלכו מילאו הלוויים, ביו־היתר, תפקידי שירה 
ונגינה (ע״ע לוי, עם׳ 369 ), ומעמדות הישראלים — שייצגו בנוכ¬ 
חותם בטקס את הציבור — השתתפו בה באמירות שונות (ע״ע 
בית-המקדש. ענד 577/8 ).— על מדר העבודה של יום־יום בפרטות — 
שם, עמי 562/3 (בית ראשון); 580/3 (בית שני). טקסים פומביים, 
מפוארים ומלאי־הוד. נערכו ביום הכפורים (ע״ע, עמי 391 ). 
בשלוש רגלים (ע״ע סכות, עמי 29 — 30 : פסח, עם׳ 950 ! שבועות) 
ובהבאת הבכורים (ע״ע, עמי 708/9 ), 

הז״ל הדגישו, כי דיני ד,ק" הם מחלק ה,,חוקים" שבתורה, שלא 
נתפרש טעמם הכללי־העקרוני, ובוודאי לא סעם פרטיהם המרובים. 
— וע״ע מציה. ענד 112 , 116 — אך ניכרת נסיה לתלות את עקרון 
הק" במלחמת התורה בע״ז. כך, למשל. ..אמר הקב״ה, יהיו מקריבי! 
לפני בכל עת קרבנותיהן באהל־מועד ויהיו נפרשים מע״ז והם 
ניצולים" (ר־ק״ר ה״ב, חי), עם־זת הדגישו את עצם רעיון ההקרבה, 
כפי שהוא מתבטא בהעדפת ק׳ עני "כי נפש הוא מקריב". הקריאה 
הנבואית להעדפת תיקון המידות עפ״נ הק* (ו״ לעיל. עם׳ 62 ) 
הדהדה היטב בימי הבית השני, ונתפסה כגורם משלים — ולא 
סותר — להקרבת ק*. פילון (ע״ע). שבעצמו עלה לירושלים 
והקריב בה ק* (״על ההשגחה״! 2 . 64 ). ואף תיאר את עבודת הק" 
בפירוט רב (״על החוקים המיוחדים", 1 . 33 , 162 ואילך). מדבר 
הרבה על כך שטקס ההקרבה עצמו. אם אינו מלווה מעשים טובים 
וקיום מצוות, אינו לרצון לפני ה׳ (שם 50 , 271 : ועוד הרבה): 
וזו גם עמדתו של בן־סירא (ל״ה, א׳—י״א), אד על "החסידים 
הראשונים" נאמר "כי היו מתאוים להביא ק׳ חטאת" (נדר׳ י׳, ע״א) 
ולבקש כפרה בק׳ אף על ספק. — על האיסיים (ע״ע, עמי 33 : 
ברכ׳ ב״ו, ע״א: ל״ב, ע-ב. ועוד הרבה) ראה להלן. גם חז״ל וגם 
פילון (״על הכרובים״, 29 , 99 — 100 , ועוד) מדגישים. כי תפילה 
עומדת במקום ק", ומכפרת כמותם ויותר מהם, ורוב הלכות תפילה 
נקבעו מיזיד התאמה אל מסגרת דיני הק״ — ועל כך ע״ע תפלה. 
לצד התפילה העמידו חז״ל סובלימציות נוספות לכפרת הק", כגון 
שהצום (ע״ע, עמי 553 ) בא במקום ק־ — נושא שהיה שנוי במחלוקת 


ביפי חז״ל (ע״ע סגוף, 

ענד 431/2 ) — שהתשו¬ 
בה (ע״ע) היא המכפר 
העיקרי (אף לצד הן"). 

ובעיקר שתלמוד־תורה 
והתורה עצמה מכפרים 
כק• ויותר מהם (ד״ה 
י״ח, ע״א). 

בעיה הלכתית היא 
אם סותר להקריב ק" 

במקום המקדש גם בזמן- 
הזה. לדברי ר' יוחנן: 

"שלשה נביאים עלו 
עמד,ם מן הגולה... ואחד 
שהעיד להם שמקריבין 
אע״פ שאין בית" (זב׳ 

ס״ב, ע״א), ור׳ יהושע 
אומר: "שמעתי שהיו מקריבי! (בימי עזרא) אע״פ שאין בית. 
ואוכלים קדשי־קדשים אע״פ שאיו קלעים, קדשים קלים ומעשר- 
שני — אע״פ שאין חומה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה׳ 
וקידשה לעתיד־לבוא״ (שם ק״ז, ע״ב) — וכו פסק הרמב״ס (הל׳ 
בית הבחירה, ר, י״ד—ט״ו), אד הראב״ד חולק בזה, שאלה זו נשאה 
אופי אקסואלי ביחס לק׳-פסח בלבד (ע״ע פסח, עמי 950/1 ). 

ם. 

הסתייגות האיסיים (ע״ע. עמי 33 ) מהבאת הק" בבית־המקדש 
נזכרת אצל פילון ואצל יוסף בן מתתיהו. פילון מספר, שהאיסיים 
אינם מקריבים בע״ח, אלא תובעים "הכוונת מערכי-הלב כדבר 
הראוי לעבודת־קודש". מדויקים יותר דברי יוסף, שהאיסיים אמנם 
שלחו מתנות למקדש, אך את קרבנותיהם עשו ע״י טהרות מיוחדות; 
בנך הוציאו עצמם מן ההיכל המשותף. ממגילות כת מדבר יהודה 
(ע״ע; המזוהה בצדק עם האיסיים), מתברר, שהם ראו בטהרותיהס 
ובדרו חייהם תחליף זמני לק", "לכפר על אשמת פשע ומעל חטאת 
ולרצון לארץ מבשר עולות ומחלבי זבח״ (סרך היחד ט/ 3 — 5 ). 
לפרות תחליף זה התייחסו באופן חיובי לעצם רעיון הק" בבית־ 
המקדש. או כפי שברור מן המגילות, וכפי שמתאשר ע״י "מגילת- 
המקדש", לא הקריבו אנשי הכת בבית־המקדש משום שחשבוהו 
לטמא, ומשום שסדרי ההקרבה לא התאימו להלכתם, הם קיוו, 
שבאחרית־הימים יתוקן הדבר, ואז יוכלו לקבל לידם את בית-הסקדש 
ואת ניהולו ולהקריב בו ק". 

ד. פלוכר. כת מדבר יהודה והשקפותיה (ציון, י״ם), תשי״ד; י. 

כויפמן, תולדות האמונה הישראלית, א׳ יה׳ (מפתח בערכו), תשי״ח, 

ש. שפר, חוקי הק׳. תשכ״ח 3 ; ב, א. לוין, כיפורים(א״י, ס׳), תשכ״ם; 

י פ. גרינץ, סוצאי דורות, 201 — 221 , וזשכ״ם: ג. א. וולפכון, פילון 

(עברית: מ. תיחלש). ב׳, 149 — 153 . תש״ל: ם. הרן, זבח הימים 

(בתון: פפר ש. ״ביו), תש״ל: י. תילגרום. תפקיד ק׳ התטאת ,תרביץ. 

ם׳), תשל״א, חנ״ל, תקיפות וסופדות בסקרא. דו— 136 , תשל״ג: 

״ 6 ' 7 , 113:311 , 1 ) 1 ; 938 ( , 111011 10111111 . מיז . 5 .£ . 0 ' 6 \ 

, 1960 ,( 1111111 11111101 (0.3■, X { /מ , ״:״!, ) 6 , ״־,״״ז״) / 0 11111 

הנצרות העניקה לק׳ — בוכות הקרבתו האישית של ישו 
ומותו — משמעות של כפרה בלל־אנושית שיש עפה גאולה מן 
החטא. אמנם ישו עצמו — בפי שנראה פן האיואנגליונים הסינאוס־ 
טים — התייחס בסובלנות אל הק״ המקובלים בימיו (חשו׳: לחי ז\, 
23 ! 11 ד\, 4 ), אך גם הוא חזר על דברי הנביא הושע (ו, ו): "כי 
חסד חפצתי ולא זבח״ (השר: פתי מ, 13 : 11 א, 7 ), וברוח זו 
הטעים את יתרון המימד המוסרי, הפנימי, עפ״ג המעשה החיצוני. 
עס-זאת מצביעים על כך, שישו גם ניבא את חורבן בית-המקדש, 
ועפו — ביטול הפולחן והק״ (מרקוס 3011 , 2 ; יוחנן ז \ 1 . 21 ). 
ההגות הנוצרית כפי שהיא מתבטאת בברית החדשה תפסה את חיי 
ישו עלי אדמות (לפן הטבלתו) כתהליך של התמסרות והקרבה 



חאי יצל כלי *ולחני 
•שנצצא בייו־שייס 





65 


קרבן — קרג׳לה 


66 


עצמית, המגיע לשיאו בק׳ הפסת, בסעודה האחרונה ובסותו על הצלב 
(חשו׳: פוקוס 45 ). לפי מרקום וסתי (אך לא לפי הנוסח הקדום 
של לוקס) זכתה הטעסת אלמנס הק׳ שבסעודה האחרונה להדגשה 
בידי ישו עצמו, המתאר באופן סמל' את הלחם כבשרו ואת היין 
כדמו הנשפך למען כפרת חטאי המאמינים (מתי 28 ). ואכן. 

הנוצרים הראשונים נהגו לקשור את האוכריססיד, (ע״ע סקרמנט; 
מיסה) עם הסעודה האחרונה ועם מותו של ישו. עם ניתוק הנצרות 
מן היהדות וביטול המצוות המעשיות בידי פאולוס (ע״ע) נטתה 
הנצרות לראות בק׳ של ישו תחליף לק" בבית־המקדש. פאולום ראה 
אח ישו כ״שה האלוהים״. ואת קרבנו — שהועלה למען כפרת 
עוונות עדת המאמינים — כק׳ נצחי. 

כת ,.האביונים" הנוצרית־יהודית, שאנשיה היו צמחונים. קיבלו 
על עצמם את מצוות התורה, אך התנגדו לק". הם הניחו. שהפרשיות 
בתורה המדברות על ק" הן תוספות שאינן מנוף התורה. לפי סקור 
אחד בבר סברה כך כת יהודית ושמד, ,.נוצרים". ויש להנית ש״האביו־ 
נים״ היו פלג של כת יהודית זו שהתנצרו, כבר במאה ד, 1 . 

פילוסופיה. ביה״ב הותירה רושם רב דעת הרמב״ם ב״מירה־ 
נבובים״, חלק ג• — הנשענת על מקורות חז״ל (ר׳ לעיל) — כי הק" 
ניתנו לישראל לא משום ערכם הפנימי, אלא משוס שהעם היה 
מורגל בפולחנים זרים, ואי-אפשר היה לנתקו מהם אלא בדרך זו. 
הרפב״ן התקיף עמדה זו בחריפות (בפירושו לדק׳ א, ט), כי 
בכך "יעשו שלחן ה׳ מגואל" (ע״פ מלאכי א, יב). הוא הדגיש אה 
יסוד "ריח הניחוח" שבק׳, ופירש, כי גוף הק׳ על איבריו כלים מן 
העולם במקום גופו של החוטא, ובכך כוח כפרתם. את מובנם העמוק 
והאמיתי (כלו׳, המיסטי) של הק" פירש הרמב״ן (שם) באריכות, 
ורמז לפעולתם החשובה בעולם הספירות (ע״ע), ע׳׳פ השקפות 
הקבלה (ר להלן). 

ד׳ יהודה הלוי מדגיש אף הוא (כוזרי ב׳, כ״ה/ו), כי עניינם 
האמיתי של הק" חתום וסתום, ויש לקבלו בתמימות בלי פלפולים 
וחקירות, אבן, את תפקידם הנגלה של הק" רואה ריה״ל בשמירה 
על התפקוד העיקרי של בית-המקדש — הזנת האש האלוהית אשר 
על המזבח. הקרבת הק" הוא עיקר תכנה של הפעילות בבית־המקדש. 
ומגמתה לשמור על עצם מסגרתה של פעילות זו, ההכרחית להבסחת 
קיומו המתמיד של הבית כמקום שכינת האל. מבחינה זו דומה תפקיד 
הק" לתפקיד המזון האנושי, המשמר את גוף האדם כמקום משכן 
הרוח והשכל, אך בשום אופן אינו מזין אח הרוח והשכל בעצמם, 
לא במישרין ולא בעקיפין. 

קבלה. בס׳ הבהיר (ע״ע: הטכסט הקבלי הקדום שבידינו) 
מתפרשים הק" כתהליך הנועד .,לקרב", כלר, לאחד. את הכהן 
המקריב ועולם האלוהות. עניין זה פותח בידי ר' יצחק סגי־נהור 
(ע״ע) וד׳ עזרא ור׳ עזריאל מגרונה (ע״ע). הק" מביאים לאיחודן 
של הספירות (ע״ע), ומקשרים את נשמת האדם לשרשה המקורי 
בספירות, התיאור המפורט־ביותר של משמעותם הסמלית של הק" 
נמצא בם , הזהר ובמקובלים שלאחריו, ואפשר כי המקום הרב 
שהם מקדישים לנושא נועד להילחם בהשקפתו הרציונליסטית של 
הרמב״ס (ר׳ לעיל). לסי הזהר גורמים הק" לקשר בין העולמות 
התחתונים והעליונים, לחיבור ספירות חכמה ובינה ולזיווג השכינה 
(ספירת מלכות) ובעלה (ספירת תפארת). הקרבת חקי מביאה גם 
להעלאת נפש הבהמה לשרשה העליון, ורוב המקובלים מודים כי 
בשר הל׳ נועד, לפחות בחלקו, לפצות את ה״סטרא אחרא" הרע, 
ומהם שנועדו כליל למטרה זו, כגון השעיר לעזאזל (ע״ע). 

י. תשבי, מענה הזהר, נ׳. קצ״ב—רט״ו, תשכ׳יא. 

ד. פ. - מ. - י. ד. 

לןר׳בס, 11 ( 0 א דגלן׳ — 1,5 >־>> 1 ) 101 !)-, 15 ז 3 ך 1 — (נר 1900 ), 
ביוכימאי יהודי, יליד גרמניה. למד בכמה אוניברסיטות 
בגרמניה והוכתר בתואר ״דוקטור לרפואה״ ב 1925 . ק׳ עסק ברפואה 


ובמחקר מדעי, תחילה במכון לביולוגיה ע״ש הקיסר וילהלם ואח״ב 
בפדייבורג, ברלין ומינכן. עם עליית הנאציזם עבר לאוניברסיטת 
קימבריג׳. אח״כ היה ראש יחידת-מחקר מטעם המועצה למחקר רפואי 
ופרופסור לפרמקולוגיה באוניברסיטת שפילד ( 1938 — 1954 ). ב 1947 
נתקבל כחבר ב״חברה המלכותית״. ב 1953 זבה בפרס־נובל לרפואה. 
זמן קצר אח״כ זכה בפרס נוסף מטעם .,האגודה האמריקנית לבריאות- 
הציבור" על תרומתו הבולטת למחקר הרפואי ולבריאות־הציבור. 
בשנים 1954 — 1967 כיהן כפרופסור לביוכימיה באוניברסיסת אוכס־ 
פורד. מאז ועד היום הוא עובד בחוקר ברפואה קלינית במרפאת 
רדקליף, אוכספורד. — תגליותיו החשובות, שהן אבני־פינה בביו¬ 
כימיה המודרנית, הן בירור התהליכים המטבולייס הידועים כמעגל 
האורניתין ומעגל החומצות הטרי־קרבוכסיליות (ע״ע לימון, חמצת, 
וציור שם), הקרוי ע״ש ק׳. 

לןךג, וילהלם- 118 ) 1 מ 111011 !׳ג — ( 1933-1871 ), סופר נורווגי. 

בשנים 1908/11 היה מנהל התאטרון הלאומי באוסלו. ב 1891 
פרסם את קובץ־שיריו 0 ז 18 ם (.,שירים"), שהיה סימן־דרך ראשון 
בכיוון הרופגטי-האכסוטי החדש בשירה הלירית הנורווגית. יצירתו 
הפיוטית מצטיינת בשיריותה, והולחנה בחלקה (בידי גריג, למשל). 
חיבוריו, המספרים ברובם על תבל מולדתו בדרום נורווגיה והמדגי- 
שים את צביונו המיוחד, כוללים, מלבד שירה, מחזות, כ 0311102105 
61211110 (״נישואי באלדווין״), 1900 . סיפורים קצרים, נ 200 זסנ&ל 
! 20000 6305 08 ס:> 311 ״ 0 נ (״המאיור פון קנארן וידידיו״), 1906 , 
רומנים וקבצי זכרונות־ספרות. סגנון קליל ומשוחרר ופיוטיות ונימה 
פטריוטית מציינים את כתיבתו. 

, 1956 ,) 1-111117 ) 121 ( 8101 ) 10710 ? { 0 (״ 1115107 34 . 14 

קןת׳יץ/ ווק סטפנוביץ׳ —!*£ ש !׳\ 0 ח 58£1 *!ע — 

( 1787 — 1664 ), בלשן ופולקלוריסט סרבי. ק׳ היה מעצב הנורמה 
הלשוניח־ספרותית של הסרבית המודרנית (ע״ע סרבו־קרואטית, 
לשון וספרות) ויוצר הכתיב הסרבי הפונטי. ק׳ אסף שירים, ניבים, 
פתגמים. משלים וסיפורי־עס. הוא הצטרף לפרד הסרבי הראשון 
בראשות קרדיורדיויץ׳ (ע״ע ( 1 )! 1804 ). את מאבקו למען לשון העם 
כתשתית לספרות הלאומית החל בפרסמו את החיבורים 105031101 ? 
(״שירון״) ו 051383 ־ 01 0 ־ £0201 , 621113 [ 1 ;׳,;.>! 150100103 ? 

03015303 0310113 (,.דקדוקי הלשון הסרבית ע״פ הדיבור העממי"), 
1814 , בו קבע את עיקרי הכתיב לפי ההיגוי של הרצגובינה ואת 
הכתב הפונטי של הלשון. ב 1818 פרסם 000111 [ 1 $105111 ("המילון 
הסרבי"). שהוא גם אוסף ניבים, פתגמים והומר ספרותי־היסטורי, 
מעין אנציקלופדיה פולקלוריסטית־השוואתית (סרבית—גרמנית— 
לאטינית). במאבקו נגד חסידי הלשון והכתיב הכנסייתיים נעזר 
בסופרים הצעירים של הרומנטיקה הלאומית. בין יצירותיו העיקריות: 
05010 ( 0 0310600 05110 ־ 51 (״שירי עם סרביים״). 4 כר', 1823 — 
1833 . את אחרית ימיו בילה בפעילות חינוכית בווינה עם רעייתו 
הגרמניה. תרגומו של הברית-החדשה ( 1847 ) נחשב למפר מופת 
של הלשון התרבית הספרותית. 

; 1948 ,£/??)/ 1 ( 1 ' 1 ) 1/12 (^ ן 11 < 071 ( 1/1 ( 22 *)׳ £01 /? 7 .ס[( 0£ 

){ 12 ) 711 ,ת 1$0 נ¥\ . 0 ; 1952 , 111 ) 081 1 ){ 5111111 )<זס) 12 (ח^ ,:ז 1 ׳י€ן £1 ת 0€0 
. 1970 .$ ./ 1 / ס ) 1 ( 711 

יןרג׳לה ( 011381310 ), משפחה רומנית שהעמידה סופרים ופובלי¬ 
ציסטים. 

יון לוקה ק׳ — . 0 0003 ״ 10 - ( 1852 , האימאנאלה [כפר 
סמיך לפלוישטי, הנקרא כיום ע״ש ק׳] — 1912 , ברלין), מחזאי. 
מספר, משורר ופובליציסט רומני. ק׳ למד בביה״ס־התיכון בפלוישסי 
ובקונסרווטוריו׳ן למשחק־התאטרון בבוקרשט. בשל מצבו הכלכלי 
הבלתי-יציב עסק במלאכות שונות לפרנסתו: היה לחשן בתאטרון, 
מגיה, פקיד ממשלתי, מנהל בי״ס ופונדקאי; ב 1888/9 שימש מנהל 






67 


קרג׳לה — קדדוזו, פינאל אברהם 


68 


כל התאטרונים ברומניה, בכתיבה התחיל בגיל 20 ; בחיבוריו 
הראשונים כבר היו דברי־ביקורה על מוסדות החברה הרומנית 
בימיו. רדיפות יריביו ופני החיים הציבוריים גרמו לק , אכזבה 
עמוקה שהובילה אותו, ב 1902 , לגלות־מדצון מארצו; הוא השתקע 
בברלין ולא שב עוד למולדתו. 

יצירתו של ק׳ כוללת כמעט את כל סוגי הספרות. פרט לרומן. 

עד 1890 לערך בתב בעיקר מחזות. ראשונה הועלתה על הבימה 
הקומדיה ' 353 ס 11 נ 11 ־: 0 ) 10 קגסת ס (״ליל סערה״), 1878 , תיאור 
סאטירי של פגי החברה הבורגנית, בעלי־האחוזה והמתעשרים 
על־נקלה; במחזהו זה, כביצירותיו האחרות, לעג לפוליטיקאים 
הקטנוניים, חסרי התרבות האמיתית. גולת־חכותרת של יצירתו 
המחזאית היא 1 ;ז: 111 ז 10 ק 150303 ־ 501 0 (״המכתב האבוד״), 1884 ; 
אך זו סאטירה המופנית נגד הפוליטיקאים חסדי־המצפון, והפעם 
ברגע של פתח בחיים הציבוריים, בימי בחירות. המחזה תורגם 
לשפות רבות, ובתוכן לעברית, והוצג בתאטרון העירוני בחיפה. 

סיפוריו בעלי הנימה הטרגית הם ניתוחים אמנותיים של מצבים 
נפשיים. הדמות המרכזית בסיפור 93510 .■* £30110 ס (עבר׳ ז "אבוקת 
הפסחא״. ב״הזמך. גליון ערב פסח, 1944 ), 1889 . הוא יהודי, ליבה 
זיבל, שאינו יכול להתמודד עם פחדיו מפני הסביבה האנטישמית 
העוינת ומגיע לידי טירון 1 . בשנים 1890 — 1901 חיבר ק׳ בעיקר 
רשימות וסיפורים (־!;״יהסז״ז !״רגעים"], 1901 ), המתארים את 
החברה הרומנית בעין פקוחה וביקרתית ובאכזריות של דאליסטן. 
בגלותו המשיך קי לעקוב אחד ההתפתחויות במולדתו, חיבורו, 
10301113 11 ־ 103  10,5 ) 11 ( ן 7110 ) .€ .£ נ<*<; 47 >*>^ז ) 11 ד ,חס 01$ י \\ .ן 

ע 1 !/} 111080 !? !)הס 10/0 • 4 * 77 , 2111 שנ!־ 11 * 1 . 1 ־ 1 .( - 11105 )( . 11 ; 1909 י (זזןז\\, 

. 1921 ,.€ .£ /״ 

לןלד* 111 , ב! 2 י 73 * 1 1 !ו 1 | — 102.0 )ז 03 מג&פזי'! ו 1 !בתב(ן £1 מ — ( 1870 ׳ 

ניו־יורק — 1938 , שם), שופט עליון באה״ב, יהודי. אבותיו 
של ק׳ התיישבו בצפון אמריקה לפני ייסוד אה״ב. אביו, אלבדם 
יעקב, היה חבר ביהמ״ש העליון של מדינת ניו-יורק. ב 1913 נתמנה 
ק׳ לשופט עליון במדינת ניו־יורק, וב 1917 — שופט ביהמ״ש לער¬ 
עורים שם. בשנים 1927 — 1932 כיהן כשופט עליון של אה״ב,.ק' 
נחשב לאחד השופטים הגדולים של אה״ב: הוא נתפרסם בגין 


ניסוחיו המשפטיים המזהירים 
וגישתו הליברלית וההומניוב 
ק׳ הדגיש בכל־עת את הצורך 
ואת החיוב המוטלים על השופט 
להיות מעורה ומעודכן במדעי 
הכלכלה והפסיכולוגיה. בשנות 
כהונתו בביהמ״ש לערעורים 
היתה לביהמ״ש השפעה רבה גם 
על דרך התפתחות החוק באד,"ב, 

ואף באנגליה. בין־השאר הגן 
ק' על תחוקת "הניו דיל" (ע״ע 
אה״ב, עם׳ 198/9 ). והבהיר כי 
יש להעניק הרשאה חוקתית 
לממשלה לפעול במטרה לתקן 
את מצב העם. חשיבתו המקורית 
של ק' משתקפת בספריו: 00055 ־ 1 ? 111110111 ( 1110 0£ ; 1 * 111 ) 73 * 7 
(״מהותו של ההליך המשפטי״), 1921 ; ׳, 131 £10 ) 0£ 111 * 000 
(״צמיחתו של החוק״), 11930 1310031000 !!ם! * 141 ("חוק וספרות"), 
1928 . מבחר כתביו נדפסו ב־ 1947 . ק׳ היה חבר הקהילה הספרדית־ 
הפורטוגזית בניו־יורק. 

, 1-62 5 , 10110 €01110100 110 ) / 7 > 5 ־ס;{ 1.010 1 ,/} 1/1 ))( •)' 11 ? , 1 ־ 10111131 ) 0 .״ 1 , 4 . 
. 1956 , 96-203 [ , 60 ^ 1 ) 00 €010 { 0 י ת 0 ח 1 )£; 1 וזגזי 1 .? ; 1949 

קררחו, יצחק — 11020 ־ 031 15330 — (נפי 1680 לערך, ורונה), 

רופא, מדעו ופילוסוף: אחיו של מיכאל אברהם ק׳ (ע״ע). 

למד רפואה. פילוסופיה ומדעי־הטבע בסלמנקה. ב 1632 נתמנה רופא 
בתצד־המלוכד, במדריד. מאימת האינקוויזיציה נמלט לאיטליה 
והתיישב בורונה, ושם חזר ליהדות. בשנים 1632 — 1640 פרסם 
במדריד (בספרדית), מספר חיבורים ברפואת ובמדעי-הטבע, ואפשר 
גם דברי שירה. את התנגדותו לקבלה ולשבתאות — בניגוד לדעות 
אתיו — הביע בספרו 03 ס< 1 ! 1 11:1050111113 ? ("פילוסופיה תפשית": 
ונציה 1673 ). ספרו האפולוגטי, 10 ! 110135 ) 0310 ץ 00135 ־ 635 0x0011 
5 ״ 00 < 101 ? 105 (״מעלות היהודים והעלילות עליהם״; אמסטרדם, 
1679 ), דן במידות הטובות של העם היהודי. 

8 )) 01 ו!!> 1 ו 1 ) 1/1011/101 }) 5 ,זןמ 11 ז£ז.ץ 1 .\ 1 
, 8 ( 8370 0 ז 03 .( ;־ 1971 ,(.¥ . 5 11(/131(0 (11*116X5 ן' 28 )/ 11£1 ד 01 ק- 010 ח 10 }).) 
; 1963 , 115 ״— 101 ,¥! ) 1 ) 1011 י)/> ) €01-1 18 ה) 118 ) 110/11 ) 1 ■!€ ! 01 ^) 5001 €0 
,.€ . 1 : 110 ) 0/1 011011 * 1 ס! €011/1 !/•. 5/1001 1 !! 7 : 00 , 11 * 118111111 ■ ¥01 . 11 

. 1971 

קרדוזו, מיכאל אברהם ( 1627 , דיו סקו [ספרד! — 1706 , 
אלכסנדריה). מנהיג שבתאי, בן למשפחת אנוסים. ק׳ למד 
רפואה באוניברסיטת סלמנקה וכשנתיים למר תאולוגיה נוצרית. 
זמן מה הי עם אתיו, יצחק, במדריד, וב 1648 עבר לאיטליה. 
בליזלרנו חזר ליהדות. מפי רבני ונציה רכש השכלה תורנית והשקיע 
עצמו בספקולציות תאולוגיות על משמעות אמונת הייחוד. סמור 
ל 1659 עבר למצרים. שם ישב כ 5 שנים, בעיקר בקהיר, ועסק 
בקבלת האר״י. בין 1664 ל 1674 תי בטריפולי שבאפריקה, ושם זכה 
לחזיונות דתיים. רבים מבני קהילת זו ראו בו מנהיג דתי. אך היו 
לו גם מתנגדים. 

מ 1665 היה מחסידיו הנלהבים של שבתי צבי !ש״ץ] ומתועמלניו 
הגדולים. אחרי התאסלמות ש״ץ הצדיק ק׳ את השמד רק לגבי 
״המשיח״, ויצא נגד ההולכים בעקבותיו, נשתמדו כמד, איגרות — 
מהן ששלה לרבני איזמיר — שסתב ם 1668 עד מותו להגן על 
משיחיותו של ש״ץ. החשובה שבהן היא איגרת "מגו אברהם" (קובץ 
על־יד. י״ב. תרצ״ז). באותן השנים התכתב עם ראשי התנועה. 
ובעיקר עם נתן העזתי, אברהם היכיני (ע׳ ערכיהם) וש״ץ עצמו. 
ב 1672 השלים ק׳ את ספרו התא ולוגי הראשון, "בקר אברהם", 



בניסי; נת! יןרוחו (אובן* שוודרון׳ 
הספריה חלאומיח, ירוע 5 ים> 





69 


קרדוזו, מיכאל אברהם — קרדמ׳י, ג׳לזואה 


70 


וב 1673 שלחו לש״ץ. עיקרו של הספר — הדואליזם הגנוסטי 
שלפיו יש להבדיל בין הסיבה הראשונה, המשוללת כל קשר עם 
הנבראים, לבין אלוהי ישראל, שהוא אלוהי ההתגלות הפועל 
בהיסטוריה. אשר לו יאות עבודת התורה והמצוות, אף שגם הוא 
נאצל מך הסיבה הראשונה. ברם, בניגוד לגנוסטיקאים, שמיעטו 
בערך ה״דמיורגוס" (ע״ע) הפועל והמתגלה והדגישו את ערך האל 
המסתתר, מיעט ק׳ בערנו של האל המסתתר והדגיש את חשיבותו 
של אלוהי ישראל. לביסוס פרדוכס חאולוגי זה, שעורר ויכוחים 
ושערוריות בזמנו. הקדיש ק' הרבה ספרים, קונטרסים ומאמרים 
במשך יותר פ 30 שנה. 

ב 1668 האשימוהו רבני איזמיר בזלזול במצוות מעשיות, אך 
דייני טריפולי הגנו עליו: אעפ״ב גורש מטריפולי ב 1673 . שנה חי 
בתוניס, כרופאו, ותחת הסותו, של השליט המקומי. מאז נרדף עד 
מותו. גט בתוניס השיגוהו חרמות רבני ונציה ואיזמיר, ובבואו 
ב 1674 לליוורנו הוחרם בידי ועד הקהילה. בליוורנו קיים יחסים 
הדוקים עם קבוצת השבתאים בראשות משה פינחץ. בסוף מאי 
1675 יצא לאיזמיר. שם מצא שבתאים רבים. וגם העמיד תלמידים 
לשיטתו. ואלה פיתחו חיים כיתתיים סביבו. באיזמיר גם נתרבו 
חזיונותיו התאולוגיים־שבתאיים. רק באביב 1681 הצליחו רבני 
איזמיר להרחיקו מהעיר. באותן השנים קרא עצמו משיח בן יוסף; 
הדבר חוזר ונשנה בכמה מספריו. אף שבסוף ימיו התכחש לכך. 
מאיזמיר נסע ק׳ לקושטא. בדרך שהה שבועיים ברוסיה ורכש לו 
חסידים מקרב ת״ח שבה. ק׳ התנבא כי הגאולה תבוא בפסח 1682 ; 
אחרי פסח נאלץ לעזוב את קושטא בחרפה, ו 4 שנים ישב בגליפולי. 
בתקופה זו נוצרה בסאלוניקי נח הדונמה (ע״ע); ק׳ התפלמס עמה 
בכמה מספריו. אע״פ שספרותם חולקת לו שבחים ומסתמכת על 
כתביו. אז גם התל ק׳ להסתייג משיטתו הקבלית והשבחאית החדשה 
של נתן העזתי. ב 1686 ביקר לראשונה באדריאנופול, אך חזר 
לקושטא וישב בה עד 1696 , בחסותם של דיפלומטים נוצרים ועל 
אפס וחמתם של רבני העיר. מתנגדיו האשימוהו בפריצות מינית. 
בשנות שהותו באיזמיר ובקושטא מחו רוב ילדיו במגיפה. 

לאחר שנשתבשו יחסיו עם פטרוניו בקושטא עבר לרח־וסטו. 

כאן הגיע לידו, ב 1697 . הקונטרס ..רזא דמהימנותא", שהכתיב ש״ץ 
בסוף ימיו! ק׳ ראה בו חיזוק לשיטתו הקבלית המיוחדת — בניגוד 
לשיטת נתן — והבליטו ברוב כתביו האחרונים. ק' ניסה להתיישב 
באדריאנופול, אך שמואל פריסו (ע״ע) הביא לגירושו משם כעבור 
3 חדשים■ וק' הזר לרודוסטו. משם עבד לאי ניאוס, וב 1698/9 ישב 
בקנדיה שבכרתים. בתקופה זו התכתב עם מנהיגים שבתאיים 
בפולניה, בהם השל צורף (ע״ע). אפיה השבתאי של עליית יהודה 
תסיד וחיים מלאך (ע׳ ערכיהם) היתה ידועה לק׳, אך הוא התרעם 
על המתנגדים לשיטתו בקרב חסידי חיים מלאך. ק׳ האמין ני ש״ץ 
יתגלה שוב ב 1706 , וב 1703 לערך נסע ליפו. חכמי ירושלים וצפת 
לא נתנו לו דריסת-רגל בעריהם, אבל לפי עדות ר׳ אברהם יצחקי 
נפגש עם נחמיה תיון (ע״ע), שהתגורר אז בצפת. ק׳ המשיך 
לאלכסנדריה, וב 1706 נהרג שם בידי בן אחותו בריב משפחתי. 

בין מנהיגי השבתאות בימיו בולט ק , במקוריותו ובכשרון- 
ההסברה שלו. אפיו היה בלתי־מאוזן, ודבריו — אף שיש בהט 
קו יסודי אחיד — מלאים סתירות בפרטים. נטיח לחתונות וחיבה 
לטקסי-מיסתורין משמשות אצלו לצד מחשבה תאולוגית. מלבד 
איגרות רבות — כמעט כולן על תורת המשיח. על ש״ץ ועל קורות 
עצמו — חיבר דרושים רבים, שהם מחקרים תאולוגיים על טיב 
האלוהות. כתביו פלאים פולמוס נגד הנצרות, ובפרט נגד תורת 
השילוש, שראה בה שיבוש של תורת הקבלה האמיתית; פולמוס 
זה מבוסס על ידיעה מלאה של הדוגמטיקה הקתולית. כן התפלמס 
עם תורת האינקרנציה של המשיח, שנתקבלה בחוגי השבתאים 
הקיצוניים. אע״פ שק׳ קיים את המסורת הרבנית והתנגד לאנטי- 


נופיזם דתי, ראו מתנגדיו בשיטתו התירה תחת יסודות היהדות. 
את ספריו אסרו להדפיס, ובמקומות שונים, כאיזסיר וכאדריאנופול, 
אף שרפו אותם, אך בנ״י נפוצו בהעתקות רבות. גם בארצות שלא 
הגיע אליהן, כמו מרוקו ואנגליה, היו לו תלמידים ומעריצים בעלי 
השפעה — וגם בירושלים. 

מאמרים וליקוטים מכתביו פרסמו: יעלינעק ("בית המדרש" 

של א. ה. וייס, תרנ״ה), בתהיימר (. 129 — 97 , 71 \צ , 08 ( 
1927/8 ), ג. שלום (,.מאפרים לזנרון ר׳ צ. פ. חיות", תרצ״ג; 
ציון, ז׳, תש״ב! ספונות ג׳ —די. תשי״ט/ך) וי. ר. מולכו — א. 
אמארילייו (ספונות, שם). זמן קצר אחרי פותו חיבר אליהו כהן, 
אחד ממתנגדיו בקושטא, את ״מריבת קדש״ — ביוגרפיה עוינת 
אך מלאת מסמכים חשובים (נתפרסמה ב״א. פרייפן, ענייני ש״ץ", 
1 — 40 , תרע״ג). 

ג. שלום. שבתאי צבי, א״—ב' (מפתח בערכו; כולל ביבלי), תשי״ז; 

. 0 חון ; 114 ?> >./ 8£40 <£ז/ £4 1 * 4 •/ 010#1 ) 1 ) 1 011 ,תז^ 01 ^ 50 •ע) 

. 1963 ,( 146 — 119 , 1 

ג. ש. 

.קו־דוצ׳י, ג׳וזואה— 1611001 ־ 0 01050$ —( 1835 . ואל די קאסטלו 
[טוסקאנה] — 1907 , בולוניה), משורר איטלקי. ק׳ היה 
בנו של רופא כפרי. את ילדותו בילה באיזור הכפרי מארמה בטוט־ 
קאנה; תקופת אושר וחירות זו, שהיתה חשובה בעיצוב אישיותו, 
מועלית לעתים קרובות בשיריו. ב 1849 עבר עם משפחתו לפירנצה. 
ב 1856 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ולפילולוגיה באוניברסיטת 
פיזה. ק׳ הורה בביה״ם התיכון בסן מיניאטו. התפרנס ממתן שיער 
רים פרטיים ומעריכת טכסטים קלאסיים בפירנצה ומהוראת לאטינית 
ויוונית בביה״ס התיכון בפיסטויה. ב 1859 נתמנה פרופסור לרטו¬ 
ריקה באוניברסיטת בולוניה, ובה לימד עד 1904 . 

משבר בשירתו אפיין את תקופת שהותו הראשונה של ק׳ בבו¬ 
לוניה ( 1870-1860 ). הסביבה החדשה, המפגש עם ספרות חדשה — 
פציני, פדודון. הוגו, הינה (ע׳ ערכיהם) — והמאורעות הפוליטיים, 
הפכוהו לעוין מושבע של הממשלה השלטת ושל המוסדות בתקופת־ 
התקומה של ארצו( 10 ח 0 ות 81 ׳ו 50 ! 8 ). בדבזמן הוחדרה תודעה עמוקה 
של היחס ההכרחי שביו המציאות החברתית והפוליטית ובין השירה. 
בין המאורע ההיסטורי ובין האמנות המפרשת אותו. תור-כדי-כך 
נטש ק׳ את גישתו הנאו־קלאסית. יתר-על-כן. היסטוריונים והוגי- 
דעות כגיבון, וולטר, משלה וקינה (ע׳ ערכיהם) כיוונוהו אל תפיסה 
אנטי-דתית. שדרכה הגיע לרציונליזם אתאיסטי. דחיית כל ביטוי 
של טרנסצנדנטליזם ואסקסיזם, מצד אחד, וכל צורה של היסטוריזם 
שמרני, מצד שני. 

ב 1870 , עקב פות אמו ובנו התינוק, פקד את ק׳ משבר נוסף. 
שהתבטא קודם־כל ביחסיו עם הבריות, ומאוחר־יותר גם במישור 
הפוליטי. נ 1882 הפר מז׳קוביני לז׳ירונדיני, וב 1890 הצטרף למחנה 
של תומכי המלוכה, שזיהה אותה עם גורל איטליה. אותה שנה נתמנה 
סנאטוד. ב 1906 זכה בפרס־נובל לספרות. 

יצירותיו. קובץ של 100 שירים בעלי משקלים שונים, -סיס( 
01113 , שנכתבו בשנים 1860 — 1870 , י״ל ב 1871 ; הקובץ גחרג! 

(״קל [ו!תומר״), 1871-1861 ; 32 השירים, 1 >ם 1 *״נ! 0 
11 >סק 0 (,.יאמבים ואפורות״), 1869 — 1879 ), הקשורים בהתרחשויות 
ההיסטוריות ובמאורעות של זמנו; ע־יססס: £100 (״שירים תדשים"), 
1887-1861 , הכוללים צרור־סונטות המוקדש למהפכה הצרפתית; 
שירים המבקשים לשחזר אח משקל השירה הקלאסית, עזגאזכא ;^ס 
(״אודות בארבאריות״), 1877 — 1889 ; וספר־שיריו האחרון, = 8.101 
1011 ״ 0 (״חרוזים ומקצבים״), 1899 . 

ק' חיבר גם מאפרי־ביקורת רבים, שביקש לשלב בהם ניתוח 
פילולוגי מדויק עם סינתזה רחבה של יוצרים ויצירות לשחזור תקו¬ 
פתם ההיסטורית ורקעם הספרותי. 

ק' נחשב למשורר הרשמי של התקופה שלאחר תנועת־התקומה, 



71 


קדדסנ׳י, נ׳וזואה — קרדץ! 


72 


והמשורר ה״ד,פוליטי" של איטליה המאוחדת. אף שמרכיב האהבה 
וגורם האשה רחוקים מלהיות שוליים כשירתו, אין ספק כי למרכיב 
הפוליטי. ההיסטורי והתרבותי נודע בה תפקיד עיקרי. ק׳ ראה את 
השירה בראש־וראשונה כמחויבות פוליטיח־תרבותית: אך התבונ¬ 
נותו בתופעות העולם החיצון ובתהליכי ההיסטוריה מתנגשת עם 
דרישות עולמו הפנימי, עם רגעי התייחדות, דכאון, רפיון וחרדה. 
יצירתו הפיוטית של ק׳, הז׳קוביני והאנרכיסטי, הליברלי והדי- 
רונדיני, המלוכני והלאומני, בעל הניפה האימפריאליסטית בגישתו 
הפוליטית, מבטאת גם היא גישות קלאסיציסטיות ורופנטיות מאו¬ 
חרות, ראליסטיות ופרנסיות, סימבוליסטיות ודקאדנטיות גם יחד. 

מבחר שיריו של ק׳ (מ 1 ט 0 ! ־!!!ס?), בצירוף ביבל׳, י״ל בעריכת 
ו״:> 3 |ו) 3 ( 1 * 1 , ב 1974 • 

; 1968 , , 13 * 11311.1 1 ־ 111 > בז?זזש. 1 10113 > 3 !ז $10 : 111 ) . 7 ) . 0 , 1 * 5311113 . 0 

. 0 41 10 ; 0£ <] 1 ^ 1 , 1£15 מ 0 .ס ; 1970 , 1€0 יו #€10 €1120  1 ,\:>(!£ז 0 נ 1 ) 3 ז £3 ), בית-שושלת שליטים סרבית־ 
יוגוסלווית. אישי השושלת היו: 

1 ) קרה (גם צרני) דיורדיה, דהיינו "דיורדיד, השחור". שמו 
המקורי היה דיוךך;ה פסרוביץ׳ סריס!״?! 1768 (?]— 1817 ). מייסד 
השושלת: בנג של איבר.פ 1787 לחם בשירות אוסטריה נגד התורכים. 
אח״כ חזר לארצו, והיה סוחר־בהפות מצליח. בתמיכת השלסאן עמד 
ב 1804 בראש מרד נגד היניצ׳רים (ע״ע) בסרביה, שהתפתח למרד 
כללי נגד התורכים. ב 1806 כבש את בלגרד המבוצרת. ב 1808 נעשה 
מנהיג סרביה. שיתף פעולה בהצלחה עם הרוסים נגד התורכים. ברם, 
ב 1812 , לפני שפלש נפוליון לארצם, כרתו הרוסים בחפזה את "שלום 
בוקרסם־ עם תורכיה, ולמעשה הפקירו את הסרבים. ב 1813 פלשו 
התורכים לסרביה סכמה עברים, וק׳ נאלץ להיפלט לאוסטריה, ואחייב 
לרוסיה. ב 1815 פתח פקודו לשעבר, פילוש אובתוביץ׳(ע״ע), במרד 
חדש נגד התורכים. ב 1817 חזר ק׳ לסרביה. אך נרצח בפקודת 
מילוש. המעשה גרם לפאבק־דמים בן עשרות שנים בין משפחות ק' 
ואובדנוביץ׳ על השלטון בסרביה. 

410 11714 160 ?) ס 5 ,. 1 ) 1 ; 1829 , 0111110/1 < 1 ס!{ 1€ /^ 1 ( 0€71 • 11 ( 1 , 0 ^ 1 ו 1 ב.מ .״ 1 

. 7 \ ; 1938 ..>! <:> 1 י( 0 > 31 ( 1 וו;־*)$ .([ ; 1879 . 19 101 /? 4 * 70 

. 1960 , 11710.71047 41-11 1,1 י 71 ? , 311 / 10 * £3 

2 ) אלכסנדר — ז 1:1 >ח 3 ״ 1 ־ 1 \נ — ( 1885-1806 ), נסיך סרביה, 
1842 — 1858 . בנו של 1 ). קצין בצבא הרוסי. חזר לסרביה ב 1839 , 
בעלות הנסיך מיכאיל ( 1825 — 1868 ) לשלטון. אף שהלה השתייך 
לבית אוברנוביץ׳ העוין. תפש את מקום מיכאיל כשליט סרביה 
( 1842 ), בעקבות קשר מוצלח. ביצע תיקונים במינהל וקידם את 
חיי התרבות, אך בשטח מדיניות־החוז לא כלכל אח צעדיו ולא היה 
מקובל על הרוסים. הודח בהשפעת רוסיה. חי בגלות מ 1858 . ב 1868 
הואשם ברצח הנסיך מיכאיל שחזר לשלטון ב 1860 . 

3 ) פטר 1 — ׳■ 8 מ? — ( 1844 — 1921 ), פלך סרביה פ 1903 , בנו 
של 2 ). ס 1918 "מלך הסרבים, הקרואטים והסלובנים" (היינו פלך 
יוגוסלוויה). רוב ימיו חי בגלות. לחם עם הצרפתים במלחמת 
1870/71 נגד גרמניה, והשתתף במרד הבוסנים נגד התורכים 
ב 1875/76 . חי בצרפת ובשוויץ. לאחר רצח הפלך אלכסנדר ש 
אוברנוביץ׳ (ע״ע), הומלך כמלך סרביה. עלייתו סימלה את הנצהון 
הסופי של בית ק , על בית אוברנוביץ , . הקים שלטון חוקתי בארצו, 
ומשל בדרך ליברלית (הבטיח גם את זכויות היהודים). נסה לצד 
צרפת ורוסיה. אוסטריה וגרמניה חשדו בו (בצדק) שרצה להפוך 
את סרביה גרעין לממלכה סלווית־דרומית. במלחמות הבלקן(ע״ע), 
בהן מילא תפקיד חשוב בנו אלכסנדר (ר , להלן), הכפיל את שטחה 
של סרביה. מטעמי בריאות מינה ב 1914 את אלכסנדר ל״עוצר", 
שלים־לפעשה. במלה״ע 1 נסוג עם צבאו לקורפו ולאיטליה. 

4 ) אלכסנדר 1 (ע״ע, עם׳ 624 ). 


5 ) פולה — = 1 ־ 33 ? — (פאול: נר 1893 ), נסיך־עוצר של 
יוגוסלוויה 1934 — 1941 . בן־אחיו של 3 ). לאחר רצח 4 ) נתמנה 
עוצר המלוכה בתקופת קטינותו של 6 ). אף־כי אהד את עניין 
אנגליה וצרפת בראשית מלה״ע 11 , נאלץ לחתום, בלחץ גרמני כבד, 
על הצטרפות ארצו למעצמות ״הציר״ (מארס 1941 ). הודח במהפכה 
צבאית, והוגלה לקניה ע״י הבריטים. חי כיום בצרפת. 

6 ) פטר 11 ( 1923 — 1970 ), פלך יוגוסלוויה 1934 — 1945 . בנו של 

4 ). מלך כקסין לאחר רצח אביו, אך השליט־למעשה ביוגוסלוויה היה 
דודו(ר׳ לעיל). לאחר ההפיכה ב 27.3.1941 שלט פחות משבועיים עד 
לפלישת הגרמנים לארצו (ע״ע מלה״ע 11 , עס׳ 692 ). ברח ללונדון 
והקים שם ממשלה גולה. לאחר ביטול המלוכה היוגוסלווית בידי סיטו 
(ע״ע) ב 1945 , השתקע באד,"ב, ועמד בראש המהגרים הסרביים. 
כתב: 5 ' 8 ת 101 75 (״ירושתו של מלך״), 1955 . 

וע״ע יוגוסלויה, עמ ׳ 308 — 311 : סרביה, עמי 506 — 508 , ושם 
ביבל '• י. לו. 

.קךךירת, ע״ע "קו־ציונים. 

קךליף (££ו 8 ז 03 ). בירת וילז (ע״ע, ם 1955 ) והגדולה בעריה: 

284,400 חוש' (אומדן 1975 ). שוכנת ממזרח לנהר טף ())גז), 

הנשפך אל האסטואר של הנהר סורן. 

ק׳ התפתחה במאה ה 19 בעקבות הפקת פחם בדרום וילז. לצורך 
יצואו נבנה בק׳ נמל, ואוכלוסיית העיר שהיתר, בראשית המאה ה 19 
כ 2,000 נפש גדלה ל 83,000 ב 1881 ול 220,000 ב 1921 . מראשית 
המאה ה 20 נבגד, "מרכז אזרחי" מרשים בתוך פארק שממזרח 
למצודה (המאה ד, 11 ) ובו שדרות רחבות, שלצדן בנייני האוניבר¬ 
סיטה ( 3.600 תלמידים ב 1971 ). העיריה, מוזיאונים ומוסדות־תרבות 
אחרים. העיר העתיקה ניזוקה קשות בהפצצות במלה״ע ח ושוקמה 
מאז תום המלחמה לפי תכנון מודרני. — בקי תעשיה מפותחת 
שענפיה העיקריים הם: מספנות. מפעלי ברזל ופלדה. מכונות 
ומכוניות. 

ד, י ס ם ו ר י ה. ראשיתה של ק• בביצור שהקימו הרומאים (בשנת 
75 לערך) במקום שבו חצתה אחת מדרכיהם את הנהר סף. בפאות 
ה 4/3 שימש המצד מעוז נגד התקפות מאירלנד. בין 1090 ל 1140 
הוקם במקום מבצר נור?וני אדיר, הקיים עד היום. משימתו היתה 
לדכא התמרדויות של הוולשים הילידים. סביב המבצר התפתחה עיר 
קסנה, שהיתה בידי אדונים שונים. פלכי אנגליה ואצילים מקומיים. 
ב 1766 עבדה העיד משליטת משפחת חרברם (זדזל״ץן) לידי משפ¬ 
חת הלורד ביום (ע״ע). שעשתה רבות לפיתוח ק". פשהצטמצם יצוא 
הפחם, לפניי מלה״ע 11 ואילך. החלה כלכלת העיר להתבסם על 
התעשיה. 

קהילה יהודית נוסדה ב 1840 . ב 1852 היו בה 13 נפש. בעק¬ 
בות הגירה יהודית מרוסיה בשלהי המאה ה 19 ירשה ק׳ את מקומה 
של סוונסי( 3 פ 5 ח 3 ׳וו 5 ) כמרכז היהודי הגדול בווילז. ב 1968 ישבו בקי 
כ 3.500 יהודים, ולהם שני בתכ״נ אורתודוכסיים וקהילה רפורמית אחת. 



קרדי:*: מיטיז —־ המרכז האזרהי, מיטסאל — המצודה 



73 


קרדנו, ג׳וולסו — רןחה־רןלפק 


74 


?[ו״ד־גו, ג״ר 1 לבל 1 (ג׳רונימו)— 03143110 ( 0011110 ־ 001 ) 001:0131110 
(לאט׳ 031430115 0101005:01115 ) — ( 1501 . פאוויה — 1576 . 

רומא), רופא. מתמטיקאי ופילוסוף איטלקי. ק׳, בנו(מחוץ לנישואין) 
של פאציו ק/ משפטו ומרצה למתמטיקה, למד באוניברסיטות פאוויוז. 
מילאנו ופאדובה (עד 1526 ). ב 1532 עבר למילאנו והחל להרצות 
על מתמטיקה. בספרו:(::.:!:סס! 1011111:0111:11 1600011011110 11310 ! 0 ( 1 
11511 (,על שיטות הרפואה המוטעות של הרופאים בדורות האחרו¬ 
נים"), 1536 . תקף בחריפות את שיטות עמיתיו, אך זכה לתומכים 
וב 1539 נתקבל לאגודת הרופאים והיה אח״ב הרקסור שלה. ב 1543 
מונה פרופסור לרפואה באוניברסיטת פאוויה. שמעו יצא ברחבי 
אירופה. וב 1552 הוזמן לאדינבורו לרפא אח הארכיהגמון של סקוט¬ 
לנד: בשובו ביקר בארצות שונות. בזמן לימודיו במרכזי ההומניזם 
הכיר את נתבי הרפואה והביולוגיה של התקופה העתיקה (גלנום, 
היפוקרטס, אריסטו) והושפע מהם. אך סמך יותר על נסיונו. ק , נתן 
תיאור קליני ראשון של טיפום־הבהרות וכתב על העגבת. בספרו 
ב 1 < 601 !מ<ז 0 ז 16 ז 1 (,אבחון ע״ם תווי-ה§נים״), 1658 (י״ל אחדי מוחו), 
היה מאבות תורת לומבדוזו (ע״ע). 

כ מ ת מ ט י ק א י היה ק׳ מגדולי דורו. בספרו 03 א 4 ג״ ! 5.1 ! ("אמ¬ 
נות גדולה"), 1545 , נבללו תגליות חשובות. ביניהן הפתרונות למש- 
וואות מהמעלות השלישית והרביעית. את המשוואה מהמעלה הרבי¬ 
עית פתר עוזרו, לודוביקז־ פרארי ( 1522 — 1565 ), ואילו את הפתרון 
של המשוואה מהמעלה השלישית ושרשי פולינום כללי מהמעלה 
השלישית) כבר מצא שיפיונה דל פרו(סזזס? 501111001:431 [ 1465 — 
1526 )) ואח״ב טרטליה (ע״ע). האחרון מסרו כפרד לק', אך ק׳ פרסם 
אותו. חרף הוויכוח שהתלקח אחרי הפרסום נורעה הנוסחה כ״נוסחת■ 
ק׳": 

0 = 215 — גק 3 — נ א 
עס + ס 6 2 = ;׳ו 6 2 + 60 = ;׳ 1 + נ 1 = ,צ 

כאשר 3 ?- 2 ף/,, - ן> = נ ע; ג ק- 2 !ו/^ + ן>־= נ נ 1 

ז-; 1/37 ;- 1 )*-- ־ 

ק׳ היה שטוף במשחק הקוביה, אך ידע להפיק לקח מדעי משגיו- 
נותיו: בספרו 31630 1040 6 ( 1 ("על משחק הקוביה"), היה חלוץ 
תורת־ההסתברות. וע״ע אריתמטיקה, עם׳ 890 ! בליסטיקה, עמ ׳ 899 : 
לשבה אפלה, עט׳ 11049 מתמטיקה, ענד 752 . 

בפילוסוף ראה ק׳ את היקום כשלמות חיה, ואת האדם — 
במיקרוקוסמוס. ההבנה המתמטית של הטבע היתה בעיניו התנסות 
בהתמזגות עם האלוהות. מספריו הנודעים ז גזנ״גת 0 ( 1 ("על הטבע"),־ 
1661101 316 ) 511111111 6 ( 1 (״על דיוקם של דברים״), 1550 . 

סופו היה מד: בנו האהוב, ג׳אמבטיסטה, הוצא־להורג ב 1560 
באשמת רצה אשתו ו? עצמו נעצר ב 1570 בעוון כפירה, שוחרר 
כעבור חדשים אחדים, אך נשללו ממנו מעמדו והזכות לפרסם מפרים. 
בסוף ימיו חי ברומא, קיבל קיצבה מהאפיפיור וכתב אוטוביוגרפיה. 

; 1953 , 5:710/31 ^ 031361,3 146 , 0:3 . 0 : 1946 ., 0 ./ , 1540030 .ן 

. 1962 , 3/6 ז; 00 מ 1101010 ) 3 0 '): 3 : י.״ ,,■)־, 3.7 ;׳:׳):,;,״ ,.? 6 , 0 , 11111 ) 1.10,1 

מ. 

_קרדנם, לפרו — 03646035 1,37310 — ( 1895 — 1970 ), מדינאי 
מכסיקני. בגיל 18 הצטרף לגימות המהפכנים של ונוסטינו 
קרנסה ( 103112033 1859 — 1920 ) . והגיל 23 היה ״גנרל״. ב 1928 היה 
למושל מדינת מיצ׳ואןן ( 14161103620 ), מולדתו. ק' נעשה דמות 
לאומית ונשיא 11 א? (״המפלגה הלאומית המהפכנית״) ב 1930 , שר- 
הפנים של מכסיקו — ב 1931 , שר־המלהמה — ב 1933 . בשנים 
1934 — 1940 היה נשיא מכסיק(. 

כנשיא היה לאומני ביהסי־חוץ ורדיקלי במדיניות-הפנים. הוא דגל 
ברפורמה חקלאית, עשה לחלוקת אדמות לאיכרים עניים ותמך בהם 


במתן הלוואות. כן שיתף־פעולו, עם האיגודים המקצועיים, והאדירם. 
לטרוצקי(ע״ע) נתן מקלט, ובהשפעתו יזם מדיניות סוציאלית מתקד¬ 
מת, במלחמת-האזרחים בספרד תמך בכוחות הממשלה. ב 1937 הלאים 
את מסה״ב, שהיתה בבעלות זרה, וב 1938 תפש את בל בארוח־הנפט 
במדינה. דבר שהביא לפכסיד המור עם או,"ב ואנגליה. אח״ב מכר 
נפט לגרמניה הנאצית ולאיטליה■ ברם, משהצטרפה מכסיקו למלה״ע 
11 . לצד בעלות-הברית, נעשה ק/ הנשיא-לשעבר, שר ההגנה הל¬ 
אומית. 

עד סוף ימיו היה ק׳ מתנגד חריף לאה״ב ולמדיניותה ברחבי 
אמריקה. ב 1955 קיבל מבריה־מ את "פרס סטלין". בעלות קסטרו 
(ע״ע) לשלטון בקובה ( 1959 ) תמך בו בעקביות. 

61 1/100 ־ 50 11 > 0 ה 0 {< $01 י!/! 2/105 > 505 ,.ל) ״ 1 ,־ 16 > סחז 10 יז<)<) , 140x100 ? 

, 50061 ״;״ 70 . 0 ; 1940 , 1940 — 1934 , 0 ^ 441x 

. 1952 , 0 > ■ 190x00 

לןךד ׳ ח, 0 ־^ 0 "'!ם — 211366 011106 03101116X5 "״ - ( 1896 — 
1937 ), כימאי וממציא אמריקני. פעל במוסדות אקדמיים 
שובים באה״ב (ביניהם, אוניברסיטת הרוורד) וס 1928 ועד יומו 
האחרון בחברת דו־פונט, שם כיהן כראש צוות המחקר לכימיה 
אורגנית. תגליתו החשובה הראשונה היתה השימוש בכלורופרן 
כחומר מוצא להכנת גומי סינתטי (ע״ע קאוצ׳וק), שמבחינות מסוי¬ 
מות עולה על הגומי הטבעי. כ״ב פרסם עבודות חשובות ביותר על 
עקרונות הפולימריזציה והקופולימרמציה (ע״ע פולימרים). אחת 
התוצאות החשובות של מחקריו הבסיסיים היתד, המצאת הניילון 
(ע״ע סיבים! פולימרים) בידי חוקרי חברת דרפונט. 

־ 610 ,.,^. 11.5 1110 01 $0100005 6 > . 1 ז 01 \ 2 . 4:11 ־ 1 ) .€ . 14 .׳־מ , 015 ג 61 \נ ..מ 
. 1939 ,( 5, XX ־ 011 תז 40 ^ 311111031 ־)£ 

קרה־קום (בתורכית— חול שחור), מדבר חול באסיה המרכזית, 
ברפובליקה חתורכמנית, בריה״ט. משתרע בין הנהר אמו- 
דדיה (ע״ע) והרי קופט־דאג. שטחו כ 300,000 קמ״ר (ע״ע מדבר, 
עט׳ 183 , ושם מפת מדבריות העולם), תבליט ד,ק' גלי ומבותר, 
ונטייתו הכללית ממזרח למערב. במקומות נמובים נחשפות קרקפות 
מלחה הדסיתיות (טקיר). נ 5% משטח המדבר מנוסה חוליות (ע״ע 
חולית) נודדות (מטיפוס הסהרון), ורובן נמשכות בהתאם לכיוון 
הרוחות השולטות מצפון לדרום (תמי, ע״ע מדבר, עם׳ 185 ). גובה 
רכסי החולות מ 3 ־- 5 מ׳ ועד 40 - 60 מ׳. האקלים מדברי קיצוני. 
הקיץ הם. יבש וארוך, והטמפרטורה היומית הממוצעת ״ 28 —־ 32 . 
החורף הקד, כולל תקופות כפור ממושכות וטמפרטורות ינואר ממוצ¬ 
עות של • 5 - בצפון ו ■ 13 ־ בדרום. כמות המשקעים השנתית הממוצ¬ 
עת 150 מ״מ בדרום, 60 ס״מ בצפון, יורדת ברובה בחדשים פברואר- 
אפריל. למרות העדר דשת חידרוגדפית(מלבד הנהרות אמו־דריח, טג־ן 
וסורגב) עשיר ד,ק׳ במי תהום, רובם מלוחים. בעונת האביב מתכסה 
הק׳ (לבד מן החוליות הנודדות) במעטה ירק המשמש במרעה לצאן 
וגמלים. מלבד התורבמנים הנודדים במרחבי המדבר עם עדריהם, 
מרוכזת רוב האוכלוסיה בנאות־מדבר ולאורך עמקי הנהרות. בתקופה 
הסובייטית הוקמו בק׳ משקים ממלכתיים גדולים לגידול בע״ח, נחפרו 
בארות. פותחה הפקת מחצבים (נפדית, נפט וגז טבעי) ונסללו דרכים. 
בדרום ק , נחפרה תפלה המושכת מים מהאמו־דריה עד מרגלות הרי 
קופט־דאג ומשמשת להשקיית שטחים סמוכים ולשיט. 

לןךה־קןלפק (?סס(/,רפובליקה אוטו¬ 
נומית בצפון־מערב אוזבקיסטן(ע״ע), בריה״ם. שטחה 165,600 
קמ״ר ובה 804,000 תושבים ( 1975 ). ק׳ שוכנת לחופה הדרומי של 
ימת ארל (ע״ע) ומשתרעת על הלקו המערב־ של מדבר החולות 
קיזיל-קום, על דלתת הנהר אמו־דליה (ע״ע) ועל חלקה הדרום־ 
מזרחי של הרמה המדברית הנמוכה אוסט־יוויס. האקלים מדברי צחיח 
והטמפרטורות קיצוניות. כמות המשקעים השנתית הממוצעת 110 
מ״ס. 



75 


קרה־קלפק — קרואטיה 


76 


כ 64% מחושבי קי מתגוררים בכפרים, האזורים המאוכלסים ביותר 
הם דלתות הנהר אמו-דריה ועמקו. האזורים המדבריים כמעט אינם 
מיושבים ע״י אוכלוסיית־קבע. מרבית התושבים הם אוזבקיס, 
"קזח׳ים, רוסים ותורכמנים. האוכלוסיה המקורית קרה־קלפים, המונים 
236,000 איש ( 1970 ), משתייכים לקבוצת הלאומים התורכיים, שנת¬ 
גבשה כיחידה לאומית במאות ה 15 — 16 . עד המאה ה 18 שכנו הקרה- 
קלפים בקרבת שפכו של הנהר סיר־דריה, אך התפזרו בכל רחבי 
אסיה המרכזית, לאחר שנכבש האיזור ע״י הג־ונגארים ב 1723 , 
כלכלת ק , מבוססת על חקלאות־שלהין בעמק האמו־דריה. הגידול 
העיקרי הוא הכותנה. גידולים נוספים: אספסת, אורז, תירס, עצי פרי. 
גפנים ותולעי־משי. באזורים הבלתי מושקים נפוצים גידולי צאן 
(בעיקר כבשי קרקול), בקר, סוסים וגמלים. ימת ארל ונהר אמו־דריה 
עשירים בדגה. מפעלי התעשיה החשובים מעבדים תוצרת חקלאית, 
ומכילים ברובם מנפסות כותנה ומפעלים לשיפור דגים. 

ב 1837 סופח שטחה של ק׳ לרוסיה. ב 1925 הפכו השלסונות 
הסובייטיים את ק׳ למחוז אוטונומי וב 1932 לרפובליקה אוסונומית 
בתחום הפדרציה הדוסית. מ 1936 משתייכת ק' לאוזבקיסטן, 

קרו, דוד ( 1782 לערך, פורדון ]חבל פוזנן] — 1839 , פוזנן), 
פדגוג וסופר עברי. בגיל צעיר הצטרך לחוג המשכילים 
בפוזנן, וגילה התעניינות מיוחדת בבעיות חינוך. בכרכים ט׳—י׳ של 
״המאסף' (תק׳ע/א) נתפרסם חיבורו -גידול בנים' — ברוח התנועה 
הפילנתרופיניססית, הרואה את מטרת החינוך המרבזית בהכשרת 
התלמידים להתנהגות מוסרית נאותה. חיבור זה נמנה עם מיטב 
החיבורים על החינוך בספרות ההשכלה העברית. את רעיונותיו 
ניסה להגשים בביה״ס שפתה בפוזנן ב 1815 . ביה״ס הזה היה ביה״ס 
היהודי הראשון בכל חבל פוזנן ששפת־ההוראד, בו היתד, גרמנית 
ומרבית המקצועות שנלמדו בו היו כלליים. מטרתו היתד, להכשיר 
תלמידים ללימודים תיכוניים, אגב הקניית ידיעות מסוימות גם 
בלימודי היהדות. 

כשפרץ הפולמוס מסביב ל״היכל" הרפורמי בהמבורג, פרסם ק , 
( 1820 ) את ספרו.,ברית אמת", תחת השם אפתי בן אבידע אחיצדק, 
ואגב העלמת מקום הדפסת הספר (העיר דסאו), והחלפתו ב״קונס־ 
טאנסינה". חלקו הראשון, "ברית אלוהים", מסנגר על השינויים 
בביהכ״נ ומטיף לחדול מהתבדלות מן העמים. היה זד. החיבור 
הראשון שתגועת ההשכלה העזה להיחלץ בו למלחמה גלויה במוסד 
הרבנות. את חלקו השני של "ברית אמת" הו״ל מחוש י. ל. מיזס, 
בשם ״תכונת הרבנים״ (וינה 1823 , = 1879 ) ואגב שינוי כינויו הבדוי 
של המחבר ל..אוריד, ממשפחת הפאלקירה". בשולי הספר הוסיף 
המהדיר קצת הערות בחתימתו. ק׳ פרסם גם מאמרים ושירים אחדים 
ב״בכורי העתים" ט', תק״צ. 

י. קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, ב׳, 5 ד 2 — 277 , 
279 — 282 , תשי״ב; ע. א. סימון, הפילאבתרופיניזם הפדגוגי והחינוך 
היהודי (כתוך 1 ס׳ היובל לכבוי מ. מ. קפלז). תשי׳ג, מ. אליאב. 
ההינון היהודי בגרמניה בימי ההשכלה והאמנציפציה. 58 — 59 , 326 — 

327 , תשכ״א 1 .ס ״״•/ ״' 11 7 ״״ .,. 1 !ין, .עז 

. 1810 

קרו, העריך — €310 11:11 זוזו 713 — ( 1834 — 1910 ), כימאי תעשייתי 
וממציא גרמני שמוצא יהודי. למד באוניברסיטת ברלין ועבד 
החל ס 1855 בבית־חרושת לצביעת בדים במילהיים (ת 3 וחופי 1 !ו 11 \ 
• 1111111 ״(>). ב 1859 השתקע באנגליה ועבד ככימאי תעשייתי במשך 
שבע שנים, תקופה בה גילה תהליכים חדשים וחשובים להכנת המרי 
צביעה סינתטיים (ע״ע צבע) 1 ביניהם הצבעים חום־ביססרק וצהוב־ 
מרציוס, שבגילוים שיתף פעולה עם מרסיוס ( 1113111115 ). ב 1866 הזד 
לגרמניה ועסק במחקר בסיסי במעבדתו של בונזן (ע״ע) בהיידלבדג. 
כעבור שנתיים הוזמן לכהן כאחד ממנהליה של החברה הגרמנית 
החשובה , 7.111,1 !.[״,ף 30 חו 1 ו!,\י, ■"[-"■חס(. הוא שיתף פעולה עם 
גדולי הכימאים הגרמנים בתקופתו, ביניהם בייר וגרבה. כשרונו 


העיקרי ניכר בהפיכת תגליות מדעיות בסיסיות לתהליכים תעשייתיים 
ובפיתוח תהליכים שימושיים חדשים, פשוטים וזולים, עפ״ר בשטח 
חמרי הצבע. כך, לפשל, גילה את החומצה העל-גפריתנית ,. 50 ־ 11 
(ע״ע גפרית) המשמשת מחמצן תעשייתי חשוב. והקרויה על שמו 
"חומצת ק׳". 

קרו, יוסף, ע״ע קארו יוסף. 

קרואסיו! (קרואסית 17717315113 אנג' 003113 ), רפובליקה 
(מאז 1946 ) ביוגוסלויה (ע״ע) בצפון-מערב המדינה, לחוף 
הים האדרייתי. ק' כוללת גם את חבל סלווניה ודלמטיה (ע״ע) ואת 
רובו של חצי-האי איססריה (ע״ע). שטחה 56,538 קפ״ר, ובה 
4,346,376 תושבים ( 1971 ), רובם קרואטים קתולים ומיעוטם 
סרבים והונגרים. 

את צפון ק' מנקזים הנהרות סאווה ודראווה; החבלים מישורי 
וגבעי, הקרקעות פוריות והאקלים ממוזג. בדרום — עד לחוף הים 
האדרייתי — שולט נוף הררי של האלפים הרינריים, שגבר,ם מגיע 
ל 1,831 ם׳ בתחום ק׳! הם בנויים אבן־גיר ועשירים בתצורות 
קארסטיות. החוף האדרייתי (ובעיקר דלמטיח), הנהנה מאקלים 
ים־תיכוני, מפורץ מאד ולארפו למעלה מ 1,000 איים. כ 3 /! משטח 
ק׳ מכוסה יערות. 

ק' היא מהפפותחות ברפובליקות של יוגוסלוויה ובה תעשיה 
חשובה, המבוססת ברובה על עיבוד חמרי־גלם המופקים בתחומה. 
בק׳ מצויים מכרות הפחם החשובים במדינה, שדות נפט וגז טבעי 
קטנים, ואבן־גיר ובוכסיט, המזינים מפעלי מלס ואלומיניום. ק ׳ 
מספקת את רוב מוצרי הנפט של יוגוסלוויה (כתי-זיקוק בריקה 
וסיסאק). מפעלי-תעשיה אחרים הם לפטלורגיה, מכונות, אלקטרו¬ 
ניקה, טכסטיל, עיבוד עור ועץ וסספנות. בחבל ההררי מנוצלים 
הנהרות להפקת אנרגיה חשמלית. מרכזי התעשיד, והערים הראשיות 
של ק' הן: זגרב (הבירה), 566,084 חוש' ( 1971 ) 1 ריקה (נמל 
ראשי), 132,933 תוש׳ו ספליט. 151,875 תוש׳ (עי ערכיהן). 

החקלאות חשובה בעיקר בחלקה הצפוני הפורה של ק׳, כאן 
מגדלים דגנים, סלק סוכר, צמחי שמן, מספוא, עצי-פרי וגפנים. 
ענפי החקלאות העיקריים בחבל ההררי הם יערנות וגידול צאן. 
בחוף האררייתי שלטת חקלאות ים־תיכונית (זית, הדרים, גפן ועוד) 
ודיג. מקום חשיב בכלכלת ק׳ תופס ענף התיירות. פוקדי-המשיכה 
העיקריים לתיירים (בעיקר תיירות חוץ) שוכנים לאורך החוף 
האדרייתי הציורי ובאייו המרובים, וכן בהבל הקארסטי הידוע 
במערותיו. אתר התיירות הנודע־ביותר היא העיר ההיסטורית 
דוברובניק. את ק' חוצים דרכי תחבורה מאירופה המערבית לארצות 
הבלקן; דרכה עוברת התנועה מאוסטריה, הונגריה וציכוסלובקיה 
לנמלי הים האררייתי, ג שס 

ספרות, הקרואטים. בדומה לסרבים, קיבלו את כתבי-הקודש 
מידי תלמידיהם של אבות־הכנסיה הסלווים, קירילוס ומתודיוס 
(ע״ע). הליטורגיה הסלווית עודדה צמיחת שירים וסיפורים על 
מרים אם ישו, אגדות על היי קדושים, ועוד. 

האפוס הקרואטי הראשון, 1111112 ( (״יהודית״), נכתב ב 1501 בידי 
מארקו מארוליץ׳( 1450 — 1524 ). ערש־הרנסאנס לאיזור כולו שימשה 
העיר דוברובניק (ע״ע), ששמרה על מידה רבה של עצמאות! 
בהשפעת הרנסאנס האיטלקי התפתחה בה ספרות לאומית וקמו בה 
סופרים בעלי שיעור־קומה, עד סוף המאה ה 18 — בשירה הלירית: 
שישקו מנציסיץ■ ( 1457 — 1527 ), דינקו זלאטאריץ' ( 1558 — 1609 ) 1 
בשירה הדתית: מאורו וטראנוביץ' ( 1482 — 1576 ). אנדריה ציוברא־ 
נוביץ׳(':,:״,״!;״!ס; ראשית המאה ה 16 ) כתב שירי־קדנוול ופטאר 
הקטורוביץ׳ ( 1487 — 1572 ) כתב שירים פולקלוריים ראשונים. נצי¬ 
גיה של השירה הפסטורלית היו זלאטאריץ׳ וגונדוליץ׳ (ע״ע). גדול 




77 


קרואטיה 


78 


משוררי הרנסאנס בארגו. השירה הדרמתית שאבה את נושאיה 
מבתבי-הקודש ומן המיתולוגיה. בתחום זה בלם מארין דרז׳יץ־ 
(סנמס: 1508 — 1567 ). בזול ההומור והצביון המקומי, שהיה יוצרה 
של קומדיית־הרנסאנס בק׳. 

עם החיבורים מבשרי האחדות היוגוסלווית נמנתה הכרוניקה־ 
בהרוזים של הכומר הפרנציסקני אנדריה קאצ׳יץ׳ מיוצ׳יץ׳ () 14301 
:,:, 1:0 ,?; 1704 — 1760 ). 083 ; 51 ח 1 ׳\ 10 צ 1 ;!: 2:0 ח 080:11,1 : 1432801,0 
(,שיחה נעימה על העם הסלווי"), 1756 . רמות חשובה אחרת בתנועת 
התחיה הלאומית־הרוסנסית היתד. זו של הסופר ל. גי (ע״ע). 
המדינאי והסופר א, מז׳ורניץ׳ (ע״ע) היה מחברו של אפוס גדול, 
רומנטי וממריד. 

במבנה הפדרסיווי של הרפובליקה, עם האוטונומיה של כל לאום 
ולאום בתחום התרבות, נוצרו תנאים מתאימים להתפתחות הפשית 
ולביטוי עצמי של העפים. סביב כה״ע נון(חסמא) התרכזו סופרים. 
שביקשו לשמור על השגי התנועה ה״אילירית": פירקו בוגוביז , 
( 1816 — 1893 ) טען במחזותיו נגד המבנה הפאודלי של החברה הקרו¬ 
אטית, ולוקה בוטיץ׳ ( 1830 — 1863 ) שאף בסיפוריו ובשיריו לאחדות 
סלווית. הדור החדש ביקש לפתח את הרעיונות העיקריים של 
ה״איליריזם" בשוותו להם אופי "יוגוסלווי". הפילולוג יגיץ׳ (ע״ע) 
והסופר ופבקר־הספרות אוגוסט שנואה ( £003 §: 1838 — 1881 ) ביקשו 
להפוך את הספרות למכשיר חינוכי. שנואה ניסה ידו כמעט בבל 
סוגי הספרות: את השירה העשיר במקצבים חדשים, לסיפור הקצר 
הקנה ערכים אסנותיים. וברומנים תיאר אח כל שכבות העם. 

עד 1880 בקירוב היתד, ההשפעה הגרמנית הרומנטית המכרעת 
בספרות הקרואטית. ואולם, בעשור האחרון של המאה החלו חודרים 
זרמים ראליסטיים ונטורליסטיים מצרפת ומרוסיה. הגדולים במחברי 
הרומנים היו: אונך קומיצ׳יד ( 1850 — 1904 ), אנסה קובאצייץ׳ 
( 1854 — 1889 ), מחבר רומן־הסופת :ז 1£8181:3111 0 (.,במשרד־ 
הרשם״), 1888 , דנגפלאוו נובאק ( 1905-1859 ), ואחרים. הם תיארו 
את המאבקים הפוליטיים ואת המציאות החברתית. הניתוח הפסיכו¬ 
לוגי היה למגמה המובהקת ביצירתו של יאנקו לסקובאר ( 1861 — 
1949 ). בשירה בלם המשורר הלירי המהפכן סילויה סטרהימיר 
קרניצ׳ויץ' (ע״ע). 

נציג התנועה הספרותית ספוגת הרעיונות הפוליטיים החדשים מן 
המערב, "מודרנה", היה הסופר רב־ההשפעה אנטון גוסטאוו מאטוש 
( 1873 — 1914 ), שכתב מסות. סיפורים קצרים, מאמרי־ביקורת ושי¬ 
רים. גם נזור (ע״ע) היה מן הבולטים בסופרי הדור בק׳. גדול 
הסופרים ביוגוסלוויה שבין שתי מלה״ע היה קרלרה (ע״ע). אוגוסט 
צזאןץ ( 1893 — 1941 ) חיבר סיפורים קצרים ורומנים בעלי נטיות 
פסיכואנליטיות וסוציאליסטיות־מהפכניות. הפואמה של המספר וה¬ 
משורר איוואן גוראן־קובאצ׳ייד ( 1913 — 1943 ), 120,3 ("הבור"), 
1943 , מתארת את אימת הפינויים של קרבנות הפאשיזם. סופרים 
אחרים בני המאה הסב הם: סלאווקו קולאר ( 1891 — 1963 ), טין 
אויוויץ׳ ( ££10 [( 1 ! 1891 — 1955 ), גוסטאוו קרקלץ ( 1£1££ ז> 1 ז נו׳ 
1899 ). דונרישה צזאריץ׳ (נו׳ 1902 ) ודראגוסין טאדייאנוביז׳ 
(::״ס״סנ^סז! נו׳ 1905 ). למן סוף המאה ה 19 ניכרת נספרות 
הקרואטית התקרבות מתמדת אל הספרויות האירופיות על זרמיהן 
השונים. — וע״ע סרבו־קרואטית, לשון: סרבו־קרואטית, ספרות 
עממית: סרביה, ספרות. 

- 11 ?*# ה 0 י.ו #0£1 * 1/1 / 0 1$ * 0 ? * 1/1 מס {* 1101111 , 3 ת 1 זב< 1 ז 10 .! 

; 955 ! ,*■ 1.11011110 < 20$101 * ¥1 /ס ץ( 11$10 ) 4 * ,: 81 ־ 31 ( 1 ; 1931 ,* 11 ;) 

,^זב׳ובן ; 1960 ,*• 0110 ** 011 001100 * 0 ?•( 0 * 0 <) €001001 , 10 ( 31 ^ 1 . 4 > 

£351 1 >חב : 513001116 סו! , !) */■ 04 * 7 1 / 01/0011011 ׳ס 11111 *€ 161/1 *•><{/ 

110 * 1 * *סססז*!!*! . 8 ; 1962/3 ,( 1 ״^ X ממנזסזעג! 

, 0$1$ ה 0 *£וןה% *))ו! 0 ( 1 * 1 / *[סוסה . 3 * 1 ,$ס/? , 51041 . 1 ^ ; 1970 , 0 ו/ 111£0$101 

. 1971 
יצ. ג. 


אמנות. רוב המבנים שהוקמו באחור ק׳ עד המאה ה 13 נהרסו 
בפלישות ובמלחמות. המבנה הגדול-ביותר מיה״ב — הקתדרלה של 
זאגרב — הוקמה ב 1280 בקירוב על יסודות קדומים־יותר, אך 
שונתה פעמים רבות במרוצת השנים. במחצית השניה של המאה 
ה 13 הוחל גם בבנייתה של כנסיית מארקוס הקדוש בזאגרב (ברובה 
נבנתה-מחדש במאה ה 15 ). גם שרירי כנסיית־המנזר בטופוסקו הם 
דוגמה לבניה גותית מונומנטלית בק׳. ארמון נסיכי רונדובניק. 
ביטוי מובהק של הגותיקה המאוחרת, תוכנן בסאה ה 15 . תחילה 
בידי הארדיכל האיטלקי אינופריו די ג׳ורדאנו די לה קאווה, ואה״ב, 
מחדש. בידי מיכלוצו (ע״ע). שרידי בניינים מתקופות קדומות 
ומאוחדות יותר מצויים גם בערים זאדאר, טרוגיר וספליט. דוגמה 
למעבר סן הגותיקה אל ראשית הרנסאנס משמשת יצירתו של 
הארדיכל והפסל גאורג מאטייויץ׳ (מת 1475 ). סגנון הרנסאנס 
השתלט שליטה מוחלטת על הבניה הקרואטית הודות לאדריכל 
ניקולו מפירנצה (הקתדרלה בשיבניק. 1500 בקירוב). שפע של 
בנייני-בארוק מצויים בצפון ק־. בלפוגלאווה וסביבתה. בקרב 
נזירי מנזר לפוגלאווה היו ציירים, פסלים. ארדיכלים ואמני מלאכת־ 
מחשבת רבים. סגנון הבידרמיאר (ע״ע), שנתקבל בראשית 
המאה ה 19 . נדחק ע״י החקיינות של סוף המאה. 

רישומם של ציירי-הפרסקו האיטלקים ניכר בציורי-הקיר הכנסיי¬ 
תיים. למן המאה ה 15 פעלו בק׳ אמנים זרים רבים, ובעקבותיהם, 
נם בתלמידיהם, הופיעו הציירים הקרואטים הראשונים הראויים- 
לציון. אסכולת־דוברובניק (המאה ד. 16 ) נשארה נאמנה לסגנון 
הרנסאנס, אם־כי היתה מקורית למדי (ניקולה בוז׳ידארוויץ׳). 
האילוזיוניזם המרומז של הצייר האוסטרי שפעל בק׳, יוהאן ראנגר 
( 1700 — 1753 ), וציורי-המזבח של פ. בוביז׳ (מת 1728 ) בזאגרב, 
מציינים את התעצמותו של הבארוק. 

על התקופה שלאחר מלה״ע 1 — ע״ע יוגוסלויה. ענד 317-315 . 
וע״ע סרביה. אמנות. 

? 1917 .) 0101 * 01001101 01070210 ( 1 , 111 ) 114 ) 9101 ! .?- 315 ? 1 ־ 11111 )•>^ 

, 14 ( 831 ״ 1 ; 1921/2 , 1-11 , 110110/70 *!* 110 * 0 001010210 1.0 , 1 ) 11113 ( 1 

ה 1 * 01 * 1 ה 0 ? 5 ,(.!מ) ז 3 <%ז 140 ; 1943 , 0 ! 1/0 * 11 1 * 0 ) 1 1 ! 0 ו 17 *{ 1107 

. 195 6 ,{ 0 )( 015 < 1 * 11 

היסטוריה. במאות ה 6 —ה 8 התיישבו הקרואטים, סלוויס 
שבאו משפלת פאנוניה, בעמקי הדראווה והסאווה ובאיזור דלמטיה. 
לפי גירסה אחת הזמינם הקיסר הרקליום (ע״ע) ב 626 להתיישב 
בשטחים אלה נדי שיהוו משקל־נגד לאווארים. והקרואטים קיבלו 
את הנצרות בהשפעת מיסיונרים שבאו מרומא לפי הוראתו: כך 
נכללו בחוג ההשפעה של האפיפיורות. אוכלוסיית הערים הרומיות 
נטמעה בקרואטים, אך ההשפעה הביזנטית באיזור החוף נמשכה 
זמן רב. בשלום שכרתו ביזנטיון וממלכת הפרנקים ב 812 חולקה ק', 
אך באמצע המאה ה 9 נתאחדה מחדש, וב 880 לערך נעשה נראניס- 
לאב לדונם הקרואטים העצמאי הראשון. ב 925 הכתיר האפיפיור 
יוד,נס x את הדוכס טומיסלאב למלך. ב 1000 בקירוב השתלטה 
ונציה על כל החוף הדלמטי. המלך פטאר קראשימיר 1¥ (מלך 
בשנים 1058 — 1074 ) חידש את שלטונו על דלמטיה וסיפח את 
סלאווגיה. השפעת האפיפיורות על המלוכה עוררה התנגדות עממית, 
והמלך דימיטריה זוונימיר, שהוכתר בידי שליח האפיפיור, נרצח 
ב 1089 . באנדרלמוסיה שנוצרה השתלט על ק׳ ( 1091 ) לסלו 1 , 
מלך הונגריה. הוא הקים בישופות בזאגרב ( 1094 ). וזו הפנה למרכז 
הדתי של ק׳. מרידות אחדות נגד הונגריה נסתיימו בדיכוי, וב 1102 
הושג הסכם בין האצולה הקרואטית למלך קאלמאן: הוא נבחר למלך 
והתחייב לא לספח את ק׳ להונגריה: נקבע שענייני הפנים ינוהלו 
בידי ד,.באף ( 8361:8 ), שליח הכתר, שימונה בהסכמת אסיפת 
המעמדות (: 531,0 ) של ק". 

השתרשות הפאודליזם הביאה להיווצרות בתי-אצולה חזקים - 
פראנקופאן, בריביר ושוביץ׳ — ששלטו בשסחים נרחבים, בייתויו' 



79 


זרואטיה — קרוב, שיטות 


80 


בדרום. ב 1301 בחרו הקרואסים בשרל דובר מבית אבדו לפלך, 
וההונגרים המליכוהו ב 1310 . המחלוקת הממושכת על כס־המלכוון 
ביז בית אנז׳ו לבית לופסמבודג (ע״ע הונגריה, עמ׳ 852 ) ההישד, 
אח השתלטות ונציה על דלמטיה ואת ראשית חדירת התורכים. 
שהשתלטו על חלק גדול מק' לאחד תבוסת הקרואטים בקדבווה 
( 3 ׳\גנ 8.11 : 1493 ) ותבוסת ההונגרים במוהץ׳ ( 1526 ). 

ב 1527 בתרו הקרואטים בפדדיננד (ע״ע) מבית הבסבורג 
(מאוסטריה) למלך. ב 1578 אורגנו אזורי ק׳ שלא נפלו לידי התורכים 
כחלק סאיזוד־הספר הצבאי של הקיסרות. האיזור היה בשלטונה 
הישיר של המלוכה בווינה: זו מסרה אדמות תמורת שירות צבאי. 
בידהשאר לפליטים סרביים רבים שדתם אורתודוכסית. ונוצרה 
מתיחות בינם לביו הקרואטים (הקתולים). במחאה על האבסולוטיזם 
האוסטרי פרצה התקוממות ( 1663 ), בהנהגת פטאר זרניסקי( 21015111 ) 
וקרססו פראנקופאן, שכרתו ברית עם חלק מהאצולה ההונגרית. 
המרידה הסתיימה בבשלון תרח והמנהיגים הוצאו־להודג בווינה 
( 1671 ). בעקבות הדיפת התורכים בשלהי המאה ה 17 בא צמצום 
נוסף באוטונומיה של ק/ ב 1713 קיבלו הקרואטים את ה״סנקציה 
הפראגמאטית״ (ע״ע אוסטריה-הונגריה, עמ ׳ 986 ), שהבטיחה 
הורשת הבתר גם לנסיכה מבית הבסבורג (ולא רק ליורש זכר). 
הם התנו את קבלתה בניתוק גמור מהונגריה, בעוד שההונגרים 
דרשו תמורת הסכמתם לסנקציה (ב 1722 ), שק׳ תישאר תחת הכתר 
ההונגרי. נסיונות ההונגרים להשליט את שפתם בק , ומלחמות 
המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליון עוררו רגשות לאומיים בק׳. 
המשורר והעתונאי ל. גי(ע״ע) הוציא מ 1834 כ״ע ויסד את "התנועה 
האילירית• במטרה ללבד את כל העמים הסלוויים הדרומיים. 
כשפרצה מהפכת 1848 בהונגריה התנגדו הקרואטים להחלת הדרישות 
ההונגריות על ארצם והדגישו את מעמדם העצמאי. המלוכה בווינה 
ניצלה אה הניגודים והשתמשה בצבא ק׳, שבראשו עמד ה״באף 
( 830 , ברין) יוסיף .ילאצ׳יץ־. לדיכוי המהפכה בהונגריה. בתקופת 
האבסולוטיזם הקיצוני שלאחר 1848 בוטלו החירויות בק', ובארגוך 
מחדש של הקיסרות ב 1667 (ע״ע אוסטריה־הונגריה, עמי 990 ) 
בכללה ק׳ בחלק ההונגרי. ב 1868 ניתנה אוטונומיה בתהום המוניצי¬ 
פלי, הדתי. החינוכי והמשפטי. אבל נקבע שהונגריה תמנה את 
הבאן. דלמטיה נשארה בתחומי המינהל האוסטרי. 

התגובה להסדר 1868 ולנסיונות־הדיכוי מצד ההונגרים היתד, 
מגוונת. הבישוף יוסיפ שטרוספאייר נתן לתנועה האילירית מגמה 
תרבותית וחתירה לאוטונומיה במסגרת הממלכה ההבסבורגית. 
ב 1903 החל שיתוף־פעולה ביו הקרואטים לסרבים שבקי, ובבחירות 
1906 זכתה ה״ברית הסרבית־קרואטית" לרוב המושבים בסאבור. 
כשהואשמה מפלגה זו בבגידה. הוכיחה בפשפט־דיבה של פרידיונג 
(ע״ע), שהיתה זו אשמת-שווא. ההונגרים דחו את הצעת ה״טריאלי־ 
זם", שלפיד, יהוו הסלווים הדרומיים בהנהגת ק׳ חלק שלישי של 
הקיסרות. הצעה זו נידונה בחוגי־החצר בווינה, בייחוד מצד פרנץ 
פרדיננד, וזכתה לתומכים רבים בק׳. ב 1917 התגבש "המועדון 
חיוגוסלווי" בפרלמנט הכל־קיסדי בווינה, ודרש איחוד הסלווים 
הדרומיים במסגרת הקיסרות. אבל הפעילות המרכזית בזמן מלה״ע 1 
היתד, בוועד היוגוסלווי, שישב בפריס ובלונדון ובראשו עמד 
טרומביץ׳. יחד עם גיקולה פשיץ' (ע״ע), רה״מ של סרביה, פרסם 
הוועד אח הצהרת קורפו ( 20.7.17 ), שדרשה איחוד. כל הסלווים 
הדרומיים עם סרביה. תבוסת צבאות המרכז בחזית סאלוניקי 
(ספטמבר 1918 ) עוררה גל שביתות והתקוממויות בק׳. ב 29.10.18 
הכריז הסאבוד על ניתוק ק' מהקיסרות ועל הקמת ..מדינת הסרבים, 
הקרואטים והסלובנים". ב 1.12.18 התאחדה ק' עם סרביה ומונטנגרו, 
הכירה במלך הסרבי כמלכה והוקמה מלכות הסרבים, הקרואטים 
והסלובנים — לימים ״יוגוסלויה״ (ע״ע, עם׳ 308 ). 

ק׳ לא הסכימה להגמוניה הסרבית ולחוקה הריכוזית! מאבקה 


לאוטונומיה במסגרות מתונות, כמפלגת האיכרים. וקיצוניות — 
כ 53 ט 5 ס. מנע את גיבוש המדינה החדשה (שם, עמ׳ 309 — 311 ). 
ב 26.8.39 הושגה פשרה. ולפיה הוקם לקרואטיס מחוז אוטונומי 
( 13,5,31513 83005003 ) . לאחר כיבוש יוגוסלוויה בידי "כוחות 
הציר" הוכרז על הקמת ק׳ עצמאית (ר׳ מפה בע' יוגוסלויה, עם׳ 
312 ), והומלך עליה נסיך מבית סאוויה. בראש המדינה הועמד 
מנהיג הארגון הפאשיסטי ..אוסטאשה". אנסה פאווליץ׳, וזה פעל 
כשליט־בובה מטעם הגרמנים ודיכא והשמיד את הסרבים והיהודים. 
כוחות פרטיזנים פעלו בקי, ובמאי 1945 השתלטו על זאגרב. הממשלה 
הפאשיסטית נמלטה וק׳ נעשתה לחלק מהרפובליקה הפדרלית של 
יוגוסלוויה. הסאבור של ק' ממשיך להתקיים; הוא ממנה ממשלה 
המכונה "מועצה מבצעת" ולה סמכויות אוטונומיות מסוימות. 

1/16 /) 00 08 011616 / 51111 1 * ? 0111/16 5 7/16 , 315011 '%'- 014 :!:>$ . 11 

; 1917 , 1 ,. 14 ■ 161 ) 0616/116/116 , 81510 .? ; 1911 ,׳<^ 0 ־מ>מ 40 ז! #■< 11  1 ט 0 . 5 ; 1955 , 1 , 16 ק 760 .€ 1/16 /ס !( 1-111101 4 , ,ת 10 ז 0 ׳ €4 ־ 1 ינ . 11 .? 

..>/ ־/ 0 ( 1 , 05231 ־ 81 . 1 ^ - ־<ז 140 . 13 : 1964 01 ' 61 ו/) 16 \ /ס /(■ 1711101 

. 1964 , 1945 — 1941 , 110 / 10 - 51001 ! 11 ( 1 

י, לו. 

מצבות מעידות על מציאות יהודים בק׳ במאות הראשונות 
לסה״נ. חסדאי אבן שפרוט (ע״ע) מזכיר במכתבו למלך הכוזרים 
(המאה ה 10 ) שני יהודים. מר שאול ומר יוסף, במשלחת "סלך 
הגבלים״ — הלוא הוא קרשימיר מלך ק׳ — לח׳ליף עבד א(ל)־ 
רחמן 111 . מן המאה ה 12 נמצא ריכוז יהודי בזגרב (ע״ע). ב 1456 
גורשו היהודים מק׳. אך שבו אליה לאחר זמן; ב 1527 . עם ראשית 
השלטון ההבסבורגי, גורשו יהודי ק' סופית. 

בשלהי המאה ה 18 התחדש היישוב היהודי בק , , כאשר יהודים 
מהונגריה. בוהמיה, מוראוויה ובורגנלנד התיישבו באוסיק, זמין 
(ע׳ ערכיהם) _ורז׳דין וזגרב. ב 1773 נפקדו בק׳ 25 משפחות יהודיות, 
אך הודות לכתב־הזכויות של פרנ׳ן יוזף (ע״ע) 11 השתפר מצבם 
וגדל מספרם, אף כי רק ב 1873 הוענקו להם זכויות מלאות. מהרבנים 
הנודעים בק׳ במאה ה 19 היה ר׳ יהודה אלקלעי (ע״ע). עד 1890 
היתה אוסיק הקהילה הראשית, ומאז תפסה זגרב את מקומה. יהודי 
ק׳ עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה. 

בסוף מלה״ע 1 היו בק׳, סלווניה ודלמטיה כ 20,000 יהודים. 

הם התבלטו ברמתם הכלכלית והתרבותית, שהיתה מושפעת 
מהתרבות הגרמנית וההונגרית. בת״ס יהודיים נמצאו באוסיק, זמון 
וזגרב. בק׳ הורגשה האנטישמיות, שכמעט נעדרה ביתר חלקי 
יוגוסלוויה. הציונות היתד, הזרם הדומיננטי בקהילה, עם הקמת 
מדינת ק׳ העצמאית בחסות נאצית ( 1941 ), נשלחו יהודי ק׳ 
למחנות ורובם נרצחו בשנים 1941 — 1944 . מחנה־ההשמדה הגדול 
ביותר היה ביאסנובאץ (מנ׳זסמ־ג!() בו נרצחו ב 20,000 יהודים. 
לק׳ העצמאית צורפו נם בוסניה והרצגובינה — ועל ימי השואה 
שם ע׳ ערכיהן. הנמלטים לאיזוד הכיבוש האיטלקי הוהזקו במחנות־ 
מעצר על האיים ראב וקורצ׳ולה. עם כניעת איטליה ב 1943 הצליחו 
רבים — במיוחד מראב — להימלט ולהצטרף לפרטיזנים. 80% 
מיהודי ק' נספו בשואה. ולאחר המלחמה נותרו בק' רק כ 3,000 
יהודים! רובם עלו לישראל. השרידים חידשו אח החיים היהודיים 
ושיקמו מספר קהילות: בזגרב היו ב 1971 כס 1,40 יהודים! בספליט 
ובאוסיק — 220 יהודים. הקהילות מאוגדות באיגוד הקהילות. 

. 1 £ * € 666 / 111 % 11  61110 מ 1 1 ז 3110 מז: 0% ־ 1 קק 3 )׳ 
ענף המתמטיקה השימושית העוסק במציאת פתרונות 
מקורבים לבעיות מתמטיות מוגדרות. לש״ק יישום נרחב בפתרון 
בעיות במדעי הטבע וההנדסה. פתרון של בעיה סבוכה שבד״ב 
אין לה פתרון אנליטי נעשה ע״י ניסוח בעיה דומה. פשוטה־יותר 
(קירוב אנליטי), ובעקבותיו — קירוב מספרי לערבי הבעיה הקרובה 





81 


?ריב, שיטות 


82 


(קירוב נומרי). לעתים יש צורך בסדרה של קירובים אנליטיים 
לפני שניתן להפעיל קירובים נומריים. התפתחות המחשבים הגבירה 
במידה ניכרת את יכולת השימוש בקירובים נומריים והביאה לפיתוח 
ש״ק נומריות טהורות. בש״ק נומריות מבחינים בין שיטות ישירות, 
שהחישוב בהן נעשה בסדרה קבועה-מראש של פעולות, ובין שיטוח 
איטדטיוויות, שהן סדרות של קירובים, כשהמעבר בין שני קירובים 
עוקבים נעשה בשיטה ישירה. ש״ק כוללות גס חשבון שגיאות (ע״ע) 
הנובעות מקיטוע או עיגול. 

בש״ק משתמשים בפתרונות של משוואות לינאריות וחישובי 
מטריצות למציאת אפסים של פונקציות, למציאת מינימום ומכסימום 
של פונקציות, לחישובים מספריים של פונקציות ואינטגרלים 
ולפתרון משוואות דיפרנציאליות. 

הזית המחקר בש״ק מתרכזת בפתרון מערכות של משוואות 
דיפרנציאליות הבאות מתחומי ההנדסה ופדעי־הטבע. השיטות 
החדישות מעוגנות מצד אחד באנליזה הפונקציונלית ומצד שבי 
בהתפתחות עצמת החישוב. עצם המבנה של מחשב זה או אתר משפיע 
על ביוון המחקר. יש לצפות שהתפתחות המחשבים, בד־בבד עם 
מציאת ש״ק יעילות־יותר, יביאו, בעתיד הנראה-לעין, לפתחן בעיות 
שעתה הן מחוץ לתחום היכולת, כגון חיזוי נומרי של מזג-האוויר. 

מערכות משוואות לינאריות מהוות נושא מרכזי 
לש״ק. מערכות לינאריות ניתנות אמנם לפתרון ישיר, אך מספר 
הפעולות האריתמטיות הכרוך בכך הוא גדול מאד: לכן משתמשים 
במקרים רבים בשיטות איטרטיוויות. פתרון מפרכת של " משוואות 
בס משתנים ,לן ־ ) צ ״ £3 בשיטת האיטרציה של יעקבי 
נעשה באמצעות ערכים מקורבים 1 * 1 !צ, המחושבים באופן איטר־ 
טיווי מפתרון המשוואה 

. 8 =< 1 ־״ | 1 צ.. 3 1 - '"',צ:, 3 
י 1 ״ '■*< 


מספר הפעולות הדרוש בכל צעד הוא כ = 0 . תנאי מספיק להתכנסות 
של שיטת יעקבי הוא, שהמטריצה ( ;ז 3 ) א תהיה בעלת אלכסון 
שולט, כלו׳, |״ 3 | 1 < | ״ 3 |, בשיטת גאוס־זיידל מחשבים 
אח י״יןצ בהדרגה ע״י הנוסחה 


',צ״ 3 + ' 


' 1 ,צ., 3 1 +י'״>,צ ״ 3 
1 {< > יי 


מספר פעולות החשבון בשיטת גאוס־זיידל זהה לזה שבשיטת יעקבי, 

אך התכנסות מובטחת במפפר רב־יותר של מקרים, ובד״ב גם קצב 
ההתכנסות מהיר־יותר. נוסף על שחי השיטות הכלליות הנ״ל קיימות 
שיטות איטרטיוויות רבות המנצלות מטריצות בעלות מבנה מיוחד. 

בעיות רבות במדעי-הטבע כרוכות בחישוב ערכים עצמיים של 
מטריצות. בש״ק מקובלות מעתיקים —ע״י טרנספורמציה של דמיון— 
מטריצה כללית למטריצה בעלת צורה מיוחדת שהערכים העצמיים 
עבורה ניתנים לחישוב בקלות יחסית. היום נחשבת לטובה־ביותר 
שיטת האוסהולדר (ז:> 111 ס 11 :> 5 ״ 110 ) — מעתיקים בה מטריצה מסדו¬ 
" >: ״, ע״י 2 -״ שקופים, למטריצה טרידיאגונליח (מטריצה שבד, 
האיברים השונים מס נמצאים באלכסון הראשי ובאלכסונים שלידו). 
עבור מטריצה סימטרית טרידיאגונלית קיים אלגוריתם מהיר — 
המבוסם על סדרת שטורם (ע״ע) — לחישוב הערכים העצמיים. 

ש״ק נפוצות למציאת ערכים עצמיים של מטריצות כלליות הן: 

1 ) שיטת 1,8 . מפרקים את המטריצה \ למכפלה כאשר 

״ 1 משולשית, שבה האיברים מעל האלכסון הראשי סחאפסים והאי¬ 
ברים באלכסון הראשי ערכם 1 , ואילו, 8 משולשית, שבה האיברים 
מתחת לאלכסון הראשי הם 0 . מגדירים ,, 8,1 =^, מפרקים שנית 
, 8 ^ 1 =.^ ושוב משנים סדר, מכפילים " 8 3 1 = 3 ךז וממשיכים בדרך 
זו. בתנאים מסוימים תתכנסנה ״ 4 למטריצה שבה מופיעים הערכים 
העצמיים של באלכסון הראשי. 


2 ) שיטת 08 משתמשת באותו עקרון, אלא שהפירוק נעשה 
ע״י מכפלה של מטריצה אורתוגונלית 2 ) במטריצה משולשת עליונה 
8 . שיטח 08 דורשת יותר צעדים לכל שלב של פירוק, אך היא 
יציבה יותר. 

קירוב לפתרון משוואות לא-לינאריות 0 ־־(צ) 1 נעשה בד״כ 
באופן איטרטיווי ע״י מציאת סדרת ערכים {"צ} המתקרבים לפתרון ^ 
הקירוב הוא מסדר ת אם קיים 1 , כך ש יו צ - ״צ | ס £ | צ - !+ ״י [ • 
ש״ק מסדר ראשון היא שיטת האיטר צי ה הפונקציונלית. 
שבה מחשבים פתרון למשוואה (צ)§ ־= צ, כאשר (צ)! - צ = (צ) 8 , 
ומחשבים את הסדרה {"צ} ע״פ הנוסחה ( 1 _״צ)§ = ״צ, כאשר 
״צערך התחלתי, הסדרה מתכנסת אם 1 > |(צ)׳§| > סבקטע די 
גדול. שיטח קירוב מסדר שני היא ש י ט ת ניוטון, שבה מחשבים 


אח הסדרה ע״י הנוסחה 


ססז 

(״צ)׳? "* 


1 + ״צ- שיסה מהירה שאינה 


משתמשת בנגזרות היא שיטת רגיל ה-פלס י ([ 15 ג 8££1113-8 ), 
שסדר התכנסותה הוא בערך 1.618 , והיא מוגדרת ע״י הנוסחה 
(,.״* - "צ) ( ״ צ) 1 

----—-— - ״ 7 ־־ ,, "צ בשתי השיטות קיימים תנאים 

(,_ ״ צ) 1 -("צ) 1 

להתכנסות הפתרון וקיימות שיטות מיוחדות למציאת אפסים של 
פולינומים המנצלות את המבנה המיוחד שלהם (שיטת ברנולי, גרף, 
בירסטו ושור). השיטה המקובלת היא שיטת ם 2 >, שבה מחשבים בדרך 
איטרטיווית את הפירוק של הפולינום למכפלת גורמים לינארים. 

קירוב לפונקציות. הפונקציות היחידות הניתנות לחישוב 
מדויק (פרט לשגיאות עיגול) הן פולינומים ופונקציות רציונליות. 
לכן כל חישוב של פונקציה הוא חישוב של פולינום, או של פונקציה 
רציונלית, מקורבים. בתנאים מסוימים ניתן להשתמש בפיתות טיילור 
(ע״ע סורים, עמ׳ 533 ), אך בד״ב תנאים אלה חזקים־מדי ויש לנקוט 
שיטות אחרות. הדרך העתיקה־ביותר היא הביון (ע״ע אינטרפו¬ 
לציה). בשיטה זו נעשה חישוב ערכה של פונקציה (צ) 1 כערך 
של פולינום (צ)״ק ח״קרוב" ל (צ)) והנקבע ע״ם ידיעת הערכים 
(,צ) , ) במספר נקודות. כאשר הקרבה נקבעת ע״י התנאי 
(,צ)! י־ (,צ)״ק ניתן הפולינום ע״י נוסחת לגרנד (ע״ע): 


־ 54 — 1 .ח ■< 1 *> ז ״?, — (צ) "ק־ 

.צ-.צ 1 *ז 1-0 


נוסחת הביון של ניוטון מוגדרת ע״י הפרשים מחולקים, 
ואלה מוגדרים באופן אינדוקטיווי: הפרש מסדר ראשון בנקודות 

,צ,״צ יסומן ב [,צ,״צ]) ויוגדר ע״י -- ! — = ן,צ,״צ]ז 

0 * — נ* 


הפרש מסדר מ יוגדר ע״י 


נ, -.י•:;•**]* - נ.*:?־.*״:;- 0 *]) 

1 


[״*. 0 *]ז 


נוסחת ניוטון היא: 

+ [,צ,״צ]ז(״צ - צ) + (״צ) 1 = (צ)״ק 
+ [ ג צ.,צ.״צן 1 (,צ-צ) ו 0 צ - *)+ 

[״צ. 0 צ] 1 (״צ-צ)-...-( 0 צ-צ)+ .... 


קיימות נוסתות־ביון מורכבות־יותר, המתחשבות לא־רק בערכי 
הפונקציה אלא-גם בערכי הנגזרת הראשונה (נוסחת הרמים), 
ואפילו נגזרות מסדר גבוה-יותר. בד״כ נתונות הנקודות ברווחים 
שודם, ולמקרים אלה קיימות נוסחות פשוטות-יותר. ש״ק אחרות 
של פונקציות נעשות בעזרת חישוב ערכי פולינומים (צ)"ק 
,קרובים" ל (צ) 1 , כגון פולינום צ׳בישב (ע״ע), שעבודו ההפרש 






83 


<ןרוב, שיטות — קרוג, איגוסט 


84 


|(צ)ז - (צ)״יז | הוא מינימלי בקטע נחון. לפסרות מעשיות 
נוה להשתמש ב (*)"ז ,הקרוב" ל (צ)ז, כן שמבין כל הפולי- 

נופים מפעלה ס, !!) 2 !(א)"■! -(צ)' 1 || מינימלי. ועבורו קיימת 

שיטה פשוטה לחישוב (צ)״ז בעזרת הפולינומיב דל לז׳נדר (ע״ע 
פונקציות. עמ׳ 479 ). ש״ק של פונקציה במשתנה ממשי ניתנות 
להכללה לפונקציות של משתנה מרוכב או מספר משתנים, אולם 
הנוסחות מסתבכות במידה ניכרת. 

אינטגרציה מספרית (ם 10 } 3 ז 8 ש 1 ה 10311 ז 6 וחטמ) היא שיטת־קירוב 
לחישוב ערכו המספרי של אינסגרל מסוים, כשהפתרון האנליטי 
מסובך או אינו ניתן ע״י נוסחה סגורה. חישוב אינטגרל מספרי של 
(צ)ז מבוסם על ידיעת ערכי הפונקציה במספר סופי של נקודות. 

<ז 

הקירוב לאינסגרל * 4 [ג)) 1 = 0 ) 1 ניתן ע״י נוסחת אינטגרציה: 

( נ א)ז נ- ^ 0 ? ־ 0 )״ 1 . המקדמים • נ ,״צ> נקבעים בעזרת התנאי 
שלכל פולינום (צ)קממעלה שאינה עולה על מ - (ק) 1 = (ק)״ 1 . 

כאשר נקודות האינטגרציה נבחרות ברווחים שווים מתקבלות 
נוסחות ניוסידקומס (!״ססס-חסמסא). שמקרה פרטי שלהן היא 
נוסחת סיספסון ( 5011 !] 1 סו$) [( 2 צ)) + (,צ)ז 4 + ( 0 צ)ז}§ = 0 ) 0 • 
דרגת דיוק גבוהה־במיוחד מקבלים בשיטת האינטגרציה של 
נאום. זו נוסחת אינטגרציה המדויקת ער סדר 1 +״ 2 . עבור הקטע 

[ 1,1 -] נבחרות (בנוסחת נאום) הנקודות .ג_,.ג להיות שרשי 

הפולינום של לז׳נדר מסדר ". הדרך המעשית לבצע אינטגרציה 
נומרית בקטע [ 3,8 ] היא לחלקו לתת־קטעים, ובכל אחד מהם 
לבחור בנוסחות אינטגרציה מסדר לא־גבוה. קיימות שיטות איטרטי- 
וויות, כדוגמת שיטת רופברג (;;■"ג 1 מ 801 ), שאינן קובעות חלוקה- 
מראש, אלא חוזרות ומחלקות עד שקריסריין קבוע־פראש 
מתקיים. 

קיימות גם נוסחות מיוחדות לפונקציות סינגולריות (ע״ע פונק¬ 
ציות. עס׳ 477 ) ולפונקציות מחזוריות (נוסחת פילון). אינטגרציה 
של פונקציות של כמה משתנים נעשית בד״ב ע״י אינטגרציה חוזרת. 

ש״ק לפתרון משוואות דיפרנציאליות (רגילות 
וחלקיות) מהוות את אחד התחומים החשובים, משום שבעיות פיסי¬ 
קליות והנדסיות רבות מנוסחות בעזרת משוואות דיפרנציאליות 
שאינן ניתנות לפתרון אנליטי ע״י נוסחה סגורה. 

בעיוח־התחלה של משוואות דיפרנציאליות (ע״ע. עפ' 578 ) 
רגילות, שהן הפשוטות בתחום זה. מועברות למערכת של משוואות 
מסדר ראשון. הקירוב לפתרון מחושב בסדרת נקודות {,צ}, החל 
בנקודת־התחלה .צ, שבה ערן הפתרון נתון מראש. בשיטת קושי 
(׳ 03111:115 ) לפתרון המשוואה (׳ 5 ,צ)ז = (\)'ץ מקורבת הנגזרת ע״י 
הפרש מסדר ראשון (ר לעיל). לפיכך תהיה משוואת־הקירוב 

בנקודה ((,צז׳ג,,*)?•!! = (ן*)׳ג - י! *.(*)< 

כאשר ; צ~ 1 +נ צ = 11 . בצורה זו מתקבלת מערכת משוואות 
אלגבריוח הניתנות לפתרון נומרי. שיטות מסדר גבוה־יותר מסובכות- 
יותר, כי הן כוללות חישובי־עזר רבים, אך הן מדויקות בהרבה. 
מקובל להבחין בין שיטוח חד־צעדיוח, שבהן חישוב הפתרון 
ב 1 + ;צ מסתמך על ידיעת ערכו ב ; צ וחישוב מספר ערכי-ביניים, 
לעומת שיטות רב־צעדיות. שבהן, לשם חישוב הפתרון בנקודה 
|+[ צ, חייבים להכיר אח ערכו גם ב מ! נקודות קודמות (״! קבוע). 
השיטות הרב־צעדיות מהירות יותר, אך הן מחייבות חישוב חד־צעדי 
של הפתרון בנקודות־התחלה נוספות. שיטוח חד־צעדיות המבוססות 
על נוסחית-אינטגרציה מסדר גבוה ועל תישובי־ביניים נקראות 
שיטות רונגה-קוטה ( 11113 .^-ז 118 ! 81 ). הפשוטה שבהן היא שיטת 


אוילר המתוקנת. לפי שיטה זו, כדי לחשב את (".;צ)׳(, מחשבים 
תחילה, ע״פ נוסחת קושי, גודל עזר 

((,צ)׳(,,* 0 11 + (ן*)׳י =(ויסיד׳ג 

ואח״ב ניתן הפתרון עצמו ע״י: 

|(, +[ צ)*ץ,, + ,צ) , ) + ((,צ)?,!*)■!!;+ (• 0 י)< = ( 1 + [*)'<■ 

גס השיטות הרב־צעדיות מבוססות על נוסחות-אינטגרציה, אלא 
שכאן נעשה הקירוב ע״י פולינום־ביון ב וב זח נקודות קודמות. 
אם פולינום־הביון עובר גם דרך הנקודה המחושבת, השיטה מכונה 
סתומה. נוסחה סתומה נותנת שגיאת־קיטוע מקומית קטנה-יותר, אך 
איננה ניתנת בד״כ לפתרון ישיר; לפיכך חייבים להשתמש בשיטה 
איטרטיווית. ש״ק מקובלת היא קומבינציה של השניים: שיטה איטר- 
טיווית וחישוב ישיר היא השיטה המכונה חיזוי־תיקון (־ז 10 :> 11 מז< 1 
זסאמזזחם), בשיטה זו מחשבים ערך חזוי ובעזרתו ערך מתוקן לפי 
הנוסחה המפורשת. היתרון בשיטת חיזוי־תיקון אינו רק בדרגת 
הדיוק הגבוהה, אלא גם באפשרות להערכת השגיאה ע״י השוואה 
בין הערך החזוי לערך המתוקן. 

פתרון בעיות שפו, (ע״ע שם) ומשוואות חלקיות מסובך בהרבה. 

ש״ק לבעיות אלו מאופיינות בבמה מחלקות, שאינן בהכרח זרות. 
בשיטות הפרשים נקבע־פראש מספד נקודות שבהן מחושב 
הפתרון! נקודות אלו הן בד״כ צמתים של רשת. המשוואה הדיפרנ¬ 
ציאלית מקורבת ע״י משוואה בערכי הפונקציה הנעלמת בנקודות 
הרשת. המתקבלת מהחלפת נגזרות בהפרשים סופיים (מכאן השם). 
שיטות של הצגה פונקציונלית. הפתרון 

(צ)ז,((״צ.,צ) = צ) מקורב ע״י הקומבינציה (צ) ( 1 3 1 8 |~(צ)ז 

כאשר (צ), 8 הם פונקציות ידועות, ואילו המקדמים , 3 נעלמים. 
הצגת הקומבינציה במשוואה הדיפרנציאלית והנחות־קיטוע נוספות 
מביאות למשוואות במקדמים ; 3 . 

במיוחד מקובלות שיטות האלמנט הסופי. בשיטות אלו נבחרת 
כל פונקציה (צ)! 8 להיות שונה מס רק בתחש ; 0 קסן־יחסית. 
בחירה זו גורמת לכך, שהמשוואה עבור , 3 כוללת מספר קטן- 
יחסית של מקדמים אחרים. 

אשר לש״ק לבעיות מינימום בכמה משתנים(עם או בלי אילוצים), 
ראוי להזכיר את שיטת הגו־דינט. בשיטה זו, שהיא איטדסיווית, 
מגיעים מקירוב נתון לבא אחריו ע״י התקדמות לאורך הקו בעל 
השיפוע הגדול־ביותר. מקובלות גם הכללות שונות של שיטת ניוטון. 
ש. קניאל, מבוא לאנליזה נומרית, תשל״א 1 .ע . 11 - 11331:1011 .£ 
,ת 010 .\/ .א ; 1966 , 1110111 )^ 1 / 0 1$ ! ,־ 1 ^ 11 ־)^ 

. 1970 ,)/?ס , }{ 1/1111 ! 1 ) 10 ! 11 ) 11 ־ 10 ( 1 > #1 

ש. קב. 

קרוג, ארנוסט — 1 ן 0 8 ז> 8 11511 ס* — ( 1874 — 1949 ), פיסיולוג 
דני. את לימודיו החל בביה״ם־לרפואה בקופנהגן ואח״ב למד 
זואולוגיה. בראשית דרכו חקר את בעיות הנשימה וחילוף־הגזיס 
בדם תוך כדי נשימה. כ 10 שנים עבד במחיצת כריסטיאן בוהר. 
והתעניינות מורו בבעיות הנשימה השפיעו על נושאי המחקר של 
ק־ ועל דרכי ביצועו. ב 1912 זכה ק׳ לפרסים הודות לפיתות שיטה 
המאפשרת לקבוע את הבדלי זרימת-הדם בתוך ריאת האדם בשעות 
מנוחה ובעתות מאמץ גופני. ק׳ הצטיין גם בתכנון מכשירי-מדידה 
מעבדתיים, והספירומסר הרושם (מד־נשימה) שהמציא שימש 
עשרות שנים מכשיר יעיל לקביעת רמת חילוף־החמרים בגוף האדם. 
לצורך הערכת שיעורי המאמין הגופני שיכול האדם לפתח המציא 
ק׳ את ארגומטר־האופניים (מכשיר המשמש גם כיום למדידות־ 
שיגרה של מאמץ גופני־שרירי). מכלול חידושיו זה, ובעיקר מתקרו 
על מנגנוני כיווץ והרפיה של כלי-דם נימיים זיכוהו בפרס־נובל 
לרפואה ב 1920 . 


85 


קררפ׳ר, מיכלאנג׳לו מריזי רה — ל!רוגר, פטפנום יוהנם פאולים 


86 


קןרוג׳ר, נייכלאנג׳לו מריזי דד. - ־ 8 ״״■! 4 ) ס^תו־ז^&א 

0 ( €31-31388 — ( 1573 , קו־וג׳ו [לומברדיה] — 1610 , 

פורטו ד׳ארקולה [טוסקנה]), צייר איטלקי, 4 שנים (לפז 1584 ) 
היה ק׳ שוליה בסדנת צייר לומבארדי בינוני, סימונה פטראצאנו, 
במילנו. בשנות ה 90 המוקדמות הניע נכל־הנראה לרומא, שם עבד 
כשוליה בסדנותיהם של אמנים שונים. ק' היה בעל מזג סוער 
ותוקפני וניהל אורה־חיים פרוע. לעתים־קרובות הסתבך בקטטות 
אלימות ונזקק להתערבות ידידים־אמנים ובני-אצולה נדי לחלצו 
ממאסר. ב 1606 נאלץ לברוח מרומא בעקבות קטטה שבה הרב את 
יריבו. את 4 שנותיו האחרונות בילה בנדודים, נרדף ע״י איום 
המשפט ואויבים ישנים וחדשים. 

ביצירתו המוקדמת של ק׳ ברומא, שנתמכה בידי החשמן דל 
פונטה. רבים הפרטים הנסורליסטיים. רבים מציורים מוקדמים אלה 
הם תמונות־נערים בעלות אופי סיפורי — ולא דיוקנים גרידא - 
ובהם אולי גם ציורי־עצמו. לכולם נלווית אווירת פיתוי ארוטית- 
נרמזת, המעידה ככל־הנראה על נטיותיו ההומוסכסואליות של האמן 
(״בקכוס החולה״, גלריה בורנזה, רומא 1 "הקונצרט", פטרופוליטן, 
ניו־יורק). בתקופה זו של יצירתו צייר נם ציורי הווי אנקדוסי 
המתארים קסעים מבוימים מחיי שולי החברה ברומא! פרחחים, 
נגנים נודדים, רמאי־קלפים וצועניות. בן צייר ציורי טבע דומם — 
מהראשונים בסוגם. 

ב 1597/8 הוזמן לצייר 3 ציודי־שמן גדולים על היי מתיאם 
הקדוש עבור קפלת-קונטארלי בכנסיית סאן לואיגיי דאי פראנצ׳זי. 
ציור-המזבח "סתיאם והמלאך" נדחה בשל הראליזם החריף של 
תיאור השליח באיבר בור ומגושם. ק׳ צייר נוסח חדש (בכנסיה), 
ואילו את הנוסח הראשון (לשעבר במוזיאון ברלין! אבד ב 1945 ) 
רכש פטרון חדש של ק׳. וינצינצו ג׳וסטיניני (ע״ע). הציור רב־ 
הדמויות. .,הסרטיריום של מתיאם הקדוש", מצטיין במבנה דינמי, 
אך ניכרים בו עדיין קשייו של ק׳ בארגון קומפוזיציה מורכבת. הציור 
השלישי* "קריאת סתיאס מעם המוכסים", הוא קטע שאוב מתיאורי 
ההווי "המפוקפק" של ק , , בצירוף דמויותיהם המיסתוריות של ישו 
ושל השליח. ציורי קפלת-קונטארלי ציינו את ראשיתה של תקופה 
חדשה ביצירת ק׳: מעתה היתה ברובה דתית, מורכבת בעיקרה 
מציורי־מזבת גדולי־מסדים. בכולם מודגשים הדגשה יתרה העצמה 
הדרמתית, חריפות הביטוי והתפיסה הראליססית של הדמויות, 
אינטנסיוויות הפטען הרגשי והאפקטים הדרמתיים של אור־וצל, 
סולם־הצבעים הצטמצם והגוונים האדומים והחומים היו לשולטים. 
בניגוד לציירי־הפרסקו המאומנים צייר ק׳ רק בשמן, במישרין על 
הבד וללא כל הכנה, והשתמש תמיד במודלים חיים. האור נופל 
ברובו על הדמויות, ואילו הרקע נשאר אפל (מכאן כינויו של 
הסגנון. "טנברוזו" 1 איט' ס 8 ״ 1 < 11 ו 1011 , אפלולי]). סגנון זה של ק' 
הגיע לבשלות) — בשליטה מלאה בקומפוזיציה ובריכוז מושלם 
של התוכן — בשני הציורים לעיטור קירות קפלת־צ״ראזי שבכנסיית 
סנטה מריה דל פופולו ברומא ( 1600/1 ), "המרתו של פאולוס" 
ו.,צליבת פטרום". יצירות־הסופת האחרונות שצוירו ברומא. "המדונה 
של לורסו" ( 1604/5 ! כנסיית סט. אגוססינו) ו״מוח המחנה" 
( 1605/6 ! לובר, פרים). נתקלו בהתנגדות הכמורה הנמוכה והחוגים 
שהיו מקורבים להשקפותיה! האיכרים המגושמים והמלוכלכים 
ביצירה הראשונה, והתיאור הראליפטי של האשה המתה, הנראית 
כאחת מפשוטי־העם, בציור השני, עוררו את זעם מתנגדיו. אך ק׳ 
מצא בחוגי־האצולה פטרונים שרכשו את יצירותיו. 

ב 1607 צייר בנפולי את "שבעת מפעלי החמלה" עבור כנסיית 
מונטה דלה מיזריקורדיה. באותה השנה נמכרה תמונת־המזבח 
הגדולה, "המדונה של מחרוזת־התפילה" (המוזיאון של תולדות- 
האפנות, וינה), שבה התקרב לנוסח האקדמי המקובל של ציור• 
המזבח. 



סיכ 5 אנג׳ 5 ו  25 > 1 \ תצזנ 01 ק 0 ז 101 ׳א 1110 


תמונת-המזבה גדולת־הממדים. .,כריתת ראש המטביל" (ואלטה, 
קתדרלה). שצייר ב 1608 במלטה, בחסות מסדר "אבירי יוחנן 
הקדוש", פתחה את תקופת יצירתו הבאה. הדמויות ממלאות חלק 
קטן בלבד מן החלל הציורי, המדבא במדחביו. וסולם־הצבעים מוגבל 
כמעט עד לידי מונוכרום. בקיץ אותה שנה ברח ממלטה לסיראקוזה 
שבסיציליה, ושם צייר את הקודרת שביצירותיו, "קבורתה של 
לוצ-יאה הקדושה״ (בכנסיה שעל שמה). ב 1609 השלים במסינה 
את ציורו "החייאת אלעזר", ואח״כ את "הערצת הרועים" (המוזיאון 
הלאומי, מסינה), תיאור נוגע־ללב של פשוטי־העם המעריצים את 
התינוק שנולד בבקתת עניים. פחדו מפני רודפיו הבריחו לפאלרסו. 
בסוף אותה שנה שב לנפולי ונפצע קשה בקסטה! בהחלימו, הפליג 
לנמל הקטן פורסו ארקולה, ושם מת. 

קי היה מן הגדולים שבאמני דורו — יוצר מקורי. אימפולסיווי 
ומתכחש למוסכמות ואבטיפוס של האמן הבוהמי המודרני. בני 
תקופתו ראו את גדולתו בעיקר במערכת האור-וצל האפיינית 
לטכניקה הציורית שלו על האפקטים הדרמתיים שבה, בראליזם 
שבמבחר דמויותיו ובדרך תיאורן, וכן במבחר נושאיו, ובמיוחד 
נושאי ההווי החילוני האנקחטי, שהפכו עד־מהרה לאפנה באיסליה 
ומחוצה לה. השפעתו, שהיתה ניכרת בחייו בנפולי וברומא,התפשטה 
אחרי מותו באמצעות מושבת האמנים הזרים שברומא (הונטהורסט 
[ע״ע], פ. ואלנטין, 1591 [ז]— 1632 ). בהולנד היתה אוסרכם מרכז 
חשוב של השפעתו! בצרפת השפיע — אולי בתיווכם של אמני 
ארצות-השפלה — על ז׳. דה לה סור, האחים לה נן (ע׳ ערכיהם), 
ועוד! ובספרד — על דיברה, ולסקס ומוריליו (ע׳ ערכיהם! 
ביצירותיהם המוקדמות), ואפשר אף על סורברן (ע״ע). 

.״ 4 ; 1953 ,. 0 43 .) 4 ./ 4 .״ 10111 . 8 ; 1952 ; 0 11 .(.!״) 1 ( 1381 ). 1 .א 

461 #/ו׳ז ,(. 011 ) !סנילס{)□״! 53011:11 . 5 ; 1955 ,!? 511141 .€ ,־וז( 6 חמ 11 הנז? 

0055166 06 ,ץ 0 ת} 01 ן . 3 ; 1956 , 0 <} 16711 5110 461 1£€ זסו 1#1071 !!) 1 ? 4011 •ל) 

.* 1971 461 1610 ^ 60111 ס 66 ק 0 ' 0 ,^ 0111 6$ צ 11 ש 1 > 10 ו 11 ז 0 ; 1959 ,. 0 

א. רו. 

קרוגר, סטפנוס יוהנס פאולויס - 10$ ) 0830 ( 5 (״ 31 י 1 ( 1 :״ 8 

ז־ 08 ז^ 3010$ ? — ( 1904-1825 ), מדינאי בורי באפריקה 
הדרומית (אה״ד): נודע נם בכינוי־החיבה 301 ? 0001 ("הדוד 
פאול"). ק־ נולד במשפחת איכרים במושבת-הכף באה״ד. הוא 
לא זנה בחינוך מקיף וקריאתו הצטמצמה לכתבי־הקודש. ק׳ היה 
קלוויניסט אדוק-ביותר, שמדן ועיקש, וראה בכושים גזע נחות. 
הבורים (ע״ע אפריקה הדרומית. ברית-, עמי 388 ואילך) היו 
בעיניו "עם ה". 

בגיל 10 נלווה ק׳ אל הוריו ב״מסע הגדול״ ()!!)־!יד 031 ־ 01 ) של 



87 


קימר, סטפנוס 'והנס פאולוס — קרופושין 


•הבורים מפושבת־הכף אל מעבר 
לנהר אורניה (-!ס , 0 [ס 1 ד!ס 
80 ת 2 ). והלאה אל האיזור ש¬ 
עתיד היה להיות מדינת סרג- 
סול (ע״ע). בגיל 13 השתתף 
בקרב הבורים נגד דינגאן 
(״□□*״ 01 ), שלים הזולו(ע״ע). 

בזכות אישיותו החזקה החל 
ממלא בהדרגה תפקידים ציבו¬ 
ריים. בצד פרסוריוס (ע״ע) נכח 
בעת חתימת "אמנת סנד ריוור" 

(תס 1 זב 01 ע 11 ס 0 £1600 01 ת 53 ) ש¬ 
בריטניה הכירה בה ב 1852 
בעצמאות הבורים שהתיישנו 
מעבר לנהר ול ( ¥231 ). ב 1855 
השתתף בניסוח חוקת ,.רפובליקת אה״ד״ (אח״ב — טרנטוואל), 
וב 1864 היד, מפקד נוחות הרפובליקה הצעירה ודאג להשלטת שקט 
פנימי בתוכה. 

ב 1877 טיפתה בריטניה את רפובליקת אה״ד (בניגוד לאמנת 
1852 ) במסגרת ההתפשטות הבריטית בדרום היבשת, וק׳ התייצב 
בראש הנאבקים נגד חיסול העצמאות. בשני ביקורים באנגליה 
( 1877/8 ) לא הצליח לקבל את הסכמת הממשל השמרני של דישראלי 
(ע״ע) לביטול הסיפוח. ב 1880 , משאוכזב גם מהממשל הליברלי 
החדש של גלדססון (ע״ע), פתח במלחמה. יחד עם דובר (ע״ע) 
ופרטוריוס ניהל את המבצעים, שנסתיימו בנצחו! הבורים על 
הבריטים בקרב מג׳ובה היל ( 43)111x111111 }) בפברואר 1881 ובהקמת 
רפובליקת טרנמוואל. ק׳ נבחר לנשיא טרנסוואל ב 1883 , 1888 , 
1893 , ו 1898 . 

מראשית כהונתו נתקל ק׳ ניריבותו של ם. רוח (ע״ע). הלה 
היה נוקשה כמוהו, וכנציג של האימפריאליזם הבריטי בשיאו ניסה 
בכל הדרכים למנוע אח התעצמות הבורים. קשייו של ק׳ גברו 
משנתגלה זהב בכמויות גדולות במרבצי איזור ויסיטרסראנד 
(!סהפממאמוז׳^ג) ב 1886 . טרנסוואל נתמלאה המוני בריטים 
רודפי־זהב, שתרמו הרבה לכלכלת הארץ 1 מרכזם היה ביוהנסבורג 
(ע״ע) וזו הפכה למטרופולין שהאפיל על פרטוריה, בירתו הקטנה 
של קי■ חרף משקלם הכלכלי המכריע של המהגרים הבריטים סירב 
ק׳ בעקשנות להעניק זכויות־אזרח ל״זרים" (רמג> 1 ז 13 ז 1 ס). שנן 
רצה שהשליטה ברפובליקה שהקים תישאר בידי הבורים. כן ניסה 
להדק את הסחר עם מושבת־הכף, שבה כיהן יריבו רודז. וגם יזם 
מס״ב למחמביק (ע״ע) כדי לנטרל שליטה בריטית — אפריקה- 
דרומית על קשריו עם העולם החיצון. קי נמנע מכל הסכם עם רודז— 
גם לא הסכם מכם — ועיקשותו קוממה נגדו אפילו את הבורים 
במושבת־הנף. ברם, פשיטת־הנפל של ג׳ימסון (ע״ע) לטרנסוואל 
זיכתה אח ק׳ באהדה. בהיותו משוכנע בצדקתו עמד בתוקף על 
אי־מתן זכויות לזרים גם לאחר נפילת רודז, והסתכסו גם עם א. 
מילנר (ע״ע), הנציב־העליון הבריטי התקיף באה״ד. ק׳ היה משוכנע, 
כי רודז, ואהריו מילנר וגי. צ׳ימברלין(ע״ע), שר-ד,מושבות הבריטי, 
רצו בשילוב ארצו במסגרת פדרציה בריטית — אפריקה־דרומית, 
ודחה כל פשרה. לבסוף, ב 1899 , פתח במלחמה נגד בריטניה (ע״ע 
אפריקר,־הדרומית. ברית־, עם' 396 — 400 ). אח׳־ב מסר את השלטון 
לסגנו. בורגר (■מ*״ 81 ), וב 1900 יצא לאירופה. על סיפון סיירת 
הולנדית כדי לגייס תמיכה. אף כי זבה באהדה רבה נמנעו ממשלות 
אירופה, מפחד הבריטים, מלהושיט עזרה לבורים, ואלה הוכרעו 
ב 1902 . ק׳ פת בשוויץ שנתיים לאחר חיסול עצמאות ארצו. 
זברונותיו ( 14010011:8 ) הופיעו ב 1902 . 

יחסו של ק׳ ליהודים, עם התנ״ך, היה חיובי למדי, וב 1892 


השתתף בהנוכת ביכ״נ יהודי ביוהנסבורג. ב 1899 ניסה, אמנם לשווא, 
לשנות את סעיפי חוקת טרנסוואל שהקנו זכויות לאזרחים בני הדת 
הפרוטסטנטית בלבד. 

416 01 ) 10% /#י 116 ! 1-011 . 7 .ן . 0 ;* 1941 ,.) 1 . 7 , 1111311 א . 4 ? 
; 1961 , 11/1116 ^ 86 $'. 1£ / 0 / 701 ?׳ 7/1 ,(! 31 ־ 11131 . 5 ./ ; 1955 ,/* 0 * 0 
( 0  0 < 0 7/16 ,״ 001x10 .־!׳ . 0 ; 63 —־ 1961 , 1-11 ,.: 7 . 7 .ס 
. 1970 , 1895 — 1890 ,.){ 10 1 ז 51110 ס< 1 ? 0 ? 806 

ס. ס. 

קרילי ליולה - 061113 — ( 1878 — 1933 ), סופר הונגרי. 

מצד אביו היה בן האצולה הנמוכה. הוא כתב כ 50 רומנים 
וב 3,000 סיפורים קצרים. בראשיתה הושפעה יצירתו מזו של מיקסת 
(ע״ע), אך עד־מהרה סיגל לעצמו סגנון משלו. הוא תיאר את חיי 
החברה ההונגרית, פעמים באווירת-חלום מיוהדת־במינה, בנימה נום- 
סאלגית־סאטירית! דמויותיו הן אנשים תמהוניים, המבקשים. לשווא, 
אתר ערכים נצחיים. במיוחד נודעים הרומז 0512110051 (! 05 ־ 601 . 5 . 
(״עגלת־הדואר האדומה״), 1913 . והרומנים והסיפורים המתרכזים 
סביב הדמות האוטוביוגרפית־לפחצה, "סינדבאד", מעיו קאזאנובד, 
הונגרי, קי חיבר גם רומנים היסטוריים. יצירתו השפיעה על סופרים 
רבים בארצו, 

ברומן ■! £5210 031 מ 1 ן $01 1 ־ 11522052121 ג׳ ("שויפושי אסתר 
מטיסה אפלח") מתאר ק׳ את מחלד משפט טיסה אסלר (ע״ע) ואת 
רקעו החברתי, במגמה להוקיע את האנטישמיות. בזמנו לא נמצא 
לספר מדל, והוא נתפרסם ב 1931 (בהמשכים) באחד מעתוני 
בודפשט. ב 1975 י״ל בבודפשט. 

.?€ , 8 ,{( 11113 ל 1 ש 07111 ; 1938 , 61611011611616 ■ 8 ,■{ 1111 ־ £1 .י! 

. 1965 ,( 388 — 370 ,/ 3 , 1011€11£16 ״ 0113101 ־ 11 ז 3 { 3£ ןת . 45 ) 

קרהו, אנריקו — 0201150 100 ־ £01 — ( 1873 , נאפולי — 1921 , 
שם), זמר טנור (בייחוד של אופרות) איטלקי, מגדולי הזמרים 
במאה ה 20 . ק׳ היד, תלמידו של גולילמו ורג׳ינד, ( ¥012100 ). הופעת־ 
הבכורה שלו ב 1894 לא עוררה הדים, אד ב 1898 הופיע במילאנו 
כחדולפו ב״לה נוהם" מאת פוצ׳יני(ע״ע) ובאופרה החדשה "פרורה" 
מאת ג׳ורדאנו ( 010001200 ), ושמו יצא לתהילה ברחבי איטליה. כן 
שר בהשמעות-הבכורה של "אדריאנה לקוברה" מאת פרנצ׳סקו 
צ׳ילאה ( 01102 ), "הנערה מן המערב" מאת פוצ׳יני ועוד. המפורסם 
בתפקידיו היה קאניו ב״הליצנים״ מאת לאונקולו (ע״ע). ב 1902 זכה 
להצלחה מסחררת במונטה-קרלו, כשהופיע כרודולפו, לצדה של!!לכה 
האגדית, באותה השנה הופיע לראשונה ב״קובנם נרדף, בלונדון, 
בתכם ב״ריגולטו״ מאת ורדי (ע״ע). ב 1903 החל בסדרת הופעותיו 
באופרה המטרופוליטנית בניו-יורק. ושהותו זכורה שם עד היום 
ב״תור הזהב". מאז הרבה להופיע בניו-יורק ובלונדון. ב 1909 נותח 
בגרונו, אך לאחר זמן־פה שב לבימה, ובהצלחה רבה, ברם, המחלה 
(סרטן הגרון) הוסיפה לקנן בו ולבסוף גרמה את מותו. 

קולו'של ק , היה רב-עצמד" בעל איכות לירית, רגש הם וחיוניות, 
ועשיר־ביוחר ברניסטרים הנמוכים. בנוסף לרפרטואר האופראי האי¬ 
טלקי והצרפתי חרבה לשיר שידי-עם איטלקיים, ובשעות-הפנאי 
שלה־ירו ברישום הומוריסטי. ק׳ היה המוסיקאי הראשון שהכיר 
בחשיבות הגרמופון, והוא הראשון מבין המבצעים הגדולים שקולו 
השתמר ע״ג תקליטים. 

קרוטוישין (< 1 ,( £101082 ), עיירה בפולניה, 80 ק״מ מררוט-סזרה 
לפוזנן! 22,000 תוש׳ ( 1970 ). 

קהילה יהודית נוסדה בק■ במאה ה 14 . פריווילגיה קדומה 
לחופש המסחר, המלאכה והבניין חודשה ב 1638 , 1648 ו 1873 . 
במלחמות השוודים ( 1656 ) נרצחו 350 משפחות מכלל 400 המשפחות 
היהודיות בקי■ הקהילה שוקמה במהרה, ומנהיגיה נודעו גם בפעולתם 
במסגרת ״ועד 4 ארצות״. ב 1728 קיבלו תקנות הקהילה תוקף רשמי 
בפקודת המושל פוטוצקי. ב 1773 ישבו בק■ 1,384 יהודים ( 37.5% ). 
ב 1774 נשרף הרובע היהודי בק , . במאה ה 18 סחרו יהודים מק , 



סטפנוס ׳והנס כ-אולום קרוגר 
(טשרד התיירות של דרום אשדיקח) 


מלאכת צורפות קרולינגית: בריכה של כתבי־קודש. המאה ה 9 

לערך; קרולינגים) 




89 


קרוטועזין — ר,רו 3 נ< 8 וקרוטנואידים 


90 


בגרמניה. בעיקר בירידים של ברסלאו, לייפציג ופרנקפורט י:"נ 
אודר. לאחר סיפוח ק' לפרוסיה ( 1793 ) נותקו קשרי־השוק עם 
פולניה, אך הקהילה המשיכה לפרוח עד אמצע המאה ה 19 . ב 1846 
הוקם ביכ״נ חדש. ב 1849 היו בק׳ 2,329 יהודים ( 30% ). מאמצע 
המאה ה 19 שקעה הקהילה ורבים מבניה התיישבו בגרמניה. ב 1910 
נותרו בק׳ 411 יהודים ( 3% ). וב 1921 — 112 (פחות מ 1% ). 17 
היהודים שהיו בק׳ ערב השואה נשלחו לפולניה והושמדו שם. 

ק׳ נודעה בת״ח, ביניהם: שבתי בס, סנחם־מנדל אוארבך 
(ע׳ ערכיהם). משה יקותיאל קאופמן, מחבר "לחם הפנים", ובנימין 
קצנלבוגן( 1785 — 1792 ). בשנים 1895-1882 היה יחזקאל בנם (ע״ע 
[כרו מילואים]) רב בק׳. ב 1833 ייסד דב מונש דפוס עברי בק׳. 
התלמוד הירושלמי שנדפס שם ב 1866/7 , בפורמט גדול ובברד 
אחד — ע״פ דפוס ויניציאה, רפ״ב, וכתבניתו — הפו לטופס 
הסטנדרטי ששימש עד השנים האחרונות. בק׳ נדפסו גם 17 בר׳ 
של כה״ע [¥\ 10 וי, בעריכת ההיסטוריון צ. גרץ, שהיה חתנו של 
מונש. הדפוס פעל עד 1901 . 

ע. ב. פוזנר, בית הדפוס של מאנאש בק (ארשת. א׳), תשי״ט. 


_קר 1 טנים וקרוטנואיז־ים, קבוצה גדולה של פיגמנטים (ע״ע) 
טבעיים בעלי תפוצה רחבה ביותר. הק׳ מורכבים בד״כ 
משמונה יחידות איזופרן (ע״ע), הנקשרות זו לוו במבנים פתוחים 
או טבעתיים. הם משתייכים למשפחת הטרפנים (ע״ע). הק' מצויים 
ברקמות-צמחים ומשמשים כמסננים ובמגינים של כלורופיל (ע״ע) 
בתהליכים פוטוסינתטיים (ע״ע פוטוסינתזה). ק׳ מצויים גם בבק־ 
טריות ובספוגים בהם אין מתרחשת פוטוסינתזה. צבעם עפ״ר 
צהוב. כתום, או אדום. בבע״ח ירודים (סרטנים, רכיכות) בהם הק׳ 
קשורים לחלבונים. צבעם כחול, ירוק או ארגמן. צבע הק׳ נובע 
בעיקר ממערכת של קשרים כפולים ומצומדים, האפיינית למולקולת 
הקרוטנואיד. לנן־קרוסו, למשל, 11 קשרים כאקה. 

הק׳ מצויים בטבע בתערובות מסובכות (לרבות האיזומרים [ע״ע 
איזומריה] השונים), הניתנות להפרדה למרכיביהן בשיטות כרומסו־ 
גרפיות (ע״ע). לשם אפיון וזיהוי משתמשים בשיטות ספקטרו־ 
סקופיות. הק׳ נחלקים לשתי קבוצות: ק', שהם פחמימנים שאינם 
מכילים קבוצות פונקציונליות (ע״ע כימיה, עט׳ 759 ), וכסנתופילים 
( 115 ן 11 גן״ 1 ( 1 חצא) שהם כהלים, אלדהידים, קסונים, אפוכסידים 
וחומצות. 

ס-קרוטן ( 1 ) והאיזומרים שלו נמנים עם הק׳ הציקליים. בעוד 
שליקופן ( 11 ) ונגזרותיו הם ק' בעלי מבנה פתוח ושדשדתי. 





ו ס־יזייסן 



ח ליקוסן 


(ב) אוכסו־קרוטנואידים. המכילים קבוצה קטוני ת במולקולה 

דוגמת 0 \£) 110^0X3011110 ־ 1 , 1110 ) 2 $(3X30 , ח 1 נ 111 ־ $01 נ! 03 ־ ו 11111 ) 0 53 <| 03 

00 (בעל טבעת ציקלו־פנטנית). 

0 .- 

^ גיס 3 ! 0 , ו> 3 ח 




ץו רודיכסגתיז 



/ו קפסנתיו 


(ג) מתאוכסי־קרוטבואידים, בהם מופיעה קבוצה אתרית (ע״ע 
אתרים), דוגמת ח״&זס&ס!!■! (!¥)׳ הנגזר מליקופן. 



1 ל רידדביברץ 

(ד) אפוכסי־קרוטנואידים, המצויים בטבע כ 5,6 ו 5,8 אפוכסידים 
דוגמת 11) ^ 1013x3011110 ^\) ו €\ז 01 ־ 1€00111 !! 1 ( 11 ר\). 

3 א־ 1 / 11 
* ,אי* 

11 ¥ ויולאכסנתין 




1 י 1 ¥ לומאוכרום 

(ה) קבוצת הקרבוכסי׳־קרוטנואידים, שעמה נמנות חומצות קרו- 
טנואידיות דוגמת 1 ) 1 x 111 , ח 00 € 11 ז 0 1X5 ) ו 10 ז 323£ . מספר אטומי 
פחמן בחמרים אלה קטן מ 40 . 



גו קרוגסין 


הבסנתופילים נחלקים למספר קבוצות: (א) הידרוכסי־ק , , דוגמת 

, 1110 ) 111(0111, 0171)1:0X311(1110 263X30(1110 (111), 1111)1X30 ו 11 ׳{י 1 ק 00 זל 1 י 



קרוטנואידים בעלי טבעות ארומטיות (בנזניות) נמצאו בספוגים 
ימיים. 

פחמימנים קרוטניים, 0 -קדוטן ופרהידמ- 0 -קרוטן נמצאו 
במרבצים ימיים ויבשחיים. לפיגמנטים אלה חלק נכבד בהיווצרות 
מרכיבים ארומטיים מסוימים של שמן־אדמה. פחמימנים אלה (ואח¬ 
רים) משמשים כ״סמנים ביולוגיים" בחקי־רת מערכות גאולוגיות, 
במיוחד במעקב אחר חמרים אורגניים בגאוספירה. 


111 זיאכסגתין 




91 


קייטנים וקרוטנואיוים — קרוכמל, נחמן 


92 


מ 


'׳ו־ 


,אס ,אש, ם נ 8 


,אס ,אס 

א סרהידרי-ו]-קרוטן 


רוב הקרוסנואידים הטבעיים הם ססראואיזומריס (איזומרים 
גאומטר״ם, ע״ע איזומריה) מסיסוס 5 ת!ז 1 , דוגמת 5 ת 3 ז 1-1 !ר. ליקוסן 
( 1X1 : ע״י טיפול תדמי. קסליטי או פוטונימי ניתן להפכם לאיזוסרים 
ציסואידיים ( 0.5 ), דוגמת :"> 0 ח 0 חחליקופז( 11 ^ 10 > 11 ק־ו 1 ליקופן 
( 111 ^. סטראואיזומרים קרוטנואידיים נקראים בהתאם למיקומם 
ולהתנהגותם הכרומסוגרפית. 

** ' -ך!*"". ...י' 



ק׳ מסוימים. דוגמת סתיאסזפט-לן. המצויים בגופם של בני־אדם 
ובע״ה. הופכים לוויטמין (ע״ע ויטמינים). ק׳ כאלה מכונים גם 

5 ת 1 מ 31 ז 1 ׳\ 0 זק. 

בעוד שצמחים ומיקרואורגניזמים מייצרים את הק׳ בעצמם, בעלי־ 
חיים עילאיים קולסים אותם ממזונם. לאחרונה, עם גבור השימוש 
בק׳ כתוספת למזון (חמאה, מיצי הדרים ועוד), פותחו שיטות סינת¬ 
טיות יעילות להכנתם בקנהימידה תעשייתי. הביוסינתזה של קרוטנו־ 
אידים פועלת ע״פ הסכימה 

י—— 6 } 3 וזקו 1 ק 1105 ק 0 זץק (ץצ£הז 3 '־ 1 


. 15 ^ 01 ח^^סז 3 ^ <- 1£ ן 10£ ץ 11 ? 

'* 1 ) 701 * 0 ,מז׳יי 1 יסס 0 .^\ .* 1 ; 1950 ,* 71014 ) 003-01 .£ - זזזז 3 \ 5 .? 

' 1 % ? 1 * 1 * 1 ? /מ '( 1711517 ) 5100/1 /) 11 * /( 11 * 101 ) 0/1 ,(. 1 מ) , 1 ) 1 ; 1954 , 1 . 1 ) 01 
. 1965 , 1111 ( 711017 \־ ) 1/1 / 0 1 ( 1111717 ) 0/1 7/16 ,'■ 1 . 3 ; 1965 , 1 { 12 ) 10 

ר. אי. 

קרויי מיהי* — 1 ׳ו 01 ־א^ — ( 1875 — 1955 ), מדינאי 

הונגרי. ק׳ היה רוזן, נצר למשפחה אריסטוקרטית עתיקה 
ועשירה. ב 1901 הצסרף למפלגה הליברלית, ב 1906 נבחר לפרלמנט 
מטעם ״מפלגת העצמאות״, ומ 1913 היה היו״ר שלה, ק׳ ביקר את 
המשטר, ובמיוחד את רה״מ אשטון סוטה (ע״ע). ותבע זכות בחירה 
כללית, ויתורים למיעוטים הלאומיים ותיקונים אנראריים. מ 1916 
עמד ק׳ בראש אלה שתבעו שלום נפרד לקיסרות, או אף להונגריה 
בלבד, תוך פירוק הקיסרות. הוא הקים סיעה משלו, שלקחה חלק 
פעיל במהפכת אוקטובר 1918 (ע״ע הונגריה, עמ ׳ 859 ). ק' עמד 
בראש המועצה הלאומית שהוקמה ב 25.10 , וב 31.10 מינהו המלו 
לרה״מ. לאחר הקסת הרפובליקה ( 1611 ) היה ק׳ לנשיאה הזמני. 
הוא החל לחלק את אחוזותיו לאיכרים כדי לשמש דוגמה אישית 
בביצוע החוק האגרארי שנתקבל ביזמתו. לאחר שהגישו בעלות- 
הברית להונגריה תביעות טריטוריאליות מרחיקות לכת התפסר ק' 
ב 20.3.1919 והעביר את השלסון לידי קואליציה של סוציאליסטים 
וקומוניססים, שהכריזה על הקפת רפובליקה סובייטית (ע״ע בלה קון). 
ביולי 1919 נמלט ק׳ לצרפת ואח״ב היגר לאנגליה. בה פעל 


נעחונאי. בשל הביקורת שהשפיע על ממשלת הורתי, בעלת־בריתם 
של הנאצים, נידון שלא בפניו כבוגר ורכושו הוחרם. ב 1946 חזר 
להונגריה וב 1947 נתמנה לשגריר בפריס, אבל ב 1949 התפטר 
במחאה על הטיהורים במפלגה הקומוניסטית והיגר לבריטניה. 
ב 1962 נקבר בבודפשס בכבוד רב. תרגום אנגלי של זכרונותיו — 
1111151011 0111 ל) ¥1 \ לעב? (.,אסונה ללא אשליות״) — פורסם 
ב 1956 . ב 1964 יצאו לאור כתביו הנבחרים 1,1,11 110231011 ׳\ 
בשני כרבים. 

קרויסוס — 101004 ) 14 — ( 1526-595 !) לפסה״נ). אחרון פלכי 
ארז לוד (ע״ע). בן לשושלת המרפנאדים. כשעלה ק׳ לכם 
המלוכה ב 560 המשיר בסדיניוה אביו אליאטס, התקיף את הערים 
היווניות שעל חוף אסיה הקטנה וטיפח אותן לממלכתו; רק במילטוס. 
שהיתה קשורה בברית עם אביו, לא פגע. ק׳ הרחיב אח שלטונו 
במורח וכבש את רוב אם־ח הקטנה. ק׳ חשש מעליית כורש (ע״ע) 
וכרת בריתות עם בבל, מצרים וספרטה, אך ניגף לפני הפרסים ליד 
פטריה שבקאפאדוקיה ב 547 , ובירתו סרדס נכבשה ב 546 . ק׳ ניסה 
לשלוח יד בנפשו. אך ניצל וחי בכבוד עוד כ 20 שנה בחצר סלך פרס. 

ק׳ העריך את היוונים ותרבותם, פתח את ארצו למבקרים. סוחרים 
ומתיישבים יוונים וחשף אותה להשפעתם. הוא גם תרם סכום נכבד 
לבניין מקדש ארסמיס באפסום והעניק מתנות יקרות למקדשי דלפוי 
ודידימה. עשרו הגדול ותהפוכות גורלו היו למשל ולנושא לאגדות 
רבות. בין היתר לסיפור ביקורו של סולון (ע״ע) האתונאי אצל ק׳ 
ועל שיחותיו עמו. 

קר 1 כמל,נחמן (רנ״ק■ 1785 . בדודי — 1840 , טרנופול), הוגה 
דעות והיסטוריון, ממייסדי חכמת ישראל (ע״ע, עם' 410 ). רוב 
ימיו חי בדולקוה שבגליציה, שם נתלכדו סביבו מחשובי ההשכלה: 
ש. י. רפפודט, י. ארסר, ש. בלוף. מ. פינלס, י. ה. שור. מ. לטרים וצ. פ. 
חיות (ע׳ ערכיהם). ב 1836 שב לברודי ובערוב ימיו השתקע בטרנו- 
פול. את השכלתו הענפה רבש בכוחות עצמו. התמסר בעיקר לפילו¬ 
סופיה ולהיסטוריה, ובני־לווייתו העיקריים במחשבת היהדות היו 
הרמב״ם והראב״ע, ובמחשבת העולם— קנם. שלינג והגל (ע׳ ערכי¬ 
הם). כל עיונו נועד לשמש סטרה מרכזית אחת; תפיסת מהותה 
של היהדות בגילוייה ההיסטוריים המיוחדים■ ביטוי מסכם לשאיפה 
זו ניחן בחיבורו..מורה נבוני הזמן". שנדפס אחר מותו בעריכתו של 
יו״ם ל.צונ׳ו (למברג, 1851 ). רנ״ק ראה אח יעודד העיקרי בהוראה 
בע״פ לתלמידים, בשיחות ס(קראטיות ובדיונים פריפטטיים ז באמ¬ 
צעותם השפיע השפעה רוחנית מכרעת על חוג מקורביו. רק לאחר 
הפצרות רבות כתב את .,פורה נבוכי הזמן". שהוא סיכום זהיר והלקי 
על הגותו, המוקדש רק בחלקו לעיון פילוסופי טהור. לחיבור 17 
״שערים״, הנחלקים, לסי עניינם, ל 4 הסיבות; א'י—ז': פילוסופיה־ 
דתית זהיססוריוסופיה; חי —י״א: תיאור תמציתי של ההיסטוריה 
היהודית! י״ב—ט״ו; חקר הספרות העברית במתודה הביקרתיח 
של עקרון ההתפתחות! ט״ז—י״ז: מעין גרעין לפילוסופיה השיטתית 
העצמית של רנ״ק, שלא הושלמה מעולם, אף שניתן להגדירה בבירור. 
כשלינג והגל ראה רנ״ק בעיון הפילוסופי הסהור והמופשט את הבלי 
הנבון להשגת המציאות לאמיתה. זו מוגדרת, בעקבות הגל, בשם 
■הרוחני המוחלט", התואם, לדעתו, את המושג אלהיס (ע״ע, עם׳ 
458/9 ) במסורת הדתית. רנ״ק מגדיר את אלוהים כעצם מוחלס. 
כלו׳: "כח שוה לכל צורה נעלמה וחבויה בו", והמעבר מן המציאות 
המוחלטת אל הדברים הסופיים מוסבר כתהליך אין־סופי של הגבלת־ 
עצמו של אלוהים, העולה בקנה אחד, לדעת רנ״ק, עם מושג הבריאה 
יש־סאיו בתפיסת הסקובלים. אלוהים ברא את העולם מעצמו, כלר — 
מרצון "טהור" הגביל עצמו ונתן מקום לעולמו. 

רנ״ק התרכז בקביעת היחס בין פילוסופיה לדת. והשקפתו מבו־ 




93 


קדוגמל, נחמן — י,מל 


94 


טסת על הנחת הרוחני המוחלט 
בנושאה הבלבדי של הידיעה 
האנושית. הדת, לפי מהותה, גם 
היא ידיעה. בדומה לידיעה ה¬ 
פילוסופית. ולכן ההבדל בין 
פילוסופיה לדת אינו של מהות 
אלא של צורה, או דרגה, בלבד. 
הדת היא דרגת "ציורי תחילת 
המחשבה", או תפיסת המצי¬ 
אות באמצעות דימויים, ואילו 
הפילוסופיה היא דרגת "ציורי 
השכל והבינה", או השגת ה¬ 
מציאות באמצעות מושגים ואי- 
דאות. משום כך מעניקה הפי¬ 

לוסופיה לדת עדך נעלה יותך. פענח עי הנר ו זי נחס! פיזר*. 

במרכוסול. פולניה 

בכך החזיק רנ״ק בהשקפה 

שהיתה מקובלת ביה״ב — בייחוד אצל הרמב״ם — שהתורה אינה 
נוגדת את הפילוסופיה, אלא כוללת בתוכה, ולו רק בכוח, את האמת 
הפילוסופית בשלמותה. 

את ההיסטוריה ראה דנ״ק כתלויה בתכנה הרוחני: לכל עם 
״עקרון״ רוחני משלו, שהוא יסוד קיומו; חיי העמים נקבעים לפי טיב 
התכוונותה של כל אומד, אל יסוד קיומה הרוחני. בדי להסביר את 
התוכן הפנימי, המוחשי, של תולדות העמים, נתפס רנ״ק לגישה 
הגנטית־ביולוגית של ההיסטודיוגרפיה, מייסודם של ויקו והרדר 
(ע׳ ערכיהם), לפיה ניתן לקבוע בחיי כל עם 3 עידנים: צמיחה 
וגידול. עוז ומפעל, היתוך וכליון. לפי עידנים אלד, נקבעים התהליכים 
ההיסטוריים בחיי העמים, המגלמים בתוכם את הגורמים האמפיריים 
השונים: כלכליים, נפשיים, מוסריים ואחרים, המעצבים את דמותה 
התרבותית של כל אופה. גורמים אלה מונחים ע״י ד,עקרון המטא¬ 
פיסי של הרוחני, לפיו: "אין עצמות האומה, במה שהיא אומה, כי 
אם עצמות הרוחני שבה". גם את קורות עם ישראל מנתה רנ״ק לפי 
3 העידנים הנ״ל במחקרים היסטוריים יסודיים: אך ישראל נבדל 
סכל העמים בטעם המטאפיסי של קיומו ההיסטורי. עם ישראל הוא 
עם הנצח. שגם בתום העידן השלישי אינו כלה. אלא מתחדש 
מתחילתו. תופעה זו מוסברת ע״פ הזיקה המיוחדת הקיימת בין העם 
לאלוהיו — הרוחני המוחלט — זיקה בדרך של דבקות, שמקורותיה 
הם ההתגלות בהר-סיני והנבואה. אמנם, בניגוד לרוזנצווייג המאוחר 
יותר, רנ״ק אינו רואה נם בעצמות האופה תופעה מטא-היפטורית. 
שעיקרה ההתנכרות לחיים ההיסטוריים הראליים, אלא בגורלה 
ההיסטורי בלבד. וע״ע השכלה, עמי 559 . בתסיסה דואלית זאת, 
ובאמונה בהכרח ההתחדשות של כוחות היצירה הלאומיים לאחר 
תקופה של תשישות רוחנית, סלל רנ״ק את הדרך אל ההיסטוריו- 
סופיה הציונית־לאופית המודרנית מייסודו של אחד־העם. 

רנ״ק נמנה עם ראשוני החוקרים ביהדות שהציע את דרך ההכרה 
ההיסטורית לשם הכרת "עצמותנו ומהותנו". ובכך הניח את היסודות 
ל״חכמת ישראל". אמנם נבדלת דרכו מדרכם של נציגי האסכולה 
ההיסטורית — צונץ, נייגר וגרץ — בהדגישו כי רק הפילוסופיה 
מסוגלת לגלות את "הכוונה האחרונה של ההיסטוריה". 

השגו המיוחד הוא ביישומה של המתודה ההתפתחותית־גנטית 
בחקר הספרות העברית לסוגיה השונים. יש לציין במיוחד את מחקריו 
בספרות ההלכה והאגדה, כפי שסוכמו ב״מורה נבוכי הזמן", שערים 
י״ג-־י״ד. בחקר ההלכה קבע ק׳ שתי מגמות-יסוד: ביאור מהותה 
ואמיתותה של ההלכה, מתוך הוכחת קדמותה. ותיאור השתלשלות 
ההלכה מראשיתה ועד סידורה, תיקונה ופרסומה בידי חכמי התלמוד. 
הראשונים והאחרונים, המוטיוו העיקרי בהתפתחות ההלכה הוא, 
לדעתו, הפירוש, דהיינו, הפיתוח ההגיוני והעקבי של התכנים הכלו¬ 


לים בתורה שבכתב. מכיוון שרק עיקרים ניתנו בעל־פה לפשה בסיני, 
אין באמת הבדל מהותי בין שלוש החטיבות העיקריות בהלכה: 
דברי קבלה, מדות שהתורה נדרשת בהן (ע״ע) ותקנות, גזירות 
ומנהגים. אעפ׳יב ניתן להבחין בהתפתחותה של ההלכה בחלקים 
שוגים, המצטיינים בדרך חקירה מיוחדת■ רנ״ק סוקר את התפתחותה 
החל בפעולת הסופרים, שעסקו בפירוש הכתובים תוך היענות לשא¬ 
לות דתיות שהזמן גרמן, דדך ״שוני ההלכות״ — שהרחיבו את 
מקור ההלכות ע״י המידות ודרכי־ההקש — ועד לסידור ההלכות 
ולניסוחן גידי התנאים האחרונים. 

רנ״ק יישם מתודה זו גם בחקר האגדה, אם כי נעדרת בו הגישה 
השיטתית של חקר ההלכה. לדעתו, עקרונה של האגדה הוא המגמה 
המוסרית־דידקטית לקרב את דימויי המקרא להבנת העם. עניינה 
של האגדה בתכנה המחשבתי של התורה, ולא בפירושה המושגי. 
יש לראות באגדות התאוסופיות את גרעינה של הפילוסופיה היהודית 
לתקופותיה השונות, שאף היא ביסודה אינה אלא פירושן המושגי 
של האמיתות הכלולות בתורה. 

ש. ראבידוביץ (עורו), כל כתבי ר׳ נ. ק-, תרפ״ר, דברי מחקר לזנרו 
של ד נ. ק׳ במלאת מאה שנה לפטירתו(כנסת, ף), ויש״א; י. גוטמן, 
הפילוסופיה של היהדות, 285 — 308 . השכ״ג: נ. רוטגשטרייך. המחשבה 

היהודית בעת החדשה, ב , . 151 — 163 . - 1966 . ״ ״.״ 

מ. שוו 

בנו, אברהם ק׳ ( 1820 לערך, ז׳ולקנה[ו] — 1888 ), משכיל 
וסופר. למד אצל אביו ואצל הרבנים ש. קלוגר (ע״ע) בברודי 
וצ. ה. חיות (ע״ע) בדולקוה (אוקראינה), ורכש גם השכלה כללית. 
הרבה לנדוד והתגורר, לסירוגין, בלמברג, בדודי, אודסה ולבסוף 
בפרנקפורט ע״נ מיין. פעל בחוגי משכילים. והיה ידידם של פ. 
סמולנסקין ומ. ל. לילינבלום (ע׳ ערכיהם). עיוניו הקיפו את המקרא, 
התלמוד והפילוסופיה• מאמריו בכתר,"ע העבריים דאז כונסו על-ידו 
בשם "אגודת מאמרים" (תרמ״ה). בין ספריו: "דעת אלהים בארץ" 
(תרכ״ג). היסטוריוסופיה ברוח השקפות אביו: "עיון תפילת" 
(תרמ״ה): ״ירושלים הבנויה״ ( 1862 ) — ביאורים לתלמוד ירושלמי: 
ו״הכתב והמכתב״ ( 1874 ), שעיקרו הצעות לתיקוני־נוסח במקרא. 
כן כתב ז)חט; 1 ״ 2 ז 40 0 נ׳) 010 ס 1 ון (״התאולוגיה של העתיד״: 1872 ). 
מסכת פילוסופית-ביקרתית לצידוק התודעה הדתית. כהוגה-דעות 
היה ק׳ רדיקל ובלתי שיטתי. הושפע מאד משפינוזה — ולכן ייחד 
לו את הספר ״אבן הראשה״ (תרל״א) — סקאנט, ובעיקר מאביו. 

את היהדות תפם כאידאה תרבותית־מוסרית שעברה התפתחות 
היסטורית ארוכה. באבדן העצמאות המדינית ובקיום בגלות ראה 
יסוד מכריע של היהדות, שעקרונותיה הבסיסיים — אמונת הייחוד, 
אהבת הזולת והשאיפה להשתלמות עצמית — נשתמרו. את המצוות 
המעשיות קידש כאמצעי מצוין לחינוך מוסרי, אך עם זאת שלל את 
הדוגמסיזם חדתי ודרש ■רפורמה. מחקריו במקרא ובתלמוד ערוכים 
בגישה ביקרתית, ובספריו היה ק׳ מן הראשונים שהכירו בשפינוזה 
את מבשר ביקורת המקרא. 

י. קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, ר׳, 78 — 103 , 
תשי״ד 2 . 

קרול ( 00601 ), שמם של שנים ממלכי רומניה. 

1 ) ק■ 1 ( 1839 — 1914 ), נסיך רומניה מ 1866 , מלך מ 1881 . 

גרמני, בן משפחת הוהנצולרן־זיגמרינגן (-וו 1 חכגח 5:8 -״־ 1 ס 2011 תסו 1401 
תטע) הקתולית, נבחר לנסיך לאחר הדחת א. קוזה (ע״ע), במגמה 
לקרב את רומניה למערב. הנהיג רפורמות, יזם חוקה והקים צבא. 
שלטונו הארוך הקנה לארצו יציבות פנימית ומעמד כלפי חוץ. 
עם זאת לא הצליח לשפר את מצב האיכרים. השתתף יחד עם 
רוסיה במלחמה המוצלחת בתורכיה ( 1877 — 1878 ). וכך השיג 
עצמאות מוחלטת לרומניה ונעשה מלך. עם זאת היה פרו־גרמני. 
וב 1883 כרת ברית סודית עם אוסטריה־הונגריה וגרמניה. למרות 
גילו הנהיג את ארצו בהצלחה במלחמה נגד בולגריה ( 1913 ). 



95 


קדול — קרולינגים 


96 


ב 1914 ההריז על ניטרליות במלה״ע 1 . אשתו. אליזבח ( 1843 — 
1916 ), היתת סופרת נודעת, קרמז סילוה (ע״ע). 

יחסו של ק׳ ליהודים היה בד׳־כ שלילי. עם זאת ניסה לרסן את 
התופעות הברוטליות של האנטישמיות, וגם קיבל בחצרו יהודים 
(כרמיה, סונטיפיורי! ע׳ ערכיהם) שבאו לבקש ממנו לעשות למען 
אחיהם. וכרונותיו, ס.ת 1 תז 110 31 1 . 0 1111 ;;־), 110 ת 10 מ 40 ג פורסמו 
ב 1912 . 

$£6%1£ 114 א 11 ) 751 ) 1 ? 40171 ■ 1 ) 1 ( 17 ) 1/460 [ 1611 ) 1{£, 016 7137X071156 ז 10 ק ./ 

.[ ; 8 5 190 ,^ 17101716 ו 81 17071 .£! 1£0111£ י 8 ז€ב 1 ת;) 61 וז 1.1 ; 1901 ,,£} 

. 0 ; 1923 , 801171107116 071 ! 157001110 405 110511011 () 0 ^ 1 ,:׳?!{׳מיס^זשש 
. 1962 , 8071111710 ■ 111 11 ו 611677 ו 1 א 6 ו! 10 ! , 3 ין 0 ? — תזזט׳ל 

2 ) ק׳ 11 ( 1893 — 1953 ) ו מלך בשנים 1930 — 1940 . בנו של 
פרדיננד 1 (עי׳ע). התחנך כצבא הגרמני! יורש־עצר מ 1914 . לאחר 
נישואים מורגנטיים עם אזרחית. זיזי למברינו, נשא ( 1921 ) 
את הלנה, בת מלך יוון, שילדה לו את מיהי (מיכאל) 1 . הם התגרשו 
ב 1928 בשל נהיית ק , אחרי היהודיה הלנה לופסקו(וולף: נר 1902 ). 
בשל פרשת לופסקו אילצהו ברטינו (ע׳יע) לוותר על זכויותיו. והוא 
גלה לפריס, במקומו מלך מיכאל הקטין. ב 1930 הוחזר קי, כמלך. 
ע״י מניו (ע״ע). הוא ניסה לשלוט בדרכים דמוקרטיות, אך הפך 
בהדרגה לרודן מלכותי. אף שלא היה ביסודו אנטישמי, צמצם את 
זכויות היהודים כדי לזכות בתמיכת חוגים לאומנים־אנטישמיים. 
ב 1938 ביטל את החוקה הדמוקרטית, וב 1940 מינה את אנטונטקו 
(ע״ע). הפאשיטט, לר״ם. הוא נקם צעד זה אחרי שמעמדו נתערער 
בעקבות אולטימטום סובייטי שהפריד את בסרביה וצפון־בוקובינה 
מרומניה, בשל ..פסק־הבודרית השני של וינה", שהעביר הלקים 
ניכרים של טרנסילווניה להונגריה, וחוזה קריובח ( 031093 ) שעמד 
למסור את דולרוג׳ה הדרומית לבולגריה. הודח ב 6.9.1940 ע״י 
אנטונסקו ו״סשמר הברזל" שלו. גלה לברזיל. שם נשא את לופסקו 
לאשה. מת בפורטוגל. 

ב. וגו, המדיניות היהודית של הדיקטאטורה המלכותית ברומניה 
( 1938 — 1940 ), (ציון, בט), תשכ״ד! .€ 18 ( £01 ! , 1411167 ,■ 111x1 ־ 1151 [!■! .א 
* 1965 , 11714 \1@7!('.11011 71x10x6560 

יה. מ. 

.קרול, לואיס - 011 ״ 03 15 ׳״ 1.0 ! פסודונים של צ׳רלז לטויג׳ 

ד ו ג ׳ ם ו ן ( 19068500 1,11115,1680 105 ־ 0131 ) ( 1832 — 

1898 ), מתמטיקאי וסופר אנגלי. ק׳, בנו של כומר. למד מתמטיקה 
ללימודים קלאסיים באוניברסיטת אוכספורד, והוסמך לכמורה 
( 1861 ). בגיל 25 נתמנה מורה למתמטיקה באוכספורד. את ספרו 
הראשון כתב על גאומטריה ( 1860 ). ספרו השני. שגירסתו המקורית 
נסחבה בלא ימרה ספרותית, היה לספר הנודע-ביותר שנתחבר 
עבור ילדים■, היתה זו אגדה מצוירת ושמה 1365,011111005 5 ־ 5-1100 , 
011116 ־ 81 ־ 00601 (עבר׳: "הרפתקאות פליסה מתחת לפני האדמה", 
1975 ), שהגיש ב 1863 כשי לידידתו בת ה 11 , אלים לידל. ק׳ 
שוכנע להדפיס את הסיפור, וב 1865 הופיעה המהדורה הראשונה 
של ¥0060,1306 \ ת! ! 0,0 ) 736,00 5 ־ 731100 (עבר': "עליסה בארץ 
הפלאות". תרס״ד, תשי״א; ועוד עיבודים וקיצורים), שאוירה בידי 
ג׳ון טניל ( 000101 ־ 1 ). ספרו זה של ק׳ שם־קץ לדעה כי בסיפור- 
ילדים חייב להיות מוסר־השכל. יצירה אמנותית וו — המצטיינת, 
לגבי הקורא המבוגר, בהגיון האבסורדי שבה, בעושר רעיונות 
פילוסופיים ובלהטוטי־לשון — מובילה את הקורא הצעיר לסיול 
מקסים בארץ־פלאוח, אל יצורים מגוחכים ומוזרים ואל הרפתקות 
מופלאות ומטורפות. בעקבות ההצלחה הסרת־התקדים ( 20 מהד' 
בחיי המחבר) כתב ק' את המשך היצירה. - 1.0010108 1110 011811 ־ 1411 
0 ־ 1601 10006 731100 ] 3 ! ¥1 \ 306 ! 0135 (עבר׳: "עליסה בארץ 
המראה, ואשר מצאה שם״, תשי״א), 1872 , 

מביו חיבוריו ד,אחרים: ! 1 ־ 031 5 1110 01 1110 (ציד 

נחש־הכריש״), 1876 , £בצי-חרוזים, חידות ושעשועים מתוחכמים. 


יומניו של ק׳ י״ל ( 2 כר׳) ב 1953 , ומכתביו — ב 1973 . כן פורסם 
אחר מותו ספר מתצלוסיו. — ור׳ איור, כרו ב״ו, עם׳ 421/2 

, 071 ! 04£ ( 1 . 0 / 0 8104 $ 4 ■; £ 1118 / 11 } 8 / 1116 ) 16 !' 2 נ ז 0 !ץג' 1 ' .< 1 

־ 1 * 0 ./ ; 1960 ,. 0 . 1 , 01660 . 13 ; 1954 .€ ״ 1 ,מ 1£1$0 ן! 1 .ס , 1952 

1416707 $ 16 '!? ; 7071 ) 8 0714 ! 007716 10 $ ? ,^ 8131 ; 1970 ;, 7 > , 0 וז 6£ ז 

. 1974 ,. 0 ״ 1 ן 0 !)! 1807 

א. אוס. 

?]לול רובלט — ), 140110 £3,01 — (קדוברטו; שרל רובר 
), 063,105140110 ; 0 ), 03,0110 ), ( 1288 — 1342 ), מלך הונגריה 
( 1309 — 1342 ); נצר לפלג הנפוליטני של בית אנדו (ע״ע). כיורש 
שושלת הארפאדים (ע״ע ארפד) מצד אפו טען לבתר הונגריה 
ב 1301 , אבל רק ב 1309 . לאחר מאבק קשה בסיוע האפיפיורות, 
הצליח להשיג אח מבוקשו. 

בביסוס שלטונו הסתייע ק׳ בעירונים, אבל גם קירב וריסו את 
הפאודלים הגדולים, שאת צבאותיהם הפרטיים איחד לצבא ממלכתי. 
ק' הכנים חידושים במדיניות המונטארית, וארגן־פחדש אח כריית 
המתכות היקרות ואת השימוש בחן. כן פיתח את המסחר וקבע שיטות 
מיסוי הדשות• עקב סכסובו עם העיר הראשית של הונגריה, בודה, 
הקים את חצרו תחילה בטמשוואר (, 3 ־ 010055 ־ 7 ), ואח״ב בווישגראד 
( 508,36 ;¥) , שבה ניהל חיי-חצר מפוארים. בסדיניות־החוץ ניטה ק' 
לגדולות ולהתפשטות טריטוריאלית, ושילב פגמה זו ברצון לשמש 
כחלוץ שאיפות הפנסיה והאפיפיורוח. ק׳ כרת מערכת בריתות עם 
פולניה, נגד הצ׳כים וההבסבורגים. הוא ביקש לאחד את מלכות 
הונגריה וסיציליה בידי בנו ליוש (ע״ע), אבל תכנית זו נכשלה 
בעקבות התנגדות ונציה, שחששה כי שלטון הונגריה על סרביה 
יסכן את מעמדה בים האדרייתי. — יחסו החיובי ליהודים נבע מרצונו 
לפתה את חיי הכלכלה והמסחר, ולפיכך התיר ליהודים להתיישב 
בערים בניגוד לרצון העירונים (וע״ע הונגריה, עם' 851/2 ). 

34 ,'<־<£, 14.0 . 0 . 0 : 1903 , 61/2 , 1 , 1140160 ( £67106 ! 0711177X67110 11x7 
. 1941 , £07$ הא 4 ! ( 0 107$ ! 141 

קרולוס הגדול, ע״ע ל!ךל, שך־ל ( 1 ). 
,קרולוס השמן, ע״ע לן!־ל,#ךל( 3 ). 

ק|רולץ, איי" ( 1513065 03,01100 ). קבוצת איים במיקרונזיה 
(ע״ע) שבאוקיאנוס השקם, פצפון לקו־המשווה. שטחם 1,320 
קמ״ר, ובהם 77,000 תוש׳ ( 1972 ). יחד עם איי מריאנה ומרשל 
הם מהווים שסח חסות של אה״ב. הקבוצה כוללת 963 איים ואיונים 
ומשתרעת ממערב למזרח לאורך נ 4.000 ק״מ. האיים המערביים 
(פלאו ואחרים) הם שיאי רכסים המתנשאים מקרקע האוקיאנוס. 
והאיים המזרחיים (כגון פונאפי) הם איים ממוצא געשי ואטולים 
(ע״ע). דוב האיים הגדולים יותר מוקפים בשוניות אלמוגים. האקלים 
טרופי־לח: כמות המשקעים השנתית 2,500 — 4,500 מ״מ. טמפרטורה 
שנתית ממוצעת ־ 26 — 28 . סופות סיפון שכיחות גורמות נזקים 
כבדים. החקלאות לצרני קיום היא עיקרה של הכלכלה. באיי האטול 
מגדלים אגוזי־קוקום ועץ־הלהם, ובאיים הגעשיים גם טארו. יאם, 
בננות וסירות אחדים. הדיג נפוץ בכל האיים. היצוא העיקרי — 
קופדה. באיים המערביים יש מחצבי אשלג ובובסיט. האוכלוסיה 
המנוונת נוצרית בדתה. באיים המערביים בולמים יסודות פלנזיים 
ופיליפיניים, ובאיים המזרחיים שולט היסוד הפולינזי. כן יושבים 
בהם אירופים. היסטוריה, ע״ע מיקרונזיה. 

,קרולינגים, שושלת שליטים ומלבים פרנקיים בפאות ה 8 — 10 . 

שימה נגזר מ״קארולוס״ ( 03,0105 ). הצורח הלאם׳ של "קארל" 
[גרמנית] ו״שאדל״ [צרפתית]) — שמו של החשוב בבניה (ע״ע 
קרל, שדל [ 1 ]) ושל רבים אחרים מבני השושלת. מוצא המשפחה 



97 


קרולינגיס — יןחילינח 


98 


באוסטרסיה (באיזור 
בראבאנם). בה על¬ 
תה לגדולה בשירות 
המלכים המרובינגים 
(ע״ע). מייסד השו¬ 
שלת היה ספן 1 
(ע״ע), "השר־אשר- 
על־הבית' (-• 1113101 
3 ס 1 ו 101 >) של המלך 
כלותיר ) 1 ובעל ר¬ 
כוש קרקעי רב. ש¬ 
הלך וגדל בימי צא־ 
באיו. לאחר מות פפן 
( 639 ) עברה המשרה בירושה. ובתוקף תפקידם השכילו הק" להנהיג 
את האצולה ולהחזיק בידם אח השלטון הממשי, אף שגדימואלד, בנו 
של פפן 1 . נכשל בנטיונו להדיח את חמלו דאגובדט 11 ( 656 ) מכסאו. 
מלחמת האחים. שהתנהלה בין בניו של פפן 11 (ע״ע) ב 714 — 717 , 
לא ערערה את מעמדם. המנצח, ש א ר ל ,מ ד ט ל"("פטיש"), חילק 
את שארית אדמות המלוכה ומאדמות הכנסיה לחייליו בתור הפקד 
תמורת שירותיהם, ומשום כך נחשב לאחד ממייסדיו של הפאודליזם 
(ע״ע, עמי 286/7 ). נצחונו על הערבים שפלשו מספרד בקרב פואטית- 
טור ( 732/3 ) הקנה לו יוקרה רבה בעולם הנוצרי. הוא חילק את שלטונו 
בין בניו( 741 ), אך לאחר שאחד מהם היה לנזיר, נותר הבן האחר, 
פפז 111 , "הגוץ' (ע״ע), שלים יחיד. הוא הדיח את כילדריך זח, 
אחרו! המרובינגים. ובעזרת הכנסיה המליך עצמו על הפרנקים ( 751 ). 

הק" פתחו במלחמות שהביאו לכיבושים נרחבים באיטליה וב¬ 
גרמניה. שיאם בימי קרל הגדול (ע״ע קרל, שדל [ 1 ]), ששלט 
על אירופה המערבית כולה, מלבד ספרד ודרום איטליה, והוכתר 
לקיסר ברומא ע״י האפיפיור לאו 111 ( 800 ). אולם. בלי מנגנון 
סינהלי קבוע, קשה היה לשלוט בקיסרות העצומה, ולמרות מאמצי 
קארל (שהקים, לפשל, מנגנון של מפקחים (״ 1 ח 11 מ 0 ( 5 1155,1 <] שנש¬ 
לחו מדי שנה למחוזות), נתגלו בה בקיעים עוד בימיו. התרוששות 
בני-החורין הפרנקיים הביאה לתלותם הגוברת ברוזנים, שמשלו 
על המחוזות. בימי בנו ויורשו של קרל. ל ו א י 1 , ״החסיד״ (ע״ע! 
מלך 814 — 840 ), גבר תהליך עצמאותם של הרוזנים וסימני ההתפו¬ 
ררות נתגלו כשב 829 מרדו בו בניו—לודויג.,הגרמני", קרל "הקרה" 
ולותר 1 (ע־ ערכיהם) 

במאבקם על חלקב 
בשלפו!. ב 842 נפגשו 
לודוויג ושארל בסטר־ 
זבור (זזז 011 <( 15 ;זול) - וי 
דבי״־ת-ראגוניס של 
איש לאחיו גומחה ב¬ 
שתי שפות: צרפתית 
וגרמנית עתיקות. ה¬ 
שבועה משקפת את 
הפיצול האתגי־לשוג׳ 
של הקיסרות לחטיבה 
מזרחית, בה נשמרו 
הניבים הגרמניים ה¬ 
קדומים, ולחטיבה מע¬ 
רבית, בו, התערבו 
ניבים אלו בלאטינית 
שדוברה בגאליה. הקי¬ 
סרות חולקה בהסכם 


ורדו ( 843 , ר׳ מפה, אירופה, עמי 143 ): הממלכה חפרנקית 
המזרחית (גרמניה) ניתנה ללודוויג "הגרמני", הממלכה הפרנקית 
המערבית (צרפת) ניתנה לקרל "הקרח", כתר הקיסר, איטליה 
ורצועת־ארץ שגישרה את הימה״ת לים הצפוני ניתנו ללותר 1 
הבכור. ממלכת לותר 1 התפוררה, חלקה הצפוני חולק בין אחיו 
( 869 ), ובאיטליה מלך תחתיו בנו, הקיסר לודויג 11 (ע״ע). 

לודוויג "הגרמני" חילק את גרמניה בין בניו, ואחד מהם, ק א ר ל 
,.השמן", הצליח לאחדה מחדש, להיות מלך איטליה, ואף לזכות 
בתואר הקיסר. אבל לאחר שהודח מכסאו בגרמניה ( 887 ) תם שלטון 
הק" באיטליה. בימי יורשיו בגרמניה, א ר נ ו ל ף ו ל ו ד ו י ג "הילד" 
(ע׳ ערכיהם) היה הנוח הממשי בידי הדוכסים, ששלטו ביחידות 
שבטיות. ב 911 תמה שושלת הק״ בגרמניה (ע״ע. עמי 419 — 420 ). 

בחלק המערבי. צרפת לעתיד, פחת והלו כוח המלכים הק" במאה 
ה 10 . נסיונות ל ו אי 17 (ע״ע, מלך 954-936 ) ולו תר ( 954 — 
( 869 ), ובאיטליה מלך תחתיו בנו, הקיסר לוד וי ג 11 (ע״ע). 
שהעניקו הק" נחלאות 
רבות לוואסאלים ש¬ 
להם כדי לרכוש את 
נאמנותם. במות ל ו¬ 
אי 7 (ע״ע), ב 987 , 
נכרתה שושלת הק" ב¬ 
צרפת (וע״ע צרפת, 
עט' 914/5 ). 

שלטון הק" וחידוש 
הקיסרות במערב הבי¬ 
או לתחיה רוחנית, 
המכונה "הרנסאנס ה־ 
קרולינגי". הק", ובמיו¬ 
חד קדל הגדול, הקימו 
בת״ס ליד הכנסיות 
והמנזרים, הושם דגש 
על לימוד המקרא, 
והונהג כתב חדש, על 
מגילת קלף. 

0/16 ! 1£1 ו' 1 !סז %0 ! 00 , 611311 ) 1011 ? . 11 ; 1894 ,.€ ממסמס ! 06 . 1,01 .־ 1 

, 1611 * €0101121 6 ז 1 <ן 2 ה£' 1 01 ,מ 110 ק 1 מ 1 ־ 1 ; 949 [ ,*מו*ל©£מ*/ 

.* 1949 

אל. גל. 

,קרולינה (גת 011 זו 0 ), שמו של איזור היסטורי נרחב בדרום־ 
מזרח אה״ב דהיום, שכלל בראשיתו את ה״קרולינות" 

(ר להלן, ק׳ הדרומית וק׳ הצפונית), את ג׳ורג׳יה (ע״ע), וחלקים 
של פלורידה (ע״ע). האיזור נקרא על שמו של צ׳רלז 1 (ע״ע), 
ונודע לראשונה כקרולנה (גחג 0,1-01 ). 

היסטוריה. את החוף הדרומי של ק־ גילה כנראה כבר 
ב 1521 פונסה דה לאון, ולאורך החוף הצפוני שיים .ורצנו ב 1524 . 
הוגנוטים (ע״ע) צרפתים ניסו להקים יישוב בפור דואיאל (חס? 
1 נע 0 ) 1 ) ב 1562 . הדרום (פלורידה) עבר ב 1565 לשלטון הספרדים. 
בשנים 1585 — 1587 ניסו האנגלים להתיישב באי רואנוק 1 :> 011 מב 0 ?), 
אך תושבי המאחז נעלמו במסיבות מיסתוריות וק׳ נשארה שוממה, 
להוציא שבטים אינדיאנים. 

ב 1629 מסד המלך צ׳רלז 1 את כל האיזוד העצום לסד רוברט 
הית (*ג*!) לשם איכלום. בעל הזכיון לא עשה דבר, אך בצפונה 
של ק׳ התמקמו מתיישבים שהגיעו אחרי 1650 מהצפון, מורג׳יניה 
(ע״ע). ב 1663 מסר צ׳רלז 11 (ע״ע) זכיון־התיישבות ("זזגבס) 
לשמונה אישים ממקורביו, שנודעו בשם 5 ז 10 :> 1 ־ 1 מ 38 א). בין האיים ליבשת 
5 מפרצים, המחוברים בפרצות לאוקיאנוס האטלנטי. בקרבת החוף 
הים רדוד! רק בווילמינגטון ( 011 ז 118 ;ת 11 ;^י) ובמורהד־סיסי (-סגס^ז 
ע 11 נ) !!פטל) מצויים שני נפלים עמוקי־פים המאפשרים כניסת אניות 
גדולות; 2 ) הדום־ההר ( 1 ט 10 ג 1 (>ט 1 ?) הוא איזור רפתי-גלי, העולה 
מגובה של 120 מ , במזרח ל 500 מ׳ בגבול ההר. הוא מנוקז ע״י 
מספר רב של נהרות מהירי זרימה המתאימים ליצירת כוח הידרו- 
חשמלי. באיזור זה מרוכזת עיקר התעשיה של קה״צ; 3 ) א י ז ו ר 
ההר הוא איזור הררי מבותר ומיוער השייד למערכת חאפליצ׳ים 
(ע״ע). הדי חרבם הכחול תופסים את רוב השטח, ופסגהס — 
הר מיצ׳ל, 2,037 פ׳ — היא הגבוהה בקה״צ. במערב נמשכים 
רכסים קטנים־יותר של הדי סמוקי ( 5 ט;גזחט 140 ץז 01 ת! 5 ) הגדולים, 
ההרים השחורים, הרי בולד, הרי ברסט, ההרים הדרומיים ואחרים. 

קה״צ מנוקזת ע״י מספר רב של נהרות שמקורותיהם באיזור 
ההר ובהדום־ההר. חלקם נשפכים לאוקיאנוס האטלנטי וחלקם מתנקז 
למדינת קרולינה הדרומית. באיזור המעבר שבין הדום־ההר למישור־ 
החוף יוצרים נהרות אלה את ■קו המפלים". הפשפשים בחלקם 
הגדול ליצירת כוח הידרו-חשמלי. הנהרות בעלי אגן־הניקוז הגדול 
ביותר הם ידקין (תג![("; , () וכף פיר. 

האקלים בקה״צ ממוזג. הוא נתון להשפעתו הממתנת של 
זרס־הגולף במזרח ולהשפעת המחסום ההררי במערב. הטמפ׳ 
השנתית הממוצעת נעה ם • 19 במזרח ל • 16 במרכז ול • 13 באיזור 
ההר. החדשים הגשופים־ביותר הם יולי ואוגוסט. נמות המשקעים 
השנתית הממוצעת היא 1.170 ס״מ: 1,370 מ״מ במישור החוף. 
1,120 — 1,270 מ״ס בהדום־ההר ו 2,000-1,000 מ״מ באיזור ההר. 

א וכל וסי ה. 76.8% ( 1970 ) מתושבי קה״צ הם לבנים. והשאר 
כושים ומעט אינדיאנים ואסייתים. נ 56% מתושבי קה״צ מתגוררים 
בכפרים ובחוות חקלאיות וזאת חרף האחוז הגבוה של העוסקים 
בתעשיה ( 36% ). בניגוד להאטה בגידול האובלוסיה החקלאית, 
גדלה האוכלוסיה העירונית באורח נפרץ. הערים הגדולות הן: 
שרלוט ( 013110110 ) — 284,700 תוש׳ ( 1973 ); גרינזבורו — 
155,500 תועד; וינסטודסילם 139,700 תוש׳; רולי ( 1 ) 1131018 , 
הבירה) — 133,050 תוש׳. דדם ( 0111113111 ) — 102.300 חוש׳. 


כלכלת קה״צ נשענת על תעשיה וחקלאות. ספעלי־התעשיה 
החשובים הם לעיבוד טבק (קוד צ תופסת בזה מקום חשוב באה״ב), 
טכסטיל, רהיטים ומוצרי עץ. כן יש בקה״צ מפעלי תעשיה כימית 
ומפעלי אלקטרוניקה, מתכת ומזון. קד,"צ ניצבת בראש מדינות 
אה״ב בכריית קאולין, מיקה, פצלת השדה, גרניט. אבן־חול, וולפרם, 
ליתיום טיטניום ופוספטים. הגידולים החקלאיים החשובים הם: 
טבק, כותנה, תירם ואגוזים. בחופים מתקיים דיג ענף. קה״צ היא 
מרכז תיירות חשוב, 

בקה״צ מוסדות רבים להשכלה גבוהה, ובראשם אוניברסיטת 
קה״צ (נוס׳ ב 1795 ). 

היסטוריה, ע״ע קרולינה. י ר . 0 . 

קה״צ נמנתה עם המושבות הראשונות שהתירו כניסת יהודים. 
הראשונים, ממוצא ספרדי־פורטוגזי, הגיעו מברבידוז (ע״ע). הם 
התיישבו לאורן החופים ופיתחו את מסחר האינדיגו. ב 1826 היו 
בקה״צ כ 400 יהודים. עם ביטול ההגבלות הדתיות והאזרחיות אחרי 
אמצע המאה ה 19 הניעו מהגרים יהודים מגרמניה. הם עסקו 
ברוכלות; במרוצת הזמן הפכו תחנות-הדרכים שהקימו ליישובי־ 
קבע, והרוכלים היו לתעשיינים. ב 1867 הוקפה קהילה ראשונה 
בווילמינגטון. בשלהי המאה ה 19 הגיעו יהודים ממזרח-אירופה; 
הם פנו בעיקר למסחר הקמעוני. ב 1910 היו בקה״צ 5 קהילות. 
ב 1927 היו בה 8,100 יהודים. ב 1970 היו בקה״צ 27 בתכ׳׳נ. הקהילה 
הגדולה־ביותר נמצאת בגרינזבורו ( 1,750 יהודים). ב 1975 היו 
בקה״צ 10.340 יהודים. 

.קרולריוס, מיכאל — 105 ק 0 ג.גט 0 ט 113 .גחחצ 41 א—( 1000 בערך— 
1058 ), אפטריארך קושטא בשנים 1043 — 1058 . ק' היה 
בנו של המפונה על אוצר הקיסר. ב 1042 מונה ליועץ של הקיסר 
קונסטאנטינום 0£ . משנעשה קי לאפטריארך, הצטיין בתקיפות 
חסרת פשרות כלפי האפיפיורות, שהיחסים עטה החריפו בעקבות 
השתלטות הנורפאנים על חלקים משטחי ביזנטיון בדרום איטליה 
(ע״ע, ספה עם׳ 733 ) והתבססות הבנסיה המערבית בהם. ק׳ סירב 
לקבל משלחת אפיפיורית בראשות התשסן הומברטום מסילווה- 
קאנדידה, קודם שזו תכיר בכפיפות כל המזרח הנוצרי לאפטריארך 
קושטא. ב 16.6.1054 הכריז הומברטוס חרם על הכנסיה הביזנטית. 
5 ימים אח״כ נידה ק׳ את המשלחת האפיפיורית וכינס ועידת כנסיה 
שהוקיעה את חידושי האפיפיורות בענייני פולחן ודוגמה. קונסטאנ- 
טינוס £ס, שהתנגד למדיניות ק׳. לא הצליח למנוע את הפילוג. 
וע״ע סכיזמה. 

ק׳, שביקש לקנות לעצמו עמדה מכרעת בענייני המדינה, טען 
לעליונות הסמכות הרוחנית (הכנסיה) על הסמכות הארצית(המדינה), 
ורצה להוכיחה בעזרת .הענקת קונסטאנטינום" (ע״ע ולה; זיוף, 
עם׳ 755 ), שנודעה אז לראשונה בביזנטיון. הוא תמך במיכאל 71 , 
אבל כשלא נשמע לו הקיסר, יזם התקוממות שהעלתה את יצחק 
(ע״ע ( 1 )) קומננום. הלה ביקש להשתחרר מהשפעת ק׳ ובנובמבר 
1058 פקד לאסרו. ק׳ סירב להתפטר וסת בטרם חרצה הוועידה 
הכנסייתית, שכונסה כרי להדיחו, את דינו. 

,מבוח 01 ח 3 \. 8 . 5 ; 1930 — 1924 , 1-11 ,.) 1 /והוו 

. 1955 ,וזז* 61 ) 5 11 ■ 1 * 1 * £0 ) 7/1 

קרום (•;מגזג!";:"!;), שכבת-חיץ חדירה המפרידה בין שתי פזות 
(ע״ע צבירה, מצבי) של חומר (בד״כ במצב נחלי, או גזי), 
ומאפשרת מעבר סלקטיווי של פרודות, יונים או חלקיקים במימד 
קולואידי (ע״ע קולואיד) דרכה. על ק׳ בחי — ע״ע ממברנות 
ביולוגיות. 

קיימים שני סוגי מבנה של ק׳ חדיר. האחד הוא מערכת צפידה 
של נקבוביות, או תעלות מסועפות. והשני מערכת פרודות פולימריות 
בקשר מצולב (ע״ע פולימר. עמ׳ 380 ). הצמודות לגמרי זו לזו. 


103 


קרום — קרוטול, אוליור 


104 


ההבדל העקרוני ביניהם הוא שבמקרה הראשון קיימות הנקבוביות 
בק׳ באופן קבוע. בעוד שבשני הן נוצרות ע״י התפרצויות של 
הפרודות החודרות. 

הק" מסווגים ע״פ מבניהם. וע״פ סוג ומידת הבררנות שלהם. 

הק" המעניינים הם אלו המעבירים במידה שונה של ספשיות סוגים 
שונים של פרודות או חלקיקים, או אינם מעבירים כלל סוג מסוים 
של חלקיקים (ק" חדירים למחצה [ 16 נ 1631 ז 600 ג 111 ז $61 ]). הבררנות 
בק׳ עשויה להיות ע״פ גודל הפרודה. המבנה הכימי שלה, מסענה 
החשמלי או צירוף מסוים של גורמים אלו. 

במבנה הנקבובי קובע קוטר הנקבים את גודל החלקיקים 
העוברים! במבנה הפולימרי קובע גודל המבנה המרחבי של 
השרשרות המצולבות (שם. שם), ומעבר החלקיקים נעשה ע״י 
פעפוע (ע״ע). הדבר ייתכן משתי סיבות: א) הק׳ מושך את 
החלקיקים בכוח חזק יותר מוה הפועל בין חלקיו השונים של 
הפ 1 לימר! ב) האנרגיה התרמית שלהם גדולה מאנרגיית הקוהזיה 
של פרודות הק׳. במקרה זה על האנרגיה התרמית להספיק גם 
להעבירם מן העבר השני של הק', ולמנוע ריכוז גבוה שלהם שם. 
שימנע מעבר חלקיקים נוספים. בד״ב פועלים שני הגורמים גם יחד, 
כשלשני השפעה מכרעת בתהליך. 

ק׳ מייצרים משכבות של צלולוזה (ע״ע תאית), ניסרו-צלולוזה. 
אצטיל־צלולוזה וכר. גודל הנקבים בק׳ (מן הסוג הראשון) נקבע 
ע״י הוספת נוזל מזיג לתמיסת היציקה, שהופך אי־מזיג בזמן התהליך. 
מתאדה ומשאיר חללים מולקולריים בקי. 

ק׳ חדיר למחצה, המעביד את הממס ומונע מעבר המומס, משמש 
בתהליך אוסמוזה (ע״ע) < משתמשים לשם בך בק׳ עשו׳ פרוציאניד־ 
הנחושת, ,(אס);׳־•] ""ס. בדיאליזה (ע״ע) משתמשים בד״כ בק׳ 
עשוי קלף קולודיון, או אצטיל־צלולוזה. 

כשקבוצות טעונות של תמיסה אלקטרוליטית (חומצות קרבו־ 
כסיליות, סולפוניות. אמינים וכו׳) קשורות כימית לק׳, נמשכים 
לקבוצות אלו מי־מבנה מן התמיסה המימית. אם אתרי־הקשירה 
צפופים דיים, נוצרים בקי "נתיבי מים" החוצים אותו. משתמשים 
גם בק" באוסמוזה הפוכה ובאלקטרודיאליזה (חמרים מחליפי־יונים; 
ע״ע מים, עמי 523 ). ק" כאלו חדירים ליונים בעלי סימן נגדי לזה 
של מטעני הקבוצות הקשורות כשמעבר היונים נעשה דרך "נתיבי 
המים". לפיכך ניתן ליצור ק" החדירים לאניונים בלבד או לקטיונים 
בלבד. ע״י הצבה של סדרת קי׳ חדירים לאניונים ולקטיונים לסירוגין, 
ניתן להתפיל תמיסות מימיות (ע״ע מים, עמי 237 ). 

ק" המורכבים משכבות צמודות, חדירות לאניונים ולקטיונים 
לסירוגין, מסוגלים ליישר-זרם בדומה לטרנזיסטור (ע״ע אלקטרו¬ 
ניקה, כרך מילואים). ישנם ק" המורכבים מחלקים בוררי־יונים 
בעלי סימנים מנוגדים, זה לצד זה. בק" אלו מתאפשר פעפוע מלא 
של מלחים לאורך קווי-הגבול של האזורים השונים. 

מ. 

קרומול, אוליור— 11 ;׳/־\ 1 ד!סז 0 זל׳יסס — ( 1658-1599 ). מצביא 
ומדינאי אנגלי, שליט אנגליה בימי הרפובליקה. סב־סבו נטל 
את שם משפחתה של אשתו, אחות תומס קי(ע״ע). המשפחה נהנתה 
מהפקעת אדמות המנזרים בידי תומס, ולאביו של ק , , שהיה שופט־ 
שלום וחבר פרלמנט, היתה אחוזה בהנטינגדון ( 1410011081100 ). 

ק׳ גדל באווירה ספוגת דתיות פרוטסטנטית, ובעת לימודיו 
בקימבריג׳ — שלא השלימם מחמת מות אביו — היה נתון להשפעה 
קלווינית חזקה! אך רק בהיותו כבן 30 , מטופל במשפחה גדולה 
ודחוק מבחינה כספית, נהיה לפוריסני. כחבר הפרלמנט ב 1628/9 
תקף בחריפות את ההגמונים. המלך צ׳רלז 1 (ע״ע) פיזר פרלמנט זה, 
ועד 1640 שלט בלעדיו. בני מעמדו של ק׳ מהאצולה הכפרית הנמוכה 
התמרמרו על צעדו זה של הפלך. ובן־דוד(, ג׳ון המפדן (ע״ע), 
התפרסם בסירובו לשלם פס שהפרלמנט לא אישרו. 


כשנאלץ המלך לחזור ול¬ 
כנס את הפרלמנט ב 1640 , 

התבלט ק׳ בביקרתו על סק¬ 
סיות הפולחן בכנסיה והיה 
מראשי הסיעה בבית שדרשה 
לבטל את מדרג הכמורה (ה¬ 
ארכיהגמונים, ההגמונים, ה־ 

דיאקונים וכוי) מן היסוד 
( 11120011 304 11001 ). 

כשהחלו ההכנות למלחמת 
האזרחים יצא ק׳ לקימבריג', 

שהיתה איזור הבחירה שלו, 

ומנע את השתלטות המלוכנים 
עליה (אוג׳ 1642 ). הוא הקים 
יחידת פרשים למלחמה למען 
הפרלמנט והצטיין כפרן בקרב 
אג׳היל (בסוף אוקטובר). בתחילת 1643 מונה לדרגת אל״מ, והתרכז 
באימון יחידות הפרשים החדשות שלו, שלימים כונו "צבא הברזל" 
( 10005141:5 ). בצד תרגול ומשמעת הדגיש מסירות והתלהבות 
ואסר על ניבול־פה. הוא ניצח במספר קרבות. בהם קרב גינזבורו 
( 011 8 11 ז 0 ג 51 מ! 02 ), שבעיצומו היה עליו לארגן את חייליו מחדש 
ולהוכיח בכך את רמת האימון הגבוהה שלהם, ב 1644 מונה לסגנו 
של רוזן מנצ׳סטר, מפקד צבא המזרח, ומילא תפקיד מכריע בהבסת 
הטלוכנים במדססון מור ( 14000 14305100 ). אחרי הקרב הסתכסך עם 
מנצ׳סטר, שנתמך ע״י מנהיגי הפרסביסריאנים. ליישוב הסבסוד 
נתקבלה הצעת קי, איש "הבלתי תלויים" ( 5 זת 0040 ק 40 ח 1 ), שבל 
חברי הפרלמנט יתפטרו מתפקידי פיקוד, ושיוקם "צבא חדש" 
(? 61.4001 ( 401 ! ׳ "־ א) בפיקודו של איש שאינו קשור לחיים הפולי¬ 
טיים. הסדר זה היה כרוך בהתפטרות ק׳ מהצבא. בעוד שיחידותיו 
היוו גרעין ל״צבא החדש": ערב המערכה המכרעת דרס מפקד 
הצבא תומם פרפכס (א 13 ז:ג?) מק׳ לחזור לשירות, והוא שהנחיל 
למלוכנים את מפלתם המכרעת בנזבי (ץ< 1513561 ! יוני 1645 ). כעבור 
שנה השתתף בכיבוש אונספורד — מהלכה האחרון של המלחמה — 
וחזר למושבו בפרלמנט. 

ק׳ רצה להשיג הסדר חוקתי עם המלך השבוי, הסדר דתי שיבטיח 
חופש מצפון, הסדר כספי נאות לחיילים עם שחרורם מהצבא. אולם 
הפרלמנט. שרוב חבריו היו פרסביטדיאנים, נתפתה לרדוף את 
"הבלתי-תלויים* בצבא ולשחרר את החיילים בלא שיקבלו כל תשלום. 
בכך איחד הפרלמנט את הצבא שבלטו בו הלכי־רוח רדיקליים, 
דמוקרטיים־רפובליקניים, נגד ק/ הלה פעל לשמור על נאמנות הצבא 
לפרלמנט, אך משהעמיק הקרע עזב את לונדון וחזר לצבא (יוני 1647 ). 
גם אחרי שהצבא, בפיקודו של פרפנס, כבש את לונדון, טען קי שיש 
לשמור על סמבות הפרלמנט ולהמשיך במו־מ להסדר עם המלך. 

חמלו ניצל את הסכסיך בין הצבא לפרלמנט, התקשר עם הסקוטים 
והביא להתחדשות מלחמת האזרחים במאי 1648 . ק׳ דיכא את הפלו־ 
כנים בדרום וילז, הביס את הסקוטים בפרסטון ( 065100 ?) וכבש 
את אדינבורו. בשובו דרומה נתן הסכפה־שלאחד־מעשה ל״טיהור" 
שערך הצבא בפרלמנט, שבו סולקו 96 צירים פדסביטריאנים ונותרה 
״שארית״ (קמססא) של 60 צירים בלבד! לבסוף אף הסכים להעמיד 
את צ׳רלז לדין, והיה אחד מחברי ביהמ״ש המיוחד שדן את המלך 
למיתה. 

ק׳ נבחר ליר־ר הראשון של ״מועצת המדינה״ 0 ס 00110611 
81316 ) — מעין ועד־פועל של הפרלמנט, שנהיה לגוף תשולם באנגליה 
הרפובליקנית. הוא דיכא את מרד הלולרס בהנהגת לילבדן (ע' ערכי¬ 
הם). ובשנים 1649 — 1650 דיכא את אירלנד וכבשה מחדש באכזריות 
רבה (ע״ע אירלנד, עם׳ 225/6 ! ושם על "הסדר ק׳" בשנים שאח״ב). 



רוכרט מקר: או?יחר קרוסוו? 
(הנלרית הלאומית לריוקנים, ?ונדון) 





105 


קרונוול, אוליור — קרומול, תומם 


106 


בשובו לאנגליה נשקפה סכנה חדשה מצד הסקוסים. שלא הכירו 
ברפובליקה של אנגליה והמליכו עליהם אה בנו של המלך צ׳רלז. 
בתגובה החליט הפרלמנט לשלוח צבא שיפלוש לסקוטלנד, וכיוון 
שפרפכס סירב ללחום בבעלי־בריתו הקודמים, פונה ק' תחתיו למפקד 
עליון של הצבא (יוני 1650 ). ב 3.9.1650 הביס ק' את הסקוטים בדנבר 
(זבלתעט) ולמחרת כבש את אדינבורו. באביב 1651 נתחדשה 
המערכה. שנפסקה מחמת מחלה ממושכת של ק'. עם פלישת הסקוטים 
לאנגליה. ב 3.9.51 היכה ק׳ את הסקוטים בווסטר ( 1 פ>ספז ¥0 ד); 
צ׳רלז ח ברח לחר׳ל וסקוטלנד סופחה לאנגליה. 

משנסתיימה מלחמת האזרחים שוב פרץ סכסוך בין הצבא 
ל״שארית״ הפרלמנט, ושוב ניסה ק/ לשווא, לפשר ביניהם! בסופו 
של דבר שלח את חייליו פיזר את הפרלמנט ( 20.4.1653 ) וכעבור 
חדשיים כינס פרלמנט חדש. ממונה. מקרב רשימות מועמדים שהכינו 
כנסיות הבלתי-תלוייס. הפעם נכונה לו אכזבה מהרדיקליות הנלהבת 
והקנאית של ,.קדושי עליוך ( 3 >מ 831 ) אלה, שסברו שבכוחם לשנות 
ארחות־אנוש ולכונן מלכות שדי עלי אדמות. בדצמבר 1653 פוזר 
פרלמנט זה, ראשי הצבא בהנהגת ג/ למברט (ע״ע), ניסחו חוקה 
כתובה — היחידה בתולדות אנגליה — וק׳, שזכה בתואר "לורד 
פרוטקטור", מונה לראש־המדינה. 

אוליור, כפי שנקרא בדיד מלכות, שלם בביפר, עד יום מותו. 
סמכויותיו וגינוני־הכבוד כלפיו היו כשל מלך. ואולם כל מאמציו 
למצוא הסדר חוקי שיבטיח יציבות של קבע עלו בתוהו. החוקה 
החדשה, שכונתה "מסמר השלטון" ( 1 ת 3 מ 1 סז:)י 00 0£ 1 ב £1 מ 1 נזז£ע 1 ו 1 ). 
העניקה חופש־דת לכל, פרט לקתולים ולאנגליקנים, וקבעה שהחקיקה 
תהיה בידי פרלמנט של בית אחד בלבד שחבריו ייבחרו בבחירות 
חפשיות. ק' עמד בפני דילמה חסרת־מוצא: בבחירות חפשיות ייבחר 
פרלמנט שיתנגד לשלטון המיעוט הפוריטני, שיבטל את חופש הדת, 
היקר לק׳ יותר מכל, ושישנה את המשטר. בך קרה לפרלמנט הראשון, 
שנבחר בבחירות הפשיות בספטמבר 1654 , ואשד ק־ מיהר לפזדו 
בינואר 1655 . הכל התנגדו לפדוסקטור — המלוכנים, הפרסביסר־ 
יאנים, הלולרס. "שארית הפרלמנט" ו״קדושי העליון". הצבא נותר 
משענו היחיד. אחרי שדוכא מדד מלוכני בסולזכרי כונן ק׳ ממשל 
צבאי, חילק את הארץ ל 11 מחהות־מינהל ובראש כל מחוז העמיד 
אלוף. שלטון האלופים ( 115 המת 1 ! 01-0 ;ר, 1 ^) היה יעיל אך שנוא. לשם 
מימון צרכי השלטון הטיל מס על המלוכנים, ואולם הצורך לממן 
מלחמה בספרד דחף אח ק/ בדומה לקודמו המלך צ׳רל! 1 , לכנס 
את הפרלמנט (ספטמבר 1656 ) ; לצירים רפובליקנים לא הרשה ק' 
לתפוס את מושבם. ונוצר אפוא רוב שמרני. כדי להשתהרר משלטון 
האלופים השנוא ולמצוא בסיס חוקתי למשטר אזרחי. הציע הפרלמנט 
לק׳ את סחר המלוכה, וכן הציע להקים בית־לורדים חדש ולהשאיר 
בידי הפרלמנט עצמו את הביקורת על החברות בו. אחרי היסוסים 
ממושבים דחה ק׳ את הבתר, בשל חששו מפני תגובת חבריו הרפוב¬ 
ליקנים בצבא. אך הסבים להסדרים האחרים שהציע הפרלמנט, ובהם 
הזכות למנוח בעצמו אח יורשו. כתוצאה מכך תפסו הצירים הרפוב¬ 
ליקנים את מושבם, מתחו ביקורת על בית־הלורדים החדש ועל זנוח 
ההורשה שניחנה לפרוסקטור. לק׳ לא נותר אלא לחזור ולפזר את 
הבית (פברואר 1658 ) ולשלוט באחרית ימיו בלעדיו■ הוא פת ב- 
3.9.1658 , הוא יום השנה לנצהונותיו הגדולים בדנבר נבווסטר. 
בהורישו את שלטונו לבנו ריצ׳רד (ר' להלן). 

מבית לא הצליח ק׳ למצוא פתרון מדיני יציב. אך מחוץ העלה 
את קרן ארצו שירדה מאז מות אליזבת. הוא שאף להקים בריח ביי 
המדינות הפרוטסטנטיות, ואולם מלחמתו הראשונה היתה, למגינת 
לבו, דווקא נגד הולנד הפדוססטנסית ( 1652 — 1654 ). התחרות הימית 
בין שתי המרינות שלינתה מלחמה זו, בה גבר האדמירל האנגלי 
ר. בליק על ההולנדים בפיקודו של מ.ה. טרומפ (ע׳ ערכיהם), 
נוצרה עקב חקיקת חוק-שיט חדש באנגליה {ע״ע ספנות, עם׳ 249/50 ). 


אח״ט לחם ק' בספרדים, וכבש את ג׳מיקה ( 1655 ) ! בדת ברית עם 
הצרפתים, והכניע בעזרתם את הספרדים ליד דינקרק. שנמסרה 
לשלטונו ( 1658 ). כמו-נן חתם על הסכמי סחר עם שוודיה, דנמרק 
ופורטוגל. 

ק׳ הבטיח את שיבת היהודים לאנגליה. הוא נטה לכך כתוצאה 
מהפוריטניות והסובלנות הדתית שלו, ומהסברת שהתיישבות יהודים 
תועיל לארצו. מנשה בן־ישראל (ע״ע) פנה אליו בבקשה להתיר את 
שיבח היהודים, ואמנם, בדצמבר 1655 כינס ק׳ ועידה בוויטהול לדון 
בהתר זה; משנוכח שמשתתפי הוועידה יתנו הסבמתם לכך רק 
בתנאים קשים, פיזר את הוועידה ואפשר התיישבות יהודים בדיעבד. 
ללא כל הצהרה רשמית. וע״ע ממלכה מאחדת, עמ׳ 886 — 888 ; 918/9 . 

כשחזרה אנגליה והיתה למלוכה הואשם ק׳ ברצח המלך: גופתו 
הוצאה מקברה, נתלתה ונטמנה את״ב פתחת לגרדום■ זכרו הושמץ 
והוא תואר כשליח השטן עלי אדמות. השמדת צי האנגלים בידי 
ההולנדים ב 1666 עוררה לראשונה הערכה לק׳, שבימיו היתד, אנגליה 
חזקה, ו״המהפכה המהוללת״ ב 1688 היתה מעין צידוק לעמדתו. 
במאה ה 18 תיארוהו כסמל הצביעות, ובמאה ה 19 . בעיקר בהשפעתו 
של ה. קרליל (ע״ע), שב 1845 פרסם אח מכתבי ק׳ ונאומיו, תואר ק׳ 
כלוחם למען חירות ולמען משטר חוקתי נגד האבסולוטיזם של 
צ׳רלז 1 . היסטוריונים מודרניים מדגישים את אמונתו הבסיסית 
בסובלנות. שבאה לידי ביסוי אפילו כלפי אוניטרים (ע״ע), ואת 
שאיפתו למצוא פתרון פרגמטי לבעיות, עד כמה שאפשר מתוך 
הסכמה. אלא סלבעיות החוקה וחופש הדת לא נמצא פתרון בתנאים 
שנוצרו אחרי עריפת המלך. דמותו של ק׳ היחה מורכבת; הוא תואר 
"כרובספיר וכנפדלירן. כלנין וכסטלין של המהפכה האנגלית" (ה. 
סרור־רופר). היסטוריונים מרכסיסטים מתחו עליו ביקורת עקב ריבוי 
הלולרם. 

באישיותו נטה ק" להתכנס בתוך עצמו, אך תיאורו כקודר אינו 
מקובל עוד. הוא לא הגדיר את השתייכותו לכת דתית כלשהי, אד 
היה פטליסט וראה עצמו כשליח האל. הוא האמין שהאל מגלה רצונו 
במד,לד המאורעות, ושיש לצפות במהלך זה כדי לעמוד על כוונתו; 
לפיכך היסס לפני כל הכרעה, אך פשהכריע — היה נחוש ונחרץ, 
ר י צ׳ ר ד ק׳ ( 1626 — 1712 ) היה בנו השלישי של ק׳ והבכור 
בין אלה מבניו שנשארו בחיים. אביו לא הכשירו לשלטון, אך על 
ערש מותו מינהו ליורשו. ריצירד לא התאים לתפקידו, ובמאבק 
שפרץ בין ראשי הצבא לביו הפרלמנט. שהתכנס בראשית 1659 , 
איבר את סמכותו והתפטר (מאי 1659 ). כשהוחזרה המלוכה ברח 
לחו״ל וב 1680 חזר לאנגליה וחי באחוזתו תחת שם בדוי. 
ס. א. בארג, ק׳ ותקופתו, 1952 ! מ. אשלי, א. ק' והמהפכה הפוריטנית, 
תשכ״ב; י. פלמוז. ק' ורוכססייר — שני רודנים מהפכנים(בתיך: אחדות 
וייחוד), ת ש כ ׳יה ,< ,(. 11 ?) . 1929:161 . 0 /״ •נז/^גננ^ס!/^?/ 4 ^ 0 נ!נ 1 ני 2 .ס 

, 3111 ? . 8 . 11 : 47 — 1937 , ז \ 1-1 . 0 01 666116.1 <}$ 0714 ! #111171£ \ ■ 16 ' 77 

;* 1966 ,. 0 . 0 / 1 > 1611 < 6711 < 0 7/11 : 1955 , 71-101 ) 70 ? 4 ז 7/24: 1.0 

1/17 114 ס . 0 . 011 ; 1970 , 71011 < £171/1 £11 !' 004 , 1111 ־ 1 . 011 

■ 1975 , 1 ( 0110 ? 71£11 '< 1 7 6 
אח. א. 

קרו?׳ול, תומס- 11 פ״״״ 0 ז€ 5 ב 1 ם 10 דד — ( 1485 [? 1 - 1540 ), 
מדינאי אנגלי. נראה שבצעירותו שהה באיטליה — ייתכן 
ששירת שם בחייל בצבא צרפת — ואח״ב עשה בארצות-השפלה. 
בשובו לאנגליה עסק בסהר ובמשפט. ב 1520 הצטרף לשירותו של 
החשמן וולזי(ע״ע), וב 1529 , כשהודה וולזי, נהיה ק׳ לחבר הפרלמנט. 
שנה לאחר מכן צורף ק׳ למועצת המלך, מאחר שמשך תשומת־לבו 
של המלך הנרי ¥111 . בשנים הבאות ניתנו לק׳ מספר משדות 
ותארים, ואף הוענקה לו דרגת־אצולה. בשנים 1532 — 1540 ניוון ק" 
את מדיניות אנגליה ואת ממשלה. 

לאחר שנכשלו מאמצי המלך להשפיע על האפיפיור להתיר את 
נישואיו עם אשתו קתרין מארגון (ע״ע חברי ¥111 ), מימש ק׳ 





107 


קרומול, תדג!ם — קדונום 


108 


התבטאויות לא־שיטתיות של הנרי. שבהן תבע לעצמו מפד שליט 
הכנסיה בארצו. ק׳ חולל את המהפכה הגדולה באנגליה. בהנהיגו את 
הרפורמציה. ביזמתו נחקקו החוקים. שהעבירו למלך את סמכויות 
האפיפיור. ובכללם "חוק העליונות" (י 30 מ 1 מק 1 < 5 0£ 401 ), לפיו 
המלך הוא ראש־הכנסיה. בשנים 1536 — 1539 חיסל ק׳ את המנזרים 
והפקיע את רכושם, שהיווה ב,/< מאדמות אנגליה. פעולה זו, שהביאה 
לתמיכת קוני־האדמות ברפורמגיה. בוצעה ביעילות וללא רחם, 
חרף מרד קתולי קצר־ימים ( 1536 ). 

ב 1539 יזם קי אח גישואי המלך, בפעם הרביעית, עם אן מקלוה 
( 0 י;:־> 1 ))), קרובת דוכס סבסוניה. מנהיג הפרוטסטנטים בגרמניה. 
הנרי תיעב את אן, היטה אוזן לאויביו הרבים של ק/ אסרו והוציאו 
להורג. 

מניעיו של ק׳ בחתירתו לכונן כנסיה לאומית היו מדיניים. ואולם, 
נוסף על הנהגת הרפורמציה קידם ק׳ במידת־מה גם את הפרוטסטנ¬ 
טיות. וציווה להשתמש בכתבי־הקודש בתרגום אנגלי (ע״ע מקרא. 
עמ׳ 310 ). ק , היה המדינאי הראשון באנגליה שהשכיל להפעיל את 
הפרלמנט ביעילות ובשיטתיות. הוא הראשון שהקים מערכת מינהל 
ממשלתית, בנפרד ממערכת המינהל של בית המלוכה. אויביו, וב¬ 
ראשם הקתולים, השמיצו את זכרו ותיארוהו כאכזר וכהסר־מצפון; 
היסטוריונים מודרניים מדגישים את יעילותו, התמדתו, נאמנותו 
הרבה לכתר וראייתו המדינית הבהירה, ומציינים ששפך דם רק 
בלית־ברירה. 

,. 1 ) 1 ; 1953 , 1 ( 1%61 ז 1 דס< 001 71 ־ 1 #61101111101% ׳( 10 ) 11 " 7 ? 771 י ת 0 ז £1 .מ .{) 

1 /*ו £1%%1 1116 4 ( 07 .£ . 1 ) 7 ,צמש^סנס . 0 ; 1972 , 01106 ? 714 !) ? 0116 ? 

. 1959 , 70011012 ■< ס! £6 

אה. א. 

קר 1 מ ר*, אולי[ 3 רינג, לורד — זשחזס־ 01 1 ־ £31 ,: 1 ת!זנ 13 

— ( 1841 — 1917 ), מדינאי בריטי. נצר למשפחת ברינג, 
שהעמידה אילי-כספים ובנקאים החל במאה ה 18 . כבוגר ביה״ס 
למטה. נתמנה ב 1858 לקצין תותחנים. ב 1872 התפטר מהצבא ויצא 
להודו, כמזכיר של קרובו— המשנה־למלך, לורד נורתברוק (- 1 )״ 0 א 
0011 ־ 81 ). מ 1877 שהה בקהיר כנציג בריטי ב״מינהל החוב הציבורי" 
המצרי ונתגלה כמינהלאי מזהיר. שלוש שנים לאחר מכן שוב חזר 
להודו, שם פעל כאחראי לכספים במועצת המשנה־למלך, ובשל 
השגיו זבה בתואר אבירות. אח״כ, במשך 24 שנים ( 1883 — 1907 ), 
שירת ברציפות כ״סוכף ( 480111 ) בריטי וכקונסול־כללי בעל מעמד 
דיפלומטי במצרים, ולמעשה הפד למלך חבלתי־מוכחר של מדינה זו 
לאחר כיבושה ע״י בריטניה (ע״ע מצרים, עמי 200 ). 

ק׳ ארגן מחדש את הממשל המצרי, פיתה את מערכת ההשקיה 
ואת שירותי הרכבת, שיפר את מערכת המסים והמשפטים והצמיד 
לכל משרד ממשלתי יועצים בריטים בעלי השפעה. ברם, ככל שנת- 
משד שירותו, בך נתבלטו נטיותיו האוטוקרטיות שלא חיבבוהו על 
שליטי מצרים (במיוחד עבאם חלמי, הח׳דיו ששלט מ 1892 ). על 
הממשל ועל העם בכללו. במיוחד השניא עצמו על המעמד הבינוני 
ששאף לעצמאות. ק■ בז לאינטליגנציה המצרית ומעולם לא טרח 
ללמוד ערבית. 

ב 1884 היה אחראי לנטישת הסודאן המתמרד. אך בשנים 1896 — 
1898 תמך בכיבושו־מחדש ע״י קיצ׳גר (ע״ע). הוא יזם את ה״קונדו- 
מיניום" האננלי־מצרי בסודאן, ששלל ממצרים כל מעמד. בהשפעתו 
דרשה בריטניה מצרפת ב 1904 "יד חפשית" במצרים תמורת ויתורים 
בשטחים אחדים. בשל הלחץ שהפעיל ויתרה תורכיה על סיני (ע״ע, 
עם׳ 960 ) ב 1906 . הרצל (ע״ע, ענו 368 ) ביקר אצלו ב 1903 בקשר 
לתכנית אל-עריש (ע״ע הרצל, עם׳ 367/8 ). השניים לא מצאו 
שפה משותפת והתכנית נדחתה. 

ב 1901 הוענק לו תואר "ארל". משהתפטר ק׳ ממשרתו התמסר 
לכתיבה. מספריו: 11 ־ 0601 ^ (״מצרים החדשה״), 2 כר , , 1908 : 


מו €1:13118 (ןרמ 1 1 >ח 3 (.,אימפריאליזם עתיק ומו- 

דרני״), 1910 . 

1, 7014 ) 012011311 £5$ ט 14 ז 43 ) 1 ; 1917 /?> 7.071 ,.£ , 11 ס 5 זש 01 מ 53 . 11 .ז 

,ן ; 1968 ,. 0 0114 ) 31 נ} 1 ו 01 ז^ — 
(נו׳ 1896 ). סופר אנגלי. קי למד רפואה באוניברסיטת 
גלזגו. בתום לימודיו. ב 1923 , החל לעבוד במקצועו ושימש מפקח 
רפואי על מכרות. אח״ב פנה לכתיבה. מביו סיפוריו הנודעים: 
03580 5 'זמ 1 ג 11 (עבר׳: ״סירת הכובעף, תשי״ס*), 1931 (הוסרס 
1941 ) 1 ת׳״סס 11 * 14 15 ־ 51 7110 (עבר׳: "כוכבים מציצים פרום", 
תשי״ד), 1935 (הוסרס 1939 ): 0113801 . 110 ־ 1 (עבר׳: "המצודה", 
תש״ו/ז), 1937 (הוסרס 1938 ): 5 ' 00 מ $1130 (עבר׳: "עולמו של 

רופא״, 1966 : ״דרכו של שאבון״, 1974 ), 1948 ! 1300 ? 15 ד 1 ־ל 8 ת 0 ץ 80 
(עבר׳: ״מעבר לחומות״, תשס״ו), 1953 . — בסיפוריו של ק׳ מתמז¬ 
גות גישה ראליסטית, ביקורת חברתית ונימה רומנטית, מלודדמתית 
למדי. ברבים מהם הרופא הוא דמות מרכזית. בשל יחסו האוהד 
לנדכאים ואווירת הריגושיות שיצירתו ספוגה בה, זכה ק׳ לפופו¬ 
לריות רבה, למרות העדר עמקות בניתוחיו. — ק , חיבר גם מחזה 
וכן ספר אוטוביוגרפי, 0185 ס/ע ס׳״ד ת 051 זט 1 ת 0 וי(>^ ("הרפתקאות 
בשני עולמות״), 1952 . — לעברית תורגמו עוד מיצירותיו, נוסף 
לנ״ל. 

. 973 [ ,:::,(״;ס 7 !׳, ׳)•/:סעץ 1 מ 0011/6 ,(. 08 ) מ 50 ת 1 ׳ 1 1 

קרובקר, לאופולד—::.־ 00001 :> 01,11 ק 0 ^ 1 — ( 1823 , לגניצה 
[ליגניץ], פולניה — 1891 . ברלין), מתמטיקאי גרמני בן 
למשפחה יהודית. למד באוניברסיטת ברלין, והיה תלמידו של קומר 
(ע״ע). ב 1845 קיבל תואר ד״ר על מחקרו במספרים אלגבראיים 
(ע״ע שדה). עם סיום לימודיו פנה לעסקי מסחר ובנקאות של 
משפחתו: במשך 8 שנים עלה בידו לצבור הון ואז פרש מן המסחר 
והקדיש את זמנו למחקר במתמטיקה. מ 861 ! הרצה באוניברסיטת 
ברלין, וב 1883 נתמנה שם פרופי. כל חייו היה נתון להשפעות 
פילוטופיות-דתיות, ובשנתו האחרונה התנצר. — ק , היה מחולל הזרם 
הנאראינטואיציוניסטי (ע״ע מתמטיקה, עם־ 759 ). 

במשנתו טען ק׳ שמושג הרצף חסר משמעות במתמטיקה (ע״ע 
קבוצות, תורת ה־: גבול), וזאת צריכה להתבסס על גדלים דיסקר¬ 
טיים בלבד. לפיכן שלל את קיום המספרים הטרנסצנדנטיים כגבול 
של מספרים רציונליים (ע״ע אריתמטיקה, עם׳ 883 ), ומיוחסת לו 
האמרה "אלוהים ברא את המספרים הטבעיים: כל היתר מעשה 


אדם". בגישתו זאת היה ראש המתנגדים לקנטור (ע״ע) ולגישתו 
לקבוצות ולמספרים הממשיים, ולויארשטרם (ע״ע) ולגישתו לאנלי¬ 
זה. ק׳ התעמק בתורת השדות ובמשוואות אלגבראיות. עיקר מחקריו 
היו באלגברה, בתורת המספרים (ע״ע מספרים, תורת ה-), פונקציות 
אליפטיות ומספרים אלגבראיים. ק׳ ודדקינד (ע״ע) נחשבים 
במייסדי תורת המספרים האלגבראיים המודרנית ולמניחי הבסיס 
לאלגברה המופשטת. 

ה 8 של ק׳: פונקציה (ן,*) 5 המקבלת ערך 1 , אם ץ־־*, וס 
אחרת. 

קרונר, ריכרד — • 0:101 ־ 141 !:זם!)::? — ( 1884 - 1975 ), פילוסוף 
גרמני ממוצא יהודי. כיהן בפרופסור בכמה אוניברסיטאות 
בגרמניה והיגר לאה״ב. בשנים 1910 — 1938 ערך את הרבעון הפילו¬ 
סופי 1x1805 . 

ק־ ידוע כאהד ההוגים שהביאו להחייאת הפילוסופיה של הגל 
(ע״ע) בדור האחרון. בספרן ";,ן ]״,; 14 "מ ז\ ("מקאנט עד 

הגל"), 2 כר׳, 1921 — 1924 , הציג את תולדות האידאליזם הגרמני, 
ששיאו בפילוסופיה ההגליאנית. ק׳ היה גם היוזם והיו״ר של קונגרס־ 
הגל הבין־לאומי הראשון, שהתכנס ב 1931 בהאג. בספרו • $011:51 ־ 01 
00:5:65 805 א 181011110 זו׳*ז 0 ׳ 1 (..ההגשמה העצמית של הרוח"), 
1928 , ביקש להסביר את מבנה התרבות האנושית כשיטה כוללת 
אחת. ק׳ סבר שהרוח האנושית מתפתחת ומתגשמת בארבעה שלבים, 
אשר כל אחד מהם ערוך בצורה קטבית: כלכלה — טכניקה! מדע 
הטבע — אמנות! פוליטיקה — דת: היסטוריה — פילוסופיה. הדת 
נתפשת כחוליה בתוך מערכת התרבות, שבדרגתה העליונה מצויה 
הפילוסופיה — ובכך הלו ק׳ בעקבות הגל. במהדורתו השניה של 
הספר בשפה האנגלית 3181 ? 118 ־ 0 ז 11 ] 1 נ 01 ("חרבות ואמונה"), 
1951 , הוצאה הדת ממערכת ההגשמה העצמית של הרוח. ק׳ הגיע 
לדעה שקיים פער בין רוחו של האדם לרוחו של אלהים, פער 
המשתקף בניגוד שביו תרבות לאמונה. 

התרבות על כל ענפיה, לפי הסוה של ק׳, חינה נסיווילהתגבר על 
הסתירה שיסודה בקטביות האדם. נסיון זה נדון לכשלון מאחר 
שהתרבות אינה יכולה לגשר על הפער שבין רוחו של האדם לרוחו 
של אלהים. בכוחה של האמונה בלבד לפתור את הסתירות, אך לא 
באמצעות מושגים ומטאפיסיקה שיטתית, כפי שסברו פילוסופים 
אחדים ביה״ב. ק' מבדיל בין האמונה, שהיא חוויה מעבר לכל תרבות, 
וביו הדת. שיש לה שרשים בתוך התרבות עצמה. 

בין ספריו: 008 ׳ 6140014 ׳ל\ 80 ״! 10 ? ("כיצד נדע את אלוהים"). 

1943 ! 1117 ) 1111050 ? !ס 067 ) 1115 1110 ס! ח 0 וז 3 |:י: 0 ? 108 ־> 16011131100 ) 5 

(״ספקולאציה והתגלות בתולדות הפילוסופיה״), 3 בר׳, 1956/61 . 

ש. ה. ברגמן, תרבות ואמונה (״הארץ״, 5 בדני), 1953 ; ס/ם . 1.0:7 .זז 
,ז 0 מח 11 ( 5 .£ .[ ; 1927 , 116 )^ 1110:0 ) 7 ח 6 ^ 6 :) 4 } 36 ־ 30 ח 1 ^) 011 ::ו 0 ה 76 ■ 6£61 )) 
. 1963 ..%.£ 01 ^ 1110:0 ) 7 : 044 ^ 7.611 16 ) 7 . 0:13 '^ . 13 ) 0 { $61 

ש. ה. ב. 

קרונשטט (עד 1723 קרונשלוט), עיר ובסיס ימי באי קוטלין. 

בחלקו המזרחי של המפרץ הפיני בים הבלמי, בתחום מחוז 
לנינגרד, בריר,״מ, 50,000 תושבים ( 1968 ). ק׳ הוקמה ב 1703 
(לאחר כיבושה מידי השוודים, יחד עם פטרבווע (לנינגרד]) בידי 
פיוטר 1 , כמבצר וכבסיס־הגנה קדמי של פסרבורג נגד התקפות 
מצד הים. עד סוף המאה ה 19 עגנו בנמל ק׳ גם טפינות־מסחר, 
אולם לאחר חפירת תעלה עמוקת-מים לפטרבורג ( 1875/85 ) איבדה 
ק׳ את חשיבותה המסחרית. מאז היווסדה ק' היא הבסיס העיקרי של 
הצי הבלטי. היל־המצב שלה מילא תפקיד חשוב במהפכות 1905 
ו 1917 (ע״ע מועצות, ברית ה־, עמי 733/4 ). במלח״ע 11 הגנה 7 
מצד הים על לנינגרד הנצורה. 

.קרום, לוקו־ציוס, ע״ע לוקו־טיוס קרוס טיטוס, 



במקום התינוק זוס 




111 


קרוסה, ה; 5 — ק 1 ופ 


112 


קרוסה, הנס — 0550 ־ 001 110115 — ( 1878 — 1956 ). מספר ומשורר 

גרמני. ק׳ היה בן למשפחה איטלקית שהיגרה לבאוואריה. 

למד רפואה. ב 1941 נתמנה ליו״ר ארגון־החעמולה הנאגי. "איגוד- 
הסופרים האירופי״. — השקפותיו ועקרונותיו על אנושיות ואהבה, 
אמונתו, וגם שימושו בדימויים סימבוליים, מעידים על השפעתם של 
גתה ושל שטיפטר (ע׳ ערכיהם). נושאי ספריו. על ..סעד ומזור", 
קשורים עפ״ר בפרטים אוטוביוגרפיים: זוס 1 ( 01 ״ 1 >ן 0 ״ £1 (.ילדות"). 
1922 : ו 1 :> 1 )י| 10££ " 15£1105 ״ 113 )נ 111 (״יומן רומני"), 1924 ; ' 005031101 ^ 
(,ח■-::: 1:1 יס״יס " 8£ ח״ 1 (״תמורות נעורים״). 11928 חס: 0 121 \, ־ 01 <£ 
(״הרופא גיאוף), 1931 . החיבורים שפרסם אחר מלה״ע 11 , מהם 
" £11£ ׳)ע £ד £1£1 |; 4 ״ז 1 (״עולמות שונים״), 1951 , מאירים על עמדתו 
הדו־משמעית כלפי הרייך השלישי: הוא לא היה נאצי, אך גם לא 
התנגד בגלוי למשטר הנאצי. ע״פ התאוריה שפיתח באותו חיבור 
אוטוביוגרפי ביחס לישראל, היא חייבת את קיומה למדיניותו הגזענית 
של היטלר. 

117 ) 1/16711 ,ץ 1 י 1.00 . 11 ; 1955 , 5111 117111 :. 0 , £011 ווב_ 1 

. 1966 ' 11 ) 1111 ) 1101 1171167711 

קרוסמן, ריצץ־ד האואךד סטפוךד - 1 > ז 0 ׳״סמ ^ 13 ) 610 

" 3 מו 0055 1 ) 51311:00 — ( 1974-1907 ), מדינאי, עתובאי 
והוגה־דעות בריטי. ק/ בנו של שופט. התחנך באובספירד, ובשנים 
1931 — 1938 הורה שם פילוסופיה. בספרו הפולמוסי ץב 1 > 70 1310 ? 
(״אפלטון היום״), 1937 . טען שאפלטון (ע״ע) הורה ביצה להכשיר 
רודנים. בשנים 1955-1938 היה ק' עוזר העורך ובשנים 1970/2 
עורך השבועון הסוציאליסטי "ססבא 01 ״ 3 ת 3 ת 31£50 ז 5 *סא, והתבלט 
באיש-פולמוס חריף. במלה״ע 11 עסק בתעמולה מדינית במשרד־החיץ 
ובלוחמה פסיכולוגית במטהו של הגנרל איזנהאואר. ב 1945 נבחר 
לביה׳־נ ונמנה עם האגף השמאלי של הליבור, בשנים 1964/6 היה 
שר־ר,שיכון והממשל המקומי. ב 1966/8 — מנהיג ביה״נ וב 1968/70 
— שר השירותים הסוציאליים. 

ק׳ היה.חבר הוועדה האנגלית־אמדיקנית לא״י ( 1945/6 ! ע״ע 
א״י, עמ׳ 564 ). ביקוריו במחנות־ה,ריכוז באירופה וחברותו בוועדה 
קירבוהו לציונות, שתחילה הסתייג ממנה׳ ואף הודה שטבוע בו, 
כבכל גוי. ..חיידק אנטישמי". כשסירבה ממשלת בריטניה לקבל את 
המלצת הוועדה להתיר עליית 100,000 יהודים עקורים לא״י, יצא ק׳ 
בביקורת קשה על שה״ח בווין. ק׳ העריץ את ויצמן (ע״ע) וראה 
בהקמת מדיבת ישראל השג גדול לדמוקרטיה. הוא נעשה לידיד 
המדינה, ואת תקומתה תיאר בספרו 50011 :>£ ו 31101 א ד, (,.עם נולד 
מחדש״), 1960 . כן כתב: 1 מ 0 (ס* 1 ? סס) 8 ״ 11 זח 13 י 1 ("תכנון לחופש"), 
1965 . ו: 11111510 .) : 0 ח 1 <)ו ״) 0 0£ ,׳ 111:1010 סל ד (.,יומניו של חבר 
ממשלה"), שהחלו להופיע בשנות הסד. בעברית י״ל ספריו "מינכן 
א״יית״ (תש״ז), ו״שליחות א״יית״ ( 1947 ). 

קרוס (י 1 ק״ £0 ), משפחה גרמנית שייסדה והפעילה את אחד התא¬ 
גידים התעשייתיים הגדולים בעולם. מייסדה היה פרידריך ק , 
( 1787 — 1826 ), בן למשפחת סוחרים ותיקה (מ 1587 ) בעיר המערב- 
גרמנית אפן (״ £550 ) . הוא עסק בניסויים בפלדה מותכת וב 1812 יסד 
ביה״ר לפלדה: מאז נמנות שנות החברה. בנו, א ל פ ר ד ק'( 1812 — 
( 1787 — 1826 ). בן למשפחת סוחרים ותיקה (מ 1587 ) בעיר המערב־ 
בי״ל לראשונה בתערוכת לונדון. 1851 ! שם הציג תותח־פלדה מתו¬ 
צרתו (פותח מ 1847 ), שנועד להחליף את חותה הברונזה המקובל. 
היה זר, תותח-שדה נטען־מאחור (במקום מהלוע) ובעל פלילים. 
חנופה למפעל נאה גם עקב המצאת צירי־פלדה וקפיצים לרכבות 
( 1848 ). המצאת גלגל הרכבת ללא-ריתוך (״תפר״) ב 1854 הפכה 
לענף־ד,ייצור העיקרי של המפעל ומקור לסמלו — שלושת הגלגלים. 
מ 1859 הוזמנו במפעל תותחי-פלדה, הן ע״י פרוסיה והן ע״י מדינות 
זרות, וייצורם העניק לק' אח התואר "מלך התותחים". תוחח־הפלדה 


הנטען־מאחור אכן הוכיח את עצמו 
במלחמת גרמניה־צרפת ב 1870/1 . 

א. ק׳ מכר נ 25,000 תותחים. רובם 
בחו״ל. בשנות ה 60 הכנים לייצור 
את שימת נסמר (ע״ע), ומספר 
המועסקים עלה סב 2,000 ( 1861 ) 

לב 10,000 ( 1866 ). פעתה ואילך 
נעזר המפעל, לטובתו, במדיניות 
הכלכלית של "הברית הגרמנית" 

(ע״ע גרמניה, עמ ׳ 447 ), ואה״כ 
במכסי המגן של הקיסרות. המפעל 
הנהיג חידושים בתחום היחס לפו¬ 
עלים: קופת־חולים (מ 1836 ), קופת 
פנסיה (מ 1855 ), איגוד צרכנים (מ 1868 ) ושיכונים לפועלים ( 1861 ). 
לרבות בת״ם ובי״ח ( 1872 ). במות א. ק׳ ענדו במפעל 12.600 איש 
והמפעל היה מהגדולים בעולם. 

פדיוריך אלפרד ק׳ ( 1854 — 1902 ), שירש מאביו את 
ניהול החברה ובעלותה. יזם קשרים עם מנהיגים מדיניים בחו״ל 
והשתתף בפוליטיקה הגרמנית: הוא נבחר לרייכסטג ב 1894 בנציג 
״השמרנים החפשיים״ והיה ממתנגדי הסוציאל־דמוקרטים. תוך 6 שנים 
עלה מספר המועסקים במפעל ל 17.500 • הוכנסו שכלולים טכניים 
רבים ויוצרי מדחפי־אניות ותותחים חדשים מפלדת־ניקל. משהחלה 
גרמניה בונה צי גדול, הסב ק׳ חלק ניכר ממשאביו לייצור לוחות־ 
שריון מפלדת-ניקל לאניות-המלחמה. 

ב 1893 החלה הפיכת החברה לתאגיד: נקנה מפעל גרוזון("" 5 ״ז 0 ) 
המתחרה, במגדבורג( 2,800 עובדים), וב 1896 נקנו מספנות "גרמניה" 
בנפל קיל. אתרי מותו המשיכה אלמנתו לנהל את החברה, וזו הפכה 
את רכושה ב 1902 לחברת מניות, בעלת הון של 160 מיליון 
מרק. האלמנה ק־ הקדישה תשומת-לב לבעיות סוציאליות ודאגה 
למחירי־דיור נמוכים לעובדיה ולדירות לפנסיונרים. עם נישואי הבת 
היורשת ( 1906 ), בהתה ק׳, לגוסטב פון בוהלן אונד הלבך ( 005136 
3011 < 1 [ 13 ־ 11 >״״ ״ 801110 ססז: 1870 — 1950 ). שהוסיף לשמו את השם 
ק׳, באישור הקיסר, פרשה האלמנה מראשות החברה. בפרוץ מלה״ע 1 
כלל תאגיד ק , 10 מפעלים, בתח״ר ומכרות. ועבדו בהם 82,500 פוע¬ 
לים, כמחציתם בביהח״ר באסן! 39% מהם עפקו בייצור חימוש, ש ־ /ז 
ממנו נמכר בחו״ל. 

בשל הצריכה שהלכה וגברה במלה״ע 1 , גדל מאד הייצור במפעלי 
ק'. עד 1914 בנו מספנות ״גרמניה״ 9 צוללות, ובמלחמה עצמה — 81 
מתוך 200 הצוללות הגרמניות. בשנתיים הראשונות יוצרו מדי-שנה 
850 תותחים כבדים, 250 תותחי 100 מ״מ, 76 מרגמות 210 מ״מ 
ו 7,600,000 פגזים. במיוחד נודעה ״בהתה השמנה״ ( 3 * 800 1010110 
ע״ש בדתה ק״) — תותח בן 420 ם״מ שיוצר באפן. בסוף מלה,*ע ן 
עבדו במפעלי ק', בייצור פלדה בלבד, 105,000 פועלים, ומחזור הכס¬ 
פים הגיע ל 1.5 מילארד מרק. 

בעקבות שלום ורפי נאלץ ק׳ לפרק חלק מפפעליו ולפטר 52.000 
עובדים. בעת כיבוש הבל הרוה ( 1923 ) שפטו הצרפתים את גוססב ק׳ 
ל 15 שנוח מאמר, אך הוא ישב במאסר רק כשנה. מפעלי ק־ בחבל 
הרוה הדפיסו אז כסף משלהם נדי לתמוך ב״התנגדוח הפסיווית" 
לצרפתים, ובנך סייעו להגברת האינפלציה בגרמניה. התאגיד עבר 
הסבה. מוצריו כללו עתה בעיקר קטרים, מכונות חקלאיות, משאיות. 
מכונות-חישוב, מנונות-כתיבה וניו״ב. לאחר חוזה ראפאלו ( 1922 ) 
החל התאגיד לפעול בתוך רוסיה הסובייטית. בעקבות תבנית דוז 
(ע״ע) קיבל הלוואות מאה״ב. ב 1928 עבדו אצל ק׳ 79,000 איש, מהם 
38,000 בייצור פלדה. מ 1931 היה גוססב ק׳ נשיא ,איגוד התעשיה 
הגרמנית". זמן קצר לפני עלות חיטלר לשלטון הצטרף גוסטב ל״חוג 
הידידים" של התעשיינים תופכי־הנאצים. בעלות היטלר לשלטון 



אלפרר יזרופ 





113 


ל,-< 5 — קרוצ׳ה, בנדטו 


114 


היה שפל המור במפעלים — 35,000 מועסקים. הוא תמך בהסבת 
איגוד התעשיה ל״קורפורציה של הרייך לתעשיה גרמנית" כארגון־ 
מרכז, אך עשה זאת כדי למנוע פיקוח ישיר של המפלגה הנאצית על 
התעשיה. עד 1939 גדל תאגיד ק' ל 235 מפעלים, 60 מהם בחו״ל, 
ומחזורם הגיע למיליארד מרק. הייצור לחימוש היה 10% מכלל 
התפוקה. 

במלה״ע 11 השתלס התאגיד על מפעלים בארצות הכבושות. כחלק 
מה״אריזציה" של הכלכלה בהן. כן הקים מפעלים חדשים כגון 
״ברחה״ (גח״סט), בשלזיה־עילית, שאחת משלוחותיו היתד, באוש- 
וויץ. 75,000 — 100,000 מתוך כ 250,000 עובדי ק׳ היו עצורי מחנות- 
ריכוז ופועלי־כפיה מחו״ל. היחס לפועלים אלה היה רע. הם עמדו 
בפיקוח משסרה מיוחדת (., 047611651:111.1 , ולסרבנים הוקמו 5 מחנות- 
זןנשין. ב 5.3.43 נערכה התקפת־האוויר הגדולה הראשונה על מפעלי 
ק׳ בחבל הדור, וב 11.3.45 — ההתקפה הקשה ביותר. בתום המלחמה 
השתלט הצבא האנגלי על שרידי המפעל. עקב מחלתו תקנתו של 
גוססב ק' הועמד־לדין בנירנברג ( 1947 ) במקומו בנו אל פריד 
( 1907 — 1967 ), שעמד בראש התאגיד מ 1.4.43 (ושירת בהנהלתו מאז 



ט 0 ע 5 קרזם, אסז 


1936 ). הוא זוכה מאשמת שותפות לתכנון המלחמה, אך הורשע על 
שוד הארצות הכבושות וניצול עבודת עבדים ונידון ל 12 שנות מאפר. 
רכושו הוחרם. עקב התפתחות "המלחמה הקרה" שונה גזד־הדין, 
ונקבע כי כל איזור-כיבוש יטפל במפעלי ק׳ שבשטחו. למעשה 
המשיהו המפעלים שלא פורקו בעבודתם בשנים 1948 — 1951 . נ 1951 
נתן אלפריד, וט 1953 שב לתפקידיו. ב 1954 חתם על התחייבות 
למכור את חלקו במטרותיו, אך מעולם לא נמצא קונה. בסוף שנות 
ה 50 שוב היה תאגיד ק׳ אחד מעשרת הגדולים בעולם, והגדול־ביותר 
המצוי בידי משפחה אחת. המחזור ב 1960 הגיע ל 4 מיליארד מרק. 
בשנות ה 60 הסתבך התאגיד בקשיי מימון, והממשלה המערב־גרמנית 
נאלצה להתערב בינואר 1967 . לאחר מות אלפריד עבר הניהול מידי 
בנו לידי הבנקים הגדולים. בעיקר ה ; 82111 ס^ט־ם, והתאגיד כולו 
חולק לענפים המנוהלים בנפרד. ביולי 1974 נמכר חלק ממניות ק׳ 
לשאר, של איראן. 

- 1111 ) 5711 ( 11 ) 171 1 ) 71 (? ) 1 (/') 1 ( 1 ) 1 ? 1% ( 1 ) 1 ז 1 < 1 ?( 1 ' 161 <ז[ 1 ■() 0171 ? 11 /? 1 (/) 1 ) 0 ,־ 1 ־ 111 :> 0 ־נב!נ>$ .£ ;״ 195.5 , 111 )(<( 

." 1968 , 1 — ( 1842 — 1921 ), הוגה־דעות אנרכיסטי וגאוגרף 
רוסי. ק׳ היה נסיך, בן למשפחת אצולה מהעתיקות שברוסיה. בצעי¬ 
רותו צורף לפמליית הצאר, אך חיי-ד,ארמון היו לו לזרא וב 1862 יצא 


לשרת בצבא־ר,פרשים הקוזקי בסיביר. ב 5 שנות שהותו שם ערך 
חקירות גאוגדפיות רבות, במיוחד של מבנה ההרים באסיה. באותו 
הזמן הושפע מכתבי הרצן ופדודון (ע- ערכיהם). ק׳ היה סבור, בי 
בחקירותיו בחיי בעה״ח בסיביר הגיע למסקנות שסחרו את המסקנות 
החברתיות מתורת דרוין (ע״ע) בדבר ברירה טבעית הכרובה 
במלחמח־קיום. לדבריו קיימת עזרה הדדית אפילו בין הטורפים. 
ובוודאי אין מאבק מתמיד. 

ב 1872 ביקר בשוויץ, נפגש עם בקונין (ע״ע) והושפע ממנו, 
ובשובו לרוסיה הצטרף לחוג מהפכני. ב 1874 נאסר, אך ב 1876 נמלט 
והצטרף לחוגי האנרכיסטים במערב־אירופה. ב 1881 השתתף בקונגרס 
האנרכיסטי הבי׳ל בלונדון. ב 1882 , בהיותו בצרפת, נידון ל 5 שנות 
מאסר, ומששותרר ב 1886 התיישב באנגליה. במהפכת מארם 1917 
(ע״ע [ה] מהפכה הרוסית) חזר לרוסיה! הוא התנגד בחריפות 
לבולשוויקים ולכפיית הקומוניזם. 

יותר מכל הוגה אנרכיסטי ניסח ק׳ לבסס את תורתו על ממצאים 
מדעיים. הוא ראה במדינה מכשיר לדיכוי הרוב בידי מעטים, ובחוק 
— התאבנות היחסים הטבעיים בין הפרט לקהילה. ק׳ היה מראשי 
הזרם הקומוניסטי באנרכיזם. הוא הבליט את הברכה הצפונה בחיי 
קהילה אורגנית ובהתפתחות נוהג מוסכם. כן צידד בשילוב ענודה 
גופנית ורוחנית בחיי כל פרט. את החברה העתידה חזה נדמות 
פדרציה של קהילות קטנות וגדולות, בלא שום מרות שלטונית! שכן. 
לדעתו, האדם הוא יצור חברתי מטבעו ואינו זקוק לשום משטר, ובכך 
הוא דומה לבע״ה אחרים שהעזרה־ההרדית היא תנאי הכרתי לקיומם. 

ספריו החשובים הם: 0 ז 01 \:>ז חנ, 31011-5,1 ? ("מלים של מרד"), 

1:1885 ! 1 ת 0 ״ 010 <\ 80 ג זס 5 ז 101 חס 4 י,(עבר׳: "זכרונותיו של מהפכן". 
תש״יי), 1899 : 14 * 1 גט 1 ״ 54 (עבר׳: "עזרה הדדית בעולם החי 
והאדם״, 1923 ). 1902 ן רתצ 1 ו 1 :>ז 03 .\/. 1 >מ 3 0 :>ת 10 ;> 5 חז 10 ) 10 \ ("המדע 
המודרני ואנרכיזם״), 1912 . כן הופיע! בעברית: ״אל הנער״, 1925 ! 
"המהפכה הצרפהית הגדולה", תר״ץ: "הפילוסופיה של אנרכיה". 
תשי״ח. 

לחורת קי. ובעיקר למשנתו על יפוד השיתוף בהתפתחות 
הביולוגית והחברתית של כל המינ־ם. לרבות המין האנושי, היתה 
השפעה על התנועה הקיבוצית בא״י. לדעתו, ה״מחוננים" המוסיפים 
להתקיים הם המוכשדיס־ביותר לחיי־שיתוף, ק׳ דגל בהברה המבוססת 
על התאגדות-מדצון של חבריה, שבה יהיו הן אמצעי-ו׳,ייצור והן 
המוצרים קניין הבלל וכל אחד יקבל את הדרוש לו לפי צרכיו (ע״ע 
קבוץ, קבוצה). וע״ע אנרכיזם. עם׳ 683/4 . 

א. גורל, ס. ק/ תולדותיו. רעיונותיו וספריו, תשי״א! -״, 7 ? , 111,1 ( 1 ,א 

־ 0011 ^ . 0 ; 1 * 2 - 1922 , 11 /( 171 (({)'( 0 ( 1 !/ 2 ) 1 ( 11 1 ! 11 ז 1171117 ( 1 ?(( %07 ,! 11 ( 171 ( 111 ( $02 

. 1950 ,??((!■ן , ! ? 711 . 10 ׳%!ורווג); 1 ן;.י\, .״ 1 - > 1 ט 0 ט 

א. לי. 

יןר 1 צ׳ 1 ? / *- 1 < ׳-י 1 — 000 ז 0 1011:0 ) £006 — ( 1866 . פס?;סרולי 
(אברוצי) — 1952 , נפולי), פילוסוף והיסטוריון איטלקי, 

מראשי אנשי־הרוח שהתנגדו לפאשיזם, באיטליה. ק׳ גדל בנפולי. 
בהיותו נ! 17 נהרגו הוריו ברעידת־אדמה והוא נקבר במפולת ונפצע. 
אח״ב התגורר ברופא אצל קרובו. הוגה־הדעות ם. ספונטה. בלימודיו 
באוניברסיטה הושפע מהפילוסוף הסרכמיסטי לבריולה (ע״ע). 
ב 1893 פרסם ק׳ את מאמרו הראשון. ב 1898 נוצרו קשרי ידידות 
וקרבה רוחנית בינו לביו ג׳. ג׳נטילד. (ע״ע). הם יסדו וערכו את 
כה״ע 011163 ! 14 ("הביקורת"), שהיתה לו השפעה רבד, על חיי-הרוח 
באיטליה. נ 1910 מונה ק׳ לחבר-פנאט לכל ימי חייו. ב 1920/1 
היד, שר־החינוך והכין עם ג׳נטילח תבנית לרפורמה בחינוך: זו 
בוצעה אח״ב בידי ג׳נטילה, כשהיה שר־חחינוך בממשלה הפאשים■ 
טית. ב 1925 יצא ק׳ במחאה נגד "הכרוז של האינטלקטואלים 
הפאשיטטיט , ' שחיבר מטליה, ב 1926 תקף אספסוף את בית ק׳ 
בנפולי. ק׳ נעשה לדוברם של מתנגדי הפאשיזם, ובנאומיו בסנאט 



115 


יןרוצ׳וז, כנדטו — קדוד, מנוגות קרוי 


116 


יצא נגדו בגלוי. הדבר הביא לבי¬ 
דודו ולהחרסתו במערכת החינוך. 

אף שלא נאסר עליו לפרסם את 
כתביו, ולפרות הבידוד הכפוי הר¬ 
בה ק' לכתוב ולפרסם. במאמריו 
נגד הפאשיזם הגן על ערכי הפרס 
וטען שלמדינה אין ממשות משל 
עצמה כפי שיש למפעלו של האדם 
בתחום הכלכלי והמוסרי. עם פלי¬ 
שת בעלות־הברית לאיטליה (ע״ע. 

עמ' 759 ) הדרומית בספטמבר 1943 , 

הן ארגנו מבצע צבאי להצלת ק׳, 

ששהה בסורנטו, לבל יחטפוהו 
הגרמנים. עם חידוש החיים המדיניים באיטליה הדרומית ( 1943 ), 
השתתף ק׳ בקימום המפלגה הליברלית והיה לנשיאה. הוא תבע את 
הרחקת המלך ויטוריו אמנואלה 111 , התנגד לשמאל וצידד בשיקום 
הדמוקרטיה. ב 1944 היה שר בלי־תיק. ב 1947 פרש מפעילות מדינית 
ויסד בביתו בנפולי את "הסבון האיטלקי למחקרים היסטוריים , *. 
ם 1945 ועד מותו ערך את בה״ע " 0111103 " 10113 ! 11 דר> 1 ! 3 נ 21 > 
("מחברות ,הביקורת"). 

את עיקרי הפילוסופיה שלו. המכונה בפיו "פילוסופיה של הרות" 

( 0 !!! 1 ק 5 ), תיאר ק' ב 4 חיבורים: -*סי 11011 010023 * סבקסס £5101103 
110301310 11111111151103 0 1000 * 05 * 0 ("אסתטיקה כמדע הביטוי והבל¬ 

שנות הכללית״), 1902 ; ס 110 ,| 00000110 101 ) 50101123 סתזסס £0£103 

(״תורת-ההגיון כמדע המושג הטהור״), 1909 ! 0113 ( 1 3 ו 50£ ס 1 !זן 
01103 נ! 0 0001101310,3 ; 1,131103 ("פילוסופיה של המעשה: כלכלה 
ותורת־המידות״), 1909 ! 3113 ־ 51011081 10113 ! 510113 0 13 * 700 ("תורת 
בתיבת־ההיסטוריה ותולדותיה״), 1917 . 

ק׳ הושפע מג/ ויקו ומם. דה סנקטיס, ובייחוד מהגל (ע׳ ערכיהם), 
שאותו פירש בחפשיות רבה. לפי קי, הממשות היחידה היא רוח 
הנמצאת בתהליך נצחי שאיו לו מטרה סופית. בניגוד לדיאלקטיקה 
של ניגודים ההגליאנית פיתח ק׳ דיאלקטיקה של מושגים מובחנים 
(כגון: ר,סוב והיפה), שאינם מבטלים אלא משלימים זא״ז: התפת¬ 
חות הרוח היא בשלבים, כשכל שלב מבוסס על קודמו, ועס־זאת 
התקדמותה מעגלית, תוך חזרות של שלבים קודמים. לפעילות הרוח 
שני הבטים: עיון ומעשה, למעשה שתי צורות-יסוד: כלכלה ומוסר. 
לעיון שתי צורות בסיסיות: אינטואיציה (ע״ע) — הכרה בעזרת 
דימויים של הפרטי בפרטיותו, ולוגיקה — הכרה שכלית באמצעות 
מושגים, דהיינו. כוללים (אוניוורסלים) ויחסים בין פרטים. האינטו¬ 
איציה היא ראשונית והלוגיקה תלויה בה. המושג הטהור אינו אלא 
סינתזה אפריורי של אוניוורסליות ומוחשיות. 

תחום פעילותה המיוחד של האינטואיציה הוא האמנות. כאן 

מזוהה האינטואיציה עם הביטוי ( 05510,10 !,; 05 ) בצורת מעשה האמ¬ 

נות. שאינו מושא חמרי כלשהו. אלא התרחשות בנפש האמן ובנפש 
הצופה המשחזר אותה. ישנה אינטואיציה המלכדת את האינטואיציות 
השונות לכלל יצירת-אמנות אחת — הרגש או האינטואיציה 
ה״לירית״ (וע״ע אסתטיקה, עמ׳ 92 — 94 ), 

קי סבר שכל ידיעה היא היסטורית באפוד, ואת עמדתו הגדיר 
כ״היסטוריציזם מוחלט" (ע״ע היסטוריזם). רק משפטים על עובדות 
פרטיות, שאפים היסטורי משום שהם דו״ח על התרחשות כלשהי, 
יכולים להיות אמיתיים או שקריים; במשפטים אלה מתגלם האוני- 
וורסלי בפרטי. לחוקי מדעי-הטבע, שאפום כללי. ערך שימושי (ע״ע 
פרגמטיזם) ולא ערך־אמת. ק* טען שהפילוסופיה זהה עם ההיסטוריה. 
אך קבע גם שהפילוסופיה היא המתודולוגיה של ההיסטוריה. 

החקירה ההיסטורית הינד. פירוש מסמכים הקיימים בהווה, לאור 
בעיות ואינטרסים של ההווה, היסטוריה, בניגוד לכרוניקה מתה, חיה 


בתודעת ההיסטוריון המזדהה עם גיבוריו, ולפיכך. באורח פאייא- 
דובסאלי, "בל היסטוריה היא היסטוריה של ההווה". בחיבוריו ההיס¬ 
טוריים — ״תולדות מלכות נפולי״, ״תולדות איטליה, 1871 — 1915 ״, 
ו״תולדות אירופה במאה התשע־עשרה", תשכ״ב=(עם הקדמה ביוגר¬ 
פית מאת חיים ורדי) — ביקש ק' להראות כיצד הרוח מתפתחת 
בהיסטוריה לכלל מוסריות גבוהה יותר. — השפעת ק׳ היתד, רבה 
בייחוד על קולינגווד (ע״ע). 

. 8 , 0 ; 1917 . 8 ) 0 <(ז? 

100 

9-0 

מים 


שימושים. השימוש העיקרי בתהליכי ק׳ הוא בתעשיית 
המזון. אלו משמשים לשימור מזון מעובד וטבעי לסוגיו השונים 
ובתהליכי ייצור (ע״ע מזון, עס' 901 ). לצורך אחסון מזון לתקופה 
ארוכה משתמשים במגוון של מכונות ק׳, כסו המקרר הבי ת י (ע״ע 
חשמליים, מכשירים, עס' 234 ) ובתי־ק' בנסח גדול לשיפור כמויות 
מזון גדולות לטווח ארוך. כלי-תחבורה מיוחדים (משאיות קי, קרונות 
ק׳, ספינות ק׳ וכר) פותחו לשם הובלת מזון בק׳ למרחקים ארוכים. 
שימוש מיוחד לק׳ בתעשיית המשקאות, הן בתהליך הייצור (שכר. 
יין (ע׳ ערכיהם!) והן בשיווק. בתעשיח הכימית משתמשים בק׳ 
ליצירת ראקציות כימיות מסוימות. בגיבוש מלחים מתוך תמיסות, 
לעיבוי אדים מתערוכות של גז ואדים ועוד. 

ברפואה משמש ק׳ לשימור גופים אורגניים (איברי גוף להשתלה, 
רקמות וכר). ותרופות רבות טעונות אחסון בק׳. כמו כן משתמשים 
בק' ישיר של גופים אורגניים להאטת קצב פעולת הגוף — בכך 
מתאפשרים ביצוע ניתוחים וטיפולים מיוחדים, או האטת קצב התפת¬ 
חות של מחלה וכר. הקפאה יבשה (לז 10 ] 112.3 ״ 1 ק 0 ץ 1 ) משמשת 
לשימור חמרים כימיים וגופים ביולוגיים מסוימים. בתהליך זה 
עובר החומר הקפאה מהירה, והנוזלים מוצאים מתוכו ע״י המראה 
בתנאי ריק (ע״ע סזון, עט' 902 ! ריק). 

על ייצור קרח ושימושיו, ע״ע קרח. על ק׳ במזוג-אויר. ע״ע. 

ו. נס. 







119 


קרושנה הורי — קרח 


120 


?]!' 1 ^ 11 "! הור י (;: זס 1 ־ 1 1410500 ( גרם/ פ 11£ < £02£01 — הרי 
הבצר), רכס הררי בגבול צ׳מסלובקיה וגרמניה המזרחית. 

נמשך לאורך ב 150 ק״מ, מדרום־סערב לצפון־מזרח. הרכס הוא גוש 
פורם הנוטה בתלילות לדרום־מזרח ובמתינות לצפוו״מערב. שיאו 
בהר קלינובץ ( 1,244 פ׳). בצ׳בוסלובקיה. הרכס בנוי סלעים גבישיים 
עתיקים המכילים עפרות כסף וברזל (הופקו במאות ה 14 —ה 19 ), 
אורניום. וולפרם. עופרת, בדיל. נחושת. גפרית (מופקים כיום). לגב 
הרכס סבנה רסתי-גלי והוא מכוסה כרי עשב וכבול. פעליו מתרוממות 
מעט גבעות בזלת. המדרונות מכוסים יער מעורב עבות. ק״ה עשיר 
במעיינות מינרליים תמים, שלידם מקומות־מרפא רבים; הנודעים 
ביותר: קרלובי ורי (קרלסבד) ומרינסקה לזניה (מאריאנבד; ע׳ 
ערכיהם). למרגלות הרכס בצ׳כוסלובקיה שרשרת ערי־תעשיה ותיקות 
המייצרות מבונות, כימיקלים ופבססיל. החלק הצ׳כי של ק״ה סופח 
לגרמניה ב 1938 והוחזר לצ׳נוסלובקיה ב 1945 . 

_קרותךס, וולס היום, ע״ע קןךךרז, וולס היום. 
רןךזן מקןךלםטון, ג׳וךג׳ נתניאל, לורד - .*א 0 ^־ 3001 > 

140111051000 }ס .: 5111 : 1001 ! , 2011 ־ 010 11130101 — ( 1859 — 1925 ), 

מדינאי בריסי. ק', בן למשפחת אצולה וחניך אוכספורד. היה אישיות 
מתנשאת ודיפלומט נוקשה מהטיפוס הישן. 

בשנים 1886 — 1898 היה חבר־פרלמנט, שמרני, וב 1891/2 — חת־ 
מזכיר המדינה לענייני הודו. בשנים 1895/8 היה תת-שה״ח תחת 
סולזברי (ע״ע), שקידם אותו. הצלחתו גרפה למינויז לפשנה־למלד 
בהודו ( 1899 — 1905 ) ; ק׳ היה הצעיר־ביותר שמונה מעולם למשרה 
הזאת. בתקופת כהונתו נקט מדיניות תקיפה נגד התפשטות רוסיה 
בפרס ובאפגניסטן, חיזק את השפעת בריטניה במפרץ הפרסי, הבטיח 
את הגבול הצפוני־מערבי של הודו והביא את סיבט תחת חסות 
בריטית. כן יזם רפורמות מינהליות ואת חלוקת בנגל. סכסוך עם 
קיצ׳נר (ע״ע) בדבר סמכויות הפיקוד על הצבא בהודו הביא להת¬ 
פטרותו. ק׳ הסתלק ל 10 שנים מחזירה המדינית והסתפק בתפקיד 
"צ׳נסלור" של אוניברסיטת אובספורד. ב 1915 הזר לממשלה, ום 1916 
השתייך לקבינט־הפלחמה ״הפנימי״ של לויד ג־ורג׳ (ע״ע), ב 1919 , 
לאחר פרישת בלפור (ע״ע), היה לשה״ח, אך לויד ג׳ורג' הגביל את 
פעילותו והעדיף לנהל מדיניות-חוץ משלו. ב 1921 געשה ק׳ ־־ 0131 
0055 !). מחלוקת בינו לרד,"פ נתגלעה בשאלת תורכיה, כשתמך לדד־ 
ג׳ורג׳ ביוון. חוזה לוזן ( 1923 ! ע״ע יון, עט' 484 ) , שנחתם לאחר 
הסתלקות לויד נדרג , מראשות הממשלה, נחשב להצלחה אישית של 
ק׳. הוא נשאר שה״ח של בונד לו(ע״ע) אף תקוותיו להגיע לראשות 
הממשלה ב 1922 וב 1923 נתבדו, זאת משום שישב כ״בית־הלורדים" 
(ולא בביה״נ שעיצב את המדיניות), וכן מפני שלא היה אהוד 
בציבור ובמפלגתו. ק׳ המשיך כשה״ח תחת בלדוין (ע״ע). הוא נקט 
מדיניות נוקשה נגד צרפת בשאלת הספרטיזם ("ח 313113 ק 50 ) בחבל 
הרינום, הפיצויים מגרמניה וסשבר הדור. לבסוף סולק לתפקיד 
צדדי בממשלה ( 1924 ). דבר שפגע בו מאד. בשנים 1919 — 1921 , עד 
שנמסר ענייו א״י למשרד־המושבות, היו בעיותיה נתונות לטיפולו 
של ק', הוא ראה בא״י אינטרס בריטי חשוב במסגרת המאבק 
הצרפתי־בריטי במזה״ת. בעת הצהרת בלפור פקפק באפשרות פיתוחו 
של בית־לאומי ליהודים, אך כש״ח שסר על ההתחייבות הבריטית 
בנידון, ואף נאבק להכללתה בחוזה סן־רמו. עם־זאת דגל כבר ב 1919 
בהגבלת העלית היהודית, חשש מפני התנגדות הערבים ואף ניסה 
למנוע אח מינויו של הרברס ספואל (ע״ע) לנציב־עליון בא״י. ק׳ 
כתב בפה פפרים על נושא התפשטות המעצמות הגדולות 
באסיה. 

קו ק' הוא כינויו של קו־הגבול בין רוסיה לפולניה, שהוצע 
ב 1920 כדי למנוע השתלטות פולנית על שטחים רוסיים טהורים, 


הקו עבר מגרזדנו, דרך ברסט-ליטובסק, עד קרילוב, ומשם דרומה 
להרי הקרפטים. על ההתחייבות הבריטית לערוב לקיום הקו חתם 
ק' ( 20.7.20 ), ומכאן הצמדת שפו לקו. השניה הצבאיים של פולניה 
במלחמה גגד רוסיה ושלום רינה ( 18.3.21 ) הסיטו את הגבול מזרחה 
בצורה ניכרת. הקו היה בסיס לחוזה בריה״מ—גרמניה ( 1939 ; ע״ע 
גרמניה, עם' 476 ) ולדרישותיה של בריה״ס לאחר מלה״ע 11 . גבול 
בריה״ם—פולניה מ 1945 כמעס חופף את קו ק', 

,ת 0 ל| 100 א . 1 ־ 1 ; 1928 , 1-111 ,. 0 1 ) ¥01 / 0 ?/ 17 ? 77 1 ץ 51111 ! 114 ;תו , 1 .ח 1 >ז 0 ״ 1 

/ 0 ?>/ 77 ־..?> ,׳(?! 1-105 . 13 ; 1934 , 1925 — 1919 , 771? 1.61*1 ? 60 x 1 ■.€ 

ה% . 0 , £1114.5 .( 1 ; 1969 , 01% *'!£? ז 10 י %61 ) 311 ,?. £05 .£ ; 1960 , 001% <$.¥ 01% 
. 1969/70 , 1-11 , 110 > 111 
מ. צי. 

קרח ,בו יצהר בן קהת בן לוי (ע״ע), הדמות המרכזית בהתקוממות 
במדבר נגד משה. בן־דודז (בפד׳ טז). ק׳ טען נגד סמכותם 
הדתית של משה ואהרן, וחבריו להנהגת הטרד. דתן ואבירם משבש 
רא־בן ו 250 נכבדים אחרים. טענו נגד הנהגת משה בכללה. כעונש 
נבלעו שלושת מנהיגי המדד ע״י האדמה שפצתה את פיה, ואילו 
"עדת ק"׳ נשרפו באש־ה׳, לאחר שנצטוו שני הצדדים להקטיר 
קסורת לפני ה׳. המעשה חוזר ונזכר במקרא בשינויים מסוימים 
(במד׳ כו, ט^א! בז, נ: רבי יא, ו; תה' קו, טז—יח). 

על מעמדה של משפחת ק׳ אנו למדים מהזכרתה ברשימה 
הסלקטיווית במפקד הלויים במדבר (בסד׳ בו, נח [והשר, למשל. 
שמות ו, כד]) , ומסתבר ביותר, שמפאת סעסדם הנחות התנגדו 
בניה לזבויות־היתר של הבחנים בני אהרן. מודגש (במד׳ בו, יג) 
כי,.בני ק' לא מתו", ואכן לויים שהתייחסו אל משפחת ק׳ שימשו 
בימי הביח־הראשון משוררים במקדש, והם נזכרים בבותרוח 
(״לבני קרח״) של כמה ממזמורי תחלים (מב—סט; פד—פה! פז— 
פח). לפי ס׳ דה״א (ו, יח—בג) נתייתם על ק׳ המשורר הימן (ע״ע), 
נכדו של שמואל (ע״ע) - שהיה דור 16 לק׳ — ובם׳ דה״ב (כ, יס> 
נזכרו לויים קהתים וקרמים שקמו "להלל לה". לויים בני ק' נמנו 
גם עם משפחות השוערים (דה״א ט. יט ואילך; כו) ומהם היו 
ממונים על אוצרות, כלים ובו׳. 

ק' בן חברון נמנה בין בני-יהודה (דה״א ב, מג), ודבר זח תמוה, 
שהרי חברון הוא גם שם דודו של ק׳ (שמות ו, יח—בא); ואפשר 
שהדבר אינו משקר השתייכות שבטית אלא את תהום ההיאחזות 
של בני ק' בנחלת יהודה (והשר ייחוסו של הנער הלוי למשפחת 
יהודה [שופ׳ יז, ז]). השם ק• מצוי גם ברשימת בני עשו (ע׳ע! 
ברא׳ לו. ה, ועוד). 

ה ז ״ ל חלו את המניע למחלוקתו שלק׳ בעשרו האגדי — שהפך 
לפתגם בפי העם — שמקורו היה באחת מה״מטמוניות" ש״הטמין 
יוסף במצרים" ונתגלה לק׳ (פס׳ קי״ט, ע״א), ובאכזבתו ממינוי 
אליצפן, בן אחי אביו, נשיא על משפחתו (במ״ד י״וז, א׳; תנחומא, 
קרח, א׳). לדעת חדל עודרתו אשתו במחלוקת, וק׳ בסח בהצלחתו, 
משום "שראה שלשלת גדולה עומדת ממנו: שמואל (ר׳ לעיל) 
ששקול כמשה ואהרן". כדי להסית את העם דרש ק׳ בגנות חוקי 
התורה, בנימה של ליצנות — וברוח האנטינומיזם, שרווח בא"' 
בתקופת חז״ל (ר׳ ירר פג׳ י׳, א׳; חנחומא. קרח, ד׳; שוח״ם א׳. 
מ״ו; במ״ד י״ח, ב , ). במדרשים אלה נקבעה דמותו השלילית של 
ק' כדמות־אב לפלגלגים על התודה ועל חכמיה בכל הדורות. רבה 
בר בר תנה (ע״ע) מספר, כי ראה את מקום בליעת ק׳ ועדתו. 
ושפעם אומרים: "משה אמת ותורתו אמת והן [עצמם! בדאיך 
( 0 נ־ ק׳ ע״א). ר״ע ור״א חלקו בשאלה אם עדת ק׳ יש להם חלק 
לעולם־הבא (סני י׳, ג׳■ ור' בבלי שם ק״ח ע״א). מחלוקתו של ק׳ 
היא הדוגמה המובהקת ל״מהלוקת שאינה לשם שמים" (אבות הי, י״ז). 

מ. צ. סגל, מסורת ובקזרת, 92 — 95 , 1957 ; י. ליווד, פרקים בתולדות 

הכהונה ותלויה (מפתח בערבו), תשב״ט; -—פ 77,0 ,; 81301 . 56.11 
. 1945/6 ,( £1£ ,.^ 1100 ) 71% * 1111611 } ץ 1 ז ¥0 מין 1 ( ¥011 

מ. 





121 


קרח — קרח, החלקה על 


122 



קרח, מים במצב מוצק (ע״ע צבירה, מצבי־! מים) המופיעים בטבע 
במספר צורות גבישיות: קרחון, שלג, ברד (ע׳ ערכיהם), 

אגמים קפואים •ועוד! כן ניתן לייצרו בצורה מלאכותית (ר־ להלן). 
הק' הוא חסר צבע, אם־כי לגושים גדולים יש גוון כחלחל. חום־ 
ההיתוך שלו 79.8 קלוריות/גרם (ע״ע חם. עם׳ 549 ), וצפיפותו 
0.917 גרם/סמ״ק. הצפיפות הנמוכה נובעת מתכונת המים להתפשט 
בעת ירידת הטמפרטורה מתחת ל • 4 (ע״ע מים, עמ ׳ 228 ) , תופעה 
הגורמת גם להקטנת חום־ההיתוך של הק׳ תחת לחץ. תבונה זו 
מסבירה את החיכוך הנמוך של גופים הנעים עפ״נ הק' (מזחלות. 
מגלשות < ור׳ החלקה על ק׳ להלן): משקל הגוף גורם להתכת הק , , 
והמים הנוצרים מהווים שכבת־סיכה. כך אפשר גם להביו מעבר 
עצמים תחת לחץ דרך גוש קרח: המים הנוצרים תחת לחץ הגוף 
קופאים־מתדש לאחר המעבר. 

מערכת המים והק׳ נחקרה בתחום רחב מאד של טמפרטורות 
ולחצים. כיום ידועות בבירור לפחות 9 צורות שונות של מבנים 
גבישיים של ק' — הצורות הפולימורפיות של הק'. תחומי היציבות 
של הצורות השונות מתוארים בדיאגרמת הפאזות (ע״ע צבירה, 
מצבי־) של הק/ 

הצורה המוכרת לנו מחיי היומיום (פט! ץע״^זס) מצוינת בדיא¬ 
גרמה זו בקי 1 (ולעתים ,! 1 ; ו 1 — הכסגונלי). זו הצורה היחידה 
הקיימת בשיווי־משקל עם מים ב • 0 ובלח? אטמוספירי (למעשה 
מוגדרת טמפרטורת הס בסקלת צלסיוס כםמפרטורה שבה נמצאים 
הק׳ והמים בשיווי־משקל בלחץ אטמוספירי). המבנה הגבישי של 
ק׳ 1 זהה למבנה של אבץ (ע״ע) סולפידי ( 5 ״ 2 >, הידוע בשם וירם־ 
ציס ([־) 10:11 !*], ר׳ ציור 1 ). 

אף שהמבנה הגבישי של הק׳, ביחס למיקום אטומי החמצן, ידוע 
זה מכבר, הרי שמיקום אטומי המימן במבנה זה היה בגדר תעלומה 
זמן רב. התעלומה נפתרה ע״י שימוש בטכניקה חדישה של פיזור 
נוסרוניס בגבישים. רק ב 1957 התברר, כי אטומי המימן נמצאים 
במרחק של ב\%. 0 ממרכז החמצן (בקירוב המרחק 0-11 בסו- 
לקולת מים בודדה). אטומי 
המימן אינם צמודים לנקודות- 
סריג קבועות: יש להם מידה 
רבה של חופש־תנועה, תוך 
שמירה על שני כללים, הידו¬ 
עים ככללי־הק׳ של ברנל ו־ 

פאולר (. 11.11 ; 0131 ־ 6 .ם . 1 
־־ 1 * 60 ): 1 ) על בל קו־קשר 
0 ־ 0 נמצא אטום מימן אחד 
במרחק של \/ 0.96 מאסום 
חמצן אחד, 2 ) לכל אטום 
חמצן שני אטומי מימן הספר 
בים לו ושנים הרחוקים ממנו 
(מכאן שמולקולת המים, 1120 , 


שומרת על ייחודה גם במצב המוצק). בהגבלות אלו עדיין נותר 
מספר גדול מאד של סידורים אפשריים של אטומי המימן עפ״נ 
הסריג הנתון סל אטומי החמצן. את מספר הסידורים האלה חישב 
לראשונה פולינג (ע״ע) ב 1935 . נמצא. כי עבור ק׳ המכיל א 
מולקולות מים. מספר הסידורים האפשריים של אטומי המיס! הוא 
בקירוב ״( 3/2 ) ־־ 0 . ע״פ זה נתאפשר ההסבר לתופעת האנסרופיה 
(ע״ע) השיורית של הק׳ (בשיעור 0,8 קלוריות/מול/מעלה). 

העובדה שלאטומי המימן של הק׳ יש מידה רבה של חופש־תנועה 
מסבירה את ערבו הגבוה של הקבוע הדיאלקסרי (ע״ע חשמל, עמי 
177 ) שלו. הגבוה אף מזה של המים, 

במערכת השמש מופיע הק׳ בכוכבי־לכת (ע״ע. עמי 663 ) "חי¬ 
צוניים׳/ בשל הטמפרסורות הנמוכות יחסית השוררות בהם. 

ייצור ק׳. לשימוש 
תעשייתי מייצרים ק׳ 
באופן מלאכותי. הק׳ 
מיוצר בתבניות מגול- 
וונות הטבולות במיכל 
של תמיסת מלח־בישול 
או סידן כלורי. התפיסה 
מקוררת ע״י אמוניה 
(ע״ע. עמי 904 ), ה¬ 
מתארח בצינורות ה¬ 
עוברים דרך המיבל. 
את התבניות ממלאים 
מים מזוקקים, המקו¬ 
דדים תחילה, והתפיסה מוזרמת סביב התבניות עד להקפאת המים 
בתוכן. זמן ההקפאה 38 — 42 שעות (תלוי בגודל התבניות וטמפרטורת 
התמיסה). 

לשימוש ביתי ניחן ליצור קוביוח־ק׳ בתא־הקפאה של מקרר 
ביתי (ע״ע קרור, מכונות קרור), וכיום קיימות גם מכונות מיוחדות 
לייצור המוני של קוביות־ק׳ עבור בתי-מלון, בתי-חולים וכר. 

הקפאת מים מבוצעת גם על רצפות אולמות לשם יצירת משטחי- 
החלקה לשימוש ספורסיווי (ע״ע קרח, ההלקה על). במקרה כזה 
מעבירים מתחת לרצפה צינורות שבהם מזרימים תמיסה מקוררת. 
ומתיזים עליה מיס עד שנוצרת שכבת קי מתאימה. 

ק׳ י ב ש — ע״ע פחמן, עמ׳ 557 . 

/ 0 165 ' 1 ז 1-0¥6 ? 111 * 11 11176 ) 14 * 31 7110 ,תו 31 ות 2 ג 1 ב>! - £ז 0 ג 1 ת 1$0 ,£ .<£ 

; 1970 , 6 ) 1 / 0 {) 151 ( ¥11 1116 ,■ 01101 ) 10 ? . 11 . 1 < ; 1969 

,ל 1 (ח 3 ז? .? ; 1971 , 5 ( 301141101 140014 5 [> 44 1 >.ז 0 * 6 ) 0 ^ 1 ,(. 011 ) 0 ו!זס 11 . 8 

, 1972 , 1 , 601140 * 7 €י 1 ו:ח 6 (/ 6 ז< 1 וץ 1 ס 0 4 :?* 1 ¥61 

א. ב.־נ. 

.קרח, החלקה ע ל ( 8 ת 5100 ־־<), תנועה ע״ג ק׳ במחליקיים. 

מוצאה ועת הופעתה של ההחלקה על ק' אינם ברורים, 

אולם זה מאות בשנים היא משמשת ענף ספורט עממי, הנפוץ 



ציור 1 דיאגרמת הפוות ש? בזים 
והרוז. הצורות השונית ש? הקרח 
מצוינות כמספרים רומיים. נ 5 נהודת 
במישור מתארת מערכת במטפרטורת 
ונלח׳ו מסוימים. הצורות ., 1 ו 
הן צורות םטםטכי 5 יוח 



המים!, המצוינים כעינולים המניס ושחורים, 
איננו סכוע וכציור וה ניחנת רונמר ?סידור 
*ופשרי עלרם 





123 


קרח — קרחון 


124 


בעיקר במקומות שבהם קופא נהר או אגם. בהחלקה תחרותית 
מבחינים בין החלקה אמנותית ובין החלקה מהירה. 

בהחלקה אמנותית מתחרים המחליקים בהחלקה חפשית של 
"ציור" צורות ע״ג הק׳, קפיצות ותנועה חפשית, ולעתים אף בתחרו¬ 
יות בריקוד — בד״ב לצלילי מוסיקה. מפורסמת במיוחד ההחלקה 
הזוגית (ד תמונה 2 ). בהחלקה המהירה מתחרים המחליקים במאוץ 
למרחק 500 ם', 1.500 נד, 5.000 מ - ו 10.000 סי. שני סוני התחרויות 
כלולים בתחרויות האולימפיות החרפיות (ע״ע משחקים אולימפיים, 
עמ׳ 595 ). 

מסוף המאה ה־ 19 מתקיימים מופעים בידוריים של החלקה אמנו־ 
תית (,.■""! 51 :מי) — לעתים פר לרמה של אקרובטיקה. הלהקות 
נודדות ממקום למקום; במקום הופעתן הו מקימות מגרש־החלקה 
של ק׳ המוקפא באופן מלאכותי. סגרשי־החלקה של קי מוקפא נפר 
צים כיום גם למחליקים חובבים. 

עם תחרויות הק' נמנות גם התחרויות הקבוצתיות בהוקי־ק' 
(ע״ע הוקי) ותחרויות בנוב — מגררות ק׳ ליחידים, לזוגות או 
לרביעיות, שבהן מחליקים במורד מסלול מיוחד. 

קןךח, תקופות ה-( 00115 מז 3 .> 1 ), כלד, מצבור חומר 
בלית ממוין שהושקע ע״י מי הפרשת הק׳, וכן שקערוריות רחבות. 

הנוף הטיפוסי הנוצר ע״י ק׳ באזורים הרריים מצטיין בביתור 
עמוק. לעמקים הקרתתיים, שירשו עפ״ר את עמקי הנהרות הקדם- 
קרחוניים, יש מדרונות תלולים וזקופים וקרקעיות רחבות ושטוחות 
(עמק ע). צדודיח-האויך של העמק הקרחוני אינה אחידה: יש בה 
קטעים בעלי שיפועים שונים, וביניהם בליטות היוצרות כעין 


מדרגות. קרקעיות העמקים הצדיים המתחברים לעמק הקרתוני 
הראשי בד״כ גבוהות־בהרבה מקרקעית העמק הראשי, משום 
שעצמת הסחיפה הפועלת עליהן נמוכה־יותר. לאחר הפשרת חק׳ 
נוצרים ב״עמקים תלויים״ אלה מפלי מים (ע״ע מפל מים, עמ׳ 74 ). 
חלק מן ה״עסקים התלויים״ התפתחו ם ק ר ק ם י ם קרחוניים — 
שטח שקערורי בצורת חצי גורן עגולה, המוקף מדרונות תלולים. 
הקרקסים נוצרים בכל מקום גבוה שהיתה בו שקערורית שהצטבר 
בה קרח. הם מצויים בראשיהם של עמקי־ק" ובמדרונותיהם. שיאי 
הרכסים מצטיינים בצורות משוננות, כתוצאה מתהליכי הבליה 
המכנית (ע״ע סחיפה, עם׳ 629 ) — דוגמת הרי־האלפים בשוויץ. 
אזורי החופים מאופיינים בפיורדים — לשונות-ים עמוקות, 
ארוכות וצרות, החודרות עמוק לפנים היבשה. אלה נוצרים כתוצאה 
מעליית מפלס פני־חים בתקופה הבתר-קרחונית וחדירתו לתוך 
עמקים קרתוניים. 

הנוף שמעצבות יריעות-קרח נרחבות הוא בעל תבליט נמוך, 
מתון ומעוגל. ובו רצועות קרקע רחבות ואזורים נרחבים המכוסים 
משקעים קרחוניים. לעתים בולטים בנוף זד, אסגןרים — רכסים 
מתפתלים שארכם עד 100 מ׳. האסקר מורכב ממצבורי בלית 
ממוינת, והתוואי שלו מצטיין באי־התאמתו לטופוגרפיה שהושקע 
עליה. באזורים רבים קברו חק׳ ומשקעיו לחלוטין את התבליט 
הקדם־קרחוני. לאחר נסיגת הק׳ התפתחה מערכח־ניקוז חדשה, 
שונה בדגם ובכיוון. 

האזורים שבשולי ק׳ מאופיינים במישורי סתף־ק" ובימות. 
זרמי-המים היוצאים מהק׳ משופעים בסעונת. ההשקעה הניכרת של 
הטעונת גורמת להתפצלות הזרימה לזרועות, בדגם־ניקוז אפייני 
של עמק־פזרות. ימות ק' נוצת ע״י מי הפשרת ק׳ שנחסמו 
ע״י מורנות, דוגמת הימות הגדולות (ע״ע), או שנצטברו בחלקי 
עמק שהועמקו ע״י ק" (בהרי־האלפים ועוד) ובשקערוריות שבאזורי 
השקעת סחף־ק׳, רוב הימות ממוצא ק׳ הן צורות־מעבר: הן מתמלאות 
למהירות בסחף. או שמימיחן מתנקזים עקב התחתיות דרך המחסום 
שיצרן (וע״ע אגם). 

האזורים שבשולי ק׳ חשופים מצומח, ושכיחות בהם רוחות 
חזקות בשל מסות הקרח; משום־בך מהווים אזורים אלה סקור 
למשקע׳ לס (ע״ע) רבים. הרוחות מסיעות את הטין והחרסיח 



!27 


קרחון — קרטה 


128 


מאזורים אלה למרחקים ניכרים. אזורי קווי-הרוחב הבינוניים בחצי 
כדה״א הצפוני מכוסים שכבות עבות של לס שמקורו באזורים 
שבשולי הק". 

השפעה גאומורפולוגיח חשובה נודעת להצטברות הקרת ופחיתתו. 
השינויים בבמות הקרח גוררים תמורות אוסטטיות ואיזוטטטיות 
(ע״ע אוססטיזם; איזוסטזה). התמורות האום ס סיות — עליית 
או ירידת מפלס פני הימים בעולם — נובעות משינויים החלים 
בנפח המים באוקיאנוס עקב הפשרת ק" או התפתחותם. תפורות 
איזוטטטיות — שקיעתם או חתרוממותם של חלקים בקרום 
כדה״א — נגרמות עקב השתנות עומס הקרח (שעביו מגיע ליותר 
מ 1,000 ם׳ ביריעות ק׳). הצטברות קרח גורמת לשקיעת היבשת 
מתחתיו. ואילו הססתו והסרת הלחץ — להתרוממות כדוגמת 
סקנדינויה (ע״ע, עם׳ 480/1 ). שקיעת איזור מסוים מתחת למעטה 
הקרח מלווה בד״ב התרוממות איזור אחר. באפריקה הצפונית 
(ע״ע, עם , 226 ) שקעו האזורים הצפוניים תחת הק' שביסה אותם 
ברביעון. ובאותה עת התרוממו האזורים הדרומיים. עם נסיגת הק׳ 
התרוממו האזורים הצפוניים, והאזורים הדרומיים שקעו. שיעור 
התמורה הזאת נמוך. התמורה האיזוסטטית עדיין נמשכת בכל 
האזורים שהשתחררו ממעמסת ק" שביסום בתקופת הקרח האחרונה 
ושהפשירו לפני 7,000 — 10,000 שנה. 

לתמורות האיזוסטטיות והאוסטטיות נודעת חשיבות גאופור- 
פולוגית כלל-עולמית בגלל השפעתן על בסים הסחיפה (ע״ע סחיפה, 
עמ׳ 631 ; נהר, עמי 869 ). 

תמ׳ז כרך ד, עמי 221/2 ! כרך יי, עט׳ 35/6 . 
וע״ע קרח, תקופות דר! ארקטיס, ארקטיקה! אנטארקטים, 
אנטארקטיקה. 

/ 0 ז*!קתג/;!ק 1 1 ו; 1 ; 1 דז 1 > 51 .' 1 ; 1960 ,; 71 !;״!','), 51 . 0 

; 1964 ,(;!!!; 111 . 11 ׳,;ס , 1 ו.!,י; 0 1:1111 ! ו 101 !ב 1 ;מ 3 ז'ד) 11:1-111 

":- 011111 11:1111 ■::׳:'! 1:1-1 01111-1111 .]!! 1111 . 61 .ה 5 > - . 0 

; 1969 ,! €1051/7 / 0 ) 711 ,תסצזי^ב? .ה . 5 . 7 \\ ; 1968 ,׳( 010£ !/# 

€100101 051 ? / 0 ? 51114 £1001 1010 /? 4 €00x101 .ז׳ .! 

.£ .\ 2 ; 1971 ,? €6010% ? 101017101 !() 11111:, €1051/11 0x4 ? .ז . 11 ;( 1971 
. 1975 , 5001 14040171 150 4£55: 471/1(711 0x4 

ג , . ם. ג׳. 

קן־ט, יסודות, ע״ע יסודות קרט, 

קרטה (יפנית: קרה — ריק, טה—יד), דרך התנהגות, או תורת 
לחימה, שבה מתגוננים ותוקפים באמצעות הידיים והרגליים 
בלבד, בד״כ ללא אפצעי־עזר. 

שיטת הק׳ המקובלת היום היא צירוף של אופו הלחימה שהיה 
נהוג באוקינאווה, ושל שיטות סיניות עתיקות שנקראו קמפו, או 
קין פו, ואשר תחילתן, כנראה, בהוראת תורת הזן (ע״ע) בסין 
(במאות ה 6 —ה 5 לפטה״נ). מפיץ תורת הזן חיפש שיטת אימון 



כמד, מצורות־ויפוד עו חשימרט ניד וכונו ופגיעה 


גופני לשם חיזוק רוחם, נפשם וגופם של 
תלמידיו. שיטה זו תוארה במפר "אקין 
קיו" ("ספר לפיתוח ולחיזוק הגוף") ושי¬ 
משה את מנזר שאוליז (שורין) ג׳י, ש¬ 
היה ביה״ס הראשון לק , . משיטות הלחי¬ 
מה של נזירי שאולין נגזרו שיטות הלחי¬ 
מה המיניות בידיים ריקות— קמפו וקון 
פו. לשיטות אלו שני זרמים עיקריים: 

בצפון סין — אסכולת שאולין — תנועות 
זריזות ודינמיות מאד! בדרום טין — 

אסכולת שורי (שוקרי) — תנועות 
מאופקות בעלות עצמה רבה וכן ניידות 
גופנית כבדה. 

איי אוקינאווה היו במאות ה 15 —ה 16 בשליטת אבירים יפניים 
שאסרו על תושבי המקום שימוש בנשק מכל סוג שהוא. איסור זה 
המריץ את שיפור ידע הלחימה בידיים ריקות נגד השליטים■ החמו¬ 
שים. התפתחה שיטה יעילה־ביוחר שכונתה אח״כ אוקינאווה־טה. 
עם התפשטות התרבות הסינית הגיעו לאוקינאווה בעלי ידע באמנויות 
הקמפו. ומצירוף השיטות התפתח באיים הק', אמנות לחימה שעלתה 
בעצמתה על כל קודמותיה. הק׳ מנצל את מרבית איברי הגוף — 
האגרוף, כפות הידיים והרגליים, המרפקים, הזרועות והרגליים. 
תנועות הקרב, המשמשות לאימון, מחקות את תנועות השימוש 
בכלי־נשק. 

בהעדר כלי־נשק מקובלים פיתחו ילידי אוקינאווה גם את השימוש 
בכלי־עבודה בנשק יעיל, ביניהם: מקל־״בו", מגל, שרשרות, 



סצגרות העסידה הישדומות 
כקוטר 



סיסי!: התקפה אפייגית; בע־טת־צר בקפיצה. 

ס׳שטאל: הגנה והתקפה כעסידה . כעיטת-צד בשפת כף״הרג 5 החיצונה 


"נונצ׳קו" — מחבט דגנים, "טונפח" ו״סי". כלים אלה הפכו לאמצעי 
התגוננות יעילים, ומשמשים גם כיום ככלי אימון למתאמנים בק׳. 

תכניות־אימונים לק׳(שנלמד בסתר וסודותיו לא פורסמו ברבים) 
שופרו בסהלד המאה ה 18 , והן נלמדות גם כיום. הידועה ביניהן היא 
קושוקון הסיני (קושנקו), שמבנה תרגילי־הקטה (ו" להלן) שלה 
("קנקוי) מוכר היום כתרגיל אימון מרשים וחשוב-ביותר בק׳. 
באמצע המאה ה 19 נודעו מצומורה, אזטו ואיטופו כמומחי ק׳. 
תלמידי שני האחרונים העמידו את מוסדי 5 השיטות החשובות 
כיום: שוטו_קן, שיטוריו, גוז׳וריו, ודודיו ושוטוקי, הנכללות בשתי 
אסכולות־הימוד שנזכרו, שאולין ושורי. מבסס שיטת שוטוקן היה 
צ׳יצין פונקושי, שנתן דחיפה עצומה להפצת הק׳ סאוקינאווה 
ליפן ולעולם כולו. את שיטות ודוריו ושוטוקי פיתחו תלמידיו. 
באחדו את תבונת שתי האסכולות יצר פונקושי (במפנה המאות 
ה 19 —ה 20 ) תכנית אחת, שנועדה לשפר את התכונות האסייניות 
הטבעיות ללוחם: הגדול, החזק והכבד יהיה זריז-יותר ומהיר! 
הזריז, הקל והמהיר יהיה גם כבד וחזק יותר. בשנות ד, 20 של 
המאה ה 20 נסע ליפן להדגים את שיטתו, ונשאר שם. ב 1956 שלח 
פחנקושי את תלמידו, צוטומו אושימה, לאה״ב. הוא יסד בי״ם לק' 






129 


קר:ד! 


130 



בקליפורניה, ואח״ב בצרפת. משלהי שנות ה 60 ם 1 על גם בישראל 
בי״ס לק׳ לפי עקרונות פונקושי. 

הק׳ מפתח זריזות ונמישות לשם שיפור יכולת התחמקות סקסית 
ומעבר לזינוקי-תקיפה בעלי יעילות רבה. יכולת זו משיגים ב 3 
שלבי־לימוד עיקריים: 

1 ) ק י ה ו ן — לימוד תנועות ותנוחות־לחימה של איברי הגוף, 
שעיקר! התנגשות מהירה. נגיעות חדות וקצרות והתנתקות מהיריב 
לשם ביצוע מדויק בעצמה ובמהירות ותוף שמירה על שיווי-משקל. 
הרגליים משמשות להתקפה ולהגנה לפנים, לצדדים ולאחור. 
ותנועותיהן — בקו ישר. בסיבוב ובתנועות פיתול. הידיים משמשות 
לפגיעה, הסטה, דקירה, שיסוף, פריקה, גרירה, סחרור, משיכה, 
פיתול ועוד. אין הידיים משמשות לאחיזה, אלא כמלקהיים או באנקול 
למשיכה. בעבר נהוגה היתה הקשחת השרירים ועור הידיים 
והרגליים, באמצעות הבסות בעצמים קשים. עד לאיבוד תחושת 
הכאב ולהיווצרות שכבת עור עבה. שהוסיפה לעצמת ההבסה. 

מלבד לימוד האפשרויות הרבות לתנועות הגוף ולצורות העימות 
שהאדם מסוגל לבצע, משמש הקיהון מסגרת חמורה שבה נלמדים 
גם קשב, ריכוז, ציות, שקט ושליטה במערכות־תפקוד גופניות, כדי 
לסגל הבחנה מוקדמת ככל־האפשר של אופן־הלהימה של היריב. 

2 ) ק ט ה — ביים מתקדם להתמודדות. כאן נלמדים תרגילי־ 
קרב (קטלת) נגד יריבים דמיוניים אחדים, המתוכננים במסלול 
קבוע־מראש. מתכנני הקטות השונות היו לסודי־נסיון בלחימה 
לחיים ולמוות. נסיונם, כושר הסתכלותם ותבונת הבחנתם עמדו 
להם בתכנון הקטות כחומר לימודי עשיר, המגביר את ההתנסות 
בתרגול תחת להץ קשיים גופניים, מאמץ ועייפות, ומקנה התנסות 
— שהיא למעשה כל התורה כולה. 

3 ) קומיטה — אמצעי אחרון, המאחד את הידע הבסיסי 
הטכני והטקטי לשימוש במגע ישיר. היריבים מפעילים את יכלתם 
באופן מוגבל או חפשי. בלא שיפגעו בגוף היריב. עליהם להפעיל 
עצמה גבוהה ומיומנות מסובכת כדי ללמוד לשלוט על בלימת 
ההתקפה במרחק ובזמן הרצוי, קרוב ככל־האפשר לנוף היריב. 
בדיו־אימון זו מסתגלים המתמודדים לפתח פעילות חריפה־ביותר 
(המסוגלת לחסל את היריב) ללא פגיעה, תוד השתחררות מחוקים 
מלאכותיים — וכך לפתח את זהירותם, מצד שני מחייב אי־חפגיעה, 
או שימוש זהיר בה. שימוש באמצעים ברורים ומשכנעים אחרים: 


הפתעה, זריזות, עיתוי והבחנה רגישים־ביותר, וכן הכרה יסודית 
של נקודוח־התורפה בגוף. לכן מהווים תרגילים אלה שדה-אימונים 
מעמיק. שהרי פגיעה גופנית מיידית היתה מחסלת כל אפשרות 
לחיפוש אחר פתרונות אחרים, 

ארבעת יסודות העימות הם: 1 ) מיומנות גבוהה! 2 ) טביעת־ 

עין וכושר־עיתוי רגישים־ביותר! 3 ) הכושר לקבוע את מרחק- 
הביטחון בין היריבים: 4 ) יכולת ריכוז עצומה ומיקוד אנרגי של 
כל המרכיבים הגופניים והנפשיים. יסודות אלה חייבים להתקיים 
נם בעת מעברים חריפים בין עייפות לעירנות. רוגע אנרגי ומתח רב 
ושימוש יעיל בגוף תוד שקט נפשי במאמץ וגילויי אומץ־רוח. 

הניצחון בעימות תלוי בהבזק הפעילות וביעילות החסכונית 
האפיינית לק׳, אף שהשיטה נוקטת לעתים טכניקות הלקוחות 
משיטות־התמודדות אחרות. 

הק׳ הוא ממשפחת האמנויות היפניות של לחימה בידיים־ריקות. 

בין האמנויות הידועות האחרות: ג׳ודו, אייקי דו וג׳ו־ג׳יססו (ע״ע). 
ההבדלים ביניהם בולטים בתחילת הלימוד ונעלמים לקראת סופו. 

ק׳ מודרני מלמד את עקרונות הלחימה כמסגרת מתודית, 
שמטרתה שיפור התכונות הגופניות והרוחניות של האדם ואמנות 
השימוש בערכים אנושיים אלה. מטרה אחרת היא שימוש בשיטות- 
לחיפה קרביות להגנה־עצמית. ק׳ הוא נם ענף ספורטיויי תחרותי. 

בעימות יש משום התרחשות אמיתית של קיום, שהרי בעה״ה 
והאדם מצויים כל חייהם בלהצי־עימות בלתי־פוסקים. היכולת 
להתמיד ולעמוד בהתמודדות מקנים להם את זכות קיומם. הק׳ 
תמצת את נסיון העימות ההכרתי והתת־הכרתי למסגרת ברורה 
של ערכים ויסודוח־קיום — תבונת החירות בדרך הלחימה. 

בקי נהוגה הענקת דרגות בהתאם למומחיות. צבע חגורת- 
התלבושת מסמל את הדרגה: מתחילים — הגורה לבנה: מתקדמים 
— חגורה חומה: מומחים — חגורה שהודה. בתוך שלוש הקטגוריות 
נהוגות גם חלוקות פנימיות, המסמלות דרגות שונות של התפתחות 
פיסית ורוחנית. לאחרונה, לאחר שהדר חק׳ לארצות המערב, 
התפתח ספורט הק־ ואף נערכות תחרויות. הניקוד לקביעת 
המנצחים מתחשב בדרגת המגע, באזורי־הפגיעה וכד׳. ספורט הק׳ 
הוא פופולרי והונהג גם בתחרויות בי״ל. 

■ 0111 ■*' 7 1 ><ז 0 .א , 5 וו 1 ג^ . 11 ; 1967 , 010 ( 1 ? 77/1 , 1-11311 ( 1 ,ק 

. 1968 , 13 * 110 

ם. יד--מ. גג. 



צורות עישנת שונות כהרטה 







1 י 1 

קךטונךסיה(פיוו׳ 5 תזק 0 *— גליו! כתוב. מפה — לצייר). 

עריכתן, עיבודו והדפסתן של מפות גאוגרפיות במובן הרחב. 

מפד, היא תיאור מישורי, מוקטן. מכוון, בר־מדידה וסכמאטי (שתי 
התכונות האחרונות מבדילות בינה ובין תצלום־אוויר) של פני־הארץ 
או חלק מהם, של תופעות המצויות מתחת לפני־הארץ (מפות גאו- 
לוגיות) או מעליהם (מפות אקלים) ושל גרמי-שמים או השמים 
בשלמותם. התיאור דלהלן מתייחס בעיקרו לק׳ הטרסטרית (של 
כדה״א). בניגוד לתצלום האווירי המתאר את הנראה, מתארת המפה 
בעיקר את הידוע, 

מבחינים בין מפות פיסיות, לרבות המפות הטופוגרפיות, לבין 
מפות נושאיות (תמאטיות). שתיהן כאחת מבוססות על חק׳ המתמ¬ 
טית. שעיקרה הפיכת המשטח החלת־ממדי של פני כדה״א למשטח 
דו־ממדי, הוא מישור המפה. לשם כך יש לתאר את מקומה של כל 
נקודה מרחבית (המתוארת ע״י זוג קואורדינטות כדוריות — אורן 
ורוחב — וכן ע״י גבהה מעפה״י) ע״י נקודה במישור המפה. 

הטרנספורמציות המשמשות להעברה מן הכדור למישור מכונות 
ה ט ל י ם (!ססודסחמין קני") או הסלוח (ע״ע הטלה). פעולת ההטלה 
אינה ניחנת לביצוע תוך שמירה על היחסים הגאומטריים. היא יוצרת 
עיוותי אורך, כיוון ושטח (בהטל אחד ניחן למנוע לכל היותר שניים 
מבין סוגי העיוותים הנ״ל). מכאן, שאמינות שטח ואמינות זווית או 
צורה אינן נשמרות גם יחד. מספרם של ההטלים בק' מגיע לעשרות 
רבות מאחר שהטלים שונים מתאימים למטרות מפות שונות. ניתן 
להבחין בין השלים אמיתיים ובין הסלים מוסכמים. בהטלים אמי¬ 
תיים מטילים את פני כדה׳ , א על מעטפת גליל (הטלים גליליים) 
או על מעטפת חרוט (הסלים חרוטיים), הנפרשת במישור ומשמשת 
מפה, או ישירות ע״ג מישור (הסלים אזימוטליים). חלקם מתקבל 
בצורה גרפית ע״י שיטות השלכה פרספקסיוויות (ע״ע פרספקטיוה). 


ג!• 

הטלים מוסכמים מתקבלים נצורה חישובית בלבד ובהם נכללים 
רוב ההטלים הקרטוגרפיים, כולל הטל קאסיני-סולדנר (״:״! 0155 
״״ 1 ) 501 ), ששימש למיפוי ישראל, הטל מרקטור (ע״ע). המשמש 
לניווט ימי והטל מרקטור הרחבי, המשמש למיפוי טופוגרפי בין־ 
לאומי. הרשת הגאוגרפית במפה מבטאת את צורת ד,הטל ותכונותיו. 
במפות טופוגרפיות מדפיסים עפ״ר רשת קילומטריח ריבועית לשם 
התמצאות טובה יותר. 

המיפוי הטופוגרפי משבץ בתוך רשת זו את הנקודות וקווי 
המתאר של הנוף, כפי שהוא נראה מן האוויר. מכלול הפרטים (רשת 
הדרכים, יישובים, רשת הנחלים ועוד) שהצגתם הגרפית במפה מתע¬ 
למת מהבדלי גבהם מכונה תכסית (פלאנימטריה). הם מתוארים 
במפה ב 3 סוגי סימנים גרפיים מוסכמים: נקודתיים (כגון מעיין, 
מבנה, עץ בודד), קוויים (כביש, מס״ב, נחל) או שטחיים (חולות, 
שטח עירוני בנוי. מטעים). צורת הסימנים המוסכמים וגדלם אינם 
עומדים בהכרח ביחס קבוע לעצמים המתוארים על־ידם. אולם הם 
ממוקמים במידת דיוק מירבית. טעות המיקום המירבית הפותרת. הן 
בפישור התנסית והן בגובה. נקבעת נד״כ עבור כל מפה בעת 
תכנונה, והיא פונקציה של קנה־המידה, שיטת המיפוי, טיב השטח 
והאמצעים הטכניים העומדים לרשות הממפה. המיפוי הטופוגרפי 
נערך כיום לפי תצלומי אוויר (ע״ע גאודזיה, עמ ׳ 76/7 ). מפות פיסיות 
נקנה־מידה קטן יותר, וכן מפות רקע למפות נושאיות, מתקבלות ע״י 
הקטנת המפות הטופוגרפיות תוך הכללה או הפשטה (גנרליזציה) — 
השמטת פרטים קטנים או בלתי חשובים. הגדלה יחסית של עצמים 
קטנים אך חשובים, החלקת קווים מפותלים, הזזת עצמים וקיבוצם. 

המרכיב השני של המפה הפיסית הוא התבליט — תיאור 
גבהם של עצמים— הן גבהן הגאומטרי של נקודות בדידות (כגון 
נקודות גובה וטריאנגולציה [ע״ע גאודזיה]), המצוין במפה באמצ־ 


קרב גר יה 










133 


קר *וגר!.יה 


1 4 


עות ספרות, והן תיאורן המורפולוגי של צורות רציפות, כגון הרים 
ועמקים, באמצעים גרפיים. התיאור המורפולוגי של התבליט כולל 
שיטות ציוריות־רציפות (כגון הצללה), ושיטות גאומטריות מדידות 
אך בדידות (כגון שיטת קווי הגובה). בשיטת ההצללה מתוארים פני 
הנוף ע״י ציור צללים היפותטיים, הנוצרים כשהנוף מואר מלמעלה 
(הצללה אנכית), או באלכסון. בד״ב מצפון־מערב (הצללה אלכסונית). 
שיטת ההצללה אינה מאפשרת מדידת נבהה של נקודה או שיפועו של 
מדרון, אך היא מספקת תמונת נוף פלסטית יהסית וקלה להבנה. 
שיטת קווי-הגובה מתארת את פני הנוף באמצעות קווים דמיוניים, 
שכ״א מהם מחבר נקודות בגובה שווה מעפה״י. בין קו נובה אחד 
למשנהו קיים רווח אנכי קבוע — כלו׳, הפרש גובה נתון. שיטה זו 
אינה רציפה ולכן אין היא ממחישה דיה את פני הנוף: אולם היא 
מאפשרת מדידת ערכים במפה וכן אינטרפולציה של גבהים ושיפועים 
בין ערכים מדודים, ואף חישוב של נפחים ע״י העבדת קווי חתך 
וקווי ראיה. 

ענף המיפוי השני הוא הק׳ ה נ ו ש א י ת. זו עוסקת בתיאור של 
כל נושא בעל תפוצה גאוגרפית ואינה מתארת את פני־הארץ בלבד. 
נושאי המפות העיקריים הם גאוגדפיים־פיסיים (מון גאולוגיה 
ואקלים), ביוגאוגרפיים (חי וצומח) וגאוגרפיים־אנושיים (בגון 
אוכלוסיה. כלכלה, תחבורה, תיירות, היסטוריה). גם המפות הנוש¬ 
איות מבטאות את תכנן באמצעות הסימנים המוסכמים — נקודתיים, 
קוויים ושטחיים. מבחינים בין שתי קבוצות נושאים עיקריות: 
הנושאים האיכותיים, שבהם המיקום הגאוגרפי במרחב הוא המשתנה 
היחיד של הנושא המסופה, והנושאים הכמותיים, שמלבד מיקומם 
מאפיין אותם מודד כמותי (כגון מספר התושבים לפי יישובים, או 
ערך הייצור החקלאי לפי נפות). לקבוצה זו שייכות המפות הסטטיס¬ 
טיות. נושאים איכותיים וכמותיים כאחד יכולים להיות נקודתיים 
(כגון מספר התושבים לפי יישובים), קוויים (שכיחות נסיעות אוטו¬ 
בוסים בקווים בין־עירוניים) ושטחיים (ערך הייצור החקלאי לפי 
נפות). אמצעי־העזר הגרפיים לביטוי נושאים כמותיים הם רבים. 
כללית יכול נושא נקודתי להיות מיוצג ע״י צורתו, ?דלו, צבעו 
וחלוקתו הפנימית של הסימן; נושא נקודתי מתייחס אפוא לנקודה 
מסוימת, אך הסימן הגרפי המייצג אותו אינו בהכרח נקודה, אלא 
יכול להיות מעגל. דיאגרמה מעגליה, שושנת־רוחות ובר. נושא קווי 
מיוצג ע״י רוחב הקו, צבעו ומהותו (שלם, מקוטע, מנוקד וכר), 
נושא שטחי מתואר ע״י צבע או טכסטורה של סימנים בצורת רשת 
(רססר) המכסה אותו (רשת של נקודות, קווים, סימני עצים למטע 
וכר). שיטת הביטוי הנקודתית־כמותית כוללת את הקרטוגרמה — 
מפה סטטיסטית שבה מיוצג הנושא ע״י סדרת דיאגרמות. בשיטת 
הביטוי הקווית יש להזכיר את קווי השווי (איזאריתמים, איזופלסים) 
— קווים המחברים נקודות שבהן ערד הנושא הוא שווה (קווי גובה. 
איזותרמים וכר). בצורת הביטוי השטחית יש לציין את שיטת הכורו־ 
פלטים — תיאור ערך כמותי כלשהו בצורה הומוגנית ע״פ יחידה 
טריטוריאלית שגבולותיה אינם קווים כמותיים (כגון צפיפות האוב־ 
לוסיה לפי נפוח), וכן את שיטת השכבות — שטחים (צבעוניים) 
המוגבלים ע*י איזאריתמים (כגון במפות של כמויות גשם). 

הרפרודוקציה הקרטוגרפיה מבוצעת כיום בעיקר בשיטות פוטו- 
כימיות (ע״ע צלום) ובהדפסת אופסט (ע״ע דפוס, עם' 941 ). כדי 
שתובטח התאמתם המירבית של הצבעים השונים במפה מרובת- 
צבעים, עפ״ר חורטים את השרטוט של אחד מן הצבעים ביזור שכבה 
אטומה לאור צילום, הנתונה ע״ג גליון פלסטי עמיד בשינויי לחות 
וטמפרטורה. השרטוט המתקבל הוא תשליל (נגטיוו) שממנו עושים 
לוח־דפוס לאופסט (ישירות או באמצעות פוזיטיוו־ביניים). 

לאחרונה מתפתח המיפוי באמצעות מחשבים. מיפוי זה ניתן 
לביצוע באפנים שונים: 1 ) הדפסת מפות של סימני אותיות וםפר(ת 
באמצעות מרפסת של המחשב 21 ) שרטוט אוטומטי בתווין (־ 1 :בו 1 ״ 1 <]) 



המונהה ע״י המחשב, הן בעפרון או בעם והן ע״י צילום הקו ישירות 
ע״ג פילם או תריטחו ע״ג גליון פלסטי; 3 ) צילום אוטומטי של סימ¬ 
נים קרטוגרפיים־גקודתיים במכונת פידור צילומית (זסזזסוסזסלק) 
נהוגת מחשב: 4 ) "שרטוט" בשפופרת קתודית. במיפוי נושאים 
איכותיים נמסרים הנתונים למחשב בצורת זוגות של קואורדינטות, 
ובנושאים כמותיים נוספים על אלה הערכים הכמותיים המתאימים. 
המיפוי במחשב מאפשר עיבוד אינטגראלי של נתינים סטטיסטיים 
גלמיים, איתור ושרטוט מהיר ושינוי אוטומטי של קנה-המירה וההטל. 

המפות הקדומות ביותר שנתגלו צוירו ע״י הבבלים ( 2,300 
לפסה״נ) ע״ג לוחות טין. הבבלים. המצרים ואחרים הכינו מפות 
מקומיות לצרכים מעשיים שונים (כגון חלוקת קרקעות). או מפות 
המבטאות באופן גרפי השקפת־עולם (תמי של מפת־עולם בבלית מן 
המאה ה 5 לפסה״ג, ע״ע בבל. ענו 549 ). את ראשית הק׳ מייהטים 
ליוונים שביססו את המיפוי על ידע גאוגרפי, שנאסף במסעות־מחקר 




135 


קד שוגים יה — קר צ ץ 


136 


(הרודוטום [ע״ע] ואחרים), ועל מדידות מתמטיות ראסטרונומיות. 
התפתחות י׳ק' קשורה מאז בקורות הגילויים והמחקרים ובהצטברות 
הידע הגאוגרפי (לדיון מפורט ע״ע גאוגרפיה, עמ׳ 43 — 67 ) . מרקטור 
(ע״ע) היה הראשון שכינה ספר־מפות בשם ״א ט ל ס״ (ע״ע), ע״ש 
הדמות המיתולוגית הנושאת על שכמה את כדה״א. ה״אטלם" שחיבר 

( 1€3 ז 1110 ^ 111 צות 1 £111103£ 3 ־ 1021 ־ 00311 £־\ 51 1135 .^ 7 ) י״ל בשנים 1588 — 

1595 , אך כאטלס שיטתי ראשון נחשב מגםעומזשי!׳ 18 לז 0 מזנ״:ז 03 ! 71 , 
שהוכן ( 1570 ) בידי א. אורטלס (ע״ע). על מפוח ארץ־ישראל, ע״ע, 
עמ ׳ 1170-1160 . 

אטלס ישראל, תשט״ז—תשב״ד (י' המדור ״קרטוגרפיה״); פ. יואלי, 
היטלי מפות. 1969 ; הנ״ל, תיאור פני הארץ על מפות, 1970 ; 

/ 0 ?■ #11101 ,¥י 0 ז 8 ו. 8 .. 1 ; 1950 ,*!(ס)) £ה! 1 €^ 11 ס\ 06 , 11111101 .' 1 
,ז^ז 60 תז^ .£ ; 7 — 1965 , ) $$11011 !£ 16 ^ 56011010 .מ 11 ע 0 • 1 : 1964 
. 1 />ו 1 ג>ת 3 ז 0 ו בלאט׳ ב! 5 ט 1 ז 03 ), מצפון 
לגרנובל. קהילת הנזירים הסגפנית והמהבודדת, שהתמסרה להיי 
הגות ותפילה ונאבקה באקלים הקשה של המקום. נקלעה למשבר 
רציני עם יציאת בתנו לאיטליה. המקום נעזב לזמן מה רב 1100 
הוקמה הקהילה מחדש ע״י לאנדיאן (״ 1111 >חנ. 1 ). עם ייסוד מנזר 
קרטוזיאני חדש בקלבריה, גם כן בידי ברונו, נתרבו והלכו קהילות 
מקדר הק ׳ ברהבי אירופה, בעיקר באנגליה ובספרד. אולם. רק 
ב 1127 זכו הק׳ לתקנון שחיבר אב־המנזר גיגו ( 011180 ), בעיקר 
ע״פ מנהגי המנזר ( 0:111111165 ו 51 ח 00 ). לתקנו! זה נוספו בהזדמנויות 
שונות החלסות האסיפות הכלליות שכונסו יחדיו בעת פרסום 
ה 010 ־ €011 ב־סא ב 1581 . 

האסיפה הכללית המתכנסת מדי שנתיים בשארטרז היא הסמכות 
העליונה במסדר ומורכבת מראשי המנות□ ומחברי קהילת שארטרז. 
אב־המנזר, הנבחר רק ע״י חברי המנזר, הוא הסמכות הקובעת 
בענייני הקהילה בתקופה שביו כינוס האסיפות הכלליות. עם קהילת 
הנזירים נפנים שני סוגים: נזירים שרובם הגדול מופסד אה״כ 
לכמורה והמקדישים את כל חייהם להתבודדות, הגות ותפילה. ואחי 
הקהילו, המחלקים את חייהם בין התבודדות ותפילה וביו עבודה 
וטיפוח המנזר. 

תולדות הק' חסרים אירועים מיוחדים. במרוצת המאה ד, 13 הוצאו 
הק׳ מהחום פמכותם של הבישופים. הם סבלו אבירות רבות בימי 
המגפה השחורה (ע״ע דבר), ובעת הסכיזמה הגדולה (ע״ע) נתפלג 
המסדר לשניים, פילוג שבא לקצו עם התפטרות שני הגנרלים 
( 1409 ). בד״ב הושפעו הק׳ פחות ממסדרי נזירים אחרים מירידת 
הנזירות בשלהי יד,"ב. הק' ירעו רדיפות קשות בימי הרפורמציה 
ובמיוחד בעת המהפכה הצרפתית. כשנושלו ממרבית נכסיהם, לרבות 
מנזר האם. רק ב 1940 שבו הק׳ לשארסרז. ב 1965 היו לק־ 27 
מנזרים בארצות שונות. ובהם 560 נזירים ו 143 נזירות. 

0100/16 £0 , 315 ) 13001 .א . 0 ; 1957 ,־>//-/ 511011 7/10 ,וזס)ז 40 ג , 7 
. 1964 .) 

י. רס. 

קרטון, ע״ע גיר. 

ל|ךטו 1 'נה ( 013 * 3 >ז €3 ), עיר־נמל במחוז מורסיה (ע״ע). דרום- 
מזרח ספרד, לחוף היסה״ת, בשולי מפרץ רחב־ידים, 

שבפתחו החיצון האי אסקומבררה (ב־סזלססססעז): 146,904 תוש׳ 
(מפקד 1970 ). בק׳ בסיס ימי של הצי הספרדי. ק׳ שוכנת בקרבת 
מכרות עשירים של עופרת, כסף, פלדה, אבץ. ברזל, נחושת 
וגפרית, והנמל משמש בעיקר ליצוא אוצרות-טבע אלה בצורה 


גלמים או מעובדת. מק־ מייצאים גם פירות יבשים, מלונים, אפונה 
וגומא ספרדי (ססנקגס). ק , משמשת מרכז לאיזור חקלאי פורה. 
ומפעלי־התעשיה שבה מעבדים ומייצרים מתכות, כימיקלים, דשנים, 
גופא ספרדי וזכוכית. כן מצויים בקרבתה מספנות גדולות (צבאיות 
ואזרחיות) ובתי־זיקוק. בתחום העיר נשתמרו שרידי ארמון וחומה 
מהמאה ה 12 , שנבנו על יסודות רומיים. 

היסטוריה. ק׳ נוסדה ב 227 לפסדדנ בעיר בידי עזרובעל. 
כבסיס להשתלטות קרתגו על ספרד: קודם היה במקום יישוב איברי 
(ע״ע איברים, עמ ׳ 612 ), עזרובעל קרא לה קרת-חדשת (קדחדשון). 
ע״ש הבירה האפריקנית. בסביבות העיר היו מכרות כסף וזהב 
חשובים. חשיבות צבאית רבה היתה לכיבוש קי בידי פקיפיו (ע״ע, 
[ 4 |) אפריקנום ב 209 , בעת שחנה הניבעל באיטליה. בפי הרומאים 
נקראה העיר 0 * 030113 ביוסא ("קרתגו החדשה"), והיא שגשגה 
בימי שלסונם. ב 400 בערד היתד, למושב של הגמון. ב 425 הרסוה 
הוונדלים. ב 534 נפלה לידי הביזנסים וב 624 כבשוה הוויוינזתיס. 
ב 711 נכבשה ק׳ בידי הערבים, והם הקימו בה נסיכות עצמאית. 
זו נהרסה בירי פרננדו מקסטיליה ( 1243 ), אד חזרה לידי המוסלמים 
ונכבשה סופית ב 1269 , בידי ורימה ז מארגון. במאה ה 16 בנה 
פליפה 11 בק׳ נמל צבאי גדול. ב 1706/7 היחד, בשלטוז האנגלים, 
ב 1873 פרץ בקי פרד פדרליסטי (ע״ע ספרר, עט' 370 ) ובמלחמת־ 
האזרחים ( 1936/9 ) שימש הנמל בסיס ימי של הרפובליקנים. 

קרטיה, דק— ■ 1 ־ 0301 מסף:!־[ — ( 1491 — 1557 ), ימאי צרפה׳, 
מראשוני חוקרי החוף של אמריקה הצפונית. ב 1534 מינהו 
פתסוא 1 (ע״ע). מלד צרפת. לראש משלחת, שמטרתה היתד, לגלות 
בארצות הצפון אוצרות-טבע ו״מעבר צפוני־פערבי" לאסיה (ע״ע 
ספנות, עמ׳ 249 ). ק׳ ערר 3 מסעות (בשנים 1534 — 1543 ), שבהם 
גילה וחקר את חופי מפרץ סינט־לורנס (ע״ע). במעלה הנהר סינס־ 
לורנס הגיע עד האשרות שליד הכפר הוצ׳לאגה — חיום מקומה של 
מונטריאול (ע״ע) — שהיה מיושב באינדיאנים אירוקזים (ע״ע). 
ב 1534 הכריז ק׳ בכף גאספה (קויבק) על שלטון צרפת במקום. 
המשלחת שיצאה לשם ב 1541 נועדה לכונן במקום מושבה צרפתית. 
ואולם, אי מציאת המעבר הנכסף לאסיה וההברות התקוות בדבר 
עשרה של הארץ גרמו לצרפת לחדול זמן־מה מלהתעניין 
באמור. 

?]רמץ (ת״במ!). חלבון המצוי בשיער, צמר, נוצות. צפרניים, 
קרניים ופרסות. לק , מבנה סיבי המיוצב ע״י צילוב-בדרגה־ 

גבוהה של קשרים דיסולפידיים המשתתפים במבנה הראשוני, ושל 
גשרי־מימן בין שרשרות פוליפפסיריות סמוכות המשתתפים במבנה 
השניוני (ע״ע פרוסאינים). הק' מכיל את כל החומצות האמיניות 
הרגילות, והוא שונה טוזלבונים סיביים אחרים בתכולת הציסטין 
הגבוהה שלו. 

רוב סוגי הק', מלבד הסוג המופיע בנוצות, יוצרים מבנה 0 ׳ 
תופעה זו מוסברת בהעדפת קשרי״מימן בתיד שרשרת פוליפפסירית 
בודדה על יצירת קשרי־מימו בין קבוצות פפטיריות בשרשרות 
שונות. מקורה של עדיפות זו בשכיחות הגבוהה של חומצות אמיניות 
בעלות שרשרת־צדדית גדולה. 

תכונות אפייניות לק׳ הן: א) מיעוט מסיסות במים. כולל תסיסות 
מימיות של מלחים, המרים הידרוטרופ״ם, חומצות ובסיסים מהולים 
בטמפרטורות הקרובות ל ״ 25 . אי־מסיסות זו מקורה בדרגת הצילוב־ 
הגבוה של החלבון. ומריבוי גשרי־הסימז הנוצרים ע״י השרשרות 
הצדדיות הפולאריות של הסרין, ארגינין, סדיאונין, חומצה גלוסאמיח 
וחומצה אספרסית. שחלקן רב במבנה החלבון; ב) עמידות גבוהה 
בפני הידרוליזה בנוכחות חומצות. בסיסים ואנזימים פרוטאוליטיים: 
ג) מסיסות בנוכחות המרים המסוגלים לנתק קשרים דיסולפידיים. 
הק׳ משמש לציפוי גלולות לשימוש רפואי. ציפוי זה מקנה להן 




137 


קרטין — קרפזם 


138 


עמידות בפני מיצי־הקיבה החומציים ומאפשר את המסחן במעיים, 
שהסביבה בהם בסיסית. 

0714 ,* 051110 ^* €01 , 71 8110 .)סס 7 116 "! ,מסזע^מט.! .ין .מ — 1 ) 21 '^ . 1 ־ 1 .זגג 

,( 297 ■— 243 ,ץע 5 ! 1 דו^ 051 יווטזסזי! תו :>״ 3 ׳\ 1 )\נ) .£/ ) 1/1 }ס 1161 ) 6 ^ 7-0 ? 

. 1954 

קךטיניזם (מ״מתמס), כינוי לצורה המולדת של תת-פעילות, 
או חופר פעילות. של בלוטת התריס. את הכינוי לתופעה 
קלינית זו טבע פרצלסוס (ע״ע) במאה ה 16 . ק׳ וגם פיבסאדפה 
(ע״ע הפרשה פנימית, עם־ 121/2 ) הם גילויים של חוסר או תת־ 
פעילות של בלוטת התרים. אהד הסימנים החשובים־ביותר של הק' 
היא אגירה של נוזלים ושל מלח (כלוריד הנתרן) במרחבים הבין- 
תאיים, וידידה ניכרת של נפח הדם. לעור הגוף מראה מתוח ותפוח, 
הנובע פאגירתו בעור של חלבון מיוחד — הפוקופרוטאין. בין 
הסימנים האפייניים האחרים לק' האטה ניכרת בהתפתחות השכלית, 
ומשום כך משמש המונח "קרטך בשפות אחדות שם־נרדף למפגר־ 
בשכלו מכל סיבה שהיא. — על הסיבות לק' ועל הטיפול האפשרי 
בד, ע״ע תריס, בלוטת ה-! הפרשה פנימית! חלוף המרים. 

קו״טיקון ( 1 > 10 ז־? 0115 ־ 130 ־ 0 ) , התקופה השלישית והאחרונה 
במסוזואיקון (עידן החיים התיכון). משך זפנה כ 76 מיליון 
שנה, מסוף היורה (ע״ע) עד לתחילת השלישון (ע״ע). שמה ננזר 
פן השורש הלאטיני של הפלה קירטון (ע״ע גיר), שהוא סלע גירי 
לבן ופריך, השכיח מאד במחצית השניה של תקופה זו. 

בעולם החי של הק׳ שולטים האמוניטים בים (ע״ע). ואילו 
ביבשה שולטים הדינוסאורים (ע״ע). קבוצות אלה ואחרות, שבבר 
היו קיימות ביורה, נכחדו בסוף הק׳ ופינו את מקומן לקבוצות בעה״ה 
האחרות של הקנוזואיקרן (עידן החיים החדשים). שונה התפתחות 
החריריות (ע״ע) הפלאגקטוניות. הללו מופיעות לראשונה במשך 
הק׳ ומהוות מרכיב חשוב בסלעים גיריים. החריריות של הק׳ 
אמנם הוחלפו בחריריוח אחרות עם תחילת הקנוזואיקון, אולם שינוי 
זד, איננו מהפכני. גם בעולם הצומח היבשתי לא חלו שינויים ניכרים 
בסוף ר,ק׳. 

בסוף היורה ובתחילת הק' נסוג הים משטחי יבשה רחבים 
שהיו מכוסים במשך היורה. ייתכן שנסיגת־יס זו קשורה לתנועות 
האורוגניות (ע״ע אורוגנזה) הנוואדיות (ע״ש הרי נוואדה) בסוף 
היורה. סלעי המשקע שנוצרו בשלב זה הם גיר, חול וחרסית (ע׳ 
ערכיהם), שאינם שונים במיוחד מאלה של היורה. במשך הק׳ התרחב 
בהדרגה תחום הים עפ״נ היבשות, והתפשטותו הגיפה לשיאה בסוף 
הק׳, בקסותו חלקים רחבים ביותר של אפריקה. אסיה. אירופה 
ואמריקה. עם התפשסות הים השתנה אופי סלעי המשקע מפצלים 
(ע״ע) וחולות לגיר וקירטון. ועפם כמויות קטנות יותר של צר 
ופוספטים (ע , ערכיהם). 

בק׳ העליון ־תחילו התנועות האורוגניות האלפיניות (ע״ש הרי 
האלפים). שעיקרן התרחש מאוחר יותר, בשלישון• באותה עת 
התחילו להיווצר קרקעיות האוקיאנוסים תוך התרחקות היבשות 
זו מזו. למעשה, רק פערבו של האוקיאנוס השקט וחלק ועיר של 
מרכז האוקיאנוס האסלנסי היו קיימים לפני הק' התיכון. רוב הקר¬ 
קעיות של האוקיאנוס האטלנטי. ההודי ומזרח האוקיאנוס השקט 
נוצרו מאז. בר־בבד עם היווצרות חדשה של קרקעיות אוקיאנוסים 
החלו להיעלם קרקעיות של אוקיאנוסים עתיקים (התנועה האורוגנית 
האלפינית). 

מתוך תפוצה גאוגרפיח של מאובני בע״ח ומדידות טמפ׳ באמ¬ 
צעות איזוטופים, מסתבר שהטפס' הממוצעת בק׳ העליון היתד, גבוהה 
ב • 5 —" 10 מן הטמפ׳ הממוצעת ביום. עובדה זו באה לידי ביטוי גם 
בהעדר כיפות קדח בקטבים בק'. הקשרים הסיבתיים בין התנועות 
האורוגניות, היווצרות קרקעית הים. התפשטות תחום הימים עפ״נ 


היבשות. תפוצת סלעי גיר. צור ופוספט והאקלים על פני כדה״א — 
אינם מובנים כל צרכם, 

רוב סלעי ההרים בישראל נוצרו בק׳. הסלעים הקדומים ביותר 
הנחשפים עפ״נ השטח הם אבני־החול המגוונות שבמכתשי הנגב. 
מעליהם בטור הסטרטיגרפי נחשפות השכבות הקשות של אבני גיר 
ודולומיט, הבונות את השלד ההררי של הנגב, יהודה והגליל. פן הק■ 
המאוחד יותר נחשפות בארץ שכבות קידטון לבן, לעתים ביטומני, 
שגופן רך. שכבות צור חום וקשה ופרבצי פוספטים. וע״ע א״י, 
גאולוגיה, עמ׳ 118 , 123 — 125 . 

16 ^ €6010 , 1 ז 1311 ח} 111 [־ 1.31 [ ;* 1960 , 6 ו 1 }) 1 ( 1 ? 0 -ו^ 011 -< 1 > 16 ^ €6010 ,^ 101 קן 4.01 ? 
; 1961 , £12176 ) 1/1 /ס ץ) 10 ! 1 // , 1 ־> 1 חוז!ג 1 .א . 0 ;( 1961 ,)( 01 ) 0/811 * 8170111110 
. 14 . 8 ; 1962 , 1-11 06010 1601 ) 11110 ? / 0 ,׳.י 110 א 21 זז 5 . 1 \ •יא 

. 1971 , 1/1 ) £8 1/16 / 0 * 110 וו 01 י £1 נ חט 1 :זב 13 .״ 1 . 011-8 ( 1 
ר. פר. 

_קך 5 ל, _קףטלים, ע״ע טלסט. 

.קלט[, אלי ?'לף - ת 3 ״ 03 1 ( 9 ־ 05 [ ־ £11 — ( 1869 — 1951 ), 
מתמטיקאי צרפתי. ק' למד ב ־ז 11 ־ 1 ז־ק 1 ! 5 ־!!:תזזסא ־ 01 ־£־ 

(ע״ע סריס, עס׳ 236 ), וב 1894 מונה למרצה באוניברסיטת מונפליה. 
ב 1896 עבר לאוניברסיטת ליון, וב 1912 — לסורבון. 

ק־ חקר בעיקר את חבודות-לי (ע״ע חבורה! מ. ס. לי) ואת 
השלכותיהן בגאומטריה ובמשוואות דיפרנציאליות, ופיתח את התורה 
של מבנה חבורות רציפות ושימושיהן בפיסיקה. כן תרם תרופה 
חשובה לתורה הכללית של אלגבראות-לי. ק׳ גילה גם את הספינורים 
— סנסורים (ע״ע) המשמשים להצגה דו־פפדית של תנועה סיבובית 
בפרחב התלת-פמדי. 

חשיבות מחקריו הוכרה רק בסוף ימיו. ק׳ פונה לחבר באקדמיה 
הצרפתית למדעים ובחברה המלכותית הבריטית. הוא פרסם כ 200 
מאסרים. מפרסומיו החשובים: ־ 0 5 ־ 5030 ־ 5 ־ 0 ־!־ 1 ־ 1 ־ 01 ־ 0 £3 
"־!ס־"־■)) (״הגאופטריה של מרחבי רימל), 1925 ! ־ 1 ־ 0 ־ 171 " ב£ 
5 ־־ 5 ! 31 ־־ 1 ־־א 5 ־־ 3 ק 5 ־ 5 ־ 0 ז־ 1115 ־ 1 ־ 1 ־ 0 ־ 5 ־ק! 01 ־§ 5 ־ 0 ("תורת החבורות 

הרציפות ומרחבים מוכללים״), 1935 . 

קלטם (־ף־סססז), בן טימוקדסס, מפלוס, קיליקיה ( 180 — 145 
לפסה״ג), מדקדק הלניסטי. מנהלה הראשון של הספריה 
בפרגמון ופרשן נודע של יצירות הומרוס, הטיודוס, אוריפידס, 
אריסטופאנס ואראטוס. ידיעותינו על כתביו דלות, ק' ביקר ברומא 
בשליחות מלך פרגמון (כנראה ב 169 ), והרצאותיו שם עוררו עניין 
רב והמריצו את המחקר הפילולוגי ואת הביקורת הרומית. ק׳ קיבל 
את ההשקפה הסטואית שהספרות היא חיקוי הדברים האלוהיים 
והאנושיים ולפיכך חייבת להיות לה מגמה לימודית. בחיפוש משמ¬ 
עויות מעבר להבנה המילולית של הטכסט נקט פרשנות אלגורית. 
את האלים פירש ככוחות-טבע, ובחומרוס השתדל למצוא סימוכין 
לתפונת־עולם סטואית (לפשל, כדוריות הארץ והעולם), אפילו במחיר 
של תיקוני-גירסה מגוחכים. ביקרתו על אסכולת אלכסנדריה, על 
התוקף המוגבל של כללי ד,"אנאלוגיה" שנקטה ועל עיוות העובדות 
הלשוניות כדי להתאימן לתאודיה היתד, מוצדקת במידה רבה. אע״ס 
שאסכולת פרגפון עצמה לא תמיד נצמדה לעובדות השפה. 

קרטס (־ףזמזא), בן אסקונדאס. מתגי (בעדך 365 — 285 לפסה״נ), 
פילוסוף קיני, מתלמידי דיוגנס מסינופי (ע״ע). כשקיבל על 
עצפו את הפילוסופיה הקינית (ע״ע קיניקים) פכר את כל רכושו 
וחילק את הכסף בין אזרחי עירו! מאז חי בעוני. בחברת אשתו 
היפארכיה, אף היא קינית ידועה, חי חיי נדודים. ק׳ הסיף לחירות 
ולעוני-פרצון, עודד נדכאים והשלים בין אויבים. הוא נהג להיכנס 
לבתים בלא שהוזמן ולפיכך נתכנה ׳,פותח הדלתות" (סןז 1 סו 1 ס׳ 1111 ז 8 !!ט 0 ), 
אבל היה אהוב על בני־זמנו עד כי כתבו על דלתותיהם "ברוכים 




139 


! 1 * 5 — 9 ר!ר, ;׳ימז ג׳ימי) ארל 


14) 


הבאים לק׳. הרמץ הטוב". ק׳ כתב שירים ומכתבים, ואולי נם 
טרגדיות• לדעתו, דבר אינו נשאר על עמדו: הבל בזרימה, רקוב 
וחסר-ערו, ובכלל־זה נכסים חמריים ורוחניים כאחד, לדבריו "צריך 
אדם שיעסוק בפילוסופיה, עד שיהיו בעיניו המצביאים כחמרים". 

_קךטר, ג׳י^ז(ג״פי) ארל - 1 ״£ ר־עמנמ״ד•) ־*"*ן 

״״ 02 —(נו׳ 1924 ), הנשיא ה 39 של אה״ב. אביו, תושב 
העיירה הקטנה פלינז ( 12105 ?) שבמדינת ג׳ורג׳ה, גידל אגוזי־ 
אדמה וסחר בקרקעות, ואמו היתה אחות רחמניה. ק׳ גדל באיזור 
חקלאי, במחיצתן של משפחות כושיות שעבדו בחוות משפחתו. 
הוא רכש הרגלי־עבודה קפדניים, הטבועים במוסר הפרוטסטנטי, 
וכן הליכות נאות עם אנשים וקרבה נעדרת התנשאות לכושים. 

ב 1943 התגייס לאקדמיה של הצי והוסמך לקצין. ב 1952 הוצג 
בפני ממציא הצוללת האטומית, האדמירל היימן ריקובר: לדברי 
ק' עיצב דיקובד את חייו יותר מכל אדם אחר, פרס להוריו, בהטביעו 
בו שאיפה לשלמות ודבקות־במסרה. ק׳ סיים את תפקידו בצי כסגן 
בצוללת אטומית. במות אביו החל ק׳, כבן הבכור, לנהל את עסקי 
המשפחה, שעיקרם היה גידול אגוזי-אדמה. 

ב 1962 נבחר ק׳ לסנט של מדינת ג׳ורג׳ה, אחרי שזכה בערעור 
על תוצאות הבחירות שזויפו וקבעו נצהון ליריבו. ב 1966 נכשל 
בנסיונו לזכות במשרת מושל ג׳ורג׳ה, אך ב 1970 התמודד שוב 
וזכה. כמושל היה שמרן בענייני כספים, אך ליברל בקדימויות 
לתכניות־חברה ובשילוב כושים בממשל. עם סיום כהונתו כמושל 
ג׳ורג׳ה, ב 1974 , ההל בתכנון מסע-הבחירות לנשיאות. 

עלייתו של ק׳. מפוליטיקאי שאינו נמנה עם ממסד מפלגתו 
ושאינו ידוע במישור הארצי, למועמד המפלגה (הדמוקרטית) לנשי¬ 
אות, נחשבת לתופעה יוצאת־דופן במסורת הפוליטית האמריקנית. 

את מסע־הבחירות שלו כמועמד ביסס יותר על אישיותו מאשר 
על תכנים. כבפטיסם דרומי מ״רצועת הביבליה" (אותם אזורים 
באה״ב, במיוחד בדרום, שבהם שליטות אמונות אדוקות בכתוב 
בכתבי־הקודש) שילב נימה דתית בהופעותיו הפוליטיות. ק׳ דיבר 
על העמקת יחסו עם ישו, בעקבות חוויית ה״לידה־מחדש" (לפי 
האמונה האוואנגלית) על רקע כשלונו להיבחר בג׳ורג׳ה ב 1966 . 

בבחירות לנשיאות נאבק ק , , שחדשיס מספר לפני־כן כמעט 
שלא היה ידוע מחוץ למדינתו, עם הנשיא הרפובליקני ג׳. פורד 
(ע״ע) וגבר עליו — תופעה נדירה באה״ב (לאחרונה הובס נשיא 
בבחירות ב 1932 , כשגבר רוזולם על הובר [ע , ערכיהם]). ק׳ קיבל 
כ 1.75 מיליון קולות יותר ספורו־. אך חלוקת הקולות היתה כזאת. 
שמבחינת שיטת הבחירות באמצעות "בוחרים" (!־ 0160101 ) נתאפשר 
נצחונו הודות לב 15.000 קולות בשתי מדינות (אוהיו והואי). הדבר 
המריץ יזמה לתיקון החוקה, במגמה למנוע בחירת נשיא שלא קיבל 
את דוב קולות הבוחרים. למעשה נתאפשר נצחו! ק׳ בעיקר הודות 

לתמיכת המרכזים ה¬ 
עירוניים הגדולים,מ¬ 
רובי היהודים והכו¬ 
שים. הוא גם הצליח 
לאחד מחדש במפלגה 
הדמוקרטית את מר¬ 
כיבי הקואליציה ה־ 

מסרתית, של האיגו¬ 
דים המקצועיים והי 
מיעוטים האתניים. 

שהתרופפה מחמתה 
מחלוקת סביב המל¬ 
חמה בוויטנאם. בת¬ 
קופה של התאוששות 


ממלחמה זו, שנזקפה לחובת המפלגה הדמוקרטית, ושל התנערות 
ממשבר ווסרגיט, שאירע בימי ניכסון הרפובליקני, התייצב ק׳ נגד 
הממסד של וושינגטון — סיסמה ששבתה לב רבים. 

בקרב היהודים זכה ק׳ לתמיכה רהבה, אף שהיו שחששו 
מאדיקותו הנוצרית: היתד, נסיה לתמוך באיש המאמין בהבטחת 
א״י לעם ישראל. במערכת הבחירות הביע ק׳ התנגדות להסדר כפוי 
— מצד אה״ב ובריה״ס — בסכסוך בין ישראל לערבים. הוא הצהיר, 
שמו״ם שיבטיח את כל מרכיבי השלום המלא יוכל להתנהל רק במגע 
ישיר בין הצדדים, ולפי החלטת מועצת־הבטתון שנתקבלה אחרי 
מלחמת ששת־הימים (החלטה מס' 242 : ד׳ להלן). 

ק' עורר ציפיות רבות בתכניותיו בתחום האנרגיה ובמאמצים 
לבלום את האבטלה והאינפלציה, ובעלותו לנשיאות הבטיח שעד 
1980 יאזן את התקציב. בשנה הראשונה לנשיאותו גדלה האבטלה, 
הואצה האינפלציה, צריכת הדלק וייבוא! לא הצטמצמו, וק׳ לא 
השיג את אישור הקונגרס להצעת־החוק בדבר מם גבוה על צריכת- 
דלק מופרזת שהכנסותיו יוקדשו לגילוי מקורות אנרגיה. 

בתחום יתסי־החוץ פתת ק׳ את נשיאותו בהדגישו את המימד 
המוסרי, והטפותיו בתחום זה דמו לאלו של ו. וילסון (ע״ע). ברם, 
משהבהירה בריה״מ שהערותיו על זכותו להתערב למען הבטחת 
זכויות־האדם בתחומיה יפגעו ב״דטאנט", מיתן ק׳ את הטפותיו כלפיה 
והפנה אותן לכתובות מסובנות־פחות (מדינות באמריקה הלטינית: 
אפריקה הדרומית, שלגביה ניתן הופש-פעולה לנציג [הכושי] של 
אה״ב באו״ם. א. ינג). בעת שהופיע כלוחם לזכויות-האדם בבריה״ם 
התבטא הקפאון בהידברות עמה במיוחד בשיחות על הגבלת מידוץ־ 
החימוש של נשק אסטרטגי (— 5 ! 211 ז 0151,1011131100 ־ 31 , 26:810 ־ 80 
ז־.ז 573 ), ומיתון הביקורת על בריה״מ אפשר תזוזה בשיחות אלו. 
דעת־הקהל באה״ב תמכה בו בהתלהבות כשהופיע כמגן זכויות־האדם 
בבריה״מ. ביקורת נמתחה על החלטתו להפסיק ייצור מפציץ על־קולי 
חדיש: נטען שהוא מאבד עמדת־מיקוח בדו־שיח עם בדיה״מ. שכלל 
הצעות לפירוז האוקיאנוס ההודי ולאיסור מוחלט על ניסויים גרעיניים, 
ק , גם לא השיג את אישור הקונגרס להסכם המבטיח להעביר לפנמה 
בשנת 2000 את הריבונות על תעלת פנמה, תוך הבטחת צרכי הבטחון 
של אה״ב. מאמציו להידוק הקשרים עם סין לא עלו יפה: הסינים 
התאכזבו מאי־נכונותו להסגיר את טייוואן לידיהם. ובאה״ב נשמעה 
ביקורת על מידת נכונותו להתנתק מטייוואן. 

מיד בעלותו לנשיאות הבהיר ק׳, שייתן קדימה ראשונה לטיפול 
בסכסוך בין ישראל לערבים. אחד מצעדיו הראשונים היה הסתלקות 
מהתחייבות קודמו לספק סוגי-נשק מסוימים לישראל: הוא נימק זאת 
בטעמים שבמוסר. אף שהמשיך לספק נשק לישראל במסגרת הוזים 
קיימים, לא אישר בשנה הראשונה לנשיאותו חוזים חדשים, והצר את 
רגלי התעשיה האווירית הישראלית במנעו ממנה זכויות ייצור 
וייצוא. 

את המדיניות של צעד־אחר־צעד ביישוב סנסור ערב—ישראל 
החליפו ק' ומזכיר־המדינה ונס ( 0.3721100 ) במדיניות של הסדר-כולל 
בשלבים: אחרי שיוחלט על דמות הסדר־השלום יוחל בהגשמתו, 
וכל שלב־ביניים יעמוד זמן־מה במבחן המציאות. ק׳ הבחין בין 
גבולות בטחון (או: גבולות בני־הגנה, כגירסת ישראל) לבין גבולות 
משפטיים, בהסבירו שתיתכן יכולת הגנה לישראל מעבר לגבולות 
הקבועים והמוכרים באמצעות סידורי-בטחון שונים. מבהינה גאוג־ 
רפית חפפו דעותיו את קווי תכנית־דוג׳רז בדבר נסיגת ישראל, 
תמורת שלום, לגבולות 1967 , בתיקוני-גבול קלים במזרח. 

באפריל 1977 הצהיר ק׳ על תמיכתו ב״כינון בית-לאומי לפליטים 
הפלשתינים" כחלק מן ההסדר בין ישראל למדינות ערב, ביטויים 
ראשונים לכוונת אה״ב לשתף את הפלשתינים ואש׳־פ בוועידת 
ז׳נווה נכללו בשיחת ק׳ עם רד,"מ של ישראל, יצחק רביו, במארס 
1977 . ביוני 1977 נפגש ק׳ גם עם רה״מ החדש של ישראל, מנתם 


השבעת נ/ הרטר 5 נשיא בינואי 1877 ע״י 
שופט ביהט״ש הע 5 יוז וורז ברגר. בסרכז: 
רעיית פרטר, רח?ין וסוכנות בריתי, ת־׳א> 







141 


ל,רטר, ג׳ימז(ג׳יסי) ארל — קריאה 


142 


בגין, או לפרות האווירה ה¬ 
טובה שהופצה סביב שיחו¬ 
תיהם הוסיפה אה״ב להת¬ 
קרב לעמדה בדבר שיתוף 
אש״פ כגורם מרכזי בתהליך 
כינון השלום. ק׳ גם השמיע 
ביקורת על התנחלויות יש¬ 
ראל מעבר ל״קו הירוק". 

לממשל ק׳ היו מגעים עם 
אש״פ, בניגוד להתחייבויות 
שנתן מפשל קודמו, כגון ה¬ 
סעיפים במזכר ההסכם ביו 
ישראל לאה״ב פ 1.9.75 , ש¬ 
לפיהם לא תכיר אה״ב ב- 
אשי׳פ ולא תישא-ותיתן עמו 
כל-עוד לא יכיר אש״פ בז־ 

כות־הקיוס של ישראל ובהחלטות מועצת־הבטחוך 242 ו 338 , ולא 
תשנה את תנאי־הזיפון של ועידת דנווה או את החלטות 242 ו 338 
בדרכים שהן בניגוד למטרה המקורית של הוועידה. החלטה 242 
נתקבלה אחרי מלחמת ששח־הימים. ובה מוכרת זכותה של ישראל 
לחיות בגבולות בטוחים ומוכרים. החלטת 338 נתקבלה בחום פלחטת 
יוה״ס; היא מאזכרת את קודמתה ומדברת על זימון ועידת־שלום 
בז׳נווה, מבלי לכלול את אש״פ בין המוזמנים. 

המפנה הבוטה ביחסו של ממשל ק׳ לבעיית הסדר הסכםוך בין 
ארצות-ערב לישראל השתקף בהצהרת שה״ח של אה״ב ובריה״ם 
ב 1.10.77 , שבה הכירו שתי המעצמות ב״זכויות הלגיטימיות של 
הפלשתינים* להיות מיוצגים בוועידת דנווה — בניגוד להתחייבות 
אה״ב. המינוח .,אינטרסים לגיטימיים לפלשתינים", שגרסה אה״ב 
לפני אותה הצהרה, נתפרש כאינטרסים של הפליטים הערבים; 
ואילו המינוח "זכויות לגיטימיות" נתפרש כהכרה בזכויות מדיניות 
ובהכשרת הקרקע למדינה פלשתינית — מדינה שלישית, נפרדת, 
ביו ירדן לישראל. ההצהרה המשותפת כללה גם הבעת נכונות של 
שתי המעצמות לתת ערבויות בי״ל לגבולות ההסדר ולתנאי ההסדר 
בין ישראל לערבים, מבלי לדבר על שלום ביניהם. 

ההצהרה עוררה ביקורת חריפה על ק׳, בהקנותה לבריה״ט פעמו 
פעיל במזה״ת, שמאז 1972 , ובמיוחד אחרי מלחמת יוה״ב, נדחקה 
ממנו. התנגדות תקיפה מצד ישראל ולחץ ציבורי באה״ב, במיוחד 
מצד הקהיליה היהודית. הביאו לידי מיתון מסוים, שהתבטא ב״מסמך 
עבודה" של שה״ח של ישראל ואה־ב (דיין—ואנס). וכן בהסכם 
המכיר בזכותה של ישראל להתנגד לשיתוף אש״פ בוועידת דנווה. 

זמסיז/ )!)' 1 ,־{%! 5 ־ 131 }:>[<£ .( 1 ; 976 ! ׳ןיממ■.'!/ ״ 1 

. 977 ! ."!*מ 

א. אי. 

קן־טרט, ג׳ון גו־נויל, רחן — 01 1 ז־ 1 116 נ׳.ח 3 ז 0 "ל"! 

0800:01 — ( 1690 — 1763 ), מדינאי אנגלי. ק׳, נינו של 
יורד־הים ריצ׳רד גרנויל (ע״ע), הצטיין בהשכלתו הרחבה ובידיעת 
שפות רבות ומילא תפקידים דיפלומטיים שונים. הוא היה המדינאי 
היחיד באנגליה שידע גרמנית — שפת הפלו ג׳ורג' 1 — ושהתמצא 
בענייני גרמניה ונסיכות הנובר, ארץ שלטונו של ג׳ורג׳. יריבו של 
ק׳, ר. וולפול (ע״ע), שחשש מהשפעתו על המלך, הרחיקו מלונדון 
במנותו אותו למושל אירלנד ( 1724 — 1730 ). בשובו מאירלנד היה 
ק׳ מראשי המתנגדים לורלפול. אחרי נפילת וולפול מונה ק׳ לשה״ח 
( 1742 ). והיה אחראי להמשך השתתפותה של בריטניה ב״פלחסת 
ה־רשה האוסטרית״ (ע״ע) — נגד פרוסיה וצרפת — מדיניות 
שנחשבה למשרתת את טובת הנ 1 בר ולא את טובח בריטניה. ב 1744 
הביא וולפול לידי הדחתו. אח״כ חזר ומילא תפקידים שונים 
בממשלה, אך שוב לא זכה לעצב את מדיניות ארצו. 


קרטריט, אדמנד —].!*״״״ 03 !)״״!״(.ל! - ( 1823-1743 ), 
ממציא אנגלי, שבנה את הנול המכני הראשון והניח בכו 
את היסוד לתעשיית־האריגים המודרנית. קי למד באובספורד, ובסיום 
לימודיו שימש שנים מספר כומר. ב 1784 , בעקבות ביקור במטוויית- 
הכותנה של ארקריט (ע״ע), עלה בדעתו לבנות מכונת־אריגה. 
תחילה בנה נול מכני שהונע בכוח המים, וב 1785 הוציא עליו פטנט. 
שיפורים נוספים שביצע 
בנול הראשון, שהיה מ¬ 
סורבל ואטי, נרשמו ב¬ 
פטנטים בשנים 1786/7 
(ע״ע טכסטיל, ענד 714 ). 
ב 1785 בנה מפעל לט¬ 
וויה ואריגה בעיר דנק- 
סטר, אך שקע בחובות 
ולאחר 8 שנים נאלץ 
למסור את המפעל לידי 
נושיו. מפעל במנצ׳סטר. 
שהוצבו בו ב 1791 כמה 
מפכונותיו. הוצת ועלה 
באש ב 1792 . ב 1789 רשם 
פטנט על מכונה לסריגה 
צמר, ושיפר אותה ב־ 
1790 וב 1792 . המצאתו 
הפחיתה בחרבה את הו¬ 
צאות עיבוד הצמר. או 
לא הועילה לשיפור מצ¬ 
בו הכלכלי של ק׳. ב 1809 הקציב לו ביה״נ הבריטי 10,000 לי״ש 
כתמורה עכור התועלת שצמחה למדינה מן הנול המבני. בין 
המצאותיו האחרות: מכונה לקליעת חבלים ( 1792 ) ומנוע קיטור 
(ע״ע קיטור ומנועי קיטור) הפועל בכוהל במקום במים ( 1797 ). 

ל|!־ י , ג׳ 1 יס - ץ: 08 £0 ץס( — ( 1888 — 1957 ), סופר אנגלי. 

ק׳ נולד באירלנד הצפונית ולמד באוניברסיטת אוכספורד. 

בשנים 1913 — 1920 שירת בשירות הקולוניאלי בניגריה. שהותו 
באפריקה סיפקה את הרקע לרומנים הראשונים שלו, המעידים על 
הבנה לנפש הילידים. ב 1941 פרסם את הרומן האוטוביוגרפי 
״ 081111:0 ) 0 :)! 44011 ("בית עם ילדים"). אח״כ פנה לכתיבת 
שתי טרילוגיות, שנושאיהן אמונות ופוליטיקה. 11801111 ? ג 80 10 
(״להיות צלייך), 1942 , שהוא חלק מן הטרילוגיה הראשונה. ממחיש 
בגיבור את היסוד הנוצרי־אוואנגלי שבנפש האנגלי, תור אזכורים 
מספרי ג׳. בנין(ע״ע). חלק אחר של אותה הטרילוגיה,!' 440:50 180 
401118 <) (״פי הסוס״), 1944 , מציג את דמותו הבלתי-נשכחת של 
צייר המגלם את אהבת־החיים ואת חדוות היצירה האמנותית; 
ברומן זה ניכרת השראת המשורר י, בליק (ע״ע). יצירתו של ק' 
מצטיינת בדמיון עשיר. 

, 19000/1 ״א , 11 4 :.ס .; ,)!!!!!:׳יו ; 1953 .. 0 ./ . 011:0 .עו 

. 1964 .ס,[■,/!. [׳.ס .!״״״!,זי .)י .זי ; 19511 

קריאה, תפיסה חושית של סמלים כתובים או מודפסים. ותפיסת 
משמעותם, יחד עם הגייתם בקול או בלעדי זה. בעיקרו של 
דבר הק• היא פעולה אינטלקטואלית. 

תהליך הק׳ הוא מורכב. כשמראים לילד את המלה "שולחן" 
רשומה על הלוח באותיות דפוס, ואומרים לו "זה שולחן", רואה 
הילד קווים ישרים, עקומים ומעוגלים ונקודות בצירוף שונה — 
אולם בשעה זו אין הוא רואה שולחן. אין למלה "שולחן" הרשומה 
על הלוה כל דמיות לשולחן שהוא מכיר במציאות. הפלה "שולחן" 
מייצגת מושג כללי של עצם מסוים. ליסודות של ראיה ושמיעה 



נשיא את״ה ג׳יסי קרטר עם רא׳&־סס־שלת 
ישרא 5 , טגחם כגי!, בשעת ביקורו 
בו!׳ 6 ינגטח ב יו* י 1977 
(סוכנות בר״רור, ת"א) 



׳שרטוט של חנו 5 המבני הראקזח, 1785 , 
אער הני׳ש קרטריט 5 קנלת פטנט. 






143 


י,ריאה — קריאת שמע 


144 


מצטרף נם היסוד של הגיה — היסוד המילולי. הילד רואה סדרה 
של אותיות. כלו', סדרה של רציפות במקום מסוים, ומיד באה 
טרנספורמציה של הסדרה החזותית להגיה בקול או בלב, כלר, 
רציפות של צלילים הנשמעים בחלל. הילד מבטא את הצלילים גם 
כשהוא קורא בעיניים בלבד. גם כשקוראים בלב גוברת הפעילות 
החשמלית בשרירי הקול. הקשר האסוציאטיווי בין המושג בדיבור 
וביו המלה בדפוס משלים את תהליך חק ׳ . 

עין הקורא אינה מתקדמת ברציפות אגב תהליך הק׳, אלא היא 
מתנועעת, נחה ומקפצת תוך־כדי הק׳; היא אינה גהה על כל אות 
ואות, אלא על מקום מסוים באות, במלה או במשפט. היא נסוגה 
לאחור ושוב קדימה, והוזר הלילה. הקורא הטוב מבצע מעט תנוחות 
ומעט נסיגות, בעוד שאצל הקורא המפגר מספר התנוחות והנסיגות 
מרובה־יותר. תנועות העיז התקינות שנקבעו על כל 100 מלים 
הן בממוצע: אצל ילדים בנתה א׳ — 250 תנוחות ו 60 נסיגות: 
בכתה ח' — 93 תנוחות ו 17 נסיגות: אצל תלמידי אוניברסיטה — 
80 תנוחות ו 10 נסיגות. אם הילד מקיים יותר תנוחות ויותר נסיגות 
מהנורמה שנקבעה, סימן שהוא מפגר בק׳. 

נערכו מהקרי ניבוי בגיל הרך, שעל־פיהם ניתן לחזות-מראש 
הצלחה או כשלון בק׳. ע״ס המסקנות והמעקב בביה״ס נקבעו 
התנאים הדרושים להבטחת ההצלחה ברכישת הק׳: אווירה ריגושית 
חיובית נבית-ההורים: העדר תלות יתרה בהורים: בטחון עצמי; 
העדר מעצורים נפשיים; מידה מועטת של אינפנטיליות ושל חדדה 
ופחד — בייחוד פחד מכשלון צק׳• הילד חייב לגדול על רקע חינוכי 
מפותח, נשמרובות בו הזדמנויות למשחק ומרבים לשותה עמו 
ולקרוא לפניו סיפורים, שירים ובר. על הילד להיות נטול תוקפנות 
יתרה, ולא יהא מופנם יתד על המידה. התפתחות גופנית תקינה 
בגיל הרך גם היא תנאי להתפתחות נפשית. 

בין סימני הבשלות לק': יצירת תוצר במשחקי־בניה; ציות 
לכללי משתק וקבלת פרות ההוראה שבפי המבוגר: תפיסה הקשר 
בין סימן להוראתו; מידה מסוימת של כושר ריכוז; כושר שמירה 
בזכרון. הנושר התנועי הוא תנאי מועדף, מאחר שבתהליך הק' 
והכתיבה מתקיימת פעילות תנועית גלויה וסמויה. 

קיימות שיטות שונות להקניית הקי. הבולטות והמקובלות־ביותר 
הן 3 : הפונטית, הגלובלית והחפקודית. בשיטה ה פ ו ג ט י ת מקנים 
תחילה אותיות או הברות, ורק אח׳׳כ עוברים לקריאת מלים שלמות. 
מצדדי שיטה זו טוענים. שלילד קל יותר ללמוד תחילה יחידות 
קצרות (בייחוד בעברית שבה קיימות גם תנועות, מתחת לאות, 
מעליה או בתוכה). הילד מתקדם מן הקל אל הכבד ומן הפשוט אל 
המורכב. 

היפוכה של דדך זו היא השיטה הגלובלית (בעיקר זו של 
דקרולי 1 ע״ע|). לפיה מקנים תחילה קריאת מלים שלמות, וכעבור 
זמן מסוים עוברים לתהליך הפרדת המלים לחלקיהן. חסידי שיטה 
זו טוענים ני היא משמעותית וכי אין בה מן הלימוד המכני. 

השיטה התפקודית מושתתת על חקירת תהליך הק' מבחינה 
פסיכו-פיסיולוגית, כפי שהוא מתרחש ללא הכוונת המחנך במסלול 
מסוים. הוכח, כי חוק הריתמוס, השולט בתהליכים הפיסיולוגיים 
והפסיכולוגיים, תל גם על רכישת הק׳, הריתמוס מורכב משני 
יסודות: מתח והמרה. כל דבר חדש שמגישים לילד גורם מתיחות, 
התובעת התרה. הגשת מלה שלמה מעוררת מתיחות, ויש לעבור 
סיד להפרדתה לחלקיה — פעולה המביאה לידי התרת המתיחות. 
לא ייתכן להגיש רק מלים שלמות, משום שזה עלול ליצור שרשרת 
של מתיחויות ללא התרה, ונעבוד תקופה ידועה רק חלקים — 
שורה של התרות בלבד. הוא הדין לגבי הגשת חלקים בלבד, וכעבור 
תקופה מסוימת — רק של מלים שלמות. 

החינוך למעשה והמחקר הפסיכו־פדגוגי הוכיחו, שאי־אפשר 
ללמד את כל הילדים בשיטה אחת. התבדר שיש ילדים התופסים 


תהילה את השלם ועוברים מיד להפרדה (תפיסה חזותית). ואילו 
אחרים תופסים תהילה את החלקים ועוברים מיד לשלם (תפיסה 
שמיעתית), כגון: שלום ש לו ם 

ש לו ם שלום 

בשלב הבא מופיע המשחק הפונקציונלי של סימני-הדפוס בעזרת 
המרים שונים. כאן מתאמן בל ילד במלה השלמה ובהלקיה באורח 
אינדיווידואלי ולפי נסייתו. 

בשלב השלישי משחקים הילדים במשחקים מוטוריים־דרמתיים, 
שבהם גע חומר הק׳ עם הגוף, והגוף נע עם חומר הק׳. במשחקים 
אלה חלה הזדהות עם תוכן הק' וסיגול הק , בעזרת היסוד המוטורי־ 
דרמתי, הק׳ נלמדת כאן לא כמקצוע נפרד, אלא כשילוב בנושאים 
של יחידות-חיים. 

בשיטה הפונקציונלית הדגש הוא לא-רק על עצם הקניית הק׳ 
אלא על רכישתה תוך חוויית שפחה ויצירה, המבטיחה זיקה ואהבה 
לק' ולספר. 

כל הדרנים הנ״ל כוחן יפה בעיקר לגבי ילד הנטול בעיות 
מיוחדות בלימוד הק׳. אולם לגבי ילדים לקויי־ק׳ דרושים גישה 
ואמצעים מיוחדים בהתאם לסוג ההפרעה. 

סוגי ההפרעות והליקויים הם: איטיות הלמידה; ליקויים אורגניים 
בראיה, בשמיעה ובהגיה; ליקוי כתוצאה מחבלה במוח: ליקויים 
תפקודיים בתפיסה: ליקוי במנגנון התנועי: פיגור שכלי אורגני! 
שליטה מעורבת של צד שמאל וצד ימין של הגוף: חסר בהתפתחות: 
הפרעות ריגושיות; מחלות נפש ועוד. כל הסובלים מאחד מאלה 
זקוקים להוראת ק' מתקנת או לטיפול של מומחים. 

בתקופתנו גדלה כפות החומר הנדפס בממדים עצומים, בכדי 
להשתלט עליו נוסדו מכונים לק׳ מהירה. השיטה מושתתת על 
הגדלת הטווח של התנוחות והנסיגות בתחום הפיקסציה של העין. 
חק' המהירה מועילה בשטח החוסר האינפורמסיווי, ואילו בתחום 
הספרות וההגות, רבים הם החוששים לתוצאות של ק׳ שטחית. 

ד. פייסלסין, גודסי חנשלון אצל ילדי נחה א׳, 1953 : ש. נבון. 

לימור הק׳. תשכ״ז: הנ״ל, הריתמוס בחיים ובחינוך, תשכים: 

,{ : 1963 1 ז 4 ; 0 . 12 ,(.! €1 ) 01 זז 1 ^נ? 

,. 31 01 11 :>$ז 51 ־ 1 ' 00 : 1963 . 12 1 * 0 י(. 1 ) 0 ) 

12. !'41111X6, 1972. 

ש. בב. 

קריצת $מע, פסוקי־מקרא, שאמירתם—בבוקר ובערב("בשכבך 
ובקומך' (דב׳ ד. ז]) — מצוות-עשה מן התורה. קריאתם 
היומית דיה גם להוציא את האדם ידי חובו, מינימלית של מצוות 
לימוד־תורה (נד׳ ח׳, ע״א). ק״ש מורכבת מ 3 פרשיות: דב' ו. 
ד—י; שם יא, יג—נב; במד טו, לז—מא — ובסדר זה (ברב׳ ב׳, ב׳). 
אחרי הפסוק "שסע ישראל' היו עונים "ברוך שם כבוד מלכותו 
לעולם ועד״, כשעוד נהגו ״לפרוס על שמע״, דהיינו — ששליח־ 
הציבור והקהל קראוה לסירוגין (תוספי סוטה ב', ג׳): כיום נהוג 
לומר "ברוך שם וכו"׳ בלחש (פס׳ נ״ו, ע״א). בימי הבית השני 
נהגו להקדים לק״ש את עשרת הדברות (ע״ע — נשם שנוספה 
פרשה זו אף בתפילין שנתגלו בקומראן), אך מנהג זה בוטל 
.,מפני תרעומת הסיניך. במשנה (ברכי בי, ב׳) בבר נחשבת ק״ש 
ל״קבלת עול מלכות שמים" של המתפללים, המקבלים את ה׳ 
למלכם, מייחדים אותו בהחלט ומתחייבים לעבדו ולקיים את 
מצוותיו; בתור שכזו נתפסה ק״ש בכל הדורות נהצהרת-האמונים 
העיקרית של היהודי לאלוהיו ולעמו, ומקדשי השם (ע״ע קדוש 
השם), תמיד, "יצאה נשמתם ב,אחד". 

חז״ל העניקו לק״ש אופי מובהק של תפילה, בשבצם אותה 
במסגרת של ברכות שבח והודיה — לפגיה ולאחריה — הנותנות 
ביטוי להזדהות הפנימית עם תכניה. בשחר מקדימים לק״ש שתי 
בוכות: על המאורות (״יוצר [אור]״) — ובה משולב תיאור שיר־ 
השבח של המלאכים, ה״קדשה״ (ע״ע) — וברכת האהבה, שבח לה׳ 




145 


קריע- פט, — קרי:י, הים וז־ 


146 


שבחר בישראל ונתן להם את התורה, וזאת כמעבר לפסוק ..ואהבת 
את ה , אלהיך" שבק״ש. לאחר ק״ש נאמרת ברכת הגאולה ("אמת 
ויציב"). המאשרת את בל שנאמד בפרשיות שמע וחותמת בברכה 
על הגאולה ממצרים — הנזכרת בפסוק הסיום של הפרשה השלישית 
בק״ש. בערב נאמרות 3 ברכות מקבילות, קצרות יותר ובניסוח 
שונה, ובמקום ברכת המאורות באה ברכת ,.המעריב ערבים"! כן 
מוסיפים בחנת־בקשה: ,.השכיבנו [ה׳ אלהינו) לשלום...״ — תפילת 
ללה. לפני הברכה הראשונה. בבוקר ובערב. פונה שליח־הציבור 
לקהל בהזמנה ,.ברכו את ה' המבורר", והקהל עונה "ברוך ה׳ 
המבורך לעולם ועד״ (ברכ ׳ ז/ ג׳) — והיא פתיחה חגיגית לתפילה 
בציבור. שבנקודה זו היתה התחלתה. מאז שנקבע הכלל "סוסכיו 
גאולה (= הברכה שלאתר ק״ש) לתפילה (־־ העמידה" (ברני ט׳, 
א') הפכה ק״ש לחלק בלתי-נפרד של תפילות השחר והערב. 

המנהג לומד פרשה ראשונה של קיש פעם שלישית, לפני השינה, 
כסגלה לשמירה, כבר נזכר בתלמוד (ברכי 0 ׳, ע״ב). 

וע״ע קדשה; תפלה. 

י■ אלבומ ־. הייניסן. התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית. 

12 — 20 , תשל״ב! ע. פליישר׳ לליבון עניין ,הפורס על שמע' (תרביץ, 

מ״א), תשל״ב, י. הייגימן, קדושה המלכות' של ק״ש וקדושה העמידה 

(ם' היובל לא. מ. הברמן], תשל״ז, י,;׳.״״/,ישמד״ע ;) 

■;;)״, י ;,;'!' * 10 : 111 ) ״״ ע .;״/׳^ 2 ', ,׳ ין,״,/;(׳;■;״' 11 

. 1959 , 1X3 ,מנסו 

יו. ה. 

קריב, אבךו!ם ( 1900 , סלובודקה [ליד קובנו] — 1976 , חיפה), 
סופר עבדי. ק׳ למד בישיבות ליטא וכן בביהמ״ד־לסורים 
"תרבות" באודסה (ע״ע), אצל ביאליק וי. ג. קלוזנר (ע' ערכיהם). 
ב 1923 למד מתמטיקה באוניברסיטת מוסקווה. ב 1934 עלה לא״י 
ועסק לסירוגין בהוראה ובעריכה ספרותית. 

ראשית יצירתו היתה בתחום השירה — בעודו באודסה — 
וכאן זכה בעידודו של ביאליק. שיריו נדפסו במאספים העבריים 
ברוסיה ומחוצה לה. בא״י השתתף בעתונים, כ״ע ומאספים ספרו¬ 
תיים — בשירים, ובעיקר בביקורת. בהערכת חזיונות הספרות 
העברית החדשה ניכר ק׳ בשיפוט המוסרי הנוקב ששפט בו את 
סופרי ההשכלה, ובייחוד את סנדלי מו״ס על תיאוריו הסאטיריים 
אח העיירה היהודית. לטענת ק׳ סילפה יצירת מנדלי בצורה קיצונית 
את דמות היהודי בן התרבות היהודית במזרח-אירופה. מול חזות 
השלילה ביקש ק' להציב את נקודות האור והחיוב שבמסורת ישראל, 
כפי שנתגבשו ונתמסשו ביהדות מזרח־אירופה. מול עמדות הקטרוג 
על היהדות, המקובלות בספרות העברית החדשה, ק׳ היד, ססניגורי 
היהדות הנלהבים־ביותר. בברנר ראה את ממשיכו של מנדלי, ואת 
קטרוגו זקף ל״שנאת-עצמו" הפאתולוגית. שואת היהודים באירופה 
היא שהביאה לידי חידוד והעצמה של מגמת שיפוטו המוסרי-יהודי! 
זו מלווה פאתוס של מוכיח נאמן, המעמיד לספרות העברית אתגרים 
חינוכיים־יהדותיים. שלהם היא צריכה להיענות. ; 

ספריו בביקורת הספרות ובהגות יהודית־לאומית הם: "עיונים" 
(תש״י), ,.אדברה וירוח לי" (תשי״א), "עטרה ליושנה" (הנ״ל 
בצירוף הוספות: תשי״ז), "נרתק את השלשלת" (תשכ״ה), "שבעת 
עמודי התנ״ך• (תשכ״ח) ו״מסוד חכמים. בנתיבי אגדות חז״ל", 
(תשל״ו). מכתביו המקובצים י״ל ב״מיתרים וצריכות• (תשל״ב) 
ו״משלשום ועד הנה" (תשל״ג). ספר שיריו הוא "קול ובת־קול• 
(תשי״ב). ק׳ ערד גם "כתבי מהר״ל מפראג, מבחר בצירוף מבוא" 
(א׳—ב׳, תש״ד). וכן תרגם לעברית מספרות העולם. 

מ. עובדיהו, בין ניצוץ משלהבת: א. ק׳, המבקר והמשורר, תשכ״ב. 

אב. ב. 

ל!ר'בי, ו!ים ה" (היה״ק; אנג' 3 ־ 5 מגפללנזבס), ים סגור־למחצה 
שלוחה של האוקיאנוס האטלנטי; שטחו 2,640,000 קס״ר, 

ארבו ב 2,400 ק״ס ורחבו 600 ק״מ— 1,000 ק״ס. עמקו המירבי - 


בשקע ברלט (ק־־ס : 11 ־ 8111 ) שבאגן קימן ( 11 גנה׳ל 03 ) — 7,239 
מ׳. היח״ק גובל בוונסואלה, קולומביה. רפובליקות אמריקה התי¬ 
כונה, תצי־האי יוקטן (מכסיקו) ואיי האנסלים (ע״ע) הגדולים 
והקטנים. האי הגדול־ביותר בתחומו הוא ג׳מיקה (ע״ע). 

המעצמה השלטת באיזור היד,"ק היא בריטניה. מדינות עצמ¬ 
איות החברות בקהיליית העמים הבריטית הן: ברבידוז, נואיאנה. 
ג׳מיקה, טרינידד-וטוביגו וגרנידה. מדינות המקיימות קשרים הדו¬ 
קים עם בריטניה (האחראית לענייני החוץ וההגנה שלהן) הן 
המדינות החברות ב״איגוד המדינות של הודו המערבית" (ו 5 ס׳% 
5116:5 65300311:11 101111:5 ): אנטיגואה, דומיניקה, סינם־קיטס־ 
נוויס, טינט לושה וסינט וינסנט. שטחים הנתונים לשלטון בריטי 
ישיר הם: בליז, איי־ורג׳ין הבריטיים, מונטסראס ואיי קימן. באי־ 
זור 3 דפרטמנסים צרפתיים: גיאנה הצרפתית, גואדלופ ומרטיניק. 
פוארטו־ריקו ואיי־ורג׳ין האמריקניים הם טריטוריות של אה״ב. 
בתוך מדינת פנמה מצויה רצועה השייכת לאה״ב (:״! 20 0111131 — 
..איזור התעלה"). המדינות העצמאיות באיזור הן: מכסיקו, גואט¬ 
מלה, הונדורס, ניקרגואה, קוסטה ריקה, פנמה, קולומביה, ונסואלה 
וסורינאם. וכן קובה, הרפובליקה הדומיניקנית והאיטי. 

מיקומו הגאוגרפי של היה״ק מקנה לו חשיבות אסטרטגית 
ומסחרית רבה, והשולט בחופיו חולש על תעלת פנמה (ע״ע). רוב 
המסחר חבי״ל של מדינות אמריקה הדרומית והתיכונה, שנפט ומו¬ 
צריו, סוכר, קפה, קקאו, בננות. סיבים קשים ועסרות־ברזל מהווים 
את עיקר פריטיו, עובר דרכו. 

בהיווצרותו הגאולוגית שלהיה״ק משולבים תהליכים של קימוט 
והרמה בפעילות געשית קדומה וצעירה. סלע געשי, הרי-געש פעי¬ 
לים ורדומים, רעידות־אדמה — בעיקר באיי האנטילים הקטנים 
וברצועת הרפובליקות של אמריקה־ד,תיכונה במערב — ממחישים 
את השתייכותו לאיזור ,חגורת האש" העולמית ואת עיצובו הצעיר 
המתמשך. גילו הגאולוגי של היה״ק אינו ידוע בוודאות, אך חוקרים 
מעריכים כי הוא שריד של טתיס (ע״ע: וע״ע גונדונה). תהליכי 
הקימוט, שיצרו בקרקעית הים אח הרכסים התת־יסיים, החלו, 
כנראה, בתקופת המסוזואיקון. אח״כ בסוף השלישון — הורמו איי 
האנטילים הגדולים והקטנים, ובתחילת הרביעון הורמו שוליו המע¬ 
רביים של הים (ע״ע אפריקה התיכונה, עמי 249/50 , ושם מסה). 
סלעי־המשקע שנחקרו בקרקעית הים הם מהפלאוזואיקון־קנוזואיקון. 
סלעי־המשקע הצעירים־ביותר באגנים העסוקים ובשקעים הם בעי¬ 
קרם חרסית, וברכסים התת־יסיים — אבן־גיר ימית. 

היה״ק נחלק ל 5 אגנים תת־ימיים שמפרידים ביניהם רכסים 
תת־יסיים, המחברים אח האיים האנטילים עם גוף היבשה. עסקם 
של הרכסים התת־יסיים הוא מגובה פני־הים ועד 2,000 ם', האגנים 
והרכסים הם (ממערב למזרח): אגן יוקסן (עמקו המירבי 4.352 ם׳). 
בינו ובין מפרץ מכסיקו מפרידה תעלת יוקטן: רכס קימן, בסיסם 
של איי קימן: אגן קיסן ( 7,239 מ׳) ז רכס ג׳סיקה, בסיסו של האי 
גימיקה: אגן קולומביה ( 4,263 פ , ); רכס באסה ( 313 ־ 8 ); אגן ונסו־ 
אלה ( 5,630 ס׳), מחובר לאגן הקולומביאני ע״י מפער ארובה 
(!.,(□; 0 ); רכס אוס (,׳;.'\,); אגן גרנידה. 

מספר רב של מעברים ימיים מחברים את היה״ק והאוקיאנוס 
האטלנטי. החשובים הם: 1 ) מעבר וינחלרד — בין קובה להאיטי. 
הוא המשכו של שקע קימן, ועמקו 1,600 — 1,625 ס': 2 ) מעבר 
מונה ( 0 ת 40 י 1 ) — בין פוארסו־ריקו יבין הרפובליקה הדומיניקנית: 
3 ) מעבר אנגדה ( 81111 ־ 60 ) — בין איי ורג״ין לאיי ליוורד (-־־ 6 
! 1 ־ 11 ׳*), 1,950 — 2,350 מ׳. 

האקלים טרופי, אך קיימים שינויים מקומיים רבים, הקשו¬ 
רים בגובה ההרים, בזרמי הים וברוחות הפאסאטים. דוחות הפאסא- 
סיס הצפוניות־מזרחיות שולטות באיזור, וסופות הוריקו (ע״ע 







147 


ר ר יכ־, ז •כ ה•— קרי גניה 


143 


רוח, רוחות), המגיעות למהירות של 240 קמ״ש, גורמות להרס רב 
(ע״ע אמריקה התיכונה, עמי 249/50 ). 

ליה״ק נכנסים זרמים שונים. החשוב בהם הוא הזרם המשווני 
החם, הממשיך לעבר מפרץ מכסיקו ויוצא כזרם הגולף (ע״ע). בשל 
אפיו הסגור של הים ועקב העדר נהרות גדולים הנשפכים אליו 
גבוה בו אחוז הסליחות, והוא מגיע ל 35% — 36% . הפרשי הגאות 
והשפל ליד החופים מגיעים ל 3 ם'— 7 מ', 

/ס ח 1 ) 0110 ?) 5 ) 63 ■ ) 16 014 $/ 1 ? 7/1 0 ) 5 /*מגו .£ ,ןןמ 1 ז[ 001 ז\ץ .ק 

— חחצךתע 10 י 1 . 0 ; 1954 ,(/ 03, 13X3 וזזתז\נ )ס ׳{ 1£1 סס 5 1 ו 10 ׳! 30010 > 6 ז 11 
״ 1 .ט ; 1966 ,?ו/<} 000%10 )) 0 1001 ! ? 8/1 / 0 , 5011 ־ 01 (? .ן ./ 9 

- 000 ,[ ■ 5 !> 0 ] 11 ) 5011 .*]* . 0 — 0171010 ) 131 ? . £4 :ח 1 ) . 0 7/16 , 0 ו־ז 14111 א 
- 182 ) 05 ׳לם 1 חס 0 זט 051 ק<מץ$ ; 1971 ,( 81 — 73 , 05 ׳ג 1 * 00 ?$ז 0 ? ! 11103 ק 3 * 8 
! 1 ) 80/1 . 005 * 08 ? )ח 00 ג| 1 >\נ 3001 $03 . 1 > 1150 )<* 050117005 ? 1 * 10 ! 0115 •) 
0116 ? 010% ) 0 ) 1601111 ,ץ 6 ק 0 ' 03 ה 0 )) 0 01 ) 1111 ) 01 0116 01 ) 1 !?.?ו/<} 0 )/> 
. 1972 , £ 011/1 ) 1/1 /ס 10 ) 1 ' 1 4 ״ 

אב. כ. 

קדיגר, איור — 1 !ש,מז) 8 ז 3 ׳י 1 — ( 1932-1880 ), איש־עסקים 
שוודי, ידוע בכינויו .מלך הגפרורים". ק' למד הנדסה 
אזרחית באה״ב ובדרום־אפריקה. ב 1907 חזר לשוודיה והקים מפעל 
לייצור גפרורים. בתקופת מלה״ע 1 השתלס על תעשיית הגפרורים 
בארגו, וניסה להקים מונופולין כלל־עולמי של תעשיה זו. כעזרת 
הון אמריקני קשר עסקות שהבסיחו לו שווקים בלבדיים ברחבי 
העולם, וב 1928 היתה יותר ממחצית תעשיית הגפרורים בעולם 
( 250 מפעלים ב 43 מדינות) בשליסתו. המשבר הכלכלי שהחל 
באותה תקופה מוסס את עסקיו של ק׳, והוא התאבד ביריד, 
בפריס. לאחר מותו התברר שחלק גדול מהנכסים והרווחים שיוחסו 
לקונצרן שהקים היו פיקסיוויים, והרבה מן החברות פשסו את הרגל. 

קךיד 1 (יןורי־דו), י$ר 8 ל - 10 >״:> 0 1 :״ת 15 - ( 1872 - 
1932 ),סוסר הולנדי יהודי. ק־ נולד במשפחה יהודית ספרדית 
בהולנד, שעסקה בחיתוך יהלומים. בנעוריו עבד כשען וכלסש 
יהלומים, ובו־בזמן כתב את חיבוריו הראשונים, בנושאי מוסיקה, 
אמנות וספרות. יצירותיו בנושאים תנ״כיים כוללות את המחזה 
הלירי (״״ 03 ח, 831,1 (״שאול ודוד״), 1914 , את הטרילוגיה ־ט 
14 * 30 ״ :> 4 ״ 0 (.העולם הישן״), 1918 — 1921 , ואת הרומן ה 50 רח, 5 
( 1927/9 ). על י?רשי רקעו הספרדי ביקש לעמוד במחזה ת<מ 4 
סססאנט ( 1916 ), ובסדרת-ד,רומנים 0045 א 01 ׳\ 7701 ("עם ה׳"), 
1931/2 . כסוציאליסט תיאר את מעמדות הפועלים, יהודים ונוצרים, 
ב אתבא״״״ט (״אורח־חיים״), 1901 . ובסדרת הרומנים -זס( ־ט 
433,1 ( 1925-1912 ). — ק־ כתב גם שירים. 

ק׳ היה סופר נסורליססי ונאו-ראליסטי, שהקיף, לעתים בצורה 
של אפוס. נושאים נרחבים, בסגנון מליצי וכבד לפדי. הוא נפנה 
עם אותו דור של סופרים יהודים בהולנד, שהשתתפותם המלאה 
בחיים הספרותיים של ארצם התחילה בעקבות התמורות החברתיות 
בסוף המאה ה 19 . 

. 1 א : 1926 ,) 0116 ^ 1 ) 11 ) 1 ״ 11 > מס 11 ) 06 [■ 11 )/ 8 ) 0 , 7338 ? ח גני .£ . 5 

■) 141 ,חסרו!; €11 )׳!* .( ; 1933 , 11001 ) 141131 ^ 1 ) 6 מס 114 ) 171 ) 6 : 1-0 , 008 ( 10 * 

. 1971 ,( 35 — 33 ,סחיזיס^א מס הז 0 * 01 )א) ) 1011 }ו) 011 ה 1 ) ) 6 הסס ! 1011111 

קריה, ע״ע כתה. 

יןר 7 ד, ( 3 ץז 03 ), סוג עצים ממשפחת האגוזיים (ע״ע), הכולל כ 20 
מינים, רובם באמריקה הצפונית ושניים בסין הדרומית. 

מינים אחדים פהסונ הוכנסו לתרבות בשל אגוזיהם הסובים. אחד 
הנפוצים הוא הפקז התרבותי ([ €3,1 *] . 0 ] 11,1,00,515 , ס), עץ 
שגבהו מגיע ל 50 מ , . העלים מנוצים וגדולים. הפרחים קסנים. 
ירוקים וחז־־פיניים. הצמחים חד־ביתיים. הפרחים האבקניים ערוכים 
בעגילים משתלשלים היוצאים מחיקי העלים העליונים. כל פרח בעל 


3 — 10 אבקנים העומדים בחיקו של חפה בעל 3 אונות. הפרחים 
הנקביים ערוכים בצברים או בשיבלים בנות 2 — 10 פרחים חסרי 
עסיף. השחלה בעלת מגורה אחת ועסופה במעספת בעלת 4 אונות. 
הפרי — בית-גלעין מוארך. הקליפה החיצונית נפתחת בעת ההבשלה 
ל 4 קשוות. בית־ד,גלעין הלק ומחודד. דפוי־ביגה או מוארך, צבעו 
חום. הקליפה הפנימית הקשה. חלקה או בעלת מקצועות. תוכה 
מחולק ל 2 מגורות בלתי שלמות. 

זני החרבות של הפקן מרובים, ביניהם זנים שקליפת הגלעין 
שלהם רכה כנייר. יש זנים שתכולת השפן בזרעים פגיעה ל 70% . 
באמריקה הממוזגת (מדינות סכסס, ג׳ורג׳ה, אוקלהומה וכר, כדרום 
אה״ב) מרבים מאד לגדל מין זה. 

בארץ, בשפלת החוף. מגדלים את הפקן בשסחים מצומצמים, 
בשל הצלחתו מתחילים עתה להרחיב אח שטחי גידולו. 

קריוגניה (מיוד ז,,״״* — קור, ססעפן — יצירה), ענף של 
הפיסיקה העוסק ביצירת סמפרטורות נמוכות ובחקר התכו¬ 
נות של חפרים בתחום זה. עיקר המחקר מתרכז בתחום הניזול של 
מרכיבי האוויר (חמצן, ;(• 90.2 , חנקן, 0 !י 77.3 , מיפן, 10 ״ 20.4 , 
הליום,;(״ 4.2 )! בסמפרסורות אלו מתקיים : 47 > 117 (ע״ע טמפר־ 
רסורה. עם' 805 ), כאשר : 41 היא אנרגיית עירור קוונסית אפיינית. 
טפפרסורה של 14 * 0 אי־אפשר להשיג בדרך ניסויית (שם), בניסויי- 
מעבדה הצליחו ליצור ספפרסורה מסדר־גודל של ;(•*־ 10 . 

בסמפרסורות נמוכות משתנות תכונות־יסוד של התומר, כמו 
מגנסיות ומוליכות תרמית וחשמלית, באופן קיצוני, ומתגלות תופעות 
פיסיקליות שאינן מצויות בסמפרטורות רגילות. העקרון המשותף 
להסברת מגוון התופעות הוא החוק השני של התרמודינמיקה, הקובע 
כי במעבר מערכת למצב שיווי־משקל מתקיים: 0 > 43 • 414-7 
( 411 — תוספת האנרגיה במעבר, 7 — טמפרטורה, 8 ג¬ 
ד,פרש האנסרופיה). כאשר סי- 7 קסן האיבר השני בביטוי 
השמאלי, כך שהמעברים היחידים המותרים הם אלה בעלי 0 > 40 
— כלר, המערכת מאבדת אנרגיה. החוק השלישי של התרמו¬ 
דינמיקה מחייב. שברוב המקרים שינוי האנסרופיה עצמו שואף לס 
עם ירידת הסמפרטורה. כך שואפת האנסרופיה של המערכת כולה, 
בלי חלות במצב־הצבירה, לגודל קבוע, 0 . לפיכך על מצבי המערכת 
בעלי אנרגיה מינימלית להיות בעלי סדר שלם (ע״ע אנסרופיה! 
צבירה, מצבי-, תרמודינמיקה), ע״פ תורת ד,קונסים (ע״ע) מספר 
החלקיקים בעלי אנרגיה 3 הגדולה מאנרגיית־הפיניפום של 
המערכת יחסי ל 17 ׳■־ס; לכן עבור £>> 117 מספד החלקיקים 
במצב מעורר קסן־ביותר ושואף לס כאשר 0 י~ 7 . מכאן שבסמפי 
רסורה נמוכה מאד יהיו רוב החלקיקים בסידור המבטיח מינימום 
אנרגיה, מצב שניתן להגיע אליו בדרך יחידה. 

במקרים רבים יורדת האנטרופיה דרך סדרה של פעברי־פזה. 
הקר מעברים אלה וחקר ד,פזות החדשות מהווים חלק גדול של הק/ 
המעברים המפורסמים הם אלה של מתבות ונתכים העוברים למגב 
של עלפוליכות (ע״ע): מעבר הנעשה ע״י מגנום ספונטאני של 
מערכת ספינים מגנסיים, והמערכת כולה הופכת מפאראפגנסית 
לפרומגנטית או לאנטי־פרופגנסית (ע״ע צבירה, מצבי־, עם׳ 494 ) : 
מעבר הליום נוזלי:!ס* למצב על-נוזלי (ר׳ להלן). 

מעקרון אי-הוודאות נקבל, כי אף ב ;!• 0 אין מנוחה שלמה של 
החלקיקים, אלה עדייו מתנודדים סביב נקודות הסריג (במוצק), 
או נמצאים בתנועה אפסית בנוזל. תופעה זו מסבירה את העובדה, 
ששני האיזוטופים "ס* ו:> 14 * נותרים נוזלים מתחת ללחץ־האדים 
שלהם, כאשר הטמפרטורה שואפת לס, וניתנים למיצוק רק בלחץ 
מכני חיצוני. האנרגיה הקוונטית ב ;!״ 0 מתכונתית הפוך למסת החל¬ 
קיקים, ולכן היא גדולה עבור מסות קטנות. ואולם, אף שפרודות 
מיפן קלות פאסופי הליום, מימן הוא מוצק בכל הלחצים ב;(״ 0 . 



149 


קרי גנ ה 


150 


משום שאנרגיית־המשיכה הפוטנציאלית בין שתי פרודות מיפן 
גדולה־בהרבה מזו של אטומי ההליום, ולפיכך היא מונעת את 
התנועה המאפיינת נוזלים. מפינה זו יהיו גם החלקיקים האחרים 
(מלבד אלקטרונים—מחמת הנוח הקולומבי), במצב מוצק ב^״ס. 

בפזה הנוזלית של *מ* נמצא מעבר מיוחד: בטמפרטורה של 
14 ״ 2.18 עובר הנוזל ל״על-נוזל" הזורם ללא מפל־לחץ: מולימתו 
התרמית במצב זה גדולה פי ״ 10 א 3 מאשר במצב־נוזל רגיל. ולפיכך 
הוא יכול לזרום ללא חיכוך ומעבר אנטרופיה דרך נקבים זעירים 
(*־ 10 מ'), האטומים לנוזלים אחרים, ואף לו עצמו במצב גזי. ההסבר 
לתופעה קשור בפטטיסטיקה הקוונטית של האטומים (אטומי 
הם בוסונים, לעומת ה־מ* שהם פרמיוניס). 

על שיטות-קירור לטמפרטורות נמוכות מאד. ע״ע קרור, מכונות 
קרור: טמפרטורה. עמ' 805/6 . 

שימושים. הק׳ נפוצה כיום במגוון תחומים. במחקר העיוני 
קיימות תופעות, הנצפות בטמפרטורות רגילות אך .,רעשים תרמיים" 
מפריעים את מדידת!: הנמכת הטמפרטורה מאפשרת אפוא ביצוע 
מדידות מדויקות־יותר. 

קיים פיתוח תעשייתי נפרץ של תופעת העלמוליכות למטרות 
רבות. כגון: להעברת אנרגיה חשמלית ממקום למקום ללא הפסד: 
ליצירת שדות מגנטיים גבוהים ולשימוש בהם — למשל. להתקין 
רכבת ללא חיכוך! להרכבת מעגלים קטנים ומהירים במחשבים. 

בתעשיה הכימית משמשת הק׳ להפרדת תערובות ולטיהור גזים. 
התהליכים כוללים זיקוק למקוטעין (הפרדת תערובות של גזים המז־ 
דקקים בטמפרטורות שונות) וספיחה בררנית — בעיקר עבור גזים 
אצילים. 

הק׳ משמשת נושא למחקר מאומץ בשטח ההנעה הרקטית, ובעיקר 
לשילוח חלליות. הדחף הסגולי של טיל מתכונתי הפוך לשורש הרי¬ 
בועי של המשקל המולקולרי של הגזים הנפלטים. לפיכך, חמרי-דלק 
בעלי משקל מולקולרי נמוך, כדוגמת הנחלים הקריוגניים. הם בעלי 
דחף־סגולי גבוה. שימוש יעיל בנוזלים הקריוגניים למטרה זו מחייב 
פתרון מספר בעיות, כגון: יחידות־ניזול גדולות: מכלי־דלק עמידים 
בפני פטאוריסים, כעלי משקל נמוך ובידוד תרמי יעיל! מכשירי־ 
ב^רד, לגילוי נזילות וביו״ב. בעתיד יזדקקו לכמויות גדולות־יותר 
של דלק לשם שילוח חלליות גדולות למסעות ארוכים, ולפיכך תגבר 
חשיכות גורם הנפח והמשקל, והשימוש בנוזלים קריוגניים יגבר. 
בשל משקלו המולקולרי הנמוך משמש מימן נוזלי גם בחלליות המו¬ 
נעות בכוח גרעיני. 

בתעשיית־המזון (ע״ע. עמ׳ 901 ) משמשת הק' לייבוש ולשימור, 
בעיקר בהובלה למרחקים. מקובל־ביותר הוא החנקן הנוזלי: מערכת- 
הקירור מורכבת ממיכל ממולא גוזל, שעם שחרורו הוא מתפשט 
אדיאבטית, מתאדה ומקרר את סביבתו. הטמפרטורות המתקבלות 
בדרך זו נמוכות־בהרבה מאלו של מערכות-קירור רגילות. נוסף על 
כך שומר החנקן על לחות קבועה ומונע ייבוש המזין. למערכת 
יתרונות נוספים: פשטות פעולה, קלות התקנה (אין חלקים נעים) 
וקביעת טמפרטורה יציבה ומדויקת. 

נוזלים קריוגניים חיוניים ליצירת תנאי־קיום במצבים מיוחדים, 
כגון — אספקת חמצן במטוסים מגביהי־טוס או חלליות! חנקן והליום 
נוזליים משמשים לתיאום לחצים בזמן טיסה: מימן נוזלי מנוצל 
להפקת חמצן מפחמן דו-חמצני. 

שימוש חשוב אחר הוא בתמיסות של : 10 * ו*! , . בטמפרטורה 
שלמטה פ £* 0.83 אין האיזוטופים הגיל מתערבבים ללא הגבלות. 
המערכת יכולה להתפרק לשתי פזות נוזליות בהרכבים שונים. 
כשהטמפרטורה שואפת לס שואף ריכוז ה *)י בפזה העשירה ב ־ 11 * 
לס, אך ־!ל* נמס לפזה העשירה ב*!*, עד לריכוז של ~ 0.6% . 
עובדה זו מאפשרת את הפעלת ,מקרר ההמסה״ — מקרר שפועל 
באופן מחזורי, ושבו מקור הקירור הוא הפסת % ב ־מ* (התסיסה 


מזוקקת אה״ב בטמפרטורה גבוהה יחסית), לשיטה זו של החזקת 
טמפרטורות בסדר־גודל של £סז 10 לזמנים ארוכים (ימים, או אפילו 
שבועות) ובנוכחות דליפת־חום ניכרת, שימוש רב. 

.ן ; 1966 , 0 * 7.0 501010 > 1 \/ / 0 / 1 >. 0 ו 1 @ 7/16 ,ןז^ס 155 ש 61 מ 10 קן .> 1 

. 1£ . 0 ; 1967 ,!// 17611/1 30114 004 ? 144/111 ) 0 6/1165 <)- 7/0 7/16 

;* 1968 ,! 510 ץ 1 /? 1/6 ו 6/01 <} 76/0 -/ 700 מז / 760/11114110 101 ח 16 // 6/1 /} 6 .£ 

,) 11 / 3 61011 161/1045 \ 0/14 ! 16 ^/ 7/1/10 101611101 ( 6 ^ 11x < ו;ו>ו 1 ול. 3 ת 00 < 1 , 0 

, 1974 

מ. 

ברפואה. נזקי קור המתבטאים בפגיעה בעור, בשכבה 
התת־עורית ובשרידים, היו שכיחים במיוחד במלה״ע 1 , בחיילים 
ששהו זמן רב בחפירות לחות: מכאן המושג "רגל החפירות" 
( 1001 11 :,״£״). גם בארץ אירעו מקרים אחדים של בוויות־קור שנס¬ 
תיימו במות הנפגעים. בהיחשפו לקור קיצוני מגיב הגוף בכיווץ 
הריף של כלי־הדם, ומתמעטת אספקת הדם, בעיקר לקצות הרגליים. 
עקב הידידה באספקת הדם לאיברי הגוף ניזוקות דפנות הנימיות 
והדירות! גדלה, ונוצרת בצקת המחפירה את הגודש באיבר הנפגע. 
בפגיעה קשה וממושכת נפגם כושר התכווצותו של השריר החלק 
המצוי בדפנות העורקים, וכתוצאה סכך חלה הרחבת־יתר של כלי- 
הדם: העדר תחושה בגפיים וכאבים מציינים פגיעה במערכת-העצבים 
ההקסית. לעומת־זאת שכללה הרפואה בשנים האחרונות את יכלתה 
לנצל השפעת טמפרטורות נסוכות על האטת תהליכים פיסיולוגיים 
למטרות טיפוליות מובהקות, זאת בנוסף על שימוש בנוזלים קריו־ 
גניים לשימור רקמות באמצעות הקפאה. אחד מענפי־הפשנה 
החדישיס-יחסית בכירורגיה הוא הקריו־כירורניה (ץזשאז 11 צ 0 ץ 1 פ). 
השימוש בה אינו נפוץ לפי־שעה. אולם צופים כי תרכוש לה מקום 
נכבד סשיגובשו דפוסי־קבע להפעלתה וישופרו הטכניקות הכרוכות 
בשימוש נאות בה. השימוש הנפוץ־ביותר בקירור הוא לעצירת 
דימומים בריריות הוושט והקיבה. קירור הגוף כולו ( 311204 ט״ 80 
מו״מגזזסקולל) אינו מקובל, שכן בדי להפחית את זרימת הדם 
לאיברים מסוימים יש לקרר את הגוף עד ל ״ 35 , וקירור זה טומן 
בחובו סכנה של התפתחות הפרעות־קצב כגון פרפור הדרים (ע״ע 
לב) וירידה במספר טסיות הדם. קירור ישיר של איברים מסוימים 
מקובל כאמצעי למניעת דימום בניתוחים של היפרדות הרשתית (ע״ע 
עין) ובכריתת טחורים. בניתוחי הרשתית יוצרים צלקת באיזור־ 
המפגש שבין הדמית לרשתית, באמצעות להב־ניתוח מקוררת, תוך 
הסבת נזק מזערי ללובן העין. שיטה זו בטוחה מהצריבה החשמלית 
(עמ 1 מ 11 זג 41 ), מקילה על הניתוח וכרוכה בהתהוות צלקת קטנה 
יחסית. הקפאה עמוקה (בתהום שבין • 18 — • 20 -) נהוגה בעיקר 
בניתוחי מוח (נורוכירורגיה). בטמפרטורות של ״ 20 - ומטה עוברים 
הרקמות וכלי־הדם הקטנים נמק (ע״ע אינפרקט) קריוגני עקב הצחי¬ 
חות (תס״ 2 ז 1 >ע 4011 ) ומחמת פירוק מבנה השומנים והחלבונים של 
הרקמות (ךנאטורציה). קריובירורגיה נקוטה לעתים גם בניתוחי 
סרסן־השד וכריתת יותרת המוח (ע״ע היפופיזה). 

בדומה לנהוג בבוויות־חום (ע״ע כויה) מחלקים גם את כוויות- 
הקור לדרגות-עצמה שונות. כוויית-קור מדרגה ראשונה מתבטאת 
בהופעת אדמימות גרידא. בדרגה השניה רואים שלפוחיות, והחולה 
מתלונן על תחושת נמנום ונמלול בקצות האצבעות. בהוויה מדרגה 
שלישית מופיעים הבצקת והנמ-ן. בדרגה הרביעית — הקשה־ביותר — 
שולטים החוורון והנמק, המאיימים על שלמות האיזור הפגוע ועל 
חיותו. אין מתאם משביע-רצון בין דירוג זד, לביו היכולת לצפות 
באמצעותו את מהלך המחלה ואת סיכויי ההחלמה ממנה. למשך 
החשיפה לקור ולעצמתו חשיבות גדולה. ידוע כי שתיינים כרוניים, 
חולים שהורעלו בתרופות מסוימות וחולים הלוקים במחלות כלי־דם 
הקפיים. הם בעלי סיכון גבוה-יותר לפתח כוויית-קור בהיחשפס 
לטמפרטורות נמוכות. הסכנה לנזקי קוד מתחילה עם ירידת הטמפ¬ 
רטורות פתחת ל • 6.6 . הטיפול המיידי הוא חימום החולה בסביבה 
שהטמפרטורה בה • 37.8 —■ 40 , וכן תיקון מאזן הנוזלים והאלקטרו־ 





151 


קרי:נ ה — מקריו? 


152 


ליטים בהתאם לצורך. יש המצדדים גם בטיפול בתרופות נוגדות 
קרישה, כגון הפרין (מ״ג(!:*!), אולם יעילותן לא הוכחה באורח 
חד־סשמעי. בכוויות מהדרגה השניה ומעלה רואים גם תופעות קלי¬ 
ניות שמקורן באי־יציבות מערכת-העצבים הסימפאתית (ע״ע עצבים, 
מערכת זד). ויש הממליצים לבצע במקרים כאלה סימפאתקטופיה 
(ץ!ז 01 ];מ 1 ! 3 קחז׳ל 5 ) — כריתה של סיבי העצבים הסימפאתיים. 

יו. פי. 

קריווי ר 1 ג (גס? !!ססזנק){), עיר במחוז תיפרופטרובסק. 

בריה״ם. 608,000 תוש׳ ( 1973 ). שוכנת על'נהר אינגולץ 
ויובלו סקמגן (אגן הדניפר), בצומת מס״ב. ק״ר היא מרכז לאיזור 
מכרות־ברזל המפיק למעלה פ 50% מכלל עפרות־הברזל של בריה״ט 
( 1969 ), והוא מקור הספקת חמרי־הגלם העיקרי לתעשיה המטלורגית 
של אגן דונבם (ע״ע). עתודות עפרוח-הברזל של איזור ק״ר, שהן 
פן המעולות בעולם (תכולת ברזל נקי 49% — 65% ). מגיעות ל 2 
מיליארדים טון. נוסף לכך מצויים באיזור זה כ 7 מיליארדים טון 
קווארציט־ברזל בתכולת ברזל של 30% — 40% . ק״ר היא בסיס 
לתעשיה כבדה מקומית מפותחת, ומצויים בה מכרות־ברזל מודרניים, 
מפעל ברזל ופלדה, מפעל להעשרת עפרוח־ברזל וכן מפעלים לציוד 
מכרות, בתח״ר למלט ומפעלים לעיבוד עץ ולייצור מזון. 

ק״ר נוסדה כמושבה קוזקית והתפתחה לעיר במאה ה 17 . ב 1881 
נפתחו במקום מכרות־הברזל הראשונים ולצדם הוקם מפעל פטלורגי 
קטן. ב 1884 נבנתה מס׳־ב לאגן דונבס. עיקר התפתחותה התעשייתית 
חלה לאחר מהפכת 1917 . בסלה״ע 11 כבשוה הגרמנים והחריבו את 
רוב מתקניה התעשייתיים. מיד לאחר המלחמה הוחל בשיקום 
העיר ומפעליה התעשייתיים. וכבר ב 1948 הוחל בכריה מחודשת. 
ב 1950 היתר. התפוקה שווה לזו של שנות ה 40 . 

קרירה, זץ — ""!ן״י״״ס חצ> 1 — ( 1791 — 1874 ), רופא ופתולוג 

צרפתי• חינוכו הופקד בידי אמו. שכן אביו. רופא צבאי, 

הרבה במסעות. בהגיעו לפריס, והוא בן 19 . היה ק׳ לבן־טיפוחיו של 
הכירורג המפורסם דיפיאיטראן (תסזזןסקגזס). עבודת־הדוקטורט 
שלו, בתחום האנטומיה הפתולוגית, שבה הציע ק׳ צורת־פיון חדשה 
של תופעות חולניות, היכתה־גלים ופורסמה בשני כרכים. מינויו 
הראשון באוניברסיטת פריס היה כפרופסור לאנטומיה ( 1825 ). אבל 
ב 1836 , לאחר מות מורו, שציווה סכום נכבד לכינון קתדרה עצמאית 
ראשונה לאנטומיה פתולוגית, החל ק' להתמקד בתחום זה, תחום 
שמאז החלו להורותו גם באוניברסיטות אחרות באירופה. ב 30 השנים 
שחיה קשור למקצוע זה התמיד ק׳ לעסוק גם ברפואה מעשית, וכך 
שמר על הזיקה שבין הרפואה הקלינית לבין המחקר הפתולוגי 
המבוסם על ניתוח גוויות (ע״ע פתולוגיה). גולת-הכוחרח של פעילותו 
הוא ספרו 3111 ת 1 נ 1 ל 5 ק! 0 ש 611 ("אנטומיה 

פתולוגית של גוף־האדם"), 1829 — 1842 ; אחד מכרכיו היה אטלס ובו 
תמונות צבעוניות, הנחשבות גם כיום לפאר האיקונוגרפיה הרפואית 
ומהוות אח התרומה הייחודית של יצירתו. בדייקנותן הרנה הדגימו 
תמונות אלו תהליכים חולניים, שעל טיבם המלא עמדו רק כעבור 
שנים רבות. כך, למשל, תיאר ק' באחת מתמונותיו אוטם בשריר־הלב. 
אף כי מחלה זו הוכרה כיחידה קלינית רק ב 1910 . וק׳ עצמו. שטרם 
עמד על טיבה המדויק, קרא לה "אפופלכסיה של הלב". 

. 0 .ן ;* 1930 , 150/1 , 11 , 071 ^ 017x1 ,(.!מ) 1 ^ 5 ז 11 ־ 1 .א 

. 1970 , 111 , 0x6316 !זב? 14 ^זב 071 ז €0 / 0 ׳(־יק///// 16 ( 7 , 2 ן 1 ״\ 0 נ 13£11 

^־?ל', .קילו - 111 ס׳״ז 0 ס 1 ז־ 0 - ( 1430/5 ( 1 ]- 1495 [ו]). 

צייר איטלקי. ק׳ היה, ככל-הנראח, תלמידו של פראנצ׳סקו 
סקווארצ׳ונה ( 6 ח 016 ז 113 ף 8 ), הנציג המובהק של ,הסגנון הנוקשהי 
בצפון־איטליה, וכן הושפע מא. סנסניה (ע״ע). את כל יצירותיו 
הידועות — ציורי־מזבח, רבי־לוח (פוליפטיכונים) בחלקם הניכר — 
יצר עבור כנסיות באיזור המארקים. אפייני לסגנונו הבשל ד,פולי- 


פסיכון הגדול שבקתדרלת אסקולי פיצ׳נו ( 1473 ) ; במרכזו — 
המדונה ובנה, ובאגפים — קדושים. כל אחד במסגרת עצמאית 
בעלת מבנה גותי מובהק. גם הפרדלה כוללת דמויות קדושים. בל 
אחת במסגרת משלה. דוב ציודי-המזבח שלו. שהיו בעלי תכנית 
איקונוגרפית ומבנה דומים, פורקו, והתמונות הבודדות פוזרו באספים 
שונים. 

כניצירות שאר אמני הקבוצה הצפון־איטלקית, שהושפעו 
מסקווארצ׳ונה, מנטניה ודונטלו (ע״ע; וע״ע ק. טורה), מובלטת גם 
ביצירת ק־ קשיותם הפלאסטית של הדמויות ושל פרטי הנוף 
והארכיטקטורה, הנראים כתבליטים מפוסלים. סגנונו מושתת בעיקר 
על רישום קווי־המתאר. והוא מוגבל מבחינת יתר ערכי התוכן 
הציורי והצבעוני. מבנה יצירותיו של ק׳ ואפון שמרני; אך הטכניקה 
המזהירה שלו כרשם וכצייר בטמפרה, והאצילות האלגאנטית של 
דמויותיו — שריד ממסורת הסגנון הגותי המאוחר — סייעו לתחיה 
של הערכת יצירותיו כבר בחוגי הקדם־רפאליים (ע״ע). 

,. 0 411 1 ) 101 ^ 00771 700 ) 0 ' 7 , 0 ־ £1 \ 10 ! .\י, ; 1961 .£ ( 1 :)]* 11 זו 23 .ק 

. 1975 

(י>) קריות, יישובים עירוניים בתחום חיפה-רבה. הק" תופסות את 
רובו של עמק זבולון, והן בנויות סרבעי-תעשיה ומאזורי 
מגורים (מפה: ע״ע חיפה, עס׳ 399 — 400 ). 

1 ) קריית א תא (ק־א) שוכנת כ 12 ק״ם ממזרח לחיפה 
וב 10 ק״מ ממערב לשפרעם. שטת שיפוטה 12,456 די ובה 28,600 
חוש׳. אדמות ק״א נרכשו ב 1925 . ק״א נעזבה במאורעות חרפ״ס 
( 1929 ) ונושבה מחדש ב 1931 . אותה שנה היו בה 33 תוש׳ בלבד. 
שעסקו בעיקר בחקלאות. ב 1934 חל בק״א מפנה כלכלי, כשמשפחת 
מולר, שעלתה ארצה מצ׳כוסלובקיה, הקימה בה ביח״ר לאריגים. 
מאז הקמת המפעל נטשו רוב תושבי ק״א את החקלאות ועברו 
לתעשיה, למסחר ולבניין. כיום פועלים בק״א 37 מפעלי־תעשיה, 
המעסיקים כ 3,000 פועלים. המפעל הגדול־ביותר הוא ביח״ר לטכס¬ 
טיל, ״אתא״, המעסיק כ 1,900 פועלים. ויצוינו עוד ביהח״ר "צבע" 
ומפעל הדשנים, ,כימיקלים ופוספטים". בעיר מוסדות תרבות וחינוך. 

ק״א נקראה בעבר "כפר עסה", ע״ש היישוב הערבי הקדום, 
כפרתא, שהיה במקום. בעקבות הקמת מפעל הטכסטיל, 
״אתא״, היסב שמה ל״כפר אתא״. ב 1941 קיבלה מעמד של מועצה 
מקומית, ועם קום המדינה קלטה אלפי עולים חדשים. ב 1965 התאחדה 
עם קריית בנימין, ומאז הפך שמה ל״קריית אתא". לשטח שיפוטה 
נוספה גם קריית נחום. ב 1969 הוענק לה מעמד של עיר. 

2 ) קריית ביאליק (ק״ב) שוכנת כ 10 ק״מ מצפון־מזרח 
לחיפה. ובה 24,100 חוש׳. היא משתרעת על שטח של 5,500 ד׳, מהם 
1,000 ד׳ המוקפאים לבניה בעתיד. כלכלתה מבוססת בעיקר על 
תעשיה. בתחום איזור־התעשיה מצויים כ 140 בתח״ר ובתי־מלאכה 
שונים. מתוך 3,900 מועסקים ( 1975 ) עובדים כ 2,600 בתעשיה (מהם 
כ 1,000 בפפעלי-הטכסטיל, כורדנה), כ 600 בשירותי העיריה וב¬ 
מערכת החינוך. והשאר בענפי-תעסוקה שונים. 35% ( 1975 ) סאוכ- 
לוסי ק״ב חם ילידי הארץ, 33% יוצאי מזרח־אירופה, 27% יוצאי 
צפון־אפריקה ועראק ו 5% יוצאי גרמניה. האוכלוסיה מתגוררת ב 5 
שבונות; הגדולה בהן היא סכיניה ובה כ 8,000 נפש. ק״ב התפתחה 
כפרוור־גנים של חיפה ומרובים בה שטחי-חציבור והגנים. 

ק״ב נוסדה ב 1934 ע״י "התאחדות עולי גרמניה", ונקראה ע״ש 
ביאליק, שנפטר אותה שנה. בשנים הראשונות התגוררו בה כ 150 
משפחות. ב 1944 גרו בה 900 נפש, וב 1950 - לאחר קליטת עולים 
שעלו אחרי קום המדינה — ב 1,800 נפש. ב 1940 הוקמה בה מועצה 
מקומית, וב 1976 היתה לעיר. 

3 ) קריית חיים (ק״ח) שכונת מגורים בעמק זבולון, כ 7 
ק״מ מפזרת לחיפה. נקראת ע״ש חיים ארלוזורוב (ע״ע). ק״ח 
היקפה ב 1932 , כשכונת פועלים, והיתה בעבר הגדולה בקריות 





153 


 163 ״ 8 (שמו המקורי: כתוצאה מזלילר. מופרזת. 

' *־!־ 0 ) - ( 1450 בקירוב, בארצלונר, - 514 !, נאפולי;, השירה הלירית, האודות וגם הקומדיות הרבות שכתב נשכחו 
משורר ומדינאי איטלקי. ק׳ התיישב בנאפולי ב 1467 , ונכנס ל ש י רות אחר מותו, אך משליו נמנים עד־היום עם יצירות־הספרות האהובות־ 

המלך פראנטה (ע״ע נפולי. ממלכת-, עט׳ 25 1 ) , פ 1495 היה ק , ביותר ברוסיה. ובמידה רבה גם מחוצה לה. משפטים מתוך משלי ק׳ 

מזכיר־המדינח מסעם הצרפתים. משגורשו הצרפתים מהע י ר י צא הפכו ברוסיה לאמרות־כנף ולפתגסי־עם. 
אף הוא, אך שב בעת השלטון הספרדי ומונה ל מוש ל נו ל ה משליו הראשונים היו ברובם תרגומים או עיבודים של משלי 
( 1504/6 ). — ק׳ היה איש־שיחה מקסים ובעל כשרונות מוסיקליים, לה פונטן ואיסופוס (ע׳ ער¬ 

וד,יו, מקורב אל האמנים והמלומדים בנאפולי. הוא היה חבר בול•! כיהס), אך במהרה עבר 

באקדמיה הנאפוליטניח. ביצירתו העיקרית, 6 ״ 10 מ 1 ;נ>מ£ ("אנדיט- לכתיבה מקורית. משליו 

יון״ |ע״ע]), 1506 , נתגלה כמשורר מוכשר, ממחקי פסררקה. מצטיינים בלשונם העממית 

מלאת־החיים, שבלטה בם־ 

קו־יטיאס - ; 10 > 1 ק£ — ( 455 ( 13 — 403 לפסו;"נ), מדינאי יוחד כניגוד ללשון־הספרות 

והוגה-דעות באתונה. בן למשפחה אריסטוקרטית שהתייחסה המצועצעת של אותה תקו־ 

לסולון, וקרוב משפחה של אפלטון(ע , ערכיהם). אפשר שהיה תלמיד פה, בשליטה וירטואוזית ב¬ 

של גורגיאס. ק׳ היה ממקורבי טוקרטם ומיודד עם אלקיביאדס (ע׳ צורות מגוונות של חריזה 

ערכיהם). כנראה שהיה מעורב ב.,מהפכת ה 400 ״ (ע״ע יון, עמ׳ 447 ) ומקצב, ובמיזוג אפייני של 

ב 411 . ב 406 הוגלה לתסאליח, וב 404 חזר והיה לאחד מ 30 הטיראנים; פשטות־מחשבה מצד אחד 

לפי כסנופון "לא היה כמוהו גזלו וחמסן". ק׳ נהרג בקרב נגד ושנינות ערמומית מצד שני. 

תרסיבולוס, מנהיג הדמוקרטים באתונה׳ (ור׳ שם). השקפת-העולם הבאה לידי 

מכל מד, שכתב — חיבורים בענייני מדינאות, נאומים. מחזות ביטוי במשלי ק׳ היא שמר־ 

ואלניות — נשתמרו קטעים מועטים. הוא לא■ היה מהסופיסשים נית בעיקרה. ספקנית־פפו־ 

(ע״ע), אף־כי היה קרוב להם בדעותיו. הוא האמין בהשתכללות כחת ומבוססת על הגיון 

ההדרגתית של האדם דרך מאמציו־הוא, וטען שבני־האדם המציאי בריא ועל חוש מציאותי 



א. לפסיב ו איזר לסיפור "חד*י וההיף" 
לאיוח קרילוב 





155 


קרי י* ומן א *■דיי ץ -?ריס 


156 


מפותח, שלא-פעם גובל אפילו בצרות-אופק. בך, למשל, אוהב ק , 
לשלה חצי-לגלוג ארסיים במצדדי הקדמה המדעית, ולהצביע על 
עליונותם של כעלי החוש המעשי הפשוט עפ״ב בעלי תאוריות מתוח¬ 
כמות למיניהן( 000$ \םז$ ! 1 >זז 111 נ, 0 ק 010 ["הגנן והפילוסוף"]). 
ק׳ מצדד בשלטון חזק ה״אוכף רסנו■ על העם (אמז!^ת 8 " "ס)! 
[״הסוס והפרש״]) , ומלעיג על התמימים המקווים להשיב סוטים אל 
דרך הישר באמצעות חינוך והספה, במקום להראותם אח נחת- 
זרועה של הרשות (קאעסח 1 • 01 ) 1 ["החתול והטבח"]}. עם־זאת 
לא נמנע ק' מלחשוף את עריצותם של בעלי־השררה ( 11 א!נ 80 
אסזזסמזג ["הזאב והטלה"]) ואת יהירותם הנבובה של בני 
המעמדות העליונים ומסץז [״האווזים״] זזמקסא מ זצ&דסמל). 
["העלים והשרשים"]). 

באמצעות גאלריה עשירה של בע״ח, המגלמים על דרך האלגורית 
תכונות אנושיות שונות — אך תכופות גם באמצעות תמונות־הווי 
אלגוריות מחיי הבריות — הוקיע ק' במשליו את הפגמים בחברה 
הרוסית של זמנו: עריצות. ביורוקרטיה, שוחד, עיוות־דין. הוא 
הגיב גם על מאורעות פוליטיים, כגון פלישת נפוליון לרוסיה 
(טזזקהסזז הזז אה 80 ["הזאב במאורת כלבים"]). אך מעל-לכל 
מלגלגים משלי ק׳ ללא רחמים על חולשות אנושיות נצחיות, 
האפייניוח לכל חברה ולכל זמן: צביעות. שביעות־רצון עצמית, 
טפשות, יוהרה, רברבנות, עצלות וחנופה — ומשום־כך לא איבדו 
מעוקצם לגבי הקורא בן־ימינו. 

; 1945 ,->[ .*/ , 6301101180611 80 ) 06:181 , 00 ־ 131 :£ 

; 1958 , 00780 ) יק 180 8 • 8381 * , 10 .* 1 , 01083808 . ח . 

. 1969 ,.א ,-*>! 

ג. ס. 

בספרות העברית. בגלל היסודות האלגוריים, הסאטיריים 
וד,דידאקטיים שבהם. היו משלי ק׳ חביבים מאז־וסתמיד על סופרי 
ההשפלה. ספר משלי ק׳ — יחד עם ספר משל' לה פונטן — 
שימש דוגמה לי• ל• גורדו! (ע״ע). ש״הלאים" אח המשלים 
והתאיסס לשפה העברית ולקוראיו,: תרגום ראשון של משלי ק' 
לעברית נדפס בתוך ספרו ״משלי יהודה״ (וילנא, 1859 ). באותה 
שנה גם י״ל תרגומו של משה בן דוד הבחן רייכערסאהן (וילנא, 
תר״ך), חברו הקרוב של גורדון. מרוב חביבותו תורגם הספר שוב 
ושוב (בידי ס. ז. זינגר [ורשה, 1885 ], ח. זיסקינד [ 1891 ] ועוד). 
ויצוינו במיוחד תרגומיהם של ש. ל. גורדו!, ש. טשרניחובסקי 
וח. רייכמן. וע״ע משל, ענד 630 , 632 . 

קרים ("!.זק)!), חצי-אי בדרום בריה״ס האירופית, ומבחינה 
סינהלית מחוז (מאז 1954 ) באוקראינה. שטחו 27.000 קמ״ר, 

ובו 1,693,000 תוש׳ ( 1974 ). חצי-האי ק׳ חודר לתוך הים השחור 
(ע״ע). ומפריד בינו ובין ים אזוב (ע״ע). הוא מחובר בצפון ליבשה 
במיצר-היבשה פרקופ שרחבו המירבי 8 ק״ס. בין שלוחתו המזרחית 
הצרה — חצי-האי .קרץ׳ — ובין חצי־האי טמן שבקווקז מפריד 
מיצר ימי ברוחב 4 — 15 ק״מ. בחופו הצפוני־מזרחי מפרצים רדודים 
ומלוחים (סיווש) המופרדים מים אזוב ע״י שרטון חולי צר. בזכות 
מיקומו היה חצי־האי. כבר ביסי-קדם, לאחד השערים שבין אסיה 
לאירופה. 

רוב שטח ק׳ - הצפון והמרכז — הוא מישור גלי נמוך. דל 
בסשקעים ( 300 — 600 ם״מ בממוצע שנתי) ועשיר בימות מלוחות. 
הצומח ערכתי. לאורך החוף הדרומי־מזרחי נמשכים הרי ק׳ — 
3 רכסים מקבילים — המתרוממים מצפון לדרום ב 3 מדרגות. 
הרכסים הצפוני (שיאו 342 מי) וחחיכון ( 723 סי) בנויים חוואר, 
צפחה, אבן־גיר ואבן־חול ויוצרים רבדות שסדרונותיהן הצפוניים 
מתונים והדרומיים משופעים. הרכס הדרומי, הגבוה ביותר (שיאו 
ההר רומן־קוש — 1,545 מ׳), בנוי בעיקר אבן גיר ובנופו שליטים 


הרי־שולחן ותופעות .קרסטיות עשירות. בהרים יורדים עד 1,200 
מ״ס גשם לשנה, והם מכוסים יערות אלון, אשור ואורן. כין 
מדרונותיו התלולים של הרכס הדרומי לים השחור נמשכת רצועת 
חוף צרה ( 2 — 8 ק״ס) הנפסקח במספר מקומות ע״י מצוקים תלולים 
היורדים אל הים. את רצועת חוף זו מייחד אקלימה הים־ 
תיכוני — תוצאה ממיקומה בין רכס הררי, המונע השפעות 
אקלים יבשתי מצפון. ובין הים השחור בעל ההשפעה הממתנת. 
הטמפרטורות הממוצעות בחוף הדרומי הן • 4 בינואר ו ״ 24 ביולי. 
כמות המשקעים 800 מ״מ (במערב) — 300 מ״מ (במזרח). 

ה א וכלום יה הטסרית גורשה מק' במלה״ע ח (ר׳ להלן. 

עט׳ 157 ) ומאז רוב תושבי ק׳ הם רוסים ואוקראינים. ערי ק׳ 
הראשיות הן: סימפרופול — 275,000 תוש׳( 1974 ) ! המרכז המינהלי, 
סוואסטופול — 259,000 תוש׳ (ע' ערכיהן); קרץ׳— 145,000 תוש׳. 

הכלכלה מתבססת על תעשיה ומכרות, חקלאות, דיג ותיירות. 
בתעשיה חשובים במיוחד ייצור מכונות חקלאיות, ציוד למפעלי 
מזון, כימיקלים (על בסים המרי גלם המופקים בןמוח המלוחות). 
תעשיית מזון (שיפורי דגים ופירות, מוצרי חלב ובשד, יין) וטבק. 
בקרץ׳ מצויים מכרות ברזל ובהרי ק׳ — בחצבות שיש ואבן־בניה. 
הנמלים קרץ׳, ילטה (ע״ע) וסוואסטופול הם בסיסים לציי-דיג. בין 
ענפי החקלאות המגוונים בולט בחשיבותו גידול עצי פרי וצמחים 
סובטרופיים (זיתים, נפנים, תאנים, אנחי־אדמה) הנפוץ בחוף 
הדרומי ובעמקים. במישור הצפוני מגדלים חיטה, מספוא. צמחי 
תעשיה וירקות. ענפי חקלאות אחרים הם גידול פרחים לתעשיית 
תמרוקים וצאן לצמר. בשל מיעוט המשקעים ומקורות מים הוקמו 
בק׳ מפעלי אגירה והשקיה רבים. בערבה הצפונית פותחה מערכת 
השקיה שמקורותיה בסי הנהר דניפר (ע״ע). 

האקלים הים־תיכוני הנוח, הצמחיה הסובטרופית השופעת, נופים 
הרריים מרהיבים, אתרי עתיקות וחופי רחצה מעולים הפכו את 
דרום ק׳ לאיזור נופש ותיירות מן החשובים בבריה״מ. החשובות 
בערי־הקים בדרום הן: ילטה, גורזוף. ספאיז. אלופקח ואלושטה, 
ובן יופסוריה שבחוף המערבי. נ . ש־ . 

היסטוריה. בקי הקדומה ישבו הקיסרים והסקיתים (ע׳ 
ערכיהם). במאה ה 7 לפסו,"נ לערך התיישבו בחופיה מהגרים 
וסוחרים יווניים שהקיפו את הערים כרסונסוס (ע״ע חרסון). 
סאנסיקאפאיון (כיום-קרץ׳) ותאודוסיו, (כיום-פאודוסיה). מאז 
נודעה כ״חצי־האי של הטאורים" (שבס קווקזי; !!!*:!םסלימוס 
בסאה ה 5 לפסה״נ נכללה ק׳ בתחום ממלכת "בוספורוס 
של הקיסרים" (ע״ש מיצר קרץ׳ דהיום, סביבו התגוררו הקיסרים). 
זו ייצאה ליוון חיטה, דגים ועורות. ב 110 לערך כבשה את ק' זמנית 
ממלכת פונטום ומלכה, מתרדת 1 ש (ע״ע). מאמצע המאה ה 1 
לפסה״נ היחה בידי רומי, שראתה בה עמדה קדמית של הקיסרות, 
ונם בנתה חומה במיצר פרקופ. 

עם שקיעת האימפריה פלשו לק׳ גותים, חונים, כוזרים וקומנים 
(ע׳ ערכיהם). על-אף הסתערות הברברים נותרו בק׳ במשך מאות 
רבות מאחזים זרים: של הביזנטים, שהחזיקו במחוז כרסונסוס עד 
שנת 1000 , של סוחרי ונציה ביד,"ב, ואח״כ של ג׳נובה. מהם החזיקו 
מעמד בדרום־מזרח קי עד למאה ה 15 . ברם, כבר במאה ה 13 באו 
רוב אזורי ק׳ הפנימיים תחת שלטון "אורדת הזהב" (ע״ע טטרים, 
ענד 571 ; מונגולים, עט׳ 464 ). בעקבות פלישה מונגולית זו הלך 
והתגבש בחצי-האי עם "הטטרים של ק׳", שיצר דפוסים לאופיים 
ותרבות משלו, ששרדו עד היום. מאז נפוץ השם הטטרי "ק"׳, 
שמשמעותו ״מבצר״. במאה ה 15 הקימו הטטרים אח הח׳אנאם של 
ק׳, שהשתרע גם על הערבות שמצפון לחצי־האי. הח׳אנאט היה 
בעל חשיבות צבאית, וגם התערב במלחמות בין רוסיה ובין פולניה. 
ברם, מ 1475 בערך היה הח׳אנאס למעשה כפוף לתורכים. השפעת 



157 


לויי: — קרי :ל ■או 


158 


התורכים נסתיימה כתוצאה מחוזה קיצ׳יק קינרג׳ה (ע״ע תורכיה, 
היסטוריה) של שנת 1774 . וב 1783 נתפש כל חצי-האי קי בידי 
רוסיה: מאז הוא חלק בלתי־נסרד ממנה. בשנים 1854 — 1856 היה 
חצי-האי זירת .,מלחמת ק׳״ (ע״ע). בפלה״ע 1 היתה ק׳ במשך זמן 
קצר כבושה בידי הגרמנים ( 1918 ), וב 1920 היתה בסים לכוחות 
"הלבנים- של הגנרל הרוסי פ. נ. ורננל (ע״ע). לאחר נסיגתו הוקמה 
ב 1921 "הרפובליקה הסוציאליסטית האוטונומית של קי- במסגרת 
בריה״ם. ב 1941 , במלה״ע 11 , נתפשה כל ק׳ בידי הצבא הגרמני, 
שנאלץ לצור על מבצר סוואסטופול במשך 8 חדשים. לאחר שבודדו 
את ק' ב 1943 , כבשו אותה הרוסים מחדש ב 1944 . כיוון שחשדו 
שהאוכלוסיה שיתפה פעולה עם הגרמנים, הגלו הרוסים את הטטרים 
המקומיים באכזריות רבה לאסיה המרכזית ( 1945 ). הרפובליקה 
הקרימאית חוסלה והפכה למחוז מינהלי ( 1946 ). 0 0 

יהודים. יש עדויות לקיום מצבות יהודיות מסוף המאה ה 1 
לסה״נ. כחובות יווניות מזכירות בית תפילה ומדברות על שחרור 
עבדים בביכ-נ. במאה ה 4 שמע היארונימוס (ע״ע) מיהודים בא״י 
כי אחיהם היושבים ליד הבוספורוס — דרום־מזרח ק׳ היה קשור 
אז לחצי האי טמן, עפ״נ מיצר קרץ׳ — הם צאצאי גולי אשור, בבל 
ולוחמי בר־כוכבא. במאות ה 7 —ה 10 היה בק׳מרכז מלכות הכוזרים— 
ועל כך ע״ע. בתקופה הטטרית היתר, העיר כפא בידי ג׳נובה ומרכז 
לפסחים בק׳, ואז נתפתחו קשריהם של יהווי ק׳ ("הקרימצ׳אקים") 
שנהנו מבטחון ומשגשוג כלכלי — עם העולם הרחב. ע״פ מסורת 
רוסית היו יהודי ק׳ בין מעוררי תנועת הפתיהדים (ע״ע) במוסקווה 
במאה ה 15 . על הקראים בק׳ — ע״ע קראים, עם׳ 42/3 . ב 1475 
כבשו העת׳מאנים את מושבות ג׳נובה בק', ושעבדו את התושבים 
הסטריים לעבודות צבא. בעקבות זאת בטל השגשוג הכלכלי בק׳ 
והחלה הגירה יהודית גדולה אל פנים הממלכה העת׳מאניח. בתקופה 
זו חלה התקדגוח בין הקרימצ׳אקים המעטים שנשארו בק' ובין 
הקראים שם, וביו שתי הקבוצות יחד לבין הטטרים המקומיים. 
ועל תקופה זו ע״ע תורכיה. 

תחת שלטון הצארים ( 1783 — 1917 ) סבלו הקהילות מאד, ורבים 
היגרו לתחומי תורכיה. ב 1783 היו בק' 469 משפחות יהודיות 
(כולל קראים) שישבו בכפא, סיפפרופול, קרץ׳, אופאטוריה ועוד. 
ב 1791 נכללה ק׳ ב״תחום המושב" היהודי, אך מרכזי הפיתוח 
העיקריים הוצאו מן התחום, ביניהם הערים סוואסטופול וילטה. 
ב 1847 נמנו בק׳ 2,837 יהודים. בין השנים 1867 — 1900 היה ח. ח. 
מדיני (ע״ע) דבם של יהודי ק׳. ברבות השנים הפכו המתיישבים 
היהודים החדשים, שבאו מרוסיה, לדוב בין יהודי ק׳. ב 1897 כבר 
גרו בק' 28,700 יהודים רבניים (כ 5% מהאוכלוסיה). מלבד כ 4,500 
קראים. ב 1926 עלה מספרם עוד והגיע ל 40.000 ( 6% ) , מהם ישבו 
17,364 בסיפפרופול, 5,200 בסוואסטופול ויתרם בפאודוסיה, קרץ׳ 
ואופטוריה (ע״ע). ב 1920 יזמו חברי ״החלוץ״ (ע״ע, עמי 483/4 ) 
תנועה להתיישבות חקלאית יהודית בק׳, וייסדו את קבוצות 
.,ההכשרה״ תל-תי ( 1922 ), משמר ( 1924 ) ומעין ( 1925 ) באיזור 
ג׳אנקוי. ב 1924 יזמו השלטונות הסובייטים מבצע התיישבות רחב. 
בסיוע כספי יהודי־אמריקני, ובין מנהיגי היהודים היו שתלו בכך 
תקוות מרובות (וע״ע מועצות, ברית דר, עמ־ 779 — 781 ), אך בשנות 
ה 30 נתברר כי אין די קרקע כדי הקמת איזור יהודי עצמאי, 
ועיקר המאמצים בתחום זה הופנו לבירוביג׳ן (ע״ע). גם הקולקסי־ 
וויזציה־מאונם היתה גורם חשוב לנטישת היהודים את האיזור. 
אמנם עד 1931 כבר התיישבו ע״פ תכנית זו 5.150 משפחות יהודיות 
בק', וחלק מהיישובים האלה אף התארגן במסגרת שני אזורים 
יהודיים־לאופיים, פריידורף ( 1930 ) ולרינדורף ( 1935 ). ב 1938 היו 
בק׳ 86 קולחוזים יהודיים, ובהם כ 20,000 יהודים (!/' מכלל 
האוכלוסיה היהודית בק׳). עם הכיבוש הנאצי נתבטל היישוב 


היהודי, ועד ראשית 1942 חיסלו הגרמנים כ 20,000 מיהודי ק׳. 
סמוך לנד הכריזו הגרמנים על ק׳ כ.,נקיה" מיהודים. מיד לאתר 
המלחמה חודש היישוב, וב 1959 נמנו בק׳ 26,374 יהודים. 11,200 
מהם בסימפרופול ו 3,100 בסוואסטופול, ב 1970 נאמד מספרם 
בסימפרופול ב 15.000 ובאופאטודיה (יו 8 ט(ריה) ב 10,000 . 
י. בן צבי, נדתי ישראל, 117 — 126 . תשג״גי; ב. וכס (עודד), 
בחבלי הכליה, 138 — 145 , תזסכ״ד; י. קרן, הזזתישבות החקלאית 
היהודית בחצי־האי ק׳ ( 1922 — 41947 תשל״ב, -,״/ 36 ., 1711-1 

. 1876 • 1111 $> 11 ! -! 0£1£ <ן(} 1 ! €7 <£ £(/)>.ן 4 > 

י. ם. - מ. 

קךים, מלחמת״, מלחמה נשנים 1853 — 1856 בין רוסיה 
לתורכיה — ע״ש זירת הקרבות העיקרית. זירות צדדיות היו 
בקווקז, בים הבלטי וזמנית — במזרח הרחוק. בריטניה וצרפת 
הצטרפו לתורכיה ב 1854 . וסרדיניה — ב 1855 , ובנך הפכה 
המלחמה, להלכה. נלל־אירופית. 

עיקר המניעים הרבים למ״ק היה מצבו המדיני והצבאי המעורער 
של השלטון התורכי ("האיש החולה"), שרוסיה ניסתה להיבנות 
מהידרררותו מאז חוזה קיצ׳יק קינרג׳ה (ע״ע קפיטולציות: תורכיה, 
היסטוריה) ם 1774 . הצאר, ניקולי 1 (ע״ע), רצה להשתלט על 
נסיכויות ולכיה ומולדויה (ע״ע רומניה), ואולי גם על בולגריה 
וסרביה, ושאף להיות אפוטרופוס על הנוצרים האורתודוכסים בכל 
האימפריה העת׳סאנית המתפוררת. הוא לא השש מהתנגדות אוסט¬ 
ריה, שכן זו חבה לו תודה מאז סייע לה נגד ההונגרים ב 11849 
לדעתו, צרפת לא היתה מוכשרת, ובריטניה לא מעוניינת, להתערב. 

באביב 1853 תבע השליח הרוסי, אלכסנדר מנשיקוב ( 1787 - 
1869 ), מהתורכים להעמיד את כל הנוצרים האורתודוכסים באימפריה 
תחת חסות הצאר, וכן תבע זנויות־יתר לאורתודוכסים נא״י מול 
הננסית הקתולית (ר׳ כרך ר, עמי 340 , 1144 ). התביעות הוגשו על 
רקע התחרות ומתיחות מתמדת, ששרדו בין הכמורה האורתו¬ 
דוכסית ללאסינית (קתולית) באתרים הקדושים בא״י. ב 1847 גנבו, 
כנראה, האורתודוכסים, קישוט לאטיני, בדמות כוכב עשוי-כסף, 
מ״כנסיית-וזסולד" בבית־לחם. בהסכמת התורכים נקבע כוכב אחר 
במקומו (בסוף 1852 ), ומפתחות האתר נמסרו ללאטינים. הדבר 
העלה מאד את חמת הכמורה האורתודוכסית ומניניה הרוסים. 
התורכים סירבו לדרישות הרוסים שהגיש מנשיקוב, וביולי 1853 
תפשו הרוסים בכוח את הנסיכויות הרומניות, אך אח״כ נתקלו 
בהתנגדות תורכית מוצלחת. ב 23.9.1853 הגיעה שייסת בריטית 
לקושטא. כדי למנוע פריצת מיצר הבוספורוס בידי הרוסים. 
ב 4.10.1853 הכריזה תורכיה מלחמה על רוסיה. ב 30.11.53 השמיד 
האדמירל הרוסי פ. נאכימוב ( 1800 — 1855 ) שייטת תורכית בחוף 
סינוס (ע״ע). ב 3.1.1854 נכנסו ציי בריטניה וצרפת לים־השחור, 
ורוסיה ניתקה את יחסיה עם שתי המעצמות המערביות. בריטניה 
וצרפת הכריזו מלחמה ב 28.3.1854 . אוסטריה ופרוסיה אמנם לא 
הצטרפו למלחמה, אך כרתו ביניהן ברית, שכוונה נגד רוסיה 
( 20.4.1854 ). עתה נסתבר ני הרוסים נסתבכו במלחמה בשל שיקולים 
מוטעים. בריטניה. בראשות אברדין ופמרסטון (ע׳ ערכיהם), לא 
היתד, מוכנה להסכים לפירוק תורכיה, מחשש לאיום רוסי על 
הנתיבים להודו. צרפת ראתה עצמה מגינת הקתולים בא״י פול 
הכנסיות המזרחיות; כן שאף הקיסר ההדש, נפוליון 111 (ע״ע), 
להצלחות צבאיות מול הצאר, שבז לו. 

בעלות־הברית ריכזו את כוהותיהן בוואדנה שבבולגריה: כ 7,000 
תורכים. בפיקוד עומר פחה המוכשר ( 1809 — 1865 קרואטי שהת¬ 
אסלם); כ 27.000 אנגלים בפיקוד לורד רגלן (ת 13 ; 8 בא; 1788 — 
1855 ) < וס 40.000 צרפתים, בפיקוד סן אדנו ( 6 ״ב 0 !\/. 51 ; 1801 — 
1854 ), שאחריו באו קנרובר (!מלסז״גס; 1809 — 1895 ) ופליטיה 
(!־!•!!מיס?; 1794 — 1864 ). אולם בינתיים, בקיץ 1854 , פינו הרוסים את 
הנסיכויות הרומניות בשל איומי האוסטרים, ואלה באו במקומם כחיל-, 





159 


קדים, מלחמת־ — קרימינולוגיה 


160 



טחנה הצבא במישור כ 5 ק 5 ווה 


מצב. נפיות-הטובה האוסטרית הקניסה מאד את הצאר, בשל נסיגת 
המסיס מהנסיכויות, וכיוון שהאוססרים חצצו עתה ביניהם לבין 
האנגלים והצרפתים, הועברו עתה כוחות בעלות־הברית דרך היס 
לחצי-האי קרים. שם נועדו לכבוש את המבצר והבסיס הימי 
סוססופול (ע״ע), שבוצר ביעילות דבה בידי טוטלבן (ע״ע). אולם, 
על־אף מאמציהם במשך שנה תפיסה, לא הצליחו בעלות־הברית 
לכבוש את יעדם, ופ״ק הפכה למלחסת־עםדות — הראשונה בעת 
החדשה. גם הרוסים, בראשות סנשיקוב, לא הצליחו לשבור 
את המצור, בשל קשיי גיוס והעדר אפשרות להוביל תגבורות 
מפנים־ווסיה הרחוקה. גם בואם של 15,000 חיילי סרדיניה (שנשלחו 
ע״י קוור (ע״ע! שרצה להגביר את יוקרת ארצו) לעזרת בעלות- 
הברית, בראשית 1855 , לא השפיע על המאבק. כסה קרבות שהתנהלו 
סביב סוואסטופזל, מהם עקובים סדם■ לא הביאו לידי הכרעה; 
ביניהם: קרב נהר אלמה ( 33 ז\.ג/; 20.9.54 ); בלקלווה ( 383 ו 310 ד. £3 ; 
25.10.54 ) ; אינקרמן (מ 12 גקמאוז 11 ; 5.11.54 ) ; יוופטוריה (- £603 
אמקסד; 17.2.55 ) ; נהר צ׳רניה 15.8.55 ). הסתערות 

הפרשים האנגלים על ביצורי הרוסים בבלקלווה זכתה לפרסום 
ספרותי בשיר של סניסון (ע״ע). ככל שנמשך המאבק, בך גדלו 
קשיי שני הצדדים בשל חוסר אספקה ומגפות. ובמיוחד סבלותיהם 
של הגייסות הבריטיים בסחנותיהם הארעיים בחורף 1854/55 . 
שפורסמו ע״י וילים האוארד ראסל ( 11 :> 55 נ 1 א; 1820 — 1907 ) ב,טייםז" 
של לונדון, והביאו להתפטרות מפשלת אברדין. היה זה מקרה ראשון 
בהיסטוריה של סיקור מלחמה ע״י עתונאי. פעילותה של פ. ניטינגיל 
(ע״ע) למען נפגעי מ״ק הביאו אח״כ להקפת שירותים רפואיים 
סדירים בצבאות העולם. 

מ״ק באה לקצה מכסה טיבות, ביניהן: עייפות בל הצדדים 
ממאבק הסר־חכלית שרק חשף את חולשותיהם; עליית הצאר 
אלכסנדר 11 (ע״ע), שהיה סחות נוקשה מאביו; נטישת סוואסטופול. 
יעדן העיקרי של בעלות־הברית, ב 10.9.1855 . לאחר שהדפו הצרפתים 
את הרוסים מגבעת סאלאכוב ( 1(43333x08 ; בצרפ׳ £} 4313110 \ 1 ) 
שחלשה על העיר; כיבוש מבצר קרם (ע״ע) מידי התורכים, דבר 
שסיפק את יוקרת הרוסים; אולטימטום אוסטרי לרוסיה, שאיים 
בהצטרפות האוסטרים למלחמה אם לא יתפשר הצאר עם בעלות- 
הבריח; ופרסום ה״האם־אי־הימאיון״ (מ 8 ץ 3 וח 1-1411 -זז 93 . 18.2.1856 ) 
— מגילת הזכויות שהעניקו התורכים לנתיניהם, כולל שיפור מצב 
הנוצרים בתחומם. עם פרסום מגילת הזכויות נשמט הבסיס לטענת 
הרוסים כ■ הם הייבים להיות האפוטרופסים של הנוצרים, 

ב 10.3.1856 סיים חוזה פריס רשמית" את פ״ק. סעיפיו חייבו 
את רוסיה להסכים, בין השאר; לפירוז הים־השחור ולתיקונים 


טריטוריאליים בשפך הדנובה, שאפשרו את פתיחת הנהר לשיט 
הבין־לאומי. כן החזירה את קארס, רוב ההגבלות שהוטלו על 
רוסיה בוטלו לאחר 1870 , ובמיוחד אחרי מלחמת רוסיה—תורכיה 
בשנים 1877/8 , וחוזה ברלין ב 1878 . התוצאה הגורלית העיקרית 
של פ״ק היה ניכור הולך וגובר בין אוסטריה לרוסיה. ניכור זה נתן 
את אותותיו בבידודה ובהבסתה של אוסטריה במלחמות 859 ! ו 1866 
ובהדיפתה לזרועות גרמניה. 

מ״ק השפיעה בעקיפין גם על א״י, שכן הסיוע שהושיטו 
בריטניה, סרדיניה וצרפת לתורכיה במשך המלחמה גרם לפתיחות 
חדשה של השלטון המקומי כלפי נציגי מדינות אלה ואזרחיהן בארץ־ 
הקודש. לאחר מ״ק הותר בין השאר השימוש בפעמונים (במקום 
נקישות על לוחות עץ או מתכת) לכנסיות הנוצריות בארץ. 

0111111116 '! 61 ( 1856 — 1854 ) 07177166 46 0116716 14 , 014101100 ש!) .£ 

0714 871210714 ,ץש 1 ז 0 קוחל> 7 , 1 ־ 1 ; 1936 , 6671061 ^ 81170 ! 166 < 0 !ווא״ 113 ) 1 >״ק .) 1 ), אייכהורן ( 11 זסו 10111 \! ■\ 1 ), 
אלכסנדר (! 110 ״ 3 צ 13 ל, .?) וסטאוב ( 5121111 . 9 ). 

האסכולה של אדלר (ע״ע) הפנתה את עיקר ההסבר, במיוחד 
במחקר עבריינות הנוער, לרגש נחיתות, המוצא את ביטויו בתגובה 
של ״מחאה זכרית". איסנק ( 010 ״ 0 !ץ£ . 14 ) ניסה לשלב בין הגישה 
הביולוגית לביו הגישה הפסיכולוגית, במיוחד. בהתבססו על תאוריית 
האינטרוברטיס והאכסטרוברטים של יונג (ע״ע). אינסק טען כי 
רגישותו של אדם להתנאה (; 111001111 ( 0001 ) מהווה גורם מכריע 
בהתנהגותו. הפשיעה נובעת מחוסר יכולת להפנים נורמות חברתיות 
בתהליך התנאתי. אסכולה פסיכולוגית הבנויה באופן ישיר על התנאה 
אופרנטית ( 000111110111118 ז 30 ־ו 0 ק 0 ) השפיעה רבות בשנים האחרונות 
על הקמת מוסדות לאסירים, בהם מנסים שיטות שונות של כלכלת 
אסימונים (ץסזססססס סס!!״! = כלכלה מלאכותית הבנויה על מתן 
שכר ועונש ע״י שימוש פנימי במטבע של המוסד). 

לאחרונה מושם הדגש העיקרי בק׳ על הגישה הסוציולוגית! 
ראשיתה בעבודותיהם של האיטלקי פרי ( 1 ;ז 0 ? .£). שהדגיש את 
הקשר בין פשיעה לתנאים חברתיים ירודים. ושל הסוציולוג הצרפתי 
דירקם (ע״ע), שעסק. בין השאר, בבעיית הפשיעה והסטיה החב¬ 
רתית. דירקם הקר את התנאים החברתיים של תופעות אלה, והראה 
ששיעורם עולה במצבים של שינוי חברתי מהיר, המערער את כללי 
ההתנהגות המקובלים (מצב אנומיה — חוסר נורמות חברתיות). 
תרומה נכבדה לקידום הנישה הסוציולוגית נמצאה בעבודות של 
הסטטיסטיקאי הבלגי קטלה (ע״ע), שבדק נתונים אודות פשע במספר 
ארצות אירופיות כדי להוכיח את הקשר בין גורמים חברתיים לבין 
הפשיעה, ושל טארד ( 10 !; 73 . 0 ). שהסביר את תהליך החיקוי בו 
מועברת צורת התנהגות, כולל התנהגות פושעת, מאיש לרעהו. 

בד בבד התפתחה הגישה הרדיקלית, הקשורה לתאוריה של מרכס 
(ע״ע). ההולנדי בונגרס ( 8008015 .£) הבהיר עמדה זו בסארו את 
תנאיו החברתיים של המעמד הנמוך — עוני, אבטלה, דיור רעוע, 


חוסר השכלה — כגורמים משמעותיים בהתהוות התנהגות פושעת. 

במרוצת השניפ היתד, אה,"ב למרכז חקר הגישה הסוציולוגית! 
קבוצת סוציולוגים באוניברסיטת שיקאגו הקימה בשנות ה 0 נ אסכולה 
שפיתחה את האקולוגיה של הפשיעה, איתורה וקביעת מקומה באזורי 
מגורים שונים. כ״כ עסקה קבוצה זו במחקרי שדה בלתי־אמצעיים 
של סוגי אנשים שונים המשתייכים לשולי החברה■ אסכולה זו ראתה 
בהתפוררות המסגרות החברתיות גורם עיקרי בהיווצרות תופעות 
סוטות, במיוחד אצל מהגרים, העוברים תהליך של שינוי נורמות 
וערכים, וכן הדגישה את חשיבות התרבות ומסורת העבריינות 
המטופחות ע״י כנופיות. 

רוברט מרטון ( 8100100 ), סוציולוג אמריקני, טען בשנות ה 40 
שסטיה נוצרת בתוצאה מעיפות הפרט עם ערכי החברה, כשקיים 
פער בין המטרות הנשגבות של החברה לבין האמצעים שהיא מעמידה 
לרשות הפרט להשגתם. 

בשנות ה 50 פותחה הגישה הסוציולוגית, עם פרסומם של מחקרים 
על עברינות־נער (ע״ע), הפועלת במסגרת של תת־תרבות עבריינית, 
בד, מתגבשים ערכים המאפשרים ומעודדים, ולעתים אף מחייבים, 
התנגשות עם כללי החברה, הפרת חוקיה ופעולות סוטות שונות. 
היא נושאת מערכת נורמות מיוחדת, הדוגלת במעשי עבריינות 
כאמצעי להשיג הערכה ומעמד בחברה ובסביבה המיידית. במסגרת 
אותה תת־תרבות רבים מוצאים מענה משותף לבעיות אישיות של 
ניכור חברתי, העדר הערכה, תחושת תסכול וייאוש• הדגש מושם 
על נוקשות המסגרת הנורמטיווית, על הניגוד הקטבי בין תת־תרבות 
לבין תרבותה של החברה בכללה, ועל השפעתם הכוללנית והכפייתית 
של ערני בני הנוער. 

רוב המחקרים על עבריינות־נוער עוסקים בנוער סבני המעמד 
הנמוך! בישראל עסקו שוהם ורהב גם באיתור ותיאור של "בני־ 
טובים", הבאים ממעמד מבוסם ומרקע משפחתי תקין וטוב ומסתב¬ 
כים בפלילים. גם במקומות אחרים נעשו מחקרים המצביעים על 
שיעור ניכר של גילויי התנהגות סוטה בקרב בני המעמד הבינוני, 
שרובו אינו משתקף בסטטיסטיקות הרשמיות. מתוך מחקרים של 
דיווח עצמי ( 108 ד 01 ק 801£-00 ) נתברר, שאפילו אנשים שלא הסתבבו 
בפלילים עברו, בייחוד בגיל צעיר, מספר ניכר של עבירות שעליהן 
לא נתפסו ולא נשפטו. נתונים כאלה מאשרים את טענות האסכולה 
התיונית ( 1381:11108 ) או את התאוריה של הטלת כתם ( 5118102 ). 
אסכולה זו גורסת שיש להימנע פעיסוק־יחר בפושעים ובנשפטים 
ובמעשיהם; יש לתת את הדעת ליחס החברה כלפי מעשים אלה 
ומבצעיהם. חסידי אסכולה זו סבורים. ני אין האדם פועל תמיד מתוך 
שליטה עצמית מוחלטת, ואף לא מתוך התמסרות מוחלטת למערכת 
ערכים סוטים. התנהגותו וערכיו מושפעים בעיקר מיחס החברה 
ותגובותיה כלפיו. פיקוח חברתי נוקשה סדי, גילויי נידוי והטלת 
כתם וכן הרחקת אדם מהמסגרות הרגילות של החברה — כל אלה 
עלולים להוות תחילת תהליך ההידרדרות אל עבר הפשיעה. 

א. למרט (!! £0010 .£), א. בקר (! 80010 ). ק. אדיקסון( 1115110 !£) 
ואחרים טוענים שיש לרכז את עיקר המחקר הקרימינולוג' במשמעות 
הניתנת למחקר ע״י החברה, ובמיוחד — ע״י המופקדים על חקיקת 
חוקים ואכיפתם. 

אסכולה של הק׳ החדשה, הדוגלת בנקודת השקפה אחרת. היא 
האסכולה הביקרתית או הקונפליקטית. היא הרחיבה את הגישה החיו- 
גית ומיקדה את עניינה במשפט הפלילי עצמו בהטעימה, בי על הק׳ 
לעקוב מקרוב אחר תהליכים ושיקולים פוליטיים בחקיקת החוקים 
בתחום הפלילי ובאכיפתם הלנה למעשה. 

התרכזות בסוגים ספציפיים של פשיעה הביאה לעריכת מחקרים 
בתחומים שונים וליצירת שורה שלפה של תאוריות, הדנות בסוגים 
מסוימים של סטיה. ביניהם — עבריינות הצווארון הלבן. אדוין 
סררלנד ( 0112011 * 50 ) הצביע על כך, כי החברות הגדולות והמכוב־ 



163 


קדימינולוגיו! — קרץ 


164 


דות ביותר הן עברייניות בעברן לעתים מזומנות על החוק. מאז 
פרסום מחקרו נסוש ויכוח בין הרואים בהפרות אלה עבריינות 
ממשית לביו הטוענים כי אין לכלול מעשים ומחדליב אלה במסגרת 
מעשי פשיעה. הפשע המאורגן זכה גם הוא למחקרים מיוחדים, בהם 
נעשו נסיונות לאמוד את הקפו והשפעתו על חיי־החברה והפוליטיקה. 
כ״ב הוקדשו מחקרים מיוחדים למגוון רב של פשעים, ההל ברצח, 
שוד ואונס. גניבה ותקיפה, ועד לעבירות תנועה. 

תחום מהקר נוסף, הניבוי, הוא נסיון לזהות את האפיונים המצ¬ 
ביעים על הטתברות גדולה שאדם יהפוך לעבריין. כן נערכים נסיונות 
לבדיקת נתונים על אסירים כדי לברר את מידת הסיכון שבשהרורם 
המוקדם. הק׳ עוסקת גם בתופעות חברתיות שונות שיש להן קשר עם 
פשיעה, כגון התמכרות לסמים (ע״ע סמים משכרים), משקאות 
ואלימות. כך בודקים, למשל, את השפעת הסמים על הגוף, את ההבד¬ 
לים בין סוגיהם השונים וכן את ההגדרה המדויקת של תלות גופנית 
ונפשית, דרכי גמילה והתועלת בעריבת משפט פלילי כאמצעי 
לעקירת התופעה. 

בשלושים השנים האחרונות התפתח במסגרת הק׳ תחום ה ו ו י ק¬ 
ם י מ ו ל ו נ י ה (מאטד זמססז׳ו ־־ קרבן) ע״י ב. מנדלסון (שהיה עו״ד 
ברומניה ועלה לישראל) והחוקר הגרמני פון הנטיג (סס׳י .מ 
!}!זחפמ). גירסתם היא, כי אין להביו את מלוא המשמעות של מעשה 
פשע ללא התייחסות לחלקו של הקרבן ולרקמת היחסים בינו לבין 
הפושע. אין הפשע מתפרש באופן חד-מסדי. כשכל האשמה רובצת 
רק על הפושע. עפ״ר מתבצע פשע כתוצאה מפעולת גומלין בין 
הפושע לבין קרבנו, המזמין לעתים את הפורענות ע״י מעשים 
ומחדלים, כגון התגרות, קנטור, התרשלות, פיתוי, הזנחה, קנאה 
וכיו׳־ב. 

הנחה תאורטית זו מצאה אישור בשורה של מחקרים על חלקו של 
הקרבן ביצירת התנאים המוקדמים לביצוע העבירה. עם המחקרים 
הבולטים בתחום זה נמנות עבודותיהם של מ. וולפגנג ( 8 מ ¥01£83 \) 
על רצח. ושל מנחם אמיר, קרימינולוג ישראלי, על אונם. כן הוקדשה 
תשומת-לב לאפשרות של פיצוי הקרבן, ובמספר ארצות הוחלט לקיים 
תכנית ממשלתית לפיצוי קרבנות של פשעים אלימים. 

תחום נוסף בוויקטימולוגיה הוא תפקידו של ה צ ו ם ה במשולש: 
פושע, קרבו. צופה; נדונה האפשרות לחייבו לפעול למניעת 
הפשיעה ולהצלת הקרבן. כן נבחנים השיקולים הפסיכולוגיים והמו¬ 
סריים המשפיעים על הצופה, המיקטימולוגיה בודקת גם נפגעי אסו¬ 
נות טבע. השמדת־עם ותאונות הכנס העולמי הראשון לוויקטיסו- 
לוגיה נערן בירושלים ב 1973 . 

מקצוע נוסף בק׳ הוא ה פ נו לוג י ה, הבוחנת את אמצעי הע¬ 
נישה השונים ותוצאותיהם, כגון הרתעה, שיקום, כפרה, מניעה ונקמה• 
שיטות הענישה משתנות בהתאם לזמן ולמטרות שהחברה מציבה 
לעצמה, והן כוללות; פגיעות בגוף (המתה וכריתת איברים וכן הלק¬ 
אות ועינויים), צורות שונות של השפלה, שלילת זכויות ובידורו של 
העבריין מן החברה, לרבות הגליה ומאסר. במאה ה 19 חיפשה הפנו- 
לוגיה דרו יעילה להחזיק שפוטים במאסר; לאחרונה היא בוחנת 
שיטות הדשות כתחליף למאסר, ביניהן: העמדת האדם בפבחן, שח- 
רור־מוקדם ממאסר בתנאי מבחן 110 סזב<ע), עונש-על-תנאי, קנם, 
פיצויים ושירות לציבור. בן נבחנות דרכים שונות לטיפול בעבריין, 
בהסתייעות בעבריינים־לשעבר לצורך טיפול בעבריינים אחרים, או 
יצירת מגע בלתי־אמצעי בין עובדי־רהוב לבין קבוצות־שוליים. 

בתחום ההגנה החברתית נ:> 5 ת:>):)( 1 1 ג 1 *> 5 ) נערכים דיונים 
פילוסופיים ומעשיים בדרכים שבהן ניתן להתמודד עם פשיעה. הדיון 
הפילוסופי מתרכז בבחינת המידה הפותרת להתערבות ההברה בחיי 
הפרם כרי לפקח על התנהגות סוטה ומזיקה, ואילו במישור המעשי 
נבחנים אמצעים לשיפור פני החברה ולסילוק התנאים המביאים להת¬ 
נהגות עבריינים. האו״ם (ע״ע אמות מאחדות) הקים יחידה מיוחדת 


*מ&־ם 1 ג( 30€ 4 > 51x11011 ("המחלקה להגנה חברתית"), המטפלת 
בהגנה חברתית ויוזמת מחקרים וכנסים בי״ל בנושאים הקשורים 
במניעת הפשע. 

תורת הקרימינליסטיקה, שהיא מדע הקשור בפעילות 
המשטרה (ע״ע), היא הנותנת לאחרונה דחף נוסף להתפתחות חק ׳ . 
מדעי ההתנהגות ומרעי החיים מספקים נתונים וחידושים, המאפשרים 
למשטרה להשתמש בטכניקה משוכללת לגילוי פשעים ומבצעיהם, 
ביניהם הפוליגרף (מכונת האמת), זיהוי טביעות אצבעות, קולות 
וכתמי־רם. במשטרת ישראל קיימת מחלקה לזיהוי פלילי, המצוידת 
במכשירים מעבדתיים משוכללים, והעוסקת, בשיתוף עם מדענים, 
במחקר ובפיתוח כלים חדישים. 

במדינת ישראל קיימים שלושה מכונים לק׳: באוניברסיטה העב¬ 
רית, באוניברסיטת בר־אילן ובאוניברסיטת תל־אביב. כן נלמדת הק׳ 
במחלקות השונות למדעי ההתנהגות. בבת״ס לעבודה סוציאלית 
ובפקולטות למשפטים. קיימת אגודה לק׳ (שכינוסה הראשון נערך 
ב 1975 ), אגודה לרפואה משפטית (ע״ע) ואגודה לטיפול באסיר 
המשוחרר. 

ס. אמיר, תתפחחויוח תיאורטיות ואספיריות בויקטימולוניה, תשק׳־נ; 

הנ״ל, ביבליוגרפיה על תפשע בישראל. 1948 — 1974 , 1974 ; נ. ש. 

שוהם-ג. רהב, ק', 1975 ; .)!סעו .£ . 34 - , 5317112 ,. 1 ~ 0111151011 ( .זז 

;* 1970 ,״״,,״,״-״;ל) 1,1,7 , /מ)"/).""" , / / 0 ע 7110£ * 31 סצ 43 * 7 ,( 431 ) 3118 § 

. 1 - 308 § 011 ׳% . 7 . 51 ;* 1970 ,. 0 , 05407 ־ 0 .א . 11041403-19 ) 50 .£ 

-מ,/)( 7 003 11014 .) /ס עע 500070 ׳, 4 7 ,(. 035 ) 00 ) 101105 . 19 — 2 ) 5381 

. 1 ;* 1973 . 1 ״) 047 י,' 7 070,3 43 " 7 , 1055 ) 8001 . 0 .׳ 4 ו ;* 1970 , 51 ) 30 ) 91 
. 1974 ,י< 8 ) 7 ״.״,,׳.,) 1 ,(. 035 ) ,, 1,17 ',' ..") - 1.1:1 ,; 4 ) 11 
ל. של. 

קדימר, סר וילים תז־ל — 111101 ) 0 311431 ) 1 מ)ב 11 נו\ג ז $1 — 
( 1838 — 1968 ). ' פנהיג־פועלים ופאציפיסט אנגלי• ק , . נגר 
במקצועו, היה ממייסדי האיגוד המקצועי המאוחד של נגרי הריהוס 
והבניה ( 1860 ). זמן־מה היה מזכיר הסניף הבריטי של האינטרנציונל 
(ע״ע) הראשון. ב 1870 הקים ועדת פועלים למען ניטרליות במלהמת 
נרמניה־צרפת; ועדה זו נהיתה לאגודת פועלים למען השלום וק׳ 
היה מזכירה. ק- היה חבר הפרלמנט מטעם הליברלים 
בשנים 1895-1885 19001 — 1908 . ב 1887 ייסד את כנם־השלום הביר 
פרלמנטרי והיה מזכיר הליגה למען בוררות בי״ל. ב 1903 קיבל את 
פרס־נובל לשלום, וב 1907 — תואר אבירות. ק׳ היה ידידם של 
מציגי וגריבלרי. 

קרין(מ 60 ג}) 1 ), משפדת מוסיקאים יהודים רוסים, שהוציאה לפחות 
10 מוסיקאים חשובים. 

1 ) גריגורי אברמוביץ׳ ק׳ -- 140 אק 6 ^ 7 ממןסז״קז 
.) 1 1 ימ 8 - ( 1880 , ניז׳ני-נובגודוד — 1955 , פוסקווה).מורו הראשון 
חיח אביו, כנר וחוקר המוסיקה היהודית. לאחר תום לימודיו (אצל 
גלייר במוסקווה ואצל דגר [ע״ע] בלייפציג) היה לאחד מראשי 
תנועת המוסיקה היהודית ברוסיה. הרבה להלחין יצירות קאמריוח. 
ובנוסף להן, קונצ׳רטו לכינור. "רפסודיה עברית" לקלדנית ותזמורת. 
שורת סימפוניות — "דוד ושאול" ו״שירת דור׳ ועוד. סגנונו חדשני 
וסבנה יצירותיו מורכב וקשה. 

2 ) אלכסנךד אברמוביץ׳ ק׳ —ק 71 ז 031 א 716 \ 7 
.מ זימפסא — ( 1883 , ניז׳ני־נ 1 בגורוד — 1951 , סוסקווח), אחיו 
של( 1 ). השתלם בנגינה בצ׳לו ובהלחנה בקונסדווטוריון של פוסקווה, 
וב 1912 היה שם למורה. ביצירותיו המוקדמות, קאסריות ברובן, 
מורגשת השפעתם של גריג (ע״ע). של סקרינין(ע״ע) ושל ה״אימ- 
פרסיוניסטים הצרפתים". 

התעניינותו במוסיקה יהודית החלה ב 1908 . ויצירתו הראשונה 
בתחום זח, "רישומים יהודיים" לקלרנית ולרביעית לכלי-קשת, 
חוברה ב 1909/10 . באותו הזמן היה ק׳ לאחד מראשי התנועה 
המוסיקלית היהודית וחבר פעיל כ״אגודה לזמר-עם יהודי". מאוחד. 




165 


קרי, — קרינה 


166 


עת קיימת הבהנה ברורה נין• יצירותיו הנושאות אופי יהודי ("שידי 
הגטו". "קאפרים עברי" לכינור ולפסנתר. ,קדיש" לטנור, מקהלה 
ותזמורת: "זגמוק", אופרה: מוסיקה למחזה "בלילה בשוק הישן" 
לי.ל. פרץ ועוד) ובין היצירות שאינן כאלה ("הוורד והצלב", מחזור 
שירים לפיוטים של א.בלנק: "לאורנציה", באלט ועוד). 

. 1928 .ז. ,־״־ 51660 _ 1 

3 ) י ו ל י א ך ג ר י גי ר י ו ו י ץ׳ ק' — דה 0 :־וץס 1 נ׳ 1 ק 1 
.מ — (נר 1913 , סוסקווה), בנו של ( 1 ). הלחין יצירות קאמריות. 
אד כוחו גדול דווקא ביצירותיו התזמרתיות: בלדה, שירה־לירית 
לפסנתר ולתזמורת, מבוא סימפוני, ״חורבך ( 1929 ). לאחר שנים 
אחדות שב למוסקווה, ומאז נעשה סגנונו פשוט-יותר. 

הכנר דוד ק׳ הוא אחיהם של ( 1 ) ו( 2 ). * חנ , 

קרץ, סטיון — ־״ 3 ־ 0 0 ־ 11 ת!> 31 — ( 1871 . ניוארק [נירג׳רזין — 
1900 , באדנוויילר [גרמניה]), סופר אמריקני. ק׳, בנו של 
כומר, התיישב בניו-יורק בתום לימודים בלתי־סדירים. וחי בה חיי 
עוני־מרצון והתקוממות אנטי־דתית. את שנותיו האחרונות בילה 
בעיקר באנגליה. 

ק׳ נכשל פעמים רבות בנסיונותיו בתהום העתונות וביצירה 
הספרותית. הצלחתו הראשונה היתה הניחוח הפסיכולוגי־ראליסטי 
של נפש חייל צעיר במערבולת מלחמת-האזדחים, ־ 83118 1 >־ 8 :> 11 ז 
־ 0011138 }ס (״האות האדום על אומץ־לב״), 1895 . באותה שנה י״ל 
קובץ־השירים 5 ז־ 1 >: 8 ־ 1 ־ 813 £י £1 ("הרפבים השחורים"), בחרחים 
חפשיים, וב 1893 — רומן משכנות־העוני הנועז בראליזם שלו, 
!]־־־ 81 ־* 0£ 1 ־ 01 \ :־! 4388 ^ (,מגי: נערת־רחוב"). בעקבות 
ההד החזק שעורר ספרו על המלחמה, נשלח ק׳ ככתב־מלחמה 
למכסיקו, קובה ויוון. חוויות מסעותיו הועלו בסיפוריו הקצרים, 
שהנודע בהם הוא 8031 < 1 ־ע 0 (״הספינה הפתוחה״), 1898 . — 
ק' היה מראשוני הנסורליסטים בספרות אה״ב. הסתירות שבין 
הדחפים הבהמיים הטבועים באדם ובין כללי האתיקה והאצילות 
האידיאליים הן תמצית יצירתו. מכתביו נתפרסמו ב 1960 . 

• £16 0111001 4 :.ל) . 5 , 31111120 ) 8 .. 8 ; 1950 ,. 0 . 5 ,ח 13 ח׳ג־ 3 ת€ט .( 

• £0 מ׳׳< 5 71111111 .€ 4 ;■€ . 5 {ס 471 760 ,(. 611 ) . 1 ) 1 ; 110 1972 

. 1974 

קר י 1 ה ( 3111311011 ־), בפיסיקה, צורה של מעבר אנרגיה, וכן 
ה ת ה ל י ד שבו נוצרת האנרגיה הניתנת להעברה בצורה זו. 

לפי ההשקפה המודרנית מתוארת ק׳ כזרימה של הלקיקים אלמנ¬ 
טריים (ע״ע), או מורכבים־יותר, המעבירים את האנרגיה שלהם 
ממקום למקום תוד כדי מעופם. בהשאלה מכונה עצם יצירת החלקי¬ 
קים האלה ק', ולפעמים קוראים כד לחלקיקים עצמם, נאשר מתכוו¬ 
נים להדגיש את יכלתם להעביר אנרגיה. חלוקת הק׳ לסוגיה מבוססת 
על אופן גילויה ואין בה בהכרח משום הפרדה פיסיקלית מהותית. 
שבי סוגי ק , מקובלים הם ק־ אלקטרומגנטית (ק׳ א״ם — קרינת 
אור. קרינת ״חום״ [קי אינפרה־אדופה], קרינת רדיו, ונו׳ [ע״ע 
ספקטרום וספקטרוסקופיה]) וק׳ רדיואקטיווית (ק׳ ר״א). ק׳ א״מ 
נישאת ע״י פוטונים (ע״ע) בעלי אנרגיות נמונות־יחסית: אלה הם 
חלקיקים בעלי-מסת-מנוחה (ע״ע יחסות) 0 , הנעים במהירות האור. 
הק׳ הר״א נישאת, למשל, ע״י אלקטרונים. נוטרונים וחלקיקי ", 
שהם בעלי מסת-מנוהה סופית, וכן ע״י פוטונים בעלי אנרגיות גבוהות. 

ע״פ עקרון הדואליות (ע״ע קונטים, תורת דר) ניתן להסתכל על 
ק׳ גם נעל מעבר אנרגיה■ ע״י גלים (או יצירת הגלים הללו, או 
הגלים עצמם). בכל תהליך פיסיקלי דומיננטי אפיו הגלי של 
החלקיק, כאשר אורך גל דה בדולי (ע״ע) שלו נדול, בעוד שהאופי 
החל ק יק י בא לידי ביטוי כאשר אורך הגל קטן. אורן גל זה 
נתון ע״י המשוואה 

ע£/ ־ 0 ו 1 = ק/ 11 = 3 ( 1 ) 

( 8 — הקבוע של פלנק, ק — התנע של החלקיק, יי — מהירותו. 


£ — האנרגיה שלו ו־ — מהירות האור), הקושרת בין אורד 
הגל של הק' לבין התנע שלה. עבור חלקיק בעל ססת-מנוחה 0 
(הנע אפוא במהירות האור) הופכת נוסחה ( 1 ) להיות 

£/ 60 ־ 2 ( 2 ) 

כאשר מסת-המנוחה ־ ת 1 היא בעלת גודל סופי(חלקיק מסיווי) ניתן 
לכתוב את אוח־ הגל גם באופן 

( 0 ״וו 1 ץ)/ 11 = 2 ( 3 ) 

כאשר 1 לקוח מתורת היחסות (ע״ע) הפרטית: 

״־( ־ ־/ ־ ׳\- 1 ) = ץ. ( 4 ) 

לחלקיקים בעלי מסת־מנוחה סופית, הנעים במהירויות בסדר־גודל 

של מהירות האור, יש ארכי-גל קרובים לאורך גל קומפטון (ע״ע) 

שלהם 1 ס״וה/ 11 ־״ 2 . ( 5 ) 

אלה ארכי־גל קצרים ביותר. אפילו עבור האלקטרון, שהוא אחד 
החלקיקים בעלי המסות הקטנות־ביותר מבין החלקיקים הפסיוויים, 
אורד גל זה הוא 

״'- 10 א 2.4 ־ 1 ־ 0 ־■ 4 . 0.024 = ־ 2 . ( 6 ) 

כלר. אורד־גל מספיק קטן כדי שאפיה החלקיקי של קרינת אלקטרו¬ 
נים יהיה השולט. לעומתם. לחלקיקים בעלי מסת־מנוחה 0 , כמו 
הפוטונים (נושאי הק׳ הא״ם) והפונונים (נושאי הק׳ האקוסטית. 
שהם "דמויי חלקיקים"), יכולים להיות ארכי-גל כלשהם, וכאן בא 
האופי הגלי של ק" אלו לידי ביטוי במקרים רבים. לעתים מופיעה 
הק׳ כגל בעל משרעת מקרוסקופית ובעל תדירות מופע מוגדרים- 
היטב (=גל ק והר נ טי): דבר זה ייתכן רק כאשר חלקיקי הק׳ 
הם בוסונים (ע״ע חלקיקים אלמנטריים). כך, למשל, ניתן לקבל ק׳ 
א״מ קוהרנטית בתדירות רדיו כלשהי כל-אימת שמפעילים מתח- 
חילופין על אנטנת-שידור. לא-נן לגבי קרינת פרמיונים (ע״ע שם): 
ולדוגמה: אי-אפשר לקבל אלומת פרוטונים שניתן לראותה כגל 
קוהרנטי. 

בכל מקרה ניתן להסתכל על הק׳ כאילו נפלטה בקצב קבוע 
ממספר גדול של מקורות נקודתיים, כאשר אין בליעה, ובמרחק 8 
גדול מן המקורות, יורדת עצמת שטף האנרגיה 1 — נפי שהיא נמדדת 
ע״י מספר החלקיקים העוברים ביחידת־זמן דרך יחידת-שטח ניצבת 
לניוון ההתקדמות — כמו ריבוע המרחק: 

1/8 2 ־־ 1 . ( 7 ) 

תהליך גילוי הק׳ מתרחש נאשר חלקיק ק׳ נבלע ע״י "חלקיק 
מגלה" או ע״י קכוצת "חלקיקים מגלים", וכתוצאה מכד משתנים 
האנרגיה והתנע של החלקיק המגלה, או הוא עצמו < משינויים אלה 
ניתן ללמוד על הגעתו של חלקיק הק , . והרי דוגמות אחדות: 1 ) פוטון 
של אור צהוב מניע מן השמש אל רשתית העין ונבלע שם ע״י 
אלקטרון. עקב גידול האנרגיה של האלקטרון הוא יוצר אות חשמלי 
באלקטרונים של עצב־הראיה. אלך מעבירים את האות למרכז־ 
הראיה במוח, הרושם את העובדה ש.,נראה אור צהוב״. 2 ) קרינת־ 
הום מן השמש נופלת על משטה־קולס של דיד־שמש ונבלעת ע״י 
החלקיקים במשטח. כך גדלה האנרגיה הקינטית של החלקיקים, כלו׳, 
הטמפרטורה שלהם עולה. 3 ) אלומת ק׳ של נוסרינים נופלת על 
מיכל גדול ובו, 001 ונבלעת ע״י גרעין כלור. כתוצאה מכד הופך 
אחד מן הנוטרונים של גרעין הכלור לפרוטון. ואלקטדון נפלט 
החוצה. הכלור ף* 01 ) הופך לארגון (י ־ , 2 ), וגילוי כימי של 
במיכל מעיד על קרינת הנוטרינים הראשונית. 

תהליך יצירת הק' (פליטת ק׳) מתרחש כאשד חלקיק, או 
קבוצת חלקיקים, פולטת חלקיק ק': זהו תהליך הפוך לתהליך 
הבליעה הנ״ל. 




167 


קרינדז 


1(8 


ספקטרום האנרגיה (או אורך הגל) של הק׳ הנפלטת תלוי 
בחומר הפולט. פליטת חלקיק קי. ובן בליעתו, קשורות תמיד בפעבר 
של החומר הפולט (או הבולע) ממצב אנרגטי אחד למשנהו, משום 
כך, תנאי ראשוני לקבלת אורך־גל מסוים בק׳ הנפלטת (או לבליעתו 
של אודו־גל מסוים) הוא הימצאותן של שתי רמות אנרגיה בחומר 
הפולט (או הבולע). במרווח המתאים (ע־׳ע אטום: ספקסרום), לשם 
פליטת חלקיק הק' חייב חלקיק החופר להימצא מלכתחילה ברמה 
הגבוהה־יותר. ולשם בליעתו — ברמה הנמוכה־יותר. מערכות פיסי¬ 
קליות נוטות להימצא ברמות האנרגיה הנמוכות־ביותר. אכלום 
הרמות הגבוהות גדל עם הטמפרטורה של החומר (אם יש שיווי־ 
משקל תרמי), כשאין שיווי-משקל תרפי תלוי האכלוס בעירור 
אחר בתוכו (כמו. לפשל, העירור החשמלי בנורת נאון). מכאן 
נובעים אחדים מן ההבדלים בעצמות של ארכי־הגל הנמצאים 
בק׳. כאשר נוצרת הק׳ היא עשויה להיבלע שנית בחוסר הפולם, 
ובן לעבור תהליכי התנגשות, בליעה ופליטה רבים בתוכו. גם 
תהליכים אלה שולטים בחלוקת העצמות של ארכי־הגל הנמצאים 
בק׳ הנפלטת מהחומר. שכן גם הם תלויים באכלוס הרמות. 

גוש חומר "שקוף" לק׳ באורך־גל מסוים, אם הסיכוי של חלקיק 
הק' למעבר חפשי בחומר גבוה. חופר "אטום" לאותה הק/ אם הסיכוי 
של חלקיק הק׳ למעבר שאינו מלווה התנגשות כלשהי אפסי■ ישנם 
סוגי ״אטימות״ רבים, בהתאם למהות ההתנגשויות: אטימות לבליעה, 
להתנגשות אלסטית. לשינוי מהות הק׳ ע״י אינטראקציה כלשהי. 
וכד׳. באורח דומה קיימים אמנס גס סוגי "שקיפות" שונים, אך יחד 
עם־זאת חומר הוא ,.שקוף" כשהוא שקוף לכל סוג של אינטראקציה. 
הק׳ הנפלטת החוצה מחומר השקוף לבליעה באה מכל מקום בתוך 
החומד: זו הנפלטת החוצה מחומר אסום לבליעה באה ברובה־הגדול 
מעומק השווה לדדו־החפשית הממוצעת של החלקיק בתוך החומר 
בטרם ייבלע. שכן גבוהה ההסתברות כי ק׳ הנוצרת בעומק גדול- 
יותר תיבלע בטרם תגיע החוצה. במעבר ממקור שקוף למקור אסום 
משתנה ספקסרום הק׳. כאשר ד,ק׳ באה מחומר אסום הנמצא 
בשיווי־משקל תרמי, היא מכונה "ק , תרמית". ק׳ א״מ תרמית 
הבאה ממקור האטום לבליעה נקראת גם קרינת "גוף שחור" 
(ר׳ להלז)• 

פתוו מכלול הנושאים הקשורים בק׳ יידונו 4 נושאים: 1 ) ק' 
אלקטרומגנטית (ק׳ א״מ); 2 ) ק׳ גרעינית ; 3 ) מעבר של ק׳ בחומר .■ 
4 ) ק׳ קוסמית. 

1 ) ק' א" מ היא ק׳ של פוטונים. פוטונים יכולים להיווצר 
או להיבלע רק בחומר טעון מסען חשמלי. כתוצאה מפליטת פוטון 
קטנה האנרגיה של החומד והוא "נרתע" לאחור, בעוד שאנרגיית 
החומר הבולע עולה באותו שיעור והוא .,נדחף" קדימה. הפוטון 
נראה כאילו הוא מעביר כוח ואנרגיה בין שני המטענים. עקב תבונה 
מיוחדת זו קשור בפוטון שדה אלקטרומגנטי, שע״פ הגדרתו הוא 
קיים בנקודה כלשהי במרחב אם חלקיק טעון המושם בנקודה זו 
מואץ (או מואט), בעוד שחלקיק לא־טעון אינו מושפע כלל. נוכחות 
פוטון בנקודה כמוה כנוכחות שדה א׳־מ שם, משום שד,חלקיק הטעון 
עשוי לבלוע את הפוטון ולהאיץ. בעוד שחלקיק לא סעון אינו בולע 
כלל, ולכן אינו מאיץ. 

ואמנם, ד,ק' הא״ם נתגלתה לראשונה באמצע המאה ה 18 , כאשר 
התברר שניתן להעביר שדה א״פ למרחקים. בתקופה ההיא היו ארבי- 
הגל שעסקו בהם גדולים מספיק כדי לזרש את ההעברה הזו למרחק 
כהתפשטות גלים א״מ. היה זה מכסול ;,נ-ע: התאוריה שלו על 
אלקסרופגנטיות פורסמה ב 1864 ). שניבא את קיום הגלים הללו! 
בסדרת נסיונות שערך בגרמניה ב 1886 גילה הרץ (ע״ע) את קיומם 
הלכה־לפעשה. וע״ע אלקסרומגנטיות: גל. גלים. 

הגילוי של גליות התופעה, עם מהירות־התפשסות 0 קבועה 
( 299,774 ק״ס/שניה), הראה אח אפשרות העברת השדה ר,א״מ 


למרתק והוכיח קיום ק׳ א׳׳מ. צפיפות האנרגיה של השדה הא״פ, 
־,נתוני. ע״י ^- 4 ■£ 

• 871 ( 8 ) 

כאשר £ הוא חשדה החשמלי ו 11 — השדה המגנטי. לכן על £ ו 11 
לקטון כמו א/ , (ולא בחזקות גבוהות־יותר של £, כמו בהשראה 
א״מ), ואילו ־ קטן כמו ב ־ 1/11 . בגל הא״מ המתפשט בריק ניצבים 
וקטורי השדה החשמלי והמגנטי זה־לזה, וכיוון התקדמות הגל ניצב 
לשניהם. 

בעקבות ניסויי הרץ נפתחה תקופה חדשה בפיסיקה, ובוצעו 
ניסויים ביצירתם ובהתפשטותם של גלים א״ס בתדירויות שונות 
(ארכי־גל שונים). בתחילה עסקו בק׳ בתחום גלי־רדיו. בתחום 
תדירויוח של עשרות 110 (ע״ע רדיו), דהיינו, ארכי־גל של עשרות 
ק״מ. תחום התדירות עלה בהתמדה, וב 1923 כבר יצרו באוניברסיטת 
מוסקווה גלים א״מ באורך־הגל הקצר של 730 מיקרון (חדירות של 
140 * 10 א 4.1 ), שנמצא באינפרה־אדום הרחוק. בתחום שבין גלי רדיו 
והאינפרה־אדום הרחוק שוכן תחום גלי־ד,פיקדו(ס 1 \" 10 א 3 — 10 5 * 3 , 
ארבי־גל של 1 מ״מ — 10 0 ״מ), ואילו גלי הרדיו מחולקים לתדי¬ 
רויות גבוהות מאד ( 11£ ס! ממאות ועד אלפי 140 ), תדירויות טלווי¬ 
זיה גבוהות (?!!יל.• פאות 140 ). גלי רדיו קצרים ( 4 — 22 140 ! 
ארכי־גל של מאות מסרים) וגלי רדיו ארוכים (עשרות 110 ; ארכי-גל 
של ק״מ אחדים). ע״ע ספקטרום וספקסרוסקופיה, ור׳ ציור שם. 

מכטוול גם היה הראשון שזיהה אח האור הנראה עם גלים א״ם, 
ועד־מהרה התרחב תחום ארכי־הנל הא״מ הידועים לאינפרה־אדום 
הקרוב (עד כמה מאות מיקרון), התחום הנראה ( 4000,4 — 7000,4 ) 
והאולסרה־סגול ( 1000.4 — 400074 ). גילוים של קרני x (ע״ע) הרחיב 
את התחום אל ארכי-גל של מאות עד 0.1 אנגסטרם, ואל תחום 
קרני ה ד (ע״ע רדיואקטיויות), שלהן ארכי־הגל הקצרים־ביותר 1 
אלה התגלו בק׳ הקוסמית (ד להלן). 

יכלחו של חלקיק טעון. או של מערכת חלקיקים טעונים, לפלוט 
פוטון באורך־גל מסוים, תלויה בהימצאות שתי רמות אנרגיה שהפ¬ 
רשן 4£ מתאים לאורך־הגל לפי 

4£ /סז 1 - \ ( 9 ) 

לפשל, ערכי רמות האנרגיה של האלקטרון באטום המימן הם 
־ ״/ 110 א — = ,£ (ע״ע קונסים, תורת ה־). עבור ערכי ת גדולים מאד 
! 11 ו צ ת׳ כשהאלקסרון כמעט חפשי, יכול ,*£ — ,״£ = 74£ לקבל 
ערד קסן מאד, ו 2 יכול לגדול בהתאמה. מכאן, שניתן להשיג 
ארכי־גל ארוכים כשיש אלקטרונים חפשיים, או כמעט־חפשיים. כסו 
במתכת. משום־כד השתמש הרץ במעגלי־זרם ליצירת תחום הגלים 
ד,א״מ עד לתדירות של מאות אלפי 140 , תדירות של 140 * 10 עדיין 
מתאימה לרמות אנרגיה שניחן להשיג סאלקטרונים חפשיים הנעים 
במהירויות שאינן גבוהות־במיוחד, 

מאלקטרונים חפשיים ניתן להפיק גם פוטונים אנרגטיים־יותר, 
אבל לשס־כך יש להאיץ את האלקטרונים תחילה למהירויות קרובות 
מאד למהירות האור, ואח״ב לעצור אותם בתהליך מהיר, כמו במעבר 
ליד אטומים, או בתנועה בשדה מגנטי גבוה, או בהתנגשות עם 
פוטונים אנרגטיים פחות (ר , להלן). 

מרווחי האנרגיה של אלקטרונים באטומים ובמולקולות מאפשרים 
פליטת ק׳ א״מ בתחומי תדירויות שמקרני x ועד גלי מיקרו וגלי 
רדיו קצרים מאד. ארכי-הגל הקצרים־ביותר מושגים ע״י מעברים 
ראשיים (ע״ע אטום) של אלקטרונים הקרובים לגרעין באטומים 
כבדים. בעוד שארכי-הנל הארוכים מתקבלים פמעברים אלקטרוניים 
ברמות גבוהות מאד, או ממעברים בין תת־רסות של הרמות הרא¬ 
שיות, הקשורות באינטראקציה דינמית של האלקסרונים עם הגר¬ 
עינים — תנודות וסיבובים במולקולות גז ובגבישים, ואינטראקציה 




1 69 


קרינה 


170 


עם הספין הגרעיני באטומים (פיצול "על־דק", ע״ע ספקטרום 
וספקטרוסקופיה). קו רדיו־אםטרונומי ידוע הוא קו 21 הס״מ, הבא 
מענני מימן (ע״ע שביל־ההלב). הוא מתקבל ממעבר בתור תת-רמות 
של רמת־היסוד של אטום המימן, שבו משנים האלקטרון והפרוטון 
את הספין שלהם; ובראשית שנות ה 70 של המאה ה 20 נתגלתה 
פליטת גלי־מיקרו בחלל ממולקולות כגון 11113 , לאחר שבמעבדה 
היתד. ידועה זה זמן רב. 

גם פרוטונים וחלקיקים־טעונים מסיוויים אחרים פולטים פוטונים. 

עם תנע שווה. קטנה יעילות הפליטה עבור אותם פוטונים, 
עם ריבוע המסה של החלקיק הפולט. פוטונים באנרגיות של קרני 7 
וקרני x קשות (ע״ע קרני מתאימים למעברי־רמות בגרעין 
האטום, שבהם משתתפים הפרוטונים והנוטרונים (שאף כי מטענם 
הכללי מתאפם יש להם חלוקת מטעו פנימית) בתהליך פליטת 
ד,פוטונים. פוטונים אנרגטיים מתקבלים גם כאשר אלקטרונים, 
גרעינים וחלקיקים אלמנטריים טעונים ואנרגטיים עוברים בחומר. 
הם מתקבלים גם מתהליכי אניהילציה של חלקיקים, שבהם מתחברים 
חלקיק ואנטי-חלקיק (ע״ע חלקיקים אלמנטריים) ויוצרים פוטונים. 

ספקטרום הק׳ הא״ם תלוי, כאמור, במצב הדינמי של החומר 
הפולט. את יתם־הגומליו שבין הק׳ ד,א״מ ובין החומר שבו היא נוצרת 
ומתפשטת נוהגים לתאר ע״י התבוננות באלומה מקבילה של פוטונים 

בעלי אורך־גל ג ותדירות ׳ז ( 3 ץ) המתפשטת בחומר. תוך 

מעבר האלומה בחומר מרחק קטן 58 , נהרסים ונוצרים בה 
פוטונים עקב תהליכי בליעה או פיזור ותהליכי פליטה. אם * 1 
הוא שטף האנרגיה של האלומה (דהיינו, שטף הפוטונים מוכפל 

באנרגיה ״ = 51 של כל פוטון), אזי השינוי בשטף, , 51 , 

כתוצאה מתהליכי בליעה ופיזור, יהיה מתבונתי לשטף המקורי 
ולמרחק 58 , 

1,58 - ־(. 51 ) (בליעה) ( 10 ) 

לעומת-זאת, השינוי בשטף עקב פליטה יבוא משני סוגי תהליכים: 
״פליטה ספונטאנית״ — שאינה תלויה בשטף המקורי של האלופה — 
ו״פליטה מאולצת", היחס בין. השינויים הנגרפים ע״י שני תהליכים 

1 "יור 

אלה הוא '; 1 -־-= וכך ניתן לכתוב 

יז 

58 [״ 1 (־?■ך) + 1 ] ־" (״ 51 ) (פליטה) ( 11 ) 

כאשר המחובר השני מייצג את "הפליטה המאולצת". 

בצירוף שחי התרומות ( 10 ) ו( 11 ) מתקבלת משוואת "מעבר הין" 

(ז 305£6 ש] €/' 1 :) 13 ^> 3 ז) ן!) 

(״פ־״ 1 ).*-־־, ( 12 ) 

כאשר ו, 8 הם גדלים התלויים בחומר ובמצבו וכן באורו־הגל; 
״.£ קרוי לעתים קבוע הבליעה והפיזור, ואילו , 8 הוא גודל 
המייצג את שטף האנרגיה. בתנאים של שיווי־סשקל בין הק , לחומר, 

דהיינו כאשר 0 = . אזי זהה מספר הפוטונים הנעלמים מן 

58 

האלופה עקב בליעה ופיזור למספרם של אלה הנוצרים. 

ניתן לכתוב פתרון כללי למשוואה ( 12 ) ; שטף האלופה ( 8 ), 1 , 
במרחק 5 מראשיתה, ניחן ע״י 

' 08 ] ־' , "■ , ט ( 0 )״ 8 -( 0 )״ 1 )+( 8 )., 8 -־־( 8 )״ 1 

1 ( 13 ) 

כאשר ( 0 ), 1 הוא שסף האלומה בנקודת-ראשית כלשהי, ו( 0 ), 8 
הוא שטף שיווי־הפשקל באותה נקודה. 


לגודל ( 8 ,' 8 ), 1 (או ( 0,8 ), 1 ) המופיע במשוואה ( 13 ) חשיבות 
רבה להבנת תהליכי היווצרות והתפשטות של ק׳ בחומר. זהו "העוסק 
האופטי המכלל״ בקטע שבין ׳ 5 ו 5 , הוא מוגדר ע׳י המשוואה 

58 ^-( 8 ,' 8 ), 7 ( 14 ) 

משוואה ( 14 ) מראה, שהעומק האופטי מודד את השפעתו הכוללת 
של מקדם הבליעה והפיזור לאורו דרך האלומה בין ׳ 8 ו 5 . גוש 
הומר שעביו ם ״אטום״ לק׳ א״מ באורך־גל \(= *) אם 
1 < (ם, 0 ), 1 . אז באה כל התרומה לשטף הק׳ היוצאת מן החומר, 
( 0 ), 1 , אך־ורק מעמקים 3 שעבודם 51 (ם, 3 ), 7 ; ק׳ א״מ הנפלטת 
מחומר אטום באה רק מעומק שהעומק האופטי בו אינו עולה על 
יחידה. במצב ההפוך, כאשר גוש התומר שקוף, 1 4 (ם, 0 ), 1 , 
והק׳ הנפלטת באה במידה שווה מכל תלקי החופר. לפעמים נוצרים 
תנאים שבהם 0 > ״ £ במקרים אלה העמקים האופטיים שליליים, 
ושוררים תנאים של הגברת ה ק׳ (ע״ע ליזר ומיזר). 

מביו הק" הא״מ הקיימות בשיווי־משקל תרמי עם חומר, נודעת 
חשיבות מיוחדתלקרינת הגוף השחור-ק׳זונוצרת בתנאים 
שבהם האינטראקציה היחידה בין הפוטוניח לבין החומר האטום שבו 
הם עוברים היא של בליעה ופליטה יחידים (ולא פיזור). איינשטיין 
הראה. שאם במצב כזה מספרי האכלוס של הרמות שהמעבר ביניהן 
פתאים לפוטון ״ 1 ) הם ״א ו ״ 11 הרי הקבוע שיש להציג ב ( 10 ) 
א 

בדי להפכו למשוואה הוא עח״״ס — ואילו זה שיש להציג 

47 1 

א 

במשוואה ( 11 ) הוא ״״)/-- ״״ 4 , ו ״״ 8 הם מקדמי איינשטיין, 

471 

2 נ ץן 21 

הקשורים ביניהם בקשר ״,״ 3 —- 2 -— = ״״ 4 , כאשר 

הם "נווני הרמות", כלד, מספר המצבים הקוואנסיים השונים השייכים 
לכל רמת אנרגיה (התנאי להגברה במקרה זה, , 0 > ״.>!, הוא 
.י״א_ ^ .א ) 

610 יז 6 , 1 2 4 ? 

בשיווי־משקל תרמי של החומר 161 יי■ 6 — ~ ־—=. כאשר גם 
1 * 5 ■ 10 י' , 

הק' היא בשיווי-משקל עם החומר התדמי, מתקבלת ממשוואות 
( 10 ), ( 11 ) ו( 12 ) נוסחת פלנק לקרינת גוף שחור 

, 8 *'־( 1 -״״־)^ ־ ״ 1 ( 15 ) 

ושני הקירובים החשובים שלה — קירוב ריילי-ג׳ינס 

־ע^=״ 1 

ס 

וקירוב וין (ע״ע). אורך־הגל ""ג שבו מתקבל שטף הק׳ המידבי 
ניתן ע״י חוק וין: 

0.2898 = ז׳ _״ג ( 16 ) 

כאשר ""ג נמדד בס״מ ויד ב£! 0 . השטף הכולל של הק׳ 
״ 1,8 ( = 1 בכל התדירויות ניתן ע״י חוק סטפן־בולצמן, שלפיו 
השטף הכללי מתכונתי לחזקה הרביעית של הטמפרטורה. 

ק" א״מ חשובות אחרות ביקום, שבהן לפוטונים אנרגיות גבוהות. 
באות לעתים: 1 ) מחלוקת אלקטרונים שאינה בשיווי־משקל תרמי, 
כמו "קרינת העצירה" ( 8 ה 11111 גז) 8 !ומ?ז 8 ), הנוצרת מהתנגשויות 
של אלקטרונים אנרגטיים מאד בחופר, או "קרינת העצירה המג¬ 
נטית" — סינכרוטרון — שבה מואצים או מואטים האלקטרונים 
ד,אנרגטיים בשדה מגנטי. לאלה ספקטרא שונים מאלה של הגוף 
השחור: 2 ) כאשר תהליך הפיזור של ד,פוטונים הוא ניכר, מצב 




171 


קרינה 


172 


המתקיים תמיד עבור פוטונים באנרגיות גבוהות־דיין, גם במקרה זה 
נוצרות ספקטרא שונים מזה של הגור השחור. אפשר לגרום לפליטה 
מועדפת של פוטונים ססויסים בצורה קוהרנטית ע״י עירור 
המערכת הפולטת באופן חיצוני. אנטנות רדיו (המעוררות ע״י מתח 
חיצוני), ליזרים ומיזרים (ע״ע) הם דוגמות לתהליך כזה, ובהם 
דואגים לאכלוס מבוקר של רמות אנרגיה מסוימות בחומר באמצעות 
התנגשויות עם גז, התפרקות חשמלית, פוטונים חיצוניים וכד/ 

פליטת פוטונים מגרעינים יכולה להיות ק' תרמית רק אם הטמפר¬ 
טורה גבוהה מאד, דהיינו, בסדר־הגודל של האנרגיות הגרעיניות 
(£״ " 10 ~ ומעלה)! ברם, בטמפרטורות אלו הגרעינים עצמם 
כבר אינם יציבים. בטמפרטורות נמוכות־יותר תלויה הפליטה תמיד 
בעירור חיצוני של הגרעין. כך גם פליטת פוטונים מאטומים, כש- 
אנרגיית הפוטון גדולה-בהרבה מן הטמפרטורה. 

2 ) ק׳ גרעינית (ע״ע רדיואקטיויות). 

הק' הגרעינית היא ק׳ הנפלטת מגרעינים. הגרעינים הפולטים 
את הק' קרויים גרעינים דדיואקטיוויים, ויש הקוראים גם לק' עצמה 
ק- ר״א. היא נתגלתה לראשונה ב 1896 , במעבדתו של בקרל (ע״ע), 
כאשר גרמה להשחרת לוחות־צילום, ומאז חקרוה ביסודיות פיר 
ומרי קירי, רד׳רפורד (ע׳ ערכיהם) ורבים אחרים. בתחילה מוינה 
הק' ל 3 סוגים בלבד, ע״פ עומק חדירתה לתמרים שונים: קרינת ! 0 , 
שאינה חודרת אף בעד דף נייר: קרינת הנעצרת ע״י מתכת 
בעובי 1 מ״מ: וקרינת <ן, החודרת גם דרך עופרת בעובי 1 ם״ם. 
בסדרת מדידות, כגון של סטיות הקרניים תוך מעברן בשדות 
חשמליים ומגנסיים סטאטיים, התברר כי קרני 2 הן גרעיני הליום 
(שני פרוטונים ושני נוטרונים), קרני 0 הן אלקטרונים וקרני <ו 
הן פוטונים. כיום נכללים במושג ק׳ גרעינית גם כל סוגי החלקיקים 
הטעונים היכולים להיפלט מגרעינים והכבדים מן האלקטרון, כמו 
מיאונים, פרוטונים וגרעינים אחרים. ניתן להוסיף גם את קרינת 
החלקיקים הלא-סעונים שאינם פוטונים, כמו נוסרונים או נוסרינים. 
חלקיקים לא־סעונים קשיס-יותר לגילוי, משום שאין להם אינ¬ 
טראקציה חשמלית עם חומר. נוסף על כך, במקרה של הנוטרינים 
גם האינטראקציות הגרעיניות שלהם חלשות — כדה׳א כולו שקוף־ 
למעשה לגוטרינים. 

הגרעינים הרדיואקטיוויים שהתגלו ראשונים, כמו הדדיום או 
התוריום, פלסו את קרינתם באופן ספונטני("גרעינים רדיואקטיוויים 
סבעיים"), מאחר שהיו גרעינים בלתי־יציבים. גרעינים רבים הופכים 
רדיואקסיוויים ופולטים ק׳ גרעינית לאחר הפצצתם בקי גרעינית 
אחרת. כמו חלקיקי 2 או נוטרונים. נוסף על כך. ק׳ גרעינית 
מסוג זה או אחר נוצרת גם תוך־כדי ראקציות גרעיניות רבות, 
בל-אימת שבראקציה נוצר "גרעין מורכב" המתפרק אח״כ ספונטנית. 
ההבדל המספרי בין כל המקרים הללו הוא קצב ההתפרקות הספונ¬ 
טנית, שכן נראה שנם הגרעינים "הרדיואקטיוויים הטבעיים" נוצרו 
בעבר ע״י ראקציות גרעיניות בכוכבים קורסים (ע״עאסטרופיסיקה). 

דוגמה לתהליך היווצרות ק' גרעינית של חלקיקים כבדים טעונים, 
אלקטרונים, פוטונים, נוסרונים ונוטרינים הוא התהליך שבו הופך 
האוראניום 283 ט לרדיואקסיווי, עם בליעת נוטרון, ומתפרק לשני 
גרעינים אחרים ושני נוסרוניס: 

^ 2 + !״'+ 7 ! 5 י- ס!״ +*״״. 

גם שני הגרעינים מוצרי הראקציה אינם יציבים, בהיותם עשירי 
נוטרונים. ע״י סדרות של ק״ !/ ספונטניות הופד ל 

ו 1 יי' חופד ל אט?! 1 , זהו אחר התהליכים שבהם נפלטת ק׳ 
גרעינית בזמן פיצוץ אטומי. גם 233 ט, 233 הז, ו • 33 ט מת¬ 
פרקים ספונטנית, דרך סדרה של גרעינים המתפרקים אף הם 
ספונטנית, תוך פליטת ק״ 2 , 0 ו ץ, נוטרונים ואנטינוטרונים 


(״הסדרות הרדיואקסיוויות״). 08 ( 5 ', מתפרק ספונטנית ל ןז״<, 
תוך פליטת חלקיק 2 . 

על שיטות נוספות ליצירת ק׳ ע״י הפצצה בק׳ אהדת, ר׳ להלן, 

1 . — 6 . 

3 ) מעבר של ק'בחומר. כאשר ק׳ מסוג כלשהו עוברת 
בחומר היא יכולה לבצע אתו אינטראקציות מסוגים שונים. כתוצאה 
מהן מאבדת אלומת ק׳ חד־כיוונית ומונו־אנרגסית הנכנסת אל החומר 
חלקיקים, ועצמתה מונחתת עקב בליעתם ופיזורם לכיוונים אחרים. 
כפי שתואר לעיל. לעתים נוצרות אלומות־ק׳:וספות, אם של החלקי¬ 
קים המקוריים ואם של חלקיקים חדשים. 

תוך פישוט משוואה ( 13 ) ניתן לתאר את שטף החלקיקים לאורך 
האלומה ע״פ המשוואה 

1 0 6 ־ 1 ( 17 ) 

כאשר 8 הוא המרחק משפת החומר אל תוכו, בכיוון האלומה, ■ 1 
הוא שטף האלומה בכניסתה אל החומר, ו 1/11 — המהלד החפשי. 
שהוא המרחק שבו יורד השטף לחלק ה 1/6 מן השטף המקורי. 
11 תלוי בחומר — בהרכבו, בצפיפותו ובטמפרטורה שלו — באנרגיה 
של חלקיקי האלומה, ולעתים גם בכיוונה ביתם לחומר. נוסחה ( 17 ) 
היא מקרה פרטי של ( 13 ), עבור המקרה שבו ״ 8 זניח לעומת 
, 1 ו, 11 הוא קבוע לאורך האלומה¬ 

!. חלקיקים סעונים כבדים. חלקיקי ק׳ טעונים יכולים, 
עקרונית, לעבור אינטראקציה עם הגרעינים או עם האלקטרונים 
של החומר. ואולם, כשהאינטראקציה היא חשמלית, הרי שהאלקטרו־ 
נים, עקב מסתם הקטנה, מסוגלים לקבל מחלקיקים טעונים אנרגיה 
גבוהה, יותר מאשר מסוגלים לכך הגרעינים. נוסף על-כך, הרי 
שהאינטראקציה הגרעינית, הפועלת בין החלקיקים ובין הגרעינים, 
אפקסיווית במידה פחותה עוד־יותר. כך נשארת האינטראקציה 
החשמלית עם אלקטרוני החומר האינטראקציה החשובזדביותר 
עבור חלקיקים טעונים. 

בכל התנגשות עם אלקטרון מאבד חלקיק כבד טעון חלק קטן 
בלבד מן האנרגיה הקינטית והתנע שלו — בסדר־גודל של היחס 
בין מסת האלקטרון למסת החלקיק הכבד: משום־כך אפשר להתייחם 
לאיבוד האנרגיה שלו כאל תהליך רציף. האלקטרונים שבחומר. 
לעומת־זאת, משנים את מצבם האנרגטי לעתים בצודה ניכרת. אם 
חלקיקי הק׳ די אנרגטיים, גורמת כמעט כל התנגשות אפילו לניתוק 
האלקטרון מן האטום שלו, כלו׳, ליוניזציה של החומד וליצירת 
מטענים חפשייס. משום־כך משמשים "תאי יוניזציה" אמצעי חשוב 
לגילוי חלקיקים אנרגטיים טעונים. 

חלקיק כבד טעון העובר בחופר במהירות העולה על המהירות 
הממוצעת של האטומים שבו, מפסיד, בהתנגשויות עם אלקטרונים, 
אנרגיה בקצב מתכונתי לריבוע מטענו, לצפיפות החומר, למספר 
האטומי שלו וללוגריתם של היחס בין אנרגיית החלקיק לאנרגיית 
היוניזציה של החוסר. ומתכונתי הפוד לאנרגיית החלקיק. את 
משוואת איבוד האנרגיה ניסח לראשונה בתה. והיא קרויה על שטו. 

התנגשויות של חלקיקים טעונים כבדים עם גרעינים בראקציות 
גרעיניות (ע״ע) אינן גורם מרכזי באיבוד האנרגיה של הק׳, אך חשי¬ 
בותן ביצירת ק״ נוספות. החשובות שבהו: א) ראקציות ( 7 ,ק) (בהן 
הופכת קרינת ק לקרינת ץ, כמו * 86 (ץ,ק)יב 1 ), ראקציות ( 2 ,ק) 
וראקציות (ם,ק); ב) לדוטרונים — ראקציות (ק, 1 !) ,(ת,ג>) ו( 2 ,(>); 
ג) לחלקיקי 2 ראקציות (ת, 2 ) ,( 2,20 ) ,( 2,30 ) ,(ק, 2 ), וכן פירוק 
גרעיגי לאחר בליעת 2 . 

חלקיקים כבדים אנרגטיים מוסרים לגרעין תנע זוויתי גבוה. 
ויוצרים מצבים סטסטביליים של "הגרעין המורכב", הפולט אח״כ 
קרינת 1 חזקה, ישנן גם ראקציות של מעבר נוקליאונים ופירוק 
נר 5 יני ( כמן פירןק *היוון + 138 ט). יונים כבדים־במיוחד נבלעים 



173 


קרינה 


)74 


בגרעינים תוך יצירת גרעינים של יסודות טרנסאורניים (ע״ע). 
באגרגיות־ק' גבוהות מאד (מעל ״}א 100 ) , אורך גל דה-ברולי של 
הק׳ קטן לממדי טוות הכוחות הגרעיניים. אז מתרהשות ראקציות 
,התזה״(ת 110 ב 311  1 \ 380 . פיונים נוצרים גם בהתנג¬ 
שויות של נוקליאונים אנרגטיים, ואח״ב הופכים למיאונים! אלה 
האחרונים הופכים לאלקטרונים, תוך יצירת הנוטרינים המתאימים 
בכל־פעם. 

2 . אלקטרונים (קרינת £) ■ גם האלקטרונים — הטעונים 
יחידת מטען שלילי — מפוזרים בחופר בעיקר ע״י אלקטרוני-החומר. 
התנהגותם שונה מזו של חלקיקים בברים טעונים. בכך שהם יכולים 
לאבד עד מחצית מהאנרגיה שלהם בהתנגשות אחת. פירושו של 
איבוד אנרגיה מהיר כזה הוא שעל האלקטרונים של האלומה 
פועלות אפוא תאוצות גבוהות! הם פולטים פוטונים בקצב כזה, 
שאיבוד האנרגיה שלהם לפוטונים אלה הוא מאותו סדר־גודל נמו 
איבוד האנרגיה לאלקטרוני החופר. כך הופכת קרינת )£ לקרינת ע 
בתהליך ,קרינת העצירה״ (ר׳ לעיל, עמ׳ 170 ). 

קצב הפיכת קרינת האלקטרונים לקרינת ץ נדל, נאשר גדלים 
אנרגיית האלקטרונים או המספר האטומי של החוטר. בעופרת, קצב 
איבוד האנרגיה של קרינת (/ עקב ההתנגשויות משתווה לקצב 
איבודה ביצירת קרינת 7 באנרגיה של 51 ^ 15 . ובאוויר — 
ב 1 :>)\ 250 . אנרגיית הק׳ הא״מ הכללית המתקבלת מאלקטרון 
באנרגיית £ סתכונתית ל ־ 2£ , כאשר 2 הוא מספר האטומי של 
אטומי החומר. 

אפקט מיוחד הקשור לק׳ א״ם בתהום הנראה, הנובעת מאלקטרו־ 

נים מהירים — או מחלקיקים טעונים אחרים — מתגלה כאשר גורם 
השבירה של החומר הוא כזה, שמהירות האור בו "ע קטנה ממהירות 
החלקיק. זהו אפקט צ׳רנקוב (עס; 1 מ 5 ! 05 ), שבו נפלט כל האור 
הנראה לתוך חרוט סביב כיוון התנועה של החלקיק. שזווית-הפתיהה 
שלו היא ( 0 /,ע) ת 81 !תנ. צבעו של דוב האור הנראה הוא כחול, וניחן 
לראותו, למשל, במי הבריכה בכורים אטומיים מטיפוס בריכת-שחיה. 

3 . פוזיטרונים (קרינת +(/). אף שפוזיטרונים נבדלים 
מאלקטרונים רק במטענם, יש הבדל חשוב בתהליכי איבוד האנרגיה 
שלהם בחומר, הנובע מכך שבחומר רגיל אין פחיטרונים. משום כך 
ישנו תהליך נוסף הגורם להיעלמות פוזיטרונים פאלומה, והוא 
האניהילציה שלחם ע״י אלקטרונים, תוך פליטת ק' א'מ, בראקציה 
27 *- ־־ 5 + + ס.שני הפוטונים נפלטים מתהליך זה באנרגיה שהיא 
לפחות אנרגיית־ד,מנוחה של האלקטרון ( 1 ס 1 ו 1 0.51 ~), ונעים 
בכיוונים כמעט הפוכים. לעתים קודמת לאניהילציה לכידה של הפו- 
זיטרון ע״י אלקטרון, ותנועה שלהם במסלול אחד סביב השני — 
זהו הפוזיסרוניום, שזמן חייו לפני האניהילציה הוא ״׳־ 10 שניות, 
אם הספינים הפוכים, ו ־ - 10 שניות אס הם מקבילים. 

4 . פוטונים. שלושת התהליכים היסודיים החשובים־ביוחר, 
שבעטים מונחתת העצמה של אלופת פוטונים בעברה בחומר, הם: 

א. האפקט הפוטואלקטרי, שבו נבלע הפוטון ע״י אלקטרון, 
והאחרון משנה את מצבו האנרגטי (עולה לרמה מעוררת באטום, 
או עובר יוניזציה, אס הוא קשור לאטום, או מאיץ את תנועתו, 
אם הוא חפשי). 

ב. פיזור ע״י אלקטרונים, שהוא תהליך התנגשות בין פוטון 
לאלקטרון. כשאנרגיית הפוטון נמוכה מספיק — זהו פיזור רילי 
(ע״ע): באנרגיות גבוהות — זהו פיזור קומפטון (ע״ע). 


ג. יצירת זוגות, שבהם פוטונים באנרגיה העולה על אנרגיות- 
המנוחה של שני אלקטרונים (- 101 * 1.021 ) נעלמים תוך יצירת זוג 
אלקטרון־פוזיטרון. 

הערך האפקטיווי של .£ מנוסחה ( 17 ) למעבר הפוטונים הוא 
בד״כ סכום ערכי .£ עבור כל אחד משלושת התהליכים הללו; 
עבור פוטונים באנרגיות נמוכות חשובים גם פיזורים "קוהרנטיים" 
ממולקולות ואטומים, שבהם מפוזר הפוטון ע״י קבוצת אלקטרונים. 

נוסף על התהליכים האלה ישנם מספר תהליכי פיזור ובליעה 
של פוטונים שחשיבותם פחותה במידה ניכרת: אלה הם הפיזור 
והבליעה הקוהרנטיים בגבישים, וכן הבליעה בגרעינים. ראקציות 
חשובות מהסוג השני הן ראקציות הפוטו־פירוק ! ״+ 8 ז> 8 *- 7 + ־ £פ 
(עבור פוטונים באנרגיות שמעל 1101 ) 1-66 ) ו 'ח - 4 'ג! *- 7 + 
(עבור פוטונים באנרגיות שמעל 17101 2.22 ). ראקציות פוטו־פירוק 
בגרעינים אחרים נעשות חשובות מעל 1,151 80 , ואלופת פוטונים 
באנרגיה שפעל 11151 8 כבר יכולה ליצור. באמצעות ראקציות 
מסוג זה, קרינת נוטרונים חזקה. 

5 . נוטרונים. גם הנחתה של אלומת נומרונים במעברה 
בחומר באה מפיזורים (אלסטיים ואי-אלסטיים) ומבליעה. תהליכי 
הבליעה באנרניות של עד אלפי אלקטרון־וולט הם לעתים תהודתיים, 
ולכן אפקסיוויים מאד. נוטרונים באנרגיות נמוכות עד בינוניות 
עוברים בליעה קרינתית( 7 , ת), ובמקרים של גרעינים קלים — גם 
בליעות(<ן,ח)ו(*,ח). בשטפי הק׳ הגבוהים הקיימים בכורים גרעיניים 
משתמשים בנוטרונים איסיים כדי ליצור גרעינים רדיואקטיוויים', 
באנרגיות גבוהות חשובים פיזורים אי־אלסטיים וראקציות(ת 2 , "), 
וכן ראקציות (ק, ח), ו(*, ח) בגרעינים כבדים. 

6 . נ ו ט ר י נ י ם. לנוטרינים האינטראקציה החלשה־ביותר הידועה 
עם תופר, ויש קושי רב בעצם גילוים. אנטי־נוטרינים של האלקטרון 
הנפלטים מכורים גרעיניים בשמפים של '■• 10 לסמ״ר/שניה ניתנים 
לגילוי בשהם נבלעים ע״י פרוטונים, את הפוזיטרונים המשתחררים 
בתהליך ניתן לגלות בעזרת מעה נצנוצים. ואת הנוסרונים — לאחר 
שהואטו במידה ניכרת - ניתן לגלות בבליעה קרינתית ע״י 3 "(ס. 
נוטרינים של האלקטרון הופכים ־! 01 ל "ל" ואת האלקטרון 
הפשחהרד בתהליך ניתן לגלות שוב בעזרת מונה נצנוצים. 

לבליעה של קרינת נוטרינים השיבות בעת הקריסה של כוכבים 
לסופרנובה (ע״ע). צפיפות־החומר הגבוהה הנוצרת תוך־כדי הקריסה 
מאפשרת, ככל-הנראה, הנחתה חלקית של קרינת הנוטריניס, בייחוד 
עקב הפיזור הקוהרנטי שלהם ע״י גרעינים. 

4 ) ק׳ קוסמית. זוהי ק׳ אנרגטית מאד. המגיעה אל פני 
כדה״א מן החלל והאטמוספירה. לק׳ הקוסמית שני מרכיבים: 1 ) ד,ק׳ 
הראשעיח — היא חקי הקיימת כנראה בתחום נרחב של היקום; 
2 ) הק׳ המשנית — הנוצרת באטמוספירה בעת התנגשות חלקיקי 
הק׳ הראשונית עם אטומים באטמוספירה (או בעת התנגשות של 
תוצרי התנגשות שכזו עם אטומים באטמוספירה). חלוקה אחרת של 
הק' הקוסמית היא ע״פ יכולת-החדירה שלה דרך עופרת בעובי של 
10 ס״מ; כאן החלוקה היא ל״קשה" ול״רכה", בדומה לחלוקת 
קרני x (ע״ע). 

תחום האנרגיה של ק , קוסמית נע בין מאות פיליוני אלקטרון־ 
וולט לביו !* 1 •' 10 . ק׳ זו מכילה את החלקיקים המהיריס-ביותר 
הידועים בטבע (בעלי ערי' 7 הגבוהים־ביותר מנוסחה ! 4 ]). 

צפיפות האנרגיה הממוצעת באלומה של ק׳ קוסמית ראשונית 
היא בפדר-גודל של צפיפות האנרגיה הקינטית הממוצעת של גופים 
גדולים (כוכבים, ערפיליות), של אנרגיית השדה המגנטי ביקום 
או של אנרגיית אור הכוכבים. רק בסביבת הכוכבים — שם עולות 
צפיפויות האנרגיה האחרות באופן מקומי — פוחתת חשיבותן 
היחסית של הקרניים הקוסמיות. 





175 


קרינה 


176 


ההפרדה בין הק׳ הראשונית למשנית עפ״נ כדה״א איננה תמיד 
אפשרית; ואולם־ התמונה המתקבלת עבור הרבב עני סוגי הק ׳ היא 
כדלקמן: הק' הראשונית מכילה חלקיקים טעונים. על בל גרעין כבד 
( 10 <: 2 :£ 20 ) יש בק׳ הראשונית 520 פרוטונים, 35 חלקיקי ; 0 , 
0.76 גרעינים קלים (גרעיני 1.1 , 80 או 8 ). 2.24 גרעינים בינוניים 
( 9 > 2 > 6 ) ו 0.28 גרעינים כבדים מאד ( 20 < 2 ), כשהשטף 
הכללי הוא 0.14 חלקיקים לסמ״ר לסטרידיאן/שניה. לעומת־זאח, 
השכיחות היחסית הממוצעת של כל צורות החומר ביקום היא 6,830 
פרוטונים, 1,040 חלקיקי ! 0 , 3 ־ 10 גרעינים קלים, 10 גרעינים 
בינוניים ו 0.05 גרעינים כבדים מאד — על כל גרעין כבד. הבדל־ 
שכיחויות זה נובע, ככל־הנראה, הן מתהליך יצירת הק' הקוסמית, 
המאיץ בעיקר גרעינים כבדים, והן מאופן התפשטותן ביקום, כאשר 
כל מעבר בערפילית גורם לפידוקם של גרעינים כבדים לגרעינים 
קלים־יותר■ 

יש עדות גם לנוכחות אלקטרונים ופוזיטרונים בק■ הראשונית, 
כששטף האלקטרונים בעלי אנרגיה של למעלה מיו:*? 1,000 הוא 
כ 1% משסף החלקיקים הכללי. יחס כזה מתאים ליחס המחושב 
ע״פ מדידות של ספקטרום קרינת־הרדיו הקוסמית. זו האחרונה 
משנה את תכונותיה לפני הגיעה לרדיו-טלסקופים הארציים, מחמת 
המעבר באזורי ריכוז של אלקטרונים קוסמיים; משינוי תכונות זה 
ניתן לעמוד על ריכוזם ביקום של אלה האחרונים. מלבד האלקטרונים 
יש בק׳ הראשונית גם קרינת ;י, שהשטף שלה ניתן להערכה מתוך 
התפרקויות ג ו ין של גרעינים לא־יציבים. ק׳ בזאת, בשטף של 
כ 0.03% משטף החלקיקים הכללי, נמצאה גם בניסוי לווין ב 1961 . 
פוטונים אלה הם סוג אחד של חלקיקים לא־טעונים המצויים בק׳ 
הקוסמית, וכמוהם ייתכן שקיימים בק׳ הראשונית גם נוטרינים. 

ספקטרום הק' הראשונית משתנה עם ההתקרבות לכוכב, כפו 
השמש. עם־זאת, הספקטרום הנמדד עפ״נ כדה״א בתקופות של חוסר 
פעילות שמשית (ע״ע שמש), הוא, כנראה, הקרוב־ביותר לספקסרום 
הממוצע; בתקופות אלו גם עצמת הק' בסביבת כדה״א היא בשיאה. 
עבור אנרגיות שבין ״ 516 2,500 לבין ״ 516 " 10 ניתן הספקטרום 
עבור קבוצות הגרעינים השונות ע״י ביטוי מהסוג 

( 18 ) 

באשר ״ 1 מציין את שטף החלקיקים מקבוצה ק שהאנרניה 
שלהם עולה על £, ו ״.) 1 ו "ץ הם קבועים אפייניים לכל קבוצה. 
הקבועים ".!! של הקבוצות השונות מתייחסים זה אל זה כמו 
יחסי שכיחויות־השספים שלעיל, ו " ץ כמעט שאינו תלוי בגר¬ 
עינים. ומשתנה לאט עם האנרגיה בתחום הנדון. בערכים שבין 
2.5 ל 3.5 . בתחום האנרגיות הנמוכות אין הספקטרום הראשוני קבוע 
בזמן. 

אשר לק׳ המשנית — המפתח להבנתה היא העובדה. שעבדה 
הממוצע של אטמוספירת כדה״א הוא כ 15 מהלכים חפשיים של 
נוקליאון. המספר הכללי של חלקיקים משניים הנוצרים מהלקיק 
ראשוני אחד עולה במהירות עם מעברו של כל מהלך חפשי. עד 
שהאנרגיה שלהם יורדת ל ״ 516 1.000 ; ואז, התנגשויות נוספות שוב 
אינן יוצרות חלקיקים חדשים אלא מעוררות גרעינים או יוצרות 
פיזורים אלסטיים. באנרגיות גבוהות מאד נוצרים פיונים ־ה. 0 א 
ו +ז 7 בכמויות כמעט שוות (אם האנרגיה נמוכה-יותר נוצרים יותר 
+ ז 7 , עקב שימור המטען). רוב הפיונים הטעונים דועכים למיאונים 
ולנוטרינים, בעוד שהאנרגטיים־יותר יכולים גם לעבור התנגשויות 
נוספות בטרם ידעכו. רוב המיאונים דועכים לאלקטרונים ולנוטרי- 
נים, אבל האנרגטיים שבהם מצליחים להגיע תחילה אל פני כדה״א. 
הפיונים הניטרליים מתפרקים לזוג פוטונים באנרגיות גבוהות מאד. 
ואלה הופכים לזוגות אלקטרון־פוזיטרון בעברם ליד אטומים. בעברם 
ליד אטומים יוצרים החלקיקים הטעונים החדשים פוטונים נוספים 


ע״י "קרינת עצירה". אלה יוצרים עוד זוגות, וכך נוצרים "ממטרי 
אוויר" חזקים מחדירה של חלקיק אחד אנרגטי מאד. 

גרעינים ראשוניים כבדים מאבדים אנרגיה ע״י יוניזציה מחר־ 
יותר מהקלים, ובהתנגשויותיהם יוצרים בעיקר פרוטונים ונוטרינים. 
הפרוטונים, שהם הגרעינים המעונים הקלים־ביותר. הם אפוא הגורם 
החשוב-ביותר ליצירת שרשרת של ק׳ קוסמיות. 

חלקיקים אלמנטריים (ע״ע) רבים נתגלו לראשונה בק׳ הקוסמית 
המשנית, שם התאפשרה יצירתם מחמת האנרגיות הגבוהות. בין 
החלקיקים האלה: הפוזיטרון (׳ 6 ), שנתגלה ב 1932 ; שני המיאונים 
(*!ן, ־!ן), שנתגלו ב 1937 ; שני הפיונים הטעונים ( + ז 7 ו -זז), 
שנתגלו ב 1947 ; שלושת הקאונים(+ 10 , ־ 11 ו 6 *. שנתגלו ב 1948 
רב 1953 ; ה 4 — , שנתגלה ב 1951 ; ה ״£— , שנתגלה ב 1953 
יה ־ 2 - , שנתגלה ב 1952 . 

מדידות של ק׳ קוסמית ע״י רשת גלאים הפזורים עפ״נ כדה״א 
מראות שינויים מחזוריים. השינויים. שנמדדו בעיקר בעזרת מוני 
נוטרונים ומוני מיאונים, הם פ 3 סוגים: 

א. שינויים במספר החלקיקים המשניים הנוצרים 
מחלקיק ראשוני אחד. אלה קשורים בשינויים מטאורולוגיים של 
לחץ וטמפרטורה באטמוספירה. ולכן הם מופיעים במחזור עונתי ויומי. 

ב. שינויים העוקבים אחר תנודות בשדה ה ג א ו¬ 
מגנטי. ליד הקטבים המגנטיים ניצב השדה הגאומגנט׳ למשטח 
כדה״א; ככל שמתרחקים מהקטבים הולך השדה והופך מקביל לו. 
משום שעומק החדירה של חלקיק טעון בשדה תלוי בזווית שבין 
כיוון התנועה לכיוון השדה, מגיעים רוב החלקיקים לאורך הקטבים, 
וישנו קטעון באנרגיות של החלקיקים המגיעים אל כל נקודה עפ״נ 
כדה״א, התלוי במקום הנקודה. אותם החלקיקים שהאנרגיה שלהם 
נמוכה מאנרגיית־סף מקומית לא יחדרו מבעד לשדה הגאומגנט׳ אל 
פני בדה״א באותו מקום. תופפה זו גורמת לכך, שבעת סערות 
גאומגנטיוח מתחוללים שינויים באנרגיית הקטעון, ועקב כך בעצמת 
הק׳ הקוסמית המגיעה: היא גם גורמת לקיומו של מחזור יומי 
בעצמתה של הק' הקוסמית המגיעה אל פני כדה״א ובאנרגיה שלה. 

ג. שינויים בק׳ הראשונית נובעים מסעברה בתוך 
הפלסמה שמסביב לשמש (עט מחזורים של 11 שנות מחצית מחזור 
כתמי השמש, 27 ימי סיבוב השמש סביב צירה, יום כדר,"א, וכן 
קורלציה עם סערות מגנטיות), או עקב יצירת ק׳ ראשונית בזו 
בשמש עצמה (כאן קיימת קורלציה עם התפרצויות שמשיות). 
או עקב האנ-איזוטרופיה של הק׳ הגלבטית (מחזור של 22 השנים 
שבין תקופות של פעילות נמוכה בשמש. שינויים יופיים, ומחזירים 
של יממה כוכבית [ע״ע יש ולילה]). 

יש אנ-איזוטרופיה ברורה כשטף הק׳ הקוסמית עפ״נ כדח״א 
פתחת לכ ״ 516 * 10 ; זו נובעת בחלקה מכך. שאין מקורות קוסמיים 
רבים לחלקיקים אלה ולכן אין המקורות פזורים במרחב במידה 
שווה. עוד גורם לאנ-איזוטרופיה הם השדות המגנטיים המקומיים 
במערכת השמש, שחלוקתם משתנה בעת פעילות השמש ולכן הם 
יוצרים אנ-איזוטרופיה התלויה בזמן. 

לשדות המגנטיים השונים השפעה פחותה־בהרבה על הק־ הרא¬ 
שונית באנרגיות גבוהות-יותר, והאנ-איזוטרופיה היחידה הנשארת 
בהם היא זו הנובעת ממספר המקורות הקטן. 

הקרניים הקוסמיות מהוות מכשיר חשוב לבדיקת התנאים הא״ס 
ביקום. מסלולי החלקיקים האנרגטיים־ביותר שבהן, וכן הפוטונים 
והנוטרינים, כמעט שאינם מתעקמים במעבר בשדות המגנטיים 
הגלכסיים, וכך נושאים חלקיקים אלה עמם מידע ממרחקים שעד 
קצה היקום. אלה שבאנרגיות ״ 516 ; 10 — ג 10 סובבים עם השדה 
המגנטי של ערפילית שביל־החלב, ומהווים מרכיב חשוב בעטרה 
שלה. באנרגיות נמובות־יותר מביאים החלקיקים מידע ממרחב 
מערכת השמש. 





177 


קרינה — קרינה 1 ׳ככת 


178 


סקור ה ק ׳ הקוסמית. כוכבים יכולים להוות סקור לחלקי¬ 
קים באנרגיות נמוכות, הנמצאים באיזור הקרוב להם, אר אין בהם 
כדי לספק את הקרניים האנרגסיות־יותר. לשם כך נחוץ מנגנון 
מיוחד היכול להאיץ חלקיקים בעצמה רבה. הואיל ורוב חלקיקי הק׳ 
האנרגטיים טעונים, ניתן להניח שהם מואצים בשדה א״ם. על 
המקום שבו מתרחשים התהליכים ניתן ללמוד מן התצפיות במקורות 
קרינת-רדיו קוסמיים. קרינת הרדיו במקורות אלה נוצרת נאשר 
אלקטרונים אנרגטיים מאד, הנעים במהירויות קרונות מאד למהירות 
האור, פולטים פוטונים ב״קרינת־עצירה" מגנטית תוך האצתם בשדה 
מגנטי בעת תנועתם בתוכו(קרינת סינכרוטרון [ר׳ לעיל, עמ ׳ 170 ]). 
מקורות אפייניים כאלה הם ערפילית הסרטן, פולסארי רדיו שונים, 
גלבסיות רגילות וגלכסיות רבות־עצמה. כמו תצפיות הרדיו 
מצניעות על מעטפות של סופרנונות (במקורות גלכטיים) ועל 
גלכסיות־רדיו (כמקורות ארסטדה־גלכטיים) כמקורות אפשריים של 
ק' קוסמית באנרגיות גבוהות, מאחר שנוכחות חלקיקים אנרגטיים 
מאד בהם מוכחת מספקסרום קרינת־הרדיו שלהם, 

במקורות הגלכטיים יש למנגנון ההאצה שני שלבים. בראשון 
מואצים המטענים בשדה המגנטי הגדל ובגלי־ההלם של הכוכב 
הקורס. בשלב השני, הוא שלב מנגנון פרמי, מתנגשים חלקיקים 
טעונים באי־הומוגנויות של שדה מגנטי. כמחצית האנרגיה של 
מעטפת הסופרנובה הופכת לקי קוסמית, והערך העיוני המחושב 
של ״ץ הוא 2.5 . במקורות אקסטרה־גלכטיים, המספקים את 
רוב הק' שמעל " 10 , ישנו מנגנון־האצח עמיד, או שההאצה 

נובעת מהתפוצצות בגרעין של גלכסיה. 

גילוי ד,ק׳. הק׳ הקוסמית התגלתה לראשונה תוך־כדי 
מדידות המוליכות החשמלית באוויר שערכו גייטל ווילסון. התברר, 
שאפילו במכלים סגורים ובחושך נשארה מוליכות האוויר סופית, 
וגדלה העיד על יוניזציה של כסב זוגות יונים לסמ״ק/שניה, 
שהשתנתה עם הרוחב הגאוגרפי, הגונה, התנאים ד,אטמוספיריים 
והזמן. דק חלק מהיוניזציה ניתן היה להסביר בנוכחות יסודות 
רדיואקטיוויים. נסיונות של הם ( 71088 ) וקולהורסטר (מז 5 ז £01110 ) 
בבלונים שעלו עד לגובה של 9 ק״מ ומדדו מקדם־דעיכה של ״ 10 
לסיב, ונסיונות של מיליקן וקמרון בבלונים ובאגמים גבוהים 
בקליפורניה הוכיחו, שהיוניזציה נובעת מק׳ שאינה נוצרת 
באטמוספירה. 

אמצעי הגילוי של ק׳ קוסמית כוללות כיום את השיטות הישירות 
דלקמן: 

1 ) תאי יוניזציה גדולים, שבתוכם לחץ גבוה והמוגנים מבחוץ, 
משמשים למדידת המרכיב ה״קשה" בק׳, 

2 ) סוני גייגר־מילר (המשתמשים במכפילור) בגאומטריה 
טלסקופית, משמשים למדידת כיוונים! בהם מוני נצנוצים טלסקו- 
פייס, בעלי נפח גבוה, למדידת מיאונים ומונים לקרינת צ׳רנקוב. 

3 ) מוני נוטרונים — נ ? 8 מועשר באיזוסופ ״' 8 , 0 ״ 1 .ז מועשר 
ב • 13 או ■־דן נוזלי — משמשים למדידת הנוסרונים המשניים. 

4 ) באמולסיות גרעיניות נוצרים קווים במעבר חלקיק ק׳. 
מאדנם (טווח החלקיק), מעצמתם ומשינויי הכיוון שבחם לומדים 
על מטענו, מהירותו ומסתו של החלקיק. 

נלאים אלה ממוקפים בד״כ עפ״ג הקרקע, במטוסים, בבלונים, 
בלווינים ובספינות־חלל. 

מבין שיטות־הגילוי הבלתי־ישירות: 

1 ) בדיקת ההשפעה של ק׳ קוסמית על מטאורים! אלה לא 

השתנו במבנם " 4.5x10 שנים, והם מגיעים לכדה״א כעבור ומן 

ממוצע של כמה עשרות מיליוני שנים לאהד יצירתם. נפשך זמן 

זה הם מוקרנים בק' קוסמית, ולכן ניתן לנצלם כמוני־ק , שזפו־ 
האיסוף שלהם ארוך מאד. הק׳ יוצרת בהם איזוטופים, שאורך- 
החיים שלהם נע בין יפים אחדים ל" 10 שנים. מדידת ריכוז האיזו¬ 


טופים הללו בפטאורים הפגיעים לכדה״א מלמדת על פעילות הק' 
הקוסמית במסלול שעברו. 

2 ) בדיקת השפעת הק' הקוסמית על יצירת איזוטופים עפ״נ 
כדה״א. 

3 ) בדיקת השפעת הק' הקוסמית על היונוספירה, בעזרת 
רדיו־אסטרונוסיה. 

קיימים סוגי־ק׳ נוספים, שמקורותיהם קוסמיים אך אינם בגדר 
ק' קוסמית: אלה הם ק׳ הרקע הפוטונית, שהיא קרינת נוף שחור 
בטמפרטורה של 11 ״ 3 , שגילו פנזיאס ( 002135 ?) ווילסון ( 11 כ> 18 !'ל\) 
ב 1965 , וכן קרני x וקרני ץ. יש הרואים ב״קרינת. 8 ״ 3 " את השריד 
מד,התפוצצות הבראשיתית האדירה ( 8308 818 ) שעמה נברא 
העולם. אשר לק״ האחרות, ייתכן שקרינת x אינה אלא תוצאת 
פיזור קומפטון של קרינת 16 ״ 3 על אלקטרונים באנרגיות של 
"פ 1 ו 10 4 1 ~,אבל ייתכן גם שמקורותיה עצמאיים. קרינת ץ עשויה 
להיות קשורה בהתפרקות של "ה. נוסף על אלה יש עוד מקורות 
ק׳ א״ם רבים — באור נראה (כוכבים, למשל), באינפרה-אדום, 
ברדיו, בקרני ג. בקרני ץ ועוד, הקשורים בגופים שמימיים 
מוגדרים. 

ק׳ גרוויטציונית וק׳ מהוד שחור ( 11010 0 ( 8130 ), 
משוואות הגרודטציה של איינשטיין מתנבאות על קיומם של גלי 
גרוויטציה כתוצאה מהאצת מסות. שלא כבתהליך יצירת גלים א״מ 
מהאצת מטענים. אי-אפשר להאיץ את פרכז-המסד, של היקום. ומשום 
כך שונה הסיסטריה של השדה הגרוויסציוני המתפשט מזו של השדה 
הא״מ המתפשט. הוא עשוי להיות ניתן לגילוי ביעילות בעזרת גוש 
מסה שמומנט־ההתמדה שלו בכיוון אחד גדול־בהדבה פמומנטי- 
ההתמדה במישור הניצב לו. לחלקיקים המתאיסים של הק׳ הגרווי- 
טציונית הצפחה נבר ניתן שם משלהם — ״גרוויטונים״ — בדומה 
לפוטונים של ר,ק׳ הא״מ. חרף נסיונות מאומצים לגילה הק׳ הגרווי־ 
טציונית שעושים ובר ואחרים מאז ראשית שנות הסד, אין עדיין 
אישור נסיוני לקיומם. 

בהתפתחות עיונית חדשה בפיסיקת החורים השחורים — שגם 
קיומם עדיין לא אושר נסיונית — מצא הוקינג, ני חורים שחורים 
פולטים קרינת גוף שחור. זהו תהליך של הפיכה ישירה של מסה 
לק". הטפמרטודה הצפויה מתכונתית־הפוכה למסת החור, וקצב 
הפליטה התרמית מתכונתי-הפוך לריבוע המסה; כלוי, חורים שהורים 
קלים הופכים לק׳. בקצב מהיר־יותר מזה של חורים שחורים כבדים■ 

; 1932 ,ז\! 7 10 הסו 1 ) 11 ^ 0 ו 1 {/ 1 ,; 01:1 !; 1 ? .£ . 1 ״? 

, ¥01£ \ .£ - 80111 . 8 ; 1950 ,־מ/ 4#1 •/" 1 ,ז 2 ו $£111 גתו> 0130 . 5 

.* 1965 ,!■>//!/ 0 / 0 

י. שח. 

קרינה מיננת, ג י לויד, והגנה מפניה. קרינה (ק־) מייננת 
היא' ק' שביבלתה לגרום ליינון (תסהגפ״זס!) האטומים 
של תווך שדרכו היא עוברת. עם הק" המייננוח נמנות: חק" 
הגרעיניות מסוג קרינת 0 , קרינת 3 וקרינת !■ (ד׳ לעיל, עמ ׳ 

171 ), נוטרונים בכל תחומי האנרגיה, אלקטרונים, פרוטונים. יונים 
כבדים, מוצרי ביקוע גרעיני, קרני x ועוד. האנרגיה הדרושה ליינון 
האטומים של חפרים שונים היא בתחום סדר־הגודל שמכמה אלקטרון־ 
וולט ועד עשרות אלקטרון־וולט, ולפיכך ק" שחלקיקיהן נושאים 
אנרגיה נמובה מזו — כגון קרינת אור בתחום האולטרה־סגול, 
התחום הנראה והאינפרה־אדום — וכן ק" אלקטרומגנטיות (א " מ) 
בעלות אורר-גל גדול-יותר (כגלי רדיו וכף), אינן נכללות בקבוצה 
הנדונה. חושי האדם אינם מסוגלים להבחין בק׳ מייננת גם כשזו 
נעלת עצמה חזקה. מאידך־גיסא, יש לק׳ מייננת השפעה מזיקה על 
גוף האדם. וחשיפת הגוף לק" מסוג זה עלולה לגרום למחלת ק׳ 
(ר׳ להלן, סכנות הק׳ המייננת), תופעות קרצינוגניות ונזקים גנטיים. 
חשיפת הגוף למנות גבוהות של ק׳ מייננת עלולה לגרום אף למוות. 



179 


קרינה ני 7 :ת 


180 


חשיבות רבה נודעת אפוא לפיתוח שיטות לגילוי ק׳ מייננת 
ולמוידתה הכמותית. 

התהליך הפיסיקלי שעליו מבוססים כל סוגי הגלאים של ק׳ 
מייננת היא מסירת אנרגיה מחלקיק טעון לאטומים ולמולקולות 
של תווך המהווה חלק מהגלאי. כאשר הק' עצמה אינה מורכבת 
מחלקיקים טעונים מתבצעת מסירת האנרגיה בתהליך דו-שלבי 
(ואף תלת־שלבי): השלב הראשון הוא יצירת חלקיקים טעונים 
ע״י הק׳. והשלב השני — מסירת האנרגיה של חלקיקים אלה 
לגלאי. בגילוי קרינת 7 וקרני למשל, משמשים לשלב הראשון 
התהליך הפוטואלקטרי (ע״ע פוטואלקסריות), אפקט קומפטון 
(ע״ע) ויצירת זוגות ( 5 ז 31 < 1 י""; ר׳ להלן). בגילוי נוטדונים מהירים 
מנצלים לשלב הראשון בעיקר את תהליך הפיזור האלסטי, שבו 
הנוטרון מתנגש בגרעין האטום ודוחק מתוכו פרוטון: ■ריטון זה 
גורם אח״ב ליינון. בגילוי נוטרונים תרמיים מחווה השלב הראשון 
לכידת נוטרון עיי גרעין האטום: בעקבותיה נפלט פוטון של קרינת 
ד, שאותו מגלים אח״כ בעזרת התהליכים שנזכרו לעיל. 

חלקיק טעון מאבד את האנרגיה שלו בתווך כלשהו באינטר¬ 
אקציה הקולוניה שבינו לביו השדה החשמלי של האטום או המר 
לקולה שבקרבתם חולף החלקיק בעברו דרך התווך. בתהליך כזה 
עשוי אחד האלקטרונים הסובבים סביב גרעין האטום להינתק 
ממסלולו ולהידחק אל מחוץ לאטום: בכך הופך אלקטרון זה לאלק־ 
סרון חפשי ונוצר זוג יונים. תהליך אחר העשוי להתרחש הוא 
תהליך עירור; כאן האלקטרון המושפע מהתלקיק הטעון אינו ניתק 
לחלוטין מהאטום או מהמולקולה אלא עובר למסלול חיצוני־יותר. 
בעבור זמן־מה (זמן החיים של הרמה המעוררת) חוזר האלקטרון 
למסלולו הקודם, תוך פליטת יתרת האנרגיה שרכש, ובד״ס בצורת 
פוטון של אוד בתחום הנראה או קרני ^ מכיוון שאנרגיית חלקיק 
של ק , גרעינית גבוהה בד״כ בכמה סדרי־גודל מהאנרגיה הדרושה 
ליצירת זוג יונים (ומהאנרגיה הדרושה להעביר אטום או מולקולה 
למצב מעורר). עשוי חלקיק בודד כזה לגרום ליצירת אלפים ואף 
רבבות של זוגות יונים או של אטומים ומולקולות מעוררים. 

שני תהליכי־היסוד האלה מנוצלים ברוב ההתקנים לגילוי ק׳. 
העיקריים שבהם הם: 1 ) גלאי גז. עם סוג זה נפנים תא היוני- 
זציה. המונה ד,פרופורציוני ומונה־גייגד. פונים מקבוצה זו עשויים 
תא סגור הממולא גז בלחץ מתאים והמצויד בשתי אלקטרודות. 
היונים הנוצרים בתא ע״י הק׳ נאספים ע״י האלקטרודות. בתא 
היוניזציה המתח בין האלקטרודות הוא מעשרות וולטים ועד לפאות 
וולטים. וזרם היוניזציה יחסי למספר החלקיקים הפוגעים בתא. בשל 
רגישותו הנסוכה מוגבל השימוש בתא היוניזציה לשדות ק' בעלי 
עצמה גבוהה יחסית. במונה הפרופורציוני המתח בין האלקטרודות 
הוא בן מאות וולטים. עקב מפל־המתח הגבוה שבין האלקטרודות 
רוכשים היונים הראשוניים (הנוצרים ע׳׳י הק׳) אנרגיה מספקת 
ליצירת יונים משניים, ואף אלה עשויים לגרום ליוניזציה נוספת 
במעיו תהליך שרשרת. בשל תכונה זו מסוגל המונה ד,פרופורציוני — 
כשהוא מחובר למונה פולסים חשמליים (״ 5031 ) — לגלות חלקיקי 
ק , בודדים ואף לקבוע את האנרגיה שלהם. במונה־גייגר המתח בין 
האלקטרודות גבוה עוד־יותר -- בין מאות לאלפי וולטים. במונה 
זה גורמת כל יוניזציה ראשונית ע״י חלקיק או פוטון של ק׳ 
להתפרקות חשמלית מלאה בשפופרת וליצירת פולס חשמלי אחיד, 
הנפנה באמצעות פונה פולסים חשמליים. מונה־גייגר מנוצל 
לגילוי ק* גן ו 7 וקרני \ ולמדידת עצמתן (שטף החלקיקים בנקודת 
המדידה). 

2 ) גלאי נצנוץ ( 100 ) 51:1011113 ). בגלאי מסוג זה מנצלים 
את תכונתם של מוצקים ונוזלים שונים לפלוט אור כאשר הם 
חשופים לק׳. אור זה מופיע בצורת נצנוצים. הנפלטים בתהליך 
ההרפיה של אטומים או של מולקולות שהובאו למצב מעורר ע״י 


הק , . עצמת הנצנוצים הנוצרים נמדדת ע״י פכפילור, הצמוד אל 
המוצק או אל הנוזל המנצנץ. בשלב הראשון מפיק הפכפילור 
אלקטרונים; אלה מוכפלים אח״ב עד למידה שפולס־היציאה המופק 
מהמכפילור — כתוצאה פהאינטראקציה של פוטון בודד עם הנצנץ 
(• 01 ) 81 : 1011113 ) — ניתן למדידה. עצמת זרם־היציאה מהפכפילור 
(או קצב הופעת הפולסים ביציאה) יחסית לשטף חלקיקי הק׳ 
הפוגעים בגלאי, ואילו גובה הפילם החשמלי יחסי לאנרגיית החלקיק. 
לפיכך מתאים גלאי הנצנוץ לגילוי ק , . למדידת עצמתה ולקביעת 
האנרגיה של החלקיקים המרכיבים אותה. האנרגיה הדרושה ליצירת 
נצנוץ בודד בגלאי קטנה מהאנרגיה הדרושה ליצירת זוג יונים בגז, 
וגם הסיכוי לפעולה הדדית בין מוצק או נוזל לבין הק' גדול בהרבה 
מהסיכוי לפעולה הדדית בין הק׳ לבין גז כלשהו (בשל ההבדל הגדול 
בין צפיפות מוצק לבין צפיפות גז): לפיכך גלאי הנצנוץ יעיל לגילוי 
ק׳ מגלאי גז. 

3 ) גלאי מצב מוצק. סוג זה של גלאים מבוסס בד״כ על 
גבישי סיליקון או גרמניום שלתוכם הוחדרו בתהליך פעפוע סיגים 
של ליתיום; האיזור בגביש שאליו הוחדרו הסיגים הופך לחומר 
מוליך־למחצה (ע״ע מוליכים־למהצה). בשל תכונותיהם החשמליות 
המיוחדות משמשים גבישים כאלה מעין תאי יוניזציה מוצקים. 
חלקיק הק׳ יוצר זוגות יונים בתווך הרגיש של הגלאי. נושאי מטען 
אלה נאספים ע״י אלקטרודות המחוברות לגביש, והפולם החשמלי 
הנוצר נמדד. האנרגיה הממוצעת הדרושה ליצירת זוג יונים בגלאי 
סוליך־למחצה היא מסדר־גודל של 3 — 4 אלקטרון־וולט — לעומת 
30 — 35 אלקטרון־וולט בגלאי גז. תכונה זו, והעובדה שהתווך המגלה 
עשוי תופר מוצק. הן מן היתרונות הבולטים של גלאים מסוג זה. 
גלאי מצב מוצק טובים במיוחד לגילוי חלקיקים טעונים, בגון אלק¬ 
טרונים, פרוטונים וחלקיקי 0 . ציפוי פניו של הגביש המוליך־למחצה 
בשכבה דקה של חומר בקיע, כגון ־נ־ ( 1 . הופך אוחו לגלאי לניט־ 
רונים תרמיים. ואילו כיסוי הגלאי בשכבת חומר עתיר מימן מכשיר 
את ההתקן לגילוי נוטרונים מהירים. 

הגנה מק׳. 

מושגים בסיסיים ויחידות. הנזק שהק׳ הפייננת גורפת 
לגוף החי הוא ככל-הנראה תוצאה ישירה של מסירת אנרגיה מחלקיק 
הק׳ למולקולות של תאי הרקמה. ספיגת האנרגיה גורמת להפרעות 
ולשינויים במבנה המולקולרי של התא כתוצאה מעירור ו/או יוני־ 
מיה של האטומים והמולקולות המרכיבים אותה. הפרעות אלו 
עשויות לגרום למות התא. לפוטאציות תורשתיות בו ואף להשראת 
תהליכים ממאירים. נזקי הק' מורגשים סמוך לחשיפה לק', או תוך 
שעות, ימים ואפילו שנים רבות לאתר הפגיעה. 

ההתייחסות הכמותית למידת החשיפה לק׳ והקשר שלה לדרגת 
הנזק הביולוגי נעשית ביחידות דלקמן: 

1 ) (ה) רנטגן ( 800 ) 8010 ) — יחידת החשיפה (-אס 
:""מ*!)! זו מודדת את יכלתו של שדה הק׳ לגרום ליינון אטומי 
אוויר. הרנטגן מוגדר ככמות של קרני X או של קרינת 7 המייננת 
1 ספ״ק של אוויר יבש בתנאים תקניים כך שנפח האוויר יכיל במות 
מטען חשמלי (שלילי או חיובי) השווה ליחידה אלקטרוססטית אחת. 
הרנטגן מודד אפוא יינון ליתידת־נפח או ליחידת־משקל, ושווה 
למטען של ■' 10 א 2.58 קולון ל 1 גרם של אוויר יבש בתנאים תקניים. 

2 ) (ה) ך ד (■! 11008 ) 0 כ 1 ז 50 כ 1 \! 100 ) 831113 — 11X0 ) — יחידת 
המנה הנבלעת: בה מודדים את מנת האנרגיה הנבלעת. 1 רד 
הוא מנת האנרגיה הנבלעת של 100 ארג ל 1 גרם של חומר. 

3 ) (ה)ךם (ס 10 ל, )ח 310 'י 01 ן £1 80001800 — 1 ^ 8£ ) — יחידת 
המנה האקוויוולנסית () 1111-3100 ( £1 10050 ). הנזק הביולוגי 
של סוג ק׳ מסוים יחסי בד״ב למנת האנרגיה הנבלעת פק' זו, אך 
ק" מסוגים שונים (ס, ן, ץ. נוטרונים, חלקיקים טעונים כבדים ובו׳) 
הגורמות למנה זהה של אנרגיה נבלעת (ביחידות רד) עשויות לגרום 



181 


קרינה מיננז 


182 


נזק ביולוגי שונה. כן, למשל, מנת אנרגיה מסוימת הנמסרת ע״י 
קרינת מ גורמת לנזק ביולוגי גדול עד סי 10 מאותה מנת אנרגיה 
הנמסרת ע״י קרינת ש או ד . בד״כ הנזק הביולוגי גדול־יותר ככל 
שקצב מסירת האנרגיה ליחידת־אורך (בדרכו של החלקיק המיינן) 
גדול-יותר. קצב זה נקרא .,ההעברה הקווית של האנרגיה״ (—ז־£ע 
, 1*11X3 ) ונמדד ביחידות תז־£/קי! 1 \ ,תזש//ו!>\ 1 
וכר. הגודל המאפיין את האפקטיוויות של הנזק הנגרם ע״י סוג ק׳ 
מסוים בהתאם ל י!!!.! שלו נקרא גורם האיכות (׳ 01131115 — ־•! 2 ) 
, 3010 ?! די סבלה 1 ). 


טבלה 1 

ערכי ? 2 ) לסוגי קרינה שונים 


(2? 

סרג הקרינה 

1 

קרבי x ו ץ 

1 

קרינת 3 ואלקטרונים 

3~2 

נוטרונים תרמיים 

10-3 

נויטרונים אפיתרמייס ומהירים 

10 

קרינת ס 


גם להתוזלקות (ההומוגנית או הלא־הומוגנית) של זיהום רדיו- 
אקסיווי באיבר ולקצב מסירת המנה יש השפעה על הנזק הביולוגי! 
גורמים מסוג זה מכונים גורמי תיקון( 3010,5 ? 8 ח!ץ 1 ! 1 > 10 ו 1 — ?)ל). 
כדי לאפיין מבהינה כמותית את הנזק הביולוגי מגדירים את המנה 
האקוויוולנטית. שיחידתה היא הרם והיא מחושבת כך: 

? 51 א ? 0 א(טל/ 8 ) 0050 ( 1 ל 8£ ) £ט, 

סכנות ה ק׳ ה מ י י נ נ ת. העובדה שחשיפת הגוף לק׳ מייננת 
גורמת נזק ביולוגי ידועה מראשית המאה 20 . מידע רב על הנזקים 
הביולוגיים הצטבר מאז מעבודות־מחקר בהיות־ניסוי, סקרבנות של 
תאונות גרעיניות, מחולים שקיבלו טיפולים בק׳ ומעקב אחד ניצולי 
פצצות־האטוס בהירושימה ונגסקי. 

האדם חשוף כיום לסכנות ק' המקורות מגוונים. הנזק עלול 
להיגרם ע״י ק׳ חיצונית שמקורה בחמרים רדיואקטיוויים בהתקנים 
תעשייתיים, מכונות רנטגן רפואיות ותעשייתיות. מאיצי חלקיקים 
ומקורות ק׳ אחרים המשמשים בתעשיה, בחקלאות ברפואה ובמחקר. 
החשיפה עשויה לבוא גם מזיהום פנימי, כתוצאה סנשיסת אוויר 
מזוהם במוצרי ביקוע רדיואקסיוויים, ששוחררו לאטמוספירה בני¬ 
סויים גרעיניים, או שדלפו מכורים גרעיניים וסמתקניס לשיוב 
ולהפרדה של דלק גרעיני. מעבדות־מחקד ומכונים לרפואה גרעינית 
העושים שימוש בחמרים דדיואקטיוויים מהווים אף הם מקוד פוטנ¬ 
ציאלי לזיהום רדיואקסיווי של סביבתם הקרובה. חמרים רדיואקטי־ 
ווייס ששוחררו לאטמוספירה או למאנרי־המים מגיעים לגוף האדם 
והחי גם דיר שרשרת הסזון. 

חומדת הנזק המיידי תלויה בגודל מנת הק , . לאחר חשיפה נסוכה־ 
יחסית (פחות מ 25 רנטגן) הנזק המיידי היחיד הוא שינויים זמניים 
בתמונת הדם. חשיפה לעשרות ועד 100 דנטגן עלולה לגרום למחלת- 
ק׳ קלה המתבטאת בבהילות ובהקאות, מחלת־ק׳ קשה — בהילות. 
הקאות. שלשולים, עייפות ונשירת שיער — תופיע לאחר חשיפה 
ל 200 — 400 רנטגן. ובחלק מהמקרים עלולה מחלת־ק' כזו להסתיים 
במוות. חשיפה ל 400 — 600 רנטגן תגרום למחלח־ק , קשה. שתסתיים 
במותם של כ 50% מהנפגעים, ואילו חשיפה ל 800 — 1,000 רנטגן 
תביא למותם של כמעט כל הנפגעים תוך ימים ספורים. ההשפעה 
הסומאטית המושהית מתבטאת בהגדלת הסיכוי של הנחשף לחלוח 
במחלות ממאירות מסוימות. רוב המחקרים מצביעים על כך, שסכנת 
ההשפעה המושהית ממשית רק כאשד החשיפה היא מעל לעשרות 


רנטגן בבת־אחת. לפיכך יש דטוענים, שקיים "סף" לנזק הקרינתי, 
ושמתוזת למנה מסוימת אין לחשוש לכל נזק מושהה. לדעת אחרים 
גורמת גם מנת-ק׳ קטנה מאד לנזק מושהה, ויש להתחשב בכך 
בקביעת ההגבלות לחשיפה. גם ההשפעה הגנטית של חשיפה לק׳ 
מייננת תלויה בגודל המנה. 

שיטות הגנה מק', 

את מנת־הק׳ ממקור חיצוני אפשר להפחית בדרכים שונות. מנת 
הק' לגוף נמצאת ביחס ישר למשך החשיפה! קיצור זמן השה;ה 
בשדה הק׳ מפחית את המנה בהתאם. התרחקות ממקור הק׳ מפחיתה 
את המנה ביחס הפוך לריבוע המרחק. 

הצבת חומר ממסך בין מקור הק׳ לאדם הוא אמצעי מקובל 
להפחתת הק׳. המרים מקובלים למיטוך קרני x וקרינת ץ הם: בטון, 
עופרת, טונגסטן, אורניום ומתכות כבדות אחרות. מקורות פולטי 
נוטרונים ממסכים ע״י חפרים עתירי מימן, כגון מים. פרפין או בטון. 
קרינת ן אפשר למסך בקלות יחסית! די בשכבת מתכת דקה מאד 
או בשכבת חומר פלסטי בעובי של מ״מ אחדים. 

זיהום פנימי מונעים ע״י מניעת דליפת החומר הרדיואקסיווי 
לאוויר ולמי־השתיה. כורים אטומיים ומתקנים גרעיניים אחרים 
נבנים בתוך מאספים מיוחדים, וננקטים אמצעי־בטיחות מגוונים 
למניעת דליפה כזו. במעבדות שעובדים בהן בחמרים רדיואקטיוויים 
מתקינים שולחנות מיוחדים ומנדפים, וכן ברזים ופחי־אשפה הנפ¬ 
תחים במפרק או ברגל, משתמשים בבגדי-מגן ובכפפות ונמנעים 
מאכילה, משתית ומעישון במעבדות. 

תקנים להגנה מק׳. 

ההכרה בסכנות לבריאות האדם מחשיפה לק׳ מייננת המריצה 
רשויות לאומיות ובי״ל להחלים על תקנים מוסכמים להגנת העובד 
והציבור מפני ק ׳ . ביזמתו ובחסותו של הקונגרס הבי״ל השני לרדיו- 
לוגיה נוסדה ב 1928 הוועדה הבי״ל להגנה רדיולוגית (— ? 108 

ת 10 ) 0100 ז? ! 1010108103 .£ חס ח 15510 וזזתזס 0 10,0,113,10,131 ) כדי 

שתמליץ בפני רופאים העוסקים ברדיולוגיה אבחנתית (ע״ע) וברדיו־ 
תרפיה על נהלי עבודה בטוחה עם מכונות רנטגן ומקורות רדיום. 
לאחר ניסוח חוקה הדשה הפכה ועדה זו ב 1950 לגוף הבי״ל המוכר 
המספק המלצות ותקנים למנות-השיפה נסבלות והנחיות בנושא 
ההגנה מק׳. במקביל ל ? 108 הוקמו בארצות רבות ועדות לאומיות 
של מומחים! אלו מנסחות תקנות ונהלים בתחום ההגנה מק׳, 
המקבלים תוקף חוקי באותן הארצות. הוועדות הידועות־ביותר הן 
המועצה הלאומית להגנה מקרינה (י 081 א) באה״ב והוועדה להגנה 
מק׳ של המועצה הרפואית בבריטניה. תצוין גם הסוכנות הבי׳־ל 
לאנרגיה אטומית (ץ 8 ־! 0 ״.? 0 !וח 0 :\, 31 ח 3,10 חז 1,1, 0 — 
01 ח 50 !ןן). שמושבה בווינה. המפרסמת אף היא המלצות. נהלים 
ותקנים לעבודה בטוחה בחמדים רדיואקטיוויים ובמקורות ק׳. 

הבסיס לקביעת מנות הק׳ המותרות לעובדים ולציבור היא ההכרה, 
שהחברה המודרנית חייבת לקבל על עצמה סיכון מסוים אם ברצונה 
ליהנות מהיתרונות הרבים של הטכנולוגיה הגרעינית. "מטרת 


סבלה 2 

הגבלות חשיפה לקרינה לפי ק 108 
(ביחידות רם לשנה) _ 


עובדי 

קרינה 

יחידים מן 
הציבור 

הציבור 

הרחב 

ילדים 
מתחת 
לגיל 16 
(רם לשנה) 

האיבר 

5 

0.5 

0.17 

0.5 

הגוף כולו. איברי־ 

30 

3 

0.5 

1.5 

הרביד, או מוח העצם 
בל ומות המגן 

30 

3 

0.5 

3 

העור והעצמות 

15 

1.5 

־־־ 

1.5 

איברים בודדים 





183 


קרינה מימת — קרינה של כדור־הארץ, כזאזן ה• 


184 


העוסקים בהגנה מק' היא להגביל את החשיפה לק׳ מייננת כך 
שהנזקים שייגרמו על־ידה לפרס ולחברה יהיו קטנים ככל־האפשר 
ביחס לתועלת המופקת מהשימוש בק" — בלשון ההמלצות של 
?? 10 . ברוח זו קבעה ? 1011 את מנות הק־ המותרת לעובד ולציבור 
הרחב (ר׳ טבלה 2 ), 

11 ־ 110051 . 5 .ז\\ ~ . 11 .'ל ;־ 1964 ,* 110 ^ 061 .? 1 , 006 * 1 

11 ; 1972 , 1 . 1 קק< 81 ,. 16111 ,. 1 זו ; 1966 , 11 ,?ז 61 ח 1 !! 00 .?/ 
, 141 גזש 2£ ז 1 ל .{ ./ ; 1969 £811/1 1 0 < 1 ס 1 !£> 17041 ה/ ,־ו 0 נ 1 וח 0 

. 11 - . 1 ־ 1 ; 1969/70 , 1-11 , 1 ס 17 חס 0 1 ) 871 מ 0 !ן 00 ^ 0 ־נ? />£! 1 ק<)!/ 

,(. 041 ) ץ 14 ל.( 1 <ז־נ£ ; 1972 ,;משגמיסיספזס׳ם/^ ( £17 * 11 § 1 >£*{ 1 >ה 8 1 ז 01££110 ■(? .מ /ס ^ 117001 ) 1 ז 18 / 

ט. ש. 

?!רינה של כדור הא.ךץ, מאון ה־ (להלן, מה״ק), במטאו¬ 

רולוגיה. הפרק הדן בחלוקה ובמעבר של אנרגיית הקרינה 
(הק׳) של השמש במערכת נונב-לכת והאטמוספירה שלו, ובביאור 
שיווי-המשקל הקרינתי של כוכבי־לכת בכלל וכדה״א בפרט. ור׳ 
להלן תופעת החממה. 

הק׳ הנכנסת. מקורה בשמש המקרינה כגוף שחור (ע״ע 
תרמודינמיקה) בטמפרטורה של כ' 6.000 . שיעור ק׳ זו, שעיקרה 
בתחום הנראה (ע״ע ספקטרום וספקטמסקופיה), הוא כשתי קלוריות 
לדקה, הנופלות על שטח של 1 סמ״ר המאונך לכיוון חק׳. מכאן. 
שבממוצע נופל 4 ! משיעור זה על יחידת־שסח של פני הכדור 
כולו. 

כ 4 ; מהק׳ הישירה מוחזר ומפוזר ישירות לחלל, בעיקר ע״י 
העננות, המכסה בממוצע כ 54% של פני כדח״א (יחס זה ידוע גם 
בשם אלבדו [ע״ע]). יתרת הק׳ נבלעת ע״י פני כדה״א, העננים 
ומרכיבים שונים של האטמוספירה, ופועלת להעלאת הטמפרטורה 
שלהם ולאידוי מים מפני האוקיאנוסים ומהעננים. 

מאתר שהשינויים בטמפרטורה הממוצעת של פני כדה״א במחזור 
זמנים של מאות שנים זניחים. חייבת מערכת כדה״א — אטמוספירה 
לפלוט ק׳ בשיעור השווה לכמות הנבלעת. יחד עם זאת. הטמפרטורה 
הממוצעת של פני כדה״א היא כ 10 • 288 , וקרינת גוף שחור של 
משטח המצוי בטמפרטורה זו ואשר שטחו שווה לשטח פני הכדור, 
עולה במידה ניכרת על קרינת השמש הנבלעת. ברור אם־כן, שחלק 
מק׳ זו נבלע באטמוספירה! זו — על שכבותיה — פולטת כגוף 
אפור (ו" להלן) בטמפרטורות האפייניות לה ומה״ק נשמר. הק׳ 
הנפלטת היא בעיקרה בתהום האינפרה-אדום. 

בהנחה שהשטף הנכנס של קרינת השמש בפסגת האטמוספירה 
הוא 100 יחידות, הרי ש 3 יחידות נבלעות בסטרטוססירה ע״י שכבות 
האוזון (הבליעה היא בעיקרה בתהום האולטרה־סגול), 13 יחידות 
נבלעות בטרופוספירה ע״י אדי־המים, חלקיקי אבק ופחמן דו־חמצני 
ו 22.5 יחידות נבלעות ע״י פני כרה״א. לעומת כמות זו—הנבלעת — 
מפוזרות הישר לחלל 7 יחידות ע׳׳י הפרודון! המרכיבות את 
האטמוספירה וע״י חלקיקי האבק (אווירוס(לים טבעיים) שבה, 


י"י"'© 

/ 1 ד 1 

.מגיל־ מיצוי דיי ׳י ך שו! 'י ח 5 

של האפסזססידה ת 

\\\ 1 /. \"־ 1 
״*״'*־י" \ קדיניז בלעי. \ ׳/ 1 ־/־ ■י 1 

ע״ ^ ג , 0 מי : 4 . 

, 1 


| [ קדינד. *ינסרה¬ 

} | יעסלסי! מפני 

11 - !•* 1 - 1115 - 5 96 0-5 

קל״ניל י-נפיית־אדומד. קי־נוו *מ*■ 

חנבלעיז כקרקע הנבלעת ע־י פני כדך..א 

חום המועבר נאסצזתז קרינה אר־גה־ני קיינה קנדת־נל,*ת- ניעה! 

התא■-רות וה־עד• (איופיזדאיומחו 


תיאור סימם׳ ■גי מזוז' הקרינה 


24 יחידות ע״י העננים וב 4 יחידות המוחזרות ממשטח פני כדוד׳א. 
בסה״ב מוחזרות ישירות (אלבדו, ר׳ לעיל) 35 יחידות, 47.5 יחידות 
נבלעות ע״י פני כדה״א (ה 22.5 שנמנו לעיל ■ 4 10.5 יחידות 
המפוזרות ע״י האטמוספירה לכיוון כדה״א וכן 14.5 יחידות המפוזרות 
ע״י העננים אל עבר פני כדר,״א ונבלעות שם), ו 17.5 היחידות 
הנותרות נבלעות באטמוספירה (מתוכן רק ־ /< 1 ע״י העננים). 

מה״ק נשמר, כאמור. ע״י פליסה של ק׳ ארוכת-גל באינפרה־ 
אדום. פני כדה״א מקרינים 114.5 יחידות לכיוון האטמוספירה. 
מתוכן נבלעות 109 בסרופוספירה ו 5.5 נפלטות ישירות לחלל. בכך 
משמשת האטמוספירה של כדה״א דוגמה לגוף אפור שאינו בולע 
את כל הק׳ המגיעה אליו. הבליעה נעשית בעיקרה ע״י פרודות 
אדי-המים והפחמן הדו־חמצני. האטמוספירה על שכבותיה השונות 
בולעת אפוא ק׳ בארכי־גל שונים בשיעור של 121.5 יחידות! חלק 
מק׳ זו ( 96 יחידות) נפלט חזרה לכיוון כדה״א. וכך נשמר המאזן. 
נוסף על הק׳ הנבלעת מוסע חום, בתהליכי קונווקציה ( 11 יחידות). 
מפניו המחוסמים של כדה״א אל שכבות הטרופוספירה, וכן בצורת 
חום כמום של אדי־מים ( 18.5 יחידות)! השיעור הכללי של אנרגיית 
החום (קרינה והסעה) המגיעה לשכבות האטמוספירה הוא 156 
יחידות. 153 יחידות נפלטות ע״י הטרופוספירה, ומתוכן מגיעות 
לדלל 56.5 יחידות! עוד 3 יחידות נפלטות אל החלל מהסטרטוס־ 
פירה. בסה״ב נפלטות אם־כן לחלל 65 יחידות בארכי־גל ארוכים, 
כנגד 65 היחידות הנבלעות (ר׳ ציור) . 

התמונה שצוירה מתארת שיעורים ממוצעים, והחריגות ממנה 
בולטות הן ב 4 עונות השנה והן בקווי-הרוחב השונים. שינויים 
בולטים נגרמים גם עקב תנאים שונים של פני כדה״א וערכי האלבדו 
שלהם. ראוי לציין במיוחד את השינויים מן התמונה שלעיל בקווי־ 
רוחב משווניים מחד־גיסא, שבהם שסף הק׳ קצרת-הגל הנכנסת 
גדול בהרבה מן השטף ארוך־הגל הנפלט לחלל, ומאידך־גיסא, 
בקטבים — שם התמונה הפוכה. 

כרי לשמור על שיווי־המשקל חייב חום לחיות מועבר מקווי- 
רוחב נמוכים לגבוהים ע״י מערכת רוחות. ובמירת-מה גם ע״י 
התחזורת הכללית של האוקיאנוסים. התמונה כולה מבוארת באמ¬ 
צעות התחזורת הכללית של האטמוספירה (ע״ע מטאורולוגיה). 

מה״ק של כדה״א מבאר גם את היווצרות מפל הטמפרטורה 
באטמוספירה, היורד עם הנובה בשכבות הטרופוספירה בשיעור 
ממוצע של • 6.5 לכל ק׳־מ. התופעה מבוארת באמצעות ת(פעת¬ 
ה ה פ מ ה ( 01 ^) 6 10056 ( 1 ):>^) , לפי שהאטמוספירה הנקיה מעננות 
ניחנת להיחשב כחדירה לקרינת השמש בתחום הנראה וכפסודו־ 
אטומה לק׳ ארוכת־הגל! לא הק׳ הישירה של השמש היא אפוא 
הגורם הישיר להתחממות האטמוספירה. אלא הק׳ ארוכת-הגל 
הנפלטת ע״י פני בדודא והמחממת את השכבות הטרופוספיריות 
הסמוכות להם. 

מאחר שעיקר הבליעה והפליטה מתבצע עי׳י פרודות אדי-המים 
והפממן הדו-חמצני. הרי שמהקר פסי-הבליעה של פרודות אלו מלמד. 
שבתחום שבין ח״! 8 ל ו״״ 12 באינפרה־אדום נמצא "חלון- אטמוס¬ 
פירי השקוף גט לק׳ אחכת־הגל. בין־השאר משמש הלון זה למחקר 
טמפרטורות פני הקרקע מלוויינים, מאחר שבתחומים אחרים של 
ארכי־גל אין חק׳ המגיעה ללוויינים מכיוון מערכת כדה״א — אטמוס¬ 
פירה אפיינית דווקא לק׳ הנפלטת מפני כדה״א. הוספת פרודות של 
גזים ומוצקים מלאכותיים בעלי פסים של בליעה בתחום החלון 
הספקטרוסקופי לאטמוספירה אין בה כדי לשנות את מה״ק, מאחר 
שמצב של שיווי־משקל דינמי מחייב, שכנגד כמות קרינת השמש 
בתחום הנראה הנבלעת ע״י כדה״א. תפלוט המערכת ק' ארוכת־גל 
בשיעור שווה. ואולם, הואיל ומפל הטמפרטורה, או חלוקת 
התרומות השונות של הבליעה והפליטה באטמוספירה, בשכבותיה 
השונות, מוכתבים מתכונותיה כגוף אפור. הרי שתוספת של פרודות 






185 


קרינה של נדור הארץ, מאזן ה■ 


;רינת-די 


185 


"־***? 


בולעות עשויה להביא לידי שינוי טמפרטורת פני הקרקע ומפל 
הטמפרטורה באטמוספירה. 

מחקר על זיהום־האוויר המלאכותי שנערך בעשור הנוכחי מלמד, 
שהולכות ונוצרות פרודות של פ ר י א ו ן בכמות הולכת וגדלה. 
מאחר שלפרודות אלו פסי־בליעה חזקים בתהום החלון, תגבר 
השפעת הופעת החממה וטמפרטורת פני־הקרקע תעלה. כך, למשל, 
ע״פ הידוע כיום, אם תימשך היווצרות גז הפריאון בשיעורים 
המצויים, תעלה הטמפרטורה הממוצעת של פני־הקרקע בב ״ 0.5 
ער סור המאה הסל. 

מ ־ 7 ־)^ ן ־< 0 '׳\ 1 £ 1 (״כריסטוס או בר־אבא*), 1918 — 

מתח ביקורת על האדם והחברה, וניתץ את החומות המוצבות בפני 
המחשבה החפשית. ספרו הנטורליסטייפיוטי על תכלית החייט, 
] 10,11 תוסץ־זס־זס־ו 3 1161235 (״מסע סביב גולנלתי״), 1937 , נכתב 
בעקבות ניתוח גידול ממאיר שבוצע בראשו. ק׳ כתב גם שירים 
ומחזות. 

קי היה גדול ההומוריסטים הסאטיריים בהונגריה ובעל השפעה 
רבה, הוא השכיל להלביש את ניתוחיו לבוש של הומור שנון ופשוט, 
תוך־כדי שימוש וירטואוזי במשחק־פלים פאראדוכסלי. הפרם מוצג 
ביצירתו כמוקד של זכרונות, נידויים, דמיונות וחלומות כפויים. 
והחברה בכללה היא קן של זבובים דוחקים ונדחקים בלא משמעות. 
בנו. ק׳ פ ר נ ץ — ־!!־־־'• 1 .. 8 — (נר 1921 ) , סופר ועתונאי, 


מתאר ברומנים שלו את החיים במטרופולין. אחת הדמויות המרכזיות 
בספרו 131,352 ט 5 ־( 131 ־ט 8 (״אביב בבודפשט״), 1953 (הוסרט 1955 ), 
היא יהודיה, בתקופת השואה והשחרור. 

674 * ¥71 [ ה 616/0 ^<ז 71 ) 8 , 1 ( £01060 . 1 ; 1961 ,*( 52313 

. 1964 , 1164 * 141670 

קרינתלה (גרמי, קרנטן ( 0 ־ 01 ־ 3 ־)]), מדינה פדרלית בדרום 

אוסטריה: שטחה 9,534 קמ״ד ובה 525,728 תוש׳ (מפקד 
1971 ). ק׳ שוכנת בתחום האלפים המורחיים, ובמערבה, ברבטי 
הטאוארים הגבוהים, מתנשא הגבוה בהרי אוסטריה, גרוסגלוקנר 
(־־( 1 ־ 1 ־ 055810 ־ 0 ; 3,797 ם׳). על הר יה משתרע הגדיל שבקרחוני 
האלפים המזרחיים, פאסטרצה (ר׳ תגר, כרך א', עמי 969 ). הכביש 
העולה לגרוסגלוקנר הוא מהפרשימים באירופה. את ק' מנקזים 
הנהרות הגדולים הדרוה (ע״ע). ויובלו הגיל ( 6111 ). הנהר דחוה 
מנקז את האגן הגדול קלאגנפורט, בדרום־מורחה של המרינה. 
שבתוכו שוכנת הבירה קלאגנפורט ( 82,812 תוש/ מפקד 1971 ). 
האגן גבעי, ובעמקיו הימות הגדולות ורט (־־־-־־*־ס^ס ואוסיאך 
(־־ 5 ז־ 11 ־ו.! 055 ), שהסבו את האיזור למוקד תיירות. ענפי הכלכלה 
העיקריים בק׳ הם חקלאות הררית, גידול בקר וייעור, מגדלים 
בעיקר: היסה, שיפון, שיבולת שועל, תירם ופירות. במפעלי- 
התעשיה מעבדים מוצרי־יער ותוצרת חקלאית ומייצרים מתכת, 
כימיקלים וסכססיל. אוצרות־הטבע המופקים הם: עפרות ברול, 
עופרת, אבץ, מנגן, מוליבדן ופחם חום, 

היסטוריה. ק׳ קרויה ע״ש שבט קלטי ( 031-31 או 5 ־ 03111 ) , 
שהקים ממלכה שנקראה בפי הרומאים נוריקום ( 001 ־ 1 ־ 740 ); ב 16 
לפסה״נ נעשתה לפרובינקיה רומית. ב 590 חדרו הונדים (ע״ע) לק׳, 
ובמאה ה 7 — האורים (ע״ע). במאה ה 8 התיישבו בק׳ בוודים, 
והאוכלוסיה המקומית נטמעה בהם. חוץ מאשר בדרום. ב 788 סופחה 
ק׳ לממלכת קרל הגדול• ובאותו הזמן הובאה אליה הנצרות. ק׳ היתה 
כפופה לדוכס ביוריה, עד שב 976 הפכה לדוכסות בוכות עצמה. רובם 
ק׳ משל גם בקריו ( 0 ( 3 ־ 14 ), שטירמרק ופדיאולי. כשמת האחרון 
בבני משפחת מכסי ק' השתלט על ק' אוטקר 11 , מלך בוהמיה 
( 1269 ), אך היא עברה מיד ( 1276 ) לשלטונו של רידולף מבית 
הבמבורג (ע״ע); הלה מסרה ב 1286 לרוזן טירול (ע״ע). ב 1335 
חזרה לשלטונם הישיר של ההבסכורגים, בשנים 1809 — 1814 
השתייכה ק- לאיליריה (ע״ע, עם׳ 584 ). לאחר מלה״ע 1 הועברו 
שטחים קטנים ממנה ליוגוסלוויה ולאיטליה, וק' עצמה שולבה 
כמדינה ( 5131111 ־ 111 ־ 80 ) באוסטריה (ע״ע, עס׳ 963 ): במשאל־עם 
( 10.10.1920 ) אושרה ההשתייכות לאוסטריה. — המיעוט הסלובני 
החי באוסטריה והמרוכז בדרום ק־ דורש כיום, לפעמים בצורה 
אלימה. בעידוד יוגוסלוויה, זכויות של מיעוט לאומי. 

ההזכרות הראשונות של יהודים בק׳ הן מהשנים 1128 ו 1144 , 

והן מתייחסות ליודנדורף שליד פריזאך ( 11 ־ 53 ־ 1 ־'•£). במסע־הצלב של 
1146 נהרגו בק׳ יהודים רבי׳ם, שנאספו בחצר אחת ואף הגנו על 
עצמם בתחילה. תיאור ההרג כלול בספרו של ר׳ אפרים בן יעקב 
מבון(ע״ע), שמתואר בו נם מקרה הצלה של יהודי ק׳ ממוות ב 1171 . 
בק׳ חי רבינו פטר, תלמידו הנודע של ד׳ יעקב(ע״ע) תם; הוא נרצח 
שם ב 1146 . ב 1255 נתקיימה קהילה יהודית בפריואך שבק/ ושם 
היה בית־קברות ליהודי הסביבה. ב 1270 אישרה מועצת זאנקט סיים 
אן דר גלו ( 01311 ־־(! 30 ז;־ 7 \ 1 ־ $301 — בירת ק' עד המאה ה 16 ) , 
את הפריווילגיות הקדומות שניתנו ליהודי העיר. ב 1135 , עם סיפוח 
ק׳ לאוסטריה, הוטל מם כללי על כל יהודי האיוור. ב 1338 נרצחו 
יהודים בוולפסברג, בעקבות עלילת חילול הקרבן. ב 1491 נקבע בק׳ 
ספר מיוחד לרעום בו את עסקותיהם הפיננסיות של היהודים, ונקבע 
שיעור הריבית. בעקבות עלילת־הדם של טרנטו (ע״ע; 1475 ) גורשו 
היהודים ממחוז ד,הגמונות של במברג (ע״ע). ב 1496 גירש הקיסר 
סנסימיליאן 1 את היהודים מכל חבל ק/ ע״ס בקשת בעלי האחוזות; 











187 


קרינתיה — קרים צלד;ר 1 יה 


188 


אלה התחייבו לפצות את הקיסר על הפסדיו הכספיים כתוצאה מז 
הגירוש. ב 1783 הורשו יהודים לבקר בירידים שבקי. ב 1849 ניתנה 
ליהודים רשות להתיישב בק׳, וב 1867 הותר להם לרכוש נכסי דלא- 
ניידי. קהילה ראשונה הוקמה בקלגנפירט ()ז £11 ״ 18£ ! £1 ) ב 1886 . 
ב 1890 נסנו בק׳ 169 יהודים, רובים בקלגנפורס. עד 1922 נספחו כל 
הקהילות לקהילת גראץ. ב 1938 היו בקי 257 יהודים. כל הגברים 
היהודים רוכזו למשך 4 חדשים (עד פברואר 1939 ) במחנה דכאו! 
לאחר שחרורם עברו רובם לווינה. 

- 11(1071 19 (1071 116x1110/1 [ ׳<־>/> 010 .ז 0 ־ 01 ( 801 . 11 ,( 

. 1901 , 517 — 455 ,ת 1€7 /ה^ 1 9 0/10 >. 010/11 '( 107 '- 0 
י. קר. - י. כר. - מ. 

קריסטיאנפולר, משפחת־רבנים בפולניה. הראשון שאימץ שם 
זה היה ר׳ מאיר ק' ( 1740 — 1815 )— לאחר שנבחר לרבה 
של קריסטיאנפול שבגליציה המזרחית. הוא למד אצל אביו, ר׳ צ ב י 
הירש, שהיה רב בעיירה סמוכה לברודי ואח״ב אב״ד בלסברג, וכן 
אצל ר' שמואל הורוביץ (ע״ע) מניקולשבורג. 30 שנה (מ 1785 ועד 
מותו) היה רבה של ברודי. הוא חיבר ם׳ .יד המאיר" (חידושים 
לש״ס [ורשא, תרל״דן), ועמד בחליפת־מכתבים בהלכה עם גדולי 
דורו, בהם ר■ יחזקאל לנדא (ע״ע), ששיבחו מאד. ו" א. ז. מרגליות 
(ע״ע) קבע הספד ארוך לק׳ בסוף ספרו "בית אפרים", וכן הספידו 
ר׳ צבי הירש הורוביץ מפרנקפורט בסוף ספרו "להמי־תודה", בנו, 
ר׳ יחיאל מיכל (נפי 1863 ), היה רבה של ברודי למן 1831 , אך 
עד 1846 לא הכירו השלטונות האוסטריים רשמית בכהונתו, כי לא 
היתר, לו ההשכלה הכללית שדרשו. הוא נטה לקולא וליתר חופש, 
וע״ב הותקף בחריפות מצד החרדים ובעיקר ע״י ר׳ ש. קלוגר (ע״ע). 
לאחר מותו ירש את כהונתו בנו מאיר ( 1816 — 1886 ). נכדו של 
מאיר, אלכסנדר ק׳ ( 1884 — 1942 ). היה רבה של לינץ שבאוס¬ 
טריה, ובשנים 1932 — 1938 הורה ב פ! 1 פ 010£15 פוד 1 ו>ל 56 ו 6111 בז 15 
311 ז 5 ח 3 ז 1 {פ 0 בווינה. הוא כתב וח 1 8 ת 6 זנס 1 ) 30111 זץ■ 1 ,דזט ח 111 גז' 1 ' 
!> 11 תו 31 ן(״חלום ופתרון־חלומות בתלמוד״), 1923 , ו פ 11 פ 315 זנ 1 פ< 1 16 נ 1 
מפ ¥1 \ 10 פ 1 ן] 15 מ 1 נ 11 ו? (״הפובליציסטיקה העברית בווינה״), 1930 . 
ב 1942 הוגלה לגטו מינסק, ושם נספה. 

ש. בובר, אנשי שם, תרנ״ה 1 נ. מ, גלב", תולדות יהודי ברודי 
(ערים ואמהות בישראל, ו׳), תשס״ו. 

קךיסטלוגרפיה (ץ 111 ן 3 פ 1108 ב 81 ץ 1 פ), ענף בפיסיקה החוקר ומתאר 
את המבנה הגאומטרי של גבישים ואת הסידור המרחבי של 
האטומים או היונים שמהם מורכב הגביש (ע״ע). סידור זה נקבע 
לפי חוקים מיוחדים. האפייניים לחומר במצב הגביש׳ (ר׳ 
להלן). 

חשיבות הק־ נעוצה בעובדה שרוב התמרים המוצקים הם גבישייס, 
לפעמים גבישים יחידים ועפ״ד גבישים מורכבים מגבישונים קטנים 
המחוברים ביניהם בצורה צפידה 1 התכונות האפייניות של מוצקים 
אלה הן תולדה ישירה של המבנה הגבישי. עם חסרים אלה נמנים 
רוב התמרים הטכנולוגיים (מתכות, חמרים קראמיים, תמרי־בניה, 
מוליכים־למחצה ועוד), המי¬ 
נרלים. רוב התרכובות האי- 
אורגניות האחרות, חלק ני¬ 
כר של התרכובות האור¬ 
גניות ובמידה מסוימת גם 
תמרים פולימריים (ע״ע פו־ 

ליפר) טבעיים ומלאכותיים. 

הכרת המבנה הגבישי של 
המרים אלה היא תנאי לה¬ 
בנת תכונותיהם ולניצולן ה¬ 
יעיל למטרות שימושיות. 



מבנה הגביש. בגוש חופר מוצק (ע״ע) נמצא כל אטום 
במקום קבוע יחסית ליתד האטומים של אותו גוש (להוציא תנודות 
אלאסטיות של האטומים סביב מצבם הקבוע). מוצק במצב גבישי 
מאופיין, נוסף לכך. במבנה מחזורי תלת־ממדי (ר׳ להלן). שלפיו 
מסודרים האטומים בתוכו. 

מבנה מחזורי הוא מערך של גופים (אטומים, מולקולות) הזהים 
בכל תכונותיהם (גאומטריות, פיסיקליות, כימיות וכר) במרחב 
התלת־ממדי. מיקומם ההדדי של הגופים נקבע כך : מייחסים לנקודה 
קבועה באחד הגופים מערכת צירים (ע״ע צירים, מערכות) הנקבעת 
ע״י 3 וקטורי־יחידה ג, ל, 0 (ע״ע וקטור). כל העתקה צפירה 
קווית ממיקום אחד הגופים בשיעור של פק • 4 6 ת + ב 1 ת, כאשר 
ט,״ ,ת, הם מספרים שלמים, קובעת מיקום של גוף זהה לראשון 
במערך הנ״ל. באופן פורמלי: תכונות המבנה מתוארות ע״י 
פונקציה מחזורית (ע״ע פונקציות, עמי 477 ) (?)) המקיימת: 
(פק+למ+גת!;-?)£-(?)), כאשר פ היא נקודה כלשהי במרחב 
ו ק,ח,ת! הם מספרים שלמים. הגוף הקטן־ביוחר שממנו מורכב 
המבנה מכונה בסים המבנה. והמקבילון הנוצר ע״י פ, 6 , ג 
נקרא תא פרימיטיווי (ציור 1 ). 

מחזוריות המבנה נקבעת ע״י שלושת וקטורי-היחידח: ( 5 , 5 , פ) 
(אורך כל וקטור-יחידה נקרא מחזור־המבנה, בכיוון הווקסור) 
והמבנה עצמו — ע״י כל הצירופים האפשריים: פק+ל״+במז 
(ן. פ, 1 ס מספרים שלמים). כל צירוף כזה מכונה ,.וקטור סריג", 
ואוסף כל וקטורי הסריג הוא סריג המבנה. לתיאור סריג נוהגים 
להשתמש בנקודות־הקצה של וקטורי הסריג — נקודות הסריג 
(ציור 1 ). 

בגביש בסיס המבנה הוא קבוצת אסומים — בד״כ מולקולה 
אתת או יותר — ומחזוריות המבנה מוכתבת ע״י סריג תלת-מסדי. 
ארכי וקסורי־ד,יחידה הם מסדר־גודל של מימר מולקולרי(ב ז ' 10 מ״מ). 

בקנה־מידה אטומי, גביש, ככל חופר אחר. הוא אי־הופוגני. 
התכונות הסגוליות, כגון: צפיפות, ריכוז מטען חשמלי, שדה חשמלי 
פנימי ועוד. תלויות במקום ומשתנות מנקודה לנקודה. המיוהד לגביש 
הוא, שתכונות אלו אף הן כולן מחזוריות, ומחזוריותן מתוארת אף 
היא ע״י סריג הגביש. — מבחינה מקרוסקופית, כלו׳, כשמדובר 
באיזור המכיל מספר גדול של תאים פריפיטיוויים, ידמה גביש 
לחומר הומוגני. מאחר שבדיקה מקרוסקופית מגלה את הערך הממוצע 
של גודל התבונה המדודה, וערן זד, אינו משתנה עם המקום (בתחום־ 
דיוק של המדידה). שונה המצב לגבי תכונות התלויות בכיוון, כגון: 
מהירות הקול, מהירות האור, תכונות אלאסטיות, מהירות גידול 
גביש (בתוך חומר-תווך מתאים) ועוד. המבנה המחזורי גורם לכך 
שתכונות אלו שונות בד״כ בכיוונים שונים! כלו׳, גביש הוא חוסר 
אנאיזוסרופי (ע״ע גביש, עמ ׳ 237 ). 

סימטרייה הגביש. קיימים גבישים שלגביהם תכונות 
כיווניות מסוימות שוות בכיוונים שונים. שוויון זה עשוי לנבוע 



צורות אפשריות שיי תנאים וסביבה 
•טל נסדרה 






189 


קרי אל: גד וידו 


190 


מעצם מהות התכונה (למשל: מהירות הקול בכיוון נתון שווה תמיד 
למהירותו בכיוון ההפוך), או יכול להתחייב ממבנה הגביש 1 במקרה 
זה מעיד הובר על התכונות הסימשריות של הגביש. 

סימטריה היא תכונה של גוה• הבאה לציין כי ביצוע פעולה 
מסוימת על הגוף — פעולת הסימטרית — אינה משנה את מצבו 
ההדדי ביחס למערכת־ייהום כלשהי, כלו׳. לאחר ביצוע הפעולה 
לא ניתן לזהות שינוי באוריינטציה ובמיקום של הגוף. לפשל: 
פעולת סיבוב ב • 360 סביב ציר כלשהו היא פעולת סיסטריה לגבי 
כל גוף במרחב. במולקולה של מים (ציור 2 ) סיבוב של • 180 סביב 
ציד המהווה את חוצה־הזווית 11 — 0 — 11 היא פעולת סימטריה. 
צ י ר ־ ה ס י ב ו ב נקרא איבר סימטרי ה. במולקולת כלורופורם 
, 01101 (ציור 3 ) כל פעולת סיבוב ב' 120 סביב ציר העובר דרך 
! 1 ו 0 היא פעולת סימטריה (כמובן ייתכן שלגוף יהיו מספר צירי- 
סיבוב שונים כאיברי סיממריה). ציר סיבוב אינו איבר סיססריה 
יחיד. לדוגמה: אם נשים מראה במולקולת המים במישור הניצב 
למישור המולקולה והעובר דרך ציר הסיבוב. יהיה החלק הימני 
שיקוף של השמאלי, ולהפך. בדומה, במולקולת כלורופורם כל 
מישור העובר דרך 0 , 11 ואחד האטומים 01 מהווה מישור- 
שיקוף שהוא איבר סימטריה שני. כן מוגדר איבר סימטריה הנקרא 
מרכז-ה יפו ך. זו נקודה במרחב, ופעולת הסימטריה היא היפוך 
הנוף בנקודה זו (ציור 4 ). ניתן להגדיר פעולות סימטריה שהן 
צירוף של שלוש הפעולות שהוגדרו (או שתים מהן). ולהן איברי 
סימטריה בהתאמה. לכל פעולות הסימטרית הללו יש התכונה, 
שלפחות נקודה אחת בנוף נשארת קבועה ואינה משנה את מקומה 
עקב הפעולה, ולכן הן נקראות פעולות סיממריה נקודתית. אוסף 
איברי הסימטריה של גוף מסוים נקרא החבורה ה נקודתית 
של הנוף, ומתברר שאיברי הסימטריה עם פעולת הצירוף אכן 
מהווים חבורה (ע״ע, עם׳ 48/9 ). יתרה מזו: שלושת איברי הסימטריה 
שהוגדרו (ציר סיבוב, מישור שיקוף. מרכז היפוך) מספיקים כדי 
לבנות את כל החבורות הנקודתיות הסופיות האפשריות. אנליזה 
של חבורות אלו המופיעות במבנה הנבישי מראה, כי קיימות 7 
חבורות יסודיות, ולכל אחת מהן מספר תת־חבורות, כך שסה־כ 
קיימות 32 חבורות סימטריד, נקודתיות. מתברר גם, שאיברי 
הסימטריה של גוף מסוים היוצרים את החבורה הנקודחיח של הגוף, 
מגדירים בסיס־סבנה עבור מבנה מחזורי של הנוף. 7 המערכות 
היסודיות נקראות ע״ש הצורות הגאומטריות שהן מגדירות (ציור 5 ). 
בניגוד לפעולות הסימטריה שהוגדרו עד כה. קיימות פעולות סימטריה 
שאינן נקודתיות, כגת הזנה לאורך ציר מסוים במבנה הסריגי 
(איבר הסימטריה הוא ציד ההזנה), אך החבורה הנוצרת ע״י פעולה 
זו היא מסדר אינסופי (לצורך העניין נראה כל גביש כבעל סריג 
אינסופי). ניתן לקבל חבורות אינסופיות אחרות ע״י צירוף של 
הזנה עם פעולות נקודתיות. למשל: ע״י הפעולה דברנית- 
המוגדרת ע״י סיבוב ב ח/ז! 2 ראדיאנים — ואח״כ הזנה לאורך־ציר, 
אי שיקוף במישור והזנה, מגדירים פעולת־החלקה ומישור־ 
החלקה כאיבר סימטריה. חבורות כאלו נקראות חבורות 
מרחביות ומספרן 230 . 

בסריג גבישי מהווה בסים המבנה את הגוף שלגביו מוגדרות 
חבורות הסיססריה הנקודתית, והחבורות ד,מרחביות מוגדרות על 
המבנה הסריג׳ כולו. לפיכך ניתן להתאים לכל גביש אחת מ 32 
חבורות הסימסריה הנקודתית ואחת מ 230 חבורות הסימטריה 
המרחבית (הכוללת בתוכה את החבורה הנקודתית כתח־חבורה) 
בהתאם למבנה חסריגי שלו. חבורת הסיסטריה הנקודתיח של גביש 
מתארח את התכונות הכיווניות שלו ומסבירה את האגאיזוטרופיוח 
שלהן. חבורה זו יכולה אמנם להיות החבורה ה״טריוויאליח"(המכילה 
את פעולת הסיבוב ב • 360 בלבד), אך קיים מספר גדול של גבישים 
בעלי סימטרית נקודתית "אמיתית", דבר המחייב את קיומן או את 



אי־קיוסן של תכונות נבישיות מסוימות (כגון: שבידה כפולה (ע״ע] 
של אור, פיאזו-אלקטריוח [ע״ע] ופירו־אלקטריות (ע״ע חשמל, 
עס׳ 185 )). כן מספקת ידיעת הסימטרית הנקודתית מידע — אם־כי 
חלקי — על מבנהו של הבסיס האטומי בגביש. 

תופעה נוספת שבה מתבטאת, לעתים קרובות. החבורה הנקודחיח 
היא צורתו החיצונית של גביש. גביש (ע״ע, עמ׳ 239 ) גדל, ומהירות 
הגידול היא תכונה אנאיזוטרופיח הכפופה לסימטריה ד,נקודתית 
של הגביש; כתנאים מתאימים גורם גידול אנאיזוטרופי להתפתחות 
פנים מישוריים. גביש כזה שואף לגדול כפוליהדרון, והסימטריה של 
הפוליהדרון תיקבע ע״י החבורה הנקודתית. חנאי־הגידול הראליים 
(כגון מגע, בזמן הגידול, עם גבישים אחרים, או מכשולים אחרים) 
מפריעים ברוב המקרים להתפתחות הפוליהדרון המושלם, אך 
האוריינטציה ההדדית של המישורים החיצוניים — אם הם מתפתחים 
— זהה לאוריינטציה של המישורים בפוליהדרון המושלם. 

החבורה המרחבית מרחיבה את התיאור גם לתכונות גבישיות 
התלויות במקום (ר׳ לעיל). הסימטריה המלאה של המבנה והתכונות 
המחזוריות מתוארת אפוא הן ע״י פעולות הסימטרית הגבישיות 
הנקודתיות, הן ע״י הזזות לאורך וקטורי־סריג והן ע״י צירופים 
מסוימים בין פעולות אלו. 

את שיטות־הבדיקה הקריסמלוגרפיוח ניתן לחלק לשני סוגים, 
בהתאם לתכונות הנבדקות על־ידן: א) שיטוח בדיקה מקרוסקופיות, 
המתייחסות לתכונות התלויות בכיוון — השיטות הקלאסיות; ב) 
שיטות סוב־מיקרוסקיפיות, המתייחסות למבנה (ותכונות התלויות 
במקום) בקנה־מידה אטומי — השיטות החדישות. 

העתיקה בין השיטות הקלאסיות היא בדיקת צורתו החיצונית 
של הגביש, בעיקר מדידת הזוויות בין מישורי פני הגביש (אם הם 
קיימים). זוויות אלו אפייניות לכל סוג של גביש, וניתן להיעזר בהן 
לזיהוי גבישים (ר ׳ תנד, כרך י', עמי 233 ). מדידות אלו מתבצעות 
בעזרת מד־זוויח מכני לגבישים גדולים, או בעזרת נוניומטר (ע״ע). 
המאפשר בדיקת גבישים קטנים עד־כדי כ 0.1 ס״ס. 

שיטה קלאסית אחרת ונפוצה־ביותר היא ע״י שבירה כפולה 
(ע״ע; וע״ע גביש, עמ ׳ 238 ); גם תופעה זו כפופה לטימטריה 
הנקודתית של הגביש. לדוגמה: אם כיוון הקרניים מקביל לציר 
סיבוב. שוות שתי המהירויות. נוסף על כך משתנות המהירויות 
בצורה רגישה בתגובה לשינויים החלים בגביש. בעיקר למאמצים 
פנימיים, היכולים להיות קבועים (כפי שהם נוצרים לפעמים בזמן 
גידול הגביש) או חולפים (כפי שנגרמים ע״י תנאים חיצוניים, כגון 
הפעלת לחצים, שדות חשמליים. הבדלי טמפרטורה ועוד). 

בדיקת תופעות אלו ואחרות הדומות להן מאפשרות את קביעת 
חבורת הסימטריה הנקודחית של גביש. יש לציין, כי למטרת הסבר 
הסימטרית שבתופעות אלו פותחה ונתקבלה ההיפותזה של המבנה 
הפנימי המחזורי זמן־רב לפני שנמצאה לה הוכחה נסיונית ישירה. 





191 


קדיסטלוגרפיה — קריסטנסן, גזום 


192 


שיטות הבדיקה הקריסטלוגרפיות החדישות פתבססות על עקיפת 
קרינה (ע״ע עקיפה; קרינה) בעלת אורך־גל מסדר-גודל של ממדי 
התא הפרימיטיווי: הבוונה בעיקר לקרינה אלקטרומגנטית, דהיינו 
קרני \ (ע״ע), ולאלקטרונים וניסרונים בעלי אנרגיה מתאימה. 
השיטה הנפוצה־ביותר היא שיטת עקיפת קרני 

שיטה זו מנצלת את העובדה שאלקטרון מפזר חלק מקרינה 
אלקטרומגנטית קוהרנטית (בתחום קרני מ בהפרש־פזה קבוע וללא 
שינוי באורך הנל. לכן קיימת התאבבות של הקרינה המפוזרת ע״י 
האלקטרונים שבתוך אטום או קבוצת אטומים. והקרינה המפוזרת 
גם היא קוהרנטית, ללא שינוי אורך־גל ובהפרש־פזה קבוע. עצמת 
הקרינה תלויה בכיוון הקרן הפוגעת (יחסית לקבוצת האטומים) 
ובכיוון שבו בודקים את הפיזור. אם סידור האטוסיס הוא מקרי, 
משתנית עצמת הקרינה המפוזרת בצורה איטית עם הכיוון. גם 
כושר־הפיזור של אטום הוא קטן למדי: עצמת הקרינה המפוזרת 
מאטום בודד במרחק של 1 ס״ס הוא כ 10 מעצמת הקרינה הפוגעת. 

ניתן אפוא לראות כל קבוצת אטומים כמרכז פיזור קוהרנטי, 
המפזר בצורה שונה לכיוונים שונים. העצמה המפוזרת ותלותה 
בכיוון נקבעים ע״י ריכוזם ומיקומם של האלקטרונים בקבוצת האטו¬ 
מים. לפיכך, בסיס מולקולרי בתוך גביש פשפש מרכז־פיזור לקרינה 
הפוגעת. 

ב 1912 הציע לאואה (ע״ע) ליצור תסונת־עקיפה של קרני x 
ע״י גביש. הצעתו התבססה על 3 הנחות: א) מבנה הגביש הוא 
מחזורי: ב) קרני x הם גלים: ג) אורך-הגל של קרני x הוא 
מסדר־גודל של מחזור המבנה הגבישי. לכן ראה לאואה אפשרות 
להשתמש בגביש בסריג באנלוגיה לעקיפת קרני־אור, כשכל בסים 
פשפש מרכז־פיזוד■ (ע״ע התאבכות, עם' 590 : עקיפה). בדומה 
לעקיפת קרני-אור תיווצר התאבכות-בוגה של הקרינה המוחזרת סן 
הגביש רק אס הפרש הדרכים האופטיות של הקרניים המוחזרות 
מסרכזי-פיזזר שונים יהיה מספר שלם של ארכי-גל, כלר. צריך 
להתקיים התנאי , 19 : — (ב 005 — ״ב 005 ) 3 , כאשר א הוא המרחק 
בין שני מרכזי-פיזור לאורך ציר מסוים, "* — זווית הפגיעה, ס - 
זווית ההחזרה, . 9 - אורך־הגל של הקרינה, ו מ, — מספר שלם. 
והואיל ולגביש מבנה מחזורי תלת־סמדי, יש צורך ב 3 משוואות 
כאלה לאורך שלושת הצירים הנקבעים ע״י וקטורי־היחידה. 

/ 11 = ( 3 005 — 3 0 005 ) 3 
1091 =י ( 3 008 — ״ 3 008 ) 11 
/ 1 = ( 3 005 — ״ 1 ) 005 ) 0 

אלו הן משוואות לאואה: בעזרתן ניתן לנתח את תמונות 
ההתאבכות ואת מדידות העצמה בזוויות ובכיוונים שונים, ולהגיע 
למסקנות על־אודות מבנה הגביש הנבדק. לאואה וחבורתו התקשו 
בהתאמת תמונות ההתאבכות לאטומים שיצרו אותן, ואת הקושי 
פתר ברג (ע״ע). כתוצאה מן המבנה המחזורי התלת-ממדי הסיק 
ברג, כי הבסיסים האטומיים בגביש יוצרים, בכיוונים מסוימים, 
מישורים מקבילים ובעלי סידור אטומי זהה, במרווח שווה (ציור 6 ). 
הוא טען, שכל מישור כזה מתנהג לגבי הקרינה הפוגעת כמו מראה 
(ע״ע) מישורית לקדינת־אור, כלו׳, קרינת- x פונוכרומטית הפוגעת 



ציור * ? 5 "-׳ח סידורים *פ׳שריים של סישירים טקבי 5 ים 
כנכיש של נתח כ 5 ורי 



**יד 7 תנאי ההר״אבכוח של שתי קרניים 
סונוכרוסטיות ע״ם חוק כרב 


במישור כזה מוחזרת 
בזווית השווה לזווית 
הפגיעה. התמונה ה¬ 
נצפית היא תוצאה 
של התאבכות בונה 
והורסת של הקרינה 
המוחזרת מכל המי¬ 
שורים. מכיוון שיש 
מספר גדול של מי¬ 
שורים מקבילים, ה־ 
החזרות של מישורים 


עוקבים יתאבכו יחדיו, ותיווצר התאבכות־בונה רק כאשר הפרש 
הדרכים האופטיות של הקרינה המוחזרת מכל שני מישורים עוקבים 
תהיה שווה למספד שלם של ארכי-גל. כלו׳. אם המדווח בין המישו¬ 
רים העוקבים הוא ^ וזווית הפגיעה היא 8 (ציור 7 ), הפרש הדרכים 
של גלים המוחזרים ע״י מישורים עוקבים הוא 0 ״ 51 20 : ולכן יהיה 
התנאי להתאבכות־בונה ג״ _ 9 ת: 5 20 . כאשר " הוא מספר שלם. 
זהו תנאי־ברג, ונם כאן הגאומטריה של הגביש נקבעת ע״י 
מדידת ההחזרה בכיוונים שונים. ניתן לגלות החזרות אלו באופן 
נסיוני, למשל ע״י סיבוב גביש כתוך אלופת קרינה מונוכרומטית. 
במצבים מסוימים יחזיר הגביש קרינה. שאפשר לגלותה באמצעות 
צילום או גלאי קרינה, ותופעה זו של החזרות ברג היא הוכחה ברורה 
לקיום המבנה הפנימי המחזורי של הגביש. 

עצמות ההחזרות נקבעות בעיקר ע״י צפיפות האלקטרונים 
שבקבוצת האטומים המהווה את בסים הגביש, ולפיכך נעשית קביעת 
המבנה האטומרי של הבסיס ע״י ניחוח עצמות ההחזרות, הניתנות 
למדידה באופן ניסויי. למעשה. מתהילה הדרך המקובלת לקביעת 
המבנה ב״ניחוש' של מבנה הבסיס (לאחר שנקבעה הגאומטריה 
של הסריג הבסיסי מתוך ניתוח כיווני החזרות) — ניחוש המסתפך 
על ידע ביפי, כגת ההרכב הכימי, קרבת יונים בעלי מטען הפוך 
וכידב, וכן על ידע פיסיקלי. תרומה חשובה לניחוש המבנה מתקבלת 
מידע על חבורת הסימטרית המרחבית של הגביש. מחשבים את 
עצמות ההחזרות המתחייבות מהמבנה ההיפותטי, ומשווים עם 
תוצאות המדידות הנסיוניות ע״פ מידת ההתאמה בין התוצאות 
המחושבות לנטיונות. ניתן לשפר את המבנה ההיפותטי עד שמתקבלת 
התאמה פשביעת-דצון המאשרת כי המבנה ההיפותטי והאמיתי זהים 
בקירוב טוב. קיימות שיטות-עזר רבות, מתמטיות, פיסיקליות 
וכימיות, המתישות את עבודת פענוח המבנה ומסייעות להשיג דיוק 
גבוה (בעיקר נפח היום השימוש במחשבים [ע״ע חשוב, מכונת! 
לפטרה זו). 

רוב קביעות המבנה נעשו בחפרים שאפשר לגבשם כגבישים 
יחידים גדוליס-יחסית ( 0.1 — 1.0 מ־מ). אך נעשו עבודות רבות גם 
בחמרים מוצקים המורכבים מגבישונים קטנים — ממדיהם כמיקרו! 
— הצמודים זה־לזה בצורה צפירה ובאוריינטציות שונות. המרים 
אלה נקראים המרים רב־גבישוניים, ורוב התמרים הם מסוג זה: 
מתכות, המרי־בניה. סלעים, רוב המינרלים, ובמידה מסוימת ׳גם 
המרים ביולוגיים. כגון סיבי עץ וצמחים. ואף רקפות מסוימות 
בגוף החי. צב. ק. 


קךיסטנסן, טום - 1 ו 0 לח 0 :לת->ו 1 ת X0 — (נר 1893 , לונדון), 
סופר דגי. ק׳ היה מבקר־ספרות בעתו! השמאלי-ליברלי 
011111100 ?. היו״ל בקופנהגן. כתיבתו היא בעיקרה שירה לירית 
מודרניסטית ואבספרסיוניסטית. תיאורי מסעותיו ורשימותיו על 
מעמד הפועלים מבטאים את הניגודים החברתיים בימיו. ברומן 
1 ( 301 ״ז 30 !ץ (.הרס״), 1930 , נפרשת הברת העתונאים בקופנהגן 
כפי שהיא משתקפת בעיני עתונאי שיכור! הנימה היסודית, הניחי- 
ליסטית, מבטאת את העדר-חתקווה של שנות ה 20 . החל באמצע 



193 


194 


קריסטנס־, טוס 

שנות ה 30 כתב בעיקר מסות. כן הרבה לתרגם לדנית מן הספרות 
הגרמנית, האנגלית והאמריקנית. — ק , נמנה עם חשובי הנציגים 
הרדיקלים של דור ״המאוכזבים״ בארצו אחר מלה״ע ]. 

/ס 1 ^ 01 ) 1135 4 ! , 1 ^ 011 ) 11 ^ .? ; 1942 ...£ . 7 

. 1957 ,£? 11111 !• 1,111 00111171 

לןריסלר, פריץ — מ 51 מת 211 ז״ 1 —( 1875 , וינה— 1962 , ניו־ 
יורק), בנר ומלחין. יהודי. בגיל 7 היה לתלמידם של הלמס- 
ברגר ואואר בקונסרווטוריון של וינה. בגיל 10 זכה במדליית־הזהב 
של ביה״ס. בפריס למד אצל מאסאר ורליב ובגיל 12 זבה בפרס־רומא 
של הקונסרווטוריון, 
למרות היותו צעיר 
המתחרים. ב 1889 
סייר בהצלחה ברחבי 
אה״ב, אולם עם שובו 
זנח את הכינור, למד 
רפואה בווינה, אמ¬ 
נות בפרים וברומא 
והיה לקצין בצבא 
האוסטרי. נסיון רא¬ 
שון לחזור לנגינה 
לא עלה יפה, ורק לאחר תקופת אימונים מייגעת זכה להצלחה 
מחודשת בברלין, ב 1899 ■ ק , הרבה לנגן ברחבי העולם, אולם מאז 
1915 חי רוב ימיו באה״ב. נגינתו הצטיינה בטכניקה מושלמת 
וברגישות רבה. כשהוא מפתח טכניקות נגינה ואצבוע חדשות. 

אע״פ שניגן בהופעות-בכורה את הקונצ׳רסו לכינור מאת אלגר 
(שהוקדש לו), מיעט ק' לנגן יצירות בנות-זמנו. הוא התרכז ברפר¬ 
טואר הקלאסי לכינור ולתזמורת ובנגינת יצירות קצרות, שאת חלקן 
חשף בארכיונים ועיבד־מחדש ואת חלקן הלחין בעצמו. ב 1935 גרם 
לסערה בעולם המוסיקה, כשגילה כי רבות סן היצירות שהציג בפחי- 
עטם של מלחינים סן הבארוק לא היו אלא יצירותיו הוא. 

מיצירותיו המוכרות: קאפריס וינאי, טמבורין סיני, רציטאטיוו 
וסקרצו. כן הלחין רביעיה לכלי-קשת ושתי אופרסית: "ניצות תפוח", 
1919 , ו״קשר הנישואין״, 1923 . את שירותו במלה״ע תיאר בחוברת 
״ארבעה שבועות בתפירות; סיפוד־המלחמה של כנד״ ( 1915 ). 

. 1950 ,.קג . 8 .< 1 .. 1 

קר י ספ י , סרוצ״סקו — 1 קג 01 — ( 1819 — 1901 ), 

מדינאי איטלקי. בולד וגדל בסיציליה. מחסידיו של מציני 
(ע״ע). ק׳ השתתף בקשירת קשרים נגד השלטון הבודבוני, ולאחר 
מהפכת 1848 נבחר לביה״נ בסיציליה. משהוחזר המשטר המלוכני, 
גלה ק' והמשיך בפעילות חשאית וגלויה בטורינו, מלטה, פאריס 
ולונדון. ב 1860 היה מיחסי מסעו של גריבלדי (ע״ע) לכיבוש 
סיציליה וממארגניו. ?ף נתמנה לשר-הפנים ע״י גריבלדי, אך הוכרח 
לפרוש בשל התנגדותו לסיפוח האי לממלכת איטליה. בביה״נ האי¬ 
טלקי (מ 1861 ) היה נטול־השפעה נשל מזגו החם וקשריו עם הרפוב¬ 
ליקנים. נ 1865 השלים עם המלובה למען אחדות המדינה, וב 1876 
נבחר ליו״ר בית־הנבהרים. ב 887 ! היה שר־הפנים בממשלתו של 
דפרטים (ע״ע). ולאחר מותו של הלה ננתר לראש־הסמשלה, בשמשו, 
בעת ובעונה אחת, כשר־חוץ וכשר-פנים. היה חומך מושבע של 
ה״ברית המשולשת" עם גרמניה ואוסטריה־הינגריה. הברית אפשרה 
לק' לנקוט מדיניות קולוניאליסטית תוקפנית במזרח־אפריקה (ע״ע 
איטליה, היסטוריה. עמ' 747 — 749 ). בבטלו את חוזה־הסחר עם צרפת 
( 1889 ) גרם נזק ניכר לכלכלת המדינה. ק' משל בשררה ועורר את 
חמת ביה״נ שהביא להפלתו ( 1891 ). ב 1893 שב לשלטון בעת שפל 
כלכלי, הגירה רבה ותסיסה חברתית. ק׳ דיכא התקוממות של פועלים 
מרודים בסיציליה ( 1894 ) ורדף תנועות סוציאליסטיות ואנרכיסטיות. 


— קריפטולומה 

כאימפריאליסט מובהק ביקש לנפות על חבש מעמד של ארץ־חסות. 
זעם הציבור על התבוסה הניצחת של הצבא האיטלקי בידי החבשים 
בקרב אדואה (גג 31 \•.; 1896 ) הביא לפרישתו. 

. 1969 ,. 0 . 8 , 01-11121181 .) 8 ; 1961 ..:ק ,;* 816 ( 11 . 19 

קריסקי, ברונו - ׳ 1510 :״£ 0 חעז 8 — (נו׳ 11911 , מדינאי 
אוסטרי. אביו, ממשפחה יהודית נכבדה במורוויה. בא 
לווינה בראשית המאה ה 20 . כבר בנערותו הצטרף ק' לסוציאליסטים 
ומ 1934 נעצר תכופות בידי המשטר של דולפוס (ע״ע) ויורשיו. 

ק׳ הוא בעל תואר דוק¬ 
טור למשפטים. לאחר 
סיפוח אוסטריה לגרמניה 
שהה בשוודיה כעתונאי 
במשך מלה״ע 11 , ושם 
נתוודע לעמיתו הגרמני 
ו. ברנדט. ב 1946 הצטרף 
לשירות הדיפלומטי של 
אוסטריה. בשנים 1953 — 
1959 מילא תפקידים ב¬ 
כירים במיניסטריון־החוץ 
האוסטרי, והשתתף ב־ 
מו״מ שנסתיים ב 1955 
בחידוש עצמאות המדי¬ 
נה. בשנים 1959 — 1966 
היה שה״ח, וקירב את 
אוסטריה הניטרלית למע¬ 
רב. ב 1967 נבחר ליו״ר 
המפלגה הסוציאליסטית 
האוסטרית (? 05 ), ובנה 
אותה מחדש לאחר שספגה מפלות בבחירות. לאחר בחירות 1970 
היה לראש ממשלת־מיעוט. בבחירות המרוח נ 1971 זכתה מפלגתו 
ברוב מוחלט. ק׳ שוב זכה בנצחון גדול בבחירות 1975 . והמשיך 
לכהן כו״מ. מאז היה לר״מ באוסטריה גילה ק׳ נטיות בולטות למלא 
תפקידים גם במישור הבי״ל. הוא התל לכהן בתפקידים מרכזיים 
במסגרת האינטרנציונל הסוציאליסטי, לחזר אחרי מדינות ערב 
ולהשתדל להתקרב לארצות .,העולם השלישי". 

ק' אינו רואה עצמו ביהודי לפי הלאום. ויחסו לישראל היה 
תמיד מאופק. עם־זאת המשיך לאפשר מעבר עולים מבריה״מ 
לישראל דרך ארצו ע״ם הסדר שהושג עם ממשלת קודמו, יוזף 
קלאוס, ראש "מפלגת העם" האוסטרית. 

בהיותו מראשי הארגונים הסוציאליסטיים באירופה היו לו מגעים 
אישיים עם ראשי תנועת הפועלים בישראל. בישראל ביקר ב 1974 . 
יחסו לבעיית המזרח התיכון: הכרה בקיומה של ישראל■ אך גם 
תמיכה בזכויות הפלשתינאים. 

; 1972 , 3 ) 51001511101111 5 ) 111 ) /!ס׳ז/תס? ,. 14 , 1 ^ 150 ) 14 . 11 . 14 -י ופ׳\|)ח^ 1 .ג! 

. 1972 , 5 ) 51001511101131 011105 011101 ? . 11 ,ו 1 חגווו £1 .מ ./י 

יה. מ. 

קריפטולוגיה (ץ 1:0108 ק,ץ־ 1 :ז ; מיור ; 1 ס:זזן 0 נן* — נסתר, חשאי ; 

'?ס-וסג'— תורה), ענף מדעי שעניינו פיתוח שיטות להכנת 
שדרים מוצפנים (כתבי-סתר !כ״ס]; 5 ן 30 ־ו 8 סזק €17 ,ז 111 ק 1 ת 08 זק 7 צ;) 
באמצעות צופן (:־ 1 ) 1 ־ 0 ) מוסכם עם מקבל השדר. 

הק׳ מפתחת שיטות גם לפענוחם של כ״ס שהצופן שלהם אינו 
ידוע לקולט התשדורת ("היריב"). ב״ם נכתבים לצרכים צבאיים. 
דיפלומטיים ולפעמים עסקיים, כדי להעלים את תכנם ספני היריב. 
ואילו עניינו של היריב לפענח את בתב־הסתר (..לשבור את הצופן"). 
הק׳ עוסקת גם בפענוח כתבים עתיקים שפשרם נשתכח: 
ענף זה של הק׳ כרוך בחקר הלשונות העתיקות. 




כרוני קריישקי במח 5 קת ד.ק 5 פיוח במ׳ערר 
הכנים האוסטרי ׳עמל, ■טמניעות תוצאות 
חבחירוה נצחו: ספיגתו 
סוכנות בי־רור, ח״א> 








!95 


קרי ומל• גיד! 


196 


כ " ס ו פ ע נ ו ח ם. 

השיטה הפשוטה ב¬ 
יותר להצפנה, והקלה 
ביותר לפענוח, היא 
שליחת שדרים מ ו ס־ 

ווים (עניינים צב¬ 
איים או פדיניים 
מוסווים כענייני מש¬ 
פחה וכיו״ב) ז שיטה 
מורכבת יותר היא 

שיכול (- 1211511051 ) 

פסח) של האותיות, 

כגון כתיבת המלים 
בשתי שורות מקבילות: אותיות שמספרן הסידורי בא״ב בלתי־זוגי — 
בשורה העליונה, ואותיות שמספרן זוגי — בשורה התחתונה, שיטות 
שיכול מורכבות יותר: קריאת הטכסט הטעון שיחר בכיוון אנכי 
(מלמעלה למטה), אלכסוני, זיגזני וכיו״ב. אם מפענחי היריב מוצ¬ 
אים ששכיחות האותיות בשדר מתאימה לשכיחותו הרגילה 
בשפה המשוערת של השדר, נחשפת השיטה על-נקלה והפתרון הוא 
עניין של זמן, מאמץ וכושר המצאה. בדיקת שכיחות האותיות ניתנת 
גם לפענוח כ״ס בשיטת ההצבה ( 51155611111011 ) : החלפת האותיות 
לפי צופן קבוע. כאן משווים את שכיחות האותיות בשפה המשוערת 
עם שכיחותן בכתכ-הסתר, וכך חושפים את משמעותן האמיתית, 
שהרי לכל אות שכיחות אפיינית משלה. שיטח מורכבת יותר היא 
שיטת ויז׳נר (ר׳ להלן, היסטוריה), לפיה מסתייעים בלוח (כעין 
תשבץ), שבצדו העליון (זזפקית ["אותיות המכתב"]) והימני 
(הצד השמאלי בשפות אירופיות; אנכית ["אותיות המפתח"]) מוב¬ 
אות אותיות הא״ב כסדרן. בבל המשבצות שבלוח מסומנות אותיות 
לפי סדר הא״ב, אך האות הפותחת משתנה משורה לשורת, מעל 
הטכסט המוצפן מציבים "מלת־טפתח" ( 1 )) 0 זזע 0 ) 1 ) מוסכמת. באשר 
לאופן ביציע ההצפנה: מסמנים את האוח שיש להצפין ב״אותיות 
המכתב״, ואח״ב מסמנים את האות המקבילה במלת המפתח — 
ב״אותיות המפתח". משתי האותיות המסומנות מותחים קווים, אנכי 
ואפקי, ובמקום מפגשם מוצאים את האות המוצפנת. מלת הספתח 
ניתנת להחלפה תדירה; לכן קשה לפענח את כה״ם. אף אם מגלים 
את השיטה. שיטת הפענוח נתגלתה ע״י רב־סרן קאזיסקי ((׳% .? 
״ 25151 >!) מפרוסיה ב 1863 . הוא מצא שבטכסם ארוך יש סיכוי לכך 
שמלים זהות יוצפנו מדי פעם באותן האותיות. כשעומדים על מהותן 
של מלים אלו, פתוחה הדרך לפענוח. היום משתמשים במכונת־ 
כתיבה חשמלית שלה תוף־הצפנה (״ז״* ז:!*!״): כשלוחצים על 
מנענע מסוים, מסתובב התוף לפי שיטה קבועה מראש, ועל הנייר 
מודפסת אות אחרת, מוצפנת. מקבל השדר מסתייע במכונה דומה 
המשחזרת את הנוסח המקורי■ ד,ק׳ מסתייעת אף במחשבים, ולכל 
סוג מחשב צופו ("שפה") משלו. כיום מדברים גם על "צופן גנטי" 
("לשון הסתרים" של הגנים [ע״ע תורשה]). 

היסטוריה. כבר בתקופה קדומה נפשו נסיונות לכתיבת שד¬ 
רים מוצפנים. אחת הדוגמאות הקדומות כיותר היא כתיבת ,.א״ת- 
ב״ש״ במקרא (ע״ע גימטריה, עמי 684 ). בתקופה מאוחרת יותר 
השתמשו בשיטת "א״ב—ג*ד" (החלפת האות הראשונה בשניה, 
השניה בשלישית וכר). וביה״ב נעשו רישומים מסחריים סודיים באו¬ 
תיות עבריות (ע״ע נוטריקון). ביוון הפיקנית, ע״פ האיליאס, 1 ןזף, 
168/9 , ניתן בידי בלרופון (ע״ע) מכתב שהכיל ..אותות רעים ורבים 
טימנים מחבלים על גבי לוח מקופל", מקבל המכתב ידע לפענח את 
המכתב, שתבנו היה גזירת מוות על בלרופון. בתקופה הקלאסית 
השתמשו בערכים ־מטפריים של האותיות לשם הצפנת תכנם (וע״ע 
גימטריה). ר,ק ר תג ים החליפו אותיות. לפי סדר קבוע, באותיות 


הא״ב שבאו אחריהן! שיטה זו נתקבלה גם ע״י הרומאים (יוליוס 
קיסר ואוגוסטוס השתמשו בכ״ס). ביה״ב היתד, נסיגה בשטח זה. ר. 
ביקון(ע״ע) הזכיר מספר שיטות הצפנה פשוטות. בתקופה החדשה 
החלו לכתוב ספרים בנושא: צי. סימונטה, 11 ! 1111 מס 80811120 2110x625 
35 ! 13 ס£!צ 25 ) 1100 ("כללים לגזירת אותיות מוצפנות" 5611 ק) 0 , ז £0 ! 2 , 
מערב׳ "צפר"־־אפם). י. טריתמיוס, 1113 ק 3 זאץ 01 ? (,.רב-כחיבה"), 
1518 . ועוד. הספר החשוב ביותר חובר ע״י הדיפלומט הצרפתי ב. דה 
ויז׳נך ( :!״״ 8 0 ןז\), 05 ז)£; 05 105 ! ))["■ך ("מסח על הצפנים"), 
1586 . שנודעה לו השפעה בתקופה המודרנית (ר׳ לעיל: תשבץ 
ויז׳נר). ב 1627 מונה א. דה רוסיניול ( 8055181101 ) לראש הלשכה של 
כ״ם מטעם לואי ׳\ 1 \ ( 0 ז 01 מ סזלמגלס — "הלשכה השחורה"), 
והמציא צופן מורכב שבזמנו נחשב לבלתי־ניתן לפענוח. במלחמת 
האזרחים כאה״ב השתמשו מדינות הדרום בשיטת ויז׳נר. לפני 
מלה״ע 11 "שברו" מפענחי צבא אד,"ב את הצופן היפני. הוועדה 
שתקרה את התבוסה בפיל הדבור (ע״ע) קבעה שהשג הפענוח 
"תרם רבות לתבוסת האויב, קיצר את המלחמה במידה רבה והציל 
חיי אלפים רבים״. וע״ע מודיעין; רגול. 

פענוח כתבים עתיקים היא מלאכה מורכבת יותר, שכן 
הסמלים של הכתב עשויים לציין אותיות, הברות ומלים שלמות, 
ופענוח הסמלים כרוך, ברוב המקרים, בפענוחה של שפה בלתי־ 
ידועה. כשאותה תעודה בתוכה בשתי שפות ואחת מהן ידועה, הפת¬ 
רון קל הרבה יותר. עכ״פ יש צורך בידיעה בלשנית מעמיקה לשם 
הסתייעות בלשונות קרובות. בידיעת העולם העתיק, בכושר המצאה, 
בדמיון ובהתמדה. השנים מרשימים בתחום זה, שהושגו במאתיים 
השנים האחרונות, הרחיבו והעמיקו לאין־שיעור את ידיעותינו על 
התקופה העתיקה, והעלו מתהום הנשית תרבויות שאבד זכרן. 

דוגמה נודעת לפענוח כתב עתיק יהד עם שפתו, באמצעות 
כתובת דו־לשונית, היא קריאת כתב־התרטומים המצרי ע״י 
שנפוללן (ע״ע: וע״ע אגיפטולוגיה [גם כרך מילואים]! חרטמים, 
כתב ה־! א. קירכר) בראשית המאה ה 19 . הלה בחן את הטכסטים 
המצריים (בכתבים היאראטי ודמוטי) והיווניים בכתובת אבן רשיד 
(רוזטה), ומצא שכנגד כ 500 מלים של הטכסט היווני יש 0 ) 1,40 
סימנים מצריים. מכאן הסיק שהכתב המצרי איננו אידאוגרפי, כפי 
שחשבו קודם, אלא פונטי. אח״ב ריכז את תשומת לבו במשבצות 
(בצורת ביצה; "קארטושים"), שכאו להדגיש את שפות השליטים 
תלמי וקלאופטרה (ע״פ הטכסט היווני). משפענח את הסימנים 
שבמשבצות היתד, לו ידיעה נכונה של 12 סימנים שונים, שאפשרו 
לו לקרוא. בהדרגה, את הכתובת בולה. 

פענוח כתב-היתדות (פ״ע יתדות, כתב ח־) ע״י גרוטפנד 
(ע״ע, וע״ע בהיסטון) סיפק את המפתח להבנת הלשונות שדובריהן 
השתמשו בכתב זה. כגון השומרית, הבבלית, האשורית, הפרסית 
העתיקה והעילמית. השפה האחרונה בשלשלת גילויים זו היתה דווקא 
השפר, השמית שכתביה קדומים ביותר: שפת ממלכת אבלה 



״ 15 *•: *היי ״אי יז •־!' ־**".• •יל• **•■ז *ז*-•' 

עז״ רד*״• יי*. : •*!•*״ -'.* 8 * י־ , ■ ׳ !**>* •ד־ז ׳גי- 

~י* 4 י כי*■• ־■ט*י* •.* . .למו יגדז ?א; 


מכרה מחיפז מם 5 ד.׳ע 1 , •שב,־ טכטיחזז גרניניך, ?מכהיגזי עזדח 
בהווזוח שמחים שכביש ח ספגה אוז־׳ב באמצע דמא־ ר! י' 1 







197 


קריאיולוגיח — קרי ק פרופים חר ןום#ין 


1!8 


שפרחה באמצע האלף השלישי לפסה״נ. גילוי הכתבים ע״י פאול* 
סאתיאי ( 130 זז 43 א) האיטלקי. באתר תל-מארדיף (מדרום לחלב. 
בצפון סוריה), נודע בשלהי 1975 . פענוח 5,000 ! הכתובות ופרסומו 
ימשך זמן רב. או כבר ידועה מידת חשיבותו בשל קרבת שפתו 
לעברית ובשל השמות והעניינים המקראיים הרבים הנרמזים 
בהן. 

הלשון החתית (ע״ע חתים. עמ׳ 263/4 , ושם תנר של כתב- 
חרטומים) נכתבה הן בכתב-היתדות והן בכתב הנקרא ..כתכ-חרטומיס 
חתי*. הבנת הכתוב בכתב היתדות נתאפשרה רק משעמד ב. הרוזני 
(ע״ע: וע״ע הדו־אירופיוח. לשונות, עמ׳ 571/2 ) על קרבת שפה זו 
לשפות ההודו-אירופיות ( 001 ) 0223 = "הם אוכלים' פוענח ע״פ 
גרמנית עילית עתיקה 22111 :>; !בזב* = "מים", ע״פ אנגלית "]ג■*). 
פענוח כתב-החרטומים החתי החל תוך השוואות עם החתית שבכתב- 
היתדות. פענוחם הסופי התאפשר משמצא ה. ח. בוסרס ( 8055011 ) 
את הכתובת הדו־לשונית (חתית־פניקית) באתר התורכי קאראטפה 
(סתסזגזג^), ב 1947 חשיבות הפענוח הושוותה עם פענוח אבן 
רשיד (ר׳ לעיל; ור׳ סור-סיני. ביבל׳). 

כתב־היתדות של א ו ג ר י ת (ע״ע) התגלה בחפירות מ 1929 ואילך. 
והפענוח, שנעשה בעיקר ע״י ה. באואר וש. וירולו (ע׳ ערכיהם), 
הוא אחד המחקרים הקריפסולוגיים היפים של כתב ולשון בלתי- 
ידועים. ע״ס מיעוט הסימנים( 30 ) הניחו, כי המדובר בכתב אלפאביתי 
של לשון שמית, ובאואר הסתייע בבדיקת שכיחויוח של אותיות 
בלשונות שמיות. הכתב המכונה "פרוטו־סינאי", שדוגמותיו נמצאו 
בסראביט אל־ח׳אךם בסיני (ע־ע, עמ ׳ 956 (מאמצע האלף ה 2 
לפסה״ג]) , הוא, כנראה. מאבות הכתב הכנעני־עברי והתפתח מהכתב 
המצרי. תמונות חפצים בכתב זה פורשו ע״פ העקרון ה״אקרופוני" 
(= ע״פ האוח הראשונה של שם החפץ המתואר, כגון תמונה של 
עין היא האות ע') ע״י סר א. גרדינר וו. אולברים (ע׳ ערכיהם), 
שפענחו את המלה "לבעלת" (שם אלה כנענית) סע״ג פסלון מסיני. 
אותו עקרון הופעל לגבי הכתב "הכנעני הקדום" שדוגמותיו, 
מתקופת האבות ועד המאה ה 12 , נמצאו במקומות שונים בא״י. כך 
הוצעה, ע״י ח. א■ גינזברג. קריאת השם הפרטי(ז) ,.כלב" על חרם 
מגזר (ע״ע. וע״ע לכיש, עם׳ 887 ). 

כתב ההברות הקפריסאי פוענח ע״פ הכתובת הדו־לשונית 
(יוונית [כפי שהתברר! — פניקית) מאידאליון (פניקית: אדיל; 
היום: דהאלי), בעיקר ע״י י. בראנדים ( 115 > 81311 ; 1830 — 1877 ! 
וע״ע קפריסין פרהיסטוריה וארכאולוגיה). מכאן נפתח פתח להבנת 
הכתב ״הקווי ב״׳(ע״ע מינואית ומיקנית, תרביות; כרתים, עמי 1071 ) 
ע״י ונמרים (ע״ע). ונודעה הלשון היוונית של שלהי האלף ה 2 
לפסה״ג. עבודתו של ונסרים היחד, מעבודות-המופת כתחום זה. הוא 
סידר את הסימנים לפי צורתם, בנה "תשבץ הברות", התאים ושינה 
אותו עם הבנת כל סימן נוסף. כורש הרצל גורדון הציע לקרוא את 
הכתב .,הקווי א , " ככתב שמי (הוא קרא אה המלה "כולו" בפתיחת 
סיכומי חשבונות). אך הצעתו. שיש מצדדים בה, לא נתקבלה. 
הנסיונות השונים לקרוא אח הדיסקוס פפאיסטום (תס': כרך י״ב, 
עמ׳ 930 ) לא שכנעו את העולם המדעי. לאחרונה הציע לאון פומרנס 
לקראו כטכסט אסטרונומי, ואילו ולאדימיר גאורגיאוו (׳י 510 ז 000 ) 
מצא בו את לשונם של התרמילים, תושבי כרתים הקדומים. 

באשר לכתבים באזורים מרוחקים — מאמץ ניכר הושקע בפענוח 
הכתב ההודי הקדום (משלהי האלף השלישי לפסה״נ) בעמק 
האינדוס. קבוצת חוקרים סקנדינווים בהנהגת פארפולה טענה 
לאחרונה, שהצליחה לפענח את הכתב ואת לשונו כדראווידית וקרובה 
לטאמילית העתיקה (ע״ע הדו, עמ׳ 482/3 ; 502/5 ). הכתב של ה מ י ה 
(ע״ע, עמ׳ 134 ) הקדם־קולומביאנים טרם פוענח סופית. וע״ע אפי- 
גרפיה! כתב; כתובות! כתיבה; פלאוגרפיח! רונים. 


ח. א. גינזברנ(עורך), כתבי אוגרית, תרצ״ו; ש, ייבין, תולדות הכתב 
העברי, א׳, תרצי׳ם; נ. ה. טור־סיגי, ד,לשק והספר, פרק הלשון. 
תשי״ד 2 ; ע. יפה (עורך). כתבי־פחרים, תשי״ד; ח. רוזן. הכתבים 
ה״מי׳קיניים״ (אשכולות, ד׳), תשכ״ב; מוזיאון ישראל, כתובות מספ¬ 
רות, תשל״ג; א. קמפינסקי. חתושה — בירת האימפריה החיתית 
(קדמוניות. ח')׳ חשל״ד,! /״, 5 , ״׳/ !״״״״! 1 . .:, 111 . נ 1 

; 1938 , 11$ ? €05/110£10 / 0 'צ^קא־,פ 0 ;/ 7 ; 8 . 11.1 ,,/י . 13 .( : 1916 . 01 סו//ן 01 
111110110111 !ס ! 10111 :״,״״ד, 771 מ 4 . .(,ו:;[[״ 0 . 8 .( ; 1944 ,.€ .( 7 .. 1 

$10/0 סו/ 7 ' ,:;׳״׳./א . 8 . 11 ; 945 [ ,.ס / 0 01001011110 ! 1/10 01 31/01/0801111/10 
10011 '! , 1 ,״!.,: 1 . 0 ; 1954 ,(ז , 0150101311303 ־ 111 13 ,;וז 80 ) 0/ 1x01000 
. 11 ;׳ 1963 £״;/;;'(( 01 511111$ ו, , 016 ) . 1 ;" 1959 , 010140000 . 0 10 ! 
1/00011011100 004 ,[־ז 5 ו־'- 1 . 11 ; 1973 , 51000 סס 1/00101 , 0 ) 10 ( 61 ,.׳ 0 

, 4001100 . 10 .( . 11 ; 1973 ,( 5 ! 1 "\'\צ 00 ,. 511100 . 50,11 ) ׳ 01001-1 ? 

1110 !■ 00/11.01.100 001110 ,! 6201511 ,( : 1974 , 110011 דו 0 ו/ק 001 ( 1 00010%1001 ו] 0 'ו 01 
.ח 1 ( 4 א . 15 ; 1974 ,( 1.111 צ ., 11,511 ■׳ 10,1 0001/0100.1 0/0.0 1100/11/10001100,1 ' 11 
. 975 ! , 11/1/1,0/01 ■ 1/10 / 01 00181111 , 41 >';'.י" .( ; 1974 . €111/011111111011 ■ 11 ! 7 " 

שם. ש. 

קריפטון, ע-ע גזים אצילים. 

קריפם, סר ריצ׳רד סטפורד - 101 ס£) 513 1 >!ג 14108 ! 51 
5 קק! 01 — ( 1952-1889 ), מדינאי בריטי. אביו היה משפטן 
ושר בממשלת ה״ליבור״ (= [מפלגת! העבודה) הראשונה ( 1924 ) ; 
אמו היתד, אחותה של באטריס וב (ע״ע). ק׳ התהנך בוינצ׳סטר ולמד 
נימיה באוניברסיטת לונדון, אולם אח״ב נעשה לעו״ד. ב 1930 מינהו 
רה״ד רמזי מקדונלד (ע״ע) לתובע כללי. ב 1931 נבחר לביד,"נ מטעם 
מפלגת ה״ליבור״ ונמנה עם האגף השמאלי שלה. ב 1932 יסד את 
״הליגה הסוציאליסטית״ והטיף לרעיונות פציפיסטיין. ב 1936 דרש 
להקים חזית מאוחדת עם הקומוניסטים, ב 1938 הציע להקיס חזית 
עממית שתבלול גם שמרנים, כרי להפיל את ממשלת נויל ציימברלין 
(ע״ע); בשל כך גורש ממפלגתו ב 1939 . 

במאי 1940 מינהו צירצייל לשגריר במוסקווה. ק׳ לא הצליח לשפר 
אח היחסים עם בריה״מ כל־עוד לא פלשה גרמניה לאדמתה. בפברואר 
1942 צורף לקבינט־המלחמה המצומצם, בתפקיד מנהיג ניה״ג. ומנו- 
במבר 1942 ועד סוף מלה״ע 11 היה שר לייצור מטוסים, תפקיד שזכה 
בו להצלחה רבה. בעת המלחמה נשלח להודו כדי להשפיע על מנהיגיה 
שישתתפו במאמץ המלחמתי המורה הבטחת שלטון־בית מלא לאחר 
המלחמה. אבל הצעותיו נדחו ע״י גנדהי(ע״ע! וע״ע הדו, עמי 542 ). 

בתוו מלח״ע 11 הוחזר ק׳ לשורות ה״ליבור*. ב 1946 נשלח שוב 
להודו כדי למצוא הסדר שימנע את חלוקתה. וגם הפעם נכשל. ב 1947 
מונה לשר-המסחר ולאחר נמה שבועות — לשר האוצר. נכות אישיותו 
ומנהיגותו המוסרית (סגפנותו היתה לשם־דבר) הצליח להפיל משסר- 
צנע חמור ובכלל-זה הקפאת־שכר מרצון! באופן זה הביא לצמיחה 
כלכלית ולשיפור מאזדהתשלומים. נ 1950 פרש מחמת מחלה. 

ק־ תמך בציונות, ובוויכוח סביב ״הספר הלבן״ ( 1939 ) התנגד 
לקיצוץ העליה. משקמה מדינת־ישראל הטיף להשלמת בריטניה עמה 
ולהידוק היחסים המסחריים בין שתי המדינות. 

. 1957 ,. 0 , 5 . 7 ( 0 )('; 6 1/10 .־; 0001 . 0 ; 1949 ..€ . 8 .}[ 10 ז £316 .£ 

קריק׳ פרגסיס הריי קומפטון — ס 10 קס!ס 0 9 ־ 1437 8730015 

! 0101 — (נו׳ 1916 ), ביולוג וביונימאי אנגלי. במלה״ע 11 
שירת כמדען בצי הבריטי■ לסד ביולוגיה באוניברסיטת קימנריג׳, 
ואח״ב עבר למעבדות המחקר סטדינג׳ווייז של האוניברסיטה ולמכון 
לביולוגיה מולקולרית. מחקריו החשובים עסקו במבנה חומצות 
הגרעין (ע״ע גרעין, חמצת ה") ובאורח העברת הצופן הגנטי. יחד 
עס ווססון ווילקינס (ע׳ ערכיהם. כרך מילואים) עלה בידו לפענח 
את המבנה המולקולרי האפיייי. כפול-הסליל, של חומצת הגרעין 
דנ״א (.ו 7 .־\,. 0 ). לתגלית זו נודעה חשיבות מכרעת, שכן בסיועה 
הובנו תהליכי יסוד בגנטיקה (ע״ע) ובביוסינתזה של חלבונים. יש 
הסבורים ני תגליתם של ק׳ וחבריו על הבסיה המסועפים והשלכותיה 
על תחומים נרחבים בביולוגיה וברפואה היא החשובה ביותר בביולו¬ 
גיה של זמננו. על השנים אלה זנו ק׳ ועמיתיו בפרם נובל לרפואה 
ב 1962 . 




199 


קרי;נ — קדיי,םורה 


200 


קריקט המשחק הלאומי של אנגליה ואוסטרליה, שיסודו 

חבסה בכדור. המשחק נוצר באנגליה של יה״ב, אולם סד 
1744 לא נרשמו חוקי המשחק. 

ב 1787 הוקם מועדון הק׳ של סרילבון (ל״ס .ט 0 תסנ 1 :> 1 ץז 13 א), 
שהיה לגוף המפקח על חוקת המשחקים. 

סקור השם ק־ אינו ברור ומוצאו. כנראה. בצרפתית עתיקה, במלה 
שפירושה שלושה מקלות מאונכים. שעל קצותם מונחים שני 
מקלונים אפקיים ( 02115 ). ייתכן גם שמקור השם במלה : 5 , 0 ־ 0 , 
שפירושה מקל החבטה. ושהיתה בשימוש ביה״ב. 

המשחק מתנהל בין שתי קבוצות בנות 11 שחקנים נ״א, ומנוהל 
בידי שני שופסים. מגרש המשחק. בד״ב דשא גזום או חול מהודק. 
הוא עגול או סגלגל, ומידותיו 175 א 180 מ׳. במרכז המגרש מוצבים 
מקלוני המשחק (שצורתם ר־ך־ן), במרווחים בני כסל מ׳. 

הוקי המשחק המרובים והמסובכים קובעים את דרבי פסילת 
החובט, שיטת הניקוד והענקת "ריצות" נוספות (ר , להלן). הנסיונות 
שנעשו ל״החיות" את המשחק נתקלו בקשיים. המשחק אטי ומתנהל 
בד״ב במשך יום שלם (עד 5 ימים בתחרויות בי״ל). 

פעילות המשחק ממוקדת בשני מבנים של מקלונים. שחקו הקבוצה 
שאינה מחזיקה במחבט עומד מאחורי המקלונים המרוחקים ומשליך 
נדור. שמשקלו כ 150 גר׳, לעבר מקלוני הקבוצה היריבה. המשליך 



ש־זזזזי, ררינצ 


מנסה להפיל את המקלונים האפקיים בעוד שחבר הקבוצה היריבה. 
המחזיק במהבם, מנסה לחנוט בכדור לפני שזה פוגע נמקלונים. 
אם החובט מחטיא — עובר תורו! אס הוא מצליח לחבוט בכדור 
ולרוץ עד למקלונים הנגדיים — הוא זונה בנקודה ( 1-110 ־־ "ריצה"). 
נבל מחזור 6 השלכות כדור, הנעשות לסירוגין משני צדי המסלול. 
הקבוצה החובסה שולחת 2 חובטים לשני צדי המסלול לנסות ולצבור 
״ריצות״. חובט שנפסל מוחלף בחובט אחר עד שנפסלים 10 חונטים 
והקבוצות מתחלפות בתפקידיהן. בקבוצה המגינה משליך כדור אחד 
ושומר־מקלונים אחד. יתר תשעת השחקנים מפוזרים עפ״נ המגרש 
בנסיון לתפוס את הכדור ולפסול בכך את החובט■ בל קבוצה מנסה 
לצבור מספר נקודות מירבי. ולמנוע העברת זנות המשחק לקבוצה 
היריבה. 

בישראל, אף שישנה התאחדות לקי וסדי כמה שנים נערכים 
משחקים בי״ל, אין הענף מפותח. 

5 ' 1 ^ 11 ^ 1€ י 0 16 !~ 7 ,(. 1 * 4 ) ג 805 . 4 . ; 1958 }ס 477 ! ^ 771 ,וז 3 הז 3 ) 3 ־ 01 . 5 ) .ר 1 
. 1960 , 1 ז 10 ( 01 <] 1 חס€ 

מ. כה. 

קד־קטוךה (איט׳ פזט״ס, להעמיס, לגדוש), באמנות, תיאור 
המעוות את דמות האדם, והמבלים, אגב הגזמה, כסה מאיבריו 
ומחווי־פניו לצורך אפיון מודגש. בכוונה קומית, אירונית או סאטי¬ 
רית, או לשם שעשוע וגרוטסקה גרידא. הגבול בין הק׳ לביו שאר 
סוגי התיאורים המפלצתיים, הגרוטסקיים, הפנטסטיים והבורלסקיים 
של דמות האדם — החחרים ומופיעים נאמנות למן העת העתיקה 


ועד ימינו — מטושטש למדי. המושג 
ק׳ מושאל גם לסוג המיוחד של ציור 
הומוריסטי וסאטירי, המתאר לא 
דמויות בלבד אלא תמונות (-־ 031 
!תסס!); במשמעותו המודרנית כולל 
הקרטון גם בדיחות מאוירות ותמונות 
הוסוריססיוח מסוגננות בסדרות סי¬ 
פוריות, כגון אלו של דיזני (ע״ע). 
בקרטונים רבים יסודות קריקטוריס- 
סיים מובהקים, אך יוצריהם נעזרים 
גם — ולפעמים בעיקר — ב סיטו¬ 
אציה החוותית־הפסיכולוגית להש¬ 
גת האפקט המבוקש. 

תיאורים ציוריים קומיים ובורלטקיים כבר קיימים באמנות מצרים 
העתיקה; ככל־הנראה הם שימשו בעיקר לשעשועם הפרסי של 
אמנים ושל שרטטי גרפיט) (ע״ע) לעת-מצוא. סצנת מלחמת־ 
העכברים, למשל, אינה אלא פארודיה על מחזות-הקרב המונומנ¬ 
טליים של מלכי מצרים ושריה. 

חלוצי הק׳ האירופית במובנה המודרני היו ציירי-הכדים היוונים 
בסאה ה 4 לפסה״ג! על נסה מהם מצויים תיאורים פארודיים משע¬ 
שעים של קטעי מחזות קלאסיים. שדמויותיהם מעוצבות באורח 
קריקטורלי מובהק. כעין קרטונים הומוריסטיים ופארודיים צוידו 
ופוסלו נשפע בכל המרחב ההלניסטי, ועברו בירושה לאמנות 
האטרוסקית והרומית. ציור מפומפיי מן המאה ה 1 מתאר את בריחת 
אנאם ובני ביתו מטרויה כמנוסה להקת קופים. 

שרטוט סאטירי אנטי-נוצרי, שהופיע בימי הנצרות הקדומה על 
קיר בגבעת־הפאלאטינום ברומא, והמתאר את הצלוב נבעל ראש- 
חמור, הוא אחת הק" הראשונות המשתמשות נכלי־ד,התקפה היעיל 
של הסאטירה — התיאור המסאפורי — תיאורו של אדם כבע״ח, 
מפלצת ונדר (דרך זו ניצלו אמני־הרפורמציה מאוחר־יותר בתארם 
את דמות האפיפיור כמפלצת). אמנות יה״ב כללה בכל תחומיה שפע 
של יסודות עיטוריים שנשאו אופי גרוטסקי־הומוריסטי מובהק, הגובל 
לעתים בק׳. מסורת זו עברה לאסני־הגרפיקה של הארצות הגר¬ 
מניות, שהרבו בתיאורים אירוניים של טיפוסים ושל הווי־יומיוס: 
איורי א. דירר ל״ספינת־הפתאים" של ברנט (ע״ע), "מחול־המוות" 
של הולבין (ע״ע) ועוד. גם יצירותיהם של אמנים פלמים, כגון 



לאונרדו דה וינזו׳י: 
קריה&ורה ׳ 8 ? ראש. רישום 
דיו ( 4 ותו:>[>* 0 :>^, ז לזג י ד!) 



ד. ? 1 : פםלי 1 והיטלר סטיילים טיול *ידידותי" 
על הנבול המיצזוהוי שלהם בפולניה המושה. על 
השביל כתוב; ״הנבול הסורחי" ( 051 ? 5 ח 
9 נ: 0.30 ׳ 1 .ג 2 > 




201 


ר,ריק: ורה 


202 


ה. בוש וס. ברחל (עי ערכיהם), כוללים יסודות קריקטורליים 
מובהקים; אלה ניכרים גם בתוזריסיו של ז׳. קלו (ע״ע). 

המצאת הדפום היחד, גורם מדרבן לשימוש מוגבר בק ׳ ולהפצתה. 

ק״ פוליטיות כבר הופיעו במאה ה 15 באיטליה ובצרפת. הק׳ אשר 
שימשה בפולפוטים הדתיים באירופה בתקופת הרפורמציה היתה 
בעלת אופי ארסי ותוקפני במיוחד. במאה ה 16 נחקרו אפשרויות 
התיאור הגרוטסקי־קריקטורלי של דמות האדם; לאונרדו דה וינצ׳י 
(ע״ע) היה מחלוצי התפתחות זו. בעקבותיו באו, באיטליה. א. קרצ׳י. 
ג׳. ל. ברניני (עי ערכיהם). וחלוץ הרישום הקריקטורלי לשמו, 
פיאר לאונה גצי (;׳;**ס; 1674 — 1755 ). גם טיפולו (ע״ע) יצר 
ק", אך טיפוסיו הם עלומי־שם, ולכן אין ברישומיו יסוד סאטירי של 
ממש. 

פריחתה המחודשת של הגרפיקה עם המצאת הליתוגרפיה ועליית 
העתונוח הביאה לשגשוג באמנוח-הק' באירופה. כסה מגדולי אמני- 
הק׳ בסאה ה 18 ובראשית המאה ה 19 פעלו באנגליה. יצירותיו של 
חלוץ הציור הסאטירי האנגלי, ו. חוגרת (ע״ע) — הגם שאמנותו 
היתד, יותר בעלת אופי אנקדוטי — סללו דרך לאמני־ק' של ממש: 
ג׳. גילרי (ע״ע; ור׳ תמי שם) ותוסס רולנדסון ( 13011800 * 110 ; 
1756 — 1827 ), שניהם מחשובי יוצרי ד,ק , החברתית. פיליבר־לואי 
דביקור (]זעס 0 ע< 1 < 1 ! 1755 — 1832 ) יצר בצרפת הדפסי-ק׳ על אפנה 
ודיוקנים סאטיריים, וכן פעלו 
בתקופה זו בצרפת אמגי־ק׳ עמ¬ 
מיים, מי בשירות המהפכה וסי 
כנגדה. הק" הופיעו בדפים בודדים 
ובעתונות. ב 1830 יסד שארל 
פיליפון ( 1806 — 1862 ) את השבו¬ 
עון הסאטירי "לה קריקטיר", ש¬ 
השתתפו בו א. דומיה (ע״ע; ור׳ 
תס׳ שם) — גדול ציירי־הק' ש¬ 
בכל הזמנים — גראנוויל (פסודו־ 
נים של דאו־איניאם־איזידור דר- 
אר; 1803 — 1847 ) ואחרים. ב- 
1832 נוסד בפרים כה״ע הסאטירי 
״לה שאריוזארי״( 1 ן 1 ׳ו 1 ע 1 ! 0 * 1 ). 
ובו הופיעו ק" משל דומיה, פ. 
גורני (ע״ע) ועוד. העתון הסא¬ 
טירי ״לה ריר״( 1100 : 14 ), שהת¬ 
חיל להופיע ב 1894 , פרסם ק" 
משל א. דה טולוז־לוטרק (ע״ע) ומשל קאראן ז״אש ( 0110 .לנ' 1 ) מגי״ס! 
כינויו של עמנואל פוארה; 1859 — 1909 ). באנגליה נודע באותה 
תקופה הקריקטוריסט ג׳ורג׳ קרוקשנק ( 0101113113011 ; 1792 — 1878 ). 
ב 1841 נוסד בלונדון כה״ע ״פאנץ , ״ ( 0011 ״?) — ,.השאריווארי 
הלונדוני״ — שפרסם ק" משל ג׳. ליץ' (ע״ע), ריצ׳רד דויל ( 6 !ץ 00 ז 
1824 — 1883 ), סר ג׳ון טניל ([; 1914—1820 1X00011 ), הרי פרניס 
(! 015 !״? : 1854 — 1925 ) ועוד. הדמות הבולטת בק׳ האנגלית בסוף 
הסאה ה 19 ובראשית המאה ח 20 היד, מ. בירבום (ע״ע; ודי תמי שם). 

מן העתונות הסאטירית המאוירת שנוסדה בגרמניה במאה ה 19 
מן־הראוי להזכיר את "קלאדראדאך" ( 1313011 >גז;> 1 >( 14131 ; 1848 — 
1944 , "פליגנדה בלטר" ( 8131100 ;!(!ססאסו[?! 1844 — 1928 ) — שבו 
הופיעו רישומיו ההיתוליים של ו. בוש (ע״ע; ור׳ תם׳ שם) — 
״יוגנד״ ( 1896 — 1940 ) ו״סימפליציסיסוס״ ( 1896 — 1944 ! 1954 — 
1967 ). 

כ״ע סאסיריים־קריקטורליים באיטליה במאה ה 19 היו ה״פיס- 
קיטו״ ( 0 ) 1501111:1 ?: נוסד 1847 ) וה״פאסקווינו" ( 100 ״ף 35 ?; נוסד 
1859 ). 

במחצית הראשונה של הסאה ה 20 גאה מספר יצירות־הק' באלפי 



הפתח ביז בריה״ם לאה״ב. בשלם: 
"־־•לאה הדדתיום", הכותרת: 
"האם יש סקים אחר שאכשר 
ללכת שסה?" ( 0$1 < 1 ח 810 ן 1 ו #3511 י'. 
18.11.1984 ) 



צ׳רלז ארסו: ק׳ ב זש 11 ז ¥0 *ישא. 
סננונו וזביבדח, מעורר תחושודפלצות 


העתונים וכד,"ע ברחבי העולם. מבחינה כמותית צועדת כיום אה״ב 
בראש. מבין אסניה: ציארלז דינה גיבסון( 1867 — 1944 ), רולין קרני 
(ץנ 1 ז 1£1 < 1875 — 1952 ), דניאל רוברט פיצפטריק (נר 1891 ) והרנרט 
לורנס בלוק (הרבלוק; נר 1909 ). 

באנגליה פעל במחצית הראשונה של המאה ה 20 הקריקטו¬ 
ריסט יליד ניו-זילנד ד. לו (ע״ע). זכורות במיוחד הק" מיפי שתי 
מלה״ע, שהיוו סמל לעמידתה המוסדית של אנגליה בעתות מבחן. 
בגרמניה וגם ברוסיה גויסה הק , כנשק תעמולתי ארסי נגד אויביה 
האמיתיים והמדומים של המדינה. העתונות האנטישמית בגרמניה, 
ובמיוחד ה״שטירמר״ (ר׳ להלן. עס׳ 204 ), ניצלה בק' את המוטיווים 
המסרתיים של עלילות־הדם ושילבה אותם בטיפוס הקריקטורלי- 
מפלצתי של "היהודי האפייני״־כביכול. כנגד המיליטריזם והגזענות 
הגרמנית התייצב בק" שלו ג׳. גרוס (ע״ע). בכה״ע הרוסיים, כגון 
״קרוקודיל״, הופנה נשק-הק׳ — אחרי תקופת־פעילות קצרה נגד 
הגרמנים — נגד המדינות ה״סוסות" בגוש הסובייטי, העולם המערבי 
ד,חפשי, היהודים, ולבסוף גם נגד מדינת ישראל. 
וע״ע גרוטסקה. 

; 1865-80 ,. 0 10 76 £6/161016 01/6 ) 11/4 ,(׳(? £1013 . 11 . 0 ) ׳;ז 11 ש 0 נןת 1 ב 8 ג 1 
6/40001 ? 1 ) 0/1 01111601 ? 01 21410£116 >€ , £6 -ןס 06 .ל 1 . 1 א — 5 חשי! 9 ( 510 . 0 
/ 011 /© $•/ 111410 00/100/1 4 .( 1 ; 1870-1954 , £1 (- 1 , 5011/64 

- 18 זנ׳\שא ; 1941 ,. 0 , 15 ־ 0 * - ו 1€1 זנ 1 מ 001 . 11 .£ ; 1939 ,צ 16 //ו 7 

. 17.5 11/6 1/2 . 0 ; €0/100/14 11101 ( 01 ? / 0 $/ 11 ) €60 4 ,/קוזזצ&חשזו•^ .? 
€6000/70 מסין .) 1 016 ,חתגתז) 40 } ; 944 ! ,( 900 [ ס} 1800 ה/ס/[} 
; 1959 , 1-11 ,.€ 111001 ) 0 ? !! £11 4 14/1 1 י £4 ז 0 ־> 0 .( 1 . 81 ; 1956 , 140440 ? ! 121 
, 4/1 7 ה 0 1716/0111/6 הו 116 ) 646 ) 7/0 ) 7 הס . 0 /ס $/ 111510 44 . 11 ז 

״€ ,ה 00 )/ €0 ; 814/0/7 1/16 771022 / 6 ו 11£/11 \ ,צז^סא . 3 ) ;' 1968 

411 * 12 4/1 €0/1116 < 01116 0/17 .£ ./ ; 1969 ,)ח 6 הזהז €0 506101 

; 1970 , 4 .€ 0/17 00/14 )/ €0 ,/ 1111/16 . 3 ; 1969 , €01171 $ה 310 0/17 ! 71/216 
-שחז £0 . 8 ; 1971 4 , 110/46 11012/2 $ ס הס ! 0110/1 ) 1671 ^ , 11 נ 11 זנ 1 ז 11 נ> 0 . 11 .£ 
. 1976 ,, 0 ס 1 ,. 81 ז* ממגחז 
א. רו. 


יהודים, דמות היהודי כסמל הרוע, הניצול והאכזריות, צוירה 
ביה״ב, בכנסיות ובאמנות הדתית כדמות מעוותת, בד״ב בעלת אף 
גדול, ולעתים חטוטרת ומאפיינים אחרים, שמצאו דרכם אל דמות 
היהודי בק׳ האנטי־ 
שמית-פוליטית. ב״י 
אנגלי מ 1223 מתאר 
את יצחק מנוריץ׳, 
מלווד,־בריבית עשיר, 
כגדול-אף ובעל מבט 
סרושע, ששדים דו¬ 
חפים אותו לגיד,נום 
יחד עם בני־ביתו. ס- 
יה״ב שרדו ק" ספו¬ 

רות על יהודים: -אות פתור השב,יעוץ סאסריהני )"בזבק 




ז] 



203 


י,ריק; ורה 


204 


קלוף, כובע מחודד, 

זקז ארוך ושולחן- 
חלפנים היו סימני־ 

הזיהוי המוסכמים ל¬ 
יהודים, ובד״ב עוותו 
תווי-פניהם כדי "לח- 
שור" את רשעותם. 

באזורים דוברי גר¬ 
מנית רווח, החל ב¬ 
מאה ה 15 , תיאור של 
יהודים היונקים מ¬ 
דדי הזירה: דימוי ה¬ 
חזירה כסמל הזלילה והחמדנות קשור בציורי הכנסיות ביה״ב. בהת¬ 
גבר השנאה תוארו היהודים כבולעים שתן וצואה של חזירה. גסות זו, 
שנקשרה לעתים בתיאור עלילת־הדם של סימון מטרנטו (ע״ע). 
נובעת מהתפשטותה של ראיית היהודים כיצורים בלתי־אנושיים. 

ק״ מהפאות ה 16 — ה 17 מתארות את היהודים כמלווים בריבית. 
מפקיעי מהירים ומגלהי מטבעות. ומעידות על מגפה לתלות בהם 
את קולר הקשיים הכלכליים. בטוף תקופה זו, וכן במאה ה 18 , עוצב 
במערב-אירופה ובמרכזה סטראוטיפ מוסכם, שהיה מבוסס על 
תערובת של מציאות — לבוש דל, עפ״ר כשל רוכל — ושל עיוות 
ר,מינה הכללי והבעת־הפנים. נראה שבתקופה זו היה האף הגדול 
והעקום לסימן־הבר מוסכם של יהודים בק". ובאמצעותו תיארו 
ערמה. תאוות-ממון, הוצפה. רשעות וכד׳. בימי הפולמוס על האמנ¬ 
ציפציה (ע״ע. עמי■ 911 ) ליהודים באנגליה רווח השימוש בסטר־ 
אוטיפ זה. גדולי הקריקטוריסטים, וביניהם ג׳ גילרי, הכינו סאטירות 
על מעשי קמצנות, לקיחת ריבית. רוכלות ותאוות-בשרים של יהודים, 
ואלו לא נבדלו בגסותן ובעוקצנותן מן הק" שתיארו לא־יהודים. 
עתון־ההומור .,פאנץ׳" לעג ללבושם •של היהודים, לשפתם העילגת 
ולרוכלים דלים ולאילי־ממון כאהד — הכל תוך מאבק הסר־פשרות 
על זכותם לאמנציפציה מלאה, בנימין דישראלי ובני משפחת 
רוטשילד (ע׳ ערכיהם) היו נושאים קבועים בק". בצרפת תפסו 
בני רוטשילד מקום בולט בק", כסמל הממון השולט מאחורי הקלעים. 
בעקבות פרשת דריפוס (ע״ע) הפכו ק" עוקצניות וארסיות נגד 
יהודים לאפנה. מקום מרכזי תפס ־ 01 ־ 11 ;? ״־ו!);! 1 ־ 1 — היומון של 
המסית האנטישמי דרימון (ע״ע). באזורים דוברי גרמנית נפוצו 
מאד ק״ על יהודים ע״פ הסטרא(טיפ הזה. במהפכת 1848 , כאשר 
הוכרזה האמנציפציה, גאה גל של ק״: בגרמניה כוונו כלפי המחקים 
את מנהגי הנוצרים (לבוש. שפה, תרבות ונימוס) והסנסים לעלות 
בסולם החברה. ק" נתפרסמו בקביעות בשבועון המאויר להומור 
.,פליגנדה בלסר" ובפרסומים סאטיריים אחרים, שהיו רחוקים־ 
לכאורה מכוונות עוינ!ת. גם אצל ו. בוש אפשר למצוא יהודים. בק" 
הנ״ל נוצי׳ו דמויות של יהודים לחשיפת הבסיס ההמרני של ערכי 
חברה• מדינה ורוח. הרוכל הדל פינה את מקומו לאיל־מפון מדושן- 
עונג• וזאת בעקבות התקדמותם הכלכלית והחברתית של יהודי גרמניה, 

עם עליית האנטישמיות בשנות ה 80 נוסדו כ״ע קצרי־ימים 
שהרבו בק•׳ שלוהות-רסן. בק' האנטישמית מעורר היהודי פלצות — 
לעתים אף כרמש הראוי להשמדה. עם־זאת יצוין שרוב העתונות 
הסאטירית הסתייגה מן ההסתה. 

פוכס זיר׳ ביבל'), מגדולי אספני הק", מתאר את ההבדלים 
המעטים בין הק" האנטישמיות כך: "הצרפתים הם בעלי כוח- 
אמצאה רב-ביותר והק״ שלהם אמנותיות-ביותר: הרוסים הם," 
שטניים־במיוחו בהתקפותיהם. הגרמנים מטופשים־ביותר בק" 
האנטישמיות שלהם, והם נופלים בהרבה מן האוסטרים". 

במלה״ע 1 נעלמו הק" נגד היהודים, אך משנסתיימה היתה הק׳ 
לכלי-נשק ארסי בידי תנועות אנטישמיות רבות. נודע־לשמצה השי¬ 


מוש הנרחב שעשה שטרייבר (ע״ע אנטישמיות, עמי 541 ) בק" 
אנטישמיות מעל דפי בטאונו ז;>מ 1 ז ־ 811 "ס. הק' הנאצית זהה לזו 
של האנטישמים של סוף המאה ה 19 , והיא ספוגת שנאה עד-כדי 
אבדן הזהות האנושית של דמויותיה. סוטיווים מתוך "הפרוטוקולים 
של זקני ציוך ועליהם היו נפוצים הק" הנאציות, שבהן הודגשה 
דמות היהודי כשליט העולם. 

אחרי מלה״ע 11 המשיכו קבוצות נאו־נאציות שוליות באירופה 
ובדרום־אמריקה• להפיץ ק" אנטישמיות, ובמסורת הק' האנטישמית 
המשיכו גם ארצות ערב ובריה״מ. בארצות ערב ניפרת השפעה של 
מושגים וסמלים לאומניים אירופיים מתקופת האהדה לפאשיזם 
ולמדינות-הציר. ק* אלו מתעלמות לחלוטין מתווי הדמות של יהודי 
ארצות ערב ושל יהודי א״י כאחד. היריב הציוני מוצג כיצור נלעג 
וחסד-ישע. בבריה״ם י״ל ק" אנטישמיות מובהקות בשעה שסטלין 
יזם אח ״קשר הרופאים״ (ע״ע מועצות, ברית ה־, עמ׳ 784 ). אחרי 
מלחמת ששת היפים גדל מספר הק" האנטי-ישדאליות בעתונות 
הסובייטית. ק" אלו הצטיינו בפשטנות, ברמה אמנותית ירודה 
ובהעדר הומור. השפעה אנטישמית והשוואה של הציונות עם הנא¬ 
ציזם ניכרות בעיקר בעתונים לא־מרכזיים ואילו בטאוני המפלגה 
והממשלה גילו יתר התאפקות. 

• 10 ^ 2117 / 0 0111011 , 08 זד 1 ג 1 מ .\ 7 ; 921 ! , 70 ־ 0 /> 171 ת? 1 ) 1 ז{ :> 1 ( 1 , 111.11.5 ? .£ 
,(^ XX1 ,.!״<[[) .€ 1/2 ) 1 ) #0! 11x1111 ׳* 77 ,.(>> : 1 ) 196 ,( X^X 
;ץ 0 ג>£ . 110114 . 0 ; 1971 ,(! 1 | 1/2 0. (151(1., XX ץ-וט 1 )(- 0 \%וז 4 . ,. 1 ) 1 ; 1970 
* 77 , 6113112 . 6 ; 62 ',>! , 1 ( 1 1x102 /).ו 0 ו<>ן-ס 472$1 171 'י״/ע >־ 02 71 ? 7/17 > 
,/ 3053 ( 51 . 1 ; 1973 , 21102 )/ 11 * 17/1/1 ־ 71 > 1 ) 1111 / 1 ^ 1 וזו/■)!-ס 24111 מ/ ׳*■// 

10/01101 (/•(■) 04 1 ( 11 ( 0 • 2 ) 02 ^ £2110 */ 7 ,. 1 ) 1 ; 1974 ,/ 4025014 ) 11 ־;.; 77 
,% . 7 ; 975 ! ,( 7 , 1105 ־ 5 ) 4 /ז 10 ^ת£ ( 11 }! 71 י־ { 0 

. 1 ) 0 ( .: 1 וי£ :וון} ־י.. 7 ) /־)/׳/סל מ/ 4 י) 01 י) 1 })£ / 0 /■ €0711111 )) 0 ז> 111-1 )•<)/ * 77 
. 1974 ,(; 8001 ז 1 מ¥ 

ה. וס. 

קריקטוריססים יהודים. בניגודלעתונות הכללית, שבה 
רב חיה חלקם של יהודים נבר בראשית המאה ה 19 . התבלטו יהודים 
בתהום הק׳ רק במפנה המאה ה 20 , וכניסתם לתחום זה משקפת את 
זיקתם של אינטלקטואלים יהודים לתנועות תיקון חברתי. השבועון 
הפאטירי־הליברלי המאויר ״קלאדראדאץ׳״ (ר׳ לעיל, עמי 201 ) 
נוסד. נערך ונכתב בעיקר בידי יהודים. בשבועון הסאטירי הרדיקלי 
המאויר ..סיפפליציסימוס' (שם) צייר עורכו והקריקטוריסט הראשי 
בו. ת. היינה, ק" בסגנה ביקרתי חסר־פשרות ועורר את חמתם של 
שמרנים ואנטישמים. שראו בפעולתו "גילוי הרוח היהודית ההר¬ 
סנית". ברומניה ובעיקר בהונגריה, שם בלטו יהודים בחיי־הרוח, 
נמצאו קריקטוריססים יהודים רבים. הידוע בהם הוא אימרה קלן 
(נד 1895 ), קריקטוריסט פוליטי שהתפרסם בק' שצייר בוועידת־ 
השלום בורסאי ב 1919 . ובק" שצייר פאוחר־יותרעםחברו.אלויםיום 
דרסו (יהודי הונגרי גם הוא; 1888 — 1964 ), ושנתפרסמו בעתוני 
אירופה. בין הקריקטוריסטים הבולטים באירופה היו: מאיר היינה, 
שהיה עורך ״פאנץ״ , הלונדוני ב 1914 , היגר לאה״ב וצייר ל״ניו יורק 
טיימד־ ולטר טירר. יליד פראג: 

ליאו האם הצ׳בי וארתור שיק 
(ע״ע), יליד לודד. שנטש את 
עיסוקיו בעיטור ספרים כדי 
לצייר ק" אנטי-נאציות. 

עוד כ״ע סאטיריים שבהם 
תפסה הק׳ מקום חשוב ושנערבו 
בידי יהודים היו: ה 1 ־ 31-11 ־ 11 ) 1 
בווינה, ה !./וקו? בלונדון, ה־ 

״שייגעץ״ בפטרבורג, ה ־ 1101 * 1 
בניו-יורק חז 1 .> 1 רד 11101 ־ 5 בגר¬ 
מניה. בא״י היו נסיונות להו״ל 
כ״ע סאטיריים. ביניהם: "נעשה 
ונשמע". "עוזר דלים" ו״פורי־ 




בריאת העו^ם 







מון" (כולם בתרצ״א). בנלל הצטיינו הקריקפוריסטים היהודים 
באירופה במכחול שנון־ניותר שהעמידו לרשות הביקורת הפוליטית- 
החברתית. 

באר,"ב היו הקריקטוריסטים היהודים גורם עיקר' בפיתוח סדרת 
הק" הנושאות אופי סיפורי והנטולות בד״ה עוקץ פוליטי או חברתי. 
בדרך זו היו לגורם מרכזי בתעשיית ספרים קומיים מאולדים. שהגיעה 
נ 1968 לייצור של 350 מיליון עתקים בשנה. סדרת הק* הראשונה 
צוירה בידי ר. פ. אוטקולט 1031110 ( 01 .? .מ) בעתוניו של ג׳. 
פוליצר (ע״ע). זמן קצר אח״כ ההל הסאטיריקן הפוליטי פ. ב. אופר 
(מ!ק 0 . 8 .?) לפרסם סדרות־ק" נעתוניו של ו, ד. הרסט (ע״ע). 
יצירותיו של אופר תרמו תרומה חשובה לפיתוח סדרות הק". לענף 
זה נתן תנופה משמעותית משה קניגס־ 
ברג, שהקים ב 1913 את הסוכנות זז־ 
גדולה־בעולם להפצת ספרות קומית 
מאוירת. בתחום הספרות הקומית 
המאוירת לילדים בלט בעיקר אל 
קפ (אלפרד ג׳ראלד קפלי!). שצייר 
סדרה סאטירית ושמת 3111101 ( 1.11 . 
עם הבולטים ביוצרי דמויות קומיות 
באה״ב נמנו גם: ג׳ולייס פייפר — 
סטיריקן ומבקר חברתי! סול סטייג־ 
כרג — שהיה הקריקטוריסט של סית־ 
־■)!!"יו *■.!א! ..רוב״ גולדברג — 
ממציא! של המצאות מסובכות לפתרון 
בעיות פשוטות. 


הק׳ בישראל היא ממשיכתה של הק׳ היהודית האירופית. ובעיקרה 
היא בעלת אופי סאטירי הריף, פוליטי וחברתי כאחד. הקריקטוריסט 
הבולט הוא קריאל גרדוש (״דוש״: ני׳ 1921 ) — יליד הונגריה — 
המצייר ק״ בעתון ״מעריב״ מאז 1950 . הוא יצר את דמות ..ישראליק" 
(ר , תמי) כסמל לסדינתיישראל, דמות שנקלטה היטב והמשמשת 
גם בתחומים אהרים. ק״ של ..דוש־ מתפרסמות גם ב 051 ? 01 ־ 5310 ( 01 [ 
ובעתונים אחרים. י״ל אספי ק״ של ..דוש״ — ..סליחה שניצחנו" 
(תשכ״ז) ו״אוי למנצחים" (עם א. קישון, תש״ל). יעקב פרקש 
( ,זאב״) — גם הוא יליד הונגריה — הוא הקריקטוריסט של העתון 
"הארץ"! מדורו "על כל פנים" משתרע על עטור שלם במוסף השבועי 
של העתץ. הוא מצטיין בביקורת פוליטית שנינה ובהומור מעודן. 
רענן לוריא פרסם שנים רבות ב״ידיעות אחרונות" (במדור שנקרא 
"בעט רענן") ק" נאות ומעודנות אך הדיפות פחות מאלו של ..דוש" 
ושל ״זאב״. מאז 1967 מתגורר ליריא כאה״ב ומפרסם ק" בשבועון 
11 ס 0 י״ 5 ׳\ר 1 א, במדורו 1 ו 0 ווז 1 ון 0 5 ' 10 ז 1.11 ! היא נחשב כיום בין גדולי 
הקריקטוריסטים. 

קריקטוריסטים אחרים הפעילים בישראל ר,ם יוסף בס. אריה 
נבון ופרידי. לאחרונה מתבלט עולה מרוסיה. מאריס בישופס, 
הספרפם ק" ב,.ידיעות אחרונות". אל וי 

קליש (ע^), שבט ערבי, מהשבטים המנונים ..צפוניים" וממה• 
ייחם־ם על ישמעאל! סק׳ יצא מהמר (ע״ע). נביא האטלאם, 

בתחילה ישבו בני ק׳ בגבעות סביב מבה, אולם בסיף המאה ה 6 כבר 
היוו את רוב אוכלוסיית העיר, והיו למעשה השבט היחיד בחצי־הא־ 
ערב שהיו עירונים מובהקים לפני האסלאם. עיסוקם העיקרי היה 



רו?ז: בעזי־סות הססטלוז את 
מדינת ייצראל מבי:׳צוז להיכנס 
אי; אי־צ כבית .־יוולח :עאר 
קול קורא נס־־כר 










207 


ק• יש -?ריזיגץ 


2(8 


המסחר. כבר לפני האסלאם הצליהו להפוך את הכעבה (ע״ע) למקום 
פולחן מרכזי לרוב שבטי ערב ולאבן־שואבת למסחר. ע״י מערכת 
ענפה של בריתות וחוזים מסחריים הם הגיעו בתקופה השרוס־אסלא־ 
מית לעמדת בכורה בחצי־האי ערב. והפכו את מכה לגדולה ולעשירה 
שבעריו. 

בראשית דרכו התנגדו בני ק׳ למתמר (ע״ע, עמי 1011 ), והוא 
נאלץ לברוח מסכה, אולם, עם כיבושה בידי מחסד ( 630 ) עברו 
משפחות חשובות מק׳ לאל־מדינה להשתתף בשלטון החדש. במות 
מחמד תפסו בני קי את השלטון. לפי המקובל על רוב חכמי המשפט 
הסנים חייב הח׳ליף (ע״ע) להיות מבני ק׳, וכך אמנם היה: ארבעת 
הח׳ליפים הראשונים. וכן הח׳ליפים מבית אסיה ומבית עבאס, היו 
מבני ק-. במהרה התפזר השבט וחדל להיות שבט סוחרים שבסיסו 
במכה. 

כיום מתייחסים על ק׳ כל הטוענים שהם מצאצאי מחמד ("שרי- 
פים", ביניהם משפחות המלוכה בירדן ובמרוקו), משפחה אחת 
במכה. השומרת על מפתחות הכעבה, משפחות אחדות אשר שמן 
קרשי, הפזורות ברחבי עולם האסלאם ומספר משפחות בדווים בסבי¬ 
בות מכה (גריש), העוסקות בגידול מקנה. 

י. י. ריבליו (עודן), חיי סתסד, א', 17 — 42 , 59 — 67 , 77 — 134 : בי, 

5 — 138 ׳ 151 — 471 תרצ״ב/ג ; , 1 ו?>ח! 414 ) 8 01€ , 1 זווזו)ח־ק< 1 ק 0 ת 0 \ .? .))י! 

* 11 ( 7077 1*^0 0x4 \ ,ז £15£0 ) .[ . 1 א ; 1943 401 — 399 , 11 

נמס־!/ ס 0 סס 1 \ 71£ ו 71 -ו 7 > 0 ה €0 15 ו 0 ק*# 1 ( 50/7 ,. 1 ) 1 ; 1965 ,( ¥111 , 110  83 ), אהובתו 
העיקרית. ק׳ נאלץ להילחם ב- 
קאנסא, הרגו ונטל את מלכותו. 
אחרי נישואיו עם רוקמיני 
( 1 מ 1 מ 111 נ! 8 ) ונשים רבות אח¬ 
רות, ייסד קי מלבות אחרת, 
נאלץ להילחם שנית, הפעם 
לצד קרוביו מבית פאנדאווה, 
ואחרי הרפתקאות ואסונות שו¬ 
נים פגע בעקבו חץ של צייד 
והרגו. — באגדת ק׳ נתמזגו 
סוטיווים אגדיים שונים, מהם 
המזכירים את סיפור הרג התי¬ 
נוקות בבית־לחם בידי הורדוס 
(מתי 11 , 16 ), מעשה אדיפוס 
וסיפור אכילס (ע״ע אוידיפום! 
אכילום). 

באפוס ההודי הגדול ה״מה- 
בהרטה״ (ע״ע הדו. עמ׳ 473/4 ), 
ובעיקר ב״בהגודגיטא" (שם), 
מופיע ק׳ כרכבו של הגיבור 
ארג־ונה שאותו הוא מלמד את 


עקרונות המוסר הדתי (עשיה נכונה מתוך הכרה נכונה של חובתו, 
ללא תאוות. ללא יצרים וללא בקשת גמול) ומתגלה אליו כהתגלמות 
האל וישנו. משמעותו הדתית של ק׳ נעוצה בזיהויו עם וישנו! 
במחשבה המיסטית של כיתות שונות מתפרשים סיפורי ק' וראדהא 
כמשל וסמל לכלות הנפש ואהבתה אל ריבונה האלוהי(כגון ב״גיטא־ 
גובינדה״ למשורר הבגגאלי גץדוה ! גובינדה הוא אחד משמותיו של 
ק׳). דמותו של ק' עומדת במרכז הדתיות ההינדואית מסוג ה! 111111 !!, 
דהיינו, חסידות של דבקות באלוהות אישית (להבדיל מהמיסטיקה 
חבלתי-פרסונאלית של זרמים אחרים בהינדואיזם), מתוך אהבה עזה 
שאינה חסרה קווים ארוטיים. כפי שהללו מצויים גס במיסטיקה 
של דתות אחרות. תולדות חייו, ובעיקר נערותו ותקופת שהותו בין 
הרועות, היו למוטיווים נפוצים־ביותר באמנות-הציור ההודית. 

. 1966 ,*' 111111114 11714 11/111 ;.א ,(. 151 ) ז £0 ןו! 5 . 14 

צ. ו. 

קרית־אונו, יישוב עירוני, ובו מועצה מקומית, כ 8 ק״ם ממזרח 
לת״א. ק״א, הנקראת ע״ש העיר המקראית אונו (ע״ע), 

שהיתר, בבקעת אונו, משתרעת על שטח של 3,500 ד׳ ובה כ 25,000 
תוש׳ ( 1977 ). ק״א נוסדה ב 1939 בידי קבוצת פועלי בניין ותעשיה 
ובעלי מקצועות חפשיים שרצו להתגורר בפרוור עירוני־חקלאי עם 
משקי־עזר ליד בתיהם. עם קום המדינה קלס היישוב כ 80 משפחות 
עולים, בעיקר מיוצאי תימן ורומניה, והוקמה בו אחת המעברות 
הגדולות-ביותר בסביבות ת״א. רק בראשית שנות ה 60 חוסלה 
המעברה ותושביה עבדו לשיבוני־קבע. הוקמו השכונות: קיראון, 
רימון וירון. ב 1951 קיבלה ק״א מעמד של מועצה מקומית. ק״א היא 
מר,פרוורים העירוניים הגדולים שהוקמו אחרי קום המדינה בקרבת 
ת״א. היא מצטיינת ברשת כבישים ענפה ובשפע גנים. מספר 
המפעלים ובתי־המלאכה שבה מועט, ורוב תושביה עובדים בת״א. 

קרית־גת, יישוב עירוני ומרכז חבל לכיש (ע״ע) 1 25,000 תוש׳ 
( 1976 ). ק״ג שוכנת באיזור המעבר שבין השפלה הנמוכה 
למישור החוף, על צומת הכבישים (צומח פלוגות) תל־אביב—באר- 
שבע וירושלים—אשקלון. ממזרח לק״ג עוברת מסה״ב באר־שבע— 
לוד. ק״ג נוסדה ב 1955 , בין הריסות הכפרים הערביים עראק אל- 
מנשיה ופלוג־ה שניטשו ונהרסו במלחטת־השחרור (ע״ע א״י, עמי 
588/9 ). נקראה ע״ש העיר הפלשתית גת (ע״ע ! 1 )). שזוהתה בטעות 
עם תל ערני הנמצא ממזרח לה. 

ק״ג היא היישוב העירוני היחיד בישראל שאותר ותוכנן במסגרת 
תכנית אזורית כמרכז חבל. תחילה תוכננה כעיר בינונית בת 15.000 
נפש. אולם לאחר התפתחותה המהירה באוכלוסיה (ב 1961 היו בה 
10,100 נפש) ובתפקידים כלכליים אזוריים, הוכנה תכנית-אב 
לאוכלוסיה בת 80,000 נפש. 

רוב הבינוי למגורים נעשה תחילה בצפון־מזרח, ולאחרונה — 
בצפון־מערב. שכונות־המגורים מגוונות מבחינת אופי הבינוי וצפיפות 
המגורים! יש בהן בתים חד־קומתיים. שהוקמו בשנות ה 50 , ובתי־ 
קומות חדישים, שבנייתם מאוחרת-יותר. כביש־טבעת עוקף את 
העיירה בדרום ומחבר אותה עם הכביש הראשי לירושלים ולבאר- 
שבע. איזור־תעשיה גדול נמצא במזרח. סמוד למסה״ב. מוסדות- 
מינהל ושירותים ציבוריים נמצאים במרכז. 

כלכלת ק״ג מתבססת על תעשיה ומתן שירותי מינהל, כלכלה 
ותרבות לחבל לכיש. בתעשיה ובמלאכה מועסקים כ 53% מכוח 
העבודה. ענפי־התעשיה העיקריים מעבדים את התוצרת החקלאית 
של הסביבה (כותנה, סובר. פרייר,דר, פרחים), ומייצרים מוצרי 
טכסטיל, מתכת. פלסטיקה זעוד. בק״ג ממגורות ומפעל לאריזת 
פירות. במסחר ובשירותים מועסקים 34% מכוח העבודה, ובחקלאות 
— 6 % . 

כמחצית מתושבי ק״ג הם עולים חדשים, רובם ילידי ארצות 
אסיה ואפריקה. 




209 


קדית־טבעון — ?דית" 88 ונה 


210 


קו־ית־טבעון ,יישוב עירוני, כ 17 ק״ם פדרום־מזרח לחיפה. ק״ט 
שוכנת בקצה הדרומי־מערבי של גבעות אלינים—שפרעם, 

בגובה 120 — 170 מ/ במעבר מעמק־יזרעאל להרי הגליל־התחתון, היא 
מוקפת שרידי יער אלון־התבור והאלה הא׳יית, ובקרבתה נטעו 
יערות ארנים, ק״ט קיבלה מעמד של מועצה מקומית ב 1958 , לאחר 
איתורם של שני יישובים עצמאיים: קריית־עמל בדרום, שהוקמה 
ב 1937 כפרוור-עובדים ליד חיפה, וסבעון, שהוקמה ב 1945 ע״י 
חברת ההשקעות "קרת", שפיתחה במקום פרוור־מגגרים מודרני. 
שטח השיפוט של ק״ט משתרע על 8,750 1 ומספר תושביה 10,300 
נפש ( 1977 ) 1 רובם עובדים בחיפה ובסביבתה. ק״ט מצטיינת באקלים 
נוח (בעיקר בקיץ) ובלחות נמוכה. והיא משמשת מרכז לקיט ונופש. 
בתיה נמוכים ועטורי גינות־נוי ועצי־פרי. 

ק״ם שוכנת באיזור בעל עבר היסטורי עשיר. מדרום לקריית־ 
עמל — בית שערים (ע״ע). יישוב יהודי שראשיתו בתקופת המלוכה 
הישראלית. טבעון ידועה ככפר יהודי כבר מתקופת החורבן, ונזכרת 
במקורות תנאיים מן המאה ה 3 . בין החכמים שהתגוררו בה היו: 
אבא יוסי חליקופרי (מכשירין א', ג׳,), ר׳ הנניא בן גמליאל, ר׳ 
יהודה איש כפר טבעיים (ספרי דברים. שה״ג) ור' צדוק (תום , גדה 
ד', ג׳—ד). מסופר על ר׳ מאיר (ע״ע) שקרא מגילה במקום (תום׳ 
מגילה, ב׳, ה'}. אנשי טבעון נודעו במבטאם הפגום — הם לא הבחינו 
בין א׳ לע׳ ובין ח' לה׳! משום כך נפסלו לשמש שליחי-ציבור 
(בבלי מגילה, כ״ד ע״ב). שם המקום מופיע במקורות בצורות 
שונות: טבעיים, טבעין, כפר סבעין. טבעון זוהתה בח׳רבת טבעון, 
מצפון לק״ט, באדמות קיבוץ 'אלונים. 

בימי השלטון העת׳מאני היה המקום איזור של בדווים ובמרכזו 
הכפר שיה' אבריך, ראשון המתיישבים היהודים באיזור היה אלכסנדר 
זיר (ע״ע). הוא בנה את ביתו על גבעת בית-שערים והיה אחראי 
לשמירה מטעם הקק״ל. ב 1937 הצטרפה אליו ״קבוצת הרועים״ — 
מיוצאי ״הנוער העובד״ בארץ ו״עליית הנוער״ מגרמניה — וב 1938 
עלו אנשיה על אדמת קצקץ־טבעון והקימו את אלונים (במסגרת 
יישובי ״חומה ומגדל״). סמור לק״ט הקימה ממשלת ישראל ב 1965 
את הכפר הבדווי בסמת־טבעון. 

ש, קליין (עורר), ם׳ הישוב, זד, תרצ״ט! הנ׳־ל, ארץ הגליל (מפתח: 

מבערן), תשב״ז", 

א. אפ. 

קרית־״י 17 רים, עיר קדומה ממערב לירושלים(יהו׳ טו, ט), בגבול 
שבטי יהודה ובנימין. שמר" בעלה או בעלת (שם, שם), מלמד 
ששימשה מקום־פולחן כנעני. בתקופת הכיבוש הישראלי נמנתה עם 
קבוצת ערי ההוי (ע״ע) שכרתה בריח עם בני-ישראל (שם ט, 
ג—בז! וע״ע גבעונים ונתינים). בתקופת ההתנחלות היתה בתחום 
שבס יוסף, ואח״ב — בתהום יהודה. גם לשבט דן היתד, זיקה לק״י, 
וסמיך לה היה מקום ושמו "מחנה דן" (שום׳ יח, יא—יב). בתחומה 
ומצפון לה נזכרת "גבעת ק״י" (יהו׳ יח, יד, כח), מקום מקודש. 
לשם — לבית אבינדב — הובא ארון־הברית מבית-שמש (שמ״א ו, 
כ~כא) ובו שהה עד להעלאתו לירושלים בידי דוד. בפרק־זמן זה 
היתד, מרכז פולחני חשוב (שם ז, א—ב). בתקופת המלוכה היתה, 
בנראה, מעריה־,מסכנות של שלמה (מל״א ט. יו—יה). ברשימת שבי 
הגולה נזכרים אנשי ק״י(עזרא ג, כה! נחמ׳ ז, כם), אוזביוס (ע״ע) 
מציין את קיי בתחנה על הדרך לדיוספולים (לוד), 9 מילין ממערב 
ירושלים (אונומסטיקון, מהד׳ מלמד, מס׳ 596 ). 

ק״י מזוהה בגבעה הקרויה דיר אל־עזאר (אולי שיבוש של 
אלעזר בן אבינדב. ר׳ שמ״א ז. א) בתחום הכפר אבו ע׳וש. נ 15 
ק״מ ממערב לירושלים. במקום נתגלו ממצאים נאוליתיים וכלקר 
ליתיים, וכן קרמיקה מתקופות הברונזה והברזל. סביב הגבעה נתגלו 
קברים מימי הבית־השני. במאה ה 5 היתה במקום כנסיה, ששרידיה 
נתגלו ב 1924 , בחפירות לבניית כנסיה חדשה. 


הכפר הערבי הסמור, קרית אל־ענב. הידוע יותר בשם אבו 
ע׳ ו ש, נזכר לראשונה ב 1047 אצל הנוסע הפרסי נאצר א(ל)־דין 
כוסרו. במקום ישבה משפחת אבו ע׳וש, שהנהיגה במאות ה 18 וה 19 
את שבטי ה״ימף ושלטה על הדרד יפו—ירושלים. בתקופה הרומית 
הוצבה במקום יחידה של הלגיון העשירי. ששמרה על הדרך לאיליה 
ד,פיסולינה (ירושלים). מתקופה זו נותרו בריכת־מים, מצבה וקברים. 
בתקופה העבאסית (במאה ה 9 ) נבנה במקום פונדק־דרכים גדול 
(ה׳אן). בשנים 1141 — 1187 היה המקום בידי האבירים ההוספיטלרים. 
שזיהו אר. המקום עם אמאוס והקימו כנסיה גדולה מעל הבריכה 
הרומית (ור׳ תם׳ כרך ו/ עס' 455 ). כיום ד,כנסיה היא חלק ממנזר 
כנדיקטיני שהוקם במאה ה 19 . במאה ד, 14 שיקמו הסמלוכים (ע״ע) 
את הה׳אן העבאסי, והוא היה בשימוש עד סוף הסאה ד, 15 . 

יחסיו הידידותיים של הכפר עם הקיבוצים שסביבו הביאו 
למסירתו לידי ה״הגנה״ בימי מבצע ״נחשון״ (ע״ע א״י, עם׳ 573 ). 
ללא קרב. אחדים מתושביו סייעו ל״לח״י" ול״הגנה" בענייני מודיעין. 
בכפר כיום 1,800 נפש. 

מ, אבי־יונה, גיאוגרפיה היסטורית של א״י(מפתח בערכו!, ת ש י״א 1 ;■ 

ז. קלאי, גבולותיה הצפוניים של יהודה, תש״י•: יי. אחרוני, א״י בתקופת 
המקרא (מפתה בערכו), תשכ״ג צ ; ס ^ו 60 ?>[<זס 1 *״•*ע .•־ 1 

7), ]925; 16., 1x1 \ י ^ XXX ,שנ 1 {) 11 ל 811 ש 11 <־ש.מ) 11 ? 0/10 ו> 0  0 ז 0 ו 01 ' 1 /■ 4 116 / 1 >.>>!(£ 

.'־!.*די: 1 , 62 — 61 , 16/1111 8116/1 / 1 ) 0 ־ , 1 ! 01 א . 4 ! ; 1934 
אל. רי. 

קלית־מלאכי, יישוב עירוני במישור חוף יהודה, בקדבת באר־ 
טוביה (ע״ע); 12,000 תוש' ( 1976 ). נקראת ע״ש העיר לום 
אננ׳לס {= המלאכים}, שיהודיה סייעו בהקמתה. שוכנת ליד צומת 
הכבישים ירושלים—אשקלון וירושלים—באר־שבע. 

ראשיתה של ק״ס במעברה שהוקמה ב 1950 ונועדה לשמש ריכוז 
כוה־אדם לעבודה חקלאית בקיבוצי הסביבה. המתיישבים הראשונים 
— עולים חדשים — שוכנו באוהלים ובמבנים נטושים של מחנות 
הצבא הבריטי. ב 1958 קיבלה ק״מ מעמד של מועצה מקומית, והחלו 
להקים בה מפעלי תעשיה. כיום מועסקים בתעשיה 38% מכלל 
המפרנסים. המפעלים החשובים הם: ,.אדניר״ - לייצור גלידה 
ומוצרי-חלב! ■מרבק־מעוף״ — למוצרי בשר! ״תמר״ — לרהיטי 
מתכת. 62% מהתושבים הם יוצאי ארצות אסיה ואפריקה, 28% — 
יוצאי אירופה (כולל בריה״מ). ו 10% — ילידי הארץ. 

קךית״ענבים, קיבוץ בהרי יהודה. 12 ק״מ ממערב לירושלים; 

400 תוש׳ ( 1977 ). מסונף לאיחוד הקבוצות והקיבוצים. 

ב 1920 יסדו שתי קבוצות עולים מרוסיה את ק״ע במשק חקלאי 
הררי, אז נרכשו 2,150 דונם נוסף על 1,800 דונם שרכשה חברת 
הכשרת־היישוב מאדמת דילב, ליד הכפר הערבי קועת אל־ענב 
(היא אבו ע׳וש; וע״ע קרית־יערים), ב 1913 . ניטעו מטעים וכרמים 
ופותח משק הלב. באדמות הטרשים ניטעו עצי־יער. ב 1938 נהרגו 
5 צעירים מחברי קבוצה שישבה בק״ע ועסקה בהכשרת קרקע 
להקמת קיבוץ נוסף בקרבת מקום. לזכרם נקרא הקיבוץ שנוסד 
אותר, שנה מעלה־החמישה• במלחמת־השחרור היתה ק״ע בסים 
חשוב למבצעים לשחרור הדרך לירושלים. כיום מתקיים המשק על 
לול, רפת ומטעים! שדות פלחה ושלהין נמצאים ליד כפר מנחם. 
בק״ע בית-מרגוע ומפעל מתכת המייצר מתקנים חקלאיים. ליד ק״ע 
ביה״ם האזורי "הרי־יהודה" המשרת מספר יישובים בסביבה. 

קךית־שמונה״עיר בצפון עסק־החולה, כ 4 ק״ס ממזרח לגבול 
לבנון! 16,000 תוש׳ ( 1977 ). 

ק״ש, העיר הצפונית כארץ, שוכבת על כביש ראש־פינה—מטולה, 
במורד המזרחי של הר רמים (הרי נפתלי), המתנשא בתלילות לגובה 
של 700 ם׳. היא נוסדה בסוף 1949 על חורבות הכפר הערבי הנטוש 
ח׳אלצה. ונקראה פ׳׳ש שמונת מגיני תל־חי הסמוכה — וטרומפלדור 







211 


קריז־מסונה — קרל 


212 



קריית־עםולה (?מכח העחזנוח רמפשלתיתז 

(ע״ע) בראשם — שנפלו ב 1920 • ק״ש בנויה משני עברי כביש- 
האורך הראשי, בין הר רמים לעמק-החולה. ממזרח לכביש בתים 
חד־קומתיים מוקפים חצרות גדולות, וממערבו — בתי־קומות מודר¬ 
ניים. המרכז העירוני נמצא במפגש כביש־האורך הראשי וכביש- 
הרוחב ק״ש—להבות־הבשן. בצפון העיר ובדרומה שני אזורי-תעשיה. 

ק״ש אוכלסה בעולים חדשים; מספרם הגיע ב 1951 לכ 5,000 
נפש, והס הועסקו בעבודות ייבוש ופיתוח עסק־החולה ובבניית 
שיכונים למגורים■ היישוב התרחב בעיקר מקליטת עליה, וב 1963 
היו בו 15,000 תוש׳. מפעלי תעשיה ומלאכה הוקמו בק״ש לאחר 
שנים של עזיבת מתיישבים. בשנות ה 60 הואט גידולה של ק״ש בשל 
הגירה ממנה. גורמיה היו: ריחוק היישוב ממרכז הארץ, המייקר את 
הוצאות הייצור במקום; העדר תשתית עירונית נאותה ושירותים 
מספיקים בתחומי החינוך, התרבות, הבריאות והמסחר; המצב הבט־ 
הוני. מהמת קרבתה לגבול סבלה ק״ש מפגיעות בנפש וברכוש. 
בהתקפת מחבלים ב 11.4.74 נרצחו בה 18 איש ונפצעו 16 . ב 1975 
ניתן לק״ש מעמד של עיר והוגברו המאמצים לפיתוחה. 

75% מתושבי ק״ש ן!ם יוצאי ארצות צפון־אפריקה ( 50% ממרוקו) 
ואסיה; יתרם יוצאי ארצות אירופה וילידי הארץ. בעבר התפרנסו 
רוב המועסקים מעבודות חקלאיות בקיבוצי הסביבה. ב 1976 עלה 
שיעור העובדים בק״ש עצמה ל 88% . 25% מהמועסקים עובדים 
בתעשיה, שעיקרה מפעלי טכסטיל (גבור) ומתכת (כור). 

קרל ( 001-1 , שפם' של במה פלכים וקיסרים לבית הבסבודג 
(ע״ע) ולוכסמבורג. 

1 ) ק׳ ז\ 1 — 1¥ .סו — ( 1316 — 1378 ), מלך גרמניה וקיסר רומי. 

בנו של יוהן מלך בוהמיה לבית לוקסמבורג. נקרא בזמנו "אביה של 
בוהמיה". 

התחנך בחצר המלוכה הצרפתית, והושא לאחותו של פיליפ (ע״ע). 
בעודו נער נשלח לייצג את ענייני אביו בצפון־איטליה ( 1331 ), אך 
לא צבר הצלחות. ב 1333 מונה רוזן־ספר של מורוויה, ובעת שאביו 
יצא למסעות. ניהל בהצלחה את בל מלכות בוהמיה. לאחר-מכן חפש. 
למעשה. את מקום אביו, שעיניו כהו, ונתגלה במדינאי וכדיפלומט 
מזהיר. הוא שבנע את האפיפיור קלמנם 1 /ו (ע״ע), מורו־לשעבר 
בצרפת, להפוך את פראג לארכיהגמונות ( 1344 ). בנפול אביו בקרב 
קרסי (ען 1 ־ 01 ) מלך תחתיו בשליט בוהמיה ( 1346 ). — אותה שנה 
נבחר ק' למלך גרמניה ע״י חמישה מבין שבעת הנסיכים־הבוחרים, 
ובמות יריבו. לודויג •ל 1 (ע״ע) מבווריה, ב 1347 , נעשה שליט ללא- 
עוררין. ב 1355 הוכתר גם כמלך לומברדיה וכקיסר רומי• ברם. את 
איטליה ומריבותיה זנח, למעשה. במשך כל תקופת מלכותו. הוא 
ביקר בה רק פעמיים. והפקירה לחסדי האפיפיורות והממשלים 
המקומיים. בתמורה דרש מהננסיה זכות לפעול כרצונו מצפון 
לאלפים. במיוחד חיזק והאדיר את נחלת ביתו, בוהמיה, שנהיתה 


לחשובה שבמדינות גרמניה. את 
פראג עשה למרכז הקיסרות. 

במשך השנים (עד 1373 ) צירף 
לתחומי שלטונו האישי את הפל- 
טינט העילי ואת שלזיה, לוזטיה, 

ברנדנבורג ושאר אזורים קטנים. 

ב 1356 פרסם ק' את "נולת 
הזהב״ (ע״ע גרמניה. עס׳ 430 ), 

שהסדירה, בין השאר, למשך 450 
שנה אח תהליך בחירת מלכי 
גרמניה. בכוחה הפך את גרמניה 
לפדרציית־שליסים, והעמיד עצמו 
בראשה כמלך בוהמיה. ק׳ ניסה 
להימנע ממלחמות. והעדיף לחזק 
את שושלתו — בית לוכסמבורג — בדרכי שלום. באמצעות מז״ס, 
ויתורים ונישואין דינספיים. ק' ניסה לקיים בעקביות יחסים תקינים 
עם בית ויטלסבך(ע״ע) בבווריה, עם בית הבסבודג (ע״ע) באוסטריה, 
ועם פולניה, הונגריה וברית "ההנזה" (ע״ע). 

ב 348 ו הקים ק' אוניברסיטה בפראג. שהיא המוסד הראשון 
מסוג זה במרכז אירופה, ובכך הפך את בירתו למוקד תרבותי. הוא 
קירב אליו ציירים, פסלים ובנאים, ובנייניו עשו את פראג לאחת 
הערים היפות בקיסרות כולה. ק' היה ער להופעת ההומניזם ועמד 
בקשרים עם סופרים ומלומדים. לבוהמיה העניק ספר משפטים חדש, 
ה 031-01101 43105135 ) באמצעות קנצלריום־החצר ( 40110102100 *). 
ראש המינהל המלומד יוהן מנוימרקס (ז^זגוח״־א), תרם לקביעת 
דפוסים של הלשונות הלאטינית והגרמנית, ומיסד את השימוש בהן. 
ק׳ עצמו כתב ספר־הדרכה ליודש־העצר, ואוטוביוגרפיה: 

(עד 1346 ) — 0005011013 50 ק 1 סס 311 0113 ... 117 041011 . 

אף שנטש את איטליה, ולא הצליח במאמציו להחזיר את האפי¬ 
פיורות מאוויניון לרומא, נחשב לאחת הדמויות החיוביות בין שליטי 
הקיסרות הרומית הקדושה. 

,' 11 * 36 £8 }<■>£?£ ) 1 ( 1 ,תסנ(!!!־! - זז וזז ו 01 5 ? .ק .ן 

,ץ#.£ , 18:110 ? . 0 : 1935 ,¥! .< 0 ? 0 *^ 7^ ¥.1x ,**״ז*! . 6 ; 877/78 ) 

1 חוו<<£->¥ 11 ) 1 | 21(1x1 ג 3 מו 0 ו 1 *ד . 1 ־ 1 ; 1946/48 , 1/1, 1-11 .£/ , $11503 .} ; 1941 
. 1973 ,<ז 1 א 11 )ק 1111 . 11 
פ. 0 . 

לאחר מגיפת הדבר ורדיפות היהודים שבעקבותיה ניסה ק׳. 
לשווא. להעניק את הגנתו ליהודי בוהמיה. מורוויה ושלזיה, וגם 
הצטרף לאפיפיור בהבחשת האשמות כי היהודים הרעילו את 
הבארות. באזורים אתרים בגרמניה ניצל ק׳ את ההרג והגירושים 
לחלוקת הביזה בין תומכיו, ומחל, תמורת כסף, לערים שאירע בהן 
טבח ביהודים. בברסלאו ניהל חקירה שטחית בלכד. נאשר פחתו 
הכנסותיו ביקש מהיהודים לשוב. בימיו הועברו הזכויות על היהודים 
בהדרגה מידי הקיסר למועצות המקומיות ולשליטים המקומיים. 

4x6 !/)־ 11141 111601 -ר> 4 ) ■ 2x11 ח*ו 1 >>>>$ ,ו 1 גו 1 ;וה 1.111 

. 1928 ,) ¥011 11 ) 11 ח )/ 114 !$ 

2 ) ק׳ ש (קרלום 1 ) — ( 1 0,111,5 ) ׳ 0 10 — ( 500 ז— 1558 ), 
קיסר האימפריה הרומית הקדושה, מלך ספרד ומלך נפולי וגדול 
שליטי בית הבסבורג. ק , היה נכדם של מכסימילין 1 ופדננדו "הקתו¬ 
לי" (ע' ערכיהם). בגיל 6 התייתם מאביו, פליפה 1 (ע״ע) ,.הנאה", 
וירש ממנו את ארצות־השפלה ואת בורגונדיה. אמו היתד, חואנה 
"המטרפת" (ע״ע). 

ק׳ נתחנך אצל דודתו, מזעךטה מאוסטריה ( 1480 — 1530 ). בין 
מדריניו היו אדריאן מאיטרנט, אח״ב האפיפיור אדריאנוס ןז 1 (ע״ע), 
והאציל הבורגונדי גיוס דה שיוור (!סז׳ס״ס). כשנתבגר נתגלה ק׳ 
כאדם מסוגר, שקול בדעותיו, בעל מוסריות גבוהה וקתולי אדוק. 
הוא היה מודע למעמדו הרם, בממשיך דרנו של קרל "הגדול" (ע״ע). 


213 


?יל 


214 


בצעירותו נסתייע בעזרת יועצים, אך למעשה ניהל מדיניות משלו 
ומעולם לא התהמק מהכרעות, אף שלעתים היה אטי בקבלתו. 

במות סבו, פרננדו, ב 1516 , נעשה ק׳ סלד ספרד (כקרלום 1 ), 
ובמות סכסיסיליאו 1 , ב 1519 , נבהר ק׳ בגרמניה למלך ולקיפר, אף 
שהוכתר לקיסר רק כעבור 11 שנה. מתחרהו על התואר קיסר היה 
פרנסוא ] (ע״ע), מלו צרפת. ק׳ התגבר על יריבו, שכן היתד! לבית 
הבסבורג חזקה על הקיסרות, ומלבד זאת פיזר לבוחרים סכומים 
ניכרים שקיבל כהלוואה מבית פוגר (ע״ע). עד 1530 היה יועצו 
מרקורינו גטינרה (ג־נגתו״גס; 1465 — 1530 ), מדינאי ממולח ואיש- 
כמורה יליד פימונטה. הלה תמו בכוונת ק' להיות שלים של מלוכה 
אוניוורסלית ( 3115 ״= י 1.11 ! 13 ף 0 ז 3 וו!! 51 ), כפי שהיתר. הקיסרות ביה״ב. 
ב 1521 העביר ק׳ את הדאגה לנחלות בית־הנסבורג בגרמניה ובשכנו¬ 
תיה לידי אחיו הצעיר. פרדיננד (אח״כ פרדיננד 1 |ע״ע]), כדי שיובל 
להתרכז בענייני ספרד ואיטליה ובבעיות שמעו בקיסרות בכללותה. 
בסוף ימיו היתד. קיסרותו הנרחבת-ביותר שנודעה עד־אז בהיסטוריה. 
היא השתרעה מהפיליפינים במזרח־הרהוק, דרך אירופה המרכזית 
והמערבית, ועד למכסיקו ופרו, במערב, ונאמר עליה כי .,בתחומיה 
לא שקעה השמש מעולם". בעיות הקיסרות היו למעלה מכוחו של 
אדם אחד וק׳ הזקין בתפקידו בטרם־עת. ב 1555 מסר לבנו. פליפה 11 
!ע״ע). את השליסה בארצות־השפלה באיטליה ובספדד. את התואר 
קיסר העביר לידי אחיו, פרדיננד, ב 1557 . ק׳ עצמו פרש והתיישב 
בתחום מנזר יוסטה (סמטיוו, במערב ספרד המרכזית), אף שלא נעשה 
נזיר; שם מת. פעולותיו המדיניות, הדתיות והצבאיות ב 50 שנות 
מלכותו היו כה מרובות, מגוונות וסבוכות, עד שאי־אפשר למעשה 
לתארן ברצף כרונולוגי. להלן תיאור מדיניותו של קי בשטחיה העיק¬ 
ריים. 

במדיניות הפנים היתד. המשימה הראשונה שעמדה בפני 
ק׳ בן ה 16 . לאתר שירש את סבו, פדדיננד, להשתלט על ספרד. שם 
קיבלו אותו ואת אנשי חצרו הבורגונדים והגרמנים בהסתייגות. 
ב 1520 פרץ נגדו מרד, שדוכא רק בקושי וכעבור כמה שנים, אך 
במשך הזמן הצליח ק׳ לחבב עצמו על נתיניו הספרדים, ולבסוף אף 
הפך בעצמו יותר־ויותר ספרדי מאשר בורגונדי או גרמני. חמורה 

לאיזיעייד לגבי ק׳, 

משנבחר למלך גר¬ 
מניה וקיסר רומא ב- 
1519 , היתד, עליית 
לותר והפרוטסטנסי- 
זם (ע׳ ערכיהם). קי, 

שהיה קתולי אדוק 
הרף התנגשויותיו ה¬ 
חמורות עם כפה אפי¬ 
פיורים, ראה בתנועה 
הסכיסמטית החדשה 
גורם שהיה עלול ל¬ 
פרק את אחדות ה¬ 
קיסרות שהופקדה ב¬ 
ידו. לאחר בחירתו 
ישב ק׳ בראש ה- 
"רייכססאג" (כנם־ה־ 

קיסרות) שנתכנס ב- 
וורמם ב 1521 . בכנס 
זד, נאלץ לותר להגן 
על תפישותיו הד¬ 
תיות. ק׳ דחה אותן 
בהחלטיות ו״צו וור־ 

מם" (ע״ע גרמניה, 


עמי■ 434 ) היווה הכרזת־פלחמה על הפרוטססנטיזם. ברם, בהיותו 
טרוד במאבק נגד צרפת בתחום איטליה (ר , להלן) ובקשיים בספרד, 
לא חזר ק׳ לגרמניה אלא ב 1530 . עד־אז התחזק הפרוטססנטיזם 
בגרמניה עד כדי־כך, ששוב אי-אפשר היה להדבירו. ,.הצהרת 
האמונה של אוגסבורג" ( 3 ״ 513 ט 8 ט^ 810 .! £0 ט 00 ) של הפרוטסטנטים 
לא נתקבלה ע״י הקיסר. והדבר הביא ל״ברית שמאלקאלדן" (שם. 
עם' 435 ) של הפרוטסטנטים■ ב״שלים־הדתות* (שם), ניסה הקיסר 
לבוא לקראת הלותרנים וגם להביא לידי רפורמות בכנסיה הקתולית. 
עם־זאת המשיכה ״ברית שמאלקאלדן״ להתקיים (ב 1538 הוקפה 
,ליגה קדושה" נגדית), עד שכעבור כ 15 שנה נאלץ ר׳ לצאת לקראתה 
ב״מלחמת שמאלקאלדן", ואמנם הצליח להביסה בקרב מילברג 
( 1547 1^101111x18 ), את נצחונו ניסה ק׳ לנצל לחיזוק מעמדו 
בגרמניה ולהכרזת בנו, פליפה, כיורשו. מאמצים אלה נכשלו בגלל 
התנגדות נסיכי גרמניה, פרוטסטנטים וקתולים כאהד. .,שלום־הדתות 
של אוגסבורג״ ( 1555 ; שם. ענד 436 ) החם את תבוסתו הסופית של 
ק׳ במאבקו נגד הפרוססטנטיזם, חיזק את נסיכי גרמניה וערער את 
מעמד הקיסרות• הכשלון חיזק. אל־נכון, את החלטת ק׳ לפרוש. 

במדיניות-ההוץ של ק , היתה בעיית־היסוד יריבות בית 
ולואה (ע״ע). דהיינו צרפת. סול בית הבסבורג, שליטי הקיסרות 
וספרו. נחלותיו של הקיסר־הסלך ק׳ סגרו על צרפת הן ממזרח והן 
ממערב. ק׳ נאלץ ללחום נגד צרפת רוב ימיו, 4 מלחמות נגד פרנסוא 1 
ואחת נגד בנו. אנרי 11 (ע״ע). 

מלחמת 1521 -- 1525 נסתיימה בשבייתו של מלך ברפת בקרב פויה 
(ע״ע) ובנפילת דוכסות מילאנו בידי בית הבסבורג. ברם, לאחר 
ששוחרר משביו בעקבות חוזה-מדריד ( 1526 ), התכחש פרנסוא לכל 
התחייבויותיו והקים נגד הקיסרות את "ברית קוניאק* (סג״אסס), 
אליה הצטרף גם האפיפיור, קלסנם 1 /י (ע״ע), שגם הוא לא רצה 
לראות את מדינתו מכותרת ע״י שטחים שבשליטת ק׳, בצפונה 
ובדרומה של איטליה. מלחמת 1526 — 1529 נסתיימה בחוזה־קמברי 
( 31 ־ 1 ( 03011 ), שאישר אח השתלטות ק׳ על איטליה. במהלך מאבק זה 
כבש צבא הקיסר ב 1527 את רומא! שדידת העיר המפוארת(-אסאססבא 
3 ת! 0 ) 411 810 ) היחה לשם־דבר בהיסטוריה. כיבוש בירת האפיפיור 
נכפה על ק' רק בתוקף הנסיבות. שכן תמיד ראה באפיפיורות מוסד 
שרצה ביקרו. לבסוף התפשר עם האפיפיור (שנשבה ושוחרר), והלה 
אף הכתירו לקיסר ב 1530 . ב 1536 שוב פרצה מלחמה בין ק' לפרנ־ 
סוא 1 על השליטה בצפון־איטליה. לאחר פלישת כוחות הבסבורג 
לדרום־צרפת הוסכם על תיקו בשביתת־הנשק של נים ( 14100 ) ב 1538 . 
מלחמה רביעית התנהלה ביו צרפת לקיסרות פ 1542 ואילך, זירותיה 
היו ארצות-השפלה וגבול צרפת—ספרד. זו נסתיימה ב 1544 בשלום- 
קרפי (ץי 04 ז 0 ), שכלל הכרה צרפתית בעליונות הקיסר באיטליה. 
ממש בתקופת שלטונו האחרונה של ק׳ שוב פתחה צרפת. שנשלטה 
בידי אנרי 11 (ע״ע), בנו של פרנסוא 1 , במלחמה חמישית בקיסר 
( 1556 ) ! הפעם רצו הצרפתים להשתלט על מלכות נפולי. אף שגייס 
לעזרתו את האפיפיור, פאולום ש 1 (ע״ע), נכשל אגרי. וחוזה קסו־ 
קמברזי (ל!! 0 ז< 1 מ! 03 -ט 02103 ) של 1559 סימל את קץ הנסיונות 
הצרפתיים העקשניים לשבור את הכיתור ההבסבורגי. בשפת חתימת 
החוזה כבר לא היה קי בחיים■ העובדה כי בטרם ימות הפריד ק׳ בין 
נחלות ההבסבודגים במזרח ובמערב. כדי ששוב לא תהיינה מאוחדות 
תחת שלטון ■קיסר אבסולוטי אחד. הקלה על בית ולואה לוותר סופית 
על שאיפותיו באיטליה. 

בצד מאבקו נגד התוקפנות הצרפתית נאלץ ק׳ להופיע גם כמגן 
הנצרות האירופית והקיסרות מפני התורכים, שעמדו בשיא־כוחם 
בתקופת סלימאן "המפואר" (ע״ע). אחיו של ק', פרדיננד, שהיה 
מסלא־סקופו במזרח הקיסרות(ר׳ לעיל), נבחר ב 1526 למלך הונגריה 
(ובוהמיה), בתפקידו זה נאלץ להתגונן מפני התורכים, שאף ניסו 
לציר על וינה ב 1529 . ב 1532 יצא ק' במסע נגד התורכים בהונגריה, 


12 )י 1101 ^£ז 11 הזן) 1 ז> י 1 ?) 

״מ וג&ן ״ 

<סז£ ז 1 >ן)י 1 זו)זה 111 מזז 6£ ו 1 * 3 
המזוט:זז)§מ 1 ו 061 ה 

$0 ווד.י$ 6 >ו 1 מממ *< 1 >וז^ ומ 6 ) 1 ומז 0 \ 5 
^זוזיז)^ ^ מ:>ג>נ>ע$>וזז 12 זא 1 ז} 1 ו 4 /£מ 11 מ 



0 ז^ 1 חז 1 ג 5 ן 10 >ו#>זז> זז וגז£ 

שער ההוצאה הראשונה ( 1632 ) של בפר ריני 
הענשיז שחנה'נ קרל ה ^ 




215 


קרי — ק יל שודיהו 


216 


אך אלה נסוגו ללא קרב עקב מלחמה בגבולם המזרחי. ב 1535 פתח ק׳ 
במעיו מסע־צלב נגד תוניס, שעליה השתלט המצביא התורכי ודיר 
א-דין ״ברברוסה״ ( 31-0553 * 83 ). הלה הובס בירי האדמירל אנדראה 
הוריה (ע״ע) וגייסותיו של ק־ כבשו את תוניס תוך טבח גדול. מסע• 
ימי נוסף של ק׳ נגד התורכים באלג׳יר (ב 1541 ). נכשל בגלל תנאי 
מזג־האוויר. שעה שק׳ נאבק חליפות בפרוטסטנטיס מבית ובצרפתים 
ובתורכים (שהיו לעתים בעלי-ברית) מחוץ, כבשו בשמו קורטס 
(ע״ע) את מכסיקו( 1521 ) ופיטרו (ע״ע) את פרו ( 1533 ). ברם. עשרה 
האגדי של אמריקה לא הגיע עדיין לאוצר הקיסרות בימי ק׳, והוא 
נאלץ להאבק כל יפי מלכותו במגבלותיו הכספיות, שהקשו על סימון 
המלחמות שנכפו עליו ועל קיום מינהל אזרחי תקין. 

ק , נחשב לאהד מחשובי השליטים של העת החדשה ולמדינאי 
מוכשר, תקיף ושקול. שרק המאבקים האין־סופיים שנכסו עליו מנעו 
ממנו להקים קיסרות עולמית בת־קיימא. עם־זאת היה גם אחרון 
הקיסרים של יה״ב, שבן דבק בתפישה המדיאוולית האוניוורסלית 
של תפקידו. ברם, שלא כקודמיו נשחק עקב מסיבות שלא יכול להן: 
עליית הפרוטסטנסיזס, התפתחותו של מדינות לאומיות־טריסור־ 
יאליות, כגון צרפת. וחוסר אמצעים מדיניים וכלכליים מתאימים 
שהיו מאפשרים לו לנהל ביעילות את ממלכתו העצומה. ק׳ משתלב 
בתולדות אירופה כדמות טרגית, כאדם שכרע תחת תפקידו לאחר 
מאבק עיקש ובמו־ידיו פירק את קיסרותו שחשב עצמו מופקד עליה 1 
ואמנם היא שוב לא אוחדה לעולם. (תמי: כרך ב׳. מול עמ ׳ 791 ). 

0 ס 1 \ 0 / 0 ? 0 * 1 * 06 004 0600/16 766 ,׳׳ 1 . 0 00 ק< £0 *ו/ , ! ,ז 1 זתוח 13 

( סקור הספר — בגרמגית. * 1961 ) ן 1939 ,*״.קו״£ 1701/4 0 {ס 014 

,'׳ז ■ 0 / 10040 ) £11 1 ) 4 * 060 ) 6 ? 1-140 10 46 111110/10 , (ג ׳\ 110 ח 3 < 5 110 .י 1 

.ן ; 1956 , 7111/1 166 .€ /ס 0 <)< £0 766 ,ז 10 לז . 11 ; 1955/56 , 1-111 
, 02 ז 3 ׳ד 1 \נ 162 >ח 3 חז€? .!ל! ; 1958 , 011111 . 0 ,ח 0 ז 0 מ( 0111 - .! 1,1103 
10 ) . 0 ; 1966 ,'׳ 1 .ל) ? 140 )<)<)<<<£ 1 ) 4 וו 0 סק*. 7 
. 1973 , 1-11 , 401 ) 0 .£ 46 206 ס<)*£/ 1 ,?תז 1311 * 0 .* 1 ;־ 1968 
פ. פ. 

3 ) ק׳ 1 ^\ — 1 ^ — ( 1685 — 1740 ), קיסר רומי־גרמני מ 1711 . 

מלך הונגריה (כק׳ !! 1 . פ 1711 ). טוען למלכות ספרד (כקרלוס 111 , 
1701 — 1714 ), סלך סרדיניה (עד 1720 ), נפולי וסיציליה (עד 1738 ). 
אחרון המושלים בשושלת הזכרים לבית הבסבורג. בנו השני של 
לאופולד 1 (ע״ע). 

במות קרלוס 11 . המלך ההנסבורגי האחרון בספרד. טען ק׳, 
האוסטרי, לירושה מול פליפה 7 ו (ע״ע) הספרדי. תמיכת אנגליה 
וארגות־השפלה בק׳ הביאה לפרוץ ..מלחמת הירשה הספרדית" 
(ע״ע). במוח אחיו, יוזף 1 (ע״ע), ב 1711 נעשה ק׳ קיסר. בעלות־ 
בריתו, שלא רצו בחידוש הקיסרות הכל־כוללח כבימי ק׳ ( 2 ), 
נטשוהו. ק' המשיך במלחמתו עד 1714 , אך בשלום רשטט 10 * 8351 ) 
נאלץ לוותר על ספרד גופא, תמורת ארצות־השפלה (בלגיה) שהפכו 
אוסטריות, מילנו, נפולי וסרדיניה (שהוחלפה אח״כ בסיציליה). 
מצביאו המוכשר ביותר במלחמה היה הנסיך אז׳ן (ע״ע), שלחם 
בהצלחה גדולה גם בתורכים ( 1716 — 1718 ). בנו היחיד של ק׳ מת 
ב 1716 . ודאגתו העיקרית של הקיסר, במשך רוב שנות שלטונו, 
היתה לקיים את סלבותו בשלמותה בידי בתו מריה תרזיה (ע״ע) 
במסגרת ..הסנקציה הפרגמטית״ (ע״ע אוססריה־הונגריה. עם׳ 986 ). 
במאמציו לקבל את הסכמת המעצמות לזכות־הירושה של בתו. 
נאלץ לוותר על שטחים נרחבים (במערב-גרמניה ובאיטליה). בשנים 
1733 — 1735 הסתבך ללא תועלת ,.במלחמת הירושה הפולנית" (ע״ע 
פולניה. עמי 419 ) ובשנים 1736 — 1739 הפסיד לתורכים את רוב 
השטחים שבבש 20 שנה לפני-כן. 

ק׳ היה שוחר מוסיקה ואדדיכלות והקים בנייני־פאר רבים 
בבירתו, וינה. כשמת. השאיר אחריו קופה ריקה וצבא מותש. חרף 
כל מאמציו נאלצה יורשתו, מריה תחיה (ע״ע), להילחם על קיום 
הקיסרות (ע״ע אוססריה-הונגריה, עמ ׳ 986/7 ). 

ק׳ גילה יחם עוין ליהודי אוסטריה, אם כי העניק לבודדים 


מהם תפקידים חשובים בחצרו (ע״ע אגילר, הברון דיאגו , ורטהימר, 
שמשון). ב 1713 מינה את ר׳ דוד אופנהים (ע״ע) לרב־ראשי של 
פראג ובוהמיה. ב 1720 התיר את הדפסת התלמוד בגרמניה. ב 1722 
נהרס בפקודתו ביכ״נ באוסוב. ב 1723 חידש את זכויות יהודי 
מורוויה, אבל ב 1726 ציווה על הפרדה בין יהודים לנוצרים שם, 
ופרסם את חוקי־המשפחה שלפיהם הותר רק לבן הבכור להקים 
משפחה. ע״ס הסכמי-השלום עם השלטאן התורכי ( 1718 — 1731 ) 
נאלץ להעניק ליהודים נתיני תורכיה זבות-ישיבה בווינה ובאוסטריה 
(ע״ע, עם׳ 977/8 ) כולה, אך ב 1732 דחה פניית יהודים לבנות 
ביכ״נ בווינה. 

, 1 ) 31 ״\ 1 ז 1 \ז 0 . 4 ? ; 1902 ,/£ *'.)/ 1-0/4/11 ?!!ס}/ 016 ,ו 1 ?$'ווו: 01 ו 2 .ן 

001 ,);!!!))תשע ; 1913 ,־<£ 610 ! 1104 160661100 ) 1 ) 0 1 ) £00111 

-/ס? 08% < 4 . ,חחצזח!ז 011 . 13 ; 1927 ,/׳׳ 1 .) 1 ■ 11010 1 ) 1 ) 60 אי 4 ) 1 )-ו 1% ה £6 

0 ) 1704 ! 0 ( 1 , 11011 ^ 1 . 0 ; 1939 , 0/6600 ) 1 ? 0/01 ) 1 , 111 . 1406 * 2 20£1 !/ 0 
. 1942 5 , 1740 ! 61 1700 00 ) 1076166 * 0 , 0661 ו 0 !!ס/ 6 > 000 
יה* מ.-מ. 

4 ) ק׳ 11 ^ אלברכט — 1 )/ 5 . 14 — ( 1697 — 1745 ), 

נסידבוחר של בווריה וקיסר גרמני־רומי. 

ב 1722 נשא את מריה־אמליה, בתו של יהף 1 (ע״ע). ב 1726 
נעשה שליט בווריה. סירב לקבל את ״הסנקציה הפרגמטית״ (- 38 ־ 1 ? 
8401011011 ־ 014115011 ), שעליה הכריז דוד־אשתו, ק' ¥1 ( 3 ), עוד 
ב 1713 . לפי ה״טנקציה" עמדה מריה תחיה (ע״ע), בתו של קי. 
לרשת אותו, ולא בנות-אחיו הבכור, הקיסר יחף. ב 1741 פתח ק' 
בעזרת צרפת. ספרד, פכסוניה ופרוסיה (שכולן רצו להחליש את בית 
הבסבורג) ב״מלחמת הירשה הספרדית" (ע״ע) בטענו לכתר בזבות 
אשתו. הוא אמנם נבחר לקיסר ב 1742 , אך לא הצליח במלחמה, ומת 
ב 1745 מרם סיומה. 

. 1938 , 6101416 60 !<ס/£ ) 41 1104 711 .) 1 0 * 01 ) 1 ,זשמעב/יוי .£ 

קלל ( 1 ־ 04 ), שסם של כמה ממלכי שוודיה. הראשונים שביניהם 
היו כנראה דמויות אגדיות. 

1 ) ק, 711 (נרצח 1167 ). בגו של המלך סורקר (ז־ 10 ז־/י 8 ), 
בימיו החל מתגבש מרכז ד,כנסיה השוודית באופסלה (ע״ע). 

2 ) ק׳ 37111 ( 1409 [!ן— 1470 ) נבחר למלך מביו בני האצולה, 
לאחר שהיה עוצר שוודיה מ 1436 . הסתבך במאבק נגד הכנסיה ונגד 
דנמרק, שהיתה אז המדינה השלסת בסקנדינוויה. מלך שוודיה 
ר 1448 ועד שגורש ב 1457 . שוב סלך בשנים 1464 — 1465 . וס 1467 
ועד פותו. מ 1449 היה בםשך שנה גם מלך נורווגיה. 

3 ) ק־ ( 1611-1550 ). מלך ס 1604 . בנו הצעיר של גוסטו 1 
וזה (ע״ע). חסך באחיו, יוהן ( 140 ) 0 )) 111 , אך משמלך ב 1592 
בנו של הלה, זיניסמונד, מלך פולניה. התנגד בחריפות לנסיונות 
להעביר את שוודיה לקתוליות. גירש את זיגיסמונד ונעשה עוצר 
( 1599 ). קידם אח הבלבלה השוודית, והכניע את האצולה המתמרדת. 
בים, לאחר המלכתו הסתבך במאבקים חיצוניים. ובמותו השאיר 
את ארצו במצב מלחמה עם דנמרק, פולניה ורוסיה. 

4 ) ק׳ צ, גוסטו ( 1622 — 1660 ). מלך מ 1654 . נכדו של ( 3 ). 
יורש-העצר מ 1649 בהתאם לרצונה של המלכה נריסטינה (ע״ע), 
ויורשה למן התפטרותה. בימי מלכותו הקצרים נתגלה כאחד 
המצביאים המוכשרים ביותר באירופה. ושמר על מעמד שוודיה 
כמעצמה צבאית. הוא לחם בהצלחה בפולניה (מ 1655 ), הדף את 
הרוסים, והכריח את .,הבוחר הגדול" (ע״ע פרידריך וילהלם) 
מברנדנבורג לקבל את הסכמת ק׳ לנשיאת התואר "דונם פרוסיה". 
באמצע חורף 1658 פלש דרך הים הנלסי הקפוא לדנמרק והכריח 
אותה ב״חוזה רוסקילה" (־ 1 > 1 ו 510 ס) 1 ) לוותר לטובתו על כל שטח 
דרום־שוודיה שהיה עד אז בשליטתה. בכך שבר את שליטת דנמרק 
על מיצר ה״פונד", פתחו של הים הבלטי. 

5 ) ק׳ 1697—1655) X1 ). סלך מ 1660 . בנו של ( 4 ). עד גיל 17 היה 
נתון לפיקות מועצת־עוצרים. בהשפעת צרפת פתח במלחמה נגד 
ברנדנבורג והובס בקרב פרבלין(ס!!)־*!)־?) ב 1675 . ברם, במלחמה 



217 


מ,רל (שוודיה) 


218 


נגד המרק זכה לבמה נצחונות יבשתיים, ושפר על רוב שטחי 
שוודיה. מ 1682 היה לשליט אבסולוטי. הכניע את האצולה שעמדה 
בדרכו, והנהיג רפורמות מקיפות בצבא, בצי ובמינהל הפפשלהי. 

6 ) ק׳ ^ 1718—1682) X1 ). בנו של ( 5 ). כבר בעלותו למלוכה 
בגיל 15 היה בעל זכויות בלחי־מוגבלות. על־אף שחונך לאוטוקרטיה, 
היה רומנטי ובעל תפישות-עולם נאורות. והתעניין באמנות ובמדעים 
מדויקים. התבלט בדבקותו בעקרונות המוסר והדת, ובז לעמיתיו, 
שליטי אירופה האחרים, בשל תככיהם. היה בעל מידות סגפניות 
ולא נשא אשד. מעולם. אומץ־לבו האישי היה לשם דבר, והעזתו 
כמצביא הקנתה לו עוד בחייו את הכינוי .,אלכסנדר של הצפון׳ , . 
עם זאת העיבה על דמותו עקשנות יוצאת־דופן, שיש המייחסים אותר, 
לנטיה למתלת־רוח שהיתה מצויה במשפחתו. מאביו ירש ק' מדינה 
מנוהלת היטב, צבא וצי יעילים. 

משהומלך הנער על שוודיה, חברו נגדה ב 1699 תפרק, פולניה, 

וכן רוסיה (שבשלטון פיוטר 1 [ע״ע] ,הגדול"). בעקבות זאת פרצה 
״מלחמת הצפון״ שנמשכה 20 שנה. ק' הקדים את אויביו שניסו לכתר 
את ארצו, ובמסע־בזק, שעיקרו היתד, נחיתת־פתע ליד קופנהאגן, כפה 
על הדנים את חוזה סרונדל ( 1131 ה־־ובז 7 ) ואילצם לנטוש את בעלי־ 
בריחם. אח״כ העביר את כוחותיו למזרח הים־הבלטי והסיר מצור 
רוסי על רינה, ובסוף 1700 הביס אח הצאר פיוטר בקרב נרוה. ק' זנח 
אפשרות לכרות שלום עם הרוסים המנוצחים ופנה נגד פולניה, שאותה 
ראה כבסים להמשך המאבק בפיוטר. במסע־נצחון דרך ליזלניה, 
קורלנד וליטא חדר לפולניה וכבש את ורשה ( 1702 ). בקיץ 1702 
ניצח בקלות את הצבא הפולני־הסכסוני המאוחד של אוגוסט 1 ן 
(ע״ע), "החזק", בקרב קלישוב (עו 2,5 ! £11 ). בראותו את עצמו כשליח 
האל להאדרת מולדתו המותקפת דחה את נסיונוח ההידברות של 
אוגוסט ושוב ניצחו בקרב פולטופק, ב 1703 . כעבור שנה הכריח ק׳ 
את הפולנים להדיה את אוגוסט (שאותו שנא אישית) ולהמליך במקומו 
אח ססניסלו (ע״ע) לשצ׳ינסקי, שישמש לו בעל־ברית נגד רוסיה, 
לאחר מסע נוסף ננד הסכסונים (קרבות פוניץ וישובה (.־"מ"? 
ג* 0 ;!!'ל\]), והדיפה הרוסים, שניסו להתערב, בואכה פינסק (! 1031 ?), 
הכריח את אוגוסט בחוזה אלטרנשטט לוותר על כתר 

פולניה ( 1706 ). כעבור שנה כפה באותו מקום על הקיסרות להעניק 
חירדות דתיות לפרוטסטנטים בשלזיה. 

ב 1708 החליט ק׳ לחסל סופית את חשבונותיו עם הצאר, פלש 
לרוסיה וניצח את הרוסים בקרב הללובצ׳יו (סץ 02 *יס 11 > 11 ). הרוסים 
נסוגו ונקטו (כיורשיהם ביפי נפוליון) תכסיסי "אדמה הרובה". קווי 
האספקה של השוודים נתארכו, מה גם שק׳ החליט להתחבר עם 
ההטמן מזפה ( 3 <ןק 6 ; 12 ) 1 ו 1 ) שפרד באוקראינה■ אי־לזאת פנה ק׳ דרומה, 
במקום מזרחה. לעבר מוסקווה. ברם, מרד פזפה חוסל ע״י הצאר. 
ורק שרידי המורדים נצטרפו אל ק , . שיירת-אספקה שוודית גדולה 
שיצאה פליווניה חוסלה בדרכה ע״י הרוסים. מצוקות החורף 1708/9 . 
שהיה מהקשים שידעה אירופה, הכריעו מחצית ממספר החיילים 
השוודים ברוסיה. ברם, ק׳ לא אפר נואש. ובאביב 1709 הטיל מצור 
על המעוז הרוסי בפולטוה (ע״ע), שבו היו סצבורי־אספקה. פייטר 
יצא לעזרת העיר הנצורה, וב 28.6.1709 התפתח במבואותיה קרב 
שהיה גורלי בתולדות שוודיה ורוסיה כאחת. הצבא הרוסי ( 70,000 — 
100.000 איש וב 100 תותחים) השתפר לאין־ערוך אחרי מפלתו 
ב 1700 , וגם תחמשחו היתד, רבה. ק/ במנהגו. הסתער בהעזה על 
הרוסים, שצבאם היה גדול בהרבה מצבאו ( 24,000 — 30,000 איש 
ו 34 תותחים) ושהיו ערוכים לקראתו. כך נחל את מפלתו הניצחת. 
הצבא השוודי התפרק, לאחר שאיבד למעלה מ 9,000 איש וב 19,000 
נפלו בשבי. הרוסים סבלו כ 4,600 אבידות. 

ק׳, שאף הוא נפצע, ברח למולדוויה וניסה לשכנע את התורכים 
להילחם ברוסים. בשל התעקשותו לנקום ברוסיה ע״י מתקפה מה¬ 
דרום, נשאר בתורכיה פ 1709 עד. 1714 . בהותירו את שוודיה ללא 


מלך. ברם. התורכים, אף שהכריזו מלחמה על רוסיה שלוש פעמים, 
לא פעלו בהחלטיות. גם עתה סירב ק׳ להתפשר עם פיוטר והמשיך 
ללחוץ על התורכים. עד שנאלצו לשימו במעצר. שעה ששהה 
בתורכיה הרימו ראש כל אויביו — הדנים. הסבסונים, הפולנים. 
הרוסים ואתם פרוסיה — ואבדו כמעט כל נחלות שוודיה מעברו 
הדרומי של הים הבלטי. ב 1714 הובס הצי השוודי בקרב גנגוט 
היא הנקה בחוף פינלנד), מאורע שסימל את ראשית 
התעצמות רוסיה בים. באותה שנה ברח ק' מתורכיה, וכרכיבה 
שנמשכה 14 ימים רצופים חצה את כל מזרח אירופה ומרכזה, עם 
מלווה אחד בלבד. ברם, גם הוא לא הצליח למנוע את נפילת מבצר 
שטרלזונד (ו!נ 11 ץ 313 ז] 5 ), המעוז השוודי האחרון בצפון־גרמניה( 1715 ). 

קי. שבידו נותרה עתה רק שוודיה התשושה, לא נטה להתפשר, 

וב 1716 גייס צבא חדש. הוא תכנן לכבוש את נורווגיה מידי דנמרק, 
כדי שתשמש לו קלף־מיקוח לקראת החזרת נחלותיו שאבדו. הוא 
נהרג בשעת מצור על מבצר פרדריקססן (בדרום נורווגיה), ויש 
גורסים כי כדור שוודי פגע בו. 

תהילתו של ק׳ כסמל לאומי שוודי וכגיבור רומנטי בספרות 
אירופה היתד, מבוססת על דמותו האמיצה ועל לחימתו חסרת 
הפשרות. ביקרתו של וולטר, שכתב את תולדות ק׳, לא גרעה מזהרו. 
כמצביא נתפרסם ק׳ כיוון שתמיד ניצח אויבים שעלו עליו בכוחם. 
הוא בכשל בשל הוסר רצונו להתפשר. אך בעיקר מפני שממלכתו 
הקמנה לא היתד, בסיס מספיק לקיום עצמה צבאית, — במותו 
קוצצו הסמכויות האבסולוטיות של המלוכה השוודית. שוודיה, שקרנה 
עלתה מאד בתקופת גוסטו אדולף (ע״ע), הפכה עתה למעצמה 
מדרגה שניה ונטיותיה לבדלנות ביחסים הבין־לאומיים גברו. את 
מקומה כמעצמה אירופית ירשה רוסיה. 

,ח $0 ל 1 ןןת 8€ . 0 .? * 1761 , 11 ־ 1 ,^ 151017!; <16 €. X1 !■) ,שז ¥01121 .,\צ . 1 \ .'־ז 

1 ) 1-0 1 ^ 1935/36; 0. ?131012, £00/# (<.. X ,מ- 1 , 1 ). 10 )/ 101 $' %11 .)/ 

1, 1*0 €7150 4/1 007(! 0x1 ז 1 זג 1 ז 31 >ז 0 א .[ . 0 ; 1958 , 1-111 , 50/4x00400 

. 1968 , 0. 101 0) 544/0x100 ,תסזזג!? .*ו . 11 ; 1962 , 10 ) $10 1 ^^ 10 X7 > 

7 ) ק׳ 11 ^ 1618—1748) x ). מלל מ 1809 . לאחר רצח גוסטו 111 
( 1792 ) נעשה עוצר (עד 1796 ), ושוב היה עוצר בעקבות הדחת 
גוסטו '\ 1 ( 1809 ); אח״ב נבחר למלך. ק׳ נאלץ לוותר לרוסיה על 
פינלנד (ע״ע) ועל איי אולנד. ניוון שלא היו לו בנים, אימץ את 
המרשל הצרפתי ברנדוט (להלן ( 8 )). נימיו צורפה נורווגיה לכתר 
שוודיה ( 1814 ). 

8 ) ק' י(ד,ן ( 1763 — 1844 ), מייסד שושלת נרנדיט 

( ־ ] 1 ״|) 3 ״זז 6 ). ק״י נולד בעיר פו (פג?), דרוט-צרפת. במשפחה 
בורגנית זעירה. שסו היה דן־בטיסט דיל ברנדוט. אביו היה עו״ד. 

ברנדוט הצטרף לצבא צרפת המלוכנית בגיל 17 , אך בשל מוצאו 
עוכבה התקדמותו ובפרוץ המהפכה הצרפתית היה סמל. בזכות 
כשרונותיו ומרצו הגיע נ 1794 לדרגת גנרל-של־דיוויזיה בצבא 
המהפכני. הצטיין במסעות בגרמניה ובאיטליה. ב 1798 נשא את חירה 
קלרי (, 013,5 ■מ־ 11 !< 1 ׳, 1777 — 1860 ), שקודם־לכן כמעט נתארסד, 
לנפוליון, והיתה אחות אשתו של דוזף בונפרט (ע״ע). ב 1799 היה 
מיניסטר המלחמה. יחסיו עם מפקדו, נפוליון, היו מתוחים, לא מעט 
בשל העובדה שראו בו יורש אפשרי לנפוליון. ברם. ב 1804 חסך 
בהכתרת נפוליון לקיסר, והועלה לדרגת מרשל. ב 1806 השתתף 
בהצלחה בקרב אוסטרליץ. ואחר כפה כניעה (ליד ליבק) על בליכר 
(ע״ע) והצבא הפרוסי. אותה שנה נעשה נסיך פונטקורבו (-חזתס? 
0 -״<ט). אע״פ שנודע כרודף־משמעת נוקשה, התפרסם גם כאד¬ 
מיניסטרטור אנושי (מנונד, 1805 ; בצפון גרמניה, 1807 ), וכד אירע 
שהפרלמנט השוודי ביקש( להיות יורש-העצר של המלך חשוך־הבנים. 
ק־ 111 ^ ברנדוט הסכים, ואף עבר מקתוליות ללותרניזם ( 1810 ). 

אף שמעולם לא דיבר שוודית כהלכה, הפך למעשה לעוצר של 
שוודיה, במקום המלך החולני. בשמו החדש, ק״י, התקרב בהדרגה 
אל אויבי נפוליון והתיידד במיוחד עם הצאר אלכסנדר 1 (ע״ע). 








219 


קר ! (עדויי־ — קרל, *דל 


220 


לבסוף הצטרף ק״י לקואליציה נגד צרפת. והשתתף בקרב ליפציג 
המכריע נגד מפקדו־לשעבר ( 1813 ). עם־זאת השכיל לשמור על 
צבאו מפני אבידות, וב 1814 השתמש בו כדי לכפות על מלכות 
דנמרק את העברת השלטון על נורווגיה לידי שוודיה. בכך נתן 
לשוודיס פיצוי על אבדן פינלנד לרוסיה ב 1809 • תקוותיו להיות מלך 
צרפת אחרי נפילת נפוליון לא נתממשו. ב 1818 , עם מות ק' 1 ח\, 
הוכתר למלך שוודיה. 

בפלך התבלס ק״י. המהפכן־לשעבר, כשומר החוקה וכשמרן. 

עם זאת, בתקופת הראקציה המלוכנית התרחק ממעצמות אירופה, 
התקרב לבריטניה והניח את היסוד לניטרליות, המסרתית כיום, של 
שוודיה. הוא עשה למען קידומו של החקלאות השוודית והספנות 
הנורווגית. והנהיג שיפורים במערכת הכספים. בימיו גדלה במידה 
ניכרת אוכלוסיית שתי הארצות. אף שעורר תרעומת בנטיותיו 
האוטוקרטיות, נמנה ק״י, הבורגני הצרפתי בעל האישיות הדומיננטית 
והקסם האישי הרב, עם הטובים במלכי שוודיה. השושלת שהקים 
מולבת כיום בשוודיה. 

,,וי״׳יו •>!׳.׳ 1 :►)%!-־ 1939 , 11 ].] ../ ׳׳ 0/1 .;ז,זשן<) 1 -ז.'ך.ד 

- 801111 110 ! 811£1 ה 0 י> 1 , 1£ ז 51 זס 0 .י? ; 1942 ,/ 01 ^ 1 ( 111 ) $1111411 40 וסו 1 ז! 1 

. 1946 ,* 4011 

9 ) ק׳ ז \ 1872—1826) x ). מלך שוודיה ונורווגיה ם 1857 . דגל 
ברעיון ה״סקנדינוויזם". דהיינו, הקמת קשרים הדוקים עם דנמרק. 
ברם, ממשלתו מנעה ממנו מלהיתלץ לעזרת דנמרק משהותקפה 
ע״י פרוסיה ואוסטריה ב 1864 . ביצע תיקונים חוקתיים. היה אהוד 
מאד בשתי ממלכותיו גם יחד, ונודע כסופר, במשורר וכצייר מוכשר. 
בתקופת מלכותו בשנים 1860 — 1870 הוענקה בהדרגה אמנציפציה 
גם ליהודים בשוודיה. פ. פ. 

קרל 1 — 1 1 זג.> 1 — ( 1922-1887 ), הקיסר האחרון של אוסטריה; 

פלד בשנים 1916 — 1918 . כמלך הונגריה (האחרון) כונה 
קרל ז\ 1 . נתמנה ליורש־העצר של הקיסרות האוסמרית־הוננרית 
לאחר רצח דודו פרנץ־סרדיננד (ע״ע). מלך לאחר מותו של פרנץ־ 
יוזף (ע״ע), 

ק׳ קיבל חינוך צבאי. היה בעל נטיות דתיות מובהקות וער לבעיות 
סוציאליות. עמד תחת השפעת אשתו ציטה (נד 1892 ) לבית בורבון- 
פרפה. עלה לשלטון בימים הקשים של מלה״ע 1 וניסה בכל מאודו 
להכניס רפורמות במבנה הקיסרות כדי לפייס את העמים השונים, 
בייחוד הסלווים, שרצו להשתחרר מעולה. באביב 1917 ניסה ק׳, בעז¬ 
רת גיסו. הנסיך סיבסטיס( 1886 — 1934 ), להגיע להסדר עם מעצמות- 
ההסכמה מאחורי גבם של בעלי-בריתו הגרמנים. הנסיון נכשל בשל 
התחייבויותיהן הקודמות של המעצמות, ובעיקר בשל התנגדות 
איסליה, שרצתה לספח לעצמה את טירול הדרומית. גם אחרי 
חנינה כללית שעליה הכריז בקיץ 1917 לא רפתה המתיחות בתוך 
הקיסרות. הצהרת כוונותיו להפוך את הקיסרות למדינה פדרלית 
(להוציא את הונגריה) מאוקטובר 1918 איחרה את המועד. עם 
התמוטטות מעצמות־המרבז בנובמבר 1918 הכריז על פרישתו 
מניהול המדינה, אך לא ויתר על כתרו. ב 1919 הודח ע״י הפרלמנט 
האוסטרי יחד עם ביתו. בית הבסבודג (ע״ע). 

ק׳ השתקע בשוויץ, אך ב 1921 ניסה פעמיים (אפריל, ואוקטובר) 
לתפוש את השלטון בהונגריה, וגם ניסר, לשווא לשכנע את העוצר 
הורתי (ע״ע) להעביד את סמכויות הממשל לידו. לכסוף נעצר ע״י 
שליחי מעצסות־ההסכמה. הוגלה לאיי מדירה, ושם מת. ליורשו 
כראש השושלת נחשב בכורו, ד״ר אוטו פון הבסבורג (נו׳ 1912 ). 

יחסו של ק׳ ליהודים היה טוב; ב 1917 פינה את היהודי 
ו. ולוני (ע״ע). ממנהיגי המפלגה הדמוקרטית, לשר־הפשפסים — 
היהודי ההונגרי הראשון שנתמנה לשר. 

467 11114 .£/ ־ 7 , 002 ־ 1.01 . 8 ; 1929 ־ 0 ־<./ו 6 / , 110111145 ־ 01/50 ? 

110 ־ 1 ' ,!)ז 0 ל 1 ין 0 ו $1 -^סס^ס . 0 ; 959 ] ,)!' 1411101 

. 961 $ ] ,%' 111/1.411/1 ־ 1 1 ' 1x1 

יה. מ. 


קרל, שרל ( 105 ־ 1 * 0 , 311 >!), שמותיהם של שלושה מלכים 
פראנקים וקיסרי רומי. 

1 ) ק' ״הגדול״, שרלמן — :,,;;. 1:1 ׳ 06:1,1.11 . 65 ת§ 43 \, 0310165 
0,0550 ״ 1 ! 103,1 — ( 742 — 814 ), פלך הפראנקים וקיסר 
המערב. ב 768 ירש, יחד עם אחיו קרלומן, את אביו פפן "הגוץ" 
(ע״ע). החיכוכים בין האחים החלישו את הממלכה, ודובסי אקוויסניה 
ובווריה, שלא היו פראנקים, מרדו בשלטונם. ב 771 מת קרלומן 
וק׳ הדיח את ילדי אחיו ונהיה לשליט יחיד. הוא דיכא את המרד 
באקוויטניה ויצא למלחמה בדוידריום, מלך הלנגוברדים, שנתן 
מקלט לנאמני קרלומן. בתיאום עם האפיפיור אדריאנוט 1 , אויבם 
של הלנגוברדים, כבש ק׳ את ממלבתם והוכתר למלכה ( 774 ). 
מלחמתו בסבסונים (ע״ע; 772 — 804 ) היתה הקשה והעקובה ביותר 
מדם; ק׳ הופיע במלחמה הזו כלוחם להפצת הנצרות, ודת זו נכפתה 
באכזריות על הסכסונים. ב 788 סיפח ק׳ את בווריד, אחרי שהדיח 
את דובסה, ובכך נהיו כל שבטי 
הגרמנים כפופים במישרין ל¬ 
פראנקים, הוא ניצח את האורים 
(ע״ע) וב 796 סיפח את ארצם 
(הונגריה ואוסטריה העילית). 
בדרום־מערב יצא למסע לספרד, 
שתואר במסע נגד המוסלמים 
שם, אך למעשה היה נגד ממ¬ 
לכת נורה (ע״ע) הנוצרית, וחו¬ 
מות פמפלונה בירתה נהרסו. ב¬ 
שובו דרך הרי הפירנאים תקפו 
הבסקים את צבאו במעבר רוג־ 
ססוליס ( 311£5 ׳ 0055 ח 0 ) 1 ׳< צרם' 
:(סנ״סמס)! [רונסוו!) והשמידו 
את המאסף, בפיקודו של הרוזן 
דולן ( 1 >ם 10 סמ). ריבוי האבידות 
שיווה להתנגשות זו אופי של 
תבוסה לפראנקים; לשמירת יוקרתם הופנה המסע נגד המוסלמים. 
ומארב ה 3 סקים הוצג כפעולה בוגדנית בלוחמים למען הנצרות. 
גירסה זו מצויה אצל כותבי רשומות היסטוריות והיתד, מקור- 
השראה ל״שירת מלך (ע״ע). 

למפלה ברונטסווליה התלוותה התחדשות המלחמה בסנסוניה, 
וסכנה ריחפה על שלטון ק/ לפי שמסורת השבטים הגרמנים התירה 
לנטוש מנהיג מובס. ובממלכה שרדו מוקדי התנגדות לקרולינגים. 
ק׳ התגבר על קשייו בהנהיגו שינויים באופי המשטר: הודגשו מהותה 
הנוצרית של הממלכה ותפקיד המלך בשליט .,בחסד אלוה". בהשפעת 
יועציו, שהחשוב בהם היה אלקואין (ע״ע), אימץ ק׳ את תפיסת 
המלוכה המקראית, והתנ״ך היה להוקת־יסוד של הממלכה. הפראנקים 
תוארו כ״עם הנבחר", מעין מהדורה הדשה של עם ישראל. וק׳ זוהה 
עם דוד המלך ובחוגי-התצר כינוהו..דוד". שינויים אלה הולידו יחס 
חרש בין הננסית למדינה: הבנסיה התערבה במערכת השלטון 
החילוני, וק׳ זכה במעין מעמד של ראש הבנסיה. כאחראי לישועת 
נשמותיהם של נתיניו. ב 794 נערכה בראשותו ועידה של ד,כנסיה 
הפראנקית בפרנקפורט, נידונו גם שאלות של אמונות ורעות ונתקבלו 
החלשות נגד צווי ועידת ניקאה השניה בקשר לפולחן הצלמים (ע״ע 
איקונוקלזם). החלטות אלו נומקו בחיבור תאולוגי שיוחס לק־, אן 
נראה שמחברו הוא אלקואין. 

כיבושי ק׳, שבעקבותיהם קמה מדינה ענקית עפ״נ רוב אירופה 
המערבית, והתמורות שחלו במשטר ממלכתו, הולידו מחשבה על 
שינוי במעמדו שיבטא את המציאות החדשה. ק׳ ואנשי חצרו הגו 
את רעיון הקמתה של "הקיסרות של הנוצרים", כביטוי להשקפתם 
על מלוכה מקראית. בסוף שנת 800 עמר ק־ לבקר ברומא, ולקראת 




221 


קרל, שדל 


222 


ביקור זה עשה הכנות למימוש הרעיון הקיסרי. בשנים 799 — 800 
נערכו חילופי שליחים בין ק׳ לבין גאורגיוס, אפטריארך ירושלים, 
והלה הכריז על ק׳ כעל ..מגן הקבר הקדוש", דבר שנועד לד,פניו 
את עליונותו האוניוורסלית של ק , , כבעל החסות על שני האפסרי־ 
ארכים — של רומא ושל ירושלים. ק', שכונה גם "נגיד הרומאים" 
(מ 1 טז 0 מ 3 מז £0 101118 !]גי!) , היה לבורר בין אצולת רומא ובי! 
האפיפיור לאו 111 (ע״ע) בסכסוך ביניהם, ולאו, שב 799 ברח מרומא 
אחרי שמתנגדיו תקפוהו ופצעוהו, מצא מקלט אצל ק'•, קי בא 
לרומא, החזיר לשם את לאו, והאשמות הרומאים נגדו היו צריכות 
להתברר בפני כינוס של רבי־הכנסיה בראשות ק/ למרות בקשות 
שלא לשפוט את האפיפיור ולא ליצור תקדים מעין זה. לאו השנון 
שינה את המצב בהקדימו את יריביו ובהזדרזו לטהר עצמו בשבועה 
מן ההאשמות שיוחסו לו, ובמקום שיהיה צד בבירור המשפטי, הפך 
לראש הכינוס, במעמד שווה לזה של ק/ בחג המולד 800 הכתיר 
לאו את קי בכנסיית סן פטרום הישנה ל״קיסר הרומאים". תואר זה 
עורר מורת־רוח מצד ק/ שכאמור רצה ב.,קיסרות של הנוצרים". 
אך שביטא את עליונות האפיפיור, המעניק לק׳ מעמד, שלפי המסמך 
המזויף ״מתנת קונסטנטינוס״ (ע״ע זיוף, עמ׳ 755 ) שייך לאפי־ 
פיורות, ק׳, שחש עצמו מרומה, נאלץ לקבל עליו את הדין, אך 
השקיע מאמצים כדי לזכות בהכרה מצד קיסר ביזנטיון, מאמציו. 
שב 812 הוכתרו בהצלחה, מעידים שק' לא ראה עצמו קיסר רומי 
כדת וכדיו. שהרי תואר "קיסר" יוחד לשליטי ביזנטיון. המבוכה 
מצורת ההכתרה לקיסר השתקפה גם בשימוש לא-עקיב בתואר זה 
במסמכי החצר. 

ההכתרה לקיסר ציינה את שיא ד,שניו הצבאיים והמדיניים של ק׳. 

הוא נם היה השליט הגרמני הראשון שמדיניות החוץ שלו היתה 
קשורה במעצמות של אותה עת: הוא כרת ברית עם הת׳ליף העבאסי, 
הארון א(ל)־רשיד, נגד ביזנטיון והאמיים בספרד. אחרי ההכתרה 
לקיסר החלה ירידה, אות ראשון לתהליכי ההתפוררות של הקיסרות. 
ק׳ צמצם את פעילותו. מפאת גילו הגבוה ומחלת השגרון שפקדה 
אותו, וישב דרך־קבע בארמון שבנה באכן (אכס־לה־שאפל). הוא לא 
הוסיף להשתתף באורה פעיל במלחמות, וכיבוש ברצלונה והפינה 
הצפונית־מזרחית של ספרד, שהוא ההשג הצבאי החשוב־ביותר 
באותה עת, נעשה בידי בנו לואי וואסאלים מקומיים. בשנות חייו 
האחרונות נפגעה הקיסרות מפשיטות של פולשים מסקנדינוויה על 
חופי הצפון (ע״ע ויקינגים, נורמנים). 

בקיעים נתגלו במבנה הקיסרות ובארגונה. המלחמות הממושכות 
ביעדים מרוחקים הכבידו על האיכרים בני־החורין. והשירות בצבא 
גרם להתרוששות רבים מהם ולהשתמטויות רבות והולכות מחובת 
השירות. ק׳ נאלץ אפוא לשנות את שיטת הגיוס ( 805 ) : חובת 
השירות הוחלה רק על מי שהחזיק ב 4 יחידות קרקע משפחתית 
לפחות. השירות הצבאי הפך לסימן־הכר של האצולה, שהאיכרים 
קיימוה בעבודתם. בהעדר שכבת פקידים נתמנו ואסאלים למשול 
במחוזות, ואלה ניצלו להנאתם הפרטית משאבים שהועמדו לרשותם 
לצורך מילוי תפקידם. ונתגלתה נקודת־התורפה של המשטר 
הפאודלי. כדי לפקח על הנעשה במחוזות שלח ק׳ שליחים ( 11851 ״ 
1 ס; 1111 ז 1 ס 0 ) מקרב ואסאלים ואנשי כנסיה, שביקרו במחוזות. העבירו 
את הוראותיו ( 2 מ 0119 :)'. דנו בתלונות ודיווחו לק , . יחד עם זאת 
החל ק , מפקפק ביכלתה של הקיסרות להוסיף ולהתקיים אחרי מותו. 
וב 806 ציווה לחלקה בין שלושת בניו. אולם שניים מבניו מתו, וב 813 
הכתיר את בנו הצעיר, לואי "החסיד" (ע״ע), לקיסר וליורשו היחיד. 

באישיותו של ק׳ הגדול ובתכונותיו בלטו ניגודים. הוא היה 
מנהיג גרמני, ובאורח חייו, לבושו ומאכלו שמר על מנהגי אבותיו. 
השכלתו היתח מעטה, אך הוא טיפח את הלימודים וחייב הקמת 
בת״ס. בכלל זזד הקים בי״ס גבוה בארמונו, ריכז בו מלומדים מכל 
רחבי אירופה המערבית, והפכו למרכז להתחדשות התרבות הלאטי- 


נית. פעילות זו, שזכתה בכינוי "הרנסאנס הקרולינגי", היתד, צנועה 
למדי, אך מילאה תפקיד בשמירת מורשת העולם העתיק. ק׳ היה 
לוחם נועז ומצביא מחונן, אך טיפח את אידאל השלום כמטרה 
מדינית־מוסרית, ובימיו עברו הפראנקים מראיית המלחמה כעיסוק 
שנתי לרעיון מלחמת־מגן ומלממת־מצווה למען הנצרות. בחייו 
הפרטיים נהג ק , במידה רבה של חירות, גירש נשים והחזיק 
פילגשים, אך מנתיניו דרש להקפיד ולנהוג ע״פ חוקי הכנסיה 
בענייני אישות, לבל פרטיהם ודקדוקיהם. 

דמותו של ק׳ הגדול נחקקה בתודעת העמים ביה״ב ואגדות 
רבות נקשרו סביבה. בשפות סלאוויות הפך שמו הפרטי לשם תואר 
כללי למלך (קארול). דורות אחרי פותו נחשב למכונן הסדר הטוב 
בחברה. בשמו נקשרו המקורות להחזקת קניינים וזכויות, ובמאות 
ה 11 —ה 12 זויפו תעודות למטרה זו בצרפת, בגרמניה ובאיטליה. גם 
בקרב היהודים צמחו אגדות סביב אישיותו, והוא נחשב, עקב יחסו 
הסובלני ליהודים, לגומל חסדים ולמקור זכויותיהם של יהודי 
אירופה. ב 1165 הוכרז, ביזמת הקיסר פרידריך 1 ברברוסה (ע״ע), 
ל־קדוש״ של ד,כנסיה. וע״ע צרפת. עמ׳ 914 . 

ש. נאמן. לידתה של ציוויליזציה (מפתח בערנו), תשל״ה; 

17773 7 170071071 . 6/1 ) 0705 305 ). 8 807507117/71 15 >( 1 , 9011101.1110 ..א 
416$ 8.5 1 ) 811 060 ) 111076/71 >*><£ , 300 ) 1,01111 .? ; 928 ] , 611 ) 176171 ) 1 ־ 71 18 
; 1947 , 701/7121011 >>€ 0 ז 71 ) 77 /£' 1 01 . €11 ,ח 0 ו 1 ק 931 ״ 1 ; 1934 . 5017 ) 070 
סט׳יסא)  68710 • 1 171 > 8171 72 , 0$110£ ב 0 .- 1 . 7 
,ח 01 ( 0011 ק 5 ) . €11 ,. 1 ) 1 ; 1948 ,( 111 עאא , 0 ־ 9150111 ' 1 > 0 ל.ל 1 ג 41 
,. 7017 ,א ; 1949 , 100/1707 ) 1777 6/16 ) £7 1701171 > 8 /ס(] , 1 ) 90111003 . 11 ; 1949 
0 > 1 [) 1771 > 771 £67 170 ־ 1 ) 01 £' 1 7715 ) 1 > . €11 16 > 10£01130 1 ) 1 07 ■ $0/106011 1.0 
; 1964 ,. 0/1 30 07101 ^/ 177 €01770171707770717 70 .. 1 ) 1 ,* 1950 , 0001 > 04 ! 77 
. 67 — 1965 , 56 ) €70 307 . 8 ,(. 001 ) 11015 ) 11730 .ז\\ 

אר. גר. 

ק׳ הגדול נטה־חסד ליהודים. במשלחת ששלח לח׳ליף הרון 
א(ל)־רשיד השתתף היהודי יצחק (כנראה מתורגמן). והוא היחיד שחזר 
מבגדאד ועמו מתנת הה׳ליף לקיסר. ע״פ פקודתו חודש האיסור 
על העסקת נוצרים אצל יהודים בימי א׳ ובחגי הנוצרים. כן הורה, 
כי יהודי התובע נוצרי לדיו חייב להביא יותר עדים מן המקובל. 
בניגוד לכך מהללות האגדות — שפרחו בין היהודים לאחר מותו 
של ק/ ושהיו להן מהלכים במיוחד למן המאה ה 12 — את ידידותו 
ואת חסדו ליהודים. המסורות היהודיות התפתחו בעיקר בלנגדוק 
ובבירהה נרבון. וכן בחבל הרינוס. הן מתארות את ימי מלכותו 
כ״חור הזהב" ליהודי צרפת ואשכנז, ומדגישות את מינוי ר׳ מכיר 
מבגדאד. צאצא לבית דוד, כ״נשיא היהודים" בנרבון (ע״ע), ואת 
הקמתם של מרכזי תורה בצרפת ובגרמניה בזמנו במסגרת "הרנסאנס 
הקרולינגי״. — וע״ע קלונימוס. משפחה. 

א. נראבויס. דמותו האגדתית של ק' הגדול במקורות העבריים סל 
ית״ב (תרביץ, ל״ו), תשב״ז; ) 71011 )/ 1 !, 8 0/13 $ 00/01 . 4 < , 00 ־ 831 . 5 

) 0 / 7077 ־ €177 01 5 ) 771 [ י 2 \ 31 , ]) 1 ח 6 ז 81110 . 8 ;־ 1957 , 1¥ , 0705 ( 1176 /ס 1 ( 8115107 
. 07 30 0/730 ^ 10 7 > 1 01 )• $6711/0/111 1 ^ 1 , 0738015 .א ; 1960 ,(.ץי.$ ,אס!))!!) 
,( 11 אא, 1 ס 0 עס 1 \ ■) 1 ) 11 11 > 163100 ת 1/165 > 1 'ס־ו< 1101 ) 7/1( 105 70x70 >!> 

. 1966 

2 ) ק׳ 11 , ״הק!ךח״ ( 823 — 877 ), בנו הצעיר של לואי (ע״ע) 
״החסיד״. פלך הפרנקיס-המערניים (צרפת) פ 840 : קיסר רומי 
ם 875 . הוא ירש את ממלכת הפרנקים־המערביים ברצון אביו. הדבר 
גרם להתפוררות קיסרותו של קרל הגדול, שכן אהיו, לודויג (ע״ע) 
״הגרמני־ הומלך על הפרנקים־המזרתיים, ואחיו לותר (ע״ע) — 
על לותרינגיה (ע״ע לורן). חתה ורדו (תנו 1 ״פ׳\; 843 ) בין שלושת 
האחים הנציח את חלוקת ממלכת הפרנקים, וקבע את גכולות צרפת 
ביה״ב. 

ק׳ נלחם נגד בן־אחיו פפן(פיפין: 111 ?), מלך אקויסניה 

וסיפח את ממלכתו ב 864 , הוא נלחם בפשיטות הנורמנים 
(ע״ע), ונסתייע במאבקו נגדם בעזרת הוואסאלים שלו. ק , הכיר 
בזכות הוואסאלים להוריש את נחלותיהם, ובכך תרם לצמיחת 






223 


י,ר ל *ר-. — קרלה 


224 


הפאודליזם (ע״ע). הכנסיה תמכה בו והוא הושפע סאגוברד (ע״ע) 
וכן מהינקסר (ע״ע). שעזר לו לעמוד בפני האצולה. נ 875 יצא 
לאיטליה כדי לעזור לאפיפיור, יוהנם ¥111 (ע״ע), במלחמותיו נגד 
פלישות המוסלמים, וכהכרת־תודה הוכתר לקיסר. רוב שנותיו נלחם 
באחיו וביורשיהם• הוא סטה מסובלנותם של קודמיו כלפי היהודים. 
ובהשפעת ראשי הכנסיה הצר את צעדיהם. 

ש. נאפו. לידתה של ציוויליזציה (ספתח בערנו). תשל״ה! 

— 7 ־ 011 . 4 ,־ 1909 ,:)/ 1111 ) €11 16 .€ 46 £68716 £0 . 1 -] 10 .? 

; 1943 , 6 ( 1 * 11 ) 0/1 16 , 11 .^ 16 > ! 1616 ) 1 !>£ 6611611 .£ ,זל>ו 715.5 . 0 -ט 0 ז? .!■•א 

, ( 111 > 30 , 311 >[) 00711/671 ו/* 6#/1 { 1 * 101 * ¥07 4 ! : £160207 - 8040 ,.; 01162171$ . 1 י/ 

. 1952/3 

3 ) ק׳ 111 , ״השמף ( 839 — 888 ), בן לודויג "הגרמני" (ע״ע). 

מלך הפרנקים־המזרחיים (האלמנים) ם 876 וקיסר רומי מ 881 . תוך 
כמה שנים ירש את נחלות אחיו(איטליה, סכסוניה וממלכת הפרנקים 
המערביים (צרפת]), ואיחד תהת שלטונו את כל קיסרות קרל הגדול 
(ע״ע), להוציא בודגונדיה ( 884 ). נראה שהיה חולה במתלת־הנפילה, 
ועקב הלתרגיות שלו לא מילא את תקוות נתיניו שיבלום את התפו¬ 
ררות הקיסרות הקארולינגיח, שזיהו אותה עם "העולם הקתולי", 
הוא ניסה לקנות שלום פאת הנורמנים. בשל מחדליו בעת המצור 
הנורמני על פרים הודח ב 887 ; במקומו בא ארנולף (ע״ע) מקרינתיה. 
בכך הקיץ הקץ על המדינה שאיחד קרל הגדול. ק׳ היה שליט נוח 
ליהודים. ובזמנו החל מתפתח היישוב היהודי באשכנז, עם התיישבות 
קלונימוס (ע״ע) בו משה מלוקה בעיר מינץ (פגנצא). 

367 ./¥ , 11115 ז 0 ז\: , 1 ; 1877 , 1 , 011.), £686110 1771/167x1 ) ־ 801111161 . 7 .( 

־ 061 . 005011 110 ) £01 50111 , 16 ! 2011 ) 1000 * 1 * 011 1 ) 1471 " 6 * 0701 י 

, 111 *'..% 100712161 016 ,• 6111 ^ .? ; 1888 ,( 11 , 1 >ת 13 ו 501 ) £17 < 1 מ 1 1110100 

10771010 ^ 1 ( 1 , 107160 * 111 067771071106 77167110 * 1/10711 ,(. 03 ) . 101 ; 1936 

. 1937 , 11 , 00701100711771 ... 067771071106 1771 )£ #6 

אר. גר. 

קן־־ל (לודויג), ארכידוכס — ( 6 ,עו 1413 ) (; 72 ) 21161208 !£ — 
( 1771 — 1847 ), בכיר המצביאים האוסטרים שנלחמו בנפוליון, 

בנו של הקיסר לאופולד 11 ואחיו הצעיר של הקיסר פרנץ 1 (ע״ע). 

חייל מצעירותו, השתתף בקרבות אחדים נגד הצרפתים בשנים 
1792/94 , אך גם הרבה לעסוק בתאוריוח מלחמתיות. ב 1796 נתמנה 
מפקד הצבא הקיסרי, שפעל במערב גרמניה ובדרומה. נתגלה כמצביא 
מזהיר בהשכילו לפעול בקווים הפנימיים נגד גיסות צרפת שתקפו 
בנפרד. הדף את ברנדוט. הביס את ז׳ודזץ בשלושה קרבות והכריח 
את מורו (ע׳ ערכיהם) לסגת אל מעבד לנהר הרינוס. ב 1799 ניצח 
שוב אח ז׳ורדו בשלושה קרבות, ועמד בפני מסנה (ע״ע) בקרב 
ציריו (הראשון). אח״ב התפטר בשל חילוקי־דעות עם הממשל 
בווינה. ברם, בהיותו בעל דרגת "פלדמרשל", נתמנה ב 1801 לנשיא 
״מועצח־המלחמד. העליונה״( 11 ו 151116 ! 1 ק 16£51215 ! 1 [? 110 ), והחל מארגן 
מחדש את צבא הקיסרות שקפא על שמריו. 

ב 1805 , משנתהדשה המלחמה בנפוליון, פעל באיטליה, וגרם 
אבירות חפורות למסנה בקרב _קלדירו( 03131610 ) . אולם, משהוהמר 
מצב הקיסרות עקב כניעת צבאה באולם (בדרום־גרמניה), ביצע 
נסיגה מוצלחת מאיטליה דרך קרואטיה לאוסטריה, או איחר למנוע 
את נצחונו המוחץ של נפוליון באוססרליץ (ע״ע). לאחר חתימת 
שלום פרסטרג נתמנה למיניסטר-המלהמה ול״גנרליפימוס״ ( 1806 ). 
בשנים שלאחר־מכן הפך את הצבא האוסטרי למכשיר רב־עצמה. 
הוא גם יזם את כה״ע הצבאי הראשון בהיסטוריה ("ז 0111 עג 85 ס 1 ז 14 " ). 
כשהציעו לו להיות מלך ספרר, דחה זאת ק'. הוא רצה בשלום 
עם צרפת, וכששוב פרצה המלחמה ב 1809 . התנגד לה. משנת¬ 
חדש המאבק, כבש את פינסן (בירת בווריה, בעלת־בריתם של 
הצרפתים), אולם נפוליון ניצח אותו בארבעה קרבות. ברם, בקרב 
אספרדאסלינג (ע״ע! 21/22.5.1809 ) המיט על נפוליון את התבוסה 
הגדולה הראשונה שנחל הלה מימיו. ק׳ לא ניצל את הצלחתו. כעבור 


כ 6 שבועות ניצתו נפוליון בקרב וגרם (ע״ע), ואח״ס חתמו על 
הסכם שביתת־הנשק בצנים ( 1110 ( 203101:200 ). הדבר העלה את חמת 
אתיו, הקיסר פרנץ. ק׳ התפטר מתפקידיו ושוב לא נטל כל חלק 
במלחמה בנפוליון שנתמשכה עד 1815 . 0 1812 היה דוכס סשן 
(בגבול בוהמיה וסכסוניה). הוא פרסם מספר בחבים בנושאי־צבא. 
שבהם בלטו תפישותיו הנוקשות, שעמדו בניגוד גמור לגמישות 
שגילה בעת ניהול מסעותיו. — בנו, הארבידוכם אלברט ( 1817 — 
1895 ), היה גם הוא מצביא אוסטרי, והנחיל לאיטלקים תנוסה 
מפורסמת בקרב קוססוצה ( 2 ^ 0115102 ), ב 1866 . 

1 ) 71 * 7 - ¥6161/1677 * 11 > 1677616/1 * 0 מס׳* ■£ £72/167208 011 ־ 11 .זג 

1/071 . 0 1172/167208 , 151£ ' 01 . 0 ; 1896/97 , 1-57 , 11107 * 0780711 * 1/6676 
. 1912 , 1-111 , 7677616 / 1 * 0 

פ. פ. 

_קרל מו־טל, ע״ע שרל מרטל. 

קך־ל, אלכסי — 031161 ! 1944—1873) — 410x1 ), רופא וחוקר 
צרפתי. קודם שפנה ללימודי הרפואה, סיים ק׳ את חוק 
לימודיו בפקולטה למדע באוניברסיטת ליון, בה שימש אח״כ מרצה 
לאנטומיה ולכירורגיה. במלה״ע 1 שירת כקצין בגדוד רפואי בצבא 
צרפת, ובסיוע עמיתו דקו ( 02510 ) פיתח תמיסה אנטי-זיהומית 
לחיטוי פצעי מלחמה עמוקים (״תמיסת ק׳־דקף). ב 1904 השתקע 
באה״ב והצטרף למכון רוקפלר למחקר רפואי, ושם התמסר לחקר 
בעיות ניתוחיות סבוכות, ובראשן השתלת איברים והחלפת רקמות 
פגועות ברקמות בריאות הנלקחות מאותו חולה. ק' היה החוקר 
הראשון שהצליח להשתיל כליה בבע״ה (ע״ע כליה. עם' 854 ). 
הוא הביו שהצלחת ההשתלות מותנית. בין השאר, ביכולת לחדש 
את זרימת הדם אל איזור השתל. שיטתו המקורית לחיבור בין שני 
קצוות של כלי־דם ("אנסטוסוזה מקצה אל קצה") העלתה תרומה 
מכרעת לקידומה של כירורגיית כלי־הדם ואף הקלה על ביצועם 
של הליכים ניתוחיים אחרים. לק׳ אף תרומה חשובה ביותר בפיתוח 
שיטות לגידול תרביות רקמה (ע״ע ביולוגיה, עם' 336 ) , שהיו לנחלת 
הרבים והקנו לו פרסום רב. 

בין כתביו החשובים: 11 ׳!! 0 ס 5 סס ס* , 51311 ("האדם, הבלתי 
נודע״). 1935 ; ¥10110:15 ] 02:11 ( 10 ־)ס זססססג^׳ד ("הטיפול בפצעים 
מזוהמים״. יחד עם דורז׳ האלי [? 0611611 3601805 )]), 11917 
0123051 (ס 011111110 ^ 1 ! X ("תרביות רקמה"), יחד עם צ׳ארלז 
לינדברג ( 011131161811 ! 0113116 ), 1938 . השגיו בכירורגיית כלי־הדם 
ובכירורגיית ההשתלה ויכוהו בפרס-נובל לרפואה ב 1912 . היה זה 
הפקרה הראשון שהפרס הוענק לרופא מאה״ב. 

. 1954 , 30 — 1029 , 11464161716 {ס 1079 * 1/1 4 ■ ז ת 0 (ג 4 ל . 13 . 11 

קרלה ( 61313 >(), מדינה בדרום־מערב הודו, לחוף הים הערבי. 

38,855 קמ״ר, 22.2 מיל׳ תוש׳ ( 1974 ). המדינה בעלת 
צפיפות האוכלוסץ הנחלה ביותר בהודו — 580 נפש לקמ״ר. 

במערב ק׳ רצועת חוף (ארכה 600 ק״ם) מישורית ובה לאגונוח 
רבות, ביצות, חוליות ושוניות קוראלים. דקלי קוקוס ושמו הם הגידול 
העיקרי. מעגנים טבעיים ונמלים קטנים רבים שימשו בעבר את 
סחר־החוץ שביו הודו לבין המזה״ת, אולם לספינות מודרניות גדולות 
החוף הרדוד אינו נוח בשל ריבוי ד,שרטונות והשוביות בקרבתו. 

רובה הגדול של ק׳ הוא שפלה, שבמערבה מישור ובמזרחה 
גבעות ומניפות סחף. השפלה. המכותרת ע״י נהרות קצרים רבים, 
עשירה במים ובקרקעות פוריות! היא מעובדת באינטנסיוויות רבה 
ובה אוכלוסיד. חקלאית צפופה מאד. מגדלים בה 2 — 3 יבולי אורז 
בשנה, טאפיוקה, ירקות, קנה,־סוכר. אגוזים, צמג ( 95% מתפוקת 
הודו), פלפל ( 98% מתפוקח הודו), תבלינים, בננות. אננס ועוד. 

במזרח ק' נכלל החלק הדרומי־מערבי של הרי גהאט המערביים- 





225 


קר :וז — קר־לי 5 ׳ יי 


226 


איזוד הררי מבותר מאד בגאיות עמוקים, פתלולים רבים ופסגות 
המתנשאות לגובה 2,600 מ/ דוב השסח מכוסה יערות ומגדלים בו 
תה, קפה, צמג, טיק, אורו וטאפיוקה. 

האוכלוסיה דראווידית (ע״ע הדו, עמי 482 ). רובה דוברת מאלא־ 
יאלאם; בצפון דוברים קארנאטה ובמורה — סאמילית■ כ 60% 
מהתושבים הינדואים. 21% נוצרים, השייכים ברובם לכנסיה הסורית 
(ע״ע מלבר, הוף־), וב 19% מוסלמים. בהרי דדום־המורח כמה אלפי 
נגדיסים פאגאנים. שיעור יודעי קרוא וכתוב בק , הוא הגבוה ביותר 
בהודו — 60.4% מכלל האוכלוסיה (בהודו כולה 29.5% ). הערים 
החשובות הן: סריוואנדרום, הבירה — 410,000 תוש׳ ( 1971 ) 1 
קוצ-ין (ע״ע) — 438,000 תוש׳; קליקוט (ע״ע) — 234.000 תוש׳. 

היסטוריה. מדינת ק׳ קפה ב 1956 ע״י איחוד רוב שטחה 
של מדינת םראוואנק 1 ר־קוצ׳ין וחלק ממדינת מדרס (ע״ע). היא 
נועדה להקיף את מרבית השטח המאוכלס דוברי סאלאיאלאם. ב 1957 
וב 1967 זכו הקומוניסטים בבחירות והגיעו לשלטון במדינה, באורח 
דמוקרטי, בשיתוף מפלגות שמאל אחרות. בשני המקרים הושעתה 
הממשלה הקומוניסטית ע״י הממשלה המרכזית, לאחר שכיהנה כמה 
שנים, והוחלפה בממשלה ממונה, עקב שיבושים קשים בניהול ענייני 
ק', שנגרמו בגלל התנגדות רוב תושביה למדיניות הממשלה 
הקומוניסטית. 

. 1967 , 1 0\ 1!\6 ^0141x8■ 001x1 \סז*ז 0 ? 4 * ־..£ , 0 

מ. בר. 

קרלו אלבו־טו — 035:10 — ( 1798 — 1849 ), מלך 

סרדיניה־פימונסה מ 1831 . בן־דודם של ויטוריו אפנואלה 1 
וקרלו פליצ׳ה (ע׳ ערכיהם), ק״א חונך בצרפת והצטרף לצבא 
נפוליון. היו לו קשרים עם אגודת־הסתרים החתרנית של הקרבונארים, 
והוא ידע על ההכנות להתקוממות מארס 1821 בפימונטה, שהביאו 
להתפטרות ויטוריו אמניאלה 1 לטובת אתיו, קרלו פליציה. ק״א טונה 
לעוצר עד בואו של קרלו פליצ׳ה לטורינו, ואישר חוקה שדמתה 
לחוקת ספרד הליברלית פ 1812 (עי׳ע ספרד. עט׳ 367/8 ) — לדבריו, 
כדי להשקיט את הרוחות. קרלו פליצ׳ה אסר את ק״א, הגלה אותו 
וביטל את החוקה. אך אח״כ הכיר בו כיורשו. בתנאי שלא יכניס 
שינויים במבנה המשטר. 

ק״א החל את שלטונו ברוח שמרנית. דיכא את תנועת מציני 
(ע״ע), ״איטליה הצעירה״ ( 1833/4 ), הסתייג מצרפת והשיא את 
בנו לבת בית־הבסבורג. אך פ 1846 נראו סימנים ראשונים לשינוי 
במדיניותו. ב 1847 מינה קאבינט ליברלי, וב 5.3.48 העניק לארצו 
היקה פרלמנסרית, שלפיה השרים אחראים אמנם בפני המלך ולא 
בפני הפרלמנט. אד היא הבטיחה את זכויות־הפרט וחופש-הפולתן. 
התקוממות מארס 1848 . במילאנו ובערי לומבארדיה אחרות. נחנו 
לק״א הזדמנות ליטול את כתר התנועה הלאומית האיטלקית, וב 23.3 
הכריז מלחמה על אוסטריה. עד-מהרה הסתכםך עם בעלי־בריתו 
והובס ( 4.8.48 ) בידי האוסטרים בקרב קוסטוצה ( 06310224 ). לאחר 
תבוסה נוספת בנובארה ( 23.3.49 ) התפטר ק״א לטובת בנו, ויטוריו 
אמנואלה 11 . וגלה לפורטוגל. שם נפסד כעבור 4 חדשים. — בשל 
התפניות הרבות במדיניותו וחוסר עקביותו, שנויה אישיותו של ק״א 
במחלוקת. 

.!/ ; 1927 ,( 1231/19 ) ״״,/ 3 א 1177072777167170 16 7 , .(/ ■ 0 , 91431 . 0 

; 1940 , 0/777 • 67077027 16667116 716110 . 2 € / 4 1627/6/720 177 , 106,0 מ 0 
, 1953 ,. 4 . 0 76 117 7627610 6670 11 , 112011 ו יוי. . 0 

קןרל 1 אמנואלה ( 0 ! 0 טחבת £1 03,10 ). שמם של כמה ממלכי 
סרדיניה־פימונסה! החשובים בהם: 

1 ) ק״א 111 ( 1701 — 1773 , סלך מ 1730 ), בנו של ויסוריו 
אמדאו 11 . ב״מלהמת הירושה הפולנית״ ( 1733 — 1738 ) לתם ק׳ לצד 
צרפת וספרד נגד אוסטריה, וכבש את מילאנו, פאוויה ומבצרים 


בלומבארדיה; בחוזר, וינה ( 1738 ) קיבל את נ(באדה וסירסונה. 
ב״מלחפת הירשה האוססרית״ (ע״ע; 1740 — 1748 ) לתם בהצלחה 
לצד אוסטריה נגד ספרד וצרפת. ובשלום אכן (:> 11 * 12.0121 -צ 1 \>) 
קיבל את ויג״וואני, אם־כי נאלץ לוותר על שמחים אחרים. השגיו 
הקנו לממלכתו מעמד מכובד באירופה. אחרי 1750 הקדיש את מרצו 
לתיקונים במינהל, בשיפוט ובכלכלה של ארצו. 

2 ) ק״א 7 \] ( 1819-1751 , מלו בשנים 17% — 1802 ). בנו של 
ויסוריואפדאו 111 . ק״א היה חלש-אופי ובריאותוהיתד,לקויה. ב 1797 ׳ 
בהשפעת המהפכה הצרפתית, פרצו בארצו כמה התקוממויות ומספר 
מהפכנים הוצאו-להורג בפקודתו. ב 1798 , כשכבשו הצרפתים את 
פימונטה, עבר ק״א לאי סרדיניה, וכשכבשו את נאפולי יצא לרומא 
והודיע כי הוא מוותר על כסאו לטובת אחיו ויטוריו אמנואלה 1 
(ע״ע). 

_קרלו אמנואלה 1 — 1 03,10 — ( 1630-1562 ), 

דוכס טווית מ 1580 ; בנו של אמנואלה פיליברטו. כל ימיו 
שאף ק״א להרחיב את נחלתו ולהשתלם אף על ארצות רחוקות 
בקפריסין ואלבניה. ב 1588 השתלט על סאלוצו, וב 1602 ניסה לשווא 
לכבוש את ז׳נווה. ב 1613 , לאחר מות חתנו פרנצ׳סקו גונזגה, דוכס 
מנטובה, תפס את מונפראטו, אך נאלץ לוותר עליה ב 1617 . במלחמת 
שלשים השנה (ע״ע) נלחם תחילה בספרדים ובבעלת־בריתם ג׳נובה, 
אבל ב 1627 כרת בדית עם ספרד לכיבוש מונפראסו וחלוקתה; 
צרפת גמלה לו וכבשה חלקים מפיפונסה. ק״א מת בזמן ההכנות 
לגירוש הצרפתים. 

* 932 [ י / £ , 1 מ 113 ג£ז 80 ■א 

קןרלובי ירי (יל, 2 /ץ ץ 9 <> 42,1 ז: גרם׳: קרלסבד, ( 31 ( 14.2,151 ), 
עיר־מרפא בהבל הפורטים, בצפון־מערב צ׳כוסלובקיה; 

נ 47,000 תוש׳ (אומדן ל 1974 ). ק׳ שוכנת בגובה 374 מ/ באיזור 
הררי מיוער, בבקעה ציורית צרה ע״ג טפל ( 1 ק 16 ), קרוב לשפכו 
לנהר אוחדה (:"!!ס; גרמי: אגר). ק׳ מפורסמת בלמעלה מתריסר 
מעיינות חמים. שמימיהם משמשים הן לרחצה הן לשתיה, והם 
טובים להקלת מיחושי בטן, קיבה. כבד, כליות, סוכרת ושגרון. 
מהמים מפיקים גם .,מלה־ק׳". בעיר במה בתי־מרהץ מפוארים, 
״קולונדוח״ ( 1401103301:11 , סטווים המשמשים לסיולי המבקרים 
בימי סגריר). בתי־הבראה ומלונות רבים. בסביבה תעשיה קלה 
(חרסינה. ו״אובלטות״־ק׳ [עוגיות]). 

ק׳ ידועה מהמאה ה 14 ! שמה מיוחס לקהל זוז (ע״ע), שגילה 
את המעיינות בשעת ציד ונתרפא בהם. עד למאה ה 16 שימשו 
המעיינות רק לרחצה: אח״ב גם שתו סמימיהם. ב 1762 בנתה 
מריה חרזיה (ע״ע) במקום בית־מרהץ. ב 1819 כינס מטרניו (ע״ע) 
בק׳ ועידת שרים ממדינות גרמניה השונות וזו קיבלה את "החלטות־ 
ק׳״ ( 111550 ( 80501 , 043,11112110 שהחמירו אח הצנזורה וצמצמו את 
זכויות הססודנטים והאוניברסיסות. לפני מלה״ע 1 נודעה ק׳ כמפגש 
מלכים, נסיכים והחברה הגבוהה. עד 1945 היו כל תושבי ק- 
(כ 53,000 ) גרמנים, ובאותה שנה גורשו כולם. 

עד לכיבוש הגרמני של צ׳כוסלובקיה ב 1939 שימשה ק' מקום־ 
מרפא וכן מקום מפגש למנהיגים יהודיים ממרכז־אירופה וממזרחה. 
בק' התקיימו הקונגרסים הציוניים הי״ב והי״ג ( 1921 . 1923 ). 

.* 1952 ־ 045.1 ,}!תפז? .£ 

עד 1793 נאסר על יהודים להתיישב בק׳; רק רוכלים יהודים 
ביקרו בה, וכן נופשים וחולים, בעונות מסוימות. יישוב יהודי 
התפתח לאחר 1848 . ב 1868 נוסדה קהילה ובה 100 יהודים. ביכ״נ 
מפואר ( 2,000 מקומות) נחנך ב 1877 . ב 1910 היו בק' 1,600 יהודים 
וב 1930 — 2,120 ( 9% ). בימי משבר הפורטים ב 1938 עזבו היהודים 
את העיר, ב 10.11.1938 נהרס ביהכ״ג. ב 1945 היו בק׳ 400 יהודים. 




227 


ק ר דוני וי — קרלייה, מירדסלו 


228 


רובם מקרפסורותניה, והוקם סרכז קהילתי, ב 1970 היתה בק׳ פעילות 
יהודית, אך אין' עליה פרטים מדויקים. 

. 1913 ,. 8 הו 144071 [ 407 . 007,011 2117 1£ <ז 0 { 71 !ו^סס ,־ 101 ־ 211:8 , 1 

פ. ם. 

קךלום ( €31-105 ) , שמם של אחדים ממלכי ספרד. 

1 ) ק• 1 . ע״ע קרל 7 ( 2 ). 

2 ) ק , 11 ( 1661 — 1700 , מלך ס 1665 ), אחרון מלכי ספרד לבית 
הבסבורג. ק׳, שהיה ילד חולני ובתייתם מאביו. פליפה 17 , בהיותו 
בן 4 , גדל בהשגחת אמו. שהיתה עוצרת המלכות. על מדיניותה 
השפיע תהילה הכומר־הסוודה שלה, הישועי אברהרד ניטהרד. 
אח״כ — דון ח־ואן מאוסטריה, אחיו הלא־חוקי קל ק', ולבסוף — 
מאהבה פתנדו דה!לנסואלה. המאבק על השלטון הממשי בין ולנסר 
אלה לדון ח׳ואן נמשך אף לאחר שהגיע ק' לבגרות ( 1675 ). לאחר 
שמת דון ח׳ואן ב 1679 יק׳ נשא לאשת את מדי־לואיז סאורלאן, 
בת-אחיו של לואי £17 (ע״ע), נתחזקה בחצר ק׳ השפעת צדפת, 
שהפכה להשפעה אוסטרית עם מות מרי־לואיז ונישואי ק׳ למרירדאנה 
סנויבורג, אחות הקיסר לאופולד. לואי £17 ניצל את חולשת ק׳ 
וספרד. פלש לתחומה כסה פעמים וקרע ממנה שטחים. הסכם השלום 
בריסויק 10 ( 1 ״\ 5 ( £1 ) ב 1697 הציל את ספרד מהתמוטטות כללית. 

משהתברר שק' לא יתברך בבנים ובריאותו הלכה והתרופפה, 
החל מאבק עז על ירושת כתרו ביו צרפת לאוסטריה. ק׳, שביקש 
למנוע את חלוקת נחלותיו. הוריש בצוואתו את כולן לפילים סאנז׳ו, 
נכדם של אחותו ושל לואי £17 , ולא הותיר כלום לתובע השני, 
הארכידוכס קרל, דודו. לאחר מות ק׳ פרצה מלחמת הירשה הספרדית 
(זדע)• 

.* 1954 , 1-11 , 11 . 0 40 10171240 /ן 1 ! 1/14 , 70 גחזר.*) 2 ז 211 >\ 

3 ) ק- 111 ( 1716 — 1788 , מלך מ 1759 ), בנו של פליפה '\ ואיטבל 
פרנזה מפרסה. מ 1732 היה ק׳ דוכס פרמה, פיצ׳נצה וטוסקאנה, 
ובעזרת יועציו כבש ב 1734 את מלכות נאפולי וסיציליה. ב 1738 
ויתר על פרמה ופיצ׳נצה תמורת הכרה בשליטתו בנאפולי וסיציליה. 
ק' הומלו בספרד לאחר מות אתיו החורג, פרננדו 71 1 אח נאפולי 
מסר לבנו השלישי. פרננדו. דבקות ק , ברעיונות האבסולוטיזם הנאור 
(ע״ע (כרך מילואים]) כבר באה לידי ביטוי בנאפולי. שם הקים 
את הספריה הגדולה ואת המוזיאון הלאומי, העמיק את נמל קזרטה 
והחל בחפירות הרקולנום. בספרד ביצע שורה ארוכה של תיקונים: 
בימיו התמסדה וגובשה עבודת מועצת־השרים ( £51380 80 10013 ), 
והוא חיזק את סמכויות נציגיו במחוזות ע״ח הזכויות המקומיות 
המסרתיות ( 100105 ), פתח במה מנמלי ספרד והמושבות באמריקה 
לסהר תפשי, הסדיר את זכויות בעלי העדרים הגדולים (שהיו מאו¬ 
גדים בארגונם הכל-יכול, ה 101:513 ), שפגעו בחקלאות ויישב מהגרים, 
בייחוד גרמנים, בדרום ספרד. את הכנסיה ביקש להכפיף לכתר, 
ולשם־כך הגלה את הישועים (ע״ע) מכל שטחי מלכותו ( 1767 ) 
והגביל אח סמכויות האינקוויזיציה. ה״הסכם המשפחתי" שהתם ק , 
עם צרפת ב 1761 הביאו למלחמה נגד בריטניה, שבה איבד את 
פלורידה (בצפון־אמריקה). ק' תמו ב 13 המושבות באמריקה הצפונית 
שמרדו בבריטניה ( 1776/81 ), אך כשדחתה בריטניה את הצעתו 
לבוררות הכריז עליה מלחמה, ועם־זאת סירב להכיר באה״ב. 

ק' נחשב למלך ה״נאור״ של ספרד! הוא ידע לבחור בשריו לפי 
כשרונותיהם: עם־זאת היו כולם בונים תפשים (ע״ע). 

, 200£ !ג? .*) ; 1907 , 1-11 , 110 ^ 10 ) £7 ' 4 111 . 0 41 0 ח§ 80 , £011550.10 .? 

. 1947 , 5101110 111 0 111 . 0 

4 ) ק׳ 17 ( 1748 — 1819 . מלך ב 1788 — 1808 ). ק׳ ביקש לשמור 
על השגי הרפורמות של אביו, ק' 111 , שממנו ירש גם את שריו. 
הוא נשאר בברית עם צרפת המהפכנית, לפרות מה שעוללה לקרוביו 
מבית־הפלוכה בצרפת. אך בהשפעת מנואל דה גודוי (ע״ע), האיש 
החזק בחצר ורד,"פ. שהיה מאהב המלבה פריה לואימה, יצא ק׳ 



ש. נויה : כייששחת קר 3 זש ־ 11 (נרישווז ופרארו. טרריר! 


למלחמה בצרפת ב 1793 ואיבד את החלק המזרחי של האי סנפו 
דומינגו. ב 1797 כרת ברית צבאית עם ממשלת הדירקטוריון של 
צרפת: ציו הובס בידי בריטניה ליד סינט־וינסנט וקי מסר לד, את 
טדינידאד. גודוי, שפעל כסוכן של נפוליון, שידל את ק׳ למכור 
לצרפת את לואיזינה (ע״ע) ולפלוש לפורטוגל ( 1801 ). ב 1807 המכים 
ק' עם נפוליון לחלק ביניהם את פורטוגל, אך משכבשה צרפת גם 
את צפון ספרד. גמלם ק׳ לדרום כדי להפליג לאמריקה הלאטינית. 
בהגיעו לארנח׳ואס. אילצה אותו התקוממות עממית, שכוונה בעיקר 
נגד גורו׳, להתפטר לטובת בנו, פרננדו 711 (ע״ע). נפוליון זימן את 
ק׳ ואת פרננדו לבאיון (דרום צרפת: 1808 ), ושם הודיעה המלכה. 
שפרננדו אינו אלא בנו של גודוי. פרננדו נאלץ להתפטר לטובת ק׳, 
וק׳ — לטובת ז׳וזף בונפרטה (ע״ע, עט׳ 890/1 ), אתי נפוליון. 
ק׳ גלה לרומא, ושם מת. 

80001110071 , 3 ( 00101 . 0 : 1908 , 1710 ! סע 80 40 14 4041007100 , 1110 ־ 531 

. 1957 ,./ 11 . 0 40 7010040 01 ה 0 הסו 7010 ץ 
0 . סג. 


קרלופליצ׳ה- ״ €11 ? 10 ז 03 — ( 1765 — 1831 ), רובם ג׳נובה 
ומלרימרדיניה־פימונטה. ק״פ היה משנה־למלד באי סרדיניה 
בשנים 1799 — 1806 ו 1815 — 1821 . כשוויתר אחיו, ויטוריו אמנואלה 1 
(ע״ע), על כם־המלוכה לטובתו, ירש ק״פ את הבתר אם־כי לא 
בהתלהבות יתירה. מיד כשבא לטורינו ביטל את החוקה הליברלית 
שאישר בן־דודו קרלו אלברטו (ע״ע). לפרות שנאתו לאוסטריה 
נעזר בה בדיכוי מתקוממי פארם 1821 , שהביאו להתפטרות אתיו. 
ק״פ שיפר את המינהל ואת {הלי השיפוט, קידם את הכלכלה, יזם 
עבודות ציבוריות וטיפח את האמנות והמדע. בסוף ימיו נתחדשו 
ההתקוממויות בממלכתו. 

. 1956 ,ס/ 01 ! 1 ' 4 $10710 , 1 נז 41 ^ . 531731010111-0 . 13 


קרלז׳ה, מירוסלו- 53 ־ 10 :£ ״ 513 <״;^ — (נו׳ 1893 ), סופר 
קרואטי. ק־ חונך באקדמיה הצבאית בבודפשט ושירת כקצין 
בצבא-אוססריה במלה״ע 1 . בתחילת דרכו הספרותית כתב שירים 
סימבוליים ( 1910 ), שנתקבלו כבשורה. חיבוריו הסוציאליסטיים־ 
לאומיים בין שתי מלה״ע היו למוקד תסיסה אינטלקטואלית. בכה״ע 
5 ־ ״ 03 שבעריכתו הביע תמיכה בחזית האנסי־פאשיסטית. אך דחה 
את נסיון הכפיה הפפלגתית-קומוניסטית בספרות. במשטר טיסו 
נבחר לנשיא האקדמיה למדעים ולאמנויות. — את הסיפורים 
הנטורליססיים האנטי־פלחפתיים המקובצים ב 782:5 808 ! 011,31511 
(״האל מארס הקרואטי״), 1922 , כתב ק• תהת רושם חוויותיו כקצין 
צבא במלחמה. סחזור־המחזות בן שלושת החלקים, 001 ( 0100163 
(״הגלסבאים״), 1928 — 1930 , משמש גינוי סארקאססי לאורח־חייד,. 




229 


230 


קר:׳.׳ה סיר יש■׳ — 


שקיעתה וניוונה של החברה הבורגנית האוסטרופילית בבירת 
קרואטיה. הרומן 311301101 ״ 1 3 ס 11 !-ז : 0902131 ? ("שובו של פילים 
לאסינוביץ׳"), 1932 , על רקע סיפורו של אמן הנמלט מסדרי החברה, 
מבטא את עיקרי השקפת־עולמו של ק׳: הדגשת חיוניותה של אותה 
רגישות מיוחדת לפגמים שבלעדיה "מותר האדם מן הבהמה אין", 
והצגת החריג, האכפצנטרי, כפתח בל תקווה. הקרואטית העתיקה 
משמשת ב <ו 1 ו 1 ינ 1 זוטמ£ *ן!■!״ 1 ! ? 1 ) 8313 ("באלאדות פטריצה 
קרמפוך"), 1936 , להמחשת אווירת מחולות־מווח וחלומות־ביעותים. 
— ק׳ נחשב גדול סופרי קרואסיה בימינו, מן הבחינה הספרותית־ 
האסתטית וגם מבחינת דרך טיפולו בבעיות החברה. 

. 0 ; 1960 ,) 0, €01)10)1 000110/1 10100X111 ו 1 > 3 ^ 

, 10 ןי€[ש׳ 3 זג 1 ^ .? ; 1963 ,(.£ . 1 א : 11 תת 0 כ! 5 ) .£! . $4 ס!*(/) 0 { 1 } 0 -ו 110£  



231 


קרליל, תוסס — קרליץ, אברהם ישעיהו 


232 


אלו בספרו 115 ז) £053 ז 0 זז $3 (,ה